עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — סוכות (2026-09-21)

בעזהשי " ת
עצה
ותבונה
דברי תורה
מכ"ק מרן אדמו"ר זצללה"ה
'עומק לב'
שיעורים ושיחות קודש
מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
'מים עמוקים '
'דולה התבונה '
עצה
לע"נ ותבונה
הרה"ח דוד יואל קליין זצ"ל
ב"ר רפאל ז"ל
נלב"ע ליל שמחת תורה תשל"ה קובץ רכ"ד
וזו' מרת אסתר קליין ע"ה ערש"ק
ב"ר מנחם יהודה ז"ל חג הסוכות
נלב"ע י"ג תשרי תשנ"ז תשפ"ז
ת.נ.צ.ב.ה.
לתרומות והנצחות:
052-7620204
נדבת נכדם
הר"ר זאב וואלף ברנשטיין הי"ו
לקבלת הגליון בדוא"ל:
a609200101002@gmail.com
יו"ל ע"י
רחוב דוד 32ירושלים
ניתן להאזין לשיעורי
סדרי הלימודים בחבורת ההלכה – משנ"ב ח"ב כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
חבורת "בני עולם הבא" מדי ליל שישי בשידור חי
חזרה ק"ע י"ח -קעד' השבוע – של סוכות דחסידי סטריקוב במערכת 'קול סטריקוב'
בייסודו ובנשיאותו
ח"ו ,סי' תרכ"ה .תרל"ו. שואלין ודורשין: של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מס' 072-3371263שלוחה .4
••• כמו כן ניתן להאזין לאחר השיעור
קע"ה – קע"ו שבוע הבא – של שמח"ת קו הבחינות077-437-9774 :
מידי יום חמישי מתקיימת הבחינה וכן בקו שיעורי כ"ק מרן
ח"ו ,סי' תרס"ט שואלין ודורשין: ניתן לענות על התשובות עד ליום ב' שלאחמ"כ בערב אדמו"ר שליט"א ב'קול הלשון'
מס' 073-2951269שלוחה .1
ג לב חג הסוכות עומק
חג הסוכות
ושמחת תורה
דבר שאינו מקבל טומאה וגדולו מן בגמרא (ר"ה ד ):איכא למאן דאמר
הארץ מסככין בו (משנה סוכה פ"א מ"ד). שעוברים על 'בל תאחר'
כאשר עובר חג הסוכות ,ועוד איכא
הנה נתייחדה מצוות סוכה שאין
למ"ד דבעינן שלושה רגלים כסדרן וחג
לעשותה מדבר הראוי לקבל
המצות תחילה.
טומאה ,וי"ל ע"ד העבודה שהוא לגודל
קדושת הסוכה שמחמת כן יש להרחיק ומבואר בזה שחג הסוכות הוא זמן של
הימנה כל שייכות לטומאה .וממילא גם וכלשון החובות, תשלום
על האדם הנכנס לתוכה לטהר עצמו הגמרא שם "לא יאמר חג הסוכות שבו
מכל שמץ של טומאה רוחנית כי אין ראוי דיבר הכתוב ,למה נאמר ,לומר שזה
לבא אל הסוכה הקדושה בעודו מלוכלך גורם" .ונרמז בזה גם לחשבון האדם עם
ומסואב בזוהמת העוונות. נפשו ועבודת התשובה ותיקון המעשים,
שאחר שכבר עברו הימים הנוראים ראש
השנה ויום הכיפורים ,אזי בסוכות הוא
מסופר על כמה צדיקים שזכו לראות הזמן האחרון לתשלום חובות הנפש,
במו עיניהם את האושפיזין ומוזהרים על זה ב'בל תאחר' ,שאם לא
עילאין בבואם לסוכה .אמנם יש לדעת עכשיו אימתי.
שהאמונה בהימצאם של האושפיזין
גדולה במעלתה על הראיה ,וכדכתיב גבי
קריעת ים-סוף (שמות יד ,לא) "וירא כל שהוא מקבל טומאה ואין גדולו
ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' מן הארץ אין מסככין בו ,וכל
לב חג הסוכות עומק ד
וראוהו מלחש בשפתיו ,ומהרה"ח ר' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה'
יקותיאל זונדברג ז"ל שמעתי ובמשה עבדו" .והרי שגם אחר שראו
שהרה"ק בעל התורת אמת במוחש את גדולת ה' היה מקום לאמונה
מלובלין זי"ע היה לומד את מאמר בו יתברך .והטעם כי הראיה היא דבר
הזוה"ק (ח"ג קג ):המדבר בעניין מצומצם שהאדם רואה לפי דרגתו ,אבל
האושפיזין בסוכה ,כי לא רצה לומר את האמונה היא בלי גבול (ראה שיח שרפי קודש
ה'אזמין לסעודתי' ,שהרגיש בעצמו פרשת בשלח ד"ה וירא בשם החידושי הרי"מ זי"ע).
שאין הוא ראוי להזמין את האושפיזין,
ויש מפרשיםא ש'וירא ישראל את היד
ולאידך הרי צריך להזמין ,לכן עשה זאת
הגדולה' היה לאותו הדור ,ואילו
בדרך של לימוד העניין ,ועי"ז הזמינם
'ויאמינו בה'' הוצרכה לדורות הבאים.
[רבינו סיפר מעשה זה בהתפעלות
והיינו על דרך האמור ,שהנה אם אותו
גדולה].
הדור היו מסתפקים בראיה גרידא,
והראיה היא לפי מדרגת האדם ,א"כ
בדורות הבאים שלא יהיו במדרגה נעלית
בישמח ישראל (לסוכות אוי"ב) הביא כזו לא יהיה להם שום שייכות ואחיזה
שמנהג ישראל לזמר פיוטים בהארת קריעת ים-סוף ,ורק כיוון שאחר
של יום הכיפורים בליל שמחת בית כל הראיה החזיקו בני אותו הדור ונאחזו
השואבה ,יעו"ש מה שביאר בזה. ב'ויאמינו' ,שהיא בלי גבול ,עי"ז היה
לכך שייכות והמשך גם לדורות הבאים.
וי"ל דכתיב (תהלים ב ,יא) "וגילו ברעדה",
שעבודת ה' צריכה להיות משולבת
הן מגילה והן מרעדה .א"כ אותה צדיקי פולין נהגו לומר את נוסח
עבודה שהייתה בימים הנוראים בבחינת בלחש, לסעודתי' ה'אזמין
רעדה ,צריכה להיעשות בחג הסוכות זמן ואא"ז אדמו"ר הזקן זי"ע כאשר היה
שמחתנו באופן של גילה .ולכן אותם נכנס לסוכה נעמד לרגע על יד הפתח
א) כן הוגד לפני רבינו בשם כ"ק אדמו"ר הבית ישראל מגור זצ"ל.
ה לב חג הסוכות עומק
והנה אין אלו שני עניינים נפרדים ,אלא פיוטים שאמרו ביוה"כ במצב של יראה
שכך ניתנה דרך העבודה לימים ורעדה ,חוזרים ואומרים אותם בחג
אלו ,שבתחילה הם ימי הדין ,ראש השנה הסוכות במצב של שמחה וגילה.
ויוה"כ ,שאז העבודה היא לעשות
תשובה מיראה ,ואחר כך מגיע חג
הסוכות ומעלים את התשובה מיראה עוד י"ל עד"ז ,על פי מה דאיתא
למדרגה העליונה של תשובה מאהבה. בספה"ק שבימי ראש השנה ויום
ונמצא שכל עניין חודש תשרי הוא המשך הכיפורים כל בני ישראל שבים בתשובה
אחד ודרך עבודה אחת ,וחג הסוכות אולם זאת היא תשובה מיראה ששבים
הוא המשך לימים הנוראים והשלמה מאימת הדין ,אבל אחר כך בחג הסוכות
לעבודת התשובה שנעשית בהם .וממילא זוכה כל אחד להתקרב יותר אל הקב"ה
מובן למה נהגו לזמר בחג הסוכות את ומגיע למדרגה המעולה לעשות תשובה
הפיוטים מן הימים הנוראים. מאהבה.
וביסוד זה איתא בספה"ק קדושת
ויש לומר רמז לזה במשנה (סוכה פ"ה
לוי (האזינו ד"ה מי) עה"פ (ויקרא
כהנים מכנסי "מבלאי מ"ג)
כג ,מ) "לקחתם לכם ביום הראשון",
ומהמיניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו
ודרשו במדרש (תנחומא אמור אות כב)
מדליקין" ,ובספה"ק (בני יששכר מאמרי
"ראשון לחשבון עוונות" ,וביאר עפ"י
חודש תשרי מאמר י אול"א; זרע קודש לסוכות ליל
מה שאמרו חז"ל (יומא פו ):שבתשובה
ה ד"ה אמרו חז"ל; ישמח ישראל סוכות אוי"ד)
מיראה זדונות נעשות לו כשגגות,
האריכו לבאר העניין שהיו עושים
ובתשובה מאהבה זדונות נעשות לו
הפתילות דווקא מהמכנסיים ,ורמזו בזה
כזכיות .ובחג הסוכות שעושים תשובה
על הדברים הנמוכים והשפלים שיש להם
מאהבה הרי נהפכים כל העוונות
תיקון על ידי שמחת בית השואבה.
לזכויות ,וממילא הקב"ה מונה את כל
ולדרכנו יש לבאר ,דהנה עניין העוונות כדי לידע כמה זכויות יש
כיסוי הוא המכנסיים תחתם ,וזהו 'לחשבון עוונות'.
לב חג הסוכות עומק ו
ידך שפעם אחת נסך אחד על גבי רגליו לערוה כמו שנאמר (שמות כה ,מב) "ועשה
ורגמוהו כל העם באתרוגיהן". להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה" ,וי"ל
ונראה שמעשה זה אירע ביום הושענא שזהו רמז לתשובה מיראה שאז הוא
רבה ,כי בלאו הכי איך רגמוהו כאילו מכסה את החטא ,היינו שהחטא
העם באתרוגיהן ,והלא היו צריכים עוד קיים אבל הקב"ה אין מתבונן בזה יותר,
את האתרוגים לקיום המצווה .ונמצא וזו עבודת התשובה בר"ה וביוה"כ.
שדווקא ביום גדול וקדוש כזה אירעה את נוטלים הסוכות בחג אבל
תקלה זו ,וכמו כן מצאנו ביום הכיפורים המכנסיים ועושים מזה פתילות
שדווקא אז הזהירו את הכהן הגדול שלא להאיר ,היינו שלוקחים את התשובה
ינהג כצדוקים (יומא פ"א מ"ה) .והעניין כי מיראה ומעלים אותה לתשובה מאהבה,
כמה שהזמן גדול ונעלה ,והעבודה שאז נהפכים העוונות לזכויות ,שהם
גדולה ונשגבה ,צריך הרבה יותר להיזהר נמשלים לאור כדכתיב (משלי ו ,כג) "כי נר
מהתגברות היצה"ר וסטרא דיליה. מצוה ותורה אור".
ומה שהענישו את הכהן דווקא באופן וכן איתא בספה"ק (ישמח ישראל סוכות
כזה ,י"ל דהנה איתא בזוה"ק או"ט) על דברי הגמרא (סוכה נג).
(פנחס רנט ).לפרש הכתוב (שיר השירים ח ,ז) "אשה היתה בוררת חטים לאור של בית
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה השואבה" ,ש'חטים' רומז על 'חטאים',
ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל ו'בוררת' הוא עניין תיקון ,היינו שלאור
הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" על עניין שמחת בית השואבה ,שהוא כאמור כח
ניסוך המים' ,מים רבים לא יוכלו לכבות התשובה מאהבה ,היה אפשר לברר
את האהבה' אלו הם המים אשר מנסכים ולתקן את החטאים ,להפכם ולהעלותם
ישראל בשמחה ובאהבת הקב"ה' ,אם לזכויות.
יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו
לו' ,היינו הס"מ שרוצה ליטול חלק
בניסוך המים ,הנרמז בתיבת 'בוז' ,שהוא מ"ט) פ"ד איתא במשנה
(סוכה
סימן לימים בהם נכתב בתורה ברמז "ולמנסך אומרים לו הגבה
ז לב חג הסוכות עומק
ואא"ז אדמו"ר הזקן זי"ע אמר בדברי עניין ניסוך המים כדאיתא בגמרא (שבת
הברייתא ,שמרומז בזה עבודת קג" ):נאמר בשני 'ונסכיהם' בששי
שמיני עצרת ,שהנה שמיני עצרת הוא 'ונסכיה' בשביעי 'כמשפטם' הרי מ"ם
היום המסיים את כל סדר הזמנים שהיו יו"ד מ"ם ' -מים' ,מכאן רמז לניסוך
בחודש תשרי ,הימים הנוראים ראש מים מן התורה"' ,יבוזו' לו לס"מ כי
השנה יום הכיפורים ,וחג הסוכות .וכעת בשמחתנו אל יתערב זר.
על האדם להתבונן למפרע על כל וכן נהגו גם עם אותו הכהן שרצה
הזמנים הללו שעברו עליו ,שהם ימים לקלקל את עבודת ניסוך המים,
גדולים כל כך ,והם "תקיפי במצות" שקיימו בו מה שכתוב 'יבוזו לו' ,ע"י
(ר"ה יא ,).שיש בהם מצוות רבות ,שופר, שרגמוהו באתרוגיהן.
צום יוה"כ ,ותשובה (שאע"פ שמצוות
תשובה נוהגת כל השנה ,מ"מ ביוה"כ
יש מצוות וידוי מיוחדת (יומא פז ,)):סוכה שמיני רגל בפני עצמו לענין פז''ר
וד' מינים .והנה על אף גדלות הימים קש''ב ,פייס בפני עצמו זמן
והמצוות היקרות שיש בהם ,לא ניצלם בפני עצמו רגל בפני עצמו קרבן
כיאות להם ,וכל העבודות לא נעשו על בפני עצמו שירה בפני עצמו ברכה
ידו בשלימות הראויה. בפני עצמו (סוכה מז.):
וזהו 'פייס זמן' ,שצריך לבקש מחילה מתאמרא (ראה חסד לאברהם רדומסק ד"ה
מזמנים שעברו שלא ערך בהם את אמרות) בדרך הרמז במה
עבודתם כראוי ,ו'לפייסם' ולרצותם. שנכתב דווקא בסדר הזה ,שנרמז בזה מה
וזהו ע"י 'רגל' ,המורה על שפלות דאיתא בספרים (תפארת שלמה ד"ה ביום
והכנעה ,שלבו נשבר ונכנע בקרבו ,וע"י השמיני; ישמח ישראל אות ל"ז) שבשמיני עצרת
זה גופא הוא מפייס לזמן ,והכנעה זו יש תיקון לתפילות שלא נערכו בסדר
נחשבת ל'קרבן' ,וכדכתיב (תהלים נא ,יט) הראוי והיאות בכל השנה ,וזהו 'פזר
"זבחי אלקים רוח נשברה" ,וע"י לתפילות מקשיב שהקב"ה קשב',
ההכנעה יש ג"כ 'שיר' ,היינו שמחה ,כי הנפזרות.
לב חג הסוכות עומק ח
זה ,לבל יחשוב האדם שכאשר סיים את בלא הכנעה אין שמחה שכן הוא מרגיש
כל התורה שבכתב הגיע כבר לתכלית תמיד שחסר לו ,אבל כשהוא נכנע ובטל
הידיעה וההשגה בתורה ,אלא באמת אזי הוא מגיע לשמחה ,ודבר זה בעצמו
נצרך גם לימוד התורה שבעל-פה שהיא הוא ה'ברכה'.
מפרשת את התורה שבכתב ובלעדי
התורה שבע"פ אי אפשר להבין כלל את
התושב"כ .אכן בד בבד יש לדעת שיש
להיזהר בלימוד התושבע"פ ללמדה ולכל היד החזקה ולכל המורא
כראוי ובדרך האמת ,ולא לחדש ככל הגדול אשר עשה משה לעיני
העולה על דעתו. כל ישראל (לד ,יב).
וכל זה נלמד משבירת הלוחות ע"י ופירש רש"י'" :לעיני כל ישראל',
מרע"ה ,שעל פי התושב"כ לא שנשאו לבו לשבור הלוחות
היה לזה מקום ,אולם מכח י"ג מידות לעיניהם ,שנאמר (דברים ט ,יז) 'ואשברם
שהתורה נדרשת בהן חידש מרע"ה זאת לעיניכם' ,והסכימה דעת הקב"ה לדעתו
שיש לשבור את הלוחות .וגם רואים שכל שנאמר (שמות לד ,א) 'אשר שברת' ,יישר
חידוש שמחדשים בתושבע"פ צריך לדעת כחך ששברת".
שהוא על דרך האמת ,ועל זה נוסף מה
שהסכימה דעת הקב"ה לדעתו שכיוון ויש להבין מדוע סיום התורה הוא
מרע"ה אל האמת. בעניין שבירת הלוחות שהיא גנותן
של ישראל ,והרי תמיד מקפידים לסיים
וכן בעת קבלת התורה נתגלה נחיצות בדבר טוב (רמ"א או"ח סי' קלח).
התורה שבע"פ וכח החכמים,
שהנה הך כללא דקיימא לן שכל דבר וי"ל שהנה מה ששבר מרע"ה את
שבמנין צריך מנין אחר להתירו ילפינן לה וחומר מקל למד הלוחות
מהא דכתיב גבי קבלת התורה (דברים ה, וכמבואר בגמרא (שבת פז ,).שהוא תורה
ל) "לך אמור להם שובו לכם לאהליכם", שבעל-פה .ולכן סיימה התורה בעניין
ט לב חג הסוכות עומק
דקבלת התורה ,כי זהו עיקר גדול הנצרך היינו שלכאורה לא הוצרך היתר זה,
לקבלת התורה שבכתב ,שידעו גודל שהרי מעיקרא ניתן האיסור ד"אל תגשו
מעלת החכמים ,שכח התורה מסור אל אשה" (שמות יט ,טו) רק לשלושת
בידם ,ואם אוסרים דבר מה יש לזה כל הימים ,אלא על כרחין דכל דבר שבמנין
תוקף האיסור עד שנצרך מנין אחר צריך מנין אחר להתירו .וכן ילפינן לה
להתירו .והכא נמי סיום התורה הוא מקרא דכתיב ג"כ גבי קבלת התורה (שם,
בעניין שבירת הלוחות שנלמד בכח יג) "במשוך היובל המה יעלו בהר" ,אף
התורה שבע"פ ,להורות שהתורה שמעיקרא עצם האיסור ניתן רק על
שבכתב בלי התורה שבע"פ היא חצי דבר, שעת השראת השכינה על ההר ,אלא דכל
ואי אפשר להגיע לידיעת התורה שבכתב דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו.
בלי התורה שבע"פ.
ודבר זה לימדוהו דייקא אגב עניינא
התבונה חג הסוכות תש"ע דולה י
דולה התבונה
דברי תורה
מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
חג הסוכות
הארת אברהם אבינו ע"ה בכל ימי החג – ללכת מן ההרגל והמלומדה
אל העבודה באמת ובפנימיות
קידושא רבה ,יום א' דסוכות שחל להיות בשבת תש"ע
ביום הראשון הוא אושפיזא דאברהם ,ונודע מה דאיתא בזוה"ק (ראה שם ג ,קצא ;:פרי עץ
חיים סוכות ,א) שהוא "יומא דאזיל עם כולהו יומין" ,והיינו שאור אברהם אבינו ע"ה
המופיע בפרטיות ביום הראשון שייך ג"כ בכללות לכל ימי הסוכות.
ובתורת אמת (תרמ"א סעודה שלישית) כתב הביאור בזה ,כי הישיבה בסוכה שיוצאים
מדירת קבע לדירת עראי (סוכה ב ).דומה לגלות (ראה פסיקתא דר"כ פסיקתא אחריתא
לסוכות) ,והוא זכר לענני הכבוד (סוכה יא ,):שהיה ג"כ בעת שכלל ישראל הלכו במדבר
בעת שיצאו מגלות מצרים ועדיין לא באו אל ארץ נושבת .והנה כל האבות הק' הלכו
בגלות ממקומם וממושבם ,אבל הראשון שניטלטל ויצא לגלות היה אברהם אבינו ע"ה,
שאמר לו הקב"ה (בראשית יב ,א) "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר
אראך" וכן עשה ,וא"כ נמצא אפוא ששורש עניין חג הסוכות נמצא לראשונה אצל
אברהם אבינו ע"ה ,ולכן הוא 'אושפיזא דכולהו יומין' (ויעו"ש מה שביאר לפי דרכו
עניין ההליכה לגלות אצל האבוה"ק ובדידן בקיום מצוות סוכה).
יא התבונה דברי תורה דולה
ולעומת המבואר שכללות עניין סוכות הוא באורו של אברהם אבינו ע"ה ,הנה
בכלליות סדר המועדים חג הפסח הוא כנגד אברהם ,וחג השבועות הוא
כנגד יצחק ,וחג הסוכות הוא כנגד יעקב (טור או"ח סי' תיז) .ובישמח ישראל (אות ז) כתב
בזה שיעקב מידתו אמת וכדכתיב (מיכה ז ,כ) "תתן אמת ליעקב" ,וא"כ בחג הסוכות
הזמן גרמא להתחזק במידת האמת ,והיינו שלא לעשות מצוות ומעשים טובים כמצוות
אנשים מלומדה שזהו היפך האמת ,אלא לעבוד את ה' עם כוונה ומתוך פנימיות הלב,
באמת ובתמים.
ובפרט כאשר חל חג הסוכות ביום השב"ק ,שהוא בבחינת "שבת שבתון" ,כי שבת
מצד עצמו הוא בבחינת האמת וכמו שאמרו חז"ל (ירושלמי דמאי ד ,א) שאף עם
הארץ בשבת הוא נאמן כיוון שירא מלשקר שאימת שבת עליו .וזהו שאומרים
בהושענות לשבת "הושענא ומשיבת רגל משבת"' ,רגל' הוא מלשון 'הרגל' ,שביום
השבת הוא העת שבני ישראל משיבים ומונעים את עצמם מלעשות את המצוות
והמעשים טובים מתוך הרגל ומלומדה ,ועושים רק בפנימיות ובכוונה ,במידת האמת,
ובוודאי בשבת שבתוך הרגל שכל כולו מכוון כנגד מידת יעקב מידת האמת ,עכתו"ד
הק' של הישמח ישראל.
וייתכן לומר שעניין זה למנוע את עצמו מעשיית מצוות ומעשים טובים בהרגל כמצוות
אנשים מלומדה ,אלא במידת האמת בבחינת יעקב אבינו ע"ה ,יש לו ג"כ
שייכות לאור אברהם אבינו ע"ה המאיר בכולהו יומין ,והיינו מצד מצוות 'לך לך מארצך
וממולדתך' וכו' שנאמר לאברהם אע"ה וכאמור ,כי עיקר המכוון במצווה זו לדידן,
מלבד מה שאנו מקיימים זה בפשטות ביציאה מדירת קבע לדירת קבע ,אולם סוף סוף
אין אנו מתנתקים מארצנו וממולדתנו ומבית אבותינו ,אכן כשהאדם עובד את השי"ת
בפנימיות ובאמת ולא מכח מצות אנשים מלומדה ,הרי בזה הוא עוקר את עצמו מן
ההרגל שהוא רגיל בו ,שהוא בבחינת 'ארצך ומולדתך' ,ומן העבודה רק מחמת מה
שראה בבית אביו ,בבחינת 'מבית אביך' ,ובזה הרי הוא כהולך מבית אביו וממולדתו
ממש כמו אברהם אבינו ע"ה.
התבונה חג הסוכות תש"ע דולה יב
ובאופן אחר י"ל ביאור מאמר הזוה"ק שאושפיזא דאברהם הוא אושפיזא דכולהו
יומין ,כי אברהם אבינו ע"ה הייתה מידתו מידת החסד ,ותמיד עסק בחסד
ובפרט בהכנסת אורחים ,וכנודע ממדרשי חז"ל (בר"ר מח ,ט) שהיה ביתו פתוח לד'
רוחות העולם .וסוכות עניינו ג"כ כעין הכנסת אורחים ,שהשי"ת מכניסנו ומסתירנו
בצל כנפיו שזה עניין הסוכה כנודע (זוה"ק ג ,קב ,):והוא זכר לענני הכבוד שהיה ג"כ עניין
הכנסת אורחים שהכניסנו השי"ת לביתו ולרשותו ,ולכן שפיר אור ימי הסוכות הוא
מהארת אברהם אבינו ע"ה שעסק בהכנסת אורחים ,יהא רעוא שזכותו יעמוד לנו
לזכות לאור ולקדושת ימי החג.
'בצילא דמהימנותא' – התקווה והביטחון בהשי"ת
רעוא דרעווין ,יום א' דסוכות שחל להיות בשבת תש"ע
נודעים דברי המדרש (תנחומא אמור ,כב – ויק"ר ל ,ז) עה"פ (ויקרא כג ,מ) "ולקחתם לכם
ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל"" ,וכי ראשון
הוא ,והלא יום חמשה עשר הוא ואת אמרת 'ביום הראשון' ,אלא ראשון הוא לחשבון
עונות" ,שאחר שנמחלו העוונות ביוה"כ ובימים שבין יוה"כ לסוכות עוסקים במצוות
לבנות סוכה ולהכין ד' מינים ,ולכן כשמתחיל סוכות רק אז מתחילים למנות העוונות.
והנה אף שאמרו הטעם לזה שאין מונין עוונות בימים שבין יוה"כ לסוכות הוא משום
שעוסקים במצוות ,וממילא אין פנאי לחטוא ,אכן משמע שבכל אופן אין
מחשבים העוונות אם נעשו חלילה בימים אלו ,וצ"ב הטעם בזה .וכבר האריכו בספרים
לבאר העניין .ובתורת אמת (תרמ"ה ליל ראשון וש"ק) דקדק עוד למה רק ביום הראשון
הוא ראשון לחשבון עוונות ,ומשמע דבלילה ג"כ אין מונים העבירות ,והלא אז כבר אין
טרודים בעסק ההכנה למצוות החג ,ומדוע אפוא רק ביום מתחיל החשבון.
ובביאור העניין כתב התורת אמת ,ויסוד דברים נתבאר ג"כ בהרחבה בישמח
ישראל (אות ה) ,וכן איתא עניין זה עוד בהרבה ספרים ,שהנה עד סוכות
לא נגמר הכפרה וממילא העבירות שנעשים עד אז אין מחשבים אותם כי מתכפרים
יג התבונה דברי תורה דולה
מיד בשעתם ,ורק כשמתחיל סוכות מסתיים הכפרה ואז הוא 'ראשון לחשבון עוונות'.
והביאור בזה הביא בישמח ישראל מאביו אדמו"ר הזקן מאלכסנדר זי"ע עפ"י מה
דאיתא במדרש שוחר טוב (מזמור כה)" :מעשה היה בקיטון אחד ,וכו' ,והיו שומרי
המדינה עוברין ,מצאו אכסנאי אחד ותפסוהו ,אמר להם אל תכוני בן ביתו של מלך
אני ,כיון ששמעו כן הניחוהו ,וכו' ,הביאוהו אל בית המלך ,ואמרו בן ביתך מצאנו
אמש ,אמר לו המלך ,בני אתה מכיר אותי ,אמר לו לאו ,אמר לו א"כ האיך אתה בן
ביתי ,אמר לו בבקשה ממך אני איני בן ביתך ,אלא אדוני המלך בך אני בטחתי
שאלמלא אמרתי כן היו מכין אותי ,אמר להן המלך הואיל ובטח בי הניחו לו .כך אמר
דוד (תהלים כה ,ב) 'אלקי בך בטחתי אל אבושה' ,ובשביל שהבטחתי בך 'אל יעלצו אויבי
לי' (שם) ,ולא אני בלבד אלא 'גם כל קויך לא יבשו יבשו הבוגדים ריקם' (שם ,ג)".
והיינו שאף אצל השי"ת יש כדבר זה שאם האדם בוטח בו שיכפר לו על עוונותיו,
השי"ת מכפר לו אף שאינו ראוי ואינו כדאי ,וזהו בקשת דוד 'בך בטחתי אל
אבושה' ,שכיוון שבטח בהשי"ת אף שאינו ראוי לכפרה לא יבוש בקיוויו ויכפר לו
השי"ת ולכל שאר הבוטחים והמקווים אליו.
ובפירוש המשניות להרמב"ם (ר"ה ד ,ז) כתב הטעם שאין קורין הלל בר"ה ויוה"כ,
"לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה ממנו ומברח ומנוס
אליו " .ומפרש הישמח ישראל הכוונה במילים אלו 'מברח ומנוס אליו' ,שבר"ה ויוה"כ
בורחים מן העוונות ועי"ז ממלטים את הגוף מן העונש ,ולהיכן בורחים ,לסוכה ,שנסים
אל השי"ת וחוסים תחת צל כנפיו שהוא הסוכה והוא דבר המורה על ביטחון ,ועי"ז
זוכים לכפרה וכנ"ל.
וכבר אמרנו על מאמר חז"ל בסוף יומא (פ"ח מ"ט) "אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל
לפני מי אתם מטהרין מי מטהר אתכם אביכם שבשמים ,וכו' ,ואומר (ירמיה יז,
יג) 'מקוה ישראל ה'' ,מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל".
והיינו שדרשו לשון הפסוק 'מקוה' כמו מקווה מים המטהר .אכן בוודאי הפירוש הפשוט
הוא מלשון תקווה ,שבנ"י בוטחים בה' והוא תקוותם ,ותמיד יש לדרש שייכות עם
התבונה חג הסוכות תש"ע דולה יד
הפשט ,והביאור בזה הוא ע"ד הנ"ל ,שע"י שבנ"י מקווים אל ה' ובוטחים עליו שיטהרם
מכל פשעיהם ,עי"ז באמת נטהרים ,ומתקיים הדרש של הפסוק 'מה המקוה מטהר את
הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל' .וכן כתב הרמב"ם (שגגות ג ,י) שיום הכפורים
אינו מכפר רק לשבים המאמינים בכפרתו ,הרי שכל כפרת הימים הנוראים אינו אלא
בצירוף האמונה והביטחון בהשי"ת.
והוא עניין 'מברח ומנוס אליו' ,וכדברי הישמח ישראל ,שהמנוסה היא לסוכה ששם
נמצאים תחת צל כנפי השי"ת שמורה על הביטחון ,וא"כ כל עוד שלא נכנסו
לסוכה לא נשלם הכפרה ,ורק אחר שנכנסו לסוכה ושהו שם זמן מה שהגיעו להשגת
הביטחון מתכפרים החטאים ,ואזי ביום הראשון הוא 'ראשון לחשבון עוונות' ,ביום
דייקא ולא בלילה ,כיוון שעדיין לא שהו די זמן כדי להשיג הביטחון הראוי.
ובפייט ליום שני של סוכות (פיוט 'כי אקח מועד') אומרים "ואנכי היודע ועד כי עמי קימו
מצותיה" ,וקאי על מצוות סוכה ,ולכאורה קשה להבין וכי על סוכה צריך
עדות מהשי"ת שבנ"י קיימוה ,והרי ע"ז יכול כל אחד ואחד להעיד שכל רשות הרבים
מלאה בסוכות והכל יושבים בתוכם.
וביאר השם משמואל (תרע"ג ד"ה בפייט) כי קיום מצוות סוכה אינו נשלם בעצם
הישיבה בה ,כי כמו שעל ארץ ישראל נאמר (ויקרא יח ,כח) שהקיאה את יושביה
אחר שעשו מעשיהם הרעים ,כמו כן הסוכה יש בה קדושה כמו שאמרו חז"ל (סוכה ט).
"כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה" ,והסוכה מקיאה
מתוכה כל אשר איננו ראוי לה .והאות על זה יכול כל אחד לראות אם מרגיש בעת
הישיבה בסוכה שמחה או צער ומצוקה ,ולפי זה ישפוט את מצבו אם קלטתו הסוכה
או פלטתו ,וע"ז נאמר 'ואנכי היודע ועד כי עמי קימו מצותיה' ,שאין הכוונה רק לקיום
המצוה בפועל ,אלא שהיה ג"כ איזה שייכות של ישראל לסוכה ולא הקיאה אותם .אבל
הגויים מקיאה אותם הסוכה ולכן הם מבעטים ויוצאים מן הסוכה כדאיתא בגמרא
(ע"ז ג , ).שכיוון שהסוכה מקיאה אותם הם חוזרים ומבעטים בה ,וזהו בעצם האות
שהסוכה הקיאתם.
טו התבונה דברי תורה דולה
ולדרכינו הנ"ל יש לומר שעניין זה אם הסוכה מקיאה את האדם אינו תלוי רק כפי
מצבו בקדושה ,רק כפי מצבו בקיום עניינו של הסוכה עצמו והיינו בקיווי
וביטחון להשי"ת ,שהוא עניין הסוכה הנ"ל .שאם דבר זה הוא אצלו כיאות אין הסוכה
מקיאה אותו והוא מרגיש בו שמחה ועונג ,אבל אם חסר בו בעניין זה כן יחסר לו אף
בעונג ושמחה ועל דבר זה נאמר 'ואנכי היודע ועד כי עמי קימו מצותיה' ,כי על זה כבר
לא יוכל האדם להעיד ,ואך האלקים ישפוט ללבב ,משא"כ אצל אומות העולם שאין
בנמצא אצלם כלל כל עניין הביטחון והקיווי בהשי"ת ,ממילא הסוכה מקיאה אותם
מתוכה כליל והם בועטים בה ויוצאים.
וזה ג"כ הביאור והטעם במנהג הרבה צדיקים שאף כשהיו מצטערים וכן כשירדו
גשמים והיו פטורים מן הסוכה מ"מ נשארו בסוכה ולא יצאו הימנה ,ואפילו שאין
בזה שום מצוה ולא עוד אלא שנקרא הדיוט בישיבה זו (רמ"א או"ח תרלט ,ז) ,לא הניחו
ויצאו.
והטעם הוא לפי האמור לעיל ,שהם היו במדרגה הנכונה שצריך להיות הן בכלליות
וביותר בעניין הקיווי והבטחון ,וממילא בישיבתם בסוכה הרגישו תענוג
ושמחה עצומה שאין לשער ,וכל בצער כאין היה בעיניהם ,עד שיש לומר שלא היו
פטורים כלל מן הסוכה ,כי לא הצטערו בזה כלל .וזה עצמו הטעם שסוכות הוא 'זמן
שמחתנו' יותר משאר הימים טובין ,אף שבכולם יש מצוה לשמוח ,כי הישיבה בסוכה
מביאה לשמחה רבה וגדולה.
וצדיקים פירשו "וחג האסיף תקופת השנה" (שמות לד ,כב) ,שבחג זה אוספים ואוצרים
'תקיפות' על כל השנה ,ובפשטות הכוונה לתוקף ולעוז להתגבר על היצר
הרע ,אכן לדרכינו יש לכלו בזה גם כן את תוקף הקיווי והבטחון בהשי"ת ,ובביטחון
וקיווי זה זוכים ונכנסים לסוכה ,וע"י שנכנסים לסוכה שבים ומקבלים תקיפות של קיווי
וביטחון על כל השנה כל אחד כפי מדרגתו ,כן יעזרנו השי"ת.
התבונה חג הסוכות תש"ע דולה טז
הושענא רבה
נטילת הערבה לבד –
מכח הביטול והאחדות של כל המדרגות בכלל ישראל
לחיים טיש אחר התפילה ,הושענא רבה תש"ע
איתא בספרים העניין שבכל חג הסוכות לוקחים הערבה יחד עם שאר המינים וביום
השביעי נוטלים אותו בפני עצמו ,כי הערבה רומזת לאותם שהם במדרגה
הפחותה ביותר מבין כלל ישראל ,ואיתא במדרש (ויק"ר ל ,יב) שהד' מינים רומזים
לארבע מדרגות בכלל ישראל ,ומאגדים אותם כאחד ,ויבואו אלו ויכפרו על אלו ,והנה
התיקון של הערבה הוא ע"י שיש לו ביטול לגדולים ממנו ועי"ז יש לו קיום ,וממילא
אחר שהיה קשור בביטול לגדולים שבעה ימים ,שוב יש לו כבר קיום לעצמו ויכולים
ליטלו בפני עצמו.
ובישמח ישראל (אות לב) איתא באופן אחר ,כי אחר שבעה ימים שהתאגדו כל הד'
ביחד ,ובכל יום ויום זוכים יותר לאהבת ישראל ולביטול אחד לרעהו ,עד
שביום השביעי זוכים לידע בידיעה ברורה שאין לנו כלום ,וכל אחד ואחד יודע היטב
באמת שהוא איננו כלום רק זה שמחבר את עצמו עם כלל ישראל ,ואף אלו שהם
לכאורה בבחינת לולב והדס ואף אלו שהם בבחינת אתרוג רואים ומכירים שבאמת גם
הם אינם גדולים יותר מהערבה וגם המה שפלים כמותו ,ומעתה לא נשאר אלא ערבה
לחוד.
ובזה מפרש מאמר חז"ל (תענית ז" ).גדול יום הגשמים כיום שנתנה בו תורה" ,ומפרש
המגיד הק' מקאז'ניץ זי"ע (עבודת ישראל לשמיני עצרת ד"ה במסכת) המכוון בזה ש'יום
הגשמים' הוא שמיני עצרת שבו מתפללים על הגשמים ,ויום זה גדול 'כיום שניתנה בו
תורה' ,ומבאר לפי דרכו יעו"ש ,והישמח ישראל פירש לפי האמור ,כי הנה קודם מתן
תורה היה "ויחן שם ישראל כנגד ההר" (שמות יט ,ב)" ,כאיש אחד בלב אחד" (רש"י שם),
שהיו כולם באחדות ,וע"י זה זכו לקבלת התורה .וכן הוא גם בהושענא רבה שבאים בו
יז התבונה דברי תורה דולה
להכנעה להיחשב כולם כאחד כאיש אחד בלב אחד ואין אחד יותר גדול מחברו ,שעי"ז
זוכים שביום שלמחרתו יהיה המדרגה של 'יום שנתנה בו תורה' ,ואז יהיה 'שמחת
תורה'.
יעזרנו השי"ת שנזכה להושענא רבה ,וכדאיתא בתפארת שלמה (ד"ה הנראה)
שפירוש 'הושענא רבה' היינו ישועה למען 'יהא שמיה רבה' ,שיהיה הייחוד
בשלימות בשם הויה ברוך הוא ,ונזכה ל'קול מבשר מבשר ואומר' במהרה בימינו.
שמחת תורה
קיום כל הארות מועדי תשרי בכח התורה
רעוא דרעווין ,שמחת תורה שחל להיות בשבת תש"ע
כ"ק אאזמו"ר זצוק"ל היה רגיל לחזור על דברי המגיד הק' מקאז'ניץ זי"ע (עבודת
ישראל לשמיני עצרת ד"ה במסכת) שפירש מאמר חז"ל (תענית ז" ).גדול יום הגשמים כיום
שנתנה בו תורה" ,ש'יום הגשמים' היינו שמיני עצרת שמבקשים בו על הגשמים ,והוא
גדול 'כיום שניתנה בו תורה' דהיינו חג השבועות .וביאר המגיד הק' העניין על פי מה
דאיתא במדרש (תנחומא פנחס ,טו) שראוי היה להיות שמיני עצרת נ' יום אחר סוכות,
כמו חג השבועות שהוא נ' יום אחר חג הפסח ,רק חס הקב"ה על ישראל שלא יטרחו
לעלות לרגל באמצע החורף ,ולכן קבעו זאת מיד אחר שבעת ימי חג הסוכות.
אכן מחמת זה לא נגרעה העבודה שצריך לתקן קודם שמיני עצרת ,וכמו שקודם חג
השבועות יש שבעה שבועות לתקן כל הז' מידות כל שבוע מידה אחת ,כן בסוכות
יש שבעה ימים לתקן כל יום מידה אחת עד שמגיעים לשמיני עצרת באותה מדרגה
כמו בשבועות ,וזהו 'גדול יום הגשמים' דהיינו שמיני עצרת ,שכהכנה אליו יש לתקן
את הז' מידות' ,כיום שניתנה בו תורה' ,דהיינו שבועות.
התבונה חג הסוכות תש"ע דולה יח
והוסיף כ"ק אאזמו"ר זצוק"ל לבאר השייכות של שמע"צ לשבועות ,ע"פ דברי הרה"ק
מברדיטשוב זי"ע שכתב (קדושת לוי לשבועות ד"ה נשאלתי)" :נשאלתי במדינת
ליטא מפני מה נקרא חג השבועות בשם 'עצרת' ,והלא לא נזכר בתורה שם עצרת רק
בשמיני עצרת" ,ומיישב הרה"ק מברדיטשוב בתלתא אנפין ,והטעם על דרך פשט הוא
ע"ד הפשט כי "בכל החגים יש בהם שני מיני עבדות להבורא ב"ה ,הא' הוא בעשיית
המצוה השייך לחג פלוני ,בפסח אכילת מצה ,ודומיהן ,והב' הוא איסור עשיית מלאכה.
ובחג שבועות אינו כן רק מצוה אחת דהיינו שאנו נעצרין מעשיית המלאכה ועל זה
נקרא בשם 'עצרת'".
וי"ל שזהו הטעם למה ששמיני עצרת נקרא כן ,כי גם בו אין מצווה מיוחדת ,כמו בחג
הסוכות שיש בו מצוות סוכה ולולב ,אבל בשמיני עצרת יש רק את מצוות
העצירה ממלאכה ,ולכן נקרא 'עצרת' על שם זה.
ואמר אאזמו"ר זצוק"ל לבאר עומק הטעם מה שבאמת בימים אלו של שמע"צ
ושבועות אין מצוות מיוחדות להם ,כי בשבועות ובשמע"צ שניהם יש להם
שייכות עם התורה ,כי שבועות הוא זמן מתן תורתנו ושמיני עצרת הוא יום שמחת
תורה ,והתורה הרי היא כוללת את כל המצוות ,וממילא בימים אלו שהם שייכים
לתורה אין צריך בהם למצוות מיוחדות .ועד"ז כתב בתפארת שלמה לשבועות (מגילת
רות ד"ה ישלם) שמהאי טעמא אין בשבועות מצוה מיוחדת ,כיוון שבו ניתנה תורה והוי
כאילו קיימו את כל המצוות שבתורה מכח הקבלה ,יעו"ש .והיינו טעמא דשבועות
היינו טעמא דשמיני עצרת ,וזהו 'גדול יום הגשמים כיום שנתנה בו תורה' ,כי גם בו יש
שמחת תורה וממילא נכללים בו כל המצוות כבשבועות.
אבל הא גופא אינו מובן מה באמת השייכות של שמע"צ לתורה ,ומדוע נקבע יום גמר
התורה השמחה לגמרה של תורה לבו ביום ,ובשלמא שבועות הוא זמן מתן
תורתנו ,אבל מה עניין שמיני עצרת לתורה.
ולבאר העניין נקדים מה דאיתא במדרש הובא ברש"י עה"פ (במדבר כט ,לה-לו) "ביום
השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו ,והקרבתם עלה אשה
יט התבונה דברי תורה דולה
ריח ניחח לה' פר אחד" וגו'" ,שכל ימות הרגל הקריבו כנגד ע' אומות ,וכשבאין ללכת,
אמר להם המקום ,בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם' ,פר אחד איל
אחד' ,אלו כנגד ישראל ,התעכבו לי מעט עוד ,ולשון חבה הוא זה ,כבנים הנפטרים
מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם ,עכבו עוד יום אחד ,משל למלך שעשה
סעודה וכו' כדאיתא במסכת סוכה (נה ."):ותורף הדברים ,שכאשר מסתיים חג
הסוכות מתעכבים עוד יום אחד שהוא שמיני עצרת לשהות עוד אצל השי"ת ,מחמת
קושי הפרידה.
והוא לכאורה פליאה גדולה מה יועיל לזה שקשה עליו יתברך פרידתנו דבר זה
שנתעכב עמו יום אחד ,הלא אחר שיתעכבו יום אחד שוב יעלה ויבוא צער
וקושי הפרידה ,ומה יתן לך ומה יוסיף לך עוד יום אחד.
ועל כרחך צ"ל דביום זה ,כיון שזוכים למדרגה גבוהה כ"כ כמו שהביא בישמח
ישראל כמה פעמים את לשון הזוה"ק (ג ,לב" ).ליומא אחרא (היינו יום שמיני
עצרת) זמינין לאשתעשעא במלכא ,לנטלא מיניה ברכאן לכל שתא ,ובההוא חדוותא
לא משתכחי במלכא אלא ישראל בלחודייהו .ומאן דיתיב עם מלכא ,ונטל ליה
בלחודיה ,כל מה דבעי שאיל ויהיב ליה" .וממילא בכח זה זוכים שאף כאשר ילכו איש
איש לדרכו לא יתפרדו זה מזה אלא יישארו דבקים בקשר אמיץ וחזק .וזהו עניין 'עכבו
עלי יום אחד' ,כי עי"ז באמת אין פרידה.
והנה דבר זה אי אפשר רק ע"י התורה ,כי אחר שעבר ראש השנה ויוה"כ וסוכות הרי
לא נשאר כלום מהמצוות ואם עכשיו יבוא מאן דהו ויתקע בשופר ויקיים ה'
עינויים וישב בסוכה וייטול ד' מינים לא עשה ולא כלום ,אבל אם לומד עתה הלכות
תקיעת שופר והלכות יוה"כ וסוכה וד' מינים הרי הוא ממשיך בזה את אור אותן
המצוות ,ונמצא שבתורה יש תמיד את כח הימים הנוראים והגדולים שעברו עלינו
לטובה ,וממילא ע"י התורה תמיד נשארים לישב עם מלכא ואין נפרדים ממנו כלל,
וזהו מה דאיתא בישמח ישראל (אות לז) ש"שמיני עצרת היא הקשר והכולל [בלשון
אשכנז איז דער שלוס] מהחג הקדוש ,וכענין מעשה אורג שעושים בשפת הבגד שפה
התבונה חג הסוכות תש"ע דולה כ
כפולה שלא יקרע ,כמו כן היא בחינת שמיני עצרת" ,שיום זה הוא נוצר ומשאיר ומקיים
כל העבודות של כל הימים נוראים ר"ה יוה"כ וסוכות ,והוא ע"י כח התורה שמתגלה
היום שבכח התורה אין נפרדים והקשר נשאר אמיץ וחזק גם כשירבו הימים וילכו כ"א
לדרכו.
וכתיב בפרשה (לג ,כה) "ברזל ונחשת מנעלך וכימיך דבאך" ,ופירש רש"י שהגבול של
ארץ ישראל נעול כמנעול ברזל ונחושת ואי אפשר לפתחו ולחדור בעדו ,ועל
'וכימיך דבאך' פירש" :וכימיך שהם טובים לך ,שהן ימי תחלתך ימי נעוריך ,כך יהיו
ימי זקנתך ,שהם דואבים זבים ומתמוטטים".
ולעניינינו אפשר לומר ע"ד זה' ,ברזל ונחשת מנעלך' ,היינו שאם הנעילה של כל
הימים הנוראים הוא כדבעיא בחוזק ובאומץ כברזל ונחושת ,אזי 'וכימיך
דבאך' ,כי בכל שנה נעשים כעין בריה חדשה כמו שדרשו חז"ל (שוחר טוב ,קב) מהפסוק
(תהלים קב ,יט) "תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל י-ה"" ,אלו הדורות שהן כמתים
במעשיהם ובאין ומתפללין לפניך בראש השנה וביום הכפורים ואתה בורא אותן בריה
חדשה ,ומה להם לעשות ליקח הדס ולולב ולהלל אותך שנאמר 'ועם נברא יהלל י-
ה'".
ונמצא שבימים הנוראים ובימי חג הסוכות נעשים כבריה חדשה ,והם בבחינת ימי
הנעורים ,וע"י שנועלים הימים במנעול ברזל ונחושת אזי גם בכל השנה יזכו
שיהיו ש'כימיך שהם טובים לך ,שהן ימי תחלתך ימי נעוריך ,כך יהיו ימי זקנתך'.
ועיקר הדרך בזה הוא ע"י לימוד התורה כנ"ל ,שיקבל על עצמו כל אחד לפי מדרגתו
שתהיה לו איזו עליה בלימוד התורה ,וללמוד על מנת לעשות ולקיים ,ואז
יתקיים אצלו 'ברזל ונחושת מנעלך וכימיך דבאך' ,ועתה הוא עת נעילת שער ונשתדל
להמשיך עתה שמחת התורה גם למשך הלילה ,ונזכה לברכה זו של 'ברזל ונחושת
מנעלך וכימיך דבאך' ,אמן.
