gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עטרת שלום · Ateres Shulom — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: עטרת שלום · Ateres Shulom

שבוע: סוכות (2026-09-21)

עטרת שלום · Ateres Shulom — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫חג הסוכות‬ ‫י"ד תשרי תשפ"ז‬ ‫שנה י"ח גליון תתכ"ה‬ ‫שמחת בית השואבה ושולחן הטהור אושפיזין דיעקב שלימתא‬ ‫חג הסוכות תשפ"ו‬ ‫י"ה בחי' מחשבה בחי' יחודא עילאה‪ ,‬ו"ה בחי' מעשה‬ ‫מה הכוונה שהשבטים אמרו שמע וכו' ויעקב ברוך וכו'‬ ‫אושפיזין דיעקב מכוון כנגד הבית השלישי‬ ‫בחי' יחודא תתאה‬ ‫גם איתא במדרש )בר"ר צח(‪ ,‬שבשעה שנסתלק‬ ‫היום הוא אושפיזין דיעקב שלימתא אשר הוא‬ ‫עוד יש לבאר‪ ,‬דהנה י"ה משם הוי"ה מרמז‬ ‫יעקב אבינו מן העולם‪ ,‬קרא לשנים עשר בניו ואמר‬ ‫מכוון כנגד הבית השלישי‪ ,‬וכדאיתא זה בגמרא‬ ‫לבחינת מחשבה בחינת יחודא עילאה שמע ישראל‪,‬‬ ‫להם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה‪ ,‬אמרו לו‬ ‫)פסחים פח‪ ,(.‬אמר ר' אלעזר מאי דכתיב 'והלכו עמים‬ ‫וו"ה מרמז לבחינת מעשה בחינת יחודא תתאה‬ ‫וכו' 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד‪ ,‬אף הוא פרש‬ ‫רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב‬ ‫ברוך שם‪ ,‬וצריך לחבר כל מעשה במחשבה‪ ,‬כי בכל‬ ‫בשפתיו ואמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'‪,‬‬ ‫וגו'' )ישעיה ב ג(‪ ,‬אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק‪,‬‬ ‫דבר גשמי יש בו חלקי השכינה שצריך לעלותם‪ ,‬ולכן‬ ‫וצריך להבין הענין בזה‪ .‬וגם למה לא כתוב בתורה רק‬ ‫אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר 'אשר יאמר‬ ‫כל עשיית המצות הוא על ידי דבר גשמי דייקא‪ ,‬כגון‬ ‫פסוק שמע ישראל ולא ברוך שם‪.‬‬ ‫היום בהר ה' יראה' )בראשית כב יד(‪ ,‬ולא כיצחק שכתוב‬ ‫אתרוג ולולב ומצה וכיוצ"ב‪ ,‬ועל ידי עשיית המצוה‬ ‫בו שדה שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה' )בראשית כד‬ ‫בכוונה ומחשבה זכה מייחד ו"ה לי"ה‪ .‬כמו שאנחנו‬ ‫החלום של הרקאנטי‬ ‫סג(‪ ,‬אלא כיעקב שקראו בית שנאמר 'ויקרא את שם‬ ‫אומרים תמיד לפני עשיית המצוות הנוסח 'לשם‬ ‫ובהקדם‪ ,‬הנה כתב מרן הבית יוסף )הל' לולב סי'‬ ‫המקום ההוא בית אל' )בראשית כח יט(‪.‬‬ ‫יחוד קוב"ה ושכינתיה‪ ,‬ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא‬ ‫תרנא( בשם הרקאנטי שהיה אחד מהראשונים‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫שלים'‪ ,‬שעל ידי המצות אנחנו מיחדים שם י"ה‬ ‫סוד זה נגלה אלי בחלום‪ ,‬בליל יום טוב הראשון של‬ ‫למה קרא יעקב אבינו את שם המקום סכות‬ ‫בו"ה שלא יהיה פירוד ח"ו בשם הוי"ה אלא יחוד‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬נתאכסן אצלי חסיד אחד אשכנזי שמו‬ ‫הנה כתוב אצל יעקב אבינו‪' ,‬ויעקב נסע סכתה ויבן‬ ‫שלם של השם הק'‪ .‬כי י"ה משם הוי"ה הוא בחינת‬ ‫הר''ר יצחק‪ ,‬ראיתי בחלום שהיה כותב השם הוי''ה‬ ‫לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום‬ ‫יחודא עילאה בחינת שמע ישראל וכו'‪ ,‬וו"ה משם‬ ‫והיה מרחיק הה''א אחרונה מן הג' אותיות‪ ,‬אמרתי לו‬ ‫סכות' )וישלח לג יז(‪ ,‬וכבר דקדקו בזה קמאי למה נתן‬ ‫הוי"ה הוא בחינת יחודא תתאה בחינת ברוך שם‬ ‫מה זה עשית‪ ,‬השיב כך נוהגים במקומינו‪ ,‬ואני מחיתי‬ ‫יעקב שם המקום 'סוכות' ולא 'בית'‪ ,‬דלכאורה השם‬ ‫וכו'‪ ,‬וצריכים תמיד לייחדם יחד‪.‬‬ ‫בו וכתבתיו שלם‪ ,‬ואשתומם על המראה ואין מבין‪.‬‬ ‫בית חשוב יותר מסוכות‪.‬‬ ‫למחר ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב במיניו בלא‬ ‫ביאור מה שהשבטים אמרו שמע וכו' ויעקב ברוך וכו'‬ ‫האתרוג‪ ,‬והבנתי פתרון חלומי כו'‪ ,‬כי כל הד' מינים‬ ‫למ"ד סוכות ממש היו להם למה צריך לעשות לזה זכר‬ ‫וזה מה שאמר יעקב אבינו לבניו שמא יש בלבכם‬ ‫רומזים בו יתברך כדאיתא במדרש‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫גם יש לבאר המחלוקת בגמרא )סוכה יא‪ (:‬על הא‬ ‫מחלוקת על הקב"ה‪ ,‬כי ראה שנסתלקה ממנו שכינה‪,‬‬ ‫דכתיב 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' )ויקרא‬ ‫וחשב שמא נעשה פירוד ח"ו בין ו"ה לי"ה‪ ,‬ואמרו לו‬ ‫ביאור החלום ומה שנסתלק השכינה מיעקב‬ ‫כג מג(‪ ,‬רבי אליעזר אומר ענני כבוד היו‪ ,‬ורבי עקיבא‬ ‫השבטים הפסוק שמע ישראל וכו'‪ ,‬היינו שאין אנו‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬כי ארבעת המינים רומזים לשם‬ ‫אומר סוכות ממש היו להם‪ .‬וידוע הקושיא דאם‬ ‫עסוקים אלא רק ברוחניות הדברים‪ ,‬בחינת מחשבה‬ ‫הוי"ה ב"ה‪ ,‬וכל מין מכוון כנגד אות אחת מהשם‬ ‫למ"ד שהיו ענני כבוד מובן למה עושים סוכות‪ ,‬שהוא‬ ‫יחודא עילאה‪ ,‬ועל זה השיב להם יעקב ברוך שם‪,‬‬ ‫הוי"ה‪ ,‬כדאיתא בשער הכוונות )דרושי חג הסוכות ד"ה(‬ ‫זכר לנס של ענני הכבוד‪ ,‬אבל למ"ד סוכות ממש היו‬ ‫שבאמת צריך להיות העבודה בחלק הגשמי‪ ,‬לקדש‬ ‫שהדסים מכוון כנגד יו"ד דשם הוי"ה‪ ,‬ערבות כנגד‬ ‫להם א"כ למה צריך לעשות זכר לדבר שאין בו נס‪.‬‬ ‫ולהעלות הגשמי שהוא בחינת המעשה ולקשרה‬ ‫ה"ה ראשונה‪ ,‬לולב כנגד ו"ו‪ ,‬והאתרוג מכוון כנגד ה"ה‬ ‫לחלק המחשבה‪.‬‬ ‫אחרונה שרומזת לשכינה הק'‪ ,‬ואותו חסיד הפריד‬ ‫מהו הכוונה בקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו‬ ‫נמצא שסבר יעקב שתכלית העבודה צריך להיות‬ ‫בין הה' לשאר אותיות יה"ו משם הוי"ה‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫שכינה‬ ‫דווקא בחלק הגשמי אשר בו נמצאים חלקי השכינה‪,‬‬ ‫להיזהר שלא להפריד את הד' מינים בעת הנענועים‪.‬‬ ‫גם יבואר עניין מה שפירש רש"י בפרשת ויחי )מט‬ ‫ועל ידי שהאדם מקדש חלק הגשמי על ידי שמקיים‬ ‫ובזה יבואר מה דפרש"י שנסתלקה ממנו שכינה וכו'‪,‬‬ ‫א( בקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה‪.‬‬ ‫המצות על ידי דברים גשמיים ומעלה אותם‪ ,‬על‬ ‫היינו שראה יעקב אבינו שיש איזה פירוד השכינה‬ ‫דמה תועלת יש לגלות את הקץ‪ ,‬ומה רצה יעקב‬ ‫ידי זה זוכה לבחינה של שמע ישראל שהוא חלק‬ ‫משאר אותיות יה"ו‪.‬‬ ‫לפעול על ידי שיגלה את הקץ‪.‬‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫^‬ ‫א‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫באושפיזין דיעקב הוא הזמן שיכולים לפעול לבנין‬ ‫דהיינו לקדש כל ענינים הגשמיים ולעלותם‪ ,‬וכאשר‬ ‫המחשבה‪ ,‬אך קודם לזה צריך להיות העבודה על ידי‬ ‫הבית השלישי‬ ‫מצינו במצות סוכה שכשר לסכך גם בפסולת גורן‬ ‫ברוך שם‪ ,‬שהוא בחלק הגשמי כאשר נתבאר‪.‬‬ ‫והנה כעת אנחנו נמצאים באושפיזין דיעקב‬ ‫ויקב )סוכה יב( שהם מדברים הגשמיים הפחותים‪,‬‬ ‫שלימתא‪ ,‬שהוא הזמן שיכולים לפעול לבנין‬ ‫מ"מ ע"י מצות סוכה הוא מקדש אותם‪ ,‬עי"ז 'ויהי‬ ‫ביאור למה קרא יעקב אבינו את שם המקום סכות‬ ‫הבית השלישי וכדאמרן שיעקב מכוון כנגד הבית‬ ‫בשלם סכו' נעשה היחוד בשלימות‪ ,‬ואז יתקיים‬ ‫באלה הדברים יבואר הכתוב 'ויעקב נסע סכתה‬ ‫השלישי‪ ,‬שאז יהיה כל העבודה במחשבה‪ ,‬אך לזה‬ ‫'ומעונתו בציון' נזכה לבניין בית המקדש השלישי‬ ‫ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם‬ ‫נזכה על ידי שנקדש עצמינו בדברים הגשמיים‬ ‫שנקרא מעון המרומז ליעקב אבינו שקראו בית‪,‬‬ ‫המקום סכות'‪ ,‬ועמדנו על זה למה קראו סוכות ולא‬ ‫ולעלותם‪ ,‬ואז נזכה ל'ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד'‪,‬‬ ‫בחינת עבודה של יחודא עילאה‪.‬‬ ‫בית‪ ,‬כי סוכה בגי' יחוד צ"א העולה כמנין הוי"ה אדנ"י‬ ‫כדאיתא ממרן האריז"ל בלקו"ת זכריה עה"פ‬ ‫ומכוון כנגד ו"ה משם הוי"ה‪ ,‬ולזה 'למקנהו' שהם‬ ‫'ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד' )זכריה יד‬ ‫ר"א סבר שבני ישראל היו אז בדרגה של יחודא‬ ‫הדברים הגשמיים 'עשה סוכות'‪ ,‬שיעקב אבינו בא‬ ‫ט(‪ ,‬דלעתיד לבוא יהיה שם הוי"ה יהי"ה‪ ,‬שלעתיד‬ ‫עילאה‬ ‫לרמז שעיקר העבודה צריך להיות בדברים הגשמיים‬ ‫יתקדש ויתעלה שם ו"ה כל כך עד שיבוא לבחינת‬ ‫ובדרך זה יתבאר גם המחלוקת דרבי אליעזר ורבי‬ ‫שיהיה לשם שמים ולהעלות משם חלקי השכינה‪,‬‬ ‫י"ה‪ ,‬דידוע שי"ה הוא שם בפני עצמו‪ ,‬וו"ה הוא‬ ‫עקיבא‪ ,‬אי סוכות ממש עשו להם‪ ,‬או שהיו ענני‬ ‫ועי"ז יהיה היחוד השלם‪ ,‬ולכן קרא גם כן את שם‬ ‫כביכול בבחינת טפל לעיקר שהוא י"ה‪ ,‬ולעת"ל‬ ‫הכבוד‪ ,‬היינו שחלקו באיזה מדרגה היו אז בני ישראל‪,‬‬ ‫המקום סוכות כי עיקר עבודה הוא לקדש הגשמיות‬ ‫יהיה טפל כעיקר שיתעלה ויתקדש הו"ה לי"ה‪,‬‬ ‫דרבי אליעזר שאמר ענני כבוד היו‪ ,‬סבר שבני ישראל‬ ‫לרוחניות ביחודא שלים‪.‬‬ ‫דהיינו שיחודא תתאה יהיה כמו יחודא עילאה‪.‬‬ ‫היו אז בדרגה של יחודא עילאה‪ ,‬כי ענני הכבוד בגי'‬ ‫ע"ב קמ"ג שהוא אהי"ה במילוי אלפי"ן‪ ,‬בחינת יחוד‬ ‫טעם למה קרא יעקב את בית המקדש בית‬ ‫טעם שלא כתוב בתורה ברוך שם וכו'‬ ‫או"א‪ ,‬בחינת יחודא עילאה‪ ,‬בחינת מחשבה‪.‬‬ ‫ואכן מה שיעקב קרא לבית המקדש בית שהוא‬ ‫ולכן מובן למה לא כתוב בתורה ברוך שם רק שמע‬ ‫מכון כנגד הבית השלישי‪ ,‬הוא רק על לעתיד לבוא‬ ‫ישראל‪ ,‬כי עבודה של ברוך שם הוא רק לעת עתה‪,‬‬ ‫ר"י סבר שבני ישראל היו אז בדרגה של יחודא תתאה‬ ‫שאז יהיה העבודה רק במחשבה בבחינת יחודא‬ ‫אבל לע"ל יתבטל ויהיה נכלל בשמע ישראל‪ ,‬ולכן לא‬ ‫עילאה כי לעת"ל כל הדברים הגשמיים כבר יהיו‬ ‫ולאידך סבר רבי עקיבא סוכות ממש עשו להם‪,‬‬ ‫כתוב בתורה דבר שיתבטל לעתיד‪.‬‬ ‫מתוקנים‪ ,‬משא"כ עכשיו צריך להיות עיקר העבודה‬ ‫היינו שסבר שבני ישראל היו אז בדרגה של יחודא‬ ‫ברכת הקודש‬ ‫תתאה‪ ,‬כי עיקר העבודה הוא בבחינת סוכ"ה כדאמרן‬ ‫'ולמקנהו עשה סכת' בדברים גשמיים‪.‬‬ ‫ויעזור ה' שנזכה 'ומעונתו בציון' בבנין הבית השלישי‬ ‫לקדש הדברים הגשמיים‪ ,‬כי רק על ידי הגשמי יכולים‬ ‫לקיים כל תרי"ג המצות‪ ,‬חוץ מב' הדברות הראשונות‬ ‫ביאור הכתוב 'ויהי בשלֵ ם סכו‪ ,‬ומעונתו בציון'‬ ‫המכוון כנגד יעקב אבינו‪ ,‬והרי יעקב מרמז לתורה‬ ‫כדכתיב 'תתן אמת ליעקב'‪ ,‬היינו דרק על ידי שנלך‬ ‫אנכי ולא יהיה לך‪ ,‬וזהו כל תכלית קיום המצות לקדש‬ ‫ובזה יש לפרש הפסוק 'ויהי בשלֵ ם סכו‪ ,‬ומעונתו‬ ‫בדרך התורה לקדש כל הדברים הגשמיים‪ ,‬נזכה לבנין‬ ‫ולעלות כל הדברים הגשמיים‪.‬‬ ‫בציון' )תהלים עו ג(‪ ,‬שכאשר העבודה בדברים גשמיים‬ ‫הבית השלישי בגאולה השלמה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫יהיה בבחינת יחוד סוכ"ה הוי"ה אדנ"י ביחודא שלים‪,‬‬ ‫לאחר שתיקנו את מעשה העגל‪ ,‬שענני הכבוד יחזרו‬ ‫רע‪ .‬אבל ע"י החטא של אדה"ר בעה"ד נפגם הטוב‬ ‫רעוא דרעוין שבת חוה"מ סוכות‬ ‫לבני ישראל‪.‬‬ ‫שבעולם‪ ,‬וכמו שכתוב 'ותרא האשה כי טוב העץ'‬ ‫אושפיזין דאהרן כהנא קדישא‬ ‫)בראשית ג ו( שראתה את עץ הדעת טו"ר שכולו טוב‪,‬‬ ‫בחג הסוכות קוראין בפרשת העגל להורות על חזרת‬ ‫ונתערבה עי"ז כל הבריאה כולה בטו"ר‪.‬‬ ‫בזכות אהרן זכו בני ישראל לענני הכבוד‬ ‫ענני הכבוד‬ ‫והנה ראיתי מרבינו החיד"א בספרו נחל קדומים‬ ‫ֹאמר ֲאנִ י ַא ֲעבִ יר ָּכל ט ּובִ י ַעל ּ ָפנֶ ָיך וְ ָק ָר ִ‬ ‫אתי בְ ׁ ֵשם‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ולכן קוראים פרשת העגל בחג הסוכות להורות‬ ‫)שמות לב כב(‪ ,‬שמביא מרבינו אפרים כשאהרן עשה‬ ‫ָ‬ ‫הוי"ה לְ ָפנֶ יך וְ ַח ּנ ִֹתי ֶאת ֲא ׁ ֶשר ָאחֹן וְ ִר ַח ְמ ִּתי ֶאת ֲא ׁ ֶשר‬ ‫שבחג הסוכות חזרו ענני הכבוד לבני ישראל‪ ,‬וזהו‬ ‫את העגל נסתלקו ענני הכבוד עיי"ש‪.‬‬ ‫ֲא ַר ֵחם )שמות לג יט(‪.‬‬ ‫על פניך‪ ,‬כי פניך עה"כ בגי' שם אהי"ה במילוי יודי"ן‪,‬‬ ‫להבין מהו אעביר כל טובי‪ ,‬וגם להבין השייכות‬ ‫שהוא סוד מצות סוכה אור מקיף דאימא המסככת‬ ‫טעם עשיית הסוכה המכוון לענני הכבוד בחודש תשרי‬ ‫פרשת חטא העגל לחג הסוכות‪.‬‬ ‫על בניה כידוע )שעה"כ דרושי חג הסוכות ד"ד( עיי"ש‪.‬‬ ‫ועל זה איתא מהגר"א )על שיר השירים א ד( על מה‬ ‫והנראה לפרש לכבודו של האושפיזין דאהרן כהנא‬ ‫על ידי נטילת ארבעת המינים מאיר ד' אותיות הוי"ה‬ ‫שהקשו )טור או"ח סימן תרכ"ה( למה אנחנו עושים‬ ‫קדישא‪ ,‬שבזכותו זכו בני ישראל במדבר לענני הכבוד‬ ‫סוכות בתשרי‪ ,‬כיון שהוא נגד הקף ענני הכבוד היה‬ ‫)תענית ט‪ ,(.‬ועל זכר זה אנו עושים מצות סוכה )סוכה יא‪.(:‬‬ ‫ובחג הסוכות וקראתי בשם הוי"ה לפניך היינו על‬ ‫ראוי לעשות בניסן‪ ,‬כי בניסן היה תחילת הקף עננים‪.‬‬ ‫ידי מצות ארבעת המינים מאיר בהם הד' אותיות‬ ‫אבל נראה לפי כשעשו את העגל נסתלקו העננים‪ ,‬ואז‬ ‫בריאת העולם היתה בשלמות הטוב בלי שום רע‬ ‫משם הוי"ה כידוע )שם ד"ה(‪.‬‬ ‫לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן‪ ,‬ומשה ירד‬ ‫דהנה כבר ביארנו כמה פעמים שבריאת העולם‬ ‫ועי"ז וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם‬ ‫ביום הכפורים‪ ,‬ובמחרת יום הכפורים 'ויקהל משה'‬ ‫כדאיתא במדרש )ויק"ר ל ב( וז"ל‪ :‬א"ר אבין משל‬ ‫נבראת בשלימות הטוב בלי שום תערובת רע כלל‪,‬‬ ‫וציוה על מלאכת המשכן‪ ,‬וזה היה בי"א לתשרי‪,‬‬ ‫וכמו שכתוב על כל יום מבריאת העולם 'כי טוב'‪,‬‬ ‫לשנים שנכנסו אצל הדיין‪ ,‬ולית אנן ידעין מאן הוא‬ ‫וכתיב 'והעם הביאו בבקר בבקר' עוד ב' ימים‪ ,‬הרי י"ג‬ ‫נוצח‪ ,‬אלא מאן דנסב באיין בידיה אנן ידעין דהוא‬ ‫וזה ידוע )אבות פ"ה מ"א( שבעשרה מאמרות נברא‬ ‫בתשרי‪ ,‬ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את‬ ‫העולם‪ ,‬וא"כ כל מאמר ומאמר שנברא העולם היה‬ ‫נצוחייא‪ ,‬כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים‬ ‫הזהב במנין ומשקל‪ ,‬ובט"ו התחילו לעשות‪ ,‬ואז חזרו‬ ‫לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה‪ ,‬ולית אנן ידעין‬ ‫בשלימות הטוב‪ ,‬נמצא שבריאת העולם נברא עם‬ ‫ענני כבוד‪ ,‬ולכך אנו עושין סכות בט"ו בתשרי עיי"ש‪.‬‬ ‫י"פ טו"ב‪ ,‬וגם טו"ב בגי' שם אהו"ה‪ ,‬ואיתא בזוה"ק‬ ‫מאן נצח‪ ,‬אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש‬ ‫וזהו כוונת הכתוב אעביר כל טובי שמדבר לאחר‬ ‫)ח"א רנא‪ (.‬שבשם אהו"ה ברא הקב"ה את העולם‪,‬‬ ‫ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין‬ ‫תיקון מעשה העגל‪ ,‬כי טוב"י נוטריקון י"פ טו"ב‬ ‫שהוא גושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא‪ .‬שהקב"ה‬ ‫דישראל אינון נצוחייא‪ ,‬לפיכך משה מזהיר לישראל‬ ‫שהוא בגי' ענ"ן‪ ,‬היינו שהשי"ת אמר למשה רבינו‬ ‫ברא את העולם שיהיה כולו טוב בלי שום תערובת‬ ‫ואומר להם 'ולקחתם לכם ביום הראשון' עכ"ל‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ַּב ֻּסכּ ֹת ֵּת ׁ ְשב ּו ׁ ִשבְ ַעת יָ ִמים ָּכל ָה ֶאז ְָרח ְּביִ שְׂ ָר ֵאל יֵ ׁ ְשב ּו ַּב ֻּסכּ ֹת‪ .‬לְ ַמ ַען יֵ ְדע ּו‬ ‫ֹדר ֵֹתיכֶ ם ִּכי בַ ֻּסכּ וֹ ת הוֹ ׁ ַשבְ ִּתי ֶאת ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ְּבהוֹ צִ ִיאי אוֹ ָתם ֵמ ֶא ֶרץ‬ ‫ִמצְ ָריִ ם ֲאנִ י הוי"ה ֱאל ֵֹהיכֶ ם‪) .‬ויקרא כג מב‪-‬מג(‬ ‫חסד הראשון דאזיל עם כלהו יומין‪ ,‬שהוא ענן ה'‬ ‫המשכת החסדים על ידי סוכה וארבעת המינים‬ ‫חג הסוכות שורש כל המועדות‬ ‫שהוא 'יומם' הוא עליהם בבחינת ראש‪' ,‬וכתיב'‬ ‫'כד מטו לחג' הסוכות‪ ,‬אז 'מתערי סטרא דימינא‬ ‫)במדבר יד יד( 'ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם‪,‬‬ ‫בפסח לא נכתב שמחה‪ ,‬כי זמן השמחה של‬ ‫לעילא' סוד וימינו תחבקני )שה"ש ב ו(‪ ,‬וכן כל ימי‬ ‫פסח נשלם בזמן שמחתינו בחג הסוכות‪' ,‬זמן‬ ‫דא הוא עננא דאהרן דאקרי יומם' שהוא חסד‬ ‫חג הסוכות הוא כוונת המשכת החסדים על ידי‬ ‫הראשון‪' ,‬דכתיב' )תהלים מב ט( 'יומם יצוה יהו"ה‬ ‫האסיף' )שמות לד כב( לאסוף הכל אל צרכינו‪ .‬וכן‬ ‫סוכה וארבע מינים‪' .‬בגין דיתקשר ביה סיהרא'‬ ‫עצרת על פירות האילן נשלם בעצרת של חג‪ ,‬סוד‬ ‫חסדו‪ ,‬עננא חד נטיל עמיה חמש אחרנין' גבורה‬ ‫שהוא אתרוג צריך שלא להפריד משאר ג' מינים‪,‬‬ ‫תפארת נצח הוד יסוד‪' ,‬ואינון שית‪ ,‬ועננא אחרא'‬ ‫בנים פרי צדיק‪ .‬וכן גזירות חיים של ראש השנה‬ ‫כדאיתא ב'פרי עץ חיים' )שער הלולב פ"ב( אין ראוי‬ ‫נשלם במצות סוכה‪ ,‬בדין המים )ר"ה פ"א מ"ב(‪,‬‬ ‫כנגד מלכות‪' ,‬דכתיב ובעמוד אש לילה‪ ,‬דא נהרא‬ ‫להפריד את האתרוג בשעת נטילתו מן הלולב‪,‬‬ ‫להו לישראל מנהירו דאינון שית' מלכות מאירה‬ ‫כטעם 'באר מים חיים'‪' ,‬ביום ההוא יצאו מים‬ ‫אלא ב' ידיו יהיו סמיכות זו לזו‪ ,‬שזהו המעשה‬ ‫מאות ו' ו' קצוות‪.‬‬ ‫חיים מירושלים' )זכריה יד ח(‪ ,‬וחל"ל סוכה ממשיך‬ ‫המובא במרן 'בית יוסף' )הלכות לולב סימן תרנא(‬ ‫חיי"ם )פע"ח שער הלולב פ"ג(‪ ,‬ולכן חג הסוכות כולל‬ ‫'דמשק אליעזר' אמור קג‪:‬‬ ‫על אותו חלום של אותו חכם שהיה מפריד‬ ‫שורש כל המועדות‪ ,‬להמשיך בנים חיים מזוני‪ ,‬כי‬ ‫האתרוג מן הלולב‪ ,‬והראוהו לו בחלום שהוא‬ ‫זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא בחג הסוכות‬ ‫מרחיק ה' אחרונה משאר אותיות השם‪ ,‬כי כל‬ ‫יעקב בחיר האבות כולל הכל ]כי חג הסוכות הוא‬ ‫נגד יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬כמבואר בזוה"ק )ח"ג רנז‪(:‬‬ ‫ד' מיני לולב הם ד' אותיות הוי"ה ב"ה שבז"א‪.‬‬ ‫'רבי אבא שלח ליה לרבי שמעון‪ ,‬אמר‪ ,‬אימתי‬ ‫ובטור )או"ח סימן תיז([‪.‬‬ ‫'ויתנהירו אנפהא כדקא חזי' שאז הוא יחוד‬ ‫זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא‪ ,‬שלח ליה'‪,‬‬ ‫פנים בפנים‪ ,‬וכמו ששם הוי"ה שבז"א מאיר‪ ,‬כן‬ ‫'אוצר החיים' מצוה פ"ט שמות קצח‪.‬‬ ‫)בראשית כ יב( 'וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא‬ ‫מאירה מלכות שמים בשם אדנ"י ב"ה‪ ,‬כדאיתא‬ ‫בת אמי ותהי לי לאשה'‪ .‬רבי אבא שאל לרשב"י‪,‬‬ ‫בלק"ת )מלכים ב'( ע"ש‪' .‬וכדין' לפי זה נותנים‬ ‫בעשרת ימי תשובה שאז מקבלת מלכות אורה‬ ‫גודל התיקון הנעשה בשמחת בית השואבה‬ ‫ישראל‪' ,‬פלגת חולקא דברכאן' שהוא שעיר‬ ‫מאמא עלאה שלא על ידי זעיר אנפין‪ ,‬עבור זה לא‬ ‫ההולך לעזאזל‪ ,‬שעליו מתוודים כל ישראל את‬ ‫ניסוך המים בחג בשמחת בית השואבה‪,‬‬ ‫נמצא אז שום יחוד בזו"ן‪ ,‬ושאל לו אימתי יהיה‬ ‫עונותיהם בתשובה שלימה‪ ,‬שמזה נעשו כולם‬ ‫שמשם שואבין רוח הקודש )ירושלמי סוכה פ"ה‬ ‫היחוד בזו"ן ותקבלה מלכות מזעיר אנפין ולא‬ ‫זכיות מלא ברכות השם‪' ,‬לכל אינון ממנן דלתתא'‬ ‫ה"א(‪ ,‬להשיג ידידות עריבות נעימות‪ ,‬הארות‬ ‫על ידי אמא עלאה לבד‪ ,‬על זה השיב לו רשב"י‪,‬‬ ‫שהם שרים שלמעלה הניזונים משעיר הזה‪ ,‬וכן‬ ‫השכלה‪ ,‬לקשר השכל במשכיל‪ ,‬ממושכל בלתי‬ ‫'וגם אמנה' בימי הסוכות‪' ,‬אחותי' מלכות‪ ,‬והיא‬ ‫מקרבנות החג‪' ,‬דיתעסקון בחולקהון' שבזה יהיו‬ ‫השכל‪ ,‬והוא התפשטות הגשמיות‪ ,‬להמשיך‬ ‫אז 'בת אבי' אבא עלאה‪ ,‬שהוא יסד אותה קודם‬ ‫טרודים במזונות שלהם‪ ,‬עבור זה יתפרדו כל‬ ‫הארות אור אין סוף‪ ,‬להעלות כל התורה שעסקו‬ ‫היחוד‪ ,‬שהוא הכנה ליחוד עם ז"א‪' ,‬אך לא בת‬ ‫פועלי און מהשכינה הקדושה‪' ,‬ולא ייתון לינקא‬ ‫בה לפעמים מן השפה ולחוץ‪ ,‬ותורה של המוני‪,‬‬ ‫אמי' כי אינה מקבלת מאמא לבדה שלא על ידי‬ ‫ולקרבא בסטרא דחולקהון דישראל' שהוא ימי‬ ‫ושל הלומדים‪ ,‬להמשיך את לב כולם לאור‬ ‫ז"א‪' ,‬ותהי לי לאשה' בחג הסוכות ותקבלה ממני‬ ‫הסוכות וארבע מיני לולב‪.‬‬ ‫וחיות ודביקות נעימות עריבות אור אין סוף‪ ,‬רוח‬ ‫לבד‪' ,‬אתרגיש רבי אבא‪ ,‬ארים קליה‪ ,‬בכה ואמר‪,‬‬ ‫'דמשק אליעזר' נח סד‪.‬‬ ‫הקודש ממש‪ ,‬שיהיה כל אחד טועם לפי מעשיו‬ ‫רבי רבי בוצינא קדישא ווי ווי‪ ,‬ווי לעלמא כד תפוק‬ ‫)אבות דרבי נתן פרק לז מ"ט(‪ ,‬מאור הגדול והנעים‬ ‫מניה‪ ,‬ווי לדרא דיהון בעלמא כד תסתלק מנהון‪,‬‬ ‫אורחים כשם האושפיזין‬ ‫והמתוק ממש‪ ,‬המחיה נפש ישראלי‪ ,‬ובזה לא‬ ‫וישתארון יתמין מנך'‪.‬‬ ‫'ובעי למחדי למסכני‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬בגין‬ ‫ילכו אחר ההבל‪ ,‬וישיגו תורת אמת לאמיתו‪,‬‬ ‫'דמשק אליעזר' אמור ק‪:‬‬ ‫דחולקא דאינון אושפיזין דזמין‪ ,‬דמסכני הוא'‪.‬‬ ‫כל חד לפום דרגא דיליה‪ ,‬ויהיה אהבה ושלום‪,‬‬ ‫שהם מתלבשים באורחים מהוגנים‪ ,‬ומכל שכן‬ ‫ומגודל האור והתענוג והדביקות שטועם בתורה‬ ‫בחג נדונים על המים‬ ‫כששמם כמו אושפיזין‪ ,‬אברהם יצחק יעקב משה‬ ‫הקדושה ובזוהר הקדוש‪ ,‬יתבטל כל תאות ומדות‬ ‫'בחג נדונין על המים'‪ .‬חג הסוכות הוא כנגד‬ ‫אהרן יוסף ודוד‪.‬‬ ‫רעות‪ ,‬קנאה שנאה תחרות איבה ומשטמה‪ ,‬שכל‬ ‫אות י' של שם הוי"ה ב"ה‪ ,‬הכולל בו מה' חסדים‬ ‫'דמשק אליעזר' אמור קד‪.‬‬ ‫זה מצוי בלומדי תורה מן השפה ולחוץ‪ ,‬לקנטר‬ ‫וה' גבורות‪ ,‬שהם י' הויו"ת‪ ,‬וכל אלו החסדים‬ ‫ולהתגאות אני אמלך‪.‬‬ ‫וגבורות הם המים שדנים עליהם‪ ,‬אם לזכות אז‬ ‫ענני כבוד‬ ‫ועל ידי ניסוך המים בששון‪ ,‬להמשיך רוח‬ ‫מכריע כף זכות של ה' חסדים‪ ,‬ואם חס ושלום‬ ‫'בסכת תשבו' )ויקרא כג מב(‪' ,‬חסר' חסר ו'‬ ‫הקודש‪' ,‬ונחה רוח ה׳' )ישעיה יא ב( על כל לומדי‬ ‫להיפך אז מכריע חס ושלום ה' גבורות‪ ,‬וזהו על‬ ‫מסוכת‪' ,‬ודא עננא חד' שהוא חסד הראשון‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬וחזרו למוטב‪ ,‬ללמוד תורה לשמה‪ ,‬בנועם‬ ‫ידי הסוכה שגבוה עשרה ורחבה ד' שהוא רשות‬ ‫'דכלהו קשירין ביה' וכלהו גבורה תפארת נצח הוד‬ ‫זיו הדרת קודש‪ ,‬ובהמשכות חסדים דאבא‬ ‫היחיד אמיתי‪ ,‬מזה נמתק הה' גבורות עד שנעשין‬ ‫יסוד מלכות‪ ,‬שהם ששה ענפים הכוללים כולם‬ ‫מים חסדים ממש‪.‬‬ ‫משביל עליון‪ ,‬על ידי ניסוך המים בחג הסוכת‪.‬‬ ‫בחסד הראשון‪' ,‬דכתיב כי ענן יהו"ה עליהם יומם'‬ ‫'דמשק אליעזר' ויחי רכו‪:‬‬ ‫כתיב 'יומם יצוה ה' חסדו' )תהלים מב ט( שהוא‬ ‫'היכל הברכה' במדבר קפט‪.‬‬ ‫ג‬ ‫בירור דעת רבינו בענין עלתה חזזית באתרוג‬ ‫על פטמתו‬ ‫לולב סימן טז( כתב יש מפרשים חזזית שנתקשה‬ ‫מקור החזזית‬ ‫ועוד כתב רבינו שאם עלתה חזזית על פטמתו‬ ‫האתרוג מחמת לקותא‪ ,‬וכתוב עוד שם לפירוש‬ ‫איתא במשנה )סוכה פ"ג מ"ו(‪ :‬עלתה חזזית על רובו‬ ‫אף כל שהוא פסול‪ .‬כדאיתא בגמרא )סוכה לה‪ (:‬אמר‬ ‫רש"י חזזית אבעבועות דקות אין זה מעין גרב שיש‬ ‫פסול‪ ,‬עלתה חזזית על מיעוטו כשר‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫רבא ועל חוטמו אפילו במשהו נמי פוסל‪ .‬וארבע‬ ‫באתרוגים שלנו עכ"ל‪] .‬מהב"י )ד"ה עלתה( משמע‬ ‫וביאר רבינו ב'עצי עדן' )שם( וז"ל‪ :‬חזזית‬ ‫שיטות נאמרו בראשונים בהגדרת מקום החוטם‪.‬‬ ‫שרק לפירוש רש"י נאמרו דברי הרא"ש שצריך‬ ‫אבעבועות דקות‪ .‬על רובו במקום אחד‪ ,‬אבל בשנים‬ ‫שיהיה בולט וניכר‪ ,‬אך לשאר הפירושים גם ללא זה‬ ‫או בשלשה מקומות אף על מיעוטו פסול‪ .‬ועל‬ ‫א‪ .‬דעת רש"י לפי הבנת הרא"ש )פ"ג סימן כ(‬ ‫הוי חזזית[‪ .‬ורבינו נקט כדעת רש"י‪ .‬בשולחן ערוך‬ ‫פטמתו אף כל שהוא פסול‪.‬‬ ‫שחוטמו הוא מרכז האתרוג במקום הבולט ביותר‪,‬‬ ‫)סימן תרמח סעיף יג( כתב חזזית הוא כמו אבעבועות‪,‬‬ ‫שמשם מתחיל האתרוג להשתפע כלפי ראשו‪,‬‬ ‫ודע‪ ,‬שהחזזית אינו פסול אלא כשנתפשט ועומד‬ ‫ויש בו ממש שמקומו ניכר במישוש שהוא גבוה‬ ‫אבל מקום השיפוע אינו בכלל החוטם ]ראה‬ ‫ברובו של אתרוג‪ ,‬כאן מעט וכן מעט‪ ,‬אבל כולם מצד‬ ‫מאתרוג‪ .‬הרי שנקט כדעת רש"י והרא"ש‪ .‬אמנם‬ ‫תמונה ה אות א[‪.‬‬ ‫אחד כשר‪ .‬ולכן שנים בענין שיהיו גדולים‪ ,‬וזה יהיה‬ ‫בשו"ע לעיל מזה )סעיף ט( כתב עלתה חזזית עליו‪,‬‬ ‫מצד זה למטה‪ ,‬וזה יהיה מצד השני למעלה‪ .‬אבל‬ ‫ב‪ .‬דעת הר"ח והרי"ף )יז‪ ,(:‬שכל השיפוע ממרכז‬ ‫וכתוב בסוגריים )פירוש תרגום או ילפת או חזזן(‪ ,‬והוא‬ ‫אם הם נקודות בעלמא‪ ,‬אין סברא לאסור בשנים‪,‬‬ ‫האתרוג עד ראשו הוא החוטם ]ראה תמונה ה‬ ‫כדברי המגיד משנה‪ ,‬ולא ידענא מי הוסיף פירוש‬ ‫דהיאך אפשר ששני נקודות יהיה נקראין שנתפשטו‬ ‫אות ב[‪.‬‬ ‫זה על השו"ע‪.‬‬ ‫ברובו‪ ,‬אם הם מצד אחד בודאי כשר‪ ,‬ואף אם הם‬ ‫ג‪ .‬דעת הרמב"ם )סוכה פ"ח ה"ז( והרי"ץ גיאות‬ ‫משני צדדין‪ ,‬אין זה רוב‪.‬‬ ‫צבע החזזית‬ ‫)הלכות לולב עמוד קה(‪ ,‬שמקום החוטם הוא הדד‬ ‫אבל שלשה אף קטנות‪ ,‬כששנים עומדים בצד‬ ‫ובצבע החזזית כתב ה'אור זרוע' )ח"ב סוכה סימן‬ ‫שבראש האתרוג ]ראה תמונה ה אות ג[‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬זה בראשו וזה ברגלו מצד אחד‪ ,‬ולעבר השני‬ ‫שט אות ב( בשם רבינו יהודה בר נתן שהם לבנות‪,‬‬ ‫בראשו גם כן נקודה‪ ,‬הרי נתפשט ברובו של אתרוג‪,‬‬ ‫ד‪ .‬דעת הריטב"א והר"ן‪ ,‬שהשטח שממנו יוצא‬ ‫וכך כתב במהרי"ל )הלכות אתרוג(‪ .‬ומדברי המבי"ט‬ ‫ודוק היטב‪ .‬ולסברת הרי"צ גיאות‪ ,‬הוה בהיפוך‪,‬‬ ‫הדד כמין נזר הוא מקום החוטם ]ראה תמונה ה‬ ‫)ח"ג סימן מט( נראה שגם אדום הוא חזזית‪ ,‬וראה מה‬ ‫שנים מצד אחד פסול‪ .‬אבל אחד מזה ואחד מזה‪,‬‬ ‫אות ד[‪.‬‬ ‫שכתב ב'פרי מגדים' )סימן תרמח א"א ס"ק יט( שכתב‬ ‫כשר‪ .‬אבל שלשה בכל ענין פסול‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫והבית יוסף )ד"ה ומחוטמו( הכריע שמעובי‬ ‫שאינו יודע מהו‪ .‬עי"ש‪.‬‬ ‫האתרוג עד לפיטמתו הוי חוטם‪ .‬וראה עוד בביאור‬ ‫מאי חזזית‬ ‫עלתה על רובו‬ ‫הלכה )ד"ה ממקום( מה שכתב בדעת השו"ע אם גם‬ ‫ונבאר דברי רבינו שכתב 'חזזית אבעבועות‬ ‫מקום העובי בכלל כרש"י‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫ועוד כתב רבינו שאם עלתה חזזית על רובו‬ ‫דקות'‪ .‬בפירוש חזזית יש כמה פירושים בראשונים‪,‬‬ ‫פסול‪ ,‬הוא דוקא כשהוא במקום אחד הוא דבעינן‬ ‫רש"י )סוכה לד‪ (:‬כתב חזזית כמין אבעבועות דקות‬ ‫ורבינו שכתב 'על פטמתו' נראה שסובר כדעת‬ ‫רובו ]ראה תמונה ג[‪ .‬אבל עלתה חזזית בשנים או‬ ‫]ראה תמונה א[‪ .‬וכן הרא"ש )שם סימן טו( כתב‬ ‫הרמב"ם והרי"ץ גיאות‪ ,‬שמקום החוטם הוא הדד‬ ‫בשלשה מקומות אף על מיעוטו פסול‪] .‬ראה תמונה‬ ‫כרש"י והוסיף והוא שיש בהם ממש שמקומו‬ ‫דהיינו הפיטם שבראש האתרוג‪.‬‬ ‫ד[‪ .‬כדאיתא בגמרא )סוכה לה‪ (:‬לא שנו דעל מיעוטו‬ ‫ניכר במשמוש שהוא גבוה משאר האתרוג ]ראה‬ ‫והטעם שבחוטם פסול אפילו בכל שהוא‪ ,‬כתבו‬ ‫כשר אלא במקום אחד‪ ,‬אבל בשנים או בשלשה‬ ‫תמונה ב[‪ .‬המגיד משנה )לולב פ"ח ה"ז( כתב ופירוש‬ ‫הפוסקים כיון שנראה שם לעיניים יותר מבשאר‬ ‫מקומות מיחזי כמנומר ופסול‪ .‬וכך נפסק בשו"ע‬ ‫חזזית הוא כעין גרב הנעשה באתרוג‪ ,‬כדמתרגמינן‬ ‫המקומות שבו‪ ,‬שבאותו מקום אדם נותן עיניו‪.‬‬ ‫)סעיף ט(‪ .‬ולהלן יתבאר היטב דברי הגמרא‪.‬‬ ‫)ויקרא כא כ( 'או ילפת' או חזזן‪ .‬ובארחות חיים )הל'‬ ‫תמונה ה‬ ‫תמונה ד‬ ‫תמונה ג‬ ‫תמונה ב‬ ‫תמונה א‬ ‫ד‬ ‫נקודות בכל ענין יהיה פסול‪ ,‬כיון דהוה כמנומר‬ ‫ועל פי הקדמה זו נתבאר דברי רבינו שכתב‪ :‬ודע‪,‬‬ ‫ביאור על מיעוטו כשר‬ ‫להדיא‪] .‬ראה תמונה יא[‪.‬‬ ‫שהחזזית אינו פוסל אלא כשנתפשט ועומד ברובו‬ ‫להבנת המשך דברי רבינו‪ ,‬בעינן להאריך‬ ‫של אתרוג‪ ,‬כאן מעט וכאן מעט‪ ,‬אבל אם כולם‬ ‫במחלוקת הראשונים בהבנת דברי הגמרא )סוכה‬ ‫היוצא מדברי רבינו‬ ‫הם מצד אחד כשר‪] .‬ראה תמונה ח[‪ .‬והוא כדברי‬ ‫לה‪ ,(:‬שמפרשת את המשנה 'על מיעוטו כשר'‪,‬‬ ‫היוצא מדברי רבינו דיש הבדל בין שני חזזית‬ ‫הראב"ד דלעיל‪ .‬ולכן אם הם שנים בעינן שיהיו‬ ‫לא שנו אלא במקום אחד‪ ,‬אבל בשנים ושלשה‬ ‫לשלשה חזזית‪ ,‬דהיינו בשני חזזית אם הם בשני‬ ‫גדולים‪ ,‬וזה יהיה מצד זה למטה בגובה האתרוג‬ ‫מקומות הוי ליה כמנומר ופסול‪ .‬כמובא בטור‬ ‫מקומות על שני צדדי האתרוג‪ ,‬וכל אחד הוא‬ ‫וזה יהיה מצד השני למעלה בגובה האתרוג שהוא‬ ‫)סימן תרמח( עלתה בו חזזית וכו' אם הוא במקום‬ ‫נקודה בעלמא לא מסתבר שיהיו נקראים נתפשט‬ ‫למטה מהחוטם‪] ,‬כי על החוטם אפילו כל שהוא‬ ‫אחד אינו פוסל אלא ברובו‪ ,‬ואם הוא בשנים או‬ ‫ברובו של האתרוג‪ ,‬כי כל אחד נחשב לעצמו‪ ,‬ולא‬ ‫פסול[‪] .‬ראה תמונה ט[‪ .‬וזה הדין הוא דוקא‬ ‫בשלשה מקומות אפילו במיעוטו פסול‪ .‬וכתב‬ ‫נחשב בו שהשני נקודות מקיפים את האתרוג‪ ,‬ולכן‬ ‫בגדולים‪ .‬אבל אם הם נקודות בעלמא דהיינו‬ ‫הרי"ץ גיאות )הלכות לולב עמוד קה( אפילו אם השנים‬ ‫צריך שיהיו גדולים ואז נחשב כאילו הם מקיפים‬ ‫נקודות קטנות אין סברא לאסור בשנים‪ ,‬דהאיך‬ ‫או השלשה מקומות במיעוטו של צד אחד פסול‬ ‫את האתרוג‪ ,‬והוה כמנומר ופסול‪ .‬אבל בשלשה‬ ‫אפשר לומר ששני נקודות יהיה נקראין שנתפשטו‬ ‫]ראה תמונה ד[‪ .‬אבל הראב"ד )תמים דעים סימן רלב(‬ ‫נקודות אפילו הם נקודות בעלמא‪ ,‬כיון שנתפשט‬ ‫ברובו של האתרוג‪ ,‬דהרי כל אחד נחשב לעצמו‬ ‫כתב דוקא שנתפזר הנימור ברובו‪ ,‬אע"פ שבשטח‬ ‫באופן שמקיף את האתרוג‪ ,‬אז כיון שהם שלשה‬ ‫ולא נרגש בו שהשני נקודות הקטנות מקיפים את‬ ‫האתרוג‪ ,‬ולכן אם הם מצד אחד אז הוא בודאי‬ ‫החברבורות הוא מיעוט ]ראה תמונה ו[‪ .‬אבל‬ ‫הוה כמנומר ופסול אף בנקודות קטנות‪.‬‬ ‫כשר‪ ,‬ואף אם השני נקודות הם משני צדדין של‬ ‫במיעוטו‪ ,‬כגון שכולם מצד אחד של אתרוג כשר‬ ‫תירוץ לפי דברי רבינו‬ ‫האתרוג אין זה נקרא רוב לאסור את האתרוג‪.‬‬ ‫]ראה תמונה ז[‪ .‬ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל‪.‬‬ ‫האחרונים )הט"ז סקי"ד‪ ,‬תוספת יו"ט ותפארת ישראל‬ ‫]ראה תמונה י[‪.‬‬ ‫ובשולחן ערוך )סעיף י( הביא ב' השיטות בזה‬ ‫על המשנה שם‪ ,‬משנה למלך‪ ,‬מעשה רקח‪ ,‬כפות תמרים‬ ‫אבל אם יש באתרוג שלשה נקודות גדולות‬ ‫וז"ל‪ :‬יש אומרים דהא דבשנים ושלשה מקומות‬ ‫סוכה לד‪ :‬ועוד( הביאו קושיית הכסף משנה )לולב פ"ח‬ ‫ואף קטנות‪ ,‬והוא כששנים מהנקודות עומדין בצד‬ ‫פסול‪ ,‬היינו דוקא כשנתפשט הנימור ברובו אף‬ ‫ה"ז( שהקשה על לשון הגמרא והפוסקים 'עלתה‬ ‫אחד‪ ,‬זה בראשו וזה ברגלו ושניהם מצד אחד של‬ ‫על פי שבשטח החברבורות הוא מיעוט‪ .‬אבל‬ ‫חזזית עליו אם בשנים או בשלשה מקומות פסול'‪,‬‬ ‫האתרוג‪ ,‬ולעבר השני של האתרוג יש בראשו גם‬ ‫במיעוטו‪ ,‬כגון שכולם מצד אחד של אתרוג‪ ,‬כשר‪.‬‬ ‫וז"ל‪ :‬מעולם הוקשה לי בין בגמרא בין בפוסקים‪,‬‬ ‫כן נקודה‪ ,‬הרי זה נחשב שנתפשט ברובו של אתרוג‪,‬‬ ‫]והוא דעת הראב"ד והרא"ש והריב"ש[‪ .‬ויש‬ ‫השתא שנים פסול שלשה מבעיא‪ ,‬ולא מצאתי‬ ‫והוה כמנומר ופסול אפילו בנקודות קטנות‪ ,‬ודוק‬ ‫פוסלים אפילו במיעוטו של צד אחד ]והוא דעת‬ ‫לשום מחבר בזה דבר וצ"ע‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכל אחד תירץ‬ ‫היטב‪] .‬ראה תמונה יא[‪.‬‬ ‫הרי"ץ גיאות[‪.‬‬ ‫קושייתו לפי דרכו‪.‬‬ ‫ולפי זה יוצא הדין דלסברת הרי"צ גיאות‬ ‫ועוד הביא הב"י )ד"ה עלתה( מחלוקת‪ ,‬אם ברובו‬ ‫ולפי מה שמחלק רבינו בין שני חזזית לשלשה‬ ‫דפוסל אפילו במיעוטו של צד אחד‪ ,‬הוה בהיפך‪,‬‬ ‫שהוא פסול בחזזית אחד היינו ברובו של כל‬ ‫חזזית‪ ,‬מבואר היטב לשון הגמרא והפוסקים‪' ,‬אם‬ ‫דאם שנים מהנקודות אפילו שהם מצד אחד של‬ ‫האתרוג‪ ,‬או ברובו מצד אחד גם כן פסול‪ .‬והביא‬ ‫בשנים או בשלשה מקומות פסול' דשני חזזית‬ ‫האתרוג פסול‪ ,‬כיון דנראה כמנומר‪] .‬ראה תמונה‬ ‫בשם הירושלמי )פ"ג ה"ו( שמשמע דאף רובו מצד‬ ‫היינו בגדולים‪ ,‬ובשלשה חזזית אפילו נקודות‬ ‫ח[‪ .‬אבל יוצא גם קולא‪ ,‬באם יש שני נקודות ואחד‬ ‫אחד פסול‪ ,‬וכן משמע מהר"ן )יז‪ .‬ד"ה מתני' עלתה(‬ ‫בעלמא פוסלים‪ .‬וכעין זה תירץ ה'תפארת ישראל'‬ ‫מצד זה ואחד מצד זה של האתרוג יהיה כשר כיון‬ ‫וכן פסק הרי"ץ גיאות )שם( ומובא בספר העיטור‬ ‫על המשנה שם באחד מהאופנים‪.‬‬ ‫דאין נראה כמנומר‪] .‬ראה תמונה י[‪ .‬אבל שלשה‬ ‫ובספר המנהיג )הלכות לולב(‪.‬‬ ‫תמונה ט‬ ‫תמונה ו‬ ‫תמונה ח‬ ‫תמונה ז‬ ‫תמונה יא‬ ‫תמונה י‬ ‫ה‬ ‫אשוֹ ן ּ ְפ ִרי ֵעץ ָה ָדר ַּכ ּפֹת ְּת ָמ ִרים וַ ֲענַ ף ֵעץ ָעבֹת‬ ‫ּולְ ַק ְח ֶּתם לָ כֶ ם ַּביּוֹ ם ָה ִר ׁ‬ ‫וְ ַע ְרבֵ י נָ ַחל ּושְׂ ַמ ְח ֶּתם לִ ְפנֵ י הוי"ה ֱאל ֵֹהיכֶ ם ׁ ִשבְ ַעת יָ ִמים‪) .‬ויקרא כג מ(‬ ‫לשפתים )תנחומא אמור יט(‪ ,‬מסוד ערב"ה זר"ע‪ ,‬גבורות‬ ‫על אילן האתרוג נכתוב שם יהו"ה‪ ,‬כך שמעתי מפה‬ ‫יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת‬ ‫הצריכין מיתוק למתקן בסוד זרע‪ ,‬בסוד 'שחקים'‪,‬‬ ‫הגאון מוהר"ר יעקב ליסא )בעל ה'חוות דעת'(‪.‬‬ ‫איתא במשנה )סוכה פ"ג מי"ד(‪ :‬רבי יוסי אומר‪ ,‬יום‬ ‫והבן‪ ,‬עיין 'פרי עץ חיים' )שער הלולב פ"ג( בדרוש הנ"ל‪.‬‬ ‫'זהר חי' ח"ה קמט‪:‬‬ ‫טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת‪ ,‬ושכח והוציא‬ ‫ובדרך היחוד‪ ,‬ידוע בנצח הוד יש אלף אורות‪ ,‬בסוד‬ ‫את הלולב לרשות הרבים‪ ,‬פטור‪ ,‬מפני שהוציאו‬ ‫סוד ארבעת המינים‬ ‫ברשות‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ב' פעם צבאו"ת‪ ,‬תצ"ט ופלגא מכאן תצ"ט ופלגא‬ ‫מכאן‪ ,‬עיין 'עץ חיים' )שער השמות פרק ה(‪ ,‬וכשיוצאין‬ ‫סוד הפסוק 'לחכם לב יקרא נבון ומתק שפתים‬ ‫ואיתא בגמרא )סוכה מא‪ :(:‬רבי יוסי אומר יום טוב‬ ‫לנוקבא ונעשין שפתים‪ ,‬נעשין ב' פעם די"ן בסוד‬ ‫יסיף לקח' )משלי טז כא(‪ ,‬נידרש לנו לסוד לולב ומיניו‪,‬‬ ‫וכו'‪ .‬אמר אביי‪ :‬לא שנו אלא שלא יצא בו‪ ,‬אבל יצא‬ ‫בומ"ף‪ ,‬וכשנתמתקו בסוד מלואי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן‬ ‫המרמזין לסוד זי"ן פנימיות חסדי זעיר‪ ,‬המתפשטין‬ ‫בו ‪ -‬חייב‪ - .‬הא מדאגבהיה נפק ביה! ‪ -‬אמר אביי‪:‬‬ ‫העולה בומ"ף‪ ,‬ובהצטרף סוד חמשה הויו"ת דחסדים‬ ‫בז' קצוות בסוד הדעת המתפשט‪ ,‬הדס חג"ת‪ ,‬ערבה‬ ‫כשהפכו‪ - .‬רבא אמר‪ :‬אפילו תימא שלא הפכו‪ .‬הכא‬ ‫הממתקים זרע גבורות‪ ,‬ה"ג‪ ,‬יעלה 'ומתק שפתים'‪ ,‬כי‬ ‫נו"ה‪ ,‬לולב יסוד‪ ,‬אתרוג עטרה‪.‬‬ ‫במאי עסקינן ‪ -‬כגון שהוציאו בכלי‪ - .‬והא רבא הוא‬ ‫סוד בומ"ף גבורות החסד ידוע למשכילים‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫עיין בדרוש להר"ר יוסף מערבי ]ב'פרי עץ חיים'[‬ ‫דאמר‪ :‬לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה! ‪ -‬הני‬ ‫ויהיה סוד נצח והוד השוחקין הטפה לצדיק וצדק‪,‬‬ ‫שער הלולב )פ"ג( וזה לשונו‪ :‬באופן כשאנו עולין‬ ‫מילי ‪ -‬דרך כבוד‪ ,‬אבל דרך בזיון ‪ -‬לא‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫יסוד דידה ודידיה‪ ,‬וסוד ח"י פעם חס"ד הנמשך ליסוד‪,‬‬ ‫בלולב‪ ,‬אנו מעוררין עד יסוד שבדעת למעלה מאוד‪,‬‬ ‫ולזה מברכין על הלולב‪ ,‬שכל הארתן בו‪ ,‬ועל ידו‬ ‫]יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת‪,‬‬ ‫עולה 'ומתק שפתים'‪ ,‬שהם ממתיקים החסד ליסוד‪.‬‬ ‫ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים[ פטור‪,‬‬ ‫מקבלין הארה כולם‪ ,‬לול"ב עולה חיי"ם‪ ,‬רמז שהטפה‬ ‫יורדת מן המוח שהוא חכמה ויורד עד היסוד‪ ,‬והטפה‬ ‫דסבר רבי יוסי‪ ,‬כשהוא טרוד במצוה ומרוב שמחה‬ ‫סוד הדס‬ ‫ודביקותו במצוה שהוא מחשב בה ובכוונת מצותו‪,‬‬ ‫כלולה מה' הויו"ת‪ ,‬ויורדת בח' ספירות‪' ,‬בינה חסד‬ ‫וסוד 'יסיף לקח' נידרש לנו לסוד הדסים‪ ,‬עיין 'פרי‬ ‫גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות'‪ ,‬הרי ל"ב‪ .‬אתרוג‬ ‫ועוסק וממהר‪ ,‬ורץ לכאן וכאן מגודל השמחה‪ ,‬ומזה‬ ‫עץ חיים' )שער הלולב פ"ג( בדרוש הנ"ל‪ ,‬סוד הדס‬ ‫הוא עטרה שלו נגד הלב שלה‪ ,‬לכן 'אתרוג דומה ללב'‬ ‫שגג באיסור כרת‪ ,‬פטור‪.‬‬ ‫מלכות הנקראת אדנ"י ד'‪ ,‬דלה המקבלת מחג"ת‪.‬‬ ‫)ויק"ר ל יד(‪ ,‬בסוד 'שימני כחותם על לבך' )שה"ש ח ו(‪.‬‬ ‫והני מילי כשעשה מצוה שלא יצא עדיין ידי מצותו‪,‬‬ ‫וסוד 'וענף עץ עבת' נידרש לסוד 'אברהם יצחק‬ ‫והיכי דמי דהא מדאגביה נפיק בה‪ ,‬והוא עוסק בכוונת‬ ‫יעקב' כידוע ]ה"י דל"ת סמ"ך עולה 'אברהם יצחק‬ ‫סוד לולב ואתרוג‬ ‫מצותו‪ ,‬ובודאי אף למאן דאמר מצות צריכות כוונה‬ ‫יעקב'[‪ ,‬ויהיה סוד 'וענף' לסוד יצחק בסוד ק"כ‬ ‫ויהיה פירוש 'לחכם לב'‪ ,‬סוד 'חכם' עולה לול"ב‪,‬‬ ‫יצא‪ ,‬שהרי הוא על ידי כוונתו נשכח ממנו השבת‪,‬‬ ‫]צירופי[ אלהי"ם‪ ,‬וסוד 'עץ' יעקב‪' ,‬היש בה עץ'‬ ‫סוד יסוד צדיק המושך הטפה מחכמה בסוד ל"ב‬ ‫ואין לך כוונה יותר מזה‪ ,‬אלא הכא במאי עסקינן‬ ‫)במדבר יג כ‪ ,‬זוהר שלח קנז‪' ,(.‬עבת' חסד אברהם‪ ,‬בסוד‬ ‫אורות‪ .‬וסוד עצם 'לב' מורה על אתרוג הדומה ללב‪,‬‬ ‫דאחזו כשהם הפוכין או על ידי כלי שלא בכבוד‪ ,‬דאף‬ ‫ארבע יודי"ן העולין ת'‪ ,‬בסוד 'שקל' ובסוד 'קדוש'‬ ‫עטרה שלו נגד הלב שלה‪' ,‬יקרא' מלשון התאספות‪,‬‬ ‫שטריד בכוונתו לא נפיק ידי חובתו‪.‬‬ ‫כידוע‪ .‬ויהיה סוד 'לקח' ב' פעם הד"ס‪' ,‬יסיף' להוסיף‬ ‫כי ליסוד שלו ולעטרה הכוללת‪ ,‬אליהם יתאספו סוד‬ ‫ומסולק קושיית התוספות )ד"ה אמר אביי(‪] .‬וז"ל‬ ‫עוד השלישי להכריע‪ ,‬בסוד 'עץ' הנ"ל‪ ,‬ויהיה סוד‬ ‫כללות ה' חסדים וכללות כללותן בעטרה‪ ,‬בסוד 'נבון'‬ ‫התוספות‪ :‬אמר אביי כשהפכו‪ .‬מדאיצטריך לשנויי‬ ‫'למ"ד קו"ף חי"ת' עולה 'וענף עבת'‪' ,‬יסיף' עולה 'עץ'‪,‬‬ ‫תרין נו"ן‪ ,‬נו"ן פשוטה ליסוד וי"ו‪ ,‬ונו"ן כפופה לעטרה‬ ‫הכי משמע דסבירא ליה דמצות אינן צריכות כוונה‪,‬‬ ‫והוא סוד 'וענף עץ עבת'‪' ,‬לקח' פשוט עולה ב' פעם‬ ‫הנקרא ב' כידוע‪ .‬ויהיה סוד 'נבון' בסוד מ"ה ס"ג‪ ,‬סוד‬ ‫דהא קאי אמוציא לרשות הרבים‪ ,‬והתם אין שייך‬ ‫הד"ס לסוד אברה"ם יצח"ק‪ ,‬בסוד 'נו"ת בית תחלק‬ ‫'פרי עץ הדר כפת תמרים' )ויקרא כג מ(‪ ,‬הנדרש לסוד‬ ‫מתכוין לצאת כל כמה דלא בירך[‪ .‬ודוק היטב קצרתי‪.‬‬ ‫שלל' )תהלים סח יג( והבן‪' ,‬למ"ד קו"ף חי"ת' עולה‬ ‫תיקון המתקלא עם מ"ה החדש והבן‪.‬‬ ‫'וענף עבת'‪' ,‬יסיף' סוד 'עץ'‪ ,‬וסוד 'יסיף לקח' בסוד‬ ‫'עצי עדן' סוכה פ"ג מי"ד‬ ‫סוד 'פר"י ע"ץ' עשר פעם מ"ה היוצאין ממלך‬ ‫ג"פ הד"ס‪' ,‬או"ר זרוע לצדיק' )שם צז יא(‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫'הדר'‪ ,‬ונעשה אח"כ הזיווג פנים בפנים להשפיע זה‬ ‫על אילן האתרוג נכתב שם הוי"ה‬ ‫'היכל הברכה' בראשית מז‪:‬‬ ‫לזה ולא כמקודם כידוע‪ ,‬בסוד 'כפת תמרים'‪ ,‬בסוד‬ ‫איתא בזוהר )שלח קעה‪' (:‬תנינן‪ ,‬תשמישי מצוה‬ ‫אברה"ם יעק"ב המתקנין ה' פעם אלהי"ם‪ ,‬סוד‬ ‫נזרקין‪ ,‬ואי תימא הא לולב וערבה אתרוג והדס‪,‬‬ ‫ד' מינים כנגד שם הוי"ה‬ ‫נפ"ש דעקודים‪ ,‬וממשיכין ה' פעם הוי"ה ה' חסדים‪,‬‬ ‫תשמישי קדושה אינון‪ ,‬אמאי נזרקין‪ ,‬אלא תשמישי‬ ‫'פקודא דא‪ ,‬ליטול לולב בההוא יומא‪ ,‬באינון זינין‬ ‫להמתיק ב' פעם מנצפ"ך קס"ת הסופר‪ ,‬ונתקן סוד‬ ‫קדושה‪ ,‬בגין דרשימין בכתיבה דשמא קדישא'‪.‬‬ ‫דיליה' ארבע מינים‪ ,‬אתרוג ולולב הדס ערבה‪' ,‬והאי‬ ‫עשר פעם ס"ג‪ ,‬והוא עולה 'כפ"ת תמרי"ם'‪ ,‬קושר‬ ‫]ע"כ[‪.‬‬ ‫רזא אוקימנא‪ ,‬ואוקמוה חברייא‪ ,‬כמה דקודשא בריך‬ ‫'צדיק וצדק' כהאי תמר דלא סליק זה בלא זה‪.‬‬ ‫הוא נטיל לון לישראל בהני יומין‪ ,‬וחדי בהון‪ ,‬אוף הכי‬ ‫ויהיה סוד היחוד 'לחכם לב יקרא נבון' הנידרש לנו‬ ‫מקשה‪ ,‬דהא לולב עולה עד השורש אור קדמאה‬ ‫ישראל נטלי ליה לקודשא בריך הוא לחולקיהון' 'הדס'‬ ‫לסוד לולב אתרוג‪ ,‬והוא סוד יסוד צדיק עם עטרה‪,‬‬ ‫שורש הדעת‪ ,‬להמשיך משם אור גדול‪ ,‬כמבואר‬ ‫י' דשם הוי"ה ברוך הוא‪' ,‬ערבה' ה' ראשונה‪' ,‬לולב'‬ ‫הכולל כל הזי"ן מינין‪ ,‬זי"ן חסדים הפנימים של זעיר‪,‬‬ ‫]ב'פרי עץ חיים'[ שער לולב )פ"ג(‪ ,‬ואינון תשמישי‬ ‫ו'‪ ,‬אתרוג ה' אחרונה‪' ,‬וחדאן ביה‪ ,‬ודא הוא רזא דלולב‬ ‫והוא מושך את כולם‪ ,‬וסוד ז' פעם חס"ד‪ ,‬עם שם‬ ‫קודש עליון אור קדמאה יומם דאזיל עם כולהו יומין‪,‬‬ ‫ומינין דביה‪ ,‬דאיהו רזא דיוקנא דאדם' שם הוי"ה ברוך‬ ‫מ"ה סוד זעיר‪ ,‬עולה 'לחכם לב יקרא נבון'‪.‬‬ ‫ומאיר וממתיק אותם לעשותן כולם אור רב‪.‬‬ ‫הוא הזה נתמלא במילוי אלפין‪ ,‬כזה 'יו"ד ה"א וא"ו‬ ‫ומתרץ‪ ,‬אמת שהם תשמישי קדושה בארבע מינים‬ ‫ה"א'‪ ,‬העולה אד"ם‪.‬‬ ‫סוד ערבה‬ ‫יהו"ה העולין עד קדש עליון‪ ,‬אבל אינו אלא רושם של‬ ‫'דמשק אליעזר' אמור רע"מ קד‪.‬‬ ‫וסוד 'ומתק שפתים' נידרש לנו לסוד ערבה‪ ,‬הדומה‬ ‫'יוד הה וו הה'‪ ,‬ורשימין בכתיבה דשמא קדישא‪ ,‬כי‬ ‫ו‬ ‫סוד עבודת האדם בקיום מצוות ישיבת סוכה בדרך החסידות‬ ‫עוד עבודה בקיום מצות סוכה להמתיק הדינים‬ ‫יתברך שמו ויתרומם זכרו מאתו כל הטובות יצאו‪ ,‬והוא‬ ‫סוד הסוכה בחינת 'אור הבינה' המסככת על בנין‬ ‫והנה עוד עבודה אחת אשר עלינו בקיום מצות סוכה‪,‬‬ ‫הבעל הבית ואין מי שאומר 'כחי ועוצם ידי עשה לי את‬ ‫אקדים הקדמה כוללת על פי הנגלה אלינו בספר 'פרי‬ ‫]להמתיק[ דיני אלהי"ם שנשארה ברחל‪ ,‬שקבלה בראש‬ ‫החיל הזה' )דברים ח יז(‪.‬‬ ‫עץ חיים' )שער חג הסוכות פ"ד(‪ ,‬הנובע ממקום קדוש דברי‬ ‫השנה מזעיר אנפין‪ ,‬כמבואר ב'פרי עץ חיים' )שער ר"ה פ"ב‬ ‫הזוהר )פינחס רנה‪ .(:‬וזה לשונו‪' :‬אמנם סוד הענין הוא‪ ,‬כי‬ ‫סוכה 'בינה' מרומז בפסוק 'ויבן לו בית ולמקנהו עשה‬ ‫ושער חג הסוכות פ"ג(‪ ,‬וכדי להמתיק הדינים בשרשן ולגרום‬ ‫לעולם סוד ה'סוכה' היא בחינת 'אור הבינה' המסככת על‬ ‫סכות'‬ ‫מוחין לזיווג זעיר ונוקביה הנעשה מזיווג המשובח ד'חכמה‬ ‫בנין'‪ .‬ועיין שם‪.‬‬ ‫ובינה'‪ ,‬רמזה לנו התורה לישב בצל סכ"ך‪ ,‬להורות לנו‬ ‫כאשר דברים אלו מרומזים בתורתנו הקדושה בפסוק‬ ‫הדרך אשר נלך בה‪.‬‬ ‫)בראשית לג יז( 'ויעקב נסע סוכתה ויבן לו בית ולמקנהו‬ ‫בחינת 'בינה' 'תשובה' 'הוא'‬ ‫עשה סכות'‪ ,‬ולכאורה על פי הרז המסור בידינו )זוהר‬ ‫ודע ידידי‪ ,‬כי מקור 'הבינה' בכל עולמות הוא סוד‬ ‫ס' דסכ"ך מרמז להעלות נשמתנו בסוד קדושת השם‬ ‫אמור ק‪ (.‬דמעשה יעקב עם הדורון לעשיו היה בסוד 'יום‬ ‫'התשובה' )זוהר ויקרא יז‪ ,(.‬כי לפי בחינת העולם‪,‬‬ ‫הכפורים'‪ ,‬סוד 'שעיר המשתלח'‪ ,‬ואחר כך תכף עשה‬ ‫כשמדרגות התחתונות נותנים אל לבם להבין ולהשכיל‬ ‫והנה ס' ד'סכ"ך' רמז לנו השם הנכבד להעלות נשמתנו‬ ‫סוכות‪ ,‬אם כן למה אמר 'ולמקנהו עשה סוכות'‪ .‬אבל על‬ ‫בעוצם גדולת אין סוף ברוך הוא וברוך שמו‪ ,‬אזי שבים‬ ‫בסוד קדושת השם‪ ,‬ליחוד ד'בינה' עם 'חכמה'‪ ,‬ו'בינה'‬ ‫פי הדברים הנ"ל מדויק שפיר כוונת הסוכה‪ ,‬ויהיה 'ויבן‬ ‫בכל לב ונפש להעלות פרוט מעשיהם בתשובה שלימה‬ ‫מזדווגת עם 'חכמה' וסותמת פתחה‪ ,‬בכדי לקבל השפעות‬ ‫לו בית' ‪ -‬מלשון הבנה‪ ,‬כלומר שעלתה במחשבתו קצת‬ ‫טובות מ'חכמה' להריק אחר כך ברכה לבנים‪.‬‬ ‫לא"ל אחד‪ ,‬ולידע כי הוא היוצר ובורא‪ ,‬וכל הנבראים‬ ‫ש'לו' ה'בית'‪' ,‬ולמקנהו' ‪ -‬זה גם כן סובב אל תיבת 'ויבן'‪,‬‬ ‫מאמיתותו נמצאים‪ ,‬והוא 'הוא'‪' ,‬הוא' ולא זולתו‪ ,‬ולזה‬ ‫כ"ך דסכ"ך‪ ,‬כ' כפופה מרמז ליחוד התחתון‪ ,‬וך' פשוטה‬ ‫]שהבין[ במחשבתו שמקנהו הוא‪' ,‬עשה סוכות' ‪ -‬כלומר‬ ‫נקראת 'בינה' 'תשובה' 'הוא'‪ ,‬כלומר שהוא 'הוא' ואין‬ ‫לכוונה זו עשה סוכה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שתכף פנה במחשבתו‬ ‫בלעדו והכל מאתו ומהשגחתו יתברך שמו‪.‬‬ ‫מרמז ליחוד העליון‬ ‫לכוונת הסוכה שמרמזת על 'בינה'‪ ,‬להבין בגדולתו‬ ‫וההכרח להעלות נשמתו בסוד קדושת השם לצורך‬ ‫שהבורא יתברך שמו הוא בעל הבית‪ ,‬ואליו כל הונו‬ ‫מצות סוכה לזכור נפלאותיו‬ ‫שיתהווה 'בינה' בסוד ס' סתומה לטוב‪ ,‬כי בלא העלאת‬ ‫ורכושו של אדם שייך‪ ,‬זהו כוונת הסוכה דרך כלל‪...‬‬ ‫ועל פי הדברים והאמת האלה‪ ,‬נבוא ליישב דברי רבינו‬ ‫נשמתו בסוד קדושת השם‪ ,‬חס ושלום בינה בסוד ס'‬ ‫הטור )סימן תרכה( שכתב‪' :‬תלה הכתוב מצות סוכה‬ ‫סתומה‪ ,‬שסתומים צינורותיה מלהשפיע טובה דגניז‬ ‫בקיום מצות סוכה בחדוה אנו מעלים מ"ן ל'בינה'‬ ‫ביציאת מצרים'‪ ,‬ועיין שם נועם נעימות דבריו‪ ,‬שסוכה‬ ‫בגוה לבנים‪ .‬וזה ס' דסכ"ך‪ .‬אבל עדיין הדבר סתום‬ ‫והנה אחרי ששרשי מצות סוכה הוא 'בינה'‪ ,‬כמובא‬ ‫הוא מעין יציאת מצרים‪ ,‬כמו שיציאת מצרים מורה 'אשר‬ ‫באיזה ענין יהיה אותו היחוד אמיתי‪ ,‬רמז לנו השם עוד‬ ‫לעיל בדברינו‪ ,‬ועל ידי קיום המצוה בחדוה אנו מעלים מיין‬ ‫לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות‬ ‫ב' אותיות בכוונת מצוה זו‪ ,‬דהיינו 'כ"ך' ‪ -‬כ' כפופה וך'‬ ‫נוקבין ל'בינה'‪ ,‬וידוע זה שכתב מורינו האר"י הקדוש בכתב‬ ‫בהם כרצונו‪ ,‬ואין מי שיאמר לו מה תעשה'‪ ,‬ולזה מרמזת‬ ‫פשוטה‪ .‬כ' כפופה מרמזת לזיווג התחתון דזעיר אנפין‬ ‫יד ב'פרי עץ חיים' )שער נפילת אפים פ"ד(‪' :‬ומיין נוקבין‬ ‫מצות סוכה לזכור נפלאותיו‪.‬‬ ‫ונוקבא‪ ,‬וך' פשוטה מרמזת לזיווג עליון דחכמה ובינה‪,‬‬ ‫ד'בינה' המשובחים‪ ,‬הם הצדיקים המוסרים עצמם על‬ ‫כמבואר בדברי מורינו הקדוש מכתב ידו ב'פרי עץ חיים'‬ ‫קדושת השם‪ ,‬שהיא ה'בינה' הנקראת 'שם גדול'‪ ,‬ו'קדוש'‬ ‫מדוע חג הסוכות בתשרי ולא בניסן‬ ‫)שער נפילת אפים פ"ה(‪.‬‬ ‫הוא לעלות ממטה למעלה בסוד ה'קדוש' שהוא 'חכמה'‪.‬‬ ‫והקשה ]הטור[ למה לא ציונו השם לעשות סוכה‬ ‫]ע"כ[‪ .‬לזה אנו מחויבים למסור נפשותינו בסוכה‪ ,‬בסוד‬ ‫בחודש ניסן שבו יצאנו ממצרים‪ ,‬ויישב קושיא זו לפי‬ ‫ביחוד העליון נפעלים שני דברים‬ ‫קדושת השם ד'בינה'‪ ,‬להעלות נפשותינו עד מקום 'בינה'‪.‬‬ ‫שאותו החודש הוא ימות הקיץ‪ ,‬ולא היה ניכר עשיתנו‬ ‫והכרח למסירות נפשו בסוד קדושת השם להעלות‬ ‫בהם שהם ממצות הבורא‪ ,‬ולכן צוה אותנו השם הנכבד‬ ‫העלאת מ"ן הוא מסירות נפשותינו לקדושת השם‬ ‫לעשות סוכה בחודש תשרי שאז הכל הולכים לבתיהם‪,‬‬ ‫נפשו עד 'בינה'‪ ,‬הוא הכל בכדי להשפיע מטוב הגנוז‬ ‫לברא וברתא‪ ,‬כי בזולת‪ ,‬אמא מקננת על בנין להחיותן‬ ‫וידוע )פע"ח שם( דזיווג האמיתי דזעיר ונוקבא‪ ,‬אי‬ ‫ואנחנו עושים היפך שאנחנו יוצאים מבתינו לסוכה‪ ,‬ויהיה‬ ‫בלבד שלא יכלו חס ושלום‪ ,‬אבל כאשר אנחנו מעלים‬ ‫אפשר שיתייחד במוחין דגדלות‪ ,‬כי אם על ידי זיווג‬ ‫זה לאות שמצות המלך עלינו‪ ,‬עד כאן תוכן כוונת ענינו‪.‬‬ ‫מיין נוקבין ל'מלכות' להעלות אחר כך ל'בינה'‪ ,‬נתוסף על‬ ‫המשובח ד'אבא ואמא'‪ ,‬הנעשה על ידי העלאת מיין‬ ‫נוקבין של מסירות נפשותינו בסוד קדושת השם‪ ,‬ועל ידי‬ ‫מקשה הרי גם בניסן היה ניכר שמקיימים מצות סוכה‬ ‫ידי זה הרבה טובות וישועות להנחיל העטרין לבנים‪ .‬והנה‬ ‫זה יורד שפע וברכה להריק לזעיר ונוקבא‪ ,‬תוספת וברכה‬ ‫לשם מצות אלהינ"ו‬ ‫בזיווג הנ"ל של 'חכמה ובינה' נפעלים שני דברים‪ .‬אחד‪,‬‬ ‫הוא זיווג להמציא לבנים קיום וישות‪ ,‬אשר זיווג זה נעשה‬ ‫וחיים עד בלי די‪.‬‬ ‫אבל נאותים היו דברי קדשו‪ ,‬אם היינו עושים סוכה‬ ‫על ידי 'עולם חסד יבנה' )תהלים פט ג(‪ ,‬וזיווג המשובח‬ ‫סתם‪ ,‬אם כן לא היה ניכר בחודש ניסן שאנחנו עושים‬ ‫זיווג המשובח 'חכמה ובינה' הוא ע"י 'עין ולב'‬ ‫זה לשם מצות בוראנו‪ ,‬אבל האמת שאנחנו עושים‬ ‫בכדי להשפיע טובו‪ ,‬ממסירות נפשנו‪ ,‬וזהו 'להנחיל אוהבי‬ ‫ואתה ידידי אחי‪ ,‬אבאר לך רמז בדבר הזיווג המשובח‬ ‫ומברכים על ישיבת סוכה 'אשר קדשנו במצותיו'‪ ,‬אם כן‬ ‫יש' )משלי כג כו(‪ ,‬כלומר להמשיך להם מ'נחל עליון'‬ ‫הלז‪ ,‬שהוא 'חכמה בינה' שמרומז ב'עין ולב'‪' .‬עין' מרמז‬ ‫גם בחודש ניסן היה ניכר שאנחנו מקיימים מצות סוכה‬ ‫ד'בינה' שמשם מיין דוכרין‪' ,‬יש' ‪ -‬המציאות לזעיר אנפין‬ ‫לחכמה‪ ,‬כמאמרם )תמיד לב‪' (.‬איזה חכם הרואה את‬ ‫לשם מצות אלהינ"ו‪.‬‬ ‫ונוקבא‪ .‬וגם עוד יומשך מה'נחל העליון' ל'נחל התחתון'‬ ‫הנולד'‪ ,‬והרבה סודות עמוקים בדברים האלה‪ ,‬אבל‬ ‫הנעשה על ידי מסירות נפשנו בסוד קדושת השם‪,‬‬ ‫מצוות סוכה מרמזת ל'בינה'‪ ,‬להבין ולהשכיל שמאתו כל‬ ‫להורות לנו איזה דרך ישכון אור עבור אנשים כערכנו‪.‬‬ ‫למלאות אוצרות ברכה לברא וברתא‪ ,‬וזהו 'ואוצרותיהם‬ ‫הטובות יצאו‬ ‫ו'בינה' 'לב' כמו שאמר הכתוב )ישעיה ו י( 'ולבבו יבין'‪ ,‬וזה‬ ‫אמלא' )שם(‪.‬‬ ‫כשאדם מזווג אותן שני אברים‪ ,‬כלומר שב'עין' מסתכל‬ ‫אבל על פי הצעה ראשונה שהצענו‪ ,‬שהסוכה מרמזת‬ ‫תכלית היחוד בשמיני עצרת‬ ‫ומחשב תמיד בגדלות אין סוף ברוך הוא וברוך שמו‪,‬‬ ‫ל'בינה עילאה'‪ ,‬הוא שפיר‪ ,‬כאשר קצת הדברים מבוארים‬ ‫ו'לבבו' מתבונן גם כן ברוממות הא"ל ובמעשיו הנפלאים‪,‬‬ ‫ב'מורה נבוכים' )ח"ג פמ"ג(‪ ,‬דבאמת אותה העת הוא זמן‬ ‫וכל זה אנחנו מחוייבים לקיים מצות סוכה במסירות‬ ‫ומחשבתו קשורה ודבוקה תמיד בעילת העילות‬ ‫שהגרנות מלאים בר‪ ,‬ויקבים מלאים יין‪ ,‬ובתי הבדים‬ ‫נפש לקדושת השם‪ ,‬לזיווג המשובח דשמיני עצרת‪,‬‬ ‫וסיבת הסיבות‪ ,‬אזי על ידי זה יורד שפע וברכה למדות‬ ‫מלאים שמן‪ ,‬ואוצרות מלאים פירות‪ ,‬וכל טוב אדון הארץ‬ ‫המרומז בכ' כפופה שהוא זיווג התחתון דתפארת ומלכות‪.‬‬ ‫התחתונות‪ ,‬וכל מעשיו הכל מיוחדים להתענג בהם הבורא‬ ‫הוא באותה עת תחת יד האדם‪ ,‬על כן צותה לנו התורה‬ ‫מתוך 'זכרון דברים' מאמר לסוכות חיים‬ ‫יתברך שמו‪.‬‬ ‫לצאת לסוכה המרמזת ל'בינה'‪ ,‬להבין ולהשכיל שהוא‬ ‫ז‬ ‫כ"ב ימים דראש השנה ויום הכיפורים וסוכות‪ ,‬שבזמן הזה‬ ‫לא ינקין מניה עמין אחרנין בר ישראל בלחודייהו‪ ,‬ובגין כך‬ ‫נמשכין לזו"נ החסדים והגבורות לתיקונם השלם‪ ,‬אבל כל זה‬ ‫כתיב 'עצרת תהיה לכם'‪ ,‬לכם ולא לשאר עמין‪ ,‬לכם ולא לשאר‬ ‫הוא בהסתר שלא ירגישו החיצונים מגודל היפיה‪' ,‬ורחל היתה‬ ‫ממנן‪ .‬ועל דא אינון מרצין על המים' שהוא ניסוך המים בימי‬ ‫יפת תאר ויפת מראה' )בראשית כט יז(‪ ,‬והוא הכנה ליום שמיני‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬שבזה גורמים למעלה גודל עת רצון‪ ,‬והוא 'למיהב‬ ‫עצרת בתפלת מוסף‪.‬‬ ‫לון חולק ברכאן דיתעסקון ביה‪ ,‬ולא יתערבון לבתר בחדוותא‬ ‫דישראל כד ינקין ברכאן עלאין‪ ,‬ועל ההוא יומא כתיב )שה"ש ב‬ ‫וכשבא שמיני עצרת אז מביאין הכלה לבית החתן‪ ,‬כדאיתא‬ ‫בע"ח )שער מ"נ ומ"ד פ"א( זו"נ יוצאין תחלה אחור באחור‪ ,‬ועדיין‬ ‫טז( 'דודי לי ואני לו'‪ ,‬שאז בברכת שים שלום נעשה יחוד השלם‬ ‫פנים בפנים‪ ,‬בלי שום חסרון כביכול בז"א ובמלכותא קדישא‪,‬‬ ‫לא היו מבוררין בתיקונם השלם שיהיה בהם יכולת להתיחד‪ ,‬אם‬ ‫ואין להם שום פחד מאחיזת החיצונים‪ ,‬וזהו 'דלא אתערב אוחרא‬ ‫ַּביּוֹ ם ַה ּׁ ְש ִמינִ י ֲעצֶ ֶרת ִּת ְהיֶ ה לָ כֶ ם ָּכל‬ ‫כן מה עשו אבא ואמא‪ ,‬נסרו את הנוקבא העומדת באחורי ז"א‪,‬‬ ‫ואחר כך העלו את זו"נ הננסרים למעלה בהיכל שלהם עצמם‪,‬‬ ‫בהדן' אין להם כביכול שום פחד‪.‬‬ ‫ְמלֶ אכֶ ת ֲעב ָֹדה לֹא ַת ֲעשׂ ּו‪) :‬במדבר כט לה(‬ ‫ששם אין כח לחיצונים לאחוז ולינק מהקדושה של מלכותא‬ ‫משל 'למלכא דזמן רחימוי בסעודתא עלאה דעביד ליה‬ ‫קדישא‪ ,‬וזה ההיכל של אבא ואמא הוא החופה של חתן וכלה‬ ‫ליומא רשימא‪ ,‬הא רחימוי דמלכא ידע דמלכא אתרעי ביה'‬ ‫היחוד הנעשה בשמיני עצרת‬ ‫זו"נ‪ ,‬ושם אין בזו"נ שום פחד לחזור עצמם פנים בפנים‪ ,‬ונעשה‬ ‫אוהב המלך הזה יודע שהמלך בוחר בו‪ ,‬כדמתרגם על 'ויבחר‬ ‫וסוד הפסוק 'כי בעליך עשיך ד' צבאות שמו וגאלך קדוש‬ ‫שם יחוד הקדוש שלהם‪ ,‬שזהו מה שאמרו בזוהר )בראשית מט‪(.‬‬ ‫בכם' )דברים ז ז( ואתרעי בכון‪' ,‬אמר מלכא השתא אנא בעי‬ ‫ישראל אלהי כל הארץ יקרא' )ישעיה נד ה(‪ ,‬נידרש לנו על סוד‬ ‫'ויבן ה' אלהים' אבא ואמא‪' ,‬את הצלע אשר לקח' שהוא סוד‬ ‫למחדי עם רחימאי‪ ,‬ודחילנא דכד אנא בסעודתא עם רחימאי‪,‬‬ ‫'שמיני עצרת' אשר בו נעשה הזיוג‪' ,‬כי בעליך עשיך' בביאה‬ ‫הנסירה‪ ,‬ואחר כך 'ויביאה אל האד"ם' )בראשית ב כב( מ"ה ז"א‪,‬‬ ‫יעלון כל אינון קסטורי ממנן' יועצים ושלוחי המלך‪' ,‬ויתיבון עמנא‬ ‫ראשונה נתקן הכלי בסוד 'עשיך'‪ ,‬ואח"כ 'וגאלך קדוש ישראל'‬ ‫מהכא ילפינן דבעאן אבא ואמא לעאלה לכלה ברשותא דחתן‪,‬‬ ‫לפתורא למסעד סעודתא דחדוה עם רחימאי‪ ,‬מה עבד אקדים‬ ‫המושך נשמות קדושות לישראל 'אלהי כל הארץ יקרא'‪' ,‬הארץ‬ ‫כמה דאת אמר )דברים כב טז( 'את בתי נתתי לאיש הזה'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ההוא רחימא קוסטורין דירוקי' שהם צמחים ירוקים‪ ,‬שהם כנגד‬ ‫יקרא' ויאסוף 'אלהי כל'‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ארבע מיני לולב‪' ,‬ובשרא דתורי' שהוא קרבנות של חג הסוכות‪,‬‬ ‫וזהו שאמר 'ואתקין לה' בכל ימי ראש השנה ויום הכיפורים‬ ‫'היכל הברכה' בראשית מז‪:‬‬ ‫'ואקריב קמייהו' כדברי רבותינו ז"ל )סוכה נה‪ (:‬אמר רבי אלעזר‬ ‫וסוכות 'כל תקונהא'‪ ,‬וכל זה 'אצנעא' לה עד שמיני עצרת‪,‬‬ ‫הני שבעים פרים כנגד מי‪ ,‬כנגד שבעים אומות‪ .‬פר יחידי למה‪,‬‬ ‫בשמיני עצרת עולים כל התפלות‬ ‫וכיוצא בו בפסח שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח‬ ‫כנגד אומה יחידה‪ .‬משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו‪ ,‬עשו‬ ‫שלשים יום )פסחים ו‪ ,(.‬והוא הדין קודם שמיני עצרת‪ ,‬והסתירו‬ ‫'אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה' )במדבר‬ ‫לי סעודה גדולה‪ .‬ליום אחרון אמר לאוהבו‪ ,‬עשה לי סעודה‬ ‫כל התיקונים עד 'ליומא דיליה' שהוא שמיני עצרת וחג הפסח‪,‬‬ ‫כא יח(‪ .‬רצה לומר 'אז' בגי' שמונה‪ ,‬לרמז על שמיני עצרת‪ ,‬כי‬ ‫קטנה‪ ,‬כדי שאהנה ממך‪ .‬ע"ש‪' ,‬דאינון קסטורי ממנן למיכל'‬ ‫להביאה לתפארת בעלה‪.‬‬ ‫יכול להיות שאיזה בני אדם ישראל הקדושים נשארו מימי‬ ‫שהם שרים ממונים לבשל ולאפות כל מאכלי של המלך‪ ,‬לזה‬ ‫הסוכות‪ ,‬שלא היו יכולין להמתיק דין שלהם‪ .‬ותולים עד הושענא‬ ‫'דמשק אליעזר' נשא קמב‪:‬‬ ‫יודעים הם שאלו פרים מקריבים לפני ה'‪ ,‬עבור זה רוצים הם גם‬ ‫רבה ושמיני עצרת‪ ,‬גמר חותם של כל התפלות מר"ה ומיוה"כ‬ ‫כן ליתן להם חלק‪,‬‬ ‫ומסוכות‪ .‬והוא בברכת 'שים שלום' של חזרת הש"ץ במוסף‪,‬‬ ‫'לבתר יתיב מלכא‬ ‫ששם מתאספים כל תפלות ישראל והולכים למעלה‪ ,‬אם ראויים‬ ‫עם רחימוי לההיא‬ ‫לעלות‪ ,‬כי אז בברכת 'שים שלום' של מוסף‪ ,‬הוא גודל עת רצון‬ ‫עלאה‬ ‫סעודתא‬ ‫יחוד קבה"ו האמיתי‪ ,‬הכל כנודע מכתבי האר"י זלה"ה )פע"ח שער‬ ‫מכל עדונין דעלמא‪,‬‬ ‫ובעוד דאיהו בלחודוי‬ ‫הלולב פ"ח(‪ .‬לזה מי שנתעכב עד שמיני עצרת‪ ,‬שאז הוא גודל עת‬ ‫עם מלכא‪ ,‬שאיל‬ ‫רצון‪ ,‬ונמתקין כל הדינים מישראל הקדושים‪.‬‬ ‫ליה כל צרכוי ויהיב‬ ‫לזה היה נוהג אאמו"ר מובהק‪ ,‬הרב הקדוש איש אלקים‪ ,‬קדוש‬ ‫ליה‪ ,‬וחדי מלכא עם‬ ‫יאמר לו‪ ,‬לזמר הפיוט היום תאמצנו‪ ,‬היום תברכינו וכו'‪ ,‬קודם‬ ‫רחימוי בלחודוי‪ ,‬ולא‬ ‫ברכת 'המברך את עמו ישראל בשלום'‪ .‬והיה רוקד ומפזז אז‪ ,‬אין‬ ‫אתערבין אחרנין‬ ‫לשער‪ ,‬מחמת גודל העלאת התפלות מכל הימים טובים‪ .‬ואחר‬ ‫בינייהו‪ ,‬כך ישראל‬ ‫השירה והזמרה‪ ,‬היה מסיים ברכת 'המברך את עמו ישראל‬ ‫עם קב"ה‪ ,‬בגין כך‬ ‫בשלום'‪ .‬ואח"כ כשהיה אומר‪' :‬תתקבל צלותהון ובעותהון'‪ ,‬היה‬ ‫כתיב ביום השמיני‬ ‫ג"כ מזמר ומרקד אין לשער‪.‬‬ ‫עצרת תהיה לכם'‪.‬‬ ‫'בן ביתי' במדבר כא יח‬ ‫'דמשק אליעזר'‬ ‫בשמחת תורה נגמר בחינת צלם‬ ‫נח סד‪.‬‬ ‫'שמח' אותיות צל"ם במילוי כזה 'צד"ק למ"ד מ"ם' עולה‬ ‫גודל היחוד הנעשה‬ ‫שמ"ח‪ .‬ואפשר זהו הכוונה מה שאמרינן בשמחת תורה ובשמיני‬ ‫בשמיני עצרת‬ ‫עצרת 'אברהם שמח בשמחת תורה' וכו'‪ ,‬כי אז נגמר בחינת צלם‬ ‫'וכד פריש לון‪,‬‬ ‫של כל אדם כנודע )פע"ח שער הלולב פ"ח(‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫דורמיטא‬ ‫אפיל‬ ‫'אור עינים' ח"א ערך שמח‬ ‫לזעיר אפין‪ ,‬ופריש‬ ‫סעודתא דחדוה עם רחימאי‬ ‫לנוקבא מאחורוי‬ ‫פירוש‬ ‫דסטרוי'‬ ‫'וכד סיהרא אתמלי ברכאן לעילא כדקא יאות'‪ ,‬כשמלכות‬ ‫של הנסירה תמצא‬ ‫שמים נתמלא כלי שלה בשפע ברכה‪ ,‬על ידי ישראל שמביאין‬ ‫מקומות‪,‬‬ ‫בכמה‬ ‫למעלה מין נוקבין‪ ,‬רעותן דלבם לאבינו שבשמים‪ ,‬של כל ימי‬ ‫בע"ח‬ ‫כדאיתא‬ ‫ראש השנה ויום הכיפורים ושבעת ימי חג הסוכות וארבע מיני‬ ‫)שער הנסירה פ"א(‬ ‫לולב‪ ,‬אז 'ישראל אתיין וינקין מניה בלחודייהו'‪ ,‬ידוע הוא שבזמן‬ ‫ובפע"ח )שער ר"ה‬ ‫הבית היה יורדת השפע לישראל על ידי השכינה‪ ,‬וכן אפילו עתה‬ ‫פ"א(‪' .‬ואתקין לה‬ ‫בשבת וימים טובים‪ ,‬אלא בימי החול של הגלות יורדת השפע‬ ‫כל תקונהא‪ ,‬ואצנעא‬ ‫על ידי מט"ט ולא על ידי השכינה הקדושה‪ ,‬כדאיתא ב'פרי עץ‬ ‫דיליה‪,‬‬ ‫ליומא‬ ‫חיים' )הקדמה( ע"ש‪ ,‬נמצא שמיירי כאן משמיני עצרת הכולל‬ ‫למיתהא לדכורא'‪,‬‬ ‫מכל ימים טובים‪ ,‬לזה אמר שאז ישראל באים ויונקין מהשכינה‬ ‫ואתקין לה בכל‬ ‫הקדושה הם לבד בלי תערובות של זרים‪' .‬ועל דא כתיב ביום‬ ‫התכשיטין שלה‬ ‫השמיני עצרת תהיה לכם' )במדבר כט לה(‪' ,‬מאי עצרת‪ ,‬כתרגומו‬ ‫וקישוטי כלה‪ ,‬והוא‬ ‫כנישו' אסיפה וקהילה‪' ,‬כל מה דכנישו מאינון ברכאן עלאין‪,‬‬ ‫כל הזכויות שמורות © יוצא לאור ע"י מוסדות קאמרנא בארה"ק ‪ -‬מערכת 'עטרת שלום' פקס‪ .0722-616796 :‬דוא"ל‪K7643092@gmail.com :‬‬ ‫ח‬