תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi — סוכות (2026-09-21)

גליון | 36יומא ס''ה :עד פ | .תשרי ה'תשפ"ז
ולרש"י בי"ד של כהנים הרגילו לעשות שהכהנים יוליכו אותו שעיר ,דאין לומר שימות משום גזירה) ,ועוד שהרי פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו
בקביעות ולא ישראל .אמר רבי יוסי מעשה והוליכו חטאת שעברה שנתה רועה ואינה מתה.
ערסלא וישראל היה. שקלים שנגנבו או אבדו -בני העיר ששלחו
ס"ו .למסקנה טעמא דר"י משום שחוששים שקליהם לירושלים ע"י שליח ונגנבו או שנאבדו,
דיני שילוח השעיר לעזאזל- לתקלה שיבוא להקריבה( ,כדמצינו חשש תקלה אם נתרמה התרומה לפני שנודע שאבדו נשבעים
שבזמן הזה אין מקדישים שום דבר ,דסתם הקדש השלוחים שבועת השומרים לגזברים כיון שההפסד הוא
ס"ו :צריך לזמן את משלח השעיר מאתמול
לבדק הבית ,ואין מעריכים ,ואין מחרימים (דסבר להקדש ,דכיון שתורמים על האבוד שלא נודע ,אין
דכתיב "עתי" ,ואם חלה המשלח ,לחכמים ישלחנו הבעלים חייבים להביא שקלים אחרים( ,והא דתניא
שסתם חרמים לבדק הבית) ,ואם הקדיש או העריך או
ביד אחר ,ור"א השתמט מלענות מה יעשו בכהאי תורמין על האבוד ועל הגבוי ,לרש"י (ב"מ נ"ח) הכונה
החרים ,בהמה נועל דלת בפניה והיא מתה ,פירות
גוונא ,או כשחלה השעיר ,או בדחפו ולא מת, אבוד שבא ליד שליח ואבד ולא נודע לבעלים קודם
כסות וכלים ירקבו ,וכלי מתכות יוליכם לים התרומה ,ועל הגבוי ביד שליח ולא אבד) ,ואם לא
ולרבנן אם חלה מרכיבו על כתפו ,ואם דחפו ולא
המלח) ,ובשאר בהמות שדינם לרעיה אין חוששים נתרמה התרומה נשבעים לבני העיר ,ובני העיר
מת ירד אחריו וימיתנו. שיקריבום ,דשאני הכא דבת הקרבה היא לשנה
מביאים שקלים חדשים ,ואם נמצאו השקלים
שולחים את השעיר לעזאזל אפילו בשבת ,דכתיב הבאה ,אבל אין חוששים לתקלה דגיזה ועבודה, הראשונים שאבדו או שהחזירום הגנבים ,לחכמים
"עתי" ,ואין הנ"מ לענין תחומין ,דהא תחומין דרבנן ,אלא דא"כ כל הבהמות שרועות נחשוש בהם לתקלה. אלו ואלו שקלים ואין עולים להם לשנה הבאה,
נ"מ שאם היה השעיר חולה יכול להרכיבו על כתפיו
ולרבי יהודה עולים להם לשנה הבאה .ורבא והא תניא פסח שלא קרב בפסח ראשון יקרב
בשבת ,וזה נחשב הוצאה אף לרבי נתן דאמר חי
מבאר שרבי יהודה סובר שחובות של שנה זו בפסח שני ע"י שימכר לטמא או למי שהיה בדרך רחוקה,
נושא את עצמו ,דבחולה לא אמר הכי .רפרם הוכיח קרבות לשנה הבאה.
או לשנה הבאה ,ותניא אידך לא יקרב לשנה
מכאן שאין עירוב והוצאה ביוה"כ ,דאם יוה"כ אסור
בהוצאה אפילו בחול ,והתורה אמרה לשלחו ,בהכרח שזה
פר ושעיר של יוה"כ וכן שעירי ע"ז (-ציבור שחטאו הבאה ,המחלוקת היא אם חוששים לתקלה ,ואין
דוחה יוה"כ .עירוב כדי נסבא ,אלא דהא בהא תליא ,דתקנת בע"ז בהוראת בי"ד ומביאים פר לעולה ושעיר לחטאת) ,לומר שנחלקו במחלוקת רבי ורבנן הנ"ל ,דהא
עירובי חצרות היא גזירה שמא יוציא מרה"י לרה"ר. שאבדו ,והפריש אחרים תחתיהם ונמצאו תניא וכן המעות שגם במעות שהופרשו לפסח יש
הראשונים לרבי יהודה הראשונים ימותו( ,ולר"א מחלוקת אם אפשר להשתמש בהם לשנה הבאה.
נטמא המשלח יכול להכנס לעזרה ששם הכה"ג
מוסרו לו ,דכתיב "עתי". ור"ש ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם
וידוי ושליחת השעיר לעזאזל לנדבה ,שאין חטאת ציבור מתה).
שאלו את ר"א על אדם פלוני האם יזכה לעוה"ב לאחר שנתבארו דיני שני השעירים ,חוזר התנא לבאר
וי"מ שהשאלה היתה על שלמה בן דוד ,ואם הרועה סדר עבודת הכהן גדול ביום הכיפורים ,לאחר שגמר מתן
הגמרא שואלת למה לא ישמרם לשנה הבאה.
יכול להציל כבשה מפי ארי ,וענה להם שמא דמים של פר ושעיר ,כפי שנתבארו לעיל עד דף נ"ט. ס"ה :ואין לומר שהטעם הוא משום שקרבנות
שאלו אם יש להציל את הרועה מן הארי ,ואם כתיב (ויקרא ט"ז) "וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש ציבור מר"ח ניסן ואילך צריך להביאם מתרומה
ממזר יורש ואמר להם האם מייבם ,ואם מותר השעיר החי ,והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת חדשה ,דכתיב "זאת עולת חודש בחדשו לחדשי"
לסוד בזמן הזה בית ואמר להם מהעם קבר ,ולמה כל פשעיהם לכל חטאותם ,ונתן אותם על ראש השעיר, כתיב כאן חידושי יתירי לומר שבאחד החודשים צריך להביא
ושלח ביד איש עתי המדברה ,ונשא השעיר עליו את כל
היה חילוק בעונשי עובדי העגל שיש שמתו בסייף קרבנות מתרומה חדשה .דפר אינו בא מתרומת
עוונותם אל ארץ גזירה ושלח את השעיר במדבר" .הגמרא
דכתיב "שימו איש חרבו" ויש שמתו במגיפה דכתיב
מבארת סדר ודיני הדברים כפי הנלמד מן הפסוקים. הלשכה ,ואין לומר שזה גזירה פר אטו שעיר ,דאין
"ויגוף ד' את העם" ויש שמתו בהדרוקן דכתיב "ויזר על לומר שימות משום גזירה אלא מספיק שירעה ,ועוד
פני המים" והיינו שבדקם כסוטות ,אחרי שמעשיהם וידוי שעיר -בא לו אצל שעיר המשתלח ,וסומך
שהרי דין תרומה חדשה אינו אלא לכתחילה.
שוים ,ור"א נמנע מלהשיב אע"פ שהיה יודע ,מפני ב' ידיו עליו ומתוודה ,וכך היה אומר אנא ד' חטאו
ואין לומר שהטעם הוא משום שאין הגורל קובע
שמעולם לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו. עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל ,אנא ד' כפר נא
משנה לחברתה ,ולא יחזור ויגריל כדי שלא יאמרו
לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאו ושעוו
חילוק בעונש עובדי העגל -י"א שמי שזיבח גורל קובע משנה לחברתה ,דא"כ למה הפר ימות,
ושפשעו לפניך עמך בית ישראל ,ככתוב בתורת
וקיטר בסייף שהם עבודות שחייבים עליהם לע"ז ואין לומר גזירה אטו שעיר ,דאין לומר שימות
משה עבדך לאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר
סקילה ,וכיון שלא נתפרשו להם ד' מיתות בי"ד נידונו משום גזירה.
בסייף כבני נח שכל מיתתם בסייף ,גיפף ונישק שאין
אתכם מכל חטאותיכם לפני ד' תטהרו" .והכהנים
והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את שם ואין לומר שהטעם בפר הוא גזירה אטו חטאת
בזה מיתת בי"ד במיתה במגיפה בידי שמים ,שמח שמתו בעליה ,ובשעיר גזרו אטו פר ,דאין לומר
בלבבו בהדרוקן .וי"א שמי שעבד בעדים המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים
ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם שימות משום גזירה.
והתראה בסייף ,עדים בלא התראה במיתה ,בלא
כבוד מלכותו לעולם ועד. ואין לומר שהטעם הוא גזירה משום חטאת
עדים והתראה בהדרוקן .ושבט לוי כולו לא עבד
שעברה שנתה ועד יוה"כ הבא תעבור שנה על השעיר
עבודת כוכבים דכתיב "ויאמר מי לד' אלי ויאספו אליו לרבי יהודה גם לכהנים יש כפרה בשעיר
משנולד ,וכל שעירי חטאת פסולים לאחר שנה( ,וזה תלוי
כל בני לוי" ,והא דכתיב "האומר לאביו ולאמו לא המשתלח ,לר' ירמיה מתני' דלא כר"י מדלא קאמר
במחלוקת לגבי דין שנה תמימה שנאמר בבתי ערי
ראיתיו" שנעשו אכזרים עליהם לנקום נקמתו של מקום, עם קדושיך ,ולאביי קאי אף לר"י דהכהנים בכלל
חומה שאז נחלט הבית ללוקח ,שלרבנן שהכונה לי"ב
היינו אבי אמו מישראל" ,ואת אחיו לא הכיר" עמך ישראל.
חודש מיום ליום ואם נתעברה יכול המוכר לגאול
היינו אחיו מאמו מישראל" ,ואת בניו לא ידע" מי היה מוליך את השעיר לעזאזל -מסרו למי י"ג חודש ,א"כ הכא ודאי עברה שנתה ,ולרבי
היינו בן בתו מישראל.
שהיה מוליכו ,הכל כשרים להוליכו דכתיב "איש" שהכונה לשס"ה יום כמנין ימות החמה אפילו אם
להכשיר את הזר (וקמ"ל דלא נימא דכיון דכתיב כבש עשו למוליך השעיר מפני האלכסנדריים עיברו את השנה ,שזה י"א יום יותר מי"ב חודש ,וגזרו אף
ביה כפרה צריך דווקא כהן) ,אלא שעשו הכהנים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול באופן שלא עברו שס"ה יום כמנין ימות החמה כגון
גדולים קבע ולא היו מניחים את ישראל להוליכו ,וצא ,שזרזו אותו לכפר העוונות המרובים. אם הקדישו ביום השמיני ללידתו) ,ובפר גזרו אטו
מטמא בגדים ,המסייע בשעה שנעשו אפר אינו מיקירי ירושלים היו מלווים אותו עד סוכה מיציאתו מהעזרה דכתיב "המשלח" ,ולא משיגיע
מטמא בגדים ,לראבר"ש המסייע אחר שנחרך לצוק דכתיב "והמשלח" .ולרבי יוסי מטמא ראשונה.
הבשר אע"פ שעדיין לא נעשה אפר אינו מטמא משהגיע לצוק ,דכתיב "עזאזל וכבס" .ולר"ש
בגדים דכתיב "הפר". ס"ז .הסוכות והמרחק מירושלים ועד צוק -מטמא משזורקו לצוק ,דכתיב "והמשלח את
לר"מ היו י' סוכות בדרך ובני אדם הולכים לגור שם לפני השעיר לעזאזל יכבס בגדיו" וקסבר שדחיפתו וזריקתו
אמרו לו לכה"ג הגיע שעיר למדבר דקודם לכן אסור
יוה"כ וי"ב מילין ועד הסוכה הראשונה וכן בין סוכה לסוכה היא שילוחו.
לו להמשיך בשום עבודה ,דכתיב "ושלח את השעיר במדבר"
היה מיל שזה תחום שבת ,ובסוכה האחרונה שהיה בינה
ואח"כ "ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה" .לת"ק היו המשלח מטמא בגדים ,אבל השולח את המשלח -
לבין הצוק ב' מילין לא היה מלוה עד הצוק ,אלא
יודעים זאת ע"י הנפת סודרים ,שהיו עומדים בני אדם המלוה לא מטמא.
עומד מרחוק -במרחק מיל ורואה את מעשיו .ולרבי
באופן שאחד יראה את סימנו של הסמוך לו ,ומדבר היינו יהודה היו ט' סוכות וי' מיל ,ולרבי יוסי היו ה'
הצוק .ולרבי יהודה היו משערים זמן ג' מילים והיינו פר ושעיר הנשרפים סוכות וי' מיל ,והמלוים היו מלוים מסוכה לסוכה
זמן שיגיע לבית חדודו ולא לצוק ,דכיון שהגיע פרו של כהן גדול (שהיה מתודה עליו) ,וכן השעיר ע"י עירוב ,ולדבריהם האחרון היה מגיע עימו לצוק ,ור"א
למדבר נעשית מצוותו ומתחיל לקרות הפרשה .ולרבי שעלה עליו הגורל לד' ,שהיו מזים את דמם בקודש
הקדשים ובקודש ועל המזבח הפנימי כפי שנתבאר בנו טען שאם ע"י עירוב מספיק ב' סוכות בי' מיל,
ישמעאל היו רואים שהלבין הלשון של זהורית. דבני ירושלים יערבו וילוו אותו ב' מילין ,והסוכה הראשונה
לעיל (נ"ד – נ"ט) היו נשרפים מחוץ למחנה ,כדכתיב
"ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את תהיה במרחק עוד ב' מילין ,וחלק מבני אותה סוכה יערבו
בא לו כהן גדול דמם לכפר בקודש יוציא אל מחוץ למחנה ,ושרפו באש
את עורותם ואת בשרם ואת פרשם ,והשורף אותם
לצד ירושלים וילכו ב' מילין ,וחלק מבני אותה סוכה יערבו
לצד השני ,וכן בסוכה השניה .נמצאת סוכה הראשונה בסוף
יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל ד' מילין ,וכן מהסוכה ראשונה לשני'.
קריאת התורה במקדש ביום הכיפורים המחנה" .ולהלן יבואר סדר ודיני פר ושעיר הנשרפים.
על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים
לאחר שהגי השעיר לעזאזל למדבר ,היה הכה"ג קורא
בא לו אצל פר ושעיר הנשרפים לאחר מסירת ומעולם לא הוצרך לכך ,אלא כדי שיהיה פת בסלו.
ג' פרשיות בעזרת נשים ,ובאותה שעה היו שורפים את
הפר והשעיר מחוץ לג' מחנות ,ולהלן יבואר סדר ודיני השעיר לידי מי שלוקחו לעזאזל ,קרען והוציא את
אימוריהם ,ונתנם במגיס (-קערה של כלי שרת ,ובה היה
היה חולק לשון של זהורית ולא היה קושר כולו
קריאת התורה.
מעלה אותם למזבח) כדי להקטירם אח"כ על גבי בסלע שמא ילבין קודם שישלחנו ולא ידחוף את
הבאת הספר תורה -בא לו כה"ג לקרות ,חזן השעיר מחמת שמחת ליבון החטאים ,והשתא שהוא עסוק
המזבח כדכתיב "ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה" .ולא
הכנסת (-שמש הכנסת ,ובית הכנסת היה סמוך לעזרה בהר בו באחרונה לא ימנע מלדוחפו ,והלשון לא תלבין עד
היה מקטירם עכשיו בבגדי לבן ,אלא היה קורא קודם את
הבית) נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת (-מי שעל פיו הפרשה בבגדים הללו ,ואח"כ טובל ולובש בגדי זהב לאילו
שתיגמר מלאכת כולה ,ולא היה קושרו כולו בין קרניו
נחתכים צורכי הכנסת ,מי מפטיר מי פורס על שמע ומי עובר ואיל העם ,וטובל להוציא כף ומחתה ,וטובל למוספין כדי שיוכל לראות אם הוא מלבין.
לפני התיבה) ,וראש הכנסת נותנו לסגן ,והסגן נותנו ולאימורי חטאת הללו ולתמיד של בין הערבים.
בראשונה היו קושרים הלשון על פתח האולם
קלען במקלעות שארבעה בני אדם היו נושאים ב' מוטות לכה"ג( ,ואף אם אין חולקין כבוד לתלמיד במקום
זה לצד זה ,והפר והשעיר מורכבים זה על כמין קליעה ,הרב ,הכא הכל הוא כבודו של כה"ג להראות שיש
מבחוץ ,הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבים
הרבה שררות למטה ממנו). ומתביישים ,התקינו לקשור על פתח האולם
והוציאם לבית השריפה חוץ לירושלים. מבפנים ועדיין היו מציצים ורואים וכו' ,התקינו
לא היה מנתחם כעולה שהוא מופשט מן העור כדכתיב קריאת התורה -הכה"ג קורא פרשות "אחרי מות", לקשור בסלע ובין קרניו.
"והפשיט ונתח" ,אלא היה משאיר את העור ע"ג ו"אך בעשור" שבפרשת אמור( ,דבאותו ענין מותר
הבשר כמו בפר כהן משיח ,דכתיב ביה "וקרבו לדלג אף בתורה ,וכדלהלן ס"ט ,):ואומר יותר ממה דחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ,ולא היה מגיע
ופרשו והוציא" מלמד שמוציאו שלם ,שכשם שקראתי לפניכם כתוב כאן (כדי שלא להוציא לעז לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים .ונחלקו רב
שפרשו בקרבו כך כרעיו בקרבו ,ולומדים פר על ספר תורה שיחשבו שהוא חסר .ע ,).ו"ובעשור ושמואל אם האברים מותרים בהנאה דכתיב
ושעיר הנשרפים מפר כהן משיח ,דבשניהם נאמר לחודש" שבחומש הפקודים (-חומש במדבר שמתחיל "במדבר" -שיהיה הפקר כמדבר ,או שהם אסורים
עור ובשר ופרש .ואין שורפים אותם שלמים ,במנין ישראל) קורא בעל פה (ואין גוללים מפני כבוד דכתיב "גזירה" -לשון חומר ואיסור ,ואמר רבא
דילפינן מעולה שצריך ניתוח ,דבשניהם נאמר הציבור שיהיו מצפים ודוממים ,ואין מביאים ס"ת אחר שמסתבר כמ"ד שהאברים מותרים ,דלא אמרה
מפני פגמו של ראשון שיחשבו שהראשון חסר ,וי"א תורה שלח לתקלה למי שלא ידע שזה מהשעיר.
"ראשו וכרעיו".
משום ברכה שאינה צריכה שיצטרכו לחזור ולברך,
ס"ז :אף בנוב וגבעון ושילה ובית עולמים היה דין
מאימתי מטמאים בגדים של העוסקים בהם ,דכתיב ודווקא כאן שאדם אחד קורא חוששים לזה ,אבל
"והשורף אותם יכבס בגדיו" ,משיצאו מחוץ לחומת כשכמה קוראים יכולים להוציא אף ג' ס"ת כמו שעיר לעזאזל ,דילפינן מג' פעמים לשון מדבר
העזרה ,דכתיב "יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו" בר"ח טבת שחל להיות בשבת .שם). בפסוק.
(וכיון שמקום שריפתם מחוץ לג' מחנות ,בהכרח אל ארץ "גזירה" -חתוכה צוק גזור וחתוך ,ולא משופע
הברכות על התורה -הכה"ג מברך על התורה
הכונה ששם מטמאים בגדים) .ולר"ש משיצית כ"כ ,דבר אחר דבר שהשעיר מתגזר ויורד ,ד"א גזירה
שמונה ברכות ,על התורה (-ברכה שלאחריה ,אשר נתן
האור ברובן. היא מלפני ואין לך רשות להרהר( .ואיתא בברייתא
לנו כדרך שמברכים בבית הכנסת) ,ועל העבודה (-
ס"ח .מקום שריפתם הוא מחוץ לג' מחנות ,כמו רצה בעמך ישראל ותרצה העבודה בדביר ביתך וכו' שאותך דהא דכתיב "את משפטי תעשו" היינו דברים
לבדך ביראה נעבוד) ,ועל ההודאה (-מודים אנחנו לך ,עד שאילו לא נכתבו דין הוא שיכתבו ,כמו ע"ז וגילוי
בפר העדה ופר כהן משיח (דכתיב בפר העדה "אל עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם ,ו"את
הטוב לך להודות) ,ועל מחילת העוון (מחול לעוונותינו
מחוץ למחנה" ,וכתיב "ושרף אותו כאשר שרף את חוקותי תשמרו" היינו דברים שהשטן משיב
ביום הכיפורים הזה וכו' ,עד מלך מוחל וסולח לעוונותינו
הפר הראשון" ,וכתיב בדשן "מחוץ למחנה" שזה
וכו') ,ומתפלל על בית המקדש וחותם ברוך שבחר עליהם ,כמו חזיר שעטנז חליצה טהרת מצורע
במקדש ,ועל ישראל ,ומתפלל על הכהנים וחותם ברוך
מיותר שהרי כבר כתיב ששפך הדשן הוא מחוץ למחנה). ושעיר המשתלח ,שמא תאמר מעשי תהו הם,
שבחר בזרעו של אהרן ,וכן על ישראל ,ועל שאר התפילה מחנות לר"ש שורפם (וכן את הפרה) חוץ לג' תלמוד לומר "אני ד' " אני חקקתים ואין לך רשות
במזרחה של ירושלים דכתיב בפרה "אל נוכח פני אהל (-רינה תחינה ובקשה מלפניך על עמך ישראל להרהר אחריהם).
מועד" ,ולרבנן בצפונה של ירושלים דכל מעשי חטאת שצריכים להושע ,וחותם ברוך שומע תפילה).
בצפון ,ולרבי יוסי בבית הדשן ,והא דכתיב "על שפך עזאזל -עז וקשה ,וי"א שמכפר על מעשה עוזא
הדשן ישרף" הכונה שיהיה שם דשן ,ולרבי אליעזר ואח"כ מביא כל אחד ספר תורה מביתו וקורא בו ועזאל על העריות ,במדבר -ולא בישוב ,גזירה -בצוק.
כדי להראות חזותו לרבים -להראות נויו של ספר תורה,
בן יעקב הכונה שיהא מקום השריפה משופך מדרון,
ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה ,דכתיב "זה קלי בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך ,ואע"פ
וא"צ שיהיה שם דשן.
ואנוה" התנאה לפניו במצוות ,לולב נאה ,ספר תורה נאה שזה ב' מילין ,והיוצא ברשות אין לו אלא אלפים אמה
בקלף נאה בדיו נאה בלבלר אומן .והביאום לשם בערב יום
ס"ח :והשורף אותם יכבס בגדיו -השורף ממקום שיצא לשם ברשות ,לזה התירו מפני שהוא מעונה
הכיפורים. וחלוש ,ועוד שהוא מתיירא לעמוד במדבר יחידי משתחשך.
מטמא בגדים והיינו המסייע בשעת שריפה ,והיינו
מאימתי מטמא בגדים דכתיב "והמשלח את השעיר כר"ש שאין מטמאים בגדים עד שיוצת האור ברובן ,אבל הרואה כה"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר
יכבס בגדיו" משיצא חוץ לחומת ירושלים ,ולא המצית את האור והמסדר את המערכה אינו הנשרפים וכן להיפך ,ולא מפני שאינו רשאי ,דאין
שלישית שעיר הנעשה בחוץ דכתיב "שעיר עיזים בזה משום אין מעבירים על מצות "ברב עם הדרת אמיתי) ,ואמרו אנשי כנה"ג אדרבה זו היא גבורתו
אחד חטאת מלבד חטאת הכיפורים" מכאן שחטאת מלך" כיון שהוא עצמו אינו עסוק בה ,אלא מפני שהיתה שכובש את יצרו וכו' ,והן נוראותיו שאלמלא
הפנימית קודמת לשעיר זה ,ואח"כ מקריב את אילו מוראו היאך יכולה אומה אחת להתקיים בין דרך רחוקה ביניהם ,ומלאכת שניהם שוה כאחת.
ואיל העם ,ואח"כ אימורי חטאת ,ואח"כ הוצאת כף האומות שהרי ביום החורבן נתאספו כל האומות
באלו בגדים קורא -אם רצה לקרות בבגדי בוץ
ומחתה בבגדי לבן כמו שכתוב בפרשה ,ואח"כ בטבילה להשמידם ,ונשארו מהם.
שעבד בהם קורא ,ואף אי נימא דבגדי כהונה לא
חמישית היה מקריב את התמיד של בין הערבים. ניתנו ליהנות בהם ,וקריאה הא לאו עבודה היא הגמ' מביאה את מה שעשו אנשי כנסת הגדולה עם
שהרי יכול לקרותה באיצטלית משלו ,מ"מ י"ל יצרא דע"ז שביטלוהו ,דכיון שלא ניתן אלא כדי ע :דעות נוספות בדעת ר"ע -ר"י אמר בשם ר"ע
שכיון שצורך עבודה היא מותר לקרותה בבגדי לקבל שכר כשמתגברים עליו ,אין חפצים לא בו ולא שכבש אחד מז' הכבשים היה קרב עם תמיד של
כהונה ,ואם אינו קורא בבגדים שעבד בהם קורא בשכרו .ורצו לבטל יצר הרע דעריות ולא מצאו ביצה שחר ,וו' כבשים עם תמיד של בין הערביים,
בת יומה בכל ארץ ישראל מפני שפסק החימום מן וראבר"ש אומר משמו ו' עם תמיד של שחר וא' באיצטלית (-כמין חלוק) לבנה משלו.
עם תמיד של בין הערביים .וטעמייהו דכתיב מתבשלים לא כבר התרנגולת שעיברה ואפילואותן המעיים,
ס"ט .הנאה מבגדי כהונה -הגמ' מסתפקת אם
במעיה ,ולא ביקשו לבטלו למחצה שיהא שולט באדם "מלבד עולת הבוקר תעשו את אלה" ומאידך כתיב
מותר ליהנות מבגד כהונה שלא בשעת עבודה,
ליזקק לאשתו ולא לאחרת ,מפני שאין נותנים משמים "ויצא ועשה את עולתו" ,ולכן יש לחלקם לכאן
חצי דבר ,וביטלו כוחו של יצר הרע רק לקרובים. לאכול ולמסקנה מותר ליהנות מהם ,ומותר
ולכאן ,ר"י סבר שמקריבים אחד עם עולת הבוקר
כשהוא לבוש בהם ,אבל לישון אסור שמא יפיח,
דילוג בקריאת התורה או הנביאים -אין מדלגים ולא יותר שמא יחלש הכה"ג ולא יוכל לעשות את
אלא פושטים ומקפלים ומניחים אותם תחת
בתורה מענין לענין אף בכדי שלא יפסוק עבודת היום שהיא עיקר הכפרה ,וראבר"ש סובר שכיון
ראשיהם (עיין להלן) ולא איכפת לן אם יפיח כיון
המתורגמן מפני שדברי תורה הם אזהרות ועונשים שהתחיל יעשה שש ,שמא יפשע ולא יקריב אח"כ,
שפשטם ,ומותר ללכת עמהם במקדש שלא בשעת
ומצוות ,וצריך שיכנסו בלב השומעים ,וכשאדם עובר מענין דלגבי עבודת היום הוא זריז ומחליף כח.
עבודה ,אבל אסור לצאת עמהם מחוץ למקדש
מפני שזה דרך חול ,ומה שמצינו ששמעון הצדיק יצא לענין אינו נח להתבונן ,ובנביא מדלגים בכדי שלא כמה אילים היו מקריבים ביוה"כ -מתני' כרבי
עמהם מחוץ לבית המקדש ,לא היו בגדי כהונה יפסוק המתורגמן דאין זה כבוד ציבור לשבת ולחכות ,הסובר שהיו מקריבים ביוה"כ איל אחד ,והאיל
אלא היו ראויים להיות בגדי כהונה ,ואב"א עת ובענין אחד מדלגים אף בתורה ,ובנביא אף בשני האמור בתורת כהנים הוא אותו איל האמור
עניינים ,ואין מדלגים מנביא לנביא ,ובנביא של תרי בחומש הפקודים ,דכתיב "איל אחד" .אבל לעשות לד' הפרו תורתך.
עשר מדלגים מנביא לנביא ,ובלבד שלא ידלג לראבר"ש אין זה אותו איל ,אלא היו מקריבים איל
נוסף למוספים ,ו"איל אחד" היינו שיביא ממיוחד הנאה ממצעות כלאים ובגדי כהונה -איתא מסוף הספר לתחילתו – והיינו שאין לדלג לאחור.
שבעדרו( ,ולרבי לומדים דין זה מ"מבחר נדריכם", בתמיד שהכהנים היו פושטים בגדי כהונה ומניחים
ולראבר"ש זה קאי בנדבה וצריך פסוק מיוחד שגם הנעשות והעבודות שלישית טבילה אותם תחת ראשיהם .לרב פפא היינו כנגד
בקרבנות חובה צריך להביא ממיוחד שבעדרו ,די"ל בבגדי זהב ראשיהם ולא תחת הראש ממש ,ואע"פ שמותר
שדווקא נדבה צריכה להיות מובחרת כדי שתתקבל לרצון, כה"ג ליהנות מבגדי כהונה ,מ"מ למ"ד אבנטו של
בכל יום היו מקריבים בבית המקדש תמיד של שחר
וי"ל שדווקא חובה צריכה להיות מובחרת כדי שיצא ידי ותמיד של בין הערבים ,ולענין יוה"כ כתיב בפרשת הדיוט שהוא של בוץ ואינו כלאים ,אינו האבנט של כהן
חובתו יפה). אחרי מות שבתורת כהנים "בזאת יבוא אהרן אל אלא הוא כלאים ,אסור משום הנאה מכלאים ,שהרי
הקודש ,בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה ,וכו' ,ומאת אסור מדרבנן להציע תחתיו כלאים שמא תיכרך
נימא על בשרו ,ואפי' עשר מצעות זו על גב זו עדת בני ישראל יקח שני שעירי עיזים לחטאת ואיל טבילה רביעית והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן-
אחד לעולה" .ובפרשת פנחס שבחומש הפקודים כתיב אסור( ,אבל מדאורייתא אין האיסור אלא בלבישה
ע"א .קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה "והקרבתם עולה לד' ריח ניחוח פר בן בקר אחד איל
ונסתפג ,הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו אחד כבשים בני שנה שבעה וכו' ,שעיר עיזים אחד
והעלאה בדרך לבישה שיש בה הנאת חימום ,דכתיב "לא
ורגליו ,ונכנס להוציא את הכף ואת המחתה. חטאת מלבד חטאת הכיפורים" .הגמרא מבארת מתי יעלה עליך" אבל אתה מותר להציעו תחתיך) ,אבל
היו מקריבים קרבנות אלו בסדר עבודת יוה"כ. לרב אשי מניחם תחת ראשו דבגדי כהונה קשים
סדר המקרא -הגמ' מבארת שהפסוק של הוצאת הם ואינם מחממים לפיכך אין בהם משום כלאים.
ע .הכה"ג היה מקדש ידיו ורגליו ואח"כ פושט את הכף והמחתה "ובא אהרן אל אהל מועד" שנאמר
הגמרא מדייקת מדברי רב פפא שמותר להניח בגדי הלבן( ,ואם הכה"ג קרא קריאת התורה בבגדי אחרי עבודות פנים לא נאמר בתורה על הסדר
בוץ ,נמצא שהיה פושטם לאחר קריאת התורה)( ,משא"כ שאר הפרשה) ,דאי על הסדר ליכא אלא תפילין מן הצד בזמן השינה ,ואין חוששים שמא יפיח.
הגמ' מביאה את המעשה שהיה בכ"ה טבת הוא ואח"כ היה יורד וטובל ,עולה ומסתפג ,ומביאים לו ג' טבילות וו' קידושים ,וגמירי שהיו ה' טבילות וי'
יום הר גריזים ואסור להספיד בו ,מפני שבאותו בגדי זהב והוא לובשם ומקדש ידיו ורגליו ,ועושה קידושים ,אלא היה מפסיק ביניהם בטבילה
שלישית ולובש בגדי זהב ועושה את אילו ואיל היום רצו הכותים להחריב את בית המקדש ,את העבודות דלהלן.
העם .ולרבא ילפינן מדכתיב "ופשט את בגדי הבד
ולבסוף החריבו ישראל את הר גריזים (שהלך זמן הקרבת אילו ואיל העם וז' כבשים ואימורי
אשר לבש" והיינו שלבשם פעם אחרת מלבד
שמעון הצדיק עם בגדי כהונה לאלכסנדרוס חטאת-
אותה פעם. מוקדון ,וכשראהו המלך השתחוה לו ואמר שדמות
במתני' איתא שהיה טובל טבילה שלישית ולובש
דיוקנו מנצחת לפניו במלחמות ,ומסר בידי ישראל בגדי זהב ועושה את אילו ואיל העם ,וז' כבשים וההפסק היה באילו ואיל העם (ולא בשעיר הנעשה
תמימים בני שנה שאמורים בחומש הפקודים .ובתנא בחוץ) דכתיב "ויצא ועשה את עולתו ואת עולת את הכותיים) ועשאוהו יו"ט.
העם" מיציאה ראשונה היה עושה את אילו ואיל
ס"ט :אין ישיבה בעזרה דכתיב "לעמוד לשרת" וכתיב דבי שמואל תנא שלר"א אילו ואיל העם ואימורי
העם.
העומדים שם לפני ד' ,ולמלכי בית דוד מותר דכתיב חטאת היו קרבים בטבילה שלישית ,ופר העולה וז'
כבשים ושעיר הנעשה בחוץ היו קרבים עם תמיד שריפת הפר והשעיר היתה לפני הקטרת אימורי "ויבוא המלך דוד וישב לפני ד' ".
של בין הערבים ,דתחילה היה עושה את אלו חטאת ,אע"פ שבתורה הם כתובים קודם .שכמו
מקום קרה"ת ביוה"כ ובהקהל היה בעזרת נשים ,המבוארים בתורת כהנים ,ואח"כ את אלו ש"והמשלח" היינו מעיקרא ,אף "והשורף" משמע
המבוארים בחומש הפקודים שהוא אחרי תורת כהנים .מעיקרא .ואין לומר ששניהם משמע השתא ,או וי"א שבהקהל היה בהר הבית.
משום ד"והמשלח" מעיקרא משמע ,או מדכתיב
"ויברך עזרא את ד' האלוקים הגדול" -לרב גדלו לר"ע (כמבואר בתוספתא) ז' כבשים היו קרבים
"יעמד חי" ילפינן שיהיה חי עד שעת כפרה ,והיינו בשם המפורש ,והוראת שעה היתה .ולרב גידל
עם תמיד של שחר וכן פר העולה ,דכתיב במוספי כל
רק עד מתן דמים.
אמר "ברוך ד' אלוקי ישראל מן העולם ועד הרגלים "מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד"
העולם" .ולרב מתנא שהחזירו אנשי כנסת הגדולה אלמא מוספין נעשים עם עולת הבוקר ,ויוה"כ נלמד טבילה חמישית והעבודות הנעשות בבגדי זהב-
אמירת הגבור והנורא שתיקן משה ,וביטלו ירמיה מהרגלים( ,ור"א לומד מזה שעל מה שזה מכפר זה קידש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל עלה ונסתפג,
משום שאינו אמת שאין רואים את גבורותיו ,מכפר והיינו דבר שיש בו ידיעה מסוימת) ,ואח"כ היה הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו ,נכנס
(ועקרו תקנת משה מפני שיודעים בקב"ה שהוא עושה את העבודה המיוחדת ליוה"כ ,ובטבילה להקטיר קטורת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות.
מתלמידיו שלא יירשו פעמיים גיהנום להיות יגעים תכלת מהפרוכת היינו ששה ששה ,ולא ילפינן סיום העבודות -קידש ידיו ורגליו ופשט ,הביאו
ועמלים בתורה בעוה"ז ולא יקיימוה וירשו גיהנום במותם ושוליו ורמוניו כדילפינן לעיל ששאר בגדים שלא לו בגדי עצמו ולבש ,ומלווים אותו עד ביתו ,ויו"ט
ואף בחייהם לא נהנו מעולמם .הלומד תורה ,זכה נאמר בהם שש חוטיהם היו שזורים מששה היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום בלי פגע.
נעשית לו סם חיים ,לא זכה נעשית לו סם מיתה, חוטים. ומעשה שליוו כל העם את הכה"ג ,וכשראו את
זכה משמחתו ,לא זכה צורפתו ביסורים ובגיהנום, שמעיה ואבטליון הלכו ללוותם ,ואמר להם הכה"ג
הפרוכת היתה מכ"ד חוטים ,מפני שהיתה מד'
זכה צורפתו לחיים לא זכה צורפתו למיתה. בלשון גנאי יבואו בני העמים לשלום מפני שהיו
מינים תכלת ארגמן ותולעת שני ושש ,וכל אחד
"יראת ד' טהורה עומדת לעד" ,זה הלומד תורה היה כפול שש ,הרי כאן כ"ד. מצאצאי סנחריב ,ענו לו שמעיה ואבטליון שהם
בטהרה ,והיינו הנושא אשה וניצל מהרהור עבירה עושים מעשי אהרן שהיה רודף שלום והוא אינו
ואחר כך לומד תורה" .עדות ד' נאמנה" נאמנה החושן והאפוד היו מכ"ח חוטים כ"ד חוטים עושה ,דכתיב "לא תונו איש את עמיתו" והיינו שאם היה בן
היא להעיד בלומדיה מי קיים ומי לא קיים. כנ"ל ,ובכל אחד נוסף עוד חוט של זהב הרי כאן גרים לא יאמר לו זכור מעשי אבותיך.
כ"ח.
מעשה רוקם ומעשה חושב -שרוקמים במקום אם משלח השעיר היה פוגש את הכה"ג בשוק היה
המקרע בגדי כהונה לוקה ,דכתיב "לא יקרע" ,שחושבים שמתקן הצורה ע"י צבע ואח"כ רוקם במחט. אומר לו אישי כה"ג עשינו שליחותך כדי לכבדו ,ואם
וי"א רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד ,חושב בביתו היה אומר מחיה חיים עשינו שליחותו.
והמזיח חושן מעל האפוד לוקה ,דכתיב "ולא
מעשה אורג שהיו ליריעה ב' קירות ועל כן היו בה ב' (החכמים בפומבדיתא כשהיו נפרדים היו אומרים
פרצופות שאינם דומות זו לזו ,פעמים שמצד אחד דמות
יזח" ,והמסיר בדי ארון לוקה ,דכתיב "לא יסורו". מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים וטובים
ואין לומר שהכונה שיעשם באופן שהדבר לא ארי ומהצד השני דמות נשר. ומתוקנים).
יקרה מעצמו ,מדלא כתיב "שלא יקרע" "שלא
יזח" "שלא יסורו"( .בדי הארון היו זזים לכאן ולכאן ,דיני כהנים גדולים ושאלה באורים אתהלך לפני ד' בארצות החיים -מקום שווקים.
דכתיב "והובא את בדיו בטבעות" ,ואין נשמטים ותומים שנות חיים -אלו שנותיו של אדם המתהפכות
לצאת ,דכתיב "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו עליו מרעה לטובה כגון עני שנעשה עשיר לעת זקנותו,
ע"ג .נשאלים באורים ותומים כשהכה"ג לבוש ממנו" ,והיה ראשם עבה ומכניס ראשם בדוחק). שנראה לו כאילו עכשיו הוא מתחיל לחיות.
בשמונה בגדים.
עצי שיטים עומדים -שעומדים העליון למעלה אליכם אישים אקרא -אלו תלמידי חכמים
משוח מלחמה כהא דכתיב "ונגש הכהן ודיבר אל העם",
והתחתון למטה כדרך גדילתם .דבר אחר שמעמידים שדומים לנשים ענוותנים ותשושי כח ,ועושים גבורה
אין בנו משמש תחתיו והיינו שאין בנו קודם לכל אדם,
את ציפויים ע"י מסמרות ,לשון אחר שלא התליעו וממילא כאנשים .עוד לומדים מפסוק זה שהרוצה לנסך יין
ואינו משמש לא בח' בגדים משום איבה דכה"ג
לא נפל ציפויים .דבר אחר שיעמדו לעד ולעולמי ע"ג המזבח ,ימלא גרונם של ת"ח יין.
אבל מדאורייתא הוא ראוי לכך ,ולא בד' בגדים דמעלין
עולמים אף שנגנזו. אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת
בקודש ,וי"א שמשמש בח' בגדים ונשאל בהם ע"י
המלך אם לצאת למלחמה. ע"ב :ואת בגדי השרד לשרת בקודש- ת"ח.
שאלמלא בגדי כהונה שעל ידם מקריבים קרבנות דברים שבין כה"ג לכהן הדיוט -כה"ג מביא פר ע"א :בגדי כהן הדיוט כתונת מכנסים מצנפת
המכפרים על ישראל לא נשאר משונאיהם של ישראל הבא על כל המצוות אם חטא בהעלם דבר ועשה דבר
שריד ופליט .וי"א שגורדים אותם כברייתם ( -שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת (ואילו הדיוט מביא
ואבנט מוסיף עליו כה"ג חושן אפוד מעיל וציץ.
חלולים כדרך לבישתם) מכליהם ,ולא כשאר יריעה שצריך כשבה או שעירה כשאר יחיד שבישראל) ,ופר יוה"כ, דיני בגדי כהונה והפרוכת והארון
ועשירית האיפה שבכל יום ,לא פורע ראשו לגדל שיער
שוב לחותכה למידת הלבוש ולתפור במחט ,ומשרדים (- הגמרא מבארת מכמה חוטים היו עשויים בגדי הכהונה
מחמת אבילות ,ולא פורם אלא מלמטה בשיפולי בגדיו והפרוכת ,ועוד מדיני בגדי כהונה והארון ובדיו.
משיירים) מהם מקצת שאינו ארוג אלא הוא נארג בפני
וההדיוט למעלה ,ואינו מטמא לקרוביו (אבל הדיוט
נטמא לקרובים האמורים בפרשה) ,ומוזהר על הבתולה
עצמו ,ומחברם ע"י מעשה מחט ,והיינו שבית יד מספר החוטים בבגדי כהונה ובפרוכת-
שלהם נארגת בפני עצמה ונדבקת עם במחט דברים שנאמר בהם שש חוטם היה כפול שש
בעשה ,ומוזהר על האלמנה בלאו ,ומחזיר את הרוצח
במיתתו ,ומקריב אונן ומ"מ אינו אוכל ואינו חולק עצמם ומגעת עד פיסת היד ,אבל את הבגדי כהונה והיינו שכל מין שבהם היו החוט שלו כפול שש ,דכתיב ה'
כשהוא אונן ,נוטל חלק בראש ומקריב חלק בראש, אין עושים אותם מעשה מחט אלא מעשה אורג. פסוקים ד' פעמים שש ובד הוא שש הרי חמשה ,אחד
ומשמש בח' בגדים ,ופטור על טומאת מקדש הארון -ג' ארונות עשה בצלאל ,אמצעי של עץ לגופי' לומר שהם עשויים מפשתן (דכתיב "ואת
וקדשיו ,וכל עבודות יוה"כ אינם כשרות אלא בו. שגובהו ט' טפחים שחיפו אותו בזהב מלמעלה ,פנימי מכנסי הבד שש משזר" דבר העולה בד בבד ,ואילו
וכל דינים אלו נוהגים אף במרובה בגדים (-כהנים של זהב גובהו ח' ,וחיצוני של זהב גובהו י' ומשהו. צמר מתפצל אבל פשתן רק אם דופקים עליו הוא
גדולים ששימשו מיום שנגנז שמן המשחה) ,חוץ מפר ולמ"ד שעביו של שולי הזהב טפח כמו בשולי העץ היה מתפצל .וי"א מדכתיב ביחזקאל "פארי פשתים יהיו
הבא על כל המצוות .וכולם נוהגים במשוח שעבר גובהו י"א ומשהו ,והמשהו היה בשביל הזר. על ראשם" ובתורה כתוב "ואת פארי המגבעות שש ,ולפני
(כגון אם אירע פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו ,ולאחר זמן שבא יחזקאל זה היה הלכה למשה מסיני ,כהא
חזר הראשון לעבודתו ועבר זה ממשיחותו) ,חוץ מפר ג' זרים היו בכלי הקודש ,של מזבח של ארון ושל דכתיב ביחזקאל "כל בן נכר (-שנתנכרו מעשיו לאביו
יוה"כ ועשירית האיפה שאין להקריב שתים אלא אחת, שלחן ,של מזבח סימן לכתר כהונה זכה אהרן ונטלו, שבשמים והוא )-ערל לב ,וערל בשר (-שמתו אחיו מחמת
וכולם אין נוהגות במשוח מלחמה ,אלא שלא פורע של שלחן סימן לכתר מלכות (שהשלחן הוא סימן עושר, מילה) ,לא יבוא אל מקדשי") ,אחד לומר שהחוט
ולא פורם ואינו מיטמא לקרוביו ומצווה על שלחן מלכים) זכה דוד ונטלו ,של ארון עדיין הוא יהיה כפול שש ,אחד לומר שהחוטים יהיו שזורים,
הבתולה ומוזהר על האלמנה ,ומחלוקת רבי יהודה מונח וכל הרוצה יבוא ויקח ,ואינו פחות מהאחרים, אחד לומר שגם שאר בגדים שלא נאמר בהם שש
ורבנן אם מחזיר את הרוצח. דכתיב "בי מלכים ימלכו" .כתיב "זר" וקרינן זיר, יהיה חוטם כפול שש ,ואחד לומר שזה לעיכובא.
כיצד שואלים באורים ותומים -השואל פניו מקום שנאמר בו משזר היה כפול שמונה והיינו לומר שאם זכה ללמוד לשמה ולקיימה נעשית לו זיר,
כלפי הנשאל -הכהן ,והנשאל פניו כלפי שכינה - הרימונים דילפינן משזר משזר מהפרוכת( ,ולא ואם לא זכה הרי היא זרה (-משתכחת) הימנו.
האורים ותומים והשם המפורש שבתוך החושן .השואל תלמיד חכם בני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו. לומדים מחושן ואפוד העשויים מכ"ח חוטים,
אומר ארדוף אחרי הגדוד הזה ,והנשאל אומר כה משום דבחושן כתיב "תעשנו" לזה ולא לאחר ,או
הכרח היראה ללימוד התורה -כל תלמיד חכם
אמר ד' עלה והצלח ,ולרבי יהודה א"צ לומר כה דכתיב ברמונים "ועשית" שיהיו כל העשיות שוות,
שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם ,ונקרא נתעב.
אמר ד' אלא רק עלה והצלח. וכ"ח חוטים א"א לחלקם לשלשה חלקים שוים).
אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין
ע"ג :אין שואלים בקול רם ,ולא מהרהר בליבו, בתורה ,ואין בהן יראת שמים ,ואמר רבי ינאי וי"א שלומדים משזר משזר מהאבנט ,כיון שהוא
אלא כמ"ש לגבי חנה "וחנה היא מדברת על ליבה". שהרי הם עושים שער לחצר למרות שאין להם בגד ולא נאמר בו זהב.
חצר ,שהתורה אינה אלא שער להכנס בה ליראת שמים ,אין שואלים שני דברים כאחד אלא לאחר שהשיבו לו ע"ב .המעיל היה מי"ב חוטים ,דכתיב "כליל (-
לכן צריך שהיראת שמים תיקדם לתורה .ורבא ביקש על הראשון שואל על השני ,ואם שאל על שנים אין גדיל) תכלת" ואין גדיל פחות משנים ,וילפינן תכלת
מידת הקב"ה שאע"פ שקילל דואג למי שקללו, שבועה כיון שכבר מושבע ועומד מהר סיני ,ור"ש מחזירים תשובה אלא על הראשון( ,ולדוד ענו על
נחש שבכל מקום יש לו מזונות ,כנען אוכל משל פוטר לטעמי' שס"ל ששיעור כזית לא נאמר אלא לחיוב השני מפני ששאל שלא כסדר) ,ואם הוצרך הדבר
אדונו ,אשה הכל רצים אחריה ,אדמה הכל ניזונים קרבן ,אבל מלקות חייבים בכל שהוא .ולר"ל איירי לשנים -שאין שהות להמתין ,עונים לו על שניהם,
ממנה. שמפרש שאוסר גם חצי שיעור ואליבא דרבנן, ואע"פ שגזירת נביא חוזרת כגון של יונה בן אמיתי,
או כר"ע שסתם שבועה היא על כל שהוא ואכל גזירת אורים ותומים אינה חוזרת ,ונקרא שמם
זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם -י"א חצי שיעור( ,דאיתא בשבועות שהנשבע שלא יאכל ואכל
דגים שאכלו חינם שהיה הקב"ה מזמין להם אורים לפי שמאירים את דבריהם ,ותומים לפי
כל שהוא ,ר"ע מחייב וחכמים פוטרים ,וא"כ לרבנן איירי
בכדיהם ,אבל בעריות לא היו פרוצים ,וי"א שדגה במפרש ולר"ע אפילו בסתם) ,ואע"פ שאסור מדרבנן שמשלימים את דבריהם כדאמרינן אין גזירתן חוזרת,
חלה השבועה ,ומה שמצינו שאין נוהגת שבועה היינו עריות (לישנא מעליא) שהיו מותרות לבני (ובפילגש בגבעה לא נענו בשני הפעמים
באינם ראוים לעדות כמלך דתנן לא מעיד ולא נח .בוכה למשפחותיו -לכו"ע היינו על עריות הראשונים שינצחו ,אלא רק בפעם השלישית).
מעידין אותו ,או כמשחק בקוביא -ערבון ,דהוי גזלן שנאסרו להם. לרבי יוחנן היו האותיות בולטות אבל לא זזות
מדרבנן ופסול לעדות ,דלא הוי גזלן דאורייתא אלא שגזל ממקומם ,והכה"ג היה מצרפם ,ולריש לקיש היו
ביאור כמה פסוקים ועניינים מידו ,כמו "ויגזול את החנית מיד המצרי" ,ואע"פ מצטרפות ,והא דתניא שאין שואלים באו"ת אלא
בירידת ואכילת המן והשליו שפסולים מדרבנן ,התם אחרי שנפסלו לעדות לכהן המדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו,
לא קרי ביה "אם לא יגיד" כיון שאינו בר הגדה ,את הקישואים וכו' -י"א שכל הטעמים טעמו היינו מפני שזכותו היה מסייע שהאותיות היו בולטות
במן חוץ מאלו ה' מינים ,וי"א שבכל המינים טעמו ובעינן מי שעדותו יכולה להועיל לבעל דין. או מצטרפות רק אם הוא היה כשר וראויה שכינה לשרות
חלב כוי וחצי שיעור אסור ואין בו כרת ,טעמו וממשו ,ובאלו רק טעמו ולא ממשו מפני עליו .ואות צ' היתה כתובה שם כיון שהיה כתוב
דאיתרבי מ"כל חלב" ,לר"ל קרא אסמכתא ואף שהם קשים למעוברות ומניקות. בהם אברהם יצחק ויעקב ,וט' היתה כתובה כיון
כוי אינו מקרא דאין הפסוק מרבה ספק ,דכלפי כזרע גד -עגול כגד ,וי"א דומה להגדה שמושכת שהיה כתוב בהם שבטי ישורון.
שמיא גליא .ולריו"ח י"ל דכוי בריה בפני עצמה לבו של אדם ,וי"א שמגיד לישראל אי בן ט' אין שואלים אלא למלך ,למשוח מלחמה ,לאב"ד
ואינו ספק חיה ספק בהמה (תוד"ה כוי בריה) ,וע"כ אינו לראשון או בן ז' לאחרון ,דכתיב "וימודו בעומר" שכולם ולמי שהציבור צריך בו.
מצאו עומר לגולגולת ,וממילא היו בודקים מי מביניהם ליקט אסמכתא ושניהם מדאורייתא אסורים.
עוד עומר לגולגולת ,ומגיד לישראל מה בחורים
ע"ד :מה הכונה עינוי -העינוי שאסרה תורה הוא ובסדקים שאם היה ויכוח על עבד אם הוא גנוב או יום הכיפורים
אכילה ושתיה .ואין הכונה שישב בחמה ובצינה לא ,או על אשה אם סרחה ,היו רואים היכן ירד
ויצטער ,דכתיב "תענו את נפשותיכם וכל מלאכה המן ,אם בבית האדון הראשון או השני ,ובאשה מצות עינוי ביוה"כ
לא תעשו" מה מלאכה שב ואל תעשה אף עינוי אם בבית בעלה או בית אביה.
סדר המסכת -בהתחלה מבוארים דיני שבעת ימים
שב ואל תעשה ,ואין לומר שהכונה שאם יושב
לבן -כמרגלית ,ולפי שמלבין עוונותיהם של קודם יוה"כ ,ואח"כ סדר ליל יום הכפורים ,ואח"כ סדר
בחמה או בצינה יהיה אסור לו ללכת משם ,דכמו עבודת היום ,ובפרק זה מבוארים דיני יוה"כ לענין
ישראל שמתוך שהיו דואגים שמא לא ירד למחר היו
שבמלאכה כל מלאכה אסורה ,אף בעינוי האיסור משעבדים את ליבם למקום. איסור והתר .תוד"ה יום.
הוא תמיד .ובברייתא אחרת לומדים שהכונה כתיב "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים
צדיקים ירד המן בפתח בתיהם ,בינונים יצאו
לעינוי מאכילה ושתיה ,שכמו שמלאכה היא דבר ולקטו ,ורשעים במרחק. הוא מקרא קודש יהיה לכם ועיניתם את נפשותיכם",
שחייבים עליו במקום אחר בשבת ,ה"ה עינוי ,והיינו ולמדו חז"ל מן הפסוקים שעינוי היינו להמנע מאכילה
אכילה שחייבים עליה בפיגול ונותר ,ומדכתיב לצדיקים לחם ,לבינוניים עוגות ,והרשעים טחנו שתיה רחיצה נעילת הסנדל ותשמיש המיטה ,ופרטי
"תענו" ו"ועיניתם" לומדים שהעינוי כוללת גם בריחיים. דינים אלו ומקורם יבואר להלן.
אכילת טבל (למרות שאין בו חיוב כרת אלא המן ירד עם תכשיטי נשים -בשמים להתקשט בהם, יוה"כ אסור באכילה שתיה רחיצה סיכה נעילת
מיתה) ונבילה (למרות שאין בה חיוב מיתה) וחולין ועם ציקי קדרה -תבלין לתבשיל ערב ומבושם ,ועם הסנדל ותשמיש המיטה ,ואין כרת אלא על אכילה
(למרות שאין לאו באכילתם) ותרומה (למרות אבנים טובות ומרגליות ומהם הביאו הנשיאים נדבה. ושתיה( ,ושאר עינויים ילפינן מהא דכתיב ה' פעמים
שיש מצוה באכילתה) וקדשים (למרות שיש והנשיאים הביאו את אבני השוהם -נשיאים ממש בתורה לשון עינוי ,ושתיה בכלל אכילה .ע"ו.).
איסור להותיר מהם) .ואם תאמר שכוונת התורה -עננים. לר"א מלך וכלה מותרים לרחוץ פניהם ,לפי שהמלך
לעינוי כמו בעריות ,י"ל שלומדים מדכתיב והיה טעמו כטעם לשד השמן -שהיו מוצאים בו דרכו ושבחו להיות נאה דכתיב "מלך ביופיו תחזינה עינך",
וכלה צריכה נוי עד שתתחבב על בעלה ,ול' יום היא קרויה
"והאבדתי את הנפש" שהכונה לעינוי שיש בו כמה טעמים כמו שתינוק מוצא בשד כמה טעמים
כלה ,ויולדת מותרת בנעילת הסנדל מפני שהצינה
אבידת נפש בתוך הגוף .ולתנא דבי רבי ישמעאל שהאם אוכלת .וי"מ שכמו שהשד מתהפך לכמה
לומדים מ"ויענך וירעיבך" שהכונה לעינוי של גוונים כך המן היה מתהפך לכמה טעמים. קשה לה ,וחכמים אוסרים.
רעבון ,ואין לומדים מ"אם תענה את בנותי" דקאי בשר ששאלו שלא כהוגן שהרי היה להם מקנה רב ירד שיעור אכילה לעונש כרת הוא ככותבת הגסה עם
אתשמיש ,דהתם זה עינוי של יחיד ומן ויוה"כ זה עינוי להם שלא כהוגן בערב שא"א להכינו עד זמן הסעודה, גרעינתה ,ושיעור שתיה לעונש כרת הוא מלוא
של כל ישראל ,ואין לומדים מ"וירא את עניינו" והיינו משא"כ לחם ששאלו כהוגן דא"א לחיות בלא לחם לוגמיו ,וכל האוכלים מצטרפים לשיעור כותבת
פרישות דרך ארץ ,דהתם זה עינוי בידי אדם ,וכאן ירד בבוקר ,ולימדה תורה דרך ארץ שיאכל בשר הגסה וכל המשקים מצטרפים לשיעור מלוא
בלילה ,ומ"מ יאכלה כעין יממא -לאור האבוקה. זה עינוי בידי שמים. לוגמיו ,אמנם אכילה ושתיה אין מצטרפים.
המאכילך מן למען ענותך -לפי שאין לו פת ע"ה :בתחילה היו ישראל דומים לתרנגולים האוכל ושותה כשיעור ענוש כרת ,והאוכל ושותה
בסלו ,וי"א לפי שמראה העין מועיל לשביעה שמנקרים באשפה עד שקבע להם משה זמן פחות מכשיעור ,לריו"ח חצי שיעור (כלומר פחות
מהאכילה ,מכאן רמז לסומים שאוכלים ואינם סעודה בבוקר ובערב. מכשיעור) אסור מן התורה ,דכיון דחזי לאיצטרופי
שבעים ,ומכאן לומדים שמי שיש לו סעודה איסורא קא אכיל ,ולר"ל חצי שיעור מותר מן
בינוניים מתו מהשליו מיד ,ורשעים היו מצטערים יאכלנה ביום. התורה ,דלא חשיב אכילה ,ואסור מדרבנן.
והולכים עד חודש ימים ,ונתחייבו שונאיהם של
ישראל שחיטה. טוב מראה עיניים באשה יותר מגופו של מעשה. ע"ד .האם שבועה חלה על דבר האסור-
השלו היה טעון שחיטה ,וירד שטוח על הארץ. ע"ה .היין מביא לזנות ,וי"א שמביא לידי גזל. האומר שבועה שלא אוכל היום ואכל מאכלות
אסורות ,חייב קרבן שבועה ור"ש פוטר .הגמרא
דאגה בלב איש ישחנה -י"א יסיחנה מדעתו ,וי"א נצטווה משה על הושט והקנה ,רוב אחד בעוף ורוב
מבארת שמדובר שכלל דברים המותרים עם
שניים בבהמה. שישיחנה לאחרים שמא ישיאוהו עצה.
המאכלות אסורות דמיגו שהשבועה חלה על הדברים
נחש עפר לחמו -י"א שבכל דבר טועם טעם עפר ,טעם המן לנערים לחם לזקנים שמן לתינוקות המותרים היא חלה גם על הדברים האסורים( ,ור"ש לית
וי"א שאין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל גם עפר .דבש. ליה איסור כולל ולא אמרינן מיגו) ,דאל"כ לא חיילא
רב יוסף התיר לעבור במים לבוא לדרשה ולא לקחה אותו לירושלים לפתח העזרה הצפוני, צדיקים היו אוכלים את השליו בשלוה ,ורשעים
לחזור ,ואביי התיר אף לחזור כדי שלא ימנעו לבוא וראה שם כ"ה איש משתחווים לשמש ,והיו דומה להם לקוצים.
לשנה הבאה ,וללישנא בתרא השיטות הפוכות. פורעים עצמם ומתריזים כלפי ההיכל ,ורצה ד' מיני שליו היו.
מותר לעבור עד צווארו במים כדי לשאול דבר הקב"ה להעניש את כולם ,ואמר לגבריאל
הלכה ,ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו שיזרוק גחלים על ירושלים ,וגבריאל אמר לכרוב המן היה עליו טל מלמעלה וטל מלמטה ,כאילו
להגביה שולי חלוקו על זרועו ,דאינו נראה כמלבוש אלא שיביא לו את הגחלים ,ומחמת זה נצטננו הוא מונח בקופסה.
כנושאו על כתיפו ,והיוצא בטלית מקופלת על כתפו בשבת הגחלים בינתים ,ובזכות זה נשאר מישראל שריד מחוספס -שנימוח על כף היד ,וי"א שנבלע
חייב חטאת ,ודווקא במים עומדים אבל בנחל אף ופליט ,ואמר גבריאל שהוא עשה את הציווי, באברים ,והא דכתיב "ויתד תהיה לך וכו' " ,היינו
בחול אין מותר אלא עד מתנים משום סכנה. והוציאוהו מתוך הפרגוד והכוהו שישים מכות מדברים שתגרי אומות העולם מכרו להם .וי"א
הנחל העתיד לצאת מבית קדשי הקדשים לא בפולסא דנורא ,בגלל שאם עשה למה לא עשה שאף הם נבלעו באברים שהיה המן מפיגם ,אלא
יוכלו לעוברו לא בהליכה ולא בשחיה ולא בספינה את השליחות כמו שנצטווה שיהא הוא נוטל שאחרי שסרחו והתלוננו "ונפשנו קצה בלחם
קטנה או גדולה ,ואף מלאך המות אין לו רשות הגחלים והוא אמר לכרוב לתתם לו ,וגם בגלל שאין הקלוקל" הטריחם הקב"ה ללכת ג' פרסאות
לעבור בתוכו .בתחילה הנחל יהא דומה לקרני משיבים על הקלקלה ,ושימש שר פרס דוביאל להיפנות ,והיו נפנים לאחוריהם כי ידעו שאין הענן
חגבים ,וכשיגיע לפתח ההיכל יהיה כחוט של שתי, במקום גבריאל כ"א יום ,ונתנו לו בשכרו כ"א חוזר ולא לשאר הצדדים שמא ילכו לשם העננים ,ואותם
וכשיגיע לפתח האולם יהיה כחוט של ערב, מלכים ונמל מלוכה שמעלים משם מרגליות ,וביקש שלפנים צריכים ללכת לסוף המחנה מאחור ,וחששו
וכשיגיע לפתח העזרה יהיה כפי פך קטן ,ומשם לגבות מס מישראל ומת"ח וכתבו לו ,ואמר ישראל שהמן יתפח במעיהם.
ואילך הוא מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית גבריאל סנגוריא על ישראל שיש להם זכות של
דוד שאז הוא נעשה כנחל שוטף שבו טובלים זבים ע"ו .יהושע ירד לו מן כנגד כל ישראל כשעלה עם
נשות הת"ח שמנדדות שינה בעולם הזה וזוכות
וזבות ונדות ויולדות. משה לתחומי הר סיני והמתין לו שם ארבעים יום.
לעוה"ב ,ולא קיבלו ,ואמר שאם היו כל חכמי
האומות בכף מאזנים אחת ודניאל בשניה הרי לא ירד המן פעם בשנה אלא כל יום ,כדי שיכוונו
ע"ח .י"א שבטבילת נדה צריך שיעור שתשב ליבם לאביהם שבשמים ,משל למלך וכו' ,וי"א
במים עד צווארה ,ואין הלכה כך .טבילת נדה
הוא מכריע את כולם ,ובזכות הסנגוריא החזירוהו,
ורצה לקחת האיגרת מדוביאל ובלעה ,ולא היתה מפני שהיה נאכל חם ,וי"א מפני משאוי הדרך.
דאורייתא.
חתומה או שנמחקה החתימה בבליעה ,ולכן יש המן גבוה ס' אמה( ,ר"א המודעי ,ולמד מהמבול
מותר לעבור עם מנעל במים בשבת ואין חוששים שנותנים מס לפרס ויש שאינם נותנים ,וביקש שהיה ט"ו אמה מעל ההרים ,וכתיב בי' ארובות
שיפול מרגלו ויבוא לטלטלו ,סנדל -לרבינא מותר ,ולרב לבטל גזירת גלות יון ולא שמעו לו. ובמן כתיב דלתות ויש ד' ארובות בדלת וכ"ש שלא
אשי לכתחילה לא מפני שא"א לקושרו היטב כמו מנעל.
פחות ,ומידה טובה מרובה) ,והיה מתגבר ועולה עד עוד אפשר ללמוד שמניעת רחיצה נחשב עינוי
מגע דברים לחים או קרים בגוף ביוה"כ שהיו רואים אותו כל מלכי מזרח ומערב ,ולפי זה ממה שאמר שלמה לאביתר הכהן "וכי התענית
רחיצה אסורה ביום הכפורים ,וכן אסור להעביר דבר לח בכל אשר התענה אבי" ,ובדוד כתיב "כי אמרו העם כוס של דוד לעת"ל יהיה של רכ"א לוג.
על גופו אם הוא טופח על מנת להטפיח ,אבל בלאו רעב ועיף וצמא במדבר" ,רעב ללחם ,צמא למים,
הכי ,או להעביר דבר יבש שהוא קר כדי להצטנן ,מותר, שתיה בכלל אכילה דכתיב "ונתת הכסף בכל
אא"כ יש בזה משום גזירה ,וכדלהלן. ועיף מרחיצה דכתיב "מים קרים על נפש עיפה",
אשר תאוה נפשך וכו' וביין ובשיכר וכו' ואכלת".
אסור לישב ע"ג טיט לח ביוה"כ ,אם הוא טופח ע"מ ואין הכונה לשתיה דהא לא כתיב "בנפש עיפה".
הגמרא שואלת אולי הכונה שיאכל אותם ע"י
להטפיח מפני שלחלוח הטיט הוא עונג הקרוב לרחיצה.
וכן הכונה בדוד לנעילת הסנדל ,דכתיב "ודוד הולך
אניגרון ,ושיכר שהוא דבר המשכר היינו דבילה
במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי והוא
מותר להצטנן בפירות ותינוק וכדו' ,וכוס כסף קליעית ,כדמצינו שהאוכל דבילה קליעית או
הולך יחף" ,ויחף היינו בלא סנדל דכתיב "מנעי
אסור אם היא מלאה לגמרי שמא ישפכו המים עליו, שותה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב משום "שיכר
ורב אשי אוסר אף כשאינה מלאה לגמרי ,מפני רגלך מיחף וגרונך מצמאה" והיינו מנע עצמך מן
אל תשת" ,אלא לומדים שיכר שיכר מנזיר שהוא יין.
שהיא מחליקה מהיד ,ובכוס חרס לכו"ע אסור אף החטא כדי שרגליך לא יהיו יחפות ,ומנע לשונך
בחסר ,משום שהיא פולטת מים שבולע.
ע"ו :תירוש היינו יין( ,ונקרא יין מפני שהוא מביא מדברים בטלים כדי שגרונך לא יהיה צמא( .והא
ניאוף ,שזה גורם לפורענות ,וזה מביא יללה לעולם ויין דכתיב "ונעלך תחלוץ מעל רגליך" וכתיב "ויעש כן
מותר לשרות מטפחת בערב יוה"כ ולעשותה כמו
הוא לשון תאניה ויללה ,ונקרא תירוש מפני שכל הלוך ערום ויחף" היינו ללכת במנעלים המטולאים,
בגדים נגובים כדי שלא יבוא לידי איסור סחיטה
ביוה"כ ,ולקנח בה ביוה"כ פניו ידיו ורגליו ,ובערב המתגרה בו נעשה רש .והא דכתיב "תירש" וקרינן כמו שערום אינו לגמרי אלא בבגדים בלויים).
תשעה באב א"צ לעשותה כמו בגדים נגובים .ויש תירוש לומר שאם זכה לשתות לפי מידה נעשה ראש ע"ז :מניעת תשמיש נחשב עינוי דכתיב "אם
גורסים שבערב יוה"כ מקנח ידיו במטפחת ,וביוה"כ מעבירה שזה מפקח ליבו בחכמה ,ואם לא זכה נעשה רש .זכה
על עיניו כשהיא עדיין לחה.
תענה את בנותי" והיינו מניעת תשמיש( .ואם תקח
משמחו לא זכה מששמו) ,ומ"מ הנודר מן התירוש
נשים על בנותי הכונה שיקח נשים שיהיו צרות
אסור בכל מיני מתיקה -פירות חדשים תפוחים וענבים,
דברים ששאלו את רבי אלעזר לבנותיו) .והא דכתיב "וישכב אותה ויענה" היינו
ומותר ביין בן ארבעים ,משום שבנדרים הולכים אחרי
זקן ויושב בישיבה של הסנהדרין ,האם צריך ליטול מביאות אחרות שלא בא עליה בעונתה בימים שעמדה
לשון בני אדם ואין דרך בני אדם לקרוא ליין תירוש.
רשות מבית הנשיא להתיר בכורות ,שהרי אין חכם אצלו .וי"מ שבא עליה שלא כדרכה ,ורש"י מקשה על פירוש זה.
יחיד מתיר בכור מכח מום אא"כ נטל רשות מן הנשיא פעם איסור רחיצה וסיכה- מניעת סיכה ורחיצה נחשבים עינוי כדמצינו
אחת .הגמ' מביאה שלר' יוסי בן זימרא צריך ,וי"א שאמר דניאל "לחם חמודות (-אפילו זה העשוי
אסור לרחוץ אף מקצת גופו ,ואם היה מלוכלך שהסתפק אם הלכה כרשב"ג ,דלר"מ כהן לא יכול מחיטים נאות ונקיות) לא אכלתי ,ובשר ויין לא בא
מטיט וצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ,וכן בסיכה להורות על בכור ,מפני שהוא חשוד להתיר את אל פי ,וסוך לא סכתי" ,וכתיב "ויאמר אלי אל
אף אסור מקצת גופו ,ואם היה חולה או שיש לו האסור ואף להטיל בו מום ,מפני שהבכור בזמן הזה אין לו תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את
תקנה אא"כ יש בו מום ,ועל הכהן לטפל בו משנתנוהו לו חטטים סך כדרכו ואינו חושש. ליבך להבין ולהתענות לפני אלוקיך נשמעו דבריך
מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק ,לשומרו ולזונו ,ולרשב"ג על בכור של חבירו נאמן ועל
ואני באתי בדבריך" .ואין ללמוד רחיצה מ"ותבוא
משום שרוח רעה שורה על הידים שלא נטלם שחרית ,ושם של עצמו אינו נאמן ,ופסק לו כרשב"ג.
כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו" ומים הם מבחוץ
השד שיבתא .ושמאי נמנע מלהאכיל בידו אחת ,ע"ח :האם מותר לצאת עם סנדל של שעם (-מין כמו שמן ,דפסוק זה נדרש להיפך ,לומר שסיכה
גומא) ביוה"כ ,ופשטו שמותר ביוה"כ וכן בתענית וגזרו עליו להאכיל בשתי ידים. כשתיה ביוה"כ ללמוד שמן ממים ולא מים משמן.
ציבור שגזרו על הגשמים .רב יהודה יצא בסנדל של
היטני ואביי יצא בסנדל של הוצי (-כפות תמרים),
מעבר בתוך מים- ע"ז .מעשה דדניאל וגבריאל -דניאל התענה
ההולך להקביל פני אביו או רבו או מי שגדול הימנו ורבא יצא בשל דיבלי (-עשבים) ,ורבה בר רב הונא ג' שבועים על ביטול בנין בית המקדש ,והגיע
עובר עד צווארו במים .הגמ' מסתפקת אם רב כרך בגד על רגליו ויצא .והא דתנן הקיטע יוצא אליו המלאך גבריאל ואמר לו שנכנס בזכותו
בקב שלו דברי רבי מאיר ,ורבי יוסי אוסר ,ותני לתלמיד מותר או שאסור. לתוך הפרגוד ,לאחר שבגלל שעבדו ע"ז יצא
שומרי פירות עוברים עד צווארם במים ואינם חוששים .עלה שלכו"ע אסור לצאת בו ביוה"כ ,לאביי שאני לאחורי הפרגוד ,שיחזקאל נתנבא שרוח אלוקים
התם שיש בו כתיתין (-חתיכות בגדים דקות) דאסור רב פפא מסתפק אם משערים בה ובגרעינתה יחד ,שיעורם שוה למה כתבה תורה איסור שאור ,והרי
משום תענוג שזה נח לסמוך שוקו עליהם ,ולרבא אינו או בלא גרעינתה ,ולרב אשי משערים בה אפשר ללומדו ק"ו מחמץ ,שהרי שאור חימוצו
קשה .ונימא ששיעורו כמו חמץ משום דדיו לבא מן הדין אסור אלא מנעל אבל תענוג שאינו ממנעל שרי ,ובגרעינתה ,דגסה משמע כמה שיותר.
להיות כנדון ,ואין לומר שיתחייבו על שאור בפחות מכזית,
דסתם אכילה בכזית ,ואין להחמיר בבל יראה יותר מבאכילה.
וקב הקיטע מנעל הוא ,והמחלוקת היא בסנדל לרב יהודה שיעור כותבת הגסה הוא יותר
שאין בו כתיתין אם גוזרים שמא יפול ויבוא
להעבירנו ד"א ברה"ר ,ואם יש בו בית קיבול מכביצה שאף שכל שיעורי אכילת איסור הם בכזית ,היינו ולב"ה שניהם בכזית.
דווקא היכא דכתיב אכילה ,אבל ביוה"כ כתיב "אשר לא
תעונה" ,דקים להו לרבנן דבהכי מייתבא דעתיה .פ .שיעורי אוכלין -כל שיעורי אוכלין בכזית חוץ לכתיתין הרי הוא מקבל טומאה.
מטומאת אוכלים ששיעורה בכביצה ,דכתיב "מכל הגמ' מקשה מהא דתנן שנתנו לר"ג שתי כותבות המשך דיני חמשת הענויים ביוה"כ
האוכל אשר יאכל" והיינו אוכל שאוכלים אותו ודלי של מים ואמר שיעלום לסוכה ,ושנו שאף
שמדינא אין חייבים לאוכלם בסוכה( ,ורבי צדוק התינוקות מותרים בכל העינויים חוץ מנעילת
בבת אחת ,ושיערו חכמים שאין בית הבליעה
הביאו לו אוכל פחות מכביצה ,ונטלו במפה ולא נטל הסנדל ,ואף דכתיב "לא תאכלום" ודרשינן לא תאכילום
מחזיק יותר מביצת תרנגולת .וי"מ ש"האוכל אשר
יאכל" היינו ביצה שהיא אוכל היוצא מאוכל (אבל ידיו ,ואכל עם מפה משום אנינות הדעת) ואכלו חוץ להזהיר גדולים שלא יאכילו קטנים דבר איסור ,שאר
גדי מחוסר שחיטה כשיצא מתוך האוכל שנוצר בו ,ולא לסוכה ,ולא בירך אחריו ,ומבואר ששיעור ב' העינויים (חוץ מנעילת הסנדל) הם רביתייהו דתינוק
אוכל מיקרי ,ובן פקועה ששחיטת אמו מטהרתו מחוסר כותבות הוא פחות מכביצה ,שהרי כביצה חייבים ולא גזרו בהו( .הרוצה לטעום טעם מיתה ,ישן עם
קריעה והוצאת הדם ,וביצת בר יוכני שהיא גדולה מאד לאכול בסוכה ,וק"ו כותבת הגסה אחד אפי' עם מנעליו .רביתיה דינוקא מים חמים לרחיצה ושמן
לא ,משום דתפשת מרובה לא תפשת) ,אבל קשה הגרעין .והגמ' דוחה ששתי כותבות בלא הגרעין לסוך ,וכשגדל מעט יאכל ביצה עם כותח ,וכשגדל
דילמא השיעור כביצת ציפור שהיא קטנה מביצת הוי פחות מכביצה ,משא"כ כותבת הגסה אחד עם מעט ישבר כלים שהפקירו לו כדי למלא תאוותו).
תרנגולת .ושיעור אכילה ביוה"כ שיעורו בככותבת, הגרעין הוא יותר מכביצה כיון שהגרעין גדול ,יותר
מחצי הכותבת עם הגרעין. משנתינו כרבי חנינא בן תרדיון בשם ר"א המלך
דכתיב "אשר לא תעונה" ולא כתיב אשר תאכל. והכלה מותרים ברחיצת פניהם ,דכתיב "מלך ביפיו
ע"ט :רבא מיישב שבאמת ב' כותבות הם יותר
האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב כמה אכל ולא תחזינה עינך" ,וכלה היינו עד ל' יום וכדי שלא
מכביצה ,אבל מותר לאכול הרבה פירות מחוץ
יכתוב בסתמא שהוא חייב קרבן ,שמא יבוא בי"ד אחר תתגנה על בעלה( ,וכדמצינו שאין מונעים
לסוכה .והגמרא שואלת מהא דתניא שתלמידי רבי
שמא יבנה ביהמ"ק בימיו ויתחדש ב"ד ויתחדש הלכה תכשיטים מכלה אבילה ל' יום) ,ויולדת מותרת
אלעזר בן שמוע אכלו פירות אכילת עראי חוץ
שיאמרו שאינו חייב קרבן עד שיאכל כזית גדול לדבריו בנעילת הסנדל משום צינה ,וחכמים
לסוכה ,ומשמע שאכילת קבע אסור .והגמרא
ויביא חולין לעזרה .אבל אין לחוש שיחייבו קרבן על אוסרים בכל אלו.
מתרצת שהכונה שאכלו הרבה פירות כדין אכילת
שיעור קטן יותר ולכן צריך לכתוב גם אם אכל פחות
עראי שמותרת חוץ לסוכה ,ולל"ב אכלו פירות במקום סכנת עקרב מותר כל אדם בנעילת הסנדל.
מכשיעור ,דבזה אינו חייב קרבן כיון שמי שלא שב
אכילת קבע ופת אכילת עראי מחוץ לסוכה .ואין
מידיעתו והיינו שגם אם היה יודע שזה חלב היה אוכלו אינו להוכיח דין זה מהא דתניא שאם השלים אכילת י"ד ע"ט .רב אשי מסתפק בדין טומאה בעצם
חייב קרבן ,דכתיב "אשר לא תעשנה בשגגה ואשם" סעודות שחייבים לאכול בסוכה לפי רבי אליעזר במיני ששיעורה כשעורה ,אם משערים עם קליפתה או
משמע שאילו ידע לא עשה אלא בשגגה עשה ואשם.
תרגימא יצא ,ומשמע שבפירות לא יצא ,ומבואר לא ,ואם משערים בלחה או ביבשה .ולרב פפא
מקור השיעורים -התורה כתבה איזה עונש שפירות מותר לאוכלם חוץ לסוכה .די"ל שמיני משערים ביבשה ובקליפתה ,שרק אז נקרא
מקבלים על כל עבירה ,אבל השיעורים שבהם תרגימא היינו פירות ,או דאיירי במקום שלא מצויים שעורה.
נענשים לרבי יוחנן הם הלכה למשה מסיני ,וי"א פירות.
שיעור ככותבת הגסה ושיעורים נוספים שיטת רב זביד ששיעור כותבת הגסה הוא פחות ששכחום ובית דינו של יעבץ (-עתניאל בן קנז) חזרו
מכביצה ,וראיה לדבריו משיטת ר"י שזימון -ברכת המזון ויסדום ,ואין לומר שתיקנום ,דכתיב "אלה אע"פ שכל איסורי אכילה שבתורה הם בכזית ,איסור
הוא רק באכל כדי שביעה דכתיב "ואכלת ושבעת" ,המצוות" שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. אכילה ביוה"כ שלא נאמר בלשון אכילה אלא בלשון
"אשר לא תעונה" הוא בככותבת הגסה ,שבאכילת שיעור
והיינו בכביצה( ,ולר"מ "ושבעת" היינו שתיה ואכילה שיעור החיוב על שתיה ביוה"כ -לב"ש רביעית, זה מתיישבת דעתו של האדם וזה מבטל את העינוי.
בכזית) ,ומבואר שכביצה משביעה ,וכ"ש שמיישבת לב"ה מלוא לוגמיו והיינו כדי שיסלק המשקה לצד ופרטי שיעור ככותבת יבוארו להלן .עוד יבואר עד כמה
דעת האוכלה ,ועל כרחך ביוה"כ אסור לאכול אף אחד ויראה כמלוא לוגמיו ברווח( ,ולא תני ליה גבי מותר לאכול מחוץ לסוכה ,ולאיסור בל יראה ,ולטומאת
ככותבת הגסה שאף שאינה משביעה מ"מ מיישבת קולי ב"ש וחומרי ב"ה ,משום שדין זה נאמר לענין אוכלין ,ולטומאת גוויה ,ומה השיעור להתחייב על שתיה
עוג מלך הבשן -אדם ענק ,ובזה ב"ש מחמירים לחייב כבר
משביעה. כביצה ורק האוכלה, דעת ביוה"כ ,ומה המקור לכל שיעורי התורה.
האוכל ביוה"כ ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה שיעור איסור בל יראה -לב"ש שאור בכזית ברביעית) ,ולר"א כמלוא לוגמיו דחוק ,ולרבי יהודה
וחמץ בככותבת לאיסור בל יראה ובל ימצא ,שאם בן בתירא כדי גמיעה. חייב.
קורס ללמוד להנות ולזכור מבחני 'לדעת' סיכומי 'תמצית'
11שיעורים בהם נלמד בצורה מבחן שבועי על דף היומי ,עמוד היומי, ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית
מקצועית וייחודית ,כיצד נזכור את משנה ברורה ,חפץ חיים ואהבת חסד החודשיים על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר
הלימוד ,ונעצים את איכות וחווית (לפי סדר הדף היומי בהלכה).
ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי
הלימוד בצורה משמעותית.
עד יום שלישי בשעה 5:00בבוקר: בנקודות ההפצה -
בתחילת חורף פ"ז יפתחו בס"ד
בטלפון 0737-289-669 - במייל 7692282@gmail.com -
קבוצות חדשות לאברכים ובני ישיבות,
בירושלים בישיבת מיר ובבית וגן נוה במייל 7692282@gmail.com - בפקס 02-3132-641קוד גליון 3133 -
יעקב ופסגת זאב ,אופקים ,ואלעד. בנדרים פלוס קופת לדעת. - בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל
-למעלה מ 500בוגרים מרוצים. הגרלות בכל שבוע על ₪ 500במזומן, מסכתות הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל
15-כלים לחיבור חזק ללימוד. ו 5זוכים בזכות קניה ₪ 100ביפה נוף. תנ"ך וספרי מוסר ,או סיכומים לפי סדר הלימוד
-דרכים לפיתוח הזכרון והריכוז. של :העמוד היומי ,חבורת ש"ס ,קנין ירושלמי,
קורס אומנות הסיכום
-מחיר סמלי ,והחזר כספי למיישמים דף הכולל ,קנין הלכה ,תרי דף ,אורייתא ,אהבת
12שיעורים מקיפים בהם נלמד כיצד
את הנלמד בשיעורים. שלום ,ומפעל הש"ס.
להפוך את הסיכום לאומנות.
לפרטים 02-3131-465 / 055-400-7977
ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית. קו עדכונים ושיעורים02-3131-465 -
מבחן 115נח מבחן 114בראשית מבחן 113שמחת תורה מבחן 112סוכות מבחן 111האזינו שובה
דברים חזון
שופטים פ"ז:
יומא פ"ד :עד יומא פ"א .עד פ"ד. יומא ע"ז :עד פ: יומא ע"ד .עד ע"ז. יומא ע :עד ע"ג:
פ"ד :מי יעשה מלאכה בשבת במקום פ"א .לגבי מה נאמר הדין של תוספת יוה"כ? ע"ז :האם מותר לעבור בתוך מים ביום ע :כמה אילים של ציבור היו מקריבים
א' לאיסור אכילה ומלאכה בכניסה וביציאה. הכיפורים כדי לשמור פירות ,או בחזור ע"ד .הנשבע שלא יאכל היום מאכלות ביוה"כ?
פיקוח נפש? אסורות ואכל כזית ,האם חייב קרבן שבועה?
ב' לכרת על אכילה ומלאכה בכניסה ולא ביציאה. מהדרשה? א' אחד.
א' נכרי עדיף מישראל. א' פטור ,ואם כלל בשבועתו דברים המותרים
ג' רק לאיסור מלאכה ולא לאיסור אכילה ,בכניסה א' לשמור פירות אסור ,ולחזור מהדרשה מותר. ב' שנים.
ב' ישראל עדיף מנכרי. וביציאה. מחלוקת. ג' מחלוקת.
ב' לשמור פירות מותר ,ולחזור מהדרשה אסור.
ג' מה שירצה יעשה. ב' מחלוקת ,ואם כלל בשבועתו דברים המותרים
פ"א :מה החידוש שמותר לאכול מרקחת ג' לשמור פירות מותר ,ולחזור מהדרשה מחלוקת.
חייב לכו"ע.
בשמים עם דבש של נכרים (רש"י)? ע"א .איזה דבר מביאה הגמרא שהוא
פ"ה .תינוק שנמצא בעיר שיש בה נכרים ג' בכל גוונא יש מחייבים ויש פוטרים.
א' שאין בזה משום בישולי וגיעולי נכרים. ע"ח .האם מותר לצנן עצמו ביוה"כ בכוס של כמו ניסוך היין על גבי המזבח?
וישראל ,האם מחזירים לו אבידתו? כסף שיש בה מים? א' תפילה.
א' אם יש לפחות מחצה ישראל מחזירים. ב' שלא חוששים שנתערב בזה דבר איסור. ע"ד :מה הכונה במה שנאמר על המן "למען
ג' שתי התשובות נכונות. א' במלאה אסור ובאינה מלאה מחלוקת. ב' הממלא גרונם של תלמידי חכמים יין.
ב' רק אם רובה ישראל מחזירים. ענותך"? ג' הנושא בת תלמיד חכם.
ב' במלאה מחלוקת ובאינה מלאה מותר.
ג' אף ברובה ישראל אין מחזירים. א' שלא ידעו מה יהיה מחר .שאינו רואה את המין
פ"ב .מהו הגיל המוקדם ביותר שבו יש מ"ד ג' בכל גוונא מותר מפני שאינה פולטת מהמים. שטועם אלא מן.
שיש בו תענית שעות מדרבנן לנקיבה? ב' שהרשעים ירד המן רחוק מבתיהם ,והיו צריכים ע"א :מכמה חוטים היו עשויים המעיל
פ"ה :על מה יום הכיפורים לא מכפר? א' בת ח' שנים. ע"ח :עד מתי מותר לכלה לרחוץ פניה ביוה"כ, לטוחנו בריחיים. והפרוכת והחושן והאפוד?
א' אם אמר אחטא ויוה"כ מכפר. ב' בת ט' שנים. לדעת המתירים? ג' שלא טעמו בו טעם קישואים וכדומה .ושעל ידו א' המעיל שש ,הפרוכת י"ב ,והחושן
ב' בעבירות שבין אדם לחבירו אם לא פייס ג' בת י' שנים. א' ז' ימים. ידעו האם העבד גנוב או לא. והאפוד מכ"ד.
את חבירו. ב' ל' יום. ב' המעיל י"ב ,הפרוכת כ"ד ,והחושן והאפוד
פ"ב מנלן שחייבים למסור נפש על איסור מ"ח.
ג' שתי התשובות נכונות. רציחה ,ושמותר להרוג את הרודף אחר חבירו ג' שנה ראשונה. ע"ה .מה ירד לישראל ביחד עם המן?
א' תכשיטי נשים והיינו בשמים. ג' המעיל י"ב ,הפרוכת כ"ד ,והחושן והאפוד
להורגו. כ"ח.
פ"ו .באלו עבירות לא מספיק תשובה א' שניהם מסברא. ע"ט האם שיעור ככותבת הגסה לאכילה ביוה"כ ב' אבנים טובות ומרגליות.
ויוה"כ ,וצריך גם יסורים? ב' שניהם מילפותא מנערה המאורסה. זה יותר מכביצה או פחות? ג' שתי התשובות נכונות.
א' יותר מכביצה. ע"ב .האם בדי הארון היו קבועים בו?
א' כל לא תעשה. ג' למסור נפש חייבים מסברא ,ולהרוג את הרודף א' קבועים ולא זזים.
ב' כריתות ומיתות בי"ד. מילפותא מנערה המאורסה. ב' פחות מכביצה. ע"ה :האם השלו היה צריך שחיטה?
ג' מחלוקת. א' צריך שחיטת רוב שני סימנים. ב' זזים ואינם יוצאים.
ג' רק חילול השם. ג' זזים ויוצאים.
פ"ג .אם החולה עצמו ורופא אחד אומרים ב' צריך שחיטת רוב סימן אחד.
שאינו צריך לאכול ביוה"כ ,מתי מאכילים אותו? ע"ט :מהו השיעור שמתחייבים בו ברכת המזון? ג' אינו צריך שחיטה כיון שירד בדרך נס.
פ"ו :על אלו עבירות לכו"ע צריך לחזור א' אפילו אם רופא אחד אומר שצריך ,דבפיקוח נפש ע"ב :למה המשיל רבי ינאי (יומא ע"ב):
א' לר"מ כזית ולרבי יהודה כביצה.
ולהתוודות ביום כיפור אחר? לא הולכים אחרי רוב דעות. ע"ו .מי שהשתכר מדבילה קליעית או את הלומד תורה ללא יראת שמים?
ב' לר"מ כזית ולרבי יהודה ככותבת הגסה עם גרעין.
א' בעבירות שבין אדם לחבירו. ב' דווקא כששניים אומרים שצריך ,דספק נפשות ג' לר"מ כזית ,ולרבי יהודה ככותבת הגסה ללא גרעין. משתית דבש וחלב ונכנס למקדש ,האם חייב א' למי שעושה שער לחצר ואין לו חצר.
ב' בעבירות ששנה בהם. להקל. מלקות? ב' למי שיש לו חצר ואין לו מפתחות להכנס
ג' בחטא מפורסם. ג' דווקא כששלשה אומרים שצריך ,מפני שכנגד א' חייב. איליה.
פ .מדוע מי שאכל דבר איסור שיש בו חיוב
החולה עצמו צריך רוב דעות. ב' פטור. ג' למי שיש לו חצר שאינה שמורה שהכל
קרבן צריך לכתוב כמה אכל? נאבד בה.
פ"ז .מדוע כל המזכה את הרבים אין חטא פ"ג :מי שאחזו בולמוס ויש שם הרבה טבל א' שמא יבוא בי"ד אחר ויאמרו שחיוב קרבן הוא רק ג' רק השותה דבש וחלב חייב ,אבל האוכל דבילה
בא על ידו? דאורייתא ,האם מפרישים תרומה בשבת ויאכל בשיעור יותר גדול. קליעית פטור.
ע"ג .מי מקריב פר יום הכיפורים
א' מפני שהוא מתבייש לחטוא. חולין או שיאכל טבל? ב' שאם אכל פחות מכשיעור שמא יבואו בי"ד אחר
ע"ו :הנודר הנאה מתירוש ,במה הוא נאסר? ועשירית האיפה?
ב' מפני גודל הזכות בזיכוי הרבים. א' מפרישים ויאכל חולין. ויאמרו שגם על שיעור זה חייבים.
א' בשתית יין. א' רק כהן משיח.
ג' כדי שלא יהיה הוא בגיהנום ותלמידיו בגן ב' לא מפרישים ויאכל טבל. ג' שתי התשובות נכונות. ב' כהן משיח או מרובה בגדים.
עדן. ב' בכל מיני מתיקה.
ג' מחלוקת. ג' שתי התשובות נכונות. ג' כהן משיח או מרובה בגדים ומשוח שעבר
פ :האם שיעור אכילה ושתיה ביוה"כ משתנה ומשוח מלחמה.
פ"ז :מתי צריך להתוודות בערב יוה"כ? פ"ד .מאיזה טעם התירו לעשות רפואה לחולי באדם גדול?
א' לפני הסעודה. הפה (גמרא ורש"י)? ע"ז .כיצד מבארת הגמרא את הפסוק "מים
א' באכילה כן ובשתיה לא. ע"ג :מי יכול לשאול באורים ותומים?
ב' אחרי הסעודה לפני כניסת יום הכיפורים. א' מפני שאיסור רפואה בשבת אינו אלא מדרבנן. קרים על נפש עיפה"?
ב' באכילה לא ובשתיה כן. א' רק מלך.
ג' אין קפידא מתי. ב' מפני שיש בזה סכנה. א' על שתית מים.
ג' בשניהם לא. ב' מלך או סנהדרין.
ג' לא התירו אלא לאכול מאכל המועיל לבריאותו ב' על רחיצה במים.
ג' מלך או סנהדרין או לצורך ציבור.
בדרך אכילה רגילה.
