gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קול דודי · Kol Doidy — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: קול דודי · Kol Doidy

שבוע: סוכות (2026-09-21)

קול דודי · Kol Doidy — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון קס"ז – סוכות תשפ"ז‬ ‫ירושלם על שם שני צדיקים‬ ‫אלו] עדיין היתה השראת‬ ‫מתוך הקדמה – קול דודי מס' כריתות‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים וגו'‬ ‫השכינה שם בבחינת סוכה‬ ‫והנה זה כבר שנים שהספר מונח אצלי בכתבים ולא העזתי בנפשי להדפיסו ולהפיצו עלי חלד‬ ‫למען ידעו דורותיכם כי בסוכות‬ ‫דירת ארעי ולא בבחינת מעון‬ ‫עד שבעו״ה נפלה עט״ר ונפטר עלי אבא מארי‬ ‫הושבתי את בני ישראל וגו'‬ ‫דירת קבע ודירת קבע היתה‬ ‫מהר״ר יהודה לייביש פראנד ז״ל באופן פתאומי בערב סוכות תשכ״ח‬ ‫בגמ׳ סוכה דף י״א ע״ב‬ ‫אז בציון ורק אחרי שבא‬ ‫וגמרתי אז בלבי להקים מצבה לזכרו בהוציאי לאור עולם הספר הזה‬ ‫ובשו״ע או״ח סי׳ תרכ״ה‬ ‫אאע"ה וחידש בה ענין יראה‬ ‫ואני תפילה לשוכן מרומים שיהיה בזה זכות והעלאה לנשמתו אכי״ר‬ ‫ענני‬ ‫מבואר שהסוכות הן‬ ‫וזכה בזה לכל דורותיו באה‬ ‫הכבוד ופירשו המפרשים‬ ‫שאף שהעננים התחילו בניסן נקבע החג בתשרי שהימים קרים וניכר שיוצא השכינה מציון לירושלים ונעשה שם השראת השכינה קבועה‬ ‫מדירת קבע לדירת ארעי לשם מצוה משא״כ בניסן שנוח לישב בחוץ עי׳ בספר בגמ' ע"ז ג' ע"א מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' כל אחד ואחד וכו' ועושה סוכה‬ ‫בראש גגו וכו' והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט‬ ‫הסוכה בשם המהרי״ל והאבן עזרא‪.‬‬ ‫אלא דצ״ע מגמ' ע״ז דף ג׳ ע״א שלעתיד לבוא יתן הקב״ה לאומות העולם בסוכתו ויוצא‪.‬‬ ‫נראה דהא דנתנסו האומות דוקא במצות סוכה ה"ט שיש חידוש במצות‬ ‫מצות סוכה ויוציא חמה מנרתיקה והם יבעטו בה הרי שנסיון הסוכה הוא בחום‬ ‫ולא בקור‪ ,‬וי״ל שעיקר הנסיון הוא לעמוד בהסתר ובסתירות הנראות בהנהגת סוכה שאינו נמצא במצוה אחרת שהקב"ה נתן לנו מצוה ולפעמים מעכב בעדנו‬ ‫הקב״ה ולהישאר נאמנים באמונה ובעול מלכות שמים ומדה זו ירשו ישראל מלקיימה דאם ירדו גשמים או זורחת חמה חזקה שמצטער טובא אינו יכול לקיים‬ ‫מאברהם ויצחק בעקידה שאף שהובטח לאברהם שזרעו יהיה כחול הים נצטווה המצוה וקורה הדבר שהקב"ה יוריד גשם או יוציא חמה להראות שאינו מרוצה‬ ‫לשחוט את בנו יחידו ולא התרעם‪ ,‬וכן אומות העולם יודעים שחשיבות הסוכה בקיום המצוה על ידינו וכדאיתא במתני' דסוכה כ"ח‪ :‬למה הדבר דומה לעבד‬ ‫בתשרי היא מחמת הקור וכשיראו שהנסיון הוא דווקא בחום יבעטו בה שאינם שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ובאמת נסיון גדול הוא באמונה‬ ‫ודמי לנסיון של אאע"ה בזמן העקידה שנראה כאילו יש כאן סתירה בהנהגה‬ ‫עומדים בסתירה ובהסתר משא״כ ישראל‪.‬‬ ‫ולכן אולי קוראים בחוה״מ סוכות בפרשת כי תשא שבה ביקש משה ובצווי שלפניו וע"כ דוקא במצוה זו הוא דנבחנו אוה"ע דאע"ג דיכולים לקבל‬ ‫הודיעני נא את דרכיך ופירשו חז״ל בברכות ז׳ ע״א ששאל מדוע צדיק ורע לו צווי אבל אינם יכולים להשתעבד כ"כ שאפילו אם יראו סתירות וקושיות עדיין‬ ‫ורשע וטוב לו כי עיקר הנסיון הוא כשצדיק מקיים את המצוות ואעפ״כ רע לו ישארו בתומתם‬ ‫כאילו ח״ו אין מנהיג לבירה ואין קיום להבטחות התורה ובכל זאת נשאר נאמן בגמ' ע"ז דף ב' ע"ב לעת"ל יבאו אומות העולם לטעון לפני הקב"ה דגם הם רוצין‬ ‫לקבל שכר על שבנו שווקים ומרחצאות וגשרים וכו' והכל כדי שיתעסקו ישראל‬ ‫באמונתו‪.‬‬ ‫בתורה וכו'‪ .‬וישיב להם הקב"ה שוטים שבעולם בניתם שווקים להושיב בהם זונות‬ ‫בסוכות תשבו וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו'‪.‬‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫תזכרו‬ ‫למען‬ ‫ציצית‬ ‫אצל‬ ‫בפרי צדיק הקשה למה בכל מקום כתוב לשון זכירה‬ ‫ויש להבין מה סברו אומות העולם וכי יטענו שקר לפני הקב״ה היודע‬ ‫כתוב‬ ‫סוכה‬ ‫אצל‬ ‫וכאן‬ ‫וגו'‬ ‫את מצות וגו' לגבי מצה למען תזכור את יום צאתך‬ ‫למען ידעו וגו' לשון ידיעה שהוא לכאורה חזק יותר ע"ש בדבריו ואולי יש לומר מחשבות ונראה דס״ל מצוות אינן צריכות כוונה ולכן אף שלא נתכוונו לטובת‬ ‫עוד דשאני אצל ציצית ומצה שאין המצוה מחזרת את המקיים אותה למצב ישראל מ״מ עשו דברים שסייעו להם לעסוק בתורה והשיבם הקב״ה דאדרבה‬ ‫שמוטל עליו לזכור אלא המצוה הוי סימן זכרון על הדבר דע"י מצות ציצית נוכל כל בנייניהם היו להרבות עבירה וטומאה והפריעו לישראל ולא סייעו להם כלל‬ ‫ושוב ביקשו שיתן להם מצוה לנסותם ונתן להם מצוה קלה של סוכה וכל‬ ‫לזכור שיש תרי"ג מצות וע"י אכילת מצה נוכל לזכור שהיינו עבדים משא"כ כאן‬ ‫בסוכה על ידי הישיבה בסוכה אפשר להרגיש ולדעת אותו מצב ממש שהיו אחד בנה סוכה בראש גגו והקדיר עליהם חמה וכל אחד בעט בסוכתו ויצא ואף‬ ‫שורין בו אז אבותינו במדבר שגם הם בצאתם ממצרים ישבו בסוכות ממש לר"ע שמצטער פטור מ״מ לא היה להם לבעוט כמבואר בע״ז ג׳ ע״א וע״ב ויש להבין‬ ‫או תחת סכך של ענני כבוד לר"א עי' סוכה דף י"א ע"ב והוי יותר מסימן זכירה מדוע נענשו על הבעיטה‬ ‫וי״ל ע״פ הגמ׳ ותוס׳ בר״ה דף ד׳ ע״א דישראל הנותן צדקה על מנת שיחיה‬ ‫אלא ידיעה ממש דכשאנו יושבין בסוכה אנו דומים לגמרי לאבותינו כשהם ישבו‬ ‫בנו נקרא צדיק גמור שאף אם לא נתמלאה בקשתו אינו תוהה על הראשונות‬ ‫בסוכות שלהם‬ ‫משא״כ עכו״ם שתוהה על הראשונות וכך גם כאן הם רצו עולם הבא מחמת‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו'‪.‬‬ ‫עי' ב"ח ומג"א סי' תרכ"ה דמהאי קרא יש לדייק דבקיום מצות סוכה צריך הטוב שבו והיו מוכנים לקיים מצוות כדי לזכות בו אבל כשראו שקיום המצוה‬ ‫כרוך בצער בעטו בה ואינם רוצים לא במצוה ולא בשכרה שלדעתם אין השכר‬ ‫לכוין ולזכור שהושיב הקב"ה אבותינו בסוכות כשיצאו ממצרים‪.‬‬ ‫והנה בגמ' סוכה דף י"א ע"ב פליגי בזה תנאי ר"א ס"ל דהני סוכות של כדאי כנגד הצער ונמצא שתהו על עצם קבלתם מעיקרא ולכן נענשו‪.‬‬ ‫מדבר היו ענני כבוד ור"ע ס"ל דעשו להם סוכות ממש ובשלמא לר"א ניחא דבעי בגמ' סוכה דף מ"ח ע"ב הנהו תרי מיני חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה אמר ליה‬ ‫זכירה לנס זה של ענני כבוד אבל לר"ע מה מעליותא איכא בזה כ"כ אם הם עשו ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך דכתיב ששון ושמחה ישיגו וגו' אמר ליה שמחה‬ ‫סוכות שיצטרך לעשות לזה זכירה לדורות וע"ש בט"ז שכבר העיר מזה ואולי לששון אנא עדיפנא מינך דכתיב שמחה וששון ליהודים אמר ליה ששון לשמחה חד‬ ‫י"ל דאדרבה היא הנותנת דבעינן לזכור שהם עשו סוכות בטורח עצמם ולא היה‬ ‫בזה שום נס שלא קבלו שום שמירה אחרת מן השמים להגן מחום וממטר ואע"פ יומא שבקוך ושויוך פרוונקא דכתיב כי בשמחה תצאו אמר ליה שמחה לששון חד‬ ‫שיצאו ממצרים תוך נסים גדולים וגלוים מ"מ במדבר הוצרכו לעשות סוכות יומא שבקוך ומלו בך מיא דכתיב ושאבתם מים בששון‬ ‫בדרך דרוש י״ל דניסוך המים מרמז לתורה כדכתיב הוי כל צמא לכו למים‬ ‫לעצמם ללמדך דאפילו אם נהנה אדם באיזה ענין מסיעתא דשמיא מיוחדת אין‬ ‫לו לסמוך שימשך הדבר תמיד אלא ידע דהקב"ה יעזור לו כל היכן דאינו יכול ואם הוא חובת היום הרי התורה חשובה בפני עצמה ואם הוא חובת הקרבן הרי‬ ‫היא טפלה למצוה המעשית וכעין ספק הגמ׳ בסוף פ״ק דקידושין אם תלמוד‬ ‫לעזור לעצמו אבל אם ע"י השתדלות יכול לעזור לעצמו צריך להשתדל ולא גדול או מעשה גדול עד שנענו כולם תלמוד גדול שמביא לידי מעשה אמנם עי׳‬ ‫בתוס׳ שם וברש״י ב״ק י״ז ע״א דהיינו בתלמוד דרבים אבל ביחיד מעשה גדול‬ ‫לסמוך על נסים וזה הוא הלימוד לדורות בזכירת סוכות של מדבר‪.‬‬ ‫דמי נתלה במי‪.‬‬ ‫ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון (תהילים ע"ו ג')‪.‬‬ ‫ובזה מובן למה מנסכים מים דווקא בסוכות דכיון שמקריבים שבעים פרים‬ ‫שלם היינו ירושלים והשם שלם הוא השם שנתן לה מלכי צדק מלך שלם‬ ‫וירושלים הוא צירוף יראה שלם כדמבואר במדרש ב"ר נ"ו ט"ז וי"ל דכוונת כנגד שבעים אומות מראים שעיקר העולם בשביל ישראל שלהם ניתנה התורה‬ ‫הפסוק היא דכל ששמה היה עדיין רק שלם כפי שנתן לה מלכי צדק ועדיין לא המרומזת במים‪.‬‬ ‫ובזה יתפרש מאמר הגמ׳ שששון סבר שהמעשה עיקר וכשיטת רש״י שלמד‬ ‫צורף לה שם יראה שנתן לה אאע"ה שאמר בהר ה' יראה [וכדאיתא בפס"ז פרשת מושאבתם מים בששון דבעינן תקיעות ולא מי מעיין משום שניסוך המים דומיא‬ ‫וירא כ"ב י"ד דמלכי צדק קרא לה שלם ואברהם קרא אותה יראה לפיכך נקראת‬ ‫להיות בו שיתין שהם נקבים והוספות ובלבד שיהא על קרקע אטומה ולא על‬ ‫דניסוך היין ושניהם מחמת הזבח ואילו שמחה סבר שהתלמוד עיקר ושניהם‬ ‫גבי כיפין כתורה שבעל פה שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר ניתן למשה‬ ‫נקראו מינים משום שבאמת בעינן תרוייהו והם החשיבו רק אחד מהם‬ ‫מסיני וצריך להיות בנוי על יסודות תורה שבכתב‪.‬‬ ‫וזה שאמר ששון לשמחה חד יומא שבקוך ושויוך פרוונקא היינו שכל‬ ‫ומעתה ניחא לתוס׳ דבמקדש שני השיתין כמזבח וכיון שניסוך המים הלכה‬ ‫חשיבות התורה לשמש את המעשה שהרי תלמוד מביא לידי מעשה ומי נתלה‬ ‫למשה מסיני והיינו תורה שבעל פה בחינת מקדש שני שפיר מתנסך לשיתין‬ ‫במי והשיבו שמחה חד יומא שבקוך ומלו בך מיא היינו שכל חשיבות המעשה‬ ‫משא״כ לרש״י דניסוך המים מתורה שבכתב בעי לנסך על גוף המזבח שכבר‬ ‫היא שעל ידו זוכים להתמלא בתורה‪.‬‬ ‫תורת הבית‬ ‫היה במקדש ראשון בחינת תורה שבכתב‪.‬‬ ‫עוד אמר ששון לרבי אבהו עתידיתו דתמלו לי מיא לעלמא דאתי היינו‬ ‫בפרשת אמור הקדימה תורה מצות ארבעת המינים לפני מצות סוכה‪.‬‬ ‫שלעתיד יראו חכמי התורה שתורתם משמשת את המעשה והשיבו רבי אבהו אי‬ ‫ולכאורה תמוה דהלא חיוב סוכה קודם שמתחיל בתחילת הלילה ואילו‬ ‫הוה כתיב לששון כדקאמרת השתא דכתיב בששון משכיה דההוא גברא משוינן‬ ‫מצות ארבע מינים זמנה רק ביום ורואין דהמשנה במסכת סוכה הקדימה באמת‬ ‫ליה גודא ומלינן ביה מיא היינו דאדרבה המעשה משמש כדי לזכות ולהתמלא‬ ‫דיני הסוכה בשני פרקים הראשונים והמתינה עם דיני ארבעת מינים עד פרק‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫שלישי והיה נראה ליישב דבתורה שבכתב שניתנה יחד עם הקמת המשכן שלולב‬ ‫עי׳ זבחים דף ס״א ע״ב דכשעלו בני הגולה הוסיפו על המזבח ארבע אמות‬ ‫ניטל מה"ת במקדש כל שבעה ויש בו ז' מצות חיוביות מש"ה קדם לסוכה‬ ‫והוסיפו בו שיתין דמעיקרא סברו מזבח אדמה שיהא אטום באדמה ולבסוף‬ ‫שמצוה חיובית שלה רק ליל ראשון של חג דשאר כל הימים הוי רק מצוה קיומית‬ ‫סברו שתייה כאכילה ומזבח אדמה היינו שיהא מחובר באדמה ולא יבננו על גבי‬ ‫ואיסור לאכול חוץ לסוכה אבל המשנה שסידרה רבי שהיה לאחר החורבן שמאז‬ ‫כיפין או מחילות‪ ,‬וי״ל דמקדש ראשון כנגד תורה שבכתב שהרי משחרב פסקה‬ ‫גם מצות לולב אינה אלא יום אחד מה"ת בזה הקדים באמת לעסוק במצות סוכה‬ ‫הנבואה בנביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי ומקדש שני כנגד תורה שבעל‬ ‫שזמנה כבר בלילה לפני מצות לולב שזמנו רק ביום‪.‬‬ ‫פה אנשי כנסת הגדולה והתנאים ולכן בראשון היה המזבח אטום כתורה שבכתב‬ ‫שאין בה הוספה גרעון או נקב וכל אותיותיה ספורות ומנויות אבל בשני יכולים‬ ‫בענין ניסוך המים‬ ‫קרבן התמיד‪ ,‬אלא חובת היום‪.‬‬ ‫ושיטת התוס׳ היא גם שיטת הרשב״ם [ב"ב דף‬ ‫א‬ ‫עוד הביא שם בשם הגר״ח‪ ,‬שייתכן כי הדבר תלוי‬ ‫ע״ט ע״א] כל הראוי לבדק הבית ואינו ראוי למזבח‬ ‫במתני' במתני׳ סוכה [דף מ״ח ע״ב]‪ ,‬דשני ספלים‬ ‫במקור שממנו למדים את עיקר דין ניסוך המים‪ .‬אם‬ ‫מועלין בו‪ ,‬וכגון בור מלא מים ואשפה מלאה זבל‪.‬‬ ‫היו על המזבח‪ ,‬ובהם היו מנסכים את ניסוך היין וניסוך‬ ‫למדים אותו מן הכתוב ונסכיה״‪ ,‬כהני תנאי שבמסכת‬ ‫הרשב״ם מפרש שמי הבור אינם ראויים לניסוך המים‪,‬‬ ‫המים‪ .‬רש״י מפרש שהנסכים היו יורדים דרך נקבי‬ ‫תענית ב׳ ע״ב‪ ,‬הרי שבכתוב הוקשו ניסוך המים וניסוך‬ ‫משום שמים מכונסים פסולים לניסוך ובעינן דווקא‬ ‫הספלים על גג המזבח‪ ,‬ומשם דרך נקבים אחרים אל‬ ‫היין‪ ,‬ומשמע שכשם שניסוך היין בא מחמת הזבח‪ ,‬כך‬ ‫מים חיים‪.‬‬ ‫השיתין‪ ,‬ואילו התוס׳ מפרשים שהיו יורדים מן הספלים‬ ‫גם ניסוך המים הוא חובת הזבח‪ .‬אבל אם עיקר דין‬ ‫ולכאורה שיטת הרשב״ם מחודשת יותר משיטת‬ ‫מיד לשיתין‪ .‬ויש לעיין ביסוד פלוגתתם‪.‬‬ ‫ניסוך המים נלמד מהלכה למשה מסיני‪ ,‬אפשר שאינו‬ ‫התוס׳‪ ,‬שהרי כותב שמי בור פסולים לניסוך המים‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬לעיל [דף מ״ח ע״א] הקשו התוס׳‪ ,‬היאך היו‬ ‫דין בקרבן אלא דין מיוחד של היום‪.‬‬ ‫ותמוה מנא ליה דין פסול‪ ,‬דאם נלמד מן הפסוק‬ ‫ממלאים את מי הניסוך בצלוחית של זהב ומנסכים‬ ‫ה‬ ‫ושאבתם מים בששון‪ ,‬כדמשמע בסוכה‪ ,‬הרי זה פסוק‬ ‫אותם לתוך ספלים של כסף‪ ,‬והלא בלחם הפנים נקטינן‬ ‫ועי׳ בזבחים [דף ק״י ע״ב]‪ ,‬דמשמע שנחלקו‬ ‫בספר ישעיה ודברי נבואה‪ ,‬וקשה לומר שממנו למדנו‬ ‫דמעלין בקודש ואין מורידין‪ .‬ותירצו‪ ,‬שהספלים היו‬ ‫אמוראים אם הא דאמר רבי אליעזר במשנה שם‪,‬‬ ‫פסול בגוף המים‪.‬‬ ‫חלק מן המזבח ולא נחשבו ככלים‪ ,‬וממילא לא שייך‬ ‫שהמנסך מים בחוץ חייב‪ ,‬אתיא לכו״ע‪ ,‬או רק לרבי‬ ‫וראיה לכך מדברי השיטה מקובצת בב״ב שם‪,‬‬ ‫בהם דין מעלין בקודש‪ ,‬שלא נאמר אלא בכלים‪.‬‬ ‫עקיבא שלמד ניסוך המים מן הכתוב ונסכיה״‪ .‬וי״ל‬ ‫שהקשה על פירוש הרשב״ם דבעינן מי מעיין היאך‬ ‫ומעתה י״ל דלכו״ע בעינן שהנסכים יבואו על‬ ‫דפלוגתתם תלויה בחקירה זו אם ניסוך המים הוא חובת‬ ‫שנינו במשנתנו בסוכה‪ ,‬שאם נתגלו המים או נשפכו‬ ‫המזבח‪ .‬התוס׳ לשיטתם‪ ,‬דכיון שהספלים עצמם הם‬ ‫הקרבן‪ ,‬חייב עליו בחוץ כמו על ניסוך היין‪ ,‬אבל אם‬ ‫בשבת‪ ,‬לוקחים מים מן הכיור‪ ,‬והלא מי הכיור אינם מי‬ ‫חלק מן המזבח‪ ,‬יכולים הנסכים לירד מהם מיד לשיתין‪.‬‬ ‫הוא חובת היום‪ ,‬אינו נחשב כדין קרבן ואין חייבים‬ ‫מעיין‪ ,‬ונשאר בצ״ע‪.‬‬ ‫אבל רש״י‪ ,‬המצריך שמהספלים יבואו תחילה על גג‬ ‫עליו בחוץ‪.‬‬ ‫ועי׳ בריטב״א בסוכה שמפרש שלא היו לוקחים‬ ‫המזבח ורק אחר כך ירדו לשיתין‪ ,‬נראה דס״ל‬ ‫ומעתה יובן‪ ,‬דאם שיטת התוס׳ היא שניסוך המים‬ ‫את המים מן הכיור עצמו‪ ,‬אלא דרך הכיור היו נוטלים‬ ‫שהספלים אינם חלק מן המזבח אלא כלים בפני עצמם‪.‬‬ ‫בא מחמת היום‪ ,‬אין הכרח שהמים יבואו על גבי‬ ‫ממי הים שעשה שלמה‪ ,‬אשר באו ממעיין עין עיטם‬ ‫אלא דא״כ תיקשי עליו קושיית התוס׳‪ ,‬דהוי מוריד‬ ‫המזבח‪ ,‬וגם ייתכן שצריך להביאם דווקא ממעיין‪.‬‬ ‫שמתחתיו‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫מקדושת צלוחית של זהב לספלים של כסף‪ .‬וי״ל בדעת‬ ‫שהרי כל דינו נלמד מהלכה למשה מסיני‪ ,‬והכתוב‬ ‫והנה‪ ,‬הרמב״ם [פ״ה ה״א מעילה] מביא הדין‬ ‫רש״י‪ ,‬דכיון שהספלים אינם בעלי קיבול‪ ,‬וגם מקומם‬ ‫ושאבתם מים בששון הוא מדברי נביא‪ ,‬והיינו שהיתה‬ ‫שכל הראוי לבדק הבית ואינו ראוי למזבח מועלין בו‪,‬‬ ‫אינו נחשב כמקום הראוי לניסוך — ואפשר דמשום כך‬ ‫הלכה למשה מסיני‪ ,‬ובא ישעיה והסמיכה על הכתוב‪,‬‬ ‫לא הזכיר בור מלא מים‪ ,‬אלא רק אשפה מלאה זבל‪.‬‬ ‫גופא הצריך שהנסכים יבואו על גג המזבח — ממילא‬ ‫כדאשכחן בכמה דוכתי‪.‬‬ ‫וכבר העיר בזה התוי״ט בב״ב פ״ה מ״א‪.‬‬ ‫אין בזה משום מוריד בקודש‪.‬‬ ‫אבל רש״י והרמב״ם ס״ל שדין ניסוך המים כדין‬ ‫ואפשר לומר דס״ל להרמב״ם שלהלכה שפיר דמי‬ ‫ב‬ ‫ניסוך היין‪ ,‬שהוא בא מחמת הקרבן‪ .‬וכשם שניסוך היין‬ ‫לקחת מי בור לניסוך המים‪ ,‬וממילא הם ראויים למזבח‪,‬‬ ‫וכפשטות משנתנו בסוכה שהיו לוקחים ממי הכיור‪.‬‬ ‫ברמב"ם [מעשה הקרבנות פ״ב ה״א] כתב‬ ‫אינו צריך לבוא ממעיין‪ ,‬כך ניסוך המים כשר גם במי‬ ‫שמנסכים על היסוד‪ ,‬ומשם יורד הניסוך לשיתין‪.‬‬ ‫בור‪ ,‬וכשם שניסוך היין צריך להיות על גבי המזבח‪ ,‬כך‬ ‫משום כך השמיט הרמב״ם את בור המים מאותם‬ ‫הדברים הראויים רק לבדק הבית ואינם ראויים למזבח‪.‬‬ ‫והראב״ד חולק עליו וכתב שאינו מנסך על היסוד אלא‬ ‫גם ניסוך המים‪.‬‬ ‫על הספלים‪ .‬אולם בתמידין ומוספין [פ״י ה״ז] פסק‬ ‫ובזה מתורץ קושית המנחת חינוך במצוה ש״כ על‬ ‫ולדברינו נמצא שהרמב״ם ורש״י שווים בשיטתם‬ ‫בשני עניינים האחד‪ ,‬דבעינן שהנסכים יבואו על המזבח‬ ‫הרמב״ם עצמו שמנסך ניסוך המים לספלים‪ ,‬ומשם‬ ‫דברי הרמב״ם בפ״י ה״ז מהל׳ תמידין ומוספין‪.‬‬ ‫יורד לשיתין‪.‬‬ ‫הרמב״ם מפרש את דברי המשנה בסוכה אם עירה של‬ ‫קודם שירדו לשיתין‪ ,‬והשני‪ ,‬שאין צורך דווקא במי‬ ‫מעיין‪ .‬ובשני עניינים אלו נחלקו עליהם התוס׳‪.‬‬ ‫והלחם משנה [מעה"ק] מתרץ‪ ,‬דלעולם מנסך‬ ‫יין לתוך של מים‪ ,‬שאין הכוונה שעירה את ניסוך היין‬ ‫לתוך הספלים‪ ,‬ומהספלים יורד הניסוך ליסוד ומשם‬ ‫לתוך הספל המיועד למים‪ ,‬כפשטות לשון המשנה‪,‬‬ ‫ד‬ ‫לשיתין‪ .‬ואף שהלחם משנה עצמו מצדד ששיטת‬ ‫אלא שעירב את המים והיין יחד‪.‬‬ ‫בשו״ת אבני נזר [או״ח ח״ב סי׳ תצ״ה] דן בדין‬ ‫הרמב״ם היא כשיטת התוס׳‪ ,‬נראה יותר דאדרבה‪,‬‬ ‫והקשה המנחת חינוך‪ ,‬שהרי נעשה בכך יין מזוג‪,‬‬ ‫ניסוך המים‪ ,‬אם הוא חובת היום או חובת הקרבן‪.‬‬ ‫הרמב״ם ס״ל כרש״י‪ ,‬שהניסוך אינו יורד מיד מן‬ ‫ומבואר בב״ב [דף צ״ז ע״ב] שאינו ראוי למזבח‪ .‬וגם‬ ‫והביא מדברי הריטב״א בשם הרמב״ן בסוכה‪ ,‬דס״ל‬ ‫הספלים לשיתין אלא עובר דרך היסוד ואילו מדברי‬ ‫ידי ניסוך המים לא יצא‪ ,‬שהרי אם נתערבו תרי מים בחד‬ ‫שהוא חובת היום‪.‬‬ ‫הראב״ד נראה שמן הספלים הוא יורד מיד לשיתין‪.‬‬ ‫יין — וכל שכן חד יין בתלת מיא — דינו כיין‪.‬‬ ‫וכן דן בזה הגרי״ז [מנחות דף ט״ו] והביא‬ ‫ג‬ ‫ולהנ״ל ניחא‪ ,‬אם המים באים מחמת הזבח‪ ,‬כפי‬ ‫מהירושלמי בפרק לולב וערבה‪ ,‬דבעי ריש לקיש מרבי‬ ‫שיטת הרמב״ם‪ ,‬הרי שגם המים נחשבים עולין כמו‬ ‫יוחנן אם ניסוך המים שהקריבו לפני הזבח‪ ,‬או‬ ‫בגמ' [סוכה דף מ"ח ע"ב] מנא הני מילי אמר רב‬ ‫היין‪ .‬וקיי״ל כרבנן‪ ,‬החולקים על רבי יהודה וסוברים‬ ‫שהקריבוהו בלילה‪ ,‬כשר‪ ,‬ופשט לו דכשר‪ .‬ומכאן‬ ‫עינא דאמר קרא ושאבתם מים בששון‪ ,‬רש״י מפרש‬ ‫שעולין אינם מבטלין זה את זה‪ ,‬כשם שדם הפר אינו‬ ‫הוכיח שניסוך המים אינו חובת הזבח‪ ,‬כניסוך היין של‬ ‫דמנא הני מילי שצריך תקיעות ותרועות בשעת מילוי‬ ‫מבטל את דם השעיר‪ .‬חשיבותם כעולין מונעת את‬ ‫המים לניסוך‪ ,‬והלימוד הוא מלשון בששון‪ ,‬שתרועת‬ ‫מציאות הביטול‪ ,‬ונמצא שאין המים טפלים ליין‪,‬‬ ‫השופר היא סימן של ששון‪.‬‬ ‫וממילא אין התערובת נחשבת יין מזוג‪.‬‬ ‫ואילו התוס׳ מפרשים דמנא הני מילי שצריך‬ ‫מתוך קובץ תורת הבית [לונדון תשס"ח]‬ ‫לקחת את המים מן השילוח‪ ,‬שהוא מעיין‪ ,‬והלימוד‬ ‫הוא מלשון ממעיני הישועה‪ ,‬דבעינן דווקא מי מעיין‪.‬‬