gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines

שבוע: סוכות (2026-09-21)

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קובץ תק״צ ה'תשפ״ז | שנה ארבע עשרה‬ ‫קובץ גליונות‬ ‫חג הסוכות‬ ‫ממרנן ורבנן גדולי ומאורי הדור‬ ‫מעמד כבו‪+‬ד ה‪+‬תורה בטב‪+‬ריה‪:‬‬ ‫בראשות מרן רשכבה״ג רבינו הגדול רבי דב לנדו שליט״א בהשתתפות מרנן‬ ‫ורבנן גדרי ורבני הקהילות ואלפי בני התורה בעיר במעמד ריתחא דאורייתא‬ ‫!‪rife‬‬ ‫‪kl‬‬ ‫‪, , ......‬‬ ‫המתווך של בני התורה בטבריה‪.‬‬ ‫לפרטים‪ ,‬שמואל אייזן‪050-4110507 :‬‬ ‫מצורף‪:‬‬ ‫וברי כי הזוכה ליטול חלק ושותפות בלימוד תורה הלזה‪,‬‬ ‫יחשב לו כאילו הוא עצמו זכה לשבת בבית ה' ולהגות‬ ‫מאמר מיוחד‬ ‫מאת‬ ‫בתוה"ק עשר שעות ביום‪ ,‬אשריו ואשרי חלקו!‬ ‫ראש החבורה‬ ‫הרב יהודה עמית שליט״א‬ ‫ראש ישיבת קרית מלאכי‬ ‫היש דך עסקה טובה הזו דיהי הדין?‬ ‫לשאלות שנשאלו‬ ‫בוועידת בני הישיבות‬ ‫‪033-780-780‬‬ ‫לשותפות‬ ‫ולמסירת‬ ‫שמות חייגו‪:‬‬ ‫היא שיחתי ^ מקליטים‪ ,‬מקלידים‬ ‫מקריאים את חידושי התורה בטלפון ומקבלים אותם מוקלדים ישירות למייל‬ ‫היא שי חתי‬ ‫כוב׳ת ׳מורה ד־ל׳ה׳ לח׳זוק קניו א׳עו׳ בתורה‬ ‫‪033-064-600‬‬ ‫להקלטות‬ ‫היא שיחתי‬ ‫להר שמה ב ע מ דו ת נ ד רי ם פלו ס > תורה די לי ה‬ ‫חתמנו בספר החיים‪ .‬־“־‬ ‫מהתרומה‬ ‫בזכות הצלת עולם התורה‬ ‫קיומנו בתורתנו•‬ ‫מרודפיו!‬ ‫‪* A Q Q 1‬‬ ‫זה הזמן להצ ‪ 0‬ר ף לקריאת גדולי ישראל‬ ‫*‬ ‫‪£nr‬״ ‪1‬‬ ‫‪* O O O I‬‬ ‫ולהיות שו תף בהחזקת עולם התורה!‬ ‫ניתן לשלם באשראי במכשירי קהילות ונדרים שבבתי הכנסת | להקדשות ע״ג הקובץ ניתן לפנות למס׳ ‪k.gilyonot@gmail.com 1053-3145900‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪* ,‬‬ ‫לע"נ גאולה בת בלוד ע"ה תנצב״ה‬ ‫■ לעילוי נשמת הדב ד' מדדכי ב"ד ישדאל יחיאל ז"ל‬ ‫‪a‬‬ ‫מבצע מיוחד לחידוש המנוי השנתי‬ ‫לקבלת הקובץ גליונות״ מדי שבוע‪,‬‬ ‫ללא צורך בחיפוש אחר מטבע או מכשיר אשראי‪,‬‬ ‫ללא צורך בתזכורת או חשש שכחה וגזל וכו'‬ ‫מנוי‬ ‫עבור הקובץ הגדול )‪(A4‬‬ ‫עבור הקובץ הרגיל‬ ‫‪6‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫בלבד‬ ‫‪₪ 2‬לבד‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0‬‬ ‫(ניתן לחלק עד ‪ 10‬תשלומים)‬ ‫(ניתן לחלק עד ‪ 10‬תשלומים)‬ ‫בכך הנך זכאי לקחת קובץ אחד מדי שבוע מאחד המוקדים ברחבי הארץ‬ ‫(אין לקחת קבצים מחנויות המפיצות אלא אך ורק מהמוקדים בבתי הכנסת)‬ ‫תקופת המנוי‬ ‫מפרשת בראשית תשפ״ז עד חג הסוכות תשפ״ח (כולל)‬ ‫בברכת חג כשר ושמח מערכת ׳קובץ* גליונות'‬ ‫‪k.gilyonot@gmail.com | 053-3145900‬‬ ‫שבוע הבא יופץ קובץ פרסומי מיוחד עם מידע חדש ועדכני‬ ‫ן ^ ע ך כ ה ״ ק י ג ץ ג ל י ו ע י ל י‘‬ ‫על כלל ערי הפריפריה ברחבי הארץ‬ ‫צ י א ה ל ר ע ^ כ ל ג י י ‪ /‬י ש ד ^ א ל ; ‪!4‬‬ ‫יופץ חינם בתפוצה ארצית גדולה ‪ -‬ניתן להכניס פרסומים‬ ‫יש לפנות בהקדם ‪053-3145900‬‬ ‫לתשלום על הקובץ ולתרומות‬ ‫במכשירי האשראי שבבתי הכנסת‬ ‫״משנות יוסף יעקב"‬ ‫יש לבחור בלחצן קופות נוספות‪,‬‬ ‫חיפוש‪ ,‬ולרשום קובץ גליונות‬ ‫או דרך הטלפון נדרים פלוס‬ ‫במס' ‪ 03-7630585‬שלוחה ‪486‬‬ ‫ושימת הזוכים‪:‬‬ ‫קהילות‬ ‫פרשת נצגים וילד ־ שגוע שעגו‬ ‫ישעיהו ווייל מבני ברק‪ ,‬יוסף שלום עידה מבני‬ ‫במס' ‪ 073-2757000‬שלוחה ‪4311‬‬ ‫ברק‪ ,‬קוט ממודיעין עילית‪ ,‬יצחק סעד מבני ברק‪,‬‬ ‫או בהעברה בנקאית‬ ‫צביקי הלפרין מבני ברק‪ ,‬מ‪ .‬קפלן מבני ברק‪ ,‬דוד‬ ‫בנק מרכנתיל ‪ 17 -‬סניף ‪ 745‬מס' חשבון ‪71262‬‬ ‫ביטון מירושלים‪ ,‬דוד אלישיב מנתיבות‬ ‫ע"ש קובץ גליונו ת‬ ‫ראש השנה‬ ‫מרדכי קלגסבלד ממודיעין עילית‪ ,‬משה גולדשטיין‬ ‫להקדשות ע"ג הקובץ או לכל נושא אחר‬ ‫ממצפה רמון‪ ,‬מיכאל פונק מאשדוד‪ ,‬שאול‬ ‫ניתן לפנות למס' ‪053-3145900‬‬ ‫ברון מבני ברק‪ ,‬משה אינהורן ממודיעין עילית‪,‬‬ ‫מייל‪k.gilyonot@ gm ail.com :‬‬ ‫מוישי הופמן אלעד‪ ,‬יוסף ברון מבני ברק‪ ,‬אלעזר‬ ‫כתובת המערכת‪ :‬רבי יהודה הנשיא ‪ 52‬בני ברק‬ ‫מובשוביץ מבית שמש‬ ‫מבצע לימוד מיוחד ל‪+‬חג הסוכות הבע‪+‬ל״ט‬ ‫‪ 77:‬הלומדים מסכת סוכה‬ ‫תתקיים הגרלה גדולה ומיוחדת‬ ‫‪r‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2!0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫זוכיםבס‬ ‫זוכיםבס‬ ‫זוכה בסך‬ ‫‪1 1‬‬ ‫‪₪3‬‬ ‫נ‪7:‬א‪1‬חד‬ ‫חד‬ ‫ניתן ללמוד החל מיום טוב ראשון של חג הסוכות‬ ‫ועד למוצאי שמחת תורה‬ ‫ניתן לעדכן אך ורק‬ ‫יש לומר לפני הלימוד‬ ‫במכשירי האשראי שבבתי הכנסת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫או במייל מערכת ״קובץ גלישת׳׳‬ ‫ר׳ יוסף יעקב בן אריה לייב‬ ‫‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫גולדשטוף ז׳׳ל‬ ‫המרחב הקולי התורני ברשו״ת‬ ‫• ‪s‬‬ ‫‪1‬‬ ‫פרקים בנושאים מרתקים המוגשים‬ ‫בדר ך של ש‪ ” 1‬ת המקיף הלכה‪ ,‬השקפה ועוד‪...‬‬ ‫עם גדולי הרבנים והמחנכים שליט ” א‬ ‫‪ 10‬חזנות‬ ‫מצוה או טרחה?‬ ‫‪u‬‬ ‫עם הרבנים‪:‬‬ ‫החזן העולמי‬ ‫הגאון רבי‬ ‫הגאון רבי‬ ‫הרב‬ ‫זאב לף‬ ‫דוד לאו‬ ‫יצחק מאיר‬ ‫מרא דאתרא‬ ‫הרב הראשי‬ ‫הלפגוט‬ ‫של מושב מתתיהו‬ ‫ראש ’ מרכז לאו’‬ ‫בפרקים הקודמים‪:‬‬ ‫מה ניקח‬ ‫‪9‬‬ ‫מתי יוצאים‬ ‫‪8‬‬ ‫סגולות‬ ‫‪7‬‬ ‫מה‬ ‫‪6‬‬ ‫איתנו‬ ‫ידי חובת‬ ‫לקראת‬ ‫צריך לגלות‬ ‫לשנה‬ ‫תקיעת‬ ‫השנה החדשה‬ ‫במהלך פגישות‬ ‫החדשה?‬ ‫שופר?‬ ‫(חלק א׳)‬ ‫שידוכים?‬ ‫■■‬ ‫‪_.‬‬ ‫בכל שבוע פרק חדש!‬ ‫‪B‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫בד‬ ‫‪I‬‬ ‫‪02-53-2222-8‬‬ ‫‪------- B‬‬ ‫‪b IR‬‬ ‫‪i r SHI‬‬ ‫‪s h uITt . C‬‬ ‫‪cO‬‬‫‪o . II‬‬ ‫‪i l -------‬‬ ‫‪------------‬‬ ‫מדברים הלכה והשקפה‬ ‫מייל ל הארו ת‪info@ birshut.co .il :‬‬ ‫הי כ לו ת‬ ‫ב מ בו ק‬ ‫ה ח ז ק ב י ו־ ת ד ב ע ו ל ם !‬ ‫מהודר‪ -‬נוי סוכה בכשרות מהודרת‪.‬‬ ‫־ < >‬ ‫ז‬ ‫‪I‬‬ ‫עיצוב יוקרתי‬ ‫מ בו ד ד‬ ‫ע מיד ועוצמתי‬ ‫מונע חדיר ת גשם לסוכה‬ ‫שאין ב עו ד סוכה!‬ ‫חום וקור‬ ‫נ ש מר לפ חו ת ‪ 20‬שנה‬ ‫(ב מ ק סי מו ם ה אפ שרי)‬ ‫במבוק היכלות‪ .‬האיכות וההידור מדברים בעצמם‬ ‫שירותי משלוח‬ ‫לרוב אזורי הארץ‬ ‫לברור‬ ‫‪W‬‬ ‫‪®03-6723333‬‬ ‫משלוחים‬ ‫וסוכנים‬ ‫דורותיכם‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫סכך מהודר‪ .‬הכי חזק לדורות‬ ‫‪S036723333@gmail.com‬‬ ‫בפריסה ארצית בחנויות המובחרות‪.‬‬ ‫בעירכם‬ ‫"לא נתנו ימים טובי ‪ 0‬לישראל‬ ‫א^א כ ^י‬ ‫שיעסקו בי^ם בתורה״‬ ‫בס״ד בימי חול המועד סוכות הבעל״ט‪,‬‬ ‫יתקיימו שיעורי ם מיוחדי ם מגדולי התורה שליט״א‬ ‫בקו 'שיח יעהק׳‬ ‫מתורת מרן עמוד ההוראה רבינו הגר״י זילברשטיין שליט״א‬ ‫מדי יום בשעה ‪ 12:30‬בצהריים‬ ‫ביו ם שני ב‪ ,‬ד ח‪ 1‬ה״מ‬ ‫ביו ם ר א שון א' ד ח‪ 1‬ה״מ‬ ‫ימסור הגאון הגדול‬ ‫ימסור הגיוון הגדול‬ ‫רבי י ש ר א ל‪ 1‬א ד ל עי ט יין שלי ט״ א‬ ‫שלי ט׳׳ א‬ ‫רבי איתמר גרבוז‬ ‫מר א שי י שיב ת ׳בי ת מדר ש ע ליון׳‬ ‫ר א ש י שיב ת‬ ‫ורב קהילת ' שי ח תפיל ה' ב"ב‬ ‫' אר חו ת תור ה'‬ ‫ביו ם ר בי עי ד' ד חו ה" מ‬ ‫ביו ם ש לי שי ג' ד חו ה" מ‬ ‫ימסור הגאון‬ ‫ימסור הגאון הגדול‬ ‫שלי ט״ א‬ ‫אריאל בוקוולד‬ ‫רבי‬ ‫רבי יו א ^ מ ק ר ב שלי ט״ א‬ ‫רב קהילת ' מ ש כן חיי ם'‬ ‫מר א שי י שיב ת 'בי ת מדר ש ע ליון'‬ ‫בני ברק‬ ‫ורב קהילת ' איל ת ה ש חר' פרד ס כץ‬ ‫ביו ם שי שי הו ש ענ א רבא‬ ‫ביו ם ח מי שי ה' ד חו ה" מ‬ ‫ימסור הגאון‬ ‫ימסור הגאון‬ ‫שלי ט׳׳ א‬ ‫רבי אהרן רייך‬ ‫שלי ט׳׳ א‬ ‫מנחם גולדברג‬ ‫רבי‬ ‫דיין ב בד׳׳ צ בני בר ק‪ ,‬ובע מ ח׳ ס דבר א הרן‪,‬‬ ‫רב קהילת ' איל ת ה ש חר' אופ קי ם‪,‬‬ ‫ו מגדו לי תל מידי מרן רבינו שלי ט׳׳ א‬ ‫ו מר א שי י שי ב ת אופקי ם‬ ‫מרתק ו מיו ח ד! במהלר חוה"מ תיערר בקו שי ח ת‪ -‬חג מיו חד ת עם תל מידו הגדול של רבינו‪,‬‬ ‫הרה״ג ר' י שי מז לו מי אן ש לי ט״ א‪ ,‬א שר י ח שוף עו בדו ת והנהגות מ ה קוד ש פנימה‪ .‬ני תן יהיה‬ ‫ל ה אזין לדברי ם ב שלו ח ת ' ב די די הוה עו בד א' [ שלו ח ה ‪] 4-3‬‬ ‫כ מו כן ני תן ל ה אזין ב שלו ח ה ‪ 1‬לפסקי הלכה המתעדכנים מדי יום מ תור ת מרן שלי ט׳׳ א‪ ,‬ו כן‬ ‫ב שלו ח ה ‪ 4-4‬שי עור יו מי ב הלכו ת שב ת‪ ,‬ב אורר ‪ 3‬ד קו ת‬ ‫‪ *pse‬ס ג ל ה כ ת‪ 1‬ר ה‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫\‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫**‬ ‫‪jr .‬‬ ‫־ ‪^ v •:. V 'V,‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫■ ׳■ ‪v‬‬ ‫כל‬ ‫הוצאות‬ ‫‪■ J j e g a s a ’- p‬‬ ‫■ גב ‪ ,‬י י ‪ ^ ^ -‬ד‬ ‫‪He- i:v‬‬ ‫‪s & fS m‬‬ ‫‪iJu jM‬‬ ‫הקמפיין‬ ‫‪8‬‬ ‫‪ § )mm £ i ' 1‬׳‬ ‫‪■l‬‬ ‫׳‬ ‫משולמות‬ ‫‪M R **™ W‬‬ ‫‪S ^^w P \ w‬‬ ‫־■ ^ ־‬ ‫‪m *m‬‬ ‫‪S & MI .i »>1‬‬ ‫‪m‬ז ו ו ות‪m‬‬ ‫־ '־!׳ ׳‪: v‬׳• ;;<‪:-‬־ ‪f\1 . ,‬‬ ‫‪•. £‬־«‪/ / /‬ח‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-Al ■ 1‬‬ ‫• ‪/‬׳‪«..‬־ ־׳‪J ' It. j f -». -‬‬ ‫י י■ ‪ 1‬׳■׳ ‪;j •■,<•'■■■...‬־■*»* ‪v ' ' v v 4 ' S T r‬־‪V‬‬ ‫" \ י*‬ ‫־׳׳‪^ ^ »,‬‬ ‫* ־ ‪ /.‬׳‬ ‫« ־״‬ ‫& )? *‬ ‫& ‪$‬׳‪yew £,‬‬ ‫׳‪i S‬‬ ‫‪* m‬‬ ‫ותימכיה מאשו־‬ ‫קהי‪$‬ת‬ ‫?!‪J 5!!35‬‬ ‫‪* 6 8 8 1‬‬ ‫קרן עולם התורה ע״ר ‪580649028‬‬ ‫בנק פאג"׳ (‪ )52‬סני ף ‪ - 185‬רב שפע | מ ס פ ר חשבון ‪075685‬‬ ‫?זיו כינו ב תו ר תנו‬ ‫החרומוח מוכרוח לצורכי מסלפי סעיף‪ 46‬לפקודח מס הכנסה‬ ‫^‬ ‫‪-TfStoj‬‬ ‫‪WA‬‬ ‫■ ‪#‬א ‪0‬‬ ‫בס״ד‬ ‫ישואל‬ ‫ועד הרבו‪□1‬‬ ‫‪/‬לעויו■ צדקה באוה"ק‬ ‫^' ^ ‪^ 0 0 -2 2 -3‬‬ ‫‪ t n w :‬בסקוסן‬ ‫ה־יי ע •‬ ‫'‬ ‫בני ברק‬ ‫ירושלים‬ ‫ביום רביעי‬ ‫ממוצאי יו״כ‬ ‫מיום שלישי‬ ‫ממוצאי‬ ‫מיום שלישי‬ ‫עד החג!‬ ‫ד' תשרי ‪ -‬עד‬ ‫יו״כ עד‬ ‫ד' תשרי ‪ -‬עד‬ ‫ה' תשרי‬ ‫החג רצוף!‬ ‫החג רצוף!‬ ‫בלבד!‬ ‫רצוף!‬ ‫החג! רצוף!‬ ‫גאולה‬ ‫המוקד המרכזי‬ ‫איצקוביץ‬ ‫המו־קיהמרכזי‬ ‫באולמי‬ ‫בלובי ישיבת‬ ‫ם אור החיים‬ ‫ומוןירושלי‬ ‫ףי ד בי ת כנ ס ^‬ ‫באולמי‬ ‫! ‪p p‬‬ ‫מרום‬ ‫רח' הרב לנדא‬ ‫רח' עזרת‬ ‫תורה ‪18‬‬ ‫מול ישיבת מיר‬ ‫רח' עזרא ‪1‬‬ ‫פינת רח' יואל‬ ‫רח' בית ישראל ‪12‬‬ ‫י רח' הרב שך ‪4‬‬ ‫פינת חזון איש‬ ‫ה שפיץ שב‪17‬לב‬ ‫מוקד מידע‪:‬‬ ‫חיפה‬ ‫ביתר‬ ‫בית שמש‬ ‫‪03-5626250‬‬ ‫מיום חמישי ו'‬ ‫מיום שלישי‬ ‫אחריות מלאה‪ ,‬נקודת החלפה‬ ‫יום חמישי ר תשו־י‬ ‫‪ 3‬ימיםבלבד!‬ ‫תשרי ‪ -‬עד החג‬ ‫ד' תשרי ‪ -‬עד החג‬ ‫עד אחרי החג‪:‬‬ ‫‪15:00-23:00‬‬ ‫שלישי ‪ -‬ד' תשרי‬ ‫רצוף!‬ ‫רצוף!‬ ‫‪ .1‬שטיבלאן"איצקוביץ׳ ב׳׳ב ‪ -‬רצוף‬ ‫רביעי ‪ -‬ה' תשרי‬ ‫‪ .2‬וחי יעקובזון ‪ 1‬יוושלים(בחצר גן‬ ‫מאחרי יו״כ עד‬ ‫חמישי ‪ -‬ו' תשרי‬ ‫רמה ד'‬ ‫רמה ב'‬ ‫הילדים וחיץ) בץ הששת ‪12:00-18:00‬‬ ‫החג ‪8:30-23:00‬‬ ‫באולמי‬ ‫באולמי ״תפארת״‬ ‫באולמי‬ ‫קאסוב ויזניץ סקווירא‬ ‫שע״י ביהמ״ד‬ ‫נדבורנה‬ ‫באולמי‬ ‫יי‬ ‫גולדן סק‬ ‫רח' הר״ן ‪ 17‬גבעה ב'‬ ‫רח' האדמו״ר‬ ‫רחוב עולא ‪7‬‬ ‫מבעלזא ‪4‬‬ ‫רח' מיכאל ‪17‬‬ ‫‪1 1 : 0 0 - 2 3 :0 0‬‬ ‫« ‪m n sen /‬‬ ‫& ף‬ ‫פ ת‪ ,‬ח י‬ ‫גליון ‪ | 2‬סוכות תשפ״ז‬ ‫הם ימים של תוגה ומרירות ואילו הרגלים הם‬ ‫אלקים שבהם אלא משום שהם ״בת נדיב״‪,‬‬ ‫לימוד בליל סוכות‬ ‫ימי שמחה וששון‪ .‬ואולם לא כן הדבר‪ .‬כבר‬ ‫משום שהם צאצאי אברהם אבינו‪ ,‬באשר אברהם‬ ‫בעת שהיה הסבא מסלבודקא גר בקעלם‪,‬‬ ‫עמדנו על כך שגם על ראש השנה כתוב‪ :‬״ואל‬ ‫העלה את ישראל על ידי מעשיו למדריגה‬ ‫באותו זמן התקיים בקלם קיבוץ של לומדי‬ ‫תעצבו כי חדות הי היא מעוזכם״ (נחמיה ח)‪ ,‬וכן‬ ‫העליונה ביותר‪( .‬שם)‬ ‫תורה בראשותו של רבי אליעזר גורדון רבה של‬ ‫לגבי יום הכיפורים‪ ,‬לא ההכאה על הלב עיקר‪,‬‬ ‫העיירה‪ ,‬הסבא התחיל מיד לפעול במקום ולאור‬ ‫ולא הבכיות והצעקות‪ ,‬אלא ההכרה בערך עצמו‪,‬‬ ‫מתי מצוים על שמחה‬ ‫התרשמותו משיחותיו של רש״ז מקעלם השפיע‬ ‫כדברי הכתוב‪ :‬״לב נשבר ונדכה אלקים לא‬ ‫על לומדי הקיבוץ שיתחזקו בלימודיהם ויתקרבו‬ ‫חז״ל אומרים‪ :‬״אתה מוצא שלש שמחות‪ .‬כתיב‬ ‫תבזה״ (תהלים נא)‪ ,‬דהיינו שיכיר את מצבו וערכו‪,‬‬ ‫לשיטת המוסר‪ .‬דבריו עשו עליהם רושם רב‬ ‫בחג‪ :‬׳ושמחת בחגך׳; 'והיית אך שמחי; ׳ושמחתם‬ ‫וכמה הוא רחוק מתכליתו ויכניע לבו לאלקים‪.‬‬ ‫והגבירו שקידתם עד למאד‪ .‬הסבא היה מספר‬ ‫לפני ה׳ אלקיכם שבעת ימים׳‪ .‬אבל בפסח אין‬ ‫וכן מצינו ששלמה המלך התפלל להי ואמר‪:‬‬ ‫כדוגמה להתמדתם שבליל סוכות הראשון באו‬ ‫אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת‪ .‬למה?‬ ‫״ונתת לעבדך לב שומע וכוי להבין בין טוב לרע״‬ ‫כולם מיד לאחר סעודת החג לבית המדרש ולמדו‬ ‫אתה מוצא שבפסח התבואה נידונת ואין אתה‬ ‫(מלכים אי ג)‪ .‬ואם לבבו יבין את ערכו‪ ,‬יעשה כל‬ ‫עד שעה מאוחרת בלילה‪( .‬תנועת המוסר)‬ ‫יודע אם עושה השנה תבואה אם אינה עושה‪,‬‬ ‫המאמצים לתקן את עצמו ולהתעלות עד כמה‬ ‫ולפיכך אין כתוב שם שמחה וכוי‪ .‬וכן אתה מוצא‬ ‫שידו מגיעה‪ .‬והאם יש שמחה וחדוה גדולה מזו?‬ ‫מה יפו פעמיך‬ ‫שאין כתוב בעצרת אלא שמחה אחת וכוי‪ ,‬ולמה‬ ‫על כגון זה אמר הכתוב‪ :‬״וגילו ברעדה״ (תהלים בי)‪.‬‬ ‫כתוב בה שמחה אחת? מפני שהתבואה נכנסת‬ ‫הכתוב אומר‪ :‬״מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב״‬ ‫ומהו ההבדל בין הימים הנוראים לבין הרגלים?‬ ‫(שיר השירים זי)‪ .‬ודרשו חז״ל‪ :‬״מה יפו פעמותיהן‬ ‫בפנים‪ ,‬ומה טעם אין כתוב שם שתי שמחות?‬ ‫שבימים הנוראים הפנימיות היא בשמחה‬ ‫של ישראל בשעה שעולים לרגל״ (סוכה מ״ט)‪.‬‬ ‫לפי שפירות האילן נידונים״ (ילקוט ויקרא תרנד)‪.‬‬ ‫והחיצוניות היא ברעדה‪.‬‬ ‫ולכאורה לא מובנים לנו דברי חז״ל‪ ,‬כי הרי אנו‬ ‫הפעמים הן מהאברים הקטנים ביותר של האדם‪,‬‬ ‫רואים ההמונים קידוש השם בעיקר בימים‬ ‫מדברים בשמחת החג שהיא רוחנית‪ ,‬ולמה קשרו‬ ‫ובכ״ז הקדוש ברוך הוא משבח אותן ואומר‬ ‫הנוראים על ידי הפעולות החיצוניות‪ ,‬על‬ ‫אותם עם ענינים גשמיים? אלא כאמור‪ ,‬ברא‬ ‫שירה עליהן‪ ,‬משום שעל ידן נעשתה הפעולה‬ ‫ידי זעקות התפלה ובכיות הוידויים ועל ידי‬ ‫הקדוש ברוך הוא את האדם לא לשם תענוגים‬ ‫של העליה לרגל‪ .‬ואם באבר קטן כך‪ ,‬כ״ש‬ ‫התמרמרות הלבבות והתעוררות התשובה‪.‬‬ ‫רוחניים בלבד כי אם גם לשם תענוגים גשמיים‪,‬‬ ‫באברים החשובים‪ ,‬ועל אחת כו״כ בכל האברים‬ ‫אולם יש להשתדל שגם בימי החג‪ ,‬זמן שמחתנו‪,‬‬ ‫ולא רק משום זה שאם יחסרו לו התענוגים‬ ‫כולם‪ .‬הרי שדוקא מתוך האברים‪ ,‬אברי הגוף‪,‬‬ ‫תתגלה פנימיות הלב אף ללא אמצעים חיצוניים;‬ ‫הגשמיים יופרעו גם תענוגיו הרוחניים‪ ,‬אלא‬ ‫על ידי פעולתיהם הטובות‪ ,‬מתבטאת שירה‬ ‫שתתרומם הנפש מתוך שמחת החג בלבד‪,‬‬ ‫משום שהקב״ה רוצה בהנאת האדם השלמה‬ ‫וזמרה עליונה עד שהקב״ה בעצמו מזמר עליהם‬ ‫שיאכלו וישתו ויהנו מעונג יום טוב ככל האנשים‪,‬‬ ‫ושמחתו השלמה שתכלול את כל רגשותיו‬ ‫ומקלסם‪ .‬ושירה זו אינה שירה סתם כי אם שיר‬ ‫ובאותו זמן תהיי זו שמחה רוחנית‪ ,‬שמחה של‬ ‫וחושיו ללא כל שיור‪ .‬ומכיון שבחג הפסח עדיין‬ ‫השירים‪ ,‬והיא עולה בקדושתה על כל הכתובים‬ ‫תורה והתלהבות של קדושה‪ ,‬וכמו שאמר דוד‬ ‫הוא שרוי בספק על מצב תבואות השנה ואינו‬ ‫עד שהיא לעומתם קודש קדשים וכל העולם אינו‬ ‫המע״ה נעים זמירות ישראל‪ :‬״הללוהו בתקע‬ ‫בטוח בתענוגותיו הגשמיים‪ ,‬אין לצוות אותו על‬ ‫כדאי כיום שניתנה בו שירה זו‪.‬‬ ‫שופר הללוהו בנבל וכנור‪ ,‬הללוהו בתוף ומחול‪,‬‬ ‫מצוות שמחה‪ .‬אם היא אינה כוללת גם שמחה‬ ‫והכל משום שאברי גוף האדם הם צלמו ותבניתו‬ ‫הללוהו במנים ועוגב‪ ,‬הללוהו בצלצלי שמע‪,‬‬ ‫גשמית אין זו השמחה שרוצה הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫של הקדוש ברוך הוא ובכולם טבועה חכמת‬ ‫הללוהו בצלצלי תרועה״ (תהלים קנ)‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫ורק בחג השבועות לאחר שכבר הכניס האדם את‬ ‫אלקים ובכל מעשה טוב קט שנעשה על ידם‬ ‫שלא יהיי הבדל בתהלות הי אם הן בתקע שופר‬ ‫התבואה לאוצר והוא בטוח בהנאותיו הגשמיות‪,‬‬ ‫משתקפת תפארת הבריאה ודמות הנוי והיופי‬ ‫ובתרועה ואם הן בתוף ומחול‪ ,‬ואז יהיי קידוש‬ ‫יש מקום למצות שמחה‪ .‬ואולם גם בחג‬ ‫של הקדושה העליונה וכל העולם מתמלא כבוד‬ ‫השם יותר גדול‪ ,‬שגם פשוטי העם יכירו בקדושת‬ ‫השבועות‪ ,‬מכיון שעדיין מקננת איזו דאגה בלבו‬ ‫הי‪( .‬אור הצפון)‬ ‫התורה ורוממות היראה בצורתן האמתית ובכל‬ ‫על דבר פירות האילן‪ ,‬ועוד חסר לו הבטחון בכל‬ ‫עוד הוסיף‪ :‬ועל זה דרשו חז״ל בסוף אותו מאמר‪:‬‬ ‫הודן ותפארתן‪( .‬שם)‬ ‫תענוגותיו הגשמיים‪ ,‬גם אז יש עוד פגם בשמחתו‬ ‫״מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב״ ‪ -‬יבת נדיב׳‪:‬‬ ‫ואי אפשר לצוות אותו כי אם פעם אחת‪ .‬ורק בחג‬ ‫בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב‪ ,‬שנאמר‪:‬‬ ‫קריאת מגילת קהלת כסוכות‬ ‫הסוכות לאחר שהושלמו כל הנאותיו הגשמיות‬ ‫׳נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם׳ (סוכה מ״ט)‪.‬‬ ‫נצטוו על שמחה שלמה‪( .‬אור הצפון)‬ ‫הקדוש ברוך הוא מקלס ואומר שירה על מעשיו‬ ‫בילקט שיחות מוסרי של הגאון רבי אייזיק שר‬ ‫ראש ישיבת סלבודקה מובא שפעם אחת נפגשו‬ ‫של אברהם אבינו שעשה על ידי פעמיו והניח‬ ‫שני ענקי המוסר מתלמידיו של הגר״י סלנטר‬ ‫שמחת החג בפנימיות‬ ‫בזה את היסוד של עם הי‪ ,‬עם אלקי אברהם‪.‬‬ ‫רבי איצלה פטרבורגר והסבא מסלבודקה ושחו‬ ‫לכאורה נראה לנו שיש הבדל גדול בין הימים‬ ‫וכמה נפלא הדבר שבזמן שהקב״ה מקלס את‬ ‫בשאלה למה אנו קוראים מגילת קהלת בסוכות‬ ‫הנוראים לבין ימי הרגלים‪ ,‬שכן הימים הנוראים‬ ‫פעמיהם של ישראל אינו מיחסם משום צלם‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫דמשום זה לא הותר בחג לבכות דמ״מ אפיי אם‬ ‫החכמה תחיה בעליה (קהלת)‬ ‫הלא זמן שמחתנו הוא חג זה ולכאורה מגילה זו‬ ‫בכי הוי בכלל עונג מ״מ לא הוי בכלל שמחה‪.‬‬ ‫מביאה על האדם עיצבון רוח ולא שמחת הנפש‪.‬‬ ‫סיפר הגאון המופלא רבי משה שפירא זצ״ל‪,‬‬ ‫ושם מסופר דהסתפק בזה איך לנהוג למעשה‬ ‫אמר הג״ר איצלה דמכיון שביום הכיפורים זרקנו‬ ‫אבא רבי מאיר שפירא הגיע לישיבה בחברון ביום‬ ‫כשנפטר בנו הגאון רי משה בשמחת תורה והיה‬ ‫מאחורי גווינו את כל תאוות עולם הזה והבליו‬ ‫חמישי בלילה‪ .‬הוא נכנס לאלטער ששאלו מהיכן‬ ‫בצער רב ולא ידע את נפשו ורצה לבכות ומאחר‬ ‫ולרגעים נראה לנו שהקרבן קשה מנשוא קוראים‬ ‫אתה בא? והשיב מהמשפחה הזאת והזאת‪,‬‬ ‫שלא היה ברור הדין עצר עצמו בכוחות נפלאים‬ ‫אנו מגילה זו כדי להתחזק ולהתעודד הבל הבלים‬ ‫ומישיבת טעלזי אני בא‪ .‬למחרת בליל שבת אמר‬ ‫מלבכות ואף שבאו תלמידיו שלא ידעו מהעניין‬ ‫אמר קהלת‪ ,‬הבל הבלים הכל הבל‪ .‬לא הפסדתם‬ ‫מרן האלטער שיחה בביתו‪ .‬היו אלה ימי קיץ‬ ‫ורקדו ושמחו איתו לא הראה כל צער על פניו‬ ‫דבר כל מה שזרקתם הבל הוא ואין בו ממש‬ ‫מזג האוויר בחברון העיר היה חם מאד אבא לא‬ ‫אלא בצאת החג לאחר הבדלה פרץ בבכי‪.‬‬ ‫כחלום יעוף כרוח נושבת כצל עובר וכאבק פורח‪.‬‬ ‫היה רגיל למזג אוויר כזה והתעלף‪ .‬במקום נהיה‬ ‫וכך כותב תלמיד הישיבה רי בנימין ברקאי‪ :‬ביום‬ ‫גראטשקעי מהומה קטנה מיד השכיבו אותו על‬ ‫נענה אחריו הגרנ״צ פינקל שמגילה זו משמחת‬ ‫בי בבוקר באמצע התפילה בא אחד מירושלים‬ ‫המיטה של האלטערי והחלו לעוררו‪ ,‬אבא היה‬ ‫לב משום שמהבל הבלים אפשר לעשות קודשי‬ ‫ובשורה נוראה זו בפיו וגם הודיע שכל בני הישיבה‬ ‫בעל כישרון גדול לאחר ששכב והתאושש קמעה‬ ‫קדשים‪.‬‬ ‫הנמצאים כאן יסעו תיכף לירושלים בכדי לחלק‬ ‫ניגש אליו הסבא ושאל מה עם יהחכמה תחיה‬ ‫וז״ל‪ ,‬אולם האדמו״ר זצ״ל לימד אותנו בסלבודקא‬ ‫לרבנו את הכבוד האחרון באו גם כן כעשרים‬ ‫בעליהי (קהלת ז יב) מיניה וביה השיבו אבא באותה‬ ‫דרך אחרת‪ ,‬בשמחה היוצאת לנו מספר קהלת‬ ‫מכוניות מירושלים שהזמינו שם בשבילנו ונסענו‬ ‫מטבע ומה עם ינפשי יצאה בדברוי (שה״ש ה) מרן‬ ‫לדבריו יש לנו לשמוח מאד בידיעות אלו‬ ‫תיכף אחרי התפילה ההלויה התחילה בשעה‬ ‫האלטערי זצוק״ל מאד נהנה מהתשובה ולמחרת‬ ‫שהעולם מלא הבל הבלים שכן דווקא מאלו‬ ‫שתים עשרה בערך ונמשכה עד שעה השישית‬ ‫העניק לו בקריאת התורה עלייה חשובה מאד‪,‬‬ ‫ההבלים אנחנו יוצרים בעדנו אושר נצחי בהיותנו‬ ‫הגם שבחוה״מ אין מאריכים בהספדים בכל זאת‬ ‫נדמה לי שאבא אמר שישי שזו עלייה חשובה‬ ‫מקדשים את חיי החולין ומקדישים אותם יגבוה‬ ‫הספידוהו הרבה מספידים‪ ...‬לעת ערב שבנו‬ ‫במיוחד במושגי ישיבת סלובודקה‪.‬‬ ‫ע״י השתמשותנו בכל עניני עוה״ז לתכלית קיום‬ ‫כולנו כמעט שוב לחברון וראוי לציין כי אביו של‬ ‫המצוות ולהשגת מעלת יראת שמים‪ .‬ועל כן‬ ‫רבינו הסבא שליט״א לא הוריד אף טיפת דמעה‬ ‫מיוהכ״פ עד הושענא רבה עשרת ימי תשובה‬ ‫עלינו להתעורר מתוך קריאת קהלת ולהתבונן‬ ‫מפני כבודו של החג‪.‬‬ ‫של שמחה‬ ‫בטוב העולם ולהרגיש שמחה רבה בלב על אשר‬ ‫כשנפטר בנו החביב לו כנפשו בירושלים בחול‬ ‫בתחילת השנה יש עשרת ימי תשובה מתחיל עם‬ ‫אבינו שבשמים יצר אותנו כבריה נצחית ונתן לנו‬ ‫המועד סוכות עמד אצל הקבר ולא היה ניכר עליו‬ ‫המלכת הקב״ה ומסתיים ביוהכ״פ אותו הדבר יש‬ ‫תורה ומצוות שקיומן נעשה בדוקא ע״י עניני‬ ‫כלום וחזרו לחברון להישיבה‪ ,‬ודיבר אז מאמר זה‬ ‫אחרי זה ממחרת יוהכ״פ עד הושענא רבה עשרת‬ ‫העולם המלא הבל הבלים כי רק בדרך זו יש בידנו‬ ‫היום עשה הי נגילה ונשמתה בו ובמוצאי יו״ט‬ ‫ימי תשובה של שמחה‪ .‬בעשרת ימי תשובה‬ ‫להשיג את האושר הנצחי לעולמי עולמים‪.‬‬ ‫געה כל כך בבכיה עד שהוצרכו להביא רופא‪( .‬חיי‬ ‫ביקשנו על החיים עכשיו אנו מבקשים בעשרת‬ ‫המוסר ב עמי רד)‬ ‫ימי תשובה של שמחה איך להתקיים בחיים‬ ‫סוף דבר הכל נשמע‬ ‫איך להשתמש בחיים מבקשים מים שאי אפשר‬ ‫הביא בלב אליהו פרשת קרח‪ ,‬זכרוני שפעם‬ ‫דרכי חברון אבלות‪ .‬שמחת תורה תרפ״ו‬ ‫לחיות בלעדם זה מעורר לחשוב על הדברים‬ ‫נסע הסבא מסלבודקה מקובנה לקלם ונכנס‬ ‫על יד בנין הישיבה התגודדה קבוצה המומה‬ ‫שא״א לחיות בלעדם‪( .‬אורח ישרים תורת הסבא‬ ‫לרכבת ישבו שם קבוצה של סוחרים גדולים והם‬ ‫של תלמידים שנותרו מסיבה כל שהיא בישיבה‬ ‫מסלבודקה עמי קכח)‬ ‫הכירו אותו בטוב כי הנהיג כבר אז את הישיבה‬ ‫לחג הסוכות‪ .‬קריאתו הצרחנית של המואזין‬ ‫בסלבוקדה ולמדו שם כשלש מאות בחורים‪.‬‬ ‫מכוון ״אשל אברהם״ נדמתה בשעת ״שקיעה״‬ ‫להמשיך את שמחת יו״ט לכל ימות השנה‬ ‫ושמע האיך הסוחרים מדברים ביניהם בקול‬ ‫זו‪ ,‬כקריאת תגר טפילה‪ .‬תלמיד צעיר ולו עינים‬ ‫כל המטרה של הימים טובים כדי להכניס ביום‬ ‫בכוונה כדי שהוא ישמע דיבורם ואמרו כך הנה‬ ‫בוהות שאצרו בתוכן עיינות של דמעות דם‪,‬‬ ‫יום הלהתענג על הי להבין שגם ביום יום כל‬ ‫מושיבים מאות בחורים בישיבה ואנו צריכים‬ ‫נעתק לפתע ממקומו‪ ,‬נגש בצעדים מדודים‬ ‫מחשבה שאדם חושב בין אם זה מחשבה רוחנית‬ ‫לעמול עבורם‪.‬‬ ‫לספסל המזרח‪ .‬הסטנדר של רבי משה‪ .‬רבו‬ ‫בין אם זה מחשבה של שאר צרכי האדם עצם זה‬ ‫פנה הוא אליהם ואמר ולמה אתם תמהים כ״כ‬ ‫האהוב‪ ,‬עדיין ניצב ברשול על המקום המיותם‪,‬‬ ‫שהקב״ה הביא שהוא יצטרך לחשוב על זה בזה‬ ‫ע״ז‪ ,‬ואין אתם תמהים על עצמכם שיש לאחד‬ ‫ו״ברכת שמואל״ ‪ -‬הספר החביב על רבו‪ ,‬חבוי‬ ‫יש שפע של הכרה בהי‪ ,‬ואז יכולים להמשיך את‬ ‫מכם כעשרים סוסים וכל אלו הסוסים עובדים רק‬ ‫בארוניתו‪ .‬הוא השעין את מצחו הלוהט על מסעד‬ ‫שמחת יו״ט לכל ימות השנה‪( .‬אורח ישרים תורת‬ ‫עבורו ואם יש לאחד ארבעים סוסים עובדים כל‬ ‫העמוד וגעה בבכי תמרורים‪.‬‬ ‫הסבא מסלבודקה עמי קלב)‬ ‫הארבעים עבורו והוא רק אחד‪ ,‬א״כ מה התמהון‬ ‫רבי נתן צבי‪ ,‬האב השכול‪ ,‬כבר ניצב אותה‬ ‫כאן‪ ,‬כבר אמר שלמה הע״ה (קהלת יב‪ ,‬יג) סוף דבר‬ ‫שעה על יד שערו של ״וולך״ ‪ -‬הבית בו נקטעה‬ ‫לא בכה ביו״ט‬ ‫הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור‬ ‫שירת חייו של רבי משה‪ ,‬בנו הצעיר‪ ,‬מראשי‬ ‫בספר מאורות הגדולים להרה״צ ר״ח זייטשיק‬ ‫כי זה כל האדם‪ .‬ודרשו חז״ל (ברכות ו) כל העולם‬ ‫הישיבה בחברון‪ .‬המכה שניחתה כרעם ביום‬ ‫זצ״ל הביא מה שהסתפק הסבא מסלבודקא‬ ‫כולו לא נברא אלא בשביל זה לצוות לזה הרי‬ ‫בהיר על ראשו‪ ,‬לא העכירה את צלילות דעתו;‬ ‫הגה״צ רבי נתן צבי פינקל זצ״ל ראש ישיבת‬ ‫שכל הדומם הצומח החי והמדבר שבכל העולם‬ ‫נפשו שעוצבה משך עשר משנותיה ביד הברזל‬ ‫כנסת ישראל בחברון‪ ,‬האם ההיתר לבכות בשבת‬ ‫כולו לא נבראו בשביל עצמן אלא רק בשביל זה‬ ‫של קלם‪ ,‬נתנה בידו את הכלים לסלק בשעה‬ ‫כשמצטער הוא היתר גם ביום טוב או רק בשבת‪.‬‬ ‫האדם שעוסק בתורה וירא את הי ודוד הע״ה‬ ‫מעין זו כל רצון מידי‪ ,‬לזכך את הלב מכל נטיה‬ ‫והסביר די״ל דדוקא בשבת הוא דהתירו דכתיב‬ ‫אמר (תהילים מט‪ ,‬כא) אדם ביקר ולא יבין נמשל‬ ‫טבעית‪ ,‬ולרכז את המחשבה בסי׳ תקכ״ט בשו״ע‬ ‫ביה עונג ומשום זה מותר לבכות וסברא היא כי‬ ‫כבהמות נדמו‪ ,‬כלומר אדם שאינו מבין הוא‬ ‫או״ח‪.‬‬ ‫גם בכי כשמצטער הוי בכלל עונג אבל בחג דכתיב‬ ‫משול לסוס ולבהמה א״כ למה תתמהו על זאת‬ ‫ביה ושמחת בחגך הרי נאמר שמחה ואפשר‬ ‫שאתם עובדים בשביל בני התורה עכ״ד‪.‬‬ ‫יו״_ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫הקפות שניות‬ ‫״ברוך הוא אלוקינו‪ ..‬והבדילנו מן התועים״‪.‬‬ ‫שולחן ערוך ״אורח חיים״ על שום מה?‬ ‫סיפר הגה״צ רבי מאיר חדש זצ״ל שכשהגיעה‬ ‫♦♦♦‬ ‫שומה עליו לברר אם דברי הרמ״א המתיר למי‬ ‫ישיבת כנסת ישראל סלבודקה להשתקע בעיר‬ ‫קולו של ה׳׳סבא״‪.‬‬ ‫שמתענג על בכיו‪ ,‬לבבות בשבת ‪ -‬אמורים רק‬ ‫האבות חברון ארע פעם באחד מימי חול המועד‬ ‫בהלכות שבת‪ ,‬שלגביה קיימת מצות עונג בלבד‪,‬‬ ‫על פתח ההיכל נפרשה דמותו הציורית של רבי‬ ‫סוכות שאחד התלמידים שלא היה נחשב‬ ‫וכאשר הבכיה עונג היא לו ‪ -‬הרי היא מותרת‪ .‬מה‬ ‫נתן צבי‪ ,‬הסבא מסלובודקא;‬ ‫לאחד מבני המעלה בישיבה השתכר בבית ראש‬ ‫שאין כן ביום טוב שעליו חלה חובת ״שמחה״;‬ ‫הישיבה הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין זצ״ל‬ ‫עיניו להבה‪ ,‬זרועות תלמים של שמחה שופעת;‬ ‫וכאן מקום לומר‪ ,‬כי בכיה מכל סוג שהיא נוגדת‬ ‫ומתוך שכרותו דיבר דברי יראה ותשוקה לעבודת‬ ‫ידיו מונפות בדביקות‪ ,‬ורגליו ‪ -‬הכבדות מזוקן ‪-‬‬ ‫היא את השמחה‪...‬‬ ‫ה' ביו״ט של שמחת תורה אחר הצהרים סיפר על‬ ‫מרחפות ברקוד; ושירתו האדירה שוטפת כמפל‬ ‫‪...‬את הסטנדרים החפויים בעיר האבות‪ ,‬מושחים‬ ‫כך רבי מאיר לסבא מסלבודקה זצ״ל הגיב הסבא‬ ‫מים כביר את הלבבות היגעים‪:‬‬ ‫התלמידים בדמעותיה סביב לשעריו של ״וולך״‬ ‫ואמר מאז בואנו לארץ הבחנתי בכל הבחורים‬ ‫♦♦♦‬ ‫מהלכים בצללים קרובים וידידים‪ ,‬פניהם‬ ‫התעלות מיוחדת בזכות קדושת ארץ ישראל רק‬ ‫״ונתן לנו תורת אמת״‪.‬‬ ‫המזועזעות אינן מותירות ספקות באשר למדת‬ ‫בבחור זה עדיין לא הבחנתי בזה עתה בספורך‬ ‫ה״שמחה״ שהם שרויים בה‪ ...‬ובחדר צדדי מסב‬ ‫שמחת תורה‪ ,‬כשל שנת תרפ״ו‪ ,‬לא ראתה‬ ‫השלמת לי חסרון זה חבל שבשרת לי את זה‬ ‫בדד האב השכול‪ ,‬רוכן על גבי נושאי כלי השו״ע‪,‬‬ ‫״כנסת ישראל״ בכל גלויותיה‪ .‬ה״סבא״ שעינים‬ ‫רק כעת לאחר ההקפות שכן הייתי מכבדו היום‬ ‫והוא מברר אם מתירה לו ההלכה להסיט לשעה‬ ‫לו רואות‪ ,‬ואף בלבו צבט הסטנדר הריק נקודה‬ ‫בהקפה בו במקום החליט לערוך בישיבה הקפות‬ ‫את חדוות היום ‪ -‬המנהירה אף עתה‪ ,‬עד לתום‬ ‫עלומה ‪ -‬רקד והרקיד עד כלות הכוחות! הן‬ ‫שניות במוצאי החג כדי לכבד את הבחור בהקפה‬ ‫הברור את פניו ‪ -‬ול״עסוק״ ביגונו‪ ...‬לאחר ברור‬ ‫יותר מבכל שנה היה ה״ושמחתם״ של השנה ‪-‬‬ ‫מאותו מקרה ואילך נשאר המנהג בישיבת‬ ‫ממושך הכריע כי ״שמחה״ אינה מתירה בבי‪...‬‬ ‫״לפני ה׳ אלוקיבם!!״ ללא שמץ תערובת גופנית‬ ‫חברון לערוך הקפות שניות‪( .‬מאסף אהל תורה‬ ‫אלפים רבים‪ ,‬ביניהם חכמי ירושלים וקברניטיה‬ ‫טבעית‪ ,‬והנגון המלהיב שהרקיד ברכיים כושלות‪,‬‬ ‫עמי י״ט)‬ ‫נתקבצו כרי לחלוק ל‪ ...‬אבי הנפטר את כבוד‬ ‫היה מונע באותו כח‪ ,‬שהערבי החברוני ששב‬ ‫והציץ אל המולת הרוקדים ‪ -‬לא ידע אפילו‬ ‫התורה‪ .‬רבי נתן צבי מסב בניחותא בכרכרה‬ ‫השמחה של סיום התורה‬ ‫המוליכה לקבר בנו‪ ,‬צהלת החג שפוכה על‬ ‫לבטא את אותיותיו‪.‬‬ ‫השמחה של סיום התורה זה מה שמתחילים‬ ‫פניו‪ ,‬והוא מאיר פנים לכל הפנים המכורכמות‬ ‫♦♦♦‬ ‫מחדש יש הזדמנות להתחיל שוב התחלה עוד‬ ‫שהשתתפו בהלויה‪ ...‬כאשר הוציאו את הנפטר‪,‬‬ ‫יותר גבוהה לכן דוקא זה הזמן לשמוח בסיום‬ ‫״ושמחתם לפני ה' אלוקיכם״ !‬ ‫הקדירה לרגע עננה כבידה את מצחו וכתפיו‬ ‫התורה‪( .‬אורח ישרים תורת הסבא מסלבודקה עמי קלה)‬ ‫קולות הרוקדים גלשו מבעד לחלונות בית‬ ‫הזקופות הרתיתו בבכי קצר‪ .‬כהרף עין החל מכה‬ ‫הישיבה‪ .‬והתמזגו באפלולית הערביים שהחלה‬ ‫באצבע צרידה‪ .‬נפשו חדורת שבעים שנות חנוך‬ ‫מוריד הגשם בסגול‬ ‫עוטפת את חברון וסמטאותיה‪ .‬בלהט הרקודים‬ ‫ברזל‪ ,‬הדפה ביד קשה את הכניעה לרגע‪ ,‬וחיוך ‪-‬‬ ‫הסבא מסלבודקא בעל האמרי אש ועוד אשר‬ ‫לא הבחין איש בליל החולין ההולך ודוחק את‬ ‫המפורט באו״ח סי׳ תקכ״ט ‪ -‬שב והאיר את פניו‪.‬‬ ‫התפללו ג״כ בנוסח אשכנז והקפידו לומר דוקא‬ ‫צעדיו המרקדים של החג‪.‬‬ ‫♦♦♦‬ ‫בסגו״ל‪.‬‬ ‫האחד‪ ,‬שהאפלולית בחוץ חדרה לתודעתו היה‬ ‫״ושמחתם לפני ה׳ אלוקיכם״!!‬ ‫ה״סבא״‪ .‬בעצומה של השמחה היה מעיף לרגעים‬ ‫לא לנסוע אחרי שמחת תורה‬ ‫הנגון המסורתי של ״ברכו״ בליל שמחת תורה‬ ‫מבט חפוז אל השמיים המאפירים‪ ,‬והיה מחזר‬ ‫תרפ״ו‪ ,‬התחכח‪ ,‬צרוד ומתלעלע‪ ,‬בין כתליה‬ ‫שאלה שתבוא לפניו עוד זכורני שזקיני הסבא‬ ‫אצל הרוקדים אחר‪ ...‬שעון‪.‬‬ ‫המשמימים של ישיבת חברון‪ .‬ר׳ ישראל וילנסקי‪,‬‬ ‫מסלבודקה קורם שעלה לא״י שלח לר' מאיר‬ ‫♦♦♦‬ ‫מזכיר הישיבה שניצב לפני העמוד‪ ,‬ניסה ללא‬ ‫שמחה לברר מה ששמע שיש אולי איזה חז״ל‬ ‫שאגה נוראה הרעידה לפתע את כתלי ההיכל‪...‬‬ ‫הצלחה להכניס נימה של חיים לנגון החג‪ .‬מן‬ ‫שכתוב שם לא לצאת לדרך בתאריך מסויים‬ ‫ה״סבא״ שקלסתרו היה שטוף עד לפני שעה‬ ‫התלמידים שנתקבצו לחוג את שמחת התורה ‪-‬‬ ‫של השנה אם יש דברים בגו ור' מאיר שמחה‬ ‫קלה נהרות של חדווה‪ ,‬היה משתטח עתה על‬ ‫בהיכלה‪ ,‬נשכחו הכוונות כולן‪ ,‬והסטנדר הפנוי של‬ ‫ענה מיד כי הוא בירושלמי שבת פ״ב ה״ו קטיר‬ ‫ספסל מאובק‪ ,‬ובכי סוער זעזע את גופו‪.‬‬ ‫רבי משה האהוב השרה אוירת נכאים‪ .‬התפלה‬ ‫לולבך קטור רגלך והוא שבין סוכות לחנוכה‬ ‫דמתה למעריב של ליל כפורים‪.‬‬ ‫לא יצא אדם לפרוש בים שאז מתפללים על‬ ‫שעתיים נוראות חלפו על בית הישיבה‪ .‬הבכיות‬ ‫הגשמים יעו״ש ועל עוצם זכרונו של ר' מאיר‬ ‫והיללות החרידו את התלמידים‪ .‬המעבר החד‬ ‫לאחר התפילה פנו התלמידים לאכסנייתם‪ ,‬שם‬ ‫שמחה‬ ‫לא תאם את כוחות נפשם‪ .‬תלמידו ר' אפרים‬ ‫נכון להם ״לחם דמעה״‪ ...‬לאחר סעודה מאולצת‬ ‫סוקולובר‪ ,‬שהיה מופסד על שמושו‪ ,‬נסה לעצור‬ ‫ושקטה‪ ,‬נפנו ושבו לבית המדרש‪.‬‬ ‫תענית בה״ב‬ ‫בידו‪ .‬התחנן‪ ,‬אך ללא הועיל‪ .‬הלב‪ ,‬שנחסם‬ ‫השמש הממונה‪ ,‬היה היחיד שעשה הערב‬ ‫ומעתה נבין למה תיקנו להתענות בה״ב‪ ,‬כי דוקא‬ ‫כשריון‪ ,‬לכל הרגשה שאינם של ״שמחה״‪ ,‬נפתח‬ ‫מלאכתו נאמנה‪ ...‬הספסלים הכבדים הוסטו‬ ‫לאחר שחוגגים בטהרה ובשמחה את ימי החגים‪,‬‬ ‫לפתע כאולם לרגשות המסעירים של ״ברחם‬ ‫לירכתי הבית‪ ,‬וסטנדרים הוערמו זה על גבי‬ ‫חג הפסח וחג הסוכות‪ ,‬ודוקא משום שטובלים‬ ‫אב על בנים״‪ .‬מעיינות הדמעות שנאגרו בימות‬ ‫זה‪ .‬ערבי ישיש מנכבדי חברון‪ ,‬שזכר לילות חג‬ ‫במצוות כה מרובות ומתעלים בקדושה יתרה‪,‬‬ ‫החג בסכר האדיר של מצוות התורה‪ :‬״ושמחת״‬ ‫״חברוניים״ נלהבים‪ ,‬הציץ בהשתאות על האוירה‬ ‫‪+‬מאורומ_ | ‪054-8487449‬‬ ‫כל הרהור קל וכל היסח דעת ‪ -‬חמור מאד והוא‬ ‫‪ -‬פרצו ועלו על גדותיהם‪ ,‬כאשר נפרץ הסכר עם‬ ‫העכורה ; משראה כי איש אינו מתכוון להרקיד‬ ‫פוגם בכל מדריגתו של האדם‪ ,‬והוא זקוק בהכרח‬ ‫צאת שלשת כוכבי החול‪...‬‬ ‫כאן רגלים‪ ,‬משך בכתפיו ונסתלק לו‪.‬‬ ‫לתשובה חדשה ולחיזוק רוחני מחודש‪( .‬אור‬ ‫(מספר נחלת בנימין לרי בנימין יעקב ברקמן‪-‬ברקאי עמי‬ ‫קול אדיר‪ ,‬חדור חדווה‪ ,‬קרע לפתח את השקט‬ ‫הצפון)‬ ‫‪)69‬‬ ‫העצבני‪:‬‬ ‫ן‬ ‫ן‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫בס׳׳ד‬ ‫שמחת תורה ‪ -‬בעולם הישיבות‬ ‫ש מחת התורה‪ -‬חגם של לומדי התורה בכלל ובני הישיבות בפרט‪ ,‬הוא החג שלא חוגגים בבית אלא בישיבה‪ .‬הגם‬ ‫שנמצאים בימי הסוכות בבית‪ ,‬ל ק ר א ת ש מ ח ת תורה חוזרים להיכלי הישיבות‪ ,‬במקום עמל ויגיעת התורה שם יש את‬ ‫ש מחת התורה‪.‬‬ ‫וע״כ באנו בשורות הללו ל ת אר ימי ה ש מח ת תורה בהיכל הישיבות לפני השואה ואחריה עד ימינו אנו‪ .‬את הריקודים‬ ‫הבכיות והשמחה‪ ,‬מתוך ש מ ח ת התורה בשירות ותשבחות‪.‬‬ ‫ובפרט בימים אלו שרבים מיצרים יש להיכלי הישיבות‪ ,‬נגיל ונשיש ביום זה‪ ,‬כי לא תשכח מפי זרעו‪[ .‬וכמובן הוא טיפה‬ ‫מן הים‪ ,‬ועוד חזון למועד להרחיב עוד]‬ ‫ננסה ל ת אר א ת המשתגעים ומתלהטים אחריה‪ ,‬משכני אחריך נרוצה‪.‬‬ ‫ישיבת וולאז׳יף‬ ‫ש מחת התורה היתה אף היא‪ ,‬כשאר תקנותיה וסדריה של הישיבה‪ ,‬תח ת השפעתו של הגר״א מווילנא והליכותיו‪ .‬בליל‬ ‫שמחת‪-‬תורה היה הנצי״ב עובר לפני התיבה בת פיל ת מעריב‪ ,‬וכל בני הישיבה מסובבים אותו ועוזרים ומשוררים עמו‪.‬‬ ‫נגינה של תפילה היתה בנוסה תפילות הימים‪-‬הנוראים‪ .‬״איך ל ת אר כמה־גילה׳ וכמה ׳רעדה׳ היו יחדיו בתפילה זו״‪.‬‬ ‫בערבית ובשחרית של חג‪ ,‬אחר שרקדו וכרכרו לגמרה של תורה עד כלות הנפש‪ ,‬ובאו לתפיל ת ״עלינו לשבח״‪ ,‬פתחו‬ ‫את ארון הקודש ואמרו ״עלינו״ בניגון של ״מוסף דיום הכיפורים‪ .‬כיון שהגיעו ל״ואנחנו כורעים״ היו כולם משתחוים‬ ‫וכופלים על פניהם בכריעה והשתחויה כדין‪ ,‬וכמנהג הגר״א בפישוט ידיים ורגליים‪ ,‬ממש כבימים נוראים‪[ .‬׳מוולאז׳ין עד‬ ‫ירושלים״ שם‪ ,‬״רבן של ישראל״ עמ׳ ‪ , 102‬ועוד‪ .‬ר׳ יצחק ריכקינד‪ ,‬חוקר וולאז׳ין ותלמיד הישיבה ב ת קו פ ת הג״ר רפאל‬ ‫שפירא‪ ,‬כותב כי גם בימיו נהגו מנהג זה בשמחת‪-‬תורה‪ .‬הוא ניסה אז להתח קות אחר טעם המנהג ולא עלה בידו‪ ,‬רק זאת‬ ‫ידעו לומר לו‪ ,‬כי זהו מנהג הגר״א‪ .‬בהיותו אח״כ בבית מדרש ״הגר״א״ בווילנא‪ ,‬נוכח שגם שם נוהגים כך בש מחת‪-‬תורה‬ ‫ערבית ושחרית‪ ,‬וכן שמע שנוהגים בעוד קהילות הכרוכות אחר מנהגי הגר״א (הובא ב״תולדות חג שמחת־תורה״ א‪ .‬יערי‪,‬‬ ‫עמ׳ ‪ .)366‬על המנהג בוולאז׳ין בשמח״ת מ ספ ר גם ב״הצדיק רבי שלמה״ מהגר״ש בלוך תלמיד הח״ח עמ׳ קיב‪ ,‬שכך ראה‬ ‫בוולאז׳ין‪ .‬עוד הזכיר מה שש מע מר״מ הישיבה הג״ר שמעון לנגבורט טעם לכך‪ ,‬משום שקרכנות שמחת‪-‬תורה כשל יום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬פר אחד ואיל אחד]‪.‬‬ ‫והריקודים עצמם‪ ,‬מתוך חדוות ואהבת התורה‪ ,‬הרקיעו שחקים בשמחה רכה ועצומה‪ .‬מאות תלמידים אחוזים בתורתם‬ ‫ודבוקים ברבותיהם‪ ,‬רקדו וקיפצו לכבודה של תורה‪ .‬מסופר כי פעם התפעל הג״ר חיים ברלין ב ש ע ת ההקפות‪ ,‬נשא על‬ ‫כתפיו את עמיתו הר׳ר חיים סולובייצ׳יק‪ ,‬וקרא‪ :‬״כולם רוקדים עם התורה שבכתב‪ ,‬ואני רוקד עם התורה שבעל‪-‬פה״‪.‬‬ ‫הד ל ש מ ח ת היום בדור הראשון לוולאז׳ין‪ ,‬מצינו דווקא מתוך מאורע חריג שאירע בישיבה‪ .‬מעשה המצביע על אוירה של‬ ‫״גילו־ברעדה״ במחיצת רבנו הגר״ח‪.‬‬ ‫היה זה במוצאי שמחת‪-‬תורה‪ ,‬עת ש מ ס פ ר בחורים היו מבושמים מ״יינה של תורה״ ‪ -‬כלשון המספר‪ ,‬ותחת ה ש פ ע ת היין‬ ‫הפליגו בשמחתם והפליאו מכותיהם זה בזה‪ ,‬ביניהם מי שהיה לי־מים משגיח הישיבה‪ ,‬הגאון ר׳ אליקים אדרצנר‪.‬‬ ‫חבריו שראו בהתנהגותו מעט קלות ראש‪ ,‬כאילו שאין יראת רבו עליו‪ ,‬כדרכם לעמוד לפניו ב ר ת ת וביראה‪ ,‬ביקשו‬ ‫להרחיקו מהמקום‪ ,‬במסדרון המוביל לבית המדרש רבי חיים ורבו הגרי״צ אשר היו ב ש ע ת מעשה‪ ,‬אכן היתה להם עגמת‬ ‫נפש מהמראה‪ ,‬והם ישלחו להורידו מטה אל מרגלות הישיבה‪ .‬אך גם שם לא נרגע‪.‬‬ ‫רבי יוסף זונדל מסלנטז אף הוא תלמיד מן המנין בישיבת וולאז׳ין‪ ,‬שהיה עד להתרח שות נחפז לסייע בדבר‪ ,‬ושאל את‬ ‫רבו הגר״ח‪ :‬״האם אוכל לקשרו בעבותות אהבה ובחבלי אדם‪ ,‬ולמשכו החוצה״?‪ ...‬ונענה לו ראש הישיבה בראשו‪ .‬קשרו‬ ‫ר׳ זונדל לר׳ אליקים‪ ,‬והוא שכך ושקט‪.‬‬ ‫לפי השמועה‪ ,‬עוד הוסיף ר׳ זונדל לייסרו כדברי מוסר‪ ,‬גם נזף בו על הזלזול ב״מורא רבו כמורא שמים״‪ ,‬עד ש ל פ ת ע פג‬ ‫יינו מעליו והוא התעורר משכרונו‪ .‬או אז הביע אליקים חרטה גמורה‪ ,‬הוא רץ לבית המדרש‪ ,‬ולמד שם כל אותו הלילה‬ ‫בחשק רב ובהתמדה נמרצת‪.‬‬ ‫ר׳ זונדל שנ ש א ר להיות לו חבר וידיד אוהב‪ ,‬לא נדרש עוד לענין זה‪ .‬אולם בחלוף השנים‪ ,‬ובינתיים נתמנה ר׳ אליקים‬ ‫למשגיח הישיבה על‪-‬ידי ר׳ חיים‪ ,‬וכבר כיהן בתפקידו מ ספ ר עשרות שנים‪ ,‬נזכר ר׳ זונדל מהמעשה‪ ,‬והוא אז מיושבי‬ ‫כותל המזרח של ירושלים של מעלה‪ .‬הטרידה אותו המחשבה‪ ,‬כי אם בדרכי נועם ומלות של מוסר הצליח להשיבו‬ ‫למוטב‪ ,‬היה לו לנסות זאת בטרם שהוציאו בעל כורחו‪ .‬הוא עשה מאמצים להגיע אל רעהו מנוער‪ ,‬ולבקש מחילה על‬ ‫שהעליבו ברבים‪.‬‬ ‫יוייל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫ואף זאת רק מ ח מ ת הספק‪ ,‬שכן ערב נסיעתו לארץ ישראל נפרדו השניים באהבה רבה‪ ,‬אבל כע ת לא זכר אם בקשו‬ ‫מחילה בלב שלם אם לאו‪ .‬לפיכך שלח אליו מכתב לוולאז׳ין‪ ,‬ואף ביקש מרבי יעקב‪ ,‬אבי הנצי״ב‪ ,‬שהתגורר אף הוא‬ ‫בירושלים‪ ,‬כי ישגר אגרת לבנו בענין‪ ,‬לבקשו עתה מחילה גמורה‪ .‬אך התברר שהללו איחרו את המועד‪ ,‬ור׳ אליקים נפטר‬ ‫ממש באותם ימים‪.‬‬ ‫כיון שכך‪ ,‬פנה ר׳ זונדל לאיש וולאז׳ינאי אחד‪ ,‬גולל לפניו א ת הסיפור‪ ,‬וביקשו לארגן עבורו ב ק ש ת מחילה על קברו‪.‬‬ ‫במכתבו הוא מספר‪ :‬״על זה לבי דוי ורבות אנחותי‪ ,‬ה שקט לא אוכל‪ ,‬הגם שנצטויתי לעשות כן‪ ,‬אמנם בחפזי העויתי‬ ‫הרבה‪ ,‬היה לי להפיגו בדברי ריצוי ומענה רך״‪ .‬משאלתו היתה שיכנס עשרה אנשים ליד קבר ר׳ אליקים‪ ,‬ויבקשו מחילה‬ ‫בלשון ובאופן שהורה וכתב באגרתו‪.‬‬ ‫אודות שני ימי החג האחרונים של סוכות (בחו״ל)‪ ,‬מצוי באמתחת נו תיאור מלבב מתלמיד הישיבה‪ ,‬ת ח ת הנהגת הגאון‬ ‫הנצי״ב‪:‬‬ ‫״בשמיני ע צ ר ת היתה‪ ,‬שמחה כל היום‪ .‬התלמידים בני גליל אחד היו מאוחדים לחברה אחת‪ ,‬לכן היו בני ווהלין‪ ,‬בני‬ ‫רוסיה‪-‬הלבנה‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬בני החברה היו מ ת אספי ם כמעון נשיא החברה‪ ,‬ומבלים שם את היום בשמחה לריקודים‪ .‬אחדי‬ ‫כן התאס פו הכל לבית הישיבה‪ ,‬והמשיכו את השמחה כרב‪-‬עם ובהתלהבות רבה‪.‬‬ ‫בשמחת‪-‬תורה נערכה סעודה לכל התלמידים‪ .‬אם מספרם לא היה גדול‪ ,‬עשו א ת הסעודה בבית הנצי״ב‪ ,‬ואם היו‬ ‫תלמידים רבים‪ ,‬ערכו א ת הסעודה בבית הישיבה‪ .‬הנצי״ב היה מגיש להם משלו עוגות ופירות‪ .‬בסעודה היו מאריכים עד‬ ‫השקיעה‪ .‬תיכף אחר הסעודה מהרז כל התלמידים לתפוס א ת ה׳ חזקות‪.‬‬ ‫לזה דבר החזקה; כל תלמיד קנה לו זכות על מקום קבוע ללימודיו‪ ,‬והתפיסה נכללה בזה שהוא מהר אל המקום שנתן‬ ‫עיניו בו‪ ,‬הניח את הגמרא על השלחן‪ ,‬פתחה ולמד כה שעה קלה‪ ,‬ועל יד כך קנה לו׳חזקה׳ על מקומו לכל השנה‪.‬‬ ‫וממחר התחדשו הלימודים כסדרם‪ ,‬עד פסח״‪.‬‬ ‫לפי מקור אחר‪ ,‬היה זה ב שבת שלאחר שמחת‪-‬תורה‪ ,‬שבת־בראשית‪ ,‬וגם ב שבת הראשונה אחרי הפסח‪ ,‬שפס קו החגיגות‬ ‫וחזרו לחיים הרגילים‪ ,‬ללימוד התורה‪ .‬אלו היו השבתות הראשונות של ה״זמן‪ ,‬עת שבית המדרש התמלא בבני־ישיבה‬ ‫מעבר לכל שבת וכל אחד קונה לו ״חזקה״ על מקומו‪ .‬מקום שלמד בו ב שב ת זו‪ ,‬נשאר בחזקתו לכל ימות הקיץ או החורף‬ ‫תלמיד אחר מ ת א ר תמונה טהורה מהיכל הישיבה במוצאי שמחת‪-‬תורה‪ ,‬בסיומו של יום גדוש בריקודים ושמחת חג‪,‬‬ ‫והלומדים כבר שוקדים על תלמודם בחשק רב‪ ,‬כאילו אך סיימו יום של מכוחה גרידא‪ .‬דמותו של הגאון הנצי״ב‬ ‫הרב שמחה זליג ריגר זע״ל‪ ,‬כזורה הוראה של העיד בדיסק‪ ,‬היה כל ימיו מביע כיסופיו לאוירה המרוממת של ש מ ת ת תורה‬ ‫בישיבת וולאזין‪ .‬היה אומר‪ :‬״מי שלא ראה א ת ריקודי ש מ ח ת תורה בישיבת וולאזין אינו יכול לרמות שמחה אמיתית״‪.‬‬ ‫והוסיף‪" :‬במיוחד השמחה הגיעה לשיאה כאשר שני ראשי הישיבות‪ ,‬קדושי עליון‪ ,‬הנצי״ ב ורבי חיים סולובייצייק זצ״ל‬ ‫היו עולים על השולחן ומפזזים ומכרכרים יחד לכבודה של תורה בריקוד עילאי ‪ -‬מחזה מרהיב בלתי נשכח‪ ,‬אשרי עין‬ ‫ראתה!״‬ ‫כאשר מרן ריב איסר זלמן מלצר זצ״ל הגיע לירושלים‪ ,‬הוא הביא איתו מהאוירה המיוחדת של ש מ ח ת תורה בוולאז׳ין‪.‬‬ ‫הוא היה שר כמה שירים של ש מ ח ת תורה שקיבל כשלמד בישיבת וולאזין‪ .‬היה אוסף סביבו א ת הילדים הקטנים‪ ,‬עושה‬ ‫מעגל‪ ,‬רוקד ושר ביחד אתם ״קמץ א׳ זאגט מען(אומרים) ‪ -‬א״‪,‬״קמץ ב׳ זאגט מען ‪ -‬ב״ והילדים עונים אחריו‪ ,‬עד שסיים‬ ‫את כל אותיות האלף בית‪ .‬שיר זה היה נראה מוזר בעיני המשתתפים‪ ,‬ער שהסביר ״כאשר שמחים עם התורה יש לשמוח‬ ‫גם עם האותיות הקדושות אשר בהן נכתבה התורה‪ .‬יש להכיר תודה אף על אותיות אלו‪ ,‬שכן הן הבסיס של כל התורה‬ ‫ובלעדיהם לא היתה תורה!״ [לכי כוונתו כלשון המדרש ״נגילה ושמחה בך״ בכ״ב אותיות של התורה׳]‪.‬‬ ‫כאשר סיים הגרא״ז א ת השיר הזה‪ ,‬היה שר א ת השיר ״אמר אביי״‪ ,‬וכל הקהל עונה אחריו‪ .‬שירה זו של ר׳ איסר זלמן‬ ‫בקול ערב ונעים היתה מרגשת ביותר‪ ,‬ובכל שנה המתפללים היו מחכים לשירת שתי המנגינות הללו‪ ,‬שמקורן בישיבת‬ ‫וולוזין‪( .‬אב הישיבות)‬ ‫ישיבת גרודנא‬ ‫סיפר רה״י הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ״ל ראש ישיבת פוניבז׳ לעולם לא אשכח התמונה של ליל ש מ ח ת תורה‬ ‫בישיבת גרודנה בה מצאה אהבת התלמידים פורקן כלשהו בעוד ביטוי התמונה הרהיבה עין ראש הישיבה הגאון רבי‬ ‫שמעון ש ק א פ זצ״ל חובש צילינדר שחור לראשו המכסיף ויושב בכורסה מ פואר ת חובק ספ ר תורה קטן בזרועותיו נישא‬ ‫באדר על כתפי תלמידים חסונים המקיפים בכורסתו את הבימה‪ ,‬וכל בני הישיבה מפזזים ומכרכרים סביבו בשיר ומחול‬ ‫ההתלהבות הגדולה השמחה עד לב השמים כמה אהבה והערצה בטאו אז התלמידים התהלוכה בערוב יום של שמיני‬ ‫עצרת מביתו של הגאון לבית הישיבה כשהמון אדם מלווים אותו ואבוקות לפידים נישאים לכבודו פוצחים ברון אדיר‬ ‫והגויים ברחוב משתאים לנוכח כבוד התורה שהתלמידים חולקים לרבם מי יוכל לבטא יום זה‪.‬‬ ‫יוייל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫כאשר היו רוקדים ביו״ט היו חוזרים על אותו שיר עשרות רבות של פעמים עד שפעמים שרו אותו השיר ג׳ רבעי שעה‬ ‫ברציפות כדי שהרושם והלימוד של השיר והשמחה שהחדיר ישאר וישפיע‪( .‬תורה יבקשו מפיהו עמ׳ ‪)290‬‬ ‫ישיבת ראדין ‪ -‬ההקפות עם פירושי ה״חפץ חיים‬ ‫“ מה נהדר היה מראה כהן גדול״ ‪ -‬ש מ ח ת תורה היא בכל תפוצות ישראל‪ ,‬יום של עבודת ה׳ בצורת גילוי השמחה של‬ ‫״אתה בחרתנו״‪ ,‬שמחה של ״וקידשתנו במצוותיך״‪ ,‬שמחה כזו אשר מטבעה משלימה ושופכת אור על כל פנימיות‬ ‫העבודה המיוחד של חודש אלול ותשרי‪ ,‬ראש השנה ויום הכיפורים‪.‬‬ ‫ביום זה היו גדולי עולם פותחים פתח לעולמם הגדול‪ ,‬כאשר מתוך גלי שמחה שאפפו א ת הנהגתם‪ ,‬ניתן היה לראות‬ ‫בחוש א ת רוממות דבקותם בבורא עולם ובתורה הקדושה‪ ,‬ואת התחושה האמיתית שחיו בה עם התורה הק׳‪ ,‬עד שהפכה‬ ‫להיות אצלם כ״מאורשה״‪ ,‬כפי שדרשו חז״ל עה״פ‪ :‬״מורשה ‪ -‬אל תקרי מורשה‪ ,‬אלא מאורשה״‪ ,‬וממש כ ש מ ח ת חתן ביום‬ ‫ש מחת ליבו‪ ,‬היו שמחים הם ומשבחים את התורה הקדושה בריקוד ושירי קודש ‪ -‬לכבוד התורה ונותן התורה‪.‬‬ ‫קשה לנו ממרחק דורות כה רב‪ ,‬ל ת אר את שמחתם של גדולי הדורות‪ ,‬גדולי התורה שבכל דור ודור‪ .‬ואף שנוכל בדרך של‬ ‫ציור‪ ,‬לצייר את שמחתם של אלו הדבוקים בתורה‪ ,‬ביום של ה ש למ ת התורה‪ ,‬אך לא נוכל לרד ת לפרטים באופן הנהגתם‬ ‫ביום קדוש זה‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬כל המעיין בדברי רבינו החפץ חיים זצ״ל‪ ,‬בספרו ״משנה ברורה״ על הלכות ש מ ח ת תורה‪ ,‬יוכל לראות ולהבחין את‬ ‫התייחסותו המיוחדת להנהגת היום‪ ,‬ועל אופן השמחה שצריך לנהוג ביום זה‪ .‬כפי שמביא בדבריו שם מדרכי המהרי״ק‬ ‫והאר״י ז״ל והגר״א‪ ,‬בחשיבות הריקוד והשמחה עם התורה‪.‬‬ ‫וכך כתב שם‪ :‬״יום זה רגילים אצלינו לרקד בו אפילו כמה זקנים בשעה שאומרים קילוסים לתורה וכר‪ ,‬ולכן יש לה ת א מץ‬ ‫בזה לרקד ולזמר לכבוד התורה‪ ,‬כמו שכתוב גבי דהע״ה‪ :‬״מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ה׳״ וכ״כ ‪,‬בשם האר״י ז״ל‪ ,‬והעידו‬ ‫עליו שאמר‪ ,‬שהמעלה העליונה שהשיג‪ ,‬באה לו ע״י שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצווה‪ ,‬וגם על הגר״א ז״ל כתבו‬ ‫שהיה מרקד לפני הס״ת בכל כוחו״‪.‬‬ ‫ראדין העיירה‪ ,‬קנקן החרס ליין המשומר ביותר ‪ -‬רבן של כל בני הגולה ומאיר עיני ישראל‪ ,‬מרן רבי ישראל מאיר הכהן‬ ‫בעל ה״חפץ חיים״ זצ״ל‪ ,‬זכתה אכן לחזות בנועם השמחה הגדולה ביום זה‪ ,‬של קדוש ישראל ששכן בקרבה‪.‬‬ ‫העיירה כולה‪ ,‬זקניה ובחוריה‪ ,‬נטלה חלק והשתתפה ב ש מ ח ת הישיבה והעומד בראשה‪ ,‬מרן ה״חפץ חיים״ זצ״ל‪ .‬חסד‬ ‫גדול עשה עם הדורות הבאים הרב שמואל פליסקין זצ״ל‪ ,‬תלמיד החפץ חיים‪ ,‬אשר בעטו השנונה והנאמנת‪ ,‬חרט עלי‬ ‫גליון תיאור חי מאותה שמחה גדולה ומיוחדת במינה‪ ,‬שחגגה ישיבת ראדין א ת ש מ ח ת תורה בראשותו של מרן החפץ‬ ‫חיים זצ״ל‪ ,‬ובפתיח הולם ביותר הציב ב ר א ש מאמרו‪ ,‬את הפיוט של יום הכיפורים‪ :‬״אמת מה נהדר היה מראה כהן גדול״‬ ‫רשימתו של הרב פליסקין נכתבה בש פתו ־ ש פ ת היידיש‪ ,‬ויש להבהיר כי בעקבות התרגום נאבד אולי הרושם העז שעושים‬ ‫הדברים במקורם‪ ,‬אך יחד עם זאת ניתן מתוכם לחזות בנועם השמחה והחדוה האמיתית ששררה בראדין הישיבה‪ ,‬ביומה‬ ‫הגדול של ש מ ח ת תורה בצוותא עם מורם ורבם‪ .‬הדברים רואים כאן אור לראשונה בתרגום לשפה המדוברת‪ ,‬על פי שני‬ ‫תרגומים שנעשו מ ש פ ת היידיש‪ ,‬והרי לפנינו תאור חי של מי שראה בעיניו ובעיני לבו וחווה א ת המעמד הכביר בעצמו‪.‬‬ ‫“ מה נהדר היה מראה כהן גדול״! ‪ -‬כמה נהדרים ביופיים היו ההקפות בישיבת ״ראדיך‪ ,‬בראשותו של הכהן הגדול ראש‬ ‫הישיבה‪ ,‬ה״חפץ חיים״ זצ״לי כמה הוד והדר היה נסוך על מרן החפץ חיים זצ״ל כ ש מ ח ת תורה! מתוך דמותו של החפץ‬ ‫חיים‪ ,‬אשר מרוב תשישות וזיקנות‪ ,‬בקושי הוליך את עצמו‪ ,‬ברקו ונצצו עיני נעורים תכולות וזורחות‪ .‬מפניו של הסבא‬ ‫קדישא היו ניבטים עינים יוקדות מלאי רעננות‪.‬‬ ‫בהקפות עצמן‪ ,‬נטלו חלק זקני ראשי הישיבה ומנהיגיה הרוחניים‪ ,‬האורחים החשובים ביניהם גדולי ישראל‪ ,‬״ראדינאים״‬ ‫לשעבר‪ ,‬אשר נכדיהם כבר נמנים היום על תלמידי הישיבה‪ ,‬צועדים היו כולם וספרי תורה בידם סביב הבימה‪ ,‬כפי שנהוג‬ ‫בתפוצות ישראל‪ .‬אך המיוחד ביותר בהק פות שבישיבה‪ ,‬והשמחה המקורית של ״ראדיך היתה בסיומה של כל הקפה‬ ‫והקפה‪.‬‬ ‫סדר הריקודים והשירה היה כאשר כל אחד ואחד מראשי הישיבה וספר תורה בידו‪ .‬היה רוקד עם קבוצת בחורים שסבבוהו‪.‬‬ ‫ראש הישיבה במרכז‪ ,‬וסביבו מקפצים ורוקדים קבוצות בחורים‪ .‬נושא ה״ספר״ היווה נקודה מרכזית‪ ,‬כשמסביבו רקדו‬ ‫ושרו הבחורים בהתלהבות עצומה‪.‬‬ ‫ראדין כולה‪ ,‬העיירה על כל תושביה‪ ,‬סובבים היו א ת בנין הישיבה‪ ,‬זקנים וצעירים גם יחד‪ ,‬לחזות בגודל השמחה של‬ ‫הישיבה‪ .‬מבעד לחלונות ודלתות ההיכל היו ניצבים המון רב של תושבי המקום‪ ,‬והמאושרים ביניהם היו אלו שעולה‬ ‫בידם להיכנס פנימה‪ ,‬להיכלה הגדול של הישיבה‪ .‬כל הקפה ארכה לעיתים שעה ארוכה‪.‬‬ ‫בהיכל עצמו מקיפה קבוצת בחורים את ראש הישיבה הזקן‪ ,‬גאון הזיכרון רבי משה לאנדינסקי זצ״ל‪ ,‬ויחד עמו רוקדים‬ ‫ושרים לכבודה של תורה‪ .‬מנגד עומד וזורח ראש הישיבה‪ ,‬גאון העמקות‪ ,‬ההבנה וההסברה רבי נפתלי טרופ זצ״ל‪,‬‬ ‫יוייל ע י י י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫המסובב אף הוא בקבוצת בחורים‪ ,‬וכל תנועה שלו מגבירה את התלהבות ותנופת השמחה‪ ,‬כאשר על פניו ניכרת רצינות‬ ‫והתעמקות המחשבה‪ ,‬וכאילו רקידת הבחורים היא בהתאם למחשבתו‪ .‬רבי יהושע לוינסון באצילותו וחיוכו הנלבב‪,‬‬ ‫אף הוא על פניו ניכרת ממש ש מ ח ת התורה‪ ,‬מרקיד ומחזק ב שא רי ת כוחותיו את הריקוד הסוער והנלהב‪ .‬ובסמוך אליו‪,‬‬ ‫מקפץ ומפזז בגבורה‪ ,‬רבי אליעזר קפלן‪ ,‬א ת קבוצת הבחורים הסובבת אותו‪ ,‬כשריקודו עולה על הבחורים הצעירים‬ ‫המקיפים אותו‪.‬‬ ‫והנה האורחים הרבים‪ ,‬זקנים וגדולים‪ ,‬ביניהם כאלו אשר בעצמם כבר ראשי הישיבות‪ ,‬וסביבם מתרכזים תלמידיהם‬ ‫הדבוקים בהם ‪ -‬בתורתם‪ ,‬אשר מקיפים אותם כע ת בשרשרת‪ ,‬וכמידת דבקותם ברבותיהם כן גובר והולך הריקוד‪ ,‬כמו‬ ‫ללא גבול וללא סוף‪ .‬עד שכקולו של שופר בו קעת קריאתו הרמה של רבי הלל עד כאן הקפה אלף! ואז‪ ,‬כמו תנופת‬ ‫מכונות אחר דימדום המנוע‪ ,‬מוסיפים וממשיכים בתנופת ההתלהבות‪ ,‬ולאט לאט ניכרת החלשות הריקודים‪ ,‬והקולות‬ ‫הולכים ויורדים עד שפוסקים לגמרי‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬אז‪ ,‬מתחילה שמחתה המקורית והמיוחדת מאד של הישיבה‪ .‬כמו שהם‪ ,‬ראשי הישיבה ומנהליה הרוחניים‪ ,‬המוקפים‬ ‫בקבוצות הבחורים וספרי התורה בידם‪ ,‬מתקרבים כולם לנקודת המרכז ‪ -‬לעבר הפינה הסמוכה לארון הקודש‪ ,‬שם‬ ‫ניצבים כולם כעמיר גורנה סביב פינה זו‪ ,‬ו מ ש ת ר ר ת דומיה עזה המלווה בציפיה דרוכה‪ ,‬וב״קול הדממה דקה״ נ שמעות‬ ‫מילים חלושות‪ ,‬אשר רק העומדים סמוך ממש יכולים לשומען‪ ,‬זהו קולו של החפץ חיים! הסבא קדישא‪ ,‬רשכבה״ג‪,‬‬ ‫״הכהן הגדול מאחיו״‪ ,‬המשמיע א ת דבריו בקודש על קדושת היום‪ .‬מראהו בשעה גדולה זו ־ נהדר להפליא‪ ,‬״מה נהדר‬ ‫מראה כהן״‪ ,‬ומתוך ״קול דממה דקה״ נשמעים אמרותיו בקודש אשר רק הקרובים לקודש ‪ -‬זוכים לשמוע אותם מפי‬ ‫קדשו‪.‬‬ ‫ושוב נשמע קולו הרם של ר׳ הלל החוזר על דברי ראש הישיבה‪ ,‬לכל הציבור‪ ,‬באומרו ‪ -‬הוא שיחיה אומר‪ :‬תורת ה׳‬ ‫תמימה משיבת נפש‪ ...‬כלומר‪ ,‬לקח ת חלקים מהתורה‪ ,‬אין זה די! אם התורה היא ״תמימה״‪ ,‬שלמה עם כל מצוותיה‪,‬‬ ‫לומדים א ת כל התורה‪ ,‬כל הש״ס ומפרשיו‪ ,‬וכל הפוסקים‪ ,‬הרי אז התורה היא ״משיבת נפש״‪ ,‬אז‪ ,‬ורק אז משיבה הנפש‬ ‫חיותה לעצמה‪ .‬עד כאן!‬ ‫מיד פוצח הקהל כולו‪ ,‬בקול אחד‪ ,‬וברקידה בשירה סוער ת במילים ־ תורת ה׳ ת‪-‬מי‪-‬מה משי‪-‬בת נפש‪ ...‬שירה זו נמ שכ ת‬ ‫והולכת כל ההקפה השניה כולה‪ ,‬באותו סדר‪ ,‬ובאותה צורה של ההקפה הראשונה‪ ,‬כאשר במרכז ניצבים ראשי הישיבה‬ ‫וספרי התורה בידם וסביבם רוקדים קבוצות בחורים המקיפים אותם‪ ,‬וכאילו רוקדים עם התורה ונושאיה‪.‬‬ ‫ושוב‪ ,‬נעצרים כולם‪ .‬שוב פו ס ק ת השירה ו מ ש תלט ת הדממה סביב אותה פינה הסמוכה לארון הקודש‪ ,‬הזורחת כקרני‬ ‫ש מש מזרח‪ ,‬ומתוכה נשמע שוב קולו של ר׳ הלל החוזר על דברי החפץ חיים‪ ...‬הוא שיחיה אומר‪ :‬״עדות ה׳ נאמנה‬ ‫מחכימת פתי״ פירוש‪ ,‬אם וכאשר עדות ה׳ היא נאמנה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שמאמינים בה׳ ומקיימים ועושים א ת כל מצוות התורה‪,‬‬ ‫אז זוכה כל ״פתי״ להחכים‪ ,‬״מחכימת פתי״‪ .‬לא כן הוא כאשר מנסים להתחכם על התורה‪ ,‬ואז הופך כל חכם להיות‬ ‫״פתי״‪ ...‬אמנם מדמה הוא לעצמו כי לחכם יחשב‪ ,‬ואינו מבחין כטפשותו‪ ,‬אך לבסוף ימצא אף הוא עצמו את שטותו‪.‬‬ ‫ושוב פולחת שירה וריקודים ספונטניים‪ ,‬בשירה ופזמון חדש בהתאם לדברים על ״עדות ה׳ נאמנה מחכימת פתי״‪ .‬שירה‬ ‫ה מ ת מ ש כ ת לאורכה של כל ההקפה השלישית‪ ,‬עד ש נ ש מ ע ת הקריאה מאותה פינה‪ ,‬בה יושב החפץ חיים וקולו של‬ ‫ר׳ הלל מהדהד ‪ -‬״פקודי דד ישרים משמחי לב״ כאשר האדם מרגיל את עצמו להתנהג לפי ״פקודי ה׳״ ציוויי תורתינו‬ ‫הקדושה‪ ,‬הם מובילים אותו בדרך הישרה‪ .‬אדם שהולך בעיניים עצומות אחר הוראותיו של הקב״ה‪ ,‬מובילים הם אותו‬ ‫לדרך הישרה‪ ,‬וכשהולכים בדרך הישר באה על האדם שמחה בלבבו‪ ,‬משום שהולכים בדרך הבלעדית והיחידה אשר‬ ‫אותה הציב לפנינו בורא העולם‪ ,‬והרי אין זה מענינינו כלל וכלל אם היא מפותלת וסבוכה‪ ,‬שכן‪ ,‬אם מפותלת היא‪ ,‬נלך‬ ‫בה‪ ,‬ואם סבוכה היא נלך בה‪ ,‬גם שתהיה זו דרך של עליה או של מורד‪ ,‬דרך הפונה ימין או הפונה שמאל‪ ,‬אין זו מענינינו‪,‬‬ ‫שכן כיון שאנו יודעים שזוהי הדרך וזוהי המסילה המובילה לעבר התכלית‪ ,‬ידיעה זו כש לע צמה היא יש בכוחה להביא‬ ‫את האדם ל ש מ ח ת לב‪ ...‬״משמחי לב״ הידיעה כי הדרך הזו מובילה לתכלית הרצויה ‪ -‬מביאה לידי כך שהאדם יתהלך‬ ‫בכל מהלך הדרך בשמחה‪.‬‬ ‫ועתה‪ ,‬יותר מההקפות הקודמות‪ ,‬מקבלים הריקודים צורה חזקה יותר‪ ,‬סוערת יותר‪ ,‬שכן על כל צעד וצעד‪ ,‬וכל ריקוד‬ ‫וריקוד שיודעים אנו כי על דרך הישר אנו‪ ,‬מעפילה השמחה גבוה גבוה‪ ,‬והמילים זועקות ושרוה גם יחד‪ .‬ואם גם הדרך‬ ‫מעוגלת‪ ,‬ואם גם הדרך בפיתולים‪ ,‬בכל ז א ת ולמרות הכל‪ :‬הדרך ישרה! וזה גורם ל ש מ ח ת הלב ‪ -‬״משמחי לב!״‪.‬‬ ‫"פיקודי ה׳ ישרים משמחי לב״‪ .‬בכוחות מחודשים מתקבץ הציבור כולו‪ ,‬לריקוד אחד גדול וסוער סביב ראשי הישיבה‪,‬‬ ‫וזקנים ונערים בכל שורה ושורה‪ ,‬לשמוח ב ש מ ח ת התורה‪ .‬וההתלהבות צוברת שיא חדש בריקודים‪ ,‬אשר דומה ואין‬ ‫בכח להפסיקם‪ ,‬עד ש לפ ת ע מרים רבי הלל א ת שתי ידיו למעלה‪ ,‬בנסיון לעצור את תנופת הריקוד ומבקש להשמיע את‬ ‫ההוספה ש כ ע ת הוסיף החפץ חיים‪...‬‬ ‫עוד הוספה‪ :‬יהודי‪ ,‬אומר החפץ חיים‪ ,‬צריך לשמוח באופן כזה‪ ,‬שכל מה שקורה עמו יקבל באהבה‪ ,‬ואפילו יסורים שבאים‬ ‫עליו רח״ל‪ ,‬גם אותם יש לקבל באהבה‪ ,‬משום שממנו ית׳ לא תצא הרעות‪ ,‬וכל מה שעושה הקב״ה הכל לטובה‪ ,‬ואין רעה‬ ‫במעשי הקב״ה על האדם‪ ,‬ואפילו הדברים שעיני האדם אינם יכולים לראות בהם את הטובה שבהם‪ ,‬הרי שיש לו לקבלם‬ ‫יו״ל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫באהבה ואמונה כי לטובה הם‪ ,‬ולו גם נדמה שמאורע זה ‪ -‬או אחר ‪ -‬לא לטובתו‪ ,‬גם במקרה זה הוא צריך להסכים ולהודות‬ ‫‪ -‬״גם זו לטובה!״ וכמעשה ״נחום איש גם זו״ המבואר ב מ ס כ ת ברכות דף ס׳‪ ,‬אשר את כל הקורה עמו פירש לטובה‪ ,‬ואכן‬ ‫לבסוף נתגלה לו בעין ובחוש שהיה הכל לטובתו ולהצלת חייו‪ .‬וכך איתא התם‪ :‬״אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר‪,‬‬ ‫וכן תנא משמיה דר׳ עקיבא‪ :‬לעולם יהא אדם רגיל לאמר‪ ,‬כל דעביד רחמנא לטב עביד‪ .‬כי הא דרבי עקיבא דהווה לואזיל‬ ‫באורחא‪ .‬מטא לההיא מתא‪ ,‬בעא אושפיזא‪ ,‬לא יהבי ליה‪ ,‬אמר‪ :‬כל דעביד רחמנא לטב‪ ,‬אזיל ובת בדברא (ולץ בשדה‪,‬‬ ‫רש״י)‪ ,‬והוי בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא‪ .‬א ת א זיקא כביי׳ לשרגא‪ ,‬א ת א שונרא אכליה לתרנגולא‪ ,‬א ת א אריה אכליה‬ ‫לחמרא‪ ,‬אמר כל דעביד רחמנא לטב‪ .‬בי׳ בלילה א ת א גייסא שביי׳ למתא‪ ,‬אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש‬ ‫ברוך הוא הכל לטובה‪ .‬אילו הרוח לא היה מכבה א ת הנר ‪ -‬היו הגייסים רואים אותנו‪ ,‬ואילו השונרא לא היה טורף את‬ ‫התרנגול והאריה לא היה טורף א ת החמור ‪ -‬היה התרנגול קורא‪ ,‬והחמור נוער והגייסים היו שומעים ובאים והורגים‬ ‫אותנו״‪ .‬והטוב ביותר הוא‪ ,‬אמר ר׳ עקיבא‪ ,‬שבעל האכסניה לא נתן לנו מקום ללון באכסניא שלו‪ ,‬כי אילולא ז א ת ‪ -‬היינו‬ ‫כולנו נשמדים ע״י הרוצחים‪ ,‬ביחד עם אנשי העיר‪ .‬הכל צריך לקבל בשמחה! ועד היכן הדברים מגיעים‪ ,‬עד שנצטווה‬ ‫האדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה‪ ,‬״כשם״ ־ בדיוק כמו‪ .‬״לקבלינהו בשמחה״‪ .‬צריך לקבל בשמחה‪ ,‬באותה‬ ‫השמחה אשר הוא מקבל בשורה טובה‪ ,‬כי בכל צרה טמונה טובה גדולה‪ .‬״צרה ויגון א מצא ובשם ה׳ אקרא״ אמר דוד‬ ‫המלך‪ ,‬אותה שמחה שבאה לידי ביטוי ב״כוס ישועות אשא״‪ ,‬צריכה להיות גם כאשר רח״ל ״צרה ויגון אמצא״‪ ,‬אותה‬ ‫השמחה הפנימית בשני המקרים‪ .‬מרימים ״כוס ישועות״ ושרים שיר תהילה‪ ,‬״צרה ויגון אמצא״ ושוב שרים שיר תהילה‬ ‫־ הצד השווה שבהם ־ ״כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה״ י וזוהי המשמ עות האמיתית של ״פקודי ה׳ ישרים‬ ‫משמחי לב״‪.‬‬ ‫הפסקה קטנה‪ ,‬אך הריקוד ממשיך לסעור בשנית‪ ,‬ושוב בשירה של ״פקודי ה׳ ישרים משמחי לב‪ ...‬״והריקוד נמשך ‪-‬‬ ‫והנגינה גוברת‪ :‬״פקודי ד׳ ישרים משמחי לב‪...‬״‪.‬‬ ‫ושוב הפסקה‪ ,‬ושוב דממה‪ ,‬ה מ ב ט א ת כמיהה וצמאון לדבר חדש‪ ,‬לדבר ד׳‪ ,‬אשר יגביר א ת המרץ לריקוד חדש‪ ,‬אשר ילך‬ ‫ויגבר ״מצות ד׳ ברה מאירת עינים״‪ ,‬כאשר מסתכלים על דברים קדושים ועושים מצוות ‪ -‬נעשה הלב בהיר והעיניים‬ ‫מאירות‪ ,‬אבל אם מסתכלים על דברים אשר ״נוטלים מאור העינים של האדם״‪ ,‬אזי נחלשת‪ ,‬חלילה‪ ,‬הראיה‪ .‬״מצות ד׳‬ ‫ברה״ ־ בר לבב ‪ -‬״מאירת עינים״‪.‬‬ ‫והעיניים העצומות מרוב דבקות‪ ,‬מאות עינים‪ ,‬נעצמות ביתר חזקה‪ ,‬ורקידה חדשה‪ ,‬רקידה בדביקות מתפרצ ת‪ ,‬בשירה‬ ‫עצומה‪ :‬״מצות ד׳ ברה מאירת עינים״‪ ,‬וגל אור חדש מאיר מהמגדל אור שעל יד ארון הקודש ‪ -‬מפינת יקרת‪ ,‬ש״ספר‬ ‫תורה מונחת״‪.‬‬ ‫“ י ר א ת ד׳ טהורה עומדת לעד״ ‪ -‬אם היראה היא ב א מ ת טהורה‪ ,‬אם היא מזוקקת כזהב טהור‪ ,‬יראה זו ‪ -‬עומדת לעד! אבל‬ ‫אם‪ ,‬חלילה‪ ,‬נ מ צ א ת בה תערובת של פסולת‪ ,‬אזי הפסולת מתחילה להחליד‪ ,‬ותכלה‪ ,‬חלילה גם א ת הזהב‪.‬‬ ‫ושוב פורץ ריקוד ספונטני‪ :‬והפעם יותר מזוקק‪ ,‬נדמה ־ בלי סיגים ופסולת‪ .‬המחשבה ‪ -‬זהב טהור! והריקוד ‪ -‬ריקוד לנצח‪,‬‬ ‫והשירה המלווה את הריקוד הזה‪ :‬״יראת ד׳ טהורה עומדת לעד״‪ ,‬ושוב הקפה חדשה‪ ,‬המשלהבת את נושאי התורה‪,‬‬ ‫וסביבם מצטרפים בעיגול תלמידי הישיבה ולומדיה ‪ -‬ושוב זמר חדש‪ :‬״משפטי ד׳ א מ ת צדקו יחדיו״‪ ,‬הראיה הברורה‬ ‫שחלק מסוים הוא החלק הנכון מהכלי השלם‪ ,‬כאשר מצרפים א ת כל החלקים‪ ,‬ומכולם יוצא כלי שלם‪ .‬באם חלק מסוים‬ ‫איננו החלק הנכון מהכלי הזה ‪ -‬הרי לא יוכלו להתאימו בכלי השלם‪ .‬כל זה נכון כלפי חוקים מיוחדים מן התורה‪ ,‬וזה גם‬ ‫נכון עם הצבור השלם‪ .‬אם מישהו לא יכול להתאים א ת עצמו לצבור השלם‪ ,‬זה סימן שהוא לא שייך לצבור הזה‪ .‬״ויחן‬ ‫שם ישראל תח ת ההר יחדיו ‪ -‬בלב אחד״‪ .‬והבחינה לדבר ‪ -‬״צדקו יחדיו״‪ ,‬הם תואמים יחדיו ‪ -‬זה בזה‪ ,‬וזה מה שנאמר‪:‬‬ ‫״וילכו שניהם יחדיו״‪.‬‬ ‫הריקודים של הקפה ״ואוו״ עולים על המשוער‪ :‬כל אחד מ ת אח ד עם חברו‪ ,‬והוא נהיה חלק מהצבור‪ ,‬הוא שייך ל״יחדיר׳ ‪-‬‬ ‫״וילכו שניהם יחדיו״‪ .‬התלמיד רוקד עם רבו ‪ -‬בלב אחד‪ .‬כל הלבבות מתלכדים ‪ -‬והיו ללב אחד‪ .‬וכך הוסיפו ההקפות בזו‬ ‫אחר זו‪ ,‬כאשר בכל סיומה של הקפה הוסיף החפץ חיים דברים‪ ,‬על מעלתה של התורה וקיום המצוות בשלמות ובאמונה‬ ‫אמיתית ותמימה‪.‬‬ ‫ממש כחתן המשבח כלה‪ ,‬נראה היה החפץ חיים כל אותה שמחה‪ .‬יושב ושמח בשמחה עצומה ומשבח א ת התורה‬ ‫ומעלתה‪ ,‬ואת הזכות של כלל ישראל שקיבל במתנה תורה קדושה זו משמים‪ ,‬אשר בהיפוך ההנהגה הורידה הקב״ה‬ ‫לארץ לבני אדם‪.‬‬ ‫עד כאן הקפה ד! נשמע ברמה קולו של גבאי ההקפות‪ .‬ואז‪ ,‬מצפים כולם לדבריו האחרונים של החפץ חיים‪ ,‬ל משא‬ ‫הסיום‪ ,‬אשר הם כמו אות שבח ודברי הוקרה והערצה של מפקד העליון לצבא פיקודיו‪:‬‬ ‫“ הנחמדים מזהב ומפז רב‪ ,‬ומתוקים מדבש ונופת צופים‪.‬״״ ‪ -‬פירוש‪ ,‬כל מצוות התורה נחמדים יותר מזהב ומפז ומתוקים‬ ‫יותר מדבש ונופת צופים‪ .‬כל העושר הגשמי הוא רק לחיי שעה‪ .‬כל ההנאות הגשמיות שבעולם‪ ,‬אינם אלא זמניים ורגעיים‬ ‫בלבד‪ .‬אבל התורה ־ היא נצחית‪ ,‬ולכן דברי התורה הם נחמדים יותר וטובים יותר מזהב ומפז רב‪ ,‬ומתוקים יותר מדבש‬ ‫ונופת צופים‪ ,‬ובני התורה‪ ,‬אם וכאשר הם בונים בנין בתורה‪ ,‬קונים תורה ‪ -‬הופכים הם עצמם גם לחלק מהתורה עצמה‪,‬‬ ‫יוייל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫שכן ״כל מי שיש בו אור תורה‪ ,‬אור תורה מחייהו״‪ ,‬וזה נצחי‪ ,‬כי התורה מגינה ומצילה לעולם ועד‪...‬‬ ‫כמו אמירת ״אמן״ אחר הדברים‪ ,‬פילח קול שירה אדיר את חלל היכל הישיבה‪ ,‬מתוכם של מאות בני הישיבה והציבור‬ ‫כולו‪ ,‬בשיר של‪ :‬״הנחמדים מזהב‪ ...‬הנחמדים מזהב‪ ...‬ומתוקים מדבש ונופת צופים‪...‬״ והנגינה גוברת והולכת‪ ,‬גוברת‬ ‫והולכת‪ ,‬והריקוד ממהר אף הוא והופך כמעט לריצה המונית‪ ,‬ריקוד מלהיב‪-‬מלהיב‪ ,‬נגינה הסוחפת עמה את כל המחנה‬ ‫ממש‪ ,‬עד‪ ...‬עד שמגיע הרגע הגדול והמרומם ביותר של היום הגדול הזה‪ ,‬כאשר ס פ ר התורה נפתח על גבי הבימה‪ ,‬והכהן‬ ‫הגדול נקרא לעלות לתורה‪ ,‬ונש מעת בקול הקריאה‪ :‬״וזאת הברכה אשר ברך משה‪ ,‬איש האלוקים א ת בני ישראל״‪.‬‬ ‫[תיאורו של הרב שמואל פליסקין זצ״ל ‪ -‬הובא ב ספ ר מאיר עיני ישראל חלק ו עמ׳ ‪) 148‬‬ ‫ישיבת ברנוביץ‬ ‫הגאון ר׳ לייב בארון ראש ישיבת ׳מרכז התלמוד' במונטריאול מ ספ ר כי בימי ש מ ח ת תורה בישיבת ברנוביץ׳ היה המשגיח‬ ‫רבי ישראל יעקב זצ״ל מוקד השמחה בני הישיבה היו מעמידים שולחן במרכז ההיכל‪ ,‬והמשגיח היה עולה עליו ומשמח‬ ‫את הבחורים שהתבוננו בו בהערצה והסכיתו למוצא פיו‪ .‬בתוך דבריו נהג לשלב מילי דבדיחותא אך לא חלילה כליצנות‬ ‫לשמה אלא כמשלים המעוררים את הלב ליראת ה׳ ולחשבון הנפש‪.‬‬ ‫באחד מימי ש מ ח ת תורה אמר כשהייתי רב בברנוביץ והוטל עלי תפקיד מורה הוראה הגיעה אלי פעם אשה עם שאלה‬ ‫בעוף שבו נתגלתה מחט הלכתי להתייעץ עם גיסי רבי דוד וייזל ובדרכי תמהתי מנין הגיעה מחט לעוף וכי האשה היא‬ ‫תופרת הגעתי למס קנה שהעוף התרוצץ בא שפה שם משליכים הכל והעוף בלע איזו מחט שהושלכה לשם‪ ,‬באתי לרב‬ ‫עם העוף והוא פ ס ק טרף רואים אתם מה ניתן ללמוד מכך סיים רבי ישראל יעקב כאשר מסתובבים בא שפה נדקרים‬ ‫במחט והופכים ל״טרף״‪.‬‬ ‫ישיבת חברון‬ ‫ש מחת תורה מבית היוצר ה־סלבודקאי‪-‬חברונאי״ הרי היא אטמוספירה אחרת‪ .‬אם בכל עידנא דהרוותא בוער ההיכל‬ ‫ומלא חיות דקרושה הרי שביום שמיני עצר ת יתאחדו הלבבות‪ ,‬יתרוממו הרגליים טפח מעל גבי הקר קע וההיכל כולו‬ ‫יבער כשל הבת אש קודש שנהרות לא ישטפוה‪ .‬ב א מ ת אמרו מי שלא ראה ש מ ח ת תורה בישיבת חברון לא ראה שמחה‬ ‫מימיו‪ .‬הלא היא כתובה ב ספ ר דברי הימים ׳קול חוצב‪ :‬בפרק המ ת א ר את אופי ש מ ח ת התורה ביני עמודי‪:‬‬ ‫‘ הרגלים לא נועדו לזריקה‪..‬‬ ‫אסור להם לרקוד מכח עצמן! הן חייבות לרקוד רק ב שליחות המוח והלב‪ ...‬והמוח והלב לא מרקידים א ת הרגלים לפי מצב‬ ‫הרוח אלא מ שום ש ה שור שים הע מוקים מזדעזעי ם מהתרג שות של ש מ ח ת תורה ומרטיטים א ת הנימה שבלב‪ .‬או או‬ ‫מרוממות הרגלים א ת האדם טפח שוחק מעל פני הקר קע בריקודה של תודה‪ .‬יד נתחבת ליד‪ ,‬יד נלחצת ליד באהבת התורה‪,‬‬ ‫וכולם יחד מפליגים בריקוד א מיתי ומאחד‪ .‬בחורי ישיבה שלמדו יחד זה לצד זה באותו בית מדרש‪ ,‬עמלו זה עם זה על אותו‬ ‫ספס ל עלו ונתעלו‪,‬‬ ‫הם ‪ -‬ורק הם ‪ -‬אלו שיודעים את טע מו של ריקוד בנפ ש הומה‪ .‬טיפות הזיעה חוברות יחד ע ם אהבת תורה והריקודים גואים‬ ‫על גדותיהם‪ .‬ברזך אלוקינו שבראנו לכבודו‪ ...‬הריקזד הזה אין לו אח ורע בכל העולם בולו‪ .‬ריקוד יצוק עם תובן‪ ,‬ריקוד שי ש‬ ‫בו שמחה ואהבה‪ ,‬ריקוד בטהדתו‪ .‬כזה היה הריקוד בישיבת חברון ובהיכלי התורה‪ .‬מאז ועד היום הישיבה כולה גע שה‬ ‫מהתלהבות‪ .‬במרכזי המעגלים בישיבת חברון היו מחוללים אנ שים של צורה‪ ,‬ה שמחה פרצה גבולות ושטפה א ת הציבור‬ ‫כולו‪ ,‬אף אלה שבאו מבחוץ‪ .‬מאות מתו שבי ירושלים הצטופפו ללמוד פרק בהלכות ש מ ח ת תורה‪ .‬בהקפה הראשונה לא‬ ‫העזו הבחורים להכנס פנימה ‪ -‬תלמידי הישיבה רקדו בצפיפות במעגל ענ ק ס מוך לכתלי בית המדר ש והביטו תוך כדי‬ ‫ריקוד נלהב על רא שי הישיבה וגדוליה שרקדו ב א מצע כ שספרי התורה בחיקם‪ .‬הריקוד הזה היה חלק מיראת הכבוד שנ תנו‬ ‫התלמידים לדור מנחילי התורה‪ .‬ה שירים לא הוחלפו מירי רגע‪ ,‬אדרבה‪ ,‬השירה היתה חוזרת על עצמה שוב ושוב עד ש הנ פ ש‬ ‫היתה מ תנגנ ת יחד עם ה מילים‪ .‬יא מ ת אוי א מ ת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון־‪ ...‬״זכורני״ ‪ -‬מספר תלמיד חכם מפארי‬ ‫הישיבה ‪ -‬־ שלאחר שנות הועם והסתר הפנים‪ ,‬הובאו מחויל שירי קוד ש שה שתלבו בין כותלי הישיבות כמו ה שירים ונשגב‬ ‫ה‪ :‬השיבנו ה' אליך‪ ,‬קלי קלי ועוד‪ .‬באחת ה שנים שרו את המילים “ קלי למה עזבתני־ במ שך ההקפה הראשונה‪ .‬השניה‪,‬‬ ‫השלישית‪ .‬הרביעית‪ ,‬ה ח מי שי ת וה שי שי ת ורק אח־ב החליפו ניגזן אחר‪ .‬הבחורים התלהטו סביב השיר כל מ שך ההקפות‪.‬‬ ‫כוו הייתה השירה שבאה מ מע מקים‪ .‬היו רגעים שהבחינו בדביקות השירה של גדולי תורה שהיו ממ שיכים בריקוד גם‬ ‫בשעה שהקהל כבר הפסיק א ת השירה‪ .‬היה זה בדרך כלל רבי שמואל הלל שינקר ש ש מ ח תו בלטה באופן מיוחד והוא‬ ‫המשיך לרקוד בכל כוחו בלי להבחין ש הקהל סיי ם את ההקפה‪.‬״'‬ ‫אל השורות החיות הללו מתוך הספר קול חוצב ניתי וניויל עוד פירורים משולחן גבוה מהנעשה ביום שמיני עצ ר ת ‪-‬‬ ‫ש מחת תורה ביני עמודי דהיכלה של׳כנסת ישראל‪( .‬כנסת ישראל ‪ -‬תשרי תשפ״ד)‬ ‫יו״ל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫להרבות השמחה‬ ‫באחת השנים בירושלים בחורי הישיבה היו במצב רוח מרומם ובשמחה יתירה כדת היום‪ .‬בסוף תפילת מוסף ניגשו‬ ‫לבעל התפילה של מוסף וסובבו אותו על צירו‪ ...‬בבחינת מכרכר ומפזז בכל עוז לפני הי‪ .‬המשך המעשה היה שעמד שם‬ ‫בחור שצפה מהצד וחייך בהנאה‪ ...‬ניגש אליו המשגיח מרן רבי ליב חסמן זצוק״ל ואמר לו‪' :‬ומה עם מתכבד בקלון חברו?־‬ ‫ענה לו התלמיד 'רבי אתה צודק! רבי ליב קירב מאותו מעשה א ת התלמיד בצורה מיוחדת‪.‬‬ ‫בסלבודקא הייתה תקופה ארוכה שפסוקי ׳׳אתה הראת'׳ היו נמכרים במנגינות שהיה הקונה מתחייב לנגן לכבודה של‬ ‫תורה‪ .‬ובשהישיבה היתה בחברון רבי אהרון כהן בבחרותו קנה אתה ה ר א ת בארבע מאות מארשים שהתחייב לשורר‬ ‫לכבודה של תורה‪ .‬כהיום הוה ממשיכה מ סורת המכירה באלפי גילדיינים כפי שהנהיג המשגיח ר׳ הירש זצ״ל עוד מימי‬ ‫שבתו כגבאי ב תקופ ת עיה׳ק חברון‪.‬‬ ‫רבי יהודה שינקר שליט״א מ ספ ר כי ר׳ שלום שבררון בהספדו על רבי אפרים גרבוז זצ״ל סיפר שהיתה לו קבלה לחדש‬ ‫חידוש בלימוד בכל הקפה! ללמדך עד כמה נבעה השמחה מברית הידידות הכרותה בין הבחור לדף הגמרא‪ .‬כשנכח פעם‬ ‫רה׳׳י ר׳ שמחה זיסל ב ע ת מכירת ההקפות לכל המרבה בדפי גמרא‪ ,‬התעניין ל דעת מה יעשו אלו שהציעו הצעות במהלך‬ ‫המכרז ולא זכו‪ .‬מ שנ א מר לו כי רק אלו שהצע ת ם הייתם גבוהה ביותר מחויבים ללמוד א ת מ ספ ר הדפים עליהם התחייבו‬ ‫ואילו כל היתר נפטרו והלכו להם‪ ,‬הביע פליאה על כך‪ ,‬וסיפר כי ב שב ת תחכמוני בעיר חברון היה נהוג שכל מי שהצהיר‬ ‫על לימוד של מ ספ ר דפים מסוים חוייב ללמוד אותם גם אם בסופו של דבר אחרים קיבלו על עצמם מ ספ ר גבוה יותר‬ ‫של דפים‪( .‬נסיך מ מ לכ ת התורה)‪.‬‬ ‫אנקדוטה מעניינת‪ :‬הרב מפוניבז׳ שהה ב א ח ת השנים ב ש מ ח ת תורה בפנסיון רייך שבבית הכרם‪ .‬וכשהגיעו תלמידיו‬ ‫לבקרו אמר להם ׳ראיתם את השמחה בישיבת חברון? ראיתם א ת ר' שמואל הלל (שינקר) רוקד?׳‪.‬‬ ‫*‬ ‫״היו שם‪ ,‬בישיבת חברון בירושלים‪ ,‬באותו ליל ש מ ח ת תודה‪ ,‬גם גויים שבאו עם שאר ההמונים הנוהרים למקום זה‪,‬‬ ‫לראות א ת בחורי הישיבה ואת שמחתם בהקפות‪ .‬ואלה שהצליחו להידחק פנימה לחדר התפילה וההקפות שבקומה‬ ‫השלישית של הישיבה‪ ,‬עמדו ותהו ולא הבינו כלום‪ .‬גם אם אחדים מהם היו מאלופי התנ״ך בארצותיהם‪ ,‬דבר כזה לא דאו‬ ‫מימיהם‪ .‬הם מכירים ומבינים אמונה ותפילה לחוד ושמחה לחור‪ ,‬הן לא יתואר שמאמינים נוצרים ירקדו ובידיהם סמלי‬ ‫הדת שלהם‪ ...‬אך כאן? ש מ ח ת תודה! עצם הצירוף הזה הוא יחיד כמינו‪ .‬אחד ומיוחד לעם המיוחד״‪.‬‬ ‫גם ב׳דבר׳ תיאר אחד המשוררים המוכרים מי שדיוקנו על שטר של מאתיים שקלים ולא גויים בלבד הנה עומדים פה גם‬ ‫יהודים ישראליים חפשים אנשי קיבוץ או תנועות נוער שנקלעו לירושלים ליום ש מ ח ת תורה לפי שעה לא נמצא תחליף‬ ‫בקיבוץ לחג הזה נקלעו הנה כי שמעו כי בישיבת חברון שמח׳ והרי גם הם יהודים הם וישראלים הם אבל אין גופיהם‬ ‫מגיעים לקרסולי רוקדים אלה שבישיבת חברון ב ש מ ח ת תורה הלא חידה היא שלא הוחדה ולא פותרה בשום חידון׳‬ ‫וישמעו רחוקים ויבואו ויתנו לך כתר מלוכה׳‬ ‫*‬ ‫מ ת אר הגר״י שינקר שליט״א‪ :‬רק התחיל השאו שערים בתווך ניצב המשגיח הגה״צ רבי הירש פאלי זצ״ל ומיד עברו‬ ‫לאטמוספרה אחר ת שמחה עילאית שמחה פנימית שמחה שנבעה מכוח המוסר הייתה תקופה שמחלק הכיבודים׳ היה‬ ‫רבי חיים אדלר ‪-‬נשר זצ״ל לימים השו״ב דהרצליה ותוך כדי השמחה ניגש רבי ישראל שיינקר הרימו על הכתפיים והלך‬ ‫עמו סביב בבית המדרש ובכלל רבי ישראל שיינקר היה אמן הנתינה׳ לזולת בכל ימות השנה בכלל ובשמחת תורה בפרט‪.‬‬ ‫אחד מגאוני התורה שליט״א בזמנינו זוכר עד היום איך למעלה משישים שנה כשהיה בחור בישיבה רבי ישראל שבחו‬ ‫ורוממו לפני הכל‪ .‬מרן ראש הישיבה רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק״ל סיפר לימים כי בפורים תרצ״ה כשהיה בחור‬ ‫צעיר וחדש בישיבה מי שרוממו והכניסו לביתו של הגה״צ רבי מאיר חדש לשמוח יחד עם בני הישיבה היה רבי ישראל‬ ‫כשהחלו ההקפות לא העזו הבחורים להיכנס פנימה תלמידי הישיבה רקדו בצפיפות במעגל לאורך כל בית המדרש‬ ‫כך רקדו צפופים ב שיר ת הברוך אלוקינו הידועה לפ תע פרצו מהמעגל הגדול פנימה הישישים רבי שלמה בלוך שרק ד‬ ‫בדבקות ומחא כף אל כף למול רבי שמואל הלל שיינקר שרקד כ ש ס פ ר תורה קטן בזרועו והוא רוקד בעיניים סגורות‬ ‫ופניו אדומות לוהטות בהלווייתו של רבי שמואל ספד לו נרגשות מרן הגר״י ס רנ א והזכיר א ת ריקודו עם הספר תורה‬ ‫הקטן ואמר‪ ,‬לא ר׳ שמואל רקד עם הספר תורה אלא הספר תורה רקד עמו‪ .‬פעמים שגם כשסיימו א ת ההקפה רבי‬ ‫שמואל המשיך לרקוד בכל כוחו ולא הפסיק‪ .‬אחריהם פרצו פנימה הגה״צ רבי שלום שבדרון עם הגה״צ רבי הירש פאלי‬ ‫ויחדיו מפזזים ושמחים ואחריהם כל בני הישיבה מתקרבים ושמחים בשמחתה של תורה‪.‬‬ ‫היום שמחת תורה‬ ‫השירים לא הוחלפו מיד אותו שיר יכול היה לחזור על עצמו שוב ושוב ב אח ת השנים כשהגיע לישיבה השיר קלי קלי‬ ‫למה עזבתני שרו אותו ב שש הקפות רצופות ורק בהקפה אחרונה החליפו ניגון אחר או הניגון השיבנו ד׳ אליך ונשו בה‬ ‫יו״ל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫שהושר ברגש רב במשך שעה ארוכה והישיבה הזדעזעה מהכקדם של ר׳ ישראל שיינקר או כשהגיע הניגון עולם הבא‬ ‫איז אגוטע זאך׳‪.‬‬ ‫יחד עם הישישים היה א ת הדור השני׳ של המשמחים הגאונים רבי חיים אהרן טורצין רבי עזרא ברזל רבי שלום שבדרון‬ ‫רבי ישראל שיינקר רבי משה שמעון וינטרויב רבי זרח שפירא ורבי הירש פאלי ועוד עם התרוממות הרוח רבי הירש‬ ‫רקד עד כלות הכוחות ונזקק למגבת לייבש אגלי זיעה רבי שלום שבדרון חטף מבין המעגלים א ת רבי הירש קופשיץ‬ ‫ורקדו בעוז כשהתלהט רבי שלום יותר גם נפל פעם לפני רגליו של הצדיק הקלמאי רבי צמח שלומוביץ זצ״ל אגב כל‬ ‫אותם משמחים׳ היו אלו שהרעידו את הישיבה בתפילותיהם בימים הנוראים ורוממוה לאווירתה הידועה בימים אלו והם‬ ‫הם אלו שבסיום ימי הדין והמשפט ב ש מ ח ת תורה פרצה השמחה ספוגה ביראת שמים והתלהטה בעוזה בהיכל הישיבה‬ ‫וזכורה עד היום לרבים מבניה‬ ‫הייתה גם שנה שהגיסים רבי הירש קופשיץ ורבי ישראל שיינקר פרסו מפה צחורה על הארץ והחלו לשיר עלינו לשבח‬ ‫במנגינה של ימים נוראים וכרעו והשתחוו כבראש השנה‪.‬‬ ‫כשהבחורים התעייפו בין הקפה להקפה נעמדו המנגנים׳ באמצע היכל הישיבה ושרו מארשים היה את רבי הירש פאליי‬ ‫ורבי משה שמעון וינטרויב ורבי אהרן מינסקער שיקוביצקי ורבי אלכ סנ דר מילר ועוד היו גם משמחים מהדור הצעיר‬ ‫יותר כהגאון הגדול רבי חיים סרנא זצ״ל והגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי ורבי אברהם יצחק טוקר ועוד עד ראייה‬ ‫מתלמידי הישיבה מ ספ ר לנו על מחזה שלא יישכח מזיכרונו מחוץ להיכל הישיבה הגה״צ רבי משה שמעון ויינטרויב‬ ‫נפגש באחד הרגעים מחוץ להיכל עם הגאון רבי שלמה מלץ זצ״ל מחשובי תלמידי הישיבה כיהן כרבה של רעננה אחרי‬ ‫חותנו הגאון רבי אפרים סוקולובר זצ״ל ורבי שלמה שאלו לתומו האם הוא יודע מה השעה כע ת רבי משה שמעון ששהה‬ ‫בדבקות של שמחה פנה אליו ר׳ שלמה ואמר לו היום ש מ ח ת תורה מי חושב על שעון ועל זמן ומתוך תביעה של שמחה‬ ‫זו שב רבי משה שמעון להיכל הישיבה לשמוח ולשמח‪.‬‬ ‫*‬ ‫קידוש גדול היה בביתו של רבי הירש פאלי כשעמדו המוני בני הישיבה זה על גב זה כשכולם מביטים על רבי הירש‬ ‫ועמו רבי שלום שרים א ת הפיוט אדיר כבודו׳ ש מ ח ת אהובים׳ ורבי הירש היה מוריק משקה לכל אחד מן הבחורים ושוזר‬ ‫מאירי חז״ל על הקרבה בין הבחורים כשהוא חוזר ושונה בני אהובי כלום חסרתי ממכם דבר ומה אני מבקש מכם אלא‬ ‫שתהיו אוהבין זה א ת זה ותהיו מכבדין זה את זה׳ ומתוך התרוממות הרוח התרוממה שם השמחה וקירבה א ת כולם‬ ‫כאחד כששם הוגש גם הקישקע׳ המיוחד ל ש מ ח ת תורה באורך של כמה מטרים שנעשה ע״י הרבנית ע״ה והשמחה‬ ‫געשה ורעשה עם צ א ת יום טוב פרצו הריקודים לרחובה של עיר כששורות שורות של בחורים רקדו בכל עוז ופשטו‬ ‫את השמחה לרחובותיה של שכונת גאולה עד כיכר ה שבת שם התלכד מעגל רוקדים של ש מ ח ת תורה כשבני ירושלים‬ ‫מתלווים אליהם ומתקרבים לשמחתה של תורה‬ ‫‪....‬׳אף את החציו לכם קיימו בני הישיבה על שולחנו של רבינו (ר׳ הירש) כאשר באותו מעמד מרומם של קידושא רבה‬ ‫הוגש לפניהם המעדן המסורתי של ש מ ח ת תורה ‪ -‬קיש קע באורך של כמה מטרים‪ .‬הרבנית עסקה בתפירתו כל ליל‬ ‫הושענא רבא ועל כל תפירה ותפירה הייתה מייחדת להרבות אהבת תורה בלב הבחורים ובהכנתו ובמילויו הייתה‬ ‫מתבלת אותו בתבלין של עסק התורה׳‪( .‬ר׳ הירש)‪.‬‬ ‫ההתלהבות שגברה מהקפה להקפה‬ ‫היה זה מחזה שלא יאמן‪ ,‬למי שהזדמן לפני שלושים שנה להיכלה של ישיבת חברון בגאולה ב ש מ ח ת תודה‪ .‬השמחה‬ ‫והרוממות שיצר ראש הישיבה הגאון הגדול דבי שמואל יעקב בודנשטיץ זצוק״ל בהקפות‪ ,‬המאמצים האדירים שהשקיע‬ ‫כדי לקפוץ לכרכר ולפזז כנגד ספ ר התורה‪ ,‬השידה האדירה שניהל כעצמו במשך כל ההקפות ללא הפ סק ‪ -‬לא היו להם‬ ‫אח ורע‪ .‬היו לו כוחות שאין לתאר‪ ,‬ש אפשרו לו לדקור ולרקוד ולרקוד‪.‬‬ ‫יתירה מזו‪ :‬בעוד מדרך הטבע מהקפה להקפה יורדת ההתלהבות ורפס הכוח‪ ,‬הרי שאצלו היה זה להיפך ממש‪ .‬מהקפה‬ ‫להקפה הוסיף להט ומרץ‪ .‬אם בהקפה החמ־שית‪ ,‬למשל‪ ,‬כבר היה נראה שהניע לשיא כוחותיו‪ ,‬באה ההקפה השישית‬ ‫והראתה כי א פשר להוסיף עוד‪ .‬ואם נדמה היה לך כי בהקפה השביעית יחדול כדי שלא יקרוס תחתיו‪ ,‬הרי שההקפה‬ ‫הוכיחה שגם בשמחה התורה יש עוד גבוה מעל גבוה‪.‬‬ ‫איך אפשר‪ ,‬איך יתכן שאלוהו מקורביו‪ .‬״אכן׳‪ ,‬השיב להם‪ ,‬עצמותי כואבות עוד חודש שלם אחר החג עוד בחשון מ ת פ ת ל‬ ‫אני מכאבים מפני הריקודים‪ .‬אבל האם א פשר אחרת?״ כ שנ שאל על כך מפי בחור צעיר‪ ,‬השיב כנגדו‪ :‬״הגאון מוילנא‬ ‫אומר כי ב ש מ ח ת תודה רוקדים עם כל הכוחות הגופניים‪ ,‬וכשהם מסתיימים ‪ -‬ממשיכים לרקוד עם הכוחות הרוחניים״‪.‬‬ ‫את השירים עצמם שרו‪ ,‬לעיתים‪ ,‬ללא סוף‪ .‬שיר שמילותיו ׳תורת ד׳ תמימה׳ והוא יוחס למרן הגאון רבי ברוך בעד זצוק״ל‪,‬‬ ‫שרו במשך כחצי שעה‪ ,‬לא פחות‪ .‬הוא עמד כמרכז האולם וספר תורה קטן בזרועו‪ ,‬ושר בהתלהבות ׳תורת ה׳ תמימה‬ ‫משיבת נפש‪ ,‬ושר ושר ושר ושר‪...‬‬ ‫יו״ל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫נס את השיר הידוע ׳אנא עבדא דקודשא בריך הוא שר במשך זמן רב‪ .‬הגאון הגדול רבי חיים סרנא זצוק״ל מנסה לסיים‬ ‫את ההקפה ודופק על הבימה‪ ,‬אבל רבי שמואל יעקב‪ ,‬שאמנם כיבד את רבי חיים מאוד ‪ -‬לא שם לב לכך‪ .‬הוא היה שקוע‬ ‫בשיר‪ ,‬והמשיך והמשיך והמשיך ‪ -‬׳אנא אנא אנא׳‪...‬‬ ‫לפעמים היה עוצו־ א ת ההקפה‪ ,‬ומבאר א ת עומקו של השיר שמשוררים עתה‪ ,‬מדוע שבים שוב ושוב‪ ,‬למשל‪ ,‬על ׳אנא‬ ‫אנא אנא; או על א מ ת אמת‪ ,‬ואחר־ הבנת עומקו של שיד‪ ,‬שבים ומשוררים אותו ככל ההתלהבות ‪ -‬׳אנא אנא אנא'‬ ‫עושה פרי למינהו‬ ‫השמחה הגדולה פרצה א ת גבולות כתלי הישיבה ובכל הארץ יצאה קווה לכל שלוחותיה ברחבי ארה׳ק‪ .‬בימים ההם‬ ‫של סוף שנות התר״צ ותחילת שנות הת״ש התקיימו שני ריכוזים‪ ,‬רבי הכמות והאיכות‪ ,‬בהם הסתופפו מ שפחות בוגרי‬ ‫הישיבה‪ :‬היכל התלמוד בתל אביב ובית המדרש לתורת ארץ ישראל בפתח תקווה המכונה 'הכולל‪ .‬ההיכל שימח הגה־צ‬ ‫רבי חיים זאב פינקל זצ״ל דמ תקרי חז״פ שביום והגאו רגשותיו עד למאוד והיה מסתובב בין הבעה׳ב בשירה ובזמרה‬ ‫להרבות השמחה‪.‬‬ ‫על ש מ ח ת תורה בין כתלי ׳הכולל' מ ספ ר רבי יהודה שינקר כי עד מוצאי יו״ט ‪ -‬ועד בכלל‪ ,‬נמשכה השמחה ברצף‪ .‬פעם‬ ‫אחת נסעו אביו ורבי מנדל שיינין זצ״ל במונית להחזו״א כאשר בחוץ כבר פנה יום ונראו הכוכבים בעודם עטופים כטלית‬ ‫גדול(!)‪.‬‬ ‫ראש המשמחים בכולל היה רבי אשר קרלינסקי זצ״ל‪ .‬כה הייתה מ פו ר ס מ ת התנהלותו ביום ש מ ח ת תורה עד שאמרו‬ ‫יודעי העיתים כי כל צורת ש מ ח ת תורה בבתי המדרש של ׳חניכי חברון הוא בצלם דפוס תבניתו שהנחיל ולימד פרק‬ ‫כיצד משמחין כדת היום‪ ,‬ממנו ראו וכן עשו‪ .‬וכך מ ת אר אחד מבני משפחתו‪' :‬מי לא זוכר את ׳הכולל ב ש מ ח ת תורה‪ .‬לא‬ ‫את הכולל של פתח תקווה אלא א ת ר׳ אשר שבתוכו‪ .‬הוא בבר בשנותיו המבוגרות אבל בחריצות ועליצות של צעיר‬ ‫לימים עולה על השולחן הוא?״ הוא מותיב לה והוא מפרק לה “ זה קלי ואנווהו׳׳‪ .‬חיבה יתירה לו ב ש מ ח ת תורה לכל‬ ‫הנערים׳ וקריאה מיוחדת להם‪ :‬׳צאן קדשים!!׳ והם פועים מה‪ .‬מה‪ ....‬ב א מ ת אמרו מי שלא ראה ש מ ח ת תורה של ר' אשר‬ ‫בכולל לא ראה שמחה מימיו׳‪.‬‬ ‫ישיבת סלבודקה ‪ -‬ליטא‬ ‫לפנינו תיאור מליצי‪ ,‬שהעלה רבי שלום טייטכטאל על הכתב‪ ,‬מ״שמחת־תורה״ בסלבודקה ב שנת תרצ״ו‪ ,‬אשר הועבה‬ ‫בה השמחה עקב מ חלת ופטירת הר״מ רבי ברוך יהושע הלוי הורוביץ זצ״ל‪ ,‬גיסם של הגרא״ז מלצר והגרמ״מ אפשטיין‬ ‫זצ״ל‪ ,‬ששימש גם כרבה של אלקוסט (פרבר קובנא) [נדפס בקובץ צפונות ח״ה]‪.‬‬ ‫קרני השמש האחרונות נושקות את האדמה וצאצאיה‪ ,‬באוויר הקריר‪ ,‬רוחות רעננות דובבות טרפי העצים‪ .‬רוח צח נשבה‬ ‫בנחת‪ ,‬נתפזרו העבים זהרו השמים ונתיבשה האדמה‪ .‬זה הרחוב‪ ,‬שנשטף אמש בימי הגשם‪.‬‬ ‫והנה נראו מנגד כתות כתות של בני אדם‪ ,‬באו מגשר הק?נהי‪ .‬מחנה גדול של אנשים ונשים‪ ,‬עוללים ויונקי שדים‪ .‬ורגלי‬ ‫כלם נושאות אל חצר בנין ישן נושן‪ .‬חלונותיו כמו טבעו בארץ‪ ,‬קירותיו ירקות ורקובות פה ושם‪ ,‬שמ שות החלונות מהן‬ ‫שבורות ומטלאות ומהן כהות כעיני זקן חולה‪ ,‬גגו הגבוה והמשפע מאוד מכסה כלו אזוב ירוק‪ .‬ובתוך בית המדרש ההוא‬ ‫נר אלוקים טרם יכבה‪ ,‬ב ס ת ר קירותיו החשכות עוד יגה אור העולם‪ ,‬אור החיים‪ ,‬לא חיים פשוטים‪ ,‬כי אם חיי נשמות‬ ‫ותענוגיהן‪ ,‬אשר אם יתן איש את כל תענוגי העולם הזה בעדם‪ ,‬בוז יבוז לו‪ ,‬כי בו ישבו נערים ויעסקו בתורה יומם ולילה‪.‬‬ ‫והנה בערוב היום‪ ,‬השמש ירד ל פ א ת הים‪ ,‬ובית המדרש מלא אנשים גדולים וקטנים וקול צעקתם ילך הלוך וגדול‪ .‬אצל‬ ‫העמוד‪ ,‬לפני המנורה בעל ת שבעת הקנים‪ ,‬ונרות השעוה הדולקים בהם‪ ,‬עומד החזן מכין עצמו לשורר ״אתה ה ר א ת‬ ‫לדעת״ בנגינות מעוררות‪ .‬ברם נתעכב החזן איזה רגעים עד אשר ישתיקו את קול המחנה הגדול מאוד‪ .‬יהודים למאות‬ ‫קהל המון צללים הנחפז לראות בני הישיבה שמחים וצהלים ומרקדים‪ ,‬איך נאצל עליהם רוח ממרום‪ ,‬ואש קדש ירד אל‬ ‫לבם מן השמים ותמלא כל קרבם חום אהבה‪ ,‬אהבת ה׳ ואהבת התורה‪.‬‬ ‫עוד רגעי מ ספ ר היתה שוררת שתיקה גדולה‪ .‬אז התחיל החזן בקול רם ״אתה ה ר א ת לדעת״ והוציאו הספרים ממעונם‪,‬‬ ‫וקול השמחה הולך וגדול‪ ,‬רוחות רעננות וגיל סביב יסחרו‪ .‬מאות בני הישיבה צהלים ושמחים ובקרבם רוח גיל באה‬ ‫כמים‪ .‬וכאשר כבדו א ת אדמו״ר הגאון מוהרי״א שר בהקפה ראשונה ראשונה הלך ילך עלז גם שמח‪ ,‬גבה כתמר ויפה‬ ‫עיניים אדום הוא וצח ופניו ינהרו‪ ,‬לחיו כשלג ושפתיו כשושנים עיניו כיונים עלי מעלן גנים‪ .‬גם הוד ענוה־צדק לא יבול‬ ‫נצח‪ ,‬ופאר ת מ ת לב על פניו ינוח‪.‬‬ ‫לבו יחד נפשו בו תגל כי תבל ומלאה מול פניו ישמחו‪ ,‬ביקוד אהבה כאש עיניו בערו‪ ,‬וששון עולמים יזל בו כשמן הטוב‪.‬‬ ‫ובין הקפה להקפה בני אלוקים רקדו ישמחו אף יגילו‪ ,‬ולקול שירם ירקדו אלים אדירים‪ ,‬מה יפית נ עמ ת אהבה בתענוגים‪,‬‬ ‫חדוה בנער מה יקרה נעמה‪.‬‬ ‫יו״ל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫אחרי ככלות הכל רבים מן הנאספים כבר שבו לביתם‪ ,‬בא בן אדמו״ר הגר״א גרודזינסקי להגיד לי כי מרן קורא אותי על‬ ‫״סעודת הערב״ (כן דרכו של מרן הגר״א לסעוד בליל ש מ ח ת תורה עם מנין בחורים היותר מקורבים אצלו) וכאשר אנחנו‬ ‫הולכים אחרי מרן הגר״א הביתה בהתרג שות גדולה‪ ,‬האויר הקל והלח משביע נעימות ונחת רוח‪ ,‬כפ ת השמים מתנוצצת‬ ‫מהמון כוכבים מזהירים הירח הלבן מביט בנעימות ובשחוק חן ישר אל פניו ‪ ...‬וכאשר באנו למעון מרן התאספו הבחורים‬ ‫מסביב השלחן‪ ,‬והשלחן הגדול מכוסה מנורות כסף עתיקות בעלות ששה קנים‪ ,‬כל מה שבחצר מלא קרן אור‪ ,‬מלאכי‬ ‫השלום עפים לפני מרן דורשים שלום לו‪ ,‬וכמו עין בעין נראים המלאכים בכנפיהן הלבנות‪ ,‬מפיצים קדושה בבית מסביב‪.‬‬ ‫ומרן התחיל לדבר שיחה מוסרית‪ ,‬ת אר לנו גדלות האדם בכלל וגדלות ישראל בפרט וענין סיום התורה‪ .‬וכאשר דיבר‬ ‫אודות אומה הישראלית האומרת לפני השכינה ״אתה בחרתנו מכל העמים״ נדמה כאלו אנו רואין איך חבקה השכינה‬ ‫את כ נ ס ת ישראל ומחתה את דמעותיה מעל עיניה וניחמה אותה‪ ,‬תילתלה את פאות ראשה על לחייה כאם רחמניה‬ ‫ואוהבת‪ ,‬שחקה עליה בחן ואומרת ברחמים‪ .‬״הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשעים כי מידי דברי בו זכור אזכרנו נאום‬ ‫ה״׳‪ .‬ככלותו לדבר טבענו בדממה מתוקה חיבה מתוקה מר חפ ת עלינו‪ ,‬ופתאם קרא מרן בחדוה רבה לקידוש‪ .‬פניו האירו‬ ‫כמו נקדשו בנשיק ת השכינה מרן הרים א ת כוס הכסף הגדולה המלאה יין ויקדש‪ .‬אחרי ארוחת הלילה רקדנו איזה שעות‬ ‫בתהלהבות עצומה‪.‬‬ ‫ככלות הכל בחצות לילה‪ ,‬עזבנו א ת מעון מרן והלכנו לבתינו‪ ,‬והנה בחוץ דומיה‪ ,‬רחוב היהודים נם א ת שנתו‪ ,‬לוחות‬ ‫העץ המכסים על החלונות הנמוכים סגורים‪ ,‬יש אשר יפרוץ קו אור דק מבעד לסדק איזה לוח‪ ,‬וידענו כי איזה בן תורה‬ ‫יושב ולומד‪ ,‬הלבנה היפהפיה בפניה המלאים והתמימים שטה בים התכלת‪ ,‬וממלאה א ת הרחוב באורה הלבן והנעים‪.‬‬ ‫אלפי רבבות כוכבים נוצצים בהכיפה הנאוה־ השמים‪ ,‬גלי אור נעימים שטים במרחביה‪ ,‬הרוח המרחף נושא על כנפיו‬ ‫ממרחקים זרמי ריח ניחוח אל הרחוב‪.‬‬ ‫בבואי הביתה‪ ,‬והנה חשך‪ ,‬הנר כבה‪ ,‬כל אנשי הבית טובעים בתהום חלומותם‪ ,‬בבואי החךךה פ שטתי בגדי ואעל על מטתי‬ ‫ואשכב‪.‬‬ ‫ויהי כעלות השחר קמתי מעל משכבי‪ ,‬זיו היה מבהיק כזיו אילת השחר‪ ,‬שבקעה במזרח ובא לבשר ש ע ת צ א ת השמש‬ ‫כחתן מחפתו‪ ,‬אורה ושמחה ויום־טוב בכל מקום‪ ,‬ושמש הבוקר צחה רכה ומתוקה להפליא‪ .‬בבואי לבית המדרש‪ ,‬והנה‬ ‫הוא מלא אנשים גדולים וקטנים כאתמול‪ ,‬עומדים ומתנועעים‪ ,‬וקול צעקתם ילך הלוך וגדול‪ ,‬עונג יום־טוב ממש‪ ,‬נועם‬ ‫ועידון שוררת בכל פינה‪ ,‬עוד רגעי מ ספ ר ואני רואה איך עשרים בחורים גדולי הישיבה מביאים ונושאים על ידיהם את‬ ‫ארמו״ר הגר״א גרודזינסקי יושב על כסאו ‪ ...‬ובבואם לתוך הישיבה התחילו לען ולזמר ״שאו שערים ראשיכם וכו׳ ויבא‬ ‫מלך הכבוד‪..,‬״ וההקפות סידרו הכל כא מש בשמחה וחדוה ואומרים מזמור שיר לכבוד יום־טוב‪.‬‬ ‫אבל ברעם זמירות קול עצובה נשמע‪ ,‬גם בגילה ברנה נטפה טפה של מרה־שחורה‪ ,‬בים של זמירות הנה גלים גלי צער‬ ‫ויגון‪ ,‬ביום שמחה‪ .‬זה שמחות ויבבות גם יחד‪ ,‬והנה נש מע קול צוחה ופרץ כי הרב ר׳ ברוך הלוי הורוביץ ר״מ ישיבתינו גווע‪,‬‬ ‫זה ש מש העולם שוקע‪ ,‬נפש משורר מרגשת בצער אותו הוא מנגן ואותו הוא מעלה על ראש שמחתו‪ ,‬זוכר הוא א ת ״רבו״‬ ‫אהבת כלולותיו מען שיר שמחות ובשיר זה נשמע יבוב‪ ,‬ובמצהלות מזדעזע קול בוכים‪ ,‬ובהישיבה כל שמחה שבתה ויהי‬ ‫שמחת־תורה להם יום כפורים‪.‬‬ ‫היום פנה‪ ,‬הכוכבים במסילותם מתנוססים כאבני נזר במשבצותם‪ ,‬למה תצהלו פנים? ההתל לצים באנוש תהתלו‪ ,‬קול‬ ‫צוחה ופרץ הנשמה גוססת‪ ,‬נקבצו בני הישיבה אל בית המדרש‪ ,‬ותפילה כאנחה מלבבות חורדת‪ ,‬ותפילות דוד מסביב‬ ‫תהימנה ועל כנפי אנחות תעלינה‪ ,‬וכבר ראשי הישיבה בבית המדרש יעברו‪ ,‬ובכפם קלף צבי ומשלחן לשלחן הם עוברים‬ ‫כסדר‪ ,‬ונדבות ישאלו לא נדבות כסף‪ ,‬לא נדבת כל זהב על ידם תאסף‪ ,‬רק נדבות שנות ימים שבוע או חודש או שנה או‬ ‫יותר‪ ,‬רבו הנותנים זה יום זה חודש וחדשים זה כפל כפלים‪ ,‬בלילה ההוא עת מתוך האפלה הפעמון שתים עשרה השמיע‪,‬‬ ‫אז סגר הר״מ עיניו ועלה בגנזי מרומים‪ ,‬תנצב״ה‪.‬‬ ‫*‬ ‫סיפר הגה״צ ר׳ אביגודר מילר‪ :‬ש מ ח ת תורה היה יום של התלהבות לאין שיעור בסלובדקה אחרי מוסף היינו הולכים ואז‬ ‫חוזרים להק פות הישיבה היתה מלאה מפה לפה השירה והריקודים נמשכו עד הלילה היו חוזרים על אותו ניגון שוב ושוב‬ ‫במשך שעה ארוכה בשמחה אינטנסיבית והיו המלים של השיר שהם מוסר חודרים ומכים שורש בתוך נשמתך‪ ,‬ל ש מ ח ת‬ ‫תורה היתה השפעה גדולה‪.‬‬ ‫ומסלבודקה לבני ברק‪ ,‬ישיבת סלבודקה בבני ברק‬ ‫מסלבודקה‬ ‫סיפר הרב צבי כהנא זצ״ל תלמיד לשעבר בישיבת סלבודקה כי ר׳ אברהם שולמן ש מע שהגאון רבי אייזיק שר זצ״ל‬ ‫ניצל מן השואה הנאצית ובא לארץ לבנות ישיבה חדשה בגבעת רוקח ובבוא החג לשמחתה של תורה ב ש מ ח ת תורה‬ ‫לקח עמו קבוצת בחורים מישיבת פונובי״ז לשמח אותו ולהפיג א ת שברונו מתוצאות מל חמ ת העולם והשואה סגירת‬ ‫ישיבתו ועלות חלק מתלמידיו על המוקד‪ .‬רבי אייזיק נהנה מאד מיוזמתו התחזק מתוגתו ואמר שכל כך שימחו אותו‬ ‫יו״ל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫עד כי חוזרת לו השמחה שהיתה לו בישיבה סלבודקה בחו״ל‪ .‬השיר שר׳ אברהם שולמן שר לו בפזמון חוזר ש מ ח ת תורה‬ ‫היום לנו ברוך אשר בחר בנו‪ .‬שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה שהחיינו וקימנו והגיענו‪ .‬ר׳ אברהם היה שר א ת זה בבית‬ ‫בש מח ת תורה‪ ,‬בנו ר׳ חיים מ ספ ר שר׳ נתן שולמן מסלבודקה ביקש לא אחת ממנו שישיר לו א ת השיר הזה שכל כך‬ ‫שימח בשעתו א ת רבי אייזיק שר זצ״ל‪.‬‬ ‫*‬ ‫בתחילה נסע הגאון רבי יהודה טרגר זצ״ל בצוותא עם ידידו הטוב הגאון רבי אברהם דוב אויערבאך זצ״ל לסלבודקה‬ ‫לביקור התרשמות‪ .‬הם הגיעו להתארח בישיבה בחג ׳שמחת תורה׳ של שנת תשי״ב‪ ,‬השנה האחרונה לחיי ראש הישיבה‬ ‫הוותיק‪ ,‬מרן הגאון רבי יצחק אייזיק שר זצ״ל‪ ,‬שנלב״ע ביום י׳ בשבט בשנה ההיא‪ .‬רבינו התרשם מאד מדמותו ואישיותו‬ ‫של רבי אייזיק‪ ,‬ותיאר תמיד בערגה א ת התרוממות‪-‬הרוח ושמחת התורה שהשרה בישיבה בדברותיו המלהיבים לפני‬ ‫ההקפות ובמהלכן‪ ,‬ובכלל הנהגתו המלכותית והאצילית‪.‬‬ ‫לפני ההקפות ברצותו להלהיב את הבחורים לרקוד מתוך פנימיות והכרה אמיתי ת במ עלתם ובזכותם כלומדי תורה‪,‬‬ ‫היה ראש הישיבה אומר להם‪ :‬״הראש צריך להרים את הרגליים‪ ,‬ולא הרגליים א ת הראש״‪ ...‬וכן באמצע ההקפות עצר‬ ‫את הריקודים ודיבר כמה מילים ביקרתם וחשיבותם של לומדי התורה‪ ,‬דברים המאפיינים היטב א ת אסכולת סלבודקה‬ ‫‪ -‬גדלות האדם‪ .‬הוא ציטט את דברי חז״ל (הובא ברש״י פ ר ש ת בלק כג‪ ,‬כג)‪ :‬״עוד עתיד להיות עת כעת הזאת שתגלה‬ ‫חיבתן לעין‪ .‬כל שהן יושבין לפניו ולמדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת‪ ,‬והם ישאלו להם ׳מה פעל א‪-‬ל׳?״‪.‬‬ ‫אמר רבי אייזיק בהתרגשות‪ :‬״עלינו ל דעת א ת גודל ה מעמד שאנו מצויים בו; החיבור שלנו עם התורה מעלה אותנו‬ ‫למעלה רמה וגבוהה מן המלאכים‪ .‬לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא ילמד איתנו תורה‪ ,‬והם ישארו לעמוד בחוץ‪ .‬לא יינתן‬ ‫להם להיכנס לפנים מן המחיצה״‪.‬‬ ‫דבריו הלהיבו את השומעים‪ ,‬וגרמו להם להתרומם טפח מעל הקרקע‪ ,‬ולרקוד בשמחה ובהתלהבות‪ ,‬״עד השמים״ ‪-‬‬ ‫כלשונו של רבינו‪.‬‬ ‫במהלך הריקודים נכנס למרכז המעגל אחד הבחורים השמחים בישיבה‪ .‬הוא הניח בקבוק על קצה ראשו והחל לרקוד‪,‬‬ ‫לפזז ולכרכר תוך שימת לב וריכוז שלא לזוז תזוזה חדה מדי כדי שהבקבוק ימשיך לעמוד יציב ולא יסטה ויפול ארצה‪.‬‬ ‫כולם עמדו משתוממים מהמחזה המעניין‪ ,‬אצל חלקם היה זה הפעם הראשונה בחייהם שראו דבר כזה‪ .‬אולם רבי אייזיק‬ ‫רוח אחרת היתה עימו‪ ,‬ופתח ואמר‪ :‬״ממה אתם כה מתפעלים‪ ,‬הן כל בחור בר מצוה שמניח תפילין אמור ל דעת לעשות‬ ‫זאת‪ .‬הרי על פי הלכה צריך להיזהר שלא להסיח דע ת מהתפילין‪ .‬גם זה מצריך כח ריכוז לשמור על מה שעל הראש״‪...‬‬ ‫[הגר״י סיפר כי ש מע א ת רבי אייזיק משוחח עם כמה תלמידים אודות מנהג ה׳הקפות שניות׳‪ ,‬ודיבר בפליאה מנין נכנס‬ ‫מנהג זה בישיבות ליטא שעורכים הקפות שניות במוצאי ש מ ח ת תורה‪ .‬למעשה‪ ,‬התקיימו בישיבה הקפות שניות מפני‬ ‫שאנשי הציבור התורני שבתל‪-‬אביב נהגו לבוא לישיבה במוצאי יום טוב כדי לזכות ל ה ש ת ת ף בהקפות בנוסח ישיבתי‪,‬‬ ‫דבר ש חסר להם במקום מגוריהם‪ .‬אולם רבי אייזיק לא הרשה להוציא לשם כך א ת ספרי התורה שבהיכל]‪.‬‬ ‫*‬ ‫שנים אח״כ בסלבודקה‪ ,‬חג ש מ ח ת תורה הוא יום ש מ ח ת ליבו של מרן רה״י רבי דוב לנדו והשמחה שלו בו מרקיעה‬ ‫שחקים בסלבודקה כל הקפה נ מ ש כ ת כשלושת רבעי שעה ובכל הקפה בתחילתה מנגנים ניגון רגש מאות מבוגרי‬ ‫הישיבה מגיעים ל ש מ ח ת תורה בישיבה בשונה מהרבה מקומות הריקוד הוא עם כובעים וחליפות כיאה לכבוד התורה‬ ‫שיאן של ההקפות הם ב שלושת ההקפות האחרונות בצהרי ש מ ח ת תורה שבני הקיבוץ שתויי יין והשמחה בו קעת ועולה‬ ‫כשראשי הישיבה רוקדים שעות ארוכות רבי דוב מגדיל לעשות שרוקד עם הילדים וקופץ ומפזז כנער צעיר ב אמ צ ע‬ ‫המעגל לא אח ת מרוב התלהבות הוא עוצם א ת עיניו ואינו שם לב לכיוון שאליו הוא הולך תוך כדי ריקוד‪ .‬העסקן הרפואי‬ ‫הרה״ח ר׳ אלימלך פירר הי״ו ש מ ש ת ת ף באופן קבע בהק פות בישיבה הבחין באחד השנים בנשימתו של רבי דוב שאיננה‬ ‫סדירה עקב ריקודו הרציף והורה לו לנוח‪ ,‬רבי דוב נח מ ספ ר דקות ומיד קפץ ושב לרקוד במלוא העוצמה איך א פשר‬ ‫להפסיק מלשמוח ב ש מ ח ת התורה נימק‪ .‬וכבר היה מעשה לפני קרוב לשלושים שנה שרבי דוב אכן פיזז וכרכר כהרגלו‬ ‫עד כלות הכוחות לכבודה של תורה ופתאום נפל והתעלף המשגיח הגה״צ רבי משה טיקוצ׳ינטקי זצ״ל זעק מרוב בהלה‬ ‫כוהנים ארוייס‪...‬‬ ‫*‬ ‫מסופר על הגה״צ רבי משה טיקוצינסקי זצ״ל משגיח דישיבת סלבודקה בבני ברק ב ש מ ח ת תורה כאשר כל בני הישיבה‬ ‫נתונים בשמחה וברקוד ועולה על כולם המשגיח זצ״ל שכולו שמחה והתלהבות אעפ״כ אין הוא מסיח דעתו מכך שלא‬ ‫ירקדו עם הגב לספרי התורה ועד לסיום ההקפות עומד המשגיח זצ״ל בעצמו ומפקח על כך שח״ו לא תתבזה התורה‬ ‫תוך כדי שמחה עמה‪.‬‬ ‫מספרים על הגאון רבי אברהם גינחובסקי שגם בתפילותיו בישיבת סלבודקה ראו שבאחד מימי ש מ ח ת תורה כאשר‬ ‫הזיזו א ת כל הספ סלים בשביל ההקפות מדד רבינו א ת המקום הקבוע שלו והביא לשם כס א וסטנדר והתפלל שם‪.‬‬ ‫יו״ל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫ישיבת עץ חיים באנטורפן‬ ‫החג אותו חגג הגאון ר׳ יהודה אריה טרגר עם תלמידיו בתוככי העיר אנטווערפען עצמה ולא בבניין הישיבה בוילרייק‪,‬‬ ‫היה שמיני ע צ ר ת ושמחת תורה‪ .‬התלמידים ובראשם ראשי ורבני הישיבה היו מ ת אספי ם במקום שהודיעו עליו מראש;‬ ‫על פי רוב היה זה באולם שע״י בית הכנס ת המרכזי ׳אוסטן שול' או באולם שע״י בנייני ׳אגודת ישראל'‪ ,‬והיו פעמים‬ ‫שהמנין התקיים במקומות אחרים‪ .‬שם קיימו א ת התפילות ומעמדי ההקפות כפי הנהוג בחוץ‪-‬לארץ שלוש פעמים‬ ‫במשך שני הימים‪-‬טובים‪ :‬בליל שמיני עצרת‪ ,‬וביום‪-‬טוב שני של גלויות ‪ -‬חג ש מ ח ת תורה ‪ -‬בלילה וביום‪.‬‬ ‫רבינו חולל מהפכה רוחנית כבירה בכל צורת ש מ ח ת התורה לא רק בקרב תלמידיו בני הישיבה‪ ,‬אלא גם אצל כלל תושבי‬ ‫העיר‪ .‬הוא היה מ ספ ר תמיד בחיוך‪ ,‬כי בשנה הראשונה שבא לבלגיה הציע לתלמידים לפני החג ל ה תא ס ף יחד במקום‬ ‫אחד ולרקוד בצוותא‪ ,‬אולם רבים מההורים הגיבו בפליאה ובהשתאות‪ .‬הם לא הבינו מדוע ראש הישיבה סבור ש ב ש מ ח ת‬ ‫תורה אמורים הבחורים לרקוד ביחד‪ ,‬מה בין ש מ ח ת תורה להווי ישיבתי‪ .‬אולם רבינו לא ויתר‪ ,‬ובעיצומו של החג צעד‬ ‫רגלית מ׳וילרייק׳ לעיר‪ ,‬מרחק של שלוש‪-‬רבעי שעה הליכה‪ ,‬ועבר מבית‪-‬כנסת אחד למשנהו ברחבי העיר לקבץ את‬ ‫התלמידים אחד לאחד ולכנסם למקום אחד‪ .‬היה זה באולם שלא היה בשימוש במהלך החג‪ ,‬ושם ערך לראשונה את‬ ‫מעמד ההקפות עם הניגונים‪ ,‬הרוח והסגנון הישיבתי המוכר‪.‬‬ ‫רבינו רקד בהתלהבות גדולה‪ ,‬כשחדוות ה׳ ושמחת התורה נסוכים על פניו‪ ,‬וה׳בעלי בתים׳ המקומיים שבחייהם לא ראו‬ ‫מחזה כזה הביטו עליו בצורה משונה ומוזרה‪ .‬הם הכירו אותו מ ש א ר ימות השנה כאדם אצילי ומאופק ולא כבעל אישיות‬ ‫נלהבת וסוערת שהתגלתה בו כשפיזז וכרכר לכבודה של תורה‪ .‬אך רבינו לא ש ת ליבו לתגובותיהם ומבטיהם‪ ,‬והמשיך‬ ‫שנה אחרי שנה לערוך א ת ההקפות באותה צורה ומתכונת‪ ,‬עד שכולם ידעו איך שמחים ב ש מ ח ת תורה‪.‬‬ ‫עם השנים הפכו מעמדי ההקפות שע״י מנין הישיבה למעמדים השנתיים המרכזיים של כבוד התורה בעיר‪ .‬מלבד‬ ‫התלמידים וחלק מהוריהם‪ ,‬היו מצטרפים גם אורחים נוספים מתושבי העיר לחגוג ולשמוח עם בני הישיבה בשמחה‬ ‫הגדולה ומתבשמים מהאוירה המרוממת‪.‬‬ ‫גם ה מ ר א ‪ -‬ד א ת ר א הגאון רבי חיים קרייסווירטה זצ״ל‪ ,‬ששימש כנשיא הישיבה‪ ,‬היה מופיע בהדרו באמצע ה׳הקפות׳‪.‬‬ ‫התלמידים תיארו‪ ,‬כי היה זה מראה מרשים במיוחד לראות את שני ספרי התורה החיים‪ ,‬רבי חיים רב העיר ורבינו ראש‬ ‫הישיבה‪ ,‬נושאים ספרי תורה בידיהם זה לצד זה‪ ,‬ומכל הווייתם קרנה אהבת תורה יוקדת‪ .‬התלמידים הקיפו אותם סביב‪,‬‬ ‫ששו‪ ,‬שמחו ורקדו‪ ,‬ושרו במלוא‪-‬גרונם‪.‬‬ ‫לאחר ההקפה עם ספ ר התורה סביבות הבימה‪ ,‬היה רבי חיים מבקש להביא את כרכי הש״ס ‪ -‬הגמרות האהובות עליו ‪-‬‬ ‫מארונות הספרים‪ .‬הוא היה מחבק אותם צמוד לליבו‪ ,‬או פותח אותם כשצד הפנימי לכיוון ציבור הרוקדים‪ ,‬וכך פוצח‬ ‫בריקוד נלהב במרכז המעגלים‪ .‬הוא היה נתון בדבקות‪ ,‬עיניו עצומות‪ ,‬וכל‪-‬כולו אומר שמחה של תורה‪ .‬ריקוד רב רושם‬ ‫זה‪ ,‬אשר בא להביע אהבת תורה ויקרתה‪ ,‬נחרט עמוק בזכרונם של התלמידים‪.‬‬ ‫את סעודות יום‪-‬טוב היה רבינו ובני משפחתו סועדים בבתי ידידיו ומכיריו בעיר‪ ,‬שהתכבדו מידי שנה בשנה בבואם‪.‬‬ ‫בשמיני ע צ ר ת סעד בבית ידיד‪-‬נפשו הגאון רבי אליהו שטרנבוך זצ״ל‪ ,‬לימים ראב״ד אנטווערפען‪ ,‬אצלו יכול היה לאכול‬ ‫בסוכה בחג שמיני עצ ר ת הן בלילה והן ביום‪ ,‬דבר שלא היו רבים שהקפידו עליו‪.‬‬ ‫בישיבת קול תורה‬ ‫זכו בישיבה ש ר א ש הישיבה מרן הגרש״ז אויערבאך זצ״ל היה בא ל ה ש ת ת ף ב ש מ ח ת תורה בישיבה‪ ,‬הננו להעתיק ר שימ ת‬ ‫חב׳יא מתלמידי רבינו מהנהגות והדרכות רבינו ביום ש מ ח ת תורה בישיבה קול תורה‪.‬‬ ‫א‪ .‬ב ש מ ח ת תורה היתה ניכרת על רבינו חדוה יתירה יותר מכל מועדי השנה‪ ,‬ובעת הריקודים היו פניו זוהרות בשמחה של‬ ‫מצוה‪ ,‬ובפרט בזמן הוצאת והכנסת ספרי התורה ושירת ״שאו שערים ראשיכם״‪.‬‬ ‫כ‪ .‬אע״פ שבכל השנה החמיר רבינו לשואלים בענין שירת פסוקים מן ה מקרא (‪-‬ראה ״הליכות שלמה״ תפלה פי״ג ארה״ל‬ ‫ציון ‪ ,) 72‬אם לא במתכוון להתעוררות‪ ,‬כגון שירת טוב לי תורת פיך וגוי לעורר אהבת התורה‪ ,‬מ״מ ב ש מ ח ת תורה התיר‪,‬‬ ‫והיה אומר דמצינו דברים רבים שהקילו בהם ביום זה משום כבוד התורה‪ ,‬וגם בזה יש משום כבודה של תורה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לא הסכים רבינו שיקדשו בני הישיבה על מיני מזונות בליל ש מ ח ת תורה לפני ההקפות בכדי שיוכלו להאריך בריקודים‬ ‫אח״כ‪ ,‬ועמד על כך בתוקף שלא לשנות מן הנהוג לקדש בלילה בזמן הסעודה דוקא‪ .‬ולא הסכים ג״כ שיערכו הסעודה ורק‬ ‫אח״כ ההקפות‪ ,‬כי אין לשנות מן המנהג וצורת השמחה שנהגו בכל הדורות‪.‬‬ ‫‪ -‬עוד מסופר בענין זה בשנה האחרונה בה התפלל הגאון רבי יונה מרצבך זצ״ל בליל ש מ ח ת תורה בישיבת קול תורה‬ ‫חש בהפ סקה כלשהי והבחין בהתדלדלות הציבור אחר תפילת ערבית ותהה על סיבת הדבר‪ .‬ומשנודע לו שחלק מבני‬ ‫הישיבה נטשו את המקום כדי לקדש ולאכול חרה לו הדבר ובשארית כוחותיו דפק על הסטנדר שלפניו והכריז אתה‬ ‫הראית לדעת‪.‬‬ ‫יו״ל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫ד‪ .‬גם בעיקר הדבר היתה דעתו שאין ראוי לנושאי ספר התורה להאריך יותר מדי בריקודים‪ ,‬כי עלולים להתרופף ח״ו מן‬ ‫הזהירות וכובד הראש הראויים בשעה זו שספרי תורה בזרועותיהם‪ .‬ואכן מה נהדר היה מראה רבינו כשהקיף את הבימה‬ ‫וספר התורה בחיקו‪ ,‬בגילה וחדוה מהולה ברעדה‪ ,‬בצעדים מדודים ושקולים‪ ,‬וכולו אומר התדב קות וגעגועים לתורתנו‬ ‫הקדושה משוש חיינו‪ .‬ומחזה בלתי נשכח היה זה לראות א ת זקן גאוני המוסר‪ ,‬מו״ר הגה״צ רבי אליהו לאפיאן זצ״ל ‪-‬‬ ‫ששהה שנים רבות ביום ש מ ח ת תורה בין כתלי ישיבת קול תורה ‪ -‬מצדד עצמו מלפני רבינו ומרקד למולו‪ ,‬כשהוא מבטא‬ ‫בכך א ת הערצתו העמוקה לרבינו ראש הישיבה זצ״ל שהיה צעיר הימנו בעשרות שנים‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ב ש ע ת ההקפות ביום ש מ ח ת תורה‪ ,‬עמד רבינו על המשמר‪ ,‬שיזהרו שלא לאחר מלהתחיל תפילת מוסף לפני תחלת‬ ‫זמן מנחה‪ ,‬כדי שלא יכנסו לס פק איזו תפלה להקדים‪ ,‬וגם כדי שלא יתאחר הזמן עד ז׳ שעות‪ ,‬ולכן הורה להקדים את‬ ‫זמן ת פ ל ת שחרית‪ ,‬כדי שיהא הזמן מספיק לריקודים כראוי לכבוד התורה ללא חששות אלו (ומ״מ כיון שנהגו בישיבות‬ ‫הק׳ להרבות בריקודים ביום זה לכבוד התורה‪ ,‬התיר רבינו להוציא הס״ת שנית ולערוך בהם הקפות לאחר ת פ ל ת מנחה‪,‬‬ ‫והאריכו בשירה וריקודים עד שעה ארוכה לאחר צ א ת החג)‪ ,‬ומ״מ השיב לשואל‪ ,‬שאם אין הציבור מתחילים מוסף אלא‬ ‫לאחר זי שעות‪ ,‬היחיד בממתין להת פלל עמהם יתכן דלא מיקרי פושע‪ ,‬אף אם לא היה אנוס בתחילת היום‪ .‬דסוף סוף‬ ‫מה שאינו‪ ,‬מת פלל עתה אין זה בפשיעה‪ ,‬אלא כדי להתפלל עם הציבור‪.‬‬ ‫ו‪ .‬בשנים שהגה״צ רבי אליהו לאפיאן זצ׳׳ל היה בישיבה‪ ,‬היה הוא עולה לחתן תורה ורבינו זצ״ל לחתן בראשית‪ ,‬ובשנים‬ ‫שלאחר מכן היה רבינו עולה לחתן תורה‪ .‬ופעם לאחר העלי׳ לחתן תורה אמר רבינו להגבאי בהאי לישנא‪ :‬״מצות הגבהת‬ ‫ס״ת היא מצוה גדולה וחביבה ער למאר‪ ,‬והמגביה נוטל שכר כולם (מגילה ל״ב ע״א)‪ ,‬ואני כבר שנים רבות איני זוכה‬ ‫במצוה זו‪ ,‬כי חושבים שאין זה מן הראוי לכבדני בה‪ .‬לכן רוצה אני לזכות היום במצוה זו״‪ ,‬וכן עשו‪ .‬אך אמר שאין בכוחו‬ ‫לעשות ההגבהה בהפיכת הכתב כלפי העם‪ ,‬כפי שיש נוהגים ב ש מ ח ת תורה (עיין א״א בוטשא טש סי׳ תרס״ט ושערי‬ ‫אפרים שער ח׳ סעיף ס״ב)‪ ,‬ולכן עשה כרגיל בכל ימות השנה‪ .‬עד כאן רשימת הנ״ל‪( .‬״הליכות שלמה״ (ירושלים תשס״ד)‬ ‫ח׳״ב‪ ,‬ע׳ רמ״ה)‬ ‫כבוד התורה‪ -‬ספרי התורה‪ ,‬ובית המדר ש‬ ‫כחלק מעבודתו של רבי גדליה בישיבה לחינוך לתורה; להתמדה בה‪ ,‬לידיעתה ולהבנתה‪ -‬הוא ייחס גם חשיבות מרובה‬ ‫ליקרות התורה‪ ,‬לרגש הבסיסי של הכבוד וההערכה לתורה‪ .‬הוא היה רגיל לומר שהרוחש כבוד לתורה מחבר וקושר‬ ‫עצמו בקשר בל ינתק עם התורה‪.‬‬ ‫תחושת הכבוד הבסיסית לתורה בא אצל רבי גדליה לידי ביטוי בכמה וכמה היבטים‪ .‬ההיבט המעשי והמוחשי יותר הוא‬ ‫נתינת הכבוד לחפצי התורה; לספ ר התורה‪ ,‬לספרי הקודש ולבית מדרשה של התורה‪.‬‬ ‫ישנם כמה סיפורים על היקר המופלא והמיוחד שהוא רחש לספרי התורה‪ .‬תלמיד אחד מ ספ ר כי זכור לו א ת שאירע‬ ‫כשהוא הגיע בקטנותו עם אביו להק פות בקול תורה ב ש מ ח ת תורה‪ .‬באוירת השמחה הרים אותו אחד הבחורים על כתפו‬ ‫ורקד עמו סביב הבימה בסמוך לספרי התורה‪ .‬ואז ניגש רבי גדליה לאותו הבחור ולחש לו באוזנו‪ “ :‬אין זה מכבוד התורה‬ ‫שהילד יהיה גבוה יותר מספרי התורה״‪]1[...‬‬ ‫ומחווה נוסף של כבוד התורה מצד רבי גדליה ב ש מ ח ת תורה ‪ -‬סיפר תלמיד‪ “ :‬רבי גדליה היה כמובן מתכבד תמיד‬ ‫בהקפה ראשונה בישיבה‪ .‬לע ת זקנותו דאגו למסור לו ספ ר תורה קל במשקלו‪ ,‬כדי שלא יכביד עליו‪ .‬בשנה אחת הוקשה‬ ‫לו‪ ,‬לרוב חולשתו‪ ,‬להחזיק ב ספ ר התורה לאורך כל זמן ההקפה והיה מעוניין שיקחו ממנו א ת הספר‪ .‬אלא שמאידך הוא‬ ‫לא רצה להיראות כמי ש מ ש א ספר התורה כבד עליו והוא איננו חפץ להמשיך להחזיק בו‪ .‬אי לכך‪ ,‬הוא פנה לבחור שהיה‬ ‫בקרבתו ואמר לו כמי שמכבד אותו ב׳הקפה׳‪ :‬״קח תעשה הקפה“‪ .‬זאת על אף שברור היה לכל שבהקפה ראשונה לא‬ ‫מכבדים בחורים‪ ,‬ורק עקב רגישות היתר של רבי גדליה לכבוד ספר התורה הוא חיבל א ת התחבולה וההערמה הזו‪.‬‬ ‫היה גם מעשה בבחור שהתלוצץ פעם ונהג בק לות‪-‬ר אש בע ת ההקפות‪ ,‬רבי גדליה הוכיחו בעדינות‪ “ :‬צחוק ליד ספר‬ ‫תורה?! לא עושים צחוק ליד ספר תורה!״‪]2[.‬‬ ‫[‪ ]1‬מפי רבי יחיאל ב״ר יעקב שלזינגר‪.‬‬ ‫[‪ ]2‬מפי רבי מרדכי שלזינגר‪.‬‬ ‫רבי יואל רענן שליט״א‪ ,‬סיפר מעשה ש ממחיש ביתר ש א ת את שלילתו‪ ,‬ואולי אף א ת סלידתו של רבי גדליה מלימוד‬ ‫משולל עומק והבנה של בקיאות לשם בקיאות‪ “ :‬היה זה בחג ׳שמחת תורה' עת הגיע רבי גדליה ל ה ש ת ת ף בהקפות‬ ‫שנערכו אז בישיבה לראשונה בשעות אחר הצהרים‪ .‬הוא נכנס לבית המדרש בפנים מאירות ומלבבות‪ ,‬כ ש ש מ ח ת החג‬ ‫ניכרת עליו‪ ...‬מיד עם בואו ניגש אליו אחד הרמי״ם ועדכן אותו כי השנה הוחלט ל׳מכור׳ א ת פסוקי ׳אתה הראת' שלפני‬ ‫פתיחת הארון ת מור ת הספק של לימוד דפי גמרא‪ -‬כשכל המרבה זוכה ב א מי ר ת הפסוקים‪ .‬זאת כפי המנהג שהחל אז‬ ‫רווח בהרבה ישיבות‪ .‬רבי גדליה ש מע א ת הדברים ופניו החליפו גוונים‪ ,‬והפכו בבת אחת מ שמחות ומאירות לכואבות‬ ‫וקודרות‪ .‬׳איך עושים דבר כזה?!' הוא שאל‪' ,‬הרי בחור שמקבל על עצמו ללמוד כמות גדולה של דפים לומד בשטחיות‪,‬‬ ‫יו״ל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫ואיזו תועלת כבר יכולה לצמוח לו מלימוד שטחי?׳‪ ..‬ולא נחה דעתו עד ש סב על עקבותיו ויצא מהיכל בית המדרש‪,‬‬ ‫ובאותה שנה לא היה נוכח בהקפות בישיבה״‪.‬‬ ‫ישיבת באר יעקב‬ ‫סיפר הגאון ר׳ שמואל חיים דומב שליט״א בעמח״ס מקור החכמה על המש״ח שבהיותו בחור הוא למד בישיבת פוניביז‬ ‫והוא השתוקק מאד להיות ביום ש מ ח ת תורה בישיבת באר יעקב בצילו של מרן המשגיח הגה״צ רבי שלמה וולבא זצוק״ל‬ ‫זיע״א ב א ש ר היה ידוע הדבר שאצל המשגיח יום ש מ ח ת תורה הוא יום של שמחה מיוחדת במינה ובאמת שנה אחת הוא‬ ‫זכה והצליח להגיע לבאר יעקב ולהיות ביום ש מ ח ת תורה תח ת קורת הישיבה ובצל הודו של המשגיח זצ״ל ואכן הוא‬ ‫חווה שמחה עצומה ומיוחדת שאין לתארה ולשערה‪ ,‬יש לציין את מה שסיפר שהמשגיח זצ״ל הקפיד שהבחורים ירקדו‬ ‫עם כובעים וחליפות מפני כבוד התורה‪.‬‬ ‫*‬ ‫ומקום כאן להביא דברים נפלאים ש א מ ר מו״ר הגה״צ רבי שלמה וולבה זצ״ל בחג ש מ ח ת תורה בישיבת באר יעקב‬ ‫בשיחה שנאמרה בין ההקפות ודבריו נסובו עה״פ ב פ ר ש ת האזינו (דברים לב‪ ,‬י) יסבבנהו יכוננהו יצרנו כאישון עינו‬ ‫ובתרגום שם אשרנון סחור סחור לשכינתא אלפנון פתגמי אוריתא שהקב״ה השרה והחנה את עם ישראל סביב המשכן‬ ‫וכה היו דבריו יש לעם ישראל שני ימים טובים שהם חוגגים בשל התורה חג השבועות חג ק בלת התורה‪ ,‬וחג ש מ ח ת תורה‬ ‫להשלמת התורה‪ .‬חג השבועות הוא בחינת יכוננהו שכל אחד חפץ לזכות בחלקו המיוחד לו בתורה ותן חלקנו בתורתך‬ ‫וחפץ לזכות להבנה בתורה ולעלות במעלות התורה והבחינה של ש מ ח ת תורה היא יסובבנהו וכדברי התרגום אשרנון‬ ‫סחור סחור לשכינתא שהתורה היא מרכז החיים של כל עם ישראל והתורה היא הנקודה המרכזית שכל החיים של כל‬ ‫יהודי סובבים סביב מטרה זו‪ ,‬ואף מי שאינו יכול להיות ת״ח מסיבה כלשהי הרי הוא מחזיק תורה וחפץ שבניו יהיו ת״ח‪,‬‬ ‫וכדומה זה הענין של ההקפות שעושים בשמח״ת סביב התורה להראות שהתורה היא מרכז החיים שלנו‪ ,‬ובשמח״ת עולה‬ ‫כל אחד לתורה כי כל או״א ותהא מדרגתו כפי שהיא יש לו חלק‪( .‬משבצות זהב)‬ ‫ישיבת תורה דעת‬ ‫הגאון רבי משה אהרן שטרן זצ״ל סיפר שפעם בתורה ודעת שם ב ש מ ח ת תורה זה היה גיוואלדיג בישיבה‪ ,‬השמחה של‬ ‫ש מח ת תורה בישיבת תורה ודעת זה היה לעילא ולעילא ממש‪ ,‬נזל זיעה מהעולם מ מש רקדו שם בכל הכוחות רקדו‬ ‫ושרו לכבוד השם היה פעם אחת ב אמ צ ע שרקדו כשכולם היו באמצע ההתלהבות אז המשגיח מו״ר ר׳ שרגא פייבל‬ ‫מענדלוביטש זצ״ל נתן דפיקה על הבימה רבותי! רגע‪ ,‬וכולם נהיו בשקט‪ .‬והוא אמר (הוא סבל על הלב) אז הוא אמר‬ ‫רבותי היצר בא אלי עכשיו להכשיל אותי בגאוה והחלטתי שעלי לא יהיה לו שליטה אני עכשיו יגלה א ת המחשבה שלי‬ ‫במילא לא יהיה לו דיעה עלי היצר הרע אמר לי ר׳ פייבל תרקוד עם כל הכוח ותמות ויעשו לך לויה גדולה ״הוא מת‬ ‫מתוך שמחה״ זה היה המחשבה שלי איזה מחשבה יביא אותי לגלות א ת זה ברבים נו תרקדו הלאה‪ - ...‬רבותי הוא שבר‬ ‫את הנגיעות שלו ‪ -‬כשהיה נופל לי כזה מחשבה האם הייתי מגלה את זה? השאלה היא למה נופל לי כזה מחשבה וצריך‬ ‫שכולם ישמעו א ת זה הוא הלך לשבור א ת הנגיעה‪.‬‬ ‫ישיבת פורת יוסף בער העתיקה‬ ‫מספרים על רבי יוסף חיים שרבאני איך שהיה רוקד אביו יחד עם רבי יעקב עדס זצ״ל והיו מחליפים כובעיהם וחכם‬ ‫יעקב היה חובש א ת המגבעת של רבי יוסף חיים‪ ,‬ורבי יוסף חיים היה חובש א ת המצנפ ת של חכם יעקב עדס‪ .‬והיה רבי‬ ‫יוסף משורר א ת השיר הבבלי המפורסם אלף בית וכולם חוזרים אחריו בהתלהבות‪ .‬רבי יעקב עדס היה בקיא בידיעת‬ ‫ריקוד בוכרי מיוחד‪ ,‬ובשמחת תורה היה רוקד במומחיות ריקוד זה בהתלהבות עצומה‪.‬‬ ‫ישיבת פונביז'‬ ‫הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ״ל הרב מפוניבז בחג ש מ ח ת תורה ככל שנה רקד ב הק פות עם בני הישיבה כבחור צעיר‪,‬‬ ‫הוא רקד בלי גבול כשפניו זורחות אור וכולו קורן מרוב חדוותא עילאה מפזז ומכרכר מבלי להתעייף‪ .‬ש מ ח ת תורה נהג‬ ‫לומר היא נקודת השיא והפיסגה של הימים הנוראים מדוע? כי הם חיינו‪.‬‬ ‫הוא היה מחבר פיוט בן מלה אחת ושר אותו מאות פעמים בכל הניגונים והריקודים לערנעך לערנען ללמוד ללמוד ויש‬ ‫שהיה משת לב במחוללת בין שני בחורים באהב ת נפש ותוך בדי ריקוד ושירה הוא לוחש באזנו של הבחור לימינו קלאר‬ ‫יו״ל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫ווערן ש״ס קלאר ווערן ש״ס שיהיה ברור לך הש״ס בלומר קבל עליך עכשיו ללמוד בהתמדה עד שתהיה בקי בבל הש״ס‬ ‫אחר כך הוא פונה לשמאלו וחוזר ולוחש בעצם הרקידה באזנו של הבחור השני ״קלאר ווערן ש“ ס קל אר ווערן ש״ס וכעבור‬ ‫רגעים ספורים הוא כבר נמצא בקטע אחר של מעגל הרוקדים שוב עם פרחי תורה אהובי נפשו להלהיב שיהיו בקיאים‬ ‫בש״ס הוא שהנהיג בישיבה א ת מכירת ה״כיבודים ב ש מ ח ת תורה פסוק ב״אתה ה ר א ת וכיוצ״ב במחירים מפולפלים של‬ ‫מאות ואלפי דפי גמרא או אפילו הש״ס בולו אשר ה״קונים העילויים התחייבו ללמוד במשך השנה הבעל״ט והיה מנצח‬ ‫אישית על כל מהלכי ה״בורסה הזאת המכרזים והתחרויות כשפניו קורנות מרוב אושר ושמחה באמרו שעושה ביום זה‬ ‫את ה״עסקים הטובים ביותר מכל השנה‪.‬‬ ‫בריקודים של ש מ ח ת תורה גילה פעם בשיחה מכיר אני בנקל מי מבין הבחורים זכה בשנה החולפת לעשות שטייגן‬ ‫ולגדול בתורה שרקידתו כמשוש חתן על כלה‪( .‬ספר הרב מפוניבז חלק ג׳ עמ׳ ז)‬ ‫רגיל היה לחזור ע״ז בעת ש מ ח ת תורה וכה היה מ ספ ר שכשהיה בצעירותו ב ש מ ח ת תורה בישיבת נובהרדוק לחש לו‬ ‫הסבא מנובהרדוק ע״ה כשבא בחור לישיבה אני מקוה שכשיבוא חדש אלול הוא יתעורר ויבנה עצמו לבן ישיבה ואם לא‬ ‫זכה לזה באלול אני עדיין מקוה לר״ה ואם ר״ה לא הביאו לכך לא עשי״ת ולא יוה״כ עדיין אני מקוה לחג הסוכות כי יש‬ ‫מי שחג הסוכות משפיע עליו יותר מהימים הנוראים ואם עבר חג הסוכות ולא נשתנה עדיין אני מקוה ל ש מ ח ת תורה כי‬ ‫יתכן שיש מי שאלול וימים נוראים וסוכות לא פעלו בו פעולתם כראוי אעפ״כ ש מ ח ת תורה יכולה להפוך א ת לבו לטובה‬ ‫ולקרבהו לתורה כי גדול כח יום ש מ ח ת התורה בהשפעה חינוכית על השמחים בו‪( .‬ספר שיח יצחק חג הסוכות עמ׳ רל״ג‬ ‫ירושלים תשס״ד)‬ ‫הריקודים ב״הקפות של ש מ ח ת תורה היו אצל הרב זצ״ל בבחינת רגעים נעלים של רעוא דרעוין‪ .‬מעשה באב אחד‬ ‫מ״פרדס חנה שרצה בכל לבו להכניס א ת בנו ללמוד בישיבה אך הרב לא יכול היה לקבל אותו עקב הצפיפות הגדולה‬ ‫שנוצרה באותו פרק מרוב תלמידים עד א פס מקום מ מש לא הועילו גם כל ההפצרות והשתדלויות הר״מים והנה באחד‬ ‫הרגעים הנעלים של ה״הקפות בהיכל הישיבה כשהבחינו על פניו של הרב ששרוי בעיצומה של ס ע ר ת השמחה רמז אחד‬ ‫הר״מים לאותו אב שנוכח אז בהיכל כי עכשיו היא ש ע ת הכושר כדאי לו לנסות אולי ישיג הפעם א ת מ ש א ל ת לבו עשה‬ ‫האיש כדבריו וניגש אל הרב זצ״ל הפציר בו מאד שיסכים לקבל א ת בנו ללמוד בישיבה אמר אלמלי ידעתם מאי מש מע‬ ‫לגדל בן לתורה בפרדס חנה סביבה חילונית לגדל בן שכל תשוקתו ללמוד בפוניבז׳ לא יכולתם בשום אופן לסרב והפעם‬ ‫אכן כטוב לבו ב ש מ ח ת התורה הוא לא התחשב בקשיים ונעתר מיד לאב במלים נו שיהיה בהצלחה שישו ושמחו ב ש מ ח ת‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫*‬ ‫סיפר הגרי׳׳א גרינימן שליט״א שש מע מהגר״י כץ שליט״א שהיה נוכח ב ע ת שבחורים מישיבת פוניבז׳ לקחו ב ש מ ח ת‬ ‫תורה א ת מרן החזו״א זללה״ה בכס א ורקדו אתו ביחד ובאמצע הריקודים הגיעו כמה בחורים מישיבת סלבודקה שהחזו״א‬ ‫הכירם ולאחר שאיחל להם לשלום אמר להם אתם יודעים שגם א ת הסבא מסלבודקה רבי נתן צבי פינקל זצ״ל לקחו‬ ‫בכסא ורקדו אתו וביושבו על הכסא המורם הוא לקח עמו ספר מסילת ישרים ולמד בכדי שלא להתגאות אבל יש עוד‬ ‫דרך כאשר שקועים היטב בסוגיא עמוקה וברמב״ם קשה גם אין שימת לב כלל לכל הדברים‪.‬‬ ‫וכעי״ז מ ספ ר הגה״צ ר׳ אריה שכטר‪ :‬לעולם לא אשכח כיצד היינו רוקדים עם מרן ה״חזון איש בהתלהבות עצומה‬ ‫בש מח ת תורה היינו מרימים אותו על כסא לגובה רב אך החזון איש שלא אהב כבוד היה משתחל בזריזות מהכסא ורוקד‬ ‫יחד עם כולם מבלי שנרגיש בכך לקח לנו ארבעים שניות לקלוט שאנו רוקדים עם כס א ריק‪.‬‬ ‫מידי ש מ ח ת תורה ביקש ה״חזון איש להגיע להקפה אחת בישיבת פוניבז משום שרצה לחזק א ת הבחורים לאחר ההקפות‬ ‫שנערכו בבית מדרשו של ה״חזון איש הציבור היה נושא אותו על כסאו תוך כדי ריקודים בדרך המובילה לישיבת פונים׳‬ ‫ה״חזון איש אמנם ביקש ל ה ש ת ת ף בהקפות אך לא אהב א ת הכבוד הנלווה לכך ה״חזון איש היה מדבר אלינו כדבר אב‬ ‫לילדיו בערב ש מ ח ת תורה תש״ט ב ש ע ת צהרים לאחר מנחה פגשתי אותו ליד מדרגות בית מדרשו הייתי ילד בן שתים‬ ‫עשרה וחצי אך ה״חזון איש מצא לנכון לשתף אותי ברגשותיו וסיפר לי כי הוא שמח שהשנה ש מ ח ת תורה חל ב שבת‬ ‫ועקב כך לא יוכלו ל ש א ת אותו על כסאו לישיבת פוניבז׳ כך הוא חינך אותנו איך להתייחס לכבוד אל תבואני רגל גאוה‪.‬‬ ‫*‬ ‫בשנה אחר ת דפק הרב דסלר על הסטנדר והכריז שהבחורים יבואו לישיבה ל ש מ ח ת תורה‪ .‬ב ש מ ח ת תורה עלה לתורה‬ ‫כחתן בראשית‪ .‬כאשר בסבב הרמי״ם הגיעו הבחורים לבקרו מזג להם יין‪ ,‬והסביר מדוע כשנכנס יין יצא סוד‪ .‬בכל שיר‬ ‫ששרו ביאר את תוכנו‪ ,‬וביקשם ש כע ת יחזרו וישירו אותו שוב‪ .‬למשל הניגון של ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות‪,‬‬ ‫שחושב האדם נכון‪ ,‬בכל העולמות‪ ,‬אבל לא אצלי‪ ,‬כדרך מי ש מת פלל ובכן תן פחדך על כל מעשיך אבל אין זה נוגע לי‪,‬‬ ‫לכן רק על ידי זה בהדגשה‪ ,‬שנבין שזה נוגע אלינו‪ ,‬אזי יושפע שפע רב‪ .‬בשנה אחרת זימר א ת ניגונו של הסבא מקלם על‬ ‫הפסוק תשב אנוש עד דכא‪ ,‬כפי התוים שב ספ ר תנועת המוסר‪.‬‬ ‫בערוב היום כשכל הבחורים התכנסו בחדר האוכל‪ ,‬דיבר על רום ערכו של הריקוד שאו שערים‪ ,‬והרושם הרב שהוא‬ ‫עושה‪.‬‬ ‫יו״ל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫וב׳שמחת תורה׳ כששרו פעם לרבינו המשגיח הגר״י לונשטיין ״אור זרוע לצדיק‪ ,"...‬הסתובב ושר לעברו של רבי שמואל‪...‬‬ ‫כשהבחין בכך רבי שמואל‪ ,‬מיד החל לרקוד לכיוונו של רבינו‪...‬‬ ‫סיפר ראש הישיבה הג״ר שמואל רוזובסקי‪ ,‬בישיבת פוניבז׳ הנהיגו ש כ א ש ר מחלקים ב׳שמחת תורה׳ את פסוקי ה״אתה‬ ‫הראית״‪ ,‬עולה האומר על יד ארון הקודש‪ ,‬ושם הוא אומר את הפסוק בו התכבד‪ .‬וסיפר רבי שמואל שבפעם הראשונה‬ ‫שהיה ב׳שמחת תורה׳ בישיבה (במשך שנים רבות שהה בירושלים‪ ,‬אצל חמיו הג״ר צבי פסח פראנק רבה של ירושלים‪,‬‬ ‫ועבר להתגורר בב״ב ב שנ ת תש״כ) התבייש לעלות‪ ,‬ואמר א ת הפסוק במקום בו עמד‪ .‬לאחר מכן אמר לו רבינו‪" :‬אדרבה‪,‬‬ ‫זוהי הזדמנות לעבוד על מידת הכניעה״‪.‬‬ ‫*‬ ‫בשעתו ערכה הישיבה הקפות שניות במוצאי ש מ ח ת תורה‪ .‬והיות שהיה זה המקום היחיד בבני ברק שעשו שמחה כזו‪,‬‬ ‫הגיע ציבור עצום מכל בני ברק וסביבותיה‪ .‬לא אחת נוצרה ערבוביה ודעתו של רבינו לא היתה נוחה מזה‪ ,‬אולם לא רצה‬ ‫לומר לבטל כי חשש שלא ישמעו לו‪ ,‬אולם בפני מקורביו הביע אי נחת מארוע זה‪ ,‬למרות שיצא והשתתף בו‪.‬‬ ‫היתה פעם שהרב מפוניבז׳ נאלץ לעזוב א ת הישיבה מערב ר״ה לכל חודש תשרי‪ ,‬מפני שבנו יחידו הרה״ג אברהם היה‬ ‫במצב בריאותי קשה בארה״ב‪ .‬רבינו הורה אז לבטל א ת הארוע משום שהרב בצער ואין ראוי להרבות בשמחה‪ ,‬בשנה‬ ‫שלאחר מכן נס ת לק הרב מבריסק והוחלט מ חמת האבל לבטל א ת השמחה ומאז התבטל הארוע ההמוני לצמיתות‪.‬‬ ‫גם כשהיה רבינו בישיבת פוניבז׳ היה נוכח במשך כל השעתיים שבהם נערכו ההקפות בישיבה והקפיד שלא ירקדו עם‬ ‫ספרי התורה‪ ,‬רק עמדו איתם ליד הבימה ורקדו סביבם‪.‬‬ ‫שנה אחת כשבני הישיבה שרו בהתלהבות ״טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"‪ ,‬לא יכל רבינו ל ש א ת זאת שמשוררים‬ ‫בהתלהבות ובקול גדול דבר שלא לגמרי אוחזים בו‪ ,‬ופרש הצידה‪ .‬הרב מפוניבז׳ שהיה נוכח והבין את הסתייגותו‪ ,‬ניגש‬ ‫אליו ואמר‪ :‬ברצוני לשאול שאלה‪ ,‬אם יגשו לאחד מבני הישיבה ויציעו לו שימכור להם את זכות השעה שלמד אתמול‪,‬‬ ‫גם אם יציעו לו אלפי אלפים‪ ,‬האם יסכים? בוודאי שלא‪ ,‬אם כן בצדק הם כה מתלהבים! כ ש ש מע זאת רבינו שב למקומו‬ ‫להשלמת הענין‪ ,‬בפעם האחרונה שהיה רבינו ב״שמחת תורה״ בישיבה‪ ,‬עמד עם ספר התורה הקטן ורקדו סביבו קרוב‬ ‫לשעה א ת השיר ״כי לד׳ המלוכה ומושל בגויים"‪ ,‬במוצאי ש מ ח ת תורה נכנסו למעונו כמה בחורים ורבינו אמר להם‬ ‫בהתפעלות‪ ,‬אמרו לי אתם האם גוי יכול לחזור את אותם דברים כל כך הרבה זמן‪ .‬והתבטא אז בהתפעלות מכך ששרו‬ ‫זאת זמן ממושך‪ ,‬באמרו‪ ,‬הרי אף אחד לא ישיר מילים שאין לו בהם משמעות‪ ,‬כגון ״היינט איז טאג" [עכשיו יום] ואם‬ ‫עושים כך‪ ,‬זה מראה כמה שואפים לזה‪( .‬עבדא)‬ ‫אצל החזון איש‬ ‫בש מח ת תורה אחרי שחרית והלל הלכנו לביקורי רבנים ובתוכם לחזון איש‪ .‬אחה״צ שוב הלכו המון חוגג לביתו‪ ,‬והורה‬ ‫להם לשיר קטע מהזוהר המדבר מענין ש מ ח ת התורה‪ .‬למעריב באתי בשלישית‪ ,‬ושמעתי הבדלה אצלו במטבח‪ .‬לא זכור‬ ‫לי פרטי הנהגתו‪ ,‬אך כמדומה אשתו הייתה שם‪.‬‬ ‫בשנה הבאה (תשי״א) בליל ש מ ח ת תורה נערכו ההקפות באולם הישיבה קטנה הצפוף לאור מנורות ללא חשמל‪ .‬החמצתי‬ ‫את בואו של החזון איש כי הלכתי לראות א ת ההקפות בישיבת סלבודקה‪ .‬אחה״צ כשחדרו היה צר מהכיל‪ ,‬שמח עם‬ ‫הבחורים על הגג מקום בו התפללו בימים הנוראים‪ .‬רקד בשמחה ובעוז עם הבחורים עד כלות כוחותיו‪ ,‬וכשליבו פעם‬ ‫כמשאבה התיישב לנוח‪ .‬המריץ א ת הקהל בכל מיני להטוטים להמשיך לרקוד‪ ,‬למשל נענוע מגש על ראשו או נפנוף‬ ‫מקלו באויר מעבר אל עבר חילק לבאים יין ועוגות עד סמוך לשקיעה‪ .‬כשהבחור‪ ...‬מאנטוורפן ה ת ע ק ש שיאמר משהו‪,‬‬ ‫ענה‪ :‬״אני אומר‪ :‬להמשיך לרקוד״‪ .‬הלה לא הרפה והמשיך להפציר שהרבי יאמר עוד משהו‪ ,‬ואז ענה ב מ תק לשונו‪:‬‬ ‫״הדיבור הבא‪ ,‬יכול להיות‪ :‬צא!״ (רשימות הר״מ וונדר)‬ ‫ישיבת ליקווד‬ ‫סיפר המשגיח הגה״צ רבי נתן ווכטפויגל זצ״ל שבזמן מלחמת העולם השניה כשהאש עדיין בערה באירופה היה הגאון‬ ‫רבי מרדכי שולמן זצ״ל לימים ראש ישיבת סלבודקה בבני ברק בישיבת לייקווד ב ש מ ח ת תורה וכולם ראו אותו רוקד‬ ‫במשך שעות ארוכות עם שמחה עצומה ותפלה על פיו ובעיקר בניגון הידוע של קלי קלי למה עזבתני הרגישו אז בחוש‬ ‫שהוא מעתיר עבור משפחתו שנשאר ה באירופה ואכן כל משפחתו יצאו משם בניסי ניסים וראו את כוחה של תפלה‬ ‫בשמחה‪.‬‬ ‫יו״ל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫ישיבת לומזה בפ״ת‬ ‫בני ישיבת לומזה נתחבבו במהרה על בני המקום בפ״ת אלו גילו עולם של תורה החלו לפקוד את בית הישיבה וחפצו‬ ‫שבני הישיבה יתקרבו אליהם והישיבה הפכה להיות מרכז החיים של המושבה‪ .‬בימים הנוראים ביום ש מ ח ת תורה ופורים‬ ‫הכל החלו לנהור לכאן לחזות ב ש מ ח ת החיים של בני התורה‪.‬‬ ‫בש מח ת תורה לא נעדר איש מהיכל הישיבה אף ניגוני ושירי הישיבה בלומזה‪ ,‬אף הפזמון המושר ב ש מ ח ת תורה ב ש ע ת‬ ‫ההקפות משה א מ ת ותורתו א מ ת מכן באו ונעשו נחלת הכלל‪ ,‬נוסח התפילות בימים הנוראים ובימים טובים וכן הרבה‬ ‫הנהגות וסדרי הלימוד יצאו לכל עולם התורה מכאן‪.‬‬ ‫ישיבת מיר‬ ‫מעמד מיוחד היה ש מ ח ת תורה בישיבת מיר‪ ,‬השמחה המרו ממת הריקודים הממושכים‪ ,‬השירה עד כלות הנפש‪ ,‬דמעות‬ ‫גיל‪ ,‬כל אלה השאירו רושם בל ימחה על המשתתפים‪ .‬השמחה בקעה ממעמקי הנשמה ושפעה כמעיין המתגבר‪ .‬היה זה‬ ‫גם ביטוי של הודאה להשי״ת על שנתן חלקנו בתורתו‪.‬‬ ‫רבי שלמה וולבה זצ״ל כתב‪ :‬מעולם לא ימוש מזכרוננו יום ש מ ח ת תורה במחיצתו של רבי ירוחם המשגיח דישיבת‬ ‫מיר זצ״ל‪ ,‬שהיה אומר דברי התעוררות בהתפעלו ת עצומה‪ ,‬וכל קטע מ ה מ אמר סיים בנגינת ״אשריכם ישראל״‪ .‬הלא‬ ‫שר לרקד וידיו נשואות לשמים‪ ,‬וציבור תלמידיו שהצטופפו למטה רקד כנגדו‪ .‬ובתום דבריו ירד מעל יד ארון הקודש‬ ‫והתחולל ריקוד שכל עיניים זלגו דמעות מהפלגת רגשות קודש‪ .‬מה נהדר המראה הזה אשר מאות תלמידיו וביניהם‬ ‫גדולי עולם רוקדים בבכי ושירות‪ ,‬אשר אדמו״ר עצמו קרא פעם בתוך מאמ ר התעוררות כזה‪ :‬״אינני יודע מה יותר חביב‬ ‫לבורא עולם‪ ,‬היום כפור שלנו או ה ש מח ת תורה!״ (ספר ׳האדם ביקר]‬ ‫תיאר הג״ר זלמן רוטברג זצ״ל‪ ,‬ראש ישיבת בית מאיר‪ ,‬את ה מעמד הקדוש הזה‪ :‬רבי ירוחם עמד על מדרגות ארון הקודש‬ ‫בשיחה נרגשת מנהמת לבבו הגואה‪ ,‬הוא דיבר לכל הפזמון ״אגיל ואשמח ב ש מ ח ת התורה״ המסתיים במלים ״אשריכם‬ ‫ישראל אשר בחר בכם א‪-‬ל והנחילכם התורה‪...‬׳׳‪ .‬מרן המשגיח ייחד את הדברים לק טע מאותו פזמון המדבר בשבח‬ ‫התורה וישראל‪ ,‬וכשסיים את דבריו שנאמרו בהתלהבות גדולה‪ ,‬היה מתחיל לשיר “ א ש ריכ ם ישראל״‪ .‬וכל התלמידים‬ ‫אחריו‪.‬‬ ‫*‬ ‫היה זה ביום ש מ ח ת תורה‪ ,‬כידוע ומפורסם איזה יום מרומם היה זה בישיבת מיר‪ ,‬השמחה והריקודים המרוממים וריקוד‬ ‫הלפידים המיוחד של רבי ירוחם שהחזיק שני לפידי אש בוערים ואחריו כל ראשי ובני הישיבה בהקפות‪ ,‬המאמרים‬ ‫הקצרים המעוררים והמרוממים שהיה מוסר בין הקפה להקפה כאשר כל מ א מר הסתיים בקריאה‪ :‬״אשריכם ישראל״‪,‬‬ ‫עד שהיו אומרים שמי שלא ראה שמחתו של רבי ירוחם ב ש מ ח ת תורה לא ראה שמחה מימיו‪ .‬והיה מרגלא בפומיה‪ :‬״מי‬ ‫יודע מה חביב אצל הרבונו של עולם‪ ,‬הימים הנוראים שלנו או ה ש מח ת תורה שלנו״‪ .‬מעמד מרומם שלא נשכח אצל כל‬ ‫מי שראהו ולו פעם אחת בחייו‪.‬‬ ‫שנה אחת בעיצומם של הריקודים הרגיש מרן הגאון רבי חים פינחס שניברג ״רעב״ ל שבת ללמוד‪ ,‬ואחרי כמה הקפות‬ ‫התיישב באחת מפינות בית המדרש ללמוד‪ .‬כנראה שרבי ירוחם הבחין בזה בתוך כל שאון השמחה האדירה‪ .‬הוא עזב‬ ‫את מקומו בבימה וניגש אליו למקומו‪ ,‬מאורע מרעיש במיר‪ ,‬שרבינו ירוחם הקלמאי‪ ,‬שכל תנועה שלו מחושבת‪ ,‬יעזוב‬ ‫את מקומו הקבוע באמצע ההקפות ויגש לבחור‪.‬‬ ‫הוא ניגש למקומו‪ ,‬רבינו היה שקוע בלימודו‪ ,‬הוא שם ידו על כתפו‪ ,‬רבינו הרים ראשו וראה לא אחר מאשר את רבי‬ ‫ירוחם‪ ,‬הוא נעמד ביר א ת כבוד ורבי ירוחם לחש דבר מה באזנו והלך‪ .‬רבינו סיפר שרבי ירוחם אמר לו‪ :‬״בעיני מי שלומד‬ ‫בזמן ההקפות ב ש מ ח ת תורה במקום לרקוד הוא כמי שרוקד כל השנה כשצריך ללמוד״ ומיד ציוה שיביאו לו ס פ ר תורה‬ ‫לרקוד איתו‪.‬‬ ‫*‬ ‫מאורע מרגש היה ב״שמחת תורה״‪ ,‬החג האחרון בו שהתה הישיבה במיר‪ .‬למרות המצב היו השמחה והריקודים במלוא‬ ‫עוצמתם כבכל שנה ואף למעלה מכך‪ .‬שיר אחד הושר במשך שעות רבות‪ ,‬היה זה הניגון הידוע על הפסוק (ישעיה ח‪ .‬י)‬ ‫״עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל“‪ ,‬בניגוד לאופיו הוביל המשגיח ר׳ חצקל א ת השירה הסוחפת והאדירה‪,‬‬ ‫מאות פעמים הושר שיר זה ברגש‪ ,‬בתפלה ותחינה לבורא עולם שכל כלי יוצר עליהם לא יוצלח ויינצלו מכל הגזירות‬ ‫הנוראות שעלולות חלילה להגיע לע ת מלחמה‪ .‬שנתיים לאחר מכן עמד רבינו בשנחאי והזכיר את אותה תפילה ב ש מ ח ת‬ ‫תורה‪ ,‬באמרו‪ ,‬מי יודע‪ ,‬כנראה תפילה זו עמדה לנו‪ ,‬לעורר עלינו רחמי שמים שאנו זוכים לה מצא כאן כולנו יחד חיים‬ ‫וקיימים בחסדי השם‪.‬‬ ‫יו״ל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫ישיבת מיר בארה״ב‬ ‫את ״שמחת התורה" בישיבת מיר בארה״ב‪ ,‬מ ת אר הגה״צ רבי שלמה ברעוודה‪ :‬זכיתי לראות איך הנהיג רבינו את‬ ‫הריקודים ב ש מ ח ת תורה בישיבת מיר בארה״ב‪ .‬באותם שנתיים וחצי ששהה בארה״ב‪ .‬הוא עמד באמצע הריקודים‪,‬‬ ‫כמנצח על כל העסק‪ .‬אותם שהלכו עם ספ ר תורה היו מוכרחים ללכת בכובד ראש‪ ,‬בכבוד התורה‪ ,‬באימה וביראה‪ .‬אסור‬ ‫היה להם לרקוד‪ ,‬לא עם ס פ ר תורה! שאר הבחורים‪ ,‬המון בני הישיבה‪ ,‬רקדו בעיגול סביב סביב‪ .‬אבל היו ספסלים ב אמ צ ע‬ ‫ומסביבות המחול הגדול‪ ,‬ועל ראשי הספסלים הרשו לגדולי הישיבה לעמוד לרקוד‪.‬‬ ‫עמד שם בחור אחד שבסוף ימיו היה ראש ישיבת ׳בית התלמוד'‪ ,‬רבי אריה לייב מאלין‪ ,‬תלמיד הרב מבריסק וכן תלמיד‬ ‫המשגיח רבי ירוחם‪ ,‬הוא היה למדן מופלג ואדם קדוש‪ .‬הרשו לו לעמוד למעלה‪ ,‬והוא ת פס את ידו של אחד מבני גילו‬ ‫ועוד אחד‪ ,‬והם עשו כמין חופה‪ ,‬ותחת החופה רקדו כל בני הישיבה‪ .‬ואם אחד מהבחורים הצעירים (שהיו בני עשרים‬ ‫ויותר) העז ל צ א ת מהמחול ולהשתתף עם המבוגרים‪ ,‬בו ברגע היה מגיע שליח של המשגיח‪ ,‬תופס אותו ברבים ומצווה‬ ‫עליו‪ :‬״שב! אתה לא רוקד כל היום!"‪.‬‬ ‫זה היה פלאי פלאים‪ .‬היו שם בחורים יחידים במינם‪ ,‬למשל בחור אחד בשם רבי שמואל חרקובר‪ ,‬ש כ א ש ר הביאו את‬ ‫ארונו לארץ ישראל לקבורה‪ ,‬הספידו המשגיח בביטוים נשגבים ואמר‪ ,‬שראה אצלו מעשים הראויים לדורות התנאים‬ ‫הקדושים! הוא לבדו הורשה לעשות סיבובים ביחידות‪ ,‬בעיניים סגורות‪ ,‬ב הת פ ש טו ת הגשמיות‪ ,‬אבל אם שני היה מעז‬ ‫להתחיל דבר כזה ‪ -‬היו מושיבים אותו לכל היום‪ .‬באותו יום טעמתי ק צ ת טעמה של שמחה א מתי ת לפני ד׳‪ ,‬בלי כיבודים‬ ‫ושטויות‪ ,‬בטהרה ובקדושה״‪( .‬עבדא)‬ ‫ישיבת תורה אור‬ ‫בליל ש מ ח ת תורה היה הולך מרן הגרח״פ שינברג כל שנה לשמוח עם קהל עדתו תושבי קרית מטרסדורף‪ .‬בכל מהלך‬ ‫ההקפה הראשונה שהה בביכנ״ס נוסח ספרד‪ .‬בריקודו בהקפה זו היה נושא את ספר התורה הקטן שנכתב עבורו במיוחד‬ ‫ובתחילתה היה מוריד את ספר התורה לילדים שיוכלו לנשקו‪ .‬פעם כשיצא משם תיאר לבן שיחו איך היתה נראית‬ ‫ש מחת ההקפות בישיבת מיר באירופה והתבטא‪ :‬״די וואנט האבען גיגאסען"‪ ,‬״הקירות נטפו זיעה"‪.‬‬ ‫בישיבה היה מקבל את ההקפה האחרונה והיו שרים בפניו א ת שני השירים שהיו קרובים ללבו‪ ,‬צמאה לך נפשי בניגון‬ ‫הישיבתי ו״כה אמר ד׳ זכרתי לך חסד נעורייך״ והיה שרוי אז בדביקות עצומה‪.‬‬ ‫לאחר התפלה היו כל בני הישיבה מלווים אותו לביתו בשירת ״כה אמר"‪ ,‬כשעברה תהלוכה זו ברחובות קרית מטרסדורף‬ ‫היו מ רפ סו ת הקריה מ תמ ל או ת בכל בני השכונה‪ ,‬טובי רבניה ובניה היו יורדים בעצמם מביתם ונותנים כבוד לתורה‬ ‫ולנושא דגלה ביום חגה‪ .‬מעמד כביר זה של כבוד התורה לא ישכח ממי שראהו‪ .‬היו שבאו ממרחקים לראותו‪ .‬אחד‬ ‫התושבים שעוסק בקירוב רחוקים סיפר שהביא במיוחד כאלו שנצרכו לחיזוק לראות מעמד זה ולתקוע בלבם כבוד‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫תלמידי הישיבה‪ ,‬בחורים ואברכים וכל המתפללים הרבים היו מלווים אותו בשירה אדירה וריקודים לביתו‪ ,‬מרפ סו ת‬ ‫הקריה היו מלאות באנשים נשים וטף שצפו בהתרגשות במעמ ד כבוד התורה המרגש של הריקודים עם ס פ ר התורה החי‪.‬‬ ‫תושבים רבים ביניהם גדולי תורה ותלמידי חכמים מופלגים היו יורדים מבתיהם ומצטרפים לשיירה‪ ,‬בעיקר זכורה‬ ‫לרבים הופעתו של המשגיח הישיש הגה״צ רבי זיידל זצ״ל‪ ,‬היה זה כאשר התקרבה השיירה לבית רבינו‪ ,‬רבי זיידל שגר‬ ‫באותו בנין היה מזדרז ל צ א ת למחות כף ולרקוד בעוז לפני רבינו בהתלהבות כאחד מתלמידי הישיבה‪.‬‬ ‫וכה מתארים זאת בני מ ש פ ח ת אחד מהמיוחדים שבתלמידי חכמים בקרית מטרסדורף הג״ר יעקב בורנשטיין זצ״ל‬ ‫מראשי ישיבת זוויעהל‪ :‬רגע מיוחד בשנה שנראה היה שחיכה לו כל ימות השנה היה השעה בה הגיעה התהלוכה‬ ‫המרהיבה של תלמידי ישיבת תורה אור בר א שות אלופם ורבם ביום ש מ ח ת תורה‪ .‬אבא היה יוצא ל ק ר א ת התהלוכה והיה‬ ‫פורץ בריקוד נלהב של כבוד התורה שספרים עבי כרס לא יספיקו לתארו ולבארו‪.‬‬ ‫בשנה הראשונה לקיום מעמד זה כשיצא רבינו מהבנין וראה שרוקדים מחה בהם וכשראה שזה לא מועיל אף שב לחדרו‬ ‫בבנין הישיבה וביקש שימנעו מזה‪ .‬מ ש ל ח ת של הבחורים נכנסו לחדרו של המשגיח הגה״צ רבי זיידל אפשטיין לשאלו על‬ ‫זה והוא פסק להם שאף על פי כן עליהם לכבדו ולא לוותר על התועלת שתהיה להם מכבוד התורה שבזה‪ .‬חזרו הבחורים‬ ‫לרבינו ואמרו שקיבלו ״פסק" מהמשגיח שזו חובתם מ חמת כבוד התורה‪ .‬רבינו שכיבד את המשגיח כבוד מלכים נכנע‬ ‫בלית ברירה והסכים ל צ א ת לדרך‪ ,‬ניכר היה כל שנה מחדש שהתייחס לכל הענין בחוסר חשק‪ ,‬ואמר שמסכים כי רבי‬ ‫זיידל אמר שזה כבוד התורה שלא נוגע אליו‪ .‬בדרך ראוהו ממלמל דברי תורה‪ .‬גם כשהגיע לביתו ל ה ש ת מ ש בזה לרומם‬ ‫את לרבנית והיה אומר לה שהכל שלה ובזכותה‪ ,‬אך יחד עם זה התייחס לזה בחשש והתבטא לעצמו זה יעלה לי ביוקר‪.‬‬ ‫וסיפר עוד אחיינו הרה״ג רבי אברהם יונה שיינברג שפעם לאחר שעזבו כולם א ת הבית ורבינו שב למשנתו כדרכו‪ ,‬ובכל‬ ‫זאת כשניגש אליו מצאו בוכה ואמר לו‪ :‬״מה סבור הינך‪ ,‬הרי על הכל מורידים שם לבסוף"‪.‬‬ ‫סיפור דומה סיפר אחד מבני הישיבה‪ ,‬פעם לפני שיצא חיכו לו כל הבחורים בחוץ והוא נעמד בחדרו לפני שיצא‪ .‬כנראה‬ ‫יו״ל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫סבור היה שהוא לבדו בחדר ומלמל לעצמו משהו‪ .‬אומר אותו אברך‪ ,‬לא שמעתי את הפסוק או המימרא‪ ,‬אך שמעתיו‬ ‫מלמל לעצמו דברי מוסר‪ ,‬שלא להיות מושפע מהכבוד‪.‬‬ ‫היה זה ביום טוב של ש מ ח ת תורה‪ ,‬כאשר בעיצומם של ריקודי השמחה הושר השיר המפורסם‪ “ :‬א נ א עבדא דקודשא‬ ‫בריך הוא״ שרגילים לשיר בניגון ״אנא‪ ,‬אנא‪ ,‬אנא עבדא דקודשא בריך הוא“‪ .‬הגה״צ רבי שלמה ברעוודא זצ״ל שבימי‬ ‫שהותו בארץ היה ממתפללי הישיבה‪ ,‬העיר לכמה בחורים שאולי זה לא נכון ששמים דגש דווקא על המילים ״אנא“‬ ‫שלכאורה זה ההיפך מכוונת השיר‪ ,‬אלא העיקר הוא ה״עבדא״‪ ,‬הבחורים סברו וקיבלו והחלו לשיר ״אנא עבדא עבדא“‬ ‫והשמחה והדביקות המשיכו בעוז‪.‬‬ ‫הג״ר משה צוקר ר״מ הישיבה ניגש לרבינו וסיפר לו על הערתו של רבי שלמה‪ ,‬הבחורים הצטופפו לשמוע מה יגיב רבינו‪,‬‬ ‫והוא מיד אמר‪ ,‬לא זה הפשט‪ :‬מה סבורים אתם שעם ״אנא“ אחד כבר נעשים עבדים משועבדים‪ ,‬לא כך! רק כאשר‬ ‫משעבדים עוד אנא ועוד אנא‪ ,‬עוד חתיכה ועוד חתיכה מעצמך‪ ,‬רק אז זוכים להיות עבדא דקודשא בריך הוא‪.‬‬ ‫בש מח ת תורה האחרון לחייו נתן רבינו ציור חי לדרגתו המופלאה בלימוד התורה‪ .‬לאחר ההקפה הראשונה פתח ואמר‪:‬‬ ‫בפסוק נאמר (תהלים קיט‪ .‬צב) ״לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי“‪ ,‬בלימוד התורה הקדושה ישנה חיות ושמחה כמו‬ ‫שרואים ילד המשחק בצעצועיו (כלשונו ב ש פ ת האידיש‪ :‬צעצקעט) ומרוכז בא הבת צעצועיו וכל חדוותו וחיותו בהם‬ ‫ומהם‪ ,‬כך מעיד דוד המלך שאם לא יהיה לו חלילה את לימוד התורה‪ ,‬מרגיש הוא ‪ -‬אבדתי בעניי‪ .‬על דבר תורה זה חזר‬ ‫כמעט בכל הקפה‪ ,‬די תורה איז אזוי וי א צעצקע ט בי א אינגל‪ ,‬אז וען דו נ א מ ס ט דאס פון איהם‪ ,‬אסט גינומען בהים דעם‬ ‫גענצע לעבין״‪.‬‬ ‫ישיבת אור אלחנן‬ ‫סיפר אחד הבוגרים הייתי בחור צעיר בשיעור א׳ מה רבה הייתה התרגשותי כשקיבלתי ספר תורה בהק פות השניות‬ ‫בשעות אחר הצהריים השיר שנשמע אז בהיכל היה אנא עבדא דקודשא בריך הוא׳ ה צטרפתי לשירה בדבקות רבה‬ ‫עצמתי עיניי חשבתי על המילים כ ש א ת ליבי ממלאות שאיפות של בחור צעיר בשיעור א׳ לא עלה על דעתי שיש בקהל‬ ‫מישהו ששם לב לבחור צעיר כל כך ששר בהתרגשות במוצאי ש מ ח ת תורה בעוברי ל אמיר ת שלום לפני שובי הביתה‬ ‫חייך אלי ראש הישיבה הגרמ״מ חדש ואמר אה אנא עבדא דקודשא בריך הוא׳‬ ‫*‬ ‫אסון אירע ביום הושענא רבה שניים מילדיו של בוגר הישיבה נשרפו רח״ל בעת שנתם בסוכה הלוויה נערכה בשעות‬ ‫הצהריים בעיר מרוחקת‪ .‬ורה״י נסע שבור ומזועזע הוא דיבר בהלוויה דברי התעוררות והדבר דרש ממנו כוחות נפש‬ ‫מרובים בשובנו מן הלוויה סיפר תלמיד אמר ראש הישיבה לנוסעים שהיו עימו בהסעה אנחנו בצער גדול מאוד אבל הרי‬ ‫ערב ש מ ח ת תורה היום והקדוש ברוך הוא רוצה שנפסיק עם הצער ונתחיל לשמוח׳ ובעוד דמעות הצער עומדות בעיניו‬ ‫ופניו חרושות בכאב העמוק החל לפזם ולשיר עם התלמידים את שירי הדבקות בתורה כשהוא שוגה באהבתה‪.‬‬ ‫*‬ ‫וכך הייתה עבודתו ביום ש מ ח ת תורה כעבודת כהן גדול ביום הכיפורים כאשר אין הוא נותן מנוחה לעצמו למן השיחה‬ ‫ש מס ר לפני תפילת ערבית ובכל זמן ההקפות שבהן ריקד ופיזז בעוז לכבוד התורה הקדושה אף במשך היום לאחר‬ ‫ההקפות היה מת פלל את תפילת מוסף לפני העמוד כשהוא פותח ב׳תפילת גשם׳ בניגון מרטיט ומרגש לאחר תפילת‬ ‫מוסף היה נשאר לבוש בקיטל הלבן ועטור בטלית עד צ א ת היום הגדול כך ירד עם התלמידים לאחר התפילה לרקוד‬ ‫עוד לכבודה של תורה ברחובה של עיר כך המשיך להיכל האוכל לעשות א ת סעודת היום במחיצת בני הישיבה‪ ,‬וכך‬ ‫הופיע לתפיל ת מנחה ונשאר גם ב הקפות השניות בסוף היום עם תום ההקפות השניות התקבצו כולם למעגל גדול‬ ‫בשירה שקטה ומרגשת של שירי תורה כמה מרהיב היה המחזה דמותו של אבא ניצבת במרכז המעגל והוא שר בדבקות‬ ‫ובעיניים עצומות כשכל כולו במחוזות אחרים גבוהים ונעלים‪.‬‬ ‫זו הייתה ש ע ת נעילה של ירח האיתנים ובה התקשו רה״י ותלמידיו להיפרד מהרוממות מ ל א ת ההוד של התקופה‬ ‫החולפת א ת כבוד השם השוכן במשכן ראו הכול במוחש דמותו של רה״י בימי הרצון קידשה שם שמיים וקירבה לבבות‬ ‫רבים לבורא עולם‪.‬‬ ‫אישה אחת שלא גדלה בעולם התורה הייתה ברבות הימים לאח ת ה מ ש ת ת פו ת הקבועות בתפילות הימים הנוראים‬ ‫בישיבה לאחר ש מ ח ת תורה הראשון שזכתה להיות בישיבה אמרה כעת אני מרגישה בחוש איך ראש השנה יום הכיפורים‬ ‫ושמחת ותורה כולם חטיבה אחת‪( .‬גדלות ואדם)‬ ‫יו״ל ע״י מע ר כת 'קובץ גליונות' ‪k. gilyonot@gmail. com 053-3145900‬‬ ‫תו ר ה‬ ‫כ ג ו ד ־ ה של‬ ‫במה תורנית לעמלי התורה בעיה״ס טבחה תובב״א‬ ‫חג הסוכות תשפ״ז‬ ‫דבר מרן רשכבה״ג רבי דב לנדו שליט״א‬ ‫מאמר מערכת‬ ‫אנחנו רוצים לומר כמה דברים שעומדים על המצב היום‪ .‬אפשר לומר בשמחה רבה‪ ,‬ברוך השם‪,‬‬ ‫טבריה ׳עיר התורה׳!‬ ‫שקול התורה מתרוננת בכל מקום ומקום‪ ,‬ובפרט כאן בעיר טבריה‪ ,‬שזכתה בשנים האחרונות‬ ‫עומדים אנו עדיין תחת הרושם האדיר של המעמד‬ ‫שמאות רבות של בני תורה מכל החוגים והעדות קבעו את משכנם כאן‪.‬‬ ‫הנשגב בו זכינו לראות ביופיה הודה ותפארתה של עירנו‬ ‫לימוד התורה ועסק התורה זה הדבר הנשגב ביותר שקיים בעולם‪ ,‬ותלמוד תורה כנגד כולם‪ .‬כולנו‬ ‫הקדושה‪ ,‬כאשר נקבצו ובאו אלפי תלמידי חכמים עמלי‬ ‫יודעים שעולם התורה במצב קשה מאוד‪ ,‬ורדיפות השלטונות מכבידים מיום ליום על עולם התורה‪,‬‬ ‫התורה מכל קהילות הקודש במעמד כל רבני הקהילות‬ ‫וכל יחיד ויחיד מלומדי התורה מרגיש את עול הגזירות‪.‬‬ ‫למעמד האדיר ״כבוד התורה״ ‪ -‬״ריתחא דאורייתא״‪.‬‬ ‫אנחנו לא תלויים בפלוני אלמוני או בראש ממשלה כזה או אחר‪ ,‬אך ורק תלויים בבורא עולם‪ .‬כולם‬ ‫כאשר כולנו מתייצבים תחת ההר לקבל פני רבנו מרן‬ ‫מצפים ומייחלים שירחם הבורא עולם על עמו‪ ,‬ובפרט על לומדי התורה‪ .‬ובעת שאנו עומדים לפני‬ ‫גאון ישראל רבי דב לנדו שליט״א ויחד עמו רבותינו‬ ‫יום הדין‪ ,‬אז חובת כולנו להרבות בתורה ומעשים טובים‪ ,‬לעורר רחמי שמיים‪ ,‬שיגזור השם על‬ ‫הגדולים ראשי הישיבות וגדולי ההוראה שליט״א כאשר‬ ‫כולנו גזירות טובות‪ ,‬ויהי רצון שניכתב וניחתם לחיים טובים וניגאל במהרה בימינו גאולת עולמים‪,‬‬ ‫זוכים אנו לשעות נעלות של ״ריתחא דאורייתא״ בליבון‬ ‫אמן סלה‪.‬‬ ‫עומקא של הלכה בפלפול התורה‪ ,‬כאשר מרן שליט״א‬ ‫מציג קושיות של ברזל‪ ,‬ותלמידי חכמים המופלגים עמלי‬ ‫־בר מרן הגאון הגדולרבי אברהם סאלים שליט׳׳א‬ ‫התורה מנסים ליישבם‪.‬‬ ‫■‬ ‫התחושה שקיננה בלב כולם שהנה הנה הגיע העת‬ ‫ברשות מרן ראש הישיבה‪ ,‬גדול הדור שליט״א‪ ,‬ראשי כוללים‪ ,‬ראשי ישיבות ואברכים יקרים בעיר הקודש טבריה‪.‬‬ ‫והשעה בה ״תורה מחזרת אחר אכסניה שלה״‪ ,‬עיה״ק‬ ‫אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו‪ .‬איזה קידוש השם גדול! היום אנחנו נמצאים כאן ברוך השם בעיר הקודש טבריה‪ .‬ידוע‬ ‫שבארץ ישראל יש ארבע ערים שהן קדושות‪ :‬ירושלים‪ ,‬חברון‪ ,‬צפת וטבריה‪ .‬וברוך השם אנחנו רואים את האור הגדול שיוצא‬ ‫טבריה‪ ,‬שדי בהזכרת שמה כדי לעורר רגשות נעלים‬ ‫מהעיר הקודש הזאת‪ ,‬של האברכים שממיתים את עצמם באוהלה של תורה‪ .‬היום אנחנו נמצאים כאן במעמד שחידש אותו‬ ‫של קדושה ורוממות‪ ,‬בהיותה עיר הקודש שבה‬ ‫כבוד ראש הישיבה ‪ -‬״ריתחא דאורייתא״‪ .‬זה דבר שבאמת מבטא את העניין של לעסוק בדברי תורה‪.‬‬ ‫נמסרה התורה לדורות ע״י רבותינו הקדושים מעמידי‬ ‫ידוע מה שהגמרא מספרת כשריש לקיש נפטר ורבי יוחנן היה כל כך מצטער עליו‪ :‬איפה יש לי כמו ריש לקיש? הביאו לו את רבי‬ ‫אלעזר בן פדת‪ ,‬וכל דבר שרבי יוחנן היה אומר‪ ,‬היה מביא לו סייעתא ממשניות ומברייתות‪ .‬היה אומר לו‪ :‬״לא‪ ,‬זה לא מה שאני‬ ‫תורה שבע״פ בישראל מהסנהדרין ומימות התנאים‬ ‫מחפש! אני יודע שאני יודע טוב‪ ,‬רק כשאצל ריש לקיש‪ ,‬הייתי אומר איזה דבר‪ ,‬אז היה מקשה עשרים וארבע קושיות והייתי‬ ‫והאמוראים וכל חכמי הדורות הטמונים בה כהרמב״ם‬ ‫מתרץ עשרים וארבעה תירוצים‪ ,‬ועל ידי זה היינו מחדדים את השמועה״‪.‬‬ ‫והשלה״ק ועד להיווסדותה מחדש ע״י גדולי ישראל‬ ‫זה הכוח של עם ישראל‪ ,‬זה הכוח של ראשי הישיבות‪ .‬חז״ל אומרים‪ :‬״תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם״‪ .‬מה הכוונה ״מרבים‬ ‫ובראשם חכמי עדות המזרח ותלמידי הבעש״ט והגר״א‬ ‫שלום בעולם״? יש גמרא במסכת קידושין‪ ,‬הגמרא אומרת על הפסוק‪ :‬״כחצים ביד גיבור כן בני הנעורים‪ ,‬אשרי הגבר אשר‬ ‫מילא אשפתו מהם‪ ,‬לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער״‪ .‬אמר רבי חייא בר אבא‪ :‬אפילו אב ובנו‪ ,‬הרב ותלמידו שעוסקים‬ ‫ששכנו בתוכה‪ .‬וכעת ״תורה מחזרת אחר אכסניה שלה״‬ ‫בתורה בשער אחד‪ ,‬נעשים אויבים זה לזה‪ ,‬ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה לזה‪ ,‬שנאמר‪ :‬״את והב בסופה״‪ .‬זה מה‬ ‫כאשר מאות רבות של בני עליה מופלגים באים וקובעים‬ ‫שכתוב כאן‪ :‬״לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער״‪ .‬כביכול‪ ,‬כשתלמידי חכמים באים ולומדים תורה מתוך חשק ומתוך רצון‬ ‫את מושבם בעיה״ק טבריה תובב״א‪ ,‬ומתרחבים גבולות‬ ‫לרדת לעומקו של דבר‪ ,‬אז יש ויכוח עד כדי כך שיכול להיות מצב של ״אויבים זה לזה״‪ .‬אבל בסוף זה מביא לאהבה‪ ,‬מה שכתוב‬ ‫הקדושה בעיר כאשר נפתחים בס״ד כוללים בזה אחר זה‪,‬‬ ‫כאן ״מרבים שלום בעולם״‪ .‬חושבים שיש כאן איזה מחלוקת‪ ,‬אבל למעשה בסוף הכל מתברר‪.‬‬ ‫ישיבות ותלמודי תורה‪ ,‬וקול התורה נשמע ברמה בבתי‬ ‫ידוע הסיפור על רבי עקיבא איגר‪ .‬שהחתם סופר בשידוך השני לקח את בתו של רבי עקיבא איגר‪( .‬זה כתוב בספרים של הנכדים‬ ‫של רבי עקיבא איגר ושל החתם סופר) בחופה שכשבאו שני גדולי עולם‪ ,‬החתם סופר יחד עם רבי עקיבא איגר‪ ,‬אז נפגשו שניהם‬ ‫המדרשות והיכלי התורה‪.‬‬ ‫והתחילו להתווכח בלימוד תורה‪ ,‬והיו כאילו ממש נלחמים זה עם זה‪ .‬זה אומר ככה והשני אומר אחרת‪ .‬אז כל האנשים שבאו‬ ‫לקראת מעמד נשגב זה נשלחו מאות שאלות בכל חלקי‬ ‫לחתונה ורצו לראות את השמחה של שני גדולי הדור‪ ,‬ראו שכאילו יש כאן איזה ריב בין שני גדולי עולם‪ .‬אז אמר להם רבי עקיבא‬ ‫איגר‪ :‬אל תדאגו‪ .‬הפסוק אומר‪ :‬״?י הה המלכים ניע ח עברו ח ח״‪ .‬מאן מלכי? רבנן‪ .‬״?י הנה המלכים נועדו״ ‪ -‬זה מלכי רבנן‪.‬‬ ‫התורה מעמלי התורה בעירנו‪ ,‬כאשר שאלות נבחרות‬ ‫״עברי ח ח״ ‪ -‬זה מלא עברה על זה וזה מלא עברה על זה‪( ,‬המדרש בפרשת ויגש)‪ .‬אז יש מלחמה ביניהם‪ ,‬ממילא על זה הכתוב‬ ‫הובאו קמי רבותינו ראשי הישיבות וגדולי ההוראה‬ ‫אומר‪ :‬״המה ראו כ! תמהו נבהלו נחןזו‪ .‬רעידה אחזתם שם״‪ .‬כל האנשים מסביב רואים‪ ,‬אוי ואבוי‪ ,‬כאילו יש כאן זמן של שמחה‪,‬‬ ‫שליט״א אשר דנו בהם ביחד עם צבור עמלי התורה‬ ‫של שלום‪ ,‬ופתאום קרה כאן איזה מריבה בין שני מחותנים‪ ,‬ונלחמים ממש מלחמה של תורה‪ .‬אמר להם רבי עקיבא איגר‪ ,‬אבל‬ ‫'בחדוותא דאורייתא'‪ .‬במעמד השתתפו הגאונים‪ :‬הגאון‬ ‫מה שכתוב בסוף‪ :‬״וזיל כי‪-‬ולדה״‪ .‬כשאישה כורעת ללדת‪ ,‬אז כל כך היא נמצאת בצער‪ ,‬הגמרא אומרת‪ ,‬שאפילו נשבעת שלא‬ ‫תזקק‪ ,‬אבל בסוף ברוך השם נולד הבן ואומרים ״מזל טוב‪ ,‬מזל טוב״‪ .‬אותו דבר גם כן אצל המלחמה בין תלמידי חכמים‪ ,‬זה לא‬ ‫רבי אברהם סאלים שליט״א‪ ,‬הגאון רבי ישראל אדלשטיין‬ ‫אויבים חס ושלום זה לזה‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬נעשים יותר ויותר אוהבים זה לזה‪ ,‬זה ממשיך‪.‬‬ ‫שליט״א‪ ,‬הגאון רבי יחיאל בוים שליט״א מרבני ק״ק‬ ‫זה בעצם הפסוק‪ ,‬מה שכתוב כאן‪ :‬״כחצים בנד !;בור כן בני הנעורים״‪ .‬במיוחד אברכים שלומדים בשעה שהם נעורים‪ ,‬עם כל‬ ‫צאנז‪ ,‬הגאון רבי אברהם מרדכי גולדבלט שליט״א רו״כ‬ ‫המרץ‪ ,‬עם כל הברען‪ ,‬ומתווכחים‪ .‬הם שעומדים בשער‪ .‬כתוב‪ :‬״אהב ה' ??ערי צ*ון מכל משכנות יעקב״‪ .‬חז״ל אומרים מה זה‬ ‫חו״מ קרלין‪ ,‬הגאון רבי ישי טולידנו שליט״א‪ ,‬הגאון רבי‬ ‫אוהב ה' שערי ציון? שערים המצוינים בהלכה‪ .‬מכל משכנות יעקב‪ ,‬מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ .‬מה ההדגשה כאן של‬ ‫מצוינים בהלכה? מצוינים בהלכה הכוונה היא שלא רק שהם לומדים‪ ,‬הם יודעים‪ ,‬הם מבינים‪ ,‬הם מוסיפים עוד ידיעה‪ ,‬אלא‬ ‫עמרם פריד שליט״א הגאון רבי שריאל רוזנברג שליט״א‪,‬‬ ‫ממש הם מתווכחים‪ ,‬הם יורדים לעומקו של עניין‪ .‬זה השערים המצוינים בהלכה‪ .‬מלחמתה של תורה‪.‬‬ ‫הגאון רבי אייל שמריהו שליט״א‪.‬‬ ‫במקום אחר כתוב‪ :‬״עמדות !היו רגלינו בשעריך ירושלם״‪ .‬אותם שעריך ירושלים שלומדים תורה‪ ,‬שעוסקים בתורה‪ ,‬זה שערים‬ ‫לקראת חג הסוכות‪ ,‬זכינו להעלות על הגליון את חלקו‬ ‫שהם נותנים לנו את הכוח במלחמה‪ .‬כביכול המלחמה של תלמידי חכמים‪ ,‬ללמוד ולהבין ולהעמיק ולהגיע למסקנה הנכונה‪ ,‬זה‬ ‫בעצם מלחמה שהיא מתנהלת בתוך בית המדרש‪ ,‬אבל זה עוזר למלחמה שנמצאת בשערי המדינה‪ ,‬שבשער יש מלחמה‪ .‬אבל‬ ‫השני של המעמד בו זכינו למשא ומתן ב'עומקה של‬ ‫המלחמתה של תורה‪ ,‬זה בעצם מה שבאמת עוזר‪.‬‬ ‫הלכה' עם רבינו מרן שליט״א‪ ,‬ומפאת קוצר הזמן לא‬ ‫אנחנו נמצאים עכשיו בחודש אלול‪ .‬כמובן שאנחנו צריכים מאוד להתחזק‪ ,‬לחזור בתשובה‪ ,‬אני לדודי ודודי לי‪ ,‬בורא עולם קרוב‬ ‫הספקנו להביא את חלקו הראשון של המעמד בו נשאו‬ ‫אלינו ואנחנו צריכים להיות קרובים אליו יותר ויותר‪ .‬במה הדבר שיכול להיות באמת חיזוק במיוחד? אנחנו בברכת השיבנו‬ ‫ונתנו בפלפולה של תורה רבותינו הגאונים שליט״א‪.‬‬ ‫אומרים‪ :‬״החזירנו בתשובה שלמה לפניך״‪ ,‬אבל בתחילה אנחנו אומרים‪ :‬״השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך״‪.‬‬ ‫השיבנו אבינו לתורתך‪ ,‬שאנחנו ניקח את התורה הקדושה ללמוד אותה‪ ,‬לעיין אותה‪ ,‬ללמוד אותה ביסודיות מתוך אהבה‪ ,‬מתוך‬ ‫ונקווה בס״ד בגליונות הבאים להביאם בארוכה‪.‬‬ ‫שמחה‪ ,‬מתוך מסירות‪ ,‬בזה אנחנו מתקרבים לקדוש ברוך הוא‪ ,‬ואז כשנגיע לראש השנה אז ״וקרבנו מלכנו לעבודתך״‪.‬‬ ‫תקוותינו שגליון זה יביא שמחת חג רבה לעמלי התורה‪,‬‬ ‫בעזרת השם שבאמת נזכה בזכות התורה הקדושה‪ ,‬שערים המצוינים בהלכה‪ ,‬שבאמת הם אוהבים זה לזה ולומדים תורה ממש‬ ‫בברכת חג שמח‪.‬‬ ‫לשמה‪ ,‬לדעת עומקו של דבר‪ ,‬כל דבר ודבר‪ .‬שנזכה באמת לשנה טובה‪ ,‬כתיבה וחתימה טובה‪ ,‬לכל עם ישראל‪ ,‬במיוחד למחנה‬ ‫מערכת גליון ”כבודה של תורה” עיה״ק טבריה תובב״א‪.‬‬ ‫של לומדי התורה הקדושה שבזכותם אנחנו עומדים‪ ,‬אנחנו קיימים‪ ,‬ובזכות ה'ריתחא דאורייתא' שיש בין כל התלמידי חכמים‪,‬‬ ‫זה באמת נותן את הכוח ואת העוצמה‪ ,‬שבעזרת השם הקדוש ברוך הוא יכתוב אותנו לשנה טובה וכתיבה וחתימה טובה‪ ,‬וכל‬ ‫טוב‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫מעמד ״ריתחא דאורייתא״ ע״י מרן שליט״א‬ ‫שהם סוברים שזה גדר של הפסק‪ .‬אבל יכול להיות שבגדר‬ ‫ת שובת מרן‪ :‬מוכרחים ללכת עם כל הרמב״ן בחדא מחתא?‬ ‫שאלת מרן שליט״א‪ :‬כתכ הרמב״ן ב תור ת האדם‪ ,‬שעיקר‬ ‫הזה אולי הדין שאסור ב מקומות המטונפים‪ ,‬אולי עדיין נ שאר‬ ‫מדברים על הרמב״ן רק? מדברים להלכה‪.‬‬ ‫תקנת ארבע צומות הייתה להתענות גם כליל התענית‪ .‬אלא‬ ‫לדיבור איזה מעלה‪ ,‬שזה אסור רק בדיבור‪ .‬שומע כעונה אין לו‬ ‫אולי אם הבדלה דאורייתא‪ ,‬עשה דאורייתא ידחה לא תעשה‬ ‫כיוון שבזמן שאין שמד הדין רצו מתענים לא רצו אין מתענים‪,‬‬ ‫את המעלה הזאת עדיין לאסור ב מקומות המטונפים‪ ,‬אולי בזה‬ ‫של הצום‪.‬‬ ‫לא רצו להתענות בהם בחומר תענית כתשעה באב‪ ,‬אבל כ ע ת‬ ‫הוא נ שאר כהרהור?‬ ‫ת שובת מרן‪ :‬דאורייתא ישתו? אולי יעשו הבדלה בלי הכוס‬ ‫צרה חייבים להתענות ומפסיקים מבעוד יום‪ .‬והובאו הדברים‬ ‫מרן‪ :‬למה? הרי זה שומע כעונה‪ .‬שומע כעונה זה דין שאסור‪,‬‬ ‫מדאורייתא‪ .‬י שתו בא מת בתענית‪ ,‬זה דבר נכון? יש תענית‬ ‫בפוסקים סימן תק״נ‪ .‬וי ש להקשות‪ :‬אם כן‪ ,‬היאך הבדילו בזמן‬ ‫אסור לו לשמוע דברי תורה‪ .‬זה הלכה מפור שת‪ .‬ה שערי תשובה‬ ‫וישתו הבדלה?‬ ‫התקנה על יום טוב של ראש השנה במוצאי ראש השנה? הרי‬ ‫בסימן מ״ז מביא הלכות קטנות שאסור ל שמוע‪ .‬אמרתי את זה‬ ‫אולי כולם יגידו הבדלה בצום גדליה לפני ה שקיעה וי שתו אחרי‬ ‫אי אפ שר להבדיל‪ ,‬שאסור ל שתות מ ח מת התענית‪ ,‬וגם ל ת ת‬ ‫קודם‪.‬‬ ‫השקיעה?‬ ‫לתינוק אי אפ שר ל ת ת כמו שכתב הרמב״ן והרא״ש‪ ,‬הרמב״ן‬ ‫לפי ה שאילתות שאיירי לפני שהוא נטל ידיים‪ ,‬אולי הוא כבר‬ ‫זה לא משהו שאפ שר לע שות‪ ,‬זה רק בהכת״מ‪ .‬הדבר הרגיל‬ ‫והרא״ש ברא ש תענית‪ .‬וגם בת שעה באב שחל במוצאי שבת‪,‬‬ ‫קינח במידי דמנקי?‬ ‫עושים במוצאי‪ ,‬זה הדבר הרגיל‪.‬‬ ‫ובמוצאי צום גדליה אי אפ שר להבדיל‪ .‬ומה שכתב המשנה‬ ‫מרן‪ :‬לא עו שים ככה‪ .‬אם יש מים אז עו שים מים‪ .‬החזון איש‬ ‫אולי אפ שר לתת לחולה שהוא יוציא א ת כולם?‬ ‫ברורה רצ״ט סעיף קטן ז' ב שם רבי עקיבא איגר‪ ,‬שמה שאפ שר‬ ‫אומר שזה לא פ שוט‪ ,‬צריכים ל שפשף א ת כל היד‪ .‬זה דבר מאוד‬ ‫מרן‪ :‬רק אם יש חולה? אם כולם בריאים אז זה אחרת‪ .‬מקום‬ ‫להבדיל עד ג' ימים אחר שבת הוא רק ב שבת‪ ,‬אבל הבדלה דיום‬ ‫לא פשוט לע שות את זה‪ ,‬כמעט שאי אפ שר‪ .‬צריכים לע שות‬ ‫קטן יש חולה? י ש עיר קטנה‪ ,‬כמה יהודים‪ ,‬אז יש חולה? מוכרח‬ ‫טוב היא רק דווקא במוצאי יום טוב‪.‬‬ ‫בכל מקום אין מקום שלא יהיה עד ק שרי האצבעות‪ ,‬איך עו שים‬ ‫להיות?‪ .‬כל עיר זה בני ברק? י ש מניין יהודים‪ ,‬כמו שתמיד היה‬ ‫אבל יש כאן בעיה גדולה ברבי עקיבא איגר‪ ,‬שמה שהוא כ תג‬ ‫את זה? עו שים ככה ככה‪ ,‬ואומרים דברי תורה? עוברים עבירה‬ ‫בקהילות הקטנות‪ ,‬יש תמיד חולה?‬ ‫שהבדלת יום טוב חלוקה משבת‪ ,‬שמצאנו ברא שונים לא ככה‪.‬‬ ‫חמורה! עו שים ככה ככה וגמרנו? נוגע ומגרד ברא ש ומדבר‬ ‫או חולה‪ ,‬או מעוברת‪ ,‬או יולדת‪ ,‬או מניקה‪ .‬יש הרבה אפשרויות?‬ ‫שבספר האגרות לרמ״ה כתוב שיום טוב כשבת‪ ,‬ואין צריך‬ ‫דברי תורה‪ ,‬זה עבירה חמורה לע שות ככה‪ ,‬זה מאוד קשה‬ ‫מרן‪ :‬למה להגיד דברים כאלה? תמיד יש חולה? בקהילה קטנה‬ ‫להבדיל מיד‪ .‬והלשון שם בספר האגרות‪ :‬ודקא מרת דהבדלה‬ ‫לע שות‪ .‬זה שמעתי מאחד ש שמע מהחזון איש א ת זה‪.‬‬ ‫אין חולה‪.‬‬ ‫דאורייתא‪ ,‬אמאי לא מבדילינן מיום טוב לחבריה? יש לומר‬ ‫דמבדילינן מיום טוב שני וההיא הבדלה סלקא לתרווייהו‪ .‬ו שפיר‬ ‫לפי ה שאילתות שרק לא נטל ידיו‪ ,‬לגבי מודה אני כ' המ״א‬ ‫שאלת מרן שליט״א‪ :‬שומע כעונה‪ .‬מובא בגמרא בסוכה‪ :‬מנין‬ ‫דמי דבמוצאי שבת נמי כי לא מבדיל במוצאי שבת‪ ,‬מבדיל ואזיל‬ ‫שמותר בידים מטונפות אע״פ שלכאו' הודאה זה חלק ממצות‬ ‫לשומע כעונה? דכתיב ״את הדברים א שר קרא יאשיהו״‪ .‬וכי‬ ‫למוחר‪( ...‬דהיינו איך הבדילו במוצאי ר״ה בזמן שתקנו הנביאים‬ ‫תפילה שאסור ב מקומות המטונפים‪ ,‬אותו דבר מי ש שואל‪,‬‬ ‫יאשיהו קרא והלוא שפן קרא אלא מכאן לשומע כעונה‪ .‬בוודאי‬ ‫צום גדליה‪ ,‬כי במוצאי הצום א״א להבדיל כי חלוק יו״ט מ שבת‬ ‫כיוון שהוא לא בא לעסוק בדברי תורה אלא רק לברר והוא‬ ‫ששומע כעונה זה לא רק עניינים של ברכות‪ ,‬אלא גם א מירת‬ ‫בזה כמ״ש רעק״א‪ ,‬אולם ברמ״ה מבואר לא כדבריו‪ ,‬ועכ״פ לדי‬ ‫מחפ ש את התשובה‪ ,‬הוא לא בא להגיד דבר תורה בעצם‪ .‬הוא‬ ‫דברי תורה‪ .‬אפילו שלא יוצא כלום‪ .‬וכן מובאר בתוספות ברכות‬ ‫רעק״א ק שה‪).‬‬ ‫שאל אם אפ שר להגיד ״קיים זה מה שכתוב בו זה״ או לא‪ .‬זה‬ ‫(כ‪ ,):‬שבסיני היו צריכים לטבול מקריו‪ ,‬מפני שהיה הרהור‪,‬‬ ‫שאלה הלכתית‪ ,‬זה שאלה מותר או אסור‪ ,‬אולי זה יותר קל‪.‬‬ ‫( ש שמעו מפי הגבורה ומפי משה) אף על פי שהרהור מותר‪,‬‬ ‫בגמרא בברכות כתוב שבתחילה תיקנו הבדלה בתפילה‪,‬‬ ‫מרן‪ :‬זה דברי תורה‪ ,‬זה דברי תורה‪ .‬בגמרא כתוב ״מישאל‬ ‫כיוון ששומע כעונה‪ ,‬אז הם שומעים דברי תורה‪ ,‬יש שומע‬ ‫וכשהעשירו חזרו ותיקנו על כוס‪ .‬אולי בזמן שהנביאים תיקנו‬ ‫שמעתא״‪ ,‬למדו גמרא‪ ,‬שמעתא‪.‬‬ ‫כעונה‪ .‬אז יוצא לפי זה שדברים רבים שהרהור מותר ודיבור‬ ‫צום גדליה היו עניים‪ ,‬ולא הבדילו על כוס‪ ,‬ויצאו בהבדלה‬ ‫בדין של ״ודבר דבר״‪ ,‬שאסור לדבר ב שבת על מלאכת חול‪,‬‬ ‫אסור יהיה אסור שומע כעונה‪ .‬כגון ללמוד לפני ברכת התורה‬ ‫בתפילה‪ .‬וכ שהעשירו כבר לא היה ע ת צרה ולא צמו בלילה‪.‬‬ ‫והרהור מותר‪ ,‬מה הדין שומע כעונה בזה? שהרי ר' יוחנן שבת‬ ‫לפי השולחן ערוך שמותר בהרהור‪ ,‬ושומע מאחר אסו כמו‬ ‫ועוד שהרמב״ן כותב שת שעה באב נחשב שכולם עניים‪ ,‬אין‬ ‫קנ‪ .‬מתיר דבור שי ש בו רמז ב שבת א״כ ר״י ס״ל שרק דבור‬ ‫שכתוב ב שערי תשובה‪ .‬שאסור לשמוע דברי תורה לפני ברכת‬ ‫לך זמן שכל י שראל עניים יותר מת שעה באב‪ .‬אז אולי גם צום‬ ‫ממש אסור ומ שמע ש שומע כעונה מותר‪ ,‬וה״נ אולי רק דבור‬ ‫התורה‪ .‬וכגון ערום או כנגד ערווה או מי שצריך לנקביו או שאין‬ ‫גדליה נקרא זמן שכולם עניים‪.‬‬ ‫גמור אסור אבל שומע כעונה ס״ל לר״י שמותר‪.‬‬ ‫ידיו נקיות‪ ,‬שהרהור מותר ושומע כעונה יהיה אסור בהם לפי זה‪.‬‬ ‫ת שובת מרן שליט״א‪ :‬זה חידו ש גדול להגיד ככה‪ .‬שאם יהיה‬ ‫מרן‪ :‬הוא שואל שאלה ופושט בשאלה שלו אם זה מותר או‬ ‫עת צרה‪ ,‬ככה יעשו באמת? הפוסקים מביאים בעת צרה‪ ,‬אז אין‬ ‫אסור?‪.‬‬ ‫אם נגיד כך‪ ,‬אז יש קושיה בגמרא בבבא קמא (יז‪ :).‬אמר רבה בר‬ ‫פה עדיין פתרון‪ .‬וגם הלכה לא כמו הרמב״ן‪ .‬לא כל מה שכתוב‬ ‫בר חנה הוה אזילנא בהדי דר' יוחנן למי שאל שמעתא‪ ,‬כי הוה‬ ‫ברמב״ן זה חדא מחתא‪.‬‬ ‫שאלת מרן שליט״א‪ :‬האחרונים דנו בספק דאורייתא שנוגע גם‬ ‫עייל לבית הכיסא‪ ,‬הוה בעינא מיניה מילתא ולא פ שט ליה עד‬ ‫לדרבנן‪ ,‬אם זה ספק דרבנן לקולא או לחומרא‪ ,‬כיוון שלעניין‬ ‫דמשי ידיה‪ .‬ילה״ק איך שאלו אותו דברי תורה? הרי הוא צריך‬ ‫אולי עשו הבדלה מבעוד יום‪ .‬הרמב״ם כותב שאפ שר להבדיל‬ ‫איסור דאורייתא אנחנו מחמירים ובספק נחמיר גם בדרבנן‪ .‬ויש‬ ‫לנקביו ואסור‪ ,‬אז איך שאלו אותו דברי תורה? וי ש עוד גרסה‬ ‫מפלג המנחה‪ ,‬או שע שו בבין ה שמ שות שספיקא דרבנן לקולא‪.‬‬ ‫בזה שני אופנים‪ .‬רבי עקיבא איגר מדבר ב שתי ת שובות‪ ,‬א חת‬ ‫ב שאילתות ״כי נפיק״‪ ,‬אז גם איך שאלו אותו? הידיים שלו לא‬ ‫ת שובת מרן שליט״א‪ :‬זה לא לכתחילה‪ ,‬לא עו שים דבר כזה‪.‬‬ ‫בסימן ס״ד ואחת בסימן מ״ט‪ .‬דבר שמתחילה היה דאורייתא‬ ‫היו נקיות‪ ,‬אז איך שאלו אותו דברי תורה?‬ ‫אולי תקנת הבדלה על הכוס מאוחרת מ תקנ ת התענית‪.‬‬ ‫ונ שתנה לדרבנן‪( ,‬כמו בספק איסור חמץ בפסח‪ ,‬ואחר הפסח‬ ‫לכאורה צריך לכוון לקיים א ת המצווה‪ ,‬והוא לא כיוון לקיים‬ ‫ת שובת מרן‪ :‬בזמן הנביאים זה ע ת צרה‪ .‬כשהנביאים תיקנו צום‬ ‫הוא דרבנן)‪ .‬ובין אופן שזה שני אופנים נפרדים דאורייתא ודרבנן‬ ‫את המצווה של תלמוד תורה‪ ,‬אז אין איסור‪ .‬צריך לכוון להיות‬ ‫גדליה‪( .‬ה שאלה היא בעת צרה מאוחרת יותר‪ .‬איך יפתרו א ת‬ ‫ונולד ספק מה לע שות אז לגבי הדרבנן? (וכמו בספק בכור שיש‬ ‫שומע כעונה כמו בכל מצווה‪ .‬כאן הוא לא מכוון להיות שומע‬ ‫זה?)‬ ‫נפק״מ לדרבנן כמו להטיל בו מום שאיסורו מדרבנן)‪ .‬רבי עקיבא‬ ‫כעונה‪.‬‬ ‫הגר״א בשו״ע תקנ״ו מביא שגם למ״ד הבדלה יום א' כשא״א‬ ‫איגר מדבר בזה בת שובות בסימן מ״ט ובסימן ס״ד וכדאי ללמוד‬ ‫מרן‪ :‬דברי תורה זה לא להתכוון‪ ,‬זה ל שמוע‪ .‬מה הפשט להתכוון?‬ ‫הוא מודה שיע שו אח״כ‪ ,‬וא״כ ה״נ? אבל הרמב״ן הנ״ל מדבר על‬ ‫אותם‪ ,‬ללמוד אותם טוב ולעיין בהם היטב כמו כל רבי עקיבא‬ ‫כתוב שומע כעונה‪ .‬לא לשמוע‪ ,‬אסור ל שמוע‪ .‬ובמעמד הר סיני‬ ‫ת״ב ול שיטתו קשה‪.‬‬ ‫איגר‪ ,‬וכמו כל לימוד‪.‬‬ ‫היה איזה כוונות? שמעו דברי תורה‪ ,‬מה זה התכוונו? שמעו‬ ‫אז יש לדון על הדברים האלה ולעיין במה שכתוב בהלכות‬ ‫דברי תורה‪ ,‬זה היה הכל‪.‬‬ ‫המנח״ח מדייק מלשון הפסוק שעיקר צום נתקן בחודש ״צום‬ ‫גדולות‪ ,‬בהלכות יום הכיפורים כתוב שמה שנחלקו האמוראים‬ ‫אולי הוא שאל אותו בצורה של רמז‪ ,‬אז כלפי רבי יוחנן זה היה‬ ‫הרביעי וגוי״‪ ,‬א״כ אולי בכה״ג צמו ביום אחר‪.‬‬ ‫אם חצי שיעור באיסורים הוא מן התורה או מדרבנן‪ ,‬ואומר‬ ‫הרהור‪ .‬אולי זה על ידי כתב‪.‬‬ ‫אולי צום גדליה זה נחשב נדחה כי הריגת גדליה היה בר״ה‪,‬‬ ‫ההלכות גדולות נפקא מינה‪ ,‬חלב של כווי שהוא ספק‪ ,‬שאם‬ ‫מרן‪ :‬״מישאל שמעתא״ ברמז? ככה דיברו עם הרבנים שלהם?‬ ‫וכמבואר ב ט״ז( סי' תקמ״ט) ובנדחה גם בעת צרה אולי לא‬ ‫חצי שיעור הוא מדרבנן אז מותר לאכול חלב של כווי‪ .‬כך אומר‬ ‫ככה ככה‪ ...‬״מישאל שמעתא״ זה ל שאול שאלה‪.‬‬ ‫מחמירים לצום מהערב‪.‬‬ ‫הבה״ג‪ .‬חידו ש גדול‪( ,‬וזה דלא כפי שנוקט הגרעק״א כהצד‬ ‫ת שובת מרן‪ :‬בזמן שבארץ י שראל לפי דעת הבעל המאור עשו‬ ‫שהולכים לפי הספק בדין תורה)‪ .‬ולפי זה תהיה גם נפקא מינה‬ ‫הגמרא בזבחים ק״ב אומרת‪ :‬אמר רבא‪ ,‬האי מילתא שמיע לי‬ ‫ראש השנה יום אחד‪ ,‬עשו צום גדליה ביום שני? אף פעם לא‬ ‫לנו‪ ,‬לא רק לרי ש לקי ש שסובר חצי שיעור מותר מהתורה‪ ,‬אלא‬ ‫מרב אלעזר בר״ש בבית הכיסא‪ .‬ואו מרת הגמרא‪ :‬אונסא שאני‪.‬‬ ‫שמענו דבר כזה‪ .‬לפי הבעל המאור אז נגיד רא ש השנה יום אחד‬ ‫גם לדידן‪ ,‬לאכול אותו שלא כדרך אכילתו שברוב האיסורים‬ ‫והתוספות בסוטה כ״א‪ ,‬סתם תלמיד חכם תורתו אומנותו‬ ‫בארץ י שראל‪ .‬צום גדליה זה תמיד היה ביום שלי שי‪.‬‬ ‫דרבנן‪ ,‬אז יהיה מותר לאכול חלב של כווי שלא כדרך אכילתו‪,‬‬ ‫ועוסק בה ומהרהר בה כל שעה‪ .‬פ שיטא ש שניהם היו אנוסים‪.‬‬ ‫אם תיקנו מרא ש לג'‪ ,‬ובא״י היה רק יום טוב אחד‪ ,‬אז בב' עשו‬ ‫אם נאמר ככה או לא? יהיה חידו ש גדול‪.‬‬ ‫כתוב בפוסקים שמובא בגמרא שאחרי שהרהור מותר והוא‬ ‫הבדלה ובג' צמו‪ .‬אולם זה יועיל לזמן התקנה‪ ,‬אבל לא לעת צרה‬ ‫כבר אנוס‪ ,‬אז כבר דיבור מותר‪ .‬הרי הרהור בלאו הכי אסור‪,‬‬ ‫שהובא בפוסקים‪.‬‬ ‫שאלת מרן שליט״א‪ :‬כתוב בגמרא ב שבת ק״כ עמוד ב'‪ ,‬אצולי‬ ‫אחרי שהותר הרהור‪ ,‬אז הותר דיבור‪.‬‬ ‫טינוף אם זה נקרא מ שא או לא‪ .‬אז כל דבר שלהציל אותו או‬ ‫מרן‪ :‬זה הפשט בגמ' לא יכל להתאפק? הוא לא חיכה לרגע‪,‬‬ ‫לד' רעק״א הנ״ל איך עו שים הבדלה דאורייתא במוצאי יום טוב‬ ‫אחרים זה מ שא‪ .‬אז יש קו שיה איך מ שה רבנו טלטל א ת המסווה‬ ‫לא חיכה‪ .‬הוא מצא אותו אחר כך‪ .‬״מישאל שמעתא״‪ ,‬לא יכול‬ ‫שני כמ״ש הרמ״ה ? אלא שי ש כוח ביד חכמים לעקור דבר מן‬ ‫על פניו ב שבת שצורך י שראל שלא יזונו מקרני ההוד‪ .‬ונכון‬ ‫להתאפק? למה להגיד דבר כזה? דבר משונה כזה‪ ,‬לא יכול‬ ‫התורה ב שוא״ת‪ ,‬ה״נ צום גדליה שתיקנו צום גדליה עקרו א ת‬ ‫שאומרים ב שם האריז״ל שב שבת היה אחרת‪ ,‬אבל עד דאתי‬ ‫להתאפק והיה מוכרח לשאול? ומסכן ההוא היה צריך לשמוע‬ ‫מצוות הבדלה והבדילו במוצאי צום גדליה‪ .‬או לא הבדילו כלל‪.‬‬ ‫האריז״ל איך פיר שו את זה?‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫ביו״ט חז״ל קבעו שיע שו הבדלה במוצאי יום טוב שני‪ ,‬אבל‬ ‫ת שובת מרן שליט״א‪:‬‬ ‫אבל למה לדבר? זה מחוץ לבית הכיסא שהרהור מותר מן הדין‪.‬‬ ‫בצום לא מצאנו שתיקנו צורה כזאת של הבדלה‪.‬‬ ‫בשולחן ערוך כתוב שדרך מלבוש מותר אצולי טינוף‪ ,‬אז יכול‬ ‫משא״כ בזבחים שגם ההרהור אסור‪.‬‬ ‫ת שובת מרן‪ :‬הנה השאלה איך הם נהגו בזמן הנביאים‪ ,‬ובזמן ע ת‬ ‫להיות שב שבת הוא לבש א ת המסווה דרך לבי שה‪.‬‬ ‫האם הדין הזה זה פשוט ש שומע כעונה זה כמו דיבור? הרי‬ ‫צרה‪ ( .‬שעדיין יקשה בעת צרה שהובא בפוסקים‪ ,‬איך יבדילו?)‬ ‫שיטת רש״י שאפ שר לכוון שומע כעונה גם באמצע וזה לא‬ ‫הב״י מביא דעת הרמב״ן שבאמת אין הבלדה בת״ב שחל‬ ‫הפסק‪ ,‬אז זה לא ממש דיבור‪ .‬וגם תוספות שחולקים‪ ,‬הפירו ש‬ ‫במוצ״ש‬ ‫לתרומות והנצחות ניתן לפנות לפל' ‪0533166517‬‬ ‫ממרן פוסק הדור‬ ‫דכי משה שטרנבוך שליפרא‬ ‫חג הסוכות תשפ”ז‬ ‫הדרך להשגת חיי אושר ושמחה אמיתיים‬ ‫ש הנ ש מ ה ש ב קר בו לא באה אל סי פו ק ה‪ ,‬וז הו שור ש ה מ חלו ת הנגר מו ת מ ה תרג שו ת י תר‪.‬‬ ‫א‪ .‬ה‪ .‬מאמר זה נאמר לרחוקים מדרך התורה לפני כארבעים שנה בדרום אפריקה‪ ,‬ולכן סגנון‬ ‫הדברים במאמר זה שונה משאר הספר‪ ,‬אך דווקא משום שנאמרו לרחוקים‪ ,‬הרי הוא הולך וסובב‬ ‫החיים המתוקים והמאו שרים ש ל שומרי התורה לעו מת חייהם ה מרי ם ש ל‬ ‫לעורר את המחשבה על הזכות הגדולה להיות עבדי ה' ולקיים מצוותיו‪ ,‬ועל השמחה והאושר‬ ‫ההולכים א חר ת אוות לבם‬ ‫הפנימי שזוכה רק עבד ה'‪ ,‬ומה נאה להביא כעת דברים אלו לרגל חג שמחתינו שאנו שמחים‬ ‫כ שבאים לד בר על לב הר חו קי ם מדרך ה תור ה ל שוב לדרך ה תור ה‪ ,‬הרי הם באי ם ב ט ענ ה‬ ‫בעבודתו יתברך‪.‬‬ ‫מהיכן י ק ב לו כו חו ת ל שנו ת א ת אור ח חייהם ל א חר שכ בר ה תרגלו ל חיי ה פ ק ר ו ת אוו ה‪,‬‬ ‫א מנם עצה א ח ת נ צי ע לה ם‪ ,‬ל ש אול א ת ב עלי ה ת שובה מ תי ב שנו ת חייהם היה להם‬ ‫הנזק הב א מהעצבות‬ ‫חיים מ תו קי ם ו מ או שרי ם‪ ,‬האם בז מן ש חיו חיי תאווה ו ה פ קרו ת או ל א חר שזכו ל ה ת קר ב‬ ‫החיים מ תוך ע צ בו ת הוא חולי מ סוכן ו מזי ק מאוד ל חיי הי הודי‪ ,‬ואף ש אינו נ מנ ה בין מ צוו ת לא‬ ‫לחיי ה תור ה ו ה מ צוו ת‪ ,‬ו בווד אי כולם י עי דו בפ ה‪ ,‬שר ק ל א חר ש חזרו ב ת שובה קי בלו חיים‬ ‫תע ש ה‪ ,‬אבל הנז ק הבא מ ח מ ת ה ע צ בו ת‪ ,‬גדול מכל נז ק הבא מ ע ביר ה ועוון‪ ,‬ו מ שום ש ה ע צ בו ת‬ ‫מ תו סי ם ו מ או שרי ם ה מל אי ם ב ש מחה‪ ,‬אבל בז מן ש היו ש קו עי ם ב ת אוו ת ה עול ם הזה‪ ,‬לא באו‬ ‫מביאה א ת האדם לידי יי או ש ור פיון י דיי ם מ ע בו ד ת ה'‪ ,‬ואף עלול ה לאבד מ ה אדם א ת ה שי סול‬ ‫ל סי פו ק ם ולא ל או שר ו ש מחה‪ ,‬ש ה ת אוו ת אינ ם מ מל אי ם‬ ‫מ ל ש כ ת ה גזי ת י‬ ‫ד ע ת היאך לכלכל מ ע שיו עפ״י שכל הי שר‪ ,‬וכ שאין שי קו ל‬ ‫את ה חלל ה ח סר ש בנ פ ש האד ם‪ ,‬וכ א מור‪.‬‬ ‫ד ע ת הוא מצב מ סוכן וכ מו ש א מרו חז” ל (נ ד רי ם מא‪ ,‬א)‬ ‫מעמד הוספת כמאה אברכים חדשים לרשת‬ ‫שמחה זו איננ ה ני תנ ת ל תי אור ל מי שלא חווה או ת ה‬ ‫הכוללים ״תשובות והנהגות“‬ ‫” ד ד א ביה כוליה ביה” ‪ -‬אד ם בר ד ע ת י ש לו הכל‪ ,‬ו אילו ” ד ל א‬ ‫מעודו‪ .‬בכל שכונ ה חרדי ת נו כ ל ל מצא מ ש פ חו ת של ע שר‬ ‫ביה‪ ,‬מה ביה” ‪ -‬אדם בלי ד ע ת אין בו מאו מ ה‪.‬‬ ‫במוצאי שבת פר ש ת ניצבים וילך נערך מעמד רב רושם בהיכל‬ ‫נ פ שו ת ויו תר בל ע” ה ה מ צ טו פ פו ת ב די ר ת של שה חדרים‬ ‫ישיבתו של מרן שליט“ א בעיר בית שמש כאשר נקהלו יחדיו רבני‬ ‫הדרך הנכונה לצ א ת מדיכאון ולבוא לידי שמחה‬ ‫וצהלתם על פני ה ם ונר אי ם הם ב ש מ חתם כ ע שירי תבל‪,‬‬ ‫העיר ומרביצי תורה לצד מאות אברכים‪ ,‬למעמד כביר ומרומם‬ ‫וב שנים ה א חרונו ת ה תר בו עד ל מ אוד אנ שי ם ה סו בלי ם‬ ‫של יסוד שתי כוללים חדשים בעיר בית שמש ע“ י ר שת הכולל‬ ‫ול עו מ ת ז א ת הר חו קי ם מדרך ה תור ה על אף ש תנ אי חייהם‬ ‫מדיכאון ו ע צ בו ת‪ ,‬ו טע ם הדבר מ פני ש ה חו פ שיי ם חיים‬ ‫” תשובות והנהגות“ ברשות מרן רבן של ישראל שליט“ א‪.‬‬ ‫נו חים טו בי ם לאין שי עור‪ ,‬אינ ם ש מ חי ם ב חלק ם‪ ,‬וב פר ט‬ ‫כבה מות ש מ מל אי ם כל ת אוו תי ה ם בלי שום גדרי ם ו סייגי ם‪,‬‬ ‫במרכז המעמד חשו כולם באווירה המח שמלת של ניצחון התורה‬ ‫בגיל ז קנ ה כ א שר כו חו ת הגוף נ חל שי ם ו ת אוו ת חיי העולם‬ ‫ו צור ת חיים אלו אינ ם מ ת אי מי ם ל טב ע נ פ ש האד ם שנ בר א‬ ‫על רודפיה‪ ,‬בעת שלמרות כל הגזירות והרדיפות עולם התורה‬ ‫הזה חול פו ת‪ ,‬העצב ו הדכ און ני כ ר על פני ה ם‪.‬‬ ‫פורח עם הוספת כמאה אברכים מצוינים נוספים לשורותיו‬ ‫לע מול וכדכ תי' ” אד ם ל ע מל יולד” ( איו ב ב' ז')‪ ,‬ודר שו‬ ‫ואף שלפ ע מי ם ע בוד ת ה' באה בקו שי‪ ,‬אי” ז סי ב ה ל ה תיי ח ס‬ ‫בראשית המעמד נשא דברים בנו חביבו של מרן רבינו ראש ר שת‬ ‫חז” ל ( סנ ה ד רין צט‪ ):‬ל ע מל תור ה‪ ,‬וכ ש ה אד ם חי חיי ה פ ק ר‬ ‫לזה כ עול ק ש ה ש מ ח פ שי ם לברו ח מזה כ תינו ק הבור ח‬ ‫הכוללים הגה“ צ הגרח“ ע שטרנבוך שליט“ א אשר נושא על שכמו‬ ‫כבהמה בלא שום גבול‪ ,‬ז הו ס תי ר ה ג מור ה ל טב ע נ פ שו‪ ,‬ולכן‬ ‫הטהור את עול ההחזקה הכבד של מעצמת התורה‪.‬‬ ‫מבית ה ס פר‪ ,‬אל א אדר ב ה אנו מרגי שי ם סי פו ק ו או שר בכל‬ ‫אות ם ש אינ ם מכלכלי ם חייהם עפ” י ה תור ה׳׳ק‪ ,‬וכבר מגיל‬ ‫רגע ורג ע שזוכי ם ל שר ת ל פני מלך מלכי ה מלכים הקב” ה‪,‬‬ ‫בדבריו אמר‪ ” :‬פע ם אמרתי לראש כולל אחד‪ ,‬עליך לשמוח עד לב‬ ‫ק טן הילד מ ק בל כל מה ש מ ב ק ש בלי שום הגבלה‪ ,‬ונו תני ם‬ ‫השמיים‪ ,‬לשבור את הגג מרוב גיל וחדווה‪ ,‬בכל ע ת שזוכה אתה‬ ‫וכפי ש אנו או מרי ם בכל יום ב ת פי ל ת ה בו קר ” א ש רינו מה‬ ‫לו הרג שה ש הכל מגי ע לו ו ש הו א בן חורין שיכול ל ע שו ת‬ ‫להכניס עוד אברך תחת כנפי הכולל‪ ,‬שיוכל לשבת ולשקוד על‬ ‫טוב ח ל קנו מה נ עי ם גורלנו מה יפ ה י רו ש תנו”‪.‬‬ ‫תלמודו ברוגע‪.‬‬ ‫ככל העולה על רו חו‪ ,‬מצב זה מביא דכ און‪ ,‬כי כ א מור ז הו‬ ‫ו ט עו ת הי א ל ח שוב ש ה תור ה ה קדו ש ה דור ש ת מ א תנו חיי‬ ‫ואחר כך התבוננתי עוד יותר‪ ,‬להכניס אברך לבית המדר ש זוהי‬ ‫ס תיר ה ג מורה ל טב ע ה מין ה אנו שי שנ בר א ל ע מל‪ ,‬ור ק‬ ‫קדו שה ו פרי שו ת ללא הנ א ה ו ש מ חה ב עול ם הזה‪ ,‬אדרב ה‪,‬‬ ‫ממש הכנס ת ס פר תורה! ואיזו הכנס ת ס פר תורה היא זו? הרי‬ ‫כא שר י ש גדרי ם ו סייגי ם עפ” י ה תור ה הק' או אז הנ פ ש‬ ‫ההפך הוא הנכון‪ ,‬ש הרי הוז הרנו ב תור ה על ה ש מ חה‬ ‫כשאדם רוצה לכתוב ספר תורה הוא מחפש את הכתיבה המהודרת‬ ‫באה על סי פו ק ה ע” י ש מרגי ש ש מ מל א א ת ת פ קי דו נ א מנ ה‪.‬‬ ‫ביותר‪ .‬אין לך ס פר תורה מהודר מזה‪ ,‬להכניס אברך שיגדל‪ ,‬יצמח‬ ‫ב ע בוד ת ה שם‪ ,‬ו ב פר ש ת התוכ חה נ א מר שכל ה עונ שי ם‬ ‫ואכן ה מ ת בונן יר א ה שרוב אנ שי העולם אינ ם מ שיגי ם חיי‬ ‫ויעלה לתלמיד חכם מופלג בישראל!‬ ‫הנור אי ם ה מוזכרי ם ב פר ש ת התוכ חה (ד ברי ם כ” ח‪ ,‬מ” ז)‬ ‫או שר וב ש מ חה ב עול ם הזה‪ ,‬שהם רוד פי ם כל חייהם א חר‬ ‫ועתה אומר אני עוד יותר‪ ,‬כל כולל שאנו בונים ומייסדים‪ ,‬הרי הוא‬ ‫לא באו מ ח מ ת איז ה חטא ו פ ש ע מ סויי ם‪ ,‬אלא ” ת ח ת א שר‬ ‫בבחינת’ ולירושלים עירך ברחמים תשוב‪ .,‬זהו ירושלים עיר הקוד ש‬ ‫מילוי ת אוו תי ה ם‪ ,‬ודו אגי ם כל חייהם א ת ד אג ת ה מ חר‪,‬‬ ‫לא ע בד ת א ת ה' א ל קיך ב ש מ חה וב טוב לבב מרב כל”‪ ,‬וכל‬ ‫ממש‪ ,‬שהרי אמרו חז“ל‪ :‬מיום שנחרב בית המקד ש אין לו להקדו ש‬ ‫ו אפילו לו י צוייר שלכל ה אנ שי ם בעול ם הזה לא היה ח סר‬ ‫אחד שזכה ל טעו ם ט ע ם חיי תור ה ו מ צוו ת וב פר ט אם זכה‬ ‫ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד‪.‬‬ ‫דבר‪ ,‬מכל מקו ם עדיין לא היה בא האדם ל או שר ו ש מ חה‬ ‫ל ע מול ב תור ה ול ה ת ענג על מ תי קו ת ה‪ ,‬י עיד נ א מנ ה כי חיי‬ ‫כאן‪ ,‬בכולל’ תשובות והנהגות'‪ ,‬נרקמת מהפכה של ממש‪ .‬האברכים‬ ‫מ ח מת זה‪ ,‬ש ה קנ א ה ו ה ת אוו ה והכבוד מו צי אי ם א ת האד ם‬ ‫תורה הם חיים שלוי ם ורגו עי ם ש מ חי ם ו מ או שרי ם‪.‬‬ ‫מרגישים התאגדות כאיש אחד בלב אחד‪ ,‬מתע מקי ם בעומקה של‬ ‫מ העול ם‪ ,‬ש חיי ה עול ם הזה הוא חיי ת חרו ת גדולה וכל א חד‬ ‫הלכה‪ ,‬מלבנים עוד חידוש ועוד חידוש לאסוקי ש מעתתא אליבא‬ ‫מחפ ש ל היו ת בר א ש‪ ,‬ו אפילו אם הוא מצלי ח עד אין סו ף‪,‬‬ ‫ו ה א מת היא ש הרבה ר חו קי ם מ הי הדו ת מ קנ אי ם בליבם‬ ‫דהלכתא‪ .‬בטוחני כי הי הטוב יעזור לנו להמשיך להוסיף באיכות‬ ‫פני מ ה ב חיי שו מרי ה תור ה ו ה מ צוו ת הנ א מני ם לה'‬ ‫מכל מקו ם כ שרו א ה ש עוד א חד מצלי ח כ מו תו‪ ,‬כ בר ” כ ל‬ ‫ובכמות‪ ,‬ולהרחיב את הגבולות בעוד מאות אברכים“‪.‬‬ ‫ול תור תו‪ ,‬בר או ת ם או ת ם ת מיד ש מ חים ו מרו צי ם מ ה חיי ם‪,‬‬ ‫זה איננו שוה לי”‪ ,‬אבל ל עו מ ת ז א ת ה חיים עפ” י ה תור ה‬ ‫בסיום דבריו אמר הגרח“ע‪ ” :‬מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי‪ ,‬כוס‬ ‫כ שהם עצ מם עצבים ו מדוכ אי ם על פי רוב‪ ,‬וליבם מלאה‬ ‫ישועות אשא ובשם הי אקרא‪ ,‬נדרי לה' אשלם‪ .‬אילו היה בידי‪ ,‬הייתי‬ ‫הק' מבי אי ם לידי או שר ו ש מ חה ב של מו ת‪ ,‬מא חר ו הגור ם‬ ‫קנאה על חיים מ או שרי ם ו שלוים שכ אל ה‪.‬‬ ‫משיב לה' בנדר להכניס עוד מאות אברכים למבצר התורה!“ ‪.‬‬ ‫ל סי פו ק ו ש מ חה הוא עצם חיי האדם ב ד בי קו ת בינו לבין‬ ‫שיאו של המעמד נרשם כאשר זכו המ שתתפים לשמוע את קול‬ ‫קונו‪ ,‬ואין לו ב עול מו מאו מה מלבד יו צרו ובור או‪.‬‬ ‫ולכ שנ ת בונן עוד בדבר נר א ה‪ ,‬ש ה צדי ק י ש לו גם חיי‬ ‫בקודש של מרן רבינו שליט“ א‪ ,‬בדברי חוצבי להבות הדריך מרן‬ ‫ו הדברים הללו א מורי ם ב פר ט אצל עם י שר אל‪ ,‬ו כי דו ע‬ ‫העולם הזה‪ ,‬שהלא אין מ או שר כ מו הו עלי א ד מו ת שזוכה‬ ‫שליט“ א את עמלי התורה והביא את יסודו הטהור של האדמו“ ר‬ ‫ל טעום ט ע ם ה ד ב קו ת בק ב” ה ול מל או ת עצ מו ב או שר‬ ‫ש ה חו קרי ם הוכי חו ש מכל גז עי ה מין ה אנו שי‪ ,‬דו ק א‬ ‫מבעלזא זצ“ל‪ ” :‬הנה היצר הרע מלאך הוא‪ ,‬ויודע הוא היטב את‬ ‫ו שמחה א מי תיי ם‪ ,‬ול עו מ ת ז א ת הר ש ע יוצ א מו פ ס ד לג מרי‪,‬‬ ‫גודל המעלה העצומה והאינסופית של לימוד התורה‪ .‬על כן‪ ,‬לא‬ ‫י הודי ם סו בלי ם יו ת ר מ מ חלו ת הנגר מו ת מ ה תרג שו ת י ת ר‪,‬‬ ‫שמלבד מה שאין לו חיי העולם הבא‪ ,‬הרי גם חיי העולם‬ ‫איכפת לו ליצר הרע שיהודי יעשה מצוות מע שיות רבות ויפעל‬ ‫[כגון ל חץ דם גבוה‪ ,‬ס כ ר ת ו מ חלו ת לב]‪ ,‬ו ה חו קרי ם ני ל או‬ ‫הזה אין לו‪ ,‬כי הוא מלא מ רירו ת ו רי קנו ת מ ח ט איו ו פ ש עיו‬ ‫טובות ובלבד שלא ילמד תורה! שכן יודע הוא כי לימוד התורה‬ ‫מל מצוא ט ע ם נכון לז ה‪ .‬א מנ ם ב א מ ת סו ד ה עניין פ שו ט‬ ‫הוא שמכריע את כל הסטר א אחרא“‪.‬‬ ‫מאוד‪ ,‬ש הנ פ ש הי הודי שונ ה ב מ הו ת ה מנ פ ש הגוי‪ ,‬ש ה ק ב” ה‬ ‫ה מ מררים לו א ת ט ע ם חייו‪ ,‬וכ מו ש א מרו חז” ל (נ ד רי ם ט‪,‬‬ ‫עם סיום דבריו בירך מרן שליט“ א בחמימות את ראשי הכולל‪,‬‬ ‫נפ ח ב א פינו נ ש מה א לו קי ת ש מ ש תו ק ק ת ל ק ר ב ת א לו קי ם‪,‬‬ ‫ב) ” ר ש עי ם מלאים חר טו ת”‪.‬‬ ‫הנהלתו והאברכים‪ ,‬שיזכו להגדיל תורה ולהאדירה בטהרה‬ ‫וב שעה ש הגוף אינו עו מד ב דרי שו תי ה של הנ ש מ ה‪ ,‬הרי‬ ‫‪£>i‬‬ ‫ובשקדנות‪.‬‬ ‫' ‪c o y‬‬ ‫מערבות אריות‬ ‫מעשה רב ‪ -‬הנהגות מרז שליט״א‬ ‫בגלות ה'סקנדריי סקאאל'‬ ‫(מתוך הספר הנודע ’גדול‬ ‫בקרבך׳ ותשוח״ח למחבר על הסכמתו‬ ‫(מתוך ספר 'מעונות אריות'‪ ,‬תשוחח למחבר הרב י׳גכלזן^;‪ :‬פרידמן שליט״א על רשותו‬ ‫להבאת הדברים לתועלת הרבים)‬ ‫להעתיק הדברים במסגרת זו לתועלת החכים)‬ ‫בםמת‪ .‬השע ות הא? ינסופיוו! בה אבא ה ות יר א ותה בודדה בעסק‬ ‫משטרת החינוך פורצת לבית משפחת שטרנבוך ‪ -‬בגלות‬ ‫כז בו ב ע לג ב ה ח מו ד‬ ‫האריגים‪ ,‬וממחיש לה ימושו זה"אדם כי ימות באוהל“‪:‬‬ ‫ה'סקנדריי סקאאל'‪ ,‬נדר מופלא בבית קברות לונדוני‬ ‫באחד הימים הליע אל ראש יברבגר מיר ‪-‬‬ ‫"כשאני נמצא בבית המדרש“‪ ,‬אמר אז‪" ,‬תחשבי"עליי כעלמתי‬ ‫השרב שהבעיר כבר שבועיים את לונדון‪ ,‬נשבר באותו בוקר‬ ‫הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ״ל‪ ,‬יהודי‬ ‫״גם עכשיו“‪ ,‬אומרת לו אמא‪" ,‬כשאבא שוכב כאן מוז‪ ,.‬השראתו‬ ‫ערפילי‪ ,‬וגשם סוחף ניתך על הבירה‪ .‬האדמה התחוחה‬ ‫ממשיכה להאיר את הבית שלנו‪ ,‬דרכך‪ .‬דבך הביט חון והאמון‬ ‫שנסדקה ונתקמטה מקרני החמה‪ ,‬ספגה אל חיקה בברכה‬ ‫תלתיד חכם מופלג שודיו רב ציו בלימוד‬ ‫שיו‪ 1‬אבא שתמשיך את דרכו‪ .‬אבא מוצא סוף כזוף בזכות תורתך‬ ‫את הממטרים‪ .‬הבודדים שנקלעו ביום הגשום הזה לאדמתו‬ ‫התורה ואמר לו ‪ -‬לומד אני חברותא עם‬ ‫הבוצית של בית העלמין הלונדוני‪ ,‬היו מרוצים פחות‪ .‬רגבי‬ ‫מנוחה עולמים!“‬ ‫הגאון בבי משה שטרובוך של״ט״א‪.‬‬ ‫העפר והחצץ שבין שבילי בית הקברות הפכו לעיסה סמיכה‬ ‫כל המעמד המחניק והדומע‪ ,‬הסעיר את נפשו והכניס אותו‬ ‫שטינפה את השבילים ואת האווירה‪ .‬אבל הרבנית דבורה‬ ‫אולם ליו‪ ;-‬נחה דעתו של ראש הישיבה‬ ‫למצב קיומי חדש‪ .‬שמי הנחושה של לונפון הבריקו צ״ותע‬ ‫שטרנבוך ומשה בנה בן ה‪ 13-‬שפסעו בין השבילים לעבר‬ ‫מהבטה ״לומד בחצרותא הם״‪ ....‬זהו בטוי‬ ‫ברקים‪ .‬הרעם הראשון התגלגל לאורך שבילי בית הקברות‪,‬‬ ‫חלקת הקבר‪ ,‬כאילו נישאו על כנפיו של רעיון נשגב‪ ,‬שלבוץ‬ ‫ובעקבותיו רשם שוט‪ ,.‬נטול‪-‬םחמ״ם‪ .‬איש נוהה! לא נתן ד עתו‬ ‫שוויוני המעמיד את שני הלומדים באותה‬ ‫ולגשמים אין בו דריסת רגל‪.‬‬ ‫על הגשם‪ .‬נפשו הרכה שלמוישל'ק נחמצה ׳על ענות נפשה‬ ‫דרגה‪ .‬ועל כן סבור הלה כי ראי]“ זוז אטמ ראוי‬ ‫של ‪.‬ארזו‪ .‬שנות בדידותה ומסירות‪-‬נפשה; על אבא שהמית‬ ‫שבע שנים חלפו מאז מות אלוף נעוריה‪ .‬שבע שנות בדידות‬ ‫כשאחד מ בין שיוני הלומבימי הוא רב ינו אג און‬ ‫מתוכו כל רצון מלבד השאיפה להםיר הת משפחתו באור‬ ‫מרה‪ .‬התמודדות יומיומית מול משברים כלכליים‪ ,‬גידול‬ ‫קדושת התורה‪ .‬ועכשוו הווו שוהב כאי‪ ,‬גצ של עצמות באדמת‬ ‫תשעה יתומים רכים בשממה הרוחנית ששררה בלונדון‬ ‫הגדול‪.‬‬ ‫המקום הקודב הזה‪ ...‬בוא מהרהר באחריות העצומה שהטילה‬ ‫שעל סף מלחמת העולם‪ .‬שבע שנים היא נאבקת כלביאה לא‬ ‫״למה האבר דומה?״ השיבו ראש ישיבת מיר‬ ‫לקרוס אל חיק הייאוש‪ ,‬כדי שעיניו של משה העילוי שלה‬ ‫אמא ׳ויק‪ 1‬כתפיו הרכות ‪- -‬‬ ‫״לחמור שהיה חורש בשדה ובא זמוב ונר על‬ ‫יוסיפו להאיר במתיקות התורה‪.‬‬ ‫וירמ‬ ‫גבו‪ .‬א מר ה זבוב ויי חמור ‪ -‬אי׳י וא רה ‪ -‬חר וש‬ ‫מזה שנתיים היא עוקבת בדממה‪ ,‬בהשתאות‪ ,‬אחר הת פתחותו‬ ‫אמא עוצרת את דמעותיה‪ ,‬מאמצת אותואל ליבה‪ ,‬ואומרת‬ ‫י חד את השדהרי אתה אינך אלא כזבוב לר ד‬ ‫הרוחנית המדהימה של מוישל'ה‪ .‬הצימאון הבלתי פוס ק שהוא‬ ‫ברכות‪:‬‬ ‫מגלה ללמדנות וחכמה‪ ,‬עיניו הבורקות כשהוא מתפלפל‬ ‫ר בי משפ ווו ל כן רי ין זה נכון לם תבט א ש אתם‬ ‫"היום הזה נהייתלאיש‪ ,‬כווישל'הי היית משאת נפשו של אבא‪.‬‬ ‫בהלכה עם רבותיו‪ .‬המחשבות על העילוי הקטן שלה המתיקו‬ ‫לומדים יחד״ אלא הוא לומד וארהרמויח מל‬ ‫ה ויי הצמיד אותך לרבי מלחנן‪ ,‬גאון ישראל‪ ,‬שתושפע מאורר‬ ‫את מרירות לילותיה‪ .‬גם דברי הקילוסין שהעתירו עליו‬ ‫אבא אהב אותך כפי שלא אהב דבר‪ .‬הוא הקריב עצמו למענך‬ ‫ה'מורים הפרטיים' ששכרה עבורו‪ ,‬הנסיכים לבית לופיאן‪,‬‬ ‫יגבו במנוחהב‬ ‫ולמען תורתך‪ .‬ךאה מוישל'ת מקרבנו של רבה לא יהיה לריק!“‬ ‫הגאונים רבי שמחה זיסל ורבי אליעזר לופיאן‪ .‬אבל לב האם‬ ‫מבשל'ה עוצם את עיניו‪ .‬דווקא הבכות עולי הדיבורים‪ ,‬התחינה‬ ‫שבה הרגיש מעצמו שאין מדובר רק בילד מוכשר העושה חיקי‬ ‫כבוד א מיתי‬ ‫הדומעת מרעישים את נפשזו‪ .‬אות חייו הוא מוכן לתת כדי‬ ‫בלימודיו‪ ,‬אלא במאור ההולך ומבקיע את פלומת הילדות‪,‬‬ ‫נתונה‬ ‫אמריקה‬ ‫תשו״וו‪ .‬י הדות‬ ‫סיון‬ ‫לשמם ברגם זה את ׳לבו של אבא שם בשמן שמיא‪ ,‬שיראה‬ ‫והאווירה הנהנתנית ששררה בלונדון‪.‬‬ ‫בהתרגשות גדולה‪ .‬שמועה טובה נפוצה‬ ‫סוף סוף מעט נחת לאחר חיים רצופי ייסורים‪ ...‬את חייו הוה‬ ‫ודווקא משום כך ראתה ערך עליון במעמד שביקשה ליצור‬ ‫בגילת נא מריקה ‪ -‬רבינו ומה־ן פוסק הדו ר‬ ‫מורן לתת כדי שאמא ת חווה מעט חיות ואור בחיי מרודיה‪.‬‬ ‫ביום הגשום הזה‪ ,‬באווירה הקודרת של בית העלמין‪ .‬מחר‬ ‫רבי משה שטרגזוך שליט״א מגיע לארצות‬ ‫מכיוון הכביש הראשי ‪:-‬׳לוז קולם זחורק של משאית מלט‬ ‫יהיה האות הזה! מוישל'ה נחמת חייה שכבר שנים מראה‬ ‫שחצתה ברעש ‪:‬דול את הררברים בדרכה קסואנת ללב‬ ‫סימני גדלות ‪ -‬יהפוך מחר לגדול גם מבחינת ההלכה‪ ,‬ויחגוג‬ ‫הברה‪.‬‬ ‫אנגליה‪ .‬והעכירה את קדושת הרגע‪ .‬קולה הרך של אמא‬ ‫את בר המצווה‪.‬‬ ‫קהי־לות הקודש דבכם אתר ואתר ובכל ע‪-‬ר‬ ‫התעורר לחיים‪.‬‬ ‫ועכשיו הם כאן‪ .‬מדשדשים את דרכם ליד קברו של מורה‬ ‫ועיר מתכו ננות כדברר‪ .‬וגל עמדו ת של קזהית‬ ‫״אני תבקשת ממך מוישל'ה מחמא נפשיה!‪:‬לזולה של אמא נמסכה‬ ‫הדרך‪ ,‬אבי המשפחה‪ .‬וגם אם עצמותיו מוטלות דוממות‬ ‫פנים האוניות מתארגנות בכל מקום‪ .‬רחובות‬ ‫פתאום איכותחדשה‪ ,‬וחיות ו‪,‬דנה‪ ,‬״אני מבקשת כאן מול קזרו‬ ‫מתחת לאדמה הבוצית‪ ,‬הוא עדיין מורה הדרך בסערת‬ ‫של אבא שתדור נדר גדול לה' אלוקי ישראיל‪ ,‬שתלמד כלי חייך‬ ‫התקופה‪ .‬עדיין השראתו נטועה בלבם‪.‬‬ ‫העיר לובשים חג‪ .‬ציבור ענק הזל בני תורה‬ ‫בשקידה עצומה‪ ,‬שתקדיש את כל חילך לתורה הקדושה בלבד!"‬ ‫יוצא להקריל את פניו‪ ,‬ילדי חיידר בחולצות‬ ‫מוישל'ה עוצם את עיניו כאילו הוא שרוי בבית המדרש 'עדת‬ ‫היא עצרה מול קברו של רבי אשר בעלה‪ ,‬והחלה לדבר‪ .‬סיפרה‬ ‫לבנות ניצבים נרגשים אף הם מתרוממים על‬ ‫ישראל' הלונדוני כשר' סנדר החזן היה פוצח ב“וטיהר רבי‬ ‫בלב נשבר על מסע הייסורים שחווה אבא בימיו הקצרים‪,‬‬ ‫קצות אצבעותיהם אולי יזכו לראות פניו של‬ ‫ישמעאל“ שלו‪ .‬הוא פותח ונודר בקול רועד נדר גדול לאלוקי‬ ‫מימי ילדותו באדמתה המדממת של מולדובה מוכת הפרעות‪,‬‬ ‫צדיק‪ .‬במשך כל המעמדות הללו השתדל‬ ‫ישראל להקטיר כליל‪ ,‬כעולה וכמנחה את כמי רצונו תיו‬ ‫דרך טלטלות ארה“ב ואירופה‪ .‬סיפרה על לילות הבדידות‬ ‫לתורה‪ .‬לחיות למענה בלבד ‪- -‬‬ ‫המרים שלה‪ ,‬כשאבא‪ ,‬איש צעיר בשיא פריחתו הולך וגוסס‬ ‫רבינו להשפיל את עיניו ולכובשם בקרקע‪,‬‬ ‫מול עיניה‪ .‬נפרד כל יום מפיסת‪-‬חיים‪ .‬היא תיארה את הלילה‬ ‫כדי לא להנות מכבוד בעולם הזה‪.‬‬ ‫‪ - -‬ועתה ‪ 58 -‬שנה מהמאורע בבית העלמין ‪ -‬חי מרא דארעא‬ ‫האחרון‪ ,‬ליל הפרידה שלה מאבא‪.‬‬ ‫הוא הוסיף ואמר כי הכבוד בעולם הזה הוא‬ ‫דישראל ואביר פוסקי הדור מרן רבי משה שטרנבוך ‪ -‬תחת‬ ‫”אבא אמר לי אז שלום בפעם האחרונה“‪ ,‬סיפרה לו‪”,‬אבל הלך‬ ‫כבוד מדומה והרי הוא ״גראשן״ (גרושים‪-‬‬ ‫השראתו הנוראה של אותו נדר קדוש שנדר מול קברו של אבא‪,‬‬ ‫מהעולם בשמחה‪ ,‬בידיעה שאתה מוישל'ה‪ ,‬פאר המשפחה‪,‬‬ ‫פרוטות) ורצונו לקבל כבוד אמיתי בעולם‬ ‫מול עיניה הדומעות של אמא‪ .‬והנדר הקדוש חי ולגר בלבבו‪,‬‬ ‫תמשיך את דרכו אחריו“‪.‬‬ ‫בעיניו הקודחות בעמקי הסוגיות‪ ,‬ובקולמוסו השועט להאיר את‬ ‫חזרה ותיארה ברגש גדול את סיפור האהבה של אביו לתורה‪.‬‬ ‫הבא שעליו כתוב ‪ -‬כבוד חכמים ינחלו‪.‬‬ ‫עיני הדורות הבאים‪.‬‬ ‫על ה'הויב גישעפט'‪' ,‬העסק העליון' היחיד שהחשיב‬ ‫‪tiScV .‬‬ ‫?‪^< 3‬‬ ‫לתועלת הכלל ניתן לשלוח עובדות והנהגות ממרן רבינו שליט״א‪ ,‬וכן להצטרף לרשימת התפוצה‬ ‫לקבלת העלון מידי שבוע במייל ‪liamg@06050605hhh‬״‬ ‫בס״ד‬ ‫דרכי אורה‬ ‫סוכות תשפ״ז (‪)149‬‬ ‫משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט״א‬ ‫סוכות‬ ‫אוצר בלום של ניצוצי תורה‪ ,‬זיקוקין דנורא דנפקו מפום רבינו מרן שליט״א‬ ‫כפי שהעלם ע׳׳ג הכתב א' מחשובי התלמידים בזמן אמירתם‪ ,‬ותשוח״ח על שהמציאם לידינו לזכות רבינו מרן שליט״א‬ ‫מכל מחשבה וענין אחר‪ ,‬דזו אינה שוה בכל אדם‪ ,‬אלא שניתן דרך לכל איש ישראל‬ ‫שיכניס גם מחשבותיו ועניני גשמיות שלו בתוך האמונה‪ ,‬וכמ״ש כל דעביד רחמנא‬ ‫בצלא דמהימנותא‬ ‫לטב עביד‪ ,‬וגם זה בכלל תשובה‪ ,‬לתקן הדעת וההסתכלות על כל עניני עוה״ז לראות‬ ‫במדרש (ב״ר מח) בזכות ׳והשענו תחת העץ׳ זכו בניו לענני הכבוד ולמצות סוכה‪,‬‬ ‫שהכל מאתו ית'‪.‬‬ ‫ולעתיד ׳וסוכה תהיה לצל יומם מחורב׳‪.‬‬ ‫ועל כן סוכות בא אחר ר״ה ויוהכ״פ‪ ,‬דאחר התשובה יוצא האדם מדירת קבע ונכנס‬ ‫עיקר הכנסת אורחים דאברהם אע״ה היתה להכניסם תחת צלו של הקב״ה‪ ,‬שיכירו‬ ‫לסוכה‪ ,‬ובזה ניכר שכל ישיבת העה״ז תחת הנהגתו ית'‪ .‬וזהו 'והיית אך שמח' פי'‬ ‫שאין האדם אוכל משלו רק משולחנו של מקום וכמ״ש ברכו למי שאכלתם משלו‪.‬‬ ‫דמיעוטא הוא‪ ,‬שגם כשיש לאדם דברים המונעים השמחה‪ ,‬מ״מ מכניס אותם אל‬ ‫ובעבור זה זכו בניו לענני הכבוד שהיו מוקפים בעננים תחת צלו של מקום‪ ,‬וכן מצות‬ ‫האמונה ויודע דלטב עביד‪ ,‬וע״י האמונה שהכל מאתו ית' הר״ז נהפך לשמחה ודו״ק‪.‬‬ ‫סוכה צלא דמהימנותא‪ ,‬שמניח דירתו ונכנס לדירת עראי לישב תחת צלו ית׳‪,‬‬ ‫(חולו של מועד סוכות ע״ה)‬ ‫להראות שכל ישיבת האדם בעוה״ז היא תחת השגחתו‪.‬‬ ‫וזהו ענין שהסוכה חל עליה שם שמים כקרבן‪ ,‬שנכנס תחת צל השכינה ממש‪,‬‬ ‫׳הושבתי את בני ישראלי‬ ‫ונמצא מדה כנגד מדה כהוגן‪ ,‬שאברהם אבינו הכניס אורחים תחת צל הקב״ה‬ ‫המשך חכמה עמד על מה שבפרשת המוספים לא נזכרו מצות סוכה וארבעת‬ ‫והאכילם משולחנו של מקום‪ ,‬ובניו זכו ג״כ לישב תחת צל השי״ת בענני הכבוד‬ ‫המינים‪ ,‬אף שבשאר המועדים נזכרו מצוות החג עש״ה‪.‬‬ ‫ובסוכה‪ ,‬ולעתיד יתגלה זה ביותר וכמ״ש וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ודו״ק‪.‬‬ ‫ונראה דהנה בחג הסוכות יש בחינה השייכת לכל העולם ובחינה המיוחדת לישראל‪.‬‬ ‫(בצל סוכת שלוי מו״ר מרן שליט"א‪ .‬סוכות ס"ד)‬ ‫שהקרבנות הם כנגד ע' אומות ומורים על השפעת החג לכלל העולם‪ ,‬אבל הסוכה‬ ‫והד' המינים אות על יחודם של ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬וע״כ בפרשת המוספים‪,‬‬ ‫׳והיית אד שמחי‬ ‫שהיא בחינת השפעת החג לכל העולם‪ ,‬לא נזכרו המצוות המיוחדות לישראל‪.‬‬ ‫"חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וגוי ושמחת בחגך וגוי והיית אך שמח"‬ ‫הה״ד כי בסוכות הושבתי את בני ישראל‪ ,‬יוצאין מדירת קבע ונכנסין בצלו של מקום‬ ‫ויש להבין ענין ציווי על שמחה שבלב‪ .‬וי״ל דעיקר השמחה אינו אלא מצד האמונה‪,‬‬ ‫תחת כנפי השכינה ודו״ק‪.‬‬ ‫כשמכניס האדם כל מעשיו ועניניו תחת הנהגת השי״ת‪ ,‬ואין רצוני שיהא לבו פנוי‬ ‫(חוה״מ סוכות נ״ו)‬ ‫בה“ אתה בצאתך‬ ‫שמירת העליה ‪" -‬החזק במוסר אל תרף"‬ ‫מכתב חיזוק והדרכה מכת״י רבינו מרן שליט״א לא' מתלמידיו לשאלתו‪ ,‬שאלת רבים‪ ,‬הכיצד יוכל האדם להחזיק ולשמר את ההתעוררות‪ ,‬תוקף עלייתו בימים‬ ‫הקדושים‪ ,‬למשך כל ימות השנה‪.‬‬ ‫במיפק שתא‪ ,‬א׳ דסליחות הבעל"ט‪ .‬לעמל בתורה‪ ,‬הרה"ג ר׳ ‪ ....‬שליט"א‪ .‬על ה׳ אפילו יומיים בשנה‪ ,‬מבלי להיות עסוק בה כל השנה בלי הפסק כלל‪ ,‬כי כל‬ ‫שאלתך‪ ,‬אין זמני וכוחי להאריך בדברים‪ ,‬והנני נמצא לע"ל שלא בקו הבריאות‪ .‬השנה צריכים להיות במצב של עבודת היומיים‪ .‬וממילא צריך לעבוד ע"ז כל‬ ‫ולכן רק אעתיק לך מה שכתבתי בימים אלו לבני הישיבות בארה"ב על שאלתם‪ ,‬השנה‪ ,‬וזהו מה שכתבה התורה (במדבר י"ח כ"א) ולבני לוי נתתי את כל מעשר‬ ‫בני ישראל לנחלה‪ ,‬חלף עבודתם אשר הם עובדים את‬ ‫איך נוכל להמשיך ההתעוררות של ימי אלול והימים‬ ‫עבודת אהל מועד‪" .‬אין הפסקים בעבודה רוחנית"‪.‬‬ ‫הנוראים במשך השנה‪.‬‬ ‫ופשוט הוא שכן הוא בלימוד התורה‪ ,‬שהיא העבודה‬ ‫כתשובה על זה הנני להקדים מה ששמעתי בשם רבינו‬ ‫‪>£>■>»Bur‬‬ ‫הנרצית לפניו‪ ,‬כי ה׳ יתן חכמה‪ ,‬ומפיו דעת ותבונה‪ ,‬וכל‬ ‫‪*twvjic.z‬יי׳"־"׳‪if**kdrkjy -‬‬ ‫'י•׳׳״‪• jrf tin/‬ויזירא׳‬ ‫‪j>r‬‬ ‫>‪r'1‬‬ ‫האור שמח זצוק"ל‪ ,‬דאם נשים לב להתבונן על עבודת & ■*‪ix isff‬‬ ‫העליות שעלה‪ ,‬הרי בהפסקתו נופל מהם‪ ,‬וזה הסיבה‬ ‫‪*'*>/ fltc‬זיז‪1 0(01‬‬ ‫‪?visrS/j ?veC/>/7««fr‬׳?‬ ‫הלווים במקדש‪ ,‬וכמה זמן היה נדרש מהם לעבוד את‬ ‫‪... r, 9f'e3‬׳‪p> :jj° a .a‬א" ‪ft? 1‬‬ ‫גם שבהפסקתו מעבודת ה׳ שהגיע אליה בחודש אלול‪,‬‬ ‫עבודתם במקדש‪ ,‬נראה דכל לוי ולוי עבד יום אחד‬ ‫׳ייר‬ ‫‪/jr-ifGja‬׳‬ ‫‪*M‬־ ‪f‬‬ ‫‪?J‘' ,‬־■>?ז׳י־‪/‬י‪'•-1‬י־זג ‪ *i‬׳»׳*>?‪ok rVrfj‬׳*‪fiJlvt:qi,c.-> ■6‬‬ ‫?־*‪Twk‬‬ ‫ובימים הנוראים נופל מהם‪ .‬והרי הוא מקלקל גם את‬ ‫■‪£V‬‬ ‫>‬ ‫&‬ ‫*‪*/&'tr‬״‪/‬‬ ‫מכלי‬ ‫בכ"ד שבועות‪ .‬ודבר זה מבואר ברמב"ם בפ"ג‬ ‫העתיד‪ ,‬את חודש אלול וימים הנוראים שיבוא עליו‬ ‫‪Mf.,.r&ft alontrbfa‬‬ ‫‘*‪,M.,tfc■Ml‬‬ ‫'‪?!. Prtfo‬‬ ‫‪£*/ft!ft‬‬ ‫‪/*IP"‘ C‬‬ ‫המקדש ה"ט‪ ,‬וז"ל‪ :‬שמואל הרואה ודוד המלך‪ ,‬חלקו‬ ‫לעתיד כשמפסיק במלך השנה‪.‬‬ ‫״»?• ‪[!*//‬׳־׳‪4‬‬ ‫‪ cihM‬׳‪*I/6‬‬ ‫■‪/r&* mi‬׳ ‪mp/■*n‬׳‪j/‬‬ ‫«י‪mfri‬׳»‬ ‫'*‪'-f‬‬ ‫‪j>/no‬‬ ‫״‪,‬‬ ‫הלוים לארבעה ועשרים משמרות‪ ,‬ועובד משמר בכל‬ ‫והנה מחשבה זו היא צריכה להדריכו‪ ,‬כי כשיודע‬ ‫’‪.«»M1u»? ,-fi‬ז«י‪..‬ועז‪-‬י‪»*1‬‬ ‫'*‪\nnBI'r‘11‬ז‬ ‫שבת‪ ,‬וכל אנשי משמר מחלק אותם ראש המשמר‬ ‫האדם דבר זה שאם הוא יפסיק בעבודתו הוא מאבד‬ ‫לבתי אבות‪ ,‬וכל יום מימי השבת עובדים אותו אנשים‬ ‫את כל מה שהשיג בימים הנוראים‪ ,‬זה גופא יביא אותו‬ ‫'׳׳־יי;ימי!‪'T/a.‬‬ ‫« 'יו‪x‬ת‪11i fle‬‬ ‫'‬ ‫‪?63‬׳^׳׳י»י‬ ‫»וי«‪/‬י‬ ‫<!יי^ה‬ ‫'׳י׳‪«-‬ט‬ ‫‪111‬‬ ‫ח־״וי<־>‪,v‬ז&‪. >1‬״;״'‪I11‬ע‬ ‫‪. .............. A‬‬ ‫^‬ ‫*‬ ‫‪ lr‬י•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫יי׳׳‬ ‫!‪tis /j‬‬ ‫"יי י״’*‪,‬״׳’‬ ‫■יי‪‘•,‬‬ ‫‪HIA‬׳*‪<f/‬‬ ‫‪«,CllM‬׳‪■/‬‬ ‫׳׳טי׳;‬ ‫ידועים‪ ,‬וראשי האבות מחלקים אלו העובדים ביום‬ ‫שימשיך את עבודתו וההתעוררות שלו‪ ,‬וזה ע"י שירבה‬ ‫שלהם‪ ,‬איש איש על עבודתו‪ ,‬ולפי"ז יוצא שכל לוי‬ ‫בלימוד מוסר כל יום‪ ,‬וכמו שאמר שלמה המלך‪,‬‬ ‫‪u‬‬ ‫■‬‫׳‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■‬ ‫‪6‬‬ ‫׳‬‫‪c‬‬ ‫‪r‬‬ ‫*״‬ ‫•‬‫‪y‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪i‬‬‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬‫*‬ ‫‪-1‬‬‫׳‪2‬‬ ‫עבד יום אחד מכ"ד שבועות‪ ,‬ומכיון שבשנה ישנם‬ ‫"החזק במוסר אל תרף‪ ,‬נצרה כי היא חייך"‪.‬‬ ‫‪*r;-‬‬ ‫‪/JM‬‬‫‪fo‬‬ ‫‪.-|<vLw‬‬ ‫*‪>/.‬‬ ‫‪/>/•oW‬‬ ‫‪J3 /-r‬‬ ‫‪/*6’O‬‬ ‫‪/il-/?*rwi‬־י‬ ‫־&*׳‪piM -■>*#‬‬ ‫כחמישים שבועות‪ ,‬נמצא שכל לוי עבד יומיים בשנה‬ ‫ואשרי הישיבות והכוללים שיש בהם חיוב לימוד מוסר‬ ‫‪* (V^?M‬‬ ‫‪£i&u‬׳‬ ‫‪vW‬‬ ‫‪.M‬‬‫«‪,‬‬ ‫_‪ . G/F/r‬׳‪,‬־”^ ׳»^^■‪J‬׳‪P‬׳'‪*jf‬׳•‬ ‫‪I-W‬‬ ‫בערך‪,‬‬ ‫כל יום‪ ,‬בשעה מסוימת‪ ,‬וזה מסדרי הישיבה!‬ ‫ולכאורה יפלא למה לא ינחלו הלוים שדה וכרם‪,‬‬ ‫ויעבדו עבודת האדמה כמו שאר השבטים כל ימות השנה פחות יומיים‪ ,‬מה אחשוב שבזה תמצא תשובה מספקת לשאלתך‪ .‬הפך בה והפך בה דכולה בה‪.‬‬ ‫שעסוקים בעבודת הקודש במשמרתם‪ ,‬וגם מדוע מגיע להם‪ ,‬כל מעשר בישראל‪ ,‬מברכך בעליה בתורה ויראת שמים‪ ,‬כתיבה וחתימה טובה לך ולכל משפחתך‪,‬‬ ‫תמורת עבודת היומיים בשנה בעבודת המקדש‪ .‬אנו למדין מזה שכדי שהלויים בספרן של צדיקים גמורים‪.‬‬ ‫יוכלו לעבוד יומיים בשנה‪ ,‬עליהם להתכונן כל השנה כולה‪ ,‬אי אפשר לעבוד את‬ ‫עמוד ו‬ ‫הרמב״ם (פ״ג מהל׳ תשובה) שצריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו‬ ‫׳ושמחת בהגרי‬ ‫חציו חייב וחציו זכאי‪ .‬והיינו שכל השנה כולה האדם בבחינת בינוני ועדיין הדבר‬ ‫בספק‪ ,‬ואינו יכול להחזיק עצמו כמי שיצא זכאי בדין‪ .‬רק בחג הסוכות נתגלה בחינה‬ ‫"באספך מגרנך ומיקבך ושמחת בחגך״‪.‬‬ ‫אחרת‪ ,‬וכדאי׳ במדרש (ויק״ר ל‪ ,‬ב) משל לב׳ שנכנסו אצל הדיין וכו׳ מי שיוצא‬ ‫עיקר השמחה האמיתית אינה אלא כשנמשכת ויוצאת מאתו ית׳‪ ,‬וזהו באספך‬ ‫וכידון בידו בידוע שהוא המנצח‪ ,‬כך ישראל ואומות העולם נכנסין לדין בר״ה‪ ,‬וכיון‬ ‫מגרנך ומיקבך‪ ,‬דאף שרואה שפע וברכה תחת ידו‪ ,‬מ״מ צריך לידע ולהכיר כי הכל‬ ‫שישראל יוצאין ולולביהן ואתרוגיהן בידיהן אנו יודעים דישראל אינון נצוחייא‪.‬‬ ‫מן השי״ת‪.‬‬ ‫והיינו ׳שבעת ימים בשנה׳ פי׳ שבעת ימים מיוחדים בשנה‬ ‫והדרך לזה ׳ושמחת בחגך‪ /‬שאי״ז רק לשון הזמן רק ציווי‬ ‫שבהם נתברר ונתגלה הנצחון של ישראל‪ .‬שכל השנה כולה‬ ‫שגם בעת האסיף לא תהי׳ שמחתו בהגשמיות של הגורן‬ ‫הוא בבחינת חציו חייב וחציו זכאי‪ ,‬ובז׳ ימים של סוכות‬ ‫ויקב‪ ,‬רק ישמח בהחג שהוא השמחה והדביקות בהשי״ת‪.‬‬ ‫י נתברר הדין וישראל יוצאין זכאין לפני הקב״ה בלולביהן‬ ‫וכשזוכין להכיר שהוא ית׳ שורש הברכה‪ ,‬נהפך גם השפע‬ ‫ובאתרוגיהן‪ .‬וע״כ כתיב ושמחתם לפני ה״א שבעת ימים‪,‬‬ ‫‪g‬‬ ‫הגשמי להיות בכלל הקדושה‪ ,‬בחינת בכל דרכיך דעהו‪X ,‬‬ ‫שאחר ימי הדין והספק באה השמחה‪ ,‬שאין השמחה‬ ‫שגם בתוך עניני העולם ועסק הגשמיות יוכל איש ישראל י‬ ‫■ רק על האסיף לבד‪ ,‬אלא על מה שנתברר אחר ינזי הדין‪,‬‬ ‫להיות דבוק בו ית׳ ודוק‪.‬‬ ‫‪ m‬שהאסיף הוא שמחת הברכה והלולב ואתרוג גילוי הנצחון‬ ‫(סוכות ע״ט)‬ ‫ודוק‪.‬‬ ‫(יו״ט סוכות תשע״ח)‬ ‫סוכת דוד‬ ‫בברהמ״ז ׳הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת׳‪ .‬ויש להבין‪ ,‬דשלמה בנה את‬ ‫בענין ימי ההכנה שבין יוהכ״פ לסוכות‬ ‫בית המקדש ולמה קרוי ׳סוכת דוד׳‪.‬‬ ‫בילקוט אמור‪ ,‬ולקחתם לכם ביום הראשון‪ ,‬ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬משל למדינה‬ ‫ונראה דבנין החיצוני הי׳ מעשה שלמה‪ ,‬אבל פנימיות המקדש כמער איש וליות‬ ‫שהיתה חייבת למלך ויצאו גדולי המדינה ופטרופליה והתיר להם ב׳ שלישי חובם‪,‬‬ ‫(מלכים ז׳) היתה מכח דוד אע״ה‪ ,‬וכשביקש שלמה להכניס הארון לקדה״ק לא‬ ‫וכשנכנס המלך יצאו כל בני המדינה וא״ל מה דאזל אזל ומכאן ולהלן חושבנא‪ .‬וכן‬ ‫נפתחו שערים עד שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך‪ ,‬שעיקר המקדש אינו הבנין הגשמי‬ ‫בישראל בר״ה ועשי״ת וביו״כ סולח לכל עוונותיהם‪ ,‬ואח״כ עד החג כל ישראל‬ ‫אלא הפנימיות‪ ,‬קשר איש ישראל עם הקב״ה בבחינת תוכו רצוף אהבה‪.‬‬ ‫עסוקין במצות‪ ,‬זה בסוכתו וזה בלולבו‪ ,‬וביו״ט ראשון אומר להם כבר מחלתי לכם‬ ‫והיינו ׳סוכת דוד׳‪ ,‬שהסוכה בחינת מקיף ועיקרו למה שבתוכו‪ ,‬וכן בחג הסוכות‬ ‫ומכאן ואילך חושבנא עש״ה‪.‬‬ ‫יוצאים מדירת קבע לדירת עראי כדי לעורר אותה אהבה דלכתך אחרי במדבר‪ ,‬וע״ז‬ ‫ויש להבין ענין אלו הימים שבין יו״כ לסוכות‪ ,‬דאה״נ ביו״כ נמחל הכל‪ ,‬אבל אח״כ‬ ‫אנו מבקשים שיקים לנו את סוכת דוד הנופלת‪ ,‬ויתגלה שוב אותה האהבה הפנימית‬ ‫למה לא הגיע ראשון לחשבון עוונות‪ .‬ונראה דגמר התשובה בעסק המצוה‪ ,‬ועל כן‬ ‫ותשרה שכינה בישראל ודוק‪.‬‬ ‫מיו״כ עד החג דכל ישראל עסוקין במצות‪ ,‬שאין אלו ימים שבינתיים אלא עיקר מה‬ ‫(סוכות תנש״א)‬ ‫שמגיעים ביו״כ למציאות של ׳עם נברא יהלל יה׳ שאח״כ יהי׳ זה עוסק בסוכתו וזה‬ ‫בלולבו‪.‬‬ ‫שמחה ואהבה‬ ‫וזהו מה דאזל אזל‪ ,‬שאין עוסקין עוד במה שעבר אלא במה שמכאן ולהבא‪ ,‬ולכן‬ ‫ברמב״ם (פ״ח מלולב) השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה‬ ‫כל אותם הימים בעסק המצוות עד החג ואח״כ ראשון לחשבון עוונות‪ .‬ומזה מובן‬ ‫בהן עבודה גדולה היא‪ ,‬והוסיף דהמשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול‬ ‫ג״כ ענין שמחת בית השואבה (סוכה נ׳‪ ).‬שכל ענינה רמז לתשובה‪ ,‬לפי ששמחה‬ ‫המכובד העובד מאהבה עש״ה‪ ,‬וצריך מובן ענין השפלת הגוף למדת האהבה‪.‬‬ ‫זו באה אחר אותם ימים של עסק המצוות שהם גמר ותשלום התשובה דיוהכ״פ‬ ‫ונראה דהעובד מאהבה אינו חושב לעצמו כלל‪ ,‬אלא כל מגמתו לעשות רצון קונו‬ ‫כנ״ל ודו״ק‪.‬‬ ‫ולכן משפיל עצמו ומקל גופו‪ ,‬שאין תופס מקום כלל במקום שיש אהבת השי״ת‪,‬‬ ‫(תשע״ח)‬ ‫והוא בחינת העובד מאהבה באמת‪ ,‬וכמ״ש הרמב״ם (פ״י מתשובה) בשעה שיתבונן‬ ‫האדם במעשיו ובברואיו הנפלאים ויראה מהם חכמתו ית׳‪ ,‬מיד הוא אוהב ומתאוה‬ ‫יזה אלי ואנוהו׳‬ ‫תאוה גדולה לידע השם הגדול‪ ,‬ועי״ז בא לאהבתו ית׳ עד שאין עניניו עצמו תופסים‬ ‫חז״ל דרשו זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות‪ .‬ויש להבין‪ ,‬אם ההידור אינו אלא‬ ‫מקום אצלו‪.‬‬ ‫תוספת נוי‪ ,‬מדוע לולב היבש פסול‪ ,‬ואיגודו אינו מעכב‪.‬‬ ‫והוא שסמך הרמב״ם שמחה לאהבה‪ ,‬שהשמחה בעשיית המצוה אינה מצד עצמו‬ ‫ונראה דיש נוי שהוא תוספת על המצוה‪ ,‬ויש הדר שהוא גוף שלמות המצוה‪ ,‬ואיגוד‬ ‫והנאתו‪ ,‬אלא שמחה פנימית שזכה לעשות רצון המקום‪ ,‬ועד״ז יש לפרש דברי‬ ‫הלולב הוא רק תוספת נוי ואינו מעכב‪ ,‬אבל ד׳ מינים הבאים באחדות בהם נשלמת‬ ‫הראב״ד (שם) עה״פ באהבתה תשגה תמיד‪ ,‬שפי׳ שגיון מל׳ שיר‪ ,‬כי תוקף האהבה‬ ‫צורת המצוה כמבואר בדברי המקובלים שיש בהם רמז לשם הוי״ה‪ ,‬וע״כ ההדר‬ ‫מביא לידי שיר והוא בחינת שמחת הנפש ממש‪ ,‬דכיון שממעט עצמו ומקל גופו ע״כ‬ ‫שבהם הוא מעצם שלימותם‪ ,‬וכשחסר ההדר חסר בגוף המצוה‪.‬‬ ‫כל שמחתו וחיותו רק בעבודת המקום ודוק‪.‬‬ ‫ו׳זה אלי ואנוהו׳ שע״י ההדר מתגלה בחינת ׳זה אלי׳‪ ,‬וד׳ מינים שהם חלוקים ונעשים‬ ‫(אי דחוה״מ סוכות תשפ״ח)‬ ‫אגודה א׳ מורים כי אף הריבוי בשורשו א׳ והכל מיוחד לשמו ית׳‪ ,‬וע״כ מנענעים לד׳‬ ‫רוחות ולמעלה ומטה‪ ,‬שהכל כלול באחדותו ית׳ ואין צד ומקום נפרד ממנו כלל‬ ‫'שבעת ימים בשנה׳‬ ‫ודו״ק‪.‬‬ ‫״וחגתם אותו חג לה׳ שבעת ימים בשנה״‬ ‫(סוכות ע״א)‬ ‫הגאון רבי יגאל רוזן שליט״א (הר״י בפ״ת) שאל על לשון הפס׳‬ ‫׳שבעת ימים בשנה׳‪ ,‬והסביר רבינו שליט״א להמסובים תוכן‬ ‫בענין חזרת ענני הכבוד‬ ‫כוונת השאלה‪ ,‬דהלשון כאן חלוק מכל מועדות כמו שבא להורות‬ ‫איתא בטור (סי׳ תרכ״ה) דאף שיציאת מצרים היתה בניסן‪ ,‬לא‬ ‫שעיקר חג הסוכות הוא חובת השנה כולה‪ ,‬ואינו נקשר מתחילתו‬ ‫ציוותה התורה לעשות סוכה אלא בתשרי‪ ,‬כדי שיהא ניכר שאנו‬ ‫לחודש השביעי‪.‬‬ ‫עושים מצד מצות השי״ת‪ ,‬דבזמן הגשמים שאדם יוצא מביתו‬ ‫ואמר רבינו שליט״א דאיכא בחג הסוכות ב׳ בחינות‪ ,‬בחינת‬ ‫לסוכה ניכר שהוא לעשות רצון המלך‪ .‬והגר״א ביאר דענני הכבוד‬ ‫החודש ובחינת השנה‪ ,‬דהנה בפרשה ראשונה כתיב ׳בחודש‬ ‫נסתלקו בחטא העגל ולא חזרו אלא בט״ו בתשרי כשהתחילו‬ ‫השביעי הזה׳ והוא מסדר החודש‪ ,‬דר״ה ויוהכ״פ וסוכות מהלך‬ ‫במלאכת המשכן‪ ,‬ועל כן נקבע החג בזמן חזרתם עש״ה‪ .‬ויש‬ ‫א׳ הם‪ ,‬שאחר ימי הדין והכפרה באה שעת השמחה‪ ,‬ונשלם‬ ‫להבין‪ ,‬מדוע בחג השבועות נקבע הזמן כפי נתינה הראשונה בסיון‬ ‫ענין החודש‪ .‬ובפרשה שניה כתיב ׳באספכם את תבואת הארץ׳‪,‬‬ ‫אף שהלוחות נשברו‪ ,‬ואילו בענני הכבוד לא נקבע החג אלא בזמן‬ ‫הוא הודאה בד׳ מינים על הברכה כענין ביכורים דמעצרת ועד‬ ‫חזרתם‪.‬‬ ‫החג שהאדם מכיר טובתו למי שהברכה שלו‪ ,‬והוא ענין הסוכה‬ ‫ונראה דחילוק גדול יש בין התורה לענני הכבוד‪ ,‬דהתורה כשניתנה‬ ‫מפסולת גורן ויקב ויוצא מביתו לומר שכל יש בידו הוא מאת ה׳‪,‬‬ ‫לישראל נעשתה קנין עצמי בנפשותם‪ ,‬ואינה רק נתינה מן השמים‬ ‫וע״ז שייך ׳שבעת ימים בשנה׳‪ ,‬דכל ימות השנה באין לידי גילוי‬ ‫אלא התקשרות פנימית עד שהתורה היא גוף חיותם של ישראל‪ ,‬ועל כן אף שנשברו‬ ‫בעת האסיף‪ ,‬ונעשה חג של הודאה ושמחה לפני ה׳‪ .‬ושיעור‬ ‫הלוחות לא נתבטל עצם הקשר‪ ,‬דמה שנעשה עצם בישראל אינו מסתלק לעולם‪.‬‬ ‫הכתוב ׳שבעת ימים בשנה׳ ואח״כ ׳בחודש השביעי תחגו אותו׳‪ ,‬כי ענין החג הוא‬ ‫אבל ענני הכבוד הם גילוי השגחתו וחסותו ית׳ הנזקפת עליהם‪ ,‬וגילוי זה תלוי במצב‬ ‫מצד כל השנה אלא שזמנו קבוע לחודש השביעי‪.‬‬ ‫הקשר‪ ,‬דבעגל נסתלקו‪ .‬ועל כן אין עיקר הזיכרון על מה שהיה בראשונה‪ ,‬אלא על‬ ‫אח״כ הוסיף עוד רבינו שליט״א לומר בזה (אחר ששוררו מנעימות החג)‪ ,‬ע״פ דברי‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫‪Lh‬‬ ‫יעמידו בעצמם את השערים שנגנזו‪ ,‬ועי״ז חשוב גמר בניינו ע״י ישראל דהעמדת‬ ‫העננים שחזרו אחר שנתרצה הקב״ה לישראל בתשובה‪.‬‬ ‫הדלתות והשערים בכלל גמר הבנין‪ ,‬וע״ז תיקנו נוסח ׳ושמחנו בתיקונו׳‪ .‬וכן שמעתי‬ ‫וזהו עומק מצות סוכה‪ ,‬שאינה רק זכר לחסד דמדבר‪ ,‬אלא עדות ואות לאהבת‬ ‫עד״ז מכבר בשם מהריל״ד להסביר קיום מצות עשה דבנין בית הבחירה דלכאו׳‬ ‫השי״ת לישראל‪ ,‬שאף אחר נפילה וחטא אין הקשר נפסק‪ ,‬אלא כשישראל שבים‬ ‫צ״ע בגמ׳ סוכה דמ״א א׳ משחרב ביהמ״ק התקין ריב״ז שיהא יום הנף כולו אסור‪,‬‬ ‫אליו חוזרת השכינה להקיפם בצלה‪ ,‬והוא גילוי השראת השכינה המתחדש אחר‬ ‫מ״ט מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח השתא‬ ‫התשובה‪ .‬ודו״ק‪.‬‬ ‫נמי ניכול וכו׳ דאיבני אימת וכו׳ לא צריכא דאיבני בליליא א״נ סמוך לשקיעת החמה‬ ‫(בצל מרן שליט״אתשע״ה)‬ ‫עי״ש‪ ,‬ובפירש״י שם‪ :‬ואי קשיא דבלילה אינו נבנה דקי״ל בשבועות דט״ו ב׳ דאין‬ ‫בנין בית המקדש בלילה דכתיב ׳וביום הקים׳ ולא בחמיסר שהוא יו״ט דקי״ל דאין‬ ‫בענין נעשה ונשמע בקבלת המצוות‬ ‫בנין בית המקדש דוחה יו״ט‪ ,‬הנ״מ בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו‬ ‫בגמ ע״ז ג‪ .‬דכשאומות העולם באים לפני הקב״ה ואומרים תנה לנו מראש ונעשנה‪,‬‬ ‫מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנא׳ (שמות טו) מקדש ה׳ כוננו ידיך‬ ‫נותן להם מצות סוכה‪ ,‬וכשמוציא חמה מנרתיקה מיד כל אחד ואחד מבעט בסוכתו‬ ‫עכ״ל‪ ,‬וביאר המהריל״ד ז״ל שבית המקדש ירד עם איזה חסרון כגון פגם במזבח או‬ ‫ויוצא‪ ,‬שנאמר ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו עש״ה‪.‬‬ ‫בכפתורי מנורה‪ ,‬והשלמתו ע״י אדם תיחשב קיום מצות‬ ‫וביארנו במק״א(בשערי אורה) דענין נעשה ונשמע הוא‬ ‫בנין הבית‪.‬‬ ‫קבלת מלכות שמים‪ ,‬שעיקרה שהאדם מקבל עליו רצון‬ ‫ולכאו׳ יש להעיר ע״ד המהריל״ד דא״כ הדרא קושי׳‬ ‫הבורא קודם שהדבר מושג בשכלו‪ ,‬ועל כן הקדימו‬ ‫רש״י לדוכתה‪ ,‬וממ״נ אם השלמת החסרון בכלל בנין‬ ‫ישראל נעשה לנשמע‪ ,‬שתחילה הוא הביטול לרצונו‬ ‫הבית א״כ גם זה יהי׳ אסור ביו״ט וגם א״א להשלימו‬ ‫ית׳ ומתוך כך באה ההשגה‪ .‬והנה ידוע דנעשה הוא כנגד‬ ‫בלילה‪ ,‬ואם אינו מעכב ‪ -‬שוב אין תיקונו גמר הבנין וקיום‬ ‫תש״י שהם שעבוד המעשה‪ ,‬ונשמע כנגד תש״ר שהם‬ ‫המצוה דבנין בית הבחירה‪ ,‬ובבוקר כבר האיר מזרח‬ ‫בחינת המוח והדעת‪ .‬וזהו שדרשו על הפסוק מוסרותימו‬ ‫והותר החדש‪ ,‬ומעתה אין זמן שניתן להשלים אותו‬ ‫הם תש״י כנגד נעשה‪ ,‬ועבותימו הם תש״ר כנגד נשמע‪.‬‬ ‫חסרון המעכב את גמר הבנין‪.‬‬ ‫וביאור הדבר‪ ,‬שעיקר מלחמת האומות היא על בחינת‬ ‫ונראה לחדש עפ״י דברי הרשב״ם בר״פ בהעלותך‪:‬‬ ‫נעשה‪ ,‬כי מוסרות עניינם שהאדם מוסר עצמו למי‬ ‫בהעלותך וגו׳ לפי שמלאכת התדיר היא זו‪ ,‬הזכירה כאן‬ ‫שמנהיגו ואינו עושה כפי רצונו הפרטי אלא כפי רצון‬ ‫אעפ״י שכל מלאכת המשכן נגמרה‪ ,‬מלאכת הדלקת‬ ‫המצוה‪ ,‬והוא שורש קבלת עול מלכות שמים‪.‬‬ ‫המנורה לא נגמרה כי תדירה עכ״ל‪ .‬ומבואר מדבריו‪ ,‬דהדלקת המנורה אינה רק‬ ‫ולכן תחילה נאמר ננתקה את מוסרותימו‪ ,‬לנתק שעבוד המעשה והביטול לרצון‬ ‫עבודה הנעשית לאחר גמר בנין המשכן‪ ,‬אלא היא עצמה בכלל בחינת המשך וגמר‬ ‫הבורא קודם שהשכל משיג‪ ,‬ואח״כ ונשליכה ממנו עבותימו‪ ,‬דכאשר נתבטל יסוד‬ ‫מלאכת המשכן‪ ,‬כלומר אף לאחר שנגמר הבנין מצד עצמותו‪ ,‬עדיין יש במקדש‬ ‫הקבלה שוב אף ההשגה אינה בקדושה‪ .‬וזהו עומק ענין האומות שאומרים תנה‬ ‫מעשה של גמר ושלמות בהדלקת המנורה‪ .‬ועפי״ז י״ל גם את דברי הרמב״ן בפרשת‬ ‫לנו מראש ונעשנה‪ ,‬פירוש שאצלם ה״נעשה״ בא מתוך ה״נשמע״‪ ,‬שתחילה צריך‬ ‫בהעלותך‪ ,‬שביאר מאמר הקב״ה לאהרן‪ :‬׳שלך גדולה משלהם׳ לפי שהנשיאים‬ ‫הדבר להתיישב בדעתם ורק אחר כך מקבלים לעשותו‪ ,‬וכל זמן שהמצוה מתאימה‬ ‫הקריבו את קרבנותיהם‪ ,‬ואילו לאהרן ניתנה הדלקת המנורה‪ ,‬והענין שאצל הנשיאים‬ ‫להשגתם מקיימים אותה‪ ,‬אבל כשמגיע ניסיון שאין השכל משיגו מתגלה שאין כאן‬ ‫היתה חנוכת המשכן במעשה חד־פעמי‪ ,‬אבל אהרן זכה במעשה התמידי המעמיד‬ ‫קבלת מלכות‪ .‬ולפיכך כשהחמה מנרתיקה מיד מבעט בסוכתו ויוצא‪ .‬ואף שמצטער‬ ‫את הבית על שלמותו‪ .‬הדלקת המנורה היא אפוא לא רק עבודת המקדש‪ ,‬אלא‬ ‫פטור מן הסוכה‪ ,‬מ״מ אמרו חז״ל נהי דפטור בעוטי מי מבעטי‪ ,‬דהבעיטה מגלה‬ ‫מעשה הממשיך ומשלים את בניינו‪.‬‬ ‫שלא היה כאן קבלת עול באמת אלא קיום התלוי בדעת האדם‪ ,‬וזהו ננתקה את‬ ‫ומעתה א״צ לומר שישאר פגם באבן או חסרון בגוף הבנין שאותו יצטרכו לתקן‬ ‫מוסרותימו‪.‬‬ ‫ביו״ט או בלילה‪ ,‬כי אכן ביהמ״ק הג׳ ירד מן השמים בנוי בשלמות‪ ,‬אלא שעדיין חסר‬ ‫אבל ישראל הקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬שמקבלים עליהם תחילה רצון הבורא ומתוך‬ ‫בו גמר הבנין מצד עבודת ישראל‪ ,‬וגמר זה נעשה ע״י הדלקת המנורה‪ ,‬ומ״מ כיון‬ ‫הביטול זוכים להשגה‪ .‬וזהו ענין הסוכה שיוצא האדם מרשות עצמו ונכנס תחת‬ ‫שהיא עבודה המוטלת על המקדש בכל יום‪ ,‬אין כאן בנין חדש האסור ביו״ט‪ ,‬אלא‬ ‫צלו של מקום‪ ,‬להורות שעיקר הדביקות אינה מתחילה בהשגה אלא בקבלת עול‬ ‫דעי״ז ממילא נגמר בנין הבית‪ .‬ולפי״ז מיושב גם הלשון ׳והראנו בבניינו׳‪ ,‬כי הכוונה‬ ‫ומסירת הרצון‪ ,‬ומתוך כך זוכים לאור ההבנה ולהשראת השכינה‪ .‬ודו״ק‪.‬‬ ‫למצב של בנין והשלמה‪ ,‬שנזכה לראות את בית המקדש מגיע לתכלית בניינו ע״י‬ ‫עבודת ישראל בתוכו‪.‬‬ ‫׳והראנו בבניינו ושמחנו בתקונו׳‬ ‫וזהו עומק הבקשה ׳ושמחנו בתיקונו׳‪ ,‬כי אף שעיקרו ירד בנוי מן השמים‪ ,‬אבל‬ ‫תיקונו ושלמותו יהיו ע״י ישראל‪ ,‬וכשם שהמעמיד דלתות כאילו בנה את הבית‬ ‫ביאר רבינו המהרי״ל דיסקין (הביאו בפי׳ שיח יצחק להגר״י מאלצאן זצ״ל על סידור‬ ‫והדלקת המנורה נחשבת המשך וגמר דמלאכת המשכן‪ ,‬ה״נ בבית המקדש העתיד‬ ‫אשי ישראל להגר״א) ׳ושמחנו בתקונו׳ שאנו נזכה לתקנו‪ ,‬והסביר עפ״י דברי הגמ׳‬ ‫שיהי׳ בנוי מן השמים אבל בניינו יושלם בתיקונם של ישראל ובהעמדתו על שלמות‬ ‫ב״ב (נ״ג ע״ב) ובא אחר והעמיד להן דלתות‪ ,‬דהמעמיד דלתות בבית כאילו בנהו‪,‬‬ ‫עניינו‪ ,‬כי ׳תחילת בנין אינו עיקר אלא גמרו׳‪ ,‬וגם עיקר בניינו של בית המקדש אינו רק‬ ‫ופירש שם רש״י ׳תחילת בנין אינו עיקר אלא גמרו׳‪ .‬והנה אחז״ל עה״פ (איכה ב׳)‬ ‫בהיותו עומד על מכונו‪ ,‬אלא בהיותו מושלם ומתוקן לעבודת ה׳‪.‬‬ ‫׳טבעו בארץ שעריה׳ דשערי המקדש נגנזו בארץ‪ ,‬ועפי״ז י״ל דלעתיד לבוא אחר‬ ‫(סוכות ס״ג)‬ ‫שבית המקדש ירד מן השמים כשהוא בנוי (כדברי רש״י בסוכה דמ״א) אבל ישראל‬ ‫שמחת מורה‬ ‫מאמרי ש׳׳ת מרשימות א׳ מנכדי מרן שליט״א‬ ‫לא עלה בלבו שום פני' יתרה להשגיח ג”כ בהחמודות הרצופות עמה‪ ,‬כי לא נחשבו‬ ‫בעיניו לעומתה שיוסיף בהם סיבה לבחירתו את החכמה שהיא 'בתו של מלך‘‬ ‫שמחת תורה‬ ‫(אות א) במדרש א״ר סימון בשם ר״ש בן חלפתא‪ ,‬משל למלך שהי׳ לו פרדס ואמר ובהשכלתה תתעצם דביקותו בהשי” ת‪.‬‬ ‫לבלווטוס שאל מה אתן לך‪ ,‬אמר אותו בלוווטוס אם שואל אני כסף וזהב הוא נותן ולדידי אי”ז קושיא כי אדרבה הוטב בעיני הקב”ה מה שהשכיל שלמה המלך להבין‬ ‫לי‪ ,‬אלא הריני שואל בתו והכל ינתן לי בכלל בתו‪ .‬כך בגבעון אמר אלהים לשלמה עיקר דבר זה שהחכמה 'בתו של מלך‘‪ ,‬ושהאמין בכל לב שהיא כוללת כל הטובות‬ ‫שבעולם‪ ,‬וקיים מצות הבחירה כפי שנצטוינו כמה פעמים‬ ‫שאל מה אתן לך‪ ,‬אמר שלמה הריני שואל את החכמה‬ ‫בכל הס” ת‪ ,‬ופרי מעלליו זכה לאכול‪ .‬זהו שלמד רבי יצחק‬ ‫מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה‪ ,‬ויל” פ ‘גמרה של‬ ‫‪f1‬‬ ‫והכל בכלל‪ ,‬הה״ד ונתת לעבדך לב שומע‪ .‬א״ר יצחק‪ ,‬מיד‬ ‫ויבא ירושלים ויעמד לפני ה׳ ויעל עולות ושלמים ויעש‬ ‫תורה' היקף התורה שבה נגנזו כל החכמות וכחות הבריאה‪,‬‬ ‫משתה לכל עבדיו‪ ,‬מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה‪.‬‬ ‫כמ” ש בהק' פי' התורה לרמב”ן שהכל נמצא בדקדוקי‬ ‫אותיות התורה‪ ,‬וא” ש שקנה שלמה הכל בכלל הבת‪.‬‬ ‫‪WL ' 1‬‬ ‫׳ ?‪$‬‬ ‫מיד שרתה עליו רוה״ק ואמר ג׳ ספרים הללו‪ ,‬משלי ושיר‬ ‫‪h‬‬ ‫השירים וקהלת ע״כ‪.‬‬ ‫(אות ב) אמנם איתא בגמ' טוב לי יום א' שאתה יושב ועוסק‬ ‫ויש להבין מה שהוטב בעיני ה' שאלת שלמה‪ ,‬דלכאו' מאי‬ ‫‪-‬‬‫‪m‬‬‫‪W‬‬ ‫בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב‪ ,‬ולכאורה‬ ‫־י‬ ‫‪B‬‬ ‫רבותא שבחר בחכמה כיון שידע שעי”ז יזכה לכל הטובות‪%‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪r‬ך‬ ‫יפלא‪ ,‬דהא אלף עולות שהעלה שלמה הי' בגבעון על שזכה‬ ‫הגשמיות‪ ,‬כמשל שר הצבא שבחר בס” ת מפני המרגלית‬ ‫לחכמה‪ ,‬ומה מעלה יש ביומו של דוד על אותו יום של‬ ‫שבו‪ .‬אך באמת שלמה המלך ע”ה ברוב חשקו אל החכמה‪,‬‬ ‫עמוד ‪3‬‬ ‫‪ru‬‬ ‫(אות ד) ובזה מתבאר עניינה של שמחת תורה‪ ,‬שמסיימים את התורה כולה‬ ‫קבלת החכמה ברה”ק‪ .‬ולולי דמסתפינא‪ ,‬הנה שלמה המלך ע”ה קיבל את החכמה‬ ‫ומתחילים מבראשית‪ .‬כי הסיום אינו הפסקה מן התורה‪ ,‬אלא המעבר ללימודה‬ ‫בחינת מתנה‪ ,‬אבל דוד המלך ע”ה יושב ועוסק בתורה מתוך עמל ויגיעה גמורה‪,‬‬ ‫מחדש מתוך כל מה שכבר נקנה בנפש במשך השנה שעברה‪ ,‬שהתורה ניתנה מן‬ ‫חצות לילה אקום כו' ידי מלוכלכות בשפיר ובשליא‪ ,‬ואי”ז פחיתות במעלת שלמה‬ ‫השמים אבל קניינה מסור לאדם‪ .‬ומשום כך קבעו חכמים לעשות חתן תורה וחתן‬ ‫ח”ו‪ ,‬אלא שגילה הקב”ה מעלה יתרה בתורה שנקנית בעמל‪ ,‬שאצל דוד קדמה‬ ‫בראשית‪ ,‬שהא' מסיים והאחר מתחיל‪ ,‬ללמדנו שזהו מהלך א' בלתי נפרד של קנין‬ ‫היגיעה למתנה וכמ” ש וממדבר מתנה שעי”ז נעשית התורה קנויה לעצמותו‪ .‬וזהו‬ ‫התורה‪ ,‬שחתן בראשית מגלה משמעותו האמיתית של הסיום‪ ,‬שהלימוד שנגמר‬ ‫עומק דברי הגר” א ז”ל שאין העיקר מה שהנשמה משגת בחלום ושינה במתיבתין‬ ‫נעשה יסוד ללימוד הבא‪ ,‬דגמרה של תורה הוא התחלה‬ ‫עילאין‪ ,‬אלא מה שמשיג האדם בזה העולם ע״י עמל‬ ‫* ‪ FT‬שניה‪ .‬ולכן כשמסיימים את התורה וחוזרים לתחילתה‪,‬‬ ‫ויגיעה‪ .‬ומזה נבין גבי יעקב אבינו ע”ה שאמר אכן יש‬ ‫הר״ז קבלת עול מחודשת לחזור ולעמול כדי לזכות שוב‬ ‫ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי‪ ,‬ופירש׳׳י אם ידעתי לא‬ ‫שתהי' תורה דיליה‪ ,‬חלקו של כ״א בתורה שנעשית חלק‬ ‫ישנתי‪ ,‬אף שזכה לגילוי נורא בחלום הנבואה מ”מ נצטער‬ ‫מעצמותו‪.‬‬ ‫על שישן‪ ,‬כי גילוי הבא מצד מתנה בלא הכנה ויגיעה‬ ‫אינו חביב כעבודה שבאה מתוך עמל‪ ,‬וזהו שדרשו וייקץ‬ ‫שמחת תורה ‪ -‬בחינת השלמות‬ ‫־‬ ‫יעקב ממשנתו ‪ -‬מהלכותיו‪.‬‬ ‫כתב הרמ״א (או״ח סי' תרס״ט סעיף א') שעושין סעודה‬ ‫(אות ג) ועוד נראה ע” פ מה שביארתי במק”א במ” ש דוד‬ ‫ושמחה לגמרה של תורה‪ ,‬והביאו לזה סמך מדברי‬ ‫המלך ע”ה יה”ר שיאמרו דבר שמועה מפי בעה”ז ויהיו‬ ‫המדרש במעשה דשלמה המלך ע״ה‪ .‬ובפיינפש יוסף‬ ‫שפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬דהנה אחז”ל אלו ואלו דא”ח‪ ,‬כי‬ ‫הביא גירי בעל הילקוט הריני שואל דבר שכל הדברים‬ ‫התורה נמסרה לשכל האנושי בעה״ז כמ״ש לא בשמים‬ ‫טפלים לו‪ ,‬שואל אני לך שתשיאני את בתך‪ ,‬וביאו״ד כוונת שלמה לא היתה לעניינים‬ ‫היא‪ ,‬וכ” א מישראל יש חלקו המיוחד בתורה לפי הבנת שכלו‪ .‬וכל מה שנתחדש‬ ‫גשמיים‪ ,‬אלא שרצונו הי' להתקרב ולישב בבית המלך ומתוך כך לזכות לחכמה שכל‬ ‫לאדם ביגיעתו ואפי' בהבנת הדברים‪ ,‬הר”ז חידוש גמור וחלקו המיוחד בתורה‪ ,‬והיא‬ ‫הדברים טפלים אליה‪ .‬והקשה שם מה ענין משתה שלמה לסיומה של תורה‪ ,‬הלא‬ ‫נצחית ונקשרת בו‪ .‬ומעתה מ” ש שפתותיו דובבות בקבר אי”ז רק בחידוש שאומר‬ ‫בשלמה לא הי' סיומה של תורה אלא שמחה בחכמה שנתן לו השי״ת‪ .‬ותי' דאין‬ ‫מעצמו‪ ,‬אלא גם שמועה שאמרה מפי אחרים‪ ,‬כיון שמזכירים עלי' את שמו הר”ז‬ ‫שמחה בשום דבר אלא כאשר יהי' שלמותו‪ ,‬ולכן כשזכינו לסיומה נשמח ונעלוז‬ ‫מכוון על צורתה בהבנתו המיוחדת שלו שנקשרת בהכנת מוחו הגופני‪ .‬ובזה ית'‬ ‫שזכינו ללמודה להתחיל ולהשלים‪ ,‬ומזה פשט המנהג לעשות סעודה בגמר מסכת‬ ‫דברי הגמ' שחביב יום א' של דוד העוסק בתורה מאלף עולות של שלמה‪ ,‬כי שלמה‬ ‫והיא סעודת מצוה‪.‬‬ ‫קיבל במתנה את כל חכמתו‪ ,‬אבל דוד ביגיעתו מוליד ומחדש בכל יום עוד חלק‬ ‫אלא שעיקר הדברים צריכים ביאור‪ ,‬דאם יסוד השמחה הוא השלמות‪ ,‬מה נחשב‬ ‫בתורה בעצם שכלו‪ ,‬וזו תורתו שנשארת בעה”ז‪ ,‬כמ” ש אור תורה מחייהו לעתיד‬ ‫שלמות בתורה‪ ,‬דהלא אדם יכול לסיים מסכת בסדר הבקיאות בלא שירד לעומקה‪,‬‬ ‫לבא כ” א כפי הכנת גופו לתורה‪.‬‬ ‫וכי עצם ההגעה לדף האחרון עושה את המסכת דבר שלם‪.‬‬ ‫ובזה מת' יותר ענין יום ששמחים על גמרה של תורה‪ ,‬דאי”ז רק על סיום הלימוד‪,‬‬ ‫והנה שמעתי ממור״ח מרן הגרא״מ שך זצ״ל בביאור דברי חז״ל במדרש שהביאם‬ ‫שהרי מיד חוזרים ומתחילים מבראשית‪ ,‬אלא שמחה על אותה תורה שנעשית קנוי'‬ ‫רש״י על הפסוק ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו‪ ,‬ככלותו כתיב חסר‪ ,‬שנמסרה‬ ‫לנו מתוך עמל ויגיעה של כל השנה‪ ,‬שהתורה כבר ניתנה מן השמים אבל קנינה עדיין‬ ‫לו תורה במתנה ככלה לחתן‪ .‬וביאר מרן זצ״ל שהדימוי לכלה מלמד שגמר אינו‬ ‫מסור לאדם‪ .‬ואכן למדנו משלמה המלך שעושין סעודה לגמרה של תורה‪ ,‬כמ” ש‬ ‫הפסקה בלבד‪ ,‬דאישה פנויה בשעה שהיא נעשית כלה מסיימת את מעמדה‬ ‫שהשכיל לבחור 'בתו של מלך‘ שכוללת כל הטובות שבעולם‪ ,‬אבל יותר יש לעשות‬ ‫הקודם‪ ,‬אך באותה שעה עצמה היא נכנסת למעמד חדש ומתחילה לבנות ביתה‪.‬‬ ‫יו”ט על הלימוד בעמל ויגיעה‪ ,‬והוא בחינה מעולה של 'גמרה של תורה‘‪ ,‬שיש כאן‬ ‫נמצא שהסיום אינו נקודה סופית אלא מעבר למעמד חדש‪ .‬כך גם בתורה‪ ,‬מסירת‬ ‫תורה חדשה שקנוי' לו במהותה ותלוי' בו לעולם‪ ,‬יה”ר שנזכה ללמוד וללמד וכו'‪.‬‬ ‫התורה למשה רבינו היתה גמר הנתינה‪ ,‬דכל התורה נמסרה לו במתנה‪ ,‬אולם בזה‬ ‫לא תם עניינה אלא מכאן ואילך מתחיל עמלה של תורה‪ .‬והגמר ר״ל השלמת השלב‬ ‫'גמרה של תורה'‬ ‫שלפניו‪ ,‬שמכוחה יכול האדם לעמוד בשלב הבא‪.‬‬ ‫(אות א) בהג' אשרי (סוכה) הביא דברי המדרש (שהש״ר א‪ ,‬ט) במעשה דשלמה‬ ‫וכבר שמעתי ממרן זצ״ל בשם הסבא מסלבודקא הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ״ל‬ ‫המלך ע״ה אחר חלום גבעון‪ ,‬דכתיב ויבא ירושלים ויעמד לפני ארון ברית ה' ויעל‬ ‫שביאר ענין השם ש‪-‬ד‪-‬י‪ ,‬שהקב״ה נקרא בו על שם שאמר לעולמו די‪ ,‬שבשעת‬ ‫עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו‪ ,‬ואמר רבי יצחק מכאן שעושין סעודה‬ ‫הבריאה היה העולם הולך ומתרחב עד שאמר לו די‪ ,‬אבל התורה הקדושה שהיא‬ ‫לגמרה של תורה‪ ,‬וכן ציין הגר״א (סי' תרס״ט)‪ .‬והדברים צריכים ביאור גדול‪ ,‬דהלא‬ ‫חכמתו יתברך אין בה בחינת די‪ ,‬ואין גבול לעומקה‪ .‬וממילא אין לומר שבסיום‬ ‫אין לתורה גמר וסוף‪ ,‬כמ״ש ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים‪ ,‬ואם כן מה שייך לומר‬ ‫מסכת הגיע האדם לסופה של תורה‪ ,‬אלא שהשלים מה שלמד ומתוך כך נעשה‬ ‫גמרה של תורה‪ .‬ואכתי קשה למה נלמד הדבר דווקא מחלום גבעון‪ ,‬שכל עניינו היה‬ ‫כלי להוסיף עוד‪.‬‬ ‫קבלת חכמה חדשה לב חכם ונבון‪ ,‬ואמאי קרי ליה גמרה של‬ ‫ובזה יש לבאר משתה שלמה‪ ,‬שקיבל בלילה בחלום‬ ‫תורה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬הי״ל לומר מכאן שעושין סעודה לתחילתה‬ ‫גבעון חכמה ולב מבין‪ ,‬והשמחה היתה על מדרגת‬ ‫של תורה‪ ,‬שהרי בו ביום שרתה עליו רה״ק ואמר ג' ספרים‬ ‫חכמה שניתנה לו שעל ידה נפתח לפניו אופן חדש של‬ ‫משלי קהלת ושיר השירים‪.‬‬ ‫השגה‪ ,‬וע״ז עשה משתה‪ .‬ומכאן הראי' לסעודת גמרה‬ ‫(אות ב) ונראה שיש כאן יסוד גדול בעצם צורת קנין‬ ‫של תורה‪ ,‬שכשם ששלמה שמח על מדרגה חדשה‬ ‫התורה‪ ,‬דעיקר לימודה הוא בחינת ושננתם לבניך (דברים‬ ‫שנפתחה לפניו‪ ,‬כך אנו שמחים על השלמת הלימוד‬ ‫ו'‪ ,‬ז')‪ ,‬והשינון הוא החזרה‪ ,‬אלא שהשינון אינו רק מעשה‬ ‫שמעמידה אותנו למדרגה הבאה‪ .‬וכעי״ז אחז״ל (ברכות‬ ‫חזרה בעלמא שלא ישכח האדם תלמודו‪ ,‬אלא עצם דרך‬ ‫מ‪ ).‬שהקב״ה נותן חכמה רק למי שיש בו חכמה‪,‬‬ ‫קנין התורה בנפש‪ ,‬שהפעם הב' אינה דומה כלל לפעם הא'‪.‬‬ ‫שהחכמה הנוספת באה ע״ג מה שכבר נמצא אצל‬ ‫דבלימוד הא' האדם רוכש את עצם הידיעה מבחוץ‪ ,‬ובחזרה‬ ‫האדם ונעשית לו בסיס להשגה חדשה‪ ,‬וזהו ענין ’כלי‬ ‫שב אל הסוגיה מתוך הידיעה שכבר קנה‪ ,‬ועי״ז נפתחת‬ ‫מלא מחזיק'‪ ,‬שמה שכבר בידו משמש כלי לתוספת‪.‬‬ ‫לפניו בעומק אחר לגמרי‪ ,‬והלימוד הא' עצמו נעשה כלי‬ ‫וכמה הרבה מור״ח מרן הגרא״מ שך זצ״ל לדבר על חשיבות הלימוד בפרשיות‬ ‫מחזיק ברכה ללימוד הבא‪ ,‬נמצא שהשינון הופך את הלימוד הא' למדרגה מוצקה‬ ‫התורה‪ ,‬ואמר שחכמים חייבו ללמוד שנים מקרא ואחד תרגום‪ ,‬ובע״כ שאין הכוונה‬ ‫שע״ג נבנה הלימוד הב'‪.‬‬ ‫לקריאה בעלמא אלא ללמוד ולהבין ולדקדק‪ .‬נמצא שהחזרה על אותה תורה אינה‬ ‫(אות ג) וזהו עומק ענין הגמרה‪ .‬אין הכוונה שהתורה עצמה הגיעה לסופה ותכליתה‬ ‫חזרה לאחור‪ ,‬אלא חזרה מתוך מדרגה שכבר נרכשה‪ ,‬ולכן מביא הבנה חדשה‪.‬‬ ‫ח״ו‪ ,‬אלא שמדרגת הלימוד של האדם הגיעה לידי שלמות‪ ,‬עד שהלימוד שכבר‬ ‫וזהו ענינה של שמחת תורה‪ ,‬דכשגומרים את התורה כולה אין עומדים בסוף הדרך‪,‬‬ ‫נקנה נעשה יסוד למדרגה נוספת ועליונה יותר‪ .‬נמצא שהגמר אינו נקודת עצירה‪,‬‬ ‫אלא משלימים את מחזור הלימוד שממנו אנו יוצאים מיד ל״בראשית״‪ ,‬ואי״ז חזרה‬ ‫אלא השלמת מדרגה המאפשרת את המשך בנין התורה בלב‪ .‬ובזה מיושבת הקושי'‬ ‫נוספת לנקודת המוצא‪ ,‬שהרי כל מה שנלמד במשך השנה עומד עם האדם‪ ,‬והוא‬ ‫על משתה שלמה ע״ה‪ ,‬שדווקא המשתה שנעשה בשעה של קבלת חכמה חדשה‬ ‫חוזר אל התורה מתוך היקף וידיעות שלא היו בידו בתחילת השנה‪ .‬וזהו עומק‬ ‫מלמד שאין גמרה של תורה פירושה סוף‪ ,‬ומדרגה נשגבה זו שקיבל לא התחילה יש‬ ‫השמחה בגמרה של תורה‪ ,‬שאין שמחים על סוף התורה‪ ,‬שהרי לתורה אין סוף‪,‬‬ ‫מאין‪ ,‬אלא נבנתה על גבי כל מה שהי' בידו ועמל בו עד אותו רגע‪ ,‬ונמצא שקבלת‬ ‫אלא על שלמות הלימוד שלפנינו‪ ,‬שמכחה נעשית התחלה הבאה במדרגה אחרת‪,‬‬ ‫החכמה היתה בחינת התחלה מצד מה שנפתח בה‪ ,‬ובבחינת גמר וסיום מצד‬ ‫ומשתנה כל מעמד הלומד בחינת כלה הנכנסת למעמד מחודש‪.‬‬ ‫המדרגה הקודמת שהביאה אליה‪ ,‬ולכן שפיר למד רבי יצחק מאותו מעשה מכאן‬ ‫שעושין סעודה לגמרה של תורה‪.‬‬ ‫יו״ל על ידי מערכת ״דרכי אורה״ | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא״ל‪62112dw@gmail.com :‬‬ ‫עמוד ‪4‬‬ ‫חג הסוכות תשפ״ז | גליון ‪ | 100‬שנה ג׳‬ ‫ל‪£1‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪£ 0‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪Pw‬‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫‪JteP‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪dYr‬‬ ‫מ מ רן ר א ש ל ר א שי הי שי בו ת ר בינו הג ר ב ״ ד פו ב ר ס קי ש לי ט ״ א‬ ‫‪£‬‬ ‫‪!'-O‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫ביאור מהותו של יום הושענא רבא‬ ‫כיאור השמחה על שאיבת המים‬ ‫‪04‬‬ ‫הושענא רבא כתבו הספרים שהוא יום גמר חיתום הדין והוא ענין פתקא‬ ‫על שמחת בית השואבה תנן (סוכה נ״א) מי שלא ראה שמחת בית‬ ‫‪k P‬‬ ‫‪f j‬‬ ‫טבא יום מסירת פתקי גזר הדין של כל אחד ואחד‪ ,‬ורגיל הייתי לבאר עניינו‬ ‫השואבה לא ראה שמחה מימיו; ושמחה זו היתה מידי שנה בחג הסוכות‪,‬‬ ‫של יום עפי״מ דמצינו בב״ק סח‪ :‬דחלוק היכא שאמרו בית דין חייב אתה‬ ‫ושמה נקרא שמחת בית 'השואבה'‪ ,‬ובטעמא דמילתא שנקראת שואבה‪,‬‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫ליתן לו להיכא שאמרו צא תן לו‪ ,‬שהוא גמר החיוב באופן מוחלט יותר‪ ,‬והוא‬ ‫רש״י )סוכה נ‪ .‬ד״ה בית השואבה) כתב כל שמחה זו אינה אלא בשביל‬ ‫‪■O‬‬ ‫ניסוך המים‪ ,‬כדמפרש ושאבתם מים בששון; וכ״ה פשטות הגמרא שם ענין מסירת הפתקים‪ ,‬אולם ביאור זה דחוק קצת ואינו מבואר בלשון פתקא‬ ‫‪ku‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫טבא‪.‬‬ ‫נ‪ :‬אולם בירושלמי(הובא בתוס׳ סוכה נ‪ :‬ד״ה חד‬ ‫לן!‬ ‫‪041‬‬ ‫ונראה לבאר באופ״א דהנה הרי״ף ביבמות )ט‪.‬‬ ‫מדפי הרי״ף) חידש דתוקף חתימת העדים היא רק‬ ‫תני( איתא הטעם שמשם שואבים רוח הקודש‪,‬‬ ‫דהיינו שמי שנכנס בבית המקדש שואב רוח‬ ‫‪li-O‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪0‬‬‫‪5‬‬ ‫כשיוצאת מתחת ידם ואז הוא גמר החתימה‪ ,‬וביום‬ ‫הכפורים חתם הקב״ה גזר דינו של כל אדם‪ ,‬אולם‬ ‫הקודש‪ .‬והנה להירושלמי ענין השמחה מבואר‪,‬‬ ‫שיש זמן מיוחד במשך השנה שכשבאים לבית‬ ‫‪■O‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫עדיין השטרות תחת ידו‪ ,‬ובהושענא רבא הוא הזמן‬ ‫שמוציא הקב״ה כתבי הדין מתחת ידו ואז הוא גמר‬ ‫המקדש שואבין רוח הקודש‪.‬‬ ‫אבל טעם הבבלי שהשמחה על קיום מצות‬ ‫&‬ ‫‪041‬‬ ‫החתימה‪ ,‬ולכן יש בסגולת היום מקצת מסגולת‬ ‫יום הכפורים ושייך עוד לפעול ולתקן בו‪[ .‬שיחת‬ ‫שאיבת המים‪ ,‬צריך ביאור במה נתייחדה מצוה זו‬ ‫שמרבים עליה שמחה כל כך‪.‬‬ ‫‪is‬‬ ‫ליל הוש״ר ה'תשע״ו]‬ ‫רבינו מרן מעיין בבד קוד ש מועדים‬ ‫אמר‬ ‫טעמא‬ ‫ומהאי‬ ‫והנה בחג נידונין על המים‪,‬‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫הקב״ה נסכו לפני מים בחג (ר״ה טז‪ ).‬וניסוך המים‬ ‫‪VO‬‬ ‫מצות סוכה השלמה לכפרת עונות של ראש‬ ‫על המזבח הוא‪ ,‬ודין קרבן על זה‪ ,‬והנה בסדר מחוייבי קרבן מצינו חילוקי‬ ‫‪f t‬‬ ‫דרגות שהעשיר מביא פר‪ ,‬ויש שמביא כבש‪ ,‬ויש שמביא עופות‪ ,‬ובדלי ______________השנה ויום הכפורים ______________‬ ‫‪'%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫בערכין לב‪ :‬איתא על הכתוב בנחמיה ‪ :‬ויעשו בני הגולה השבים מן השבי‬ ‫דלות מביא מנחה והיא באה עם שמן‪ ,‬ובמנחות עד‪ :‬איתא דמתנדב אדם‬ ‫‪to‬‬ ‫סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי‬ ‫יין בפני עצמו ושמן בפני עצמו‪ ,‬והגרא״ז מלצר זצ״ל נסתפק אם שייך גם‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪%‬‬ ‫שמחה גדולה מאד‪ .‬אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא וכו' ואידך‬ ‫כן נדבת קרבן מים‪ ,‬דאחרי שמצינו בחג הסוכות שיש קרבן של מים‪ ,‬יתכן‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה ואגין זכותא עלייהו כי סוכה; והיינו‬ ‫דגם שייך להתנדב קרבן כזה‪ ,‬או שהוא קרבן מחודש ואינו בא אלא בחג‬ ‫‪£ 5‬‬ ‫דלא שעד השתא לא עשו סוכות ובוודאי קיימו מצות סוכה האמורה בתורה‬ ‫הסוכות‪ ,‬ובפשוטו לא שייך להתנדב קרבן מים‪ ,‬וגם הרי אינו מביא בזה‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪%‬‬ ‫אלא שהיה בידם כעת זכות שדומה במעלתה למצות סוכה שכוחה לבטל‬ ‫כלום משל עצמו אלא מביא מים מן המעין למזבח‪.‬‬ ‫‪041‬‬ ‫יצר הרע‪ ,‬ומבואר דמצות סוכה מעלה מיוחדת בה שמבטלת יצר הרע לבלתי‬ ‫‪£o‬‬ ‫ונראה ביאור ענין קרבן מים בחג הסוכות דוקא‪ ,‬דאיתא בסוטה טו‪ :‬גבי מי‬ ‫יחטאו‪.‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫סוטה שמביאין אותם להשקותה בכלי חרס‪ ,‬ואמר רבא דבעינן דוקא כלי‬ ‫‪%‬‬ ‫אולם בעיקר הדבר צ״ע טובא דבנחמיה שם (ח׳‬ ‫חדש שלא נתאכמו פניו דומיא דמים‪ ,‬מה מים‬ ‫‪04‬‬ ‫י״ד) כתוב וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ה' ביד‬ ‫לא נשתנה מדאיהם אף כלי שלא נשתנה‪ ,‬ויש‬ ‫‪jt p‬‬ ‫משה אשר ישבו בני ישראל בסכות בחג בחדש‬ ‫‪f t‬‬ ‫לעיין שהרי משניות ערוכות הן במסכת מקואות‬ ‫‪PW‬‬ ‫‪0‬‬‫‪5‬‬ ‫השביעי וכו' ויעשו כל הקהל השבים מן השבי‬ ‫סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון‬ ‫על דיני מי צבע במקוה‪ ,‬ובמשכנות יעקב סימן‬ ‫מ״ה ביאר בזה דכשנפל צבע למים לא נשתנו‬ ‫‪Eo‬‬ ‫וגו'; ונראה מזה שעד כעת לא עשו סוכות‪ ,‬ואמנם‬ ‫‪f t‬‬ ‫גם עיקר הדבר תמוה האם שכחו מצות סוכה‬ ‫המים כלל וצבעם הוא כשהיה‪ ,‬רק שיש בתוכם‬ ‫‪041‬‬ ‫גם צבע ומראהו נשקף בהם‪ ,‬אבל אין זה שינוי‬ ‫המפורשת בתורה ורק כעת מצאו מה שכתוב‬ ‫בצבע המים עצמם‪ ,‬דמעלת המים היא בענין זה‬ ‫‪VO‬‬ ‫מפורש בתורה‪.‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪0S‬‬ ‫ועלה על לבי לומר דודאי קיימו מצות סוכה‬ ‫שאינם משתנים לעולם‪.‬‬ ‫&‬ ‫כהלכתה גם עד זמן זה ששבו מן הגולה‪ ,‬אלא‬ ‫מרן הגרי''ג אדלשטין מעיין בבד קוד ש מועדים‬ ‫ובחג הסוכות אחר שעברו עלינו ימי הרחמים‬ ‫‪V0‬‬ ‫שקיימו מצות סוכה כמצוה בפני עצמה שציוה‬ ‫ובהם מתעוררים הכל בתשובה כדי לזכות בדין‪,‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪%‬‬ ‫עליה הקב״ה‪ ,‬אולם כעת התבוננו במה שכתוב בתורה שמצות סוכה זמנה‬ ‫קרבן‬ ‫מביאים‬ ‫הסוכות‬ ‫חג‬ ‫וישראל מתרוממים מכח ימים אלו‪ ,‬כשמגיע‬ ‫‪041‬‬ ‫הוא בחודש השביעי ונתנו לבם שמצוה זו מישך שייכא לחודש השביעי‪,‬‬ ‫במדריגות‬ ‫שנעמוד‬ ‫ותקותינו‬ ‫מים כדי לעמוד ולומר לפני הקב״ה שאיפתינו‬ ‫‪f ■o‬‬ ‫ובאה היא אחר ראש השנה ויום הכפורים‪ ,‬והיא ההמשך והגמר של ימים‬ ‫בלי‬ ‫עמידה‬ ‫ביותר‬ ‫המסמל‬ ‫הדבר‬ ‫אלו בלא כל שינוי לרעה ח״ו‪ ,‬והמים הם‬ ‫‪a‬‬ ‫אלו‪ ,‬ומפני שעניינה השלמת הכפרה שכבר זכו והשיגו בראש השנה ויום‬ ‫השנה‬ ‫ראש‬ ‫אחר‬ ‫ורק‬ ‫אלו‪,‬‬ ‫ימים‬ ‫משמחת‬ ‫שינויים‪ ,‬ואם כן אין שמחה גדולה‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫ויום הכפורים‪ ,‬ואהבת התורה ואהבת הקב״ה שמתרוממים לה בחג הסוכות הכפורים‪ ,‬וכשזוכים לקיים עניינה כראוי נשארים נקיים ומזוככים ושמורים‬ ‫‪II- O‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫שבו נכנסים בצילא דמהימנותא‪ ,‬ולהיות בצילו של הקב״ה הוא מקום מן החטא‪ ,‬וזה מה שאיתא בערכין שבקשו רחמים והשיגו זכות שתגין עליהם‬ ‫כסוכה‪ ,‬אמנם לשון הגמרא כפשוטו כי הוא דבר בפ״ע שבקשו רחמים לבטלו‬ ‫מלאכי השרת‪ ,‬ואצלם לא יתכן שינויים כלל‪ ,‬באים לחזק ענין זה לשמר‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫ליצה״ר‪ ,‬וצ״ע‪[ .‬שמחת תורה ה'תשע״ז]‬ ‫מדריגתינו‪ ,‬ולכן מביאים קרבן מים‪ ,‬ודוקא ימים אלו מסוגלים להבאת קרבן‬ ‫‪■O‬‬ ‫כזה ואין זה שייך לשאר ימות השנה‪.‬‬ ‫&‬ ‫‪f t‬‬ ‫ספרא דבי רב‬ ‫ועל זאת באה השמחה הגדולה של שמחת בית השואבה‪ ,‬שמי שלא ראה‬ ‫בעמדינו בפתח גליון ה‪ 100‬שזכינו להוציא לאור מזה שנתיים ומחצה‪,‬‬ ‫שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו‪ ,‬שמחה כזו שאומרים לפני‬ ‫״ ‪e‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫ובס''ד זכה להתקבל בעולם התורה באהבה ובחיבה‪ ,‬נישא הודאה וברכה‬ ‫הקב״ה את רצוננו ותקותינו להיות קיימים בהתעלותינו כל ימות השנה‪.‬‬ ‫לבורא עולם שזיכנו לדלות ולהשקות מדברי תורתו של רבינו מרן שליט''א‪,‬‬ ‫(שמחת בית השואבה שיכון ה' ה'תשע״ו)‬ ‫‪%‬‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫‪V0‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪i i .'i‬‬ ‫‪03‬‬ ‫נזקין‪ ,‬ועוד שיעורים במסכתות דכלה דירחי כלה‪ .‬ובוודאי שחובה עליכם‬ ‫לכנס השיעורים והחידושי תורה להפיצם בישראל ולחלקם ביעקב‪ .‬לאור‬ ‫שמשמיא קא זכו ליה להיות ראש למוסרי התורה‪ ,‬בהעמדת תלמידים‬ ‫לאלפים‪ ,‬ובהם מרביצי תורה המעבירים תורתו ומשנתו של רבינו בהיכלי‬ ‫‪to‬‬ ‫דבריו של הרב זצ''ל טרחו מרן הגרמ״ש ברמן זצ''ל ויבלחט״א רבינו מרן‬ ‫הישיבות ובתי המדרשות‪.‬‬ ‫‪o3‬‬ ‫שליט״א לסדר כתביהם לדפוס‪ .‬ומשמים כיוונו שמלאכתם הסתיימה‬ ‫מלבד תורה שבעל פה‪ ,‬זוכה רבינו שליט״א להרבצת תורה שבכתב‪ ,‬בספריו‬ ‫‪(1 0‬‬ ‫באותה התקופה‪ ,‬הם ראו בזה ס''ד מיוחדת‪ ,‬והארה נפלאה כי מלאכתם‬ ‫’בד קודש' וספרי השיעורים‪ ,‬וגם בזה זכה שיתבדרו ספריו בבי מדרשא‬ ‫'‪if6‬‬ ‫רצויה לפני המקום‪ .‬לאושרו של הרב זצ״ל לא היה גבול‪,‬‬ ‫בצורה בלתי מצויה בדורינו‪ .‬בגליון חג הפסח הבאנו‬ ‫‪%‬‬ ‫‪ ----- - ------- --------------‬פארי הישיבה אותה ייסד במסירות בארץ ישראל לאחר‬ ‫‪0,3‬‬ ‫בפני הקוראים את סודות כתיבת הספרים‪ ,‬והתגובות‬ ‫‪(1 0‬‬ ‫‪p‬‬ ‫חורבן יהדות אירופה‪ ,‬כבר מכהנים בעצמם כרמי״ם‬ ‫בישיבתו‪ ,‬וכעת זוכים הם להדפסת חידושיהם אותם‬ ‫ביום ‪(ft Uljl/'iStjlbl'.‬‬ ‫‪'}!!)ft‬‬ ‫הנלהבות שהתקבלו במערכת‪ ,‬והבקשות הבלתי‬ ‫פוסקות‪ ,‬הביאנו להמשיך במלאכתנו‪ ,‬למען יצא דבר‬ ‫‪%‬‬ ‫חידשו ומסרו בתוככי הישיבה הק' ומוסדותיה‪ .‬בדמעות‬ ‫■‬ ‫‪' *?yd‬‬ ‫שלם תחת ידינו בעז״ה‪.‬‬ ‫‪Oyl‬‬ ‫‪jtep‬‬ ‫של גיל כתב מרן הרב זצ''ל באותו היום הסכמה כמעט‬ ‫מצלאין אנו קדם מלכא שיאריך שנות רבינו מרן‬ ‫‪■ f l‬‬ ‫זהה לספרי 'אשר לשלמה' ו'בד קודש'‪ .‬ואותו היום היה‬ ‫■‬‫>‬ ‫‪S'>?M/V-/■/•=)/iU-frf..‬‬ ‫שליט״א בטוב‪ ,‬ויאותו רבים לאור תורתו עוד רבות‬ ‫‪%‬‬ ‫\ ‪0Z‬‬ ‫לו ליום שמחה מיוחדת‪.‬‬ ‫בשנים‪ ,‬בבריאות נהורא ומעליא‪.‬‬ ‫‪(1 0‬‬ ‫‪0y 6 -‬‬ ‫מלבד ממרן הרב מפוניבז' זצ''ל נטל אף רבינו שליט״א‬ ‫‪f?vid1}ip' pm‬‬ ‫ומכאן בקשתינו שטוחה לכלל תלמידי רבינו‪ ,‬שיש‬ ‫מכתב הסכמה ממרן הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל‬ ‫‪if,.‬‬ ‫‪»»/‬‬ ‫בידם ד״ת מרבינו מרן שליט״א‪ ,‬שלא באו בכתובים עד‬ ‫ל‪'^ 1‬‬ ‫‪C j'J‬‬ ‫זצ''ל ראש ישיבת מיר‪ ,‬עמו היה קשור עד לאחת בד''ת‬ ‫הנה‪ ,‬כמו גם הנהגות ופנינים מרבינו שליט״א‪ ,‬שיואילו‬ ‫‪jtep‬‬ ‫וכבר הרחבנו בזה בעבר‪.‬‬ ‫הספר שיצא לאור הכה הדים רבים‪ ,‬יעידו על כך‬ ‫להמציאם לידינו לזכות בהם את הרבים‪.‬‬ ‫‪<%‬‬ ‫‪0 'J‬‬ ‫מכתבים רבים אותם קיבל רבינו שליט״א בימים‬ ‫דוח פנימי של מ שרד הדתות בו מדווח‬ ‫כד קודש‬ ‫המשרד על מינויים של מרן הגרמ״ש‬ ‫‪Jk o‬‬ ‫שאחר הדפסת הספר מגדולי מרביצי התורה‪ ,‬ומידידיו‪.‬‬ ‫כפי שכבר הבאנו בגליון חג הפסח‪ ,‬היה זה לא אחר‬ ‫ברמן ורבינו מרן שליט״א לרמי''ם‬ ‫| ‪c S‬׳‬ ‫נצטט רק לדוגמא בעלמא שניים מהמכתבים ‪ :‬הגאון‬ ‫מרבן של ישראל מרן החזון איש זיע’’ א שעמד מאחורי‬ ‫‪o 'J‬‬ ‫רבי שמואל דיקמן זצ''ל אב''ד חיפה‪ ,‬שחלק עם רבינו‬ ‫פרסום השטיקל' תורה הראשון של רבינו מרן שליט’’ א‬ ‫ברבים‪ ,‬היה זה בשנות הבחרות המוקדמות של רבינו מרן שליט’’א‪ ,‬ובעת שליט״א ספסל אחד בבחרותו בישיבה הק' כותב לו כך‪ :‬מהספר נהנתי‬ ‫‪eh‬‬ ‫שעלה הרעיון להדפסת קובץ חידו’’ ת של תלמידי כולל חזון איש‪ ,‬התנה מרן ביותר‪ ,‬ובעיקר משום שהוא הזכיר לי את השנים ההם שלמדנו בהתמדה‬ ‫‪m‬‬ ‫‪03‬‬ ‫רבה‪ ,‬ושמענו אז ממך חלק מהקטעים המודפסים‪ ,‬ובוודאי שהיו לנו‬ ‫זצ’’ל את הדפסת הקובץ‪ ,‬בהבאת דברי תורה מרבינו מרן שליט’’א‪.‬‬ ‫‪JteP‬‬ ‫‪t‬‬ ‫' ‪6‬׳‬ ‫לתועלת מרובה עד היום‪.‬‬ ‫החזון איש נטע את היסודות‪ ,‬ורבו הנוסף של רבינו מרן שליט’’ א מרן הרב‬ ‫‪<%‬‬ ‫מפוניבז' זצ’’ל עמד באמת הבנין‪ .‬היה זה חודשים ספורים לאחר חתונתו הגרי''מ גורדון זצ״ל ראש ישיבת לומז'א בפתח תקוה משתפך במכתבו‬ ‫^ ל־‪/‬‬ ‫‪:‬הספר הוא קודש וגידולי קודש‪ ,‬יש בו מטעם זקנים חידושים נחמדים‬ ‫של רבינו מרן שליט״א‪ ,‬הרב זצ’’ל קרא לרבינו מרן שליט״א ולרעהו מרן‬ ‫‪Jk o‬‬ ‫שעליהם נאמר פיקודי השם ישרים משמחי לב‪.‬‬ ‫ראש הישיבה הגרמ״ש ברמן זצ״ל‪ ,‬והעמידם‬ ‫‪U‬‬ ‫בעיתונות התקופה מצאנו מאמר הבא לדבר‬ ‫לכהן כרמי’’ ם בישיבה הקדושה‪ ,‬יחד עם מרן‬ ‫‪%‬‬ ‫‪03‬‬ ‫בשבחו של הספר‪ ,‬היה זה לאחר שנים ספורות‬ ‫ראש הישיבה הגרי’’ג אדלשטין זצ’’ ל שכבר עסק‬ ‫‪£o‬‬ ‫עת הוציא רבינו שליט״א כבר את חלק ב'‬ ‫בהרבצת תורה בישיבה לצעירי התלמידים‪ .‬לא‬ ‫מספרו ‪ :‬״מכבר אנכי מכירו‪ ,‬ואגיד את שבחו גם‬ ‫היה זה סוד שמרן הרב זצ’’ ל ראה בבחירי תלמידיו‬ ‫‪%‬‬ ‫בזה כי הוא אדם גדול בחריפות ובקיאות בש״ס‬ ‫אלו כממשיכי מורשתו בהעמדת תורה בישראל‪,‬‬ ‫‪(to‬‬ ‫‪u‬‬ ‫ופוסקים‪ ,‬ראשונים ואחרונים‪ ,‬דולה מים מבארות‬ ‫לטובי‬ ‫כבר בבחרותם העמידם למסירת חבורות‬ ‫‪t‬‬ ‫עמוקים‪ ,‬שחידושיו היקרים נאמרים בשכל זך‬ ‫בני הישיבה בני גילם‪ ,‬ומיד לאחר נישואיהם‬ ‫‪%‬‬ ‫‪O‬‬ ‫והבנה עמוקה וישרה‪ ,‬שמו המפואר הולך לפניו‬ ‫העמידם כאמור לכהן פאר בישיבה‪.‬‬ ‫‪£0‬‬ ‫בהיותו אחד מהרמי״ם בישיבה הגדולה פוניבז'‪,‬‬ ‫אך לא רק טובת הישיבה ובניו עמדה למול‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫והנהו קנקן חדש מלא ישן‪ ,‬בחידושיו שהעלה‬ ‫מרן הגרי״ג אדלשטין שוטח שאלה בבד קוד ש בפני‬ ‫עיניו של הרב זצ’’ל‪ ,‬וכפי שכבר הרחבנו בעבר‬ ‫‪%‬‬ ‫‪03‬‬ ‫פנינים יקרים ממצולות ים התלמוד‪ ,‬יתהללו כל‬ ‫רבינו שליט״א‬ ‫על ישיבת 'ירחי כלה' אותה הגה מרן הרב זצ’’ל‪,‬‬ ‫‪eh‬‬ ‫ישרי לב ויהגו לאורו המאיר״‪ .‬מתוך דברי ההסכמה של הגרא״י פינקל‬ ‫בימי בין הזמנים של חודש אב התקבצו ובאו לישיבה ובנייניה שהיו ריקים‬ ‫זצ״ל לחלק הראשון של ספר בד קודש‪ .‬הדברים שצוטטו לעיל מתוך דברי‬ ‫מתלמידים‪ ,‬בעלי בתים מכל רחבי הארץ‪ ,‬לשבועיים ימים הפכו הם לבני‬ ‫‪%‬‬ ‫‪03‬‬ ‫ההסכמה של הגאון האדיר רבי אליעזר יהודה פינקל זצ״ל גאב״ד וראש‬ ‫במסכתא‬ ‫ישיבה לכל דבר‪ ,‬ראשי הישיבה והרמי״ם מסרו שיעורים יומיים‬ ‫‪)£o‬‬ ‫‪*o‬‬ ‫ישיבת מיר‪ ,‬אישיות תורנית מוכרת ששימש כזקן ראש הישיבות בארצנו‬ ‫סיום‬ ‫במסיבת‬ ‫דכלה‪ ,‬בנוסף לשיעורי הלכה ושיחות מוסר‪ .‬בכל שנה‬ ‫'‪if6‬‬ ‫_____________ ה ק ד ו ש ה ‪ ,‬נכתבו לפני כחמש שנים כאשר יצא‬ ‫חגיגית של ישיבת ירחי כלה‪ ,‬הוכרז על מסכתא‬ ‫‪%f c‬‬ ‫‪03‬‬ ‫לאור החלק הראשון של ספר בד קודש להרב‬ ‫דכלה אותה ילמדו בני ישיבת ירחי כלה לאורך‬ ‫‪J;1 0‬‬ ‫הגאון רבי ברוך דב פוברסקי‪ ,‬מחשובי הרמי״ם‬ ‫השנה כולה‪ ,‬איש איש במקומו‪ ,‬ואחת לשבוע‬ ‫'‪if6‬‬ ‫‪03‬‬ ‫בישיבת פוניבז'‪ .‬מחברנו הנכבד מני אז עלה‬ ‫היה מתקיים שיעור שבועי במסכתא דכלה על‬ ‫‪a‬‬ ‫לן־‬ ‫והתעלה במעלות התורה‪ ,‬איתמחי גברא‬ ‫ידי מרנן ראשי הישיבה שטרחו וסבבו בערים‬ ‫‪jtep‬‬ ‫'‪if6‬‬ ‫ואיתמחי קמיעא‪ ,‬ומוניטין יצא למחברנו הדגול‬ ‫ובמושבים מידי שבוע בשבוע למסירת שיעורים‪,‬‬ ‫כגאון מעמיק ומחדש נפלא בחידושי תורה‪,‬‬ ‫קיץ וחורף במסירות ובדבקות‪ ,‬במטרת העל‬ ‫✓‪ !A‬־*‬ ‫'‪'/‬־‬ ‫ל‬ ‫‪03‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪6‬‬ ‫־ )‬ ‫ושם טוב יצא לשיעוריו העמוקים שהוא משמיע‬ ‫בישיבת פוניבז' הגדולה‪ ,‬ודברי תורתו עולים על‬ ‫שולחן מלכים‪ ,‬מאן מלכי רבנן‪ ,‬עד שזכה לכך‬ ‫של מייסד הישיבה ומחוללה‪ ,‬להרבות תורה‬ ‫בישראל‪ .‬כך שמלבד השיעורים בישיבה הקדושה‬ ‫והשיעבוד לתלמידים‪ ,‬נוסף על ראשי הישיבה‬ ‫‪(to‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪03‬‬ ‫שתורתו מכרזת עליו‪ .‬בשנתיים האחרונות קבל‬ ‫רבינו שליט״א מבקר את שיעורי‬ ‫הגרב״ד ב''ב קודם הדפסתו‬ ‫והרמי״ם עול תורה בלימוד מסכתא דכלה‬ ‫‪£0‬‬ ‫שני פרסים תורניים חשובים‪ ,‬לפניי כשנתיים זכה‬ ‫ומסירת שיעורים שבועיים במסכתא זו‪.‬‬ ‫'‪if6‬‬ ‫‪%‬‬ ‫בפרס על שם רבי יצחק גרשטנקורן ז״ל מטעם עיריית בני ברק לספרות‬ ‫אם סברנו כי מרן הרב זצ''ל אמר די‪ ,‬הרי שלא זכינו מספיק להכירו‪ ,‬מרן‬ ‫‪03‬‬ ‫תורנית‪ ,‬על ספרו בד קודש חלק ראשון‪ .‬ולפני כמה שבועות זכה חלקו‬ ‫הרב זצ''ל ראה בכל תחום וענין למרחוק‪ ,‬ורצה להגדיל עוד כבודה של‬ ‫‪jtep‬‬ ‫'‪if6‬‬ ‫תורה‪ .‬משכך הפציר בבחירי תלמידיו‪ ,‬רבינו מרן שליט״א ורעהו מרן השני בפרס הרב קוק מטעם עיריית תל אביב‪ .‬הוא הספר אשר לפנינו‬ ‫‪03‬‬ ‫בשני המקרים היו ועדות השופטים של הפרס רבנים מובהקים וגאונים‬ ‫ידועי שם‪ ,‬אשר מצאו את ספריו של הרב פוברסקי ראויים לפרס‪ ,‬מתוך‬ ‫הגרמ״ש ברמן זצ''ל להעלות מדברי תורתם עלי ספר‪ ,‬בתחילה ניסו השניים‬ ‫להתחמק‪ .‬בימים ההם לא היה זה מחזה נפוץ שתלמידי חכמים צעירים‬ ‫‪(1 0‬‬ ‫מבחר גדול של ספרים תורניים שהוצגו בפניהם‪ ,‬ובתרי זימני הוי חזקה‪,‬‬ ‫יעלו מחידושי תורתם עלי דפוס‪ ,‬אך הרב לא וויתר‪ ,‬הרב זצ''ל עשה עמם‬ ‫'‪if6‬‬ ‫שהספרים של הרב פוברסקי טובים הם‪ ,‬וראויים לשבח ולציון מיוחד‪.‬‬ ‫חשבון‪ ,‬הנה מסרתם עד הנה כך וכך שנים שיעורים בישיבה‪ ,‬בסוגיות נשים‬ ‫‪03‬‬ ‫‪(to‬‬ ‫'‪if6‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪3‬״‬ ‫‪‘u‬‬ ‫‪i i .'i‬‬ ‫‪03‬‬ ‫והאחרונים‪ .‬ספרי שיעורים בכלל‪ ,‬ושיעורים יומיים בפרט‪ ,‬כמעט לא היו‬ ‫קיימים בעולם‪ .‬אם חשקה נפשו של צורב להקיף את הסוגיא‪ ,‬לדלות תורה‬ ‫מחברנו הנכבד הרב פוברסקי נמנה על הכוחות העולים בחוגי ראשי‬ ‫הישיבה‪ ,‬עלייתו בסולם העולה בית אל היתה מהירה ומרשימה ביותר‪,‬‬ ‫‪to‬‬ ‫‪ft‬‬ ‫בן עשרים וארבע שנים היה הרב פוברסקי כאשר התמנה כר״מ בישיבת משיעורי מגיד השיעור כדי להקיף את הנושא על שלל היבטיו מתוך הכתב‪,‬‬ ‫‪o3‬‬ ‫עליו היה להתאמץ בהשגת מחברות וצילומי כתבי יד שעברו מיד ליד‪,‬‬ ‫תלמידים הידפקו על דלתות תלמידים ממחזורים קודמים לנסות להשיג‬ ‫פוניבז' הגדולה והמפורסמת המהווה בית היוצר של בני תורה‪ .‬כבר בגיל‬ ‫שלשים ואחד כשהוציא לאור את ספרו בד קודש‪ ,‬עליו באו בהסכמה‬ ‫‪(1 0‬‬ ‫‪ft‬‬ ‫מחברות ישנות‪ ,‬במטרה לעמול דרכם בהבנת השיעורים‪ ,‬פה ושם היה ניתן‬ ‫הגאונים האדירים רבי יוסף שלמה כהנמן שליט״א גאב״ד ור״מ פוניבז'‬ ‫‪%‬‬ ‫למצוא במחברת ישנה תוספת שהושמטה‬ ‫‪0,3‬‬ ‫בשיעור במכוון‪ ,‬בסוגיא פלונית ניתן היה‬ ‫המפורסם בכל העולם כמקים עולה של‬ ‫תורה‪ ,‬ולהבל״ח הגאון רבי אליעזר יהודה‬ ‫‪(1 0‬‬ ‫‪ft‬‬ ‫לראות‪ ,‬כי השנה הושם דגש על הבנה‬ ‫פנקל זצ״ל ראש ישיבת מיר המפורסמת‪,‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫מחודשת לעומת ההבנה הישנה‪ .‬ובסוגיא‬ ‫זאת הרי אור חדש התגלה שלא היה בנמצא‪.‬‬ ‫אשר במלים נלהבות משבחים את הספר‬ ‫ומהללים את מחברו‪ .‬בגיל שלשים וחמש‬ ‫‪jtep‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫עד ללילה ההוא‪ .‬מי שעמד אז מאחורי‬ ‫שוב הפתיע אותנו המחבר בחלק השני של‬ ‫‪041‬‬ ‫החוברת הוא מי שזוכה עד היום לערוך את‬ ‫הספר וכמעשהו בראשון כן גם בספר אשר‬ ‫‪(1 0‬‬ ‫סדרת שיעורי הגרב''ד‪ ,‬תלמידו הגדול של‬ ‫לפנינו הוא צולל במים אדירים ומעמיק‬ ‫‪f t‬‬ ‫רבינו מרן שליט''א הגאון רבי יעקב זריהן‬ ‫בסברה ישרה להבהרת כל סוגיא מברר ומלבן‬ ‫ל‪'^ 1‬‬ ‫‪041‬‬ ‫שליט''א‪ .‬מי שברבות השנים האיר את‬ ‫שיטות הראשונים והאחרונים וכל המסתעף‬ ‫מעמד לחיים בהוצאת בד קוד ש הגדה של פסח‬ ‫‪jtep‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫ישראל בהאדרת ספרי רבותינו התומים‪,‬‬ ‫קצה''ח‪ ,‬שב שמעתתא‪ ,‬שערי יושר‪ ,‬אבני מילואים‪ ,‬מקדש דוד‪ ,‬ועוד‪ .‬חיקר‬ ‫מדבריהם‪ ,‬ועל יסודות איתנים בדרך אשר‬ ‫סללו הראשונים הוא בונה את בנין חידושיו המבריקים והמחודדים ומגיע‬ ‫‪<%‬‬ ‫^־‪r v‬‬ ‫‪041‬‬ ‫ואיזן את תורתם ועשה להם אזניים ברוב השכל ויתרון‪ .‬אך השער להכל‬ ‫למסקנות הלכתיות‪.‬‬ ‫‪Jk o‬‬ ‫ביחוד יצא שם טוב לשיעוריו הנפלאים של הרב פוברסקי בישיבת ירחי היה חוברת ראשונית זו‪ ,‬שהיוותה את הפתיחה למפעל הגדול בו החל‬ ‫‪f t‬‬ ‫| ‪c S‬׳‬ ‫כלה שע״י ישיבת פוניבז אותם היא גם משמיע בחיפה ובכמה מסניפי פא״י הגר''י זריהן שליט''א בהורמנא דמרן שליט''א 'שיעורי הגרב״ד פוברסקי'‬ ‫‪041‬‬ ‫בארץ‪ ,‬שם קיימים שיעורי תורה קבועים במסכתות הנלמדות בישיבת רבינו שליט''א אמן ההבעה והניסוח לא יכל להעמיס על שכמו את כתיבת‬ ‫ירחי כלה‪ ,‬בהסברה פופולארית וכושר ניתוח של השיטות השונות והבהרת השיעורים יומיים והכנתם לדפוס‪ .‬מעמסה זו היא כבר מעבר ליכולת אנוש‬ ‫‪eh‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫להספיק גם להכין את השיעורים וגם לכתיבתם עריכתם והדפסתם‪ .‬אך‬ ‫הנושאים על הסתעפויותיהם בשפה ברורה‪ ,‬בהם ניחון המחבר הדגול‪ ,‬רוח‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫להפקידם ביד מי שאינו ראוי למלאכה גם לא אבה‪ ,‬בתלמידו כבנו רבי יעקב‬ ‫חיה זו נושבת גם בכל אחד מסימני הספר בד קודש אשר לפנינו המשתרע‬ ‫זריהן מצא רבינו שליט״א את אשר ביקש‪ .‬תלמיד‬ ‫על כמאתיים וחמשים עמודי דפוס גדולים‬ ‫‪x< %°‬‬ ‫‪ft‬‬ ‫חכם מובהק בקי בכל חלקי התורה‪ ,‬ובעל הבנה‬ ‫וכפולי טורים‪ ,‬המכילים ששים ושתים סימנים‬ ‫״אל־)‬ ‫‪03‬‬ ‫מופלאה לרדת לעומקם של דברים‪ .‬החוברת על‬ ‫הנוגעים בסוגיות ובנושאים שונים ומגוונים בכל‬ ‫‪to‬‬ ‫פרק בן סורר עבר את ביקורתו של רבינו שליט''א‬ ‫מסכתות הש״ס‪ ,‬וארבעה חלקי השלחן ערוך‪.‬‬ ‫‪$‬‬ ‫ובהסכמתו ירדה לדפוס‪.‬‬ ‫לפנינו כוח עולה בעולם הישיבות מסוג הרמי״ם‬ ‫‪%‬‬ ‫‪0/A‬‬ ‫הביקוש העצום לחוברת ההיא שח באזנינו‬ ‫וראשי הישיבה אשר בדור הדעה של ישיבות‬ ‫‪£o‬‬ ‫הגר''י זריהן היה מעבר לכל דמיון‪ ,‬עוד באותו‬ ‫ליטא המפורסמות בשנים שלפני השואה‪ ,‬אצל‬ ‫הלילה נגמרה המהדורה כליל‪ ,‬והביקוש העצום‬ ‫מחברנו הדגול הרב ברוך דב פוברסקי אנו רואים‬ ‫‪%‬‬ ‫‪$‬‬ ‫לתורתו של רבינו מרן שליט''א לא ידע מנוח‪.‬‬ ‫בחוש‪ ,‬איך שנתקיימו בו דברי חז''ל‪ ,‬במכילתא‬ ‫‪(to‬‬ ‫מהישיבה ומחוצה לה פנו תלמידים אלי כמו גם‬ ‫דרבי ישמעאל ואהיה אצלו אמון וגו' אמון פדגוג‪,‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫לרבינו שליט''א עצמו להוציא עוד ועוד מסדרת‬ ‫ללמדך שכל העמל בתורה היא מגדלת אותו‬ ‫‪%‬‬ ‫השיעורים‪ ,‬הייחודיות של שיעורי רבינו שליט''א‬ ‫רבינו מרן שליט״א מעיין בעלון מבית הבד‬ ‫כאומן‪ ,‬שנאמר אילת אהבים ויעלת חן‪ ,‬ד״א אמון‬ ‫‪£0‬‬ ‫ידועה הייתה מכבר בכל העולם‪ ,‬ההזדמנות להשיג‬ ‫רבתי ללמדך שכל העמל בתורה היא מרוממת‬ ‫‪f t‬‬ ‫ספר שיעורים של רבינו שליט''א ערוך וכתוב הייתה משהו שלא היה ניתן‬ ‫אותו‪ ,‬שנאמר סלסלה ותרוממך‪ .‬כפי שכבר נאמר לעיל צעיר הוא עדיין‬ ‫‪%‬‬ ‫‪03‬‬ ‫לאמוד את הביקוש אליו‪.‬‬ ‫מחברנו הנכבד הרב פוברסקי‪ ,‬ועתיד גדול עוד לפניו בעולם הישיבות‪ ,‬אשר‬ ‫משכך נטלתי על עצמי את המלאכה הקשה שבמקדש‪ ,‬לא קלה המלאכה‪,‬‬ ‫ב״ה מתרחב וגדל בארצנו מיום ליום‪ ,‬ובטוחני שהרב פוברסקי עוד ימשיך‬ ‫‪'0A3‬‬ ‫בטרחה בכתיבת השיעורים‪ ,‬בהבנתם ועריכתם‪ ,‬רבינו שליט''א עצמו פינה‬ ‫שנים רבות להשמיע שיעוריו המאלפים בפני קהל שומעי לקחו‪ ,‬ועוד יזכה‬ ‫‪%‬‬ ‫מזמנו העמוס לעבור את מרבית הכתבים טרם הדפסתם‪ ,‬וראה בהם כספריו‬ ‫את הרבים בספרים חשובים מסוג הספר אשר לפנינו המהווה נדבך חשוב‬ ‫‪)£*o‬‬ ‫‪o‬‬ ‫ממש‪ .‬לא אחת היה רבינו מוחק שורות שלמות‬ ‫לבני התורה בארצנו הקדושה‪.‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫שלא הובנו כהלכה וכותב את הדברים מחדש‬ ‫וכפי שחזה כותב המאמר רבינו שליט''א לא נח‬ ‫‪%‬‬ ‫‪03‬‬ ‫בצורה נאותה‪ .‬כך החלו לצאת לאור עולם עוד‬ ‫על שמריו וזכה להוציא לאור חמישה חלקים‬ ‫‪J;1 0‬‬ ‫ועוד מהכרכים האדומים‪ ,‬המוכרים כל כך‪ ,‬של‬ ‫מחידו''ת‪ .‬במרוצת השנים ערך רבינו שליט''א‬ ‫‪a‬‬ ‫‪if6‬‬ ‫שיעורי הגרב''ד על הש''ס‪ .‬בהמשך אף נעזרנו‬ ‫את ספריו מחדש לפי סדר מסכתות הש''ס‪,‬‬ ‫לן־‬ ‫( ‪04‬‬ ‫בכתבי תלמידים ממחזורים שונים‪ ,‬המיוחדים‬ ‫עד כה יצאו לאור תשעה ספרים מברכות‬ ‫‪■kp‬‬ ‫‪ft‬‬ ‫שבהם היו מחברותיהם של הגאון רבי דוד מן‬ ‫זצ''ל ראש ישיבת כפר חסידים‪ .‬הגאון רבי ברוך‬ ‫ועד טהרות‪ ,‬ובהם תוספת עצומה על ספרי‬ ‫החלקים‪ ,‬של מאות סימנים חדשים משיעורים‬ ‫י✓ ‪%‬‬ ‫‪'/SV‬־‬ ‫‪03‬‬ ‫שמואל דויטש זצ''ל מר''י קול תורה‪ .‬הגאון רבי‬ ‫בישיבה הק' ומחוצה לה‪.‬‬ ‫‪(to‬‬ ‫ברך פינס זצ''ל‪ .‬ויבלחט''א הגאון רבי אברהם‬ ‫יצחק ליפקוביץ שליט''א מראשי ישיבת בית‬ ‫רבינו מרן שליט''א הוגה במדו בד‬ ‫שיעורי הגרב^ד פוברסקי‬ ‫‪%‬‬ ‫‪03‬‬ ‫מדרש עליון‪ .‬הגאון רבי איתמר גרבוז שליט''א ראש ישיבת ארחות תורה‪.‬‬ ‫ליל ערב יום כיפור תשנ''ו השעה ‪ 8‬בערב‪' ,‬שערי אשר־ גועש ורועש‪ ,‬חוברת‬ ‫‪£0‬‬ ‫חדשה הונחה למכירה ונחטפה כלא היתה‪' .‬שיעורי הגרב''ד פוברסקי הגאון רבי אברהם יצחק אולמן שליט''א דיין בד''צ העדה החרדית‪ .‬והגאון‬ ‫רבי יהושע מאיר מישקובסקי שליט''א ראש ישיבת אמרי משה אשר ידיו‬ ‫שליט''א על פרק בן סורר' שמה‪ .‬היה זה פלא של ממש‪ ,‬הן באותו היום‬ ‫‪%‬‬ ‫‪03‬‬ ‫בבוקר עוד מסר רבינו שליט''א את שיעורו האחרון בפרק זה‪ ,‬ולא חלפו לו רב בתורת רבינו שליט''א וכתיבתם‪ .‬ועוד רבים‪.‬‬ ‫‪jtep‬‬ ‫'‪if6‬‬ ‫בהמשך הצטרף אף תלמידו המובהק של רבינו מרן שליט''א‪ ,‬הגאון רבי‬ ‫אהרן קסלר למלאכת עריכת השיעורים והדפסתם‪ .‬וכפי שכחקק רבינו‬ ‫יותר מכמה שעות בודדות וכבר יצא שיעור אחרון זה‪ ,‬של פרק בן סורר‬ ‫יחד עם חבריו‪ ,‬השיעור של אתמול‪ ,‬ושלשום‪ ,‬ושל שבוע שעבר‪ ,‬וקודמיו‪,‬‬ ‫‪03‬‬ ‫מרן שליט''א בעצמו בתחילת ספרו בד קודש ‪ -‬קדשים ‪ :‬אודה לה' בכל‬ ‫ערוכים ביד אמן‪ ,‬ומודפסים לתועלת התלמידים‪.‬‬ ‫‪(1 0‬‬ ‫'‪if6‬‬ ‫לבב אשר זיכני להוציא לאור ספרי על סדר קדשים‪ ,‬רובו הוא מאשר אתי‬ ‫בכדי להבין את התופעה עלינו לחזור אחורה במנהרת הזמן‪ ,‬בשנים ההם‬ ‫‪3‬״‬ ‫בכתובים מנעורי עד הנה‪ .‬ופה מקום איתי להודות בכל לב לבני יקירי הגאון‬ ‫ארון הספרים הישיבתי החיל רק את ספרי היסוד של רבותינו הראשונים‬ ‫‪(to‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪3‬״‬ ‫‪‘U‬‬ ‫ל‪£1‬‬ ‫‪041‬‬ ‫תלמידים ושאלתם בפיהם‪ ,‬להחזיר העטרה לקדמותה‪ .‬כסניף לבקשה העלו‬ ‫רבי שלו' שליט״א אשר ביתרון השכל ובכשרון ערך את העניינים בטוב טעם‬ ‫‪1ft‬‬ ‫בני הישיבה את שעת רעווא דרעווין‪ ,‬משקיעת החמה ועד תפילת ערבית‪.‬‬ ‫ודעת‪ .‬ולתלמידי היקר נאמן ביתי הרה״ג רבי אהרן קסלר שליט״א אשר טורח‬ ‫‪0‬‬ ‫בשעה קדושה זו היה יושב רבינו הגדול מרן הגר''ד זצ''ל בביתו ומוסר בפני‬ ‫ויגע תמיד בכשרון ובמסירות ללקט כתבי התלמידים מתקופות שונות ובקי‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫התלמידים שיחת רוממות מיוחדת יסודתיה‬ ‫בזכרונו באופן מופלא בכולם‪ ,‬כבור סוד שאינו‬ ‫‪£0‬‬ ‫‪1ft‬‬ ‫בפרשיות השבוע ועניני הזמן במשנת רבותיו‬ ‫הגדולים ממיר וקלם‪ .‬שעה זו טענו בפני רבינו‬ ‫מאבד טיפה‪ ,‬ובעברי בין הבתרים נראה כי בס״ד‬ ‫זכו להעתיק הדברים כראוי‪ ,‬ולהשלים בתוספת‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫שליט''א נותרה יתומה‪ ,‬יחד עם יתמותנו אנו‪.‬‬ ‫מרובה חלקם בספר‪ ,‬ישלם להם השי׳׳ת כגמולם‬ ‫‪JteP‬‬ ‫תקוותינו אנו שיבוא בן במקום אביו‪ ,‬ויורנו דרך‬ ‫ויתברכו מן השמים בשפע ברכה והצלחה‪.‬‬ ‫‪%‬י‬ ‫‪SI‬‬ ‫יאלפנו לקח בעבודת ה'‪ .‬רבינו שליט''א נעתר‬ ‫לבקשתם‪ ,‬ובקיץ של אותה שנה החל במסירת‬ ‫במלאכת עריכת השיעורים והכנתם לדפוס‬ ‫נטלו במרוצת השנים חלק גם תלמידי רבינו מרן‬ ‫‪to‬‬ ‫השיעורי חומש הנודעים‪ ,‬בהיכל הישיבה השרוי‬ ‫שליט''א רבי אברהם יצחק וולפא שליט''א‪ .‬רבי‬ ‫באפילה כמנהג הישיבה הק' מקדמת דנא‪,‬‬ ‫ישראל מאיר טבצ'ניק שליט''א‪ .‬רבי חנוך ורנר‬ ‫‪04‬‬ ‫במקומו שבכותל המזרח שבישיבה יושב רבינו‬ ‫שליט״א‪ .‬ועוד אחרים איש בשמו יבורך‪.‬‬ ‫‪k P‬‬ ‫‪f j‬‬ ‫וסביבו תלמידים מבקשים‪ ,‬דממת קודש ואפילת‬ ‫להוצאת בד קוד ש שמות עם הנדיב‬ ‫שיעורי‬ ‫סדרת‬ ‫על חשיבותה בעולם התורני של‬ ‫הוד‪ ,‬קולו של רבינו שליט''א נשמע ופניו בלתי‬ ‫רבי יעקב דרייפוס ובנו‬ ‫הגרב״ד (על חמשת עשרי כרכיהם עד עתה‪ ,‬ועוד‬ ‫‪;V‬־*•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪%‬‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫יראו רק למסתופפים בד' אמותיו‪ .‬בדבריו שוזר‬ ‫היד נטויה) מיותר להכביר‪ ,‬די אם נזכיר את דבריו‬ ‫‪110‬‬ ‫‪p‬‬ ‫הוא משמועות רבותיו הגדולים זיע''א‪ .‬ובעיקר סולל דרך בעבודת התורה‬ ‫של ראש ישיבת ליקווד מרן רבי ירוחם אולשין שליט״א שפורסמו לאחרונה‬ ‫‪%‬‬ ‫וקיום המצוות‪.‬‬ ‫מדבריו בכינוס כל שהוא‪ ,‬בו העיד על עצמו כי בספרים אלו הוא עצמו מכין‬ ‫‪041‬‬ ‫‪ 0‬׳‪£‬‬‫‪0‬‬ ‫בהמשך השנים נקבעה למסורת‪ ,‬שיעורי החורבן שהשמיע רבינו שליט''א‪,‬‬ ‫שיעוריו‪ .‬מעניין לציין כי בקהילת האברכים באשדוד נוסד כולל ערב ללימוד‬ ‫‪1ft‬‬ ‫במתכונת זו בימי ט' באב‪ ,‬מסיום תפילת מנחה‪ ,‬ועד ערבית של מוצאי הצום‪.‬‬ ‫שיעורים אלו היוו את הבסיס לספרי בד קודש תורה ומועדים‪ ,‬שסיומם‬ ‫מסכתות מסדר קדשים‪ ,‬יוזמי הכולל שעלו לקבלת ברכתו של הגרד''צ‬ ‫קרלנשטיין זצ''ל הופתעו לראותו קם ממקומו לארון הספרים‪ ,‬וכשהספר‬ ‫‪f t‬־‬ ‫‪$‬ר!‬ ‫‪041‬‬ ‫‪■p‬‬ ‫־‬ ‫‪6‬‬ ‫'‬ ‫לא נראה באופק‪ ,‬כיון שדברי תורה של רבינו שליט''א פרים ורבים‪ ,‬ומעיין‬ ‫החכמה לא יכזבו מימיו‪ ,‬לאוי״ט‪.‬‬ ‫שיעורי הגרב״ד זבחים בידו קרא בקול ‪ :‬קחו את הספר הזה לבסיס הלימוד‬ ‫בקדשים‪ ,‬מנסיון שלי אני אומר לכם כי בלעדיו לא תמצאו ידיכם ורגליכם‬ ‫׳ &‬ ‫‪f‬‬ ‫עד כה יצאו לאור הספרים בד קודש בראשית שמות מהדו''ק‪ .‬ויקרא במדבר‬ ‫בזבחים‪ .‬זכיתי‪ ,‬הוסיף ואמר לשמוע בעצמי חבורות מראש הישיבה שליט״א‪,‬‬ ‫' ‪t‬‬ ‫‪041‬‬ ‫&‪J‬‬ ‫דברים מהדו''ק‪ .‬ושני כרכים על מועדים‪ .‬בשנים האחרונות חבל תלמידים‬ ‫ואם בנשים נזיקין הוא אחד מרבותי‪ ,‬הרי שבזכות הספר הזה‪ ,‬בקדשים הוא‬ ‫בראשות הגר''א קסלר עמל להוצאת ספרי בד קודש על התורה במהדורה‬ ‫מחודשת‪ ,‬וממנה יצאו עד כה הכרכים הבאים ‪ :‬בד קודש בראשית‪ .‬ובד קודש‬ ‫רבי המובהק‪ .‬ולא הניח להם עד שנטלו הספר עמהם לכולל‪ .‬וכשסיימו בני‬ ‫הכולל מסכת זבחים הורה להם לפנות לתלמידי רבינו לקבל את השיעורים‬ ‫&‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫‪%0‬‬ ‫שמות‪ .‬בשנה האחרונה יצא אף לאור הגדה של פסח בד קודש‪.‬‬ ‫שעדיין לא באו בדפוס על מסכת מנחות‪.‬‬ ‫חובה וזכות היא להזכיר בכאן אף את מקורבי רבינו שליט״א שנטלו על‬ ‫‪%‬‬ ‫‪/-sV‬‬ ‫כתבי תלמידים‬ ‫עצמם את החלק הארי שבהוצאות המרובות של הוצאת הספרים‪ ,‬וזכות‬ ‫‪041‬‬ ‫‪S^o‬‬ ‫לא נוכל לחתום היריעה מבלי להפנות זרקור לכתבי תלמידי רבינו שליט''א‬ ‫ראשונים הם להרב יוסף פריי שליט״א‪ ,‬אנטוורפן ‪-‬ירושלים‪ .‬והרב יעקב‬ ‫‪1ft‬‬ ‫שהעלו עלי דפוס מדברי תורתו של רבינו שליט''א לאור עולם‪.‬‬ ‫ובהם החוברות 'תורת הנהנה' ומוחזקות ותפיסה' פרי עמלו של תלמידו‬ ‫וינרוט זצ''ל שעמדו לימין תלמידי רבינו שליט״א בהוצאת הספרים‪ .‬בשנים‬ ‫האחרונות עומד לימין רבינו שליט״א גם בזה איש החסד והמעש המופלא‬ ‫!•‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫הגאון רבי אברהם ישעיה גינזבורג שליט''א ר''מ ישיבת עטרת שלמה בהם‬ ‫‪t oo‬‬ ‫רבי מאיר געלעי שליט״א תלמיד רבינו שליט״א ומקורבו‪ .‬וכן רבי משה נצר‬ ‫העמיד את יסודות הסוגיות הללו לאור ובמשנת‬ ‫שליט״א אשר כנכד ובן לתלמידי רבינו שליט״א‪,‬‬ ‫‪%‬‬ ‫רבינו שליט''א‪.‬‬ ‫לוקח חלק בהנצחת זכרון נשמתם‪ ,‬בספרי רבינו‬ ‫‪041‬‬ ‫‪£o‬‬ ‫כמו גם 'מדו בד' על התורה‪ ,‬עניני נישואין‪ ,‬וברית‬ ‫מרן שליט״א‪.‬‬ ‫מילה‪ .‬מכתבי תלמידו הגר''א קסלר שליט''א‪.‬‬ ‫‪%‬‬ ‫\‪J,C‬‬ ‫כד קודש על התורה ומועדים‬ ‫וכן הקונטרס שיעורי הגרב''ד על מסכת שביעית‬ ‫‪04‬‬ ‫מכתבי תלמידו ובן ביתו הרב יוסף שטראוס‬ ‫עונג ונחת עמדי בראותי תמיד צמאונכם‬ ‫‪.£ p‬‬ ‫‪#‬‬ ‫שליט''א‪.‬‬ ‫למותר לציין את העלון בו מתפרסמת יריעתנו‪,‬‬ ‫המופלא לדברי תורה משמחי לב‪ ,‬ולדברי אגדה‬ ‫המושכים את הלב‪( ,‬עיין חגיגה י״ד א') ובכל‬ ‫‪PW‬‬ ‫‪0 5‬‬ ‫‪Eo‬‬ ‫מבית הבד‪ ,‬היוצא לאור בקובץ גליונות‬ ‫עת לנגד עיני צואריכם החרוזים לשמוע דברי‬ ‫שבראשות ידידינו הרה''ג רבי יצחק גולדשטוף‬ ‫תורה אהבה בתענוגים‪ ,‬ובעזה״י זכיתם להתגדל‬ ‫‪%‬‬ ‫שליט''א העמל בטרחה מרובה יחד עם חבר‬ ‫שיעור בעניני החורבן במתכונת שיעור חומש‬ ‫ולהתעטר בזיו החכמה‪ ,‬וכעת רחש לבבכם הטוב‬ ‫‪041‬‬ ‫‪t o0‬‬ ‫‪%‬‬ ‫עורכים להוציא לאור עולם דברי תורתו של רבינו מרן שליט''א‪.‬‬ ‫לזכות את הרבים‪ ,‬וקורא אני עליכם נצחוני בני והקדימוני‪ ,‬כי בהיותי עסוק‬ ‫‪1ft‬‬ ‫בנוסף קיימת אפשרות אף להאזין לדברי תורה מרבינו שליט''א בכל חלקי‬ ‫התורה בקו דברי מלכים של ישיבת פוניבז'‪ ,‬ובחודשים האחרונים אף הוקם‬ ‫כל הימים עמכם יקירי‪ ,‬אין עתותי בידי לסדר הדברים בלשוני‪ ,‬וכאשר קצרה‬ ‫נפשכם מתוחלת ממושכה‪ ,‬נטלתם מדת זריזות לערוך אותו בלשונכם‪ ,‬אמנם‬ ‫‪ %‬׳'‬ ‫&‬ ‫‪0S‬‬ ‫‪)1 0‬‬ ‫קו ייעודי לדברי תורה ופנינים קצרים מתורת רבינו שליט''א ותלמידיו על‬ ‫בהיותי מכיר מעלתכם היטב‪ ,‬וגם חזיתי הכתובים בחלקם‪ ,‬חזקה שלא תצא‬ ‫‪1ft‬‬ ‫הסוגיות הנלמדות בישיבה ועניני הפרשה‪ ,‬קו בית הבד ‪0733518620‬‬ ‫באחת האסיפות של ראשי הישיבות שהתקיימו אצל רבינו שליט״א‪ ,‬סיפר‬ ‫תקלה מתח״י‪ ,‬ובעזה״י יהיו הדברים ברורים ונעימים וישמח לבי גם אני‪ .‬כך‬ ‫מעיד רבינו מרן שליט״א בפתח ספרו 'בד קודש' על התורה על תלמידיו‬ ‫■‬ ‫‪0‬‬‫י‪:‬ו‬ ‫יל[‪:‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪0‬׳‬ ‫רבינו שליט''א שבתחילת דרכו במסירת השיעורים‪ ,‬היה כל כך עמל בהכנתם‬ ‫עורכי הספר‪.‬‬ ‫כל השבוע‪ ,‬עד שלא היה לו פנאי בכלל לעלות על מיטתו אלא בלילות שבת‪.‬‬ ‫ובאמת שונה היא עריכת ספר שהורתו ולידתו ומסירתו בשבתות ומועדים‪,‬‬ ‫‪a‬‬ ‫והיה חוטף תנומה בלילה על הסטנדר‪ ,‬ושב למשנתו‪ ,‬וחוזר חלילה‪ .‬ענה לו‬ ‫בהם לא ניתן לכתוב ולא להקליט‪ ,‬רק בקנין שמיעת האוזן‪ ,‬וכנראה שלפי‬ ‫‪$‬‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫‪t -O‬‬ ‫אחד מראשי הישיבות בצחות 'אז העולם היה אחרת לגמרי‪ ,‬עדיין לא היה בד‬ ‫רוב היגיעה בספר‪ ,‬זכה הספר לתפוצה כל כך נרחבת‪ .‬דומה כי על שיעוריו‬ ‫קודש‪ ,‬ולא היה שיעורי הגרב״ד‪ ,‬שמהם אנחנו מכינים את השיעורים בקלות‬ ‫של רבינו שליט״א על התורה ניתן להמליץ מה שנאמר בחז''ל על המן שכל‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫יותר ממה שהיה אז‪ ,‬ממילא אנחנו כן יכולים לישון במיטה'‪ ..‬ונענה רבינו מרן‬ ‫טעם שבעולם ניתן היה לטעום בו‪ .‬שיעורי הלכה ומערכות תורה‪ ,‬אמרי חכמה‬ ‫‪■O‬‬ ‫שליט''א על אתר ואמר ‪ :‬אם הייתי הולך לישון במיטה‪ ,‬ולא הייתי נשאר‬ ‫ומוסר וביאורים בפשוטו של מקרא‪.‬‬ ‫&‬ ‫ר‪5‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪1ft‬‬ ‫ללמוד כל הלילה על הסטנדר‪ ,‬לא היה יוצא לא כרך אחד של בד קודש‪,‬‬ ‫ולא כרך איחד של שיעורי הגרב״ד‪ .‬יגעת ומצאת תאמין‪ .‬אם מצאת‪ ,‬אין דרך‬ ‫כבר מאז ומקדם נודע כוחו של רבינו שליט״א בחלקים אלו של התורה‪,‬‬ ‫ודברי תורה באגדות חז''ל הדפיס רבינו שליט״א בעצמו בסוף חלק ד'‪ .‬בשנים‬ ‫אחרת מאשר היגעת‪ .‬דומנו כי במסר זה ראוי לחתום את יריעתנו זו‪ .‬ביד‬ ‫קדמוניות היה רבינו שליט''א מוסר שיעורי חומש בליל שבת קודש בחצות‬ ‫״‪e‬‬ ‫כולנו לגדול ולצמוח‪ ,‬ורק ביגיעתנו תלוי הדבר‪ .‬ולוואי שנזכה גם בזה לאחוז‬ ‫הליל לבני הישיבה תושבי חו''ל‪ .‬ומסיבות שונות פסקו‪.‬‬ ‫‪%‬‬ ‫(‪0.4‬‬ ‫בשולי הבד‪.‬‬ ‫בשנת האבל על פטירת אביו הגדול מרן זצ''ל‪ ,‬עלו ובאו לרבינו שליט''א‬ ‫‪to‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪t‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫‪H‬‬ ‫• הליכות חמד • ליקוטי פסקי הלכה מתורת מרן שליט״א •‬ ‫ענייני חג הסוכות‬ ‫מצוות סוכה או ארבעת המינים‬ ‫רשת צפופה מעל גבי הסכך‬ ‫ו‪ .‬חולה שנמצא במקום רחוק מיהודים‪ ,‬ויכול לדאוג לעצמו או למצות סוכה או למצות‬ ‫א‪ .‬המתגורר ביישוב חקלאי בו יש המוני שרצים קטנים הנמשכים לאור‪ ,‬וחודרים‬ ‫ארבעת המינים‪ ,‬פסק החכמת שלמה (סימן תרכה ס״א) שלולב קודם מכח שהוא פרסומי‬ ‫לסוכה ונופלים למאכלים‪ ,‬ורוצה להתקין בסוכה רשת חקלאית צפופה שתמנע חדירת‬ ‫ניסא‪ ,‬כדאיתא במדרש‪ .‬ויתכן שכל דבריו כשיקיים סוכה פעם אחת או לולב פעם אחת‪,‬‬ ‫שרצים [אך טיפות מים עוברים דרכה]‪ ,‬ולהניחה גם תחת הסכך‪ ,‬נראה שאם הרשת‬ ‫אבל אם יוכל לקיים בסוכה הרבה פעמים מצוות ישיבה‪ ,‬ואילו לולב מצוותו מה״ת רק‬ ‫ללא הסכך היא ’חמתה מרובה מצילתה’ ‪ -‬יש לערבה עם הסכך‪ ,‬דהיינו להניח סכך‬ ‫ביום א’ ועוד ו’ מצוות לשאר הימים‪ ,‬א״כ לכאורה סוכה עדיפה '‪.‬‬ ‫כשר מעל ומתחת הרשת‪ ,‬ואז הסכך כשר לכתחילה לכו״ע‪ .‬אך אם הרשת צילתה‬ ‫מרובה מחמתה‪ ,‬אין עיצה‪ ,‬והסוכה פסולה‪ ,‬ויש לחפש עצות אחרות למניעת חדירת‬ ‫סדר הקרשים‬ ‫השרצים א‪.‬‬ ‫ז‪ .‬יש אומרים דכשמעמיד את קרשי הסוכה צריך להעמידם כסדר שהיו בפעמים‬ ‫הקודמות‪ ,‬דומיא דמשכן שקרש שזכה להינתן בצפון ינתן בצפון לעולם (כף החיים סימן‬ ‫רגיש לצליאק‬ ‫תרל סק״ה‪ ,‬וכמו לגבי העטרה שעושין לטלית לסימן שאותן ציציות שזכו להיות לפניו‬ ‫ב‪ .‬אדם שיש לו רגישות לצליאק ואסור לו לאכול דבר שיש בו גלוטן (כולל כל חמשת‬ ‫ישארו לעולם לפניו ‪ -‬עי’ משנ״ב סימן ח סק״ט)‪ .‬ונראה שסוכה שהתנה עליה מראש‬ ‫מיני דגן)‪ ,‬וכל מאכלו ומזונו הוא פירות ובשר‪ ,‬הורה מרן הגרש״ז אויערבאך זצ״ל שאצלו‬ ‫שהקרשים שבמזרח לא ישארו שם לעולם‪ ,‬אלא בכל פעם כפי שיזדמן לו‪ ,‬מועיל התנאי‪,‬‬ ‫זה חשוב‪ ,‬וסעודתו נחשבת קביעות גמורה וחייבת בסוכה‪ ,‬וצריך לברך כל פעם שנכנס‬ ‫ואין צריך להקפיד על סדר הקרשים ז‪.‬‬ ‫לסוכה אם הסיח דעתו מהברכה הראשונה‪ .‬אך מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל אמר‬ ‫שלכתחילה ישתה רביעית יין‪ ,‬די״א שגם היא מחייבת ברכהב‪.‬‬ ‫לצאת מהבית דווקא‬ ‫ח‪ .‬מי שיש לו אפשרות להסיר את גג ביתו ולסכך ותהיה לו סוכה מרווחת‪ ,‬ויכול גם לעזוב‬ ‫אשה שאוכלת ראשה ורובה בסוכה‬ ‫את ביתו ולצאת החוצה ולבנות סוכה שתהיה קטנה יותר‪ ,‬לכאורה עדיף לצאת מהבית‬ ‫ג‪ .‬מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו חוץ לסוכה ואכל‪ ,‬כאילו לא אכל בסוכה‪ ,‬ואפי’‬ ‫ולבנות בחוץ סוכה‪ ,‬ויקיים בזה ’צא מדירת קבע ושב בדירת עראי’‪ .‬אמנם מעיקר הדין‬ ‫אם הסוכה גדולה‪ ,‬שמא ימשך אחר שולחנו (שו״ע או״ח סימן תרלד ס״ד)‪ .‬ומו״ח מרן‬ ‫עצם מה שמסכך את ביתו ומסיר הגג וגשמים יכולין לירד לדירתו‪ ,‬נקרא יציאה מבית‬ ‫הגרי״ש אלישיב זצ״ל אמר שאשה האוכלת בתוך הסוכה‪ ,‬גם כשהשולחן מחוץ לסוכה‪,‬‬ ‫לחוץ‪ ,‬שמוציא את מהות הבית ובונה סוכה‪ ,‬אך כשיש לו אפשרות לצאת ממש מביתו‪,‬‬ ‫קיימה בזה מצות סוכה‪ ,‬כי חז״ל לא גזרו עליה‪ ,‬שהרי אפילו אם תימשך מחוץ לסוכה אין‬ ‫יתכן שיש בזה הידור יותר‪ ,‬וצ״עח‪.‬‬ ‫לה חטא‪ ,‬דאשה פטורה מסוכה ג‪.‬‬ ‫טירחא להודיע על סוכה פסולה‬ ‫בנו הקטן או אורח גדול‬ ‫ט‪ .‬אדם שיודע על סוכה ציבורית פסולה‪ ,‬צ״ע עד כמה חייב לטרוח ולהתאמץ כדי למנוע‬ ‫ד‪ .‬מי שיש לו מקום בסוכה או לבנו הקטן או לאורח גדול‪ ,‬הורה מו״ח מרן הגרי״ש‬ ‫מרבים מכשול שלא יבואו לאכול בסוכה זוט‪.‬‬ ‫אלישיב זצ״ל שבנו הקטן ישן בסוכה אע״פ שחיוב החינוך רק מדרבנן‪ ,‬מ״מ מצות‬ ‫החינוך היא מצוה שלו ואקרקפתא דידיה מונח‪ ,‬ואילו הדאגה למצות חברו מונחת‬ ‫לשבת בסוכה עם גגון סגור‬ ‫בעיקר על חברו‪ ,‬וחייך קודמים‪ ,‬וכמו מי שלוה מעות וגם ערב לחברו‪ ,‬ואין בידו לפרוע‬ ‫י‪ .‬כשירדו גשמים‪ ,‬וסגר את הגגון מעל הסכך (שעשוי להיפתח ולהיסגר)‪ ,‬נראה שאין‬ ‫אלא לאחד מהם‪ ,‬דבוודאי שיפרע תחילה את חובו שלו‪ ,‬דאין נפרעים אלא מלווה‬ ‫שום עדיפות לשבת ולאכול בסוכה עם הגג הסגור דהרי הוא כיושב בבית‪ ,‬ויכול באמת גם‬ ‫תחילה ד‪.‬‬ ‫לשבת בנחת בביתו ולאכול שם סעודתו י‪.‬‬ ‫בניית סוכה או קטיפת אתרוג‬ ‫לכתחילה רובו ממש‬ ‫ה‪ .‬מי שרוצה לבנות סוכה או לקטוף אתרוג‪ ,‬ואינו יכול לעשות את שניהם בעצמו‪,‬‬ ‫יא‪ .‬מי שיש לו סוכה במרפסת‪ ,‬ויכול לישון שם רק ראשו ורובו (ורגליו מחוץ לסוכה)‪,‬‬ ‫נראה שיבנה את הסוכה בעמו‪ ,‬ואילו את האתרוג יקנה על ידי שליח‪ ,‬משום שיש‬ ‫הורה גיסי מרן הגר״ח קניבסקי זצ״ל שלכתחילה צריך כולו ממש‪ ,‬ולכן לכתחילה ראוי‬ ‫אומרים שבניית הסוכה היא בעצמה מצוה‪ ,‬משא׳׳כ קניית אתרוג לכו״ע הוא רק הכשר‬ ‫שיוציא ממון ויבנה עוד חלק לסוכה כדי שיישן כולו ממש בתוך הסוכה‪ .‬אמנם מו״ח מרן‬ ‫מצוהה‪.‬‬ ‫א‪ .‬ווי העמודים וחשוקיהם (גליון לו עמי קטז)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס חולין (ח״ב דף קז ע״א‪ ,‬עמי רסח)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬קב ונקי (ח״א סימן קצג‪ ,‬עמי קצב)‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף מב ע״א‪ ,‬עמי שעא)‪ ,‬ווי העמודים (גליון י עמי נט)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף ב ע״א‪ ,‬עמי כג)‪.‬‬ ‫ו‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף ב ע״א‪ ,‬עמי כה)‪.‬‬ ‫ז‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף ב ע״א‪ ,‬עמי כו)‪.‬‬ ‫ח‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף ב ע״א‪ ,‬עמי ל)‪.‬‬ ‫ט‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף ב ע״א‪ ,‬עמי לא)‪.‬‬ ‫י‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף ב ע״א‪ ,‬עמי לב)‪.‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות׳׳■ ‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫לחומרא (עי’ שעה"צ סימן תרכו ס"ק כג)]‪ ,‬הורה מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל שאינו‬ ‫הגרי״ש אלישיב זצ"ל הורה דראשו ורובו בסוכה הוא לכתחילה‪ ,‬דאל"כ איך מותר לשבת‬ ‫יכול לעכב‪ ,‬כיון שמעיקר הדין לא קיי״ל כהב״ח‪ ,‬וא"כ יכול לברך לישב בסוכה‪ .‬ואם רוצה‬ ‫כשהרגליים תחת השולחן שהוא גבוה י’ טפחים יא‪.‬‬ ‫לחוש‪ ,‬יניח סכך לאורך הסורגים של העליון ״‬ ‫להשפיע לשבת בסוכה ז' על ז'‬ ‫נוי סוכה של תפילות‬ ‫יב‪ .‬מי שאינו שומר תורה ומצוות‪ ,‬ומתבייש מחבריו לשבת בסוכה‪ ,‬ואפשר להשפיע עליו‬ ‫יח‪ .‬נוי סוכה אסורין בטלטול ביו״ט בלא תנאי (משנ״ב סימן תרלח ס"ק כד)‪ .‬ומי שתלה‬ ‫שיבנה מאחורי ביתו בצנעה סוכה קטנה שאין בה אלא ז’ טפחים על ז’ טפחים (ושולחנו‬ ‫בסוכתו לנוי סוכה תמונה עם תפילות של האושפיזין ונטילת לולב‪ ,‬ולא עשה תנאי קודם‬ ‫יהיה בתוך הבית)‪ ,‬דלב״ש לא יצא ולב״ה יצא‪ ,‬והלכה כב״ש‪ ,‬נראה דמ"מ יש ענין‪ ,‬דבזה‬ ‫יו״ט שאינו בודל מהם‪ ,‬נראה שמכיון שיש בה תפילות‪ ,‬מותר לטלטלה‪ ,‬ודומה לדף של‬ ‫לפחות יקיים את המצוה מהתורה לפי חלק מהשיטות‪ ,‬וזה עדיף מאשר שיתבטל כלל‬ ‫סידור‪ ,‬שהרי לא הקצהו לנוי בלבד אלא לגם לשימוש האדם לתפילה‪ ,‬ואין עליו שם‬ ‫ממצות סוכה לכו״ע‪ ,‬וצ״ע יב‪.‬‬ ‫מוקצה‪ ,‬וכמו אתרוג שתלאה לנוי סוכה דאם אחד נצרך מותר ליתן לו יט‪.‬‬ ‫לאכול פירות בסוכה ששולחנה בתוך הבית‬ ‫לגלות לאורח שהסוכה לא כשרה להחזו״א‬ ‫יג‪ .‬מי שרוצה להחמיר ולאכול פירות בתוך הסוכה‪ ,‬ויש לו רק סוכה ששולחנו בתוך‬ ‫יט‪ .‬אורח ת"ח המקפיד שלא לאכול בסוכה שסוככה ע"י מעמיד דמעמיד המקבל‬ ‫הבית‪ ,‬אמר לי מרן בעל שבט הלוי זצ״ל שהדעת נוטה שבכה״ג לא גזרו רבנן שמא ימשך‬ ‫טומאה [כשיטת החזו״א (סימן קמג סק״ב) לגבי מסמרים]‪ ,‬והמארח סומך על המג״א‬ ‫אחר שולחנו‪ ,‬ויקיים בזה מצות סוכה‪ ,‬שהרי בפירות אפי’ אם ימשיך מחוץ לסוכה לא‬ ‫והגר״א (סימן תרכט ס"ח) ואינו מקפיד על הנ״ל‪ ,‬נראה שאם האורח אינו מרגיש בזה‬ ‫יעבור על חטא כי מותר לאכול פירות מחוץ לסוכה‪ ,‬ולא נראה שיבטלו מצוה מהרוצה‬ ‫ועומד לאכול שם סעודה‪ ,‬ודאי חייב להודיעו על כך כדי שלא יכשל‪ .‬אבל אם בא לשתות‬ ‫לקיימה יג‪.‬‬ ‫מים או לטעום פחות מכשיעור‪ ,‬דאין חיוב מן הדין לאכול בסוכה אלא רק מידת חסידות‪,‬‬ ‫יתכן שאינו חייב לספר לו כ‪.‬‬ ‫ישיבה בסוכה בעת אזעקה‬ ‫יד‪ .‬בשעת אזעקה‪ ,‬כשכולם עוזבים את ביתם ובורחים למקלטים‪ ,‬יתכן שמי שנכנס‬ ‫לאחסן סחורה בסוכה‬ ‫לסוכה אינו יכול לברך עליה‪ ,‬שהרי מתיירא להיות בה והוי כדירה סרוחה שאינה ראויה‬ ‫כ‪ .‬סוחר שהגיעה אליו סחורה בחוה"מ סוכות‪ ,‬ואין לו מקום לאחסנה אלא בסוכתו‪ ,‬נראה‬ ‫לשימוש ופסולה‪ ,‬ואולי אם הוא בעל בטחון ומקיים’כי יצפנני בסוכו ביום רעה’ הסוכה‬ ‫שהדבר אסור‪ ,‬די"א שאסור לישב בסוכה שלא בשעת קיום המצוה משום נהנה מעצי‬ ‫כשרה לו‪ .‬וכן אמר גיסי מרן הגר״ח קניבסקי זצ״ל שבמתיירא מפני ליסטים המצב הוא‬ ‫הסוכה (עי’ עונג יו״ט סימן מט)‪ .‬ועוד‪ ,‬דמאחר ושימוש כזה אין אדם עושה בדירתו‪ ,‬א"כ‬ ‫שהסוכה אינה ראויה לישיבה כלל‪ ,‬אבל כשיש באופן עראי אזעקה‪ ,‬הוי כשודד הנכנס‬ ‫הדבר אסור‪ ,‬וכשם שאסור להריח מהדס של מצוה‪ ,‬דאסור ליהנות מהמצוות בניגוד למה‬ ‫באופן חד פעמי לסוכה‪ ,‬שאינו מבטל ממנה שם סוכה יד‪.‬‬ ‫שהמצווה עומדת‪ .‬ועוד דלא גרע מקדירה שאסור להכניסה‪ ,‬דהוי ביזוי מצוה כא‪.‬‬ ‫ישיבה בסוכה בזמן השואה‬ ‫לתלות נדנדה בסוכה‬ ‫מוכות שבנו ישראל קדושים במחנות ההשמדה‪ ,‬שהישיבה בהם היתה כרוכה בסכנת‬ ‫כא‪ .‬הרוצה לתלות נדנדה בתוך הסוכה‪ ,‬נראה שמותר‪ ,‬והיינו דווקא אם בסלון שלו כל‬ ‫נפשות‪ ,‬ומיד לאחר האכילה פירקו אותם‪ ,‬אמר מו"ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל דבמשך‬ ‫השנה היה גם תולה נדנדה‪ .‬וכמו שכתב בערוה״ש (סימן תרלט ס"ד) שלא יפשוט בגדיו‬ ‫זמן קצר לא היה לחוש מהרוצחים‪ ,‬ולכן הסוכה היתה כשרה כי עשו אותה סמוך‬ ‫ויניחם בסוכה אם אינם מכובדים‪ ,‬וכן מקלו‪ ,‬וכללו של דבר ‪ -‬כל דבר שלא היה משהו‬ ‫לשקיעה‪ ,‬ומיד אחר צאת הכוכבים פירקוהטו‪.‬‬ ‫בביתו בחדר הנאה שבו‪ ,‬לא ישהה בסוכהכב‪.‬‬ ‫נפסלה הסוכה בשבת‬ ‫לכרוך ספרים בסוכה‬ ‫טו‪ .‬בשבת חוה"מ סוכות כשהיו רוחות חזקות ונפל חלק מהסכך‪ ,‬ונהיה חור יותר מג’‬ ‫כב‪ .‬כורך ספרים עני‪ ,‬שמותר לו לעבוד בחוה"מ‪ ,‬נראה שאין לעשות זאת בסוכה‪ ,‬דאין‬ ‫טפחים בין הסכך לדופן וכעת אין לו דופן שלישית‪ ,‬התיר מו"ח מרן הגרי״ש אלישיב‬ ‫ראוי לישב בסוכה ולעשות מלאכות שלא היה עושה אותם בביתו כג‪.‬‬ ‫זצ"ל להניח ניילון ע"ג הסוכה ע״י נכרי‪ ,‬כדי ליצור דופן עקומה‪ ,‬ואז יהיה לו דופן שלישית‪,‬‬ ‫ואע״פ שיוצר מצב של דופן עקומה‪ ,‬מ"מ ע"י נכרי מותר ואחר ואינו בונה ממש סכך‪ ,‬כי‬ ‫להטמין מפתח בסכך‬ ‫אם סכך פסול‪ ,‬שיהיה דופן עקומה‪ ,‬ואין לזה חשיבות של מלאכהטז‪.‬‬ ‫כג‪ .‬כשנועל דלת הסוכה‪ ,‬ורוצים להטמין את המפתח בסכך‪ ,‬יתכן שמותר וכמו מנימין‬ ‫עבדו של רב אשי שתלה בגדים לייבוש על גבי הסוכה (עי’ סוכה דף י ע"ב)‪ ,‬אולם לשיטת‬ ‫לסגור דלת הזזה כמחיצה‬ ‫העונג יו״ט דאסור ליהנות מעצי הסוכה שלא במקום מצוה ‪ -‬אסור‪ ,‬אפי’ שלא מבטלו‬ ‫טז‪ .‬היה רוח חזקה ועקרה דופן שלישית מהסוכה‪ ,‬ורצו לסגור דלת הזזה שהיתה ממול‬ ‫מקדושתו‪ ,‬וצ"ע כד‪.‬‬ ‫כדי שתהיה מחיצה שלישית‪ ,‬ומו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל אסר‪ ,‬משום דהוה מחיצה‬ ‫המתרת שאסורה בשבת‪ ,‬ואמנם מותר לפתוח גג עם צירים ביו״ט (רמ״א סימן תרכו‬ ‫לקיחת נורת חשמל מהסוכה‬ ‫ס"ג)‪ ,‬התם מותר כיון שכבר יש סוכה ורק מסיר את המונע מלהכשירה‪ ,‬אבל בהזזת‬ ‫כד‪ .‬נורת חשמל שתלאה בסוכה כדי להאיר‪ ,‬מותר להורידה ולהעבירה לתוך ביתו‪ ,‬משום‬ ‫הדלת הוא מכשיר את הסוכה בפועל‪ ,‬והוי מחיצה המתרת ואסור [אבל על ידי נכרי‬ ‫שהנורה אינה מחפצי המצוה‪ ,‬והוי כשולחן בעלמא‪ ,‬ונוי סוכה הוא רק מה שבטל לדפנות‬ ‫מותר‪ ,‬דהוה שבות דשבות במקום מצוה] יז‪.‬‬ ‫או לסכך [ויתכן שנורה צבעונית הוי נוי סוכה‪ ,‬והוי מוקצה מחמת מצוה‪ .‬וה״ה אסור‬ ‫להשתמש בנעצים המחזיקים את הנוי סוכה ולהשתמש בהם לדברים אחרים‪ ,‬אבל לנגב‬ ‫עשיית סורגים מעל מרפסת סוכה‬ ‫משקפיים בסדין התלוי בסוכה לנוי יתכן שמותר‪ ,‬וכמו שמותר לתלות בגדים לייבוש על‬ ‫יז‪ .‬בנין משותף‪ ,‬שאחד השכנים רוצה לעשות סורגים בחלון ביתו‪ ,‬והשכן מתחתיו מתנגד‬ ‫הסוכה‪ ,‬וצ"ע] כה‪.‬‬ ‫מאחר וזה יפסול לו את הסוכה שבונה במרפסת הפתוחה [לשיטת הב"ח דאמרינן לבוד‬ ‫יא‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף ג ע״א‪ ,‬עמ׳ מג)‪ ,‬לשוח בשדה (ח״א סימן א)‪.‬‬ ‫יב‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה )דף ג ע״א‪ ,‬עמ׳ מו)‪.‬‬ ‫יג‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף ג ע״א‪ ,‬עמ׳ מז)‪.‬‬ ‫יד‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף ד ע״א‪ ,‬עמ׳ נא)‪.‬‬ ‫טו‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף כג ע״א‪ ,‬עמ׳ קלה)‪.‬‬ ‫טז‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף ח ע״ב‪ ,‬עמ׳ סג)‪.‬‬ ‫יז‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף ח ע״ב‪ ,‬עמ׳ סג)‪.‬‬ ‫יח‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף ט ע״ב‪ ,‬עמ׳ ע)‪.‬‬ ‫יט‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף י ע״א‪ ,‬עמ׳ עה)‪.‬‬ ‫כ‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף י ע״ב‪ ,‬עמ׳ עז)‪.‬‬ ‫כא‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף יב ע״א‪ ,‬עמ׳ פט)‪.‬‬ ‫כב‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף יב ע״א‪ ,‬עמ׳ צד)‪.‬‬ ‫כג‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף יב ע״א‪ ,‬עמ׳ צג)‪.‬‬ ‫כד‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף יב ע״א‪ ,‬עמ׳ צד)‪.‬‬ ‫כה‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף יב ע״א‪ ,‬עמ׳ צד)‪.‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות׳׳■ ‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫דיני חולה שפטור מסוכה‬ ‫נסר תריס עץ אם כשר לסכך‬ ‫לא‪ .‬חולה שיש לו חום גבוה מאד‪ ,‬ודאי מצטער הוא ופטור מן הסוכה‪ ,‬ואפילו אם ידחוק‬ ‫כה‪ .‬כל דבר הראוי לקבל טומאה פסול לסכך (שו״ע או״ח סימן תרכט ס״ג)‪ .‬והרוצה‬ ‫את עצמו וישב בסוכה‪ ,‬אין לו לברך‪ .‬אבל חולה שיש לו חום לא גבוה‪ ,‬ובחום כזה אנשים‬ ‫לסכך בנסרים של תריס עץ שהתפרק‪ ,‬שיש להם בית קיבול [החורים שבהם נכנסים‬ ‫רבים אינם מחשיבים עצמם לחולים ואינם משתדלים לחפש לעצמם מקום נח דווקא‪,‬‬ ‫הרצועות]‪ ,‬הורה מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל שכשרים לסיכוך‪ ,‬משום שכל כלי‬ ‫בזה יכול לחייב את עצמו בסוכה ולברך‪.‬‬ ‫שעשאוהו לשמש עם הקרקע אינו מקבל טומאה‪ ,‬והרי התריס עשוי מתחילה להיות‬ ‫ואם אינו חולה ממש‪ ,‬אלא נמצא בביה״ח לביקורת ולמעקב‪ ,‬חייב בסוכה‪ ,‬ואם אין לו‬ ‫מחובר לבית‪ ,‬ואינו מקבל טומאה למרות שיש לו בית קיבולכו‪.‬‬ ‫סוכה ‪ -‬ראוי שימנע מאכילת פת יותר מכביצה‪ ,‬אלא רק פירות וירקות‪ ,‬או פחות מכביצה‬ ‫שזה אכילת ארעי‪ .‬וחולה שאינו מצטער מעצם הישיבה בסוכה‪ ,‬אלא שההליכה עד‬ ‫מחצלת שיש ספק אם עשויה לצל או לשכיבה‬ ‫הסוכה היא צער עבורו‪ ,‬נראה שגם הוא פטור מן הסוכה (עי’ משנ״ב סימן תרלט ס״ק‬ ‫כו‪ .‬מחצלת שקנו אותה באחת המדינות במזרח הרחוק‪ ,‬ויש ספק אם נעשתה לצל או‬ ‫מאד פתיחת הגג מקרי מצטער)‪ ,‬ואם הוא מוכן לטרוח ‪ -‬יכול לברך על הישיבה בסוכה לב‪.‬‬ ‫לשכיבה ואז פסולה לסיכוך‪ ,‬אם אין לו דבר אחר לסכך בו אלא היא ‪ -‬יכול לסכך בה‬ ‫אך לא יברך על סוכה זו‪ ,‬שהרי י״א שפשוטי כלי עץ העומדים למדרס מקבלים טומאה‬ ‫שמיעת שיעור כשירדם חוץ לסוכה‬ ‫מן התורה‪ ,‬וא״כ הספק על כשרות המחצלת הוא דאורייתא‪ ,‬ולחומרא‪ .‬ולמעשה‬ ‫לב‪ .‬הרוצה לשמוע שיעור תורני בביהמ״ד‪ ,‬אך מרוב עייפותו ברור לו שעלול להירדם‬ ‫יכול לתפור עליה נוי סוכה‪ ,‬ויחברה בסיכות ומחטים כדי שלא תהיה ראויה לשכיבה‬ ‫באמצע השיעור מחוץ לסוכה‪ ,‬הורה מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל שצריך לעמוד‬ ‫וישיבה ולמדרס‪ ,‬ותהיה כשרה לסכך לכו״ע‪ ,‬דשינוי מעשה מוציא מידי טומאה‪,‬‬ ‫ולעשות כל טצדקי שלא ירדם‪ ,‬או למנות שומר‪ .‬וכן הורה מרן הגרש״ז אויערבאך זצ״ל‬ ‫וצ״עכז‪.‬‬ ‫דאסור ללכת לשיעור כשיודע שיתנמנם שם‪ ,‬וכן אדם היודע שהוא מתנמנם בשעת‬ ‫נסיעה‪ ,‬אסור לו לנסועלג‪.‬‬ ‫עשיית דופן עקומה‬ ‫כז‪ .‬מעשה באחד שבנה סוכה במרפסת שהיו בה רצועות בטון וביניהם הניח סכך כשר‪,‬‬ ‫מקום לאשתו או לבנו הקטן‬ ‫וביו״ט העירוהו שהבטון הוא הרוב‪ ,‬ואע״פ שאין בכל אחד ד’ טפחים הרי הסוכה פסולה‪,‬‬ ‫לג‪ .‬יש לו סוכה קטנה‪ ,‬ויכולים לישון בה רק שני בני אדם‪ ,‬הורה מרן הגרי״ח זוננפלד זצ״ל‬ ‫אך אם יחליט על ג’ רצועות בטון שהם דופן עקומה יהיה לו בסוכה רוב סכך כשר‪ ,‬והורה‬ ‫שיתן את המקום השני לאשתו‪ ,‬ולא לבנו הקטן שהגיע לחינוך‪ ,‬ואע״פ שאשה פטורה‬ ‫מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל שאין אדם עושה מעצמו דופן עקומה‪ ,‬ורק כשאין לו‬ ‫מסוכה‪ ,‬מ״מ אם אשתו לא תישן עמו יחסר לו במצות תשבו כעין תדורו (עי’ רמ״א סימן‬ ‫דופן אז אמרי’ דהלכה למשה מסיני שהסכך הפסול נהפך לדופן‪ ,‬אבל אם היא בעצם‬ ‫תרלט ס״ב)‪ ,‬משא״כ חינוך בנו היא מצוה שבאה אחר ההידור של קיום המצוה שלולד‪.‬‬ ‫סכך כשר ויכולה להצטרף לסוכה‪ ,‬ויש לו גם ג’ דפנות‪ ,‬אלא שיש בשאר הסוכה רוב סכך‬ ‫פסול‪ ,‬בזה אין אומרים מעצמנו דופן עקומה‪[ .‬וקודם סוכות היה יכול להניח דופן מתחת‬ ‫סגירת הגגון כשיגרום לזריעה‬ ‫לרצועות הבטון‪ ,‬והיה לו רוב סכך כשר‪ ,‬או שהיה עושה ליד הדופן ד’ טפחים רצופים של‬ ‫לד‪ .‬ירד גשם בסוכות‪ ,‬ורוצה לסגור את הגגון מעל גבי הסכך (ואין בזה איסור בונה‪ ,‬דהוי‬ ‫סכך פסול‪ ,‬ואז גם נעשה מעצמו דופן עקומה] כח‪.‬‬ ‫כדלת הנפתחת עם צירים)‪ ,‬אם על ידי שיזיז את הגגון מעל הגינה יגרום שירד גשם על‬ ‫הצמחים והזרעים‪ ,‬הדבר אסור‪ ,‬דהוי פסיק רישא דניחא ליה‪ ,‬ואמנם הוי רק גרמא דאין‬ ‫רופא שיושן יותר טוב בביתו מאשר בסוכה‬ ‫הגשם נופל מכוחו‪ ,‬אבל איסור דרבנן יש כאן‪ .‬אלא שבמקום הפסד יתכן שמותר (עי’‬ ‫כח‪ .‬רופא מנתח העוסק בפיקוח נפש ממש‪ ,‬ומכיר את גופו ויודע שאם יישן בסוכות‬ ‫שו״ע או״ח סימן שלד סעי’ כב) [ואם רוצה לפתוח הגגון לאחר שפסק הגשם‪ ,‬וחושש‬ ‫כבית‪ ,‬יהיה למחרת רגוע יותר ועבודתו בביה״ח תהיה מוצלחת יותר‪ ,‬יתכן שפטור‬ ‫שהמים ישפכו על הגינה‪ ,‬אולי יפתח כלאחר יד‪ ,‬או יבקש מאדם אחר שיפתח] לה‪.‬‬ ‫מלישון בסוכה‪ ,‬וכמו שלוחי מצוה שפטורים מן הסוכה אפי’ בשעת חנייתן‪ ,‬משום‬ ‫דטרודים ודואגים במחשבת המצוה ובתיקוניה (רש״י סוכה דף כו ע״א)‪ ,‬וכשנחים‬ ‫עשיית צרכיו בסוכה‬ ‫וישנים בהנאתם בלילה‪ ,‬יכולים למחר לעסוק במצוה טפי (מרדכי סימן תשמ בשם‬ ‫לה‪ .‬אסור להשתין בסוכה‪ ,‬ואפילו בכלי (משנ״ב סימן תרלט סק״ט)‪ .‬וחולה שסוכתו‬ ‫הראבי״ה)‪ ,‬וגם רופא עוסק במצות והשבותו לו‪ ,‬ועי״ז יוכל למחר לעסוק במצוה ברוגע‬ ‫בחצר הבניין‪ ,‬ונצרך להתפנות פעמים במשך הלילה‪ ,‬ובחוץ אין לו מקום צנוע‪ ,‬ואם‬ ‫ובצלילותכט‪.‬‬ ‫יצטרך לעלות כל פעם לביתו יצטער מאד‪ ,‬הורה מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל שהדרך‬ ‫המובחרת לכתחילה היא להגדיל את הסוכה בדופן עקומה ויתפנה שם‪ ,‬ואם אין לו‬ ‫אשתו לפני לידה ורוצה שבעלה ישן עמה‬ ‫אפשרות לעשות כן ישתין בסוכה ממש‪ ,‬אך יעשה מה שיכול כדי להמעיט הבזיון‪ ,‬ויקח‬ ‫כט‪ .‬אדם שגר בקומה שלישית‪ ,‬ויכול לבנות סוכה רק בחצר הבניין‪ ,‬ואשתו עומדת‬ ‫כלי של ברזל ויטיל בו רביעית מים לו‪.‬‬ ‫לפני לידה וחוששת לישון לבד בבית (שמא תצטרך ללדת‪ ,‬ולא תוכל לקרוא לבעלה‬ ‫חולה המרטיב תוך כדי שינה‪ ,‬הורה מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל דמאחר וכשהחולה‬ ‫ביו״ט)‪ ,‬ולכן רוצה שבעלה יישן עמה בבית‪ ,‬נראה דמאחר וכעת אינה חשה בצירי לידה‬ ‫נכנס לישון הוא נקי‪ ,‬ואין לו כל כוונה לבזות את הסוכה‪ ,‬אלא רוצה לקיים מצוות בוראו‬ ‫אינה נחשבת כחולה ובעלה לא נחשב למשמשי חולה‪ .‬וכן אמר מו״ח מרן הגרי״ש‬ ‫והוא מצטער מאד על מצב בריאותו‪ ,‬לכן אין בזה איסור ולא יכול לפטור את עצמו‬ ‫אלישיב זצ״ל דאין כאן פטור של מצטער‪ ,‬שהרי בעלה אינו מצטער לישון בסוכה‪ ,‬ואם‬ ‫מלישון בסוכה לז‪.‬‬ ‫קשה לאשתו ‪ -‬שתלך לישון עמו יחדיו בסוכה‪ ,‬וכן הורה גיסי מרן הגר״ח קניבסקי זצ״ל‬ ‫(ויקשור חוט מהבית עד לסוכה‪ ,‬ויכולה למשוך בעת הצורך) ל‪.‬‬ ‫לישון בבית כשצפוי גשם‬ ‫לו‪ .‬כשהחזאים צופים במכשיריהם את המזג אויר הקרוב‪ ,‬ואומרים שבליל סוכות צפוי‬ ‫אסיר בבית הכלא‬ ‫לרדת גשם‪ ,‬אך כעת עדיין אין גשם‪ ,‬הורה מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל שכל זמן‬ ‫ל‪ .‬אסיר היושב בבית כלא‪ ,‬ויש לו אפשרות לעשות שם סוכה‪ ,‬נראה שיכול לברך’לישב‬ ‫שאין יורדים גשמים ממש‪ ,‬חייבים לישון בסוכה‪ ,‬אע״פ שבביתו כה״ג לא היה הולך לישון‬ ‫בסוכה’‪ ,‬אע״פ די״א שאין זה ’תשבו כעין תדורו’‪ ,‬שהרי בדירתו יכול ללכת לכל מקום‬ ‫בחדר שהגשמים עלולים לחדור לתוכו ולהקיצו משנתו (ומעשים בכל יום שאין דברי‬ ‫שירצה (עי’ שו״ת פעולת צדיק ח״ב סימן קצז)‪ ,‬מ״מ דווקא מצטער מחמת הסוכה פטור‪,‬‬ ‫המומחים הנ״ל מדוייקים‪ ,‬ויתכן שאין לסמוך עליהם) לח‪.‬‬ ‫אבל אם ע״י מה שישב בסוכה לא ינצל מצערו‪ ,‬חייב בסוכה לא‪.‬‬ ‫כו‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף טז ע״א‪ ,‬עמי קא)‪.‬‬ ‫כז‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף טז ע״א‪ ,‬עמי קא)‪.‬‬ ‫כח‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף יז ע״א‪ ,‬עמי קז)‪.‬‬ ‫כט‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף כה ע״א‪ ,‬עמי קמט)‪.‬‬ ‫ל‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף כה ע״א‪ ,‬עמי קנ)‪.‬‬ ‫לא‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף כה ע״ב‪ ,‬עמי קנה)‪.‬‬ ‫לב‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף כו ע״א‪ ,‬עמי קסח)‪.‬‬ ‫לג‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף כו ע״א‪ ,‬עמי קעג)‪.‬‬ ‫לד‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף כח ע״א‪ ,‬עמי קצב)‪.‬‬ ‫לה‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף כח ע״ב‪ ,‬עמי קצט)‪.‬‬ ‫לו‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף כט ע״א‪ ,‬עמי רז)‪.‬‬ ‫לז‪ .‬קב ונקי (ח״א סימן רד‪ ,‬עמי קצט)‪.‬‬ ‫לח‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף כט ע״א‪ ,‬עמי ריג)‪.‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫כניסה לסוכת חברו ללא רשות‬ ‫לא נתנו ימים טובים לישראל אלא כדי שיעסקו בהם כתורה‬ ‫לז‪ .‬מותר לאדם ליכנס ולישב בסוכת חבירו בשעה שאין בעל הסוכה בסוכתו‪ ,‬שודאי‬ ‫בס"ד בימי חול המועד סוכות הבעל״ט‪,‬‬ ‫לא יקפיד על זה‪ ,‬דניחא ליה לאיניש דליעבד מצוה בממוניה (משנ״ב סימן תרלז סק״ט)‪.‬‬ ‫יתקיימו שיעורים מיוחדים מגדולי התורה שליט״א‬ ‫ונראה דכל זה כאשר הסוכה היא בחצר הבניין‪ ,‬אבל כאשר הסוכה היא במרפסת ובשטח‬ ‫בקו 'שיח יצחק'‬ ‫ביתו הפרטי אסור‪ ,‬כי ודאי מקפיד שע״י שיכנס למרפסת או לחצר יוכל גם להיכנס‬ ‫מתורת רבינו מרן עמוד ההוראה הגר"י זילברשטיין שליט״א‬ ‫לדירתו לט‪.‬‬ ‫מדי יום בשעה ‪ 12:30‬בצהריים‬ ‫בניית סוכה בחו״ל נגד החוק‬ ‫לח‪ .‬כשהשלטונות בחו״ל אוסרים לבנות סוכות במרפסות‪ ,‬בטענה שהסוכות מכערות‬ ‫יום ראשון א' דחוה"מ‪:‬‬ ‫את חזות פני העיר‪ ,‬הורה מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל דמי שיבנה סוכה במרפסת נגד‬ ‫הגאון הגדול רבי איתמר גרבוז שליט״א‬ ‫החוק‪ ,‬יש בזה חשש של גזל על הבנין עצמו [שהרי בלי אישור מהשלטונות אסור לבנות‬ ‫ראש ישיבת ארחות תורה‬ ‫שם בניין‪ ,‬וכל מה שהתירו לבנות הוא בתנאי שלא יכערו את פני העיר]‪ ,‬ולכן למעשה אין‬ ‫לבנות סוכה במקום זה [אלא על הגג או במקום שאינה נראה לרבים] מ‪.‬‬ ‫ביום שני ב' דחוה"מ‪:‬‬ ‫הגאון הגדול רבי ישראל אדלשטיין שליט״א‬ ‫בן חו״ל ‪ -‬ברכת לישב ביו״ט שני‬ ‫מראשי ישיבת 'בית מדרש עליון'‪,‬‬ ‫לט‪ .‬בן חו"ל שאכל סעודה שלישית ביום ראשון דסוכות שחל בשבת‪ ,‬ובירך ’לישב‬ ‫ורב קהילת 'שיח תפילה' ב"ב‬ ‫כסוכה’ כדת וכדין‪ ,‬ונשאר ללמוד בסוכה עד מעריב‪ ,‬וגם התפלל מעריב בציבור בתוך‬ ‫אותה סוכה‪ ,‬וכשהגיע לסעודת ליל יו״ט שני מסופק אם לברך ברכת’לישב בסוכה’‪ ,‬והאם‬ ‫ביום שלישי ג' דחוה"מ‪:‬‬ ‫מה שבירך ביו״ט א’ פוטרו ליום ב’ (דהרי קידוש הוא כן עושה)‪ .‬והורו מו"ח מרן הגרי״ש‬ ‫הגאון הגדול רבי יואל מקלב שליט״א‬ ‫אלישיב זצ"ל ומו״ר מרן בעל שבט הלוי זצ״ל דרק בקידוש ושהחיינו היתה התקנה‪ ,‬ואין‬ ‫מראשי ישיבת 'בית מדרש עליון'‬ ‫למדים מזה לשאר ברכות יו״ט‪ ,‬ולכן לא יברך שנית’לישב בסוכה’‪ ,‬ובפרט שאנו בקיאים‬ ‫ורב קהילת 'אילת השחר' פרדס כץ‬ ‫בקביעי דירחי‪ .‬ומרן הגרש״ז אויערבאך זצ"ל אמר שיתכן שצריך לברך‪ ,‬כיון שאתמול‬ ‫היה חול‪ ,‬ואפשר לצרף שיטת הט״ז שצריכים לברך על כל סעודה וסעודה בסוכהמא‪.‬‬ ‫ביום רביעי ד' דחוה"מ‪:‬‬ ‫הגאון רבי אריאל בוקוולד שליט״א‬ ‫פירוק הסוכה בהושענא רבה‬ ‫רב קהילת 'משכן חיים' בני ברק‬ ‫מ‪ .‬כשיורדים גשמים עזים בהושענא רבה‪ ,‬נראה שמותר את הסוכה ולפרקה (כדי להתקין‬ ‫את הרעפים והברזלים‪ ,‬שהבית לא יוצף במים)‪ ,‬ואע״פ שצריך שתהא לו סוכה כל שבעה‪,‬‬ ‫ביום חמישי ה' דחוה"מ‪:‬‬ ‫מ"מ קיי״ל כשיטת רש"י דהטעם הוא דאי איקלע לי סעודתא אכיל לה בגווה (עי’ משנ״ב‬ ‫הגאון רבי מנחם גולדברג שליט״א‬ ‫סימן תרסו סק"א)‪ ,‬ובעניננו ממילא לא יוכל לישב או לישון בסוכה‪ .‬וגם לשיטת הר״ן‬ ‫רב קהילת 'אילת השחר' אופקים‪,‬‬ ‫שמדיני הסוכה שתהא לו סוכה כל שבעה‪ ,‬מ"מ כשיורדים גשמים אין שם סוכה עליו‪,‬‬ ‫ומראשי ישיבת אופקים‬ ‫ולכן יכול לסותרה‪ ,‬וצ"עמב‪.‬‬ ‫ביום שישי הושענא רבא‪:‬‬ ‫לישון חוץ לסוכה כשנפלה הסוכה‬ ‫הגאון רבי אהרן רייך שליט״א‬ ‫מא‪ .‬מי שנפלה לו סוכתו באמצע הלילה‪ ,‬ואין לו כל אפשרות לבנות סוכה חדשה‪ ,‬נראה‬ ‫דיין בבד"צ בני ברק‪ ,‬ובעמח״ס דבר אהרן‪,‬‬ ‫שאינו חייב להתאמץ שלא להירדם ולהיות ער כל הלילה כדי לא לישון מחוץ לסוכה‪,‬‬ ‫די"א שאין זה בגדר איסור אלא רק שיש לו מצות עשה‪ ,‬ואם הוא אנוס ואין לו סוכה‪,‬‬ ‫ומגדולי תלמידי מרן רבינו שליט״א‬ ‫מותר (עי’ גנזי רעק״א סימן ב)‪ .‬וגם לי״א שהוא בגדר איסור‪ ,‬מ"מ דומה להולכי דרכים‬ ‫מס' הקו הוא‪:‬‬ ‫הפטורים מן הסוכה‪ ,‬דאי״ז תשבו כעין תדורו‪[ .‬ומה שמסופר על הגר״א שהיה תפוס‬ ‫‪ 04-376-0582‬או‪03-313-0582 :‬‬ ‫בבית האסורים בחג הסוכות‪ ,‬ופתח עיניו בידיו בכח שלא ירדם מחוץ לסוכה‪ ,‬אמר מו"ח‬ ‫זצ"ל שזה חומרא ולא מדינא‪ ,‬דכיון שהוא אנוס‪ ,‬רשאי לישון חוץ לסוכה] מג‪.‬‬ ‫מרתק ומיוחד! במהלך חוה"מ תיערך בקו שיחת‪-‬חג מיוחדת‬ ‫עם תלמידו הגדול של רבינו‪ ,‬הרה"ג ר' ישי מזלומיאן שליט״א‪,‬‬ ‫אשר יחשוף עובדות והנהגות מהקודש פנימה‪.‬‬ ‫ניתן יהיה להאזין לדברים בשלוחת 'בדידי הוה עובדא'‬ ‫לט‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף לא ע״א‪ ,‬עמ׳ רלז)‪ ,‬ווי העמודים וחשוקיהם (גליון י עמ׳ כא)‪.‬‬ ‫[שלוחה ‪.]4-3‬‬ ‫מ‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף לא ע״א‪ ,‬עמ׳ רלט)‪.‬‬ ‫מא‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף מז ע״א‪ ,‬עמ׳ תט)‪.‬‬ ‫מב‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף מח ע״א‪ ,‬עמ׳ תיג)‪.‬‬ ‫כברכת מועדים לשמחה!‬ ‫מג‪ .‬חשוקי חמד עמ״ס סוכה (דף נג ע״א‪ ,‬עמ׳ תלז)‪.‬‬ ‫אחודה נא חידה‬ ‫ניתן להאזין להקלטות ופסקי הלכה המתעדכנים מדי יום‬ ‫ממרן רבינו שליט״״א‪ ,‬וכן שיעור יומי בהלכות שבת ועוד‪,‬‬ ‫עשרה יהודים הנמצאים יחד במקום אחד‪ ,‬ואינם מצטרפים למנין אלא רק בסוכות‪ ,‬ולא בכל השנה?‬ ‫בקו ׳שיח יצחק'‪03-313 0582 ,‬‬ ‫(התשובה לחידה‪ ,‬אי” ה בגליון הבא‪ ,‬החידה מאת ידידינו הרב ארז חזני שליט׳׳א)‬ ‫לעדכונים על דרשות ושיעורים‪ ,‬וכן על מיקומו של רבינו‬ ‫בשבת הקרובה בקו 'דברי חמד' ‪079-6077-468‬‬ ‫תשובה לחידה משבוע שעבר‪ :‬איך יתכן שאדם גנב אתרוג ויצא בו הגנב ידי חובתו?‬ ‫תשובה‪ .‬א‪ .‬גזל אתרוג בגלל פקוח נפש והבעלים נתייא שו‪ ,‬יוצא בו הגנב ידי חובתו ביום טוב ראשון‪ .‬ב‪ .‬קטן שגנב אתרוג והגדיל ביום טוב‬ ‫‪+‬מאורית_ | ‪054-8487449‬‬ ‫ראשון‪ ,‬מאחר וסתם גניבה י ש בה יאוש בעלים (רמ” א חו” מ סימן שסח ס” א)‪ ,‬א”כ יכול לצאת בו יד” ח‪ ,‬כיון שלא נתחייב בהשבה בהיותו‬ ‫לקבלת העלון‪ ,‬פסקי הלכה‪ ,‬ועדכונים ממרן שליט״״א‪,‬‬ ‫קטן‪ ,‬אלא לפנים מ שורת הדין {משרב סימן שמג סק” ט)‪ .‬ג‪ .‬ל שיטת רב )סנהדרין דף עב ע” א) דהבא במחתרת זכה הגנב‪ ,‬אפילו נטל כלים‬ ‫ניתן להרשם במייל ‪, a0527642209@gmail.c0m‬‬ ‫והם בעין‪ ,‬משום דבדמים קנינהו‪ ,‬נמצא דכל גנב שפרץ מחסן אתרוגים יכול לצאת בהם יד” ח בחג‪ .‬ואפילו אם מכרם אח”כ ללוקח גם יצא‬ ‫ובפלאפון הנ״״ל‪ ,‬או בכתובת מייל ‪gmail.com @3126877‬‬ ‫ידי חובתו‪ ,‬וגיסי מרן הגר”ח קניבסקי זצ” ל מפקפק בזה‪ ,‬דאולי אין זה מברך אלא מנאץ‪ .‬ד‪ .‬אם הבעלים נתייא שו‪ ,‬והגנב מכר את ד' המינים‬ ‫ובפלאפון ‪.0533126877‬‬ ‫לאחר‪ ,‬דהאחר יצא כיון שהוי יאוש ושינוי רשות‪ ,‬ואם האחר שב והקנה את ד' המינים לגנב‪ ,‬יצא בו ידי חובתו‪( ,‬משנ”ב סימן תנד ס” ק יז)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬גנב מאביו ומת ‪ -‬אם גנב מאביו‪ ,‬ואביו מת בסוכות‪ ,‬וירש אותו‪.‬‬ ‫יו׳׳ל ע"י מערכת "קובץ גליונות׳׳■ ‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫‪X .‬‬ ‫להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫נ‬ ‫מתורת מרן הגאון רבי מאיר גריינימן שליט׳׳א‬ ‫שיעור האתרוג‬ ‫כענין טירחא כחול המועד‬ ‫אם נצטמק האתרוג מכביצה‪ ,‬עי’ חזו״א או״ח סי’ קמ״ח שחולק על הח״א‬ ‫מכתב ממרן הגר׳׳ד לנדו שליט״א‬ ‫ומכשירו‪( ,‬ומיהו העיר אחי הגר״ח (בגליון החזו״א) דמ” מ מלבד ענין דגמר פרי‬ ‫איכא איזה שיעור באתרוג‪ ,‬ולא סגי בכל שהו ופחות מכאגוז עכ” פ יהי’ פסול‪,‬‬ ‫בס” ד אור ליום כ” ד אדר התשל” ד‬ ‫ועי’ לשון המ״א סו״ס תרמ״ט)‪.‬‬ ‫אל הדרכ” ת הגאון מוהרר” מ שליט” א‬ ‫רב שוכט” ס‬ ‫בדין ניקב עד חדרי זרע‬ ‫בקשר עם הנושא שדיברנו היום אודותיו‪ ,‬חשבתי כי אולי יועילו לנושא הנידון‬ ‫בשעה"צ סי’ תרמ” ח ס׳׳ק כ׳׳ז מבואר דאיכא ג’ דרגות לפני הגרעינים הא’ הוא‬ ‫אשר מצאתי רשום אצלי בזה מכבר ואת רומעכ׳׳ת המשפט ואשמח לקבל‬ ‫הדק מאד ואחריו קליפה עבה ואחריו בשר האתרוג ולפי דעתו שם יש להשוות‬ ‫תשובתו בזה‪.‬‬ ‫דעת תשובת הרא״ש והרא״ש והטור דכל הקליפה העבה בכלל‪,‬‬ ‫ע"ז נ’ ב’ טירחא‪ - .‬אפשר דהוא גדר ביסוד איסור המלאכה בחוה״מ [וכן בשבת]‬ ‫ודעת הר״ן והרמב״ם דרק הדק מאד והיינו דכתב הב״י אבל הר״ן כתב כו’ וכ״ד‬ ‫ולפי׳׳ז חייב בשבת אאוקמי אילנא [ויעויין חזו” א שביעית סי׳׳ז ס׳׳ק כ׳׳ז ד” ה ויש]‬ ‫הרמב״ם כו’ ולדינא נקטינן כדעת הר” מ והר״ן‪ ,‬זהו תוכן דבריו ז״ל שם‪ ,‬ובחזו״א‬ ‫ויש לפרש דטירחא אסר בחוה” מ ואין כאן אלא איסור דרבנן וכן בשבת] ‪ -‬ועי’‬ ‫משמע דמשוה דעת הר״ן כהרא״ש דר״ל קליפה העבה והיינו לפי שפירש דדעה‬ ‫מו” ק י” ג א’‪ ,‬מועד משום טירחא‪ ,‬ובריטב׳׳א שם וצ׳׳ת‪ - .‬ועי’ רש”י שבת קל׳׳א‬ ‫ראשונה ר״ל עד חדרי הזרע וכן פי’ הט״ז‪ ,‬ולכאורה הוא דבר קשה לומר דדעה‬ ‫ב’ ד״ה מלאכת עבודה‪ ,‬של טורח‪ - .‬ועי’ ס’ יראים סו״ס ד״ש [ויעו״ש‪ ,‬ומלאכה‬ ‫ראשונה סברי דגרעינים לבד הוי אתרוג ואם נימא דאחרי הקליפה אין דרגה‬ ‫מועטת בביתו מותרת‪ ,‬וצ״ת בפוסקים‪ ,‬והנה לן הלכתא רבוותא בחוה״מ]‪ ,‬עד‬ ‫אחרת אלא הבשר ואחריו גרעינים וכדמשמע מדברי המ״ב‪ ,‬נראה מוכח מדברי‬ ‫כאן דברי שם‪.‬‬ ‫הריטב״א שכתב ג” כ כדברי הר״ן כפי’ הזה וחלק עליהם ופי’ כמ״ש הר״ן וגבי‬ ‫מאד אודה להדר” ג אם ישיבני אודות הנ” ל (חלק מהדברים כבר דובר אודותם‬ ‫נקב כאיסר כתב שניקבה כל הקליפה ולא הגיע עד חדרי זרע‪ ,‬מבואר מזה דכונת‬ ‫אבל יש בזה דברים שלא הועלו במה שדובר ואת כת״ר משפט ההכרעה‬ ‫הר״ן והריטב״א היא הקרום הדק שהרי אם הכונה קליפה עבה‪ ,‬שם אין פוסל‬ ‫והבירור)‪.‬‬ ‫נקב כיון דניטלה רובה כשר הרי שאין זה חסר מבשרו והיינו כדברי המ״ב‪ ,‬והב״י‪,‬‬ ‫דהר״ן ס״ל רק הקליפה הדקה‪ ,‬ולפ״ז אפשר לפרש דהדיעה ראשונה בר״ן ס״ל‬ ‫מכתב תשובה מרבינו שליט״א‬ ‫הקליפה העבה‪( ,‬ואולי יש לדחוק וליישב מה שהק’ בחזו״א שם על פי’ זה)‪ ,‬ומיהו‬ ‫כ” ד אדר התשל” ד‬ ‫אם יש עוד קרום דק על חדרי הזרע עי’ חזו” א שם אולי יש לפרש דברי הריטב׳׳א‬ ‫ליד” נ כבוד הגאון מוהר” ד שליט” א‬ ‫דקאי על הבשר‪ ,‬ויש לעי’ לפ״ז בנסדק לדעת הפוסלים רוב הקליפה החיצונה‬ ‫אך קצת מעט מן המעט אשר התחלתי לראות בענינים אלו‪ ,‬ואין לי להשיב‬ ‫באיזה קליפה איירי ועי’ עוד שם בריטב׳׳א דשייך גם בנסדק ” כל” הקליפה ולא‬ ‫שולחי דבר ומה אדע את אשר לא ידע‪ ,‬אמנם מפני הכבוד הנני כותב לפו”ר‪.‬‬ ‫לחדרי זרע‪ ,‬ואם אין עוד קרום לפני החדרים ע” כ קאי נסדק אקליפה עבה ולא‬ ‫אוקמי אילנא בפשוטו שפיר יש לדון שהוא מעניני חורש או זורע ולא יותר‬ ‫אבשר‪.‬‬ ‫בשבת ובפרט שבירושלמי הדבר מבואר כמו שהביא כתר״ה שליט״א מחזו״א‬ ‫ושמעתי ממרן החזו” א זללה” ה דאחרי בשר האתרוג עומדים החדרים שבהם‬ ‫שביעית‪ - .‬הגמ’ בע׳׳ז נ’ אפשר לפרש כדפירש‪ ,‬שענינו ההבדל בין שביעית (עי’‬ ‫הזרע ויש להם קרום כנגד הבשר ובין הגרעינים וכמו בתפוז‪ ,‬וכונת רוב הקליפה‬ ‫רש”י שם) לשבת יו” ט ומועד‪ ,‬ובפרט לפשוט (משום) [משם] דבעי טירחא‪ ,‬א׳׳א‪,‬‬ ‫בנסדק‪ ,‬וכל הקליפה בנקב‪ ,‬היינו על הבשר‪ ,‬אלא דבמש” כ ריטב” א כל הקליפה‬ ‫כדדחה אחי הגר״ח שליט״א כיון דשרי בדבר האבד והפסד‪ ,‬שפיר ההדגשה‪,‬‬ ‫ולא לחדרי זרע א” נ לחדרי זרע בנקב‪ ,‬יש לדון דאין כונתו אם ניקב הקרום הדק‬ ‫טירחא‪ - .‬דברי הריטב” א מו” ק י” ג כנראה כונת מר נ׳׳י דמשמע דענינו שמחת‬ ‫ג”כ‪ ,‬אלא אם ניקבו גם תוך של החדרים או רק עד ולא עד בכלל‪ ,‬אבל גם הקרום‬ ‫יו״ט וטורח‪ ,‬לעכ״ה‪ ,‬אבל לכאורה י״ל ג”כ ע” פ הנ״ל דהרי עיקר הגדר בטורח‬ ‫ניקב‪ ,‬ולו” ד הי’ מקום לדון בזה וצ” ע‪.‬‬ ‫וצורך‪ ,‬ובהפסד ודבר האבד שרי‪ ,‬ממילא מתפרש דענינו טורח ושמחת החג‪- .‬‬ ‫הדסים‬ ‫לשון רש״י בשבת קל״א מלאכת עבודה‪ ,‬של טורח‪ ,‬הוא להגדיר סוג המלאכות‬ ‫לענין ענפים קטנים שיוצאים בין קני ההדס‪ ,‬רגילים לקטום אותם יעוי’ במשנ”ב‬ ‫של הפועלים כחורש ושוחט ונושא משאות כו’‪ ,‬לאפוקי ענין חכמה כשופר‪,‬‬ ‫סי’ תרמ”ו ס” ק ל” ג ובשעה” צ שם אות ל”ו‪ ,‬וכמדו’ דכך מטו משמי’ דמרן ז” ל‬ ‫ורדיית הפת שכבר נגמרה עבודתו והנו מוכן לאכילה ויש חכמה ברדייתו‪ ,‬וזה‬ ‫לקוצצם‪.‬‬ ‫נלמד מלשון מלאכת עבודה‪( ,‬אך לע” כ מאין נאסור אלו‪ ,‬לולא קרא‪ ,‬והרי מה‬ ‫דליכא במשכן אינו אסור‪ ,‬ואיזה תולדה הוא‪ ,‬ואולי אם הי’ מוחלט שהוא בגדר‬ ‫חוט המקיף בהדס‬ ‫מלאכה‪ ,‬הי’ לאסרו מכל מלאכה‪ ,‬זה נכתב בלי עיון כלל במקור ל״ט מלאכות‬ ‫בשיעור שילוש לענין הדס‪ ,‬הי’ מרן ז” ל אומר דכל שיש קו הנפגש בכל הג’‬ ‫כעת) ‪ -‬יראים אינו תח׳׳י‪ - .‬בעמק ברכה ראיתי‪.‬‬ ‫שרשים שפיר דמי אע” פ שבשורש אחד הוא נפגש מלמעלה ובאחד מלמטה‪,‬‬ ‫ובלשון הזה אמר‪ ,‬לא שזה השיעור אלא שזה ודאי שפיר דמי‪.‬‬ ‫־דינים והערות כהלכות ד' מינים‬ ‫קנין האתרוג‬ ‫י"א דיש לשלם דמי האתרוג לפני החג‪ ,‬שיהי’ מה” ת שלכם אם לא שהביאו‬ ‫לרשותו וקנהו בתורת חצר‪( .‬משנ”ב סי’ תרנ” ח סק”י)‪ - .‬והנה כשנותנים זה‬ ‫לזה ביו” ט במתנה ע” מ להחזיר לכאור’ קונים בקנין יד [ואף שבולט מהיד אין‬ ‫חוששים לכך‪( ,‬עי’ נתה” מ חו” מ סי’ קצ” ח סק”ג)‪( .‬ואי בהגבהה הר”ז רק קנין‬ ‫דרבנן)‪ ,‬ולפי” ז יל” ע מה צריך לשלם או לקנותו בתורת חצר הרי איכא יד‪ ,‬וצל” ע‬ ‫כעת‪ ,‬שו” ר בשע” ת שם יעויי” ש‪.‬‬ ‫‪C‬‬ ‫יו״ל ע"י מערכת ״קובץ גליונות" ‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‪ .‬להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫‪ gf‬תורת המועד ‪<p‬‬ ‫חשש גם לפרש” י בלשון ראשון (דבלולב דגאונים א”י אם זה מועיל) או‬ ‫_______________שינה יחידי כסוכה _______________‬ ‫דנסדק כשר דיעבד ויותר מהודר שלא יהא סדוק‪.‬‬ ‫לענין לישון יחידי בסוכה כתב במעשה רב שהגר״א ז” ל השיב דשומר מצוה‬ ‫כענין ערכי נחל‬ ‫לא ידע דבר רע‪ ,‬ולכאו’ מכאן ראי’ שאין הפי’ באיסור שינה בבית יחידי‬ ‫שהבית הוא יחידי‪ ,‬אלא האדם הוא יחידי‪ ,‬וכמדו’ שכשאמרתי לפני מרן‬ ‫גמ' סוכה דף ל” ג ב’ ת” ר ערבי נחל הגדילין על הנחל דבר אחר ערבי נחל‬ ‫החזו” א ז” ל פי’ זה שאומרים אותו בשם הגר” א אמר שאין זה הפירוש הנכון‪.‬‬ ‫שעלה שלה משוך כנחל‪ ,‬פרש” י דמצוה בגדילות על הנחל ומיהו של בעל‬ ‫ועי’ בצוואת ר” א הגדול אות כ” ב בשום בית‪ ,‬ע” ש‪.‬‬ ‫כשרה כדלקמן כדכתיב ערבי לשון רבים‪ ,‬וצ” ע למה הוכרח לפרש כן הלא‬ ‫בברייתא ל” ד א’ ג” כ איתא הגדילות על הנחל פרט לצפצפה הגדילה בין‬ ‫____________כדכר סיכוך כנסרים דקים ____________‬ ‫ההרים‪ ,‬ושפיר נפרש ג” כ כאן דבא למעוטי צפצפה‪ ,‬וגדילה על הנחל היינו‬ ‫בדין סיכוך בנסרים אף דקיי” ל לדינא דשרי לסכך בנסרים שאין בהם ד’‪,‬‬ ‫שרגילות שהם גדילין על הנחל‪ ,‬ותו דלפי’ זה הוי ד” א כו’ סתירה לרישא‬ ‫אמנם כתב בטור בשם הסמ” ק דנהגו העולם שלא לסכך בהם כלל דלמא‬ ‫דלד” א ש” ד גם של בעל ושל הרים כל שעלה משוך כנחל ואינו צפצפה‬ ‫אתי לסכך בהם בקביעות בענין שאין הגשמים יכולין לירד בה‪ ,‬ובד” מ שם‬ ‫כדפי’ רש”י דבא למעוטי צפצפה‪ ,‬ובפשוטו יש לפרש דרישא וד” א ענין‬ ‫הביא בשם הג” מ דאם סיכך בנסרים דאפי’ פחות מג’ פסולה דהוי כבית‬ ‫אחד הוא אלא דד” א מדייק מדכתיב נחל ולא כגון נהר לומר שהעלה תהי’‬ ‫ממש הואיל ובזה” ז כולן מסככין בתיהן בנסרים שאין בהם ג’‪ ,‬ויש לפרש‬ ‫משוכה כנחל‪ ,‬ושתיהם למעוטי צפצפה‪ ,‬ותו דלמה לפרש שהוא רק למצוה‬ ‫בגמ’ דמיעוט עושין גם בפחות מג’ ומ” מ לא גזרו בהן דקנים בעלמא נינהו‪,‬‬ ‫ולא לעיכובא ואי משום דיש לרבות של בעל ושל הרים מערבי‪ ,‬הו” ל לתנא‬ ‫וצ” ל דכיון דכולם היו מסככים בתיהן בנסרים פחות מג’ שאני דשוב ראוי‬ ‫להמשיך ולומר דמיהו בדיעבד כשר גם של הרים מהא דת” ל ערבי וכאידך‬ ‫לגזור בזה‪.‬‬ ‫ברייתא‪.‬‬ ‫והנה בשו” ע שם סעיף י” ח כתב ואם אין ברחבן ד’ כשרים אפילו הם משופים‬ ‫והנה הרא” ש באמת פירש כן דר” ל ממין הגדל על הנחל דהיינו ערבה שרובה‬ ‫שדומים לכלים ונהגו שלא לסכך בהם כלל‪ ,‬והוא מדברי הסמ” ק שמא‬ ‫גדילה על הנחל למעוטי צפצפה הגדילה בהרים‪ ,‬ולא צריך קרא לרבויי של‬ ‫יסכך בענין שאין המטר יכול לירד בה‪ ,‬ולפ” ז גם לדידן שאין מסככין בתינו‬ ‫בעל ושל הרים דבכלל ערבי נחל הן ע” ש ועי’ בביאור הגר” א סק” א‪ ,‬אך צ” ע‬ ‫בנסרים יש להחמיר וכמ” ש במ” ב שם ס” ק מ” ט לענין הלטי” ש ושינדלי”ן‬ ‫שלא הביא שכ” ה להדיא בברייתא ל” ד א’ הנ” ל ומתפרש הכא כי התם‪ ,‬ועי’‬ ‫דאף שאין מסככין בהם בתיהם יש לחוש מטעם גשמים כהסמ” ק‪ ,‬וכ” מ‬ ‫בטור סימן תרמ” ז שכתב שרוב המפרשים פירשו שלכתחלה צריך לחזור‬ ‫בב” ח ע” ש‪ ,‬ובמשנ” ב שם הביא הך דד” מ בשם הגמ’‪ ,‬וכתב דבזה” ז דמסככין‬ ‫אחר הגדילה על המים כו’ ול” י מי המה‪ ,‬ודברי רש” י צ” ע כנ”ל‪ ,‬ובמ” ב כתב‬ ‫בתיהם בנסרים שאין בהם ד’ טפחים איכא גזירת תקרה‪ ,‬וצ” ע למה לא‬ ‫די” א דיותר טוב לכתחלה ליקח מאותן הגדילים על הנחל אכן מדברי הט” ז‬ ‫העתיק כמ” ש בד” מ דאפי’ בפחות מג’ פסולה‪ ,‬וכ” מ בב” ח בשם הכלבו‬ ‫משמע דא” צ לדקדק בזה‪ ,‬ועי’ ט” ז ודבריו אינם מובנים לי דא” כ כל דבר‬ ‫דאסור בנסרים דקים‪ ,‬ומבואר שם דאף בפחות מג’‪.‬‬ ‫של לכתחלה לא נעשהו כיון שבדיעבד יוצאים בלא זה‪ ,‬והרי זהו המצוה‬ ‫של לכתחלה שלא לעשות כהדיעבד‪ ,‬והרי צריך להשמיע לאזניו ולדקדק‬ ‫והנה במה שנקרא כהיום פלפוני” ם לכאורה הם נסרים דקים וא” כ שייך‬ ‫באותיותיה דק” ש אף שבדיעבד יצא‪.‬‬ ‫בהו טעם דשמא יסכך בענין שלא ירדו גשמים‪ ,‬ומטו משמי’ דמרן החזו” א‬ ‫שוב נראה ליישב פרש” י דכיון דחזינן באידך ברייתא דקאמר אין לי אלא‬ ‫ז” ל דלא הוי ניחא לי’ שיסככו בהם‪ ,‬וצ” ע אם מטעם הנ” ל או שהי’ לו עוד‬ ‫ערבי נחל הרי דבפשוטו מתפרש ערבי נחל דוקא ולא של בעל והרים‪ ,‬וכיון‬ ‫טעם בדבר (עי’ ביכו”י סימן תרכ” ט אות ל” ב)‪ ,‬וכן נהוג גבן לסכך רק בענפי‬ ‫דבברייתא קמייתא לא קאמר למעט צפצפה כבברייתא ל” ד א’ יש לפרש‬ ‫עץ ובלולבין (וכמנהג אבותינו בכל הדורות וכמ” ש ב(עזרא) נחמי’ צאו ההר‬ ‫כפשוטו דדוקא ערבי נחל‪ ,‬ומיהו כדי לא לעשות פלוגתא לענין דיעבד‬ ‫והביאו וגו’)‪[ ,‬ומה שיש שמסככים בהם בטענת שאינם צמודים והדוקים‬ ‫ולימא דהגדילין על הנחל היינו דבלא זה פסול דיעבד לכן יש לפרש דלמצוה‬ ‫זל” ז בחוזק ואינם מעכבים הגשמים‪ ,‬הרי כתבו שהמנהג שלא לסכך בהם‬ ‫קאמר וברייתא זו נמי תסבור דמרבינן של בעל והרים מערבי‪ ,‬להכשיר עכ” פ‬ ‫כלל שמא יסכך בענין שאין המטר יכול לירד בה‪ ,‬ואף את” ל דבשל דידן‬ ‫בדיעבד‪ ,‬ומיהו ברייתא שני’ י” ל דס” ל דאף לכתחלה כשר בשל בעל והרים‬ ‫קשה או א” א לתקנן באופן שלא ירדו גשמים‪ ,‬נראה דלית לן לחלק בזה‬ ‫דלא שנה דיש ליטול הגדילין על הנחל‪ ,‬וכן לדבר אחר דברייתא קמייתא‬ ‫מדנפשין‪ ,‬מאחר ומשכח” ל הדבר בנסרין‪( ,‬והגע עצמך אם הי’ צריך לסוכה‬ ‫י” ל נמי דכשר של בעל אף לכתחלה דכיון דנחל בא למעוטי גוונא דפסלות‬ ‫באופן שלא ירדו גשמים ולא הי’ לסיכוך רק הפלפוני”ן היו כבר מוצאים‬ ‫דהיינו צפצפה‪ ,‬הא אם אינו צפצפה כשר לכתחלה גם בשל בעל‪ ,‬דלא נקט‬ ‫עצה לכך וכגון שישימו עוד שורה על גבן או בע” א)‪ ,‬אין לפרוץ גדרן של‬ ‫לישנא דנחל רק למעוטי צפצפה אבל לא שיהא צריך ליטול של נחל‪.‬‬ ‫ראשונים דלא הוי ניחא להו שיסככו בנסרין כלל]‪.‬‬ ‫ועי' ריטב” א שפי’ בשם התוס’ [והוא בדף ל” ד א’ ד” ה ורבנן‪ ,‬ושמא לית ליה‪,‬‬ ‫כענין לולב כפוף‬ ‫היינו דאבא שאול יסבור דשל בעל והרים פסול] דאבא שאול פליג אמתני’‬ ‫דמכשרא בשל בעל וס” ל כתנא דברייתא קמייתא דערבי נחל הגדילות על‬ ‫כ' השו” ע סי’ תרמ” ה ס” ט אם כפוף בראשו פסול‪ ,‬והנה אף דנקטינן כהר”ן‬ ‫הנחל ממש ופסול בדיעבד של בעל‪ ,‬והיינו כדמשמע באידך ברייתא דאין לי‬ ‫והריטב” א בנקטם ונסדק לפסול בכ” ש ודעתם גם בכפוף כן‪ ,‬מ” מ לכאורה‬ ‫אלא ערבי נחל דכשר אבל להכשיר‪ ,‬ואבא שאול לית לי’‪ ,‬ובאמת הברייתות‬ ‫אין זה מכריח די” ל דכן הוא דרך גידולו כמו שמצויין הרבה לולבין שכפוף‬ ‫פליגי ודלא כפרש” י דלא פליגי וברייתא קמייתא למצוה‪ ,‬ואמנם משה” ק‬ ‫העלה העליון בראשו‪ ,‬ועי’ לשון הר”י בב”י‪ ,‬ובברייתא יש גם פסולים שהם‬ ‫‪+‬מאורימ_ | ‪054-8487449‬‬ ‫ריטב” א מהא דאיזו היא ערבה ואיזו היא צפצפה דתיפוק לי’ שצריך גדילה‬ ‫בשדרה ושפיר אפשר שג” ז בשדרה והלבוש שפוסל ברובן כפופים אפשר‬ ‫על הנחל ממש‪ ,‬לכאורה הרי איכא פלוגתא בזה ויש לפרש דברייתא זו כמאן‬ ‫דס” ל דכפיפה שלא כדרך הוא הפסול הנשנה בברייתא ול” ד שדרה‪ ,‬דאל” ה‬ ‫דמכשיר שלא על הנחל‪ ,‬וכנראה ס” ל דברייתא משמע לכו” ע‪ ,‬וע” כ דלכו” ע‬ ‫קשה מנ” ל‪ ,‬והא דבראשו כשר היינו משום שמצוי כן וזה דרכו‪ ,‬ולפ” ז אין זה‬ ‫כשר של בעל והרים‪ ,‬וגדילות על הנחל הוא כפי’ הרא” ש שדרכן על הרוב‬ ‫מכריח לפסול גם הכא בכ” ש‪ ,‬והד” מ כתב שהמנהג להקל‪ ,‬מיהו הב” ח כתב‬ ‫להיות גדילות על הנחל‪ ,‬ומסיק דגם אבא שאול ס” ל דשל בעל והרים ש” ד‬ ‫דנכון להזהר כדבריו ועי’ בביאור הגר” א בסוף הסימן‪ ,‬ומ” ש הרא” ש על לולב‬ ‫ותרתי ש” מ חדא מערבי וחדא מנחל ויעויי” ש‪.‬‬ ‫כפוף ” אוהב אני יתר לצאת בו שאין העלים נחלקים ותיומתו קיימת”‪ ,‬אולי‬ ‫לקבלת העלון מידי שבוע ניתן להרשם במייל‪gmail.com@3760435 :‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות״ ‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‪ .‬להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫מר א ה כ הן‬ ‫מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט"א‬ ‫ס ו כ ו ת תשפ"ז גיליון ח ג מו ר ח ב‬ ‫גיליון ‪5‬‬ ‫ש ע ‪ 7‬ד נו‬ ‫ו פ רו‬ ‫‪ T w i‬ז מן‬ ‫‪tv‬‬ ‫זמועו‬ ‫מו‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬זמן שמחתנו‬ ‫ז השעה‬ ‫מו‬ ‫‪-‬נאמר בשמחת חג בבית המדרש חניכי ישיבת חברון‪ ,‬בית הכנסת הגדול ‪ -‬בני ברק‪ ,‬חוהמ״ס תשפ״ו‪-‬‬ ‫במטבע התפילה של היו” ט הגדירו חז” ל את תוכן עניינם של המועדים‪ :‬עניינו של פסח הוא זמן חרותנו‪ ,‬ועניינו של שבועות‬ ‫מהו עבודת ה'יראה' ומהו 'אהבה'‬ ‫הוא זמן מתן תורתנו‪ ,‬ועניינו של סוכות הוא זמן שמחתנו‪ .‬והנה בפסח עיקר עניינו של היום דהוא זמן חרותנו שהוא זמן יציאת‬ ‫היום התחילו לנ שוב רוחות זרות‬ ‫מצרים‪ ,‬ובשבועות עיקר עניינו של יום הוא זמן מתן תורתנו שהוא יום מתן תורה‪ .‬אכן‪ ,‬יש לבאר מפני מה הגדרתו של חג‬ ‫שאומרים שיראה מביא עצבות‪ ,‬יראה‬ ‫הסוכות היא זמן שמחתנו‪ ,‬דאף שמצינו שיש מצות שמחה יתירה בחג הסוכות (כלשון הרמב”ם פ”ח מסוכה ולולב הי” ב)‪ ,‬למה‬ ‫מביא משהו שמגביל את הבן אדם‪,‬‬ ‫משום כך תהיה הגדרת עניינו של יום זמן שמחתינו‪ .‬עוד צ” ב‪ ,‬שהרי עניינו של חג סוכות הוא זכר לענני כבוד‪ ,‬ומהי שייכותו‬ ‫ואמרו שעבודה של היום זה לא ע” י‬ ‫של ענין לזה לכך שהגדרת המועד היא זמן שמחתנו‪.‬‬ ‫'יראה'‪ ,‬אלא רק ע” י 'אהבה'‪ ,‬צריך‬ ‫והנה שמעתי מכבר ממרן רה” י הגר” י סרנא זצוק” ל (ע” ע בספרו 'דליות יחזקאל' ח” ג עמ' קצג וקצט) בפירוש הפס'”ושמחתם‬ ‫לדעת שזה דברים לא נכונים‪ ,‬אין כזה‬ ‫לפני ה' אלקיכם שבעת ימים”‪ ,‬שנאמר בפס' זה מצות שמחה בסוכות‪ ,‬ונאמר עוד שמקום קיומה של מצות שמחה זו יהיה לפני‬ ‫דבר!‪ ,‬זה כבר כתוב להדיא‪ ,‬בדברי‬ ‫ה'‪ .‬דבגמ' מבואר דהפס' 'ושמחתם לפני ה'' מורה על מצות לולב במקדש כל שבעה‪ ,‬וכ” ה ברמב”ם בהלכות לולב (פ”ז הי”ג)‬ ‫ראשונים‪ ,‬ובספר ארחות צדיקים מביא‬ ‫”ובמקדש לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום משבעת ימי החג שנאמר ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים”‪ .‬אמנם מבואר עוד‬ ‫ומרחיב בזה‪ ,‬שא” א להגיע לאהבה בלי‬ ‫בדברי הרמב”ם בסוף הלכות לולב‪ ,‬דפס' זה מורה על השמחה היתירה של חג הסוכות שלפני ה'‪ ,‬וכלשון הרמב”ם‪ ”:‬אע”פ שכל‬ ‫יראה‪ .‬שני הדברים מוכרחים ללכת‬ ‫המועדות מצוה לשמוח בהן‪ ,‬בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה‪ ,‬שנאמר ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים”‪.‬‬ ‫יחד‪.‬‬ ‫וביאר שמה שאמרה התורה בסוכות שמחה לפני ה'‪ ,‬אין זה רק שזהו המקום לנהוג את השמחה‪ ,‬אלא נאמר בזה שתוכן מצות‬ ‫גם הגישה לכל המושג של 'אהבה'‬ ‫השמחה הוא ”ושמחתם לפני ה'”‪ ,‬דמהותה של שמחה זו הוא מה שאנו עומדים לפני ה'‪ .‬והיינו שבחג הסוכות עומדים אנו‬ ‫מטשטשים בדורינו‪ ,‬כל מה שחדר‬ ‫לפני ה'‪ ,‬ועל כן בא עניינה של מצות השמחה בחג הסוכות בשמחה לפני ה'‪ ,‬כיון שזהו ענינה של השמחה העמידה לפני ה'‪.‬‬ ‫בענין זה הוא מלוקט משדות זרים‪,‬‬ ‫בביאור הענין שתוכן ענינה של השמחה דחג הסוכות הוא מה שאנו עומדים 'לפני ה''‪ ,‬נראה בפשטות‪ ,‬דחג הסוכות הוא הזמן‬ ‫אנשים חושבים שאהבה זה כל מיני‬ ‫של השמחה על טהרת יוה” כ‪ ,‬וענינה של טהרת יוה” כ הוא במהלך של”לפני ה' תטהרו”‪ ,‬דהיינו שטהרת יום הכיפורים והיותו‬ ‫ריגושים‪ ,‬כל מיני חויות רגשיות כאלו‬ ‫יום סליחה ומחילה הוא מכח היותנו עומדים בו לפני ה'‪ ,‬וכלשון המשנה ” אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין‪ ,‬ומי מטהר‬ ‫ואחרים‪ ,‬חושבים שהרגשים בעלמא‬ ‫אתכם”‪ .‬ומבואר שהעמידה לפני ה' היא המביאה את ההיטהרות מלפניו‪ ,‬ולכן השמחה יתירה שבחג הסוכות היא שמחה 'לפני‬ ‫זה אהבה‪ ,‬אבל צריך לדעת שזה לא‬ ‫כך‪ ,‬רבינו המשנה ברורה (בסימן א'‪,‬‬ ‫ה''‪ ,‬שמתוך הטהרה שנטהרנו במה שעמדנו לפני ה' ביוה” כ‪ ,‬באה השמחה על הכפרה והטהרה של יוה” כ בשמחה לפני ה'‪,‬‬ ‫ומקורו מספר החינו) מביא את כל‬ ‫דלאחר שזכינו לעמוד ולהיטהר לפני ה'‪ ,‬אנו זוכים לדביקות וקירבה של שמחה לפני ה'‪.‬‬ ‫השישה מצוות תמידיות‪ ,‬ואחד מהם‬ ‫ונראה להוסיף בביאור הדברים‪ ,‬דהנה כתב הגר” א בשה” ש (א‪ ,‬ד) שארבעת הפסוקים הראשונים בשה” ש‪ ,‬הם כנגד ד' זמנים‬ ‫זה אהבת השם‪ ,‬ומה זה אהבת השם?‬ ‫שהיו לישראל‪ ,‬וזמנים אלו הם מעיקר תהליך התהוותם של ישראל ומיסוד קיומם‪ .‬הפסוק הראשון כנגד יציאת מצרים‪ ,‬הפסוק‬ ‫מבאר המשנ׳׳ב 'לאהוב המקום ב” ה‬ ‫השני כנגד מתן תורה‪ ,‬השלישי כנגד בנין המשכן‪ ,‬והפס' הרביעי כנגד ביאת הארץ‪ .‬וביאר עוד הגר” א שעניינים אלו מכוונים‬ ‫שנאמר ואהבת את ה' אלהיך וגו'‬ ‫כנגד הרגלים‪ ,‬הראשון ‪' -‬שיר השירים'‪ ,‬כנגד פסח שאמרו שירה‪ ,‬השני ‪' -‬ישקני'‪ ,‬כנגד שבועות שהוא מתן תורה‪ ,‬השלישי‬ ‫וכיצד יגיע האדם לאהבה הוא ע” י‬ ‫‪' -‬וריח שמניך'‪ ,‬כנגד סוכות שהוא זכר לענני כבוד והוא כנגד בנין המשכן‪ ,‬והרביעי ‪' -‬משכני אחריך ונרוצה'‪ ,‬כנגד שמיני‬ ‫התורה וכדאיתא בספרי לפי שנאמר‬ ‫עצרת‪ .‬וביאר שענינו של חג הסוכות מכוון כנגד בנין המשכן‪ ,‬כיון שחג הסוכות זכר לענני הכבוד שתוכנם ומהותם להורות‬ ‫ואהבת איני יודע כיצד לאהוב את‬ ‫על השראת השכינה בישראל‪ ,‬והרי השראת השכינה בישראל היתה ע” י המשכן‪ ,‬ולכן חג הסוכות מכוון כנגד בנין המשכן‪.‬‬ ‫המקום ת” ל והיו הדברים האלה אשר‬ ‫וסיבת הדבר שחג הסוכות זכר לענני כבוד כיון שבחטא העגל נסתלקו ענני הכבוד‪ ,‬כיון שנסתלקה מהם שכינה כאשר חטאו‬ ‫אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך‬ ‫בחטא העגל‪ ,‬וביוה” כ כשמחל להם הקב” ה נצטוו על בנין המשכן‪ ,‬ולמחרת יוה” כ ציוום משה רבינו על ענין המשכן‪ ,‬ובארבעת‬ ‫אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם‬ ‫ימים אלו עסקו ישראל בנדבה למלאכת המשכן‪ ,‬והתחילו לבנותו בט” ו בתשרי‪ ,‬וביום זה חזרו להם ענני הכבוד שהם מורים‬ ‫כלומר שע” י ההתבוננות בתורה‬ ‫על השראת השכינה בישראל‪.‬‬ ‫יכיר את גדולתו של הקב” ה שאין לו‬ ‫נמצא לפי”ז שסדרם של הרגלים הוא סדר בנין קומתם של ישראל והתהוותם לעם‪ ,‬שעניינה של יצי” מ הוא תחילת יצירתם‬ ‫ערך ולא קץ ותתיישב האהבה בלבו‬ ‫של ישראל‪ ,‬ובבחינת לידת ישראל כלשון הנביא (יחזקאל טז‪ ,‬ד) ”ומולדותיך ביום הולדת אותך”‪ ,‬ומתן תורה הוא לקיחת‬ ‫בהכרח'‪ ,‬ולמעשה זה רש” י מפורש‬ ‫ישראל לעם ה'‪ ,‬וכמו שפירשו הרמב”ן והגר” א את הפס' ”ולקחתי אתכם לי לעם” (שמות ו‪ ,‬ז) על מתן תורה‪ ,‬ובעת מתן תורה‬ ‫שמביא מהספרי שכתוב בפסוק ואהבת‬ ‫נאמר להם ”ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש”‪ ,‬ושלימות בנין קומתה של כנסת ישראל הוא בבנין המשכן ובהשראת‬ ‫את ה' אלוקיך‪ ,‬והיו הדברים האלה‬ ‫השכינה בישראל‪.‬‬ ‫על לבבך‪ ,‬איך אתה מגיע לאהבתו‪,‬‬ ‫שעל ידי שהדברים האלה על לבבך‪,‬‬ ‫ענין זה ששלימות בניינם של ישראל הוא בהשראת השכינה בתוכם‪ ,‬הוא היסוד המבואר בדברי המהרש״א בכתובות (ז‪,‬‬ ‫שמתוך כך אתה מכיר ללכת בדרכיו‪,‬‬ ‫ב) בביאור נוסח הברכה ” מקדש עמו ישראל ע” י חופה וקידושין”‪ ,‬שביאר‪ ” :‬דהוא מקדש לו ג” כ עמו ישראל בדוגמא זו‪,‬‬ ‫זה אהבת השם‪.‬‬ ‫בקידושין שהיא נתינת התורה‪ ,‬כמ” ש אל תקרי מורשה אלא מאורשה‪ ,‬ובחופה הוא יחוד שכינתו במקדש עמנו‪ ,‬וכמו שדרשו‬ ‫ביום חתונתו ‪ -‬זה מתן תורה‪ ,‬וביום שמחת לבו ‪ -‬זה יום שנתחנך המשכן”‪ .‬ומבואר בדבריו שהמהלך של החיבור בין הקב” ה‬ ‫הגרי” א חבר מדבר על זה באור תורה‪,‬‬ ‫לישראל הוא בתחילה ע” י מתן תורה שהוא בבחינת קידושין ואירוסין‪ ,‬ומתוך מתן תורה שהוא בחינת אירוסין בא בנין המשכן‬ ‫שבלי חיבור להקב” ה אין אהבה‪ ,‬בלי‬ ‫שהוא בבחינת נישואין‪ ,‬ולכן שלימות קומתם של ישראל היא בבנין המשכן‪ ,‬שבהשראת השכינה בתוכם זכו לחיבור ודביקות‬ ‫להכיר את הקב” ה אין אהבה‪ ,‬על ידי‬ ‫בקב” ה בבחינת נישואין‪.‬‬ ‫התורה אדם מכיר את הקב” ה‪ ,‬נתדבק‬ ‫בו ללכת בדרכיו זה היסוד של אהבה‪,‬‬ ‫ותכלית יציאת מצרים ושלימות גאולת ישראל היתה כשבאו לידי מעלה זו ששרתה השכינה בתוכם‪ ,‬וכמבואר בדברי הרמב”ן‬ ‫אבל הבסיס של הכל זה יראה‪ ,‬סוף‬ ‫(בהקדמתו לחומש שמות) ”והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו‪ ,‬וכשיצאו ממצרים‬ ‫דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת‬ ‫אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר‪ ,‬וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן‬ ‫ושב הקב” ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם‪ ,‬שהיה סוד אלוקה עלי אהליהם‪ ,‬והם הם המרכבה‪ ,‬ואז נחשבו‬ ‫המשך בעמוד הבא◄‬ ‫גאולים”‪ .‬ויסוד דבריו‪ ,‬שתהליך גאולת ישראל שהתחיל ביצי” מ ונמשך במתן תורה נשלם בבנין המשכן‪ ,‬שאז שבו אל מעלת‬ ‫אבותם ששרתה השכינה בתוכם‪.‬‬ ‫וכאשר חטאו ישראל בעגל‪ ,‬נסתלקה השראת השכינה מתוכם‪ ,‬וכמש״ב רש"י עה״פ "וישמע העם את הדבר הרע הזה‬ ‫מו‬ ‫ויתאבלו" (שמות לג‪ ,‬ד) ‪" -‬הדבר הרע הזה ‪ -‬שאין שכינה שורה ומהלכת עמהם"‪ .‬ומקור הדברים בשהש״ר (א‪ ,‬ב) "משכני‬ ‫אחריך נרוצה ‪ -‬על שסלקת שכינתך מתוכנו אחריך נרוצה‪ ,‬שכל צרות שבאו עליהן במעשה העגל לא נתאבלו‪ ,‬כיון שאמר‬ ‫ה שע ה‬ ‫להם משה 'כי לא אעלה בקרבך' מיד 'וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו'"‪ .‬ולאחר שנתרצה להם הקב״ה על עוון‬ ‫העגל ועסקו במלאכת המשכן‪ ,‬שבו למעלתם ולהשראת השכינה בתוכם‪ ,‬וכמש״כ הרמב״ן (שמות לה‪ ,‬א) "ואמר לכולם ענין‬ ‫המשך מעמוד קודם ◄‬ ‫המשכן אשר נצטוה בו מתחילה קודם שבור הלוחות‪ ,‬כי כיון שנתרצה להם הקב״ה ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית‬ ‫מצוותיו שמור כי זה כל האדם‪ ,‬למה זה‬ ‫חדשה שילך השם בקרבם‪ ,‬הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם‪ ,‬ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כענין שציוהו תחלה‪ ,‬כמו‬ ‫כל האדם? כותב בנשמת חיים להכירו‬ ‫שאמר 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'״‪.‬‬ ‫וליראה בפניו וכו' בכל פעולותיו זה‬ ‫ומתבאר בזה שעניינו של חג הסוכות 'זמן שמחתינו' הוא על כך שזכינו לשלימות בנין קומתה של כנסת ישראל ביום זה‪,‬‬ ‫כל האדם‪ .‬אהבה זה דרגה‪ ,‬המסילת‬ ‫וכנגד האבילות שהיתה בישראל כאשר נאמר להם שלא תהיה השראת השכינה בתוכם מחמת חטא העגל‪ ,‬באה השמחה‬ ‫ישרים אומר שהיסודות לעבודת ה'‬ ‫ששבה השראת השכינה בתוכם בענני הכבוד בעת בנין המשכן‪ ,‬ועל כן עיצומו של יום הוא זמן שמחה‪ ,‬ותוכנה ועניינה‬ ‫זה גם יראה וגם אהבה‪ ,‬אבל קודם כל‬ ‫של שמחה זו היא שמחה ״לפני ה'"‪ ,‬שהשראת השכינה בישראל היא החיבור והדביקות של ישראל עם הקב״ה‪ ,‬והשראת‬ ‫צריך יראה‪ ,‬ורק אחר כך אהבה‪.‬‬ ‫השכינה בישראל היא הפועלת שמחה לפני ה'‪ ,‬דבלשון הפס' (דברים לא‪ ,‬יח) ״ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא"‪ ,‬תירגם‬ ‫אין שום צד בעולם שבא חודש אלול‬ ‫אונקלוס‪ :‬״ואנא סלקא אסלק שכנתי מנהון ביומא ההוא"‪ ,‬ומבואר דהסתר פנים הוא סילוק השכינה והארת פנים הוא בהשראת‬ ‫אז האדם צריך לאבד את שמחה שלו‪,‬‬ ‫השכינה‪ ,‬ולכן הארת השכינה בישראל היא בשמחה לפני ה'‪ ,‬וזוהי השמחה של חג הסוכות שהיא שאנו שמחים עמו לפניו‪.‬‬ ‫שבוע הבא קוראים פרשת כי תבוא‪,‬‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬שכתב רש״י בכתובות (ח‪ ,‬א ד״ה משמח) ״ובאחרונה משבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה ע״י‬ ‫מובא שם תשעים שמונה קללות‬ ‫שמחה״‪ ,‬הרי ששמחה גורמת לדביקות‪ ,‬ודיבוק איש באשתו נעשה ע״י השמחה‪ ,‬ואף שלימות החיבור והדבקות של ישראל‬ ‫נוראות‪ ,‬על מה? סיבה אחת ‪ -‬תחת‬ ‫עם הקב״ה בבחינת ״ביום חתונתו וביום שמחת לבו" היא ע״י שמחה‪ ,‬ובכוחה של השמחה שהיא לפני ה'‪ ,‬להביא את ישראל‬ ‫אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה‬ ‫לחיבור ודבקות לפני ה'‪.‬‬ ‫ובטוב לבב‪ ,‬אז לומר שבאלול שזה‬ ‫ושמחה זו שהיתה בימים ההם הרי היא גם בזמן הזה‪ ,‬שסוכות הוא זמן שמחתנו בכל הדורות‪ ,‬שאף עתה שאין מקדש ומשכן‬ ‫הפסגה של עבודת השם‪ ,‬ששם יהיו‬ ‫יש השראת השכינה בישראל בכח חג הסוכות‪ ,‬וכמבואר בדברי האלשיך הקדוש בביאור הפס' "בסכת תשבו שבעת ימים‬ ‫פטורים לעבוד את ה' בשמחה ובטוב‬ ‫כל האזרח בישראל ישבו בסכת״ (ויקרא כג‪ ,‬מב)‪ ,‬שכתב‪" :‬הן אמת כי השמחה האמיתית בעצם היא בזמן הבית אשר שם אני‬ ‫לבב? זה ודאי לא‪ ,‬זה לא יתכן!‪.‬‬ ‫אתכם‪ ,‬וזהו ושמחתם לפני ה' אלקיכם שהוא בזמן ביהמ״ק ששם עלו שבטים לראות את פני‪ .‬אך עם כל זה וחגתם אותו וכו'‬ ‫יש בדברי רבינו יונה בברכות (כא‪).‬‬ ‫לדורותיכם‪ ,‬עם היות כי אז אינו לפני ה'‪ ,‬כי גם אז חג לה' יקרא עם היות כי שכינה בגלות‪ .‬וזהו אומרו וחגותם אותו חג לה'‪...‬‬ ‫דברים נפלאים בענין זה‪ .‬רבינו יונה בא‬ ‫כי גם שאין ביהמ״ק והשראת שכינה כמאז‪ ,‬הלא לא יבצר כי ע״י מה שבסוכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬כי כל האזרח בישראל‬ ‫לפרש את המושג של 'גילו ברעדה'‪,‬‬ ‫שהם האבות‪ ,‬כמאמר חכמי האמת 'ישבו אתכם בסוכות'‪ ,‬וידוע כי אין אבות בלא שכינה כי האבות הן הם המרכבה״‪ .‬ומבואר‬ ‫והוא אומר כך‪' :‬וגילו ברעדה במקום‬ ‫שבכל שנה ושנה מתחדשת השראת השכינה בישראל בסוכה שבה אנו יושבים בצילא דמהמנותא בכוחם של האבות‬ ‫גילה שם תהא רעדה‪ ,‬טעם הדבר כדי‬ ‫הקדושים הבאים עמנו בסוכה‪ ,‬ולכן גם בזמן הזה מתקיימת השמחה לפני ה׳ בחג הסוכות‪ .‬וזה מבואר היטב ע״פ המבואר שחג‬ ‫שלא ימשך מתוך השמחה לתענוגי‬ ‫הסוכות כנגד השראת השכינה במשכן‪ ,‬וענינו של חג הסוכות שבו נשלמת קומתם של ישראל בהשראת השכינה בתוכם‪.‬‬ ‫העולם וישכח עניני הבורא על כן‬ ‫ולכן מיוחד הוא חג הסוכות לדורות בהשראת השכינה בישראל גם בזמן זה‪ .‬ואף בזמן שאין מקדש‪ ,‬יש בו השראת השכינה‬ ‫צריך לערבב זה עם זה כדי שיהיה‬ ‫בכח הסוכה הבאה כנגד ענני הכבוד‪ ,‬שהם הביטוי על השראת השכינה בישראל‪ ,‬ובכוחם של האבות אנו יושבים בכל שנה‬ ‫על הקו הממוצע‪ ,‬ופשטיה דקרא כך‬ ‫בסוכה בצילא דמהמנותא‪ ,‬ומכח זה אנו שמחים בחג הסוכות לפני ה׳‪.‬‬ ‫הוא שאע״פ שאצל בשר ודם היראה‬ ‫והשמחה הם דבר והפכו שבשעה‬ ‫תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלוקיך בשמחה ‪ -‬׳ובסוכות זמן שמחתנו שישראל שמחים בעבודתם׳‬ ‫שהאדם מפחד מזולתו הוא עומד‬ ‫נרתע ודואג אבל הקב״ה איננו כן‬ ‫והנה במדרש (הובא ברש״י במדבר כט‪ ,‬יח) מבואר שצ״ח הכבשים שמקריבים בסוכות הם כנגד צ״ח הקללות שבמשנה‬ ‫אדרבה כשהאדם מתבונן בגדולתו‬ ‫תורה‪ ,‬וכן הוא בפיוט ליום שני של חג הסוכות ״רציתי שיים שמונה ותשעים‪ ,‬קלוע בם תוכחות שמונה ותשעים"‪ .‬ובביאור‬ ‫וירא מפניו ישמח ויגיל באותה יראה‬ ‫הענין הביא השם משמואל (סוכות תרע״ח) בשם אביו האבני נזר ״והטעם הגיד כ"ק אבי אדמו״ר זצללה״ה‪ ,‬כי בתוכחות כתיב‬ ‫מפני שבאמצעיתה מתעורר לקיים‬ ‫'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל'‪ ,‬ובסוכות זמן שמחתנו שישראל שמחים בעבודתם‪ ,‬ע״כ‬ ‫המצות ושש ונעלס בקיומה שיודע‬ ‫מתבטלות מהם התוכחות״‪ .‬ומבואר שנתייחד חג הסוכות להקרבת צ״ח הכבשים שעניינם לבטל את צ״ח הקללות שבמשנה‬ ‫כי שכרו אתו ופעולתו לפניו ועל‬ ‫תורה הוא‪ ,‬דכיון שהצ״ח קללות באים על אשר לא היתה עבודת ה' בשמחה‪ ,‬וסוכות שהוא זמן שמחתנו‪ ,‬והוא הזמן שישראל‬ ‫שמחה כזו תמצא שאמר בפסוק אחד‬ ‫שמחים בעבודתם‪ ,‬מיוחד ענין זה לבטל הקללות הבאות על אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה‪.‬‬ ‫עבדו את ה׳ ביראה וגו׳ ובפסוק אחר‬ ‫ויסוד הדברים מתבאר אף מחתימתו של הרמב״ם להלכות סוכה ולולב‪ ,‬שכתב‪" :‬השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה‬ ‫עבדו את ה׳ בשמחה ר״ל תעבדו את ה׳‬ ‫ובאהבת הא‪-‬ל שצוה בהן‪ ,‬עבודה גדולה היא‪ ,‬וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו‪ ,‬שנאמר 'תחת אשר לא עבדת‬ ‫ביראה ובאותו היראה תשמחו ותגילו‬ ‫את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב'״‪ ,‬ואשר מתבאר ממה שהביא הרמב״ם ענין זה בסוף הלכות לולב שכיון שזהו שורש ענינו‬ ‫בה כמו שאמרנו ואע״פ ששמחה‬ ‫של חג הסוכות 'זמן שמחתנו' שהוא הזמן שקרבנו המקום לעבודתו הרי שבסגולת הזמן לפעול את העבודה בשמחה ובטוב‬ ‫אחרת אסורה כמו שהוזכר למעלה‬ ‫לבב‪ ,‬ולכן חתם הרמב״ם את הלכות לולב במעלתה של העבודה בשמחה‪ ,‬שזו חתימה מעין המאורע‪ ,‬שכל עיצומו של יום‬ ‫שמחה זו מותרת ומחוייבת כענין שנא׳‬ ‫ועניינו הוא השמחה לפניו ית'‪.‬‬ ‫תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך‬ ‫ויתבאר עוד שייכות הענין לחג הסוכות‪ ,‬שבעיקר ענין השמחה בעבודת ה' כתב המגיד משנה‪" :‬ועיקר הדבר הוא שאין ראוי‬ ‫בשמחה ובטוב לבב׳‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫לו לאדם לעשות המצות מצד שהן חובה עליו והוא מוכרח ואנוס בעשייתן‪ ,‬אלא חייב לעשותן והוא שמח בעשייתן‪ ,‬ויעשה‬ ‫מה המשמעות? שאדם ירא ודואג וזה‬ ‫הטוב מצד שהוא טוב ויבחר באמת מצד שהוא אמת‪ ,‬ויקל בעיניו טרחן‪ ,‬ויבין כי לכך נוצר לשמש את קונו‪ ,‬וכשהוא עושה‬ ‫לא מביא אותו לשום מקום‪ ,‬אם אתה‬ ‫מה שנברא בשבילו ישמח ויגיל‪ ,‬לפי ששמחת שאר דברים תלוים בדברים בטלים שאינן קיימים אבל השמחה בעשיית‬ ‫מתיירא‪ ,‬אז מה זה מביא אותך? אז רק‬ ‫המצות ובלמידת התורה והחכמה היא השמחה האמיתית‪ .‬וזהו ששלמה בדרכי מוסרו שבח שמחת החכמה ואמר בני אם‬ ‫פחד‪ ,‬פחד זה עצבות‪ .‬זה לא התכלית‬ ‫חכם לבך ישמח לבי גם אני״‪ .‬ומבואר שכאשר האדם מכיר את מקומו ויודע את תכליתו שנוצר לשמש את קונו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫של יראת שמיים להיות עצוב‪ .‬זה לא‬ ‫שמח בעבודת ה' ובקיום המצוות‪ ,‬שקיום תכליתו של האדם וקנין שלימותו שמחה היא לו‪.‬‬ ‫יראת שמיים‪ .‬יראת שמיים זה כלי‬ ‫והנה בנוסח תפילת נעילה נאמר ״אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך"‪ ,‬ובסידור הגר״א (שיח יצחק) נתבאר ענין‬ ‫שבן אדם להיות צדיק מושל ביראת‬ ‫זה‪ :‬״הכרת לתת כבוד ויתרון חשיבות לאנוש על ארץ שהוא בין כל צבאי מרום יעבוד לפניך בתורה ובמצוות"‪ .‬הרי שחשיבותו‬ ‫השם‪ ,‬לעשות אותך למושל ביצרו‪,‬‬ ‫של האיש הישראלי היא במה שהוא עומד לפני ה' ועובד אותו ומקבל את עול מלכותו‪ .‬וכל עבודת העבד לקונו היא עבודה‬ ‫להפוך אותך לאדם יקר‪ ,‬להביא אותך‬ ‫לפניו ית'‪ ,‬כמבואר בלשון הרמב״ן בפרשת ואתחנן (דברים ו‪ ,‬יג) "ואותו תעבד ‪ -‬לעשות כל אשר צוך כעבד שומר מצות‬ ‫למעלה שלך‪ ,‬לגדל אותך‪ ,‬לרומם‬ ‫אדוניו‪ ...‬ודרשו עוד 'עבדהו בתורתו'‪ ,‬ללמוד התורה ולהגות בה‪ ,‬וגם היא עבודה לפניו״‪ .‬וכאשר האדם מכיר את תפקידו‬ ‫אותך‪ ,‬זה התפקיד שלך‪ .‬אם אתה לוקח‬ ‫ויודע את חשיבות ערכו‪ ,‬הרי שהוא מתמלא שמחה על עמידתו בתפקידו ועל חשיבותו בקיום תכליתו ובקנין שלימותו‪.‬‬ ‫את היראת שמיים בתור כלי להתגדל‬ ‫ולהתרומם‪ ,‬זה לא רק שזה לא סתירה‬ ‫וכתב הרמח״ל בספר מסילת ישרים (פרק יט) "השמחה הוא עיקר גדול בעבודה‪ ,‬והוא מה שדוד מזהיר‪ ,‬ואומר (תהלים ק')‬ ‫'עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה'‪ ...‬כי זאת היא השמחה האמתית שיהיה לבו של אדם עלז‪ ,‬על שהוא זוכה לעבוד‬ ‫המשך בעמוד הבא◄‬ ‫לפני אדון יתברך שאין כמוהו‪ ,‬ולעסוק בתורתו ובמצוותיו שהם השלימות האמתי והיקר הנצחי״‪ ,‬הרי שעיקר השמחה היא‬ ‫בהיותנו עומדים ועובדים לפניו ית'‪.‬‬ ‫וזוהי עיקרה של השמחה בזמן שמחתנו על שזכינו לעמוד לפניו ית'‪ ,‬שאין מעלה ורוממות גדולה מזו‪ ,‬ועלינו להכיר את תפקידנו‬ ‫לעמוד לפני ה' ולעבוד לפניו בתורה ובמצוות‪ ,‬ועל כן השמחה בחג הסוכות היא שמחה לפני ה'‪ ,‬ובחג זה שעניינו שלימות השייכות‬ ‫מו‬ ‫והחיבור לעבודתו ית' באה השמחה על שזכינו לעמוד לפניו ית' ולשרתו‪.‬‬ ‫השעה‬ ‫מיסודות בית המדרש שגדלנו בו הוא עבודת ה׳ מתוך שמחה וחדוה‪ ,‬ולימוד התורה וקיום המצוות היה מתוך שמחה‪ ,‬וכן הרגישו‬ ‫המשך מעמוד קודם ◄‬ ‫את השמחה המיוחדת שהיתה במועדים‪ ,‬וכפי שהגדיר הגר״י הוטנר זצ״ל במכתב שכתב בבחרותו לאחר מאורעות הדמים בתרפ״ט‬ ‫בקובץ זכרון ׳קדושי חברון׳ (עמ׳ ‪” )02‬והן מקדם כרותה היא הברית לעבודה זו של תורה ויראה‪ ,‬שכל אדם המתמסר לה מעלים‬ ‫לשמחה‪ ,‬זה זמן של שמחה‪ ,‬זה זמן‬ ‫עליו כאילו עשה את עצמו כלומר יצר את אישיותו ‪ ...‬כה העלתה העבודה למדרגת יצירה ושמחת העבודה לחדות היצירה"‪,‬‬ ‫שבונה את השמחה‪.‬‬ ‫ושמחה זו באה מתוך הכרת האדם את מעלתו שהוא זוכה לעבוד לפני ה׳ וידיעתו את תכליתו‪.‬‬ ‫ככל שאדם מגיע לדרגה יותר‬ ‫ואף בבית הגדול הזה המשמר את מסורת הישיבה ודרכה‪ ,‬אנו רואים את השמחה המיוחדת ומרגישים אותה‪ .‬ועלינו לדעת כי רק‬ ‫גבוהה‪ ,‬מתגדל יותר‪ ,‬הוא מלא‬ ‫מתוך הכרת ערכנו והשמחה הבאה ע״י כך אפשר להתרומם ולגדל‪ ,‬ורק בדרך זו אפשר לגדל את דור העתיד‪ ,‬וצריכים אנו להכיר‬ ‫שמחה‪.‬‬ ‫כי ״אשרנו‪ ,‬מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו”‪ ,‬ולדעת מהו העיקר והתכלית ומהי מעלתם ושלימותם של ישראל‪.‬‬ ‫ממה אדם שמח? אדם שיש לו‬ ‫ושמחת חג הסוכות שאנו שמחים לפני ה' תלוה אותנו בכל השנה‪ ,‬ונזכה שיכלו כל הצ"ח קללות ולבוא אל הנחמה האמיתית‬ ‫סיפוק בחיים‪ ,‬שמרגי ש שהוא‬ ‫והגאולה האמיתית‪ ,‬וכמבואר בדברי הגר״א שחג הסוכות מכוון לענין הגאולה השלימה‪ ,‬וזהו היסוד והשורש של בנין כלל ישראל‪.‬‬ ‫מתקדם‪ ,‬שמרגיש שמגיע לתכליתו‪,‬‬ ‫הוא שמח‪ .‬אדם שמרגיש שהזמן‬ ‫הולך לריק והולך על שטויות‪ ,‬הוא‬ ‫לא שמח‪ .‬היראת שמיים הזאת‬ ‫ה באצבעו‬ ‫מו‬ ‫שמגדלת אותך‪ ,‬מביאה אותך‬ ‫למקום יותר גבוה‪ ,‬זה השמחה‪ .‬זה‬ ‫קושיות ותמיהות מתורתו של רבינו שליט״א כעניני המועד‬ ‫הגישה שלנו לחודש אלול‪ .‬חודש‬ ‫ישב בסוכה ואחר כך יברך שהחיינו‬ ‫אלול זה זמן‬ ‫א‪ .‬המשנ״ב (סימן תרמ״ג סק״ה) כתב לבאר ד' השו״ע שם שכתב שקודם יושב בסוכה ואח״כ מברך זמן 'מקדש מעומד ומברך‬ ‫של צדיק מושל ביראת השם‪ ,‬זמן‬ ‫לישב בסוכה ויושב ואח״כ מברכין זמן'‪ ,‬וביאר המשנ״ב 'בא לאפוקי שלא יברך ברכת זמן קודם שישב כו' דצריך להסמיך עשיית‬ ‫של התבוננות‪ ,‬זה התפקיד שלנו‪.‬‬ ‫המצוה אל הברכה וכיון שבירך לישב בסוכה צריך לישב תיכף'‪ ,‬והיינו דבכדי שלא יהיה הפסק בין הברכה למצוה‪ ,‬לכך צריך‬ ‫אבל זה לא רק שזה לא סתירה‬ ‫קודם לישב ולקיים את מצות הישיבה ורק לאחמ״כ לברך שהחיינו‪.‬‬ ‫לשמחה‪ ,‬ככה הימים האלה זה‬ ‫וד' המשנ״ב מופלאים ביותר‪ ,‬הרי ברכת הזמן באה על המצוה של ישיבת סוכה‪ ,‬והאיך שייך לומר דברכת שהחינו מפסקת בין‬ ‫עבודה בשמחה ובטוב לבב‪ .‬ימים‬ ‫המצוה לברכה‪ ,‬הרי בכל ברכת המצוות לא אמרי' כן‪ ,‬אלא מברכים שהחיינו קודם עשיית המצוה‪ .‬וכגון בלולב‪ ,‬שמברכים אשר‬ ‫כמו שהזכרתי בהתחלה‪ ,‬אדם‬ ‫קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב‪ ,‬ואחר כך מברכים שהחיינו ונוטלים את הלולב‪ .‬וכך הוא בשופר‪ ,‬שמברכים אשר קידשנו‬ ‫מגדל את עצמו‪ ,‬מרומם את עצמו‪,‬‬ ‫במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר‪ ,‬ואז מברכים שהחיינו ותוקעים בשופר‪ .‬א״כ מה נשתנה מצות ישיבת סוכה שמקודם מברכים‬ ‫מעלה אותו לדרגות יותר גבוהות‪.‬‬ ‫לישב בסוכה ויושבים בסוכה ורק אח״כ מברכים שהחיינו בכדי שלא יהיה הפסק‪ ,‬ואילו בשאר מצות מברכים שהחיינו קודם‬ ‫ככל שאדם מתרומם ומתגדל‪,‬‬ ‫עשית המצוה ולא חייש' להפסק‪ ,‬ומה נשתנה מצות סוכה משאר מצוות‪ ,‬וזו תמיהה גדולה‪.‬‬ ‫ככה זאת השמחה הא מיתית‪.‬‬ ‫השמחה של הבלי העולם הזה זה‬ ‫אי שרי להוציא ישן מחוץ לסוכה‬ ‫דבר שחולף ועובר‪ ,‬אבל השמחה‬ ‫ב‪ .‬בספר הסוכה וכך נדפס גם בספר מנחת שלמה‪ ,‬הובא הפסק הידוע משמיה דמרן הגרש״ז אויערבך זצוק״ל‪ ,‬דמי שישן בסוכה‬ ‫הזאת היא שמחה שקבועה בנפש‪,‬‬ ‫מותר להוציא אותו כשישן מהסוכה לתוך הבית‪ ,‬וטעם הדבר ביאר הגרש״ז דמכיון שכעת הוא ישן‪ ,‬וישן פטור מכל המצוות מכיון‬ ‫היא השמחה האמיתית‪ ,‬זה עבודה‬ ‫שאינו בר דעת‪ ,‬ולכך ממילא אפשר להוציאו דכה״ג אין מוטל עליו מצות סוכה‪.‬‬ ‫א מיתית של עבדו את השם‬ ‫ולכאורה יש לתמוה בזה תמיהה גדולה‪ .‬דהנה הרמב״ם (בפ״ו מסוכה הי״ד) כתב ודל 'היה ישן וירדו גשמים בלילה ונכנס לתוך‬ ‫בשמחה‪.‬‬ ‫הבית ופסקו הגשמים אין מטריחין אותו לחזר לסוכה כל אותו הלילה אלא ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר'‪ ,‬ועיי״ש בדברי‬ ‫אומר לנו רבינו יונה ‪ -‬יראה רגילה‬ ‫המגיד משנה שמדבריו עולה דיש שתי דעות בזה 'ויש מי שכתב והוא שנעור אבל ישן אין מעירין אותו אפילו אחר עמוד השחר‬ ‫מגבילה את האדם‪ ,‬יראה מכווצת‬ ‫דומיא דסעודה שגומר סעודתו‪ ,‬וכן עיקר'‪.‬‬ ‫את האדם‪ .‬אבל יראת שמיים בונה‬ ‫ומבואר דהשיטה הראשונה בדברי המ"מ ס"ל‪ ,‬שכשעלה עמוד השחר צריכים גם להעיר אותו משנתו‪ ,‬וגם השיטה החולקת‬ ‫את האדם‪ ,‬מדוע? מה עושה יראה?‬ ‫וסוברת שאי״צ להעירו משנתו הוא רק מטעמא דלא גרע מסעודה‪ ,‬דכמו בסעודה שמי שהתחיל מחוץ לסוכה אינו צריך להפסיק‬ ‫שאדם מתבונן‪ ,‬ומה קורה שאדם‬ ‫סעודתו גם אם נפסק הצער‪ ,‬כך גם בשינה מכיון שהיה מצטער בתחילה אי״צ להפסיק‪.‬‬ ‫מתבונן הוא לומד להיות מושל‬ ‫ביצרו‪ ,‬הוא יודע את מעלתו וערכו‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬השיטה הראשונה וודאי קשיא על ד' הגרש״ז‪ ,‬דהרי להדיא שכשבא עלות השחר יש להעירו ולהחזירו לסוכה‪ ,‬ולדרכו של‬ ‫יודע את תפקידו‪ ,‬מגדלת ומרוממת‬ ‫הגרש״ז אמאי מחויבים להעירו‪ ,‬הרי הוא ישן ופטור מכל המצות‪ ,‬ומאי גרע מאחד שהלך מעיקרא לישון בסוכה דשרי להוציאו‪,‬‬ ‫אותו‪ ,‬אין שמחה יותר מהשמחה‬ ‫עאכו״כ מי שהיה מצטער שאין צריך להעירו ולהעבירו לסוכה‪.‬‬ ‫הזאת‪ ,‬המגיד משנה אומר בסוף‬ ‫וגם השיטה השניה שאי״צ להעירו לא אתי שפיר עם דברי הגרש״ז‪ ,‬דכל הטעם דאי״צ להפסיק הוא מטעמא אחרינא דלא גרע‬ ‫הלכות לולב‪ ,‬הרמב״ם אומר‬ ‫מסעודה‪ ,‬ויש בזה קולא שאם התחיל אי״צ להפסיק‪ ,‬ואילו לדרכו מהיכ״ת בכלל שיצטרכו להעירו‪ ,‬מכיון דכשהוא ישן אין הוא‬ ‫שהשמחה שישמח אדם באהבת‬ ‫מחויב במצות סוכה כלל‪ ,‬ואם מותר להוציא ישן מן הסוכה‪ ,‬ק״ו שאי״צ להחזירו לסוכה‪ .‬וצ״ע‪.‬‬ ‫ה' במצווה שציווה עבודה גדולה‪.‬‬ ‫המצוה באכילת פת בסוכה כל שבעה‬ ‫אז איך אדם שמח? שאדם יודע‬ ‫שעושה מה שנברא בשבילו‪ ,‬הוא‬ ‫ג‪ .‬המשנ״ב (סי' תרל״ט סקכ״ד) נסתפק 'נסתפקתי לפי מה שידוע דעת הגר״א דמצוה לאכול מצה כל שבעת ימי פסח כפשטיה‬ ‫עושה את האמת בשביל שהוא‬ ‫דקרא שבעת ימים תאכלו מצות אלא דמ״ע הוא רק בערב משא״כ אח״כ הוא רק מצוה בעלמא‪ ,‬אפשר דה״ה הכא מצוה לכתחלה‬ ‫אמת‪ ,‬הטוב מפני שהוא טוב‪ ,‬הוא‬ ‫לאכול פת כל ז' ימים ולברך לישב בסוכה'‪ ,‬הרי שנסת' המ״ב אם ד' הגר״א גבי פסח דאיכא מצוה קיומית באכילת מצה כל ז'‪ ,‬האו‬ ‫שש ושמח‪ ,‬אדם שחי עם יראה אז‬ ‫גם בסוכה דאיכא מצות אכילת פת כל ז'‪.‬‬ ‫הוא צדיק מושל ביראת ה׳‪ ,‬להכירו‬ ‫ודברי המשנ״ב תמוהים מאוד‪ ,‬דהרי בסוכה פשוט וברור דאיכא מצוה כל שבעה על כל אכילה ואכילה‪ ,‬והא קמן שהוא מברך על‬ ‫וכר‪ ,‬ואדם הזה אז החיבור שלו זה‬ ‫כל אכילה לישב בסוכה‪ ,‬ובע״כ דאיכא מצוה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬כל חידושו של הגר״א הוא רק כלפי מצה דעיקר המצוה הוא רק בלילה‬ ‫לעליונים ולתחתונים‪ ,‬אדם יודע‬ ‫הראשון‪ ,‬ובשאר הלילות אין מברכים על אכילת מצה‪ ,‬וע״ז חידש הגר״א דאעפ״כ איכא מצוה קיומית כל שבעה באכילת מצה‪,‬‬ ‫שהעולם שלו זה האמת האמיתית‬ ‫אבל באכילה בסוכה ודאי דיש מצוה כל שבעה‪ .‬וצ״ע‪.‬‬ ‫זה מגדל אותו ומרומם אותו‪ .‬וזה‬ ‫[ולפני רבות בשנים שאלתי דבר זה את הגאון רבי מנחם מנדל זקס זצוק״ל חתנו של מרנא החפץ חיים זיע״א‪ ,‬ואמר לי שכונת המ״ב‬ ‫השמחה‪.‬‬ ‫הוא להסתפק אם יש ענין מיוחד של קיום מצוה באכילת פת דוקא‪ ,‬ובאופן דודאי איכא מצוה כל שבעה בכל אכילה‪ ,‬והנידון הוא‬ ‫(מתוך שיחה בישיבת 'אורחות תורה'‬ ‫אם בעי' לאכול דוקא פת‪ ,‬ודקדק כן מלשונו של המ״ב 'אפשר דה״ה הכא מצוה לכתחלה לאכול פת כל ז' ימים' הרי שהעמיד‬ ‫ומתוך ועד הכנה לימים הנוראים בעיר‬ ‫הנידון כלפי אכילת הפת דייקא‪.‬‬ ‫מודיעין עילית ‪ -‬ערב ר״ה התשפ״ז)‬ ‫אך גם לדבריו צ״ע‪ ,‬דכיון דבלא״ה איכא מצות בישיבה בסוכה כל שבעה‪ ,‬מאי נפקא מינה במה שיש מצוה לכתחילה באכילת פת‬ ‫ניתן לשלוח תשובות למייל המערכת | הדברים יועברו לעיונו של רבינו שליט״א ובעז״ה ישיב דבר‬ ‫בדוקא‪ ,‬הרי כל ישיבה הוא קיום מצוה‪ ,‬וצ״ת]‪.‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪‘ 7‬פג‘‬ ‫״ו ש מ ח ת‬ ‫שיחת חג עם רבינו רה"י שליט״א במהותה וענינה של עבודת השמחה ‪ -‬משולב בזכרונות הוד קדומים מימי עלומיו של רבינו שליט״א‬ ‫►‬ ‫(מתוך שיחת מרוממת שהעניק רבינו שליט״א לרבני דרשו ‪ -‬ערב חג הסוכות התשפ”ו)‬ ‫קומט אן שמיני עצרת ואס זאגט דער אייבישטער?” אני ואתם נשמח ביחד”! כלומר‪,‬‬ ‫באנו לשמוע מהראש ישיבה על עניין השמחה בחג הסוכות‪ ,‬וידוע ומפורסם בפי כל‬ ‫כל הסוכות זה”ושמחתם לפני ה'‪ ” ,‬מגיע שמיני עצרת‪ ,‬מה אומר הקב”ה?” אני ואתם‬ ‫מה שאומרים בשם הגר״א שמכל מצוות התורה המצווה שקשה ביותר לקיים היא‬ ‫נשמח ביחד”‪ ,‬זה לשון של חז” ל בילקוט שמעוני בסוף פרשת פנחס‪ .‬זה כבר לא רק‬ ‫המצווה לשמוח בסוכות מכניסת החג ועד צאתו‪.‬‬ ‫'לפני ה'‪ ,‬אלא עם ה' בעצמו‪ ,‬שמחים עם הקב” ה‪ ,‬יום אחד בשנה!”‪.‬‬ ‫רבינו שליט״א‪ ” :‬אני לא מצאתי ולא ראיתי שיש כזה גר״א‪ .‬חיפשתי הרבה ולא‬ ‫מצאתי‪ ,‬כבר שנים שאני מחפש את המקור לאמרה הזאת בדברי הגר” א ולא מצאתי”‪.‬‬ ‫רבינו שליט״א הרי זכה מצעירותו להסתופף בצלם של גדולי ישראל‪ ,‬בראש‬ ‫ובראשונה הסבא‪ ,‬רבה של ירושלים הגאון רבי צבי פסח פרנק זצוק״ל‪ ...‬מן הסתם‬ ‫"הראש ישיבה לא חושב שיש כזה גר״א כי הוא לא מצא את המקור‪ ,‬או כי הוא חולק‬ ‫ראו אצלם הנהגות מיוחדות בסוכות?‬ ‫על עצם הרעיון שקשה לשמוח בסוכות"‪.‬‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬מהסבא יש לי זיכרונות של ילד‪ ,‬הייתי כבן עשר כשהוא נפטר‪ ,‬אבל‬ ‫” הרעיון הזה לא דיבר אלי‪ ,‬לפי מיעוט ערכי‪ ,‬לכן חיפשתי וכאמור לא מצאתי”‪.‬‬ ‫אני זוכר שבסוכות הדלת של הבית לא נסגרה‪ .‬היתה עליה לרגל‪ ,‬באו אליו המוני‬ ‫אנשים‪ ,‬כל גדולי הרבנים‪ ,‬גדולי הדיינים‪ ,‬היו באים אליו בהמוניהם‪ .‬הרבי מגור ה'בית‬ ‫מאי טעמא‪ ,‬דבר זה קשה להבינו?‬ ‫ישראל' היה מגיע כל שנה ב'הושענא רבא' לבקר אצלו‪ ,‬אני זוכר שראיתי שם את‬ ‫” כי אני לא חושב שזה קשה לשמוח בסוכות!”‬ ‫רבי שלמה זלמן אויערבך‪ ,‬את הרב אלישיב‪.‬‬ ‫לשמוח זה לא קשה‪ ,‬אבל להיות כל הזמן בשמחה מכניסת החג ועד צאתו‪ ,‬שבעה‬ ‫הוא היה יושב בסוכה ומקבל את פני האורחים‪ ,‬והיו מדברים דברי תורה‪ .‬שירה לא‬ ‫ימים תמימים‪...‬‬ ‫היתה שם! רק דברי תורה‪.‬‬ ‫רבינו שליט״א‪”:‬סוכות זה זמן של שמחה‪ ,‬קשה לשמוח בסוכות? ההרגשים הטבעיים‬ ‫אבל אני גדלתי בישיבת חברון‪ ,‬מילדותי אני בישיבת חברון‪ ,‬למדתי שם גם בישיבה‬ ‫של יהודי בסוכות הם הרגשים של שמחה‪ .‬אתה נכנס לסוכה ‪ -‬אתה שמח! אתה נוטל‬ ‫קטנה‪ ,‬הייתי סמוך על שולחנה של הישיבה כל השנים‪ ,‬ובחברון ההתפרצות של‬ ‫ארבעה מינים ‪ -‬אתה שמח! בשמחת בית השואבה אתה עוד יותר שמח!‬ ‫השמחה שהיתה גם בסוכות וגם בשמיני עצרת ‪ -‬אי אפשר לתאר בכלל! אי אפשר‬ ‫זה לא משמח ב'יום טוב' לקחת את הלולב והאתרוג? זה לא שמחה? להיכנס לסוכה‬ ‫לתאר את השמחה שהיתה בשמחת תורה!‬ ‫להרגיש את ה'אושפיזין'‪ ,‬להרגיש את ה'צילא דמהימנותא'‪ ,‬זה לא מביא שמחה?‬ ‫המשגיח (רבי מאיר חדש זצוק” ל) היה אומר שמי ששמח בימים האלו‪ ,‬נשאר עם‬ ‫''אני מרגיש על עצמי‪ ,‬אני לא יהודי 'בעל מדרגה'‪ ,‬אבל סוכות זה זמן של שמחה‪,‬‬ ‫המטען של השמחה לכל ימות השנה‪.‬‬ ‫מה אני יכול לעשות‪.”...‬‬ ‫ולא רק בשמחת תורה‪ ,‬אלא גם בימי חול המועד‪ .‬היום זה כבר לא קיים‪ ,‬אבל אז היינו‬ ‫גרים באזור של הישיבה‪ ,‬רוב תלמידי הישיבה היו ירושלמים‪ ,‬וכולם גרו במרחק‬ ‫אבל יש אנשים שלא זוכים להרגיש שמחה בכניסה לסוכה ובנטילת לולב;‬ ‫הליכה ממנה‪ .‬כל לילה מהשעה ‪ 12‬בלילה‪ ,‬היו הבחורים באים לישיבה‪ ,‬יושבים‬ ‫” צריכים לרחם עליהם‪ ...‬אם היו לומדים את מהות העניינים האלו הם היו שמחים‬ ‫ושרים כמעט שעתיים בסוכה של הישיבה‪ .‬כל לילה! לא היו ריקודים‪ ,‬היו שרים‬ ‫בנטילת הלולב”‪.‬‬ ‫שירי רגש והיתה התעוררות נוראה‪ ,‬היה שם ציבור של לפחות ‪ 150‬איש בסוכה והיו‬ ‫שרים יחד‪.‬‬ ‫זשתנות‪ ,‬לשמוח?‬ ‫את שמחת בית השואבה היו עושים תמיד לילה אחד לפני ליל הושענא רבא‪ ,‬וזאת‬ ‫” לעבוד על שמחה זה עבודה קשה‪ ,‬שמחה זה עניין של הרגשים‪ .‬אולי עם הרבה‬ ‫כדי שהבחורים שגרו בבני ברק‪ ,‬יוכלו לבוא ל'שמחת בית השואבה' ולהישאר עד‬ ‫התבוננות אפשר‪ .‬רק עם התבוננות‪ ,‬להתבונן במשמעות של היום‪.‬‬ ‫אחרי שמחת תורה‪.‬‬ ‫תמיד אני אומר‪ ,‬לכל חג יש את התוכן שלו‪ ,‬פסח זה זמן חירותנו‪ ,‬שבועות זמן מתן‬ ‫השמחה של שמחת בית השואבה‪ ,‬היתה עד ארבע לפנות בוקר‪ .‬אני לא יודע מאיפה‬ ‫תורתנו‪ ,‬זה המהות של היום טוב‪ ,‬זה מה שקרה אז‪ .‬ומה זה סוכות? זמן שמחתנו!‬ ‫היו לנו הכוחות לכך‪ ,‬לא יאומן כי יסופר!‬ ‫כשאנחנו אומרים 'זמן שמחתנו' זה לא הפשט שצריכים לשמוח‪ ,‬אלא שזה המהות‬ ‫של ה'יום טוב' הזה‪ .‬השמחה! זה ה'חפצא' של ה'יום טוב'”‪.‬‬ ‫זה היה ייחודי לישיבת חברון או שכך נהגו גם בכל הישיבות?‬ ‫רבינו שליט״א‪ ” :‬לא היו מקומות אחרים‪ .‬באזור היתה רק ישיבת חברון‪ .‬כך היה כל‬ ‫המועד‪ ,‬אכילת בשר‪.‬‬ ‫לילה הבחורים היו שרים לבד‪ ,‬בלי ראשי הישיבה‪.‬‬ ‫*•וי״‪“ 4‬י“‪4“•1“•1‬י דצ‪1‬ני‪1‬ת שמביאות שמד‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫ו‬ ‫‪1‬‬ ‫_ ‪,‬‬ ‫ץו‪***••«,‬‬ ‫׳‬ ‫‪11‬‬ ‫אבל בלילה של 'שמחת בית השואבה' זה כבר היה עם כל ראשי הישיבה‪ ,‬כך זה גם‬ ‫רבינו שליט״א‪ ” :‬שמחה ביין זה לא עניין ייחודי לסוכות‪ .‬גם בשבועות וגם בפסח‬ ‫עד עצם היום הזה‪ ,‬הרי גם כשאתה למדת בישיבה היה כך ‪ -‬שמחת בית השואבה‬ ‫צריכים לשתות יין‪ .‬חג הסוכות נקרא זמן שמחתנו באופן מיוחד יותר משאר הרגלים‪,‬‬ ‫התחילה בשעה עשר‪ ,‬ושעתיים קודם‪ ,‬בשעה שמונה‪ ,‬היו נכנסים לסוכה כל ראשי‬ ‫כמו שהרמב”ם כותב בסוף הלכות לולב‪ ,‬שזה שמחה יתירה אע” פ שבכל המועדים‬ ‫הישיבה‪ ,‬היו שרים שירים‪ ,‬היתה אפילו מסורת מסורת איזה ניגונים שרים ומה הסדר‬ ‫צריכים לשמוח‪ ”,‬מכרכרים ומפזזים” וכו'‪ ,‬יש פה תוכן שונה של שמחה מכל החגים‪.‬‬ ‫שלהם‪.‬‬ ‫בשר ויין זה דברים שמביאים את האדם לשמחה‪ .‬אדם אוכל בשר וכתוצאה מכך‬ ‫הניגון האחרון היה 'מלך רחמן'‪ ,‬שרו את זה בהתלהבות גדולה‪ ,‬א גאנצע ארבעט‪ ,‬יש‬ ‫הוא מרגיש שמחה‪ ,‬שותה יין ומרגיש שמחה‪.‬‬ ‫בית ועוד בית ועוד אחד‪ ,‬מערכה שלמה‪ ,‬ולאחר מכן חוזרים על הכל מהתחלה‪ ...‬כל‬ ‫אבל בסוכות יש דבר נוסף ” מכרכרים ומפזזים”‪ ,‬לרקוד! זה פעולות של ביטוי של‬ ‫השירים ששרו בסוכה היו עם מילים‪ ,‬לאחר מכן כשיצאו לבית המדרש‪ ,‬היו שרים‬ ‫שמחה‪ .‬לא מספיק לשמוח כמו ברגלים האחרים‪ ,‬אלא יש מצווה לבטא את השמחה‬ ‫גם מארשים‪.‬‬ ‫בפעולות שמבטאות אותה החוצה!‬ ‫וכשהיו מסיימים את השירה בסוכה השתררה דממה ורבי חצקל' (סרנא) היה מדבר‪,‬‬ ‫ידוע מה שאומרים בשם הרב מבריסק‪ ,‬שלמד מדברי חז” ל ” כיצד מרקדין לפני‬ ‫הוא היה אומר שיחות מאוד מרוממות‪.‬‬ ‫הכלה”‪ ,‬שהביטוי של 'שמחה לפני' זה בריקוד‪ .‬וברגל של סוכות כתוב ”ושמחתם‬ ‫בשנים היותר מאוחרות שלי‪ ,‬זכיתי להתקרב לרבי יצחק הוטנר זצוק” ל‪ ,‬שמה היו‬ ‫לפני ה'”‪ .‬איך 'שמחים לפני'? על ידי מכרכרים‪ ,‬מפזזים לפני ה'”‪.‬‬ ‫מושגים של שמחה שכמעט ולא ראו אותם במקומות אחרים‪ .‬כמה שלמדתי מה‬ ‫זה שמחה בחברון אצל רבי יצחק זה היה משהו אחר‪ .‬בחברון עיקר השמחה היתה‬ ‫מה זה אומר 'לפני ה'‪ ,‬איך עושים שהריקוד הזה יהיה לפני ה'?‬ ‫בריקודים‪ .‬אמנם שרו בכל לילות חול המועד‪ ,‬אבל השמחה המופלגת היתה בעיקר‬ ‫” רבינו שליט״א‪ :‬בסוכות אנחנו נמצאים לפני ה'‪ .‬כל ריקוד בסוכות הוא לפני ה'!‬ ‫בשמחת בית השואבה ובשמחת תורה‪ ,‬כשרקדו‪.‬‬ ‫רבי אייזיק חבר אומר שביום כיפור אנחנו נטהרים מכל העוונות‪ ,‬ועל ידי הטהרה‬ ‫אבל אצל רבי יצחק הוטנר‪ ,‬השמחה היתה כל לילה ולילה של סוכות‪.‬‬ ‫הזאת אנחנו שמחים בסוכות‪ .‬תמיד הייתי אומר על זה הוספה‪ ,‬שביום כיפור כתוב‬ ‫הסדר אצלו היה ששרו מערכה שלמה של ניגונים‪ ,‬חלק גדול מהם היו ניגונים שהוא‬ ‫”לפני ה' תטהרו”‪ ,‬ובסוכות”ושמחתם לפני ה'”‪ ,‬כלומר‪ ,‬ה'לפני ה' נמצא גם ביום כיפור‬ ‫הלחין בעצמו‪ ,‬ולאחר מכן הוא היה אומר 'קורצע מאמר' (מאמר קצר) והיו שרים עוד‬ ‫וגם בסוכות‪ ,‬קודם מטהרים לפניו ולאחר מכן שמחים לפניו‪.‬‬ ‫מערכה של ניגונים והוא אמר עוד 'קורצע מאמר' וכן הלאה‪ .‬זה היה בסגנון חסידי‬ ‫הראש ישיבה רבי יחזקאל סרנא זצ” ל‪ ,‬היה נוהג לשאת דברים לפני תלמידי הישיבה‬ ‫משהו‪ ,‬הרי לרבי יצחק היו שורשים חסידיים‪ .‬הוא גם היה חוגר את עצמו בגארטל‬ ‫מדי שנה בליל שמיני עצרת‪ ,‬הוא היה חוזר כל שנה על אותם דברים ומוסיף כל פעם‬ ‫כשהתפלל‪ ,‬ובסוף ימיו גם היה חובש ספודיק בשבתות ובימים טובים‪.‬‬ ‫איזה 'קנייטש' אחר‪ ,‬עיניו היו זולגות דמעות כשהיה אומר את זה‪...‬‬ ‫המיוחד אצל רבי יצחק היה שגם הדברי תורה שלו היו מלאים שמחה‪ ,‬הם היו מאוד‬ ‫הוא היה מדבר באידיש‪ ,‬והיה אומר כך‪ :‬די גאנצע סוכות איז ”ושמחתם לפני ה'”‪,‬‬ ‫כל השנה זה לא המהלך של הישיבה‪ .‬יש מקום לניגונים כל השנה‪ ,‬שרים אצלנו‬ ‫מרוממים‪ .‬כך כל לילה בחול המועד‪ ,‬שלוש ואפילו ארבע שעות‪ .‬בליל יום טוב ראשון‬ ‫בסעודה שלישית‪.‬‬ ‫לא היו יושבים אצלו‪ ,‬אבל ממוצאי יום טוב ובכל לילות החג כן ישבו‪ .‬הוא היה מדבר‬ ‫בכל לילה על האושפיזין של אותו לילה‪ ,‬ובנוסף על ענייני סוכות באופן כללי״‪.‬‬ ‫‪♦♦♦*W,W W -‬‬ ‫‪W‬‬ ‫"נכון‪ ,‬רבי חצקל' היה אומר שאי אפשר לומר הלל בלי לשיר‪ ,‬ולכן אף שזה לא היה‬ ‫במה התבטא מה שהראש ישיבה מתאר‪ ,‬שהיתה שם שמחה שלא היתה כמותה‬ ‫נהוג בישיבות הליטאיות‪ ,‬הוא תיקן שבחברון כן י שירו בהלל‪.‬‬ ‫במוקמות אחרים?‬ ‫אבל השמחה שעליה אני מדבר בישיבה בכל ימות השנה זה "השמחה שישמח אדם‬ ‫"הוא היה מרומם עם השיחות‪ ,‬מאוד מרומם‪.‬‬ ‫בעשיית המצוה ובאהבת הקל שציווה בהן״‪ ,‬כמו שכותב הרמב״ם בסוף הלכות לולב‪.‬‬ ‫היה מדבר על האושפיזין‪ .‬תמיד הוא היה מגיע בסוף לדבר על מערכת הימים הנוראים‬ ‫אני משתדל לדבר על זה ולחזור על זה בכל הזדמנות שאפשר‪ .‬אפילו השיחה‬ ‫וסוכות ושמיני עצרת‪.‬‬ ‫האחרונה של אלול (בשנה שעברה) היתה על שמחה‪ ,‬זה היה בפרשת כי תבוא‪,‬‬ ‫הוא היה מדבר על זה שסוכות סוגר שתי מערכות‪ ,‬האחת זה מערכת של הימים‬ ‫על הפסוק ״תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב"‪ .‬דיברתי על‬ ‫הנוראים‪ ,‬והשניה זה המערכת של השלושה רגלים‪ .‬המערכת של הימים הנוראים היא‬ ‫איך אפשר לעבור את ה'אלול' ולהישאר בשמחה‪ ,‬איך מגיעים לעבודת ה' בשמחה‪.‬‬ ‫מערכת של בעלי תשובה‪ ,‬והמערכת של שלושה רגלים היא המערכת של צדיקים‬ ‫ה'מגיד משנה' אומר שם במקום‪" :‬ועיקר הדבר הוא שאין ראוי לו לאדם לעשות‬ ‫גמורים‪ ,‬וכשמגיע חג הסוכות שתי המערכות האלו נסגרות יחד ומשתלבות זו בזו‪,‬‬ ‫המצות מצד שהן חובה עליו‪ ,‬והוא מוכרח ואנוס בעשייתן‪ ,‬אלא חייב לעשותן והוא‬ ‫בעלי תשובה אומרים בימים הנוראים ״אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו"‪ ,‬צדיקים‬ ‫שמח בעשייתן ויעשה הטוב מצד שהוא טוב‪ ,‬ויבחר באמת מצד שהוא אמת‪ ,‬ויקל‬ ‫גמורים אומרים בשלושה רגלים ״אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו"‪ ,‬ובסוכות‬ ‫בעיניו טרחן‪ ,‬ויבין כי לכך נוצר לשמש את קונו וכשהוא עושה מה שנברא בשבילו‬ ‫שתי המערכות חוברות יחד ואז "אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא‬ ‫ישמח ויגיל לפי ששמחת שאר דברים תלוים בדברים בטלים שאינן קיימים אבל‬ ‫ישוב וימחול לו״‪ ,‬ואז היו מתחילים לשיר את הניגון 'אשרי מי שלא חטא' בשירה‬ ‫השמחה בעשיית המצות ובלמידת התורה והחכמה היא השמחה האמיתית״‪.‬‬ ‫שמגיעה מתוך השמועס‪ ,‬מתוך השיחה‪ ,‬איזו שמחה והתרגשות!‬ ‫הראש ישיבה הזכיר גם את דברי רבינו יונה‪...‬‬ ‫אני מספר רבות שהמשגיח שלנו‪ ,‬רבי מאיר חדש‪ ,‬היה נוהג כבוד גדול במיוחד ברבי‬ ‫כן‪ ,‬רבינו יונה אומר שיראה ושמחה זה לא תרתי דסתרי‪ ,‬וזה היה מה שראינו אצל‬ ‫יצחק הוטנר זצ״ל‪ .‬לא ראיתי אף אדם שרבי מאיר חדש קיבל בכזה כבוד מיוחד כמו‬ ‫ה'פחד יצחק' רבי יצחק הוטנר זצ״ל‪ ,‬על אף שהוא היה בעל צער ומכאובים גדולים‪,‬‬ ‫שקיבל אותו! פעם שאלתי אותו מה הפשט ביחס המיוחד שלו לרבי יצחק?‬ ‫ובכל זאת היה לו שפע של שמחה!‬ ‫אמר לי המשגיח‪" :‬וואס הייסט? ער ווייסט ווי מ'פרייט זיך יום טוב‪ ,‬ווי מ'לעבט יום‬ ‫טוב״‪ .‬הוא יודע איך לשמוח ביום טוב‪ ,‬הוא יודע איך לחיות את היום טוב!‬ ‫הראש ישיבה סיפר לנו שהיה לו קלף על השולחן עם נוסח של החזון איש‪.‬‬ ‫אז הפשט הוא‪ ,‬שהיה לרבי מאיר חדש יחס אחר לאדם שיודע איך לשמוח ביום‬ ‫״אין עצב בעולם‪ ,‬למי שמכיר באור האורות של האמת”‪ ,‬זה היה נוסח דברי החזון‬ ‫טוב!!!‬ ‫איש שהיו תמיד לנגד עיניו של רבי יצחק‪.‬‬ ‫"הוא גם הסביר פשט בדברי החזון איש האלו‪ ,‬ואמר שיש שני 'אורות' יש 'אור' של‬ ‫באמת מתוך התיאורים הנרגשים והמיוחדים הללו‪ ,‬אפשר להוציא שאולי זה חלק‬ ‫'ברוך דיין האמת'‪ ,‬ויש 'אור' של 'ברוך הטוב והמיטיב'‪ .‬מי שיודע ומכיר בכך ששני‬ ‫מהתפקיד של ראשי ישיבות ומשגיחים ומגידי שיעורים‪ ...‬להחדיר בתלמידים שלהם‬ ‫האורות האלו הם אור אחד של יחוד ה'‪ ,‬אין לו עצבות בעולם‪ .‬זה הפשט מי שמכיר‬ ‫את השמחה הזאת‪ ,‬את האווירה המיוחדת הזאת‪...‬‬ ‫באור האורות‪ ,‬מי שמבין שהאור של שני האורות האלו הוא אחד‪ ,‬אין לו עצב בעולם‪,‬‬ ‫"אני משתדל לדבר בישיבה הרבה על שמחה‪ ,‬אבל לא שמחה של ריקודים‪ .‬השמחה‬ ‫ויהיה מלא שמחה בכל עת״‪ .‬א גוט מועד‪.‬‬ ‫שלנו כל השנה זה לא שמחה של ריקודים‪' ,‬זמן שמחתנו' זה הזמן של ריקודים‪.‬‬ ‫שיעורי רבינו‬ ‫ראש הישיבה שליט״א‬ ‫חג הסוכות תשפ״ז הבעל״ט‬ ‫בשכונת נוה יעקב בשעה ‪12:30‬‬ ‫יוש א' ‪ -‬א' דחוה״מ‬ ‫יוש ה' ‪ -‬ה' דחוה״מ ן בית שמש‬ ‫מודיעין עילית‬ ‫בבית הכנסת 'אור אליהו' רמה ג'‬ ‫בית הכנסת 'חזון דוד'‬ ‫בשעה ‪12:30‬‬ ‫רחוב שערי תשובה ‪7‬‬ ‫ליל הושענא רבאן בני ברק‬ ‫בשעה ‪12:30‬‬ ‫בשעה ‪20:15‬‬ ‫יוש ב' ‪ -‬ב' דחוה״מ | ירושליש‬ ‫בבית הכנסת בית השם רחוב אלחריזי‬ ‫בית הכנסת 'נצח ישראל'‬ ‫בשעה ‪21:30‬‬ ‫רחוב אבן עזרא ‪ 22‬שכונת רחביה ‪-‬‬ ‫בבית הכנסת הגדול שע״י חניכי ישיבת‬ ‫בין מנחה למעריב‬ ‫חברון רחוב רבי עקיבא ‪60‬‬ ‫שיעור ולאחמ״ב דברי אגדה בענינו‬ ‫יוסג‪ - ,‬ג‪ ,‬דחוה״מ | ירושליס‬ ‫של יום הושע״ר ושמיני עצרת‬ ‫בית הכנסת ׳קהילות יעקב׳ רחוב וינוגרד‬ ‫יוש שני ‪ -‬ב' דחוה״מ‬ ‫מעמדי הקב׳לת עני דכו ירכינו רה׳׳י שיליט׳׳א ‪ -‬כחיווי כילי זמר‬ ‫‪ -‬פתח תקוה ן בבית הכנסת חברון היכל יחזקאל‬ ‫מרכז העיר משעול קדושי תרפ״ט ‪ -‬בשעה ‪11:00‬‬ ‫כני ברק ן בראשות רבינו רה״י שליט״א ובמעמד רבנן ותלמידהון‬ ‫בבית הכנסת הגדול חניכי ישיבת חברון ‪ -‬רחוב ר״ע ‪ - 60‬בשעה ‪13:00‬‬ ‫שכונת גני אילוץ אחיסמך ן מעמד הקבלת פני רבו לרבינו רה״י שליט״א ‪C‬‬ ‫‪A‬‬ ‫בבית הכנסת חניכי ישיבת חברון רחוב שבט אשר ‪ -‬בשעה ‪10:30‬‬ ‫במעמד רבני השכונה ובליוי כלי שיר‬ ‫לעי לוי נשמת‬ ‫הרבאלכסנדרב״ראברהם ז״ל‬ ‫שיעוריו שיחותיו ^וכתביו של רבינו שליט״א‬ ‫‪. .‬‬ ‫מתוך‬ ‫‪.‬‬ ‫שע״י 'תורה דיליה'‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'מראה כהן'‬ ‫‪.‬‬ ‫מערכת‬ ‫‪.‬‬ ‫יו״ל ע״י‬ ‫הרב יונתןבנימיןב״ר יצחק ז״ל‬ ‫לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות ‪m c 038009090@gma1Lc0 m 7 ^ 7‬‬ ‫היב יעקבב״דטיכויןהלויז״ל‬ ‫מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‬ ‫הרבדוד כ״רשמואללייב ז״ל‬ ‫פאד‬ ‫מקדושים‬ ‫פנינים נדירים מספדים עתיקי יומין‬ ‫חג הסוכות תעשה לך‪.‬‬ ‫ושמחת בחגיך‪.‬‬ ‫כתוב בספר נחמיה (כ יז) וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע‬ ‫הג״ר אברהם שמחה מאמציסלאוו ז״ל שמע מדודו הגאון רבי חיים‬ ‫בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא‪ ,‬ותהי שמחה גדולה מאד‪.‬‬ ‫מוואלאזין ז״ל‪ ,‬שאביו של הגר״א ז״ל ראה פעם אחד ביום א׳‬ ‫והקשו בגמ׳ (ערכין לב‪ ):‬אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא‬ ‫דחוה״מ סוכות (יום אושפיזא דיעקב אבינו) שבנו הפליג מאוד‬ ‫עזרא‪ ,‬אלא דבעי רחמי על יצרא דעבודה זרה ובטליה‪ ,‬ואגין‬ ‫בשמחה‪ ,‬ואחר שגזר עליו אביו בכיבוד אב לגלות לו‪ ,‬אז אמר‬ ‫זכותא עלייהו כי סוכה‪ .‬ויש לדעת למה מדמה דוקא לסוכה‪,‬‬ ‫מוכרח אני לגלות לך‪ ,‬כי יעקב אבינו היה אצלי היום בסוכה‪.‬‬ ‫דמאי ענין סוכה ליצה״ר‪ .‬גם בזוהר הק׳ איתא ויעקב נסע‬ ‫)עליות אליהו (וילנא תרט״ז) מעלות הסולם הערה יט)‬ ‫סכותה‪ ,‬כיון דיתיב בסוכה אישתזבא מן מקטרגא ע״ש‪ ,‬גם שם‬ ‫צריך להבין מה שייכות סוכה ליצה״ר‪ ,‬ולמה דוקא יעקב‪ ,‬עיין‬ ‫חג הסוכות תעשה לך‪.‬‬ ‫בס׳ חמדת הימים ע״פ נסתר‪.‬‬ ‫אכתוב דבר פלא אשר שמעתי מפה קדוש הגאון מוה״ר שמואל‬ ‫לנדא נ״י אב״ד פראג‪ ,‬שימים רבים הוקשה לו דבסי׳ תקפ״ו כתב‬ ‫ונראה ע״פ פשט‪ ,‬דבנחמיה שם פסוק ט״ו כתיב לעשות את‬ ‫הרמ״א‪ ,‬שופר מבהמה טמאה פסול‪ ,‬וכתב המג״א סק״ג הטעם‬ ‫סוכות ככתוב וגו׳‪ ,‬ותיבת ככתוב אין לו פירוש‪ .‬וי״ל דבגמרא‬ ‫דאיתקש כל התורה לתפילין כדאיתא בקדושין ל״ה‪ ,‬וא״כ איפה‬ ‫סוכה (ו‪ ):‬יש פלוגתא בין ר״ש ורבנן אי בעי ג׳ דפנות או ד׳‬ ‫איך מותר לעשות מפיל דופן לסוכה‪ ,‬דהא דפנות ג״כ דאורייתא‬ ‫דפנות‪ ,‬ופליגי דבפסוק כתיב בסכת בסכת בסוכות (לשון רבים)‬ ‫כדאיתא בסוכה )ו‪.(:‬‬ ‫היינו ד׳ דפנות‪ ,‬רק דר״ש ס״ל דל חד לגופיה או אין דורשין‬ ‫תחילות‪ ,‬אך בפסוק גופיה כתיבי ד׳ דפנות ממש‪.‬‬ ‫ואביו רבינו יחזקאל [בעל הנודע ביהודה] זצוק״ל בחלום דיבר‬ ‫בו‪ ,‬בני אל תתמה על החפץ דכל אלה עושין מבעלי חיים‪,‬‬ ‫גם זכרנו כמה פעמים‪ ,‬ב׳ פעמים סוכה עולה מספר יעקב‪ ,‬וב׳‬ ‫ואותן בעלי חיים צריכין להיות ממותר לפיך‪ ,‬משא״כ הדפנות‬ ‫פעמים יעקב עולה שס״ד כמו השטן‪ ,‬ואם יש ד׳ דפנות לסוכה‬ ‫הנעשים גם מדומם וצומח‪ ,‬אין נופל בהם לומר מן המותר לפיך‬ ‫כמש״כ בפסוק‪ ,‬הוי ג״כ גימ׳ ד׳ פעמים סוכה שהוא שס״ד‪ .‬וזהו‬ ‫ודפח״ח‪ ,‬שמעתי מפיו אור ליום ה׳ י״א אלול תקצ״ב‪ .‬למחרתו‬ ‫שעזרא השמיע לעשות סוכות ככתוב‪ ,‬דהיינו ד׳ דפנות שהוא‬ ‫ספרתי דבריו לפני איזה מופלגי תורה הבאים לבקרני‪ ,‬ובלילה‬ ‫מספר השטן יצה״ר‪ ,‬וזהו שאמרו בגמרא דאגין עליהם מהשטן‬ ‫ראיתי לרבינו יחזקאל זצוק״ל בחלום וגו׳‪ ,‬ואמר לי כתוב לך‬ ‫כסוכה דייקא‪ ,‬כי ד׳ פעמים סוכה עולה השטן‪ .‬וזהו דאיתא‬ ‫את הדברים אשר שמעת‪.‬‬ ‫בזוהר כיון דיתבי בסוכה אישתיזבי מן מקטרגא הוא השטן‪.‬‬ ‫(ברכת משה (ברלין תקצ״ד) לרבי משה קרענר)‬ ‫(תקנתא דמשה (אלקסניץ תקכ״ח) לרבי שמריה אב״ד הלאזמיץ)‬ ‫יו״ט שני של גליות‬ ‫חג האסיף‪.‬‬ ‫הטעם שבכל המועדים אנו עושים שני ימים טובים משום ספק‬ ‫מצוה לומר בשם אומרו מה ששמעתי בשם המוכיח הדרשן‬ ‫יו״ט שני של גלויות‪ ,‬בראש השנה ב׳ ימים וחג הסוכות ט׳ ימים‪,‬‬ ‫הגאון הגדול המפורסם כבוד מוהר״ר יואל נ״ע אב״ד דק״ק פיקאווי‬ ‫בחג הפסח ח׳ ימים וחג השבועות ב׳ ימים‪ ,‬והיה ראוי שיום‬ ‫שהקשה בפסוק (תהלים מא ב) אשרי משכיל אל דל‪ ,‬למה נקט דל‬ ‫מכל השבע השמות שיש לעני‪ .‬ואמר בדרך תוכחה‪ ,‬דהנה איתא‬ ‫הכיפורים שהוא חמור כ״כ למה אין אנו עושים ג״כ שני ימים‪,‬‬ ‫במסכת סוכה (פ״ב מ״ז) מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך‬ ‫עיין מש״כ בטור‪.‬‬ ‫הבית לא יצא ידי חובתו‪ ,‬וידוע דהסוכה נקראת על שם הסכך‪.‬‬ ‫אבל שמעתי מפי החכם החסיד רבי משה גדליה זללה״ה שאמר‬ ‫והנה יש בני אדם המתעטפים בטלית ומכסים את הראש עד‬ ‫מספר הקדוש הקנה‪ ,‬כי אסור לעשות שני ימים יום הכפורים‪,‬‬ ‫טיבורם שלא יסתכלו חוץ לארבע אמות בשעת התפילה‪ ,‬אמנם‬ ‫והטעם משום שמה שאנו עושים בגלות שני‬ ‫כשבאים אליו עניים אינו מביאם לתוך ביתו שיהיו סמוכין על‬ ‫ימים בשאר המועדות‪ ,‬כי מקום המועדים הם‬ ‫שלחנו‪ ,‬רק העני עומד בחוץ תשכל קור וחורף והוא לבדו עם‬ ‫בבנין כמו שמבואר בהרבה מקומות בזוהר‪,‬‬ ‫שלחנו בתוך הבית‪ .‬וזהו מי שראשו ורובו בסוכ״ה‪ ,‬שמתכסה‬ ‫[והמועדים הם כנגד האבות הק׳ כנודע]‪,‬‬ ‫בטליתו עד טיבורו‪ ,‬ושלחנו בתוך ביתו סגור ומסוגר‪ ,‬לא יצא‬ ‫וכבר ידעת כי הקליפות יש להם אחיזה קצת‬ ‫ידי חובתו כי השטן מקטרג עליו‪ ,‬כי צריך להיות טוב לשמים‬ ‫בקדושה‪ ,‬כאומרם ישמעאל מצד החסד שהוא‬ ‫וטוב לבריות‪ ,‬ושני פעמים טוב בגימטריא דל‪ ,‬וזהו אשרי‬ ‫מדת אברהם מבחוץ ועשו מצד הגבורה‬ ‫משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה׳ ודפח״ח‪.‬‬ ‫שהיא מדת יצחק מבחוץ‪ ,‬וכדי להרחיב‬ ‫מקום השכינה שלא יקרב ערל וטמא אל‬ ‫(לחם תרומה (פיורדא תקמ״א) לרבי אהרן קרעגלושקר)‬ ‫המקדש‪ ,‬אנו עושים יום אחד יותר להוסיף‬ ‫ביום השמיני עצרת תהיה לכם‪.‬‬ ‫מחול על הקודש‪ .‬אבל ביום הכפורים‬ ‫מצאתי כתוב בחיבור אא״ז הגאון מוה' שניאור טריווש ז״ל‬ ‫שהוא למעלה מן הבנין‪ ,‬מקום אשר שם לא‬ ‫מפרנקפורט דמיין שהיה נוהג שלא לאכול בסוכה ליל שמיני‬ ‫יבא ערל וטמא‪ ,‬אין השגה כלל לקליפות ואין להוסיף וכו׳‪,‬‬ ‫עצרת‪ ,‬עפ״י מעשה דרש״י ראש משפחתינו עכ״ד‪ .‬וגוף המעשה‬ ‫אדרבה המוסיף גורע‪ ,‬וכל היתר כנטול דמי כי עלה בדעתו‬ ‫לא ידעתי‪ ,‬ואעפ״כ נהגתי אחריו כך‪.‬‬ ‫שיש שם ח״ו אחיזה לקליפות‪ ,‬ושפתיו דובבות בקבר‪.‬‬ ‫(רביד הזהב פר׳ אמור (הוראדנא תקנ״ז) להדיין רבי דוב בער מווילנא)‬ ‫(שמן הטוב (ויניציא תי״ז) לרבי שלמה אוהב)‬ ‫להעח־תוהארותולהשגת ספרי המחבר הרבנחמיה הערץ‪:‬פל׳ ‪x5785169@gmail.com 054-8,44-1229‬‬ ‫‪r‬‬ ‫חג הסוכות תשפ״ז ן שנה כ״ח ‪ -‬קובץ ב' [תתק״ס]‬ ‫נ‬ ‫שיעור מרן הגאון‬ ‫רבי אשר וייס שליט״א‬ ‫ט”ו ט”ו מחג המצות‪1‬‬ ‫שפסקו הגשמים משם דילפינן ממצה‬ ‫א‬ ‫והנה נחלקו הראשונים במצוה זו דליל‬ ‫גז״ש‪.‬‬ ‫״א׳׳ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק‪,‬‬ ‫א' אם שיעורו כביצה ועוד כמו בכל ימי‬ ‫הרא״ש בברכות שם (פ״ז סי' כ״ג) כתב‬ ‫נאמר כאן חמשה עשר ונאמר חמשה עשר‬ ‫החג או בכזית כמו מצות מצה‪ ,‬והר״ן‬ ‫דאף ב שעת ירידת גשמים חייב לאכול‬ ‫בחג המצות‪ ,‬מה להלן לילה הראשון חובה‬ ‫בסוכה שם (דף י״ב ע״ב מדפי הרי״ף) הביא‬ ‫בסוכה בליל ראשון‪.‬‬ ‫מכאן ואילך רשות‪ ,‬אף כאן לילה הראשון‬ ‫בזה מחלוקת‪ ,‬ובשו״ע סימן תרל״ט ס״ג‬ ‫ודרך שלישית מצינו בר״ן (סוכה דף י״ב‬ ‫חובה מכאן ואילך רשות” (סוכה כ״ז ע״א)‪.‬‬ ‫פסק דיוצא יד״ח בכזית‪ ,‬ובמשנ״ב ס״ק‬ ‫ע״ב מדפי הרי״ף) דבליל א' דחג לא למדנו‬ ‫הרי לן מדברי הגמ' דחיוב אכילת כזית‬ ‫כ' כתב משום דילפינן ממצה‪ ,‬הרי לן דגם‬ ‫דחייב לאכול כזית פת משום מצות החג‬ ‫פת בליל א' דחג למדנו בגז״ש ממצות‬ ‫בזה נחלקו אם דיני המצוה נקבעים ע״י‬ ‫אלא דחייב לאכול בסוכה משום מצות‬ ‫אכילת מצה בליל א' דחג המצות‪ ,‬ויש‬ ‫הגדרים של מצות סוכה או שמא למדין‬ ‫סוכה‪ ,‬אבל אם ירדו גשמים ואכל בביתו‬ ‫לעיין במאי דילפינן מחג המצות אם למדין‬ ‫מפרטי מצות מצה‪.‬‬ ‫יצא יד״ח ואינו חייב לחזור ולאכול בסוכה‬ ‫ממצות אכילת מצה על פרטיה ודקדוקיה‬ ‫אך מ״מ פשוט דאין לדמות בזה מילתא‬ ‫כשפסקו גשמים‪.‬‬ ‫או שמא אין למדין מחג המצות אלא דיש‬ ‫למילתא והלכות אלה לאו הא בהא תליא‪,‬‬ ‫ונראה ברור דנחלקו ראשונים אלה‬ ‫חיוב אכילת פת בליל א' דסוכות אבל פרטי‬ ‫דהרי חזינן דהשו״ע פסק מחד גיסא‬ ‫בהגדרת המצוה שלמדו ממצה‪ ,‬דעת‬ ‫המצוה ודקדוקיה אינם נלמדים ממצה כלל‬ ‫דשיעור מצוה זו בכזית משום דילפינן‬ ‫התוס' דהוי מצות סוכה ומצוה זו דיניה‬ ‫אלא נגזרים מדיני סוכה ופרטיה‪.‬‬ ‫ממצה‪ ,‬ומאידך פסק דהמצטער פטור אף‬ ‫ודקדוקיה ככל מצות סוכה בשבעת ימי‬ ‫ביום הראשון ולא ילפינן לחייבו כמו במצה‪,‬‬ ‫ונראה דנחלקו הראשונים בגדר לימוד‬ ‫החג וכמו שמצטער פטור מן הסוכה כל‬ ‫וצ״ל דאף דשיעור המצוה נלמד ממצה‬ ‫זה ושלש מחלוקות בדבר‪ .‬דהנה בסוכה‬ ‫ימי החג כך גם בליל א' דחג‪ ,‬ולא ילפינן‬ ‫דהחיוב ושיעורו ענין אחד הם וכרוכים‬ ‫כ״ז ע״א נחלקו ר' אליעזר וחכמים במצות‬ ‫מחג המצות אלא דכשם שמצות מצה‬ ‫ירדו מן השמים וכיון שלמדנו חיוב זה‬ ‫אכילה בסוכה דלר״א חייב אדם לאכול י״ד‬ ‫שכל שבעה רשות הוי חיוב בליל ראשון‬ ‫ממצה בהכרח שיעורו כמצה אבל לגבי דין‬ ‫סעודות בסוכה ויליף לה מ״תשבו כעין‬ ‫דחג‪ ,‬כך גם מצות סוכה דהוי רשות כל‬ ‫מצטער דין סוכה עלה דמ״מ תשבו שבעת‬ ‫תדורו״ דכשם שדרכו של אדם לאכול‬ ‫שבעה הוי חובה בליל א'‪ ,‬אך מ״מ מצות‬ ‫ימים כתיב ותשבו כעין תדורו דרשו‪.‬‬ ‫בביתו סעודת ערבית ושחרית בכל יום כן‬ ‫סוכה היא‪.‬‬ ‫מצוה לעשות בסוכה ולחכמים אין חיוב‬ ‫ג‬ ‫דעת הר״ן דאין זו כלל מצות סוכה אלא‬ ‫לאכול בסוכה אלא בליל א' דחג דילפינן‬ ‫כתב הרמ״א בסי' תרל״ט ס״ג דיש‬ ‫מצות החג וכשם שבליל א' דפסח חייב‬ ‫ט״ו ט״ו מחג המצות אבל בשאר ימי החג‬ ‫לאכול בסוכה בליל א' לפני חצות ובמשנה‬ ‫לאכול כזית מצה כך בליל א' דסוכות‬ ‫״אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל״‪.‬‬ ‫ברורה שם סקכ״ו כתב משום דילפינן ט״ו‬ ‫חייב לאכול כזית פת (ובשאר ימי החג יוצא‬ ‫ט״ו ממצה‪ ,‬ומצה גופיה מפסח למדנו‪ .‬הרי‬ ‫יד״ח במיני תרגימא)‪ ,‬ושיטת הרא״ש היא‬ ‫והקשו התוס' והראשונים דהלא חייב‬ ‫לן דין נוסף שלמדנו מגז״ש זו‪ ,‬ומקור הלכה‬ ‫שיטה ממוצעת דמחד גיסא חובה לאכול‬ ‫לאכול משום שמחת יו״ט ואיך אמרו אי‬ ‫זו במהרי״ל הלכות סוכה סימן י״ח וכתב‬ ‫כזית בליל זה בסוכה אך גדר המצוה דומה‬ ‫בעי אכיל ואי בעי לא אכיל‪ ,‬ותי' בכמה‬ ‫הלכה בהדי מה שכתב דבלילה ראשונה‬ ‫למצות מצה ואין בה פטור מצטער דפטור‬ ‫דרכים‪.‬‬ ‫חייב אף המצטער בסוכה ומשמע דשתי‬ ‫זה למדו מ״תשבו כעין תדורו״ ומצוה זו‬ ‫התוס' (ברכות מ״ט ע״ב ד״ה אי) תירצו דאף‬ ‫הלכות אלה יסודם במה דילפינן ט״ו ט״ו‬ ‫לא מ״בסוכות תשבו״ למדו אלא מגז״ש‬ ‫דצריך לאכול משום שמחת יו״ט מ״מ אינו‬ ‫מחג המצות‪ ,‬ובעינן דומיא דמצה עי״ש‪.‬‬ ‫מחג המצות‪.‬‬ ‫חייב לאכול בסוכה ונפ״מ בשעת ירידת‬ ‫ויש להעיר דמדברי המחבר שהשמיט‬ ‫והנה הלכות רבות תלויות לכאורה‬ ‫גשמים דפטור מן הסוכה בליל הראשון‬ ‫הלכה זו משמע דס״ל דאי״צ לאכול בליל‬ ‫בגז״ש זו ובדרכי ההבנה הנ״ל‪ ,‬ואבאר‪.‬‬ ‫דחג‪ ,‬חייב לאכול כזית פת בסוכה לאחר‬ ‫—‬ ‫שיעוד מרן הגאון‬ ‫—‬ ‫דבי אשד וייס שליט״א‬ ‫עוני והדרא קושיא לדוכתא‪ ,‬ובאמת כבר‬ ‫א' דסוכות דוקא לפני חצות ולא למדין‬ ‫נחלקו האחרונים אם יוצא יד״ח בפת הבא‬ ‫הלכה זו ממצה אף דלגבי כזית ס״ל דאכן‬ ‫גדול‪ ,‬דמגז״ש למדין גם לגבי כל שבעה‬ ‫בכיסנין‪ ,‬עיין שערי תשובה סימן תרל״ט‬ ‫דין סוכה כדין מצה‪ ,‬וצריך לחלק בין‬ ‫ולא רק לגבי מצות לילה ראשונה‪.‬‬ ‫ס״ה שהביא בשם החיד״א שאינו יוצא‬ ‫שיעור המצוה דלגביו אמרינן שיעור הלמד‬ ‫אך באמת לא הזכיר המשנ״ב בספיקו‬ ‫כשיעור המלמד‪ ,‬לזמן קיומה דלא בהכרח‬ ‫וטען לעומתו דאם קבע סעודה עליו הו״ל‬ ‫את הגז״ש ואפשר דמסברא נסתפק ולא‬ ‫הוי כזמן המלמד וז״פ‪.‬‬ ‫כלחם גמור ובמשנ״ב שם סקכ״א כתב‬ ‫מגז״ש‪ ,‬דאפשר דכשם שנתחדשה הלכה‬ ‫דלא יצא עי״ש‪ .‬ועדיין צע״ג בדברי רבן‬ ‫והנה כתב המגן אברהם ברי״ס תע״ה‬ ‫זו במצה כל ז' כך גם לגבי סוכה כל ז'‪ ,‬אבל‬ ‫של ישראל עמוד ההוראה הפמ״ג‪.‬‬ ‫ס״ק ד' דראוי לכתחלה לבלוע את כזית‬ ‫לכאורה דבריו תמוהים לפי״ז‪ ,‬דמה ענין‬ ‫מצה בבת אחת ורק בדיעבד מצטרף‬ ‫ו‬ ‫סוכה אצל מצה והלא במצה כתיב ״שבעת‬ ‫תכא״פ ולא מצינו שכתב כן גם לענין‬ ‫ימים תאכלו מצות״ ובאמת אין מצוה‬ ‫נסתפקתי אם צריך שכזית הפת בליל א'‬ ‫סוכה‪ ,‬אך במטה אפרים סי' תרכ״ה סעיף‬ ‫לאכול מצה כל ז' אלא שאסור לאכול חמץ‬ ‫דסוכות יהיה שלו‪ ,‬דבמצה מבואר בפסחים‬ ‫נ״ב כתב כן גם לגבי ליל א' דסוכות‪ ,‬ויש‬ ‫ודוחק לומר דהוי לאו הבא מכלל עשה‪,‬‬ ‫ל״ח ע״א דצריך לכם דילפינן מחלה‬ ‫לעיין למה לא מצינו הלכה זו בפוסקים‬ ‫ולכן מסתבר ליה לגר״א לומר דיש בזה‬ ‫דכתיב בה ראשית עריסותיכם‪ ,‬ולכאורה‬ ‫שלפניו‪ ,‬ובפרט דלגבי הלכה זו לא צריך‬ ‫מצות עשה‪ ,‬אבל בסוכה באמת יש מצוה‬ ‫יש לנו ללמוד סוכה ממצה מגז״ש‪ ,‬דדין‬ ‫כלל ללמוד מחג המצות ואינו תלוי בכל‬ ‫גמורה לדור בסוכה כל ז' ואיסור גמור‬ ‫זה הלכתא היא ולא דין מסוים הקשור‬ ‫החקירה הנ״ל דאין זה חידוש שחידשה‬ ‫לאכול חוץ לסוכה ואין כאן כל יתור ללמוד‬ ‫לזכר דחג המצות‪ ,‬ולא ראיתי מי שחידש‬ ‫תורה במצה אלא סברא בעלמא שכחה‬ ‫ממנו ״מצוה״ להרבות באכילה בסוכה‪,‬‬ ‫יפה לגבי סוכה כמו לגבי מצה‪.‬‬ ‫הלכה זו דיש בו נפ״מ להלכה‪ .‬וראיתי שוב‬ ‫ומשו״כ נוטה לבי אכן לפרש את ספיקו של‬ ‫שכבר כתבו כן במטה אפרים סימן תרכ״ה‬ ‫המשנ״ב משום גז״ש מחג המצות‪ ,‬ושוב‬ ‫ואפ שר דכיון דבמצות סוכה אמרו‬ ‫סעיף נ״ו ובמנ״ח מצוה שכ״ה אות י״א‪,‬‬ ‫צ״ע לחדש דמגז״ש זה למדין אף להלכות‬ ‫״תשבו כעין תדורו״ אין המצוה אלא‬ ‫אך לא מצאנו הלכה זו בדברי הראשונים‬ ‫שבשאר ימי החג‪ ,‬ודו״ק בכ״ז כי קצרתי‪.‬‬ ‫לאכול כדרך אכילתו באכילת ר שות‬ ‫בביתו‪ ,‬ובודאי אינו רגיל לבלוע כזית ב״א‬ ‫והפוסקים‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬ ‫ה‬ ‫כל השנה כולה‪( .‬וכבר תמה החת״ס בחידושיו‬ ‫ז‬ ‫כתב הפרי מגדים במשבצות זהב סוף‬ ‫לחולין ק״ג על דברי המג״א והפליג לטעון דהוי שלא‬ ‫בשו״ת יד אליהו (להג״ר אליהו רגולר זצ״ל)‬ ‫סימן תרמ״ג דאין יוצאין יד״ח לילה‬ ‫כדרך אכילה שאינו יוצא בו יד״ח‪ ,‬אך מ״מ פשוט דאין‬ ‫ראשונה במצה עשירה דבעינן פת שיוצא‬ ‫זה כעין תדורו)‪ ,‬וצ״ע לפי״ז לשיטת הרמ״א‬ ‫סי' כ״ג כתב שאין להטביל את הכזית הפת‬ ‫בה יד״ח המצה‪ ,‬וכ״כ באשל אברהם‬ ‫דבליל א' אף המצטער חייב ולא צריך‬ ‫במלח בליל א' דסוכות כדי שיהא טעם פת‬ ‫תרל״ט ס״ק ט״ו‪ ,‬וזה פלא גדול דא״כ‬ ‫״כעין תדורו״ הדרא קושיא לדוכתא למה‬ ‫וכמו שאמרו במצה שלא יבטל טעם מרור‬ ‫נימא שצריך לאכול מצה ולא חמץ‪ ,‬אלא‬ ‫אינו צריך לאכול כזית בכ״א בסוכה‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬ ‫את טעם המצה (פסחים קט״ו)‪( .‬ועיין באשל‬ ‫ע״כ פשוט דיש דינים מיוחדים במצה‬ ‫אברהם סימן תרל״ט ס״ג במהדו״ת לגבי כזית ראשון‬ ‫והנה במק״א כתבתי לתמוה על מש״כ‬ ‫הקשורים לזכר דחג המצות ובודאי אינם‬ ‫כבוש ושלוק)‪.‬‬ ‫האחרונים (המטה אפרים ועוד) דצריך לאכול‬ ‫נוהגים בסוכות‪ ,‬דבפסח מצווים אנו לזכור‬ ‫הפקה‪' :‬ו אנו הו' ‪05331.05646‬‬ ‫כביצה ועוד תכא”פ‪ ,‬ולענ״ד יש להגדיל את‬ ‫ולכאורה פשוט לחלק בזה‪ ,‬דרק במצה‬ ‫את העבדות במצרים ואת יציאת מצרים‬ ‫שיעור זמן האכילה באופן יחסי לכמות‬ ‫שעל ידו אנו מצווים לזכור שלא הספיק‬ ‫ומה שלא הספיק בצקם להחמיץ וכדו'‬ ‫האכילה‪ ,‬ונראה ראיה לדרכי מהמשנ״ב‪,‬‬ ‫בצקם להחמיץ יש קפידא להרגיש טעם‬ ‫ומשו״כ נצטוינו לאכול מצה ולא חמץ‬ ‫דבסי' תרל״ט סקכ״ב כתב דאף שכתב‬ ‫מצה‪ ,‬אבל בסוכה שאין בו ענין לזכור את‬ ‫ולחם עוני ולא מצה עשירה‪ ,‬ואין זה שייך‬ ‫השו״ע דיוצא בליל א' בכזית לכתחלה‬ ‫מה שאוכלים אלא איפה אוכלים דהיינו‬ ‫כלל לסוכות שבו נצטוינו לעשות זכר לענני‬ ‫ראוי לאכול יותר מכביצה לצאת ידי דעה‬ ‫בסוכה שהוא זכר לענני הכבוד אין בו ענין‬ ‫כבוד ופשוט דלא צריך בסוכות לחם עוני‬ ‫זו‪ ,‬ושוב כתב בשם האחרונים דצריך לאכול‬ ‫כלל להרגיש טעם הפת ולכן לא מצינו‬ ‫דאין חג הסוכות זכר לעבדות וא״כ למה‬ ‫כזית תכא״פ‪ ,‬ואת״ל דנקט כמט״א הו״ל‬ ‫לא יאכל פת עשירה‪.‬‬ ‫בסוכה קפידא זו‪.‬‬ ‫לומר דצריך לאכל כל שיעורו תכא״פ‪,‬‬ ‫ומשום חומרת התמיה‪ ,‬נראה דאין כונת‬ ‫ודו״ק בזה היטב‪.‬‬ ‫ושמחתי שוב שראיתי בצל״ח פסחים‬ ‫הפמ״ג למצה עשירה הפסולה משום דלאו‬ ‫ק״ח ע״א שכתב לדחות את דברי הרמ״א‬ ‫ד‬ ‫לחם עוני הוא‪ ,‬אלא לכעין פת הבא בכיסנין‬ ‫שאסור לאכול בערב סוכות אחה״צ כדי‬ ‫שאינו לחם גמור ורק בקבע עליו סעודה‬ ‫הנה המשנה ברורה בסימן תרל״ט ס״ק‬ ‫שיאכל לתיאבון‪ ,‬דשאני מצה שאי אפשר‬ ‫ברכתו המוציא ואינו לחם גמור ובזה‬ ‫כ״ד נסתפק לשיטת הגר״א דבמצה יש‬ ‫להטבילו בתבלינים כדי שלא לבטל טעם‬ ‫פסול למצה משום שאינו לחם גמור וה״ה‬ ‫מצוה כל שבעה‪ ,‬ואף שאין בה חובה מ״מ‬ ‫מצה‪ ,‬אבל בסוכה שאפשר להטביל את‬ ‫בסוכה‪ ,‬וכ״מ קצת מדברי הפמ״ג‪ ,‬אך זה‬ ‫מצות רשות יש בה וכל המרבה לאכול מצה‬ ‫הפת ולמתקו רוחא לבסומי שכיחא‪ ,‬הרי‬ ‫דוחק דמ״מ ברכתו המוציא לחם מה״א‪,‬‬ ‫כל ז' שכרו כפול מן השמים‪ ,‬אם אמרינן‬ ‫דנקט בפשיטות שבסוכה אין צריך להרגיש‬ ‫הרי דדינו כלחם ולכאורה כל פסולו במצה‬ ‫כן גם בסוכה‪ .‬ולכאורה כונתו ללמוד סוכה‬ ‫טעם מסוים בפת עי״ש ודו״ק בכ״ז‪.‬‬ ‫רק משום דהוי מצה עשירה ולא לחם‬ ‫ממצה מגז״ש ט״ו ט״ו‪ ,‬ויש בזה חידוש‬ ‫שיעור מרן הגאון‬ ‫רבי אשר וייס שליט״א‬ ‫מן המצה‪ ,‬והריטב״א חולק עליו עי״ש‪,‬‬ ‫ימי החג‪ ,‬וזה חידוש עצום לומר דגם חיוב‬ ‫ח‬ ‫ולכאורה שיטה זו קשה להבנה דאם לא‬ ‫לישון ילפינן ט״ו ט״ו מחג המצות ולכאורה‬ ‫וחידוש גדול כתב בלקט יושר (עמוד ‪144‬‬ ‫ילפינן מחג המצות את מצות האכילה‬ ‫אין כונתם משום גז״ש דט״ו ט״ו אלא דכל‬ ‫ד״מ ירדו גשמים) בשם רבו התרומת הדשן‬ ‫הלכה זו בסברא יסודה וכדין תיאבון דמצה‬ ‫דאין לישון ערב סוכות לאחר חצות היום‬ ‫אלא מצות הישיבה הכוללת גם שינה‬ ‫כך תיאבון דסוכה‪ ,‬אך במקור הדברים‬ ‫כדי שישן בלילה לתיאבון‪ ,‬ושני חידושים‬ ‫בהכרח נדרוש אף בלילה זה כעין תדורו‪,‬‬ ‫במהרי״ל (סוכה סי' י״ח) ראיתי ב' גרסאות‬ ‫גדולים יש בדבריו‪ .‬א' עצם ההנחה שיש‬ ‫ולמה מצטער יהיה חייב לישון בסוכה‪.‬‬ ‫ולגי' א' כתב דילפינן בגז״ש‪ .‬אך באמת‬ ‫תיאבון בשינה‪ ,‬ולכאורה היה נראה דאין‬ ‫ובביאור שיטה זו צ״ל דגדר הלימוד מחג‬ ‫נראה ברור דלא ילפינן הלכה זו מגז״ש‬ ‫בזה גדר לתיאבון דאין יותר הנאה בשינה‬ ‫המצות הוא דמצוה זו שנוהגת בסוכות כל‬ ‫דהלא לא גזה״כ היא אלא סברת חכמים‬ ‫למי שעיף ויגע‪ ,‬אלא בקלות תרדמה‬ ‫וע״כ כונתו לשאר ההלכות שכתב שם כגון‬ ‫נופלת עליו‪ ,‬ב' דגם חיוב שינה ילפינן‬ ‫ז' רשות חובה היא בליל א'‪ ,‬כשם שמצות‬ ‫שיעור ואכילת כזית לפני חצות וכו' עי״ש‪.‬‬ ‫בגז״ש דט״ו ט״ו מחג המצות ולא רק‬ ‫מצה הנוהגת בפסח כל ז' רשות חובה היא‬ ‫ובאמת כבר כתב הריטב״א בסוכה כ״ז‬ ‫חיוב אכילה‪ ,‬דהלא פשוט הדבר דרק‬ ‫בליל א'‪ ,‬אך מ״מ פרטי המצוה נלמדים‬ ‫ע״א בשם גדולי צרפת דבליל א' צריך‬ ‫אם יש חיוב לישון שייך תקנה כדי שישן‬ ‫ממצה ולכן המצטער חייב בה כשם שחייב‬ ‫לישון בסוכה אף ב שעת ירידת גשמים‬ ‫לתיאבון דאם אין חיוב כלל מה ענין יש‬ ‫הוא במצה‪ ,‬ועדיין צ״ע בזה‪.‬‬ ‫ואין המצטער פטור בה כשם שאינו פטור‬ ‫שישן לתיאבון ומה בין ליל א' לכל שאר‬ ‫<‬ ‫•‬ ‫ברי אי ה‬ ‫בדברי האר"י דסוכה בגמטריא צ"א‬ ‫(ובאופן חישוב הגמטריא)‬ ‫וכבר תמה עליו הרמב״ן (שם ובהשגות‬ ‫בציון" כי במעון שבו נהפך דין לרחמים‬ ‫הן ידועים דברי האר״י החי (שער‬ ‫הרמב״ן לספר המצוות שרש א' ד״ה וטרם‬ ‫גם הסוכה בשלימות וסגולתה להפוך‬ ‫הכוונות ענין סוכות דרו ש ו') שסוכה‬ ‫אתחיל) דהלא ציצת חסר כתיב ואין‬ ‫את מדת הדין למדת הרחמים‪.‬‬ ‫בגמטריא צ"א כמספר שמות הוי״ה‬ ‫מנינו עולה אלא חמש מאות ותשעים‪.‬‬ ‫אך בגוף הענין נראה לכאורה בשיטת‬ ‫ואדנ״י העולים כמנין צ"א‪ ,‬ללמדך‬ ‫והרא״ם כתב דרש״י קאי למ"ד יש‬ ‫האר׳׳י‪ ,‬דיש לחשב את הגמטריא לפי‬ ‫שסגולת הסוכה להשפיע רחמים מתוך‬ ‫אם למקרא ולשיטתו הו"ל כאילו כתוב‬ ‫המקרא ולא בהכרח לפי המסורת‪.‬‬ ‫הדין‪.‬‬ ‫ציצית מלא‪ .‬אך באמת כבר מצינו‬ ‫ומצינו עוד בדברי האר׳׳י שדרש‬ ‫והנה בהגהות חשק שלמה להגאון‬ ‫בדברי חז"ל כדברי רש"י‪ .‬ונראה דכך‬ ‫גמטריאות לפי הקריאה ולא לפי‬ ‫רבי שלמה הכהן מוילנא בסוף מס'‬ ‫תורת הגמטריה שאינו תלוי בהכרח‬ ‫המסורת‪.‬‬ ‫סוכה )ובדפוסים חדשים הודפס בריש המס'(‬ ‫במסורת אלא בדרך קריאת הפסוקים‬ ‫הביא את דברי האר״י‪ ,‬ותמה עליו‬ ‫ואין זה תלוי במה שנחלקו אם יש אם‬ ‫בליקוטי תורה (פר' וישב מ״ח) על‬ ‫שהרי בכל התורה כתוב סכות חסר‬ ‫למקרא או למסורת‪.‬‬ ‫הכתוב בן פורת יוסף‪ ,‬דפורת בגמטריא‬ ‫וא"כ אין הגמטריא עולה אלא פ״ה‬ ‫וכך כתב המרדכי במנחות (סימן‬ ‫תרפ׳׳ז עם הכולל אף שבפסוק כתב‬ ‫ולא צ"א‪ ,‬ושוב כתב דבמקום אחד‬ ‫תתק״מ) בשם הר"י‪:‬‬ ‫פרת חסר‪.‬‬ ‫כתוב סוכה מלא‪ ,‬והוא בתהלים )ע״ו ג'(‬ ‫"כיון דקרינן ציצית אין משיבין על‬ ‫ובשער הפסוקים (פר' ויחי) חזר על‬ ‫’׳ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון"‪ .‬ויש‬ ‫המדרש"‪.‬‬ ‫דבריו ביתר תוקף ואריכות‪.‬‬ ‫בזה רמז דלעתיד לבוא כאשר הקב׳׳ה‬ ‫ובאמת מצינו עוד כעי"ז בדברי רש"י‬ ‫הרי דנקט לדרוש גמטריא לפי‬ ‫יחזיר שכינתו לציון אז תהיה סוכתו‬ ‫(במדבר י"ב א')‪:‬‬ ‫הקריאה ולא כהבנת החשק שלמה‪.‬‬ ‫בשלימותה ומדת הדין אף היא תשפיע‬ ‫"ותדבר מרים ואהרן במשה על‬ ‫וכך נראה גם דעת אדונינו רש"י‪,‬‬ ‫רחמים גדולים‪.‬‬ ‫אדות האשה הכשית אשר לקח כי‬ ‫דהנה כתב רש׳׳י בפרשת הציצית‬ ‫ונראה להוסיף בזה לפי דברי‬ ‫אשה כשית לקח"‪ .‬וכתב רש"י "האשה‬ ‫(במדבר ט״ו ל״ט) "וזכרתם את כל מצות‬ ‫הגרמ׳׳ש במשך חכמה ריש פרשת‬ ‫הכשית ‪ -‬מגיד שהכל מודים ביפיה‪,‬‬ ‫ה' ‪ -‬שמנין גימטריא של ציצית שש‬ ‫ואתחנן דמעון הוא מקום שבו מדת‬ ‫כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי‪.‬‬ ‫מאות‪ ,‬ושמונה חוטים וחמשה קשרים‬ ‫הדין נהפכת לרחמים‪ ,‬וזה שכתוב‬ ‫כושית ‪ -‬בגימטריא יפת מראה"‪.‬‬ ‫הרי תרי"ג"‪.‬‬ ‫(תהלים ע״ו ג') "ויהי בשלם סכו ומעונתו‬ ‫שיעור מרן הגאון‬ ‫רבי אשר וייס שליט״א‬ ‫ברי או ה • <‬ ‫החוליא בפ' התכלת כדי שיכרוך‬ ‫פסוק והיה לכם לציצית וג' ציצית‬ ‫והרי בקרא כשית חסר כתיב‪,‬‬ ‫וישנה וישלש וכל הפוחת לא יפחות‬ ‫כתובים בפרשה ולמ׳׳ד זו משלימתן”‪.‬‬ ‫ואין הגמטריא עולה יפה אלא לפי‬ ‫מז' כנגד ז' רקיעים והמוסיף לא יוסיף‬ ‫הרי שהתוס' נקטו כשיטת הרמב׳׳ן‬ ‫הקריאה‪ .‬ומקור דברי רש”י הלא המה‬ ‫על י” ג כנגד ז' רקיעים וששה אוירים‬ ‫דהגמטריא תלוי במסורת‪.‬‬ ‫במדרש תנחומא (פר' צו סימן י״ג)‪.‬‬ ‫שביניהם”‪.‬‬ ‫אך בברכות (יייח עייא) הביאו התוס'‬ ‫הרי לן גם בזה שיטת רש”י דדרשינן‬ ‫הרי לן מכל זה שיש בין רבותינו‬ ‫בשם ר” ת כדברי רש”י ” דציצית עולה‬ ‫לפי הקריאה‪.‬‬ ‫הראשונים שתי דרכים בשאלה זו‪,‬‬ ‫למנין תרי” ג עם ח' חוטין וחמשה‬ ‫דהנה כדברי רש”י בגמטריא דציצית‬ ‫אם חישוב הגמטריא תלוי במסורת‬ ‫קשרים ואם לובש ציצית נראה כאילו‬ ‫איתא בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב)‬ ‫הכתיבה או באופן הקריאה‪.‬‬ ‫קיים כל התורה ומיחזי כשיקרא”‪.‬‬ ‫במדבר פרשת שלח לך (דף קייב ע׳׳ב‪:‬‬ ‫ועיין עוד בספר מצוות גדול עשין‬ ‫”ד׳׳א וראיתם אותו וזכרתם את כל‬ ‫אמנם במגילה (ט׳׳ו ע׳׳ב) אמרו‬ ‫סימן כ”ו‪:‬‬ ‫מצות ה'‪ .‬מגיד שכל המקיים מצות‬ ‫דמספר בניו של המן היו מאתיים‬ ‫”ומניין המצות שהרי ציצית חסר‬ ‫ציצית כאילו קיים כל התורה כולה‪.‬‬ ‫ושמונה בגמטריה ”ורוב בניו”‪ ,‬והקשו‬ ‫יו” ד אחרונה ועולה בגימטריא שש‬ ‫וכן מנין ציצית שש מאות וי”ג‪ .‬ציצית‪.‬‬ ‫בגמ' ד” ורוב” הלא הוא מאתיים‬ ‫מאות חסר עשרה ויש שלשה פעמים‬ ‫שש מאות‪ .‬ושמונה חוטין וחמשה‬ ‫וארביסר‪ ,‬ותירצו ”ורב” כתיב‪ ,‬הרי לן‬ ‫ציצית חסירים כולם ויש במדרש‬ ‫קשרים שבהן הרי שש מאות ושלש‬ ‫דערך הגמטריא תלוי במסורת ולא‬ ‫שלמ׳׳ד דוהיה לכם לציצית משלים‬ ‫עשרה מנין תור׳׳ה עם אנכי ולא יהיה‬ ‫במקרא‪.‬‬ ‫הג' יו׳׳דין ושמונה חוטין וחמשה‬ ‫לך וכן ברי׳׳ת מנינו עם המילה"‪.‬‬ ‫וכך יש להוכיח מיומא (עייה עייב)‬ ‫קשרים הרי תרי”ג מצות (ברכות לייט עייא‬ ‫שדרשו שהמן היה נבלע ברמ”ח אבריו‬ ‫תדייה לא)‪ ,‬ושלשת הדברים נזכרים על‬ ‫וכ”ה במחזור ויטרי סימן תק”ט‪:‬‬ ‫של האדן ד״מחוספס״ בגמטריה‬ ‫הזכירה‪ ,‬וזכרתם את כל מצות ה' אני‬ ‫” ועוד כי כלולה התורה בציצית‪.‬‬ ‫רמ” ח‪ ,‬והקשו דמחוספס הוי טובא‪,‬‬ ‫ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ‬ ‫שתיבת ציצית עולה שש מאות‪ .‬וח'‬ ‫ותירצו דמחספס חסר כתיב‪ ,‬הרי‬ ‫מצרים”‪.‬‬ ‫חוטין ה' קשרים‪ .‬הרי תרי” ג‪ .‬ועוד‬ ‫שבגמטריא תלוי בכתיב‪.‬‬ ‫ובדעת זקנים מבעלי התוספות‬ ‫כת' משפטים ב” ל ידעם‪ .‬ובארבע‬ ‫הרי לן שתי גמ' מפורשות שהן‬ ‫במדבר (טייו פסוק ל”ט)‪:‬‬ ‫כנפות ל” ב חוטין‪ .‬רמז לתרי׳׳ג מצות‬ ‫סותרות לכאורה את דברי רש”י ודברי‬ ‫”וזכרתם את כל מצות ה'‪ .‬פרש”י‬ ‫שבתורה‪ .‬כלולה בין ב' דבראשית לל'‬ ‫האר”י‪ ,‬והדברים נותנים משנה תוקף‬ ‫שמנין גימט' של ציצית ת” ר כו'‪.‬‬ ‫דלעיני כל ישראל‪ :‬בסוף החומש”‪.‬‬ ‫לדבריו הנפלאים של החשק שלמה‪.‬‬ ‫ואעפ׳׳י שציצת כתיב חסר יו׳׳ד שניה‬ ‫אמנם עיין בתוס' מנחות ל” ט ע”א‪:‬‬ ‫אך מכיון שחייבים אנו ליישב דברי‬ ‫וי” ל דג' ציצת כתיב וחד מנייהו כתיב‬ ‫"ומה שאנו נוהגים חמשה קשרים‬ ‫רבותינו הראשונים נראה דבדברי‬ ‫לציצת והלמ׳׳ד משלמת השלש‬ ‫פירש בקונטרס גבי ציצית שקולה‬ ‫הגמ' לא מצינו אלא שראוי לחשב‬ ‫יודי׳׳ן החסרות‪ .‬ועוד שמעתי שיש‬ ‫כנגד כל המצות לפי שציצית עולה‬ ‫את הגמטריא גם לפי המסורת‪ ,‬אך‬ ‫שעושין חוליות וכריכות עד שעולין כל‬ ‫ת” ר וח' חוטין וחמשה קשרים עולה‬ ‫יש לדרוש גם לפי המקרא‪ ,‬והכל לפי‬ ‫החוליות והכריכות והחוטין והקשרים‬ ‫תרי” ג ומיהו כל ציצית האמורים‬ ‫הפקה‪' :‬ו אנו הו' ‪05331.05646‬‬ ‫הענין‪ ,‬דו” ק בזה היטב‪.‬‬ ‫מן כל ד' ציציות תרי” ג‪ .‬ושיעור‬ ‫בפרשה חסירים יו” ד ויש לומר שיש‬ ‫שיעורי מרן הרב שליט״א בחג הסוכות תשפ״ז הבעל״ט'‬ ‫יום חמישי ‪ -‬ה' דחוה׳׳מ‬ ‫( בשעה ‪) 18:30‬‬ ‫( בשעה ‪C 19:45‬‬ ‫שבת קודש ‪ -‬יו׳׳ט ראשון‬ ‫( בשעה ‪) 12:00‬‬ ‫ביהכ״נ בני הישיבות‬ ‫בית כנסת בית השם‬ ‫( בשעה ‪) 16:45‬‬ ‫בית הכנסת שערי תבונה‬ ‫רחוב הרב פרדס ‪ ,33‬נוה יעקב‬ ‫רח' אלחריזי ‪ ,3‬בני ברק‬ ‫ישיבת הר״ן‬ ‫רח' סולם יעקב ‪ ,26‬רמות א'‬ ‫רח' חזקיהו שבתאי‪ ,‬רמות פולין‬ ‫ירושלים‬ ‫יום שני ‪ -‬ב' דחוה׳׳מ‬ ‫‪:‬‬ ‫יום רביעי ‪ -‬ד' דחוה׳׳מ‬ ‫‪:‬‬ ‫( בשעה ‪) 12:30‬‬ ‫‪:‬‬ ‫יום ראשון ‪ -‬א' דחוה׳מ‬ ‫( בשעה ‪) 18:30‬‬ ‫( בשעה ‪) 11:00‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בית מדרש חניכי הישיבות‬ ‫;‬ ‫( בשעה ‪) 12:00‬‬ ‫ישיבת נצח ישראל‪,‬‬ ‫בית הכנסת אהל יהונתן‬ ‫רח' זכרון יעקב ‪ ,6‬רוממה‬ ‫‪:‬‬ ‫קהילת בני תורה‬ ‫רח' רמב״ן פינת אבן עזרא‪,‬‬ ‫רח' עמרם גאון‪ ,‬גבעת שאול‬ ‫רח' אגסי ‪ ,5‬הר נוף ירושלים‬ ‫שערי חסד‬ ‫יום שלישי ‪ -‬ג' דחוה׳מ‬ ‫‪i‬‬ ‫‪ J‬בשעה ‪C 12:30‬‬ ‫;‬ ‫( בשעה ‪) 12:00‬‬ ‫;‬ ‫( בשעה ‪) 18:30‬‬ ‫בית הכנסת היכל אברהם יצחק‬ ‫בית הכנסת מנחת שלמה‬ ‫בית המדרש יד אהרן‬ ‫‪ :‬רחוב קהילות יעקב ‪ ,21‬רמת שלמה‬ ‫רח' מוצפי‪ ,‬בית וגן ירושלים‬ ‫רח' סורוצקין‪ ,‬בני ברק‬ ‫‪ €‬כל הזכויות שמורות למכון מנחת אשר‪ ,‬ת‪.‬ד‪ ,23170 .‬ירושלים‪ | .‬דוא״ל‪info@minchasasher.com :‬‬ ‫לקבלת הגליון מדי שבוע ניתן לפנות למייל הנ״ל | ניתן להאזין לשיעורי מרן הרב שליט״א בטלפון‪03-6171007 :‬‬ ‫סוכות‬ ‫משיעורי מרן הגאון רבי חיים פיינשטיין שליט״א ראש ישיבת עטרת שלמה‬ ‫עשרה ימים שבין יוה״ה והושענא רבה‬ ‫בשל״ה (מסכת סוכה פרק תורה אור) כתב דיש ב׳ מניינים של עשרת ימי תשובה‪ ,‬יש מנין אחד מר״ה עד יום הכיפורים‪ ,‬והוא עיקר עשי״ת‪ ,‬ויש עוד מנין‬ ‫של עשרת ימי תשובה מיום הכיפורים עד הושענא רבה‪ ,‬שהם ההשלמה והמילוי של עשי״ת הראשונים‪ ,‬והם ענפים מעשי״ת הראשונים‪ .‬וצריך להבין מה‬ ‫שייך שני פעמים עשי״ת‪ ,‬ומה צריך שני פעמים עשי״ת‪.‬‬ ‫ונראה לבאר הענין בזה‪ ,‬דהנה ביואל (פרק בי) כתוב יכי גדול יום ה׳ ונורא מאוד ומי יכילנו׳‪ ,‬ובמדרש תנחומא (פרי וישלח) דורש מקרא זה על יום הכיפורים‪.‬‬ ‫והיינו דיום הכיפורים נקרא ׳יום נוראי‪ .‬ובגמי בר״ה איתא דאין אומרים הלל בר״ה ויוה״כ‪ ,‬אע״פ שיש בהם כל התנאים של מועד לומר הלל‪ ,‬מ״מ אפשר מלך‬ ‫יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרין שירה‪ .‬והרמב״ם בפירוש המשניות לפי שלא היו קורין הלל לא בר״ה ולא ביוה״כ‬ ‫לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מה׳ ויראה ממנו ומברח ומנוס אליו ותשובה ותחנונים ובקשה כפרה וסליחה ובכל אלו העניינים אינו הגון‬ ‫השחוק והשמחה‪ .‬והיינו כי ר״ה ויוה״כ הם ימי פחד ומורא‪ ,‬ולכן נקרא שמם ימים נוראים‪ ,‬שיראים ממה שנעשה בימים ההם‪ ,‬ויש בהם יראה מן הדין‪ .‬ועל‬ ‫כן התשובה הנעשית באותן הימים היא בכלל תשובה מיראה‪.‬‬ ‫אכן בחג הסוכות אומרים הלל‪ ,‬ואדרבה הם ימי שמחה‪ ,‬והרמב״ם כתב שיש בהם שמחה יתירה יותר מכל המועדות‪ ,‬א״כ התשובה באותן הימים היא בכלל‬ ‫תשובה מאהבה‪ .‬ולפי זה יש לבאר דזהו הענין של ב׳ המניינים של עשי״ת‪ ,‬דהמנין הראשון מר״ה עד יוהכ״פ שהם ימי דין ויראה‪ ,‬הם ימים לתשובה מיראה‪,‬‬ ‫והמנין הנוסף מיוה״כ עד הוש״ר שהם ימי שמחה‪ ,‬הם עשרה ימים לתשובה מאהבה‪ ,‬שמיוה״כ מתחיל סדר של תשובה מאהבה‪ ,‬וכמו שלתשובה מיראה‬ ‫צריך עשרה ימים לתשובה‪ ,‬כך יש עשרה ימים לתשובה מאהבה‪ ,‬וזהו ביאור הענין של ב׳ העשי״ת‪.‬‬ ‫ונראה לומר שכך הוא סדר התשובה‪ ,‬שבתחילה עושים תשובה מיראה‪ ,‬ואח״כ תשובה מאהבה‪ ,‬דהנה בפרשת נצבים כתוב והיה כי יבואו עליך כל הדברים‬ ‫האלה וגו׳ ושבת עד ה׳ אלוקיך ושמעת בקולו וגו׳ ושב ה׳ אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה׳ אלוקיך שמה וגו׳ והביאך ה׳‬ ‫אלוקיך אל הארץ וגו׳ והיטבך והרבך מאבותיך‪ .‬ואחר כל זה כתוב עוד פסוק ׳ואתה תשוב ושמעת בקול ה׳ ועשית את כל מצותיו וגו׳‪ ,‬וצריך ביאור דהרי‬ ‫כבר כתוב למעלה ששבו בתשובה‪ ,‬והקב״ה הביאם אל הארץ‪ ,‬וא״כ למה חוזר הכתוב עוד פעם שיעשו תשובה‪.‬‬ ‫ונראה לבאר דבתחילה מדבר הכתוב מתשובה מיראה‪ ,‬כמו שאומר והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה‪[ ,‬או אפילו מתשובה מיסורים‪ ,‬כמבואר בגמ׳‬ ‫ביומא ג׳ מדרגות דתשובה]‪ ,‬ומכח תשובה זו יגאלו ויבואו לארץ‪ ,‬כי הקב״ה מקבל כל תשובה‪ ,‬וכמו שמבואר ברבנו יונה‪ ,‬ואח״כ הכתוב מדבר מתשובה‬ ‫מאהבה‪ ,‬ותשובה זו באה מכח מה ששבו בתשובה מיראה‪ ,‬דמכח זה זוכים ל׳ומל ה׳ אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך בכל לבבך ובכל נפשך׳‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫רבנו יונה שזו הבטחה לבעל תשובה שהקב״ה מסייעו וזוכה לתשובה מאהבה‪.‬‬ ‫הרי מבואר בכתוב שיש סדר בתשובה‪ ,‬שתחילה היא תשובה מיראה‪ ,‬ואח״כ תשובה מאהבה‪ ,‬ובכל שנה‪ ,‬התורה נותנת זמן של תשובה מיראה‪ ,‬והתעוררות‬ ‫של תשובה מיראה‪ ,‬ואח״כ בא הזמן של תשובה מאהבה‪ ,‬וזהו ענין העשי״ת השניים‪ ,‬שהם משלימים את עשי״ת הראשונים‪ ,‬והם המילוי של עשי״ת‬ ‫הראשונים‪ ,‬וכמו שתולים כל עשי״ת הראשונים‪ ,‬כן תולים כל עשי״ת השניים‪ ,‬עד שבהושענא רבא הוא גמר יום כיפורים ואז נשלם החתימה‪.‬‬ ‫נענועי הלולב ‪ -‬גירי בעינא דשטנא‬ ‫בגמ׳ סוכה דף ל״ח ע״א רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה אמר דין גירא בעיניה דשטנא‪ .‬ופירש רש״י הרי זה לחץ שרואה בעיניו שאין בו כח לנתק‬ ‫מעלינו עול מצות‪ .‬ומבואר דנענועי הלולב הם כחץ לשטן‪ ,‬וצריך להבין למה נענועי הלולב הם כחץ בשביל השטן‪ ,‬ומה מיוחד בנענועים שבהם רואה‬ ‫השטן דאין בכוחו לנתק מעלינו עול מצות‪.‬‬ ‫ונראה לבאר הדברים על פי דברי הגמ׳ בר״ה דף ט״ז ע״א דאמר רבי יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין‪ ,‬ותוקעין ומריעין כשהן עומדין‪ ,‬כדי לערבב‬ ‫השטן‪ ,‬ופירש רש״י שלא ישטין‪ ,‬כשישמע שישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו‪ .‬ולפי זה הכי נמי יש לומר בנענועי הלולב‪ ,‬דבהנענועים יש חיבוב‬ ‫מצוה מאד‪ ,‬שמאריכין בלקיחת הד׳ מינים ומנענע בהם‪ ,‬והוה זה תוספת בהלקיחה‪ ,‬ויש בזה חיבוב מצוה‪ ,‬וכשרואה השטן איך שמחבבין המצוות‪ ,‬מסתתמין‬ ‫דבריו‪ ,‬וזהו גירא בעיניה דשטנא‪ ,‬שהשטן דרכו להשטין על ישראל‪ ,‬וכשנמנע ממנו עניינו‪ ,‬הוי כאילו ירו בו חץ‪.‬‬ ‫עוד יש לבאר בזה על פי דברי הגמ׳ בברכות דף כ׳ ע״ב‪ ,‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה‪ ,‬רבש״ע כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים‪ ,‬והלא אתה נושא פנים‬ ‫לישראל דכתיב ישא ה׳ פניו אליך‪ ,‬אמר להם‪ ,‬וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים על עצמם עד כזית‬ ‫ועד כביצה‪ .‬הרי מבואר דע״י שישראל מדקדקים במצוות‪ ,‬זוכים הם לנשיאת פנים לפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לומר דלכן הנענועים הם גירא בעינא דשטנא‪ ,‬דכשהוא בא להשטין על ישראל בטענות של דין‪ ,‬הרי ישראל זוכין לנשיאות פנים לפנים משורת‬ ‫הדין‪ ,‬והטעם דזוכין לנשיאת פנים לפנים משורת הדין‪ ,‬הוא משום הנענועים שהם חיבוב מצוה‪ ,‬וע״י חיבוב מצוה זוכים לנשיאת פנים זו‪ ,‬ונמצא שעל ידי‬ ‫הנענועים מפסיד השטן את טענותיו‪[ .‬ומה שנקט שהוא חץ בעיניו‪ ,‬יש לומר דכח השטן הוא בעיניו‪ ,‬כלשון הגמי סוכה דף נ״ב נתן עיניו במקדש ראשון‬ ‫והחריבו‪ ,‬וכן ביומא ס״ט דסימו 'עיני' השטן]‪ .‬אלא דעדיין צריך לבאר עצם הענין של החץ בעיניו‪ ,‬איזה תכלית הוא לירות חיצים בעיניו‪ ,‬ומה התועלת בדבר זה‪.‬‬ ‫ונראה לבאר בזה על פי דברי הגמי שם דיש ליצר הרע שבעה שמות‪ ,‬ואחד מהם הוא שונא‪ ,‬ונלמד משלמה המלך שקראו שונא שנאמר אם רעב שנאך‬ ‫האכילהו לחם וגוי‪ ,‬ומבואר דאחד מהבחינות שיש ביצר הרע הוא שהוא ׳שונא׳ את ישראל‪ ,‬והיינו דאינו רק מפתה את האדם ומדבר על ליבו שיחטא‪ ,‬אלא‬ ‫הוא ׳שונא׳ שלו תכלית שנאה‪ ,‬שונא של כלל ישראל בכללות‪ ,‬ושונא של כל יחיד בפרטות‪ ,‬ודבר זה הוא יסוד גדול דכל אחד מאיתנו צריך לדעת שיש לו‬ ‫שונא‪ ,‬וזה מצב מסוים המחייב התגוננות מהשונא‪ ,‬ואופני זהירות מפניו‪ ,‬ולנקום בו‪ ,‬ולהתנהג עימו כמו שאדם מתנהג עם שונא שלו‪ ,‬דשורת הדין וההנהגה‬ ‫שכמו שהשונא רודף אחריו להזיקו ולאבדו כמו כן האדם צריך לנהוג עימו על זה הדרך‪.‬‬ ‫והענין מבואר גם בחובת הלבבות (שער יחוד המעשה פ״ה) שכתב יבן אדם ראוי לך לדעת כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמסך בכוחות‬ ‫נפשך והמעורב במזג רוחך‪ ,‬והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים וכוי‪ ,‬והוא מורה אותך בחיציו הממיתים לשרשך מארץ חיים‪ ,‬כמ״ש הכתוב‬ ‫במי שענינו כך‪ ,‬כמתלהלה היורה זקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני׳ וכוי עכ״ל‪ .‬ומבואר דיצה״ר שונא את האדם ויורה בו חיצים‬ ‫כדי להמיתו מארץ החיים‪ ,‬והיינו דעצם פיתויו הוא יריית חיצים הממיתים את האדם מהחיים האמיתיים הרוחנים העליונים‪.‬‬ ‫וכיון דהיצר הרע הוא שונא היורה חיצים על האדם‪ ,‬ממילא הדרך היא להשיב לו מלחמה השערה ולירות בו חיצים‪ ,‬וזהו הענין שישראל יורים חיצים בעיני‬ ‫השטן‪ ,‬שבזה הם משיבים ליצר הרע מלחמה על מנת לנצחו במלחמתו עמנו‪ ,‬והבא להרגך השכם להרגו‪ ,‬וזהו הענין דדין גירא בעינא דשטנא‪.‬‬ ‫והנה שנאתו של היצר הרע ומלחמתו היא בעצם מה שאנו עבדי ה׳ וקיבלנו עול תורה ומצוות‪ ,‬ומעשיו ודרכיו הם כדי לבטל ולנתק מעלינו עול תורה‬ ‫שנהיה ככל העמים‪ ,‬להכי בענין זה גופא אנו צריכים להלחם בו להתחזק בכל עוז בעמל התורה וקיום המצוות‪ ,‬ובזה משיבים לו מלחמה‪ ,‬דבאותו ענין‬ ‫שהוא שונא‪ ,‬בזה גופא אנו מכים אותו‪ ,‬ואופן המלחמה הוא בנענועי הלולב שזה חיבוב המצוה‪ ,‬והם הם החיצים בעיניו‪.‬‬ ‫והנה איתא שם בגמ׳ ׳לעתיד לבוא מביאו הקב״ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים‪ ,‬צדיקים נדמה להם כהר גבוה‪ ,‬ורשעים נדמה להם‬ ‫כחוט השערה‪ ,‬הללו בוכין והללו בוכין‪ ,‬צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה‪ ,‬ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט‬ ‫השערה הזה׳ וכו׳‪ ,‬ומבואר דההתגברות על היצר הרע נקרא ש׳כובשים׳ אותו‪ ,‬ובפשוטו כבישת היצר היינו שאינם שומעים בקולו לחטוא‪ ,‬אמנם לפי דברינו‬ ‫יש לומר בזה עומק נוסף‪ ,‬דכיבוש היצר היינו ענין של כיבוש מלחמה‪ ,‬דהנוצחים במלחמה נוטלים שלל האויב‪ ,‬וזה קנין ממון גמור המסור בידם‪ ,‬וכמו כן‬ ‫בכבישת היצר הם קונים את היצר ונעשים בעלים עליו‪ .‬ונראה דמקרא מפורש הוא כן בפרשת בראשית ׳ואתה תמשל בו׳‪ ,‬וכתב רש״י ׳אם תרצה תתגבר‬ ‫עליו׳‪ ,‬ומבואר דבכח האדם לכבוש את היצר ולמשול בו‪.‬‬ ‫אלא דעדיין צריך להבין ענין כיבוש בכובש תחת ידיו אדם היכול לשמשו או ממון המביא לו תועלת לקנות דברים לצורכו‪ ,‬אבל מה התועלת שיש לאדם‬ ‫המנצח את היצר וכובשו‪ .‬אכן יעויין באדרת אליהו עה״פ שם כתב ׳ואתה יש בכוחך למשול בו כעבד‪ ,‬לעבוד את ה׳ בכל לבבך בשני יצריך‪ ,‬כי זה תכלית‬ ‫כוונתו׳‪ ,‬ומזה יש ללמוד דבכח שליטתנו על היצר בזה יש לנו שלימות בעבודת ה׳‪ ,‬והיינו דבאהבת ה׳ יש כמה דרגות ובחינות‪ ,‬ושיעור אהבת ה׳ צריך‬ ‫להיות ׳בכל לבבך׳‪ ,‬והיינו עם כל כוחות האדם ומידותיו ותכונותיו‪ ,‬והיות ובלב האדם יש גם ענין של יצה״ר‪ ,‬לכן אהבת ה׳ צריך להיות כלול עם היצה״ר‪,‬‬ ‫ובזה יש להבין דזהו הרווח והתועלת שיש לנו בכיבוש היצר‪ ,‬שאנו יורים בו חיצים ומסמאים את עיניו‪ ,‬וחותים גחלים על ראשו‪ ,‬עד שאנו כובשים אותו‬ ‫והוא בידינו לגמרי‪ ,‬ובזה יש לנו אפשרות קיום של אהבת ה׳ בשלימות‪.‬‬ ‫והשיאנו ה׳ אלוקינו את ברכת מועדיך‪ .‬צריך לבאר מהו ברכת המועד שמבקשים שישיאנו ה׳‪ .‬ואא״ז מרן הגרי״ז זצ״ל ביאר בזה עפ״י דברי רש״י בפרשת‬ ‫ראה שכתב על הכתוב והיית אך שמח‪ ,‬שנאמר בזה הבטחה על שמחה במועדים‪ ,‬וביאר דזהו ברכת המועדים‪ .‬אמנם לפי פשוטו נראה ממשמעות התפלה‬ ‫דברכת המועדים אינה ברכה רק בזמן המועד גופא‪ ,‬אלא דברכת המועד נמשכת גם לאחר המועד לכל השנה‪ .‬ויש לבאר בזה על פי דברי המדרש בפרשת‬ ‫ויצא על הכתוב והנה באר בשדה‪ ,‬וזה לשון המדרש‪ ,‬דבר אחר‪ ,‬והנה באר בשדה‪ ,‬זו ציון‪ ,‬והנה שלשה עדרי צאן‪ ,‬אלו שלשה רגלים‪ ,‬כי מן הבאר ההיא‬ ‫ישקו‪ ,‬שמשם היו שואבים רוח הקודש וכו׳‪ ,‬ונאספו שמה כל העדרים‪ ,‬באים מלבא חמת ועד נחל מצרים‪ ,‬וגללו את האבן וגו׳‪ ,‬שמשם היו שואבין רוח‬ ‫הקודש‪ ,‬והשיבו את האבן‪ ,‬מונח לרגל הבא‪ .‬ומבואר דבעת הרגלים שואבין ישראל רוח הקודש‪ ,‬ולפי זה יש לומר‪ ,‬דזהו ברכת המועדים שמתפללים עליהם‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בזה עוד‪ ,‬דהנה מבואר בדרשות מהר״ח דהבאר הוא מורה גם על שפע ברכה ופרנסה‪ ,‬ולפי זה הבאר דכתוב כאן בקרא‪ ,‬ודרשוהו חז״ל על‬ ‫ההשפעות של העליה לרגל והרגלים‪ ,‬נכלל בזה גם ענין זה של השפעת ברכה ופרנסה‪ ,‬ולפי זה נמצא דבעת המועדים היו ישראל שואבין רוח הקודש‬ ‫ושפע ברכה ופרנסה מבית המקדש‪ ,‬ויש לומר דזהו ברכת המועדים שמתפללים שישיאנו ה׳‪ ,‬שיהיה זה ברכה גם על כל השנה‪.‬‬ ‫סדר השיעורים בימי החג‬ ‫יומ ג' ג׳ דחוה״מ בשעה ‪ - 12.30‬ב ית המדרש הגדול 'משכנות יעקב' רח' קהלות יעקב ‪ 2‬ב׳׳ב‬ ‫יום א' דחוה״מ בשעה ‪ -12.15‬בית המדרש ׳היכל אברהט יצחק' רח' קהלות יעקב ‪19‬‬ ‫יוט ד' ד' דחוה״מ בשעה ‪ - 12.15‬בית הכנסת 'אור אליהו' רח' יונה בן אמיתי ‪ 26‬בית שמש‬ ‫רמת שלמה ירושלים‬ ‫יוט ה' ה' דחוה״מ בשעה ‪- 12.15‬בית המדרש 'חניכי הישיבות רוממה' רח' זכרון יעקב ‪ 5‬ירושלים‬ ‫יוט ב' ב' דחוה״מ בשעה ‪-12.15‬בית הכנסת צא״י רמת אהרן רח' רוזנהייט ‪ 20‬ב״ב‬ ‫ליל הושענא רבה בשעה ‪ 12‬בלילה מאמר בענייני החג ולאחר מכן מעמד תפלת רביט ‪ -‬ישיבת עטרת יוסף שלוט רח' חגי ‪9‬ב״ב‬ ‫«‪—m* .‬י*׳ י י‪ a‬י ^‪ w‬י יי»י*י ו‬ ‫י ^ י *■ י יבדז)‬ ‫סוכות‬ ‫ייי‪%s‬י ‪5‬‬ ‫*‪«t‬׳׳ ‪S‬‬ ‫גליון ‪ | 295‬תשפ״ז‬ ‫‪* y \y‬‬ ‫‪^ 3‬‬ ‫‪f‬‬ ‫־‬ ‫־‪v‬‬ ‫י » ‪ ^ .‬׳ ‘ י ״־ ׳? ‪-‬״י’ ׳וי‪*•■“•",‬־•‬ ‫פניני‬ ‫הפרשה‬ ‫למען’־זרעו־ דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני‬ ‫וזג הסכות שבעת יינמים לה׳ (ויקרא כג לד)‬ ‫מהפסוק ''חג הסוכות שבעת ימים לה'' דרשו חז''ל (ביצה ל‪ ,‬ב) "מכאן‬ ‫ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (כג מג)‬ ‫שחל שם שמים על הסוכה"‪ ,‬דהיינו דבעצי הסוכה‪ ,‬ישנו איסור‬ ‫ידועים דברי חז''ל )ע''ז ג א( על כך שלעתיד לבוא מתקבצים האומות‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬להשתמשות של חולין‪ .‬ואיסור זה טעון ביאור‪ ,‬מדוע‬ ‫לפני הקב''ה‪ ,‬ובאים בטענה‪ ,‬מדוע לא ניסו גם אותנו בקיום המצוות‪,‬‬ ‫בשאר תשמישי מצוה‪ ,‬לא מצינו דוגמת האיסור הזה של 'הוקצה‬ ‫מדוע רק עם ישראל קיבל פריווילגיה זו‪ ,‬עונה להם קוב''ה אכן על פניו‬ ‫למצוותו'‪ ,‬דארבעת המינים לאו דאורייתא‪.‬‬ ‫יש צדק בדבריכם‪ ,‬בואו ואנסה אתכם‪ ,‬הנה יש לי מצווה קלה‪ ,‬מצוות‬ ‫ואולי אפשר לבאר בדרך רמז‪ ,‬דהנה כתיב כאן "למען ידעו דורותיכם‪,‬‬ ‫סוכה‪) ,‬שאין בה הוצאות כספיות יתרות‪ ,‬לוקחים כמה ענפים מהשדה‬ ‫כי בסוכות הושבתי"‪ ,‬דהיינו שבישיבת ה'סוכה' צריך לשנן ולהמחיש‬ ‫ומסככים איתם(‪ ,‬והאומות מקבלים על עצמם את הניסיון ובונים סוכה‬ ‫לעצמו שבכעין דוגמא זו של 'סוכה' הושיב הקב"ה את אבותינו‪ ,‬וככל‬ ‫בראש גגם‪ ,‬ואז הקב''ה מקדיר עליהם חמה כבתקופת תמוז‪ ,‬וכל אחד‬ ‫שמונע עצמו‬ ‫יוצא מהסוכה ומבעט בה‪ .‬וממשיכה שם הגמרא להסביר‪ ,‬הלא לכאורה‬ ‫מלהשתמש בסוכה‪ ,‬תשמיש 'הדיוט'‪ ,‬ותשמיש של 'חולין'‪ ,‬מוסיף‬ ‫מה הטענה עליהם‪ ,‬הלא 'מצטער פטור מן הסוכה'‪ ,‬ומתרצת הגמרא‪,‬‬ ‫לעצמו רובד ונופך לשינון של 'כי בסוכות הושבתי'‪ ,‬שמונח בו ההרגשה‬ ‫אכן יש להם פטור הילכתי מן הסוכה‪ ,‬אבל מדוע הם בועטים בה‪,‬‬ ‫שהסוכה היא מתנת בית מהקב"ה‪ ,‬והישיבה בה היא משולחן גבוה‪.‬‬ ‫בעיטה זו מוכיחה את היחס שלהם למצוות‪.‬‬ ‫ולכאורה צריך להבין וכי חסרות מצוות קלות ללא הוצאות כספיות‬ ‫פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל‬ ‫ישנה מצוות 'שילוח הקן'‪ ,‬ועוד מצוות רבות כביכול 'קלות'‪ ,‬וא''כ מדוע‬ ‫(שם כג מ)‬ ‫איפה נבחרה דווקא מצוות סוכה‪.‬‬ ‫בגמ' דרשו )סוכה לב‪ ,‬ב( מהפסוק )ויקרא כג( "פרי עץ הדר כפות‬ ‫אלא התירוץ לכך מונח כאן בפסוק‪ '' ,‬למען ‪.‬ידעי דרתיכם כי בסכות‬ ‫תמרים"‪ ,‬דבעינן למצווה שלושה הדסים‪ ,‬דכתי' "ענף עץ עבות"‪ ,‬אמנם‬ ‫הושבתי את בני ישו־אל בהוציאי אוזזם מארץ מצךים" מצוות סוכה‬ ‫לגבי אתרוג‪ ,‬דכתיב ביה 'פרי עץ הדר'‪ ,‬לא דרשו דבעינן ג' אתרוגים‪,‬‬ ‫היא באה להזכיר לעם ישראל את הגלגולים שעבר ארבעים שנה‬ ‫וכבר עמדו בזה‪.‬‬ ‫במדבר‪ ,‬ולמרות הקושי‪ ,‬היה להם ענני כבוד שהגינו עליהם‬ ‫ונראה חילוק פשוט‪ ,‬שב'ענף עץ עבות'‪ ,‬מתייחסים כל המילים‬ ‫מתלאות הדרך‪.‬‬ ‫לחפצא של ההדס‪ ,‬שהוא ענף‪ ,‬ועץ‪ ,‬ועבות‪ ,‬משא"כ ב'פרי עץ‬ ‫בא נדמה לעצמינו אדם שאחרי נישואיו התגלגל‬ ‫הדר'‪ ,‬שכתוב אצל אתרוג שהעץ בפנ"ע‪ ,‬לא‬ ‫שנים רבות מדירה לדירה‪ ,‬כשמולו היה בעלי‬ ‫שייך לייחסו לפרי האתרוג‪ ,‬לכן מהמילים 'פרי‬ ‫דירה קשים יותר או פחות‪ ,‬ובסוף זיכה אותו‬ ‫עץ הדר'‪ ,‬לא שייך ללמוד דבעינן שלושה‪.‬‬ ‫השי''ת לקנות דירה משלו מרווחת ומסודרת‪,‬‬ ‫ובערבות כתי' 'ערבי נחל'‪ ,‬והיינו שתי ערבות‪,‬‬ ‫אם תבוא לפניו‪ ,‬ותזכיר לו את תקופת‬ ‫י שפה‬ ‫וחזינן שריבוי הערבות נכתב בלשון רבים‪,‬‬ ‫הגלגולים הוא יגיד לך עזוב לא רוצה להיזכר‬ ‫לנאמנים‬ ‫כפשוטו‪ ,‬וריבוי ההדסים שהם שלושה‪ ,‬לא‬ ‫בה‪ ,‬יש לי ב״ה עכשיו דירה משלי‪ ,‬תן לי‬ ‫פניני משא ומתן עם רבינו‬ ‫נכתב בלשון רבים להדיא‪ ,‬אלא בדרך רמז‬ ‫לשכוח מהתקופה "ההיא"‪.‬‬ ‫חציצה בד׳ מיניט‬ ‫ילפותא של ענף עץ אבות כמושנ''ת‪.‬‬ ‫וזו הייחודיות של עם ישראל על פני אומות‬ ‫אשתקד כשבאנו להקביל פניו של רבינו‬ ‫ואפשר לבאר חילוק זה גם‪ ,‬שהנה אמרו בכ"מ‬ ‫העולם‪ ,‬תקופה שהיתה אמורה להיות‬ ‫בסוכתו‪ ,‬שאל אותנו מה חידשנו בחג בהלכות‬ ‫שמיעוט רבים שנים‪ ,‬ולכאורה מונח בזה‬ ‫טראומטית בשבילם‪ ,‬להתגלגל במדבר‬ ‫החג‪ ,‬ואמרנו לו שבאים אנו עתה משיעור‪,‬‬ ‫שמעלת רבים הוי בשנים‪ ,‬בכל רבוי שמכאן‬ ‫באהלים ארבעים שנה‪ ,‬במקום להפוך אותה‬ ‫שנאמר ע''י ת''ח חשוב שבו דיבר אודות‬ ‫ואילך אין שורשו בדין רבים‪ ,‬אלא במעלה‬ ‫לתקופה עם זכרונות קשים‪ ,‬מעצימים אותה‪,‬‬ ‫הסוגיא אי 'לקיחה ע''י דבר אחר שמיה לקיחה‬ ‫אחרת‪ ,‬וא"כ ניחא היטב דקדוק הלשון‬ ‫ואף מידי שנה עושים לה 'זכר'‪ ,‬שבוע ימים‪,‬‬ ‫או לא'‪ ,‬ועוד האריך בדיני חציצה‪ ,‬והנפק''מ‬ ‫לדינא‪.‬‬ ‫שבערבות שהן שתים‪ ,‬וזהו כל ה''ייחוס'‬ ‫בדמות סוכה שהיא דירת ארעי‪.‬‬ ‫שלהן‪ ,‬הוי יסודו כלשון של רבים‪ ,‬ולכן נכתב‬ ‫לעומתם אומות העולם קושי קטן מיד‬ ‫ואמר רבינו דהנה ידועים דברי הרשב"א‬ ‫בתשובה שסובר שבתפילין 'של ראש' לא‬ ‫'ערבי' דייקא דהיינו בלשון שיש בו ההדגשה‬ ‫מבעטים ויוצאים‪ ,‬לכן בוחר הקב''ה דווקא‬ ‫של רבים בלבד‪ ,‬משא"כ בהדסים שהן שלושה‪,‬‬ ‫פוסלת בהם חציצה‪ ,‬וכן באמת משמעות דברי‬ ‫מצוות סוכה‪ ,‬שבה ניכר ההבדל העצום בין‬ ‫התוס' )ערכין ג ע''ב ד''ה 'שלא יהא דבר חוצץ'(‬ ‫הרי יש במספרן ענין נוסף‪ ,‬מלבד דין הרבים‬ ‫עם ישראל לאומות העולם ביחס כלפי‬ ‫שכתבו שבתפילין פוסלת חציצה‪ ,‬שנאמר בהם‬ ‫שבדבר‪ ,‬ולכן נכתב ביחיד משולש‪.‬‬ ‫המצווה‪.‬‬ ‫המשך כעמוד הבא ◄‬ ‫הדברים נכתבו ונערכו על רעת העורכים בלבר‪ .‬להערות‪ ,‬תרומות והנצחות‪,‬‬ ‫ולקבלת הגליון בדוא״ל ניתן לפנות לטלפון‪ 052-766-0975 :‬או ‪sc0527660975@gmail.com‬‬ ‫שפתי כהן‬ ‫סוכות‬ ‫ב‬ ‫מפסוק זה למדו חז''ל (ת"כ כאן ובגמ' סוכה מג) שלולב ניטל במקדש‬ ‫דוגמא נוספת מצינו לכך היא יציאת מצרים‪ ,‬וזה לשון הפסוק (שמות‬ ‫כל שבעה‪ ,‬דהיינו פסוק זה מדבר על 'ארבעת המינים'‪ ,‬עוד מצינו‬ ‫י''ב י״א) ''וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם‬ ‫בתלמוד ירושלמי (סוכה פ''ג ה''א) מקור לפסול 'יבש'‪ ,‬אמר רבי אבין‬ ‫בידכם ואכלתם אתו בחפזון‪ ,',‬ופסוק נוסף (שם ל''ט) '' עגת מצות כי‬ ‫בשם רבי יהודה בן פזי‪ ,‬דכתיב (תהילים קטו) "לא המתים יהללו" וכו'‪.‬‬ ‫לא חמץ כי גירשי ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם"‪.‬‬ ‫וידועים דברי הריטבייא (ר"ה טז)‪ ,‬שאסמכתא מגלה על תוכן הדבר‪,‬‬ ‫לכאורה מהי ההדגשה על כך שיצאו ב'חפזון'‪ ,‬ואף לעשות ל'חפזון' הזה‬ ‫ואינה רק לזכרון בעלמא‪ ,‬ומבואר לפי זה‪ ,‬שיש שייכות בין 'ארבעת‬ ‫זכר בצורת אכילת קרבן פסח ב'חפזון'‪ ,‬כמו''כ לעשות לבהלה הזו זכר‬ ‫המינים' להילול הקבייה‪ ,‬שנאמר ב'הלל'‪ ,‬וזהו ענין 'ושמחתם'‪ ,‬דווקא‬ ‫לדורות לאכול מצות זכר לכך שלא הספיקו לאפות את בצקם‪.‬‬ ‫בארבעת המינים‪ ,‬שעליהם נאמר ההלל‪ ,‬שהוא חלק מהשמחה כדחזינן‪,‬‬ ‫אלא התשובה היא לכך כמו שאמרנו‪ ,‬זו הייחודיות של עם ישראל‬ ‫שהדין דההלל והשמחה כל שמונה‪ ,‬נלמד מייושמחתם שבעת ימים"‪,‬‬ ‫וגילוי האהבה האמיתי כלפי הקב''ה‪ ,‬אנחנו זוכרים את הקושי ההוא‬ ‫ומבואר שהלל כלול בשמחה‪ ,‬ואין צריך להביא לו מקור נוסף‪.‬‬ ‫את החפזון‪ ,‬ואפילו בצקינו לא הספיק להחמיץ‪ ,‬במקום שזה יהפוך‬ ‫עוד מצינו בגמ' (סוכה לו א) שיש קשר בין פסולי אתרוג לטריפות‪,‬‬ ‫אצלינו לזכרונות לא נעמים ולטראומה‪' ,‬ונהפוך הוא'‪ ,‬לקושי הזה‬ ‫וקשרו סימני פסול אתרוג‪ ,‬לסימני טריפה‪ ,‬ומבואר היטב עפ''י דרשת‬ ‫נעשה זכר מידי שנה‪ ,‬ונחגוג אותו חג מיוחד 'חג הפסח'‪ ,‬וננציח את‬ ‫הירושלמי הנ''ל‪ ,‬ש"לא המתים יהללו"‪ ,‬משמש מקור לפסולי 'ד' מינים'‪,‬‬ ‫החיפזון ע''י אכילה בחפזון ואכילת 'מצות'‪ ,‬להראות את חיבתינו‬ ‫והיינו שיש בהם תנאי שיהיו בבחינת "חיים"‪ ,‬וממילא דבר שפוגם‬ ‫להקב''ה ולמצוות‪.‬‬ ‫בחיות‪ ,‬שהוא 'טריפות' דהלא קיי"ל דדהורג את הטריפה פטור‪ ,‬פוסל‬ ‫ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם שבעת ימים (ויקרא כג‪,‬‬ ‫בהם‪ ,‬וזהו הלשון דסימני טריפה דייקא‪ ,‬שאינו משל בעלמא‪ ,‬כ''א‬ ‫מציאות שסימני טריפה בד' מינים כבר יצאו מתורת 'חיים'‪ ,‬ואנן בעינן‬ ‫מ‪),‬‬ ‫ל'חיים' דווקא דאל''ה הרי יש כאן פסול ומעכב של 'לא המתים יהללו''‪.‬‬ ‫שח מקורבו של רבינו ה''ה‬ ‫הרה''ג רבי יוסף בן הרוש‬ ‫שבמקורו הוא‬ ‫שליט''א‪,‬‬ ‫משיכון א'‪ ,‬ובשנים קדמוניות‬ ‫אירע ורבינו שהה‬ ‫‪I I‬‬ ‫שם כל חג הסוכות‪ ,‬וביקש‬ ‫דעת‬ ‫שיעזור לו לסדר את הסוכה‬ ‫חכמה ו מו סד‬ ‫שהיתה צרה מלהכיל‪ ,‬ושאל את רבינו היכן‬ ‫למקם את המיטה ואמר לו‬ ‫רבינו שבהמשך יראה היכן למקם את הסוכה‪,‬‬ ‫וסיפר הרה''ג ר' יוסף הנ''ל שעקב אחרי רבינו‬ ‫כל החג וכמעט שלא צא מסוכה‬ ‫זו‪ ,‬ומיטה לא נכנסה לשם כל החג כולו‪.‬‬ ‫שח הרה״ח הנודע ר' ישעי' שטרן מקריית‬ ‫אתא שפעם אחת הזמין את רבינו לסיום‬ ‫הש״ס שעשו שם בעירו‪ ,‬ואמר רבינו אני‬ ‫מוכן להגיע בתנאי שאני יהיה המלצר‬ ‫בסעודה‪ ,‬ונענה הר״ר ישעי' שליט״א ואמר אני‬ ‫גם מוכן לכך הרי כבר מצאנו בעבר שצדיקים היו מלצרים‪,‬‬ ‫וכוונתו היתה לנאמר בחומש (שמות י"ח י"ב) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלקים"‪ ,‬וברש''י שם כתב וז''ל‪":‬‬ ‫ומשה היכן הלך ?והלא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד ?!אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם"‪ ,‬ונהנה רבינו מתשובתו המחוכמת‪.‬‬ ‫שח נכדו חביבו של רבינו ה''ה הבה''ח בניהו בקר שיחי'‪ ,‬שפעם היה נראה על רבינו צער בשלהי חג הסוכות‪ ,‬ושאלו סבא מדוע נראה שיש לך צער‬ ‫הלא זמן שמחתינו עתה‪ ,‬וענה רבינו צערי על כך שהחג עוזב מסתיים תיכף‪.‬‬ ‫ואמר רבינו דאפשר ליישב דברי התוס'‪ ,‬דאפשר לומר שהתוס' מחלקים בין‬ ‫בגדי כהן גדול להדיוט שבחציצת 'כתונת' שהיא ביד והיא גם בהדיוט אין בה‬ ‫שפה לנאמנים ‪ -‬המשך‬ ‫סתירה לתפילין‪ ,‬אי לאו ד'לך לאות ולא לאחרים לאות'‪ ,‬שזה פוסל חציצה‬ ‫בשל יד להדיא‪.‬‬ ‫'לך לאות ולא לאחרים לאות'‪ ,‬ודרשא זו אמורה בשל יד בלבד‪ ,‬כמשמעות‬ ‫משא''כ במצנפת דכה''ג‪ ,‬דמצנפת לכה''ג הוא בגדר 'תכשיט' כמשמעות הגמ'‬ ‫הגמ' (מנחות לז‪ ,‬ב‪ ),‬ולכאורה זהו באמת טעמו של הרשב"א בתשובה‪.‬‬ ‫(ר''ה כו‪ ,‬א‪' ),‬חוטא בל יתנאה קאמרינן'‪ ,‬וזה כבר 'חוצץ' אף בשל ראש‪ ,‬כיון‬ ‫אמנם אמרו בגמ' (ערכין‪ ,‬שם) לגבי כהן שפטור מתפילין של יד‪ ,‬בשעת עבודה‪,‬‬ ‫דגדר 'תכשיט' כבר יותר חמור בגדרי 'חציצה' דעלמא‪.‬‬ ‫משום 'חציצה' לגבי בגדי כהונה‪ ,‬ואעפ"כ חייב הוא בשל 'ראש'‪ ,‬ומקשה שם‬ ‫והוסיף רבינו דהנה התוס' כתבו (סוכה לז‪ ,‬א‪ ,‬ד''ה דבעינא לקיחה תמה וליכא)‬ ‫הגמרא דגם בשל 'ראש' אמאי חייבים‪ ,‬הרי חוצצים הם בין גופו של הכהן לבין‬ ‫בפירוש הגמרא‪ ,‬שיש דין 'חציצה' בנטילת לולב בדבר שאינו מינו‪ ,‬והריטב"א‬ ‫המצנפת שעל ראשו וכו'‪.‬‬ ‫(שם) כתב שבלי מקור אין לפסול חציצה בנטילת לולב‪ ,‬וכל הנידון בגמ' שם‬ ‫ומבואר מדברי הגמרא שא"א להניח תפילין על המצנפת‪ ,‬משום דזה חוצץ‪,‬‬ ‫הוא רק משום חסרון של 'לקיחה תמה' דבעינן בה‪ ,‬ולפי''ד הוי כעין סתירה‬ ‫וא''כ קשה על דברי הרשב''א הנ''ל שבתש''ר לא פוסלת 'חציצה'‪.‬‬ ‫בתוס' שאם ס''ל גבי 'לולב' שא"צ מקור כדי לפסול בו חציצה‪ ,‬א"כ גם בתפילין‬ ‫ואמר רבינו דכבר תירצו לדעת הרשב"א דבגדי כהונה שאני שהם מצוה בפנ"ע‪,‬‬ ‫אין צריך מקור של 'לך לאות ולא לאחרים'‪ ,‬ובפרט שעי"ז מפקינן מכלל‬ ‫ומצוה כן חוצצת בפני חברתה כמ"ש בריש זבחים (ג‪ ,‬א‪ ),‬מין במינו מחריב‪.‬‬ ‫החציצה‪ ,‬תפילין של 'ראש' שאיך בהן מקור זה של 'לך לאות'‪.‬‬ ‫אכן התוס' הנ"ל הרי פירשו דברי הגמרא לגבי פטור כהן מתפילין של 'יד'‬ ‫אלא אמר רבינו די"ל‪ ,‬דאי לאו 'לך לאות' אין גלוי על גדר מלבוש על הגוף‬ ‫משום דפסלא בהו חציצה‪ ,‬של ה'כתנת'‪ ,‬משום 'לך לאות ולא לאחרים לאות'‪,‬‬ ‫שבתפילין‪ ,‬וממילא איך יסוד כלל לפסול בהן חציצה כלל‪ ,‬ולכן הוצרכו התוס'‬ ‫על כרחך שאפילו בחציצת בגדי"כ ליכא חציצה‪ ,‬אלא משום 'לך לאות' המיוחד‬ ‫לדרשת 'לך לאות' ותש''ר באמת אינן בכלל בגד על הגוף הזה‪ ,‬וממילא כבר‬ ‫בשל 'יד' ולא בשל 'ראש'‪ ,‬א''כ יקשה מיניה וביה‪ ,‬מדוע יש חציצה במצנפת‬ ‫לא שייכא בהו חציצה‪.‬‬ ‫לתפילין של 'ראש' אי לא הוה מקום פנוי להם בפנ"ע‪.‬‬ ‫הדפסת העלון לע״נ רבני טבריא‪:‬‬ ‫רבה הראשי של טבריא‪ ,‬הצדיק החכם רבי חיים בן רבי יצחק סמאג׳א זצ”ל‬ ‫רבה הראשי של טבריא‪ ,‬הצדיק החכם רבי יעקב חי בן רבי ברוך זריהן זצ”ל‬ ‫מייסד ת״ת ביבאס‪ ,‬הצדיק החכם רבי רפאל ביבאס זצ”ל‬ ‫־‪>o c‬ד‬ ‫משנת הפרשה‬ ‫הערות וביאורים ע״ס פרשיות התורה —‪o— 0‬‬ ‫מתורת רבינו ראש הישיבה‬ ‫הגאון רבי איתמר גרבוז שליט״א‬ ‫בענין נטילת לולב ע״י ב' גנ״א‬ ‫אמנם יל”ע בזה מהא דסימן תרנ”ח סעיף ו' לא יתננו ביום הראשון לקטן‬ ‫א] בסוכה דף מ”א ע”ב איתא ולקחתם לכם שתהא לקיחה לכאו”א‪ ,‬ובתוס'‬ ‫קודם שיצא בו מפני שהקטן קונה ואינו מקנה וכו'‪ ,‬ואם תופס עם התינוק‬ ‫כ”ט ע”ב מבואר דהדרשא שלא יהא אחד נוטל בשביל כולם‪ ,‬וכבר תמה‬ ‫כיון שלא יצא מידו שפיר דמי‪ ,‬ועיין מ”ב ס”ק כ”ח דבמרדכי מבואר דכה”ג‬ ‫במאירי ובר”ש בתו”כ פרי אמור (פרק ט” ז ה”ב)‪ ,‬מה הס”ד דאחד יטול בשביל‬ ‫מתקיים חינוך אצל הקטן‪ ,‬דבשאול מתקיים דין חינוך‪( ,‬והביא חולקים‬ ‫כולם‪ ,‬ומ”ש מכל המצות שכ”א צריך לעשותן ולא מהני שליחות‪[ ,‬ורק‬ ‫דבשאול אין מתקיים חינוך)‪ ,‬וצ”ע הא כיון דהוי נטילה ע”י שנים‪ ,‬דהאב‬ ‫במצות דשמיעה כמו שופר ומגילה‪ ,‬נ”ב משמע דבמצות דשמיעה הגדר‬ ‫מחזיק עמו א”כ לא מתקיים כאן חינוך דליכא נטילה ע”י הקטן‪ ,‬ויעו'י בה”ל‬ ‫דאחד מוציא את חבירו‪ ,‬והיינו בפעולה של השמעת הקול‪ ,‬עמש”כ בעניני‬ ‫ס' תרנ” ז דפשוט דלחינוך צריך שיהא הד' מינין כשרין‪( ,‬ול”ד לשאול דל”ה‬ ‫ר”ה בזה]‪ ,‬וכן תמה בכפות תמרים עיי”ש‪ ,‬ובמאירי ביאר דס”ד דיטלו ב”ד‪,‬‬ ‫פסול)‪ ,‬ולכאו' מוכח דנטילה דשנים חשיב נטילה לכאו”א‪ ,‬וצ”ע מהא‬ ‫וכ”כ החת”ס בחי בסוכה ובח”ש או”ח קפ”ב‪ ,‬ודומיא דיובל וספה”ע דדרשינן‬ ‫דחציצה במקצת יד לא מהני ומה גרע מנטילה דשנים‪.‬‬ ‫שתהא ספירה לכאו”א ולא סגי לב”ד‪ ,‬וצ”ע דרק בספירת יובלות ס”ד דתליא‬ ‫ויש לדון בפשוטו בב' אופנים בישוב הך קושיא די”ל דאפשר דאין יוצאים‬ ‫בב”ד‪ ,‬וכן בספירת העומר דהוי ספירה לשבועות‪ ,‬ומהכ”ת נימא כן בלולב‪,‬‬ ‫בנטילה דשנים‪ ,‬אך עכ”פ חינוך מתקיים כיון דלא חסר בנטילה דידיה‪ ,‬ול” ד‬ ‫[ולכאו' י”ל דרק מצות סוכה ותפילין וציצית הוי מצוה שבגופו‪ ,‬ולכן ל”ש‬ ‫ללולב פסול דל”ה חינוך‪ ,‬משום דהחפצא פסולה‪ ,‬וכן נמי יתכן דכשהקטן‬ ‫בזה שליחות וכמש”כ הקצוה”ח ס' קפ”ב‪ ,‬אבל לקיחת לולב הוי דין דמעשה‬ ‫נוטל ע”י חציצה נמי ל”ה חינוך דחסר במעשה נטילה‪ ,‬אבל כאן י”ל דהחסרון‬ ‫לקיחה‪ ,‬וס”ד דשייך בזה שליחות‪ ,‬אבל עמש”כ בר”פ האיש מקדש‪ ,‬בביאור‬ ‫אינו בנטילה דידיה‪ ,‬אלא משום נטילת האחר‪ ,‬אבל במעשה הקטן לא חסר‪,‬‬ ‫דברי התורי”ד‪ ,‬דהא דל”ש שליחות במצות‪ ,‬דמצות בעי עשיה‪ ,‬יעוי”ש מש”כ‬ ‫ואפשר דכה”ג ליכא חסרון בדין חינוך‪ ,‬וזה סברא מחודשת וצל”ע בזה‪.‬‬ ‫בזה דברים נכונים בס”ד‪ ,‬ולפ”ז לא בעי קרא בלולב דליכא שליחות]‪.‬‬ ‫ויתכן ליישב עוד‪ ,‬די”ל דנטילה שע”י שנים הוי נטילה‪ ,‬וכדמוכח בס' תרנ”ח‪ ,‬״‬ ‫ובמרומי שדה (בדף כ” ז ע”ב ובדף מ”א ע”ב) כתב לפרש דהמיעוט שלא יהיו‬ ‫(בשנים שמחזיקים בלולב דיוצא הקטן במצות לולב)‪ ,‬אך י”ל דכ” ז בב' בנ”א ‪0‬‬ ‫שנים לוקחין לולב ויהיו שניהם יוצאים בה וקמ”ל דבעי' לקיחה לכאו”א‪,‬‬ ‫דחשיב נטילה לכאו”א‪ ,‬אבל באדם א' י”ל דגרע‪ ,‬דחשיב חדא נטילה‪ ,‬וחלק ‪n‬‬ ‫[אלא שדן דהא בעי לכם‪ ,‬ואיך שייך ששניהם יצאו בו ושותפות ל”ה לכם‪,‬‬ ‫וביאר עפ”ד הרמב”ן והר”ן דבמקדש בשאר ימים א”צ לכם‪ ,‬אמנם יל”ע בזה‬ ‫מהנטילה בפסול‪ ,‬וגרע מב' בנ”א‪ ,‬וצל”ע בזה‪[ ,‬ויש לדון להך שיטה דהובא‬ ‫דהקרא הא כתוב בלקיחת יום הראשון‪[ ,‬ובפרט אם נימא דהוי מצות‬ ‫במ”ב ס' תרנ”א ס”ק י”ט דאם נטל הלולב בשמאל פסול‪ ,‬וכן מוכח בפירוש‬ ‫חלוקות‪ ,‬דזה מצות לקיחה‪ ,‬וזה מצות ושמחתם ונתבאר במק”א]‪ ,‬אך אפשר‬ ‫ר”ח סוכה דף מ”ב דפירש דברי הגמ' דבהפכו אין יוצא יד”ח נטילה‪ ,‬דהיינו‬ ‫דהמיעוט בא למעט שלא יהא הבעלים יוצא‪ ,‬כיון דלייה לקיחה לבדה‪ ,‬והשני‬ ‫דנטל האתרוג בימינו והלולב בשמאלו‪ ,‬ובודאי דאין החסרון משום נטילת‬ ‫בלא”ה אין יוצא משום דל”ה בעלים‪ ,‬אמנם הנצי”ב כנראה פירש דהדרשא‬ ‫האתרוג בימין‪ ,‬אלא משום נטילת הלולב בשמאל‪( ,‬והא דלא אמרו דנטלין‬ ‫היא שתהא לקיחה לכאו”א‪ ,‬למעט שלא יהיו שניהם יוצאים‪ ,‬ואפשר עוד‬ ‫בשמאל י”ל דס”ל כדעת הארחות חיים הובא מ”ב שם ס”ק ט”ו דביד אחת‬ ‫דנקט דכל הא דמגרע רק משום דלכ”א הוי מעשה מצוה‪ ,‬ולכן נקט דע”כ‬ ‫לא מהני גם בנטלן בימין‪ ,‬ולכן בנטלן כולן ביד א' פסול גם בימין‪ ,‬אלא‬ ‫הנידון אם שניהם יוצאים‪ ,‬אבל בפשוטו י”ל דיסוד המיעוט דחסר במעשה‬ ‫דאכתי צ”ע דהו”ל לשנויי דנטלן ביד א' וצ”ע)‪ ,‬ויש לדון בנטל הלולב בימין‬ ‫לקיחה היכא דשניהם נוטלין]‪.‬‬ ‫ושמאל אם השמאל פוסל הנטילה‪ ,‬די”ל דכיון דהוי אדם א' וחלק מהנטילה‬ ‫אמנם הראשונים והאחרונים לא פירשו כן במיעוטא דולקחתם‪ ,‬וצל”ע מה‬ ‫בפסול גרע‪ ,‬והוי כמו בנטל באצבע אחת בחציצה]‪.‬‬ ‫הדין היכא דשנים לוקחים האם חשיב לקיחה של שניהם‪ ,‬או דל”ה לקיחה‬ ‫ג] ונראה עוד לדון בישוב הך ענינא‪ ,‬דהנה עיקר הנידון אם מהני הנטילה דב'‬ ‫ע”י שנים‪ ,‬ויש לדון בזה מתרי דיני בהל' לולב‪.‬‬ ‫בנ”א‪ ,‬לכאו' יש לתלות האי מילתא בהא דמבואר ביו”ד ס' ב' סעיף ו'‪,‬‬ ‫ב] הנה בס' תרנ”א סעיף ז' כתב הרמ”א ונהגו להחמיר להסיר התפילין‬ ‫דישראל ועכו”ם ששחטו וזה יכול וזה יכול הוי שחיטה פסולה‪ ,‬והש”ך‬ ‫וטבעות מידם‪ ,‬אבל מדינא אין לחוש הואיל ואין כל היד מכוסה בהן‪ ,‬ובמ”ב‬ ‫והגר”א שם חלקו והוכיח מדברי ההג”א דכה”ג כשירה השחיטה‪ ,‬ולכאו'‬ ‫ס”ק ל”ו הביא דכמה אחרונים כתבו דאף מדינא יש הקפדה על זה משום‬ ‫הטעם דחשיב כמו דכ”א עשה את השחיטה‪ ,‬ומתכשר בשחיטת ישראל‪ ,‬ולכן‬ ‫חציצה‪ ,‬אף שאין כל היד מכוסה בהן‪( ,‬עיין שעה”צ דכ”ד הב”ח הט” ז והגר”א)‪,‬‬ ‫ה”נ מתכשר בנטילת שניהם דחשיב כמו דכ”א עשה הנטילה‪[ ,‬וי”ל דגם‬ ‫והרמ”א ס”ל דבטל לידו ול”ה חציצה‪ ,‬עיין שעה”צ ס”ק מ”ד‪.‬‬ ‫לדעת המחבר דפסולה השחיטה‪ ,‬והכא לכאו' מוכח בס' תרנ”ח דכשירה‬ ‫ולכאו' אין מובן דאה”נ דבאמצע אחת יש לו טבעת אבל דל מהכא הך אצבע‬ ‫הנטילה‪ ,‬וחשיב נטילה לכאו”א‪ ,‬אך י”ל דשם הטעם דשחיטת עכו”ם הוי‬ ‫ויחשב נטילה בשאר אצבעותיו‪ ,‬ואיך אפשר לפסול בכה”ג [ובערוך השולחן‬ ‫פסלות‪ ,‬ועיין ס' אמרי משה ס' ב' ואכ”מ]‪.‬‬ ‫כ' דזה טעם הרמ”א דמעיקר הדין ליכא קפידא‪ ,‬אבל בשעה”צ העתיק הטעם‬ ‫אמנם יש לדון בכ” ז בזה יכול וזה יכול‪ ,‬אבל בזה אינו יכול וזה אינו יכול‬ ‫משום דבטל לגופו‪ ,‬וכן שאר אחרונים נקטו דמעכב הנטילה‪ ,‬וצ”ע דל מהכא‬ ‫מבואר שם בפמ”ג ס”ס י”ב דכה”ג ודאי פסולה השחיטה (בשחטו ישראל‬ ‫הך אצבע ויחשב נטילה]‪.‬‬ ‫ועכו”ם‪ ,‬וזה אינו יכול וזה אינו יכול)‪ ,‬ואע”ג דלגבי שבת הרי מבואר בפרק‬ ‫והביאור בזה לכאו' נראה‪ ,‬דאע”ג דגם בשאר ידו יכול ליטול‪ ,‬אבל גם אצבע‬ ‫המצניע דף צ”ג דר' יהודה ס”ל דזה אינו יכול וזה אינו יכול שניהם חייב‪ ,‬וכן‬ ‫זו שיש בה חציצה נמי יכולה ליטול‪ ,‬וא”כ איכא גם נטילה ע”י חציצה ולכן‬ ‫קי”ל‪ ,‬וצ”ל בביאור הדברים דבזה אינו יכול וזה אינו יכול ודאי לא חשיב ״‬ ‫מגרע‪ ,‬ואע”ג דיתכן לומר דל מהכא הך נטילה‪ ,‬אבל כיון דאיכא גם נטילה‬ ‫עשיה דכ”א בשלימות‪ ,‬ולכן ודאי השחיטה פסולה‪ ,‬ורק לגבי חיובים אפשר ‪°‬‬ ‫בפסול מגרע הנטילה‪.‬‬ ‫לחיבו‪ ,‬משום דאחראי על המעשה שנעשה בגרמתו‪[ ,‬וכן י”ל דהגדר דהוי <‬ ‫‪)p‬‬ ‫אחראי על המעשה השני כעין שליחות לשמאי הזקן‪ ,‬והכא‬ ‫לכאו' מוכח מזה דכשאיכא נטילת לולב ע”י ב' בנ”א אין יוצא שום אחד מהן‪,‬‬ ‫‪A .‬‬ ‫בעושים ביחד כו”ע מודי דאחראי על מעשה השני]‪ ,‬אכן לגבי‬ ‫דאם נימא דיוצאין שניהם‪ ,‬א”כ מה גרע מה דאיכא גם נטילה‬ ‫שחיטה ודאי לא מהני דלא חשיב שחיטת ישראל‪ ,‬דהוי נמי‬ ‫‪ O‬בחציצה‪ ,‬תיפו”ל דאיכא נטילה דשאר אצבעות‪[ ,‬וצ”ל דהאצבע‬ ‫שחיטת עכו”ם‪.‬‬ ‫ו עליה חציצה נמי יכולה ליטול בפנ”ע ולכן חשיב כב' נטילות]‪.‬‬ ‫‪ c________________________ 5 0‬י ^‬ ‫^ ‪ c‬פ_‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ׳סובץ גליונות׳ ‪k.ailvonot(®.amail.com 053-3145900‬‬ ‫־‪ C‬׳' ‪'v0‬‬ ‫‪oor‬‬ ‫׳‪V‬־ '״> נ־‬ ‫ץ‬ ‫שניהם אין יוצאים וכש״נ‪[ ,‬ולכאו' לפ״ז גם במחזיק ביד ימין ושמאל‬ ‫‪£ e > ,H‬‬ ‫ולפ״ז הרי פשוט דגם במצוה אם נטלו שנים וזה אינו יכול וזה אינו‬ ‫‪QJ O‬‬ ‫לשיטות דפסול בשמאל הוי כן‪ ,‬דביכול בידו הימנית לבד יוצא‪ ,‬ואם‬ ‫‪ ^ )£5‬יכול לא יצאו שניהם דל״ה נטילה גמורה של כאו״א‪ ,‬ולפ״ז י״ל‬ ‫‪f‬‬ ‫יכול רק ע״י שניהם אין יוצא דחסר באחיזת ימין וכש״נ]‪.‬‬ ‫דהחשש בטבעות דיהא נטילה באופן שרק כל האצבעות מחזיקין‬ ‫‪N‬‬ ‫והנה לכאו' היה מקום לדון איפכא ונימא דבשנים שלקחו היכא‬ ‫'■הדבר‪ ,‬ולכן כה״ג ל״ש לומר דל מהכא דכל הנטילה הוי רק מכח כל‬ ‫דזה יכול וזה יכול שניהם אין יוצאין דל״ה עשיה דידהו‪ ,‬וכמבואר ברש״י‬ ‫האצבעות‪ ,‬ובאצבע א' הוי חציצה‪ ,‬ולכן פסולה הנטילה‪ ,‬דזה אינו יכול וזה‬ ‫שבת צ״ג ע״א דל״ה רק דין בשבת אלא בכה״ת דזה יכול וזה יכול שניהן‬ ‫אינו יכול תליא איך הוי בכל עשיה ועשיה‪ ,‬וכמבואר בתוס' שבת צ״ג ע״א‬ ‫פטורין‪ ,‬וזה אינו יכול וזה אינו יכול דחיבים שניהם בשבת ה״נ חשיב עשיה‬ ‫ד״ה אמר מר‪ ,‬ובכה״ג דהאחיזה הוי רק ע״י כל האצבעות נפסל הלקיחה‪,‬‬ ‫במצות‪[ ,‬וכן נראה דנקט האבני נזר יו״ד ס' שצ״א ס״ק י״ב]‪ ,‬ובטבעת איירי‬ ‫[ואפשר שכבר גזרו‪ ,‬דבכל גווני לא יטול‪ ,‬משום אופן דיהא זה אינו יכול וזה‬ ‫אינו יכול דפסולה הנטילה]‪ ,‬ונמצא מבואר בזה דלגבי שנים שנוטלין אם‬ ‫היכא דיכול ליטול באצבע של החציצה לבדה‪ ,‬ולכן הוי כזה יכול וזה יכול‬ ‫חשיב לקיחה לשניהם‪ ,‬ושניהם יוצאים‪ ,‬או דל״ה לקיחה‪ ,‬ואין יוצאים‬ ‫דפסול הנטילה‪( ,‬ונימא דמה״ט כבר החמירו בכל גווני שלא ליטול עם אצבע‬ ‫בלקיחה כזו‪ ,‬דיש לחלק בין זה יכול וזה יכול דשניהם יוצאים‪ ,‬ובזה אינו יכול‬ ‫שיש בה חציצה)‪ ,‬דלא יתיישב בזה דינא דס' תרנ״ח דהגדול נוטל עם הקטן‪.‬‬ ‫וזה אינו יכול שניהם אין יוצאין‪ ,‬וכש״נ בטעמא דמילתא‪ ,‬ואם זה יכול וזה‬ ‫ובפשוטו ודאי איירי היכא דהגדול יכול ליטול בפנ״ע‪ ,‬ואפייה יוצא הקטן‪,‬‬ ‫אינו יכול‪ ,‬היכול יוצא והאינו יכול אינו יוצא‪ ,‬והוא פשוט דחשיב כמסייע‬ ‫וע"כ נראה דהסברא הוא כש"נ דבמצות הוי איפכא משבת (ושאר עבירות)‪,‬‬ ‫שאין בו ממש‪ ,‬כמבואר שבת צ״ג ע״א‪ ,‬ונמצא דלגבי מצות הדין דעשיה של‬ ‫ובזה יכול וזה יכול שניהם יוצאים‪ ,‬וזהו דינא דס' תרנ״ח‪ ,‬וזה אינו יכול וזה‬ ‫שנים הוי איפכא משבת (ושאר איסורים)‪ ,‬דבשבת זה יכול וזה יכול שניהם‬ ‫אינו יכול שניהם אין יוצאין‪ ,‬וזהו דינא דטבעת וכש״נ‪ ,‬כן נראה בירורא דהך‬ ‫פטורים‪ ,‬כיון דבלא״ה מיתעבדא‪ ,‬אין שום אחד אחראי על המעשה‪ ,‬וזה אינו‬ ‫מילתא‪ ,‬והקב״ה יצילנו משגיאות‪[ .‬והעירוני לדין שנים שעשו בנטילת לולב‬ ‫יכול וזה אינו יכול שניהם חייבים‪ ,‬דשניהם אחראי על תוצאת המעשה‪( ,‬או‬ ‫שדנו בזה בס' האלף לך שלמה ולס' תורה לשמה‪ ,‬ובדין שנים שעשו במצות‬ ‫הגדר דאחראי על מעשה השני)‪ ,‬ולגבי מצות מסתבר דהוי איפכא‪ ,‬דזה יכול‬ ‫למש״כ בס' טעמא דקרא פר' צו‪ .‬וצל״ע בדבריהם הק']‪.‬‬ ‫וזה יכול חשיב עשיה של שניהם ושניהם יוצאים‪ ,‬וזה אינו יכול וזה אינו יכול‬ ‫בענין שהחיינו על מין אחד‬ ‫והעירוני די״ל דכל הא דמהני ברכת שהחיינו בשעת אגד משום דמתקיים‬ ‫המ״ב בס' תרנ״א ס״ק נ״ו כ' בתו״ד וז״ל אם בירך על הלולב‪ ,‬ואחר הברכה‬ ‫כאן דין אגד‪ ,‬וא״כ בנמצא מהופכים [ההדס או הערבה]‪ ,‬נמצא דל״ה כלל‬ ‫ראה שלא היה בו הדס או ערבה או שהיו פסולים או מהופכים‪ ,‬אם היה לו‬ ‫אגד ולכן לא מהני השהחיינו‪ ,‬ול״ד לסוכה דהיה עכ״פ עשיית סוכה‪ ,‬ולפ״ז‬ ‫ההדס או הערבה בביתו באופן שאין צריך להפסיק בינתיים כדי ליקח אותם‬ ‫אם האתרוג היה מהופך ודאי מהני ברכת השהחיינו‪ ,‬ואפשר עוד דהמ״ב‬ ‫יקח ארבעתם ביחד‪ ,‬ויברך על אותו מין שהיה נחסר‪ ,‬דהיינו על ערבה יברך‬ ‫דייק בלשונו וכתב דצריך לברך שהחיינו על המין שנחסר‪ ,‬וא״כ אפשר דוקא‬ ‫על נטילת ערבה‪ ,‬על הדס על נטילת עץ עבות‪ ,‬ואם היה זה ביום ראשון צריך‬ ‫בחסר ולא במהופך‪ ,‬ונמצא לפ״ז דבנמצא האתרוג וסח גם ביום הראשון א״צ‬ ‫לברך עוד פעם שני שהחיינו בשביל הנחסר‪ ,‬אבל על הלולב יצא כיון שהיה‬ ‫לחזור ולברך שהחיינו מתרי טעמי‪ ,‬וכש״נ‪.‬‬ ‫אצלו בביתו ארבעתם‪[ .‬נ״ב צ״ב מש״כ המ״ב (מדה״ח) שאיירי באופן שאין צריך‬ ‫להפסיק בינתים‪ ,‬דכיון שהם בביתו‪ ,‬יוצא בזא״ז‪ ,‬ומה איכפ״ל אם מפסיק בינתים‪ ,‬אלא‬ ‫ובמ״ב שם סיים בסו״ד אבל אם לא היה לו בביתו ערבה אחרת או הדס אחר‬ ‫דלפמש״כ לצדד בבה״ל ובשעה״צ ס״ק ע״א דהיכא דמפסיק ביניהם צריך לחזור‬ ‫בשעה שבירך ואח״כ הביאו לו‪ ,‬צריך לברך על ארבעתם יחד פעם שני על‬ ‫וליטול הלולב ניחא‪ ,‬אבל א״כ לאהיה צריך המ״ב לסיים דאם לא היה בביתו לא יצא‬ ‫נטילת לולב‪ ,‬כיון שלא היו מצוין אז אצלו בבית לא יצא גם על הלולב‪ ,‬כמו‬ ‫הלולב‪ ,‬אלא דאם הפסיק ביניהם‪ ,‬אך י״ל כוונתו דהיכא דל״ה שלו גם בלא הפסק צריך‬ ‫שפסק המחבר‪ ,‬וצריך לברך עליו פעם שניה‪ ,‬ואם היה זה ביום ראשון צריך‬ ‫לחזור ולברך עלהלולב‪ ,‬וצ״ב בזה]‪.‬‬ ‫לברך גם שהחיינו פעם שנית עכ״ד‪ ,‬ויל״ע בכוונתו דצריך לברך שוב על‬ ‫וצ״ע בבירך ונמצא פסולים אמאי חוזר ומברך שהחיינו מה גרע מבירך‬ ‫הלולב דלכאו' כוונתו דגם בנטל ערבה שנחסר וכיו״ב ובירך עליה על נטילת‬ ‫בשעת אגד דיוצא‪ ,‬ואפשר דבשעת אגד נמי צריך שיהא האתרוג לפניו כדי‬ ‫ערבה ושהחיינו‪ ,‬ושוב נטל הלולב צריך לברך על נטילת לולב ושהחיינו‪,‬‬ ‫שתחול הברכה גם על האתרוג‪ ,‬אמנם אכתי קשה בבירך והיו מהופכים‬ ‫וצ״ב דבזה הרי השהחיינו כבר היה על הלולב‪ ,‬דהרי היה לפניו‪ ,‬ומשמע‬ ‫דצריך לחזור ולברך‪ ,‬והא כיון דהאתרוג לפניו אמאי לא יחול ברכת שהחיינו‬ ‫להדיא כש״נ בדרך הא' דדוקא היכא דאיכא אגד שייך לברך שהחיינו א״כ‬ ‫עליו‪ ,‬ומ״ש מהא דמבואר במ״ב ס״ס תרל״ט בבירך זמן על הסוכה ונמצא‬ ‫יתכן דהכא ליכא אגד ולכן לא מהני ברכת שהחיינו‪[ ,‬אך אפשר לדחוק‬ ‫הגג סגור דיוצא בשהחיינו דלא גרע מבירך בשעת העשייה‪ ,‬וה״נ הרי המין‬ ‫דכוונתו ברכת שהחיינו על המין הנחסר‪ ,‬אך א״כ הא פשיטא דבזה חייב‬ ‫לפניו‪[ .‬ולפ״ז פשוט דמי שבירך שהחיינו בסוכה ושופר וסח קודם האכילה‪ ,‬או קודם‬ ‫כש״כ המ״ב היכא דהיו כולן בביתו דאפ״ה חייב שהחיינו על המין הנחסר‪,‬‬ ‫התקיעה‪ ,‬אע״ג דצריך לברך שוב ברכתהמצות‪ ,‬אבל שהחיינו א״צ לחזור ולברך‪ ,‬דלא‬ ‫וצל״ע בזה]‪.‬‬ ‫גרע מנמצאהסוכה פסולה (אמנם בשופר יל״ע דהרי ליכא ברכה עלהעשיה)]‪.‬‬ ‫והשב ישראל לנויהם‬ ‫’בנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך על מכונו‪ ,‬והראנו בבנינו ושמחנו בתקונו‪ ,‬והשב כהנים לעבודתם‪ ,‬ולוים לשירם ולזמרם‪ ,‬והשב ישראל לנויהם’ (מוסף‬ ‫לשלש רגלים)‬ ‫ולכאו' צ״ב מהו הענין והבקשה שאנו מתפללים ומבקשים מהקב״ה של ״והשב ישראל לנויהם״ דבשלמא ״כהנים לעבודתם‪ ,‬ולוים לשירם ולזמרם״‪,‬‬ ‫הוא כדי שעי״ז תחזור עבודת ביהמ״ק‪ ,‬ויזכו הכהנים והלוים לעמוד על משמרתם ודוכנם‪ ,‬אבל ״ישראל לנויהם״ מה המעלה בזה‪ ,‬ולכאו' זהו צורך‬ ‫גשמי‪ ,‬והפי' האמיתי בזה הוא כמו שביאר מרן הגרי״ז זצ״ל דהרי קיי״ל (פסחים ח‪ ):‬דמי שאין לו קרקע פטור מלעלות לרגל וכמבואר בגמ'‪ ,‬וכיון‬ ‫שבסיום התפילה אנו מבקשים ״ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך וכו'״‪ ,‬א״כ זהו הבקשה שישראל ישובו לנויהם ויהיה להם קרקע ועי״ז יוכלו לעלות‬ ‫לרגל‪ ,‬ולהקריב קרבן ראיה וקרבן חגיגה‪ ,‬ואז יהיה שייך ושם נעלה ונראה וכו' בשלש פעמי רגלינו‪.‬‬ ‫אמנם ע״ד הדרוש ביארו דזה ודאי שכשעלו ישראל לרגל זכו להתרומם ולקבל את כל ההשפעות הרוחניות הגדולות והנפלאות שיש בביהמ״ק‪ ,‬אמנם‬ ‫הבקשה היא שגם לאחר מכן יהיה ״והשב ישראל לנויהם ‪ -‬ויזכו כל ישראל לשוב לביתם עם ההשפעות שקבלו ברגל ולהמשיך עם השפעות אלו לכל‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫שמיני עצרת רגל בפני עצמו שאין יושבין בסוכה‬ ‫בתרגום יונתן פירש עה״פ עצרת תהיה לכם וז״ל ביומא תמינאה כנשיא תהוון בחדוא מן מטילכון לבתיכון כנושת חדוא וגו' ומבואר דפירש עצרת‬ ‫היינו להאסף מן הסוכה לבית‪ ,‬ומבואר בדבריו דזהו יסוד שמע״צ להאסף לבית מן הסוכה‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר דברי רש״י בסוכה מ״ח ע״א דרגל בפני עצמו שאין יושבין בסוכה‪ ,‬וצ״ע הא דאין יושבין משום דכתיב שבעת ימים‪ ,‬אך הביאור דשמע״צ‬ ‫הוי חד חג עם סוכות אלא דבו אין יושבין בסוכה‪ ,‬ונפ״מ יתכן לדעת הט״ז ס' תרס״ט שתוספת שמע״צ פוטרת מן הסוכה דכ״ז משום ששמע״צ דינו‬ ‫שאין יושבין בסוכה‪ ,‬וע״ע רש״י סוכה מ״ז ע״א דבשמע״צ בחו״ל ברוכי לא מברכינן דשמיני הוא ואין שם סוכות עליו‪ ,‬והיינו דשם שמיני הוי‬ ‫סתירה לדין סוכה‪ ,‬ולכן ל״ד לכל יו״ט שני‪ ,‬ועיין עוד בדברי הרי״ף שם‪ ,‬ונתבאר במק״א בארוכה‪.‬‬ ‫‪q‬‬ ‫\‬ ‫ויש להוסיף בדרך דרוש דהכוונה דעיקר מצות סוכה הוא לחיות בדירת עראי‪ ,‬וע״ז אומרים דבשמע״צ צריך להכניס לבית הרגשה‬ ‫‪/‬‬ ‫‪)j n q‬‬ ‫‪ q fQ‬זו דהכל עראי‪ ,‬וכל העוה״ז הוא פרוזדור לחיי העוה״ב‪.‬‬ ‫‪JOC‬‬ ‫‪ C■^v‬ג_‬ ‫יו”ל ע”י מערכת ’סומו גליונות' ‪k.ailvonot®amail.com 053-3145900‬‬ ‫בס״ד‬ ‫ד ד‬ ‫מ‬ ‫״אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בל בד ” (ברכות חי‪).‬‬ ‫ת שרי ת ש פ ״ז‬ ‫מ דיני סו כו ת ו ש מ ח ת תו ר ה ש ח לי ם ב ש ב ת‬ ‫גליון ‪599‬‬ ‫ההלכות גערכו ע״י ה ר ב י ה ו ד ה א ר י ה ה ל ו י ד י נ ר שליט״א ‪ -‬רב ביהכ״נ צא״ל"דברי שיר" ב״ב‬ ‫בשאר ימים אתרוג שלם עם בלעטלעך‪ ,‬מהודר יותר מאתרוג חסר בלי‬ ‫ארבעת המינים בשבת‬ ‫בלעטלעך (מפי עד ראיה‪ ,‬הגר״פ שרייבר זצ״ל)‪.‬‬ ‫‪ 4‬ביום שבת אינו נוטל ד' מינים‪ ,‬אפילו הוא יום ראשון של סוכות‬ ‫משום גזירה שמא יטלנו ד' אמות ברשה״ר (שו״ע ס׳ תרנ׳׳ח סעיף ב׳)‪.‬‬ ‫אתרוג שניקב או נסדק או נימוח או ניטל עוקצו וכד'‬ ‫‪ 4‬אסור לטלטל את הלולב בשבת דהוי כאבן‪ .‬כיון שהוא עץ בעלמא‪,‬‬ ‫‪ 4‬פסול משום ״חסר״‪ ,‬ופסול רק ביום הראשון ולא בשאר הימים‪,‬‬ ‫ואפילו לצורך גופו ומקומו (רמ״א ומשנ״ב שם)‪ .‬אבל האתרוג מותר‬ ‫וי״א להדר גם בשאר ימים כנ״ל‪ .‬ניטלה פטמתו יש להחמיר גם בשאר‬ ‫לטלטלו בשבת דראוי להריח בו‪ ,‬מכיון שהוא שבת ואינו נוטלו למצוה‬ ‫ימים (משנ״ב ס׳ תרמ״ט ס״ק ל״ו)‪ ,‬וכן נסדק בחוטמו‪ ,‬יש להחמיר בזה‬ ‫(רמ"א ומשנ״ב שם)‪.‬‬ ‫שלא בשעת הדחק גם בשאר הימים‪( ,‬כמבואר ב״ביאור הלכה״ ס׳‬ ‫תרמ״ח סעיף י״ב ד״ה שינוי) ולדעת החזו״א (ס׳ קמ״ז ס״ק ה׳) א״צ‬ ‫‪ 4‬יש סוברים שבזמננו שאין נוהגים להריח האתרוג‪ ,‬ואינו עומד לכך‪,‬‬ ‫להחמיר בזה‪.‬‬ ‫ואדם מקפיד עליו‪ ,‬יש לו דין מוקצה מחמת חסרון כיס‪ ,‬בין בשבת לפני‬ ‫החג‪ ,‬ובין בשבת בתוך החג‪ .‬וכל שכן אתרוג והדסים של הסוחרים‬ ‫אתרוג שיש בו חזזית או שינוי ממראה בחוטם האתרוג‬ ‫המיועדים לסחורה‪ ,‬שמוקצה אף לפני סוכות (הגרש״ז אויערבאך‬ ‫‪ 4‬פסול בכל שהוא‪ ,‬ובשאר האתרוג פוסל בשנים או שלושה מקומות‬ ‫זצ׳ ׳ל‪ ,‬מובא בשש״כ פ׳ כ״ב ס״ק נ״ה‪ ,‬ו״שלמי יהודה״ בשם הגרי״ ש‬ ‫(שו״ע ס׳ תרמ״ח סעיף י׳ י״ב)‪ ,‬ופסול זה בכל ימי החג (רמ"א ס׳ תרמ״ט‬ ‫אלישיב זצ״ל)‪.‬‬ ‫ה׳) ובשעת הדחק יש להקל בחזזית בשאר ימים (משנ״ב ס״ק מ״ט)‪.‬‬ ‫הלך עם לולבו בשבת‬ ‫אתרוג המורכב והדס שוטה‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬מעשה באחד שיצא עם לולבו בידו בשבת‪ ,‬שכנו הזכירו‬ ‫‪ 4‬אתרוג מורכב או הדס שוטה (שאינו משולש) פסול לכל החג‪ ,‬מכיון‬ ‫ששבת היום ולא נוטלים לולב‪ ,‬האם מותר לחזור הביתה עם לולבו או‬ ‫שאין זה מין כשר (משנ״ב ס׳ תרמ״ט ס״ק מ״ו)‪.‬‬ ‫חייב להפילו מיד?‬ ‫תשובה‪ :‬כיון שכבר לקח את הלולב והאתרוג בידים‪ ,‬מותר להמשיך‬ ‫פחות מכשיעור‬ ‫איתם ולהחזירם למקומם בביתו (שעה"צ ס׳ תרנ״ד ס״ק ג׳ בשם פמ״ג‪,‬‬ ‫‪ 4‬אם חסר השיעור באחד מארבעת המינים‪ ,‬הוא פסול כל ימי החג‬ ‫ו״ביכורי יעקב״‪.‬ויש להעיר שמשמע מדברי המשנ״ב ס׳ ש״ח ס״ק י״ג‬ ‫(שו״ע ס׳ תרמ״ט סעיף ה׳)‪.‬‬ ‫בשם אחרונים שבמוקצה מחמת גופו לא מתירים להמשיך לטלטלו‬ ‫וע״ע משנ״ב ס׳ של״ט ס״ק י״ט לענין טלטול נרות‪ ,‬ובס׳ תק״ו ס״ק כ״ט‪,‬‬ ‫גזול‬ ‫‪ W‬לענין הפרשת חלה ועודה בידו‪ ,‬עי׳ שם)‪.‬‬‫‪II‬‬ ‫‪ 4‬אם אחד המינים ״גזול״‪ ,‬הוא פסול בכל ימי החג משום ״מצוה‬ ‫ארבעת המינים כשהיום הראשון חל בשבת‬ ‫‪S‬‬ ‫הבאה בעבירה״ (שם)‪.‬‬ ‫‪<£‬‬ ‫‪ 4‬בחו״ל שנוהגים שני י מים טובים (משום ספיקא דיומא) מחמירים‬ ‫בלי רשות‬ ‫ביו ם השני בדיני היום הראשון‪ ,‬אבל בארץ ישראל שיום טוב הוא רק‬ ‫‪ 4‬בשאר ימי החג מותר להשתמש בשאול מחברו‪ ,‬ולא צריך להיות‬ ‫שי יום אחד והשנה הוא חל בשבת‪ ,‬נוטלים את ארבעת המינים רק בימי‬ ‫דוקא ״שלו״‪ ,‬ומה״ט מותר להשתמש בשאר ימים בארבעת המינים‬ ‫‪ _j‬חוה״מ ויש להקל בכמה דינים‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫של חברו‪ ,‬אם יודע שאינו מקפיד עליו (רמ"א ס׳ תרמ״ט סעיף ה׳)‪.‬‬ ‫לולב שנקטם ראשו‬ ‫‪£‬‬ ‫משא״כ ביום ראשון שצריך לזכות בו‪ ,‬אין כאן ניחא ליה (שעה"צ שם)‪.‬‬ ‫‪ 4‬נקטם ראש הלולב פסול כל שבעת הימים (מג״א ס׳ תרמ״ה ס״ק ו׳‪,‬‬ ‫מגילת קהלת‬ ‫בשם רבינו ירוחם)‪.‬‬ ‫‪ 4‬כשחל סוכות בשבת‪ ,‬נוהגים בארץ ישראל לקרוא את מגילת קהלת‬ ‫לולב שנסדק ראשו‬ ‫ביו״ט ראשון של סוכות‪ ,‬ובחו״ל קוראים בשמיני עצרת‪.‬‬ ‫‪ 4‬נסדק ראשו כהימנק (נראה כשנים) פסול רק ביום הראשון אבל‬ ‫נטילת לולב בין השמשות‬ ‫בשאר הימים כשר(שם)‪.‬‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬כשחל יו״ט של ר״ה ושל סוכות בשבת‪ ,‬למה לא תוקעים‬ ‫לולב שנחלקה התיומית‬ ‫בשופר או נוטלים לולב במוצאי יו״ט בין השמשות‪ ,‬שהרי כל איסורי‬ ‫‪ 4‬נחלק העלה העליון (התיומית) פסול רק ביום ראשון אבל בשאר‬ ‫דרבנן מותר לעשותם בין השמשות כגון לעלות על האילן (כמבואר‬ ‫הימים כשר(שם)‪.‬‬ ‫בשו״ע ס׳ שמ״ב ובס׳ רס״א(‪ ,‬ונקיי ם עכ״פ ספק מצוה דאורייתא?‬ ‫לולב שנתיבשה התיומית‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫‪ 4‬נתיבש העלה העליון פסול כל שבעה (עי׳ משנ״ב שם ס״ק כ״ב)‪.‬‬ ‫א‪ .‬מותר לעשות שבות בערב שבת בין השמשות משום שתולין שעדיין‬ ‫הוא יום‪ ,‬וכן יש מתירים בבין השמשות של סוף שבת משום‬ ‫לולב בעל עלה יחיד‬ ‫שתולין לקולא שכבר לילה‪ ,‬אבל בזה ממ״נ א״א לתקוע וליטול‬ ‫‪ 4‬וכן אם העלה העליון שבראשו אינו כפול מתחילת ברייתו כשר‬ ‫לולב‪ ,‬כי אם זה יום הרי אסור לתקוע וליטול לולב‪ ,‬ואם זה לילה‬ ‫לשאר ימי החג (״שערי תשובה״ שם ס״ק ה׳‪ ,‬בשם ״מחזיק ברכה״ בשם‬ ‫בין כך כבר עבר זמנו (״חידושי הרי״ם״)‪.‬‬ ‫ספר ״זרע אמת״) ויש מסתפקים בזה שאולי פסול לכל ימי החג‬ ‫ב‪ .‬יש סוברים שרק בין השמשות בערב שבת התירו שבות‪ ,‬אבל בין‬ ‫(משנ״ב ס״ק י״ג בשם הריטב״א)‪ .‬ולפי״ז כמו כן אם העלה לאמצעי לא‬ ‫השמשות של סוף שבת לא התירו שבות משום חזקת שבת (משנ״ב‬ ‫מכסה רובו דיש מחמירין שזהו כמו עלה א׳‪ ,‬לענין שאר ימים תלוי‬ ‫ס׳ שמ״ב בס״ק ב׳)‪ ,‬וא״כ א״א לתקוע בשופר או ליטול לולב‪.‬‬ ‫בפלוגתא זו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לדעת הסוברים שחז״ל ביטלו את המצוה לגמרי‪ ,‬ואפילו אם עבר‬ ‫אתרוג חסר‬ ‫ותקע לא קיי ם מצוה (״חלקת יואב״ קכ״א קושיה צ״ט ודלא‬ ‫‪ 4‬אתרוג חסר כשר בשאר ימי החג (כמבואר בגמ׳ סוכה ל״ו‪ ,:‬ורמ״א‬ ‫כהגרע״א)‪ ,‬א״כ אין שום ענין ליטלו בבין השמשות‪.‬‬ ‫ס׳ תרס״ט ה׳)‪ ,‬ובלבד שישאר בו רובו קיי ם‪ ,‬וגם נשתייר בו שיעור ביצה‬ ‫ד‪ .‬י״א היות שביו״ט עצמו גזרו בזה שמא יעבירנו ד׳ אמות ברשה״ר‪,‬‬ ‫(משנ״ב ס״ק מ״ג)‪ ,‬ויש סוברים דמ״מ יש להדר גם בשאר הימים שלא‬ ‫וזה אסור גם בין השמשות‪ ,‬כללו בזה לאסור גם את בין השמשות‪.‬‬ ‫יהא חסר (ראב״ד ״תמים דעים״ ס׳ רל״ג‪ ,‬מאירי סוכה ל״ו‪ ,:‬וע״ע‬ ‫״מקראי קודש״ ח״ב ס׳ כ״ו)‪ ,‬ויש סוברים ע״פ סוד שצריכים שיהיה‬ ‫מדיני ישיבה בסוכה‬ ‫שלם כל השבעה (״כף החיים״ ס׳ תרמ״ט ס״ק ע״ו)‪.‬‬ ‫ברית מילה בביהכ"נ בסוכות‬ ‫חסר בשאר הימים‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬ברית מילה הנערכת בביהכ״נ מיד לאחר התפילה ואין שם‬ ‫‪ 4‬וכן מעשה שהיה שהרבה השתמשו באתרוג של ה״חזון אי ש״‪ ,‬ונפל‬ ‫סוכה‪ ,‬איך י ש לנהוג ב שתיית היין?‬ ‫הפיטם‪ ,‬ושוב לא רצה להשתמש בו‪ ,‬רק באתרוג פשוט יותר‪ ,‬ואמר שגם‬ ‫בית הוראה ע״י ביהכ״נ ״דברי שיר״‪ ,‬רח׳ זכריה ‪ ,4‬בני ברק‪ .‬פתוח בימות השבוע (א׳‪ -‬ה׳)‪:‬‬ ‫אחה״צ‪ ,‬בין השעות ‪ .14:15 - 13:45‬טל׳‪03-6194741 :‬‬ ‫מזוזה‪ ,‬היינו שהתשמיש של דירה שעושה בסוכה לא מחייב‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫מזוזה אבל מצד דין בית שער שפיר חייב (ועי׳ ספר ״עיקרי‬ ‫א‪ .‬בחול המועד‪ ,‬כיון שמעיקר הדין מספיק רק לטעום מהיין (וכמו‬ ‫הבית" הל׳ מזוזה שחולק דכיון שהיא רק ארעי לא חייבו בה‬ ‫שעושים ברוב המקומות) מותר לשתות בלי סוכה )עי׳ שו״ע ס'‬ ‫מזוזה כלל)‪ .‬וכן הכריע המשנ׳׳ב (סו״ס תרכ״ו) שחייב לקבוע בה‬ ‫תרל״ט סעיף ב׳)‪ ,‬אבל ביום טוב או בשבת אסור לשתות בלי קידוש‪,‬‬ ‫מזוזה מדין בית שער‪.‬‬ ‫ואם יעשה קידוש על הכוס הזו‪ ,‬וישתה ממנו רביעית‪ ,‬הר״ז נחשב‬ ‫לעניין דין קפנדריא‪ ,‬רק במקום שיש בו קדושה מצאנו איסור‬ ‫לקבע ואסור לשתות מחוץ לסוכה (משנ״ב שם ס״ק ט״ז)‪ ,‬וע״כ יתן‬ ‫קפנדריא‪ ,‬כגון ביהכ״נ ובה״מ אבל בסוכה לא‪ ,‬שהוא רק תשמיש‬ ‫למי שכבר יצא יד״ח קידוש במקום אחר לפני כן‪ ,‬והוא יכול לטעום‬ ‫מצוה (רי׳׳ץ גאות הל׳ סוכה עמ׳ קכ״ו‪ ,‬וכן הורה הגר׳׳ח קניב סקי‬ ‫מהיין פחות מרביעית‪.‬‬ ‫זצ״ל)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אפשר לתת לקטן לטעום מהיין‪ ,‬הגם שאסור להאכיל לקטן מחוץ‬ ‫לענין העברת פח האשפה‪ ,‬מצאנו איסור רק לעשות תשמיש‬ ‫לסוכה‪ ,‬וכמבואר במשנ׳׳ב (ס׳ תר״מ ס״ק ה׳)‪ ,‬מ״מ הרי מותר‬ ‫ביזיון בתוכה‪ ,‬כגון להשתין‪ ,‬או לשחוט‪ ,‬וכן אסור לקנח סירי ם‬ ‫לכתחילה להאכיל לקטן לפני קידוש (משנ"ב ס׳ רס״ט ס״ק א׳ בשם‬ ‫בתוך הסוכה‪ ,‬שזה מונח שם דרך קביעות‪ ,‬אבל רק להעביר דרכו‬ ‫מג"א)‪ .‬וא״כ קטן לא צריך לדין קידוש‪ ,‬ומותר לו לכתחילה‬ ‫לא מצאנו איסור ומסתבר שמותר‪ .‬וכמובן לכתחילה עדיף שיהא‬ ‫לשתות מעט מחוץ לסוכה‪.‬‬ ‫מכוסה לגמרי שלא יהא ריח רע נודף ממנו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בשעת הדחק אפשר לתת לתינוק לשתות‪ ,‬וכמבואר ברמ"א (הל׳‬ ‫שמחת תורה‬ ‫יוה״כ ס׳ תרכ״א ג׳ ומשנ"ב ס״ק י״ב)‪.‬‬ ‫וביו׳׳ט‬ ‫ריקוד בשבת וביו"ט‬ ‫מתי לברך "לישב בסוכה" בעת אכילת סעודת "מזונות"‬ ‫‪ 4‬מותר לרקוד בשמחת תורה לכבודה של התורה‪ ,‬אבל בשאר יו״ט‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬כשבתחילת הסעודה אוכלים דגי ם‪ ,‬ואח"כ מרק‪ ,‬ואח"כ‬ ‫אסור (משנ׳׳ב ס׳ תרס״ט ס״ק ה׳)‪ ,‬ולכאורה ה״ה מותר לספוק כף אל‬ ‫מזונות עם בשר‪ ,‬מתי לברך "לישב בסוכה"?‬ ‫כף (שעה"צ ס״ק ה׳ פמ׳׳ג)‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬איתא בשו״ע (ס׳ תרל״ט‪ ,‬ב׳) על מיני מזונות מברכים ״לישב‬ ‫וכן בן חו״ל הנמצא בא״י אע״פ שאצלו לא שמחת תורה מותר לרקוד‪,‬‬ ‫בסוכה״‪ ,‬דרק זה נחשב לקביעות‪ ,‬מ״מ שאר דברים שאוכלים בדרך‬ ‫כיון שסו״ס עושה לכבודה של תורה (ספר ״יו׳׳ט כהלכתו״ פ״ב בשם‬ ‫קביעות‪ ,‬וכ״ש שאוכלים ביחד עם מזונות‪ ,‬יש לאוכלו בתוך הסוכה (עי׳‬ ‫הגרש׳׳ז אויערבאך זצ״ל)‪.‬‬ ‫משנ״ב ס״ק ט״ו)‪ ,‬ואפילו שתיה בשעת הסעודה יש לשתות דוקא בתוך‬ ‫ספר תורה פסול‬ ‫הסוכה (שעה"צ ס״ק כ״ט)‪ .‬ומ״מ אין מברכים ״לישב בסוכה״ בתחילת‬ ‫הסעודה רק כשאוכל העוגה בסוף‪ ,‬אז מברך ״לישב בסוכה״ (וכ״כ‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬ספר תורה פסול האם הוא מוקצה בשבת ויו׳׳ט?‬ ‫משנ״ב תרמ״ג ט׳)‪ .‬ועדיף לאכול שיעור כביצה ועוד לפני הסעודה‪ ,‬בכדי‬ ‫תשובה‪ :‬אינו מוקצה כלל מכיון שראוי ללמוד בו תורה‪ ,‬או ללמוד בו‬ ‫לברך מיד ברכת ״לישב בסוכה״ (הגר"נ קרליץ זצ״ל)‪.‬‬ ‫קריאת התורה‪ ,‬או ללמוד בו צורת האותיות (הגר׳׳ח קניב סקי זצ״ל)‪.‬‬ ‫אולם אם מאוד מקפיד לא לקרוא בו כלל‪ ,‬ולא להסתכל בו רק למצות‬ ‫אכילה או ישיבה בסוכה מבלי לאכול‬ ‫קריאה‪ ,‬ועד שיתקנו מקפיד שלא להוציאו כלל נחשב מוקצה מחמת‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬הבא לבקר את חברו בסוכתו‪ ,‬ויושב שם י שיבה קבועה אך‬ ‫חסרון כיס‪ ,‬ואסור להוציאו‪ ,‬אמנם להקפות בשמחת תורה מותר‬ ‫אין בדעתו לאכול שם פת או מזונות‪ ,‬האם יברך ברכת "לישב‬ ‫להוציאו‪ ,‬כיון שנוהגים כן הוי כאילו דעתו מתחילה על כך (שש׳׳כ‬ ‫בסוכה"?‬ ‫פרק כ׳ ס״ק ע״ה בשם הגרש׳׳ז אויערבאך זצ״ל)‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬איתא בשו״ע (ס׳ תרל״ט סעיף ח׳) נהגו שאין מברכים על‬ ‫נפילת טלית בשעת הקפות‬ ‫הסוכה אלא בשעת אכילה‪ ,‬והכי נהוג ע״כ‪ .‬והנה יש סוברים שהנ״מ‬ ‫כשבדעתו לאכול אז שאר הדברים נטפלים לאכילה‪ ,‬אבל אם אין‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬בשמחת תורה בשעת ההקפות‪ ,‬י שנם אנ שים שהטלית‬ ‫בדעתו לאכול כלל‪ ,‬יברך על עצם הישיבה לבד (משנ״ב שם בשם הט"ז‬ ‫נופלת להם מידי פעם‪ ,‬האם צריכים לחזור ולברך כל פעם?‬ ‫וה״חיי אדם״)‪ ,‬ויש חולקין וסוברים כיון שנוהגים כר״ת שמברכים רק‬ ‫תשובה‪ :‬איתא בשו׳׳ע (ס׳ ח׳ סעיף ט״ו) אם נפלה טלית שלא במתכוון‬ ‫בשעת אכילה‪ ,‬לא מברכים על שאר דברים כלל (״מאמר מרדכי״ שם‬ ‫וחוזר ומתעטף צריך לברך והוא שנפלה כולה‪ ,‬ומפרש המשנ׳׳ב כיון‬ ‫ס״ק ח׳)‪ ,‬ולדבריו מי שאוכל רק דברים שאין מחייבים בברכת ״לישב‬ ‫שנפלה בלא דעת אזדא לה המצוה‪ ,‬עי׳ שם‪ .‬ומסתבר שבשעת ההקפות‬ ‫בסוכה״ לא יברך אף שישהה כמה ימים בסוכה‪.‬‬ ‫שמצוי שנופלת וחוזר וקורה כמה פעמים‪ ,‬הוי כמו דעת‪ ,‬ואין צריך‬ ‫ולמעשה נחלקו הדעות בין גדולי האחרונים יש סוברים שפוסקים‬ ‫לברך (הגר׳׳ח קני בס קי זצ״ל)‪.‬‬ ‫כהט״ז וה״חיי אדם״ ויברך על עצם הישיבה לבד (משנ״ב שם‪ ,‬״ארחות‬ ‫שמחת תורה שחל בשבת‬ ‫רבינו״ ח״ב עמ׳ רכ״ה בשם ה״חזון איש״ זצ״ל‪ ,‬שהיה מורה לכל שואל‬ ‫לברך ״לישב בסוכה״ על הישיבה או השינה אף כשאינו אוכל‪ .‬הגר״א‬ ‫‪ 4‬השנה שחל שמחת תורה בשבת נוהגים לחלק את סדר הקריאה לז׳‬ ‫ב״מעשה רב״ אות רי״ח וכן דעת הגרש׳׳ז אויערבאך זצ״ל‪ ,‬מובא בספר‬ ‫קרואים‪ ,‬מלבד חתן התורה וחתן בראשית‪ ,‬ולכן מחלקים עליה‬ ‫״הסוכה השלם״ וויספיש‪ ,‬עמ׳ תנ״ד וכן נהג הרב מפוניבז' זצ״ל)‪.‬‬ ‫ראשונה לשנים וקוראים לכהן עד ״ישיא מדברתיך״‪ ,‬וכן מוסיפים עוד‬ ‫ויש סוברים שהמנהג שלא מברכים רק אם אוכלים (״דעת תורה״ שם‬ ‫עליה לשביעי מ״ כיענה״ ג׳ פסוקים עד״ ואתה על במותימו תדרך״ (עי׳‬ ‫למהרש״ם‪ ,‬״ערוך השולחן״ שם סעיף כ״ח‪ ,‬״בן איש חי״ פ׳ וילך אות ה׳)‪,‬‬ ‫שו״ת ״קנין תורה״ ח״ז ס׳ ע״ז‪ ,‬מחזור ״סדר תפילותנו״)‪ ,‬ולחתן תורה‬ ‫ולכן הרוצה לאפוקי נפשיה מפלוגתא‪ ,‬יזהר בשעה שישב או יישן‪,‬‬ ‫חוזרים מ״מעונה״ עד סוף הפרשה‪.‬‬ ‫שיאכל פת או מזונות כשיעור כביצה או ישמע הברכה מאחר (״כף‬ ‫אם חוזרים על הקריאה כמה פעמים‪ ,‬אין צריך לחזור כל פעם ז׳‬ ‫החיים״ ס״ק צ״ז)‪.‬‬ ‫עליות‪ ,‬אלא בקריאה ראשונה יעשו ז׳ עליות‪ ,‬ובשאר פעמים אפשר‬ ‫לעשו ת ה׳ או ו׳ עליות‪.‬‬ ‫אכילת קינוח מחוץ לסוכה‬ ‫האם כהן יכול להיות חתן תורה או חתן כל הנערים‬ ‫‪ 4‬כתב השעה"צ (ס׳ תרל״ט ס״ק כ״ט) שאע״פ שמותר לשתות מחוץ‬ ‫לסוכה משום שנחשב לארעי‪ ,‬אולם שתיה שבתוך הסעודה אין כדאי‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם כהן או לוי יכול להיות "חתן כל הנערים" או "חתן‬ ‫לשתות מחוץ לסוכה שמא זה נחשב כקבע‪ ,‬עי׳ שם‪ .‬וכמו כן קינוח‬ ‫תורה"?‬ ‫סעודה‪ ,‬הגם שמברכים עליו משום שאינו נטפל לפת‪ ,‬אבל עדיין נחשב‬ ‫יסוד השאלה הוא‪ ,‬מאחר שמבואר בשו"ע (ס׳ קל״ה) שאין להעלות‬ ‫לאכילת קבע משום שהוא חלק מהסעודה‪ ,‬וראיה לכך שהרי אין‬ ‫כהן באמצע העליות אלא או לראשון או לאחרון‪ ,‬ואם כן חתן ״כל‬ ‫מברכים אחריו‪ ,‬ולכן יש להקפיד לאכלו בתוך הסוכה (הגרי״ש‬ ‫הנערים״ וכן חתן ״תורה״‪ ,‬שהם באמצע חשבון העליות‪ ,‬שמא יהיה‬ ‫אלישיב זצ״ל)‪.‬‬ ‫אסור להעלות כהן או לוי (שלא יאמרו שהכהן או הלוי שעלה ראשון‬ ‫פגום)‪.‬‬ ‫מזונות "טפל" חוץ לסוכה‬ ‫תשובה‪ :‬כתב במהרי"ל שכהן או לוי יכול להיות חתן תורה או חתן‬ ‫‪ 4‬אוכל דג מלוח ביחד עם יותר מכביצה מזונות מדין טפל‪ ,‬מותר‬ ‫בראשית (מובא במשנ"ב ס׳ תרס״ט ס״ק ב׳) והטעם שמאחר שמרבים‬ ‫לאוכלו מחוץ לסוכה כיון שאין בו חשיבות כלל(״מקור חיים״ ל״חוות‬ ‫בעליות בשמחת תורה‪ ,‬וחוזרים על הפרשה הרבה פעמים‪ ,‬והכל משום‬ ‫יאיר״ ס׳ תרל״ט)‪.‬‬ ‫כבוד סיו ם של תורה (עי׳ רמ"א ס׳ תרס״ט)‪ ,‬שפיר יכולים להעלות כהן‬ ‫או לוי לאחד החתנים‪.‬‬ ‫סוכה שהיא בית שער‬ ‫ולפ״ז לענין ״חתן כל הנערים״ במקומות שנוהגים שעולה לאחר‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬העושה סוכה לפני הבית‪ ,‬ועכשיו היא בית שער להיכנס‬ ‫שסיימו להעלות את כולם‪ ,‬יכול גם כהן או לוי להיות ״חתן כל‬ ‫לבית‪:‬‬ ‫הנערים״‪ ,‬אבל במקומות שנוהגים שחתן כל הנערים עולה ״חמישי״‬ ‫א‪ .‬האם היא חייבת במזוזה?‬ ‫בקריאה הראשונה‪ ,‬לפני ריבוי העליות‪ ,‬אם הוא כהן או לוי לא יכול‬ ‫האם מותר להשתמש בסוכה בתור קפנדריא לתוך הבית?‬ ‫ב‪.‬‬ ‫לעלות חמישי‪ ,‬ולכן אם חתן כל הנערים הוא כהן או לוי יעלוהו‬ ‫האם מותר להוציא דרכה אשפה מהבית לחצר‪ ,‬היות שאסור‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ל״שישי״‪ ,‬ויקראו ״מעונה״ עד ״על במותימו תדרוך״‪.‬‬ ‫לעשות בה שימוש של ביזיון?‬ ‫והשנה שחל שמחת תורה בשבת שנוהגים לקרוא ז׳ עליות בקריאה‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫ראשונה‪ ,‬וחתן כל הנערים עולה ״שביעי״‪ ,‬אם הוא כהן או לוי יעלה‬ ‫א‪ .‬לענין חיוב מזוזה‪ ,‬כבר דן בזה הפמ״ג(או״ח ס׳ תרכ״ו) דלכאורה‬ ‫חתן כל הנערים בקריאה השניה‪ ,‬ויקראו לו מ״וזאת הברכה״ ג׳ או ז׳‬ ‫יש לחייב מכיון שהבית הוא קבוע והסוכה עכשיו היא בית שער‬ ‫פסוקים כנהוג‪.‬‬ ‫למקום קבוע‪ ,‬והא דמבואר שסוכה היא דירת ארעי ולא חייב‬ ‫—‪L‬‬ ‫_‬ ‫‪j‬‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון על פי בקשה ‪A036194741@GMAIL.COM‬‬ ‫בס״ד‬ ‫ד ד‬ ‫״אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בל בד ” (ברכות חי‪).‬‬ ‫מ‬ ‫ת שרי ת ש פ ״ז‬ ‫מ ה ל כ ו ת ח ו ל ה מ ו ע ד ( א)‬ ‫גליו! ‪600‬‬ ‫ההלכות נערכו ע״י ה ר ב י ה ו ד ה א ד י ה ה ל ו י ד י נ ר שליט״א ‪ -‬רב ביהכ״נ צא״ל"דברי שיר" ב״ב‬ ‫ב״ביאור הלכה״‪ ,‬בזמן שבית המקדש קיים‪ ,‬היו אוכלים בשר השלמים‬ ‫לשמחה‪ ,‬ועכשיו שאין בית המקדש קיי ם‪ ,‬אין יוצאים ידי שמחה אלא‬ ‫תפילות חול המועד‬ ‫ביין שנאמר ״ויין ישמח לבב אנוש״‪ ,‬אבל בשר אין חובה לאכול‪ ,‬ומ״מ‬ ‫טעות בתפילת חוה"מ‬ ‫יש מצוה גם באכילת בשר‪ ,‬כיון שנשארה בו שמחה‪.‬‬ ‫‪ 4‬טעה בתפילת חול המועד (במעריב‪ ,‬שחרית או במנחה)‪ ,‬והתפלל‬ ‫וכתב המשנ״ב (שם) בשם הרמב״ם‪ ,‬שגם בחוה״מ הוא בכלל מועד‬ ‫תפילת יו״ט במקום תפילה של חול‪ ,‬לא יצא ידי חובתו (שו״ת ״הלכות‬ ‫לענין שמחה‪ ,‬ולפי״ז יש ליזהר כל יום של חוה״מ לשתות רביעית יין‪,‬‬ ‫קטנות״ ח״א ס' ד')‪.‬‬ ‫ושמא גם מלא לוגמיו מספיק (הגרי״ש אלישיב זצ״ל)‪.‬‬ ‫חיוב אכילת פת‬ ‫התפלל שחרית במקום מוסף‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם יש חיוב לאכול פת בחוה"מ?‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬בתפילת מוסף של חוה״מ כ שסיי ם את הברכה "ברוך‪...‬‬ ‫תשובה‪ :‬כתב המשנ״ב (ס׳ תק״ל ס״ק א׳) חייב לכבד חוה״מ במאכל‬ ‫מקדש ישראל והז מנים" שם לב שהתפלל שחרית של יו״ט במקום‬ ‫ובמשתה וכסות נקיה‪ ,‬שלא ינהגו בהם מנהג חול‪ .‬וכתבו האחרונים‪,‬‬ ‫תפילת מוסף‪ ,‬ומיד השלים שם "ומפני חטאינו‪ "...‬והמשיך "רצה"‪,‬‬ ‫שאף שמוכח (שו״ע ס׳ קפ״ח סעיף ז׳)‪ ,‬שאינו מחויב לאכול פת דוקא‬ ‫האם יצא ידי חובה?‬ ‫בחוה״מ‪ ,‬והעיקר שאסור להתענות‪ ,‬ומה״ט אם שכח ״יעלה ויבוא״‬ ‫תשובה‪ :‬כל זמן שלא התחיל ״רצה״ עדיין נחשב שייך לברכה אמצעית‪,‬‬ ‫בברכת המזון אינו חוזר ומברך‪ ,‬מ״מ לכתחילה מצוה לקבוע סעודה‬ ‫ויכול להשלים שם את חלק הקרבנות‪ ,‬ובדיעבד אם כבר התחיל‬ ‫על הפת בלילה וגם ביום‪ ,‬משום דעיקר אכילה הוא לחם‪.‬‬ ‫״רצה״‪ ,‬לאחר שאומר ״והשב את העבודה לדביר ביתך״‪ ,‬יאמר ״ונעשה‬ ‫לפניך קרבן מוסף״ (משנ״ב ס' רס״ח ס״ק ט״ז וביה״ל שם)‪.‬‬ ‫סעודת אירוסין‬ ‫טעה בנוסח המבדיל‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם מותר לארס ולעשות סעודת אירוסין בחוה"מ?‬ ‫תשובה‪ :‬כתב בשו״ע (ס׳ תקמ״ו סעיף א׳) אין נושאין נשים במועד וכו׳‪,‬‬ ‫‪ 4‬במוצאי יו״ט לחול המועד אמר ״המבדיל בין קודש לקודש״‪ ,‬היות‬ ‫ומותר לארס ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין‪ .‬וכתב הט״ז להחמיר‬ ‫שמצאנו שגם חול המועד איקרי קודש ‪ -‬בדיעבד יצא (בעל ״שבט‬ ‫בסעודה שרגילים לעשות שם כתיבת התנאים‪ ,‬אבל שאר אחרונים‬ ‫הלוי״ זצ״ל)‪.‬‬ ‫מקילין בזה‪ ,‬שאין זו שמחה כאירוסין‪ ,‬ועכ״פ אם אינו עושה סעודה‬ ‫עלייה לתורה בחוה"מ‬ ‫גמורה‪ ,‬כ״א מרקחת‪ ,‬בודאי אין להחמיר‪ ,‬עי׳ שם‪ .‬וכן אם עושה‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬בחול המועד שיש ארבע עליות לתורה‪ ,‬איזו עלייה חשובה‬ ‫סעודה גמורה שלא בשעת התנאים‪ ,‬אין להחמיר כלל (שעה"צ שם)‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬כדי לכבד בה אדם חשוב?‬ ‫‪W‬‬ ‫‪II‬‬ ‫שטר תנאים‬ ‫תשובה‪ :‬לכאורה מכיון שעליית הרביעי היא הוספה משום המועד‪,‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם מותר למלא ולחתום על שטר האירוסין בעת עריכת‬ ‫ועלייה שלישית רגילה כבכל יום שני וחמישי‪ ,‬לכן היא חשובה יותר‪,‬‬ ‫‪<£‬‬ ‫סעודת אירוסין בחוה"מ?‬ ‫ויש לכבד הת״ח בזה‪ .‬אולם מצד שני הרי רואים בשבת שמוסיפים עוד‬ ‫תשובה‪ :‬אין זה נחשב צורך המועד שאפשר לכתוב לאחר חוה״מ‪,‬‬ ‫עליות לכבוד השבת‪ ,‬ובכל זאת העלייה השלישית היא החשובה ביותר‬ ‫והורה בזה הגרי״ ש אלישיב זצ״ל שיקראו בשטר אירוסין ריק ויוסיפו‬ ‫ובה מכבדים רב או חכם‪ ,‬והיינו מכיון שהיא הראשונה של סדר‬ ‫שי‬ ‫העליות (של ישראל)‪ ,‬א״כ ה״נ לענין חוה״מ העלייה השלישית היא‬ ‫‪_1‬‬ ‫את השמות בעל פה כדי שיהיה ״טקס״ של אירוסין‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫סעודת מצוה‬ ‫החשובה יותר (וכן הורה הגר״ח קניב סקי זצ״ל)‪.‬‬ ‫‪£‬‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬האם מותר לעשות סעודת סיו ם מסכת‪ ,‬בר מצוה או חנוכת‬ ‫שיר של יום בחוה"מ סוכות‬ ‫הבית בחוה"מ?‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬ביום ג' של חוה״מ סוכות למנהג הגר״א אומרים בשיר של‬ ‫תשובה‪ :‬כתב השו״ע (ס׳ תקמ״ו סעיף ד׳) מותר לעשות ברגל סעודת‬ ‫יום חלק שני של מזמור צ"ד‪ ,‬האם מוסיפים את ג' הפסוקים של‬ ‫ברית מילה וכן סעודת פדיון הבן‪ .‬וכתב המשנ״ב בין בזמנן ובין שלא‬ ‫"לכו נרננה לה' וכו'"‪ ,‬כמו שעושים כל יו ם רביעי בשבת"?‬ ‫בזמנן‪ ,‬דלא חשיבי שמחה אלא סעודת נישואין ואירוסין בלבד‪ ,‬עי׳‬ ‫תשובה‪ :‬מה שמוסיפים כל שבוע ביום רביעי‪ ,‬לאחר שיר של יום ג׳‬ ‫שם‪.‬‬ ‫פסוקים ״לכו נרננה״‪ ,‬הוא עפ״י הגמרא (ברכות ל״א‪ ).‬שהנביאים סיימו‬ ‫ועי׳ בספר חוהמ״כ (פ״א‪ ,‬סעיף ל״ד) שכך נהגו ונוהגים גדולי תורה‬ ‫דבריהם בדברי שבח ותחנונים‪ ,‬ולא לסיים עם ״יצמיתם ה׳ אלוקינו״‬ ‫והלכה לעשות סעודת בר מצוה‪ ,‬ומש״כ המג״א (ס׳ רכ״ה ס״ק ד׳)‬ ‫(הגם שזה קאי על רשעים‪ ,‬ובזה אמרינן דאבוד רשעים רנה‪ ,‬וכמו‬ ‫ששמחת בר מצוה כיום שנכנס לחופה היינו לענין חיוב סעודה אבל לא‬ ‫שמסיימים בסו״פ בלק‪ :‬״ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף״‬ ‫לענין שיש בו חיוב שמחה לאוסרו כסעודת נישואין‪ .‬וע״ע ״כף החיים״‬ ‫וכן בסוף הפטרת מצורע)‪ ,‬ולפי הטעם הזה לכאורה גם בחוה״מ סוכות‬ ‫(שם ס״ק י״ט) שמסיק להקל לענין חנוכת הבית‪.‬‬ ‫יש להוסיף פסוקים אלו‪.‬‬ ‫איסור עשיית מלאכה‬ ‫אולם טעם אחר נאמר‪ ,‬כיון שיום ד׳ בשבוע הוא כבר תחילת חלק השני‬ ‫‪ 4‬כתב הרמב״ם (ריש הלכות יום טוב) וז״ל‪ :‬״ששה ימים טובים יש‬ ‫המשתייך לשבת הבאה (ולכן אפשר להבדיל בדיעבד עד סוף יום ג׳)‪,‬‬ ‫בשנה‪ ,‬ואסרן הכתוב בעשיית מלאכה‪ ,‬ואלו הן‪ :‬ראשון ושביעי של‬ ‫לכן אומרים פסוקים אלו של ״לכו נרננה״ שהם הפסוקים הפותחים‬ ‫פסח‪ ,‬ראשון ושמיני של סוכות‪ ,‬חג השבועות ויום ראש השנה‪ ,‬ושביתת‬ ‫את קבלת שבת‪ ,‬ולפ״ז לא שייך לומר פסוקים אלו בחוה״מ סוכות‬ ‫כולן שווה‪ ,‬שהן אסורין במלאכת עבודה כמו בשבת‪ .‬חוץ ממלאכה‬ ‫(והמקור של הוספת פסוקים אלו הוא עפ״י האר״י ז״ל)‪ .‬וע״ע ספר‬ ‫שהיא לצורך אכילה‪ ,‬שנאמר (בפ׳ בא י״ב‪ ,‬ט״ז)‪ :‬״כל מלאכה לא יעשה‬ ‫״הדעה והדיבור״ (ח״ג עמ׳ ער״ה להגר״ז סורוצקין זצ״ל‪ ,‬ובספר ״ שירת‬ ‫בהם אך אשר יאכל לכל‪!.‬נפש וזוא לבדו יעשה לכם״‪ .‬ולכן פסק השו׳׳ע‪:‬‬ ‫____________________‬ ‫שמואל״ ס׳ כ״ג)‪.‬‬ ‫״כל מלאכה האסורה בשבת‪ ,‬אסורה ביום טוב‪ ,‬חוץ ממלאכת אוכל‬ ‫מלאכות חול המועד‬ ‫נפש‪ ,‬וחוץ מהוצאה והבערה‪ ,‬וכן ממכשירי אוכל נפש שלא היה אפשר‬ ‫לעשותם מאתמול״‪.‬‬ ‫לימוד הלכות חול המועד‬ ‫מלאכות לצורך אוכל נפש‬ ‫‪ 4‬העולם אומר‪ ,‬מי שלא למד הלכות חול המועד‪ ,‬אומר לעצמו על כל‬ ‫‪ 4‬כל המלאכות שהם לצורך אכילה‪ ,‬מותר לעשות בחוה״מ‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫דבר מהיכי תיתי שזה אסור‪ ,‬ומי שלמד הלכות אלו אומר לעצמו על כל‬ ‫קצירה‪ ,‬טחינה‪ ,‬צידה ואפילו בלי שינוי‪ ,‬אבל רק מה שצריך לאכילתו‬ ‫דבר מהיכי תיתי שזה מותר‪ ,‬וזה ההבדל בין הלומד לשאינו לומד‬ ‫במועד‪ ,‬וכן מותר לכתחילה להשאיר מלאכות אלו לעשותן בחוה״מ‬ ‫הלכות אלו‪ ,‬האם כל דבר הפשטות שמותר לעשות כך‪ ,‬או הפשטות‬ ‫(שו״ע ס׳ תקל״ג סעיף א׳ וס׳ תקל״ז ומשנ״ב ס״ק נ״ב)‪.‬‬ ‫שאסור לעשות כך‪.‬‬ ‫אבל אסור לעשות מלאכות אלו לצורך חול לאחר הפסח‪ ,‬או אפילו‬ ‫מצות השמחה‬ ‫לצורך שבת שאחר יו״ט (אם יש יו ם חול ביניהם)‪ ,‬וכן כגון לטחון דגים‬ ‫‪ 4‬כתב השו״ע (ס׳ תקכ״ט סעיף ב׳) חייב אדם להיות שמח וטוב לב‬ ‫או בשר יותר ממה שצריך למועד אסור‪ ,‬וכן לבשל בסיר אחר לצורך‬ ‫במועד‪ ,‬הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו‪ .‬כיצד משמחין הקטנים‪,‬‬ ‫אחר פסח אסור (שו״ע ס׳ תקל״ג סעיף ד׳ ומשנ״ב שם)‪.‬‬ ‫נותן להם קליות ואגוזים‪ ,‬והנשים קונה להם בגדים ותכשיטים‪ .‬ומפרש‬ ‫בית הוראה ע״י ביהכ״נ ״דברי שיר״‪ ,‬רח׳ זכריה ‪ ,4‬בני ברק‪ .‬פתוח בימות השבוע (א׳‪ -‬ה׳)‪:‬‬ ‫אחה״צ‪ ,‬בין השעות ‪ .14:15 - 13:45‬טל׳‪03-6194741 :‬‬ ‫‪5‬‬ ‫הרא ממדיות הים או שאר מקום רחוק בחוה״מ או‬ ‫והא דהתירו חז״ל הבא‬ ‫•*«***‬ ‫‪ w‬תורה‬ ‫*««««‬ ‫ביטול‬ ‫)‬ ‫ערב הרגל ולא היה שהות לגלח (עי' שו״ע שם ס״ד ומשנ״ב ס״ק י״ב)‬ ‫‪ 4‬אסור לעשות מלאכה בחוה״מ אפילו אם יגרם לו אח״כ ביטול‬ ‫;‬ ‫אין זה שייך בזמויוו‪ ,‬דזמוי הוסיעות הם קצרים‪ ,‬ויש הרבה אפשרויות‬ ‫תורה‪ ,‬ולא נקרא דבר האבוד (הגר״מ פיינ שטיין זצ״ל)‪.‬‬ ‫!‬ ‫להסתפר בכל מקום (קיצור הל' חוה״מ בשם הגרי״ ש אלישיב זצ״ל)‪.‬‬ ‫ועי' ״ביאור הלכה״ (ד״ה אין מגלחין) שכל מי שאסור לגלח אסור‬ ‫כיבוס והשריית בגדים‬ ‫‪5‬‬ ‫אפילו ע״י עכו״ם)‪.‬‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם מותר לכבס בגדים בחוה״מ?‬ ‫ן‬ ‫נטילת צפורנים בחוה"מ‬ ‫תשובה‪ :‬אסור לכבס בגדים בחול המועד‪ ,‬ואפילו לצורך המועד‪,‬‬ ‫)‬ ‫‪ 4‬מי שוטל צפורויו בערב יו״ט יכול לחזור וליטלם בחוה״מ (משנ״ב‬ ‫והטעם כדי שיכבס מערב יו״ט לצורך יו״ט‪ ,‬ולא יכוס למועד כשהוא‬ ‫ן‬ ‫ס' תקל״ב ס״ק ב')‪ ,‬וה״ה אם וטלם כמה י מים קודם הרגל‪ ,‬ובערב יו״ט‬ ‫מווול (שו״ע ס' תקל״ד סעיף א' ומשנ״ב שם)‪ ,‬ואפילו ותלכלכו כל בגדיו‪,‬‬ ‫\‬ ‫לא היה מה ליטול מותר (״ערוך השולחן״ ס' תקל״ב סעיף ב׳)‪.‬‬ ‫ג״כ אין לכבס (משנ״ב ס״ק ט')‪ ,‬ואפילו להשרות בגד במים בלא כיבוס‪,‬‬ ‫!‬ ‫ג״כ אסור משום דשרייתו זהו כיבוסו (שו״ת מהר ש״ם ח״ז ס' ק״ל)‪,‬‬ ‫‪j‬‬ ‫כתיבה‬ ‫ואפילו ע״י עכו״ם אסור‪ ,‬וכו״ל‪ .‬אולם אם הבגד יתקלקל מעיפוש אם‬ ‫‪ 4‬מותר לכתוב חידושי תורה‪.‬‬ ‫לא ישרה אותו במים‪ ,‬או שהכתם לא יצא אחר המועד אם לא ישרוהו‬ ‫‪ 4‬מי שצריך לכתוב בחוה״מ אפילו באופן המותר בחוה״מ‪ ,‬כגון‬ ‫מ יד‪ ,‬מותר להשרות משום דהוי דבר האבד (מהרש״ם שם)‪.‬‬ ‫!‬ ‫לכתוב צ'קים או הפקדה לבוק‪ ,‬לכתחילה ראוי להכין הכל לפוי‬ ‫ניקוי כתמים‬ ‫ן‬ ‫המועד‪ ,‬ואם לא הספיק להכיום מקודם‪ ,‬עדיף שיכתוב בערב חג אחר‬ ‫‪ j 4‬וכן מותר לוקות כתמים אם יש בו צורך המועד‪ ,‬שאין זה בכלל‬ ‫חצות‪ ,‬מאשר בחול המועד‪.‬‬ ‫כיבוס שאסרו חז״ל (ס' ״הלכות חוה״מ״ בשם הגר״מ פינ שטיין זצ״ל‪,‬‬ ‫כתיבת חשבון נפש‬ ‫ובעל ״שבט הלוי״ זצ״ל)‪ .‬ויש סוברים שאם הבגד התלכלך לפוי החג‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬אני נוהג כל ערב לכתוב חשבון נפש‪ ,‬האם מותר לכתוב כן‬ ‫וידע מזה‪ ,‬והיה יכול לוקותו לפוי החג‪ ,‬אסור לוקותו בחג (שש״כ פ'‬ ‫בחוה"מ?‬ ‫| ס״ו ע״ב)‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬אין לך דבר האבד גדול מזה‪ .‬כל מה שהוא חיזוק ביראת‬ ‫ניקוי כובע ונעליים‬ ‫;‬ ‫שמים שווה מיליווים‪ ,‬ומשום כך בודאי מותר לכתוב חשבון הופש‬ ‫בחוה״מ‪.‬‬ ‫‪ j 4‬וכן מותר להבריש ולוקות הכובע בחוה״מ‪ ,‬ואפשר להקל לצחצח‬ ‫ועליים בחוה״מ לצורך המועד (הגרי״ש אלישיב זצ״ל)‪.‬‬ ‫כתיבת פתק "השבת אבידה"‬ ‫כיבוס בגדי ילדים‬ ‫;‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬המוצא אבידה ברחוב‪ ,‬האם יכול בחול המועד לכתוב‬ ‫ולתלות פתק על מציאתה?‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם יש היתר לכבס בגדי קטנים?‬ ‫!‬ ‫תשובה‪ :‬מותר לכתוב בחוה״מ כי הרבה פעמים המאבד חוזר בו ביום‬ ‫תשובה‪ :‬אם דרכם להתלכלך בטיט ובצואה תמיד‪ ,‬מותר לכבסם‬ ‫!‬ ‫או למחרתו לחפש את אבידתו‪ ,‬ואם לא רואה פתק‪ ,‬אח״כ ישכח מזה‪,‬‬ ‫בחוה״מ‪ ,‬ודוקא שהם לצורך החג (רמ״א שם)‪ ,‬ויש מתירין עד גיל שש ­‬ ‫!‬ ‫וומצא שזה דבר האבד (הגר״נ קרליץ זצ״ל)‪.‬‬ ‫שבע (הגרש״ז אויערבאך זצ״ל הובא בספר זכרון ״מבקשי תורה״ הל'‬ ‫!‬ ‫יולדת בחוה"מ‬ ‫חוה״מ עמ' תו״ו‪ ,‬י״ב)‪.‬‬ ‫וכשמכבסים במכוות כביסה עבור קטוים‪ ,‬אסור להוסיף שם בגדים‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬האם יולדת יכולה לחתום לביטוח לאומי כשיוצאת מבית‬ ‫אחרים באותה מכווה (דעת בעל ״שבט הלוי״ זצ״ל‪ ,‬והגר״נ קרליץ‬ ‫חולים בחוה״מ‪ ,‬באופן שאם תמתין תפסיד את המענק?‬ ‫זצ״ל)‪.‬‬ ‫;‬ ‫יסוד השאלה הוא‪ ,‬שכל יולדת מקבלת מעוק מביטוח לאומי‪ ,‬ואם לא‬ ‫‪ 4‬אין חיוב לקוות בגדי קטוים כדי שלא יצטרך לכבס בחוה״מ ואפילו‬ ‫\‬ ‫תחתום לא תקבל‪ ,‬האם זה וחשב דבר האבד ומותר‪ ,‬או שמא כיון‬ ‫שזה 'מעוק' הוי כמו מויעת רווח ואסור‪.‬‬ ‫הוא עשיר‪ .‬וכמו כן כשהולך מביתו לבית הוריו או חמיו‪ ,‬אין חיוב‬ ‫\‬ ‫תשובה‪ :‬מטרת המעוק מביטוח לאומי היא לעזור ליולדת בכל‬ ‫לקחת את כל בגדי הקטוים שיש לו אלא מה שרגיל לקחת‪.‬‬ ‫!‬ ‫ההוצאות שיש לה עבור הילד‪ ,‬וזו הזכות שלה לקבל כסף זה וומצא‬ ‫כיבוס מגבות‬ ‫‪j‬‬ ‫שמפסידה זכות זו‪ .‬ולכן זה וחשב כמו דבר האבוד ומותר לה לחתום‬ ‫‪ 4‬בשו״ע מתיר לכבס מגבות‪ ,‬מכיון שמכבסים כל יום‪ ,‬אולם בזמווו‬ ‫;‬ ‫(הגר״נ קרליץ זצ״ל)‪.‬‬ ‫שאין דרך לכבסם בכל יום‪ ,‬אסור (משנ״ב שם ס״ק ד')‪.‬‬ ‫;‬ ‫מקח וממכר‬ ‫ברירת כביסה‬ ‫!‬ ‫‪ 4‬מכירה וקויה ‪ -‬לצורך המועד מותר‪.‬‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם מותר לברור סוגי הכביסה בחוה״מ‪ ,‬כדי שיהא מוכן‬ ‫הריגת זבובים ויתושים‬ ‫לכבסו מיד במוצאי יו״ט אחרון?‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם מותר להרוג יתו שים וזבובים בערב יו״ט?‬ ‫תשובה‪ :‬מכיון שגם בבגדים יש בזה מלאכת בורר וכמבואר במשנ״ב‬ ‫;‬ ‫תשובה ‪ :‬אם הם מצערין את האדם‪ ,‬מותר להרגן בחוה״מ‪ ,‬דאין לך‬ ‫(ס' שי״ט ס״ק ט״ו)‪ ,‬הרי זה מלאכה דאורייתא שלא לצורך המועד‪,‬‬ ‫;‬ ‫צורך אדם גדול מזה‪ .‬ואע״ג דיכול להבריחם מ״מ מיד יחזרו אליו‬ ‫ואסור‪.‬‬ ‫;‬ ‫(משנ״ב ס' תקל״ג ס״ק כ')‪.‬‬ ‫גיהוץ בגדים‬ ‫‪5‬‬ ‫ספק צרכי המועד‬ ‫‪ 4‬מותר לגהץ בגדים לצורך החג‪ ,‬אבל ליצור קמט חדש‪ ,‬או לגהץ קמט‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬האם מותר לאפות עוגה בחוה״מ כשיש ספק שמא לא‬ ‫שותפשט לגמרי ואיוו ויכר כלל‪ ,‬אסור (משנ״ב ס' תקמ״א ס״ק ט'‪ ,‬״כף‬ ‫יצטרכו לה בחוה"מ?‬ ‫החיים״ שם ס״ק א')‪.‬‬ ‫;‬ ‫יסוד השאלה הוא‪ ,‬שמא עצם הדבר שיש לו ספק אולי יצטרך במועד‬ ‫חוזר לביתו בחול המועד‬ ‫!‬ ‫זה גופא וחשב צורך ו מו תר‪ ,‬ויותר מזה מציוו אפילו לגבי מלאכות‬ ‫‪ 4‬מי שהיה ביו״ט ראשון במקום אחר חוץ לביתו (כגון אצל הוריו או‬ ‫יו״ט שמותר להוציא חפץ לרשה״ר שמא יצטרך להשתמש בו‪,‬‬ ‫בויו) ובאמצע חוה״מ חוזר לביתו‪ ,‬אם לוקח עמו את הכביסה‬ ‫וכמבו אר במשנ״ב (ס' תקי״ח ס״ק י') וה״ו לעוין חוה״מ‪.‬‬ ‫המשומשת ומצא שעושה מלאכת הוצאה שלא לצורך המועד ואסור‪,‬‬ ‫תשובה‪ :‬יש לחלק דשאוי התם לעוין הוצאה ביו״ט שהיא מלאכה‬ ‫וע״כ יש לו להקפיד להויח בכל שקית חפץ או בגד שעדיין צריך לצורך‬ ‫גרועה הי א‪ ,‬ועוד שבמלאכת הוצאה התירו אפילו שלא לצורך אוכל‬ ‫חוה״מ או ליו״ט אחרון‪ ,‬והוא ריבוי בשיעורים ומותר‪.‬‬ ‫;‬ ‫ופש‪ ,‬ואפילו באופן שאפשר לעשות מאתמול‪ ,‬וכמבואר ב״שו״ע הרב״‬ ‫(ס' תצ״ה סעיף ח') משא״כ במלאכת בישול שהיא מלאכה חשובה‪ ,‬אולי‬ ‫נטילת ציפורניים‬ ‫!‬ ‫בספק צורך חול המועד לא התירה‪.‬‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם מותר ליטול ציפורניים בחוה״מ או עכ״פ לצורך‬ ‫^‬ ‫והוה כתב המשנ״ב (ס' תקל״ז ס״ק א') בשם המג״א בספק דבר האבד‬ ‫נטילת ידים?‬ ‫יש להקל‪ ,‬וכתב ה״ביאור הלכה״ (ריש ס' תקל״ז) שפליגי הרא שונים‬ ‫תשובה‪ :‬אסור לגזוז ציפורויים בחוה״מ‪ ,‬בין בידים ובין ברגליים‪,‬‬ ‫אם מלאכת חוה״מ הוא אסור מה״ת או לא‪ ,‬וו״מ לעוין ספיקות‪ ,‬שלפי‬ ‫דבזה שייך גם הטעם שלא יכוס כשהוא מווול למועד‪ ,‬ואם וטלם בערב‬ ‫הרבה ראשווים שסברי שמלאכות חוה״מ אסור מה״ת‪ ,‬א״כ אמריון‬ ‫יו״ט‪ ,‬מותר ליטלן בחוה״מ כשיש צורך בכך‪ ,‬כגון בערב שבת או ערב‬ ‫;‬ ‫בזה ספיקא דאורייתא לחומרא‪ ,‬ומסיק שאם הוי דבר המצוי יכול‬ ‫יו״ט אחרון (רמ"א ס' תקל״ב ומשנ״ב שם)‪.‬‬ ‫ן‬ ‫לעשות בחוה״מ אפילו במקום ספק‪ ,‬אבל אם אין זה מצוי יש להחמיר‪,‬‬ ‫וכן מותר ליטלן לצורך מצוה‪ ,‬כגון טבילה‪ ,‬ואפילו הטבילה היא‬ ‫;‬ ‫עי' שם‪ .‬ולפ״ז ה״ו אם זה מצוי שיצטרך לו בודאי יכול לאפות את‬ ‫במוצאי יו״ט אחרון ורצה לגזוז הציפורויים בערב יו״ט מותר (הגרי״ש‬ ‫!‬ ‫העוגה‪.‬‬ ‫אלישיב זצ״ל)‪.‬‬ ‫!‬ ‫מילה‬ ‫ויש מבוי ספרד שווהגים להקל בוטילת ציפורויים אפילו שלא וטלו‬ ‫!‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬י ש מוהלים שנוהגים לקבור עור הערלה בתוך האדמה‪.‬‬ ‫בערב יו״ט (שו״ע שם)‪.‬‬ ‫!‬ ‫האם מותר לעשות כן בימי חול המועד?‬ ‫תספורת למגיע מחו"ל‬ ‫תשובה ‪ :‬אין זה וחשב לצורך המועד‪ ,‬ואפשר לשומרו עד אחר המועד‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬מי שהגיע מחו״ל סמוך לחג ולא היה יכול להסתפר‪ ,‬האם‬ ‫ן‬ ‫ואז לקוברו (הגרי״ש אלישיב זצ״ל)‪.‬‬ ‫מותר לו להסתפר בחוה״מ או עכ״פ ע״י עכו״ם?‬ ‫ן‬ ‫תשובה‪ :‬אסור להסתפר בחוה״מ אע״ג שהוא צורך החג‪ ,‬מ״מ אסרו‬ ‫!‬ ‫חידה‪:‬‬ ‫חז״ל‪ ,‬כדי שיגלח מערב יו״ט‪ ,‬ולא יכוס כשהוא מווול לחג‪ ,‬ואפילו היה‬ ‫!‬ ‫‪ 4‬איזה מלאכה מותר לאדם לעשותה ביו״ט‪ ,‬ולבהמתו א ‪ 0‬ור‬ ‫אווס וחולה בעיו״ט לא התירו להסתפר רק באופוים שהתירו חז״ל (עי'‬ ‫!‬ ‫לעשותה?‬ ‫שו״ע ס' תקל״א ומשנ״ב ס״ק ה')‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪L‬‬ ‫_‬ ‫—‬ ‫‪1‬‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון על פי בקשה ‪A036194741@GMAIL.COM‬‬ ‫בס״ד‬ ‫ד ד‬ ‫״אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בל בד ” (ברכות חי‪).‬‬ ‫מ‬ ‫ת שרי ת ש פ ״ז‬ ‫מ ה ל כ ו ת ח ו ל ה מ ו ע ד < ב)‬ ‫גליון ‪601‬‬ ‫ההלכות נערכו ע״י ה ר ב י ה ו ד ה א ד י ה ה ל ו י ד י נ ר שליט״א ‪ -‬רב ביהכ״נ צא״)"דברי שיר" ב״ב‬ ‫מעשה הדיוט מותר‪ ,‬ובאמבטיה נוהגים לכתחילה לא ליקח מים‪ ,‬ולכן‬ ‫בישול לצודד אחרי החג‬ ‫אם אין לו ברז אחר חוץ מהאמבטיה מותר לתקן ברז במטבח אף‬ ‫‪ 4‬מותר לעשות מעשה הדיוט בחוה״מ לצורך מצוה ואפילו לצורך‬ ‫מעשה אומן (שש״כ ס׳ ס״ו סעיף י״ג בשם הגרש״ז אויערבאך זצ״ל)‪.‬‬ ‫אחר החג‪ ,‬אם אין לו זמן לעשותו אחרי החג (שו״ע ס׳ תקמ״ה סעיף ג׳‪,‬‬ ‫ויש סוברים שאף אם יש לו ברז מים בביתו במקום אחר או חשמל‬ ‫ומ שנ״ב ס״ק י״א‪ ,‬ומחצה״ש ס״ק י׳‪ ,‬ודמ״א ס׳ תקמ״ד סעיף ג׳‪ ,‬ומשנ״ב‬ ‫במקום אחר‪ ,‬אעפ״כ מותר לתקן בשביל שיהא לו נוח יותר (קובץ‬ ‫ס״ ק ח׳)‪.‬‬ ‫״מבקשי תורה״ ס׳ ק״ו בשם הגרי״ ש אלישיב זצ״ל)‪.‬‬ ‫ולכן אם יש לו סעודת מצוה במוצאי יו״ט סמוך לחג‪ ,‬כמו סעודת ברית‬ ‫תיקון טלפון בחוה"מ‬ ‫מילה מותר להכין צרכי הסעודה‪ ,‬שהם מלאכת הדיוט כגון לאפות‬ ‫ולבשל (שו״ת ״קניו התודה״ ח״ב ס׳ ס״ז‪ ,‬ושש״כ פ׳ ס״ז מ״ד)‪ .‬ועדיף‬ ‫‪ 4‬טלפון (סלולרי) שהתקלקל בחוה״מ יש סוברים שאסור לתקנו‬ ‫שיאכל קצת מהתבשילים בחוה״מ או ביו״ט אחרון‪.‬‬ ‫מעשה אומן‪ ,‬שאין זה נחשב לצורך הגוף (שש״כ ח״ב פרק ס״ו ס״ק פ״ה‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬מי שנשאר לו אוכל בתוך המקדד ואם לא יבשל אותו‬ ‫בשם הגר ש״ז אויערבאך זצ״ל)‪ ,‬ויש מתירין אפילו מעשה אומן כיון‬ ‫בחוה״מ‪ ,‬יתקלקל עד לאחר יו״ ט‪ ,‬האם מותר לבשלו כדי לשמרו?‬ ‫שרגילים בו‪ ,‬ובלי טלפון נגרם צער ועוגמת נפש גדולה (שו״ת ״באר‬ ‫תשובה‪ :‬אפילו אין צריך לאכלו בחוה״מ כלל רק מבשלו לצורך קיומו‬ ‫משה״ ח״ז ס׳ ט״ז)‪ ,‬ולכו״ע תיקון טלפון מעשה הדיוט מותר‪.‬‬ ‫מותר‪ ,‬הגם שזו טרחה שלא לצורך המועד‪ ,‬משום דהוי דבר האבד‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬נשבר טלפון של גמ״ח‪ ,‬או טלפון של מו"צ‪ ,‬האם מותר‬ ‫וכמבואר בשו״ע(ס׳ תקל״ג סעיף ג׳) ומשנ״ב(ס״ק ט״ו)‪.‬‬ ‫לתקנו מלאכת אומן?‬ ‫תשובה‪ :‬כיון שזה צורך לאחרים לצורך הגמ״ח או שישאלו בו שאלות‪,‬‬ ‫הדלקת תנור בחוה"מ לצורך שלאחר המועד‬ ‫נחשב צרכי הרבים ומותר (הגרי״ש אלישיב זצ״ל)‪.‬‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם מותר להדליק את התנור במאפיה בחוה״מ בכדי‬ ‫תיקון חלון‬ ‫שיהא יכול לאפות מיד לאחר יו״ ט אחרון?‬ ‫תשובה‪ :‬אם יש בזה דבר האבוד‪ ,‬שעי״ז יספיק לאפות סמוך ליו״ט‪,‬‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬נשבר חלון‪ ,‬האם מותר להזמין זגג לתקן ולשים חלון‬ ‫מו תר לעשות כן‪ ,‬דהוי מלאכת הדיוט בחוה״מ לצורך אחר המועד‪,‬‬ ‫חדש?‬ ‫שאם הוא דבר האבוד מותר‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬איתא בשו״ע (ס׳ תק״מ סעיף ז׳) שמותר לתקן תנור וכיריים‬ ‫בחוה״מ אפילו מעשה אומן‪ ,‬כיון שיש בו אוכל נפש‪ ,‬אם לא היה אפשר‬ ‫נסיעה במונית או הזמנת ביבי‪-‬סיטר‬ ‫לעשותו מערב יו״ט (משנ״ב שם)‪ .‬וה״ה אם נשבר החלון בענין שאם‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם מותר לנסוע במונית או לשלם לביבי‪-‬סיטר על‬ ‫‪W‬‬ ‫‪II‬‬ ‫לא יתקנו ישב בקור‪ ,‬מותר לתקנו (״חיי אדם״)‪ ,‬כיון שיש בזה צרכי‬ ‫שמירת ילדים בחוה״מ?‬ ‫‪S‬‬ ‫הגוף‪ ,‬שהכל חולים אצל צינה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬איתא בשו״ע (ס׳ תקמ״ב סעיף א׳) אפילו מלאכות המותרות‪,‬‬ ‫‪<£‬‬ ‫ולפ״ז כשאין קור במקום‪ ,‬אין היתר לתקן את החלון‪ ,‬ואם יש חשש‬ ‫אינן מותרות לעשותן אלא לעצמו או לאחרים בחינם אבל בשכר ‪-‬‬ ‫מגנבים (קומה ראשונה) או מיתושים שיעקצוהו‪ ,‬יתכן שנחשב לצורך‬ ‫אסור‪ .‬וכתב המ שנ״ב(ס״ק ב׳) דקבלת שכר במועד כעובדא דחול דמיא‪.‬‬ ‫הגוף‪.‬‬ ‫ויש סוברים דאם אי אפשר לו לבעה״ב לעשות את המלאכה אלא באלו‪,‬‬ ‫שי‬ ‫‪_j‬‬ ‫תיקון נעלים‬ ‫והם רוצים דוקא בשכר ‪ -‬מותר‪ ,‬מאחר שהם צורך המועד עכ״ד‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אלא שהעיר בזה הגר ש״ז אויערבאך זצ״ל‪ ,‬מכיון שאין זה צורך ״אוכל‬ ‫‪£‬‬ ‫‪ 4‬אם נקרעו מנעליו‪ ,‬ויש לו צורך בהם בחוה״מ‪ ,‬מותר לתקנם‬ ‫נפש״ איך מותר ליתן לו לעבוד בשכר‪ ,‬ויש כאן משום ״לפני עור״‪ ,‬וי״ל‬ ‫במעשה הדיוט‪ ,‬כגון הדבקת העור לנעל‪ ,‬או להוציא מסמר המפריע‬ ‫שלגבי נסיעה במונית יש הוצאות על דלק‪ ,‬ויש כאן שכר בהבלעה‬ ‫וכד׳ (עי׳ שו״ע ס׳ תקמ״א סעיף ב׳‪ ,‬ספר ״חול המועד כהלכתה״ פ״ח‬ ‫שמותר‪ ,‬וכן בביבי‪-‬סיטר‪ ,‬לכתחילה יש להבליע בתוך עבודה שעושה‬ ‫סעיף פ׳‪ ,‬שש״כ פ׳ ס״ו נ״ג)‪.‬‬ ‫לפני החג או אח״כ‪ ,‬או עבור הוצאות הצדדיות שהיו לה לצורך העבודה‬ ‫ואם יקרעו לגמרי כשלא יתקנ ם‪ ,‬מותר אף ע״י ישראל לתקן‪ ,‬וא״צ‬ ‫(שש״כ ס׳ ס״ו ס״ק קס״ד)‪.‬‬ ‫שינוי דהוה דבר האבוד (משנ״ב שם ס״ק י׳) ואם יכול לקנות נעליים‬ ‫חדשות אין להקל‪ ,‬דלא הוי עוד בכלל דבר האבוד (שעה"צ ס״ק ט״ז)‪.‬‬ ‫תיקוני כלים שונים‬ ‫קיצור חגורה‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬אם נשבר בחוה״מ תיקוני מי ם‪ ,‬חשמל‪ ,‬גז‪ ,‬תנור אפיה‪,‬‬ ‫מיקסר‪ ,‬מקרר‪ ,‬האם מותר לתקנם?‬ ‫‪ 4‬חגורה שהיא מדי ארוכה‪ ,‬מותר לקצצה כדי להשתמש בה‪ ,‬שזה‬ ‫תשובה‪ :‬איתא בשו״ע (ס׳ תק״מ סעיף ז׳) עושין תנור וכיריים שאפשר‬ ‫מעשה הדיוט לצורך המועד‪.‬‬ ‫שיבשל ויאפה בהם במועד‪ ,‬וכתב המשנ״ב אפילו מעשה אומן‪ ,‬כיון‬ ‫הוצאת כסף מהבנק‬ ‫שהוא צורך אוכל נפש‪ ,‬וכל זה שנשבר בחוה״מ‪ ,‬אבל אם היה אפשר‬ ‫‪ 4‬מן הראוי להכין כסף מזומן מערב יו״ט לצרכי הקניות וכדומה‪ ,‬כדי‬ ‫לתקנו מערב יו״ט‪ ,‬וכיוון מלאכתו במועד‪ ,‬אסור‪.‬‬ ‫שלא יצטרך לכתוב בחול המועד צ׳קים או להוציא כסף מהבנק‪ ,‬או‬ ‫ובכלל זה תיקוני חשמל‪ ,‬מים וגז‪ ,‬שהם בכלל צורך אוכל נפש כגון‬ ‫כדי למנוע מהמוכר לכתוב כשקונה בהקפה (הגר״י ישראלזון זצ״ל‬ ‫מקרר‪ ,‬מיקסר‪ ,‬תנור אפיה וכיו״ב‪.‬‬ ‫בשם חמיו הגרי״ ש אלישיב זצ״ל)‪.‬‬ ‫תיקון מזגן שהתקלקל‬ ‫ומי שלא הכין ויש לו צורך בכסף‪ ,‬עדיף שיוציא את הכסף ממכשיר‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם מותר לתקן מזגן שנתקלקל בחוה״מ?‬ ‫הבנק האוטומטי בלא להדפיס את הפתקית‪ .‬כמו״כ‪ ,‬אם צריך לדעת‬ ‫תשובה‪ :‬כתב המשנ״ב (ס׳ תק״מ ס״ק י״ט) שמותר להעמיד תנור בימי‬ ‫כמה כסף יש בחשבונו שבבנק‪ ,‬יש להימנע מהדפסת דף החשבון וצריך‬ ‫החורף להסיק הבית‪ ,‬דהכל חולים אצל צינה‪ ,‬וכן אם נשבר חלון בענין‬ ‫להסתפק בהקרנתו על גבי מסך המחשב‪.‬‬ ‫שבלי תיקונו יהא קר‪ ,‬מותר לתקן (״חיי אדם״)‪.‬‬ ‫טיפול רפואי‬ ‫וע״כ מתירין לתקן מזגן או מאוורר שנתקלקל בימים שהחום מעיק על‬ ‫‪ 4‬כל רפואה מותרת בחוה״מ‪ ,‬ואפילו מלאכה גמורה מותר לצורך‬ ‫האדם וסובל בהיעדר מזגן או מאוורר‪ ,‬שגם לענין חום נחשב כחולים‬ ‫רפואה‪ ,‬ואפילו לחולה שאין בו סכנה (שו״ע ס׳ תקל״ב סעיף ב׳‪ ,‬ומשנ״ב‬ ‫(שו״ת ״באר משה״ ח״ז ס׳ כ״ב‪ ,‬ובספר זכרון ״מבקשי תורה״ ע׳ תס״ב‬ ‫שם)‪ .‬וכל זה כשיש צער הגוף‪ ,‬אבל מיחושים בעלמא אין לעשות‬ ‫בשם הגר״מ פיינ שטיין זצ״ל)‪.‬‬ ‫מלאכה גמורה אבל מותר לקחת גלולות וכדורים וכד׳ (״חיי אדם״ כלל‬ ‫תיקון מים וחשמל‬ ‫ק״י סעיף י״ז ו״נשמת אדם״ שם)‪.‬‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם מותר לתקן ברז וחשמל‪ ,‬אף שיש לו ברז אחר בבית‬ ‫טיפול שיניים‬ ‫או חשמל במקום אחר?‬ ‫‪ 4‬אסור ללכת לרופא שיניים בחוה״מ לעשות בדיקה שנתית אם אינו‬ ‫תשובה‪ :‬יש סוברים‪ ,‬שאם יש לו ברז מים אחר בבית‪ ,‬קשה להתיר‬ ‫חולה‪ ,‬ואין לו שום צער‪ ,‬וכ״ש טיפולי שיניים כשאין לו כאב שיניים‪,‬‬ ‫מעשה אומן‪ ,‬כדי לחסוך קצת טרחה להביא מים מחדר אחר‪ ,‬ורק‬ ‫בית הוראה ע״י ביהכ״נ ״דברי שיר״‪ ,‬רח׳ זכריה ‪ ,4‬בני ברק‪ .‬פתוח כי מות השבוע (א׳‪ -‬ה׳)‪:‬‬ ‫אחה״צ‪ ,‬בין השעות ‪ .14:15 - 13:45‬טל׳‪03-6194741 :‬‬ ‫דברים‪ ,‬וכעין שמצינו אפילו ביו״ט שממלא קדירה בשר אע״פ שאינו‬ ‫ואין חשש נזק אם ימתין‪ ,‬חייב להמתין עד לאחר המועד‪ .‬אבל אם יש‬ ‫צריך אלא לחתיכה אחת‪ ,‬מכיון שזו פעולה אחת (עי׳ שו״ע ס׳ תק״ג)‪.‬‬ ‫לו אפילו צער קטן‪ ,‬מותר‪ .‬וכן מותר ללכת לרופא בחוה״מ אם יש חשש‬ ‫וא״כ ה״נ היות שיש דברים בתוך המזוודה לצורך יו״ט או חוה״מ‪,‬‬ ‫שהשיניים יתקלקלו יותר אם ימתין עד לאחר המועד (עי׳ שו״ע ס'‬ ‫יכול לכתחילה להוסיף שם עוד דברים אבל רק באותה המזוודה‪,‬‬ ‫תקל״ב סעיף ב׳‪ ,‬שו״ת אג״מ ח״ג ס׳ ע״א‪ ,‬והגרש״ז אויערבאך זצ״ל מובא‬ ‫שנמצא שלא מוסיף שום פעולה יותר‪.‬‬ ‫בשש״כ פ׳ ס״ו הערה פ״ח)‪.‬‬ ‫הליכה לבית הקברות בחוה"מ‬ ‫השקיית ערבות שבחצר‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬תושבי חו״ל המגיעים לארץ בערב יו״ ט ומיד אחרי יו״ט‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬מי שיש לו עץ ערבות בחצרו‪ ,‬האם מותר להשקותו‬ ‫חוזרים לחו״ל‪ ,‬האם ניתן ללכת בחוה״מ לבית הקברות לקבר‬ ‫בחוה״מ‪ ,‬כדי שיהיו לו לאחר מכן ערבות להושענא רבה?‬ ‫ההורים?‬ ‫תשובה‪ :‬נפסק להלכה בשו״ע (״אורח חיים״ ס׳ תקל״ז) שמי שצפוי לו‬ ‫תשובה‪ :‬יש סוברים שאין שום תועלת בזה מכיון שבימים אלו‬ ‫הפסד אם לא ישקה את גינתו‪ ,‬מותר לו להשקותה‪ ,‬וכגון שדה בית‬ ‫הנפטרים לא נמצאים שם כלל‪ ,‬אבל אין איסור בזה‪ ,‬ואם רוצים‬ ‫השלחין‪ ,‬שמותר להשקותו‪ ,‬כמפורש בריש מסכת מועד קטן‪.‬‬ ‫יכולים ללכת (הגרי״ש אלישיב זצ״ל)‪.‬‬ ‫וכ מו כן מותר גם להשקות גינה לצורך אוכל נפש‪ ,‬כנפסק בשו״ע (שם‬ ‫(וקצ״ב שבספר ״מגיד י שרים״ (פרשת אמור) המיוחס ל״בית יוסף״‬ ‫סעיף ב׳)‪ ,‬ולשם כך התירו אפילו בטרחה יתירה‪ ,‬ובמשנ״ב(שם ס״ק ט״ו)‬ ‫כתב שרבי יוסף קארו וחכמים נוספים התפללו ליד הציון של רבי‬ ‫מובא שנחלקו הפוסקים אם מותר להשקות גם לצורך מכשירי אוכל‬ ‫שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו‪ .‬והקיפו בארבעת המינים את קברו‬ ‫נפש‪ .‬ולפ״ז מותר להשקות ערבות לצורך הושענא רבה מפני שההשקיה‬ ‫של רבי אלעזר בנו ולאחר מכן ירדו גשמים‪ ,‬עי׳ שם‪ .‬הרי שגם בימי‬ ‫היא לצורך מצוות החג‪.‬‬ ‫החג הם נמצאים שם‪ ,‬ויש בזה השפעה וצ״ב)‪.‬‬ ‫ויש סוברים שהמנהג שאין הולכים כלל לבית הקברות בימים אלו‬ ‫קטיפת ערבות‬ ‫(הגר״נ קרליץ זצ״ל)‪.‬‬ ‫‪ 4‬קוטפים ערבות בחול המועד לצורך הלולב (עי׳ משנ״ב ס׳ תקל״ג ס״ק‬ ‫מלאכה שנעשתה באיסור‬ ‫י״א)‪ ,‬ולא יתלוש יותר ממה שהוא צריך (שם)‪ ,‬ובפרט שיש הידור ליקח‬ ‫כל יום ערבה חדשה (רמ"א ס׳ תרנ״ד)‪.‬‬ ‫‪ 4‬מלאכה שנעשתה באיסור דינה כמעשה שבת‪ ,‬שבמזיד אסורה‬ ‫לעולם לעושה אותה‪ ,‬ולאחרים אסורה עד אחרי החג (״מגן אברהם״‬ ‫הנפקת אצבע במקום חתימה‬ ‫ס׳ תקל״ח ס״ק ב׳)‪.‬‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬הרוצה לשכור רכב בחוה״מ וצריך לחתום על טופס‬ ‫בגדים שכיבסו בחוה"מ‬ ‫ההשכרה‪ ,‬האם עדיף לעשות "חתימת אצבע"?‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬בעל תשובה שגר בבית הוריו‪ ,‬וכולם עדיין חילוניים‪ ,‬ואמו‬ ‫תשובה‪ :‬איתא בשו״ע (ס׳ תקמ״ב סעיף א׳) אסור לכתוב בחוה״מ וכתב‬ ‫כיבסה בגדיו בחוה״מ‪ ,‬האם מותר לו להשתמש בבגדיו בחוה"מ?‬ ‫הרמ״א שנהגו להקל בכתב שלנו שאינו מעשה אומן‪ .‬וכתב המשנ״ב‬ ‫תשובה‪ :‬גדרי חוה״מ הם כמו שבת בנוגע לעבר ועשה מלאכה (חוץ‬ ‫(ס״ק ה׳) דאף בזה הכתב נהגו להחמיר לשנות‪ ,‬עי׳ שם‪.‬‬ ‫ממכוון מלאכתו במועד‪ ,‬עי׳ שו״ע ס׳ תקל״ח סעיף ו׳)‪ ,‬וכמו שאסור‬ ‫והנה כל זה בכתיבת אותיות‪ .‬אבל חתימת אצבע לכו״ע הוא מעשה‬ ‫בשבת‪ ,‬אסור בחוה״מ‪ .‬והנה לפני המשנ״ב (ס׳ שי״ח ס״ק ז׳) בשעת‬ ‫הדיוט שכל אחד יוכל לעשות כן‪ ,‬ופשיטא שמותר לצורך המועד‪ ,‬וזה‬ ‫הדחק אפשר לסמוך על הגר״א שאם עבר בשוגג‪ ,‬מותר ליהנות ממנו‪,‬‬ ‫עדיף מכתיבה שיש מחמירין‪.‬‬ ‫והרי מלאכת כיבוס בחוה״מ לכו״ע אסור רק מדרבנן משום גזירה‬ ‫רשת נגד עכברים‬ ‫שלא יכנס מנוול במועד‪ ,‬וכמבאר ב שו״ע(ס׳ תקל״ד)‪ ,‬לכן בנד״ד אם יש‬ ‫לו צורך בכביסה הרי נחשב בשוגג לגבי ההורים‪ ,‬ומותר לו להשתמש‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬רשת העשויה למניעת כניס ת יתו שים ועכברים נפלה‬ ‫בכביסה (הגר״נ קרליץ זצ״ל)‪.‬‬ ‫בחוה״מ‪ ,‬האם מותר להחזירה בחול המועד עם דבק חם?‬ ‫תשובה‪ :‬נחשב צרכי הגוף שמותר לצורך המועד‪ ,‬אפילו מעשה אומן‪.‬‬ ‫מוהל בן חו"ל בא"י ביו"ט שני של גלויות‬ ‫‪ 4‬מילה בזמנה בא״י באסרו חג‪ ,‬פליגי הפוסקים אי מותר לבן חו״ל‬ ‫קביעת מאוורר בקיר‬ ‫להיות המוהל דיש סוברים עדיף שבן א״י ימול‪ ,‬כיון שאצלו לא הוי‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם מותר לקבוע מאוורר על הקיר בחול המועד בעזרת‬ ‫יו״ט‪ ,‬א״כ לא צריכים לחלל יו״ט‪ .‬ויש סוברים שמותר גם לבן חו״ל‬ ‫מברג חשמלי?‬ ‫למול (שע״ת ס׳ תצ״ו דף ק״ד‪ .‬מדפי המשנ״ב)‪ ,‬והטעם שהם סוברים‬ ‫תשובה‪ :‬מכיון שאוויר זה צרכי הגוף‪ ,‬מותר אפילו מעשה אומן‪.‬‬ ‫״דהותרה שבת ויו״ט אצל מילה בזמנה״ (וכמש״כ ה״ביאור הגר״א״‬ ‫יו״ד סוס״י רס״ו) ולכן מותר אף לבן חו״ל אע״פ שאפשר בבן א״י (וכמו‬ ‫מיון תמונות חתונה במחשב‬ ‫שמצינו למ״ד טומאה הותרה בציבור דמותר בטמאים אף כשאפשר‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬י ש ‪ 1,000‬תמונות חתונה במחשב‪ ,‬ורוצה לבחור מתוכם ‪400‬‬ ‫בטהורים‪ ,‬כמבואר ביומא ו׳‪.):‬‬ ‫תמונות‪ ,‬כדי שאותם יפתחו‪ .‬וצריך רק לציין במחשב את בחירתו‪,‬‬ ‫ולמעשה סיי ם ב״ שערי תשובה״ (שם) לענין מילה בזמנה שיורה החכם‬ ‫האם מותר לעשות כן בחוה״מ (אין לו זמן אחר(?‬ ‫לאורח מחו״ל שאין לו להיות רודף היום אחר המצוה״‪ ,‬בדאיכא אחר‪,‬‬ ‫תשובה‪ :‬זהו מלאכה שלא לצורך המועד‪ ,‬ואסור‪.‬‬ ‫וכן הורה הגאון מטשעבין זצ״ל בברית שהיה ביו״ט שני בשבועות‪,‬‬ ‫שהבן א״י ימול‪.‬‬ ‫הדברה בדירה שעתיד להיכנס אליה‬ ‫ויש מקילין יותר שמותר לבן חו״ל להיות מוהל ביו״ט שני בארץ‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם מותר לעשות הדברה בדירה שעתיד להיכנס אליה‬ ‫ישראל אפילו בספק מילה ״שלא בזמנה״ (עפמש״כ ה״חתם סופר״‬ ‫אחרי החג?‬ ‫יו״ד ס׳ ר״נ דמו תר אף בחו׳ ׳ל‪ ,‬וא״כ כ״ש בארץ ישראל די״א אף בדעתו‬ ‫תשובה‪ :‬אין היתר להדביר‪ ,‬משום שזה לא לצורך המועד‪.‬‬ ‫לחזור א״צ לשמור כלל יו״ט שני‪ ,‬שו״ת ״שבט הלוי״ ח״ז ס׳ קס״א)‪.‬‬ ‫לקרוע ניר בחוה"מ‬ ‫ברכה על ריח טוב של נוי סוכה‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם מותר לכתחילה לקרוע נייר לצורך שימוש בחוה״מ‪,‬‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬אתרוגים וגויבה תלויים בסוכה לשם נוי‪ ,‬האם בכל פעם‬ ‫או שמא צריך לקורעו ע״י שינוי או לחפש נייר חתוך?‬ ‫כ שנכנסים לסוכה י ש לברך "ברוך‪ ...‬הנותן ריח טוב בפירות"?‬ ‫תשובה‪ :‬כל דבר שהוא לצורך המועד‪ ,‬ואין בו טרחה כלל‪ ,‬מותר‬ ‫תשובה‪ :‬איתא בשו״ע (ס׳ רי״ז סעיף א׳) הנכנס לחנות של בושם שיש בו‬ ‫לעשותו לכתחילה ובלי שינוי‪.‬‬ ‫מיני בשמים מברך עליהם‪ ,‬ומפרש המשנ״ב (ס״ק א׳) דוקא כשרוצה‬ ‫ניגון בכלי נגינה‬ ‫שאנשים יריחו‪ ,‬ומונחים שם לשם כך‪ ,‬אבל בושם המונח בחדרו של‬ ‫‪ 4‬מותר לנגן בכלי נגינה בחוה״מ כדי להתענג ואף שהניגון הוא מעשה‬ ‫חנווני (כגון מחסן) ולא מונח שם שיכנסו לשם אנשים וריחו מרחוק‪,‬‬ ‫אומן (״חוט שני״ חוה״מ עמ׳ קצ״ה)‪.‬‬ ‫לא מברך עד שיקח בידו‪.‬‬ ‫וכן בפירות שיש להם ריח טוב‪ ,‬כיון שעיקרם לאכילה דוקא‪ ,‬רק‬ ‫הטענת הטלפון הסלולרי בחוה"מ‬ ‫כשנוטל בידו להריח מברך עליהם‪ ,‬אבל אם מונח על השולחן‪ ,‬אפילו‬ ‫‪ 4‬מי שיש לו טלפון סלולרי ורוצה להטעינו בחוה״מ לפני יו״ט אחרון‬ ‫מתכוון להריח לא מהני (וכמבואר בשו״ע ס׳ רט״ז סעיף ב׳‪ ,‬ו״ביאור‬ ‫(ומשאירו בתקע במשך כל היו״ט האחרון)‪ ,‬כיון שלהיום אינו צריך לזה‬ ‫הלכה״ ד״ה כשנטלו)‪.‬‬ ‫כלל (כיון שיש בו עודף חשמל לכמה שעות)‪ ,‬נמצא שמטעינו בחשמל רק‬ ‫לפ״ז‪ ,‬אתרוג שתלה בסוכה לנוי סוכה‪ ,‬כיון שכוונתו לקישוט הסוכה‪,‬‬ ‫לצורך של אחרי היו״ט‪ ,‬והרי זה מלאכה שלא לצורך המועד ואסור‪.‬‬ ‫אפילו אם יש ריח טוב לא יברך בלי לקחת את האתרוג בידו‪ ,‬אבל אם‬ ‫לכתחילה נתנו פרי על השולחן כדי לעשות ריח בסוכה‪ ,‬מכיון שנתנו‬ ‫לקחת חפצים לישיבה בחוה"מ‬ ‫שם לשם ריח‪ ,‬הוי כמו חנות של בשמים שאפשר לברך כשנכנס לסוכה‬ ‫‪ 4‬שאלה‪ :‬האם מותר בחוה״מ לקחת בגדים וחפצים לישיבה לצורך‬ ‫ומריח‪.‬‬ ‫זמן חורף‪ ,‬מכיון שיש לו אפשרות לקחתם ע"י רכב? וכן כשנוסע‬ ‫לשמחת תורה‪ ,‬האם אפשר לקחת עוד דברים?‬ ‫חידה‪:‬‬ ‫תשובה‪ :‬איתא בשו״ע (ס׳ תקל״ה סעיף א׳)‪ ,‬אין מפנין מחצר לחצר‬ ‫אפילו מכעורה לנאה וכו׳ שאינם לצורך מועד‪ ,‬ומפרש המשנ״ב (ס״ק‬ ‫‪ 4‬איזה מלאכה בחול המועד מותרת לבן חו״ל‪ ,‬ואסורה לבן‬ ‫א׳)‪ ,‬משום טרחה‪ ,‬עי׳ שם‪ .‬נמצא שאסור לקחת לישיבה בגדים או‬ ‫ארץ י שר אל?‬ ‫חפצים שלא לצורך המועד‪ ,‬אבל בתוך אותה מזוודה אפשר לקחת עוד‬ ‫‪L‬‬ ‫_‬ ‫—‬ ‫‪1‬‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון על פי בקשה ‪A036194741@GMAIL.COM‬‬ ‫בהאעח־ת‬ ‫שואלין ודורשין‬ ‫פנינים משיחותיו ותשובותיו של מרן הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט״א‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬זמן שמחתנו תשפ״ז‪ ,‬גליון ‪429‬‬ ‫גאב״ד בית הוראה הכללי ירושלים‪ ,‬רב דק״ק אבי עזרי וביהמ׳ד משכן שמואל אשר מרכז פ״ת‬ ‫‪r‬‬ ‫שו׳ית הלכה למעשה‬ ‫מאוצר תשובות מרן הגרב״צ הכהן קוק שליט״א‬ ‫לחיות בצל השכינה ולחוש בענני הכבוד ממש‬ ‫רק אחת לשלש שנים‪ .‬ואף הרמב“ ם (תפילה יג‪,‬א) הביא‬ ‫במעלת קדושת הסוכה דורשת הגמרא (ביצהל‪,‬ב) ״כשם‬ ‫במשנת מרן רבינו הגרי״ש אלישיב זצוק״ל‬ ‫מנהג זה‪.‬‬ ‫שחל שם שמים על החגיגה‪ ,‬כך חל שם שמים על‬ ‫לימוד בסוכה‬ ‫____‬ ‫מבאר ב' בחינות בלומדי התורה‪:‬‬ ‫הסוכה“‪ .‬בעלי שור ביאר המשגיח מו“ ר הגר״ש וולבה‬ ‫מדוע אין העולם מקפיד על הלכה‬ ‫יש לומד הדומה לארון קודש שמונח בו ספר תורה‪,‬‬ ‫שאין הבדל בין ענני כבוד לסוכה העשויה משתיים‬ ‫פסוקה להקפיד ללמוד בסוכה‪ .‬מה היתה‬ ‫וכשם שארון הקודש אינו כמקשה אחת עם הספר‬ ‫כהלכתם ושלישית אפילו טפח‪ .‬הסוכה היא לא רק‬ ‫הנהגת מרן הגריש״א זצ''ל בזה‪ .‬והאם יש‬ ‫תורה אלא נידון רק כתשמישי קדושה‪ ,‬כך הלומד‬ ‫'זכר' לענני כבוד‪ ,‬אלא קדושה בעצמה בקדושת ענני‬ ‫הבדל בין סוכת ביתו לסוכת בית המדרש‪.‬‬ ‫מכיל בקרבו את התורה שלמד‪ ,‬אך לא נעשה חלק‬ ‫הכבוד‪ .‬מהסוכה עלינו ללמוד לחיות בצל השכינה‪,‬‬ ‫‪ E B M‬בוודאי יש ללמוד בסוכה‪ ,‬רבינו‬ ‫מהתורה עצמה‪ .‬ויש הלומד המתאחד עם הלימוד‪,‬‬ ‫ולחוש בענני הכבוד ממש‪.‬‬ ‫זצ"ל ועמו שאר גדולי ישראל למדו כל‬ ‫מתקדש במעלה גדולה עוד יותר‪ ,‬ונעשה כעין ספר‬ ‫וכשנשאל מרן מו“ ר הגרי״ש אלישיב מדוע רק‬ ‫היום בסוכה‪ .‬ומאי שנא‪ ,‬בוודאי יש להיכנס‬ ‫התורה עצמו‪ ,‬חלק מעצמותו בבחינת גוויל של ספר‬ ‫בסוכות באים האושפיזין ולא גם בפסח שהוא חג‬ ‫לסוכת בית המדרש [כמובן אם לא מפריע לו‬ ‫תורה‪ .‬וכמו שהקלף של ס"ת הוא עצם הקדושה ולא‬ ‫האמונה‪ ,‬השיב בצחות לשונו‪ :‬״היכן תארח אותם‪,‬‬ ‫בלימודו]‪.‬‬ ‫רק תשמישי קדושה לכתב שמעליו‪ ,‬כפי ש"אורייתא‬ ‫בסלון? זה לא מתאים להם‪ ,‬רק לסוכה הקדושה הם‬ ‫צורת הנענועים‬ ‫וישראל חד הוא"‪.‬‬ ‫יכולים לבוא“ ‪ .‬זו החביבות המיוחדת לסוכה שבכוחה‬ ‫שאלה מהו אופן הנענועים הראוי ב‪-‬ד'‬ ‫וזהו ההבדל בין לוחות ראשונים ללוחות שניים‪.‬‬ ‫לשנות אורחות חיים לא רק לשבוע אחד אלא לכל‬ ‫מינים‪.‬‬ ‫לוחות הראשונות היו(שמות לב‪ ,‬ט‪" 0‬מעשה אלוקים‬ ‫השנה כולה‪.‬‬ ‫תשובה‪ Q‬רבינו עשה לכל צד הולכה ובסופה‬ ‫‪S‬‬ ‫המה והכתב מכתב אלוקים הוא" ומבואר בחז"ל‬ ‫הגר״י הוטנר התבטא שאמנם בדורנו כמעט ולא‬ ‫ג׳ תנועות קטנות‪ ,‬ושוב החזירם כנגד ליבו‬ ‫(עירובין נד‪ ,‬א) שהתורה נקנתה בקלות ללא צורך בעמל‬ ‫נמצאת כפירה במציאות הבורא אם בכלל‪ ,‬אך‬ ‫ויגיעה‪ ,‬ואף לא היתה משתכחת‪ .‬אך בלוחות השניים‬ ‫הכפירה הגדולה ביותר בדורנו היא הכפירה בתפילה‬ ‫שלא היו מכתב אלוקים אלא מעשי ידי משה רבינו‬ ‫שמבקש במוצאי כל שבת ובמוצאי יום הכיפורים‬ ‫חסרות מעלות אלה‪ ,‬ויש צורך לעמול בכדי להשיג‬ ‫בפרט ״החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים‬ ‫קניין אמת בתורה‪ ,‬מאמץ רב לעצם הבנת התורה‪,‬‬ ‫עלינו חשוכים מכל חטא ומנוקים מכל עוון ומדובקים‬ ‫ומאמץ נוסף לשינון וחזרה עד שייקלט הלימוד ולא‬ ‫ביראתך“‪ .‬אדם לא מאמין שיתכן שנה שלמה‪ ,‬אפילו‬ ‫ישתכח‪ .‬וכפי שהגמרא אומרת (ברכות ה‪ ,‬א) שדברי‬ ‫שבוע אחד מלא שיחלוף עליו ללא עוונות‪.‬‬ ‫תורה נקראים ׳עוף׳ על שם הפסוק "התעיף עיניך‬ ‫זו כפירה לא רק בה' יתברך‪ ,‬אלא כפירה בכוחות‬ ‫בו ואיננו" (משלי כג‪ ,‬ה) שרק בהתמדת התורה הבלתי‬ ‫הגדולים שניתנו לאדם הנעלה‪ .‬מחמת כן לא שואף‬ ‫פוסקת ניתן לזכות לקניין ממשי בתורה‪ ,‬אך אם‬ ‫ולא מתאמץ לשלימות‪ .‬אכן בן עליה לומד מהסוכה‬ ‫שיעורי מורינו הרב שליט״א בחג‬ ‫מעיפים את המבט מהלימוד ואף בהיסח דעת מועט‪,‬‬ ‫את הדרך הראויה לחיי החולין‪ ,‬ומרומם את כל‬ ‫יום א' דחוה״מ‪12:30 ,‬‬ ‫כבר הלימוד משתכח מהלומד ואיננו‪ ,‬כמבואר ברש"י‬ ‫הנהגתו לעבודת ה' טהורה כשוכן תחת ענני הכבוד‪.‬‬ ‫ביהמ״ד אהל אברהם בית שמש‬ ‫(שם) "אם תכפל וסגרת עיניך בתורה‪ ,‬היא משתכחת‬ ‫בתפילת יהי רצון הנאמרת בהזמנת האושפיזין מדי‬ ‫ממך"‪ ,‬ומרן הגרי"ש המחיש לנו שאף בהיסח הדעת‬ ‫ערב בחג הסוכות‪ ,‬מבקשים‪ :‬״ומאושפיזין עילאין‬ ‫יום ב' דחוה״מ ‪12:30‬‬ ‫של מצמוץ קל ניתן לשכוח את הלימוד (שיעורימרןהגרי״ש‬ ‫תהיינה אזני קשובות רב ברכות“‪ .‬אכן מי שאוזניים‬ ‫ביהמ׳׳ד תורה ותפילה מודיעין עילית‬ ‫אלישיב‪-‬ברכותשם)‪.‬‬ ‫טהורות לו‪ ,‬יקשיב לברכות שמברכים אותו האבות‬ ‫יום ג' דחוה״מ ‪12:30‬‬ ‫אכן מצד אחד זהו חיסרון והפסד שאיבדנו בשבירת‬ ‫הקדושים‪ .‬הם לא מגיעים לסוכה כדי לאכול ולשתות‪.‬‬ ‫ביהמ׳׳ד משכן שרגא אלעד‬ ‫הלחות את הזיכרון הטבעי שהיה עם הלימוד‬ ‫הם יושבים ומביטים בהנהגת היושבים בסוכה‪,‬‬ ‫הראשוני‪ ,‬ומאידך טמונה בזה מעלה עצומה‪ ,‬כי‬ ‫ומברכים אותם מכוחם הגדול ברוב ברכות לשנה‬ ‫לילשמחת תורה‪ ,‬לפני תפילת ערבית‬ ‫הלימוד בלוחות השניים הדורש עמל ויגיעה והופך‬ ‫הבעל“ ט‪.‬‬ ‫ישיבת אור ישראל‪ ,‬ניימן ‪ 5‬פתח תקוה‬ ‫את התורה לחלק מהלומד כבחינת ׳ספר תורה׳ עצמו‪,‬‬ ‫שמחת תורה בתשרי דייקא‬ ‫ולא רק כארון בו מונחת התורה‪ .‬וכביאור האגלי טל‬ ‫חג שמחת תורה נקבע למועד החותם את ירח‬ ‫בבקשת "והערב נא" שיתערבו דברי התורה בתוכנו‪,‬‬ ‫האיתנים‪ ,‬והאריכו הקדמונים לבאר מדוע לא הוקבע‬ ‫כאילו התורה היא הלומד עצמו ממש‪.‬‬ ‫בזמן מתן תורתנו בחודש סיון‪ .‬לכאורה קושייתם‬ ‫וכשם שבספר תורה‪ ,‬אף הגוויל החלק בין האותיות‬ ‫מוקד ביתההוראהשע״י ביתהוראה הכללי‬ ‫בטלה מעיקרא שהרי הרמ“ א בהלכות שמחת תורה‬ ‫והשורות קדוש בקדושת ספר תורה‪ ,‬כך לומד התורה‬ ‫לשאלותבהלכהלרבניביתההוראה‬ ‫נעשה כולו מקשה אחת של תורה‪ ,‬ומחמת כן אף‬ ‫כתב שהשמחה ״לגמרה של תורה“‪ ,‬ובשבועות‬ ‫‪0722-133-466‬‬ ‫עדיין לא מסיימים את קריאת התורה‪ .‬אלא שטעם זה‬ ‫‪Beithorah@gmail.com‬‬ ‫מעשי החולין שלו נחשבים קודש‪.‬‬ ‫קשה כשלעצמו‪ ,‬שהרי אין זמן קבוע לתחילת וסיום‬ ‫ניתן לקבל גליון 'שואלין ודורשין' מדישבוע‬ ‫ועוד‪ ,‬שונה השמחה בתורה‪ ,‬רק בה יש ׳חתן תורה׳‬ ‫התורה‪ ,‬כמבואר במגילה (כט‪,‬ב) שבני מערבא לא קראו‬ ‫בדוא״לבמשלוח בקשה לכתובת‪:‬‬ ‫מה שלא מצינו בשאר מצוות כגון ׳חתן שבת׳ או ׳חתן‬ ‫כל שבוע פרשה שלמה‪ ,‬וכך יצא שסיימו את התורה‬ ‫‪Beithorah@gmail.com‬‬ ‫‪- > » ----------------------------------------‬‬ ‫שואלין ודורשין‬ ‫‪---------------------‬‬ ‫י־‪-----------------------------------------‬־׳‬ ‫נסמך על קורת עץ בלבד‪ ,‬באופן‬ ‫או שיחזיקם בצורה ישרה כנגד‬ ‫ועשה עוד ב' הולכות והבאות‬ ‫סוכות' וכיו״ב‪ ,‬משום שהלוחות הראשונים ניתנו‬ ‫שללא הקורה לא היה עומד כלל‪,‬‬ ‫ליבו ורק ירחיק ידיו לאותו הרוח‪.‬‬ ‫(כמובא בשער הציון תרנא‪ ,‬נח)‪ .‬ולא‬ ‫בסיון וביום הכיפורים קיבלנו את הלוחות השניים‪,‬‬ ‫אך מצדו השני נסמך על מתכת‪.‬‬ ‫‪ Q & 9‬יש להטות את הלולב‬ ‫הסתובב בשעת הנענועים לכל‬ ‫יום חתונתו ‪ -‬זה‬ ‫האם נחשב כמעמיד דמעמיד‬ ‫עצמו לכל כיוון‪ ,‬וראיתי שמרן‬ ‫צד אלא עמד תמיד כשפניו‬ ‫מתן תורה‪ .‬וכשם שמהות חתונה היא הדבקות‬ ‫ומותר לסכך כך‪.‬‬ ‫רבינו עשה נטייה חזקה עד שהיה‬ ‫למזרח‪ ,‬ורק היטה ידיו לאותו‬ ‫באשתו ככתוב (בראשיתב‪,‬כד) "על כן יעזוב איש את‬ ‫‪ g r a y‬אסור לסכך בצורה‬ ‫הלולב כמעט שכוב לצד שנענע‪.‬‬ ‫צד שנענע לצפון ולדרום ואף‬ ‫אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" כך‬ ‫זו‪ ,‬ולא נחשב כמעמיד דמעמיד‬ ‫לאחוריו העבירם מעל כתפו‪.‬‬ ‫מהות הלימוד בלוחות שניים הוא כחתן הדבק‬ ‫___החזרה לליבו‬ ‫בכלה‪ ,‬בדרך של שמחה המדבקת את הלומד עם‬ ‫משום שבצד אחד המתכת‬ ‫האם בשעה שמחזיר‬ ‫כנראה מלשון המ"ב(תרנא‪,‬מז) "אין‬ ‫לבדה מעמידה אותו‪ .‬כעין‬ ‫צריך להפוך פניו לצד שמנענע‪,‬‬ ‫הלימוד‪.‬‬ ‫הלולב כנגד ליבו‪ ,‬יש להקפיד‬ ‫(תרכט‪ ,‬ז) להניח‬ ‫רק יטה ראש הלולב‪ .‬וכן למערב‬ ‫מעתה מובן מדוע שמחת תורה נקבע דווקא‬ ‫ולקרבו עד החזה‪.‬‬ ‫סולם המקבל טומאה על גבי‬ ‫יטה ראש הלולב על כתפו"‪.‬‬ ‫במערכת החגים של חודש תשרי הכוללת את יום‬ ‫‪ Q & 9‬די אם מחזירו כנגד‬ ‫הסכך משום מעמיד בדבר‬ ‫הכיפורים‪ ,‬ולא בחג השבועות שבו ניתנו הלוחות‬ ‫החזה‪ ,‬ואינו צריך לקרבו ביותר‪.‬‬ ‫הטיית הלולב‬ ‫הראשונים‪ .‬שמחת התורה שייכת דווקא ללוחות‬ ‫המקבל טומאה (משנה ברורה שם כד)‬ ‫האם יש להטות את‬ ‫למרות שהוא רק מצד אחד‪.‬‬ ‫מעמיד דמעמיד בסכך‬ ‫השניים בהם התחדשה 'חדוותא דשמעתתא'‪ .‬יהי‬ ‫סכך שצדו האחד‬ ‫הלולב לכל כיוון שאליו מנענע‪,‬‬ ‫רצון שנזכה להתרומם ולהתעלות מכוח התורה‪.‬‬ ‫בן ציון הכהן קוק‬ ‫תשובה לשאלת כ”ק הגה”צ מתורת חכם שליט״א בבירור דעת‬ ‫ראש בית הוראה הכללי ירושלים‬ ‫\‬ ‫מרן בעניין ׳עשאה לשם חג ולא הזכיר לשם צל פסולה׳‬ ‫רב רקי׳ק ימשכן שמ ואל אשרי פתח תקוה‬ ‫נשיא כולל להוראה ומח״ס ׳ציוני הלכה׳‬ ‫מתחילת השנה כשרה" הרי שכוונה לשם חג כשרה‪ .‬ולענייד פשוט דהיינו‬ ‫כבוד הרה״ג איתמר שנדורפי שליט״א ועמו היתלמידים׳ חבורתא קדישתא‬ ‫בנוסף על הכוונה הפשוטה והבסיסית לשם צל שהיא הנותנת עליה שם סוכה‪.‬‬ ‫דיתבי בצילו דכ״ק הגה״צ שליט״א בעל ים החכמה ושותים ממעמקי ים תורתו‬ ‫ובאשר לקושיות הגה"צ שליט"א‪ ’ :‬ממה שאמרו (סוכה ח‪,‬ב) ת"ר סוכת גנב"ך‬ ‫כשרה כו׳ א"ר חסדא והוא שעשאה לצל סוכה‪ .‬הרי דעשאה לצל באה‬ ‫פתח דבריי אדרוש שלוי כ״ק הגה״צ שליט״א ואתייקורי קא מתייקרנא שביקשני‬ ‫הברייתא לחדש להכשרא‪ .‬ומה הפשוט בלא הברייתא‪ .‬בהכרח‪ ,‬עשאה לשם‬ ‫לברר אמיתת ודיוק השמועה בשם מרן רבינו זצוקללה״ה על כן אכתוב את אשר‬ ‫חג’ ‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫זכיתי לשמוע מפ״ק בזה״ל‪ :‬׳העושה סוכה וכיון לשם מצוה‪ ,‬ולא כיון לשם צל‬ ‫לא ידענא מדוע נקט ש׳הפשוט׳ הוא שעשאה לחג‪ ,‬הלא הגמרא (להלן שם)‬ ‫‪ - I‬פסולה׳‪ .‬כלומר הכוונה לצל היא לעיכובא כמבואר במג"א (תרלה‪,‬א) הובא במ"ב‬ ‫מפרשת הגריעותא בסוכת גנב"ך "דלאו בני חיובא נינהו" כלומר שיהפשוט‪,‬‬ ‫שם‪ .‬כל כוונה אחרת‪ ,‬מצוה וכדומה‪ ,‬לא סגי‪.‬‬ ‫הוא שסוכה נעשית ע"י בר חיובא‪ ,‬והחידוש בגנב"ך אע"פ שלא נעשית ע"י‬ ‫וכתבתם שכ״ק הגה״צ שליט״א ילא מצא מנוח משמועה זו׳ ולא פירשתם מאי‬ ‫בר חיובא‪.‬‬ ‫טעמא‪ .‬וכנראה משום שרובא דאינשי אינם מכוונים לצל‪ ,‬וח״ו להוציא לעז‬ ‫והרבותא בזה ביאר רבינו (בשיעוריושם) עפמ"ש תוס׳ (גיטיןמה‪,‬ב) ציין אליו בגהש"ס‬ ‫‪J‬‬ ‫ולפסול רוב סוכות העולם‪.‬‬ ‫כאן‪ ,‬והרא"ש (גיטיןשםסי׳מו) שרבינו תם פסל אשה לאגוד לולב [ולעשות סוכה]‬ ‫על כך הנני להוסיף ולכתוב מה שהשיבני מו"ר זצ"ל כששאלתיו‪ :‬סיככתי את‬ ‫דכיון דלא מפקדה פסולה לעשייתם‪ ,‬והקשו עליו מסוכת גנב"ך אלמא אשה‬ ‫הסוכה ולא כיונתי כלל לשום דבר‪ ,‬אלא עשיתי סתם כדי שתהיה לי סוכה‬ ‫ונכרי כשרים אע"ג דלאו בני חיובא‪ .‬ומעתה מובן היטב הרבותא ב׳לאו בני‬ ‫מסוככת בחג הסוכות‪ .‬האם יש בזה חשש כיון שלא כיונתי להדיא לשם צל‪.‬‬ ‫חיובא’ שהרי אע"פ שאין הלכה כר"ת‪ ,‬מ"מ בוודאי שצריך התנא לאשמעינן‬ ‫שאלני רבינו‪ :‬עשית לצניעות? אמרתי‪ :‬לא‪.‬‬ ‫זאת‪.‬‬ ‫השיבני רבינו‪ :‬סתמא זה בסדר‪ .‬מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו(וכבר הפמ"ג‬ ‫והסברא שכתבתם בשם הגה"צ שליט"א‪’ :‬בכוונת חג ומצווה כלולה וודאי‬ ‫[תרלהמשבצותא]כתבלהכשירמה"טסיכוךע"יקטןמשוםשמחשבתו ניכרתמתוךמעשיו)‪.‬‬ ‫כוונת צל‪ ,‬דהלא בעי לקיים המצווה כדינה’ ‪.‬‬ ‫ניחזי אנן‪ :‬אילו צריכים היו לכווין בעשייתה שעושים אותה זכר לענני הכבוד‪,‬‬ ‫חזרתי ושאלתי‪ :‬לא היתה לי כוונה סתמא‪ ,‬אלא כדי שתהיה לי סוכה בחג‬ ‫‪1‬‬ ‫הסוכות‪.‬‬ ‫וכי היה סגי בכוונת חג ומצוה בלבד‪ ,‬ונימא כיון שרצונו לקיים בה המצווה‬ ‫תשובת רבינו‪ :‬סוכה לחג הסוכות זה כמו סתמא‪ ,‬וזה בסדר‪ .‬עכת"ד‪.‬‬ ‫כדינה כלולה בזה כוונה זכר לענני כבוד?! אלא וודאי כיון שיש צורך בכוונה‬ ‫ביאור הדברים על פי מה ששמעתי מרבינו בשעת השיעור (חולין יג‪,‬א) דעשיית‬ ‫מסוימת‪ ,‬מה מהני שרצונו לבנות סוכה כשרה כדין‪ ,‬מיהת חסרה הכוונה‪.‬‬ ‫סוכה חשיב מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו‪ ,‬שסתם הנחת סכך היא לשם צל‪.‬‬ ‫ומה שהביא הגה"צ שליט"א‪ :‬מהשועה״ר (תרכט‪ ,‬כב) גבי גזירת חבילה נוקט‬ ‫וביאר שימחשבתו ניכרת מתוך מעשיו׳ היינו כשניכר לגוי מתוך מעשיו‪ ,‬וכשם‬ ‫בלשונו הזהב ’ אפילו הוא מטילה על הסוכה לשם מצוות סוכת החג’ והיינו‬ ‫שבכל ימות השנה כשרואים אדם המסכך‪ ,‬ניכרת כוונתו לצל‪ ,‬כך גם בערב חג‬ ‫שבזה כשרה מדאורייתא ופסולה מטעם גזירה‪ .‬ככל לשונו שם‪ .‬הרי להדיא‬ ‫הסוכות‪.‬‬ ‫שזו הכוונה הנכונה [ג"כ]‪ .‬ולכאורה זוהי ראיה שאין עליה תשובה בדעת‬ ‫ומעתה ניחא כשרות כל הסוכות שהרי בוודאי כולהו אינשי כוונתם שעושים‬ ‫שועה"ר’ ‪.‬‬ ‫סוכה כדי שתהיה להם סוכה לחג הסוכות‪ ,‬ועל כך אמר רבינו דזה חשיב סתמא‬ ‫אכן זהו דיוק נפלא בלשונו אכן צ"ע מאי שנא ששינה הכא ממה שכתב בעיקר‬ ‫וכשר‪ ,‬משום שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו‪.‬‬ ‫דין הכוונה (תרכ״‪ 0‬והדגיש וחזר והדגיש כוונה לשם צל‪ ,‬ולמה לא כתב שם כוונה‬ ‫ויש להוסיף אע"פ שכוונתם גם כדי שיוכלו לקיים בה מצות סוכה‪ ,‬והרי כתב‬ ‫לשם מצוה‪ .‬ומה ראה כאן להשמיענו דבר זה כבדרך אגב‪ .‬ועל כן צ"ע עד כמה‬ ‫בשו"ע הרב (חסי׳תרכו) "אין אדם יוצא י"ח אלא בסוכה שאינה עשויה אלא לצל‬ ‫ניתן ללמוד מדיוק זה‪.‬‬ ‫בלבד" הרי שכוונה נוספת פוסלת‪ .‬אכן מלבד שדבריו צ"ב מסברא מאי טעמא‬ ‫ואחתום בתודה ובברכת כהן באהבה לכ״ק הגה״צ שליט״א ולכל התלמידים‬ ‫תפסול כוונה נוספת‪ ,‬כבר חלקו עליו האבני נזר (תעד‪,‬ג) שהוכיח מהגה"מ דכוונה‬ ‫החשוכים הלנים בעומקה של הלכה‪ .‬ויהי נועם ה״א עליכם‪.‬‬ ‫הוכיח מדברי הרא"ש ורבינו ירוחם וכן‬ ‫מהמחצה״ש "דאין בזה חיסרון גם אם מכווין לשניהם"‪.‬‬ ‫ובזה מיושבת קושיית הגה"צ ממה ששנינו"ואם עשאה לשם חג אפילו‬ ‫שואלין ודורשין‪.‬‬ ‫סוכות ושמחת תורה ♦‬ ‫♦‬ ‫הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת‬ ‫פניני נחלה‬ ‫> —‬ ‫‪ ^ -‬ז‬ ‫פורע לכם הראשון זה עשיו הרשע וכו' ובונה‬ ‫בברכת המזון של חג הסוכות אנו מתפללין‬ ‫לכם ראשון זה בית המקדש וכו' ומביא לכם‬ ‫הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת‪,‬‬ ‫ראשון זה מלך המשיח‪ ,‬יעו״ש‪ .‬והנה בפסחים‬ ‫ומקור הדבר הוא ע״פ מה דכתיב בעמוס (ט‪,‬‬ ‫(ה‪ ,‬א) תנא דבי ישמעאל בשכר שלשה ראשון‪,‬‬ ‫יא) 'ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת'‬ ‫אכילת פירות כסוכה‬ ‫זכו לשלשה ראשון‪ ,‬להכרית זרעו של עשיו‬ ‫וצ״ב מ״ט מתפללין על הקמת סוכת דוד דוקא‬ ‫בשו״ע או״ח (סי' תרלט ס״ב) איתא‪ ,‬אוכלים ושותים וישנים‬ ‫בסוכה וכו' אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה‪,‬‬ ‫לבנין בית המקדש ולשמו של משיח‪ ,‬ופרש״י‬ ‫בחג הסוכות‪.‬‬ ‫ומותר לשתות מים ויין ולאכול פירות חוץ לסוכה‪ ,‬ובמ״ב‬ ‫דבשכר ג'‪ ,‬היינו‪ ,‬שביתת הרגל בפסח‪ ,‬שביתת‬ ‫והנה בילקוט עה״פ (תהילים עו‪ ,‬ג) ״ויהי‬ ‫(סקי״ב) כתב דאכילת עראי לא חשיב לחייבו בסוכה דאף‬ ‫הרגל בחג‪ ,‬ונטילת לולב שנקראו ראשונים זכו‬ ‫בשלם סוכו״‪ ,‬ובמהרא״י קרא (שם בעמוס)‬ ‫בביתו מצוי שאוכל עראי חוץ לביתו‪ ,‬ושם (בסקי״ג) כתב‬ ‫לשלשה ראשון‪ ,‬ובמהרש״א שם כתב בזכות‬ ‫דמים יין ואכילת פירות מותר אפילו קבע עליהם דכולהו‬ ‫פי' דקרא קאי על בנין בית המקדש שנקרא‬ ‫חשיבא כאכילת עראי‪ ,‬ובשער הציון (אות כט) כ' והא דאיתא‬ ‫שביתת הרגל בחג זכו לבנין בית המקדש‬ ‫סוכה כדכתיב בתהילים שם ויהי בשלם סוכו‬ ‫בגמ' אוכלים ושותים בסוכה [והרי מותר לשתות אפילו דרך‬ ‫ובזכות נ טילת לולב זכו לשמו של משיח‪,‬‬ ‫ומעונתו בציון‪ ,‬וכן הוא בתרגום ובילקוט‬ ‫קבע חוץ לסוכה]‪ ,‬היינו לאחר אכילתו בסעודה שדרך‬ ‫ויעו״ש שפי' דקאי על נ טילת לולב במקדש‬ ‫שם‪ ,‬אולם בת״י המובא בפרש״י שם פ' סוכת‬ ‫לשתות‪ ,‬אז צריך לשתות ג״כ בסוכה דניכלל הוא בסעודה‪,‬‬ ‫דכתיב ביה ושמחת לפני ה' יעו״ש‪[ .‬וע' בזוהר‬ ‫דוד דהכונה היא למלכות בית דוד‪ ,‬ובין אם‬ ‫אבל שתיה בלי אכילה לא חשיבא לחייבו בסוכה דתשבו‬ ‫(פרשת פנחס) בזכות אתרוג נזכה להקמת‬ ‫כעין תדורו אמר רחמנא ואין שתיה בלי אכילה‪ ,‬ואפשר לפי״ז‬ ‫נפרש דהכונה היא למלכות בית דוד ובין אם‬ ‫דאף מים שבתוך הסעודה אין לשתות חוץ לסוכה‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫סוכת דוד]‪ ,‬כלומר דבזכות נ טילת לולב נזכה‬ ‫נפרש קרא לענין בית המקדש אכתי צ״ב מ״ש‬ ‫והנה יל״ע אי ה״ט משום דכל שהוא דרך אכילתו בסעודה‬ ‫לחזרת מלכות בית דוד ולשמו של משיח‪,‬‬ ‫דמתפללים ע״ז בחג הסוכות [והנה במדרש‬ ‫חשיב אגב הסעודה כקבע‪ ,‬וממילא דכיון דתורת קבע עליה‬ ‫דע״י זה שנתקיים ושמחתם לפני ה' הקב״ה‬ ‫תלפיות מבואר דמלחמת גוג ומגוג תהיה‬ ‫אסור‪ ,‬או״ד גם אם שתיה חשיבא עראי‪ ,‬מ״מ כיון שזהו דרכו‬ ‫יביא לנו משיח דשמו מנחם יעו״ש‪ ,‬ולפי״ז‬ ‫בהושענא רבא‪ ,‬וכן משמע בזכריה (יד‪ ,‬טז)‬ ‫הו״ל בכלל תשבו כעין תדורו‪ ,‬ונפ״מ בפירות בתוך הסעודה‬ ‫מבואר היטב מה דמתפללים בחג הסוכות על‬ ‫דדרכו לאוכלם בסעודה אבל אינם מכלל גוף הסעודה ואינם‬ ‫יעו״ש]‪ .‬וצ״ב‪.‬‬ ‫כשתיה שהוא צורך גוף האכילה עצמה‪ ,‬וא״כ י״ל דלא חשיבא‬ ‫בנין בית המקדש ועל חזרת מלכות בית דוד‪,‬‬ ‫והנראה לומר בזה‪ ,‬דהנה הרמב״ם (בפ״ח‬ ‫כקבע גם בתוך הסעודה‪ ,‬אולם אי נימא דשתייה מחייבת‬ ‫דהרי בזכות קיום מצות החג הוא דנזכה לשני‬ ‫מהל' לולב הי״ב) כתב ״אע״פ שכל המועדות‬ ‫בסוכה משום דהו״ל בכלל תדורו י״ל דה״נ פירות הוי בכלל‬ ‫דברים אלו‪ ,‬בנין המקדש ומלכות בית דוד‪.‬‬ ‫תדורו כיון שבא לצורך הסעודה‪ .‬וצ״ע‪.‬‬ ‫מצוה לשמוח בהן‪ ,‬בחג הסוכות היתה שם‬ ‫והנה במד״ר (סוף פרשת וישב פ״ח‪ ,‬ז) איתא מי‬ ‫במקדש שמחה יתירה שנאמר ושמחתם לפני‬ ‫זכר למקד ש בלולב וספה״ע‬ ‫מחכה לסוכת דוד הנופלת שיקימנה‪ ,‬הקב״ה‪,‬‬ ‫ה' אלקיכם וגו'״‪ ,‬ומבואר מדברי הרמב״ם‬ ‫הראשונים הקשו (ע' תוס' מגילה כ‪ ,‬ב‪ ,‬ד״ה כל) מ״ש ספה״ע‬ ‫שנאמר ביום ההוא אקים את סוכת דוד‪,‬‬ ‫דילפינן מקרא (ויקרא כג‪ ,‬מ) דושמחתם לפני‬ ‫שאומרים אחריה יהי רצון שיבנה בית המקדש [או שיחזיר‬ ‫שיהיו כל העולם באגודה אחת שנאמר (צפניה‬ ‫העבודה למקומה]‪ ,‬ואלו מנטילת לולב שהיא גם מצוה‬ ‫ה'‪ ,‬מצות שמחה יתירה בבית המקדש דהיא‬ ‫שתקנוה זכר למקדש שאין אומרים אחר הנטילה יה״ר וכו'‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬ט) ״כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה‬ ‫שמחת בית השואבה וכמו שפי' שם הרמב״ם‪,‬‬ ‫ותי' דה״ט לפי שאין עתה אלא זכירה לבנין ביהמ״ק אבל‬ ‫לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו בשכם אחד״‪,‬‬ ‫ודינו להתקיים בבית המקדש שנאמר בו לפני‬ ‫בלולב יש עשיה יעו״ש‪.‬‬ ‫והנראה הביאור בזה‪ ,‬ע״פ מה דכתיב בהפטרת‬ ‫ה'‪ ,‬ובספרי (פר שת ראה פיס' סז) דר שינן‬ ‫ונראה להוסיף דבאמת אע״ג דבין מצות ספירת העומר ובין‬ ‫סוכות (זכרי' יד‪ ,‬א‪ -‬טז) הנה יום בא לה' וגו'‬ ‫נאמר כאן שמחה ונאמר להלן בפ' תבא וזבחת‬ ‫מצות נטילת לולב תרוויהו מצותן היא זכר למקדש מ״מ‬ ‫ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה‬ ‫חלוקים הן ביסודן ועיקרן‪ ,‬דאילו ספירה אע״פ שתיקנוה זכר‬ ‫שלמים וגו' ושמחת‪ ,‬והנה השמחה האמורה‬ ‫למקדש מ״מ אין עיקר מצותה מצות ספירה של מקדש‪ ,‬אלא‬ ‫וגו' ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו' והיה ה'‬ ‫שם היא בהקרבת שלמי שמחה‪ ,‬אולם השמחה‬ ‫דהיא מצוה בפני עצמה מדברי סופרים ואין היא קיום מצות‬ ‫למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד‬ ‫האמורה כאן גבי סוכות מבואר בתו״כ ובגמ'‬ ‫ספירת העומר דזמן המקדש‪ ,‬וכדחזינן דחלוקים הם בדינם‬ ‫ושמו אחד והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים‬ ‫דקאי על שמחת נ טיל ת לולב במקדש‪ ,‬וכבר‬ ‫דהרי ס״ל לאמימר (מנחות סו‪ ,‬א) דלא בעי למנויי שבועי‬ ‫על ירושלים ועלו מידי שנה בשנה להשתחות‬ ‫ביארנו דחלוקים הם ביסודן המצות נטילה‬ ‫כיון דהוי זכר למקדש משא״כ נטילת לולב‪ ,‬משום זכר‬ ‫למלך ה' צבא‪-‬ות ולחוג את חג הסוכות‪,‬‬ ‫למקדש תקנו דאותה המצוה שהיתה מה״ת בזמן המקדש‬ ‫בגבולין ממצות נ טילת לולב במקדש‪ ,‬דאילו‬ ‫חייב לקיימה מדרבנן גם בזה״ז‪ ,‬כלומר שהחיוב שהיה נוהג‬ ‫וברד״ק ובמצודות פירשו‪ ,‬דהגוים יבואו בחג‬ ‫מצות נ טילת לולב בגבולין היא מצות נטילה‬ ‫בזמן המקדש נוהג גם עתה מדרבנן‪[ ,‬וע' בכתבים המיוחסים‬ ‫הסוכות להשתחות למלך ה' לפי שבאותו זמן‬ ‫גרידא‪ ,‬אולם נ טיל ת לולב במקדש עיקרה היא‬ ‫למרן הגרי״ז (במנחות שם)]‪ ,‬מעתה נראה דחלוקים הם גם‬ ‫תהיה המלחמה ויראו נפלאות הבורא יתברך‬ ‫מצות שמחה [כדאיתא בירושלמי דחד דינא‬ ‫לענין אמירת יהי רצון‪ ,‬דרק בספה״ע שהיא מצוה מחודשת‪,‬‬ ‫ויבואו מידי שנה בשנה לזכרון אותו היום‪ ,‬וזהו‬ ‫ואין במצוה זכרון למקדש תקנו לומר יה״ר לזכרון המקדש‬ ‫להו עם מצות שמחה דאכילת שלמים] לשמוח‬ ‫משום דעכשיו אין לו מצוה זו‪ ,‬משא״כ בלולב המצוה גופא‬ ‫הביאור בדברי המד״ר ביום ההוא אקים את‬ ‫לפני ה' במקדש עם הד' מינים‪ .‬ולפי״ז דבחג‬ ‫היא ענין הזכרון למקדש‪ ,‬דכך תקנוה‪ ,‬וא״צ לומר נמי היה״ר‪.‬‬ ‫סוכת דוד‪ ,‬כלומר דביום שיהיה ה' אחד שיהיו‬ ‫הסוכות ישנה מצות שמחה יתירה דקיומה היא‬ ‫כל העולם אגודה אחת‪ ,‬אקים את סוכת דוד‬ ‫רק בבית המקדש וכמש״כ‪ ,‬על כן מתפללים‬ ‫הנופלת‪ ,‬דאז יקים את הבית המקדש שיוכלו‬ ‫בסוכות על בנין בית המקדש‪ ,‬דר ק אז נוכל‬ ‫כולם לעבדו שכם אחד בהשתחויה ובהקרבת‬ ‫לקיים בו מצות החג בשמחה יתירה‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫קרבנות לה'‪ ,‬וזהו השייכות בין בנין בית‬ ‫ועוד י״ל‪ ,‬דהנה במדרש רבה בפר שת אמור‬ ‫המקדש לחג הסוכות‪ ,‬וכמש״נ‪.‬‬ ‫(פ' ל פט״ז) ‪ ,‬ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר‬ ‫בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני‬ ‫נגילה ונשמחה בך ‪ -‬שמחת התורה דשמיני עצרת‬ ‫בי ל קו ט שמעוני פ ר ש ת פנ ח ס (סוף רמז תשפב) אית א ״וכיון שיצאו ימי החג א מ ר ב שעה שיתבונן ה א ד ם ב מע שיו וברואיו הנ פ ל אי ם ויראה מהן חכ מ תו שאין ל ה‬ ‫ער ך ולא קץ מי ד הוא אוהב ומ שבח ו מפ אר ומתאוה ת או ה גדול ה לי ד ע ה ש ם‬ ‫הקב״ה לי שר א ל עכ שיו אני ו א ת ם נ ש מ ח בי ח ד וכו' וכיון ש שמעו י שר אל כ ך‬ ‫ה ת חילו מ ק ל סין ל הקב״ ה ואו מרים זה היום ע שה ה' נגיל ה ונ שמ חה בו‪ ,‬א מ ר ר ב הגדול״ יעוש״ה‪ .‬מ ע ת ה נ ר א ה דע״י ק בי עו ת היו״ט ל פ ר ס ם א ת כ ל הגדולו ת‬ ‫אבין אין אנו יודעין ב מ ה ל שמו ח אם ביו ם אם בקוב״ה‪ ,‬ב א של מה ופיר ש (שה״ש והנוראות שהוא עו שה עמנו‪ ,‬ע״י זה ש מ תבונן ורואה גדולתו י ת ב ר ך מ מיל א‬ ‫א‪ ,‬ד) נגיל ה ונ שמ חה ב ך בי שועתך‪ .‬א מ ר ר״י ב ע ש רי ם ו שתים או תיו ת ש כ ת ב ת יבוא לי די א הב תו ויראתו‪ ,‬ד כ ל שנ תו סף י די ע ה בגדו ל תו י ת ב ר ך תג ד ל בו א הב תו‬ ‫לנו ב תו ר ת ך כ מנין בך״ ע״כ‪ .‬ו מבואר די שנ ם שני עניני ם של שמחה‪ ,‬שמחה ושמחתו‪ ,‬וזה היום ע ש ה ה' נגיל ה ונ שמ חה בו‪ ,‬ר״ל בהקב״ה‪ ,‬וזהו עי ק ר ה ש מ ח ה‬ ‫שזכינו ל ה כנ ס ל פני ם ב ח ד רי י די ע ת גדול תו י ת ברך‪ ,‬ו א מר י שמח י שר אל בעו שיו‬ ‫ביום ו שמחה בהקב״ה‪.‬‬ ‫והנה ב ד ב רי הי ל קו ט מבו אר ד של מ ה ה מל ך הוא דפיר ש‪ ,‬והיינו ד ה פ סו ק ש א מר בני ציון יגילו ב מ ל כ ם‪ ,‬נגיל ה ונ שמ חה בך‪.‬‬ ‫מע ת ה יש ל הו סי ף ד מ ל ב ד הנגיל ה ונ שמ חה ב ך בי שוע תך‪ ,‬ר״ל בז ה שע שי ת‬ ‫דוד הוא נגיל ה ונ שמ חה 'בו' ואינו מפור ש ובא של מ ה בנו ב שי ר ה שירי ם ופיר ש‬ ‫שם גדול וקדו ש ב עו ל מך ע״י הת שועה‪ ,‬הרי נגיל ה ונ שמ חה ב תו ר ת ך‪ ,‬ר״ל‬ ‫שהכונ ה היא 'בך'‪ .‬ונמצינו ל מדין ד פ סו ק זה דשה״ש ק אי ע ל שמיני ע צר ת‪ ,‬שוב‬ ‫דע״י תו ר ת ך נבוא ל שמוח בך‪ ,‬ד הנ ה אית א ב ס פ רי ב פ ר ש ת ואת חנן ״ואהבת‬ ‫מצאתי שכן כ ת ב הגר״א ב בי אורו ל שיר ה שירי ם יעו״ש דג' פ סו קי ם הר א שוני ם‬ ‫את ה' איני יודע כי צ ד אני בא לי די‬ ‫הם ל ענין ג' רג לי ם ופסוק הר בי עי‬ ‫אהבתו ת״ל ו שננ ת ם לבניך״ ר״ל ע״י‬ ‫ל שמיני ע צר ת‪ ,‬ולפי״ז נ ר א ה ד מ ש כני‬ ‫התורה‪ .‬ו הביאור בז ה ד ב ש ע ה שיתבונן‬ ‫א חריך נ רו צ ה היינו מ ה ש הלכנו א חריו‬ ‫ה אדם ב תו ר תו י ת ב ר ך י ר א ה בו חכ מ תו‬ ‫ב מ ד ב ר וי שבנו שם ב סוכו ת‪ ,‬וגם עכ שיו‬ ‫שאין ל ה קץ ו מיד הוא אוהבו ומתאווה‬ ‫תאווה גדול ה ל ד ע ת א ת ה שם הגדול‪,‬‬ ‫דע״י לי מו ד תו ר תו א ת ה ב א לי די י די ע ת‬ ‫ביאורי תפילה‬ ‫י שבנו ב סוכו ת‪ ,‬וב שכר זה הבי אני ה מ ל ך‬ ‫חדריו‪ ,‬ד היינו מה ש א מר הקב״ה עכ שיו‬ ‫אני ואת ם נ ש מ ח בי חד‪ ,‬ד ה בי אנו ה מ ל ך‬ ‫גדולתו ואהבתו ול שמוח בו‪ ,‬ו עי ק ר‬ ‫ואין אנחנו יכולים‬ ‫לחוג ע מו ב חדריו‪ ,‬ע צ ר ת הי א שנ ת כנ ס‬ ‫ה שמחה והאהבה ב ה ק ב״ ה בא ע״י‬ ‫הנה מצינו שני נוסחאות בתפילת מוסף של ג׳ רגלים ‪ -‬׳ומפני חטאנו׳‪.‬‬ ‫כולנו י חד‪ ,‬נגיל ה ונ שמ חה בך‪ ,‬וב תור תך‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬כ לו מ ר ל שמו ח ב ך ע״י ה תור ה‪,‬‬ ‫הנוסח המקובל הוא ״ואין אנו יכולים לעלות וכו׳ מפני היד ׳שנשתלחה׳‬ ‫מע ת ה נ ל מ ד ד ב ש מיני ע צ ר ת נ א מ ר דין‬ ‫כמו ד ב אי ם לי די שמ חה ע״י ת שועתך‪.‬‬ ‫במקדשך״‪ ,‬אך יש שאומרים ׳׳מפני היד ׳השלוחה׳ במקדשך׳׳‪ .‬וח׳׳נ מצינו‬ ‫שמחה ב ך וב תור תך‪.‬‬ ‫דנחלקו באמירת היהי רצון שלאחר הספירה‪ ,‬במשנה ברורה (ס‬ ‫וכן הוא ל הדי א ב תנ חו מ א ר״פ נ ח (סי'‬ ‫‪1‬״י; כ׳ וז״ל ״מנהג לומר אחר הספירה יהי רצון וכו׳ שיבנה בית המקדש‪,‬‬ ‫והביאור בז ה נ ר א ה ע״פ ד ב רי ר בינו‬ ‫ג) ד הנ ך ק ר אי דוהיו ה ד ב רי ם ה אלו וגו'‬ ‫כלומר דאז נוכל להביא את העומר׳׳‪ ,‬ובשער הציון (שם) כ׳ דכן כתב‬ ‫יונה ב ר כו ת רי ש פ ר ק אין עו מדין (כא‪,‬‬ ‫ו שננ ת ם ל בני ך קיי מי על תו ר ה שבע״פ‬ ‫השיבולי לקט‪ ,‬וכתב עוד טעם משום יום הנף דהיינו כל יום ט׳׳ז שאסורים‬ ‫א‪-‬ב מדה״ר) ש כ ת ב וז״ל ״ודומה לזה מ ה‬ ‫יעו״ש‪ .‬וכן מבו אר מ ד ב רי ה תרגו ם יונתן‬ ‫באכילת חדש מתקנת ריב׳׳ז לכך ראוי להזכיר עבודת ביה׳׳מ ולהתפלל‬ ‫שאמרו ב מ ד ר ש זה היו ם ע שה ה' נגיל ה‬ ‫(דברים ו‪ ,‬ו) ש מ תרג ם ״כתיבין ע ל לוח‬ ‫עליה להחזיר הדבר ליושנה‪ .‬וע׳ בתוס׳ מגילה (כ‪ ,‬ב ד״ה כל הלילה) טעם‬ ‫ונ שמחה בו הוי או מר בה'‪ ,‬כ לו מ ר אע״פ‬ ‫לבכון״‪ ,‬ד ק אי על תור ה שבע״פ ולא‬ ‫אחר‪ ,‬וכ״ז הוא אם נימא דספירה בזה״ז הוא דאורייתא ואינו תלוי במקדש‬ ‫שזה היום הוא יו״ט ונע שה בו ני סי ם‬ ‫על תו ר ה שבכתב‪ ,‬ד ה רי תו ר ה ש ב כ תב‬ ‫וכמו שכתב שם בריש דבריו‪ ,‬אבל אם נימא דהוא דרבנן זכר למקדש אתי‬ ‫שפיר טפי שמתפלל שיבנה בית המקדש עכ׳׳ד‪ ,‬ובאמת שהתוס׳ שם כתבו‬ ‫ונפלאו ת ואנו שמחים בה ם‪ ,‬אפ״ה‬ ‫דינ ם ל הי כ ת ב על ה ס פ ר ולא ל או מר ם‬ ‫עי ק ר ה שמ חה אינ ה ב ע בור יו״ט אלא‬ ‫דהנוסח הוא הרחמן יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה ולא שיבנה‬ ‫בע״פ‪ ,‬אבל ד ב רי ם שבע״פ א ד ר ב א א סו ר‬ ‫ב ע בור ה' ל פ ר ס ם א ת כ ל הגדולו ת ואת‬ ‫בית המקדש‪ ,‬יעו׳׳ש‪.‬‬ ‫לכו תבם‪ ,‬ולכן יש ענין ל כ תו ב ם ע ל לוח‬ ‫כל הנו ר או ת שהוא עו שה עמנו״ עכ״ל‪.‬‬ ‫לבך‪ ,‬כ לו מ ר שיהא על לוח לבב ך שלא‬ ‫והנראה פשוט בביאור שני הנוסחאות‪ ,‬דהנה דעת הרמב׳׳ם היא דספירת‬ ‫העומר גם בזה׳׳ז היא מה״ת אע׳׳ג דליכא עומר‪ ,‬ואילו רוב הראשונים ס״ל‬ ‫בי'‬ ‫כלו מר דבז ה היום שע שה ה' אי כ ל ל‬ ‫ת שכחם‪ ,‬ד ה רי איכא אז הרה וצווי ע ל‬ ‫דהיא רק מדרבנן זכר למקדש‪ ,‬וכתב ע״ז הגר׳׳ח‬ ‫שני ענייני ם‪ ,‬חדא ד ל ך ע שי ת שם גדול‬ ‫ז כיר ת תור ה שבע״פ‪ .‬ולפי״ז מובן ל מה‬ ‫נ דלדעת הרמב׳׳ם דקדושה ראשונה‬ ‫וקדו ש בעול מך‪ ,‬ו שני ת ד ל ע מ ך י שר א ל‬ ‫תלוי ה מצו ת א הבה עם תור ה שבע״פ‪,‬‬ ‫קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא‪ ,‬וא״כ גם היום ראוי להקריב העומר‪,‬‬ ‫ע שית ת שועה גדול ה ופורקן כיו ם הזה‪.‬‬ ‫שאין א ד ם בא לי די א הב תו ר ק ד ר ך‬ ‫ורק חסרון היכי תמצא בעלמא הוא שאין מזבח בנוי [ולדעת התוס׳ בזבחים‬ ‫ואע״פ שאנו שמחים ביו ם הזה ב ש בי ל‬ ‫תור ה שבע״פ וכמו שכ תבנו‪ ,‬וזהו מ ה‬ ‫א) שמזבח שנעקר מקטירין מנחות במקומו ואין דין מזבח שנפגם‬ ‫הטובה ש ק ב לנו מ הקב״ ה ע״י י שועתו‪,‬‬ ‫ד אי ת א ב תנ חו מ א שאין א ד ם לו מ ד תור ה‬ ‫בקמיצה א׳׳כ הא דאין מקטירין העומר בזה׳׳ז הוא רק מחמת לתא דטומאת‬ ‫ואנו מודין לו ועושין יו״ט‪ ,‬מ״מ אין‬ ‫שבע״פ אלא מי שאוהב א ת הקב״ה ב כ ל‬ ‫הגוף דכהנים]‪ ,‬א׳׳כ די בזה דראוי להקריב את העומר שיהא חייב בספירת‬ ‫עי ק ר ה ש מ חה ו ק בי ע ת היו ם ליו״ט‬ ‫לבבו ובכל נפשו‪.‬‬ ‫העומר מה׳׳ת‪ ,‬אכן אי ס׳׳ל דלא קידשה לעתיד לבוא וכדעת הראב׳׳ד (ב‪1‬‬ ‫׳ד) הוי ספירת העומר רק מדרבנן זכר למקדש‪.‬‬ ‫אלא ל פ ר ס ם א ת כ ל הגדולו ת ו הנור או ת‬ ‫מע ת ה נ ר א ה ד עי ק ר ה ש מ חה ב ש מיני‬ ‫שעשה עמנו‪ ,‬ד א מנ ם ע שי ת ת שועה‬ ‫מעתה נראה דבזה הוא דתלוי שינוי הנוסחאות‪ ,‬דאי נימא דאין בזה״ז מקום‬ ‫ע צ ר ת היא ב תו ר ה שבע״פ ולא ב תו ר ה‬ ‫גדולה לנו ואנו שמחים בזה‪ ,‬אולם עי ק ר‬ ‫הקרבה ואין כאן בית המקדש‪ ,‬א״כ התפילה והבקשה היא שיבנה בית‬ ‫שבכתב‪ ,‬ד תו ר ה שבע״פ אין ל ה סוף‬ ‫המקדש [והא דמתפללין ע׳׳ז עכשיו הוא משום דא׳׳א לספור עכשיו כיון‬ ‫ה שמחה שלנו ו ק בי עו ת היו״ט הוא ז כ ר‬ ‫וכמש״כ ה תנ חו מ א (נח סי' ג) ד הי א ר ח ב ה‬ ‫דאין העומר ראוי להקרבה]‪ ,‬אבל אם גם בזה״ז יש כאן מקום הקרבה‬ ‫גדול‬ ‫לנפלאותיו‪ ,‬שבזמן הזה ע שי ת שם‬ ‫מיני ים‪ ,‬ו חדריו היינו ח ד רי תור ה שיש‬ ‫ומעיקר הדין יכול להקריב את העומר ורק דחסר לנו ההיכ״ת להקריבו‬ ‫וקדו ש בעולמיך‪( .‬וע' מש״כ להוסיף בזה לקמן‬ ‫להשיג ע״י ב מ ק צ ת גדלותו שאין לו‬ ‫א׳׳כ עיקר הבקשה היא שיחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה‪ ,‬דבאמת‬ ‫עה״פ ואמר ביום ההוא)‪ .‬ו הנה כ ב ר ה א רי ך‬ ‫קץ וכמ ש״כ הר מב״ם (בפ״ב דיסודי התורה‬ ‫הרי יש כאן מקדש ומקום הקרבה ורק דבפועל א׳׳א להקריבו‪ ,‬ולכן הבקשה‬ ‫ה בי ת לוי עה״ת (בפרשת ויגש) שיש לנו‬ ‫ה״א) ‪ ,‬וע״י י ת ר ב ה אצלו גדלו תו ונזכ ה‬ ‫היא שנוכל להקריב את העומר‪ ,‬שיחזיר לנו ׳עבודת׳ בית המקדש‪ ,‬וזהו‬ ‫הב ט חה שלעול ם הקב״ ה לא י פ ר ס ם א ת‬ ‫ע״י זה ל א הב תו י ת ב ר ך‪ ,‬באופן דנ מ צ א‬ ‫שמוסיפים למקומה‪ ,‬דבאמת המקום קיים גם עכשיו וכמש״ג‪.‬‬ ‫שם כ בו דו ב עול ם ע״י מע ש ה היוצא חוץ‬ ‫ד ה שכ ר ע ל מה שרצנו א חריו ו הראנו לו‬ ‫ונראה דזהו גם שני הנוסחאות שמצאנו בתפילת מוסף של יו״ט‪ ,‬אם‬ ‫מ דר ך ה ט בע אלא ר ק ב א מ צ עו ת צור ך‬ ‫א ה ב תינו אליו כ מו ש ה ארי ך בזה ר בינו‬ ‫אומרים ואין אנו יכולים לעלות וכף מפני היד ׳שנשתלחה׳ במקדשך או‬ ‫י שועתן של י שר אל‪ ,‬וזהו עי ק ר ה ק בי עו ת‬ ‫בחיי הוא שזכינו לגד ל א ה ב תינו אליו‬ ‫מפני היד ׳השלוחה במקדשך‪ ,‬דאם לא קידשה לעתיד לבוא א׳׳כ מה שאין‬ ‫של היו״ט‪.‬‬ ‫אנחנו יכולים להקריב קרבנות היום הוא מפני היד שנשתלחה אז במקדש‬ ‫י ת בר ך [כעין מ ש״כ מרן הגרי״ז עה״ת‬ ‫גם‬ ‫דזהו‬ ‫עוד‪,‬‬ ‫בזה‬ ‫ף‬ ‫סי‬ ‫הו‬ ‫ונר א ה ל‬ ‫והחריבו‪ ,‬אבל אי קידשה לעתיד לבוא הא דאין אנחנו יכולים להקריב‬ ‫(תהלים כז‪ ,‬יד) ש'קוה אל השם' הוא יו ת ר‬ ‫הביאור בה א ד א מ ר בילק״ ש שם ״נגילה‬ ‫עכשיו קרבנות אינו מחמת שנחרב המקדש אז‪ ,‬אלא מפני היד השלוחה‬ ‫בטחון בו]‪.‬‬ ‫כעת בבית המקדש‪ ,‬שמחמתה אין אנו יכולים להקריב קרבנות בבית‬ ‫ונ שמחה בך‪ ,‬ב ך ב תו ר ת ך‪ ,‬ב ך בי שוע תך‪,‬‬ ‫והנה מל שון רש״י ב שי ר ה שירי ם (שם)‬ ‫המקדש [אלא דלכאורה צ״ע דהרי דעת הרמב״ם היא דהקדושה לא בטלה‬ ‫אר״י ב ך בכ״ב או תיו ת ש כ ת ב ת לנו‬ ‫שכ תב ״עודם גלים ו שמחים ע ד היום״‬ ‫ומ׳׳מ בנוסח התפילה להרמב׳׳ם איתא מפני היד שנשתלחה במקדשך‪,‬‬ ‫בתורתך״‪ .‬ד הנ ה עה״פ ב שי ר ה שירי ם (א‪,‬‬ ‫היה נ ר א ה ד פי ר ש ה פ סו ק ע ל מה שזכינו‬ ‫וי׳׳ל]‪ ,‬ודו׳׳ק‪.‬‬ ‫ד) מ שכני א חרי ך נרו צ ה הבי אני ה מ ל ך‬ ‫אז ל הי ק ף ענני הכבוד‪ ,‬אולם מ ד ב רי‬ ‫חדריו נגיל ה ונ שמ חה ב ך פר ש״י וז״ל‬ ‫ה מדר ש והגאון נ ר א ה ד ה בי אנו ה מל ך‬ ‫״והוא הבי א ם ל תו ך ח ד רי הי ק ף ענניו‬ ‫חדריו זה הוא ה ע צ ר ת עצ מ ה שנ כנ סו‬ ‫בזו עוד ם היום גלי ם ו שמחים בו״ ע״כ‪.‬‬ ‫י חד ל היו ת אצלו ב חדריו‪ ,‬וע״י זכינו‬ ‫וב מסיל ת י שרי ם (פרק יט) כ ת ב וז״ל‬ ‫לנגיל ה ונ שמ חה ב ך וב תור תך‪ .‬ונר א ה ד ה א ד אנו רו ק די ם ע ם ה תו ר ה עצ מ ה אין‬ ‫״ואמר של מה ה מ ל ך ב מ של ה חכ מ ה מ שכני א חרי ך ונרוצ ה וכו' כי כ ל מה שזוכה‬ ‫ה אדם ל הי כנ ס יו ת ר ל פני ם ב ח ד רי י די ע ת גדול תו י ת ב ר ך תגד ל בו ה ש מ חה זה מ ח מ ת עצם ה תו ר ה שיש ב ה מצותיו‪ ,‬ו אדרב א‪ ,‬עי ק ר ה שמ חה בזה ש ב חר‬ ‫ויהיה לבו שש ב ק ר בו‪ ,‬ואומר י שמח י שר אל בעושיו״‪ ,‬ו מבו אר דע״י זה שהביאני בנו ונתן לנו א ת תו ר תו ד היינו ב מ צו ת ה כ תו בו ת בו‪ ,‬היא ב שבועו ת ולכן ב עינן‬ ‫ה מלך ח ד ריו וזכו ל הי כנ ס ל פני ם יו ת ר ב ח ד רי י די ע ת גדול תו י ת ב ר ך תגד ל בו נמי ל כ ם ל ה ר או ת שאנו שמחים ב תו ר תו ד היינו מצותיו‪ ,‬אבל ב ש מיני ע צ ר ת‬ ‫ה שמחה היא ב תו ר ה שבע״פ‪ ,‬ד ש תי תורו ת ה ם תו ר ה ש ב כ תב ו תור ה שבע״פ‪,‬‬ ‫השמחה‪ ,‬ובזה ש הקיפ ם ב ענניו שהוא ד רג ה של גילוי ש כינ ה וכמו ש ה אריך‬ ‫אלא ד ה תו ר ה שבע״פ ה רי היא פירו ש ה של ה תו ר ה שבכתב‪ ,‬ומתוך ה תו ר ה‬ ‫הגר״א ה רי ממילא דני תן ל ה ם יו ת ר ד ע ת ב ה בנ ת גדול תו י ת ב ר ך‪ ,‬ומתוך זה‬ ‫שבע״פ ב אי ם ל ה כי ר ג דול ת ה של ה תו ר ה שבכתב‪ ,‬אבל עי ק ר ה שמ חה היא‬ ‫תגדל בו ה ש מ חה והאהבה וכמש״כ ב מ סי ל ת י שרים‪.‬‬ ‫והנה הר מב״ם (בפ״ב מהל' יסודי התורה ה״א) כ' וז״ל ״והאיך הוא ה ד ר ך ל א הב תו ב תור ה שיש ב ה לי מוד תור תו‪ ,‬ב חיי עול ם שנ טע ב תו כינו‪ ,‬ולא ב מ צו ת ה תור ה‪,‬‬ ‫ודו״ק‪.‬‬ ‫ויראתו‬ ‫גליון ל״ר ‪ -‬תשרי תשפ״ו‬ ‫גליון‬ ‫‪267‬‬ ‫^ נערך מתורתו של הרב צבי שפיץ שליט״א‬ ‫■׳<‪W n afn fc w hff? tiljl ,■?•?hfn n jar‬׳‪/‬‬ ‫‪ /o‬מ‪:‬־‪/‬א‪o fan o j /lftz<•7/‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪' W‬‬ ‫‪' V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪w‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הנס של החגים שחז"ל קבעו כמו חנוכה‪ ,‬ופורים‪ .‬ולכן מידי‬ ‫‪I‬‬ ‫הליכות חיים‬ ‫ז‬ ‫שנה בימים אלו אנו עושים פעולות מסוימות שמזכירות‬ ‫בס"ד‬ ‫את הניסים שהיו באותו הזמן‪ ,‬כדי שנזכה באמצעותן לאותן‬ ‫מהות חג שמחת תורה‬ ‫השפעות רוחניות‪.‬‬ ‫כתב השו"ע ( א ר ח סי' ת ר ס ח‪ ,‬א) בהל' שמיני עצרת [שמחת תורה]‬ ‫לעומת זאת שמחת תורה אינו חג זה לזכר שום מאורע שקרה‬ ‫שאומרים בתפילת שמו"ע ותתן לנו את יום שמיני ‪ -‬החג ‪-‬‬ ‫בעבר ביום זה‪ ,‬אלא הקב"ה קבעו כחג חדש מצד החשיבות‬ ‫העצרת הזה‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכתב שם הרמ"א וז"ל‪ :‬ואנו נוהגים שאין‬ ‫העצמית שקיימת באותו היום‪ .‬והנה כדי שנבין מעט ממהות‬ ‫אומרים ‪ -‬חג ‪ -‬בשמיני‪ ,‬דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג‪,‬‬ ‫החג הזה‪ ,‬נקדים תחילה את דברי המדרש שהובאו בילקוט‬ ‫אלא אומרים ‪ -‬יום ‪ -‬שמיני עצרת וכו'‪[ ,‬ובמשנ״ב‪ :‬כמה‬ ‫שמעוני (סוף פ' פנ ח ס‪ ,‬סוף ר מז ת ש פ ב ) וז"ל‪ :‬אמר רבי אלכסנדרי‪,‬‬ ‫אחרונים השיגו על זה והרבו בראיות דשמיני עצרת מקרי חג‪,‬‬ ‫משל למלך שבאה לו שמחה‪ ,‬כל שבעת ימי המשתה היה‬ ‫על כן אין לנטות ממה שכתב המחבר[‪.‬‬ ‫בנו של המלך טורח עם האורחים‪ ,‬וכיון שיצאו שבעת ימי‬ ‫ויסוד המחלוקת בזה‪ ,‬שמצד אחד שמיני עצרת הוא המשך של‬ ‫המשתה אמר המלך לבנו ‪ -‬עכשיו אני ואתה נשמח יום אחד‪.‬‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬הנקרא חג‪ .‬ומצד שני רגל בפני עצמו הוא ‪ -‬שלא‬ ‫ואיני מטריחך הרבה‪ ,‬אלא טול תרנגולת אחת וליטרא אחת‬ ‫נקרא בתורה חג‪ .‬ויש להתבונן בענין זה‪.‬‬ ‫של בשר‪ .‬כך כל שבעת ימי חג הסוכות היו ישראל עסוקים‬ ‫כמו כן מהראוי להתבונן‪ ,‬חג השבועות הרי נקבע כזכר לקבלת‬ ‫בקרבנותיהם של אומות העולם‪ ...‬וכיון שיצאו ימי חג‬ ‫התורה שהיתה ביום הזה‪ ,‬ובחג זה מלבד החיוב לשמוח בו‬ ‫הסוכות‪ ,‬אמר הקב"ה לישראל עכשיו ‪ -‬אני ואתם נשמח יחד‬ ‫שקיים בכל חג‪ ,‬וכפי שכתוב בתורה "ושמחת בחגך"‪ ,‬אין‬ ‫‪ -‬ואיני מטריח עליכם הרבה‪ ,‬אלא רק פר אחד ואיל אחד‪.‬‬ ‫עושים ריקודים ושמחה מיוחדת עם התורה‪ ,‬וזאת אע"פ‬ ‫וכיון ששמעו ישראל כך‪ ,‬התחילו מקלסים לקב"ה ואומרים‬ ‫שביום זה ניתנו הלוחות הראשונות‪ .‬ולעומת זאת בשמחת‬ ‫"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה ‪ -‬בו"‪ .‬אמר ר' אבין אין אנו‬ ‫תורה אע"פ שלא אירע ביום זה משהו מיוחד עם התורה‪ ,‬כלל‬ ‫יודעים במה לשמוח האם ביום או בקב"ה‪ .‬ובא שלמה המלך‬ ‫ישראל שמח במשך כל הלילה והיום ורוקד עם ספרי התורה‬ ‫ופירש "נגילה ונשמחה ‪ -‬בך"‪ .‬בך ‪ -‬בתורתך‪ .‬בך ‪ -‬בישועתך‬ ‫באופן ומיוחד [על פי תקנות הגאונים]‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫כל החגים הינם זכר לנס שקרה בעבר בזמן זה‬ ‫ההבדל בין חג שנעשה ביום השביעי‬ ‫ונלע"ד לבאר בס"ד את מהות החג המיוחד שנקרא "שמחת‬ ‫לנעשה ביום השמיני‬ ‫תורה"‪ ,‬וההבדל המהותי שקיים בינו לחג השבועות‪.‬‬ ‫ונלע"ד שבמדרש זה כתוב מהו המהות של שמחת תורה‪.‬‬ ‫כל החגים הן מהתורה והן מדרבנן כמו חנוכה ופורים‪ ,‬הינם זכר‬ ‫ונקדים גם את דברי המהר"ל שכתב‪ ,‬שכל דבר שמספרו שבע‬ ‫לניסים הגדולים שהקב"ה עשה לבני ישראל בזמן זה‪ .‬ומהותם‬ ‫‪ -‬נחשב בכלל המהלך הטבעי שבו העולם מתנהל‪ .‬כמו שבעה‬ ‫שבח והודיה לקב"ה על כך‪ .‬ולכן אומרים בכולם הלל [ובפורים‬ ‫ימים בשבוע‪ ,‬חג הפסח הינו שבעה ימים‪ ,‬חג סוכות הינו‬ ‫קריאת המגילה ‪ -‬זהו ההלל כדברי רב נחמן במגילה (יד‪ ]).‬וכן‬ ‫שבעה ימים‪ ,‬השמיטה הינה בשנה השביעית וכדומה‪ .‬אולם‬ ‫עושים בחג איזה שהוא זכר שמאפיין את הנס שנעשה באותו‬ ‫דבר שיש לו שמונה ימים או שצריכים לספור לו שמונה ימים‬ ‫הזמן כמו‪ :‬בסוכות ‪ -‬יושבים בסוכה‪ ,‬ומנענעים את ארבעת‬ ‫‪ -‬הינו שינוי מהטבע שבו העולם מתנהל כמו‪ :‬מילה שנעשת‬ ‫המינים‪ .‬בפסח ‪ -‬אוכלים מצה‪ ,‬ומרור‪ ,‬ומובדלים מהחמץ‪.‬‬ ‫ביום השמיני להולדת הבן‪ ,‬שמצוותה היא לחתוך את הערלה‪,‬‬ ‫בשבועות ‪ -‬קוראים בתורה את עשרת הדיברות שניתנו באותו‬ ‫למרות שהאדם נולד עמה כטבעו של עולם‪ .‬וכן חג שמיני‬ ‫היום‪ .‬ואף נוהגים ללמוד תורה במשך הלילה‪.‬‬ ‫עצרת הינו ביום השמיני לחג הסוכות‪ ,‬אולם למעשה הוא‬ ‫חג בפני עצמו‪ ,‬ולכן מברכים עליו ברכת שהחיינו דלא כמו‬ ‫ההבדל המהותי בין כל החגים לשמחת תורה‬ ‫שביעי של פסח שהינו המשך של חג פסח ולא מברכים עליו‬ ‫(ח״ד‪,‬‬‫והנה כתוב בספר השל"ה הקדו'‪ ,‬ובדרך ה' לרמח"ל‬ ‫שהחיינו‪.‬‬ ‫פ״ז) וזת"ד‪ ,‬שבכל שנה באותו היום שנעשו בו הניסים‪ ,‬יאיר‬ ‫ובזה נבין את דברי המדרש‪ ,‬שהקב"ה אמר לישראל‪ ,‬כל‬ ‫מהשמים אור עליון מעין האור שהאיר אז‪ ,‬ותחודש בנו‬ ‫החגים שנתתי לכם קשורים לאירוע מסוים שקרה עמכם‬ ‫תולדות אותו התיקון‪ .‬ועל דרך זה חג השבועות ‪ -‬למתן תורה‪,‬‬ ‫ביום זה במשך השנים שהעולם קיים‪ .‬משא"כ שמיני עצרת‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬לענין ענני כבוד‪ ,‬ובחג הפסח ‪ -‬כל העניינים‬ ‫הינו יום שמחה מיוחד שנתתי לכם בכדי לשמוח רק עמכם‬ ‫שהינם זכר ליציאת מצרים וכו' עכת"ד‪ .‬וכך גם קורה בימי‬ ‫מחלוקת השו"ע והרמ"א בהגדרת שמיני עצרת‬ ‫ככלל‪ ,‬ועם כל אחד ואחד מבני ישראל באופן אישי‪ ,‬וכלשון‬ ‫ולכן כתוב במדרש הנ"ל‪ ,‬שכיון שישראל שמעו שהקב״ה רוצה‬ ‫המדרש ‪ -‬אני ואתם נשמח יחד‪ .‬ואינו קשור כלל לטבעו‬ ‫שנעשה ביחד עמו שמחה משותפת בלעדית שאינה קשורה‬ ‫של עולם‪ ,‬אלא הינו מחוץ להנהגה הטבעית שלו‪ .‬דהיינו‪,‬‬ ‫לאומות העולם או לאירוע כל שהוא מהעבר‪ ,‬החלו לקלסו‬ ‫חג שמנותק כליל מהעבר ואינו קשור ג"כ לעתיד‪ ,‬אלא הינו‬ ‫ואמרו "זה ‪ -‬היום עשה ה' [דהיינו בריאה מיוחדת לצורך יום‬ ‫בריאה מיוחדת שמחמת אהבתו הגדולה של הקב"ה את בניו‬ ‫זה] נגילה ונשמחה ‪ -‬בו [דהיינו רק עם הקב״ה] וזה מה שגילה‬ ‫הקדושים‪ ,‬הוא נתן להם חג מיוחד שבו ישמחו ביחד מידי‬ ‫שלמה המלך‪ ,‬שיום שמיני עצרת נקבע כיום שמחה אישי בין‬ ‫שנה בשמחה עילאית‪.‬‬ ‫ישראל ככלל‪ ,‬ובין כל אחד מהם כפרט יחד עם הקב"ה ותורתו‪.‬‬ ‫הריקוד עם ספר התורה כמוהו ‪-‬‬ ‫ומשכך חלוק בשורש חיוב השמחה שקיים בכל חג הסוכות‪,‬‬ ‫כריקוד עם הקב"ה עצמו‬ ‫מהשמחה בשמיני עצרת‪ .‬שבכל החגים השמחה נובעת בגלל‬ ‫והיות ואין לנו שום השגה והבנה בקב"ה עצמו‪ ,‬לכן צריך דבר‬ ‫עצם החג‪ ,‬והניסים הגדולים שנעשו לנו ע"י הקב"ה באותו‬ ‫שהינו מצד אחד רוחני‪ ,‬ומצד שני הוא קיים בעולם כחפץ‬ ‫הזמן‪ ,‬שאורם מאיר לנו מידי שנה ושנה באותו היום‪ .‬משא"כ‬ ‫גשמי‪ ,‬כדי שיחבר בין הקב"ה וישראל‪ .‬ובאמצעות הדבקות‬ ‫השמחה בשמחת תורה הינה בריאה חדשה של שמחה שישנה‬ ‫והריקוד עמו נחשב הדבר כאילו אנו רוקדים ודבוקים עם‬ ‫מידי שנה עם הקב"ה עצמו‪ .‬והשמחה והריקוד עם התורה‬ ‫הקב"ה עצמו‪ .‬וידועים דברי הזוהר הקדו' שהובאו גם בספר‬ ‫כמוהו ‪ -‬כשמחה וריקוד עם הקב"ה עצמו‪ ,‬מאחר והוא‬ ‫נפש החיים ( ש ע ר א‪ ,‬טז) שהקב"ה‪ ,‬התורה‪ ,‬וישראל הינם אחד‪.‬‬ ‫והתורה הינם אחד‪ ,‬ואין לנו שום אפשרות מעשית אחרת‬ ‫דהיינו שהינם מחוברים יחד והקשר והחיבור שביניהם הינו‬ ‫לחבקו ולרקוד עמו‪ ,‬מלבד עם התורה שהיא האמצעי והקשר‬ ‫חזק וקיים לנצח וללא שום מחיצה שמפסקת חיבור זה‪.‬‬ ‫האמיץ שבינינו‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שהשמחה והריקודים שלנו בשמחת תורה עם התורה‬ ‫לאור האמור יש לבאר [ע"פ דרוש] את דברי הרמ"א בשם‬ ‫מהותם למעשה‪ ,‬ריקוד וחיבוק עז שלנו עם הקב"ה עצמו‪,‬‬ ‫ר"א מטירנא [שהיה מרבותינו הראשונים שקבעו את מנהגי‬ ‫אולם מכיון שמציאות זאת אין אפשרות לקיימה בפועל‪,‬‬ ‫אשכנז] שנקטו שיום זה הינו רגל בפני עצמו ‪ -‬ולא חלק מחג‬ ‫לשם כך התורה הקדו' שנחשבת כחלק בלתי נפרד מהקב"ה‪,‬‬ ‫הסוכות‪ ,‬כיון שיום זה מהותו אחרת משאר ימי החג שלפניו‪.‬‬ ‫שהרי הוא כתבה ונתנה לנו ע"י משה רבינו כדי שנהגה בה‬ ‫אכן ודאי שגם לדעת השו"ע והאחרונים שנקטו שאומרים‬ ‫ונקיים את כל האמור בה‪ ,‬היא המקשרת והמחברת ביננו‬ ‫בתפילה "שמיני עצרת ‪ -‬החג ‪ -‬הזה"‪ ,‬מהות החג הינה כפי‬ ‫לקב"ה בעולם הגשמי‪ .‬ומשכך הריקוד עם התורה ללא כל‬ ‫שהתבאר לעיל‪ ,‬אלא שלדעתם עדין בכלל ימי חג הסוכות הוא‬ ‫מחיצה כמוהו ‪ -‬כריקוד עם הקב"ה עצמו‪ ,‬מאחר והתורה‬ ‫לענין זה [יעוין בט"ז ובביאור הגר"א על השו"ע שם]‪.‬‬ ‫משמשת לנו את האמצעי לחיבור עמו‪ ,‬כי כאמור הקב"ה‬ ‫טעם נוסף לשמחה עם ספרי התורה‬ ‫והתורה הם אחד‪.‬‬ ‫והנה המנהג מזה שנים רבות בכל העולם לגמור מידי שנה‬ ‫כל האותיות והמילים שבתורה הינן שמותיו של הקב"ה‬ ‫את קריאת כל פרשיות התורה בציבור בשמחת תורה‪ ,‬נמצא‬ ‫והנה כתב המהרש״א בסוכה (נה‪ ):‬שהסיבה שמקריבים בחג‬ ‫שכיום יום שמחת תורה הינו גם חג לגמר לימוד וקריאת התורה‬ ‫השבועות רק פר אחד‪ ,‬משום שהוא כנגד ישראל שהם אומה‬ ‫שבכתב‪ ,‬ומבואר בבית יוסף ( א ר ח סי' ת ר ס ט ) שמטעם זה עושים‬ ‫יחידה שבהם בחר ה' ונקראים בשם "אחד" כמו שגם הקב"ה‬ ‫סעודות מצווה כפי ששלמה המלך עשה ביום שזכה לתורתו‬ ‫מכונה "אחד"‪ .‬וכמו שאומרים בתפילת מנחה בשבת "אתה ‪-‬‬ ‫הגדולה‪ .‬אכן בימי עזרא הסופר גמרו את קריאת התורה‬ ‫אחד‪ ,‬ושמך ‪ -‬אחד‪ ,‬ומי כעמך גוי ‪ -‬אחד בארץ" ע"כ‪ .‬והוסיף‬ ‫בציבור במשך שלש שנים‪ ,‬ולמרות זאת גם הם שמחו ביום‬ ‫על כך השל"ה הקדו' ( מ ס כ ת ש ב ו ע ו ת תו ר ה אור‪ ,‬פ ר ק צג) וז"ל‪ :‬אתה‬ ‫זה בשמחת התורה‪ ,‬על כרחך שהשמחה המיוחדת בשמחת‬ ‫אחד‪ ,‬ושמך אחד ‪ -‬זאת התורה שיסודה שמותיו של הקב"ה‪.‬‬ ‫תורה אינה נובעת רק מחמת סיום קריאת כל פרשיות התורה‬ ‫דהיינו‪ ,‬כל אותיות התורה הינן שמות וצירופי שמות של‬ ‫[למרות שגם זאת סיבה בפ"ע לשמוח עם ספרי התורה]‪ ,‬אלא‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ולכן אפילו אם חסרה אות אחת מספר התורה הוא‬ ‫ישנן סיבות נוספות לכך [חוץ מהמבואר לעיל]‪ ,‬וכפי שיתבאר‬ ‫פסול‪ ,‬ואפילו אם האות שחסרה היא באחד משמות אלופי‬ ‫להלן‪.‬‬ ‫עשו‪ ,‬כי קדושתה הינה בדיוק כפי אותה האות שנמצאת‬ ‫קבלת הלוחות השניות במוצאי יוהכ"פ ‪ -‬כיום חתונתו‬ ‫בעשרת הדברות‪ .‬ובזה מובן יותר למה כשרוקדים עם ספרי‬ ‫כתוב במשנה בסוף מסכת תענית ( מ‪ ):‬וז"ל‪ :‬וכן הוא אומר בשיר‬ ‫התורה נחשב הדבר כאילו רוקדים עם הקב"ה עצמו‪ .‬שהרי‬ ‫השירים (ג‪ ,‬יא) "צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה‬ ‫כל הכתוב בה הינם למעשה שמותיו בצירופים שונים‪ .‬נמצא‬ ‫שעיטרה לו אמו ביום חתונתו‪ ,‬וביום שמחת לבו"‪ .‬ביום‬ ‫כשרוקדים‪ ,‬מחבקים‪ ,‬ומנשקים את התורה‪ ,‬בכך אנו אכן‬ ‫חתונתו ‪ -‬זה מתן תורה‪ ,‬וביום שמחת לבו ‪ -‬זה בנין ביהמ"ק‬ ‫רוקדים בפועל עם הקב"ה‪ ,‬כי שמותיו הקדושים שעמם הוא‬ ‫שיבנה במהרה בימינו ע"כ‪ .‬ופי' רש"י וז"ל‪ :‬במלך שלמה ‪-‬‬ ‫מנהיג את העולם כתובים שם‪ ,‬והדביקות שלנו עם שמותיו‬ ‫במלך שהשלום שלו [דהיינו ‪ -‬הקב"ה]‪ .‬אמו ‪ -‬כנסת ישראל‪.‬‬ ‫‪ -‬זה למעשה כדביקות שלנו בקב"ה עצמו כי אין לנו שום‬ ‫זה מתן תורה ‪ -‬יום הכיפורים שניתנו בו לוחות אחרונים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫אפשרות אחרת לעשות זאת‪.‬‬ ‫שלנו‪ .‬ובריקודים אלו מונצחת פיסגת האהבה העזה והקשר‬ ‫וביאור הדברים‪ ,‬שאע"פ שקיבלנו את התורה בחג השבועות‪,‬‬ ‫האיתני בין הקב"ה לישראל ובין ישראל לקב"ה‪ .‬וכשם שנהג‬ ‫אולם התורה הזאת הרי אבדה מאיתנו לאחר חטא העגל בשעה‬ ‫רב שמואל בר רב יצחק בגמ' בכתובות ‪ cd‬לרקוד ולשמוח‬ ‫שמשה רבינו שבר את הלוחות‪ ,‬כך שנחשב הדבר ‪ -‬כאילו‬ ‫בכל שמחת חתן וכלה באופן חריג במיוחד‪ .‬ולכן קבע הקב"ה‬ ‫התגרשנו מהקידושין הראשונים שעשינו עם הקב"ה‪ .‬ומטעם‬ ‫חג זה ביום השמיני‪ ,‬משום שזה מחוץ לטבעו של עולם‪ ,‬כי‬ ‫זה אע"פ שאנו חוגגים את חג השבועות כזכר למתן תורה‪,‬‬ ‫השמחה בו הינה ‪ -‬מעבר לכל המוסכמות המקובלות לשמחה‬ ‫אולם אין בו שמחה מיוחדת מעבר לשמחת כל חג כי בגלל‬ ‫רגילה‪ ,‬ומהותה ‪ -‬שמחת חתונה של חתן וכלה‪.‬‬ ‫חטאינו התורה שקיבלנו אז ‪ -‬על כל מעלותיה המיוחדות‪,‬‬ ‫נשברה והתבטלה ואין לנו יותר שום קשר עמה ועם גדלותה‬ ‫מסקנת הדברים עד כה‬ ‫הנשגבה‪ .‬ובמוצאי יום כיפור קיבלנו מהקב״ה באמצעות משה‬ ‫שמחת תורה הינו חג שאינו קשור כלל לטבעו של עולם‪,‬‬ ‫רבינו את הלוחות השניות‪ ,‬שזוהי התורה שנמצאת עמנו‬ ‫ולאירועי העבר של עם ישראל‪ .‬ומהותו הוא ‪ -‬חג שהקב"ה‬ ‫היום‪ ,‬שכוללת גם את התורה שבע"פ‪ ,‬וכן את החלק הנסתר‬ ‫בראו כבריאה בפני עצמה‪ ,‬אך ורק כדי שישמח ביום זה ביחד‬ ‫שבתורה שמבואר בזוהר הקדו' ובשאר ספרי הקבלה‪ .‬נמצא‬ ‫עם כלל ישראל‪ ,‬ועם כל אחד מהם באופן אישי‪ .‬ומאחר וזה‬ ‫שעשינו קידושין חדשים‪ ,‬וחתונה חדשה עם הקב"ה‪ ,‬כאשר‬ ‫שלא כטבע הנהגת העולם‪ ,‬לכן נקבע החג ביום השמיני מחג‬ ‫הקב"ה נחשב כחתן‪ ,‬וכנסת ישראל נחשבת ככלה שלו‪ .‬וכלשון‬ ‫הסוכות‪.‬‬ ‫הפסוק "ביום חתונתו" ‪ -‬זה מתן תורה של הלוחות השניות‬ ‫ישנן מספר סיבות שמחמתן אנו רוקדים בעוז ובחיבה עם‬ ‫[כפי' רש"י]‪ .‬והטבעת קידושין שקבלנו מהקב״ה ‪ -‬זה הלוחות‬ ‫ספרי התורה ביום זה‪:‬‬ ‫השניות שעמם חלו הקידושין‪ ,‬וזהו חיבורו הנצחי שיש לנו עם‬ ‫א‪ .‬מאחר ולא שייכת מציאות לרקוד בפועל עם הקב"ה‪ ,‬לכן‬ ‫הקב"ה כחתן עם כלה‪.‬‬ ‫אנו רוקדים עם הס"ת‪ ,‬כי הקב"ה והתורה הינם יחידה אחת‬ ‫אכן למרות הקידושין והחתונה שנעשתה בינינו‪ ,‬עדיין לא‬ ‫שלא ניתן להפריד ביניהם‪ .‬נמצא שהריקוד עם הס"ת כמוהו‬ ‫הספקנו לשמוח עם החתן בחתונה הזאת‪ ,‬מאחר וממוצאי‬ ‫‪ -‬כריקוד עם הקב"ה עצמו‪.‬‬ ‫יוהכ"פ עד סוכות אנו טרודים במצוות סוכות‪ ,‬בניית הסוכה‪,‬‬ ‫ב‪ .‬היות וכל האותיות והמילים הכתובות בתורה הינן שמותיו‬ ‫וקניית ארבעת המינים‪ .‬ובשבעת ימי חג הסוכות אנו עדיין‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬ושבאמצעותם הוא מנהיג את עולמו‪ ,‬לכן נחשב‬ ‫טרודים בשמחת החג‪ ,‬ובישיבה בסוכה‪ ,‬שלמרות שזה נחשב‬ ‫הריקוד עם הס"ת כריקוד עם הקב"ה עצמו‪ .‬כי מקסימום‬ ‫שיושבים בצל השכינה הקדושה‪ ,‬אולם בפועל אנו הרי נמצאים‬ ‫ההבנה והדביקות שיכולה להיות לנו בקב"ה‪ ,‬היא אך ורק‬ ‫בגלות מחוץ לביתינו‪ .‬כמו כן מאחר וישנו חשש שמחמת‬ ‫בידיעת שמותיו ופעולותיהם השונים‪ ,‬ומשכך הדביקות בהם‬ ‫קנאתם של אומות העולם ושריהם שבשמים בעם ישראל‬ ‫עד כלות הנפש ‪ -‬כמוהו כדביקות בקב"ה‪.‬‬ ‫הם יקטרגו עלינו בשמים‪ ,‬נצטווינו בתורה לתת להם שוחד‬ ‫ג‪ .‬מאחר וביום זה מסיימים כלל ישראל את קריאת כל‬ ‫ומתנות בימים אלו ולהקריב עבורם קרבנות לה' שיתרצו ולא‬ ‫יקטרגו‪ .‬ובזמן שביהמ״ק היה קיים דבר זה נעשה ע"י הבאת‬ ‫פרשיות התורה שבכתב בציבור‪ ,‬נחשב הדבר כסיום של גמר‬ ‫הקרבנות בפועל‪ ,‬ובזמן הזה עושים זאת בקריאת התורה‬ ‫מצווה‪ .‬ולמדנו משלמה המלך שעושים שמחה וסעודה ביום‬ ‫בציבור ובאמירתם בתפילת מוסף‪.‬‬ ‫שגומרים ללמוד חלק מהתורה‪ ,‬וכ"ש כשגומרים את כולה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מאחר וכל התורה שנמצאת אצלינו כלולה בלוחות השניות‬ ‫השמחה המופלגת בשמחת תורה ‪-‬‬ ‫שקיבל משה רבינו מהקב״ה ברצון ובשמחה במוצאי יום‬ ‫שמחת החתונה שלנו עם הקב"ה‬ ‫הכיפור [והיא ניתנה לו עם כל פירושיה שמבוארים בתורה‬ ‫ולאחר שעברו שבעת ימי חג הסוכות‪ ,‬כעת הקב"ה רוצה לרקוד‬ ‫שבע"פ דהיינו‪ :‬המשניות‪ ,‬ש"ס בבלי וירושלמי‪ ,‬וכל מדרשי‬ ‫ולשמוח עמנו כמו שכל חתן שמח עם כלתו ביום חתונתם‪.‬‬ ‫חז"ל בנגלה ובנסתר [ספר הזוהר הקדו' וכל ספרי הקבלה]‪,‬‬ ‫נמצא שמהות השמחה האדירה שפורצת כל גבולות בשמחת‬ ‫וכן עם כל מפרשי התורה שבכתב ובע"פ מיום נתינתה עד‬ ‫תורה הינה במהותה ‪ -‬שמחת החתונה שבין הקב"ה [החתן]‬ ‫סוף כל הדורות]‪ .‬והיות ושלמה המלך הגדיר את יום קבלת‬ ‫עם כלתו שהיא ‪ -‬כנסת ישראל‪ ,‬ושכל אחד מהם נחשב באופן‬ ‫התורה במוצאי יוהכ"פ ‪ -‬כיום החתונה שבין הקב"ה [החתן]‬ ‫אישי ביום שמחת התורה ‪ -‬ככלתו של הקב"ה‪ .‬ולכן שמחה‬ ‫וכנסת ישראל דהיינו ‪ -‬כל אחד מישראל [ככלה]‪ ,‬כאשר‬ ‫מיוחדת זו היתה קיימת גם בימי עזרא הסופר למרות שלא‬ ‫התורה עצמה משמשת כיצירת הקשר וטבעת הקידושין‬ ‫סיימו עדיין את קריאת כל פרשיות התורה‪.‬‬ ‫שעמה קידש הקב"ה החתן את כלתו‪ ,‬שזה כל אחד מבני‬ ‫ומאהבתו הגדולה של הקב"ה לבניו‪ ,‬רוצה הוא שבכל שנה ושנה‬ ‫ישראל‪ .‬מובן שהריקוד שלנו עם ספרי התורה‪ ,‬אינו רק‬ ‫נעשה ביננו קידושין וחתונה חדשה ונשמח בה במלוא העוז‬ ‫בגלל סיום קריאת פרשיות התורה ביום זה‪ ,‬אלא בגלל עצם‬ ‫כמו ששמחים בכל שמחת חתונה‪ .‬כאשר הגורם לחתונה זו ‪-‬‬ ‫קבלת התורה‪ ,‬שיצרה עמנו ע"י כך חיבור חדש ונצחי ביננו‬ ‫היא קבלת התורה הנמצאת ברשותינו ושקיבלנו אותה באהבה‬ ‫לקב"ה כחתן עם כלה שמתחתנים מידי שנה במוצאי יוהכ"פ‪,‬‬ ‫בשמחה ובאושר מהקב״ה במוצאי יוהכ"פ‪ .‬והתורה‪ ,‬דהיינו‬ ‫וחוגגים ביחד את שמחת חתונתם בשמחת תורה‪ .‬וזהו מה‬ ‫‪ -‬הלוחות השניות‪ ,‬שימשה גם כטבעת הקידושין שמחברת‬ ‫שכתוב במדרש שהובא לעיל שאמר הקב"ה על שמחת תורה‬ ‫אותנו בקשר נצחי שלא ינתק עם הקב"ה שהוא כביכול החתן‬ ‫כך הוא גם מצבם של כלל ישראל בשמחת תורה‪ .‬מאחר‬ ‫שרצונו בכך כדי ‪ -‬שאני ואתם נשמח יחד‪ .‬מבלי שיש כל‬ ‫שביוהכ"פ נמחלו עוונותיהם‪ ,‬ועד חג הסוכות הרי לא נרשמים‬ ‫קשר לשמחה הזאת עם אירועי העבר או עם אומות העולם‪,‬‬ ‫עוונות חדשים כדרשת חז"ל "ולקחתם לכם ביום הראשון"‪,‬‬ ‫אלא זוהי שמחה אישית עם כל אחד ואחד מישראל שהינו‬ ‫ראשון הוא לכל עוונותיו‪ .‬ובשבעת ימי חג הסוכות מכיון שאנו‬ ‫בגדר כלתו של הקב"ה‪.‬‬ ‫נמצאים בסוכה בצל השכינה הקדו' ועסוקים במצוות החג‪,‬‬ ‫כמעט ואין לנו עוונות חדשים‪ ,‬ובפרט שלפני שמחת תורה יש‬ ‫בשמחת תורה אף כל ילדי ישראל שמחים בתורה‬ ‫את יום הושענא רבא שהוא ג"כ יום המסוגל למחילת עוונות‬ ‫ומסיבה זו נהגו בכל הקהילות שכל הילדים ואפילו הקטנים‬ ‫[כעין יוהכ"פ]‪ .‬כך שאנו‪ ,‬הכלה של הקב"ה‪ ,‬מגיעים לשמוח‬ ‫שבהם‪ ,‬אם רק יודעים לברך את ברכות התורה‪ ,‬עולים‬ ‫עמו בחתונה בשמחת תורה [כמעט] ללא עוונות‪.‬‬ ‫לתורה‪ ,‬מאחר וכל אחד מהם נחשב אף הוא שמתחתן‬ ‫ביום זה עם הקב"ה ונחשב ככלתו‪ .‬ואפילו הקטנים במיוחד‬ ‫ומשכך זהו זמן מסוגל והטוב ביותר לבקש מהקב"ה להיוושע‬ ‫שאינם יכולים לברך‪ ,‬גם אותם נושאים על כפיים וחוסים‬ ‫בישועות ואפילו עבור מקרים קשים שהינם מעבר לטבע‪,‬‬ ‫עמם מתחת לחופה ‪ -‬מתחת לטלית‪ ,‬בעליה שנקראת "כל‬ ‫כי התבאר לעיל‪ ,‬שגם חג זה הינו בגדר שמעל הטבע‪ .‬והנה‬ ‫הנערים"‪ .‬כי גם הם נחשבים באותו היום ‪ -‬ככלה של הקב"ה‪.‬‬ ‫מסתבר‪ ,‬שהזמן המסוגל ביותר לישועות הוא ‪ -‬בעת שרוקדים‬ ‫עם ספר התורה שאז יש לנצל זמן זה ולבקש ישועות מהקב"ה‪.‬‬ ‫וכשם שבשמחת חתן וכלה בזה"ז שמחים ורוקדים באופן מיוחד‬ ‫כמו שכל חתן מוכן לתת לכלתו ביום חתונתם בגלל שמחתם‬ ‫אפילו גדולי תורה‪ ,‬ואנשים נכבדים ומבוגרים‪ ,‬ומקילים בכבודם‬ ‫הרבה כל מה שתבקש ממנו כך גם אנו מבקשים מהקב"ה‬ ‫באופן ניכר בשמחה זו וכפי שמבואר בגמ' בכתובות (יז‪ ).‬לגבי‬ ‫[החתן שלנו] שיתן לנו [הכלה שלו] ביום זה את כל הישועות‬ ‫רבי יהודה בר אילעי‪ ,‬ורב שמואל בר רב יצחק‪ .‬וכן הובא בשו"ת‬ ‫שאנו זקוקים להן‪ .‬ושזהו מה שכתוב במדרש הנ"ל "נגילה‬ ‫הרא"ש (סי' ק א‪ ,‬ה) שהיה מנהג בחורי ישראל לשמח את חברם‬ ‫ונשמחה בך" בך ‪ -‬בישועתך‪.‬‬ ‫החתן באופן חריג‪ .‬ומסיבה זו כתב הרמ"א (בחו״ם ססי' שעח‪ ,‬ט) בשם‬ ‫רבותינו הראשונים‪ ,‬שהמזיק מחמת שמחה זו כשלא היתה לו‬ ‫ואכן כבר תקנו לנו קובעי הנוסח שנאמר בשעת ההקפות לפני‬ ‫כוונה להזיק‪ ,‬למרות שהשתולל באופן חריג עקב רצונו לשמח‬ ‫תחילת כל אחת משבע ההקפות‪ ,‬כשכל משפט שמסודר שם‬ ‫את החתן ‪ -‬הוא פטור מלשלם על ניזקו‪ .‬ולכן כך לפחות צריך‬ ‫לפי אותיות א‪,‬ב ויש בו מצד אחד שבח לקב"ה וכן בקשה ממנו‬ ‫כל אחד מאיתנו להתנהג ולהרגיש באופן אישי בשמחת תורה‬ ‫לישועה‪ .‬כגון‪ ,‬אנא ה' ‪ -‬הושיעה נא‪ ,‬אלוקי הרוחות ‪ -‬הושיעה‬ ‫בעת ריקודו עם הס"ת או כשרוקד כחלק ממעגל הרוקדים‪,‬‬ ‫נא‪ ,‬עוזר דלים ‪ -‬הושיעה נא‪ ,‬טוב ומטיב ‪ -‬הושיעה נא וכיו"ב‪.‬‬ ‫שכעת הוא בגדר כלה שרוקדת עם חתנה שהוא הקב"ה יחד עם‬ ‫ומצאתי בס"ד שאכן כך גם כתוב בזוהר הקדו' (ח״ג‪ ,‬לב‪,‬א)‬ ‫התורה שנמשלה קבלתה כקבלת טבעת הקידושין שעמה קידש‬ ‫[הועתק ללשון הקודש מפירוש מתוק מדבש] וז"ל‪... :‬אבל‬ ‫הקב"ה החתן את כלתו שהיא כל אחד מבני ישראל‪.‬‬ ‫ישראל ביום זה [שמחת תורה] מסיימים את הדינין [לאחר‬ ‫והנה אע"פ שהחתונה בפועל היתה במוצאי יוהכ"פ‪ ,‬אולם‬ ‫הושענא רבא] ועתה הם מתחילים בקבלת הברכות‪ .‬כי ליום‬ ‫עקב טרדות חג הסוכות והמסתעף מכך עדיין לא הספיקו‬ ‫האחר שהוא‪ ,‬שמיני עצרת הם מוזמנים להשתעשע עם המלך‬ ‫לרקוד בחתונה זו‪ .‬ומשכך מועד הריקודים לחתונה זו‬ ‫ב"ה ‪ -‬כדי לקבל ממנו ברכות לכל השנה‪ .‬ובאותה השמחה לא‬ ‫שמתקיימת מידי שנה ושנה נקבע שיהיו ‪ -‬בשמיני עצרת‬ ‫נמצאים עם המלך ‪ -‬אלא ישראל לבדם‪ .‬ומי שיושב עם המלך‬ ‫שזהו חג שמחת תורה‪ .‬והריקודים בה פורצים את כל גבולות‬ ‫‪ -‬המלך לוקח אותו לבדו לשבת עמו ‪ -‬וכל מה שהוא שואל‬ ‫הטבע‪ ,‬אע"פ שודאי יש להישמר מאד שלא להזיק לגופו או‬ ‫ומבקש ‪ -‬ניתן לו מבית המלך‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫לרכושו של השני מחמת כך‪.‬‬ ‫ואכן לא לחינם נקבע לקרוא ביום קדוש זה פרשת "וזאת הברכה‬ ‫אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל" וכו"‪ .‬כי ברכת‬ ‫שמחת תורה הינו זמן שמסוגל לבקש מה'‬ ‫משה לבני ישראל הינה נצחית לדורו ולכל הדורות הבאים‪.‬‬ ‫והנה המדרש שהובא לעיל (בילקוט שמעוני סוף פ' פנחס)‪ ,‬דרש על‬ ‫ומשכך גם ברכתו לכל אחד מאיתנו גלומה בברכות אלו‪ .‬נמצא‬ ‫הפסוק שנאמר ביחס לשמיני עצרת "נגילה ונשמחה בך"‬ ‫שמכל הסיבות שהוזכרו לעיל‪ ,‬ובפרט לאחר שהזוהר הקד'‬ ‫בך ‪ -‬בתורתך‪ ,‬בך ‪ -‬בישועתך‪ .‬כלומר ביום זה שאנו רוקדים‬ ‫כתב על יום זה ‪ -‬שכל מה שהוא שואל ומבקש ‪ -‬ניתן לו מבית‬ ‫בשמחת החתונה שלנו עם הקב"ה באמצעות התורה הקדו'‪,‬‬ ‫המלך‪ ,‬עלינו לנצל מאד זמן מסוגל זה‪ ,‬ולא להרפות מלבקש‬ ‫יום זה מסוגל מאד לזכות לישועות מהקב"ה‪ .‬וכמו שידוע‬ ‫ולהפציר מהקב"ה הן עבור כבוד השכינה הקדו'‪ ,‬והן עבור כלל‬ ‫שכאשר החתן והכלה נמצאים מתחת לחופה‪ ,‬זהו זמן מסוגל‬ ‫ישראל‪ ,‬והן עבור עצמינו‪ ,‬משפחתינו‪ ,‬וכל הזקוקים לישועה‬ ‫ביותר שעליהם להתפלל ולבקש בקשות מהקב"ה להיוושע‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪ .‬ויעזרינו הבורא ית"ש שאכן בשנה‬ ‫עבור עצמם‪ ,‬ועבור אנשים נוספים שמתפללים עבורם‪,‬‬ ‫הבעל"ט ניוושע בכל הנצרך לנו באופן הטוב ביותר‪ .‬ונזכה כבר‬ ‫ובפרט שהחתן והכלה נמצאים שם לאחר שנמחלו להם‬ ‫במהרה בימינו לראות בכבוד ה' ובגאולה השלמה‪.‬‬ ‫כל עוונותם ‪ -‬שיש מקום יותר שתפילתם תתקבל לרצון‪.‬‬ ‫העלון יוצא לע״נ‪ :‬הריר חיים יצחק ד ל בהר״ר צבי הי״ד‪ ,‬ומרת נחמה בת הריר יחיאל הלוי ‪y‬״‪n‬‬ ‫‪rav5869690@gmail.com‬‬ ‫‪ nfap y>o!5fopv 'orJ pe /"5fl 153-2-5869690 opvf*nff> /!Jin 'j'jtn ntojfo nlfef/ay‬מ‪«/6‬מ‪!0! .‬‬ ‫בס״ד‬ ‫ר־ניקוני עידובין‬ ‫‪I‬‬ ‫גליון שאלות הלכתיות‬ ‫‪I‬‬ ‫העיווביפ העונונתיים‬ ‫בבדיקת העידובים‬ ‫המתחדשות מידי מבוע יקה‬ ‫מפוקפקות‪ ,‬כגון שיש עמודים עקומים וחוטים רפויים ומתנדנדים‪ ,‬יש‬ ‫פתיחת השנה בתפילה ובברכה‬ ‫להחמיר גם בטלטול של קטן כמו בטלטול חפץ‪ ,‬ששניהם אסורים מדרבנן‬ ‫בפתיחת השנה החדשה‪ ,‬נתפלל לה׳ שיזכה אותנו לחזק את שמירת‬ ‫[במקום שאין רה״ר או לשיטות שאין רה״ר]‪ ,‬וכן במקומות שהבעיה בגלל‬ ‫השבת ותיקון העירובץ בכל מקומות ישראל‪ ,‬ולתת מענה כהלכה לכל אלפי‬ ‫קרפף שנכלל בתוך העירוב‪ ,‬שהוא עושה דין כרמלית שאסור לטלטל בהג‪.‬‬ ‫השואלים‪ .‬יחד עם מגוון התפקידים הנלווים לכך‪ ,‬ביעוץ והכוונה לאחראים‬ ‫במקום שהמחיצות כדין ויש סיבה לחשוש לשיטות שיש רה״ר‪[ ,‬כשיטת‬ ‫על העירובים‪ ,‬ובמסירת שיעורים ברחבי הארץ לאברכים ובחורים‪ ,‬וגם‬ ‫השרע ללא שישים ריבוא]‪ ,‬דוקא בנושא זה יש מקום להקל‪ ,‬כיון שמחמירים‬ ‫לילדים‪ .‬וכן במענה לשאלות רבות בהלכות תחומין‪ ,‬והוצאת ספרים וגליונות‬ ‫בו בגלל שיש חשש דאורייתא ובילד כזה אינו דאורייתא‪ .‬ד‪ .‬ומ״מ זה רק לגבי‬ ‫תורניים‪ ,‬ובנוסף גם בפרויקט הגדול שפועל בימים אלו ביתר שאת‪ ,‬״מוקד‬ ‫התינוק עצמו‪ ,‬אבל לא כלפי תיק ומוצץ וכל חפץ שנושא איתו‪ .‬ועל כל זה יש‬ ‫סונה נהלנתה״ לעורר וללמד כיצד לעשות את נ ש מת הסוכה בהלנה‪ ,‬ולבדוק‬ ‫להוסיף שיש עירובים שחושבים שהם טובים‪ ,‬ולא שייך להסתמך עליהם‬ ‫למשפחות את הסונות ולהשיב לשאלות הרבות שמסתפקים בהם‪ .‬יתן ‪71‬‬ ‫כלל‪ ,‬וזה לא שייך להשיב במסגרת זו‪ .‬לכן בודאי דבר חשוב לדאוג מראש‬ ‫שנמשיך לשמש את הציבור בלימוד ההלכות ובקיומן‪ ,‬ונזכה בשנה זו‬ ‫להיות במקום שמותר לטלטל לכתחילה‪ ,‬או לדעת להימנע מלטלטל‪.‬‬ ‫להכפיל ולשלש את הפעילות והמענה‪ ,‬לזכות את הרבים ללא מכשול‪.‬‬ ‫משופר ולולב רואים את חומרת הזהירות מטלטול בשבת‬ ‫השנה שחל ר״ה בשבת‪ ,‬השגת ממליצה עלינו‬ ‫במקביל לזהירות הנאמרת כאן‪ ,‬שמדובר במקומות שאנשים מטלטלים‬ ‫בשנה זו שראש השנה חל בשבת יש הרבה יותר אנשים שזקוקים‬ ‫ואינם יודעים את חומרת הדברים‪ ,‬נתבונן בתקנת חז׳׳ל שמנעו מכל ישראל‬ ‫לטלטל‪ ,‬כדי ללכת להתפלל במקום שרגילים בו‪ ,‬או להתארח לרגל החג‬ ‫תקיעת שופר ונטילת לולב ביום הראשון שהוא דאורייתא‪ ,‬והטעם מבואר‬ ‫ובכל זאת רבים מתחזקים דוקא כעת להימנע מלטלטל בעירובים הגדולים‬ ‫בגמי שמא יבוא לטלטל את השופר או הלולב מתוך טרדתו לקיים את‬ ‫והדחוקים‪ ,‬ובפרט במושבים‪ ,‬שדוקא ההימנעות הזו תעמוד לנו לזכות ליום‬ ‫המצוה‪ ,‬דהיינו שמדובר במצב שאנשים יודעים להיזהר מלטלטל‪ ,‬ולא‬ ‫הדין‪ ,‬וכפי שכתב בעל הערוך לנר (בספר מנחת עני פרשת האזינו)‪ ,‬שהיו‬ ‫שנים שבגלל שלא תקעו בשופר בראש השנה היו אסונות כגון‬ ‫בשנת תשפ׳יד שהחלה המלחמה מעזה‪ ,‬וכנגד זה היו שנים‬ ‫שדוקא היו טובות וביאר שבשנה זו השבת היא הממליצה‬ ‫בעדינו‪ ,‬וכאשר אנו מתחזקים בשמירתה זוכים לשנה טובה‪.‬‬ ‫סוכה כהלכתה‬ ‫הנה מצוות סוכה גדולה עד מאוד והיא מצווה דאורייתא‪ ,‬וההלכות שלה מורכבות‪ ,‬ג ץ כדיני הדפנות כגון שלא מועיל‬ ‫ובעז׳׳ה כן נזכה לטובה בשנה הזאת‬ ‫אם לא נוטלים לולב יש להיזהר גם בטלטול לסופה‬ ‫אבל יש לציין שזה לא רק ראש השנה שחל בשבת אלא גם‬ ‫צוה׳׳פ ככל מקום‪ ,‬וכץ כדיני הסכך שיש דכדים גגות ועצים או מזגנים הפוסלים חלק ממנה‪ ,‬והלכות אלו נוגעות לכל אחד‬ ‫בעוד שבועיים‪ ,‬ביו׳׳ט ראשון של סוכות שוב יש צורך גדול‬ ‫ואחד כי בניית הסוכה מסודה ככל אחד ואחד‪ ,‬ועם כל זאת מעטים הם השואלים על כשדות הסוכה‪ ,‬ובאמת זה נחוץ יוחד‬ ‫לטלטל‪ ,‬הן אלו שרוצים להתארח בחג‪ ,‬ועוד יותר מכל מי‬ ‫מהשאלות בכשרות ארבעת המינים‪ ,‬כי בסוכות מצויים דבדים הפוסלים ממש‪.‬‬ ‫שבונה סוכה בחצר‪ ,‬וצריך להעביר אוכל ושתיה ובגדים אל‬ ‫בשנים האחרונות נבדקו כמה מאות סוטת על ידי ״מוקד העירוב״ שנותץ מענה מיוחד לשואלים‪ ,‬וכהרבה מהם היה צורך‬ ‫הסוכה‪ .‬הצורך גדול מאוד‪ ,‬אבל הסיבות שלא לטלטל הן לא‬ ‫לתקן דברים הפוסלים את הסוכה עכ״פ לפי כמה שיטות‪ ,‬וכפרט כעת עקב הבנייה החדשה והצפופה‪ ,‬מצאו ככמה מקומות‬ ‫שהסוטת היו פסולות לכל הדעות ולא שמו לב לכך‪ .‬ועוד יותר בסוטת גדולות של בתי כנסת וחנויות שאינם עושים דפנות‬ ‫פשוטות בחלק מהערים והשכונות ובפרט שזה כולל הרבה‬ ‫שלימות וי ש פירצות הפוסלות את הסוכה‪.‬‬ ‫פעולות של הוצאה וטלטול ביום אחד‪ .‬לכן חשוב מאוד‬ ‫לכן ראוי לכל ירא שמים ללמוד היטב את ההלכות‪ ,‬ולשאול על כשרות הסוכה‪ ,‬ואף להביא רב או מומחה להלכות סוכה‬ ‫להשקיע בעשיית עירוב פרטי בבנין כדין‪ ,‬כולל שכירות רשות‬ ‫שיבדוק שכל פרטי הדינים שנעשו כהלכה‪ ,‬ועי״ז יזכה להדר כמצוות הסוכה כהלכה‪ ,‬וכז ט ת זו נזכה כקרוג לישב בסוכת‬ ‫מהשכנים הגוים או החילונים‪ ,‬ותיקון המחיצות של החצר‪,‬‬ ‫עודו של לויתן‪.‬‬ ‫שלפחות בבנץ יהיה מותר לטלטל מעירוב הדין‪.‬‬ ‫הגאוןדגי יהודהאדיהדיגדשליט״א‬ ‫ממני החותם למק כבוד התורה‬ ‫הגאחדכיעמדםט־יד‬ ‫ומי שמשקיע בזה כדי להימנע מלהקל בעירובים הדחוקים‪,‬‬ ‫שליט״א‬ ‫וקיום מצוותיה‬ ‫בודאי יהיה לו זכות גדולה לזכות לשנה טובה‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫■ *'י‪/*-‬‬ ‫נתבאר באזמרה ישפך סוסת ח״ב‬ ‫האם יש קולא יותר בטלטול ילד שיכול ללכת בעצמו‬ ‫ר?‪,‬‬ ‫שמן הראוי להראות את הסוכה או את תמוטת הסוכה‬ ‫למורה הודאה הבקי בהלכות סוכה‪,‬‬ ‫ועי׳ כה״ח*‪£‬׳ תרכ״ה סק׳׳ט‪.‬‬ ‫‪!K»f‬‬ ‫ולכן חשוב מאוד הנעשה ע״י ״מוקד העירוב״‬ ‫וכמו כן ביום שמחת תורה‪ ,‬אשר גם הוא חל בשבת בשנה זו‪,‬‬ ‫•־י ’ל‬ ‫כאשר מביאים את הקטנים לבית הכנסת לרקוד ולשמוח‬ ‫הגאוןדגימגזזממגדללוכיןשליכד*‬ ‫בשמחת התורה‪ ,‬הרי השמחה בתורה כוללת גם את קיום‬ ‫ת ה הלכות כשרות הסוכה הנה הלכות‬ ‫החדשות עיון ובקיאות ואץ הרבה בקיאם בהם‬ ‫גם אני מצטרף להנ׳׳ל‬ ‫דבר גדול עושה הארגון הנ״ל‪,‬‬ ‫מצוותיה‪ ,‬ואם אסור לטלטל מעיקר הדין‪ ,‬אפילו קטן שיכול‬ ‫וכפי הנשמע נמצאו בציבור הרחב סוכות‬ ‫וכמו שנהנו בבמה קהילות ישראל בעבר‬ ‫ולא לחינם מובא ברמ״א סי׳ חד ‪ r‬סעיף ה׳‬ ‫מפוקפקות או פסולות ע״כ מן הראוי‬ ‫שהקד^זלכו לבךוק^ות כל סוכות העיר‬ ‫שנוהגים לעשות מחיצות שלימות וע״ש בט״ב‪.‬‬ ‫ללכת ברגליו אין לטלטלו‪ ,‬כמו שעורר המ שנ״ב(סי ש״ח ס״ק‬ ‫הכו״ח למען גודל מצוות סוכה‬ ‫להראות או להתייעץ עם ת״ח היודע ומבין‬ ‫בהלכות אלו מבעוד מועד כדי שיזכו‬ ‫&‬ ‫‪?iAjAp,Ij'lJu‬‬ ‫קנ״ד) שיש מהמון העם שנכשלים בזה שסבורים שכיון שהקטן‬ ‫כולם לקיים מצווה זו כהלכתה‬ ‫‪' L -‬יי‪V-, (!.*■</‬״‬ ‫׳‪yA‬׳‪m‬‬ ‫‪/ & / ' / A//‬׳‬ ‫יכול ללכת בעצמו אין איסור להרימו‪ ,‬ושגגה היא‪ ,‬דאיסור‬ ‫דרבנן יש בכל אופן אפילו בכרמלית עכ״ד‪.‬‬ ‫אמנם יש הרבה ששואלים על מקומות שבהם יש עירוב‬ ‫י־‬ ‫עירוני מפוקח‪ ,‬אלא שמקילים בו הרבה קולות גדולות האם‬ ‫‪_.---'I‬‬ ‫לגבי לטלטל ילד זה יותר קל‪ ,‬ויהיה מותר לטלטלו בעירוב‬