gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קרני אור · Karnei Ohr — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: קרני אור · Karnei Ohr

שבוע: סוכות (2026-09-21)

קרני אור · Karnei Ohr — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫לימוד היומי דקהילתינו‬ ‫קרני אור‬ ‫יום ליקוטי ליקוטי משנה השתפכות שולחן‬ ‫ערוך‬ ‫הנפש‬ ‫לחודש מוהר“ן הלכות ברורה‬ ‫יום‬ ‫חושן משפט‬ ‫ח“א ח“א ח“ג‬ ‫שנ"ט‪:‬‬ ‫חזרה קמז קמח‬ ‫רמח‬ ‫נ‪.‬‬ ‫ט״ו‬ ‫שבת‬ ‫ג‪-‬ד‬ ‫שנ"ט‪:‬‬ ‫קמט קנ‬ ‫קסו‪:‬‬ ‫רמט‬ ‫נ‪:‬‬ ‫ט״ז‬ ‫א‬ ‫ה‪-‬ו‬ ‫שנ"ט‪:‬‬ ‫קנא קנב‬ ‫קסז‪.‬‬ ‫רנ‬ ‫נא‪.‬‬ ‫י״ז‬ ‫ב‬ ‫ז‪-‬ח‬ ‫שנ"ט‪:‬‬ ‫קנג קנד‬ ‫קסז‪:‬‬ ‫רנא‬ ‫נא‪:‬‬ ‫י״ח‬ ‫ג‬ ‫ט‪-‬י‬ ‫שנ"ט‪:‬‬ ‫קנה קנו‬ ‫קסח‪.‬‬ ‫רנב‬ ‫נב‪.‬‬ ‫י״ט‬ ‫ד‬ ‫מוגדל‬ ‫יא‪-‬יב‬ ‫תסושכות‬ ‫ש"ס‪:‬‬ ‫קנז קנח‬ ‫ח''ב‪-‬א קסח‪:‬‬ ‫נב‪:‬‬ ‫כ׳‬ ‫ה‬ ‫א‪-‬ב‬ ‫ש"ס‪:‬‬ ‫קנט קס‬ ‫חזרה‬ ‫ב‬ ‫נג‪.‬‬ ‫כ״א‬ ‫ו‬ ‫פ''ז‬ ‫ג‪-‬ד‬ ‫יו"ל ע"י קהילת חסידי ברסלב‬ ‫בנשיאות הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א‬ ‫דבר המערכת‬ ‫‪ 488‬חג הסוכות ט''ו תשרי תשפ''ז‬ ‫"זמן שמחתינו" – חובתינו לשנן לעצמנו‪ ,‬השמחה‬ ‫לא באה מאליה בחג‪ ,‬צריך לעמול עליה‪ .‬התורה‬ ‫ציוותה עלינו 'ושמחת' והכוונה שנכריח עצמינו‬ ‫ַׁמ ְְח ֶֶּתם ִלִ ְְפֵנֵ י ה'‬ ‫ּוְׁש ַ‬ ‫לשמחה זו‪ ,‬ולא נמתין למצב רוח מרומם שישרה‬ ‫עלינו פתע פתאום‪ .‬וכפי שרבינו הקדוש מורה‬ ‫לנו בבירור (בליקוטי מוהר"ן ח"ב‪ ,‬כד)‪" :‬והכלל‪ ,‬שצריך‬ ‫להתגבר מאד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד‪,‬‬ ‫כי טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות‬ ‫מחמת פגעי ומקרי הזמן‪ ,‬וכל אדם מלא יסורים‪ ,‬על‬ ‫בליקוטי הלכות (הודאה ו‪ ,‬עא)‪" :‬שצריך האדם כל ימי חייו‬ ‫ראש השנה‪ ,‬יום כיפור‪ ,‬סוכות הושענא רבא‪ ,‬שמחת תורה‪...‬‬ ‫כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה‬ ‫להתגבר להפוך כל מיני עצבות לשמחה‪ ,‬שעל ידי זה עיקר‬ ‫הוא כבר מבולבל קצת; יום אחד בוכים‪ ,‬מתוודים וצועקים‪,‬‬ ‫תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל"‪.‬‬ ‫התשובה שבאה על ידי ישוב הדעת שהוא על ידי שמחה"‪.‬‬ ‫וכבר שמחים ורוקדים‪ ,‬שוב צועקים ובוכים‪ ,‬ושוב רוקדים‬ ‫גם מי שלא מצליח להכריח את עצמו‪ ,‬צריך‬ ‫וכך גם ההצלה על העתיד תלויה בריבוי בכיה ותחנונים‪,‬‬ ‫ושמחים‪ ,‬איך כל אלו משתלבים יחד?‬ ‫לעשות את עצמו כאילו הוא שמח‪ ,‬והיא שתפעל‬ ‫וכמו שרבי נתן מרבה לעורר‪ ,‬וכמו לדוגמא (שם‪ ,‬ברכות השחר ג‪,‬‬ ‫אצלו במשך הזמן את השמחה הפנימית‪ .‬וכפי‬ ‫ד)‪" :‬כל מה שהנפש יקרה וגבוהה ביותר מתגבר עליו היצר‬ ‫בכל שנה ושנה אנו עוסקים בתחילת השנה בייסוד‬ ‫שלימדנו רבינו הקדוש (שיחות הר"ן עד‪ ,‬עיי"ש)‪ ,‬וכלשון‬ ‫הרע ביותר כו' ואין שום עצה ותקנה להינצל מכל זה כי‬ ‫התשובה; ביום הראשון של ראש השנה‪ ,‬מיד בתחילת‬ ‫רבי נתן במכתבו לבנו (מיום א' וישב תקצ"ד)‪" :‬ותתחיל‬ ‫אם על ידי ריבוי תפילות ותחנונים בלי שיעור כל ימי חייו"‪.‬‬ ‫הבריאה‪ ,‬נכשל אדם הראשון בחטאו הנורא על ידי הנחש‬ ‫בכל פעם מחדש‪ ,‬והעיקר מאכן זיך פרייליך‪ ,‬אף‬ ‫אולם בכלליות‪ ,‬דרך התשובה על העבר הוא הבכי והווידוי‪,‬‬ ‫הקדמוני‪ ,‬ומאז ועד עתה עוסקים בזמנים אלו לתקן את‬ ‫על פי שאינו באמת‪ ,‬על כל פנים יעשה עצמו כאילו‬ ‫ובנין העתיד הוא על ידי השמחה]‪.‬‬ ‫חטאו ולשוב בתשובה‪ .‬אין זה רק תיקון לחטאו של אדם‬ ‫הוא שמח‪ ,‬ועל ידי זה יזכה באמת לשמחה"‪.‬‬ ‫הבכיה והצעקה בימים הנוראים באים בעיקר לתיקון העבר‪,‬‬ ‫הראשון‪ ,‬אלא תיקון נפשינו גם כן‪ ,‬כי מאז החטא ההוא‬ ‫אסור לתת לשום פגע רע חלילה ולשום דבר‬ ‫והשמחה בהם ובימי חג הסוכות באה להעמיד יסוד איתן‬ ‫החל הרע לשלוט באדם‪" .‬כי חטא אדם הראשון כולל כל‬ ‫ברוחניות ובגשמיות שיפריעו שמחה קדושה‬ ‫על העתיד‪ .‬נדמה לאדם שהוא נכשל בעבירות ר"ל מכת‬ ‫החטאים שבעולם" (ליקוטי הלכות‪ ,‬תחומין ו‪ ,‬ה)‪" .‬ובראש השנה‬ ‫והכרחית זו‪ ,‬נתגבר ונתעצם בכל כוחינו ולא‬ ‫התאווה הבוערת בו‪ ,‬אבל לאמיתו של דבר עיקר הכח‬ ‫הוא התיקון של חטא אדם הראשון ושל כל החטאים‬ ‫נפסיק מלמשוך עצמנו לשמחה בה' בתורתו‬ ‫להחטיא נובע מהעצבות‪ ,‬וכמו שגילה רבינו הקדוש (ליקוטי‬ ‫שבכל דור ודור‪ ,‬כי ראש השנה בו ביום נברא אדם הראשון‬ ‫ובצדיקיו הקדושים‪.‬‬ ‫מוהר"ן‪ ,‬קפט)‪" :‬עיקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות"‪ .‬בכח‬ ‫וחטא בעץ הדעת‪ ,‬והוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה יום‬ ‫זה החטיא הנחש הקדמוני את אדם הראשון‪ ,‬ומשם שורש‬ ‫ראשון בשנה" (שם‪ ,‬תפילת ערבית ד‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫וכך מוסיף רבי נתן במכתב אחר לבנו (שם‪ ,‬בא תקפ"ד)‪:‬‬ ‫פורה ראש ולענה לכל חטא ועוון במשך כל הדורות כולם‪,‬‬ ‫תיקון זה כאמור נעשה מדי שנה בשנה מעט מעט‪ ,‬וגם לא‬ ‫"רק תחזק עצמך להיות בשמחה תמיד‪ ,‬על אשר‬ ‫וכך מאיר את עינינו רבי נתן (בליקוטי הלכות‪ ,‬נפילת אפים ד‪ ,‬ד)‪:‬‬ ‫נגמר מיד בראש השנה אלא נמשך עד אחר שמיני עצרת‪.‬‬ ‫זכינו להיות מזרע ישראל גוי קדוש‪ ,‬ולבלי להיות‬ ‫"פגם עץ הדעת טוב ורע‪ ,‬על ידי זה נמשך זוהמת הנחש‪,‬‬ ‫וכדבריו של רבי נתן (שם‪ ,‬ראש חדש ה‪-‬ב) לענין אדם הראשון‪,‬‬ ‫מתנגד ח"ו על אור האורות צח הצחצחות סבא‬ ‫ועיקר זוהמת הנחש הוא בחינת עצבות ומרה שחורה‬ ‫שמחמת חטאו "אנו צריכים בכל שנה לעסוק בתיקון זה‬ ‫דסבין הוא רבינו הקדוש והנורא זכר צדיק וקדוש‬ ‫שמתגברים בכל עת על ישראל ואינם מניחים אותם‬ ‫מעט מעט עד ביאת הגואל‪ ,‬וגם המעט שמתקנים בכל‬ ‫לברכה נחל נובע מקור חכמה‪ ,‬אשרינו מה טוב‬ ‫לשמוח‪ ,‬כי עיקר הסטרא אחרא הוא עצבות שזה נמשך‬ ‫שנה אינו נגמר ביום אחד‪ ,‬כי אם מראש השנה עד שמיני‬ ‫חלקנו‪ .‬בוודאי ראוי לנו לשמוח בזה כל ימינו‬ ‫מפגם עץ הדעת בחינת 'בעצבון תאכלנה' שנגזר אז‪ ,‬כי‬ ‫עצרת"‪.‬‬ ‫לעולם בשמחה עצומה שאין לה קץ‪ ,‬ואין שום‬ ‫מרה שחורה ועצבות שתוכל לבלבל ח"ו משמחה‬ ‫עיקר הקדושה הוא שמחה‪ ,‬דהיינו לשמוח בהשם יתברך"‪.‬‬ ‫כל אחד מימים קדושים אלו נוטל חלקו המיוחד בתיקון‬ ‫זאת לעולם‪ ,‬כאשר שמעתי והבנתי מפיו הקדוש‬ ‫אם רצונינו לייסד את העיקר השני בתשובה ‪ -‬שמכאן‬ ‫זה‪ ,‬וכולם עולים בקנה אחד של בנין התשובה השלימה‪.‬‬ ‫ז"ל בפירוש כי עיקר ההתחזקות הוא שמחה כמו‬ ‫ולהבא לא נחטא ‪ -‬חובתינו להעמיד נכונה את יסוד השמחה‬ ‫התשובה מורכבת כידוע משני חלקים עיקריים‪ :‬החרטה‬ ‫בה' ובתורתו ובמצוותיו‪ ,‬רק כך ניתן לשוב בתשובה ולומר‬ ‫על העבר‪ ,‬והקבלה על העתיד‪ .‬רבינו הקדוש מביא (בליקוטי‬ ‫שכתוב כי חדות ה' היא מעוזכם"‪.‬‬ ‫למשחית הרף מכאן ואילך‪ .‬וכדבריו הברורים של רבי נתן‬ ‫מוהר"ן ח"א‪ ,‬סו)‪" :‬עיקר התשובה היא חרטה שמתחרט על‬ ‫א פריילאכן יום טוב!‬ ‫(שם‪ ,‬שבת ז‪-‬מה)‪" :‬וזה עיקר תיקון דרכי התשובה‪ ,‬כי עיקר‬ ‫העבירה"‪ ,‬ובד בבד הוא אומר (שיחות הר"ן‪ ,‬עא) "שעיקר‬ ‫העורכים‬ ‫התשובה לשוב נפשו לשורשה‪ ,‬ושורש נפשות ישראל‬ ‫התשובה הוא לבל יעשה עוד מכאן ולהבא"‪ .‬העיקר‬ ‫הוא בחינת שמחה‪ ,‬וכל עיקר פגם כל העבירות הוא בחינת‬ ‫הראשון מתייחס לתיקון העבר והחלק השני פונה לבנין‬ ‫עצבות‪ ,‬שמשם נמשכים כל העבירות‪ .‬ועל כן עבירה‬ ‫העתיד‪ ,‬ורק כך נחשב לאדם ששב בתשובה שלמה‪ ,‬כאשר‬ ‫פניני אור‬ ‫אמרות טהורות מרביה"ק ותלמידיו‬ ‫גוררת עבירה‪ ,‬כי העבירה נמשך מבחינת זוהמת הנחש‪,‬‬ ‫עוקר את פגמי העבר וסולל דרך לעתיד הטוב‪.‬‬ ‫שהוא בחינת 'בעצבון תאכלנה'‪ ,‬היפך קדושת השמחה‬ ‫הצעקה והבכיה עם הווידויים מתייחסים בעיקר אל העבר‪,‬‬ ‫שהוא לשמוח בה' יתברך‪ ,‬וכשעובר עבירה ח"ו נמשך‬ ‫ולעומת זאת השמחה מתייחסת בעיקר לבנין העתיד‪[ .‬על‬ ‫"ִּב ְְת ִִפ ַ�ַּלת ַַמ ֲֲע ִִריב � ֶֶׁש ְ �ְּבֵלֵ יל‬ ‫ַַר ֵ �ֵּבנ ּו� ָָא ַַמר‪� ִ :‬‬ ‫עליו עצבות‪ ,‬בחינת 'אדאג מחטאתי'‪ ,‬ומחמת התגברות‬ ‫אף שגם הבכיה על העבר זקוקה לשמחה‪ ,‬וכמו שמובא‬ ‫� ְְׁש ִִמיִנִ י ֲֲע ֶֶצ ֶֶרת‪ְּ� ְ ,‬ב ֵֵעת � ֶֶׁשאֹוֹ ְְמ ִִרים ֶֶאת �ְְּת ִִפ ַ�ַּלת‬ ‫העצבות יותר גוררת עבירה יותר"‪.‬‬ ‫הרבה בכתבי רבינו הקדוש ותלמידיו‪ ,‬וכמו לדוגמא‬ ‫המשך בעמוד י"ב‬ ‫‪NH‬‬ ‫"ֱא ֶֶמת ֶוֶ ֱֱאמּוָּנָ ה" ָָאז ְְמ ַַח ְ�ְּל ִִקין ַ �ַּב � � ָָּׁש ַַמִיִ ם ְלְ ָכָ ל‬ ‫ֱ‬ ‫ֶֶא ָָחד ֶֶאת � ַַּפ ְְרָנָ ָָסתֹוֹ ְלְ ָכָ ל ַַה � � ָָּׁשָנָ ה"‪.‬‬ ‫לתגובות ‪3323796@gmail.com‬‬ ‫הדל"נ ‪ - 5:56‬נץ החמה ‪ - 6:27‬סוזק"ש ‪8:43‬‬ ‫(שיח שרפי קודש)‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון באימייל מידי שבוע‬ ‫והערות‬ ‫צאת השבת והחג ‪ - 7:08‬צאת לר"ת ‪7:47‬‬ ‫שיחות ושיעורים‬ ‫בנתיבות עבודת ה' מאת ראשי חבורותינו‬ ‫נתיבי אור‬ ‫ְוְ �ָׂׂש ַַמְחְ ָּת�ּ ְבְ ָכָ ל ַהַ ּּט ֹוֹב‬ ‫שמחת הילולת רבינו הקדוש ‪ -‬בחג הסוכות זמן שמחתנו‬ ‫הרה"ח ר' שאול סירוטה שליט"א‬ ‫כמוהו ממש בכל השגותיו החדשות שהצדיק עולה‬ ‫ושמו בגימטריא 'נצח'‪ ,‬וכן פורים שעבר הוא גם כן‬ ‫שמחת ההילולא מכוונת להילולת רשב"י‬ ‫אליהן‪.‬‬ ‫ביום שחל ל"ג בעומר כאשר נתנו הקדמונים הסימן‬ ‫פל"ג"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫רבינו הקדוש הננמ"ח זי"ע איתקטיר בהאי קטירא‬ ‫וראבר"נ עצמו מסיים שם לענין הילולת רבינו‬ ‫לחי עלמא בעיצומם של ימי חג הסוכות זמן שמחתנו‪,‬‬ ‫הקדוש וז"ל‪" :‬ועל יום ההילולא מרביז"ל שהוא הנחל‬ ‫ומבואר‪ ,‬שעיקר כח תיקון הגאולה ומחיית עמלק‬ ‫ובודאי אין מקרה וטבע ובפרט בדבר עליון ונשגב‬ ‫בעצמו‪ ,‬כיוון ה' יתברך שיהיה באמצעות שמחת בית‬ ‫תהיה בכח עוצם התיקונים שנתקנו ביום הסתלקותו‬ ‫כזה‪ ,‬ובודאי הסתלקותו היא ג"כ חלק מתיקוני‬ ‫השואבה – וכל שלא ראה שמחת בית השואבה לא‬ ‫ז"ל‪ ,‬וההילולא והגדלת השמחה ביום זה יש לה‬ ‫חודש תשרי והמלחמה הגדולה הנעשית בה להקמת‬ ‫ראה שמחה מימיו – שהיא ע"ש הכתוב 'ושאבתם‬ ‫שייכות לתיקון נורא ונשגב זה שכל הגאולה תלויה‬ ‫מלכות דקדושה‪ ,‬וכמו כן השמחה וההילולא ביום‬ ‫מים בששון ממעיני הישועה' ותרגם יונתן 'ותקבלון‬ ‫בו‪.‬‬ ‫הסתלקותו יש לה חלק עצום בזה וכמו שיתבאר‬ ‫אולפן חדת בחדוה מבחירי צדיקיא' כאשר שמעתי‬ ‫בעז"ה‪ .‬וכאשר נתבונן בזה נקבל בעז"ה הסתכלות‬ ‫בזה מאבי ששמע ממוהרנ"ת"‪.‬‬ ‫השמחה בצדיק היא ההתקשרות בו‬ ‫אמיתית ומחודשת יותר על הילולא קדישא זו‪ ,‬כדי‬ ‫ומרמזי דבריו אנו למדים שגם בהילולת רבינו הקדוש‪,‬‬ ‫שנוכל לשאוב בה מים של תורה בששון ואולפן חדת‬ ‫יש להעיר הלב בשמחת בית השואבה לשמוח בצדיק‬ ‫ויש לנו להתבונן עפ"י דלות שכלנו במה יפה כוחה‬ ‫בחדוה מבחירי צדיקיא‪.‬‬ ‫הזה בשמחה יתירה‪ ,‬ועי"ז שואבים רוח קדשו ביתר‬ ‫של שמחה זו לתיקון כל העולם‪.‬‬ ‫ראשונה נציין לדברי ראבר"נ שמאיר עינינו בדבר‬ ‫שאת‪ ,‬כי זהו ההתקשרות שהיא השמחה והאהבה‬ ‫והנה‪ ,‬כאשר פתח לנו ראבר"נ פתחא להאי פרשתא‬ ‫עוצם גדולת יום ההילולא הלזה‪ ,‬שהוא מכוון נגד‬ ‫שמעלה את האדם לקבל רוממות דעת הצדיק כמוהו‪.‬‬ ‫ששמחה זו קשורה לשמחת ל"ג בעומר דרשב"י‪,‬‬ ‫יום ההילולא של רשב"י‪ ,‬כי שני אלה לחמו בעוז‬ ‫והשמחה הגדולה ביום הסתלקותו דוקא‪ ,‬הוא מפני‬ ‫ניתן לנו רשות לקשר לזה מה שראבר"נ עצמו מגלה‬ ‫להוציא את ישראל מבין שיני האריות בגלות ובכוחם‬ ‫שאז עולה הצדיק בהתעלות יתירה ונשפע ביתר‬ ‫במקו"א (שם‪ ,‬שו"ס ל"ו) על ענין השמחה בהילות רשב"י‬ ‫נזכה לגאולה השלימה‪ ,‬ומרמז שכל זה נעשה ע"י כח‬ ‫שאת אור תורתו בעולם כנ"ל‪ ,‬ואנו שמחים בהשארת‬ ‫ועוצם מעלתה‪ ,‬ומזה נוכל להבין איזה אחיזה בשמחה‬ ‫השמחה ביום ההילולא שלהם שקשור גם לשמחת‬ ‫תורתו הקדושה ובכוחו הנפלא המתעצם אז ביתר‬ ‫קדושה של הילולת רבינו הקדוש‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫פורים המכניעה את עמלק‪.‬‬ ‫שאת [וכמו שהאריך בזה בליקוטי הלכות הכשר‬ ‫"השמחה בהילולא דרשב"י‪ ,‬אם כבר היא מקובלת‬ ‫וזה לשון קדשו (בכוכבי אור‪ ,‬חכמה ובינה אות מז)‪" :‬ועכשיו כל‬ ‫כלים ד' ונזיקין ג' ועוד עיי"ש]‪.‬‬ ‫ונודע מהאריז"ל כו' שהוא דבר גדול מאד‪ ,‬עוד‬ ‫תקותנו על הגאולה האחרונה שמזה בעצמו יהיה גם‬ ‫מבואר בזה טעם נפלא מצירופי דברי רביז"ל‪ ,‬שזה‬ ‫תיקון הגאולה הראשונה‪ ,‬אך עכשיו יהיה כל ההתחלה‬ ‫עיקר התשובה ע"י התקשרות לצדיק‬ ‫מחמת שבאמת היו צריכים כל נפשות ישראל‬ ‫מפורים שהוא בחינת מחיית עמלק כמובן בדבריו ז"ל‬ ‫[שהם חלקי אלו"ק ממעל] להיות קדושים בקודש‬ ‫(ליקוטי תנינא סימן ע"ד)‪ ,‬והעיקר בכח האתערותא דלתתא‬ ‫אחר שלמדנו ששמחת ההילולא היא ה'התקשרות'‪,‬‬ ‫קדושתו עד שתופיע להם השגת תורתו שבנסתר‬ ‫של ראשי יחידי הדורות שהוא אדמו"ר ז"ל ורבי‬ ‫נתבונן מעט מדוע השמחה הזאת היא חלק עיקרי‬ ‫שזכה לשאוב מהמעיין ונחל הנובע ויוצא מקודש‬ ‫שמעון בר יוחאי ז"ל שמקבל מאתו‪ ,‬ובפרט על ידי‬ ‫מתיקוני חודש תשרי בכלליות‪ .‬הנה ידוע שעיקר‬ ‫הקדשים‪ .‬אבל מחמת שלאו כל אדם זוכה לזה‪ ,‬ועל‬ ‫עוצם התיקונים שנתקנו ביום הסתלקותם (כמובן מדבריו‬ ‫עבודתנו בחודש זה הוא תיקון המלכות והאמונה‬ ‫רובם ככולם שוטף ועובר תכלית ההיפך ח"ו כו'‪,‬‬ ‫הקדושים) ששני הימים של הסתלקותם מכוונים להיות‬ ‫ע"י עבודת התשובה‪ ,‬כי כל עבירה היא פגם המלכות‬ ‫מוכרחים עכ"פ לקיים מצות 'ובו תדבק' כפירוש חז"ל‬ ‫חל ביום שחל בו פורים (כמובא בכתב יד של הרב מטשערין ז"ל‬ ‫ומרידה במלכות שמים‪ ,‬כמובא בדברי מוהרנ"ת‬ ‫'הידבק בחכמים' כו'‪ ,‬וכל הדבקות והקשר בהצדיק‬ ‫המובא להלן) ובשניהם הגדלת ההילולא [יום ל"ג בעמר‬ ‫הרבה‪ ,‬וע"י התשובה זוכים להשיב המלכות למקומה‪.‬‬ ‫הוא ע"י מידות האהבה שממשיך האדם על עצמו‪,‬‬ ‫הילולא דרבי שמעון בר יוחאי ז"ל‪ ,‬וזמן שמחתנו‬ ‫ורבינו הקדוש גילה לנו עיקר גדול בדרכי התשובה‬ ‫כמבואר מדברי רביז"ל (בלקו"מ ח"א סי' קל"ו) מהכתוב‬ ‫יום הסתלקות אדמו"ר יום ד' של חג הסוכות זמן‬ ‫‪ -‬שהוא תלוי הרבה בהתקשרות לצדיק‪ ,‬וכמובא‬ ‫'ונפשו קשורה בנפשו' ותרגומו 'חביבא ליה כנפשיה'‪.‬‬ ‫שמחתנו כמו בפורים שהוא יום שמחה]‪ ,‬כי בכוחם‬ ‫[בליקוטי עצות‪ ,‬צדיק אות קי"ד והוא מליקו"מ ח"ב‬ ‫והאהבה היא הגורמת שמחה בלב [כמבואר גם מזה‬ ‫הקדוש והנשגב נצא מבין ש'ן' האריות דסטרא אחרא‬ ‫סי' צ"א] וזה לשונו‪" :‬על ידי התקשרות לצדיקים‬ ‫בדבריו הקדושים]‪ ,‬ובפרט ביום עלייתו בכל שנה‬ ‫שהוא זה לעומת זה‪ ,‬ונזכה לבחינת ש'ן' המובא‬ ‫אמתיים‪ ,‬על ידי זה זוכין לתשובה שלימה ולכפרת‬ ‫לתורה והשגה חדשה שזה נקרא יום חתונתו – חתונה‬ ‫בדבריו הקדושים ליקוטי תנינא סימן פ"ה‪ ,‬שהוא‬ ‫עוון ולהמתיק ולבטל כל הדינים‪ ,‬ונעשה על ידי זה‬ ‫והילולא כביכול – עם התורה שנקראה בשם כלה‬ ‫ראשי תיבות ש'בת נ'חמו ‪ -‬נחמת הגאולה ‪ -‬המכוון‬ ‫יחוד קוב"ה ושכינתיה"‪.‬‬ ‫כנודע‪ ,‬וכפי השמחה וההתקשרות בו שזוכה כל אחד‪,‬‬ ‫גם לראשי תיבות של שמותיהם הקדושים ש'מעון‬ ‫והן לא חשיד קוב"ה דלא עביד דינא‪ ,‬ולמה זה יזכה‬ ‫כן יזכה גם כן למה שיזכה"‪.‬‬ ‫נ'חמן זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן"‪.‬‬ ‫המתקשר לצדיק לתשובה וכפרת עוון והמתקת‬ ‫ולמדנו מדבריו הקדושים יסוד עצום ונפלא‪ :‬שע"י‬ ‫ובהמשך דבריו מעתיק מכת"י הרה"ק מטשערין‬ ‫הדינים‪ ,‬אלא על כרחך שע"י ההתקשרות אכן מזדכך‬ ‫השמחה ששמחים בצדיק‪ ,‬עי"ז מתקשרים בו‪ ,‬כי‬ ‫בזה"ל‪" :‬כי ביום שחל ל"ג בעומר הסתלקות רבי‬ ‫האדם ויוצא מהרע שלו לגמרי‪ ,‬ונתבונן בזה בכמה‬ ‫ה'שמחה' היא ה'אהבה' שהיא עיקר ההתקשרות‪,‬‬ ‫שמעון בר יוחאי ז"ל‪ ,‬יחול לעולם יום שני דחול‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫ועי"ז זוכים להתעלות בהתעלות נפלאה ונשגבה‬ ‫המועד סוכות‪ ,‬יום הסתלקות רבינו הקדוש רבי נחמן‬ ‫א‪ .‬חלק ההתקשרות של ביטול [המבואר בליקו"מ‬ ‫עד מאד שאין בזה שום תפיסת אנוש‪ ,‬דהיינו לזכות‬ ‫זללה"ה אשר מידתו נצח כידוע מדבריו הקדושים‪,‬‬ ‫קרני אור גיליון ‪488‬‬ ‫ב‬ ‫מכוון להמשיך דרכי התשובה ע"י גדולי הצדיקים‪,‬‬ ‫תשובה'‪ ,‬כי הם הבעלים של התשובה‪ ,‬וכל מי שחס‬ ‫סי' קכ"ג] שהוא בפשטות עיקר התשובה‪ ,‬שמקבל‬ ‫וכתב שם בתוך דבריו‪" :‬שאין לנו כח לשוב בתשובה‬ ‫על חייו ורוצה לשוב בתשובה צריך לקבל מהם"‪.‬‬ ‫עליו מעתה לציית לצדיקים בכל אשר יאמרו לו כי‬ ‫כי אם בכח הצדיקים הגדולים שהם עושים תשובה‬ ‫ועיי"ש בהמשך דבריו נפלאות מענין מעלת השמחה‬ ‫הוא זה‪ ,‬ורק עי"ז נחשב לו שקיבל עול התשובה ורק‬ ‫על תשובה תמיד‪ ,‬והם בקיאים בהלכה בבחינת עייל‬ ‫של מי שזכה להתקרב לצדיק‪ ,‬וגודל מעלת השמחה‬ ‫עי"ז יש תרופה למכתו‪ ,‬כי אחר שקיבל עליו עול זה‬ ‫ונפיק היטב היטב לפי דרכם הנפלא‪ ,‬והם ממשיכים‬ ‫בהילולא דרשב"י עיי"ש‪.‬‬ ‫נחשב לו כאילו כבר קיים הכל‪ ,‬וכמו שכתב רבינו יונה‬ ‫עלינו בקיאות הנ"ל שגם אנחנו עתה בכל דור ודור‬ ‫וכעין זה כתב עוד (בהל' שבת ז‪ ,‬ג) וז"ל‪" :‬עיקר ההתעוררות‬ ‫[בפירושו על אבות פ"ג משנה י"ב]‪" :‬עצה טובה נאה‬ ‫וכל אדם בכל מקום שהוא יוכל להמשיך על עצמו‬ ‫וההתחזקות לשוב אל ה' תמיד‪ ,‬הוא בכח הצדיק‬ ‫ומקובלת שיש למי שאינו יודע התורה‪ ,‬לבל יאבד‬ ‫בחינת דרך התשובה הנ"ל‪ ,‬עד שגם אפילו המונחים‬ ‫שהוא כל ימיו בתשובה אף על פי שכבר עשה תשובה‪,‬‬ ‫נפשו‪ ,‬שיקבל על עצמו לעשות כל הדברים אשר‬ ‫בשאול תחתיות יוכלו למצוא את השם יתברך תמיד‪,‬‬ ‫כי הוא עושה תשובה בכל פעם על השגתו הראשונה‬ ‫יגידו לו החכמים ולא יסור מהן ימין ושמאל כאשר‬ ‫בבחינת ואציעה שאול הנך שזהו בחינת בקיאות‬ ‫ידעם‪ ,‬ועל פי התורה אשר יורו אותו ועל המשפט‬ ‫בהלכה הנ"ל שנמשך מגדולי הצדיקים"‪.‬‬ ‫אשר יאמרו לו יעשה‪ ,‬ומיד שקבלה כזאת יקבל על‬ ‫ונמצא לפי"ז שבסוכות שהוא המשך אחד לבנין‬ ‫המלכות דקדושה ע"י עבודת התשובה‪ ,‬הרי אחד‬ ‫"כל אלו שזוכים‬ ‫עצמו בלבב שלם ובנפש חפצה מעלה עליו שכר‬ ‫כאילו קיים כל המצות"‪.‬‬ ‫העיקרים הוא לשמוח בצדיק שהוא ענין ההתקשרות‬ ‫שרק עי"ז זוכים לתשובה‪.‬‬ ‫לאמונת חכמים‬ ‫וכן לענין חלק ההתקשרות שאנו עוסקים בו‬ ‫עתה‪ ,‬שהוא ענין האהבה והשמחה בצדיק‪ ,‬שעיקר‬ ‫התשובה הן בתיקון העבר והן בתיקון העתיד תלוי‬ ‫ונוסעים לצדיקים‬ ‫ובאמת גם בפשטות‪ ,‬ההתקשרות של שמחה ואהבה‬ ‫מעלה את האדם למדרגה גבוהה מאד‪ ,‬והיא עיקר‬ ‫בזה‪ ,‬הן באופן סגולי והן באופן פשוט‪ .‬כי גם בפשטות‬ ‫תיקון הקדושה‪ ,‬וכמו שמבואר בלקו"מ (ח"א סי' לד‪-‬ז')‬ ‫הרי עיקר הכח ללכת אחר האמת תלוי במה שיאהב‬ ‫וז"ל‪" :‬וכשהלב משוקע באהבות רעות הנקרא ערלת‬ ‫לב אזי הוא בבחינת שברי לוחות כו' וכשמקשר הלב‬ ‫אמתיים על ראש‬ ‫את הצדיק המורה לו דרך התשובה‪ ,‬ובלא זה יפרוק‬ ‫עול עצתו‪ .‬אבל ביתר שאת בדרך סגולי‪ ,‬כי באמת‬ ‫כמעט אין בכח בן אנוש לשוב באמת כפי מה שראוי‬ ‫השנה‪ ,‬כולם נקראים‬ ‫להיוד‪ ,‬היינו נקודה‪ ,‬שהוא בחינת צדיק ששם האור‬ ‫לו לשוב‪ ,‬לפי עוצם הפגם ולגודל מעלת המלך שמרד‬ ‫האהבה הקדושה שורה כו' אזי נתבטל האהבות‬ ‫בו‪ ,‬ורק הצדיק הוא שמלקט פירורי התשובה שלנו‬ ‫רעות‪ ,‬היינו החרפות‪ ,‬היינו ערלת לב‪ ,‬כי הצדיק שהוא‬ ‫בשם 'צדיקים' על‬ ‫ומעלה אותם כאילו שבנו בתשובה שלימה‪.‬‬ ‫נקודה ששם שורה האהבה הקדושה‪ ,‬יאיר להוא"ו‬ ‫שהוא בחינת לב ונתבטל החרפה היינו ערלת לב‪,‬‬ ‫וכמו שאמר רביז"ל בפירוש (חיי מוהר"ן‪ ,‬אות דש)‪" :‬מה‬ ‫כי על כל פשעים תכסה אהבה‪ ,‬כי שם שורה אהבה‬ ‫אתם יכולים לעשות תשובה‪ ,‬וכי מספיקים ימיכם‬ ‫הקדושה"‪.‬‬ ‫כי כמו שמובן ַלַ ֹּכ� ֹל גודל הפגם הנורא של אהבות‬ ‫שם הצדיק שהם‬ ‫וכוחכם כולכם לתקן פגם אחד ממה שקלקלתם‪ .‬רק‬ ‫אני עושה תשובה בשבילכם‪ .‬ויש לאל ידי לתקן הכל‪,‬‬ ‫מקורבים אליו‪ ,‬כי‬ ‫כל מה שקלקלתם עד הנה‪ ,‬רק העיקר מעתה לא‬ ‫נפולות שמחריב כל חלקה טובה ועוקר היראה‬ ‫תעשו עוד"‪ ,‬עיי"ש עוד‪.‬‬ ‫והאמונה כמובא בדברי רביז"ל הרבה‪ ,‬הרי כ"ש‬ ‫וא"כ הכל תלוי בגודל ההתקשרות‪ ,‬שכפי מה שנכלל‬ ‫המחובר לטהור‬ ‫שמידה טובה מרובה‪ ,‬כשאוהב הצדיק ושמח בו אזי‬ ‫מתעלה לבו ונפשו מאד מאד‪ ,‬והוא עיקר התשובה‬ ‫בצדיק ונעשה כמוהו כמו כן נחשב לו ששב כראוי‬ ‫לשוב למקום הטהור והקדוש‪.‬‏‬ ‫[אם עושה את האתערותא דלתתא שלו]‪ ,‬ורק עי"ז‬ ‫טהור‪ ,‬ועל כן הם‬ ‫יכול לתקן אשר פגם‪.‬‬ ‫כל נקודת שמחה בצדיק יקרה מאד‬ ‫וביותר לענין התשובה על העתיד‪ ,‬שיקבל כח לעמוד‬ ‫נגד יצרו‪ ,‬שבודאי אין בכח האדם ובפרט אחר שכבר‬ ‫וכל צד של אהבה ושמחה זו ששמחים בצדיק ‪ -‬שהיא‬ ‫עיקר ההתקשרות ‪ -‬יקרה מאד מאד‪ ,‬ומרוממת נפש‬ ‫נחתמין לאלתר‬ ‫נכשל במה שנכשל לעמוד במלחמה נגד יצרו העכור‪,‬‬ ‫ורק בכח הצדיקים הגדולים במעלה מאד יכול לנצח‬ ‫לחיים‪ ,‬כי הצדיק‬ ‫האדם למעלות עצומות למעלה מכל שכל‪ ,‬וכמו‬ ‫במלחמה זו‪ .‬וכמו שהאריך בזה מוהרנ"ת הרבה‪ ,‬ועיין‬ ‫שמובא הרבה בדברי מוהרנ"ת בזה‪ ,‬ונביא בזה איזה‬ ‫בדבריו (בהל' ברכות השחר ה‪-‬ג') וז"ל‪" :‬באמת כל עיקר‬ ‫גרגירים מדבריו‪ ,‬וז"ל (בהל' שבת ד‪ ,‬ט)‪" :‬הצדיק האמת הוא‬ ‫קדושת איש הישראלי הוא על ידי התקרבות לצדיקי‬ ‫הראש והקטנים הטפלים אליו הם בבחינת זנב‪ ,‬אבל‬ ‫בוודאי טוב להיות זנב וטפל לצדיק הזה שהוא ראש‬ ‫בית האמתי מלהיות ראש במקום אחר וכמו שאמרו‬ ‫האמת כוללם מיד‬ ‫אמת כו' כי בוודאי האדם בעצמו אין בו כח לזה‪ ,‬כי‬ ‫זה ידוע שכל אדם הוא בסכנה גדולה בכל עת כמו‬ ‫בראש השנה בשכל‬ ‫שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל) 'יצרו של אדם מתחדש‬ ‫רבותינו ז"ל הדבוק ומחובר לטהור טהור‪ ,‬וכדאמרי‬ ‫עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו' וכו'‪ ,‬ועיקר העזר‬ ‫אינשי עבד מלך מלך הידבק לשחוור וישתחוו לך"‪,‬‬ ‫והסיוע דלעילא הוא על ידי הצדיק האמת כו' כי עיקר‬ ‫וע"ע (בהל' נזקי שכנים ד‪ ,‬יב)‪" :‬הצדיק הגדול האמתי הוא‬ ‫בחינת כלל התורה והתפילה כו' שכלול מכל ריבוי‬ ‫הבתים לאין קץ שנעשים על ידי כל השכנים של‬ ‫הכולל בבחינת קדשי‬ ‫הכח להינצל בכל עת ממה שצריך להינצל הוא רק על‬ ‫ידי הצדיק"‪.‬‬ ‫קדשים"‬ ‫וכן מבואר עוד בדבריו (בהל' תפלת המנחה ז‪ ,‬נב) וז"ל‪" :‬וזה‬ ‫הקיבוץ הקדוש כו'‪ ,‬ואשרי מי שהוא שכן אצלו‪ ,‬עליו‬ ‫בחינת מעלת התשובה שמגעת עד כסא הכבוד כו'‬ ‫נאמר טוב לצדיק טוב לשכנו‪ .‬כי תיכף כשמתחבר‬ ‫כי דייקא מחמת שירד למקומות נמוכים ומגושמים‬ ‫אצלו ולהקיבוץ הקדוש שלו אפילו בנגיעה כל שהוא‬ ‫וכו' כאלה‪ ,‬והתגבר בכח הצדיק לעלות משם‪ ,‬על ידי‬ ‫ונטפל להקיבוץ שלו כמו שכן בעלמא‪ ,‬תיכף נתרבים‬ ‫וכו'‪ ,‬עד שבכל פעם הוא משיג גדולת הבורא יתברך‬ ‫זה דייקא נעשין כלים נפלאים לקבל האור הנפלא‬ ‫ונכפלים הבתים של התפילה אלפי אלפים וריבי‬ ‫בהשגה עצומה יותר וכן לעולם‪ .‬ובכל פעם שמשיג‬ ‫כו' והכל בכח הצדיקים הגדולים שהם בחינת בעלי‬ ‫רבבות לאין קץ"‪.‬‬ ‫השגה יתירה‪ ,‬הוא מכניס בלב כל הרחוקים מאד מאד‬ ‫תשובה גם כן‪ ,‬כי הצדיקים הגדולים הנוראים הם‬ ‫וידוע מה שכתב (בהל' פקדון ה‪ ,‬לח) שבזה תלוי הכתיבה‬ ‫שיתחזקו ממקומם לשוב לה' יתברך איך שהם‪ ,‬כי‬ ‫תמיד בבחינת בעלי תשובה אף על פי שלא טעמו‬ ‫והחתימה בימים הנוראים לחיים ולהיפך ח"ו‪,‬‬ ‫בכל פעם שמשיגים גדולתו יתברך יותר‪ ,‬הם משיגים‬ ‫שום טעם חטא ח"ו מעולם כו' וגם על פי רוב הם‬ ‫וכלשונו שם‪" :‬וזה בחינת שלשה ספרים נפתחין‬ ‫רחמיו וחסדיו יותר‪ ,‬כי זה עיקר גדולתו יתברך‪ ,‬ועל‬ ‫יורדים בכוונה למקומות נמוכים מאד מאד בשביל‬ ‫בראש השנה צדיקים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים‪,‬‬ ‫ידי זה הם מאירים בלב ישראל שיש תקוה לכל אחד‬ ‫להעלות הנפשות משם להחזירם בתשובה‪ ,‬ובכח אלו‬ ‫רשעים לאלתר למיתה‪ ,‬בינונים תלויים ועומדים עד‬ ‫לשוב אליו יתברך תמיד‪ ,‬בבחינת ואציעה שאול הנך"‪.‬‬ ‫הצדיקים יש תקוה לכל מי שיאחז בם שיעלה מעומק‬ ‫יום כיפור‪ .‬וכבר תמהו המפרשים על מאמר זה כו' ועל‬ ‫ועיי"ש בהמשך דבריו (מאות נ"א ואילך) שמבאר בארוכה‬ ‫ירידתו לעליה גדולה‪ ,‬כי אלו הצדיקים הגדולים‬ ‫פי דרכנו יתבאר היטב בעזר ה'‪ ,‬כי כל אלו שזוכים‬ ‫עבודת תשרי של ר"ה ויום הכיפורים וסוכות שהכל‬ ‫הם עיקר הבעלי תשובה‪ ,‬כי רק הם נקראים 'בעלי‬ ‫ג‬ ‫זמן שמחתינו תשפ"ז‬ ‫לא תורה ולא מצוות‪ ,‬כי על ידי לולב ומיניו מגלין כי‬ ‫לקשר עצמנו עם הצדיק האמת לעוצם קדושתו‬ ‫לאמונת חכמים ונוסעים לצדיקים אמתיים על ראש‬ ‫מלכותו בכל משלה ואפילו בשאול תחתיות יכולין‬ ‫כי אם על ידי בחינת הנהגת פשיטותו שזהו בחינת‬ ‫השנה כולם נקראים בשם 'צדיקים' על שם הצדיק‬ ‫למצוא את השם יתברך בבחינת ואציעה שאול הנך‪,‬‬ ‫עלין ולולבין כו' וזהו בחינת לולב שהוא פשוט‪ ,‬ובו‬ ‫שהם מקורבים אליו‪ ,‬כי המחובר לטהור טהור‪ ,‬ועל‬ ‫על ידי זה יכולין לקשר אל הקדושה ולהחזיר למוטב‬ ‫נקשר ונאגד ההדס והערבות שמרמז על כל הכיתות‬ ‫כן הם נחתמין לאלתר לחיים‪ ,‬כי הצדיק האמת‬ ‫אפילו הפושעי ישראל בחינת ערבי נחל"‪.‬‬ ‫שבישראל כמו שדרשו חז"ל‪ ,‬כי כולם צריכין לקבל‬ ‫כוללם מיד בראש השנה בשכל הכולל בבחינת קדשי‬ ‫וכעי"ז כתב עוד (בהל' סוכה ד‪ ,‬א)‪" :‬וזה בחינת לולב שהוא‬ ‫מהצדיק כו' כי כל הכיתות שבישראל הן בעלי מצוות‬ ‫קדשים‪ ,‬כי הצדיק האמת יש לו כח יותר מן הכהן‬ ‫בחינת הצדיק‪ ,‬בחינת ֹּכ� ֹל‪ ,‬בחינת צדיק כתמר יפרח‬ ‫הן בעלי תורה‪ ,‬הן הריקים לגמרי מתורה ומצוות‪,‬‬ ‫הגדול שנכנס לפני ולפנים כמו שאמרו חז"ל ועל ידי‬ ‫כמובא כו'‪ .‬ועיקר הארת הלולב שהוא בחינת צדיק‬ ‫שהם בחינת ערבי נחל‪ ,‬כולם צריכין לקבל מהאיש‬ ‫זה נחתמים לאלתר לחיים כי משם נמתקים כל מיני‬ ‫הוא להאיר בדרי מטה בחינת 'מלוא כל הארץ כבודו'‪,‬‬ ‫פשוט הגדול וכו' כי על ידי הלולב‪ ,‬שהוא בחינת‬ ‫דינים שבעולם‪ ,‬כי הם זוכין בודאי לחיים אמתיים כו'‬ ‫וזה בחינת הנענועים לששה קצוות העולם לגלות כי‬ ‫הצדיק‪ ,‬על ידו נמשכין ונתגלין החסדים שבהם נברא‬ ‫מאחר שזכה לאמונת חכמים ומקורב לצדיקים"‪.‬‬ ‫מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬וזה בחינת מה שבאו ערבי נחל‬ ‫העולם"‪.‬‬ ‫וכעי"ז כתב עוד (בהל' נזיקין ה‪ ,‬יז)‪" :‬צדיקים הם הנלוים‬ ‫בתוך הארבעה מינים שאין להם לא טעם ולא ריח‬ ‫להצדיקי אמת היושבים על המשפט‪ ,‬הם נכתבין‬ ‫"בהלולב אנו מגלין‬ ‫והם מרמזין על פושעי ישראל וגם אותם מקשרים‬ ‫אל הלולב ומיניו ומנענעין בהם‪ ,‬לגלות ולהורות כי‬ ‫מלוא כל הארץ כבודו ואפילו הפושעי ישראל בחינת‬ ‫לאלתר לחיים‪ ,‬כי בודאי יעלו אותם הצדיקים‬ ‫אל הדעת דקדושה לחיי עולם‪ ,‬כי אפילו אם יש‬ ‫בהם פגמים כי אין צדיק בארץ וכו'‪ ,‬ואפילו אם יש‬ ‫שגם בחינת הערבי‬ ‫שוכני עפר גם הם אסור להם לייאש עצמם כי מלוא‬ ‫כל הארץ כבודו‪ ,‬כי בהלולב אנו מגלין שגם בחינת‬ ‫בהם פגמים רבים וקלקולים הרבה מאד‪ ,‬הם בכלל‬ ‫'צדיקים'‪ ,‬מאחר שדבקים ומתקרבים להצדיקי אמת‪,‬‬ ‫נחל שהם בחינת‬ ‫הערבי נחל שהם בחינת הרשעים גם הם יכולים‬ ‫כי הדבוק לטהור טהור‪ ,‬כי הצדיקים זה עיקר עסקם‬ ‫להתקשר להצדיק שהוא בחינת הלולב‪ ,‬כי הצדיק‬ ‫לקרב כל הרחוקים המתגעגעים וחותרים להתקרב‬ ‫מאיר גם בהם בבחינת ההארה שמאיר בדרי מטה‬ ‫אל האמת"‪.‬‬ ‫הרשעים‪ ,‬גם הם‬ ‫שוכני עפר‪ ,‬בחינת מלוא כל הארץ כבודו‪ ,‬בחינת‬ ‫הקיצו ורננו שוכני עפר"‪.‬‬ ‫וע"ע בירח האיתנים להרה"ק מטשערין (סי' י"ט) וז"ל‪:‬‬ ‫וא"כ מה נפלאה השמחה בחג הסוכות שהוא‬ ‫השלמת דרך התשובה מאהבה של תשרי‪ ,‬לעסוק‬ ‫יכולים להתקשר‬ ‫הרבה באהבה הצדיק ולשמוח בו‪ ,‬כי הוא עיקר‬ ‫"וזה שדרשו רבותינו ז"ל שהמינים אלו מרמזין‬ ‫תיקון הנפש ועלייתה במעלת התשובה השלימה‪,‬‬ ‫על כל הכיתות שבישראל‪ ,‬כי יש שיש להם טעם‬ ‫וכל נקודת שמחה בזה יקרה עד אין קץ‪ ,‬ובודאי ראוי‬ ‫להצדיק שהוא‬ ‫וריח כו' ויש שאין להם לא טעם ולא ריח כו' אמר‬ ‫להכריח עצמו בכל כוחו לעורר שמחה זו ולהתייגע‬ ‫הקב"ה יעשו כולם אגודה אחת ויכפרו אלו על אלו‪,‬‬ ‫לרצות עכ"פ לשמוח ולעשות עצמו כמו שהוא שמח‬ ‫כי ע"י הכלליות שנכללין ביחד בענין ההתקשרות‬ ‫כמו שהורה לנו רביז"ל‪ ,‬עד שיזכה לעורר איזה‬ ‫בחינת הלולב‪ ,‬כי‬ ‫וההתקרבות אל הצדיק‪ ,‬עי"ז יכולים לקבל תיקון‬ ‫ושלימות ע"י ההתקרבות וההתקשרות לבד‪ ,‬כי‬ ‫המחובר לטהור טהור"‪.‬‬ ‫נקודת שמחה בזה שהיא יקרה מהכל‪.‬‬ ‫שמחת נטילת לולב באגודתו בצדיק‬ ‫תוכחה הראויה בענין ההתקשרות לצדיק‬ ‫הצדיק מאיר גם‬ ‫ואחר שידוע שעיקר השמחה בסוכות הוא ע"י‬ ‫בהם בבחינת ההארה‬ ‫הלולב ומיניו‪ ,‬וכמו שכתב מוהרנ"ת (בהל' סוכה ו‪-‬יב)‬ ‫ואמנם יש להבין‪ ,‬כי כמו ש"העיקר והיסוד שהכל‬ ‫"וכמ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר‬ ‫תלוי בו" הוא ההתקשרות לצדיק (לקו"מ ח"א קכ"ג)‪ ,‬הרי‬ ‫וכו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם‪ ,‬שעיקר השמחה‬ ‫שמאיר בדרי מטה‬ ‫בודאי שעל זה עיקר מלחמת עמלק והס"מ למנוע‬ ‫היא בלולב ומיניו"‪ .‬וידוע שעיקר אגודת הלולב‬ ‫מזה‪ ,‬והוא מפיל עצבות ועצלות למנוע משמחה‬ ‫הוא לרמז על התקשרות לצדיק שהוא בחי' לולב‬ ‫ואהבה זו (עיי' לקו"מ ח"א סי קנ"ה)‪ ,‬ואחד העיקרים בזה‪,‬‬ ‫ומקשורים בו כל הכיתות שבישראל‪ ,‬וכמו שנביא‬ ‫שוכני עפר‪ ,‬בחינת‬ ‫שהופך את ענין ההתקרבות לצדיק לסיבת אשמה‬ ‫ותוכחה שאינה ראויה בלב האדם‪ ,‬שתחת שישמח‬ ‫בעצם התקרבותו ואמונתו בצדיק‪ ,‬שזה עצמו ג"כ‬ ‫מיד מדבריו הקדושים בעז"ה‪ ,‬וא"כ הוראת התורה‬ ‫באמרה 'ולקחתם כו' ושמחתם' היא שנשמח מאד‬ ‫בהתקשרות זו אל הלולב‪ ,‬כי זה עיקר עבודת קדושת‬ ‫'מלוא כל הארץ‬ ‫מטהר ומקדש מאד כנ"ל‪ ,‬ועי"ז יוסיף באהבתו‬ ‫לשמוע יותר ויותר בקולו ולציית לו בכל מה שיאמר‬ ‫סוכות‪ ,‬ובזה דייקא אנו מנצחים המלחמה דתשרי‪,‬‬ ‫וכמו שאמרו בזוה"ק (והובא בלקוטי הלכות בציעת הפת ד‪-‬יא‪,‬‬ ‫כבודו'‪ ,‬בחינת הקיצו‬ ‫כי הוא זה‪ ,‬היצר הופך הדבר וכל התקרבותו הופכת‬ ‫ערבית ד‪-‬כד‪ ,‬שבת ז‪-‬נד‪ ,‬סוכה ו‪-‬יב ועוד) "מאן נצח מאן דאחיד‬ ‫לסיבת יגון ואנחה‪ ,‬להאשים עצמו יותר ויותר על‬ ‫מאני קרבא"‪ ,‬והכונה על האוחזים בסוכות הד' מינים‬ ‫שאינו מקיים כראוי את עצותיו הקדושים ואינו‬ ‫ושמחים בהם באמירת הלל והודו‪ ,‬שהם המנצחים‬ ‫והיא עצת עמלק נוראה מאד להפריד האדם‬ ‫ורננו שוכני עפר"‬ ‫לומד די בספריו הקדושים וכן הלאה‪.‬‬ ‫מהצדיק שלא ישמח בו ולא יאהב את קרבתו‪,‬‬ ‫מול עמלק הרוצה לקטרג ולהטות הדין לחובה‬ ‫ח"ו‪ ,‬כי כאמור עיקר ההמתקה והתשובה היא ע"י‬ ‫השמחה באגודתנו עם הצדיקים‪ ,‬כי השמחה הזאת‬ ‫ומתלבש בלבוש של מצוה כאילו שהוא עצב על‬ ‫וע"ע בדבריו (בהל' ר"ה ד‪ ,‬ח)‪" :‬עיקר הברכה 'על נטילת‬ ‫בעצמה היא מקור טהרה מופלא ונשגב מאין כמוהו‪.‬‬ ‫מיעוט קרבתו לצדיק‪.‬‬ ‫לולב'‪ ,‬שהיא בחינת וא"ו‪ ,‬בחינת צדיק יסוד עולם‪,‬‬ ‫ונביא בזה איזה גרגירים מדברי מוהרנ"ת שאגודת‬ ‫ורבינו הקדוש רמז בעצמו בצוואתו הקדושה‬ ‫שהוא בחינת וא"ו ועל כן מנענעין עם הלולב ומיניו‬ ‫הלולב הוא ההתקשרות לצדיק‪ ,‬וז"ל (בהל' ביהכ"נ ה‪-‬כד)‪:‬‬ ‫(לקו"מ ח"ב סי' ח') ענין זה‪ ,‬שמבאר שם מענין התוכחה‬ ‫למעלה ולמטה ובארבע רוחות‪ ,‬כי לולב שהוא בחינת‬ ‫"כל אחד מישראל יכול לקדש מקומות החיצונים‬ ‫הראויה שהצדיק משמיע‪ ,‬ועיקר הדברים הוא‪,‬‬ ‫וא"ו כנ"ל הוא מקשר נקודה התחתונה עם נקודה‬ ‫בקדושת ארץ ישראל‪ ,‬שהוא בחינת סוכת שלם‪,‬‬ ‫שתוכחת הצדיק מביאה תוספת ריח טוב ויראה‬ ‫העליונה‪ ,‬שהם בחינת אם אסק שמים שם אתה‬ ‫על ידי אמונתו השלימה שזכה בראש השנה ויום‬ ‫טהורה שנותנת כח לנשמה לקיים התוכחה‪ ,‬אבל‬ ‫ואציעה שאול הנך‪ ,‬וזה שמנענעין עם הלולב ומיניו‬ ‫הכיפורים כו'‪ ,‬וכל זה נעשה על ידי שזוכין לקשר‬ ‫תוכחה שאינה ראויה היא‪ ,‬מי שמבאיש ריחו של‬ ‫למעלה ולמטה וכו' כדי שתמליכהו למעלה ולמטה‬ ‫עצמו עם הצדיק האמת שהוא לפעמים איש פשוט‬ ‫זה שמוכיחים אותו ומפילים אותו ע"י היראה‬ ‫וכו' להורות ולגלות כי מלכותו בכל משלה למעלה‬ ‫וכו'‪ .‬וזהו בחינת אגודת הלולב‪ ,‬כי לולב הוא בחינת‬ ‫שמעוררים אצלו‪ ,‬ומבאר שם שהתוכחה הראויה‬ ‫ולמטה ובד' רוחות בבחינת אם אסק שמים שם אתה‬ ‫הצדיק האמת‪ ,‬בחינת צדיק כתמר יפרח‪ ,‬והשם‬ ‫באה ע"י התעוררות השיר חדש שיתער לעתיד‬ ‫ואציעה שאול הנך‪ ,‬וזהו שמקשרים ערבי נחל עם‬ ‫יתברך ציוונו ליקח רק העלין של התמרין‪ ,‬דהיינו‬ ‫שמגלה אמונת חידוש העולם‪ ,‬והיינו‪ ,‬שנותן תקוות‬ ‫הד' מינין שהם מרמזין על פושעי ישראל שאין בהם‬ ‫כפת תמרים‪ ,‬שהוא הלולב‪ ,‬להורות שאין לנו כח‬ ‫קרני אור גיליון ‪488‬‬ ‫ד‬ ‫הסוכות את התוכחה של משה רבינו ע"ה הכתובה‬ ‫איני חולק ומתנגד עליו‪ ,‬אף גם הרבה טעמתי מצוף‬ ‫התחדשות לזה שמוכיחים אותו ולא שמפילים אותו‬ ‫בספר דברים‪ ,‬כי שם לימד אותנו דעת שהתוכחה‬ ‫דבש נועם אמרותיו‪ ,‬ואני יודע שהוא יכול להראות‬ ‫לזקנה וייאוש בראותו אריכות צחנת מעשיו‪ .‬ומבואר‬ ‫צריכה להיות רק לקרב ולא לרחק באופן שתתעורר‬ ‫לדרי מעלה וכו' שעדיין אינם יודעים כלל בידיעתו‬ ‫בדברי מוהרנ"ת (בהל' פו"ר ואישות ג‪-‬ח' ועוד) שהשיר חדש‬ ‫תקות האדם להתקרב לבוראו ולא יתייאש בשום‬ ‫יתברך מה חמית מה פשפשת וכו'‪ ,‬ולדרי מטה שהם‬ ‫הוא שורש השמחה של כל העשרה מיני נגינה‪ ,‬דהיינו‪,‬‬ ‫אופן‪ .‬וכמו שהאריך בזה מוהרנ"ת (בהל' ערלה ג‪-‬טז)‬ ‫הפחותים והגרועים כמוני היום‪ ,‬ואפילו אם נמצאים‬ ‫שע"י תכוחתו מעורר לשמוח ביותר בה' ולקוות אליו‬ ‫בענין סוכות והושענא רבא הרומזים על חובת האדם‬ ‫בעולם עוד גרועים וכו' יותר ממני‪ ,‬הוא יכול להראות‬ ‫ביתר שאת ועי"ז חוזרים בתשובה‪.‬‬ ‫לדון עצמו לכף זכות ולא לבזות עצמו באופן של‬ ‫לנו לכולנו כי מלוא כל הארץ כבודו ועדיין ה' אתנו‬ ‫ובתורה זו מעורר רביה''ק מאוד על חובת חיפוש‬ ‫חלישות הדעת‪ ,‬וכתב בתוך דבריו שם‪" :‬וזה בחינת‬ ‫ועמנו וקרוב אצלנו תמיד תמיד כו'‪ ,‬רק חזק ואמץ‬ ‫הצדיק וההתקרבות אליו כי רק על ידו יכולים לזכות‬ ‫משנה תורה שאומרים אז בליל הושענא רבה‪ ,‬כי כל‬ ‫לקול השיר חדש שמברר אמונת חידוש העולם‬ ‫ספר משנה תורה הם דברי תוכחות שמוכיח משה‬ ‫את ישראל בתוכחה של חסד‪ ,‬להראות להם חסדי‬ ‫התוכחה על ענין‬ ‫עיי''ש‪.‬‬ ‫ובפרפראות לחכמה (ח"ב ח‪-‬כו) מביא מחיי מוהר"ן‬ ‫חיפוש הצדיק‬ ‫ה' וטובו וצדקתו לעולם שכמה הכעיסו לפניו בכמה‬ ‫שהבינו מרמזיו הקדושים של רביז"ל בשעה שהזכיר‬ ‫מקומות ואף על פי כן עדיין חיבתו ורחמיו עליהם‪,‬‬ ‫אז הפסוק (רות ב) ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל וכו'‪:‬‬ ‫כו' כי התוכחה של משה היה תוכחה של חסד‪ ,‬שאמר‬ ‫וההתקרבות אליו‪,‬‬ ‫"ושמעתי שמתנועותיו הקדושות ז"ל אז‪ ,‬ומנעימת‬ ‫משה תוכחתו באופן שלא יעורר ח"ו על ידי תוכחתו‬ ‫הקול והניגון שאמר פסוק זה‪ ,‬היה נראה כנותן בעצמו‬ ‫הריח רע של המעשים רעים שעשו ויחליש אותם ח"ו‬ ‫גם כן שבח והודאה להשם יתברך שנתן להם גואל‬ ‫עי"ז‪ ,‬רק אדרבא על ידי תוכחתו יחזק אותם ויוסיף‬ ‫ויתן בהם ריח טוב כו ושידעו לדורות שבכל מה‬ ‫אסורה שתהיה‬ ‫כזה לעסוק בתיקון וגאולת נפשותם‪ ,‬ובהמשכת רוחו‬ ‫של משיח על ידי המשכת תיקונים נפלאים ונוראים‬ ‫בדרך תוכחה שאינה‬ ‫כאלה"‪ ,‬ומוסיף ע"ז הפל"ח (שם אות כז)‪:‬‏ "והמובן היה‬ ‫שיעבור עליהם עד ביאת משיח בכלל ובפרט על כל‬ ‫אחד ואחד יהיה איך שיהיה לעולם אל יתיאשו עצמן‬ ‫שזה שייך לבחינת השיר חדש המבואר במאמר זה"‪.‬‬ ‫מן הרחמים"‪.‬‬ ‫ראויה‪ ,‬להלקות‬ ‫ומצירופי הדברים נלמד נוראות‪ ,‬שרבינו הקדוש‬ ‫וזה נאמר גם על עצם ההתקרבות לצדיק‪ ,‬כי בסוכות‬ ‫הורה לנו בזה‪ ,‬שהתוכחה על ענין חיפוש הצדיק‬ ‫שאז נשלם שורש התשובה התלוי בהתקרבות לצדיק‬ ‫וההתקרבות אליו אסור גם כן שתהיה בדרך תוכחה‬ ‫וההתקשרות אליו‪ ,‬הוא מוכיחם באופן של שיר של‬ ‫חסד‪ ,‬לעורר חיבת ה' עליהם‪ ,‬וממנו יראו וכן יעשו‬ ‫עצמו בלבו על‬ ‫שאינה ראויה‪ ,‬להלקות עצמו תמיד בלבו על מיעוט‬ ‫התקרבותו‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬יש לעורר בכל עת את‬ ‫לעצמם‪ ,‬שגם בבואם להתעורר על ההתקשרות‬ ‫לצדיק יעשו זאת בדרך שיר של חסד‪ ,‬בהתעוררות‬ ‫מיעוט התקרבותו‪,‬‬ ‫השיר חדש הזה של 'ברוך ה' אשר לא השבית לך‬ ‫גואל'‪ ,‬ולשמוח מאד ולשיר ולהודות לה' על עצם‬ ‫אלא אדרבה‪ ,‬יש‬ ‫השמחה בזמן שמחתנו‪ ,‬לגיל ולשוש על כל נקודת‬ ‫ההתקרבות‪ ,‬עד שיתעורר לבו לבוא ולחטוף עוד‬ ‫התקרבות ומשם להוסיף בקודש ביתר שאת‪.‬‬ ‫ולהאמין שכשם שזכה למתנה זו של עצם האמונת‬ ‫חכמים ולבלי להתנגד עליו כן יזכהו ה' עוד ועוד‪,‬‬ ‫לעורר בכל עת את‬ ‫וכמו שמוהרנ"ת כותב לבנו במקום נוסף (שם‪ ,‬מיום ג' שלח‬ ‫תר"א) על מה שמקיים קצת עצות רביז"ל‪ ,‬וז"ל‪" :‬וידעתי‬ ‫ואדרבה‪ ,‬מכח ההתקשרות והשמחה והאהבה על‬ ‫כי אתה מקיים זאת קצת בעזרת השם יתברך‪ ,‬אך חזק‬ ‫עצם ההתקרבות יזדכך עוד ועוד להתעלות ביתר‬ ‫וחזק בני חביבי לקיים זאת יותר ויותר‪ ,‬גם לשמוח‬ ‫במעט דמעט שאתה מקיים מזה‪ ,‬כי בזאת המעט‬ ‫השיר חדש של‬ ‫שאת בכל פעם במדרגה גדולה יותר‪.‬‬ ‫וידוע כמה הרעיש מהורנ"ת במכתביו לבנו שישמח‬ ‫שאתה מתחזק בזה כו' אתה נכלל בהמגיני ארץ‬ ‫שמעלין וכו' לבחינת פיתוחי חותם בחינת תפילין‪ .‬כי‬ ‫"ברוך ה' אשר לא‬ ‫בתמימות ובפשיטות על שיודע מהצדיק ועל שאינו‬ ‫מתנגד עליו‪ ,‬וכל מה שהיצר רוצה להחליש דעתו על‬ ‫עוצם פחיתותו וריחוקו יהפוך הכל לטובה ויחטוף‬ ‫השבית לך גואל"‪,‬‬ ‫העסק של זה האדם העלוב בזה העולם עמוק מאד‬ ‫מאד‪ ,‬עמוק עמוק מי ימצאנו‪ .‬אשרינו אשרינו אלפים‬ ‫היגון ואנחה לתוך השמחה‪ ,‬על שאעפ"כ מרוחק כזה‬ ‫ורבבות פעמים אין מספר שזכינו לידע מאור קדוש‬ ‫ובכל זאת אינו מתנגד על האמת‪.‬‬ ‫ונורא כזה‪ ,‬מתורות ושיחות קדושות כאלה המשיבין‬ ‫את כל הנפשות בשבעה משיבי טעם"‪.‬‬ ‫ולשמוח מאד ולשיר‬ ‫וכמו לדוגמא אחת מני רבות (בעלים לתרופה‪ ,‬מיום א' קורח‬ ‫תר"א) וז"ל‪" :‬נפלאתי עליך מאד בני חביבי מאחר שלפי‬ ‫ונסיים בדבריו המופלאים של הרה"ק בעל ה'תפארת‬ ‫שלמה' (פרשת כי תבוא) על הפסוק ושמחת בכל הטוב‪,‬‬ ‫ולהודות לה' על עצם‬ ‫מכתביך הגדילו ושגבו מרירת נפשך‪ ,‬מדוע לא תזכור‬ ‫ותשים אל לבך היטב את אמתת דברי אדמו"ר הנורא‬ ‫ההתקרבות‬ ‫וז"ל‪" :‬כי רמז 'כל הטוב' הוא הצדיק‪ ,‬טוב הוא הצדיק‬ ‫זכר צדיק וקדוש לברכה כפי אשר ִִה ְְר ֵ �ֵּבינּוּ בחסדו‬ ‫לדבר בם‪ ,‬שהאיר עינינו שדייקא מתוקף המרירות‬ ‫כמ"ש אמרו צדיק כי טוב‪ ,‬ובחי' כל הוא בחי' יסוד‬ ‫נהפוך לשמחה גדולה‪ ,‬שצריכין לחטוף את היגון‬ ‫שזהו מורה על צדיק יסוד עולם‪ ,‬ועל זה אמר הכתוב‬ ‫לתפסו בעל כרחו להכניסו לתוך השמחה‪ ,‬לומר‬ ‫'ושמחת בכל הטוב' שתשמח בהצדיק אשר נתן לך ד'‬ ‫מאד מאד לקיים דברי כפשוטו להתגבר תמיד להפוך‬ ‫בלבו‪ :‬אדרבא‪ ,‬אם כן כשמר לי כל כך‪ ,‬מר מר מאד‪,‬‬ ‫אלקיך‪ ,‬כי זהו מחסד עליון שנותן צדיק יסוד עולם‬ ‫המרה שחורה לשמחה"‪.‬‬ ‫בודאי עתה עתה יש לי לשמוח הרבה שאף על פי כן‬ ‫בכל דור ודור שיתקיים העולם על ידו כו' וזה שתיקנו‬ ‫ובמכתב נוסף (מיום י"ז בתמוז תקצ"ב) הוא כותב לו‪" :‬ואם‬ ‫אני מתעטף בציצית ותפילין כו'‪ ,‬ועל כולם מה שאני‬ ‫חכמינו ז"ל כשרואה חכמי ישראל מחוייב להודות‬ ‫קטן אתה בעיניך ונדמה לך שאתה רחוק מאד ממנו‬ ‫מתאבק ומתייגע להתקרב לאור הגנוז אור הקדוש‬ ‫לה' 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו']‪ ,‬היינו‪ ,‬שישבח‬ ‫זכרונו לברכה על ידי מעשיך‪ ,‬אדרבא מכל שכן‬ ‫החדש הזה אשר הוא יתקנני בודאי בלי ספק‪ ,‬ואני‬ ‫ויתן תודה לה' שיש צדיק כזה בדור שיוכל לשכון‬ ‫וכל שכן שצריכים לסבול בזיונות ושפיכות דמים‬ ‫בעניי מבטיחך על זה בלי ספק‪ .‬ואם כן‪ ,‬אדרבא‪ ,‬אני‬ ‫בו כבוד ה' וחכמתו לחלקו לעולם‪ .‬כמו שנשמע כזה‬ ‫כשרוצים להיקרא על שמו זכרונו לברכה‪ .‬נא בני‪,‬‬ ‫מחויב לשמוח הרבה בכל יום ובכל עת‪ ,‬ולהפוך כל‬ ‫מאת כבוד אדומ"ו הרב הקדוש מלובלין זי"ע שכל‬ ‫המרירות וכל היגון ואנחה לשמחה גדולה כו'‪ ,‬וכל מה‬ ‫זכור אל תשכח בכל עת עצם החסד והרחמים שחמל‬ ‫ששה עשר שנים שהיה הרב הקדוש מבארדיטשוב‬ ‫שמרבה להגביר היגון ואנחה בזה אני משמח יותר‪ ,‬כי‬ ‫עלינו השם יתברך להיות נקרא על שמו זכרונו‬ ‫חי לפניו‪ ,‬הנה בכל יום ויום היה מייחד לו שעה אחת‬ ‫כל מה שאני יודע בעצמי גריעותי ביותר‪ ,‬בזה דייקא‬ ‫לברכה‪ ,‬אשר לא יספיקו כל ימינו להודות ולהלל על‬ ‫להודות ולהלל לה' יתברך אשר שלח לעוה"ז נשמה‬ ‫אני שמח יותר‪ .‬אף על פי שבאמת אני מקולקל מאד‪,‬‬ ‫זה"‪.‬‬ ‫גדולה וקדושה של הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע"‪.‬‬ ‫זהו שמחתי שמקולקל כזה יזכה לקדושות כאלה‬ ‫"ַלַ ְְמַנַ ֵּצ�ֵ ַַח ֲֲא � ֶֶׁשר ָלָ ֶנֶ ַַצח ְיְ ַנַ ַּצ�ַ ח‪ְּ� ְ .‬ב ִִמְזְ מֹוֹ ר � ִִׁשיר ִ �ִּבְנְ ִגִ ינֹוֹ ת ֲֲאַנַ ַּצ�ַ ח‪,‬‬ ‫ולבלי להתנגד על אור קדוש וחדש כזה‪ ,‬אשר הרבה‬ ‫ַלַ ְְמַנַ ֵּצ�ֵ ַַח ְלְ ִִמָּד�ָ תֹוֹ ֶנֶ ַַצח‪ַּ�ַ .‬כ ֲֲא � ֶֶׁשר � ִִּפיו � ָָּפ ַַצח‪ַַ .‬ה ֲֲאִנִ י ֹלֹא ִנִ ַּצ�ַ ְְח �ִִּתי‪,‬‬ ‫תוכחתו של משה‬ ‫רחוקים ממנו כל כך כל כך ונעלם מהם כל כך כל כך‪,‬‬ ‫ִנִ ַּצ�ַ ְְח �ִִּתי ַוַ ֲֲאַנַ ַּצ�ַ ח" (שיר ידידות)‪.‬‏‬ ‫ואכן לא לחינם אנו קוראים בהושענא רבא בגמר חג‬ ‫ורבים חולקים כמו שחולקים‪ ,‬ואני בעניי על כל פנים‬ ‫ה‬ ‫זמן שמחתינו תשפ"ז‬ ‫ליבון נושאים וסוגיות במשנת ברסלב לעובדא ולמעשה‬ ‫מועדי ישראל‬ ‫משנת ברסלב‬ ‫ׁשֹוֵתינּו!‬ ‫ֹאַכל ְלְ ַַבד ְלְ ִִקּיּום ַנַ ְְפ ֵ‬ ‫ֹנ ַ‬ ‫אם יאכל מעט ובמתינות‪ ,‬יתברר לו שהוא שבע אפילו ממעט אכילה]‪.‬‬ ‫רבינו הקדוש לימדנו (ליקוטי מוהר"ן תניינא‪ ,‬א) שחג הסוכות הוא חג מסוגל לקבל בו 'דעת'‬ ‫ועצה טובה לזה‪ ,‬שיכין מראש בתחילת הסעודה‪ ,‬את הכמות המדויקת הנצרכת לו‪ ,‬ולא‬ ‫להינצל על ידו מתאוות אכילה‪.‬‬ ‫יוסיף עליה בשום אופן‪ .‬וכפי שהרחיב בזה הגרי"מ שליט"א במכתבו‪:‬‬ ‫והנה בענין תאות אכילה יש כמה חלקים ופרטים‪ ,‬ולכבוד החג הבעל"ט אמרנו לבאר ענין‬ ‫"וראיתי בספר פלא יועץ שמייעץ‪ ,‬שלפני אכילה ישים לנגד עיניו את המאכלים וכמות‬ ‫נכבד‪ ,‬והוא‪ :‬כמות האכילה‪ .‬וזה החלי בס"ד‪:‬‬ ‫הלחם‪ ,‬ויחליט כמה ומה צריך לאכול עכשיו‪ ,‬והכמות הזאת יאכל במתינות ובדרך ארץ ‪ ...‬ולא‬ ‫אין לאכול אלא כפי הצורך לקיום הגוף‬ ‫יאכל בשום אופן יותר ממה שהחליט קודם אכילה‪ .‬ואם ראה שזה לא די לו כדי שביעתו‪,‬‬ ‫האכילה ושתיה היא הכרח לקיום הגוף‪ ,‬והאדם מחויב לאכול ולשתות כדי שתתקיים נפשו‬ ‫יגמור בדעתו שבסעודה השניה יוסיף‪ ,‬אבל בסעודה זו לא יאכל רק כמה שהחליט‪ .‬וזו עצה‬ ‫בגופו (עיין ליקוטי הלכות‪ ,‬ערלה ד‪ ,‬יח)‪ .‬ומאחר שאין זה אלא הכרח (עיין ליקוטי הלכות‪ ,‬יום טוב ה‪ ,‬טו)‪,‬‬ ‫ישרה מאד‪ .‬למשל קודם אכילה מבינים כמה דג מלוח או לפתן חריף אחר צריכים לאכול‬ ‫לכן צריך לאכול רק כפי הנצרך לקיום הנפש‪ ,‬ולקיים‪" :‬צדיק אוכל לשובע נפשו" (משלי יג‪,‬‬ ‫עם כמות לחם כזה‪ ,‬אבל באמצע אכילה האדם נעשה כשיכור והבהמיות שולט עליו‪ .‬ואם‬ ‫כה); שאינו אוכל למלאות בטנו ח"ו‪ ,‬אלא רק כפי הנצרך לו לקיום הנפש בתוך הגוף (עיי"ש‬ ‫היו מראין לו אחר זמן כמה שאכל ואיך שאכל‪ ,‬היה נמאס בעיני עצמו‪ .‬וידוע מה שכתב‬ ‫הרמב"ם (בהל' דעות פרק ד) שאם היה האדם אוכל בנימוס ובחשבון מה ואיך לאכול בהשלטת‬ ‫במפרשים ובפרט באלשיך הק')‪.‬‬ ‫הדעת על החומר‪ ,‬היה משלים את דעתו והיה מונע מאתו כמה וכמה רעות בגוף ונפש"‬ ‫אמנם‪ ,‬מחמת 'תאות האכילה' מתאווה האדם לאכול יותר ממה שנצרך לו‪ ,‬ונמשך לאכול‬ ‫(אוסף מכתבים‪ ,‬מכתב קכג)‪.‬‬ ‫ולשתות מאכלים ומשקאות שאינם נצרכים כלל לקיום גופו‪ ,‬ואינו אוכל אותם אלא מחמת‬ ‫תאווה (עיין עצות המבוארות‪ ,‬ממון ופרנסה‪ ,‬סעיף כה)‪ .‬ומתקיים בו "ובטן רשעים תחסר" (עיין ליקוטי‬ ‫הנזקים של אכילה יתירה‬ ‫הלכות‪ ,‬ראש חודש א)‪.‬‬ ‫גודל הנזקים ברוחניות ובגשמיות של ריבוי האכילה‪ ,‬אי אפשר לפרט‪ .‬וכלשון מוהרנ"ת‬ ‫והרי הוא בגדר 'זולל וסובא'‪ ,‬וכמו שכתב רבי שמשון ברסקי זצ"ל‪" :‬אותם מאכלים כשרים‬ ‫בתפילתו להשם יתברך‪" :‬אתה יודע כמה פגמים ומכשולות באים על ידי ריבוי אכילה‬ ‫שאוכלים מהם יתר על המידה‪ ,‬הן בשר הן מאכלים אחרים‪ ,‬שבאמת אפשר להסתפק מהם‬ ‫ושתיה‪ ,‬וכמה חולאים באים על ידי זה‪ ,‬רחמנא ליצלן" (ליקוטי תפילות‪ ,‬תפילה קנא)‪.‬‬ ‫בפחות‪ ,‬רק מחמת תאוה אוכלים יותר מן השיעור הדרוש לקיום הגוף‪ ,‬זהו שנקרא 'זלילה'‪.‬‬ ‫וכבר ידוע שרוב החולאים והחולשות באים על האדם מחמת שממלא כרסו באכילה‬ ‫וכן כאשר שותים משקאות כשרים‪ ,‬היינו יי"ש‪ ,‬יין‪ ,‬שיכר‪ ,‬ושאר משקאות ששותים למעלה‬ ‫יתירה‪ ,‬אפילו אם הם מאכלים בריאים וטובים‪" .‬ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המות‪,‬‬ ‫מן הנצרך‪ ,‬הרי זה בגדר 'סובא'" (עצות המבוארות‪ ,‬אכילה א)‪.‬‬ ‫והוא עיקר לכל החולאים" (רמב"ם‪ ,‬הלכות דעות‪ ,‬פרק ד הלכה טו)‪.‬‬ ‫הן על כך הזהירנו רבינו בשירו הנעים‪ֹ" :‬נֹאַכַ ל ְלְ ַַבד ְלְ ִִק ּּיּוּם ַנַ ְְפ ׁׁשֹוֹ ֵֵתינ ּּו ּוְּלְ ַַמ ֵֵעט ַּת�ַ ֲֲאוֹוֹ ת ִִט ְְב ֵֵענּוּ"‬ ‫[וזה לשון ה'קיצור שולחן ערוך' (סימן לב‪ ,‬סעיף ג)‪" :‬האדם אשר רוצה לשמור בריאות גופו‬ ‫(שיר נעים‪ ,‬הנדפס בתחילת 'ליקוטי מוהר"ן')‪.‬‬ ‫צריך להיזהר שלא לאכול רק בשיעור בינוני לפי מזג גופו‪ ,‬לא מעט ולא כל שבעו‪ .‬ורוב‬ ‫ואכן‪ ,‬צריך כל אחד "לדקדק מאד לבלי לאכול יותר מצרכו" (ליקוטי עצות‪ ,‬אכילה יב)‪ ,‬ולא‬ ‫החולאים הבאים על האדם אינם‪ ,‬אלא או מפני מאכלים רעים‪ ,‬או מפני שהוא ממלא בטנו‬ ‫להכניס לתוך גופו שום מאכל ומשקה מיותר‪ .‬ועל כך הזהירה התורה‪ְ" :‬וְ ָָאַכַ ְלְ �ָָּת ְ�ְּכַנַ ְְפ � ְְׁש ָָך‬ ‫ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים ‪ ...‬ואמר החכם‪ :‬האוכל דבר מועט מדברים‬ ‫ָָׂש� ְְב ֶֶע ָָך ְוְ ֶֶאל ֶ�ֶּכְלְ ְיְ ָָך ֹלֹא ִִת �ֵֵּתן" (דברים כג‪ ,‬כה)‪ ,‬ופירש רבינו‪ :‬שתאכל רק לשובע נפשך‪ ,‬ואל תהפוך‬ ‫המזיקים‪ ,‬אינו מזיק לו כמו האוכל הרבה מדברים הטובים"‪.‬‬ ‫את גופך ל'כלי' שמחזיק בתוכו מאכלים ומשקאות מיותרים‪...‬‬ ‫והאריכו בזה הספה"ק‪ ,‬וראה מש"כ האליה רבה (סימן ק"ע סעיף כ‪ .‬וחלק מדבריו הובאו במשנה ברורה‬ ‫וזה לשונו‪" :‬כשאוכל יותר מצרכו אין לזה המאכל ממי לקבל חיות‪ ,‬מאחר שאין האדם‬ ‫סוף סימן קע וציין לעיין שם) וז"ל‪" :‬עיין בשל"ה דף פ"ד שהאריך להזהיר מריבוי אכילה ושתיה‬ ‫צריך אליו‪ ,‬והוא דומה כאילו הניחֹוֹ האדם לתוך כלי שבוודאי אינו מקבל חיות משם ‪ ...‬וזה‬ ‫וכו'‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬כלל הדברים‪ ,‬הטובה שברפואות היא שמירת הבריאות‪ ,‬אשר יתרחק האדם‬ ‫'ואכלת כנפשך שבעך'‪ ,‬לא יותר‪ .‬וזה 'ואל כליך לא תתן'‪ ,‬היינו שלא תאכל יותר מצרכך שזה‬ ‫מהמאכלים והמשקים הגסים והכבדים המסכנים החולאים‪ ,‬וגם מהרבות מהמאכלים‬ ‫דומה כנותן לתוך הכלי מאחר שאין צריך לו כנ"ל" (ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬רנז)‪.‬‬ ‫והמשקים אף על פי שהם קלים‪ ,‬לפי שמרבים הם עיפושים בבני אדם‪ ,‬וגורמין להם סיבות‬ ‫ומקרים לבוא לידי חולאים‪ .‬וכשהוא זהיר בדברים אלו אל יצטרך לרופא‪ .‬וכתב ב'ספר הגן'‬ ‫ו"כשאוכל יותר ממה שצריך‪ ,‬הוא בחינת מאכל בהמה‪ .‬כי גדר האדם לאכול רק כפי מה‬ ‫דאפילו עושה לשם מצוה‪ ,‬כגון שבתות וימים טובים‪ ,‬עובר שלשה לאוין‪ :‬הישמר לך פן‬ ‫שצריך‪ ,‬וכשאוכל יותר הוא מעשה בהמה‪ ,‬שאוכלת ולועסת כל היום" (ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬רסג)‪.‬‬ ‫תשכח‪ ,‬בל תשקצו שממלא כריסו כמו בהמה‪ ,‬ואסור לברך ברכת המזון אחריה‪ ,‬וזה פירוש‬ ‫אי לכך‪ ,‬עלינו להיזהר שתהיה אכילתנו ושתייתנו להיות במידה ובמשקל ובמשורה (ליקוטי‬ ‫בטן רשעים תחסר אכילתו מברכה‪ .‬וכתב השל"ה שם‪ :‬הנני מלמדך תשובה מעולה והיא‬ ‫תפילות‪ ,‬קנא)‪ ,‬ומוהרנ"ת מתחנן בתפילתו לבל יאכל אפילו 'משהו' יותר מהמוכרח בשביל‬ ‫חמורה מאוד וקלה‪ ,‬בהיות המאכל או המשתה שלפניו מתוק לחיך וחביב עליו ביותר‬ ‫קיום הגוף (שם‪ ,‬סז)‪ .‬וכלשונו‪" :‬ובכן תרחם עלינו ותושיענו‪ ,‬ותהיה בעזרנו מעתה שנזכה‬ ‫ימשוך ידיו ממנו וימנע עצמו ממנו‪ ,‬וזהו תשובה בכל זמן ועידן ומרוצה ומקובלת עד ה'‬ ‫לשבר באמת תאוות אכילה ושתיה‪ .‬ונזכה להסתפק במועט‪ ,‬לאכול מעט בקדושה גדולה‬ ‫אלוקים"‪ ,‬עכ"ל האליה רבא]‪.‬‬ ‫ולהסתפק ממנו‪ .‬ונדקדק על עצמנו מכזית ועד כביצה‪ ,‬לבלי לאכול אפילו משהו יותר‬ ‫ודבר נורא גילה לנו רבינו‪ ,‬שכשנמצא בתוך גוף האדם מאכל מיותר‪ ,‬מחפש המאכל ממי‬ ‫מהמוכרח לנו בשביל קיום הגוף‪ ,‬ונאכל לבד לקיום גופנו ונמעט תאות טבענו‪ ,‬ונזכה להיות‬ ‫לקבל חיות‪ ,‬עד שיונק ומוציא את החיות של האדם ומזיק לו רחמנא ליצלן‪ .‬ולא זו בלבד‪,‬‬ ‫בכלל הצדיקים האוכלים לשובע נפשם דקדושה‪ ,‬כמו שכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו"‬ ‫אלא שגם כל שאר המאכלים שאכל מקודם‪ ,‬מצטרפים כולם להזיקו רח"ל (עיין ליקוטי מוהר"ן‪,‬‬ ‫(ליקוטי תפילות‪ ,‬תפילה סז)‪.‬‬ ‫רנז)‪.‬‬ ‫וכפי שאכן ראו אצל מוהרנ"ת גודל הקפדתו לבלי לאכול אפילו מעט דמעט יותר‬ ‫ומאחר שריבוי האכילה הוא מעשה בהמה‪ ,‬נופל האדם עי"ז מגדר אדם לגדר בהמה‪,‬‬ ‫מההכרח‪ ,‬ואף על 'כף אחת' של איזה מאכל‪ ,‬הסתפק אם היא מוכרחת לו או לא‪ .‬וכמסופר‪:‬‬ ‫ונעשה חולה בחולי הקדחת רחמנא ליצלן (עיין ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬רסג)‪ ,‬ובשאר מחלות‪.‬‬ ‫"פעם‪ ,‬בהיות מוהרנ"ת בטעפליק ביושבו על השולחן ואכל מאכל העשוי מסלק 'בארשט'‪,‬‬ ‫שאל אותו אחד מאנ"ש איזה עצה‪ ,‬ולא ענהו מוהרנ"ת‪ ,‬ושאל שוב את מוהרנ"ת‪ ,‬ושוב לא‬ ‫כלל הדברים‪ :‬שומר נפשו ירחק מאכילה יתירה‪ ,‬לבל יתחייב בנפשו‪ .‬שכן‪ ,‬אם אכן יחלה או‬ ‫ענהו‪ ,‬ושאל עוד פעם‪ ,‬נענה לו מוהרנ"ת ואמר‪ :‬איני יודע לשית עצות לעצמי‪ ,‬אם לאכול‬ ‫ימות קודם זמנו‪ ,‬דמו מידו יידרש‪ ,‬ואף יתבעו אותו על כל המצוות ומעשים טובים שהיה‬ ‫עוד כף סלק אם לא‪ ,‬כי אולי כבר מספיק‪ ,‬ואתה רוצה שכבר אענה לך תיכף ומיד‪( "...‬שיח‬ ‫יכול לקיים אילו היה שומר על בריאותו‪.‬‬ ‫שרפי קודש ח"ב‪ ,‬תרמח)‪.‬‬ ‫וכמו שכתב בספר חרדים (פרק סו‪ ,‬אות צד)‪" :‬באכלך יותר על שובעך‪ ,‬הפסדת וביטלת זמן‬ ‫האכילה וזמן היציאה‪ ,‬ואם יזיק האצטומכא ותהיה טרוד בצערה הרי שלשה זמנים‪ .‬ואם‬ ‫יגרום חולי כמאמר הרמב"ם‪ ,‬הרי עברת על האזהרה 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'‪ ,‬ואפשר‬ ‫וזהירות גדולה צריכים בזה בשעת הסעודה‪ ,‬כי טבע האדם הוא שכשמתחיל לאכול‬ ‫לגרום מות על שונאך‪ ,‬ודמך מידך יוצרך יבקש‪ ,‬וכל המצוות שבתורה שהיית עתיד לשמור‬ ‫מתעורר תאבונו ונדמה לו שצריך לאכול עוד ועוד‪ ,‬ונמשך אחר אכילה יתירה‪.‬‬ ‫ולעשות תבטל בר מינן"‪.‬‬ ‫[כנראה בחוש‪ ,‬וסימוכין לזה אפשר לראות בדברי רבינו בספר המידות (אכילה‪ ,‬אות ה)‪:‬‬ ‫וכדברים האלה העתיק וכתב בספר פלא יועץ (ערך אכילה ושתיה)‪" :‬וכבר כתבו חכמי המוסר‬ ‫"כשאוכל קצת‪ ,‬לבו נמשך יותר אחר אכילה‪ ,‬ממי שלא אכל כלל ונתייאש מלאכול"‪ .‬וחכמי‬ ‫שהאוכל יותר מכדי סיפוקו כמה רעות עושה‪ :‬א'‪ ,‬שעובר על בל תשחית‪ .‬ועוד‪ ,‬שמאבד‬ ‫הטבע בדקו וראו‪ ,‬שרק כעבור עשרים דקות מתחילת האכילה משדר הגוף למח הרגשת‬ ‫זמן האכילה וזמן היציאה‪ .‬ואם יתקלקל האצטומכא ויהיה טרוד‪ ,‬הרי ג' זמנים‪ .‬ואם יחלה‬ ‫שובע‪ ,‬ובתוך אלו העשרים דקות נדמה לאדם שהוא עדיין רעב גם אם קיבתו מלאה‪ .‬ולכן‪,‬‬ ‫קרני אור גיליון ‪488‬‬ ‫ו‬ ‫מוכח כלל‪ ,‬כי יתכן שאין זה אלא מחמת ההרגל שהורגל בו‪ .‬כי ְ�ְּכ � ֶֶׁש � ִִּׂש� ְכְ לֹוֹ של האדם קטן‬ ‫וימות‪ ,‬הרי זה מתחייב בנפשו! לכן שומר נפשו ירחק מאכילה ושתיה מרובה‪ ,‬לא יאכל אלא‬ ‫ומצומצם‪ ,‬נדמה לו שהוא חייב לאכול כפי שהורגל‪ ,‬ערב ובוקר וצהריים‪ .‬בו בזמן שאליבא‬ ‫כשירעב‪ ,‬ולא יאכל עד שישבע לגמרי אלא פחות מעט"‪.‬‬ ‫דאמת‪ ,‬הוא יכול לצמצם ּוְּלְ ַַמ ֵֵעט הרבה‪.‬‬ ‫[כפי שמובן מתוך לשונו של מוהרנ"ת‪ ,‬תוך כדי סיפורו על רבינו בספר שבחי הר"ן (אות א)‪:‬‬ ‫ואנו‪ ,‬חסידי ברסלב‪ ,‬המתרחקים מהרופאים ורפואותיהם‪ ,‬צריכים להקפיד ביתר שאת‬ ‫"בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרוש מהעולם ורצה לשבר תאות אכילה‪ ,‬אך עדיין‬ ‫ויתר עז לבלי לגרום לעצמנו שום חולי וחולשה ע"י מאכלים שאינם בריאים‪ ,‬ואכילה גסה‬ ‫היה בשכל קטן ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכול בבקר‬ ‫אפילו של מאכלים בריאים חס ושלום‪ .‬וכפי שמוסרים בשמו של ראבר"נ‪:‬‬ ‫ובצהרים וכו'‪ .‬על כן יישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל‪ ,‬דהיינו שלא יהיה לועס מה‬ ‫שיאכל‪ ,‬רק יבלע כמות שהוא‪ ,‬כדי שלא ירגיש שום טעם באכילתו"]‪.‬‬ ‫"רבי אברהם ב"ר נחמן היה איש חולה עוד מנעוריו‪ ,‬ומחמת זה היה נוהג לפרוש ממאכלים‬ ‫שאינם בריאים‪ ,‬והיה נוהג להחליף את לחמו הרך והטרי בעד לחם קשה‪ ,‬וכן היה שותה‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שהבחירה ביד האדם למעט לאט לאט מכמות אכילתו‪ ,‬וכפי שעשה‬ ‫תה מחמת שהיא טובה לחולי המעיים‪ .‬והיה אומר‪ :‬אחר שאסר עלינו רבינו לפנות לרופאים‬ ‫רבינו שהכריח והרגיל את עצמו בכל פעם לאכול פחות ממה שהיה אוכל תחילה‪ ,‬שוב‬ ‫ולהשתמש ברפואותיהם‪ ,‬עלינו להשתדל ולהקפיד לאכול רק את הדברים הבריאים" (שיח‬ ‫ושוב‪" ,‬עד שהייתה אכילתו פחותה ומעוטה מאד מאד‪ ,‬בתכלית הצמצום והמיעוט"‪.‬‬ ‫שרפי קודש ח"ג‪ ,‬תקלט)‪.‬‬ ‫וכמסופר באריכות ב'שבחי הר"ן' (אות כא) והרי מעט מהמסופר שם‪:‬‬ ‫"וגודל קדושתו בפרישות תאוות אכילה היה מפורסם לעין כל‪ ,‬כי לא היה אוכל כלל‪ ,‬וגם‬ ‫מעט שהיה אוכל היה בהכרח גדול מאד‪ ,‬והוכרח להכריח עצמו בכל הכוחות כדי לאכול‬ ‫אם לא די בנזקים הגשמיים‪ ,‬הרי שגם ברוחניות‪ ,‬מזיקה מאד האכילה היתירה‪ .‬כי מאחר‬ ‫מעט כדי שיהיה לו איזה כח לחיות‪ .‬ואמר שבתחילה התחיל לשבר תאות אכילה‪ ,‬דהיינו‬ ‫שעושה מעשה בהמה ואוכל יותר מצרכו‪ ,‬הרי הוא יורד ממדרגת אדם שהוא הדעת‪ ,‬ונופל‬ ‫שהיה מכריח עצמו והרגיל עצמו לאכול פחות ממה שהיה אוכל תחילה‪ .‬וכשנעשה רגיל‬ ‫לאהבה ויראה נפולה רחמנא ליצלן (עיין באריכות בשיחות הר"ן שיחה קמ"ג)‪.‬‬ ‫בזה שיאכל פחות מקודם‪ ,‬ראה שגם עדיין יש לו תאוה בזאת האכילה אף על פי שהיא‬ ‫ובכלל‪ ,‬האכילה היתירה מחזקת את הסטרא אחרא‪ ,‬ומגבירה את כח היצר הרע‪ ,‬רחמנא‬ ‫פחותה מקודם‪ .‬והתחיל שוב לשבר תאוותו ולאכול עוד פחות מזה‪ .‬ואחר כך ראה שגם‬ ‫ליצלן‪ .‬כי 'מזונא דגופא' מחליש 'מזונא דנשמתא' (עיין ליקוטי מוהר"ן תניינא תורה ח')‪ .‬וכפי‬ ‫זה תאוה‪ ,‬ואכל עוד יותר פחות‪ .‬וכן אחר כך ראה שגם בזה יש לו תאוה עדיין‪ ,‬ואכל עוד‬ ‫שיכול כל אחד לראות עד כמה גורמת לו האכילה היתירה להתגברות היצר‬ ‫יותר פחות‪ .‬ובדרך זה נהג עד שהיה אכילתו פחותה ומעוטה מאד מאד בתכלית הצמצום‬ ‫והמיעוט אשר אי אפשר לבאר‪ .‬ואחר כך יישב עצמו שאף על פי שאכילתו מעוטה מאד‪ ,‬אף‬ ‫[וראה דברים מופלאים שכתב הגה"ק מטשעהרין בספרו 'נחת השולחן' (יורה דעה סימן קפג)‬ ‫על פי כן עדיין יש לו תאוה בזה המעט שאוכל‪ ,‬והתגבר עצמו ושבר התאוה גם בזה המעט‪.‬‬ ‫ובתוך דבריו כתב‪" :‬יש שיודע בנפשו שלפעמים כשנכשל באיזה אכילה ושתיה יתירה‪,‬‬ ‫עד ששבר תאוות אכילה לגמרי‪ ,‬ויצא מהתאוה לגמרי בתכלית הקדושה‪ ,‬עד שלא היה לו‬ ‫וכיוצא באיזה דבר גופני‪ ,‬אזי מתגרה יצרו בו ביותר‪ .‬בפרט כשהוא יודע שנכשל כבר כמה‬ ‫שום תאוה כלל וכלל לא‪.‬‬ ‫פעמים ח"ו ע"י דברים כאלו‪ ,‬ע"כ מלבד שצריך ליזהר להישמר מזה הרבה‪ ,‬אף גם כשכבר‬ ‫נכשל ח"ו עוד הפעם בענין הגופני הזה‪ ,‬אף שהוא דבר של רשות והיתר‪ ,‬אעפ"כ צריך אח"כ‬ ‫ובין כך ובין כך שהיה פורש עצמו כל כך מהאכילה‪ ,‬מחמת זה לא היה יכול עוד לאכול‬ ‫תיכף בדיקה וזהירות יתירה ביותר‪ ,‬ולחפש בעצמו אם לא נאחז בו עי"ז אחיזת היצה"ר"‬ ‫כלל‪ .‬וכפי הנראה מדבריו היה‪ ,‬שאחר כך היה לו כח לאכול בקדושה בלי תאוה כלל‪ ,‬אפילו‬ ‫עיי"ש]‪.‬‬ ‫אם היה אוכל הרבה‪ ,‬אבל כבר לא היה יכול לאכול מחמת רגילותו שהרגיל עצמו באכילה‬ ‫פחותה ומעוטה מאד‪.‬‬ ‫ולא רק לעצמו גורם בזה רעה‪ ,‬אלא אף לצדיק‪ .‬שכן‪" :‬מילוי כריסם של המון עם‪ ,‬גורם‬ ‫לאבדת הצדיק" (ספר המידות‪ ,‬צדיק קסח)‪.‬‬ ‫ואמר‪ ,‬שאחר כך על הים בעת שנסע לארץ ישראל‪ ,‬אז ראה שאין לו שום חיות משום דבר‪,‬‬ ‫אזי הכריח עצמו לאכול קצת‪ ,‬ומאז והלאה הורגל לאכול קצת‪ .‬אבל קודם לזה לא היה‬ ‫סוף דבר הכל נשמע‪" :‬שומר פיו" ‪ -‬מלאכול אכילה יתירה ומזיקה ‪" -‬שומר מצרות נפשו"‪.‬‬ ‫אוכל אפילו אכילה פחותה כזו‪ ,‬כי באמת גם אחר כך‪ ,‬אחר שהיה על הים‪ ,‬הייתה אכילתו‬ ‫[וכלשון ה'קיצור שולחן ערוך' (סימן לב‪ ,‬סעיף ג)‪" :‬ורוב החולאים הבאים על האדם אינם‪ ,‬אלא‬ ‫גם כן מעוטה מאד מאד‪ ,‬ומקודם גם שיעור פחות כזה לא היה אוכל"‪.‬‬ ‫או מפני מאכלים רעים‪ ,‬או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים‬ ‫טובים‪ .‬הוא ששלמה אמר בחכמתו 'שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו'‪ .‬כלומר‪ ,‬שומר פיו‬ ‫מלאכול מאכל רע או מלשבוע‪ ,‬ולשונו מלדבר אלא בצרכיו"‪( .‬והוא מלשון הרמב"ם)‪.‬‬ ‫מאידך גיסא‪ ,‬יש להיזהר מאד שלא להחליש ולהחליא את הגוף על ידי מיעוט אכילה‪ .‬כי‬ ‫ועיין באלשיך הקדוש שכתב על פסוק זה‪ ,‬וז"ל‪" :‬הנה אומרו פיו ולשונו יראה כפל ענין‪,‬‬ ‫"תיקון הגוף קודם לתיקון הנפש" (ספר המידות‪ ,‬תשובה פד)‪ ,‬וצריכים לשמור מאד על בריאות‬ ‫אך יזהיר על מותרי מאכל פיו ומותרי מענה לשון‪ .‬וילמדנו דעת בל יאמר איש‪ ,‬כי שומר‬ ‫הגוף‪ ,‬ולא לשמוע ליצר הרע המתלבש במצוות ומפתה את יראי ה' שיחלישו את גופם‬ ‫פיו ממותרי מאכלות ואת לשונו מדברי מותר‪ ,‬את גופו ובשרו הוא שומר מתחלואים‬ ‫בסיגופים ומיעוט אכילה (וראה בזה מכתב נפלא וארוך ב'מכתבי שמואל' מכתב נ"ו)‪.‬‬ ‫המתרגשים מריבוי מאכל‪ ,‬וגם את עצמו ובשרו הוא שומר בשימור לשונו מהביע רעות‪,‬‬ ‫ובפרט‪ ,‬בזמן חולי וחולשה‪ ,‬צריך האדם להיזהר מאד להבריא את גופו במאכלים ומשקאות‬ ‫מרגשת אנשי ריבו וחבורות פצעי שומע חרפתו‪ ,‬אך את נפשו לא היה פוגם‪ .‬על כן אמר‬ ‫המבריאים ומחזקים את הגוף (עיין שיש"ק ב‪ ,‬מג‪ .‬ועיין 'עלים לתרופה' במכתבי רבינו מכתב ח')‪.‬‬ ‫שלמה בחכמתו‪ ,‬דע איפוא בני‪ ,‬כי שומר פיו ולשונו לא מצרות גופו לבדם הוא נשמר‪ ,‬כי‬ ‫אם גם מצרות נפשו‪ ,‬כי ממותרי מאכלות יפותה אחר יתר תאות אשר שנא ה' ומשחית נפשו‪,‬‬ ‫וגם כאשר הגוף בריא – אם הוא מרעיב ומצמיא את עצמו יותר מיכולתו‪ ,‬הרי זה מזיק‬ ‫וכן שומר לשונו‪ ,‬כי אין קצה לצרות המרגשות מלשון יתירה"]‪.‬‬ ‫להרחבת הדעת שלו‪ .‬וכמו שכתב הגרי"מ שליט"א‪" :‬אמנם צריכים לדעת כי ע"י שהאדם‬ ‫מרעיב או מצמיא את עצמו‪ ,‬זה ג"כ מונע מאתו הרחבת הדעת‪ ,‬וצריכים להתנהג בזה בדעת‬ ‫ההנהגה למעשה לכל אחד‬ ‫ובהשכל‪ .‬וע"י הברכות והנימוס והסדר של הכמות‪ ,‬מעלה עי"ז ניצוצי קדושה רבים מאד‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬למעשה‪ :‬כמות האכילה הנצרכת לקיום הגוף‪ ,‬משתנה מאדם לאדם; יש הנצרכים‬ ‫ויש לו מזה טובות בגוף ונפש" (אוסף מכתבים‪ ,‬מכתב קכג)‪.‬‬ ‫לאכילה מרובה יותר‪ ,‬ויש הנצרכים לפחות‪ .‬וגם באדם אחד‪ ,‬משתנה הדבר מזמן לזמן‪.‬‬ ‫ולפעמים‪ ,‬כשהאדם מתאפק מלאכול ויושב ולומד מתוך צער‪ ,‬כשמחשבתו נתונה על‬ ‫[ראה לדוגמא ב'קיצור שולחן ערוך' (סימן לב‪ ,‬סעיף ה) על החילוק בין קיץ לחורף‪ ,‬וז"ל‪" :‬בימי‬ ‫האכילה שנמנעת ממנו – עדיף שילך לאכול ויחדל מלחשוב על האכילה‪ ...‬וזה‪ ,‬ע"פ‬ ‫החום נחלשים כלי העיכול מן החום‪ ,‬ועל כן ראוי שיהיה שיעור האכילה בימי החום פחות‬ ‫המסופר בספר 'אבניה ברזל' (שיחות וסיפורים ממוהרנ"ת‪ ,‬אות לז)‪" :‬פעם אחת ראה מוהרנ"ת‬ ‫מבימי הקור‪ .‬ושיערו חכמי הרופאים לאכול בימות החמה רק שני שלישים ממה שהוא‬ ‫זצוק"ל את אחד שיושב ולומד אחר התפילה‪ ,‬אבל יש לו צער גדול מהרעבון‪ .‬ואמר לו‬ ‫אוכל בימות הגשמים"‪ .‬וכמו כן‪ ,‬יש חילוק בין ימי הנעורים לימי הזקנה‪ ,‬כמו שכתב שם‬ ‫מוהרנ"ת‪ :‬הער שוין אויף האבין תאות אכילה [= תפסיק כבר שיהיה לך תאות אכילה]"‪.‬‬ ‫(סעיף ד)‪" :‬האדם בנעוריו כח העיכול שלו חזק‪ ,‬ועל כן צריך מזון תדיר יותר מן האיש אשר‬ ‫והגדר הנכון בזה אי אפשר לכתוב ולא לומר לזולת‪ ,‬אלא ערום יעשה בדעת‪ ,‬לבלי לנטות‬ ‫הוא באמצע ימיו‪ .‬והזקן לחלישת כוחו‪ ,‬צריך שיהיה מאכלו קל ומעט בכמות‪ ,‬ורב באיכות‬ ‫לא לימין ולא לשמאל; מצד אחד‪ ,‬לא להחליש את הגוף‪ .‬ומאידך‪ ,‬לא להימשך אחר תאוות‬ ‫להחזקת כוחו"]‪.‬‬ ‫אכילה מתוך תירוצים של שמירה על בריאות הגוף‪ .‬אלא "נאכל לבד לקיום נפשותינו‬ ‫ולכן לא קבעה התורה שיעור קבוע כמה יש לאכול‪ ,‬אלא הזהירה אותנו באופן כללי שלא‬ ‫ולמעט תאוות טבענו"‪.‬‬ ‫יאכל כל אחד אלא כפי הנצרך לו‪ ,‬לפי טבעו ולפי העת והשעה‪ ,‬ולא יותר‪.‬‬ ‫[וראה את תפילתו של רבי אפרים ב"ר נפתלי‪ ,‬תלמיד מוהרנ"ת‪ ,‬ששופך לבו לפני ה' שהיצר‬ ‫וכלשונו הזהב של השל"ה הקדוש (עשרה מאמרות‪ ,‬המאמר השביעי‪ ,‬אות יג)‪" :‬הנה בודאי כל‬ ‫מפתה אותו לעת זקנתו שהוא צריך לאכול הרבה‪ .‬והוא לא נתן להטעות את עצמו‪ ,‬וביקש‬ ‫המותרות‪ ,‬אף שהוא מן המותר‪ ,‬הוא אסור‪ ,‬כגון אכילה יתירה ‪ ...‬ומה שלא הזהירה התורה‬ ‫גם אז מה' שיעזרהו למעט באכילתו‪ .‬וז"ל (תפילות הבוקר‪ ,‬תפילה ג)‪" :‬ואזכה שאבטל תאוות‬ ‫על זה בפרטיות כמו שאר אזהרות‪ ,‬כי בלתי אפשרי להודיע הכל‪ ,‬כי כל אדם משתנה לאלף‬ ‫אכילה ושתיה מאתי‪ ,‬כי אתה ידעת איך התגברו עלי אלו ראשי התאוות‪ ,‬ובפרט לעת זקנתי‬ ‫אלפי אלפים השתנות‪ ,‬אם כן כל אדם היה צריך לתורה בפני עצמו‪ ,‬וגם אדם אחד בכל עת‬ ‫שהבעל דבר מטעה אותי שאני צריך לאכול הרבה‪ ,‬אבל באמת לא על הלחם לבד יחיה‬ ‫ובכל שעה ישתנה‪ .‬למשל לענין אכילה‪ ,‬לזה נקרא מֹוֹ ָָתר כשאוכל יותר מחצי ליטרא‪ ,‬ולזה‬ ‫האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם‪ ,‬וכל התאוות הם מותרות‪ ,‬רק אזכה להסתפק‬ ‫מצד טבעו אינו מֹוֹ ָָתר רק כשיאכל יותר מליטרא‪ ,‬ולפעמים באדם עצמו משתנה‪ ,‬הכל לפי‬ ‫במועט‪ ,‬ובפרט באכילה ושתיה‪ ,‬לאכול לבד לקיום נפשנו ולמעט תאוות טבענו"]‪.‬‬ ‫הזמן והעת והשעה‪ .‬ואילו היו כל טבע בני אדם שוין וכל העתות שוות‪ ,‬היה התורה כותבת‬ ‫באזהרה 'כזה השיעור תאכל ולא יותר'‪ ,‬אבל מאחר שיש השתנות‪ ,‬הוצרכה התורה להודיע‬ ‫דרך כלל‪ :‬אני מצוה לך להיות קדוש ופרוש בכל מה שתתבונן בך שהוא מותרות לפי העת‬ ‫יזכנו ה' בחג הסוכות הזה לקבל דעת דקדושה‪ ,‬להינצל מתאוות אכילה ולאכול בכמות‬ ‫והשעה תפרוש ממנו"‪.‬‬ ‫הנכונה והמדויקת עבורנו‪ ,‬בקדושה וטהרה‪ ,‬לטוב לנו כל הימים‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬זאת יש לדעת‪ ,‬שגם אם נדמה לאדם שהוא מוכרח לאכול כך וכך‪ ,‬אין הדבר‬ ‫ז‬ ‫זמן שמחתינו תשפ"ז‬ ‫ח‬ ‫קרני אור גיליון ‪488‬‬ ‫בע"ה‬ ‫הוד והדר פעלם‬ ‫וצדקתם עומדת לעד‬ ‫קהל עדת מפארים‪ ,‬בנבל עשור בכינור ונבל מזמרים‪ ,‬לכו נרננה ונריע באמת ובצדק‬ ‫רב טוב צפנת ליראים‪ ,‬להיטיב ולהרבות בלב ונפש עושים ומעשים‪ ,‬פינו ימלל וליבנו ער‬ ‫יהיו הדברים האלו חקוקים‪ ,‬על מעשים ותושיה להרבות פעלים‪ ,‬לשמש את הרב ועשו משכן לי‬ ‫הרבה עשו ועלתה בידיים‪ ,‬לפאר שם הצדיק ועדת חבלו תאין ומתכנשין‪ ,‬לכבדה ולפארה‬ ‫נאמנה קריתינו באוויר נח וזך לבל יחסרו מזגים‪ ,‬בכל פינות ונדבכים‪ ,‬כי אש קדחה בכל כח ואונ‬ ‫אומר ומעש בפעולה ויגיעת כפיים‪ ,‬למלא צרכים וסיפוק מהלכים‪ ,‬בימי הקיבוץ הקדוש והנורא‬ ‫מראשית שנה עד אחריתה‪ ,‬והיו ליבם ועינם בקריתינו נתונה‪ ,‬בעסקנות נמרצת חובקת עולמ‬ ‫נאמנים שלוחים לתיקוני שדרתיך‪' ,‬אין דבר גדול מזה' קול הלוך ויסוף‪ ,‬אשרי חבל נחלתנ‬ ‫הומה ליבנו בתודות והערצות‪ ,‬לגלות עמוקות במזמור שיר נבואה‪ ,‬נזמרה ונארוג שירה‬ ‫ראשית השירים נתונה לידידנו הנאמן איש חי ורב פעלים‪ ,‬הפועל בנאמנות בפעולות כבירים‪ ,‬בעמל משקיע ויזעו כנחלים‪ ,‬לתכלל‬ ‫ולהקים בנינים ומבצרים‪ ,‬במסירות והקרבה וברוב תבונה וחיל‪ ,‬מראשית השנה ועד ימי הרחמים‪ ,‬והיו עינו וליבו שם כל הימים‪,‬‬ ‫ה"ה ידידנו הנכבד‬ ‫הר"ר אברהם אלימלך רוזנטל שליט"א‬ ‫העומד במסירות והקרבה לימין מוסדותינו הק' במשך כל השנה כולה‬ ‫ואתו עמו הני צנתרי דדהבא האהובים והנחמדים‪ ,‬הפועלים ללא לאות בכל עידן ועידנים‪ ,‬לרומם את שם הצדיק בעיר געגועינו על ציון קודש הקדשים‪,‬‬ ‫לפאר ולרומם את מבצרי הקיבוצים‪ ,‬הפועלים ללא לאות בפעלים נשגבים‪ ,‬לפאר ולרומם ולהדר בהידורים‪ ,‬לקומם עדת מי מנה מהמסד עד הטפחות בכל‬ ‫הפרטים‪ ,‬במסירות מופלאה בנפש ורוח ויזעים‪ ,‬ברוב כשרון וביראה טהורה שזורים‪,‬‬ ‫הרה''ח ר' ישראל משה איזאק שליט"א‬ ‫והרה"ח ר' משה וורטהיימר שליט"א‬ ‫כוס ישועות נשא ונרים‪ ,‬לרשמי קריה נאמנה המסורים‪ ,‬המטים שכמם בפעלים‪ ,‬מתכלל בסדר מופתי בכשרונותיהם הברוכים‪ ,‬ה"ה‬ ‫שליט"א‬ ‫הר"ר משה ווייס שליט"א ‪ -‬ואתו עמו הר"ר נחמן דייטש‬ ‫מקום של כבוד ויקר לעולם חקוקים‪ ,‬ל'ראשי החבורות' העוזרים והמסייעים בשמם הטוב ברוכים‪ ,‬אשר מי ישער משכורתם ורום הפעלים‪ ,‬בשעות לא‬ ‫שעות ובכל זמן זמנים‪ ,‬להשקות את הצאן לעודד ולשמור על הכרמים‪ ,‬עומדים על הפקודים מראשית הנסיעה ועד ישובו הצאן אל העדרים‪ ,‬לא נותנים‬ ‫שינה לגופם ולא מנוחה לעפעפיים‪ ,‬אשריהם ואשרי חלקם שכרם הרבה בכפליים‪ ,‬ממקור מעיין הטוב ומהיכלו של צדיק עטרת לראשם נתונים ה"ה‬ ‫הרה''ח ר' נחמן זילבער שליט"א‬ ‫ואיתו עמו כל ראשי החבורות העוזרים והמסייעים‬ ‫ולצד אלו ברכה שלוחה באהבת איתנים‪ ,‬למשגיחי חברות 'צעירי הצאן' לכו והשקו העדרים‪ ,‬אשר במסירות נפלאה דולים ומשקים‪ ,‬לנצל את הרגעים מפז‬ ‫יקרים‪ ,‬ברכותינו אחת להם בלבבות נרגשים ה''ה‬ ‫הר"ר נחמן דוד סירוטה שליט''א‬ ‫הר"ר שמואל בנימין שטרן שליט''א ‪ -‬הר"ר אליהו יארבלום שליט''א ‪ -‬הר"ר זאב זילבר שליט''א ‪ -‬הר"ר יעקב שמחה מנה שליט''א‬ ‫ברכה לעומדים על הפקודים‪ ,‬את סעודות החג בטוב טעם מגישים‪ ,‬אכלו מעדנים ושתו ממתקים‪ ,‬כי חדוות ה' המה מעוזים‪ ,‬ה"ה ידידינו אנשי החיל העושים ומעשים‪,‬‬ ‫הר"ר נחמן דייטש שליט"א והר"ר משה אריה שטרן שליט"א‬ ‫הר''ר נתן זוהר שליט"א‬ ‫ואתם עמם העומדים במסירות נאמנה למען לא יחסר המזג ב'קאווע שטיבל'‬ ‫הר"ר נחמן איזק שליט"א הר"ר שמעון דייטש שליט"א הר"ר זאב זילבר שליט"א‬ ‫וכן ברכה שלוחה לאלו המנצחים בחן על השירים וניגונים‬ ‫הר"ר שמעון שפירא שליט"א הר"ר יהושע לייב פרידמן שליט"א הר"ר יום טוב שטרן שליט"א‬ ‫מקום של חיבה ואהדה נתונה‪ ,‬לכל אותם אשר על הצד היותר טוב דאגו לסדר הנסיעה‪ ,‬באוויר נח וזך ובשמירה ראויה‪ ,‬במסירות ובעין טובה אחלי שנזכה לראותה‪ ,‬אשריהם‬ ‫ואשרי חלקם זכותם רבתה‪ ,‬ה"ה‬ ‫הר"ר יוסף מרדכי מנה שליט"א הר"ר אברהם יצחק סאמעט שליט''א והר''ר יעקב שמחה מנה שליט"א‬ ‫מקום של כבוד מיוחד בלבבות הומים‪ ,‬נתונה‬ ‫להנהלת חברת 'דרך צדיקים'‬ ‫אשר זה עומדים לימינינו זה רבות בשנים‪ ,‬בהקשבה ומסירות שאין בנמצאים‪ ,‬לסדר את סדר הנסיעה הנותנים בים דרכים‪ ,‬בזכותם זכינו לנסיעה קדושה בפרשת הדרכים‪ ,‬אשריהם‬ ‫ואשרי חלקם יתברכו משמי מעונים‪,‬‬ ‫ולכל אלו כל הפועלים ועוסקים למען הקיבוץ הקדוש כל אחד בשמו הטוב מבורכים‪ ,‬קצרה‬ ‫היריעה ודלו קולמוסים‪ ,‬יתן ה' וכה יוסיף ברכה כפליים לתושיה כגודל המעשים‪ ,‬מהיכל‬ ‫צדיק על ראשם עטרת פז משיתים‪ ,‬טללי אורות בברכה שופעים‪ ,‬ישאו ברכה משמי‬ ‫מעונים‪ ,‬ברכותינו אחת בלבבות נרגשים‪:‬‬ ‫פני בוראנו נחלה ונקדמנו בתחינה‪ ,‬ישיב כגמולכם הטוב ברננה‪ ,‬שפע ברכתו ישית לכם ברוב‬ ‫טובה‪ ,‬משמי מעונו יעניק שלמי אהבה‪ ,‬שנה טובה מלאה שמחה ורון‪ ,‬חיים חן וחסד אתכם יחון‪,‬‬ ‫נחת דקדושה אושר ושלום‪ ,‬רחמים ורוב גילה יקבצו הלום‪ ,‬לנוב עד זקנה ושיבה דשנים ורעננים‪,‬‬ ‫להגדיל פעלים ברוכים לעם אמונים‪ ,‬נחת מפרי מטעיכם לתפארה להפריחה‪ ,‬ויהיו הדברים האלו‬ ‫כתובים וחקוקים‪ ,‬אלו הפועלים לימין צדיק לפאר בהידורים‪ ,‬ישיב להם הבורא כגמול טובים‪.‬‬ ‫המברכים ומודים‬ ‫רבנן ותלמידיהון‬ ‫זמן שמחתינו תשפ"ז‬ ‫ט‬ ‫פניני התחזקות והתעוררות‬ ‫שנערכו ונעבדו מתוך אוצרות שיחותיו של הגרי"מ שכטער שליט"א‬ ‫שביבי אור‬ ‫להיכלל יחד עם כלל ישראל!‬ ‫הילולת רבינו סוכות תשס"ו‬ ‫וכן עה"פ בתהילים (עט ב) "נתנו בשר עבדך מאכל לעוף השמים"‪ ,‬מבאר רש"י שם וז"ל‪" :‬והלא‬ ‫היו"ט בעצמו קורא אלוקות‬ ‫רשעים היו אלא משקבלו פורענותם הרי הם חסידים"‪ ,‬וחזינן דבר פלא דהגם דמדובר ברשעים‬ ‫אשרינו מה טוב חלקנו‪ ,‬ומה נעים גורלנו‪ ,‬ומה יפה ירושתנו‪ ,‬אשר בחר בנו בכל עם‪ ,‬ורוממנו מכל‬ ‫גמורים מ"מ היות וקיבלו את עונשם ונזדככו הרי הם נקראים בשם "עבדיך" וכהגדרת רש"י "הרי‬ ‫לשון‪ ,‬ותתן לנו ה' אלוקנו באהבה מועדים לשמחה‪ ,‬חגים וזמנים לששון‪ ,‬את יום חג הסוכות‬ ‫הם חסידים"‪ ,‬וזהו סוד עליון‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬זמן שמחתנו מקרא קודש‪ .‬ומבאר רבינו (תו' ד' תניינא) דמקרא קודש הכוונה שהיו"ט בעצמו‬ ‫בכח האחדות והאהבה לכל אחד מישראל מתקבלת התפילה ביותר‬ ‫קורא קודש‪ ,‬דהיינו את "ההייליגקיט" של התוה"ק‪ ,‬ואת "ההייליגקייט" של כלל ישראל‪ ,‬את‬ ‫"ההייליגקיט" של המועדים‪ ,‬ואת "ההייליגקיט" של הצדיקים‪ .‬וביותר בחג הסוכות שיחודו הוא‬ ‫ובשם האר"י ז"ל מובא כי לפני גשת האדם אל עבודת התפילה‪ ,‬עליו לקבל על עצמו מצוות‬ ‫בזה שמאוחד החג הזה עם הז' רועים באופן מיוחד ביותר‪ ,‬והני ז' רועים הם האושפיזין הבאים‬ ‫"ואהבת לרעך כמוך"‪ ,‬ויש לאהוב כל אחד ואחד מישראל‪ ,‬ובזה תעלה תפילתו כראוי ובכל אשר‬ ‫להתארח אצל סוכתו של כל אחד ואחד מישראל בפועל ממש‪ ,‬ולכך בחג זה הוא הזמן המוכשר‬ ‫יפנה יצליח‪ .‬וזאת היות ונכללת תפילתו עם כל תפילות ישראל יחדיו‪ ,‬והגם שאין תפילתו זכה‬ ‫ביתר שאת להיכלל עמהם ובקדושתם‪.‬‬ ‫כ"כ ונקיה כראוי‪ ,‬ומלאה פניות ופגמים‪ ,‬מ"מ היות ומאוחד הוא עם כל כלל ישראל הרי שתוקף‬ ‫פעולת המצוה של אהבת ישראל גורמת שנחשב כמושלם ולכך עולה תפילתו למעלה כראוי‬ ‫בכח הצדיקים יגיע האדם למעלות רמות‬ ‫ופועלת מה שיכולה לפעול בשלימות‪ ,‬ועושה פירות ומצליח האדם בכל אשר יפנה‪.‬‬ ‫וכבר כתב רבינו (לקו"מ כב) שעיקר אחיזתן וקדושתן של ישראל הוא אצל הז' רועים והכל נשפע‬ ‫וכן איתא ג"כ בנועם אלימלך (דברים א) שיש עצה האיך לבוא אל אמיתת עבודת ה'‪ ,‬ובפרט שאין‬ ‫מהם‪ ,‬וכל מנהיגי הדורות עד היום הזה נכללים בהם‪ ,‬ומהותם הוא 'אמונה'‪ ,‬ובכל עת האמינו‬ ‫צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ ,‬וא"כ נפגמים איברי האדם בחטאיו ואיך יעשה עמהם‬ ‫בהשי"ת באופן מופלא‪ ,‬ותוקף אמונתם היא גם בהווה ומשפיעה גם לעתיד‪ .‬ומבאר רבינו עוד‬ ‫דבר שבקדושה כראוי‪ .‬אבל כשקושר את עצמו עם כללות ישראל שעליהם נאמר 'ועמך כולם‬ ‫שבזכות כח הצדיקים בא האדם לידי שמחה ולידי אהבה דקדושה‪ ,‬וזוכה להיכלל בהני שבעה‬ ‫צדיקים' שבכלליות הם נחשבים רק לצדיקים‪ ,‬אז נקשרים גם האיברים שנפגמו בכלליות ישראל‬ ‫רועים‪.‬‬ ‫ונתקן בקדושה עליונה‪ ,‬ואז יכול לעשות את המצוה באופן הראוי ביותר‪.‬‬ ‫וכתב רבינו הק' גבי מעלת ההתקשרות לצדיקים‪ ,‬שהצדיקים מעלת שורש נשמתם גבוהה‬ ‫בכח התכללות לנשמות ישראל יש תשובה ניצחת למלאכי השרת‬ ‫מאוד ולכך כל הנכללים עמהם זוכים להכלל בשורש נשמתם ולמעלתם הגדולה‪ ,‬וכמבואר בשם‬ ‫ובגמ' שבת (פח ע"ב) איתא‪" :‬אמר ר' יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת‬ ‫הנועם אלימלך הנ"ל דכשנכללים עם בחינת הצדיקים אזי נחשבת העשיה לעשיה בשלימות‬ ‫לפני הקב"ה‪ ,‬רבונו של עולם מה לילוד אישה בנינו‪ ,‬אמר להם לקבל התורה בא‪ ,‬אמרו לפניו‬ ‫ואין שום פגם בעשיתם והכל מתוקן באופן הטוב והמושלם‪.‬‬ ‫ריבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו‪ ,‬אמר הקב"ה למשה החזר להם תשובה‪,‬‬ ‫אמר ריבונו של עולם מתיירא אני שלא ישרפוני בהבל פיהם‪ ,‬אמר הקב"ה למשה אחוז בכסא‬ ‫המקושר לצדיקים זוכה לתואר "אחי ורעי"‬ ‫כבודי והחזר להם תשובה"‪.‬‬ ‫ובשער הכוונות כתב האר"י ז"ל (כוונות קריאת שמע דרוש ו) דמעלת הצדיקים הוא לאין קץ‪ ,‬ונקראים‬ ‫ויש להבין‪ ,‬דמה יועיל למשה שיאחז בכסא כבודו יתברך? ומבאר רבינו (לקו"מ תנינא תורה א)‬ ‫בשם אחי ורעי‪ ,‬כזה אהבה וקרבה יש בינם להשי"ת‪ ,‬ובאם נתקשר כראוי אל הצדיקים הרי שגם‬ ‫דהכוונה בזה שיאחז ויתלה את עצמו בנשמות ישראל ששורשם חצוב מכסא הכבוד‪ .‬וזוהי‬ ‫אנו נזכה להכלל בתואר אחי ורעי ובתוקף אהבה שיש לצדיקים עם השי"ת‪.‬‬ ‫תשובה ניצחת לטענת מלאכי השרת‪ ,‬היות וכל מטרת הבריאה וכל קיום העולם תלוי בישראל‪,‬‬ ‫ומן הראוי לציין את דברי ר' שמעון בן לקיש (ירושלמי ברכות פרק ט) דהנה כשיש לאדם קרוב ונכבד‬ ‫וכדאיתא בגמ' (תענית ג ע"ב) שיש ד' רוחות בשמים ואין להם קיום בלא ישראל‪ ,‬כל קיום העולם‬ ‫ועשיר ובעל שם‪ ,‬הרי שנהנה האדם לספר ַלַ ֹּכ� ֹל שהוא קרובו ובן משפחתו‪ ,‬אבל כשיש לאדם‬ ‫תלוי בהם וכמובא ברש"י (בראשית א א) עה"פ בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ‪,‬‬ ‫קרוב שהוא חסר מזל ואינו מוצלח כלל הרי שאין מספר כלל כי אותו קרוב הינו קרובו ומתבייש‬ ‫"בשביל התורה שנקרא ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית"‪ ,‬ובעבורם ובשבילם ברא ה'‬ ‫בזה מאוד‪ ,‬אבל הקב"ה אינו מתבייש בעמו ישראל כלל‪ ,‬והגם שיש בהם הרחוקים מאוד בעשיתם‬ ‫את השמים ואת הארץ‪ ,‬כל הבריאה כולה בעבור ישראל‪ ,‬לזה כשאוחזים בכסא הכבוד ונאחזים‬ ‫ובהתנהגותם‪ ,‬וקורא לכל יהודי באשר הוא בשם אחי ורעי‪ ,‬וכדכתיב (תהילים קכב ח) "למען אחי‬ ‫בשורש נשמות ישראל‪ ,‬יש תשובה ניצחת למלאכי השרת‪.‬‬ ‫ורעי אדברה נא שלום בך"‪ .‬ויתכן דזה שכל יהודי מכונה בתואר אחי ורעי תלוי בהתקשרות‬ ‫וזהו דבר פלא‪ ,‬שהרי משה רבינו היה שקול כנגד כל ישראל‪ ,‬ומ"מ היה צריך כשענה את תשובתו‬ ‫לצדיקים הנ"ל‪ ,‬שכל המקושר בהם ונכלל בקומתם‪ ,‬והם נחשבים בתואר המיוחד 'אחי ורעי'‪,‬‬ ‫למלאכי השרת להיאחז בנשמות ישראל‪ ,‬והוא בעצמו ובגודל כוחו לא היה בר יכולת לענות‬ ‫זוכה גם הוא לתיקונו ולהיכלל בהם ובתוארם הנפלא אחי ורעי‪ .‬וכמו שאנו אומרים בברכת המזון‬ ‫להם‪ ,‬וזהו היות ומעלת בנ"י גדולה מאוד‪ ,‬וכל העולם נבנה בעבורם‪ ,‬והם קומת ישראל מרישא‬ ‫"כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב כן יברך אותנו כולנו יחד"‪ ,‬דכשאנו נכללים יחד עם‬ ‫ועד סיפא‪ ,‬וכוחם כה רב עד שאפשר להישען בשרשם ולענות תשובה לטענת המלאכים‪.‬‬ ‫האבות הק' ובקומתם‪ ,‬יכולים גם אנו לזכות לאותה הברכה שנתברכו הם לפום דרגתם הגבוהה‬ ‫וכשיש אהבה אמיתית בתוך כלל ישראל‪ ,‬אזי לכל אחד מהם יש מעלות לאין גבול‪ .‬אוצרות‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬וזוהי יחודן וסגולתן של ישראל‪.‬‬ ‫אוצרות לאין קץ אצורים בכל א' עד שהיהודי בעצמו אינו משיג רום מעלתו הגבוהה‪ ,‬וזהו כשיש‬ ‫המבחן האמיתי לאמיתיות האדם‬ ‫אהבה ואחדות בישראל‪ ,‬שאהבת ישראל היא התשובה למלאכי השרת‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬כל יהודי חפץ לעובדו יתברך בתכלית השלימות‪ ,‬אף אחד אינו רוצה להיכשל בעוונות‬ ‫ישראל קודמים לתורה‬ ‫ולהתנתק מאיתו יתברך רח"ל‪ ,‬אבל יש הרבה ניסיונות ומעברים בעולם‪ ,‬והגוף שבתוכו נמצא‬ ‫בתנא דבי אליהו מובא (פרק יד) שאמר לו אחד שיש ב' דברים שהשי"ת אוהבן והם‪ :‬התורה‬ ‫נשמת היהודי שבנו מלא בתאוות ובמידות רעות‪ ,‬ואנו שרויים בגלות באופן פרטי וכללי‪ ,‬וכיון‬ ‫וישראל‪ ,‬ושאל את אליהו הנביא מי קודם למי‪ ,‬והשיב לו כי דרכן של בני אדם לומר כי התורה‬ ‫שכך קשה לאדם לדעת את תוקף אמיתיותו בעבודת השי"ת‪ .‬אלא שיש מבחן שיכול האדם‬ ‫קודמת שנאמר (משלי ח כב) "ה' קנני ראשית דרכו"‪ ,‬ואני אומר ישראל קודמים שנאמר (ירמיה ב ג)‬ ‫לבחון את עצמו היכן הוא עומד‪ ,‬ולדוגמה בה' הימים שבין יוה"כ לסוכות זהו הזמן שבו אין‬ ‫קודש ישראל לה' ראשית תבואתו‪ ,‬ונאמר עוד כי אתכם בחרתי מכל העמים‪ ,‬אמר ר' שמעון בר‬ ‫השי"ת מחשב את העוונות כלל‪ ,‬היות ובעת הזאת כל ישראל שקועים במצוות ומעשים טובים‪,‬‬ ‫יוחאי התורה קודמת לישראל מק"ו דמה התורה הקדושה קיימת לעד ולנצח נצחים‪ ,‬ישראל‬ ‫מוזילים הם הרבה ממון לבנית הסוכה ולקנית הד' מינים באופן מהודר‪ ,‬ולנוי סוכה ושמחת יו"ט‪,‬‬ ‫שהתורה נבראה בעבורם אינו דין שיהיו קיימין לעד ולנצח נצחים‪.‬‬ ‫ולזה אין מחשבין העוונות אז ומוחלים לישראל על הכל‪.‬‬ ‫וזהו רש"י מפורש עה"פ מלך אסור ברהטים (שה"ש ז ו) שעולה על הני ה' ימים שבהם נמצא השי"ת‬ ‫גם הקלים מישראל מוסרים נפשם להשי"ת‬ ‫ועומד אצל ישראל העסוקים במצוות והיינו מלך אסור ברהטים שקשור הוא ומאוגד בישראל‬ ‫וזוהי מעלתן של ישראל לאין קץ‪ ,‬ויותר ממעלת התוה"ק וכאמור‪ .‬וביעב"ץ מובא דבר פלא‪,‬‬ ‫העושים מצוותיו למען שמו יתברך‪ ,‬וכל זה הוא לפני הסוכות‪ ,‬ובסוכות עצמו שכבר יושבים‬ ‫שלפני כחמש מאות שנים היו גזירות קשות לישראל ופשוטי העם הקלים שבקלים מסרו נפשם‬ ‫בתוך הסוכה ויש כבר את הד' מינים וכו'‪ .‬מה נותן אז לישראל את הקרבה לה'‪ ,‬הוי אומר תוקף‬ ‫על קידוש ה'‪ ,‬כי בני ישראל באשר הם הינם בעלי נשמה גבוהה מאוד‪ ,‬ויופי נשמות הקלים שבהם‬ ‫הרצון שיש לכל אחד מישראל לקיים את שמחת היו"ט כראוי‪ ,‬לשבת עם האושפיזין יחדיו‪ ,‬וכו'‬ ‫בא לידי ביטוי במסירות נפש למען שמו יתברך‪.‬‬ ‫והגם שהיות ואנו נמצאים בגלות ולכך אין מניחים לנו להגיע לזה בשלימות אבל עצם הרצונות‬ ‫וסיפר לי יהודי ששמע מהחפץ חיים‪ ,‬אשר סיפר שהיה במקום אחד גזירה שכל היהודים הגרים‬ ‫נחשבים למאוד‪ ,‬יותר מעצם העשיה‪.‬‬ ‫שם יתלו על פתח ביתם שתי וערב‪ ,‬ובאם לא יקיימו זאת יהרגו אותם במיתה משונה‪ ,‬והיה שם‬ ‫אלא שאז‪ ,‬כשרואים אנו את זולתנו אשר כן מצליח להתעלות ולקיים מצות החג כראוי‪ ,‬אזי אז‬ ‫יהודי אשר היה רחוק מאוד משמירת יהדותו והגם שלא נצטוו בני העיירה על עבודת ע"ז בפועל‬ ‫המבחן הנכון היכן אנו אוחזים בעבודת השי"ת‪ ,‬האם שמחים אנו בהצלחת האחר וממש אוהבים‬ ‫ורק היו צריכים להציב על פתח הבית את השתי וערב בלבד‪ ,‬התנגד לכך בתוקף‪ ,‬הגם שידע כי‬ ‫את עבודת השי"ת שבו או ההיפך‪ ,‬דהרי מי שיש לו אב אהוב ובא אחר ועושה לאב פעולות‬ ‫ישלם ע"כ בחייו‪ .‬ואכן לבסוף הרגוהו הגויים באופן משונה‪ ,‬ונעקד להשי"ת וקידש שמו יתברך‬ ‫שמהנות אותו‪ ,‬הרי שגם הבן ישמח בזה ויאהבו‪ ,‬היות ועושה לאביו האהוב נח"ר‪ ,‬וה"ה בעבודת‬ ‫ברבים‪ .‬זהו ישראל אשר בך אתפאר‪ ,‬ודווקא הפשוטים שבהם‪ ,‬הם הם המבטאים את גדולת‬ ‫השי"ת באם כל מטרתנו הוא לעשות נח"ר למענו יתברך אין בכך שום נפקא מינה מי עושה זאת‬ ‫ישראל באופן נפלא ביותר‪ ,‬וכמו שמבאר רבינו (לקו"מ כא) עה"פ בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה‬ ‫אני או האחר ולכך זהו המבחן הנכון מהו המטרה העומדת לנגדי בעבודת ה'‪ ,‬האם המטרה היא‬ ‫(דברים ז ו)‪.‬‬ ‫קרני אור גיליון ‪488‬‬ ‫י‬ ‫תולדותיהם ואורחותיהם‬ ‫של אנשי שלומנו תלמידי מוהרנ''ת‬ ‫אנשי הצדיק‬ ‫(מ''ד)‬ ‫רבי נחמן טולטשינער‬ ‫ובשנה הבאה תוכל לנסוע כבר לבדך] (שיש"ק ח"ב סי' תקס"ז)‪.‬‬ ‫נעשה שם המרכז לכל עניני רבינו ז"ל‪ ,‬כמו שיסופר להלן‬ ‫סמך ידיו עליו‬ ‫[וכן יש לראות קצת מפורש מדברי מוהרנ"ת עצמו ביום‬ ‫בעז"ה‪.‬‬ ‫אף שהיו למוהרנ"ת תלמידים רבים‪ ,‬גדולים בתורה וביראה‪,‬‬ ‫הסתלקותו‪ ,‬שמסופר בהמכתב שכתבו אנ"ש מעיר ברסלב‬ ‫גדולה שימושה יותר מלימודה‬ ‫שלמים בכל מידה נכונה שמנו חכמים‪ ,‬עכ"ז השכיל והבין‬ ‫לאנ"ש מעיר טשעהרין מסדר הסתלקותו‪ ,‬ואיתא שם‬ ‫מוהרנ"ת שר' נחמן טולטשינער ראוי ויאה לקחת עליו את‬ ‫שאמר מוהרנ"ת אז לר' נחמן מטולטשין פסוק זה‪" :‬לכו‬ ‫אנ"ש מספרים כמה רמזים בגלוי ובסתר שמוהרנ"ת אמר‬ ‫המשרה להעביר הלאה את אורו של רבינו‪ ,‬וללמד את אנ"ש‬ ‫אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו‪ ,‬העיקר הוא התקשרות‬ ‫בפירוש וכמה פעמים רימז כמאן דמחוי במחוג על ר' נחמן‪,‬‬ ‫ואת כל העולם כולו את דרכי רבינו ז"ל‪ .‬ואף שכל תלמידיו‬ ‫לצדיקים" עכ"ל‪ ,‬וכנראה שרמז אז כעין צוואה שאחר‬ ‫שהוא הראוי להיות נבחר להנהיג את עדת חסידי ברסלב‬ ‫הגדולים עסקו להפיץ דעת רבינו ז"ל בכל מקום שהגיעו‪,‬‬ ‫הסתלקותו עיקר העצה הוא להתקשר עצמו יותר ויותר‬ ‫אחר הסתלקותו‪ .‬והרי כמה מהם‪:‬‬ ‫אבל יותר מכולם עסק בזה רבי נחמן‪ ,‬כי ברוב תמימותו‬ ‫לרבינו ז"ל‪ ,‬ולבטל דעתו לגמרי לדברי רבינו ז"ל‪ ,‬וממה‬ ‫בסוף ימי מוהרנ"ת שאלו פעם אנ"ש אותו מי ימלא מקומו‪,‬‬ ‫ואמיתתו‪ ,‬ומחמת רוב שימושו שזכה לשמש את מוהרנ"ת‪,‬‬ ‫שאמר זה דווקא לר' נחמן מטולטשין משמע שלימדו בזה‬ ‫ענה להם‪" :‬דער וואס טראגט ביי מיר די פעמיניציעס" [=‬ ‫ושמע ממנו הרבה תורות ומאמרים ושיחות בקדושת רבינו‬ ‫סדרי חכמה והנהגת אנ"ש‪ ,‬ודו"ק]‪.‬‬ ‫מי שמוציא אצלי את האשפה]‪ .‬וכן נתקיים אח"כ שהר"ר‬ ‫ז"ל‪ ,‬ובפרט זכה לשמוע ממנו בעת צר ובעת עניותו בשעה‬ ‫נחמן שהיה משמשו הנאמן ולא מש מתוך האוהל‪ ,‬זכה‬ ‫תלמיד שהלכה כמותו‬ ‫שמוהרנ"ת היה נרדף מכל‪ ,‬בשביל כל זה זכה להשיג עוצם‬ ‫להיות ראש החבריא של חסידי ברסלב‪.‬‬ ‫עמקות האמת המונח בדרכי רבינו ז"ל‪ ,‬ובידו ובכוחו היה‬ ‫ומסופר שפעם כששאל אחד מאנ"ש את ר' נחמן איזו‬ ‫להמשיך את שלשלת הקודש‪ ,‬ולהאיר דרכו של רבינו ז"ל‬ ‫וכה אמר מוהרנ"ת בפירוש לפני הסתלקותו‪" :‬גם זה‬ ‫שאלה‪ ,‬וענה לו ר' נחמן‪" :‬הנראה לו כפי המצב וכפי האדם‬ ‫לדורות הבאים‪ ,‬וכדברי בנו רבי אברהם ב"ר נחמן‪" :‬שבכל‬ ‫המוציא אצלי את דליי הזבל יוכל להנהיג אח"כ את הגלגל"‬ ‫ההוא"‪ .‬שאלו הלה‪ :‬הלא אחד מחשובי אנ"ש אמר לי ההיפך‬ ‫אנשי מוהרנ"ת לא נמצא משרת ומשמש ודבוק למוהרנ"ת‬ ‫מדעתכם‪ .‬ענה לו ר' נחמן ואמר‪" :‬איני יודע מה לומר לך‪,‬‬ ‫(שיש"ק)‪.‬‬ ‫כמוהו" (כוכבי אור)‪.‬‬ ‫אני קיבלתי מתלמיד שהלכה כמותו" (שיש"ק ח"ג סי' רס"ה)‪.‬‬ ‫אני מראה לך את הדרך‪...‬‬ ‫ומוהרנ"ת סמך שתי ידיו עליו‪ ,‬וגילה כמה פעמים בפירוש‬ ‫עצת ה' לעולם תעמוד‬ ‫מוהרנ"ת היה נוהג לשבות באותן המקומות ששבת רבינו‬ ‫וברמזים שונים כי ר' נחמן טולטשינער כתר הנהגה‬ ‫וכן נענה פעם ואמר‪" :‬וכי היכן מגיע אני לעבודת ה' של‬ ‫בחייו‪ ,‬דהיינו בעיירות טולטשין וכו'‪ ,‬ובכל שנה נסע לשם‬ ‫הולמתו‪ ,‬ואחר הסתלקות מוהרנ"ת לו יאתה להנהיג את‬ ‫אנ"ש מטרוביץ (כי אנ"ש בעיר טרוביץ‪ ,‬ובראשם העובד ה' המופלא ר'‬ ‫עם משמשו הנאמן ר' נחמן‪ ,‬ולימד דעת את העם‪ ,‬תלמידי‬ ‫אנ"ש על מי מנוחות‪ .‬וכן נתקיים כי מוהרנ"ת ז"ל נסתלק‬ ‫סענדר טיראוויצער ז"ל היו מפורסמים לשבח לעובדי ה' במסירת נפש עד‬ ‫וחסידי ברסלב‪ ,‬איך לילך בדרכי רבינו ז"ל‪ .‬בשנתו האחרון‬ ‫בשנת תר"ה‪ ,‬ובשנת תר"ח עבר ר' נחמן לדור בעיר ברסלב‬ ‫להפליא)‪ ,‬אולם כשנצרכים לעצה צריכים לשאול אותי"‪[ .‬ווי‬ ‫שנת תר"ד כשר' נחמן ליווה אותו‪ ,‬אמר לו מוהרנ"ת‪ :‬ר'‬ ‫שהיה המרכז של חסידי ברסלב‪ ,‬ומשם הנהיג את אנ"ש‬ ‫קום איך צו די עבודה פון די טהראוויצער‪ ,‬אבער א עצה‬ ‫נחמן‪ ,‬דא ווייז איך דיר די וועג‪ ,‬און די אנדערע יאר וועסטו‬ ‫משך ח"י שנים עד שנת תרכ"ו שאז עבר לדור בעיר אומאן‬ ‫דארף מען פרעגן ביי מיר] (שיש"ק ח"ג סי' ר"פ)‪.‬‬ ‫שוין קענען פארן אליין" [= בזה אני מראה לך את הדרך‪,‬‬ ‫אצל ציון רבינו ז"ל‪ ,‬ונעשה שמש הקלויז‪ ,‬ובמשך הזמן‬ ‫מתבייש ואוכל בביזיון‪ ,‬ולכך הלך אותו אדם ועשה מעשה כדי להצילו מביזיון‪ ,‬ונטל את כל‬ ‫לעשות נח"ר לבורא יתברך שמו‪ ,‬וא"כ גם כשאני צריך רק להסתפק בעבודת הרצון (שהיא גבוהה‬ ‫המאכלים מכולם ועירבן‪ ,‬וכשעמד ליד הפועל הנ"ל שלא הביא מאכל הכריז בקול על המאכל‬ ‫למאוד) וחברי הוא הזוכה להגיע לידי עשיה בשלימות האם הדבר משמחני שיש להשי"ת עבודה‬ ‫שהוא עצמו הביא מביתו כאילו אותו פועל הביאו ובכך גרם שיוכל הפועל הנ"ל לאכול עם‬ ‫נפלאה זו‪ ,‬או שהדבר מביא אותי לידי צער מדוע אין אני זוכה לעבודת השי"ת כמו חברי‪.‬‬ ‫כולם בלא בושה וביזיון‪ ,‬אמר לו שמואל דמעשה זה הצילו ממות לחיים וכדכתיב (משלי י ב)‬ ‫וצדקה תציל ממות‪.‬‬ ‫הדן את חברו לכף זכות מועיל לעצמו וגם לחברו‬ ‫ודאייתינן להכי‪ ,‬יש להתרגל לשמוח בכל הטוב שיש לשני‪ ,‬כסף‪ ,‬פרנסה‪ ,‬ילדים וכו' בלא שום‬ ‫ואפשר לדייק ממעשה זו דבזה שהכיר בו שמואל כי הוא יהודי ואמר לאבלט שאם יהודי הוא‬ ‫חשבון מה יש לי‪ .‬יש מאמר בלקו"מ (קיג) בשם הבעש"ט עה"פ ונפרעים לו לאדם שלא מדעתו‪,‬‬ ‫ודאי שישוב חי וקיים לביתו‪ ,‬בזה עורר את נקודת היהדות של אותו האדם וגרם לו לעשות‬ ‫וז"ל‪" :‬כי קודם כל גזר דין שבעולם ח"ו מאספין כל העולם אם מסכימין להדין ההוא‪ ,‬ואף את‬ ‫צדקה לחברו ובזכות זאת ניצל ממות‪ .‬זהו מעלת היהודי שיש בו יכולות גבוהות מאוד‪ ,‬ויש‬ ‫האיש בעצמו שנגזר עליו הדין שואלים אותו האם הוא מסכים‪ ,‬אזי נגמר הדין ח"ו‪ ,‬הענין כי‬ ‫בכל אחד את הכח לעורר את נקודת החבר ולגרום לו עי"ז להתעלות יותר מכפי שהינו כעת‪.‬‬ ‫בוודאי אם ישאלו לו בפירוש על עצמו בוודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן‪ ,‬אך מטעין אותו‬ ‫(והצדקה שנתן אותו האדם לחברו היה מסוג הצדקה של "יהודים" רחמנים ובעלי חסדים‪ ,‬דהרי גם בלא החסד הנ"ל‬ ‫ושואלים אותו על כיוצא בו‪ ,‬והוא פוסק הדין‪ ,‬ואזי נגמר הדין"‪.‬‬ ‫היה אותו פועל אוכל לשובע נפשו ואינו חסר מאומה‪ ,‬אבל היה אוכל בבושה וביזיון‪ ,‬והתאמץ אותו אדם בכדי שלא‬ ‫רק יוכל לאכול רק שיאכל בנחת בלא ביזיון‪ ,‬ובזכות זאת זכה לעצמו את חייו וניצול)‪.‬‬ ‫ולפי"ז‪ ,‬כשדן את חברו לזכות ורק רואה מעלותיו והנקודות הטובות שיש לו ושמח בכל אשר‬ ‫לרעהו אז זוכה שגם לעצמו נמחקים הדינים וזוכה לשפע רב ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬וכנאמר‬ ‫זהו כוחו של היהודי אשר ביכולתו להגיע לידי מעלות רמות‪ ,‬ורק בלבולו וטעותו גורמים לו‬ ‫(משלי כב ט) "טוב עין הוא יבורך" דכששמחים עם השני מתברכים ברוב שפע עד בלי די‪ ,‬כי‬ ‫לחשוב כביכול ואינו בר יכולת להתעלות וכי אין ביכולתו להגיע לידי עשיה נאמנה‪ ,‬אכן באם‬ ‫אהבת ישראל הינה סגולה נפלאה וזוכים על ידה להצלחה בכל‪.‬‬ ‫יאמין בכח הקדושה שבו‪ ,‬ובכח אמונת ישראל‪ ,‬ובכח אמונה בצדיקי האמת‪ ,‬אז יוכל לידע‬ ‫וכשדנים את השני לכף זכות יש לדעת כי גם אם יש בו עוולה מ"מ יש בו גם הרבה טוב‪ ,‬ויתכן‬ ‫מיכולתו ומרום מעלתו ובזכות ההתקשרות לצדיקים יצליח ויומתקו כל הדינים מעליו ויבא‬ ‫כי הוא שוגג וכלל אינו מבין את חומרת מעשיו‪ .‬ואין הכוונה שבזה שדן את חברו לכף זכות הרי‬ ‫לידי תקונו בלא שום ספק כלל‪.‬‬ ‫שנמחק העוולה‪ ,‬דאין נמחק בלא תשובה‪ ,‬אבל מ"מ הטוב שבו גובר ולכך מצליח ביתר שאת‬ ‫עוצם זכיתנו בהתקשרותנו לרבינו‬ ‫לשוב ולהתקרב מחדש להשי"ת‪.‬‬ ‫אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו שאנו מקושרים לרבינו הק'‪ ,‬שהוא‬ ‫ורבינו מבאר שם (לקו"מ רפב) דיש לדון גם את עצמו לכף זכות וגם את חברו‪ ,‬והא בהא תליא‪,‬‬ ‫הנחל הנובע מקור חכמה‪ ,‬והעיד על עצמו כי "מיין פייערל וועט טלואין ביז משיח וועט‬ ‫דכשמורגל האדם לדון את עצמו לכף זכות אזי נקל לו יותר לדון גם את חברו לכף של זכות‪.‬‬ ‫קומען"‪ ,‬ואין הכוונה ח"ו שאחר ביאת המשיח לא‪ ,‬רק שעוד לפני ביאת המשיח יביא רבינו הק'‬ ‫דיבור טוב על יהודי משפיע עליו להתנהג בטוב‬ ‫כל אחד ואחד לידי גאולתו הפרטית‪ ,‬ואת כל כלל ישראל לידי משיח ממש‪.‬‬ ‫ומובא בגמ' (שבת קנו ע"ב) מעשה בשמואל שהיה חוזה בכוכבים וישב עם אבלט שהיה נכרי וגם‬ ‫ורבינו הוא זה אשר מסר את נפשו ואת כל רצונותיו כדי להציל נפשות ישראל‪ ,‬ולהביא הארה‬ ‫והא היה חוזה בכוכבים‪ ,‬וראו אדם הבא למולם והולך לעבודתו הביט אבלט בפניו וראה את‬ ‫לכל יהודי לפום דרגה דיליה‪ ,‬לרבות את הגרוע שבגרועים ממש‪ ,‬ומסירות נפשו של רבינו הק'‬ ‫מזלו ואמר לשמואל הנה אדם זה הולך לעבודתו אבל לא ישוב ממנה‪ ,‬היות וראה כי לפי מזלו‬ ‫המשיך כאלו פעולות נשגבות וכאלו הארות גבוהות לכל‪ ,‬מריש דרגין ועד סוף כל דרגין לרבות‬ ‫בן מיתה הוא‪ ,‬השיב לו שמואל דאם יהודי הוא אזי כן ישוב‪ ,‬דישראל למעלה מהמזל‪ ,‬ובאמת‬ ‫סוף סוף כל דרגין‪.‬‬ ‫לעת ערב ראו את האדם הלזה חוזר חי וקיים‪ ,‬ראה אבלט כי נושא הוא על כתיפו ערמת קנים‪,‬‬ ‫ובאם אכן נאחוז את עצמינו בבורא העולם ונחזק את עצמינו כראוי בתוה"ק‪ ,‬ונתאחד עם כל‬ ‫וביקש ממנו לבדוק את הערימה‪ ,‬ומצא שם נחש מת שנחתך בעת שקיצץ האדם הנ"ל את‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬אזי יעזור השי"ת ובזכות זאת יקוים בנו במהרה הפסוק "הושיעה את עמך וברך‬ ‫הקנים‪ ,‬ונחש זה היה אמור לפי ראית אבלט בכוכבים להכיש את האדם הנ"ל ולהמיתו‪.‬‬ ‫את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם"‪ ,‬ונזכה ל"והשיאנו ה' את ברכת מועדיך לחיים ולשלום‪,‬‬ ‫שאל אותו שמואל איזה מעשה טוב עשית היום‪ ,‬וסיפר לו האדם הנ"ל כי עובדים הם ביחד‬ ‫לשמחה ולששון‪ ,‬כאשר רצית ואמרת לברכנו"‪ ,‬ונזכה לשנה טובה‪ ,‬וכל כלל ישראל יוושעו בכל‬ ‫כמה פועלים ובעת המנוחה אוכלים הם יחדיו וכל אחד מביא מאכל מביתו ומערבין יחדיו‬ ‫מחסורם‪ ,‬בני חיי ומזוני‪ ,‬בריאות‪ ,‬התקרבות להשי"ת‪ ,‬התקרבות לצדיקים‪ ,‬והתקרבות לתוה"ק‬ ‫והכל אוכלים מכל המאכלים‪ ,‬והנה מספר האדם הלז לשמואל כי ראה שאחד החברים לא‬ ‫ונזכה לישועות ברוחניות ובגשמיות‪ .‬ובקרוב ממש תחזינה עינינו בשוב ה' לציון ברחמים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫הביא מביתו שום מאכל‪ ,‬והגם שהיה יכול לאכול עם כולם משאר המאכלים הרי שבוודאי היה‬ ‫אי‬ ‫זמן שמחתינו תשפ"ז‬ ‫רבנו הקדוש עם צדיקי דורו‬ ‫בקרב קדושים‬ ‫(י''ד)‬ ‫הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א‬ ‫באותו הזמן היה בעל התניא נפחד מאד מהמוסרים והמרגלים עבור הממשלה שעקבו‬ ‫עונש המתנגדים שחולקים על חסידים‬ ‫אחריו תמיד‪ ,‬ומחמת שראה את המון המלווים‪ ,‬שאל את רבינו "אפשר איז דא דא עפעס‬ ‫בסוף שנות תק"ן כאשר תנועת החסידות החלה להכות שורש ולהתבסס בלבות עם בני‬ ‫שפיגערס?" – "אולי יש פה מרגלים"‪ .‬השיב לו רבינו בצחות לשונו‪" :‬אבער זיי זענען ניט‬ ‫ישראל‪ ,‬לאחר שרוב המשברים והגלים הראשונים של ההתנגדות שככו‪ .‬התעוררה לה שוב‬ ‫קיין שפיגינארן"‪ ...‬אנשיי הם לא נערנים‪-‬טפשים‪ ,‬דהיינו שאנשי שלומינו יודעים להיזהר‬ ‫קבוצה מסוימת של מתנגדים בשנות תקנ"ח–נ"ט שהחליטו לצאת למלחמת חורמה נגד‬ ‫ולהישמר היטב‪ ,‬ואשר על כן אין לו לחשוש‬ ‫החסידים ומנהיגיהם‪.‬‬ ‫[וביאר החסיד רבי לוי יצחק זצ"ל שלמוסרים מהשלטון היו קוראים "די שפיגן" כעין‬ ‫לאחר שנכחו שכל העלילות וההשמצות שטופלו על החסידות והחסידים עד כה‪ ,‬לא‬ ‫שקוראים בימינו למרגל "שפיאן"‪ .‬ורבינו ביטל את חששו של בעל התניא בהמליצו‬ ‫נתקבלו בקרב שלומי אמוני ישראל‪ ,‬כי באותו הזמן הבינו כבר רוב העם שאך שקר בדו על‬ ‫בצחות לשונו שאנשיו אינם "שפיגינארן" שהוא צירוף מילים של "שפיגן" ו"נארן" טפשים‬ ‫החסידים ורבותיהם‪ .‬גם החששות הראשונים של גדולי הדור מה'כת' התבררו כלא מאומה‪,‬‬ ‫(שפיגינארן היה חומר שהשתמשו באותם ימים לשימור בגדים)] (מספר שיח שרפי קודש)‪.‬‬ ‫כאשר ראו את צדקת החסידים ודבקותם בעבודת השי"ת במעלות רמות‪ .‬פנו הם לאפיק‬ ‫חדש והרסני מאין כמותו כשהם יורדים עד לדיוטא התחתונה של 'אכילת קורצא' בפני‬ ‫אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי‬ ‫שלטון הרשע אנשי ממשלתו של ה'צאר' הרוסי‪ ,‬למסור נפשות ישראל באמצעות עלילות‬ ‫מסופר‪ ,‬שלפני המאסר התייעץ בעל התניא עם אחד מגדולי חסידיו‪ ,‬ה"ה החסיד הנודע‬ ‫שוא ומדוחים על רועי החסידות‪.‬‬ ‫רבי שמואל מונקעס זצ"ל (שהיה ידוע בחכמתו ובשנינותו)‪ ,‬אם להסכים להיאסר‪ .‬השיב לו רבי‬ ‫לרוב שנאתם נגד הרה"ק בעל התניא זי"ע היתה עליו ראשית עלילתם‪ ,‬בהלשינם בפני‬ ‫שמואל‪ :‬מה נפשך‪ ,‬אם 'רבי' אתם‪ ,‬לא יקרה לכם מאומה‪ .‬ואם אינכם 'רבי'‪ ,‬באיזו רשות‬ ‫הצאר הרוסי אשר מושבו בפטרבורג ומצודתו פרוסה עד לפאתי ליטא ‪ -‬שהוא מקומם‬ ‫נטלתם מעשרות אלפי יהודים את תענוגות העולם הזה‪...‬‬ ‫וממריד את היהודים נגד שלטונו של הצאר‪ ,‬בכך שהוא חפץ להשתרר עליהם כמלך‬ ‫ישראל‪ ,‬ואף השתמשו בעובדת התעסקותו במעות להחזקת עניי ארץ ישראל אשר נשלטה‬ ‫כי יש שב"ר במצרים‬ ‫אז בידי התורכים אויבי הרוסים ‪ -‬כמרידה במלכות‪ ,‬לא פחות‪...‬‬ ‫מיד כאשר באו לאסור את בעל התניא‪ ,‬הורה לשלוח מיד שליח לרעו הרה"ק רבי לוי‬ ‫לאישום החמור אף הוסיפו סימוכין ‪ -‬מאמר של בעל התניא בו הוא אומר‪ :‬ש'מידת המלכות‬ ‫יצחק מבארדיטשוב להזכירו ולמסור לו פדיון נפש‪ .‬השליח יצא בבהילות‪ ,‬ומשום כך שכח‬ ‫לית לה מגרמא כלום'‪ ,‬שכוונתו היא שמלכות רוסיא לא שווה כלום‪ - ...‬שהעונש על עוון‬ ‫לשאול לשם אמו של הרבי‪.‬‬ ‫זה הוא חמור ביותר‪ ,‬כמובן‪ .‬בעל התניא סבל מהם מרורות ואם בתחילה נדמה היה שדרך‬ ‫רשעים צלחה ובעקבות פועלם נאסר בעל התניא‪ ,‬אולם לא לעולם חוסן וזממם לא הופק‪.‬‬ ‫כאשר הגיע לבארדיטשוב לרבי לוי יצחק וסיפר לו על המאסר‪ ,‬נפל הצדיק על הארץ‬ ‫כאשר בעל התניא השתחרר ממאסרו החל בהפצת מעיינותיו חוצה בריבוי והמשכה‪ ,‬ומכל‬ ‫וזעק זעקה גדולה ומרה‪ .‬אחר כך שאל לשמו המלא של בעל התניא‪ ,‬אולם השליח התנצל‬ ‫אותם מתנגדים לא נשאר שם ושארית‪ ,‬הם נפלו ויבושו לדראון עולם‪ .‬וכפי שמביא רבינו‬ ‫שמרוב הבהלה שכח לברר זאת‪ .‬פתח רבי לוי יצחק חומש בראשית‪ ,‬שהיה מונח על‬ ‫הקדוש בספר המידות (ערך מריבה אות לו)‪" :‬כשמתנגדים חולקים על חסידים ורוצים לבטל‬ ‫שולחנו‪ ,‬ונפתח הספר בפסוק‪" :‬וירא יעקב כי יש‪ ‬שבר‪ ‬במצרים"‪ .‬אמר רבי לוי יצחק‪" :‬שבר‬ ‫אותם ממלאכת שמים‪ ,‬על ידי זה נופלים ונבזים בעיני עצמן"‪.‬‬ ‫– ראשי תיבות‪ ,‬שניאור‪ ‬בן‪ ‬רבקה"‪ ,‬ואכן כיוון לאמת‪.‬‬ ‫כי יצפנני ְ�ְּב ֻֻס �ֹּכֹה ביום רעה‬ ‫בפי חסידים התבאר‪ ,‬שמרומז כאן שכמו שיעקב ראה ברוח קודשו‪ ,‬שדווקא בירידה‬ ‫למצרים היה 'שבר' ומזון‪ ,‬כך גילו להרה"ק מבארדיטשוב שדווקא על ידי המאסר תבוא‬ ‫כאשר באו אנשי השלטון הרוסי לאסור את הרה"ק בעל התניא זי"ע‪ ,‬היה זה בחול המועד‬ ‫סוכות בשנת תקנ"ט‪ .‬וכאשר בעל התניא ָָר ָָאם‪ ,‬חמק מהדלת האחורית והסתגר בחדר‬ ‫התגלות גדולה של פנימיות התורה‪.‬‬ ‫מבודד‪ ,‬כשהוא חושב מחשבות כדת מה לעשות‪.‬‬ ‫חבוקה ודבוקה בך‬ ‫מפקד הפלוגה שלא מצאו החל לחפשו‪ ,‬ואף פנה אל הרבנית לברר איה מקום בעלה‪ ,‬אולם‬ ‫לאחר שסבר וקיבל על עצמו‪ ,‬מסר עצמו הרה"ק בעל התניא‪ ,‬לידי הסרדיוטים ויצא עמם‬ ‫היא מילאה פיה מים ולא אמרה דבר וחצי דבר‪ ,‬משכך‪ ,‬החליט המפקד להניח לו לעת עתה‬ ‫לדרך הארוכה מליאזני עד לפטרבורג לקראת המאסר‪ .‬הצדיק שכל כולו ובכל הוויתו חבוק‬ ‫ולהמתין עם ביצוע המאסר עד אחרי החג‪ .‬ואמנם‪ ,‬כאשר שבו אנשי הצבא באסרו חג‪,‬‬ ‫הוא ודבוק בבורא כל העולמים באמונת אומן בבחינת כגמול עלי אמו ומה לי הכא ומה‬ ‫למחרת שמחת‪-‬תורה‪ ,‬או אז הסכים בעל התניא ללכת עמם‪.‬‬ ‫לי התם‪ ,‬הרי בכל מקום נמצא השי"ת ביחודא שלים‪ .‬וכפי שדיבר בקדשו במהות ענין חג‬ ‫ה' מעוז חיי ממי אפחד‬ ‫הסוכות‪" :‬חג הסוכות הוא בבחינת 'וימינו תחבקני'‪ .‬כשם שאדם מחבק את חברו מרוב‬ ‫זמן המאסר היה בסמיכות לפגישתו (השניה) של הרה"ק בעל התניא עם רבינו הק' זי"ע‪ .‬כזכור‬ ‫אהבה ואינו מניחו להיפרד ממנו‪ ,‬כך בחג הסוכות‪ ,‬הסכך והדפנות הם בבחינת חיבוק של‬ ‫בפרקים הקודמים הגיע בעל התניא לרבינו בעיר ברסלב שם נועדו המלכים באריכות‪ .‬בעת‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שסובב ומקיף אותנו מכל צד‪ ,‬ואינו מניח לנו להיות 'נפרדים' ממנו"‪( .‬ליקוטי תורה –‬ ‫פרידתו ליווהו רבינו עד לחוץ לעיר‪ ,‬ורבינו ישב אז יחד עמו בתוך מרכבתו ואנשי שלומינו‬ ‫דרושים לחג הסוכות)‪.‬כי בסוכה מתגלה אהבתו של הקב"ה לכל בר ישראל‪.‬‬ ‫הלכו סביב המרכבה ללוותם‪.‬‬ ‫המשך מעמוד א'‬ ‫השמחה בחינת העולם הבא בתוך המצוות בעצמם‪ .‬אבל עדיין אנו צריכין להמשיך‬ ‫כך‪ ,‬שמי שרוצה לעצור את הגלגל האכזרי הזה ולהתחיל לשוב בתשובה מכאן ולהבא‪,‬‬ ‫השמחה לתוך הלב‪ ,‬כי אפשר שירגיש בחינת עולם הבא במוחו ודעתו‪ ,‬אבל לא בלבו‪,‬‬ ‫בהכרח שימלא אסמיו שמחה בה'‪ ,‬ורק היא הנותנת כח לסור מרע ולעשות הטוב‪.‬‬ ‫והעיקר הוא להרגיש השמחה בלב‪ ,‬ולזה אנו נוטלים ארבעה מינים ומנענעים בהם בכל‬ ‫הששה קצוות וכל הנענועים עד טבורא דלבא כדי להמשיך השמחה מהמח אל הלב‪,‬‬ ‫כדי להרגיש השמחה בעולם הזה ממש‪ .‬ואז כשזוכים להרגיש השמחה בלב‪ ,‬זהו עיקר‬ ‫חג הסוכות זמן שמחתינו ‪ -‬בכח מצוות היום של ישיבה בסוכה‪ ,‬יחד עם ארבעת המינים‬ ‫שלימות השמחה שזוכין לשמחה של עולם הבא בעולם הזה ממש בתוך הלב‪ .‬וזה‬ ‫מעוררי השמחה‪ ,‬ושאר חלקי שמחת החג ‪ -‬נועדו להשלים את העיקר השני וההכרחי‬ ‫שכתוב 'ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם'‪ ,‬כי‬ ‫בתשובה‪ :‬לשמוח לפני ה'‪ ,‬לשמוח במצוות ולגרש את העצבות מלבנו‪ .‬וסגולתה של‬ ‫עיקר השמחה על ידי הארבעה מינים שעל ידי זה ממשיכים השמחה של מצוה לתוך‬ ‫שמחה קדושה זו בזמן קדוש זה‪ ,‬להמשיך השמחה לכל ימות השנה‪ ,‬שהיא עיקר כוחנו‬ ‫העולם הזה‪ ,‬לתוך הגוף‪ ,‬שנזכה לעשות כל המצוות בכל השנה בשמחה גדולה מהמצוה‬ ‫להיות בתשובה בכל השנה כולה‪.‬‬ ‫בעצמה"‪.‬‬ ‫וכדבריו הבוערים של רבי נתן (שם‪ ,‬חזקת קרקעות ג‪-‬יא)‪" :‬סוכה וארבעה מינים שמקיימים‬ ‫נכריח עצמנו לקיים את ה'ושמחת בחגך' ואז אנו מובטחים ל"והיית אך שמח' בכל‬ ‫בסוכות זמן שמחתינו‪ ,‬הכל בשביל השמחה‪ .‬כי סוכה הוא בחינת עולם הבא‪ ,‬שאנו‬ ‫השנה כולה!‬ ‫ממשיכים על ידי מצות סוכה בחינת עולם הבא לתוך העולם הזה‪ ,‬כדי שנזכה להרגיש‬ ‫קרני אור גיליון ‪488‬‬ ‫בי‬ ‫אליבא דהלכתא‬ ‫לאסוקי שמעתתא‬ ‫נערך ע"י הרה"ג ר' משה בהגרי"ק בראנדסדארפער שליט"א‬ ‫פניני 'הלכה למעשה'‬ ‫ראש כולל בקהילתינו‬ ‫המצטער פטור מן הסוכה‬ ‫פיקוח נפש הותרה או דחויה‬ ‫שאין שם הצער ההיא‪ ,‬אף שאינו מחויב‬ ‫במצות סוכה יש פטור מיוחד שאפילו אם‬ ‫מלאכתו בהיתר לצורך פיקוח נפש‪ ,‬וההודעה‬ ‫לטלפן למוקד בשבת‬ ‫בכך אם בוחר בכך מקבל עליו שכר‪.‬‬ ‫אין האדם בגדר חולה רק בגדר מצטער‬ ‫אין בו שום הצלה‪.‬‬ ‫יש לחקור מה הדין במי שמסתפק בשבת אם‬ ‫ולכן אלו שמחמירים על עצמם שלא‬ ‫נפטר ממצות ישיבה בסוכה‪ ,‬שמצות‬ ‫לטלפן לשמוע הוראות רפואיות‬ ‫צריך לנסוע לבית חולים‪ ,‬האם מותר לו לטלפן‬ ‫להמשיך לישן או לא להמשיך לאכול חוץ‬ ‫סוכה היא תשבו כעין תדורו וכאשר האדם‬ ‫לרופא או למוקד לברר אם עליו לנסוע לבית‬ ‫אמנם זה פשוט שמותר לטלפן לרופא או‬ ‫לסוכה וממתינים שיפסק הגשם יש עליהם‬ ‫מצטער אי אפשר לו להנות ממנוחת הבית‬ ‫חולים‪ ,‬או שעדיף לנסוע בלי לברר כלום‪.‬‬ ‫למוקד כדי לשמוע הוראות רפואיות שאפשר‬ ‫קיבול שכר‪.‬‬ ‫ויוצא חוץ מביתו‪ ,‬ולכן נפטר ממצוה זו‪ .‬וכן‬ ‫לעשות בבית כדי להציל‪ ,‬ולכן מי שאין לו רכב‬ ‫טעם הספק היא שהרי הנסיעה כרוכה בהרבה‬ ‫נפסק להלכה בשולחן ערוך (סי' תרמ ס"ד)‪.‬‬ ‫פעולות של איסורי תורה‪ ,‬ולפעמים אם הבית‬ ‫ויש להסתפק במי שמעיק עליו החום‬ ‫וצריך לטלפן לנהג בשביל נסיעה לבית חולים‬ ‫בסוכתו ומצטער ומחמיר על עצמו לישב‬ ‫וכתב הרמ"א (סי' תרלט ס"ז) שכל הפטור‬ ‫יכול לטלפן לאמבולנס שיגיעו לביתו לקחת‬ ‫חולים רחוק יותר מי"ב מיל יש בזה גם איסור‬ ‫בסוכה כדי לקיים המצוה‪ ,‬האם הוא נקרא‬ ‫מן הסוכה מחמת מצטער ואינו יוצא‬ ‫את החולה ואם יראו שאין צורך ישאירוהו‬ ‫תחומין‪ ,‬וכיון שניתן למנוע חילול שבת כה גדול‬ ‫הדיוט בזה שמחמיר על עצמו‪ ,‬או שהוא‬ ‫משם אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא‬ ‫בבית‪ .‬אבל מי שיש לו רכב אסור לו להתקשר‬ ‫בחיוג טלפון אחד‪ ,‬שהמלאכות שנעשה דרך‬ ‫בכלל משובח‪ .‬ונראה על פי מה שכתב‬ ‫הדיוט‪ .‬ומטעם זה פיקפק בשערי תשובה‬ ‫לאמבולנס וצריך לקחת את החולה לבית‬ ‫הטלפון היא הרבה פחות ממלאכות שנעשה‬ ‫המשנה ברורה (סי' תרמ סקי"ח) שהבונה סוכה‬ ‫(סקי"ג) על אלו שרצו לשבת תחת כובע או‬ ‫חולים בעצמו‪ ,‬שההתקשרות בטלפון היא‬ ‫עם הנסיעה לבית חולים‪ ,‬עדיף לטלפן ולחסוך‬ ‫בארצות הקרות בזמן הקור נקרא הסוכה‬ ‫שירע''ם (מטריה) בסוכה בשעת הגשמים‪,‬‬ ‫מלאכה מיותרת‪[ ,‬מלבד אם לא יוכל לעצור‬ ‫מלעבור על הרבה איסורים‪.‬‬ ‫ראויה לדירה מכיון שאפשר לישון שם על‬ ‫שאף שהשירע''ם (מטריה) אינה חשובה‬ ‫את הרכב בכניסה לבית החולים שאז יצטרך‬ ‫ולכאורה ניתן להביא ראיה לצד זה ממה‬ ‫ידי כרים וכסתות‪ .‬אם כן גם בזמן החום‬ ‫הפסק מעיקר הדין כיון שאין לה מחיצות‬ ‫לעשות מלאכות נוספות לחפש חניה וכדו' שאז‬ ‫שנפסק בשולחן ערוך (שם סעי' יד) שאם חולה‬ ‫מכיון שאפשר בזמנינו להביא שם מאוורר‬ ‫ואינה קבועה‪ ,‬כיון שהסוכה מחמת עצמה‬ ‫עדיף להזמין אמבולנס בכל אופן]‪.‬‬ ‫נצרך לאכול בשר ויש בשר נבילה לפניו‪,‬‬ ‫או מזגן נייד הרי זה נקרא סוכה הראויה‬ ‫אינה ראויה לדירה מחמת הגשמים ולא‬ ‫לשחוט כשיש בשר נבילה‬ ‫שוחטים לו בשבת‪ ,‬ואין מאכילים אותו בשר‬ ‫לדירה‪ ,‬ומי שמחמיר על עצמו ויושב‬ ‫היה אדם דר בבית כזה‪.‬‬ ‫נבילה‪ .‬ובמשנה ברורה (ס"ק לט) הביא הטעם‬ ‫יסוד זה שההיתר פיקוח נפש אינו נחשב‬ ‫בסוכה בשמחה מגודל השמחה מקיים‬ ‫אכן במצב שהדירה בעצמה כן ראויה‬ ‫בשם הר"ן (יומא ד‪ :‬ד"ה וגרסי') כיון שבנבילה יעבור‬ ‫כמעשה איסור‪ ,‬יש ללמוד גם מהדין דלהלן;‬ ‫המצוה והרי זה משובח‪.‬‬ ‫לדירה אלא שהאדם מצטער מחמת עצמו‬ ‫על כל כזית וכזית ממנה ואילו על שחיטה לא‬ ‫הנה נפסק בשולחן ערוך (שם) שמותר לשחוט‬ ‫יעבור רק פעם אחת על השחיטה‪ .‬הרי שיש‬ ‫נמצא לפי זה שבזמן ששורה חום כבד‬ ‫לישב בסוכה‪ ,‬אם עושה תחבולות לצאת‬ ‫בהמה לחולה לצורך פיקוח נפש‪ ,‬גם אם יש‬ ‫לבחור את זה שיש פחות מלאכות‪ .‬בפרט בחיוג‬ ‫ויושבים בסוכה הכל תלוי בכוונת האדם‪,‬‬ ‫ממצב של מצטער כדי לקיים המצוה הרי‬ ‫לפניו בשר נבילה‪ ,‬כדי שיאכל בשר כשר‪ .‬והנה‬ ‫בטלפון שבאופנים מסויימים יש כמה שיטות‬ ‫שאם באמת מצטער מגודל החום ויושב‬ ‫זה משובח ומקבל שכר טוב‪ .‬כפי שפסק‬ ‫דין זה אין מקורו בגמרא רק בראשונים וכל‬ ‫שאין זה ברור שיש בזה איסור תורה ממש‪.‬‬ ‫שם אינו מקיים המצוה‪ ,‬אבל מי שנהנה‬ ‫המשנה ברורה (ביה"ל שם ד"ה הדיוטות) שאם‬ ‫אחד מהראשונים נתן טעם אחר והסבר אחר‬ ‫מגודל המצוה מקיים המצוה‪ ,‬ואפשר‬ ‫נפסק הגשם באמצע הלילה או באמצע‬ ‫אמנם מצד שני יש לומר דכיון שהנסיעה אין‬ ‫לזה‪ ,‬כדלהלן;‬ ‫להשוות לזה מה שכתב הגאון רבי עקיבא‬ ‫הסעודה אף שאינו מחויב לטרוח לחזור‬ ‫בה שום איסור‪ ,‬שגם אם יתברר כשיגיע לבית‬ ‫המהר"ם מרוטנברג כתב הטעם שפיקוח נפש‬ ‫חולים שלא היה צריך שם טיפול דחוף ולא היה‬ ‫אייגר במכתב (חוט המשולש עמו' רה ד"ה גם) על‬ ‫לסוכתו עד הבוקר ולאחר הסעודה‪ ,‬אם‬ ‫הותרה בשבת‪ ,‬וכשם שמותר לשחוט ביום‬ ‫מסוכן‪ ,‬לא עשה למפרע שום איסור‪ ,‬מאחר‬ ‫מצות מרור בליל פסח 'אני מבטיח באמונה‬ ‫הוא חוזר לסוכה מקבל שכר והרי זה‬ ‫טוב לצורך אוכל נפש‪ ,‬כך מותר לשחוט בשבת‬ ‫שאצלו היה הדבר כספק פיקוח נפש‪ ,‬וספק‬ ‫מי שיעשה המצוה בחשק ויחשוב בשמחה‬ ‫משובח‪ ,‬מכיון שהסוכה מחמת עצמה‬ ‫לצורך פיקוח נפש (מובא ברא"ש יומא פ"ח סי' יד)‪.‬‬ ‫פיקוח נפש דוחה שבת‪ .‬כפי שמובא בשולחן‬ ‫בזה הרגע אני מקיים מצות בוראי כמעט‬ ‫ראויה לדירה‪ .‬וכן מי שמצטער לישב‬ ‫הרא"ש (שם) כתב הטעם שלא יהא החולה קץ‬ ‫ערוך (סי' שכח סעי' טו) 'אמדוהו הרופאים שצריך‬ ‫לא ירגיש מרירות כלל'‪.‬‬ ‫בסוכה שלו ובוחר ללכת לסוכת חבירו‬ ‫מאכילת נבילה ויסתכן‪ .‬המרדכי (שבת סי' תסג)‬ ‫גרוגרת אחת‪ ,‬ורצו עשרה והביאו לו כל אחד‬ ‫כתב הטעם שאכילת מאכל איסור היא דבר‬ ‫גרוגרת כולם פטורים‪ ,‬ויש להם שכר טוב מאת‬ ‫מגונה מאוד אפילו יותר מגונה מחילול שבת‪,‬‬ ‫ה' אפילו הבריא בראשונה'‪ .‬לכן יש לומר שזה‬ ‫שבת‪ .‬וכן כאשר אפשר לחלל על ידי גוי אין‬ ‫שהתירו לחלל שבת משום דבר מגונה בלבד‪,‬‬ ‫כפי שמצינו שאין הקדוש ברוך הוא מביא‬ ‫עדיף מאשר לטלפן למוקד או לרופא שרק‬ ‫לחלל על ידי יהודי‪ ,‬משום שאין שום סיבה‬ ‫או משום שהותר מכללו‪ .‬גם על סברת הר"ן יש‬ ‫תקלה לצדיקים בענייני אכילת איסור דוקא‪.‬‬ ‫יחווה דעתו אם לנסוע או לא ולא יועיל כלום‬ ‫לעשות דוקא על ידי יהודי‪.‬‬ ‫לפקפק באם בשר נבלה מוכן לפנינו מבושל‬ ‫הראב"ד (מובא ברא"ש ובר"ן שם) כתב דאיסור‬ ‫לעצם הטיפול של פיקוח נפש‪.‬‬ ‫ואין החולה צריך לאכול רק כזית אחת‪ ,‬ובשביל‬ ‫להתחבר לעירוי ביום כיפור‬ ‫לשחוט בהמה כשרה צריכים גם לעבור על‬ ‫שבת ממילא נדחית בשעת בישול הבשר‬ ‫והנה יש שהסתפקו לגבי חולה שצריך לשתות‬ ‫ולכן עדיף כבר לדחות שבת גם בשחיטה‪ ,‬ולא‬ ‫אם החולה בחיים וצריך טיפול‬ ‫איסור הוצאה וגם על שחיטה ובישול‪ ,‬דלכאורה‬ ‫להתיר נבילה‪ .‬וגם שחיטת בהמה היא יותר קל‬ ‫וראיתי בספר תורת היולדת (פכ"א הע ב) מעשה‬ ‫ביום כיפור וניתן לחבר אותו לעירוי נוזלים‪,‬‬ ‫אין היתר לשחוט‪ ,‬והפוסקים סתמו דבריהם‬ ‫שהותרה מכללה שאפשר לשחוט על ידי קטן‬ ‫שהיה באדם שהודיעוהו לו בשבת שאמו חולה‬ ‫אולי צריכים לחבר אותו לעירוי‪ ,‬דלכאורה‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫שגדול עומד על גביו‪ .‬הר"ן (שם) כתב הטעם‬ ‫מאוד ומחוסרת הכרה‪ ,‬ורצה לנסוע אליה לדאוג‬ ‫לשיטת הר"ן שמעדיף לעשות המלאכה שיש‬ ‫אמנם באמת המעיין בדברי הראשונים יראה‬ ‫משום שאם יאכל נבילה יהיה עליו איסור על כל‬ ‫לצרכה ולהביא רופא מומחה‪ ,‬אך הסתפק אם‬ ‫בזה פחות איסורים‪ ,‬מכיון שחיבור לעירוי הוא‬ ‫שהיתה ביניהם הוראה מקובלת ששוחטים‬ ‫כזית וכזית‪ ,‬ואילו בשחיטה יש רק מלאכה אחת‪.‬‬ ‫היא עדיין חיה‪ ,‬ועל כן רצה לטלפן לברר אם‬ ‫רק איסור חבלה דרבנן שהיא מלאכה שאינה‬ ‫לחולה בשבת ואין מאכילים אותו נבילה‪ ,‬וכל‬ ‫והנה לכשנתבונן נראה שעל כל טעם יש‬ ‫היא עדיין חיה כדי שחילול השבת שבנסיעתו‬ ‫צריכה לגופה‪ ,‬ואילו איסור שתייה ביום כיפור‬ ‫אחד טרח למצוא טעם להוראה זו‪ ,‬וכל הטעמים‬ ‫לכאורה לפקפק‪ ,‬על סברת המהר"ם מרוטנברג‬ ‫לא יהיה לחינם‪ .‬ומביא שם בשם הגדולים שאין‬ ‫היא על כל לגימה ולגימה‪ ,‬אם כן צריכים לבחור‬ ‫באו רק להסביר ההוראה אבל למעשה זה היה‬ ‫יש לתמוה שהרי לדעת רוב הפוסקים פיקוח‬ ‫היתר לטלפן מאחר שזה לא יוסיף שום דבר‬ ‫לעשות העירוי ולצום‪ .‬אבל לפי דברינו אין זה‬ ‫הוראת היתר כללי לכל האופנים (וכ"כ בספר גביע‬ ‫נפש דחויה היא ולא הותרה כמו מלאכת אוכל‬ ‫לחיי האם‪ ,‬ועליו לחלל שבת בנסיעה כדי שאם‬ ‫נכון‪ ,‬דכל עיקר סברת הר"ן סובב על היסוד‬ ‫הכסף סי' שכח פ"ד אות ה)‪ .‬והטעם נראה דגם אם‬ ‫נפש ביום טוב‪ ,‬כך פסק הרמב"ם (פ"ב ה"א)‬ ‫היא חיה יוכל לדאוג לכל צרכיה‪.‬‬ ‫שבכל סיבה שהיא ניתן לבחור באחד מהם‪,‬‬ ‫פיקוח נפש 'דחויה' ולא הותרה‪ ,‬נחשב המעשה‬ ‫דפיקוח נפש דחויה היא ולא הותרה‪ ,‬וכן פסק‬ ‫ומכיון שעירוי נוזלים היא תחבולה חיצונית‬ ‫ולכן נראה שגם בנדון דידן מכיון שהחיוג‬ ‫כמעשה היתר‪ ,‬מאחר שהמעשה בא להציל‬ ‫הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תרפט) וכתב שמטעם‬ ‫ולא דרך טבעי ורגיל ודאי שאין צריך לבחור‬ ‫בטלפון לא יועיל כלום להציל אסור לטלפן‬ ‫חיים‪ .‬ולכן כשבאים לדון אם להתיר שחיטה‬ ‫זה יש לחלל במקום שאפשר לכתחילה על ידי‬ ‫תחבולה חיצונית כדי להרוויח הצום‪.‬‬ ‫למוקד‪ ,‬שאין אומרים לאדם עשה חטא קל כדי‬ ‫בשבת או להתיר אכילת נבילה אין אנו דנים‬ ‫גוי או קטן וכדבריו פסק הרמ"א בהלכות שבת‬ ‫למנוע מלאכות של פיקוח נפש שהם מעשה‬ ‫הזהירות שלא יבוא לידי סכנה‬ ‫כמו שיש לפנינו שני איסורים‪ ,‬מי יותר חמור‬ ‫(שם סי"ב) ובהלכות עבודה זרה (יו"ד סי' קנה ס"ג‬ ‫היתר‪ ,‬ומה שכתב הר"ן שיש לחסוך מלאכות‬ ‫אמנם חולה שאינו מסוכן ויתכן שאם ילך לבית‬ ‫מהשני‪ ,‬ונתיר רק הקל הקל תחילה‪ .‬אלא מכיון‬ ‫עיי"ש בביאור הגר"א)‪ .‬וכן נפסק בשולחן ערוך (שם‬ ‫של איסור היא רק לגבי שחיטת בהמה לאכילת‬ ‫כנסת להתפלל יבוא לידי סכנה ויהיה צריך‬ ‫ששניהם יש בהם הצלה לחולה שניהם הם‬ ‫ס"ד) שאם אפשר להמתין עד מוצאי שבת ולא‬ ‫בשר‪ ,‬שמלאכת שחיטה מכשיר הבשר לחולה‬ ‫להפסיק הצום‪ ,‬בזה נראה שבודאי לא ילך‬ ‫מעשה היתר‪ ,‬וכל שיש לנו סיבה קלה לבחור‬ ‫יתדרדר המחלה אסור לחלל שבת גם לחולה‬ ‫ומועיל להצילו‪ ,‬אבל בנדון דידן אינו מועיל‬ ‫להתפלל‪ ,‬ואף שבמקרה ויצטרך להפסיק הצום‬ ‫באחד מהשני בוחרים באחד מהם‪ ,‬וכל אחד‬ ‫שיש בו סכנה‪.‬‬ ‫כלום‪.‬‬ ‫לא יהיה עליו שום איסור‪ ,‬מכל מקום כמו שכל‬ ‫מהראשונים הנ"ל ניסה למצוא טעם מספיק‬ ‫וגם על סברת הרא"ש יש לפקפק שהראשונים‬ ‫אחד צריך לחפש לולב קודם סוכות ולבנות‬ ‫למה לבחור הבשר כשר מהנבילה (ע"ע נשמ"א‬ ‫לא חילקו בין כשהחולה קץ מנבילה או לא‪,‬‬ ‫להודיע על ביטול ההזמנה‬ ‫סוכה קודם סוכות‪ ,‬כך גם צריך כל אדם להכין‬ ‫כלל סט אות ג)‪.‬‬ ‫ומשמע שגם אם יודע שלא יקוץ מותר לשחוט‬ ‫יותר מזה מבואר בפוסקים (יעו' שש"כ פ"מ ספ"ה)‬ ‫את עצמו בערב יום כיפור שיוכל לצום‪ ,‬והרי‬ ‫אלא שאם אפשר להמתין עד מוצאי שבת ולא‬ ‫עבורו (ויעו' מטה אפרים סי' תריח ס"ד שהחמיר בזה‪,‬‬ ‫שאם הזמינו אמבולנס ולאחר זמן נתברר‬ ‫מטעם זה חייבה התורה לאכול בתשיעי כדי‬ ‫יתדרדר המחלה אסור לחלל שבת‪ ,‬משום שאין‬ ‫והמשנה ברורה שם ס"ק לט מיאן מלהכריע בזה)‪ .‬וכן‬ ‫שאין בו צורך אין לחלל שבת כדי להודיע על‬ ‫שיהיה לו כח להתענות בעשירי‪.‬‬ ‫שום סיבה לעשות את זה דוקא היום ולחלל‬ ‫על סברת המרדכי והראב"ד קשה היכן מצינו‬ ‫ביטול ההזמנה‪ ,‬מאחר שנהג האמבולנס עושה‬ ‫גי‬ ‫זמן שמחתינו תשפ"ז‬ ‫‪+‬הלכות לחג הסוכות‬ ‫נערך ע"י הרה"ג ר' משה בהגרי"ק בראנדסדורפער שליט"א‬ ‫מצות נטילת לולב במשך היום‬ ‫שני חיובי הלל בחג הסוכות‬ ‫מצוה נטילה ביום הראשון ובשאר ימי החג‬ ‫יש להוסיף שחיוב אחיזת הלולב בשעת הלל אינו כמו כוס של קידוש שהיין צריך‬ ‫מצוה נטילת לולב ביום הראשון היא מן התורה ובשאר ימי המועד מדרבנן‪ ,‬שנאמר‬ ‫להיאמר על הכוס‪ ,‬ואם לא אמר על הכוס לא יצא ידי חובת קידוש‪ .‬שיוצאים מצות‬ ‫(ויקרא כג מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון'‪ ,‬ורק בבית המקדש היה מצוה ליטול כל‬ ‫לולב גם בלא הלל‪ ,‬אלא שלכתחילה יש לומר הלל בשעת נטילה‪ ,‬וזה דומה יותר‬ ‫שבעה ימים כפי שנאמר בהמשך הפסוק 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים'‪.‬‬ ‫לחיוב סיפור ההגדה לפני המצות‪ ,‬שאפשר לקיים מצות סיפור הגדה בפני עצמו‬ ‫ומשחרב בית המקדש התקין רבי יוחנן בן זכאי ליטול הלולב ומיניו בכל מקום‬ ‫ומצות אכילת מצות בפני עצמו‪ ,‬אלא שדרשו מ'לחם עוני' שצריך לענות דברים‬ ‫כל שבעת הימים זכר למקדש (סוכה מא‪ .‬ושו"ע סי' תרנח ס"א)‪ .‬ובשנה זו שחל יום ראשון‬ ‫על הלחם‪ ,‬כך גם כאן יוצאים ידי חובת לולב בלי אמירת הלל אלא שלכתחילה‬ ‫בשבת מקיימים מצוה זו רק מדרבנן‪ ,‬וחביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה‪.‬‬ ‫תיקנו לומר הלל ועיקרו בשעת הנענועים של הודו ואנא‪ .‬וכעין מצות קריאת שמע‬ ‫שצריך להיות עם תפילין שלא יהא נראה כמעיד עדות שקר‪.‬‬ ‫וידוע שכתב הביכורי יעקב (שם) על פי דעת הרמב"ם (בפיה"מ מ"ש פ"ג מ"ד שקלים פ"א מ"ג‬ ‫ועוד) שכל המקומות שהתקדשו בקדושת ירושלים יש מצות נטילה מן התורה בזמן‬ ‫על פי זה הביא בספר אוצר ארבעת המינים (סי' צד) מעשה רב בשם הגרי"ז מבריסק‬ ‫הזה כל שבעה‪ .‬אך אין כן שיטת שאר הראשונים (רשב"א ר"ה כט‪ :‬וסוכה מא‪ .‬ורמב"ן בדרשה‬ ‫ז"ל שאין חיוב לאחוז הלולב בכל מילה שאומרים הלל השלם‪ ,‬ולא הקפיד מלומר‬ ‫לר"ה פי"א)‪ ,‬ויש אומרים שגם לשיטת הרמב"ם אין זה רק בזמן המקדש (יעו' בספר ארבעת‬ ‫ההמשך של ההלל לאחר הודו ואנא בעת שהיו אחרים מנענעים עם הלולב שלו‪.‬‬ ‫המינים השלם עמו' שג דש)‪.‬‬ ‫והסביר שיש בהלל של סוכות שני ענינים‪ ,‬אחת על שם היום טוב‪ ,‬והשני על שם‬ ‫הלולב‪ ,‬ומצד היום טוב יש חיוב לומר הלל השלם אבל מצד הלולב אין צריך הלל‬ ‫שלם‪ ,‬כפי שמובא בגמרא (שם סד‪ ).‬שבשעת שחיטת הפסח לא הגיעו לאהבתי כי‬ ‫המצוה פעם אחת ביום‬ ‫ישמע וכבר גמרו לשחוט‪ .‬וכן משמע מלשון המשנה ברורה (שם סק"ד) שהעיקר היא‬ ‫שיהיו בידו אפילו רק בשעת הנענועים בהודו ואנא‪.‬‬ ‫מצות נטילה היא רק פעם אחת במשך היום כמו תקיעת שופר וספירת העומר‬ ‫שיוצאים ידי חובה בפעם אחת‪ ,‬ואין מצות לולב כמצות סוכה שמצותה כל היום‬ ‫ומברכים עליה כמה פעמים ביום בכל פעם שנכנס לסוכה‪ ,‬שמצות ישיבת סוכה‬ ‫שכח לברך קודם הלל‬ ‫אינה על פעולה ומעשה‪ ,‬שנצטווינו לישב בדירת עראי במצות תשבו כעין תדורו‬ ‫והנה נפסק בשולחן ערוך (סי' תרנא ס"ה) שצריכים לברך על נטילת לולב עובר‬ ‫כל היום‪ ,‬אבל נטילת לולב היא על פעולה ומעשה‪ ,‬וכל שעשה מעשה לקיחה פעם‬ ‫לעשייתו‪ ,‬והוסיף המשנה ברורה (ס"ק כו) שמי ששכח לברך קודם הנטילה יכול לברך‬ ‫אחת יצא‪ .‬וגם אינו דומה למצות תפילין שאין המצוה על מעשה הקשירה אלא‬ ‫גם אחר הנטילה ביד קודם הנענוע‪ ,‬שגם הנענועים הם חלק מהמצוה ועדיין עוסק‬ ‫על ההנחה שיהיו התפילין על היד והראש‪ ,‬ואפילו קשרו גוי יצא ידי חובת מצוה‪.‬‬ ‫במצוה‪ .‬ומשמע מלשונו קצת שאם כבר נענע אינו יכול לברך קודם הלל‪ ,‬אך החיי‬ ‫וכן פסק הרמ"א (סי' תרנא ס"ה) 'לא יברך רק פעם אחת ביום אף על פי שנוטלו כמה‬ ‫אדם (כלל קמח סי"א) כתב בפירוש שאפשר לברך שוב גם לאחר נענוע קודם הלל‪ .‬וכך‬ ‫פעמים'‪.‬‬ ‫יוצא לפי דברינו הנ"ל שמצות לולב צריך הלל‪ ,‬וכיון שדעתו עדיין לומר הלל‪ ,‬כל‬ ‫זמן שלא אמר הלל עדיין נחשב כעוסק במצוה‪.‬‬ ‫הלולב צריך הלל‬ ‫מן התורה יוצאים המצוה בעצם הנטילה בלבד‪ ,‬אבל חז"ל תיקנו לומר הלל בשעת‬ ‫הפסק בין הנטילה להלל‬ ‫הנטילה ולנענע בשעת הלל‪ ,‬וכפי שכתוב בשולחן ערוך (סי' תרנב ס"א) 'עיקר מצותו‬ ‫והנה לפי זה היה ראוי לכאורה שלא לעשות הפסק בין נטילת לולב להלל‪ ,‬וכך‬ ‫בשעת ההלל'‪ .‬וכתב בביאור הגר"א (סי' תרמד ס"א) שמטעם זה מברכים על הלולב בין‬ ‫מובא בשם הגאון הצדיק רבי דוד בהר"ן ז"ל שלכתחילה יש ליזהר שלא להשיח‬ ‫שחרית להלל‪ ,‬כדי לברך על הלולב בשעת אמירת הלל‪ ,‬כפי שאמרו חז"ל בגמרא‬ ‫בין ברכת הלולב להלל‪ ,‬כדי שהברכה תעלה גם על הנענועים שבהלל‪ ,‬כמו שאין‬ ‫פסחים (קיז‪ ).‬אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין אל לולביהן ואין אומרים‬ ‫להשיח בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד (מובא במקראי קודש סוכות ח"ב סי' טז ומעיל‬ ‫עליו את ההלל‪.‬‬ ‫שמואל פסחים ז)‪ .‬ונראה שזה היה גם טעם מנהג הגר"ח סולובייציק מבריסק ז"ל שלא‬ ‫היה מנענע בשעת הברכה רק בהלל בלבד‪ ,‬שעיקר הנענועים הם בשעת הלל‪.‬‬ ‫וטעם אמירת הלל בשעת אמירת נטילת לולב הוא משום שמצות לולב בא על שם‬ ‫השמחה‪ ,‬כפי שנאמר בלשון הפסוק במצות נטילת לולב 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם‬ ‫אך למעשה לא מצינו בפוסקים שהיו מתריעים שלא להפסיק בשיחה בין נטילת‬ ‫שבעת ימים'‪ .‬וכלשון ספר החינוך (מצוה שכד); ציונו השם לקחת בין ידינו דברים‬ ‫לולב לאמירת הלל‪ .‬וכמו כן נפסק בשולחן ערוך ונושאי כלים (שם ס"ח) שיש לנענע‬ ‫המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו‪ ,‬והיה מרצונו להיות המזכיר מין‬ ‫גם בשעת הברכה מלבד מה שמנענעים בשעת הלל‪ ,‬ומשמע שהנטילה לפני ההלל‬ ‫המשמח‪ ,‬כמו שהעת עת שמחה‪ ,‬כי צדק כל אמרי פיו‪ ,‬וידוע מצד הטבע כי ארבעה‬ ‫היא מצוה בפני עצמה‪ .‬ויותר מזה נהוג אצל הרבה מחצרות החסידים שנוטלים‬ ‫המינין כולם משמחי לב רואיהם‪ .‬עכ"ל‪ .‬ולכן אומרים הלל בשעת נטילת לולב כדי‬ ‫את הלולב קודם תפילת שחרית בבוקר ואין חוששים כלל על הפסק בין הנטילה‬ ‫להודות ולהלל על השמחה‪ .‬וזהו גם הטעם למצות נענועים כפי שכתב המאירי‬ ‫לאמירת הלל‪ ,‬וכן מובא בשערי תשובה (סי' תרנב סק"ב) שקצת מקובלים היו נוהגים‬ ‫(סוכה לז‪ ):‬בזה הלשון; קבלה היתה בידם שאף בתוך ההלל היו מנענעים להתעוררות‬ ‫לברך בשעת הנץ בתוך הסוכה ואחר כך היו מנענעים בשעת הלל‪.‬‬ ‫שמחה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫וכן מובא במדרש שיר השירים (ילקו"ש רמז תתקפו); הראיני את מראיך ‪ -‬בקיחת לולב‬ ‫המצוה נמשך כל זמן שלא הסיח דעת‬ ‫נאה ואתרוג נאה‪ ,‬השמיעני את קולך ‪ -‬בהלל‪ ,‬כי קולך ערב ‪ -‬בהודו לה' כי טוב‪,‬‬ ‫ונראה הטעם לזה משום שמצות נטילת לולב היא דבר שאין לו שיעור‪ ,‬שאף‬ ‫ומראך נאוה ‪ -‬באנא ה' הושיעה נא ובאנא ה' הצליחה נא‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫קרני אור גיליון ‪488‬‬ ‫די‬ ‫ליטול האתרוג עם האגודה בידו הרבה פעמים ביום‪ ,‬שיש מצוה מן המובחר להוסיף‬ ‫שאפשר לקיים מצות נטילה ברגע אחד‪ ,‬מי שרוצה להחזיק את הלולב הרבה זמן‬ ‫להניחם במשך זמן היותר שאפשר לו בכל יום כמו בתפילין‪.‬‬ ‫נחשב שמקיים המצוה כל זמן שהיא בידו‪ .‬וכעין תקיעת שופר שאפשר לתקוע‬ ‫תקיעה ארוכה ותקיעה קצרה‪ ,‬ומי שתוקע תקיעה ארוכה נחשב כל התקיעה חלק‬ ‫וכן נראה שיטת הלבוש שכתב בהלכות תפילין (סי' לז ס"א); מצוותן להיות עליו כל‬ ‫מהמצוה וצריך לשמוע תחילת התקיעה וסופה (כמבואר בסי' תקפז ס"ג)‪.‬‬ ‫היום‪ ,‬דהא סתם כתיב וקשרתם אותם וגו' שמשמע קשירה תמידית'‪ .‬ובהלכות‬ ‫תקיעת שופר (סי' תקפה ס"ג) כתב; יום תרועה יהיה לכם סתם כתיב‪ ,‬ואפילו כמה פעמים‬ ‫ומטעם זה מובא בגמרא (סוכה מא‪ ):‬מנהג אנשי ירושלים שהיו נוטלים את לולביהם‬ ‫שירצו ביום זה משמע‪ ,‬אלא שיוצאים בפעם אחת ויותר אינו צריך‪ .‬וכן הוא הטעם‬ ‫כל היום עד שנכנסו לבית המדרש‪ ,‬ומבואר בגמרא שהיה מותר להם לאחוז הלולב‬ ‫באתרוג ולולב שנוטלים אותו כמה פעמים ביום אחד‪ ,‬שכן משמע ולקחתם לכם‪,‬‬ ‫בשעת תפילת שמונה עשרה מפני שנטילתה מצוה היא ולא טריד‪ .‬ומשמע בגמרא‬ ‫כמה פעמים שתרצו‪ .‬ע"כ‪ .‬ונמצא שלשיטתם גם לאחר שהסיח דעת עדיין יש קיום‬ ‫שם שאפילו כשהיו מניחים את הלולב לכמה דקות כל זמן שלא הסיחו דעתם עדיין‬ ‫מצוה בנטילת הלולב‪.‬‬ ‫היה נחשב הנטילה כחלק מהמצוה‪ ,‬שבזמן שהיו קוראים בתורה ונושאים כפיהם‬ ‫הניחוהו על גבי קרקע וכשאחר כך הלכו לבקר חולים נטלוהו שוב בידם‪.‬‬ ‫הסבר בשיטה הנ"ל‬ ‫וכן נראה מלשון השל"ה (עניני סוכה נר מצוה אות יח) שכתב; מאחר שנטילת לולב זמנו כל‬ ‫היום‪ ,‬על כן לא יסיח דעתו ממנו בצאתו מבית הכנסת‪ ,‬וילך מחיל אל חיל‪ ,‬דהיינו‬ ‫אמנם בתהלה לדוד (סי' כא סק"ג) הירבה לתמוה על שיטה זו‪ ,‬דמשמע שזה לא היה רק‬ ‫מבית הכנסת לסוכה‪ ,‬וינענע שם לששה קצוות‪ ,‬וכן אני נוהג בכל ימי סוכות‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫מנהג אנשי ירושלים ואינו מצוה ממש‪ .‬וכן הכיח החמד משה (סי' תרנא סק"ה) שאם זה‬ ‫ומשמע שכל זמן שאינו מסיח דעתו ממנה עדיין נמשך זמן המצוה‪ .‬וכן כתב בהגהות‬ ‫היה באמת קיום מצוה איך כתבו הפוסקים דכהיום מיחזי כיוהרא לעשות כמנהג‬ ‫הגרא"מ הורביץ (סוכה מד‪ ).‬שמנהג אנשי ירושלים היה להאריך הנטילה הראשונה‬ ‫אנשי ירושלים‪ .‬וכן יש לתמוה על הלבוש ממה שפסק הרמ"א (סי' תקצו) שלאחר‬ ‫לחיבוב המצוה‪.‬‬ ‫שיצאו התקיעות בראש השנה אסור לתקוע עוד בחינם‪ ,‬ואם היה בזה מצוה למה‬ ‫יהא אסור‪.‬‬ ‫ובזה מיושב למה אין חוששים להפסק בין הנטילה להלל‪ ,‬לפי שכל זמן שאין‬ ‫מסיחים דעת נחשב הכל למצוה אחת של נטילה אחת‪ ,‬ומרגע שהתחילו כבר קיום‬ ‫ואולי אפשר שגם לשיטתם קיום פעולת המצוה לא נעשה רק בשעת נטילה‬ ‫המצוה שוב אין חשש הפסק באמצע קיום המצוה (ואינו דומה לתקיעות דמיושב לתקיעות‬ ‫הראשונה‪ ,‬אלא שמאחר שהיא עדיין זמן קיום המצוה וניתן לקיימו למי שלא יצא‬ ‫דמעומד שהם שתי תקנות נפרדות‪ ,‬והרי זה כמשחיטה לשחיטה וכבין תפילין של יד לשל ראש)‪.‬‬ ‫עדיין יש עדיין שייכות למצוה‪ ,‬אפשר להוסיף הידורים גם אחר קיום המצוה כל זמן‬ ‫שנוהג זמן המצוה‪ ,‬ולכן אם מוסיף איזה כוונה או הידור בשעת הנטילה השניה יש‬ ‫להחשיב שמקיים המצוה‪ ,‬אבל אם אינו מוסיף שום דבר אינו נקרא שמקיים מצוה‬ ‫שיטת הפוסקים שיש מצוה על כל נטילה ונטילה‬ ‫שאין חיוב לקיים שני פעמים אותו דבר‪ .‬וכענין שנפסק לגבי תקיעת שופר שאסור‬ ‫מצינו שיטה מחודשת‪ ,‬והיא שיטת הדרישה (סי' כא אות א) שכתב שממה שאמרה‬ ‫לתקוע בחינם‪ ,‬אבל להוסיף איזה שיטה או הידור מותר‪.‬‬ ‫התורה 'ולקחתם לכם‪ ..‬ושמחתם לפני ה' שבעת ימים' משמע שלקיחתו הוא מצותו‪,‬‬ ‫ואם כנים הדברים מובן מה שכתבו הפוסקים שכהיום אין לעשות כמנהג אנשי‬ ‫וכל זמן שלוקח אותן בידו בתוך השבעה ימים כאילו עושה אותו פעם המצוה‪,‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬לפי שאין אנו מחזיקים עצמינו כמוסיפים הידור על הידור בכל רגע בקיום‬ ‫אף שכבר יצא ידי חובתו אותו יום‪ .‬וכן כתב האשל אברהם מבוטשאש (סי' כה סי"ב)‬ ‫המצוה‪ ,‬רק מקיימים המצוה כפשוטה כפי שציוונו יוצרינו יתברך שמו‪.‬‬ ‫שמן התורה די ליטול האתרוג בפעם אחת ביום‪ ,‬אבל מצוה מן המובחר להרבות‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫בס''ד‬ ‫ירח האיתנים תשפ"ז‬ ‫לכבוד אנ''ש היקרי ם‬ ‫משתתפי הקיבוץ הגדול בקריה נאמנה אומן יצ"ו‬ ‫ערב חג הסוכות תשפ"ז‬ ‫טייערער חבר !‬ ‫זכינו להתקבץ יחדי ו על ציונו הקדוש בימי ראש השנה הק'‬ ‫ובס''ד זכינו שהכל עבר על הצד היותר טוב‬ ‫דער רבי רופט דיר !‬ ‫וכפי שחזיתם אנו משקיעים מאמצים ודמים מרובים תרתי משמע‬ ‫מדי שנה בשנה בכל התחומים ברוח ובגשם מהחל ועד כלה‪,‬‬ ‫מי האיש אשר יזכה לקחת חלק ביומא דהילולא שלי ?‬ ‫מי הוא זה אשר יהיה שותף באלפי הזכויות של השמחה והחדוה‬ ‫לרווחת הציבור הגדול המתאסף לקיבו ץ הגדול‬ ‫ביומי הגדול אשר אני עולה דרגות עצומות ומשפיע על אנשיי‬ ‫אצל רביה" ק זיע''א ‪.‬‬ ‫מתנות נפלאות ??‬ ‫דערלייג נישט‬ ‫אבל היות שוודאי אפשר להוסיף ולשפר לטובת הציבור‬ ‫לכן הננו פונים בבקשה אל כל קהלא קדישא הדין באי הקיבוץ‬ ‫די געלעגנהייט !!!‬ ‫הקדוש בקריה נאמנה באם יש לכם איזה הארה והערה‪ ,‬או‬ ‫רעיונות והצעות שיכולים להועיל למען הקיבוץ הקדוש ברוחניות‬ ‫בעמדנו לקראת יומי דהילולא קדישא של רביה''ק זיע"א‬ ‫ובגשמיות‬ ‫ביום ח"י תשרי – אושפיזא דמשה רעיה מהימנא‪ ,‬קנה לך‬ ‫נא להשאיר הודעה ברורה‬ ‫זכויות נצ''ח עם רביה"ק וקח חלק בהוצאות הכבירות של‬ ‫סעודת ההילולא ושמחת בית השואבה‬ ‫במס' טלפון‪0554027732 :‬‬ ‫ברוב עם לכלל בני קהילתנו הע"י‬ ‫ובעז''ה נשתדל להתייחס לכל הצעה ובקשה ולשפר באם יהיה‬ ‫אשר מסתכם בסכום של למעלה מ ‪ 40.000‬ש''ח‬ ‫בזה תועלת למען הקיבוץ הקדוש‪.‬‬ ‫פנה עכשיו לנציגים‪:‬‬ ‫נ‪.‬ב‪ .‬בשנה ההעל''ט עלו מתוך בציבור הצעות ורעיונות לשיפור‬ ‫הי"ו‬ ‫הר"ר יום טוב שטרן‬ ‫הי"ו‬ ‫הר"ר יהושע לייב פרידמן‬ ‫הר"ר פנחס דוד וועבערמאן הי"ו‬ ‫הי"ו‬ ‫הר"ר שניאור זלמן חנון‬ ‫וייעול אלא מפאת קו צ ר הזמן והמועד המאוחר שהרעיונות עלו‪,‬‬ ‫הר"ר משה צבי ראטנברג הי"ו‬ ‫הר"ר שמואל בנימין ברוין הי"ו‬ ‫לא נתאפשר לטפל בהם כראוי‪.‬‬ ‫הר"ר ישראל נחמן ברנ''צ פראנק הי"ו‬ ‫הר"ר שמעון דייטש הי"ו‬ ‫בברכה‬ ‫הנהלת קריה נאמנה‬ ‫זכור מה שאמר רביה"ק‬ ‫אצ_ל מי שאני _לוקח – אני נותן !‬ ‫וט‬ ‫זמן שמחתינו תשפ"ז‬ ‫הננו שמחים להזמין את כלל אנ"ש שיחי' זקנים ונערים‬ ‫אברכים ובחורי קהילתנו הק'‬ ‫לסעודת הילולת‬ ‫רביה"ק זיע"א‬ ‫בשילוב סיום מסכת חולין‬ ‫וחלק א' בספה"ק ליקוטי הלכות‬ ‫ושמחת בית השואבה‬ ‫במעמד זקני וחשובי אנשי שלומינו שליט"א‬ ‫שתתקיים ברצו"ה‬ ‫ביום שלישי ג' דחוהמ"ס תשפ"ז‬ ‫בסוכה הגדולה‬ ‫שע"י מוסדות חוט של חסד‬ ‫רחוב שמואל הנביא ‪ 13‬עיה"ק ירושלים‬ ‫ייצאו הסעות מבית שמש (פרטים במודעה נפרדת)‬ ‫‪3.30‬‬ ‫תפילת מנחה‬ ‫‪4.30‬‬ ‫נטילת ידים לסעודה של מצוה‬ ‫‪5.00‬‬ ‫ניגוני התעוררות ושיר ידידות‬ ‫‪5.30‬‬ ‫משא המרכזי הרה"ח ר' שאול סירוטה שליט"א‬ ‫‪5.45‬‬ ‫ריקודים על גודל זכייתנו‬ ‫‪6.30‬‬ ‫ברכת המזון‬ ‫‪7.00‬‬ ‫תפילת ערבית‬ ‫‪7.15‬‬ ‫לאחמ"כ תתקיים‬ ‫שמחת בית‬ ‫השואבה‬ ‫בתופים ובמחולות‬ ‫סיום מעמד שמחת בית השואבה בשעה ‪11:00‬‬ ‫זכותו וכוחו הגדול של רביה"ק יעזור ויגן ויושיע לכל החוסים בצילו והולכים לאור תורתו‪ ,‬להיוושע מאוצר‬ ‫הישועות בשפע ברכה והצלחה עד בלי די‪ ,‬ונזכה להתחדש בלימוד תורתו ובנועם עצותיו עדי יקים לנו סוכת‬ ‫דוד הנופלת מתוך רחמים וחסדים‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫בכ"ר‬ ‫הנהלת המוסדות‬