תמצית מוסר · Tamtzis Mussar — סוכות (2026-09-21)

הלכות סוכות
וד' מינים
גליון מיוחד הלכות סוכות| סימן תרכ"ה – תרס"ט | תשרי ה'תשפ"ג
מיועד לחזרה בלבד ואין לסמוך להלכה
---------------------------- ------------------- ------------------------------ -------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------
והשמש .ובדיעבד יוצא ידי חובה אף אם כיוון רק נכון לחוש לדעת הרמב"ם לקצוץ את ענפי האילן ,ובזה
מותר אפילו בלי נענוע. לצאת ידי חובה.
וי"א וכן הלכה שהסכך הכשר שתחת ענפי האילן
כמאן דליתא אפילו באילן שחמתו מרובה
זמן בנית הסוכה -המדקדקים מתחילים לבנות הלכות סוכה
את הסוכה בליל מוצאי יוה"כ ,וכנ"ל בסימן
מצילתו ,ולכן אפילו אם הסוכה צילתה מרובה הקודם ,ולמחרת יתקן כולה אם אפשר .ומי שאינו
מחמתה פסול אם ענפי האילן נמצאים מעל הסכך כתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים וכו' " והיינו שבימי
מדקדק יתחיל עכ"פ ביום י"א אחרי היציאה מבית הסוכות צריך לעשות בסוכה את מה שהאדם עושה
הכשר ,בין אם האילן קדם בין אם הסוכה קדמה, הכנסת ,ויגמור כולה אם אפשר ,ואפילו הוא ערב בביתו ,והיינו אכילה ושתיה ושינה וכו' ,וחז"ל דרשו מן
ואם האילן חמתו מרובה מצילתו ,וענפיו אינם שבת עד חצות ,ואח"כ י"ל שאסור. הפסוקים כמה דרשות ,כגון שאין לעשות את הסוכה
מעל הסכך הכשר אלא כנגד האויר שבין הסכך תחת בית או אילן וכדומה מדכתיב "בסכת" בכתיב
הכשר ,או שהסכך הכשר מרובה עד שאם ינטל חסר ,ומדכתיב בפסוק זה ג"פ "בסכת" למדו חכמים
הסכך שכנגד ענפי האילן עדיין צילתה מרובה שצריך שיהיה לסוכה ג' דפנות (והלכה למשה מסיני
שהדופן השלישית מספיק טפח) .עוד למדו חכמים
מחמתה ,כשרה ,כיון שיש כאן סכך כשר שצילתו
מרובה מחמתו ואינו תחת ענפי האילן ,ובכל זה
סימן תרכ"ו שהסוכה צריכה להיות ראויה לדירה דכתיב "תשבו"
כעין תדורו.
אין חילוק אם האילן קדם או שהסכך קדם .אמנם עוד כתיב "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך
משמע מהפוסקים שהסכך שכנגד האילן נחשב העושה סוכה תחת אילן או גג מגרנך ומיקבך" ,והיינו שחג הסוכות הוא בזמן האסיף.
לסכך פסול ,וא"כ אין להכשיר אא"כ הוא פחות מלבד הדינים אלו דברים כשרים לסכך ,והדין שהסכך ודרשו חכמים מפסוק זה שצריך לעשות את הסכך
מד' טפחים בסוכה גדולה או פחות מג' טפחים יסכך על הסוכה באופן שצילתה מרובה מחמתה כפי מדבר שפסולת גורן ויקב ,והיינו דבר שאינו מקבל
בסוכה קטנה .ובשעת הדחק שאין לו סוכה אחרת ואינו שיתבאר בסימנים תרל"א תרל"ב ,ישנה הלכה נוספת טומאה וגידולו מן הארץ והוא תלוש .ומדכתיב
יכול להכשיר סוכה זו ,יש לסמוך על הדעה הראשונה. שדרשו חז"ל מדכתיב "בסוכת" בכתיב חסר ,שצריך "תעשה" לומדים שצריך לעשות את הסכך לשם צל
שלא יהיה סיכוך נוסף על הסוכה מלבד הסיכוך הכשר. ולא לשם צניעות ,וכן נלמד מזה פסול "תעשה" ולא מן
וכתב הרמ"א שלדעה השניה אם השפיל את ובסימן זה הנדון הוא מה הדין כאשר הסיכוך הנוסף העשוי.
הענפים למטה ועירבם עם הסכך הכשר ואינם אינו על כל הסוכה ,מתי הוא פוסל את הסוכה ומתי ויש עוד דינים שלמדו חז"ל מן הפסוקים או ממקומות
ניכרים ,הרי הם בטלים והסוכה כשרה (אף אם לא ,ומתי ניתן להכשירו ע"י עירוב של סכך כשר בסכך או דינים אחרים ,וכמה מדיני הדפנות (דופן עקומה,
הסכך הכשר אין צילתו מרובה מחמתו בלא הפסול. גוד אסיק וגוד אחית ,לבוד) נאמרו בהלכה למשה
האילן) .וכתב המ"ב שאם הסוכה צילתה מרובה עוד יתבארו כמה אופנים שבא להכשיר סכך שלא היה מסיני ,ויש גם דינים שהם מדרבנן ,וכפי שיבואר
כדין בשעת הנחתו ,ומתי יש בזה פסול של "תעשה" בסימנים הבאים.
מחמתה כשר אפילו בניכרים או במונחים ממש זה
ולא מן העשוי ומתי לא. בסימנים הבאים (תרכ"ו – תרל"ח) יבוארו דיני הסוכה
ע"ג זה (אבל אם יש חלל ביניהם אסור אפילו בצילתה
מרובה מחמתה) ,ויש חולקים .עוד כתב המ"ב שיש אין לעשות סוכה תחת בית או אילן או סוכה, והסכך והדפנות ,ואח"כ (תרל"ט – תר"מ) יבוארו דיני
דכתיב "בסוכת" בכתיב חסר ,והיינו שישב בסוכה הישיבה בסוכה ,ואח"כ (תרמ"ב – תרמ"ד) יבוארו דיני
חולקים על הרמ"א וסוברים שרק אם הסוכה התפילות והקידוש וההלל שאומרים בסוכות ,ואח"כ
צילתה מרובה מחמתה בלא האילן מועיל להשפיל אחת .וביתו גופא פסול לסוכה מפני דסוכה אמר
(תרמ"ה – תר"ס) יבוארו דיני כשרות הד' מינים וסדר
את ענפי האילן ,ונכון להחמיר כוותייהו. רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה .ואילן פסול נטילתם ,ואח"כ (תרס"א – תרס"ז) יבוארו דיני שאר
לסכך מפני שהוא מחובר .ואם האילן נמצא מצידי ימי הסוכות ,ואח"כ (תרס"ח – תרס"ט) יבוארו דיני
עוד כתב הרמ"א שאם הניח סכך כשר ע"ג הסכך הסוכה ,אע"פ שמחמת צל האילן לא מגיעה החמה לסוכה שמיני עצרת ושמחת תורה.
הפסול מיקרי עירוב וכשר .וכתב המ"ב דהיינו כלל ,כשר.
כשהסכך הכשר מרובה על הפסול ,ודעת המ"א שרק העושה סוכתו תחת האילן אם האילן צילתו
אם הסכך הכשר צילתו מרובה מחמתו כשר ,ולשארי
מרובה מחמתו הוא פוסל את הסוכה בכל גוונא,
אחרונים כשר בלאו הכי כל שהסכך הכשר הוא יותר מהסכך
(והיינו אף אם ישפיל את ענפי האילן ויערבם עם
הפסול ,ואם הסכך הפסול צילתו מרובה מחמתו פסול לכו"ע סימן תרכ"ה
הסכך וסכך הסוכה יהיה הרוב וענפי האילן אינם
אף אם הסכך הכשר הוא יותר מהסכך הפסול .אמנם בחמד
ניכרים .ואף אם הבית או האילן אינם רחוקים י' טפחים
משה תמה על הרמ"א וס"ל שלדידן דבעינן עירוב דווקא אף
אם הסכך הכשר למעלה בעינן דווקא שיהיו מעורבים ,וכן
מהסכך פסול) ,אבל אם האילן חמתו מרובה מצילתו זמן בנית הסוכה וטעם וכוונת ישיבתה
סובר המאמר מרדכי ,ונמצא שלרש"י ותוס' דס"ל שבעינן
נחלקו הפוסקים בדין זה ,י"א שאם הסוכה צילתה
דווקא מעורבים אינו כשר אלא כשהסכ הכשר צילתו מרובה
טעם המצוה -כתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים
מרובה חמתה כשרה אפילו ללא השפלת הענפים,
מחמתו (שזה מועיל לדבריהם אפילו כשהם מרוחקים זה וכו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
כיון שצל האילן כמי שאינו ,ואם אין הסוכה
מזה) ,ולאבי העזרי דס"ל שלא מהני מה שהסכך הכשר בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" ,והיינו
צילתה מרובה מחמתה אלא ע"י האילן ,בזה צריך
צילתו מרובה מחמתו (אפילו כשיושב בצל אילן) חשיב שהקב"ה הושיב את בני ישראל בענני כבוד כדי
עירוב .ואם הסכך הכשר והפסול מונחים על הסוכה להשפיל את הענפים ולערבם הסכך בענין שלא שלא יכה בהם השרב והשמש ,ואנו עושים סוכות
יהיו ניכרים ,שאז הסכך רבה עליהם ומבטלם ,וזה כל אחד בפני עצמו ,כשר אף במחצה על מחצה כדי לזכור נוראותיו ונפלאותיו .ואף שיצאנו
מותר אפילו לכתחילה ,ואפילו אם עשה את מהל"מ ,אלא שכיון שא"א לצמצם יש להעדיף ממצרים בחודש ניסן המצוה היא לעשות סוכות
הסוכה בחול המועד (ואין שייך לומר בזה אין מעט. בחודש תשרי ,כדי שיהיה ניכר שהעשיה היא
מבטלין איסור לכתחילה ,דאין כאן שם איסור ,אלא באיזה אופן מועילה קציצת האילן -סוכה לשם מצוה ,דבתשרי דרך לצאת מסוכתו לביתו
שהיושב בה אינו יוצא יד"ח) ,אמנם אם הניח את הסכך שתחת האילן וקצץ את האילן כדי שיהיה חלק מפני הגשמים ,משא"כ בניסן שדרך לעשות
הפסול מעל הסכך הכשר חשיב ניכר ולא מהני .והנה השו"ע מהסיכוך הכשר ,הסוכה כשרה אפילו אם אין שם סוכות לצל.
הוא סכך אחר ,וצריך להגביה כל ענף לבדו ולהניחו סתם בזה שלא כדעת הרמב"ם דס"ל שאפילו אם הרוב
כוונת המצוה -יכוין בישיבתה שציוונו הקב"ה
סכך כשר צריך לקצוץ את ענפי האילן ,אמנם בביאור הלכה
הביא שדעת הב"ח לחוש לדעת הרמב"ם ,ורבינו חננאל לשם צל (וא"צ להניחו לשם סוכה) ,ואם לאו פסול לשבת בסוכה זכר ליציאת מצרים ,וזכר לענני
והרי"ץ גיאות סוברים כהרמב"ם ,והסיק שלכתחילה בודאי משום תעשה ולא מן העשוי. הכבוד שהקיפן אז להגן עלינו מפני השרב
לישב תחתיהם ,ואם הם רחוקים ד' טפחים משום שבות במקום מצוה ,או שאסור ,וסיים תחב יחור של אילן בארץ וענפיו מצילים על
מהסכך אינם בטלים לסכך ודינם כסכך פסול ,ואם להורות היתר חלילה לי וצ"ע בכל זה ,עכ"ל .ועיין הסוכה ,אם עשה זאת לשם צל על הסוכה כשר
יש בהם רוחב ד' טפחים והם באמצע הסוכה הרי בביכורי יעקב .ובבין השמשות בודאי יש להקל (אא"כ השריש) ,ואם שלא לשם צל וכשהגיע
הם פוסלים את כל הסוכה כמבואר בסימן תרל"ב, ע"י נכרי. סוכות כיוון שיהיה לשם צל ,פסול משום תעשה
ואפילו אם אותם דברים חמתם מרובה מצילתם סוכה פטורה ממזוזה ,אפילו אם היא בחדר שדר ולא מן העשוי.
ג"כ אסור ,ויש מקילים כשחמתם מרובה מצילתם, בו כל השנה ,דשבעת ימים לא מיקרי קבע ,ואם העושה סוכה תחת מחובר או בית ומסירו לא
ונכון לתפוס דעת המחמירים .ואם אינם עשויים לנוי, יש שני חדרים זה לפנים מזה ,אם הסוכה היא מיקרי תעשה ולא מן העשוי ,כיון שהפסול אינו
אע"פ שהם בתוך ד' טפחים לסכך או אפילו בתוך בחדר הפנימי ונכנסים מהחדר לסוכה ,פתח בסכך ,ולכו"ע א"צ לחזור ולנענע את הסכך.
הטפח הסמוך לסכך דינם כסכך פסול .והנה בגמרא הסוכה צריך מזוזה משום חדרו ,ואם הסוכה בחדר
מובא הפסול בתולה סדין כדי לקלוט את העלים הנושרים,
העושה סוכה תחת הגג והסיר הרעפים ונשארו
החיצוני וממנה נכנסים לחדר הפנימי ,י"ל שחייב הקורות שמתחתם ,לדעת השו"ע הסוכה כשרה,
ומהטור והשו"ע כאן מבואר שגם אם תלה למטרה אחרת
פסול ,והבה"ל דן מה הדין בתולה סדין כדי לייבשו ,עיי"ש. לשים מזוזה בפתח הסוכה הפתוח לרה"ר וכדומה, ומותר לשבת אף תחת הקורות ,שאף שהקורות
וכתב הרמ"א שאף שמדינא אין לאסור נוי סוכה דהוי כבית שער. לא נקבעו לשם צל ,מ"מ הסרת הרעפים נחשב
אלא ברחבים ד' טפחים מ"מ יש להזהר לכתחילה תיקון בגוף הקורות לשם סוכה ,וזה מועיל לפי המ"א
שלא לתלות שום נוי סוכה אלא בתוך ד' טפחים אפילו אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה רק בצירוף
לסכך ,שמא יעשה נוי רחב ד' טפחים וישב תחתיו, הקורות ,והחמד משה והמאמר מרדכי מפקפקים בזה קצת.
ומ"מ לענין תלית מנורות כנגד השלחן אין צריך סימן תרכ"ז ומשמע במ"א שלדעת השו"ע לכו"ע א"צ שיהיה הסכך
צילתו מרובה מחמתו גם אם ינטל מה שכנגד העצים ,כי גם
להחמיר שיהיו בתוך ד' טפחים ,ואדרבה עדיף העצים כשרים ,ומהגר"א משמע שלדעת אבי העזרי (הדעה
להרחיקם מן הסכך כל מה שיוכל. כמו שנתבאר בסימן הקודם שאין לעשות סוכה מתחת השניה בדין סוכה שתחת האילן) צריך שאפילו אם ינטל מה
בית או אילן ,כך העושה אהל פנימי בתוך הסוכה והוא שכנגד הקורות ישאר סכך כשר כשיעור .אבל ללא
יושב בצל האהל ,לא יצא ידי חובתו .ובסימן זה יבואר המעשה של הסרת הרעפים (אלא שעדיין לא
מה נחשב אהל בתוך הסוכה ואין לשבת תחתיו ,ומה הניח הרעפים ע"ג הקורות) נחשבים הקורות לסכך
סימן תרכ"ח אינו נחשב אהל אף שהוא מיצל עליו ומותר לשבת
תחתיו. פסול ,והדין בזה כמו בסוכה שתחת האילן שכשר
רק באופן שאם ינטל הסכך שכנגד הקורות
שינה תחת המיטה -צריך לשבת בצל הסוכה ולא
תישאר הסוכה צילתה מרובה מחמתה ,וכן נ"מ
סוכה שנמצאת מתחת סוכה אחרת ,אם הסוכה בצל אהל אחר ,ועיקר ישיבת הסוכה הוא אכילה
שצריך שהקורות לא יהיו רחבים ד"ט .ויש אחרונים
התחתונה חזקה בכדי לקבל כרים וכסתות (שאדם שתיה ושינה ,ולכן הישן תחת המיטה בסוכה
שסוברים שבכל גוונא צריך שאם ינטל הסכך
מניח כדי לישן או לאכול עליהם) אפילו ע"י הדחק ותחתית המיטה גבוהה י' טפחים מהקרקע לא
שכנגד הקורות תישאר הסוכה צילתה מרובה
(והיינו שהגג של התחתונה שזה קרקעיתה של יצא ידי חובתו ,אפילו אם דפנות המיטה רחבים
מחמתה ,דלא ברירא לומר שע"י הסרת הרעפים נעשו
עליונה מתנענע כשמשתמשים שם) ,ויש עשרה פחות מטפח .וכתב הב"ח שלפי טעם זה הפסול הוא
הקורות לסכך כשר ,ובאמת בסתם סוכות שרגילים
מדרבנן ,אבל לסוברים שהפסול הוא משום שזה דומה טפחים בין הסכך של העליונה לקרקעיתה, לכסות את כל הסוכה בודאי בכל גוונא תישאר
לסוכה תחת סוכה זה דאורייתא ,והפמ"ג מפקפק דאפשר
העליונה כשרה אם הסכך למטה מעשרים אמה
שלכו"ע זה דרבנן. הסוכה צילתה מרובה מחמתה ,וא"צ לצמצם שלא
מקרקעיתה של העליונה ,והתחתונה פסולה כיון שהיא לשבת תחת הקורות (אף לפוסקים שמחמירים שלא לשבת
נמצאת תחת סוכה כשרה ,ולגבי פסול התחתונה אין
הישן בסוכה תחת כילה (-סדינים הפרוסים
תחת סכך פסול אפילו אם הוא פחות מד' טפחים ,אכן כדי
סביב המיטה על ארבעה מקלות ,ואינה דבר קבוע .נ"מ אם סכך העליונה הוא בתוך כ' לקרקע שלה או לא. לצאת ידי כל הספיקות יראה שיהיה ריווח ג'
וקינופות הם דבר קבוע ,ונקליטין אינם קבועים ואם אין בעליונה עשרה טפחים ,או שאינה יכולה טפחים בין קורה לקורה משום חשש לבוד .ואם סיכך
אבל הם קבועים יותר מכילה ,ודינם יבואר להלן) ,לקבל כרים וכסתות אפילו ע"י הדחק ,או שחמתה ע"ג הקורות עצמם הסוכה כשרה אפילו אם אין
אם הכילה אינה גבוהה י' טפחים מהקרקע ,או של עליונה מרובה מצילתה ,או שאין לעליונה דפנות
ביניהם ג"ט ,ולא אומרים לבוד לצרפם יחד ויהיו
שאין לה גג רחב טפח ,יצא ,דלא חשיב אהל ,אבל כלל (והסכך מונח ע"ג עמודים) ,או שאין בדפנות העליונה ז'
אם יש לה גג טפח ,ויש בין הקרקע לכילה י' על ז' טפחים שזה שיעור רוחב הכשר סוכה ,העליונה יותר מד' טפחים שזה פוסל את הסוכה ,כיון
שמונח ביניהם סכך כשר ,ואפילו אם הקורות בנויות
טפחים (אע"פ שבין המיטה לכילה יש פחות מי' פסולה ,והתחתונה כשרה אם צילתה מרובה
מתחילה בלא גג כשרה ,ומותר גם לשבת תחת הקורות.
טפחים) ,לא יצא ,דחשיב אהל .ואם אין לה גג מחמתה אפילו אם העליונה למעלה מעשרים
לדעת הרמ"א מותר לעשות סוכה מתחת גג נפתח
טפח ובתוך ג' טפחים סמוך לגג יש רוחב טפח אמה (ואינו פוסל הסכך שכנגדו למטה דאין
אפילו בשעה שהגג סגור ,ואין בזה משום תעשה
נחשב כגגו טפח ,ובחמד משה מפקפק על דין זה .וכן הפסול בעצם הסכך אלא במה שהוא למעלה
ולא מן העשוי ,והב"ח והמ"א והא"ר ושארי
היכא שיש מרחק טפח בין הסדינים לקרקע ,מעשרים אמה ,ואין ללמוד מכאן להכשיר היכא שסכך
אחרונים מחמירים שצריך לפתוח את הגג לפני
חשיב שיש בגגה טפח ,דאמרינן שהאויר שבין הסדינים העליונה פסול משום תעשה ולא מן העשוי) ,ואפילו אם
הסיכוך ,ואם שכח וסיכך כשהגג סגור צריך לפתוח
לארץ נעשה מחיצה מדין לבוד ,וממילא כל הכילה נחשבת צילתה של עליונה ג"כ מרובה מחמתה ,ואם
כגג והוי אהל. את הגג ולנענע כל עץ בפני עצמו ולחזור ולהניחו
התחתונה אין צילתה מרובה מחמתה וצריך לצרף
לשם צל ,ואם סיכך על התקרה והסיר את התקרה
קינופות (-עצים היוצאים מארבעת ראשי המיטה את הסכך של העליונה כדי להכשירה ,צריך שלא
פסול לכו"ע כיון שמקודם היה סכך בלי דפנות
והם קבועים מאד) ,אסור לפרוס עליהם סדין יהיה סכך העליונה גבוה מעשרים אמה (ואז כשרה
ולישן תחתיו אפילו אם אינם גבוהים י' טפחים מן בין אם הסוכה העליונה גבוהה י' טפחים והיא ראויה לקבל וללא דפנות אין על הסיכוך שם סכך ,ולכן מכשיר
המיטה( ,וכאן מודדים מן המיטה כיון שהם קבועים ,כרים וכסתות ,בין אם אינה גבוהה י' טפחים ואינה ראויה הפמ"ג אם היה י' טפחים בין הסיכוך לגג ,ובביכורי יעקב
לקבל כרים וכסתות) ,ואם העליונה בעצמה צילתה משא"כ בכילה). מצדד להכשיר אפילו אם היה רק חלל טפח .ואם הסיכוך
נקליטין (-עץ אחד יוצא מאמצע המיטה בראשה מרובה מחמתה גם היא כשרה. היה כדין ואח"כ סגר את הגג מפני הגשמים וחזר
ופתחו ,כשר לכו"ע ,כיון שנעשה מתחילה בהכשר,
והשני כנגדו במרגלותיה ויש עצים ארוכים מזה העושה סוכתו בראש העגלה או בראש
והוי כמו שפרס עליה סדין והורידו .ואפילו ביו"ט
לזה) ,מותר לפרוס עליהם סדין ולישן תחתיו ,הספינה ,אם הסוכה יכולה לעמוד ברוח מצויה מותר לסגור ולפתוח את הגג אם יש לו צירים,
מפני שאין לה גג טפח ,ובלבד שלא יהיו גבוהים י' שיש ביבשה ע"י שקשרה בחוזק כשרה ,אף שהיא ואין בזה משום בנין וסתירה דהוי כפתח ,ואם אין
טפחים מהמיטה ,ויש מכשירים אף בגבוהים מיטלטלת ואינה קבועה ,ואפילו בשעה שהעגלה
לו ציר מותר ע"י נכרי .ויזהר שלא ישב שם כשהגג
עשרה ,דס"ל שאוהל משופע לא מיקרי אהל כלל ,הולכת כשרה( ,ואע"פ שאינה יכולה לעמוד ברוח סגור ,וכן יזהר שהגג לא ישאר מוטה קצת על
מצויה של הים והיא נמצאת בים ,מכלל דירת ונקטינן בזה להחמיר.
הסכך ,דאפילו אם אינו מוטה בשיעור הפוסל את
עראי לא נפקא .וכן סוכה שרגילים הסוחרים הסכך תחת נתן ש או לנוי, הסכך פרס סדין תחת הסוכה ,צריך להזהר לא לשבת תחתיו .ואם הגג
לנוי דברים אחרים שאין מסככים בהם כגון מיני לעשות בעגלות שלהם כשרה אם יש בתוכה גובה קבוע עם מסמרים ושכח לפותחו עד כניסת יו"ט
אוכלים וכלים נאים ,אם הם בתוך ד' טפחים לסכך י' טפחים ורוחב ז' טפחים ללא הגלגלים והיא ואין לו סוכה אחרת ,מסתפק הפמ"ג אם מותר
הרי הם בטלים לסכך והסוכה כשרה ומותר אף עומדת ברוח מצויה דיבשה) ,ואם אינה יכולה לפותחו ע"י נכרי או לסכך סוכה אחרת ע"י נכרי
מחמירים גם בזה .וכתב הרמ"א שבמקום שנהגו קצת ברזל הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים לעמוד ברוח מצויה דיבשה כיון שלא קשרה
לקבוע מחצלאות בגגות כעין תקרה אין מסככים בו ,ושפוד של ברזל בלאו הכי פסול כיון שאין בחוזק כלל פסולה ,דאפילו דירת עראי לא הויא.
בהם אפילו אם נעשו לסיכוך שאינם מקבלים גידולו מן הארץ. העושה דפנות סוכתו ע"ג גמל או ע"ג אילן
טומאה ,גזירה שמא ישב תחת תקרת הבית, חיצים אם יש להם בית קיבול פסולים ואם לאו וסיכך ע"ג הדפנות כשרה ,ואסור לעלות לסוכה
ומחצלאות של תקרת הבית פסולות מן התורה כשרים ,ואם היו פעם אחת בברזל פסולים כיון כזו ביו"ט מפני שאסור להשתמש ביו"ט בבעלי
מחמת שלא הוקבעו לשם צל אלא לשם דירה. שהיו ראוים לקבל טומאה. חיים או במחובר ,ואם עבר ועלה יצא יד"ח,
מחצלאות של ערבה -דעת הביכורי יעקב לאסור לסכך קנים הנבראים חלולים אינם מקבלים טומאה והפמ"ג מסתפק אם מותר לכתחילה לעלות לה
במחצלאות העשויות מענפי ערבה קלועים ,כיון שבסתמא ביו"ט כשאין לו סוכה אחרת ,ובביכורי יעקב מסיק
הם עומדים לשכב ולשבת עליהם בעגלות ,ובפרט אם אע"פ שיש להם בית קיבול ,מפני שלא נעשו
השתמשו בהם בעגלה אפילו לא לשכיבה או לישיבה אלא לקבלה ,ולכן מסככים בהם .וכן מותר לסכך בצינור לאסור .ואם מקצת מקרקעית הסוכה ודפנותיה
לקבל פסולים מדאורייתא .אמנם הבית מאיר סובר שאם לפי שלא נעשה לקבלה ,ועיין ביו"ד סימן ר"א סעיף ל"ו ע"ג אילן ומקצתה בדבר אחר וסיכך על הדפנות,
הם עשויים כמו אותם שבעגלות דהיינו שיש להם תוך שאם חקק גומא במרזב כדי לקבל צרורות הוא מקבל אם היא עשויה בענין שאם ינטל האילן היא
ושוליים ואחוריים פסולים ,אבל אלו שאינם אלא צד אחד טומאה ,ולענין שיעור הגומא יש חילוק בין עץ לחרס עיי"ש. תישאר עומדת על הדבר האחר ולא תיפול עולים
פשוט אינם מקבלים טומאה ,אפילו אם הם נעשים להניחם לה ביו"ט בסולם שלא על דרך האילן ,ואם לאו אין
כלי עץ שהוא רחב קצת וראוי להניח עליו דבר
בעגלות מן הצד למחיצה כשרים לסיכוך ,ובפרט שהם
הרי הוא מקבל טומאה מדרבנן ,ולפי זה אין להניח
גדולים שאין דרך להניחם כלל בתוך העגלות ,וכ"ש אלו
עולים לה ביו"ט.
שנעשו בפירוש אצל האומן כדי לסכך בהם ,כשרים בלי מרא ומגריפה על הסוכה אפילו אחרי שנשברו, ואם הסוכה ע"ג קרקע אבל הסכך נסמך על האילן
ובביכורי יעקב נוטה להקל בשעת הדחק בנשברו,
שום גמגום ,עכ"ד .והפמ"ג מגמגם בזה משום גזירת תקרה, אסור לעלות לסוכה בשבת ויו"ט גזירה שמא
והביאור הלכה כתב שאינו יודע מה שייך גזירת תקרה כיון שגם כשהם שלימים טומאתם מדרבנן. ישתמש בסכך להניח עליו או לתלות עליו איזה
במקום שאין מנהג לסכך בזה .ומסקנת הבה"ל שהרוצה
פשתן מסככים בו כל זמן שלא נידק במכתשת,
לסמוך על דעת הבית מאיר בודאי אין למחות בידו ,אכן
דבר ונמצא משתמש באילן ,ואפשר שבזמננו
במקום שמסככים בהם כל השנה את הגגות בודאי יש אבל אם כבר נשרה במים או שנידק ולא ניפץ (- שאין רגילים בכך מותר ,ומ"מ לכתחילה אין
להזהר בהם משום גזירת תקרה כמ"ש הרמ"א.
נסרק במסרק) יש להקל לסכך בזה רק בשעת לסמוך את הסכך ע"ג אילן כיון שאין מעמידים
הדחק ,וכתב השעה"צ שבנידק ולא ניפץ אין להקל אלא דין סיכוך בסולמות ודין מעמיד הסכך בדבר את הסכך לכתחילה אלא בדבר הראוי לסיכוך.
כשאין לו סכך אחר ,ואם כבר ניפץ אין מסככים בו המקבל טומאה -השו"ע מסתפק אם מותר ואם נעץ קונדיסין באילן וסמך הסכך עליהם מותר
מדרבנן (וי"א שזה מדאורייתא) ,מפני שאין צורתו להניח סולמות על הגג ולשים עליהם את הסכך. אף לכתחילה .ואם ראשי הקנים של הסכך נסמכים על
הגמל פסולה ,כיון שאם הגמל ילך הסכך יפול ,והוי סוכה
עומדת עליו ונראה כאילו אינו גידולי קרקע ,ועוד י"מ דאיירי לענין לסכך בסולם עצמו ,ומדובר שאין לה קבע.
שהרי ראוי לתתו לכרים וכסתות ואז הוא יקבל בסולם רחב ד' טפחים ,והספק הוא אם הוא
טומאה ,ועל כן גם בנעורת שברי גבעולים פשוטי כלי עץ שאינם מקבלים טומאה ,או שכיון
הננערים מן הפשתן אין מסככים ,כיון שראוי שיש בסולם נקבים שהשליבות תקועות בהם דמי
למלא מהם כרים וכסתות ,ולפי טעמים אלו אין לבית קיבול ,וסכך פסול באמצע הסוכה פוסל בד'
לסכך אפילו בצמר גפן וקנבוס אם נידקו ונופצו טפחים .וי"מ שודאי אין לסכך בסולם רחב ד"ט
סימן תרכ"ט
למרות שאינם מטמאים בנגעים ,עוד כתבו טעם כיון דדמי לבית קיבול ,והנדון הוא לענין להעמיד
הגזירה משום שבנידק ונופץ קרובים לטוותו את הסכך בסולם שאינו רחב ד"ט ,אם יש להחמיר ממה צריך להיות הסכך
ויקבל טומאה ,ולפ"ז בצמר גפן וקנבוס שאינם מצד מעמיד בדבר המקבל טומאה שמא יבואו כתיב "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך
מקבלים טומאה כלל לא שייכת גזירה זו ,ויש לסכך בו( ,ולהעמיד על הכותל אבנים מותר כיון מגרנך ומיקבך" ,ודרשו חכמים שיעשה את הסוכה
שלא שכיח שיסכך בהם) ,וכן העתיקו כמה להחמיר. (והיינו הסכך ,דהסוכה נקראת על שם הסכך) דווקא
חבלים של פשתן או של קנבוס אע"פ שאין אחרונים לדינא שלכתחילה יש להזהר שלא ממינים הדומים למה שמאסף מפסולת גורן ויקב,
והיינו דברים שגידולם מן הארץ ,והם תלושים ,ואינם
מקבלים טומאה אין מסככים בהם ,מפני שאינם להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה ,ולט"ז יש מקבלים טומאה .ומדרבנן אין מסככים בכל דבר שהיה
נראים כגידולי קרקע ,וחבלים של גמי ושל סיב צד שאפילו אם בעלמא מעמיד מותר ,הכא יש לחוש שמא ראוי לקבל טומאה ,אע"פ שעכשיו אינו מקבל טומאה.
ירבה בסולמות .אכן בדיעבד או שאין לו שאר דברים כשרים. ויש דברים שחכמים גזרו שלא לסכך בהם ,כגון
מותר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה. בגידולי קרקע שנשתנה צורתם ואינם נראים כגידולי
מחצלת של קנים או קש או שיפה או גמי שאין קרקע ,או סכך שריחו רע ,או בחבילת קנים ,או בנסרים
וע"י בדרכי משה (והעתיקו הגר"א) שפשוט שאין
לה שפה ,בין שהיא חלקה והיא ראויה לשכיבה ,לסכך בסולם ,דחשיב בית קיבול והוא מקבל רחבים ד' טפחים .ובסימן זה יבוארו פרטי דינים אלו.
בין שאינה חלקה ואינה ראויה כ"כ לשכיבה ,אם טומאה ,וממילא בודאי יש להחמיר שלא לסכך
עוד יבואר בסימן זה האם מותר להעמיד את הסכך ע"י
דבר המקבל טומאה.
היא קטנה בכדי שכיבה והיינו כקומת איש ומעט יותר ,עליו ,ואפילו להניחו על הסכך כדי להחזיקו זה
תנאי הכשר הסכך -הסכך צריך להיות מדבר
סתמא עומדת לשכיבה והיא מקבלת טומאה ואין בכלל מעמיד ואסור ,ומלבד זה הרי הוא סכך
הצומח מן הארץ ,ויהיה עכשיו תלוש ,ואינו ראוי
מסככים בה אא"כ עשאה בפירוש לסיכוך ,שכשר פסול ,וכ"ש שאין לסכך בסולמות של עגלות או
לקבל טומאה ,אבל דבר שאינו צומח מן הארץ,
אפי' אם אין מנהג ברור בעיר ,אבל אם המנהג סולם של אבוס הנתון על שתי יתדות ויש שם
אע"פ שגידולו על הארץ כגון עורות של בהמה או
בעיר להשתמש בה לשכיבה לא מועיל שעשאה מספוא למאכל בהמה שזה בית קיבול גמור
מיני מתכות או עפר ממש ,אפילו אם אינם
לסיכוך או שקנאה בפירוש לסיכוך ,שמא יבואו ומקבל טומאה מן התורה .וסולם שאין בו נקבים
מקבלים טומאה (כגון שלא נעשה מזה כלי) אין
כולם לסכך בה .רמ"א .ואם עשאה בסתמא או והשליבות מחוברות במסמרים ,הרי זה פשוטי כלי
מסככים בהם ,ופסול זה הוא דאורייתא ,ודבר המקבל
שאין ידוע כוונת עשיתה ,אם רוב בני העיר עושים עץ שאין מקבלים טומאה אף מדרבנן ,ויש טומאה מדרבנן פסול רק מדרבנן ,ואם אין לו דבר אחר
מחמירים גם בזה משום לא פלוג ,ואם השליבות
אותה לסיכוך תולים שגם הוא עשאה לסיכוך.
לסכך בו ,י"ל שיסכך בזה ולא יברך.
ואם היא גדולה סתמא עומדת לסיכוך ומסככים בתוך חריץ צ"ע אי חשיב כבית קיבול .וכתב הרמ"א כלי -דבר המקבל טומאה אפילו מדרבנן כגון כלי
בה ,אא"כ עשאה לשכיבה או שמנהג המקום שאין להעמיד את הסכך בכל כלי המקבל טומאה אין מסככים בו ,ואפילו כלי שנשבר ולא נשאר בו
לעשותה לשכיבה ,ואם מנהג המקום אינו ידוע כגון ספסל וכסא הראויים לקבל טומאת מדרס. שיעור לקבלת טומאה אין מסככים בו מדרבנן,
מותר לסכך בה כל זמן שלא ידוע שעשאה וכתב המ"ב שכל כלי עץ שהוא רחב קצת וראוי כיון שהיה ראוי לקבל טומאה ,אמנם כלי שהיה
לשכיבה ,או שכבר השתמשו במחצלת שיש לחוש שמא להניח עליו דבר ,י"א שהוא מקבל טומאה מדרבנן, ראוי לקבל טומאה מדרבנן ונשבר מסככים בו.
השתמשו בה לשכיבה ,והוי ספק דאורייתא .וכתב המ"ב ולכן אין להניח מרא ומגריפה על הסכך להחזיקו
שבמקומותינו המנהג לעשותה לשכיבה ,וא"כ או תחת הסכך להעמידו ,אפילו אם הם נשברו. ארוכות המיטה אין מסככים בהם אפילו אם הם
אפילו הוא עשאה לסיכוך אין מסככים בה כנ"ל. של עץ ,ואפילו אינם מיטה שלימה ,כיון שהם
ומחצלת שיש לה שפה בענין שהיא ראויה לקבל כלונסאות הסוכה מותר לחברם במסמרים או
באים ממיטה שלימה.
יש לה שם כלי והיא מקבלת טומאה ואין מסככים לקושרם בבלאות בגדים שהם מקבלים טומאה.
בה אפילו אם ניטל שפתה ,ואם דעתו בהדיא שו"ע .וכתב המ"ב שלכו"ע אין בזה משום מעמיד שפוד של עץ מסככים בו כיון שדינו כפשוטי כלי
לסיכוך מסככים בה אפילו כשיש לה שפה ,ויש בדבר המקבל טומאה ,דאינו מעמיד בהם את עץ שאין מקבלים טומאה אפי' מדרבנן ,ויש
מצדדים שהוא מקבל טומאה מדרבנן ,ואם יש בראשו
מקבלים טומאה והם כשרים לסיכוך מדאורייתא ,צילתו מרובה מחמתו .ויש מכשירים אם הסדין הסכך אלא את הכלונסאות (מעמיד דמעמיד,
אין מסככים בהם לכתחילה ,שמא מחמת הריח נמצא בתוך ד' טפחים לסכך ,שכיון שהקדים לעשות והחזו"א מחמיר בזה) ,ולקשור את הסכך עצמו
הרע או נשירת העלים יניח סוכתו ויצא ,ואם עבר הסוכה כהלכתה ,אין לפסול במה שפרס סדין אח"כ אף אם לכלונסאות בחבלים ראוי להזהר לכתחילה.
וסיכך בהם כשרה לישב בה אף שיכול לסככה גם הסדין צילתו מרובה מחמתו ,ולדבריהם מותר אף מיני מאכל ובשמים -מאכלי אדם הרי הם
בסכך אחר .ואם העלים נושרים רק בשעת הרוח לישב תחתיו ,אבל לא יעשה כך לכתחילה אפילו מקבלים טומאה ואין מסככים בהם אפילו אם לא
כשרה .ואם הריח רע כ"כ שאין דעת האדם שלא בשעת אכילה ,שמא יאמרו שכוונתו לסיכוך הוכשרו לקבל טומאה ,ומאכל בהמה אינו מקבל
סובלתו ,י"ל דפסול מן התורה ,דבעינן "תשבו" ולאכול תחתיו ,אא"כ ניכר לכל שכוונתו כדי להגן, טומאה .ומיני בשמים שאינם נאכלים להנאת
או כשהסדין שרוי במים שאז ניכר לכל שכוונתו כעין תדורו. גופם אלא למראה וריח וכדומה מסככים בהם,
לייבשו ,שאז מותר אפילו בשעת אכילה .ובפורס סדין
חבילת קנים שדרך להניחה כך כדי ליבשה והיא וקנמון אף שהפמ"ג מיקל בו ,בביכורי יעקב מוכיח
תחת הסכך ,מהשו"ע משמע שגם בזה יש להחמיר משום
אגודה משני ראשיה או באמצעה שיכולים לטלטל הרואים ,אולם דעת הרוקח והובא לקמן במ"א שבתוך שדינו כאוכל מהא דמברכים עליו בפה"א.
אותה כך ,אין מסככים בה מדרבנן אפי' הניחה הסוכה אין חוששים למראית העין .ויש להחמיר כדעה ענפים עם פירות מותר לסכך בהם רק אם הרוב
לשם סכך ,ואפילו בדיעבד פסולה( ,שמא יניחה ראשונה לפסול בכל גוונא ,ובתולה לייבש אין כשר לסכך ,ויד הפרי דינו תלוי ,שאם קצרם
כך כדי ליבשה וימלך בדעתו שתהיה לסיכוך ,לפרוס אלא שלא בשעת אכילה .אמנם בשעת לאוכל דינו כמו הפרי וצריך שהענף הכשר יהיה
שבזה היא פסולה מדאורייתא משום "תעשה" הדחק שאינו יכול לאכול בסוכה מחמת עלים יותר מהפרי ומיד הפרי יחד ,ואם קצרם לסיכוך
ולא מן העשוי ,אא"כ ינענע את הקנים אחר הנושרים לתוך המאכל או ע"י גשמים הנוטפים או הם כשרים לסיכוך והם מצטרפים עם שאר הענף
שהתירה ,והיינו שיזיזם ממקומם) .והמסכך ע"י הרוח שמכבה את הנרות ,טוב לפרוס סדין לרוב לבטל הפרי ,ואם קצרם לאוכל ונמלך לסכך
בחבילה לשם סכך והתירה כשרה אף ללא נענוע .בתוך ד' טפחים לסכך מאשר לאכול מחוץ לסוכה, בהם אין המחשבה מוציאה את הידות מתורת
וחבילה שפסלו חכמים היינו שיש בה לפחות כ"ה אבל לא יברך על זה לישב בסוכה .אמנם בשבת ויו"ט אוכל עד שיעשה מעשה שניכר שרוצה אותם
קנים ,ואם כל הקנים באים מגזע אחד וקשרם יפרוס רק בתוך ג"ט לסכך ,מחשש עשית אהל .ודעת הט"ז לסיכוך ,כגון שידוש אותם .והנה מן הדין אין
בראשם השני כשרה אא"כ יש בה לפחות קנה שהמחלוקת הנ"ל היא דווקא כשתולה את הסדין בזמן הידים נקראים אוכל אלא עד ג' טפחים ,אבל מפני
אחד נוסף שאינו מחובר לאותו גזע ,ואם יש בה שהשמש הגיעה לסוכה ולא לגוף האדם ,אבל בלא הגיעה
פחות מכ"ה קנים מסככים בה לכתחילה בלא לסוכה פסולה לכו"ע ,ובהגיעה לגוף האדם כשרה לכו"ע,
שיש ידות שמצטרפות לאוכל אע"פ שהם גדולות
ובמ"ב סתם שלא כדבריו כיון שכמה אחרונים חולקים עליו. הרבה ,כתב המ"א שיש להחמיר ולאסור בכל ידות
להתירה ,כיון שאין דרך ליבשה .ובמדינותינו אפילו גדולות הרבה ,ולפ"ז אין לסכך בקשין של
שמוכרים ענפי אילנות (יעלני"ק) כדי לפזר בבית ,הפורס סדין תחת הסכך כדי ליפות את הסוכה,
אפשר שאין דינם כחבילה ,דאין דרך להניחם כשרה ,אם הסכך צילתו מרובה מחמתו והסדין תבואה קודם שנחבטו מן התבואה ,והפמ"ג
ליבשם מפני שכשהם יבשים אינם שוים כלום .בתוך ד' טפחים לסכך. מפקפק קצת אפילו אחרי שנחבטו ,והט"ז
והביכורי יעקב מתירים בנחבטו ,ומ"מ כיון ששכיח
וחבילה שאוגדים אותה רק כדי למוכרה במנין ,סוכה שצילתה מרובה מחמתה ויש חשש שהסכך שישאר מעט תבואה בשיבולים אפי' אחרי שדש
יתייבש או ישרו ממנו עלים ותהיה חמתה מרובה ומיד כשיקננה הקונה יתירנה ,מסככים בה. אותם ואז נשאר על הקש דין ידות ,לכן טוב
נסרים שרחבם ד' טפחים אין מסככים בהם אפילו מצילתה ,ופרס עליה סדין שלא תתייבש ,או תחת שיסיר את השיבולים מהתבן והקש לפני שמסכך
אם השכיבם על צידם ואין בצידם אפילו ג' הסכך סמוך ודבוק לעלים כדי שלא ישרו העלים, בהם ,ונראה שקשין של תבואה הנקצרת במגל
טפחים ,מפני שיש לחוש שמא ישב תחת תקרת פסולה. שמדינא היד אינו כאוכל אלא עד ג' טפחים ,אם
הבית שדר בו כל השנה ,ובית פסול משום דסוכה השאר הוא יותר מג' טפחים אין להחמיר אחרי
אמר רחמנא ולא ביתו של כל השנה .ואם אין שנחבטו.
ברוחב הנסרים ד' טפחים כשרים לסיכוך אפילו
סימן תר"ל אם הם משופים ודומים לכלים ,ואע"פ שהם
פינוג'ו הנקרא בערבית שומר והוא מאכל בהמה
ואין בני אדם אוכלים אותו אלא לרפואה ,מסככים
ראוים לישיבה או להניח עליהם איזה דבר אינם בו.
דיני דפנות הסוכה מקבלים טומאה כיון שלא ייחדם לתשמיש אלא ירקות שממהרים להתייבש בתוך ז' ימי החג
הם עומדים לבנין או לסחורה .ונהגו שלא לסכך ויפלו גם העלים והגבעולים וישאר שם אויר (דאם
הגמרא (סוכה ו ):לומדת מהפסוקים שלא מספיק
לעשות סכך לסוכה ,אלא צריך שיהיו לה ג' דפנות, בנסרים כלל ,שמא יסכך באופן שאין מטר יכול ישארו הגבעולים כשר בדיעבד) אע"פ שהם ראוים
והלכה למשה מסיני שאחת מהדפנות יכולה להיות רק לירד שם ,ויש מהראשונים שכתבו שהיום מדינא לאכילה וממילא הם מקבלים טומאה והם פסולים
טפח אחד ,ולהלכה צריך שאותו טפח יהיה נראה אין לסכך בהם ,כיון שרגילים לעשות תקרה לסיכוך ודבר הפסול לסיכוך פוסל רק בד' טפחים
כדופן .ובסימן זה יבואר ממה ניתן לעשות את הדפנות, מנסרים שאין בהם ד' טפחים ,ומ"מ יש לחוש גם
מהו שיעור הדפנות ,וכיצד ניתן לעשות את הסוכה ע"י באמצע הסוכה ,מ"מ כיון שדרכם להתייבש דינם
שני דפנות ועוד טפח בדופן השלישית ,ודיני הכשר
לטעם הראשון ולכן אין לסכך בקורות הרעפים כאויר והם פוסלים בג' טפחים אפילו קודם
סוכה ע"י לבוד וגוד אסיק. לו וכ"ש ברעפים עצמם .ובשעת הדחק שאין שהתייבשו ואפילו מן הצד ,וכן כל דבר (או ירקות
כל הדברים כשרים לדפנות ,אפילו אלו שאינם ד' רחבים במה לסכך מותר לסכך אף בנסרים שאינם ראוים לאכילה) שדרכו להתייבש תוך
טפחים ,וה"ה בכל דבר שאסרו חכמים משום כשרים לסכך ,ודפנות שהם גידולי קרקע א"צ שבעה דינו מיד כאויר ופוסל בג' טפחים .ועיין
גזירה ,ולענן ברכה נחלקו הפוסקים (עיין בסימן להעמידם דרך גדילתם ,ואפילו אם יש פרצות שעה"צ שדן אם זה דאורייתא או דרבנן .ובבה"ל דן בדבר
תרמ"ט) ,וכאן נוטה הרשב"א לומר שיכול לברך .גדולות בדפנות ומחמת כך חמתה של סוכה שאין דרכו להתייבש לגמרי ,אלא שבתוך שבעה תהא חמתו
דעת הט"ז שלא נהגו היום לסכך בקש שמא ישים הרבה מרובה מצילתה כשרה .ודבר שמתייבש בתוך מרובה מצילתו ,אם הסוכה פסולה או לא .וירקות שאין
קש עד שלא יוכל המטר לרדת לתוכו ,אכן אם אין לו ענפי שבעה דנים אותו כאילו הוא כבר התייבש כפי דרכם להתייבש תוך שבעה דינם כסכך פסול והם
שנתבאר לעיל בסי' תרכ"ט לענין הסכך .ובעל נפש
אילן יכול לסכך בקש ויזהר שיוכל המטר להכנס .והגר"ז פוסלים רק בד' טפחים.
והחיי אדם לא העתיקו דברי הט"ז ומשמע דס"ל שאין
יחוש לכתחילה לא לעשות את הדפנות מדבר שאינו כשר
להחמיר במה שהתורה גילתה בפירוש להתר ,וצ"ע.
מחובר מעיקרו כגון גפן ודלעת פסול לסיכוך כמו
לסכך מדאורייתא ,אם הוא סומך את הסכך על הדפנות, אילן( ,ועיין בסימן תרכ"ו מה הדין אם סיכך בהם
לחוש לדעת הסוברים שאין מעמידים את הסכך ע"י דבר ואח"כ קצצם) ,אבל תלוש שחיברו כשר לסיכוך.
הפסול לסיכוך מדאורייתא (אא"כ זה דבר שלא שכיח פריסת סדין מתחת הסכך או מעליו
שיסככו בו) ,ולהעמיד את הסכך ע"ג ד' קונדסים העומדים איתא במתני' (סוכה י ).פרס עליה סדין מפני החמה או
בד' זויות הסוכה תחת הסכך מותר לכו"ע. תחתיה מפני הנשר פסולה .לרש"י טעם הפסול הוא דברים שאין מסככים בהם מדרבנן
סוכה שיש בה ריח רע -לא יעשה את הדפנות משום שאינו יושב בצל הסכך אלא בצל הסדין ,ולר"ת
ישנם דברים שאע"פ שגידולם מן הארץ והם תלושים
דווקא אם הסדין גורם שהסכך יהיה צילתו מרובה
ואינם מקבלים טומאה אסרו חכמים לסכך בהם,
מדבר שריחו רע שמא מחמת כך יצא מן הסוכה, מחמתו פסול .עוד איתא שם בגמרא שאם פרס את
מחשש שיבוא מחמת כך לסכך סוכתו באופן הפסול
ובדיעבד כשר אפילו בסכך (ואם הוא ריח רע שאין הסדין כדי לנאותה כשרה .ולהלן יבוארו פרטי דינים
מדאורייתא ,או שיבוא לעזוב את סוכתו .ולהלן יבואר
דעת אדם סובלתו אפשר דפסול מן התורה) ,ואם אלו( ,וע"ע בסוף סימן תרכ"ז).
באיזה דברים גזרו ומאיזה טעם ,ומה הדין בדיעבד.
מיני עשבים שריחם רע או שעליהם נושרים הפורס סדין על הסוכה להגן מפני החמה או כדי הסוכה נמצאת ליד בית הכסא או אשפה ויש
תמיד ,אף אם אינם ראוים לאכילה וממילא אינם שלא יישרו עלים לסוכה ,פסולה ,אע"פ שהסכך בסוכה ריח רע ,יצא יד"ח מן התורה ,אבל לא יברך
פתח החצר ולא בצד שכנגד דופן החצר .והמ"א רק לצד הלחי ,ובפסין מתירים בזמן שיש עולי שם ברכת המזון ,ואם יש לו מקום אחר בודאי לא
חולק על דין זה וסובר שרק כאשר דפנות החצר רגלים ,או בזמננו היכא דלא שכיחי מיא שמותר יעשה שם את הסוכה ,ואם אין שם ריח רע אבל
הם עצמם הדפנות של הסוכה (אבל לא סיכך בין לדבר מצוה ,ודווקא ברה"ר ולא בחצר ,ומשמע הוא רואה את בית הכסא ג"כ אסור.
הדופן האמצעית של החצר לסוכה) מהני ,אבל לא מהרמב"ם שצריך שיהיה שם באר ,ודלא כדעת הראבי"ה סוכה שיש לה ב' דפנות סמוכות זה לזה
כשדפנות הסוכה עומדות באמצע החצר ,ולמעשה שא"צ שיהיה שם באר ,וצ"ע .ולכתחילה נכון להחמיר (בצורת ר) ורוצה לעשות על ידם סוכה ,יכול
כדעת הרמ"א ,ובמקום הדחק יש לסמוך על הדעה אין להתיר כשהסוכה באמצע החצר. לעשות דופן ברוחב יותר מטפח ויעמידנה פחות
סוכה שבשני דפנותיה (הסמוכות זו לזו בצורת הראשונה. מג"ט לאחת הדפנות (דחשיב מחיצה ד' מכח
ר) יש הרבה פתחים שאין בהם צורת הפתח ,המסכך ע"ג אכסדרה (-שני כתלים זה כנגד זה, לבוד) ,וכדי להשלים את שיעור הדופן השלישית
אע"פ שבצירוף הפרצות שבשני הדפנות האחרות ומקצתה מקורה ,וסיכך מהקרוי עד הקצה השני, יעמיד קנה בהמשך אותו צד כנגד סוף הדופן
הפרוץ מרובה על העומד כשרה ,ובלבד ששתי ונמצא שבמקום הסכך יש רק ב' דפנות) ,ויש השניה (והיינו בסוכה שהיא ז' טפחים על ז'
הדפנות הראשונות יהיו מחוברות ולא יהיה פתח לאכסדרה פצימין (-שני עמודים בולטים בצד טפחים ,וי"א שירחיקו עוד טפח כדי שצורת
בקרן המחברת בין שני הדפנות (אפילו אם יש השלישי) ,דעת השו"ע שאע"פ שלעיל נתבאר הפתח תהיה על ד' טפחים) ,ויעשה שם צורת
בפתח זה צורת הפתח ,על אף שבשבת נחשב שסוכה עם ב' דפנות זה כנגד זה צריך לעשות פס הפתח ע"י שישכיב קנה על אותו קנה עומד ועל
עי"ז כסתום ,אבל אם הפירצה היא פחות מג' טפחים ד' טפחים ומשהו ,כאן הפצימין מכשירים את הטפח (וא"צ שהקנה השוכב יגע בקנה העומד או
מהני) ,ויהיה בדפנות שיעור מקום חשוב (והיינו פס הסוכה אע"פ שהם רחוקים אחד מהשני ,דאמרינן פי בטפח) .וכתב הרמ"א שאם הקנה העומד והטפח
של ד' טפחים ,ובשעה"צ כתב שיותר מסתבר שהכונה תקרה (-הקרוי של האכסדרה) יורד וסותם ,ויש נוגעים בסכך א"צ להניח קנה על גביהן כיון
שצריך שיהיה שם ז' טפחים כדי הכשר סוכה) .ואם יש כאן ג' דפנות ,וזה מועיל בין אם הפצימין נראים שהסכך נחשב כקנה על גביהן( ,והמ"א מקשה על
פירצה יותר מי' אמות אסור אפילו בעומד מרובה רק מבפנים לעומד בסוכה ומבחוץ זה נראה דבריו ודעתו שראוי להחמיר שלא לסמוך על
על הפרוץ (ויש להסתפק אם על ידי זה נתבטל כל הדופן ,כהמשך הדופן ,בין אם הם נראים רק מבחוץ הסכך ,והאחרונים יישבו קושיתו ,ועל כן הסומך
או שהמקום שיש בו דופן ויש בו שיעור הכשר סוכה כשר ,ובתוך הסוכה זה נראה כהמשך הדופן ,וכן מהני גם על הרמ"א לא הפסיד) .עוד כתב הרמ"א שמה
וצ"ע) ,ואם יש צורת הפתח בפירצה זו שרי אפילו אם לא נעשו לכתחילה בשביל מחיצות הסוכה, שנהגו לעשות צורת הפתח עגולה זה לנוי בעלמא.
אם גם כשנחשב את מקום הפתח לעמוד ישאר הפרוץ (והמ"א מצדד שצריך שתקרת האכסדרה תהיה רחבה ד' ומותר לטלטל בתוך סוכה כזו או להוציא מהבית
מרובה על העומד( ,ואף שלדעת הר"ן אין לעשות צורת טפחים ,ודלא כהב"ח) ,אבל אם אין שם פצימין כלל לסוכה דרך חלון שביניהם בשבת שבתוך החג,
הפתח בדפנות הסוכה ,י"ל דהיינו בשיעור הכשר סוכה ולא לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם .וכתב הרמ"א אע"פ שבשאר שבתות השנה אסור (אא"כ יש
שי"א שאפילו ע"י פצימין לא מהני ,אפילו אם ביותר מזה) ,ולרמב"ם אפילו כשיש שם צורת
תיקון בדופן הרביעית) ,דמיגו דהוי דופן לענין
הפתח לא מהני אלא בעומד מרובה על הפרוץ .רוחבם טפח ,ולכן לכתחילה אין לעשות סוכה סוכה הוי דופן לענין שבת ,ומ"מ שלא בשעת
ואם הפרוץ מרובה על העומד בשני הדפנות בכהאי גוונא ,ובדיעבד יש לסמוך על הדעה הדחק ראוי להחמיר.
הסמוכות אף ללא צירוף שאר הדפנות ,והפרצות הראשונה .ואם שני הדפנות סמוכים זה לזה פרטי דינים בדין הנ"ל -א' אם הסוכה היא יותר מז'
הם יותר מג' טפחים ,אסור ,ודעת המ"א שלבוד (בצורת ר) ,ובצד השלישי הפצימין בולטים טפח, טפחים ,א"צ להעמיד את הקנה של צורת הפתח בסוף
מועיל רק בסוכה של ד' דפנות ,אבל סוכה של ג' והם סמוכים לתקרת האכסדרה ,מהני לכו"ע .מיהו הדופן ,ובפשטות גם אם העמידו בסוף ז' טפחים כל הסוכה
ברא"ש משמע שצריך גם צורת הפתח ואז א"צ
דפנות ,מדרבנן אין להכשירה ע"י לבוד. כשרה ,וצ"ע( .שעה"צ ב') .ב' י"ל שמותר להניח את הצורת
סוכה של ד' דפנות שלימות אין לעשות פתחים שתהיה תקרת האכסדרה רחבה ד' טפחים ,ודעת הב"ח הפתח בשבת ויו"ט ע"י נכרי אם שכח לעשות זאת קודם,
בכל הקרנות ,ואם קרן אחת מחוברת שרי. דהוי שבות דשבות במקום מצוה( .שעה"צ ה') .ג' כתב הר"ן
דהיינו דווקא כשהפצימין נראים מבחוץ ומבפנים
שאע"פ שצורת הפתח נחשב מחיצה גמורה לענין שבת
כתב הרמ"א שנהגו לעשות סוכה עם מחיצות הם נראים כהמשך הדופן ,ומהמ"א משמע וכלאים ,אין לעשות דפנות הסוכה מצורות הפתח אפילו
שלימות (בלי עצות של לבוד וצורת הפתח) ,כיון שלדעת הרא"ש אף בנראים מבפנים צריך צורת לענין הדופן השלישית ,אכן ברא"ש מבואר שצוה"פ מועילה
שלא כולם בקיאים בדיני המחיצות .ומי שאין לו הפתח ,כיון שתקרת האכסדרה לא נעשתה לצורך מדאורייתא ,אכן מדרבנן בעינן גם טפח שוחק( .בה"ל ד"ה
כל צרכו למחיצות ,עדיף לעשות ג' מחיצות הסוכה ,עוד כתב המ"א שצריך לפי הרא"ש שיהיה רוחב שיעמיד).
שלימות מארבע שאינם שלימות .ובהלכות של הפצימין טפח ,וצ"ע מנא ליה. סוכה העשויה מקנים הסמוכים זה לזה פחות
רבי יצחק גיאות כתב שמצוה מן המובחר לעשות העושה סוכתו בתוך ביתו ע"י שפותח את הגג מג' טפחים ,אם עשה על ידי זה ד' דפנות כשר,
ג' דפנות סתומות ,ורק מקום הפתח יהיה פתוח .ומסכך שם ומשתמש בשני כותלי הבית אבל אם עשה רק ג' דפנות כשר רק אם יש ב'
ועיין בבאר היטב [שכתב שמהר"ש היה מסמן סדר דפנות הסמוכים זה לזה (בצורת ר) לדפנות ,ולמעלה מחיצות שלימות ובשלישית יש טפח.
הסוכה ,שלא לשנות את הסדר משנה לשנה] ,ובביכורי יעקב
מונחת קורת הבית ,לכו"ע י"ל בזה פי תקרה יורד כתב שלא ראה מי שחושש לזה. סוכה שיש לה ב' דפנות זו כנגד זו וביניהם
נעץ ד' קונדסים וסיכך על גבם ,בין באמצע הגג וסותם כיון שהקורה נעשתה לצורך הבית וגם מפולש (-פתוח מצד לצד) ,עושה דופן ברוחב ד'
הסוכה נמצאת בבית ,ונמצא שיש כאן ג' דפנות, טפחים ומשהו (ולא די בטפח ומשהו כיון שאין
בין בצידי הגג ,פסולה ,דדוקא בשבת אמרינן גוד
ומ"מ צריך לעשות שם צורת הפתח ע"י שיניח כאן ב' דפנות סמוכות) ,ומעמידה בפחות מג'
אסיק ,ויש מכשירים אם נעצם על שפת הגג (מדין
שני קנים תחת הקורה ,אחד ליד כותל הבית טפחים סמוך לאחת הדפנות (דחשיב כלבוד),
גוד אסיק) ,ובלבד שיהיו ממש בשפת הגג ולא
והשני במקום שנגמר הסכך של הסוכה .ויש ויעשה צורת הפתח ע"י נתינת קנה מהפס של הד'
במרחק אפילו פחות מג' טפחים ,וכן צריך שהגג
מפקפקים בזה כיון שסתם קורת הבית אינה טפחים עד הדופן הרחוקה ,והסוכה כשרה,
לא יבלוט החוצה יותר ממחיצות הבית ,דאז גם
רחבה ד' טפחים וא"א פי תקרה בפחות מד"ט, (והמ"א מסתפק אולי זה מועיל רק בסוכה קטנה,
בשבת אינו מועיל .והלכה כדעה ראשונה ,אמנם אם
אין לו מקום אחר ,אין לו לפטור עצמו מסוכה זו ,ולא יברך .ועל כן יותר טוב לשים פס ברוחב יותר מטפח, ולא כשהדופן השלישית רחוקה הרבה ,אבל הרבה
ועיין בה"ל מה הדין אם יש לד' הקונדסים דין צורת הפתח .במרחק פחות מג"ט לכותל הבית ,וקנה אחר אחרונים הסכימו שאין לחלק בזה) ,וי"א שאין
סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי (-עץ כמין במקום שנגמר הסכך של הסוכה. צריך כאן צורת הפתח ,ויש להחמיר כסברא
עמוד) ,או על גבי באר שיש מסביבה פסים (-ד' גובה הדפנות -דפנות בגובה שבעה ומשהו ראשונה .ואם הדופן השלישית היא ז' טפחים בלא
קורות בארבע הצדדים שכל קורה נוטה אמה שהעמידם בפחות מג' טפחים לקרקע כשרה ,דהוי לבוד ,לכו"ע אין צריך צורת הפתח אף שהכותל
לכאן ואמה לכאן) ,סוכה זו כשירה רק בשבת כלבוד ויש כאן גובה י' טפחים ,ואפילו אם הסכך השני רחוק ממנה ,אך מסתבר שצריך שלא יהיה
שבתוך החג ,מיגו דהוי מחיצה לענין שבת .גבוה הרבה כשרה ,ובלבד שהסכך יהיה מכוון כנגד רחוק יותר מי' אמות (שזה שיעור פתח) ,וכ"ש
ומשמע מדעת השו"ע שאפילו במקום שלמעשה הדפנות ממש או בתוך ג' טפחים למקום שמעל שאם הדופן השלישית שלימה א"צ לעשות צורת
אסור לטלטל שם בשבת ,כגון במבוי שהדופן הדפנות( ,שאם יש שם ג' טפחים פסולה אף אם הפתח בדופן הרביעית ,ומה שנהגו לעשות שם
הרביעית פתוחה לגמרי ,מ"מ כיון שלענין שבת הדפנות מגיעות עד למעלה) .ואם הסכך נמצא צורת הפתח אינו אלא לנוי בעלמא.
הלחי נחשב מחיצה ,נחשב מחיצה גם לסוכה ,בגובה י' טפחים ועשה מחיצה בגובה ד' טפחים סוכה העשויה בתוך חצר אע"פ שאין לה אלא ב'
ודעת הרמ"א שאין להתיר אלא במקום שהלחי או ושני משהויין והעמידה באמצע כשרה ,דאמרינן דפנות זו כנגד זו ודפנות החצר רחוקות מהם ,די
הפסים מתירים למעשה לענין שבת ,והיינו במבוי לבוד למעלה ולמטה .ואם הדפנות מרוחקות ג' לעשות לה דופן יותר מטפח ולהעמידו בפחות מג'
שיש לו ג' דפנות שלימות ולחי בצד הרביעי וסיכך טפחים מהקרקע ,פסולה אף אם הדפנות גבוהות טפחים לאחד הדפנות ,ויעמיד טפח זה בצד של
סכך שמקצתו למטה ומקצתו למעלה (- י' טפחים או יותר ,דכל מחיצה שהגדיים יכולים בארץ ,אע"פ שקרשי המיטה משמשים לדפנות
מדובלל) ,אם אין ביניהם ג' טפחים כשר ,אע"פ כשרה ,כל שהסכך גבוה י' טפחים מהקרקע אע"פ לבקוע תחתיה אינה נחשבת מחיצה כלל.
שכשהחמה מאירה באלכסון חמתה מרובה העושה סוכתו בין האילנות והאילנות משמשים שאינו גבוה מהמטה י"ט ,דאין הסוכה נפסלת
מצילתה( ,כיון שכשהחמה באמצע הרקיע צילתה כדפנות ,אם האילנות חזקים או שקשר אותם בשביל שהכניס בה מיטה ומיעט אוירה ,כל זמן
מרובה מחמתה) ,וכן אם יש ביניהם ג' טפחים ואינם נדים תמיד ברוח ,ומילא תבן וקש בין שאם מוציא את המיטה הסכך נשאר במקומו.
אבל יש בכל קנה וקנה מהסכך שלמעלה רוחב הענפים כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם,
טפח או יותר ומתחת יש חלל ברוחב טפח שמכוון הרי זו כשרה .ואם הרוח מנידה אותם לכאן ולכאן
כנגד הקנה העליון כך דקדק לכתוב הרמ"א ,דס"ל שאף פסולה אע"פ שהרוח לא יכולה להפיל אותם
אם העליון יותר מטפח די בחלל טפח ,ומהשו"ע משמע סימן תרל"א לגמרי ,ואע"פ שהסוכה בתוך בית שאין שם רוח
שצריך שהחלל יהיה ברוחב הסכך העליון ,רואים כאילו כלל .ואם י' טפחים מהמחיצה אינו מן הענפים
הסכך שלמעלה נמצא למטה ונסתם החלל ,וכשר א"צ למלא בין הענפים .ואם רוב הדופן אילן חזק
אע"פ שכשהחמה מאירה באלכסון חמתה מרובה שיעור הסיכוך
משמע קצת בתוס' שכשרה ,דעל ידי זה אינה
מתנודדת ברוח .ואם סמך את הסוכה ע"ג סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה ,ולהלן יבואר מצילתה וכנ"ל.
מה השיעור שבו הסוכה כשרה ,ומה הדין בסיכוך עבה
מאד ,או כאשר הסכך אינו בקו אחד אלא חלק מהסכך האילנות אין עולים לסוכה זו ביו"ט ,כמו שנתבאר
עוד מדיני הסיכוך גבוה יותר משאר הסכך. בסימן תרכ"ח.
מחיצות מסדינים -אין נכון לעשות כל המחיצות סוכה שחמתה וצילתה שוים במקום הסכך סכך הבולט מאחורי הסוכה ,אם יש באותו מקום
מיריעות של פשתן בלי קנים ,אע"פ שקשרם פסולה ,מפני שהחמה מתפשטת כשהיא שיעור סוכה של ז' על ז' טפחים וצילתה מרובה
היטב ,דלפעמים זה מתנתק ואינו יודע ,והוי מתרחקת מהסכך ,ונמצא שבקרקעית הסוכה מחמתה וג' דפנות ,כשר אע"פ שניכר שהדופן
מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה .ודעת חמתה מרובה מצילתה ,והמיעוט בטל ברוב והוי האמצעי נעשה עבור החלק הפנימי של הסוכה
הט"ז שאחת מג' המחיצות של הכשר הסוכה כאילו לא סיכך כלל .אבל אם חמתה וצילתה שוים ולא עבור החלק החיצוני (כגון שראה שמספיקה
אפשר לעשות מיריעות ,אבל מכמה אחרונים בקרקעית הסוכה כשרה ,דידוע שהסכך מרובה לו סוכה קטנה יותר ולכן הכניס את הדופן
משמע דלא כדבריו ,אבל מחיצה רביעית לכו"ע מהאויר .ודעת בעל העיטור להיפך( ,שאם למעלה הם האמצעי יותר בפנים) ,והסכימו האחרונים שזה
כשר אפילו אם המחיצה הזו מועילה רק מדין אפשר לעשות מיריעות .והרוצה לעשות מחיצות שוים כשרה ,ואם למטה הם שוים פסולה).
מסדינים ,טוב שיחבר למחיצות קנים כל פחות סוכה שחלק ממנה חמתה מרובה מצילתה לבוד.
מג' טפחים ,שאז זה כשר מכח הקנים אע"פ וחלק אחר צילתה מרובה מחמתה ,ואם נחשב את ואם הסכך בולט לצד הפרוץ ודופן אחת
שהסדינים מתנענעים .ואף אם עושה את הקנים רק בג' כל הסוכה יחד תהיה צילתה מרובה מחמתה ,ממשיכה לשם ,מקום זה כשר אע"פ שהדופן
לדעת השו"ע כשרוב הסוכה צילתה מרובה שכנגדה היא יותר מז' טפחים ,ולא אמרינן שגילה מחיצות כשר ,ודלא כהמ"א.
מחיצה מבעלי חיים -עושים מחיצה מבעלי ומיעוט הסוכה חמתה מרובה ,כשרה ,ומותר דעתו בזה שכוונתו לעשות סוכה רק בחלק שבין
חיים ,ובלבד שקשר אותה כדי שלא תוכל לברוח לשבת גם תחת החלק שחמתו מרובה( .אבל אם שני הדפנות( ,דאם דופן אחת היא רק ז' טפחים
(והשעה"צ מסתפק אם זה עצה בעלמא וגם אם לא קשר רוב הסוכה חמתה מרובה פסולה אעפ"י שבסך פשיטא שכל מה שכנגד הדופן השניה כשר ,דזה
הסוכה כשרה כשהבהמה שם ,או שזה תקנת חכמים כדי הכל צלתה מרובה) .והרמ"א כתב שיש מחמירים הכשר סוכה לכתחילה).
שלא יבוא לידי ביטול מצות סוכה ,ובגר"א משמע שזה
תקנת חכמים) ,וכן צריך למתוח אותה למעלה שאם הסוכה גדולה ויש בה מקום ז' טפחים על ז' סיכך בשפודים הפסולים לסיכוך (כגון שהם של
בחבלים או שתהיה גבוה כ"כ באופן שגם אם טפחים שחמתו מרובה ,אין לישב באותו חלק ,ברזל שהם פסולים לכו"ע) ,אבל אין בהם כדי
תרבץ או תמות ותיפול תהיה גבוה י' טפחים .ואם אבל שאר הסוכה כשרה כיון שיש בה הכשר לפסול את הסוכה( ,והיינו שאין שם שיפוד ברוחב
יש חלל בין רגליה גבוה מג' טפחים ,צריך לגדור סוכה ,ואפשר שאם החלק שחמתו מרובה הוא ד' טפחים וגם אין כמה שיפודים מונחים באופן
שם .ואין להעמיד בהמה ביו"ט שתהיה דופן לאורך דופן שלימה ובלי דופן זו יש רק ב' דפנות שביחד הם ד' טפחים) ,אם רוחב הרווח שבין
השפודים שוה לרוחב השיפודים ונתן שם סכך בסוכה ,צ"ע על כל הסוכה.
שלישית לסוכה ,אפילו אם יקשרנה ע"י עניבה.
עד כמה הסיכוך יכול להיות עבה -לדעת השו"ע כשר ,פסול ,מפני שא"א לצמצם ולמלא את כל
מחיצה מבני אדם -יכול להעמיד את חבירו
יש לעשות את הסיכוך באופן שיראו ממנו את החלל בסכך כשר (דאם היה אפשר היה כשר
שיהיה דופן לסוכה ,ומשמע שאם נתרצה לעמוד הכוכבים הגדולים (-הנראים ביום לפני השקיעה) ,דקיימא לן פרוץ כעומד מותר) ,ונמצא שהסכך
שם אף אם אינו יודע למה חבירו העמידו שם אין ואם היה הסכך מעובה כמין בית ,אע"פ שאין הפסול מרובה על הסכך הכשר ,אבל אם הסכך
חוששים שילך ,אבל על נכרי ודאי אין לסמוך .ואם רואים מתוכה לא כוכבים גדולים ולא כוכבים הכשר רחב יותר מהשיפודים ,או שהשיפודים
מעמיד את חבירו ביום טוב ,צריך שחבירו לא ידע קטנים ואפילו אין ניצוצי השמש נראים מתוכה כשרה .נתונים שתי והסכך הכשר ערב או איפכא ,והיינו
שהוא עומד שם בשביל מחיצה (משא"כ בחול והאחרונים כתבו שלכתחילה צריך שאפילו בלילה שדחק את הסכך הכשר בין השפודים ,כשר ,מפני
יראו מתוכה גם כוכבי הלילה .וי"א שמותר לסכך שאז מתמלא כל האויר בסכך כשר ,וא"צ להניח את
מותר אפי' אם יודע) ,ואם מעמידו בדופן הרביעית
מותר גם ביו"ט ,ולא חשיב בנין ביו"ט כיון שגם בסכך עבה אע"פ שבלילה אינו רואה כוכבים ,כיון הסכך ע"ג השפודים ,מפני שא"צ שיהיה הרוב סכך כשר,
בלעדיו הסוכה כשרה ,וזה בכלל תוספת על אהל שביום יש חורים וסדקים בכמה מקומות ,והמיקל ובמחצה סגי .וכל זה בסוכה גדולה ,אבל בסוכה ז'
עראי דשרי ,ולכן מותר גם לעשות ביו"ט את כדעה זו לא הפסיד ,ובפרט כשיש לחוש שאם על ז' טפחים צריך שלא יהיה מהשיפודים ג'
הדופן הרביעית ע"י כלים ,אבל לדופן השלישית יעשה את הסכך דק יותר יכנס משם רוח וקור טפחים במקום אחד ,דבסוכה קטנה סכך פסול
ויצטער מזה .וכתב הפמ"ג שאפשר שמספיק פוסל בג' טפחים. אסור.
שרואים כוכבים רק במקום אחד בסוכה .ואם קרשי התקרה שאין עליהם מעזיבה (-טיט שהמיטה והיינו המיטה כרעי על סוכתו הסומך
מוקפת קרשים שעומדים על הקרקע ועולים מעל הסכך מעובה הרבה מאד עד שאין הגשם יכול ואבנים) ,וכ"ש אם היה מעזיבה וסילקה משם,
המיטה( .וקרשי קרקעית המיטה מחוברים לרדת לתוכה אפילו כשיורדים גשמים מרובים ,יש והוא רוצה להכשיר את קרשי התקרה לסיכוך ,די
לקרשים העומדים) ,ונתן את הסכך על אותם להחמיר ולפסול משום גזירת בית( ,ובזה כל שיש בזה שיסיר את כל המסמרים לשם סוכה (-
קרשים ,אם הקרשים גבוהים י' טפחים מעל ד' טפחים יחד חשיב סכך פסול ,ומ"מ אם נטל אח"כ פקפוק) ,והוי כאילו הניח את כל הקרשים לשם
המיטה כשרה( ,ואף שהוא מעמיד את הסכך על מקצת עובי הסכך מעליו ,א"צ לנענע את הנשאר ,אפילו אם סוכה (כ"כ הרא"ש והטור ,ורש"י והרמב"ם והרע"ב
גבי מיטה שהיא מקבלת טומאה ,פסול מקבל הניחו בבת אחת) ,ומ"מ בדיעבד כאשר א"א ליטול והאור זרוע כתבו שצריך לעקור את הקרשים
טומאה נאמר רק על הסכך ,ומ"מ לכתחילה נכון חלק מהסכך מאיזה סיבה ,יש לסמוך על ממקומם עם המסמרים ,ומשמע שצריך לנענע
את כל הקרשים) ,וכן אם נטל נסר מבין כל שני להזהר בזה ,כי יש פוסקים המחמירים בזה) ,ואם המכשירים.
נסרים (נוטל אחת מבינתיים) ונתן במקומו סכך ג' אין אם אויר, הרבה בו שיש מאד אין הקרשים גבוהים י' טפחים מעל המיטה סיכוך דק
פסולה ,כיון שקרקעית המיטה נחשבת כקרקעית טפחים אויר במקום אחד ובין הכל צילתה מרובה כשר ,הסוכה כשרה ,והיינו כשיש באמצע הסוכה שני
פסלים (-סכך כשר כשיעור ב' נסרים) ,ואין ביניהם לדופן ד' הסוכה (מפני שהיא מחוברת לדפנות) ,אבל אם מחמתה כשרה.
אמות ,דאז הסכך הכשר בשיעור הכשר סוכה מכשיר את סמך את הסכך ע"ג עמודים נפרדים שתקועים
לדפנות (בסכך פסול ,שאומרים בזה דופן עקומה) ,ואם הכשר שיעור סוכה וג' דפנות כדין ,אותו מקום הסוכה מדין דופן עקומה ,אבל אם אין באמצע שני פסלים
יש שיעור הכשר סוכה וג' דפנות במקום שיש בו סכך כשר ,והחלק החיצון פסול ,ולא אומרים דופן הרי קיימא לן שסכך פסול ד' טפחים פוסל באמצע הסוכה
כשר ,וכדלהלן. בד' טפחים .אכן הב"ח כתב שאם נותן סכך כשר בין הנסרים
עקומה אלא בסכך פסול ולא באויר .ואם האויר
ז' בסוכה ויש הסוכה באמצע שנמצא סכך פסול הוכשרו גם הנסרים לסיכוך .וכתב השו"ע שמועיל
(או סכך פסול ד' טפחים) נמצא לאורך כל הסוכה
אפילו אם הקרשים רחבים ד' טפחים ,ואין כאן
על ז' טפחים של סכך כשר ,אם הסכך הפסול רחב ואין למקום הסכך הכשר שיעור סוכה וג' דפנות,
גזירת תקרה כיון שעשה מעשה להכשיר את
ד' טפחים והוא לכל אורך הסוכה ,הסוכה פסולה כל הסוכה פסולה ,ואם הסכך הכשר שמשני צידי
התקרה לסיכוך ע"י הסרת המסמרים ונענוע,
(אם יש לה רק ג' דפנות) אפילו אם הסכך פסול רק האויר (או הסכך הפסול) מחובר בצדדים,
ונחלקו הפוסקים אם זה מועיל רק לענין פקפוק,
מדרבנן ,כיון שכל צד נחשב לסוכה בפני עצמה מצטרפים שני החלקים לשיעור הכשר סוכה,
או גם כשנוטל אחת מבינתיים ,ואם נטל שני
שאין לה אלא ב' דפנות ,אבל בפחות מד' טפחים ובכהאי גוונא מקום הסכך הכשר כשר ומקום
נסרים סמוכים כשר גם למחמירים כיון שיש בזה
כשרה ,ומותר לישן גם מתחת לסכך הפסול ,וי"א האויר (או הסכך הפסול) אין לישב תחתיו,
שיעור הכשר סוכה ויותר .וי"א שבפקפוק צריך
שאף שהסוכה כשרה בפחות מד' טפחים ,אין ובביכורי יעקב מפקפק על מה שמצרפים את שני
שלא יהיה בנסרים ד' טפחים דס"ל שהנסרים נחשבים
לישן תחת סכך פסול אלא בפחות מג' טפחים ,החלקים לשיעור הכשר סוכה .ואם האויר הוא
סכך פסול ,ונחלקו האחרונים מה הדין לשיטה זו
ויש להחמיר בזה לכתחילה .ואם בצד אחד יש ג' פחות מג' טפחים אינו פוסל ,ואף מצטרף
בנוטל אחת מבינתיים ,ואם הנסרים פחותים מד'
דפנות ושיעור סוכה ז' על ז' טפחים ,אותו צד להשלים שיעור סוכה דאמרינן לבוד והוי כסתום ,אבל
טפחים ונטל אחת מבינתיים ונתן סכך כשר
כשר אף שבאמצע יש סכך פסול בשיעור הפוסל ,אין ישנים ואוכלים תחתיו (והא דנקט שינה בכל מקום
במקומו ,מותר לכו"ע לשבת אפילו תחת הנסרים,
והצד השני פסול שהרי אין לו ג' דפנות .ואם סוף משום ששינה אסורה אפילו עראי ,משא"כ באכילה) ,אם
אפילו אם הסוכה רחבה כמה אמות ,אכן למבואר
הסכך הפסול אינו רחוק ד' אמות מהדופן שבצד האויר הוא לאורך כל הסוכה ,או שיש בו כדי
בסימן תרכ"ט שהיום אין נוהגים לסכך בנסרים
השני ,אותו צד כשר מטעם דופן עקומה ,וגם החלק לעמוד ראשו ורובו ,ובר"ן איתא ראשו או רובו וכן
השני כשר אם יש בו הכשר סוכה ,דלגבי אותו חלק לא אפילו פחותים מד' טפחים ,יש להזהר בין לענין
משמע בריטב"א ,ומשמע בגמרא שדין אין ישנים תחתיו
הוא מדאורייתא.
אומרים דופן עקומה. פקפוק בין לענין נוטל אחת מבינתיים ,אם לא
ואם הסכך הפסול נמצא בצידי הסוכה אינו בשעת הדחק.
סכך פסול ואויר הסמוכים זה לזה ואין בכל אחד
בפני עצמו שיעור הפוסל ,אינם מצטרפים זה לזה, פוסל אלא בד' אמות ,דבפחות מכך אנו רואים סוכה שדפנותיה משופעות וראשיהם נוגעים זה
ולכן סוכה שיש בה אויר ג' טפחים אפשר למעטו כאילו הכותל נעקם והסכך הפסול הוא חלק בזה (כמין צריף) ,או שהשעין את הדופן על הקיר
אפילו בסכך פסול ,וכן סכך פסול ד' טפחים אפשר
מהכותל (דופן עקומה) ,ולכן בית שנפחת חלק (סמכה לכותל) ויש לה עוד דופן כדי שיהיו לסוכה ג'
למעטו בין בקנים בין באויר .אמנם אם אין בסוכה אלא מהגג שבאמצע הבית וסיכך במקום הפחת, דפנות ,וממילא אין לה גג ,פסולה אפילו אם
ז' על ז' טפחים ,אויר וסכך פסול מצטרפים והתקרה שנשארה בין הסכך הכשר לכתלים היא הדפנות עשויות מסכך כשר ,דאין כאן לא דופן
לפסול. פחות מד' אמות ,כשרה .אמנם אין ישנים מתחת ולא גג .אבל אם היה לה גג אפילו טפח ,או אפי'
הסכך הפסול שבצדדים כל זמן שיש בו ד' היה חלל טפח למעלה( ,או שאין טפח למעלה
שני סככים פסולים שיש אויר ביניהם אם בכל טפחים ,ואפשר שגם אם שלשה טפחים הם בתוך ממש ,אבל בתוך ג' טפחים סמוך לגגה יש רוחב
אחד יש ב' טפחים והאויר הוא פחות מג' טפחים, הסוכה ועוד טפח נמצא מחוץ לסוכה ,אסור לישן טפח .מ"א) ,או שהדופן מתחילה טפח מעל
יש להסתפק אם הם מצטרפים לפסול את תחתיו .ואם הניח נסר רחב ד' טפחים בפתח הסוכה ,ונסר הקרקע ואותו טפח הוא דופן או אפי' חלל,
הסוכה ,ולכן אם אפשר לתקן יתקן ,ואם א"א זה נמצא ג' טפחים בתוך הסוכה וטפח אחד בחוץ ,ואם ננכה לשיטת השו"ע כשרה בין בכמין צריף בין בסמכה
לתקן ואין לו סוכה אחרת ישב בה ולא יברך .ואם ד' טפחים אלו אין בסוכה ז' על ז' טפחים כשיעור הכשר
לכותל ,דכל פחות משלשה כלבוד דמי והרי יש
אין בשניהם יחד ד' טפחים אלא רק בצירוף סוכה ,הסוכה פסולה .ועיין לקמן בדין אויר ,מה לה דפנות וגג ,אמנם צריך באופנים הנ"ל שיהיה
האויר ,לא אמרינן שיהא כסתום מחמת לבוד, שנתבאר שם לענין סכך פסול שאינו לאורך כל בסוכה חלל ז' על ז' טפחים בגובה י' טפחים,
דלא אמרינן לבוד להחמיר והיינו לומר שנחשב כאילו הסוכה. ומודדים את הי' טפחים ביושר ולא באלכסון.
האויר הוא כסתום בסכך פסול. ואם הסוכה אין בה אלא ז' על ז' טפחים ,ויש וכתב הרמ"א שי"א שהטפח לא יהיה אויר ,אלא
בה סכך פסול ,בין באמצע בין מן הצד בג' טפחים אם הטפח סמוך לארץ יעשה דופן טפח זקוף ,ואם
פסולה ובפחות מג' טפחים כשרה וישנים תחתיו. הטפח הוא למעלה יעשה סכך טפח שאינו
וכתב המ"א שגם בסוכה שהיא ט' ומחצה טפחים,
סימן תרל"ג סכך פסול של ג' טפחים פוסל ,כיון שבלא הסכך
משופע ,וכן במה שהובא לעיל מהמ"א שאם יש טפח
פחות מג' טפחים סמוך לגג לא מהני ,וכתב הבה"ל שראוי
הפסול אין שיעור הכשר סוכה ,ועיין בא"ר. לחוש לדעת הי"א .עוד כתב הרמ"א שצריך שהדפנות
שיעור גובה הסוכה דיני דופן עקומה -א' מהשו"ע משמע שאם שמעל גובה י' טפחים יהיו מדבר הכשר לסיכוך,
סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה ,או פחות מי' הדפנות לא מגיעות עד לסכך הפסול לא אומרים שהרי הם הסכך ,ואם כל הדפנות מדבר שמסככים
טפחים ,פסולה ,ונחלקו בגמרא מה טעם הפסול דופן עקומה (ובבה"ל מביא מקרים מצויים שצריך להזהר בו ,מותר לישן אפילו מתחת הדפנות.
בגבוהה מכ' אמה ,ויש נ"מ בין הטעמים ,ולהלכה טעם בזה) ,ויש חולקים ,ואפשר שאם הרווח ביניהם הוא כשיש פלוגתא דרבוותא אם הסוכה כשרה ,אם
הפסול הוא משום שלמעלה מכ' אמה צריך לחזק את פחות מג' טפחים לכו"ע אומרים דופן עקומה .ב'
הדפנות ,וסוכה דירת עראי בעינן .ובסימן זה יבוארו המחלוקת היא בדאורייתא אזלינן לחומרא ,ואם
פרטי הדינים בזה.
סכך פסול המונח באלכסון ,אע"פ שאורך השיפוע אין לו סוכה אחרת יאכל שם בלי ברכה ,ואם
ד' אמות ,אם בקו ישר אין ד' אמות אומרים דופן המחלוקת היא בדרבנן ,אם יש לו סוכה אחרת
סוכה שחללה יותר מכ' אמה והיינו שהסכך
עקומה ,וכן בסכך פסול שנמצא באמצע הסוכה מחשבים ראוי להחמיר ללכת לאכול שם ,ואם אין לו סוכה
מתחיל בגובה יותר מכ' אמה מקרקעיתה ,פסולה, את הד' טפחים בקו ישר ולא באלכסון .ג' סכך פסול
(דסוכה דירת עראי בעינן ,ולמעלה מכ' אמה צריך אחרת יוצא בה ידי חובתו ומברך עליה ,וצ"ע קצת.
המונח באלכסון ,והסכך הכשר אינו למעלה בסיום
לעשות כתלים חזקים כדי שלא יפלו ואז פסול אפי'
האלכסון אלא למטה ,ולפני הסכך הכשר יש קורה
אם עשה אותה עראי ,ומ"מ למטה מכ' כשרה אפילו הפסולה לסיכוך שאם נצרף אותה לסכך הפסול
אם הדפנות חזקים כעין בית ,דלא הקפיד הכתוב
אלא בשיעור שהוא מוכרח לעשותה קבע ,אמנם
יהיה ביחד ד' אמות ,אע"פ שהקורה אינה מרוחקת
ג' טפחים מהמקום שתחת הסכך הפסול אין
סימן תרל"ב
אם הסכך עצמו אינו כשר אלא כשהוא עראי ,דהיינו שלא
מצטרפים ,כיון שבגובה רחוק ממנו ג' טפחים ולא
יחבר את הסכך ע"י מסמרים) .ופסול זה הוא בין
בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה (דאין הלכה
אמרינן לבוד וחבוט רמי להחמיר. מתי סכך פסול או אויר פוסלים את
כהטעם שבגבוהה מכ' אין הצל מחמת הסכך אלא אויר במקום הסכך פוסל בג' טפחים בין בסוכה הסוכה
מחמת הדפנות ,שלפי טעם זה סוכה רחבה גדולה בין בסוכה קטנה ,בין באמצע בין מן הצד, המסכך חלק מסוכתו בסכך פסול ,או שחלק מהסוכה
כשרה) ,בין אם הדפנות מגיעות לסכך בין אם (ואויר חמור מסכך פסול מפני שההפסק בסכך אינו מסוכך כלל (-אויר) ,יש פעמים שכל הסוכה
הדפנות לא מגיעות לסכך (דאין הלכה כהטעם ניכר יותר) ,והיינו שאותו מקום שאין בו סכך, נפסלת ,ויש פעמים שהסוכה כשרה מלבד אותו מקום,
פסול ,ולענין שאר הסוכה אם יש למקום הסכך ויש פעמים שגם אותו מקום כשר ,וזה תלוי בשיעור
שבגבוהה מכ' אינו רואה שהוא יושב בצל סוכה, הסכך הפסול והאויר ,ואם זה נמצא תוך ד' אמות
שלחנו .וכן נחלקו בסוכה גדולה אם הוא יושב בסוכה אם עשאה סמוך ממש לדופן האמצעי שכנגד שלפי טעם זה כשהדפנות מגיעות לסכך הסוכה
והשלחן בבית ,דאם טעם הגזירה בסוכה קטנה הוא הפתח (ונקרא אמצעי משום שסתם סוכה יש לה כשרה) ,ואם הסכך למטה מכ' אמה ,כשרה אפי'
שמא ימשך אחר שלחנו ,א"כ גם בסוכה גדולה לא
יצא ,ואם הפסול הוא מחמת שהסוכה קטנה ,א"כ
ג' דפנות ,וצד הפתח אין בו דופן כלל) ,והאיצטבא אם הדפנות לא מגיעות לסכך.
בסוכה גדולה יצא .ולהלן יבואר באיזה אופנים הסוכה מגיעה ממש עד שתי הדפנות שבצדדים ,ויש שיעור אמה לענין זה הוא ששה טפחים
נפסלת מטעם שאין בה ז' על ז' טפחים ,ומה הדין באיצטבא שיעור סוכה ,כל הסוכה כשרה כולל מצומצמים ,והיינו שבכל טפח נכנס ד' אצבעות (אגודלים
בסוכה גדולה אם השלחן בתוך הבית. המקום שמהאיצטבא והלאה ,ומותר לאכול ולישן במקום הרחב שלהם ,באיש בינוני שאין אבריו גדולים ולא
סוכה שאין בה ז' על ז' טפחים ובכל אותו מקום יש שם. קטנים ,והוא בן ל"ה שנה או יותר) דבוקים זה לזה,
גובה י' טפחים פסולה ,וצריך שגם האורך וגם הרוחב ואם בנה את האיצטבא צמוד לאחת הדפנות דלחומרא אזלינן ,אבל לענין גובה י' טפחים גובה ,ולענין
יהיו ז' טפחים וגם הגובה יהיה בריבוע ,אבל אם בצד שבצדדים ,והיא מגיעה עד הדופן האמצעית ,אם שיהיה אורכה ורוחבה של הסוכה ,בעינן דווקא טפחים
אחד אין ז' טפחים פסולה אע"פ שהצד השני מרווחים ,שהם חצי אצבע לאמה יותר מהמצומצמים.
יש בין האיצטבא לדופן שכנגדה פחות מד' אמות,
ארוך מאד .והנה שיטת הרי"ף שמן התורה מספיק ו' על ו' מקום האיצטבא עצמו כשר ,דאמרינן דופן עקומה אם הסכך למעלה מכ' והחלל אינו אלא כ' אמה
טפחים (שזה מקום ישיבת האדם ללא שלחן) ,ורק מדרבנן בדיוק כשרה ,אף שהסכך הצמוד לכ' אמה אין בו בפני
(והיינו דווקא אם הדפנות מגיעות לסכך) ,וכן
בעינן ז' על ז' טפחים ,גזירה שמא ימשך אחר שלחנו ,אבל עצמו שיעור צילתו מרובה מחמתו אלא בצירוף כל הסכך,
לפי שאר הפוסקים מדאורייתא בעינן ז' על ז' טפחים,
המקום שבין האיצטבא לפתח כשר ,אבל המקום מפני שכל הסכך מצטרף יחד ,ואם חללה יותר מכ'
דבפחות מכאן לא חשיב דירה כלל. שבין האיצטבא לדופן שכנגדה פסול ,שהרי דנים אמה ,ויש הוצין (-ענפים קטנים עם העלים
סוכה גדולה שיש שם פינה נפרדת שאין בה ז' על כאילו הדופן מתעקמת שם וא"כ הוא יושב תחת שלהם) שיורדים למטה ,אם חמתן מרובה מצילתן
ז' טפחים ואין הפסק בינה לבין הסוכה ,כתב המ"א הדופן ,ואם יש בין האיצטבא לדופן שכנגדה ד' פסולה ,וכאן אין מצרפים את הסכך שלמעלה כיון
שאסור לשבת שם ,ודעת הדרך החיים שאם אותו מקום אמות גם מקום האיצטבא פסול. שההוצין אינם חשובים ,ולכן אפילו אם ההוצין יורדים ממש
רחב ז' טפחים ורק אינו ארוך ז' טפחים כשר ,כיון שהוא ואם בנה את האיצטבא ממש באמצע הסוכה ,אם לתוך חלל עשרים פסול ,כל זמן שהסכך שמעל ההוצין הוא
מצטרף לסוכה הגדולה ,והבה"ל סובר שהמ"א פוסל גם בזה, יש מהאיצטבא לכל צד פחות מד' אמות כשרה יותר מכ' אמה מעל הארץ ,ואם ההוצין בפני עצמם
ואין לזוז מדבריו ,אכן אין להקפיד שלא להניח את השלחן (דאמרינן דופן עקומה גם בכמה רוחות ,ולא רק צילתם מרובה מחמתם הסוכה כשרה ,אף אם
האיצטבא כשרה ,דהצד שכנגד הפתח שאין שם דופן כשר באותו קרן. ההוצין אינם בתוך כ' אמה אלא מיד אחרי כ' אמה.
מדין פסל היוצא מן הסוכה ,ואם יש לסוכה ד' דפנות ולכל סוכה גדולה מאד כשרה ,ואין הגבלה לגודל ואם הסכך היה למעלה מכ' ובא להורידו ,א"צ להורידו
צד יש פחות מד' אמות כולה כשרה אם יש באיצטבא הסוכה. ללמטה מכ' ,ודי שיהיה החלל כ' אמה.
שיעור סוכה ,דלגבי כל צד אומרים שהוא כשר מדין פסל
מצדד סוכה עגולה צריך שיהיה בה כדי לרבע ז' על ז' ושאר הדפנות נחשבים כדופן עקומה ,ובביכורי יעקב
שדווקא שני בני אדם יכולים לשבת כל אחד בצד אחר ,טפחים (ואם החוט הסובב אותה אורכו כ"ט מיעוט החלל לכ' אמה
ובאדם אחד צ"ע) ,ואפילו אם האיצטבא גבוהה יותר טפחים וב' חומשי טפח ,יש בה שיעור זה) ,ואז סוכה שחללה יותר מכ' אמה ,ובא להכשירה ע"י מיעוט
אפשר לשבת גם בצידי העיגול שאינם בתוך חללה ,צריך שיהיה המיעוט ע"י דברים שמתבטלים
מי' טפחים כשרה (ולא אמרינן שהיא רשות בפני לסוכה ,ולא דברים שמונחים שם באופן זמני ,וכדלהלן.
הריבוע אף שאין שם רוחב שבעה ,כיון שהוא שטח אחד עצמה ואין שייכות בינה לדפנות) ,ואם יש בינה
עם הריבוע ,ולא צר לו לשבת שם .וכן סוכה שיש לה ה' סוכה הגבוהה מכ' אמה שבא למעט חללה ע"י
לכותל ד' אמות פסולה אפי' גבוה י' טפחים (ולא תלית דברים נאים ,לא הוי מיעוט אפילו אם
זויות או יותר צריך שיהיה בה כדי לרבע ז' על ז' אמרינן גוד אסיק מחיצתא ע"י השפה של
טפחים. צילתם מרובה מחמתם ,כיון שאינם כשרים
האיצטבא ,דבסוכה בעינן שיהיו מחיצותיה
לסיכוך ,וי"א שגם אם הם כשרים לסיכוך לא הוי
סוכה ז' על ז' שנתן בה בגדים לנאותה בתוך גובה י' ניכרות).
מיעוט היכא שתלאם רק לנוי ולא לשם צל.
טפחים והם ממעטים אותה מהשיעור ,פסולה.
והפמ"ג מסתפק אולי הפסול הוא מדרבנן .וכתב הב"ח סוכה נמוכה הנחת כרים וכסתות או תבואה בקרקעית הסוכה
שהטעם הוא מפני שאסור ליטלם כל שבעה ,ולפ"ז אם לא הוי מיעוט אפילו אם ביטלם שם ,דבטלה
התנה שאינו בודל מהם כל בין השמשות דמותר ליטלם סוכה שחללה פחות מי' טפחים פסולה .ואם
דעתו אצל כל אדם ,ואין אדם מפסיד ממונו
אינם ממעטים ,והפמ"ג מסתפק בזה .וכתב השלטי גיבורים הסכך למעלה מי' טפחים והוצין יורדים לתוך י'
ומבטלו לקרקע .ובבה"ל דן מה הדין במצעות שמציעים
בשם ריא"ז שכלי תשמישין אינם ממעטים אפילו מן הצד, על הרצפה בבתי עשירים ,ובמאירי כתב שכרים פשוטים טפחים פסולה אע"פ שההוצין חמתם מרובה
ומהמ"א משמע דלא פסיקא ליה דבר זה. שדרך בני אדם לבטלם לישיבה על הקרקע לא הוי ביטול ,מצילתם ,דחשיב דירה סרוחה ,ומשמע מהשו"ע ועוד
ראשונים שאפילו בדיעבד פסולה ,ולאפוקי מלשון הרמב"ם משום לא פלוג.
מי שאוכל בסוכה ושלחנו בבית שמשמע לכאורה שזה רק לזהירות בעלמא כסכך שריחו רע.
תבן ועפר הוי מיעוט אם ביטלם בפה (וי"א אפי'
אבל אם נויי הסוכה או כלים שתלה בה וכדומה מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו מחוץ לסוכה בלב) לקרקע הסוכה שלא להזיזם ממקומם ,אבל
יורדים למטה מי' טפחים אינם פוסלים ,דהם ואכל ,כאילו לא אכל בסוכה ,וצריך לחזור ולאכול
בסתמא אינו מיעוט .וא"צ לנענע את הסכך לאחר
בטלים לסוכה ,ואפשר שגם נוי ממין הסוכה כגון שושנים בסוכה ,ולענין ברכת זמן באכילה שניה ,דעת הפמ"ג שיברך,
והביכורי יעקב חולק עליו .ואפילו אם היא סוכה גדולה ועשבים נאים אינם ממעטים ,כיון שתלאם לנוי. המיעוט ,אע"פ שהסוכה היתה פסולה לפני
סוכה פחות מי' טפחים שחקק בה והשלימה לי' וכולו יושב בסוכה לא יצא ,גזירה שמא ימשך אחר שמיעט את גובהה .ואסור למעט ביו"ט ,דהוי
כבונה ,ועוד שהוא מתקן ומכשיר את הסוכה ,ואם
טפחים (וה"ה אם הסכך היה עבה ונטל ממנו עד שלחנו ,וכתב הבה"ל שהשו"ע פסק בזה כדעת הרי"ף
הניח אותם לפני יו"ט ,מסתפק רעק"א אם מותר לבטלם
שיש בסוכה חלל י' טפחים) ,ויש במקום החקק והרמב"ם שגם בזה הלכה כב"ש ,אבל לשאר הפוסקים יצא
שיעור הכשר סוכה ,ואין בין החקק לדפנות ג' אם הסוכה היא גדולה .וכתב רעק"א שביושב בסוכה קטנה ביו"ט .ובסימן שנ"ח יש מחלוקת אם צריך מיעוט
פחות מז' על ז' טפחים ,ושלחנו בסוכה גדולה ,בזה הרי"ף לעולם או שמספיק לאותה שבת ,ולמקילים ,הכא
טפחים כשרה ,ויש מחמירים שלא לאכול ולישן
לקולא דאין חוששים בזה שמא ימשך ,והתוס' לחומרא כיון מספיק שיבטל לכל ימי החג ,והאחרונים נוטים
שהסוכה הקטנה היא דירה סרוחה .והבה"ל מקשה על דברי ואם חוץ לחקק בין לצד הפתח בין לצד הכתלים,
להקל בזה .ועפר שאינו עתיד לפנותו אך לא ביטלו בפה,
הרי"ף .ואם השלחן בבית והוא אוכל בסוכה מתוך ידו ולא יש בין החקק לדפנות ג' טפחים פסולה. נחלקו הראשונים האם הוי מיעוט.
מהשלחן ,כשר ,אמנם אין בסוכה ז' על ז' טפחים פסול גם
בזה.
מיעוט החלל בחלק מהסוכה ע"י
אם מקצת מהשלחן בסוכה ומקצת בתוך הבית,
מותר ,אע"פ שרוב השלחן בבית ובסוכה יש ממנו רק טפח,
איצטבא
כ"כ הח"א ,ובברכי יוסף כתב דבעינן רובו בסוכה ,ואפילו
במשהו יותר מחציו סגי.
סימן תרל"ד סוכה שחללה למעלה מכ' אמה ובא למעטה ע"י
שבונה בחלק ממנה איצטבא וכדומה ,צריך שיהיה
למקום האיצטבא הכשר סוכה בפני עצמו ,וכדלהלן.
מי שיש לו סוכה בשדה סמוך לביתו ,אסור
להוציא מביתו לסוכה דרך רה"ר או כרמלית .וכן סוכה הגבוהה מכ' אמה ובנה בה איצטבא (-בנין
סוכה פחותה מז' טפחים מאבנים או מעצים ,וה"ה פאדלאג"ע שמרצפים
שני סוכות בחצר אחת שלא עירבו עירובי חצרות סוכה שאין בה ז' על ז' טפחים ,שזה שיעור מקום
אסור לטלטל מזו לזו ,וע"י נכרי מותר. על הקרקע) ,ומראש האיצטבא עד הסכך אין יותר
שנכנס שם ראשו ורובו של אדם ושלחן טפח ,פסולה,
(כדעת בית שמאי) ,ונחלקו הראשונים אם הפסול הוא מכ' אמה ,הדין תלוי היכן עשה את האיצטבא,
מדאורייתא משום דבעינן קצת קבע ופחות מז' היא וכדלהלן:
דירה סרוחה ,או שהפסול הוא שמא ימשך אחר
מערב יו"ט מותר ,דאין איסור לעשות אהל עראי בחול
המועד .וכתב הביאור הלכה שמפשטות הסוגיה וכן
מהרמב"ם משמע שמותר לבנות סוכה בחול המועד ,ואפילו
אם האיסור מלאכה בחול המועד הוא דאורייתא מותר ,כפי
סימן תרל"ו סימן תרל"ה
שמותר לכתו בחול המועד תפילין ומזוזות לעצמו ,ובפרט
אם צריך להניחם במועד.
עשית הסוכה לשם חג לשם מה צריך לעשות את הסוכה
כתיב "חג הסוכות תעשה לך" ודרשו חז"ל שצריך סוכה ישנה והיינו שהניח את הסכך לפני שלושים סוכה שאולה או שהוא שותף בה יוצאים בה יד"ח.
לעשות את הסוכה לשם צל ,והיינו כדי שהסכך יגן יום קודם החג או אפילו בתחילת השנה כשרה,
דיני סוכה גזולה עליו מהשמש והחום .ולהלן יבואר מתי נחשב
שהסוכה נעשית לשם צל והיא כשרה ,ומתי נחשב אפי' לא הניחה לשם חג כיון שהניחה לשם צל,
כתיב "חג הסוכות תעשה לך" ללמד שאין יוצאים ידי שהסוכה לא נעשתה לשם צל והיא פסולה .ובסימן ומצוה לכתחילה לחדש בה דבר לשם החג כדי
חובה בסוכה גזולה ,אמנם דין זה נאמר רק באופן
שהישיבה בסוכה נחשב מעשה גזילה ,לאפוקי אם
הבא יבואר הדין לכתחילה לעשות את הסוכה לשם שלא יבואו להתיר אפילו אם עשאה מתחילה
לשם דירה( ,וכ"ש שבסוכות גנב"ך ורקב"ש חג.
הקרקע או המחובר לה גזול ,דקרקע אינה נגזלת,
שבזה אף שאין זה לכתחילה ואין מברכים על זה סוכה שנעשתה לצל כשרה אע"פ שלא נעשתה האמורים בסימן תרל"ה מצוה לחדש בהם דבר
משום "בוצע ברך נאץ ד' " ,מ"מ יצא בדיעבד .וכן היכא לשם מצות סוכה ,אבל סוכה שעושה אותה לשם החג) .ומספיק להניח מעט סכך טפח על
שגזל עצים ועשה מהם סוכה שחכמים תיקנו שא"צ לצניעות בעלמא ,או לדור בה כל השנה ,או לאוצר ,טפח מרובע במקום אחד (כ"כ המ"א ,ולאפוקי אם
להחזיר אלא דמיהם ,יצא .ולהלן יבוארו דינים אלו ,וכן פסולה ,ולא מועיל חידוש כל שהוא להכשירם ,וסוכה עשה אורך יותר מטפח ורוחב פחות מטפח ,והא"ר מצדד
יבואר האם מותר לעשות סוכה בקרקע של רבים ,וכן
האם מותר לקנות סכך מנכרי או שחוששים שהקרקע
העשויה לדור בה רק בימות החמה ,משמע מרש"י שהיא שזה כן מועיל) ,ואם מניח לכל אורך או רוחב הסוכה,
שממנה נקטף הסכך גזולה מישראל. אפילו אין באורך הסכך או ברחבו אלא משהו סגי. כשרה.
סוכת גנב"ך ורקב"ש -סוכת נכרים או נשים או ואם עשה את הסוכה לשם חג ,אפילו עשאה ישיבה בסוכת חבירו -המוציא את חבירו בכח
בהמה או כותיים כשרה אע"פ שאינם בני חיובא ,בתחילת השנה לאחר חג הסוכות הקודם א"צ לחדש מסוכתו וישב בה יצא ,דקרקע אינה נגזלת,
וכן סוכת רועים (שעשו סוכה בשדה לישב בתוכה בה דבר ,ובתוך ל' יום לסוכות בסתמא הסוכה ולכתחילה לא ישב בסוכת חבירו שלא מדעתו
מפני השרב ,ושומרים צאנם ,ואינם קבועים במקום נעשית לשם חג ,כיון שאז שואלים בהלכות החג( .שמא בעל הסוכה מקפיד שלא יראה את אכילתו
ובדפנות לכו"ע אין דין של סוכה ישנה וא"צ לחדש ועסקיו בלי ידיעתו) ,וכ"ש כשדעתו לגוזלה,
אחד אלא כשאכלו את המרעה סותרים סוכתם ועוברים
למקום אחר ,וכן בקייצים) או קייצים (-שומרי קציעות בהם דבר .וסוכה שצריכה חידוש ,אם יש בה ג' דפנות אין
עשית הדופן הרביעית נחשבת חידוש ,אבל אם עשה בה את וממילא אין נכון לברך עליה ,וכן לא יעשה
השטוחות בשדה לייבש) או בורגנים של שומרי
הדופן השלישית ודאי מהני ,כיון שבלעדיה לא היה יכול לכתחילה סוכה בקרקע חבירו ,אבל מותר לשבת
העיר ,או שומרי שדות ,כשרה אם נעשתה לצל אע"פ
בסוכת חבירו בשעה שאינו שם ,דניחא ליה לקיםם מצות סוכה.
שאינה דבר קבוע ,ואפילו איכא ב' ריעותות כגון
סוכה העומדת משנה לשנה צריך לחדש בה דבר לאיניש דליעבד מצוה בממוניה וודאי לא יקפיד,
רועים נכרים כשרה .וסוכות אלו כשאנו רואים
בכל שנה ,דאע"פ שנעשתה מתחילה לשם חג ,אבל אם יתכן שבעה"ב יבוא בזמן שהוא שם לא
שהם מסוככות יפה ,שאין עושים כך בשביל
יכנס שלא מדעתו .ואם נטל רשות מאשתו של צניעות ,מוכחא מילתא שנעשו לצל .וסוכת בהמה העשיה הראשונה התבטלה.
שיש שם אשפה מסריחה ,וכ"ש אם עשויה ליפנות בה בני יוצר קדירות שעושה את הקדירות בסוכה חבירו כשאינו בביתו ,נראה דמהני ,דמסתמא
פנימית ומוכרם בחיצונה ,בפנימית אינו יוצא ידי חבירו לא יקפיד על זה. אדם לפעמים ,אין להכשיר אותו המקום לסוכה.
סוכה שנעשית מאיליה פסולה מפני שלא סוכה ,שכיון שהיא דירתו של כל השנה אינו ניכר עשית סוכה ברה"ר -כתב הרמ"א שלכתחילה
נעשתה לצל ,ועל כן החוטט בגדיש ועושה בו שדר בה לשם מצוה ,ואם מגביה הסכך וחוזר אין לעשות סוכה בקרקע של רבים ,ובדיעבד יצא.
חלל לסוכה אינה סוכה ,מפני שכשהניח שם את ומניחו כשרה (וכן סוכה שעשאה לשם חג ואח"כ וכתב המ"א שאף אם תאמר שכל ישראל מוחלים,
התבואה לא עשה זאת לשם צל ,וגם אם הניחה לשם היה דר שם כל השנה ,אין מספיק להסיר את הגג ,הרי יש לנכרים חלק ברה"ר והם לא מוחלים ,ולכן
צל פסולה כיון שאין על זה שם סכך בלי חלל ,ומה אלא צריך להגביה את הסכך ולחזור ולהניחו לשם אסור לעשות סוכה ברה"ר ,ואף שבדיעבד היא
שעושה אח"כ חלל אפילו אם יכוין לשם סוכה כלפי סוכה) ,אבל חידוש בעלמא אינו מועיל כיון שכל כשרה ,מ"מ לא יברך עליה ,ואם בירך הוי ברכה
הסכך הוי תעשה ולא מן העשוי כיון שאינו עושה השנה הוא אוכל ושותה וישן שם בר"ן משמע שזה לבטלה ,והא"ר ועוד אחרונים כתבו שאין זה ברכה
שום מעשה בסכך עצמו .אמנם אם בזמן הנחת פסול מדאורייתא ,דהתורה מיעטה בית העשוי לדירה ,לבטלה ,וכן המאמר מרדכי מצדד להקל ,ובשואל
התבואה עשה שם חלל בגובה טפח (דבהכי חשיב ולרש"י אפילו אם אנו יודעים שעשאה לצל אסור עכ"פ ומשיב כתב שהרחוב שלפני הבית הוא שלו ולא
אהל) באורך ורוחב ז' טפחים (כשיעור הכשר מדרבנן ,ובחיצונה יוצא ידי חובה ,וצריך לחדש בה מיקרי רה"ר ,ובפרט כשיש להם כתב הרשאה
משר העיר לעשות עירובין וסוכות אין לפקפק סוכה) לשם צל ,וחטט בה אח"כ מעל החלל או דבר כיון שרק עשאה לשם צל ולא לשם סוכה.
בזה ,והנוהגים להקל בזה אין למחות בידם ,כי רבו מתחתיו והשלימה לגובה עשרה ,כשרה ,כיון
המתירים .ואם באנו להחמיר שלא לעשות סמוך לפתח שהסכך נעשה לשם צל ,ולענין הדפנות לא אמרינן
ביתו ,יצא קלקול גדול ,שיש שעושים את הסוכה מאחורי
תעשה ולא מן העשוי (כפי שסוכה פחותה
הבית במקום המיוחד ליפנות שם ,ומצוי שאותו מקום אינו
נקי ,ואפילו אם ירצו לנקות עכשיו לא ברור שזה מועיל ,דזה
סימן תרל"ז מעשרה שחקק בה והשלימה לעשרה כשרה),
בכלל בית הכסא ישן ,ועכ"פ צריך מדינא לבדוק את וא"צ שהחטיטה תהיה לשם סוכה ,כיון שמתחילה יש עליה
הכתלים של הבית שם ,וטוב יותר לעשות סוכה ברה"ר שם סוכה ע"י אותו טפח .וסוכה זו כשירה אע"פ שמחמת
ממש מאשר במקומות אלו.
הגדיש אין המטר יכול להכנס לתוכה ,כיון שאין לגדיש שום עשית סוכה באמצע סוכות -מי שלא עשה
דמיון לבית ,ודעת הא"ר שמדובר שנטל מקצת הגדיש סוכה לפני סוכות ,בין בשוגג בין במזיד ,יכול
סכך מעצים של נכרים -אין לקצוץ סכך
באופן שהמטר יכול להכנס לשם .אבל אם חקק גם לעשות את הסוכה בחול המועד ואפילו בסוף יום
לכתחילה מיער של נכרי אפי' מדעתו (כמבואר מצידי אותו חלל ,אותו מקום שבצדדים פסול ,השביעי( ,ובבין השמשות של סוף יום השביעי
בסימן תרמ"ט) ,דשמא הנכרי גזל את הקרקע, ואם חקק בשני הצדדים ד' אמות ונשאר בסוכה רק ב' מותר לעשותה רק ע"י נכרי ,שהרי [בחו"ל] צריך
וגזל אין עושים ממנו סוכה לכתחילה ,ואין לברך דפנות ,או שמתחילה היו שם ג' דפנות וחקק בצד אחד יותר לשבת בסוכה ביום השמיני ,והוי שבות דשבות במקום
עליו לישב בסוכה ,אלא הנכרי יקצוץ וישראל מצוה דשרי) .וכן אפשר לעבור לסוכה אחרת מד' אמות ,גם המקום שהניח בו חלל טפח מתחילה
יקנה את הסכך מהנכרי ,וכשזה יוצא מרשות באמצע סוכות ,או לאכול בסוכה אחת ולישן פסול ,דהסכך שבצדדים הוא פסול ,וסכך פסול
הקוצץ יש כאן יאוש ברשות הראשון ושינוי רשות בסוכה אחרת .וגר שנתגייר באמצע סוכות ,עושה בצדדים פוסל בארבע אמות.
ביד השני ,וכן מהני היכא שישראל קצץ ונתן סוכה לימי החג הנותרים ,ומי שנפלה סוכתו אין לעשות את הסכך לפני הדפנות והב"ח
לחבירו .ואם אינו יכול לקחת מאחר ,מותר לקצוץ באמצע סוכות ,יכול לעשותה בחול המועד ,אבל
בעצמו ,ובלבד שיטול רשות מבעל הקרקע אפילו מכשיר בדיעבד ,אבל הרבה אחרונים חולקים עליו
ביו"ט אסור להקימה ,ואפילו אם הרוח הפיל מעט וסוברים שאף בדיעבד פסול .ואם עשה רוחב
אם הוא נכרי ,ואפשר שמותר לברך על סוכה זו מהסכך אין להוסיף ביו"ט ,ועל ידי נכרי יש להתיר
במדינותינו שרוב הקרקעות שיש לנכרים ניתנו טפח מהמחיצות סמוך לסכך לאורך כל הסוכה,
אפילו אם נפל הסכך כולו .ובמאמר מרדכי מחדש מותר לסכך לפני שיעשה את שאר הדפנות ,וכמו
להם בדינא דמלכותא .ואם יש רשות בדינא שדבר שיש בו משום בנין וסתירה אסור לעשותו בחול
דמלכותא לקחת עצים מיער זה ,או שעצי היער הם המועד ,ורק לתת את הסכך ע"ג קונדסים וכדומה הקבועים
שנתבאר לגבי חוטט בגדיש.
מהם כל בין השמשות של כל הח' ימים ,או שאמר של שר העיר והוא נותן רשות לכל מי שירצה לקצוץ משם שכל הסכך אסור בהנאה ,מ"מ מותר להסיר חלק מהסכך
אני מתנה עליהם לאוכלם מתי שארצה ,לא חלה בחינם או בדמים ,או שנכרי יש לו שדות ויערות מדין ע"י נכרי ,דהוי שבות דשבות במקום מצוה.
עליהם קדושת הסוכה ומותר להסתפק מהם בכל המלכות והוא נותן רשות לישראל לקצוץ ,יכול ישראל תנאי אינו מועיל אף אם התנה איני בודל ממנה
עת שירצה אפילו כשהם תלויים ,ואם התנה רק לקוצצם בעצמו ,אבל אין לקצוץ בלי רשות הנכרי כל בין השמשות ואפי' נפלה ,כיון שבבין
על בין השמשות הראשון נאסר בבין השמשות שקיבלם מהמלכות ,כיון שגזל נכרי אסור ,ואף שהא"ר השמשות היה אסור להשתמש בה משום סותר
השאיר דינים אלו בצ"ע יש לסמוך להקל ,כיון שאפשר
השני לכל שאר הימים ,ואם התנה בסתמא איני לצרף לזה דעת ריא"ז בשלטי גיבורים ור"י שמתירים במקום אהל ,אמנם לגבי היום השמיני שאיסורו משום
בודל מהם כל בין השמשות אפשר שכלול בזה כל שאין רוב ישראל .ונכרי שגנב עצים מיער פרטי ,אף מוקצה מהני תנאי לכשיפלו.
ח' הימים .ואם התנה לאוכלם כשיפלו אינו כלום. שהבעלים לא ידע מהגניבה ,מותר לישראל לקנות ממנו את אם הוסיף דופן אחרי שכבר נשלם שיעור הכשר
העצים ,אבל אם היער שייך לממשלה ,יש לעיין אם מותר.
וכתב הרמ"א שיש מן האחרונים שכתבו שבזמן סוכה ,או שפירש שאחת הדפנות עשויה להוספה בעלמא,
הזה אין נוהגים להתנות ,משום שאין בקיאים אותה דופן אינה נאסרת ,אבל בסתמא כל הדפנות הגוזל עצים ועושה מהם סוכה אף שמדאורייתא
היטב בתנאי (והמ"ב מביא שיש מפקפקים בטעם נאסרות .והעצים הסמוכים לסוכה או חבילות הסוכה פסולה ,מפני שצריך לסתור את הסוכה
זה ,שהרי לשון התנאי מפורש בגמרא) ,וכן נוהגים שזרק על הסכך מותרים ,ועיין פרטי דין זה בסימן ולהחזיר את העצים לבעלים ,מ"מ אחרי שרבנן
בנוי התלוי בסכך ,אבל בנוי שנותנים בדפנות כגון תקי"ח. תיקנו כדי שירצו לעשות תשובה שא"צ אלא
סדינים המצויירים נוהגים לטלטלם מפני הגשמים אין נ"מ אם הסוכה חדשה או שהיא ישנה אך לשלם את שווי העצים (והפקר בי"ד הפקר),
אפילו בלי תנאי ,מפני שי"א שאין איסור אפילו סיככוה לשם חג ,אבל היושב בסוכת רועים ממילא אע"פ שלא חיברם ולא שינה בהם כלום
בדפנות עצמם ,ומ"מ טוב להתנות עליהם .וכתב וכדומה מותר ,דלא נתקדש מחמת שנכנס לשם יצא ויכול לברך עליה ,אא"כ אינו רוצה לשלם את
המ"ב שהרבה אחרונים השיגו על זה ודעתם שנוי דמי העצים .ואם הוא אומר לנגזל שיחזירם לו בעין אחרי
ואוכל שם פתו ,אמנם אם הזמינה מתחילה לשם
סוכות ,מסתבר שלא יצא .ואם אומר שישלם לו אלא
סוכה אסור מדינא אם לא התנה ,ובט"ז מיקל סוכת החג ,או שבזמן שישב בה היתה דעתו שדוחהו מיום ליום יצא ,כיון שהוא מן השבים .והא דאסרינן
בסדינים המצויירים כשיש חשש גנבים ,דאנן לשבת בה כל ימי החג ,אסורה .ועיין שעה"צ (סק"ג) סוכה גזולה ,זה שייך בין לענין הסכך בין לענין הדפנות ,ולכן
סהדי שלא תלאם על דעת שיהיו שם תמיד, מה הדין בעשויה לצל אבל הוא יושב בה בסוכות כמה ימים. הלוקח קרשים לדפנות ללא רשות אפילו ע"מ להחזירם
ולדבריו מותר להסירם גם שלא בזמן הגשם ,ומ"מ טוב מתי חל האיסור -אין האיסור אלא כשישב פעם אחרי סוכות לא יצא ,כיון שעכשיו זה גזילה ,ואסור לברך על
להתנות. סוכה כזו .והשואל מחבירו קורות כדי להעמיד עליהם את
אחת בסוכה ,אבל הזמנה גרידא אינה אוסרת,
הסכך ,והשאילם לאחר ,והשואל השני לא ישלם עליהם ,י"ל
אין לפסוע על עצי הסוכה אפילו אחרי סוכות, אפילו אם עשאה לשם סוכה .וכל זה לענין האיסור שמחמת
שאינו יוצא בזה ידי חובתו ,ואפילו לפוסקים דס"ל שאין
מפני שהם תשמישי מצוה כמו ציצית ולולב ,ועל קדושת החג שחלה על הסוכה ,אבל האיסור שמחמת
מקפידים על מעמיד בסכך פסול ,אפשר דבגזל חמיר טפי.
סתירת אהל אסור ביו"ט בכל גווני ,ובחול המועד מותר.
כן יש למחות ביד הזורקים אותם במקום שרבים ועיין בה"ל (ד"ה דהזמנה) שדן שאם הזמנה לא מספיקה, הגוזל סוכה העשויה בראש הספינה או העגלה ,או
רגילים לפסוע עליהם אפילו אינו מקום אשפה. א"כ אפילו אם ישב בה אחר שקידש היום לא תיאסר מחמת ע"ג קרקע אם אינה מחוברת לקרקע וכ"ש אם היא על
המסכך בהדס מותר להריח בו ,דלא הוקצה אלא קדושת החג אלא לשעה שישב בה ,כיון דלא איתקצאי בין גלגלים ,וישב בה לא יצא ,שכיון שאינה מחוברת
משימוש והבערה כשאר עצים ,ויש אוסרים, לקרקע הרי היא נגזלת ,וכיון שלא טרח בה השמשות .וסוכה שישב בה בשנה שעברה ,אינה
והט"ז והדרך החיים פסקו כדעה הראשונה ,ואם אסורה עד שישב בה בשנה זו ,כ"כ המ"א ,ויש לבנותה אין כאן תקנת השבים וחייב להחזירה
תלה את ההדס לנוי אסור להריח בו ,ולדעת הט"ז כל מאחרונים שמפקפקים בזה ,וטוב להחמיר. כמות שהיא .ומשמע במ"א שגם אחרים שישבו
זמן שאינו נוטל את ההדס משם מותר אף בתלה לנוי. עד מתי הסוכה אסורה -גם ביום השמיני אסור בה לא יצאו ידי חובה ,והמ"ב נשאר בזה בצ"ע.
התולה אתרוג בסוכה לנוי מותר להריח בו לכו"ע. כיון שבבין השמשות של סיום היום השביעי הבונה סוכה בקרקע חבירו ,והבעלים של הקרקע
היתה אסורה ,ולבני חו"ל אסור גם ביום התשיעי, הוציאו ממנה וישבו בה ,לא יצאו ידי חובה ,אף אם
עוד מדיני נוי הסוכה שהרי ביום השמיני עדיין חייבין לאכול בסוכה, הבעלים השאיל לו גם את המקום.
מי שדעתו להסיר נוי הסוכה ביו"ט מפני הגשמים ואם חל שבת אחר יו"ט נוהגים שלא להשתמש
והגנבים ,יזהר שלא לקשור בקשר גמור ,שהרי גם בשבת ,דהוי כמכין מיו"ט לשבת.
אסור להתיר ביו"ט ,אלא יענוב.
אין לעשות דפנות הסוכה מיריעות שעטנז ,וכן לא איסור שימוש בנוי הסוכה סימן תרל"ח
יתלה שעטנז לנוי ,אא"כ הם גבוהים מתשמיש אוכלין ומשקין שתולים בסוכה בדפנות או בסכך
אדם. כדי לנאותה ,אסור להסתפק מהם כל שמונת ימי איסור שימוש בדפנות או בסכך
אסור לחקוק פסוק "בסכת תשבו" על דלעת החג משום ביזוי מצוה ,ואפילו נפלו אסורים,
תשמישי מצוה אסור להשתמש בהם שימוש אחר כל
וכדומה ולתלותו בסוכה ,מפני שזה יבוא לידי דמיגו שהוקצו לבין השמשות הוקצו לכל החג, זמן שהם עומדים למצוה ,משום ביזוי מצוה ,ועל כן כל
בזיון ,וגם אסור לכתוב פסוקים מן התורה כשאין דכיומא אריכתא דמו לענין זה ,ואם תלאם אחרי בין דבר המשמש להכשר או לנוי הסוכה אסור להשתמש
זה ספר שלם ,ואף שנוהגים התר בדבר היינו כדי השמשות מתחיל האיסור מבין השמשות הבא ,ובשבת בו שימוש אחר ,ובדפנות הסוכה ובסכך מלבד הדין
ויו"ט אסורים בטלטול אפילו אם נפלו משום הכללי של תשמישי מצוה יש ילפותא מיוחדת
להתלמד אבל שלא לצורך אסור.
שהוקצו למצותם (אפילו לדעת המתירים מוקצה לאוסרם ,וכן יש לאסור דבר שנאסר בתחילת החג אף
שכבר אינו משמש לסוכה ,משום מיגו דאתקצאי.
ביו"ט כמבואר בסימן תצ"ה) ,ואם נפלו על השלחן ולהלן יבוארו פרטי האיסור ,וכן יבואר אם מועיל תנאי
וא"א לאכול כך ,י"א שמותר לטלטלם כיון שזה לצורך אוכל להתיר או לא.
סימן תרל"ט נפש ,והפמ"ג מסיק שאם אפשר יטלטלם טלטול מן הצד,
אסור להשתמש בימי הסוכות בדפנות או בסכך ,וכתב הבה"ל שאם הרבה קיסמים נושרים על השלחן אפשר
סוג שימוש המבטל את השימוש בהם לשם סוכה ,שגם בשבת מותר לטלטל אם נמאס מזה ,כדין גרף של רעי.
אבל בחול המועד לא שייך איסור טלטול ומותר דכתיב "חג הסוכות שבעת ימים לד' " ,כשם שחל
מי שיכול לעשות סוכה רק מעבר לנהר ,יש
להחזירם אם נפלו .ואם תלה אתרוג לנוי מותר לטלטלו שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על
מקילים לעבור לשם בספינה קטנה ע"י נכרי ,אבל בחול המועד ולצאת בו ידי חובה ,ומותר אף למוכרו. הסוכה ,אמנם תשמיש שאינו מבטל את שימוש
הרבה מחמירים בזה.
אם יודע שהילדים יאכלו ממה שתולה לנוי סוכה הסוכה ,כגון להשען עליה או להניח עליה דברים
דיני ישיבת הסוכה מוטב שלא לתלות ,מפני שיבואו לידי חילול שבת מותר ,כיון שעדיין קדושתה עליה.
כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים" ודרשו חכמים יכול בניתוק החוטים ,וגם האכילה אסורה ,אכן אם פרטי האיסור -א' אפילו אם עשה סוכה אחרת
"תשבו" כעין תדורו ,והיינו שיעשה את הסוכה למקום לתלות בגובה שהילדים לא מגיעים לשם או שאין ואינו צריך לראשונה אסור .ב' אפילו אם הסוכה
מגוריו העיקרי ,ולא יעשה מחוץ לסוכה דברים שדרך לו ילדים ,מצוה לתלות נוי סוכה ,וכ"כ השל"ה נפלה אסור להשתמש בה י"א מדאורייתא וי"א
לעשותם רק בביתו .ולהלן יבוארו מה חייבים לעשות שראוי ליפות את הסוכה בקרמין ובסדינים
בסוכה ,ומה מותר לעשות מחוץ לסוכה ,ודיני כבוד מדרבנן .ג' אסור ליטול מהדפנות או מהסכך
הסוכה.
ולתלות בה פירות חשובים. אפילו קיסם לחצוץ בו שיניו .ד' אם הוסיף בסכך עד
אם התנה בשעה שתלה את נויי הסוכה או לפני מצות ישיבה בסוכה היינו שיהיה אוכל ושותה
שאין גשמים יורדים לתוכה שי"א שזה פוסל את הסוכה ,אף
השקיעה סמוך לבין השמשות ואמר איני בודל וישן ומטייל ומדבר עם חבירו ודר בסוכה כל ז'
אחרונים שמי שאינו יכול לישן בסוכה עם אשתו הימים בין ביום בין בלילה ,כדרך שהוא דר בביתו מותר ,אבל תבשיל העשוי מה' מיני דגן ,לדעת
לא יבטל זמן עונה ול"ט ,ואינו חייב לחזור לסוכתו בשאר ימות השנה .ועיין בסימן תרס"ח מה הדין השו"ע אם קובע עליו ,והיינו שאוכלו בחבורה או
לאחר תשה"מ אלא ישן בביתו עד עמוד השחר. בשיעור חשוב שקובע סעודתו בזה (וכתב המאמר בחו"ל ביום השמיני.
בליל יו"ט ראשון חובה לאכול בסוכה לפחות ראוי לדבר בסוכה רק דיבורי קדושה ותורה ,מרדכי שהדבר תלוי בו ,אע"פ שאין דרך בני אדם לקבוע
כזית פת ,ואע"פ שבשאר הימים אין חייבים ולמעט מלדבר בה דברי חול ,מפני שקדושתה סעודה על שיעור זה) ,צריך סוכה מדינא ויברך לישב
לאכול בסוכה אא"כ אוכל יותר מכביצה פת, גדולה מאד ,וכ"ש שיהיה זהיר מלדבר שם לשון בסוכה ,ודעת המ"א שדינו ממש כמו פת שכבר
אפילו בשבת ויו"ט שחייבים לאכול כזית פת (ולא הרע ורכילות ושאר דיבורים האסורים ,ומ"מ כשהוא במעט יותר מכביצה חייב בסוכה ,אכן דעת
בעינן יותר מכביצה אלא למצוה בעלמא ,ובדיעבד צריך לדבר מענייני עסק לא יצא מהסוכה ,כדי שלא יפסיד האחרונים שלא לברך לישב בסוכה בלא קביעות
סגי בכזית) ,מ"מ בליל יו"ט ראשון של סוכות סעודה .והסכימו כמה אחרונים שנכון להחמיר המצוה לשבת בסוכה.
אסור לאכול מחוץ לסוכה אפילו כזית ,ומשו"ה קביעת דירתו בסוכה -כל ז' הימים אדם עושה שלא לקבוע סעודה לאכילת בשר ודגים וגבינה
אם אכל כזית בסוכה יצא יד"ח ומברך עליו לישב ביתו עראי וסוכתו קבע ,ויכניס לסוכה את הכלים מחוץ לסוכה ומ"מ אף בקביעות לא יברך ,אבל שלא
בקביעות אין להחמיר כלל .והח"א מחמיר בזה גם והמצעים הנאים.
בסוכה ,אמנם אם יש לו יותר בודאי נכון שיאכל
לענין פירות בקביעות ,והמ"ב לא העתיקו מפני שבדרך
יותר מכביצה ,די"א שזה השיעור( ,ואם כבר קיים החיים ובשע"ת בשם הגינת ורדים מקילים בזה. יכניס - הסוכה וכבוד לסוכה הכנסת כלים
מצות אכילה בסוכה ,יכול לאכול כביצה מחוץ לסוכה). לסוכה כלי שתיה כגון אשישות וכוסות ,אפילו אם
הם מחרס ואפילו לאחר השתיה ,אבל כלי אכילה שתיה מחוץ לסוכה -מותר לשתות מים מחוץ וצריך לאכול את הכזית בכדי אכילת פרס ,ולא
לאחר האכילה כגון קערות וקדירות יניח מחוץ לסוכה ,ולענין יין דעת הרמ"א שדינו כפירות יאכל מיני תרגימא או פת כיסנין אלא פת גמורה,
לסוכה (ומ"מ אם הכניסם לסוכה או שעשה שאפילו בקבע סעודה עליו אינו חייב בסוכה ,מפני שזה ספק דאורייתא ,וכן לא יאכל עד שיהיה
בסוכה תשמיש בזוי ,אין הסוכה נפסלת בכך ,ומ"מ וכמה אחרונים מפקפקים בזה ודעתם שאם שותה ודאי לילה ,ואם אכל בבין השמשות יחזור ויאכל
נכון לכתחילה להחמיר בזה משום שיש פוסלים) ,ויש יין בקביעות חייב בסוכה ,ובפרט אם קבעו לשתות משתחשך אך לא יחזור לברך לישב בסוכה ,ובלילה
מחמירים שלא להכניס קדירה אף קודם אכילה ,בחבורה בודאי הוי קבע גמור ,ומ"מ לענין ברכה השני בחו"ל יכול לאכול בבין השמשות( ,וע"ע בה"ל אם
הסכימו כמה אחרונים שלא לברך .וראוי ונכון יכול לעשות קידוש מבעוד יום קצת על היין ,והמוציא
והעולם נזהרים בזה ,ומי שדרכו בכל השנה לערות
לכתחילה שלא לשתות בקבע אפילו שאר משקין ולישב בסוכה בלילה) .ויאכל לפני חצות ,ובדיעבד אם
מהקדירה לקערה בבית החיצון בודאי צריך להזהר
כמו מי דבש ושיכר אלא בתוך הסעודה ,או לא אכל לפני חצות יאכל אחרי חצות ,אך לא יברך
בזה ,ומ"מ מי שאין לו כלי והוא צריך לאכול מן
שעכ"פ יאכל מתחילה פת יותר מכביצה ,או שאר אז לישב בסוכה אא"כ אוכל יותר מכביצה .וכתב
הקדירה מותר להכניסה .ואין להכניס לסוכה כלים
תבשיל העשוי מה' מינים אם קובע סעודתו על הרמ"א שלא יאכל בערב יו"ט מחצות ואילך כדי
שמשהים בהם קמח ועריבות שלשים בהם וכלים
זה ,ויברך לישב בסוכה ,ויוצא לכל הדעות .שיאכל בסוכה לתאבון ,והאחרונים הסכימו שרק
של בשמים שאין דרך להחזיק בדירתו אלא בבית
ובשעה"צ (ס"ק ל"ג) מביא מחלוקת מה הדין לענין קפה) .מתחילת שעה רביעית שאחרי חצות אסור,
החיצון ,וכן כד או דלי ששואבים בו מים מהנהר
והא דאיתא בגמרא אוכלים ושותים בסוכה ,היינו לאחר ובסימן תע"א מבואר פרטי הדינים בזה.
אחרי ששתה מהם ,וכן כל דבר שאין דרכו להיות האכילה שדרך לשתות צריך לשתות בסוכה מפני שזה נכלל
בחדר המגורים שלו .ואין לעשות בסוכה שום בסעודה ,ואפשר לפי זה שגם מים בתוך הסעודה אין כדאי לדעת הגר"א שבפסח מצוה לאכול מצה כל ז' ימי
הפסח ,אלא שהמצות עשה היא רק בערב ואח"כ תשמיש בזוי כגון שטיפת קערות ,כדי שלא יהיו לשתות מחוץ לסוכה ,וצ"ע.
המצוות בזויות עליו ,ובשטיפת כוסות ליכא מי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו אינו אלא מצוה בעלמא ,אפשר דה"ה בסוכות
מצוה לכתחילה לאכול פת כל ז' ימים ולברך לישב קפידא ,ואסור להשתין בסוכה אפילו בכלי ,אע"פ מים וכ"ש פת דרך עראי ,הרי זה משובח.
שעושה כן בביתו ותשה"מ מותר בסוכה ,דאינו תשמיש ברכת לישב בסוכה על פת הבאה בכיסנין -בסוכה.
האוכל פת הבאה בכיסנין יחד עם קפה או בלי לימוד תורה בסוכה -כל ז' הימים לומד בתוך בזוי ,דהוא בכלל תשבו כעין תדורו ,וגם הוא קיום מצוה.
הכנסת מנורה לסוכה -אם הסוכה גדולה יכניס קפה אבל קבע עליו סעודה ,אף שאינו מברך הסוכה ,וכשמבין ומדקדק במה שלומד ויותר טוב
את המנורה לסוכה ,אמנם המנהג שלא להכניס נר המוציא כיון שאוכל פחות משיעור שדרך לקבוע לו ללמוד בבית ,יכול ללמוד בבית ,והכל לפי הענין
של חרס לסוכה ,וכן מקידה של חרס ואפילו עליו סעודה ,צריך לאכול זאת בסוכה ולברך לישב היכן דעתו מיושבת יותר ,ואם יש לו טורח להביא
חדשה אין כדאי כ"כ להכניסה לסוכה ,ואם היא בסוכה .ואם לא קבע סעודה אבל אכל יותר לסוכה את כל הספרים אפשר דפטור ,אכן אם יש
מצופה בקוניא מותר כמו כלי זכוכית .ואם הסוכה מכביצה ,יש דעות בין האחרונים אם צריך לברך לו מקום להניחם שם בכל ימי החג חייב ,דאין זה
קטנה והיינו בשיעור שיש חשש שהנר יגרום לישב בסוכה ,ובשערי תשובה כתב שאם אוכל טורח.
לשריפה צריך להניח את המנורה מחוץ לסוכה כגון זאת בשבת ויו"ט בבוקר אחרי הקידוש במקום תפילה בסוכה -המתפלל יתפלל בסוכה או בבית
בחלון הבית הצמוד לסוכה ,אפילו אם היא מזהב ,גזירה לאכול סעודה לכו"ע יכול לברך ,ובחול אין כדאי במקום שיש לו יותר מנוחה להתפלל בכונה ,ואם
שמא יפחד ויצא מן הסוכה ,וי"א שחששו חכמים שהסוכה לברך דספק ברכות להקל ,אכן מנהג העולם לברך יש בית הכנסת בעירו ילך לבית הכנסת ,שהרי בכל
תישרף ותתבטל מצות סוכה .ואם מטבעו הוא מצטער גם בחול ,וכדי להנצל מחשש ברכה לבטלה יראה השנה מניח ביתו ומתפלל בבית הכנסת.
לאכול שלא במקום הנר יש להקל להכניס את הנר שלא לצאת מיד אחרי אכילתו אלא ישאר לשבת הבדלה יעשה בסוכה כמו שעושה בביתו בכל
השנה ,ומי שרגיל כל השנה לשמוע הבדלה בבית הכנסת, לעששית או למנורה ולהכניסם לסוכה ,אם לא שם זמן מה ,ויכוין בברכתו על האכילה והישיבה.
שהסוכה נמוכה מאד ויש חשש שהאש תתקרב פטור משינה בסוכה מחמת צינה או מחמת יכול לעשות כך גם בסוכות.
שאינו יכול להיות שם עם אשתו -כתב הרמ"א לסכך.
פטור מצטער בירידת גשם וכדומה שינה מחוץ לסוכה -אסור לישן מחוץ לסוכה שמה שנוהגים שאין ישנים בסוכה אלא רק
המצטער בישיבתו בסוכה פטור מן הסוכה ,ועל כן אם אפילו שינת עראי ,דלפעמים זה מספיק לאדם המדקדקים במצוות ,י"א משום צינה ,דיש צער
יורד גשם מותר לצאת מהסוכה ולאכול ולישן בבית, והוי ליה קבע ,ואפילו להניח ראשו בין ברכיו שודאי לא לישן במקומות הקרים( ,ומי שאין לו כרים
ולהלן יבואר מתי יכול לצאת מן הסוכה מחמת גשם,
מתי צריך לחזור לסוכה לאחר הפסקת הגשם ,ומה ישתקע בשינה אסור .ואפשר שפחות מכדי הילוך וכסתות כראוי ויש צינה אין לו להחמיר לישן
יעשה בלילה הראשון אם יורד גשם .ובסימן תר"מ מאה אמה אף עראי לא חשיב .ומי שנאנס וישן בסוכה) ,והרמ"א מבאר המנהג שמצות סוכה היא
יבוארו עוד מדיני מצטער. מחוץ לסוכה ,צריך ללכת לסוכה מיד כשיתעורר .איש ואשתו כדרך שהוא דר בביתו כל השנה,
אכילה מחוץ לסוכה -מותר לאכול אכילת עראי ובמקום שאינו יכול לישן עם אשתו כגון שאין פטור מצטער -אם יש בסוכה שרב או יתושים
מחוץ לסוכה ,ואפילו תלמיד חכם אם רוצה שלא להחמיר להם סוכה מיוחדת פטור ,וטוב להחמיר להיות והאדם מצטער מכך יכול ללכת לביתו .וכן אם
על עצמו רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצוות ,שם עם אשתו כמו בביתו אם אפשר שתהיה לו המאכל מתקלקל מחמת השרב או היתושים ,או
ואכילת עראי היינו כביצה פת( ,אבל מעט יותר סוכה מיוחדת .עכ"ד .וכתב המ"ב שהגר"א והמ"א שקר מאד והמאכלים השמנים נקרשים לפניו או
מכביצה חשיב קבע אפילו אם אכלו דרך עראי) ,וכן מותר סוברים שגם מי שאינו יכול לישן בסוכה עם שהאדם עצמו מצטער מכך ,יכול לאכול בבית ,אמנם
לטעום את התבשיל מחוץ לסוכה אפילו כמה אשתו חייב בסוכה ,והמ"א מלמד זכות על העולם לפני שהגיע לאכילת המאכלים הנקרשים צריך לאכול
פעמים ואפי' לבלוע ,ומותר לשתות מים או דחשיב מצטער כשאינו יכול להיות שם עם בסוכה ,וא"צ לחזור עד שיגמור סעודתו ,אפילו אם
לאכול פירות מחוץ לסוכה ,ואפילו לקבוע על אשתו ,אמנם לפי זה אם אינו מצטער כגון שלא אוכל אח"כ מאכלים שאינם נקרשים ,אמנם אם
פירות או בשר ודגים וגבינה ושאר מיני מאכל בזמן עונה חייב לישן בסוכה .ומשמע מכמה יכול לסדר בלא טורח גדול שהמאכל לא יקרש,
שמתחילה ישב לאכול בביתו מחמת הגשמים ,אין ואוכל שם ,ועיין בשער הציון שדן האם ביוצא באמצע כגון להניחו בתוך קערה עם מים חמים ,צריך
מחייבים אותו לחזור לסוכה עד שיגמור סעודתו ,שלחנו להתפלל מנחה או מעריב ובדעתו לחזור מיד לסוכתו לעשות כך ואינו פטור מסוכה .ואם מנשבת רוח
וי"א שלא מספיק שישב לאכול ,ודווקא כשהתחיל לאכול צריך לחזור ולברך) ,אבל אם יצא לעשות צרכיו או לתוך הסוכה ועי"ז נושרים קיסמים מהסכך לתוך
אין חייב לחזור לסוכה .ואם הלך לישן בביתו מחמת להביא איזה דבר לסוכה והיה בדעתו לחזור מיד המאכל ,אם הוא איסטניס שאנינא דעתיה יכול
הגשמים ,או שמתחילה נשאר לישן בביתו מחמת א"צ לחזור ולברך אפי' בשעת אכילה שני' ,ולפי זה לצאת מן הסוכה ,ומשמע שאם אין דעתו אנינא אסור,
הגשמים ,א"צ לחזור אם כבר שכב (ואפילו אם שכב אפילו אם עשה כך כל ז' הימים מברך רק פעם אחת .וי"א וצ"ע למה לא נחשב מצטער במה שצריך להוציא את
בבגדיו י"ל שא"צ לקום וללכת לסוכה .פמ"ג .אכן במחצית שכיון שיצא בין האכילות אפי' ע"ד לחזור מיד, הקיסמים מהמאכל ,ואולי דווקא כשנושרים מעט קיסמים
השקל מסתפק בזה ,וכן בבכורי יעקב מפקפק בזה) ,צריך לברך על האכילה השניה. צריך שתהא אנינא דעתיה.
ואפילו אם התעורר א"צ לחזור לסוכה בלילה ,ואם מתי יצא מן הסוכה מחמת הגשמים -ירדו
מי שהולך לסוכת חבירו באמצע האכילה,
עדיין לא שכב צריך לחזור לסוכה (מ"א) ,ובבגדי גשמים יכול לפנות את הסוכה אם ירדו בשיעור
לדעת המ"א ההליכה היא הפסק ,ואם אוכל שם ישע ובמאמר מרדכי מסתפקים בזה ,דשמא אחרי
דבר שאסור לאכול מחוץ לסוכה צריך לחזור שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל ,ואפילו תבשיל
שטרח להכניס את הכרים והכסתות לא הטריחוהו של פול שמתקלקל מהר ע"י מעט מים ,ואף אם
ולברך ,אע"פ שהיה בדעתו מתחילה ללכת לשם לחזור ולהעלותם ,ואם פשט בגדיו ,כתב הפמ"ג שגם
ולחזור מיד ,אבל דעת כמה אחרונים (בסימן ח') אין לפניו תבשיל ישער בשיעור זה ,ומי שאינו בקי
למ"א י"ל שא"צ לחזור לסוכה ,ובבכורי יעקב מסתפק גם בשיעור זה ישער מתי היה יוצא מהבית אם היו
שהליכה אינה הפסק ,וא"כ אם היה בדעתו ללכת בזה .וכן השוכב בסוכה וסגר את גג הסוכה מחמת
א"צ לברך ,וספק ברכות להקל .ובבית מאיר משמע יורדים גשמים ,ואם הטיפות לא יורדות במקום
הגשמים ,א"צ לעלות על הסכך ולפתוח את הגג, שהוא יושב שם ,צריך לאכול בסוכה עד שירדו
שאף אם מתחילה לא היה בדעתו ללכת לשם א"צ לברך ,אך
אכן אם יכול לפתוח את הגג מתוך הסוכה צריך עליו ועל שולחנו ,ואפשר שיכול לברך לישב
כיון שיש עוד דעות בזה אין כדאי לצאת באמצע הסעודה.
ודעת החיי אדם שבסוכת חבירו צריך לברך לכו"ע אע"פ לפותחו ,דאין זה אלא מעט טירחה ולא חשיב בסוכה ,אך אם הוא איסטניס ומצטער בזה יכול
שאינו אוכל שם ,כיון שאין דרך לקבוע שם סעודה( ,ודלא מצטער ,ואם הוא באמצע סעודה אפשר שצריך גם לעלות
לצאת ועכ"פ לא יברך .ולענין שינה א"צ לשער
כמו שנפסק במ"ב כדעת הגר"ז) אמנם כל זה דווקא על הסכך .ואם עלה עמוד השחר והתעורר משנתו בכדי שיתקלקל התבשיל ,דבגשמים מועטים זה
כשרוצה לשבת שם ,אבל בנכנס לגבות חובו וכדומה שאין מעצמו צריך לחזור לסוכה ,וא"צ להעירו ,וגם הוא
לו נ"מ אם זה סוכה בית או חוץ ,לכו"ע א"צ לברך. צער לישן שם.
לא צריך לבקש מאחרים שיעירוהו.
אם שכח לברך לישב בסוכה עד שהתחיל לאכול, ירדו גשמים בלילה הראשון ,דעת הרמ"א
כל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם אינו שצריך לאכול כזית אף אם יורדים גשמים ,דס"ל
יברך אפילו אחרי ברכת המזון ,מפני שגם הישיבה
מקבל שכר ואינו אלא הדיוט ,וההולך לסוכה שבלילה הראשון גם מצטער חייב בסוכה .ויקדש
היא מצוה ,ואם עדיין לא בירך ברכת המזון יברך
כשיורד גשם ומברך לישב בסוכה הוי ברכה בסוכה ויברך שהחיינו ויאכל כזית בסוכה ,ואת
ויאכל מעט.
לבטלה אפילו אם אוכל שם אכילת קבע ,ודווקא
מי שקידש בלילה הראשון של סוכות והתחיל שאר הסעודה יאכל בביתו( ,וזה עדיף מאשר
במצטער שיש בו צד איסור של חילול יו"ט ,ואפילו בחול
לאכול ואח"כ ראה שהגג שמעל הסוכה היה סגור, המועד חייב לכבדו ,אבל אם אינו מצטער רשאי להחמיר. לקדש ולברך שהחיינו ולאכול בבית ובסיום
יאכל שוב כזית ויברך לישב בסוכה ,אבל לא יחזור ומי שפטור מחמת טירחה לחזור לסוכה ,כגון שיצא מחמת הסעודה לאכול כזית בסוכה ,מפני שאז יצטרך
על הקידוש וברכת שהחיינו. הגשמים והם פסקו ,מקבל שכר אם חוזר ,וכ"ש שמקיים לחזור ולברך שהחיינו) .וי"א שאפילו בלילה
בזה מצות ישיבה בסוכה .וכשיוצא מן הסוכה מכח הראשון מצטער פטור ,ועל כן הכריעו כמה
הגשמים לא יבעט ויצא ,אלא יצא כנכנע ,כעבד אחרונים שאף שמחויב לאכול בסוכה מחמת ספק
סימן תר"מ שמוזג כוס לרבו ושפכו על פניו. לא יברך לישב בסוכה ,דספק ברכות להקל ,עוד
כתבו שראוי להמתין עד חצות הלילה פן יעבור
ברכת לישב בסוכה הגשם שאז יוכל לברך ולאכול ולקיים את המצוה
מי חייב בסוכה מעיקר הדין כל הנכנס לסוכה ושוהה בה מברך ברכת לכו"ע ,ולא ימתין יותר מחצות ,דגם זמן אכילת סעודה
המצוות על ישיבת הסוכה ,אמנם המנהג לברך על נשים פטורות מן הסוכה מפני שזו מצות עשה ראשונה לכתחילה הוא עד חצות .ואם הוא מצטער ברעב או
האכילה שהיא עיקר דירתו של אדם ולפטור את שאר בשינה ע"י המתנתו אין לו להמתין ,ואם יש אצלו אורחים
הדברים שעושה בסוכה ,ולהלן יבוארו פרטי הדינים שהזמן גרמא ,וכן עבד דינו כאשה .וכתב המ"ב
עניים אפשר שיש איסור להמתין .ויש אחרונים שכתבו
שאם הם רוצות לשבת בסוכה נהגו לברך ,אבל בזה.
שאין להמתין כ"כ מלאכול הוא ובני ביתו ,דאין
מתי מברכים לישב בסוכה -י"א שמברכים אחרים לא יברכו בשבילן אפילו אינן יודעות לברך
מניעת שמחת יו"ט יותר מזה ,אלא ימתין כשעה
ברכת לישב בסוכה בכל ישיבה בסוכה ,כיון שגם בעצמן ,אא"כ אותם אחרים מברכים בשביל
או שתים ,ואם לא פסקו יעשה קידוש בסוכה
הישיבה והעמידה בסוכה היא מצוה ,ולדבריהם עצמם .ומי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב
ויאכל בביתו כנ"ל .ואם פסקו הגשמים צריך לחזור
אם יצא יציאה גמורה לעשות ענייניו (לאפוקי אם בסוכה.
ולאכול מעט יותר מכביצה בסוכה ולברך לישב
יצא לעשות צרכיו או להביא איזה דבר לסוכה ולא טומטום ואנדרוגינוס חייבים בסוכה מספק ,ומ"מ בסוכה (אבל אם אוכל כביצה או פחות אינו יכול לברך
הסיח דעתו) ,ולא היה בדעתו לחזור מיד ,צריך לא יברכו ,ואם הם רוצים לברך הרשות בידם. לישב בסוכה) ,אפילו אם כבר בירך ברהמ"ז ואפילו
לברך כשחוזר לסוכה אע"פ שאינו אוכל שם ,קטן פטור מן הסוכה ,ואם אינו צריך לאמו והיינו אחר חצות ,אמנם אם כבר שכב א"צ לקום ממיטתו.
ואפילו מאה פעמים ביום .וי"א שאין מברכים אלא כבן חמש או שש כל חד לפום חורפיה (-בן חמש ובחיי אדם כתב שראוי להמתין כל הלילה שאם יפסקו
בשעת אכילה ,ואפילו אם יושבים בסוכה שעה בחריף ובן שש באינו חריף ,ולדעה זו אין נ"מ אם אביו בעיר הגשמים יאכל בסוכה ,וכעין זה איתא במעשה רב ,אכן
לפני האכילה אין מברכים ,דהברכה שמברכים או לא .והגר"א כתב שמה שכתוב בשו"ע בן חמש הוא טעות הגר"א לשיטתו שפסק כהתוס' שמצטער פטור גם בלילה
אח"כ על האכילה פוטרת אותה וגם פוטרת את סופר) ,חייב בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכו הראשון ,ומה שכתב שאסור לישן הינו באינו מצטער ,וצ"ע.
השינה והטיול והלימוד וכו' כיון שהיא העיקר .במצוות .ואם אין לו אב ,י"א שאמו ובי"ד חייבים ובלילה השני בחו"ל יקדש בביתו ויברך שהחיינו
וכתבו השו"ע והרמ"א שנהגו למעשה כדעה לחנכו ,ולכו"ע אסור אפילו לאדם אחר להאכילו על היום ויאכל סעודתו ,ובסיום סעודתו יאכל
השניה .אמנם נכון לצאת ידי הדעה הראשונה ,בידים (והיינו לתת לתוך פיו או לצוות עליו לאכול, כזית בסוכה אבל לא יברך לישב בסוכה ,ויסמוך
והיינו שכשהוא נכנס לסוכה יאכל יותר מכביצה אבל במניח לפניו והוא אוכל מעצמו ליכא איסורא ,ואביו על ברכת שהחיינו על הסוכה שבירך בלילה
מה' מיני דגן ויברך לישב בסוכה ,ולא יברך אח"כ חייב מדין חינוך למנוע אותו מלאכול מחוץ לסוכה) מחוץ הראשון ,ולכתחילה טוב להמתין גם בלילה השני
בשעת אכילה .ומי שמתענה או שאין דעתו לאכול לסוכה .ודעת כמה אחרונים שמבן חמש ולמעלה מעט עד שיפסקו הגשמים ,ומי שאינו רוצה להחמיר
פת באותו יום ,לכו"ע צריך לברך אם יצא יציאה אם אביו בעיר שאינו צריך אז כ"כ לאמו ,חייב בזה אין לדקדק עליו ,ואם אכל בביתו ובסוף הסעודה
גמורה .וכתב החיי אדם שגם מי שיצא יציאה אביו לחנכו בסוכה אפילו אם אינו חריף .ואם אביו אכל כזית בסוכה ואח"כ פסקו הגשמים ,צריך
כל השנה אינו בעיר והוא מורגל עם אמו ,אפילו אם הוא בא
גמורה לאחר אכילה וחוזר ונכנס ואין בדעתו להכנס ולאכול בסוכה יותר מכביצה ולברך לישב
בסוכות לביתו שיעורו משש שנים ומעלה. בסוכה.
לאכול לפני שיחזור ויצא יציאה גמורה ,צריך
פטור מצטער לכו"ע לברך. מתי צריך לחזור לסוכה כשפסקו הגשמים-
בסוכה לישב שבירך מי - ולברך לחזור מתי צריך היה אוכל בסוכה וירדו גשמים ונכנס לביתו ופסקו
כפי שנתבאר בסימן הקודם המצטער בישיבתו בסוכה
פטור מן הסוכה ,דכתיב "תשבו" כעין תדורו ,והיינו ויצא יציאה גמורה לעשות ענייניו או להתפלל הגשמים ,אם עדיין לא ישב לאכול בביתו צריך
שמי שנמצא במצב שהוא היה הולך למקום אחר בבית הכנסת ,צריך לחזור ולברך כשחוזר לסוכה לחזור לסוכה ,ואם ישב לאכול בביתו ,או
מצדד שהוא פטור כמו שפטור מכל המצוות שצריך לישן שם מחמת איזה דבר ,אבל בלאו הכי אין ישנים בסוכה מחמת שהוא מצטער בביתו ,פטור בכהאי גוונא מן
לעסוק בהם ,בין שהם בשב ואל תעשה בין שהם בקום זו מחמת צינה ,תלוי הדין בביאורי הפמ"ג והיד אפרים הסוכה .ולהלן יבואר פטור חולה ומשמשיו ,ועוד
ועשה ,ולכן פטור מנטילת ידים כיון שצריך מעשה ליטול בכוונת המ"א. מקרים של פטור מצטער ,ויבואר באיזה אופן נחשב
ידיו( ,אכן בתענית ציבור צריך להתענות כיון שא"צ לזה מי שכבו לו הנרות בשבת ויש לו נר בביתו מצטער ופטור ומתי אינו מצטער וחייב בסוכה ,וכן
מעשה) ,וגם בסוכה צריך מעשה ללכת לשבת בה .ובברכי יבואר החיוב לעשות את הסוכה במקום שלא יהיה לו
מותר ללכת לביתו ולאכול במקום הנר ,וא"צ צער בישיבתה.
יוסף מצדד שכשרוצה לאכול פת אף שא"צ לברך המוציא
ללכת לסוכת חבירו אם יש טורח גדול בדבר ,דגם
מ"מ צריך ליטול ידיו ולא יברך על נטילת ידים. חולים פטורים מן הסוכה ,אפילו אם זה חולי
זה נחשב צער ,דאין ערב לו לאדם אכילתו אלא
שאין בו סכנה ,ואפילו אם הוא חש בראשו או
מי פטור מסוכה בשלו( .אמנם מי שאין לו מקום לבנות סוכה
בחצרו צריך לטרוח למצוא לו מקום לבנות שם
בעיניו וישיבת הסוכה קשה לו פטור .ומשמשי
מלבד מה שמצטער פטור מן הסוכה מדין "תשבו" החולה פטורים מן הסוכה כיון שהם עוסקים
כעין תדורו ,גם מי שבכל ימות השנה היה עוזב את סוכה אף שדירתו אינה שם) .ובלילה הראשון אם כבו
ביתו למקום אחר ,ואינו יכול לעשות סוכה באותו הנרות לפני שאכל כזית צריך לטרוח ללכת לסוכת במצוה ,וי"א שאין המשמשים פטורים אלא
מקום ,פטור כיון שאין זה כעין תדורו .ולהלן יבואר מי חבירו ,אך לא יברך שם אא"כ אינו מצטער בזה. כשהחולה נצרך להם( ,ואם יש שני משמשים
פטור מסוכה מחמת זה ,ופרטי הדינים בזה ,וכן יבואר
והחיי אדם כתב שבמצטער כזה יכול האדם לחייב והחולה אינו צריך לשניהם יחד ,צריך אחד לאכול
מי פטור מן הסוכה מדין עוסק במצוה פטור מן המצוה. בסוכה בזמן שימושו של השני) ,ובחולה שיש בו
את עצמו ולעשות בשמחה ולברך .וכן אם ירדו
גשמים ופסקו ועדיין נוטפים מים וא"א לאכול חתן ושושביניו וכל בני החופה לדעת השו"ע הם סכנה יש להקל אף בזמן שאין החולה צריך לו .ומי
בסוכתו ,ולחבירו יש סוכה עם גג שאפשר לסוגרו פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה ,דאין שמקיז דם בשביל הבריאות ואינו מרגיש שום
ולפותחו ,צריך ללכת לסוכת חבירו אם אין טורח שמחה אלא בחופה (-מקום המוכן לישיבת חתן חולי אלא הוא שמח ומרבה באכילה ושתיה חייב
וכלה) ,ואינם יכולים לאכול בסוכה ולשמוח גדול בדבר. בסוכה ,אבל אם הוא מקיז מחמת חולי פטור.
בחופה ,דאין שמחה אלא במקום סעודה .וי"א והשותה משקה לשלשל והוא מתירא שהצינה
פריסת סדין כדי שלא יכבה הנר -אם באה רוח שהם חייבים לאכול בסוכה ,דאפשר לאכול בסוכה תזיק לו פטור.
לכבות את הנרות בסוכה מותר לו לפרוס סדין או ולשמוח בחופה .ועל כן הסכימו אחרונים שראוי מצטער פטור מן הסוכה( ,ועיין בסימן תרל"ט מה
בגד מן הצד ,אבל לא יפרוס סדין תחת הסכך כדי לחתן להחמיר על עצמו לשבת בסוכה ולא לברך, הדין לענין הלילה הראשון) ,אבל משמשיו אם הם
שהסדין לא יפסול את הסוכה בזמן שהוא פרוס שם ,וכן השושבינים כשאוכלים אצל החתן ומשמחים רוצים לאכול או לישן חייבים להכנס לתוך הסוכה,
ובמקום הדחק שהפריסה מהצד לא מועילה אותו בז' ימי המשתה ויושבים שם בסוכה א"צ ולכאורה המשמש בשכר ובכל השנה הוא אוכל
ויצטרך לאכול מחוץ לסוכה ,יכול לפרוס בתוך ד' לברך ,אבל כשאוכלים בביתם חייבים בסוכה וישן רק אצל המצטער רשאי לעשות כך גם
וצריכים לברך .לדעת המ"א צער החתן הוא שהחתן בוש
טפחים לסכך ,ולסמוך על הדעה השניה בסוף
בסוכות .ומצטער היינו מי שאינו יכול לישן בסוכה
סימן תרכ"ט המכשירה בכהאי גוונא ,ובשבת ויו"ט לשמוח עם כלתו בסוכה שאין לה אלא ג' דפנות ,ולדבריו
נכון להזהר לא להרחיק את הסדין ג' טפחים בזמננו שעושים ד' דפנות לסוכה צריך לשבת בסוכה .אבל
או לאכול בסוכה מחמת רוח או זבובים ופרעושים
מהסכך משום חשש אהל .וכן מותר במקום הדחק הא"ר מביא מהריא"ז שטעם הפטור הוא שזה צער לחתן וכדומה ,או מפני הריח .ואם הצער הוא רק בשינה
לפרוס סדין מעל הסכך כדי להגן ,בין בחול בין לעשות את החופה במקום צר ודחוק ,וברבינו ירוחם כתב ולא באכילה חייב לאכול בסוכה .וריח רע היינו ריח
שאינו יכול לשמוח עם כלתו במקום שאינו סגור ,וגם באור שדרך להצטער ממנו ,ואין לעשות את הדפנות או
בשבת ויו"ט ,אכן מפני חשש שיאמרו שמסכך
זרוע כתב שצער החתן הוא שהסוכה אינה מרווחת ואין כל הסכך מדבר שריחו רע ,ואם הריח רע כ"כ שאין
בני החופה יכולים להכנס לשם ,ולטעמים אלה שייכים גם שניכר סוכתו בסדין אין להקל אלא באופן
בסוכה של ד' דפנות. בב' יברך שכוונתו רק להגן מפני הרוח ,ולא דעת האדם סובלתו אפשר שהסוכה פסולה מן
המקרים לישב בסוכה. התורה.
סעודת מצוה -סעודת ברית מילה וכן הסעודה
מצטער מחמת הצינה -ומצטער מחמת הצינה במקומות
מי שסוכתו צרה וצריך לכפוף ידיו ורגליו לישן שאוכלים אצל היולדת חייבים לעשותם בסוכה, הקרים פטור מן הסוכה .ועיין בלבוש שאפילו אם יש לו
לא חשיב מצטער ,מפני שדרך האדם לפעמים אפילו אם המקום צר וא"א לשמוח שם כ"כ, כרים וכסתות להנצל מן הצינה ג"כ יש להקל (אם אין לו
לישן כפוף ,ואפילו אם מתחילה עשאה רחבה דסעודה זו אינה מצוה כסעודת חתן ודי להם מקום להשאירם בסוכה) ,דאין כל אדם יכול לטרוח בכל
ואח"כ בא איזה ענין שמחמתו נעשה דחוק חייב בעשרה אנשים ,ומשמע מהמ"א שאם אין מקום בסוכה לילה להביאם לסוכה ולפנותם למחרת .וכיון שמצטער פטור
לישן בסוכה .ומי שהוא מעונג וקים ליה בגוויה גם לעשרה אנשים מותר לאכול מחוץ לסוכה ,ולהגר"א אף מאכילה ,יש להזהר בזמן הקור שיהיה לבוש בבגדים
שבשבילו זה צער לישן בכפיפה פטור ,ומ"מ יוצא שטעם החילוק הוא משום שאין זה מצוה דאורייתא גם חמים כשסועד בסוכה ,כדי שלא יהיה מצטער מחמת הקור
יד"ח באכילה ושתיה כיון שבשעת עשיה זה היה באופן זה אסור מחוץ לסוכה ,וכן מצדד הפמ"ג .ומ"מ ויהיה חשש ברכה לבטלה.
ראוי בשבילו גם לשינה ,ואם עשאה כך מתחילה ,דעת בשמיני עצרת אפילו בחו"ל ,אם רוצים יכולים סוכה במקום שיש צער בישיבתה -אין לעשות
הנהר שלום והפמ"ג שהוא אינו יוצא גם באכילה ,ובשעה"צ לאכול סעודת ברית מילה בבית .ובסעודת אירוסין את הסוכה במקום שהאדם מצטער בישיבתה.
כתב שהר"ן חולק בזה ,כיון שכולם לא מצטערים לישן כך ,ופדיון הבן ובר מצוה וסיום וכדומה ,פשיטא שצריך סוכה. וכתב הרמ"א שאם עשה את הסוכה במקום
וצ"ע .ואם יכול לפשוט רגליו חוץ לסוכה ,לכו"ע ומי שיש לו סוכה קטנה מותר לבנות סוכה גדולה בחול שמצטער באכילה או בשתיה או בשינה ,או שאינו
המועד לצורך סעודת ברית מילה ,מפני שזה לצורך המועד, יכול לעשות אחד מדברים אלו בסוכה מחמת
אינו נחשב מצטער וחייב לישן שם ,אך יזהר שגם
וכיון שניכר שזה לצורך המועד מותר לבנות בפרהסיא.
השלחן יהיה בתוך הסוכה ,דאי לאו הכי חיישינן שהוא מתירא מליסטים או גנבים כשהוא בסוכה
שלוחי מצוה כגון ההולך להקביל פני רבו או והם יכולים להזיקו בגופו ,אינו יוצא באותה סוכה
שמא ימשך אחר שלחנו.
ללמוד תורה או לפדיון שבוים וכדומה ,פטורים מן כלל אפילו ידי הדברים שאינו מצטער בהם ,דלא
הסוכה בין ביום בין בלילה ,ואפילו בשעת חניתם לא חשיב מצטער אלא בדבר שדרך בני אדם
להצטער בזה ,דאי לאו הכי בטלה דעתו אצל כל הוי כעין דירה( ,ואפילו אם מתיירא רק בלילה ולא
ויש לפניהם סוכה בנויה ,ואפילו אם הולכים רק ביום אינו יוצא ,אמנם אם מתירא רק בגניבת כליו
ביום פטורים גם בלילה מפני שהם טרודים אדם ,אא"כ הוא מאניני הדעת וכל אניני הדעת
מצטערים בזה. יוצא ,כיון שיכול להכניסם לביתו .ודעת הלבוש שיש
במחשבת המצוה ותיקונה .ודווקא כשצריך לטרוח למחות ביד העושים סוכות ברחובות כשא"א לישן שם
אחר הסוכה ,אבל אם הסוכה מזומנת לפניהם אין המצטער פטור מן הסוכה אלא אם ילך למקום מחמת מורא הגנבים שיזיקו לגופו ,והמיקל בענין זה יש לו
צריכים להכנס לסוכה לאכול ולישן שם ,ואם לא שינצל בו מן הצער ,אבל בלאו הכי חייב לשבת על מי לסמוך ,ומ"מ אם אפשר טוב יותר לעשות את הסוכה
יוכלו לישן שם טוב ויהיו יגעים למחר ולא יוכלו בסוכה אע"פ שהוא מצטער. במקום אחר) .ויש אחרונים שחולקים וסוברים שאף
לקיים המצוה כראוי פטורים .ובתשובות כתב סופר אבל חייב בסוכה ,כיון שאין הצער מחמת הסוכה שלכתחילה אין לעשות סוכה שאינו יכול לקיים
מבואר שדווקא במצוה שכולה לד' ואין בה הנאה פטורים, אלא איהו דקמצער נפשיה ועליו ליישב דעתו כדי בה את כל הדברים כדין ,מ"מ בדיעבד יוצא בה
אבל בהולך בשכר ועיקר הכונה היא להנאתו חייב בסוכה. לקיים את המצוה ,וכתב בספר תניא שאם המת בדברים שאינו מצטער בהם .אך יש להזהר בזה מאד,
ואם כוונתו לזה ולזה פטור. כי כמה אחרונים העתיקו להלכה את דברי הרמ"א.
חביב עליו כ"כ שאינו יכול להסירו מליבו פטור,
הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום ,ובזמן והיינו במקום שהוא מצטער בישיבתו בסוכה, ובמקומות הקרים או שאינו יכול לישן בסוכה כיון שאינו
הליכתם א"צ להמתין מלאכול עד שיגיעו לסוכה ובישועות יעקב חולק בזה. יכול לישן שם איש וביתו ,יוצא יד"ח גם לרמ"א אף
(אם לא שתזדמן לפניהם סוכה בעת האוכל בלי אם אינו יכול לישן בסוכה ,כיון שא"א בענין אחר
אונן -הפמ"ג מסתפק אם אונן חייב בסוכה בחול
טורח) ,ובלילה חייבים בסוכה אם הם נמצאים וחשיב כעין תדורו ,וגם חשיב ראוי לשינה אם היו
המועד ,או ביו"ט כשרוצה לקבור את המת ע"י
במקום ישוב ,ואפילו אם אין באכסניא שלו סוכה לו כרים וכסתות כראוי .והעושה סוכתו במקום שא"א
נכרים ,או ע"י ישראל ביו"ט שני ,ובביכורי יעקב
בסימן רע"א מה שנתבאר שם לענין העמידה בקידוש .ודעת חייב להשתדל למצוא יהודי שיש לו סוכה ,ואם שמברכים בקידוש שזה ברכה גם על מצות סוכה
הט"ז שמי שאוכל מעומד גם לדעת הרמב"ם יכול לברך השתדל ולא מצא סוכה סביבותיו יכול לאכול וגם על החג .ואם בירך בשעת עשיה ,הפמ"ג מסתפק אם
לישב בסוכה ,ולדעת הב"ח אין לברך לישב אם אוכל וללון באותו מקום בלי סוכה ,ואינו חייב לעשות יחזור ויברך בזמן הקדוש ,והברכי יוסף תלה דין זה
מעומד ,ואין לאכול בלי ברכה ,ועל כן יש לשבת ולברך, סוכה חדשה ,ומותר לצאת לדרך אפילו אם יודע במחלוקת ראשונים ,וכתב שעל כן לא יברך דספק ברכות
אא"כ הוא אנוס ואינו יכול לשבת .ועיין בסימן תפ"ח להקל.
שלא ימצא שם סוכה .וההולכים בלילה פטורים ברכת שהחיינו עבור אחרים -משמע מהשו"ע שהעושה אם יכולים כמה בעלי בתים לקדש בסוכה בבת
בלילה וחייבים ביום .וכתב הבה"ל שהוא סתם במ"ב סוכה לאחרים רק בעה"ב יכול לברך שהחיינו ,כמ"ש המ"א ,אחת.
כדעת הלבוש מפני שיש עוד אחרונים העומדים בשיטתו,
וכן משמע מדברי הרמ"א ,ודעת המ"א שהפטור ביום הוא ועיין פמ"ג .ואם בעה"ב עומד כאן ומבקש שיוציאו מבואר ראוי לומר את ברכת הסוכה בקול במשיכה ובניגון
שאף כשהגיעו למלון פטורים מלטרוח לעשות שם סוכה בגר"א שיכול להוציאו ,אלא שכתבו האחרונים שאם יכול כשאר ברכות הקידוש ,וכן בשאר הברכות ירגיל
לברך בעצמו אין כדאי שיברך עבורו .ודע שלדעת התוס' מה
בעת האוכל ,כיון שדעתם ללכת לאלתר ,ובלילה חייבים שאין מברכים שהחיינו עבור אחרים הטעם הוא כיון שלא לאומרם בקול רם ,כי הקול מעורר את הכונה.
לעשות סוכה אפילו אצל נכרי אם יש ממה לעשות סוכה,
(ואפילו אם צריך להוציא על זה מעט מעות אפשר שצריך מברכים לעשות סוכה ,ולדבריהם ניחא למה בתקיעת שופר זמן ברכת לישב בסוכה בשאר הימים -כתב
השו"ע שבשאר ימים מברכים לישב בסוכה לפני אפשר לברך שהחיינו עבור אחרים.
להשתדל על זה) ,אמנם אם בא לכפר סמוך לזמן האוכל
ברכת המוציא ,אך כתבו השו"ע והרמ"א שהעולם אכל שלא מי - הסוכה א"צ להמתין לעשות סוכה כיון שהוא רוצה לאכול עכשיו .ברכת שהחיינו על ישיבת
ההולכים לכפרים לתבוע חובותיהם ואין להם בסוכה בלילה הראשון ובירך שהחיינו בביתו ,נהגו לברך אחרי ברכת המוציא לפני הטעימה,
סוכה באותם הכפרים ,יחמירו על עצמם לשוב כשאוכל למחרת ביום בסוכה צריך לברך שהחיינו וכתב הרמ"א שבשבת ויו"ט שיש בהם קידוש
לבתיהם בכל לילה לאכול בסוכה ,ואע"פ שיש על הסוכה ,כיון שהברכה הראשונה היתה רק על מברכים לאחר הקידוש ,ובשבת ויו"ט בבוקר שאין
להקל כשאינם מוצאים סוכה במקום שהם החג ,ואם בירך בזמן עשית הסוכה א"צ לחזור בהם קידוש אלא ברכה בעלמא על הכוס ,נחלקו
האחרונים אם יברך אחרי ברכת המוציא ,או קודם נמצאים ,מ"מ המחמיר תבוא עליו ברכה .אמנם ולברך שהחיינו על ישיבתה.
שיטעם מהכוס ,ודעביד כמר עביד ודעביד כמר אם הוא שוהה במקום אחד ג' או ד' ימים חייב
עביד ,ואם לא נוטל אז ידים אלא אוכל פת כיסנין, מדינא לעשות שם סוכה.
מצדד השערי תשובה שבזה לכו"ע יברך לישב שומרי העיר מגייסות שצריכים להסתובב מסביב
בסוכה לפני שיטעם מן הכוס .ואם קידש בבית סימן תרמ"ב לעיר ואינם יכולים לעשות סוכה במקום אחד,
ואוכל בסוכה או איפכא ,עיין בסימן רע"ג. השומרים ביום פטורים ביום וחייבים בלילה,
והשומרים בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום .חל יום ראשון של סוכות בשבת אומרים
ואם העיר מוקפת חומה והם שומרים רק בשערי העיר ,בערבית ברכה אחת מעין שבע ,וחותם בה בשבת
סימן תרמ"ד אפשר שצריכים לעשות סוכה בשערי העיר .והשומרים בלבד כיון שלא נתקנה אלא עבור שבת .וכתב
מפני גניבות שדרכם לשמור ביום ובלילה ,דינם הטור שאומרים באהבה מקרא קודש ,ובמנהגים
כשומרי גינות ופרדסים שפטורים ביום ובלילה שלנו כתוב שאין אומרים באהבה .ואין אומרים
סדר נטילת הלולב וההלל וכדלהלן .ושומרי החנויות שלנו שדרכם לשמור במה מדליקין .ואין אומרים מערבית (-פיוטים
בלילה פטורים רק בלילה .והיושבים בחנות אע"פ
שרגילים בדרך כלל לאכול בחנות צריכים לאכול בברכות ק"ש) ,אלא בליל יו"ט שני [בחו"ל] משכימין בשחרית משום דזריזים מקדימין למצוה
בסוכה ,ואם החנות רחוקה מביתם ואינם יכולים אומרים מערבית של היום הראשון ,וכן הדין לקיים מצות לולב.
בשביעי של פסח ובשמיני עצרת ,אבל אם ט"ו
אין אומרים ביום הראשון של סוכות ביוצרות קל
ללכת לאכול בביתם צריכים לעשות סוכה ליד ניסן חל בשבת אומרים בליל יו"ט שני מערבית
נא וכו' ,כיון שאומרים שבח אחר המיוחד לסוכות. החנות.
השייך ללילה השני.
ובמקום שהופכים את סדר היוצרות כשחל ט"ו שומרי גינות ופרדסים פטורים בין ביום ובין
בשבת ראוי לומר קל נא ביום הראשון ולא בשני, בלילה ,מפני שאם השומר יעשה סוכה ידע הגנב
והעולם לא נהגו כן לפי שלא ידעו טעמו של דבר. שהוא שם ויגנוב ממקום אחר ,ועל כן שומר כרי
אחרי חזרת הש"ץ נוטלים את הלולב ומברכים על
נטילת לולב ושהחיינו על מצות הלולב (ועל החג
סימן תרמ"ג שיכול להיות במקום אחד ולשמור את כל הכרי
חייב לעשות שם סוכה ולשמור משם.
ועל מצות הסוכה בירך שהחיינו בלילה) ,ואח"כ השומרים יין שלא יגעו בו נכרים ויאסרוהו,
סדר הקידוש -כשמקדש יברך על היין ,ואח"כ מנענעים ,ואח"כ גומרים את ההלל.
פטורים בין ביום בין בלילה ,ואם היין נמצא בחצר
ויכולים לעשות שם סוכה ולשומרו מתוך הסוכה יברך ברכת הקידוש ,ואח"כ יברך על הסוכה ,אם שכח לברך שהחיינו ביום הראשון יכול לברך
(על פי האופנים המבוארים ביו"ד סימן קל"א) ואח"כ יברך שהחיינו לפי שזה ברכה גם על היום כל שבעה ,ודווקא בשעת נטילה .ואם בירך
וגם על הסוכה ,ואין נ"מ אם הסוכה היתה עשויה שהחיינו ביום הראשון אינו מברך ביום השני. חייבים לעשות סוכה בחצר.
או שעשה אותה לפני סוכות כיון שלא בירך אז ,גם בשאר ימי החג גומרים את ההלל ולא מדלגים
ואם בירך שהחיינו ואח"כ בירך על הסוכה אינו כמו בפסח ,מפני שכל יום חלוק בקרבנותיו מהיום
חוזר לברך שהחיינו .ואם היו מברכים בזמן העשיה ,א"כ שלפניו ונחשב כיו"ט בפני עצמו.
ברכת הזמן היא רק על הרגל ומברכים אותה לפני ברכת
סימן תרמ"א
הסוכה ,ולדעת התוס' והרא"ש בכהאי גוונא א"צ לברך כלל ברכת ההלל -בין ציבור בין יחיד מברכים על
ברכת שהחיינו כיון שהברכה בשעת עשיה מועילה גם לרגל .ההלל ,כיון שהלל זה הוא מדינא .לשו"ע נוסח
אם לא בירך שהחיינו בליל ט"ו יכול לברך כל הברכה הוא לגמור את ההלל ,וכתב המ"ב
ברכת שהחיינו על עשית הסוכה
שבעה אפילו בלי כוס ,שהרי יכול לברך שהחיינו שבמדינותינו המנהג לברך לקרוא את ההלל וישיבתה
ברכת שהחיינו על עשית הסוכה -אין מברכים אפילו בשוק .ואם לא בירך שהחיינו בלילה השני בחו"ל ,כמבואר בסימן תפ"ח.
על עשית הסוכה כיון שאין המצוה נגמרת עד מהמ"א משמע שלא יברך כל שבעה ,והבה"ל כתב שנראה הפסקה באמצע הלל -מותר להפסיק באמצע
הלל רק מתי שמותר בק"ש ,והיינו שבאמצע שיושבים בה ,אבל שהחיינו היה ראוי לברך שיברך כל שבעה ,וכ"כ בדרך החיים ,וצ"ע.
כשעושה אותה לעצמו בתוך ל' יום לחג (אבל לפני כן אם מקדשים מעומד -כתב השו"ע שלשיטת שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ,ובין
אף שכשעושה אותה לשם חג כשרה ,מ"מ אין ראוי לברך הרמב"ם מקדש מעומד ומברך לישב בסוכה ויושב הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל
עליה) ,כיון שהיא נעשית בכל שנה ,ואפילו אם הוא ואח"כ מברך שהחיינו ,דס"ל שהישיבה היא אדם ,כמבואר בסימן תפ"ח .ואם הביאו לו לולב
מחדש בה דבר להכשירה כגון ע"י עשית דופן תחילת המצוה ויש לברך עובר (-קודם) לעשית באמצע הלל ,מותר לו להפסיק בין הפרקים דהיינו
שלישית או נתינת הסכך היה ראוי לברך( ,אמנם המצוה ,ויש לעשות כך כל ז' הימים .והרמ"א כתב בין מזמור למזמור ולברך.
דבר שנעשה לכמה שנים כגון שופר ומגילה אין
שנוהגים לקדש במיושב ,דס"ל שיש להסמיך את אם הפסיק באמצע ושהה אפילו כדי לגמור את
ובביאור האכילה. שהיא המצוה לעיקר הברכה מברכים שהחיינו על עשיתם ,ובנר חנוכה אין
כולו ,אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק.
מברכים כיון שלא ניכר שעושים אותו לשם הגר"א מצדד כדעת הרמב"ם ,ודעת המור וקציעה שאם הוא
מצוה) ,אלא שאנו סומכים על ברכת שהחיינו מוציא אחרים בקידוש יקדש מיושב ,ועיין ברמ"א ובמ"ב אפילו עשרה יכולים לקרוא את ההלל יחד.
האמצעיים בענין הזה ,והנהר שלום והמאמר מרדכי אם נשברה שדרת הלולב והלולב נשמט למטה
מפרשים שכוונת השו"ע לשני העלים העליונים שכלה בהם ועדיין השדרה מעורה במקצת ,לדעת המ"א נראה
הלולב ,ומש"כ השו"ע רוב היינו שא"צ שיקטמו לגמרי
כדעת בעל העיטור אלא די שיקטמו ברובם ,אבל גם השו"ע שזה כשר ,אבל הרבה אחרונים פוסלים ,ובבגדי
ישע כתב שגם המ"א לא מכשיר בנשברה ממש
דיני הד' מינים
מודה שאם יש למעלה ג' עלים ונקטם העלה האמצעי פסול.
אלא רק כשהשדרה למטה רופפת וחלשה ,וצ"ע ,וכתב הרמ"א שאם נקטם העלה העליון האמצעי
וי"ל שהמ"א מכשיר רק אם נשברה רק רוב השדרה ,ואולי (והיינו אם יש שלש עלים בסוף השדרה) שעל
השדרה פסול( ,ואם יש שני עלים ונקטם אחד הבגדי ישע סובר שגם בכהאי גוונא פסול. כתיב בתורה "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר
מהם אפשר שיש להקל) ,וכן מצדד הגר"א שנים גדלים הלולב נחלקה התיומת והיינו שעלי כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" .וקיבלו חז"ל
שהכונה בזה לאתרוג לולב הדס וערבה .ובסימנים
שנים עלים מחוברים אחד לשני בגבם ,ואם נפתח להלכה ,ואפילו בנקטם כל שהוא פסול אכן במקום הבאים (תרמ"ה – תר"נ) יבוארו דיני הד' מינים ,כגון
אותו חיבור ברוב העלים ורוב כל עלה ועלה ,הדחק מקילים בזה .והוסיף הרמ"א שאם אין לולב הדין שהם צריכים להיות נאים ומהודרים שזה נלמד
הלולב פסול .וכן אם העלים מתחילת ברייתם לא אחר מברכים על לולב שנקטם .וכתב הא"ר דהיינו מדכתיב "הדר" (ושאר המינים נלמדים מאתרוג כיון
היו מחוברים שנים שנים הלולב פסול (והריטב"א בנקטם העלה העליון ,אבל בנקטמו רוב העלים אין שהם נכתבו בפסוק אחד) ,מה פוסל כל מין (ואם
מסתפק אם הפסול הוא רק ביום הראשון או כל להקל ,ואפילו בעלה האמצעי י"א שרק בנקטם הפסול הוא רק ביום הראשון או בכל הימים) ,שיעור
כל מין ,שלימות המין ,וכו' ,וכדלהלן.
שבעה) .אבל אם רובם לא נחלקו אע"פ שהעלה מקצתו יש להקל ולא בנקטם רובו אפילו בשעת
האמצעי נחלק כולו כשר לדעה זו .וכתב הרמ"א הדחק ,אא"כ הוא במקום שנוהגים לברך על כל הפסולים
שי"א שאם העלה האמצעי שמעל השדרה נחלק הגמורים בשעת הדחק ,וכפי שיבואר בסימן תרמ"ט.
עד השדרה חשיב נחלקה התיומת והלולב פסול ובמאמר מרדכי משמע שאפילו בנקטם עלה זה לגמרי
ביום הראשון( ,ואם השדרה נגמרת בשני עלים אפשר שיש להקל בדליכא אחר .ודע שדווקא לענין לולב סימן תרמ"ה
חשיב נקטם ראשו בנקטמו העלים ,אבל לענין הדס וערבה
שניהם נחשבים תיומת ואם נחלק אחד מהם אפילו
רק אם נקטם העץ חשיב נקטם ראשו ,ומסתבר ששיעור
ברובו הלולב פסול ולדעת המחמירים להלן בנחלק הקטימה בהם הוא בכל שהוא. דיני לולב
במקצת ה"ה כשנחלק אחד מהם במקצת) ,וכן נוהגים ,נסדק הלולב אם נתרחקו שני סדקיו זה מזה עד לולב הוא ענף הגדל בעץ הדקל ,ובו שדרה שיוצאים
ולכתחילה מצוה מן המובחר ליטול לולב שלא שנראו כשנים פסול אפילו אם זה לא היה ממנה משני צידיה עלים רבים זה מעל זה ,וכל עלה
בתולדה .וכיון שדעת השו"ע שבנחלקה התיומת פסול
נחלק העלה העליון כלל (אם יש לו לולב אחר, הוא כפול .ובתחילה הענף כולו הוא עץ אחד כחץ,
דווקא בנחלקו רוב העלים ,א"כ לדעתו גם נסדק פוסל רק כי אבל א"צ לברך על לולב של חבירו משום זה), ובהמשך הוא נפתח יותר ויותר עד שנעשה לחריות
יש מחמירים אפילו בנחלק קצת כיון שרגיל ע"י ברוב העלים ,וקמ"ל שבנסדק ונראה כשנים פסול אע"פ דקל .ובסימן זה יבואר באיזה אופן הלולב כשר לנטילת
הנענועים להפתח כולו ,ודעת הט"ז שאין להחמיר שלא נחלק רוב כל עלה ,ולדבריו אף אם נחלק העלה לולב ,ובאיזה אופן הוא פסול.
רק בנחלק בשיעור טפח ,והחיי אדם כתב שלדעה האמצעי בכולו או ברובו עד דעביד כהימנק אפשר דכשר, לולב שנפרדו עליו זה מזה באופן שאפשר
זו יש להחמיר אפילו במשהו ,והגר"א כתב אמנם מדברי הר"ן משמע קצת להחמיר בזה ,וצ"ע .וכתב לאוגדם יחד ולא נפרדו הרבה כעלי החריות
שלדינא אין להחמיר אלא ברובו אבל במקצתו אין הרמ"א שאפילו אם לא נחלקה התיומת העליונה (שנתקשו כעץ במקום חיבורם וא"א לאוגדם
להחמיר כלל ,וכתב המ"ב שאם יש לו לולב שלא בענין שיש לפסול מדין נחלקה התיומת והיינו יחד) ,כשר אפילו אם לא אגדם .וכתב הרמ"א
נחלק כלל יותר טוב לברך עליו ,אבל מדינא אין לשיטתו שאם נחלק העלה האמצעי פסול ,כגון שלא שמצוה מן המובחר לקחת לולב שעליו לא נפרדו
לחוש כל זמן שלא נחלק רובו ,אמנם אם נתרחקו נסדקה עד השדרה ,ואפי' נסדקה רק מקצתה, לגמרי ,וכתב הט"ז שכוונתו באופן שהעלים תלוים
סדקיו זה מזה עד שנראה כשנים פסול כפי שמחמת נחלקה התיומת דעת הרבה אחרונים למטה אלא שהם עולים עם הלולב (וצ"ב כוונתו,
שאין לפוסלו ,מ"מ כיון שנתרחב הסדק עד שיבואר להלן. דלכאורה זה תרתי דסתרי) ,אבל אם העלים רק נוטים
שנראה כשנים פסול ,ויש להזהר בזה הרבה .והמ"א קצת לצדדים כשר אפילו למצוה מן המובחר,
לולב שבצד אחד של השדרה העלים כפולים ובצד
ביאר שהחידוש בנסדק הוא שגם אם התיומת לא נחלקה אמנם דעת המאמר מרדכי והביכורי יעקב
כלל ורק העלים הסמוכים נחלקו לשנים פסול ,וגם המ"א השני אין עלים כלל פסול כל הז' ימים.
שלרמ"א למצוה מן המובחר יש ליטול לכתחילה
לולב שעליו לא עולים זה ע"ג זה אם ראש מודה לדין הנ"ל ,ולדבריו יש להזהר מאד בשעה שרוצה
העלה מגיע לתחילת העלה שמעליו באופן שכל לבדוק אם נחלק העלה האמצעי ,שלא לחלק את העלים לולב שעליו שוכבים זה על זה ואינם נוטים
הסמוכים. לצדדים.
השדרה מכוסה בעלים כשר ,ואם אין כל השדרה
מכוסה בעלים ,או שמכל צד יוצא למטה עלה עוד מפסולי לולב -לולב שיש בשדרתו כמין ואם נפרצו עליו והיינו שנפרדו הרבה משדרת
אחד והוא מגיע עד ראש הלולב ,הלולב פסול קוצים ,או שהוא נצמת ונכווץ ,או שהוא עקום הלולב והם תלויים למטה כעלי החריות פסול
לפניו כמגל ונעשה שדרתו כגב בעל חטוטרת ,או מפני שאינו הדר. אע"פ שאגדם וגם לא נעקרו ממקום חיבורם .וכן
לולב שיבשו רוב עליו או שדרתו או העלה שנעקם לאחד מצדדיו ,פסול ,שאין זה הדר ,אבל אם נעקר רוב מקום חיבורם בשדרה פסול אע"פ
אם נעקם לאחוריו (לצד השדרה) כשר ,שזו היא שאין העלים תלויים למטה אלא הם עולים על
העליון ,הלולב פסול מפני שאינו הדר( ,אמנם כתב
ברייתו. הלולב ועדיין מחוברים במקצת ,וכ"ש שאם נעקרו
הב"י שאינו מצוי שהעלים יהיו לחים והשדרה
תתייבש ,וליכא לספוקי בזה .ולפעמים יש בזה נ"מ לולב שראשו כפוף כאגמון פסול ,שאין זה הדר, לגמרי ממקום חיבורם לשדרה דפסול אפילו אם
כשהשדרה התייבשה מעט עד שנחסר מהשיעור ,והעלים והיינו דווקא כששדרתו כפופה ,אבל אם העלים אגדם .וכן אם נתקשו העלים כעץ וא"א לחברם
לחים) .ושיעור היבשות הוא אם כלה מראה שבראשו כפופים כדרך הרבה לולבים כשר ,ויש אל השדרה פסול ,אבל אם התחילו להתקשות
הירקות שלו והלבינו פניו ,שזהו סימן שכלה מחמירים בזה ,והמנהג להקל כהשו"ע ,והרא"ש ועדיין אינם קשים כעץ כשר אפילו אם לא אגדם,
הלחלוחית שלו .והרמ"א כתב שי"א שלא נקרא כתב שהוא מעדיף לולב כזה מפני שאין העלים אכן טבע הלולב שכשהוא מתחיל להתקשות
יבש אלא כשנתפרך בציפורן מחמת יבשותו ושכך נחלקים ותיומתו קיימת ,וכתב הלבוש דהיינו העלים נפרדים ,וכבר נתבאר לעיל שמצוה מן
נוהגים במדינות אלו שאין הלולבים מצויים .וכתב כשרק העלה העליון כפוף ,אבל אם כל העלים או המובחר שלא יהיו העלים נפרדים .ובאופנים
המ"ב שרוב הפוסקים לא מסכימים לפירוש רובם כפופים כל שהוא פסול דאינו הדר כלל, הפוסלים את הלולב צריך שיהיו רוב העלים ורוב
הרמ"א ,אלא שהרמ"א כתב דעה זו כדי ליישב והעתיקו המ"א ,והט"ז מכשיר בזה ,ועכ"פ כשיש כל עלה ועלה במצב זה ,וכתב החיי אדם בשם הריטב"א
שזה פסול בגוף הלולב וא"כ זה פסול כל שבעה ,אכן לפי
מנהג המקומות שאין הלולבים מצויים ,ועל כן אין אחר בודאי יש לקחת לולב שאין ראשי כל העלים
רש"י שנפרצו זה פסול הדר ,א"כ לדעת הרמב"ם וסייעתו
או רובם כפופים .ולולב שלא רק הראש כפוף אלא להקל בזה כל זמן שיש בעיר לולב לח. כשר בשאר ימים ,וכ"כ הא"ר בשם הכלבו ,אבל מיעוט
נקטם ראש הלולב פסול .לדעת השו"ע היינו גוף העלים נכפף הרבה מאד לאמצעיתם ונראה העלים אינו פוסל כל זמן שהלולב נשאר מכוסה
שנקטמו ראשי רוב ממספר העלים הגבוהים מן כמו שנחלק לשנים פסול ,שאין זה הדר כלל ,וה"ה בעלים (ובבה"ל דן אם צריך שכל השדרה תהיה מכוסה
השדרה ,ופסול דאין זה הדר ,והלבוש מחמיר אם העלה האמצעי נכפף הרבה לאמצעיתו. בעלים או שמספיק רוב) ,ואם נשברו רוב עלי הלולב,
אפילו בנקטם מקצת מכל עלה ומשמע מדבריו שבכל אמנם נשאר רוב שיעור לולב שלם ,יש להסתפק
שהוא פסול ,ויש אחרונים שמפקפקים בזה ,והשו"ע אם הלולב כשר או פסול ,ואם רוב השיעור השלם
לא מזכיר חילוק בין העלה האמצעי לשאר העלים, נמצא למעלה כתב בביכורי יעקב שנראה שזה כשר ,שהרי
ופירשו הב"ח הט"ז והגר"א שלדעה זו אין יתרון לעלים יכול לחתוך את מה שלמטה.
כשהשחירו מערב יו"ט ,אבל בהשחירו ביו"ט בעיא היא
לכמות שהיו במשמושן ובמראה ,עדיין לחים הם,
ואם לאו הם יבשים .אבל אם העלים ירוקים כשר בגמרא אם בדבר שהיה ראוי ונדחה אפשר לתקנו ,ואין סימן תרמ"ו
אפילו אם הם נפרכים בציפורן .ואם יבשו רוב להקל בזה .וכתב הרמ"א שדווקא ביום הראשון
העלים ונשתייר בראש הבד קן אחד ובו ג' עלים צריך למעטם ,אבל בשאר הימים כשר בכל ענין,
וכתב המ"ב שהרמב"ם לשיטתו שפסולי הדר דיני ההדס
לחים כשר ,ואם אותם עלים הם כמושים ולא כתוב בתורה "ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' וענף עץ
לחים ,יש פוסלים ויש מכשירים ,וביום הראשון פוסלים רק ביום הראשון ,אבל לדידן שפוסקים
עבות וכו' " ,ודרשו חכמים דהיינו הדס שעליו חופים
ראוי להחמיר ובשאר ימים ספק דרבנן להקל. שפסולים בכל הימים גם כאן פסול( ,ואם נטלו את עצו ,ע"י שגדלים בכל שורה כמה עלים והם
וכתב השו"ע שי"מ (והוא דעת הרא"ש) שאפילו ונזדמנו לו הדסים אחרים אפי' בשאר ימים ,לדעת שוכבים על הענף .ובסימן זה יבואר מה הדין כשההדס
אם יבשו שנים מתוך שלש באותו הקן כשר השו"ע מברך עליהם .שם) .ופסולי עבות פוסלים כל נקטם ,או יבש בראשו או ברוב עליו ,או שיש בו ענבים,
שבעה. ושיהיו לפחות ג' עלים בכל שורה ,ומה הדין כשנשרו
ובלבד שהעלה הלח מורכב על שני העלים חלק מהעלים ,וכדלהלן.
האחרים ,שבזה נראה ההידור יותר( ,ואף שהדס שיהיו ג' העלים בשורה אחת -שלשת העלים
כזה הוא הדס שוטה ,הכא איירי ששאר ההדס הנמצאים בכל קן צריכים להיות בשוה זה כנגד זה, נקטם או יבש -הדס שנקטם ראשו ,והיינו
בקינין של ג' עלים בשוה כדין) ,ולדעה זו א"צ ואז כשר אע"פ" שכל אחד נמצא בעוקץ אחר, שנחתך חלק מהעץ שלו (אבל בעלים לא שייך
שיהיה הקן בראש ההדס .והאחרונים תמהים על אבל אם העלה השלישי יוצא למעלה מהם או קטימה) כשר ,אפילו אם לא גדלה תמרה במקום
השו"ע שלא הזכיר שלפי הרא"ש צריך שישתייר למטה מהם הרי זה הדס שוטה ופסול אפילו הקטימה ,ושאני הדס מלולב וערבה שענפיו
בשעת הדחק ,ואפילו בשאר ימים ,וכן אם היו חופים את עצו ואין הקטימה ניכרת ,ולפי זה אם אין
ג' קינים ובכל קן עלה אחד לח בראשו .והלכה
שנים בכל שורה אינו נחשב עבות .וכתב הרמ"א עלים לחוף על ראשו פסול אף בדליכא אחר ,ואפילו אם
כדעה ראשונה .וכתב הפמ"ג שאם יבש עץ ההדס נקטם עלה אחד מתוך השלשה שחופים את הקטימה י"ל
פסול אפילו אם העלים ירוקים ,ודעת הביכורי שיש מ"ד שגם הדס שאין ג' עלים בכל קן אלא דפסול ,ומ"מ יכול לקטום את העץ עם שני העלים עד סמוך
יעקב שביבשות העץ אין שום פסול. עליו הם שנים ואחד או שנים ושנים כשר ,ולכן לקן שתחתיו וההדס חוזר להכשרו ,אמנם אסור לעשות
נהגו במדינות אלו לצאת לכתחילה בהדסים שאין ביו"ט שום דבר שמכשיר את ההדס .וכן יבש ראשו
ג' עלים בקן אחד ,ויש מי שכתב שהדסים שלנו כשר .ויש פוסלים בין בנקטם (וילה"ס אם דווקא
סימן תרמ"ז שהם שנים ע"ג שנים כשרים ,ורק אחד ע"ג שנים בנקטמו שלשתם או אפילו באחד מהם) בין
פסול ,ולכן נהגו להקל בזה .ובביאור הגר"א ושארי ביבש ,משום שאינו הדר ,וכתב הרמ"א שטוב
אחרונים פקפקו מאד על מנהג זה ,והרמ"א דחק להחמיר היכא דאפשר באחר ,והב"ח כתב שביבש
דיני ערבה רק לקיים המנהג ,ולכן הירא לדבר ד' יטרח למצוא ראשו והיינו שיבשו העלים העליונים אין לברך
בסימן זה יבואר מהי הערבה שהצריכה התורה לקחת עבות כדין והיינו ג' בכל קן (לעיכובא ברובו עליו אפילו אם אין הדס אחר והנחלת צבי והא"ר
לד' מינים (ומתי זה צפצפה ופסול) ,והאם צריך דווקא ולמצוה בכולו ,וכדלהלן) .ואין לסמוך על בעל ההשלמה והבגדי ישע חולקים ,ומי שמיקל בזה במקום שאין הדס
ערבי נחל ,ומהם הדברים הפוסלים בערבה. שמתיר בשעת הדחק לברך על ג' מינים ,כיון שכל הפוסקים אחר אין למחות בידו .אבל יש תקנה שיסיר את
ערבי נחל האמור בתורה הוא מין ידוע הנקרא כך חולקים עליו ,ועוד שהרי אצלנו גדלים הדסים נאים של העלים העליונים ואז הוא כשר לכתחילה לכו"ע,
מפני שרוב מין זה גדל על הנחלים ,ואפילו מה שלשה על שלשה ,ואף שהשבות יעקב רצה לפוסלם מטעם
מורכבים ,כבר חלקו עליו החכם צבי והפנים מאירות ,והדין ולא מיקרי יבש אלא בהלבינו פניו ,וזה דבר שאינו
שגדל במדבר או בהרים כשר ,וי"א שיותר טוב מצוי כלל בהדסים שגדלו בשנה זו ,אבל מה
עמהם להכשירם דידוע שאינם מורכבים ,ולכן אשרי הקונה
לכתחילה לקחת מאותם הגדלים על הנחל ,אכן לו אפילו רק הדס אחד של שלשה על שלשה וישלים בשני שרגיל לגדול בין הקינים ענפים קטנים וקוטמים
מהט"ז משמע שא"צ לדקדק בזה. בדים של שנים על שנים אם אין ידו משגת לשלשה כשרים, אותם כדי שלא יפסיקו בין הקינים ,כשר לכו"ע
סימני כשרות הערבה -הערבה עלה שלה משוך או שהקהל יקנו לולב עם הדסים שלשה על שלשה ויצאו אפילו אם עשה כך בכל ההדסים ,כיון שאינו
לאורכו כנחל (ואינו עגול) ,וחודו חלק ,והקנה שלו בזה כל הקהל .וכתב החיי אדם שמה שמביאים בראשו ,ובשער הציון כתב שאם הענפים האלו מפסיקים
אדום (אמנם גם ירוק כשר ,מפני שכשהשמש ברוב הקינים של ההדס צריך מדינא לקוטמם ,ויש להסתפק הדסים יבשים יחד עם האתרוג ,בדוחק יש שם
מכה בו הוא נעשה אדום ,ורק לבן ממש פסול). אם דין זה הוא לכו"ע ,ולכתחילה נכון לקוטמם מערב יו"ט .אחד ממאה שיש בו שלשה בקן אחד כולם בשוה,
וכתב הפמ"ג שג' סימנים אלו הם לעיכובא, ולכן אין להם חזקת כשרות עד שישרה אותם (סעיף א' וסעיף י').
ובביכורי יעקב כתב שאינו מצוי שיהיה רק חלק הדס שנשרו רוב עליו ,אם נשתייר בכל קן וקן ג' במים וירכך אותם .עוד כתב שהרבה פוסקים סוברים
עלים ,כגון שהיו שם מתחילה שבע עלים ,כשר שהמוסיף הדס שאינו עבות עובר על בל תוסיף ,אכן מועיל
מהסימנים .אבל המין צפצפה הדומה לערבה להתנות שאם הוא עבות אצא בו ואם לאו יהיה כאבן.
פסול מן התורה ,וצפצפה העלה שלה עגול, אפילו אם זה היה בכל אורך ההדס ,ואם היו שבעה
ובחודה יש פגימות גסות ,והקנה שלה אינו אדום. ונשארו שנים פסול ,ואף שאם היו שלשה ונשארו דין עבות -למצוה צריך שכל שיעור אורך ההדס
ויש מין ערבה שאין חודה חלק אלא יש בו פגימות שנים בכל קן הסכימו כמה אחרונים להכשיר יהיה עבות ,ולעיכובא צריך שיהיה רובו (ז'
קטנות מאד ,ויש לה שאר סימני ערבה ,ומין זה כדלקמן ,שאני התם שנשתייר רוב הקן( .סעיף א' אצבעות מתוך י"ב) עבות ,ובמיעוט אפילו אם
כשר .והנה כמה פעמים מלקטי הערבות הם נשרו העלים או שמתחילה לא היו שלשה שלשה וסעיף ד').
כשר ,ואפילו אם הרוב אינו בראש ההדס כשר .ויש
נערים קטנים שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם,
הדס שגדלו בו ענבים אם ענביו מרובות מעליו להסתפק היכא שנשרו מקצת מעלי ההדס ,ומהרוב שנשאר
וצריך הקונה להשגיח על זה. והם אדומות או שחורות פסול בין אם גדלו בתלוש נשר מכל קן עלה אחד ,אם אומרים בזה תרי רובא להכשיר
פסולי ערבה -ערבה שיבשו (שכלה מראה הירקות) בין אם גדלו במחובר ,דאין זה הדר ,ואם הענבים הם או לא ,ומאחד האחרונים וכן מהחיי אדם משמע שכשר,
או נשרו רוב העלים בשיעור ג' טפחים שלה בשאר גוונים כגון גע"ל (-צהוב) או בלאו (-כחול) וצ"ע שהרי בפועל נשרו רוב העלים ,ועכ"פ אין להקל אלא
הכפות תמרים מצדד להחמיר ,והפמ"ג מסתפק כשאין הדס אחר בעיר .ודע עוד שכתב הב"ח שרוב עבות
פסולה ,אפילו בערבה אחת ,ויש לשים לב שהעלים היינו רוב שיעור הכשרו ,והיינו קרוב לשני טפחים ,וא"צ יותר
לא נשרו ע"י תחיבתם לתוך הלולב או ע"י נענוע, בזה ,ואם הם ירוקים כשר מפני שזה כמו ההדס ,מזה אף שההדס גדול מאד .והפמ"ג מסתפק אם מועיל
ובפרט בלולב של ציבור ,ונכון שלפחות ביום (ובירושלמי איתא ששחור או אדום פוסל משום שנגמר כשהם מפוזרים באורך ההדס ,או שרק אם הם במקום אחד
הראשון יהיה ממונה לפקח על זה .וכן אם נקטם הפרי ,והתורה אמרה "ולקחתם ענף" ולא פרי ,משא"כ כשר ,והביכורי יעקב מיקל בזה.
בירוקות שעדיין לא נגמר הפרי ,ולפי זה אם דרך ההדס
ראשה והיינו העץ פסולה ,אבל בעלים אין חילוק לגדל ענבים שהם ירוקים גם בגמר הפרי פסול ,ובבבלי הדס שהיו לו ג' עלים בכל קן ונשר עלה אחד
בין העלים העליונים לשאר העלים .והרמב"ם משמע שכשר באופן זה ,וכן סתם השו"ע .ואם מיעט את מכל קן ברוב שיעור אורך ההדס ,יש מכשירים
מכשיר בנקטם ראשה ,והלכה כדעה ראשונה. כיון שנשארו רוב העלים ,ויש פוסלים כיון דלא הענבים מערב יו"ט כשר ,ואפשר לכתחילה
ויבש ונקטם ראשה הם פסולי הדר ,ועל כן הרמב"ם מיקרי עבות אלא בשלשה ,ולענין הלכה נקטינן למעטם אפילו אחרי אגידת הלולב ,אבל ביו"ט אין
שמכשיר בשאר ימים כשר גם בזה ,ונשרו רוב עליה להקל במקום הדחק ,ואם נשרו שני עלים ברוב למעטם מפני שזה כמתקן( ,ואם אין לו הדס אחר,
דעת הריטב"א שבזה אין שמו עליו ,ועל כן דעתו שיעור אורך ההדס או לנוהגים לצאת בהדסים של נוטלו כדי שלא תשתכח תורת לולב אבל אינו
שבזה פסול כל ז' הימים ,ומדברי רבינו מנוח שנים שנים ונשר עלה מכל קן פסול לכו"ע. מברך עליו .סעיף י"א) .ואם עבר וליקטם ,או
משמע שגם זה הוא פסול הדר ,וכן משמע מרש"י, שליקטם אדם אחר לאכילה ואינו מתכוון להכשיר
יבשו עליו והיינו שהלבינו פניהם פסול ,אבל
ולפי זה בשעת הדחק שאין לו ערבות אחרות כשר בשאר
את ההדס ,או שליקטם הוא אבל יש לו עוד
בכמשו כשר ,ומי שאינו בקי בשיעור הלבינו ימים .ואם נדלדלו עליה מהקנה או שנסדקו או
פניהם ישרה אותם במים יום או יומיים ואם יחזרו הדסים כשרים ואינו צריך להדסים אלו ,כשר ,והיינו
אחר בעיר אפשר לברך עליו אפילו ביום הראשון. נחלקו אם היו ברוב עליה כתב המגיד משנה אפילו בנקב כל שהוא ,אמנם אם נחסר רק מהקליפה
ס"ק ל"ג) ,אבל אם ניטל רק מה שלמעלה ולא שהיא פסולה ,וכתב המ"א שיש להחמיר כמותו העליונה ,שהיא כמין גליד על האתרוג ,כשר לכו"ע ,דאין זה
נעשית גומא כשר ,וכן דעת הט"ז ,אבל יש כיון שהערבות מצויות .אבל ערבה כמושה או בכלל חסר .וי"א שבנקב שאינו מפולש פסול רק
פוסקים שמצדדים להחמיר אפילו אם לא ניטל שנשרו מקצת עליה כשרה ,וכתב המ"א שמשמע בחסרון כאיסר .ויש להחמיר אם לא בשעת
אלא מה שמעל האתרוג ,ואם נשאר כל שהוא שזה לא לכתחילה ,והא"ר מכשיר אף לכתחילה ,הדחק .וכתב המאמר מרדכי שביו"ט שני אפשר
מעל האתרוג ,דעת המ"א שאין להחמיר בזה. אכן כיון שהערבות מצויות טוב להדר לכתחילה לברך על כל שאינו מפולש ואינו חסר כאיסר ,כיון
וכתב הרמ"א שיש מחמירים גם אם ניטלה רק שגם ביו"ט ראשון יש מקילים. גם בזה.
השושנתא ,וטוב להחמיר במקום שאפשר .וכתב כתב הרמ"א שנהגו להכשיר נקבים שנעשו
המ"ב דהיינו במקום שאפשר לקחת אתרוג באילן ע"י קוצים באופן שנקרם עליהם עור
מובחר יותר ,אבל אם אתרוג זה מובחר יותר אין ובשר מלמעלה ,אע"פ שיש בהם חסרון ,אבל אם סימן תרמ"ח
להחמיר בשביל השושנתא .והוסיף שאם חסר גם לא נקרם עליהם עור ובשר פסול אף בנקב
מקצת מן העץ אף שנשאר חלק מהעץ למעלה מן שנעשה ע"י קוצים ,ואם יש ספק אם הבשר קיים
האתרוג ,טוב להדר לקחת אחר כיון שיש אזלינן לקולא ,כיון שלדעה אחרונה כל שאינו דיני אתרוג
מחמירים גם בזה ,ובניטלה רק בשושנתא כתב הבה"ל כתוב בתורה "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר מפולש ואינו חסר כאיסר כשר ,ואפילו כשיש
שהסכימו האחרונים שבודאי אין להחמיר בזה .עוד כתב בזה ספק אם הגיע הנקב לחדרי הזרע כשר ,כיון שיש וכו' " ,ודרשו חכמים (סוכה ל"ה ).שהכונה
לאתרוג .ובסימן זה יבואר איזה אתרוג כשר ,ואיזה
הרמ"א שאתרוג שלא היה לו דד מעולם כשר ,וכן אתרוג פסול משום חסר או משום שאינו הדר ,או מפני מכשירים אפילו בהגיע הנקב לחדרי הזרע ,כדין
רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו ,וניכרים אינו מפולש. שחסר בשם אתרוג.
הם ע"י שיש להם גומא במקום הפיטום מתחילת אתרוג היבש והיינו שאינו מוציא שום ליחה אתרוג שנימוח כל בשרו מבפנים ,וקליפתו
ברייתו .וכתב הביכורי יעקב שזה דווקא כשיש פסול ,דאינו הדר ,והדרך לבדוק שיעור זה הוא החיצונה וחדרי זרע קיימים (ואפשר להרגיש דבר
שם רק גומא קטנה ,אבל אם יש גומא שמגיעה שיעביר באתרוג מחט ובה חוט ואם יש בו ליחה זה במשמוש היד) ,כשר ,ויש פוסלים ,ויש
עד חדרי הזרע פסול ,ואפשר לבדוק דבר זה ע"י יראו אותה על החוט( ,וכיון שלדעה ראשונה להחמיר בזה במקום שאפשר .וכתב הפמ"ג שאם
הכנסת מחט או דבר אחר דק לתוך החלל .ואם א"א דלהלן נקב מפולש פוסל גם ללא שהאתרוג נחסר ,נימוח מבפנים ונסרח י"ל דפסול לכו"ע ,וצ"ע.
הכונה שיתחוב את המחט קצת מהצד העבה שלה נסדק כולו ברוב עומק קליפתו העבה (דאם לדעת אם האתרוג מתחילת ברייתו היה ללא פיטם ,הא"ר
בשם הב"ח מצדד להחמיר ,אכן בפמ"ג כתב שאפשר שיש
ששם נמצא הנקב שבו החוט ,ולא יעשה נקב נסדקה כל קליפתו העבה והגיע לחדרי הזרע להכשיר מטעם ספק ספיקא.
מפולש .וי"א שבניקב האתרוג מעוקצו כלפי
אפילו רק במקום אחד הוי בכלל נקב מפולש ניטל העוקץ -ניטל העץ שהאתרוג תלוי בו באילן
חוטמו שלא כנגד חדרי הזרע לכו"ע אינו נחשב ופסול למחמירים לעיל בניקב עד חדרי הזרע ,וי"א שדווקא
בניקב עד חללו פסול ,ולדבריהם באופן זה פסול אף ונשאר במקומו גומא ,פסול מטעם חסר( ,ואם
נקב מפולש .והפמ"ג מצדד שלדעת הט"ז אם האתרוג
ניקב מעבר לעבר במקום הצר שלו שלא כנגד חדרי הזרע לסוברים שנקב מפולש היינו מעבר לעבר) ,מראשו הוא שעת הדחק שאין אחר בעיר אפשר לברך
לא חשיב נקב מפולש ,ופסול רק ביש בו חסרון ,אבל המ"א לסופו פסול אפילו אם אינו חסר כלום( ,ומשמע עליו אפילו ביום הראשון) ,ואם ניטל קצת מהעץ
והמאמר מרדכי סוברים שגם זה נחשב מפולש ,ולביאור מהשו"ע שיש להחמיר אפילו בנסדק מצד אחד) .ונשאר עובי כל שהוא באופן שכל הגומא מכוסה
הלבושי שרד בט"ז גם הט"ז מודה לזה .ואם יש באתרוג אבל אם נשאר מקום שאינו סדוק מלמעלה כשר ,אף אם למעלה מן הגומא לא נשאר כלל.
בליטות וניקבה אחת הבליטות מערב לעבר ,י"ל שלכו"ע לא
ומלמטה אפילו כל שהוא ,כשר ,אפילו בנסדק כך עלתה על האתרוג חזזית בין בתלוש בין
חשיב מפולש וכשר באין בו חסרון) .ואתרוג כמוש
אפילו בכולו כשר כיון שיש בו מקצת ליחה ,ודעת משני הצדדים .ויש מי שאומר שדווקא בנסדק במחובר ,והחזזית גבוהה משאר האתרוג וניכרת
המ"א שצריך לבודקו כנ"ל ,ואפשר דאזיל לשיטתו מלמטה כשר ,אבל אם נסדק בחוטמו (והיינו ברוב במישוש ,אם היא בשנים ושלשה מקומות פסול,
שאפילו יבש במקצתו פסול ,אבל לשאר הפוסקים שדווקא קליפתו וכנ"ל) אפילו כל שהוא פסול .והרמ"א דמחזי כמנומר ,ואם רק חוט השערה מפסיק בין חזזית
יבש כולו או רובו פסול אפשר שכמוש א"צ בדיקה ,וצ"ע .כתב שיש מחמירים לפסול בנסדק רובו (אפילו לחזזית נראה שאינו נחשב עי"ז כשני חזזיות ,ודעת הט"ז
וכתב הרמ"א שאתרוג של שנה שעברה ודאי הוא כשנשאר משהו למטה ומשהו למעלה שלדעת השו"ע זה ששני חזזיות פוסלות רק אם יש ביניהם שיעור של חזזית,
ורבים מהאחרונים מיאנו בזה משום שאין אנו יודעים מהו
יבש ופסול ,והיינו שאין תועלת מבדיקתו .ודעת כשר) ,ודעת הט"ז והמ"א שאין כזו שיטה ,אבל
שיעור חזזית .וי"א שאף בב' וג' מקומות פסול רק
התמים דעים שדווקא בסתמא אתרוג של שנה שעברה הגר"א הוכיח שיש שיטה כזו להחמיר בנסדק רובו
אם נתפשט הנימור ברובו ,שבזה פסול אע"פ
פסול ,אבל אם שמרו אותו בצורה מיוחדת ששומרת על אפילו מצד אחד ,עוד מבואר בגר"א שלשיטה זו צריך
שמקום החברבורות עצמם הוא מיעוט ,אבל לחות האתרוג כשר ,וכתב בשער הציון שאפשר שגם הגר"א להחמיר בחוטמו בכל שהוא.
במיעוטו כגון שכולם בצד אחד כשר( ,ומשמע מודה שכשר באופן זה.
נקלפה קליפתו החיצונית של האתרוג שהיא
שאם נתפשט לצד השני פסול ברוב הקפו אע"פ
אתרוג שניקב נקב מפולש פסול אפילו בנקב כל כמין גליד ירוק דק מאד על האתרוג ואין כאן חסרון
שאינו רובו של כל האתרוג .ובבית מאיר מצדד שבצד שהוא כגון ע"י מחט שלא חסר מגוף האתרוג כלל,
וי"א שגם בנקב מפולש פסול רק כשיש בו חסרון בגופו של אתרוג כלל שלא נקלפה הקליפה העבה אחד אינו פוסל אפילו ביותר מג' חזזיות ,כיון שזה מיעוט
הירוקה שיש בה חריפות כשאוכלים אותה( ,דבחסר מהאתרוג ,אך לפי מה שמסיים אין הדבר ברור לו כ"כ ,ומיום
משהו .וקיימא לן להחמיר ,ובשעת הדחק יש
משהו פסול לדעה ראשונה הנ"ל ,ולדעה שניה הראשון ואילך בודאי יש להקל) ,ויש פוסלים אפילו
להקל ואף לברך עליו ,ומשמע מהט"ז שהקולא היא גם
במפולש מעבר לעבר ובכאיסר כשאינו חסר ,וכן סוברים פסול עכ"פ בחסר כאיסר) ,והאתרוג נשאר ירוק במיעוט של צד אחד ,והלבוש והא"ר פסקו כדעה
הגר"ז והביכורי יעקב ,ודלא כפמ"ג שמצדד שרק בחסרון כברייתו ,אם נקלף כולו פסול ,ואם נשאר כל ראשונה ,וכן משמע בפמ"ג .ואם החזזית במקום
שאינו כאיסר ואינו נקב מפולש אפשר להקל .ומפולש שהוא כשר ,וי"א שצריך שישתייר כסלע ,וכן אחד ,אם היא ברוב שטח האתרוג משני הצדדים
י"מ כפשוטו דהיינו שניקב מצד אחד לצד השני ,פסקו הב"ח והא"ר .ואם מקום הקילוף משונה פסול ,דאינו הדר.
וי"א שאם ניקב עד חדרי הזרע מיקרי מפולש ,במראיתו ממראה האתרוג אפילו אם נקלף רק ואם החזזית נמצאת על חצי מהאתרוג (היינו כל
אע"פ שחדרי הזרע עצמם והצד השני נשארו רובו פסול ,ואם נקלף בשנים ושלשה מקומות הקף האתרוג כלפי העוקץ ,שהרי בראשו פסול
שלמים ,ויש להחמיר כדעה אחרונה ,ובשעת ואינו דומה לשאר האתרוג פסול אפילו במיעוטו ,אפילו במיעוט ,וכדלהלן) ,יש מכשירים ויש
הדחק כשא"א למצוא אתרוג אחר יש להקל ואף דהוי כמנומר ,ובחוטמו ואינו דומה לשאר האתרוג פוסלים ,ויש להחמיר בזה ,וכתב הפמ"ג שלא
לברך עליו ,ובפרט כשאינו חסר כגון כשניקב ע"י פסול בכל שהוא ,וי"א שאין להחמיר בכל זה אלא מספיק רוב בהכשר ע"י מדידה אלא צריך רוב
מחט ,ואם יש ספק אם הגיע הנקב לחדרי הזרע כשר .ואם בנשתנה למראה פסול כגון שחור ולבן ,אבל הנראה לעינים ,ובביכורי יעקב חולק על זה.
ניקבה הקליפה העבה מצד זה לצד זה שלא כנגד במראה כשר אין לפוסלו ,ובשעת הדחק יש
מהי חזזית -חזזית היינו ילפת ,והיא כמו
חדרי הזרע ,דהיינו במקום שהאתרוג מתקצר לסמוך על זה.
אבעבועות .וי"א שרק שתי אבעבועות הם בכלל
ניטל הפיטם -אם ניטל העץ הקטן שבראש חזזית ,אבל דעת רבים מהאחרונים שאף באחת מלמטה ,מיקרי מפולש לפי שני השיטות.
הוי חזזית כל שנראה לעין בלא הסתכלות ,אמנם פסול, השושנתא, עומדת שעליו הדד) - ( האתרוג אתרוג שניקב נקב שאינו מפולש ,אם הנקב
הוא כאיסר פסול אפילו אם אין בו חסרון ,ואם דהוי כחסר ,ומשמע מהשו"ע שרק אם ניטל גם בשאר ימים נראה שיש להקל .ודווקא כשהחזזית היא
הנקב מרובע או ארוך משערים מה יהיה גודלו אם העץ שבתוך האתרוג ונעשה שם כמין גומא פסול ,מעצמות האתרוג ,אבל מה שנעשה מקום מסוים
היו מעגלים אותו .ואם חסר כל שהוא פסול ואז פסול אפילו אם נשאר מעט עץ בתוכו( ,אמנם כשאין אדום ועקום מחמת שעוקצים אותה קוצים כשר,
אין ליטול אתרוג מורכב ,ואם אין לו אחר יש ומש"כ האגודה שהחזזית גדילה מחמת שהאתרוג שוכב על פסול ,ומשמע שאפילו במקומות הסמוכים להם,
ליטלו כל שבעה בלא ברכה ,ויש מחמירים שלא קוצים ,ביאר השע"ת דאיירי בגבוהה משאר האתרוג ,ודעת כמה ראשונים להקל בזה .ואתרוג שחור מעט שגדל
ליטלו אף בלא ברכה דילמא אתי למסרך לצאת בו ובביכורי יעקב מבאר ששם גרמו הקוצים לעיפוש ועי"ז במקומות אחרים והובא למקום שדרכו להיות כך ,לרש"י
נוצרה החזזית ,אבל מה שנעשה אדום ועקום ע"י קוצים אינו וסייעתו זה פסול ,ולרי"ף ולרמב"ם לא נזכר דין זה בגמרא.
תמיד .והדסים מורכבים פסולים כמו אתרוגים ,אך פוסל.
ושחור ביותר כאדם כושי פסול בכל מקום.
בסתמא אינם מורכבים ,ואף אלו הגדלים בגינות
השרים אינם בחשש מורכבים ,דלא כהשבות אם החזזית היא על חוטמו והיינו ממקום אתרוג העגול ככדור פסול ,דאין דרכו להיות כך,
שמתחיל להתקצר ולהתחדד כלפי ראשו פסול ומשמע שזה פסול בכל הימים ,אמנם י"ל שהטעם משום
יעקב.
אפילו במשהו ואפילו בצד אחד ,כיון שאותו מקום שאינו הדר ,וא"כ להרמב"ם וסייעתו כשר בשאר ימים ,דלא
אתרוג קטן פחות מכביצה פסול כל שבעה ,מפני נראה יותר משאר מקומות ,ואף הפיטם בכלל זה ,וכן גרע מגידלו בדפוס ועשאו כבריה אחרת שהכשיר הרמב"ם
שאינו פרי ,אפילו אם אנו משערים שאינו בוסר, כל שינוי מראה (כגון שחור ולבן) פוסל שם בכל בשאר ימים.
דאין סופו לגדול יותר .ואפילו בהיה בו כשיעור ונצטמק שהוא ,ודווקא כשנראה לכל ,אבל אם אינו נראה גידלו בדפוס כדי שיגדל בצורת הדפוס ,אם גידלו
לעין מחמת דקותו וצריך להסתכל ,אין זה כל בצורה אחרת והיינו אף שאינו דומה לדבר אחר אלא פסול מפני שאינו הדר ,ואם אין לו אחר יטלנו בלא ברכה
שאינו דומה לאתרוג כלל פסול ,ואם גידלו כברייתו ואפילו ביום הראשון .וכתב החת"ס שאף שהצל"ח העיד
שהוא שפוסל בחוטמו ,כיון שהחומר בחוטמו הוא ששם
שהביצים שבזמננו נתקטנו ,מ"מ די בכביצה של זמננו ,כי גם
האתרוגים נשתנו ,ולפי דעת הביכורי יעקב נכון לבעל נפש מים. של כריחיים דפים דפים עשאו אפילו כשר, שגם אדם רואה יותר משאר מקמות .ויש מי שאומר
להדר לכתחילה אחר אתרוג גדול כשני ביצים .ואתרוג יחד לגמרי דבוקים כשהם שגדלו אתרוגים שני הא"ר יבש פוסל בחוטמו בכל שהוא ,וכן פסקו
בברייתם ,או שהם שני חצאים החלוקים מלמעלה שיש בו כביצה כשר אפילו אם הוא בוסר ,ובלבד ובשאר ושאר אחרונים ,וה"ה שאר פסולי הדר,
מקומות אין פסול אלא במקום אחד ברובו או ומחוברים מלמטה כל שהוא ,כשרים ,כיון שהם שלא יהיה ירוק ככרתי וכנ"ל ,ואתרוג גדול באיזה
בשנים ושלש מקומות אפילו במיעוטו ,כ"כ הפמ"ג ,נבראו כך וא"א להפרידם .והסמ"ג פסל בזה ,ועל שיעור שיהיה כשר ,ואפילו גדול שמביאו על
כתפו יצא ,דד' המינים אם יש לו את כולם יכול והבה"ל כתב דלא ברירא לפסול יבש בשנים ושלשה כן יש להחמיר בדאפשר.
ושאר אתרוג ירוק כעשבי השדה פסול ,משום שניכר ליטול אחד ואח"כ ליטול את השני. מקומות ,דשמא אינו נחשב עי"ז כמנומר ,וצ"ע.
פסולים משמע מהשו"ע שאינם פוסלים בחוטמו בכל
שהוא ,ויש להחמיר גם בנסדק בחוטמו ,אם לא במקום שעדיין לא נגמר הפרי( ,ומשמע שירוק פחות מכך
הדחק .ואין לומר שמחצי האתרוג ולמעלה נקרא חוטמו ,כשר מפני שמסתמא נגמר הפרי) ,וירוק כעשבי
סימן תרמ"ט דא"כ בכל מקום שהחזזית התפשטה ברובו היא גם על השדה שידוע שבאותו מקום טבע האתרוגים
חוטמו ,וע"כ שחוטמו מתחיל אחרי שיעור רובו .ובשערי
תשובה מצריך לחשוש לדעת רש"י שגם במקום גובהו פוסל שיהיה להם מראה אתרוג אם ישהו אותם בכלי
בכל שהוא ,וכתב הבה"ל שבשו"ע לא משמע כך ,וכן מוכח זמן מרובה ,כשר אף בעודו ירוק ,ומ"מ אין לסמוך אסור לזלזל אתרוג ושארי מצוות שהנכרים
בלבוש ,ועכ"פ במקום הדחק בודאי יש להקל גם ביום על זה למעשה אא"כ התחיל מעט להיות כמראה מוכרים ,מפני שבפעם אחרת לא יביאו למכור,
אלא יתן להם מעט יותר מכדי דמיהם. אתרוג ,דשמא יהיה נשאר ירוק. הראשון ולברך עליו.
בלעטלא"ך -חזזית הנקראת מו"ל בלשון אשכנז אתרוג המורכב עם לימון או עם עץ אחר פסול,
פסולים כלליים בד' מינים יש להכשירה כיון שאינו גבוה משאר האתרוג ,ויש אפילו אם הבריך ענף של אתרוג לתוך לימון ,וכ"ש
לאחר שנתבארו בסימנים הקודמים פסולים מיוחדים מי שכתב שיש להכשיר שכיון שזה רגיל להמצא אם הבריך ענף של לימון לתוך האתרוג ,אבל אם
שיש בכל מין מהד' מינים ,מבאר השו"ע בסימן זה
כמה פסולים כלליים הפוסלים בכל הד' מינים ,מתי באתרוג הרי זה מראה אתרוג אע"פ שאינו שוה לשאר הרכיב אתרוג באתרוג אחר כשר .ואתרוג מורכב
ובאיזה אופן הם פוסלים ,והאם הפסול הוא רק ביום מראה האתרוג ,ולפ"ז כשר אפילו בגבוה מהאתרוג סימניו הם שהוא חלק והעוקץ שלו בולט והתוך
הראשון או גם בשאר הימים. שאינו ואפילו בחוטמו ,והאחרונים הסכימו שאין להקל רחב עם הרבה מוהל וקליפתו דקה ,ואתרוג
בגבוהים מן האתרוג כי אם בשעת הדחק .ומשמע מורכב יש לו בכולו בליטות עם גובה ,והעוקץ גזול או גנוב מישראל או מנכרי פסול בכל הד' מינים,
מהדגול מרבבה שלפי הטעם הראשון פסול בחוטמו משום
שינוי מראה ,וצ"ע דא"כ גם בשאר האתרוג יפסול ברובו ,שוקע ,וקליפתו עבה והתוך קצר והוא כמעט יבש .דכתיב "ולקחתם לכם" – משלכם .ואף לאחר
וע"כ צ"ל כמ"ש הפמ"ג שאף שחזזית היא מראה פסול מ"מ ובעולת שבת כתב שבאתרוג מורכב הגרעין שוכב ,יאוש אינו יוצא בו ,דיאוש כדי (-לבד) לא קני ,וכן
ברואה מראה פסולה על האבעבוע אין פוסל כיון שדרכה ובביכורי יעקב כתב שגם בשאינו מורכב לפעמים אם קנאו אדם אחר מהגזלן בהגבהה אינו יוצא
בכך ,ורק בגבוה מהאתרוג פוסל משום חזזית ,א"כ באינו הגרעין שוכב .וכתב החת"ס שאתרוג שיש לו יד"ח בהגבהה זו ,דהוי מצוה הבאה בעבירה ,אלא
הרבה בליטות והעוקץ שוקע א"צ לבדוק בסימנים צריך לחזור ולהגביהו כדי לצאת בו ,אבל אם קנאו גבוה מהאתרוג אפילו על חוטמו כשר.
לפני המצוה ,כגון שגזל לולב שאינו מתוקן ועדיין יש אחד סימן רק לו יש שאם ומשמע הפנימיים, למראה וחזר שקילפוה חזזית שפסול או מנומר
אין עליו שם לולב ,ושיפהו ,כשר ,דקנאו בשינוי במקום אמנם וקציעה, במור וכ"כ מספק, להחמיר אתרוג כשרה ,ואפילו לכתחילה מותר לקלפה
מלבד ביו"ט דהוי כמתקן ,ודווקא כשקילף רק את אחר מפקפק החת"ס מאד על הסימנים כיון שלא מעשה ,ואפילו בלא יאוש כשר ,ואפילו ביום
הקליפה החיצונה הדקה ,אבל אם נחסר משהו נזכרו בש"ס והנ"מ בסימנים היא למביא אתרוג ואומר הראשון ,דכיון שקנאו חשיב "לכם" ,ואינו חייב
מהאתרוג פסול ביום הראשון לפי הדעה שפוסלת שהוא בא ממקום מוחזק בכשרות ויש לו סימני מורכב ,שזה לנגזל אלא דמים בעלמא ,וכן מי שקנאו מן הגנב
בחסר משהו .וע"י לקמן סי' תרמ"ט ההכרעה פסול ,ומסיק שאין לסמוך על הסימנים (ולעולת במכירה או במתנה לאחר יאוש יוצא בו יד"ח
שבת ביו"ט שני אפשר לסמוך על הסימנים) ,אלא אפילו ביום הראשון .וכתב השו"ע שבקונה בשינוי להלכה בזה.
מעשה לא יברך עליו ,שכיון שבא לידו בגזל מימים מסורת בו שיש ממקום אתרוג לקחת יש נפל עליו מים כשהוא תלוש ותפח או סרח אף
שלא נרקב ,או שנתבשל ,או שהיה שרוי בחומץ חזק קדמונים שאתרוגיהם אינם מורכבים ,ואם לוקח מחמירים בזה לענין ברכה שיש בה הזכרת שם
בכדי שירתיח ,או שהיה שרוי במים או בשאר ממקום אחר לא יקח בלא כתב הכשר שיודע שמים( ,ואם עבר ונטלו א"צ ליטול לולב אחר ,וכ"ש שלא
משקין ודבש מעת לעת ,פסול ,משום שאינו הדר .המעיד שאינם מורכבים ,וימצא אנשים שמכירים יברך עליו) ,וכתב המ"א שדווקא בלא יאוש אין
ומסתבר שהשיעור בפסולים אלו הוא ברובו ,וצ"ע אם היטב את חתימת המעיד ,או שהסוחר מכיר והוא לברך ,אבל אם היה יאוש יחד עם השינוי מעשה
מוחזק בכשרות ,ואתרוגים ממקום שאינו מוחזק או עם שינוי השם או עם שינוי רשות מותר לברך פסולים אלו פוסלים בחוטמו בכל שהוא.
עליו ,אכן דעת הט"ז והגר"א שבכל גווני לא יברך, לאדם אלא להכשירם להאמין אין בכשרות אתרוג מנומר פסול ,י"א דהיינו דווקא במנומר
במראות הפוסלים ,ואז זה פוסל בב' או ג' מקומות המוחזק בכשרות וגם יהיה ירא שמים לדקדק וע"ע בבה"ל סימן י"א .וי"א שגנוב וגזול פסול בכל
וכפי שנתבאר לעיל לענין חזזית .וי"א שאפילו ובפרט במלאכת הנטיעה ,ויש לדקדק לקנות הימים משום מצוה הבאה בעבירה רק לגנב ולגזלן
מנומר בהרבה מראות כשרות פסול ,משום שאינו מאיש נאמן כדי שלא ירמה ויעביר את ההכשר עצמו וכן ליורש ,ואפילו לאחר יאוש ,אבל לאחרים
לתיבה אחרת ,ויותר טוב לקנות ממקום שמוחזק פסול רק ביום הראשון ורק לפני יאוש ,דס"ל שלא הדר .ולמעשה צ"ע.
מראה שחור או לבן פוסל ברוב האתרוג או בב' שהאתרוגים משם אינם מורכבים( ,וסוחרים שיכולים שייך מצוה הבאה בעבירה אלא לגזלן עצמו ,ודעת
לקנות מיהודים או מנכרים ושניהם שוים בכשרותם ,עליהם
וג' מקומות ,כמו בחזזית .וכתב החיי אדם שאדום זה לקנות מיהודים ,דכתיב "או קנה מיד עמיתך" ופירש רש"י המ"א שאין להקל כהי"א ,מפני שהרמב"ן חולק על
ממראה אתרוג ,ודעת הפמ"ג שאדום באדמומית זה מראה והוא מהסיפרא אם תרצה לקנות קנה מישראל חברך) .ואם זה ,אבל הא"ר כתב שיש לסמוך להקל כהי"א ,וכן
פסול ,אבל כאהינא סומקא י"ל שזה מראה כשר .ואם כבר קנה משאר מקומות או שאין אתרוגים משמע מהגר"א ,אמנם גם להגר"א אין לברך עליו.
באותו מקום רגילים האתרוגים להיות שחורים ממקומות מוחזקים בכשרות אפשר לסמוך על אין לקצוץ בעצמו ד' המינים מקרקע שביד
מעט ,כשר באותו מקום ,אבל במקומות אחרים שני הסימנים שבחוץ ולברך ג"כ .וגם בשאר הימים נכרי אפילו אם הנכרי נותן לו רשות ,דסתם נכרים
פסולי הדר לפי השו"ע (כדעת הרמב"ם וסיעתו) חשיב "לכם" .ואם נתבטל ביד נכרי אפילו אם גוזלי קרקע הם ,וקרקע אינה נקנית ביאוש אלא
הם פוסלים רק ביום הראשון ,והרמ"א מחמיר בזה הישראל מכוין לזכות בו יוצא בדיעבד. היא בחזקת בעליה ,ופירות מחוברים הרי הם
(כדעת הרא"ש וסיעתו) .וחזזית ויבש ומנומר הם מותר לקחת ד' מינים מגינות של משרתי כקרקע ,וא"כ התלישה היא הגזילה ,אלא יקצצנו
פסולי הדר .ויש להקל בשעת הדחק בחזזית העכו"ם ובתי שמשיהם אפילו אם האילן נטוע הנכרי (וה"ה ישראל אחר) ויחול היאוש ביד הנכרי,
בשאר הימים ,הט"ז והא"ר מקילים גם שלא בשעת לפני הע"ז ,כל זמן שאין עובדים את האילן (דאם והנכרי ימכור או יתן במתנה לישראל ,ואז הישראל
הדחק ,אבל הגר"ז והח"א מקילים רק בשעת הדחק מפני עובדים אותו דינו כאילן של אשירה ,וי"א שאם יקנה ביאוש ושינוי רשות ,ומברך על זה .ואין
שהמ"א פוסל בהדר כל שבעה ,והפמ"ג כתב שאפשר גם חילוק בזה בין ארץ ישראל לחו"ל ,שאע"פ" שרוב
לברך ,עוד מצדד הפמ"ג שאין להקל בזה אלא בחזזית (די"א גדל אחרי שעבדו האילן ואח"כ הנכרי קצץ אותם
ונתנם לישראל שרי אף לגבוה) ,אמנם אם יש לו הקרקעות הם של נכרים ,מ"מ גם גזל עכו"ם
שפסולו משום הדר והוי ס"ס) ,אבל בשאר הפסולים שהם
ודאי משום הדר אין להקל ,ומהגר"ז והח"א מוכח שגם אחרים יקח את האחרים אע"פ שהם פחות יפים, אסור .ובדיעבד כשר אם הוא ברשות נכרי ומברך
בהדר סמכו להקל בשעת הדחק ,מלבד ביבש שיש ולענין לשלם על זה כאשר משמשי הע"ז נהנים על זה ,דמספיקא אין חוששים לגזולה .וכתב
מחמירים משום "לא המתים יהללו קה" ,וצ"ע. הביכורי יעקב שבזמננו לא אומרין שסתם נכרים גוזלי
מהמעות ,לדעת השו"ע יו"ד קמ"ג י"ל שזה אסור קרקע ,וגם כל הקרקעות מוחזקים לבעליהם מדינא
כמה דברים הפוסלים בכל הימים -פסולי רק אם נדבו את הגינה לשם ע"ז והפירות יהיו דמלכותא ,ולכן מותר לישראל לקצוץ מקרקע הנכרי ,וכתב
עבודה זרה (כגון אשירה של ישראל ,וכנ"ל) ,או שייכים למשרתיה ולדעת הט"ז שם גם בהחזקת טובה הבה"ל שהדבר תלוי לפי המקום .והלוקחים מהאריס שלא
אתרוג אסור באכילה ,או דברים שאינם המין בעלמא אסור ,אבל אם לא נדבו את הגינה לשם ע"ז בידיעת בעל הגן ,הפמ"ג כתב שי"ל דידע ומחיל ,ובביכורי
הנצרך (כגון הדס שוטה וצפצפה ואתרוג מורכב), מותר ,ולדעת הרמ"א שם בכל גוונא יש להקל אם יעקב מפקפק בזה מאד .וכתב המ"א בשם רבי בצלאל
או שחסר בשיעור הנצרך ,פוסלים גם בשאר שבארץ ישראל אם ישראל קוצץ מלבד האיסור הנ"ל הוי
הגינה אינה עומדת בחצר של הע"ז והמעות טבל כיון שנתמרח ביד ישראל ,ובטבל יש מחלוקת אם יוצא
הימים. הולכות לכהני הע"ז ולא לצרכי הע"ז ,ולדינא אם לא יד"ח ,ובפמ"ג משמע שרק אם קנאו מנכרי בדמים בשעה
ביו"ט שני בחו"ל נוטלים בדליכא אחר את שקצצו חשיב נתמרח ביד ישראל .ומי שגזל ע"י כיבוש נדבו את הגינה לשם הע"ז והע"ז נמצאת מחוץ לחצר ,מותר.
המינים הפסולים בראשון בלא ברכה ,ואף מלחמה קנה.
דבדליכא אחר גם ביום הראשון נוטלים בלא אלו פסולים פוסלים רק ביום הראשון מה שנוהגים לקצוץ ערבות לצורך הקהילה ,ומצוי שלא
ברכה ,שם מיירי בדליכא אחר כלל ,אבל ביו"ט ואלו פוסלים גם בשאר ימים נוטלים רשות מבעל השדה ,אין יוצאים בזה יד"ח אף אם
שני אף כשיוכל למצוא אחר ע"י טורח א"צ יש דברים הפוסלים בד' מינים רק ביום הראשון ,כגון הבעלים יתייאש אח"כ ,ואין להקל אא"כ נטל רשות מבעה"ב
לטרוח .ואם יכול לקחת מחבירו מין כשר במתנה פסול גזול דכתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון" ,ויש או מהשומר או כשידוע שהמקום הוא הפקר לכל.
ע"מ להחזיר ,יברך על של חבירו (ובהלל דברים שפוסלים רק ביום הראשון משום שנטילת ד' מי יכול לאגוד את הלולב -לדעת הרמ"א אע"פ
מינים בגבולין היא מדרבנן ורבנן לא תיקנו לפסול שיש מצוה לאגוד את הלולב משום נוי מצוה ,מ"מ
והושענות יקח את שלו) ,אבל לא יקח את של בכהאי גוונא ,ויש דברים שפוסלים בכל הימים,
חבירו שלא מדעתו ,דלא עדיף משאול ,ופסול וכדלהלן.
זה כשר בנכרי .ודעת המ"א שכל שאינו מחויב
ביום א' ומספק גם ביום ב'. בדבר אינו רשאי לתקנו ,ולכן לכתחילה נכרי או
גזול -לשו"ע גזול פסול רק ביו"ט ראשון ולא
אשה לא יאגדו את הלולב ,וה"ה קטן פחות מי"ג שנים,
אתרוג האסור באכילה פסול בכל הימים וכנ"ל, בשאר הימים( ,וביו"ט שני ,כתב המ"א שרק
ומשמע מהשו"ע שאפילו אם הוא אסור רק ואם אגדו אם אפשר יתירנו ויאגדנו שנית .ודעת המ"ב
לכתחילה אין לקחת גנוב או גזול ,אבל בדיעבד
באכילה ומותר בהנאה ,כגון טבל ,פסול ,אבל דעת
שמדינא אין חשש בדבר אך טוב להזהר בזה,
יצא ,ובמטה יהודה כתב שזה פסול גם בדיעבד ,וכן משמע
מהגר"א) ,אמנם גם בשאר הימים אין לברך על גנוב התוס' שאותם שאין בהם איסורי הנאה כשרים ביו"ט שני, ודווקא באגד התחתון שאוגד כל המינים יחד ,אבל
או גזול משום "בוצע ברך ניאץ ד' " .וכתב הרמ"א וכ"ש אתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה שהם באגד העליון אין קפידא.
שי"א שגזול פסול כל ז' הימים ,והכי נהוג ,אמנם אין עומדים לשריפה פסולים כל שבעה אפילו לדעת שאול פסול ביום הראשון ,ולכתחילה המשאיל
התוס' ,ויש מקילים באתרוג של טבל ,ויטלנו בלא ברכה, לברך כשחוזר ונוטל ,דספק ברכות להקל. ביום הראשון יפרט שנותן במתנה ע"מ להחזיר,
ובחו"ל אין איסור טבל כלל ,דאין תרומות ומעשרות בחו"ל אבל בדיעבד אף בשאל ממנו סתם לצאת בו יצא,
שאול פסול רק ביום הראשון ,אבל בשאר הימים בזמן הזה כלל .וערלת חו"ל כשר אפילו ביום דמסתמא נתן באופן המועיל ,ורק אם נתן לו
הראשון .ואתרוג דמאי כשר .ואתרוג שנבלע בו כשר ,וכן מותר בשאר הימים ליטול לולב של
חבירו ללא ידיעתו ,דניחא ליה לאיניש למעבד בפירוש בתורת שאלה ולא במתנה ,או כשהנותן
איסור כגון שנפל מקצתו לתוך חלב רותח יש אינו יודע שאין יוצאים בשאול ,אינו יוצא ידי
להחמיר שלא לצאת בו ביום הראשון ,אבל בשאר מצוה בממוניה ,כיון שאין בזה פסידא (משא"כ
ספרים אסור שמא יתקלקלו) .וכתב הפמ"ג שרק חובה.
ימים יש להקל ,וכשאין לו אחר יש להקל גם ביום
הראשון .וכתב הביכורי יעקב שאתרוג שנתבשל פסול פעם אחת מותר ,אבל לכל ז' הימים אפשר המודר הנאה מלולבו או מנכסיו של חבירו וחבירו
משום שאינו הדר ,וא"כ אינו נפסל אלא ברובו. שהבעלים מקפיד ואסור ,ולפ"ז ה"ה שאסור לתת רוצה לתת לו את הלולב במתנה ע"מ להחזיר ,וכן
לולב זה לאדם אחר אף שבמתנה ע"מ להחזיר מותר, המודר הנאה מלולבו של עצמו ,אינו יוצא בו ביום
עוד מדיני ד' מינים ובכל גווני אם הבעלים כאן ראוי להזהר שישאלנו, הראשון ,דלא חשיב לכם ,וכתב הפמ"ג דה"ה באתרוג
מנומר או יבש שהסיר את החלק הפסול ,לדעת דאין סומכים על החזקה כשאפשר לברר זאת שהוא מודר מאכילתו ,ובביכורי יעקב חולק עליו .אבל
הרמ"א זה פסול ,כיון שזה בא מכח דבר הפוסל בקלות ,וכ"ש שאם הוא יודע שהבעלים מקפיד ביום השני דלא בעינן לכם מותר ,דמצוות לאו
מדינא משום הדר ,והגר"א והמאמר מדרכי דאסור מדינא ליטול שלא מדעתו .וגם כשחבירו להנות ניתנו ,ועיין בה"ל ד"ה אינו.
מצדדים שלדעת השו"ע בסי' תרמ"ח זה כשר, אינו כאן רק מותר באותו מקום ,אבל אסור של עיר הנידחת פסול אפילו ליום השני ,משום
וע"כ מצדד המאמר מרדכי שיש לדון להקל בזה, להעביר את הלולב מביתו לבית הכנסת או איפכא. דלשריפה קאי וכתותי מיכתת שיעוריה.
ובמקום הדחק בודאי יש לסמוך על זה. חסר לכו"ע פסול רק ביום הראשון ,אבל בשאר של אשירה (אילן שעובדים אותו ,ואם נטעו
תנאי להתיר להשתמש באתרוג -מותר הימים שרבנן תיקנו שכל אחד יטול בגבולין ד' ולבסוף עבדו ,הפירות שגדלו קודם העבודה
לכתחילה להתנות בערב יו"ט לפני בין השמשות מינים ,לא תיקנו לפסול חסר ושאול .ואם ניטלה מותרים להדיוט ואסורים לכתחילה לגבוה,
שהאתרוג עומד למצוה רק ליום הראשון ,ואינו פיטמתו או עוקצו של האתרוג ,לדעת הרמ"א דינו והפירות שגדלו לאחר העבודה אסורים אף
בודל ממנו כל בין השמשות של הלילה השני כחסר ,והמ"א מצדד כהפוסקים שניטלה פיטמתו להדיוט בהנאה ופסול אף ביום שני) של ישראל
ואילך ,ואם התנה מותר לכתחילה לאכול ממנו פסול משום שאינו הדר ,ועל כן אין ליטול אתרוג פסול אף ביום השני ,אבל של נכרי לכתחילה לא
מהיום השני ואילך ,ויכולים לצאת בו (ביום ג', כזה בשאר הימים כדלקמי' ,ואם אין לו אחר כתב יטול אפי' ביטלו משום דמאיס לגבוה ,ואם נטל
דאסור לאכול לפני הנטילה) אחרי שאכלו ממנו, הא"ר שיש להקל ,ומשמע ממנו שיכול לברך ג"כ, מיום ראשון ואילך יצא (אם לא נתכוין לזכות בו)
(לדעת הר"ן בעינן שישאר רובו ,ודעת התרומת ויש מפקפקים לענין הברכה ,ואם מצטרף לזה עוד וא"צ לחזור וליטול אחר אפילו אם הנכרי לא
הדשן להתיר אף במקצתו אם נשאר שיעור ספק בודאי אפשר לברך בשאר הימים .ואם ביטלם ,ויש מחמירים אפילו בדיעבד קודם
כביצה) ,ואם התנה שאינו בודל ממנו מיום שני ואילך לא ניקרוהו עכברים ,לכתחילה לא יטלנו בשאר שנתבטל ,ואם אין לו אחר יכול ליטלו ,ואם מוצא
מהני ,כיון שעל כניסת היום לא התנה ,וממילא הוקצה לכל הימים משום שהוא מאוס ,עד שיסיר ניקור אח"כ אחר יטלנו בלי ברכה ,וביום הראשון אינו
היום .ואם לא התנה אסור לאכול ממנו בכל ימי העכברים ,ואם נטל בלא הסרת ניקור העכברים ,נחלקו יוצא אפילו בדיעבד כל שלא ביטלה הנכרי ,דלא
החג .ולא יתנה שאינו בודל ממנו כלל ויוכל להנות, הפוסקים אם יוצא ,וצריך לנקר ולחזור וליטול בלא ברכה.
כיון שביום הראשון איתקצאי כולו דחסר פסול בו טפח מעל ההדס( ,ולאורך העלים אין שיעור) .וכל מותר לאגוד במין אחר ,ואין בזה משום בל תוסיף
כיון שאין חיוב לאגוד ,ואין בזה משום חציצה ובעל כרחו צריך לבדול ממנו .וכתב הרמ"א שאין אנו הפסולים במינים אלו הם בתוך שיעור זה.
בקיאים בתנאים (כמבואר בסימן תרל"ח) .ואם באיזה טפחים משערים -אין משערים בטפחים אפילו אם הקשר הוא ממין אחר כיון שזה בא לנוי
הפריש מתחילה ליום השני ,דעת המ"א בשם בינוניים שיש מהם ששה באמה ,אלא לוקחים המינים .ואם נשרו מהעלים בתוך האגודה בענין
הרא"ש שמותר לאכול ממנו ללא תנאי ובלבד אמה קטנה בת חמשה טפחים בינוניים ומחלקים שמפסיק אין לחוש ,דמין במינו אינו חוצץ ,אבל
שישאיר שיעור הראוי למצוה ,וי"א שגם בזה אותה לששה טפחים קטנים ,ובהם משערים .יש להסיר את החוט שרגילים המוכרים לקשור בו
הוקצה כל האתרוג אא"כ התנה ,וכן הסכים ושיעור ג' טפחים אלו הם ב' טפחים ומחצה את ההדסים אם אינו מג' המינים ,דאינו לנאותו,
בינוניים ,שהם עשרה גודלים (-רוחב אגודל של אבל אם כרכם בעלי לולב חשיב לנאותו ואינו הגר"א.
אם אין מין כשר בכל העיר יטול פסול ,ולא יברך אדם בינוני) ,ושיעור שדרת הלולב הוא י"ג גודלים חוצץ ,והמחצית השקל כתב שטעם ההתר הוא
כיון שזה לזכר בעלמא( ,והרמ"א בסוף הסימן ושליש ,דבכל טפח קטן יש ג' גודלים ושליש .וי"א משום דכל ג' המינים כחד חשיבי.
מוסיף שגם אם אח"כ יהיה לו כשר ,יכול ליטול שהטפח הנוסף של הלולב הוא טפח בינוני ,וא"כ אם לא אגדו מבעוד יום או שהותר איגודו ,א"א
את הפסול ,ואח"כ יברך על הכשר ,ואינו נחשב הלולב צריך להיות י"ד גודלים .וי"א שגם הטפחים לאוגדו ביו"ט בקשר גמור ,אלא לדעת השו"ע
שהוא מכניס עצמו לספק ברכה ,כיון שהוא פסול של ההדסים והערבות הם טפחים בינוניים ,וא"כ יאגוד בעניבה ,והרמ"א כתב שי"א שיכרוך מסביב
בודאי) ,ואם יש בעיר כשר ,צריך לטרוח ולברך על ההדסים והערבות צריכים להיות י"ב גודלים ,לג' המינים ויתחוב את ראש הכרך לתוך העיגול
של חבירו אם יתן לו ,וכל זה בפסולים מחמת והלולב ט"ז גודלים ,וכתב הרמ"א שכך נוהגים הכרוך ,וכתב הרמ"א שכך נוהגים ,וביאר המ"א
מום ,אבל הפסולים מחמת שאינם מינם כגון הדס לכתחילה ,ובדיעבד מספיק כמו הדעה הראשונה ,שכוונת הרמ"א שגם בחול נוהגים כך ,וצ"ע על
דבריו ,ולכן נראה שיעשה את הקשר התחתון שוטה וצפצפה או מורכב ,וכן גזול וכתב הביכורי ובפחות מזה פסול אפילו בדיעבד כל ז' הימים.
יעקב שמיום שני ואילך יקח בלי ברכה ,פסול אפילו אין להם שיעור למעלה .ויש מי שאומר שאפילו המאגד את ג' המינים בקשירה (לפי המבואר להלן
בשעת הדחק ,דאתי למיטעי לצאת בהם תמיד .אם הוסיף באורך ההדס והערבה כמה טפחים שנוהגים לעשות ג' קשרים) ואח"כ כורך כהרמ"א.
צורת האגידה -יש לקשור את ההדס גבוה יותר ואם אין בכל העיר ד' מינים כשרים ,יטול מה צריך ששדרת הלולב תצא למעלה מהם טפח.
שימצא שנים או שלשה מינים ,ויעשה כל על פי הסוד יש ליטול שדרת הלולב כלפי פניו ,וכן מהערבה ,וההדס מימין הלולב והערבה משמאל,
(והפמ"ג מצדד שגם איטר יעשה כך) .וישפילם הנענועים ,וכן הש"ץ ,ובלבד שלא יברך ,אבל לא נוהגים.
למקום שאוחז את הלולב כדי שיהיו כל ג' המינים יקח מין אחר.
בידו בשעת הברכה ,דאף שלקיחה ע"י דבר אחר
שמה לקיחה ,לכתחילה אין לעשות כך במקום
סימן תרנ"א יבש -כתב הרמ"א שיש מכשירים לולב יבש אפי'
לברך עליו( ,ודעת הרמב"ם שבשאר מינים אין
שאפשר .ויעשה את הקשרים באופן שיוכל להקל אפילו בשעת הדחק ,ושאין להקל אפילו
מנין המינים -כל אדם צריך ליטול לולב אחד
לכסכס היטב את העלים ,ולכן צריך להיות טפח בשעת הדחק אלא ביבש ולא בשאר פסולים),
וכתב שנוהגים לברך על לולבים יבשים אפילו ושתי ערבות ושלשה הדסים .ובפחות משתי למעלה פתוח ולא מקושר.
ערבות אינו יוצא וצריך לחזור וליטול ולברך .וג'
כשיש אחרים לחים ,והיינו בארצות שאין לולבים הדסים מהני אפילו אם שלשתם קטומים ובשאר מנין הקשרים -יש שכתבו לעשות בלולב עצמו
לחים גמורים ,וגם היבשים לא הגיעו לשיעור ימים ודאי אפשר להקל ולברך עליהם ,ובפחות משלשה ג' קשרים כנגד ג' אבות ,וכן נוהגים ,ומה שקושר
שנפרכים בציפורן (וה"ה בהדסים שלא הגיעו לא מהני אפילו אם אינם קטומים ,ואם אין הדס את הג' מינים יחד נחשב לקשר אחד ויעשה
לשיעור שילבינו פניהם) ,וכיון שהם כמעט דומים כשר מספיק הדס אחד שאינו קטום ,ולכאורה למעלה עוד שנים אם אפשר לו .ובא"ר משמע
זה לזה המנהג לברך על שלו ,אבל בשאר מינים היינו כשגם לאחרים אין כשרים ,דאם יש לאחרים שיעשה ג' קשרים בלולב עצמו מלבד הקשר
אין לנהוג כך ,ויש מקילים גם בהדס יבש כיון יקח משלהם ,ובביכורי יעקב מצדד קצת להקל הרביעי שאוגד את כל המינים יחד .ואם לא נאגד
שאינו מצוי לחים ,ויש לסמוך עליהם בשעת בזה ,ונראה שביום הראשון שהוא דאורייתא אין אלא אגד אחד כשר.
הדחק .אבל ערבות מצוי לחים ,ובאתרוג לא רצו
נטילת הד' מינים להקל בזה כי אם בשאר הימים ,ובפרט לפי הדבר
להקל משום דכתיב "פרי עץ הדר" .והמ"ב כתב
שמואל שהביא השע"ת שלא לברך בודאי יש להזהר לקחת
שבשעת הדחק אפשר לסמוך על הפוסקי מאחרים כדי שיוכל לברך .וכשנוטל אחד שאינו קטום
ם
צריך ליטול את ד' המינים יחד ,הלולב וההדסים
והערבות ביד ימין והאתרוג ביד שמאל ,ומברכים על
נטילתם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב, שסוברים שאפשר לברך בכל הד' מינים כשהם כתב השערי תשובה שהדבר שמואל מצדד שיטול
וביום הראשון צריך לברך גם שהחיינו .ופרטי הדינים יבשים אם אין בעיר אלא יבשים ,ואם יש לו בלי ברכה ,אכן מהפמ"ג ומהישועות יעקב משמע
בזה יבוארו להלן. יבשים גמורים ולאחרים יש לחים גמורים יברך על שיכול לברך .והמ"א מביא מהרמב"ן שיוצא אפילו
של אחרים ,ואפילו בדיעבד לא יצא אם בירך על באחד שהוא קטום ,ובזה ודאי יטול בלי ברכה ,צורת הנטילה -יטול את ג' המינים האגודים בידו
הימנית ,ראשיהם למעלה ועיקריהם למטה (גם היבשים ,ובמקומות שלא מצוי לולבים והדסים אמנם בשאר ימים אפשר שיוכל לברך ,וצ"ע.
לחים גמורים וגם היבשים אינם יבשים גמורים
כל אחד צריך ליטול ד' מינים בכל הימים ,ואין באתרוג) כדרך גדילתם( ,ואם היפך לא יצא ,וגם
אם ראשיהם מן הצד לא חשיב כדרך גדילתם), מברכים לכתחילה על היבשים שלו ,ואם יש מועיל שאחד נוטל בשביל כולם.
לאחרים לחים גמורים יברך לכתחילה על של
עדיף ללכת ביו"ט ראשון למקום שיש בו ד' מינים ,ואת האתרוג יטול בידו השמאלית (מפני שהוא
אחרים אפילו אם שלו אינם יבשים לגמרי ,ואם
ואפי' בספק ,מאשר למקום שבודאי מתפללים רק מצוה אחת) .ואם נטל שניהם בידו האחת
בירך על שלו יטול את הלחים של אחרים אח"כ
ואין בו ד' מינים ,דלולב ביו"ט ראשון דאורייתא נחלקו הפוסקים אם יצא ,ולענין הלכה יש
בלי ברכה.
ותפילה דרבנן .וביו"ט שני ילך למקום שודאי להחמיר בשל תורה ולחזור וליטלו בלא ברכה .ואם
האתרוג אגוד יחד עם שאר המינים צ"ע אם יצא לפי אתרוג שחילקוהו לשנים או שלשה חלקים אין מתפללים.
המכשירים .ואם היפך ונטל האתרוג בימין והלולב לצאת בו אפילו בשעת הדחק ,דחסר כשר דווקא
בשמאל יצא ,ויש מחמירים בזה ,על כן טוב לחזור בנטילתם חציצה ודיני המינים אגידת כשהעיקר נשאר.
צריך לאגוד את הלולב ההדסים והערבות יחד .ולהלן וליטול בלי ברכה.
יבואר כיצד יאגדם ,באיזה אופן מותר לאוגדם ביו"ט ,ואפילו אם כבר בירך ואח"כ נוטלם פעם נוספת
כגון להושענות צריך ליטול בדרך זו.
וכמה קשרים צריך לעשות .עוד יבואר באיזה אופן יש
חציצה בנטילת הד' מינים ,ובאיזה אופן לא הוי חציצה.
סימן תר"נ
אע"פ שלהלכה אין חיוב לאגוד את המינים יחד ,איטר -לדעת השו"ע איטר נוטל כמו כל אדם,
ולדעת הרמ"א יטול הלולב בימין שלו והאתרוג מ"מ מצוה לאוגדם משום "זה קלי ואנווהו". שיעור אורך הלולב ההדס והערבה
שיעור ההדס והערבה הוא ג' טפחים ,ושיעור זה לא יאגדם בעניבה ,דאין זה קשר הנאסר בשבת בשמאל שלו (וגם בזה אם היפך יצא ,וכנ"ל) ,אבל
ויו"ט ולא מיקרי אגד ,אלא יאגדם בקשר גמור והיינו מי ששולט בשתי ידיו שוה בשוה יטול כמו כל
נאמר על העץ אבל העלים אינם מצטרפים
ב' קשרים זה ע"ג זה .ובתשובת אגורה באהלך מצדד אדם ,אבל אם קל לו לעשות מלאכות בשמאל,
לשיעור ,ושדרו של לולב לא כולל העלים צריך
שמה שנוהגים לעשות מעלי הלולב כמין בית יד אף שיכול לעשותם גם בימין ,דינו כאיטר.
להיות ד' טפחים ,כדי שיהיה שדרו של לולב יוצא
ותוחבים בו את הלולב ,גם זה בכלל קשר.
חסרון או תוספת בד' מינים נענוע הלולב אדם שאין לו ידים כלל נוטלם בבית השחי ,דהא
צריך ליטול לולב אחד ואתרוג אחד שלש הדסים ושתי מלבד מה שנוטלים את הד' מינים בזמן הברכה ,צריך לא כתיב ולקחתם ביד ,ואם יש לו את קנה היד
ערבות יחד ,ולהלן יבואר האם צריך ליטול דווקא כולם לנענעם ,וכן צריך ליטול את הד' מינים בזמן ההלל נוטל במרפקו ,ואם אין לו זרוע כלל לא יטול בפיו
יחד ,ומה יעשה אם היה חסר לו מין אחד .וכן יבואר וההושענות ,ולנענע בזמן אמירת הודו ואנא ד' .ולהלן (פמ"ג) ,ובביכורי יעקב חולק עליו .ומי שיש לו יד
האם מותר להוסיף מין אחר על מינים אלו ,או ליטול יבוארו פרטי דיני הנענועים. אחת יטול את הלולב ביד שיש לו אפילו אם היא
ממינים אלו יותר ממה שצריך. מתי ינענע -ינענע לכל הרוחות בזמן הברכה, יד שמאל ,ואת האתרוג יטול בזרוע שכנגד ,ואם
ד' מינים מעכבים זה את זה ,דבעינן לקיחה תמה אפילו אם נוטל שלא בשעת ההלל וחוזר ונוטלו אינו יכול ליטול את האתרוג בזרוע יטול שניהם
וכולם מצוה אחת הם ,ואם חסר לו מין אחד מהם בשעת ההלל ,וכן ינענע בזמן אמירת הודו לד' כי בידו בזה אחר זה ויוצא בזה ידי חובה.
לא יברך על השאר אפילו אם יודע שאח"כ יבואו טוב כי לעולם חסדו (לדעת השו"ע היינו רק בהודו מתי מברכים -אין לברך לפני נטילת הלולב ,דלא
לידו כולם ,ומ"מ גם אם אין לו כולם יטול מה שיש הראשון גם הש"ץ וגם הקהל ,ולדעת הרמ"א מסתבר לברך כשהלולב מונח בכלי ,ואין לברך
לו לזכר בעלמא ,בין ביום הראשון בין בשאר ימים, הש"ץ מנענע בהודו הראשון וכן באמירת יאמר נא אחר שנטל כל הד' מינים משום שצריך לברך עובר
(דעת רש"ל שרק הש"ץ יטול וינענע לפני הלל ישראל אבל לא באמירת יאמרו נא ,והציבור לעשייתן ,אלא יטול את הלולב בידו ויברך על
ובשעת הלל בלי ברכה ,אבל הא"ר כתב שכולם מנענעים בכל הודו ,ובהודו האחרון שהש"ץ נטילת לולב ושהחיינו לפני נטילת האתרוג ,או
יטלו וינענעו כמו הש"ץ ,וכן משמע מסתימת והציבור כופלים אותו מנענעים ב' פעמים גם שיהפוך את האתרוג שיהיה העוקץ למעלה ואחר
השו"ע והרמ"א שכל יחיד יכול ליטול לזכר לדעת השו"ע) ,ובאמירת אנא ד' הושיעה נא הברכה יהפוך אותו לכדרך גדילתו ,או שיכוין שלא
בעלמא) .ויזהר לא לכוין לשם מצוה ,דיש בזה משום בל מנענעים בשני הפעמים ,ולא ינענע בשעה שאומר
תגרע .אכן מה שחידש הט"ז שגם אחרי נטילת הד' מינים
לצאת ידי חובה עד אחרי הברכה ,וכתב הגר"א
השם כדי שלא יהיה טרוד מלכוין ,וא"כ בהודו יעשה שזה העצה המובחרת שבכולם ,אמנם בעיקר הענין
אם נוטל את הלולב לחיבוב מצוה יזהר שלא יעבור על בל
תוסיף ובל תגרע ,השיגו עליו כל האחרונים ודעתם שאחרי
בכל תיבה נענוע אחד ,ובאנא בכל תיבה ב' משמע מהגר"א שא"צ לחפש עצה שיהיה עובר לעשיתן.
שקיים את המצוה אין בזה איסור. נענועים .והמתפלל יחידי מנענע בהודו שבתחילת אם שכח לברך קודם לקיחה מברך אח"כ ,דגם
אם נטל כל מין בפני עצמו בזה אחר זה יצא, ההלל ובסוף ההלל ובאנא ד' הושיעה נא. הנענוע הוא מן המצוה ,ולפמ"ג אם כבר נענע אין לברך
ובלבד שבזמן הברכה יהיו כולם מצוים אצלו, בכל הנענועים יביא סוף הלולב כנגד החזה (מ"א אף שהם בידו ,אמנם לפי דעת הגר"א יברך ,ועיין בב"י.
וכתב הרמ"א דהיינו שיהיו כולם לפניו ,וביאר בשם כתבים) .ובא"ר הביא בשם מהרי"ל שהיה יברך ויטול מעומד ,ובדיעבד אם בירך ונטל
המ"ב דהיינו שיהיו סמוכים לו כדי שלא יצטרך נשאר עומד במקומו ופניו למזרח והיה מהפך ידיו במיושב יצא.
להפסיק ביניהם ,שהרי מברך ברכה אחת לכולם, כנגד הרוחות ,ונגד מערב היה מרים את הלולב על אין לברך אלא פעם אחת ביום ,אע"פ שנוטלו
(כ"כ המ"א לפירוש הפמ"ג ,ומהגר"א משמע שהרמ"א חולק כתפו מאחוריו ,וכן משמע בשו"ע ,וזה דלא כהמ"א, כמה פעמים להידור מצוה ,כמנהג אנשי ירושלים
על השו"ע וסובר שאם לא כולם לפניו לא יצא ידי חובה, ועל כן כל אחד יעשה כמנהגו.
כדאיתא בגמרא.
מנין וצורת הנענועים -לדעת השו"ע מוליך ידו ולמ"א אין בזה מחלוקת) .ויטול הלולב תחילה ויברך
לא יברך שהחיינו בשעת עשית הלולב אלא
עליו ,ויהיה דעתו בברכה גם על המינים האחרים. מכנגדו והלאה פעם אחת ואח"כ יחזיר הלולב בשעת נטילתו ,ואם בירך בשעת עשיה יצא ,ואם לא
ואם סח ביניהם צריך לברך על כל אחד בפני אצלו ,ואחרי ההולכה וכן אחרי ההבאה ינענע ג' בירך ביום הראשון יכול לברך אפילו ביום השביעי
עצמו ,והיינו שעל ההדס יברך על נטילת עץ עבות, פעמים ,ויכסכס העלים מעט בכל נענוע כשנוטל את הלולב.
ועל ערבה על נטילת ערבה ,וכן על אתרוג ,ומ"מ (והמנענעים בכח עד שכמעט הלולב נשבר זה
טוב שאח"כ יחזור ויטול כולם יחד ,ולפ"ז יצטרך טעות) ,וכך יעשה בד' הצדדים ולמעלה ולמטה, לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה ,ולכן אם עשה
לברך על נטילת הדס וערבה ואתרוג בברכה אחת ,או דנימא וסדר הצדדים יהיה מזרח דרום מערב צפון ,כדי בית יד ונתן בתוכו את הלולב ונטלו יצא ,והיינו
שמדינא צריך לחזור וליטול גם את הלולב וממילא יברך על
שיקיף דרך ימין ,וכן יעשה גם איטר .ולדעת באופן שכל הלולב חוץ מידו והבית יד הוא בולט,
כולם על נטילת לולב ,וצ"ע למעשה. ודעת הא"ר שבית יד אינו חוצץ משום שהוא
הרמ"א מוליך ומביא ג' פעמים לכל רוח ,ויעשה
אם נטל ד' מינים ומצא שלא היה שם הדס או את הנענועים בכסכוס בעת ההולכה וההבאה. לנאותו ,ועל כן אף אם הוא אוחז את הלולב בידו
(והט"ז כתב שיוליך ויביא בלי נענוע ,ויעשה ג' תנועות ערבה ,או שהיו פסולים ,או שנטלם שלא כדרך דרך בית יד ג"כ שפיר דמי אא"כ אינו מהודר ,וכן
גדילתם ,אם יש לו את החסר בביתו באופן שאינו קטנות דרך הולכה והבאה בסיום ההולכה ובסיום ההבאה, הסכים בדרישה שהדבר תלוי באופן עשייתו
צריך להפסיק בינתיים ,יקח ד' המינים יחד ויברך ואח"כ יעשה ב' פעמים הלוכה והבאה בלי נענוע) .וכתב עיי"ש .ואם הלקיחה היא ע"י דבר אחר באופן
על המין החסר (על נטילת ערבה או על נטילת עץ המ"ב שכך סדר הנענועים במדינותינו ,יעמוד שאינו דרך כבוד ,כגון שנתן את הלולב בכלי ונטלו
עבות) ,ואם זה היה ביום הראשון צריך לחזור כשפניו לכיוון מזרח ,ושדרת הלולב תהיה כנגד לא יצא ,אפילו אם הכלי הוא מכסף ,ויש להחמיר
ולברך שהחיינו בשביל המין החסר ,אבל ידי לולב פניו ,ויעשה ג' הולכות למזרח וג' הבאות ,ונכון בזה בין באוחז בדפני הכלי בין במניח ידיו תחת
יצא כיון שארבעתם היו בביתו .אבל אם לא היה שיכסכס בעלים בשעת הולכה והבאה ,ובשעת הכלי בין באוחז בבית יד של הכלי .ואם כרך סודר
בביתו הדס או ערבה כשרים בזמן הברכה ואח"כ הבאה יקריבנו הרבה אל גופו נגד החזה ,ואח"כ על הלולב ונטלו לכו"ע לא יצא (מטעם חציצה,
הביאו לו ,גם ידי לולב לא יצא ,וצריך לברך על יטה ראש הלולב לדרום ויעשה לצד דרום הכל ולר"ן מפני שאינו לקיחה תמה) ,ואם כרך סודר או
ארבעתם יחד על נטילת לולב ,וביום הראשון כמו שעשה לצד מזרח ,וא"צ להפוך גם פניו לצד כפפות על ידו ונטלו י"א שלא יצא (מהטעמים הנ"ל,
יחזור ויברך שהחיינו. דרום ,ואח"כ יעשה כך לצד מערב כשהוא מטה דמסתמא אינו לנאותו אא"כ ידעינן שזה לנאותו) דלא
אם חסר לו אחד מהמינים לא יקח מין אחר ראש הלולב על כתפו ,ואח"כ יעשה כך לצד צפון כהר"ן שיצא דבטל לגבי היד ,ואם נטלו כך יחזור
במקומו ,שמא יטעו בשאר שנים לחשוב שצריך ולמעלה ולמטה הכל כמו שעשה לצד מזרח. ויטלנו בלי ברכה .ונהגו להחמיר להסיר את
ליטול מין זה. כיוון הלולב בזמן הנענועים -כתב הרמ"א שיטה התפילין (-לקפלם אחורי אצבעו ,וי"א שיחלצם
בל תוסיף -לא יוסיף מין אחר על ד' המינים את ראש הלולב לכל צד שמנענע כנגדו, לגמרי) ואת הטבעות מהידים ,אבל מדינא אין
משום בל תוסיף ,ודעת הב"י שאפילו אם אינו וכשמנענע למטה יהיה ראשו למטה ,וי"א שלא לחוש כיון שאין כל היד מכוסה בהם ,וי"א
מכוין בהדיא לשם מצות לולב ג"כ אסור ,וי"א שרק יהפוך את הלולב כשמנענע למטה ,והרמ"א פוסק שמדינא הוי חציצה ,ועל כן אם נטל בעוד התפילין
אם מכוין לשם מצוה עובר בבל תוסיף ,וי"א שזה אסור כדעה הראשונה ,והט"ז והדרך החיים והח"א כתבו או הטבעות בידיו יחזור ויטול בלי ברכה.
מדרבנן. שנכון לנהוג כדעה השניה. כתבו בשם האר"י שיברך בתחילה על הלולב
הצובע את הלולב בצבע ירוק כדי שיהיה נראה לח ,אינו צריך לחבר את האתרוג עם הלולב בזמן הנענועים. בסוכה ,ואח"כ יעשה את שאר הנענועים בבית
עובר בבל תוסיף (שבות יעקב) .ובא"ר מפקפק בזה. הכנסת ,אפשר שטעמו כדי שלא להשהות את המצוה
אם נטל את הד' מינים בידו יצא ידי חובה אף אם
איזה מינים יכול לקחת מהם יותר -לא יטול מזמן קימתו משינתו ,ואפשר שהטעם הוא על פי סוד.
לא נענע כלל ,ומ"מ טוב לחזור וליטלו ולנענע,
יותר מאתרוג אחד ולולב אחד ,דכתיב "פרי עץ אם הביאו לו את הלולב רק באמצע הלל ,מותר אבל אם נענע בדרך אחרת מהנ"ל א"צ לחזור
וכו' " וכן "כפת תמרים" חסר וי"ו משמע אחד ולא לברך עליו בין הפרקים ,והיינו בין מזמור למזמור .וליטלו ולנענע.
שנים ,וי"א שעובר בזה גם על בל תוסיף ,אבל (ס"ק מ"א).
בערבה והדס יכול להוסיף כמה שירצה ,ויש מי
שאוסר להניח הדס שוטה מלבד ג' ההדסים
מחוץ לי"ב מיל (שלכמה פוסקים הוא איסור הכשרים משום בל תוסיף ,ויש מתירים( ,ועיין ובביכורי יעקב תירץ שהרמ"א מדבר שהפסיק
דאורייתא לישראל) ,אבל אסור לטלטלו חוץ לד' בסימן תרמ"ו מהו הדס שוטה) ,ונכון לחשוב סעודתו לתפילה וקידש וחזר לאכול לפני נטילת
אמות אא"כ יש בעיר עירוב ,ובית אפילו גדול לכתחילה שאינו אוגדם לשם מצוה אלא לנוי הלולב ,ולא ברירא תירוצו לדינא שכיון שכבר הפסיק
נחשב כד' אמות .ובשביל זקן וחולה שאינם בעלמא ,והמדקדקים אינם מוסיפים על שתי לתפילה והיה חייב גם ליטול לולב אלא ששכח ,לא חשיב
יכולים לילך לולב,יאמר לעכו"ם להוליכו אצלם. ערבות ושלשה הדסים עבות ,ואם יש לו ספק על איזה התחיל בהתר .ואם המתין עד חצות ולא הביאו לו לולב,
בד של הדס או ערבה ,או שרואה שהעלים רכים מאד והתחיל לאכול ,נראה שגומר סעודתו ואח"כ נוטלו ,דחשיב
מותר לומר לנכרי להביא מחוץ לתחום ,דהוי ועלולים ליפול ,יכול להוסיף כמה שירצה ,ואין למדקדק התחיל בהתר.
שבות דשבות במקום מצוה ,אבל אסור לומר לדקדק בזה.
לנכרי להביא מחוץ לי"ב מיל ,ובשעת הדחק
כשאין לולב אחר בעיר יש להקל ,אמנם אם הנכרי סימן תרנ"ג
יחזור רק ביו"ט שני ,אסור לשולחו ביו"ט ראשון סימן תרנ"ב
מחוץ לי"ב מיל .ואם יש ספק אם ישיגו מחוץ לתחום
אלפים אמה ,החיי אדם אוסר לומר לנכרי להביא ,ובא"ר אסור להריח הדס של מצוה אפילו בשבת ,כיון
מתיר בשביל יו"ט ראשון ,וכן משמע בבית מאיר .ואם היום שהוקצה לכל שבעה ,ואתרוג של מצוה מן הדין זמן נטילת לולב
הראשון חל בשבת ,נחלקו האחרונים אם מותר לומר לנכרי מותר להריח בו( ,שכיון שעיקרו לאכילה לא
להביא לולב בשביל מחר שהוא יו"ט שני ,וכיון שיש נטילת לולב מצותה ביום ולא בלילה ,דכתיב
הוקצה אלא מאכילה ,משא"כ הדס שעיקרו
ראשונים שסוברים שגם בזמן הזה יש רה"ר דאורייתא, "ולקחתם לכם ביום הראשון".
להריח) ,אמנם כיון שיש מחלוקת אם מברכים
נראה שאפילו לדעת המקילים יותר טוב לומר לנכרי שלא כל היום כשר לנטילת לולב ,ומ"מ זריזים
יוציא את הלולב מאותו מקום בשבת .ואם חל יו"ט ראשון עליו (הנותן ריח טוב בפירות) ,או שאין מברכים
(כיון שאינו עומד לריח אלא למצוה) ,יש להמנע מקדימים למצוות ונוטלים אותו בבוקר .וזמנו הוא
ביום א' .משמע מהמ"א והדרך החיים והבית מאיר שיש
להקל לשלוח בשבת מחוץ לי"ב מיל כדי להביאו למחר, מלהריח בו בעת נטילתו למצוה ,אבל לפני הנטילה מהנץ החמה ,ואם נטלו משעלה עמוד השחר יצא,
ובודאי יש לסמוך על זה במקום הדחק ,ודלא כהחיי אדם. או אחריה או בשבת יכול לברך ולהריח ,וי"א שיש (ועיין בסימן פ"ט בבה"ל שלדעת כמה אחרונים
אם אין לחבירו לולב והוא מחוץ לתחום ,מותר להמנע מלהריח כל ז' הימים ,וע"ע פרטי הדין אינו נקרא עמוד השחר עד שהאיר פני המזרח).
לשלוח לו לולב אם אין לאותו אדם מעות לקנות בסימן רט"ז. ואם צריך להשכים לצאת לדרך נוטלו משעלה
לולב ,אבל אם יש ביכלתו לקנות ופשע ולא קנה, עמוד השחר אע"פ שאח"כ יקרא הלל בלא לולב,
אין ד' המינים נאסרים בהנאה ע"י הכנתם ,אלא
אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך. וצריך לנענע בשעה שנוטלו .ואם לא נטלו
רק כשהגביהם לצאת בהם ,דהזמנה לאו מילתא.
ובשער הציון נשאר בצ"ע בדין זה. בשחרית יטלנו אח"כ ,ואם לא נטלו עד בין
וכן לולב של שנה שעברה לא נאסר בשנה זו עד
ערבה שנתלשה בין ביו"ט ראשון בין ביו"ט שני השמשות של היום הראשון ,חייב ליטלו משום
שיטלנו ,כמבואר בסימן תרל"ח ,ולדעת האחרונים
אפילו שלא בשביל ישראל ,אסור לטלטלה אפילו דהוי ספיקא דאורייתא ,אך לא יברך משום
שמפקפקים שם לענין סוכה ,ה"ה לענין לולב.
אם אין לו אחרת לצאת בה .ואם נתלשה ביו"ט שהברכות הם מדרבנן ,ואף בשאר הימים אם לא
ראשון מותרת בשני ,אא"כ חל יו"ט ראשון בשבת. נטלו עד בין השמשות נכון ליטלו ,רק יזהר שיהיה
סימן תרנ"ד בלא ברכה.
עיקר מצות לולב בזמן ההלל ,כדי לנענע בהודו
סימן תרנ"ו ובהושיעה נא ,וקצת מן המהדרים נוהגים לברך על
נתינת הלולב במים -מותר להחזיר ביו"ט את הלולב בהנץ החמה בתוך הסוכה ולנענע ,ואח"כ
כמה צריך להוציא עבור הידור מצוה הלולב למים ,וכן מותר להוסיף מים אם צריך ,ואף בשעת ההלל מנענעים עוד.
איתא בגמרא (ב"ק ט ):הידור מצוה עד שליש במצוה. לאשה מותר לעשות כן ומותרת לטלטלו אע"פ חיבוב מצות לולב -המדקדק יאחוז הלולב בידו
ונחלקו הראשונים בביאור דברי הגמרא אם הכונה שאינה חייבת בלולב (כיון שהיא יכולה לברך עליו כשנכנס מביתו לבית הכנסת ,וכן בשעת התפילה
להוסיף בשביל הגודל או בשביל ההידור ,והפוסקים למנהגינו ,ואף לדעת הסוברים שאינה יכולה לברך מותרת
(וכיון שזה מצוה לא מיטריד ,אבל שאר דברים
נחלקו כמו מי ההלכה ,וכדלהלן .עוד יבואר כמה צריך לטלטלו כיון שיש עליו תורת כלי לגבי אנשים) ,אבל
האדם להוציא מנכסיו עבור קיום מצוה ,והאם זה בכלל אסור לאחוז בשעת התפילה) ,וכן יחזירנו לביתו.
אסור להחליף את המים ,ועיין בסימן של"ו אם
מה שאמרו חכמים המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. וכתבו האחרונים שהיום מיחזי כיוהרא לעשות כך,
מותר להעמידו במים לכתחילה .ובחול המועד
הדינים דלהלן שייכים בין לענין אתרוג ולולב ובין לענין אם לא מי שמפורסם למדקדק במעשיו ,אך גם
מצוה להחליף את המים כדי שהלולב ישאר לח
שיעור ההוצאה עבור שאר מצוות. היום נוהגים להוליך הלולב בבוקר לביהכ"נ
והדר ,ומנהג כשר וטוב לתת את הלולב והערבה
במים כדי שלא יתייבשו .ובשבת הלולב מוקצה איתא בגמרא הידור מצוה עד שליש במצוה. ולהחזירו לביתו בעצמו.
ואסור להוציאו מהמים ,ואם שגג והוציאו אסור י"מ שכוונת הגמרא שהקונה אתרוג ששיעורו אכילה לפני נטילת לולב
להחזירו ,וכתב הביכורי יעקב שאף שמוקצה שנמצא בידו מצומצם (כביצה) ,ואח"כ מצא אתרוג גדול יותר,
אסור לאכול לפני נטילת לולב ,וכן אסור בשאר מותר להניחו היכן שירצה ,מ"מ כאן גם המים הוקצו ,מצוה להוסיף עד שליש מדמי הראשון כדי
הדברים שנתבארו בסימן רל"ב שאסור לעשותם לפני מנחה,
וטעימה מותרת מדינא אך אין להקל בזה אם לא וכשמניח הלולב בתוכם הוא מטלטל את המים ,דשכשוכם להחליפו בגדול יותר ,דחיישינן שמא יתמעט
מהשיעור ,אבל אם יש לו אתרוג גדול מהשיעור זהו טלטולם.
לצורך גדול .ומי שנמצא בדרך למקום שיש לולב,
א"צ להחליפו בגדול יותר ,ואף אם בעת הקניה יש ערבה המועד חול מימי יום בכל לקחת נוהגים
או שאמור להגיע למקומו לולב ,ימתין מלאכול רק
חדשה ,והוא הידור מצוה .וכתב הביכורי יעקב לפניו גם אתרוג מהודר יותר ,א"צ לקנות את המהודר יותר
עד חצות (ולא עד בכלל) ,מפני שאסור להתענות ,שיקשור את הערבה מבחוץ ,ולא יתחוב את אם שניהם יותר מהשיעור .והמ"א מצדד דה"ה בספר
הערבה באגד כיון שע"י ההכנסה וההוצאה תמיד תורה (שגם בו יש שיעור לכתחילה ושיעור בשעת הדחק)
ואפילו ביום הראשון ,וי"א שאם מביאים לו לולב
א"צ להמתין כלל ,כיון שהמביאים יזכירו לו נופלים לפעמים רוב העלים ,ובלאו הכי י"ל דלא או שופר וכדומה .שיעור שליש הוא מלגו (שנים
לנוטלו ,ומי שליבו חלש ודאי יכול לסמוך על זה .חשיב אגד כהלכתו אם זה יכול להכנס ולצאת ,לכל שש) ,ויש מחמירים שצריך להוסיף שליש
ואם שכח והתחיל לאכול ,ביום הראשון שהוא מן אלא יפתח הקשר ויכניס ויחזור ויקשור ,אמנם מלבר (שלשה לכל שש) .ואם המוכר אינו מסכים
להחליפו אלא רק למכור את השני ,אינו חייב התורה יפסיק אפילו אם יש שהות ליטלו אח"כ,
ביו"ט אסור לקשור.
לקנותו ולהחזיק שתים ,אא"כ יש לו קונים שיקנו וה"ה ביו"ט שני בחו"ל ,אבל בשאר הימים א"צ
את האתרוג הקטן. להפסיק אא"כ אין שהות ביום ליטלו אח"כ.
וי"א שכוונת הגמרא שצריך להוסיף שליש במחיר
סימן תרנ"ה וכתב הרמ"א שאם התחיל לאכול יותר מחצי שעה
האתרוג עבור אתרוג מהודר יותר ,אפילו אם השחר), קודם שהגיע זמן חיובו (והיינו עלות
שהות אין אפילו ביום הראשון א"צ להפסיק אא"כ
שניהם גדולים יותר מכביצה ,ויותר משליש א"צ הבאת לולב ביו"ט מחוץ לתחום פסק פ"ט ביום .והט"ז סובר שכיון שבסימן
להוסיף אפילו מי שאין חייו נדחקים ,ומי שמזונותיו
מצומצמים נחלקו הפוסקים אם צריך לדחוק חייו כדי
מותר ,לתחום מחוץ לישראל לולב שהביא נכרי הרמ"א שצריך להפסיק לתפילה ,כ"ש שביו"ט
שבלאו הכי צריך להפסיק בשביל לעשות קידוש ליטלו אפילו מי שהובא בשבילו או אפילו בציוויו ,להוסיף שליש בשביל הידור .ואם אחרי שהוסיף שליש
דודאי צריך ממילא להפסיק גם בשביל לולב .בין ביו"ט ראשון ובין ביו"ט שני ,ואפילו הובא מצא אתרוג מהודר יותר ,א"צ להוסיף עוד פעם שליש.
מה יעשה מי שאין לו לולב מהשו"ע משמע שהוא פוסק להלכה כדעה הראשונה ,על לא תעשה מפני אימת מלכות עכו"ם,
ביום הראשון אין אדם יוצא בלולב שאול ,ועל כן מי ומהגר"א משמע שהוא נוטה לדעה השניה ,וגם הא"ר והאחרונים מפקפקים על זה דהתם היה פיקוח
מחמיר כדעה השניה ,והפני משה כתב שמהירושלמי משמע
שאין לו לולב צריך להזהר לקנות את הלולב כדין כדי נפש .וביו"ד רל"ב מבואר שלענין שבועה אונס ממון נחשב
כדעה השניה.
לצאת בו ,ולהלן יבואר מה נחשב קנין ,ומה הדין אונס לענין לומר שאדעתא דהכי לא נדר.
במתנה על מנת להחזיר. אם יש לו ה' סלעים והוא צריך לפדות את בנו ולקנות
אם כבר קנה אתרוג פחות מהודר והוא גדול
לולב שאול אין יוצאים בו ביום הראשון ,דבעינן מכביצה ,לכו"ע א"צ להוסיף שליש עבור היותר
אתרוג ,יקנה אתרוג ,כיון שזו מצוה עוברת ,ואם יכול לשאול
"לכם" משלכם ,ויש להזהר בזה בכל הד' מינים כולל
מהודר ,כ"כ המ"א בשם פוסקים ,אכן הגר"א הביא
אתרוג ,הפדיון קודם.
הערבות ,ואם נתנו לו במתנה מותר ,ויש בזה כמה ירושלמי מפורש שצריך גם להחליף את האתרוג
הקונה אתרוג ומצא שנרקב ,וכן לולב ,אם יכול לתלות שזה
נעשה אצל המוכר הרי זה מקח טעות ,ואם זה ספק המוציאאו הלולב (וה"ה שאר מצוות) ולהוסיף עד שליש
חילוקי דינים ,וכדלהלן: מחבירו עליו הראיה. לנאה הימנו( ,ומשמע שנקט כך לדינא).
אמר למקבל שיהיה שלו רק עד אחרי שיצא בו הנותן מעות עבור אתרוג ולא עשה משיכה ,לדעת הי"א
לא יצא ,דכיון שנתנו לו לזמן הוי כשאול ,והקצות
תוספת יותר משליש -תוספת השליש הנ"ל אין
בחו"מ קצ"ט שבמצוה מעות קונות ,י"ל דה"ה לענין אתרוג,
החושן האריך להביא הפוסקים החולקים על זה וסוברים פורע הקב"ה על זה בעולם הזה ,כדאמרינן "היום
ושניהם אינם יכולים לחזור.
שכל שאמר הנותן בפירוש שהוא מקנה למקבל קנין הגוף, לעשותם" ולא היום לקבל שכרם ,אבל אם מוסיף
אפילו אמר לזמן קצוב הוי מתנה ,ובאתרוג אפילו אם לא יותר משליש ,שאינו מצווה על זה ,יפרע לו
אמר בפירוש שנותן קנין הגוף מהני ,דאי לפירות מאי קיהיב סימן תרנ"ז הקב"ה בעולם הזה .וי"א שאיש אמיד שנתן לו
ליה ,אכן בנתיבות הסכים עם השו"ע.
הקב"ה הון ,צריך להוסיף בשביל הידור אפילו
נתנו במתנה ע"מ להחזיר ,אם החזירו יצא ,ואם יותר משליש.
לא החזירו או שנפסל בידו לפני שהחזירו לא יצא, לולב לקטן מדין חינוך -קטן היודע לנענע לולב
כדין ,והיינו מוליך ומביא מעלה ומוריד אפילו אם דרבוותא, בפלוגתא תלוי והדבר פסול חשש מצוה שיש בה
אפילו אם נתן לו את דמיו ,ואפילו אם נאנס בידו אף שלהלכה כשר ,י"ל שבזה לכו"ע צריך להוסיף עד שליש
לא יצא (אף לשו"ע דס"ל (חו"מ רמ"א) שפטור אינו בקי ממש בנענועים ,אביו חייב לקנות לו לולב לקנות אחר כדי לצאת בו ידי כל הדעות.
מתשלומין ,ומשמע מרוב הפוסקים שגם בנאנס כשר כדי לחנכו במצוות ,אפילו בשביל שאר הימים
לא מועיל שיחזיר לו דמים ,והח"א מסתפק אם שהם דרבנן .והמהרש"ל כתב שיכול לצאת בשל כמה צריך האדם להוציא עבור מצוה
מועיל שהנותן יאמר הריני כאילו התקבלתי, מצות עשה ,אפילו מצוה עוברת כגון אתרוג אין אביו ,וכ"כ התוס' ,וכן משמע בעיטור .וי"א שאם
ובמאירי מבואר שזה מועיל) ,ואם הלולב אינו בעולם,
ידו משגת טוב יותר שיקנה לו לולב נפרד ,כדי
להוציא עליה הון רב ,וכמו שאמרו המבזבז אל
נראה שמועיל לתת לו לולב אחר כשר ומהודר (ויש שיעשה הנענועים כדין בשעת הלל עם הציבור.
יבזבז יותר מחומש ,ועד עישור נכסיו מחויב
חולקים) ,ואם יש לנותן לולב אחר לצאת בו ,מסתבר וקטן שאין יודע לנענע אין אביו חייב לחנכו בלולב
להוציא (שנה ראשונה מן הקרן ,ומשם ואילך מן
שמועיל לתת דמים .ואם החזיר את הלולב בערב אפילו אם הוא כבר שית (דלא כאשל אברהם
הרווח) ,דגם בצדקה שיעור בינוני הוא מעשר,
אחרי זמן המצוה לא יצא ,ואם הנותן כבר בירך שצידד שחייב) .ותינוקות שאינם יודעים לברך ,ינענעו
ואולי במצוה עוברת החיוב הוא חמישית או שישית
עליו כשנתנו צריך להחזירו עכ"פ למחרת בזמן את הלולב ודים .וקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות אין
וכדומה ,וא"א ללמוד מצדקה שהיא מצוה שאינה עוברת,
המצוה ,ואם בניו הסמוכים עליו ודרכם תמיד לברך על חייבים לחנכו ,אבל יכול לברך על הלולב אם ירצה.
ואף אם יש עניים לפניו הרי גם אחרים יכולים לתת ,וא"א
לולב שלו עדיין לא בירכו ,לא יצא אם לא החזיר באותו יום. ללמוד מצדקה אלא מה שאין נכון לתת יותר מחומש שמא
ואם החזיר אחרי כל התפילות ובגלל זה לא עשה את
הנענועים בהלל בציבור כדרכו תמיד ,יש להסתפק אם זה סימן תרנ"ח יעני .בה"ל (ד"ה יותר מחומש).
עוד כתב הבה"ל (ד"ה אפילו מצוה עוברת) שהיה אפשר
מבטל את המתנה ,ולכתחילה ודאי צריך להחזיר קודם הלל. לומר שמה שהגמרא מביאה לרבותא שרבן גמליאל הוציא
ואם יש לנותן לולב אחר לברך עליו ,אפילו אם מחזיר לו אלף זוז בספינה עבור אתרוג משום חיבוב מצוה ,היינו
מן התורה אין מצות לולב חוץ למקדש אלא ביום ביום השביעי יצא. משום שמחיר האתרוג מחוץ לספינה לא היה כ"כ יקר ,ואין
הראשון ,וחכמים תיקנו שיהיה הלולב ניטל בכל
כתבו הפוסקים שאם אמר ע"מ שתחזירהו ,ולא חייבים להוציא יותר מהמחיר הרגיל ,אבל מצוה שאפשר
מקום ז' ימים זכר למקדש. להשיגה בשויה כל אדם מחויב בזה אפילו אם יש לו מעט,
אמר "לי" ,יצא אפילו אם החזירו אחרי החג ,ד"לי"
בשבת אין נוטלים לולב מדרבנן ,אפילו אם הוא היינו שהוא ראוי לדבר שעומד ,ומ"מ למעשה צ"ע
כמבואר בקידושין כ"ט שגם מי שיש לו רק ה' סלעים חייב
לפדות עצמו ,וכן מבואר שם לענין עליה לרגל .אכן סתימת
היום הראשון ,גזירה שמא יעבירנו ד' אמות כיון שכמה אחרונים מפקפקים על סברא זו.
כל הפוסקים שא"צ לפזר הון רב עבור שום מצוה בכל אופן,
ברשות הרבים .ואסור לטלטל בשבת את הלולב המ"א כתב שבסתמא המשאיל אתרוג לחבירו כדי ואף שיש לו עוד הון ,ורק עד חומש לכל היותר יוציא ,וצ"ל
או הערבות או ההדסים (שהרי גם בשבת אסור להריח לצאת בו ,כוונתו למתנה ע"מ להחזיר ,וכ"כ הבית לדבריהם שמה שצריך לפדות עצמו כשיש לו רק ה' סלעים
את ההדסים) ,ואפילו לצורך גופו ומקומו אסור שמואל ,אבל הט"ז והבית יעקב פוסקים שלא איירי כשהוא מתפרנס ממלאכתו ולא תיגרע פרנסתו ממה
(משא"כ שופר שהוא כלי) ,אבל האתרוג מותר יצא ,ועל כן צריך לחזור וליטול בלי ברכה. שיוציא על המצוה וגם לא תתחזק פרנסתו אם לא יוציא ,וכן
בטלטול כיון שראוי להריח בו( ,ומה שנתבאר מוכח מהנמוקי יוסף והרמ"ה שגם מי שחייו נדחקים צריך
אשה שנתנה לולב במתנה לאחד מאוהביו או להוציא עבור הידור וכ"ש למצוה עצמה ,והרש"ל חולק
בסוף סימן תרנ"ג שאין ראוי להריח בו ,היינו
קרוביו של בעלה כשבעלה אינו בביתו לא יצא, וסובר שאפשר שאף לגוף המצוה אינו מחויב מי שחי
בשעה שנוטלו לצאת בו ,או עכ"פ בחול שראוי בדוחק ,דאצלו זה נחשב כהון רב ,אכן מהגמרא משמע שגם
דשמא לא ניחא ליה אלא במכירה ,אם לא שהוא
ליטלו שיש אומרים שיש להמנע בכל היום משום ספק מי שהוא דחוק מחויב בזה.
אדם חשוב דזילא מילתא למוכרו לו ,כ"כ המ"א,
ברכה ,אבל בשבת שאינו נוטלו בודאי ראוי להריח ולענין לחזור על הפתחים עבור מצוה ,העולת תמיד
ודעת הביכורי יעקב שבכל גוונא לא יצא ,אפילו
ולברך עליו ,ועוד שהרי יכול לברך על פרי אחר והא"ר הביאו ראיה מהירושלמי שאין חייבים בזה ,וקשה
אם נושאת ונותנת בתוך הבית ,ואפילו אם אח"כ שהרי לנר שבת ונר חנוכה וד' כוסות מצינו שצריך לחזור על
ולהריח גם את האתרוג .וי"א שגם בשבת אין לברך על
הבעל שמע ונתרצה ,וצריך לחזור וליטול בלא ברכה, הפתחים ,ונראה שהירושלמי סובר שעשית המצוות היא
ואפילו במה שהפמ"ג מיקל היכא שהאשה נושאת ונותנת
האתרוג ,והרוצה לברך בשבת אין למחות בידו).
מצוה בפני עצמה ,ויש על זה ברכה בפני עצמה ,ודלא
אסור לתת את האתרוג על בגד אפילו ביום טוב ,בתוך הבית ,ג"כ אין דעת הביכורי יעקב נוחה בזה .ולמכור כהבבלי ,ועל זה אומר הירושלמי שא"צ לחזור על הפתחים
משום שהוא מוליד ריח בבגד והוי כתיקון מנא ,מותר היכא שדרכה למכור בלא רשות בעלה. כדי לעשות בעצמו ,ויכול לקנות מאחרים ,אבל עבור עצם
ואפילו באינו מתכוין אסור משום דהוי פסיק אפשר לתת את האתרוג במתנה ע"מ שלא המצוה לא גרע מנר שבת ונר חנוכה וד' כוסות שמוכר כסותו
רישיה ,ויש מקילין באינו מתכוין ,ובשעת הדחק יקדישנו ,דרק היכא שזה הערמה לא הוי מתנה ,אבל בלי כדי להשיגם ,ואפילו את"ל שאינו מחויב לחזור על הפתחים
כדי להשיג מעות עבור תפילין ,עכ"פ מחויב לחזר אחר מי
שאין לו מקום משומר להניח את האתרוג אפשר הערמה הוי מתנה אף שהמתנה היא רק לדבר אחד.
שישאיל לו תפילין.
שיש לסמוך על המקילים ,בפרט היכא דלא ניחא ליה אף אם אינו נותנו לו לשום דבר רק לצאת בו ידי מצות החג
כלל שאין הריח בבגד מועיל לו .ולתת על בגד או מוכין ג"כ מהני ,וכ"ש שאם אמר לו הרי הוא של במתנה ע"מ שלא מצות לא תעשה צריך לתת כל ממונו כדי שלא
תתן אותו לשום אדם ,או אפילו באומר לו הרי הוא שלך לעבור עליה ,אף אם יצטרך אח"כ לחזור על
שהיה מונח עליהם מערב יו"ט מותר ,כיון שכבר ואינך רשאי ליתנו לשום אדם ,מהני. הפתחים( ,כיון שהוא עושה מעשה נגד רצון השם
נקלט שם הריח.
נתנו סתם ואין לו עוד אתרוג ,הוי כאילו אמר לו יתברך ואינו רק מניעת קיום מצוה) ,וכ"ש בחייבי
י"א שהקונה אתרוג ומשלם עליו רק אחרי סוכות ע"מ שתחזירהו לי ,ואם לא החזירו לא יצא וכנ"ל, כריתות ,ועל כן אסור לעבוד בעבודה שמוכרח
אינו עושה כראוי ,דכל זמן שלא שילם לא קנאו דאומדנא דמוכח שלזה כוונתו ,ואפילו אם כבר לעבוד בה בשבת אף אם הדבר נוגע למזונותיו
אלא מדרבנן ,ובעינן לכם מדאורייתא ,ונכון להזהר יצא בו באותו יום ,ובשאר הימים הרי אפשר ולמזונות אנשי ביתו .וכתב המ"א שבגיטין
בזה ,ואם הביאו לחצירו מהני אף אם לא שילם. במעשה דבר קמצא משמע קצת שמותר לעבור
את הס"ת השני אצל הראשון ואומרים חצי קדיש, סגי( ,ועיין לעיל מה הדין באמר לו בסתמא טול לך לצאת בשאול ,מ"מ אמדינן דעתו שרוצה לצאת
ואח"כ קורא המפטיר בספר השני את קרבנות לצאת בו) .ואם קנו לצורך מצוה יוצאים בו בשלו .וגם בזה לא מהני שיחזיר דמים ,ומ"מ אם נאנס בידו
המוספים "ובחמשה עשר לחודש השביעי" עד בסתמא אף שלא הקנו להדיא אחד לחבירו ,דכיון כתב רבינו ירוחם שמשמעות בעל העיטור שכיון שלא אמר
"וביום השני" .אם התחיל לקרות "וביום השני" שידעו בשעת לקיחה שאינו ראוי ליחלק ,הוי בפירוש שיחזירנו יוצא בחזרת דמים.
מפסיק אפילו באמצע הפסוק ,ואם קרא בענין כאילו פירשו שכל אחד יהיה כולו שלו בשעה כשמחזיר מתנה ע"מ להחזיר צריך לחזור וליתנו לו
אחר לא יצא ,וצריך לקרותה כולה בברכה לפניה שיקחהו לצאת בו ,ע"מ שאח"כ יחזירהו לחבירו, במתנה .והנה משמע מהרמ"א שאם לא יחזירו
ולאחריה ,ואם דילג פסוק אחד צריך לחזור ,אא"כ ומ"מ טוב לומר בפירוש שנותן במתנה ע"מ במתנה לא יוכלו הבעלים לצאת בו ,ולכאורה
דילג את הפסוק "ובחמשה עשר". להחזיר. באופן זה נתבטלה המתנה למפרע והמקבל לא
הפטרה -ביום הראשון מפטיר בזכריה "הנה יום יצא בו ,ואילו הבעלים תמיד יכולים לצאת בו ,אחים שקנו אתרוגים לאכילה מתפיסת הבית
בא" מפני שיש בה ענין סוכות ,וביום השני בחו"ל וצ"ע .ומסתבר עוד שאפילו אם המקבל החזיר בסתמא ,הוי ונטל אחד מהם אתרוג ויצא בו ,אם יכול לאוכלו
כמפרש שמחזיר לו במתנה.
קורא במלכים מ"ויקהלו" עד "בהוציאו אותם ואין האחים מקפידים בכך הוי כשלו ויוצא בו ,ואם
מארץ מצרים" מפני שיש בה ענין חנוכת הבית העברת מתנה ע"מ להחזיר לאחר -המקבל הם מקפידים על אכילתו אינו יוצא בו עד שיתנו
שהיתה באותה אסיפה בחג הסוכות. מתנה ע"מ להחזיר לכאורה יכול לתתו לאחר לו חלקם במתנה .ואם אחד קנה אתרוג והשני קנה
ובלבד שיוחזר בסוף לבעלים הראשונים ,ועיין פריש ,או שקנו כאחד אתרוג רימון ופריש ,אינו
בביאור הלכה ובשער הציון דעות החולקים בזה .ואם היה יוצא באתרוג עד שיתנו לו את חלקם במתנה,
סימן תר"ס מהד' מינים ,והוא נתן לאחר ע"מ שיחזיר לבעלים אע"פ שאינם מקפידים על אכילה ,דכיון שאין שם
הראשונים ,והאחר נתן לאחר וכו' ,והאחרון החזירו עוד אתרוג גם הם רוצים לקיים את המצוה ,אבל
לבעלים ,יצא ,אפילו אם זה עבר אצל הרבה אם יש שם עוד אתרוג אפילו אם זה שלקח הוא
סדר הקף הבימה אנשים ,דמסתמא אין הבעלים מקפידים אלא מעולה מהאחרים מועילה מחילתם בסתמא ,לפי
נוהגים להעלות ספר תורה על הבימה ולהקיפה שלבסוף החפץ יוחזר להם בלי פסול .ואם הבעלים שאינם מקפידים.
פעם אחת בכל יום ,וז' פעמים ביום השביעי ,זכר עצמו הוצרך לטרוח לקחת את האתרוג מהמקבל האחרון,
ואותו מקבל נתנו לו במתנה ,יש להסתפק אי מהני ,ונראה
להקפות שהיו עושים במקדש מסביב למזבח, קנית אתרוג עבור הקהל שהדבר תלוי בטבעו של הנותן ובקפידתו .ואם מחזיר
לבעלים ע"י שליח בודאי הוי חזרה ,ואף אם מחזיר ע"י נכר מה שנוהגים במקומות שאין האתרוגים מצויים דהספר תורה נשאר לנו במקום המזבח ,כדאיתא
או קטן שאינם בני שליחות והקנאה מהני ,כיון שהמקבל שכל הקהל קונים אתרוג בשותפות ,בסתמא הוי בגמרא שכשקורין סדר הקרבנות הקב"ה מעלה
האחרון דעתו לתת במתנה ,והשלוחים עושים מעשה קוף כאילו פירשו שכל הקהל נותנים חלקם לכל מי כאילו הקריבום לפניו.
בעלמא .ואם פירש בהדיא שאין לו רשות ליתנו שנוטלו לצאת בו ע"מ שיחזירהו להם ,ולכתחילה ביום השביעי מוציאים ז' ספרי תורה על הבימה,
לאחר ,אם נותנו לאחר מתבטלת המתנה וגם הוא טוב שיכריזו שכל אחד יתן חלקו במתנה ע"מ ויש מקומות שמוציאים את כל הספרי תורה
לא יצא בו .וכן אם יש אומדנא שהנותן מקפיד להחזיר .ואע"פ שכל זה הוא דין גמור ,מ"מ כיון שבהיכל ,וכן נוהגים במדינות אלו .רמ"א.
שלא יטלוהו רבים שמא יופסד לו ,אין המקבל
שלא כולם יודעים להקנות ,כתבו כמה אחרונים מקיפים לצד ימין ,והיינו שהעומדים ממזרח
רשאי לתת ,ובלאו הכי יש אחרונים שמחמירים
שמוטב לברך על שלו אע"פ שאינו מהודר כשל לבימה שהם צריכים להפוך פניהם כלפי הס"ת
שבכל גוונא אין המקבל יכול לתת לאחר ללא
חבירו ,ואם אין לו כל הד' מינים ,עדיף ליטול משל לפני שיתחילו להקיף פונים לצד צפון שהוא ימין
רשות הנותן.
חבירו מליטול משל הקהל ,די"א דבשל קהל לא שלהם ,ומשם ממשיכים למערב ואח"כ לדרום
נתינה לקטן ע"מ להחזיר -אין לתת לקטן ביום יצא דשמא אחד מהקהל אין דעתו להקנות חלקו ואח"כ למזרח ,והחזן שעומד ופניו להיכל אין נכון
הראשון (או ביו"ט שני בחו"ל) לפני שיצא בו ,או לחבירו ,ואף דלא קיימא לן הכי ,מ"מ לכתחילה שיהפוך פניו מתחילה שיהיה אחוריו נגד ההיכל,
אם רוצה שהרבים יברכו עליו ,לא יתן לקטן לפני עדיף ליטול של יחיד .וכתב הרמ"א שכל אחד ומ"מ גם הוא מקיף לצפון עם הציבור אף שאצלו
שכולם בירכו( ,ויש מחמירים בכל גוונא שמא יזדמן אחד ישתדל לקנות לעצמו ,כיון שרוב העולם אינם הוא דרך שמאל.
שירצה לצאת בו) ,מפני שהקטן קונה ואינו מקנה יודעים להקנות ,וכדי לעשות הנענועים כהלכתם ,בשבת אין מקיפים ואין מוציאים ס"ת לבימה,
לאחרים מן התורה ,ונמצא שאם החזירו לו אינו ואפילו אם חל יו"ט ראשון בשבת נכון לעשות כך .אלא רק פותחים את ארון הקודש ואומרים
מוחזר .ולפי זה אין לברך על לולב של אשתקד עוד כתב הרמ"א שגובים מעות אתרוג לפי ממון ,הושענות .וי"א שבשבת אין אומרים הושענות,
אם זוכר שנתנו במתנה לקטן .וי"א שאם הקטן דהידור מצוה מונח יותר על העשירים ,ואשה ולא נהגו כן.
הגיע לעונת הפעוטות דהיינו כבן שש או שבע
פטורה מלתת לזה אא"כ היא רוצה לברך ,ואם בעלה מי שאין לו לולב ,לדעת השו"ע גם הוא יקיף,
ויש מותר ,דאז מתנתו מתנה מדברי סופרים.
להחמיר כדעה ראשונה שלא לתת במתנה לשום קטן ,בעיר רק בעלה נותן ,ואם יש מנהג שכל המברך נותן גם היא ולדעת הרמ"א לא יקיף ,וביום שביעי אם אין לולב
ואפילו במתנה ע"מ להחזיר .ודין זה שייך בכל הד' מינים .צריכה לתת אם היא מברכת ,ומי שאינו בעיר א"צ בעיר יקיפו עם הערבה.
ואם נתן לקטן במתנה ע"מ להחזיר ,אף שהקטן אינו יכול לתת .וכתב החיי אדם שגם לפי מנהגינו שכל אחד הרמ"א מביא מהב"י שבהושענא רבה מקיפים עם
להחזיר ולא התקיים התנאי ,חלה המתנה ואין הנותן יכול נותן כמה שירצה ,מ"מ נראה שמי שלא נתן כלל הלולב והערבה יחד .וכתב המ"ב שבסימן תרס"ד
לצאת בו ,דכל תנאי שא"א לקיימו בסופו והתנה עליו והוא יכול לתת לא יצא.
כתב הרמ"א שיותר טוב שלא לקחתם יחד ,וכ"כ מתחילתו תנאו בטל .וקטן לדעה ראשונה היינו עד י"ג שנה
ויום אחד ,והפמ"ג מחמיר מספק בבן י"ג שאין יודעים מי שיש לו אתרוג ובעיר אחרת אין להם אתרוג בשם האר"י לקחת את הערבה רק אחרי קדיש
שהביא ב' שערות ,והכתב סופר מתיר .עוד כתב הכתב סופר כלל ,מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של קהל ,תתקבל ולחובטה ה' פעמים בקרקע ,והשל"ה
שקטן המוכר אתרוגים ,לכתחילה יש למנוע מלקנות ,וי"א שבזמן הזה שאחרי כמה ימים האתרוג כתב להניח את הלולב ולקחת את הערבה
מתקלקל ע"י רוב משמוש בני אדם ,אפשר שא"צ כשמגיעים לתענה אמונים. ובדיעבד אם יצא בו אינו חוזר לברך.
אם הנותן מחזיק יחד עם הקטן אין הקטן קונה לשולחו ,והיינו בשאר הימים ,דביום הראשון אינו מי שאירע לו אבל בחג ,או מי שהוא בתוך י"ב
כלל ,ומותר לעשות כך אפילו בקטן שלא הגיע מצוי כ"כ להתקלקל ,וגם יכול לברך עליו בבוקר חודש למיתת אביו או אמו ,אינו מקיף ,וכן המנהג.
לעונת הפעוטות ,וכן יכול לתת לקטן בלי להקנות לפני שכולם ימשמשו בו.
לו ,או שיאמר לו שיהא שלו עד שיצא בו ואח"כ
סימן תרס"א סימן תרנ"ט יהיה של הנותן כבתחילה דהוי כשאול ,אלא שבכל
העצות האלו לא יצא הקטן בנטילה ,ולא קיים בו
אביו מצות חינוך ,וי"א שמצות חינוך מתקיימת גם
סדר ברכות הקידוש -בליל יו"ט שני לבני חו"ל
בשאול ,שגם בזה מתחנך הקטן למצוות ,וכן קריאת התורה ביו"ט -ביום הראשון (וכן ביום
אומר קידוש ,ומיד אח"כ יברך שהחיינו על משמע במרדכי בשם ראב"ן ,וכן משמע מפשטות
השני בחו"ל) מוציאים שני ספרים ,בראשון קורים הקידוש ,דעל הסוכה יצא במה שבירך אתמול, לשון השו"ע.
שותפים שקנו לולב או אתרוג בשותפות ,אין חמשה קרואים פרשת "שור או כשב" שבפרשת שהרי אפילו אם בירך בשעת עשיה יצא ,ולכן לא
אחד מהם יוצא בו ביום הראשון עד שהשותף יתן אמור( ,ואם חל בשבת קוראים ז' קרואים ,ובמנחה יברך לישב בסוכה לפני שהחיינו .אכן מי שלא
לו את החלק השני במתנה ,ואפילו בע"מ להחזיר קוראים שלשה בפרשת וזאת הברכה) ,ומניחים אכל בסוכה עד הלילה השני ,יברך לישב בסוכה
בתפילת מוסף מזכירים בחו"ל בכל יום את מרבים קצת בנרות כמו ביו"כ. ואח"כ שהחיינו שהוא על שניהם .וי"א שלעולם
פרשיות שני הימים המסופקים ,כגון ביום הראשון כתב הרמ"א שיש נוהגים ללבוש קיטל ,והמ"ב מברך לישב בסוכה ואח"כ שהחיינו ,והרוצה לנהוג
של חול המועד גם "וביום השני" וגם וביום כתב שבמדינותינו נהגו ללבוש בגדי שבת ,ורק כך אין מוחין בידו ,ומ"מ כמה בעלי בתים האוכלים
השלישי" ,ואומרים "ומנחתם" גם אחרי "וביום הש"ץ לובש קיטל. בסוכה אחת לא יהיו חלוקים במנהגם.
השני" וגם אחרי "וביום השלישי" .ובמוסף בחול בפסוקי דזמרה מרבים במזמורים כמו ביום טוב, חסידים ואנשי מעשה עושים לזכר שמחת בית
אומרים ואת מוסף ,ובשבת אומרים ואת מוספי .אבל אין אומרים נשמת אלא ישתבח (כיון השואבה ,להיות נעורים בלילות של חול המועד
סימן שלא לטעות במנין הפרים בכל יום ,לעולם שבאמת הוא חול) ,ואומרים מזמור לתודה. ולהרבות בזמירות ושבחים ,ומרבים בנרות בסוכה
אומרים אין כמוך ושמע ישראל בניגון של יום הפרים והימים ביחד הם י"ד. בלילות אלו ,וכן בהרבה בתי מדרשות נהגו
סדר ההושענות -בשני הימים טובים הראשונים טוב. להרבות בנרות בתפילות ערבית של חול המועד,
וע"ע ביסוד ושורש העבודה מה שהאריך בזה.
אומרים למען אמיתך ואבן שתיה ,ובחול המועד במוסף אומרים קדושת נעריצך כמו ביום טוב ,וכן
אערוך שועי ,אל למושעות ,ואדון המושיע ,את הקדיש שאחרי מוסף אומרים בניגון של יו"ט.
ובשבת אום נצורה .ואם חל היום הראשון בשבת אין רגילים לעשות מלאכה של חול עד אחרי סימן תרס"ב
אומר מהיום השני למען אמיתך ,אערוך שועי ,אבן שיוצאים מבית הכנסת ,ויש שגם מסירים מעצמם
שתיה ,אל למושעות ,אדון המושיע ,ואום אני את הכיס של המעות ,ומה שגובים אז מעות
חומה נדחה לגמרי .ואם חל היום השישי בשבת אתרוג זה מפני שאז רוב הקהל מתאספים ויש סדר תפילת יום שני של סוכות
אומרים למען אמיתך ,אבן שתיה ,אערוך שועי ,מזה רווח לצדקה. ביום השני וכן בשאר הימים מברכים על נטילת
אום אני חומה ,אל למושעות ,אום נצורה ,ואדון
אם יש ברית אומרים פזמון זכור ברית ,לפני אנא לולב ,שאף שהמצוה בשאר הימים היא דרבנן
המושיע נדחה .ועיין במחצית השקל טעם סדר
אזון חין וכו' .רמ"א .והמ"ב כתב שיותר טוב שייך לומר וציוונו ,דכתיב "לא תסור מכל הדברים
זה.
לאומרו לפני החרוז הבט לברית. אשר יגידו לך".
נוהגים להתיר איגודו של לולב ,ומקיפים עם דיני שבת חול המועד סוכות אין מברכים שהחיינו ביום השני על הלולב [אף
הלולב שבע פעמים (כפי שהקיפו ביום זה לבני חו"ל] ,דאף אם היום הראשון היה חול יצא,
במעריב ושחרית ומנחה מתפללים תפילת שבת,
במקדש ז' פעמים את המזבח) ,ומרבים תחנונים כפי שיצא אם בירך בשעת עשית הלולב ,ואם חל
ואומרים יעלה ויבוא בעבודה .ובמוסף אומרים
על המים. היום הראשון בשבת מברכים שהחיינו ביום השני
אתה בחרתנו וכו' ומפני חטאינו וכו' ,כיו"ט,
ואומרים את יום המנוח הזה ואת יום חג הסוכות שאז נוטלו פעם ראשונה ,וכן מי שלא נטל לולב
נטילת ערבה בהושענא רבה עד היום השביעי מברך שהחיינו ביום השביעי ,ואם
הזה וכו' ,וחותמים מקדש השבת וישראל
מצות ערבה במקדש היא הלכה למשה מסיני ,והיו נטל ולא בירך שהחיינו ,הפמ"ג כתב שמשמע מהשו"ע שלא
מביאים ערבות בכל יום מימי החג והכהנים זוקפים
והזמנים. יברך ביום אחר ,ובאמת אין ראיה מדברי השו"ע ,והלבוש
אותם על צדדי המזבח ,ואח"כ היו העם באים ונוטלים חל עצרת שמיני ואם קהלת, מגילת לקרות נוהגים והמ"א סוברים שכל שלא בירך שהחיינו יברך ביום אחר
אותם משם ומנענעים אותם ,והנהיגו נביאים ליטול בשבת קוראים בשמיני עצרת .רמ"א .וע"ע בסימן ובלבד שיברך בזמן הנטילה( ,ושאני מברכת שהחיינו על
ערבה בגבולין ביום השביעי (שיש בו יותר קדושה ת"ץ. אוכלין ,דהכא דמפסקי לילות מימים כל יום הוא מצוה בפני
משאר הימים ,שהרי ביום זה היו מקיפים ז' פעמים. עצמה) ,וצ"ע.
ולולב תיקנו ליטול ז' ימים כיון שיש לו עיקר מן התורה קריאת התורה -מוציאים ב' ספרי תורה ,באחד מוציאים שני ספרים וקוראים בהם מה שקראו
ביום הראשון אף בגבולין). קוראים "ראה אתה אומר אלי" שמוזכר שם ענין ביום הראשון ,ואם התחיל לקרוא למפטיר
סוכה ,ובשני קורא המפטיר בקרבנות היום נוטלים ערבה בהושענא רבא מלבד הערבה מ"וביום השני" אע"פ שגמר וברך אחריה יחזור
(ובחו"ל קרבנות שני ימים משום ספיקא דיומא) ,שבלולב ,ואין מברכים עליה כיון שזה רק מנהג ויקרא "ובחמשה עשר" ויברך לפניה ולאחריה.
ומפטיר ביחזקאל "והיה ביום בא גוג" ,מפני שהנהיגו נביאים ואינו בתורת תקנה. מפטירים במלכים "ויקהלו" עד "בהוציאו אותם
שמלחמת גוג ומגוג תהיה בתשרי ,ומזכיר סוכות נהגו ששמש בית הכנסת מביא ערבה למכור ,כמו מארץ מצרים".
באמצע ברכת ההפטרה כמו ביו"ט ראשון ,וחותם שהיו שלוחי בי"ד מביאים בזמן שבית המקדש
מקדש השבת וישראל והזמנים ,ולהגר"א חותם היה קיים.
הקפה עם הערבה -י"א שגם בהושענא רבה
מקדש השבת בלבד ,ולדבריו ודאי שלא יזכיר סוכות
באמצע הברכה.
סימן תרס"ג
מקיפים עם הלולב ולא עם הערבה ,וכתב השו"ע
שנהגו להקיף גם עם הערבה (כדי לצאת ידי שתי
השיטות בגמרא) ,ועיין לקמן מנהגינו בזה .ואם סימן תרס"ד קריאת התורה בחול המועד
אין לולב בעיר יקיפו בהושענא רבה בערבה. בחול המועד בחו"ל קורים ארבעה בקרבנות החג
שיעור אורך ערבה זו הוא ג' טפחים כשיעור שבפרשת פנחס ,ואומרים חצי קדיש אחרי
סדר יום הושענא רבה הרביעי .לדעת השו"ע ביום הראשון של חול
הערבה שבלולב ,וכל דבר הפוסל בערבה שבלולב
היום השביעי של סוכות נקרא הושענא רבא ,מפני המועד הכהן קורא "וביום השני" ,והלוי קורא
שביום זה נוטלים את הערבה שנקראת הושענא ,פוסל גם בערבה זו( ,ולכן יש להזהר שלא יהיה
ומרבים ביום זה באמירת הושענות ,לפי שבחג נידונים גזול או יבש ,וכמוש כשר ,אך לכתחילה טוב שיהיו "וביום השלישי" ,והישראל חוזר וקורא "וביום
על המים וכל חיי האדם תלויים במים ,ויום זה הוא גמר לחים משום הידור מצוה). השלישי" ,והרביעי קורא גם "וביום השני" וגם
החתימה והכל הולך אחר החיתום ,ולכן יום זה שונה מדינא די שיהיה עלה אחד בבד אחד ,אמנם כיון "וביום השלישי" ,ועל דרך זה קורים בשאר הימים,
שהדבר מכוער נהגו לעשות ההושענות יפים,
בכמה דברים משאר ימי החג. (וביו"ט שני אין קורים וביום השני ,דגנאי לקרות
משום "זה קלי ואנוהו" .וטוב לכתחילה שיהיה נעורים להיות ישראל נוהגים בליל הושענא רבה ליו"ט ספק חול) .ולדעת הרמ"א הכהן והלוי קורים
עכ"פ ג' בדים ,ובשם האר"י כתבו לקחת ה' בדים. דינו הזיווג לענין ו הלילה. סדר מודפס בלילה ,וכבר בספיקא דיומא [הכהן "וביום השני" והלוי "וביום
י"א שאין לקשור את בדי הערבה ,אבל הרב משה כמו בשבועות ,ובליל טבילה ישמש. השלישי"] ,והישראל קורא "וביום הרביעי",
זכותא חולק וסובר שצריך לקושרם ,וכן מנהגינו. בליל הלבנה כתבו הראשונים שיש סימן בצל והרביעי חוזר וקורא מה שקראו השנים
הראשונים ,ואם הלוי קרא גם "וביום הרביעי",
הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה חבטת הערבה -חובטים בערבה על הקרקע או הישראל קורא "וביום החמישי ,והרביעי קורא גם
השנה ,ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה כדי שלא
על הכלי פעמיים או שלש ,ובשם האר"י כתבו "וביום השני" וגם "וביום השלישי" ,וביום השביעי
יורע מזלו ,וגם בגלל שהרבה לא מבינים דבר זה
שיחבוט ה' חבטות דווקא על הקרקע ,וטוב הכהן קורא "וביום החמישי" והלוי קורא "וביום
על בוריו ,ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור אחרי
לחבוט תחילה על הקרקע ה' חבטות ,ואח"כ השישי" והישראל קורא "וביום השביעי" והרביעי
עתידות.
יחבוט על הכלים כדי להסיר את העלים ולא יחבוט קורא גם "וביום השישי" וגם "וביום השביעי".
תחילה על הכלים שמא יוסרו כל העלים ולא יוכל לקיים עלות קודם עצמם לטבול נוהגים המדקדקים
השחר כמו בערב יוה"כ ,ועדיף לטבול מבערב כדי מצות חבטה על הקרקע .וא"צ להסיר את כל העלים. ובארץ ישראל שאין שם ספיקא דיומא אין קורים
ללמוד כל הלילה בקדושה. בכל יום אלא קרבן אותו יום ד' פעמים.
בשבילו בשבת .ויש אחרונים שסוברים שאין כתב הרמ"א שי"א שצריך לנענע את הערבה,
ראיה להקל אלא כשאמר לו בערב שבת שיהיו ונהגו לנענע ואח"כ לחבוט.
סימן תרס"ז מזומנות לו במוצ"ש והיה יכול לקצוץ מערב שבת, לא יאגוד דבר אחר יחד עם הערבה ,כדי שיהיה
ולא כשאמר לו לקצוץ בשבת .ולדעת הרמ"א אם ניכר שזה לשם מצוה ,אבל אם יש בידו דבר אחר
הסוכה והפירות שתלה בה לנוי אסורים גם ישראל ציוה לקוצצה ויש פרהסיא בדבר ,יש אין לחוש לחציצה( .לפמ"ג משום שרוב החלק בידו נוגע
ביום השמיני ובחו"ל גם ביום התשיעי ,ואם להחמיר היכא שיש לו ערבה אחרת ,אפילו אם לא בידו ,ובשעה"צ כתב שאין בזה דין חציצה כלל).
אמר לו לקצוץ בשבת ,אלא אמר שתהא מזומנת אין לצאת ידי מצות ערבה בנטילת הערבה
עיטרה בסדינים המצוירים נוהגים להורידם לבית
מפני חשש גנבים או גשמים .ואם חל שבת לו במוצ"ש. שבלולב ,אפילו אם מגביה את הלולב פעם אחת
במוצאי יו"ט האחרון של חג נוהגים שלא לשם מצות לולב ופעם נוספת לשם מצות ערבה,
להסתפק מנוי הסוכה עד מוצאי שבת ,ויש
מתירים ,וכתב המ"ב שאפשר שהשו"ע לא בא
סימן תרס"ה ואם התיר את אגד הלולב ונטל את הערבה בפני
עצמה יצא .וי"א שגם אם נטלה יחד עם הלולב
לאסור מדינא (וכן סתם בסי' תרס"ה כהמתירים), יצא אם הגביה את הלולב פעם נוספת לשם מצות
עד מתי האתרוג אסור באכילה -האתרוג אסור אלא רק לומר שנהגו להחמיר. ערבה.
באכילה אפילו ביום השביעי לאחר שנעשית יש נוהגים בשעת היציאה מן הסוכה לומר יהי רצון נטילת הערבה עם הלולב -י"א שאין ליטול את
מצוותו ,ואפילו אם הוא נפסל ,שהרי הוקצה לכל שנזכה לישב בסוכה של לויתן. הערבה עם הלולב אלא יטלנה רק אחרי שבירך על
שבעה ,ובשמיני עצרת מותר ,ובחו"ל שעושים ב' הלולב ונטלו ונענע בו ,ולדבריו אם נטלה עם
הכנה מיום טוב ליום טוב שני ובתשיעי ימים טובים של גלויות אסור גם בשמיני, הלולב בשעה שיוצא בו ידי חובתו עובר על בל
כפי שאסור לעשות בשבת לצורך חול ,אפילו דבר
ויש בשבת, הוא מותר אפילו אם הוא חל באחד תוסיף ,ורק אחרי הנענוע הראשון יכול ליטלה עם
שאינו מלאכה ,כך אסור לעשות ביו"ט לצורך יו"ט שני, אוסרים בזה ,ולעת הצורך יש להקל .ואם האתרוג הלולב ,וכ"ש בשעת הקפה( ,דאחרי קיום המצוה
כיון שיתכן שיו"ט שני הוא חול .ופרטי דין זה יבוארו נפסל ,לדעת הט"ז יש להקל בשמיני ,אבל הקרבן אין איסור בל תוסיף אא"כ מכוין להוסיף על
להלן. נתנאל חולק עליו ,וכ"כ בחידושי הריטב"א .ואם המצוה ,וכאן הרי מכוין לשם מצות ערבה ולא
הפריש את האתרוג ליום אחד ,או שהפריש ז' אסור להכין בשמיני עצרת לצורך ליל שמחת לשם מצות לולב) .וכתב השו"ע שאינו נראה
אתרוגים לז' ימים ,אינו אסור אלא באותו היום עד תורה בחו"ל ,דשמא היום התשיעי הוא חול ונמצא שיהיה בזה איסור בל תוסיף ,ומ"מ אין הפסד
הלילה( ,ובשיטת ריב"ב מסתפק מה הדין לענין יו"ט מכין לחול ,וע"ע בזה בסימן תק"ג. לחוש לדבריו .עוד כתב שגם אחרי נטילת הלולב
בין השמשות) .וביום הראשון לפני שהגביהו לצאת בו אסור להעמיד את השלחנות והספסלים בבית ונענועו צריך לתפוס את הערבה לבדה כדי להכיר
לצורך הלילה ,והיינו להניח את הטבלה על מותר לאוכלו. שהיא חובה ,ובשעת החבטה יטלנה בפני עצמה
הרגלים ,אבל להביאם מהסוכה לבית מותר ,ואם ויוצא בה ידי חובתו .וכתב הרמ"א שהמנהג
הפשוט ליטול את הערבה עם הלולב בשחרית
צריך אותם לצורך היום ,או שצריך לסדרם כדי
שהבית לא יהיה נראה כחורבה ,מותר.
סימן תרס"ו בזמן הנענוע ובשעת הקפה עד שעת החבטה שאז
אסור להביא יין מיו"ט לחבירו ,ובשעת הדחק נוטלים אותה לבדה ,אך יותר טוב שלא ליטלה עם
זמן סתירת ופינוי הסוכה -אין לסתור את הסוכה כשבלילה לא ימצא יין בקלות מותר ,וכן הדין לגבי הלולב כלל (כדי לקיים בשלימות מצות ערבה ,וגם
ביום השביעי בבוקר לאחר האכילה ,כיון שכל מים ,אבל יביא בעוד היום גדול (דלא מוכחא האר"י הזהיר מאד שלא לחבר את הערבה יחד עם
היום חובתו לישן ולשנן שם ,ואם תזדמן לו מילתא ,דאפשר שצריך עדיין לצורך היום) ,ויביא הלולב .וכן נוהגים .מ"ב) ,ואף הנוטלה עם הלולב
סעודה צריך לאוכלה שם ,אבל מוציאים את בשינוי ,אמנם אין ראיה מזה שגם לצורך חול יסיר את הלולב מידו אחרי ההקפות ויאחוז רק
הכלים מהסוכה מזמן מנחה קטנה ,ומכינים את מותר ,די"ל שרק לצורך מצוה מותר ,ולכן אין את הערבה כל זמן שאומרים תחנונים על המים,
הבית לכבוד יום טוב האחרון .ובחו"ל שצריך מציעים את המיטות משבת לחול. ומנענעים את הערבות בשעה שאומרים את
לשבת בסוכה גם ביום השמיני ,יפנה כליו ביום אסור לגלול את הספר תורה משבת ליום טוב ,או ההושענות ,ואח"כ חובטים אותם.
השמיני מזמן מנחה קטנה (דקודם לכן אינו ניכר מיום טוב לחבירו. י"א שאע"פ שזורקים את הערבות שבלולב ושל
שזה לצורך יום טוב) ,בזמן שאין דעתו לאכול עוד ההושענות אין לפסוע עליהם ,ובחיי אדם כתב שלא
(דכל היום יש חיוב סוכה). יזרקם על הקרקע ,וזה פלא שהרי קיימא לן שתשמישי
סימן תרס"ח מצוה נזרקים ,ואולי כוונתו שלא יזרקם לאשפה.
י"א שאסור להנות מהערבה לאחר נטילתה באיזה אופן מותר לאכול בסוכה בשמחת
דאיתקצאי לכולא יומא ,אא"כ התנה עליה תורה -מי שאין לו מקום אחר מלבד הסוכה
דיני שמיני עצרת לאכול שם ביו"ט האחרון ,צריך לפחות בה (רק מעיקרא ,ולכאורה הכונה שיתנה קודם בין השמשות
אין לקבוע סעודה בערב שמיני עצרת מזמן מנחה לפני השקיעה ,שמא יזדמן לו לאכול בה) מקום ד' שאינו בודל ממנה כל בין השמשות ,אמנם לפי מה שכתב
טפחים על ד' טפחים ,כדי שיהיה ניכר שהוא יושב בביכורי יעקב מספיק שיתנה קודם עשית המצוה שלא
קטנה ולמעלה ,כדי שיאכל בלילה לתאבון .וכתב
בה שלא לשם מצות סוכה ,שלא יהיה נראה ייאסר ע"י עשית המצוה כי אינו בודל עצמו מלהנות( ,וה"ה
הפמ"ג דה"ה שאין לקבוע סעודה בשמיני עצרת קודם לענין הדס שאסור להריח בו כל שבעה משום שהקצהו
שמחת תורה (בחו"ל) מתשע שעות ולמעלה ,ואין דין זה כמוסיף( ,אמנם איסור בל תוסיף ממש ליכא, למצוותו ,מועיל שיתנה לפני עשית המצוה שאינו בודל
ברור לבטל עונג יו"ט ממי שהוא תאב לאכול מפני חשש שהרי שלא בזמנו עובר רק כשמתכוון לשם
שהאכילה בלילה לא תהיה לתאבון ,ומ"מ ודאי צריך להזהר
עצמו מלהנות) ,והמ"א כתב שי"א שגם תנאי לא
מצוה) ,ואף שאויר פוסל בג' טפחים ,צריך ד' על מועיל להתיר להנות באותו יום ,ובביאור הלכה מבאר
שלא לאכול ולהשתכר הרבה עד שאכילת הלילה תהיה עליו
למשא ,וכ"ש אם יכול להגיע לביטול מצות קידוש ע"י ד' טפחים כדי שיהיה ניכר .והריטב"א תירץ שנקט ד' שלכו"ע מועיל בזה תנאי .וכתב הרמ"א שנהגו
להצניע את הערבות ולהשתמש בהם לאפית טפחים מפני שאז גם כשיש ד' דפנות והסוכה לא נפסלת זה שכרותו.
מועיל ,ובחו"ל אם רוצה לאכול בה ביום התשיעי
נוסח הזכרת שמיני עצרת בתפילה -בשו"ע מצות ,כדי לעשות בהם עוד מצוה.
אינו יכול לפחות בסוכה מפני שהוא יום טוב ,ומה
כתב לומר "ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת י"א שיש להזהר שישראל לא יקצוץ ערבה משדה
יעשה להכירא ,אם היתה קטנה שאסור להניח בה
הזה" ,והפמ"ג כתב שאומרים עצרת בלי ה' .והנה נכרי ,אפילו ברשות הנכרי ,דסתם נכרים גזלני
נר בשאר הימים ,יניח בה נר ,ואם היא גדולה
הרש"ל והט"ז כתבו לומר "שמיני עצרת חג הזה" קרקע ,אלא הנכרי יקצוץ ויתן לישראל ,או
שמותר להניח בה נר יכניס בה קדירות וקערות
אבל הלבוש והגר"א וכן הא"ר בשם כמה ראשונים שישראל יקצוץ ויתן לחבירו .וע"י בט"ז שבזמן
וכדומה ,ואף שאין הסוכה נפסלת על ידי זה ,מ"מ
כתבו לומר כמו שכתוב בשו"ע .והרמ"א כתב הזה לא אמרינן שסתמן גזולים .וע"ע בדין זה
יש בזה היכר שאינו יושב בה לשם סוכה .בפמ"ג
שנוהגים שלא לומר חג ,דלא מצינו שהשמיני בסימן תרל"ז ובסימן תרמ"ט.
מסתפק אם יניח בח' או בט' דוקא ,והמאמר
נקרא חג ,וכמה אחרונים השיגו על דבריו ,ועל כן ערבות שנקצצו בשבת ע"י נכרי עבור הושענא
מרדכי מצדד בט' ,אבל הרא"ש כותב בח' ,ואולי
אין לנטות מדברי השו"ע. רבה שחל ביום ראשון ,לדעת השו"ע הערבה
כונתו ג"כ בסוף ח' .ואחרי החג מותר לאכול
בסוכה וא"צ לפחות בה ואינו נראה כמוסיף. כשרה אפילו אם הישראל אמר לו שיקצוץ
שני ,דאסור לטעום לפני קידוש ,וגם אם קידש עד שהשמחה נהפכת לתוגה ח"ו ,וגם מונעים אם שכח ואמר את יום חג הסוכות הזה ועקר
אסור לאכול פת יותר מכביצה לפני קריאת שמע ,שמחה של מצוה ,ויש לגעור בהם .ואין לבטל שום רגליו ,נחלקו האחרונים אם צריך לחזור ,ולכו"ע
אמנם בזה יש ללמד זכות על הרבים שעושים כך ,מנהג שנהגו לכבוד שמחת התורה. אם לא סיים את הברכה צריך לחזור לותתן לנו.
דרבים מדכרי אהדדי ולא יבואו לשכוח להתפלל גם בשמחת תורה אסור לפזר מיני בשמים על ישיבה בסוכה ביום השמיני בחו"ל -בחו"ל
הגחלים ,וכ"ש שאסור להבעיר פילווע"ר (-אבק מעריב ,אבל יזהרו מלשתות משקה המשכר. אוכלים בסוכה בלילה וביום מפני שהוא ספק
שריפה) כדי להשמיע קול לשמחה ,ואפשר שבמיני שביעי ,ואין מברכים לישב בסוכה ,ומקדשים,
נפט וזפת ג"כ אסור ,ומ"מ מותר לשים פילווע"ר בנר ומברכים שהחיינו (כיון שהוא רגל בפני עצמו).
בערב יו"ט לפני הדלקת הנר ,אע"פ שזה גורם סימן תרס"ט ואחרי אכילת היום המנהג להפרד מהסוכה
שהנר יכבה בסוף. ויושבים בבתיהם ,אמנם אם נזדמנה לו סעודה
הוצאת ספרי התורה -נוהגים להוציא בשמחת שמחת תורה אפי' בבין השמשות חייב לאוכלה בסוכה .ולענין
יו"ט אחרון של סוכות (ביום השמיני בארץ ישראל תורה ערבית ושחרית את כל הספרי תורה שינה בסוכה בשמיני עצרת ,הרבה אחרונים
וביום התשיעי בחו"ל) נקרא שמחת תורה ,מפני שבהיכל ואומרים שירות ותשבחות .וכל מקום מצדדים שצריך לישן בסוכה ,וכן דעת הגר"א ,ויש
שמסיימים בו את התורה ,ושמחים ועושים סעודת לפי מנהגו .ואם יש בבית הכנסת רק ספרים אחרונים שסוברים שלא כדאי לישן בסוכה בלילה
משתה לגומרה של תורה ,ובסימן זה יבוארו דיני מועטים ,אסור להביא ס"ת מבית כנסת אחר ,וי"א או ביום ,דעושה אותו כחול (ובאכילה אינו ניכר,
שמחת תורה ,והרבה מנהגים שנהגו לשמחת התורה שאף שבכל השנה אין להביא ס"ת אא"כ דדרך לפעמים לאכול בצל סוכה שלא לשם מצוה,
ולכבוד התורה. ויש שכתבו טעם אחר להחמיר בשינה משום שנראה
משתמשים בו בקביעות ,בשמחת תורה מותר.
במקום שעושים ב' ימים טובים מקדשים בליל כמוסיף על המצוה ,דבשלמא באכילה ניכר ממה שלא
תשיעי ומברכים שהחיינו ,ובבוקר מוציאים ג' הקפות -עוד נהגו להקיף את הבימה עם ספרי מברכים ,אבל על השינה בכל הימים לא מברכים) ,וכן
ספרי תורה וקוראים בראשון וזאת הברכה ,ובשני התורה ,כמו שמקיפים עם הלולב ,והכל משום מנהג העולם להקל לענין שינה .וי"א שלדעת
בראשית עד אשר ברא אלוקים לעשות ,ומניחים שמחה .יש מקיפין ג' פעמים ויש ז' ,והכל לפי הסוברים שאין ישנים בסוכה בשמיני עצרת ,ה"ה
ליד הס"ת השני את הס"ת השלישי ואומרים חצי המנהג. שלא אוכלים בסוכה פירות ,וכן פת פחות
קדיש ,ובשלישי קורא המפטיר כמו אתמול ,ריקודים -מהרי"ק כתב בשם רב האי גאון מכביצה ,והיינו כל דבר שבשאר ימי הסוכות לא
שרגילים לרקוד ביום זה אפילו כמה זקנים בשעה ומפטירים ויהי אחרי מות משה. מברכים עליו לישב בסוכה ,ויש מקילים בזה ,וכן
בליל שמחת תורה יקרא את הפרשה שניים מקרא שאומרים קילוסים לתורה ,ולכן יש להתאמץ בזה מסתברא שיכול לאכול דברים אלו או בסוכה או
לרקד ולזמר לכבוד התורה ,והעידו על האריז"ל ואחד תרגום ,מפני שזה הוא זמנה. בביתו .ואין לאכול בסוכה במוצאי שביעי עד
שאמר שהמעלה העליונה שהשיג באה לו ע"י הלילה ,ואם כבר נטל ידיו ובירך המוציא לא יברך
קריאת התורה בליל שמחת תורה -הרמ"א כתב
שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה ,וגם על לישב בסוכה ,כיון שכבר קיבל שמיני עצרת
שקוראים בליל שמחת תורה את הפרשיות
הגר"א כתבו שהיה מרקד לפני הספר תורה בכל בתפילה ובקידוש ,ואינו מבואר אם מותר לו להמשיך
שרגילים למוכרם כל השנה ,כגון ויתן לך ,ובימינו
כוחו .ואל יאמר אדם אין זה כבודי וכבוד התורה לרקד לפני לאכול ,ובתוך רבע שעה שלפני צאת הכוכבים אפשר שיש
העם כאחד הריקים.
המנהג לקרות ג' קרואים בפרשת וזאת הברכה, להתיר להמשיך לאכול.
וצריך לומר קדיש אחרי הקריאה ,ואין סומכים על קריאת התורה -בארץ ישראל מוציאים ג' ספרי
רבוי העולים לתורה -נהגו להרבות את הקרואים
הקדיש שאחרי עלינו משום דהוי הפסק.
העולים לתורה משום כבוד התורה ,וכדי שיזכו תורה ,באחד קוראים פרשת וזאת הברכה (וכיון
חתן תורה וחתן בראשית -מי שקורא סוף כולם בשמחת התורה .וקוראים פרשה אחת הרבה שזה שמחת תורה המנהג להוסיף על הקרואים),
התורה נקרא חתן תורה ,ומי שקורא בראשית פעמים (עד מעונה אלוקי קדם שמשם אין כופלים ובשני קוראים פרשת בראשית עד אשר ברא
נקרא חתן בראשית ,ונהגו למכור פרשיות אלו ,אלא קוראים זאת לחתן תורה) ואין איסור בדבר. אלוקים לעשות ,ומניחים את הספר תורה
וקונים בדמים מרובים ,וגם מי שעלה בפרשת ונוהגים לקרות שנים יחד ,או כהן עם שאר השלישי ליד השני ואומרים חצי קדיש ,ובשלישי
וזאת הברכה יכול לעלות לחתן תורה או לחתן הכהנים ולוי עם לוים ,ויש מפקפקים על זה, קוראים ביום השמיני עצרת ,ומפטירים ויהי אחרי
בראשית (אבל חתן תורה לא יעלה לחתן בראשית והא"ר מיישב המנהג ,ומ"מ לכתחילה נכון שאחד מות משה.
באותו בית הכנסת ,ואם קוראים חתן תורה ובראשית יברך ויוציא את חבירו ,ויכול אחד להוציא חבירו ובמקום שעושים ב' ימים טובים מוציאים רק שני
באותו ס"ת לכאורה אין קפידא ,וצ"ע) .וראוי להדר אם בברכה שלפניה והשני יוציא אותו בברכה ספרים ,בראשון קוראים חמשה קרואים מכל
אפשר שיהיו הקונים מוכתרים בתורה או עכ"פ שלאחריה ,ונכון שחמשת הקרואים הראשונים יהיו אחד הבכור ,והמ"ב כתב שמנהגינו להתחיל מ"עשר
מגדולי הקהל ,וכהן או לוי יכולים לעלות לחתן אחד כדין יו"ט .ונכון הדבר שיבחרו עשרה אנשים תעשר"( ,מפני שזה זמן מעשרות ומתנות עניים,
תורה או לחתן בראשית .וחתני תורה ובראשית שישמעו את הברכות ויענו אמן ,כי נוהגים קלות ובדיעבד אם בירך על דעת לקרוא כל הבכור א"צ
קוראים לאחרים לעשות משתה( ,וגם אבל בתוך גדול כשאין עשרה ששומעים קריאת התורה. לחזור) ,ומניחים את הס"ת השני ליד הראשון
י"ב חודש יכול לאכול בסעודה זו) ,ונודרים נדרים ואומרים חצי קדיש ,והמפטיר קורא בספר תורה
כל הנערים -נוהגים לקרות לכל הנערים לתורה,
ונדבות ,ובימינו המנהג שכל העולים נודרים נדרים השני ביום השמיני עצרת ,ובהפטרה קוראים "ויהי
ונדבות לצרכי בית המדרש ולהחזיק לומדי תורה .להרמ"א קורין להם פרשת "המלאך הגואל" אבל
וכתב הרמ"א (בסוף הסימן) שנהגו לסיים התורה הלבוש כתב שמברכים אותם ב"המלאך הגואל" ככלות שלמה" ,ומזכירים נשמות ואומרים אב
גם על קטן העולה ,כיון שבזמן הזה החזן קורא בעל פה ,וכתב בא"ר שמברכים אותם לפני ברכה הרחמים ,ומחזירים את הספרי תורה ואומרים
בתורה( ,אמנם מעיקר הדין ראוי שיהיה המסיים אחרונה שלהם ,וכן המנהג .וכתב המ"ב שלפני קדיש ,ומכריזים משיב הרוח ומוריד הגשם.
מוכתר בתורה או עכ"פ אחד מחשובי הקהל ,חתן תורה קוראים לכל הנערים מ"ולדן אמר עד אם שמיני עצרת חל בשבת לכו"ע מתחילים
וכנ"ל .מ"ב) .ובמקום שיש רק שני ספרי תורה ,מעונה" .הגדול מברך והנערים ישמעו ויצאו לקרוא מ"עשר תעשר" וקוראים ז' קרואים .ואם
קוראים בראשון וזאת הברכה ,ובשני בראשית ,בברכתו. סיים הפרשה עם ה' קרואים לא יאמר קדיש,
וחוזרים וקוראים בראשון עניינו של יום ,וכן ברכת כהנים -אין נוהגים לעלות לדוכן משום ויחזור ויקרא שני עולים או עכ"פ עולה אחד מלבד
עושים בכל מקום שצריך ג' ספרי תורה ויש להם דשכיח שכרות ,ובפראג נוהגים לעלות למוסף, המפטיר .ואם כבר אמר קדיש ועדיין לא סילק את
רק שנים ,אמנם אם הס"ת הראשון לא נגלל למקום ויש עולים לשחרית ,וכל מקום יעשה לפי מנהגו, הס"ת ,יחזור ויקרא ויאמר קדיש פעם שניה ,ואם
ויזהרו שלא ישתו. השלישי ,עדיף לגלול את השני ולא לעבור על המצוות.
כבר סילק את הספר הראשון יקרא עולה אחד
בספר השני וישלים עימו את פרשת עשר תעשר,
ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים על בו ששמחים יו"ט אחרון נקרא שמחת תורה מפני
ואח"כ יקרא למפטיר בחובת היום.
הדף היומי ,משנה ברורה (לפי סדר הדף היומי בהלכה), (וה"ה תורה של ועושים סעודת משתה לגומרה
ספרי מוסר (לפי סדר מבחני דרשו) ,חפץ חיים ואהבת לגומרה של מצוה) ,ויש להרבות בנרות בלילה אין לקבוע לשתות יין או שאר משקים המשכרים
חסד (לפי סדר הלימוד היומי) ,וכן את מבחני "לדעת" וביום לכבוד התורה שמוציאים ,ומותר לרקוד אחרי מנחה של יו"ט ראשון ,מפני שמי ששתה
(דף היומי ,משנה ברורה ,חפץ חיים ,ואהבת חסד), ביו"ט לכבוד התורה ,ולכאורה מותר גם לספק כף אל רביעית יין לא יתפלל אף אם הוא יכול לדבר לפני
בלמעלה ממאה נקודות הפצה ברחבי הארץ. כף ,ויש לשמוח לרבים בכל מה שאפשר בשמחה המלך .ובזמן ספק חשיכה אסור לשתות גם
כמו כן ניתן לקבלם במייל .7692282@gmail.com של מצוה ,דלא כיש שמכים ודוחפים אלו לאלו משקין שאינם משכרים לפני הקידוש של יו"ט
וכן ניתן לקבלם בפקס בטלפון .0799-414144
