קרני אור · Karnei Ohr — סוכות (2026-09-21)

בס"ד
לימוד היומי דקהילתינו
קרני אור
יום ליקוטי ליקוטי משנה השתפכות שולחן
ערוך
הנפש
לחודש מוהר“ן הלכות ברורה יום
חושן משפט ח“א ח“א ח“ג
שנ"ט: חזרה קמז קמח רמח נ. ט״ו שבת
ג-ד
שנ"ט: קמט קנ קסו: רמט נ: ט״ז א
ה-ו
שנ"ט: קנא קנב קסז. רנ נא. י״ז ב
ז-ח
שנ"ט: קנג קנד קסז: רנא נא: י״ח ג
ט-י
שנ"ט: קנה קנו קסח. רנב נב. י״ט ד
מוגדל
יא-יב
תסושכות
ש"ס: קנז קנח ח''ב-א קסח: נב: כ׳ ה
א-ב
ש"ס: קנט קס חזרה ב נג. כ״א ו
פ''ז
ג-ד
יו"ל ע"י קהילת חסידי ברסלב
בנשיאות הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א
דבר המערכת 488חג הסוכות ט''ו תשרי תשפ''ז
"זמן שמחתינו" – חובתינו לשנן לעצמנו ,השמחה
לא באה מאליה בחג ,צריך לעמול עליה .התורה
ציוותה עלינו 'ושמחת' והכוונה שנכריח עצמינו
ַׁמ ְְח ֶֶּתם ִלִ ְְפֵנֵ י ה'
ּוְׁש ַ
לשמחה זו ,ולא נמתין למצב רוח מרומם שישרה
עלינו פתע פתאום .וכפי שרבינו הקדוש מורה
לנו בבירור (בליקוטי מוהר"ן ח"ב ,כד)" :והכלל ,שצריך
להתגבר מאד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד,
כי טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות
מחמת פגעי ומקרי הזמן ,וכל אדם מלא יסורים ,על בליקוטי הלכות (הודאה ו ,עא)" :שצריך האדם כל ימי חייו ראש השנה ,יום כיפור ,סוכות הושענא רבא ,שמחת תורה...
כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה להתגבר להפוך כל מיני עצבות לשמחה ,שעל ידי זה עיקר הוא כבר מבולבל קצת; יום אחד בוכים ,מתוודים וצועקים,
תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל". התשובה שבאה על ידי ישוב הדעת שהוא על ידי שמחה". וכבר שמחים ורוקדים ,שוב צועקים ובוכים ,ושוב רוקדים
גם מי שלא מצליח להכריח את עצמו ,צריך וכך גם ההצלה על העתיד תלויה בריבוי בכיה ותחנונים, ושמחים ,איך כל אלו משתלבים יחד?
לעשות את עצמו כאילו הוא שמח ,והיא שתפעל וכמו שרבי נתן מרבה לעורר ,וכמו לדוגמא (שם ,ברכות השחר ג,
אצלו במשך הזמן את השמחה הפנימית .וכפי ד)" :כל מה שהנפש יקרה וגבוהה ביותר מתגבר עליו היצר בכל שנה ושנה אנו עוסקים בתחילת השנה בייסוד
שלימדנו רבינו הקדוש (שיחות הר"ן עד ,עיי"ש) ,וכלשון הרע ביותר כו' ואין שום עצה ותקנה להינצל מכל זה כי התשובה; ביום הראשון של ראש השנה ,מיד בתחילת
רבי נתן במכתבו לבנו (מיום א' וישב תקצ"ד)" :ותתחיל אם על ידי ריבוי תפילות ותחנונים בלי שיעור כל ימי חייו". הבריאה ,נכשל אדם הראשון בחטאו הנורא על ידי הנחש
בכל פעם מחדש ,והעיקר מאכן זיך פרייליך ,אף אולם בכלליות ,דרך התשובה על העבר הוא הבכי והווידוי, הקדמוני ,ומאז ועד עתה עוסקים בזמנים אלו לתקן את
על פי שאינו באמת ,על כל פנים יעשה עצמו כאילו ובנין העתיד הוא על ידי השמחה]. חטאו ולשוב בתשובה .אין זה רק תיקון לחטאו של אדם
הוא שמח ,ועל ידי זה יזכה באמת לשמחה". הבכיה והצעקה בימים הנוראים באים בעיקר לתיקון העבר, הראשון ,אלא תיקון נפשינו גם כן ,כי מאז החטא ההוא
אסור לתת לשום פגע רע חלילה ולשום דבר והשמחה בהם ובימי חג הסוכות באה להעמיד יסוד איתן החל הרע לשלוט באדם" .כי חטא אדם הראשון כולל כל
ברוחניות ובגשמיות שיפריעו שמחה קדושה על העתיד .נדמה לאדם שהוא נכשל בעבירות ר"ל מכת החטאים שבעולם" (ליקוטי הלכות ,תחומין ו ,ה)" .ובראש השנה
והכרחית זו ,נתגבר ונתעצם בכל כוחינו ולא התאווה הבוערת בו ,אבל לאמיתו של דבר עיקר הכח הוא התיקון של חטא אדם הראשון ושל כל החטאים
נפסיק מלמשוך עצמנו לשמחה בה' בתורתו להחטיא נובע מהעצבות ,וכמו שגילה רבינו הקדוש (ליקוטי שבכל דור ודור ,כי ראש השנה בו ביום נברא אדם הראשון
ובצדיקיו הקדושים. מוהר"ן ,קפט)" :עיקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות" .בכח וחטא בעץ הדעת ,והוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה יום
זה החטיא הנחש הקדמוני את אדם הראשון ,ומשם שורש ראשון בשנה" (שם ,תפילת ערבית ד ,יד).
וכך מוסיף רבי נתן במכתב אחר לבנו (שם ,בא תקפ"ד):
פורה ראש ולענה לכל חטא ועוון במשך כל הדורות כולם, תיקון זה כאמור נעשה מדי שנה בשנה מעט מעט ,וגם לא
"רק תחזק עצמך להיות בשמחה תמיד ,על אשר
וכך מאיר את עינינו רבי נתן (בליקוטי הלכות ,נפילת אפים ד ,ד): נגמר מיד בראש השנה אלא נמשך עד אחר שמיני עצרת.
זכינו להיות מזרע ישראל גוי קדוש ,ולבלי להיות
"פגם עץ הדעת טוב ורע ,על ידי זה נמשך זוהמת הנחש, וכדבריו של רבי נתן (שם ,ראש חדש ה-ב) לענין אדם הראשון,
מתנגד ח"ו על אור האורות צח הצחצחות סבא
ועיקר זוהמת הנחש הוא בחינת עצבות ומרה שחורה שמחמת חטאו "אנו צריכים בכל שנה לעסוק בתיקון זה
דסבין הוא רבינו הקדוש והנורא זכר צדיק וקדוש
שמתגברים בכל עת על ישראל ואינם מניחים אותם מעט מעט עד ביאת הגואל ,וגם המעט שמתקנים בכל
לברכה נחל נובע מקור חכמה ,אשרינו מה טוב
לשמוח ,כי עיקר הסטרא אחרא הוא עצבות שזה נמשך שנה אינו נגמר ביום אחד ,כי אם מראש השנה עד שמיני
חלקנו .בוודאי ראוי לנו לשמוח בזה כל ימינו
מפגם עץ הדעת בחינת 'בעצבון תאכלנה' שנגזר אז ,כי עצרת".
לעולם בשמחה עצומה שאין לה קץ ,ואין שום
מרה שחורה ועצבות שתוכל לבלבל ח"ו משמחה עיקר הקדושה הוא שמחה ,דהיינו לשמוח בהשם יתברך". כל אחד מימים קדושים אלו נוטל חלקו המיוחד בתיקון
זאת לעולם ,כאשר שמעתי והבנתי מפיו הקדוש אם רצונינו לייסד את העיקר השני בתשובה -שמכאן זה ,וכולם עולים בקנה אחד של בנין התשובה השלימה.
ז"ל בפירוש כי עיקר ההתחזקות הוא שמחה כמו ולהבא לא נחטא -חובתינו להעמיד נכונה את יסוד השמחה התשובה מורכבת כידוע משני חלקים עיקריים :החרטה
בה' ובתורתו ובמצוותיו ,רק כך ניתן לשוב בתשובה ולומר על העבר ,והקבלה על העתיד .רבינו הקדוש מביא (בליקוטי
שכתוב כי חדות ה' היא מעוזכם".
למשחית הרף מכאן ואילך .וכדבריו הברורים של רבי נתן מוהר"ן ח"א ,סו)" :עיקר התשובה היא חרטה שמתחרט על
א פריילאכן יום טוב!
(שם ,שבת ז-מה)" :וזה עיקר תיקון דרכי התשובה ,כי עיקר העבירה" ,ובד בבד הוא אומר (שיחות הר"ן ,עא) "שעיקר
העורכים
התשובה לשוב נפשו לשורשה ,ושורש נפשות ישראל התשובה הוא לבל יעשה עוד מכאן ולהבא" .העיקר
הוא בחינת שמחה ,וכל עיקר פגם כל העבירות הוא בחינת הראשון מתייחס לתיקון העבר והחלק השני פונה לבנין
עצבות ,שמשם נמשכים כל העבירות .ועל כן עבירה העתיד ,ורק כך נחשב לאדם ששב בתשובה שלמה ,כאשר
פניני אור
אמרות טהורות מרביה"ק ותלמידיו
גוררת עבירה ,כי העבירה נמשך מבחינת זוהמת הנחש, עוקר את פגמי העבר וסולל דרך לעתיד הטוב.
שהוא בחינת 'בעצבון תאכלנה' ,היפך קדושת השמחה הצעקה והבכיה עם הווידויים מתייחסים בעיקר אל העבר,
שהוא לשמוח בה' יתברך ,וכשעובר עבירה ח"ו נמשך ולעומת זאת השמחה מתייחסת בעיקר לבנין העתיד[ .על
"ִּב ְְת ִִפ ַ�ַּלת ַַמ ֲֲע ִִריב � ֶֶׁש ְ �ְּבֵלֵ יל ַַר ֵ �ֵּבנ ּו� ָָא ַַמר� ִ : עליו עצבות ,בחינת 'אדאג מחטאתי' ,ומחמת התגברות אף שגם הבכיה על העבר זקוקה לשמחה ,וכמו שמובא
� ְְׁש ִִמיִנִ י ֲֲע ֶֶצ ֶֶרתְּ� ְ ,ב ֵֵעת � ֶֶׁשאֹוֹ ְְמ ִִרים ֶֶאת �ְְּת ִִפ ַ�ַּלת העצבות יותר גוררת עבירה יותר". הרבה בכתבי רבינו הקדוש ותלמידיו ,וכמו לדוגמא
המשך בעמוד י"ב
NH
"ֱא ֶֶמת ֶוֶ ֱֱאמּוָּנָ ה" ָָאז ְְמ ַַח ְ�ְּל ִִקין ַ �ַּב � � ָָּׁש ַַמִיִ ם ְלְ ָכָ ל ֱ
ֶֶא ָָחד ֶֶאת � ַַּפ ְְרָנָ ָָסתֹוֹ ְלְ ָכָ ל ַַה � � ָָּׁשָנָ ה". לתגובות 3323796@gmail.com הדל"נ - 5:56נץ החמה - 6:27סוזק"ש 8:43
(שיח שרפי קודש)
ניתן לקבל את הגיליון באימייל מידי שבוע והערות צאת השבת והחג - 7:08צאת לר"ת 7:47
שיחות ושיעורים
בנתיבות עבודת ה' מאת ראשי חבורותינו נתיבי אור
ְוְ �ָׂׂש ַַמְחְ ָּת�ּ ְבְ ָכָ ל ַהַ ּּט ֹוֹב
שמחת הילולת רבינו הקדוש -בחג הסוכות זמן שמחתנו
הרה"ח ר' שאול סירוטה שליט"א
כמוהו ממש בכל השגותיו החדשות שהצדיק עולה ושמו בגימטריא 'נצח' ,וכן פורים שעבר הוא גם כן שמחת ההילולא מכוונת להילולת רשב"י
אליהן. ביום שחל ל"ג בעומר כאשר נתנו הקדמונים הסימן
פל"ג" ,ע"כ. רבינו הקדוש הננמ"ח זי"ע איתקטיר בהאי קטירא
וראבר"נ עצמו מסיים שם לענין הילולת רבינו
לחי עלמא בעיצומם של ימי חג הסוכות זמן שמחתנו,
הקדוש וז"ל" :ועל יום ההילולא מרביז"ל שהוא הנחל ומבואר ,שעיקר כח תיקון הגאולה ומחיית עמלק
ובודאי אין מקרה וטבע ובפרט בדבר עליון ונשגב
בעצמו ,כיוון ה' יתברך שיהיה באמצעות שמחת בית תהיה בכח עוצם התיקונים שנתקנו ביום הסתלקותו
כזה ,ובודאי הסתלקותו היא ג"כ חלק מתיקוני
השואבה – וכל שלא ראה שמחת בית השואבה לא ז"ל ,וההילולא והגדלת השמחה ביום זה יש לה חודש תשרי והמלחמה הגדולה הנעשית בה להקמת
ראה שמחה מימיו – שהיא ע"ש הכתוב 'ושאבתם שייכות לתיקון נורא ונשגב זה שכל הגאולה תלויה מלכות דקדושה ,וכמו כן השמחה וההילולא ביום
מים בששון ממעיני הישועה' ותרגם יונתן 'ותקבלון בו. הסתלקותו יש לה חלק עצום בזה וכמו שיתבאר
אולפן חדת בחדוה מבחירי צדיקיא' כאשר שמעתי
בעז"ה .וכאשר נתבונן בזה נקבל בעז"ה הסתכלות
בזה מאבי ששמע ממוהרנ"ת". השמחה בצדיק היא ההתקשרות בו אמיתית ומחודשת יותר על הילולא קדישא זו ,כדי
ומרמזי דבריו אנו למדים שגם בהילולת רבינו הקדוש, שנוכל לשאוב בה מים של תורה בששון ואולפן חדת
יש להעיר הלב בשמחת בית השואבה לשמוח בצדיק ויש לנו להתבונן עפ"י דלות שכלנו במה יפה כוחה
בחדוה מבחירי צדיקיא.
הזה בשמחה יתירה ,ועי"ז שואבים רוח קדשו ביתר של שמחה זו לתיקון כל העולם.
ראשונה נציין לדברי ראבר"נ שמאיר עינינו בדבר
שאת ,כי זהו ההתקשרות שהיא השמחה והאהבה והנה ,כאשר פתח לנו ראבר"נ פתחא להאי פרשתא
עוצם גדולת יום ההילולא הלזה ,שהוא מכוון נגד
שמעלה את האדם לקבל רוממות דעת הצדיק כמוהו. ששמחה זו קשורה לשמחת ל"ג בעומר דרשב"י,
יום ההילולא של רשב"י ,כי שני אלה לחמו בעוז
והשמחה הגדולה ביום הסתלקותו דוקא ,הוא מפני ניתן לנו רשות לקשר לזה מה שראבר"נ עצמו מגלה
להוציא את ישראל מבין שיני האריות בגלות ובכוחם
שאז עולה הצדיק בהתעלות יתירה ונשפע ביתר במקו"א (שם ,שו"ס ל"ו) על ענין השמחה בהילות רשב"י
נזכה לגאולה השלימה ,ומרמז שכל זה נעשה ע"י כח
שאת אור תורתו בעולם כנ"ל ,ואנו שמחים בהשארת ועוצם מעלתה ,ומזה נוכל להבין איזה אחיזה בשמחה
השמחה ביום ההילולא שלהם שקשור גם לשמחת
תורתו הקדושה ובכוחו הנפלא המתעצם אז ביתר קדושה של הילולת רבינו הקדוש ,וזה לשונו:
פורים המכניעה את עמלק.
שאת [וכמו שהאריך בזה בליקוטי הלכות הכשר "השמחה בהילולא דרשב"י ,אם כבר היא מקובלת
וזה לשון קדשו (בכוכבי אור ,חכמה ובינה אות מז)" :ועכשיו כל
כלים ד' ונזיקין ג' ועוד עיי"ש]. ונודע מהאריז"ל כו' שהוא דבר גדול מאד ,עוד תקותנו על הגאולה האחרונה שמזה בעצמו יהיה גם
מבואר בזה טעם נפלא מצירופי דברי רביז"ל ,שזה תיקון הגאולה הראשונה ,אך עכשיו יהיה כל ההתחלה
עיקר התשובה ע"י התקשרות לצדיק מחמת שבאמת היו צריכים כל נפשות ישראל מפורים שהוא בחינת מחיית עמלק כמובן בדבריו ז"ל
[שהם חלקי אלו"ק ממעל] להיות קדושים בקודש (ליקוטי תנינא סימן ע"ד) ,והעיקר בכח האתערותא דלתתא
אחר שלמדנו ששמחת ההילולא היא ה'התקשרות', קדושתו עד שתופיע להם השגת תורתו שבנסתר של ראשי יחידי הדורות שהוא אדמו"ר ז"ל ורבי
נתבונן מעט מדוע השמחה הזאת היא חלק עיקרי שזכה לשאוב מהמעיין ונחל הנובע ויוצא מקודש שמעון בר יוחאי ז"ל שמקבל מאתו ,ובפרט על ידי
מתיקוני חודש תשרי בכלליות .הנה ידוע שעיקר הקדשים .אבל מחמת שלאו כל אדם זוכה לזה ,ועל עוצם התיקונים שנתקנו ביום הסתלקותם (כמובן מדבריו
עבודתנו בחודש זה הוא תיקון המלכות והאמונה רובם ככולם שוטף ועובר תכלית ההיפך ח"ו כו', הקדושים) ששני הימים של הסתלקותם מכוונים להיות
ע"י עבודת התשובה ,כי כל עבירה היא פגם המלכות מוכרחים עכ"פ לקיים מצות 'ובו תדבק' כפירוש חז"ל חל ביום שחל בו פורים (כמובא בכתב יד של הרב מטשערין ז"ל
ומרידה במלכות שמים ,כמובא בדברי מוהרנ"ת 'הידבק בחכמים' כו' ,וכל הדבקות והקשר בהצדיק המובא להלן) ובשניהם הגדלת ההילולא [יום ל"ג בעמר
הרבה ,וע"י התשובה זוכים להשיב המלכות למקומה. הוא ע"י מידות האהבה שממשיך האדם על עצמו, הילולא דרבי שמעון בר יוחאי ז"ל ,וזמן שמחתנו
ורבינו הקדוש גילה לנו עיקר גדול בדרכי התשובה כמבואר מדברי רביז"ל (בלקו"מ ח"א סי' קל"ו) מהכתוב יום הסתלקות אדמו"ר יום ד' של חג הסוכות זמן
-שהוא תלוי הרבה בהתקשרות לצדיק ,וכמובא 'ונפשו קשורה בנפשו' ותרגומו 'חביבא ליה כנפשיה'. שמחתנו כמו בפורים שהוא יום שמחה] ,כי בכוחם
[בליקוטי עצות ,צדיק אות קי"ד והוא מליקו"מ ח"ב והאהבה היא הגורמת שמחה בלב [כמבואר גם מזה הקדוש והנשגב נצא מבין ש'ן' האריות דסטרא אחרא
סי' צ"א] וזה לשונו" :על ידי התקשרות לצדיקים בדבריו הקדושים] ,ובפרט ביום עלייתו בכל שנה שהוא זה לעומת זה ,ונזכה לבחינת ש'ן' המובא
אמתיים ,על ידי זה זוכין לתשובה שלימה ולכפרת לתורה והשגה חדשה שזה נקרא יום חתונתו – חתונה בדבריו הקדושים ליקוטי תנינא סימן פ"ה ,שהוא
עוון ולהמתיק ולבטל כל הדינים ,ונעשה על ידי זה והילולא כביכול – עם התורה שנקראה בשם כלה ראשי תיבות ש'בת נ'חמו -נחמת הגאולה -המכוון
יחוד קוב"ה ושכינתיה". כנודע ,וכפי השמחה וההתקשרות בו שזוכה כל אחד, גם לראשי תיבות של שמותיהם הקדושים ש'מעון
והן לא חשיד קוב"ה דלא עביד דינא ,ולמה זה יזכה כן יזכה גם כן למה שיזכה". נ'חמן זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן".
המתקשר לצדיק לתשובה וכפרת עוון והמתקת ולמדנו מדבריו הקדושים יסוד עצום ונפלא :שע"י ובהמשך דבריו מעתיק מכת"י הרה"ק מטשערין
הדינים ,אלא על כרחך שע"י ההתקשרות אכן מזדכך השמחה ששמחים בצדיק ,עי"ז מתקשרים בו ,כי בזה"ל" :כי ביום שחל ל"ג בעומר הסתלקות רבי
האדם ויוצא מהרע שלו לגמרי ,ונתבונן בזה בכמה ה'שמחה' היא ה'אהבה' שהיא עיקר ההתקשרות, שמעון בר יוחאי ז"ל ,יחול לעולם יום שני דחול
נקודות: ועי"ז זוכים להתעלות בהתעלות נפלאה ונשגבה המועד סוכות ,יום הסתלקות רבינו הקדוש רבי נחמן
א .חלק ההתקשרות של ביטול [המבואר בליקו"מ עד מאד שאין בזה שום תפיסת אנוש ,דהיינו לזכות זללה"ה אשר מידתו נצח כידוע מדבריו הקדושים,
קרני אור גיליון 488 ב
מכוון להמשיך דרכי התשובה ע"י גדולי הצדיקים, תשובה' ,כי הם הבעלים של התשובה ,וכל מי שחס סי' קכ"ג] שהוא בפשטות עיקר התשובה ,שמקבל
וכתב שם בתוך דבריו" :שאין לנו כח לשוב בתשובה על חייו ורוצה לשוב בתשובה צריך לקבל מהם". עליו מעתה לציית לצדיקים בכל אשר יאמרו לו כי
כי אם בכח הצדיקים הגדולים שהם עושים תשובה ועיי"ש בהמשך דבריו נפלאות מענין מעלת השמחה הוא זה ,ורק עי"ז נחשב לו שקיבל עול התשובה ורק
על תשובה תמיד ,והם בקיאים בהלכה בבחינת עייל של מי שזכה להתקרב לצדיק ,וגודל מעלת השמחה עי"ז יש תרופה למכתו ,כי אחר שקיבל עליו עול זה
ונפיק היטב היטב לפי דרכם הנפלא ,והם ממשיכים בהילולא דרשב"י עיי"ש. נחשב לו כאילו כבר קיים הכל ,וכמו שכתב רבינו יונה
עלינו בקיאות הנ"ל שגם אנחנו עתה בכל דור ודור וכעין זה כתב עוד (בהל' שבת ז ,ג) וז"ל" :עיקר ההתעוררות [בפירושו על אבות פ"ג משנה י"ב]" :עצה טובה נאה
וכל אדם בכל מקום שהוא יוכל להמשיך על עצמו וההתחזקות לשוב אל ה' תמיד ,הוא בכח הצדיק ומקובלת שיש למי שאינו יודע התורה ,לבל יאבד
בחינת דרך התשובה הנ"ל ,עד שגם אפילו המונחים שהוא כל ימיו בתשובה אף על פי שכבר עשה תשובה, נפשו ,שיקבל על עצמו לעשות כל הדברים אשר
בשאול תחתיות יוכלו למצוא את השם יתברך תמיד, כי הוא עושה תשובה בכל פעם על השגתו הראשונה יגידו לו החכמים ולא יסור מהן ימין ושמאל כאשר
בבחינת ואציעה שאול הנך שזהו בחינת בקיאות ידעם ,ועל פי התורה אשר יורו אותו ועל המשפט
בהלכה הנ"ל שנמשך מגדולי הצדיקים". אשר יאמרו לו יעשה ,ומיד שקבלה כזאת יקבל על
ונמצא לפי"ז שבסוכות שהוא המשך אחד לבנין
המלכות דקדושה ע"י עבודת התשובה ,הרי אחד
"כל אלו שזוכים עצמו בלבב שלם ובנפש חפצה מעלה עליו שכר
כאילו קיים כל המצות".
העיקרים הוא לשמוח בצדיק שהוא ענין ההתקשרות
שרק עי"ז זוכים לתשובה. לאמונת חכמים וכן לענין חלק ההתקשרות שאנו עוסקים בו
עתה ,שהוא ענין האהבה והשמחה בצדיק ,שעיקר
התשובה הן בתיקון העבר והן בתיקון העתיד תלוי
ונוסעים לצדיקים
ובאמת גם בפשטות ,ההתקשרות של שמחה ואהבה
מעלה את האדם למדרגה גבוהה מאד ,והיא עיקר בזה ,הן באופן סגולי והן באופן פשוט .כי גם בפשטות
תיקון הקדושה ,וכמו שמבואר בלקו"מ (ח"א סי' לד-ז')
הרי עיקר הכח ללכת אחר האמת תלוי במה שיאהב
וז"ל" :וכשהלב משוקע באהבות רעות הנקרא ערלת
לב אזי הוא בבחינת שברי לוחות כו' וכשמקשר הלב אמתיים על ראש את הצדיק המורה לו דרך התשובה ,ובלא זה יפרוק
עול עצתו .אבל ביתר שאת בדרך סגולי ,כי באמת
כמעט אין בכח בן אנוש לשוב באמת כפי מה שראוי
השנה ,כולם נקראים
להיוד ,היינו נקודה ,שהוא בחינת צדיק ששם האור
לו לשוב ,לפי עוצם הפגם ולגודל מעלת המלך שמרד
האהבה הקדושה שורה כו' אזי נתבטל האהבות
בו ,ורק הצדיק הוא שמלקט פירורי התשובה שלנו
רעות ,היינו החרפות ,היינו ערלת לב ,כי הצדיק שהוא
בשם 'צדיקים' על
ומעלה אותם כאילו שבנו בתשובה שלימה.
נקודה ששם שורה האהבה הקדושה ,יאיר להוא"ו
שהוא בחינת לב ונתבטל החרפה היינו ערלת לב, וכמו שאמר רביז"ל בפירוש (חיי מוהר"ן ,אות דש)" :מה
כי על כל פשעים תכסה אהבה ,כי שם שורה אהבה אתם יכולים לעשות תשובה ,וכי מספיקים ימיכם
הקדושה".
כי כמו שמובן ַלַ ֹּכ� ֹל גודל הפגם הנורא של אהבות
שם הצדיק שהם וכוחכם כולכם לתקן פגם אחד ממה שקלקלתם .רק
אני עושה תשובה בשבילכם .ויש לאל ידי לתקן הכל,
מקורבים אליו ,כי
כל מה שקלקלתם עד הנה ,רק העיקר מעתה לא
נפולות שמחריב כל חלקה טובה ועוקר היראה
תעשו עוד" ,עיי"ש עוד.
והאמונה כמובא בדברי רביז"ל הרבה ,הרי כ"ש
וא"כ הכל תלוי בגודל ההתקשרות ,שכפי מה שנכלל
המחובר לטהור
שמידה טובה מרובה ,כשאוהב הצדיק ושמח בו אזי
מתעלה לבו ונפשו מאד מאד ,והוא עיקר התשובה בצדיק ונעשה כמוהו כמו כן נחשב לו ששב כראוי
לשוב למקום הטהור והקדוש. [אם עושה את האתערותא דלתתא שלו] ,ורק עי"ז
טהור ,ועל כן הם
יכול לתקן אשר פגם.
כל נקודת שמחה בצדיק יקרה מאד וביותר לענין התשובה על העתיד ,שיקבל כח לעמוד
נגד יצרו ,שבודאי אין בכח האדם ובפרט אחר שכבר
וכל צד של אהבה ושמחה זו ששמחים בצדיק -שהיא
עיקר ההתקשרות -יקרה מאד מאד ,ומרוממת נפש נחתמין לאלתר נכשל במה שנכשל לעמוד במלחמה נגד יצרו העכור,
ורק בכח הצדיקים הגדולים במעלה מאד יכול לנצח
לחיים ,כי הצדיק
האדם למעלות עצומות למעלה מכל שכל ,וכמו במלחמה זו .וכמו שהאריך בזה מוהרנ"ת הרבה ,ועיין
שמובא הרבה בדברי מוהרנ"ת בזה ,ונביא בזה איזה בדבריו (בהל' ברכות השחר ה-ג') וז"ל" :באמת כל עיקר
גרגירים מדבריו ,וז"ל (בהל' שבת ד ,ט)" :הצדיק האמת הוא קדושת איש הישראלי הוא על ידי התקרבות לצדיקי
הראש והקטנים הטפלים אליו הם בבחינת זנב ,אבל
בוודאי טוב להיות זנב וטפל לצדיק הזה שהוא ראש
בית האמתי מלהיות ראש במקום אחר וכמו שאמרו
האמת כוללם מיד אמת כו' כי בוודאי האדם בעצמו אין בו כח לזה ,כי
זה ידוע שכל אדם הוא בסכנה גדולה בכל עת כמו
בראש השנה בשכל
שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל) 'יצרו של אדם מתחדש
רבותינו ז"ל הדבוק ומחובר לטהור טהור ,וכדאמרי עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו' וכו' ,ועיקר העזר
אינשי עבד מלך מלך הידבק לשחוור וישתחוו לך", והסיוע דלעילא הוא על ידי הצדיק האמת כו' כי עיקר
וע"ע (בהל' נזקי שכנים ד ,יב)" :הצדיק הגדול האמתי הוא
בחינת כלל התורה והתפילה כו' שכלול מכל ריבוי
הבתים לאין קץ שנעשים על ידי כל השכנים של
הכולל בבחינת קדשי הכח להינצל בכל עת ממה שצריך להינצל הוא רק על
ידי הצדיק".
קדשים"
וכן מבואר עוד בדבריו (בהל' תפלת המנחה ז ,נב) וז"ל" :וזה
הקיבוץ הקדוש כו' ,ואשרי מי שהוא שכן אצלו ,עליו בחינת מעלת התשובה שמגעת עד כסא הכבוד כו'
נאמר טוב לצדיק טוב לשכנו .כי תיכף כשמתחבר כי דייקא מחמת שירד למקומות נמוכים ומגושמים
אצלו ולהקיבוץ הקדוש שלו אפילו בנגיעה כל שהוא וכו' כאלה ,והתגבר בכח הצדיק לעלות משם ,על ידי
ונטפל להקיבוץ שלו כמו שכן בעלמא ,תיכף נתרבים וכו' ,עד שבכל פעם הוא משיג גדולת הבורא יתברך זה דייקא נעשין כלים נפלאים לקבל האור הנפלא
ונכפלים הבתים של התפילה אלפי אלפים וריבי בהשגה עצומה יותר וכן לעולם .ובכל פעם שמשיג כו' והכל בכח הצדיקים הגדולים שהם בחינת בעלי
רבבות לאין קץ". השגה יתירה ,הוא מכניס בלב כל הרחוקים מאד מאד תשובה גם כן ,כי הצדיקים הגדולים הנוראים הם
וידוע מה שכתב (בהל' פקדון ה ,לח) שבזה תלוי הכתיבה שיתחזקו ממקומם לשוב לה' יתברך איך שהם ,כי תמיד בבחינת בעלי תשובה אף על פי שלא טעמו
והחתימה בימים הנוראים לחיים ולהיפך ח"ו, בכל פעם שמשיגים גדולתו יתברך יותר ,הם משיגים שום טעם חטא ח"ו מעולם כו' וגם על פי רוב הם
וכלשונו שם" :וזה בחינת שלשה ספרים נפתחין רחמיו וחסדיו יותר ,כי זה עיקר גדולתו יתברך ,ועל יורדים בכוונה למקומות נמוכים מאד מאד בשביל
בראש השנה צדיקים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, ידי זה הם מאירים בלב ישראל שיש תקוה לכל אחד להעלות הנפשות משם להחזירם בתשובה ,ובכח אלו
רשעים לאלתר למיתה ,בינונים תלויים ועומדים עד לשוב אליו יתברך תמיד ,בבחינת ואציעה שאול הנך". הצדיקים יש תקוה לכל מי שיאחז בם שיעלה מעומק
יום כיפור .וכבר תמהו המפרשים על מאמר זה כו' ועל ועיי"ש בהמשך דבריו (מאות נ"א ואילך) שמבאר בארוכה ירידתו לעליה גדולה ,כי אלו הצדיקים הגדולים
פי דרכנו יתבאר היטב בעזר ה' ,כי כל אלו שזוכים עבודת תשרי של ר"ה ויום הכיפורים וסוכות שהכל הם עיקר הבעלי תשובה ,כי רק הם נקראים 'בעלי
ג זמן שמחתינו תשפ"ז
לא תורה ולא מצוות ,כי על ידי לולב ומיניו מגלין כי לקשר עצמנו עם הצדיק האמת לעוצם קדושתו לאמונת חכמים ונוסעים לצדיקים אמתיים על ראש
מלכותו בכל משלה ואפילו בשאול תחתיות יכולין כי אם על ידי בחינת הנהגת פשיטותו שזהו בחינת השנה כולם נקראים בשם 'צדיקים' על שם הצדיק
למצוא את השם יתברך בבחינת ואציעה שאול הנך, עלין ולולבין כו' וזהו בחינת לולב שהוא פשוט ,ובו שהם מקורבים אליו ,כי המחובר לטהור טהור ,ועל
על ידי זה יכולין לקשר אל הקדושה ולהחזיר למוטב נקשר ונאגד ההדס והערבות שמרמז על כל הכיתות כן הם נחתמין לאלתר לחיים ,כי הצדיק האמת
אפילו הפושעי ישראל בחינת ערבי נחל". שבישראל כמו שדרשו חז"ל ,כי כולם צריכין לקבל כוללם מיד בראש השנה בשכל הכולל בבחינת קדשי
וכעי"ז כתב עוד (בהל' סוכה ד ,א)" :וזה בחינת לולב שהוא מהצדיק כו' כי כל הכיתות שבישראל הן בעלי מצוות קדשים ,כי הצדיק האמת יש לו כח יותר מן הכהן
בחינת הצדיק ,בחינת ֹּכ� ֹל ,בחינת צדיק כתמר יפרח הן בעלי תורה ,הן הריקים לגמרי מתורה ומצוות, הגדול שנכנס לפני ולפנים כמו שאמרו חז"ל ועל ידי
כמובא כו' .ועיקר הארת הלולב שהוא בחינת צדיק שהם בחינת ערבי נחל ,כולם צריכין לקבל מהאיש זה נחתמים לאלתר לחיים כי משם נמתקים כל מיני
הוא להאיר בדרי מטה בחינת 'מלוא כל הארץ כבודו', פשוט הגדול וכו' כי על ידי הלולב ,שהוא בחינת דינים שבעולם ,כי הם זוכין בודאי לחיים אמתיים כו'
וזה בחינת הנענועים לששה קצוות העולם לגלות כי הצדיק ,על ידו נמשכין ונתגלין החסדים שבהם נברא מאחר שזכה לאמונת חכמים ומקורב לצדיקים".
מלא כל הארץ כבודו ,וזה בחינת מה שבאו ערבי נחל העולם". וכעי"ז כתב עוד (בהל' נזיקין ה ,יז)" :צדיקים הם הנלוים
בתוך הארבעה מינים שאין להם לא טעם ולא ריח להצדיקי אמת היושבים על המשפט ,הם נכתבין
"בהלולב אנו מגלין
והם מרמזין על פושעי ישראל וגם אותם מקשרים
אל הלולב ומיניו ומנענעין בהם ,לגלות ולהורות כי
מלוא כל הארץ כבודו ואפילו הפושעי ישראל בחינת
לאלתר לחיים ,כי בודאי יעלו אותם הצדיקים
אל הדעת דקדושה לחיי עולם ,כי אפילו אם יש
בהם פגמים כי אין צדיק בארץ וכו' ,ואפילו אם יש
שגם בחינת הערבי
שוכני עפר גם הם אסור להם לייאש עצמם כי מלוא
כל הארץ כבודו ,כי בהלולב אנו מגלין שגם בחינת
בהם פגמים רבים וקלקולים הרבה מאד ,הם בכלל
'צדיקים' ,מאחר שדבקים ומתקרבים להצדיקי אמת,
נחל שהם בחינת
הערבי נחל שהם בחינת הרשעים גם הם יכולים כי הדבוק לטהור טהור ,כי הצדיקים זה עיקר עסקם
להתקשר להצדיק שהוא בחינת הלולב ,כי הצדיק לקרב כל הרחוקים המתגעגעים וחותרים להתקרב
מאיר גם בהם בבחינת ההארה שמאיר בדרי מטה אל האמת".
הרשעים ,גם הם
שוכני עפר ,בחינת מלוא כל הארץ כבודו ,בחינת
הקיצו ורננו שוכני עפר".
וע"ע בירח האיתנים להרה"ק מטשערין (סי' י"ט) וז"ל:
וא"כ מה נפלאה השמחה בחג הסוכות שהוא
השלמת דרך התשובה מאהבה של תשרי ,לעסוק
יכולים להתקשר
הרבה באהבה הצדיק ולשמוח בו ,כי הוא עיקר
"וזה שדרשו רבותינו ז"ל שהמינים אלו מרמזין תיקון הנפש ועלייתה במעלת התשובה השלימה,
על כל הכיתות שבישראל ,כי יש שיש להם טעם וכל נקודת שמחה בזה יקרה עד אין קץ ,ובודאי ראוי
להצדיק שהוא
וריח כו' ויש שאין להם לא טעם ולא ריח כו' אמר להכריח עצמו בכל כוחו לעורר שמחה זו ולהתייגע
הקב"ה יעשו כולם אגודה אחת ויכפרו אלו על אלו, לרצות עכ"פ לשמוח ולעשות עצמו כמו שהוא שמח
כי ע"י הכלליות שנכללין ביחד בענין ההתקשרות כמו שהורה לנו רביז"ל ,עד שיזכה לעורר איזה
בחינת הלולב ,כי
וההתקרבות אל הצדיק ,עי"ז יכולים לקבל תיקון
ושלימות ע"י ההתקרבות וההתקשרות לבד ,כי
המחובר לטהור טהור".
נקודת שמחה בזה שהיא יקרה מהכל.
שמחת נטילת לולב באגודתו בצדיק
תוכחה הראויה בענין ההתקשרות לצדיק הצדיק מאיר גם ואחר שידוע שעיקר השמחה בסוכות הוא ע"י
בהם בבחינת ההארה
הלולב ומיניו ,וכמו שכתב מוהרנ"ת (בהל' סוכה ו-יב)
ואמנם יש להבין ,כי כמו ש"העיקר והיסוד שהכל "וכמ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר
תלוי בו" הוא ההתקשרות לצדיק (לקו"מ ח"א קכ"ג) ,הרי וכו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם ,שעיקר השמחה
שמאיר בדרי מטה
בודאי שעל זה עיקר מלחמת עמלק והס"מ למנוע היא בלולב ומיניו" .וידוע שעיקר אגודת הלולב
מזה ,והוא מפיל עצבות ועצלות למנוע משמחה הוא לרמז על התקשרות לצדיק שהוא בחי' לולב
ואהבה זו (עיי' לקו"מ ח"א סי קנ"ה) ,ואחד העיקרים בזה, ומקשורים בו כל הכיתות שבישראל ,וכמו שנביא
שוכני עפר ,בחינת
שהופך את ענין ההתקרבות לצדיק לסיבת אשמה
ותוכחה שאינה ראויה בלב האדם ,שתחת שישמח
בעצם התקרבותו ואמונתו בצדיק ,שזה עצמו ג"כ
מיד מדבריו הקדושים בעז"ה ,וא"כ הוראת התורה
באמרה 'ולקחתם כו' ושמחתם' היא שנשמח מאד
בהתקשרות זו אל הלולב ,כי זה עיקר עבודת קדושת
'מלוא כל הארץ
מטהר ומקדש מאד כנ"ל ,ועי"ז יוסיף באהבתו
לשמוע יותר ויותר בקולו ולציית לו בכל מה שיאמר
סוכות ,ובזה דייקא אנו מנצחים המלחמה דתשרי,
וכמו שאמרו בזוה"ק (והובא בלקוטי הלכות בציעת הפת ד-יא,
כבודו' ,בחינת הקיצו
כי הוא זה ,היצר הופך הדבר וכל התקרבותו הופכת ערבית ד-כד ,שבת ז-נד ,סוכה ו-יב ועוד) "מאן נצח מאן דאחיד
לסיבת יגון ואנחה ,להאשים עצמו יותר ויותר על מאני קרבא" ,והכונה על האוחזים בסוכות הד' מינים
שאינו מקיים כראוי את עצותיו הקדושים ואינו ושמחים בהם באמירת הלל והודו ,שהם המנצחים
והיא עצת עמלק נוראה מאד להפריד האדם ורננו שוכני עפר"
לומד די בספריו הקדושים וכן הלאה.
מהצדיק שלא ישמח בו ולא יאהב את קרבתו,
מול עמלק הרוצה לקטרג ולהטות הדין לחובה
ח"ו ,כי כאמור עיקר ההמתקה והתשובה היא ע"י
השמחה באגודתנו עם הצדיקים ,כי השמחה הזאת
ומתלבש בלבוש של מצוה כאילו שהוא עצב על וע"ע בדבריו (בהל' ר"ה ד ,ח)" :עיקר הברכה 'על נטילת בעצמה היא מקור טהרה מופלא ונשגב מאין כמוהו.
מיעוט קרבתו לצדיק. לולב' ,שהיא בחינת וא"ו ,בחינת צדיק יסוד עולם, ונביא בזה איזה גרגירים מדברי מוהרנ"ת שאגודת
ורבינו הקדוש רמז בעצמו בצוואתו הקדושה שהוא בחינת וא"ו ועל כן מנענעין עם הלולב ומיניו הלולב הוא ההתקשרות לצדיק ,וז"ל (בהל' ביהכ"נ ה-כד):
(לקו"מ ח"ב סי' ח') ענין זה ,שמבאר שם מענין התוכחה למעלה ולמטה ובארבע רוחות ,כי לולב שהוא בחינת "כל אחד מישראל יכול לקדש מקומות החיצונים
הראויה שהצדיק משמיע ,ועיקר הדברים הוא, וא"ו כנ"ל הוא מקשר נקודה התחתונה עם נקודה בקדושת ארץ ישראל ,שהוא בחינת סוכת שלם,
שתוכחת הצדיק מביאה תוספת ריח טוב ויראה העליונה ,שהם בחינת אם אסק שמים שם אתה על ידי אמונתו השלימה שזכה בראש השנה ויום
טהורה שנותנת כח לנשמה לקיים התוכחה ,אבל ואציעה שאול הנך ,וזה שמנענעין עם הלולב ומיניו הכיפורים כו' ,וכל זה נעשה על ידי שזוכין לקשר
תוכחה שאינה ראויה היא ,מי שמבאיש ריחו של למעלה ולמטה וכו' כדי שתמליכהו למעלה ולמטה עצמו עם הצדיק האמת שהוא לפעמים איש פשוט
זה שמוכיחים אותו ומפילים אותו ע"י היראה וכו' להורות ולגלות כי מלכותו בכל משלה למעלה וכו' .וזהו בחינת אגודת הלולב ,כי לולב הוא בחינת
שמעוררים אצלו ,ומבאר שם שהתוכחה הראויה ולמטה ובד' רוחות בבחינת אם אסק שמים שם אתה הצדיק האמת ,בחינת צדיק כתמר יפרח ,והשם
באה ע"י התעוררות השיר חדש שיתער לעתיד ואציעה שאול הנך ,וזהו שמקשרים ערבי נחל עם יתברך ציוונו ליקח רק העלין של התמרין ,דהיינו
שמגלה אמונת חידוש העולם ,והיינו ,שנותן תקוות הד' מינין שהם מרמזין על פושעי ישראל שאין בהם כפת תמרים ,שהוא הלולב ,להורות שאין לנו כח
קרני אור גיליון 488 ד
הסוכות את התוכחה של משה רבינו ע"ה הכתובה איני חולק ומתנגד עליו ,אף גם הרבה טעמתי מצוף התחדשות לזה שמוכיחים אותו ולא שמפילים אותו
בספר דברים ,כי שם לימד אותנו דעת שהתוכחה דבש נועם אמרותיו ,ואני יודע שהוא יכול להראות לזקנה וייאוש בראותו אריכות צחנת מעשיו .ומבואר
צריכה להיות רק לקרב ולא לרחק באופן שתתעורר לדרי מעלה וכו' שעדיין אינם יודעים כלל בידיעתו בדברי מוהרנ"ת (בהל' פו"ר ואישות ג-ח' ועוד) שהשיר חדש
תקות האדם להתקרב לבוראו ולא יתייאש בשום יתברך מה חמית מה פשפשת וכו' ,ולדרי מטה שהם הוא שורש השמחה של כל העשרה מיני נגינה ,דהיינו,
אופן .וכמו שהאריך בזה מוהרנ"ת (בהל' ערלה ג-טז) הפחותים והגרועים כמוני היום ,ואפילו אם נמצאים שע"י תכוחתו מעורר לשמוח ביותר בה' ולקוות אליו
בענין סוכות והושענא רבא הרומזים על חובת האדם בעולם עוד גרועים וכו' יותר ממני ,הוא יכול להראות ביתר שאת ועי"ז חוזרים בתשובה.
לדון עצמו לכף זכות ולא לבזות עצמו באופן של לנו לכולנו כי מלוא כל הארץ כבודו ועדיין ה' אתנו ובתורה זו מעורר רביה''ק מאוד על חובת חיפוש
חלישות הדעת ,וכתב בתוך דבריו שם" :וזה בחינת ועמנו וקרוב אצלנו תמיד תמיד כו' ,רק חזק ואמץ הצדיק וההתקרבות אליו כי רק על ידו יכולים לזכות
משנה תורה שאומרים אז בליל הושענא רבה ,כי כל לקול השיר חדש שמברר אמונת חידוש העולם
ספר משנה תורה הם דברי תוכחות שמוכיח משה
את ישראל בתוכחה של חסד ,להראות להם חסדי התוכחה על ענין עיי''ש.
ובפרפראות לחכמה (ח"ב ח-כו) מביא מחיי מוהר"ן
חיפוש הצדיק
ה' וטובו וצדקתו לעולם שכמה הכעיסו לפניו בכמה שהבינו מרמזיו הקדושים של רביז"ל בשעה שהזכיר
מקומות ואף על פי כן עדיין חיבתו ורחמיו עליהם, אז הפסוק (רות ב) ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל וכו':
כו' כי התוכחה של משה היה תוכחה של חסד ,שאמר
וההתקרבות אליו,
"ושמעתי שמתנועותיו הקדושות ז"ל אז ,ומנעימת
משה תוכחתו באופן שלא יעורר ח"ו על ידי תוכחתו הקול והניגון שאמר פסוק זה ,היה נראה כנותן בעצמו
הריח רע של המעשים רעים שעשו ויחליש אותם ח"ו גם כן שבח והודאה להשם יתברך שנתן להם גואל
עי"ז ,רק אדרבא על ידי תוכחתו יחזק אותם ויוסיף
ויתן בהם ריח טוב כו ושידעו לדורות שבכל מה אסורה שתהיה כזה לעסוק בתיקון וגאולת נפשותם ,ובהמשכת רוחו
של משיח על ידי המשכת תיקונים נפלאים ונוראים
בדרך תוכחה שאינה כאלה" ,ומוסיף ע"ז הפל"ח (שם אות כז): "והמובן היה
שיעבור עליהם עד ביאת משיח בכלל ובפרט על כל
אחד ואחד יהיה איך שיהיה לעולם אל יתיאשו עצמן שזה שייך לבחינת השיר חדש המבואר במאמר זה".
מן הרחמים".
ראויה ,להלקות
ומצירופי הדברים נלמד נוראות ,שרבינו הקדוש
וזה נאמר גם על עצם ההתקרבות לצדיק ,כי בסוכות הורה לנו בזה ,שהתוכחה על ענין חיפוש הצדיק
שאז נשלם שורש התשובה התלוי בהתקרבות לצדיק וההתקרבות אליו אסור גם כן שתהיה בדרך תוכחה
וההתקשרות אליו ,הוא מוכיחם באופן של שיר של
חסד ,לעורר חיבת ה' עליהם ,וממנו יראו וכן יעשו עצמו בלבו על שאינה ראויה ,להלקות עצמו תמיד בלבו על מיעוט
התקרבותו ,אלא אדרבה ,יש לעורר בכל עת את
לעצמם ,שגם בבואם להתעורר על ההתקשרות
לצדיק יעשו זאת בדרך שיר של חסד ,בהתעוררות מיעוט התקרבותו, השיר חדש הזה של 'ברוך ה' אשר לא השבית לך
גואל' ,ולשמוח מאד ולשיר ולהודות לה' על עצם
אלא אדרבה ,יש
השמחה בזמן שמחתנו ,לגיל ולשוש על כל נקודת ההתקרבות ,עד שיתעורר לבו לבוא ולחטוף עוד
התקרבות ומשם להוסיף בקודש ביתר שאת. ולהאמין שכשם שזכה למתנה זו של עצם האמונת
חכמים ולבלי להתנגד עליו כן יזכהו ה' עוד ועוד,
לעורר בכל עת את
וכמו שמוהרנ"ת כותב לבנו במקום נוסף (שם ,מיום ג' שלח
תר"א) על מה שמקיים קצת עצות רביז"ל ,וז"ל" :וידעתי ואדרבה ,מכח ההתקשרות והשמחה והאהבה על
כי אתה מקיים זאת קצת בעזרת השם יתברך ,אך חזק עצם ההתקרבות יזדכך עוד ועוד להתעלות ביתר
וחזק בני חביבי לקיים זאת יותר ויותר ,גם לשמוח
במעט דמעט שאתה מקיים מזה ,כי בזאת המעט השיר חדש של שאת בכל פעם במדרגה גדולה יותר.
וידוע כמה הרעיש מהורנ"ת במכתביו לבנו שישמח
שאתה מתחזק בזה כו' אתה נכלל בהמגיני ארץ
שמעלין וכו' לבחינת פיתוחי חותם בחינת תפילין .כי "ברוך ה' אשר לא בתמימות ובפשיטות על שיודע מהצדיק ועל שאינו
מתנגד עליו ,וכל מה שהיצר רוצה להחליש דעתו על
עוצם פחיתותו וריחוקו יהפוך הכל לטובה ויחטוף
השבית לך גואל",
העסק של זה האדם העלוב בזה העולם עמוק מאד
מאד ,עמוק עמוק מי ימצאנו .אשרינו אשרינו אלפים היגון ואנחה לתוך השמחה ,על שאעפ"כ מרוחק כזה
ורבבות פעמים אין מספר שזכינו לידע מאור קדוש ובכל זאת אינו מתנגד על האמת.
ונורא כזה ,מתורות ושיחות קדושות כאלה המשיבין
את כל הנפשות בשבעה משיבי טעם". ולשמוח מאד ולשיר וכמו לדוגמא אחת מני רבות (בעלים לתרופה ,מיום א' קורח
תר"א) וז"ל" :נפלאתי עליך מאד בני חביבי מאחר שלפי
ונסיים בדבריו המופלאים של הרה"ק בעל ה'תפארת
שלמה' (פרשת כי תבוא) על הפסוק ושמחת בכל הטוב, ולהודות לה' על עצם מכתביך הגדילו ושגבו מרירת נפשך ,מדוע לא תזכור
ותשים אל לבך היטב את אמתת דברי אדמו"ר הנורא
ההתקרבות
וז"ל" :כי רמז 'כל הטוב' הוא הצדיק ,טוב הוא הצדיק זכר צדיק וקדוש לברכה כפי אשר ִִה ְְר ֵ �ֵּבינּוּ בחסדו
לדבר בם ,שהאיר עינינו שדייקא מתוקף המרירות
כמ"ש אמרו צדיק כי טוב ,ובחי' כל הוא בחי' יסוד
נהפוך לשמחה גדולה ,שצריכין לחטוף את היגון
שזהו מורה על צדיק יסוד עולם ,ועל זה אמר הכתוב
לתפסו בעל כרחו להכניסו לתוך השמחה ,לומר
'ושמחת בכל הטוב' שתשמח בהצדיק אשר נתן לך ד' מאד מאד לקיים דברי כפשוטו להתגבר תמיד להפוך בלבו :אדרבא ,אם כן כשמר לי כל כך ,מר מר מאד,
אלקיך ,כי זהו מחסד עליון שנותן צדיק יסוד עולם המרה שחורה לשמחה". בודאי עתה עתה יש לי לשמוח הרבה שאף על פי כן
בכל דור ודור שיתקיים העולם על ידו כו' וזה שתיקנו
ובמכתב נוסף (מיום י"ז בתמוז תקצ"ב) הוא כותב לו" :ואם אני מתעטף בציצית ותפילין כו' ,ועל כולם מה שאני
חכמינו ז"ל כשרואה חכמי ישראל מחוייב להודות
קטן אתה בעיניך ונדמה לך שאתה רחוק מאד ממנו מתאבק ומתייגע להתקרב לאור הגנוז אור הקדוש
לה' 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו'] ,היינו ,שישבח
זכרונו לברכה על ידי מעשיך ,אדרבא מכל שכן החדש הזה אשר הוא יתקנני בודאי בלי ספק ,ואני
ויתן תודה לה' שיש צדיק כזה בדור שיוכל לשכון
וכל שכן שצריכים לסבול בזיונות ושפיכות דמים בעניי מבטיחך על זה בלי ספק .ואם כן ,אדרבא ,אני
בו כבוד ה' וחכמתו לחלקו לעולם .כמו שנשמע כזה
כשרוצים להיקרא על שמו זכרונו לברכה .נא בני, מחויב לשמוח הרבה בכל יום ובכל עת ,ולהפוך כל
מאת כבוד אדומ"ו הרב הקדוש מלובלין זי"ע שכל המרירות וכל היגון ואנחה לשמחה גדולה כו' ,וכל מה
זכור אל תשכח בכל עת עצם החסד והרחמים שחמל
ששה עשר שנים שהיה הרב הקדוש מבארדיטשוב שמרבה להגביר היגון ואנחה בזה אני משמח יותר ,כי
עלינו השם יתברך להיות נקרא על שמו זכרונו
חי לפניו ,הנה בכל יום ויום היה מייחד לו שעה אחת כל מה שאני יודע בעצמי גריעותי ביותר ,בזה דייקא
לברכה ,אשר לא יספיקו כל ימינו להודות ולהלל על
להודות ולהלל לה' יתברך אשר שלח לעוה"ז נשמה אני שמח יותר .אף על פי שבאמת אני מקולקל מאד,
זה".
גדולה וקדושה של הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע". זהו שמחתי שמקולקל כזה יזכה לקדושות כאלה
"ַלַ ְְמַנַ ֵּצ�ֵ ַַח ֲֲא � ֶֶׁשר ָלָ ֶנֶ ַַצח ְיְ ַנַ ַּצ�ַ חְּ� ְ .ב ִִמְזְ מֹוֹ ר � ִִׁשיר ִ �ִּבְנְ ִגִ ינֹוֹ ת ֲֲאַנַ ַּצ�ַ ח, ולבלי להתנגד על אור קדוש וחדש כזה ,אשר הרבה
ַלַ ְְמַנַ ֵּצ�ֵ ַַח ְלְ ִִמָּד�ָ תֹוֹ ֶנֶ ַַצחַּ�ַ .כ ֲֲא � ֶֶׁשר � ִִּפיו � ָָּפ ַַצחַַ .ה ֲֲאִנִ י ֹלֹא ִנִ ַּצ�ַ ְְח �ִִּתי,
תוכחתו של משה רחוקים ממנו כל כך כל כך ונעלם מהם כל כך כל כך,
ִנִ ַּצ�ַ ְְח �ִִּתי ַוַ ֲֲאַנַ ַּצ�ַ ח" (שיר ידידות). ואכן לא לחינם אנו קוראים בהושענא רבא בגמר חג ורבים חולקים כמו שחולקים ,ואני בעניי על כל פנים
ה זמן שמחתינו תשפ"ז
ליבון נושאים וסוגיות במשנת ברסלב לעובדא ולמעשה
מועדי ישראל משנת ברסלב
ׁשֹוֵתינּו!
ֹאַכל ְלְ ַַבד ְלְ ִִקּיּום ַנַ ְְפ ֵ
ֹנ ַ
אם יאכל מעט ובמתינות ,יתברר לו שהוא שבע אפילו ממעט אכילה]. רבינו הקדוש לימדנו (ליקוטי מוהר"ן תניינא ,א) שחג הסוכות הוא חג מסוגל לקבל בו 'דעת'
ועצה טובה לזה ,שיכין מראש בתחילת הסעודה ,את הכמות המדויקת הנצרכת לו ,ולא להינצל על ידו מתאוות אכילה.
יוסיף עליה בשום אופן .וכפי שהרחיב בזה הגרי"מ שליט"א במכתבו: והנה בענין תאות אכילה יש כמה חלקים ופרטים ,ולכבוד החג הבעל"ט אמרנו לבאר ענין
"וראיתי בספר פלא יועץ שמייעץ ,שלפני אכילה ישים לנגד עיניו את המאכלים וכמות נכבד ,והוא :כמות האכילה .וזה החלי בס"ד:
הלחם ,ויחליט כמה ומה צריך לאכול עכשיו ,והכמות הזאת יאכל במתינות ובדרך ארץ ...ולא אין לאכול אלא כפי הצורך לקיום הגוף
יאכל בשום אופן יותר ממה שהחליט קודם אכילה .ואם ראה שזה לא די לו כדי שביעתו,
האכילה ושתיה היא הכרח לקיום הגוף ,והאדם מחויב לאכול ולשתות כדי שתתקיים נפשו
יגמור בדעתו שבסעודה השניה יוסיף ,אבל בסעודה זו לא יאכל רק כמה שהחליט .וזו עצה
בגופו (עיין ליקוטי הלכות ,ערלה ד ,יח) .ומאחר שאין זה אלא הכרח (עיין ליקוטי הלכות ,יום טוב ה ,טו),
ישרה מאד .למשל קודם אכילה מבינים כמה דג מלוח או לפתן חריף אחר צריכים לאכול
לכן צריך לאכול רק כפי הנצרך לקיום הנפש ,ולקיים" :צדיק אוכל לשובע נפשו" (משלי יג,
עם כמות לחם כזה ,אבל באמצע אכילה האדם נעשה כשיכור והבהמיות שולט עליו .ואם
כה); שאינו אוכל למלאות בטנו ח"ו ,אלא רק כפי הנצרך לו לקיום הנפש בתוך הגוף (עיי"ש
היו מראין לו אחר זמן כמה שאכל ואיך שאכל ,היה נמאס בעיני עצמו .וידוע מה שכתב
הרמב"ם (בהל' דעות פרק ד) שאם היה האדם אוכל בנימוס ובחשבון מה ואיך לאכול בהשלטת במפרשים ובפרט באלשיך הק').
הדעת על החומר ,היה משלים את דעתו והיה מונע מאתו כמה וכמה רעות בגוף ונפש" אמנם ,מחמת 'תאות האכילה' מתאווה האדם לאכול יותר ממה שנצרך לו ,ונמשך לאכול
(אוסף מכתבים ,מכתב קכג). ולשתות מאכלים ומשקאות שאינם נצרכים כלל לקיום גופו ,ואינו אוכל אותם אלא מחמת
תאווה (עיין עצות המבוארות ,ממון ופרנסה ,סעיף כה) .ומתקיים בו "ובטן רשעים תחסר" (עיין ליקוטי
הנזקים של אכילה יתירה הלכות ,ראש חודש א).
גודל הנזקים ברוחניות ובגשמיות של ריבוי האכילה ,אי אפשר לפרט .וכלשון מוהרנ"ת והרי הוא בגדר 'זולל וסובא' ,וכמו שכתב רבי שמשון ברסקי זצ"ל" :אותם מאכלים כשרים
בתפילתו להשם יתברך" :אתה יודע כמה פגמים ומכשולות באים על ידי ריבוי אכילה שאוכלים מהם יתר על המידה ,הן בשר הן מאכלים אחרים ,שבאמת אפשר להסתפק מהם
ושתיה ,וכמה חולאים באים על ידי זה ,רחמנא ליצלן" (ליקוטי תפילות ,תפילה קנא). בפחות ,רק מחמת תאוה אוכלים יותר מן השיעור הדרוש לקיום הגוף ,זהו שנקרא 'זלילה'.
וכבר ידוע שרוב החולאים והחולשות באים על האדם מחמת שממלא כרסו באכילה וכן כאשר שותים משקאות כשרים ,היינו יי"ש ,יין ,שיכר ,ושאר משקאות ששותים למעלה
יתירה ,אפילו אם הם מאכלים בריאים וטובים" .ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המות, מן הנצרך ,הרי זה בגדר 'סובא'" (עצות המבוארות ,אכילה א).
והוא עיקר לכל החולאים" (רמב"ם ,הלכות דעות ,פרק ד הלכה טו). הן על כך הזהירנו רבינו בשירו הנעיםֹ" :נֹאַכַ ל ְלְ ַַבד ְלְ ִִק ּּיּוּם ַנַ ְְפ ׁׁשֹוֹ ֵֵתינ ּּו ּוְּלְ ַַמ ֵֵעט ַּת�ַ ֲֲאוֹוֹ ת ִִט ְְב ֵֵענּוּ"
[וזה לשון ה'קיצור שולחן ערוך' (סימן לב ,סעיף ג)" :האדם אשר רוצה לשמור בריאות גופו (שיר נעים ,הנדפס בתחילת 'ליקוטי מוהר"ן').
צריך להיזהר שלא לאכול רק בשיעור בינוני לפי מזג גופו ,לא מעט ולא כל שבעו .ורוב ואכן ,צריך כל אחד "לדקדק מאד לבלי לאכול יותר מצרכו" (ליקוטי עצות ,אכילה יב) ,ולא
החולאים הבאים על האדם אינם ,אלא או מפני מאכלים רעים ,או מפני שהוא ממלא בטנו להכניס לתוך גופו שום מאכל ומשקה מיותר .ועל כך הזהירה התורהְ" :וְ ָָאַכַ ְלְ �ָָּת ְ�ְּכַנַ ְְפ � ְְׁש ָָך
ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים ...ואמר החכם :האוכל דבר מועט מדברים ָָׂש� ְְב ֶֶע ָָך ְוְ ֶֶאל ֶ�ֶּכְלְ ְיְ ָָך ֹלֹא ִִת �ֵֵּתן" (דברים כג ,כה) ,ופירש רבינו :שתאכל רק לשובע נפשך ,ואל תהפוך
המזיקים ,אינו מזיק לו כמו האוכל הרבה מדברים הטובים". את גופך ל'כלי' שמחזיק בתוכו מאכלים ומשקאות מיותרים...
והאריכו בזה הספה"ק ,וראה מש"כ האליה רבה (סימן ק"ע סעיף כ .וחלק מדבריו הובאו במשנה ברורה
וזה לשונו" :כשאוכל יותר מצרכו אין לזה המאכל ממי לקבל חיות ,מאחר שאין האדם
סוף סימן קע וציין לעיין שם) וז"ל" :עיין בשל"ה דף פ"ד שהאריך להזהיר מריבוי אכילה ושתיה צריך אליו ,והוא דומה כאילו הניחֹוֹ האדם לתוך כלי שבוודאי אינו מקבל חיות משם ...וזה
וכו' ,וזה לשונו :כלל הדברים ,הטובה שברפואות היא שמירת הבריאות ,אשר יתרחק האדם 'ואכלת כנפשך שבעך' ,לא יותר .וזה 'ואל כליך לא תתן' ,היינו שלא תאכל יותר מצרכך שזה
מהמאכלים והמשקים הגסים והכבדים המסכנים החולאים ,וגם מהרבות מהמאכלים דומה כנותן לתוך הכלי מאחר שאין צריך לו כנ"ל" (ליקוטי מוהר"ן ,רנז).
והמשקים אף על פי שהם קלים ,לפי שמרבים הם עיפושים בבני אדם ,וגורמין להם סיבות
ומקרים לבוא לידי חולאים .וכשהוא זהיר בדברים אלו אל יצטרך לרופא .וכתב ב'ספר הגן' ו"כשאוכל יותר ממה שצריך ,הוא בחינת מאכל בהמה .כי גדר האדם לאכול רק כפי מה
דאפילו עושה לשם מצוה ,כגון שבתות וימים טובים ,עובר שלשה לאוין :הישמר לך פן שצריך ,וכשאוכל יותר הוא מעשה בהמה ,שאוכלת ולועסת כל היום" (ליקוטי מוהר"ן ,רסג).
תשכח ,בל תשקצו שממלא כריסו כמו בהמה ,ואסור לברך ברכת המזון אחריה ,וזה פירוש אי לכך ,עלינו להיזהר שתהיה אכילתנו ושתייתנו להיות במידה ובמשקל ובמשורה (ליקוטי
בטן רשעים תחסר אכילתו מברכה .וכתב השל"ה שם :הנני מלמדך תשובה מעולה והיא תפילות ,קנא) ,ומוהרנ"ת מתחנן בתפילתו לבל יאכל אפילו 'משהו' יותר מהמוכרח בשביל
חמורה מאוד וקלה ,בהיות המאכל או המשתה שלפניו מתוק לחיך וחביב עליו ביותר קיום הגוף (שם ,סז) .וכלשונו" :ובכן תרחם עלינו ותושיענו ,ותהיה בעזרנו מעתה שנזכה
ימשוך ידיו ממנו וימנע עצמו ממנו ,וזהו תשובה בכל זמן ועידן ומרוצה ומקובלת עד ה' לשבר באמת תאוות אכילה ושתיה .ונזכה להסתפק במועט ,לאכול מעט בקדושה גדולה
אלוקים" ,עכ"ל האליה רבא]. ולהסתפק ממנו .ונדקדק על עצמנו מכזית ועד כביצה ,לבלי לאכול אפילו משהו יותר
ודבר נורא גילה לנו רבינו ,שכשנמצא בתוך גוף האדם מאכל מיותר ,מחפש המאכל ממי מהמוכרח לנו בשביל קיום הגוף ,ונאכל לבד לקיום גופנו ונמעט תאות טבענו ,ונזכה להיות
לקבל חיות ,עד שיונק ומוציא את החיות של האדם ומזיק לו רחמנא ליצלן .ולא זו בלבד, בכלל הצדיקים האוכלים לשובע נפשם דקדושה ,כמו שכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו"
אלא שגם כל שאר המאכלים שאכל מקודם ,מצטרפים כולם להזיקו רח"ל (עיין ליקוטי מוהר"ן, (ליקוטי תפילות ,תפילה סז).
רנז). וכפי שאכן ראו אצל מוהרנ"ת גודל הקפדתו לבלי לאכול אפילו מעט דמעט יותר
ומאחר שריבוי האכילה הוא מעשה בהמה ,נופל האדם עי"ז מגדר אדם לגדר בהמה, מההכרח ,ואף על 'כף אחת' של איזה מאכל ,הסתפק אם היא מוכרחת לו או לא .וכמסופר:
ונעשה חולה בחולי הקדחת רחמנא ליצלן (עיין ליקוטי מוהר"ן ,רסג) ,ובשאר מחלות. "פעם ,בהיות מוהרנ"ת בטעפליק ביושבו על השולחן ואכל מאכל העשוי מסלק 'בארשט',
שאל אותו אחד מאנ"ש איזה עצה ,ולא ענהו מוהרנ"ת ,ושאל שוב את מוהרנ"ת ,ושוב לא
כלל הדברים :שומר נפשו ירחק מאכילה יתירה ,לבל יתחייב בנפשו .שכן ,אם אכן יחלה או
ענהו ,ושאל עוד פעם ,נענה לו מוהרנ"ת ואמר :איני יודע לשית עצות לעצמי ,אם לאכול
ימות קודם זמנו ,דמו מידו יידרש ,ואף יתבעו אותו על כל המצוות ומעשים טובים שהיה
עוד כף סלק אם לא ,כי אולי כבר מספיק ,ואתה רוצה שכבר אענה לך תיכף ומיד( "...שיח
יכול לקיים אילו היה שומר על בריאותו.
שרפי קודש ח"ב ,תרמח).
וכמו שכתב בספר חרדים (פרק סו ,אות צד)" :באכלך יותר על שובעך ,הפסדת וביטלת זמן
האכילה וזמן היציאה ,ואם יזיק האצטומכא ותהיה טרוד בצערה הרי שלשה זמנים .ואם
יגרום חולי כמאמר הרמב"ם ,הרי עברת על האזהרה 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' ,ואפשר וזהירות גדולה צריכים בזה בשעת הסעודה ,כי טבע האדם הוא שכשמתחיל לאכול
לגרום מות על שונאך ,ודמך מידך יוצרך יבקש ,וכל המצוות שבתורה שהיית עתיד לשמור מתעורר תאבונו ונדמה לו שצריך לאכול עוד ועוד ,ונמשך אחר אכילה יתירה.
ולעשות תבטל בר מינן". [כנראה בחוש ,וסימוכין לזה אפשר לראות בדברי רבינו בספר המידות (אכילה ,אות ה):
וכדברים האלה העתיק וכתב בספר פלא יועץ (ערך אכילה ושתיה)" :וכבר כתבו חכמי המוסר "כשאוכל קצת ,לבו נמשך יותר אחר אכילה ,ממי שלא אכל כלל ונתייאש מלאכול" .וחכמי
שהאוכל יותר מכדי סיפוקו כמה רעות עושה :א' ,שעובר על בל תשחית .ועוד ,שמאבד הטבע בדקו וראו ,שרק כעבור עשרים דקות מתחילת האכילה משדר הגוף למח הרגשת
זמן האכילה וזמן היציאה .ואם יתקלקל האצטומכא ויהיה טרוד ,הרי ג' זמנים .ואם יחלה שובע ,ובתוך אלו העשרים דקות נדמה לאדם שהוא עדיין רעב גם אם קיבתו מלאה .ולכן,
קרני אור גיליון 488 ו
מוכח כלל ,כי יתכן שאין זה אלא מחמת ההרגל שהורגל בו .כי ְ�ְּכ � ֶֶׁש � ִִּׂש� ְכְ לֹוֹ של האדם קטן וימות ,הרי זה מתחייב בנפשו! לכן שומר נפשו ירחק מאכילה ושתיה מרובה ,לא יאכל אלא
ומצומצם ,נדמה לו שהוא חייב לאכול כפי שהורגל ,ערב ובוקר וצהריים .בו בזמן שאליבא כשירעב ,ולא יאכל עד שישבע לגמרי אלא פחות מעט".
דאמת ,הוא יכול לצמצם ּוְּלְ ַַמ ֵֵעט הרבה.
[כפי שמובן מתוך לשונו של מוהרנ"ת ,תוך כדי סיפורו על רבינו בספר שבחי הר"ן (אות א):
ואנו ,חסידי ברסלב ,המתרחקים מהרופאים ורפואותיהם ,צריכים להקפיד ביתר שאת
"בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרוש מהעולם ורצה לשבר תאות אכילה ,אך עדיין
ויתר עז לבלי לגרום לעצמנו שום חולי וחולשה ע"י מאכלים שאינם בריאים ,ואכילה גסה
היה בשכל קטן ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכול בבקר
אפילו של מאכלים בריאים חס ושלום .וכפי שמוסרים בשמו של ראבר"נ:
ובצהרים וכו' .על כן יישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל ,דהיינו שלא יהיה לועס מה
שיאכל ,רק יבלע כמות שהוא ,כדי שלא ירגיש שום טעם באכילתו"]. "רבי אברהם ב"ר נחמן היה איש חולה עוד מנעוריו ,ומחמת זה היה נוהג לפרוש ממאכלים
שאינם בריאים ,והיה נוהג להחליף את לחמו הרך והטרי בעד לחם קשה ,וכן היה שותה
ולא זו בלבד ,אלא שהבחירה ביד האדם למעט לאט לאט מכמות אכילתו ,וכפי שעשה
תה מחמת שהיא טובה לחולי המעיים .והיה אומר :אחר שאסר עלינו רבינו לפנות לרופאים
רבינו שהכריח והרגיל את עצמו בכל פעם לאכול פחות ממה שהיה אוכל תחילה ,שוב
ולהשתמש ברפואותיהם ,עלינו להשתדל ולהקפיד לאכול רק את הדברים הבריאים" (שיח
ושוב" ,עד שהייתה אכילתו פחותה ומעוטה מאד מאד ,בתכלית הצמצום והמיעוט".
שרפי קודש ח"ג ,תקלט).
וכמסופר באריכות ב'שבחי הר"ן' (אות כא) והרי מעט מהמסופר שם:
"וגודל קדושתו בפרישות תאוות אכילה היה מפורסם לעין כל ,כי לא היה אוכל כלל ,וגם
מעט שהיה אוכל היה בהכרח גדול מאד ,והוכרח להכריח עצמו בכל הכוחות כדי לאכול אם לא די בנזקים הגשמיים ,הרי שגם ברוחניות ,מזיקה מאד האכילה היתירה .כי מאחר
מעט כדי שיהיה לו איזה כח לחיות .ואמר שבתחילה התחיל לשבר תאות אכילה ,דהיינו שעושה מעשה בהמה ואוכל יותר מצרכו ,הרי הוא יורד ממדרגת אדם שהוא הדעת ,ונופל
שהיה מכריח עצמו והרגיל עצמו לאכול פחות ממה שהיה אוכל תחילה .וכשנעשה רגיל לאהבה ויראה נפולה רחמנא ליצלן (עיין באריכות בשיחות הר"ן שיחה קמ"ג).
בזה שיאכל פחות מקודם ,ראה שגם עדיין יש לו תאוה בזאת האכילה אף על פי שהיא
ובכלל ,האכילה היתירה מחזקת את הסטרא אחרא ,ומגבירה את כח היצר הרע ,רחמנא
פחותה מקודם .והתחיל שוב לשבר תאוותו ולאכול עוד פחות מזה .ואחר כך ראה שגם
ליצלן .כי 'מזונא דגופא' מחליש 'מזונא דנשמתא' (עיין ליקוטי מוהר"ן תניינא תורה ח') .וכפי
זה תאוה ,ואכל עוד יותר פחות .וכן אחר כך ראה שגם בזה יש לו תאוה עדיין ,ואכל עוד
שיכול כל אחד לראות עד כמה גורמת לו האכילה היתירה להתגברות היצר
יותר פחות .ובדרך זה נהג עד שהיה אכילתו פחותה ומעוטה מאד מאד בתכלית הצמצום
והמיעוט אשר אי אפשר לבאר .ואחר כך יישב עצמו שאף על פי שאכילתו מעוטה מאד ,אף [וראה דברים מופלאים שכתב הגה"ק מטשעהרין בספרו 'נחת השולחן' (יורה דעה סימן קפג)
על פי כן עדיין יש לו תאוה בזה המעט שאוכל ,והתגבר עצמו ושבר התאוה גם בזה המעט. ובתוך דבריו כתב" :יש שיודע בנפשו שלפעמים כשנכשל באיזה אכילה ושתיה יתירה,
עד ששבר תאוות אכילה לגמרי ,ויצא מהתאוה לגמרי בתכלית הקדושה ,עד שלא היה לו וכיוצא באיזה דבר גופני ,אזי מתגרה יצרו בו ביותר .בפרט כשהוא יודע שנכשל כבר כמה
שום תאוה כלל וכלל לא. פעמים ח"ו ע"י דברים כאלו ,ע"כ מלבד שצריך ליזהר להישמר מזה הרבה ,אף גם כשכבר
נכשל ח"ו עוד הפעם בענין הגופני הזה ,אף שהוא דבר של רשות והיתר ,אעפ"כ צריך אח"כ
ובין כך ובין כך שהיה פורש עצמו כל כך מהאכילה ,מחמת זה לא היה יכול עוד לאכול
תיכף בדיקה וזהירות יתירה ביותר ,ולחפש בעצמו אם לא נאחז בו עי"ז אחיזת היצה"ר"
כלל .וכפי הנראה מדבריו היה ,שאחר כך היה לו כח לאכול בקדושה בלי תאוה כלל ,אפילו
עיי"ש].
אם היה אוכל הרבה ,אבל כבר לא היה יכול לאכול מחמת רגילותו שהרגיל עצמו באכילה
פחותה ומעוטה מאד. ולא רק לעצמו גורם בזה רעה ,אלא אף לצדיק .שכן" :מילוי כריסם של המון עם ,גורם
לאבדת הצדיק" (ספר המידות ,צדיק קסח).
ואמר ,שאחר כך על הים בעת שנסע לארץ ישראל ,אז ראה שאין לו שום חיות משום דבר,
אזי הכריח עצמו לאכול קצת ,ומאז והלאה הורגל לאכול קצת .אבל קודם לזה לא היה סוף דבר הכל נשמע" :שומר פיו" -מלאכול אכילה יתירה ומזיקה " -שומר מצרות נפשו".
אוכל אפילו אכילה פחותה כזו ,כי באמת גם אחר כך ,אחר שהיה על הים ,הייתה אכילתו [וכלשון ה'קיצור שולחן ערוך' (סימן לב ,סעיף ג)" :ורוב החולאים הבאים על האדם אינם ,אלא
גם כן מעוטה מאד מאד ,ומקודם גם שיעור פחות כזה לא היה אוכל". או מפני מאכלים רעים ,או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים
טובים .הוא ששלמה אמר בחכמתו 'שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו' .כלומר ,שומר פיו
מלאכול מאכל רע או מלשבוע ,ולשונו מלדבר אלא בצרכיו"( .והוא מלשון הרמב"ם).
מאידך גיסא ,יש להיזהר מאד שלא להחליש ולהחליא את הגוף על ידי מיעוט אכילה .כי ועיין באלשיך הקדוש שכתב על פסוק זה ,וז"ל" :הנה אומרו פיו ולשונו יראה כפל ענין,
"תיקון הגוף קודם לתיקון הנפש" (ספר המידות ,תשובה פד) ,וצריכים לשמור מאד על בריאות אך יזהיר על מותרי מאכל פיו ומותרי מענה לשון .וילמדנו דעת בל יאמר איש ,כי שומר
הגוף ,ולא לשמוע ליצר הרע המתלבש במצוות ומפתה את יראי ה' שיחלישו את גופם פיו ממותרי מאכלות ואת לשונו מדברי מותר ,את גופו ובשרו הוא שומר מתחלואים
בסיגופים ומיעוט אכילה (וראה בזה מכתב נפלא וארוך ב'מכתבי שמואל' מכתב נ"ו). המתרגשים מריבוי מאכל ,וגם את עצמו ובשרו הוא שומר בשימור לשונו מהביע רעות,
ובפרט ,בזמן חולי וחולשה ,צריך האדם להיזהר מאד להבריא את גופו במאכלים ומשקאות מרגשת אנשי ריבו וחבורות פצעי שומע חרפתו ,אך את נפשו לא היה פוגם .על כן אמר
המבריאים ומחזקים את הגוף (עיין שיש"ק ב ,מג .ועיין 'עלים לתרופה' במכתבי רבינו מכתב ח'). שלמה בחכמתו ,דע איפוא בני ,כי שומר פיו ולשונו לא מצרות גופו לבדם הוא נשמר ,כי
אם גם מצרות נפשו ,כי ממותרי מאכלות יפותה אחר יתר תאות אשר שנא ה' ומשחית נפשו,
וגם כאשר הגוף בריא – אם הוא מרעיב ומצמיא את עצמו יותר מיכולתו ,הרי זה מזיק וכן שומר לשונו ,כי אין קצה לצרות המרגשות מלשון יתירה"].
להרחבת הדעת שלו .וכמו שכתב הגרי"מ שליט"א" :אמנם צריכים לדעת כי ע"י שהאדם
מרעיב או מצמיא את עצמו ,זה ג"כ מונע מאתו הרחבת הדעת ,וצריכים להתנהג בזה בדעת ההנהגה למעשה לכל אחד
ובהשכל .וע"י הברכות והנימוס והסדר של הכמות ,מעלה עי"ז ניצוצי קדושה רבים מאד, והנה ,למעשה :כמות האכילה הנצרכת לקיום הגוף ,משתנה מאדם לאדם; יש הנצרכים
ויש לו מזה טובות בגוף ונפש" (אוסף מכתבים ,מכתב קכג). לאכילה מרובה יותר ,ויש הנצרכים לפחות .וגם באדם אחד ,משתנה הדבר מזמן לזמן.
ולפעמים ,כשהאדם מתאפק מלאכול ויושב ולומד מתוך צער ,כשמחשבתו נתונה על [ראה לדוגמא ב'קיצור שולחן ערוך' (סימן לב ,סעיף ה) על החילוק בין קיץ לחורף ,וז"ל" :בימי
האכילה שנמנעת ממנו – עדיף שילך לאכול ויחדל מלחשוב על האכילה ...וזה ,ע"פ החום נחלשים כלי העיכול מן החום ,ועל כן ראוי שיהיה שיעור האכילה בימי החום פחות
המסופר בספר 'אבניה ברזל' (שיחות וסיפורים ממוהרנ"ת ,אות לז)" :פעם אחת ראה מוהרנ"ת מבימי הקור .ושיערו חכמי הרופאים לאכול בימות החמה רק שני שלישים ממה שהוא
זצוק"ל את אחד שיושב ולומד אחר התפילה ,אבל יש לו צער גדול מהרעבון .ואמר לו אוכל בימות הגשמים" .וכמו כן ,יש חילוק בין ימי הנעורים לימי הזקנה ,כמו שכתב שם
מוהרנ"ת :הער שוין אויף האבין תאות אכילה [= תפסיק כבר שיהיה לך תאות אכילה]". (סעיף ד)" :האדם בנעוריו כח העיכול שלו חזק ,ועל כן צריך מזון תדיר יותר מן האיש אשר
והגדר הנכון בזה אי אפשר לכתוב ולא לומר לזולת ,אלא ערום יעשה בדעת ,לבלי לנטות הוא באמצע ימיו .והזקן לחלישת כוחו ,צריך שיהיה מאכלו קל ומעט בכמות ,ורב באיכות
לא לימין ולא לשמאל; מצד אחד ,לא להחליש את הגוף .ומאידך ,לא להימשך אחר תאוות להחזקת כוחו"].
אכילה מתוך תירוצים של שמירה על בריאות הגוף .אלא "נאכל לבד לקיום נפשותינו ולכן לא קבעה התורה שיעור קבוע כמה יש לאכול ,אלא הזהירה אותנו באופן כללי שלא
ולמעט תאוות טבענו". יאכל כל אחד אלא כפי הנצרך לו ,לפי טבעו ולפי העת והשעה ,ולא יותר.
[וראה את תפילתו של רבי אפרים ב"ר נפתלי ,תלמיד מוהרנ"ת ,ששופך לבו לפני ה' שהיצר וכלשונו הזהב של השל"ה הקדוש (עשרה מאמרות ,המאמר השביעי ,אות יג)" :הנה בודאי כל
מפתה אותו לעת זקנתו שהוא צריך לאכול הרבה .והוא לא נתן להטעות את עצמו ,וביקש המותרות ,אף שהוא מן המותר ,הוא אסור ,כגון אכילה יתירה ...ומה שלא הזהירה התורה
גם אז מה' שיעזרהו למעט באכילתו .וז"ל (תפילות הבוקר ,תפילה ג)" :ואזכה שאבטל תאוות על זה בפרטיות כמו שאר אזהרות ,כי בלתי אפשרי להודיע הכל ,כי כל אדם משתנה לאלף
אכילה ושתיה מאתי ,כי אתה ידעת איך התגברו עלי אלו ראשי התאוות ,ובפרט לעת זקנתי אלפי אלפים השתנות ,אם כן כל אדם היה צריך לתורה בפני עצמו ,וגם אדם אחד בכל עת
שהבעל דבר מטעה אותי שאני צריך לאכול הרבה ,אבל באמת לא על הלחם לבד יחיה ובכל שעה ישתנה .למשל לענין אכילה ,לזה נקרא מֹוֹ ָָתר כשאוכל יותר מחצי ליטרא ,ולזה
האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ,וכל התאוות הם מותרות ,רק אזכה להסתפק מצד טבעו אינו מֹוֹ ָָתר רק כשיאכל יותר מליטרא ,ולפעמים באדם עצמו משתנה ,הכל לפי
במועט ,ובפרט באכילה ושתיה ,לאכול לבד לקיום נפשנו ולמעט תאוות טבענו"]. הזמן והעת והשעה .ואילו היו כל טבע בני אדם שוין וכל העתות שוות ,היה התורה כותבת
באזהרה 'כזה השיעור תאכל ולא יותר' ,אבל מאחר שיש השתנות ,הוצרכה התורה להודיע
דרך כלל :אני מצוה לך להיות קדוש ופרוש בכל מה שתתבונן בך שהוא מותרות לפי העת
יזכנו ה' בחג הסוכות הזה לקבל דעת דקדושה ,להינצל מתאוות אכילה ולאכול בכמות והשעה תפרוש ממנו".
הנכונה והמדויקת עבורנו ,בקדושה וטהרה ,לטוב לנו כל הימים. אמנם ,זאת יש לדעת ,שגם אם נדמה לאדם שהוא מוכרח לאכול כך וכך ,אין הדבר
ז זמן שמחתינו תשפ"ז
ח
קרני אור גיליון 488
בע"ה
הוד והדר פעלם
וצדקתם עומדת לעד
קהל עדת מפארים ,בנבל עשור בכינור ונבל מזמרים ,לכו נרננה ונריע באמת ובצדק
רב טוב צפנת ליראים ,להיטיב ולהרבות בלב ונפש עושים ומעשים ,פינו ימלל וליבנו ער
יהיו הדברים האלו חקוקים ,על מעשים ותושיה להרבות פעלים ,לשמש את הרב ועשו משכן לי
הרבה עשו ועלתה בידיים ,לפאר שם הצדיק ועדת חבלו תאין ומתכנשין ,לכבדה ולפארה
נאמנה קריתינו באוויר נח וזך לבל יחסרו מזגים ,בכל פינות ונדבכים ,כי אש קדחה בכל כח ואונ
אומר ומעש בפעולה ויגיעת כפיים ,למלא צרכים וסיפוק מהלכים ,בימי הקיבוץ הקדוש והנורא
מראשית שנה עד אחריתה ,והיו ליבם ועינם בקריתינו נתונה ,בעסקנות נמרצת חובקת עולמ
נאמנים שלוחים לתיקוני שדרתיך' ,אין דבר גדול מזה' קול הלוך ויסוף ,אשרי חבל נחלתנ
הומה ליבנו בתודות והערצות ,לגלות עמוקות במזמור שיר נבואה ,נזמרה ונארוג שירה
ראשית השירים נתונה לידידנו הנאמן איש חי ורב פעלים ,הפועל בנאמנות בפעולות כבירים ,בעמל משקיע ויזעו כנחלים ,לתכלל
ולהקים בנינים ומבצרים ,במסירות והקרבה וברוב תבונה וחיל ,מראשית השנה ועד ימי הרחמים ,והיו עינו וליבו שם כל הימים,
ה"ה ידידנו הנכבד
הר"ר אברהם אלימלך רוזנטל שליט"א
העומד במסירות והקרבה לימין מוסדותינו הק' במשך כל השנה כולה
ואתו עמו הני צנתרי דדהבא האהובים והנחמדים ,הפועלים ללא לאות בכל עידן ועידנים ,לרומם את שם הצדיק בעיר געגועינו על ציון קודש הקדשים,
לפאר ולרומם את מבצרי הקיבוצים ,הפועלים ללא לאות בפעלים נשגבים ,לפאר ולרומם ולהדר בהידורים ,לקומם עדת מי מנה מהמסד עד הטפחות בכל
הפרטים ,במסירות מופלאה בנפש ורוח ויזעים ,ברוב כשרון וביראה טהורה שזורים,
הרה''ח ר' ישראל משה איזאק שליט"א
והרה"ח ר' משה וורטהיימר שליט"א
כוס ישועות נשא ונרים ,לרשמי קריה נאמנה המסורים ,המטים שכמם בפעלים ,מתכלל בסדר מופתי בכשרונותיהם הברוכים ,ה"ה
שליט"א הר"ר משה ווייס שליט"א -ואתו עמו הר"ר נחמן דייטש
מקום של כבוד ויקר לעולם חקוקים ,ל'ראשי החבורות' העוזרים והמסייעים בשמם הטוב ברוכים ,אשר מי ישער משכורתם ורום הפעלים ,בשעות לא
שעות ובכל זמן זמנים ,להשקות את הצאן לעודד ולשמור על הכרמים ,עומדים על הפקודים מראשית הנסיעה ועד ישובו הצאן אל העדרים ,לא נותנים
שינה לגופם ולא מנוחה לעפעפיים ,אשריהם ואשרי חלקם שכרם הרבה בכפליים ,ממקור מעיין הטוב ומהיכלו של צדיק עטרת לראשם נתונים ה"ה
הרה''ח ר' נחמן זילבער שליט"א
ואיתו עמו כל ראשי החבורות העוזרים והמסייעים
ולצד אלו ברכה שלוחה באהבת איתנים ,למשגיחי חברות 'צעירי הצאן' לכו והשקו העדרים ,אשר במסירות נפלאה דולים ומשקים ,לנצל את הרגעים מפז
יקרים ,ברכותינו אחת להם בלבבות נרגשים ה''ה
הר"ר נחמן דוד סירוטה שליט''א
הר"ר שמואל בנימין שטרן שליט''א -הר"ר אליהו יארבלום שליט''א -הר"ר זאב זילבר שליט''א -הר"ר יעקב שמחה מנה שליט''א
ברכה לעומדים על הפקודים ,את סעודות החג בטוב טעם מגישים ,אכלו מעדנים ושתו ממתקים ,כי חדוות ה' המה מעוזים ,ה"ה ידידינו אנשי החיל העושים ומעשים,
הר"ר נחמן דייטש שליט"א והר"ר משה אריה שטרן שליט"א הר''ר נתן זוהר שליט"א
ואתם עמם העומדים במסירות נאמנה למען לא יחסר המזג ב'קאווע שטיבל'
הר"ר נחמן איזק שליט"א הר"ר שמעון דייטש שליט"א הר"ר זאב זילבר שליט"א
וכן ברכה שלוחה לאלו המנצחים בחן על השירים וניגונים
הר"ר שמעון שפירא שליט"א הר"ר יהושע לייב פרידמן שליט"א הר"ר יום טוב שטרן שליט"א
מקום של חיבה ואהדה נתונה ,לכל אותם אשר על הצד היותר טוב דאגו לסדר הנסיעה ,באוויר נח וזך ובשמירה ראויה ,במסירות ובעין טובה אחלי שנזכה לראותה ,אשריהם
ואשרי חלקם זכותם רבתה ,ה"ה
הר"ר יוסף מרדכי מנה שליט"א הר"ר אברהם יצחק סאמעט שליט''א והר''ר יעקב שמחה מנה שליט"א
מקום של כבוד מיוחד בלבבות הומים ,נתונה
להנהלת חברת 'דרך צדיקים'
אשר זה עומדים לימינינו זה רבות בשנים ,בהקשבה ומסירות שאין בנמצאים ,לסדר את סדר הנסיעה הנותנים בים דרכים ,בזכותם זכינו לנסיעה קדושה בפרשת הדרכים ,אשריהם
ואשרי חלקם יתברכו משמי מעונים,
ולכל אלו כל הפועלים ועוסקים למען הקיבוץ הקדוש כל אחד בשמו הטוב מבורכים ,קצרה
היריעה ודלו קולמוסים ,יתן ה' וכה יוסיף ברכה כפליים לתושיה כגודל המעשים ,מהיכל
צדיק על ראשם עטרת פז משיתים ,טללי אורות בברכה שופעים ,ישאו ברכה משמי
מעונים ,ברכותינו אחת בלבבות נרגשים:
פני בוראנו נחלה ונקדמנו בתחינה ,ישיב כגמולכם הטוב ברננה ,שפע ברכתו ישית לכם ברוב
טובה ,משמי מעונו יעניק שלמי אהבה ,שנה טובה מלאה שמחה ורון ,חיים חן וחסד אתכם יחון,
נחת דקדושה אושר ושלום ,רחמים ורוב גילה יקבצו הלום ,לנוב עד זקנה ושיבה דשנים ורעננים,
להגדיל פעלים ברוכים לעם אמונים ,נחת מפרי מטעיכם לתפארה להפריחה ,ויהיו הדברים האלו
כתובים וחקוקים ,אלו הפועלים לימין צדיק לפאר בהידורים ,ישיב להם הבורא כגמול טובים.
המברכים ומודים
רבנן ותלמידיהון
זמן שמחתינו תשפ"ז
ט
פניני התחזקות והתעוררות
שנערכו ונעבדו מתוך אוצרות שיחותיו של הגרי"מ שכטער שליט"א שביבי אור
להיכלל יחד עם כלל ישראל! הילולת רבינו סוכות תשס"ו
וכן עה"פ בתהילים (עט ב) "נתנו בשר עבדך מאכל לעוף השמים" ,מבאר רש"י שם וז"ל" :והלא היו"ט בעצמו קורא אלוקות
רשעים היו אלא משקבלו פורענותם הרי הם חסידים" ,וחזינן דבר פלא דהגם דמדובר ברשעים
אשרינו מה טוב חלקנו ,ומה נעים גורלנו ,ומה יפה ירושתנו ,אשר בחר בנו בכל עם ,ורוממנו מכל
גמורים מ"מ היות וקיבלו את עונשם ונזדככו הרי הם נקראים בשם "עבדיך" וכהגדרת רש"י "הרי
לשון ,ותתן לנו ה' אלוקנו באהבה מועדים לשמחה ,חגים וזמנים לששון ,את יום חג הסוכות
הם חסידים" ,וזהו סוד עליון.
הזה ,זמן שמחתנו מקרא קודש .ומבאר רבינו (תו' ד' תניינא) דמקרא קודש הכוונה שהיו"ט בעצמו
בכח האחדות והאהבה לכל אחד מישראל מתקבלת התפילה ביותר קורא קודש ,דהיינו את "ההייליגקיט" של התוה"ק ,ואת "ההייליגקייט" של כלל ישראל ,את
"ההייליגקיט" של המועדים ,ואת "ההייליגקיט" של הצדיקים .וביותר בחג הסוכות שיחודו הוא
ובשם האר"י ז"ל מובא כי לפני גשת האדם אל עבודת התפילה ,עליו לקבל על עצמו מצוות
בזה שמאוחד החג הזה עם הז' רועים באופן מיוחד ביותר ,והני ז' רועים הם האושפיזין הבאים
"ואהבת לרעך כמוך" ,ויש לאהוב כל אחד ואחד מישראל ,ובזה תעלה תפילתו כראוי ובכל אשר
להתארח אצל סוכתו של כל אחד ואחד מישראל בפועל ממש ,ולכך בחג זה הוא הזמן המוכשר
יפנה יצליח .וזאת היות ונכללת תפילתו עם כל תפילות ישראל יחדיו ,והגם שאין תפילתו זכה
ביתר שאת להיכלל עמהם ובקדושתם.
כ"כ ונקיה כראוי ,ומלאה פניות ופגמים ,מ"מ היות ומאוחד הוא עם כל כלל ישראל הרי שתוקף
פעולת המצוה של אהבת ישראל גורמת שנחשב כמושלם ולכך עולה תפילתו למעלה כראוי בכח הצדיקים יגיע האדם למעלות רמות
ופועלת מה שיכולה לפעול בשלימות ,ועושה פירות ומצליח האדם בכל אשר יפנה.
וכבר כתב רבינו (לקו"מ כב) שעיקר אחיזתן וקדושתן של ישראל הוא אצל הז' רועים והכל נשפע
וכן איתא ג"כ בנועם אלימלך (דברים א) שיש עצה האיך לבוא אל אמיתת עבודת ה' ,ובפרט שאין מהם ,וכל מנהיגי הדורות עד היום הזה נכללים בהם ,ומהותם הוא 'אמונה' ,ובכל עת האמינו
צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ,וא"כ נפגמים איברי האדם בחטאיו ואיך יעשה עמהם בהשי"ת באופן מופלא ,ותוקף אמונתם היא גם בהווה ומשפיעה גם לעתיד .ומבאר רבינו עוד
דבר שבקדושה כראוי .אבל כשקושר את עצמו עם כללות ישראל שעליהם נאמר 'ועמך כולם שבזכות כח הצדיקים בא האדם לידי שמחה ולידי אהבה דקדושה ,וזוכה להיכלל בהני שבעה
צדיקים' שבכלליות הם נחשבים רק לצדיקים ,אז נקשרים גם האיברים שנפגמו בכלליות ישראל רועים.
ונתקן בקדושה עליונה ,ואז יכול לעשות את המצוה באופן הראוי ביותר.
וכתב רבינו הק' גבי מעלת ההתקשרות לצדיקים ,שהצדיקים מעלת שורש נשמתם גבוהה
בכח התכללות לנשמות ישראל יש תשובה ניצחת למלאכי השרת
מאוד ולכך כל הנכללים עמהם זוכים להכלל בשורש נשמתם ולמעלתם הגדולה ,וכמבואר בשם ובגמ' שבת (פח ע"ב) איתא" :אמר ר' יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת
הנועם אלימלך הנ"ל דכשנכללים עם בחינת הצדיקים אזי נחשבת העשיה לעשיה בשלימות לפני הקב"ה ,רבונו של עולם מה לילוד אישה בנינו ,אמר להם לקבל התורה בא ,אמרו לפניו
ואין שום פגם בעשיתם והכל מתוקן באופן הטוב והמושלם. ריבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ,אמר הקב"ה למשה החזר להם תשובה,
אמר ריבונו של עולם מתיירא אני שלא ישרפוני בהבל פיהם ,אמר הקב"ה למשה אחוז בכסא
המקושר לצדיקים זוכה לתואר "אחי ורעי" כבודי והחזר להם תשובה".
ובשער הכוונות כתב האר"י ז"ל (כוונות קריאת שמע דרוש ו) דמעלת הצדיקים הוא לאין קץ ,ונקראים ויש להבין ,דמה יועיל למשה שיאחז בכסא כבודו יתברך? ומבאר רבינו (לקו"מ תנינא תורה א)
בשם אחי ורעי ,כזה אהבה וקרבה יש בינם להשי"ת ,ובאם נתקשר כראוי אל הצדיקים הרי שגם דהכוונה בזה שיאחז ויתלה את עצמו בנשמות ישראל ששורשם חצוב מכסא הכבוד .וזוהי
אנו נזכה להכלל בתואר אחי ורעי ובתוקף אהבה שיש לצדיקים עם השי"ת. תשובה ניצחת לטענת מלאכי השרת ,היות וכל מטרת הבריאה וכל קיום העולם תלוי בישראל,
ומן הראוי לציין את דברי ר' שמעון בן לקיש (ירושלמי ברכות פרק ט) דהנה כשיש לאדם קרוב ונכבד וכדאיתא בגמ' (תענית ג ע"ב) שיש ד' רוחות בשמים ואין להם קיום בלא ישראל ,כל קיום העולם
ועשיר ובעל שם ,הרי שנהנה האדם לספר ַלַ ֹּכ� ֹל שהוא קרובו ובן משפחתו ,אבל כשיש לאדם תלוי בהם וכמובא ברש"י (בראשית א א) עה"פ בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ,
קרוב שהוא חסר מזל ואינו מוצלח כלל הרי שאין מספר כלל כי אותו קרוב הינו קרובו ומתבייש "בשביל התורה שנקרא ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית" ,ובעבורם ובשבילם ברא ה'
בזה מאוד ,אבל הקב"ה אינו מתבייש בעמו ישראל כלל ,והגם שיש בהם הרחוקים מאוד בעשיתם את השמים ואת הארץ ,כל הבריאה כולה בעבור ישראל ,לזה כשאוחזים בכסא הכבוד ונאחזים
ובהתנהגותם ,וקורא לכל יהודי באשר הוא בשם אחי ורעי ,וכדכתיב (תהילים קכב ח) "למען אחי בשורש נשמות ישראל ,יש תשובה ניצחת למלאכי השרת.
ורעי אדברה נא שלום בך" .ויתכן דזה שכל יהודי מכונה בתואר אחי ורעי תלוי בהתקשרות וזהו דבר פלא ,שהרי משה רבינו היה שקול כנגד כל ישראל ,ומ"מ היה צריך כשענה את תשובתו
לצדיקים הנ"ל ,שכל המקושר בהם ונכלל בקומתם ,והם נחשבים בתואר המיוחד 'אחי ורעי', למלאכי השרת להיאחז בנשמות ישראל ,והוא בעצמו ובגודל כוחו לא היה בר יכולת לענות
זוכה גם הוא לתיקונו ולהיכלל בהם ובתוארם הנפלא אחי ורעי .וכמו שאנו אומרים בברכת המזון להם ,וזהו היות ומעלת בנ"י גדולה מאוד ,וכל העולם נבנה בעבורם ,והם קומת ישראל מרישא
"כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב כן יברך אותנו כולנו יחד" ,דכשאנו נכללים יחד עם ועד סיפא ,וכוחם כה רב עד שאפשר להישען בשרשם ולענות תשובה לטענת המלאכים.
האבות הק' ובקומתם ,יכולים גם אנו לזכות לאותה הברכה שנתברכו הם לפום דרגתם הגבוהה
וכשיש אהבה אמיתית בתוך כלל ישראל ,אזי לכל אחד מהם יש מעלות לאין גבול .אוצרות
מהשי"ת ,וזוהי יחודן וסגולתן של ישראל.
אוצרות לאין קץ אצורים בכל א' עד שהיהודי בעצמו אינו משיג רום מעלתו הגבוהה ,וזהו כשיש
המבחן האמיתי לאמיתיות האדם אהבה ואחדות בישראל ,שאהבת ישראל היא התשובה למלאכי השרת.
למעשה ,כל יהודי חפץ לעובדו יתברך בתכלית השלימות ,אף אחד אינו רוצה להיכשל בעוונות ישראל קודמים לתורה
ולהתנתק מאיתו יתברך רח"ל ,אבל יש הרבה ניסיונות ומעברים בעולם ,והגוף שבתוכו נמצא בתנא דבי אליהו מובא (פרק יד) שאמר לו אחד שיש ב' דברים שהשי"ת אוהבן והם :התורה
נשמת היהודי שבנו מלא בתאוות ובמידות רעות ,ואנו שרויים בגלות באופן פרטי וכללי ,וכיון וישראל ,ושאל את אליהו הנביא מי קודם למי ,והשיב לו כי דרכן של בני אדם לומר כי התורה
שכך קשה לאדם לדעת את תוקף אמיתיותו בעבודת השי"ת .אלא שיש מבחן שיכול האדם קודמת שנאמר (משלי ח כב) "ה' קנני ראשית דרכו" ,ואני אומר ישראל קודמים שנאמר (ירמיה ב ג)
לבחון את עצמו היכן הוא עומד ,ולדוגמה בה' הימים שבין יוה"כ לסוכות זהו הזמן שבו אין קודש ישראל לה' ראשית תבואתו ,ונאמר עוד כי אתכם בחרתי מכל העמים ,אמר ר' שמעון בר
השי"ת מחשב את העוונות כלל ,היות ובעת הזאת כל ישראל שקועים במצוות ומעשים טובים, יוחאי התורה קודמת לישראל מק"ו דמה התורה הקדושה קיימת לעד ולנצח נצחים ,ישראל
מוזילים הם הרבה ממון לבנית הסוכה ולקנית הד' מינים באופן מהודר ,ולנוי סוכה ושמחת יו"ט, שהתורה נבראה בעבורם אינו דין שיהיו קיימין לעד ולנצח נצחים.
ולזה אין מחשבין העוונות אז ומוחלים לישראל על הכל.
וזהו רש"י מפורש עה"פ מלך אסור ברהטים (שה"ש ז ו) שעולה על הני ה' ימים שבהם נמצא השי"ת גם הקלים מישראל מוסרים נפשם להשי"ת
ועומד אצל ישראל העסוקים במצוות והיינו מלך אסור ברהטים שקשור הוא ומאוגד בישראל וזוהי מעלתן של ישראל לאין קץ ,ויותר ממעלת התוה"ק וכאמור .וביעב"ץ מובא דבר פלא,
העושים מצוותיו למען שמו יתברך ,וכל זה הוא לפני הסוכות ,ובסוכות עצמו שכבר יושבים שלפני כחמש מאות שנים היו גזירות קשות לישראל ופשוטי העם הקלים שבקלים מסרו נפשם
בתוך הסוכה ויש כבר את הד' מינים וכו' .מה נותן אז לישראל את הקרבה לה' ,הוי אומר תוקף על קידוש ה' ,כי בני ישראל באשר הם הינם בעלי נשמה גבוהה מאוד ,ויופי נשמות הקלים שבהם
הרצון שיש לכל אחד מישראל לקיים את שמחת היו"ט כראוי ,לשבת עם האושפיזין יחדיו ,וכו' בא לידי ביטוי במסירות נפש למען שמו יתברך.
והגם שהיות ואנו נמצאים בגלות ולכך אין מניחים לנו להגיע לזה בשלימות אבל עצם הרצונות וסיפר לי יהודי ששמע מהחפץ חיים ,אשר סיפר שהיה במקום אחד גזירה שכל היהודים הגרים
נחשבים למאוד ,יותר מעצם העשיה. שם יתלו על פתח ביתם שתי וערב ,ובאם לא יקיימו זאת יהרגו אותם במיתה משונה ,והיה שם
אלא שאז ,כשרואים אנו את זולתנו אשר כן מצליח להתעלות ולקיים מצות החג כראוי ,אזי אז יהודי אשר היה רחוק מאוד משמירת יהדותו והגם שלא נצטוו בני העיירה על עבודת ע"ז בפועל
המבחן הנכון היכן אנו אוחזים בעבודת השי"ת ,האם שמחים אנו בהצלחת האחר וממש אוהבים ורק היו צריכים להציב על פתח הבית את השתי וערב בלבד ,התנגד לכך בתוקף ,הגם שידע כי
את עבודת השי"ת שבו או ההיפך ,דהרי מי שיש לו אב אהוב ובא אחר ועושה לאב פעולות ישלם ע"כ בחייו .ואכן לבסוף הרגוהו הגויים באופן משונה ,ונעקד להשי"ת וקידש שמו יתברך
שמהנות אותו ,הרי שגם הבן ישמח בזה ויאהבו ,היות ועושה לאביו האהוב נח"ר ,וה"ה בעבודת ברבים .זהו ישראל אשר בך אתפאר ,ודווקא הפשוטים שבהם ,הם הם המבטאים את גדולת
השי"ת באם כל מטרתנו הוא לעשות נח"ר למענו יתברך אין בכך שום נפקא מינה מי עושה זאת ישראל באופן נפלא ביותר ,וכמו שמבאר רבינו (לקו"מ כא) עה"פ בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה
אני או האחר ולכך זהו המבחן הנכון מהו המטרה העומדת לנגדי בעבודת ה' ,האם המטרה היא (דברים ז ו).
קרני אור גיליון 488 י
תולדותיהם ואורחותיהם
של אנשי שלומנו תלמידי מוהרנ''ת אנשי הצדיק
(מ''ד) רבי נחמן טולטשינער
ובשנה הבאה תוכל לנסוע כבר לבדך] (שיש"ק ח"ב סי' תקס"ז). נעשה שם המרכז לכל עניני רבינו ז"ל ,כמו שיסופר להלן סמך ידיו עליו
[וכן יש לראות קצת מפורש מדברי מוהרנ"ת עצמו ביום בעז"ה. אף שהיו למוהרנ"ת תלמידים רבים ,גדולים בתורה וביראה,
הסתלקותו ,שמסופר בהמכתב שכתבו אנ"ש מעיר ברסלב גדולה שימושה יותר מלימודה שלמים בכל מידה נכונה שמנו חכמים ,עכ"ז השכיל והבין
לאנ"ש מעיר טשעהרין מסדר הסתלקותו ,ואיתא שם מוהרנ"ת שר' נחמן טולטשינער ראוי ויאה לקחת עליו את
שאמר מוהרנ"ת אז לר' נחמן מטולטשין פסוק זה" :לכו אנ"ש מספרים כמה רמזים בגלוי ובסתר שמוהרנ"ת אמר
המשרה להעביר הלאה את אורו של רבינו ,וללמד את אנ"ש
אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו ,העיקר הוא התקשרות בפירוש וכמה פעמים רימז כמאן דמחוי במחוג על ר' נחמן,
ואת כל העולם כולו את דרכי רבינו ז"ל .ואף שכל תלמידיו
לצדיקים" עכ"ל ,וכנראה שרמז אז כעין צוואה שאחר שהוא הראוי להיות נבחר להנהיג את עדת חסידי ברסלב
הגדולים עסקו להפיץ דעת רבינו ז"ל בכל מקום שהגיעו,
הסתלקותו עיקר העצה הוא להתקשר עצמו יותר ויותר אחר הסתלקותו .והרי כמה מהם:
אבל יותר מכולם עסק בזה רבי נחמן ,כי ברוב תמימותו
לרבינו ז"ל ,ולבטל דעתו לגמרי לדברי רבינו ז"ל ,וממה בסוף ימי מוהרנ"ת שאלו פעם אנ"ש אותו מי ימלא מקומו, ואמיתתו ,ומחמת רוב שימושו שזכה לשמש את מוהרנ"ת,
שאמר זה דווקא לר' נחמן מטולטשין משמע שלימדו בזה ענה להם" :דער וואס טראגט ביי מיר די פעמיניציעס" [= ושמע ממנו הרבה תורות ומאמרים ושיחות בקדושת רבינו
סדרי חכמה והנהגת אנ"ש ,ודו"ק]. מי שמוציא אצלי את האשפה] .וכן נתקיים אח"כ שהר"ר ז"ל ,ובפרט זכה לשמוע ממנו בעת צר ובעת עניותו בשעה
נחמן שהיה משמשו הנאמן ולא מש מתוך האוהל ,זכה
תלמיד שהלכה כמותו שמוהרנ"ת היה נרדף מכל ,בשביל כל זה זכה להשיג עוצם
להיות ראש החבריא של חסידי ברסלב. עמקות האמת המונח בדרכי רבינו ז"ל ,ובידו ובכוחו היה
ומסופר שפעם כששאל אחד מאנ"ש את ר' נחמן איזו להמשיך את שלשלת הקודש ,ולהאיר דרכו של רבינו ז"ל
וכה אמר מוהרנ"ת בפירוש לפני הסתלקותו" :גם זה
שאלה ,וענה לו ר' נחמן" :הנראה לו כפי המצב וכפי האדם לדורות הבאים ,וכדברי בנו רבי אברהם ב"ר נחמן" :שבכל
המוציא אצלי את דליי הזבל יוכל להנהיג אח"כ את הגלגל"
ההוא" .שאלו הלה :הלא אחד מחשובי אנ"ש אמר לי ההיפך אנשי מוהרנ"ת לא נמצא משרת ומשמש ודבוק למוהרנ"ת
מדעתכם .ענה לו ר' נחמן ואמר" :איני יודע מה לומר לך, (שיש"ק).
כמוהו" (כוכבי אור).
אני קיבלתי מתלמיד שהלכה כמותו" (שיש"ק ח"ג סי' רס"ה). אני מראה לך את הדרך... ומוהרנ"ת סמך שתי ידיו עליו ,וגילה כמה פעמים בפירוש
עצת ה' לעולם תעמוד מוהרנ"ת היה נוהג לשבות באותן המקומות ששבת רבינו וברמזים שונים כי ר' נחמן טולטשינער כתר הנהגה
וכן נענה פעם ואמר" :וכי היכן מגיע אני לעבודת ה' של בחייו ,דהיינו בעיירות טולטשין וכו' ,ובכל שנה נסע לשם הולמתו ,ואחר הסתלקות מוהרנ"ת לו יאתה להנהיג את
אנ"ש מטרוביץ (כי אנ"ש בעיר טרוביץ ,ובראשם העובד ה' המופלא ר' עם משמשו הנאמן ר' נחמן ,ולימד דעת את העם ,תלמידי אנ"ש על מי מנוחות .וכן נתקיים כי מוהרנ"ת ז"ל נסתלק
סענדר טיראוויצער ז"ל היו מפורסמים לשבח לעובדי ה' במסירת נפש עד וחסידי ברסלב ,איך לילך בדרכי רבינו ז"ל .בשנתו האחרון בשנת תר"ה ,ובשנת תר"ח עבר ר' נחמן לדור בעיר ברסלב
להפליא) ,אולם כשנצרכים לעצה צריכים לשאול אותי"[ .ווי שנת תר"ד כשר' נחמן ליווה אותו ,אמר לו מוהרנ"ת :ר' שהיה המרכז של חסידי ברסלב ,ומשם הנהיג את אנ"ש
קום איך צו די עבודה פון די טהראוויצער ,אבער א עצה נחמן ,דא ווייז איך דיר די וועג ,און די אנדערע יאר וועסטו משך ח"י שנים עד שנת תרכ"ו שאז עבר לדור בעיר אומאן
דארף מען פרעגן ביי מיר] (שיש"ק ח"ג סי' ר"פ). שוין קענען פארן אליין" [= בזה אני מראה לך את הדרך, אצל ציון רבינו ז"ל ,ונעשה שמש הקלויז ,ובמשך הזמן
מתבייש ואוכל בביזיון ,ולכך הלך אותו אדם ועשה מעשה כדי להצילו מביזיון ,ונטל את כל לעשות נח"ר לבורא יתברך שמו ,וא"כ גם כשאני צריך רק להסתפק בעבודת הרצון (שהיא גבוהה
המאכלים מכולם ועירבן ,וכשעמד ליד הפועל הנ"ל שלא הביא מאכל הכריז בקול על המאכל למאוד) וחברי הוא הזוכה להגיע לידי עשיה בשלימות האם הדבר משמחני שיש להשי"ת עבודה
שהוא עצמו הביא מביתו כאילו אותו פועל הביאו ובכך גרם שיוכל הפועל הנ"ל לאכול עם נפלאה זו ,או שהדבר מביא אותי לידי צער מדוע אין אני זוכה לעבודת השי"ת כמו חברי.
כולם בלא בושה וביזיון ,אמר לו שמואל דמעשה זה הצילו ממות לחיים וכדכתיב (משלי י ב)
וצדקה תציל ממות.
הדן את חברו לכף זכות מועיל לעצמו וגם לחברו
ודאייתינן להכי ,יש להתרגל לשמוח בכל הטוב שיש לשני ,כסף ,פרנסה ,ילדים וכו' בלא שום
ואפשר לדייק ממעשה זו דבזה שהכיר בו שמואל כי הוא יהודי ואמר לאבלט שאם יהודי הוא
חשבון מה יש לי .יש מאמר בלקו"מ (קיג) בשם הבעש"ט עה"פ ונפרעים לו לאדם שלא מדעתו,
ודאי שישוב חי וקיים לביתו ,בזה עורר את נקודת היהדות של אותו האדם וגרם לו לעשות וז"ל" :כי קודם כל גזר דין שבעולם ח"ו מאספין כל העולם אם מסכימין להדין ההוא ,ואף את
צדקה לחברו ובזכות זאת ניצל ממות .זהו מעלת היהודי שיש בו יכולות גבוהות מאוד ,ויש האיש בעצמו שנגזר עליו הדין שואלים אותו האם הוא מסכים ,אזי נגמר הדין ח"ו ,הענין כי
בכל אחד את הכח לעורר את נקודת החבר ולגרום לו עי"ז להתעלות יותר מכפי שהינו כעת. בוודאי אם ישאלו לו בפירוש על עצמו בוודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן ,אך מטעין אותו
(והצדקה שנתן אותו האדם לחברו היה מסוג הצדקה של "יהודים" רחמנים ובעלי חסדים ,דהרי גם בלא החסד הנ"ל ושואלים אותו על כיוצא בו ,והוא פוסק הדין ,ואזי נגמר הדין".
היה אותו פועל אוכל לשובע נפשו ואינו חסר מאומה ,אבל היה אוכל בבושה וביזיון ,והתאמץ אותו אדם בכדי שלא
רק יוכל לאכול רק שיאכל בנחת בלא ביזיון ,ובזכות זאת זכה לעצמו את חייו וניצול). ולפי"ז ,כשדן את חברו לזכות ורק רואה מעלותיו והנקודות הטובות שיש לו ושמח בכל אשר
לרעהו אז זוכה שגם לעצמו נמחקים הדינים וזוכה לשפע רב ברוחניות ובגשמיות ,וכנאמר
זהו כוחו של היהודי אשר ביכולתו להגיע לידי מעלות רמות ,ורק בלבולו וטעותו גורמים לו (משלי כב ט) "טוב עין הוא יבורך" דכששמחים עם השני מתברכים ברוב שפע עד בלי די ,כי
לחשוב כביכול ואינו בר יכולת להתעלות וכי אין ביכולתו להגיע לידי עשיה נאמנה ,אכן באם אהבת ישראל הינה סגולה נפלאה וזוכים על ידה להצלחה בכל.
יאמין בכח הקדושה שבו ,ובכח אמונת ישראל ,ובכח אמונה בצדיקי האמת ,אז יוכל לידע
וכשדנים את השני לכף זכות יש לדעת כי גם אם יש בו עוולה מ"מ יש בו גם הרבה טוב ,ויתכן
מיכולתו ומרום מעלתו ובזכות ההתקשרות לצדיקים יצליח ויומתקו כל הדינים מעליו ויבא
כי הוא שוגג וכלל אינו מבין את חומרת מעשיו .ואין הכוונה שבזה שדן את חברו לכף זכות הרי
לידי תקונו בלא שום ספק כלל.
שנמחק העוולה ,דאין נמחק בלא תשובה ,אבל מ"מ הטוב שבו גובר ולכך מצליח ביתר שאת
עוצם זכיתנו בהתקשרותנו לרבינו לשוב ולהתקרב מחדש להשי"ת.
אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו שאנו מקושרים לרבינו הק' ,שהוא ורבינו מבאר שם (לקו"מ רפב) דיש לדון גם את עצמו לכף זכות וגם את חברו ,והא בהא תליא,
הנחל הנובע מקור חכמה ,והעיד על עצמו כי "מיין פייערל וועט טלואין ביז משיח וועט דכשמורגל האדם לדון את עצמו לכף זכות אזי נקל לו יותר לדון גם את חברו לכף של זכות.
קומען" ,ואין הכוונה ח"ו שאחר ביאת המשיח לא ,רק שעוד לפני ביאת המשיח יביא רבינו הק' דיבור טוב על יהודי משפיע עליו להתנהג בטוב
כל אחד ואחד לידי גאולתו הפרטית ,ואת כל כלל ישראל לידי משיח ממש.
ומובא בגמ' (שבת קנו ע"ב) מעשה בשמואל שהיה חוזה בכוכבים וישב עם אבלט שהיה נכרי וגם
ורבינו הוא זה אשר מסר את נפשו ואת כל רצונותיו כדי להציל נפשות ישראל ,ולהביא הארה והא היה חוזה בכוכבים ,וראו אדם הבא למולם והולך לעבודתו הביט אבלט בפניו וראה את
לכל יהודי לפום דרגה דיליה ,לרבות את הגרוע שבגרועים ממש ,ומסירות נפשו של רבינו הק' מזלו ואמר לשמואל הנה אדם זה הולך לעבודתו אבל לא ישוב ממנה ,היות וראה כי לפי מזלו
המשיך כאלו פעולות נשגבות וכאלו הארות גבוהות לכל ,מריש דרגין ועד סוף כל דרגין לרבות בן מיתה הוא ,השיב לו שמואל דאם יהודי הוא אזי כן ישוב ,דישראל למעלה מהמזל ,ובאמת
סוף סוף כל דרגין. לעת ערב ראו את האדם הלזה חוזר חי וקיים ,ראה אבלט כי נושא הוא על כתיפו ערמת קנים,
ובאם אכן נאחוז את עצמינו בבורא העולם ונחזק את עצמינו כראוי בתוה"ק ,ונתאחד עם כל וביקש ממנו לבדוק את הערימה ,ומצא שם נחש מת שנחתך בעת שקיצץ האדם הנ"ל את
כלל ישראל ,אזי יעזור השי"ת ובזכות זאת יקוים בנו במהרה הפסוק "הושיעה את עמך וברך הקנים ,ונחש זה היה אמור לפי ראית אבלט בכוכבים להכיש את האדם הנ"ל ולהמיתו.
את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם" ,ונזכה ל"והשיאנו ה' את ברכת מועדיך לחיים ולשלום, שאל אותו שמואל איזה מעשה טוב עשית היום ,וסיפר לו האדם הנ"ל כי עובדים הם ביחד
לשמחה ולששון ,כאשר רצית ואמרת לברכנו" ,ונזכה לשנה טובה ,וכל כלל ישראל יוושעו בכל כמה פועלים ובעת המנוחה אוכלים הם יחדיו וכל אחד מביא מאכל מביתו ומערבין יחדיו
מחסורם ,בני חיי ומזוני ,בריאות ,התקרבות להשי"ת ,התקרבות לצדיקים ,והתקרבות לתוה"ק והכל אוכלים מכל המאכלים ,והנה מספר האדם הלז לשמואל כי ראה שאחד החברים לא
ונזכה לישועות ברוחניות ובגשמיות .ובקרוב ממש תחזינה עינינו בשוב ה' לציון ברחמים ,אמן. הביא מביתו שום מאכל ,והגם שהיה יכול לאכול עם כולם משאר המאכלים הרי שבוודאי היה
אי זמן שמחתינו תשפ"ז
רבנו הקדוש עם צדיקי דורו בקרב קדושים
(י''ד) הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א
באותו הזמן היה בעל התניא נפחד מאד מהמוסרים והמרגלים עבור הממשלה שעקבו עונש המתנגדים שחולקים על חסידים
אחריו תמיד ,ומחמת שראה את המון המלווים ,שאל את רבינו "אפשר איז דא דא עפעס בסוף שנות תק"ן כאשר תנועת החסידות החלה להכות שורש ולהתבסס בלבות עם בני
שפיגערס?" – "אולי יש פה מרגלים" .השיב לו רבינו בצחות לשונו" :אבער זיי זענען ניט ישראל ,לאחר שרוב המשברים והגלים הראשונים של ההתנגדות שככו .התעוררה לה שוב
קיין שפיגינארן" ...אנשיי הם לא נערנים-טפשים ,דהיינו שאנשי שלומינו יודעים להיזהר קבוצה מסוימת של מתנגדים בשנות תקנ"ח–נ"ט שהחליטו לצאת למלחמת חורמה נגד
ולהישמר היטב ,ואשר על כן אין לו לחשוש החסידים ומנהיגיהם.
[וביאר החסיד רבי לוי יצחק זצ"ל שלמוסרים מהשלטון היו קוראים "די שפיגן" כעין לאחר שנכחו שכל העלילות וההשמצות שטופלו על החסידות והחסידים עד כה ,לא
שקוראים בימינו למרגל "שפיאן" .ורבינו ביטל את חששו של בעל התניא בהמליצו נתקבלו בקרב שלומי אמוני ישראל ,כי באותו הזמן הבינו כבר רוב העם שאך שקר בדו על
בצחות לשונו שאנשיו אינם "שפיגינארן" שהוא צירוף מילים של "שפיגן" ו"נארן" טפשים החסידים ורבותיהם .גם החששות הראשונים של גדולי הדור מה'כת' התבררו כלא מאומה,
(שפיגינארן היה חומר שהשתמשו באותם ימים לשימור בגדים)] (מספר שיח שרפי קודש). כאשר ראו את צדקת החסידים ודבקותם בעבודת השי"ת במעלות רמות .פנו הם לאפיק
חדש והרסני מאין כמותו כשהם יורדים עד לדיוטא התחתונה של 'אכילת קורצא' בפני
אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי שלטון הרשע אנשי ממשלתו של ה'צאר' הרוסי ,למסור נפשות ישראל באמצעות עלילות
מסופר ,שלפני המאסר התייעץ בעל התניא עם אחד מגדולי חסידיו ,ה"ה החסיד הנודע שוא ומדוחים על רועי החסידות.
רבי שמואל מונקעס זצ"ל (שהיה ידוע בחכמתו ובשנינותו) ,אם להסכים להיאסר .השיב לו רבי לרוב שנאתם נגד הרה"ק בעל התניא זי"ע היתה עליו ראשית עלילתם ,בהלשינם בפני
שמואל :מה נפשך ,אם 'רבי' אתם ,לא יקרה לכם מאומה .ואם אינכם 'רבי' ,באיזו רשות הצאר הרוסי אשר מושבו בפטרבורג ומצודתו פרוסה עד לפאתי ליטא -שהוא מקומם
נטלתם מעשרות אלפי יהודים את תענוגות העולם הזה... וממריד את היהודים נגד שלטונו של הצאר ,בכך שהוא חפץ להשתרר עליהם כמלך
ישראל ,ואף השתמשו בעובדת התעסקותו במעות להחזקת עניי ארץ ישראל אשר נשלטה
כי יש שב"ר במצרים אז בידי התורכים אויבי הרוסים -כמרידה במלכות ,לא פחות...
מיד כאשר באו לאסור את בעל התניא ,הורה לשלוח מיד שליח לרעו הרה"ק רבי לוי לאישום החמור אף הוסיפו סימוכין -מאמר של בעל התניא בו הוא אומר :ש'מידת המלכות
יצחק מבארדיטשוב להזכירו ולמסור לו פדיון נפש .השליח יצא בבהילות ,ומשום כך שכח לית לה מגרמא כלום' ,שכוונתו היא שמלכות רוסיא לא שווה כלום - ...שהעונש על עוון
לשאול לשם אמו של הרבי. זה הוא חמור ביותר ,כמובן .בעל התניא סבל מהם מרורות ואם בתחילה נדמה היה שדרך
רשעים צלחה ובעקבות פועלם נאסר בעל התניא ,אולם לא לעולם חוסן וזממם לא הופק.
כאשר הגיע לבארדיטשוב לרבי לוי יצחק וסיפר לו על המאסר ,נפל הצדיק על הארץ
כאשר בעל התניא השתחרר ממאסרו החל בהפצת מעיינותיו חוצה בריבוי והמשכה ,ומכל
וזעק זעקה גדולה ומרה .אחר כך שאל לשמו המלא של בעל התניא ,אולם השליח התנצל
אותם מתנגדים לא נשאר שם ושארית ,הם נפלו ויבושו לדראון עולם .וכפי שמביא רבינו
שמרוב הבהלה שכח לברר זאת .פתח רבי לוי יצחק חומש בראשית ,שהיה מונח על
הקדוש בספר המידות (ערך מריבה אות לו)" :כשמתנגדים חולקים על חסידים ורוצים לבטל
שולחנו ,ונפתח הספר בפסוק" :וירא יעקב כי יש שבר במצרים" .אמר רבי לוי יצחק" :שבר אותם ממלאכת שמים ,על ידי זה נופלים ונבזים בעיני עצמן".
– ראשי תיבות ,שניאור בן רבקה" ,ואכן כיוון לאמת.
כי יצפנני ְ�ְּב ֻֻס �ֹּכֹה ביום רעה
בפי חסידים התבאר ,שמרומז כאן שכמו שיעקב ראה ברוח קודשו ,שדווקא בירידה
למצרים היה 'שבר' ומזון ,כך גילו להרה"ק מבארדיטשוב שדווקא על ידי המאסר תבוא כאשר באו אנשי השלטון הרוסי לאסור את הרה"ק בעל התניא זי"ע ,היה זה בחול המועד
סוכות בשנת תקנ"ט .וכאשר בעל התניא ָָר ָָאם ,חמק מהדלת האחורית והסתגר בחדר
התגלות גדולה של פנימיות התורה.
מבודד ,כשהוא חושב מחשבות כדת מה לעשות.
חבוקה ודבוקה בך מפקד הפלוגה שלא מצאו החל לחפשו ,ואף פנה אל הרבנית לברר איה מקום בעלה ,אולם
לאחר שסבר וקיבל על עצמו ,מסר עצמו הרה"ק בעל התניא ,לידי הסרדיוטים ויצא עמם היא מילאה פיה מים ולא אמרה דבר וחצי דבר ,משכך ,החליט המפקד להניח לו לעת עתה
לדרך הארוכה מליאזני עד לפטרבורג לקראת המאסר .הצדיק שכל כולו ובכל הוויתו חבוק ולהמתין עם ביצוע המאסר עד אחרי החג .ואמנם ,כאשר שבו אנשי הצבא באסרו חג,
הוא ודבוק בבורא כל העולמים באמונת אומן בבחינת כגמול עלי אמו ומה לי הכא ומה למחרת שמחת-תורה ,או אז הסכים בעל התניא ללכת עמם.
לי התם ,הרי בכל מקום נמצא השי"ת ביחודא שלים .וכפי שדיבר בקדשו במהות ענין חג ה' מעוז חיי ממי אפחד
הסוכות" :חג הסוכות הוא בבחינת 'וימינו תחבקני' .כשם שאדם מחבק את חברו מרוב זמן המאסר היה בסמיכות לפגישתו (השניה) של הרה"ק בעל התניא עם רבינו הק' זי"ע .כזכור
אהבה ואינו מניחו להיפרד ממנו ,כך בחג הסוכות ,הסכך והדפנות הם בבחינת חיבוק של בפרקים הקודמים הגיע בעל התניא לרבינו בעיר ברסלב שם נועדו המלכים באריכות .בעת
הקב"ה ,שסובב ומקיף אותנו מכל צד ,ואינו מניח לנו להיות 'נפרדים' ממנו"( .ליקוטי תורה – פרידתו ליווהו רבינו עד לחוץ לעיר ,ורבינו ישב אז יחד עמו בתוך מרכבתו ואנשי שלומינו
דרושים לחג הסוכות).כי בסוכה מתגלה אהבתו של הקב"ה לכל בר ישראל. הלכו סביב המרכבה ללוותם.
המשך מעמוד א'
השמחה בחינת העולם הבא בתוך המצוות בעצמם .אבל עדיין אנו צריכין להמשיך כך ,שמי שרוצה לעצור את הגלגל האכזרי הזה ולהתחיל לשוב בתשובה מכאן ולהבא,
השמחה לתוך הלב ,כי אפשר שירגיש בחינת עולם הבא במוחו ודעתו ,אבל לא בלבו, בהכרח שימלא אסמיו שמחה בה' ,ורק היא הנותנת כח לסור מרע ולעשות הטוב.
והעיקר הוא להרגיש השמחה בלב ,ולזה אנו נוטלים ארבעה מינים ומנענעים בהם בכל
הששה קצוות וכל הנענועים עד טבורא דלבא כדי להמשיך השמחה מהמח אל הלב,
כדי להרגיש השמחה בעולם הזה ממש .ואז כשזוכים להרגיש השמחה בלב ,זהו עיקר חג הסוכות זמן שמחתינו -בכח מצוות היום של ישיבה בסוכה ,יחד עם ארבעת המינים
שלימות השמחה שזוכין לשמחה של עולם הבא בעולם הזה ממש בתוך הלב .וזה מעוררי השמחה ,ושאר חלקי שמחת החג -נועדו להשלים את העיקר השני וההכרחי
שכתוב 'ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם' ,כי בתשובה :לשמוח לפני ה' ,לשמוח במצוות ולגרש את העצבות מלבנו .וסגולתה של
עיקר השמחה על ידי הארבעה מינים שעל ידי זה ממשיכים השמחה של מצוה לתוך שמחה קדושה זו בזמן קדוש זה ,להמשיך השמחה לכל ימות השנה ,שהיא עיקר כוחנו
העולם הזה ,לתוך הגוף ,שנזכה לעשות כל המצוות בכל השנה בשמחה גדולה מהמצוה להיות בתשובה בכל השנה כולה.
בעצמה". וכדבריו הבוערים של רבי נתן (שם ,חזקת קרקעות ג-יא)" :סוכה וארבעה מינים שמקיימים
נכריח עצמנו לקיים את ה'ושמחת בחגך' ואז אנו מובטחים ל"והיית אך שמח' בכל בסוכות זמן שמחתינו ,הכל בשביל השמחה .כי סוכה הוא בחינת עולם הבא ,שאנו
השנה כולה! ממשיכים על ידי מצות סוכה בחינת עולם הבא לתוך העולם הזה ,כדי שנזכה להרגיש
קרני אור גיליון 488 בי
אליבא דהלכתא לאסוקי שמעתתא
נערך ע"י הרה"ג ר' משה בהגרי"ק בראנדסדארפער שליט"א
פניני 'הלכה למעשה' ראש כולל בקהילתינו
המצטער פטור מן הסוכה פיקוח נפש הותרה או דחויה
שאין שם הצער ההיא ,אף שאינו מחויב במצות סוכה יש פטור מיוחד שאפילו אם מלאכתו בהיתר לצורך פיקוח נפש ,וההודעה לטלפן למוקד בשבת
בכך אם בוחר בכך מקבל עליו שכר. אין האדם בגדר חולה רק בגדר מצטער אין בו שום הצלה.
יש לחקור מה הדין במי שמסתפק בשבת אם
ולכן אלו שמחמירים על עצמם שלא נפטר ממצות ישיבה בסוכה ,שמצות לטלפן לשמוע הוראות רפואיות צריך לנסוע לבית חולים ,האם מותר לו לטלפן
להמשיך לישן או לא להמשיך לאכול חוץ סוכה היא תשבו כעין תדורו וכאשר האדם לרופא או למוקד לברר אם עליו לנסוע לבית
אמנם זה פשוט שמותר לטלפן לרופא או
לסוכה וממתינים שיפסק הגשם יש עליהם מצטער אי אפשר לו להנות ממנוחת הבית חולים ,או שעדיף לנסוע בלי לברר כלום.
למוקד כדי לשמוע הוראות רפואיות שאפשר
קיבול שכר. ויוצא חוץ מביתו ,ולכן נפטר ממצוה זו .וכן
לעשות בבית כדי להציל ,ולכן מי שאין לו רכב טעם הספק היא שהרי הנסיעה כרוכה בהרבה
נפסק להלכה בשולחן ערוך (סי' תרמ ס"ד). פעולות של איסורי תורה ,ולפעמים אם הבית
ויש להסתפק במי שמעיק עליו החום וצריך לטלפן לנהג בשביל נסיעה לבית חולים
בסוכתו ומצטער ומחמיר על עצמו לישב וכתב הרמ"א (סי' תרלט ס"ז) שכל הפטור יכול לטלפן לאמבולנס שיגיעו לביתו לקחת חולים רחוק יותר מי"ב מיל יש בזה גם איסור
בסוכה כדי לקיים המצוה ,האם הוא נקרא מן הסוכה מחמת מצטער ואינו יוצא את החולה ואם יראו שאין צורך ישאירוהו תחומין ,וכיון שניתן למנוע חילול שבת כה גדול
הדיוט בזה שמחמיר על עצמו ,או שהוא משם אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא בבית .אבל מי שיש לו רכב אסור לו להתקשר בחיוג טלפון אחד ,שהמלאכות שנעשה דרך
בכלל משובח .ונראה על פי מה שכתב הדיוט .ומטעם זה פיקפק בשערי תשובה לאמבולנס וצריך לקחת את החולה לבית הטלפון היא הרבה פחות ממלאכות שנעשה
המשנה ברורה (סי' תרמ סקי"ח) שהבונה סוכה (סקי"ג) על אלו שרצו לשבת תחת כובע או חולים בעצמו ,שההתקשרות בטלפון היא עם הנסיעה לבית חולים ,עדיף לטלפן ולחסוך
בארצות הקרות בזמן הקור נקרא הסוכה שירע''ם (מטריה) בסוכה בשעת הגשמים, מלאכה מיותרת[ ,מלבד אם לא יוכל לעצור מלעבור על הרבה איסורים.
ראויה לדירה מכיון שאפשר לישון שם על שאף שהשירע''ם (מטריה) אינה חשובה את הרכב בכניסה לבית החולים שאז יצטרך ולכאורה ניתן להביא ראיה לצד זה ממה
ידי כרים וכסתות .אם כן גם בזמן החום הפסק מעיקר הדין כיון שאין לה מחיצות לעשות מלאכות נוספות לחפש חניה וכדו' שאז שנפסק בשולחן ערוך (שם סעי' יד) שאם חולה
מכיון שאפשר בזמנינו להביא שם מאוורר ואינה קבועה ,כיון שהסוכה מחמת עצמה עדיף להזמין אמבולנס בכל אופן]. נצרך לאכול בשר ויש בשר נבילה לפניו,
או מזגן נייד הרי זה נקרא סוכה הראויה אינה ראויה לדירה מחמת הגשמים ולא לשחוט כשיש בשר נבילה שוחטים לו בשבת ,ואין מאכילים אותו בשר
לדירה ,ומי שמחמיר על עצמו ויושב היה אדם דר בבית כזה. נבילה .ובמשנה ברורה (ס"ק לט) הביא הטעם
יסוד זה שההיתר פיקוח נפש אינו נחשב
בסוכה בשמחה מגודל השמחה מקיים אכן במצב שהדירה בעצמה כן ראויה בשם הר"ן (יומא ד :ד"ה וגרסי') כיון שבנבילה יעבור
כמעשה איסור ,יש ללמוד גם מהדין דלהלן;
המצוה והרי זה משובח. לדירה אלא שהאדם מצטער מחמת עצמו על כל כזית וכזית ממנה ואילו על שחיטה לא
הנה נפסק בשולחן ערוך (שם) שמותר לשחוט יעבור רק פעם אחת על השחיטה .הרי שיש
נמצא לפי זה שבזמן ששורה חום כבד לישב בסוכה ,אם עושה תחבולות לצאת
בהמה לחולה לצורך פיקוח נפש ,גם אם יש לבחור את זה שיש פחות מלאכות .בפרט בחיוג
ויושבים בסוכה הכל תלוי בכוונת האדם, ממצב של מצטער כדי לקיים המצוה הרי
לפניו בשר נבילה ,כדי שיאכל בשר כשר .והנה בטלפון שבאופנים מסויימים יש כמה שיטות
שאם באמת מצטער מגודל החום ויושב זה משובח ומקבל שכר טוב .כפי שפסק
דין זה אין מקורו בגמרא רק בראשונים וכל שאין זה ברור שיש בזה איסור תורה ממש.
שם אינו מקיים המצוה ,אבל מי שנהנה המשנה ברורה (ביה"ל שם ד"ה הדיוטות) שאם אחד מהראשונים נתן טעם אחר והסבר אחר
מגודל המצוה מקיים המצוה ,ואפשר נפסק הגשם באמצע הלילה או באמצע אמנם מצד שני יש לומר דכיון שהנסיעה אין
לזה ,כדלהלן;
להשוות לזה מה שכתב הגאון רבי עקיבא הסעודה אף שאינו מחויב לטרוח לחזור בה שום איסור ,שגם אם יתברר כשיגיע לבית
המהר"ם מרוטנברג כתב הטעם שפיקוח נפש חולים שלא היה צריך שם טיפול דחוף ולא היה
אייגר במכתב (חוט המשולש עמו' רה ד"ה גם) על לסוכתו עד הבוקר ולאחר הסעודה ,אם
הותרה בשבת ,וכשם שמותר לשחוט ביום מסוכן ,לא עשה למפרע שום איסור ,מאחר
מצות מרור בליל פסח 'אני מבטיח באמונה הוא חוזר לסוכה מקבל שכר והרי זה
טוב לצורך אוכל נפש ,כך מותר לשחוט בשבת שאצלו היה הדבר כספק פיקוח נפש ,וספק
מי שיעשה המצוה בחשק ויחשוב בשמחה משובח ,מכיון שהסוכה מחמת עצמה
לצורך פיקוח נפש (מובא ברא"ש יומא פ"ח סי' יד). פיקוח נפש דוחה שבת .כפי שמובא בשולחן
בזה הרגע אני מקיים מצות בוראי כמעט ראויה לדירה .וכן מי שמצטער לישב
הרא"ש (שם) כתב הטעם שלא יהא החולה קץ ערוך (סי' שכח סעי' טו) 'אמדוהו הרופאים שצריך
לא ירגיש מרירות כלל'. בסוכה שלו ובוחר ללכת לסוכת חבירו מאכילת נבילה ויסתכן .המרדכי (שבת סי' תסג) גרוגרת אחת ,ורצו עשרה והביאו לו כל אחד
כתב הטעם שאכילת מאכל איסור היא דבר גרוגרת כולם פטורים ,ויש להם שכר טוב מאת
מגונה מאוד אפילו יותר מגונה מחילול שבת, ה' אפילו הבריא בראשונה' .לכן יש לומר שזה
שבת .וכן כאשר אפשר לחלל על ידי גוי אין שהתירו לחלל שבת משום דבר מגונה בלבד,
כפי שמצינו שאין הקדוש ברוך הוא מביא עדיף מאשר לטלפן למוקד או לרופא שרק
לחלל על ידי יהודי ,משום שאין שום סיבה או משום שהותר מכללו .גם על סברת הר"ן יש
תקלה לצדיקים בענייני אכילת איסור דוקא. יחווה דעתו אם לנסוע או לא ולא יועיל כלום
לעשות דוקא על ידי יהודי. לפקפק באם בשר נבלה מוכן לפנינו מבושל
הראב"ד (מובא ברא"ש ובר"ן שם) כתב דאיסור לעצם הטיפול של פיקוח נפש.
ואין החולה צריך לאכול רק כזית אחת ,ובשביל
להתחבר לעירוי ביום כיפור לשחוט בהמה כשרה צריכים גם לעבור על
שבת ממילא נדחית בשעת בישול הבשר
והנה יש שהסתפקו לגבי חולה שצריך לשתות
ולכן עדיף כבר לדחות שבת גם בשחיטה ,ולא אם החולה בחיים וצריך טיפול
איסור הוצאה וגם על שחיטה ובישול ,דלכאורה
להתיר נבילה .וגם שחיטת בהמה היא יותר קל וראיתי בספר תורת היולדת (פכ"א הע ב) מעשה
ביום כיפור וניתן לחבר אותו לעירוי נוזלים, אין היתר לשחוט ,והפוסקים סתמו דבריהם
שהותרה מכללה שאפשר לשחוט על ידי קטן שהיה באדם שהודיעוהו לו בשבת שאמו חולה
אולי צריכים לחבר אותו לעירוי ,דלכאורה בזה. שגדול עומד על גביו .הר"ן (שם) כתב הטעם מאוד ומחוסרת הכרה ,ורצה לנסוע אליה לדאוג
לשיטת הר"ן שמעדיף לעשות המלאכה שיש
אמנם באמת המעיין בדברי הראשונים יראה משום שאם יאכל נבילה יהיה עליו איסור על כל לצרכה ולהביא רופא מומחה ,אך הסתפק אם
בזה פחות איסורים ,מכיון שחיבור לעירוי הוא
שהיתה ביניהם הוראה מקובלת ששוחטים כזית וכזית ,ואילו בשחיטה יש רק מלאכה אחת. היא עדיין חיה ,ועל כן רצה לטלפן לברר אם
רק איסור חבלה דרבנן שהיא מלאכה שאינה
לחולה בשבת ואין מאכילים אותו נבילה ,וכל והנה לכשנתבונן נראה שעל כל טעם יש היא עדיין חיה כדי שחילול השבת שבנסיעתו
צריכה לגופה ,ואילו איסור שתייה ביום כיפור
אחד טרח למצוא טעם להוראה זו ,וכל הטעמים לכאורה לפקפק ,על סברת המהר"ם מרוטנברג לא יהיה לחינם .ומביא שם בשם הגדולים שאין
היא על כל לגימה ולגימה ,אם כן צריכים לבחור
באו רק להסביר ההוראה אבל למעשה זה היה יש לתמוה שהרי לדעת רוב הפוסקים פיקוח היתר לטלפן מאחר שזה לא יוסיף שום דבר
לעשות העירוי ולצום .אבל לפי דברינו אין זה
הוראת היתר כללי לכל האופנים (וכ"כ בספר גביע נפש דחויה היא ולא הותרה כמו מלאכת אוכל לחיי האם ,ועליו לחלל שבת בנסיעה כדי שאם
נכון ,דכל עיקר סברת הר"ן סובב על היסוד
הכסף סי' שכח פ"ד אות ה) .והטעם נראה דגם אם נפש ביום טוב ,כך פסק הרמב"ם (פ"ב ה"א) היא חיה יוכל לדאוג לכל צרכיה.
שבכל סיבה שהיא ניתן לבחור באחד מהם,
פיקוח נפש 'דחויה' ולא הותרה ,נחשב המעשה דפיקוח נפש דחויה היא ולא הותרה ,וכן פסק
ומכיון שעירוי נוזלים היא תחבולה חיצונית ולכן נראה שגם בנדון דידן מכיון שהחיוג
כמעשה היתר ,מאחר שהמעשה בא להציל הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תרפט) וכתב שמטעם
ולא דרך טבעי ורגיל ודאי שאין צריך לבחור בטלפון לא יועיל כלום להציל אסור לטלפן
חיים .ולכן כשבאים לדון אם להתיר שחיטה זה יש לחלל במקום שאפשר לכתחילה על ידי
תחבולה חיצונית כדי להרוויח הצום. למוקד ,שאין אומרים לאדם עשה חטא קל כדי
בשבת או להתיר אכילת נבילה אין אנו דנים גוי או קטן וכדבריו פסק הרמ"א בהלכות שבת למנוע מלאכות של פיקוח נפש שהם מעשה
הזהירות שלא יבוא לידי סכנה כמו שיש לפנינו שני איסורים ,מי יותר חמור (שם סי"ב) ובהלכות עבודה זרה (יו"ד סי' קנה ס"ג היתר ,ומה שכתב הר"ן שיש לחסוך מלאכות
אמנם חולה שאינו מסוכן ויתכן שאם ילך לבית מהשני ,ונתיר רק הקל הקל תחילה .אלא מכיון עיי"ש בביאור הגר"א) .וכן נפסק בשולחן ערוך (שם של איסור היא רק לגבי שחיטת בהמה לאכילת
כנסת להתפלל יבוא לידי סכנה ויהיה צריך ששניהם יש בהם הצלה לחולה שניהם הם ס"ד) שאם אפשר להמתין עד מוצאי שבת ולא בשר ,שמלאכת שחיטה מכשיר הבשר לחולה
להפסיק הצום ,בזה נראה שבודאי לא ילך מעשה היתר ,וכל שיש לנו סיבה קלה לבחור יתדרדר המחלה אסור לחלל שבת גם לחולה ומועיל להצילו ,אבל בנדון דידן אינו מועיל
להתפלל ,ואף שבמקרה ויצטרך להפסיק הצום באחד מהשני בוחרים באחד מהם ,וכל אחד שיש בו סכנה. כלום.
לא יהיה עליו שום איסור ,מכל מקום כמו שכל מהראשונים הנ"ל ניסה למצוא טעם מספיק וגם על סברת הרא"ש יש לפקפק שהראשונים
אחד צריך לחפש לולב קודם סוכות ולבנות למה לבחור הבשר כשר מהנבילה (ע"ע נשמ"א
לא חילקו בין כשהחולה קץ מנבילה או לא, להודיע על ביטול ההזמנה
סוכה קודם סוכות ,כך גם צריך כל אדם להכין כלל סט אות ג). ומשמע שגם אם יודע שלא יקוץ מותר לשחוט יותר מזה מבואר בפוסקים (יעו' שש"כ פ"מ ספ"ה)
את עצמו בערב יום כיפור שיוכל לצום ,והרי אלא שאם אפשר להמתין עד מוצאי שבת ולא עבורו (ויעו' מטה אפרים סי' תריח ס"ד שהחמיר בזה, שאם הזמינו אמבולנס ולאחר זמן נתברר
מטעם זה חייבה התורה לאכול בתשיעי כדי יתדרדר המחלה אסור לחלל שבת ,משום שאין והמשנה ברורה שם ס"ק לט מיאן מלהכריע בזה) .וכן שאין בו צורך אין לחלל שבת כדי להודיע על
שיהיה לו כח להתענות בעשירי. שום סיבה לעשות את זה דוקא היום ולחלל על סברת המרדכי והראב"ד קשה היכן מצינו ביטול ההזמנה ,מאחר שנהג האמבולנס עושה
גי זמן שמחתינו תשפ"ז
+הלכות לחג הסוכות נערך ע"י הרה"ג ר' משה בהגרי"ק בראנדסדורפער שליט"א
מצות נטילת לולב במשך היום
שני חיובי הלל בחג הסוכות מצוה נטילה ביום הראשון ובשאר ימי החג
יש להוסיף שחיוב אחיזת הלולב בשעת הלל אינו כמו כוס של קידוש שהיין צריך מצוה נטילת לולב ביום הראשון היא מן התורה ובשאר ימי המועד מדרבנן ,שנאמר
להיאמר על הכוס ,ואם לא אמר על הכוס לא יצא ידי חובת קידוש .שיוצאים מצות (ויקרא כג מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון' ,ורק בבית המקדש היה מצוה ליטול כל
לולב גם בלא הלל ,אלא שלכתחילה יש לומר הלל בשעת נטילה ,וזה דומה יותר שבעה ימים כפי שנאמר בהמשך הפסוק 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים'.
לחיוב סיפור ההגדה לפני המצות ,שאפשר לקיים מצות סיפור הגדה בפני עצמו ומשחרב בית המקדש התקין רבי יוחנן בן זכאי ליטול הלולב ומיניו בכל מקום
ומצות אכילת מצות בפני עצמו ,אלא שדרשו מ'לחם עוני' שצריך לענות דברים כל שבעת הימים זכר למקדש (סוכה מא .ושו"ע סי' תרנח ס"א) .ובשנה זו שחל יום ראשון
על הלחם ,כך גם כאן יוצאים ידי חובת לולב בלי אמירת הלל אלא שלכתחילה בשבת מקיימים מצוה זו רק מדרבנן ,וחביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה.
תיקנו לומר הלל ועיקרו בשעת הנענועים של הודו ואנא .וכעין מצות קריאת שמע
שצריך להיות עם תפילין שלא יהא נראה כמעיד עדות שקר. וידוע שכתב הביכורי יעקב (שם) על פי דעת הרמב"ם (בפיה"מ מ"ש פ"ג מ"ד שקלים פ"א מ"ג
ועוד) שכל המקומות שהתקדשו בקדושת ירושלים יש מצות נטילה מן התורה בזמן
על פי זה הביא בספר אוצר ארבעת המינים (סי' צד) מעשה רב בשם הגרי"ז מבריסק הזה כל שבעה .אך אין כן שיטת שאר הראשונים (רשב"א ר"ה כט :וסוכה מא .ורמב"ן בדרשה
ז"ל שאין חיוב לאחוז הלולב בכל מילה שאומרים הלל השלם ,ולא הקפיד מלומר לר"ה פי"א) ,ויש אומרים שגם לשיטת הרמב"ם אין זה רק בזמן המקדש (יעו' בספר ארבעת
ההמשך של ההלל לאחר הודו ואנא בעת שהיו אחרים מנענעים עם הלולב שלו.
המינים השלם עמו' שג דש).
והסביר שיש בהלל של סוכות שני ענינים ,אחת על שם היום טוב ,והשני על שם
הלולב ,ומצד היום טוב יש חיוב לומר הלל השלם אבל מצד הלולב אין צריך הלל
שלם ,כפי שמובא בגמרא (שם סד ).שבשעת שחיטת הפסח לא הגיעו לאהבתי כי המצוה פעם אחת ביום
ישמע וכבר גמרו לשחוט .וכן משמע מלשון המשנה ברורה (שם סק"ד) שהעיקר היא
שיהיו בידו אפילו רק בשעת הנענועים בהודו ואנא. מצות נטילה היא רק פעם אחת במשך היום כמו תקיעת שופר וספירת העומר
שיוצאים ידי חובה בפעם אחת ,ואין מצות לולב כמצות סוכה שמצותה כל היום
ומברכים עליה כמה פעמים ביום בכל פעם שנכנס לסוכה ,שמצות ישיבת סוכה
שכח לברך קודם הלל אינה על פעולה ומעשה ,שנצטווינו לישב בדירת עראי במצות תשבו כעין תדורו
והנה נפסק בשולחן ערוך (סי' תרנא ס"ה) שצריכים לברך על נטילת לולב עובר כל היום ,אבל נטילת לולב היא על פעולה ומעשה ,וכל שעשה מעשה לקיחה פעם
לעשייתו ,והוסיף המשנה ברורה (ס"ק כו) שמי ששכח לברך קודם הנטילה יכול לברך אחת יצא .וגם אינו דומה למצות תפילין שאין המצוה על מעשה הקשירה אלא
גם אחר הנטילה ביד קודם הנענוע ,שגם הנענועים הם חלק מהמצוה ועדיין עוסק על ההנחה שיהיו התפילין על היד והראש ,ואפילו קשרו גוי יצא ידי חובת מצוה.
במצוה .ומשמע מלשונו קצת שאם כבר נענע אינו יכול לברך קודם הלל ,אך החיי וכן פסק הרמ"א (סי' תרנא ס"ה) 'לא יברך רק פעם אחת ביום אף על פי שנוטלו כמה
אדם (כלל קמח סי"א) כתב בפירוש שאפשר לברך שוב גם לאחר נענוע קודם הלל .וכך פעמים'.
יוצא לפי דברינו הנ"ל שמצות לולב צריך הלל ,וכיון שדעתו עדיין לומר הלל ,כל
זמן שלא אמר הלל עדיין נחשב כעוסק במצוה.
הלולב צריך הלל
מן התורה יוצאים המצוה בעצם הנטילה בלבד ,אבל חז"ל תיקנו לומר הלל בשעת
הפסק בין הנטילה להלל הנטילה ולנענע בשעת הלל ,וכפי שכתוב בשולחן ערוך (סי' תרנב ס"א) 'עיקר מצותו
והנה לפי זה היה ראוי לכאורה שלא לעשות הפסק בין נטילת לולב להלל ,וכך בשעת ההלל' .וכתב בביאור הגר"א (סי' תרמד ס"א) שמטעם זה מברכים על הלולב בין
מובא בשם הגאון הצדיק רבי דוד בהר"ן ז"ל שלכתחילה יש ליזהר שלא להשיח שחרית להלל ,כדי לברך על הלולב בשעת אמירת הלל ,כפי שאמרו חז"ל בגמרא
בין ברכת הלולב להלל ,כדי שהברכה תעלה גם על הנענועים שבהלל ,כמו שאין פסחים (קיז ).אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין אל לולביהן ואין אומרים
להשיח בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד (מובא במקראי קודש סוכות ח"ב סי' טז ומעיל עליו את ההלל.
שמואל פסחים ז) .ונראה שזה היה גם טעם מנהג הגר"ח סולובייציק מבריסק ז"ל שלא
היה מנענע בשעת הברכה רק בהלל בלבד ,שעיקר הנענועים הם בשעת הלל. וטעם אמירת הלל בשעת אמירת נטילת לולב הוא משום שמצות לולב בא על שם
השמחה ,כפי שנאמר בלשון הפסוק במצות נטילת לולב 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם
אך למעשה לא מצינו בפוסקים שהיו מתריעים שלא להפסיק בשיחה בין נטילת שבעת ימים' .וכלשון ספר החינוך (מצוה שכד); ציונו השם לקחת בין ידינו דברים
לולב לאמירת הלל .וכמו כן נפסק בשולחן ערוך ונושאי כלים (שם ס"ח) שיש לנענע המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו ,והיה מרצונו להיות המזכיר מין
גם בשעת הברכה מלבד מה שמנענעים בשעת הלל ,ומשמע שהנטילה לפני ההלל המשמח ,כמו שהעת עת שמחה ,כי צדק כל אמרי פיו ,וידוע מצד הטבע כי ארבעה
היא מצוה בפני עצמה .ויותר מזה נהוג אצל הרבה מחצרות החסידים שנוטלים המינין כולם משמחי לב רואיהם .עכ"ל .ולכן אומרים הלל בשעת נטילת לולב כדי
את הלולב קודם תפילת שחרית בבוקר ואין חוששים כלל על הפסק בין הנטילה
להודות ולהלל על השמחה .וזהו גם הטעם למצות נענועים כפי שכתב המאירי
לאמירת הלל ,וכן מובא בשערי תשובה (סי' תרנב סק"ב) שקצת מקובלים היו נוהגים
(סוכה לז ):בזה הלשון; קבלה היתה בידם שאף בתוך ההלל היו מנענעים להתעוררות
לברך בשעת הנץ בתוך הסוכה ואחר כך היו מנענעים בשעת הלל.
שמחה .ע"כ.
וכן מובא במדרש שיר השירים (ילקו"ש רמז תתקפו); הראיני את מראיך -בקיחת לולב
המצוה נמשך כל זמן שלא הסיח דעת נאה ואתרוג נאה ,השמיעני את קולך -בהלל ,כי קולך ערב -בהודו לה' כי טוב,
ונראה הטעם לזה משום שמצות נטילת לולב היא דבר שאין לו שיעור ,שאף ומראך נאוה -באנא ה' הושיעה נא ובאנא ה' הצליחה נא .ע"כ.
קרני אור גיליון 488 די
ליטול האתרוג עם האגודה בידו הרבה פעמים ביום ,שיש מצוה מן המובחר להוסיף שאפשר לקיים מצות נטילה ברגע אחד ,מי שרוצה להחזיק את הלולב הרבה זמן
להניחם במשך זמן היותר שאפשר לו בכל יום כמו בתפילין. נחשב שמקיים המצוה כל זמן שהיא בידו .וכעין תקיעת שופר שאפשר לתקוע
תקיעה ארוכה ותקיעה קצרה ,ומי שתוקע תקיעה ארוכה נחשב כל התקיעה חלק
וכן נראה שיטת הלבוש שכתב בהלכות תפילין (סי' לז ס"א); מצוותן להיות עליו כל
מהמצוה וצריך לשמוע תחילת התקיעה וסופה (כמבואר בסי' תקפז ס"ג).
היום ,דהא סתם כתיב וקשרתם אותם וגו' שמשמע קשירה תמידית' .ובהלכות
תקיעת שופר (סי' תקפה ס"ג) כתב; יום תרועה יהיה לכם סתם כתיב ,ואפילו כמה פעמים ומטעם זה מובא בגמרא (סוכה מא ):מנהג אנשי ירושלים שהיו נוטלים את לולביהם
שירצו ביום זה משמע ,אלא שיוצאים בפעם אחת ויותר אינו צריך .וכן הוא הטעם כל היום עד שנכנסו לבית המדרש ,ומבואר בגמרא שהיה מותר להם לאחוז הלולב
באתרוג ולולב שנוטלים אותו כמה פעמים ביום אחד ,שכן משמע ולקחתם לכם, בשעת תפילת שמונה עשרה מפני שנטילתה מצוה היא ולא טריד .ומשמע בגמרא
כמה פעמים שתרצו .ע"כ .ונמצא שלשיטתם גם לאחר שהסיח דעת עדיין יש קיום שם שאפילו כשהיו מניחים את הלולב לכמה דקות כל זמן שלא הסיחו דעתם עדיין
מצוה בנטילת הלולב. היה נחשב הנטילה כחלק מהמצוה ,שבזמן שהיו קוראים בתורה ונושאים כפיהם
הניחוהו על גבי קרקע וכשאחר כך הלכו לבקר חולים נטלוהו שוב בידם.
הסבר בשיטה הנ"ל וכן נראה מלשון השל"ה (עניני סוכה נר מצוה אות יח) שכתב; מאחר שנטילת לולב זמנו כל
היום ,על כן לא יסיח דעתו ממנו בצאתו מבית הכנסת ,וילך מחיל אל חיל ,דהיינו
אמנם בתהלה לדוד (סי' כא סק"ג) הירבה לתמוה על שיטה זו ,דמשמע שזה לא היה רק
מבית הכנסת לסוכה ,וינענע שם לששה קצוות ,וכן אני נוהג בכל ימי סוכות .ע"כ.
מנהג אנשי ירושלים ואינו מצוה ממש .וכן הכיח החמד משה (סי' תרנא סק"ה) שאם זה
ומשמע שכל זמן שאינו מסיח דעתו ממנה עדיין נמשך זמן המצוה .וכן כתב בהגהות
היה באמת קיום מצוה איך כתבו הפוסקים דכהיום מיחזי כיוהרא לעשות כמנהג
הגרא"מ הורביץ (סוכה מד ).שמנהג אנשי ירושלים היה להאריך הנטילה הראשונה
אנשי ירושלים .וכן יש לתמוה על הלבוש ממה שפסק הרמ"א (סי' תקצו) שלאחר
לחיבוב המצוה.
שיצאו התקיעות בראש השנה אסור לתקוע עוד בחינם ,ואם היה בזה מצוה למה
יהא אסור. ובזה מיושב למה אין חוששים להפסק בין הנטילה להלל ,לפי שכל זמן שאין
מסיחים דעת נחשב הכל למצוה אחת של נטילה אחת ,ומרגע שהתחילו כבר קיום
ואולי אפשר שגם לשיטתם קיום פעולת המצוה לא נעשה רק בשעת נטילה
המצוה שוב אין חשש הפסק באמצע קיום המצוה (ואינו דומה לתקיעות דמיושב לתקיעות
הראשונה ,אלא שמאחר שהיא עדיין זמן קיום המצוה וניתן לקיימו למי שלא יצא
דמעומד שהם שתי תקנות נפרדות ,והרי זה כמשחיטה לשחיטה וכבין תפילין של יד לשל ראש).
עדיין יש עדיין שייכות למצוה ,אפשר להוסיף הידורים גם אחר קיום המצוה כל זמן
שנוהג זמן המצוה ,ולכן אם מוסיף איזה כוונה או הידור בשעת הנטילה השניה יש
להחשיב שמקיים המצוה ,אבל אם אינו מוסיף שום דבר אינו נקרא שמקיים מצוה שיטת הפוסקים שיש מצוה על כל נטילה ונטילה
שאין חיוב לקיים שני פעמים אותו דבר .וכענין שנפסק לגבי תקיעת שופר שאסור
מצינו שיטה מחודשת ,והיא שיטת הדרישה (סי' כא אות א) שכתב שממה שאמרה
לתקוע בחינם ,אבל להוסיף איזה שיטה או הידור מותר.
התורה 'ולקחתם לכם ..ושמחתם לפני ה' שבעת ימים' משמע שלקיחתו הוא מצותו,
ואם כנים הדברים מובן מה שכתבו הפוסקים שכהיום אין לעשות כמנהג אנשי וכל זמן שלוקח אותן בידו בתוך השבעה ימים כאילו עושה אותו פעם המצוה,
ירושלים ,לפי שאין אנו מחזיקים עצמינו כמוסיפים הידור על הידור בכל רגע בקיום אף שכבר יצא ידי חובתו אותו יום .וכן כתב האשל אברהם מבוטשאש (סי' כה סי"ב)
המצוה ,רק מקיימים המצוה כפשוטה כפי שציוונו יוצרינו יתברך שמו. שמן התורה די ליטול האתרוג בפעם אחת ביום ,אבל מצוה מן המובחר להרבות
בסייעתא דשמיא
בס''ד
ירח האיתנים תשפ"ז
לכבוד אנ''ש היקרי ם
משתתפי הקיבוץ הגדול בקריה נאמנה אומן יצ"ו
ערב חג הסוכות תשפ"ז
טייערער חבר !
זכינו להתקבץ יחדי ו על ציונו הקדוש בימי ראש השנה הק'
ובס''ד זכינו שהכל עבר על הצד היותר טוב
דער רבי רופט דיר ! וכפי שחזיתם אנו משקיעים מאמצים ודמים מרובים תרתי משמע
מדי שנה בשנה בכל התחומים ברוח ובגשם מהחל ועד כלה,
מי האיש אשר יזכה לקחת חלק ביומא דהילולא שלי ?
מי הוא זה אשר יהיה שותף באלפי הזכויות של השמחה והחדוה
לרווחת הציבור הגדול המתאסף לקיבו ץ הגדול
ביומי הגדול אשר אני עולה דרגות עצומות ומשפיע על אנשיי אצל רביה" ק זיע''א .
מתנות נפלאות ??
דערלייג נישט
אבל היות שוודאי אפשר להוסיף ולשפר לטובת הציבור
לכן הננו פונים בבקשה אל כל קהלא קדישא הדין באי הקיבוץ
די געלעגנהייט !!! הקדוש בקריה נאמנה באם יש לכם איזה הארה והערה ,או
רעיונות והצעות שיכולים להועיל למען הקיבוץ הקדוש ברוחניות
בעמדנו לקראת יומי דהילולא קדישא של רביה''ק זיע"א ובגשמיות
ביום ח"י תשרי – אושפיזא דמשה רעיה מהימנא ,קנה לך נא להשאיר הודעה ברורה
זכויות נצ''ח עם רביה"ק וקח חלק בהוצאות הכבירות של
סעודת ההילולא ושמחת בית השואבה במס' טלפון0554027732 :
ברוב עם לכלל בני קהילתנו הע"י ובעז''ה נשתדל להתייחס לכל הצעה ובקשה ולשפר באם יהיה
אשר מסתכם בסכום של למעלה מ 40.000ש''ח בזה תועלת למען הקיבוץ הקדוש.
פנה עכשיו לנציגים: נ.ב .בשנה ההעל''ט עלו מתוך בציבור הצעות ורעיונות לשיפור
הי"ו הר"ר יום טוב שטרן הי"ו הר"ר יהושע לייב פרידמן
הר"ר פנחס דוד וועבערמאן הי"ו הי"ו הר"ר שניאור זלמן חנון וייעול אלא מפאת קו צ ר הזמן והמועד המאוחר שהרעיונות עלו,
הר"ר משה צבי ראטנברג הי"ו הר"ר שמואל בנימין ברוין הי"ו לא נתאפשר לטפל בהם כראוי.
הר"ר ישראל נחמן ברנ''צ פראנק הי"ו הר"ר שמעון דייטש הי"ו
בברכה
הנהלת קריה נאמנה
זכור מה שאמר רביה"ק
אצ_ל מי שאני _לוקח – אני נותן !
וט זמן שמחתינו תשפ"ז
הננו שמחים להזמין את כלל אנ"ש שיחי' זקנים ונערים
אברכים ובחורי קהילתנו הק'
לסעודת הילולת
רביה"ק זיע"א
בשילוב סיום מסכת חולין
וחלק א' בספה"ק ליקוטי הלכות
ושמחת בית השואבה
במעמד זקני וחשובי אנשי שלומינו שליט"א
שתתקיים ברצו"ה
ביום שלישי ג' דחוהמ"ס תשפ"ז
בסוכה הגדולה
שע"י מוסדות חוט של חסד
רחוב שמואל הנביא 13עיה"ק ירושלים
ייצאו הסעות מבית שמש (פרטים במודעה נפרדת) 3.30
תפילת מנחה 4.30
נטילת ידים לסעודה של מצוה 5.00
ניגוני התעוררות ושיר ידידות 5.30
משא המרכזי הרה"ח ר' שאול סירוטה שליט"א 5.45
ריקודים על גודל זכייתנו 6.30
ברכת המזון 7.00
תפילת ערבית 7.15
לאחמ"כ תתקיים
שמחת בית
השואבה
בתופים ובמחולות
סיום מעמד שמחת בית השואבה בשעה 11:00
זכותו וכוחו הגדול של רביה"ק יעזור ויגן ויושיע לכל החוסים בצילו והולכים לאור תורתו ,להיוושע מאוצר
הישועות בשפע ברכה והצלחה עד בלי די ,ונזכה להתחדש בלימוד תורתו ובנועם עצותיו עדי יקים לנו סוכת
דוד הנופלת מתוך רחמים וחסדים ,אכי"ר.
בכ"ר
הנהלת המוסדות
