רחשי לב · Rachashei Leiv — סוכות (2026-09-21)

סוכות תשפ"ז
שנה ט"ו
גליון ג'
מצות לולב שנאמר בו הראשון ע"ש השמחה כמ"ש ולקחתם לכם וגו' מצוה קלה וסוכה שמה.
ושמחתם וגו' ,יזכו לשמחה לעתיד בבא משיח שנקרא ראשון ,ודקדק לומר ...אבל חכ"א דירת עראי כי סוברים שהסוכה רומזת בחכמה תתאה הנקרא
לשמו של משיח ששמו מנחם שהוא ינחמנו וישמחנו כמ"ש שמחנו כימות ארעי על שיורדת בגלות ,וע"כ גבהה ורחבה ומחיצתה אינה כמו של דירת
עניתנו וכן י"ר ב"ב א"ס. קבע וע"כ כל האזרח בישראל ישבו בסוכת חסר ו' להרמיז בסוכת דוד היא
מהרש"א פסחים דף ה עמוד א ,בסו"ד כנ"י ,ולהורות שהיה נותן לישראל לבד למלך ולשר וישראל הם תחת כנפי
ויודע ה' את אשר לו -על ידי מצות סוכה. השכינה והיא צל על ראשם להציל מרעתם והצל שלה הוא צל עליון וע"כ
ואגב אודיעך את הנראה לענ"ד ,מהיכן שמעו רז"ל שהמבחן והנסיון לעתיד הסכך מדבר שאינו מקבל טומאה ,אך הדפנות הם השרים המקיפים אותם
מה בין ישראל לבין הגויים יהיה במצות סוכה (כוונתו להגמ' בעבודה זרה ג עמוד א ופועלים דין ,וע"כ הרמיזו ז"ל שהקב"ה יאמר מצוה קלה יש לי וסוכה שמה
דאי' שם בתו"ד שהקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו לרמוז בחכמה תתאה הנקרא קלה אצל חכמה עילאה ,ועתה בהיותך נכנס
וכו') ,הגם שכל דרשותיהם היו מקובלות אצלם בתורה שבע"פ כל אחד כפי
בסוכה ומעיין בסכך אתה ממשיך הצל של סכך העליון עד העטרה וצל
מה שקיבלה נשמתו בעמדה בסיני ,עכ"ז כל דבר בתורה שבע"פ מיבעי ליה
העטרה בישראל...
סמיכות בתורה שבכתב. ספר הקנה ,ד"ה סוד סוכה בתו"ד
ונ"ל שהיה להם בקבלה זה ברמיזת המסורה ,נמסר ב' פעמים ויודע ,א' ויודע סוכה מצוה קלה משום דלית ביה חסרון כיס.
ה' את אשר לו (במדבר טז ,ה) ,ב' ויודע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח ,טז) ,רצ"ל ...איתא בגמרא (עבודה זרה ג עמוד א) שסוכה נקראת מצוה קלה משום דלית ביה
על ידי אנשים המקיימים מצות סוכה ויודע ה' את אשר לו ,והוא דבר נחמד, חסרון כיס.
ובפרט בהבינך היטב מ"ש לעיל שמובן הדבר ע"י מצות סוכה את אשר לו שאין בה חסרון כיס ,אין הכוונה רק לעצי הסוכה אלא לפנימיות ,וכפי
ית"ש ולא לסט"א שאין להם מלבוש אור מקיף ועל כן לא יכולים לקיים שפירשו חסידים חסרון כיס הכוונה להסתר המכסה ,סוכה אין בה חסרון כיס
מצות סוכה הרומזת לאור מקיף ,ומעתה בין והתבונן קבלת חכמינו ז"ל הם היינו שאין בה הסתר ,שמסלקת ההסתר והכל מתגלה ,ולא זו בלבד אלא
אמת ותורתם אמת ברוך שבחר בהם ובמשנתם. שיכולים לזכות לבוא לצניעות דקדושה כי יצפנני בסוכה ,בסתר עליון בצל
הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע ,בני יששכר מאמרי חדש תשרי מאמר י אות ח וגו'...
חג האסיף -כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. הרה"ק בעל הפני מנחם מגור זי"ע ,פני מנחם סוכות תשנ"ד עמוד רלט בתו"ד
בגמ' סוף מס' סוכה ת"ר מעשה במרים בת בילגה ...וזו סיומה דמס' סוכה (א"ה
כי בסכות הושבתי את בני ישראל.
ומה שייכות זו למסכת סוכה ,ולמה בסופה).
למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל.
וידוע מצדיקים שאור כל חג נמצא במסכתא העוסקת בעניני החג .והנה מס'
כל סכת חסר כתיב רק כאן בסכות מלא ,ודרשת חז"ל ידוע.
סוכה נמצא בה האור של חג הסוכות ,והמסכתא היא שיעור קומה של כל
ונראה שבא לרמז דאם הסכך בסוכה מעובה כבית פסול ,והמצוה שלא יהי'
הסוכה ,וממילא בסוף המסכתא ביכרתי הסוכה נמצא שבט דן שכידוע
הסכך מעובה הרבה למען ישכילו כי אנו יושבים בצל שדי ,לא כן סוכת ענני
נפלטו מענני הכבוד ולא היו תחת פריסת סוכת שלום ,ולא הורשה להם
כבוד היו עבים ומכסים לגמרי את בני ישראל שלא יראום אומות העולם,
הכניסה בסוכה בשביל חטא ע"ז שנמצא בהם ...וע"כ בסוף מס' סוכה נמצא
ושלא יכום שרב ושמש ,לכן כי בסכות הושבתי את בנ"י מלא.
המעשה של מרים בת בילגה שזה מכוון לעבודת ע"ז של שבט דן שנפלטו
עוד י"ל כי סכת חסר כתיב ,זה מורה שהשגחתו יתברך שמו עלינו נראית
מחוץ לסוכה.
חסירה ,יען לפי השגת האדם וראות עיניו רואה דברים תמוהים כמו צדיק
...וחג הסוכות הוא זמן התיקון של הנידחים שנפלטו מהמחנה ,ונקרא בשם
ורע לו רשע וטוב לו ,נמצא שהצל סוכה איננו במלואו ,משא"כ כשהוציא
חג האסיף ,שאז זמן העבודה לאסוף ולתקן אלה שנדחו .וע"כ מאס"ף לכ"ל
הקב"ה אותנו ממצרים והקיפנו בענני הכבוד ושכינתו ית' חפף עלינו כל
המחנ"ת בגימ' האזר"ח בישרא"ל ,שזהו התיקון של אסיפת הנדחים להתכנס
היום ,אז היתה ההשגחה נסיי וראו כל עמי הארץ כי ה' מלכינו וסוכתו הי'
עם כל ישראל בסוכה וכל האזרח בישראל ישבו בסוכות... ,וע"כ בסוכות יש
בתכלית השלימה.
תיקון לכל נדחי ישראל שיתאספו למקום שרשם. הרה"ק ר' יוסף צבי דושינסקיא זי"ע ,מלפנים אבדק"ק גאלאנטא ולאחמ"כ גאב"ד דירושלים עיה"ק
הגה"צ רבי משה וואלפסאן זצ"ל אבדק"ק אמונת ישראל תורת מהרי"ץ פרשת אמור
אמונת עתיך בראשית תשנ"ג בתו"ד
בזכות סוכה ולולב נזכה לגאולה ולשמחה השלימה.
ושמחת בחגך – ובזכות זה תהיה שמח תמיד. ...וטעם השביתה בחג הסוכות שנאמר בו הראשון בהוציאנו ה' ממצרים פרס
והיית אך שמח -מצוה לשמוח בחג הסוכות וי"א כי יברכך לעתיד ותהיה
סוכת שלומו עלינו כמ"ש כי בסוכות הושבתי וגו' ,בזכות זה יזכו לגאולה
לעולם שמח .וטעם אך -כי לא תהיה כי אם כן.
בבנין בית המקדש להשרות שכינתו עלינו כטעם ויהי בשלם סוכו וגו' ,וטעם
אבן עזרא ,דברים פרק טז פסוק טו
לכאורה איפכא מסתברא כל שמצטער יותר ,יותר שכר יהי' לו בישיבתו הנני מוכן ומזומן לקיים מצות וכו'.
בסוכה. ...וכן כל דבר מצוה שבעולם אל יעשה אותה האדם בפתע פתאום בלי
ובספר א' (אינני זוכר שמו) ראיתי שכתב המשך המשנה (דף כח עמוד ב) כל קדימת ציור ומחשבה שכלית רק קודם עשותו יעכב וישתה מעט כדי
שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי ,ירדו גשמים מאימתי מותר שיתיישב בלבו להרהר לעשות מצו ה לשם שמים ,כגון אם מניח ציצית או
לפנות וכו' .והיינו כי בלאו בבא הקודמת דעושה סוכתו קבע וביתו ארעי ,לא תפילין או עושה סוכה ואוכל מצה או שאר כל דבר מצוה לא די לו שיהא
היה מקום לשאול ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות ,כי הייתי אומר דטעם סור מרע לבד שיהא דעתו פנויה ממחשבות רעות ומהרהור עסקיו ,רק צריך
מצות סוכה היא משום גלות ,וא"כ כשירדו גשמים לא יפנה כלל מן הסוכה לעשות טוב לבנו' בניני המצוה על יסודות הקדושה דהיינו שמקודם יכין
ואדרבה אז המצוה יותר חשובה ,אבל מאחר דקתני שעושה סוכתו קבע מחשבתו ויהרהר בלבו לעשות המצוה לקיים מצות בוראו שציונו בכך כדי
וביתו עראי ,והיינו כמו דקתני בברייתא כיצד הי' לו כלים נאים מעלן לסוכה, לעשות לפניו נחת רוח בהיות מכוין בעת עשייתה שעושה לשם שמים...
מצעות נאות מעלן לסוכה וכו' ,ולפי"ז בע"כ אין הטעם משום גלות ,ומעתה שבט מוסר ,פרק מ בתו"ד
יש לשאול ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות .והנה לפי המדרש הנ"ל השפע שלאחר מחילת העוונות מגיע בסוכות.
דהטעם הוא משום גלות ,באמת יש לשאול אמאי אם יש לו כלים נאים מעלן והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם
לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה ,ואם ירדו גשמים אמאי מותר לפנות. איש אל אחיו (שמות כה ,כ).
והנראה לפע"ד בזה עפ"י המדרש (רבה שמות מד ,ה) שהביא רש"י בפ' כי תשא י"ל הרמז בזה על הסוכה כי סכ"ך עולה בגימ' מאה נגד מאה ברכאין וחג
(לב ,יג) בפסוק זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו' ,אם לשריפה הם הסוכות הוא אחר ראש השנה ויום הכיפורים כי הם מעולם התשובה
זכור לאברהם שמסר עצמו לישרף עליך באור כשדים ,אם להריגה זכור והכפרה ,והם הקדמה לחג הסוכות ועיקר התשובה נגמר בחג הסוכות שהוא
ליצחק שפשט צוארו לעקידה ,אם לגלות זכור ליעקב שגלה לחרן. בבינה ,וכאשר נמתקו הדינים נמשך מאה ברכאין מבריכה העליונה .וז"פ
והנה שלשה הרגלים ,המה כנגד אברהם יצחק ויעקב כמ"ש הטור בריש הל' סוככים בכנפיהם לשון סכ"ך בכנפיהם על הכפורת לשון כפרה אחר יו"כ
ראש חודש (סימן תיז) ,פסח כנגד אברהם דכתיב (בראשית יח ,ו) לושי ועשי עוגות ופניהם איש אל אחיו כי בהיות המעין מתברך הוא פב"פ ,וכן כל איש מביט
ופסח היה ,שבועות כנגד יצחק שתקיעה של מתן תורה היה בשופר מאילו בפני חבירו בפנים שוחקו' בשעת אשר הברכה בעול'.
של יצחק ,סוכות כנגד יעקב דכתיב (שם לג ,יז) ולמקנהו עשה סוכות. א"י ופניהם איש אל אחיו ,כי צריך כל אחד ואחד להתפלל ולשום פניו על
ולפי"ז י"ל מה שהסוכה מכפרת על גלות ,אינו מפני שישיבה בסוכה היא זולתו להטיב לו ולא לעצמו לבד .וזהו בחג הסוכות.
הרה"ק ר' שלמה מראדומסק זי"ע ,תפארת שלמה לסוכות
ממש כמו גלות ,אלא מפני שזכות יעקב מכפר על הגלות ,והוא כנגד חג
בדין קטן הצריך לאמו.
הסוכות ,ולכן כשמקיימין מצות סוכה ,והיא קצת כדוגמא גלות שהוא נודד
סוכה כ"ח א' ,קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה.
מביתו וקובע את עצמו בסוכה ,עי"ז מתעורר זכות יעקב לכפר על הגלות,
בפשטות נלמד דדין זה דקטן שא"צ לאמו חייב בסוכה הוא זמן בחובת חינוך
והוא נכון לפע"ד .וי"ל קצת דלהכי נקט המדרש כאילו גלו לבבל ,מפני שגם
למצוות סוכה כמו שאר השיעורים לקמן דף מ"ב א' לענין חינוך קטן ,אמנם
יעקב גלה לחרן שהוא בבבל.
הגה"צ ר' שלמה גאנצפריד זצ"ל ראב"ד אונגוואר ובעמח"ס קסת הסופר וקיצור שולחן ערוך ועוד צ"ב מה טעם יש בשיעור זה לגבי חינוך דמצוות סוכה.
אפריון על התורה ואמר מרן זללה"ה די"ל דהכא אינו שיעור בעלמא כשער השיעורים שמצינו
שמחת בית השואבה .ששואבים משם מים מבאר מים חיים. לגבי חובת חינוך ,שמאותו זמן הוא ראוי ושייך בקיום המצווה ודיניה,
ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים (ויקרא כג ,מ). משא"כ כאן אין השיעור משום שבאותו זמן הוא ראוי לקיים המצוה ,אלא
נראה לי לפני ה' אלוקיכם דייקא ,ר"ל היינו שמחת בית השואבה ,וכמ"ש דבפחות משיעור זה הרי הוא כמצטער ,ואף גדול המצטער פטור מן הסוכה,
(ישעיה יב ,ג) ושאבתם מים בששון וגו' ,כידוע מים זו תורה (בבא קמא יז עמוד א), ולכך גם בקטן לא חייבו משום חינוך כיון דגם גדול פטור בכה"ג ,ואפי' אם
וענינו ידוע לשאוב מים מבאר מים חיים להשיג רזי תורה (עיין סוכה נ עמוד ב). אמו עמו לא חייבו בחינוך כיון דביסודו אינו שייך למצוה זו כלל.
וצא וחשוב לפנ"י הוי"ה אלהיכ"ם במספר קטן בגימטריא נ' ,הן הנה נ' שערי
אמנם יעוי' בחידושי הרשב"א לברכות כ' א' שכתב וז"ל ,ומ"מ משום דאיכא
בינה ,כנ"ל ,וכידוע ליודעי חן .ואע"ג שאין ראיה מכל מקום זכר יש ,צא
אחריני דקטן חייב בהם אפילו קודם שהגיע לחינוך ,כגון סוכה דאמרינן קטן
חשוב שמח"ת בי"ת השואב"ה במספר קטן ,וכולל הב' תיבות ,סך הכל נ',
דאינו צריך לאמו חייב בסוכה ,עכ"ל.
כנ"ל.
ונראה מדבריו דחיוב קטן בסוכה כשאינו צריך לאמו אינו בתורת חינוך כלל,
הגה"צ רבי יצחק באניהאד'ער זצ"ל מעיר באניהאד ולאחמ"כ בפרעשבורג ,צבי לצדיק
"שמעתי מפי חזן הכנסת אשר התפלל וקורא בס"ת לפני אדמ"ו הגאון מהרמ"ס (ה"ה מרן החת"ס) זצ"ל, אלא הוא חיוב בפנ"ע אף שלא הגיע לכלל חינוך ,אולם הרמב"ם בפ"ו
ה"ה הזקן יושב בתורה מה"ו ר' יצחק באנהארד ז"ל שהגיד לאדמ"ו ...והתפלא עליו אדמ"ו ז"ל וכתב לעצמו מסוכה ה"א כ' וז"ל ,קטן שאינו צריך לאמו וכו' חייב בסוכה מדברי סופרים
לזכרון בשמו" לשון הרה"ק ר' חיים סופר זי"ע בעל מחנה חיים בפירושו שערי חיים על תהלים עב ,יז
כדי לחנכו במצוות (ע"כ) .משמע דס"ל דחיובו מזמן זה הוי מדין חינוך.
סוכה לזכר לענני הכבוד. הגה"צ ר' משולם דוד סאלאווייציק זצ"ל ראש ישיבת בריסק ,מאורי המועדים סוכות עמוד רס
...והנה לרוב בנ"א שעוסקים כל ימיהם בחיי ההבל צריך לעוררם בזה אם סוכה הוי גלות אמאי מצטער פטור מן הסוכה.
שנסביר שעוה"ז הוא הבל ורק פרוזדור בעלמא ,וכשידעו זה יוכלו לילך בסכת תשבו שבעת ימים (ויקרא פרק כג פסוק מב).
בדרך התורה ולשכון כל ימיהם בסוכת ענני הכבוד אף כשיושבים בבתיהם במדרש (ילקוט סוף רמז תרנג) אר"א בר מרוס למה אנו עושין סוכה אחר יום
ועוסקים במלאכתם כיון שיהי' לש"ש. הכיפורים ,אתה מוצא בראש השנה הקב"ה יושב בדין על באי העולם,
אבל אף בנ"א שעוסקין כל הימים בתורה ועבודה ושוכנים כבר תחת ענני וביוהכ"פ הוא חותם הדין ,שמא יצא דינם של ישראל לגלות ,ועל ידי כן
הכבוד שכל מעשיהם לש"ש ,עכ"ז גם להם טוב לשנן שהעוה"ז דומה עושין סוכה וגולין מבתיהם לסוכה ,והקב"ה מעלה עליהן כאלו גלו לבבל.
לפרוזדור ולא לסמוך על חכמתם ,כי היצה"ר מתחכם מאד להכשיל כי וכן הוא בתפלה ובזכות צאתי מביתי וכו' יחשב לי בזאת כאילו הרחקתי נדוד
הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו (סוכה נב עמוד א) ,ואפשר שיעלים אותם על רגע וכו'.
ויכשילם בחטא ,ולכן צריך גם הוא לישב בסוכה ולשנן שהעולם הזה הוא ולכאורה צ"ע מאחר דהסוכה היא במקום גלות ,אמאי מצטער פטור (סוכה כו
רק פרוזדור. עמוד א) ואמאי היא המצוה להדרה ולעטרה (שם כח עמוד ב ,וכן שם י עמוד א),
סוכות תשפ"ז עמוד ב רחשי לב
ונראה לי הכוונה אם חטא ולא שב ,שכבר נחתם לרעה ביום כיפור בנעילה, והנה דור המדבר שהשיגו מדריגה גדולה מאד כנביאים וזכו לענני הכבוד,
יש לו עדי ין תקנה עד הושענא רבה ושמיני עצרת שיכתב ויחתם בספר מ"מ סוכות ממש ג"כ עשו להם ,פי' שהוצרכו להיות במדבר ארבעים שנה
מחילה ובספר חיים ,כמו שכתב בספר הכונות שנתן הקב"ה לישראל זמן ולחיות רק חיי עראי ולאכול ממן ,כדי ללמוד ולשנן שהעולם הוא רק
חדש אחר כיפור עד שמיני עצרת קודם מוסף ושמחת בית השואבה היא פרוזדור ,כדי שכשיבואו לארץ לא ישתקעו בחיי ההבל כדכתיב (דברים ח ,ג)
קודם שמיני עצרת לכך אומרים מי שחטא ישוב וימחול לו. למען הודיעך וגו'.
הרה"ק בעל הבן איש חי זי"ע ,בן יהוידע סוכה נג עמוד א וזה כוונת חז"ל שר' אליעזר אומר שענני כבוד היו ,פי' שצריך לעורר רוב
על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים. בנ"א איך שעיקר החיים הם סוכות ענני כבוד ,שיכול כל אחד להשיג
במתניתין יומא (סז עמוד א) בענין המשלח השעיר לעזאזל ,וזה לשונו ,על כל מדריגה זו אם ידע שהעולם הוא דירת ארעי ,כמו שהשיגו אבותינו .ור"ע
סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים. מוסיף שאף מי שכבר השיג מדריגה זו צריך גם כן לסוכות ממש כמו שעשו
יש לומר רמוז על פי דברי הזוהר הקדוש (פרשת אמור (ק עמוד ב ברעיא מהימנא)), אבותינו .ודברי שניהם אמת ,ותרווייהו מודים שהיו ענני כבוד וגם בסוכות
יעבר נא אדוני לפני עבדו וכו' (בראשית לג ,יד) ,ביום ההוא אימתי בשעת נעילה ממש ישבו...
וכו' ,כיון דההוא מקטרגא אזל בההיא דורנא ואתפרש מינייהו ,בעי קודשא הגה"צ רבי משה פיינשטיין זצ"ל בעל שו"ת אגרות משה ,דרש משה דרוש כב עמוד שמג בתו"ד
בריך הוא למיחדי בבנוי ,מה כתיב (בראשית לג ,יז) ויעקב נסע סכותה וכו' ,על בני ישראל נצטוו לעשות סוכה במדבר ע"מ לקבל אור המקיף.
כן קרא שם המקום סוכות ,כיון דיתיב בסוכות ,הא אשתזיבו מן מקטרגא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג ,מג).
וקודשא בריך הוא חדי בבנוי' ,עד כאן לשון הזהר. ...ולמה באמת עשו להם שם (במדבר) סוכות ,הלא ידעו שלא יחנו שם רק
וכיון שהיה אז קטרוג נדול מהמסטין קודם שנשתחד בהשעיר שלו ,על כן שילכו דרך שלשת ימים ,היה להם רק לאפות הבצק שלא יחמיץ אבל למה
היו מנחמין ומחזקין את לבו של המשלח השעיר לעזאזל שלא יפול דעתו עשו להם סוכות.
ויחלש (ויתרע מזליה ח"ו) מגודל הדינים שהיה מהבעל דבר טרם קיבל חלקו ונראה מכל זה שאף אז עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור וזהו כי
היינו השעיר לעזאזל ,ואומרים לו הרי סוכ"ה ,שעל ידי השעיר הזה יזכו בסוכות הושבתי צויתי לישב ודייקא אז ביציאת מצרים כשאפו מצות,
בקרוב להחסדים לחג הסוכות (וכמו שדרש בזוהר הקדוש כנזכר ,שעל ידי להשבית מאתם השאור שבעיסה כידוע מסגולת מצות מצה בכל פסח ,ואז
הדורן הלז להמקטרג כדין 'יעקב נסע סכותה' כנזכר) ,ויחדי קודשא בריך דייקא היה להם המצוה גם לעשות סוכות כידוע שביציאת מצרים האיר
הוא בבנוי. להם מאור פנימי לפי שעה כי השיגו אז הארה גדולה .ועל זה נאמר שם
והנה כנודע (זח"ג פנחס רנח ב ברעיא מהימנא ,תיקון ע קלו עמוד ב) סוכ"ה עולה הוי"ה ויאפו את הבצק עוגות מצות ומחררה זו טעמו טעם מן שלשים יום ,הגם
אדנ"י ,שם פא"י דיוצא מפותח את ידיך (תהלים קמה טז ,שער הכוונות ענין תפלת השחר שלא נצטוו אז על מצה ,רק מפני שהופיע אז להם האור פנימי להשבית את
דרוש א ,פרי עץ חיים שער הזמירות פרק ה) ,שממשיך מזון ופרנסה על ידי הסוכה .ונם השאור שבעיסה ברצון השם יתברך ,ולזה טעמו בו טעם מן .כי בשאר ימות
ב'חג הסוכות נדונין על המי"ם' ,כמו שאמרו רז"ל בראש השנה (טז עמוד א). השנה אם יאכל מצה לא יפעול בנפשו כלום כידוע מהתיקונים יהי אור דא
וחג זה מביא שבע לעולם ,וכנזכר לעיל מכתבי האריז"ל (במאמרינו [ימי החג] פסח ,ואז דייקא נצטוו גם לעשות סוכות כדי להגיע גם להאור מקיף שהוא
ליום א' דסוכות (אות יא ,וראה עוד אות ב)) ,וכל זה נמשך על ידי הסוכה ,על כן ממקום גבוה למעלה מן המוחין ,וכמו כן בחג הסוכות המצות סוכה היא
אומרים לו על כל סוכ"ה הרי מזו"ן והרי מים. בחינת האורות מקיפין ועל ידי מצות לולב נכנס האור פנימי כידוע מספרים
הרה"ק בעל המנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע ,שער יששכר מאמר סוכת שלום אות טו
הקדושים ,ובזה יובן הלימוד גזירה שוה בדברי חכמינו ז"ל ט"ו ט"ו מחג
הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת. המצות לכמה ענינים ,שלכאורה אין הבנה לענין הגזירה שוה מפני שהוא גם
בברכת המזון אומרים הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת ,והוא כן ביום ט"ו לחודש ומה דוגמא הוא זו גם רצו ללמוד חג הסוכות מחג המצות
מיוסד על הפסוק (עמוס ט ,יא) ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת ,ובגמ' לאכילת מצה וכמו כן להיפך וכו' ,ועל פי דברינו יובן ,כי המה ענין אחד
סנהדרין (צו עמוד ב ,צז עמוד א) מבואר ,דמשום כך נקרא משיח 'בר נפלי' .ומדברי להגיע להאור פנימי עם אור מקיף וגם יונח לציווי הזכר למצוה שנצטוו
רש"י נראה שהנפילה קאי על מלכות בית דוד שנפלה .אמנם המפרשים ביציאת מצרים.
כתבו שהכוונה היא לבית המקדש שנפלה ועל שם כך נקרא המשיח 'בר הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זי"ע ,פרי צדיק סוכות אות יג ,בתו"ד
נפלי'. אם אני כאן הכל כאן (לשמחת בית השואבה).
וצריך ביאור לשון הפסוק שהרי בין כך ובין כך מיירי בדבר שנפל כבר ,והיה הלל אומר אם אני כאן הכל כאן ,ואם אין אני כאן מי כאן (סוכה נג עמוד א).
צריך לכתוב 'סוכת דוד שנפלה' בלשון עבר ,ומפני מה כתוב 'הנופלת' לשון אני נקרא בחי' היראה (פרדס שכג ,פרק א) ,כשאדם יש לו יראה יש לו הכל ,אבל
הוה שמשמע שכעת הוא בנפילה. אם אין אני כאן -כאשר אין לו יראה ,אפילו עוסק בתורה ותפלה ומקיים כל
ויש לומר על פי מה שהביא הרמב"ן (בפרשת כי תבוא) על הפסוק ארור אשר לא המצוות ,מי כאן – למה נחשב לו זאת.
יקים את דברי התורה הזאת מדברי הירושלמי (סוטה פרק ז הלכה ד) 'אשר אך מי נקרא בחי' התשובה (זוהר הקדוש חלק ג קפה עמוד ב) ,שצריך האדם עכ"פ
לא יקים' ,וכי יש תורה נופלת וגו' ידרשו בהקמה הזאת ,בית המלך להחזיר את עצמו לשורשו למקור העליון ,וד"ל.
והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה ואפילו היה הוא הרה"ק ר' ישראל מרוזין זי"ע ,עירין קדישין חלק א עמוד שלח
צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה ומי שחטא ישוב וימחול לו.
הרי זה ארור ,ע"כ .הרי לנו שלשון 'נופלת' שייך על כל דבר שניתן להתחזק בשמחת בית השואבה חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין כו' .תנו רבנן יש
בו יותר. מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו אלו חסידים ואנשי
ועיין בזרע קודש (פרשת כי תצא על הפסוק כי תבנה בית חדש) וזל"ק ,עפ"י מה מעשה ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו אלו בעלי
שפירשתי 'ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם' ,שבונה ירושלים ה' ,ובמה תשובה אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו
בונה אותה בימינו על ידי הימים שלנו ,שבכל יום כשאדם עובד אותו יתברך, וכו' (סוכה נג עמוד א).
הכל לפי מעשיו ,בונה את ירושלים ובית המקדש וכו' ,כן בונה האדם ומי שחטא ישוב וימחול לו .קשה למאי אצטריכו לפרש זאת ,הלא התשובה
כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים.
סוכות תשפ"ז עמוד ג רחשי לב
והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ,מלפנינו ,היינו לפני עשיית המצוה שלא יסית מישראל שעובד ה' בכל יום ,עד שיהיה נבנה בשלימות ,ע"כ .וכעין זה כתב
אותנו יצה"ר שלא לעשותה ,ומאחרינו -אחר קיום המצוה ,שלא ימנע בתורת משה (פרשת דברים בדרשה לז' אב ד"ה כתיב) .וכן להיפך ,הרשעים על ידי
אותנו מלהמשיך ולהתעלות ע"י הרגשה של סיפוק מדומה. מעשיהם הרעים מחריבים את בית המקדש העליון שנבנה על ידי מעשיהם
נראה שזהו הציווי המיוחד שנצטוו ישראל בסיום חנוכת המשכן וימי הטובים של הצדיקים ,כמבואר בגמ' חגיגה (יב עמוד ב) שישנם שבעה רקיעים
המילואים' ,זה הדבר אשר ציוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה"' ' -אותו יצר ואחד מהם נקרא זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח פנוי.
הרע העבירו מלבכם' ,היינו אותו יצה"ר המיוחד לזמן זה ,יצר של סיפוק, ...פעם אמר מרן הקדוש מצאנז בעל דברי חיים זלה"ה ,שבית המקדש של
שביעות רצון מהקמת המשכן על כל שלביו ,התרומות העשיה וההקמה, מעלה כבר בנוי ונגמר אלא שחסר רק הפרוכת ,וענה והשיב אחד מן
וסוף סוף תכלית הכל -השראת השכינה! כלל ישראל ביום זה היו בודאי הצדיקים שאנחנו מאמינים באמונה שלימה שרבינו הקדוש יכול לעשות
בדרגה גבוהה מאד ,וככל שהדרגה גבוהה ישנו סיכון יותר גדול מאותה הפרוכת ,ולא השיב אז הדברי חיים דבר ,אלא פעם אחרת אמר מהיכן אתם
הרגשה של סיפוק. יודעים שלא עשיתי את הפרוכת אלא שרשע גדול במעשיו קרע אותו ,ע"כ.
עיקר העבודה היא תמיד להמשיך ולהתקדם ,בכל שלב ושלב עלינו להוציא ומעתה ניחא שבית המקדש הנקרא 'סוכת דוד' כבר נבנה וכמעט נגמר על
מן הכח אל הפועל את מה שאצור בתוכנו ,לעולם אין אנו מגיעים לשלב של ידי מעשיהם של הצדיקים ,אלא שהרשעים במעשיהם מחריבים אותו ,ולכן
סיום ,כי כל סיום צריך להיות התחלה חדשה ,ואסור לנו לעמוד במקום אחד נמצא תמיד במצב של נפילה ,ומדוקדק הלשון 'נופלת' .וזוהי עבודת חג
ולהחליט שכבר הגענו לתכלית. הסוכות לעשות תשובה מאהבה בכדי שיקים לנו הקב"ה את סוכת דוד
א"כ זהו הזמן המתאים ביותר לצוות על כלל ישראל 'אעבירו ית יצרא בישא הנופלת.
מן לבכון' ,אל תסתפקו במועט ברוחניות ,אל תעצרו באמצע העליה, הגה"צ ר' ישראל משה פריעד זצ"ל אבדק"ק ניישטאט ,ים שמחה מועדים עמוד קלב
שחנוכת המשכן לא תהיה חלילה סיום העליה וההתעלות אלא התחלה מתוקה שנת העובד אם מ עט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח
חדשה בעבודת ה'! לו לישן (קהלת ה ,יא).
...ביותר אנו יכולים לחוש הרגשה זו במוצאי יום הכיפורים (א"ה או לאחר הימים
המליץ מרן זצלה"ה על זה ,כוונתו ,לו היה לכל אחד מזונו בצמצום מדי יום
הטובים בכלל) ,לאחר עבודה מאומצת של חדש אלול ועשרת ימי תשובה, ביומו כמו שהיה לאבותינו במדבר ,היו כולם מסתפקים במיעוטם ,אך משום
שביעות הרצון והסיפוק הנפשי שאחר עשיית המצוה הינם בגדר של פריקת שיש עשירים בעולם אשר להם די מחייתם על משך ימי חייהם ,ירע לעניים
עול ,כאשר כל אחד הולך לדרכו ומזניח את חובת העבודה. מדוע יגרע נחלתם.
זהו גם ענינו של יום אסרו חג שאחר הרגל שלמדוהו חז"ל (בסוכה מה עמוד ב) מן וזהו שאמר ,מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה ,הרי עכ"פ יאכל,
הפסוק 'אסרו חג בעבותים' (תהלים קיח ,כז) .מטרתו של יום זה הוא לשמר ואמנם השבע לעשיר ,מה שהעשיר שבע ממנו אינו מניח לו ,פי' לעני ,לישן.
הרה"ק מרן החתם סופר זי"ע ,חתם סופר מאמרים חדשים עמוד שו
ולקיים את ההשגות שהשגנו ברגל ,ולהמשיך את השפעת הרגל לימים
שאחריו ולא לתת ליצר הסיפוק לעצור את העליה הרוחנית בסיום החג.
לאסרו חג.
...השם 'יצר הרע' הוא שם כולל ,אבל ישנם כמה סוגי יצה"ר ,יש יצה"ר
זה הדבר אשר ציוה ה' תעשו -וירא אליכם כבוד ה'!
הגה"צ רבי דוב זאב שטיינהויז זצ"ל רב דק"ק מחזיקי הדת בקופנהגן ומשגיח ישיבת קול תורה המסית לעבירות ויש יצה"ר של עצלות שלא לעשות מצוות .וישנו סוג נוסף
מצור דבש פרשת ויקרא עמוד קמח בתו"ד של יצה"ר ,שכשהאדם מגיע לנקודה רוחנית מסויימת אשר ממנה יוכל
להעפיל הלאה בעבודת ה' ,שם הוא עוצר את האדם ונותן לו תחושה של
סיפוק ומשכנע את האדם בגדלותו ובמעלתו ושאינו צריך להתאמץ יותר.
המשך מקדש מעט
יכולים להרחיב עוד ,אמנם לכאורה הובנו הדברים. ויותר מזה ראה דברי מרן החתם סופר (במדבר ה ,כט) וז"ל" ,זאת תורת הקנאות אשר תשטה
ובמאי קא עסקינן הכא? ישראל קדושים הם .ובתוך תוכינו כל אחד יש לו מה לבקש מהקב"ה אשה תחת אישה ונטמאה .יאמר זאת היא תורתן של בעלי קנאה גורם לשעבד הנפש תחת הגוף
וכל אחד רוצה לבקש זאת מהקב"ה .ישנו זמן מיוחד שיכולים לבקש זאת מהקב"ה (ועונה לעמו והנפש נקראת בחי' אשה לגבי גוף כדכתיב (מיכה ז) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך ,ולהיות כן
ישראל בעת שוועם אליו – תמיד ,אמנם זמן מיוחד ישנו בפרט) .בתפילת שחרית ,מנחה שתשטה אשה הנשמה ,תחת אישה להיות תחתיו של גוף לשפחה לו אזי ונטמאה .אמנם איתא
ומעריב. קנאת סופרים שמפני זאת הקנאה הוא מזרז את נפשו לעבוד ה' ,וזהו או איש אשר תעבר עליו
מבקשים על פרנסה בברכת ברך עלינו ,השליח ציבור אומר זאת ומבקש מהקב"ה :וברך שנותינו רוח קנאה הוא רוח מאת ה' לטובה וקנא את אשתו בירך חברתה לומר ראה פלוני כמה נשמתו
(קאי על פרנסה) ברוך אתה ה' מברך השנים .תענה אמן על מנת שזה יתקיים! לא .מדברים עם טובה כמה עובד ה' וכל כיוצא בזה ,וע"ז והעמיד את האשה לפני ה' כי גדולה תשובה שמגעת עד
חברים אז... לפני ה' ועשה לה הכהן ית"ש את כל התורה הזאת פי' הרי היא ע"י התשובה כאלו שמרה כל
מבקשים על רפואה! השליח ציבור מבקש מהקב"ה :רפאינו ה' ונרפא ,ומסיים ברוך אתה ה' התורה ויהי' האיש הגוף מנוקה מכל עון והאשה ההיא תשא את עונה פי' להיותה כבר פגומה
רופא חולי עמו ישראל ,תענה אמן שנהיה בריאים! מדברים עם חברים... מאז ,עתה יבוא לה נשיאת ראש עי"ז ותשא עוונה למעלה מעלה כי יעשה ממנה זכיות" ,ע"כ.
מבקשים בקדיש :יהא לנא -שיהא לנו חנא וחסד -חן וחסד ,וחיי אריכי -שיהיו לנו חיים ארוכים! הרה"ק בעל הייטב לב זי"ע אומר (בפרשת שופטים ,על הפסוק) "רק לא ירבה לו סוסים וגו' לא
ומזוני רוויחי – שיהיה לנו פרנסה בשפע! -תענה אמן על מנת שזה יתקיים! האם באמת יותר תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד .יתבאר על פי מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים פו ,ד) שמח נפש
חשוב הדיבור עם החברים...?... עבדך ,ופירשו המפורשים כי האדם צריך שיהיה מסתפק במועט בענין עולם הזה ושמח בחלקו,
אף אחד מאיתנו לא רוצה לדבר בזמנים האלו (ועוד) ,כי הרי כולנו רוצים וצריכים ישועות ,אלא אבל בענייני עולם הבא בתורה ומצות צריך לבקש תמיד יותר ויותר מלימודו והרגל שלו ,למען
מאי? רואים שהשני מדבר ולא רוצים שהוא יחשוב שאנחנו פרימער'ס ...או שפשוט רוצים לעלות מעלה מעלה יותר יום יום ,לקנא קנאת סופרים במי שגדול ממנו בחכמה ובמעשים
להיות אחד מן החבורה ושלא יחשבו שאנחנו לא איתם ....הרי זה מה שהנחש אמר והייתם -כמו טובים .והוא שני הפכים ,הסתפקות והתנשאות .וזהו שאמר שמח נפש עבדך להיות שמח
השני... בחלקו ומסתפק ,ואשר אני מבקש ממך ,על זה אמר כי אליך ה' לעבודתך נפשי אשא
בהתנשאות ,ולהיות שהם שני הפכים אני מבקש עזר וסעד ,ע"כ דבריהם .והיינו דכתיב (שם קד,
הבה נתחיל לחיות עם עצמינו ובשביל עצמינו ,נלמד וניקח מוסר השכל מן אלו שלא מדברים
לג) אזמרה לאלקי בעודי ,בבחינת עוד שלי תמיד יותר ויותר .וזהו שאמר פה לא ירבה לו סוסים
באמצע חזרת הש"ץ וקדיש ,ושיהא להון ולכון שלמא רבא ,חנא וחסדא ,ורחמי ,וחיי אריכי,
וגו' לא תוסיפון לשוב בדרך הזה בחינת עוד ,להרבות סוס ,כי אם ליקח בחינת עוד להרבות
ומזוני רויחי ,ופורקנא מן קדם אבוהון די בשמיא וארעא און א גוט קוויטל ואמרו אמן ואמן.
עבודתו יתברך יותר ויותר ."...ע"כ.
סוכות תשפ"ז עמוד ד רחשי לב
בענין חיוב נשים בסוכה
מטעם אף הן היו באותו הנס
ופשטות כונתו דמ"ש מדרבנן היינו במצוות מדרבנן ,ואולי כונתו להנ"ל, א] תנן בסוכה דף כ"ח ע"א נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה וכן פסק
אבל בשפת אמת כתב שאינו משמע בלשון התוס' שכונתם לדבריהם הרמב"ם בפ"ו מהלכות סוכה ובשו"ע סי' תר"מ סעיף א' ,ובט"ז בס"ק א' ביאור
בפסחים] (ועי' תשובות בנין ציון (להערוך לנר) ח"ב סי' מ"ג עייש"ה וצע"ג). הטעם משום שסוכה הוה מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות (עי' סוכה
ויש לציין שבתשובות מהרי"ל בסי' צ"ד מפורש שדעתו שכונת תוס' במגילה כ"ח ע"א ובקידושין ל"ד ע"א).
הוא כדבריהם בפסחים שכתב שם שסברת אף הן מהני רק במצוה מדרבנן והנה ,תוספות בפסחים דף ק"ח ע"ב (בד"ה היו) הקשו דמ"ש סוכה דנשים
כדכתבו התוס' "גבי סוכה ומצה" הרי מפורש שנקט שבמצה זהו כונת תוס'. פטורות ,ממגילה ,ונר חנוכה ,וד' כוסות ,דנשים חייבות כיון שאף הן היו
[ובאמת הרבה אחרונים נקטו שתוס' במגילה חולק על תוס' בפסחים וס"ל באותו הנס (כדאמרי' בפסחים ק"ח ע"ב ,שבת כ"ג ,מגילה ד' ע"א) הא בסוכה
שגם במצוה מדאורייתא עכ"פ מחייבא מדרבנן עי' במרומי שדה להנצי"ב נמי היו באותו הנס [וכונתם היא ,דאע"פ שנשים פטורות מדאורייתא יהא
וטורי אבן בתוד"ה נשים ובתוד"ה שאף פרי מגדים או"ח סי' תע"ב אשל חייבו ת מדרבנן ,עי' קובצ"ש פסחים אות רי"ג ,ובספר דבר בעתו פסחים ק"ח
אברהם ס"ק ט"ז ובא"א סי' תע"ט סק"ב ,ובמגן גבורים סימן ע סעיף א ,ובשפת ע"ב ,וע"ע בהגהות ברוך טעם על טורי אבן מגילה דף ד' ועוד] ותירצו,
אמת הנ"ל ,שו"ת בנין ציון ח"ב סי' מ"ג ,שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"א שטעמא דאף הן היו באותו הנס מהני לחייבן רק במצוה מדרבנן ,אבל במצות
סימן תמ"ג ,ברכי יוסף להחיד"א או"ח סימן תע"ג ,וישועות יעקב בסי' תרפ"ז דאורייתא אינן נתחייבין משום אף הם היו באתו הנס ואפי' מדרבנן.
ותרפ"ט ,ועוד]. וב תוס' במסכת מגילה דף ד' ע"א (בד"ה שאף) הקשו דבפסחים דף מ"ג ע"ב
אמר רבי אלעזר נשים חייבות במצה בליל פסח מדכתיב לא תאכל עליו וגו'
ג] ובעיקר דברי התוס' שאף הן אמרי' רק במצוה מדרבנן ובמצוה
כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה ,ואמאי צריך היקשא לחייב
מדאורייתא פטורין לגמרי כתב הגאון ר' יוסף ענגיל זצ"ל בגליוני הש"ס
נשים תיפ"ל שאף הן היו באותו הנס ,ותירצו שמשום האי טעמא לא מחייבא
במגילה דף ד' ,בטעם הדבר ,שבמצוה מדאורייתא אף אם נתנה התורה טעם
אל א מדרבנן עכ"ל תוס' .ופשטות כונת תוס' הוא לתרץ דאה"נ יש סברא
למצוה אין זה עיקר הסיבה ולא דרשינן טעמא דקרא ולכן אף אם היו באותו
לחייב נשים מטעם שהיו באותו הנס ,אבל סברא זו מהני רק מדרבנן ואין
נס דכתיב בקרא אין זה סיבה לחייבם ,משא"כ במצוה דרבנן בודאי התקנה
להקשות ל"ל קרא דמדאורייתא לא מהני אף הן וכו' לחייבן [ועי' דבר נחמד
הוא מהטעם שאמרו ,ואם היו באותו נס חייבות ,וכן משמע בשפת אמת ,וכן
בשפתי חכמים על מסכת מגילה בדף ד' בתוס' שם שביאור לפי"ז לשון הגמ'
הוא בשואל ומשיב הנ"ל וכן הוא במהר"ל בגבורת ה' פרק מ"ח ,ועי'
בפסחים אמר ר"א נשים חייבות במצה "דבר תורה" וכו' וצ"ב למה הוסיף ר"א
בתשובות חתם סופר או"ח סימן קפ"ה.
תיבת דבר תורה ,ולתוס' פשוט שודאי מדרבנן יש חיוב אחר רק מדאורייתא
ובלבוש בסימן תר"מ כתב כתוס' בפסחים מדנפשיה וביאר שם שבמצות
צריך היקש ולא סגי באותו טעם ודפח"ח].
מדרבנן אם יהיה נשים פטורות אתי לזלזל בדברי חז"ל לכן חייבוהו חז"ל אם
וצ"ע מאי קשיא לתוס' ממצה דנשים יהיו חייבות מטעם שהיו באותו הנס הא
היו באותו נס ,אבל במצוה מדאורייתא אין חוששין לזולזול ולכן אין לחייבם.
כבר כתבו התוס' בפסחים הנ"ל שאף הן ל"מ רק במצוות מדרבנן ,וממילא
ועיין בלבוש בסימן רצ"א שכתב ששלש סעודות בשבת הם מן התורה ועיי"ש לק"מ דמצה ל"ש סברת אף הן וכו' ,ובאמת במרדכי במגילה רמז תש"פ
בסוף סימן רצ"א שמביא דעת ר"ת שנשים חייבות בשלש סעודות שאף הן מקשה ממצה ,ומתרץ של"א אף הן במצוה מדאורייתא וכתוס' בפסחים וכן
היו באותו הנס של ירידת המן ,וצ"ע דלכאורה הלבוש סותר את עצמו הוא בפירוש הרא"ם על הסמ"ג בהלכות פורים ולכאורה צ"ע (כן הק' בשו"ת
שבסימן תר"מ ס"ל כתוס' בפסחים שמצות מדאורייתא אין נשים חייבות כלל
דובב מישרים ח"ד סי' פ"ז ,ברכי יוסף או"ח סי' תע"ג ועוד).
אפי' אם היו באותו נס ,והכא בסימן רצ"א ס"ל שנשים חייבות בשלש סעודות
ב] ונראה לומר ,דהנה פשוט שאם סברת אף הן היו באותו הנס ,הוא סברא
ולשיטתו הוה מן התורה ואיך שייך לחייבן וצ"ע.
מדאורייתא לחייב נשים ,בודאי שיכול לחייבן גם במצוה מדאורייתא ,ומזה
ועיין בלבוש בסימן קס"ז שמפורש שסעודות שבת אע"פ שהוא מצוה לאו שחידש תוס' שאף הן מהני רק בדרבנן ,מוכח שאף הן וכו' הוה סברא רק
חובה מקרי שאינו מצוה בפירוש ,ובמלבושי יו"ט כתב שם שצ"ל בדעת מדרבנן וזה פשוט ,ומה שהק' תוס' במגילה שבמצה תיפ"ל משום שהיו
הלבוש שהמקור לסעודות שבת הוה אסמכתא ,ולכאורה צע"ג דבלבוש באותו הנס ,מוכח מקושייתם שבההו"א ס"ל לתוס' שאף הן וכו' הוה סברא
בסימן רצ"א מפורש שהוא מן התורה ועי' באליה רבא בלבוש בסי' רצ"א לחייבן מדאורייתא עד כדי כך שהקשו ל"ל קרא ,וא"כ י"ל בפשיטות שמ"ש
שציין לעיין להלבוש בסימן קס"ז וכנראה כונתו להקשות כנ"ל .ונמצא תוס' בתירוצם שמשום האי טעמא לא מחייבא אלא מדרבנן ,כונתם הוא
שהלבוש בסי' רצ"א סותר את עצמו לסי' קס"ז ותר"מ. וכיון שהוא סברא מדרבנן מהני רק במצות דרבנן ,והיינו שמסקנת תוס'
ועי' בהגהות רעק"א לשו"ע בסי' רצ"א שמציין להמהרי"ל בתשובות בסי' בפסחים היה פשוט לתוס' במגילה רק בהס"ד נקט שהוא מדאורייתא ,ופשוט,
צ"ד (נזכר לעיל) שמוכיח מר"ת שע"כ ס"ל ששלש סעודות הם מדרבנן וק"ל[ .ובאמת בספר בית יצחק העיר נמי על קושיית תוס' ממצה מתוס'
דאלת"ה תקשי הא כבר כתבו התוספות גבי מצה וסוכה של"מ סברת אף הן בפסחים וכתב שאפשר שכונת תוס' הוא כדבריהם בפסחים ,ודבריו סתומים,
סוכות תשפ"ז עמוד ה רחשי לב
דעיקרו דרבנן מעיקרא כי תיקנו ,תיקנו גם לנשים שהיו באה"נ אבל במצות במצוה מדאורייתא עיי"ש ,ומה שהעירנו על הלבוש כבר נזכר בתשובות
דאורייתא לא תיקנו חז"ל חיובא ביחוד לנשים ,וא"כ ליתא לדברי טורי אבן מהרי"ל וצע"ג על הלבוש [ועי' באבודרהם שער שלישי – שער ברכת מצוות
דאם מצד רוח הקודש לא נתחייבו נשים לא היה להם לחכמים לעשות חיוב שמשמע כהמרי"ל ,עיי"ש היטב].
ביחוד לנשים כמו דלא עשו בסוכה ,עכל"ק ,והיינו שהגרעק"א מקשה שא"א ועיין בטור בסי' תע"ב שכתב שנשים חייבות בכל מצוות בליל פסח כגון מצה
לומר כהטורי אבן ,דא"כ ל"ש סברת אף הן וכו' כיון שמגילה הוא מצוה ומרור וכו' ובבית יוסף שם כתב הטעם משום שאף הן היו באותו הנס וכן הוא
מדאורייתא. בשו"ע סי' תע"ב סעיף י"ד ע"פ הגר"א שם בביאורו ,וכן הוא בלבוש,
ותמוה דמה קשיא ליה מכח תוס' בפסחים ,הא הטורי אבן בנה יסודו ע"פ תוס' ולכאורה תמוה דבמצה א"צ הטעם של אף הן היו באותו הנס רק יש היקש
שם ,שכתבו שאף בדאורייתא יש עכ"פ חיובא מדרבנן ,ולכאורה צריך לומר לחייבן כדאיתא בפסחים מ"ג ע"ב ואדרבא תוס' במגילה הק' ל"ל קרא תיפ"ל
שכונת הגרעק"א להקשות הוא ,שהא שכתבו התוס' בפסחים שבמצוה שאף הן ותירצו מה שתירצו ,ולמה כתב הבית יוסף שנשים חייבות מטעמא
דאורייתא לא מהני " ,וי"ל שזהו ג"כ כונת תוס' במגילה ודלא כהטורי אבן", שאף הן היו באותו הנס ,וראיתי בספר גבורת יצחק על מסכת פסחים בדף
וממילא ליתא לדברי הטורי אבן[ .ואף שדבריו סתומים מאוד לפי"ז ,אלת"ה מ"ג ע"ב שתי' שתוס' במגילה הקשו ל"ל קרא תיפ"ל שאף הן וכו' ותירצו
לא מצינו ידינו ורגלינו בזה ,ועי' בחידושי רעק"א במסכת כתובות דף י' שמשום האי טעמא לא מחייבא אלא מדרבנן ועוד תירצו בשם הרב יוסף
בהגהות מבן המחבר (הג"ר שלמה איגר) שאין לתמוה על קיצור לשונו של איש ירושלים שאי לאו ההיקש הו"א דנשים פטורות דיכולין ללמוד ט"ו ט"ו
הגרע"א]. מסוכות שאע"פ שהיו באותו נס פטורות ,ועל זה בא ההיקש ,לומר שחייבות
ה] והנה אם נימא שכונת תוס' במגילה הוא שיש חיובא מדרבנן אף במצות במצה ולא ילפי' גז"ש מסוכה (ומבואר שאף הן הוא סברא מדאורייתא ומהני
מדאורייתא ,צ"ב דמה יענה לקושיות התוס' בפסחים ,ושאר הראשונים גם בדאורייתא) ,ולפי"ז ניחא דאה"נ דבגמ' איתא שנשים חייבות מכח
דאמאי לא חייבו חז"ל נשים בסוכה מדרבנן .וראה בקובץ שיעורים (להגר"א ההיקש ,אבל לפי רבי יוסף איש ירושלים עיקר החיוב הוא משום שאף הן היו
וסרמן) בפסחים אות רי"ג שהעיר כך .ועי' במרומי שדה להנצי"ב מש"כ בזה. באותו הנס רק ההיקש מסלק הס"ד ללמוד מסוכה ולפטור נשים ,ושפיר כתב
הטור בית יוסף ולבוש שחייבות שאף הן ,די"ל שסברי כרבי יוסף איש
ובברכי יוסף או"ח סי' תע"ג ,ובנחל אשכול הלכות חנוכה ופורים סי' ט' אות
ירושלים עיי"ש בגבורת יצחק ,וכן הוא בספר דרכי עזרי על פרק ערבי
כ"ו תירצו ע"פ שיטת הט"ז הידוע (באו"ח סימן תקפ"ח יו"ד סימן קי"ז וחושן
פסחים.
משפט סימן ב') שדבר המפורש בתורה להתיר אין כח ביד חז"ל לאסור,
ואכ"מ ,וא"כ ניחא דאיתא בסוכה דף כ"ח וקידושין דף ל"ד דאע"פ שנשים אולם לכאורה בדברי הלבוש אאל"כ שהרי מפורש בלבוש בסימן תר"מ,
פטורות מסוכה שהוא מעשהז"ג עדיין היה ס"ד לחייבן ,ולכן יש גם קרא שאפילו מדרבנן לא מהני במצוה מדאורייתא סברת אף הן ,ואיך אפשר
(דכתיב האזרח להוציא נשים) או הלכה למשה מסיני לפוטרם ,ולפי"ז ניחא לומר שבסימן תע"ב ס"ל כרבי יוסף איש ירושלים שהוא להיפך ,אלא עכצ"ל
שכיון שפטר התורה נשים להדיא א"א לחז"ל לחייבן [ביתר ביאור כיון ביאור אחר בדברי הלבוש.
שהתיר התורה להדיא אכילת נשים חוץ מסוכה א"א לחז"ל לאסור ד] בתוספות במגילה בדף ד' בד"ה נשים מביא שיטת הבה"ג שס"ל שאע"פ
אכילתם] וכן תי' בהגהות אמרי ברוך מהברוך טעם על טורי אבן במגילה דף שאמר ריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה עכ"פ א"א להוציא אנשים ידי
ד' ,והא דלא תירצו כן התוס' בפסחים עיין בשעה"מ הלכות יסודי התורה חובתם ,ובטעמא דמילתא כתב בטורי אבן שם ע"פ התוס' שם בד"ה שאף
בפ"ה שמוכיח מתוס' בכמה מקומות דלא סבירא להו כסברת הט"ז ,וא"כ שהקשו ממצה ותירצו שלא מחייבא אלא מדרבנן ,והבין הטו"א דברי
תוס' בפסחים אזלי לשיטתם דל"ל סברת הט"ז (עי' תוס' ב"מ ס"ד ע"ב התוספות כפשטות שכונתם לומר שאה"נ שייך סברת אף הן אבל רק מדרבנן
ובברכת אברהם שם) ותוס' במגילה אזלי לשיטתם מכ"מ כהט"ז. ולכן צריך היקש ,ועפ"ז כתב שמבואר במגילה דף ז' שחיובא דאנשים הוא
ו] ועיין בברכי יוסף הנ"ל ובהגהות תפארת ירושלים על משניות מגילה פ"ב מרוח הקודש דהיינו דברי קבלה ,וכדברי תורה דמי (וכ"כ הט"ז בסי' תרפ"ז
מ"ד (נדפס בילקוט מפרשים בסוף משניות) שצידדו לומר שאף התוס' ואכ"מ) וכיון שחיובא דנשים אינו אלא משום שהיו באותו הנס ,ורק מדרבנן.
בפסחים אין כוונתם לחלק ולומר שדוקא במצוה דרבנן אמרי' אף הן וכו' רק אין אשה יכולה להוציא איש שא"א לחיוב מדרבנן להוציא חיוב מדברי
כונתם כהט"ז שאין שייך לחייבן מדרבנן כיון שדוקא בדרבנן אפשר לחייבן קבלה.
אבל במצוה מדאורייתא שהתורה פוטרם א"א לחייבן ,וא"כ דברי התוס' ובתוספות הגרעק"א (מגילה פ"ב מ"ד) הקשה על הטורי אבן וז"ל ולענ"ד הא
ומגילה שווין הם. תוס' בפסחים דף ק"ח ע"ב ד"ה היו כתבו "והא דאמרינן דפטורות מסוכה
אע"ג דהן היו באותו הנס כו' התם בעשה דאורייתא אבל בד' כוסות דרבנן
תיקנו גם לנשים" נ"ל כוונתם דדוקא במילי דרבנן כמו ד' כוסות וחנוכה
סוכות תשפ"ז עמוד ו רחשי לב
הקפת הבימה בחג הסוכות
על השתלשלות המנהג ,ועיקרי הנידונים אודותיו
מבוא :מצווה גדולה
"מצוות הקפה" ,כותב הגאון בעל ה'ביכורי יעקב' (סי' תרס סק"ז)" ,היא מצוה רבה כמבואר בפרט להבאים בסוד ה''".
והביא שם את דברי ה'אליה רבא' (בסוף סי' קמא) ,שקרא תיגר על הנמנעים מלהקיף מחמת חשבונות שונים" :רע המעשה אשר ראיתי עושים קצת בחג הסוכות
שעומדים בלולביהם ואינם מקיפים ,ואומר אני עליהם שעושין כמעשה ירבעם דלא עלה לרגל משום כבוד כמבואר בסנהדרין דגסות הרוח טורדתו ,ובפרק חלק
שלא עשה תשובה משום ששמע שדוד המלך ילך בראש ...וכבר כתבתי בסי' תר"ס בשם 'שיירי כנסת הגדולה' דמי שיש לו לולב ואינו מקיף ,רעה עושה".
וכן הכבי ר בחשיבות עניין ההקפות ,הגאון רבי יוסף יוזפא האן נוירלינגן ראש הדיינים דפרנקפורט בספרו 'יוסף אומץ' (סי' תתרמח)" :מה מאוד יש לדקדק להתאמץ
לההקפות עם הלולב ,ואילו לא היה צריך לקנות אתרוג ולולב רק למצות ההקפה בלבד יהיה מן הראוי לקנותו בדמים יקרים ,כי ענין ההקפה הוא זכר להקפת
המזבח לכן עניינה גדול ונכבד...
"לכן ,מה מאוד נואלו אותם שיש להם אתרוג ואינם מקיפין מפני שמקדימין לצאת מבית הכנסת לעסקיהם או מפני תענוגיהם ,ולדעתי עליהם ועל כיוצא בהם
נאמר 'ובוזי יקלו' ,כי אין זה אלא מפני בזיון המצוה הגדולה הזאת בעיניהם .ומפני כן נתאמצתי בכל עוז על ההקפה ,אף על פי שלחץ זה הדחק קשה מאוד
לחלישת טבעי ,וברוך פודה ומציל אשר לא עזב חסדו מעם עבדו שלא כא ב לי שום כיבא מעולם על ידי ההקפה ,אפילו בהקפת הושענא רבה שהנערים אצים
ודוחקים נוגחים נוגפים ובועטים .כן יזכני לקיים מצוה זו עם שאר מצוותיו באמת וצדק כל הימים אשר אנכי חי על האדמה" .ע"כ.
כמדומה שבזמנינו אין מצוי כאלו הנמנעים ממנהג ההקפות ,שכבר פשט והתקבל הדבר כחובה גמורה בכל תפוצות ישראל ,ועל-פי רוב אין חילוקי הנהגה
משמעותיים במנהג ההקפות בין העדות השונות .אך כאשר נעמיק חקור בספרי רבותינו הפוסקים ,הראשונים והאחרונים ,נראה כי שוררת מבוכה רבה בעיקר
יסוד מנהג זה ,וכן בנוגע לכמה פרטים יסודיים בו .ביריעה הבאה נשתדל להקיף במידת האפשר את עיקרי הנידונים אודות המנהג.
ודע ,כי יש בזה שני חלקים -האחד ,עצם מנהג ההקפה ,והשני ,אמירת ה'הושענות' ,אשר כל אחד מהם הוא נושא רחב עד למאוד ורבו פארותיו ,ומחמת קוצר
היריעה נתמקד כעת רק בחלק ההקפה ,ואילו על חלק ה'הושענות' לא נדבר כעת ,ואי"ה עוד חזון למועד.
עוד נציין ,כי כאשר נביא בסתמא מדברי הטור ושו"ע והנושאי-כלים הכוונה לסי' תר"ס ,שהוא הסימן המיוחד ל"סדר הקף הבימה".
הראשון ,ו'אני' הוא השם הל"ז .וצריך ביאור אם-כן מדוע הקדימו את פרק א' :מהמזבח לבימה -יסוד ושורש המנהג
המאוחר ואמרו תחילה 'אני' ואחר-כך 'והו'.
עניין ה'הקפות' בכל יום מחג הסוכות נמצא במשנה שכן היו עושים בבית
ואמר הגר"א ,שבפיוט 'א-ל אדון' שאומרים בשבת -שמסודר כנגד שם ע"ב,
יפין ֶאת ַה ִּמ ְּז ֵּב ַח ַפ ַעם
יום ַמ ִּק ִּ
"ב ָכל ֹ
המקדש ,וכפי ששנינו (סוכה פ"ד מ"ה)ְּ :
כל תיבה -מ'גדלו' ועד 'שבח' -היא כנגד שם אחד ,תיבת 'להיות' הוא כנגד
או ֵּמר,
ְּהּודה ֹ
יחה נָאַ .ר ִּבי י ָ
יעה נָאָ ,אנָא ה' ַה ְּצ ִּל ָ
הו ִּש ָ
או ְּמ ִּריםָ ,אנָא ה' ֹ
ַא ַחתְּ ,ו ֹ
שם 'אני' ,ותיבת 'שמחים' הוא כנגד שם 'והו' (השני) .לכן אמרו דייקא בסדר
ְּב ַח ֶש ַבע ְּפ ָע ִּמים".
יפין ֶאת ַה ִּמז ֵּ
ּיום ַמ ִּק ִּ
תו ַה ֹ
או ֹ
יעה נָאְּ .ו ֹ
הו ִּש ָ
ָהו ֹ
א ִּני ו ֹ
ֲ
הזה 'אני והו' לרמז על צירוף שני התיבות 'להיות שמחים'! (ראה בעניין השמות
ובטעמא דמילתא אמרו בגמרא ירושלמית שם ,שהוא "זכר ליריחו" ,שבני
על א-ל אדון להרה"ק בעל המנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע במאמרו 'אדון כל' ,עיי"ש).
ישראל כשנכנסו לארץ-ישראל הלכו סביב העיר יריחו פעם אחת בכל יום
האם ההקפה במקדש הייתה חובה מן התורה או רק תקנה מדברי-סופרים? למשך ששה ימים ,וביום השביעי סבבו את העיר שבע פעמים ,ואז נפלה
לדעת המהרש"א (שם מד ).אינה אלא תקנתא דרבנן" ,דמי כתיב הקפה חומת העיר ונכבשה בידם (וככתוב בספר יהושע פ"ו) ,וזכר לזה מקיפים בחג
באורייתא?!" .אך ה'ערוך לנר' (שם) סובר שהיא מצווה מדברי-קבלה הסוכות את המזבח בכל יום פעם אחת ,וביום השביעי שבע פעמים.
הנלמדת מהכתוב 'אסרו ( -מלשון הקפה) חג בעבותים' .ואילו הריטב"א והוסיף המהרש"א (סוכה מה ).ביאור:
(שם ד"ה אמר ר"ל) כתב" :הקפת מצוה ערבה של תורה". "כוונת הקפה שישמרנו הא-ל מסביב מצרותינו ,כמו שכתוב 'ומכל צרותיו
מכל -מקום ,בין אם ההקפות הן מן התורה ,או שהן מדרבנן ,עיקר מצוותן הושיעו ,חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם' .והוא ענין הקפת יריחו ששה
שייכת דווקא במקדש ,סביב המזבח ,ולא ב'גבולין' -מחוץ לבית המקדש. ימים בכל יום פעם אחת וביום השביעי שבע פעמים למפלת אויבים ,וענין
אמנם יש עוד מצוות בחג הסוכות שניתנו לקיימן במקדש אך חז"ל תיקנו ההקפה דהכא במזבח על שם הכתוב 'ואסובבה את מזבחך' וגו'".
שינהגו בהם בזמן הזה בכל מקום 'זכר למקדש' :כך היא מצוות לולב ,שמן טעם נוסף לעניין ההקפות בחג הסוכות ,מתבאר בדברי ה'לבוש' (ס"ב),
התורה נוהגת בגבולין רק ביום הראשון ,ובמקדש -שבעה ימים ,וכמו שהוא ניהוג שמחה בזמן שמחתנו .וה'בכורי יעקב' (סק"ט) סמך לזה הכתוב
לּולב ִּנ ָטל ַב ִּמ ְּק ָדש ִּש ְּב ָעה
אשונָה ָהיָה ָ
ֹ "ב ִּר
ששנינו במשנה (שם פ"ג מי"ב)ָ : הנ"ל 'ואסבבה את מזבחך ה'' ,ומה כתיב אחריו " -לשמע בקול תודה ולספר
לּולב
ְּהא ָ
שּי ֵּ
ַכאי ֶ
יו ָחנָן ֶבן ז ַ
ש ָח ַרב ֵּבית ַה ִּמ ְּק ָדשִּ ,ה ְּת ִּקין ַר ָבן ֹ
יום ֶא ָחדִּ .מ ֶ
ּוב ְּמ ִּדינָה ֹ
ַ כל נפלאותיך" .ואומר (שם מב ,ה) "כי אעבר בסך אדדם עד בית אלקים בקול
ֵּכר ַל ִּמ ְּק ָדש".
ִּנ ָטל ַב ְּמ ִּדינָה ִּש ְּב ָעה ,ז ֶ רנה ותודה המון חוגג".
עוד מצווה מיוחדת בחג הסוכות שניתנה ביסודה לקיימה דווקא במקדש, בהגהות 'פתח הדביר' (על ספר העיטור ,להג"ר מאיר יונה בארנאצקי אב"ד
יצד,
"מ ְּצוַת ֲע ָר ָבה ֵּכ ַ
היא מצוות ערבה .וכמו שאמרו במשנה (שם פ"ד מ"ה)ִּ : סוויסלאץ .הל' לולב אול"ה) הביא בהאי ענינא דבר נפלא בשם הגר"א.
שם
ּומ ַל ְּק ִּטין ִּמ ָ
שם ְּ
יו ְּר ִּדין ְּל ָ
מו ָצאֹ .
ירּוש ַליִּםְּ ,ו ִּנ ְּק ָרא ֹ
קום ָהיָה ְּל ַמ ָטה ִּמ ָ
ָמ ֹ שהנה בשעת ההקפות היו אומרים -לדעת רבי יהודה ' -אני והו הושיעה
פּופין ַעל ַג ֵּבי
יהן ְּכ ִּ
אש ֶ
או ָתן ְּב ִּצ ֵּדי ַה ִּמ ְּז ֵּב ַחְּ ,ו ָר ֵּ
זו ְּק ִּפין ֹ
ּוב ִּאין ְּו ֹ
של ֲע ָר ָבהָ ,
ּיות ֶ
ֻמ ְּר ִּב ֹ נא' ,ופירש רש"י (סוכה מה ).שהם שני שמות משם ע"ב' ,והו' הוא השם
סוכות תשפ"ז עמוד ז רחשי לב
התכוונו להוכיח משם למנהג ההקפות בכל יום ,אלא לעיקר מנהג ההקפות ְּב ַח" .למצווה זו לא התקינו לעשות זכר למקדש בכל שבעת ימי חג
ַה ִּמז ֵּ
בזמן הזה ,ואף ששם מצאנו רק למנהג ההקפות ביום השביעי ,כבר יש מכך הסוכות ,וטעם החילוק בין מצוות לולב למצוות ערבה ,מבארת הגמרא
סמך להרחבת המנהג בכל יום (המדרש כמו שהובא בדברי הראשונים, (סוכה מד" :).לולב דאית ליה עיקר מן התורה בגבולין -עבדינן ליה שבעה
מובא גם כן בילקוט שמעוני תהלים רמז תשג ,בשם ירושלמי דסוכה פ"ד זכר למקדש ,ערבה דלית לה עיקר מן התורה בגבולין -לא עבדינן שבעה
(ולא כפי שנכתב בטעות במהדורות הנדפסות 'דסוטה') וכנראה העתיקו זכר למקדש".
המלקט רבי שמשון הדרשן -שחי בשנות הר' -מדברי הראשונים). אך ביום השביעי -הוא יום הושענא רבה נוהגים במצוות ערבה גם בזמן
פרק ב' :הקפות שלנו -דוגמת ההקפות במקדש? הזה .והטעם שקבעו מצוות ערבה בזמן הזה דווקא ביום השביעי ,כתב
הפולמוס בין רבינו שרירא גאון לבין רבינו יצחק אבן גיאות הבית-יוסף (או"ח סי' תרסד) כיוון שיום זה היה מיוחד גם במקדש לעניין
מכל מקום ,הדעת נותנת שמנהג ההקפות בזמן הזה בכל יום ,נתקבל בתקופת מצוות ערבה ,שהיה דוחה את השבת אם חל בו ביום .והט"ז (שם ,ב) כתב:
רבותינו גאוני בבל ,ובדבריהם אנו מוצאים מקורות מרווחים לקיומו של "כיון שבמקדש היה גם כן יותר קדושה ביום זה שהרי היו מקיפין ז' פעמים
המנהג ,וכגון בסידור רבינו סעדיה גאון" :וצריך שיקיפו סביב התיבה כל יום ביום זה" (והנה מצוות ערבה נהגה בגבולין גם בזמן המקדש ,ונחלקו
הקפה אחת ,וביום השביעי שבע הקפות". אמוראים (סוכה מד ).אם זה 'יסוד ( -תקנת) נביאים' ,או 'מנהג נביאים'
אכן בדברי הגאונים אנו רואים שינוי מסוים בין מנהג ההקפות הנהוג בימינו, גרידא (אמנם ראה שם בתוס') .ונחלקו הראשונים אם ערבה בזמן הזה ביום
לבין איך שהיה נוהג בזמנם .הרס"ג שם מציין ש"בזמן הזה יש מנהג להקיף הושענא-רבה היא המשך של יסוד -או מנהג -הנביאים שנהגה בגבולין
בכל יום ג' הקפות וביום השביעי ז' הקפות" .כלומר ,ביסודו המנהג הוא בזמן המקדש -כך משמע מדברי רש"י שם מג :ד"ה האידנא נמי -או שהיא
להקיף בכל יום פעם אחת ,אך בשלב מסוים הונהג שבכל יום מקיפים ג' תקנה מחודשת 'זכר למקדש' -ראה תוס' שם ד"ה לא איקלע).
פעמים .הרס"ג מפרט את סדר ההקפות לפי המנהג החדש ,אך קשה להבין אך היו חלקים מיוחדים שנהגו במקדש בחג הסוכות ,שאינם שייכים בזמן
את דבריו לאשורם ,ודברי תורה עשירים במקום אחר ,בדברי אחרון הזה כלל .קרבנות החג ומצוות ניסוך המים ,שכמובן לא שייך לעשות להם
הגאונים ,רב האי גאון ,המובאים בספר הלכותיו של גדול ראשוני ספרד, זכר בלי מזבח .גם השמחה המיוחדת שנהגה במקדש בחג הסוכות -שמחת
רבינו יצחק אבן גיאות (הלכות לולב): בית השואבה ,לא תיקנו לה זכר בגבולין (ורק בדורות מאוחרים (שמא מזמן
הגאונים) החלו לנהוג ריקודי שמחה בלילי חג הסוכות לזכר השמחה
"מנהגינו בהקפת ארון -סובב אחת לימינו עד שהוא מגיע למקומו ועומד,
שהייתה במקדש ,ואכמ"ל בזה).
ואחר כך סובב לשמאלו עד שהוא מגיע למקומו ועומד כך סובב ,ולבסוף
סובב השלישית לימינו ,וביום השביעי מנהגינו שהוא מתחיל וסובב ו' הקפות ובעניינינו ,מנהג ההקפות שאנו נוהגים בו בכל יום מחג הסוכות ,הנה רגליים
-אחת אחר אחת כולן לשמאל ,ולבסוף אחת לימין( "...וה'טור' הביא מנהג לדבר שעניינם זכר להקפות שהיו במקדש ,וכן נראה שנקטו רוב הראשונים.
זה בשם רב האי שהקיפו בכל יום רק שתי פעמים אחת לימינו ואחת אך לא מצאנו זכר לתקנה כזו לא במשנה ולא בגמרא .והפרי מגדים (מש"ז,
לשמאלו). א) כתב" :ההקפה שאנו עושין -מנהגא הוא ,ולא חיובא מדברי סופרים".
אמנם חלק מהראשונים (רוקח סי' רכא ,ראבי"ה סי' תרצב ,ועוד) הביאו
מנהג זה עורר תמיהה ,וכפי שנשאל רב האי" ,ממדינת קאבס" שבדרום
ראיה למנהג ההקפות שלנו ממה דאיתא בגמרא ירושלמית בפרק לולב
תוניסיה (ריצ"ג שם)" :נהגו קדמונינו בז' ימי סוכה שמקיפין את התיבה עם
וערבה ,שכך כתוב בו'" :ואסובבה את מזבחך ה'' ,כדתנינן 'בכל יום היו
שליח ציבור ג' פעמים בכל יום ויום ...ואנן תנן בכל יום מקיפין את המזבח
מקיפין את המזבח פעם אחת' ,וכיצד היא סדר ההקפה כל ישראל גדולים
פעם אחת ,ילמדנו אדונינו אם צריכים אנו לשנות מנהג זה או להניחו
וקטנים נוטלים את לולביהם בידיהם הימנית ואתרוגיהם בידיהם השמאלית
במקומו?"
ומקיפין אחת ,ואותו היום היו מקיפין שבע פעמים .אמר ר' חייא זכר ליריחו.
והשיב להם" :אף אנו מנהגנו ומנהג אבותינו שבכל יום ויום מקיפין את
הא תינח בזמן שיש מזבח ,בזמן הזה חזן הכנסת עומד כמלאך האלקים וספר
התיבה ג' פעמים ,ויום ערבה ז' פעמים ,ומנהג פשוט הוא בכל ישראל ,ולא
תורה בזרועו והעם מקיפין אותו דוגמת מזבח".
שמענו שיש מקום שאין זה מנהגו ,לפיכך אל תשנו מנהג אבותיכם!"
ומפשטות הדברים נראה שסיום המאמר 'בזמן הזה חזן הכנסת' וכו' ,קאי על
רב האי גאון לא ניסה להסביר איך המנהג תואם עם ההקפות שבמקדש,
כל האמור לפניו ,והיינו על סדר ההקפה שהייתה במקדש -בכל יום היו
אלא קבע שכך הוא המנהג ותו לא מידי .לעומתו ,אביו ,רב שרירא גאון
מקיפין את המזבח פעם אחת ואותו היום היו מקיפין שבע פעמים ,שבזמן הזה
שנשאל גם כן על מנהג הישיבה להקיף בכל יום ויום ג' פעמים ,והרי אין זה
מקיפים גם-כן בבית-הכנסת בכל יום פעם אחת וביום הושענא רבה שבע
תואם עם האמור במשנה שמקיפים רק פעם אחת ביום ,השיב באופן מחודש:
פעמים .ואם כן מנהג ההקפות בזמן הזה כבר נזכר בשלימותו בדברי חז"ל.
"ודאי כי מנהג בבל שמהלכין סביבות התיבה בכל יום ג' פעמים ,אלא שאין
אך למעשה בגרסת הירושלמי שלפנינו לא נמצא מאמר זה ,רק פרט אחד
זו הקפה שהיו מקיפים את המזבח ,כי הקפת המזבח לא היה בה הילוך סביביו
ממנו -שההקפות במקדש הם 'זכר ליריחו' .ולעומת זאת רובו של המאמר
אלא עמידה באולם הם עומדים סביביו .וראיה לדבר שהרי ישראל היו
בא במדרש שוחר טוב אך לא כחטיבה אחת ,אלא -חלקו הראשון של
מקיפין ולא היה להם להכנס בין האולם ולמזבח ,אלא חדוש הוא שמהלכין
המאמר ,של פירוש הכתוב בתהלים על ההקפות במקדש ,נמצא שם במקום
ג' פעמים".
אחד (פכ"ו או"ה) ,ואילו חלקו השני של המאמר -על המנהג בזמן שאין
לדבריו אין ההקפות שלנו אותן הקפות שהיו במקדש ,כיוון שלדעתו ביהמ"ק קיים ,נמצא שם במקום אחר (פי"ז או"ה) .אך שם לא נזכר מנהג
ההקפות במקדש לא היו הליכה סביב המזבח ,שהרי לישראלים אסור ההקפות בזמן הזה בכל יום ,אלא ביום השביעי.
להיכנס בשטח שבין האולם ולמזבח ,אלא בהכרח שההקפות שם לא היו ויש המשערים (ראה ראבי"ה שם מהדו' אפטוביצר) שהמאמר שהביאו
אלא עמידה סביב למזבח ,והישראלים עמדו במקום שהותר להם לעמוד. הראשונים היא הוספה מאוחרת על מאמר הירושלמי בטעם ההקפות שהם
ממילא כל עיקרם של ההקפות שלנו הם חידוש ,ומעתה אין לתמוה על כך זכר ליריחו ,ותוכן הוספה זו נסמכה על שני מאמרי מדרש שוחר טוב .ואם כן
שנוהגים להקיף ג' פעמים בשונה ממה שהיה נהוג במקדש שהקיפו בכל יום הוא ,נמצא שעדיין אין לנו מקור מדברי חז"ל על ההקפות בזמן הזה בכל יום,
רק פעם אחת. רק על ההקפות ביום השביעי .וייתכן שגם הראשונים שהביאו מאמר זה לא
סוכות תשפ"ז עמוד ח רחשי לב
ההקפות שלנו אפוא ,מסיק הריצ"ג ,הם כן כדוגמת ההקפות של המקדש, וכביאורו המחודש של רש"ג בצורת ההקפות שהיו במקדש ,כתב גם הר"י
ואם כן אין מקום להקיף ג' פעמים בכל יום אלא פעם אחת ,וכך "אנו בספרד מיגאש בשם רבו הרי"ף (בשו"ת שלו סי' מג)" :האי מקיפין דקתני במתניתין -
נהגו ראשונינו דור אחר דור להעמיד ספר תורה על גבי התיבה ולהקיף לאו הקפה בהלוך היא כמו שאנו עושים היום שאנו מקיפין ספר-תורה
סביבותיה בלולב פעם אחת דרך ימין בכל יום ויום וכמתניתין דבכל יום בהושענא בהילוך סביבותיה ,אלא הקפה בעמידה היא ...הכהנים היו
מקיפין את המזבח פעם אחת ,וביום השביעי מקיפין בערבה דרך ימין ז' עומדים סביב למזבח בינו לבין האולם וישראל עומדים מצדו למזבח
פעמים."... שבצפונו עד צדו האחר שבדרומו ,והיו בכל יום מקיפין אותו פעם אחת".
זהו המנהג הרווח מזמנם של הראשונים ,וכפי שגם עולה מדברי הרמב"ם הר"י מיגאש מביא עוד אפשרות ,המיישבת גם את התמיהה איך הקיפו
(לולב ז ,כג)" :בכל יום ויום היו מקיפין את המזבח בלולביהן בידיהן פעם אחת הישראלים" :ואיכא לפרושי ליה שהיו הכהנים עומדים סביבות המזבח בינו
ואומרין אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא וביום השביעי מקיפין את ובין האולם ,וישראל מקיפין והולכים מצד דרום ועד צפון ,וחוזרין ומקיפין
המזבח שבע פעמים ,וכבר נהגו ישראל בכל המקומות להניח תיבה באמצע מצפון ועד מזרח ועד דרום ,והיו עושין כן בכל יום פעם אחת ,ויום ערבה היו
בית הכנסת ומק יפין אותה בכל יום ,כדרך שהיו מקיפין את המזבח זכר עושים כן שבעה פעמים" ,וכותב עליו" :גם זה פירוש נכון הוא ואפשר לומר
למקדש". שכן היו עושים ,אלא שהפירוש הא' הוא שקבלנו מרבינו הרב ( -הרי"ף) ז"ל
ובעיקר שאלת הקפתם של הישראלים לאור איסור הכניסה לבין האולם וכן מצינו שפירשו הגאונים ז"ל בתשובותיהן" .כוונתו כנראה לתשובת
ולמזבח ,יש לציין שדעת רש"י (סוכה מג :ד"ה והביאום) שאמנם במקדש רק הרש"ג דלעיל.
הכהנים הקיפו..." :אבל ישראל לא היה נכנס בין האולם ולמזבח ...דביד דבריהם של רש"ג והרי"ף בביאור עניינם של ההקפות במקדש כמובן
נוטלין אות ה ומנענעים ומקיפין בה הכהנים את המזבח ברגליהם ואחר כך מחודשים עד למאוד ,והרי"צ גאות שהביא פירוש זה בשמו של הרש"ג
זוקפין אותה" .וכן נקטו בפשטות התוס' (שם ד"ה והביאו)..." :דהכהנים דחאם מכל וכל .ראשית" ,לא מצינו הקפה לשון עמידה".
מקיפין את המזבח ,ולא היו כל-כך מרובים."... ועוד ,איך עשו את שבע ההקפות ביום הושענא-רבה? פרט זה מתבאר
ולפי שיטת רש"י ותוספות קשה על מנהגינו שכל העם מקיפים ,כהנים בתשובת הר"י מיגאש" :ואותו היום שהוא יום ערבה היו מקיפין אותו ז'
וישראלים כאחד .וה'אור זרוע' (סי' שטו) הוכיח מהמדרש הנ"ל שהביאו פעמים -שהיו עומדים סביבותיו ,ואחר כך הולכים להם וחוזרים ומקיפין
כסמך לעיקר מנהג ההקפות שכתוב שם לגבי ההקפות במקדש 'כל ישראל ועומדים סביבותיו פעם שניה ,והולכים להם וחוזרים אחר כך ועומדין
גדולים וקטנים נוטלים את לולביהם בידיהם הימנית ואתרוגיהם בידיהם ומקיפין פעם שלישית ,וכן חמשית ,וכן ששית ,וכן שביעית על הסדר הזה".
השמאלית ומקיפין אחת' ,הרי מבואר דבמקדש כן היו מקיפים גם אך דבר זה נראה תמוה מאוד לריצ"ג.
הישראלים (וביאר שם על דרך הריצ"ג ,שלצורך מצוות הקפה הותרה עוד מקשה הריצ"ג :הרי לפי הירושלמי ההקפות היו זכר ליריחו ,והלא
איסור הכניסה לישראלים) .אך אם צדקה ההשערה הנ"ל שהמאמר ההוא ביריחו היו הולכים ,ואם-כן גם במקדש בחג היו סובבים את המזבח בהליכה
מורכב משני מאמרי המדרש שוחר טוב ,אין מכאן שום ראיה נגד שיטת רש"י ולא עומדים סביבה.
ותוס' ,דבמדרש שוחר טוב פיסקה זו על הקפת 'כל ישראל גדולים וקטנים' ועל הכרחו של הרש"ג ,מצד האיסור של הישראלים להיכנס לבין האולם
אינה אמורה לעניין ההקפות במקדש ,אלא לעניין נטילת לולב ,יעו"ש. ולמזבח ,כותב הריצ"ג" :ודאי אין להם לכנס לעבודה ושלא בשעת מצוה,
וכתב הט"ז (סי' תרס סק"ב) כתב שבדבר זה -של זהות המקיפים -אין אנו אבל בעונת מצוה הותרו לכנס ונכנסין"...
מדמין למקדש ,אלא שאנו עושין 'זכר' למקדש .היינו שהוא 'זכר' גרידא וכעין זה כתב ה'אור זרוע' (סי' שטו) ,וביסס היתר זה על דברי ריש לקיש
ולכן אין מקפידים על כל הפרטים. בגמרא (סוכה מד ).ש"כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח כדי
ונמצאו ג' שיטות :א' ,שיטת רע"ג -במקדש לא הקיפו בהליכה אלא לצאת בערבה" ,אף שבדרך-כלל "כהן בעל-מום זר הוא לענין זה שאסור
בעמידה ,וממילא עיקר מנהגינו להקיף בהליכה אינו דוגמת ההקפות ליכנס כל השנה בין האולם ולמזבח -עתה מותר ,בעבור מצוות הקפה"..
במקדש .ב' ,שיטת ריצ"ג -במקדש הקיפו בהליכה ,וגם הישראלים הקיפו, ומה שנקט 'כהנים בעלי-מומין' כיוון שהן שנויים במסכת כלים שהן אסורים
שהותר איסור כניסתם לצורך מצוות ההקפה .ג' ,שיטת רש"י ותוס' - ליכנס שם כל השנה ,אך לאו דווקא נקט כהן בעל-מום ,ותדע שהרי הוא
במקדש הקיפו בהליכה רק הכהנים ,ומנהגינו -שכולם מקיפים -אינו שווה הדין הוה מצי למימר פרועי ראש דאינהו נמי אסירי ,אלא לאו דווקא בעל
בפרט זה לנהוג במקדש. מום ,וכן נמי לענין ישראל לאו דוקא נקט כהן אלא הוא הדין ישראל.
הא ֵּבל מקיף?
ָ
השוואת זהות המקיפים בבית-הכנסת למקיפים במקדש ,עלתה בנידון נוסף ,והוא לעניין המנהג הקדום שהביא ה'כלבו' (הל' אבלות סי' קיד) שהאבל אינו
מקיף .מנהג זה אומר דרשני ,דמה בין אבלות למניעת מנהג ההקפה ,וכפי שכבר תמה ה'בית יוסף'" :דברי תימה הם ,למה יפסידו ההקפה?!" מכח תמיהה זו
לא קיבל הבית-יוסף את המנהג ,ובשולחנו הערוך לא הביאו .
אך ה רמ"א (ס"ב) כתב שהמנהג הוא שהאבל אינו מקיף ,ולא רק האבל בימי השבעה ,אלא גם אבל בכל י"ב חודש על אביו ואמו אינו מקיף .
וכתב הב"ח (שם) לפרש בטעמא דמילתא ,על פי סוגיית הגמרא דלעיל בעניין ההקפות במקדש ,שריש לקיש אמר 'כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם
ולמזבח כדי לצאת בערבה' ,אבל ר' יוחנן פליג עליה וקאמר מנא ליה הא ,דילמא רק בתמימים הראויים לעבודה .וכתבו שם התוספות (ד"ה כהנים) שהוא
הדין לכהנים פרועי ראש ,שתלוי בפלוגתא זו ,כי גם להם אסור להיכנס בין האולם ולמזבח .והנה ידוע שהלכה כר' יוחנן לגבי ריש לקיש ,ולר' יוחנן לא
הייתה הקפת המזבח בבעלי מומין ובפרועי ראש ,וכיון שאבל פרוע ראש הוא כל שנים עשר חודש ,על כן לא נהגו להקיף ,וכדין הקפת המזבח!
והוסיף הב"ח לבאר ,שאף שאין אנו מקפידין בבעלי מומין ובזרים ,שאף הם מקיפים זכר למקדש ,אפשר לומר התם כיון שאינו נודע בפרסום שהוא בעל מום
וזר ,לית לן בה שאינו כי אם זכר למקדש ,מה שאין כן אבל שנתפרסם אבלותו לכל רואיו דפרוע ראש הוא קפדינן טפי.
אמנם חתנו הט"ז (שם) דוחה את דבריו ,שסובר שמאחר שאין אנו מקפידים על הקפת זרים ,אף שבמקדש לא הקיפו זרים -כשיטת רש"י ותוס' -מוכח
שבפרט זהות המקיפים אין אנו מדמים למה שהיה במקדש.
סוכות תשפ"ז עמוד ט רחשי לב
והט"ז עצמו כותב טעם אחר למניעת האבל שלא להקיף ,שהוא כמו שיש מנהג שאין אבל מתפלל בימים שאין בהם תחנון ,והטעם כיוון שמידת הדין מתוחה
נגד האבל על כן לא נכון להיות שליח ציבור ,והכא נמי ,שכל המקיפים הם כשלוחים של שאר הקהל ,אין נכון שיהיו אבלים מקיפים .
וכוונתו במה שכתב שהמקיפים הם כשלוחים של הקהל ,הוא כי בזמנם לא היו כל הקהל מקיפים -כיוון שלא לכל אחד היה לולב ,ואין מקיפים בלא לולב,
וכאשר יתבאר לקמן .
הטעם היותר ידוע ומקובל למניעת האבל מהקפה ,הוא טעמו השני של הב"ח" ,דמדכתיב 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים' ,ובאבל ליכא שמחה,
הילכך אינו מצטרף בהקפה" .וכוונתו מתבארת על-פי דבר י ה'לבוש' דלעיל שעניין ההקפות בחג הסוכות הוא משום שמחה ,וכן כתב ה'לבוש' גופיה (שם)
שזה הטעם שאין האבל מקיף (וביאר שם טעם הבית-יוסף שלא הסכים למנהג זה ,כיוון ש"שמחה שיש בה מצוה הותר").
ולמעשה גם בקרב קהילות אשכנז לא היה הדבר חתוך שאין האבל מקיף כדעת הרמ"א ,ולדוגמא ,ה'אליה רבא' (סק"ח) חשש לדעת הבית יוסף שגם האבל
מקיף ,ולכן כתב שטוב שייתן לאחר את לולבו להקיף בו ,שהרי כבר כתב ה'שיירי כנסת הגדולה' שמי שיש לו לולב ועומד ואינו מקיף רעה עושה .וה'חיי
אדם' (כלל קמח סי"ט) הביא שני הדיעות ,וכתב ש"המקיף לא הפסיד ,ושכר מצוה בידו".
המגדל עץ בכל יום בלא ערבה ובשביעי בערבה כאשר בהיות לולב ואתרוג, פרק ג' :לולב בהקפה -מה טיבו?
כי לולב ואתרוג לא מעלה ולא מוריד לענין ערבה". מחלוקת הראשונים אם מקיפים בלי לולב
וכן סבר אחריו חתנו רבינו יואל הלוי ,וכפי שהביא דבריו בנו הראבי"ה (סי' בעת ההקפות אנו אוחזים בידינו את הלולב ומיניו ,אך גם פרט זה אין ברור
תרצט)" :נראה ,דמה שאנו מקיפין בלולב בזמן הזה לאו דוקא ,דהוא הדין אף מה שורשו .שהנה ,לעניין ההקפות שהיו במקדש נחלקו אמוראים (סוכה
בלא לולב ,ומה שנהגו שהחזן נוטלו כל שבעה היינו משום חביבות מצות מג ):מה היו אוחזים בעת ההקפות .לדעת רב יוסף אכן היו אוחזים באותה
לולב כמו שאנו אומרים (סוכה מא' ).כך היה מנהגם של אנשי ירושלים אדם העת את הלולב ,אך לדעת רב נחמן ההקפה הייתה חלק ממצוות 'ערבה'
נכנס לבית הכנסת לולבו בידו' וכו'". שנהגה במקדש ,וכאמור לעיל .רב נחמן סובר שבנוסף לזקיפת הערבות בצדי
אך רש"י עצמו ,אף שסבר מתחילה שאין הלולב מעכב את ההקפה ,כעבור המזבח המוזכרת להדיא במשנה ,נהגו לפני כן לנענע אותם ולהקיף בהם את
זמן חזר בו ,וכפי שממשיך וכותב בתשובתו ברוב ענוותנותו" :ושגיתי בה", המזבח .ואילו לדעת רב יוסף מצוות 'ערבה' הסתכמה בזקיפת הערבות אצל
ובאמת "יש לומר שלא לחנם הנהיגו הראשונים בלולב היקף" .שכן אף המזבח ,ומלבד זאת לא נעשה עמם דבר.
שלמסקנה נדחתה שיטת רב יוסף ,ייתכן שלא הופרכה שיטתו לגמרי ,אלא למעשה נסתרה שיטת רב יוסף מברייתא מפורשת ,ובפשטות ,וכן פירש רש"י
ר ק במה שאמר שלא נענעו את הערבה רק זקפו אותה ,וכנגד זה הוכח שם ,נדחתה מכל וכל ,היינו שכן היו מנענעים את הערבות וכן היו עורכים
מהברייתא שאף נענעו בה ,אבל במה שסבר שלא הקיפו בה אלא בלולב - עמהם את ההקפות ,ולא עם הלולב.
בכך לא איתותב ,ולעניין זה אנו נוקטים כשיטתו שההקפות במקדש בלולב מעתה יש לתמוה :הרי להלכה קיימא-לן כרב נחמן שההקפות במקדש היו
היו" ,וכיון שהוטל עלינו חובה לעשות לולב זכר למקדש ,הנהיגוהו להקיף חלק ממצוות ערבה ,והרי את הערבה עצמה אין אנו נוטלין כל שבעה,
בו כל שבעה זכר למקדש" ,וממילא פוסק רש"י" :אם אין לולב אין היקף ,וכן ומדוע את ההקפות אנו כן נוהגים כל שבעה כמו במקדש?! והעיקר :גם אם
נראין הדברים ,וחזרני בו מבראשונה". משום מה אנו נוהגים 'זכר למקדש' למחצה -הקפות בלי ערבות ,מה מקום
תלמידו של רש"י וחתנו ,רבינו יהודה בר נתן (הריב"ן ,הובאו דבריו ב'אור ליטול בעת ההקפות את הלולב ,כאשר במקדש לא נטלו כלל את הלולב
זרוע' סוכה סי' שטו) אף הוא מביא את תמיהתו של רש"י ש"לא מצי למיקם אלא הערבות?!
מאי טעמא נהגו עמא לאקופי אפילו פעם אחת בכל יום" -וכנראה שלא בתמיהה זו כבר דן רש"י .בתשובתו (תשובות רש"י אלפנביין עמ' )149השיב
הייתה לפניו התשובה האמורה -והוא מבאר מדיליה את התהוותו של על אשר נשאל בעקבות מחלוקת שהתעוררה אם אחיזת הלולב בעת
המנהג כך" :כמדומה לן מאן דאתחיל בהאי מנהגא סבירא ליה בלולב ההקפות מעכבת .הרקע לשאלה זו הייתה המציאות בימים ההם ששרר
מקפינן ,ואליביה לא מקפינן היכא דליכא לולב" ,ואפילו שלמעשה אנו מחסור חמור בהשגת ארבעת המינים .על-פי רוב לא היה כי אם סט אחד
נוקטים להלכה שההקפות היו בערבה" ,הואיל ונהוג עלמא לאקופי שבקינן בכל קהילה ובה יצאו כל הקהל ידי חובת נטילה ,ולעתים -אף אתרוג אחד
להו -דמנהג אבותינו תורה היא" .כלומר ,בעצם המנהג לא מתאים עם מה לא השיגו .ובכן ,היו שטענו שהלולב הוא תנאי הכרחי לקיום ההקפות ,ו"אם
שנקוט להלכה ,אך כיוון שכבר נהגו כן -בעקבות מי שהתחיל בו ,שהוא סבר אין לולב -אין היקף" .אחרים טענו לעומת זאת ש"יש היקף אף על פי שאין
שהלכה כרב יוסף שההקפות היו בלולב -השאירו את המנהג על כנו. לולב מצוי".
אף הריב"ן סובר שאין להקיף בלא לולב ,שכן כל יסודו של המנהג הוא השיב רש"י:
לדעתו של הסובר שההקפות במקדש היו בלולב. "אני כבר נשאלתי על זה כמה שנים ,והשיבותי כדברי האומרים יש היקף".
שיטה רביעית ,היא שיטתו של ה'יראים' (סי' תכב) ,לפיה ההקפות שלנו ומבאר את טעמו ,כשהרי למסקנה במקדש לא היו מקיפים בלולב אלא
בלולב הוא מחמת שאין אנו יודעים כמאן נפסקה ההלכה ,אם כמאן דס"ל בערבה" ,לפיכך דמיתי שהיקף זה שאנו מקיפין בכל יום -לא חובה הוא
שההקפות בערבה -וממילא בזמן הזה שאין לנו ערבה כל שבעה אין מקום עלינו הוטל ,דהא לא בעינן זכר למקדש לערבה שבעה ,אלא מנהגא בעלמא
לעשות הקפות -או כמאן דס"ל שההקפות בלולב .לאור שיטתו זו גם הוא היא ,ולולב לא מחייבו ולא פוטרו ,שהרי אין זכר למקדש לולב בהיקף".
סובר להלכה ש"אם אין לולב -אין היקף". כלומר ,ההקפות שאנו עושים אינם חובה ,כיוון שממילא אין אנו מקיימים
מהלך נוסף ומחודש כתב הב"ח (תרסד ,ג) ,לפיו ,מאן דאמר שהיו מקיפים את ההקפות כצורתן במקדש -שהיו עם ערבה ,אלא 'מנהגא בעלמא היא'.
בערבה ,אין כוונתו שהקיפו בערבה לבד ,אלא בערבה ובלולב גם יחד, וממילא ,את המנהג אפשר לקיים גם בלי לולב.
לאפוקי ממאן דאמר שהיו מקיפים בלולב ולא בערבה .ולכן אנו שאין לנו בדומה לזה סבר הראב"ן ,שאין הלולב מעכב את מנהג ההקפה ,וכפי שפסק
ערבה כל שבעה מקיפים עכ"פ בלולב. בספרו (סי' תלו)" :וכי אין לקהל לולב ואתרוג בחג ,אין נמנעין מלהקיף את
סוכות תשפ"ז עמוד י רחשי לב
שיהיה ד' מינים לכל יחיד ויחיד ,אלא היה סט אחד בכל קהילה ובו היו הוכחה גדולה לכך שאין הקפה בלא לולב ,הביאו הראשונים הסוברים כן
יוצאים כולם ידי חובת נטילת לולב בזה אחר זה (והוא המכונה בלשון מהמנהג הפשוט שאין עורכים הקפות בשבת ,והטעם לכאורה כיוון שאז אין
הראשונים 'אתרוג הקהל' ,ודנו באריכות בדרכי ההקנאה מזה לזה) .אבל נוטלים לולב ,והרי שבלי לולב אין מקום להקפות.
בזמן ההלל וההקפות היה הלולב ומיניו מצויים ביד החזן ,ורק הוא נענע והראבי"ה לשיטתו ,הסובר שאין ההקפה תלויה בלולב ,ביאר (סי' תשיא)
והקיף בהם ,וכלשון הראבי"ה "...ומה שנהגו שהחזן נוטלו כל שבעה" ,וכן מה שאין מקיפין בשבת" ,משום דאפילו ביום ז' לא דחיה שבת" .היינו ,כיוון
הוא בדברי ה'רוקח' דלקמן לעניין הושענא רבה .ואם-כן נידון הראשונים שבזמן הזה מצוות ערבה אינה דוחה שבת אפילו אילו חל יום הושענא-רבה
אם אפשר להקיף בלי לולב היה בעצם אם רק החזן -שבידו לולב -יקיף ,או בשבת (ולפי חשבון הלוח שלנו אין זה שייך כלל) ,ממילא גם ההקפה שהיא
גם כל הקהל -על אף שאין להם לולב. לזכר ההקפות שהיו עושים במקדש עם הערבה אינה מתקיימת בשבת .ויש
אכן הגאון רבי יוסף דוד אב"ד סלוניקי ובעל ה'בית דוד' (או"ח ,תצב) העלה להוסיף שגם במקדש לא דחתה מצוות ערבה את השבת אלא ביום השביעי.
דבר חידוש" :נראה שכהש"ץ או אחד מאנשי הצבור יש לו לולב להקיף בו, עוד זאת מצאנו ,כי באמת היה קיים מנהג קדמון בימי הראשונים שלא
יכולין השאר להקיף עמו אע"פ שאין להם לולב ,כיון שכבר יש שם לולב להקיף כלל בשאר ימי חג הסוכות מלבד ביום הושענא רבה ,וזאת לאור מה
שמקיפין ...ומה שכתבו רש"י ודעמיה דמי שאין לו לולב לא יקיף כמו בשבת דקיימא לן שבמקדש היו מקיפים בערבה ולא בלולב ,וכפי שכתב 'שבלי
-היינו כשאין שם לולב כלל ,שאין שם זכר למקדש ,אבל כשיש שם לולב הלקט' (לולב סי' שסט) את מנהג מקומו ,איטליה" :מנהג פשוט בידינו ,שאין
שמקיפין בו -כל המקיפין חשיבי מקיפין בלולב" .ולפי זה אתי שפיר יותר מקיפין בשאר הימים כי אם ביום שביעי בלבד ,אבל נוהגין אנו לומר 'רהיטין'
משמעות דברי הראשונים ,שנראה שדיברו על מקרים מיוחדים ,בהם אירע לאחר תפלת מוסף בלא היקף ...וביום שביעי מקיפין שבע פעמים" .ובהמשך
שלא היה אפילו לולב אחד בכל הקהילה ,אבל במקרים רגילים בהם היה (סי' שעא) כתב שתחינות אלו הן במקום הקפה שהיו רגילין בזמן המקדש
לכל הפחות לולב אחד ,כולי עלמא מודי שיכולים כולם להקיף אף מי שאין להקיף פעם אחד בכל יום" ,אך עתה אין מקיפין אלא ביום ערבה" .וכן כתב
לו לולב. בן דורו ,רבי יחיאל ב"ר יקותיאל מן הענווים ,בעל ה'תניא רבתי' ,אחר
אולם מלשון השו"ע והרמ"א דלעיל שכתבו 'מי שאין לו לולב' ,משמע שהביא המנהג להקיף בכל יום" :ומנהג פשוט בידינו שאין מקיפין כי אם ביום
שדיברו גם על יחידים בתוך הקהל שאין להם לולב -אם יקיפו או לא .וכן שביעי"...
דייק האליה-רבא (תרסד ,י) .וכן משמע בספר המנהגים לרבינו אברהם עלו בידינו ששה מהלכים מדוע אנו מקיפים בלולב למרות דעת רב נחמן
קלויזנר" :לאחר תפילה נוטל חזן לולב ואתרוג ואומר הושע נא ומקיף את שההקפה במקדש הייתה בערבה ,המשפיעים על מנהג ההקפות להלכה
המגדל פעם אחת" .משמע שרק החזן היה מקיף ,והטעם כנראה כיוון שרק ולמעשה :א' ,ה'מושכל ראשון' של רש"י ,ודעת הראב"ן ורבינו יואל -
לו היה לולב ,וכדעת רש"י ודעימיה שאין מקיפים בלא לולב (אמנם ראה ההקפה בלולב אכן אינה זכר למקדש אלא מתוך חביבות מצווה בעלמא -
רבינו מנוח לולב ז ,כג שמשמע מדבריו שהמנהג היה שבכל ימי החג רק לדעה זו הלולב אינו מעכב .ב' ,דעת רש"י לאחר החזרה -אנו נוקטים
הש"ץ מקיף ומלבדו אין מקיפים אף מי שיש לו לולב ,וצ"ע) .וכך עולה מדברי להלכה כדעת רב יוסף שההקפה במקדש הייתה עם הלולב -לדעה זו
הט"ז שהובאו לעיל -בטעם מניעת ההיקף לאבל -שהמקיפים הם 'שלוחי הלולב מעכב .ג' ,דעת הריב"ן -המנהג נקבע ע"י מי שסבר שהלכה כרב
הקהל'. יוסף ,ואנו אין סוברים כן ,אולם המנהג לא זז ממקומו -לדעה זו הלולב
והנה עד כאן לא דיברו רבותינו הראשונים אלא אם מנהג ההקפות שייך מעכב .ד' ,דעת היראים -ספק אם הלכה כרב יוסף או כרב נחמן ,ומספק אנו
לקיימו בלי לולב ,אבל הא מיהא דמי שירצה להקיף באין בידו לולב, מקיפים בלולב -לדעה זו הלולב מעכב .ה' ,דעת הב"ח -גם לרב נחמן היו
לכאורה הרשות בידו ,אף שאין בה טעם ,וכן כתב הגאון רבי יהודה עייאש מקיפים עם לולב בנוסף לערבה -לדעה זו הלולב מעכב .ו' ,מנהג איטליה -
מחכמי אלג'יר בשו"ת 'בית יהודה' (או"ח ,יח) ,והסברה פשוטה ,ש"הרי זה הלכה כרב נחמן שלא הקיפו בלולב כי אם בערבה .ולכן אין מקיפים כלל
כמי שמקיף בשאר ימות השנה דאין לו בזה לא שכר ולא עונש". בשאר ימי הסוכות חוץ מיום הושענא-רבה.
אך כל זה לפי ההלכה הנגלית ,ואילו חכמי הקבלה גילו רז זה ,שהמקיף בלי ולהלכה נחלקו בזה המחבר והרמ"א ,שהמחבר (ס"ב) כתב" :נוהגין להקיף
לולב לא זו בלבד שאין לו שכר ,אלא עונש יש לו ,וכמו שכתב המקובל רבי אף מי שאין לו לולב" .ואילו הרמ"א כתב עליו" :ויש אומרים שמי שאין לו
חיים הכהן מארם צובה בספרו 'טור ברקת' (ב-ג) על דברי המחבר שנוהגין לולב אינו מקיף ,וכן נוהגין".
להקיף אף מי שאין לו לולב" :אין זה מנהג רק למי שאינו יודע למה מקיפין בעיקר הפולמוס בין הראשונים אם מקיפים בלא לולב ,יש לחדד נקודה אחת
את התיבה ...ומי שאין לו סימנים אלו ומקיף התיבה -פוגם ונפגם"! שאינה ברורה כל צרכה בדבריהם .שהנה מדבריהם משמע שהנידון הוא על
מקרה יוצא דופן בו אקלע שאין לולב ,אך לכאורה שאלה זו הייתה נוגעת
למעשה כמעט בכל בית כנסת ,שהרי כאמור לעיל בזמנם לא היה שכיח
איך מחזיקים את הלולב והאתרוג בשעת ההקפה?
כתב המשנה ברורה (תרנא ,טו)" :אם נטל שניהם -הלולב והאתרוג -בידו אחת ,כתב ב'ארחות חיים' דלא יצא ,ודעת הט"ז דיצא כיון שלא היה האתרוג
עמהם באגודה אחת ,ועיין ב'מטה יהודא' שחולק עליו ודעתו כה'ארחות חיים' .ולעניין הלכה דיש להחמיר בשל תורה צריך לחזור ולטלו בלא ברכה".
ויש לדון אם גם בעת ההקפות צריך להחזיק את הלולב בימין והאתרוג בשמאל ,או שאז -שכל החזקת הלולב היא רק ממנהגא -אפשר להחזיק הלולב
והאתרוג ביד אחת .שאלה זו נוגעת מאוד למעשה ,כיוון שבעת ההקפות אומרים את ההושענות ,ורובא דעלמא אינם זוכרים את ההושענות בעל פה,
וצריכים להחזיק בשביל זה סידור ,וממילא אין להם שני ידיים פנויות להחזיק את הלולב והאתרוג בנפרד.
וה'שולחן ערוך הרב' (שם ,יג) נקט -על-פי משמעות המגן-אברהם -ש"אפילו אם כבר יצא ידי חובת נטילה ,ורוצה לחזור וליטלו לשם מצוה ,כגון בשעת
אמירת הושענות ,צריך ליטול הלולב בימין והאתרוג בשמאל".
וכן הזהיר הרב 'בן איש חי' (שנה א' האזינו אוי"ד)" :צריך שיטול הלולב בימין והאתרוג בשמאל ,ויזהר בכך גם בהקפות כשמקיף בלולב ,כי יש טועין בזה
שאוחזים הלולב והאתרוג ביד אחת והסידור שקורין בו ההושענא ביד השנית -וזה אינו נכון ,אלא גם בהקפות יאחז האתרוג בשמאל ולולב בימין".
סוכות תשפ"ז עמוד יא רחשי לב
ובק"ק וורמייזא תיקנו פתרון מיוחד לבעיה זו ,של אחיזת הלולב והאתרוג בשני ידיים -מחד ,ואמירת ההושענות מתוך הסידור -מאידך" :השמש עומד בצד
החזן כשאומר ההושענות ונושא לפניו בעת הסיבוב סדור תפלה של קהל לומר מתוכו ההושענא ,כי בידי החזן אתרוג ולולב ולא יוכל לשאת התפלה ,וכל-
שכן שלא יוכל להפוך הדפין ,על כן השמש מוכן לכך" (מנהגים דק"ק וורמיישא לר"י שמש אות קעג) .
אך לעומת זאת יש שנהגו שאין מקפידים בעת ההקפות להחזיק הלולב והאתרוג בשני ידיים ,וכמו שכתב הגאון רבי יצחק פלאג'י מאיזמיר (יפה ללב ב תרס,
ג)" :כך אנחנו נוהגין בהקפה שאוחזין הלולב והאתרוג בימין והסידור תפלה בשמאל כדי לומר הפיוטין של ההושענות...".
והיינו ,דכיוון שיש מחלוקת אם הקיפו במקדש בלולב או בערבה ,ומנהגינו פרק ד' :הושענא רבה
בכל ימי החג להקיף בלולב הוא לפי הצד שההקפה בלולב הייתה ,ואם כן מי בלולב או בערבה -הלכה וקבלה
שאין לולב לא יקיף ,אבל בהושענא רבה שיש לנו ערבה ,ויש צד שההקפה מתוך בירור משנת הראשונים בעניין ההקפה בלולב דייקא ,ובדין מי שאין
בערבה הייתה ,לכן יש מקום להקיף בערבה במקום הלולב .וכן דייק הב"ח לו לולב להקיף ,נבוא לברר דין ומנהג ההקפה ביום הושענא רבה .שהנה
(או"ח תרס ,ג) מדברי ההגהות אשרי ,וכן הביא מדברי המהרש"ל שנטה המחבר בשולחנו הערוך (תרסד ,ג) כתב" :יש מי שאומר שאף ביום זה
לכך ,אך כתב "אלא שאין המנהג להקיף בלא לולב ,לכן מי שאינו מוחזק מקיפים בלולב ולא בערבה ,ולא נהגו כן ,אלא להקיף בו גם בערבה" .ויסוד
ביראת השם ראוי לו שלא להקיף כי היכי דלא ליחזי כיוהרא". פלוגתא זו תלויה במהלכים שנתבארו לעיל בביאור מנהגינו עם סוגיית
אכן בעיקר המנהג להקיף בהושענא רבה גם בערבה ,הנה הרמ"א ,אף הגמרא לעניין ההקפה במקדש אם בלולב אם בערבה.
שבתחילה (ס"ב) מעתיק את דברי הבית יוסף שמקיפים גם בערבה ,בהמשך שלדעת רש"י שההלכה כרב יוסף לעניין ההקפה בלולב ,נמצא שגם ביום
דבריו (תרסד ,ז) כותב ש"יותר טוב שלא לטלה עם הלולב כלל" ,אף בעת הושענא רבה אין סיבה לשנות ,ואף שביום זה יש גם לנו ,בזמן הזה ,ערבה
ההקפות .וביאר המשנה ברורה הטעם "כדי שיקיים בשלימות מצות נטילת כמו במקדש ,מכל מקום אין מקיפים בהם ,אלא חובטים אותם וכמו שהיו
ערבה" ,היינו שיהיה ניכר שמצווה בערבה מחמת עצמה בלי שייכות ללולב. עושים במקדש .וזהו דעתו של ה'יש מי שאומר' שציין השולחן ערוך ,שהוא
גם רבינו האר"י הק' הזהיר שלא ליקח את הערבה יחד עם הלולב בעת הר"ן (על הרי"ף ,סוכה מד ).שהביא תשובת רש"י ,וכתב ש"לפי זה אף
ההקפות" :ולא תקחם קודם עם הלולב כמנהג קצת עמי הארץ ,כי אין ראוי בשביעי של ערבה ראוי להקיף בלולב ולא בערבה".
לעורר הגבורות והדינים בזמן כניסת החסדים" (שער הכונות סוכות דרוש ואילו המחבר ,בבית יוסף ,חולק על הר"ן ,בכתבו" :ולא נהגו כן ,אלא להקיף
ח) .והיינו ,כי עניין נטילת לולב והנענועים וההקפות הוא להמשיך החסדים, ביום השביעי גם בערבה ,ואפשר שהטעם לעשות ככולי עלמא ,דלמאן
והערבות מעוררות בחינת הגבורות .וכן הביא המגן-אברהם (תרסד ,ח) דאמר דמקיפין בלולב אם נטל עמו ערבה אין בכך כלום ,וכן למאן דאמר
בשמו" :האר"י הזהיר מאד שלא לחברם ,וכן יש לנהוג". מקיפין בערבה אם נטל עמה לולב אין בכך כלום" .דברים אלו עולים בקנה
אחד עם שיטת ה'יראים' שהדבר ספק לנו אם הלכה כרב נחמן או כרב יוסף,
פרק ה' :הקפת בימה או הקפת ספר תורה
ומי אוחז את הספר ולכן בשאר ימי החג שאין לנו ערבה אנו נוטלים לכל הפחות לולב ,שמא
המנהג הוא להקיף את ה'בימה' שעליה קוראים בתורה ,וכן מוציאים ספר הלכה כרב יוסף ,ואילו ביום הושענא-רבה אנו נוטלים גם ערבה וגם לולב,
תורה ואחד מהקהל מחזיק אותה על יד הבימה .וכמו שכתב המחבר (סעיף לצאת ידי שניהם.
א)" :נוהגים להעלות ספר תורה על הבימה ולהקיפה."... לפי מהלכו של הריב"ן יש להסתפק ,כי אמנם להלכה אנו סוברים שההקפות
וביאר הב"ח ,שעי"ז הויין ההקפות שלנו דוגמת ההקפות במקדש שהיו סביב במקדש היו בערבה ,אך מנהג ההקפות בזמן הזה נתקן על ידי מי שסבר
המזבח" ,כי שמיעת התורה היא מכפרת עלינו כמו המזבח". שההקפות בלולב היו ,ולדעתו אין מקום להקפות בערבה כלל ,אף לא ביום
והוסיפו האחרונים (פמ"ג וביאור הגר"א) נופך ,על פי מאמר חז"ל שאמר הושענא רבה.
אברהם אבינו לפני הקב"ה" :תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית ולדעת הראבי"ה ,שאנו נוקטים להלכה כרב נחמן שההקפות במקדש היו עם
המקדש קיים מה תהא עליהם?" אמר לו הקב"ה" :כבר תקנתי להם סדר הערבה ,אלא שאנו שאין לנו ערבה כל שבעה ,מקיפים בלי ערבה ,ונוטלים
קרבנות כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן לולב לחביבות המצווה ,ביום הושענא רבה שיש לנו ערבה לכאורה אז יש
ומוחל אני על כל עונותיהם" .הרי שבזמן שאין ביהמ"ק קיים הקריאה בתורה לקיים את ההקפות כצורתן במקדש וליטול -מלבד הלולב גם ערבה ,וכן
נחשבת כהקרבת קרבן במזבח ,ולכן אנו מקיפים את הבימה שעליה קוראים נראה מדבריו (בסי' תשיא) יעו"ש.
בתורה שהיא דוגמת המזבח במקדש. כך גם יוצא לשיטת הב"ח -שאנו נוקטים להלכה כרב נחמן שסבר שהקיפו
וחידד ה'ביכורי יעקב' (סק"א) ,שהספר תורה הוא העושה את הבימה דוגמת גם בלולב וגם בערבה -וכפי שכתב הב"ח בעצמו וציין שכן הוא בספר
המזבח ,והקפת הבימה לבד לא סגי .ולאור זאת כתב שראוי שיהיה הספר המנהגים לרבי אייזיק טירנא.
תורה על הבימה עד שהקיפו כל הקהל" ,ולא כמו שנוהגין קצת כשמגיע ובאיטלי' ,שנמנעו מלהקיף בשאר ימי החג כלל ועיקר ,ביום הושענא-רבה
הש"ץ להמקום שעולין בו להבימה מוליכין הספר תורה לפניו עד ארון- הקיפו בערבה וכמבואר ב'שבלי הלקט' שם.
הקודש". מכל מקום ,כאמור השולחן ערוך כותב שהמנהג הוא להקיף בהושענא רבה
עוד כתב לפי זה (סק"ב) ,שאם אין לקהל ספר-תורה לא יקיפו כלל ,שרק על בלולב ובערבה כאחד ,וכן כותב ה'רוקח'" :וסובבין בכל יום אחר תפלת
ידי ספר התורה הוי הבימה דוגמת המזבח. המוסף פעם אחת ...אך ביום ז' ...מקיפין כל ישראל והושענא ביד כל אחד
גישה זו ,שהספר תורה מעכב את ההקפות ,כבר מבואר בדברי המהרי"ל ואחד ,וש"ץ ביד ימינו לולב והושענא וביד שמאל האתרוג ומקיפין ז' ואומר
שכתב" :יחיד אין צריך להקיף ,לפי שאין מוציאין ספר תורה בפחות מעשרה, הושענות".
כי לדוגמת המזבח אנו מקיפין לספר תורה". בנוסף לזה ,הובא (במחזור ויטרי סדר סוכות) בשם רבינו שמואל ב"ר שלמה
אכן לעומת זאת מצאנו דעה אחרת ,הסוברת שעיקר ההקפות תלויים מכרך-טיירי ,מבעלי התוספות ,ש"פסק הלכה למעשה ,שאם אין לולב
בבימה ,ואילו הספר תורה אינו מעכב את ההקפות .כך כתב ה'בן איש חי' בשאר ימות החג אין היקף כרבינו ( -רש"י) ,אבל בשביעי אינו מודה לרבינו,
(שם אוט"ו)" :בכל ימות החג יוכל להקיף את התיבה שבבית הכנסת ,אע"פ דודאי כיון דשמא ערבה הוא בנטילה ,יש היקף אע"פ שאין לולב ,ועיקר".
סוכות תשפ"ז עמוד יב רחשי לב
וכן הוא בדברי המדרש שהביאו הראשונים כמקור למנהג ההקפות" :בזמן שאין עליה ספר תורה ,דאין הנחת ספר תורה על הבימה מעכבת בדבר
הזה חזן הכנסת עומד כמלאך האלקים וספר תורה בזרועו והעם מקיפין אותו ההקפות ,כי העיקר לפי הסוד בזה הוא התיבה".
דוגמת מזבח" .וכבר עמד על שינויי הלשונות בעניין זה ה'פרי מגדים' (שם) וכך כתב אחריו בעל 'כף החיים' (סק"ב) ,והוסיף לדבריו שני הוכחות :א',
והכריע כמנהגינו" :בלבוש 'ומניחים ספר תורה על התיבה' ,לאו דווקא ,אלא מלשון הרמב"ם שכתב" :וכבר נהגו ישראל בכל המקומות להניח תיבה
אוחז אותו". באמצע בית הכנסת ומקיפין אותה בכל יום כדרך שהיו מקיפין את המזבח
ומי מחזיק את הספר תורה בעת ההקפות? כיום נהוג בהרבה מקומות זכר למקדש" ,הרי שלא הזכיר כלל הקפת ספר תורה רק 'תיבה'.
שמכבדים בזה את מי שאין לו לולב ,כגון בחור ,שהרי הוא ממילא אינו יכול ב' ,גם בדברי האר"י הק' ב'שער הכוונות' לא מוזכר עניין הקפת ספר תורה
להקיף לדידן דנקטינן שאין היקף בלא לולב. אלא הקפת התיבה ,וכמו שכתב (דרוש ה' מסוכות)" :ואחר כך מקיפין את
אמנם בקהילות הספרדים היה נהוג שאחיזת הס"ת בעת ההקפות הוא כיבוד המזבח או את התיבה פעם אחת בכל יום עם הלולב ומיניו ,והכוונה היא
גדול" ,וקורין אותו 'ספר הושענות' כנודע ,והוא נמכר בדמים יקרים" (הגר"ח להמשיך החסדים הנזכרים מבחינת אור מקיף אל המלכות הנקראת מזבח
פלאג'י אב"ד איזמיר בשו"ת 'לב חיים' ב ,קכה) .ובדומה לזה מתבאר מדברי או תיבה".
ה'ארחות חיים' (תפילת המועדים אוי"ד) שכיבדו באחיזת הס"ת בעת
אמנם כל אחת משתי ראיותיו אלו יש בהם מקום דחייה .מה שהוכיח מלשון
ההקפות את העולה האחרון של קריאת היום" ,לפי שכבודה של תורה
הרמב"ם ,הנה כבר צידד הב"ח (כאן בקצרה ,והאריך בזה בסי' קנג ,ובשו"ת
שתהא מונחת בחיק אדם נכבד ,שכן המסיים ראוי להיות גדול שבכולן". הישנות סי' יז) שה'תיבה' הנזכר בדברי הראשונים אינה ה'בימה' שעליה
ואשר על כן דנו הפוסקים מה יעשה מי שנתכבד באחיזת הס"ת עם ההקפה קוראים בתורה ,אלא ה'עמוד' שלפניו עומד הש"ץ בתפילה ,ובה היה מונח
שלו (וכן נוגעת שאלה זו במקום שאין אדם בלי לולב) .וכתב הרב חיד"א באופן קבוע ספר תורה אחד (ואותה היו מוציאים לרחובה של עיר בעת
(לדוד אמת ד ,יד) כי "טוב שיתן ספר-תורה לאיש אחד להחזיק בתיבה עד תענית כמבואר במשנה) .ותיבה זו היו מקיפים בחג הסוכות .ואם כן הוא ,לא
שה וא יקיף ,ויזכה בשתיהן" .אך "אי לא אפשר ,לא יחוש אם הוא אינו מקיף היה צריך הרמב"ם לפרש במיוחד את היקף הספר תורה ,כי ה'תיבה' כללה
שה ( -העושה
המ ַע ֶ
-דגדול המעשה" .והיינו על דרך מה שאמרו חז"ל "גדול ְּ גם ספר-תורה המונח בה .וכן פירש ה'ביכורי יעקב' שם את דברי הרמב"ם.
שאחרים יתנו צדקה) יותר מן העושה".
ובזה מבואר גם לשון הרמב"ם שכתב שבעת ההקפות נוהגים 'להניח תיבה
אך ה'כף החיים' (או"ו) ,לשיטתו דלעיל ,שהספר תורה אינו עיקר רק היקף
באמצע בית הכנסת' .ומשמע שלא זה הוא מקומה הקבוע ,ולכאורה הרי
הבימה ,כתב" :ולא ידענא מאי גדול המעשה שיש בכאן ,דהא עיקר הס"ת
ה'בימה' קבועה ועומדת באמצע בית הכנסת .אלא שהרמב"ם מיירי ב'תיבה'
שמניחין על התיבה אינו אלא מנהג בעלמא ,ולפי דברי האר"י ז"ל אין צריך, הוא ה'עמוד' הנמצא בדרך כלל במזרח בית הכנסת על יד ארון הקודש,
ולמה יבטל התיקון הנעשה על ידי ההקפה בשביל זה ,אלא אדרבה ,נראה
ולשם ההקפות יש להזיזה ממקומה הקבוע ולהניחה באמצע בית הכנסת!
דלא יחוש על זה ויעשה ההקפה".
אבל בזמנינו שאין נהוג 'תיבה' זו ,מקיפים את ה'בימה' ,ולכן צריך להוציא
ויש שכתבו (הליכות שלמה -פסקי הגרש"ז אויערבאך עמ' רלח; לוח חב"ד
במיוחד ספר תורה לצורך ההקפות.
-מיסודו של הגרא"ח נאה ובנו הג"ר ברוך) ,שבמקרה שאין אחד מהקהל
גם מה שכתב שהאר"י הק' לא הזכיר את עניין הקפת הספר תורה ,רק הקפת
שאין לו לולב ,מוטב שיניחו את הס"ת על הבימה (וכמשמעות דברי
הבימה ,הנה ראה זה פלא אשר בספר 'שם חדש' על ה'יראים' להמקובל רבי
הראשונים דלעיל שכך הוא המנהג מעיקרא).
חיים דניאל שלמה פינסו (מצוה תכב) הביא לשון 'שער הכוונות' (דרוש ג):
פרק ו :הארת מקיפין
"על ידי הקפת המזבח או הספר תורה בזמנינו" .ולפי זה אדרבה מפורש יוצא
סוד ההקפות במשנת החסידות
מדברי האר"י הק' שההקפות צריכות להיות סביב הספר-תורה (ומזה הוכיח
לעיל הובאו שני טעמים לעניין ההקפות בחג הסוכות על דרך הפשט .אך כמו
לאידך גיסא ,שהעיקר הוא הספר-תורה ואי"צ כלל 'תיבה' .אמנם שוב הביא
בכל מצווה ומנהג ,ובפרט בעניין ההקפות ,בחכמת האמת ובמשנת החסידות
מהמשך דברי שעה"כ בדרוש ה' -שהביא 'כף החיים' -שהזכיר הקפת
מתגלים עוד טעמים פנימיים ,רזי דרזין .וכבר כתב ה'ביכורי יעקב' בדבריו
'מזבח או תיבה' ,משמע שצריך ג"כ תיבה).
שציטטנו בתחילת המאמר על מנהג ההקפות ש'היא מצוה רבה כמבואר
בפרט להבאים בסוד ה'' .ועל כן ,אף שאין לאנשים כערכינו עסק בנסתרות, ואמנם בכל דפוסי שעה"כ לא נמצאת גרסה כזו ,אלא הגרסה היא 'הקפת
נציץ קמעא מבין החרכים להאיר את עינינו בסוד עניין ההקפות. המזבח או התיבה בזמנינו' .אולם הרב 'שם חדש' נסתלק בשנת תר"א ,ובזמנו
שער הכוונות עדיין לא נדפס ,וכנראה שבכתב היד שראה היה הגרסה כן.
בדברי האר"י הק' מתבאר ששני חלקים הם במצוות הלולב -הנענועים,
ובזמנינו נדפס ספר 'שער התפילה' מכת"י מוה"ר חיים ויטאל ,שהוא המקור
וההקפות ,וכל חלק מכוון כנגד חלק אחר בהארה הנמשכת על ידי כללות
לספר 'שער הכוונות' (שנערך ע"י בנו מוה"ר שמואל ויטאל) ,ושם (עמ' שסח)
מצוות לולב ,וכמו שכתב (שער הכוונות דרוש ג)..." :והמשכת החסדים דז"א
נמצא כתוב כדברי ה'שם חדש'.
( -זעיר אנפין) באור-פנימי ואור-מקיף ,שניהם נעשים על-ידי מצות הלולב,
אלא שעל-ידי נטילת לולב ועשיית הנענועים נכנס האור הפנימי ,ועל-ידי והנה לשון השו"ע הוא 'נוהגים להעלות ספר תורה על הבימה' ,משמע
ההקפת המזבח עם הלולב נכנס אור המקיף."... שמניחים את הספר תורה על הבימה כמו בעת קריאת התורה ,וכן משמע
עוד סוד בעניין ההקפות ,נמצא כתוב בספר הקדוש 'משנת חסידים' (מסכת ביתר ביאור מלשון הרי"צ גיאות (שם)" :להעמיד ספר תורה על גבי התיבה".
ימי סוכה י ,א)" :ובהקפה שמידי יום ביום אנו ניצולים משר אחד הכולל עשר וכן הוא לשון ה'מחזור ויטרי'" :ונותנים עליה ספר תורה".
שרים מע' אומות ,וביום שביעי זה של ערבה אנו מקיפים שבע הקפות להנצל אמנם המנהג כיום כידוע הוא שאין מניחים את הס"ת על גבי הבימה ,אלא
מכולם כאחד". אחד עומד על יד הבימה ומחזיק בחיקו את הס"ת .וגם לזה מצאנו סמך
ושני הסודות הללו מיישך שייכי ,כי כידוע כח האור-מקיף הוא לדחות את בלשון חד מקמאי ,הלא הוא ה'כלבו' (הל' תפלת המועדות סי' נב) ,שכתב:
יניקת החיצונים והקליפות ,שמהם כח אומות העולם .וכמו שכתב בספה"ק "יעלה האוחז הספר על המגדל וספר תורה בזרועו ויעמוד שם עד אחרי
'פרי צדיק' (סוכות אוכ"ט) בייחוד לעניין ההקפות..." :ונעשה מזה אור מקיף השלימם הושענות היום".
סוכות תשפ"ז עמוד יג רחשי לב
ובהר"ר הם זיין ,ובשמיני עצרת ושמחת תורה הם כ"ח -סך הכל הם מ"א המכניע החיצונים והקליפות ,וכמו כן פועלים במצות סוכה ובהקפות הלולב
הקפות ,והוא הרמוז בר"ת 'ה'קיפוני כ'ארי י'די ו'רגלי' ר"ת זה השם ,אשר להכניע החיצונים להקדושה ע"י אור המקיף".
על-ידו שאנו עושין מספר הקפות הנ"ל ,מצלת ומגנת עלינו מן האי כלב רע וזהו עומק השוואת ההקפות של חג-הסוכות להקפות דיריחו כמבואר
ומניף עליו חרבו של הקב"ה להכניעו". בירושלמי שהבאנו בתחילת המאמר ,וכמו שכותב ה'פרי צדיק' שם" :והוא
אך לעומת האמור ,שטעם ההקפות הוא להכניע ולשבר כח האומות ,רבינו ענין אחד כעין הקפות של יריחו שבכל יום היה מקיפים כל ישראל פעם אחת
המגיד ממעזריטש זי"ע דיבר בקדשו שעניין ההקפות הוא ההשפעה לאומות וביום השביעי בשבת הקיפו שבע פעמים עד שנפלה החומה ובזה הכניעו את
העולם ,וככתוב בספרו הק' 'מגיד דבריו ליעקב' (אות רסח): כללות שבעה אומות שבארץ ישראל שהיה זה לעומת זה נגד הז' מדות
" הנה ידוע שכל עניני מצות החג כמו ע' פרים וניסוך המים הם מרומזים נגד שבקדושה כידוע מפני שהיתה מנעולה של ארץ ישראל".
ע' אומות כמו שכתוב בזוהר על הפסוק 'מים רבים לא יוכלו לכבות את עניין הכנעת שבעים האומות על ידי ההקפות האריך לבאר הרה"ק בעל
האהבה' -שלא יקטרגו ויפרידו הדביקות והאהבה שבין ישראל לאביהן 'מאור ושמש' (פנחס ד"ה ובחדש):
שבשמים ,לכך ישראל עושין מצות חג הקדוש ומשפיעין לע' אומות כנ"ל. "הנה ידוע ששבעים פרים היו מקריבין בחג הסוכות נגד שבעים אומות והם
והנה הגם שישראל משפיעין לאומות העולם ,מכל מקום השמחה גדולה פוחתים והולכים כידוע ,והנה היו מקיפין את המזבח בחג הסוכות בכל יום
היא לישראל שכל האומות הם נכנעין וכפופין להשפעתן וכל הע' שרים הקפה אחת וביום הושענא רבה שבעה פעמים ,וכן אנחנו עושין כן ומקיפים
שותין מתמצית ארץ ישראל ,וממילא באה מתחלה לישראל השפעה גדולה עם הד ' מינים בכל יום פעם אחת וביום הושענא רבה שבעה פעמים ...ובכל
עד אין קץ שהם נעשין צינור לכל העולם ,ולכן נקראו 'זמן שמחתינו' ,הגם יום היה כנגד עשירית אחד משבעים אומות ,וביום השביעי היו מקיפין
שמצוה לשמוח בכל הרגלים אך עתה השמחה יתירה ומכופלת ,א' בשביל שבעה פעמים כנגד כללות ז' עשיריות."...
השפעה הגדולה הבאה להם ,ועוד שכל האומות נכנעין תחת ידם וכפופין ובמקום אחר (רמזי סוכות והו"ר ד"ה עמים) ביאר העניין בהרחבה יתירה:
להן. " הנה ידוע מאמרם ז"ל כי ע' פרי החג היו קריבין נגד שבעים האומות להגין
"ונחזור לענין ,שכל עניני מצות החג היה להשפיע לע' אומות וגם הז' הקפות עליהם .ואמרנו בו כי הוא מן הצורך להביאם למען יסכימו שרי השבעים
של ימי החג שהוא הקפה בלולב ובמיניו הוא גם כן רמז אל האומות העולם, אומות בטוב ת ישראל אחרי כי ידעו אשר כל קיומם בעולם וכל שפע טובם
הגם שד' מינים אלו מרומזים אל ד' אותיות הוי"ה עם כל זה הם רק הארות הוא בא בעבור ישראל .אמנם לאשר כי הרשעים כים נגרש השקט לא יוכלו,
משם וענפים מהאילן גופא ,כי שורשם הם צמחים שהם תחת המזלות כמו אנו מקיפים עצמינו בחומות ברזל הוא זכות השבעה רועים האושפיזין
שאמרו רז"ל 'אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע המכה ואומר לו עילאין ,והם ההקפות הנעשין בז' ימי החג .וזהו נרמז בפסוק 'הן שמתי חול
גדל' .וידוע שכוכבים ומזלות הם תחת ע' שרים והם גם כן נקראין 'ענפי גבול לים' וגו' ,שפירושו שהרשעים המשולים לים כמאמר הכתוב 'והרשעים
האילן' כידוע מספר הזהר .נמצא כי כל הקפות החג הוא לתועלת הע' שרים, כים נגרש' ,שם השם יתברך גבולם את החול הם ישראל עם קרובו המשולים
כי הם שורשן ולכן הם גדילין וצומחין על ירי הכוכבים ומזלות". לחול כאמור 'והיה מספר בני ישראל כחול הים' וגו' ובהרבה מקומות ,שלא
עוד עניין נפלא בסוד ההקפות של ימי חג הסוכות -לעומת ההקפות של יוכלו האומות לעבור את גבולם להרע לישראל .ותוקף הגבול והחומה הוא
שמחת-תורה ,כתב בספה"ק 'עבודת הלוי' להרה"ק רבי אהרן מסטראשעלע זכות השבעה רועים .ובהושענא רבה היו קרבין ז' פרים לנגד כללות כל
תלמיד הרה"ק בעל ה'תניא' (שמיני עצרת ד"ה בצלו): האומות אשר מספרם נחלק לשביעיות ,גם אנו עושין ז' הקפות יחד ביום זה
"בכל ז' ימי החג מקיפים ישראל עם ד' מינים את התורה ,ובשמיני עצרת הוא להכניען הע' שרים שיהיו כולם כבושים תחת יד ישראל ושלא לעבור את
להיפוך שמקיפים עם ספר תורה .ושניהם טובים כאחד ,כי פעם ישראל הם גבולם להרע להם ,ובכל יום מימי החג נעשה בכל יום הקפה אחת להכניע
במדריגה יותר נעלה מהתורה ,ופעם מצינו שהתורה גבוה יותר מישראל ,כי בכל הקפה עשרה שרים כנזכר לעיל ,ובהושענא רבה נעשה כללות כל
פעם כתיב 'בראשית -בשביל ישראל' ,ופעם כתיב 'בראשית -בשביל הקפות של ז' ימי החג שעברו להכניע כל השבעים שרים יחד".
התורה'. בדרך זו ,שעניין ההקפות הם להציל את ישראל מיד האומות ,הפליא הרה"ק
"כי מתחילה אנו ממשיכים בחינת מקיפין בתורה ,ואחר כך כשנמשכין ה'אמרי נועם' מדז'יקוב (ב ,ד"ה וישב) לרמז זאת בסך הכולל של ההקפות
המקיפין בתורה -אז התורה משפעת המקיפין לישראל ,וזהו 'שמחת תורה' שאנו עושים במשך כל ימי החג -כולל ההקפות עם הספר תורה שאנו
-כלומר שהשמחה הוא להתורה שישראל המשיכו בה המקיפין"... עושים בימים אחרונים של חג:
נעתיר אפוא לפני אבינו שבשמים ,שיזכנו לערוך את המנהג הנכבד והנשגב "כתיב 'כ י סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי' וכו' ,וכבר
הזה ,בכל פרטיה ודקדוקיה ,ובאתערותא דמוחא וליבא ,ויומשכו על הבאתי במקום אחר בשם הקדמונים אשר חרבו של הקב"ה הוא השם
ראשינו ההשפעות הנפלאות לחיותינו כל הימים ,וכדכתב המהרש"א (הובא 'יוה"ך' ,ובזה מכניעים את הרשעים .ולדרכינו זה השם עולה 'א"ם' שהוא
בפרק א') שישמרנו הא-ל מצרותינו' ,מכל צרות יושיענו ,אמן ואמן כיה"ר. הסוכה ' -א"ם הבנים שמחה' ( -הסוכה היא בבחינת ה'בינה' שעליה רומז
הכתוב הזה כידוע) ,אשר אז משפילין את האומות ודידן נצח .גם מספר
הקפות שעושין הם כמספר זה השם ,כי בששה ימי החג הם ששה הקפות,
סוכות תשפ"ז עמוד יד רחשי לב
הגאון רבי אברהם טריביטש זי"ע
בעמח"ס קורות העתים
המחבר הגאון רבי אברהם טריביטש מגאוני ניקלשבורג ,בבחרותו למד בישיבת המפורסמת בפראג ,ובשנת תק"ל נסמך להוראה ע"י גדולי העיר,
ביניהם גם בעל ה'נודע ביהודה' ,אשר הפליגו בשבחו של הנער הצעיר "..אשר שימש לפני בישיבה ,בהוויות דאביי ורבא ,פלפלא חריפתא טבא,
והוא יתיב קמאי בדרא קמא ,זה כמה שנים ,יקר מפז ומפנינים ,לו תעוז החכמה בינת נבונים ,בקי בכמה מסכתות והרבה קנינים .והנני
נותן לו מהודי הוד והדר ילבש ."...מחיבורי רבינו נדפס 'קורות העיתים' וידוע על חידושים ממנו בהלכה ובאגדה שנותרו בכתב יד.
בצעירותו הסתופף בצילו של הרה"ק ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע ,וכדכותב בספרו קורות העתים ,וזה לשונו :בא לכאן הרב הגאון הגדול הקדוש
והחסיד המקובל מו"ה שמואל הורוביץ אשר מקודם היה רב בעיר ריטשוואהל במדינת פולין ...משך לב העם וקרבם לד' הסיר ערלת הלב וערלת
הבשר ופיזר כל מעותיו לצדקה.
כתבי יד זה – ספר עם חידושים נפלאים על התורה ומועדים -היה באוצר קודשם של הרה"ק רבי צבי הירש שפירא בעל ה'דרכי תשובה'
ממונקאטש זי"ע – והספר חתום בחותמו הקדוש .כמו כן נרשם בפנקס הספרים של בנו הרה"ק בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זי"ע ונשתעשעו
בו הני אשלי רברבי.
המחבר הגדול ,לרוב ענוותנותו העלים שמו משער הספר.." ,ישתבח הבורא ויוצר הרים בדעת ימלאו חדרים ,הבאת לחם בכורים ..על התורה
סדורים ועל הזמנים אמורים ,ולא קראתי בשמי פן ואולי איזה כח אחר מעורב בו אשר לא נקרא תפארתי עליו ,ואתה קורא נעים ,יצאו מחדרי
בטן מי שיהי' אף מקטן הערך ושפל ברך ,אל תביט אל האומן ואל מראהו רק על המוציא כלי למעשהו ,אם הדברים כנים וטובים הם חזקם ואמצם
ויתקיימו בי ובהם ולבי ובשרי ירננו א-ל חי."..
בספר מועתקת הסכמתו של גאון הדור המהר"ם בענט אב"ד ניקלשבורג.." ,תורת חכם מקור מים חיים ונחל נובע דעת ויעלה על שפתיו פרי עץ
ארץ זבת חלב ודבש תחת לשון חכמים ..אם הרבה קר ושנה ,ככל החזיון הזה חזה ..הרבני המופלג מו"ה אברהם טריביטש נר"ו" (מעט משבחי
המהר"ם באנעט בהסכמתו).
למיטב ידיעתנו לא נדפסו חידושים אלו מעולם ומובאים כאן לראשונה.
עצי היער דהיינו בד' מינים וכתי' בתרי' הודו לה' כי טוב ואמרו הושיענו וכו', לסוכות
ולא פירשו לפי דבריהם אמצע הקרא כי בא לשפוט וכו' ,אך י"ל עפ"י מ"ר פ' בגמ' דסוכה דל"ח רב אחא ב"י ממטי לי' וכו' ואמר דין גירא בעינו דשטנא.
אמור משל דד' מינים לשנים שנכנסו לדין ויוצאין ואין אנו יודעין מי נצח מי יל"ד למה התגרה עמו דוקא במצוה זו .ונל"פ עפמ"ש תוס' בסוכה דל"ז
שיוצא ובעיין בידו וכו' כן בר"ה וי"כ ישראל וא"ה נכנסין לדין והשטן רצה הטעם שמנענעין בהודו ובאנא הושיע' על שם הקרא דד"ה א' ט"ז אז ירננו
סוכות תשפ"ז עמוד טו רחשי לב
בסנה ולא באילן אחר כדי לשתף בצרת ישראל בגלו' וכמ"ש עמו אנכי לחייב אותנו ולוקחין הד' מינים כמו בעיין בידו לומר אנו מנצחין ,וממילא
בצרה .ז"ש ורצון שוכני סנה שעשה יוסף רצון מי שנגלה למשה בסנה מובן המשך כל הקרא הנ"ל .ולכן בזו אראב"י דין גירא בעינא דשטנא.
ששיתף ג"כ עצמו בצרת אחיו ,שהרי ולקדקד נזי"ר אחיו שהי' נזיר מיין מיום ובד"א ומדויק בעינ"א דשטנא ,דאי' ביומא דס"ט ובעירובין דל"ב על קרא
שפירש מאחיו. נחמי' ח' ויצעקו אל ה' בקול גדול וכו' דאנשי כנה"ג בעו רחמי על יצרא דע"ז
וימת שם משה עבד ה' .בילקוט בשם ספרי לא בגנותו דיבר הכתוב אלא ובטלוהו ויצרא דזנות כחלינהו לעיני' ,וזה הי' בכ"ד לחדש תשרי כמבואר
בשבחו שכן מצינו נביאים ראשונים נק' עבדים שנא' כי לא יעשה ה' דבר כ"א שם ,והוא א"ח דסוכות ,וקשה הא מתחלה נאספו בר"ה כמ"ש שם ולמה
גילה סודו אל עבדיו הנביאי' .ונ"ל ענין השבח הזה ע"ד גמ' דברכו' דל"ד המתינו כ"כ ולא עשו זאת בימים שבין ר"ה לי"כ שהם ימי רצון .וי"ל דהש"ך
שאמר ריב"ז על רחב"ד שדומה כעבד לפני המלך ואני כשר לפני מלך ,ופי' פ' אמור כתב פרי עץ הדר כפת תמרים ס"ת יצ"ר ת"ם שאין אנו מפחדים
רש"י כעבד שנכנס ויוצא בלי בר אבל השר אינו רגיל כ"כ לפניו ,ובפ' מהיצה"ר המקטרג שכבר תם ונסתמו טענותיו ,הרי שע"י הד' מינים הותש
בהעלתך גב י עמדו ואשמעה פי' רש"י אשרי ילוד אשה שכך מובטח דכל היצר .לכן המתינו עד אחר שקיימו מצו' ד' מינין .וזה רמז ראב"י דין גירא
שעה שרוצה הי' מדבר עם השכינה ,א"כ במעלה זו נקרא משה עבד ה'. בעינ"א דשטנא דכחלינהו לעיני'.
ובילקוט ריש יהושע נמי משמע דמשה נק' עבד למעלתו ,דאי' שם יש שקרא ובזה נל"פ גמ' דב"ב די"ו שטן ופנינה לש"ש נתכוונו דרשה ראב"י בפפוניא
עצמו עבד וגם הב"ה קראו עבד ויש כו' משה קרא עצמו עבד אתה החלות אתא שטן ונשקי' לכרעי' .י"ל משום שרב אחא ב"י תמיד הי' רגיל להתגרות
להראות את עבדך ,והב"ה קראו עבד משה עבדי מת ,שלמה קרא עצמו עבד עמו ומתנגד לו ,א' בד' מינים כנ"ל ,ב' בכתובות די"ז ראב"י מרכיב לה
ונתת לעבדך לב שומע והקב"ה לא קראו עבד .ונ"ל עפ"י גמ' דר"ה דך"א אכתפי' ואמר דדמי' עלי' ככשורא ר"ל שאינו מתירא ממנו ,ג' בקידושין
בקש קהלת למצוא דברי חפץ שבקש להיו' כמשה יצאה ב"ק ולא קם נביא דכ"ט בהאי מזיק דשבעה רישין דבטלי' ראב"י ,ומשום דבפעם הזאת נהפך
וגו' ,וח"א בנביאים לא קם אבל במלכי' קם ומה אני מקיים בקש קהלת וכו' לדבר טוב עליו לומר שטן ופנינה לש"ש נתכוון אתא ונשקי' לכרעי'.
שבקש לדון דינים שבלב בלא עדים והתראה יב"ק כתוב יושר וכו' עפ"י שנים טעם למנהגים שעושין שני מיני הקפות ,בה"ר עומדים עם הספרי' באמצע
עדי' וכו' .ונל"פ דגם מ"ד הראשון כן הוא שבקש להיות כמשה שהי' לו לב על הבימה ומקיפים אותה ,ובש"ת מקיפין בס"ת את הבימה .נ"ל דידוע
שומע ודן דינים שבלב בלא עדי' והתראה שלא ירבה עליו הטרחא כי קצר שהתורה היא כולה שמותיו ית' ,והוא ותורתו אחד .וכשם שהוא ית' אין סוף
הזמן בהיותו דן לבדו לכל ישראל קודם מינוי סנהדרין בעצת יתרו ,כי הופיע כך התורה ,וכשם שהוא ית' אור המקיף וגם אור פנימי מכל העולמות ומרכז
בו רה"ק ויכול לדון בלב ,ולמעלתו זה קרא עצמו עבד וגם קב"ה קראו עבד וחיו' שלהן כך התורה אור מקיף וכמו עיגול שאין לה קצוות וראש וסוף
נאמן קראת לו שמוסר המלך גנזיו וכל אשר יש לו נתן בידו ,ובזה רצה שלמה ונעוץ סופה בתחלתה ,שעל כן אצל הסיום מיד קרינן בראשית ,כלומר אל
לדמות אליו לדון דינים שבלב לבל תכבד עליו המשאוי וכמ"ש כי מי יוכל תחשוב שכאן הסיום .וגם היא אור פנימי ומרכז וחיו' לכולם כנשמה לגוף,
לשפוט את עמך הכבד ,לכן בקש ונתת לעבדך לב שומע כמשה ולכן גם הוא כמ"ש וחיי עולם נטע בתוכינו ,ולזה רומזים שני הקפות הנ"ל.
קרא עצמו עבד ,אבל הקב"ה מיאן בזה ויצאה ב"ק ולא קם כו' משום שכבר
בקהלת ,תן חלק לשבעה וגם לשמנה ,ואחז"ל אלו שבעת ימי חג וגם
ניתנה תורה ונתחדשה הלכה עפ"י שנים עדים וכו'.
לשמנה זו ש"ע .וצ"ל לפ"ז מאי המשך סיפא דקרא כי לא תדע מה רעה יהי'
בגמ' דסוטה די"ג משה מת ומוטל בכנפי השכינה ומה"ש אומרי' צדקת ה' בארץ .ונ"ל בהקדם פי' חדש על מ"ש שמיני רגל בפ"ע ,דאי' במד' וילקוט סוף
עשה וכו' קב"ה אמר מי יקום לי עם מרעים כו' שמואל אמר מי כהחכם יודע פ' פנחס א"ר לוי בכל חדש וחדש ביקש קב"ה ליתן לישראל מועד ,בניסן נתן,
פשר דבר ,רי"א והחכמה מאין תמצא וגו' ,רנב"י אמר וימת שם משה עבד באייר נתן פ"ש ,בסיון נתן ,בתמוז ביקש ליתן להם מועד גדול ובעשיית העגל
ה' .וקשה בשלמא כלהו אמרו דבר הספד להזכיר מעלתו אבל רנב"י אמר הפסידו ג' חדשים תמוז אב אלול שהיו בכעס ,בא תשרי ופרע להם ג' מועדי'
מעשה שהי' וקרא ככתבו ,ועיי' מהרש"א .ונל"פ דיל"ד בקרא מאי וימת ש"ם. ר"ה י"כ סוכות ,אמר הקב"ה לאחרים הוא פורע ולעצמו אינו נוטל תן לו יומו,
אלא דאי' בכתובו' דק"י כל הקבור בא"י כאלו קבור תחת מזבח ,עולא הוי זו ש"ע .וזהו אומרם שמיני רגל בפ"ע לחדש תשרי עצמו .אך לפי המדרש
רגיל דהוי סליק לא"י לסוף נח נפשי' בח"ל אתו ואמרו לי' לר"א אמר אנת הנ"ל קשה הרי כל זמן החורף לא נתן להם מועד .וי"ל דאי' בילקוט שם ,די"ט
עולא על אדמה טמאה תמות בתמי' .ואי' בספרי' הקבור בא"י הוא במעלת של שבועות הוא עצרת של פסח ולמה שם רחוק ממנו מ"ט יום ועצרת דחג
בן והקבור בח"ל נק' בבחי' עבד ,ולז"א וימת ש"ם משה בח"ל וממילא נק' סמוך לו ,משום דשם הקיץ בא אמר קב"ה בואו עוד הפעם ואשתעשע
עבד ,וגם רנב"י הספיד עליו והי' קובל על זה על משה איך וימת ש"ם במדבר עמכם ,אבל כאן החורף והסתיו ממשמש ובא ויש טרחות גשמים ודרכים
בבחי' עבד. רעים אמר קב"ה מה אני מטריח את בני וכו' משל וכו' אלא עכבו עוד יום
שם סמליון אמר וימת שם משה ספרא רבה דישראל ,ותמוה וכי לא מצא אחד .ומעתה אם הי' חס עליהם פ"א מלבוא מכ"ש כל החורף היו צריכים כל
שבח למשה רק ספרא רבה ומאי שבח בזה. חודש לעלות א"ו הכוונה מתחלה לא הי' כלל על החורף .וז"ש תן חלק
ונ"ל עפ"י גמ' דמגילה די"ח והכי קיימ"ל בי"ד סי' רע"ד צריך הסופר שיהי' לשבעה ימי החג ,וג"ם לשמנה ר"ל העצרת דשם אחר מ"ט יום וכאן מיד
ס"ת לפניו לכתוב מתוכו שאסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב ,ופריך לשמנה ,ולמה משום כי לא תדע מה רעה יהי' בארץ.
הגמ' שם מן ר' מאיר שכתב מגילה מלבו ,ומשני שאני ר' מאיר דמקיים בי' (לפ' וזאת) הברכה
ועפעפיך יישירו נגדך וכו' מיושרין הן אצל ר' מאיר ,אבל אחר לא משום
בילקוט בשם ספרי ,ורצון שוכני סנה שעשה רצון מי שנגלה אל משה בסנה,
שכחה .והנה טעם שהשכחה גובר בעולם ידוע משום שלא קבלו התורה מפי
ולקדקד נזיר אחיו שהיה פרוש מאחיו ועשאוהו נזיר .וק' איך תלי' דוקא
הקב"ה עצמו רק ע"י משה ,כמ"ש במדרש ישקני מנשיקת פיהו ,אבל משה
במה שנגלה בסנה ,וגם מה שייכות אלו שני דברים יחד .ונ"ל דאי' בגמ'
שקבל הכל מפי הגבורה לא הי' אצלו שכחה ,ולכן אף שאז עדיין לא הי' לו
דשבת דקל"ט מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין שנא' ולקדקד נזיר
ס"ת אעפ"כ מותר לו לכתוב בע"פ .ז"ש ספרא דישראל מה שאין רשאי
אחיו ואף הם לא שתו שנא' וישתו וישכרו עמו וכו' ,וצריך טעם דבשלמא הם
לעשות כן שלא מן הכתב כמשה.
לא שתו שנצטערו והתחרטו למכירתו אבל יוסף הוא השליט ושר ומושל,
אלא שהשתתף בצרת אחיו ואביו ,ואי' בגמ' ובילקוט טעם שנגלה ית' למשה
סוכות תשפ"ז עמוד טז רחשי לב
פסקי הלכות
מהלכות סוכה
א .שינה בסוכה במטת קומתיים :מי שיש לו סוכה קטנה ומשפחה גדולה ויש כמה בנים שצריכים לישון בסוכה ואין מקום לכולם מותר להם לישון במטה על
גבי מטה (הנקראת מטת קומתיים) ובתנאי שלא יהיה עשרה טפחים בין מטה למטה וכדין הישן תחת המטה בסוכה שאין בכך איסור אם המטה אינה גבוהה עשרה
טפחים (שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' ל"ו וע"ע בח"ח סי' קמ"ג ובח"י סי' פ"ז אות ב' ובמכתבי תורה ממרן זצ"ל שבסוף ספר מבית לוי מועדי השנה סי' י').
ב .ישיבה בסוכה שתלוים מעליה חוטי כביסה או סורגים שאין ביניהם ג' טפחים :חוטי כביסה התלויים מעל הסוכה אף שאין בין חוט לחוט ג' טפחים
[והוה לבוד בין החוטים שפסולים לסכך] הסוכה כשירה ,והרוצה להחמיר על עצמו תבוא עליו ברכה אבל אינו יכול לחייב את שכינו להסיר את החוטים מעל סוכתו,
וכן הדין בסורגי החלונות שיוצאים מעל גבי הסוכה שאי אפשר למנוע את השכנים שבקומות העליונות להוציא סורגים או לחייבם להסירם בסוכות מחמת רצונו
להחמיר בכך (הטעם להחמיר בכך נובע מחומרת הב"ח סי' תרכ"ו המובא בביכורי יעקב שם ובמשנ"ב שם סקי"ז ובשעה"צ סקכ"ג שס"ל להחמיר שלא יהא בין העצים שהרעפים
עומדים עליהם ג' טפחים דבפחות מג"ט אמרינן לבוד להחמיר ונחשב כאילו הוא סתום לגמרי בסכך פסול אמנם אי"ז רק חומרא דמעיקר הדין לא אמרינן לבוד להחמיר רק באופן
שב צירוף הסכך פסול בב' המקומות ע"י לבוד יש ד"ט סכך פסול וכמבואר במשנ"ב סי' תרל"ב סק"כ ובשעה"צ שם סקט"ז דנהי דאמרינן שיהא חשוב כאילו שניהם סמוכים זה לזה
מ"מ לא אמרינן שיהא נחשב האויר שביניהם כסכך פסול ועי' בספר מבית לוי מועדים פי"ז ס"י והערה י"ג בשם מרן זצ"ל דלכן מעיקר הדין אין פסול בחוטי כביסה וסורגים התלויים
מעל הסוכה שהרי אין בצירוף כולם שיעור ד' טפחים סכך פסול ,אלא שמ"מ המחמיר כד' הב"ח תע"ב ,ועעו"ש בשם מרן זצ"ל די"ל דגם לד' הב"ח כשר בנדו"ד דהב"ח מיירי כשהסכך
הפסול מתחת הסכך הכשר ולכן ס"ל דאם אמרינן לבוד להח מיר נמצא שהוא יושב תחת סכך פסול אבל בנדו"ד שחוטי הכביסה הם מעל הסכך הכשר י"ל דכשר גם לד' הב"ח שהרי
חמתה של הסכך הפסול מרובה מצלתה גם לאחר שאומרים לבוד ודו"ק).
והרוצה להחמיר על עצמו יש עצה ע"י שיניח סכך כשר בין הסכך הפסול ואז אין מצטרף הסכך הפסול לכו"ע (עי' משנ"ב סי' תרכ"ו סוס"ק י"ז) ועצה זו שייכת יותר
במציאות בסורגי החלונות ששייך להניח ביניהם סכך כשר ויש עצה מעשית נוספת לחבלי הכביסה שיחבר חלק מהחוטים זה עם זה ועי"ז נוצר מרחק של ג' טפחים
בין החוטים ואין כלל חשש לבוד (מבית לוי שם הערה י"ד).
ג .תלית כביסה ע"ג חבלים התלוים מעל הסוכה :אין לתלות כביסה על החבלים שע"ג הסוכה כיון שמצוי שע"י הרוח הכביסה מסתבכת בחוטים ויש סכך
פסול ממש ברוחב ד' טפחים (עי' מבית לוי שם ס"י ועי' בהערה ט"ו שם שהביא משו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' ט') שכ' דכשהכביסה עומדת זקופה יש לדון שמא דומה לנסרים שיש
בהן ד"ט שהפכן על צידיהן שיש סוברים דפסול ומסקנתו דמדינא מותר והמחמיר תע"ב ועי"ש במבית לוי דבמה שמתנדנדת הכביסה ברוח ותופסת רוחב ד"ט נראה שאין חשש דכיון
שאינו קבוע לא נחשב כאהל לפסול).
ד .סוכה שמחיצותיה עשויות מתריסים שכשפותחים אותם אין מחיצות כשרות לסוכה :סוכה במרפסת שמחיצותיה עשויות מתריסי הזזה שכאשר
פותחים אותם לא נשארות מחיצות כשרות לסוכה ,יניח את הסכך כאשר הדפנות סגורות ואח"כ מותר לפותחם ואין צורך לנענע את הסכך לאחר שסגרם שוב פעם
כדי להכשיר את הסוכה (עי' שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קמ"ו שדן בזה וכ' דיש הרבה צדדים להקל דהרמ"א בסו"ס תרל"ה כ' דאין לעשות את הסכך קודם הדפנות והלבוש מחמיר גם
בדיעבד אמנם הב"ח מכשיר עכ"פ בדיעבד וי"ל דגם למחמירים אם יש מחיצה אחת נמי סגי כמ"ש הפמ"ג במשב"ז סק"ה (והגר"א וביכורי יעקב סק"ח סברי דבעינן כל הכשר דפנות)
וגם מוכח בכמה ראשונים דכל הפסול בחוטט בגדיש הוא רק מדרבנן כמ"ש הנצי"ב במרומי שדה (י"ב א') ודלא כמשנ"ב ואף אם נימא דפסול מ"מ לא הוה תולמ"ה כמ"ש סו"ס תרכ"ו
בסגירת הגג לאחר הסיכוך ,וע"ע בלבושי שרד סי' ט"ו ובשו"ת כת"ס יו"ד סי' קל"ט וע"ע בשבה"ל ח"ז סי' נ"ו שדן באריכות בענין זה כשהסיר הדפנות אחר שסיכך כראוי כשהיו הדפנות
עומדים).
ה .פתיחת וסגירת תריסים או דלת בשבת ויו"ט כשמכשיר בסגירתם את הסוכה :מותר לפתוח ולסגור תריסי מרפסת או דלת בשבת ויו"ט אף
שבסגירתם הוא מכשיר את הסוכה שיהיה לה ג' דפנות כשרות ואין זה נחשב כעשיית מחיצה המתרת שאסורה בשבת ויו"ט כיון שיש להם צירים ומסילות (ספר מבית
לוי מועדי השנה פי"ז ס"ט והערה י"ב בשם מרן זצ"ל שהדבר דומה למ"ש הרמ"א בסי' תרכ"ו ס"ג דבגגין העשויין עם צירים אין חשש בסגירתם בשבת ויו"ט משום בנין וסתירה מידי
דהוי אדלת של בית).
ו .סכך פסול למעלה מכ' אמה :אין לעשות סוכה תחת מרפסת אף אם המרפסת גבוהה מהסכך יותר מעשרים אמה (עי' שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' קל"ה דכן פשטות
הגמ' סוכה ט :דפסול סוכה תחת סוכה אינו מדיני צל דנימא דאם על גבה סוכה גבוהה מכ' אמה דאינה עושה צל שתהיה כשרה ,אלא הוא פסול בפני עצמו וכן משמע פשטות לשון
הטור סי' תרכ"ו דצריך לעשות תחת אויר השמים לא תחת האילן ולא תחת בית דזה מורה דאם יש סכך על גבה בכל גוונא פסולה ,ועי"ש במ"ש מהישועות יעקב ושפת אמת).
ז .דופן סוכה המונח על גבי מדריגה במרפסת שרחבה ג' טפחים וגבוהה ג' טפחים מקרקע הסוכה :במרפסות שבונים היום מצוי שיש בסוכה
מדריגה גבוהה ג' טפחים (או יותר) בגדר המרפסת שעשויה כדי לשבת עליה ובצדה החיצוני יש מעקה ,אם גובה המעקה שמעל המדריגה הוא עשרה טפחים אפשר
לחשב את המעקה לאחד מג' דפנות הסוכה על אף שהוא מרוחק מקרקע הסוכה ג' טפחים ומותר לאכול ולישון על המדריגה (עי' שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קמ"ה ובבירורי
הלכות הכא).
סוכות תשפ"ז עמוד יז רחשי לב
ח .צירוף שטח מדריגה רחבה ג' טפחים וגבוהה ג' טפחים מקרקע המרפסת לשיעור ז' על ז' טפחים :במרפסות קטנות לפעמים אין שיעור שבעה
טפחים על שבעה טפחים בקרקע המרפסת אמנם כשיש מדריגה בגדר המרפסת שהמעקה מונח בצידה החיצוני ניתן לצרף שטח זה לשיעור סוכה ז' על ז' טפחים
גם כאשר היא גבוהה ג' טפחים או יותר מקרקע המרפסת והיא רחבה יותר מג' טפחים ובלבד שיהא הגובה של המעקה שע"ג הגדר י' טפחים מעל גבי המדריגה (עי'
שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קמ"ה ועפ"י המבוא בשע"ת בסי' תרל"ד סק"ג משו"ת דבר שמואל סי' ר"ג).
ט .צירוף תקרה של חלק ממרפסת מקורה לשיעור סוכה ז' על ז' טפחים :מרפסת שאין בה שיעור שבעה טפחים על שבעה טפחים להכשר סוכה
וצריך לצרף לה פחות מג' טפחים סכך פסול מהתקרה של חלק המרפסת המקורה [שרחבה יותר מג' טפחים] צריך לעשות מחיצה גמורה של עשרה טפחים כדי
לחלק בין החלק שמצרף לסוכה לבין החלק שישאר מחוץ לסוכה ,ולא מספיק לעשות צורת הפתח בלבד כדי להכשיר את הסוכה [וכן כשיש בסוכה שיעור ז' על ז'
טפחים אלא שרוצה להגדיל את שטח הסוכה ולצרף לסוכה פחות מג' טפחים סכך פסול מתקרת המרפסת המקורה גם כן אינו מועיל לענין זה עשיית צורת הפתח
בלבד כדי להכניס את הסכך הפסול לסוכה אלא צריך מחיצה גמורה של עשרה טפחים (הוראת מרן זצ"ל וכמובא בספר מבית לוי מועדים פרק י"ח הערה ד' וע"ע בשו"ת
שבט הלוי ח"ה סי' ע"ג דצריך מחיצה).
בירורי הלכות
קשירת הסכך על ידי חוטים שאינם מקבלים טומאה
שאלה :האם יש צד לאסור את קשירת הסכך גם על ידי חוטים שאינם מקבלים טומאה משום שהסכך צריך להיות עראי ולא קבוע?
תשובה:
האם ברור שיש לאסור קביעת הסכך במסמרים לשיטת התוספות דברי התוספות שסכך קבוע פסול
כשהגשמים נכנסים לתוכה כתבו התוס' (סוכה ב .ד"ה כי עביד ליה דירת קבע) דאף דדפנות הסוכה
ונראה שהיה ברור להגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל שלדברי התוס' יש כשירות גם כשנעשו בדרך קבע דאע"ג דסוכה דירת עראי בעינן היינו שיכולים
לאסור חיבור הנסרים במסמרים גם כשהגשמים נכנסים לתוכה ולכן אסר לעשותה בדרך עראי ,מ"מ לענין הסכך שעיקר הסוכה היא על שם סככה אינה
לקשור מחצלת אף כשהגשמים נכנסים לסוכה ,וכן נראה מבואר בשו"ת אבני כשירה רק כשנעשית בדרך עראי ולכן אסור לקבוע הנסרים במסמרים כדי
צדק או"ח סי' פ"ב דהקביעות במסמרים לחוד הוי פסול אף אם הגשמים שלא יכנסו הגשמים לתוכה ,ומהאי טעמא נמי ניחא לר' זירא דיליף (פסול
נכנסים לתוכה ,אמנם בשו"ת האלף לך שלמה (להגאון ר' שלמה קלוגר זצ"ל) סוכה למעלה מעשרים אמה) מדכתיב וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (דבעינן
או"ח סי' שס"ו בתשובה להגאון בעל בית יצחק שתמה על המג"א והב"י צל סוכה ולא צל דפנות ולמעלה מכ' אמה יושב בצל דפנות) הא כתיב נמי
שהתירו לקבוע הנסרים במסמרים [לכאורה כוונתם לדברי התרומת הדשן סי' מזרם וממטר וא"כ מדוע אין חיוב לעשות סוכה שהגשמים אינם נכנסים
פ"ט שהתיר קביעת הנסרים במסמרים שתלוש ולבסוף חיברו כשר (ולשי' לתוכה ,אלא ודאי משום דבעינן סככה עראי וא"כ (שאין הגשמים נכנסים
אזיל שלא חשש לאסור מעמיד בדבר המקבל טומאה) שהובאו דבריו בב"י לתוכה) הו"ל קבע ,ועי' במג"א סי' תרכ"ז סק"ב שהביא דברי האגודה שכתב
סוף סי' תרכ"ו ובמג"א סי' תרכ"ט סקי"א] מדברי התוס' הנ"ל שהסכימו בשם התוספות (הנ"ל) שלא יכסה בנסרים הקבועים במסמרים אפילו פחות
דהסכך צריך להיות עראי והסכים מהר"ש קלוגר לדברי הבית יצחק דהתוס' מארבעה מפני שהם דירת קבע ,גם המשנ"ב בשעה"צ סי' תרל"ג סק"ו הביא
אסרו רק באופן שאין הגשמים נכנסין לתוכה וגם קבעוהו במסמרים אבל אם דברי התוס' וז"ל וכתבו התוס' והר"ן דכל זה בדפנות אבל בסכך שעיקר הסוכה
קבעוהו במסמרים והגשמים נכנסין לתוכה או שאין הגשמין נכנסים לתוכה על שם הסכך לא מתכשרא מן התורה עד דעביד לא ארעי דהיינו שלא יקבע
ולא קבעוהו במסמרים הסוכה כשרה (ודלא כר"ת שפסל סוכה המעובה כמין הנסרים של הסכך במסמרים[ ,ועי' טור וב"י סי' תרל"א ס"ג בשם ר"ת שאם
בית שאין הגשמין יכולים להכנס לתוכה) ,וכן מבואר בדברי מהר"ם מלובלין עשה הסכך מעובה שאין הגשמים יכולים להכנס הסוכה פסולה ,ועי' ב"ח שם
שביאר דברי התוס' (הנ"ל) שכתבו דהסכך צריך להיות עראי וז"ל פי' עראי ס"ד דכן הוא גם שי' התוס' הנ"ל].
דסכך היינו שלא יכסנו בקביעות בנסרים בענין שלא ירדו בו גשמים.
בשו"ת אבן ישראל אוסר קשירת מחצלת עפ"י דברי התוספות
לדברי מהר"ם ומהר"ש קלוגר מיושבים הסתירות במג"א ומשנ"ב כתב הגאון ר' ישראל יעקב פישר ראב"ד ירושלים זצ"ל בספרו שו"ת אבן
והנה המעיין במג"א ומשנ"ב יראה דלכאורה דבריהם סותרים זה את זה ישראל ח"ח סי' מ"ד לענין מחצלת שיש שקושרים אותה כדי שלא תפול ברוח
שבמג"א סי' תרכ"ז סק"ב הביא דברי האגודה בשם התוס' דאסור לקבוע דיש לחוש לאיסור עפ"י דברי התוס' הנ"ל שהובא במג"א ובשעה"צ דהסכך
הנסרים במסמרים דהו"ל דירת קבע ,אבל בב' מקומות אחרים נראה מדבריו צריך להיות דבר המטלטל ולא קבוע ,אלא דדברי המשנ"ב נראין כסותרין זה
שאין פסול בחיבור הנסרים במסמרים שבמג"א סי' תרכ"ו סק"ו הביא דברי את זה שבשעה"צ הנ"ל הביא דברי התוס' אבל במשנ"ב סי' תרכ"ט סקל"ו
הרשב"א (בתשובות ח"א סי' רי"ג) שנשאל לענין סוכה העשויה מנסרים שאין הביא דברי התרומת הדשן סי' פ"ט שהובא בב"י סי' תרכ"ו דתלוש ולבסוף
ברוחבן ד' והם תקועים במסמרות ומשולבים בשליבת הסולם ואין ביניהם ג' חיברו במסמרים כשר ,ומ"מ לדינא צריך לחוש לדברי התוס' והאגודה שלא
טפחים ומכסים אותן בסכך כשר שחכם אחד פסל מחמת המסמרים והשיב לקשור המחצלת לדפנות דבעינן שהסכך יכול ליטלטל ,ושמעתי עצה לזה
הרשב"א אולי אסר מפני דכיון דהנסרים תקועים במסמרות נעשו כולם כנסר שקושרין קורה בצידי המחצלת ומורידין הקורה לצד הדפנות של הסוכה וזה
אחד רחב ויש בהם גזירת תקרה ויש שנחלקו עליו והנח להם כמו שנהגו עכ"ד מכביד על המחצלת שלא תפול ע"י הרוח ,עכ"ד.
סוכות תשפ"ז עמוד יח רחשי לב
והסכך ע"י חוטים דהמעיין בתוס' יראה דאין זכר בדבריהם דצריך שיהא הסכך הרשב"א ,וכ' המג"א דנראה מדבריו דמשום לבוד אין צד לאסור ,ואין לומר
מטלטל (כפי שהבין הגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל) שלא כתבו רק שלא דהכא נמי (בקורות שהסירו מהם הרעפים דמיירי שם בשו"ע) העצים קבועים
יהיה בדרך קבע והיינו שלא יקבע הנסרים במסמרים שכיון שהיו תקרות על הגג דזה פשוט דלא אמרינן שמצטרפין אלא כשחברן כאחד קודם שהניחן
הבתים עשויים מנסרים הקבועים במסמרים ,לכן אם קובעים הנסרים שם מה שאין כן כשקבען בכותל וכן משמע סי' תרל"א ס"ט דכשנוטל אחת
במסמרים שדומה בב' הדברים לבית ,שגם הקירוי עשוי מנסרים וגם קובעים בנתיים אע"פ ששאר הנסרים קבועים אין מצטרפין אפילו להרמב"ם ,משמע
אותם במסמרים הרי זה ממש כתקרת הבית ואין זה סוכה כלל משא"כ בסכך להדיא מדבריו דאין איסור במה שהנסרים קבועים במסמרים ,וכן נראה מדברי
ירוק או מחצלת שמצד עצמם הם עראי שהרי אין דרך לעשות מהם תקרה המג"א סי' תרכ"ט סקי"א שהקשה על הב"ח שקשה לו האיך מניחים
לבתים וגם אינם קבועים במסמרים אלא קושרים אותם בחוטים בעלמא הכלונסאות של הסכך על כותל (מעצים) המחובר לקרקע (שהרי מעמיד בדבר
(שאין הדרך לבנות בתים באופ"ז) וגם לאחר הקשירה יכולים עדיין לטלטל הפסול לסכך בו) שדבריו תמוהין שלא זכר הב"ח מש"כ הוא עצמו בסי' תרכ"ו
ולנדנד את הסכך באופ"ז גם לדברי התוס' י"ל דלא חשיב קבע ואין בכך שום בשם תרומת הדשן סי' פ"ט שתלוש ולבסוף חיברו כשר ולכן מותר לסכך
פסול. בנסרים המחוברים במסמרים ,וכן במשנ"ב בשעה"צ סי' תרל"ג סק"ו הביא
דברי התוס' להלכה שיש איסור בקביעת הנסרים במסמרים משום דבעינן
הכרעת מרן זצ"ל דלהלכה למעשה יש להקל גם בלאו הכי עפ"י התרומת
עראי אבל במשנ"ב סי' תרכ"ט סקל"ו הביא דברי התרומת הדשן סי' פ"ט
הדשן
שהובא בב"י סי' תרכ"ו דתלוש ולבסוף חיברו במסמרים כשר ,וכן נראה מדברי
אלא שכ' מרן זצ"ל דלהלכה למעשה אין אנו צריכים לחילוקים אלו דגם בלאו המשנ"ב סי' תרכ"ט סקכ"ו שכתב ואין הכי נמי דלקשור הסכך עצמו
הכי יש להקל עפ"י דברי התרומת הדשן סי' פ"ט הנ"ל שהתיר קביעת הנסרים בכלונסאות בחבלים ראוי להזהר לכתחילה (לדידן דחוששין לכתחילה שאין
במסמרים משום שתלוש ולבסוף חיברו כשר ולא חשש כלל לאסור משום להעמיד בדבר המקבל טומאה) כיון שקושר הסכך עצמו בדבר המקבל
שאינו עראי וע"כ דס"ל כדברי מהר"ם ומהר"ש קלוגר דכשהגשמים נכנסים טומאה ,משמע דבדבר שאינו מקבל טומאה אין חשש איסור אף שהסכך
לתוכו עדיין נחשב כעראי ,וכיון ששלושה מגדולי הפוסקים הב"י הב"ח (סו"ס נעשה קבוע ,אמנם לפי דברי המהר"ם ומהר"ש קלוגר אתי שפיר דכל מה
תרכ"ו) והמג"א (סי' תרכ"ט סקי"א) הביאו דבריו אין להרהר אחריו ,אלא שאסרו האגודה בשם התוס' הוא רק כשקבעו במסמרים וגם אין הגשמים
שלדידן שאנו חוששים לאסור מעמיד בדבר המקבל טומאה אין לקשור הסכך נכנסין לתוכה דבאופ"ז נראה כבית ולא כסוכה משא"כ כשקובע במסמרים או
לכתחילה רק בדבר שאינו מקבל טומאה דמה שהקיל התרומת הדשן לקבוע כשקושרו והגשמים נכנסין לתוכה אינו נראה כקביעות.
הנסרים במסמרים המקבלים טומאה לשיטתו אזיל בסי' צ"א שהתיר להעמיד
את הסכך ע"ג דבר המקבל טומאה. יש לצדד דגם אם נפסול נסרים הקבועים במסמרים כשהגשמים נכנסים
לתוכה יש להתיר קשירת סכך בחוטים שאינן מקבלים טומאה
ועל כן להלכה למעשה מותר לקשור את הסכך על ידי חוטים שאינם מקבלים
טומאה. ועי' בשו"ת שבט הלוי ח"י סי' צ"ג שכ' מרן זצ"ל דאף אם נפרש בדברי התוס'
דיש לפסול נסרים הקבועים במסמרים אף שהגשמים נכנסים לתוכה
וכדמשמע מפשטות העתקת דברי התוס' במג"א ושעה"צ (ודלא כמהר"ם
ומהר"ש קלוגר) מ"מ יש לומר דאין הדברים נוגעים לנדו"ד בקשירת המחצלות
המשך מקדש מעט
וכן בכלי יקר (על שמות פרק כה פסוק י בתוך דבריו)..." ,לפי שאמרו החכמים, (ובדרך דרוש כמובן) שאכלה רק על מנת להתדמות לשני ,לימדוה מן השמים מה
במעלות ,הבט למעלה ממך כי עי"ז ידמה בנפשו כי הוא חסר מן שלימות ולא הגיע קורה אם רוצים להתדמות לשני ,שענשה היה (בראשית פרק ג פסוק טז) "...אל
למדריגת חבירו ויבא להתקנאות בו ויוסף על שלמת חכמתו כי קנאת סופרים תרבה האשה אמר הרבה ארבה עצבונך( "...ע"כ) ,שאם ירוץ האדם כל ימיו להתדמות לשני,
חכמה .אבל בעניני העה"ז ,דהיינו כל הצלחות הגופניות כעושר וכבוד יסתכל במי בסוף הוא לא יוכל להשיג את מבוקשו ויהיה "הרבה ארבה עצבונך" ,ועל פי זה ,זה גם
שהוא למטה ממנו ובסבה זו ישמח בחלקו בראותו כי יש לו רב יותר מן הרבה אנשים. סוף הפסוק ,שאמר הקב"ה "והוא ימשול בך" ,שהרי אדם שמדמה עצמו תמיד לשני,
וכמו שאמרו המתפלל יתן עיניו למטה ולבו למעלה (יבמות קה עמוד ב) זה המתפלל אין לו חיים משל עצמו -כי על כל דבר הוא הרי מסתכל וחושב מה השני יגיד...
על צרכי הנפש והגוף יתן לבו הרואה הרבה חכמה ודעת במי שהוא למעלה ממנו ואם רוצים 'קצת' להיכנס לעומק ,הרה"ק בעל הבית עין זי"ע אומר זאת בפירוש ,שזה
ויתפלל אל ה' להטות לבבו אל החכמה שיגיע בה למעלת השלמים "...ע"כ. היה הנחש שרצה יותר ממה שיש לו ,וכדבריו (בת עין בפרשת פינחס בתו"ד)..." ,והנה
וכדכתב הרה"ק מרן החתם סופר זי"ע (על ויקרא פרק ב פסוק יא) "כי כל שאור וכל קין היה מסטרא דנחש שנתקנא באדם וחוה ,ומתאוה למותרות שרואה באחר יותר
דבש לא תקטירו וגו' ,וכל קרבן מנחתך במלח תמלח .כי הקנאה והתאוה והכבוד מבעצמו ,והיפך מזה בחינת אהרן הכהן וראך ושמח בלבו (שמות ד יד) ,שלא קינא על
שלשתן גרועים מאוד אך הקנאה יש לה מקום כי קנאת סופרים תרבה חכמה וקנאה גדולת אחיו ,ובעבור זה זכה ללבוש חשן על לבו כמבואר ברש"י זה (שם) ,והנה חשן
ביראת ה' ואמר שהע"ה כל כשרון המעשה הוא קנאת איש מרעהו ,וע"כ כל שאור היפך נחש ,וכן צריך כל האדם להשתדל בזה להפכא חשוכא בחינת נחש בחינת
הרומז לגאוה וכבוד וכל דבש הרומז לתאוה לא תקריבו ממנו כלל -אפי' אפס קצהו, סטרא אחרא לנהורא היינו שיהיה כל תאותו וקנאתו בחינת קנאת סופרים לשם ה'
אך על כל קרבנך תקריב מלח ,כי הוא קנאת מים התחתונים שנתקנאו במים העליונים שנזכה לזה כן יהי רצון" .ע"כ לשונו הק'.
לעלות למעלה ע"כ על כל קרבנך תקריב מלח כי כל כשרון המעשה הוא קנאת איש ידוע שכל מידה יכולים להשתמש בה בדרך המותר ,שלמה המלך ע"ה אומר במשלי
מרעהו והוא לטובה" .ע"כ. (פרק כג פסוק יז) "אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום" ,קנאה זה דבר
וגנות הקנאות למה לשני יש ולי אין שזה גורם לאנשים לעשות כמו השני ,זה רק גורם שמותר להסתכל אצל השני רק בשביל שליבך יהא חושק על מנת שיהיה לך יראת
שכל החיים של האדם הם משעובדים ואין לו בכלל חיים ,לדוגמא ,אדם רוצה לשתות שמים כמו השני( ,וכלשון הרבינו יונה על משלי שם" ,כי אם ביראת השם תקנא ואליה
כוס משקה בבית מדרש ,והוא חושב הרי פלוני המכובד או אלמוני הגביר אינו שותה תכסוף ותתאוה כל היום") .חמדה שמותרת היא ללמוד מהשני שכבר גמר ש"ס כמה
המשקה כך ,ומחמת זה מונע מעצמו אפילו מים לצמאו ...הכל בגלל שהוא רוצה פעמים ,חמדה מהשני שיושב ולומד שעות רצופות מידי יום ביומו ,ולחשוב איפה הוא
להיות כמו איש אחר ...שלמה המלך ע"ה אומר גם זאת במשלי (פרק יד פסוק ל) "חיי ואיפה אני אוחז' .קנאת סופרים תרבה חכמה' ,וכלשון הרבינו בחיי (שמות פרק כ
בשרים לב מרפא ,ורקב עצמות קנאה" ,ופירש רבנו יונה (על משלי שם ,בתו"ד) "כי פסוק יד בתוך דבריו)..." :ואמנם מצינו חמדה שהיא מותרת והיא חמדת התורה
גם העצמות שהם קשים ירקבו מחלי הקנאה .וערך ענין הקנאה בהפוך ענין לב מרפא. והמצוות ,וכמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא כא עמוד א) קנאת סופרים תרבה חכמה,
לפי שזה חיי בשרים וזה רקב עצמות ,או מפני שתולדת הקנאה ממקום תולדת הכעס, והחמדה והקנאה הזאת היא מותרת ויש לאדם שכר עליה".
המשך בעמוד ד מן המרה השחורה "...ע"כ.
סוכות תשפ"ז עמוד יט רחשי לב
נלב"ע הרה"ק
כ"ב תשרי רבי שרגא פייביש
תר"ט דאנציגר מגריצא זי"ע
מתלמידו המופלג -הוא הרה"ק רבינו רבי שרגא חלש ,שלח שליח מיוחד לחסידיו בווארשה שילכו אלה תולדות
פייבל מגריצא ,לסדרו לדפוס. לעורר רחמים על ציון זקינו הרה״צ ר׳ צבי הירש רבינו הרה"ק רבי שרגא פייביש דנציגר זי"ע – אבי
בשעה שעמד רבינו לחזור לביתו עם סיום לימודיו זכותו יגן עלינו. שושלת אלכסנדר נולד בשנת תקנ"ב ,לאביו רבי צבי
בישיבה ,נכנס לרבו לקבל ממנו ברכת פרידה ,ערך במעלליו יתנכר נער הירש דנציגר זי"ע ,ולאמו הרבנית הצדקנית מרת
הגאון לכבודו סעודה גדולה ,ואמר לו אז :״אם יאמר ארבעה בנים היו לו לצדיק ר׳ הירש ז״ל ולזוגתו פייגא ע"ה.
לך אדם איזה דבר חידוש שלא ייטב בעיניך ,אל הרבנית פייגא ע״ה ,ומהם ומזרעם נסתעפו גדולים ומן הראוי להביא תחילה מאיזה שושלת ונטע קודש
תקבלו ,ואף אם לא יהיה לך סברא במה לדחותו, וקדושים אשר מלאו פני תבל בגדולתם וקדושתם, נולד קדוש עליון זו המקודש בפי כל צדיקי עולם עד
תחזיק בדעתך ,כי יש לך שכל ודעת ישר ,ובנרתיק ואלו הם :הבכור הרבני החסיד ר׳ אברהם ז״ל היום הזה .ובכן הרבני הנגיד הנכבד הצדיק רבי צבי
ישר א״א להכניס חרב עקומה ..״. שנלב״ע עוד בחיי אביו כ׳ בתמוז תקע״ה ,אחיו הירש דנציגר זי"ע היה גר בווארשא הבירה ,והיה
וכפי שסיפר נכד רבינו ה"ה הרה"ק הישמח ישראל בדומה לו הרבני החסיד ר׳ ברוך ז״ל -שרבינו הזקן אהוב מאוד על צדיקי דורו ,ואף זכה להיות מחותנו
מאלכסנדר זי״ע ,כי בעת שנתקבל רבינו לרב מווארקא אמר עליו ״כי מדת האמת שלו הוא של הרה״ק סנגורן של ישראל -הקדושת לוי
בגריצא באה לפניו אשה עגונה זה כמה שנים, להפליא״ -נלב״ע באסרו חג סוכות תרל״ב ,ואחיו מבארדיטשוב זי״ע.
וביקשה שיעזור לה להתירה מכבלי העיגון .כאשר הגאון החסיד ר׳ גבריאל ז״ל אב״ד ק״ק פשיטיק רבי הירש היה סוחר הנהנה מיגיע כפיו ,העושה
התעמק בהלכה עלתה בדעתו להתירה ,אכן כאשר וראדום ,נלב״ע בשנת תרכ״ח. תורתו קבע ומלאכתו עראי ,אהבת התורה היתה
התחיל לכתוב ההיתר הרגיש בקדושתו כי קשה בן זקוניו של ר׳ הירש היה רבינו קדוש ישראל הרבי קנין נפשו במדריגה היותר גבוהה ,ותדיר היה מעדיף
עליו הכתיבה ,ולא לשית עצה בנפשו מה לעשות, ר׳ פייבי'לע זי״ע ,אשר נולד בשנת תקנ״ב בקירוב לעסוק בתורה הקדושה שהיתה משוש חייו ,ואף
לכן שלח כל התשובה שכתב בענין זה למורו ורבו בווארשה .כבר משחר טל ילדותו ראו בו אותות של באמצע עמידתו במסחר פעמים הרבה היה בורח
הגה"ק מליסא זי"ע והתנצל במכתבו שקשה עליו כשרונות עד להפליא ,היה בעל מוח חריף ,לב מלא לבית המדרש להגות בתורת ה׳ חפצו ,וכמסופר,
הכתיבה ולכן מבקש הוא מרבו שיואיל לכתוב רגשות אהבת ה׳ ויראתו .וסיפר הגה"ק רבי גבריאל שכאשר מדי פעם היה שוהה בעיר פוזנא לרגל
במקומו .והתשובה אכן לא איחרה מלבוא ,וכך כתב דאנציגר – אחי רבינו זי"ע ,כי פעם נקלע הרה"ק מסחרו ,היה סר לבית מדרשו של גאון הדור רבי
לו ,אכן דבריו נכונים להלכה כשמש בצהריים, הקדושת לוי לבית מחותנו – אבי רבינו בווארשא, עקיבא אייגר זי"ע לשמוע את שיעורו של שר
אמנם אעפ"כ איעצך ויהי אלקים עמך שלא להתירה והתפלל בבית מדרש שהיה סמוך לחצר בו התגורר. התורה.
כהרגשת לבך ,ואכן כעבור זמן מה הגיע בעלה אחיו הילד שרגא פייבל נכנס לבית המדרש כדי ביתו היה בית ועד לחכמים ,ורבים מגדולי ישראל
ממרחקים ,ויהי למופת בשער בת רבים כי ראו לחזות בפני הצדיק ,וירא את הריקודים והתנועות התארחו בביתו .בשל חכמתו ,למדנותו ואהבת
קדושתו הוא מקדושת רבו הקדוש... שעשה הקדושת לוי ,כשיצא מבית המדרש עמד ישראל הטבועה בו ,רבה היתה השפעתו על חיי
ואף רבינו לא פסק מלחבב רבו הקדוש והעריצו עד הילד בחצר והדגים לחבריו הילדים את תנועותיו הציבור בווארשה ודעתו נחשבה אף בעיני גדולי
אין אין גבול וכמו שמצינו כתוב בשו"ת פרי חיים של הרה"ק בשעת התפילה ,חרדה אמו שמא ייענש הדור.
(אבהע"ז סימן ז) שכתב רבינו בזה"ל ,הגם שהגאון הילד בגין כך ,ומיהרה לקחתו מן החצר ונשמע קול
על גדלות מעלתו מסופר ,כי בעת התקשרות
ר׳ עקיבא אייגר שיחי׳ פיקפק בתשובתו על דברי צעקותיה עליו בתוככי בית המדרש .כאשר שמע
השידוכין בין בת הרה"ק הרבי ר׳ בונם מפשיסחא
מורי ורבי הגאון אב״ד דליסא ז״ל וכו׳ לדעתי דברי הרה"ק את קולה ושאל למעשיה בחצר בית המדרש,
זי״ע עם בנו של רבינו הרה"ק רבי לוי יצחק זי"ע,
מורי ורבי הגאון מליסא נראים נכונים וכו'. קראוה המשמשים לבוא אל הקודש פנימה ,שם
בעת כתיבת התנאים ,אמר הרבי ר׳ בונם ,״גריצער
התחננה לפני הרה"ק לבל יקפיד על ילדה ולבל יגרם
[ורק נציין שאהבה עזה שררה בין הני תרי צדיקי רב ,אתם חושבים שקניתם יחוס אצלי ,לא כן ,אלא
לו כל נזק בגין משובת הנעורים.
וגאוני עולם ,וישנו מכתב מהגה"ק מליסא שכותב אני קניתי יחוס אצלכם ,שקבלה הוא בידינו כי אתם
שמע הרה"ק את דבריה וחקר את הנוכחים למה מקודשים בקדושת האבות .וכמו״כ יש לי גילוי דעת
בחיים חיותו של הגרעק"א על הגרעק"א בכינוי
כוונתה ,ומששמע ביקש שתקרא את הילד לבוא מהרה"ק הקדושת לוי זי״ע שאמר על אביכם ר׳
"איש האלוקים!" (מתוך מכתב בכת"י הנתיבות)].
לפניו ,משהובא הילד לחדרו ביקש ממנו הרה"ק הירש שהוא מנוטרי הברית״.
בצל החוזה מלובלין זי"ע שיראהו את התנועות שעשה והבטיחו כי לא יאונה
לאחר נישואיו עם הרבנית הצדקנית מרת מלכה עוד מסופר ,פעם אחת כאשר ראה הרבי ר׳ בונם
לו כל רע .כשראה את התנועות שעשה הילד תמה
ע״ה ,התיישב רבינו בבית חותנו ושקד על התורה את ר׳ הירש הולך לתפילת המנחה וסידור תחת
והתפלא מאד ,היאך אפשר לעשות תנועות כה
ועל העבודה בשקידה עצומה. אצילי ידיו ,התבטא ואמר :״על יהודי זה רואים זרע
משונות בשעת התפילה ,ואף בירכו שיזכה לגדול
אברהם אבינו ע״ה בלי הפסק״.
חותנו הפקיד את מעות הנדוניה אצל אחד מעשירי בתורה "ולהאיר עיני ישראל בקדושתו ," ...לימים
העיר לובלין ,וכך קרה שהיה צריך פעם לנסוע נודע שמו של הילד כהרה"ק רבי שרגא פייבל על מצבתו שבבית העלמין בווארשה נחרת :פ״נ
לובלינה יחד עם חותנו לקבל את הכסף .רבינו מגריצא( .ימי זכרון). איש תם וישר ,כל ימיו עסק בתורה ,פדה שבויים,
ששמע החסידות כבר הגיע לאזניו אך עדיין לא זכה בהיותו בחור בן ט"ז לערך ,נסע ללמוד בישיבת והשיא יתומים ,ביתו היה פתוח לרווחה לאביונים,
לטעות ממתיקות נוגה ,כאשר הגיע ללובלין לא עצר ליסא אצל הגה"ק רבי יעקב לויברבוים ז״ל הידוע מו״ה ר׳ צבי הירש ב״ר ברוך ז״ל ,נפטר בש״ט כ״ז
ברוחו ובלא ידיעת חותנו הלך בשב״ק בסעודה ע"ש ספריו 'חוות דעת' ו'נתיבות המשפט' .למרות ניסן תקפ״ג.
שלישית לראות את האור כי טוב אצל הרה"ק גילו הצעיר נמנה רבינו על חשובי תלמידיו ,ורבו לא מן הראוי להוסיף ,אשר בצוואתו כתב ליו״ח ,שאם
החוזה מלובלין זי״ע .כשהגיע ,שמע איך שהרה"ק פסק מלחבבו ,וכאשר בשנת תקס״ח עמד להוציא יהיו פעם בצרה ישתטחו על קברו ,והוא יתפלל
אומר תורה על הפסוק (שמות לג ,ד) ״ולא שתו איש לאור את ספרו 'נתיבות המשפט' חלק שני ביקש בעדם .ואכן בהיות נכדו הרבי הזקן מאלכסנדר זי״ע
סוכות תשפ"ז עמוד כ רחשי לב
איש אלקים נורא ,אוהב ישראל האמיתי מרן רבי להמלך ,ובבואו אל המלך מצאו שמח ביום הולדת עדיו עליו ויתאבלו״ ,ואמר בקדשו :דעיקר חטאם
יצחק קאליש זי״ע -הרבי הזקן מווארקא ,וכל העדה שלו .וכשראה אותו המלך אמר לו ,בטח אתה באיזה של ישראל לאחר חטא העגל היה שנפלו לעצבות
הקדושה אלפים ורבבות ,החוטים בצל הקודש, צער אחרי שבאת אלי ממרחקים כזה .אמר להמלך, וייאוש ,ולא שתו אל לבם שעוד נשאר בהם החלק
נקשרו אליו באהבה נפלאה ועזה .גם רבינו הרבי ר׳ אכן הצדק בדבריך ,אמנם כאשר ראיתי בשמחת האלוקי ממעל ,שהוא ה״עדי״ [פי׳ תכשיטם של
פייביל דבק בדבקות עצומה ברבי מווארקא. המלך אז אני שוכח צרתי ומשתתף בשמחת המלך... ישראל] ,ואשר דרכו אפשר לשוב אף על החטא
הערצתו לרבו שעברה כל גבול באה לידי ביטוי (קדושת יצחק [דנציגר] עמוד כה). החמור ביותר .דברי תורה אלו נכנסו ללבו ומוחו
בדבריו שהיה מרגלא בפומיה :שאם רוצה לצייר סיפר הרה״ח הישיש ר׳ וואלף מקובר ז״ל ,שעד כדי של רבינו ומאז דבק בלהט קודש אחר החוזה
צורת אברהם אבינו ע״ה הוא מצייר לעצמו צורת כך נצטער רבינו על פטירת בנו שלא היה יכול לישון מלובלין ונהיה לאחד מבני החבריא קדישא .כשנודע
הרבי מווארקא .ובעת שנסע לרבו לווארקא עמד בלילות מרוב עגמת נפש ,עד שהרבי הזקן מווארקא הדבר לחותנו שהיה מן המתנגדים לחסידות ,הקפיד
כמה פעמים על העגלה ואמר :״מי יתן שנזכה ציוה לשני אברכים שישגיחו עליו שיישן ,ופ״א מאוד על חתנו בשל כך ,ואף בשנים מאוחרות יותר
לראות כבר את העיר שהצדיק יושב בתוכה .ואילו נרדמו שני האברכים ,וכאשר התעוררו ראו שהרבי ניסה כפעם בפעם למנוע מבעדו ללכת לרבו ,ופעם
כאשר היה שב לביתו ,נשא עיניו לשמים בשמחה ר׳ פייבילי מסתובב בחדרו ,וכמובן הצטערו ע״ז כאשר הגיע הרה"ק הר"ר בונם מפשיסחא
גדולה ושבח להשי״ת שיש צדיק כזה ,שעובד השי״ת מאוד ,אמר להם רבינו :כי מהיום והלאה תוכלו לווארשא ,נעל חמיו את הדלת מבחוץ כדי שרבינו
בעבודה גדולה כזו .פעם אחרת אף התבטא :שאם ללכת לביתכם ,כי איני צריך לשמירתכם ,כי בזמן לא יוכל לצאת ,אך כאשר ראה רבינו שאין לו מוצא,
היה רביה״ז מווארקא חי בזמן התנאים היה תנא, שהרבי מווארקא לומד מדרש ,הפמליא של מעלה טיפס ויצא במסירות נפש מבעד ארובת העשן
ואם היה בזמן האמוראים היה אמורא ,ולימודו הוא באה לשמוע את לימודו ,ואף בני ר׳ לוי יצחק שבחדרו ,ורץ להקביל פני רבו...
כמו הרי״ף והרמב״ם. משתתף עמהם ,א״כ כיון שהגיע למקום גבוה ,ניחא באותו זמן התחיל רבינו לכתוב לעצמו סת״ם
סיפר הגה״ח ר׳ אברהם נפתלי זאמלונג ז״ל אב״ד דעתי ,ומהיום והלאה אוכל לישון. בקדושה ובטהרה ,וכפי הידוע היה ספרא רבא,
סקאמפע ,ששמע מפי החסיד ר׳ יונה פלאצקער ז״ל אחר הסתלקות מרן הרבי ר׳ בונם זי״ע בי״ב אלול וסיפרו חסידים שבעת שכתב ספר תורה היה פתוח
שנסע בתור בחור קודם נישואיו לווארקא על ראש תקפ״ז ,קיבל עליו רבינו את מרות בנו יחידו כ״ק לפניו ספר אורים ותומים שחיבר הגה״ק הר"ר
השנה ,ואחר ר״ה נסע לביתו לפלאצק ,ועבר דרך מרן הרבי ר׳ אברהם משה זי״ע מפשיסחא ,על אף יהונתן אייבשיץ זי"ע והיה מעיין בו ,ואמר אז :אשר
עיר גומבין -מקום משכן כבודו של רבינו ,ונשאר גילו הצעיר [שהיה אז רק כבן כ״ו] היה כל כולו לימוד בספרי הרבי ר׳ יהונתן זצ״ל מועיל לטהרת
לשבות בשבת-שובה בגומבין ,ובשב״ק אחה״צ ישבו שלהבת אש כחד משרפי מעלה ,עד שאביו העיד המחשבה .כן היו לפניו תלמידים שקראו לפניו טור
מסביב רבינו אנשים וגם הוא היה בתוכם ,ופתאום עליו כי את נשמתו חטף מתחת כסא הכבוד, וב״י.
שאל רבינו אם נמצא כאן איש שהיה בראש השנה והרה"ק הרבי הזקן מווארקא זי"ע כאשר אמר דבר ומסופר שפ״א ציוה הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע
בווארקא .ניגש אליו ר׳ יונה הנ״ל ואמר לו שהוא תורה בשמו קראו :״דער הייליגער עילוי״. להראות לו פרשיותיו שכתב ,וכשראה אמר
היה ,ושאל לו אם שמע מהרבי איזה תורה ,ענה ר״י וסיפר הרה"ק כ״ק מרן האמונת משה מאלכסנדר להסובבים אותו ,הנה אברך זה כיון טוב בכתיבת
ששמע שאמר על הפסוק (דברים לב ,א) "האזינו זי״ע (קדושת יצחק עמוד לד) ,סיפור נורא הוד, הפרשיות ,כי השם הקדוש היוצא מהפסוק (שמות
השמים ואדברה וגו'" ,אשר משה רבינו ע״ה ביקש שסיפר לו אביו הרה״צ ר׳ יחיאל יוסף ז״ל ששמע יג ,ט) ״למען תהיה תורת ה׳ בפיך״ ,מאיר בשמים
מהשמים ,אשר אם איש ישראל יבוא להתפלל, מפי המשמש בקודש של הרבי ר׳ אברהם משה זי״ע, ככוכב יפה ...וכעבור זמן כשנגנבו התפילין הללו
יאזינו השמים כאילו אני מתפלל ,אף אם אינו ראוי, כי פעם אחת אחר שנתמנה הרה"ק רבי אברהם הצטער רבינו ע״ז מאוד ,שאלו בנו הרה"ק רבי
ותשמע הארץ ,ושגם הארץ תשמע כאילו זה אמרי למלא מקום בפשיסחא נסע למארינבאד ,ונלוו אליו יחיאל -הרבי הזקן מאלכסנדר זי״ע ,הלא תוכל
פי ,היינו כאילו אני בעצמי מדבר .וכשמוע רבינו תלמידיו הרבי הזקן מווארקא ורבינו הרה"ק רבי לכתוב לך פרשיות אחרות ? השיב לו רבינו :ומאין
הק׳ את הדברים קם בזריזות מכסאו ואמר :כך אמר פייביל ,באותו זמן היה שם הגה"ק ר׳ מרדכי באנעט אקח את הרבי מלובלין להעיד עליו שכיונתי טוב
הרבי ,א״כ כעת אפשר לילך לדרשה .ואמר כל זצ״ל והלכו לבקרו ,והסכימו ביניהם לא להגיד לו בשעת הכתיבה .וכעבור איזה זמן החזירו לו את
הדרשה על ענין זה ,וביאר באריכות דברי רבו שיש ביניהם מנהיג ורבי ,ותיכף כשנכנסו אמר להם: התפילין.
הקדוש. כמדומה לי שאחד מכם הוא מנהיג ,וכמדומה לי בצל פשיסחא
גם בעניני עסקנות היה רבינו יד ימינו של רבו בכמה שהאברך הצעיר הוא הרבי .ואח״כ נסעו יחד בעגלה, לאחר הסתלקות רבו המובהק הרה"ק מרן החוזה
וכמה ענינים ,וכמו שמביא הרה״ח ר מרדכי אשכנזי והמשמש בקודש ישב למעלה עם העגלון ,ובאמצע מלובלין זי״ע בתשעה באב תקע״ה ,התקשר רבינו -
ז״ל בספרו גאולת הארץ (ווארשא תרע״ד) מכתב הנסיעה שמע המשמש קול בכי גנוחי גנח ילולי יליל יחד עם עוד רבים מבני החבורה -בקשר אמיץ ובל
מהגה״ח ר' יוסף לעווינשטיין ז״ל אבד״ק סעראצק מבפנים ,והסתובב לראות מה קרה ,וראה איך ינתק להרה״ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זי״ע.
שכתב בזה״ל :בשנת תר״ו א' בהעלותך היה פה שהרה"ק רבי אברהם משה מפשיסחא מרכין ראשו רבינו נעשה ברבות הימים למחותנו של רבו כנ״ל,
סעראצק ,השר ר׳ משה מונטיפיורי זצ״ל שנסע ומדבר אל הגאון בחשאי ,ועיני הגאון זולגים דמעות כאשר בשנת תקפ״ו נשא בנו הרה״ק ר' לוי יצחק
מפולטוסק לווארשא ,ובש״ק נשא ,היו פה הרה״ק ובוכה ומתאנח ,ופתאום אמר :״מה אעשה ואני כבר זצ״ל את בתו של הרה"ק הרבי ר' בונם זי"ע.
מוהר״ר יצחק מווארקא זצ״ל ותלמידו הרה״ק הר״ר זקנתי מלעסוק בדרך זו ,אבל אם הייתי בכוחי אזי
אבל דא עקא ,שבנו רבי לוי יצחק לא האריך ימים,
שרגא פייביל ממאקיווע ,ולא ידעו מה טיבם ,וביום הייתי נוסע להאברך הצעיר הזה לפולניא״.
ובדמי ימיו ,בערב פסח ,נסתלק לבית עולמו ל"ע
א׳ נודע כי היו האדמורי״ם האלה ,אצל השר ואשתו הרה"ק רבי אברהם משה לא האריך ימים ל"ע ול"ע ול"ע ,אביו -רבינו ואמו -הרבנית הצטערו ובכו
יהודית ע״ה ,בחדר סגור בהקרעטשמע הירוקה ,ולא ונפטר כשהוא אך בן כ״ט שנה ,בעת רעוא דרעוין הרבה על פטירת בנו היקר ,שהיה קדוש וטהור [-
ידעו במה ובאיזה דבר דברו עם השר ,ואח״כ נודע של שב״ק חנוכה א׳ טבת תקפ״ט ,ומנו״כ בעיר כאשר העיד עליו הרבי ר׳ בעריש מביאלא זי״ע].
שביקשו מהשר שיהי׳ שר יהודי בכל חצרות ביאלא-פשוט .כשהניחו אותו בקברו עמד שם הרבי כשהגיע ליל התקדש החג ,פנה רבינו לרבנית ,ואמר
המלכים ,להצילם ממצוקות וממלשינות וכו'. ר׳ פייביל וצעק ,״חבל על האי שופרא דבלי בארעא״. לה שאין יותר מה לבכות ,כי ר׳ לוי יצחק כבר נמצא
עוד מסופר שפעם כאשר הלכו רבינו ,רבו מווארקא ומחמת גודל צערו נאלם ל״ע ולא היה יכול לדבר, כעת בגן עדן ,ומיד ניגש לתפילת החג ולעריכת
והחידושי הרי״ם מגור ,לאסוף כסף עבור מצות אמר אז הרבי הזקן מווארקא :כי אחרי יום הראשון הסדר בפנים שוחקות ומזהירות .וכאשר שאלו
פדיון שבויים [ראה בשו״ת עני בן פחמא או״ח סי׳ יחזור להאבל הפה .וכך הוה ולמחרתו שב לדבר אותו לשמחה מה זו עושה ,ואיך יכול להרשות
כ״ב] ,נזדמן להם להיכנס לעשיר אחד בווארשא כמימים ימימה. לעצמו להיות שש ושמח כאילו לא קרה לו כלום,
שהיה יהודי שאינו שומר תו״מ ,ורבינו לא רצה בצל הרה"ק מווארקא זי"ע פתח ואמר ,משל למה הדבר דומה ,למלך גדול
להיכנס והמתין להם בחוץ ,כשחזרו לא מצאו את לאחר פטירתו של כ״ק רבי אברהם משה זי״ע שנסע למרחקים רגלי עסקיו ,ולאחד מאוהביו
רבינו ,אחר איזה זמן כשמצאוהו ,שאלו אותו למה נקשרו החסידים בהאי סבא קדישא ,קדוש עליון, הנאמנים נסתבב שהיה בצרה גדולה ר"ל ,ונסע
סוכות תשפ"ז עמוד כא רחשי לב
שלחה אחותו שליח לשחוט עבורו עוף ,ומנהגו היה השליח חזר שהרבי ר״ב נוטה שישאר שם ולא לא חיכה ליד הבית ? ענה להם :יותר טוב אפילו
בווארשה שלא אכל רק משוחט מיוחד ששחט יעזוב .ולימים כשהיה לרבינו צער גידול בנים ,תלה ללכת חזרה מאשר לעמוד במקום אחד.
עבורו .בפעם ההוא התעצל השליח לילך לשוחט הסיבה לזה שעזב את העיר למרות רצונו של הרבי. צער רב היה לו לרבינו מבניו אשר נפטרו בצעירותם
ההוא שגר קצת רחוק ,והלך לשוחט אחר, מזה אפשר לראות גודל צדקתו וקדושתו של רבינו, רח״ל ל"ע ול"ע ,וכשנשאר לו בנו הרה"ק רבי יחיאל
וכשהגישו לרבי את הבשר הריח אותו ולא טעם וכפי שסיפר בנו של הרה״ח המפו׳ ר׳ מאיר חיים ז״ל -האדמו"ר הזקן מאלכסנדר ,הצעיר שבבניו ,לקחו
ממנו .כשראתה אחותו שאינו אוכל ,והחלה לחקור [גיסו של רבינו] ,שרבינו תלה את הסיבה לרדיפתו, עמו בנסיעתו לווארקא ,וכשנכנסו לקו״פ התחיל
הדבר נודע כי השליח מעל בשליחותו והעוף נשחט שבזמן שהגיע לבר מצוה דרש מענינו של היום רבינו לבכות ואמר ״זה חלקי מכל עמלי ," ...ענה לו
אצל שוחט אחר. בביהמ״ד ,ובאותו זמן היה שם אדמו"ר אחד שהיה רבו הקדוש מווארקא זי"ע בניחותא :אכן ,זה חלקך
וכגודל צדקתו ,גודל ענותנותו ,מסופר פעם היה צריך לחכות עם קריאת התורה עד שרבינו גמר את מכל עמלך .והוסיף" :איך נעם עהם אויף מיינע
בכפר מסוים ובאו אליו מכל הסביבה לקבל פני הדרשה ,ועי״ז נגרם לאדמו״ר חלישות הדעת .אבל פלייצעס"[ ,אני לוקח אותו על כתפיי] ,ואעשה ממנו
קדשו ,ובתוך הבאים נכנס גוי עם זקן מאותו כפר, צאו וראו שחוץ מחטא זה לא היה לו במה לתלות כלי להתפאר בו"!.
מלובש במלבוש יהודי שלא יכירהו ,ולקח ידו הק' את המחלוקת... ואכן ,מאז נשאר רבי יחיאל בבית רבו אשר
וירק עליה ויצא ,רבינו נבהל וקיללו שימות .בערב בשנת תקפ״ו נתקבל רבינו לרב אבד״ק גריצא ,שם בווארקא ,ושהה שם כשנה שלימה .הרה״ח ר׳
אמר בעל האכסניא לבני ביתו בודאי ימות הגוי עוד כיהן תקופה ארוכה ,אולם גם בשאר מקומות עזריאל חיים זאמלונג ז״ל (עשר זכיות דף י׳ ).מביא
הלילה ,כי הוא אמר ויהי .בבוקר ראה בעד החלון רבנותו היתה מצודתו פרוסה וידו העמידה דת על מאביו ששמע מפ״ק כ״ק אדמו״ר הזקן מאלכסנדר
איך שהגוי מוטל מת .כשספרו זאת לרבינו אמר: תילה .כפי הידוע נקרא רבינו בפי כל ״הרבי רבי זי״ע שאמר בזה״ל :מי הכיר את הסבא קדישא
שקללתו לא הזיקה לגוי כל כך ,כמו אמונתו פייביל מגריצא״ ,ע״ש מקום רבנותו בעיירת גריצא. כמוני ,הלא אכלתי וישנתי עמו ביחד .ופ״א אף
התמימה של אותו בעל האכסניא. בחודש אלול של שנת תר״ב נתמנה רבינו לרב בעיר התבטא ואמר :אין ווארקא בין איך געוועזען זעהר
גם בגדלותו בתורה היה חד בדרא ממש ,וכפי שאמר גומבין ,אשר בגלילות ווארשא .רבינו ז"ל נתקבל היימיש ,אכלתי עמו בקערה אחת ,הוא אכל כף ואני
מורו ורבו הגאון מליסא :שיש לו מוח גדול כאחד בכבוד גדול ע״י אנשי העיר .קהילה זו עתיקה אכלתי כף ,...כשנשא הרה"ק רבי יחיאל לו לאשה
מן הגאונים .ואכן העיד הגה״ח ר׳ עזריאל חיים ומיוחסת היתה ,ותפסה מקום חשוב בחיי הדת של את בת הרבני הנגיד ר׳ דוד יעזופאווסקי ז״ל בעיר
זאמלונג ז״ל אב״ד אשעצק (עשר זכיות עמוד יז) פולין עוד בתקופות קדומות ,והיא מוכרת בפנקסי פשיסחא ,הגיע לשם רבינו מווארקא במיוחד לסדר
שאמרו עליו גאוני זמנו שהיו לו שני מוחות שהיה ועד ארבע ארצות כבר לפני מאות שנים כקהילה קידושין.
יכול לכתוב וללמוד בבת אחת. מיוחסת .על כסא הרבנות בגומבין ישבו גדולי על כס הרבנות
עם גדולי דורו ישראל ,ביניהם רבן של ישראל ,הגה"ק רבי אברהם רבינו והגה״ק ר׳ זושא מפלאצק זצ״ל למדו יחד אצל
רבינו הקדוש ,מראשית עריסתו נתוודע לגדולי גומבינער זי"ע הידוע ע"ש ספרו 'מגן אברהם' על הגאון הגדול החות דעת מליסא זצ״ל ,וכששמע רבם
ישראל שעמדו בקשרי ידידות עם אביו הרה״צ רבי שו"ע או"ח ,אשר נולד בגומבין ונקרא על שמה. ששני תלמידיו המובהקים התקרבו לחסידות ,שלח
הירש כנ״ל [ -כמו הרה״ק הקדושת לוי בעת שהציעו לו את הרבנות בגומבין ,סירב רבינו מכתב בקשה לרבם הרבי רבי בונם זי״ע ,שישגיח
מבארדיטשוב ,הגאון ר׳ ארי׳ לייב צינץ מפלאצק, בתחילה ,כיון שבהיותו יושב בגריצא זכה לביקוריו על שני תלמידיו אלה ,ושישפיע אליהם שלא יבלו
והגאון ר׳ חיים דאווידזאהן זצוק״ל] ,ולאחר מכן התכופים של ידידו הגאון הצדיק ר׳ משה נחמיה את זמנם רק בלימוד החסידות ,ויתמידו בלימוד
בבחרותו אצל הגאון בעל חות דעת והנתיבות זצ״ל. כהנא דל אב״ד דוואהרט שהיה ידידו הנאמן של הלכה ,והתבטא אז על רבינו הרה"ק ר׳ פייביל ,כי
וכמובן בחצרו של החוזה הקדוש זי״ע נתידד עם רבינו עוד מתקופת לובלין ופשיסחא ,גם בווארקא יש לו מוח גדול כאחד הגאונים וחבל שלא ינוצל
הרבה מצדיקי הזמן ,תלמידיו של הרבי מלובלין. היו שניהם מן החשובים שבעדה ,וכל פעם שרבי ללימוד ההלכה.
ואכן ,מסופר שפעם עבר רבינו דרך עיר קוזמיר, משה נחמיה היה נוסע לווארקא אל הרבי ,סר אל ומספר הרה״ק ר׳ שמואל שינאווער ז״ל [מתלמידי
מקום משכנו של הרה"ק ר׳ יחזקאל מקוזמיר זי"ע גריצא הסמוכה לווארקא ,לבקר את חבירו – ה"ה הרר״ב] בספרו רמתיים צופים (עמוד צח) ,שבאותו
שהיה מגדולי תלמידי החוזה מלובלין והיהודי רבינו. זמן חיפשו רב לעיר ״אלטונא״ שהיתה עיר ואם
הקדוש זי״ע ,ורצה לאכול סעודה ביחד עם הרה״ק, רבינו פעל רבות בשטח חיזוק הדת ,וכל עניני העיר בישראל במדינת אשכנז ,וצעק אליהם מו״ר הרבי
וידע שהוא עני ואביון ,וכי אין לו כלום ,הלך רבינו היו תחת פיקוחו ונחתכו על פיו .אך תקופת רבנותו ר״ב כי ירבו בלימוד גפ״ת ובהוראה ,ואמר :הלא היה
בצנעה לרבנית ומסר לה כסף שתקנה בשר ודגים, בגומבין קצרה היתה ,שלש שנים בלבד .משם נקרא נאה שתלמידי גזע הבעש״ט ימצאו מקום באשכנז
ותכין סעודה כיד המלך .משם נכנס להרה״ק לקבל בשנת תר״ו לכהן ברבנות בעיר ואם בישראל לעמוד בפרץ .ואכן בתקופת שנת תקפ״ה ,כשנודע
שלום ,הרה״ק מקוזמיר שמח מאוד עם רבינו וחשב מאקוב (שנקרא גם מאקאווא אמנם לא מאקאווא שבעיר שעפס מחפשים רב ,ציוה עליו הרבי רבי
בדעתו שהיה ראוי לעשות סעודה לכבוד האורח מהונגריה אלא זה במדינת פולין) .ברם אנשי גומבין בונם לנסוע לשם ולקבל עליו את עול הרבנות ,אך
החשוב ,אבל ידע בלבו שאין בביתו כלום ,לכן הלך כאנשי גריצא ,העריצו את רבם והיו נשמעים מכיון שהעיר שעפס היתה ברובה מעוז של
להרבנית להתייעץ עמה מה לעשות .כאשר נכנס לדבריו גם אחרי שעזב אותם .על מקומו של רבינו מתנגדים ,לא אבו לקבלו לרב עליהם ,עד ששמע
למטבח ,ראה שכל צרכי הסעודה מוכנים ,שאל נתמנה אז הגאון ר׳ יהושע טרונק (בעל שו"ת ע״ז אחד מהצדיקים שגר בשכנות ,ה״ה הרה״ק ר׳
לרבנית מאיפה לקחה כסף עבור כל זה ,לא היתה ישועות מלכו) שכיהן אח״כ כרב בקוטנא ,ומסופר נתן ממאקאווא [חתן הרה״ק רבי חיים חייקל
לה ברירה וסיפרה את האמת שרבינו נתן לה כסף. שבעת שסבל רבי יהושע -מרדיפות שונות בעיר, מאמדור זצ״ל] שהיה עוד מתלמידי החוזה מלובלין
מיד ניגש ר׳ יחזקאל אל רבינו ואמר לו :״וכי לא נסע רבינו במיוחד לגומבין והתערב בצורה תקיפה אשר נסע ג״כ להרבי רבי בונם ,והוא הכיר וידע את
אזכה במצוה זו של הכנסת אורחים לכבוד להשקיט הרוחות ולקבל מרותו של ר׳ יהושע. רבינו ,ונסע עמו לשעפס ,המליץ עליו לפני העדה,
קדושתו״ .והפציר ברבינו שיקח בחזרה את כספו, צדקותו ותורתו באומרו :״כתיב (דברים טז ,יח) שופטים ושוטרים
ולשם כך מישכן את ספרי הרמב״ם שלו וכיבדו ביד עוד מנעוריו עלה ונתקדש רבינו בקדושה עילאה, תתן לך בכל שעריך אשר ה׳ אלקיך נותן לך ,והיינו
רחבה. ביגיעת בשר ונפש ,עד שכל רואיו קראו אחריו דתוה״ק מצווה שיקחו להם שופטים אשר יוכלו
כמו״כ בחצרו של הרבי רבי בונם זי״ע בפשיסחא, ״מקודש מקודש״ ,כפי שסיפר הגה״ח ר׳ צבי יחזקאל ליתן עבדות השי״ת בלבם של כאו״א ,והנה הבאתי
נתיידד רבינו עם גדולי התלמידים ,ומסופר ,הרה"ק מיכלזאהן ז״ל (שש״ק ח״ד מ״ד ):שאמר פעם לכם רב כזה שיוכל להשריש בלב כ״א יראת שמים״.
רבי מנחם מענדל מקאצק היה פעם כמה חדשים אדמו״ר הזקן זי״ע ,כי להכיר בין בשר טריפה לכשר אבל כל זה לא הועיל הרבה ,המתנגדים דשם
רצופים בפשיסחא והיה אז בדוחק גדול והלך אינו דבר גדול ,אבל להכיר בין כשר לכשר לזה צריך רדפוהו בכל מיני רדיפות ובזיונות ,שברו חלונות
בבגדים קרועים ,וכדרכו לא ביקש משום אדם ״א איידעלע הרגשה״ ,וסיפר כי פעם אחת נסע אביו בית מדרשו ,מסרו עליו מסירות שלא היה יכול
עזרה .פעם בא אליו רבינו ואמר לו ,היום באה רבינו הק׳ לווארשה והתאכסן שם אצל אחותו, לסבול ,אזי שלח רבינו שליח לרבו לידע מה לעשות,
סוכות תשפ"ז עמוד כב רחשי לב
בליל א׳ דראש השנה ההתרגשות גברה והלכה מרגע וחלוש היה רבינו ,ולא בניקל הסכים לקבל על עצמו לפשיסחא האשה הגבירה תמר'ל מווארשא היא
לרגע ,רבינו הקדוש נכנס לערוך את שולחנו הטהור עול כבד של הנהגת עדה אשר מנתה רבבות תתן לך כל הצטרכותך ,כדרכה לתמוך את הצדיקים.
בהיכל בית המדרש ,גיל ורעדה משמשין בערבוביא, חסידים .עצם פטירת רבו הנערץ והנקדש עליו כ״כ, הרבי מקאצק כשמוע הדברים שאג שאגה גדולה
רבינו מגביה הכוס לעשות קידוש ,החלל נתמלא החשיכה את עולמו .אולם החסידים לא הרפו ,והוא ומרה :געלט [כסף] ,פע!
בדומיית קודש .מיד לאחר שנשמע קולו הקדוש קיבל על עצמו את הנהגת העדה .על אף חולשתו וסיפר רבינו כי מאז ששמע זאת נמאסה אצלו תאות
בברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה ,שמתה התחזק רבינו והקרין מאורו לחסידיו ותלמידיו הממון ,עד כדי כך אשר כמה שבועות אחרי כן
עצומה פרצה בקהל ,וברכת מזל טוב נשמעה מכל שנעשו מקושרים אליו ודבקים בו ,והשפיע בהם כשהיה שומע על דבר ממון היה מתחיל להקיא ורק
עבר ,אך רבינו מהסה את הקהל שכוונתו היתה על דעת תורה ויראת שמים .הרבה נושעו על ידי אחרי כמה חדשים היה בקושי יכול להסתכל על
שמיני עצרת שהוא כולל כל הימים טובים .הרבה ברכתו ,ברכת צדיק ,וכמאמרו -שהביא בשמו נכדו מעות.
חסידים נשארו כבר למשך כל החודש במאקאווא הרה"ק התפארת שמואל (בראשית ט״ו ,):״כי נקל גם עם הרה״ק ר׳ יצחק מאיר מגור זצ״ל בעל
להסתופף בצלא דמהימנותא ,ולראות איך יפול דבר יותר לפעול ישועות ולהתפלל ולפקוד עקרות, החידושי הרי״ם היה רבינו בידידות עוד מנעוריו
ביום האחרון של החג. מלהכניס ללב אחד של ישראל שער אחד משערי במקום מגוריהם ״ווארשה״ ,יחד עם הרה״ק ר׳ זושא
בהגיע יום שמיני עצרת לאחר קידוש וברכת יראת שמים״. מפלאצק זצ״ל .ומסופר בכתבי חסידים ,שהם היו
שהחיינו ,ניגש חתנו הגה״צ ר׳ ראובן לייב ז"ל לרבינו בעונת הקיץ של שנת תר״ח היה רבינו חלוש מאוד. אלה שדיברו על לבו של החידושי הרי"ם שישלח
ואמר :הלא חותני הרבי בירך שהחיינו ובודאי לקראת ראש השנה ,כאשר נקבצו ובאו למאקאווא ״קוויטל״ להחוזה מלובלין ,ובזכותם נתקרב
בעז"ה יהיה טוב .ענה רבינו :״ס׳איז שוין נישט (מאקוב בפולין) המוני חסידים ואנשי מעשה מקצה החידושי הרי״ם לחסידות .וכמסופר לעיל ,אף הלך
געוועזעהן מיין קול״ [זה כבר לא היה הקול שלי] גבול מדינת פולין ועד קצהו .אמר הרבי למקורביו: רבינו יחד עם החידושי הרי״ם לפעול אצל שרים
ולא יסף. ״כשיגיעני השי״ת ברוב רחמיו לברך ברכת שהחיינו ורוזנים לבטל גזירות מישראל.
למחרת בעיצומו של שמיני עצרת ,חצי שנה בלבד יהיה אי״ה טוב״ .מאות מאות חסידי ווארקא, אשכבתיה דרבי
לאחר שקיבל עליו את הנהגת העדה ,נסתלק רבינו רבנים ,למדנים ופשוטי עמך ישראל ,זרמו בערב
חסידי ווארקא ,אחרי הסתלקות מרן הרבי הזקן
ועלתה נשמתו הטהורה לגנזי מרומים לאור באור החג לעיירה הקטנה ,ומילאו את בית המדרש הגדול
בשנת תר״ח החלו נוהרים בהמוניהם למאקווא.
החיים ,ולהתענג מזיו העליון. והאכסדראות מסביב ,כאילו חשו כל אותם
עטרת ההנהגה הוטלה עתה על הארי שבחבורה ,זקן
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן. אוכלוסי חסידים בחביון נפשם ,כי במיוחד נקראים
התלמידים ,אשר עוד זכה להסתופף בלובלין
הם לבוא ,כי הרי זה יהיה ר״ה האחרון של רבם
ובפשיסחא -הוא רבינו רבי שרגא פייביל .הוא
הנערץ עלי אדמות.
הוכתר כרועה ומנהיג לעדת חסידי ווארקא .חולה
המשך באור החסידות
בבגדים נאים ,והזהירתנו התורה כמו כן להכניס בכלל השמחה העניים והגרים הרמב"ם כתב בהלכות יו"ט (פ"ו הי"ז) וז"ל ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים
והחלושים ,שנאמר אתה והלוי והגר והיתום והאלמנה. כולם אסורים בהספד ותענית .וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו
משרשי המצוה .לפי שהאדם נכון על ענין שצריך טבעו לשמח לפרקים ,כמו שהוא ובני בניו וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו' .אף על פי שהשמחה האמורה כאן
צריך אל המזון על כל פנים ,ואל המנוחה ואל השנה ,ורצה האל לזכותנו ,אנחנו עמו היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח
וצאן מרעיתו ,וצונו לעשות השמחה לשמו למען נזכה לפניו בכל מעשינו .והנה קבע הוא ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו.
לנו זמנים בשנה למועדים ,לזכר בהם הנסים והטובות אשר גמלנו ,ואז בעתים ההם ובהל' י"ח כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות .והנשים קונה להן בגדים
צונו לכלכל החמר בדבר השמחה הצריכה אליו ,וימצא לנו תרופה גדולה ,בהיות שובע ותכשיטין נאים כפי ממונו .והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר
השמחות לשמו ולזכרו ,כי המחשבה הזאת תהיה לנו גדר לבל נצא מדרך הישר יותר ואין שמחה אלא ביין .וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם
מדאי ,ואשר עמו התבוננות מבלי החפץ בקטרוג ימצא טעם בדברי. שאר העניים האמללים .אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו
אתה שומע יענקל'ה זה גדר המצווה אין לנו מספיק זמן להאריך אבל הבה נלמד קצת ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו.
הפנימיות כפי שמלמדנו בסה"ק יושר דברי אמת (או' נ"א) שגם הוא בתוך דבריו
ובהל' י"ט כתב אע"פ שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה .לא יהיה אוכל
מזכיר דברי הטור שמגדיר מצוות שמחה כפשוטו ולצד זה להתענג על ה' וזל"ק הנה
ושותה כל היום כולו .אלא כך היא הדת ,בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי
עיקר כל התורה והמצות הן דביקות הנפש והרצון בהשי"ת ב"ה וב"ש ,וביותר המצות
מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין ,והולכין לבתי
התלוים בזמן כמו השבת והמועדים ,שהם ימים שמתגלה ומאיר בהם השי"ת הארת
מדרשות קורין ושונין עד חצי היום ,ואחר חצות היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין
הנשמות יתירות שהוא עצם הדביקות ליודעים ,כמו שכתבתי לעיל (אות מ"ח) ואין
בחינה דומה לחברתה בענין הדביקות ,שבת ופסח ושבועות וסוכות כל אחד מהם לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה.
השמחה והתענוג בהם בהשי"ת בעצם היום ,שהוא מה שכתוב בזוהר (אמור ק"ה א') והל' כ' כתב כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק וקלות ראש
על פסוק (תהלים קי"ח כ"ד) זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו 'בו ביומא ,בו בקוב"ה, ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה .שהשכרות והשחוק הרבה וקלות
וכולא חד'. הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על
ואין צריך לפרש כי ממה נפשך ,מי שאינו מבין זה אינו מועיל לו לפרש ,כמו שכתבתי השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך
לעיל (אות כ"ב) שאי אפשר לפרש ענין הנסתרות דהיינו דביקות האהבה בהשי"ת בשמחה ובטוב לבב מרב כל .הא למדת שהעבודה בשמחה .ואי אפשר לעבוד את
האיך הוא ,כי הוא נסתר וכל אחד יודע מה שהוא יודע ולא יותר ,ומי שמבין מרגיש השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות.
בעצמו בו ביומא בו בקוב"ה וכולא חד ,והוא שמחת היום שיש לנו בו הארה ודביקות יענקל'ה הרמב"ם הוא היסוד והוא מלמדנו את הכללים איך לשמוח כמו שיהודי צריך
בו בהשי"ת ,ועלינו הוא מצוה לחוגגה ושמחה של מצוה היא זו באמת לאמיתו ,כמו לשמוח הרמב"ם אינו ממעט כלל בחיוב השמחה הוא דורש בהחלט לשלב בזה גם
שכתב הטור סוף הלכות יו"ט (או"ח שימן תקכ"ט) שלא נצטוינו על שמחה של עסק התורה ושהעבודה היא בשמחה ,אבל הגדר הוא כמו שהגדיר הרמב"ם.
הוללות כי אם על שמחה שיש בה עבודת היוצר ב"ה .ע"כ לשון קדשו. וכן הוא לשון החינוך (מצוה תפ"ח לשמוח ברגלים) ואמרו זכרונם לברכה במסכת
יענקלה יקירי זמננו תם יש עוד הרבה להאריך בזה ספרי החסידות מלאים בזה ,שיהיה פסחים (ק"ט ע"א) חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל ,ושם נאמר ,תניא ,רבי יהודה
לך ַא גוט פרייליכן יו"ט אבל תזכור יקירי לעסוק רק בשמחה ,ולא האם אני שמח בראוי בן בתירה אומר בזמן שבית המקדש קים אין שמחה אלא בבשר ,שנאמר (דברים כז
או לא. ז) וזבחת שלמים וגו' .עכשיו אין שמחה אלא ביין ,שנאמר (תהלים קד טו) ויין ישמח
לבב אנוש .ואמרו עוד במה משמחן? אנשים בראוי להם ביין ,ונשים בראוי להם
סוכות תשפ"ז עמוד כג רחשי לב
ושמחת בחגך
טו תשרי -הלכות אסורי לשון הרע -פתיחה להלכות אסור לשון הרע -לאוין
איזה הרגשה נפלאה לשבת בסוכה ,ולשוחח בתורה וחסידות ,משתף ר' זלמן חיים בערגה את
הרגשותיו ,הרי זה ממש עולמך תראה בחייך לשבת תחת כנפי השכינה ,באור המקיף וללמוד עוד
ְּב ַאר ַה ִּדין ְּד ַא ֵּפי ְּת ָל ָתא ְּל ִּע ְּניַן ְּר ִּכילּותְּ ,ו ֹ
ְּכ ָלל ב' ִּ -ב ְּכ ָלל זֶה י ֹ
תורת השם למלאות נשמתנו באור פנימי ,אין לך תענוג גדול מזה .נו יענק'לע ,היכן אנו אוחזים יפים:
ּובו ד' ְּס ִּע ִּ
ְּש ָאר ְּפ ָר ִּטיםֹ ,
במזמור לדוד ה' אורי ,ודאי הספקנו שני פסוקים בלבד עם כל זה כל פעם שמשמשים בזה עוד ַעל ָלאו
עו ֵּבר ֹ
פּורו ֹ
ֹ ְּדי ִּס
יבְּ .ו ִּאם הּוא ַמ ֲח ִּזיק ַב ַמ ְּח ֹל ֶקת ַעל י ֵּ
מוצאים טעם חדש.
ש ֹלא
ְּה ָרהֶ ,
שהּוא ַאז ָ
תו" ֶ
ִּהיֶה ְּכ ֹק ַרח ְּו ַכ ֲע ָד ֹ
"לא י ְּ
(ב ִּמ ְּד ָבר י"ז ,ה') ְּד ֹ
ַ
ברשות הרבים ,הפקיעו מכל בני ישראל החכמים הנבונים ,היראים ובעלי המדרגה ,את מצות
ד' מינים השנה ,כמו שבטלו את מצות תקיעת שופר ,אל תדאג יענקל'ה אנחנו לא מפסידים (דף ק"י ע"א).
ה ְּד ִּרין ַ
יתא ְּב ַס ְּנ ֶ
ְּל ַה ֲח ִּזיק ְּב ַמ ְּח ֹל ֶקת ִּכ ְּד ִּא ָ
כלום מזה ,הפחד על שמירת שבת ,והחוזק של כל ישראל ערבים זה לזה ,מרעיש עולמות עוד ילין
עוד ָלאו ֶא ָחדְּ ,והּוא ְּל ִּפי ַמה ֶש ְּר ִּג ִּ
ּופ ָע ִּמים ַה ְּר ֵּבה ָמצּוי ֹ
יגְּ .
יותר מן המצווה עצמה.
או ִּב ְּפ ַגם
אשו ִּנים ֹ
ֹ שיו ָה ִּר
רו ְּב ַמ ֲע ָ
ּזות ַל ֲח ֵּב ֹ
ַה ְּר ֵּבה ְּפ ָע ִּמים ְּל ַב ֹ
מכל מקום מצוות שמחה מן התורה יש לנו כל החג מדאורייתא כמו שמצות ישיבת סוכה היא
מדאורייתא ,מצות סוכה ישנם אופנים לפטור כשמצטער וכדו' ,אבל מצות שמחה היא המצווה תוָ ,כל ִּאיש ְּל ִּפי
אכ ֹ
או ִּב ְּמ ַל ְּ
תו ָרה ֹ
תו ַב ֹ
או ְּב ִּמעּוט ָח ְּכ ָמ ֹ
ִּמ ְּש ָפ ָחה ֹ
העיקרית שיש לנו בחג הבא עלינו לטובה ,ולכך נקרא בלשון אנשי כנסת הגדולה בתפילה זמן ַב ִּהילּוהּוְּ ,ו ֹלא
ַכ ִּעיסּוהּו ְּוי ְּ
שר י ְּ
אֶלו ְּד ָב ִּריםֲ ,
אמר ֹ
א ֶשר ֹנ ַ
ָנוֲ ,
ִּע ְּני ֹ
שמחתנו. עו ֵּבר
מוֹ ,
ינו ְּל ֵּבין ַע ְּצ ֹ
א ִּפלּו ִּאם ָהיָה ַה ָד ָבר ֵּב ֹ
יּוכל ְּל ֵּה ָעזֵּר ֵּמ ֶהםֲ ,
ַ
נו ?..קוטע יענקלה את ר' זלמן חיים מדיבוריו ,וכי קלה בעיניך היא מצות שמחה להיות שמח ָאת
אונ ַ
ְּרי ְּב ֹ
יתו" ְּד ַאי ֵּ
תונּו ִּאיש ֶאת ֲע ִּמ ֹ
"לא ֹ
ַעל ָלאו (וַּי ְִּּק ָרא כ"ה ,י"ז) ְּד ֹ
בה' ,ולדבוק בו? ולא להיסחף אחר השמחה מן האכלים הטובים הערבים הניתנים לנו ,כמו
ָח ֶמר ִּאם ָהיָה זֶה
(דף נ"ח ע"ב)ְּ ,ו ַקל ו ֹ
יעא ַ
יתא ְּב ָב ָבא ְּמ ִּצ ָ
ְּד ָב ִּריםִּ ,כ ְּד ִּא ָ
שידוע הסיפור על אחד מן הצדיקים שצעק על עצמו אתה לא יושב בסוכה אתה יושב בצלחת.
לאט לאט לך ,משיב ר' זלמן חיים שוב צריכים אנו לחזור ולשנו לעצמו לא לרוץ מיד למדרגות ּובין
רו ֵּבין ִּב ְּר ִּכילּות ֵּ
ש ַה ְּמ ַגנֶה ַל ֲח ֵּב ֹ
ָשיםְּ .ו ִּנ ְּמ ָצא ְּל ִּפי זֶהֶ ,
אנ ִּ
ִּב ְּפנֵּי ֲ
גבוהות קודם עלינו ללמוד ברור את היסודות של מצות החג ,ולאחר מכן נוכל לשרש האם שון
שּיֵּש ָע ָליו ָלאו ְּד ָל ֹ
א ֵּח ִּריםִּ ,מ ְּל ַבד ֶ
ּוב ְּפנֵּי ֲ
שון ָה ָרע ְּב ָפנָיו ִּ
ְּב ָל ֹ
באמת אנו יושבים בסוכה או בצלחת ,הצדיקים לא התחילו עם זה ,במדרגתם הגבוהה עסקו גם
עו ֵּבר ַגם ֵּכן ְּב ָלאו זֶה.
ש ָכ ַת ְּבנּו ְּל ֵּעילֹ ,
מו ֶ
ּור ִּכילּותְּ ,כ ֹ
ָה ָרע ְּ
בזה ,אבל על תאוות האכילה נעסוק בחודשי טבת ,עכשיו עיסוקנו במצות שמחה.
קודם נלמד קצת מחובתנו להכין עצמנו בהכנה דרבה לקראת ימי רצון זמן ומועד ,וזה כתב יד
קדשו של הרה"ק הבית אהרן מקארלין זיע"א (סדר היום) וכשיגיענו השם ית' למועדים
ולרגלים צריך כל יום טוב הכנה לקבלו לפי ענינו ומדתו ומקורו ,ובפרט בימים ימי הרצון שהם
הכנה לרצות את בוראנו על כל מה שעבר ולקבל רצון מרצונו הטיב ליראיו ,ושיומשך רצונו
הפשוט בבריאת העולם להעולם חסד יבנה .ע"כ כתי"ק.
וכן הוא ג"כ בסה"ק אור המאיר המלהיב כל לב להכין נפש רוח ונשמה לקראת ימי מועד וזה
מקצת מלשונו הקדוש (מגילת אסתר) ,והכלל אין יום אחד דומה לחבירו ,ובכל יום מהימים
צריך לעבוד את הבורא ברוך הוא בבחינות שונות לערך העת והזמן ,וכאשר נתבאר לנו במקום
אחר פירוש הכתוב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים עיין שם ,והחכם עיניו בראשו יודע ומבין
טרם בוא עת המועד מכין את עצמו ומעורר לבו להיות כלי קיבול ומוכשר לקבל טובו שתתגלה
בזה העת ,ונפשו יודעת מאד שהעת והזמן גרם ככה לגלות טובו הגנוז ,ולא כרבת בני עמינו אשר
לא ידעו ולא יבינו אל פועל ה' להכין את עצמו אל בחינת המועדים ,לעורר לבם בקרבם בהאיך
אנפין יקומו קדם מלכא ולבם בל עמם ,כי אם כדבר המזדמן והכל שוה בעיניהם אם יום מחר
יהיה שבת או יומים ,וכן בחינת הרגלים הם רק כדבר המקרה בהגיע מועד הרגל אזי מוכרח עץ הדעת -אתרוג היה
לקיים הלכות הרגל ברגל ,וגם אם הגיע עת המועד ביום מחר ויש מחר שהוא רחוק הכל ישרה מובא כמה דיעות איזה עץ /פרי היה עץ הדעת – האתרוג שנאסר לאדם
בעיניו ,ובאמת לא באלה חפץ ה' להיות לו לעם סגולה ,כי המשכילים והמבינים יודעים פרטי הראשון לאכול ,במדרש (בראשית רבה פרשה טו פסקה ז) מובא דעה
העתים ,ונפשם יודעת מאוד שבלתי אפשר לעבור הרגל כי אם בזמן המוגבל כפי המדה השולטת, ש"אתרוג היה".
וכן בפרטי העתים אפילו בימות החול מקשרים הבינה אל בחינת התחלקות העתים ,והן המה
דבר מעניין אנו רואים שהיה בעץ הדעת :הקב"ה ציווה לאדם הראשון שלא
החכמים יודעי העתים שראוי לייחס חכמתם בסבת העתים על דרך ומבני יששכר יודעי בינה
יאכל מעץ הדעת ,הנחש -כשהסית את חוה לאכול ,מה אמר לה? הנחש אמר
לעתים .ע"כ מקצת מלשון קדשו.
להם (בראשית פרק ג פסוק ה) שאם יאכלו מעץ הדעת ,אז "והייתם כאלוקים
ונסיים את ענין ההכנה בדברות קודש של הרה"ק השם משמואל בשם אביו האבני נזר זיע"א
שלפי ההכנה הנשאר הרשימו אחר ימי החג (תולדות) וזל"ק ,ויש לומר עוד עפ"י מה שהגיד וכו'" ,שהם יהיו כמו הרבונו של עולם (וברש"י' ,יוצרי עולמות') .למעשה ,אכלו
כ"ק אבי אדמו"ר זצוקללה"ה שהשארת הקדושה אחר עבור ימי הקדושה ,היא לפי מסת מעץ הדעת ,ונגרמה מיתה לעולם .עד כאן.
ההכנה שלפני' ,וע"כ בשבת שההכנה לפני' היא ג' ימים דמקמי שבתא נמשך רושם הקדושה מורא'די'גע מוסר השכל יש פה לחיי היום יום!
לאחרי' תלת יומין ,ומי שלא הבדיל במוצש"ק יבדיל עד יום ג' ,ובחג שההכנה לפניו היא שלשים מה הייתה הנקודה שהנחש שיכנע אותם לאכול מעץ הדעת ,שנאמר להם
יום נמשך רושם החג אח"כ נמי שלשים יום ,וע"כ כל שלשים נקרא אחר החג ,ע"כ דבריו הק'. בפירוש לא לאכול ממנו?
וכעת יענקל' יקירי ממשיך ר' זלמן חיים בנועם שיחו ,אחר שברור לנו שאנו צריכים להכין עצמנו והייתם כאלוקים – אתם תהיו כמו הקב"ה – תהיו כמו מישהו אחר .ולא משנה
הבה ניגש ללמוד ולהתבונן מהות מצות שמחה בחג ,רק חפץ אני להקדים לך הקדמה קצרה עכשיו הנפקא מינא כמו מי הם יהיו ,הנקודה שהם יהיו כמו מישהו אחר.
יכול להיות שזה ימע לך מוזר ואלוי אפי' לא לגמרי חסידי'ש בגלל שלא דברו מזה כל כך אצלנו,
הרבה אנשים שפשוט עושים דברים שהם יודעים שאין לעשותם ,אבל עושים
אבל היסוד הוא שספרי חסידו לא באו להפקיע את היסודות שיסדו הקדמונים ,אלא באו
זאת כי רוצים להיות כמו ההוא – כמו איש אחר ,ואם זה בהוצאות כספיות מידי
להוסיף עליהם ,ולפעמים כשניכר שאנשים רצים בכבש ,ובאים לידי סכנה ושוכחים יסודות
יום או בהוצאות מיותרות ,שמחות וכן הלאה ,אנשים מנסים להתדמות לאחר,
ראשונים מוטל עלינו לחזור ולשנן את זה ,ואתה לא נעים לי להגיד לך את זה כך ברור אבל אם
כשמתחילים לדבר איתך על שמחת החג מיד זה מתפרש אצלך כלחץ האם זה בכוונה טהורה, אף על פי שזה לא ביכולת האדם ,ומכל מקום עושים זאת על מנת להתדמות
במצב כזה חובה גמורה מקודם ללמוד יסודות המצוה בפשטות. לאחרים .ואם אין ביכול האדם להתדמות לשני ,אזי הוא רק בעצבון כל ימי
המשך בעמוד כג חייו ...ואולי זה הוא המידה כנגד מידה שקיבלה האשה על האכילה שנאסרה לה
המשך בעמוד יט
לכל עניני הגליון נא להתקשר 'ולהשאיר הודעה' ע"י 1-732-372-0092מארץ ישראל · 03-686-1344פקס · 1-732-647-2222בארץ ישראל לגבי ההפצה יכולים להתקשר ע"י 052-764-8605
