gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית מוסר · Tamtzis Mussar — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: תמצית מוסר · Tamtzis Mussar

שבוע: סוכות (2026-09-21)

תמצית מוסר · Tamtzis Mussar — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫הלכות סוכות‬ ‫וד' מינים‬ ‫גליון מיוחד הלכות סוכות| סימן תרכ"ה – תרס"ט | תשרי ה'תשפ"ג‬ ‫מיועד לחזרה בלבד ואין לסמוך להלכה‬ ‫‪---------------------------- ------------------- ------------------------------ -------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫והשמש‪ .‬ובדיעבד יוצא ידי חובה אף אם כיוון רק נכון לחוש לדעת הרמב"ם לקצוץ את ענפי האילן‪ ,‬ובזה‬ ‫מותר אפילו בלי נענוע‪.‬‬ ‫לצאת ידי חובה‪.‬‬ ‫וי"א וכן הלכה שהסכך הכשר שתחת ענפי האילן‬ ‫כמאן דליתא אפילו באילן שחמתו מרובה‬ ‫זמן בנית הסוכה‪ -‬המדקדקים מתחילים לבנות‬ ‫הלכות סוכה‬ ‫את הסוכה בליל מוצאי יוה"כ‪ ,‬וכנ"ל בסימן‬ ‫מצילתו‪ ,‬ולכן אפילו אם הסוכה צילתה מרובה‬ ‫הקודם‪ ,‬ולמחרת יתקן כולה אם אפשר‪ .‬ומי שאינו‬ ‫מחמתה פסול אם ענפי האילן נמצאים מעל הסכך‬ ‫כתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים וכו' " והיינו שבימי‬ ‫מדקדק יתחיל עכ"פ ביום י"א אחרי היציאה מבית‬ ‫הסוכות צריך לעשות בסוכה את מה שהאדם עושה‬ ‫הכשר‪ ,‬בין אם האילן קדם בין אם הסוכה קדמה‪,‬‬ ‫הכנסת‪ ,‬ויגמור כולה אם אפשר‪ ,‬ואפילו הוא ערב‬ ‫בביתו‪ ,‬והיינו אכילה ושתיה ושינה וכו'‪ ,‬וחז"ל דרשו מן‬ ‫ואם האילן חמתו מרובה מצילתו‪ ,‬וענפיו אינם‬ ‫שבת עד חצות‪ ,‬ואח"כ י"ל שאסור‪.‬‬ ‫הפסוקים כמה דרשות‪ ,‬כגון שאין לעשות את הסוכה‬ ‫מעל הסכך הכשר אלא כנגד האויר שבין הסכך‬ ‫תחת בית או אילן וכדומה מדכתיב "בסכת" בכתיב‬ ‫הכשר‪ ,‬או שהסכך הכשר מרובה עד שאם ינטל‬ ‫חסר‪ ,‬ומדכתיב בפסוק זה ג"פ "בסכת" למדו חכמים‬ ‫הסכך שכנגד ענפי האילן עדיין צילתה מרובה‬ ‫שצריך שיהיה לסוכה ג' דפנות (והלכה למשה מסיני‬ ‫שהדופן השלישית מספיק טפח)‪ .‬עוד למדו חכמים‬ ‫מחמתה‪ ,‬כשרה‪ ,‬כיון שיש כאן סכך כשר שצילתו‬ ‫מרובה מחמתו ואינו תחת ענפי האילן‪ ,‬ובכל זה‬ ‫סימן תרכ"ו‬ ‫שהסוכה צריכה להיות ראויה לדירה דכתיב "תשבו"‬ ‫כעין תדורו‪.‬‬ ‫אין חילוק אם האילן קדם או שהסכך קדם‪ .‬אמנם‬ ‫עוד כתיב "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך‬ ‫משמע מהפוסקים שהסכך שכנגד האילן נחשב‬ ‫העושה סוכה תחת אילן או גג‬ ‫מגרנך ומיקבך"‪ ,‬והיינו שחג הסוכות הוא בזמן האסיף‪.‬‬ ‫לסכך פסול‪ ,‬וא"כ אין להכשיר אא"כ הוא פחות‬ ‫מלבד הדינים אלו דברים כשרים לסכך‪ ,‬והדין שהסכך‬ ‫ודרשו חכמים מפסוק זה שצריך לעשות את הסכך‬ ‫מד' טפחים בסוכה גדולה או פחות מג' טפחים‬ ‫יסכך על הסוכה באופן שצילתה מרובה מחמתה כפי‬ ‫מדבר שפסולת גורן ויקב‪ ,‬והיינו דבר שאינו מקבל‬ ‫בסוכה קטנה‪ .‬ובשעת הדחק שאין לו סוכה אחרת ואינו‬ ‫שיתבאר בסימנים תרל"א תרל"ב‪ ,‬ישנה הלכה נוספת‬ ‫טומאה וגידולו מן הארץ והוא תלוש‪ .‬ומדכתיב‬ ‫יכול להכשיר סוכה זו‪ ,‬יש לסמוך על הדעה הראשונה‪.‬‬ ‫שדרשו חז"ל מדכתיב "בסוכת" בכתיב חסר‪ ,‬שצריך‬ ‫"תעשה" לומדים שצריך לעשות את הסכך לשם צל‬ ‫שלא יהיה סיכוך נוסף על הסוכה מלבד הסיכוך הכשר‪.‬‬ ‫ולא לשם צניעות‪ ,‬וכן נלמד מזה פסול "תעשה" ולא מן‬ ‫וכתב הרמ"א שלדעה השניה אם השפיל את‬ ‫ובסימן זה הנדון הוא מה הדין כאשר הסיכוך הנוסף‬ ‫העשוי‪.‬‬ ‫הענפים למטה ועירבם עם הסכך הכשר ואינם‬ ‫אינו על כל הסוכה‪ ,‬מתי הוא פוסל את הסוכה ומתי‬ ‫ויש עוד דינים שלמדו חז"ל מן הפסוקים או ממקומות‬ ‫ניכרים‪ ,‬הרי הם בטלים והסוכה כשרה (אף אם‬ ‫לא‪ ,‬ומתי ניתן להכשירו ע"י עירוב של סכך כשר בסכך‬ ‫או דינים אחרים‪ ,‬וכמה מדיני הדפנות (דופן עקומה‪,‬‬ ‫הסכך הכשר אין צילתו מרובה מחמתו בלא‬ ‫הפסול‪.‬‬ ‫גוד אסיק וגוד אחית‪ ,‬לבוד) נאמרו בהלכה למשה‬ ‫האילן)‪ .‬וכתב המ"ב שאם הסוכה צילתה מרובה‬ ‫עוד יתבארו כמה אופנים שבא להכשיר סכך שלא היה‬ ‫מסיני‪ ,‬ויש גם דינים שהם מדרבנן‪ ,‬וכפי שיבואר‬ ‫כדין בשעת הנחתו‪ ,‬ומתי יש בזה פסול של "תעשה"‬ ‫בסימנים הבאים‪.‬‬ ‫מחמתה כשר אפילו בניכרים או במונחים ממש זה‬ ‫ולא מן העשוי ומתי לא‪.‬‬ ‫בסימנים הבאים (תרכ"ו – תרל"ח) יבוארו דיני הסוכה‬ ‫ע"ג זה (אבל אם יש חלל ביניהם אסור אפילו בצילתה‬ ‫מרובה מחמתה)‪ ,‬ויש חולקים‪ .‬עוד כתב המ"ב שיש‬ ‫אין לעשות סוכה תחת בית או אילן או סוכה‪,‬‬ ‫והסכך והדפנות‪ ,‬ואח"כ (תרל"ט – תר"מ) יבוארו דיני‬ ‫דכתיב "בסוכת" בכתיב חסר‪ ,‬והיינו שישב בסוכה‬ ‫הישיבה בסוכה‪ ,‬ואח"כ (תרמ"ב – תרמ"ד) יבוארו דיני‬ ‫חולקים על הרמ"א וסוברים שרק אם הסוכה‬ ‫התפילות והקידוש וההלל שאומרים בסוכות‪ ,‬ואח"כ‬ ‫צילתה מרובה מחמתה בלא האילן מועיל להשפיל‬ ‫אחת‪ .‬וביתו גופא פסול לסוכה מפני דסוכה אמר‬ ‫(תרמ"ה – תר"ס) יבוארו דיני כשרות הד' מינים וסדר‬ ‫את ענפי האילן‪ ,‬ונכון להחמיר כוותייהו‪.‬‬ ‫רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה‪ .‬ואילן פסול‬ ‫נטילתם‪ ,‬ואח"כ (תרס"א – תרס"ז) יבוארו דיני שאר‬ ‫לסכך מפני שהוא מחובר‪ .‬ואם האילן נמצא מצידי‬ ‫ימי הסוכות‪ ,‬ואח"כ (תרס"ח – תרס"ט) יבוארו דיני‬ ‫עוד כתב הרמ"א שאם הניח סכך כשר ע"ג הסכך‬ ‫הסוכה‪ ,‬אע"פ שמחמת צל האילן לא מגיעה החמה לסוכה‬ ‫שמיני עצרת ושמחת תורה‪.‬‬ ‫הפסול מיקרי עירוב וכשר‪ .‬וכתב המ"ב דהיינו‬ ‫כלל‪ ,‬כשר‪.‬‬ ‫כשהסכך הכשר מרובה על הפסול‪ ,‬ודעת המ"א שרק‬ ‫העושה סוכתו תחת האילן אם האילן צילתו‬ ‫אם הסכך הכשר צילתו מרובה מחמתו כשר‪ ,‬ולשארי‬ ‫מרובה מחמתו הוא פוסל את הסוכה בכל גוונא‪,‬‬ ‫אחרונים כשר בלאו הכי כל שהסכך הכשר הוא יותר מהסכך‬ ‫(והיינו אף אם ישפיל את ענפי האילן ויערבם עם‬ ‫הפסול‪ ,‬ואם הסכך הפסול צילתו מרובה מחמתו פסול לכו"ע‬ ‫סימן תרכ"ה‬ ‫הסכך וסכך הסוכה יהיה הרוב וענפי האילן אינם‬ ‫אף אם הסכך הכשר הוא יותר מהסכך הפסול‪ .‬אמנם בחמד‬ ‫ניכרים‪ .‬ואף אם הבית או האילן אינם רחוקים י' טפחים‬ ‫משה תמה על הרמ"א וס"ל שלדידן דבעינן עירוב דווקא אף‬ ‫אם הסכך הכשר למעלה בעינן דווקא שיהיו מעורבים‪ ,‬וכן‬ ‫מהסכך פסול)‪ ,‬אבל אם האילן חמתו מרובה מצילתו‬ ‫זמן בנית הסוכה וטעם וכוונת ישיבתה‬ ‫סובר המאמר מרדכי‪ ,‬ונמצא שלרש"י ותוס' דס"ל שבעינן‬ ‫נחלקו הפוסקים בדין זה‪ ,‬י"א שאם הסוכה צילתה‬ ‫דווקא מעורבים אינו כשר אלא כשהסכ הכשר צילתו מרובה‬ ‫טעם המצוה‪ -‬כתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים‬ ‫מרובה חמתה כשרה אפילו ללא השפלת הענפים‪,‬‬ ‫מחמתו (שזה מועיל לדבריהם אפילו כשהם מרוחקים זה‬ ‫וכו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫כיון שצל האילן כמי שאינו‪ ,‬ואם אין הסוכה‬ ‫מזה)‪ ,‬ולאבי העזרי דס"ל שלא מהני מה שהסכך הכשר‬ ‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים"‪ ,‬והיינו‬ ‫צילתה מרובה מחמתה אלא ע"י האילן‪ ,‬בזה צריך‬ ‫צילתו מרובה מחמתו (אפילו כשיושב בצל אילן) חשיב‬ ‫שהקב"ה הושיב את בני ישראל בענני כבוד כדי‬ ‫עירוב‪ .‬ואם הסכך הכשר והפסול מונחים על הסוכה‬ ‫להשפיל את הענפים ולערבם הסכך בענין שלא‬ ‫שלא יכה בהם השרב והשמש‪ ,‬ואנו עושים סוכות‬ ‫יהיו ניכרים‪ ,‬שאז הסכך רבה עליהם ומבטלם‪ ,‬וזה כל אחד בפני עצמו‪ ,‬כשר אף במחצה על מחצה‬ ‫כדי לזכור נוראותיו ונפלאותיו‪ .‬ואף שיצאנו‬ ‫מותר אפילו לכתחילה‪ ,‬ואפילו אם עשה את מהל"מ‪ ,‬אלא שכיון שא"א לצמצם יש להעדיף‬ ‫ממצרים בחודש ניסן המצוה היא לעשות סוכות‬ ‫הסוכה בחול המועד (ואין שייך לומר בזה אין מעט‪.‬‬ ‫בחודש תשרי‪ ,‬כדי שיהיה ניכר שהעשיה היא‬ ‫מבטלין איסור לכתחילה‪ ,‬דאין כאן שם איסור‪ ,‬אלא באיזה אופן מועילה קציצת האילן‪ -‬סוכה‬ ‫לשם מצוה‪ ,‬דבתשרי דרך לצאת מסוכתו לביתו‬ ‫שהיושב בה אינו יוצא יד"ח)‪ ,‬אמנם אם הניח את הסכך שתחת האילן וקצץ את האילן כדי שיהיה חלק‬ ‫מפני הגשמים‪ ,‬משא"כ בניסן שדרך לעשות‬ ‫הפסול מעל הסכך הכשר חשיב ניכר ולא מהני‪ .‬והנה השו"ע מהסיכוך הכשר‪ ,‬הסוכה כשרה אפילו אם אין שם‬ ‫סוכות לצל‪.‬‬ ‫הוא סכך אחר‪ ,‬וצריך להגביה כל ענף לבדו ולהניחו‬ ‫סתם בזה שלא כדעת הרמב"ם דס"ל שאפילו אם הרוב‬ ‫כוונת המצוה‪ -‬יכוין בישיבתה שציוונו הקב"ה‬ ‫סכך כשר צריך לקצוץ את ענפי האילן‪ ,‬אמנם בביאור הלכה‬ ‫הביא שדעת הב"ח לחוש לדעת הרמב"ם‪ ,‬ורבינו חננאל לשם צל (וא"צ להניחו לשם סוכה)‪ ,‬ואם לאו פסול‬ ‫לשבת בסוכה זכר ליציאת מצרים‪ ,‬וזכר לענני‬ ‫והרי"ץ גיאות סוברים כהרמב"ם‪ ,‬והסיק שלכתחילה בודאי משום תעשה ולא מן העשוי‪.‬‬ ‫הכבוד שהקיפן אז להגן עלינו מפני השרב‬ ‫לישב תחתיהם‪ ,‬ואם הם רחוקים ד' טפחים‬ ‫משום שבות במקום מצוה‪ ,‬או שאסור‪ ,‬וסיים‬ ‫תחב יחור של אילן בארץ וענפיו מצילים על‬ ‫מהסכך אינם בטלים לסכך ודינם כסכך פסול‪ ,‬ואם‬ ‫להורות היתר חלילה לי וצ"ע בכל זה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועיין‬ ‫הסוכה‪ ,‬אם עשה זאת לשם צל על הסוכה כשר‬ ‫יש בהם רוחב ד' טפחים והם באמצע הסוכה הרי‬ ‫בביכורי יעקב‪ .‬ובבין השמשות בודאי יש להקל‬ ‫(אא"כ השריש)‪ ,‬ואם שלא לשם צל וכשהגיע‬ ‫הם פוסלים את כל הסוכה כמבואר בסימן תרל"ב‪,‬‬ ‫ע"י נכרי‪.‬‬ ‫סוכות כיוון שיהיה לשם צל‪ ,‬פסול משום תעשה‬ ‫ואפילו אם אותם דברים חמתם מרובה מצילתם‬ ‫סוכה פטורה ממזוזה‪ ,‬אפילו אם היא בחדר שדר‬ ‫ולא מן העשוי‪.‬‬ ‫ג"כ אסור‪ ,‬ויש מקילים כשחמתם מרובה מצילתם‪,‬‬ ‫בו כל השנה‪ ,‬דשבעת ימים לא מיקרי קבע‪ ,‬ואם‬ ‫העושה סוכה תחת מחובר או בית ומסירו לא‬ ‫ונכון לתפוס דעת המחמירים‪ .‬ואם אינם עשויים לנוי‪,‬‬ ‫יש שני חדרים זה לפנים מזה‪ ,‬אם הסוכה היא‬ ‫מיקרי תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬כיון שהפסול אינו‬ ‫אע"פ שהם בתוך ד' טפחים לסכך או אפילו בתוך‬ ‫בחדר הפנימי ונכנסים מהחדר לסוכה‪ ,‬פתח‬ ‫בסכך‪ ,‬ולכו"ע א"צ לחזור ולנענע את הסכך‪.‬‬ ‫הטפח הסמוך לסכך דינם כסכך פסול‪ .‬והנה בגמרא‬ ‫הסוכה צריך מזוזה משום חדרו‪ ,‬ואם הסוכה בחדר‬ ‫מובא הפסול בתולה סדין כדי לקלוט את העלים הנושרים‪,‬‬ ‫העושה סוכה תחת הגג והסיר הרעפים ונשארו‬ ‫החיצוני וממנה נכנסים לחדר הפנימי‪ ,‬י"ל שחייב‬ ‫הקורות שמתחתם‪ ,‬לדעת השו"ע הסוכה כשרה‪,‬‬ ‫ומהטור והשו"ע כאן מבואר שגם אם תלה למטרה אחרת‬ ‫פסול‪ ,‬והבה"ל דן מה הדין בתולה סדין כדי לייבשו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫לשים מזוזה בפתח הסוכה הפתוח לרה"ר וכדומה‪,‬‬ ‫ומותר לשבת אף תחת הקורות‪ ,‬שאף שהקורות‬ ‫וכתב הרמ"א שאף שמדינא אין לאסור נוי סוכה‬ ‫דהוי כבית שער‪.‬‬ ‫לא נקבעו לשם צל‪ ,‬מ"מ הסרת הרעפים נחשב‬ ‫אלא ברחבים ד' טפחים מ"מ יש להזהר לכתחילה‬ ‫תיקון בגוף הקורות לשם סוכה‪ ,‬וזה מועיל לפי המ"א‬ ‫שלא לתלות שום נוי סוכה אלא בתוך ד' טפחים‬ ‫אפילו אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה רק בצירוף‬ ‫לסכך‪ ,‬שמא יעשה נוי רחב ד' טפחים וישב תחתיו‪,‬‬ ‫הקורות‪ ,‬והחמד משה והמאמר מרדכי מפקפקים בזה קצת‪.‬‬ ‫ומ"מ לענין תלית מנורות כנגד השלחן אין צריך‬ ‫סימן תרכ"ז‬ ‫ומשמע במ"א שלדעת השו"ע לכו"ע א"צ שיהיה הסכך‬ ‫צילתו מרובה מחמתו גם אם ינטל מה שכנגד העצים‪ ,‬כי גם‬ ‫להחמיר שיהיו בתוך ד' טפחים‪ ,‬ואדרבה עדיף‬ ‫העצים כשרים‪ ,‬ומהגר"א משמע שלדעת אבי העזרי (הדעה‬ ‫להרחיקם מן הסכך כל מה שיוכל‪.‬‬ ‫כמו שנתבאר בסימן הקודם שאין לעשות סוכה מתחת‬ ‫השניה בדין סוכה שתחת האילן) צריך שאפילו אם ינטל מה‬ ‫בית או אילן‪ ,‬כך העושה אהל פנימי בתוך הסוכה והוא‬ ‫שכנגד הקורות ישאר סכך כשר כשיעור‪ .‬אבל ללא‬ ‫יושב בצל האהל‪ ,‬לא יצא ידי חובתו‪ .‬ובסימן זה יבואר‬ ‫המעשה של הסרת הרעפים (אלא שעדיין לא‬ ‫מה נחשב אהל בתוך הסוכה ואין לשבת תחתיו‪ ,‬ומה‬ ‫הניח הרעפים ע"ג הקורות) נחשבים הקורות לסכך‬ ‫סימן תרכ"ח‬ ‫אינו נחשב אהל אף שהוא מיצל עליו ומותר לשבת‬ ‫תחתיו‪.‬‬ ‫פסול‪ ,‬והדין בזה כמו בסוכה שתחת האילן שכשר‬ ‫רק באופן שאם ינטל הסכך שכנגד הקורות‬ ‫שינה תחת המיטה‪ -‬צריך לשבת בצל הסוכה ולא‬ ‫תישאר הסוכה צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬וכן נ"מ‬ ‫סוכה שנמצאת מתחת סוכה אחרת‪ ,‬אם הסוכה‬ ‫בצל אהל אחר‪ ,‬ועיקר ישיבת הסוכה הוא אכילה‬ ‫שצריך שהקורות לא יהיו רחבים ד"ט‪ .‬ויש אחרונים‬ ‫התחתונה חזקה בכדי לקבל כרים וכסתות (שאדם‬ ‫שתיה ושינה‪ ,‬ולכן הישן תחת המיטה בסוכה‬ ‫שסוברים שבכל גוונא צריך שאם ינטל הסכך‬ ‫מניח כדי לישן או לאכול עליהם) אפילו ע"י הדחק‬ ‫ותחתית המיטה גבוהה י' טפחים מהקרקע לא‬ ‫שכנגד הקורות תישאר הסוכה צילתה מרובה‬ ‫(והיינו שהגג של התחתונה שזה קרקעיתה של‬ ‫יצא ידי חובתו‪ ,‬אפילו אם דפנות המיטה רחבים‬ ‫מחמתה‪ ,‬דלא ברירא לומר שע"י הסרת הרעפים נעשו‬ ‫עליונה מתנענע כשמשתמשים שם)‪ ,‬ויש עשרה‬ ‫פחות מטפח‪ .‬וכתב הב"ח שלפי טעם זה הפסול הוא‬ ‫הקורות לסכך כשר‪ ,‬ובאמת בסתם סוכות שרגילים‬ ‫מדרבנן‪ ,‬אבל לסוברים שהפסול הוא משום שזה דומה טפחים בין הסכך של העליונה לקרקעיתה‪,‬‬ ‫לכסות את כל הסוכה בודאי בכל גוונא תישאר‬ ‫לסוכה תחת סוכה זה דאורייתא‪ ,‬והפמ"ג מפקפק דאפשר‬ ‫העליונה כשרה אם הסכך למטה מעשרים אמה‬ ‫שלכו"ע זה דרבנן‪.‬‬ ‫הסוכה צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬וא"צ לצמצם שלא‬ ‫מקרקעיתה של העליונה‪ ,‬והתחתונה פסולה כיון שהיא‬ ‫לשבת תחת הקורות (אף לפוסקים שמחמירים שלא לשבת‬ ‫נמצאת תחת סוכה כשרה‪ ,‬ולגבי פסול התחתונה אין‬ ‫הישן בסוכה תחת כילה (‪-‬סדינים הפרוסים‬ ‫תחת סכך פסול אפילו אם הוא פחות מד' טפחים‪ ,‬אכן כדי‬ ‫סביב המיטה על ארבעה מקלות‪ ,‬ואינה דבר קבוע‪ .‬נ"מ אם סכך העליונה הוא בתוך כ' לקרקע שלה או לא‪.‬‬ ‫לצאת ידי כל הספיקות יראה שיהיה ריווח ג'‬ ‫וקינופות הם דבר קבוע‪ ,‬ונקליטין אינם קבועים ואם אין בעליונה עשרה טפחים‪ ,‬או שאינה יכולה‬ ‫טפחים בין קורה לקורה משום חשש לבוד‪ .‬ואם סיכך‬ ‫אבל הם קבועים יותר מכילה‪ ,‬ודינם יבואר להלן)‪ ,‬לקבל כרים וכסתות אפילו ע"י הדחק‪ ,‬או שחמתה‬ ‫ע"ג הקורות עצמם הסוכה כשרה אפילו אם אין‬ ‫אם הכילה אינה גבוהה י' טפחים מהקרקע‪ ,‬או של עליונה מרובה מצילתה‪ ,‬או שאין לעליונה דפנות‬ ‫ביניהם ג"ט‪ ,‬ולא אומרים לבוד לצרפם יחד ויהיו‬ ‫שאין לה גג רחב טפח‪ ,‬יצא‪ ,‬דלא חשיב אהל‪ ,‬אבל כלל (והסכך מונח ע"ג עמודים)‪ ,‬או שאין בדפנות העליונה ז'‬ ‫אם יש לה גג טפח‪ ,‬ויש בין הקרקע לכילה י' על ז' טפחים שזה שיעור רוחב הכשר סוכה‪ ,‬העליונה‬ ‫יותר מד' טפחים שזה פוסל את הסוכה‪ ,‬כיון‬ ‫שמונח ביניהם סכך כשר‪ ,‬ואפילו אם הקורות בנויות‬ ‫טפחים (אע"פ שבין המיטה לכילה יש פחות מי' פסולה‪ ,‬והתחתונה כשרה אם צילתה מרובה‬ ‫מתחילה בלא גג כשרה‪ ,‬ומותר גם לשבת תחת הקורות‪.‬‬ ‫טפחים)‪ ,‬לא יצא‪ ,‬דחשיב אהל‪ .‬ואם אין לה גג מחמתה אפילו אם העליונה למעלה מעשרים‬ ‫לדעת הרמ"א מותר לעשות סוכה מתחת גג נפתח‬ ‫טפח ובתוך ג' טפחים סמוך לגג יש רוחב טפח אמה (ואינו פוסל הסכך שכנגדו למטה דאין‬ ‫אפילו בשעה שהגג סגור‪ ,‬ואין בזה משום תעשה‬ ‫נחשב כגגו טפח‪ ,‬ובחמד משה מפקפק על דין זה‪ .‬וכן הפסול בעצם הסכך אלא במה שהוא למעלה‬ ‫ולא מן העשוי‪ ,‬והב"ח והמ"א והא"ר ושארי‬ ‫היכא שיש מרחק טפח בין הסדינים לקרקע‪ ,‬מעשרים אמה‪ ,‬ואין ללמוד מכאן להכשיר היכא שסכך‬ ‫אחרונים מחמירים שצריך לפתוח את הגג לפני‬ ‫חשיב שיש בגגה טפח‪ ,‬דאמרינן שהאויר שבין הסדינים העליונה פסול משום תעשה ולא מן העשוי)‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫הסיכוך‪ ,‬ואם שכח וסיכך כשהגג סגור צריך לפתוח‬ ‫לארץ נעשה מחיצה מדין לבוד‪ ,‬וממילא כל הכילה נחשבת צילתה של עליונה ג"כ מרובה מחמתה‪ ,‬ואם‬ ‫כגג והוי אהל‪.‬‬ ‫את הגג ולנענע כל עץ בפני עצמו ולחזור ולהניחו‬ ‫התחתונה אין צילתה מרובה מחמתה וצריך לצרף‬ ‫לשם צל‪ ,‬ואם סיכך על התקרה והסיר את התקרה‬ ‫קינופות (‪-‬עצים היוצאים מארבעת ראשי המיטה את הסכך של העליונה כדי להכשירה‪ ,‬צריך שלא‬ ‫פסול לכו"ע כיון שמקודם היה סכך בלי דפנות‬ ‫והם קבועים מאד)‪ ,‬אסור לפרוס עליהם סדין יהיה סכך העליונה גבוה מעשרים אמה (ואז כשרה‬ ‫ולישן תחתיו אפילו אם אינם גבוהים י' טפחים מן בין אם הסוכה העליונה גבוהה י' טפחים והיא ראויה לקבל‬ ‫וללא דפנות אין על הסיכוך שם סכך‪ ,‬ולכן מכשיר‬ ‫המיטה‪( ,‬וכאן מודדים מן המיטה כיון שהם קבועים‪ ,‬כרים וכסתות‪ ,‬בין אם אינה גבוהה י' טפחים ואינה ראויה‬ ‫הפמ"ג אם היה י' טפחים בין הסיכוך לגג‪ ,‬ובביכורי יעקב‬ ‫לקבל כרים וכסתות)‪ ,‬ואם העליונה בעצמה צילתה‬ ‫משא"כ בכילה)‪.‬‬ ‫מצדד להכשיר אפילו אם היה רק חלל טפח‪ .‬ואם הסיכוך‬ ‫נקליטין (‪-‬עץ אחד יוצא מאמצע המיטה בראשה מרובה מחמתה גם היא כשרה‪.‬‬ ‫היה כדין ואח"כ סגר את הגג מפני הגשמים וחזר‬ ‫ופתחו‪ ,‬כשר לכו"ע‪ ,‬כיון שנעשה מתחילה בהכשר‪,‬‬ ‫והשני כנגדו במרגלותיה ויש עצים ארוכים מזה העושה סוכתו בראש העגלה או בראש‬ ‫והוי כמו שפרס עליה סדין והורידו‪ .‬ואפילו ביו"ט‬ ‫לזה)‪ ,‬מותר לפרוס עליהם סדין ולישן תחתיו‪ ,‬הספינה‪ ,‬אם הסוכה יכולה לעמוד ברוח מצויה‬ ‫מותר לסגור ולפתוח את הגג אם יש לו צירים‪,‬‬ ‫מפני שאין לה גג טפח‪ ,‬ובלבד שלא יהיו גבוהים י' שיש ביבשה ע"י שקשרה בחוזק כשרה‪ ,‬אף שהיא‬ ‫ואין בזה משום בנין וסתירה דהוי כפתח‪ ,‬ואם אין‬ ‫טפחים מהמיטה‪ ,‬ויש מכשירים אף בגבוהים מיטלטלת ואינה קבועה‪ ,‬ואפילו בשעה שהעגלה‬ ‫לו ציר מותר ע"י נכרי‪ .‬ויזהר שלא ישב שם כשהגג‬ ‫עשרה‪ ,‬דס"ל שאוהל משופע לא מיקרי אהל כלל‪ ,‬הולכת כשרה‪( ,‬ואע"פ שאינה יכולה לעמוד ברוח‬ ‫סגור‪ ,‬וכן יזהר שהגג לא ישאר מוטה קצת על‬ ‫מצויה של הים והיא נמצאת בים‪ ,‬מכלל דירת‬ ‫ונקטינן בזה להחמיר‪.‬‬ ‫הסכך‪ ,‬דאפילו אם אינו מוטה בשיעור הפוסל את‬ ‫עראי לא נפקא‪ .‬וכן סוכה שרגילים הסוחרים‬ ‫הסכך‬ ‫תחת‬ ‫נתן‬ ‫ש‬ ‫או‬ ‫לנוי‪,‬‬ ‫הסכך‬ ‫פרס סדין תחת‬ ‫הסוכה‪ ,‬צריך להזהר לא לשבת תחתיו‪ .‬ואם הגג‬ ‫לנוי דברים אחרים שאין מסככים בהם כגון מיני לעשות בעגלות שלהם כשרה אם יש בתוכה גובה‬ ‫קבוע עם מסמרים ושכח לפותחו עד כניסת יו"ט‬ ‫אוכלים וכלים נאים‪ ,‬אם הם בתוך ד' טפחים לסכך י' טפחים ורוחב ז' טפחים ללא הגלגלים והיא‬ ‫ואין לו סוכה אחרת‪ ,‬מסתפק הפמ"ג אם מותר‬ ‫הרי הם בטלים לסכך והסוכה כשרה ומותר אף עומדת ברוח מצויה דיבשה)‪ ,‬ואם אינה יכולה‬ ‫לפותחו ע"י נכרי או לסכך סוכה אחרת ע"י נכרי‬ ‫מחמירים גם בזה‪ .‬וכתב הרמ"א שבמקום שנהגו‬ ‫קצת ברזל הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים‬ ‫לעמוד ברוח מצויה דיבשה כיון שלא קשרה‬ ‫לקבוע מחצלאות בגגות כעין תקרה אין מסככים‬ ‫בו‪ ,‬ושפוד של ברזל בלאו הכי פסול כיון שאין‬ ‫בחוזק כלל פסולה‪ ,‬דאפילו דירת עראי לא הויא‪.‬‬ ‫בהם אפילו אם נעשו לסיכוך שאינם מקבלים‬ ‫גידולו מן הארץ‪.‬‬ ‫העושה דפנות סוכתו ע"ג גמל או ע"ג אילן‬ ‫טומאה‪ ,‬גזירה שמא ישב תחת תקרת הבית‪,‬‬ ‫חיצים אם יש להם בית קיבול פסולים ואם לאו‬ ‫וסיכך ע"ג הדפנות כשרה‪ ,‬ואסור לעלות לסוכה‬ ‫ומחצלאות של תקרת הבית פסולות מן התורה‬ ‫כשרים‪ ,‬ואם היו פעם אחת בברזל פסולים כיון‬ ‫כזו ביו"ט מפני שאסור להשתמש ביו"ט בבעלי‬ ‫מחמת שלא הוקבעו לשם צל אלא לשם דירה‪.‬‬ ‫שהיו ראוים לקבל טומאה‪.‬‬ ‫חיים או במחובר‪ ,‬ואם עבר ועלה יצא יד"ח‪,‬‬ ‫מחצלאות של ערבה‪ -‬דעת הביכורי יעקב לאסור לסכך‬ ‫קנים הנבראים חלולים אינם מקבלים טומאה‬ ‫והפמ"ג מסתפק אם מותר לכתחילה לעלות לה‬ ‫במחצלאות העשויות מענפי ערבה קלועים‪ ,‬כיון שבסתמא‬ ‫ביו"ט כשאין לו סוכה אחרת‪ ,‬ובביכורי יעקב מסיק‬ ‫הם עומדים לשכב ולשבת עליהם בעגלות‪ ,‬ובפרט אם‬ ‫אע"פ שיש להם בית קיבול‪ ,‬מפני שלא נעשו‬ ‫השתמשו בהם בעגלה אפילו לא לשכיבה או לישיבה אלא‬ ‫לקבלה‪ ,‬ולכן מסככים בהם‪ .‬וכן מותר לסכך בצינור‬ ‫לאסור‪ .‬ואם מקצת מקרקעית הסוכה ודפנותיה‬ ‫לקבל פסולים מדאורייתא‪ .‬אמנם הבית מאיר סובר שאם‬ ‫לפי שלא נעשה לקבלה‪ ,‬ועיין ביו"ד סימן ר"א סעיף ל"ו‬ ‫ע"ג אילן ומקצתה בדבר אחר וסיכך על הדפנות‪,‬‬ ‫הם עשויים כמו אותם שבעגלות דהיינו שיש להם תוך‬ ‫שאם חקק גומא במרזב כדי לקבל צרורות הוא מקבל‬ ‫אם היא עשויה בענין שאם ינטל האילן היא‬ ‫ושוליים ואחוריים פסולים‪ ,‬אבל אלו שאינם אלא צד אחד‬ ‫טומאה‪ ,‬ולענין שיעור הגומא יש חילוק בין עץ לחרס עיי"ש‪.‬‬ ‫תישאר עומדת על הדבר האחר ולא תיפול עולים‬ ‫פשוט אינם מקבלים טומאה‪ ,‬אפילו אם הם נעשים להניחם‬ ‫לה ביו"ט בסולם שלא על דרך האילן‪ ,‬ואם לאו אין‬ ‫כלי עץ שהוא רחב קצת וראוי להניח עליו דבר‬ ‫בעגלות מן הצד למחיצה כשרים לסיכוך‪ ,‬ובפרט שהם‬ ‫הרי הוא מקבל טומאה מדרבנן‪ ,‬ולפי זה אין להניח‬ ‫גדולים שאין דרך להניחם כלל בתוך העגלות‪ ,‬וכ"ש אלו‬ ‫עולים לה ביו"ט‪.‬‬ ‫שנעשו בפירוש אצל האומן כדי לסכך בהם‪ ,‬כשרים בלי‬ ‫מרא ומגריפה על הסוכה אפילו אחרי שנשברו‪,‬‬ ‫ואם הסוכה ע"ג קרקע אבל הסכך נסמך על האילן‬ ‫ובביכורי יעקב נוטה להקל בשעת הדחק בנשברו‪,‬‬ ‫שום גמגום‪ ,‬עכ"ד‪ .‬והפמ"ג מגמגם בזה משום גזירת תקרה‪,‬‬ ‫אסור לעלות לסוכה בשבת ויו"ט גזירה שמא‬ ‫והביאור הלכה כתב שאינו יודע מה שייך גזירת תקרה‬ ‫כיון שגם כשהם שלימים טומאתם מדרבנן‪.‬‬ ‫ישתמש בסכך להניח עליו או לתלות עליו איזה‬ ‫במקום שאין מנהג לסכך בזה‪ .‬ומסקנת הבה"ל שהרוצה‬ ‫פשתן מסככים בו כל זמן שלא נידק במכתשת‪,‬‬ ‫לסמוך על דעת הבית מאיר בודאי אין למחות בידו‪ ,‬אכן‬ ‫דבר ונמצא משתמש באילן‪ ,‬ואפשר שבזמננו‬ ‫במקום שמסככים בהם כל השנה את הגגות בודאי יש‬ ‫אבל אם כבר נשרה במים או שנידק ולא ניפץ (‪-‬‬ ‫שאין רגילים בכך מותר‪ ,‬ומ"מ לכתחילה אין‬ ‫להזהר בהם משום גזירת תקרה כמ"ש הרמ"א‪.‬‬ ‫נסרק במסרק) יש להקל לסכך בזה רק בשעת‬ ‫לסמוך את הסכך ע"ג אילן כיון שאין מעמידים‬ ‫הדחק‪ ,‬וכתב השעה"צ שבנידק ולא ניפץ אין להקל אלא דין סיכוך בסולמות ודין מעמיד הסכך בדבר‬ ‫את הסכך לכתחילה אלא בדבר הראוי לסיכוך‪.‬‬ ‫כשאין לו סכך אחר‪ ,‬ואם כבר ניפץ אין מסככים בו המקבל טומאה‪ -‬השו"ע מסתפק אם מותר‬ ‫ואם נעץ קונדיסין באילן וסמך הסכך עליהם מותר‬ ‫מדרבנן (וי"א שזה מדאורייתא)‪ ,‬מפני שאין צורתו להניח סולמות על הגג ולשים עליהם את הסכך‪.‬‬ ‫אף לכתחילה‪ .‬ואם ראשי הקנים של הסכך נסמכים על‬ ‫הגמל פסולה‪ ,‬כיון שאם הגמל ילך הסכך יפול‪ ,‬והוי סוכה‬ ‫עומדת עליו ונראה כאילו אינו גידולי קרקע‪ ,‬ועוד י"מ דאיירי לענין לסכך בסולם עצמו‪ ,‬ומדובר‬ ‫שאין לה קבע‪.‬‬ ‫שהרי ראוי לתתו לכרים וכסתות ואז הוא יקבל בסולם רחב ד' טפחים‪ ,‬והספק הוא אם הוא‬ ‫טומאה‪ ,‬ועל כן גם בנעורת שברי גבעולים פשוטי כלי עץ שאינם מקבלים טומאה‪ ,‬או שכיון‬ ‫הננערים מן הפשתן אין מסככים‪ ,‬כיון שראוי שיש בסולם נקבים שהשליבות תקועות בהם דמי‬ ‫למלא מהם כרים וכסתות‪ ,‬ולפי טעמים אלו אין לבית קיבול‪ ,‬וסכך פסול באמצע הסוכה פוסל בד'‬ ‫לסכך אפילו בצמר גפן וקנבוס אם נידקו ונופצו טפחים‪ .‬וי"מ שודאי אין לסכך בסולם רחב ד"ט‬ ‫סימן תרכ"ט‬ ‫למרות שאינם מטמאים בנגעים‪ ,‬עוד כתבו טעם כיון דדמי לבית קיבול‪ ,‬והנדון הוא לענין להעמיד‬ ‫הגזירה משום שבנידק ונופץ קרובים לטוותו את הסכך בסולם שאינו רחב ד"ט‪ ,‬אם יש להחמיר‬ ‫ממה צריך להיות הסכך‬ ‫ויקבל טומאה‪ ,‬ולפ"ז בצמר גפן וקנבוס שאינם מצד מעמיד בדבר המקבל טומאה שמא יבואו‬ ‫כתיב "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך‬ ‫מקבלים טומאה כלל לא שייכת גזירה זו‪ ,‬ויש לסכך בו‪( ,‬ולהעמיד על הכותל אבנים מותר כיון‬ ‫מגרנך ומיקבך"‪ ,‬ודרשו חכמים שיעשה את הסוכה‬ ‫שלא שכיח שיסכך בהם)‪ ,‬וכן העתיקו כמה‬ ‫להחמיר‪.‬‬ ‫(והיינו הסכך‪ ,‬דהסוכה נקראת על שם הסכך) דווקא‬ ‫חבלים של פשתן או של קנבוס אע"פ שאין אחרונים לדינא שלכתחילה יש להזהר שלא‬ ‫ממינים הדומים למה שמאסף מפסולת גורן ויקב‪,‬‬ ‫והיינו דברים שגידולם מן הארץ‪ ,‬והם תלושים‪ ,‬ואינם‬ ‫מקבלים טומאה אין מסככים בהם‪ ,‬מפני שאינם להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה‪ ,‬ולט"ז יש‬ ‫מקבלים טומאה‪ .‬ומדרבנן אין מסככים בכל דבר שהיה‬ ‫נראים כגידולי קרקע‪ ,‬וחבלים של גמי ושל סיב צד שאפילו אם בעלמא מעמיד מותר‪ ,‬הכא יש לחוש שמא‬ ‫ראוי לקבל טומאה‪ ,‬אע"פ שעכשיו אינו מקבל טומאה‪.‬‬ ‫ירבה בסולמות‪ .‬אכן בדיעבד או שאין לו שאר דברים‬ ‫כשרים‪.‬‬ ‫ויש דברים שחכמים גזרו שלא לסכך בהם‪ ,‬כגון‬ ‫מותר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫בגידולי קרקע שנשתנה צורתם ואינם נראים כגידולי‬ ‫מחצלת של קנים או קש או שיפה או גמי שאין‬ ‫קרקע‪ ,‬או סכך שריחו רע‪ ,‬או בחבילת קנים‪ ,‬או בנסרים‬ ‫וע"י בדרכי משה (והעתיקו הגר"א) שפשוט שאין‬ ‫לה שפה‪ ,‬בין שהיא חלקה והיא ראויה לשכיבה‪ ,‬לסכך בסולם‪ ,‬דחשיב בית קיבול והוא מקבל‬ ‫רחבים ד' טפחים‪ .‬ובסימן זה יבוארו פרטי דינים אלו‪.‬‬ ‫בין שאינה חלקה ואינה ראויה כ"כ לשכיבה‪ ,‬אם טומאה‪ ,‬וממילא בודאי יש להחמיר שלא לסכך‬ ‫עוד יבואר בסימן זה האם מותר להעמיד את הסכך ע"י‬ ‫דבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫היא קטנה בכדי שכיבה והיינו כקומת איש ומעט יותר‪ ,‬עליו‪ ,‬ואפילו להניחו על הסכך כדי להחזיקו זה‬ ‫תנאי הכשר הסכך‪ -‬הסכך צריך להיות מדבר‬ ‫סתמא עומדת לשכיבה והיא מקבלת טומאה ואין בכלל מעמיד ואסור‪ ,‬ומלבד זה הרי הוא סכך‬ ‫הצומח מן הארץ‪ ,‬ויהיה עכשיו תלוש‪ ,‬ואינו ראוי‬ ‫מסככים בה אא"כ עשאה בפירוש לסיכוך‪ ,‬שכשר פסול‪ ,‬וכ"ש שאין לסכך בסולמות של עגלות או‬ ‫לקבל טומאה‪ ,‬אבל דבר שאינו צומח מן הארץ‪,‬‬ ‫אפי' אם אין מנהג ברור בעיר‪ ,‬אבל אם המנהג סולם של אבוס הנתון על שתי יתדות ויש שם‬ ‫אע"פ שגידולו על הארץ כגון עורות של בהמה או‬ ‫בעיר להשתמש בה לשכיבה לא מועיל שעשאה מספוא למאכל בהמה שזה בית קיבול גמור‬ ‫מיני מתכות או עפר ממש‪ ,‬אפילו אם אינם‬ ‫לסיכוך או שקנאה בפירוש לסיכוך‪ ,‬שמא יבואו ומקבל טומאה מן התורה‪ .‬וסולם שאין בו נקבים‬ ‫מקבלים טומאה (כגון שלא נעשה מזה כלי) אין‬ ‫כולם לסכך בה‪ .‬רמ"א‪ .‬ואם עשאה בסתמא או והשליבות מחוברות במסמרים‪ ,‬הרי זה פשוטי כלי‬ ‫מסככים בהם‪ ,‬ופסול זה הוא דאורייתא‪ ,‬ודבר המקבל‬ ‫שאין ידוע כוונת עשיתה‪ ,‬אם רוב בני העיר עושים עץ שאין מקבלים טומאה אף מדרבנן‪ ,‬ויש‬ ‫טומאה מדרבנן פסול רק מדרבנן‪ ,‬ואם אין לו דבר אחר‬ ‫מחמירים גם בזה משום לא פלוג‪ ,‬ואם השליבות‬ ‫אותה לסיכוך תולים שגם הוא עשאה לסיכוך‪.‬‬ ‫לסכך בו‪ ,‬י"ל שיסכך בזה ולא יברך‪.‬‬ ‫ואם היא גדולה סתמא עומדת לסיכוך ומסככים בתוך חריץ צ"ע אי חשיב כבית קיבול‪ .‬וכתב הרמ"א‬ ‫כלי‪ -‬דבר המקבל טומאה אפילו מדרבנן כגון כלי‬ ‫בה‪ ,‬אא"כ עשאה לשכיבה או שמנהג המקום שאין להעמיד את הסכך בכל כלי המקבל טומאה‬ ‫אין מסככים בו‪ ,‬ואפילו כלי שנשבר ולא נשאר בו‬ ‫לעשותה לשכיבה‪ ,‬ואם מנהג המקום אינו ידוע כגון ספסל וכסא הראויים לקבל טומאת מדרס‪.‬‬ ‫שיעור לקבלת טומאה אין מסככים בו מדרבנן‪,‬‬ ‫מותר לסכך בה כל זמן שלא ידוע שעשאה וכתב המ"ב שכל כלי עץ שהוא רחב קצת וראוי‬ ‫כיון שהיה ראוי לקבל טומאה‪ ,‬אמנם כלי שהיה‬ ‫לשכיבה‪ ,‬או שכבר השתמשו במחצלת שיש לחוש שמא להניח עליו דבר‪ ,‬י"א שהוא מקבל טומאה מדרבנן‪,‬‬ ‫ראוי לקבל טומאה מדרבנן ונשבר מסככים בו‪.‬‬ ‫השתמשו בה לשכיבה‪ ,‬והוי ספק דאורייתא‪ .‬וכתב המ"ב ולכן אין להניח מרא ומגריפה על הסכך להחזיקו‬ ‫שבמקומותינו המנהג לעשותה לשכיבה‪ ,‬וא"כ או תחת הסכך להעמידו‪ ,‬אפילו אם הם נשברו‪.‬‬ ‫ארוכות המיטה אין מסככים בהם אפילו אם הם‬ ‫אפילו הוא עשאה לסיכוך אין מסככים בה כנ"ל‪.‬‬ ‫של עץ‪ ,‬ואפילו אינם מיטה שלימה‪ ,‬כיון שהם‬ ‫ומחצלת שיש לה שפה בענין שהיא ראויה לקבל כלונסאות הסוכה מותר לחברם במסמרים או‬ ‫באים ממיטה שלימה‪.‬‬ ‫יש לה שם כלי והיא מקבלת טומאה ואין מסככים לקושרם בבלאות בגדים שהם מקבלים טומאה‪.‬‬ ‫בה אפילו אם ניטל שפתה‪ ,‬ואם דעתו בהדיא שו"ע‪ .‬וכתב המ"ב שלכו"ע אין בזה משום מעמיד‬ ‫שפוד של עץ מסככים בו כיון שדינו כפשוטי כלי‬ ‫לסיכוך מסככים בה אפילו כשיש לה שפה‪ ,‬ויש בדבר המקבל טומאה‪ ,‬דאינו מעמיד בהם את‬ ‫עץ שאין מקבלים טומאה אפי' מדרבנן‪ ,‬ויש‬ ‫מצדדים שהוא מקבל טומאה מדרבנן‪ ,‬ואם יש בראשו‬ ‫מקבלים טומאה והם כשרים לסיכוך מדאורייתא‪ ,‬צילתו מרובה מחמתו‪ .‬ויש מכשירים אם הסדין‬ ‫הסכך אלא את הכלונסאות (מעמיד דמעמיד‪,‬‬ ‫אין מסככים בהם לכתחילה‪ ,‬שמא מחמת הריח נמצא בתוך ד' טפחים לסכך‪ ,‬שכיון שהקדים לעשות‬ ‫והחזו"א מחמיר בזה)‪ ,‬ולקשור את הסכך עצמו‬ ‫הרע או נשירת העלים יניח סוכתו ויצא‪ ,‬ואם עבר הסוכה כהלכתה‪ ,‬אין לפסול במה שפרס סדין אח"כ אף אם‬ ‫לכלונסאות בחבלים ראוי להזהר לכתחילה‪.‬‬ ‫וסיכך בהם כשרה לישב בה אף שיכול לסככה גם הסדין צילתו מרובה מחמתו‪ ,‬ולדבריהם מותר אף‬ ‫מיני מאכל ובשמים‪ -‬מאכלי אדם הרי הם‬ ‫בסכך אחר‪ .‬ואם העלים נושרים רק בשעת הרוח לישב תחתיו‪ ,‬אבל לא יעשה כך לכתחילה אפילו‬ ‫מקבלים טומאה ואין מסככים בהם אפילו אם לא‬ ‫כשרה‪ .‬ואם הריח רע כ"כ שאין דעת האדם שלא בשעת אכילה‪ ,‬שמא יאמרו שכוונתו לסיכוך‬ ‫הוכשרו לקבל טומאה‪ ,‬ומאכל בהמה אינו מקבל‬ ‫סובלתו‪ ,‬י"ל דפסול מן התורה‪ ,‬דבעינן "תשבו" ולאכול תחתיו‪ ,‬אא"כ ניכר לכל שכוונתו כדי להגן‪,‬‬ ‫טומאה‪ .‬ומיני בשמים שאינם נאכלים להנאת‬ ‫או כשהסדין שרוי במים שאז ניכר לכל שכוונתו‬ ‫כעין תדורו‪.‬‬ ‫גופם אלא למראה וריח וכדומה מסככים בהם‪,‬‬ ‫לייבשו‪ ,‬שאז מותר אפילו בשעת אכילה‪ .‬ובפורס סדין‬ ‫חבילת קנים שדרך להניחה כך כדי ליבשה והיא‬ ‫וקנמון אף שהפמ"ג מיקל בו‪ ,‬בביכורי יעקב מוכיח‬ ‫תחת הסכך‪ ,‬מהשו"ע משמע שגם בזה יש להחמיר משום‬ ‫אגודה משני ראשיה או באמצעה שיכולים לטלטל הרואים‪ ,‬אולם דעת הרוקח והובא לקמן במ"א שבתוך‬ ‫שדינו כאוכל מהא דמברכים עליו בפה"א‪.‬‬ ‫אותה כך‪ ,‬אין מסככים בה מדרבנן אפי' הניחה הסוכה אין חוששים למראית העין‪ .‬ויש להחמיר כדעה‬ ‫ענפים עם פירות מותר לסכך בהם רק אם הרוב‬ ‫לשם סכך‪ ,‬ואפילו בדיעבד פסולה‪( ,‬שמא יניחה ראשונה לפסול בכל גוונא‪ ,‬ובתולה לייבש אין‬ ‫כשר לסכך‪ ,‬ויד הפרי דינו תלוי‪ ,‬שאם קצרם‬ ‫כך כדי ליבשה וימלך בדעתו שתהיה לסיכוך‪ ,‬לפרוס אלא שלא בשעת אכילה‪ .‬אמנם בשעת‬ ‫לאוכל דינו כמו הפרי וצריך שהענף הכשר יהיה‬ ‫שבזה היא פסולה מדאורייתא משום "תעשה" הדחק שאינו יכול לאכול בסוכה מחמת עלים‬ ‫יותר מהפרי ומיד הפרי יחד‪ ,‬ואם קצרם לסיכוך‬ ‫ולא מן העשוי‪ ,‬אא"כ ינענע את הקנים אחר הנושרים לתוך המאכל או ע"י גשמים הנוטפים או‬ ‫הם כשרים לסיכוך והם מצטרפים עם שאר הענף‬ ‫שהתירה‪ ,‬והיינו שיזיזם ממקומם)‪ .‬והמסכך ע"י הרוח שמכבה את הנרות‪ ,‬טוב לפרוס סדין‬ ‫לרוב לבטל הפרי‪ ,‬ואם קצרם לאוכל ונמלך לסכך‬ ‫בחבילה לשם סכך והתירה כשרה אף ללא נענוע‪ .‬בתוך ד' טפחים לסכך מאשר לאכול מחוץ לסוכה‪,‬‬ ‫בהם אין המחשבה מוציאה את הידות מתורת‬ ‫וחבילה שפסלו חכמים היינו שיש בה לפחות כ"ה אבל לא יברך על זה לישב בסוכה‪ .‬אמנם בשבת ויו"ט‬ ‫אוכל עד שיעשה מעשה שניכר שרוצה אותם‬ ‫קנים‪ ,‬ואם כל הקנים באים מגזע אחד וקשרם יפרוס רק בתוך ג"ט לסכך‪ ,‬מחשש עשית אהל‪ .‬ודעת הט"ז‬ ‫לסיכוך‪ ,‬כגון שידוש אותם‪ .‬והנה מן הדין אין‬ ‫בראשם השני כשרה אא"כ יש בה לפחות קנה שהמחלוקת הנ"ל היא דווקא כשתולה את הסדין בזמן‬ ‫הידים נקראים אוכל אלא עד ג' טפחים‪ ,‬אבל מפני‬ ‫אחד נוסף שאינו מחובר לאותו גזע‪ ,‬ואם יש בה שהשמש הגיעה לסוכה ולא לגוף האדם‪ ,‬אבל בלא הגיעה‬ ‫פחות מכ"ה קנים מסככים בה לכתחילה בלא לסוכה פסולה לכו"ע‪ ,‬ובהגיעה לגוף האדם כשרה לכו"ע‪,‬‬ ‫שיש ידות שמצטרפות לאוכל אע"פ שהם גדולות‬ ‫ובמ"ב סתם שלא כדבריו כיון שכמה אחרונים חולקים עליו‪.‬‬ ‫הרבה‪ ,‬כתב המ"א שיש להחמיר ולאסור בכל ידות‬ ‫להתירה‪ ,‬כיון שאין דרך ליבשה‪ .‬ובמדינותינו‬ ‫אפילו גדולות הרבה‪ ,‬ולפ"ז אין לסכך בקשין של‬ ‫שמוכרים ענפי אילנות (יעלני"ק) כדי לפזר בבית‪ ,‬הפורס סדין תחת הסכך כדי ליפות את הסוכה‪,‬‬ ‫אפשר שאין דינם כחבילה‪ ,‬דאין דרך להניחם כשרה‪ ,‬אם הסכך צילתו מרובה מחמתו והסדין‬ ‫תבואה קודם שנחבטו מן התבואה‪ ,‬והפמ"ג‬ ‫ליבשם מפני שכשהם יבשים אינם שוים כלום‪ .‬בתוך ד' טפחים לסכך‪.‬‬ ‫מפקפק קצת אפילו אחרי שנחבטו‪ ,‬והט"ז‬ ‫והביכורי יעקב מתירים בנחבטו‪ ,‬ומ"מ כיון ששכיח‬ ‫וחבילה שאוגדים אותה רק כדי למוכרה במנין‪ ,‬סוכה שצילתה מרובה מחמתה ויש חשש שהסכך‬ ‫שישאר מעט תבואה בשיבולים אפי' אחרי שדש‬ ‫יתייבש או ישרו ממנו עלים ותהיה חמתה מרובה‬ ‫ומיד כשיקננה הקונה יתירנה‪ ,‬מסככים בה‪.‬‬ ‫אותם ואז נשאר על הקש דין ידות‪ ,‬לכן טוב‬ ‫נסרים שרחבם ד' טפחים אין מסככים בהם אפילו מצילתה‪ ,‬ופרס עליה סדין שלא תתייבש‪ ,‬או תחת‬ ‫שיסיר את השיבולים מהתבן והקש לפני שמסכך‬ ‫אם השכיבם על צידם ואין בצידם אפילו ג' הסכך סמוך ודבוק לעלים כדי שלא ישרו העלים‪,‬‬ ‫בהם‪ ,‬ונראה שקשין של תבואה הנקצרת במגל‬ ‫טפחים‪ ,‬מפני שיש לחוש שמא ישב תחת תקרת פסולה‪.‬‬ ‫שמדינא היד אינו כאוכל אלא עד ג' טפחים‪ ,‬אם‬ ‫הבית שדר בו כל השנה‪ ,‬ובית פסול משום דסוכה‬ ‫השאר הוא יותר מג' טפחים אין להחמיר אחרי‬ ‫אמר רחמנא ולא ביתו של כל השנה‪ .‬ואם אין‬ ‫שנחבטו‪.‬‬ ‫ברוחב הנסרים ד' טפחים כשרים לסיכוך אפילו‬ ‫סימן תר"ל‬ ‫אם הם משופים ודומים לכלים‪ ,‬ואע"פ שהם‬ ‫פינוג'ו הנקרא בערבית שומר והוא מאכל בהמה‬ ‫ואין בני אדם אוכלים אותו אלא לרפואה‪ ,‬מסככים‬ ‫ראוים לישיבה או להניח עליהם איזה דבר אינם‬ ‫בו‪.‬‬ ‫דיני דפנות הסוכה‬ ‫מקבלים טומאה כיון שלא ייחדם לתשמיש אלא‬ ‫ירקות שממהרים להתייבש בתוך ז' ימי החג‬ ‫הם עומדים לבנין או לסחורה‪ .‬ונהגו שלא לסכך‬ ‫ויפלו גם העלים והגבעולים וישאר שם אויר (דאם‬ ‫הגמרא (סוכה ו‪ ):‬לומדת מהפסוקים שלא מספיק‬ ‫לעשות סכך לסוכה‪ ,‬אלא צריך שיהיו לה ג' דפנות‪,‬‬ ‫בנסרים כלל‪ ,‬שמא יסכך באופן שאין מטר יכול‬ ‫ישארו הגבעולים כשר בדיעבד) אע"פ שהם ראוים‬ ‫והלכה למשה מסיני שאחת מהדפנות יכולה להיות רק‬ ‫לירד שם‪ ,‬ויש מהראשונים שכתבו שהיום מדינא‬ ‫לאכילה וממילא הם מקבלים טומאה והם פסולים‬ ‫טפח אחד‪ ,‬ולהלכה צריך שאותו טפח יהיה נראה‬ ‫אין לסכך בהם‪ ,‬כיון שרגילים לעשות תקרה‬ ‫לסיכוך ודבר הפסול לסיכוך פוסל רק בד' טפחים‬ ‫כדופן‪ .‬ובסימן זה יבואר ממה ניתן לעשות את הדפנות‪,‬‬ ‫מנסרים שאין בהם ד' טפחים‪ ,‬ומ"מ יש לחוש גם‬ ‫מהו שיעור הדפנות‪ ,‬וכיצד ניתן לעשות את הסוכה ע"י‬ ‫באמצע הסוכה‪ ,‬מ"מ כיון שדרכם להתייבש דינם‬ ‫שני דפנות ועוד טפח בדופן השלישית‪ ,‬ודיני הכשר‬ ‫לטעם הראשון ולכן אין לסכך בקורות הרעפים‬ ‫כאויר והם פוסלים בג' טפחים אפילו קודם‬ ‫סוכה ע"י לבוד וגוד אסיק‪.‬‬ ‫לו‬ ‫וכ"ש ברעפים עצמם‪ .‬ובשעת הדחק שאין‬ ‫שהתייבשו ואפילו מן הצד‪ ,‬וכן כל דבר (או ירקות‬ ‫כל הדברים כשרים לדפנות‪ ,‬אפילו אלו שאינם‬ ‫ד'‬ ‫רחבים‬ ‫במה לסכך מותר לסכך אף בנסרים‬ ‫שאינם ראוים לאכילה) שדרכו להתייבש תוך‬ ‫טפחים‪ ,‬וה"ה בכל דבר שאסרו חכמים משום כשרים לסכך‪ ,‬ודפנות שהם גידולי קרקע א"צ‬ ‫שבעה דינו מיד כאויר ופוסל בג' טפחים‪ .‬ועיין‬ ‫גזירה‪ ,‬ולענן ברכה נחלקו הפוסקים (עיין בסימן להעמידם דרך גדילתם‪ ,‬ואפילו אם יש פרצות‬ ‫שעה"צ שדן אם זה דאורייתא או דרבנן‪ .‬ובבה"ל דן בדבר‬ ‫תרמ"ט)‪ ,‬וכאן נוטה הרשב"א לומר שיכול לברך‪ .‬גדולות בדפנות ומחמת כך חמתה של סוכה‬ ‫שאין דרכו להתייבש לגמרי‪ ,‬אלא שבתוך שבעה תהא חמתו‬ ‫דעת הט"ז שלא נהגו היום לסכך בקש שמא ישים הרבה מרובה מצילתה כשרה‪ .‬ודבר שמתייבש בתוך‬ ‫מרובה מצילתו‪ ,‬אם הסוכה פסולה או לא‪ .‬וירקות שאין‬ ‫קש עד שלא יוכל המטר לרדת לתוכו‪ ,‬אכן אם אין לו ענפי שבעה דנים אותו כאילו הוא כבר התייבש כפי‬ ‫דרכם להתייבש תוך שבעה דינם כסכך פסול והם‬ ‫שנתבאר לעיל בסי' תרכ"ט לענין הסכך‪ .‬ובעל נפש‬ ‫אילן יכול לסכך בקש ויזהר שיוכל המטר להכנס‪ .‬והגר"ז‬ ‫פוסלים רק בד' טפחים‪.‬‬ ‫והחיי אדם לא העתיקו דברי הט"ז ומשמע דס"ל שאין‬ ‫יחוש לכתחילה לא לעשות את הדפנות מדבר שאינו כשר‬ ‫להחמיר במה שהתורה גילתה בפירוש להתר‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫מחובר מעיקרו כגון גפן ודלעת פסול לסיכוך כמו‬ ‫לסכך מדאורייתא‪ ,‬אם הוא סומך את הסכך על הדפנות‪,‬‬ ‫אילן‪( ,‬ועיין בסימן תרכ"ו מה הדין אם סיכך בהם‬ ‫לחוש לדעת הסוברים שאין מעמידים את הסכך ע"י דבר‬ ‫ואח"כ קצצם)‪ ,‬אבל תלוש שחיברו כשר לסיכוך‪.‬‬ ‫הפסול לסיכוך מדאורייתא (אא"כ זה דבר שלא שכיח‬ ‫פריסת סדין מתחת הסכך או מעליו‬ ‫שיסככו בו)‪ ,‬ולהעמיד את הסכך ע"ג ד' קונדסים העומדים‬ ‫איתא במתני' (סוכה י‪ ).‬פרס עליה סדין מפני החמה או‬ ‫בד' זויות הסוכה תחת הסכך מותר לכו"ע‪.‬‬ ‫תחתיה מפני הנשר פסולה‪ .‬לרש"י טעם הפסול הוא‬ ‫דברים שאין מסככים בהם מדרבנן‬ ‫סוכה שיש בה ריח רע‪ -‬לא יעשה את הדפנות‬ ‫משום שאינו יושב בצל הסכך אלא בצל הסדין‪ ,‬ולר"ת‬ ‫ישנם דברים שאע"פ שגידולם מן הארץ והם תלושים‬ ‫דווקא אם הסדין גורם שהסכך יהיה צילתו מרובה‬ ‫ואינם מקבלים טומאה אסרו חכמים לסכך בהם‪,‬‬ ‫מדבר שריחו רע שמא מחמת כך יצא מן הסוכה‪,‬‬ ‫מחמתו פסול‪ .‬עוד איתא שם בגמרא שאם פרס את‬ ‫מחשש שיבוא מחמת כך לסכך סוכתו באופן הפסול‬ ‫ובדיעבד כשר אפילו בסכך (ואם הוא ריח רע שאין‬ ‫הסדין כדי לנאותה כשרה‪ .‬ולהלן יבוארו פרטי דינים‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬או שיבוא לעזוב את סוכתו‪ .‬ולהלן יבואר‬ ‫דעת אדם סובלתו אפשר דפסול מן התורה)‪ ,‬ואם‬ ‫אלו‪( ,‬וע"ע בסוף סימן תרכ"ז)‪.‬‬ ‫באיזה דברים גזרו ומאיזה טעם‪ ,‬ומה הדין בדיעבד‪.‬‬ ‫מיני עשבים שריחם רע או שעליהם נושרים הפורס סדין על הסוכה להגן מפני החמה או כדי הסוכה נמצאת ליד בית הכסא או אשפה ויש‬ ‫תמיד‪ ,‬אף אם אינם ראוים לאכילה וממילא אינם שלא יישרו עלים לסוכה‪ ,‬פסולה‪ ,‬אע"פ שהסכך בסוכה ריח רע‪ ,‬יצא יד"ח מן התורה‪ ,‬אבל לא יברך‬ ‫פתח החצר ולא בצד שכנגד דופן החצר‪ .‬והמ"א רק לצד הלחי‪ ,‬ובפסין מתירים בזמן שיש עולי‬ ‫שם ברכת המזון‪ ,‬ואם יש לו מקום אחר בודאי לא‬ ‫חולק על דין זה וסובר שרק כאשר דפנות החצר רגלים‪ ,‬או בזמננו היכא דלא שכיחי מיא שמותר‬ ‫יעשה שם את הסוכה‪ ,‬ואם אין שם ריח רע אבל‬ ‫הם עצמם הדפנות של הסוכה (אבל לא סיכך בין לדבר מצוה‪ ,‬ודווקא ברה"ר ולא בחצר‪ ,‬ומשמע‬ ‫הוא רואה את בית הכסא ג"כ אסור‪.‬‬ ‫הדופן האמצעית של החצר לסוכה) מהני‪ ,‬אבל לא מהרמב"ם שצריך שיהיה שם באר‪ ,‬ודלא כדעת הראבי"ה‬ ‫סוכה שיש לה ב' דפנות סמוכות זה לזה‬ ‫כשדפנות הסוכה עומדות באמצע החצר‪ ,‬ולמעשה שא"צ שיהיה שם באר‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ולכתחילה נכון להחמיר‬ ‫(בצורת ר) ורוצה לעשות על ידם סוכה‪ ,‬יכול‬ ‫כדעת הרמ"א‪ ,‬ובמקום הדחק יש לסמוך על הדעה‬ ‫אין להתיר כשהסוכה באמצע החצר‪.‬‬ ‫לעשות דופן ברוחב יותר מטפח ויעמידנה פחות‬ ‫סוכה שבשני דפנותיה (הסמוכות זו לזו בצורת הראשונה‪.‬‬ ‫מג"ט לאחת הדפנות (דחשיב מחיצה ד' מכח‬ ‫ר) יש הרבה פתחים שאין בהם צורת הפתח‪ ,‬המסכך ע"ג אכסדרה (‪-‬שני כתלים זה כנגד זה‪,‬‬ ‫לבוד)‪ ,‬וכדי להשלים את שיעור הדופן השלישית‬ ‫אע"פ שבצירוף הפרצות שבשני הדפנות האחרות ומקצתה מקורה‪ ,‬וסיכך מהקרוי עד הקצה השני‪,‬‬ ‫יעמיד קנה בהמשך אותו צד כנגד סוף הדופן‬ ‫הפרוץ מרובה על העומד כשרה‪ ,‬ובלבד ששתי ונמצא שבמקום הסכך יש רק ב' דפנות)‪ ,‬ויש‬ ‫השניה (והיינו בסוכה שהיא ז' טפחים על ז'‬ ‫הדפנות הראשונות יהיו מחוברות ולא יהיה פתח לאכסדרה פצימין (‪-‬שני עמודים בולטים בצד‬ ‫טפחים‪ ,‬וי"א שירחיקו עוד טפח כדי שצורת‬ ‫בקרן המחברת בין שני הדפנות (אפילו אם יש השלישי)‪ ,‬דעת השו"ע שאע"פ שלעיל נתבאר‬ ‫הפתח תהיה על ד' טפחים)‪ ,‬ויעשה שם צורת‬ ‫בפתח זה צורת הפתח‪ ,‬על אף שבשבת נחשב שסוכה עם ב' דפנות זה כנגד זה צריך לעשות פס‬ ‫הפתח ע"י שישכיב קנה על אותו קנה עומד ועל‬ ‫עי"ז כסתום‪ ,‬אבל אם הפירצה היא פחות מג' טפחים ד' טפחים ומשהו‪ ,‬כאן הפצימין מכשירים את‬ ‫הטפח (וא"צ שהקנה השוכב יגע בקנה העומד או‬ ‫מהני)‪ ,‬ויהיה בדפנות שיעור מקום חשוב (והיינו פס הסוכה אע"פ שהם רחוקים אחד מהשני‪ ,‬דאמרינן פי‬ ‫בטפח)‪ .‬וכתב הרמ"א שאם הקנה העומד והטפח‬ ‫של ד' טפחים‪ ,‬ובשעה"צ כתב שיותר מסתבר שהכונה תקרה (‪-‬הקרוי של האכסדרה) יורד וסותם‪ ,‬ויש‬ ‫נוגעים בסכך א"צ להניח קנה על גביהן כיון‬ ‫שצריך שיהיה שם ז' טפחים כדי הכשר סוכה)‪ .‬ואם יש כאן ג' דפנות‪ ,‬וזה מועיל בין אם הפצימין נראים‬ ‫שהסכך נחשב כקנה על גביהן‪( ,‬והמ"א מקשה על‬ ‫פירצה יותר מי' אמות אסור אפילו בעומד מרובה רק מבפנים לעומד בסוכה ומבחוץ זה נראה‬ ‫דבריו ודעתו שראוי להחמיר שלא לסמוך על‬ ‫על הפרוץ (ויש להסתפק אם על ידי זה נתבטל כל הדופן‪ ,‬כהמשך הדופן‪ ,‬בין אם הם נראים רק מבחוץ‬ ‫הסכך‪ ,‬והאחרונים יישבו קושיתו‪ ,‬ועל כן הסומך‬ ‫או שהמקום שיש בו דופן ויש בו שיעור הכשר סוכה כשר‪ ,‬ובתוך הסוכה זה נראה כהמשך הדופן‪ ,‬וכן מהני גם‬ ‫על הרמ"א לא הפסיד)‪ .‬עוד כתב הרמ"א שמה‬ ‫וצ"ע)‪ ,‬ואם יש צורת הפתח בפירצה זו שרי אפילו אם לא נעשו לכתחילה בשביל מחיצות הסוכה‪,‬‬ ‫שנהגו לעשות צורת הפתח עגולה זה לנוי בעלמא‪.‬‬ ‫אם גם כשנחשב את מקום הפתח לעמוד ישאר הפרוץ (והמ"א מצדד שצריך שתקרת האכסדרה תהיה רחבה ד'‬ ‫ומותר לטלטל בתוך סוכה כזו או להוציא מהבית‬ ‫מרובה על העומד‪( ,‬ואף שלדעת הר"ן אין לעשות צורת טפחים‪ ,‬ודלא כהב"ח)‪ ,‬אבל אם אין שם פצימין כלל‬ ‫לסוכה דרך חלון שביניהם בשבת שבתוך החג‪,‬‬ ‫הפתח בדפנות הסוכה‪ ,‬י"ל דהיינו בשיעור הכשר סוכה ולא לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם‪ .‬וכתב הרמ"א‬ ‫אע"פ שבשאר שבתות השנה אסור (אא"כ יש‬ ‫שי"א שאפילו ע"י פצימין לא מהני‪ ,‬אפילו אם‬ ‫ביותר מזה)‪ ,‬ולרמב"ם אפילו כשיש שם צורת‬ ‫תיקון בדופן הרביעית)‪ ,‬דמיגו דהוי דופן לענין‬ ‫הפתח לא מהני אלא בעומד מרובה על הפרוץ‪ .‬רוחבם טפח‪ ,‬ולכן לכתחילה אין לעשות סוכה‬ ‫סוכה הוי דופן לענין שבת‪ ,‬ומ"מ שלא בשעת‬ ‫ואם הפרוץ מרובה על העומד בשני הדפנות בכהאי גוונא‪ ,‬ובדיעבד יש לסמוך על הדעה‬ ‫הדחק ראוי להחמיר‪.‬‬ ‫הסמוכות אף ללא צירוף שאר הדפנות‪ ,‬והפרצות הראשונה‪ .‬ואם שני הדפנות סמוכים זה לזה‬ ‫פרטי דינים בדין הנ"ל‪ -‬א' אם הסוכה היא יותר מז'‬ ‫הם יותר מג' טפחים‪ ,‬אסור‪ ,‬ודעת המ"א שלבוד (בצורת ר)‪ ,‬ובצד השלישי הפצימין בולטים טפח‪,‬‬ ‫טפחים‪ ,‬א"צ להעמיד את הקנה של צורת הפתח בסוף‬ ‫מועיל רק בסוכה של ד' דפנות‪ ,‬אבל סוכה של ג' והם סמוכים לתקרת האכסדרה‪ ,‬מהני לכו"ע‪ .‬מיהו‬ ‫הדופן‪ ,‬ובפשטות גם אם העמידו בסוף ז' טפחים כל הסוכה‬ ‫ברא"ש משמע שצריך גם צורת הפתח ואז א"צ‬ ‫דפנות‪ ,‬מדרבנן אין להכשירה ע"י לבוד‪.‬‬ ‫כשרה‪ ,‬וצ"ע‪( .‬שעה"צ ב')‪ .‬ב' י"ל שמותר להניח את הצורת‬ ‫סוכה של ד' דפנות שלימות אין לעשות פתחים שתהיה תקרת האכסדרה רחבה ד' טפחים‪ ,‬ודעת הב"ח‬ ‫הפתח בשבת ויו"ט ע"י נכרי אם שכח לעשות זאת קודם‪,‬‬ ‫בכל הקרנות‪ ,‬ואם קרן אחת מחוברת שרי‪.‬‬ ‫דהוי שבות דשבות במקום מצוה‪( .‬שעה"צ ה')‪ .‬ג' כתב הר"ן‬ ‫דהיינו דווקא כשהפצימין נראים מבחוץ ומבפנים‬ ‫שאע"פ שצורת הפתח נחשב מחיצה גמורה לענין שבת‬ ‫כתב הרמ"א שנהגו לעשות סוכה עם מחיצות הם נראים כהמשך הדופן‪ ,‬ומהמ"א משמע‬ ‫וכלאים‪ ,‬אין לעשות דפנות הסוכה מצורות הפתח אפילו‬ ‫שלימות (בלי עצות של לבוד וצורת הפתח)‪ ,‬כיון שלדעת הרא"ש אף בנראים מבפנים צריך צורת‬ ‫לענין הדופן השלישית‪ ,‬אכן ברא"ש מבואר שצוה"פ מועילה‬ ‫שלא כולם בקיאים בדיני המחיצות‪ .‬ומי שאין לו הפתח‪ ,‬כיון שתקרת האכסדרה לא נעשתה לצורך‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬אכן מדרבנן בעינן גם טפח שוחק‪( .‬בה"ל ד"ה‬ ‫כל צרכו למחיצות‪ ,‬עדיף לעשות ג' מחיצות הסוכה‪ ,‬עוד כתב המ"א שצריך לפי הרא"ש שיהיה רוחב‬ ‫שיעמיד)‪.‬‬ ‫שלימות מארבע שאינם שלימות‪ .‬ובהלכות של הפצימין טפח‪ ,‬וצ"ע מנא ליה‪.‬‬ ‫סוכה העשויה מקנים הסמוכים זה לזה פחות‬ ‫רבי יצחק גיאות כתב שמצוה מן המובחר לעשות העושה סוכתו בתוך ביתו ע"י שפותח את הגג‬ ‫מג' טפחים‪ ,‬אם עשה על ידי זה ד' דפנות כשר‪,‬‬ ‫ג' דפנות סתומות‪ ,‬ורק מקום הפתח יהיה פתוח‪ .‬ומסכך שם ומשתמש בשני כותלי הבית‬ ‫אבל אם עשה רק ג' דפנות כשר רק אם יש ב'‬ ‫ועיין בבאר היטב [שכתב שמהר"ש היה מסמן סדר דפנות הסמוכים זה לזה (בצורת ר) לדפנות‪ ,‬ולמעלה‬ ‫מחיצות שלימות ובשלישית יש טפח‪.‬‬ ‫הסוכה‪ ,‬שלא לשנות את הסדר משנה לשנה]‪ ,‬ובביכורי יעקב‬ ‫מונחת קורת הבית‪ ,‬לכו"ע י"ל בזה פי תקרה יורד‬ ‫כתב שלא ראה מי שחושש לזה‪.‬‬ ‫סוכה שיש לה ב' דפנות זו כנגד זו וביניהם‬ ‫נעץ ד' קונדסים וסיכך על גבם‪ ,‬בין באמצע הגג וסותם כיון שהקורה נעשתה לצורך הבית וגם‬ ‫מפולש (‪-‬פתוח מצד לצד)‪ ,‬עושה דופן ברוחב ד'‬ ‫הסוכה נמצאת בבית‪ ,‬ונמצא שיש כאן ג' דפנות‪,‬‬ ‫טפחים ומשהו (ולא די בטפח ומשהו כיון שאין‬ ‫בין בצידי הגג‪ ,‬פסולה‪ ,‬דדוקא בשבת אמרינן גוד‬ ‫ומ"מ צריך לעשות שם צורת הפתח ע"י שיניח‬ ‫כאן ב' דפנות סמוכות)‪ ,‬ומעמידה בפחות מג'‬ ‫אסיק‪ ,‬ויש מכשירים אם נעצם על שפת הגג (מדין‬ ‫שני קנים תחת הקורה‪ ,‬אחד ליד כותל הבית‬ ‫טפחים סמוך לאחת הדפנות (דחשיב כלבוד)‪,‬‬ ‫גוד אסיק)‪ ,‬ובלבד שיהיו ממש בשפת הגג ולא‬ ‫והשני במקום שנגמר הסכך של הסוכה‪ .‬ויש‬ ‫ויעשה צורת הפתח ע"י נתינת קנה מהפס של הד'‬ ‫במרחק אפילו פחות מג' טפחים‪ ,‬וכן צריך שהגג‬ ‫מפקפקים בזה כיון שסתם קורת הבית אינה‬ ‫טפחים עד הדופן הרחוקה‪ ,‬והסוכה כשרה‪,‬‬ ‫לא יבלוט החוצה יותר ממחיצות הבית‪ ,‬דאז גם‬ ‫רחבה ד' טפחים וא"א פי תקרה בפחות מד"ט‪,‬‬ ‫(והמ"א מסתפק אולי זה מועיל רק בסוכה קטנה‪,‬‬ ‫בשבת אינו מועיל‪ .‬והלכה כדעה ראשונה‪ ,‬אמנם אם‬ ‫אין לו מקום אחר‪ ,‬אין לו לפטור עצמו מסוכה זו‪ ,‬ולא יברך‪ .‬ועל כן יותר טוב לשים פס ברוחב יותר מטפח‪,‬‬ ‫ולא כשהדופן השלישית רחוקה הרבה‪ ,‬אבל הרבה‬ ‫ועיין בה"ל מה הדין אם יש לד' הקונדסים דין צורת הפתח‪ .‬במרחק פחות מג"ט לכותל הבית‪ ,‬וקנה אחר‬ ‫אחרונים הסכימו שאין לחלק בזה)‪ ,‬וי"א שאין‬ ‫סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי (‪-‬עץ כמין במקום שנגמר הסכך של הסוכה‪.‬‬ ‫צריך כאן צורת הפתח‪ ,‬ויש להחמיר כסברא‬ ‫עמוד)‪ ,‬או על גבי באר שיש מסביבה פסים (‪-‬ד' גובה הדפנות‪ -‬דפנות בגובה שבעה ומשהו‬ ‫ראשונה‪ .‬ואם הדופן השלישית היא ז' טפחים בלא‬ ‫קורות בארבע הצדדים שכל קורה נוטה אמה שהעמידם בפחות מג' טפחים לקרקע כשרה‪ ,‬דהוי‬ ‫לבוד‪ ,‬לכו"ע אין צריך צורת הפתח אף שהכותל‬ ‫לכאן ואמה לכאן)‪ ,‬סוכה זו כשירה רק בשבת כלבוד ויש כאן גובה י' טפחים‪ ,‬ואפילו אם הסכך‬ ‫השני רחוק ממנה‪ ,‬אך מסתבר שצריך שלא יהיה‬ ‫שבתוך החג‪ ,‬מיגו דהוי מחיצה לענין שבת‪ .‬גבוה הרבה כשרה‪ ,‬ובלבד שהסכך יהיה מכוון כנגד‬ ‫רחוק יותר מי' אמות (שזה שיעור פתח)‪ ,‬וכ"ש‬ ‫ומשמע מדעת השו"ע שאפילו במקום שלמעשה הדפנות ממש או בתוך ג' טפחים למקום שמעל‬ ‫שאם הדופן השלישית שלימה א"צ לעשות צורת‬ ‫אסור לטלטל שם בשבת‪ ,‬כגון במבוי שהדופן הדפנות‪( ,‬שאם יש שם ג' טפחים פסולה אף אם‬ ‫הפתח בדופן הרביעית‪ ,‬ומה שנהגו לעשות שם‬ ‫הרביעית פתוחה לגמרי‪ ,‬מ"מ כיון שלענין שבת הדפנות מגיעות עד למעלה)‪ .‬ואם הסכך נמצא‬ ‫צורת הפתח אינו אלא לנוי בעלמא‪.‬‬ ‫הלחי נחשב מחיצה‪ ,‬נחשב מחיצה גם לסוכה‪ ,‬בגובה י' טפחים ועשה מחיצה בגובה ד' טפחים‬ ‫סוכה העשויה בתוך חצר אע"פ שאין לה אלא ב'‬ ‫ודעת הרמ"א שאין להתיר אלא במקום שהלחי או ושני משהויין והעמידה באמצע כשרה‪ ,‬דאמרינן‬ ‫דפנות זו כנגד זו ודפנות החצר רחוקות מהם‪ ,‬די‬ ‫הפסים מתירים למעשה לענין שבת‪ ,‬והיינו במבוי לבוד למעלה ולמטה‪ .‬ואם הדפנות מרוחקות ג'‬ ‫לעשות לה דופן יותר מטפח ולהעמידו בפחות מג'‬ ‫שיש לו ג' דפנות שלימות ולחי בצד הרביעי וסיכך טפחים מהקרקע‪ ,‬פסולה אף אם הדפנות גבוהות‬ ‫טפחים לאחד הדפנות‪ ,‬ויעמיד טפח זה בצד של‬ ‫סכך שמקצתו למטה ומקצתו למעלה (‪-‬‬ ‫י' טפחים או יותר‪ ,‬דכל מחיצה שהגדיים יכולים בארץ‪ ,‬אע"פ שקרשי המיטה משמשים לדפנות‬ ‫מדובלל)‪ ,‬אם אין ביניהם ג' טפחים כשר‪ ,‬אע"פ‬ ‫כשרה‪ ,‬כל שהסכך גבוה י' טפחים מהקרקע אע"פ‬ ‫לבקוע תחתיה אינה נחשבת מחיצה כלל‪.‬‬ ‫שכשהחמה מאירה באלכסון חמתה מרובה‬ ‫העושה סוכתו בין האילנות והאילנות משמשים שאינו גבוה מהמטה י"ט‪ ,‬דאין הסוכה נפסלת‬ ‫מצילתה‪( ,‬כיון שכשהחמה באמצע הרקיע צילתה‬ ‫כדפנות‪ ,‬אם האילנות חזקים או שקשר אותם בשביל שהכניס בה מיטה ומיעט אוירה‪ ,‬כל זמן‬ ‫מרובה מחמתה)‪ ,‬וכן אם יש ביניהם ג' טפחים‬ ‫ואינם נדים תמיד ברוח‪ ,‬ומילא תבן וקש בין שאם מוציא את המיטה הסכך נשאר במקומו‪.‬‬ ‫אבל יש בכל קנה וקנה מהסכך שלמעלה רוחב‬ ‫הענפים כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם‪,‬‬ ‫טפח או יותר ומתחת יש חלל ברוחב טפח שמכוון‬ ‫הרי זו כשרה‪ .‬ואם הרוח מנידה אותם לכאן ולכאן‬ ‫כנגד הקנה העליון כך דקדק לכתוב הרמ"א‪ ,‬דס"ל שאף‬ ‫פסולה אע"פ שהרוח לא יכולה להפיל אותם‬ ‫אם העליון יותר מטפח די בחלל טפח‪ ,‬ומהשו"ע משמע‬ ‫סימן תרל"א‬ ‫לגמרי‪ ,‬ואע"פ שהסוכה בתוך בית שאין שם רוח‬ ‫שצריך שהחלל יהיה ברוחב הסכך העליון‪ ,‬רואים כאילו‬ ‫כלל‪ .‬ואם י' טפחים מהמחיצה אינו מן הענפים‬ ‫הסכך שלמעלה נמצא למטה ונסתם החלל‪ ,‬וכשר‬ ‫א"צ למלא בין הענפים‪ .‬ואם רוב הדופן אילן חזק‬ ‫אע"פ שכשהחמה מאירה באלכסון חמתה מרובה‬ ‫שיעור הסיכוך‬ ‫משמע קצת בתוס' שכשרה‪ ,‬דעל ידי זה אינה‬ ‫מתנודדת ברוח‪ .‬ואם סמך את הסוכה ע"ג סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה‪ ,‬ולהלן יבואר מצילתה וכנ"ל‪.‬‬ ‫מה השיעור שבו הסוכה כשרה‪ ,‬ומה הדין בסיכוך עבה‬ ‫מאד‪ ,‬או כאשר הסכך אינו בקו אחד אלא חלק מהסכך‬ ‫האילנות אין עולים לסוכה זו ביו"ט‪ ,‬כמו שנתבאר‬ ‫עוד מדיני הסיכוך‬ ‫גבוה יותר משאר הסכך‪.‬‬ ‫בסימן תרכ"ח‪.‬‬ ‫מחיצות מסדינים‪ -‬אין נכון לעשות כל המחיצות סוכה שחמתה וצילתה שוים במקום הסכך סכך הבולט מאחורי הסוכה‪ ,‬אם יש באותו מקום‬ ‫מיריעות של פשתן בלי קנים‪ ,‬אע"פ שקשרם פסולה‪ ,‬מפני שהחמה מתפשטת כשהיא שיעור סוכה של ז' על ז' טפחים וצילתה מרובה‬ ‫היטב‪ ,‬דלפעמים זה מתנתק ואינו יודע‪ ,‬והוי מתרחקת מהסכך‪ ,‬ונמצא שבקרקעית הסוכה מחמתה וג' דפנות‪ ,‬כשר אע"פ שניכר שהדופן‬ ‫מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה‪ .‬ודעת חמתה מרובה מצילתה‪ ,‬והמיעוט בטל ברוב והוי האמצעי נעשה עבור החלק הפנימי של הסוכה‬ ‫הט"ז שאחת מג' המחיצות של הכשר הסוכה כאילו לא סיכך כלל‪ .‬אבל אם חמתה וצילתה שוים ולא עבור החלק החיצוני (כגון שראה שמספיקה‬ ‫אפשר לעשות מיריעות‪ ,‬אבל מכמה אחרונים בקרקעית הסוכה כשרה‪ ,‬דידוע שהסכך מרובה לו סוכה קטנה יותר ולכן הכניס את הדופן‬ ‫משמע דלא כדבריו‪ ,‬אבל מחיצה רביעית לכו"ע מהאויר‪ .‬ודעת בעל העיטור להיפך‪( ,‬שאם למעלה הם האמצעי יותר בפנים)‪ ,‬והסכימו האחרונים שזה‬ ‫כשר אפילו אם המחיצה הזו מועילה רק מדין‬ ‫אפשר לעשות מיריעות‪ .‬והרוצה לעשות מחיצות שוים כשרה‪ ,‬ואם למטה הם שוים פסולה)‪.‬‬ ‫מסדינים‪ ,‬טוב שיחבר למחיצות קנים כל פחות סוכה שחלק ממנה חמתה מרובה מצילתה לבוד‪.‬‬ ‫מג' טפחים‪ ,‬שאז זה כשר מכח הקנים אע"פ וחלק אחר צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬ואם נחשב את ואם הסכך בולט לצד הפרוץ ודופן אחת‬ ‫שהסדינים מתנענעים‪ .‬ואף אם עושה את הקנים רק בג' כל הסוכה יחד תהיה צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬ממשיכה לשם‪ ,‬מקום זה כשר אע"פ שהדופן‬ ‫לדעת השו"ע כשרוב הסוכה צילתה מרובה שכנגדה היא יותר מז' טפחים‪ ,‬ולא אמרינן שגילה‬ ‫מחיצות כשר‪ ,‬ודלא כהמ"א‪.‬‬ ‫מחיצה מבעלי חיים‪ -‬עושים מחיצה מבעלי ומיעוט הסוכה חמתה מרובה‪ ,‬כשרה‪ ,‬ומותר דעתו בזה שכוונתו לעשות סוכה רק בחלק שבין‬ ‫חיים‪ ,‬ובלבד שקשר אותה כדי שלא תוכל לברוח לשבת גם תחת החלק שחמתו מרובה‪( .‬אבל אם שני הדפנות‪( ,‬דאם דופן אחת היא רק ז' טפחים‬ ‫(והשעה"צ מסתפק אם זה עצה בעלמא וגם אם לא קשר רוב הסוכה חמתה מרובה פסולה אעפ"י שבסך פשיטא שכל מה שכנגד הדופן השניה כשר‪ ,‬דזה‬ ‫הסוכה כשרה כשהבהמה שם‪ ,‬או שזה תקנת חכמים כדי הכל צלתה מרובה)‪ .‬והרמ"א כתב שיש מחמירים הכשר סוכה לכתחילה)‪.‬‬ ‫שלא יבוא לידי ביטול מצות סוכה‪ ,‬ובגר"א משמע שזה‬ ‫תקנת חכמים)‪ ,‬וכן צריך למתוח אותה למעלה שאם הסוכה גדולה ויש בה מקום ז' טפחים על ז' סיכך בשפודים הפסולים לסיכוך (כגון שהם של‬ ‫בחבלים או שתהיה גבוה כ"כ באופן שגם אם טפחים שחמתו מרובה‪ ,‬אין לישב באותו חלק‪ ,‬ברזל שהם פסולים לכו"ע)‪ ,‬אבל אין בהם כדי‬ ‫תרבץ או תמות ותיפול תהיה גבוה י' טפחים‪ .‬ואם אבל שאר הסוכה כשרה כיון שיש בה הכשר לפסול את הסוכה‪( ,‬והיינו שאין שם שיפוד ברוחב‬ ‫יש חלל בין רגליה גבוה מג' טפחים‪ ,‬צריך לגדור סוכה‪ ,‬ואפשר שאם החלק שחמתו מרובה הוא ד' טפחים וגם אין כמה שיפודים מונחים באופן‬ ‫שם‪ .‬ואין להעמיד בהמה ביו"ט שתהיה דופן לאורך דופן שלימה ובלי דופן זו יש רק ב' דפנות שביחד הם ד' טפחים)‪ ,‬אם רוחב הרווח שבין‬ ‫השפודים שוה לרוחב השיפודים ונתן שם סכך‬ ‫בסוכה‪ ,‬צ"ע על כל הסוכה‪.‬‬ ‫שלישית לסוכה‪ ,‬אפילו אם יקשרנה ע"י עניבה‪.‬‬ ‫עד כמה הסיכוך יכול להיות עבה‪ -‬לדעת השו"ע כשר‪ ,‬פסול‪ ,‬מפני שא"א לצמצם ולמלא את כל‬ ‫מחיצה מבני אדם‪ -‬יכול להעמיד את חבירו‬ ‫יש לעשות את הסיכוך באופן שיראו ממנו את החלל בסכך כשר (דאם היה אפשר היה כשר‬ ‫שיהיה דופן לסוכה‪ ,‬ומשמע שאם נתרצה לעמוד הכוכבים הגדולים (‪-‬הנראים ביום לפני השקיעה)‪ ,‬דקיימא לן פרוץ כעומד מותר)‪ ,‬ונמצא שהסכך‬ ‫שם אף אם אינו יודע למה חבירו העמידו שם אין ואם היה הסכך מעובה כמין בית‪ ,‬אע"פ שאין הפסול מרובה על הסכך הכשר‪ ,‬אבל אם הסכך‬ ‫חוששים שילך‪ ,‬אבל על נכרי ודאי אין לסמוך‪ .‬ואם רואים מתוכה לא כוכבים גדולים ולא כוכבים הכשר רחב יותר מהשיפודים‪ ,‬או שהשיפודים‬ ‫מעמיד את חבירו ביום טוב‪ ,‬צריך שחבירו לא ידע קטנים ואפילו אין ניצוצי השמש נראים מתוכה כשרה‪ .‬נתונים שתי והסכך הכשר ערב או איפכא‪ ,‬והיינו‬ ‫שהוא עומד שם בשביל מחיצה (משא"כ בחול והאחרונים כתבו שלכתחילה צריך שאפילו בלילה שדחק את הסכך הכשר בין השפודים‪ ,‬כשר‪ ,‬מפני‬ ‫יראו מתוכה גם כוכבי הלילה‪ .‬וי"א שמותר לסכך שאז מתמלא כל האויר בסכך כשר‪ ,‬וא"צ להניח את‬ ‫מותר אפי' אם יודע)‪ ,‬ואם מעמידו בדופן הרביעית‬ ‫מותר גם ביו"ט‪ ,‬ולא חשיב בנין ביו"ט כיון שגם בסכך עבה אע"פ שבלילה אינו רואה כוכבים‪ ,‬כיון הסכך ע"ג השפודים‪ ,‬מפני שא"צ שיהיה הרוב סכך כשר‪,‬‬ ‫בלעדיו הסוכה כשרה‪ ,‬וזה בכלל תוספת על אהל שביום יש חורים וסדקים בכמה מקומות‪ ,‬והמיקל ובמחצה סגי‪ .‬וכל זה בסוכה גדולה‪ ,‬אבל בסוכה ז'‬ ‫עראי דשרי‪ ,‬ולכן מותר גם לעשות ביו"ט את כדעה זו לא הפסיד‪ ,‬ובפרט כשיש לחוש שאם על ז' טפחים צריך שלא יהיה מהשיפודים ג'‬ ‫הדופן הרביעית ע"י כלים‪ ,‬אבל לדופן השלישית יעשה את הסכך דק יותר יכנס משם רוח וקור טפחים במקום אחד‪ ,‬דבסוכה קטנה סכך פסול‬ ‫ויצטער מזה‪ .‬וכתב הפמ"ג שאפשר שמספיק פוסל בג' טפחים‪.‬‬ ‫אסור‪.‬‬ ‫שרואים כוכבים רק במקום אחד בסוכה‪ .‬ואם קרשי התקרה שאין עליהם מעזיבה (‪-‬טיט‬ ‫שהמיטה‬ ‫והיינו‬ ‫המיטה‬ ‫כרעי‬ ‫על‬ ‫סוכתו‬ ‫הסומך‬ ‫מוקפת קרשים שעומדים על הקרקע ועולים מעל הסכך מעובה הרבה מאד עד שאין הגשם יכול ואבנים)‪ ,‬וכ"ש אם היה מעזיבה וסילקה משם‪,‬‬ ‫המיטה‪( .‬וקרשי קרקעית המיטה מחוברים לרדת לתוכה אפילו כשיורדים גשמים מרובים‪ ,‬יש והוא רוצה להכשיר את קרשי התקרה לסיכוך‪ ,‬די‬ ‫לקרשים העומדים)‪ ,‬ונתן את הסכך על אותם להחמיר ולפסול משום גזירת בית‪( ,‬ובזה כל שיש בזה שיסיר את כל המסמרים לשם סוכה (‪-‬‬ ‫קרשים‪ ,‬אם הקרשים גבוהים י' טפחים מעל ד' טפחים יחד חשיב סכך פסול‪ ,‬ומ"מ אם נטל אח"כ פקפוק)‪ ,‬והוי כאילו הניח את כל הקרשים לשם‬ ‫המיטה כשרה‪( ,‬ואף שהוא מעמיד את הסכך על מקצת עובי הסכך מעליו‪ ,‬א"צ לנענע את הנשאר‪ ,‬אפילו אם סוכה (כ"כ הרא"ש והטור‪ ,‬ורש"י והרמב"ם והרע"ב‬ ‫גבי מיטה שהיא מקבלת טומאה‪ ,‬פסול מקבל הניחו בבת אחת)‪ ,‬ומ"מ בדיעבד כאשר א"א ליטול והאור זרוע כתבו שצריך לעקור את הקרשים‬ ‫טומאה נאמר רק על הסכך‪ ,‬ומ"מ לכתחילה נכון חלק מהסכך מאיזה סיבה‪ ,‬יש לסמוך על ממקומם עם המסמרים‪ ,‬ומשמע שצריך לנענע‬ ‫את כל הקרשים)‪ ,‬וכן אם נטל נסר מבין כל שני‬ ‫להזהר בזה‪ ,‬כי יש פוסקים המחמירים בזה)‪ ,‬ואם המכשירים‪.‬‬ ‫נסרים (נוטל אחת מבינתיים) ונתן במקומו סכך‬ ‫ג'‬ ‫אין‬ ‫אם‬ ‫אויר‪,‬‬ ‫הרבה‬ ‫בו‬ ‫שיש‬ ‫מאד‬ ‫אין הקרשים גבוהים י' טפחים מעל המיטה סיכוך דק‬ ‫פסולה‪ ,‬כיון שקרקעית המיטה נחשבת כקרקעית טפחים אויר במקום אחד ובין הכל צילתה מרובה כשר‪ ,‬הסוכה כשרה‪ ,‬והיינו כשיש באמצע הסוכה שני‬ ‫פסלים (‪-‬סכך כשר כשיעור ב' נסרים)‪ ,‬ואין ביניהם לדופן ד'‬ ‫הסוכה (מפני שהיא מחוברת לדפנות)‪ ,‬אבל אם מחמתה כשרה‪.‬‬ ‫אמות‪ ,‬דאז הסכך הכשר בשיעור הכשר סוכה מכשיר את‬ ‫סמך את הסכך ע"ג עמודים נפרדים שתקועים‬ ‫לדפנות (בסכך פסול‪ ,‬שאומרים בזה דופן עקומה)‪ ,‬ואם הכשר שיעור סוכה וג' דפנות כדין‪ ,‬אותו מקום‬ ‫הסוכה מדין דופן עקומה‪ ,‬אבל אם אין באמצע שני פסלים‬ ‫יש שיעור הכשר סוכה וג' דפנות במקום שיש בו סכך כשר‪ ,‬והחלק החיצון פסול‪ ,‬ולא אומרים דופן‬ ‫הרי קיימא לן שסכך פסול ד' טפחים פוסל באמצע הסוכה‬ ‫כשר‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫בד' טפחים‪ .‬אכן הב"ח כתב שאם נותן סכך כשר בין הנסרים‬ ‫עקומה אלא בסכך פסול ולא באויר‪ .‬ואם האויר‬ ‫ז'‬ ‫בסוכה‬ ‫ויש‬ ‫הסוכה‬ ‫באמצע‬ ‫שנמצא‬ ‫סכך פסול‬ ‫הוכשרו גם הנסרים לסיכוך‪ .‬וכתב השו"ע שמועיל‬ ‫(או סכך פסול ד' טפחים) נמצא לאורך כל הסוכה‬ ‫אפילו אם הקרשים רחבים ד' טפחים‪ ,‬ואין כאן‬ ‫על ז' טפחים של סכך כשר‪ ,‬אם הסכך הפסול רחב ואין למקום הסכך הכשר שיעור סוכה וג' דפנות‪,‬‬ ‫גזירת תקרה כיון שעשה מעשה להכשיר את‬ ‫ד' טפחים והוא לכל אורך הסוכה‪ ,‬הסוכה פסולה כל הסוכה פסולה‪ ,‬ואם הסכך הכשר שמשני צידי‬ ‫התקרה לסיכוך ע"י הסרת המסמרים ונענוע‪,‬‬ ‫(אם יש לה רק ג' דפנות) אפילו אם הסכך פסול רק האויר (או הסכך הפסול) מחובר בצדדים‪,‬‬ ‫ונחלקו הפוסקים אם זה מועיל רק לענין פקפוק‪,‬‬ ‫מדרבנן‪ ,‬כיון שכל צד נחשב לסוכה בפני עצמה מצטרפים שני החלקים לשיעור הכשר סוכה‪,‬‬ ‫או גם כשנוטל אחת מבינתיים‪ ,‬ואם נטל שני‬ ‫שאין לה אלא ב' דפנות‪ ,‬אבל בפחות מד' טפחים ובכהאי גוונא מקום הסכך הכשר כשר ומקום‬ ‫נסרים סמוכים כשר גם למחמירים כיון שיש בזה‬ ‫כשרה‪ ,‬ומותר לישן גם מתחת לסכך הפסול‪ ,‬וי"א האויר (או הסכך הפסול) אין לישב תחתיו‪,‬‬ ‫שיעור הכשר סוכה ויותר‪ .‬וי"א שבפקפוק צריך‬ ‫שאף שהסוכה כשרה בפחות מד' טפחים‪ ,‬אין ובביכורי יעקב מפקפק על מה שמצרפים את שני‬ ‫שלא יהיה בנסרים ד' טפחים דס"ל שהנסרים נחשבים‬ ‫לישן תחת סכך פסול אלא בפחות מג' טפחים‪ ,‬החלקים לשיעור הכשר סוכה‪ .‬ואם האויר הוא‬ ‫סכך פסול‪ ,‬ונחלקו האחרונים מה הדין לשיטה זו‬ ‫ויש להחמיר בזה לכתחילה‪ .‬ואם בצד אחד יש ג' פחות מג' טפחים אינו פוסל‪ ,‬ואף מצטרף‬ ‫בנוטל אחת מבינתיים‪ ,‬ואם הנסרים פחותים מד'‬ ‫דפנות ושיעור סוכה ז' על ז' טפחים‪ ,‬אותו צד להשלים שיעור סוכה דאמרינן לבוד והוי כסתום‪ ,‬אבל‬ ‫טפחים ונטל אחת מבינתיים ונתן סכך כשר‬ ‫כשר אף שבאמצע יש סכך פסול בשיעור הפוסל‪ ,‬אין ישנים ואוכלים תחתיו (והא דנקט שינה בכל מקום‬ ‫במקומו‪ ,‬מותר לכו"ע לשבת אפילו תחת הנסרים‪,‬‬ ‫והצד השני פסול שהרי אין לו ג' דפנות‪ .‬ואם סוף משום ששינה אסורה אפילו עראי‪ ,‬משא"כ באכילה)‪ ,‬אם‬ ‫אפילו אם הסוכה רחבה כמה אמות‪ ,‬אכן למבואר‬ ‫הסכך הפסול אינו רחוק ד' אמות מהדופן שבצד האויר הוא לאורך כל הסוכה‪ ,‬או שיש בו כדי‬ ‫בסימן תרכ"ט שהיום אין נוהגים לסכך בנסרים‬ ‫השני‪ ,‬אותו צד כשר מטעם דופן עקומה‪ ,‬וגם החלק לעמוד ראשו ורובו‪ ,‬ובר"ן איתא ראשו או רובו וכן‬ ‫השני כשר אם יש בו הכשר סוכה‪ ,‬דלגבי אותו חלק לא‬ ‫אפילו פחותים מד' טפחים‪ ,‬יש להזהר בין לענין‬ ‫משמע בריטב"א‪ ,‬ומשמע בגמרא שדין אין ישנים תחתיו‬ ‫הוא מדאורייתא‪.‬‬ ‫אומרים דופן עקומה‪.‬‬ ‫פקפוק בין לענין נוטל אחת מבינתיים‪ ,‬אם לא‬ ‫ואם הסכך הפסול נמצא בצידי הסוכה אינו‬ ‫בשעת הדחק‪.‬‬ ‫סכך פסול ואויר הסמוכים זה לזה ואין בכל אחד‬ ‫בפני עצמו שיעור הפוסל‪ ,‬אינם מצטרפים זה לזה‪,‬‬ ‫פוסל אלא בד' אמות‪ ,‬דבפחות מכך אנו רואים‬ ‫סוכה שדפנותיה משופעות וראשיהם נוגעים זה‬ ‫ולכן סוכה שיש בה אויר ג' טפחים אפשר למעטו‬ ‫כאילו הכותל נעקם והסכך הפסול הוא חלק‬ ‫בזה (כמין צריף)‪ ,‬או שהשעין את הדופן על הקיר‬ ‫אפילו בסכך פסול‪ ,‬וכן סכך פסול ד' טפחים אפשר‬ ‫מהכותל (דופן עקומה)‪ ,‬ולכן בית שנפחת חלק‬ ‫(סמכה לכותל) ויש לה עוד דופן כדי שיהיו לסוכה ג'‬ ‫למעטו בין בקנים בין באויר‪ .‬אמנם אם אין בסוכה אלא‬ ‫מהגג שבאמצע הבית וסיכך במקום הפחת‪,‬‬ ‫דפנות‪ ,‬וממילא אין לה גג‪ ,‬פסולה אפילו אם‬ ‫ז' על ז' טפחים‪ ,‬אויר וסכך פסול מצטרפים‬ ‫והתקרה שנשארה בין הסכך הכשר לכתלים היא‬ ‫הדפנות עשויות מסכך כשר‪ ,‬דאין כאן לא דופן‬ ‫לפסול‪.‬‬ ‫פחות מד' אמות‪ ,‬כשרה‪ .‬אמנם אין ישנים מתחת‬ ‫ולא גג‪ .‬אבל אם היה לה גג אפילו טפח‪ ,‬או אפי'‬ ‫הסכך הפסול שבצדדים כל זמן שיש בו ד'‬ ‫היה חלל טפח למעלה‪( ,‬או שאין טפח למעלה‬ ‫שני סככים פסולים שיש אויר ביניהם אם בכל‬ ‫טפחים‪ ,‬ואפשר שגם אם שלשה טפחים הם בתוך‬ ‫ממש‪ ,‬אבל בתוך ג' טפחים סמוך לגגה יש רוחב‬ ‫אחד יש ב' טפחים והאויר הוא פחות מג' טפחים‪,‬‬ ‫הסוכה ועוד טפח נמצא מחוץ לסוכה‪ ,‬אסור לישן‬ ‫טפח‪ .‬מ"א)‪ ,‬או שהדופן מתחילה טפח מעל‬ ‫יש להסתפק אם הם מצטרפים לפסול את‬ ‫תחתיו‪ .‬ואם הניח נסר רחב ד' טפחים בפתח הסוכה‪ ,‬ונסר‬ ‫הקרקע ואותו טפח הוא דופן או אפי' חלל‪,‬‬ ‫הסוכה‪ ,‬ולכן אם אפשר לתקן יתקן‪ ,‬ואם א"א‬ ‫זה נמצא ג' טפחים בתוך הסוכה וטפח אחד בחוץ‪ ,‬ואם ננכה‬ ‫לשיטת השו"ע כשרה בין בכמין צריף בין בסמכה‬ ‫לתקן ואין לו סוכה אחרת ישב בה ולא יברך‪ .‬ואם‬ ‫ד' טפחים אלו אין בסוכה ז' על ז' טפחים כשיעור הכשר‬ ‫לכותל‪ ,‬דכל פחות משלשה כלבוד דמי והרי יש‬ ‫אין בשניהם יחד ד' טפחים אלא רק בצירוף‬ ‫סוכה‪ ,‬הסוכה פסולה‪ .‬ועיין לקמן בדין אויר‪ ,‬מה‬ ‫לה דפנות וגג‪ ,‬אמנם צריך באופנים הנ"ל שיהיה‬ ‫האויר‪ ,‬לא אמרינן שיהא כסתום מחמת לבוד‪,‬‬ ‫שנתבאר שם לענין סכך פסול שאינו לאורך כל‬ ‫בסוכה חלל ז' על ז' טפחים בגובה י' טפחים‪,‬‬ ‫דלא אמרינן לבוד להחמיר והיינו לומר שנחשב כאילו‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫ומודדים את הי' טפחים ביושר ולא באלכסון‪.‬‬ ‫האויר הוא כסתום בסכך פסול‪.‬‬ ‫ואם הסוכה אין בה אלא ז' על ז' טפחים‪ ,‬ויש‬ ‫וכתב הרמ"א שי"א שהטפח לא יהיה אויר‪ ,‬אלא‬ ‫בה סכך פסול‪ ,‬בין באמצע בין מן הצד בג' טפחים‬ ‫אם הטפח סמוך לארץ יעשה דופן טפח זקוף‪ ,‬ואם‬ ‫פסולה ובפחות מג' טפחים כשרה וישנים תחתיו‪.‬‬ ‫הטפח הוא למעלה יעשה סכך טפח שאינו‬ ‫וכתב המ"א שגם בסוכה שהיא ט' ומחצה טפחים‪,‬‬ ‫סימן תרל"ג‬ ‫סכך פסול של ג' טפחים פוסל‪ ,‬כיון שבלא הסכך‬ ‫משופע‪ ,‬וכן במה שהובא לעיל מהמ"א שאם יש טפח‬ ‫פחות מג' טפחים סמוך לגג לא מהני‪ ,‬וכתב הבה"ל שראוי‬ ‫הפסול אין שיעור הכשר סוכה‪ ,‬ועיין בא"ר‪.‬‬ ‫לחוש לדעת הי"א‪ .‬עוד כתב הרמ"א שצריך שהדפנות‬ ‫שיעור גובה הסוכה‬ ‫דיני דופן עקומה‪ -‬א' מהשו"ע משמע שאם‬ ‫שמעל גובה י' טפחים יהיו מדבר הכשר לסיכוך‪,‬‬ ‫סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה‪ ,‬או פחות מי'‬ ‫הדפנות לא מגיעות עד לסכך הפסול לא אומרים‬ ‫שהרי הם הסכך‪ ,‬ואם כל הדפנות מדבר שמסככים‬ ‫טפחים‪ ,‬פסולה‪ ,‬ונחלקו בגמרא מה טעם הפסול‬ ‫דופן עקומה (ובבה"ל מביא מקרים מצויים שצריך להזהר‬ ‫בו‪ ,‬מותר לישן אפילו מתחת הדפנות‪.‬‬ ‫בגבוהה מכ' אמה‪ ,‬ויש נ"מ בין הטעמים‪ ,‬ולהלכה טעם‬ ‫בזה)‪ ,‬ויש חולקים‪ ,‬ואפשר שאם הרווח ביניהם הוא‬ ‫כשיש פלוגתא דרבוותא אם הסוכה כשרה‪ ,‬אם‬ ‫הפסול הוא משום שלמעלה מכ' אמה צריך לחזק את‬ ‫פחות מג' טפחים לכו"ע אומרים דופן עקומה‪ .‬ב'‬ ‫הדפנות‪ ,‬וסוכה דירת עראי בעינן‪ .‬ובסימן זה יבוארו‬ ‫המחלוקת היא בדאורייתא אזלינן לחומרא‪ ,‬ואם‬ ‫פרטי הדינים בזה‪.‬‬ ‫סכך פסול המונח באלכסון‪ ,‬אע"פ שאורך השיפוע‬ ‫אין לו סוכה אחרת יאכל שם בלי ברכה‪ ,‬ואם‬ ‫ד' אמות‪ ,‬אם בקו ישר אין ד' אמות אומרים דופן‬ ‫המחלוקת היא בדרבנן‪ ,‬אם יש לו סוכה אחרת‬ ‫סוכה שחללה יותר מכ' אמה והיינו שהסכך‬ ‫עקומה‪ ,‬וכן בסכך פסול שנמצא באמצע הסוכה מחשבים‬ ‫ראוי להחמיר ללכת לאכול שם‪ ,‬ואם אין לו סוכה‬ ‫מתחיל בגובה יותר מכ' אמה מקרקעיתה‪ ,‬פסולה‪,‬‬ ‫את הד' טפחים בקו ישר ולא באלכסון‪ .‬ג' סכך פסול‬ ‫(דסוכה דירת עראי בעינן‪ ,‬ולמעלה מכ' אמה צריך‬ ‫אחרת יוצא בה ידי חובתו ומברך עליה‪ ,‬וצ"ע קצת‪.‬‬ ‫המונח באלכסון‪ ,‬והסכך הכשר אינו למעלה בסיום‬ ‫לעשות כתלים חזקים כדי שלא יפלו ואז פסול אפי'‬ ‫האלכסון אלא למטה‪ ,‬ולפני הסכך הכשר יש קורה‬ ‫אם עשה אותה עראי‪ ,‬ומ"מ למטה מכ' כשרה אפילו‬ ‫הפסולה לסיכוך שאם נצרף אותה לסכך הפסול‬ ‫אם הדפנות חזקים כעין בית‪ ,‬דלא הקפיד הכתוב‬ ‫אלא בשיעור שהוא מוכרח לעשותה קבע‪ ,‬אמנם‬ ‫יהיה ביחד ד' אמות‪ ,‬אע"פ שהקורה אינה מרוחקת‬ ‫ג' טפחים מהמקום שתחת הסכך הפסול אין‬ ‫סימן תרל"ב‬ ‫אם הסכך עצמו אינו כשר אלא כשהוא עראי‪ ,‬דהיינו שלא‬ ‫מצטרפים‪ ,‬כיון שבגובה רחוק ממנו ג' טפחים ולא‬ ‫יחבר את הסכך ע"י מסמרים)‪ .‬ופסול זה הוא בין‬ ‫בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה (דאין הלכה‬ ‫אמרינן לבוד וחבוט רמי להחמיר‪.‬‬ ‫מתי סכך פסול או אויר פוסלים את‬ ‫כהטעם שבגבוהה מכ' אין הצל מחמת הסכך אלא‬ ‫אויר במקום הסכך פוסל בג' טפחים בין בסוכה‬ ‫הסוכה‬ ‫מחמת הדפנות‪ ,‬שלפי טעם זה סוכה רחבה‬ ‫גדולה בין בסוכה קטנה‪ ,‬בין באמצע בין מן הצד‪,‬‬ ‫המסכך חלק מסוכתו בסכך פסול‪ ,‬או שחלק מהסוכה‬ ‫כשרה)‪ ,‬בין אם הדפנות מגיעות לסכך בין אם‬ ‫(ואויר חמור מסכך פסול מפני שההפסק בסכך‬ ‫אינו מסוכך כלל (‪-‬אויר)‪ ,‬יש פעמים שכל הסוכה‬ ‫הדפנות לא מגיעות לסכך (דאין הלכה כהטעם‬ ‫ניכר יותר)‪ ,‬והיינו שאותו מקום שאין בו סכך‪,‬‬ ‫נפסלת‪ ,‬ויש פעמים שהסוכה כשרה מלבד אותו מקום‪,‬‬ ‫פסול‪ ,‬ולענין שאר הסוכה אם יש למקום הסכך‬ ‫ויש פעמים שגם אותו מקום כשר‪ ,‬וזה תלוי בשיעור‬ ‫שבגבוהה מכ' אינו רואה שהוא יושב בצל סוכה‪,‬‬ ‫הסכך הפסול והאויר‪ ,‬ואם זה נמצא תוך ד' אמות‬ ‫שלחנו‪ .‬וכן נחלקו בסוכה גדולה אם הוא יושב בסוכה‬ ‫אם עשאה סמוך ממש לדופן האמצעי שכנגד‬ ‫שלפי טעם זה כשהדפנות מגיעות לסכך הסוכה‬ ‫והשלחן בבית‪ ,‬דאם טעם הגזירה בסוכה קטנה הוא‬ ‫הפתח (ונקרא אמצעי משום שסתם סוכה יש לה‬ ‫כשרה)‪ ,‬ואם הסכך למטה מכ' אמה‪ ,‬כשרה אפי'‬ ‫שמא ימשך אחר שלחנו‪ ,‬א"כ גם בסוכה גדולה לא‬ ‫יצא‪ ,‬ואם הפסול הוא מחמת שהסוכה קטנה‪ ,‬א"כ‬ ‫ג' דפנות‪ ,‬וצד הפתח אין בו דופן כלל)‪ ,‬והאיצטבא‬ ‫אם הדפנות לא מגיעות לסכך‪.‬‬ ‫בסוכה גדולה יצא‪ .‬ולהלן יבואר באיזה אופנים הסוכה‬ ‫מגיעה ממש עד שתי הדפנות שבצדדים‪ ,‬ויש‬ ‫שיעור אמה לענין זה הוא ששה טפחים‬ ‫נפסלת מטעם שאין בה ז' על ז' טפחים‪ ,‬ומה הדין‬ ‫באיצטבא שיעור סוכה‪ ,‬כל הסוכה כשרה כולל‬ ‫מצומצמים‪ ,‬והיינו שבכל טפח נכנס ד' אצבעות (אגודלים‬ ‫בסוכה גדולה אם השלחן בתוך הבית‪.‬‬ ‫המקום שמהאיצטבא והלאה‪ ,‬ומותר לאכול ולישן‬ ‫במקום הרחב שלהם‪ ,‬באיש בינוני שאין אבריו גדולים ולא‬ ‫סוכה שאין בה ז' על ז' טפחים ובכל אותו מקום יש‬ ‫שם‪.‬‬ ‫קטנים‪ ,‬והוא בן ל"ה שנה או יותר) דבוקים זה לזה‪,‬‬ ‫גובה י' טפחים פסולה‪ ,‬וצריך שגם האורך וגם הרוחב‬ ‫ואם בנה את האיצטבא צמוד לאחת הדפנות‬ ‫דלחומרא אזלינן‪ ,‬אבל לענין גובה י' טפחים גובה‪ ,‬ולענין‬ ‫יהיו ז' טפחים וגם הגובה יהיה בריבוע‪ ,‬אבל אם בצד‬ ‫שבצדדים‪ ,‬והיא מגיעה עד הדופן האמצעית‪ ,‬אם‬ ‫שיהיה אורכה ורוחבה של הסוכה‪ ,‬בעינן דווקא טפחים‬ ‫אחד אין ז' טפחים פסולה אע"פ שהצד השני‬ ‫מרווחים‪ ,‬שהם חצי אצבע לאמה יותר מהמצומצמים‪.‬‬ ‫יש בין האיצטבא לדופן שכנגדה פחות מד' אמות‪,‬‬ ‫ארוך מאד‪ .‬והנה שיטת הרי"ף שמן התורה מספיק ו' על ו'‬ ‫מקום האיצטבא עצמו כשר‪ ,‬דאמרינן דופן עקומה‬ ‫אם הסכך למעלה מכ' והחלל אינו אלא כ' אמה‬ ‫טפחים (שזה מקום ישיבת האדם ללא שלחן)‪ ,‬ורק מדרבנן‬ ‫בדיוק כשרה‪ ,‬אף שהסכך הצמוד לכ' אמה אין בו בפני‬ ‫(והיינו דווקא אם הדפנות מגיעות לסכך)‪ ,‬וכן‬ ‫בעינן ז' על ז' טפחים‪ ,‬גזירה שמא ימשך אחר שלחנו‪ ,‬אבל‬ ‫עצמו שיעור צילתו מרובה מחמתו אלא בצירוף כל הסכך‪,‬‬ ‫לפי שאר הפוסקים מדאורייתא בעינן ז' על ז' טפחים‪,‬‬ ‫המקום שבין האיצטבא לפתח כשר‪ ,‬אבל המקום‬ ‫מפני שכל הסכך מצטרף יחד‪ ,‬ואם חללה יותר מכ'‬ ‫דבפחות מכאן לא חשיב דירה כלל‪.‬‬ ‫שבין האיצטבא לדופן שכנגדה פסול‪ ,‬שהרי דנים‬ ‫אמה‪ ,‬ויש הוצין (‪-‬ענפים קטנים עם העלים‬ ‫סוכה גדולה שיש שם פינה נפרדת שאין בה ז' על‬ ‫כאילו הדופן מתעקמת שם וא"כ הוא יושב תחת‬ ‫שלהם) שיורדים למטה‪ ,‬אם חמתן מרובה מצילתן‬ ‫ז' טפחים ואין הפסק בינה לבין הסוכה‪ ,‬כתב המ"א‬ ‫הדופן‪ ,‬ואם יש בין האיצטבא לדופן שכנגדה ד'‬ ‫פסולה‪ ,‬וכאן אין מצרפים את הסכך שלמעלה כיון‬ ‫שאסור לשבת שם‪ ,‬ודעת הדרך החיים שאם אותו מקום‬ ‫אמות גם מקום האיצטבא פסול‪.‬‬ ‫שההוצין אינם חשובים‪ ,‬ולכן אפילו אם ההוצין יורדים ממש‬ ‫רחב ז' טפחים ורק אינו ארוך ז' טפחים כשר‪ ,‬כיון שהוא‬ ‫ואם בנה את האיצטבא ממש באמצע הסוכה‪ ,‬אם‬ ‫לתוך חלל עשרים פסול‪ ,‬כל זמן שהסכך שמעל ההוצין הוא‬ ‫מצטרף לסוכה הגדולה‪ ,‬והבה"ל סובר שהמ"א פוסל גם בזה‪,‬‬ ‫יש מהאיצטבא לכל צד פחות מד' אמות כשרה‬ ‫יותר מכ' אמה מעל הארץ‪ ,‬ואם ההוצין בפני עצמם‬ ‫ואין לזוז מדבריו‪ ,‬אכן אין להקפיד שלא להניח את השלחן‬ ‫(דאמרינן דופן עקומה גם בכמה רוחות‪ ,‬ולא רק‬ ‫צילתם מרובה מחמתם הסוכה כשרה‪ ,‬אף אם‬ ‫האיצטבא כשרה‪ ,‬דהצד שכנגד הפתח שאין שם דופן כשר באותו קרן‪.‬‬ ‫ההוצין אינם בתוך כ' אמה אלא מיד אחרי כ' אמה‪.‬‬ ‫מדין פסל היוצא מן הסוכה‪ ,‬ואם יש לסוכה ד' דפנות ולכל סוכה גדולה מאד כשרה‪ ,‬ואין הגבלה לגודל‬ ‫ואם הסכך היה למעלה מכ' ובא להורידו‪ ,‬א"צ להורידו‬ ‫צד יש פחות מד' אמות כולה כשרה אם יש באיצטבא הסוכה‪.‬‬ ‫ללמטה מכ'‪ ,‬ודי שיהיה החלל כ' אמה‪.‬‬ ‫שיעור סוכה‪ ,‬דלגבי כל צד אומרים שהוא כשר מדין פסל‬ ‫מצדד סוכה עגולה צריך שיהיה בה כדי לרבע ז' על ז'‬ ‫ושאר הדפנות נחשבים כדופן עקומה‪ ,‬ובביכורי יעקב‬ ‫שדווקא שני בני אדם יכולים לשבת כל אחד בצד אחר‪ ,‬טפחים (ואם החוט הסובב אותה אורכו כ"ט‬ ‫מיעוט החלל לכ' אמה‬ ‫ובאדם אחד צ"ע)‪ ,‬ואפילו אם האיצטבא גבוהה יותר טפחים וב' חומשי טפח‪ ,‬יש בה שיעור זה)‪ ,‬ואז‬ ‫סוכה שחללה יותר מכ' אמה‪ ,‬ובא להכשירה ע"י מיעוט‬ ‫אפשר לשבת גם בצידי העיגול שאינם בתוך‬ ‫חללה‪ ,‬צריך שיהיה המיעוט ע"י דברים שמתבטלים‬ ‫מי' טפחים כשרה (ולא אמרינן שהיא רשות בפני‬ ‫לסוכה‪ ,‬ולא דברים שמונחים שם באופן זמני‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫הריבוע אף שאין שם רוחב שבעה‪ ,‬כיון שהוא שטח אחד‬ ‫עצמה ואין שייכות בינה לדפנות)‪ ,‬ואם יש בינה‬ ‫עם הריבוע‪ ,‬ולא צר לו לשבת שם‪ .‬וכן סוכה שיש לה ה'‬ ‫סוכה הגבוהה מכ' אמה שבא למעט חללה ע"י‬ ‫לכותל ד' אמות פסולה אפי' גבוה י' טפחים (ולא‬ ‫תלית דברים נאים‪ ,‬לא הוי מיעוט אפילו אם‬ ‫זויות או יותר צריך שיהיה בה כדי לרבע ז' על ז'‬ ‫אמרינן גוד אסיק מחיצתא ע"י השפה של‬ ‫טפחים‪.‬‬ ‫צילתם מרובה מחמתם‪ ,‬כיון שאינם כשרים‬ ‫האיצטבא‪ ,‬דבסוכה בעינן שיהיו מחיצותיה‬ ‫לסיכוך‪ ,‬וי"א שגם אם הם כשרים לסיכוך לא הוי‬ ‫סוכה ז' על ז' שנתן בה בגדים לנאותה בתוך גובה י'‬ ‫ניכרות)‪.‬‬ ‫מיעוט היכא שתלאם רק לנוי ולא לשם צל‪.‬‬ ‫טפחים והם ממעטים אותה מהשיעור‪ ,‬פסולה‪.‬‬ ‫והפמ"ג מסתפק אולי הפסול הוא מדרבנן‪ .‬וכתב הב"ח‬ ‫סוכה נמוכה‬ ‫הנחת כרים וכסתות או תבואה בקרקעית הסוכה‬ ‫שהטעם הוא מפני שאסור ליטלם כל שבעה‪ ,‬ולפ"ז אם‬ ‫לא הוי מיעוט אפילו אם ביטלם שם‪ ,‬דבטלה‬ ‫התנה שאינו בודל מהם כל בין השמשות דמותר ליטלם‬ ‫סוכה שחללה פחות מי' טפחים פסולה‪ .‬ואם‬ ‫דעתו אצל כל אדם‪ ,‬ואין אדם מפסיד ממונו‬ ‫אינם ממעטים‪ ,‬והפמ"ג מסתפק בזה‪ .‬וכתב השלטי גיבורים‬ ‫הסכך למעלה מי' טפחים והוצין יורדים לתוך י'‬ ‫ומבטלו לקרקע‪ .‬ובבה"ל דן מה הדין במצעות שמציעים‬ ‫בשם ריא"ז שכלי תשמישין אינם ממעטים אפילו מן הצד‪,‬‬ ‫על הרצפה בבתי עשירים‪ ,‬ובמאירי כתב שכרים פשוטים טפחים פסולה אע"פ שההוצין חמתם מרובה‬ ‫ומהמ"א משמע דלא פסיקא ליה דבר זה‪.‬‬ ‫שדרך בני אדם לבטלם לישיבה על הקרקע לא הוי ביטול‪ ,‬מצילתם‪ ,‬דחשיב דירה סרוחה‪ ,‬ומשמע מהשו"ע ועוד‬ ‫ראשונים שאפילו בדיעבד פסולה‪ ,‬ולאפוקי מלשון הרמב"ם‬ ‫משום לא פלוג‪.‬‬ ‫מי שאוכל בסוכה ושלחנו בבית‬ ‫שמשמע לכאורה שזה רק לזהירות בעלמא כסכך שריחו רע‪.‬‬ ‫תבן ועפר הוי מיעוט אם ביטלם בפה (וי"א אפי'‬ ‫אבל אם נויי הסוכה או כלים שתלה בה וכדומה מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו מחוץ לסוכה‬ ‫בלב) לקרקע הסוכה שלא להזיזם ממקומם‪ ,‬אבל‬ ‫יורדים למטה מי' טפחים אינם פוסלים‪ ,‬דהם ואכל‪ ,‬כאילו לא אכל בסוכה‪ ,‬וצריך לחזור ולאכול‬ ‫בסתמא אינו מיעוט‪ .‬וא"צ לנענע את הסכך לאחר‬ ‫בטלים לסוכה‪ ,‬ואפשר שגם נוי ממין הסוכה כגון שושנים בסוכה‪ ,‬ולענין ברכת זמן באכילה שניה‪ ,‬דעת הפמ"ג שיברך‪,‬‬ ‫והביכורי יעקב חולק עליו‪ .‬ואפילו אם היא סוכה גדולה‬ ‫ועשבים נאים אינם ממעטים‪ ,‬כיון שתלאם לנוי‪.‬‬ ‫המיעוט‪ ,‬אע"פ שהסוכה היתה פסולה לפני‬ ‫סוכה פחות מי' טפחים שחקק בה והשלימה לי' וכולו יושב בסוכה לא יצא‪ ,‬גזירה שמא ימשך אחר‬ ‫שמיעט את גובהה‪ .‬ואסור למעט ביו"ט‪ ,‬דהוי‬ ‫כבונה‪ ,‬ועוד שהוא מתקן ומכשיר את הסוכה‪ ,‬ואם‬ ‫טפחים (וה"ה אם הסכך היה עבה ונטל ממנו עד שלחנו‪ ,‬וכתב הבה"ל שהשו"ע פסק בזה כדעת הרי"ף‬ ‫הניח אותם לפני יו"ט‪ ,‬מסתפק רעק"א אם מותר לבטלם‬ ‫שיש בסוכה חלל י' טפחים)‪ ,‬ויש במקום החקק והרמב"ם שגם בזה הלכה כב"ש‪ ,‬אבל לשאר הפוסקים יצא‬ ‫שיעור הכשר סוכה‪ ,‬ואין בין החקק לדפנות ג' אם הסוכה היא גדולה‪ .‬וכתב רעק"א שביושב בסוכה קטנה‬ ‫ביו"ט‪ .‬ובסימן שנ"ח יש מחלוקת אם צריך מיעוט‬ ‫פחות מז' על ז' טפחים‪ ,‬ושלחנו בסוכה גדולה‪ ,‬בזה הרי"ף‬ ‫לעולם או שמספיק לאותה שבת‪ ,‬ולמקילים‪ ,‬הכא‬ ‫טפחים כשרה‪ ,‬ויש מחמירים שלא לאכול ולישן‬ ‫לקולא דאין חוששים בזה שמא ימשך‪ ,‬והתוס' לחומרא כיון‬ ‫מספיק שיבטל לכל ימי החג‪ ,‬והאחרונים נוטים‬ ‫שהסוכה הקטנה היא דירה סרוחה‪ .‬והבה"ל מקשה על דברי‬ ‫ואם‬ ‫חוץ לחקק בין לצד הפתח בין לצד הכתלים‪,‬‬ ‫להקל בזה‪ .‬ועפר שאינו עתיד לפנותו אך לא ביטלו בפה‪,‬‬ ‫הרי"ף‪ .‬ואם השלחן בבית והוא אוכל בסוכה מתוך ידו ולא‬ ‫יש בין החקק לדפנות ג' טפחים פסולה‪.‬‬ ‫נחלקו הראשונים האם הוי מיעוט‪.‬‬ ‫מהשלחן‪ ,‬כשר‪ ,‬אמנם אין בסוכה ז' על ז' טפחים פסול גם‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫מיעוט החלל בחלק מהסוכה ע"י‬ ‫אם מקצת מהשלחן בסוכה ומקצת בתוך הבית‪,‬‬ ‫מותר‪ ,‬אע"פ שרוב השלחן בבית ובסוכה יש ממנו רק טפח‪,‬‬ ‫איצטבא‬ ‫כ"כ הח"א‪ ,‬ובברכי יוסף כתב דבעינן רובו בסוכה‪ ,‬ואפילו‬ ‫במשהו יותר מחציו סגי‪.‬‬ ‫סימן תרל"ד‬ ‫סוכה שחללה למעלה מכ' אמה ובא למעטה ע"י‬ ‫שבונה בחלק ממנה איצטבא וכדומה‪ ,‬צריך שיהיה‬ ‫למקום האיצטבא הכשר סוכה בפני עצמו‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫מי שיש לו סוכה בשדה סמוך לביתו‪ ,‬אסור‬ ‫להוציא מביתו לסוכה דרך רה"ר או כרמלית‪ .‬וכן‬ ‫סוכה הגבוהה מכ' אמה ובנה בה איצטבא (‪-‬בנין‬ ‫סוכה פחותה מז' טפחים‬ ‫מאבנים או מעצים‪ ,‬וה"ה פאדלאג"ע שמרצפים‬ ‫שני סוכות בחצר אחת שלא עירבו עירובי חצרות‬ ‫סוכה שאין בה ז' על ז' טפחים‪ ,‬שזה שיעור מקום‬ ‫אסור לטלטל מזו לזו‪ ,‬וע"י נכרי מותר‪.‬‬ ‫על הקרקע)‪ ,‬ומראש האיצטבא עד הסכך אין יותר‬ ‫שנכנס שם ראשו ורובו של אדם ושלחן טפח‪ ,‬פסולה‪,‬‬ ‫(כדעת בית שמאי)‪ ,‬ונחלקו הראשונים אם הפסול הוא‬ ‫מכ' אמה‪ ,‬הדין תלוי היכן עשה את האיצטבא‪,‬‬ ‫מדאורייתא משום דבעינן קצת קבע ופחות מז' היא‬ ‫וכדלהלן‪:‬‬ ‫דירה סרוחה‪ ,‬או שהפסול הוא שמא ימשך אחר‬ ‫מערב יו"ט מותר‪ ,‬דאין איסור לעשות אהל עראי בחול‬ ‫המועד‪ .‬וכתב הביאור הלכה שמפשטות הסוגיה וכן‬ ‫מהרמב"ם משמע שמותר לבנות סוכה בחול המועד‪ ,‬ואפילו‬ ‫אם האיסור מלאכה בחול המועד הוא דאורייתא מותר‪ ,‬כפי‬ ‫סימן תרל"ו‬ ‫סימן תרל"ה‬ ‫שמותר לכתו בחול המועד תפילין ומזוזות לעצמו‪ ,‬ובפרט‬ ‫אם צריך להניחם במועד‪.‬‬ ‫עשית הסוכה לשם חג‬ ‫לשם מה צריך לעשות את הסוכה‬ ‫כתיב "חג הסוכות תעשה לך" ודרשו חז"ל שצריך סוכה ישנה והיינו שהניח את הסכך לפני שלושים סוכה שאולה או שהוא שותף בה יוצאים בה יד"ח‪.‬‬ ‫לעשות את הסוכה לשם צל‪ ,‬והיינו כדי שהסכך יגן יום קודם החג או אפילו בתחילת השנה כשרה‪,‬‬ ‫דיני סוכה גזולה‬ ‫עליו מהשמש והחום‪ .‬ולהלן יבואר מתי נחשב‬ ‫שהסוכה נעשית לשם צל והיא כשרה‪ ,‬ומתי נחשב אפי' לא הניחה לשם חג כיון שהניחה לשם צל‪,‬‬ ‫כתיב "חג הסוכות תעשה לך" ללמד שאין יוצאים ידי‬ ‫שהסוכה לא נעשתה לשם צל והיא פסולה‪ .‬ובסימן ומצוה לכתחילה לחדש בה דבר לשם החג כדי‬ ‫חובה בסוכה גזולה‪ ,‬אמנם דין זה נאמר רק באופן‬ ‫שהישיבה בסוכה נחשב מעשה גזילה‪ ,‬לאפוקי אם‬ ‫הבא יבואר הדין לכתחילה לעשות את הסוכה לשם שלא יבואו להתיר אפילו אם עשאה מתחילה‬ ‫לשם דירה‪( ,‬וכ"ש שבסוכות גנב"ך ורקב"ש‬ ‫חג‪.‬‬ ‫הקרקע או המחובר לה גזול‪ ,‬דקרקע אינה נגזלת‪,‬‬ ‫שבזה אף שאין זה לכתחילה ואין מברכים על זה‬ ‫סוכה שנעשתה לצל כשרה אע"פ שלא נעשתה האמורים בסימן תרל"ה מצוה לחדש בהם דבר‬ ‫משום "בוצע ברך נאץ ד' "‪ ,‬מ"מ יצא בדיעבד‪ .‬וכן היכא‬ ‫לשם מצות סוכה‪ ,‬אבל סוכה שעושה אותה לשם החג)‪ .‬ומספיק להניח מעט סכך טפח על‬ ‫שגזל עצים ועשה מהם סוכה שחכמים תיקנו שא"צ‬ ‫לצניעות בעלמא‪ ,‬או לדור בה כל השנה‪ ,‬או לאוצר‪ ,‬טפח מרובע במקום אחד (כ"כ המ"א‪ ,‬ולאפוקי אם‬ ‫להחזיר אלא דמיהם‪ ,‬יצא‪ .‬ולהלן יבוארו דינים אלו‪ ,‬וכן‬ ‫פסולה‪ ,‬ולא מועיל חידוש כל שהוא להכשירם‪ ,‬וסוכה עשה אורך יותר מטפח ורוחב פחות מטפח‪ ,‬והא"ר מצדד‬ ‫יבואר האם מותר לעשות סוכה בקרקע של רבים‪ ,‬וכן‬ ‫האם מותר לקנות סכך מנכרי או שחוששים שהקרקע‬ ‫העשויה לדור בה רק בימות החמה‪ ,‬משמע מרש"י שהיא שזה כן מועיל)‪ ,‬ואם מניח לכל אורך או רוחב הסוכה‪,‬‬ ‫שממנה נקטף הסכך גזולה מישראל‪.‬‬ ‫אפילו אין באורך הסכך או ברחבו אלא משהו סגי‪.‬‬ ‫כשרה‪.‬‬ ‫סוכת גנב"ך ורקב"ש‪ -‬סוכת נכרים או נשים או ואם עשה את הסוכה לשם חג‪ ,‬אפילו עשאה ישיבה בסוכת חבירו‪ -‬המוציא את חבירו בכח‬ ‫בהמה או כותיים כשרה אע"פ שאינם בני חיובא‪ ,‬בתחילת השנה לאחר חג הסוכות הקודם א"צ לחדש מסוכתו וישב בה יצא‪ ,‬דקרקע אינה נגזלת‪,‬‬ ‫וכן סוכת רועים (שעשו סוכה בשדה לישב בתוכה בה דבר‪ ,‬ובתוך ל' יום לסוכות בסתמא הסוכה ולכתחילה לא ישב בסוכת חבירו שלא מדעתו‬ ‫מפני השרב‪ ,‬ושומרים צאנם‪ ,‬ואינם קבועים במקום נעשית לשם חג‪ ,‬כיון שאז שואלים בהלכות החג‪( .‬שמא בעל הסוכה מקפיד שלא יראה את אכילתו‬ ‫ובדפנות לכו"ע אין דין של סוכה ישנה וא"צ לחדש ועסקיו בלי ידיעתו)‪ ,‬וכ"ש כשדעתו לגוזלה‪,‬‬ ‫אחד אלא כשאכלו את המרעה סותרים סוכתם ועוברים‬ ‫למקום אחר‪ ,‬וכן בקייצים) או קייצים (‪-‬שומרי קציעות בהם דבר‪ .‬וסוכה שצריכה חידוש‪ ,‬אם יש בה ג' דפנות אין‬ ‫עשית הדופן הרביעית נחשבת חידוש‪ ,‬אבל אם עשה בה את וממילא אין נכון לברך עליה‪ ,‬וכן לא יעשה‬ ‫השטוחות בשדה לייבש) או בורגנים של שומרי‬ ‫הדופן השלישית ודאי מהני‪ ,‬כיון שבלעדיה לא היה יכול לכתחילה סוכה בקרקע חבירו‪ ,‬אבל מותר לשבת‬ ‫העיר‪ ,‬או שומרי שדות‪ ,‬כשרה אם נעשתה לצל אע"פ‬ ‫בסוכת חבירו בשעה שאינו שם‪ ,‬דניחא ליה‬ ‫לקיםם מצות סוכה‪.‬‬ ‫שאינה דבר קבוע‪ ,‬ואפילו איכא ב' ריעותות כגון‬ ‫סוכה העומדת משנה לשנה צריך לחדש בה דבר לאיניש דליעבד מצוה בממוניה וודאי לא יקפיד‪,‬‬ ‫רועים נכרים כשרה‪ .‬וסוכות אלו כשאנו רואים‬ ‫בכל שנה‪ ,‬דאע"פ שנעשתה מתחילה לשם חג‪ ,‬אבל אם יתכן שבעה"ב יבוא בזמן שהוא שם לא‬ ‫שהם מסוככות יפה‪ ,‬שאין עושים כך בשביל‬ ‫יכנס שלא מדעתו‪ .‬ואם נטל רשות מאשתו של‬ ‫צניעות‪ ,‬מוכחא מילתא שנעשו לצל‪ .‬וסוכת בהמה העשיה הראשונה התבטלה‪.‬‬ ‫שיש שם אשפה מסריחה‪ ,‬וכ"ש אם עשויה ליפנות בה בני יוצר קדירות שעושה את הקדירות בסוכה חבירו כשאינו בביתו‪ ,‬נראה דמהני‪ ,‬דמסתמא‬ ‫פנימית ומוכרם בחיצונה‪ ,‬בפנימית אינו יוצא ידי חבירו לא יקפיד על זה‪.‬‬ ‫אדם לפעמים‪ ,‬אין להכשיר אותו המקום לסוכה‪.‬‬ ‫סוכה שנעשית מאיליה פסולה מפני שלא סוכה‪ ,‬שכיון שהיא דירתו של כל השנה אינו ניכר עשית סוכה ברה"ר‪ -‬כתב הרמ"א שלכתחילה‬ ‫נעשתה לצל‪ ,‬ועל כן החוטט בגדיש ועושה בו שדר בה לשם מצוה‪ ,‬ואם מגביה הסכך וחוזר אין לעשות סוכה בקרקע של רבים‪ ,‬ובדיעבד יצא‪.‬‬ ‫חלל לסוכה אינה סוכה‪ ,‬מפני שכשהניח שם את ומניחו כשרה (וכן סוכה שעשאה לשם חג ואח"כ וכתב המ"א שאף אם תאמר שכל ישראל מוחלים‪,‬‬ ‫התבואה לא עשה זאת לשם צל‪ ,‬וגם אם הניחה לשם היה דר שם כל השנה‪ ,‬אין מספיק להסיר את הגג‪ ,‬הרי יש לנכרים חלק ברה"ר והם לא מוחלים‪ ,‬ולכן‬ ‫צל פסולה כיון שאין על זה שם סכך בלי חלל‪ ,‬ומה אלא צריך להגביה את הסכך ולחזור ולהניחו לשם אסור לעשות סוכה ברה"ר‪ ,‬ואף שבדיעבד היא‬ ‫שעושה אח"כ חלל אפילו אם יכוין לשם סוכה כלפי סוכה)‪ ,‬אבל חידוש בעלמא אינו מועיל כיון שכל כשרה‪ ,‬מ"מ לא יברך עליה‪ ,‬ואם בירך הוי ברכה‬ ‫הסכך הוי תעשה ולא מן העשוי כיון שאינו עושה השנה הוא אוכל ושותה וישן שם בר"ן משמע שזה לבטלה‪ ,‬והא"ר ועוד אחרונים כתבו שאין זה ברכה‬ ‫שום מעשה בסכך עצמו‪ .‬אמנם אם בזמן הנחת פסול מדאורייתא‪ ,‬דהתורה מיעטה בית העשוי לדירה‪ ,‬לבטלה‪ ,‬וכן המאמר מרדכי מצדד להקל‪ ,‬ובשואל‬ ‫התבואה עשה שם חלל בגובה טפח (דבהכי חשיב ולרש"י אפילו אם אנו יודעים שעשאה לצל אסור עכ"פ ומשיב כתב שהרחוב שלפני הבית הוא שלו ולא‬ ‫אהל) באורך ורוחב ז' טפחים (כשיעור הכשר מדרבנן‪ ,‬ובחיצונה יוצא ידי חובה‪ ,‬וצריך לחדש בה מיקרי רה"ר‪ ,‬ובפרט כשיש להם כתב הרשאה‬ ‫משר העיר לעשות עירובין וסוכות אין לפקפק‬ ‫סוכה) לשם צל‪ ,‬וחטט בה אח"כ מעל החלל או דבר כיון שרק עשאה לשם צל ולא לשם סוכה‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬והנוהגים להקל בזה אין למחות בידם‪ ,‬כי רבו‬ ‫מתחתיו והשלימה לגובה עשרה‪ ,‬כשרה‪ ,‬כיון‬ ‫המתירים‪ .‬ואם באנו להחמיר שלא לעשות סמוך לפתח‬ ‫שהסכך נעשה לשם צל‪ ,‬ולענין הדפנות לא אמרינן‬ ‫ביתו‪ ,‬יצא קלקול גדול‪ ,‬שיש שעושים את הסוכה מאחורי‬ ‫תעשה ולא מן העשוי (כפי שסוכה פחותה‬ ‫הבית במקום המיוחד ליפנות שם‪ ,‬ומצוי שאותו מקום אינו‬ ‫נקי‪ ,‬ואפילו אם ירצו לנקות עכשיו לא ברור שזה מועיל‪ ,‬דזה‬ ‫סימן תרל"ז‬ ‫מעשרה שחקק בה והשלימה לעשרה כשרה)‪,‬‬ ‫בכלל בית הכסא ישן‪ ,‬ועכ"פ צריך מדינא לבדוק את‬ ‫וא"צ שהחטיטה תהיה לשם סוכה‪ ,‬כיון שמתחילה יש עליה‬ ‫הכתלים של הבית שם‪ ,‬וטוב יותר לעשות סוכה ברה"ר‬ ‫שם סוכה ע"י אותו טפח‪ .‬וסוכה זו כשירה אע"פ שמחמת‬ ‫ממש מאשר במקומות אלו‪.‬‬ ‫הגדיש אין המטר יכול להכנס לתוכה‪ ,‬כיון שאין לגדיש שום עשית סוכה באמצע סוכות‪ -‬מי שלא עשה‬ ‫דמיון לבית‪ ,‬ודעת הא"ר שמדובר שנטל מקצת הגדיש סוכה לפני סוכות‪ ,‬בין בשוגג בין במזיד‪ ,‬יכול‬ ‫סכך מעצים של נכרים‪ -‬אין לקצוץ סכך‬ ‫באופן שהמטר יכול להכנס לשם‪ .‬אבל אם חקק גם לעשות את הסוכה בחול המועד ואפילו בסוף יום‬ ‫לכתחילה מיער של נכרי אפי' מדעתו (כמבואר‬ ‫מצידי אותו חלל‪ ,‬אותו מקום שבצדדים פסול‪ ,‬השביעי‪( ,‬ובבין השמשות של סוף יום השביעי‬ ‫בסימן תרמ"ט)‪ ,‬דשמא הנכרי גזל את הקרקע‪,‬‬ ‫ואם חקק בשני הצדדים ד' אמות ונשאר בסוכה רק ב' מותר לעשותה רק ע"י נכרי‪ ,‬שהרי [בחו"ל] צריך‬ ‫וגזל אין עושים ממנו סוכה לכתחילה‪ ,‬ואין לברך‬ ‫דפנות‪ ,‬או שמתחילה היו שם ג' דפנות וחקק בצד אחד יותר לשבת בסוכה ביום השמיני‪ ,‬והוי שבות דשבות במקום‬ ‫עליו לישב בסוכה‪ ,‬אלא הנכרי יקצוץ וישראל‬ ‫מצוה דשרי)‪ .‬וכן אפשר לעבור לסוכה אחרת‬ ‫מד' אמות‪ ,‬גם המקום שהניח בו חלל טפח מתחילה‬ ‫יקנה את הסכך מהנכרי‪ ,‬וכשזה יוצא מרשות‬ ‫באמצע סוכות‪ ,‬או לאכול בסוכה אחת ולישן‬ ‫פסול‪ ,‬דהסכך שבצדדים הוא פסול‪ ,‬וסכך פסול‬ ‫הקוצץ יש כאן יאוש ברשות הראשון ושינוי רשות‬ ‫בסוכה אחרת‪ .‬וגר שנתגייר באמצע סוכות‪ ,‬עושה‬ ‫בצדדים פוסל בארבע אמות‪.‬‬ ‫ביד השני‪ ,‬וכן מהני היכא שישראל קצץ ונתן‬ ‫סוכה לימי החג הנותרים‪ ,‬ומי שנפלה סוכתו‬ ‫אין לעשות את הסכך לפני הדפנות והב"ח‬ ‫לחבירו‪ .‬ואם אינו יכול לקחת מאחר‪ ,‬מותר לקצוץ‬ ‫באמצע סוכות‪ ,‬יכול לעשותה בחול המועד‪ ,‬אבל‬ ‫בעצמו‪ ,‬ובלבד שיטול רשות מבעל הקרקע אפילו‬ ‫מכשיר בדיעבד‪ ,‬אבל הרבה אחרונים חולקים עליו‬ ‫ביו"ט אסור להקימה‪ ,‬ואפילו אם הרוח הפיל מעט‬ ‫וסוברים שאף בדיעבד פסול‪ .‬ואם עשה רוחב‬ ‫אם הוא נכרי‪ ,‬ואפשר שמותר לברך על סוכה זו‬ ‫מהסכך אין להוסיף ביו"ט‪ ,‬ועל ידי נכרי יש להתיר‬ ‫במדינותינו שרוב הקרקעות שיש לנכרים ניתנו‬ ‫טפח מהמחיצות סמוך לסכך לאורך כל הסוכה‪,‬‬ ‫אפילו אם נפל הסכך כולו‪ .‬ובמאמר מרדכי מחדש‬ ‫מותר לסכך לפני שיעשה את שאר הדפנות‪ ,‬וכמו‬ ‫להם בדינא דמלכותא‪ .‬ואם יש רשות בדינא‬ ‫שדבר שיש בו משום בנין וסתירה אסור לעשותו בחול‬ ‫דמלכותא לקחת עצים מיער זה‪ ,‬או שעצי היער הם‬ ‫המועד‪ ,‬ורק לתת את הסכך ע"ג קונדסים וכדומה הקבועים‬ ‫שנתבאר לגבי חוטט בגדיש‪.‬‬ ‫מהם כל בין השמשות של כל הח' ימים‪ ,‬או שאמר‬ ‫של שר העיר והוא נותן רשות לכל מי שירצה לקצוץ משם שכל הסכך אסור בהנאה‪ ,‬מ"מ מותר להסיר חלק מהסכך‬ ‫אני מתנה עליהם לאוכלם מתי שארצה‪ ,‬לא חלה‬ ‫בחינם או בדמים‪ ,‬או שנכרי יש לו שדות ויערות מדין ע"י נכרי‪ ,‬דהוי שבות דשבות במקום מצוה‪.‬‬ ‫עליהם קדושת הסוכה ומותר להסתפק מהם בכל‬ ‫המלכות והוא נותן רשות לישראל לקצוץ‪ ,‬יכול ישראל תנאי אינו מועיל אף אם התנה איני בודל ממנה‬ ‫עת שירצה אפילו כשהם תלויים‪ ,‬ואם התנה רק‬ ‫לקוצצם בעצמו‪ ,‬אבל אין לקצוץ בלי רשות הנכרי כל בין השמשות ואפי' נפלה‪ ,‬כיון שבבין‬ ‫על בין השמשות הראשון נאסר בבין השמשות‬ ‫שקיבלם מהמלכות‪ ,‬כיון שגזל נכרי אסור‪ ,‬ואף שהא"ר השמשות היה אסור להשתמש בה משום סותר‬ ‫השאיר דינים אלו בצ"ע יש לסמוך להקל‪ ,‬כיון שאפשר‬ ‫השני לכל שאר הימים‪ ,‬ואם התנה בסתמא איני‬ ‫לצרף לזה דעת ריא"ז בשלטי גיבורים ור"י שמתירים במקום אהל‪ ,‬אמנם לגבי היום השמיני שאיסורו משום‬ ‫בודל מהם כל בין השמשות אפשר שכלול בזה כל‬ ‫שאין רוב ישראל‪ .‬ונכרי שגנב עצים מיער פרטי‪ ,‬אף מוקצה מהני תנאי לכשיפלו‪.‬‬ ‫ח' הימים‪ .‬ואם התנה לאוכלם כשיפלו אינו כלום‪.‬‬ ‫שהבעלים לא ידע מהגניבה‪ ,‬מותר לישראל לקנות ממנו את אם הוסיף דופן אחרי שכבר נשלם שיעור הכשר‬ ‫העצים‪ ,‬אבל אם היער שייך לממשלה‪ ,‬יש לעיין אם מותר‪.‬‬ ‫וכתב הרמ"א שיש מן האחרונים שכתבו שבזמן‬ ‫סוכה‪ ,‬או שפירש שאחת הדפנות עשויה להוספה בעלמא‪,‬‬ ‫הזה אין נוהגים להתנות‪ ,‬משום שאין בקיאים‬ ‫אותה דופן אינה נאסרת‪ ,‬אבל בסתמא כל הדפנות‬ ‫הגוזל עצים ועושה מהם סוכה אף שמדאורייתא‬ ‫היטב בתנאי (והמ"ב מביא שיש מפקפקים בטעם‬ ‫נאסרות‪ .‬והעצים הסמוכים לסוכה או חבילות‬ ‫הסוכה פסולה‪ ,‬מפני שצריך לסתור את הסוכה‬ ‫זה‪ ,‬שהרי לשון התנאי מפורש בגמרא)‪ ,‬וכן נוהגים‬ ‫שזרק על הסכך מותרים‪ ,‬ועיין פרטי דין זה בסימן‬ ‫ולהחזיר את העצים לבעלים‪ ,‬מ"מ אחרי שרבנן‬ ‫בנוי התלוי בסכך‪ ,‬אבל בנוי שנותנים בדפנות כגון‬ ‫תקי"ח‪.‬‬ ‫תיקנו כדי שירצו לעשות תשובה שא"צ אלא‬ ‫סדינים המצויירים נוהגים לטלטלם מפני הגשמים‬ ‫אין נ"מ אם הסוכה חדשה או שהיא ישנה אך‬ ‫לשלם את שווי העצים (והפקר בי"ד הפקר)‪,‬‬ ‫אפילו בלי תנאי‪ ,‬מפני שי"א שאין איסור אפילו‬ ‫סיככוה לשם חג‪ ,‬אבל היושב בסוכת רועים‬ ‫ממילא אע"פ שלא חיברם ולא שינה בהם כלום‬ ‫בדפנות עצמם‪ ,‬ומ"מ טוב להתנות עליהם‪ .‬וכתב‬ ‫וכדומה מותר‪ ,‬דלא נתקדש מחמת שנכנס לשם‬ ‫יצא ויכול לברך עליה‪ ,‬אא"כ אינו רוצה לשלם את‬ ‫המ"ב שהרבה אחרונים השיגו על זה ודעתם שנוי‬ ‫דמי העצים‪ .‬ואם הוא אומר לנגזל שיחזירם לו בעין אחרי‬ ‫ואוכל שם פתו‪ ,‬אמנם אם הזמינה מתחילה לשם‬ ‫סוכות‪ ,‬מסתבר שלא יצא‪ .‬ואם אומר שישלם לו אלא‬ ‫סוכה אסור מדינא אם לא התנה‪ ,‬ובט"ז מיקל‬ ‫סוכת החג‪ ,‬או שבזמן שישב בה היתה דעתו‬ ‫שדוחהו מיום ליום יצא‪ ,‬כיון שהוא מן השבים‪ .‬והא דאסרינן‬ ‫בסדינים המצויירים כשיש חשש גנבים‪ ,‬דאנן‬ ‫לשבת בה כל ימי החג‪ ,‬אסורה‪ .‬ועיין שעה"צ (סק"ג)‬ ‫סוכה גזולה‪ ,‬זה שייך בין לענין הסכך בין לענין הדפנות‪ ,‬ולכן‬ ‫סהדי שלא תלאם על דעת שיהיו שם תמיד‪,‬‬ ‫מה הדין בעשויה לצל אבל הוא יושב בה בסוכות כמה ימים‪.‬‬ ‫הלוקח קרשים לדפנות ללא רשות אפילו ע"מ להחזירם‬ ‫ולדבריו מותר להסירם גם שלא בזמן הגשם‪ ,‬ומ"מ טוב‬ ‫מתי חל האיסור‪ -‬אין האיסור אלא כשישב פעם‬ ‫אחרי סוכות לא יצא‪ ,‬כיון שעכשיו זה גזילה‪ ,‬ואסור לברך על‬ ‫להתנות‪.‬‬ ‫סוכה כזו‪ .‬והשואל מחבירו קורות כדי להעמיד עליהם את‬ ‫אחת בסוכה‪ ,‬אבל הזמנה גרידא אינה אוסרת‪,‬‬ ‫הסכך‪ ,‬והשאילם לאחר‪ ,‬והשואל השני לא ישלם עליהם‪ ,‬י"ל‬ ‫אין לפסוע על עצי הסוכה אפילו אחרי סוכות‪,‬‬ ‫אפילו אם עשאה לשם סוכה‪ .‬וכל זה לענין האיסור שמחמת‬ ‫שאינו יוצא בזה ידי חובתו‪ ,‬ואפילו לפוסקים דס"ל שאין‬ ‫מפני שהם תשמישי מצוה כמו ציצית ולולב‪ ,‬ועל‬ ‫קדושת החג שחלה על הסוכה‪ ,‬אבל האיסור שמחמת‬ ‫מקפידים על מעמיד בסכך פסול‪ ,‬אפשר דבגזל חמיר טפי‪.‬‬ ‫סתירת אהל אסור ביו"ט בכל גווני‪ ,‬ובחול המועד מותר‪.‬‬ ‫כן יש למחות ביד הזורקים אותם במקום שרבים‬ ‫ועיין בה"ל (ד"ה דהזמנה) שדן שאם הזמנה לא מספיקה‪,‬‬ ‫הגוזל סוכה העשויה בראש הספינה או העגלה‪ ,‬או‬ ‫רגילים לפסוע עליהם אפילו אינו מקום אשפה‪.‬‬ ‫א"כ אפילו אם ישב בה אחר שקידש היום לא תיאסר מחמת‬ ‫ע"ג קרקע אם אינה מחוברת לקרקע וכ"ש אם היא על‬ ‫המסכך בהדס מותר להריח בו‪ ,‬דלא הוקצה אלא‬ ‫קדושת החג אלא לשעה שישב בה‪ ,‬כיון דלא איתקצאי בין‬ ‫גלגלים‪ ,‬וישב בה לא יצא‪ ,‬שכיון שאינה מחוברת‬ ‫משימוש והבערה כשאר עצים‪ ,‬ויש אוסרים‪,‬‬ ‫לקרקע הרי היא נגזלת‪ ,‬וכיון שלא טרח בה השמשות‪ .‬וסוכה שישב בה בשנה שעברה‪ ,‬אינה‬ ‫והט"ז והדרך החיים פסקו כדעה הראשונה‪ ,‬ואם‬ ‫אסורה עד שישב בה בשנה זו‪ ,‬כ"כ המ"א‪ ,‬ויש‬ ‫לבנותה אין כאן תקנת השבים וחייב להחזירה‬ ‫תלה את ההדס לנוי אסור להריח בו‪ ,‬ולדעת הט"ז כל‬ ‫מאחרונים שמפקפקים בזה‪ ,‬וטוב להחמיר‪.‬‬ ‫כמות שהיא‪ .‬ומשמע במ"א שגם אחרים שישבו‬ ‫זמן שאינו נוטל את ההדס משם מותר אף בתלה לנוי‪.‬‬ ‫עד מתי הסוכה אסורה‪ -‬גם ביום השמיני אסור‬ ‫בה לא יצאו ידי חובה‪ ,‬והמ"ב נשאר בזה בצ"ע‪.‬‬ ‫התולה אתרוג בסוכה לנוי מותר להריח בו לכו"ע‪.‬‬ ‫כיון שבבין השמשות של סיום היום השביעי‬ ‫הבונה סוכה בקרקע חבירו‪ ,‬והבעלים של הקרקע‬ ‫היתה אסורה‪ ,‬ולבני חו"ל אסור גם ביום התשיעי‪,‬‬ ‫הוציאו ממנה וישבו בה‪ ,‬לא יצאו ידי חובה‪ ,‬אף אם‬ ‫עוד מדיני נוי הסוכה‬ ‫שהרי ביום השמיני עדיין חייבין לאכול בסוכה‪,‬‬ ‫הבעלים השאיל לו גם את המקום‪.‬‬ ‫מי שדעתו להסיר נוי הסוכה ביו"ט מפני הגשמים‬ ‫ואם חל שבת אחר יו"ט נוהגים שלא להשתמש‬ ‫והגנבים‪ ,‬יזהר שלא לקשור בקשר גמור‪ ,‬שהרי‬ ‫גם בשבת‪ ,‬דהוי כמכין מיו"ט לשבת‪.‬‬ ‫אסור להתיר ביו"ט‪ ,‬אלא יענוב‪.‬‬ ‫אין לעשות דפנות הסוכה מיריעות שעטנז‪ ,‬וכן לא‬ ‫איסור שימוש בנוי הסוכה‬ ‫סימן תרל"ח‬ ‫יתלה שעטנז לנוי‪ ,‬אא"כ הם גבוהים מתשמיש‬ ‫אוכלין ומשקין שתולים בסוכה בדפנות או בסכך‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫כדי לנאותה‪ ,‬אסור להסתפק מהם כל שמונת ימי‬ ‫איסור שימוש בדפנות או בסכך‬ ‫אסור לחקוק פסוק "בסכת תשבו" על דלעת‬ ‫החג משום ביזוי מצוה‪ ,‬ואפילו נפלו אסורים‪,‬‬ ‫תשמישי מצוה אסור להשתמש בהם שימוש אחר כל‬ ‫וכדומה ולתלותו בסוכה‪ ,‬מפני שזה יבוא לידי‬ ‫דמיגו שהוקצו לבין השמשות הוקצו לכל החג‪,‬‬ ‫זמן שהם עומדים למצוה‪ ,‬משום ביזוי מצוה‪ ,‬ועל כן כל‬ ‫בזיון‪ ,‬וגם אסור לכתוב פסוקים מן התורה כשאין‬ ‫דכיומא אריכתא דמו לענין זה‪ ,‬ואם תלאם אחרי בין‬ ‫דבר המשמש להכשר או לנוי הסוכה אסור להשתמש‬ ‫זה ספר שלם‪ ,‬ואף שנוהגים התר בדבר היינו כדי‬ ‫השמשות מתחיל האיסור מבין השמשות הבא‪ ,‬ובשבת‬ ‫בו שימוש אחר‪ ,‬ובדפנות הסוכה ובסכך מלבד הדין‬ ‫ויו"ט אסורים בטלטול אפילו אם נפלו משום‬ ‫הכללי של תשמישי מצוה יש ילפותא מיוחדת‬ ‫להתלמד אבל שלא לצורך אסור‪.‬‬ ‫שהוקצו למצותם (אפילו לדעת המתירים מוקצה‬ ‫לאוסרם‪ ,‬וכן יש לאסור דבר שנאסר בתחילת החג אף‬ ‫שכבר אינו משמש לסוכה‪ ,‬משום מיגו דאתקצאי‪.‬‬ ‫ביו"ט כמבואר בסימן תצ"ה)‪ ,‬ואם נפלו על השלחן‬ ‫ולהלן יבוארו פרטי האיסור‪ ,‬וכן יבואר אם מועיל תנאי‬ ‫וא"א לאכול כך‪ ,‬י"א שמותר לטלטלם כיון שזה לצורך אוכל‬ ‫להתיר או לא‪.‬‬ ‫סימן תרל"ט‬ ‫נפש‪ ,‬והפמ"ג מסיק שאם אפשר יטלטלם טלטול מן הצד‪,‬‬ ‫אסור להשתמש בימי הסוכות בדפנות או בסכך‪ ,‬וכתב הבה"ל שאם הרבה קיסמים נושרים על השלחן אפשר‬ ‫סוג שימוש המבטל את השימוש בהם לשם סוכה‪ ,‬שגם בשבת מותר לטלטל אם נמאס מזה‪ ,‬כדין גרף של רעי‪.‬‬ ‫אבל בחול המועד לא שייך איסור טלטול ומותר‬ ‫דכתיב "חג הסוכות שבעת ימים לד' "‪ ,‬כשם שחל‬ ‫מי שיכול לעשות סוכה רק מעבר לנהר‪ ,‬יש‬ ‫להחזירם אם נפלו‪ .‬ואם תלה אתרוג לנוי מותר לטלטלו‬ ‫שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על‬ ‫מקילים לעבור לשם בספינה קטנה ע"י נכרי‪ ,‬אבל‬ ‫בחול המועד ולצאת בו ידי חובה‪ ,‬ומותר אף למוכרו‪.‬‬ ‫הסוכה‪ ,‬אמנם תשמיש שאינו מבטל את שימוש‬ ‫הרבה מחמירים בזה‪.‬‬ ‫אם יודע שהילדים יאכלו ממה שתולה לנוי סוכה‬ ‫הסוכה‪ ,‬כגון להשען עליה או להניח עליה דברים‬ ‫דיני ישיבת הסוכה‬ ‫מוטב שלא לתלות‪ ,‬מפני שיבואו לידי חילול שבת‬ ‫מותר‪ ,‬כיון שעדיין קדושתה עליה‪.‬‬ ‫כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים" ודרשו חכמים‬ ‫יכול‬ ‫בניתוק החוטים‪ ,‬וגם האכילה אסורה‪ ,‬אכן אם‬ ‫פרטי האיסור‪ -‬א' אפילו אם עשה סוכה אחרת‬ ‫"תשבו" כעין תדורו‪ ,‬והיינו שיעשה את הסוכה למקום‬ ‫לתלות בגובה שהילדים לא מגיעים לשם או שאין‬ ‫ואינו צריך לראשונה אסור‪ .‬ב' אפילו אם הסוכה‬ ‫מגוריו העיקרי‪ ,‬ולא יעשה מחוץ לסוכה דברים שדרך‬ ‫לו ילדים‪ ,‬מצוה לתלות נוי סוכה‪ ,‬וכ"כ השל"ה‬ ‫נפלה אסור להשתמש בה י"א מדאורייתא וי"א‬ ‫לעשותם רק בביתו‪ .‬ולהלן יבוארו מה חייבים לעשות‬ ‫שראוי ליפות את הסוכה בקרמין ובסדינים‬ ‫בסוכה‪ ,‬ומה מותר לעשות מחוץ לסוכה‪ ,‬ודיני כבוד‬ ‫מדרבנן‪ .‬ג' אסור ליטול מהדפנות או מהסכך‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫ולתלות בה פירות חשובים‪.‬‬ ‫אפילו קיסם לחצוץ בו שיניו‪ .‬ד' אם הוסיף בסכך עד‬ ‫אם התנה בשעה שתלה את נויי הסוכה או לפני מצות ישיבה בסוכה היינו שיהיה אוכל ושותה‬ ‫שאין גשמים יורדים לתוכה שי"א שזה פוסל את הסוכה‪ ,‬אף‬ ‫השקיעה סמוך לבין השמשות ואמר איני בודל וישן ומטייל ומדבר עם חבירו ודר בסוכה כל ז'‬ ‫אחרונים שמי שאינו יכול לישן בסוכה עם אשתו‬ ‫הימים בין ביום בין בלילה‪ ,‬כדרך שהוא דר בביתו מותר‪ ,‬אבל תבשיל העשוי מה' מיני דגן‪ ,‬לדעת‬ ‫לא יבטל זמן עונה ול"ט‪ ,‬ואינו חייב לחזור לסוכתו‬ ‫בשאר ימות השנה‪ .‬ועיין בסימן תרס"ח מה הדין השו"ע אם קובע עליו‪ ,‬והיינו שאוכלו בחבורה או‬ ‫לאחר תשה"מ אלא ישן בביתו עד עמוד השחר‪.‬‬ ‫בשיעור חשוב שקובע סעודתו בזה (וכתב המאמר‬ ‫בחו"ל ביום השמיני‪.‬‬ ‫בליל יו"ט ראשון חובה לאכול בסוכה לפחות‬ ‫ראוי לדבר בסוכה רק דיבורי קדושה ותורה‪ ,‬מרדכי שהדבר תלוי בו‪ ,‬אע"פ שאין דרך בני אדם לקבוע‬ ‫כזית פת‪ ,‬ואע"פ שבשאר הימים אין חייבים‬ ‫ולמעט מלדבר בה דברי חול‪ ,‬מפני שקדושתה סעודה על שיעור זה)‪ ,‬צריך סוכה מדינא ויברך לישב‬ ‫לאכול בסוכה אא"כ אוכל יותר מכביצה פת‪,‬‬ ‫גדולה מאד‪ ,‬וכ"ש שיהיה זהיר מלדבר שם לשון בסוכה‪ ,‬ודעת המ"א שדינו ממש כמו פת שכבר‬ ‫אפילו בשבת ויו"ט שחייבים לאכול כזית פת (ולא‬ ‫הרע ורכילות ושאר דיבורים האסורים‪ ,‬ומ"מ כשהוא במעט יותר מכביצה חייב בסוכה‪ ,‬אכן דעת‬ ‫בעינן יותר מכביצה אלא למצוה בעלמא‪ ,‬ובדיעבד‬ ‫צריך לדבר מענייני עסק לא יצא מהסוכה‪ ,‬כדי שלא יפסיד האחרונים שלא לברך לישב בסוכה בלא קביעות‬ ‫סגי בכזית)‪ ,‬מ"מ בליל יו"ט ראשון של סוכות‬ ‫סעודה‪ .‬והסכימו כמה אחרונים שנכון להחמיר‬ ‫המצוה לשבת בסוכה‪.‬‬ ‫אסור לאכול מחוץ לסוכה אפילו כזית‪ ,‬ומשו"ה‬ ‫קביעת דירתו בסוכה‪ -‬כל ז' הימים אדם עושה שלא לקבוע סעודה לאכילת בשר ודגים וגבינה‬ ‫אם אכל כזית בסוכה יצא יד"ח ומברך עליו לישב‬ ‫ביתו עראי וסוכתו קבע‪ ,‬ויכניס לסוכה את הכלים מחוץ לסוכה ומ"מ אף בקביעות לא יברך‪ ,‬אבל שלא‬ ‫בקביעות אין להחמיר כלל‪ .‬והח"א מחמיר בזה גם‬ ‫והמצעים הנאים‪.‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬אמנם אם יש לו יותר בודאי נכון שיאכל‬ ‫לענין פירות בקביעות‪ ,‬והמ"ב לא העתיקו מפני שבדרך‬ ‫יותר מכביצה‪ ,‬די"א שזה השיעור‪( ,‬ואם כבר קיים‬ ‫החיים ובשע"ת בשם הגינת ורדים מקילים בזה‪.‬‬ ‫יכניס‬ ‫‪-‬‬ ‫הסוכה‬ ‫וכבוד‬ ‫לסוכה‬ ‫הכנסת כלים‬ ‫מצות אכילה בסוכה‪ ,‬יכול לאכול כביצה מחוץ לסוכה)‪.‬‬ ‫לסוכה כלי שתיה כגון אשישות וכוסות‪ ,‬אפילו אם‬ ‫הם מחרס ואפילו לאחר השתיה‪ ,‬אבל כלי אכילה שתיה מחוץ לסוכה‪ -‬מותר לשתות מים מחוץ וצריך לאכול את הכזית בכדי אכילת פרס‪ ,‬ולא‬ ‫לאחר האכילה כגון קערות וקדירות יניח מחוץ לסוכה‪ ,‬ולענין יין דעת הרמ"א שדינו כפירות יאכל מיני תרגימא או פת כיסנין אלא פת גמורה‪,‬‬ ‫לסוכה (ומ"מ אם הכניסם לסוכה או שעשה שאפילו בקבע סעודה עליו אינו חייב בסוכה‪ ,‬מפני שזה ספק דאורייתא‪ ,‬וכן לא יאכל עד שיהיה‬ ‫בסוכה תשמיש בזוי‪ ,‬אין הסוכה נפסלת בכך‪ ,‬ומ"מ וכמה אחרונים מפקפקים בזה ודעתם שאם שותה ודאי לילה‪ ,‬ואם אכל בבין השמשות יחזור ויאכל‬ ‫נכון לכתחילה להחמיר בזה משום שיש פוסלים)‪ ,‬ויש יין בקביעות חייב בסוכה‪ ,‬ובפרט אם קבעו לשתות משתחשך אך לא יחזור לברך לישב בסוכה‪ ,‬ובלילה‬ ‫מחמירים שלא להכניס קדירה אף קודם אכילה‪ ,‬בחבורה בודאי הוי קבע גמור‪ ,‬ומ"מ לענין ברכה השני בחו"ל יכול לאכול בבין השמשות‪( ,‬וע"ע בה"ל אם‬ ‫הסכימו כמה אחרונים שלא לברך‪ .‬וראוי ונכון יכול לעשות קידוש מבעוד יום קצת על היין‪ ,‬והמוציא‬ ‫והעולם נזהרים בזה‪ ,‬ומי שדרכו בכל השנה לערות‬ ‫לכתחילה שלא לשתות בקבע אפילו שאר משקין ולישב בסוכה בלילה)‪ .‬ויאכל לפני חצות‪ ,‬ובדיעבד אם‬ ‫מהקדירה לקערה בבית החיצון בודאי צריך להזהר‬ ‫כמו מי דבש ושיכר אלא בתוך הסעודה‪ ,‬או לא אכל לפני חצות יאכל אחרי חצות‪ ,‬אך לא יברך‬ ‫בזה‪ ,‬ומ"מ מי שאין לו כלי והוא צריך לאכול מן‬ ‫שעכ"פ יאכל מתחילה פת יותר מכביצה‪ ,‬או שאר אז לישב בסוכה אא"כ אוכל יותר מכביצה‪ .‬וכתב‬ ‫הקדירה מותר להכניסה‪ .‬ואין להכניס לסוכה כלים‬ ‫תבשיל העשוי מה' מינים אם קובע סעודתו על הרמ"א שלא יאכל בערב יו"ט מחצות ואילך כדי‬ ‫שמשהים בהם קמח ועריבות שלשים בהם וכלים‬ ‫זה‪ ,‬ויברך לישב בסוכה‪ ,‬ויוצא לכל הדעות‪ .‬שיאכל בסוכה לתאבון‪ ,‬והאחרונים הסכימו שרק‬ ‫של בשמים שאין דרך להחזיק בדירתו אלא בבית‬ ‫ובשעה"צ (ס"ק ל"ג) מביא מחלוקת מה הדין לענין קפה)‪ .‬מתחילת שעה רביעית שאחרי חצות אסור‪,‬‬ ‫החיצון‪ ,‬וכן כד או דלי ששואבים בו מים מהנהר‬ ‫והא דאיתא בגמרא אוכלים ושותים בסוכה‪ ,‬היינו לאחר ובסימן תע"א מבואר פרטי הדינים בזה‪.‬‬ ‫אחרי ששתה מהם‪ ,‬וכן כל דבר שאין דרכו להיות האכילה שדרך לשתות צריך לשתות בסוכה מפני שזה נכלל‬ ‫בחדר המגורים שלו‪ .‬ואין לעשות בסוכה שום בסעודה‪ ,‬ואפשר לפי זה שגם מים בתוך הסעודה אין כדאי לדעת הגר"א שבפסח מצוה לאכול מצה כל ז' ימי‬ ‫הפסח‪ ,‬אלא שהמצות עשה היא רק בערב ואח"כ‬ ‫תשמיש בזוי כגון שטיפת קערות‪ ,‬כדי שלא יהיו לשתות מחוץ לסוכה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫המצוות בזויות עליו‪ ,‬ובשטיפת כוסות ליכא מי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו אינו אלא מצוה בעלמא‪ ,‬אפשר דה"ה בסוכות‬ ‫מצוה לכתחילה לאכול פת כל ז' ימים ולברך לישב‬ ‫קפידא‪ ,‬ואסור להשתין בסוכה אפילו בכלי‪ ,‬אע"פ מים וכ"ש פת דרך עראי‪ ,‬הרי זה משובח‪.‬‬ ‫שעושה כן בביתו ותשה"מ מותר בסוכה‪ ,‬דאינו תשמיש ברכת לישב בסוכה על פת הבאה בכיסנין‪ -‬בסוכה‪.‬‬ ‫האוכל פת הבאה בכיסנין יחד עם קפה או בלי לימוד תורה בסוכה‪ -‬כל ז' הימים לומד בתוך‬ ‫בזוי‪ ,‬דהוא בכלל תשבו כעין תדורו‪ ,‬וגם הוא קיום מצוה‪.‬‬ ‫הכנסת מנורה לסוכה‪ -‬אם הסוכה גדולה יכניס קפה אבל קבע עליו סעודה‪ ,‬אף שאינו מברך הסוכה‪ ,‬וכשמבין ומדקדק במה שלומד ויותר טוב‬ ‫את המנורה לסוכה‪ ,‬אמנם המנהג שלא להכניס נר המוציא כיון שאוכל פחות משיעור שדרך לקבוע לו ללמוד בבית‪ ,‬יכול ללמוד בבית‪ ,‬והכל לפי הענין‬ ‫של חרס לסוכה‪ ,‬וכן מקידה של חרס ואפילו עליו סעודה‪ ,‬צריך לאכול זאת בסוכה ולברך לישב היכן דעתו מיושבת יותר‪ ,‬ואם יש לו טורח להביא‬ ‫חדשה אין כדאי כ"כ להכניסה לסוכה‪ ,‬ואם היא בסוכה‪ .‬ואם לא קבע סעודה אבל אכל יותר לסוכה את כל הספרים אפשר דפטור‪ ,‬אכן אם יש‬ ‫מצופה בקוניא מותר כמו כלי זכוכית‪ .‬ואם הסוכה מכביצה‪ ,‬יש דעות בין האחרונים אם צריך לברך לו מקום להניחם שם בכל ימי החג חייב‪ ,‬דאין זה‬ ‫קטנה והיינו בשיעור שיש חשש שהנר יגרום לישב בסוכה‪ ,‬ובשערי תשובה כתב שאם אוכל טורח‪.‬‬ ‫לשריפה צריך להניח את המנורה מחוץ לסוכה כגון זאת בשבת ויו"ט בבוקר אחרי הקידוש במקום תפילה בסוכה‪ -‬המתפלל יתפלל בסוכה או בבית‬ ‫בחלון הבית הצמוד לסוכה‪ ,‬אפילו אם היא מזהב‪ ,‬גזירה לאכול סעודה לכו"ע יכול לברך‪ ,‬ובחול אין כדאי במקום שיש לו יותר מנוחה להתפלל בכונה‪ ,‬ואם‬ ‫שמא יפחד ויצא מן הסוכה‪ ,‬וי"א שחששו חכמים שהסוכה לברך דספק ברכות להקל‪ ,‬אכן מנהג העולם לברך יש בית הכנסת בעירו ילך לבית הכנסת‪ ,‬שהרי בכל‬ ‫תישרף ותתבטל מצות סוכה‪ .‬ואם מטבעו הוא מצטער גם בחול‪ ,‬וכדי להנצל מחשש ברכה לבטלה יראה השנה מניח ביתו ומתפלל בבית הכנסת‪.‬‬ ‫לאכול שלא במקום הנר יש להקל להכניס את הנר שלא לצאת מיד אחרי אכילתו אלא ישאר לשבת הבדלה יעשה בסוכה כמו שעושה בביתו בכל‬ ‫השנה‪ ,‬ומי שרגיל כל השנה לשמוע הבדלה בבית הכנסת‪,‬‬ ‫לעששית או למנורה ולהכניסם לסוכה‪ ,‬אם לא שם זמן מה‪ ,‬ויכוין בברכתו על האכילה והישיבה‪.‬‬ ‫שהסוכה נמוכה מאד ויש חשש שהאש תתקרב פטור משינה בסוכה מחמת צינה או מחמת יכול לעשות כך גם בסוכות‪.‬‬ ‫שאינו יכול להיות שם עם אשתו‪ -‬כתב הרמ"א‬ ‫לסכך‪.‬‬ ‫פטור מצטער בירידת גשם וכדומה‬ ‫שינה מחוץ לסוכה‪ -‬אסור לישן מחוץ לסוכה שמה שנוהגים שאין ישנים בסוכה אלא רק‬ ‫המצטער בישיבתו בסוכה פטור מן הסוכה‪ ,‬ועל כן אם‬ ‫אפילו שינת עראי‪ ,‬דלפעמים זה מספיק לאדם המדקדקים במצוות‪ ,‬י"א משום צינה‪ ,‬דיש צער‬ ‫יורד גשם מותר לצאת מהסוכה ולאכול ולישן בבית‪,‬‬ ‫והוי ליה קבע‪ ,‬ואפילו להניח ראשו בין ברכיו שודאי לא לישן במקומות הקרים‪( ,‬ומי שאין לו כרים‬ ‫ולהלן יבואר מתי יכול לצאת מן הסוכה מחמת גשם‪,‬‬ ‫מתי צריך לחזור לסוכה לאחר הפסקת הגשם‪ ,‬ומה‬ ‫ישתקע בשינה אסור‪ .‬ואפשר שפחות מכדי הילוך וכסתות כראוי ויש צינה אין לו להחמיר לישן‬ ‫יעשה בלילה הראשון אם יורד גשם‪ .‬ובסימן תר"מ‬ ‫מאה אמה אף עראי לא חשיב‪ .‬ומי שנאנס וישן בסוכה)‪ ,‬והרמ"א מבאר המנהג שמצות סוכה היא‬ ‫יבוארו עוד מדיני מצטער‪.‬‬ ‫מחוץ לסוכה‪ ,‬צריך ללכת לסוכה מיד כשיתעורר‪ .‬איש ואשתו כדרך שהוא דר בביתו כל השנה‪,‬‬ ‫אכילה מחוץ לסוכה‪ -‬מותר לאכול אכילת עראי ובמקום שאינו יכול לישן עם אשתו כגון שאין פטור מצטער‪ -‬אם יש בסוכה שרב או יתושים‬ ‫מחוץ לסוכה‪ ,‬ואפילו תלמיד חכם אם רוצה שלא להחמיר להם סוכה מיוחדת פטור‪ ,‬וטוב להחמיר להיות והאדם מצטער מכך יכול ללכת לביתו‪ .‬וכן אם‬ ‫על עצמו רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצוות‪ ,‬שם עם אשתו כמו בביתו אם אפשר שתהיה לו המאכל מתקלקל מחמת השרב או היתושים‪ ,‬או‬ ‫ואכילת עראי היינו כביצה פת‪( ,‬אבל מעט יותר סוכה מיוחדת‪ .‬עכ"ד‪ .‬וכתב המ"ב שהגר"א והמ"א שקר מאד והמאכלים השמנים נקרשים לפניו או‬ ‫מכביצה חשיב קבע אפילו אם אכלו דרך עראי)‪ ,‬וכן מותר סוברים שגם מי שאינו יכול לישן בסוכה עם שהאדם עצמו מצטער מכך‪ ,‬יכול לאכול בבית‪ ,‬אמנם‬ ‫לטעום את התבשיל מחוץ לסוכה אפילו כמה אשתו חייב בסוכה‪ ,‬והמ"א מלמד זכות על העולם לפני שהגיע לאכילת המאכלים הנקרשים צריך לאכול‬ ‫פעמים ואפי' לבלוע‪ ,‬ומותר לשתות מים או דחשיב מצטער כשאינו יכול להיות שם עם בסוכה‪ ,‬וא"צ לחזור עד שיגמור סעודתו‪ ,‬אפילו אם‬ ‫לאכול פירות מחוץ לסוכה‪ ,‬ואפילו לקבוע על אשתו‪ ,‬אמנם לפי זה אם אינו מצטער כגון שלא אוכל אח"כ מאכלים שאינם נקרשים‪ ,‬אמנם אם‬ ‫פירות או בשר ודגים וגבינה ושאר מיני מאכל בזמן עונה חייב לישן בסוכה‪ .‬ומשמע מכמה יכול לסדר בלא טורח גדול שהמאכל לא יקרש‪,‬‬ ‫שמתחילה ישב לאכול בביתו מחמת הגשמים‪ ,‬אין ואוכל שם‪ ,‬ועיין בשער הציון שדן האם ביוצא באמצע‬ ‫כגון להניחו בתוך קערה עם מים חמים‪ ,‬צריך‬ ‫מחייבים אותו לחזור לסוכה עד שיגמור סעודתו‪ ,‬שלחנו להתפלל מנחה או מעריב ובדעתו לחזור מיד לסוכתו‬ ‫לעשות כך ואינו פטור מסוכה‪ .‬ואם מנשבת רוח‬ ‫וי"א שלא מספיק שישב לאכול‪ ,‬ודווקא כשהתחיל לאכול צריך לחזור ולברך)‪ ,‬אבל אם יצא לעשות צרכיו או‬ ‫לתוך הסוכה ועי"ז נושרים קיסמים מהסכך לתוך‬ ‫אין חייב לחזור לסוכה‪ .‬ואם הלך לישן בביתו מחמת להביא איזה דבר לסוכה והיה בדעתו לחזור מיד‬ ‫המאכל‪ ,‬אם הוא איסטניס שאנינא דעתיה יכול‬ ‫הגשמים‪ ,‬או שמתחילה נשאר לישן בביתו מחמת א"צ לחזור ולברך אפי' בשעת אכילה שני'‪ ,‬ולפי זה‬ ‫לצאת מן הסוכה‪ ,‬ומשמע שאם אין דעתו אנינא אסור‪,‬‬ ‫הגשמים‪ ,‬א"צ לחזור אם כבר שכב (ואפילו אם שכב אפילו אם עשה כך כל ז' הימים מברך רק פעם אחת‪ .‬וי"א‬ ‫וצ"ע למה לא נחשב מצטער במה שצריך להוציא את‬ ‫בבגדיו י"ל שא"צ לקום וללכת לסוכה‪ .‬פמ"ג‪ .‬אכן במחצית שכיון שיצא בין האכילות אפי' ע"ד לחזור מיד‪,‬‬ ‫הקיסמים מהמאכל‪ ,‬ואולי דווקא כשנושרים מעט קיסמים‬ ‫השקל מסתפק בזה‪ ,‬וכן בבכורי יעקב מפקפק בזה)‪ ,‬צריך לברך על האכילה השניה‪.‬‬ ‫צריך שתהא אנינא דעתיה‪.‬‬ ‫ואפילו אם התעורר א"צ לחזור לסוכה בלילה‪ ,‬ואם‬ ‫מתי יצא מן הסוכה מחמת הגשמים‪ -‬ירדו‬ ‫מי שהולך לסוכת חבירו באמצע האכילה‪,‬‬ ‫עדיין לא שכב צריך לחזור לסוכה (מ"א)‪ ,‬ובבגדי‬ ‫גשמים יכול לפנות את הסוכה אם ירדו בשיעור‬ ‫לדעת המ"א ההליכה היא הפסק‪ ,‬ואם אוכל שם‬ ‫ישע ובמאמר מרדכי מסתפקים בזה‪ ,‬דשמא אחרי‬ ‫דבר שאסור לאכול מחוץ לסוכה צריך לחזור‬ ‫שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל‪ ,‬ואפילו תבשיל‬ ‫שטרח להכניס את הכרים והכסתות לא הטריחוהו‬ ‫של פול שמתקלקל מהר ע"י מעט מים‪ ,‬ואף אם‬ ‫ולברך‪ ,‬אע"פ שהיה בדעתו מתחילה ללכת לשם‬ ‫לחזור ולהעלותם‪ ,‬ואם פשט בגדיו‪ ,‬כתב הפמ"ג שגם‬ ‫ולחזור מיד‪ ,‬אבל דעת כמה אחרונים (בסימן ח')‬ ‫אין לפניו תבשיל ישער בשיעור זה‪ ,‬ומי שאינו בקי‬ ‫למ"א י"ל שא"צ לחזור לסוכה‪ ,‬ובבכורי יעקב מסתפק גם‬ ‫בשיעור זה ישער מתי היה יוצא מהבית אם היו‬ ‫שהליכה אינה הפסק‪ ,‬וא"כ אם היה בדעתו ללכת‬ ‫בזה‪ .‬וכן השוכב בסוכה וסגר את גג הסוכה מחמת‬ ‫א"צ לברך‪ ,‬וספק ברכות להקל‪ .‬ובבית מאיר משמע‬ ‫יורדים גשמים‪ ,‬ואם הטיפות לא יורדות במקום‬ ‫הגשמים‪ ,‬א"צ לעלות על הסכך ולפתוח את הגג‪,‬‬ ‫שהוא יושב שם‪ ,‬צריך לאכול בסוכה עד שירדו‬ ‫שאף אם מתחילה לא היה בדעתו ללכת לשם א"צ לברך‪ ,‬אך‬ ‫אכן אם יכול לפתוח את הגג מתוך הסוכה צריך‬ ‫עליו ועל שולחנו‪ ,‬ואפשר שיכול לברך לישב‬ ‫כיון שיש עוד דעות בזה אין כדאי לצאת באמצע הסעודה‪.‬‬ ‫ודעת החיי אדם שבסוכת חבירו צריך לברך לכו"ע אע"פ‬ ‫לפותחו‪ ,‬דאין זה אלא מעט טירחה ולא חשיב‬ ‫בסוכה‪ ,‬אך אם הוא איסטניס ומצטער בזה יכול‬ ‫שאינו אוכל שם‪ ,‬כיון שאין דרך לקבוע שם סעודה‪( ,‬ודלא‬ ‫מצטער‪ ,‬ואם הוא באמצע סעודה אפשר שצריך גם לעלות‬ ‫לצאת ועכ"פ לא יברך‪ .‬ולענין שינה א"צ לשער‬ ‫כמו שנפסק במ"ב כדעת הגר"ז) אמנם כל זה דווקא‬ ‫על הסכך‪ .‬ואם עלה עמוד השחר והתעורר משנתו‬ ‫בכדי שיתקלקל התבשיל‪ ,‬דבגשמים מועטים זה‬ ‫כשרוצה לשבת שם‪ ,‬אבל בנכנס לגבות חובו וכדומה שאין‬ ‫מעצמו צריך לחזור לסוכה‪ ,‬וא"צ להעירו‪ ,‬וגם הוא‬ ‫לו נ"מ אם זה סוכה בית או חוץ‪ ,‬לכו"ע א"צ לברך‪.‬‬ ‫צער לישן שם‪.‬‬ ‫לא צריך לבקש מאחרים שיעירוהו‪.‬‬ ‫אם שכח לברך לישב בסוכה עד שהתחיל לאכול‪,‬‬ ‫ירדו גשמים בלילה הראשון‪ ,‬דעת הרמ"א‬ ‫כל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם אינו‬ ‫שצריך לאכול כזית אף אם יורדים גשמים‪ ,‬דס"ל‬ ‫יברך אפילו אחרי ברכת המזון‪ ,‬מפני שגם הישיבה‬ ‫מקבל שכר ואינו אלא הדיוט‪ ,‬וההולך לסוכה‬ ‫שבלילה הראשון גם מצטער חייב בסוכה‪ .‬ויקדש‬ ‫היא מצוה‪ ,‬ואם עדיין לא בירך ברכת המזון יברך‬ ‫כשיורד גשם ומברך לישב בסוכה הוי ברכה‬ ‫בסוכה ויברך שהחיינו ויאכל כזית בסוכה‪ ,‬ואת‬ ‫ויאכל מעט‪.‬‬ ‫לבטלה אפילו אם אוכל שם אכילת קבע‪ ,‬ודווקא‬ ‫מי שקידש בלילה הראשון של סוכות והתחיל‬ ‫שאר הסעודה יאכל בביתו‪( ,‬וזה עדיף מאשר‬ ‫במצטער שיש בו צד איסור של חילול יו"ט‪ ,‬ואפילו בחול‬ ‫לאכול ואח"כ ראה שהגג שמעל הסוכה היה סגור‪,‬‬ ‫המועד חייב לכבדו‪ ,‬אבל אם אינו מצטער רשאי להחמיר‪.‬‬ ‫לקדש ולברך שהחיינו ולאכול בבית ובסיום‬ ‫יאכל שוב כזית ויברך לישב בסוכה‪ ,‬אבל לא יחזור‬ ‫ומי שפטור מחמת טירחה לחזור לסוכה‪ ,‬כגון שיצא מחמת‬ ‫הסעודה לאכול כזית בסוכה‪ ,‬מפני שאז יצטרך‬ ‫על הקידוש וברכת שהחיינו‪.‬‬ ‫הגשמים והם פסקו‪ ,‬מקבל שכר אם חוזר‪ ,‬וכ"ש שמקיים‬ ‫לחזור ולברך שהחיינו)‪ .‬וי"א שאפילו בלילה‬ ‫בזה מצות ישיבה בסוכה‪ .‬וכשיוצא מן הסוכה מכח‬ ‫הראשון מצטער פטור‪ ,‬ועל כן הכריעו כמה‬ ‫הגשמים לא יבעט ויצא‪ ,‬אלא יצא כנכנע‪ ,‬כעבד‬ ‫אחרונים שאף שמחויב לאכול בסוכה מחמת ספק‬ ‫סימן תר"מ‬ ‫שמוזג כוס לרבו ושפכו על פניו‪.‬‬ ‫לא יברך לישב בסוכה‪ ,‬דספק ברכות להקל‪ ,‬עוד‬ ‫כתבו שראוי להמתין עד חצות הלילה פן יעבור‬ ‫ברכת לישב בסוכה‬ ‫הגשם שאז יוכל לברך ולאכול ולקיים את המצוה‬ ‫מי חייב בסוכה‬ ‫מעיקר הדין כל הנכנס לסוכה ושוהה בה מברך ברכת‬ ‫לכו"ע‪ ,‬ולא ימתין יותר מחצות‪ ,‬דגם זמן אכילת סעודה‬ ‫המצוות על ישיבת הסוכה‪ ,‬אמנם המנהג לברך על נשים פטורות מן הסוכה מפני שזו מצות עשה‬ ‫ראשונה לכתחילה הוא עד חצות‪ .‬ואם הוא מצטער ברעב או‬ ‫האכילה שהיא עיקר דירתו של אדם ולפטור את שאר‬ ‫בשינה ע"י המתנתו אין לו להמתין‪ ,‬ואם יש אצלו אורחים‬ ‫הדברים שעושה בסוכה‪ ,‬ולהלן יבוארו פרטי הדינים שהזמן גרמא‪ ,‬וכן עבד דינו כאשה‪ .‬וכתב המ"ב‬ ‫עניים אפשר שיש איסור להמתין‪ .‬ויש אחרונים שכתבו‬ ‫שאם הם רוצות לשבת בסוכה נהגו לברך‪ ,‬אבל‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫שאין להמתין כ"כ מלאכול הוא ובני ביתו‪ ,‬דאין‬ ‫מתי מברכים לישב בסוכה‪ -‬י"א שמברכים אחרים לא יברכו בשבילן אפילו אינן יודעות לברך‬ ‫מניעת שמחת יו"ט יותר מזה‪ ,‬אלא ימתין כשעה‬ ‫ברכת לישב בסוכה בכל ישיבה בסוכה‪ ,‬כיון שגם בעצמן‪ ,‬אא"כ אותם אחרים מברכים בשביל‬ ‫או שתים‪ ,‬ואם לא פסקו יעשה קידוש בסוכה‬ ‫הישיבה והעמידה בסוכה היא מצוה‪ ,‬ולדבריהם עצמם‪ .‬ומי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב‬ ‫ויאכל בביתו כנ"ל‪ .‬ואם פסקו הגשמים צריך לחזור‬ ‫אם יצא יציאה גמורה לעשות ענייניו (לאפוקי אם בסוכה‪.‬‬ ‫ולאכול מעט יותר מכביצה בסוכה ולברך לישב‬ ‫יצא לעשות צרכיו או להביא איזה דבר לסוכה ולא טומטום ואנדרוגינוס חייבים בסוכה מספק‪ ,‬ומ"מ‬ ‫בסוכה (אבל אם אוכל כביצה או פחות אינו יכול לברך‬ ‫הסיח דעתו)‪ ,‬ולא היה בדעתו לחזור מיד‪ ,‬צריך לא יברכו‪ ,‬ואם הם רוצים לברך הרשות בידם‪.‬‬ ‫לישב בסוכה)‪ ,‬אפילו אם כבר בירך ברהמ"ז ואפילו‬ ‫לברך כשחוזר לסוכה אע"פ שאינו אוכל שם‪ ,‬קטן פטור מן הסוכה‪ ,‬ואם אינו צריך לאמו והיינו‬ ‫אחר חצות‪ ,‬אמנם אם כבר שכב א"צ לקום ממיטתו‪.‬‬ ‫ואפילו מאה פעמים ביום‪ .‬וי"א שאין מברכים אלא כבן חמש או שש כל חד לפום חורפיה (‪-‬בן חמש‬ ‫ובחיי אדם כתב שראוי להמתין כל הלילה שאם יפסקו‬ ‫בשעת אכילה‪ ,‬ואפילו אם יושבים בסוכה שעה בחריף ובן שש באינו חריף‪ ,‬ולדעה זו אין נ"מ אם אביו בעיר‬ ‫הגשמים יאכל בסוכה‪ ,‬וכעין זה איתא במעשה רב‪ ,‬אכן‬ ‫לפני האכילה אין מברכים‪ ,‬דהברכה שמברכים או לא‪ .‬והגר"א כתב שמה שכתוב בשו"ע בן חמש הוא טעות‬ ‫הגר"א לשיטתו שפסק כהתוס' שמצטער פטור גם בלילה‬ ‫אח"כ על האכילה פוטרת אותה וגם פוטרת את סופר)‪ ,‬חייב בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכו‬ ‫הראשון‪ ,‬ומה שכתב שאסור לישן הינו באינו מצטער‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫השינה והטיול והלימוד וכו' כיון שהיא העיקר‪ .‬במצוות‪ .‬ואם אין לו אב‪ ,‬י"א שאמו ובי"ד חייבים‬ ‫ובלילה השני בחו"ל יקדש בביתו ויברך שהחיינו‬ ‫וכתבו השו"ע והרמ"א שנהגו למעשה כדעה לחנכו‪ ,‬ולכו"ע אסור אפילו לאדם אחר להאכילו‬ ‫על היום ויאכל סעודתו‪ ,‬ובסיום סעודתו יאכל‬ ‫השניה‪ .‬אמנם נכון לצאת ידי הדעה הראשונה‪ ,‬בידים (והיינו לתת לתוך פיו או לצוות עליו לאכול‪,‬‬ ‫כזית בסוכה אבל לא יברך לישב בסוכה‪ ,‬ויסמוך‬ ‫והיינו שכשהוא נכנס לסוכה יאכל יותר מכביצה אבל במניח לפניו והוא אוכל מעצמו ליכא איסורא‪ ,‬ואביו‬ ‫על ברכת שהחיינו על הסוכה שבירך בלילה‬ ‫מה' מיני דגן ויברך לישב בסוכה‪ ,‬ולא יברך אח"כ חייב מדין חינוך למנוע אותו מלאכול מחוץ לסוכה) מחוץ‬ ‫הראשון‪ ,‬ולכתחילה טוב להמתין גם בלילה השני‬ ‫בשעת אכילה‪ .‬ומי שמתענה או שאין דעתו לאכול לסוכה‪ .‬ודעת כמה אחרונים שמבן חמש ולמעלה‬ ‫מעט עד שיפסקו הגשמים‪ ,‬ומי שאינו רוצה להחמיר‬ ‫פת באותו יום‪ ,‬לכו"ע צריך לברך אם יצא יציאה אם אביו בעיר שאינו צריך אז כ"כ לאמו‪ ,‬חייב‬ ‫בזה אין לדקדק עליו‪ ,‬ואם אכל בביתו ובסוף הסעודה‬ ‫גמורה‪ .‬וכתב החיי אדם שגם מי שיצא יציאה אביו לחנכו בסוכה אפילו אם אינו חריף‪ .‬ואם אביו‬ ‫אכל כזית בסוכה ואח"כ פסקו הגשמים‪ ,‬צריך‬ ‫כל השנה אינו בעיר והוא מורגל עם אמו‪ ,‬אפילו אם הוא בא‬ ‫גמורה לאחר אכילה וחוזר ונכנס ואין בדעתו‬ ‫להכנס ולאכול בסוכה יותר מכביצה ולברך לישב‬ ‫בסוכות לביתו שיעורו משש שנים ומעלה‪.‬‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫לאכול לפני שיחזור ויצא יציאה גמורה‪ ,‬צריך‬ ‫פטור מצטער‬ ‫לכו"ע לברך‪.‬‬ ‫מתי צריך לחזור לסוכה כשפסקו הגשמים‪-‬‬ ‫בסוכה‬ ‫לישב‬ ‫שבירך‬ ‫מי‬ ‫‪-‬‬ ‫ולברך‬ ‫לחזור‬ ‫מתי צריך‬ ‫היה אוכל בסוכה וירדו גשמים ונכנס לביתו ופסקו‬ ‫כפי שנתבאר בסימן הקודם המצטער בישיבתו בסוכה‬ ‫פטור מן הסוכה‪ ,‬דכתיב "תשבו" כעין תדורו‪ ,‬והיינו‬ ‫ויצא יציאה גמורה לעשות ענייניו או להתפלל‬ ‫הגשמים‪ ,‬אם עדיין לא ישב לאכול בביתו צריך‬ ‫שמי שנמצא במצב שהוא היה הולך למקום אחר‬ ‫בבית הכנסת‪ ,‬צריך לחזור ולברך כשחוזר לסוכה‬ ‫לחזור לסוכה‪ ,‬ואם ישב לאכול בביתו‪ ,‬או‬ ‫מצדד שהוא פטור כמו שפטור מכל המצוות שצריך‬ ‫לישן שם מחמת איזה דבר‪ ,‬אבל בלאו הכי אין ישנים בסוכה‬ ‫מחמת שהוא מצטער בביתו‪ ,‬פטור בכהאי גוונא מן‬ ‫לעסוק בהם‪ ,‬בין שהם בשב ואל תעשה בין שהם בקום‬ ‫זו מחמת צינה‪ ,‬תלוי הדין בביאורי הפמ"ג והיד אפרים‬ ‫הסוכה‪ .‬ולהלן יבואר פטור חולה ומשמשיו‪ ,‬ועוד‬ ‫ועשה‪ ,‬ולכן פטור מנטילת ידים כיון שצריך מעשה ליטול‬ ‫בכוונת המ"א‪.‬‬ ‫מקרים של פטור מצטער‪ ,‬ויבואר באיזה אופן נחשב‬ ‫ידיו‪( ,‬אכן בתענית ציבור צריך להתענות כיון שא"צ לזה‬ ‫מי שכבו לו הנרות בשבת ויש לו נר בביתו‬ ‫מצטער ופטור ומתי אינו מצטער וחייב בסוכה‪ ,‬וכן‬ ‫מעשה)‪ ,‬וגם בסוכה צריך מעשה ללכת לשבת בה‪ .‬ובברכי‬ ‫יבואר החיוב לעשות את הסוכה במקום שלא יהיה לו‬ ‫מותר ללכת לביתו ולאכול במקום הנר‪ ,‬וא"צ‬ ‫צער בישיבתה‪.‬‬ ‫יוסף מצדד שכשרוצה לאכול פת אף שא"צ לברך המוציא‬ ‫ללכת לסוכת חבירו אם יש טורח גדול בדבר‪ ,‬דגם‬ ‫מ"מ צריך ליטול ידיו ולא יברך על נטילת ידים‪.‬‬ ‫חולים פטורים מן הסוכה‪ ,‬אפילו אם זה חולי‬ ‫זה נחשב צער‪ ,‬דאין ערב לו לאדם אכילתו אלא‬ ‫שאין בו סכנה‪ ,‬ואפילו אם הוא חש בראשו או‬ ‫מי פטור מסוכה‬ ‫בשלו‪( .‬אמנם מי שאין לו מקום לבנות סוכה‬ ‫בחצרו צריך לטרוח למצוא לו מקום לבנות שם‬ ‫בעיניו וישיבת הסוכה קשה לו פטור‪ .‬ומשמשי‬ ‫מלבד מה שמצטער פטור מן הסוכה מדין "תשבו"‬ ‫החולה פטורים מן הסוכה כיון שהם עוסקים‬ ‫כעין תדורו‪ ,‬גם מי שבכל ימות השנה היה עוזב את‬ ‫סוכה אף שדירתו אינה שם)‪ .‬ובלילה הראשון אם כבו‬ ‫ביתו למקום אחר‪ ,‬ואינו יכול לעשות סוכה באותו‬ ‫הנרות לפני שאכל כזית צריך לטרוח ללכת לסוכת‬ ‫במצוה‪ ,‬וי"א שאין המשמשים פטורים אלא‬ ‫מקום‪ ,‬פטור כיון שאין זה כעין תדורו‪ .‬ולהלן יבואר מי‬ ‫חבירו‪ ,‬אך לא יברך שם אא"כ אינו מצטער בזה‪.‬‬ ‫כשהחולה נצרך להם‪( ,‬ואם יש שני משמשים‬ ‫פטור מסוכה מחמת זה‪ ,‬ופרטי הדינים בזה‪ ,‬וכן יבואר‬ ‫והחיי אדם כתב שבמצטער כזה יכול האדם לחייב‬ ‫והחולה אינו צריך לשניהם יחד‪ ,‬צריך אחד לאכול‬ ‫מי פטור מן הסוכה מדין עוסק במצוה פטור מן המצוה‪.‬‬ ‫בסוכה בזמן שימושו של השני)‪ ,‬ובחולה שיש בו‬ ‫את עצמו ולעשות בשמחה ולברך‪ .‬וכן אם ירדו‬ ‫גשמים ופסקו ועדיין נוטפים מים וא"א לאכול חתן ושושביניו וכל בני החופה לדעת השו"ע הם‬ ‫סכנה יש להקל אף בזמן שאין החולה צריך לו‪ .‬ומי‬ ‫בסוכתו‪ ,‬ולחבירו יש סוכה עם גג שאפשר לסוגרו פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה‪ ,‬דאין‬ ‫שמקיז דם בשביל הבריאות ואינו מרגיש שום‬ ‫ולפותחו‪ ,‬צריך ללכת לסוכת חבירו אם אין טורח שמחה אלא בחופה (‪-‬מקום המוכן לישיבת חתן‬ ‫חולי אלא הוא שמח ומרבה באכילה ושתיה חייב‬ ‫וכלה)‪ ,‬ואינם יכולים לאכול בסוכה ולשמוח‬ ‫גדול בדבר‪.‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬אבל אם הוא מקיז מחמת חולי פטור‪.‬‬ ‫בחופה‪ ,‬דאין שמחה אלא במקום סעודה‪ .‬וי"א‬ ‫והשותה משקה לשלשל והוא מתירא שהצינה‬ ‫פריסת סדין כדי שלא יכבה הנר‪ -‬אם באה רוח שהם חייבים לאכול בסוכה‪ ,‬דאפשר לאכול בסוכה‬ ‫תזיק לו פטור‪.‬‬ ‫לכבות את הנרות בסוכה מותר לו לפרוס סדין או ולשמוח בחופה‪ .‬ועל כן הסכימו אחרונים שראוי‬ ‫מצטער פטור מן הסוכה‪( ,‬ועיין בסימן תרל"ט מה‬ ‫בגד מן הצד‪ ,‬אבל לא יפרוס סדין תחת הסכך כדי לחתן להחמיר על עצמו לשבת בסוכה ולא לברך‪,‬‬ ‫הדין לענין הלילה הראשון)‪ ,‬אבל משמשיו אם הם‬ ‫שהסדין לא יפסול את הסוכה בזמן שהוא פרוס שם‪ ,‬וכן השושבינים כשאוכלים אצל החתן ומשמחים‬ ‫רוצים לאכול או לישן חייבים להכנס לתוך הסוכה‪,‬‬ ‫ובמקום הדחק שהפריסה מהצד לא מועילה אותו בז' ימי המשתה ויושבים שם בסוכה א"צ‬ ‫ולכאורה המשמש בשכר ובכל השנה הוא אוכל‬ ‫ויצטרך לאכול מחוץ לסוכה‪ ,‬יכול לפרוס בתוך ד' לברך‪ ,‬אבל כשאוכלים בביתם חייבים בסוכה‬ ‫וישן רק אצל המצטער רשאי לעשות כך גם‬ ‫וצריכים לברך‪ .‬לדעת המ"א צער החתן הוא שהחתן בוש‬ ‫טפחים לסכך‪ ,‬ולסמוך על הדעה השניה בסוף‬ ‫בסוכות‪ .‬ומצטער היינו מי שאינו יכול לישן בסוכה‬ ‫סימן תרכ"ט המכשירה בכהאי גוונא‪ ,‬ובשבת ויו"ט לשמוח עם כלתו בסוכה שאין לה אלא ג' דפנות‪ ,‬ולדבריו‬ ‫נכון להזהר לא להרחיק את הסדין ג' טפחים בזמננו שעושים ד' דפנות לסוכה צריך לשבת בסוכה‪ .‬אבל‬ ‫או לאכול בסוכה מחמת רוח או זבובים ופרעושים‬ ‫מהסכך משום חשש אהל‪ .‬וכן מותר במקום הדחק הא"ר מביא מהריא"ז שטעם הפטור הוא שזה צער לחתן‬ ‫וכדומה‪ ,‬או מפני הריח‪ .‬ואם הצער הוא רק בשינה‬ ‫לפרוס סדין מעל הסכך כדי להגן‪ ,‬בין בחול בין לעשות את החופה במקום צר ודחוק‪ ,‬וברבינו ירוחם כתב‬ ‫ולא באכילה חייב לאכול בסוכה‪ .‬וריח רע היינו ריח‬ ‫שאינו יכול לשמוח עם כלתו במקום שאינו סגור‪ ,‬וגם באור‬ ‫שדרך להצטער ממנו‪ ,‬ואין לעשות את הדפנות או‬ ‫בשבת ויו"ט‪ ,‬אכן מפני חשש שיאמרו שמסכך‬ ‫זרוע כתב שצער החתן הוא שהסוכה אינה מרווחת ואין כל‬ ‫הסכך מדבר שריחו רע‪ ,‬ואם הריח רע כ"כ שאין‬ ‫בני החופה יכולים להכנס לשם‪ ,‬ולטעמים אלה שייכים גם‬ ‫שניכר‬ ‫סוכתו בסדין אין להקל אלא באופן‬ ‫בסוכה של ד' דפנות‪.‬‬ ‫בב'‬ ‫יברך‬ ‫שכוונתו רק להגן מפני הרוח‪ ,‬ולא‬ ‫דעת האדם סובלתו אפשר שהסוכה פסולה מן‬ ‫המקרים לישב בסוכה‪.‬‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫סעודת מצוה‪ -‬סעודת ברית מילה וכן הסעודה‬ ‫מצטער מחמת הצינה‪ -‬ומצטער מחמת הצינה במקומות‬ ‫מי שסוכתו צרה וצריך לכפוף ידיו ורגליו לישן שאוכלים אצל היולדת חייבים לעשותם בסוכה‪,‬‬ ‫הקרים פטור מן הסוכה‪ .‬ועיין בלבוש שאפילו אם יש לו‬ ‫לא חשיב מצטער‪ ,‬מפני שדרך האדם לפעמים אפילו אם המקום צר וא"א לשמוח שם כ"כ‪,‬‬ ‫כרים וכסתות להנצל מן הצינה ג"כ יש להקל (אם אין לו‬ ‫לישן כפוף‪ ,‬ואפילו אם מתחילה עשאה רחבה דסעודה זו אינה מצוה כסעודת חתן ודי להם‬ ‫מקום להשאירם בסוכה)‪ ,‬דאין כל אדם יכול לטרוח בכל‬ ‫ואח"כ בא איזה ענין שמחמתו נעשה דחוק חייב בעשרה אנשים‪ ,‬ומשמע מהמ"א שאם אין מקום בסוכה‬ ‫לילה להביאם לסוכה ולפנותם למחרת‪ .‬וכיון שמצטער פטור‬ ‫לישן בסוכה‪ .‬ומי שהוא מעונג וקים ליה בגוויה גם לעשרה אנשים מותר לאכול מחוץ לסוכה‪ ,‬ולהגר"א‬ ‫אף מאכילה‪ ,‬יש להזהר בזמן הקור שיהיה לבוש בבגדים‬ ‫שבשבילו זה צער לישן בכפיפה פטור‪ ,‬ומ"מ יוצא שטעם החילוק הוא משום שאין זה מצוה דאורייתא גם‬ ‫חמים כשסועד בסוכה‪ ,‬כדי שלא יהיה מצטער מחמת הקור‬ ‫יד"ח באכילה ושתיה כיון שבשעת עשיה זה היה באופן זה אסור מחוץ לסוכה‪ ,‬וכן מצדד הפמ"ג‪ .‬ומ"מ‬ ‫ויהיה חשש ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫ראוי בשבילו גם לשינה‪ ,‬ואם עשאה כך מתחילה‪ ,‬דעת בשמיני עצרת אפילו בחו"ל‪ ,‬אם רוצים יכולים‬ ‫סוכה במקום שיש צער בישיבתה‪ -‬אין לעשות‬ ‫הנהר שלום והפמ"ג שהוא אינו יוצא גם באכילה‪ ,‬ובשעה"צ לאכול סעודת ברית מילה בבית‪ .‬ובסעודת אירוסין‬ ‫את הסוכה במקום שהאדם מצטער בישיבתה‪.‬‬ ‫כתב שהר"ן חולק בזה‪ ,‬כיון שכולם לא מצטערים לישן כך‪ ,‬ופדיון הבן ובר מצוה וסיום וכדומה‪ ,‬פשיטא שצריך סוכה‪.‬‬ ‫וכתב הרמ"א שאם עשה את הסוכה במקום‬ ‫וצ"ע‪ .‬ואם יכול לפשוט רגליו חוץ לסוכה‪ ,‬לכו"ע ומי שיש לו סוכה קטנה מותר לבנות סוכה גדולה בחול‬ ‫שמצטער באכילה או בשתיה או בשינה‪ ,‬או שאינו‬ ‫המועד לצורך סעודת ברית מילה‪ ,‬מפני שזה לצורך המועד‪,‬‬ ‫יכול לעשות אחד מדברים אלו בסוכה מחמת‬ ‫אינו נחשב מצטער וחייב לישן שם‪ ,‬אך יזהר שגם‬ ‫וכיון שניכר שזה לצורך המועד מותר לבנות בפרהסיא‪.‬‬ ‫השלחן יהיה בתוך הסוכה‪ ,‬דאי לאו הכי חיישינן‬ ‫שהוא מתירא מליסטים או גנבים כשהוא בסוכה‬ ‫שלוחי מצוה כגון ההולך להקביל פני רבו או‬ ‫והם יכולים להזיקו בגופו‪ ,‬אינו יוצא באותה סוכה‬ ‫שמא ימשך אחר שלחנו‪.‬‬ ‫ללמוד תורה או לפדיון שבוים וכדומה‪ ,‬פטורים מן‬ ‫כלל אפילו ידי הדברים שאינו מצטער בהם‪ ,‬דלא‬ ‫הסוכה בין ביום בין בלילה‪ ,‬ואפילו בשעת חניתם‬ ‫לא חשיב מצטער אלא בדבר שדרך בני אדם‬ ‫להצטער בזה‪ ,‬דאי לאו הכי בטלה דעתו אצל כל‬ ‫הוי כעין דירה‪( ,‬ואפילו אם מתיירא רק בלילה ולא‬ ‫ויש לפניהם סוכה בנויה‪ ,‬ואפילו אם הולכים רק‬ ‫ביום אינו יוצא‪ ,‬אמנם אם מתירא רק בגניבת כליו‬ ‫ביום פטורים גם בלילה מפני שהם טרודים‬ ‫אדם‪ ,‬אא"כ הוא מאניני הדעת וכל אניני הדעת‬ ‫מצטערים בזה‪.‬‬ ‫יוצא‪ ,‬כיון שיכול להכניסם לביתו‪ .‬ודעת הלבוש שיש‬ ‫במחשבת המצוה ותיקונה‪ .‬ודווקא כשצריך לטרוח‬ ‫למחות ביד העושים סוכות ברחובות כשא"א לישן שם‬ ‫אחר הסוכה‪ ,‬אבל אם הסוכה מזומנת לפניהם‬ ‫אין המצטער פטור מן הסוכה אלא אם ילך למקום‬ ‫מחמת מורא הגנבים שיזיקו לגופו‪ ,‬והמיקל בענין זה יש לו‬ ‫צריכים להכנס לסוכה לאכול ולישן שם‪ ,‬ואם לא‬ ‫שינצל בו מן הצער‪ ,‬אבל בלאו הכי חייב לשבת‬ ‫על מי לסמוך‪ ,‬ומ"מ אם אפשר טוב יותר לעשות את הסוכה‬ ‫יוכלו לישן שם טוב ויהיו יגעים למחר ולא יוכלו‬ ‫בסוכה אע"פ שהוא מצטער‪.‬‬ ‫במקום אחר)‪ .‬ויש אחרונים שחולקים וסוברים שאף‬ ‫לקיים המצוה כראוי פטורים‪ .‬ובתשובות כתב סופר‬ ‫אבל חייב בסוכה‪ ,‬כיון שאין הצער מחמת הסוכה‬ ‫שלכתחילה אין לעשות סוכה שאינו יכול לקיים‬ ‫מבואר שדווקא במצוה שכולה לד' ואין בה הנאה פטורים‪,‬‬ ‫אלא איהו דקמצער נפשיה ועליו ליישב דעתו כדי‬ ‫בה את כל הדברים כדין‪ ,‬מ"מ בדיעבד יוצא בה‬ ‫אבל בהולך בשכר ועיקר הכונה היא להנאתו חייב בסוכה‪.‬‬ ‫לקיים את המצוה‪ ,‬וכתב בספר תניא שאם המת‬ ‫בדברים שאינו מצטער בהם‪ .‬אך יש להזהר בזה מאד‪,‬‬ ‫ואם כוונתו לזה ולזה פטור‪.‬‬ ‫כי כמה אחרונים העתיקו להלכה את דברי הרמ"א‪.‬‬ ‫חביב עליו כ"כ שאינו יכול להסירו מליבו פטור‪,‬‬ ‫הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום‪ ,‬ובזמן‬ ‫והיינו במקום שהוא מצטער בישיבתו בסוכה‪,‬‬ ‫ובמקומות הקרים או שאינו יכול לישן בסוכה כיון שאינו‬ ‫הליכתם א"צ להמתין מלאכול עד שיגיעו לסוכה‬ ‫ובישועות יעקב חולק בזה‪.‬‬ ‫יכול לישן שם איש וביתו‪ ,‬יוצא יד"ח גם לרמ"א אף‬ ‫(אם לא שתזדמן לפניהם סוכה בעת האוכל בלי‬ ‫אם אינו יכול לישן בסוכה‪ ,‬כיון שא"א בענין אחר‬ ‫אונן‪ -‬הפמ"ג מסתפק אם אונן חייב בסוכה בחול‬ ‫טורח)‪ ,‬ובלילה חייבים בסוכה אם הם נמצאים‬ ‫וחשיב כעין תדורו‪ ,‬וגם חשיב ראוי לשינה אם היו‬ ‫המועד‪ ,‬או ביו"ט כשרוצה לקבור את המת ע"י‬ ‫במקום ישוב‪ ,‬ואפילו אם אין באכסניא שלו סוכה‬ ‫לו כרים וכסתות כראוי‪ .‬והעושה סוכתו במקום שא"א‬ ‫נכרים‪ ,‬או ע"י ישראל ביו"ט שני‪ ,‬ובביכורי יעקב‬ ‫בסימן רע"א מה שנתבאר שם לענין העמידה בקידוש‪ .‬ודעת‬ ‫חייב להשתדל למצוא יהודי שיש לו סוכה‪ ,‬ואם שמברכים בקידוש שזה ברכה גם על מצות סוכה‬ ‫הט"ז שמי שאוכל מעומד גם לדעת הרמב"ם יכול לברך‬ ‫השתדל ולא מצא סוכה סביבותיו יכול לאכול וגם על החג‪ .‬ואם בירך בשעת עשיה‪ ,‬הפמ"ג מסתפק אם‬ ‫לישב בסוכה‪ ,‬ולדעת הב"ח אין לברך לישב אם אוכל‬ ‫וללון באותו מקום בלי סוכה‪ ,‬ואינו חייב לעשות יחזור ויברך בזמן הקדוש‪ ,‬והברכי יוסף תלה דין זה‬ ‫מעומד‪ ,‬ואין לאכול בלי ברכה‪ ,‬ועל כן יש לשבת ולברך‪,‬‬ ‫סוכה חדשה‪ ,‬ומותר לצאת לדרך אפילו אם יודע במחלוקת ראשונים‪ ,‬וכתב שעל כן לא יברך דספק ברכות‬ ‫אא"כ הוא אנוס ואינו יכול לשבת‪ .‬ועיין בסימן תפ"ח‬ ‫להקל‪.‬‬ ‫שלא ימצא שם סוכה‪ .‬וההולכים בלילה פטורים ברכת שהחיינו עבור אחרים‪ -‬משמע מהשו"ע שהעושה אם יכולים כמה בעלי בתים לקדש בסוכה בבת‬ ‫בלילה וחייבים ביום‪ .‬וכתב הבה"ל שהוא סתם במ"ב סוכה לאחרים רק בעה"ב יכול לברך שהחיינו‪ ,‬כמ"ש המ"א‪ ,‬אחת‪.‬‬ ‫כדעת הלבוש מפני שיש עוד אחרונים העומדים בשיטתו‪,‬‬ ‫וכן משמע מדברי הרמ"א‪ ,‬ודעת המ"א שהפטור ביום הוא ועיין פמ"ג‪ .‬ואם בעה"ב עומד כאן ומבקש שיוציאו מבואר ראוי לומר את ברכת הסוכה בקול במשיכה ובניגון‬ ‫שאף כשהגיעו למלון פטורים מלטרוח לעשות שם סוכה בגר"א שיכול להוציאו‪ ,‬אלא שכתבו האחרונים שאם יכול כשאר ברכות הקידוש‪ ,‬וכן בשאר הברכות ירגיל‬ ‫לברך בעצמו אין כדאי שיברך עבורו‪ .‬ודע שלדעת התוס' מה‬ ‫בעת האוכל‪ ,‬כיון שדעתם ללכת לאלתר‪ ,‬ובלילה חייבים שאין מברכים שהחיינו עבור אחרים הטעם הוא כיון שלא לאומרם בקול רם‪ ,‬כי הקול מעורר את הכונה‪.‬‬ ‫לעשות סוכה אפילו אצל נכרי אם יש ממה לעשות סוכה‪,‬‬ ‫(ואפילו אם צריך להוציא על זה מעט מעות אפשר שצריך מברכים לעשות סוכה‪ ,‬ולדבריהם ניחא למה בתקיעת שופר זמן ברכת לישב בסוכה בשאר הימים‪ -‬כתב‬ ‫השו"ע שבשאר ימים מברכים לישב בסוכה לפני‬ ‫אפשר לברך שהחיינו עבור אחרים‪.‬‬ ‫להשתדל על זה)‪ ,‬אמנם אם בא לכפר סמוך לזמן האוכל‬ ‫ברכת המוציא‪ ,‬אך כתבו השו"ע והרמ"א שהעולם‬ ‫אכל‬ ‫שלא‬ ‫מי‬ ‫‪-‬‬ ‫הסוכה‬ ‫א"צ להמתין לעשות סוכה כיון שהוא רוצה לאכול עכשיו‪ .‬ברכת שהחיינו על ישיבת‬ ‫ההולכים לכפרים לתבוע חובותיהם ואין להם בסוכה בלילה הראשון ובירך שהחיינו בביתו‪ ,‬נהגו לברך אחרי ברכת המוציא לפני הטעימה‪,‬‬ ‫סוכה באותם הכפרים‪ ,‬יחמירו על עצמם לשוב כשאוכל למחרת ביום בסוכה צריך לברך שהחיינו וכתב הרמ"א שבשבת ויו"ט שיש בהם קידוש‬ ‫לבתיהם בכל לילה לאכול בסוכה‪ ,‬ואע"פ שיש על הסוכה‪ ,‬כיון שהברכה הראשונה היתה רק על מברכים לאחר הקידוש‪ ,‬ובשבת ויו"ט בבוקר שאין‬ ‫להקל כשאינם מוצאים סוכה במקום שהם החג‪ ,‬ואם בירך בזמן עשית הסוכה א"צ לחזור בהם קידוש אלא ברכה בעלמא על הכוס‪ ,‬נחלקו‬ ‫האחרונים אם יברך אחרי ברכת המוציא‪ ,‬או קודם‬ ‫נמצאים‪ ,‬מ"מ המחמיר תבוא עליו ברכה‪ .‬אמנם ולברך שהחיינו על ישיבתה‪.‬‬ ‫שיטעם מהכוס‪ ,‬ודעביד כמר עביד ודעביד כמר‬ ‫אם הוא שוהה במקום אחד ג' או ד' ימים חייב‬ ‫עביד‪ ,‬ואם לא נוטל אז ידים אלא אוכל פת כיסנין‪,‬‬ ‫מדינא לעשות שם סוכה‪.‬‬ ‫מצדד השערי תשובה שבזה לכו"ע יברך לישב‬ ‫שומרי העיר מגייסות שצריכים להסתובב מסביב‬ ‫בסוכה לפני שיטעם מן הכוס‪ .‬ואם קידש בבית‬ ‫סימן תרמ"ב‬ ‫לעיר ואינם יכולים לעשות סוכה במקום אחד‪,‬‬ ‫ואוכל בסוכה או איפכא‪ ,‬עיין בסימן רע"ג‪.‬‬ ‫השומרים ביום פטורים ביום וחייבים בלילה‪,‬‬ ‫והשומרים בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום‪ .‬חל יום ראשון של סוכות בשבת אומרים‬ ‫ואם העיר מוקפת חומה והם שומרים רק בשערי העיר‪ ,‬בערבית ברכה אחת מעין שבע‪ ,‬וחותם בה בשבת‬ ‫סימן תרמ"ד‬ ‫אפשר שצריכים לעשות סוכה בשערי העיר‪ .‬והשומרים בלבד כיון שלא נתקנה אלא עבור שבת‪ .‬וכתב‬ ‫מפני גניבות שדרכם לשמור ביום ובלילה‪ ,‬דינם הטור שאומרים באהבה מקרא קודש‪ ,‬ובמנהגים‬ ‫כשומרי גינות ופרדסים שפטורים ביום ובלילה שלנו כתוב שאין אומרים באהבה‪ .‬ואין אומרים‬ ‫סדר נטילת הלולב וההלל‬ ‫וכדלהלן‪ .‬ושומרי החנויות שלנו שדרכם לשמור במה מדליקין‪ .‬ואין אומרים מערבית (‪-‬פיוטים‬ ‫בלילה פטורים רק בלילה‪ .‬והיושבים בחנות אע"פ‬ ‫שרגילים בדרך כלל לאכול בחנות צריכים לאכול בברכות ק"ש)‪ ,‬אלא בליל יו"ט שני [בחו"ל] משכימין בשחרית משום דזריזים מקדימין למצוה‬ ‫בסוכה‪ ,‬ואם החנות רחוקה מביתם ואינם יכולים אומרים מערבית של היום הראשון‪ ,‬וכן הדין לקיים מצות לולב‪.‬‬ ‫בשביעי של פסח ובשמיני עצרת‪ ,‬אבל אם ט"ו‬ ‫אין אומרים ביום הראשון של סוכות ביוצרות קל‬ ‫ללכת לאכול בביתם צריכים לעשות סוכה ליד ניסן חל בשבת אומרים בליל יו"ט שני מערבית‬ ‫נא וכו'‪ ,‬כיון שאומרים שבח אחר המיוחד לסוכות‪.‬‬ ‫החנות‪.‬‬ ‫השייך ללילה השני‪.‬‬ ‫ובמקום שהופכים את סדר היוצרות כשחל ט"ו‬ ‫שומרי גינות ופרדסים פטורים בין ביום ובין‬ ‫בשבת ראוי לומר קל נא ביום הראשון ולא בשני‪,‬‬ ‫בלילה‪ ,‬מפני שאם השומר יעשה סוכה ידע הגנב‬ ‫והעולם לא נהגו כן לפי שלא ידעו טעמו של דבר‪.‬‬ ‫שהוא שם ויגנוב ממקום אחר‪ ,‬ועל כן שומר כרי‬ ‫אחרי חזרת הש"ץ נוטלים את הלולב ומברכים על‬ ‫נטילת לולב ושהחיינו על מצות הלולב (ועל החג‬ ‫סימן תרמ"ג‬ ‫שיכול להיות במקום אחד ולשמור את כל הכרי‬ ‫חייב לעשות שם סוכה ולשמור משם‪.‬‬ ‫ועל מצות הסוכה בירך שהחיינו בלילה)‪ ,‬ואח"כ‬ ‫השומרים יין שלא יגעו בו נכרים ויאסרוהו‪,‬‬ ‫סדר הקידוש‪ -‬כשמקדש יברך על היין‪ ,‬ואח"כ מנענעים‪ ,‬ואח"כ גומרים את ההלל‪.‬‬ ‫פטורים בין ביום בין בלילה‪ ,‬ואם היין נמצא בחצר‬ ‫ויכולים לעשות שם סוכה ולשומרו מתוך הסוכה יברך ברכת הקידוש‪ ,‬ואח"כ יברך על הסוכה‪ ,‬אם שכח לברך שהחיינו ביום הראשון יכול לברך‬ ‫(על פי האופנים המבוארים ביו"ד סימן קל"א) ואח"כ יברך שהחיינו לפי שזה ברכה גם על היום כל שבעה‪ ,‬ודווקא בשעת נטילה‪ .‬ואם בירך‬ ‫וגם על הסוכה‪ ,‬ואין נ"מ אם הסוכה היתה עשויה שהחיינו ביום הראשון אינו מברך ביום השני‪.‬‬ ‫חייבים לעשות סוכה בחצר‪.‬‬ ‫או שעשה אותה לפני סוכות כיון שלא בירך אז‪ ,‬גם בשאר ימי החג גומרים את ההלל ולא מדלגים‬ ‫ואם בירך שהחיינו ואח"כ בירך על הסוכה אינו כמו בפסח‪ ,‬מפני שכל יום חלוק בקרבנותיו מהיום‬ ‫חוזר לברך שהחיינו‪ .‬ואם היו מברכים בזמן העשיה‪ ,‬א"כ שלפניו ונחשב כיו"ט בפני עצמו‪.‬‬ ‫ברכת הזמן היא רק על הרגל ומברכים אותה לפני ברכת‬ ‫סימן תרמ"א‬ ‫הסוכה‪ ,‬ולדעת התוס' והרא"ש בכהאי גוונא א"צ לברך כלל ברכת ההלל‪ -‬בין ציבור בין יחיד מברכים על‬ ‫ברכת שהחיינו כיון שהברכה בשעת עשיה מועילה גם לרגל‪ .‬ההלל‪ ,‬כיון שהלל זה הוא מדינא‪ .‬לשו"ע נוסח‬ ‫אם לא בירך שהחיינו בליל ט"ו יכול לברך כל הברכה הוא לגמור את ההלל‪ ,‬וכתב המ"ב‬ ‫ברכת שהחיינו על עשית הסוכה‬ ‫שבעה אפילו בלי כוס‪ ,‬שהרי יכול לברך שהחיינו שבמדינותינו המנהג לברך לקרוא את ההלל‬ ‫וישיבתה‬ ‫ברכת שהחיינו על עשית הסוכה‪ -‬אין מברכים אפילו בשוק‪ .‬ואם לא בירך שהחיינו בלילה השני בחו"ל‪ ,‬כמבואר בסימן תפ"ח‪.‬‬ ‫על עשית הסוכה כיון שאין המצוה נגמרת עד מהמ"א משמע שלא יברך כל שבעה‪ ,‬והבה"ל כתב שנראה הפסקה באמצע הלל‪ -‬מותר להפסיק באמצע‬ ‫הלל רק מתי שמותר בק"ש‪ ,‬והיינו שבאמצע‬ ‫שיושבים בה‪ ,‬אבל שהחיינו היה ראוי לברך שיברך כל שבעה‪ ,‬וכ"כ בדרך החיים‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫כשעושה אותה לעצמו בתוך ל' יום לחג (אבל לפני כן אם מקדשים מעומד‪ -‬כתב השו"ע שלשיטת שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד‪ ,‬ובין‬ ‫אף שכשעושה אותה לשם חג כשרה‪ ,‬מ"מ אין ראוי לברך הרמב"ם מקדש מעומד ומברך לישב בסוכה ויושב הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל‬ ‫עליה)‪ ,‬כיון שהיא נעשית בכל שנה‪ ,‬ואפילו אם הוא ואח"כ מברך שהחיינו‪ ,‬דס"ל שהישיבה היא אדם‪ ,‬כמבואר בסימן תפ"ח‪ .‬ואם הביאו לו לולב‬ ‫מחדש בה דבר להכשירה כגון ע"י עשית דופן תחילת המצוה ויש לברך עובר (‪-‬קודם) לעשית באמצע הלל‪ ,‬מותר לו להפסיק בין הפרקים דהיינו‬ ‫שלישית או נתינת הסכך היה ראוי לברך‪( ,‬אמנם המצוה‪ ,‬ויש לעשות כך כל ז' הימים‪ .‬והרמ"א כתב בין מזמור למזמור ולברך‪.‬‬ ‫דבר שנעשה לכמה שנים כגון שופר ומגילה אין‬ ‫שנוהגים לקדש במיושב‪ ,‬דס"ל שיש להסמיך את אם הפסיק באמצע ושהה אפילו כדי לגמור את‬ ‫ובביאור‬ ‫האכילה‪.‬‬ ‫שהיא‬ ‫המצוה‬ ‫לעיקר‬ ‫הברכה‬ ‫מברכים שהחיינו על עשיתם‪ ,‬ובנר חנוכה אין‬ ‫כולו‪ ,‬אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק‪.‬‬ ‫מברכים כיון שלא ניכר שעושים אותו לשם הגר"א מצדד כדעת הרמב"ם‪ ,‬ודעת המור וקציעה שאם הוא‬ ‫מצוה)‪ ,‬אלא שאנו סומכים על ברכת שהחיינו מוציא אחרים בקידוש יקדש מיושב‪ ,‬ועיין ברמ"א ובמ"ב אפילו עשרה יכולים לקרוא את ההלל יחד‪.‬‬ ‫האמצעיים בענין הזה‪ ,‬והנהר שלום והמאמר מרדכי‬ ‫אם נשברה שדרת הלולב והלולב נשמט למטה‬ ‫מפרשים שכוונת השו"ע לשני העלים העליונים שכלה בהם‬ ‫ועדיין השדרה מעורה במקצת‪ ,‬לדעת המ"א נראה‬ ‫הלולב‪ ,‬ומש"כ השו"ע רוב היינו שא"צ שיקטמו לגמרי‬ ‫כדעת בעל העיטור אלא די שיקטמו ברובם‪ ,‬אבל גם השו"ע‬ ‫שזה כשר‪ ,‬אבל הרבה אחרונים פוסלים‪ ,‬ובבגדי‬ ‫ישע כתב שגם המ"א לא מכשיר בנשברה ממש‬ ‫דיני הד' מינים‬ ‫מודה שאם יש למעלה ג' עלים ונקטם העלה האמצעי פסול‪.‬‬ ‫אלא רק כשהשדרה למטה רופפת וחלשה‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬וכתב הרמ"א שאם נקטם העלה העליון האמצעי‬ ‫וי"ל שהמ"א מכשיר רק אם נשברה רק רוב השדרה‪ ,‬ואולי (והיינו אם יש שלש עלים בסוף השדרה) שעל‬ ‫השדרה פסול‪( ,‬ואם יש שני עלים ונקטם אחד‬ ‫הבגדי ישע סובר שגם בכהאי גוונא פסול‪.‬‬ ‫כתיב בתורה "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר‬ ‫מהם אפשר שיש להקל)‪ ,‬וכן מצדד הגר"א‬ ‫שנים‬ ‫גדלים‬ ‫הלולב‬ ‫נחלקה התיומת והיינו שעלי‬ ‫כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל"‪ .‬וקיבלו חז"ל‬ ‫שהכונה בזה לאתרוג לולב הדס וערבה‪ .‬ובסימנים‬ ‫שנים עלים מחוברים אחד לשני בגבם‪ ,‬ואם נפתח להלכה‪ ,‬ואפילו בנקטם כל שהוא פסול אכן במקום‬ ‫הבאים (תרמ"ה – תר"נ) יבוארו דיני הד' מינים‪ ,‬כגון‬ ‫אותו חיבור ברוב העלים ורוב כל עלה ועלה‪ ,‬הדחק מקילים בזה‪ .‬והוסיף הרמ"א שאם אין לולב‬ ‫הדין שהם צריכים להיות נאים ומהודרים שזה נלמד‬ ‫הלולב פסול‪ .‬וכן אם העלים מתחילת ברייתם לא אחר מברכים על לולב שנקטם‪ .‬וכתב הא"ר דהיינו‬ ‫מדכתיב "הדר" (ושאר המינים נלמדים מאתרוג כיון‬ ‫היו מחוברים שנים שנים הלולב פסול (והריטב"א בנקטם העלה העליון‪ ,‬אבל בנקטמו רוב העלים אין‬ ‫שהם נכתבו בפסוק אחד)‪ ,‬מה פוסל כל מין (ואם‬ ‫מסתפק אם הפסול הוא רק ביום הראשון או כל להקל‪ ,‬ואפילו בעלה האמצעי י"א שרק בנקטם‬ ‫הפסול הוא רק ביום הראשון או בכל הימים)‪ ,‬שיעור‬ ‫כל מין‪ ,‬שלימות המין‪ ,‬וכו'‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫שבעה)‪ .‬אבל אם רובם לא נחלקו אע"פ שהעלה מקצתו יש להקל ולא בנקטם רובו אפילו בשעת‬ ‫האמצעי נחלק כולו כשר לדעה זו‪ .‬וכתב הרמ"א הדחק‪ ,‬אא"כ הוא במקום שנוהגים לברך על כל הפסולים‬ ‫שי"א שאם העלה האמצעי שמעל השדרה נחלק הגמורים בשעת הדחק‪ ,‬וכפי שיבואר בסימן תרמ"ט‪.‬‬ ‫עד השדרה חשיב נחלקה התיומת והלולב פסול ובמאמר מרדכי משמע שאפילו בנקטם עלה זה לגמרי‬ ‫ביום הראשון‪( ,‬ואם השדרה נגמרת בשני עלים אפשר שיש להקל בדליכא אחר‪ .‬ודע שדווקא לענין לולב‬ ‫סימן תרמ"ה‬ ‫חשיב נקטם ראשו בנקטמו העלים‪ ,‬אבל לענין הדס וערבה‬ ‫שניהם נחשבים תיומת ואם נחלק אחד מהם אפילו‬ ‫רק אם נקטם העץ חשיב נקטם ראשו‪ ,‬ומסתבר ששיעור‬ ‫ברובו הלולב פסול ולדעת המחמירים להלן בנחלק הקטימה בהם הוא בכל שהוא‪.‬‬ ‫דיני לולב‬ ‫במקצת ה"ה כשנחלק אחד מהם במקצת)‪ ,‬וכן נוהגים‪ ,‬נסדק הלולב אם נתרחקו שני סדקיו זה מזה עד‬ ‫לולב הוא ענף הגדל בעץ הדקל‪ ,‬ובו שדרה שיוצאים‬ ‫ולכתחילה מצוה מן המובחר ליטול לולב שלא שנראו כשנים פסול אפילו אם זה לא היה‬ ‫ממנה משני צידיה עלים רבים זה מעל זה‪ ,‬וכל עלה‬ ‫בתולדה‪ .‬וכיון שדעת השו"ע שבנחלקה התיומת פסול‬ ‫נחלק העלה העליון כלל (אם יש לו לולב אחר‪,‬‬ ‫הוא כפול‪ .‬ובתחילה הענף כולו הוא עץ אחד כחץ‪,‬‬ ‫דווקא בנחלקו רוב העלים‪ ,‬א"כ לדעתו גם נסדק פוסל רק‬ ‫כי‬ ‫אבל א"צ לברך על לולב של חבירו משום זה)‪,‬‬ ‫ובהמשך הוא נפתח יותר ויותר עד שנעשה לחריות‬ ‫יש מחמירים אפילו בנחלק קצת כיון שרגיל ע"י ברוב העלים‪ ,‬וקמ"ל שבנסדק ונראה כשנים פסול אע"פ‬ ‫דקל‪ .‬ובסימן זה יבואר באיזה אופן הלולב כשר לנטילת‬ ‫הנענועים להפתח כולו‪ ,‬ודעת הט"ז שאין להחמיר שלא נחלק רוב כל עלה‪ ,‬ולדבריו אף אם נחלק העלה‬ ‫לולב‪ ,‬ובאיזה אופן הוא פסול‪.‬‬ ‫רק בנחלק בשיעור טפח‪ ,‬והחיי אדם כתב שלדעה האמצעי בכולו או ברובו עד דעביד כהימנק אפשר דכשר‪,‬‬ ‫לולב שנפרדו עליו זה מזה באופן שאפשר‬ ‫זו יש להחמיר אפילו במשהו‪ ,‬והגר"א כתב אמנם מדברי הר"ן משמע קצת להחמיר בזה‪ ,‬וצ"ע‪ .‬וכתב‬ ‫לאוגדם יחד ולא נפרדו הרבה כעלי החריות‬ ‫שלדינא אין להחמיר אלא ברובו אבל במקצתו אין הרמ"א שאפילו אם לא נחלקה התיומת העליונה‬ ‫(שנתקשו כעץ במקום חיבורם וא"א לאוגדם‬ ‫להחמיר כלל‪ ,‬וכתב המ"ב שאם יש לו לולב שלא בענין שיש לפסול מדין נחלקה התיומת והיינו‬ ‫יחד)‪ ,‬כשר אפילו אם לא אגדם‪ .‬וכתב הרמ"א‬ ‫נחלק כלל יותר טוב לברך עליו‪ ,‬אבל מדינא אין לשיטתו שאם נחלק העלה האמצעי פסול‪ ,‬כגון שלא‬ ‫שמצוה מן המובחר לקחת לולב שעליו לא נפרדו‬ ‫לחוש כל זמן שלא נחלק רובו‪ ,‬אמנם אם נתרחקו נסדקה עד השדרה‪ ,‬ואפי' נסדקה רק מקצתה‪,‬‬ ‫לגמרי‪ ,‬וכתב הט"ז שכוונתו באופן שהעלים תלוים‬ ‫סדקיו זה מזה עד שנראה כשנים פסול כפי שמחמת נחלקה התיומת דעת הרבה אחרונים‬ ‫למטה אלא שהם עולים עם הלולב (וצ"ב כוונתו‪,‬‬ ‫שאין לפוסלו‪ ,‬מ"מ כיון שנתרחב הסדק עד‬ ‫שיבואר להלן‪.‬‬ ‫דלכאורה זה תרתי דסתרי)‪ ,‬אבל אם העלים רק נוטים‬ ‫שנראה כשנים פסול‪ ,‬ויש להזהר בזה הרבה‪ .‬והמ"א‬ ‫קצת לצדדים כשר אפילו למצוה מן המובחר‪,‬‬ ‫לולב שבצד אחד של השדרה העלים כפולים ובצד‬ ‫ביאר שהחידוש בנסדק הוא שגם אם התיומת לא נחלקה‬ ‫אמנם דעת המאמר מרדכי והביכורי יעקב‬ ‫כלל ורק העלים הסמוכים נחלקו לשנים פסול‪ ,‬וגם המ"א‬ ‫השני אין עלים כלל פסול כל הז' ימים‪.‬‬ ‫שלרמ"א למצוה מן המובחר יש ליטול לכתחילה‬ ‫לולב שעליו לא עולים זה ע"ג זה אם ראש מודה לדין הנ"ל‪ ,‬ולדבריו יש להזהר מאד בשעה שרוצה‬ ‫העלה מגיע לתחילת העלה שמעליו באופן שכל לבדוק אם נחלק העלה האמצעי‪ ,‬שלא לחלק את העלים‬ ‫לולב שעליו שוכבים זה על זה ואינם נוטים‬ ‫הסמוכים‪.‬‬ ‫לצדדים‪.‬‬ ‫השדרה מכוסה בעלים כשר‪ ,‬ואם אין כל השדרה‬ ‫מכוסה בעלים‪ ,‬או שמכל צד יוצא למטה עלה עוד מפסולי לולב‪ -‬לולב שיש בשדרתו כמין‬ ‫ואם נפרצו עליו והיינו שנפרדו הרבה משדרת‬ ‫אחד והוא מגיע עד ראש הלולב‪ ,‬הלולב פסול קוצים‪ ,‬או שהוא נצמת ונכווץ‪ ,‬או שהוא עקום‬ ‫הלולב והם תלויים למטה כעלי החריות פסול‬ ‫לפניו כמגל ונעשה שדרתו כגב בעל חטוטרת‪ ,‬או‬ ‫מפני שאינו הדר‪.‬‬ ‫אע"פ שאגדם וגם לא נעקרו ממקום חיבורם‪ .‬וכן‬ ‫לולב שיבשו רוב עליו או שדרתו או העלה שנעקם לאחד מצדדיו‪ ,‬פסול‪ ,‬שאין זה הדר‪ ,‬אבל‬ ‫אם נעקר רוב מקום חיבורם בשדרה פסול אע"פ‬ ‫אם נעקם לאחוריו (לצד השדרה) כשר‪ ,‬שזו היא‬ ‫שאין העלים תלויים למטה אלא הם עולים על‬ ‫העליון‪ ,‬הלולב פסול מפני שאינו הדר‪( ,‬אמנם כתב‬ ‫ברייתו‪.‬‬ ‫הלולב ועדיין מחוברים במקצת‪ ,‬וכ"ש שאם נעקרו‬ ‫הב"י שאינו מצוי שהעלים יהיו לחים והשדרה‬ ‫תתייבש‪ ,‬וליכא לספוקי בזה‪ .‬ולפעמים יש בזה נ"מ לולב שראשו כפוף כאגמון פסול‪ ,‬שאין זה הדר‪,‬‬ ‫לגמרי ממקום חיבורם לשדרה דפסול אפילו אם‬ ‫כשהשדרה התייבשה מעט עד שנחסר מהשיעור‪ ,‬והעלים והיינו דווקא כששדרתו כפופה‪ ,‬אבל אם העלים‬ ‫אגדם‪ .‬וכן אם נתקשו העלים כעץ וא"א לחברם‬ ‫לחים)‪ .‬ושיעור היבשות הוא אם כלה מראה שבראשו כפופים כדרך הרבה לולבים כשר‪ ,‬ויש‬ ‫אל השדרה פסול‪ ,‬אבל אם התחילו להתקשות‬ ‫הירקות שלו והלבינו פניו‪ ,‬שזהו סימן שכלה מחמירים בזה‪ ,‬והמנהג להקל כהשו"ע‪ ,‬והרא"ש‬ ‫ועדיין אינם קשים כעץ כשר אפילו אם לא אגדם‪,‬‬ ‫הלחלוחית שלו‪ .‬והרמ"א כתב שי"א שלא נקרא כתב שהוא מעדיף לולב כזה מפני שאין העלים‬ ‫אכן טבע הלולב שכשהוא מתחיל להתקשות‬ ‫יבש אלא כשנתפרך בציפורן מחמת יבשותו ושכך נחלקים ותיומתו קיימת‪ ,‬וכתב הלבוש דהיינו‬ ‫העלים נפרדים‪ ,‬וכבר נתבאר לעיל שמצוה מן‬ ‫נוהגים במדינות אלו שאין הלולבים מצויים‪ .‬וכתב כשרק העלה העליון כפוף‪ ,‬אבל אם כל העלים או‬ ‫המובחר שלא יהיו העלים נפרדים‪ .‬ובאופנים‬ ‫המ"ב שרוב הפוסקים לא מסכימים לפירוש רובם כפופים כל שהוא פסול דאינו הדר כלל‪,‬‬ ‫הפוסלים את הלולב צריך שיהיו רוב העלים ורוב‬ ‫הרמ"א‪ ,‬אלא שהרמ"א כתב דעה זו כדי ליישב והעתיקו המ"א‪ ,‬והט"ז מכשיר בזה‪ ,‬ועכ"פ כשיש‬ ‫כל עלה ועלה במצב זה‪ ,‬וכתב החיי אדם בשם הריטב"א‬ ‫שזה פסול בגוף הלולב וא"כ זה פסול כל שבעה‪ ,‬אכן לפי‬ ‫מנהג המקומות שאין הלולבים מצויים‪ ,‬ועל כן אין אחר בודאי יש לקחת לולב שאין ראשי כל העלים‬ ‫רש"י שנפרצו זה פסול הדר‪ ,‬א"כ לדעת הרמב"ם וסייעתו‬ ‫או רובם כפופים‪ .‬ולולב שלא רק הראש כפוף אלא‬ ‫להקל בזה כל זמן שיש בעיר לולב לח‪.‬‬ ‫כשר בשאר ימים‪ ,‬וכ"כ הא"ר בשם הכלבו‪ ,‬אבל מיעוט‬ ‫נקטם ראש הלולב פסול‪ .‬לדעת השו"ע היינו גוף העלים נכפף הרבה מאד לאמצעיתם ונראה‬ ‫העלים אינו פוסל כל זמן שהלולב נשאר מכוסה‬ ‫שנקטמו ראשי רוב ממספר העלים הגבוהים מן כמו שנחלק לשנים פסול‪ ,‬שאין זה הדר כלל‪ ,‬וה"ה‬ ‫בעלים (ובבה"ל דן אם צריך שכל השדרה תהיה מכוסה‬ ‫השדרה‪ ,‬ופסול דאין זה הדר‪ ,‬והלבוש מחמיר אם העלה האמצעי נכפף הרבה לאמצעיתו‪.‬‬ ‫בעלים או שמספיק רוב)‪ ,‬ואם נשברו רוב עלי הלולב‪,‬‬ ‫אפילו בנקטם מקצת מכל עלה ומשמע מדבריו שבכל‬ ‫אמנם נשאר רוב שיעור לולב שלם‪ ,‬יש להסתפק‬ ‫שהוא פסול‪ ,‬ויש אחרונים שמפקפקים בזה‪ ,‬והשו"ע‬ ‫אם הלולב כשר או פסול‪ ,‬ואם רוב השיעור השלם‬ ‫לא מזכיר חילוק בין העלה האמצעי לשאר העלים‪,‬‬ ‫נמצא למעלה כתב בביכורי יעקב שנראה שזה כשר‪ ,‬שהרי‬ ‫ופירשו הב"ח הט"ז והגר"א שלדעה זו אין יתרון לעלים‬ ‫יכול לחתוך את מה שלמטה‪.‬‬ ‫כשהשחירו מערב יו"ט‪ ,‬אבל בהשחירו ביו"ט בעיא היא‬ ‫לכמות שהיו במשמושן ובמראה‪ ,‬עדיין לחים הם‪,‬‬ ‫ואם לאו הם יבשים‪ .‬אבל אם העלים ירוקים כשר‬ ‫בגמרא אם בדבר שהיה ראוי ונדחה אפשר לתקנו‪ ,‬ואין‬ ‫סימן תרמ"ו‬ ‫אפילו אם הם נפרכים בציפורן‪ .‬ואם יבשו רוב‬ ‫להקל בזה‪ .‬וכתב הרמ"א שדווקא ביום הראשון‬ ‫העלים ונשתייר בראש הבד קן אחד ובו ג' עלים‬ ‫צריך למעטם‪ ,‬אבל בשאר הימים כשר בכל ענין‪,‬‬ ‫וכתב המ"ב שהרמב"ם לשיטתו שפסולי הדר‬ ‫דיני ההדס‬ ‫לחים כשר‪ ,‬ואם אותם עלים הם כמושים ולא‬ ‫כתוב בתורה "ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' וענף עץ‬ ‫לחים‪ ,‬יש פוסלים ויש מכשירים‪ ,‬וביום הראשון‬ ‫פוסלים רק ביום הראשון‪ ,‬אבל לדידן שפוסקים‬ ‫עבות וכו' "‪ ,‬ודרשו חכמים דהיינו הדס שעליו חופים‬ ‫ראוי להחמיר ובשאר ימים ספק דרבנן להקל‪.‬‬ ‫שפסולים בכל הימים גם כאן פסול‪( ,‬ואם נטלו‬ ‫את עצו‪ ,‬ע"י שגדלים בכל שורה כמה עלים והם‬ ‫וכתב השו"ע שי"מ (והוא דעת הרא"ש) שאפילו‬ ‫ונזדמנו לו הדסים אחרים אפי' בשאר ימים‪ ,‬לדעת‬ ‫שוכבים על הענף‪ .‬ובסימן זה יבואר מה הדין כשההדס‬ ‫אם יבשו שנים מתוך שלש באותו הקן כשר‬ ‫השו"ע מברך עליהם‪ .‬שם)‪ .‬ופסולי עבות פוסלים כל‬ ‫נקטם‪ ,‬או יבש בראשו או ברוב עליו‪ ,‬או שיש בו ענבים‪,‬‬ ‫שבעה‪.‬‬ ‫ושיהיו לפחות ג' עלים בכל שורה‪ ,‬ומה הדין כשנשרו‬ ‫ובלבד שהעלה הלח מורכב על שני העלים‬ ‫חלק מהעלים‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫האחרים‪ ,‬שבזה נראה ההידור יותר‪( ,‬ואף שהדס‬ ‫שיהיו ג' העלים בשורה אחת‪ -‬שלשת העלים‬ ‫כזה הוא הדס שוטה‪ ,‬הכא איירי ששאר ההדס‬ ‫הנמצאים בכל קן צריכים להיות בשוה זה כנגד זה‪,‬‬ ‫נקטם או יבש‪ -‬הדס שנקטם ראשו‪ ,‬והיינו‬ ‫בקינין של ג' עלים בשוה כדין)‪ ,‬ולדעה זו א"צ‬ ‫ואז כשר אע"פ" שכל אחד נמצא בעוקץ אחר‪,‬‬ ‫שנחתך חלק מהעץ שלו (אבל בעלים לא שייך‬ ‫שיהיה הקן בראש ההדס‪ .‬והאחרונים תמהים על‬ ‫אבל אם העלה השלישי יוצא למעלה מהם או‬ ‫קטימה) כשר‪ ,‬אפילו אם לא גדלה תמרה במקום‬ ‫השו"ע שלא הזכיר שלפי הרא"ש צריך שישתייר‬ ‫למטה מהם הרי זה הדס שוטה ופסול אפילו‬ ‫הקטימה‪ ,‬ושאני הדס מלולב וערבה שענפיו‬ ‫בשעת הדחק‪ ,‬ואפילו בשאר ימים‪ ,‬וכן אם היו‬ ‫חופים את עצו ואין הקטימה ניכרת‪ ,‬ולפי זה אם אין‬ ‫ג' קינים ובכל קן עלה אחד לח בראשו‪ .‬והלכה‬ ‫שנים בכל שורה אינו נחשב עבות‪ .‬וכתב הרמ"א‬ ‫עלים לחוף על ראשו פסול אף בדליכא אחר‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫כדעה ראשונה‪ .‬וכתב הפמ"ג שאם יבש עץ ההדס‬ ‫נקטם עלה אחד מתוך השלשה שחופים את הקטימה י"ל‬ ‫פסול אפילו אם העלים ירוקים‪ ,‬ודעת הביכורי‬ ‫שיש מ"ד שגם הדס שאין ג' עלים בכל קן אלא‬ ‫דפסול‪ ,‬ומ"מ יכול לקטום את העץ עם שני העלים עד סמוך‬ ‫יעקב שביבשות העץ אין שום פסול‪.‬‬ ‫עליו הם שנים ואחד או שנים ושנים כשר‪ ,‬ולכן‬ ‫לקן שתחתיו וההדס חוזר להכשרו‪ ,‬אמנם אסור לעשות‬ ‫נהגו במדינות אלו לצאת לכתחילה בהדסים שאין‬ ‫ביו"ט שום דבר שמכשיר את ההדס‪ .‬וכן יבש ראשו‬ ‫ג' עלים בקן אחד‪ ,‬ויש מי שכתב שהדסים שלנו‬ ‫כשר‪ .‬ויש פוסלים בין בנקטם (וילה"ס אם דווקא‬ ‫סימן תרמ"ז‬ ‫שהם שנים ע"ג שנים כשרים‪ ,‬ורק אחד ע"ג שנים‬ ‫בנקטמו שלשתם או אפילו באחד מהם) בין‬ ‫פסול‪ ,‬ולכן נהגו להקל בזה‪ .‬ובביאור הגר"א ושארי‬ ‫ביבש‪ ,‬משום שאינו הדר‪ ,‬וכתב הרמ"א שטוב‬ ‫אחרונים פקפקו מאד על מנהג זה‪ ,‬והרמ"א דחק‬ ‫להחמיר היכא דאפשר באחר‪ ,‬והב"ח כתב שביבש‬ ‫דיני ערבה‬ ‫רק לקיים המנהג‪ ,‬ולכן הירא לדבר ד' יטרח למצוא‬ ‫ראשו והיינו שיבשו העלים העליונים אין לברך‬ ‫בסימן זה יבואר מהי הערבה שהצריכה התורה לקחת‬ ‫עבות כדין והיינו ג' בכל קן (לעיכובא ברובו‬ ‫עליו אפילו אם אין הדס אחר והנחלת צבי והא"ר‬ ‫לד' מינים (ומתי זה צפצפה ופסול)‪ ,‬והאם צריך דווקא‬ ‫ולמצוה בכולו‪ ,‬וכדלהלן)‪ .‬ואין לסמוך על בעל ההשלמה‬ ‫והבגדי ישע חולקים‪ ,‬ומי שמיקל בזה במקום שאין הדס‬ ‫ערבי נחל‪ ,‬ומהם הדברים הפוסלים בערבה‪.‬‬ ‫שמתיר בשעת הדחק לברך על ג' מינים‪ ,‬כיון שכל הפוסקים‬ ‫אחר אין למחות בידו‪ .‬אבל יש תקנה שיסיר את‬ ‫ערבי נחל האמור בתורה הוא מין ידוע הנקרא כך‬ ‫חולקים עליו‪ ,‬ועוד שהרי אצלנו גדלים הדסים נאים של‬ ‫העלים העליונים ואז הוא כשר לכתחילה לכו"ע‪,‬‬ ‫מפני שרוב מין זה גדל על הנחלים‪ ,‬ואפילו מה‬ ‫שלשה על שלשה‪ ,‬ואף שהשבות יעקב רצה לפוסלם מטעם‬ ‫מורכבים‪ ,‬כבר חלקו עליו החכם צבי והפנים מאירות‪ ,‬והדין‬ ‫ולא מיקרי יבש אלא בהלבינו פניו‪ ,‬וזה דבר שאינו‬ ‫שגדל במדבר או בהרים כשר‪ ,‬וי"א שיותר טוב‬ ‫מצוי כלל בהדסים שגדלו בשנה זו‪ ,‬אבל מה‬ ‫עמהם להכשירם דידוע שאינם מורכבים‪ ,‬ולכן אשרי הקונה‬ ‫לכתחילה לקחת מאותם הגדלים על הנחל‪ ,‬אכן‬ ‫לו אפילו רק הדס אחד של שלשה על שלשה וישלים בשני‬ ‫שרגיל לגדול בין הקינים ענפים קטנים וקוטמים‬ ‫מהט"ז משמע שא"צ לדקדק בזה‪.‬‬ ‫בדים של שנים על שנים אם אין ידו משגת לשלשה כשרים‪,‬‬ ‫אותם כדי שלא יפסיקו בין הקינים‪ ,‬כשר לכו"ע‬ ‫סימני כשרות הערבה‪ -‬הערבה עלה שלה משוך‬ ‫או שהקהל יקנו לולב עם הדסים שלשה על שלשה ויצאו‬ ‫אפילו אם עשה כך בכל ההדסים‪ ,‬כיון שאינו‬ ‫לאורכו כנחל (ואינו עגול)‪ ,‬וחודו חלק‪ ,‬והקנה שלו‬ ‫בזה כל הקהל‪ .‬וכתב החיי אדם שמה שמביאים‬ ‫בראשו‪ ,‬ובשער הציון כתב שאם הענפים האלו מפסיקים‬ ‫אדום (אמנם גם ירוק כשר‪ ,‬מפני שכשהשמש‬ ‫ברוב הקינים של ההדס צריך מדינא לקוטמם‪ ,‬ויש להסתפק הדסים יבשים יחד עם האתרוג‪ ,‬בדוחק יש שם‬ ‫מכה בו הוא נעשה אדום‪ ,‬ורק לבן ממש פסול)‪.‬‬ ‫אם דין זה הוא לכו"ע‪ ,‬ולכתחילה נכון לקוטמם מערב יו"ט‪ .‬אחד ממאה שיש בו שלשה בקן אחד כולם בשוה‪,‬‬ ‫וכתב הפמ"ג שג' סימנים אלו הם לעיכובא‪,‬‬ ‫ולכן אין להם חזקת כשרות עד שישרה אותם‬ ‫(סעיף א' וסעיף י')‪.‬‬ ‫ובביכורי יעקב כתב שאינו מצוי שיהיה רק חלק‬ ‫הדס שנשרו רוב עליו‪ ,‬אם נשתייר בכל קן וקן ג' במים וירכך אותם‪ .‬עוד כתב שהרבה פוסקים סוברים‬ ‫עלים‪ ,‬כגון שהיו שם מתחילה שבע עלים‪ ,‬כשר שהמוסיף הדס שאינו עבות עובר על בל תוסיף‪ ,‬אכן מועיל‬ ‫מהסימנים‪ .‬אבל המין צפצפה הדומה לערבה‬ ‫להתנות שאם הוא עבות אצא בו ואם לאו יהיה כאבן‪.‬‬ ‫פסול מן התורה‪ ,‬וצפצפה העלה שלה עגול‪,‬‬ ‫אפילו אם זה היה בכל אורך ההדס‪ ,‬ואם היו שבעה‬ ‫ובחודה יש פגימות גסות‪ ,‬והקנה שלה אינו אדום‪.‬‬ ‫ונשארו שנים פסול‪ ,‬ואף שאם היו שלשה ונשארו דין עבות‪ -‬למצוה צריך שכל שיעור אורך ההדס‬ ‫ויש מין ערבה שאין חודה חלק אלא יש בו פגימות‬ ‫שנים בכל קן הסכימו כמה אחרונים להכשיר יהיה עבות‪ ,‬ולעיכובא צריך שיהיה רובו (ז'‬ ‫קטנות מאד‪ ,‬ויש לה שאר סימני ערבה‪ ,‬ומין זה‬ ‫כדלקמן‪ ,‬שאני התם שנשתייר רוב הקן‪( .‬סעיף א' אצבעות מתוך י"ב) עבות‪ ,‬ובמיעוט אפילו אם‬ ‫כשר‪ .‬והנה כמה פעמים מלקטי הערבות הם‬ ‫נשרו העלים או שמתחילה לא היו שלשה שלשה‬ ‫וסעיף ד')‪.‬‬ ‫כשר‪ ,‬ואפילו אם הרוב אינו בראש ההדס כשר‪ .‬ויש‬ ‫נערים קטנים שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם‪,‬‬ ‫הדס שגדלו בו ענבים אם ענביו מרובות מעליו להסתפק היכא שנשרו מקצת מעלי ההדס‪ ,‬ומהרוב שנשאר‬ ‫וצריך הקונה להשגיח על זה‪.‬‬ ‫והם אדומות או שחורות פסול בין אם גדלו בתלוש נשר מכל קן עלה אחד‪ ,‬אם אומרים בזה תרי רובא להכשיר‬ ‫פסולי ערבה‪ -‬ערבה שיבשו (שכלה מראה הירקות)‬ ‫בין אם גדלו במחובר‪ ,‬דאין זה הדר‪ ,‬ואם הענבים הם או לא‪ ,‬ומאחד האחרונים וכן מהחיי אדם משמע שכשר‪,‬‬ ‫או נשרו רוב העלים בשיעור ג' טפחים שלה‬ ‫בשאר גוונים כגון גע"ל (‪-‬צהוב) או בלאו (‪-‬כחול) וצ"ע שהרי בפועל נשרו רוב העלים‪ ,‬ועכ"פ אין להקל אלא‬ ‫הכפות תמרים מצדד להחמיר‪ ,‬והפמ"ג מסתפק כשאין הדס אחר בעיר‪ .‬ודע עוד שכתב הב"ח שרוב עבות‬ ‫פסולה‪ ,‬אפילו בערבה אחת‪ ,‬ויש לשים לב שהעלים‬ ‫היינו רוב שיעור הכשרו‪ ,‬והיינו קרוב לשני טפחים‪ ,‬וא"צ יותר‬ ‫לא נשרו ע"י תחיבתם לתוך הלולב או ע"י נענוע‪,‬‬ ‫בזה‪ ,‬ואם הם ירוקים כשר מפני שזה כמו ההדס‪ ,‬מזה אף שההדס גדול מאד‪ .‬והפמ"ג מסתפק אם מועיל‬ ‫ובפרט בלולב של ציבור‪ ,‬ונכון שלפחות ביום‬ ‫(ובירושלמי איתא ששחור או אדום פוסל משום שנגמר כשהם מפוזרים באורך ההדס‪ ,‬או שרק אם הם במקום אחד‬ ‫הראשון יהיה ממונה לפקח על זה‪ .‬וכן אם נקטם‬ ‫הפרי‪ ,‬והתורה אמרה "ולקחתם ענף" ולא פרי‪ ,‬משא"כ כשר‪ ,‬והביכורי יעקב מיקל בזה‪.‬‬ ‫בירוקות שעדיין לא נגמר הפרי‪ ,‬ולפי זה אם דרך ההדס‬ ‫ראשה והיינו העץ פסולה‪ ,‬אבל בעלים אין חילוק‬ ‫לגדל ענבים שהם ירוקים גם בגמר הפרי פסול‪ ,‬ובבבלי הדס שהיו לו ג' עלים בכל קן ונשר עלה אחד‬ ‫בין העלים העליונים לשאר העלים‪ .‬והרמב"ם‬ ‫משמע שכשר באופן זה‪ ,‬וכן סתם השו"ע‪ .‬ואם מיעט את מכל קן ברוב שיעור אורך ההדס‪ ,‬יש מכשירים‬ ‫מכשיר בנקטם ראשה‪ ,‬והלכה כדעה ראשונה‪.‬‬ ‫כיון שנשארו רוב העלים‪ ,‬ויש פוסלים כיון דלא‬ ‫הענבים מערב יו"ט כשר‪ ,‬ואפשר לכתחילה‬ ‫ויבש ונקטם ראשה הם פסולי הדר‪ ,‬ועל כן הרמב"ם‬ ‫מיקרי עבות אלא בשלשה‪ ,‬ולענין הלכה נקטינן‬ ‫למעטם אפילו אחרי אגידת הלולב‪ ,‬אבל ביו"ט אין‬ ‫שמכשיר בשאר ימים כשר גם בזה‪ ,‬ונשרו רוב עליה‬ ‫להקל במקום הדחק‪ ,‬ואם נשרו שני עלים ברוב‬ ‫למעטם מפני שזה כמתקן‪( ,‬ואם אין לו הדס אחר‪,‬‬ ‫דעת הריטב"א שבזה אין שמו עליו‪ ,‬ועל כן דעתו‬ ‫שיעור אורך ההדס או לנוהגים לצאת בהדסים של‬ ‫נוטלו כדי שלא תשתכח תורת לולב אבל אינו‬ ‫שבזה פסול כל ז' הימים‪ ,‬ומדברי רבינו מנוח‬ ‫שנים שנים ונשר עלה מכל קן פסול לכו"ע‪.‬‬ ‫מברך עליו‪ .‬סעיף י"א)‪ .‬ואם עבר וליקטם‪ ,‬או‬ ‫משמע שגם זה הוא פסול הדר‪ ,‬וכן משמע מרש"י‪,‬‬ ‫שליקטם אדם אחר לאכילה ואינו מתכוון להכשיר‬ ‫יבשו עליו והיינו שהלבינו פניהם פסול‪ ,‬אבל‬ ‫ולפי זה בשעת הדחק שאין לו ערבות אחרות כשר בשאר‬ ‫את ההדס‪ ,‬או שליקטם הוא אבל יש לו עוד‬ ‫בכמשו כשר‪ ,‬ומי שאינו בקי בשיעור הלבינו ימים‪ .‬ואם נדלדלו עליה מהקנה או שנסדקו או‬ ‫פניהם ישרה אותם במים יום או יומיים ואם יחזרו‬ ‫הדסים כשרים ואינו צריך להדסים אלו‪ ,‬כשר‪ ,‬והיינו‬ ‫אחר בעיר אפשר לברך עליו אפילו ביום הראשון‪.‬‬ ‫נחלקו אם היו ברוב עליה כתב המגיד משנה אפילו בנקב כל שהוא‪ ,‬אמנם אם נחסר רק מהקליפה‬ ‫ס"ק ל"ג)‪ ,‬אבל אם ניטל רק מה שלמעלה ולא‬ ‫שהיא פסולה‪ ,‬וכתב המ"א שיש להחמיר כמותו העליונה‪ ,‬שהיא כמין גליד על האתרוג‪ ,‬כשר לכו"ע‪ ,‬דאין זה‬ ‫נעשית גומא כשר‪ ,‬וכן דעת הט"ז‪ ,‬אבל יש‬ ‫כיון שהערבות מצויות‪ .‬אבל ערבה כמושה או בכלל חסר‪ .‬וי"א שבנקב שאינו מפולש פסול רק‬ ‫פוסקים שמצדדים להחמיר אפילו אם לא ניטל‬ ‫שנשרו מקצת עליה כשרה‪ ,‬וכתב המ"א שמשמע בחסרון כאיסר‪ .‬ויש להחמיר אם לא בשעת‬ ‫אלא מה שמעל האתרוג‪ ,‬ואם נשאר כל שהוא‬ ‫שזה לא לכתחילה‪ ,‬והא"ר מכשיר אף לכתחילה‪ ,‬הדחק‪ .‬וכתב המאמר מרדכי שביו"ט שני אפשר‬ ‫מעל האתרוג‪ ,‬דעת המ"א שאין להחמיר בזה‪.‬‬ ‫אכן כיון שהערבות מצויות טוב להדר לכתחילה לברך על כל שאינו מפולש ואינו חסר כאיסר‪ ,‬כיון‬ ‫וכתב הרמ"א שיש מחמירים גם אם ניטלה רק‬ ‫שגם ביו"ט ראשון יש מקילים‪.‬‬ ‫גם בזה‪.‬‬ ‫השושנתא‪ ,‬וטוב להחמיר במקום שאפשר‪ .‬וכתב‬ ‫כתב הרמ"א שנהגו להכשיר נקבים שנעשו‬ ‫המ"ב דהיינו במקום שאפשר לקחת אתרוג‬ ‫באילן ע"י קוצים באופן שנקרם עליהם עור‬ ‫מובחר יותר‪ ,‬אבל אם אתרוג זה מובחר יותר אין‬ ‫ובשר מלמעלה‪ ,‬אע"פ שיש בהם חסרון‪ ,‬אבל אם‬ ‫סימן תרמ"ח‬ ‫להחמיר בשביל השושנתא‪ .‬והוסיף שאם חסר גם‬ ‫לא נקרם עליהם עור ובשר פסול אף בנקב‬ ‫מקצת מן העץ אף שנשאר חלק מהעץ למעלה מן‬ ‫שנעשה ע"י קוצים‪ ,‬ואם יש ספק אם הבשר קיים‬ ‫האתרוג‪ ,‬טוב להדר לקחת אחר כיון שיש‬ ‫אזלינן לקולא‪ ,‬כיון שלדעה אחרונה כל שאינו‬ ‫דיני אתרוג‬ ‫מחמירים גם בזה‪ ,‬ובניטלה רק בשושנתא כתב הבה"ל‬ ‫כתוב בתורה "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר מפולש ואינו חסר כאיסר כשר‪ ,‬ואפילו כשיש‬ ‫שהסכימו האחרונים שבודאי אין להחמיר בזה‪ .‬עוד כתב‬ ‫בזה ספק אם הגיע הנקב לחדרי הזרע כשר‪ ,‬כיון שיש‬ ‫וכו' "‪ ,‬ודרשו חכמים (סוכה ל"ה‪ ).‬שהכונה‬ ‫לאתרוג‪ .‬ובסימן זה יבואר איזה אתרוג כשר‪ ,‬ואיזה‬ ‫הרמ"א שאתרוג שלא היה לו דד מעולם כשר‪ ,‬וכן‬ ‫אתרוג פסול משום חסר או משום שאינו הדר‪ ,‬או מפני מכשירים אפילו בהגיע הנקב לחדרי הזרע‪ ,‬כדין‬ ‫רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו‪ ,‬וניכרים‬ ‫אינו מפולש‪.‬‬ ‫שחסר בשם אתרוג‪.‬‬ ‫הם ע"י שיש להם גומא במקום הפיטום מתחילת‬ ‫אתרוג היבש והיינו שאינו מוציא שום ליחה אתרוג שנימוח כל בשרו מבפנים‪ ,‬וקליפתו‬ ‫ברייתו‪ .‬וכתב הביכורי יעקב שזה דווקא כשיש‬ ‫פסול‪ ,‬דאינו הדר‪ ,‬והדרך לבדוק שיעור זה הוא החיצונה וחדרי זרע קיימים (ואפשר להרגיש דבר‬ ‫שם רק גומא קטנה‪ ,‬אבל אם יש גומא שמגיעה‬ ‫שיעביר באתרוג מחט ובה חוט ואם יש בו ליחה זה במשמוש היד)‪ ,‬כשר‪ ,‬ויש פוסלים‪ ,‬ויש‬ ‫עד חדרי הזרע פסול‪ ,‬ואפשר לבדוק דבר זה ע"י‬ ‫יראו אותה על החוט‪( ,‬וכיון שלדעה ראשונה להחמיר בזה במקום שאפשר‪ .‬וכתב הפמ"ג שאם‬ ‫הכנסת מחט או דבר אחר דק לתוך החלל‪ .‬ואם א"א‬ ‫דלהלן נקב מפולש פוסל גם ללא שהאתרוג נחסר‪ ,‬נימוח מבפנים ונסרח י"ל דפסול לכו"ע‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫הכונה שיתחוב את המחט קצת מהצד העבה שלה נסדק כולו ברוב עומק קליפתו העבה (דאם לדעת אם האתרוג מתחילת ברייתו היה ללא פיטם‪ ,‬הא"ר‬ ‫בשם הב"ח מצדד להחמיר‪ ,‬אכן בפמ"ג כתב שאפשר שיש‬ ‫ששם נמצא הנקב שבו החוט‪ ,‬ולא יעשה נקב נסדקה כל קליפתו העבה והגיע לחדרי הזרע להכשיר מטעם ספק ספיקא‪.‬‬ ‫מפולש‪ .‬וי"א שבניקב האתרוג מעוקצו כלפי‬ ‫אפילו רק במקום אחד הוי בכלל נקב מפולש ניטל העוקץ‪ -‬ניטל העץ שהאתרוג תלוי בו באילן‬ ‫חוטמו שלא כנגד חדרי הזרע לכו"ע אינו נחשב ופסול למחמירים לעיל בניקב עד חדרי הזרע‪ ,‬וי"א שדווקא‬ ‫בניקב עד חללו פסול‪ ,‬ולדבריהם באופן זה פסול אף ונשאר במקומו גומא‪ ,‬פסול מטעם חסר‪( ,‬ואם‬ ‫נקב מפולש‪ .‬והפמ"ג מצדד שלדעת הט"ז אם האתרוג‬ ‫ניקב מעבר לעבר במקום הצר שלו שלא כנגד חדרי הזרע לסוברים שנקב מפולש היינו מעבר לעבר)‪ ,‬מראשו הוא שעת הדחק שאין אחר בעיר אפשר לברך‬ ‫לא חשיב נקב מפולש‪ ,‬ופסול רק ביש בו חסרון‪ ,‬אבל המ"א לסופו פסול אפילו אם אינו חסר כלום‪( ,‬ומשמע עליו אפילו ביום הראשון)‪ ,‬ואם ניטל קצת מהעץ‬ ‫והמאמר מרדכי סוברים שגם זה נחשב מפולש‪ ,‬ולביאור מהשו"ע שיש להחמיר אפילו בנסדק מצד אחד)‪ .‬ונשאר עובי כל שהוא באופן שכל הגומא מכוסה‬ ‫הלבושי שרד בט"ז גם הט"ז מודה לזה‪ .‬ואם יש באתרוג אבל אם נשאר מקום שאינו סדוק מלמעלה כשר‪ ,‬אף אם למעלה מן הגומא לא נשאר כלל‪.‬‬ ‫בליטות וניקבה אחת הבליטות מערב לעבר‪ ,‬י"ל שלכו"ע לא‬ ‫ומלמטה אפילו כל שהוא‪ ,‬כשר‪ ,‬אפילו בנסדק כך עלתה על האתרוג חזזית בין בתלוש בין‬ ‫חשיב מפולש וכשר באין בו חסרון)‪ .‬ואתרוג כמוש‬ ‫אפילו בכולו כשר כיון שיש בו מקצת ליחה‪ ,‬ודעת משני הצדדים‪ .‬ויש מי שאומר שדווקא בנסדק במחובר‪ ,‬והחזזית גבוהה משאר האתרוג וניכרת‬ ‫המ"א שצריך לבודקו כנ"ל‪ ,‬ואפשר דאזיל לשיטתו מלמטה כשר‪ ,‬אבל אם נסדק בחוטמו (והיינו ברוב במישוש‪ ,‬אם היא בשנים ושלשה מקומות פסול‪,‬‬ ‫שאפילו יבש במקצתו פסול‪ ,‬אבל לשאר הפוסקים שדווקא קליפתו וכנ"ל) אפילו כל שהוא פסול‪ .‬והרמ"א דמחזי כמנומר‪ ,‬ואם רק חוט השערה מפסיק בין חזזית‬ ‫יבש כולו או רובו פסול אפשר שכמוש א"צ בדיקה‪ ,‬וצ"ע‪ .‬כתב שיש מחמירים לפסול בנסדק רובו (אפילו לחזזית נראה שאינו נחשב עי"ז כשני חזזיות‪ ,‬ודעת הט"ז‬ ‫וכתב הרמ"א שאתרוג של שנה שעברה ודאי הוא כשנשאר משהו למטה ומשהו למעלה שלדעת השו"ע זה ששני חזזיות פוסלות רק אם יש ביניהם שיעור של חזזית‪,‬‬ ‫ורבים מהאחרונים מיאנו בזה משום שאין אנו יודעים מהו‬ ‫יבש ופסול‪ ,‬והיינו שאין תועלת מבדיקתו‪ .‬ודעת כשר)‪ ,‬ודעת הט"ז והמ"א שאין כזו שיטה‪ ,‬אבל‬ ‫שיעור חזזית‪ .‬וי"א שאף בב' וג' מקומות פסול רק‬ ‫התמים דעים שדווקא בסתמא אתרוג של שנה שעברה הגר"א הוכיח שיש שיטה כזו להחמיר בנסדק רובו‬ ‫אם נתפשט הנימור ברובו‪ ,‬שבזה פסול אע"פ‬ ‫פסול‪ ,‬אבל אם שמרו אותו בצורה מיוחדת ששומרת על אפילו מצד אחד‪ ,‬עוד מבואר בגר"א שלשיטה זו צריך‬ ‫שמקום החברבורות עצמם הוא מיעוט‪ ,‬אבל‬ ‫לחות האתרוג כשר‪ ,‬וכתב בשער הציון שאפשר שגם הגר"א להחמיר בחוטמו בכל שהוא‪.‬‬ ‫במיעוטו כגון שכולם בצד אחד כשר‪( ,‬ומשמע‬ ‫מודה שכשר באופן זה‪.‬‬ ‫נקלפה קליפתו החיצונית של האתרוג שהיא‬ ‫שאם נתפשט לצד השני פסול ברוב הקפו אע"פ‬ ‫אתרוג שניקב נקב מפולש פסול אפילו בנקב כל כמין גליד ירוק דק מאד על האתרוג ואין כאן חסרון‬ ‫שאינו רובו של כל האתרוג‪ .‬ובבית מאיר מצדד שבצד‬ ‫שהוא כגון ע"י מחט שלא חסר מגוף האתרוג כלל‪,‬‬ ‫וי"א שגם בנקב מפולש פסול רק כשיש בו חסרון בגופו של אתרוג כלל שלא נקלפה הקליפה העבה אחד אינו פוסל אפילו ביותר מג' חזזיות‪ ,‬כיון שזה מיעוט‬ ‫הירוקה שיש בה חריפות כשאוכלים אותה‪( ,‬דבחסר מהאתרוג‪ ,‬אך לפי מה שמסיים אין הדבר ברור לו כ"כ‪ ,‬ומיום‬ ‫משהו‪ .‬וקיימא לן להחמיר‪ ,‬ובשעת הדחק יש‬ ‫משהו פסול לדעה ראשונה הנ"ל‪ ,‬ולדעה שניה הראשון ואילך בודאי יש להקל)‪ ,‬ויש פוסלים אפילו‬ ‫להקל ואף לברך עליו‪ ,‬ומשמע מהט"ז שהקולא היא גם‬ ‫במפולש מעבר לעבר ובכאיסר כשאינו חסר‪ ,‬וכן סוברים פסול עכ"פ בחסר כאיסר)‪ ,‬והאתרוג נשאר ירוק במיעוט של צד אחד‪ ,‬והלבוש והא"ר פסקו כדעה‬ ‫הגר"ז והביכורי יעקב‪ ,‬ודלא כפמ"ג שמצדד שרק בחסרון כברייתו‪ ,‬אם נקלף כולו פסול‪ ,‬ואם נשאר כל ראשונה‪ ,‬וכן משמע בפמ"ג‪ .‬ואם החזזית במקום‬ ‫שאינו כאיסר ואינו נקב מפולש אפשר להקל‪ .‬ומפולש שהוא כשר‪ ,‬וי"א שצריך שישתייר כסלע‪ ,‬וכן אחד‪ ,‬אם היא ברוב שטח האתרוג משני הצדדים‬ ‫י"מ כפשוטו דהיינו שניקב מצד אחד לצד השני‪ ,‬פסקו הב"ח והא"ר‪ .‬ואם מקום הקילוף משונה פסול‪ ,‬דאינו הדר‪.‬‬ ‫וי"א שאם ניקב עד חדרי הזרע מיקרי מפולש‪ ,‬במראיתו ממראה האתרוג אפילו אם נקלף רק ואם החזזית נמצאת על חצי מהאתרוג (היינו כל‬ ‫אע"פ שחדרי הזרע עצמם והצד השני נשארו רובו פסול‪ ,‬ואם נקלף בשנים ושלשה מקומות הקף האתרוג כלפי העוקץ‪ ,‬שהרי בראשו פסול‬ ‫שלמים‪ ,‬ויש להחמיר כדעה אחרונה‪ ,‬ובשעת ואינו דומה לשאר האתרוג פסול אפילו במיעוטו‪ ,‬אפילו במיעוט‪ ,‬וכדלהלן)‪ ,‬יש מכשירים ויש‬ ‫הדחק כשא"א למצוא אתרוג אחר יש להקל ואף דהוי כמנומר‪ ,‬ובחוטמו ואינו דומה לשאר האתרוג פוסלים‪ ,‬ויש להחמיר בזה‪ ,‬וכתב הפמ"ג שלא‬ ‫לברך עליו‪ ,‬ובפרט כשאינו חסר כגון כשניקב ע"י פסול בכל שהוא‪ ,‬וי"א שאין להחמיר בכל זה אלא מספיק רוב בהכשר ע"י מדידה אלא צריך רוב‬ ‫מחט‪ ,‬ואם יש ספק אם הגיע הנקב לחדרי הזרע כשר‪ .‬ואם בנשתנה למראה פסול כגון שחור ולבן‪ ,‬אבל הנראה לעינים‪ ,‬ובביכורי יעקב חולק על זה‪.‬‬ ‫ניקבה הקליפה העבה מצד זה לצד זה שלא כנגד במראה כשר אין לפוסלו‪ ,‬ובשעת הדחק יש‬ ‫מהי חזזית‪ -‬חזזית היינו ילפת‪ ,‬והיא כמו‬ ‫חדרי הזרע‪ ,‬דהיינו במקום שהאתרוג מתקצר לסמוך על זה‪.‬‬ ‫אבעבועות‪ .‬וי"א שרק שתי אבעבועות הם בכלל‬ ‫ניטל הפיטם‪ -‬אם ניטל העץ הקטן שבראש חזזית‪ ,‬אבל דעת רבים מהאחרונים שאף באחת‬ ‫מלמטה‪ ,‬מיקרי מפולש לפי שני השיטות‪.‬‬ ‫הוי חזזית כל שנראה לעין בלא הסתכלות‪ ,‬אמנם‬ ‫פסול‪,‬‬ ‫השושנתא‪,‬‬ ‫עומדת‬ ‫שעליו‬ ‫הדד)‬ ‫‪-‬‬ ‫(‬ ‫האתרוג‬ ‫אתרוג שניקב נקב שאינו מפולש‪ ,‬אם הנקב‬ ‫הוא כאיסר פסול אפילו אם אין בו חסרון‪ ,‬ואם דהוי כחסר‪ ,‬ומשמע מהשו"ע שרק אם ניטל גם בשאר ימים נראה שיש להקל‪ .‬ודווקא כשהחזזית היא‬ ‫הנקב מרובע או ארוך משערים מה יהיה גודלו אם העץ שבתוך האתרוג ונעשה שם כמין גומא פסול‪ ,‬מעצמות האתרוג‪ ,‬אבל מה שנעשה מקום מסוים‬ ‫היו מעגלים אותו‪ .‬ואם חסר כל שהוא פסול ואז פסול אפילו אם נשאר מעט עץ בתוכו‪( ,‬אמנם כשאין אדום ועקום מחמת שעוקצים אותה קוצים כשר‪,‬‬ ‫אין ליטול אתרוג מורכב‪ ,‬ואם אין לו אחר יש‬ ‫ומש"כ האגודה שהחזזית גדילה מחמת שהאתרוג שוכב על פסול‪ ,‬ומשמע שאפילו במקומות הסמוכים להם‪,‬‬ ‫ליטלו כל שבעה בלא ברכה‪ ,‬ויש מחמירים שלא‬ ‫קוצים‪ ,‬ביאר השע"ת דאיירי בגבוהה משאר האתרוג‪ ,‬ודעת כמה ראשונים להקל בזה‪ .‬ואתרוג שחור מעט שגדל‬ ‫ליטלו אף בלא ברכה דילמא אתי למסרך לצאת בו‬ ‫ובביכורי יעקב מבאר ששם גרמו הקוצים לעיפוש ועי"ז במקומות אחרים והובא למקום שדרכו להיות כך‪ ,‬לרש"י‬ ‫נוצרה החזזית‪ ,‬אבל מה שנעשה אדום ועקום ע"י קוצים אינו וסייעתו זה פסול‪ ,‬ולרי"ף ולרמב"ם לא נזכר דין זה בגמרא‪.‬‬ ‫תמיד‪ .‬והדסים מורכבים פסולים כמו אתרוגים‪ ,‬אך‬ ‫פוסל‪.‬‬ ‫ושחור ביותר כאדם כושי פסול בכל מקום‪.‬‬ ‫בסתמא אינם מורכבים‪ ,‬ואף אלו הגדלים בגינות‬ ‫השרים אינם בחשש מורכבים‪ ,‬דלא כהשבות‬ ‫אם החזזית היא על חוטמו והיינו ממקום אתרוג העגול ככדור פסול‪ ,‬דאין דרכו להיות כך‪,‬‬ ‫שמתחיל להתקצר ולהתחדד כלפי ראשו פסול ומשמע שזה פסול בכל הימים‪ ,‬אמנם י"ל שהטעם משום‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫אפילו במשהו ואפילו בצד אחד‪ ,‬כיון שאותו מקום שאינו הדר‪ ,‬וא"כ להרמב"ם וסייעתו כשר בשאר ימים‪ ,‬דלא‬ ‫אתרוג קטן פחות מכביצה פסול כל שבעה‪ ,‬מפני‬ ‫נראה יותר משאר מקומות‪ ,‬ואף הפיטם בכלל זה‪ ,‬וכן גרע מגידלו בדפוס ועשאו כבריה אחרת שהכשיר הרמב"ם‬ ‫שאינו פרי‪ ,‬אפילו אם אנו משערים שאינו בוסר‪,‬‬ ‫כל שינוי מראה (כגון שחור ולבן) פוסל שם בכל בשאר ימים‪.‬‬ ‫דאין סופו לגדול יותר‪ .‬ואפילו בהיה בו כשיעור ונצטמק‬ ‫שהוא‪ ,‬ודווקא כשנראה לכל‪ ,‬אבל אם אינו נראה גידלו בדפוס כדי שיגדל בצורת הדפוס‪ ,‬אם גידלו‬ ‫לעין מחמת דקותו וצריך להסתכל‪ ,‬אין זה כל בצורה אחרת והיינו אף שאינו דומה לדבר אחר אלא פסול מפני שאינו הדר‪ ,‬ואם אין לו אחר יטלנו בלא ברכה‬ ‫שאינו דומה לאתרוג כלל פסול‪ ,‬ואם גידלו כברייתו ואפילו ביום הראשון‪ .‬וכתב החת"ס שאף שהצל"ח העיד‬ ‫שהוא שפוסל בחוטמו‪ ,‬כיון שהחומר בחוטמו הוא ששם‬ ‫שהביצים שבזמננו נתקטנו‪ ,‬מ"מ די בכביצה של זמננו‪ ,‬כי גם‬ ‫האתרוגים נשתנו‪ ,‬ולפי דעת הביכורי יעקב נכון לבעל נפש‬ ‫מים‪.‬‬ ‫של‬ ‫כריחיים‬ ‫דפים‬ ‫דפים‬ ‫עשאו‬ ‫אפילו‬ ‫כשר‪,‬‬ ‫שגם‬ ‫אדם רואה יותר משאר מקמות‪ .‬ויש מי שאומר‬ ‫להדר לכתחילה אחר אתרוג גדול כשני ביצים‪ .‬ואתרוג‬ ‫יחד‬ ‫לגמרי‬ ‫דבוקים‬ ‫כשהם‬ ‫שגדלו‬ ‫אתרוגים‬ ‫שני‬ ‫הא"ר‬ ‫יבש פוסל בחוטמו בכל שהוא‪ ,‬וכן פסקו‬ ‫בברייתם‪ ,‬או שהם שני חצאים החלוקים מלמעלה שיש בו כביצה כשר אפילו אם הוא בוסר‪ ,‬ובלבד‬ ‫ובשאר‬ ‫ושאר אחרונים‪ ,‬וה"ה שאר פסולי הדר‪,‬‬ ‫מקומות אין פסול אלא במקום אחד ברובו או ומחוברים מלמטה כל שהוא‪ ,‬כשרים‪ ,‬כיון שהם שלא יהיה ירוק ככרתי וכנ"ל‪ ,‬ואתרוג גדול באיזה‬ ‫בשנים ושלש מקומות אפילו במיעוטו‪ ,‬כ"כ הפמ"ג‪ ,‬נבראו כך וא"א להפרידם‪ .‬והסמ"ג פסל בזה‪ ,‬ועל שיעור שיהיה כשר‪ ,‬ואפילו גדול שמביאו על‬ ‫כתפו יצא‪ ,‬דד' המינים אם יש לו את כולם יכול‬ ‫והבה"ל כתב דלא ברירא לפסול יבש בשנים ושלשה כן יש להחמיר בדאפשר‪.‬‬ ‫ושאר אתרוג ירוק כעשבי השדה פסול‪ ,‬משום שניכר ליטול אחד ואח"כ ליטול את השני‪.‬‬ ‫מקומות‪ ,‬דשמא אינו נחשב עי"ז כמנומר‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫פסולים משמע מהשו"ע שאינם פוסלים בחוטמו בכל‬ ‫שהוא‪ ,‬ויש להחמיר גם בנסדק בחוטמו‪ ,‬אם לא במקום שעדיין לא נגמר הפרי‪( ,‬ומשמע שירוק פחות מכך‬ ‫הדחק‪ .‬ואין לומר שמחצי האתרוג ולמעלה נקרא חוטמו‪ ,‬כשר מפני שמסתמא נגמר הפרי)‪ ,‬וירוק כעשבי‬ ‫סימן תרמ"ט‬ ‫דא"כ בכל מקום שהחזזית התפשטה ברובו היא גם על השדה שידוע שבאותו מקום טבע האתרוגים‬ ‫חוטמו‪ ,‬וע"כ שחוטמו מתחיל אחרי שיעור רובו‪ .‬ובשערי‬ ‫תשובה מצריך לחשוש לדעת רש"י שגם במקום גובהו פוסל שיהיה להם מראה אתרוג אם ישהו אותם בכלי‬ ‫בכל שהוא‪ ,‬וכתב הבה"ל שבשו"ע לא משמע כך‪ ,‬וכן מוכח זמן מרובה‪ ,‬כשר אף בעודו ירוק‪ ,‬ומ"מ אין לסמוך אסור לזלזל אתרוג ושארי מצוות שהנכרים‬ ‫בלבוש‪ ,‬ועכ"פ במקום הדחק בודאי יש להקל גם ביום על זה למעשה אא"כ התחיל מעט להיות כמראה מוכרים‪ ,‬מפני שבפעם אחרת לא יביאו למכור‪,‬‬ ‫אלא יתן להם מעט יותר מכדי דמיהם‪.‬‬ ‫אתרוג‪ ,‬דשמא יהיה נשאר ירוק‪.‬‬ ‫הראשון ולברך עליו‪.‬‬ ‫בלעטלא"ך‪ -‬חזזית הנקראת מו"ל בלשון אשכנז אתרוג המורכב עם לימון או עם עץ אחר פסול‪,‬‬ ‫פסולים כלליים בד' מינים‬ ‫יש להכשירה כיון שאינו גבוה משאר האתרוג‪ ,‬ויש אפילו אם הבריך ענף של אתרוג לתוך לימון‪ ,‬וכ"ש‬ ‫לאחר שנתבארו בסימנים הקודמים פסולים מיוחדים‬ ‫מי שכתב שיש להכשיר שכיון שזה רגיל להמצא אם הבריך ענף של לימון לתוך האתרוג‪ ,‬אבל אם‬ ‫שיש בכל מין מהד' מינים‪ ,‬מבאר השו"ע בסימן זה‬ ‫כמה פסולים כלליים הפוסלים בכל הד' מינים‪ ,‬מתי‬ ‫באתרוג הרי זה מראה אתרוג אע"פ שאינו שוה לשאר הרכיב אתרוג באתרוג אחר כשר‪ .‬ואתרוג מורכב‬ ‫ובאיזה אופן הם פוסלים‪ ,‬והאם הפסול הוא רק ביום‬ ‫מראה האתרוג‪ ,‬ולפ"ז כשר אפילו בגבוה מהאתרוג סימניו הם שהוא חלק והעוקץ שלו בולט והתוך‬ ‫הראשון או גם בשאר הימים‪.‬‬ ‫שאינו‬ ‫ואפילו בחוטמו‪ ,‬והאחרונים הסכימו שאין להקל רחב עם הרבה מוהל וקליפתו דקה‪ ,‬ואתרוג‬ ‫בגבוהים מן האתרוג כי אם בשעת הדחק‪ .‬ומשמע מורכב יש לו בכולו בליטות עם גובה‪ ,‬והעוקץ גזול או גנוב מישראל או מנכרי פסול בכל הד' מינים‪,‬‬ ‫מהדגול מרבבה שלפי הטעם הראשון פסול בחוטמו משום‬ ‫שינוי מראה‪ ,‬וצ"ע דא"כ גם בשאר האתרוג יפסול ברובו‪ ,‬שוקע‪ ,‬וקליפתו עבה והתוך קצר והוא כמעט יבש‪ .‬דכתיב "ולקחתם לכם" – משלכם‪ .‬ואף לאחר‬ ‫וע"כ צ"ל כמ"ש הפמ"ג שאף שחזזית היא מראה פסול מ"מ ובעולת שבת כתב שבאתרוג מורכב הגרעין שוכב‪ ,‬יאוש אינו יוצא בו‪ ,‬דיאוש כדי (‪-‬לבד) לא קני‪ ,‬וכן‬ ‫ברואה מראה פסולה על האבעבוע אין פוסל כיון שדרכה ובביכורי יעקב כתב שגם בשאינו מורכב לפעמים אם קנאו אדם אחר מהגזלן בהגבהה אינו יוצא‬ ‫בכך‪ ,‬ורק בגבוה מהאתרוג פוסל משום חזזית‪ ,‬א"כ באינו הגרעין שוכב‪ .‬וכתב החת"ס שאתרוג שיש לו יד"ח בהגבהה זו‪ ,‬דהוי מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬אלא‬ ‫הרבה בליטות והעוקץ שוקע א"צ לבדוק בסימנים צריך לחזור ולהגביהו כדי לצאת בו‪ ,‬אבל אם קנאו‬ ‫גבוה מהאתרוג אפילו על חוטמו כשר‪.‬‬ ‫לפני המצוה‪ ,‬כגון שגזל לולב שאינו מתוקן ועדיין‬ ‫יש‬ ‫אחד‬ ‫סימן‬ ‫רק‬ ‫לו‬ ‫יש‬ ‫שאם‬ ‫ומשמע‬ ‫הפנימיים‪,‬‬ ‫למראה‬ ‫וחזר‬ ‫שקילפוה‬ ‫חזזית שפסול או מנומר‬ ‫אין עליו שם לולב‪ ,‬ושיפהו‪ ,‬כשר‪ ,‬דקנאו בשינוי‬ ‫במקום‬ ‫אמנם‬ ‫וקציעה‪,‬‬ ‫במור‬ ‫וכ"כ‬ ‫מספק‪,‬‬ ‫להחמיר‬ ‫אתרוג כשרה‪ ,‬ואפילו לכתחילה מותר לקלפה‬ ‫מלבד ביו"ט דהוי כמתקן‪ ,‬ודווקא כשקילף רק את אחר מפקפק החת"ס מאד על הסימנים כיון שלא מעשה‪ ,‬ואפילו בלא יאוש כשר‪ ,‬ואפילו ביום‬ ‫הקליפה החיצונה הדקה‪ ,‬אבל אם נחסר משהו נזכרו בש"ס והנ"מ בסימנים היא למביא אתרוג ואומר הראשון‪ ,‬דכיון שקנאו חשיב "לכם"‪ ,‬ואינו חייב‬ ‫מהאתרוג פסול ביום הראשון לפי הדעה שפוסלת שהוא בא ממקום מוחזק בכשרות ויש לו סימני מורכב‪ ,‬שזה לנגזל אלא דמים בעלמא‪ ,‬וכן מי שקנאו מן הגנב‬ ‫בחסר משהו‪ .‬וע"י לקמן סי' תרמ"ט ההכרעה פסול‪ ,‬ומסיק שאין לסמוך על הסימנים (ולעולת במכירה או במתנה לאחר יאוש יוצא בו יד"ח‬ ‫שבת ביו"ט שני אפשר לסמוך על הסימנים)‪ ,‬אלא אפילו ביום הראשון‪ .‬וכתב השו"ע שבקונה בשינוי‬ ‫להלכה בזה‪.‬‬ ‫מעשה לא יברך עליו‪ ,‬שכיון שבא לידו בגזל‬ ‫מימים‬ ‫מסורת‬ ‫בו‬ ‫שיש‬ ‫ממקום‬ ‫אתרוג‬ ‫לקחת‬ ‫יש‬ ‫נפל עליו מים כשהוא תלוש ותפח או סרח אף‬ ‫שלא נרקב‪ ,‬או שנתבשל‪ ,‬או שהיה שרוי בחומץ חזק קדמונים שאתרוגיהם אינם מורכבים‪ ,‬ואם לוקח מחמירים בזה לענין ברכה שיש בה הזכרת שם‬ ‫בכדי שירתיח‪ ,‬או שהיה שרוי במים או בשאר ממקום אחר לא יקח בלא כתב הכשר שיודע שמים‪( ,‬ואם עבר ונטלו א"צ ליטול לולב אחר‪ ,‬וכ"ש שלא‬ ‫משקין ודבש מעת לעת‪ ,‬פסול‪ ,‬משום שאינו הדר‪ .‬המעיד שאינם מורכבים‪ ,‬וימצא אנשים שמכירים יברך עליו)‪ ,‬וכתב המ"א שדווקא בלא יאוש אין‬ ‫ומסתבר שהשיעור בפסולים אלו הוא ברובו‪ ,‬וצ"ע אם היטב את חתימת המעיד‪ ,‬או שהסוחר מכיר והוא לברך‪ ,‬אבל אם היה יאוש יחד עם השינוי מעשה‬ ‫מוחזק בכשרות‪ ,‬ואתרוגים ממקום שאינו מוחזק או עם שינוי השם או עם שינוי רשות מותר לברך‬ ‫פסולים אלו פוסלים בחוטמו בכל שהוא‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬אכן דעת הט"ז והגר"א שבכל גווני לא יברך‪,‬‬ ‫לאדם‬ ‫אלא‬ ‫להכשירם‬ ‫להאמין‬ ‫אין‬ ‫בכשרות‬ ‫אתרוג מנומר פסול‪ ,‬י"א דהיינו דווקא במנומר‬ ‫במראות הפוסלים‪ ,‬ואז זה פוסל בב' או ג' מקומות המוחזק בכשרות וגם יהיה ירא שמים לדקדק וע"ע בבה"ל סימן י"א‪ .‬וי"א שגנוב וגזול פסול בכל‬ ‫וכפי שנתבאר לעיל לענין חזזית‪ .‬וי"א שאפילו ובפרט במלאכת הנטיעה‪ ,‬ויש לדקדק לקנות הימים משום מצוה הבאה בעבירה רק לגנב ולגזלן‬ ‫מנומר בהרבה מראות כשרות פסול‪ ,‬משום שאינו מאיש נאמן כדי שלא ירמה ויעביר את ההכשר עצמו וכן ליורש‪ ,‬ואפילו לאחר יאוש‪ ,‬אבל לאחרים‬ ‫לתיבה אחרת‪ ,‬ויותר טוב לקנות ממקום שמוחזק פסול רק ביום הראשון ורק לפני יאוש‪ ,‬דס"ל שלא‬ ‫הדר‪ .‬ולמעשה צ"ע‪.‬‬ ‫מראה שחור או לבן פוסל ברוב האתרוג או בב' שהאתרוגים משם אינם מורכבים‪( ,‬וסוחרים שיכולים שייך מצוה הבאה בעבירה אלא לגזלן עצמו‪ ,‬ודעת‬ ‫לקנות מיהודים או מנכרים ושניהם שוים בכשרותם‪ ,‬עליהם‬ ‫וג' מקומות‪ ,‬כמו בחזזית‪ .‬וכתב החיי אדם שאדום זה לקנות מיהודים‪ ,‬דכתיב "או קנה מיד עמיתך" ופירש רש"י המ"א שאין להקל כהי"א‪ ,‬מפני שהרמב"ן חולק על‬ ‫ממראה אתרוג‪ ,‬ודעת הפמ"ג שאדום באדמומית זה מראה והוא מהסיפרא אם תרצה לקנות קנה מישראל חברך)‪ .‬ואם זה‪ ,‬אבל הא"ר כתב שיש לסמוך להקל כהי"א‪ ,‬וכן‬ ‫פסול‪ ,‬אבל כאהינא סומקא י"ל שזה מראה כשר‪ .‬ואם כבר קנה משאר מקומות או שאין אתרוגים משמע מהגר"א‪ ,‬אמנם גם להגר"א אין לברך עליו‪.‬‬ ‫באותו מקום רגילים האתרוגים להיות שחורים ממקומות מוחזקים בכשרות אפשר לסמוך על אין לקצוץ בעצמו ד' המינים מקרקע שביד‬ ‫מעט‪ ,‬כשר באותו מקום‪ ,‬אבל במקומות אחרים שני הסימנים שבחוץ ולברך ג"כ‪ .‬וגם בשאר הימים נכרי אפילו אם הנכרי נותן לו רשות‪ ,‬דסתם נכרים‬ ‫פסולי הדר לפי השו"ע (כדעת הרמב"ם וסיעתו)‬ ‫חשיב "לכם"‪ .‬ואם נתבטל ביד נכרי אפילו אם‬ ‫גוזלי קרקע הם‪ ,‬וקרקע אינה נקנית ביאוש אלא‬ ‫הם פוסלים רק ביום הראשון‪ ,‬והרמ"א מחמיר בזה‬ ‫הישראל מכוין לזכות בו יוצא בדיעבד‪.‬‬ ‫היא בחזקת בעליה‪ ,‬ופירות מחוברים הרי הם‬ ‫(כדעת הרא"ש וסיעתו)‪ .‬וחזזית ויבש ומנומר הם‬ ‫מותר לקחת ד' מינים מגינות של משרתי‬ ‫כקרקע‪ ,‬וא"כ התלישה היא הגזילה‪ ,‬אלא יקצצנו‬ ‫פסולי הדר‪ .‬ויש להקל בשעת הדחק בחזזית‬ ‫העכו"ם ובתי שמשיהם אפילו אם האילן נטוע‬ ‫הנכרי (וה"ה ישראל אחר) ויחול היאוש ביד הנכרי‪,‬‬ ‫בשאר הימים‪ ,‬הט"ז והא"ר מקילים גם שלא בשעת‬ ‫לפני הע"ז‪ ,‬כל זמן שאין עובדים את האילן (דאם‬ ‫והנכרי ימכור או יתן במתנה לישראל‪ ,‬ואז הישראל‬ ‫הדחק‪ ,‬אבל הגר"ז והח"א מקילים רק בשעת הדחק מפני‬ ‫עובדים אותו דינו כאילן של אשירה‪ ,‬וי"א שאם‬ ‫יקנה ביאוש ושינוי רשות‪ ,‬ומברך על זה‪ .‬ואין‬ ‫שהמ"א פוסל בהדר כל שבעה‪ ,‬והפמ"ג כתב שאפשר גם‬ ‫חילוק בזה בין ארץ ישראל לחו"ל‪ ,‬שאע"פ" שרוב‬ ‫לברך‪ ,‬עוד מצדד הפמ"ג שאין להקל בזה אלא בחזזית (די"א‬ ‫גדל אחרי שעבדו האילן ואח"כ הנכרי קצץ אותם‬ ‫ונתנם לישראל שרי אף לגבוה)‪ ,‬אמנם אם יש לו‬ ‫הקרקעות הם של נכרים‪ ,‬מ"מ גם גזל עכו"ם‬ ‫שפסולו משום הדר והוי ס"ס)‪ ,‬אבל בשאר הפסולים שהם‬ ‫ודאי משום הדר אין להקל‪ ,‬ומהגר"ז והח"א מוכח שגם‬ ‫אחרים יקח את האחרים אע"פ שהם פחות יפים‪,‬‬ ‫אסור‪ .‬ובדיעבד כשר אם הוא ברשות נכרי ומברך‬ ‫בהדר סמכו להקל בשעת הדחק‪ ,‬מלבד ביבש שיש‬ ‫ולענין לשלם על זה כאשר משמשי הע"ז נהנים‬ ‫על זה‪ ,‬דמספיקא אין חוששים לגזולה‪ .‬וכתב‬ ‫מחמירים משום "לא המתים יהללו קה"‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫הביכורי יעקב שבזמננו לא אומרין שסתם נכרים גוזלי‬ ‫מהמעות‪ ,‬לדעת השו"ע יו"ד קמ"ג י"ל שזה אסור‬ ‫קרקע‪ ,‬וגם כל הקרקעות מוחזקים לבעליהם מדינא‬ ‫כמה דברים הפוסלים בכל הימים‪ -‬פסולי‬ ‫רק אם נדבו את הגינה לשם ע"ז והפירות יהיו‬ ‫דמלכותא‪ ,‬ולכן מותר לישראל לקצוץ מקרקע הנכרי‪ ,‬וכתב‬ ‫עבודה זרה (כגון אשירה של ישראל‪ ,‬וכנ"ל)‪ ,‬או‬ ‫שייכים למשרתיה ולדעת הט"ז שם גם בהחזקת טובה‬ ‫הבה"ל שהדבר תלוי לפי המקום‪ .‬והלוקחים מהאריס שלא‬ ‫אתרוג אסור באכילה‪ ,‬או דברים שאינם המין‬ ‫בעלמא אסור‪ ,‬אבל אם לא נדבו את הגינה לשם ע"ז‬ ‫בידיעת בעל הגן‪ ,‬הפמ"ג כתב שי"ל דידע ומחיל‪ ,‬ובביכורי‬ ‫הנצרך (כגון הדס שוטה וצפצפה ואתרוג מורכב)‪,‬‬ ‫מותר‪ ,‬ולדעת הרמ"א שם בכל גוונא יש להקל אם‬ ‫יעקב מפקפק בזה מאד‪ .‬וכתב המ"א בשם רבי בצלאל‬ ‫או שחסר בשיעור הנצרך‪ ,‬פוסלים גם בשאר‬ ‫שבארץ ישראל אם ישראל קוצץ מלבד האיסור הנ"ל הוי‬ ‫הגינה אינה עומדת בחצר של הע"ז והמעות‬ ‫טבל כיון שנתמרח ביד ישראל‪ ,‬ובטבל יש מחלוקת אם יוצא‬ ‫הימים‪.‬‬ ‫הולכות לכהני הע"ז ולא לצרכי הע"ז‪ ,‬ולדינא אם לא‬ ‫יד"ח‪ ,‬ובפמ"ג משמע שרק אם קנאו מנכרי בדמים בשעה‬ ‫ביו"ט שני בחו"ל נוטלים בדליכא אחר את‬ ‫שקצצו חשיב נתמרח ביד ישראל‪ .‬ומי שגזל ע"י כיבוש נדבו את הגינה לשם הע"ז והע"ז נמצאת מחוץ לחצר‪ ,‬מותר‪.‬‬ ‫המינים הפסולים בראשון בלא ברכה‪ ,‬ואף‬ ‫מלחמה קנה‪.‬‬ ‫דבדליכא אחר גם ביום הראשון נוטלים בלא‬ ‫אלו פסולים פוסלים רק ביום הראשון‬ ‫מה שנוהגים לקצוץ ערבות לצורך הקהילה‪ ,‬ומצוי שלא‬ ‫ברכה‪ ,‬שם מיירי בדליכא אחר כלל‪ ,‬אבל ביו"ט‬ ‫ואלו פוסלים גם בשאר ימים‬ ‫נוטלים רשות מבעל השדה‪ ,‬אין יוצאים בזה יד"ח אף אם‬ ‫שני אף כשיוכל למצוא אחר ע"י טורח א"צ‬ ‫יש דברים הפוסלים בד' מינים רק ביום הראשון‪ ,‬כגון‬ ‫הבעלים יתייאש אח"כ‪ ,‬ואין להקל אא"כ נטל רשות מבעה"ב‬ ‫לטרוח‪ .‬ואם יכול לקחת מחבירו מין כשר במתנה‬ ‫פסול גזול דכתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון"‪ ,‬ויש‬ ‫או מהשומר או כשידוע שהמקום הוא הפקר לכל‪.‬‬ ‫ע"מ להחזיר‪ ,‬יברך על של חבירו (ובהלל‬ ‫דברים שפוסלים רק ביום הראשון משום שנטילת ד'‬ ‫מי יכול לאגוד את הלולב‪ -‬לדעת הרמ"א אע"פ‬ ‫מינים בגבולין היא מדרבנן ורבנן לא תיקנו לפסול‬ ‫שיש מצוה לאגוד את הלולב משום נוי מצוה‪ ,‬מ"מ‬ ‫והושענות יקח את שלו)‪ ,‬אבל לא יקח את של‬ ‫בכהאי גוונא‪ ,‬ויש דברים שפוסלים בכל הימים‪,‬‬ ‫חבירו שלא מדעתו‪ ,‬דלא עדיף משאול‪ ,‬ופסול‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫זה כשר בנכרי‪ .‬ודעת המ"א שכל שאינו מחויב‬ ‫ביום א' ומספק גם ביום ב'‪.‬‬ ‫בדבר אינו רשאי לתקנו‪ ,‬ולכן לכתחילה נכרי או‬ ‫גזול‪ -‬לשו"ע גזול פסול רק ביו"ט ראשון ולא‬ ‫אשה לא יאגדו את הלולב‪ ,‬וה"ה קטן פחות מי"ג שנים‪,‬‬ ‫אתרוג האסור באכילה פסול בכל הימים וכנ"ל‪,‬‬ ‫בשאר הימים‪( ,‬וביו"ט שני‪ ,‬כתב המ"א שרק‬ ‫ומשמע מהשו"ע שאפילו אם הוא אסור רק‬ ‫ואם אגדו אם אפשר יתירנו ויאגדנו שנית‪ .‬ודעת המ"ב‬ ‫לכתחילה אין לקחת גנוב או גזול‪ ,‬אבל בדיעבד‬ ‫באכילה ומותר בהנאה‪ ,‬כגון טבל‪ ,‬פסול‪ ,‬אבל דעת‬ ‫שמדינא אין חשש בדבר אך טוב להזהר בזה‪,‬‬ ‫יצא‪ ,‬ובמטה יהודה כתב שזה פסול גם בדיעבד‪ ,‬וכן משמע‬ ‫מהגר"א)‪ ,‬אמנם גם בשאר הימים אין לברך על גנוב התוס' שאותם שאין בהם איסורי הנאה כשרים ביו"ט שני‪,‬‬ ‫ודווקא באגד התחתון שאוגד כל המינים יחד‪ ,‬אבל‬ ‫או גזול משום "בוצע ברך ניאץ ד' "‪ .‬וכתב הרמ"א וכ"ש אתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה שהם‬ ‫באגד העליון אין קפידא‪.‬‬ ‫שי"א שגזול פסול כל ז' הימים‪ ,‬והכי נהוג‪ ,‬אמנם אין עומדים לשריפה פסולים כל שבעה אפילו לדעת‬ ‫שאול פסול ביום הראשון‪ ,‬ולכתחילה המשאיל‬ ‫התוס'‪ ,‬ויש מקילים באתרוג של טבל‪ ,‬ויטלנו בלא ברכה‪,‬‬ ‫לברך כשחוזר ונוטל‪ ,‬דספק ברכות להקל‪.‬‬ ‫ביום הראשון יפרט שנותן במתנה ע"מ להחזיר‪,‬‬ ‫ובחו"ל אין איסור טבל כלל‪ ,‬דאין תרומות ומעשרות בחו"ל‬ ‫אבל בדיעבד אף בשאל ממנו סתם לצאת בו יצא‪,‬‬ ‫שאול פסול רק ביום הראשון‪ ,‬אבל בשאר הימים בזמן הזה כלל‪ .‬וערלת חו"ל כשר אפילו ביום‬ ‫דמסתמא נתן באופן המועיל‪ ,‬ורק אם נתן לו‬ ‫הראשון‪ .‬ואתרוג דמאי כשר‪ .‬ואתרוג שנבלע בו‬ ‫כשר‪ ,‬וכן מותר בשאר הימים ליטול לולב של‬ ‫חבירו ללא ידיעתו‪ ,‬דניחא ליה לאיניש למעבד‬ ‫בפירוש בתורת שאלה ולא במתנה‪ ,‬או כשהנותן‬ ‫איסור כגון שנפל מקצתו לתוך חלב רותח יש‬ ‫אינו יודע שאין יוצאים בשאול‪ ,‬אינו יוצא ידי‬ ‫להחמיר שלא לצאת בו ביום הראשון‪ ,‬אבל בשאר‬ ‫מצוה בממוניה‪ ,‬כיון שאין בזה פסידא (משא"כ‬ ‫ספרים אסור שמא יתקלקלו)‪ .‬וכתב הפמ"ג שרק‬ ‫חובה‪.‬‬ ‫ימים יש להקל‪ ,‬וכשאין לו אחר יש להקל גם ביום‬ ‫הראשון‪ .‬וכתב הביכורי יעקב שאתרוג שנתבשל פסול‬ ‫פעם אחת מותר‪ ,‬אבל לכל ז' הימים אפשר‬ ‫המודר הנאה מלולבו או מנכסיו של חבירו וחבירו‬ ‫משום שאינו הדר‪ ,‬וא"כ אינו נפסל אלא ברובו‪.‬‬ ‫שהבעלים מקפיד ואסור‪ ,‬ולפ"ז ה"ה שאסור לתת‬ ‫רוצה לתת לו את הלולב במתנה ע"מ להחזיר‪ ,‬וכן‬ ‫לולב זה לאדם אחר אף שבמתנה ע"מ להחזיר מותר‪,‬‬ ‫המודר הנאה מלולבו של עצמו‪ ,‬אינו יוצא בו ביום‬ ‫עוד מדיני ד' מינים‬ ‫ובכל גווני אם הבעלים כאן ראוי להזהר שישאלנו‪,‬‬ ‫הראשון‪ ,‬דלא חשיב לכם‪ ,‬וכתב הפמ"ג דה"ה באתרוג‬ ‫מנומר או יבש שהסיר את החלק הפסול‪ ,‬לדעת‬ ‫דאין סומכים על החזקה כשאפשר לברר זאת‬ ‫שהוא מודר מאכילתו‪ ,‬ובביכורי יעקב חולק עליו‪ .‬אבל‬ ‫הרמ"א זה פסול‪ ,‬כיון שזה בא מכח דבר הפוסל‬ ‫בקלות‪ ,‬וכ"ש שאם הוא יודע שהבעלים מקפיד‬ ‫ביום השני דלא בעינן לכם מותר‪ ,‬דמצוות לאו‬ ‫מדינא משום הדר‪ ,‬והגר"א והמאמר מדרכי‬ ‫דאסור מדינא ליטול שלא מדעתו‪ .‬וגם כשחבירו‬ ‫להנות ניתנו‪ ,‬ועיין בה"ל ד"ה אינו‪.‬‬ ‫מצדדים שלדעת השו"ע בסי' תרמ"ח זה כשר‪,‬‬ ‫אינו כאן רק מותר באותו מקום‪ ,‬אבל אסור‬ ‫של עיר הנידחת פסול אפילו ליום השני‪ ,‬משום‬ ‫וע"כ מצדד המאמר מרדכי שיש לדון להקל בזה‪,‬‬ ‫להעביר את הלולב מביתו לבית הכנסת או איפכא‪.‬‬ ‫דלשריפה קאי וכתותי מיכתת שיעוריה‪.‬‬ ‫ובמקום הדחק בודאי יש לסמוך על זה‪.‬‬ ‫חסר לכו"ע פסול רק ביום הראשון‪ ,‬אבל בשאר‬ ‫של אשירה (אילן שעובדים אותו‪ ,‬ואם נטעו‬ ‫תנאי להתיר להשתמש באתרוג‪ -‬מותר‬ ‫הימים שרבנן תיקנו שכל אחד יטול בגבולין ד'‬ ‫ולבסוף עבדו‪ ,‬הפירות שגדלו קודם העבודה‬ ‫לכתחילה להתנות בערב יו"ט לפני בין השמשות‬ ‫מינים‪ ,‬לא תיקנו לפסול חסר ושאול‪ .‬ואם ניטלה‬ ‫מותרים להדיוט ואסורים לכתחילה לגבוה‪,‬‬ ‫שהאתרוג עומד למצוה רק ליום הראשון‪ ,‬ואינו‬ ‫פיטמתו או עוקצו של האתרוג‪ ,‬לדעת הרמ"א דינו‬ ‫והפירות שגדלו לאחר העבודה אסורים אף‬ ‫בודל ממנו כל בין השמשות של הלילה השני‬ ‫כחסר‪ ,‬והמ"א מצדד כהפוסקים שניטלה פיטמתו‬ ‫להדיוט בהנאה ופסול אף ביום שני) של ישראל‬ ‫ואילך‪ ,‬ואם התנה מותר לכתחילה לאכול ממנו‬ ‫פסול משום שאינו הדר‪ ,‬ועל כן אין ליטול אתרוג‬ ‫פסול אף ביום השני‪ ,‬אבל של נכרי לכתחילה לא‬ ‫מהיום השני ואילך‪ ,‬ויכולים לצאת בו (ביום ג'‪,‬‬ ‫כזה בשאר הימים כדלקמי'‪ ,‬ואם אין לו אחר כתב‬ ‫יטול אפי' ביטלו משום דמאיס לגבוה‪ ,‬ואם נטל‬ ‫דאסור לאכול לפני הנטילה) אחרי שאכלו ממנו‪,‬‬ ‫הא"ר שיש להקל‪ ,‬ומשמע ממנו שיכול לברך ג"כ‪,‬‬ ‫מיום ראשון ואילך יצא (אם לא נתכוין לזכות בו)‬ ‫(לדעת הר"ן בעינן שישאר רובו‪ ,‬ודעת התרומת‬ ‫ויש מפקפקים לענין הברכה‪ ,‬ואם מצטרף לזה עוד‬ ‫וא"צ לחזור וליטול אחר אפילו אם הנכרי לא‬ ‫הדשן להתיר אף במקצתו אם נשאר שיעור‬ ‫ספק בודאי אפשר לברך בשאר הימים‪ .‬ואם‬ ‫ביטלם‪ ,‬ויש מחמירים אפילו בדיעבד קודם‬ ‫כביצה)‪ ,‬ואם התנה שאינו בודל ממנו מיום שני ואילך לא‬ ‫ניקרוהו עכברים‪ ,‬לכתחילה לא יטלנו בשאר‬ ‫שנתבטל‪ ,‬ואם אין לו אחר יכול ליטלו‪ ,‬ואם מוצא‬ ‫מהני‪ ,‬כיון שעל כניסת היום לא התנה‪ ,‬וממילא הוקצה לכל‬ ‫הימים משום שהוא מאוס‪ ,‬עד שיסיר ניקור‬ ‫אח"כ אחר יטלנו בלי ברכה‪ ,‬וביום הראשון אינו‬ ‫היום‪ .‬ואם לא התנה אסור לאכול ממנו בכל ימי‬ ‫העכברים‪ ,‬ואם נטל בלא הסרת ניקור העכברים‪ ,‬נחלקו‬ ‫יוצא אפילו בדיעבד כל שלא ביטלה הנכרי‪ ,‬דלא‬ ‫החג‪ .‬ולא יתנה שאינו בודל ממנו כלל ויוכל להנות‪,‬‬ ‫הפוסקים אם יוצא‪ ,‬וצריך לנקר ולחזור וליטול בלא ברכה‪.‬‬ ‫כיון שביום הראשון איתקצאי כולו דחסר פסול בו טפח מעל ההדס‪( ,‬ולאורך העלים אין שיעור)‪ .‬וכל מותר לאגוד במין אחר‪ ,‬ואין בזה משום בל תוסיף‬ ‫כיון שאין חיוב לאגוד‪ ,‬ואין בזה משום חציצה‬ ‫ובעל כרחו צריך לבדול ממנו‪ .‬וכתב הרמ"א שאין אנו הפסולים במינים אלו הם בתוך שיעור זה‪.‬‬ ‫בקיאים בתנאים (כמבואר בסימן תרל"ח)‪ .‬ואם באיזה טפחים משערים‪ -‬אין משערים בטפחים אפילו אם הקשר הוא ממין אחר כיון שזה בא לנוי‬ ‫הפריש מתחילה ליום השני‪ ,‬דעת המ"א בשם בינוניים שיש מהם ששה באמה‪ ,‬אלא לוקחים המינים‪ .‬ואם נשרו מהעלים בתוך האגודה בענין‬ ‫הרא"ש שמותר לאכול ממנו ללא תנאי ובלבד אמה קטנה בת חמשה טפחים בינוניים ומחלקים שמפסיק אין לחוש‪ ,‬דמין במינו אינו חוצץ‪ ,‬אבל‬ ‫שישאיר שיעור הראוי למצוה‪ ,‬וי"א שגם בזה אותה לששה טפחים קטנים‪ ,‬ובהם משערים‪ .‬יש להסיר את החוט שרגילים המוכרים לקשור בו‬ ‫הוקצה כל האתרוג אא"כ התנה‪ ,‬וכן הסכים ושיעור ג' טפחים אלו הם ב' טפחים ומחצה את ההדסים אם אינו מג' המינים‪ ,‬דאינו לנאותו‪,‬‬ ‫בינוניים‪ ,‬שהם עשרה גודלים (‪-‬רוחב אגודל של אבל אם כרכם בעלי לולב חשיב לנאותו ואינו‬ ‫הגר"א‪.‬‬ ‫אם אין מין כשר בכל העיר יטול פסול‪ ,‬ולא יברך אדם בינוני)‪ ,‬ושיעור שדרת הלולב הוא י"ג גודלים חוצץ‪ ,‬והמחצית השקל כתב שטעם ההתר הוא‬ ‫כיון שזה לזכר בעלמא‪( ,‬והרמ"א בסוף הסימן ושליש‪ ,‬דבכל טפח קטן יש ג' גודלים ושליש‪ .‬וי"א משום דכל ג' המינים כחד חשיבי‪.‬‬ ‫מוסיף שגם אם אח"כ יהיה לו כשר‪ ,‬יכול ליטול שהטפח הנוסף של הלולב הוא טפח בינוני‪ ,‬וא"כ אם לא אגדו מבעוד יום או שהותר איגודו‪ ,‬א"א‬ ‫את הפסול‪ ,‬ואח"כ יברך על הכשר‪ ,‬ואינו נחשב הלולב צריך להיות י"ד גודלים‪ .‬וי"א שגם הטפחים לאוגדו ביו"ט בקשר גמור‪ ,‬אלא לדעת השו"ע‬ ‫שהוא מכניס עצמו לספק ברכה‪ ,‬כיון שהוא פסול של ההדסים והערבות הם טפחים בינוניים‪ ,‬וא"כ יאגוד בעניבה‪ ,‬והרמ"א כתב שי"א שיכרוך מסביב‬ ‫בודאי)‪ ,‬ואם יש בעיר כשר‪ ,‬צריך לטרוח ולברך על ההדסים והערבות צריכים להיות י"ב גודלים‪ ,‬לג' המינים ויתחוב את ראש הכרך לתוך העיגול‬ ‫של חבירו אם יתן לו‪ ,‬וכל זה בפסולים מחמת והלולב ט"ז גודלים‪ ,‬וכתב הרמ"א שכך נוהגים הכרוך‪ ,‬וכתב הרמ"א שכך נוהגים‪ ,‬וביאר המ"א‬ ‫מום‪ ,‬אבל הפסולים מחמת שאינם מינם כגון הדס לכתחילה‪ ,‬ובדיעבד מספיק כמו הדעה הראשונה‪ ,‬שכוונת הרמ"א שגם בחול נוהגים כך‪ ,‬וצ"ע על‬ ‫דבריו‪ ,‬ולכן נראה שיעשה את הקשר התחתון‬ ‫שוטה וצפצפה או מורכב‪ ,‬וכן גזול וכתב הביכורי ובפחות מזה פסול אפילו בדיעבד כל ז' הימים‪.‬‬ ‫יעקב שמיום שני ואילך יקח בלי ברכה‪ ,‬פסול אפילו אין להם שיעור למעלה‪ .‬ויש מי שאומר שאפילו המאגד את ג' המינים בקשירה (לפי המבואר להלן‬ ‫בשעת הדחק‪ ,‬דאתי למיטעי לצאת בהם תמיד‪ .‬אם הוסיף באורך ההדס והערבה כמה טפחים שנוהגים לעשות ג' קשרים) ואח"כ כורך כהרמ"א‪.‬‬ ‫צורת האגידה‪ -‬יש לקשור את ההדס גבוה יותר‬ ‫ואם אין בכל העיר ד' מינים כשרים‪ ,‬יטול מה צריך ששדרת הלולב תצא למעלה מהם טפח‪.‬‬ ‫שימצא שנים או שלשה מינים‪ ,‬ויעשה כל על פי הסוד יש ליטול שדרת הלולב כלפי פניו‪ ,‬וכן מהערבה‪ ,‬וההדס מימין הלולב והערבה משמאל‪,‬‬ ‫(והפמ"ג מצדד שגם איטר יעשה כך)‪ .‬וישפילם‬ ‫הנענועים‪ ,‬וכן הש"ץ‪ ,‬ובלבד שלא יברך‪ ,‬אבל לא נוהגים‪.‬‬ ‫למקום שאוחז את הלולב כדי שיהיו כל ג' המינים‬ ‫יקח מין אחר‪.‬‬ ‫בידו בשעת הברכה‪ ,‬דאף שלקיחה ע"י דבר אחר‬ ‫שמה לקיחה‪ ,‬לכתחילה אין לעשות כך במקום‬ ‫סימן תרנ"א‬ ‫יבש‪ -‬כתב הרמ"א שיש מכשירים לולב יבש אפי'‬ ‫לברך עליו‪( ,‬ודעת הרמב"ם שבשאר מינים אין‬ ‫שאפשר‪ .‬ויעשה את הקשרים באופן שיוכל‬ ‫להקל אפילו בשעת הדחק‪ ,‬ושאין להקל אפילו‬ ‫מנין המינים‪ -‬כל אדם צריך ליטול לולב אחד‬ ‫לכסכס היטב את העלים‪ ,‬ולכן צריך להיות טפח‬ ‫בשעת הדחק אלא ביבש ולא בשאר פסולים)‪,‬‬ ‫וכתב שנוהגים לברך על לולבים יבשים אפילו ושתי ערבות ושלשה הדסים‪ .‬ובפחות משתי למעלה פתוח ולא מקושר‪.‬‬ ‫ערבות אינו יוצא וצריך לחזור וליטול ולברך‪ .‬וג'‬ ‫כשיש אחרים לחים‪ ,‬והיינו בארצות שאין לולבים הדסים מהני אפילו אם שלשתם קטומים ובשאר מנין הקשרים‪ -‬יש שכתבו לעשות בלולב עצמו‬ ‫לחים גמורים‪ ,‬וגם היבשים לא הגיעו לשיעור ימים ודאי אפשר להקל ולברך עליהם‪ ,‬ובפחות משלשה ג' קשרים כנגד ג' אבות‪ ,‬וכן נוהגים‪ ,‬ומה שקושר‬ ‫שנפרכים בציפורן (וה"ה בהדסים שלא הגיעו לא מהני אפילו אם אינם קטומים‪ ,‬ואם אין הדס את הג' מינים יחד נחשב לקשר אחד ויעשה‬ ‫לשיעור שילבינו פניהם)‪ ,‬וכיון שהם כמעט דומים כשר מספיק הדס אחד שאינו קטום‪ ,‬ולכאורה למעלה עוד שנים אם אפשר לו‪ .‬ובא"ר משמע‬ ‫זה לזה המנהג לברך על שלו‪ ,‬אבל בשאר מינים היינו כשגם לאחרים אין כשרים‪ ,‬דאם יש לאחרים שיעשה ג' קשרים בלולב עצמו מלבד הקשר‬ ‫אין לנהוג כך‪ ,‬ויש מקילים גם בהדס יבש כיון יקח משלהם‪ ,‬ובביכורי יעקב מצדד קצת להקל הרביעי שאוגד את כל המינים יחד‪ .‬ואם לא נאגד‬ ‫שאינו מצוי לחים‪ ,‬ויש לסמוך עליהם בשעת בזה‪ ,‬ונראה שביום הראשון שהוא דאורייתא אין אלא אגד אחד כשר‪.‬‬ ‫הדחק‪ .‬אבל ערבות מצוי לחים‪ ,‬ובאתרוג לא רצו‬ ‫נטילת הד' מינים‬ ‫להקל בזה כי אם בשאר הימים‪ ,‬ובפרט לפי הדבר‬ ‫להקל משום דכתיב "פרי עץ הדר"‪ .‬והמ"ב כתב‬ ‫שמואל שהביא השע"ת שלא לברך בודאי יש להזהר לקחת‬ ‫שבשעת הדחק אפשר לסמוך על הפוסקי מאחרים כדי שיוכל לברך‪ .‬וכשנוטל אחד שאינו קטום‬ ‫ם‬ ‫צריך ליטול את ד' המינים יחד‪ ,‬הלולב וההדסים‬ ‫והערבות ביד ימין והאתרוג ביד שמאל‪ ,‬ומברכים על‬ ‫נטילתם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב‪,‬‬ ‫שסוברים שאפשר לברך בכל הד' מינים כשהם כתב השערי תשובה שהדבר שמואל מצדד שיטול‬ ‫וביום הראשון צריך לברך גם שהחיינו‪ .‬ופרטי הדינים‬ ‫יבשים אם אין בעיר אלא יבשים‪ ,‬ואם יש לו בלי ברכה‪ ,‬אכן מהפמ"ג ומהישועות יעקב משמע‬ ‫בזה יבוארו להלן‪.‬‬ ‫יבשים גמורים ולאחרים יש לחים גמורים יברך על שיכול לברך‪ .‬והמ"א מביא מהרמב"ן שיוצא אפילו‬ ‫של אחרים‪ ,‬ואפילו בדיעבד לא יצא אם בירך על באחד שהוא קטום‪ ,‬ובזה ודאי יטול בלי ברכה‪ ,‬צורת הנטילה‪ -‬יטול את ג' המינים האגודים בידו‬ ‫הימנית‪ ,‬ראשיהם למעלה ועיקריהם למטה (גם‬ ‫היבשים‪ ,‬ובמקומות שלא מצוי לולבים והדסים אמנם בשאר ימים אפשר שיוכל לברך‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫לחים גמורים וגם היבשים אינם יבשים גמורים‬ ‫כל אחד צריך ליטול ד' מינים בכל הימים‪ ,‬ואין באתרוג) כדרך גדילתם‪( ,‬ואם היפך לא יצא‪ ,‬וגם‬ ‫אם ראשיהם מן הצד לא חשיב כדרך גדילתם)‪,‬‬ ‫מברכים לכתחילה על היבשים שלו‪ ,‬ואם יש מועיל שאחד נוטל בשביל כולם‪.‬‬ ‫לאחרים לחים גמורים יברך לכתחילה על של‬ ‫עדיף ללכת ביו"ט ראשון למקום שיש בו ד' מינים‪ ,‬ואת האתרוג יטול בידו השמאלית (מפני שהוא‬ ‫אחרים אפילו אם שלו אינם יבשים לגמרי‪ ,‬ואם‬ ‫ואפי' בספק‪ ,‬מאשר למקום שבודאי מתפללים רק מצוה אחת)‪ .‬ואם נטל שניהם בידו האחת‬ ‫בירך על שלו יטול את הלחים של אחרים אח"כ‬ ‫ואין בו ד' מינים‪ ,‬דלולב ביו"ט ראשון דאורייתא נחלקו הפוסקים אם יצא‪ ,‬ולענין הלכה יש‬ ‫בלי ברכה‪.‬‬ ‫ותפילה דרבנן‪ .‬וביו"ט שני ילך למקום שודאי להחמיר בשל תורה ולחזור וליטלו בלא ברכה‪ .‬ואם‬ ‫האתרוג אגוד יחד עם שאר המינים צ"ע אם יצא לפי‬ ‫אתרוג שחילקוהו לשנים או שלשה חלקים אין מתפללים‪.‬‬ ‫המכשירים‪ .‬ואם היפך ונטל האתרוג בימין והלולב‬ ‫לצאת בו אפילו בשעת הדחק‪ ,‬דחסר כשר דווקא‬ ‫בשמאל יצא‪ ,‬ויש מחמירים בזה‪ ,‬על כן טוב לחזור‬ ‫בנטילתם‬ ‫חציצה‬ ‫ודיני‬ ‫המינים‬ ‫אגידת‬ ‫כשהעיקר נשאר‪.‬‬ ‫צריך לאגוד את הלולב ההדסים והערבות יחד‪ .‬ולהלן וליטול בלי ברכה‪.‬‬ ‫יבואר כיצד יאגדם‪ ,‬באיזה אופן מותר לאוגדם ביו"ט‪ ,‬ואפילו אם כבר בירך ואח"כ נוטלם פעם נוספת‬ ‫כגון להושענות צריך ליטול בדרך זו‪.‬‬ ‫וכמה קשרים צריך לעשות‪ .‬עוד יבואר באיזה אופן יש‬ ‫חציצה בנטילת הד' מינים‪ ,‬ובאיזה אופן לא הוי חציצה‪.‬‬ ‫סימן תר"נ‬ ‫אע"פ שלהלכה אין חיוב לאגוד את המינים יחד‪ ,‬איטר‪ -‬לדעת השו"ע איטר נוטל כמו כל אדם‪,‬‬ ‫ולדעת הרמ"א יטול הלולב בימין שלו והאתרוג‬ ‫מ"מ מצוה לאוגדם משום "זה קלי ואנווהו"‪.‬‬ ‫שיעור אורך הלולב ההדס והערבה‬ ‫שיעור ההדס והערבה הוא ג' טפחים‪ ,‬ושיעור זה לא יאגדם בעניבה‪ ,‬דאין זה קשר הנאסר בשבת בשמאל שלו (וגם בזה אם היפך יצא‪ ,‬וכנ"ל)‪ ,‬אבל‬ ‫ויו"ט ולא מיקרי אגד‪ ,‬אלא יאגדם בקשר גמור והיינו מי ששולט בשתי ידיו שוה בשוה יטול כמו כל‬ ‫נאמר על העץ אבל העלים אינם מצטרפים‬ ‫ב' קשרים זה ע"ג זה‪ .‬ובתשובת אגורה באהלך מצדד אדם‪ ,‬אבל אם קל לו לעשות מלאכות בשמאל‪,‬‬ ‫לשיעור‪ ,‬ושדרו של לולב לא כולל העלים צריך‬ ‫שמה שנוהגים לעשות מעלי הלולב כמין בית יד אף שיכול לעשותם גם בימין‪ ,‬דינו כאיטר‪.‬‬ ‫להיות ד' טפחים‪ ,‬כדי שיהיה שדרו של לולב יוצא‬ ‫ותוחבים בו את הלולב‪ ,‬גם זה בכלל קשר‪.‬‬ ‫חסרון או תוספת בד' מינים‬ ‫נענוע הלולב‬ ‫אדם שאין לו ידים כלל נוטלם בבית השחי‪ ,‬דהא‬ ‫צריך ליטול לולב אחד ואתרוג אחד שלש הדסים ושתי‬ ‫מלבד מה שנוטלים את הד' מינים בזמן הברכה‪ ,‬צריך‬ ‫לא כתיב ולקחתם ביד‪ ,‬ואם יש לו את קנה היד‬ ‫ערבות יחד‪ ,‬ולהלן יבואר האם צריך ליטול דווקא כולם‬ ‫לנענעם‪ ,‬וכן צריך ליטול את הד' מינים בזמן ההלל‬ ‫נוטל במרפקו‪ ,‬ואם אין לו זרוע כלל לא יטול בפיו‬ ‫יחד‪ ,‬ומה יעשה אם היה חסר לו מין אחד‪ .‬וכן יבואר‬ ‫וההושענות‪ ,‬ולנענע בזמן אמירת הודו ואנא ד'‪ .‬ולהלן‬ ‫(פמ"ג)‪ ,‬ובביכורי יעקב חולק עליו‪ .‬ומי שיש לו יד‬ ‫האם מותר להוסיף מין אחר על מינים אלו‪ ,‬או ליטול‬ ‫יבוארו פרטי דיני הנענועים‪.‬‬ ‫אחת יטול את הלולב ביד שיש לו אפילו אם היא‬ ‫ממינים אלו יותר ממה שצריך‪.‬‬ ‫מתי ינענע‪ -‬ינענע לכל הרוחות בזמן הברכה‪,‬‬ ‫יד שמאל‪ ,‬ואת האתרוג יטול בזרוע שכנגד‪ ,‬ואם‬ ‫ד' מינים מעכבים זה את זה‪ ,‬דבעינן לקיחה תמה‬ ‫אפילו אם נוטל שלא בשעת ההלל וחוזר ונוטלו‬ ‫אינו יכול ליטול את האתרוג בזרוע יטול שניהם‬ ‫וכולם מצוה אחת הם‪ ,‬ואם חסר לו מין אחד מהם‬ ‫בשעת ההלל‪ ,‬וכן ינענע בזמן אמירת הודו לד' כי‬ ‫בידו בזה אחר זה ויוצא בזה ידי חובה‪.‬‬ ‫לא יברך על השאר אפילו אם יודע שאח"כ יבואו‬ ‫טוב כי לעולם חסדו (לדעת השו"ע היינו רק בהודו‬ ‫מתי מברכים‪ -‬אין לברך לפני נטילת הלולב‪ ,‬דלא‬ ‫לידו כולם‪ ,‬ומ"מ גם אם אין לו כולם יטול מה שיש‬ ‫הראשון גם הש"ץ וגם הקהל‪ ,‬ולדעת הרמ"א‬ ‫מסתבר לברך כשהלולב מונח בכלי‪ ,‬ואין לברך‬ ‫לו לזכר בעלמא‪ ,‬בין ביום הראשון בין בשאר ימים‪,‬‬ ‫הש"ץ מנענע בהודו הראשון וכן באמירת יאמר נא‬ ‫אחר שנטל כל הד' מינים משום שצריך לברך עובר‬ ‫(דעת רש"ל שרק הש"ץ יטול וינענע לפני הלל‬ ‫ישראל אבל לא באמירת יאמרו נא‪ ,‬והציבור‬ ‫לעשייתן‪ ,‬אלא יטול את הלולב בידו ויברך על‬ ‫ובשעת הלל בלי ברכה‪ ,‬אבל הא"ר כתב שכולם‬ ‫מנענעים בכל הודו‪ ,‬ובהודו האחרון שהש"ץ‬ ‫נטילת לולב ושהחיינו לפני נטילת האתרוג‪ ,‬או‬ ‫יטלו וינענעו כמו הש"ץ‪ ,‬וכן משמע מסתימת‬ ‫והציבור כופלים אותו מנענעים ב' פעמים גם‬ ‫שיהפוך את האתרוג שיהיה העוקץ למעלה ואחר‬ ‫השו"ע והרמ"א שכל יחיד יכול ליטול לזכר‬ ‫לדעת השו"ע)‪ ,‬ובאמירת אנא ד' הושיעה נא‬ ‫הברכה יהפוך אותו לכדרך גדילתו‪ ,‬או שיכוין שלא‬ ‫בעלמא)‪ .‬ויזהר לא לכוין לשם מצוה‪ ,‬דיש בזה משום בל‬ ‫מנענעים בשני הפעמים‪ ,‬ולא ינענע בשעה שאומר‬ ‫תגרע‪ .‬אכן מה שחידש הט"ז שגם אחרי נטילת הד' מינים‬ ‫לצאת ידי חובה עד אחרי הברכה‪ ,‬וכתב הגר"א‬ ‫השם כדי שלא יהיה טרוד מלכוין‪ ,‬וא"כ בהודו יעשה‬ ‫שזה העצה המובחרת שבכולם‪ ,‬אמנם בעיקר הענין‬ ‫אם נוטל את הלולב לחיבוב מצוה יזהר שלא יעבור על בל‬ ‫תוסיף ובל תגרע‪ ,‬השיגו עליו כל האחרונים ודעתם שאחרי‬ ‫בכל תיבה נענוע אחד‪ ,‬ובאנא בכל תיבה ב'‬ ‫משמע מהגר"א שא"צ לחפש עצה שיהיה עובר לעשיתן‪.‬‬ ‫שקיים את המצוה אין בזה איסור‪.‬‬ ‫נענועים‪ .‬והמתפלל יחידי מנענע בהודו שבתחילת‬ ‫אם שכח לברך קודם לקיחה מברך אח"כ‪ ,‬דגם‬ ‫אם נטל כל מין בפני עצמו בזה אחר זה יצא‪,‬‬ ‫ההלל ובסוף ההלל ובאנא ד' הושיעה נא‪.‬‬ ‫הנענוע הוא מן המצוה‪ ,‬ולפמ"ג אם כבר נענע אין לברך‬ ‫ובלבד שבזמן הברכה יהיו כולם מצוים אצלו‪,‬‬ ‫בכל הנענועים יביא סוף הלולב כנגד החזה (מ"א‬ ‫אף שהם בידו‪ ,‬אמנם לפי דעת הגר"א יברך‪ ,‬ועיין בב"י‪.‬‬ ‫וכתב הרמ"א דהיינו שיהיו כולם לפניו‪ ,‬וביאר‬ ‫בשם כתבים)‪ .‬ובא"ר הביא בשם מהרי"ל שהיה‬ ‫יברך ויטול מעומד‪ ,‬ובדיעבד אם בירך ונטל‬ ‫המ"ב דהיינו שיהיו סמוכים לו כדי שלא יצטרך‬ ‫נשאר עומד במקומו ופניו למזרח והיה מהפך ידיו‬ ‫במיושב יצא‪.‬‬ ‫להפסיק ביניהם‪ ,‬שהרי מברך ברכה אחת לכולם‪,‬‬ ‫כנגד הרוחות‪ ,‬ונגד מערב היה מרים את הלולב על‬ ‫אין לברך אלא פעם אחת ביום‪ ,‬אע"פ שנוטלו‬ ‫(כ"כ המ"א לפירוש הפמ"ג‪ ,‬ומהגר"א משמע שהרמ"א חולק‬ ‫כתפו מאחוריו‪ ,‬וכן משמע בשו"ע‪ ,‬וזה דלא כהמ"א‪,‬‬ ‫כמה פעמים להידור מצוה‪ ,‬כמנהג אנשי ירושלים‬ ‫על השו"ע וסובר שאם לא כולם לפניו לא יצא ידי חובה‪,‬‬ ‫ועל כן כל אחד יעשה כמנהגו‪.‬‬ ‫כדאיתא בגמרא‪.‬‬ ‫מנין וצורת הנענועים‪ -‬לדעת השו"ע מוליך ידו ולמ"א אין בזה מחלוקת)‪ .‬ויטול הלולב תחילה ויברך‬ ‫לא יברך שהחיינו בשעת עשית הלולב אלא‬ ‫עליו‪ ,‬ויהיה דעתו בברכה גם על המינים האחרים‪.‬‬ ‫מכנגדו והלאה פעם אחת ואח"כ יחזיר הלולב‬ ‫בשעת נטילתו‪ ,‬ואם בירך בשעת עשיה יצא‪ ,‬ואם לא‬ ‫ואם סח ביניהם צריך לברך על כל אחד בפני‬ ‫אצלו‪ ,‬ואחרי ההולכה וכן אחרי ההבאה ינענע ג'‬ ‫בירך ביום הראשון יכול לברך אפילו ביום השביעי‬ ‫עצמו‪ ,‬והיינו שעל ההדס יברך על נטילת עץ עבות‪,‬‬ ‫פעמים‪ ,‬ויכסכס העלים מעט בכל נענוע‬ ‫כשנוטל את הלולב‪.‬‬ ‫ועל ערבה על נטילת ערבה‪ ,‬וכן על אתרוג‪ ,‬ומ"מ‬ ‫(והמנענעים בכח עד שכמעט הלולב נשבר זה‬ ‫טוב שאח"כ יחזור ויטול כולם יחד‪ ,‬ולפ"ז יצטרך‬ ‫טעות)‪ ,‬וכך יעשה בד' הצדדים ולמעלה ולמטה‪,‬‬ ‫לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה‪ ,‬ולכן אם עשה‬ ‫לברך על נטילת הדס וערבה ואתרוג בברכה אחת‪ ,‬או דנימא‬ ‫וסדר הצדדים יהיה מזרח דרום מערב צפון‪ ,‬כדי‬ ‫בית יד ונתן בתוכו את הלולב ונטלו יצא‪ ,‬והיינו‬ ‫שמדינא צריך לחזור וליטול גם את הלולב וממילא יברך על‬ ‫שיקיף דרך ימין‪ ,‬וכן יעשה גם איטר‪ .‬ולדעת‬ ‫באופן שכל הלולב חוץ מידו והבית יד הוא בולט‪,‬‬ ‫כולם על נטילת לולב‪ ,‬וצ"ע למעשה‪.‬‬ ‫ודעת הא"ר שבית יד אינו חוצץ משום שהוא‬ ‫הרמ"א מוליך ומביא ג' פעמים לכל רוח‪ ,‬ויעשה‬ ‫אם נטל ד' מינים ומצא שלא היה שם הדס או‬ ‫את הנענועים בכסכוס בעת ההולכה וההבאה‪.‬‬ ‫לנאותו‪ ,‬ועל כן אף אם הוא אוחז את הלולב בידו‬ ‫(והט"ז כתב שיוליך ויביא בלי נענוע‪ ,‬ויעשה ג' תנועות ערבה‪ ,‬או שהיו פסולים‪ ,‬או שנטלם שלא כדרך‬ ‫דרך בית יד ג"כ שפיר דמי אא"כ אינו מהודר‪ ,‬וכן‬ ‫גדילתם‪ ,‬אם יש לו את החסר בביתו באופן שאינו‬ ‫קטנות דרך הולכה והבאה בסיום ההולכה ובסיום ההבאה‪,‬‬ ‫הסכים בדרישה שהדבר תלוי באופן עשייתו‬ ‫צריך להפסיק בינתיים‪ ,‬יקח ד' המינים יחד ויברך‬ ‫ואח"כ יעשה ב' פעמים הלוכה והבאה בלי נענוע)‪ .‬וכתב‬ ‫עיי"ש‪ .‬ואם הלקיחה היא ע"י דבר אחר באופן‬ ‫על המין החסר (על נטילת ערבה או על נטילת עץ‬ ‫המ"ב שכך סדר הנענועים במדינותינו‪ ,‬יעמוד‬ ‫שאינו דרך כבוד‪ ,‬כגון שנתן את הלולב בכלי ונטלו‬ ‫עבות)‪ ,‬ואם זה היה ביום הראשון צריך לחזור‬ ‫כשפניו לכיוון מזרח‪ ,‬ושדרת הלולב תהיה כנגד‬ ‫לא יצא‪ ,‬אפילו אם הכלי הוא מכסף‪ ,‬ויש להחמיר‬ ‫ולברך שהחיינו בשביל המין החסר‪ ,‬אבל ידי לולב‬ ‫פניו‪ ,‬ויעשה ג' הולכות למזרח וג' הבאות‪ ,‬ונכון‬ ‫בזה בין באוחז בדפני הכלי בין במניח ידיו תחת‬ ‫יצא כיון שארבעתם היו בביתו‪ .‬אבל אם לא היה‬ ‫שיכסכס בעלים בשעת הולכה והבאה‪ ,‬ובשעת‬ ‫הכלי בין באוחז בבית יד של הכלי‪ .‬ואם כרך סודר‬ ‫בביתו הדס או ערבה כשרים בזמן הברכה ואח"כ‬ ‫הבאה יקריבנו הרבה אל גופו נגד החזה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫על הלולב ונטלו לכו"ע לא יצא (מטעם חציצה‪,‬‬ ‫הביאו לו‪ ,‬גם ידי לולב לא יצא‪ ,‬וצריך לברך על‬ ‫יטה ראש הלולב לדרום ויעשה לצד דרום הכל‬ ‫ולר"ן מפני שאינו לקיחה תמה)‪ ,‬ואם כרך סודר או‬ ‫ארבעתם יחד על נטילת לולב‪ ,‬וביום הראשון‬ ‫כמו שעשה לצד מזרח‪ ,‬וא"צ להפוך גם פניו לצד‬ ‫כפפות על ידו ונטלו י"א שלא יצא (מהטעמים הנ"ל‪,‬‬ ‫יחזור ויברך שהחיינו‪.‬‬ ‫דרום‪ ,‬ואח"כ יעשה כך לצד מערב כשהוא מטה‬ ‫דמסתמא אינו לנאותו אא"כ ידעינן שזה לנאותו) דלא‬ ‫אם חסר לו אחד מהמינים לא יקח מין אחר‬ ‫ראש הלולב על כתפו‪ ,‬ואח"כ יעשה כך לצד צפון‬ ‫כהר"ן שיצא דבטל לגבי היד‪ ,‬ואם נטלו כך יחזור‬ ‫במקומו‪ ,‬שמא יטעו בשאר שנים לחשוב שצריך‬ ‫ולמעלה ולמטה הכל כמו שעשה לצד מזרח‪.‬‬ ‫ויטלנו בלי ברכה‪ .‬ונהגו להחמיר להסיר את‬ ‫ליטול מין זה‪.‬‬ ‫כיוון הלולב בזמן הנענועים‪ -‬כתב הרמ"א שיטה‬ ‫התפילין (‪-‬לקפלם אחורי אצבעו‪ ,‬וי"א שיחלצם‬ ‫בל תוסיף‪ -‬לא יוסיף מין אחר על ד' המינים‬ ‫את ראש הלולב לכל צד שמנענע כנגדו‪,‬‬ ‫לגמרי) ואת הטבעות מהידים‪ ,‬אבל מדינא אין‬ ‫משום בל תוסיף‪ ,‬ודעת הב"י שאפילו אם אינו‬ ‫וכשמנענע למטה יהיה ראשו למטה‪ ,‬וי"א שלא‬ ‫לחוש כיון שאין כל היד מכוסה בהם‪ ,‬וי"א‬ ‫מכוין בהדיא לשם מצות לולב ג"כ אסור‪ ,‬וי"א שרק‬ ‫יהפוך את הלולב כשמנענע למטה‪ ,‬והרמ"א פוסק‬ ‫שמדינא הוי חציצה‪ ,‬ועל כן אם נטל בעוד התפילין‬ ‫אם מכוין לשם מצוה עובר בבל תוסיף‪ ,‬וי"א שזה אסור‬ ‫כדעה הראשונה‪ ,‬והט"ז והדרך החיים והח"א כתבו‬ ‫או הטבעות בידיו יחזור ויטול בלי ברכה‪.‬‬ ‫מדרבנן‪.‬‬ ‫שנכון לנהוג כדעה השניה‪.‬‬ ‫כתבו בשם האר"י שיברך בתחילה על הלולב‬ ‫הצובע את הלולב בצבע ירוק כדי שיהיה נראה לח‪ ,‬אינו‬ ‫צריך לחבר את האתרוג עם הלולב בזמן הנענועים‪.‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬ואח"כ יעשה את שאר הנענועים בבית‬ ‫עובר בבל תוסיף (שבות יעקב)‪ .‬ובא"ר מפקפק בזה‪.‬‬ ‫הכנסת‪ ,‬אפשר שטעמו כדי שלא להשהות את המצוה‬ ‫אם נטל את הד' מינים בידו יצא ידי חובה אף אם‬ ‫איזה מינים יכול לקחת מהם יותר‪ -‬לא יטול‬ ‫מזמן קימתו משינתו‪ ,‬ואפשר שהטעם הוא על פי סוד‪.‬‬ ‫לא נענע כלל‪ ,‬ומ"מ טוב לחזור וליטלו ולנענע‪,‬‬ ‫יותר מאתרוג אחד ולולב אחד‪ ,‬דכתיב "פרי עץ‬ ‫אם הביאו לו את הלולב רק באמצע הלל‪ ,‬מותר אבל אם נענע בדרך אחרת מהנ"ל א"צ לחזור‬ ‫וכו' " וכן "כפת תמרים" חסר וי"ו משמע אחד ולא‬ ‫לברך עליו בין הפרקים‪ ,‬והיינו בין מזמור למזמור‪ .‬וליטלו ולנענע‪.‬‬ ‫שנים‪ ,‬וי"א שעובר בזה גם על בל תוסיף‪ ,‬אבל‬ ‫(ס"ק מ"א)‪.‬‬ ‫בערבה והדס יכול להוסיף כמה שירצה‪ ,‬ויש מי‬ ‫שאוסר להניח הדס שוטה מלבד ג' ההדסים‬ ‫מחוץ לי"ב מיל (שלכמה פוסקים הוא איסור‬ ‫הכשרים משום בל תוסיף‪ ,‬ויש מתירים‪( ,‬ועיין ובביכורי יעקב תירץ שהרמ"א מדבר שהפסיק‬ ‫דאורייתא לישראל)‪ ,‬אבל אסור לטלטלו חוץ לד'‬ ‫בסימן תרמ"ו מהו הדס שוטה)‪ ,‬ונכון לחשוב סעודתו לתפילה וקידש וחזר לאכול לפני נטילת‬ ‫אמות אא"כ יש בעיר עירוב‪ ,‬ובית אפילו גדול‬ ‫לכתחילה שאינו אוגדם לשם מצוה אלא לנוי הלולב‪ ,‬ולא ברירא תירוצו לדינא שכיון שכבר הפסיק‬ ‫נחשב כד' אמות‪ .‬ובשביל זקן וחולה שאינם‬ ‫בעלמא‪ ,‬והמדקדקים אינם מוסיפים על שתי לתפילה והיה חייב גם ליטול לולב אלא ששכח‪ ,‬לא חשיב‬ ‫יכולים לילך לולב‪,‬יאמר לעכו"ם להוליכו אצלם‪.‬‬ ‫ערבות ושלשה הדסים עבות‪ ,‬ואם יש לו ספק על איזה התחיל בהתר‪ .‬ואם המתין עד חצות ולא הביאו לו לולב‪,‬‬ ‫בד של הדס או ערבה‪ ,‬או שרואה שהעלים רכים מאד והתחיל לאכול‪ ,‬נראה שגומר סעודתו ואח"כ נוטלו‪ ,‬דחשיב‬ ‫מותר לומר לנכרי להביא מחוץ לתחום‪ ,‬דהוי‬ ‫ועלולים ליפול‪ ,‬יכול להוסיף כמה שירצה‪ ,‬ואין למדקדק התחיל בהתר‪.‬‬ ‫שבות דשבות במקום מצוה‪ ,‬אבל אסור לומר‬ ‫לדקדק בזה‪.‬‬ ‫לנכרי להביא מחוץ לי"ב מיל‪ ,‬ובשעת הדחק‬ ‫כשאין לולב אחר בעיר יש להקל‪ ,‬אמנם אם הנכרי‬ ‫סימן תרנ"ג‬ ‫יחזור רק ביו"ט שני‪ ,‬אסור לשולחו ביו"ט ראשון‬ ‫סימן תרנ"ב‬ ‫מחוץ לי"ב מיל‪ .‬ואם יש ספק אם ישיגו מחוץ לתחום‬ ‫אלפים אמה‪ ,‬החיי אדם אוסר לומר לנכרי להביא‪ ,‬ובא"ר‬ ‫אסור להריח הדס של מצוה אפילו בשבת‪ ,‬כיון‬ ‫מתיר בשביל יו"ט ראשון‪ ,‬וכן משמע בבית מאיר‪ .‬ואם היום‬ ‫שהוקצה לכל שבעה‪ ,‬ואתרוג של מצוה מן הדין‬ ‫זמן נטילת לולב‬ ‫הראשון חל בשבת‪ ,‬נחלקו האחרונים אם מותר לומר לנכרי‬ ‫מותר להריח בו‪( ,‬שכיון שעיקרו לאכילה לא‬ ‫להביא לולב בשביל מחר שהוא יו"ט שני‪ ,‬וכיון שיש‬ ‫נטילת לולב מצותה ביום ולא בלילה‪ ,‬דכתיב‬ ‫הוקצה אלא מאכילה‪ ,‬משא"כ הדס שעיקרו‬ ‫ראשונים שסוברים שגם בזמן הזה יש רה"ר דאורייתא‪,‬‬ ‫"ולקחתם לכם ביום הראשון"‪.‬‬ ‫להריח)‪ ,‬אמנם כיון שיש מחלוקת אם מברכים‬ ‫נראה שאפילו לדעת המקילים יותר טוב לומר לנכרי שלא‬ ‫כל היום כשר לנטילת לולב‪ ,‬ומ"מ זריזים‬ ‫יוציא את הלולב מאותו מקום בשבת‪ .‬ואם חל יו"ט ראשון‬ ‫עליו (הנותן ריח טוב בפירות)‪ ,‬או שאין מברכים‬ ‫(כיון שאינו עומד לריח אלא למצוה)‪ ,‬יש להמנע‬ ‫מקדימים למצוות ונוטלים אותו בבוקר‪ .‬וזמנו הוא‬ ‫ביום א'‪ .‬משמע מהמ"א והדרך החיים והבית מאיר שיש‬ ‫להקל לשלוח בשבת מחוץ לי"ב מיל כדי להביאו למחר‪,‬‬ ‫מלהריח בו בעת נטילתו למצוה‪ ,‬אבל לפני הנטילה‬ ‫מהנץ החמה‪ ,‬ואם נטלו משעלה עמוד השחר יצא‪,‬‬ ‫ובודאי יש לסמוך על זה במקום הדחק‪ ,‬ודלא כהחיי אדם‪.‬‬ ‫או אחריה או בשבת יכול לברך ולהריח‪ ,‬וי"א שיש‬ ‫(ועיין בסימן פ"ט בבה"ל שלדעת כמה אחרונים‬ ‫אם אין לחבירו לולב והוא מחוץ לתחום‪ ,‬מותר‬ ‫להמנע מלהריח כל ז' הימים‪ ,‬וע"ע פרטי הדין‬ ‫אינו נקרא עמוד השחר עד שהאיר פני המזרח)‪.‬‬ ‫לשלוח לו לולב אם אין לאותו אדם מעות לקנות‬ ‫בסימן רט"ז‪.‬‬ ‫ואם צריך להשכים לצאת לדרך נוטלו משעלה‬ ‫לולב‪ ,‬אבל אם יש ביכלתו לקנות ופשע ולא קנה‪,‬‬ ‫עמוד השחר אע"פ שאח"כ יקרא הלל בלא לולב‪,‬‬ ‫אין ד' המינים נאסרים בהנאה ע"י הכנתם‪ ,‬אלא‬ ‫אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך‪.‬‬ ‫וצריך לנענע בשעה שנוטלו‪ .‬ואם לא נטלו‬ ‫רק כשהגביהם לצאת בהם‪ ,‬דהזמנה לאו מילתא‪.‬‬ ‫ובשער הציון נשאר בצ"ע בדין זה‪.‬‬ ‫בשחרית יטלנו אח"כ‪ ,‬ואם לא נטלו עד בין‬ ‫וכן לולב של שנה שעברה לא נאסר בשנה זו עד‬ ‫ערבה שנתלשה בין ביו"ט ראשון בין ביו"ט שני‬ ‫השמשות של היום הראשון‪ ,‬חייב ליטלו משום‬ ‫שיטלנו‪ ,‬כמבואר בסימן תרל"ח‪ ,‬ולדעת האחרונים‬ ‫אפילו שלא בשביל ישראל‪ ,‬אסור לטלטלה אפילו‬ ‫דהוי ספיקא דאורייתא‪ ,‬אך לא יברך משום‬ ‫שמפקפקים שם לענין סוכה‪ ,‬ה"ה לענין לולב‪.‬‬ ‫אם אין לו אחרת לצאת בה‪ .‬ואם נתלשה ביו"ט‬ ‫שהברכות הם מדרבנן‪ ,‬ואף בשאר הימים אם לא‬ ‫ראשון מותרת בשני‪ ,‬אא"כ חל יו"ט ראשון בשבת‪.‬‬ ‫נטלו עד בין השמשות נכון ליטלו‪ ,‬רק יזהר שיהיה‬ ‫סימן תרנ"ד‬ ‫בלא ברכה‪.‬‬ ‫עיקר מצות לולב בזמן ההלל‪ ,‬כדי לנענע בהודו‬ ‫סימן תרנ"ו‬ ‫ובהושיעה נא‪ ,‬וקצת מן המהדרים נוהגים לברך על‬ ‫נתינת הלולב במים‪ -‬מותר להחזיר ביו"ט את‬ ‫הלולב בהנץ החמה בתוך הסוכה ולנענע‪ ,‬ואח"כ‬ ‫כמה צריך להוציא עבור הידור מצוה‬ ‫הלולב למים‪ ,‬וכן מותר להוסיף מים אם צריך‪ ,‬ואף‬ ‫בשעת ההלל מנענעים עוד‪.‬‬ ‫איתא בגמרא (ב"ק ט‪ ):‬הידור מצוה עד שליש במצוה‪.‬‬ ‫לאשה מותר לעשות כן ומותרת לטלטלו אע"פ‬ ‫חיבוב מצות לולב‪ -‬המדקדק יאחוז הלולב בידו‬ ‫ונחלקו הראשונים בביאור דברי הגמרא אם הכונה‬ ‫שאינה חייבת בלולב (כיון שהיא יכולה לברך עליו‬ ‫כשנכנס מביתו לבית הכנסת‪ ,‬וכן בשעת התפילה‬ ‫להוסיף בשביל הגודל או בשביל ההידור‪ ,‬והפוסקים‬ ‫למנהגינו‪ ,‬ואף לדעת הסוברים שאינה יכולה לברך מותרת‬ ‫(וכיון שזה מצוה לא מיטריד‪ ,‬אבל שאר דברים‬ ‫נחלקו כמו מי ההלכה‪ ,‬וכדלהלן‪ .‬עוד יבואר כמה צריך‬ ‫לטלטלו כיון שיש עליו תורת כלי לגבי אנשים)‪ ,‬אבל‬ ‫האדם להוציא מנכסיו עבור קיום מצוה‪ ,‬והאם זה בכלל‬ ‫אסור לאחוז בשעת התפילה)‪ ,‬וכן יחזירנו לביתו‪.‬‬ ‫אסור להחליף את המים‪ ,‬ועיין בסימן של"ו אם‬ ‫מה שאמרו חכמים המבזבז אל יבזבז יותר מחומש‪.‬‬ ‫וכתבו האחרונים שהיום מיחזי כיוהרא לעשות כך‪,‬‬ ‫מותר להעמידו במים לכתחילה‪ .‬ובחול המועד‬ ‫הדינים דלהלן שייכים בין לענין אתרוג ולולב ובין לענין‬ ‫אם לא מי שמפורסם למדקדק במעשיו‪ ,‬אך גם‬ ‫מצוה להחליף את המים כדי שהלולב ישאר לח‬ ‫שיעור ההוצאה עבור שאר מצוות‪.‬‬ ‫היום נוהגים להוליך הלולב בבוקר לביהכ"נ‬ ‫והדר‪ ,‬ומנהג כשר וטוב לתת את הלולב והערבה‬ ‫במים כדי שלא יתייבשו‪ .‬ובשבת הלולב מוקצה איתא בגמרא הידור מצוה עד שליש במצוה‪.‬‬ ‫ולהחזירו לביתו בעצמו‪.‬‬ ‫ואסור להוציאו מהמים‪ ,‬ואם שגג והוציאו אסור י"מ שכוונת הגמרא שהקונה אתרוג ששיעורו‬ ‫אכילה לפני נטילת לולב‬ ‫להחזירו‪ ,‬וכתב הביכורי יעקב שאף שמוקצה שנמצא בידו מצומצם (כביצה)‪ ,‬ואח"כ מצא אתרוג גדול יותר‪,‬‬ ‫אסור לאכול לפני נטילת לולב‪ ,‬וכן אסור בשאר מותר להניחו היכן שירצה‪ ,‬מ"מ כאן גם המים הוקצו‪ ,‬מצוה להוסיף עד שליש מדמי הראשון כדי‬ ‫הדברים שנתבארו בסימן רל"ב שאסור לעשותם לפני מנחה‪,‬‬ ‫וטעימה מותרת מדינא אך אין להקל בזה אם לא וכשמניח הלולב בתוכם הוא מטלטל את המים‪ ,‬דשכשוכם להחליפו בגדול יותר‪ ,‬דחיישינן שמא יתמעט‬ ‫מהשיעור‪ ,‬אבל אם יש לו אתרוג גדול מהשיעור‬ ‫זהו טלטולם‪.‬‬ ‫לצורך גדול‪ .‬ומי שנמצא בדרך למקום שיש לולב‪,‬‬ ‫א"צ להחליפו בגדול יותר‪ ,‬ואף אם בעת הקניה יש‬ ‫ערבה‬ ‫המועד‬ ‫חול‬ ‫מימי‬ ‫יום‬ ‫בכל‬ ‫לקחת‬ ‫נוהגים‬ ‫או שאמור להגיע למקומו לולב‪ ,‬ימתין מלאכול רק‬ ‫חדשה‪ ,‬והוא הידור מצוה‪ .‬וכתב הביכורי יעקב לפניו גם אתרוג מהודר יותר‪ ,‬א"צ לקנות את המהודר יותר‬ ‫עד חצות (ולא עד בכלל)‪ ,‬מפני שאסור להתענות‪ ,‬שיקשור את הערבה מבחוץ‪ ,‬ולא יתחוב את אם שניהם יותר מהשיעור‪ .‬והמ"א מצדד דה"ה בספר‬ ‫הערבה באגד כיון שע"י ההכנסה וההוצאה תמיד תורה (שגם בו יש שיעור לכתחילה ושיעור בשעת הדחק)‬ ‫ואפילו ביום הראשון‪ ,‬וי"א שאם מביאים לו לולב‬ ‫א"צ להמתין כלל‪ ,‬כיון שהמביאים יזכירו לו נופלים לפעמים רוב העלים‪ ,‬ובלאו הכי י"ל דלא או שופר וכדומה‪ .‬שיעור שליש הוא מלגו (שנים‬ ‫לנוטלו‪ ,‬ומי שליבו חלש ודאי יכול לסמוך על זה‪ .‬חשיב אגד כהלכתו אם זה יכול להכנס ולצאת‪ ,‬לכל שש)‪ ,‬ויש מחמירים שצריך להוסיף שליש‬ ‫ואם שכח והתחיל לאכול‪ ,‬ביום הראשון שהוא מן אלא יפתח הקשר ויכניס ויחזור ויקשור‪ ,‬אמנם מלבר (שלשה לכל שש)‪ .‬ואם המוכר אינו מסכים‬ ‫להחליפו אלא רק למכור את השני‪ ,‬אינו חייב‬ ‫התורה יפסיק אפילו אם יש שהות ליטלו אח"כ‪,‬‬ ‫ביו"ט אסור לקשור‪.‬‬ ‫לקנותו ולהחזיק שתים‪ ,‬אא"כ יש לו קונים שיקנו‬ ‫וה"ה ביו"ט שני בחו"ל‪ ,‬אבל בשאר הימים א"צ‬ ‫את האתרוג הקטן‪.‬‬ ‫להפסיק אא"כ אין שהות ביום ליטלו אח"כ‪.‬‬ ‫וי"א שכוונת הגמרא שצריך להוסיף שליש במחיר‬ ‫סימן תרנ"ה‬ ‫וכתב הרמ"א שאם התחיל לאכול יותר מחצי שעה‬ ‫האתרוג עבור אתרוג מהודר יותר‪ ,‬אפילו אם‬ ‫השחר)‪,‬‬ ‫קודם שהגיע זמן חיובו (והיינו עלות‬ ‫שהות‬ ‫אין‬ ‫אפילו ביום הראשון א"צ להפסיק אא"כ‬ ‫שניהם גדולים יותר מכביצה‪ ,‬ויותר משליש א"צ‬ ‫הבאת לולב ביו"ט מחוץ לתחום‬ ‫פסק‬ ‫פ"ט‬ ‫ביום‪ .‬והט"ז סובר שכיון שבסימן‬ ‫להוסיף אפילו מי שאין חייו נדחקים‪ ,‬ומי שמזונותיו‬ ‫מצומצמים נחלקו הפוסקים אם צריך לדחוק חייו כדי‬ ‫מותר‬ ‫‪,‬‬‫לתחום‬ ‫מחוץ‬ ‫לישראל‬ ‫לולב‬ ‫שהביא‬ ‫נכרי‬ ‫הרמ"א שצריך להפסיק לתפילה‪ ,‬כ"ש שביו"ט‬ ‫שבלאו הכי צריך להפסיק בשביל לעשות קידוש ליטלו אפילו מי שהובא בשבילו או אפילו בציוויו‪ ,‬להוסיף שליש בשביל הידור‪ .‬ואם אחרי שהוסיף שליש‬ ‫דודאי צריך ממילא להפסיק גם בשביל לולב‪ .‬בין ביו"ט ראשון ובין ביו"ט שני‪ ,‬ואפילו הובא מצא אתרוג מהודר יותר‪ ,‬א"צ להוסיף עוד פעם שליש‪.‬‬ ‫מה יעשה מי שאין לו לולב‬ ‫מהשו"ע משמע שהוא פוסק להלכה כדעה הראשונה‪ ,‬על לא תעשה מפני אימת מלכות עכו"ם‪,‬‬ ‫ביום הראשון אין אדם יוצא בלולב שאול‪ ,‬ועל כן מי‬ ‫ומהגר"א משמע שהוא נוטה לדעה השניה‪ ,‬וגם הא"ר והאחרונים מפקפקים על זה דהתם היה פיקוח‬ ‫מחמיר כדעה השניה‪ ,‬והפני משה כתב שמהירושלמי משמע‬ ‫שאין לו לולב צריך להזהר לקנות את הלולב כדין כדי‬ ‫נפש‪ .‬וביו"ד רל"ב מבואר שלענין שבועה אונס ממון נחשב‬ ‫כדעה השניה‪.‬‬ ‫לצאת בו‪ ,‬ולהלן יבואר מה נחשב קנין‪ ,‬ומה הדין‬ ‫אונס לענין לומר שאדעתא דהכי לא נדר‪.‬‬ ‫במתנה על מנת להחזיר‪.‬‬ ‫אם יש לו ה' סלעים והוא צריך לפדות את בנו ולקנות‬ ‫אם כבר קנה אתרוג פחות מהודר והוא גדול‬ ‫לולב שאול אין יוצאים בו ביום הראשון‪ ,‬דבעינן‬ ‫מכביצה‪ ,‬לכו"ע א"צ להוסיף שליש עבור היותר‬ ‫אתרוג‪ ,‬יקנה אתרוג‪ ,‬כיון שזו מצוה עוברת‪ ,‬ואם יכול לשאול‬ ‫"לכם" משלכם‪ ,‬ויש להזהר בזה בכל הד' מינים כולל‬ ‫מהודר‪ ,‬כ"כ המ"א בשם פוסקים‪ ,‬אכן הגר"א הביא‬ ‫אתרוג‪ ,‬הפדיון קודם‪.‬‬ ‫הערבות‪ ,‬ואם נתנו לו במתנה מותר‪ ,‬ויש בזה כמה‬ ‫ירושלמי מפורש שצריך גם להחליף את האתרוג‬ ‫הקונה אתרוג ומצא שנרקב‪ ,‬וכן לולב‪ ,‬אם יכול לתלות שזה‬ ‫נעשה אצל המוכר הרי זה מקח טעות‪ ,‬ואם זה ספק המוציא‬‫או הלולב (וה"ה שאר מצוות) ולהוסיף עד שליש‬ ‫חילוקי דינים‪ ,‬וכדלהלן‪:‬‬ ‫מחבירו עליו הראיה‪.‬‬ ‫לנאה הימנו‪( ,‬ומשמע שנקט כך לדינא)‪.‬‬ ‫אמר למקבל שיהיה שלו רק עד אחרי שיצא בו‬ ‫הנותן מעות עבור אתרוג ולא עשה משיכה‪ ,‬לדעת הי"א‬ ‫לא יצא‪ ,‬דכיון שנתנו לו לזמן הוי כשאול‪ ,‬והקצות‬ ‫תוספת יותר משליש‪ -‬תוספת השליש הנ"ל אין‬ ‫בחו"מ קצ"ט שבמצוה מעות קונות‪ ,‬י"ל דה"ה לענין אתרוג‪,‬‬ ‫החושן האריך להביא הפוסקים החולקים על זה וסוברים‬ ‫פורע הקב"ה על זה בעולם הזה‪ ,‬כדאמרינן "היום‬ ‫ושניהם אינם יכולים לחזור‪.‬‬ ‫שכל שאמר הנותן בפירוש שהוא מקנה למקבל קנין הגוף‪,‬‬ ‫לעשותם" ולא היום לקבל שכרם‪ ,‬אבל אם מוסיף‬ ‫אפילו אמר לזמן קצוב הוי מתנה‪ ,‬ובאתרוג אפילו אם לא‬ ‫יותר משליש‪ ,‬שאינו מצווה על זה‪ ,‬יפרע לו‬ ‫אמר בפירוש שנותן קנין הגוף מהני‪ ,‬דאי לפירות מאי קיהיב‬ ‫סימן תרנ"ז‬ ‫הקב"ה בעולם הזה‪ .‬וי"א שאיש אמיד שנתן לו‬ ‫ליה‪ ,‬אכן בנתיבות הסכים עם השו"ע‪.‬‬ ‫הקב"ה הון‪ ,‬צריך להוסיף בשביל הידור אפילו‬ ‫נתנו במתנה ע"מ להחזיר‪ ,‬אם החזירו יצא‪ ,‬ואם‬ ‫יותר משליש‪.‬‬ ‫לא החזירו או שנפסל בידו לפני שהחזירו לא יצא‪,‬‬ ‫לולב לקטן מדין חינוך‪ -‬קטן היודע לנענע לולב‬ ‫כדין‪ ,‬והיינו מוליך ומביא מעלה ומוריד אפילו אם‬ ‫דרבוותא‪,‬‬ ‫בפלוגתא‬ ‫תלוי‬ ‫והדבר‬ ‫פסול‬ ‫חשש‬ ‫מצוה שיש בה‬ ‫אפילו אם נתן לו את דמיו‪ ,‬ואפילו אם נאנס בידו‬ ‫אף שלהלכה כשר‪ ,‬י"ל שבזה לכו"ע צריך להוסיף עד שליש‬ ‫לא יצא (אף לשו"ע דס"ל (חו"מ רמ"א) שפטור‬ ‫אינו בקי ממש בנענועים‪ ,‬אביו חייב לקנות לו לולב‬ ‫לקנות אחר כדי לצאת בו ידי כל הדעות‪.‬‬ ‫מתשלומין‪ ,‬ומשמע מרוב הפוסקים שגם בנאנס‬ ‫כשר כדי לחנכו במצוות‪ ,‬אפילו בשביל שאר הימים‬ ‫לא מועיל שיחזיר לו דמים‪ ,‬והח"א מסתפק אם‬ ‫שהם דרבנן‪ .‬והמהרש"ל כתב שיכול לצאת בשל‬ ‫כמה צריך האדם להוציא עבור מצוה‬ ‫מועיל שהנותן יאמר הריני כאילו התקבלתי‪,‬‬ ‫מצות עשה‪ ,‬אפילו מצוה עוברת כגון אתרוג אין אביו‪ ,‬וכ"כ התוס'‪ ,‬וכן משמע בעיטור‪ .‬וי"א שאם‬ ‫ובמאירי מבואר שזה מועיל)‪ ,‬ואם הלולב אינו בעולם‪,‬‬ ‫ידו משגת טוב יותר שיקנה לו לולב נפרד‪ ,‬כדי‬ ‫להוציא עליה הון רב‪ ,‬וכמו שאמרו המבזבז אל‬ ‫נראה שמועיל לתת לו לולב אחר כשר ומהודר (ויש‬ ‫שיעשה הנענועים כדין בשעת הלל עם הציבור‪.‬‬ ‫יבזבז יותר מחומש‪ ,‬ועד עישור נכסיו מחויב‬ ‫חולקים)‪ ,‬ואם יש לנותן לולב אחר לצאת בו‪ ,‬מסתבר‬ ‫וקטן שאין יודע לנענע אין אביו חייב לחנכו בלולב‬ ‫להוציא (שנה ראשונה מן הקרן‪ ,‬ומשם ואילך מן‬ ‫שמועיל לתת דמים‪ .‬ואם החזיר את הלולב בערב‬ ‫אפילו אם הוא כבר שית (דלא כאשל אברהם‬ ‫הרווח)‪ ,‬דגם בצדקה שיעור בינוני הוא מעשר‪,‬‬ ‫אחרי זמן המצוה לא יצא‪ ,‬ואם הנותן כבר בירך‬ ‫שצידד שחייב)‪ .‬ותינוקות שאינם יודעים לברך‪ ,‬ינענעו‬ ‫ואולי במצוה עוברת החיוב הוא חמישית או שישית‬ ‫עליו כשנתנו צריך להחזירו עכ"פ למחרת בזמן‬ ‫את הלולב ודים‪ .‬וקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות אין‬ ‫וכדומה‪ ,‬וא"א ללמוד מצדקה שהיא מצוה שאינה עוברת‪,‬‬ ‫המצוה‪ ,‬ואם בניו הסמוכים עליו ודרכם תמיד לברך על‬ ‫חייבים לחנכו‪ ,‬אבל יכול לברך על הלולב אם ירצה‪.‬‬ ‫ואף אם יש עניים לפניו הרי גם אחרים יכולים לתת‪ ,‬וא"א‬ ‫לולב שלו עדיין לא בירכו‪ ,‬לא יצא אם לא החזיר באותו יום‪.‬‬ ‫ללמוד מצדקה אלא מה שאין נכון לתת יותר מחומש שמא‬ ‫ואם החזיר אחרי כל התפילות ובגלל זה לא עשה את‬ ‫הנענועים בהלל בציבור כדרכו תמיד‪ ,‬יש להסתפק אם זה‬ ‫סימן תרנ"ח‬ ‫יעני‪ .‬בה"ל (ד"ה יותר מחומש)‪.‬‬ ‫עוד כתב הבה"ל (ד"ה אפילו מצוה עוברת) שהיה אפשר‬ ‫מבטל את המתנה‪ ,‬ולכתחילה ודאי צריך להחזיר קודם הלל‪.‬‬ ‫לומר שמה שהגמרא מביאה לרבותא שרבן גמליאל הוציא‬ ‫ואם יש לנותן לולב אחר לברך עליו‪ ,‬אפילו אם מחזיר לו‬ ‫אלף זוז בספינה עבור אתרוג משום חיבוב מצוה‪ ,‬היינו‬ ‫מן התורה אין מצות לולב חוץ למקדש אלא ביום ביום השביעי יצא‪.‬‬ ‫משום שמחיר האתרוג מחוץ לספינה לא היה כ"כ יקר‪ ,‬ואין‬ ‫הראשון‪ ,‬וחכמים תיקנו שיהיה הלולב ניטל בכל‬ ‫כתבו הפוסקים שאם אמר ע"מ שתחזירהו‪ ,‬ולא‬ ‫חייבים להוציא יותר מהמחיר הרגיל‪ ,‬אבל מצוה שאפשר‬ ‫מקום ז' ימים זכר למקדש‪.‬‬ ‫להשיגה בשויה כל אדם מחויב בזה אפילו אם יש לו מעט‪,‬‬ ‫אמר "לי"‪ ,‬יצא אפילו אם החזירו אחרי החג‪ ,‬ד"לי"‬ ‫בשבת אין נוטלים לולב מדרבנן‪ ,‬אפילו אם הוא היינו שהוא ראוי לדבר שעומד‪ ,‬ומ"מ למעשה צ"ע‬ ‫כמבואר בקידושין כ"ט שגם מי שיש לו רק ה' סלעים חייב‬ ‫לפדות עצמו‪ ,‬וכן מבואר שם לענין עליה לרגל‪ .‬אכן סתימת‬ ‫היום הראשון‪ ,‬גזירה שמא יעבירנו ד' אמות כיון שכמה אחרונים מפקפקים על סברא זו‪.‬‬ ‫כל הפוסקים שא"צ לפזר הון רב עבור שום מצוה בכל אופן‪,‬‬ ‫ברשות הרבים‪ .‬ואסור לטלטל בשבת את הלולב המ"א כתב שבסתמא המשאיל אתרוג לחבירו כדי‬ ‫ואף שיש לו עוד הון‪ ,‬ורק עד חומש לכל היותר יוציא‪ ,‬וצ"ל‬ ‫או הערבות או ההדסים (שהרי גם בשבת אסור להריח לצאת בו‪ ,‬כוונתו למתנה ע"מ להחזיר‪ ,‬וכ"כ הבית‬ ‫לדבריהם שמה שצריך לפדות עצמו כשיש לו רק ה' סלעים‬ ‫את ההדסים)‪ ,‬ואפילו לצורך גופו ומקומו אסור שמואל‪ ,‬אבל הט"ז והבית יעקב פוסקים שלא‬ ‫איירי כשהוא מתפרנס ממלאכתו ולא תיגרע פרנסתו ממה‬ ‫(משא"כ שופר שהוא כלי)‪ ,‬אבל האתרוג מותר יצא‪ ,‬ועל כן צריך לחזור וליטול בלי ברכה‪.‬‬ ‫שיוציא על המצוה וגם לא תתחזק פרנסתו אם לא יוציא‪ ,‬וכן‬ ‫בטלטול כיון שראוי להריח בו‪( ,‬ומה שנתבאר‬ ‫מוכח מהנמוקי יוסף והרמ"ה שגם מי שחייו נדחקים צריך‬ ‫אשה שנתנה לולב במתנה לאחד מאוהביו או‬ ‫להוציא עבור הידור וכ"ש למצוה עצמה‪ ,‬והרש"ל חולק‬ ‫בסוף סימן תרנ"ג שאין ראוי להריח בו‪ ,‬היינו‬ ‫קרוביו של בעלה כשבעלה אינו בביתו לא יצא‪,‬‬ ‫וסובר שאפשר שאף לגוף המצוה אינו מחויב מי שחי‬ ‫בשעה שנוטלו לצאת בו‪ ,‬או עכ"פ בחול שראוי‬ ‫בדוחק‪ ,‬דאצלו זה נחשב כהון רב‪ ,‬אכן מהגמרא משמע שגם‬ ‫דשמא לא ניחא ליה אלא במכירה‪ ,‬אם לא שהוא‬ ‫ליטלו שיש אומרים שיש להמנע בכל היום משום ספק‬ ‫מי שהוא דחוק מחויב בזה‪.‬‬ ‫אדם חשוב דזילא מילתא למוכרו לו‪ ,‬כ"כ המ"א‪,‬‬ ‫ברכה‪ ,‬אבל בשבת שאינו נוטלו בודאי ראוי להריח‬ ‫ולענין לחזור על הפתחים עבור מצוה‪ ,‬העולת תמיד‬ ‫ודעת הביכורי יעקב שבכל גוונא לא יצא‪ ,‬אפילו‬ ‫ולברך עליו‪ ,‬ועוד שהרי יכול לברך על פרי אחר‬ ‫והא"ר הביאו ראיה מהירושלמי שאין חייבים בזה‪ ,‬וקשה‬ ‫אם נושאת ונותנת בתוך הבית‪ ,‬ואפילו אם אח"כ‬ ‫שהרי לנר שבת ונר חנוכה וד' כוסות מצינו שצריך לחזור על‬ ‫ולהריח גם את האתרוג‪ .‬וי"א שגם בשבת אין לברך על‬ ‫הבעל שמע ונתרצה‪ ,‬וצריך לחזור וליטול בלא ברכה‪,‬‬ ‫הפתחים‪ ,‬ונראה שהירושלמי סובר שעשית המצוות היא‬ ‫ואפילו במה שהפמ"ג מיקל היכא שהאשה נושאת ונותנת‬ ‫האתרוג‪ ,‬והרוצה לברך בשבת אין למחות בידו)‪.‬‬ ‫מצוה בפני עצמה‪ ,‬ויש על זה ברכה בפני עצמה‪ ,‬ודלא‬ ‫אסור לתת את האתרוג על בגד אפילו ביום טוב‪ ,‬בתוך הבית‪ ,‬ג"כ אין דעת הביכורי יעקב נוחה בזה‪ .‬ולמכור‬ ‫כהבבלי‪ ,‬ועל זה אומר הירושלמי שא"צ לחזור על הפתחים‬ ‫משום שהוא מוליד ריח בבגד והוי כתיקון מנא‪ ,‬מותר היכא שדרכה למכור בלא רשות בעלה‪.‬‬ ‫כדי לעשות בעצמו‪ ,‬ויכול לקנות מאחרים‪ ,‬אבל עבור עצם‬ ‫ואפילו באינו מתכוין אסור משום דהוי פסיק אפשר לתת את האתרוג במתנה ע"מ שלא‬ ‫המצוה לא גרע מנר שבת ונר חנוכה וד' כוסות שמוכר כסותו‬ ‫רישיה‪ ,‬ויש מקילין באינו מתכוין‪ ,‬ובשעת הדחק יקדישנו‪ ,‬דרק היכא שזה הערמה לא הוי מתנה‪ ,‬אבל בלי‬ ‫כדי להשיגם‪ ,‬ואפילו את"ל שאינו מחויב לחזור על הפתחים‬ ‫כדי להשיג מעות עבור תפילין‪ ,‬עכ"פ מחויב לחזר אחר מי‬ ‫שאין לו מקום משומר להניח את האתרוג אפשר הערמה הוי מתנה אף שהמתנה היא רק לדבר אחד‪.‬‬ ‫שישאיל לו תפילין‪.‬‬ ‫שיש לסמוך על המקילים‪ ,‬בפרט היכא דלא ניחא ליה אף אם אינו נותנו לו לשום דבר רק לצאת בו ידי מצות החג‬ ‫כלל שאין הריח בבגד מועיל לו‪ .‬ולתת על בגד או מוכין ג"כ מהני‪ ,‬וכ"ש שאם אמר לו הרי הוא של במתנה ע"מ שלא‬ ‫מצות לא תעשה צריך לתת כל ממונו כדי שלא‬ ‫תתן אותו לשום אדם‪ ,‬או אפילו באומר לו הרי הוא שלך‬ ‫לעבור עליה‪ ,‬אף אם יצטרך אח"כ לחזור על‬ ‫שהיה מונח עליהם מערב יו"ט מותר‪ ,‬כיון שכבר ואינך רשאי ליתנו לשום אדם‪ ,‬מהני‪.‬‬ ‫הפתחים‪( ,‬כיון שהוא עושה מעשה נגד רצון השם‬ ‫נקלט שם הריח‪.‬‬ ‫נתנו סתם ואין לו עוד אתרוג‪ ,‬הוי כאילו אמר לו‬ ‫יתברך ואינו רק מניעת קיום מצוה)‪ ,‬וכ"ש בחייבי‬ ‫י"א שהקונה אתרוג ומשלם עליו רק אחרי סוכות ע"מ שתחזירהו לי‪ ,‬ואם לא החזירו לא יצא וכנ"ל‪,‬‬ ‫כריתות‪ ,‬ועל כן אסור לעבוד בעבודה שמוכרח‬ ‫אינו עושה כראוי‪ ,‬דכל זמן שלא שילם לא קנאו דאומדנא דמוכח שלזה כוונתו‪ ,‬ואפילו אם כבר‬ ‫לעבוד בה בשבת אף אם הדבר נוגע למזונותיו‬ ‫אלא מדרבנן‪ ,‬ובעינן לכם מדאורייתא‪ ,‬ונכון להזהר יצא בו באותו יום‪ ,‬ובשאר הימים הרי אפשר‬ ‫ולמזונות אנשי ביתו‪ .‬וכתב המ"א שבגיטין‬ ‫בזה‪ ,‬ואם הביאו לחצירו מהני אף אם לא שילם‪.‬‬ ‫במעשה דבר קמצא משמע קצת שמותר לעבור‬ ‫את הס"ת השני אצל הראשון ואומרים חצי קדיש‪,‬‬ ‫סגי‪( ,‬ועיין לעיל מה הדין באמר לו בסתמא טול לך‬ ‫לצאת בשאול‪ ,‬מ"מ אמדינן דעתו שרוצה לצאת‬ ‫ואח"כ קורא המפטיר בספר השני את קרבנות‬ ‫לצאת בו)‪ .‬ואם קנו לצורך מצוה יוצאים בו‬ ‫בשלו‪ .‬וגם בזה לא מהני שיחזיר דמים‪ ,‬ומ"מ אם נאנס בידו‬ ‫המוספים "ובחמשה עשר לחודש השביעי" עד‬ ‫בסתמא אף שלא הקנו להדיא אחד לחבירו‪ ,‬דכיון‬ ‫כתב רבינו ירוחם שמשמעות בעל העיטור שכיון שלא אמר‬ ‫"וביום השני"‪ .‬אם התחיל לקרות "וביום השני"‬ ‫שידעו בשעת לקיחה שאינו ראוי ליחלק‪ ,‬הוי‬ ‫בפירוש שיחזירנו יוצא בחזרת דמים‪.‬‬ ‫מפסיק אפילו באמצע הפסוק‪ ,‬ואם קרא בענין‬ ‫כאילו פירשו שכל אחד יהיה כולו שלו בשעה‬ ‫כשמחזיר מתנה ע"מ להחזיר צריך לחזור וליתנו לו‬ ‫אחר לא יצא‪ ,‬וצריך לקרותה כולה בברכה לפניה‬ ‫שיקחהו לצאת בו‪ ,‬ע"מ שאח"כ יחזירהו לחבירו‪,‬‬ ‫במתנה‪ .‬והנה משמע מהרמ"א שאם לא יחזירו‬ ‫ולאחריה‪ ,‬ואם דילג פסוק אחד צריך לחזור‪ ,‬אא"כ‬ ‫ומ"מ טוב לומר בפירוש שנותן במתנה ע"מ‬ ‫במתנה לא יוכלו הבעלים לצאת בו‪ ,‬ולכאורה‬ ‫דילג את הפסוק "ובחמשה עשר"‪.‬‬ ‫להחזיר‪.‬‬ ‫באופן זה נתבטלה המתנה למפרע והמקבל לא‬ ‫הפטרה‪ -‬ביום הראשון מפטיר בזכריה "הנה יום‬ ‫יצא בו‪ ,‬ואילו הבעלים תמיד יכולים לצאת בו‪ ,‬אחים שקנו אתרוגים לאכילה מתפיסת הבית‬ ‫בא" מפני שיש בה ענין סוכות‪ ,‬וביום השני בחו"ל‬ ‫וצ"ע‪ .‬ומסתבר עוד שאפילו אם המקבל החזיר בסתמא‪ ,‬הוי ונטל אחד מהם אתרוג ויצא בו‪ ,‬אם יכול לאוכלו‬ ‫כמפרש שמחזיר לו במתנה‪.‬‬ ‫קורא במלכים מ"ויקהלו" עד "בהוציאו אותם‬ ‫ואין האחים מקפידים בכך הוי כשלו ויוצא בו‪ ,‬ואם‬ ‫מארץ מצרים" מפני שיש בה ענין חנוכת הבית‬ ‫העברת מתנה ע"מ להחזיר לאחר‪ -‬המקבל הם מקפידים על אכילתו אינו יוצא בו עד שיתנו‬ ‫שהיתה באותה אסיפה בחג הסוכות‪.‬‬ ‫מתנה ע"מ להחזיר לכאורה יכול לתתו לאחר לו חלקם במתנה‪ .‬ואם אחד קנה אתרוג והשני קנה‬ ‫ובלבד שיוחזר בסוף לבעלים הראשונים‪ ,‬ועיין פריש‪ ,‬או שקנו כאחד אתרוג רימון ופריש‪ ,‬אינו‬ ‫בביאור הלכה ובשער הציון דעות החולקים בזה‪ .‬ואם היה יוצא באתרוג עד שיתנו לו את חלקם במתנה‪,‬‬ ‫סימן תר"ס‬ ‫מהד' מינים‪ ,‬והוא נתן לאחר ע"מ שיחזיר לבעלים אע"פ שאינם מקפידים על אכילה‪ ,‬דכיון שאין שם‬ ‫הראשונים‪ ,‬והאחר נתן לאחר וכו'‪ ,‬והאחרון החזירו עוד אתרוג גם הם רוצים לקיים את המצוה‪ ,‬אבל‬ ‫לבעלים‪ ,‬יצא‪ ,‬אפילו אם זה עבר אצל הרבה אם יש שם עוד אתרוג אפילו אם זה שלקח הוא‬ ‫סדר הקף הבימה‬ ‫אנשים‪ ,‬דמסתמא אין הבעלים מקפידים אלא מעולה מהאחרים מועילה מחילתם בסתמא‪ ,‬לפי‬ ‫נוהגים להעלות ספר תורה על הבימה ולהקיפה‬ ‫שלבסוף החפץ יוחזר להם בלי פסול‪ .‬ואם הבעלים שאינם מקפידים‪.‬‬ ‫פעם אחת בכל יום‪ ,‬וז' פעמים ביום השביעי‪ ,‬זכר‬ ‫עצמו הוצרך לטרוח לקחת את האתרוג מהמקבל האחרון‪,‬‬ ‫ואותו מקבל נתנו לו במתנה‪ ,‬יש להסתפק אי מהני‪ ,‬ונראה‬ ‫להקפות שהיו עושים במקדש מסביב למזבח‪,‬‬ ‫קנית אתרוג עבור הקהל‬ ‫שהדבר תלוי בטבעו של הנותן ובקפידתו‪ .‬ואם מחזיר‬ ‫לבעלים ע"י שליח בודאי הוי חזרה‪ ,‬ואף אם מחזיר ע"י נכר מה שנוהגים במקומות שאין האתרוגים מצויים דהספר תורה נשאר לנו במקום המזבח‪ ,‬כדאיתא‬ ‫או קטן שאינם בני שליחות והקנאה מהני‪ ,‬כיון שהמקבל שכל הקהל קונים אתרוג בשותפות‪ ,‬בסתמא הוי בגמרא שכשקורין סדר הקרבנות הקב"ה מעלה‬ ‫האחרון דעתו לתת במתנה‪ ,‬והשלוחים עושים מעשה קוף כאילו פירשו שכל הקהל נותנים חלקם לכל מי כאילו הקריבום לפניו‪.‬‬ ‫בעלמא‪ .‬ואם פירש בהדיא שאין לו רשות ליתנו שנוטלו לצאת בו ע"מ שיחזירהו להם‪ ,‬ולכתחילה ביום השביעי מוציאים ז' ספרי תורה על הבימה‪,‬‬ ‫לאחר‪ ,‬אם נותנו לאחר מתבטלת המתנה וגם הוא טוב שיכריזו שכל אחד יתן חלקו במתנה ע"מ ויש מקומות שמוציאים את כל הספרי תורה‬ ‫לא יצא בו‪ .‬וכן אם יש אומדנא שהנותן מקפיד להחזיר‪ .‬ואע"פ שכל זה הוא דין גמור‪ ,‬מ"מ כיון שבהיכל‪ ,‬וכן נוהגים במדינות אלו‪ .‬רמ"א‪.‬‬ ‫שלא יטלוהו רבים שמא יופסד לו‪ ,‬אין המקבל‬ ‫שלא כולם יודעים להקנות‪ ,‬כתבו כמה אחרונים מקיפים לצד ימין‪ ,‬והיינו שהעומדים ממזרח‬ ‫רשאי לתת‪ ,‬ובלאו הכי יש אחרונים שמחמירים‬ ‫שמוטב לברך על שלו אע"פ שאינו מהודר כשל לבימה שהם צריכים להפוך פניהם כלפי הס"ת‬ ‫שבכל גוונא אין המקבל יכול לתת לאחר ללא‬ ‫חבירו‪ ,‬ואם אין לו כל הד' מינים‪ ,‬עדיף ליטול משל לפני שיתחילו להקיף פונים לצד צפון שהוא ימין‬ ‫רשות הנותן‪.‬‬ ‫חבירו מליטול משל הקהל‪ ,‬די"א דבשל קהל לא שלהם‪ ,‬ומשם ממשיכים למערב ואח"כ לדרום‬ ‫נתינה לקטן ע"מ להחזיר‪ -‬אין לתת לקטן ביום יצא דשמא אחד מהקהל אין דעתו להקנות חלקו ואח"כ למזרח‪ ,‬והחזן שעומד ופניו להיכל אין נכון‬ ‫הראשון (או ביו"ט שני בחו"ל) לפני שיצא בו‪ ,‬או לחבירו‪ ,‬ואף דלא קיימא לן הכי‪ ,‬מ"מ לכתחילה שיהפוך פניו מתחילה שיהיה אחוריו נגד ההיכל‪,‬‬ ‫אם רוצה שהרבים יברכו עליו‪ ,‬לא יתן לקטן לפני עדיף ליטול של יחיד‪ .‬וכתב הרמ"א שכל אחד ומ"מ גם הוא מקיף לצפון עם הציבור אף שאצלו‬ ‫שכולם בירכו‪( ,‬ויש מחמירים בכל גוונא שמא יזדמן אחד ישתדל לקנות לעצמו‪ ,‬כיון שרוב העולם אינם הוא דרך שמאל‪.‬‬ ‫שירצה לצאת בו)‪ ,‬מפני שהקטן קונה ואינו מקנה יודעים להקנות‪ ,‬וכדי לעשות הנענועים כהלכתם‪ ,‬בשבת אין מקיפים ואין מוציאים ס"ת לבימה‪,‬‬ ‫לאחרים מן התורה‪ ,‬ונמצא שאם החזירו לו אינו ואפילו אם חל יו"ט ראשון בשבת נכון לעשות כך‪ .‬אלא רק פותחים את ארון הקודש ואומרים‬ ‫מוחזר‪ .‬ולפי זה אין לברך על לולב של אשתקד עוד כתב הרמ"א שגובים מעות אתרוג לפי ממון‪ ,‬הושענות‪ .‬וי"א שבשבת אין אומרים הושענות‪,‬‬ ‫אם זוכר שנתנו במתנה לקטן‪ .‬וי"א שאם הקטן דהידור מצוה מונח יותר על העשירים‪ ,‬ואשה ולא נהגו כן‪.‬‬ ‫הגיע לעונת הפעוטות דהיינו כבן שש או שבע‬ ‫פטורה מלתת לזה אא"כ היא רוצה לברך‪ ,‬ואם בעלה מי שאין לו לולב‪ ,‬לדעת השו"ע גם הוא יקיף‪,‬‬ ‫ויש‬ ‫מותר‪ ,‬דאז מתנתו מתנה מדברי סופרים‪.‬‬ ‫להחמיר כדעה ראשונה שלא לתת במתנה לשום קטן‪ ,‬בעיר רק בעלה נותן‪ ,‬ואם יש מנהג שכל המברך נותן גם היא ולדעת הרמ"א לא יקיף‪ ,‬וביום שביעי אם אין לולב‬ ‫ואפילו במתנה ע"מ להחזיר‪ .‬ודין זה שייך בכל הד' מינים‪ .‬צריכה לתת אם היא מברכת‪ ,‬ומי שאינו בעיר א"צ בעיר יקיפו עם הערבה‪.‬‬ ‫ואם נתן לקטן במתנה ע"מ להחזיר‪ ,‬אף שהקטן אינו יכול לתת‪ .‬וכתב החיי אדם שגם לפי מנהגינו שכל אחד הרמ"א מביא מהב"י שבהושענא רבה מקיפים עם‬ ‫להחזיר ולא התקיים התנאי‪ ,‬חלה המתנה ואין הנותן יכול נותן כמה שירצה‪ ,‬מ"מ נראה שמי שלא נתן כלל הלולב והערבה יחד‪ .‬וכתב המ"ב שבסימן תרס"ד‬ ‫לצאת בו‪ ,‬דכל תנאי שא"א לקיימו בסופו והתנה עליו והוא יכול לתת לא יצא‪.‬‬ ‫כתב הרמ"א שיותר טוב שלא לקחתם יחד‪ ,‬וכ"כ‬ ‫מתחילתו תנאו בטל‪ .‬וקטן לדעה ראשונה היינו עד י"ג שנה‬ ‫ויום אחד‪ ,‬והפמ"ג מחמיר מספק בבן י"ג שאין יודעים מי שיש לו אתרוג ובעיר אחרת אין להם אתרוג בשם האר"י לקחת את הערבה רק אחרי קדיש‬ ‫שהביא ב' שערות‪ ,‬והכתב סופר מתיר‪ .‬עוד כתב הכתב סופר כלל‪ ,‬מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של קהל‪ ,‬תתקבל ולחובטה ה' פעמים בקרקע‪ ,‬והשל"ה‬ ‫שקטן המוכר אתרוגים‪ ,‬לכתחילה יש למנוע מלקנות‪ ,‬וי"א שבזמן הזה שאחרי כמה ימים האתרוג כתב להניח את הלולב ולקחת את הערבה‬ ‫מתקלקל ע"י רוב משמוש בני אדם‪ ,‬אפשר שא"צ כשמגיעים לתענה אמונים‪.‬‬ ‫ובדיעבד אם יצא בו אינו חוזר לברך‪.‬‬ ‫אם הנותן מחזיק יחד עם הקטן אין הקטן קונה לשולחו‪ ,‬והיינו בשאר הימים‪ ,‬דביום הראשון אינו מי שאירע לו אבל בחג‪ ,‬או מי שהוא בתוך י"ב‬ ‫כלל‪ ,‬ומותר לעשות כך אפילו בקטן שלא הגיע מצוי כ"כ להתקלקל‪ ,‬וגם יכול לברך עליו בבוקר חודש למיתת אביו או אמו‪ ,‬אינו מקיף‪ ,‬וכן המנהג‪.‬‬ ‫לעונת הפעוטות‪ ,‬וכן יכול לתת לקטן בלי להקנות לפני שכולם ימשמשו בו‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬או שיאמר לו שיהא שלו עד שיצא בו ואח"כ‬ ‫סימן תרס"א‬ ‫סימן תרנ"ט‬ ‫יהיה של הנותן כבתחילה דהוי כשאול‪ ,‬אלא שבכל‬ ‫העצות האלו לא יצא הקטן בנטילה‪ ,‬ולא קיים בו‬ ‫אביו מצות חינוך‪ ,‬וי"א שמצות חינוך מתקיימת גם‬ ‫סדר ברכות הקידוש‪ -‬בליל יו"ט שני לבני חו"ל‬ ‫בשאול‪ ,‬שגם בזה מתחנך הקטן למצוות‪ ,‬וכן קריאת התורה ביו"ט‪ -‬ביום הראשון (וכן ביום‬ ‫אומר קידוש‪ ,‬ומיד אח"כ יברך שהחיינו על‬ ‫משמע במרדכי בשם ראב"ן‪ ,‬וכן משמע מפשטות‬ ‫השני בחו"ל) מוציאים שני ספרים‪ ,‬בראשון קורים הקידוש‪ ,‬דעל הסוכה יצא במה שבירך אתמול‪,‬‬ ‫לשון השו"ע‪.‬‬ ‫שותפים שקנו לולב או אתרוג בשותפות‪ ,‬אין חמשה קרואים פרשת "שור או כשב" שבפרשת שהרי אפילו אם בירך בשעת עשיה יצא‪ ,‬ולכן לא‬ ‫אחד מהם יוצא בו ביום הראשון עד שהשותף יתן אמור‪( ,‬ואם חל בשבת קוראים ז' קרואים‪ ,‬ובמנחה יברך לישב בסוכה לפני שהחיינו‪ .‬אכן מי שלא‬ ‫לו את החלק השני במתנה‪ ,‬ואפילו בע"מ להחזיר קוראים שלשה בפרשת וזאת הברכה)‪ ,‬ומניחים אכל בסוכה עד הלילה השני‪ ,‬יברך לישב בסוכה‬ ‫בתפילת מוסף מזכירים בחו"ל בכל יום את מרבים קצת בנרות כמו ביו"כ‪.‬‬ ‫ואח"כ שהחיינו שהוא על שניהם‪ .‬וי"א שלעולם‬ ‫פרשיות שני הימים המסופקים‪ ,‬כגון ביום הראשון כתב הרמ"א שיש נוהגים ללבוש קיטל‪ ,‬והמ"ב‬ ‫מברך לישב בסוכה ואח"כ שהחיינו‪ ,‬והרוצה לנהוג‬ ‫של חול המועד גם "וביום השני" וגם וביום כתב שבמדינותינו נהגו ללבוש בגדי שבת‪ ,‬ורק‬ ‫כך אין מוחין בידו‪ ,‬ומ"מ כמה בעלי בתים האוכלים‬ ‫השלישי"‪ ,‬ואומרים "ומנחתם" גם אחרי "וביום הש"ץ לובש קיטל‪.‬‬ ‫בסוכה אחת לא יהיו חלוקים במנהגם‪.‬‬ ‫השני" וגם אחרי "וביום השלישי"‪ .‬ובמוסף בחול בפסוקי דזמרה מרבים במזמורים כמו ביום טוב‪,‬‬ ‫חסידים ואנשי מעשה עושים לזכר שמחת בית‬ ‫אומרים ואת מוסף‪ ,‬ובשבת אומרים ואת מוספי‪ .‬אבל אין אומרים נשמת אלא ישתבח (כיון‬ ‫השואבה‪ ,‬להיות נעורים בלילות של חול המועד‬ ‫סימן שלא לטעות במנין הפרים בכל יום‪ ,‬לעולם שבאמת הוא חול)‪ ,‬ואומרים מזמור לתודה‪.‬‬ ‫ולהרבות בזמירות ושבחים‪ ,‬ומרבים בנרות בסוכה‬ ‫אומרים אין כמוך ושמע ישראל בניגון של יום‬ ‫הפרים והימים ביחד הם י"ד‪.‬‬ ‫בלילות אלו‪ ,‬וכן בהרבה בתי מדרשות נהגו‬ ‫סדר ההושענות‪ -‬בשני הימים טובים הראשונים טוב‪.‬‬ ‫להרבות בנרות בתפילות ערבית של חול המועד‪,‬‬ ‫וע"ע ביסוד ושורש העבודה מה שהאריך בזה‪.‬‬ ‫אומרים למען אמיתך ואבן שתיה‪ ,‬ובחול המועד במוסף אומרים קדושת נעריצך כמו ביום טוב‪ ,‬וכן‬ ‫אערוך שועי‪ ,‬אל למושעות‪ ,‬ואדון המושיע‪ ,‬את הקדיש שאחרי מוסף אומרים בניגון של יו"ט‪.‬‬ ‫ובשבת אום נצורה‪ .‬ואם חל היום הראשון בשבת אין רגילים לעשות מלאכה של חול עד אחרי‬ ‫סימן תרס"ב‬ ‫אומר מהיום השני למען אמיתך‪ ,‬אערוך שועי‪ ,‬אבן שיוצאים מבית הכנסת‪ ,‬ויש שגם מסירים מעצמם‬ ‫שתיה‪ ,‬אל למושעות‪ ,‬אדון המושיע‪ ,‬ואום אני את הכיס של המעות‪ ,‬ומה שגובים אז מעות‬ ‫חומה נדחה לגמרי‪ .‬ואם חל היום השישי בשבת אתרוג זה מפני שאז רוב הקהל מתאספים ויש‬ ‫סדר תפילת יום שני של סוכות‬ ‫אומרים למען אמיתך‪ ,‬אבן שתיה‪ ,‬אערוך שועי‪ ,‬מזה רווח לצדקה‪.‬‬ ‫ביום השני וכן בשאר הימים מברכים על נטילת‬ ‫אום אני חומה‪ ,‬אל למושעות‪ ,‬אום נצורה‪ ,‬ואדון‬ ‫אם יש ברית אומרים פזמון זכור ברית‪ ,‬לפני אנא‬ ‫לולב‪ ,‬שאף שהמצוה בשאר הימים היא דרבנן‬ ‫המושיע נדחה‪ .‬ועיין במחצית השקל טעם סדר‬ ‫אזון חין וכו'‪ .‬רמ"א‪ .‬והמ"ב כתב שיותר טוב‬ ‫שייך לומר וציוונו‪ ,‬דכתיב "לא תסור מכל הדברים‬ ‫זה‪.‬‬ ‫לאומרו לפני החרוז הבט לברית‪.‬‬ ‫אשר יגידו לך"‪.‬‬ ‫נוהגים להתיר איגודו של לולב‪ ,‬ומקיפים עם‬ ‫דיני שבת חול המועד סוכות‬ ‫אין מברכים שהחיינו ביום השני על הלולב [אף‬ ‫הלולב שבע פעמים (כפי שהקיפו ביום זה‬ ‫לבני חו"ל]‪ ,‬דאף אם היום הראשון היה חול יצא‪,‬‬ ‫במעריב ושחרית ומנחה מתפללים תפילת שבת‪,‬‬ ‫במקדש ז' פעמים את המזבח)‪ ,‬ומרבים תחנונים‬ ‫כפי שיצא אם בירך בשעת עשית הלולב‪ ,‬ואם חל‬ ‫ואומרים יעלה ויבוא בעבודה‪ .‬ובמוסף אומרים‬ ‫על המים‪.‬‬ ‫היום הראשון בשבת מברכים שהחיינו ביום השני‬ ‫אתה בחרתנו וכו' ומפני חטאינו וכו'‪ ,‬כיו"ט‪,‬‬ ‫ואומרים את יום המנוח הזה ואת יום חג הסוכות‬ ‫שאז נוטלו פעם ראשונה‪ ,‬וכן מי שלא נטל לולב‬ ‫נטילת ערבה בהושענא רבה‬ ‫עד היום השביעי מברך שהחיינו ביום השביעי‪ ,‬ואם‬ ‫הזה וכו'‪ ,‬וחותמים מקדש השבת וישראל‬ ‫מצות ערבה במקדש היא הלכה למשה מסיני‪ ,‬והיו‬ ‫נטל ולא בירך שהחיינו‪ ,‬הפמ"ג כתב שמשמע מהשו"ע שלא‬ ‫מביאים ערבות בכל יום מימי החג והכהנים זוקפים‬ ‫והזמנים‪.‬‬ ‫יברך ביום אחר‪ ,‬ובאמת אין ראיה מדברי השו"ע‪ ,‬והלבוש‬ ‫אותם על צדדי המזבח‪ ,‬ואח"כ היו העם באים ונוטלים‬ ‫חל‬ ‫עצרת‬ ‫שמיני‬ ‫ואם‬ ‫קהלת‪,‬‬ ‫מגילת‬ ‫לקרות‬ ‫נוהגים‬ ‫והמ"א סוברים שכל שלא בירך שהחיינו יברך ביום אחר‬ ‫אותם משם ומנענעים אותם‪ ,‬והנהיגו נביאים ליטול‬ ‫בשבת קוראים בשמיני עצרת‪ .‬רמ"א‪ .‬וע"ע בסימן‬ ‫ובלבד שיברך בזמן הנטילה‪( ,‬ושאני מברכת שהחיינו על‬ ‫ערבה בגבולין ביום השביעי (שיש בו יותר קדושה‬ ‫ת"ץ‪.‬‬ ‫אוכלין‪ ,‬דהכא דמפסקי לילות מימים כל יום הוא מצוה בפני‬ ‫משאר הימים‪ ,‬שהרי ביום זה היו מקיפים ז' פעמים‪.‬‬ ‫עצמה)‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ולולב תיקנו ליטול ז' ימים כיון שיש לו עיקר מן התורה‬ ‫קריאת התורה‪ -‬מוציאים ב' ספרי תורה‪ ,‬באחד‬ ‫מוציאים שני ספרים וקוראים בהם מה שקראו‬ ‫ביום הראשון אף בגבולין)‪.‬‬ ‫קוראים "ראה אתה אומר אלי" שמוזכר שם ענין‬ ‫ביום הראשון‪ ,‬ואם התחיל לקרוא למפטיר‬ ‫סוכה‪ ,‬ובשני קורא המפטיר בקרבנות היום נוטלים ערבה בהושענא רבא מלבד הערבה‬ ‫מ"וביום השני" אע"פ שגמר וברך אחריה יחזור‬ ‫(ובחו"ל קרבנות שני ימים משום ספיקא דיומא)‪ ,‬שבלולב‪ ,‬ואין מברכים עליה כיון שזה רק מנהג‬ ‫ויקרא "ובחמשה עשר" ויברך לפניה ולאחריה‪.‬‬ ‫ומפטיר ביחזקאל "והיה ביום בא גוג"‪ ,‬מפני שהנהיגו נביאים ואינו בתורת תקנה‪.‬‬ ‫מפטירים במלכים "ויקהלו" עד "בהוציאו אותם‬ ‫שמלחמת גוג ומגוג תהיה בתשרי‪ ,‬ומזכיר סוכות נהגו ששמש בית הכנסת מביא ערבה למכור‪ ,‬כמו‬ ‫מארץ מצרים"‪.‬‬ ‫באמצע ברכת ההפטרה כמו ביו"ט ראשון‪ ,‬וחותם שהיו שלוחי בי"ד מביאים בזמן שבית המקדש‬ ‫מקדש השבת וישראל והזמנים‪ ,‬ולהגר"א חותם היה קיים‪.‬‬ ‫הקפה עם הערבה‪ -‬י"א שגם בהושענא רבה‬ ‫מקדש השבת בלבד‪ ,‬ולדבריו ודאי שלא יזכיר סוכות‬ ‫באמצע הברכה‪.‬‬ ‫סימן תרס"ג‬ ‫מקיפים עם הלולב ולא עם הערבה‪ ,‬וכתב השו"ע‬ ‫שנהגו להקיף גם עם הערבה (כדי לצאת ידי שתי‬ ‫השיטות בגמרא)‪ ,‬ועיין לקמן מנהגינו בזה‪ .‬ואם‬ ‫סימן תרס"ד‬ ‫קריאת התורה בחול המועד‬ ‫אין לולב בעיר יקיפו בהושענא רבה בערבה‪.‬‬ ‫בחול המועד בחו"ל קורים ארבעה בקרבנות החג‬ ‫שיעור אורך ערבה זו הוא ג' טפחים כשיעור‬ ‫שבפרשת פנחס‪ ,‬ואומרים חצי קדיש אחרי‬ ‫סדר יום הושענא רבה‬ ‫הרביעי‪ .‬לדעת השו"ע ביום הראשון של חול‬ ‫הערבה שבלולב‪ ,‬וכל דבר הפוסל בערבה שבלולב‬ ‫היום השביעי של סוכות נקרא הושענא רבא‪ ,‬מפני‬ ‫המועד הכהן קורא "וביום השני"‪ ,‬והלוי קורא‬ ‫שביום זה נוטלים את הערבה שנקראת הושענא‪ ,‬פוסל גם בערבה זו‪( ,‬ולכן יש להזהר שלא יהיה‬ ‫ומרבים ביום זה באמירת הושענות‪ ,‬לפי שבחג נידונים גזול או יבש‪ ,‬וכמוש כשר‪ ,‬אך לכתחילה טוב שיהיו‬ ‫"וביום השלישי"‪ ,‬והישראל חוזר וקורא "וביום‬ ‫על המים וכל חיי האדם תלויים במים‪ ,‬ויום זה הוא גמר לחים משום הידור מצוה)‪.‬‬ ‫השלישי"‪ ,‬והרביעי קורא גם "וביום השני" וגם‬ ‫החתימה והכל הולך אחר החיתום‪ ,‬ולכן יום זה שונה מדינא די שיהיה עלה אחד בבד אחד‪ ,‬אמנם כיון‬ ‫"וביום השלישי"‪ ,‬ועל דרך זה קורים בשאר הימים‪,‬‬ ‫שהדבר מכוער נהגו לעשות ההושענות יפים‪,‬‬ ‫בכמה דברים משאר ימי החג‪.‬‬ ‫(וביו"ט שני אין קורים וביום השני‪ ,‬דגנאי לקרות‬ ‫משום "זה קלי ואנוהו"‪ .‬וטוב לכתחילה שיהיה‬ ‫נעורים‬ ‫להיות‬ ‫ישראל‬ ‫נוהגים‬ ‫בליל הושענא רבה‬ ‫ליו"ט ספק חול)‪ .‬ולדעת הרמ"א הכהן והלוי קורים‬ ‫עכ"פ ג' בדים‪ ,‬ובשם האר"י כתבו לקחת ה' בדים‪.‬‬ ‫דינו‬ ‫הזיווג‬ ‫לענין‬ ‫ו‬ ‫הלילה‪.‬‬ ‫סדר‬ ‫מודפס‬ ‫בלילה‪ ,‬וכבר‬ ‫בספיקא דיומא [הכהן "וביום השני" והלוי "וביום‬ ‫י"א שאין לקשור את בדי הערבה‪ ,‬אבל הרב משה‬ ‫כמו בשבועות‪ ,‬ובליל טבילה ישמש‪.‬‬ ‫השלישי"]‪ ,‬והישראל קורא "וביום הרביעי"‪,‬‬ ‫זכותא חולק וסובר שצריך לקושרם‪ ,‬וכן מנהגינו‪.‬‬ ‫בליל‬ ‫הלבנה‬ ‫כתבו הראשונים שיש סימן בצל‬ ‫והרביעי חוזר וקורא מה שקראו השנים‬ ‫הראשונים‪ ,‬ואם הלוי קרא גם "וביום הרביעי"‪,‬‬ ‫הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה חבטת הערבה‪ -‬חובטים בערבה על הקרקע או‬ ‫הישראל קורא "וביום החמישי‪ ,‬והרביעי קורא גם‬ ‫השנה‪ ,‬ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה כדי שלא‬ ‫על הכלי פעמיים או שלש‪ ,‬ובשם האר"י כתבו‬ ‫"וביום השני" וגם "וביום השלישי"‪ ,‬וביום השביעי‬ ‫יורע מזלו‪ ,‬וגם בגלל שהרבה לא מבינים דבר זה‬ ‫שיחבוט ה' חבטות דווקא על הקרקע‪ ,‬וטוב‬ ‫הכהן קורא "וביום החמישי" והלוי קורא "וביום‬ ‫על בוריו‪ ,‬ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור אחרי‬ ‫לחבוט תחילה על הקרקע ה' חבטות‪ ,‬ואח"כ‬ ‫השישי" והישראל קורא "וביום השביעי" והרביעי‬ ‫עתידות‪.‬‬ ‫יחבוט על הכלים כדי להסיר את העלים ולא יחבוט‬ ‫קורא גם "וביום השישי" וגם "וביום השביעי"‪.‬‬ ‫תחילה על הכלים שמא יוסרו כל העלים ולא יוכל לקיים‬ ‫עלות‬ ‫קודם‬ ‫עצמם‬ ‫לטבול‬ ‫נוהגים‬ ‫המדקדקים‬ ‫השחר כמו בערב יוה"כ‪ ,‬ועדיף לטבול מבערב כדי מצות חבטה על הקרקע‪ .‬וא"צ להסיר את כל העלים‪.‬‬ ‫ובארץ ישראל שאין שם ספיקא דיומא אין קורים‬ ‫ללמוד כל הלילה בקדושה‪.‬‬ ‫בכל יום אלא קרבן אותו יום ד' פעמים‪.‬‬ ‫בשבילו בשבת‪ .‬ויש אחרונים שסוברים שאין‬ ‫כתב הרמ"א שי"א שצריך לנענע את הערבה‪,‬‬ ‫ראיה להקל אלא כשאמר לו בערב שבת שיהיו‬ ‫ונהגו לנענע ואח"כ לחבוט‪.‬‬ ‫סימן תרס"ז‬ ‫מזומנות לו במוצ"ש והיה יכול לקצוץ מערב שבת‪,‬‬ ‫לא יאגוד דבר אחר יחד עם הערבה‪ ,‬כדי שיהיה‬ ‫ולא כשאמר לו לקצוץ בשבת‪ .‬ולדעת הרמ"א אם‬ ‫ניכר שזה לשם מצוה‪ ,‬אבל אם יש בידו דבר אחר‬ ‫הסוכה והפירות שתלה בה לנוי אסורים גם‬ ‫ישראל ציוה לקוצצה ויש פרהסיא בדבר‪ ,‬יש‬ ‫אין לחוש לחציצה‪( .‬לפמ"ג משום שרוב החלק בידו נוגע‬ ‫ביום השמיני ובחו"ל גם ביום התשיעי‪ ,‬ואם‬ ‫להחמיר היכא שיש לו ערבה אחרת‪ ,‬אפילו אם לא‬ ‫בידו‪ ,‬ובשעה"צ כתב שאין בזה דין חציצה כלל)‪.‬‬ ‫אמר לו לקצוץ בשבת‪ ,‬אלא אמר שתהא מזומנת‬ ‫אין לצאת ידי מצות ערבה בנטילת הערבה‬ ‫עיטרה בסדינים המצוירים נוהגים להורידם לבית‬ ‫מפני חשש גנבים או גשמים‪ .‬ואם חל שבת‬ ‫לו במוצ"ש‪.‬‬ ‫שבלולב‪ ,‬אפילו אם מגביה את הלולב פעם אחת‬ ‫במוצאי יו"ט האחרון של חג נוהגים שלא‬ ‫לשם מצות לולב ופעם נוספת לשם מצות ערבה‪,‬‬ ‫להסתפק מנוי הסוכה עד מוצאי שבת‪ ,‬ויש‬ ‫מתירים‪ ,‬וכתב המ"ב שאפשר שהשו"ע לא בא‬ ‫סימן תרס"ה‬ ‫ואם התיר את אגד הלולב ונטל את הערבה בפני‬ ‫עצמה יצא‪ .‬וי"א שגם אם נטלה יחד עם הלולב‬ ‫לאסור מדינא (וכן סתם בסי' תרס"ה כהמתירים)‪,‬‬ ‫יצא אם הגביה את הלולב פעם נוספת לשם מצות‬ ‫עד מתי האתרוג אסור באכילה‪ -‬האתרוג אסור אלא רק לומר שנהגו להחמיר‪.‬‬ ‫ערבה‪.‬‬ ‫באכילה אפילו ביום השביעי לאחר שנעשית יש נוהגים בשעת היציאה מן הסוכה לומר יהי רצון‬ ‫נטילת הערבה עם הלולב‪ -‬י"א שאין ליטול את‬ ‫מצוותו‪ ,‬ואפילו אם הוא נפסל‪ ,‬שהרי הוקצה לכל שנזכה לישב בסוכה של לויתן‪.‬‬ ‫הערבה עם הלולב אלא יטלנה רק אחרי שבירך על‬ ‫שבעה‪ ,‬ובשמיני עצרת מותר‪ ,‬ובחו"ל שעושים ב'‬ ‫הלולב ונטלו ונענע בו‪ ,‬ולדבריו אם נטלה עם‬ ‫הכנה מיום טוב ליום טוב שני‬ ‫ובתשיעי‬ ‫ימים טובים של גלויות אסור גם בשמיני‪,‬‬ ‫הלולב בשעה שיוצא בו ידי חובתו עובר על בל‬ ‫כפי שאסור לעשות בשבת לצורך חול‪ ,‬אפילו דבר‬ ‫ויש‬ ‫בשבת‪,‬‬ ‫הוא מותר אפילו אם הוא חל באחד‬ ‫תוסיף‪ ,‬ורק אחרי הנענוע הראשון יכול ליטלה עם‬ ‫שאינו מלאכה‪ ,‬כך אסור לעשות ביו"ט לצורך יו"ט שני‪,‬‬ ‫אוסרים בזה‪ ,‬ולעת הצורך יש להקל‪ .‬ואם האתרוג‬ ‫הלולב‪ ,‬וכ"ש בשעת הקפה‪( ,‬דאחרי קיום המצוה‬ ‫כיון שיתכן שיו"ט שני הוא חול‪ .‬ופרטי דין זה יבוארו‬ ‫נפסל‪ ,‬לדעת הט"ז יש להקל בשמיני‪ ,‬אבל הקרבן‬ ‫אין איסור בל תוסיף אא"כ מכוין להוסיף על‬ ‫להלן‪.‬‬ ‫נתנאל חולק עליו‪ ,‬וכ"כ בחידושי הריטב"א‪ .‬ואם‬ ‫המצוה‪ ,‬וכאן הרי מכוין לשם מצות ערבה ולא‬ ‫הפריש את האתרוג ליום אחד‪ ,‬או שהפריש ז' אסור להכין בשמיני עצרת לצורך ליל שמחת‬ ‫לשם מצות לולב)‪ .‬וכתב השו"ע שאינו נראה‬ ‫אתרוגים לז' ימים‪ ,‬אינו אסור אלא באותו היום עד תורה בחו"ל‪ ,‬דשמא היום התשיעי הוא חול ונמצא‬ ‫שיהיה בזה איסור בל תוסיף‪ ,‬ומ"מ אין הפסד‬ ‫הלילה‪( ,‬ובשיטת ריב"ב מסתפק מה הדין לענין יו"ט מכין לחול‪ ,‬וע"ע בזה בסימן תק"ג‪.‬‬ ‫לחוש לדבריו‪ .‬עוד כתב שגם אחרי נטילת הלולב‬ ‫בין השמשות)‪ .‬וביום הראשון לפני שהגביהו לצאת בו אסור להעמיד את השלחנות והספסלים בבית‬ ‫ונענועו צריך לתפוס את הערבה לבדה כדי להכיר‬ ‫לצורך הלילה‪ ,‬והיינו להניח את הטבלה על‬ ‫מותר לאוכלו‪.‬‬ ‫שהיא חובה‪ ,‬ובשעת החבטה יטלנה בפני עצמה‬ ‫הרגלים‪ ,‬אבל להביאם מהסוכה לבית מותר‪ ,‬ואם‬ ‫ויוצא בה ידי חובתו‪ .‬וכתב הרמ"א שהמנהג‬ ‫הפשוט ליטול את הערבה עם הלולב בשחרית‬ ‫צריך אותם לצורך היום‪ ,‬או שצריך לסדרם כדי‬ ‫שהבית לא יהיה נראה כחורבה‪ ,‬מותר‪.‬‬ ‫סימן תרס"ו‬ ‫בזמן הנענוע ובשעת הקפה עד שעת החבטה שאז‬ ‫אסור להביא יין מיו"ט לחבירו‪ ,‬ובשעת הדחק‬ ‫נוטלים אותה לבדה‪ ,‬אך יותר טוב שלא ליטלה עם‬ ‫זמן סתירת ופינוי הסוכה‪ -‬אין לסתור את הסוכה כשבלילה לא ימצא יין בקלות מותר‪ ,‬וכן הדין לגבי‬ ‫הלולב כלל (כדי לקיים בשלימות מצות ערבה‪ ,‬וגם‬ ‫ביום השביעי בבוקר לאחר האכילה‪ ,‬כיון שכל מים‪ ,‬אבל יביא בעוד היום גדול (דלא מוכחא‬ ‫האר"י הזהיר מאד שלא לחבר את הערבה יחד עם‬ ‫היום חובתו לישן ולשנן שם‪ ,‬ואם תזדמן לו מילתא‪ ,‬דאפשר שצריך עדיין לצורך היום)‪ ,‬ויביא‬ ‫הלולב‪ .‬וכן נוהגים‪ .‬מ"ב)‪ ,‬ואף הנוטלה עם הלולב‬ ‫סעודה צריך לאוכלה שם‪ ,‬אבל מוציאים את בשינוי‪ ,‬אמנם אין ראיה מזה שגם לצורך חול‬ ‫יסיר את הלולב מידו אחרי ההקפות ויאחוז רק‬ ‫הכלים מהסוכה מזמן מנחה קטנה‪ ,‬ומכינים את מותר‪ ,‬די"ל שרק לצורך מצוה מותר‪ ,‬ולכן אין‬ ‫את הערבה כל זמן שאומרים תחנונים על המים‪,‬‬ ‫הבית לכבוד יום טוב האחרון‪ .‬ובחו"ל שצריך מציעים את המיטות משבת לחול‪.‬‬ ‫ומנענעים את הערבות בשעה שאומרים את‬ ‫לשבת בסוכה גם ביום השמיני‪ ,‬יפנה כליו ביום אסור לגלול את הספר תורה משבת ליום טוב‪ ,‬או‬ ‫ההושענות‪ ,‬ואח"כ חובטים אותם‪.‬‬ ‫השמיני מזמן מנחה קטנה (דקודם לכן אינו ניכר מיום טוב לחבירו‪.‬‬ ‫י"א שאע"פ שזורקים את הערבות שבלולב ושל‬ ‫שזה לצורך יום טוב)‪ ,‬בזמן שאין דעתו לאכול עוד‬ ‫ההושענות אין לפסוע עליהם‪ ,‬ובחיי אדם כתב שלא‬ ‫(דכל היום יש חיוב סוכה)‪.‬‬ ‫יזרקם על הקרקע‪ ,‬וזה פלא שהרי קיימא לן שתשמישי‬ ‫סימן תרס"ח‬ ‫מצוה נזרקים‪ ,‬ואולי כוונתו שלא יזרקם לאשפה‪.‬‬ ‫י"א שאסור להנות מהערבה לאחר נטילתה באיזה אופן מותר לאכול בסוכה בשמחת‬ ‫דאיתקצאי לכולא יומא‪ ,‬אא"כ התנה עליה תורה‪ -‬מי שאין לו מקום אחר מלבד הסוכה‬ ‫דיני שמיני עצרת‬ ‫לאכול שם ביו"ט האחרון‪ ,‬צריך לפחות בה (רק‬ ‫מעיקרא‪ ,‬ולכאורה הכונה שיתנה קודם בין השמשות‬ ‫אין לקבוע סעודה בערב שמיני עצרת מזמן מנחה‬ ‫לפני השקיעה‪ ,‬שמא יזדמן לו לאכול בה) מקום ד'‬ ‫שאינו בודל ממנה כל בין השמשות‪ ,‬אמנם לפי מה שכתב‬ ‫טפחים על ד' טפחים‪ ,‬כדי שיהיה ניכר שהוא יושב‬ ‫בביכורי יעקב מספיק שיתנה קודם עשית המצוה שלא‬ ‫קטנה ולמעלה‪ ,‬כדי שיאכל בלילה לתאבון‪ .‬וכתב‬ ‫בה שלא לשם מצות סוכה‪ ,‬שלא יהיה נראה‬ ‫ייאסר ע"י עשית המצוה כי אינו בודל עצמו מלהנות‪( ,‬וה"ה‬ ‫הפמ"ג דה"ה שאין לקבוע סעודה בשמיני עצרת קודם‬ ‫לענין הדס שאסור להריח בו כל שבעה משום שהקצהו‬ ‫שמחת תורה (בחו"ל) מתשע שעות ולמעלה‪ ,‬ואין דין זה‬ ‫כמוסיף‪( ,‬אמנם איסור בל תוסיף ממש ליכא‪,‬‬ ‫למצוותו‪ ,‬מועיל שיתנה לפני עשית המצוה שאינו בודל‬ ‫ברור לבטל עונג יו"ט ממי שהוא תאב לאכול מפני חשש‬ ‫שהרי שלא בזמנו עובר רק כשמתכוון לשם‬ ‫שהאכילה בלילה לא תהיה לתאבון‪ ,‬ומ"מ ודאי צריך להזהר‬ ‫עצמו מלהנות)‪ ,‬והמ"א כתב שי"א שגם תנאי לא‬ ‫מצוה)‪ ,‬ואף שאויר פוסל בג' טפחים‪ ,‬צריך ד' על‬ ‫מועיל להתיר להנות באותו יום‪ ,‬ובביאור הלכה מבאר‬ ‫שלא לאכול ולהשתכר הרבה עד שאכילת הלילה תהיה עליו‬ ‫למשא‪ ,‬וכ"ש אם יכול להגיע לביטול מצות קידוש ע"י‬ ‫ד' טפחים כדי שיהיה ניכר‪ .‬והריטב"א תירץ שנקט ד'‬ ‫שלכו"ע מועיל בזה תנאי‪ .‬וכתב הרמ"א שנהגו‬ ‫להצניע את הערבות ולהשתמש בהם לאפית טפחים מפני שאז גם כשיש ד' דפנות והסוכה לא נפסלת זה שכרותו‪.‬‬ ‫מועיל‪ ,‬ובחו"ל אם רוצה לאכול בה ביום התשיעי‬ ‫נוסח הזכרת שמיני עצרת בתפילה‪ -‬בשו"ע‬ ‫מצות‪ ,‬כדי לעשות בהם עוד מצוה‪.‬‬ ‫אינו יכול לפחות בסוכה מפני שהוא יום טוב‪ ,‬ומה‬ ‫כתב לומר "ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת‬ ‫י"א שיש להזהר שישראל לא יקצוץ ערבה משדה‬ ‫יעשה להכירא‪ ,‬אם היתה קטנה שאסור להניח בה‬ ‫הזה"‪ ,‬והפמ"ג כתב שאומרים עצרת בלי ה'‪ .‬והנה‬ ‫נכרי‪ ,‬אפילו ברשות הנכרי‪ ,‬דסתם נכרים גזלני‬ ‫נר בשאר הימים‪ ,‬יניח בה נר‪ ,‬ואם היא גדולה‬ ‫הרש"ל והט"ז כתבו לומר "שמיני עצרת חג הזה"‬ ‫קרקע‪ ,‬אלא הנכרי יקצוץ ויתן לישראל‪ ,‬או‬ ‫שמותר להניח בה נר יכניס בה קדירות וקערות‬ ‫אבל הלבוש והגר"א וכן הא"ר בשם כמה ראשונים‬ ‫שישראל יקצוץ ויתן לחבירו‪ .‬וע"י בט"ז שבזמן‬ ‫וכדומה‪ ,‬ואף שאין הסוכה נפסלת על ידי זה‪ ,‬מ"מ‬ ‫כתבו לומר כמו שכתוב בשו"ע‪ .‬והרמ"א כתב‬ ‫הזה לא אמרינן שסתמן גזולים‪ .‬וע"ע בדין זה‬ ‫יש בזה היכר שאינו יושב בה לשם סוכה‪ .‬בפמ"ג‬ ‫שנוהגים שלא לומר חג‪ ,‬דלא מצינו שהשמיני‬ ‫בסימן תרל"ז ובסימן תרמ"ט‪.‬‬ ‫מסתפק אם יניח בח' או בט' דוקא‪ ,‬והמאמר‬ ‫נקרא חג‪ ,‬וכמה אחרונים השיגו על דבריו‪ ,‬ועל כן‬ ‫ערבות שנקצצו בשבת ע"י נכרי עבור הושענא‬ ‫מרדכי מצדד בט'‪ ,‬אבל הרא"ש כותב בח'‪ ,‬ואולי‬ ‫אין לנטות מדברי השו"ע‪.‬‬ ‫רבה שחל ביום ראשון‪ ,‬לדעת השו"ע הערבה‬ ‫כונתו ג"כ בסוף ח'‪ .‬ואחרי החג מותר לאכול‬ ‫בסוכה וא"צ לפחות בה ואינו נראה כמוסיף‪.‬‬ ‫כשרה אפילו אם הישראל אמר לו שיקצוץ‬ ‫שני‪ ,‬דאסור לטעום לפני קידוש‪ ,‬וגם אם קידש עד שהשמחה נהפכת לתוגה ח"ו‪ ,‬וגם מונעים‬ ‫אם שכח ואמר את יום חג הסוכות הזה ועקר‬ ‫אסור לאכול פת יותר מכביצה לפני קריאת שמע‪ ,‬שמחה של מצוה‪ ,‬ויש לגעור בהם‪ .‬ואין לבטל שום‬ ‫רגליו‪ ,‬נחלקו האחרונים אם צריך לחזור‪ ,‬ולכו"ע‬ ‫אמנם בזה יש ללמד זכות על הרבים שעושים כך‪ ,‬מנהג שנהגו לכבוד שמחת התורה‪.‬‬ ‫אם לא סיים את הברכה צריך לחזור לותתן לנו‪.‬‬ ‫דרבים מדכרי אהדדי ולא יבואו לשכוח להתפלל גם בשמחת תורה אסור לפזר מיני בשמים על‬ ‫ישיבה בסוכה ביום השמיני בחו"ל‪ -‬בחו"ל‬ ‫הגחלים‪ ,‬וכ"ש שאסור להבעיר פילווע"ר (‪-‬אבק‬ ‫מעריב‪ ,‬אבל יזהרו מלשתות משקה המשכר‪.‬‬ ‫אוכלים בסוכה בלילה וביום מפני שהוא ספק‬ ‫שריפה) כדי להשמיע קול לשמחה‪ ,‬ואפשר שבמיני‬ ‫שביעי‪ ,‬ואין מברכים לישב בסוכה‪ ,‬ומקדשים‪,‬‬ ‫נפט וזפת ג"כ אסור‪ ,‬ומ"מ מותר לשים פילווע"ר בנר‬ ‫ומברכים שהחיינו (כיון שהוא רגל בפני עצמו)‪.‬‬ ‫בערב יו"ט לפני הדלקת הנר‪ ,‬אע"פ שזה גורם‬ ‫סימן תרס"ט‬ ‫ואחרי אכילת היום המנהג להפרד מהסוכה‬ ‫שהנר יכבה בסוף‪.‬‬ ‫ויושבים בבתיהם‪ ,‬אמנם אם נזדמנה לו סעודה‬ ‫הוצאת ספרי התורה‪ -‬נוהגים להוציא בשמחת‬ ‫שמחת תורה‬ ‫אפי' בבין השמשות חייב לאוכלה בסוכה‪ .‬ולענין‬ ‫יו"ט אחרון של סוכות (ביום השמיני בארץ ישראל תורה ערבית ושחרית את כל הספרי תורה‬ ‫שינה בסוכה בשמיני עצרת‪ ,‬הרבה אחרונים‬ ‫וביום התשיעי בחו"ל) נקרא שמחת תורה‪ ,‬מפני שבהיכל ואומרים שירות ותשבחות‪ .‬וכל מקום‬ ‫מצדדים שצריך לישן בסוכה‪ ,‬וכן דעת הגר"א‪ ,‬ויש‬ ‫שמסיימים בו את התורה‪ ,‬ושמחים ועושים סעודת לפי מנהגו‪ .‬ואם יש בבית הכנסת רק ספרים‬ ‫אחרונים שסוברים שלא כדאי לישן בסוכה בלילה‬ ‫משתה לגומרה של תורה‪ ,‬ובסימן זה יבוארו דיני מועטים‪ ,‬אסור להביא ס"ת מבית כנסת אחר‪ ,‬וי"א‬ ‫או ביום‪ ,‬דעושה אותו כחול (ובאכילה אינו ניכר‪,‬‬ ‫שמחת תורה‪ ,‬והרבה מנהגים שנהגו לשמחת התורה שאף שבכל השנה אין להביא ס"ת אא"כ‬ ‫דדרך לפעמים לאכול בצל סוכה שלא לשם מצוה‪,‬‬ ‫ולכבוד התורה‪.‬‬ ‫ויש שכתבו טעם אחר להחמיר בשינה משום שנראה‬ ‫משתמשים בו בקביעות‪ ,‬בשמחת תורה מותר‪.‬‬ ‫במקום שעושים ב' ימים טובים מקדשים בליל‬ ‫כמוסיף על המצוה‪ ,‬דבשלמא באכילה ניכר ממה שלא‬ ‫תשיעי ומברכים שהחיינו‪ ,‬ובבוקר מוציאים ג' הקפות‪ -‬עוד נהגו להקיף את הבימה עם ספרי‬ ‫מברכים‪ ,‬אבל על השינה בכל הימים לא מברכים)‪ ,‬וכן‬ ‫ספרי תורה וקוראים בראשון וזאת הברכה‪ ,‬ובשני התורה‪ ,‬כמו שמקיפים עם הלולב‪ ,‬והכל משום‬ ‫מנהג העולם להקל לענין שינה‪ .‬וי"א שלדעת‬ ‫בראשית עד אשר ברא אלוקים לעשות‪ ,‬ומניחים שמחה‪ .‬יש מקיפין ג' פעמים ויש ז'‪ ,‬והכל לפי‬ ‫הסוברים שאין ישנים בסוכה בשמיני עצרת‪ ,‬ה"ה‬ ‫ליד הס"ת השני את הס"ת השלישי ואומרים חצי המנהג‪.‬‬ ‫שלא אוכלים בסוכה פירות‪ ,‬וכן פת פחות‬ ‫קדיש‪ ,‬ובשלישי קורא המפטיר כמו אתמול‪ ,‬ריקודים‪ -‬מהרי"ק כתב בשם רב האי גאון‬ ‫מכביצה‪ ,‬והיינו כל דבר שבשאר ימי הסוכות לא‬ ‫שרגילים לרקוד ביום זה אפילו כמה זקנים בשעה‬ ‫ומפטירים ויהי אחרי מות משה‪.‬‬ ‫מברכים עליו לישב בסוכה‪ ,‬ויש מקילים בזה‪ ,‬וכן‬ ‫בליל שמחת תורה יקרא את הפרשה שניים מקרא שאומרים קילוסים לתורה‪ ,‬ולכן יש להתאמץ בזה‬ ‫מסתברא שיכול לאכול דברים אלו או בסוכה או‬ ‫לרקד ולזמר לכבוד התורה‪ ,‬והעידו על האריז"ל‬ ‫ואחד תרגום‪ ,‬מפני שזה הוא זמנה‪.‬‬ ‫בביתו‪ .‬ואין לאכול בסוכה במוצאי שביעי עד‬ ‫שאמר שהמעלה העליונה שהשיג באה לו ע"י‬ ‫הלילה‪ ,‬ואם כבר נטל ידיו ובירך המוציא לא יברך‬ ‫קריאת התורה בליל שמחת תורה‪ -‬הרמ"א כתב‬ ‫שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה‪ ,‬וגם על‬ ‫לישב בסוכה‪ ,‬כיון שכבר קיבל שמיני עצרת‬ ‫שקוראים בליל שמחת תורה את הפרשיות‬ ‫הגר"א כתבו שהיה מרקד לפני הספר תורה בכל‬ ‫בתפילה ובקידוש‪ ,‬ואינו מבואר אם מותר לו להמשיך‬ ‫שרגילים למוכרם כל השנה‪ ,‬כגון ויתן לך‪ ,‬ובימינו‬ ‫כוחו‪ .‬ואל יאמר אדם אין זה כבודי וכבוד התורה לרקד לפני‬ ‫לאכול‪ ,‬ובתוך רבע שעה שלפני צאת הכוכבים אפשר שיש‬ ‫העם כאחד הריקים‪.‬‬ ‫המנהג לקרות ג' קרואים בפרשת וזאת הברכה‪,‬‬ ‫להתיר להמשיך לאכול‪.‬‬ ‫וצריך לומר קדיש אחרי הקריאה‪ ,‬ואין סומכים על‬ ‫קריאת התורה‪ -‬בארץ ישראל מוציאים ג' ספרי‬ ‫רבוי העולים לתורה‪ -‬נהגו להרבות את הקרואים‬ ‫הקדיש שאחרי עלינו משום דהוי הפסק‪.‬‬ ‫העולים לתורה משום כבוד התורה‪ ,‬וכדי שיזכו‬ ‫תורה‪ ,‬באחד קוראים פרשת וזאת הברכה (וכיון‬ ‫חתן תורה וחתן בראשית‪ -‬מי שקורא סוף כולם בשמחת התורה‪ .‬וקוראים פרשה אחת הרבה‬ ‫שזה שמחת תורה המנהג להוסיף על הקרואים)‪,‬‬ ‫התורה נקרא חתן תורה‪ ,‬ומי שקורא בראשית פעמים (עד מעונה אלוקי קדם שמשם אין כופלים‬ ‫ובשני קוראים פרשת בראשית עד אשר ברא‬ ‫נקרא חתן בראשית‪ ,‬ונהגו למכור פרשיות אלו‪ ,‬אלא קוראים זאת לחתן תורה) ואין איסור בדבר‪.‬‬ ‫אלוקים לעשות‪ ,‬ומניחים את הספר תורה‬ ‫וקונים בדמים מרובים‪ ,‬וגם מי שעלה בפרשת ונוהגים לקרות שנים יחד‪ ,‬או כהן עם שאר‬ ‫השלישי ליד השני ואומרים חצי קדיש‪ ,‬ובשלישי‬ ‫וזאת הברכה יכול לעלות לחתן תורה או לחתן הכהנים ולוי עם לוים‪ ,‬ויש מפקפקים על זה‪,‬‬ ‫קוראים ביום השמיני עצרת‪ ,‬ומפטירים ויהי אחרי‬ ‫בראשית (אבל חתן תורה לא יעלה לחתן בראשית והא"ר מיישב המנהג‪ ,‬ומ"מ לכתחילה נכון שאחד‬ ‫מות משה‪.‬‬ ‫באותו בית הכנסת‪ ,‬ואם קוראים חתן תורה ובראשית יברך ויוציא את חבירו‪ ,‬ויכול אחד להוציא חבירו‬ ‫ובמקום שעושים ב' ימים טובים מוציאים רק שני‬ ‫באותו ס"ת לכאורה אין קפידא‪ ,‬וצ"ע)‪ .‬וראוי להדר אם בברכה שלפניה והשני יוציא אותו בברכה‬ ‫ספרים‪ ,‬בראשון קוראים חמשה קרואים מכל‬ ‫אפשר שיהיו הקונים מוכתרים בתורה או עכ"פ שלאחריה‪ ,‬ונכון שחמשת הקרואים הראשונים יהיו אחד‬ ‫הבכור‪ ,‬והמ"ב כתב שמנהגינו להתחיל מ"עשר‬ ‫מגדולי הקהל‪ ,‬וכהן או לוי יכולים לעלות לחתן אחד כדין יו"ט‪ .‬ונכון הדבר שיבחרו עשרה אנשים‬ ‫תעשר"‪( ,‬מפני שזה זמן מעשרות ומתנות עניים‪,‬‬ ‫תורה או לחתן בראשית‪ .‬וחתני תורה ובראשית שישמעו את הברכות ויענו אמן‪ ,‬כי נוהגים קלות‬ ‫ובדיעבד אם בירך על דעת לקרוא כל הבכור א"צ‬ ‫קוראים לאחרים לעשות משתה‪( ,‬וגם אבל בתוך גדול כשאין עשרה ששומעים קריאת התורה‪.‬‬ ‫לחזור)‪ ,‬ומניחים את הס"ת השני ליד הראשון‬ ‫י"ב חודש יכול לאכול בסעודה זו)‪ ,‬ונודרים נדרים‬ ‫ואומרים חצי קדיש‪ ,‬והמפטיר קורא בספר תורה‬ ‫כל הנערים‪ -‬נוהגים לקרות לכל הנערים לתורה‪,‬‬ ‫ונדבות‪ ,‬ובימינו המנהג שכל העולים נודרים נדרים‬ ‫השני ביום השמיני עצרת‪ ,‬ובהפטרה קוראים "ויהי‬ ‫ונדבות לצרכי בית המדרש ולהחזיק לומדי תורה‪ .‬להרמ"א קורין להם פרשת "המלאך הגואל" אבל‬ ‫וכתב הרמ"א (בסוף הסימן) שנהגו לסיים התורה הלבוש כתב שמברכים אותם ב"המלאך הגואל"‬ ‫ככלות שלמה"‪ ,‬ומזכירים נשמות ואומרים אב‬ ‫גם על קטן העולה‪ ,‬כיון שבזמן הזה החזן קורא בעל פה‪ ,‬וכתב בא"ר שמברכים אותם לפני ברכה‬ ‫הרחמים‪ ,‬ומחזירים את הספרי תורה ואומרים‬ ‫בתורה‪( ,‬אמנם מעיקר הדין ראוי שיהיה המסיים אחרונה שלהם‪ ,‬וכן המנהג‪ .‬וכתב המ"ב שלפני‬ ‫קדיש‪ ,‬ומכריזים משיב הרוח ומוריד הגשם‪.‬‬ ‫מוכתר בתורה או עכ"פ אחד מחשובי הקהל‪ ,‬חתן תורה קוראים לכל הנערים מ"ולדן אמר עד‬ ‫אם שמיני עצרת חל בשבת לכו"ע מתחילים‬ ‫וכנ"ל‪ .‬מ"ב)‪ .‬ובמקום שיש רק שני ספרי תורה‪ ,‬מעונה"‪ .‬הגדול מברך והנערים ישמעו ויצאו‬ ‫לקרוא מ"עשר תעשר" וקוראים ז' קרואים‪ .‬ואם‬ ‫קוראים בראשון וזאת הברכה‪ ,‬ובשני בראשית‪ ,‬בברכתו‪.‬‬ ‫סיים הפרשה עם ה' קרואים לא יאמר קדיש‪,‬‬ ‫וחוזרים וקוראים בראשון עניינו של יום‪ ,‬וכן ברכת כהנים‪ -‬אין נוהגים לעלות לדוכן משום‬ ‫ויחזור ויקרא שני עולים או עכ"פ עולה אחד מלבד‬ ‫עושים בכל מקום שצריך ג' ספרי תורה ויש להם דשכיח שכרות‪ ,‬ובפראג נוהגים לעלות למוסף‪,‬‬ ‫המפטיר‪ .‬ואם כבר אמר קדיש ועדיין לא סילק את‬ ‫רק שנים‪ ,‬אמנם אם הס"ת הראשון לא נגלל למקום ויש עולים לשחרית‪ ,‬וכל מקום יעשה לפי מנהגו‪,‬‬ ‫הס"ת‪ ,‬יחזור ויקרא ויאמר קדיש פעם שניה‪ ,‬ואם‬ ‫ויזהרו שלא ישתו‪.‬‬ ‫השלישי‪ ,‬עדיף לגלול את השני ולא לעבור על המצוות‪.‬‬ ‫כבר סילק את הספר הראשון יקרא עולה אחד‬ ‫בספר השני וישלים עימו את פרשת עשר תעשר‪,‬‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים על‬ ‫בו‬ ‫ששמחים‬ ‫יו"ט אחרון נקרא שמחת תורה מפני‬ ‫ואח"כ יקרא למפטיר בחובת היום‪.‬‬ ‫הדף היומי‪ ,‬משנה ברורה (לפי סדר הדף היומי בהלכה)‪,‬‬ ‫(וה"ה‬ ‫תורה‬ ‫של‬ ‫ועושים סעודת משתה לגומרה‬ ‫ספרי מוסר (לפי סדר מבחני דרשו)‪ ,‬חפץ חיים ואהבת‬ ‫לגומרה של מצוה)‪ ,‬ויש להרבות בנרות בלילה‬ ‫אין לקבוע לשתות יין או שאר משקים המשכרים‬ ‫חסד (לפי סדר הלימוד היומי)‪ ,‬וכן את מבחני "לדעת"‬ ‫וביום לכבוד התורה שמוציאים‪ ,‬ומותר לרקוד‬ ‫אחרי מנחה של יו"ט ראשון‪ ,‬מפני שמי ששתה‬ ‫(דף היומי‪ ,‬משנה ברורה‪ ,‬חפץ חיים‪ ,‬ואהבת חסד)‪,‬‬ ‫ביו"ט לכבוד התורה‪ ,‬ולכאורה מותר גם לספק כף אל‬ ‫רביעית יין לא יתפלל אף אם הוא יכול לדבר לפני‬ ‫בלמעלה ממאה נקודות הפצה ברחבי הארץ‪.‬‬ ‫כף‪ ,‬ויש לשמוח לרבים בכל מה שאפשר בשמחה‬ ‫המלך‪ .‬ובזמן ספק חשיכה אסור לשתות גם‬ ‫כמו כן ניתן לקבלם במייל ‪.7692282@gmail.com‬‬ ‫של מצוה‪ ,‬דלא כיש שמכים ודוחפים אלו לאלו‬ ‫משקין שאינם משכרים לפני הקידוש של יו"ט‬ ‫וכן ניתן לקבלם בפקס בטלפון ‪.0799-414144‬‬