gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi

שבוע: סוכות (2026-09-21)

תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ‪ | 36‬יומא ס''ה‪ :‬עד פ‪ | .‬תשרי ה'תשפ"ז‬ ‫ולרש"י בי"ד של כהנים הרגילו לעשות שהכהנים יוליכו אותו‬ ‫שעיר‪ ,‬דאין לומר שימות משום גזירה)‪ ,‬ועוד שהרי‬ ‫פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו‬ ‫בקביעות ולא ישראל‪ .‬אמר רבי יוסי מעשה והוליכו‬ ‫חטאת שעברה שנתה רועה ואינה מתה‪.‬‬ ‫ערסלא וישראל היה‪.‬‬ ‫שקלים שנגנבו או אבדו‪ -‬בני העיר ששלחו‬ ‫ס"ו‪ .‬למסקנה טעמא דר"י משום שחוששים‬ ‫שקליהם לירושלים ע"י שליח ונגנבו או שנאבדו‪,‬‬ ‫דיני שילוח השעיר לעזאזל‪-‬‬ ‫לתקלה שיבוא להקריבה‪( ,‬כדמצינו חשש תקלה‬ ‫אם נתרמה התרומה לפני שנודע שאבדו נשבעים‬ ‫שבזמן הזה אין מקדישים שום דבר‪ ,‬דסתם הקדש‬ ‫השלוחים שבועת השומרים לגזברים כיון שההפסד הוא‬ ‫ס"ו‪ :‬צריך לזמן את משלח השעיר מאתמול‬ ‫לבדק הבית‪ ,‬ואין מעריכים‪ ,‬ואין מחרימים (דסבר‬ ‫להקדש‪ ,‬דכיון שתורמים על האבוד שלא נודע‪ ,‬אין‬ ‫דכתיב "עתי"‪ ,‬ואם חלה המשלח‪ ,‬לחכמים ישלחנו‬ ‫הבעלים חייבים להביא שקלים אחרים‪( ,‬והא דתניא‬ ‫שסתם חרמים לבדק הבית)‪ ,‬ואם הקדיש או העריך או‬ ‫ביד אחר‪ ,‬ור"א השתמט מלענות מה יעשו בכהאי‬ ‫תורמין על האבוד ועל הגבוי‪ ,‬לרש"י (ב"מ נ"ח) הכונה‬ ‫החרים‪ ,‬בהמה נועל דלת בפניה והיא מתה‪ ,‬פירות‬ ‫גוונא‪ ,‬או כשחלה השעיר‪ ,‬או בדחפו ולא מת‪,‬‬ ‫אבוד שבא ליד שליח ואבד ולא נודע לבעלים קודם‬ ‫כסות וכלים ירקבו‪ ,‬וכלי מתכות יוליכם לים‬ ‫התרומה‪ ,‬ועל הגבוי ביד שליח ולא אבד)‪ ,‬ואם לא‬ ‫ולרבנן אם חלה מרכיבו על כתפו‪ ,‬ואם דחפו ולא‬ ‫המלח)‪ ,‬ובשאר בהמות שדינם לרעיה אין חוששים‬ ‫נתרמה התרומה נשבעים לבני העיר‪ ,‬ובני העיר‬ ‫מת ירד אחריו וימיתנו‪.‬‬ ‫שיקריבום‪ ,‬דשאני הכא דבת הקרבה היא לשנה‬ ‫מביאים שקלים חדשים‪ ,‬ואם נמצאו השקלים‬ ‫שולחים את השעיר לעזאזל אפילו בשבת‪ ,‬דכתיב‬ ‫הבאה‪ ,‬אבל אין חוששים לתקלה דגיזה ועבודה‪,‬‬ ‫הראשונים שאבדו או שהחזירום הגנבים‪ ,‬לחכמים‬ ‫"עתי"‪ ,‬ואין הנ"מ לענין תחומין‪ ,‬דהא תחומין דרבנן‪ ,‬אלא‬ ‫דא"כ כל הבהמות שרועות נחשוש בהם לתקלה‪.‬‬ ‫אלו ואלו שקלים ואין עולים להם לשנה הבאה‪,‬‬ ‫נ"מ שאם היה השעיר חולה יכול להרכיבו על כתפיו‬ ‫ולרבי יהודה עולים להם לשנה הבאה‪ .‬ורבא והא תניא פסח שלא קרב בפסח ראשון יקרב‬ ‫בשבת‪ ,‬וזה נחשב הוצאה אף לרבי נתן דאמר חי‬ ‫מבאר שרבי יהודה סובר שחובות של שנה זו בפסח שני ע"י שימכר לטמא או למי שהיה בדרך רחוקה‪,‬‬ ‫נושא את עצמו‪ ,‬דבחולה לא אמר הכי‪ .‬רפרם הוכיח‬ ‫קרבות לשנה הבאה‪.‬‬ ‫או לשנה הבאה‪ ,‬ותניא אידך לא יקרב לשנה‬ ‫מכאן שאין עירוב והוצאה ביוה"כ‪ ,‬דאם יוה"כ אסור‬ ‫בהוצאה אפילו בחול‪ ,‬והתורה אמרה לשלחו‪ ,‬בהכרח שזה‬ ‫פר ושעיר של יוה"כ וכן שעירי ע"ז (‪-‬ציבור שחטאו הבאה‪ ,‬המחלוקת היא אם חוששים לתקלה‪ ,‬ואין‬ ‫דוחה יוה"כ‪ .‬עירוב כדי נסבא‪ ,‬אלא דהא בהא תליא‪ ,‬דתקנת‬ ‫בע"ז בהוראת בי"ד ומביאים פר לעולה ושעיר לחטאת)‪ ,‬לומר שנחלקו במחלוקת רבי ורבנן הנ"ל‪ ,‬דהא‬ ‫עירובי חצרות היא גזירה שמא יוציא מרה"י לרה"ר‪.‬‬ ‫שאבדו‪ ,‬והפריש אחרים תחתיהם ונמצאו תניא וכן המעות שגם במעות שהופרשו לפסח יש‬ ‫הראשונים לרבי יהודה הראשונים ימותו‪( ,‬ולר"א מחלוקת אם אפשר להשתמש בהם לשנה הבאה‪.‬‬ ‫נטמא המשלח יכול להכנס לעזרה ששם הכה"ג‬ ‫מוסרו לו‪ ,‬דכתיב "עתי"‪.‬‬ ‫ור"ש ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם‬ ‫וידוי ושליחת השעיר לעזאזל‬ ‫לנדבה‪ ,‬שאין חטאת ציבור מתה)‪.‬‬ ‫שאלו את ר"א על אדם פלוני האם יזכה לעוה"ב‬ ‫לאחר שנתבארו דיני שני השעירים‪ ,‬חוזר התנא לבאר‬ ‫וי"מ שהשאלה היתה על שלמה בן דוד‪ ,‬ואם הרועה‬ ‫סדר עבודת הכהן גדול ביום הכיפורים‪ ,‬לאחר שגמר מתן‬ ‫הגמרא שואלת למה לא ישמרם לשנה הבאה‪.‬‬ ‫יכול להציל כבשה מפי ארי‪ ,‬וענה להם שמא‬ ‫דמים של פר ושעיר‪ ,‬כפי שנתבארו לעיל עד דף נ"ט‪.‬‬ ‫ס"ה‪ :‬ואין לומר שהטעם הוא משום שקרבנות‬ ‫שאלו אם יש להציל את הרועה מן הארי‪ ,‬ואם‬ ‫כתיב (ויקרא ט"ז) "וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש‬ ‫ציבור מר"ח ניסן ואילך צריך להביאם מתרומה‬ ‫ממזר יורש ואמר להם האם מייבם‪ ,‬ואם מותר‬ ‫השעיר החי‪ ,‬והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת‬ ‫חדשה‪ ,‬דכתיב "זאת עולת חודש בחדשו לחדשי"‬ ‫לסוד בזמן הזה בית ואמר להם מהעם קבר‪ ,‬ולמה‬ ‫כל פשעיהם לכל חטאותם‪ ,‬ונתן אותם על ראש השעיר‪,‬‬ ‫כתיב כאן חידושי יתירי לומר שבאחד החודשים צריך להביא‬ ‫ושלח ביד איש עתי המדברה‪ ,‬ונשא השעיר עליו את כל‬ ‫היה חילוק בעונשי עובדי העגל שיש שמתו בסייף‬ ‫קרבנות מתרומה חדשה‪ .‬דפר אינו בא מתרומת‬ ‫עוונותם אל ארץ גזירה ושלח את השעיר במדבר"‪ .‬הגמרא‬ ‫דכתיב "שימו איש חרבו" ויש שמתו במגיפה דכתיב‬ ‫מבארת סדר ודיני הדברים כפי הנלמד מן הפסוקים‪.‬‬ ‫הלשכה‪ ,‬ואין לומר שזה גזירה פר אטו שעיר‪ ,‬דאין‬ ‫"ויגוף ד' את העם" ויש שמתו בהדרוקן דכתיב "ויזר על‬ ‫לומר שימות משום גזירה אלא מספיק שירעה‪ ,‬ועוד‬ ‫פני המים" והיינו שבדקם כסוטות‪ ,‬אחרי שמעשיהם‬ ‫וידוי שעיר‪ -‬בא לו אצל שעיר המשתלח‪ ,‬וסומך‬ ‫שהרי דין תרומה חדשה אינו אלא לכתחילה‪.‬‬ ‫שוים‪ ,‬ור"א נמנע מלהשיב אע"פ שהיה יודע‪ ,‬מפני‬ ‫ב' ידיו עליו ומתוודה‪ ,‬וכך היה אומר אנא ד' חטאו‬ ‫ואין לומר שהטעם הוא משום שאין הגורל קובע‬ ‫שמעולם לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו‪.‬‬ ‫עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל‪ ,‬אנא ד' כפר נא‬ ‫משנה לחברתה‪ ,‬ולא יחזור ויגריל כדי שלא יאמרו‬ ‫לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאו ושעוו‬ ‫חילוק בעונש עובדי העגל‪ -‬י"א שמי שזיבח‬ ‫גורל קובע משנה לחברתה‪ ,‬דא"כ למה הפר ימות‪,‬‬ ‫ושפשעו לפניך עמך בית ישראל‪ ,‬ככתוב בתורת‬ ‫וקיטר בסייף שהם עבודות שחייבים עליהם לע"ז‬ ‫ואין לומר גזירה אטו שעיר‪ ,‬דאין לומר שימות‬ ‫משה עבדך לאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר‬ ‫סקילה‪ ,‬וכיון שלא נתפרשו להם ד' מיתות בי"ד נידונו‬ ‫משום גזירה‪.‬‬ ‫בסייף כבני נח שכל מיתתם בסייף‪ ,‬גיפף ונישק שאין‬ ‫אתכם מכל חטאותיכם לפני ד' תטהרו"‪ .‬והכהנים‬ ‫והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את שם‬ ‫ואין לומר שהטעם בפר הוא גזירה אטו חטאת‬ ‫בזה מיתת בי"ד במיתה במגיפה בידי שמים‪ ,‬שמח‬ ‫שמתו בעליה‪ ,‬ובשעיר גזרו אטו פר‪ ,‬דאין לומר‬ ‫בלבבו בהדרוקן‪ .‬וי"א שמי שעבד בעדים‬ ‫המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים‬ ‫ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם‬ ‫שימות משום גזירה‪.‬‬ ‫והתראה בסייף‪ ,‬עדים בלא התראה במיתה‪ ,‬בלא‬ ‫כבוד מלכותו לעולם ועד‪.‬‬ ‫ואין לומר שהטעם הוא גזירה משום חטאת‬ ‫עדים והתראה בהדרוקן‪ .‬ושבט לוי כולו לא עבד‬ ‫שעברה שנתה ועד יוה"כ הבא תעבור שנה על השעיר‬ ‫עבודת כוכבים דכתיב "ויאמר מי לד' אלי ויאספו אליו‬ ‫לרבי יהודה גם לכהנים יש כפרה בשעיר‬ ‫משנולד‪ ,‬וכל שעירי חטאת פסולים לאחר שנה‪( ,‬וזה תלוי‬ ‫כל בני לוי"‪ ,‬והא דכתיב "האומר לאביו ולאמו לא‬ ‫המשתלח‪ ,‬לר' ירמיה מתני' דלא כר"י מדלא קאמר‬ ‫במחלוקת לגבי דין שנה תמימה שנאמר בבתי ערי‬ ‫ראיתיו" שנעשו אכזרים עליהם לנקום נקמתו של מקום‪,‬‬ ‫עם קדושיך‪ ,‬ולאביי קאי אף לר"י דהכהנים בכלל‬ ‫חומה שאז נחלט הבית ללוקח‪ ,‬שלרבנן שהכונה לי"ב‬ ‫היינו אבי אמו מישראל‪" ,‬ואת אחיו לא הכיר"‬ ‫עמך ישראל‪.‬‬ ‫חודש מיום ליום ואם נתעברה יכול המוכר לגאול‬ ‫היינו אחיו מאמו מישראל‪" ,‬ואת בניו לא ידע"‬ ‫מי היה מוליך את השעיר לעזאזל‪ -‬מסרו למי‬ ‫י"ג חודש‪ ,‬א"כ הכא ודאי עברה שנתה‪ ,‬ולרבי‬ ‫היינו בן בתו מישראל‪.‬‬ ‫שהיה מוליכו‪ ,‬הכל כשרים להוליכו דכתיב "איש"‬ ‫שהכונה לשס"ה יום כמנין ימות החמה אפילו אם‬ ‫להכשיר את הזר (וקמ"ל דלא נימא דכיון דכתיב כבש עשו למוליך השעיר מפני האלכסנדריים‬ ‫עיברו את השנה‪ ,‬שזה י"א יום יותר מי"ב חודש‪ ,‬וגזרו אף‬ ‫ביה כפרה צריך דווקא כהן)‪ ,‬אלא שעשו הכהנים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול‬ ‫באופן שלא עברו שס"ה יום כמנין ימות החמה כגון‬ ‫גדולים קבע ולא היו מניחים את ישראל להוליכו‪ ,‬וצא‪ ,‬שזרזו אותו לכפר העוונות המרובים‪.‬‬ ‫אם הקדישו ביום השמיני ללידתו)‪ ,‬ובפר גזרו אטו‬ ‫מטמא בגדים‪ ,‬המסייע בשעה שנעשו אפר אינו‬ ‫מיקירי ירושלים היו מלווים אותו עד סוכה מיציאתו מהעזרה דכתיב "המשלח"‪ ,‬ולא משיגיע‬ ‫מטמא בגדים‪ ,‬לראבר"ש המסייע אחר שנחרך‬ ‫לצוק דכתיב "והמשלח"‪ .‬ולרבי יוסי מטמא‬ ‫ראשונה‪.‬‬ ‫הבשר אע"פ שעדיין לא נעשה אפר אינו מטמא‬ ‫משהגיע לצוק‪ ,‬דכתיב "עזאזל וכבס"‪ .‬ולר"ש‬ ‫בגדים דכתיב "הפר"‪.‬‬ ‫ס"ז‪ .‬הסוכות והמרחק מירושלים ועד צוק‪ -‬מטמא משזורקו לצוק‪ ,‬דכתיב "והמשלח את‬ ‫לר"מ היו י' סוכות בדרך ובני אדם הולכים לגור שם לפני השעיר לעזאזל יכבס בגדיו" וקסבר שדחיפתו וזריקתו‬ ‫אמרו לו לכה"ג הגיע שעיר למדבר דקודם לכן אסור‬ ‫יוה"כ וי"ב מילין ועד הסוכה הראשונה וכן בין סוכה לסוכה היא שילוחו‪.‬‬ ‫לו להמשיך בשום עבודה‪ ,‬דכתיב "ושלח את השעיר במדבר"‬ ‫היה מיל שזה תחום שבת‪ ,‬ובסוכה האחרונה שהיה בינה‬ ‫ואח"כ "ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה"‪ .‬לת"ק היו‬ ‫המשלח מטמא בגדים‪ ,‬אבל השולח את המשלח ‪-‬‬ ‫לבין הצוק ב' מילין לא היה מלוה עד הצוק‪ ,‬אלא‬ ‫יודעים זאת ע"י הנפת סודרים‪ ,‬שהיו עומדים בני אדם‬ ‫המלוה לא מטמא‪.‬‬ ‫עומד מרחוק ‪-‬במרחק מיל ורואה את מעשיו‪ .‬ולרבי‬ ‫באופן שאחד יראה את סימנו של הסמוך לו‪ ,‬ומדבר היינו‬ ‫יהודה היו ט' סוכות וי' מיל‪ ,‬ולרבי יוסי היו ה'‬ ‫הצוק‪ .‬ולרבי יהודה היו משערים זמן ג' מילים והיינו‬ ‫פר ושעיר הנשרפים‬ ‫סוכות וי' מיל‪ ,‬והמלוים היו מלוים מסוכה לסוכה‬ ‫זמן שיגיע לבית חדודו ולא לצוק‪ ,‬דכיון שהגיע‬ ‫פרו של כהן גדול (שהיה מתודה עליו)‪ ,‬וכן השעיר‬ ‫ע"י עירוב‪ ,‬ולדבריהם האחרון היה מגיע עימו לצוק‪ ,‬ור"א‬ ‫למדבר נעשית מצוותו ומתחיל לקרות הפרשה‪ .‬ולרבי‬ ‫שעלה עליו הגורל לד'‪ ,‬שהיו מזים את דמם בקודש‬ ‫הקדשים ובקודש ועל המזבח הפנימי כפי שנתבאר‬ ‫בנו טען שאם ע"י עירוב מספיק ב' סוכות בי' מיל‪,‬‬ ‫ישמעאל היו רואים שהלבין הלשון של זהורית‪.‬‬ ‫דבני ירושלים יערבו וילוו אותו ב' מילין‪ ,‬והסוכה הראשונה‬ ‫לעיל (נ"ד – נ"ט) היו נשרפים מחוץ למחנה‪ ,‬כדכתיב‬ ‫"ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את‬ ‫תהיה במרחק עוד ב' מילין‪ ,‬וחלק מבני אותה סוכה יערבו‬ ‫בא לו כהן גדול‬ ‫דמם לכפר בקודש יוציא אל מחוץ למחנה‪ ,‬ושרפו באש‬ ‫את עורותם ואת בשרם ואת פרשם‪ ,‬והשורף אותם‬ ‫לצד ירושלים וילכו ב' מילין‪ ,‬וחלק מבני אותה סוכה יערבו‬ ‫לצד השני‪ ,‬וכן בסוכה השניה‪ .‬נמצאת סוכה הראשונה בסוף‬ ‫יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל‬ ‫ד' מילין‪ ,‬וכן מהסוכה ראשונה לשני'‪.‬‬ ‫קריאת התורה במקדש ביום הכיפורים‬ ‫המחנה"‪ .‬ולהלן יבואר סדר ודיני פר ושעיר הנשרפים‪.‬‬ ‫על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים‬ ‫לאחר שהגי השעיר לעזאזל למדבר‪ ,‬היה הכה"ג קורא‬ ‫בא לו אצל פר ושעיר הנשרפים לאחר מסירת‬ ‫ומעולם לא הוצרך לכך‪ ,‬אלא כדי שיהיה פת בסלו‪.‬‬ ‫ג' פרשיות בעזרת נשים‪ ,‬ובאותה שעה היו שורפים את‬ ‫הפר והשעיר מחוץ לג' מחנות‪ ,‬ולהלן יבואר סדר ודיני‬ ‫השעיר לידי מי שלוקחו לעזאזל‪ ,‬קרען והוציא את‬ ‫אימוריהם‪ ,‬ונתנם במגיס (‪-‬קערה של כלי שרת‪ ,‬ובה היה‬ ‫היה חולק לשון של זהורית ולא היה קושר כולו‬ ‫קריאת התורה‪.‬‬ ‫מעלה אותם למזבח) כדי להקטירם אח"כ על גבי‬ ‫בסלע שמא ילבין קודם שישלחנו ולא ידחוף את‬ ‫הבאת הספר תורה‪ -‬בא לו כה"ג לקרות‪ ,‬חזן‬ ‫השעיר מחמת שמחת ליבון החטאים‪ ,‬והשתא שהוא עסוק‬ ‫המזבח כדכתיב "ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה"‪ .‬ולא‬ ‫הכנסת (‪-‬שמש הכנסת‪ ,‬ובית הכנסת היה סמוך לעזרה בהר‬ ‫בו באחרונה לא ימנע מלדוחפו‪ ,‬והלשון לא תלבין עד‬ ‫היה מקטירם עכשיו בבגדי לבן‪ ,‬אלא היה קורא קודם את‬ ‫הבית) נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת (‪-‬מי שעל פיו‬ ‫הפרשה בבגדים הללו‪ ,‬ואח"כ טובל ולובש בגדי זהב לאילו‬ ‫שתיגמר מלאכת כולה‪ ,‬ולא היה קושרו כולו בין קרניו‬ ‫נחתכים צורכי הכנסת‪ ,‬מי מפטיר מי פורס על שמע ומי עובר‬ ‫ואיל העם‪ ,‬וטובל להוציא כף ומחתה‪ ,‬וטובל למוספין‬ ‫כדי שיוכל לראות אם הוא מלבין‪.‬‬ ‫לפני התיבה)‪ ,‬וראש הכנסת נותנו לסגן‪ ,‬והסגן נותנו‬ ‫ולאימורי חטאת הללו ולתמיד של בין הערבים‪.‬‬ ‫בראשונה היו קושרים הלשון על פתח האולם‬ ‫קלען במקלעות שארבעה בני אדם היו נושאים ב' מוטות לכה"ג‪( ,‬ואף אם אין חולקין כבוד לתלמיד במקום‬ ‫זה לצד זה‪ ,‬והפר והשעיר מורכבים זה על כמין קליעה‪ ,‬הרב‪ ,‬הכא הכל הוא כבודו של כה"ג להראות שיש‬ ‫מבחוץ‪ ,‬הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבים‬ ‫הרבה שררות למטה ממנו)‪.‬‬ ‫ומתביישים‪ ,‬התקינו לקשור על פתח האולם‬ ‫והוציאם לבית השריפה חוץ לירושלים‪.‬‬ ‫מבפנים ועדיין היו מציצים ורואים וכו'‪ ,‬התקינו‬ ‫לא היה מנתחם כעולה שהוא מופשט מן העור כדכתיב קריאת התורה‪ -‬הכה"ג קורא פרשות "אחרי מות"‪,‬‬ ‫לקשור בסלע ובין קרניו‪.‬‬ ‫"והפשיט ונתח"‪ ,‬אלא היה משאיר את העור ע"ג ו"אך בעשור" שבפרשת אמור‪( ,‬דבאותו ענין מותר‬ ‫הבשר כמו בפר כהן משיח‪ ,‬דכתיב ביה "וקרבו לדלג אף בתורה‪ ,‬וכדלהלן ס"ט‪ ,):‬ואומר יותר ממה‬ ‫דחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד‪ ,‬ולא היה מגיע‬ ‫ופרשו והוציא" מלמד שמוציאו שלם‪ ,‬שכשם שקראתי לפניכם כתוב כאן (כדי שלא להוציא לעז‬ ‫לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים‪ .‬ונחלקו רב‬ ‫שפרשו בקרבו כך כרעיו בקרבו‪ ,‬ולומדים פר על ספר תורה שיחשבו שהוא חסר‪ .‬ע‪ ,).‬ו"ובעשור‬ ‫ושמואל אם האברים מותרים בהנאה דכתיב‬ ‫ושעיר הנשרפים מפר כהן משיח‪ ,‬דבשניהם נאמר לחודש" שבחומש הפקודים (‪-‬חומש במדבר שמתחיל‬ ‫"במדבר" ‪-‬שיהיה הפקר כמדבר‪ ,‬או שהם אסורים‬ ‫עור ובשר ופרש‪ .‬ואין שורפים אותם שלמים‪ ,‬במנין ישראל) קורא בעל פה (ואין גוללים מפני כבוד‬ ‫דכתיב "גזירה" ‪-‬לשון חומר ואיסור‪ ,‬ואמר רבא‬ ‫דילפינן מעולה שצריך ניתוח‪ ,‬דבשניהם נאמר הציבור שיהיו מצפים ודוממים‪ ,‬ואין מביאים ס"ת אחר‬ ‫שמסתבר כמ"ד שהאברים מותרים‪ ,‬דלא אמרה‬ ‫מפני פגמו של ראשון שיחשבו שהראשון חסר‪ ,‬וי"א‬ ‫תורה שלח לתקלה למי שלא ידע שזה מהשעיר‪.‬‬ ‫"ראשו וכרעיו"‪.‬‬ ‫משום ברכה שאינה צריכה שיצטרכו לחזור ולברך‪,‬‬ ‫ס"ז‪ :‬אף בנוב וגבעון ושילה ובית עולמים היה דין‬ ‫מאימתי מטמאים בגדים של העוסקים בהם‪ ,‬דכתיב ודווקא כאן שאדם אחד קורא חוששים לזה‪ ,‬אבל‬ ‫"והשורף אותם יכבס בגדיו"‪ ,‬משיצאו מחוץ לחומת כשכמה קוראים יכולים להוציא אף ג' ס"ת כמו‬ ‫שעיר לעזאזל‪ ,‬דילפינן מג' פעמים לשון מדבר‬ ‫העזרה‪ ,‬דכתיב "יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו" בר"ח טבת שחל להיות בשבת‪ .‬שם)‪.‬‬ ‫בפסוק‪.‬‬ ‫(וכיון שמקום שריפתם מחוץ לג' מחנות‪ ,‬בהכרח‬ ‫אל ארץ "גזירה"‪ -‬חתוכה צוק גזור וחתוך‪ ,‬ולא משופע‬ ‫הברכות על התורה‪ -‬הכה"ג מברך על התורה‬ ‫הכונה ששם מטמאים בגדים)‪ .‬ולר"ש משיצית‬ ‫כ"כ‪ ,‬דבר אחר דבר שהשעיר מתגזר ויורד‪ ,‬ד"א גזירה‬ ‫שמונה ברכות‪ ,‬על התורה (‪-‬ברכה שלאחריה‪ ,‬אשר נתן‬ ‫האור ברובן‪.‬‬ ‫היא מלפני ואין לך רשות להרהר‪( .‬ואיתא בברייתא‬ ‫לנו כדרך שמברכים בבית הכנסת)‪ ,‬ועל העבודה (‪-‬‬ ‫ס"ח‪ .‬מקום שריפתם הוא מחוץ לג' מחנות‪ ,‬כמו רצה בעמך ישראל ותרצה העבודה בדביר ביתך וכו' שאותך‬ ‫דהא דכתיב "את משפטי תעשו" היינו דברים‬ ‫לבדך ביראה נעבוד)‪ ,‬ועל ההודאה (‪-‬מודים אנחנו לך‪ ,‬עד‬ ‫שאילו לא נכתבו דין הוא שיכתבו‪ ,‬כמו ע"ז וגילוי‬ ‫בפר העדה ופר כהן משיח (דכתיב בפר העדה "אל‬ ‫עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם‪ ,‬ו"את‬ ‫הטוב לך להודות)‪ ,‬ועל מחילת העוון (מחול לעוונותינו‬ ‫מחוץ למחנה"‪ ,‬וכתיב "ושרף אותו כאשר שרף את‬ ‫חוקותי תשמרו" היינו דברים שהשטן משיב‬ ‫ביום הכיפורים הזה וכו'‪ ,‬עד מלך מוחל וסולח לעוונותינו‬ ‫הפר הראשון"‪ ,‬וכתיב בדשן "מחוץ למחנה" שזה‬ ‫וכו')‪ ,‬ומתפלל על בית המקדש וחותם ברוך שבחר‬ ‫עליהם‪ ,‬כמו חזיר שעטנז חליצה טהרת מצורע‬ ‫במקדש‪ ,‬ועל ישראל‪ ,‬ומתפלל על הכהנים וחותם ברוך‬ ‫מיותר שהרי כבר כתיב ששפך הדשן הוא מחוץ למחנה)‪.‬‬ ‫ושעיר המשתלח‪ ,‬שמא תאמר מעשי תהו הם‪,‬‬ ‫שבחר בזרעו של אהרן‪ ,‬וכן על ישראל‪ ,‬ועל שאר התפילה‬ ‫מחנות‬ ‫לר"ש שורפם (וכן את הפרה) חוץ לג'‬ ‫תלמוד לומר "אני ד' " אני חקקתים ואין לך רשות‬ ‫במזרחה של ירושלים דכתיב בפרה "אל נוכח פני אהל (‪-‬רינה תחינה ובקשה מלפניך על עמך ישראל‬ ‫להרהר אחריהם)‪.‬‬ ‫מועד"‪ ,‬ולרבנן בצפונה של ירושלים דכל מעשי חטאת שצריכים להושע‪ ,‬וחותם ברוך שומע תפילה)‪.‬‬ ‫בצפון‪ ,‬ולרבי יוסי בבית הדשן‪ ,‬והא דכתיב "על שפך‬ ‫עזאזל‪ -‬עז וקשה‪ ,‬וי"א שמכפר על מעשה עוזא‬ ‫הדשן ישרף" הכונה שיהיה שם דשן‪ ,‬ולרבי אליעזר ואח"כ מביא כל אחד ספר תורה מביתו וקורא בו‬ ‫ועזאל על העריות‪ ,‬במדבר‪ -‬ולא בישוב‪ ,‬גזירה‪ -‬בצוק‪.‬‬ ‫כדי להראות חזותו לרבים ‪-‬להראות נויו של ספר תורה‪,‬‬ ‫בן יעקב הכונה שיהא מקום השריפה משופך מדרון‪,‬‬ ‫ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה‪ ,‬דכתיב "זה קלי‬ ‫בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך‪ ,‬ואע"פ‬ ‫וא"צ שיהיה שם דשן‪.‬‬ ‫ואנוה" התנאה לפניו במצוות‪ ,‬לולב נאה‪ ,‬ספר תורה נאה‬ ‫שזה ב' מילין‪ ,‬והיוצא ברשות אין לו אלא אלפים אמה‬ ‫בקלף נאה בדיו נאה בלבלר אומן‪ .‬והביאום לשם בערב יום‬ ‫ס"ח‪ :‬והשורף אותם יכבס בגדיו‪ -‬השורף‬ ‫ממקום שיצא לשם ברשות‪ ,‬לזה התירו מפני שהוא מעונה‬ ‫הכיפורים‪.‬‬ ‫וחלוש‪ ,‬ועוד שהוא מתיירא לעמוד במדבר יחידי משתחשך‪.‬‬ ‫מטמא בגדים והיינו המסייע בשעת שריפה‪ ,‬והיינו‬ ‫מאימתי מטמא בגדים דכתיב "והמשלח את השעיר כר"ש שאין מטמאים בגדים עד שיוצת האור ברובן‪ ,‬אבל הרואה כה"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר‬ ‫יכבס בגדיו" משיצא חוץ לחומת ירושלים‪ ,‬ולא המצית את האור והמסדר את המערכה אינו הנשרפים וכן להיפך‪ ,‬ולא מפני שאינו רשאי‪ ,‬דאין‬ ‫שלישית שעיר הנעשה בחוץ דכתיב "שעיר עיזים‬ ‫בזה משום אין מעבירים על מצות "ברב עם הדרת אמיתי)‪ ,‬ואמרו אנשי כנה"ג אדרבה זו היא גבורתו‬ ‫אחד חטאת מלבד חטאת הכיפורים" מכאן שחטאת‬ ‫מלך" כיון שהוא עצמו אינו עסוק בה‪ ,‬אלא מפני שהיתה שכובש את יצרו וכו'‪ ,‬והן נוראותיו שאלמלא‬ ‫הפנימית קודמת לשעיר זה‪ ,‬ואח"כ מקריב את אילו‬ ‫מוראו היאך יכולה אומה אחת להתקיים בין‬ ‫דרך רחוקה ביניהם‪ ,‬ומלאכת שניהם שוה כאחת‪.‬‬ ‫ואיל העם‪ ,‬ואח"כ אימורי חטאת‪ ,‬ואח"כ הוצאת כף‬ ‫האומות שהרי ביום החורבן נתאספו כל האומות‬ ‫באלו בגדים קורא‪ -‬אם רצה לקרות בבגדי בוץ‬ ‫ומחתה בבגדי לבן כמו שכתוב בפרשה‪ ,‬ואח"כ בטבילה‬ ‫להשמידם‪ ,‬ונשארו מהם‪.‬‬ ‫שעבד בהם קורא‪ ,‬ואף אי נימא דבגדי כהונה לא‬ ‫חמישית היה מקריב את התמיד של בין הערבים‪.‬‬ ‫ניתנו ליהנות בהם‪ ,‬וקריאה הא לאו עבודה היא הגמ' מביאה את מה שעשו אנשי כנסת הגדולה עם‬ ‫שהרי יכול לקרותה באיצטלית משלו‪ ,‬מ"מ י"ל יצרא דע"ז שביטלוהו‪ ,‬דכיון שלא ניתן אלא כדי ע‪ :‬דעות נוספות בדעת ר"ע‪ -‬ר"י אמר בשם ר"ע‬ ‫שכיון שצורך עבודה היא מותר לקרותה בבגדי לקבל שכר כשמתגברים עליו‪ ,‬אין חפצים לא בו ולא שכבש אחד מז' הכבשים היה קרב עם תמיד של‬ ‫כהונה‪ ,‬ואם אינו קורא בבגדים שעבד בהם קורא בשכרו‪ .‬ורצו לבטל יצר הרע דעריות ולא מצאו ביצה שחר‪ ,‬וו' כבשים עם תמיד של בין הערביים‪,‬‬ ‫בת יומה בכל ארץ ישראל מפני שפסק החימום מן וראבר"ש אומר משמו ו' עם תמיד של שחר וא'‬ ‫באיצטלית (‪-‬כמין חלוק) לבנה משלו‪.‬‬ ‫עם תמיד של בין הערביים‪ .‬וטעמייהו דכתיב‬ ‫מתבשלים‬ ‫לא‬ ‫כבר‬ ‫התרנגולת‬ ‫שעיברה‬ ‫ואפילואותן‬ ‫המעיים‪,‬‬ ‫ס"ט‪ .‬הנאה מבגדי כהונה‪ -‬הגמ' מסתפקת אם‬ ‫במעיה‪ ,‬ולא ביקשו לבטלו למחצה שיהא שולט באדם "מלבד עולת הבוקר תעשו את אלה" ומאידך כתיב‬ ‫מותר ליהנות מבגד כהונה שלא בשעת עבודה‪,‬‬ ‫ליזקק לאשתו ולא לאחרת‪ ,‬מפני שאין נותנים משמים "ויצא ועשה את עולתו"‪ ,‬ולכן יש לחלקם לכאן‬ ‫חצי דבר‪ ,‬וביטלו כוחו של יצר הרע רק לקרובים‪.‬‬ ‫לאכול‬ ‫ולמסקנה מותר ליהנות מהם‪ ,‬ומותר‬ ‫ולכאן‪ ,‬ר"י סבר שמקריבים אחד עם עולת הבוקר‬ ‫כשהוא לבוש בהם‪ ,‬אבל לישון אסור שמא יפיח‪,‬‬ ‫דילוג בקריאת התורה או הנביאים‪ -‬אין מדלגים ולא יותר שמא יחלש הכה"ג ולא יוכל לעשות את‬ ‫אלא פושטים ומקפלים ומניחים אותם תחת‬ ‫בתורה מענין לענין אף בכדי שלא יפסוק עבודת היום שהיא עיקר הכפרה‪ ,‬וראבר"ש סובר שכיון‬ ‫ראשיהם (עיין להלן) ולא איכפת לן אם יפיח כיון‬ ‫המתורגמן מפני שדברי תורה הם אזהרות ועונשים שהתחיל יעשה שש‪ ,‬שמא יפשע ולא יקריב אח"כ‪,‬‬ ‫שפשטם‪ ,‬ומותר ללכת עמהם במקדש שלא בשעת‬ ‫ומצוות‪ ,‬וצריך שיכנסו בלב השומעים‪ ,‬וכשאדם עובר מענין דלגבי עבודת היום הוא זריז ומחליף כח‪.‬‬ ‫עבודה‪ ,‬אבל אסור לצאת עמהם מחוץ למקדש‬ ‫מפני שזה דרך חול‪ ,‬ומה שמצינו ששמעון הצדיק יצא לענין אינו נח להתבונן‪ ,‬ובנביא מדלגים בכדי שלא כמה אילים היו מקריבים ביוה"כ‪ -‬מתני' כרבי‬ ‫עמהם מחוץ לבית המקדש‪ ,‬לא היו בגדי כהונה יפסוק המתורגמן דאין זה כבוד ציבור לשבת ולחכות‪ ,‬הסובר שהיו מקריבים ביוה"כ איל אחד‪ ,‬והאיל‬ ‫אלא היו ראויים להיות בגדי כהונה‪ ,‬ואב"א עת ובענין אחד מדלגים אף בתורה‪ ,‬ובנביא אף בשני האמור בתורת כהנים הוא אותו איל האמור‬ ‫עניינים‪ ,‬ואין מדלגים מנביא לנביא‪ ,‬ובנביא של תרי בחומש הפקודים‪ ,‬דכתיב "איל אחד"‪ .‬אבל‬ ‫לעשות לד' הפרו תורתך‪.‬‬ ‫עשר מדלגים מנביא לנביא‪ ,‬ובלבד שלא ידלג לראבר"ש אין זה אותו איל‪ ,‬אלא היו מקריבים איל‬ ‫נוסף למוספים‪ ,‬ו"איל אחד" היינו שיביא ממיוחד‬ ‫הנאה ממצעות כלאים ובגדי כהונה‪ -‬איתא מסוף הספר לתחילתו – והיינו שאין לדלג לאחור‪.‬‬ ‫שבעדרו‪( ,‬ולרבי לומדים דין זה מ"מבחר נדריכם"‪,‬‬ ‫בתמיד שהכהנים היו פושטים בגדי כהונה ומניחים‬ ‫ולראבר"ש זה קאי בנדבה וצריך פסוק מיוחד שגם‬ ‫הנעשות‬ ‫והעבודות‬ ‫שלישית‬ ‫טבילה‬ ‫אותם תחת ראשיהם‪ .‬לרב פפא היינו כנגד‬ ‫בקרבנות חובה צריך להביא ממיוחד שבעדרו‪ ,‬די"ל‬ ‫בבגדי זהב‬ ‫ראשיהם ולא תחת הראש ממש‪ ,‬ואע"פ שמותר‬ ‫שדווקא נדבה צריכה להיות מובחרת כדי שתתקבל לרצון‪,‬‬ ‫כה"ג‬ ‫ליהנות מבגדי כהונה‪ ,‬מ"מ למ"ד אבנטו של‬ ‫בכל יום היו מקריבים בבית המקדש תמיד של שחר‬ ‫וי"ל שדווקא חובה צריכה להיות מובחרת כדי שיצא ידי‬ ‫ותמיד של בין הערבים‪ ,‬ולענין יוה"כ כתיב בפרשת‬ ‫הדיוט‬ ‫שהוא של בוץ ואינו כלאים‪ ,‬אינו האבנט של כהן‬ ‫חובתו יפה)‪.‬‬ ‫אחרי מות שבתורת כהנים "בזאת יבוא אהרן אל‬ ‫אלא הוא כלאים‪ ,‬אסור משום הנאה מכלאים‪ ,‬שהרי‬ ‫הקודש‪ ,‬בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה‪ ,‬וכו'‪ ,‬ומאת‬ ‫אסור מדרבנן להציע תחתיו כלאים שמא תיכרך‬ ‫נימא על בשרו‪ ,‬ואפי' עשר מצעות זו על גב זו עדת בני ישראל יקח שני שעירי עיזים לחטאת ואיל טבילה רביעית והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן‪-‬‬ ‫אחד לעולה"‪ .‬ובפרשת פנחס שבחומש הפקודים כתיב‬ ‫אסור‪( ,‬אבל מדאורייתא אין האיסור אלא בלבישה‬ ‫ע"א‪ .‬קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה‬ ‫"והקרבתם עולה לד' ריח ניחוח פר בן בקר אחד איל‬ ‫ונסתפג‪ ,‬הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו‬ ‫אחד כבשים בני שנה שבעה וכו'‪ ,‬שעיר עיזים אחד‬ ‫והעלאה בדרך לבישה שיש בה הנאת חימום‪ ,‬דכתיב "לא‬ ‫ורגליו‪ ,‬ונכנס להוציא את הכף ואת המחתה‪.‬‬ ‫חטאת מלבד חטאת הכיפורים"‪ .‬הגמרא מבארת מתי‬ ‫יעלה עליך" אבל אתה מותר להציעו תחתיך)‪ ,‬אבל‬ ‫היו מקריבים קרבנות אלו בסדר עבודת יוה"כ‪.‬‬ ‫לרב אשי מניחם תחת ראשו דבגדי כהונה קשים‬ ‫סדר המקרא‪ -‬הגמ' מבארת שהפסוק של הוצאת‬ ‫הם ואינם מחממים לפיכך אין בהם משום כלאים‪.‬‬ ‫ע‪ .‬הכה"ג היה מקדש ידיו ורגליו ואח"כ פושט את הכף והמחתה "ובא אהרן אל אהל מועד" שנאמר‬ ‫הגמרא מדייקת מדברי רב פפא שמותר להניח בגדי הלבן‪( ,‬ואם הכה"ג קרא קריאת התורה בבגדי אחרי עבודות פנים לא נאמר בתורה על הסדר‬ ‫בוץ‪ ,‬נמצא שהיה פושטם לאחר קריאת התורה)‪( ,‬משא"כ שאר הפרשה)‪ ,‬דאי על הסדר ליכא אלא‬ ‫תפילין מן הצד בזמן השינה‪ ,‬ואין חוששים שמא יפיח‪.‬‬ ‫הגמ' מביאה את המעשה שהיה בכ"ה טבת הוא ואח"כ היה יורד וטובל‪ ,‬עולה ומסתפג‪ ,‬ומביאים לו ג' טבילות וו' קידושים‪ ,‬וגמירי שהיו ה' טבילות וי'‬ ‫יום הר גריזים ואסור להספיד בו‪ ,‬מפני שבאותו בגדי זהב והוא לובשם ומקדש ידיו ורגליו‪ ,‬ועושה קידושים‪ ,‬אלא היה מפסיק ביניהם בטבילה‬ ‫שלישית ולובש בגדי זהב ועושה את אילו ואיל‬ ‫היום רצו הכותים להחריב את בית המקדש‪ ,‬את העבודות דלהלן‪.‬‬ ‫העם‪ .‬ולרבא ילפינן מדכתיב "ופשט את בגדי הבד‬ ‫ולבסוף החריבו ישראל את הר גריזים (שהלך זמן הקרבת אילו ואיל העם וז' כבשים ואימורי‬ ‫אשר לבש" והיינו שלבשם פעם אחרת מלבד‬ ‫שמעון הצדיק עם בגדי כהונה לאלכסנדרוס חטאת‪-‬‬ ‫אותה פעם‪.‬‬ ‫מוקדון‪ ,‬וכשראהו המלך השתחוה לו ואמר שדמות‬ ‫במתני' איתא שהיה טובל טבילה שלישית ולובש‬ ‫דיוקנו מנצחת לפניו במלחמות‪ ,‬ומסר בידי ישראל בגדי זהב ועושה את אילו ואיל העם‪ ,‬וז' כבשים וההפסק היה באילו ואיל העם (ולא בשעיר הנעשה‬ ‫תמימים בני שנה שאמורים בחומש הפקודים‪ .‬ובתנא בחוץ) דכתיב "ויצא ועשה את עולתו ואת עולת‬ ‫את הכותיים) ועשאוהו יו"ט‪.‬‬ ‫העם" מיציאה ראשונה היה עושה את אילו ואיל‬ ‫ס"ט‪ :‬אין ישיבה בעזרה דכתיב "לעמוד לשרת" וכתיב דבי שמואל תנא שלר"א אילו ואיל העם ואימורי‬ ‫העם‪.‬‬ ‫העומדים שם לפני ד'‪ ,‬ולמלכי בית דוד מותר דכתיב חטאת היו קרבים בטבילה שלישית‪ ,‬ופר העולה וז'‬ ‫כבשים ושעיר הנעשה בחוץ היו קרבים עם תמיד שריפת הפר והשעיר היתה לפני הקטרת אימורי‬ ‫"ויבוא המלך דוד וישב לפני ד' "‪.‬‬ ‫של בין הערבים‪ ,‬דתחילה היה עושה את אלו חטאת‪ ,‬אע"פ שבתורה הם כתובים קודם‪ .‬שכמו‬ ‫מקום קרה"ת ביוה"כ ובהקהל היה בעזרת נשים‪ ,‬המבוארים בתורת כהנים‪ ,‬ואח"כ את אלו ש"והמשלח" היינו מעיקרא‪ ,‬אף "והשורף" משמע‬ ‫המבוארים בחומש הפקודים שהוא אחרי תורת כהנים‪ .‬מעיקרא‪ .‬ואין לומר ששניהם משמע השתא‪ ,‬או‬ ‫וי"א שבהקהל היה בהר הבית‪.‬‬ ‫משום ד"והמשלח" מעיקרא משמע‪ ,‬או מדכתיב‬ ‫"ויברך עזרא את ד' האלוקים הגדול"‪ -‬לרב גדלו לר"ע (כמבואר בתוספתא) ז' כבשים היו קרבים‬ ‫"יעמד חי" ילפינן שיהיה חי עד שעת כפרה‪ ,‬והיינו‬ ‫בשם המפורש‪ ,‬והוראת שעה היתה‪ .‬ולרב גידל‬ ‫עם תמיד של שחר וכן פר העולה‪ ,‬דכתיב במוספי כל‬ ‫רק עד מתן דמים‪.‬‬ ‫אמר "ברוך ד' אלוקי ישראל מן העולם ועד הרגלים "מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד"‬ ‫העולם"‪ .‬ולרב מתנא שהחזירו אנשי כנסת הגדולה אלמא מוספין נעשים עם עולת הבוקר‪ ,‬ויוה"כ נלמד טבילה חמישית והעבודות הנעשות בבגדי זהב‪-‬‬ ‫אמירת הגבור והנורא שתיקן משה‪ ,‬וביטלו ירמיה מהרגלים‪( ,‬ור"א לומד מזה שעל מה שזה מכפר זה קידש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל עלה ונסתפג‪,‬‬ ‫משום שאינו אמת שאין רואים את גבורותיו‪ ,‬מכפר והיינו דבר שיש בו ידיעה מסוימת)‪ ,‬ואח"כ היה הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו‪ ,‬נכנס‬ ‫(ועקרו תקנת משה מפני שיודעים בקב"ה שהוא עושה את העבודה המיוחדת ליוה"כ‪ ,‬ובטבילה להקטיר קטורת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות‪.‬‬ ‫מתלמידיו שלא יירשו פעמיים גיהנום להיות יגעים‬ ‫תכלת מהפרוכת היינו ששה ששה‪ ,‬ולא ילפינן‬ ‫סיום העבודות‪ -‬קידש ידיו ורגליו ופשט‪ ,‬הביאו‬ ‫ועמלים בתורה בעוה"ז ולא יקיימוה וירשו גיהנום במותם‬ ‫ושוליו ורמוניו כדילפינן לעיל ששאר בגדים שלא‬ ‫לו בגדי עצמו ולבש‪ ,‬ומלווים אותו עד ביתו‪ ,‬ויו"ט‬ ‫ואף בחייהם לא נהנו מעולמם‪ .‬הלומד תורה‪ ,‬זכה‬ ‫נאמר בהם שש חוטיהם היו שזורים מששה‬ ‫היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום בלי פגע‪.‬‬ ‫נעשית לו סם חיים‪ ,‬לא זכה נעשית לו סם מיתה‪,‬‬ ‫חוטים‪.‬‬ ‫ומעשה שליוו כל העם את הכה"ג‪ ,‬וכשראו את‬ ‫זכה משמחתו‪ ,‬לא זכה צורפתו ביסורים ובגיהנום‪,‬‬ ‫שמעיה ואבטליון הלכו ללוותם‪ ,‬ואמר להם הכה"ג‬ ‫הפרוכת היתה מכ"ד חוטים‪ ,‬מפני שהיתה מד'‬ ‫זכה צורפתו לחיים לא זכה צורפתו למיתה‪.‬‬ ‫בלשון גנאי יבואו בני העמים לשלום מפני שהיו‬ ‫מינים תכלת ארגמן ותולעת שני ושש‪ ,‬וכל אחד‬ ‫"יראת ד' טהורה עומדת לעד"‪ ,‬זה הלומד תורה‬ ‫היה כפול שש‪ ,‬הרי כאן כ"ד‪.‬‬ ‫מצאצאי סנחריב‪ ,‬ענו לו שמעיה ואבטליון שהם‬ ‫בטהרה‪ ,‬והיינו הנושא אשה וניצל מהרהור עבירה‬ ‫עושים מעשי אהרן שהיה רודף שלום והוא אינו‬ ‫ואחר כך לומד תורה‪" .‬עדות ד' נאמנה" נאמנה‬ ‫החושן והאפוד היו מכ"ח חוטים כ"ד חוטים‬ ‫עושה‪ ,‬דכתיב "לא תונו איש את עמיתו" והיינו שאם היה בן‬ ‫היא להעיד בלומדיה מי קיים ומי לא קיים‪.‬‬ ‫כנ"ל‪ ,‬ובכל אחד נוסף עוד חוט של זהב הרי כאן‬ ‫גרים לא יאמר לו זכור מעשי אבותיך‪.‬‬ ‫כ"ח‪.‬‬ ‫מעשה רוקם ומעשה חושב‪ -‬שרוקמים במקום‬ ‫אם משלח השעיר היה פוגש את הכה"ג בשוק היה‬ ‫המקרע בגדי כהונה לוקה‪ ,‬דכתיב "לא יקרע"‪ ,‬שחושבים שמתקן הצורה ע"י צבע ואח"כ רוקם במחט‪.‬‬ ‫אומר לו אישי כה"ג עשינו שליחותך כדי לכבדו‪ ,‬ואם‬ ‫וי"א רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד‪ ,‬חושב‬ ‫בביתו היה אומר מחיה חיים עשינו שליחותו‪.‬‬ ‫והמזיח חושן מעל האפוד לוקה‪ ,‬דכתיב "ולא‬ ‫מעשה אורג שהיו ליריעה ב' קירות ועל כן היו בה ב'‬ ‫(החכמים בפומבדיתא כשהיו נפרדים היו אומרים‬ ‫פרצופות שאינם דומות זו לזו‪ ,‬פעמים שמצד אחד דמות‬ ‫יזח"‪ ,‬והמסיר בדי ארון לוקה‪ ,‬דכתיב "לא יסורו"‪.‬‬ ‫מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים וטובים‬ ‫ואין לומר שהכונה שיעשם באופן שהדבר לא ארי ומהצד השני דמות נשר‪.‬‬ ‫ומתוקנים)‪.‬‬ ‫יקרה מעצמו‪ ,‬מדלא כתיב "שלא יקרע" "שלא‬ ‫יזח" "שלא יסורו"‪( .‬בדי הארון היו זזים לכאן ולכאן‪ ,‬דיני כהנים גדולים ושאלה באורים‬ ‫אתהלך לפני ד' בארצות החיים‪ -‬מקום שווקים‪.‬‬ ‫דכתיב "והובא את בדיו בטבעות"‪ ,‬ואין נשמטים ותומים‬ ‫שנות חיים‪ -‬אלו שנותיו של אדם המתהפכות‬ ‫לצאת‪ ,‬דכתיב "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו‬ ‫עליו מרעה לטובה כגון עני שנעשה עשיר לעת זקנותו‪,‬‬ ‫ע"ג‪ .‬נשאלים באורים ותומים כשהכה"ג לבוש‬ ‫ממנו"‪ ,‬והיה ראשם עבה ומכניס ראשם בדוחק)‪.‬‬ ‫שנראה לו כאילו עכשיו הוא מתחיל לחיות‪.‬‬ ‫בשמונה בגדים‪.‬‬ ‫עצי שיטים עומדים‪ -‬שעומדים העליון למעלה‬ ‫אליכם אישים אקרא‪ -‬אלו תלמידי חכמים‬ ‫משוח מלחמה כהא דכתיב "ונגש הכהן ודיבר אל העם"‪,‬‬ ‫והתחתון למטה כדרך גדילתם‪ .‬דבר אחר שמעמידים‬ ‫שדומים לנשים ענוותנים ותשושי כח‪ ,‬ועושים גבורה‬ ‫אין בנו משמש תחתיו והיינו שאין בנו קודם לכל אדם‪,‬‬ ‫את ציפויים ע"י מסמרות‪ ,‬לשון אחר שלא התליעו וממילא‬ ‫כאנשים‪ .‬עוד לומדים מפסוק זה שהרוצה לנסך יין‬ ‫ואינו משמש לא בח' בגדים משום איבה דכה"ג‬ ‫לא נפל ציפויים‪ .‬דבר אחר שיעמדו לעד ולעולמי‬ ‫ע"ג המזבח‪ ,‬ימלא גרונם של ת"ח יין‪.‬‬ ‫אבל מדאורייתא הוא ראוי לכך‪ ,‬ולא בד' בגדים דמעלין‬ ‫עולמים אף שנגנזו‪.‬‬ ‫אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת‬ ‫בקודש‪ ,‬וי"א שמשמש בח' בגדים ונשאל בהם ע"י‬ ‫המלך אם לצאת למלחמה‪.‬‬ ‫ע"ב‪ :‬ואת בגדי השרד לשרת בקודש‪-‬‬ ‫ת"ח‪.‬‬ ‫שאלמלא בגדי כהונה שעל ידם מקריבים קרבנות דברים שבין כה"ג לכהן הדיוט‪ -‬כה"ג מביא פר‬ ‫ע"א‪ :‬בגדי כהן הדיוט כתונת מכנסים מצנפת‬ ‫המכפרים על ישראל לא נשאר משונאיהם של ישראל הבא על כל המצוות אם חטא בהעלם דבר ועשה דבר‬ ‫שריד ופליט‪ .‬וי"א שגורדים אותם כברייתם (‪ -‬שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת (ואילו הדיוט מביא‬ ‫ואבנט מוסיף עליו כה"ג חושן אפוד מעיל וציץ‪.‬‬ ‫חלולים כדרך לבישתם) מכליהם‪ ,‬ולא כשאר יריעה שצריך כשבה או שעירה כשאר יחיד שבישראל)‪ ,‬ופר יוה"כ‪,‬‬ ‫דיני בגדי כהונה והפרוכת והארון‬ ‫ועשירית האיפה שבכל יום‪ ,‬לא פורע ראשו לגדל שיער‬ ‫שוב לחותכה למידת הלבוש ולתפור במחט‪ ,‬ומשרדים (‪-‬‬ ‫הגמרא מבארת מכמה חוטים היו עשויים בגדי הכהונה‬ ‫מחמת אבילות‪ ,‬ולא פורם אלא מלמטה בשיפולי בגדיו‬ ‫והפרוכת‪ ,‬ועוד מדיני בגדי כהונה והארון ובדיו‪.‬‬ ‫משיירים) מהם מקצת שאינו ארוג אלא הוא נארג בפני‬ ‫וההדיוט למעלה‪ ,‬ואינו מטמא לקרוביו (אבל הדיוט‬ ‫נטמא לקרובים האמורים בפרשה)‪ ,‬ומוזהר על הבתולה‬ ‫עצמו‪ ,‬ומחברם ע"י מעשה מחט‪ ,‬והיינו שבית יד‬ ‫מספר החוטים בבגדי כהונה ובפרוכת‪-‬‬ ‫שלהם נארגת בפני עצמה ונדבקת עם במחט‬ ‫דברים שנאמר בהם שש חוטם היה כפול שש‬ ‫בעשה‪ ,‬ומוזהר על האלמנה בלאו‪ ,‬ומחזיר את הרוצח‬ ‫במיתתו‪ ,‬ומקריב אונן ומ"מ אינו אוכל ואינו חולק‬ ‫עצמם‬ ‫ומגעת עד פיסת היד‪ ,‬אבל את הבגדי כהונה‬ ‫והיינו שכל מין שבהם היו החוט שלו כפול שש‪ ,‬דכתיב ה'‬ ‫כשהוא אונן‪ ,‬נוטל חלק בראש ומקריב חלק בראש‪,‬‬ ‫אין עושים אותם מעשה מחט אלא מעשה אורג‪.‬‬ ‫פסוקים ד' פעמים שש ובד הוא שש הרי חמשה‪ ,‬אחד‬ ‫ומשמש בח' בגדים‪ ,‬ופטור על טומאת מקדש‬ ‫הארון‪ -‬ג' ארונות עשה בצלאל‪ ,‬אמצעי של עץ‬ ‫לגופי' לומר שהם עשויים מפשתן (דכתיב "ואת‬ ‫וקדשיו‪ ,‬וכל עבודות יוה"כ אינם כשרות אלא בו‪.‬‬ ‫שגובהו ט' טפחים שחיפו אותו בזהב מלמעלה‪ ,‬פנימי‬ ‫מכנסי הבד שש משזר" דבר העולה בד בבד‪ ,‬ואילו‬ ‫וכל דינים אלו נוהגים אף במרובה בגדים (‪-‬כהנים‬ ‫של זהב גובהו ח'‪ ,‬וחיצוני של זהב גובהו י' ומשהו‪.‬‬ ‫צמר מתפצל אבל פשתן רק אם דופקים עליו הוא‬ ‫גדולים ששימשו מיום שנגנז שמן המשחה)‪ ,‬חוץ מפר‬ ‫ולמ"ד שעביו של שולי הזהב טפח כמו בשולי העץ היה‬ ‫מתפצל‪ .‬וי"א מדכתיב ביחזקאל "פארי פשתים יהיו‬ ‫הבא על כל המצוות‪ .‬וכולם נוהגים במשוח שעבר‬ ‫גובהו י"א ומשהו‪ ,‬והמשהו היה בשביל הזר‪.‬‬ ‫על ראשם" ובתורה כתוב "ואת פארי המגבעות שש‪ ,‬ולפני‬ ‫(כגון אם אירע פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו‪ ,‬ולאחר זמן‬ ‫שבא יחזקאל זה היה הלכה למשה מסיני‪ ,‬כהא‬ ‫חזר הראשון לעבודתו ועבר זה ממשיחותו)‪ ,‬חוץ מפר‬ ‫ג' זרים היו בכלי הקודש‪ ,‬של מזבח של ארון ושל‬ ‫דכתיב ביחזקאל "כל בן נכר (‪-‬שנתנכרו מעשיו לאביו‬ ‫יוה"כ ועשירית האיפה שאין להקריב שתים אלא אחת‪,‬‬ ‫שלחן‪ ,‬של מזבח סימן לכתר כהונה זכה אהרן ונטלו‪,‬‬ ‫שבשמים והוא‪ )-‬ערל לב‪ ,‬וערל בשר (‪-‬שמתו אחיו מחמת‬ ‫וכולם אין נוהגות במשוח מלחמה‪ ,‬אלא שלא פורע‬ ‫של שלחן סימן לכתר מלכות (שהשלחן הוא סימן עושר‪,‬‬ ‫מילה)‪ ,‬לא יבוא אל מקדשי")‪ ,‬אחד לומר שהחוט‬ ‫ולא פורם ואינו מיטמא לקרוביו ומצווה על‬ ‫שלחן מלכים) זכה דוד ונטלו‪ ,‬של ארון עדיין הוא‬ ‫יהיה כפול שש‪ ,‬אחד לומר שהחוטים יהיו שזורים‪,‬‬ ‫הבתולה ומוזהר על האלמנה‪ ,‬ומחלוקת רבי יהודה‬ ‫מונח וכל הרוצה יבוא ויקח‪ ,‬ואינו פחות מהאחרים‪,‬‬ ‫אחד לומר שגם שאר בגדים שלא נאמר בהם שש‬ ‫ורבנן אם מחזיר את הרוצח‪.‬‬ ‫דכתיב "בי מלכים ימלכו"‪ .‬כתיב "זר" וקרינן זיר‪,‬‬ ‫יהיה חוטם כפול שש‪ ,‬ואחד לומר שזה לעיכובא‪.‬‬ ‫כיצד שואלים באורים ותומים‪ -‬השואל פניו‬ ‫מקום שנאמר בו משזר היה כפול שמונה והיינו לומר שאם זכה ללמוד לשמה ולקיימה נעשית לו זיר‪,‬‬ ‫כלפי הנשאל ‪-‬הכהן‪ ,‬והנשאל פניו כלפי שכינה ‪-‬‬ ‫הרימונים דילפינן משזר משזר מהפרוכת‪( ,‬ולא ואם לא זכה הרי היא זרה (‪-‬משתכחת) הימנו‪.‬‬ ‫האורים ותומים והשם המפורש שבתוך החושן‪ .‬השואל‬ ‫תלמיד חכם בני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו‪.‬‬ ‫לומדים מחושן ואפוד העשויים מכ"ח חוטים‪,‬‬ ‫אומר ארדוף אחרי הגדוד הזה‪ ,‬והנשאל אומר כה‬ ‫משום‬ ‫דבחושן כתיב "תעשנו" לזה ולא לאחר‪ ,‬או‬ ‫הכרח היראה ללימוד התורה‪ -‬כל תלמיד חכם‬ ‫אמר ד' עלה והצלח‪ ,‬ולרבי יהודה א"צ לומר כה‬ ‫דכתיב ברמונים "ועשית" שיהיו כל העשיות שוות‪,‬‬ ‫שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם‪ ,‬ונקרא נתעב‪.‬‬ ‫אמר ד' אלא רק עלה והצלח‪.‬‬ ‫וכ"ח חוטים א"א לחלקם לשלשה חלקים שוים)‪.‬‬ ‫אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין‬ ‫ע"ג‪ :‬אין שואלים בקול רם‪ ,‬ולא מהרהר בליבו‪,‬‬ ‫בתורה‪ ,‬ואין בהן יראת שמים‪ ,‬ואמר רבי ינאי‬ ‫וי"א שלומדים משזר משזר מהאבנט‪ ,‬כיון שהוא‬ ‫אלא כמ"ש לגבי חנה "וחנה היא מדברת על ליבה"‪.‬‬ ‫שהרי הם עושים שער לחצר למרות שאין להם‬ ‫בגד ולא נאמר בו זהב‪.‬‬ ‫חצר‪ ,‬שהתורה אינה אלא שער להכנס בה ליראת שמים‪ ,‬אין שואלים שני דברים כאחד אלא לאחר שהשיבו לו‬ ‫ע"ב‪ .‬המעיל היה מי"ב חוטים‪ ,‬דכתיב "כליל (‪-‬‬ ‫לכן צריך שהיראת שמים תיקדם לתורה‪ .‬ורבא ביקש על הראשון שואל על השני‪ ,‬ואם שאל על שנים אין‬ ‫גדיל) תכלת" ואין גדיל פחות משנים‪ ,‬וילפינן תכלת‬ ‫מידת הקב"ה שאע"פ שקילל דואג למי שקללו‪,‬‬ ‫שבועה כיון שכבר מושבע ועומד מהר סיני‪ ,‬ור"ש‬ ‫מחזירים תשובה אלא על הראשון‪( ,‬ולדוד ענו על‬ ‫נחש שבכל מקום יש לו מזונות‪ ,‬כנען אוכל משל‬ ‫פוטר לטעמי' שס"ל ששיעור כזית לא נאמר אלא לחיוב‬ ‫השני מפני ששאל שלא כסדר)‪ ,‬ואם הוצרך הדבר‬ ‫אדונו‪ ,‬אשה הכל רצים אחריה‪ ,‬אדמה הכל ניזונים‬ ‫קרבן‪ ,‬אבל מלקות חייבים בכל שהוא‪ .‬ולר"ל איירי‬ ‫לשנים ‪-‬שאין שהות להמתין‪ ,‬עונים לו על שניהם‪,‬‬ ‫ממנה‪.‬‬ ‫שמפרש שאוסר גם חצי שיעור ואליבא דרבנן‪,‬‬ ‫ואע"פ שגזירת נביא חוזרת כגון של יונה בן אמיתי‪,‬‬ ‫או כר"ע שסתם שבועה היא על כל שהוא ואכל‬ ‫גזירת אורים ותומים אינה חוזרת‪ ,‬ונקרא שמם‬ ‫זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם‪ -‬י"א‬ ‫חצי שיעור‪( ,‬דאיתא בשבועות שהנשבע שלא יאכל ואכל‬ ‫דגים שאכלו חינם שהיה הקב"ה מזמין להם‬ ‫אורים לפי שמאירים את דבריהם‪ ,‬ותומים לפי‬ ‫כל שהוא‪ ,‬ר"ע מחייב וחכמים פוטרים‪ ,‬וא"כ לרבנן איירי‬ ‫בכדיהם‪ ,‬אבל בעריות לא היו פרוצים‪ ,‬וי"א שדגה‬ ‫במפרש ולר"ע אפילו בסתם)‪ ,‬ואע"פ שאסור מדרבנן‬ ‫שמשלימים את דבריהם כדאמרינן אין גזירתן חוזרת‪,‬‬ ‫חלה השבועה‪ ,‬ומה שמצינו שאין נוהגת שבועה היינו עריות (לישנא מעליא) שהיו מותרות לבני‬ ‫(ובפילגש בגבעה לא נענו בשני הפעמים‬ ‫באינם ראוים לעדות כמלך דתנן לא מעיד ולא נח‪ .‬בוכה למשפחותיו‪ -‬לכו"ע היינו על עריות‬ ‫הראשונים שינצחו‪ ,‬אלא רק בפעם השלישית)‪.‬‬ ‫מעידין אותו‪ ,‬או כמשחק בקוביא ‪-‬ערבון‪ ,‬דהוי גזלן שנאסרו להם‪.‬‬ ‫לרבי יוחנן היו האותיות בולטות אבל לא זזות‬ ‫מדרבנן ופסול לעדות‪ ,‬דלא הוי גזלן דאורייתא אלא שגזל‬ ‫ממקומם‪ ,‬והכה"ג היה מצרפם‪ ,‬ולריש לקיש היו‬ ‫ביאור כמה פסוקים ועניינים‬ ‫מידו‪ ,‬כמו "ויגזול את החנית מיד המצרי"‪ ,‬ואע"פ‬ ‫מצטרפות‪ ,‬והא דתניא שאין שואלים באו"ת אלא‬ ‫בירידת ואכילת המן והשליו‬ ‫שפסולים מדרבנן‪ ,‬התם אחרי שנפסלו לעדות‬ ‫לכהן המדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו‪,‬‬ ‫לא קרי ביה "אם לא יגיד" כיון שאינו בר הגדה‪ ,‬את הקישואים וכו'‪ -‬י"א שכל הטעמים טעמו‬ ‫היינו מפני שזכותו היה מסייע שהאותיות היו בולטות‬ ‫במן חוץ מאלו ה' מינים‪ ,‬וי"א שבכל המינים טעמו‬ ‫ובעינן מי שעדותו יכולה להועיל לבעל דין‪.‬‬ ‫או מצטרפות רק אם הוא היה כשר וראויה שכינה לשרות‬ ‫חלב כוי וחצי שיעור אסור ואין בו כרת‪ ,‬טעמו וממשו‪ ,‬ובאלו רק טעמו ולא ממשו מפני‬ ‫עליו‪ .‬ואות צ' היתה כתובה שם כיון שהיה כתוב‬ ‫דאיתרבי מ"כל חלב"‪ ,‬לר"ל קרא אסמכתא ואף שהם קשים למעוברות ומניקות‪.‬‬ ‫בהם אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬וט' היתה כתובה כיון‬ ‫כוי אינו מקרא דאין הפסוק מרבה ספק‪ ,‬דכלפי כזרע גד‪ -‬עגול כגד‪ ,‬וי"א דומה להגדה שמושכת‬ ‫שהיה כתוב בהם שבטי ישורון‪.‬‬ ‫שמיא גליא‪ .‬ולריו"ח י"ל דכוי בריה בפני עצמה לבו של אדם‪ ,‬וי"א שמגיד לישראל אי בן ט'‬ ‫אין שואלים אלא למלך‪ ,‬למשוח מלחמה‪ ,‬לאב"ד‬ ‫ואינו ספק חיה ספק בהמה (תוד"ה כוי בריה)‪ ,‬וע"כ אינו לראשון או בן ז' לאחרון‪ ,‬דכתיב "וימודו בעומר" שכולם‬ ‫ולמי שהציבור צריך בו‪.‬‬ ‫מצאו עומר לגולגולת‪ ,‬וממילא היו בודקים מי מביניהם ליקט‬ ‫אסמכתא ושניהם מדאורייתא אסורים‪.‬‬ ‫עוד עומר לגולגולת‪ ,‬ומגיד לישראל מה בחורים‬ ‫ע"ד‪ :‬מה הכונה עינוי‪ -‬העינוי שאסרה תורה הוא ובסדקים שאם היה ויכוח על עבד אם הוא גנוב או‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫אכילה ושתיה‪ .‬ואין הכונה שישב בחמה ובצינה לא‪ ,‬או על אשה אם סרחה‪ ,‬היו רואים היכן ירד‬ ‫ויצטער‪ ,‬דכתיב "תענו את נפשותיכם וכל מלאכה המן‪ ,‬אם בבית האדון הראשון או השני‪ ,‬ובאשה‬ ‫מצות עינוי ביוה"כ‬ ‫לא תעשו" מה מלאכה שב ואל תעשה אף עינוי אם בבית בעלה או בית אביה‪.‬‬ ‫סדר המסכת‪ -‬בהתחלה מבוארים דיני שבעת ימים‬ ‫שב ואל תעשה‪ ,‬ואין לומר שהכונה שאם יושב‬ ‫לבן‪ -‬כמרגלית‪ ,‬ולפי שמלבין עוונותיהם של‬ ‫קודם יוה"כ‪ ,‬ואח"כ סדר ליל יום הכפורים‪ ,‬ואח"כ סדר‬ ‫בחמה או בצינה יהיה אסור לו ללכת משם‪ ,‬דכמו‬ ‫עבודת היום‪ ,‬ובפרק זה מבוארים דיני יוה"כ לענין‬ ‫ישראל שמתוך שהיו דואגים שמא לא ירד למחר היו‬ ‫שבמלאכה כל מלאכה אסורה‪ ,‬אף בעינוי האיסור משעבדים את ליבם למקום‪.‬‬ ‫איסור והתר‪ .‬תוד"ה יום‪.‬‬ ‫הוא תמיד‪ .‬ובברייתא אחרת לומדים שהכונה‬ ‫כתיב "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים‬ ‫צדיקים ירד המן בפתח בתיהם‪ ,‬בינונים יצאו‬ ‫לעינוי מאכילה ושתיה‪ ,‬שכמו שמלאכה היא דבר ולקטו‪ ,‬ורשעים במרחק‪.‬‬ ‫הוא מקרא קודש יהיה לכם ועיניתם את נפשותיכם"‪,‬‬ ‫שחייבים עליו במקום אחר בשבת‪ ,‬ה"ה עינוי‪ ,‬והיינו‬ ‫ולמדו חז"ל מן הפסוקים שעינוי היינו להמנע מאכילה‬ ‫אכילה שחייבים עליה בפיגול ונותר‪ ,‬ומדכתיב לצדיקים לחם‪ ,‬לבינוניים עוגות‪ ,‬והרשעים טחנו‬ ‫שתיה רחיצה נעילת הסנדל ותשמיש המיטה‪ ,‬ופרטי‬ ‫"תענו" ו"ועיניתם" לומדים שהעינוי כוללת גם בריחיים‪.‬‬ ‫דינים אלו ומקורם יבואר להלן‪.‬‬ ‫אכילת טבל (למרות שאין בו חיוב כרת אלא המן ירד עם תכשיטי נשים ‪-‬בשמים להתקשט בהם‪,‬‬ ‫יוה"כ אסור באכילה שתיה רחיצה סיכה נעילת‬ ‫מיתה) ונבילה (למרות שאין בה חיוב מיתה) וחולין ועם ציקי קדרה ‪-‬תבלין לתבשיל ערב ומבושם‪ ,‬ועם‬ ‫הסנדל ותשמיש המיטה‪ ,‬ואין כרת אלא על אכילה‬ ‫(למרות שאין לאו באכילתם) ותרומה (למרות אבנים טובות ומרגליות ומהם הביאו הנשיאים נדבה‪.‬‬ ‫ושתיה‪( ,‬ושאר עינויים ילפינן מהא דכתיב ה' פעמים‬ ‫שיש מצוה באכילתה) וקדשים (למרות שיש והנשיאים הביאו את אבני השוהם‪ -‬נשיאים ממש‬ ‫בתורה לשון עינוי‪ ,‬ושתיה בכלל אכילה‪ .‬ע"ו‪.).‬‬ ‫איסור להותיר מהם)‪ .‬ואם תאמר שכוונת התורה ‪-‬עננים‪.‬‬ ‫לר"א מלך וכלה מותרים לרחוץ פניהם‪ ,‬לפי שהמלך‬ ‫לעינוי כמו בעריות‪ ,‬י"ל שלומדים מדכתיב והיה טעמו כטעם לשד השמן‪ -‬שהיו מוצאים בו‬ ‫דרכו ושבחו להיות נאה דכתיב "מלך ביופיו תחזינה עינך"‪,‬‬ ‫וכלה צריכה נוי עד שתתחבב על בעלה‪ ,‬ול' יום היא קרויה‬ ‫"והאבדתי את הנפש" שהכונה לעינוי שיש בו כמה טעמים כמו שתינוק מוצא בשד כמה טעמים‬ ‫כלה‪ ,‬ויולדת מותרת בנעילת הסנדל מפני שהצינה‬ ‫אבידת נפש בתוך הגוף‪ .‬ולתנא דבי רבי ישמעאל שהאם אוכלת‪ .‬וי"מ שכמו שהשד מתהפך לכמה‬ ‫לומדים מ"ויענך וירעיבך" שהכונה לעינוי של גוונים כך המן היה מתהפך לכמה טעמים‪.‬‬ ‫קשה לה‪ ,‬וחכמים אוסרים‪.‬‬ ‫רעבון‪ ,‬ואין לומדים מ"אם תענה את בנותי" דקאי בשר ששאלו שלא כהוגן שהרי היה להם מקנה רב ירד‬ ‫שיעור אכילה לעונש כרת הוא ככותבת הגסה עם‬ ‫אתשמיש‪ ,‬דהתם זה עינוי של יחיד ומן ויוה"כ זה עינוי להם שלא כהוגן בערב שא"א להכינו עד זמן הסעודה‪,‬‬ ‫גרעינתה‪ ,‬ושיעור שתיה לעונש כרת הוא מלוא‬ ‫של כל ישראל‪ ,‬ואין לומדים מ"וירא את עניינו" והיינו משא"כ לחם ששאלו כהוגן דא"א לחיות בלא לחם‬ ‫לוגמיו‪ ,‬וכל האוכלים מצטרפים לשיעור כותבת‬ ‫פרישות דרך ארץ‪ ,‬דהתם זה עינוי בידי אדם‪ ,‬וכאן ירד בבוקר‪ ,‬ולימדה תורה דרך ארץ שיאכל בשר‬ ‫הגסה וכל המשקים מצטרפים לשיעור מלוא‬ ‫בלילה‪ ,‬ומ"מ יאכלה כעין יממא ‪-‬לאור האבוקה‪.‬‬ ‫זה עינוי בידי שמים‪.‬‬ ‫לוגמיו‪ ,‬אמנם אכילה ושתיה אין מצטרפים‪.‬‬ ‫המאכילך מן למען ענותך‪ -‬לפי שאין לו פת ע"ה‪ :‬בתחילה היו ישראל דומים לתרנגולים‬ ‫האוכל ושותה כשיעור ענוש כרת‪ ,‬והאוכל ושותה‬ ‫בסלו‪ ,‬וי"א לפי שמראה העין מועיל לשביעה שמנקרים באשפה עד שקבע להם משה זמן‬ ‫פחות מכשיעור‪ ,‬לריו"ח חצי שיעור (כלומר פחות‬ ‫מהאכילה‪ ,‬מכאן רמז לסומים שאוכלים ואינם סעודה בבוקר ובערב‪.‬‬ ‫מכשיעור) אסור מן התורה‪ ,‬דכיון דחזי לאיצטרופי‬ ‫שבעים‪ ,‬ומכאן לומדים שמי שיש לו סעודה‬ ‫איסורא קא אכיל‪ ,‬ולר"ל חצי שיעור מותר מן‬ ‫בינוניים מתו מהשליו מיד‪ ,‬ורשעים היו מצטערים‬ ‫יאכלנה ביום‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬דלא חשיב אכילה‪ ,‬ואסור מדרבנן‪.‬‬ ‫והולכים עד חודש ימים‪ ,‬ונתחייבו שונאיהם של‬ ‫ישראל שחיטה‪.‬‬ ‫טוב מראה עיניים באשה יותר מגופו של מעשה‪.‬‬ ‫ע"ד‪ .‬האם שבועה חלה על דבר האסור‪-‬‬ ‫השלו היה טעון שחיטה‪ ,‬וירד שטוח על הארץ‪.‬‬ ‫ע"ה‪ .‬היין מביא לזנות‪ ,‬וי"א שמביא לידי גזל‪.‬‬ ‫האומר שבועה שלא אוכל היום ואכל מאכלות‬ ‫אסורות‪ ,‬חייב קרבן שבועה ור"ש פוטר‪ .‬הגמרא‬ ‫דאגה בלב איש ישחנה‪ -‬י"א יסיחנה מדעתו‪ ,‬וי"א נצטווה משה על הושט והקנה‪ ,‬רוב אחד בעוף ורוב‬ ‫מבארת שמדובר שכלל דברים המותרים עם‬ ‫שניים בבהמה‪.‬‬ ‫שישיחנה לאחרים שמא ישיאוהו עצה‪.‬‬ ‫המאכלות אסורות דמיגו שהשבועה חלה על הדברים‬ ‫נחש עפר לחמו‪ -‬י"א שבכל דבר טועם טעם עפר‪ ,‬טעם המן לנערים לחם לזקנים שמן לתינוקות‬ ‫המותרים היא חלה גם על הדברים האסורים‪( ,‬ור"ש לית‬ ‫וי"א שאין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל גם עפר‪ .‬דבש‪.‬‬ ‫ליה איסור כולל ולא אמרינן מיגו)‪ ,‬דאל"כ לא חיילא‬ ‫רב יוסף התיר לעבור במים לבוא לדרשה ולא‬ ‫לקחה אותו לירושלים לפתח העזרה הצפוני‪,‬‬ ‫צדיקים היו אוכלים את השליו בשלוה‪ ,‬ורשעים‬ ‫לחזור‪ ,‬ואביי התיר אף לחזור כדי שלא ימנעו לבוא‬ ‫וראה שם כ"ה איש משתחווים לשמש‪ ,‬והיו‬ ‫דומה להם לקוצים‪.‬‬ ‫לשנה הבאה‪ ,‬וללישנא בתרא השיטות הפוכות‪.‬‬ ‫פורעים עצמם ומתריזים כלפי ההיכל‪ ,‬ורצה‬ ‫ד' מיני שליו היו‪.‬‬ ‫מותר לעבור עד צווארו במים כדי לשאול דבר‬ ‫הקב"ה להעניש את כולם‪ ,‬ואמר לגבריאל‬ ‫הלכה‪ ,‬ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו‬ ‫שיזרוק גחלים על ירושלים‪ ,‬וגבריאל אמר לכרוב‬ ‫המן היה עליו טל מלמעלה וטל מלמטה‪ ,‬כאילו‬ ‫להגביה שולי חלוקו על זרועו‪ ,‬דאינו נראה כמלבוש אלא‬ ‫שיביא לו את הגחלים‪ ,‬ומחמת זה נצטננו‬ ‫הוא מונח בקופסה‪.‬‬ ‫כנושאו על כתיפו‪ ,‬והיוצא בטלית מקופלת על כתפו בשבת‬ ‫הגחלים בינתים‪ ,‬ובזכות זה נשאר מישראל שריד‬ ‫מחוספס‪ -‬שנימוח על כף היד‪ ,‬וי"א שנבלע‬ ‫חייב חטאת‪ ,‬ודווקא במים עומדים אבל בנחל אף‬ ‫ופליט‪ ,‬ואמר גבריאל שהוא עשה את הציווי‪,‬‬ ‫באברים‪ ,‬והא דכתיב "ויתד תהיה לך וכו' "‪ ,‬היינו‬ ‫בחול אין מותר אלא עד מתנים משום סכנה‪.‬‬ ‫והוציאוהו מתוך הפרגוד והכוהו שישים מכות‬ ‫מדברים שתגרי אומות העולם מכרו להם‪ .‬וי"א‬ ‫הנחל העתיד לצאת מבית קדשי הקדשים לא‬ ‫בפולסא דנורא‪ ,‬בגלל שאם עשה למה לא עשה‬ ‫שאף הם נבלעו באברים שהיה המן מפיגם‪ ,‬אלא‬ ‫יוכלו לעוברו לא בהליכה ולא בשחיה ולא בספינה‬ ‫את השליחות כמו שנצטווה שיהא הוא נוטל‬ ‫שאחרי שסרחו והתלוננו "ונפשנו קצה בלחם‬ ‫קטנה או גדולה‪ ,‬ואף מלאך המות אין לו רשות‬ ‫הגחלים והוא אמר לכרוב לתתם לו‪ ,‬וגם בגלל שאין‬ ‫הקלוקל" הטריחם הקב"ה ללכת ג' פרסאות‬ ‫לעבור בתוכו‪ .‬בתחילה הנחל יהא דומה לקרני‬ ‫משיבים על הקלקלה‪ ,‬ושימש שר פרס דוביאל‬ ‫להיפנות‪ ,‬והיו נפנים לאחוריהם כי ידעו שאין הענן‬ ‫חגבים‪ ,‬וכשיגיע לפתח ההיכל יהיה כחוט של שתי‪,‬‬ ‫במקום גבריאל כ"א יום‪ ,‬ונתנו לו בשכרו כ"א‬ ‫חוזר ולא לשאר הצדדים שמא ילכו לשם העננים‪ ,‬ואותם‬ ‫וכשיגיע לפתח האולם יהיה כחוט של ערב‪,‬‬ ‫מלכים ונמל מלוכה שמעלים משם מרגליות‪ ,‬וביקש‬ ‫שלפנים צריכים ללכת לסוף המחנה מאחור‪ ,‬וחששו‬ ‫וכשיגיע לפתח העזרה יהיה כפי פך קטן‪ ,‬ומשם‬ ‫לגבות מס מישראל ומת"ח וכתבו לו‪ ,‬ואמר‬ ‫ישראל שהמן יתפח במעיהם‪.‬‬ ‫ואילך הוא מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית‬ ‫גבריאל סנגוריא על ישראל שיש להם זכות של‬ ‫דוד שאז הוא נעשה כנחל שוטף שבו טובלים זבים‬ ‫ע"ו‪ .‬יהושע ירד לו מן כנגד כל ישראל כשעלה עם‬ ‫נשות הת"ח שמנדדות שינה בעולם הזה וזוכות‬ ‫וזבות ונדות ויולדות‪.‬‬ ‫משה לתחומי הר סיני והמתין לו שם ארבעים יום‪.‬‬ ‫לעוה"ב‪ ,‬ולא קיבלו‪ ,‬ואמר שאם היו כל חכמי‬ ‫האומות בכף מאזנים אחת ודניאל בשניה הרי‬ ‫לא ירד המן פעם בשנה אלא כל יום‪ ,‬כדי שיכוונו‬ ‫ע"ח‪ .‬י"א שבטבילת נדה צריך שיעור שתשב‬ ‫ליבם לאביהם שבשמים‪ ,‬משל למלך וכו'‪ ,‬וי"א‬ ‫במים עד צווארה‪ ,‬ואין הלכה כך‪ .‬טבילת נדה‬ ‫הוא מכריע את כולם‪ ,‬ובזכות הסנגוריא החזירוהו‪,‬‬ ‫ורצה לקחת האיגרת מדוביאל ובלעה‪ ,‬ולא היתה‬ ‫מפני שהיה נאכל חם‪ ,‬וי"א מפני משאוי הדרך‪.‬‬ ‫דאורייתא‪.‬‬ ‫חתומה או שנמחקה החתימה בבליעה‪ ,‬ולכן יש‬ ‫המן גבוה ס' אמה‪( ,‬ר"א המודעי‪ ,‬ולמד מהמבול‬ ‫מותר לעבור עם מנעל במים בשבת ואין חוששים‬ ‫שנותנים מס לפרס ויש שאינם נותנים‪ ,‬וביקש‬ ‫שהיה ט"ו אמה מעל ההרים‪ ,‬וכתיב בי' ארובות‬ ‫שיפול מרגלו ויבוא לטלטלו‪ ,‬סנדל‪ -‬לרבינא מותר‪ ,‬ולרב‬ ‫לבטל גזירת גלות יון ולא שמעו לו‪.‬‬ ‫ובמן כתיב דלתות ויש ד' ארובות בדלת וכ"ש שלא‬ ‫אשי לכתחילה לא מפני שא"א לקושרו היטב כמו מנעל‪.‬‬ ‫פחות‪ ,‬ומידה טובה מרובה)‪ ,‬והיה מתגבר ועולה עד עוד אפשר ללמוד שמניעת רחיצה נחשב עינוי‬ ‫מגע דברים לחים או קרים בגוף ביוה"כ‬ ‫שהיו רואים אותו כל מלכי מזרח ומערב‪ ,‬ולפי זה ממה שאמר שלמה לאביתר הכהן "וכי התענית‬ ‫רחיצה אסורה ביום הכפורים‪ ,‬וכן אסור להעביר דבר לח‬ ‫בכל אשר התענה אבי"‪ ,‬ובדוד כתיב "כי אמרו העם‬ ‫כוס של דוד לעת"ל יהיה של רכ"א לוג‪.‬‬ ‫על גופו אם הוא טופח על מנת להטפיח‪ ,‬אבל בלאו‬ ‫רעב ועיף וצמא במדבר"‪ ,‬רעב ללחם‪ ,‬צמא למים‪,‬‬ ‫הכי‪ ,‬או להעביר דבר יבש שהוא קר כדי להצטנן‪ ,‬מותר‪,‬‬ ‫שתיה בכלל אכילה דכתיב "ונתת הכסף בכל‬ ‫אא"כ יש בזה משום גזירה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫ועיף מרחיצה דכתיב "מים קרים על נפש עיפה"‪,‬‬ ‫אשר תאוה נפשך וכו' וביין ובשיכר וכו' ואכלת"‪.‬‬ ‫אסור לישב ע"ג טיט לח ביוה"כ‪ ,‬אם הוא טופח ע"מ‬ ‫ואין הכונה לשתיה דהא לא כתיב "בנפש עיפה"‪.‬‬ ‫הגמרא שואלת אולי הכונה שיאכל אותם ע"י‬ ‫להטפיח מפני שלחלוח הטיט הוא עונג הקרוב לרחיצה‪.‬‬ ‫וכן הכונה בדוד לנעילת הסנדל‪ ,‬דכתיב "ודוד הולך‬ ‫אניגרון‪ ,‬ושיכר שהוא דבר המשכר היינו דבילה‬ ‫במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי והוא‬ ‫מותר להצטנן בפירות ותינוק וכדו'‪ ,‬וכוס כסף‬ ‫קליעית‪ ,‬כדמצינו שהאוכל דבילה קליעית או‬ ‫הולך יחף"‪ ,‬ויחף היינו בלא סנדל דכתיב "מנעי‬ ‫אסור אם היא מלאה לגמרי שמא ישפכו המים עליו‪,‬‬ ‫שותה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב משום "שיכר‬ ‫ורב אשי אוסר אף כשאינה מלאה לגמרי‪ ,‬מפני‬ ‫רגלך מיחף וגרונך מצמאה" והיינו מנע עצמך מן‬ ‫אל תשת"‪ ,‬אלא לומדים שיכר שיכר מנזיר שהוא יין‪.‬‬ ‫שהיא מחליקה מהיד‪ ,‬ובכוס חרס לכו"ע אסור אף‬ ‫החטא כדי שרגליך לא יהיו יחפות‪ ,‬ומנע לשונך‬ ‫בחסר‪ ,‬משום שהיא פולטת מים שבולע‪.‬‬ ‫ע"ו‪ :‬תירוש היינו יין‪( ,‬ונקרא יין מפני שהוא מביא מדברים בטלים כדי שגרונך לא יהיה צמא‪( .‬והא‬ ‫ניאוף‪ ,‬שזה גורם לפורענות‪ ,‬וזה מביא יללה לעולם ויין דכתיב "ונעלך תחלוץ מעל רגליך" וכתיב "ויעש כן‬ ‫מותר לשרות מטפחת בערב יוה"כ ולעשותה כמו‬ ‫הוא לשון תאניה ויללה‪ ,‬ונקרא תירוש מפני שכל הלוך ערום ויחף" היינו ללכת במנעלים המטולאים‪,‬‬ ‫בגדים נגובים כדי שלא יבוא לידי איסור סחיטה‬ ‫ביוה"כ‪ ,‬ולקנח בה ביוה"כ פניו ידיו ורגליו‪ ,‬ובערב‬ ‫המתגרה בו נעשה רש‪ .‬והא דכתיב "תירש" וקרינן כמו שערום אינו לגמרי אלא בבגדים בלויים)‪.‬‬ ‫תשעה באב א"צ לעשותה כמו בגדים נגובים‪ .‬ויש‬ ‫תירוש לומר שאם זכה לשתות לפי מידה נעשה ראש ע"ז‪ :‬מניעת תשמיש נחשב עינוי דכתיב "אם‬ ‫גורסים שבערב יוה"כ מקנח ידיו במטפחת‪ ,‬וביוה"כ מעבירה‬ ‫שזה מפקח ליבו בחכמה‪ ,‬ואם לא זכה נעשה רש‪ .‬זכה‬ ‫על עיניו כשהיא עדיין לחה‪.‬‬ ‫תענה את בנותי" והיינו מניעת תשמיש‪( .‬ואם תקח‬ ‫משמחו לא זכה מששמו)‪ ,‬ומ"מ הנודר מן התירוש‬ ‫נשים על בנותי הכונה שיקח נשים שיהיו צרות‬ ‫אסור בכל מיני מתיקה ‪-‬פירות חדשים תפוחים וענבים‪,‬‬ ‫דברים ששאלו את רבי אלעזר‬ ‫לבנותיו)‪ .‬והא דכתיב "וישכב אותה ויענה" היינו‬ ‫ומותר ביין בן ארבעים‪ ,‬משום שבנדרים הולכים אחרי‬ ‫זקן ויושב בישיבה של הסנהדרין‪ ,‬האם צריך ליטול‬ ‫מביאות אחרות שלא בא עליה בעונתה בימים שעמדה‬ ‫לשון בני אדם ואין דרך בני אדם לקרוא ליין תירוש‪.‬‬ ‫רשות מבית הנשיא להתיר בכורות‪ ,‬שהרי אין חכם‬ ‫אצלו‪ .‬וי"מ שבא עליה שלא כדרכה‪ ,‬ורש"י מקשה על פירוש זה‪.‬‬ ‫יחיד מתיר בכור מכח מום אא"כ נטל רשות מן הנשיא פעם‬ ‫איסור רחיצה וסיכה‪-‬‬ ‫מניעת סיכה ורחיצה נחשבים עינוי כדמצינו‬ ‫אחת‪ .‬הגמ' מביאה שלר' יוסי בן זימרא צריך‪ ,‬וי"א‬ ‫שאמר דניאל "לחם חמודות (‪-‬אפילו זה העשוי‬ ‫אסור לרחוץ אף מקצת גופו‪ ,‬ואם היה מלוכלך שהסתפק אם הלכה כרשב"ג‪ ,‬דלר"מ כהן לא יכול‬ ‫מחיטים נאות ונקיות) לא אכלתי‪ ,‬ובשר ויין לא בא‬ ‫מטיט וצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש‪ ,‬וכן בסיכה להורות על בכור‪ ,‬מפני שהוא חשוד להתיר את‬ ‫אל פי‪ ,‬וסוך לא סכתי"‪ ,‬וכתיב "ויאמר אלי אל‬ ‫אף אסור מקצת גופו‪ ,‬ואם היה חולה או שיש לו האסור ואף להטיל בו מום‪ ,‬מפני שהבכור בזמן הזה אין לו‬ ‫תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את‬ ‫תקנה אא"כ יש בו מום‪ ,‬ועל הכהן לטפל בו משנתנוהו לו‬ ‫חטטים סך כדרכו ואינו חושש‪.‬‬ ‫ליבך להבין ולהתענות לפני אלוקיך נשמעו דבריך‬ ‫מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק‪ ,‬לשומרו ולזונו‪ ,‬ולרשב"ג על בכור של חבירו נאמן ועל‬ ‫ואני באתי בדבריך"‪ .‬ואין ללמוד רחיצה מ"ותבוא‬ ‫משום שרוח רעה שורה על הידים שלא נטלם שחרית‪ ,‬ושם של עצמו אינו נאמן‪ ,‬ופסק לו כרשב"ג‪.‬‬ ‫כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו" ומים הם מבחוץ‬ ‫השד שיבתא‪ .‬ושמאי נמנע מלהאכיל בידו אחת‪ ,‬ע"ח‪ :‬האם מותר לצאת עם סנדל של שעם (‪-‬מין‬ ‫כמו שמן‪ ,‬דפסוק זה נדרש להיפך‪ ,‬לומר שסיכה‬ ‫גומא) ביוה"כ‪ ,‬ופשטו שמותר ביוה"כ וכן בתענית‬ ‫וגזרו עליו להאכיל בשתי ידים‪.‬‬ ‫כשתיה ביוה"כ ללמוד שמן ממים ולא מים משמן‪.‬‬ ‫ציבור שגזרו על הגשמים‪ .‬רב יהודה יצא בסנדל של‬ ‫היטני ואביי יצא בסנדל של הוצי (‪-‬כפות תמרים)‪,‬‬ ‫מעבר בתוך מים‪-‬‬ ‫ע"ז‪ .‬מעשה דדניאל וגבריאל‪ -‬דניאל התענה‬ ‫ההולך להקביל פני אביו או רבו או מי שגדול הימנו ורבא יצא בשל דיבלי (‪-‬עשבים)‪ ,‬ורבה בר רב הונא‬ ‫ג' שבועים על ביטול בנין בית המקדש‪ ,‬והגיע‬ ‫עובר עד צווארו במים‪ .‬הגמ' מסתפקת אם רב כרך בגד על רגליו ויצא‪ .‬והא דתנן הקיטע יוצא‬ ‫אליו המלאך גבריאל ואמר לו שנכנס בזכותו‬ ‫בקב שלו דברי רבי מאיר‪ ,‬ורבי יוסי אוסר‪ ,‬ותני‬ ‫לתלמיד מותר או שאסור‪.‬‬ ‫לתוך הפרגוד‪ ,‬לאחר שבגלל שעבדו ע"ז יצא‬ ‫שומרי פירות עוברים עד צווארם במים ואינם חוששים‪ .‬עלה שלכו"ע אסור לצאת בו ביוה"כ‪ ,‬לאביי שאני‬ ‫לאחורי הפרגוד‪ ,‬שיחזקאל נתנבא שרוח אלוקים‬ ‫התם שיש בו כתיתין (‪-‬חתיכות בגדים דקות) דאסור רב פפא מסתפק אם משערים בה ובגרעינתה יחד‪ ,‬שיעורם שוה למה כתבה תורה איסור שאור‪ ,‬והרי‬ ‫משום תענוג שזה נח לסמוך שוקו עליהם‪ ,‬ולרבא אינו או בלא גרעינתה‪ ,‬ולרב אשי משערים בה אפשר ללומדו ק"ו מחמץ‪ ,‬שהרי שאור חימוצו‬ ‫קשה‪ .‬ונימא ששיעורו כמו חמץ משום דדיו לבא מן הדין‬ ‫אסור אלא מנעל אבל תענוג שאינו ממנעל שרי‪ ,‬ובגרעינתה‪ ,‬דגסה משמע כמה שיותר‪.‬‬ ‫להיות כנדון‪ ,‬ואין לומר שיתחייבו על שאור בפחות מכזית‪,‬‬ ‫דסתם אכילה בכזית‪ ,‬ואין להחמיר בבל יראה יותר מבאכילה‪.‬‬ ‫וקב הקיטע מנעל הוא‪ ,‬והמחלוקת היא בסנדל לרב יהודה שיעור כותבת הגסה הוא יותר‬ ‫שאין בו כתיתין אם גוזרים שמא יפול ויבוא‬ ‫להעבירנו ד"א ברה"ר‪ ,‬ואם יש בו בית קיבול מכביצה שאף שכל שיעורי אכילת איסור הם בכזית‪ ,‬היינו ולב"ה שניהם בכזית‪.‬‬ ‫דווקא היכא דכתיב אכילה‪ ,‬אבל ביוה"כ כתיב "אשר לא‬ ‫תעונה"‪ ,‬דקים להו לרבנן דבהכי מייתבא דעתיה‪ .‬פ‪ .‬שיעורי אוכלין‪ -‬כל שיעורי אוכלין בכזית חוץ‬ ‫לכתיתין הרי הוא מקבל טומאה‪.‬‬ ‫מטומאת אוכלים ששיעורה בכביצה‪ ,‬דכתיב "מכל‬ ‫הגמ' מקשה מהא דתנן שנתנו לר"ג שתי כותבות‬ ‫המשך דיני חמשת הענויים ביוה"כ‬ ‫האוכל אשר יאכל" והיינו אוכל שאוכלים אותו‬ ‫ודלי של מים ואמר שיעלום לסוכה‪ ,‬ושנו שאף‬ ‫שמדינא אין חייבים לאוכלם בסוכה‪( ,‬ורבי צדוק‬ ‫התינוקות מותרים בכל העינויים חוץ מנעילת‬ ‫בבת אחת‪ ,‬ושיערו חכמים שאין בית הבליעה‬ ‫הביאו לו אוכל פחות מכביצה‪ ,‬ונטלו במפה ולא נטל‬ ‫הסנדל‪ ,‬ואף דכתיב "לא תאכלום" ודרשינן לא תאכילום‬ ‫מחזיק יותר מביצת תרנגולת‪ .‬וי"מ ש"האוכל אשר‬ ‫יאכל" היינו ביצה שהיא אוכל היוצא מאוכל (אבל‬ ‫ידיו‪ ,‬ואכל עם מפה משום אנינות הדעת) ואכלו חוץ‬ ‫להזהיר גדולים שלא יאכילו קטנים דבר איסור‪ ,‬שאר‬ ‫גדי מחוסר שחיטה כשיצא מתוך האוכל שנוצר בו‪ ,‬ולא‬ ‫לסוכה‪ ,‬ולא בירך אחריו‪ ,‬ומבואר ששיעור ב'‬ ‫העינויים (חוץ מנעילת הסנדל) הם רביתייהו דתינוק‬ ‫אוכל מיקרי‪ ,‬ובן פקועה ששחיטת אמו מטהרתו מחוסר‬ ‫כותבות הוא פחות מכביצה‪ ,‬שהרי כביצה חייבים‬ ‫ולא גזרו בהו‪( .‬הרוצה לטעום טעם מיתה‪ ,‬ישן עם‬ ‫קריעה והוצאת הדם‪ ,‬וביצת בר יוכני שהיא גדולה מאד‬ ‫לאכול בסוכה‪ ,‬וק"ו כותבת הגסה אחד אפי' עם‬ ‫מנעליו‪ .‬רביתיה דינוקא מים חמים לרחיצה ושמן‬ ‫לא‪ ,‬משום דתפשת מרובה לא תפשת)‪ ,‬אבל קשה‬ ‫הגרעין‪ .‬והגמ' דוחה ששתי כותבות בלא הגרעין‬ ‫לסוך‪ ,‬וכשגדל מעט יאכל ביצה עם כותח‪ ,‬וכשגדל‬ ‫דילמא השיעור כביצת ציפור שהיא קטנה מביצת‬ ‫הוי פחות מכביצה‪ ,‬משא"כ כותבת הגסה אחד עם‬ ‫מעט ישבר כלים שהפקירו לו כדי למלא תאוותו)‪.‬‬ ‫תרנגולת‪ .‬ושיעור אכילה ביוה"כ שיעורו בככותבת‪,‬‬ ‫הגרעין הוא יותר מכביצה כיון שהגרעין גדול‪ ,‬יותר‬ ‫מחצי הכותבת עם הגרעין‪.‬‬ ‫משנתינו כרבי חנינא בן תרדיון בשם ר"א המלך‬ ‫דכתיב "אשר לא תעונה" ולא כתיב אשר תאכל‪.‬‬ ‫והכלה מותרים ברחיצת פניהם‪ ,‬דכתיב "מלך ביפיו‬ ‫ע"ט‪ :‬רבא מיישב שבאמת ב' כותבות הם יותר‬ ‫האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב כמה אכל ולא‬ ‫תחזינה עינך"‪ ,‬וכלה היינו עד ל' יום וכדי שלא‬ ‫מכביצה‪ ,‬אבל מותר לאכול הרבה פירות מחוץ‬ ‫יכתוב בסתמא שהוא חייב קרבן‪ ,‬שמא יבוא בי"ד אחר‬ ‫תתגנה על בעלה‪( ,‬וכדמצינו שאין מונעים‬ ‫לסוכה‪ .‬והגמרא שואלת מהא דתניא שתלמידי רבי‬ ‫שמא יבנה ביהמ"ק בימיו ויתחדש ב"ד ויתחדש הלכה‬ ‫תכשיטים מכלה אבילה ל' יום)‪ ,‬ויולדת מותרת‬ ‫אלעזר בן שמוע אכלו פירות אכילת עראי חוץ‬ ‫שיאמרו שאינו חייב קרבן עד שיאכל כזית גדול‬ ‫לדבריו בנעילת הסנדל משום צינה‪ ,‬וחכמים‬ ‫לסוכה‪ ,‬ומשמע שאכילת קבע אסור‪ .‬והגמרא‬ ‫ויביא חולין לעזרה‪ .‬אבל אין לחוש שיחייבו קרבן על‬ ‫אוסרים בכל אלו‪.‬‬ ‫מתרצת שהכונה שאכלו הרבה פירות כדין אכילת‬ ‫שיעור קטן יותר ולכן צריך לכתוב גם אם אכל פחות‬ ‫עראי שמותרת חוץ לסוכה‪ ,‬ולל"ב אכלו פירות‬ ‫במקום סכנת עקרב מותר כל אדם בנעילת הסנדל‪.‬‬ ‫מכשיעור‪ ,‬דבזה אינו חייב קרבן כיון שמי שלא שב‬ ‫אכילת קבע ופת אכילת עראי מחוץ לסוכה‪ .‬ואין‬ ‫מידיעתו והיינו שגם אם היה יודע שזה חלב היה אוכלו אינו‬ ‫להוכיח דין זה מהא דתניא שאם השלים אכילת י"ד‬ ‫ע"ט‪ .‬רב אשי מסתפק בדין טומאה בעצם‬ ‫חייב קרבן‪ ,‬דכתיב "אשר לא תעשנה בשגגה ואשם"‬ ‫סעודות שחייבים לאכול בסוכה לפי רבי אליעזר במיני‬ ‫ששיעורה כשעורה‪ ,‬אם משערים עם קליפתה או‬ ‫משמע שאילו ידע לא עשה אלא בשגגה עשה ואשם‪.‬‬ ‫תרגימא יצא‪ ,‬ומשמע שבפירות לא יצא‪ ,‬ומבואר‬ ‫לא‪ ,‬ואם משערים בלחה או ביבשה‪ .‬ולרב פפא‬ ‫מקור השיעורים‪ -‬התורה כתבה איזה עונש‬ ‫שפירות מותר לאוכלם חוץ לסוכה‪ .‬די"ל שמיני‬ ‫משערים ביבשה ובקליפתה‪ ,‬שרק אז נקרא‬ ‫מקבלים על כל עבירה‪ ,‬אבל השיעורים שבהם‬ ‫תרגימא היינו פירות‪ ,‬או דאיירי במקום שלא מצויים‬ ‫שעורה‪.‬‬ ‫נענשים לרבי יוחנן הם הלכה למשה מסיני‪ ,‬וי"א‬ ‫פירות‪.‬‬ ‫שיעור ככותבת הגסה ושיעורים נוספים שיטת רב זביד ששיעור כותבת הגסה הוא פחות ששכחום ובית דינו של יעבץ (‪-‬עתניאל בן קנז) חזרו‬ ‫מכביצה‪ ,‬וראיה לדבריו משיטת ר"י שזימון ‪-‬ברכת המזון ויסדום‪ ,‬ואין לומר שתיקנום‪ ,‬דכתיב "אלה‬ ‫אע"פ שכל איסורי אכילה שבתורה הם בכזית‪ ,‬איסור‬ ‫הוא רק באכל כדי שביעה דכתיב "ואכלת ושבעת"‪ ,‬המצוות" שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה‪.‬‬ ‫אכילה ביוה"כ שלא נאמר בלשון אכילה אלא בלשון‬ ‫"אשר לא תעונה" הוא בככותבת הגסה‪ ,‬שבאכילת שיעור‬ ‫והיינו בכביצה‪( ,‬ולר"מ "ושבעת" היינו שתיה ואכילה שיעור החיוב על שתיה ביוה"כ‪ -‬לב"ש רביעית‪,‬‬ ‫זה מתיישבת דעתו של האדם וזה מבטל את העינוי‪.‬‬ ‫בכזית)‪ ,‬ומבואר שכביצה משביעה‪ ,‬וכ"ש שמיישבת לב"ה מלוא לוגמיו והיינו כדי שיסלק המשקה לצד‬ ‫ופרטי שיעור ככותבת יבוארו להלן‪ .‬עוד יבואר עד כמה‬ ‫דעת האוכלה‪ ,‬ועל כרחך ביוה"כ אסור לאכול אף אחד ויראה כמלוא לוגמיו ברווח‪( ,‬ולא תני ליה גבי‬ ‫מותר לאכול מחוץ לסוכה‪ ,‬ולאיסור בל יראה‪ ,‬ולטומאת‬ ‫ככותבת הגסה שאף שאינה משביעה מ"מ מיישבת קולי ב"ש וחומרי ב"ה‪ ,‬משום שדין זה נאמר לענין‬ ‫אוכלין‪ ,‬ולטומאת גוויה‪ ,‬ומה השיעור להתחייב על שתיה‬ ‫עוג מלך הבשן ‪-‬אדם ענק‪ ,‬ובזה ב"ש מחמירים לחייב כבר‬ ‫משביעה‪.‬‬ ‫כביצה‬ ‫ורק‬ ‫האוכלה‪,‬‬ ‫דעת‬ ‫ביוה"כ‪ ,‬ומה המקור לכל שיעורי התורה‪.‬‬ ‫האוכל ביוה"כ ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה שיעור איסור בל יראה‪ -‬לב"ש שאור בכזית ברביעית)‪ ,‬ולר"א כמלוא לוגמיו דחוק‪ ,‬ולרבי יהודה‬ ‫וחמץ בככותבת לאיסור בל יראה ובל ימצא‪ ,‬שאם בן בתירא כדי גמיעה‪.‬‬ ‫חייב‪.‬‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫מבחני 'לדעת'‬ ‫סיכומי 'תמצית'‬ ‫‪ 11‬שיעורים בהם נלמד בצורה‬ ‫מבחן שבועי על דף היומי‪ ,‬עמוד היומי‪,‬‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית‬ ‫מקצועית וייחודית‪ ,‬כיצד נזכור את‬ ‫משנה ברורה‪ ,‬חפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫החודשיים על הדף היומי ‪ /‬משנה ברורה ומוסר‬ ‫הלימוד‪ ,‬ונעצים את איכות וחווית‬ ‫(לפי סדר הדף היומי בהלכה)‪.‬‬ ‫ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי‬ ‫הלימוד בצורה משמעותית‪.‬‬ ‫עד יום שלישי בשעה ‪ 5:00‬בבוקר‪:‬‬ ‫בנקודות ההפצה‬ ‫‪-‬‬ ‫בתחילת חורף פ"ז יפתחו בס"ד‬ ‫בטלפון ‪0737-289-669‬‬ ‫‪-‬‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫קבוצות חדשות לאברכים ובני ישיבות‪,‬‬ ‫בירושלים בישיבת מיר ובבית וגן נוה‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בפקס ‪ 02-3132-641‬קוד גליון ‪3133‬‬ ‫‪-‬‬ ‫יעקב ופסגת זאב‪ ,‬אופקים‪ ,‬ואלעד‪.‬‬ ‫בנדרים פלוס קופת לדעת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל‬ ‫‪-‬למעלה מ‪ 500‬בוגרים מרוצים‪.‬‬ ‫הגרלות בכל שבוע על ‪ ₪ 500‬במזומן‪,‬‬ ‫מסכתות הש"ס‪ ,‬ועל כל המשנה ברורה‪ ,‬ועל‬ ‫‪ 15-‬כלים לחיבור חזק ללימוד‪.‬‬ ‫ו‪ 5‬זוכים בזכות קניה ‪ ₪ 100‬ביפה נוף‪.‬‬ ‫תנ"ך וספרי מוסר‪ ,‬או סיכומים לפי סדר הלימוד‬ ‫‪-‬דרכים לפיתוח הזכרון והריכוז‪.‬‬ ‫של‪ :‬העמוד היומי‪ ,‬חבורת ש"ס‪ ,‬קנין ירושלמי‪,‬‬ ‫קורס אומנות הסיכום‬ ‫‪-‬מחיר סמלי‪ ,‬והחזר כספי למיישמים‬ ‫דף הכולל‪ ,‬קנין הלכה‪ ,‬תרי דף‪ ,‬אורייתא‪ ,‬אהבת‬ ‫‪ 12‬שיעורים מקיפים בהם נלמד כיצד‬ ‫את הנלמד בשיעורים‪.‬‬ ‫שלום‪ ,‬ומפעל הש"ס‪.‬‬ ‫להפוך את הסיכום לאומנות‪.‬‬ ‫לפרטים ‪02-3131-465 / 055-400-7977‬‬ ‫ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית‪.‬‬ ‫קו עדכונים ושיעורים‪02-3131-465 -‬‬ ‫מבחן ‪ 115‬נח‬ ‫מבחן ‪ 114‬בראשית‬ ‫מבחן ‪ 113‬שמחת תורה‬ ‫מבחן ‪ 112‬סוכות‬ ‫מבחן ‪ 111‬האזינו שובה‬ ‫דברים חזון‬ ‫שופטים פ"ז‪:‬‬ ‫יומא פ"ד‪ :‬עד‬ ‫יומא פ"א‪ .‬עד פ"ד‪.‬‬ ‫יומא ע"ז‪ :‬עד פ‪:‬‬ ‫יומא ע"ד‪ .‬עד ע"ז‪.‬‬ ‫יומא ע‪ :‬עד ע"ג‪:‬‬ ‫פ"ד‪ :‬מי יעשה מלאכה בשבת במקום‬ ‫פ"א‪ .‬לגבי מה נאמר הדין של תוספת יוה"כ?‬ ‫ע"ז‪ :‬האם מותר לעבור בתוך מים ביום‬ ‫ע‪ :‬כמה אילים של ציבור היו מקריבים‬ ‫א' לאיסור אכילה ומלאכה בכניסה וביציאה‪.‬‬ ‫הכיפורים כדי לשמור פירות‪ ,‬או בחזור‬ ‫ע"ד‪ .‬הנשבע שלא יאכל היום מאכלות‬ ‫ביוה"כ?‬ ‫פיקוח נפש?‬ ‫אסורות ואכל כזית‪ ,‬האם חייב קרבן שבועה?‬ ‫ב' לכרת על אכילה ומלאכה בכניסה ולא ביציאה‪.‬‬ ‫מהדרשה?‬ ‫א' אחד‪.‬‬ ‫א' נכרי עדיף מישראל‪.‬‬ ‫א' פטור‪ ,‬ואם כלל בשבועתו דברים המותרים‬ ‫ג' רק לאיסור מלאכה ולא לאיסור אכילה‪ ,‬בכניסה‬ ‫א' לשמור פירות אסור‪ ,‬ולחזור מהדרשה מותר‪.‬‬ ‫ב' שנים‪.‬‬ ‫ב' ישראל עדיף מנכרי‪.‬‬ ‫וביציאה‪.‬‬ ‫מחלוקת‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' לשמור פירות מותר‪ ,‬ולחזור מהדרשה אסור‪.‬‬ ‫ג' מה שירצה יעשה‪.‬‬ ‫ב' מחלוקת‪ ,‬ואם כלל בשבועתו דברים המותרים‬ ‫פ"א‪ :‬מה החידוש שמותר לאכול מרקחת‬ ‫ג' לשמור פירות מותר‪ ,‬ולחזור מהדרשה מחלוקת‪.‬‬ ‫חייב לכו"ע‪.‬‬ ‫בשמים עם דבש של נכרים (רש"י)?‬ ‫ע"א‪ .‬איזה דבר מביאה הגמרא שהוא‬ ‫פ"ה‪ .‬תינוק שנמצא בעיר שיש בה נכרים‬ ‫ג' בכל גוונא יש מחייבים ויש פוטרים‪.‬‬ ‫א' שאין בזה משום בישולי וגיעולי נכרים‪.‬‬ ‫ע"ח‪ .‬האם מותר לצנן עצמו ביוה"כ בכוס של‬ ‫כמו ניסוך היין על גבי המזבח?‬ ‫וישראל‪ ,‬האם מחזירים לו אבידתו?‬ ‫כסף שיש בה מים?‬ ‫א' תפילה‪.‬‬ ‫א' אם יש לפחות מחצה ישראל מחזירים‪.‬‬ ‫ב' שלא חוששים שנתערב בזה דבר איסור‪.‬‬ ‫ע"ד‪ :‬מה הכונה במה שנאמר על המן "למען‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫א' במלאה אסור ובאינה מלאה מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' הממלא גרונם של תלמידי חכמים יין‪.‬‬ ‫ב' רק אם רובה ישראל מחזירים‪.‬‬ ‫ענותך"?‬ ‫ג' הנושא בת תלמיד חכם‪.‬‬ ‫ב' במלאה מחלוקת ובאינה מלאה מותר‪.‬‬ ‫ג' אף ברובה ישראל אין מחזירים‪.‬‬ ‫א' שלא ידעו מה יהיה מחר‪ .‬שאינו רואה את המין‬ ‫פ"ב‪ .‬מהו הגיל המוקדם ביותר שבו יש מ"ד‬ ‫ג' בכל גוונא מותר מפני שאינה פולטת מהמים‪.‬‬ ‫שטועם אלא מן‪.‬‬ ‫שיש בו תענית שעות מדרבנן לנקיבה?‬ ‫ב' שהרשעים ירד המן רחוק מבתיהם‪ ,‬והיו צריכים‬ ‫ע"א‪ :‬מכמה חוטים היו עשויים המעיל‬ ‫פ"ה‪ :‬על מה יום הכיפורים לא מכפר?‬ ‫א' בת ח' שנים‪.‬‬ ‫ע"ח‪ :‬עד מתי מותר לכלה לרחוץ פניה ביוה"כ‪,‬‬ ‫לטוחנו בריחיים‪.‬‬ ‫והפרוכת והחושן והאפוד?‬ ‫א' אם אמר אחטא ויוה"כ מכפר‪.‬‬ ‫ב' בת ט' שנים‪.‬‬ ‫לדעת המתירים?‬ ‫ג' שלא טעמו בו טעם קישואים וכדומה‪ .‬ושעל ידו‬ ‫א' המעיל שש‪ ,‬הפרוכת י"ב‪ ,‬והחושן‬ ‫ב' בעבירות שבין אדם לחבירו אם לא פייס‬ ‫ג' בת י' שנים‪.‬‬ ‫א' ז' ימים‪.‬‬ ‫ידעו האם העבד גנוב או לא‪.‬‬ ‫והאפוד מכ"ד‪.‬‬ ‫את חבירו‪.‬‬ ‫ב' ל' יום‪.‬‬ ‫ב' המעיל י"ב‪ ,‬הפרוכת כ"ד‪ ,‬והחושן והאפוד‬ ‫פ"ב מנלן שחייבים למסור נפש על איסור‬ ‫מ"ח‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫רציחה‪ ,‬ושמותר להרוג את הרודף אחר חבירו‬ ‫ג' שנה ראשונה‪.‬‬ ‫ע"ה‪ .‬מה ירד לישראל ביחד עם המן?‬ ‫א' תכשיטי נשים והיינו בשמים‪.‬‬ ‫ג' המעיל י"ב‪ ,‬הפרוכת כ"ד‪ ,‬והחושן והאפוד‬ ‫להורגו‪.‬‬ ‫כ"ח‪.‬‬ ‫פ"ו‪ .‬באלו עבירות לא מספיק תשובה‬ ‫א' שניהם מסברא‪.‬‬ ‫ע"ט האם שיעור ככותבת הגסה לאכילה ביוה"כ‬ ‫ב' אבנים טובות ומרגליות‪.‬‬ ‫ויוה"כ‪ ,‬וצריך גם יסורים?‬ ‫ב' שניהם מילפותא מנערה המאורסה‪.‬‬ ‫זה יותר מכביצה או פחות?‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫א' יותר מכביצה‪.‬‬ ‫ע"ב‪ .‬האם בדי הארון היו קבועים בו?‬ ‫א' כל לא תעשה‪.‬‬ ‫ג' למסור נפש חייבים מסברא‪ ,‬ולהרוג את הרודף‬ ‫א' קבועים ולא זזים‪.‬‬ ‫ב' כריתות ומיתות בי"ד‪.‬‬ ‫מילפותא מנערה המאורסה‪.‬‬ ‫ב' פחות מכביצה‪.‬‬ ‫ע"ה‪ :‬האם השלו היה צריך שחיטה?‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫א' צריך שחיטת רוב שני סימנים‪.‬‬ ‫ב' זזים ואינם יוצאים‪.‬‬ ‫ג' רק חילול השם‪.‬‬ ‫ג' זזים ויוצאים‪.‬‬ ‫פ"ג‪ .‬אם החולה עצמו ורופא אחד אומרים‬ ‫ב' צריך שחיטת רוב סימן אחד‪.‬‬ ‫שאינו צריך לאכול ביוה"כ‪ ,‬מתי מאכילים אותו?‬ ‫ע"ט‪ :‬מהו השיעור שמתחייבים בו ברכת המזון?‬ ‫ג' אינו צריך שחיטה כיון שירד בדרך נס‪.‬‬ ‫פ"ו‪ :‬על אלו עבירות לכו"ע צריך לחזור‬ ‫א' אפילו אם רופא אחד אומר שצריך‪ ,‬דבפיקוח נפש‬ ‫ע"ב‪ :‬למה המשיל רבי ינאי (יומא ע"ב‪):‬‬ ‫א' לר"מ כזית ולרבי יהודה כביצה‪.‬‬ ‫ולהתוודות ביום כיפור אחר?‬ ‫לא הולכים אחרי רוב דעות‪.‬‬ ‫ע"ו‪ .‬מי שהשתכר מדבילה קליעית או‬ ‫את הלומד תורה ללא יראת שמים?‬ ‫ב' לר"מ כזית ולרבי יהודה ככותבת הגסה עם גרעין‪.‬‬ ‫א' בעבירות שבין אדם לחבירו‪.‬‬ ‫ב' דווקא כששניים אומרים שצריך‪ ,‬דספק נפשות‬ ‫ג' לר"מ כזית‪ ,‬ולרבי יהודה ככותבת הגסה ללא גרעין‪.‬‬ ‫משתית דבש וחלב ונכנס למקדש‪ ,‬האם חייב‬ ‫א' למי שעושה שער לחצר ואין לו חצר‪.‬‬ ‫ב' בעבירות ששנה בהם‪.‬‬ ‫להקל‪.‬‬ ‫מלקות?‬ ‫ב' למי שיש לו חצר ואין לו מפתחות להכנס‬ ‫ג' בחטא מפורסם‪.‬‬ ‫ג' דווקא כששלשה אומרים שצריך‪ ,‬מפני שכנגד‬ ‫א' חייב‪.‬‬ ‫איליה‪.‬‬ ‫פ‪ .‬מדוע מי שאכל דבר איסור שיש בו חיוב‬ ‫החולה עצמו צריך רוב דעות‪.‬‬ ‫ב' פטור‪.‬‬ ‫ג' למי שיש לו חצר שאינה שמורה שהכל‬ ‫קרבן צריך לכתוב כמה אכל?‬ ‫נאבד בה‪.‬‬ ‫פ"ז‪ .‬מדוע כל המזכה את הרבים אין חטא‬ ‫פ"ג‪ :‬מי שאחזו בולמוס ויש שם הרבה טבל‬ ‫א' שמא יבוא בי"ד אחר ויאמרו שחיוב קרבן הוא רק‬ ‫ג' רק השותה דבש וחלב חייב‪ ,‬אבל האוכל דבילה‬ ‫בא על ידו?‬ ‫דאורייתא‪ ,‬האם מפרישים תרומה בשבת ויאכל‬ ‫בשיעור יותר גדול‪.‬‬ ‫קליעית פטור‪.‬‬ ‫ע"ג‪ .‬מי מקריב פר יום הכיפורים‬ ‫א' מפני שהוא מתבייש לחטוא‪.‬‬ ‫חולין או שיאכל טבל?‬ ‫ב' שאם אכל פחות מכשיעור שמא יבואו בי"ד אחר‬ ‫ע"ו‪ :‬הנודר הנאה מתירוש‪ ,‬במה הוא נאסר?‬ ‫ועשירית האיפה?‬ ‫ב' מפני גודל הזכות בזיכוי הרבים‪.‬‬ ‫א' מפרישים ויאכל חולין‪.‬‬ ‫ויאמרו שגם על שיעור זה חייבים‪.‬‬ ‫א' בשתית יין‪.‬‬ ‫א' רק כהן משיח‪.‬‬ ‫ג' כדי שלא יהיה הוא בגיהנום ותלמידיו בגן‬ ‫ב' לא מפרישים ויאכל טבל‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫ב' כהן משיח או מרובה בגדים‪.‬‬ ‫עדן‪.‬‬ ‫ב' בכל מיני מתיקה‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫ג' כהן משיח או מרובה בגדים ומשוח שעבר‬ ‫פ‪ :‬האם שיעור אכילה ושתיה ביוה"כ משתנה‬ ‫ומשוח מלחמה‪.‬‬ ‫פ"ז‪ :‬מתי צריך להתוודות בערב יוה"כ?‬ ‫פ"ד‪ .‬מאיזה טעם התירו לעשות רפואה לחולי‬ ‫באדם גדול?‬ ‫א' לפני הסעודה‪.‬‬ ‫הפה (גמרא ורש"י)?‬ ‫ע"ז‪ .‬כיצד מבארת הגמרא את הפסוק "מים‬ ‫א' באכילה כן ובשתיה לא‪.‬‬ ‫ע"ג‪ :‬מי יכול לשאול באורים ותומים?‬ ‫ב' אחרי הסעודה לפני כניסת יום הכיפורים‪.‬‬ ‫א' מפני שאיסור רפואה בשבת אינו אלא מדרבנן‪.‬‬ ‫קרים על נפש עיפה"?‬ ‫ב' באכילה לא ובשתיה כן‪.‬‬ ‫א' רק מלך‪.‬‬ ‫ג' אין קפידא מתי‪.‬‬ ‫ב' מפני שיש בזה סכנה‪.‬‬ ‫א' על שתית מים‪.‬‬ ‫ג' בשניהם לא‪.‬‬ ‫ב' מלך או סנהדרין‪.‬‬ ‫ג' לא התירו אלא לאכול מאכל המועיל לבריאותו‬ ‫ב' על רחיצה במים‪.‬‬ ‫ג' מלך או סנהדרין או לצורך ציבור‪.‬‬ ‫בדרך אכילה רגילה‪.‬‬