gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: עצה ותבונה · Eitzah Isvunah

שבוע: סוכות (2026-09-21)

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי " ת‬ ‫עצה‬ ‫ותבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר זצללה"ה‬ ‫'עומק לב'‬ ‫שיעורים ושיחות קודש‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫'מים עמוקים '‬ ‫'דולה התבונה '‬ ‫עצה‬ ‫לע"נ‬ ‫ותבונה‬ ‫הרה"ח דוד יואל קליין זצ"ל‬ ‫ב"ר רפאל ז"ל‬ ‫נלב"ע ליל שמחת תורה תשל"ה‬ ‫קובץ רכ"ד‬ ‫וזו' מרת אסתר קליין ע"ה‬ ‫ערש"ק‬ ‫ב"ר מנחם יהודה ז"ל‬ ‫חג הסוכות‬ ‫נלב"ע י"ג תשרי תשנ"ז‬ ‫תשפ"ז‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫לתרומות והנצחות‪:‬‬ ‫‪052-7620204‬‬ ‫נדבת נכדם‬ ‫הר"ר זאב וואלף ברנשטיין הי"ו‬ ‫לקבלת הגליון בדוא"ל‪:‬‬ ‫‪a609200101002@gmail.com‬‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫רחוב דוד ‪ 32‬ירושלים‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי‬ ‫סדרי הלימודים בחבורת ההלכה – משנ"ב ח"ב‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫חבורת "בני עולם הבא"‬ ‫מדי ליל שישי בשידור חי‬ ‫חזרה ק"ע י"ח ‪ -‬קעד'‬ ‫השבוע – של סוכות‬ ‫דחסידי סטריקוב‬ ‫במערכת 'קול סטריקוב'‬ ‫בייסודו ובנשיאותו‬ ‫ח"ו‪ ,‬סי' תרכ"ה‪ .‬תרל"ו‪.‬‬ ‫שואלין ודורשין‪:‬‬ ‫של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫מס' ‪ 072-3371263‬שלוחה ‪.4‬‬ ‫•••‬ ‫כמו כן ניתן להאזין לאחר השיעור‬ ‫קע"ה – קע"ו‬ ‫שבוע הבא – של שמח"ת‬ ‫קו הבחינות‪077-437-9774 :‬‬ ‫מידי יום חמישי מתקיימת הבחינה‬ ‫וכן בקו שיעורי כ"ק מרן‬ ‫ח"ו‪ ,‬סי' תרס"ט‬ ‫שואלין ודורשין‪:‬‬ ‫ניתן לענות על התשובות עד ליום ב' שלאחמ"כ בערב‬ ‫אדמו"ר שליט"א ב'קול הלשון'‬ ‫מס' ‪ 073-2951269‬שלוחה ‪.1‬‬ ‫ג‬ ‫לב‬ ‫חג הסוכות‬ ‫עומק‬ ‫חג הסוכות‬ ‫ושמחת תורה‬ ‫דבר שאינו מקבל טומאה וגדולו מן‬ ‫בגמרא (ר"ה ד‪ ):‬איכא למאן דאמר‬ ‫הארץ מסככין בו (משנה סוכה פ"א מ"ד)‪.‬‬ ‫שעוברים על 'בל תאחר'‬ ‫כאשר עובר חג הסוכות‪ ,‬ועוד איכא‬ ‫הנה נתייחדה מצוות סוכה שאין‬ ‫למ"ד דבעינן שלושה רגלים כסדרן וחג‬ ‫לעשותה מדבר הראוי לקבל‬ ‫המצות תחילה‪.‬‬ ‫טומאה‪ ,‬וי"ל ע"ד העבודה שהוא לגודל‬ ‫קדושת הסוכה שמחמת כן יש להרחיק‬ ‫ומבואר בזה שחג הסוכות הוא זמן של‬ ‫הימנה כל שייכות לטומאה‪ .‬וממילא גם‬ ‫וכלשון‬ ‫החובות‪,‬‬ ‫תשלום‬ ‫על האדם הנכנס לתוכה לטהר עצמו‬ ‫הגמרא שם "לא יאמר חג הסוכות שבו‬ ‫מכל שמץ של טומאה רוחנית כי אין ראוי‬ ‫דיבר הכתוב‪ ,‬למה נאמר‪ ,‬לומר שזה‬ ‫לבא אל הסוכה הקדושה בעודו מלוכלך‬ ‫גורם"‪ .‬ונרמז בזה גם לחשבון האדם עם‬ ‫ומסואב בזוהמת העוונות‪.‬‬ ‫נפשו ועבודת התשובה ותיקון המעשים‪,‬‬ ‫שאחר שכבר עברו הימים הנוראים ראש‬ ‫השנה ויום הכיפורים‪ ,‬אזי בסוכות הוא‬ ‫מסופר על כמה צדיקים שזכו לראות‬ ‫הזמן האחרון לתשלום חובות הנפש‪,‬‬ ‫במו עיניהם את האושפיזין‬ ‫ומוזהרים על זה ב'בל תאחר'‪ ,‬שאם לא‬ ‫עילאין בבואם לסוכה‪ .‬אמנם יש לדעת‬ ‫עכשיו אימתי‪.‬‬ ‫שהאמונה בהימצאם של האושפיזין‬ ‫גדולה במעלתה על הראיה‪ ,‬וכדכתיב גבי‬ ‫קריעת ים‪-‬סוף (שמות יד‪ ,‬לא) "וירא‬ ‫כל שהוא מקבל טומאה ואין גדולו‬ ‫ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה'‬ ‫מן הארץ אין מסככין בו‪ ,‬וכל‬ ‫לב‬ ‫חג הסוכות‬ ‫עומק‬ ‫ד‬ ‫וראוהו מלחש בשפתיו‪ ,‬ומהרה"ח ר'‬ ‫במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה'‬ ‫יקותיאל זונדברג ז"ל שמעתי‬ ‫ובמשה עבדו"‪ .‬והרי שגם אחר שראו‬ ‫שהרה"ק בעל התורת אמת‬ ‫במוחש את גדולת ה' היה מקום לאמונה‬ ‫מלובלין זי"ע היה לומד את מאמר‬ ‫בו יתברך‪ .‬והטעם כי הראיה היא דבר‬ ‫הזוה"ק (ח"ג קג‪ ):‬המדבר בעניין‬ ‫מצומצם שהאדם רואה לפי דרגתו‪ ,‬אבל‬ ‫האושפיזין בסוכה‪ ,‬כי לא רצה לומר את‬ ‫האמונה היא בלי גבול (ראה שיח שרפי קודש‬ ‫ה'אזמין לסעודתי'‪ ,‬שהרגיש בעצמו‬ ‫פרשת בשלח ד"ה וירא בשם החידושי הרי"מ זי"ע)‪.‬‬ ‫שאין הוא ראוי להזמין את האושפיזין‪,‬‬ ‫ויש מפרשיםא ש'וירא ישראל את היד‬ ‫ולאידך הרי צריך להזמין‪ ,‬לכן עשה זאת‬ ‫הגדולה' היה לאותו הדור‪ ,‬ואילו‬ ‫בדרך של לימוד העניין‪ ,‬ועי"ז הזמינם‬ ‫'ויאמינו בה'' הוצרכה לדורות הבאים‪.‬‬ ‫[רבינו סיפר מעשה זה בהתפעלות‬ ‫והיינו על דרך האמור‪ ,‬שהנה אם אותו‬ ‫גדולה]‪.‬‬ ‫הדור היו מסתפקים בראיה גרידא‪,‬‬ ‫והראיה היא לפי מדרגת האדם‪ ,‬א"כ‬ ‫בדורות הבאים שלא יהיו במדרגה נעלית‬ ‫בישמח ישראל (לסוכות אוי"ב) הביא‬ ‫כזו לא יהיה להם שום שייכות ואחיזה‬ ‫שמנהג ישראל לזמר פיוטים‬ ‫בהארת קריעת ים‪-‬סוף‪ ,‬ורק כיוון שאחר‬ ‫של יום הכיפורים בליל שמחת בית‬ ‫כל הראיה החזיקו בני אותו הדור ונאחזו‬ ‫השואבה‪ ,‬יעו"ש מה שביאר בזה‪.‬‬ ‫ב'ויאמינו'‪ ,‬שהיא בלי גבול‪ ,‬עי"ז היה‬ ‫לכך שייכות והמשך גם לדורות הבאים‪.‬‬ ‫וי"ל דכתיב (תהלים ב‪ ,‬יא) "וגילו ברעדה"‪,‬‬ ‫שעבודת ה' צריכה להיות משולבת‬ ‫הן מגילה והן מרעדה‪ .‬א"כ אותה‬ ‫צדיקי פולין נהגו לומר את נוסח‬ ‫עבודה שהייתה בימים הנוראים בבחינת‬ ‫בלחש‪,‬‬ ‫לסעודתי'‬ ‫ה'אזמין‬ ‫רעדה‪ ,‬צריכה להיעשות בחג הסוכות זמן‬ ‫ואא"ז אדמו"ר הזקן זי"ע כאשר היה‬ ‫שמחתנו באופן של גילה‪ .‬ולכן אותם‬ ‫נכנס לסוכה נעמד לרגע על יד הפתח‬ ‫א) כן הוגד לפני רבינו בשם כ"ק אדמו"ר הבית ישראל מגור זצ"ל‪.‬‬ ‫ה‬ ‫לב‬ ‫חג הסוכות‬ ‫עומק‬ ‫והנה אין אלו שני עניינים נפרדים‪ ,‬אלא‬ ‫פיוטים שאמרו ביוה"כ במצב של יראה‬ ‫שכך ניתנה דרך העבודה לימים‬ ‫ורעדה‪ ,‬חוזרים ואומרים אותם בחג‬ ‫אלו‪ ,‬שבתחילה הם ימי הדין‪ ,‬ראש השנה‬ ‫הסוכות במצב של שמחה וגילה‪.‬‬ ‫ויוה"כ‪ ,‬שאז העבודה היא לעשות‬ ‫תשובה מיראה‪ ,‬ואחר כך מגיע חג‬ ‫הסוכות ומעלים את התשובה מיראה‬ ‫עוד י"ל עד"ז‪ ,‬על פי מה דאיתא‬ ‫למדרגה העליונה של תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫בספה"ק שבימי ראש השנה ויום‬ ‫ונמצא שכל עניין חודש תשרי הוא המשך‬ ‫הכיפורים כל בני ישראל שבים בתשובה‬ ‫אחד ודרך עבודה אחת‪ ,‬וחג הסוכות‬ ‫אולם זאת היא תשובה מיראה ששבים‬ ‫הוא המשך לימים הנוראים והשלמה‬ ‫מאימת הדין‪ ,‬אבל אחר כך בחג הסוכות‬ ‫לעבודת התשובה שנעשית בהם‪ .‬וממילא‬ ‫זוכה כל אחד להתקרב יותר אל הקב"ה‬ ‫מובן למה נהגו לזמר בחג הסוכות את‬ ‫ומגיע למדרגה המעולה לעשות תשובה‬ ‫הפיוטים מן הימים הנוראים‪.‬‬ ‫מאהבה‪.‬‬ ‫וביסוד זה איתא בספה"ק קדושת‬ ‫ויש לומר רמז לזה במשנה (סוכה פ"ה‬ ‫לוי (האזינו ד"ה מי) עה"פ (ויקרא‬ ‫כהנים‬ ‫מכנסי‬ ‫"מבלאי‬ ‫מ"ג)‬ ‫כג‪ ,‬מ) "לקחתם לכם ביום הראשון"‪,‬‬ ‫ומהמיניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו‬ ‫ודרשו במדרש (תנחומא אמור אות כב)‬ ‫מדליקין"‪ ,‬ובספה"ק (בני יששכר מאמרי‬ ‫"ראשון לחשבון עוונות"‪ ,‬וביאר עפ"י‬ ‫חודש תשרי מאמר י אול"א; זרע קודש לסוכות ליל‬ ‫מה שאמרו חז"ל (יומא פו‪ ):‬שבתשובה‬ ‫ה ד"ה אמרו חז"ל; ישמח ישראל סוכות אוי"ד)‬ ‫מיראה זדונות נעשות לו כשגגות‪,‬‬ ‫האריכו לבאר העניין שהיו עושים‬ ‫ובתשובה מאהבה זדונות נעשות לו‬ ‫הפתילות דווקא מהמכנסיים‪ ,‬ורמזו בזה‬ ‫כזכיות‪ .‬ובחג הסוכות שעושים תשובה‬ ‫על הדברים הנמוכים והשפלים שיש להם‬ ‫מאהבה הרי נהפכים כל העוונות‬ ‫תיקון על ידי שמחת בית השואבה‪.‬‬ ‫לזכויות‪ ,‬וממילא הקב"ה מונה את כל‬ ‫ולדרכנו יש לבאר‪ ,‬דהנה עניין‬ ‫העוונות כדי לידע כמה זכויות יש‬ ‫כיסוי‬ ‫הוא‬ ‫המכנסיים‬ ‫תחתם‪ ,‬וזהו 'לחשבון עוונות'‪.‬‬ ‫לב‬ ‫חג הסוכות‬ ‫עומק‬ ‫ו‬ ‫ידך שפעם אחת נסך אחד על גבי רגליו‬ ‫לערוה כמו שנאמר (שמות כה‪ ,‬מב) "ועשה‬ ‫ורגמוהו כל העם באתרוגיהן"‪.‬‬ ‫להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה"‪ ,‬וי"ל‬ ‫ונראה שמעשה זה אירע ביום הושענא‬ ‫שזהו רמז לתשובה מיראה שאז הוא‬ ‫רבה‪ ,‬כי בלאו הכי איך רגמוהו‬ ‫כאילו מכסה את החטא‪ ,‬היינו שהחטא‬ ‫העם באתרוגיהן‪ ,‬והלא היו צריכים עוד‬ ‫קיים אבל הקב"ה אין מתבונן בזה יותר‪,‬‬ ‫את האתרוגים לקיום המצווה‪ .‬ונמצא‬ ‫וזו עבודת התשובה בר"ה וביוה"כ‪.‬‬ ‫שדווקא ביום גדול וקדוש כזה אירעה‬ ‫את‬ ‫נוטלים‬ ‫הסוכות‬ ‫בחג‬ ‫אבל‬ ‫תקלה זו‪ ,‬וכמו כן מצאנו ביום הכיפורים‬ ‫המכנסיים ועושים מזה פתילות‬ ‫שדווקא אז הזהירו את הכהן הגדול שלא‬ ‫להאיר‪ ,‬היינו שלוקחים את התשובה‬ ‫ינהג כצדוקים (יומא פ"א מ"ה)‪ .‬והעניין כי‬ ‫מיראה ומעלים אותה לתשובה מאהבה‪,‬‬ ‫כמה שהזמן גדול ונעלה‪ ,‬והעבודה‬ ‫שאז נהפכים העוונות לזכויות‪ ,‬שהם‬ ‫גדולה ונשגבה‪ ,‬צריך הרבה יותר להיזהר‬ ‫נמשלים לאור כדכתיב (משלי ו‪ ,‬כג) "כי נר‬ ‫מהתגברות היצה"ר וסטרא דיליה‪.‬‬ ‫מצוה ותורה אור"‪.‬‬ ‫ומה שהענישו את הכהן דווקא באופן‬ ‫וכן איתא בספה"ק (ישמח ישראל סוכות‬ ‫כזה‪ ,‬י"ל דהנה איתא בזוה"ק‬ ‫או"ט) על דברי הגמרא (סוכה נג‪).‬‬ ‫(פנחס רנט‪ ).‬לפרש הכתוב (שיר השירים ח‪ ,‬ז)‬ ‫"אשה היתה בוררת חטים לאור של בית‬ ‫"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה‬ ‫השואבה"‪ ,‬ש'חטים' רומז על 'חטאים'‪,‬‬ ‫ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל‬ ‫ו'בוררת' הוא עניין תיקון‪ ,‬היינו שלאור‬ ‫הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" על עניין‬ ‫שמחת בית השואבה‪ ,‬שהוא כאמור כח‬ ‫ניסוך המים‪' ,‬מים רבים לא יוכלו לכבות‬ ‫התשובה מאהבה‪ ,‬היה אפשר לברר‬ ‫את האהבה' אלו הם המים אשר מנסכים‬ ‫ולתקן את החטאים‪ ,‬להפכם ולהעלותם‬ ‫ישראל בשמחה ובאהבת הקב"ה‪' ,‬אם‬ ‫לזכויות‪.‬‬ ‫יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו‬ ‫לו'‪ ,‬היינו הס"מ שרוצה ליטול חלק‬ ‫בניסוך המים‪ ,‬הנרמז בתיבת 'בוז'‪ ,‬שהוא‬ ‫מ"ט)‬ ‫פ"ד‬ ‫איתא במשנה‬ ‫(סוכה‬ ‫סימן לימים בהם נכתב בתורה ברמז‬ ‫"ולמנסך אומרים לו הגבה‬ ‫ז‬ ‫לב‬ ‫חג הסוכות‬ ‫עומק‬ ‫ואא"ז אדמו"ר הזקן זי"ע אמר בדברי‬ ‫עניין ניסוך המים כדאיתא בגמרא (שבת‬ ‫הברייתא‪ ,‬שמרומז בזה עבודת‬ ‫קג‪" ):‬נאמר בשני 'ונסכיהם' בששי‬ ‫שמיני עצרת‪ ,‬שהנה שמיני עצרת הוא‬ ‫'ונסכיה' בשביעי 'כמשפטם' הרי מ"ם‬ ‫היום המסיים את כל סדר הזמנים שהיו‬ ‫יו"ד מ"ם ‪' -‬מים'‪ ,‬מכאן רמז לניסוך‬ ‫בחודש תשרי‪ ,‬הימים הנוראים ראש‬ ‫מים מן התורה"‪' ,‬יבוזו' לו לס"מ כי‬ ‫השנה יום הכיפורים‪ ,‬וחג הסוכות‪ .‬וכעת‬ ‫בשמחתנו אל יתערב זר‪.‬‬ ‫על האדם להתבונן למפרע על כל‬ ‫וכן נהגו גם עם אותו הכהן שרצה‬ ‫הזמנים הללו שעברו עליו‪ ,‬שהם ימים‬ ‫לקלקל את עבודת ניסוך המים‪,‬‬ ‫גדולים כל כך‪ ,‬והם "תקיפי במצות"‬ ‫שקיימו בו מה שכתוב 'יבוזו לו'‪ ,‬ע"י‬ ‫(ר"ה יא‪ ,).‬שיש בהם מצוות רבות‪ ,‬שופר‪,‬‬ ‫שרגמוהו באתרוגיהן‪.‬‬ ‫צום יוה"כ‪ ,‬ותשובה (שאע"פ שמצוות‬ ‫תשובה נוהגת כל השנה‪ ,‬מ"מ ביוה"כ‬ ‫יש מצוות וידוי מיוחדת (יומא פז‪ ,)):‬סוכה‬ ‫שמיני רגל בפני עצמו לענין פז''ר‬ ‫וד' מינים‪ .‬והנה על אף גדלות הימים‬ ‫קש''ב‪ ,‬פייס בפני עצמו זמן‬ ‫והמצוות היקרות שיש בהם‪ ,‬לא ניצלם‬ ‫בפני עצמו רגל בפני עצמו קרבן‬ ‫כיאות להם‪ ,‬וכל העבודות לא נעשו על‬ ‫בפני עצמו שירה בפני עצמו ברכה‬ ‫ידו בשלימות הראויה‪.‬‬ ‫בפני עצמו (סוכה מז‪.):‬‬ ‫וזהו 'פייס זמן'‪ ,‬שצריך לבקש מחילה‬ ‫מתאמרא (ראה חסד לאברהם רדומסק ד"ה‬ ‫מזמנים שעברו שלא ערך בהם את‬ ‫אמרות) בדרך הרמז במה‬ ‫עבודתם כראוי‪ ,‬ו'לפייסם' ולרצותם‪.‬‬ ‫שנכתב דווקא בסדר הזה‪ ,‬שנרמז בזה מה‬ ‫וזהו ע"י 'רגל'‪ ,‬המורה על שפלות‬ ‫דאיתא בספרים (תפארת שלמה ד"ה ביום‬ ‫והכנעה‪ ,‬שלבו נשבר ונכנע בקרבו‪ ,‬וע"י‬ ‫השמיני; ישמח ישראל אות ל"ז) שבשמיני עצרת‬ ‫זה גופא הוא מפייס לזמן‪ ,‬והכנעה זו‬ ‫יש תיקון לתפילות שלא נערכו בסדר‬ ‫נחשבת ל'קרבן'‪ ,‬וכדכתיב (תהלים נא‪ ,‬יט)‬ ‫הראוי והיאות בכל השנה‪ ,‬וזהו 'פזר‬ ‫"זבחי אלקים רוח נשברה"‪ ,‬וע"י‬ ‫לתפילות‬ ‫מקשיב‬ ‫שהקב"ה‬ ‫קשב'‪,‬‬ ‫ההכנעה יש ג"כ 'שיר'‪ ,‬היינו שמחה‪ ,‬כי‬ ‫הנפזרות‪.‬‬ ‫לב‬ ‫חג הסוכות‬ ‫עומק‬ ‫ח‬ ‫זה‪ ,‬לבל יחשוב האדם שכאשר סיים את‬ ‫בלא הכנעה אין שמחה שכן הוא מרגיש‬ ‫כל התורה שבכתב הגיע כבר לתכלית‬ ‫תמיד שחסר לו‪ ,‬אבל כשהוא נכנע ובטל‬ ‫הידיעה וההשגה בתורה‪ ,‬אלא באמת‬ ‫אזי הוא מגיע לשמחה‪ ,‬ודבר זה בעצמו‬ ‫נצרך גם לימוד התורה שבעל‪-‬פה שהיא‬ ‫הוא ה'ברכה'‪.‬‬ ‫מפרשת את התורה שבכתב ובלעדי‬ ‫התורה שבע"פ אי אפשר להבין כלל את‬ ‫התושב"כ‪ .‬אכן בד בבד יש לדעת שיש‬ ‫להיזהר בלימוד התושבע"פ ללמדה‬ ‫ולכל היד החזקה ולכל המורא‬ ‫כראוי ובדרך האמת‪ ,‬ולא לחדש ככל‬ ‫הגדול אשר עשה משה לעיני‬ ‫העולה על דעתו‪.‬‬ ‫כל ישראל (לד‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫וכל זה נלמד משבירת הלוחות ע"י‬ ‫ופירש רש"י‪'" :‬לעיני כל ישראל'‪,‬‬ ‫מרע"ה‪ ,‬שעל פי התושב"כ לא‬ ‫שנשאו לבו לשבור הלוחות‬ ‫היה לזה מקום‪ ,‬אולם מכח י"ג מידות‬ ‫לעיניהם‪ ,‬שנאמר (דברים ט‪ ,‬יז) 'ואשברם‬ ‫שהתורה נדרשת בהן חידש מרע"ה זאת‬ ‫לעיניכם'‪ ,‬והסכימה דעת הקב"ה לדעתו‬ ‫שיש לשבור את הלוחות‪ .‬וגם רואים שכל‬ ‫שנאמר (שמות לד‪ ,‬א) 'אשר שברת'‪ ,‬יישר‬ ‫חידוש שמחדשים בתושבע"פ צריך לדעת‬ ‫כחך ששברת"‪.‬‬ ‫שהוא על דרך האמת‪ ,‬ועל זה נוסף מה‬ ‫שהסכימה דעת הקב"ה לדעתו שכיוון‬ ‫ויש להבין מדוע סיום התורה הוא‬ ‫מרע"ה אל האמת‪.‬‬ ‫בעניין שבירת הלוחות שהיא גנותן‬ ‫של ישראל‪ ,‬והרי תמיד מקפידים לסיים‬ ‫וכן בעת קבלת התורה נתגלה נחיצות‬ ‫בדבר טוב (רמ"א או"ח סי' קלח)‪.‬‬ ‫התורה שבע"פ וכח החכמים‪,‬‬ ‫שהנה הך כללא דקיימא לן שכל דבר‬ ‫וי"ל שהנה מה ששבר מרע"ה את‬ ‫שבמנין צריך מנין אחר להתירו ילפינן לה‬ ‫וחומר‬ ‫מקל‬ ‫למד‬ ‫הלוחות‬ ‫מהא דכתיב גבי קבלת התורה (דברים ה‪,‬‬ ‫וכמבואר בגמרא (שבת פז‪ ,).‬שהוא תורה‬ ‫ל) "לך אמור להם שובו לכם לאהליכם"‪,‬‬ ‫שבעל‪-‬פה‪ .‬ולכן סיימה התורה בעניין‬ ‫ט‬ ‫לב‬ ‫חג הסוכות‬ ‫עומק‬ ‫דקבלת התורה‪ ,‬כי זהו עיקר גדול הנצרך‬ ‫היינו שלכאורה לא הוצרך היתר זה‪,‬‬ ‫לקבלת התורה שבכתב‪ ,‬שידעו גודל‬ ‫שהרי מעיקרא ניתן האיסור ד"אל תגשו‬ ‫מעלת החכמים‪ ,‬שכח התורה מסור‬ ‫אל אשה" (שמות יט‪ ,‬טו) רק לשלושת‬ ‫בידם‪ ,‬ואם אוסרים דבר מה יש לזה כל‬ ‫הימים‪ ,‬אלא על כרחין דכל דבר שבמנין‬ ‫תוקף האיסור עד שנצרך מנין אחר‬ ‫צריך מנין אחר להתירו‪ .‬וכן ילפינן לה‬ ‫להתירו‪ .‬והכא נמי סיום התורה הוא‬ ‫מקרא דכתיב ג"כ גבי קבלת התורה (שם‪,‬‬ ‫בעניין שבירת הלוחות שנלמד בכח‬ ‫יג) "במשוך היובל המה יעלו בהר"‪ ,‬אף‬ ‫התורה שבע"פ‪ ,‬להורות שהתורה‬ ‫שמעיקרא עצם האיסור ניתן רק על‬ ‫שבכתב בלי התורה שבע"פ היא חצי דבר‪,‬‬ ‫שעת השראת השכינה על ההר‪ ,‬אלא דכל‬ ‫ואי אפשר להגיע לידיעת התורה שבכתב‬ ‫דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו‪.‬‬ ‫בלי התורה שבע"פ‪.‬‬ ‫ודבר זה לימדוהו דייקא אגב עניינא‬ ‫התבונה‬ ‫חג הסוכות תש"ע‬ ‫דולה‬ ‫י‬ ‫דולה התבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫חג הסוכות‬ ‫הארת אברהם אבינו ע"ה בכל ימי החג – ללכת מן ההרגל והמלומדה‬ ‫אל העבודה באמת ובפנימיות‬ ‫קידושא רבה‪ ,‬יום א' דסוכות שחל להיות בשבת תש"ע‬ ‫ביום הראשון הוא אושפיזא דאברהם‪ ,‬ונודע מה דאיתא בזוה"ק (ראה שם ג‪ ,‬קצא‪ ;:‬פרי עץ‬ ‫חיים סוכות‪ ,‬א) שהוא "יומא דאזיל עם כולהו יומין"‪ ,‬והיינו שאור אברהם אבינו ע"ה‬ ‫המופיע בפרטיות ביום הראשון שייך ג"כ בכללות לכל ימי הסוכות‪.‬‬ ‫ובתורת אמת (תרמ"א סעודה שלישית) כתב הביאור בזה‪ ,‬כי הישיבה בסוכה שיוצאים‬ ‫מדירת קבע לדירת עראי (סוכה ב‪ ).‬דומה לגלות (ראה פסיקתא דר"כ פסיקתא אחריתא‬ ‫לסוכות)‪ ,‬והוא זכר לענני הכבוד (סוכה יא‪ ,):‬שהיה ג"כ בעת שכלל ישראל הלכו במדבר‬ ‫בעת שיצאו מגלות מצרים ועדיין לא באו אל ארץ נושבת‪ .‬והנה כל האבות הק' הלכו‬ ‫בגלות ממקומם וממושבם‪ ,‬אבל הראשון שניטלטל ויצא לגלות היה אברהם אבינו ע"ה‪,‬‬ ‫שאמר לו הקב"ה (בראשית יב‪ ,‬א) "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר‬ ‫אראך" וכן עשה‪ ,‬וא"כ נמצא אפוא ששורש עניין חג הסוכות נמצא לראשונה אצל‬ ‫אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬ולכן הוא 'אושפיזא דכולהו יומין' (ויעו"ש מה שביאר לפי דרכו‬ ‫עניין ההליכה לגלות אצל האבוה"ק ובדידן בקיום מצוות סוכה)‪.‬‬ ‫יא‬ ‫התבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫דולה‬ ‫ולעומת המבואר שכללות עניין סוכות הוא באורו של אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬הנה‬ ‫בכלליות סדר המועדים חג הפסח הוא כנגד אברהם‪ ,‬וחג השבועות הוא‬ ‫כנגד יצחק‪ ,‬וחג הסוכות הוא כנגד יעקב (טור או"ח סי' תיז)‪ .‬ובישמח ישראל (אות ז) כתב‬ ‫בזה שיעקב מידתו אמת וכדכתיב (מיכה ז‪ ,‬כ) "תתן אמת ליעקב"‪ ,‬וא"כ בחג הסוכות‬ ‫הזמן גרמא להתחזק במידת האמת‪ ,‬והיינו שלא לעשות מצוות ומעשים טובים כמצוות‬ ‫אנשים מלומדה שזהו היפך האמת‪ ,‬אלא לעבוד את ה' עם כוונה ומתוך פנימיות הלב‪,‬‬ ‫באמת ובתמים‪.‬‬ ‫ובפרט כאשר חל חג הסוכות ביום השב"ק‪ ,‬שהוא בבחינת "שבת שבתון"‪ ,‬כי שבת‬ ‫מצד עצמו הוא בבחינת האמת וכמו שאמרו חז"ל (ירושלמי דמאי ד‪ ,‬א) שאף עם‬ ‫הארץ בשבת הוא נאמן כיוון שירא מלשקר שאימת שבת עליו‪ .‬וזהו שאומרים‬ ‫בהושענות לשבת "הושענא ומשיבת רגל משבת"‪' ,‬רגל' הוא מלשון 'הרגל'‪ ,‬שביום‬ ‫השבת הוא העת שבני ישראל משיבים ומונעים את עצמם מלעשות את המצוות‬ ‫והמעשים טובים מתוך הרגל ומלומדה‪ ,‬ועושים רק בפנימיות ובכוונה‪ ,‬במידת האמת‪,‬‬ ‫ובוודאי בשבת שבתוך הרגל שכל כולו מכוון כנגד מידת יעקב מידת האמת‪ ,‬עכתו"ד‬ ‫הק' של הישמח ישראל‪.‬‬ ‫וייתכן לומר שעניין זה למנוע את עצמו מעשיית מצוות ומעשים טובים בהרגל כמצוות‬ ‫אנשים מלומדה‪ ,‬אלא במידת האמת בבחינת יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬יש לו ג"כ‬ ‫שייכות לאור אברהם אבינו ע"ה המאיר בכולהו יומין‪ ,‬והיינו מצד מצוות 'לך לך מארצך‬ ‫וממולדתך' וכו' שנאמר לאברהם אע"ה וכאמור‪ ,‬כי עיקר המכוון במצווה זו לדידן‪,‬‬ ‫מלבד מה שאנו מקיימים זה בפשטות ביציאה מדירת קבע לדירת קבע‪ ,‬אולם סוף סוף‬ ‫אין אנו מתנתקים מארצנו וממולדתנו ומבית אבותינו‪ ,‬אכן כשהאדם עובד את השי"ת‬ ‫בפנימיות ובאמת ולא מכח מצות אנשים מלומדה‪ ,‬הרי בזה הוא עוקר את עצמו מן‬ ‫ההרגל שהוא רגיל בו‪ ,‬שהוא בבחינת 'ארצך ומולדתך'‪ ,‬ומן העבודה רק מחמת מה‬ ‫שראה בבית אביו‪ ,‬בבחינת 'מבית אביך'‪ ,‬ובזה הרי הוא כהולך מבית אביו וממולדתו‬ ‫ממש כמו אברהם אבינו ע"ה‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫חג הסוכות תש"ע‬ ‫דולה‬ ‫יב‬ ‫ובאופן אחר י"ל ביאור מאמר הזוה"ק שאושפיזא דאברהם הוא אושפיזא דכולהו‬ ‫יומין‪ ,‬כי אברהם אבינו ע"ה הייתה מידתו מידת החסד‪ ,‬ותמיד עסק בחסד‬ ‫ובפרט בהכנסת אורחים‪ ,‬וכנודע ממדרשי חז"ל (בר"ר מח‪ ,‬ט) שהיה ביתו פתוח לד'‬ ‫רוחות העולם‪ .‬וסוכות עניינו ג"כ כעין הכנסת אורחים‪ ,‬שהשי"ת מכניסנו ומסתירנו‬ ‫בצל כנפיו שזה עניין הסוכה כנודע (זוה"ק ג‪ ,‬קב‪ ,):‬והוא זכר לענני הכבוד שהיה ג"כ עניין‬ ‫הכנסת אורחים שהכניסנו השי"ת לביתו ולרשותו‪ ,‬ולכן שפיר אור ימי הסוכות הוא‬ ‫מהארת אברהם אבינו ע"ה שעסק בהכנסת אורחים‪ ,‬יהא רעוא שזכותו יעמוד לנו‬ ‫לזכות לאור ולקדושת ימי החג‪.‬‬ ‫'בצילא דמהימנותא' – התקווה והביטחון בהשי"ת‬ ‫רעוא דרעווין‪ ,‬יום א' דסוכות שחל להיות בשבת תש"ע‬ ‫נודעים דברי המדרש (תנחומא אמור‪ ,‬כב – ויק"ר ל‪ ,‬ז) עה"פ (ויקרא כג‪ ,‬מ) "ולקחתם לכם‬ ‫ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל"‪" ,‬וכי ראשון‬ ‫הוא‪ ,‬והלא יום חמשה עשר הוא ואת אמרת 'ביום הראשון'‪ ,‬אלא ראשון הוא לחשבון‬ ‫עונות"‪ ,‬שאחר שנמחלו העוונות ביוה"כ ובימים שבין יוה"כ לסוכות עוסקים במצוות‬ ‫לבנות סוכה ולהכין ד' מינים‪ ,‬ולכן כשמתחיל סוכות רק אז מתחילים למנות העוונות‪.‬‬ ‫והנה אף שאמרו הטעם לזה שאין מונין עוונות בימים שבין יוה"כ לסוכות הוא משום‬ ‫שעוסקים במצוות‪ ,‬וממילא אין פנאי לחטוא‪ ,‬אכן משמע שבכל אופן אין‬ ‫מחשבים העוונות אם נעשו חלילה בימים אלו‪ ,‬וצ"ב הטעם בזה‪ .‬וכבר האריכו בספרים‬ ‫לבאר העניין‪ .‬ובתורת אמת (תרמ"ה ליל ראשון וש"ק) דקדק עוד למה רק ביום הראשון‬ ‫הוא ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬ומשמע דבלילה ג"כ אין מונים העבירות‪ ,‬והלא אז כבר אין‬ ‫טרודים בעסק ההכנה למצוות החג‪ ,‬ומדוע אפוא רק ביום מתחיל החשבון‪.‬‬ ‫ובביאור העניין כתב התורת אמת‪ ,‬ויסוד דברים נתבאר ג"כ בהרחבה בישמח‬ ‫ישראל (אות ה)‪ ,‬וכן איתא עניין זה עוד בהרבה ספרים‪ ,‬שהנה עד סוכות‬ ‫לא נגמר הכפרה וממילא העבירות שנעשים עד אז אין מחשבים אותם כי מתכפרים‬ ‫יג‬ ‫התבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫דולה‬ ‫מיד בשעתם‪ ,‬ורק כשמתחיל סוכות מסתיים הכפרה ואז הוא 'ראשון לחשבון עוונות'‪.‬‬ ‫והביאור בזה הביא בישמח ישראל מאביו אדמו"ר הזקן מאלכסנדר זי"ע עפ"י מה‬ ‫דאיתא במדרש שוחר טוב (מזמור כה)‪" :‬מעשה היה בקיטון אחד‪ ,‬וכו'‪ ,‬והיו שומרי‬ ‫המדינה עוברין‪ ,‬מצאו אכסנאי אחד ותפסוהו‪ ,‬אמר להם אל תכוני בן ביתו של מלך‬ ‫אני‪ ,‬כיון ששמעו כן הניחוהו‪ ,‬וכו'‪ ,‬הביאוהו אל בית המלך‪ ,‬ואמרו בן ביתך מצאנו‬ ‫אמש‪ ,‬אמר לו המלך‪ ,‬בני אתה מכיר אותי‪ ,‬אמר לו לאו‪ ,‬אמר לו א"כ האיך אתה בן‬ ‫ביתי‪ ,‬אמר לו בבקשה ממך אני איני בן ביתך‪ ,‬אלא אדוני המלך בך אני בטחתי‬ ‫שאלמלא אמרתי כן היו מכין אותי‪ ,‬אמר להן המלך הואיל ובטח בי הניחו לו‪ .‬כך אמר‬ ‫דוד (תהלים כה‪ ,‬ב) 'אלקי בך בטחתי אל אבושה'‪ ,‬ובשביל שהבטחתי בך 'אל יעלצו אויבי‬ ‫לי' (שם)‪ ,‬ולא אני בלבד אלא 'גם כל קויך לא יבשו יבשו הבוגדים ריקם' (שם‪ ,‬ג)"‪.‬‬ ‫והיינו שאף אצל השי"ת יש כדבר זה שאם האדם בוטח בו שיכפר לו על עוונותיו‪,‬‬ ‫השי"ת מכפר לו אף שאינו ראוי ואינו כדאי‪ ,‬וזהו בקשת דוד 'בך בטחתי אל‬ ‫אבושה'‪ ,‬שכיוון שבטח בהשי"ת אף שאינו ראוי לכפרה לא יבוש בקיוויו ויכפר לו‬ ‫השי"ת ולכל שאר הבוטחים והמקווים אליו‪.‬‬ ‫ובפירוש המשניות להרמב"ם (ר"ה ד‪ ,‬ז) כתב הטעם שאין קורין הלל בר"ה ויוה"כ‪,‬‬ ‫"לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה ממנו ומברח ומנוס‬ ‫אליו "‪ .‬ומפרש הישמח ישראל הכוונה במילים אלו 'מברח ומנוס אליו'‪ ,‬שבר"ה ויוה"כ‬ ‫בורחים מן העוונות ועי"ז ממלטים את הגוף מן העונש‪ ,‬ולהיכן בורחים‪ ,‬לסוכה‪ ,‬שנסים‬ ‫אל השי"ת וחוסים תחת צל כנפיו שהוא הסוכה והוא דבר המורה על ביטחון‪ ,‬ועי"ז‬ ‫זוכים לכפרה וכנ"ל‪.‬‬ ‫וכבר אמרנו על מאמר חז"ל בסוף יומא (פ"ח מ"ט) "אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל‬ ‫לפני מי אתם מטהרין מי מטהר אתכם אביכם שבשמים‪ ,‬וכו'‪ ,‬ואומר (ירמיה יז‪,‬‬ ‫יג) 'מקוה ישראל ה''‪ ,‬מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל"‪.‬‬ ‫והיינו שדרשו לשון הפסוק 'מקוה' כמו מקווה מים המטהר‪ .‬אכן בוודאי הפירוש הפשוט‬ ‫הוא מלשון תקווה‪ ,‬שבנ"י בוטחים בה' והוא תקוותם‪ ,‬ותמיד יש לדרש שייכות עם‬ ‫התבונה‬ ‫חג הסוכות תש"ע‬ ‫דולה‬ ‫יד‬ ‫הפשט‪ ,‬והביאור בזה הוא ע"ד הנ"ל‪ ,‬שע"י שבנ"י מקווים אל ה' ובוטחים עליו שיטהרם‬ ‫מכל פשעיהם‪ ,‬עי"ז באמת נטהרים‪ ,‬ומתקיים הדרש של הפסוק 'מה המקוה מטהר את‬ ‫הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל'‪ .‬וכן כתב הרמב"ם (שגגות ג‪ ,‬י) שיום הכפורים‬ ‫אינו מכפר רק לשבים המאמינים בכפרתו‪ ,‬הרי שכל כפרת הימים הנוראים אינו אלא‬ ‫בצירוף האמונה והביטחון בהשי"ת‪.‬‬ ‫והוא עניין 'מברח ומנוס אליו'‪ ,‬וכדברי הישמח ישראל‪ ,‬שהמנוסה היא לסוכה ששם‬ ‫נמצאים תחת צל כנפי השי"ת שמורה על הביטחון‪ ,‬וא"כ כל עוד שלא נכנסו‬ ‫לסוכה לא נשלם הכפרה‪ ,‬ורק אחר שנכנסו לסוכה ושהו שם זמן מה שהגיעו להשגת‬ ‫הביטחון מתכפרים החטאים‪ ,‬ואזי ביום הראשון הוא 'ראשון לחשבון עוונות'‪ ,‬ביום‬ ‫דייקא ולא בלילה‪ ,‬כיוון שעדיין לא שהו די זמן כדי להשיג הביטחון הראוי‪.‬‬ ‫ובפייט ליום שני של סוכות (פיוט 'כי אקח מועד') אומרים "ואנכי היודע ועד כי עמי קימו‬ ‫מצותיה"‪ ,‬וקאי על מצוות סוכה‪ ,‬ולכאורה קשה להבין וכי על סוכה צריך‬ ‫עדות מהשי"ת שבנ"י קיימוה‪ ,‬והרי ע"ז יכול כל אחד ואחד להעיד שכל רשות הרבים‬ ‫מלאה בסוכות והכל יושבים בתוכם‪.‬‬ ‫וביאר השם משמואל (תרע"ג ד"ה בפייט) כי קיום מצוות סוכה אינו נשלם בעצם‬ ‫הישיבה בה‪ ,‬כי כמו שעל ארץ ישראל נאמר (ויקרא יח‪ ,‬כח) שהקיאה את יושביה‬ ‫אחר שעשו מעשיהם הרעים‪ ,‬כמו כן הסוכה יש בה קדושה כמו שאמרו חז"ל (סוכה ט‪).‬‬ ‫"כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה"‪ ,‬והסוכה מקיאה‬ ‫מתוכה כל אשר איננו ראוי לה‪ .‬והאות על זה יכול כל אחד לראות אם מרגיש בעת‬ ‫הישיבה בסוכה שמחה או צער ומצוקה‪ ,‬ולפי זה ישפוט את מצבו אם קלטתו הסוכה‬ ‫או פלטתו‪ ,‬וע"ז נאמר 'ואנכי היודע ועד כי עמי קימו מצותיה'‪ ,‬שאין הכוונה רק לקיום‬ ‫המצוה בפועל‪ ,‬אלא שהיה ג"כ איזה שייכות של ישראל לסוכה ולא הקיאה אותם‪ .‬אבל‬ ‫הגויים מקיאה אותם הסוכה ולכן הם מבעטים ויוצאים מן הסוכה כדאיתא בגמרא‬ ‫(ע"ז ג‪ , ).‬שכיוון שהסוכה מקיאה אותם הם חוזרים ומבעטים בה‪ ,‬וזהו בעצם האות‬ ‫שהסוכה הקיאתם‪.‬‬ ‫טו‬ ‫התבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫דולה‬ ‫ולדרכינו הנ"ל יש לומר שעניין זה אם הסוכה מקיאה את האדם אינו תלוי רק כפי‬ ‫מצבו בקדושה‪ ,‬רק כפי מצבו בקיום עניינו של הסוכה עצמו והיינו בקיווי‬ ‫וביטחון להשי"ת‪ ,‬שהוא עניין הסוכה הנ"ל‪ .‬שאם דבר זה הוא אצלו כיאות אין הסוכה‬ ‫מקיאה אותו והוא מרגיש בו שמחה ועונג‪ ,‬אבל אם חסר בו בעניין זה כן יחסר לו אף‬ ‫בעונג ושמחה ועל דבר זה נאמר 'ואנכי היודע ועד כי עמי קימו מצותיה'‪ ,‬כי על זה כבר‬ ‫לא יוכל האדם להעיד‪ ,‬ואך האלקים ישפוט ללבב‪ ,‬משא"כ אצל אומות העולם שאין‬ ‫בנמצא אצלם כלל כל עניין הביטחון והקיווי בהשי"ת‪ ,‬ממילא הסוכה מקיאה אותם‬ ‫מתוכה כליל והם בועטים בה ויוצאים‪.‬‬ ‫וזה ג"כ הביאור והטעם במנהג הרבה צדיקים שאף כשהיו מצטערים וכן כשירדו‬ ‫גשמים והיו פטורים מן הסוכה מ"מ נשארו בסוכה ולא יצאו הימנה‪ ,‬ואפילו שאין‬ ‫בזה שום מצוה ולא עוד אלא שנקרא הדיוט בישיבה זו (רמ"א או"ח תרלט‪ ,‬ז)‪ ,‬לא הניחו‬ ‫ויצאו‪.‬‬ ‫והטעם הוא לפי האמור לעיל‪ ,‬שהם היו במדרגה הנכונה שצריך להיות הן בכלליות‬ ‫וביותר בעניין הקיווי והבטחון‪ ,‬וממילא בישיבתם בסוכה הרגישו תענוג‬ ‫ושמחה עצומה שאין לשער‪ ,‬וכל בצער כאין היה בעיניהם‪ ,‬עד שיש לומר שלא היו‬ ‫פטורים כלל מן הסוכה‪ ,‬כי לא הצטערו בזה כלל‪ .‬וזה עצמו הטעם שסוכות הוא 'זמן‬ ‫שמחתנו' יותר משאר הימים טובין‪ ,‬אף שבכולם יש מצוה לשמוח‪ ,‬כי הישיבה בסוכה‬ ‫מביאה לשמחה רבה וגדולה‪.‬‬ ‫וצדיקים פירשו "וחג האסיף תקופת השנה" (שמות לד‪ ,‬כב)‪ ,‬שבחג זה אוספים ואוצרים‬ ‫'תקיפות' על כל השנה‪ ,‬ובפשטות הכוונה לתוקף ולעוז להתגבר על היצר‬ ‫הרע‪ ,‬אכן לדרכינו יש לכלו בזה גם כן את תוקף הקיווי והבטחון בהשי"ת‪ ,‬ובביטחון‬ ‫וקיווי זה זוכים ונכנסים לסוכה‪ ,‬וע"י שנכנסים לסוכה שבים ומקבלים תקיפות של קיווי‬ ‫וביטחון על כל השנה כל אחד כפי מדרגתו‪ ,‬כן יעזרנו השי"ת‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫חג הסוכות תש"ע‬ ‫דולה‬ ‫טז‬ ‫הושענא רבה‬ ‫נטילת הערבה לבד –‬ ‫מכח הביטול והאחדות של כל המדרגות בכלל ישראל‬ ‫לחיים טיש אחר התפילה‪ ,‬הושענא רבה תש"ע‬ ‫איתא בספרים העניין שבכל חג הסוכות לוקחים הערבה יחד עם שאר המינים וביום‬ ‫השביעי נוטלים אותו בפני עצמו‪ ,‬כי הערבה רומזת לאותם שהם במדרגה‬ ‫הפחותה ביותר מבין כלל ישראל‪ ,‬ואיתא במדרש (ויק"ר ל‪ ,‬יב) שהד' מינים רומזים‬ ‫לארבע מדרגות בכלל ישראל‪ ,‬ומאגדים אותם כאחד‪ ,‬ויבואו אלו ויכפרו על אלו‪ ,‬והנה‬ ‫התיקון של הערבה הוא ע"י שיש לו ביטול לגדולים ממנו ועי"ז יש לו קיום‪ ,‬וממילא‬ ‫אחר שהיה קשור בביטול לגדולים שבעה ימים‪ ,‬שוב יש לו כבר קיום לעצמו ויכולים‬ ‫ליטלו בפני עצמו‪.‬‬ ‫ובישמח ישראל (אות לב) איתא באופן אחר‪ ,‬כי אחר שבעה ימים שהתאגדו כל הד'‬ ‫ביחד‪ ,‬ובכל יום ויום זוכים יותר לאהבת ישראל ולביטול אחד לרעהו‪ ,‬עד‬ ‫שביום השביעי זוכים לידע בידיעה ברורה שאין לנו כלום‪ ,‬וכל אחד ואחד יודע היטב‬ ‫באמת שהוא איננו כלום רק זה שמחבר את עצמו עם כלל ישראל‪ ,‬ואף אלו שהם‬ ‫לכאורה בבחינת לולב והדס ואף אלו שהם בבחינת אתרוג רואים ומכירים שבאמת גם‬ ‫הם אינם גדולים יותר מהערבה וגם המה שפלים כמותו‪ ,‬ומעתה לא נשאר אלא ערבה‬ ‫לחוד‪.‬‬ ‫ובזה מפרש מאמר חז"ל (תענית ז‪" ).‬גדול יום הגשמים כיום שנתנה בו תורה"‪ ,‬ומפרש‬ ‫המגיד הק' מקאז'ניץ זי"ע (עבודת ישראל לשמיני עצרת ד"ה במסכת) המכוון בזה ש'יום‬ ‫הגשמים' הוא שמיני עצרת שבו מתפללים על הגשמים‪ ,‬ויום זה גדול 'כיום שניתנה בו‬ ‫תורה'‪ ,‬ומבאר לפי דרכו יעו"ש‪ ,‬והישמח ישראל פירש לפי האמור‪ ,‬כי הנה קודם מתן‬ ‫תורה היה "ויחן שם ישראל כנגד ההר" (שמות יט‪ ,‬ב)‪" ,‬כאיש אחד בלב אחד" (רש"י שם)‪,‬‬ ‫שהיו כולם באחדות‪ ,‬וע"י זה זכו לקבלת התורה‪ .‬וכן הוא גם בהושענא רבה שבאים בו‬ ‫יז‬ ‫התבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫דולה‬ ‫להכנעה להיחשב כולם כאחד כאיש אחד בלב אחד ואין אחד יותר גדול מחברו‪ ,‬שעי"ז‬ ‫זוכים שביום שלמחרתו יהיה המדרגה של 'יום שנתנה בו תורה'‪ ,‬ואז יהיה 'שמחת‬ ‫תורה'‪.‬‬ ‫יעזרנו השי"ת שנזכה להושענא רבה‪ ,‬וכדאיתא בתפארת שלמה (ד"ה הנראה)‬ ‫שפירוש 'הושענא רבה' היינו ישועה למען 'יהא שמיה רבה'‪ ,‬שיהיה הייחוד‬ ‫בשלימות בשם הויה ברוך הוא‪ ,‬ונזכה ל'קול מבשר מבשר ואומר' במהרה בימינו‪.‬‬ ‫שמחת תורה‬ ‫קיום כל הארות מועדי תשרי בכח התורה‬ ‫רעוא דרעווין‪ ,‬שמחת תורה שחל להיות בשבת תש"ע‬ ‫כ"ק אאזמו"ר זצוק"ל היה רגיל לחזור על דברי המגיד הק' מקאז'ניץ זי"ע (עבודת‬ ‫ישראל לשמיני עצרת ד"ה במסכת) שפירש מאמר חז"ל (תענית ז‪" ).‬גדול יום הגשמים כיום‬ ‫שנתנה בו תורה"‪ ,‬ש'יום הגשמים' היינו שמיני עצרת שמבקשים בו על הגשמים‪ ,‬והוא‬ ‫גדול 'כיום שניתנה בו תורה' דהיינו חג השבועות‪ .‬וביאר המגיד הק' העניין על פי מה‬ ‫דאיתא במדרש (תנחומא פנחס‪ ,‬טו) שראוי היה להיות שמיני עצרת נ' יום אחר סוכות‪,‬‬ ‫כמו חג השבועות שהוא נ' יום אחר חג הפסח‪ ,‬רק חס הקב"ה על ישראל שלא יטרחו‬ ‫לעלות לרגל באמצע החורף‪ ,‬ולכן קבעו זאת מיד אחר שבעת ימי חג הסוכות‪.‬‬ ‫אכן מחמת זה לא נגרעה העבודה שצריך לתקן קודם שמיני עצרת‪ ,‬וכמו שקודם חג‬ ‫השבועות יש שבעה שבועות לתקן כל הז' מידות כל שבוע מידה אחת‪ ,‬כן בסוכות‬ ‫יש שבעה ימים לתקן כל יום מידה אחת עד שמגיעים לשמיני עצרת באותה מדרגה‬ ‫כמו בשבועות‪ ,‬וזהו 'גדול יום הגשמים' דהיינו שמיני עצרת‪ ,‬שכהכנה אליו יש לתקן‬ ‫את הז' מידות‪' ,‬כיום שניתנה בו תורה'‪ ,‬דהיינו שבועות‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫חג הסוכות תש"ע‬ ‫דולה‬ ‫יח‬ ‫והוסיף כ"ק אאזמו"ר זצוק"ל לבאר השייכות של שמע"צ לשבועות‪ ,‬ע"פ דברי הרה"ק‬ ‫מברדיטשוב זי"ע שכתב (קדושת לוי לשבועות ד"ה נשאלתי)‪" :‬נשאלתי במדינת‬ ‫ליטא מפני מה נקרא חג השבועות בשם 'עצרת'‪ ,‬והלא לא נזכר בתורה שם עצרת רק‬ ‫בשמיני עצרת"‪ ,‬ומיישב הרה"ק מברדיטשוב בתלתא אנפין‪ ,‬והטעם על דרך פשט הוא‬ ‫ע"ד הפשט כי "בכל החגים יש בהם שני מיני עבדות להבורא ב"ה‪ ,‬הא' הוא בעשיית‬ ‫המצוה השייך לחג פלוני‪ ,‬בפסח אכילת מצה‪ ,‬ודומיהן‪ ,‬והב' הוא איסור עשיית מלאכה‪.‬‬ ‫ובחג שבועות אינו כן רק מצוה אחת דהיינו שאנו נעצרין מעשיית המלאכה ועל זה‬ ‫נקרא בשם 'עצרת'"‪.‬‬ ‫וי"ל שזהו הטעם למה ששמיני עצרת נקרא כן‪ ,‬כי גם בו אין מצווה מיוחדת‪ ,‬כמו בחג‬ ‫הסוכות שיש בו מצוות סוכה ולולב‪ ,‬אבל בשמיני עצרת יש רק את מצוות‬ ‫העצירה ממלאכה‪ ,‬ולכן נקרא 'עצרת' על שם זה‪.‬‬ ‫ואמר אאזמו"ר זצוק"ל לבאר עומק הטעם מה שבאמת בימים אלו של שמע"צ‬ ‫ושבועות אין מצוות מיוחדות להם‪ ,‬כי בשבועות ובשמע"צ שניהם יש להם‬ ‫שייכות עם התורה‪ ,‬כי שבועות הוא זמן מתן תורתנו ושמיני עצרת הוא יום שמחת‬ ‫תורה‪ ,‬והתורה הרי היא כוללת את כל המצוות‪ ,‬וממילא בימים אלו שהם שייכים‬ ‫לתורה אין צריך בהם למצוות מיוחדות‪ .‬ועד"ז כתב בתפארת שלמה לשבועות (מגילת‬ ‫רות ד"ה ישלם) שמהאי טעמא אין בשבועות מצוה מיוחדת‪ ,‬כיוון שבו ניתנה תורה והוי‬ ‫כאילו קיימו את כל המצוות שבתורה מכח הקבלה‪ ,‬יעו"ש‪ .‬והיינו טעמא דשבועות‬ ‫היינו טעמא דשמיני עצרת‪ ,‬וזהו 'גדול יום הגשמים כיום שנתנה בו תורה'‪ ,‬כי גם בו יש‬ ‫שמחת תורה וממילא נכללים בו כל המצוות כבשבועות‪.‬‬ ‫אבל הא גופא אינו מובן מה באמת השייכות של שמע"צ לתורה‪ ,‬ומדוע נקבע יום גמר‬ ‫התורה השמחה לגמרה של תורה לבו ביום‪ ,‬ובשלמא שבועות הוא זמן מתן‬ ‫תורתנו‪ ,‬אבל מה עניין שמיני עצרת לתורה‪.‬‬ ‫ולבאר העניין נקדים מה דאיתא במדרש הובא ברש"י עה"פ (במדבר כט‪ ,‬לה‪-‬לו) "ביום‬ ‫השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו‪ ,‬והקרבתם עלה אשה‬ ‫יט‬ ‫התבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫דולה‬ ‫ריח ניחח לה' פר אחד" וגו'‪" ,‬שכל ימות הרגל הקריבו כנגד ע' אומות‪ ,‬וכשבאין ללכת‪,‬‬ ‫אמר להם המקום‪ ,‬בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם‪' ,‬פר אחד איל‬ ‫אחד'‪ ,‬אלו כנגד ישראל‪ ,‬התעכבו לי מעט עוד‪ ,‬ולשון חבה הוא זה‪ ,‬כבנים הנפטרים‬ ‫מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם‪ ,‬עכבו עוד יום אחד‪ ,‬משל למלך שעשה‬ ‫סעודה וכו' כדאיתא במסכת סוכה (נה‪ ."):‬ותורף הדברים‪ ,‬שכאשר מסתיים חג‬ ‫הסוכות מתעכבים עוד יום אחד שהוא שמיני עצרת לשהות עוד אצל השי"ת‪ ,‬מחמת‬ ‫קושי הפרידה‪.‬‬ ‫והוא לכאורה פליאה גדולה מה יועיל לזה שקשה עליו יתברך פרידתנו דבר זה‬ ‫שנתעכב עמו יום אחד‪ ,‬הלא אחר שיתעכבו יום אחד שוב יעלה ויבוא צער‬ ‫וקושי הפרידה‪ ,‬ומה יתן לך ומה יוסיף לך עוד יום אחד‪.‬‬ ‫ועל כרחך צ"ל דביום זה‪ ,‬כיון שזוכים למדרגה גבוהה כ"כ כמו שהביא בישמח‬ ‫ישראל כמה פעמים את לשון הזוה"ק (ג‪ ,‬לב‪" ).‬ליומא אחרא (היינו יום שמיני‬ ‫עצרת) זמינין לאשתעשעא במלכא‪ ,‬לנטלא מיניה ברכאן לכל שתא‪ ,‬ובההוא חדוותא‬ ‫לא משתכחי במלכא אלא ישראל בלחודייהו‪ .‬ומאן דיתיב עם מלכא‪ ,‬ונטל ליה‬ ‫בלחודיה‪ ,‬כל מה דבעי שאיל ויהיב ליה"‪ .‬וממילא בכח זה זוכים שאף כאשר ילכו איש‬ ‫איש לדרכו לא יתפרדו זה מזה אלא יישארו דבקים בקשר אמיץ וחזק‪ .‬וזהו עניין 'עכבו‬ ‫עלי יום אחד'‪ ,‬כי עי"ז באמת אין פרידה‪.‬‬ ‫והנה דבר זה אי אפשר רק ע"י התורה‪ ,‬כי אחר שעבר ראש השנה ויוה"כ וסוכות הרי‬ ‫לא נשאר כלום מהמצוות ואם עכשיו יבוא מאן דהו ויתקע בשופר ויקיים ה'‬ ‫עינויים וישב בסוכה וייטול ד' מינים לא עשה ולא כלום‪ ,‬אבל אם לומד עתה הלכות‬ ‫תקיעת שופר והלכות יוה"כ וסוכה וד' מינים הרי הוא ממשיך בזה את אור אותן‬ ‫המצוות‪ ,‬ונמצא שבתורה יש תמיד את כח הימים הנוראים והגדולים שעברו עלינו‬ ‫לטובה‪ ,‬וממילא ע"י התורה תמיד נשארים לישב עם מלכא ואין נפרדים ממנו כלל‪,‬‬ ‫וזהו מה דאיתא בישמח ישראל (אות לז) ש"שמיני עצרת היא הקשר והכולל [בלשון‬ ‫אשכנז איז דער שלוס] מהחג הקדוש‪ ,‬וכענין מעשה אורג שעושים בשפת הבגד שפה‬ ‫התבונה‬ ‫חג הסוכות תש"ע‬ ‫דולה‬ ‫כ‬ ‫כפולה שלא יקרע‪ ,‬כמו כן היא בחינת שמיני עצרת"‪ ,‬שיום זה הוא נוצר ומשאיר ומקיים‬ ‫כל העבודות של כל הימים נוראים ר"ה יוה"כ וסוכות‪ ,‬והוא ע"י כח התורה שמתגלה‬ ‫היום שבכח התורה אין נפרדים והקשר נשאר אמיץ וחזק גם כשירבו הימים וילכו כ"א‬ ‫לדרכו‪.‬‬ ‫וכתיב בפרשה (לג‪ ,‬כה) "ברזל ונחשת מנעלך וכימיך דבאך"‪ ,‬ופירש רש"י שהגבול של‬ ‫ארץ ישראל נעול כמנעול ברזל ונחושת ואי אפשר לפתחו ולחדור בעדו‪ ,‬ועל‬ ‫'וכימיך דבאך' פירש‪" :‬וכימיך שהם טובים לך‪ ,‬שהן ימי תחלתך ימי נעוריך‪ ,‬כך יהיו‬ ‫ימי זקנתך‪ ,‬שהם דואבים זבים ומתמוטטים"‪.‬‬ ‫ולעניינינו אפשר לומר ע"ד זה‪' ,‬ברזל ונחשת מנעלך'‪ ,‬היינו שאם הנעילה של כל‬ ‫הימים הנוראים הוא כדבעיא בחוזק ובאומץ כברזל ונחושת‪ ,‬אזי 'וכימיך‬ ‫דבאך'‪ ,‬כי בכל שנה נעשים כעין בריה חדשה כמו שדרשו חז"ל (שוחר טוב‪ ,‬קב) מהפסוק‬ ‫(תהלים קב‪ ,‬יט) "תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל י‪-‬ה"‪" ,‬אלו הדורות שהן כמתים‬ ‫במעשיהם ובאין ומתפללין לפניך בראש השנה וביום הכפורים ואתה בורא אותן בריה‬ ‫חדשה‪ ,‬ומה להם לעשות ליקח הדס ולולב ולהלל אותך שנאמר 'ועם נברא יהלל י‪-‬‬ ‫ה'"‪.‬‬ ‫ונמצא שבימים הנוראים ובימי חג הסוכות נעשים כבריה חדשה‪ ,‬והם בבחינת ימי‬ ‫הנעורים‪ ,‬וע"י שנועלים הימים במנעול ברזל ונחושת אזי גם בכל השנה יזכו‬ ‫שיהיו ש'כימיך שהם טובים לך‪ ,‬שהן ימי תחלתך ימי נעוריך‪ ,‬כך יהיו ימי זקנתך'‪.‬‬ ‫ועיקר הדרך בזה הוא ע"י לימוד התורה כנ"ל‪ ,‬שיקבל על עצמו כל אחד לפי מדרגתו‬ ‫שתהיה לו איזו עליה בלימוד התורה‪ ,‬וללמוד על מנת לעשות ולקיים‪ ,‬ואז‬ ‫יתקיים אצלו 'ברזל ונחושת מנעלך וכימיך דבאך'‪ ,‬ועתה הוא עת נעילת שער ונשתדל‬ ‫להמשיך עתה שמחת התורה גם למשך הלילה‪ ,‬ונזכה לברכה זו של 'ברזל ונחושת‬ ‫מנעלך וכימיך דבאך'‪ ,‬אמן‪.‬‬