gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: עמק השבוע · Eimek Hashuvia

שבוע: סוכות (2026-09-21)

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שבת יו"ט סוכות תשפ"ז והימים שסביבותי'ה‬ ‫גליון קלג‬ ‫שנה ג‬ ‫‪ Û‬בﬠנין האיסור להתﬠנות בימים שבין יוהכ"פ וסוכות ‪Ü‬‬ ‫בעיניו‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי מפורש דנהגו שלא לומר תחנון‬ ‫מחנכין בהם המזבח בימי שלמה‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועי' גם‬ ‫עיין בשו"ע או"ח סימן קל"א ס"ז דאיתא וז"ל‬ ‫בסוף תשרי ואפ"ה כתב דמותר ליחיד להתענות‪.‬‬ ‫במ"ב בסי' רפ"ח ס"ק ט' דאיתא וז"ל אם יום‬ ‫ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם בכל חדש‬ ‫ועי' בכף החיים בסי' תכ"ט ס"ק ל"ו דאיתא וז"ל‬ ‫ראשון הוא יום שאיסור התענית בו אינו אלא‬ ‫ניסן ולא בט' באב ולא בין יו"כ לסוכות‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫תענית של ערב ראש חודש חשון שהוא בתשרי‬ ‫מנהג כגון יומי דניסן או סיון או אסרו חג או בין‬ ‫וכ"ה ברמ"א שם בסי' תרכ"ד וז"ל אין אומרים‬ ‫נראה דצריך להתענות כיון דלא חמירי כולי האי‬ ‫יוה"כ לסוכות וכה"ג יכול להתענות בהם תענית‬ ‫תחינות ולא צו"ץ מיו"כ עד סוכות‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אותם הימים כיומי דניסן‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיי"ש בסימן‬ ‫לתעניתו וגם אם התענה בהם תענית חלום א"צ‬ ‫עי' בכותרת לאו"ח סי' תק"ע דאיתא וז"ל דין‬ ‫תי"ז ס"ק ט"ז דאיתא וז"ל בענין תענית של ערב‬ ‫למיתב אח"כ תענית לתעניתו אבל המתענה תענית‬ ‫חנוכה ופורים וימים שאין אומרים בהם תחינה‬ ‫ראש חודש אייר שהוא בניסן נראה שאין צורך‬ ‫חלום בר"ח וחנוכה ופורים ויו"ט שני של גליות‬ ‫שנפגשו בתוך ימי נדרי תענית‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועי' בש"ך‬ ‫להתענות כיון שיש מחמירין כמו שנכתוב לקמן‬ ‫וחוה"מ צריך למיתב תענית לתעניתו‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכ"ה‬ ‫ביו"ד סי' רט"ו ס"ק י"א דאיתא לגבי ימים האסורים‬ ‫סימן תכ"ט אות ל"ה ואות ל"ו יעו"ש‪ ,‬והגם דיש‬ ‫גם במ"ב בסי' תקס"ח ס"ק ל"ז‪.‬‬ ‫בתענית וז"ל ימי ניסן וכן שאר הימים שאין‬ ‫מתירין כמו שנכתוב שם באות כ"ז מכל מקום‬ ‫]אולם יש עוד ימים בתשרי שיש מחלקים בהם‬ ‫אומרים תחנון דינן כימים האסורים מדבריהם‪.‬‬ ‫שב ואל תעשה עדיף‪ ,‬אבל תענית של ערב ראש‬ ‫בין תחנון לתעניות‪ ,‬דיש שאין אומרים תחנון בסוף‬ ‫עכ"ל‪ .‬הרי מבואר ד"ימים האסורים בתענית"‬ ‫חודש חשוון שהוא בתשרי צריך להתענות‪ ,‬והגם‬ ‫תשרי ואפ"ה ס"ל דמותר להתענות‪ ,‬דעי' בסדר‬ ‫ו"ימים שאין אומרים בהם תחנון" הם תלויים‬ ‫שאין בהם נפילת אפים כמו שכתבנו לעיל סימן‬ ‫היום סדר שמיני עצרת דאיתא וז"ל הימים שאחר‬ ‫אהדדי‪ ,‬וא"כ כיון דאין אומרים תחנון בין יוהכ"פ‬ ‫קל"א אות צ"ח‪ ,‬מכל מקום לא חמירי כולי האי‬ ‫החג עד ראש חדש חשון נהגו שלא ליפול בהן‬ ‫וסוכות‪ ,‬גם אין מתענים בין יוהכ"פ וסוכות‪.‬‬ ‫כמו ימי ניסן‪ ,‬ואף על גב דתעניות שני וחמישי‬ ‫על פניהם ואין אומרין שלש עשרה מדות ולא‬ ‫ושני אין מתענין בהם עד שיעבור כל חודש תשרי‬ ‫וידוי‪ ,‬והטעם‪ ,‬משום שזה החודש הוא זמן רוב‬ ‫וכ"ה להדיא בקיצור שו"ע סימן קל"ג וז"ל בימים‬ ‫כמ"ש לקמן סימן תצ"ב‪ ,‬שאני התם שאין קבוע‬ ‫שמחתינו ונבחר בו יום סליחתינו ויש בו ארבעה‬ ‫שבין יום הכפורים לסוכות אין מתענין אפילו‬ ‫להם זמן‪ ,‬לא כן ערב ראש חודש שעתה הוא‬ ‫מועדים ראש השנה יום הכפורים סוכות ושמיני‬ ‫תענית יארצייט‪ ,‬ואין אומרים "תחנון" לפי שהם‬ ‫זמנו אין לבטלו בשביל זה‪ ,‬ובפרט שגם בערב‬ ‫עצרת‪ ,‬והוא חודש השביעי‪ ,‬והשביעי לעולם‬ ‫ימי שמחה שהיו מחנכין בהם את המזבח בימי‬ ‫ראש חודש אייר שהוא בניסן יש הרבה מתירין‪,‬‬ ‫משובח‪ ,‬ונשלם בו עבודת בית המקדש בימי‬ ‫שלמה‪ ,‬וגם אנחנו עוסקים במצות בנין סכה והכנת‬ ‫אם כן הבו דלא להוסיף עלה‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי מפורש‬ ‫שלמה המלך ע"ה‪ ,‬והוא נקרא ירח האתנים ותחלתו‬ ‫אתרוג ושאר המינים לכבוד אדון האדונים מקדש‬ ‫דנהגו שלא לומר תחנון בסוף תשרי ואפ"ה כתב‬ ‫יסורין וסופו שלוה‪ ,‬ומפני אלו הענינים ראוי לשמוח‬ ‫ישראל והזמנים‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכ"ה להדיא במ"ב בסימן‬ ‫דמותר להתענות ביו"כ קטן משום דלא חמירי‬ ‫בו ושלא להראות שום צער וצרה ברבים‪ ,‬אבל‬ ‫תרכ"ד ס"ק י"ד וז"ל אין מתענין מיו"כ עד סוכות‬ ‫כולי האי ימי סוף תשרי‪[.‬‬ ‫הרשות בידו אם ירצה להתענות ולעשות הטוב‬ ‫יום שמת בו אביו ואמו שהם ימי שמחה שהיו‬ ‫‪ Û‬הימים שבין יוהכ"פ וסוכות המשך ליוהכ"פ ‪Ü‬‬ ‫האי טעמא‪ ,‬ואפשר לומר טעם אחר וכו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫]הנה חזינן דהגר"א כתב להדיא דלפי האי טעם‬ ‫הנה ראינו דאין נפילת אפים )ואין מתענים(‬ ‫וצע"ע בזה‪[.‬‬ ‫הני ימים הם "יום טוב"‪ .‬ואפשר דזהו דלא כהמבואר‬ ‫בימים שבין יוהכ"פ וסוכות‪ .‬עיין בביאור הגר"א‬ ‫ועי' ביערות דבש חלק שני דרוש י' דאיתא וז"ל‬ ‫בכף החיים על או"ח סימן קל"א ס"ק צ"ח וז"ל‬ ‫בסימן קל"א שם שכתב דהטעם הוא שאז נשלם‬ ‫ובד' ימים שבין יום הכפור לסוכות אין לו אחיזה‬ ‫אחר הסוכות אין נופלין עד ב' חשוון והטעם‬ ‫בנין בהמ"ק כמ"ש בפ"ק דמועד קטן‪.‬‬ ‫וגם יום ראשון של סוכות כי בו אתרוג ולולב‬ ‫דומיא דניסן מה ניסן הואיל ויצא רובו בקדושה‬ ‫ועיין בביאור הגר"א בסימן תרכ"ד שהוסיף עוד‬ ‫מנצחים לס"א כמבואר במדרש ויק"ר ל' ובזה‬ ‫אין אומרים בו תחנון ואין נופלים על פניהם אף‬ ‫טעם וז"ל משום דהוי' יו"ט כמו יה"כ במקצת‬ ‫תבין מ"ש חז"ל השטן בגימטריא שס"ד ויום אחד‬ ‫בתשרי כן לפי שיצא רובו בקדושה ב' ימים של‬ ‫כמ"ש במדרש על פ' ולקחתם לכם ביום הראשון‬ ‫יום הכפור אין לו רשות ויש להבין הא ה' דמלת‬ ‫ראש השנה ויום הכפורים וד' ימים בן כפור לסוכות‬ ‫כו' מכאן ואילך כו' והם ימי חנוכת הבית וע' בפ"ק‬ ‫השטן הוא רק משמש לפעולת ה' הידיעה אבל‬ ‫וט' ימי החג הרי ט"ז ואף לבני ארץ ישראל‬ ‫דמ"ק ובפ"ב דשבת‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עיקר שמו שטן וכי שמו השטן וא"כ עדיין חסרו‬ ‫שעושין ח' ימים כיון דמחצה חשוב כרובו‪ ,‬ומיהו‬ ‫ה' ימים אבל זה הוא אלו ה' ימים ד' ימים בין‬ ‫האי טעמא לא קאי אלא לפי הטעם שכתב הלבוש‬ ‫הרי דהגר"א הוסיף עוד טעם דכיון דמבואר‬ ‫יום הכפור לסוכות ויום ראשון דלולב ואתרוג מגין‬ ‫בסימן קל"א ותרכ"ד לפי שבהם נשלם בית המקדש‬ ‫במדרש דיו"ט ראשון דסוכות הוא ראשון לחשבון‬ ‫ואין לו רשות כנ"ל ולכך אין לו רק שנ"ט ימים‬ ‫שבנה שלמה ע"ה אבל לפי הטעם שכתב בסימן‬ ‫עוונות‪ ,‬א"כ חזינן דליכא חשבון עוונות בימים‬ ‫וזו היא כוונת המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון‬ ‫תרכ"ד לפי שאין השי"ת מתחיל לחשוב עונותיהם‬ ‫שבין יוהכ"פ וסוכות‪ ,‬ובע"כ דהני ימים הם‬ ‫וכי ראשון הוא אלא ראשון לחשבון עונות בשלמא‬ ‫של ישראל עד יום א' של חג הסוכות לא שייך‬ ‫דומים ליוהכ"פ‪.‬‬ ‫ולשמרה דא מצות עשה ולא תעשה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ג'( ואיב"ה אשית רמז לו ימים המסוגלים לתשובה‬ ‫אם הוא ראשון בחודש הוא ידוע ראשון לבריאת‬ ‫ועי' בדרשות חת"ס דרשה לשבת הגדול שנת‬ ‫א' דראש השנה יו"ד ימי תשובה ב' דראש השנה‬ ‫עולם ולכמה דברים מסגולת ראשון בתשרי אבל‬ ‫תק"ס שהעיר שיש ב' ימים בשנה שנקראים בשם‬ ‫וה' דחק עצמו מהרמ"ע בעל כרחו לפרשו אבל‬ ‫ראשון לחג מה הראשון ומשני ראשון לחשבון‬ ‫"גדול"‪ ,‬שבת הגדול ויום כפור נקרא יומא צומא‬ ‫הוא הדבר שכתבנו שכוון לה' ימים שאין לשטן‬ ‫עונות וכו' ובו ביום נלקח לולב שהוא גם כן כופה‬ ‫רבה‪ ,‬וביאר כי השם גדול מורה כי יש התפשטות‬ ‫בהם שליטה ולעומת זה ה' ימים קודם ראש‬ ‫לסטרא אחרא ולכך נרמז ה' בלולב ולא בסוכה‬ ‫הכח של יוהכ"פ על ימים שלאחריו דהוי יוהכ"פ‬ ‫השנה מן כ"ה אלול ימים שיש להתגבר בתשובה‬ ‫ולהורות כי ה' ימים שאין לו אחיזה ומזה תבין‬ ‫אריכתא עד היום הראשון של סוכות‪ .‬עכת"ד‪.‬‬ ‫כי אדם אין לעבוד האדמה לתקן כמ"ש לעבדה‬ ‫מ"ש איש אלהים קדוש מהרמ"ע כי נאמר )בראשית‬ ‫‪ Û‬ﬠוד ייחוד להימים שבין יוהכ"פ וסוכות ‪Ü‬‬ ‫לפי דברי הגר"א בשיר השירים‬ ‫מקור לדברים אלו בשפ"א )בהמשך דבריו שם‬ ‫פרשת שקלים שנת תרמ"א דאיתא וז"ל משנכנס‬ ‫עיין בגר"א בשיר השירים פ"א פ"ד דאיתא וז"ל‬ ‫בשמות פרשת שקלים שנת תרמ"א( וז"ל ובגלות‬ ‫אדר מרבין בשמחה הוא שמחת הנדבה שהביאו‬ ‫סוכות שהוא זכר להיקף ענני כבוד שהיה תלוי‬ ‫יש להתחזק במעשה הצדקה שע"י נדבת המשכן‬ ‫בנ"י בכל אדר השקלים ואיתא מצות שקבלו‬ ‫בבנין המשכן כידוע ובזה יתורץ מה שהקשו למה‬ ‫נתקנו בני ישראל אחר החטא דכתיב בכל לבבך‬ ‫עליהם בשמחה עדיין עושין כו' וכל נדבת ישראל‬ ‫אנחנו עושים סוכות בתשרי כיון שהוא נגד היקף‬ ‫כו' נפשך כו' מאודך וכל זה קיימו בנ"י ביציאת‬ ‫לשמים הי' בשמחה כמ"ש במשכן האנשים על‬ ‫ענני כבוד היה ראוי לעשות בניסן כי בניסן היה‬ ‫מצרים שנמשכו אחריו ית' כמ"ש לכתך אחרי‬ ‫הנשים וכן במקדש בימי דוד וגם בבית שני‬ ‫תחילת היקף העננים אבל נראה לפי שכשעשו‬ ‫במדבר זה בכל לבבך ובמתן תורה בכל נפשך‬ ‫התנדבו בשמחה ע"ש לכן נתעורר שמחת עבודת‬ ‫את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד‬ ‫כמ"ש נפשי יצאה בדברו ונתקדשו נפשות בנ"י‬ ‫ביהמ"ק בימים אלו וגם עתה שאין לנו לא משכן‬ ‫שהתחילו לעשות המשכן ומשה ירד ביוהכ"פ‬ ‫במתן תורה אח"כ בנדבת המשכן נתקיים בכל‬ ‫ולא מקדש יש להרבות בצדקה בימים אלו כאשר‬ ‫ובמחרת יוהכ"פ ויקהל משה וצוה על מלאכת‬ ‫מאודך לכן נתן הקב"ה נכסים לאדם שיוכל למצוא‬ ‫נתקן אח"כ מתנות לאביונים בחודש הזה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫המשכן וזה היה בי"א תשרי וכתיב והעם הביאו‬ ‫עזר גם בימי ירידה ע"י מעשה הצדקה שכמו‬ ‫הרי מבואר בשפת אמת דהשמחה של בנ"י בנדבת‬ ‫עוד נדבה בבקר בבקר ב' ימים הרי י"ג בתשרי‪,‬‬ ‫שאדם נותן מנכסיו השייכים לו בעבור רצונו ית'‬ ‫המשכן פעל לדורות‪[.‬‬ ‫ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב‬ ‫כן זוכה שיחזירו לו המדריגות שנאבדו ממנו ע"י‬ ‫במנין ומשקל‪ ,‬ובט"ו התחילו לעשות ואז חזרו‬ ‫החטא כמ"ש מתן אדם ירחיב לו‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי‬ ‫הנה נמצא שהוזכר בדברי הגר"א הנ"ל שני‬ ‫ענני כבוד‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי דהד' ימים שבין יוהכ"פ‬ ‫מבואר כנ"ל דהא שבנ"י נתנו נדבות למשכן הוי‬ ‫ייחודים להימים שבין יוהכ"פ וסוכות‪ ,‬א' הם המשך‬ ‫לסוכות הם הימים שנדבו למשכן‪.‬‬ ‫חלק מהתיקון לחטא שלהם‪.‬‬ ‫ליוהכ"פ‪ ,‬ב' הם הימים שנדבו למשכן‪ .‬ויתכן דב'‬ ‫דברים אלו הם דבר א'‪ ,‬דהקביעות דהני ימים‬ ‫]הנה יש ייחוד מיוחד להימים שנדבו למשכן‪,‬‬ ‫וע"ע בשפת אמת שמות פרשת שקלים שנת‬ ‫כימי כפרה היינו משום דבהני ימים נשלמה הכפרה‬ ‫דהרי בנין המשכן עצמו לא היה ע"י כולם‪ ,‬אלא‬ ‫תרל"ד דאיתא וז"ל כפי מה שאדם נותן משלו‬ ‫דחטא העגל‪ ,‬דלפי הגר"א העננים נסתלקו מחמת‬ ‫ע"י חכמי לב מיוחדים‪ ,‬משא"כ הנדבות היו ע"י‬ ‫יוצא מכל המצרים וזה על הכלאים כמ"ש בזוה"ק‬ ‫חטא העגל‪ ,‬ולא חזרו מיד אחרי יוהכ"פ‪ ,‬אלא‬ ‫כולם‪ ,‬ועוד הרי הבנין עצמו היה ע"י ציווי בדיוק‬ ‫פי' כמו בית הכלא שע"י הנדבה נעשה בן חורין‬ ‫דוקא חזרו אחרי שנדבו נדבות המשכן‪ ,‬וא"כ חזינן‬ ‫מה לעשות‪ ,‬משא"כ הנדבות באו מנדבת לבם של‬ ‫והוא הכנה לפסח כי גם עתה יש הרצון והנדבה‬ ‫דהנדבות למשכן בהני ימים הם השלימו הכפרה‪.‬‬ ‫כלל ישראל והראו בזה רצון עצמי לעשות משכן‬ ‫שבנ"י מוכנים לתת השקלים אף כי א"י לקיים‬ ‫נמצא דכמו דיוהכ"פ וסוכות נקבעו מחמת שייכותם‬ ‫לד'‪ .‬וא"כ י"ל דכיון דבנ"י נדבו למשכן ברצון‬ ‫בפועל ולכך מביא שמחה כדכ' ולישרי לב שמחה‬ ‫לחטא העגל הוא הדין דהימים שבין יוהכ"פ וסוכות‬ ‫להתקשר להקב"ה לכן נעשו הני ימים לימי רצון‬ ‫שכשיוצאין לחירות מיצה"ר באין לישרת לב‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫נקבעו מחמת שייכותם לחטא העגל‪ .‬ומצאתי‬ ‫להתקשרות עם הקב"ה‪ .‬ועיין בשפת אמת שמות‬ ‫‪ Û‬ימי הכנה למצוות סוכה ולולב ‪Ü‬‬ ‫יומא דראש השנה איהו יומא דדינא וכו' עד דף‬ ‫בעשיית הסוכה‪ ,‬כדי לצאת ממצוה אל מצוה‪.‬‬ ‫עיין בילקוט ויקרא רמז תרנ"א )ובעוד מקומות‬ ‫ק' זכאה חולקיהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועיי"ש בריש סימן תרכ"ה דאיתא וז"ל‬ ‫במדרש( דאיתא כיון שבא יום הכפורים וכל ישראל‬ ‫ואחר כך יברך ברכה אחרונה על סעודתו‪ ,‬ויקום‬ ‫מצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כפור‪ ,‬דמצוה‬ ‫מתענין הקדוש ברוך הוא סולח לכל עונותיהן וכו'‬ ‫בזריזות לעשות איזה הכנה לסוכה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הבאה לידו אל יחמיצנה‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי דרק הוזכר‬ ‫מיהכ"פ עד החג כל ישראל עסוקין במצות זה‬ ‫אבל עיין בכף החיים שם בסימן תרכ"ד ס"ק‬ ‫להתחיל בסוכה ולא בלולב‪ .‬ועיין גם בברכי יוסף‬ ‫עוסק בסוכתו וזה עוסק בלולבו וביום טוב הראשון‬ ‫ל"ו דאיתא וז"ל מוצאי יום הכפורים מנהג הקדוש‬ ‫שם בסימן תרכ"ד דאיתא וז"ל המדקדקים‬ ‫של חג הם נוטלין לולביהן ואתרוגיהן בידיהן‬ ‫וכשר לתקן בסוכה איזה דבר קודם שיאכל‪ ,‬וכן‬ ‫מתחילים מיד במוצאי יום הכיפורים בעשית הסוכה‬ ‫ומקלסין להקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא‬ ‫גם כן טוב שביום י"א אחר תפלת שחרית קודם‬ ‫כדי לצאת ממצוה וכו' ואסמכוה אקרא וישב ביום‬ ‫אומר להן כבר מחלתי לכם על מה שעבר מכאן‬ ‫שיאכל יקנה דבר מצוה לולב או אתרוג אם אפשר‪.‬‬ ‫ההוא עשיו לדרכו שעירה ויעקב נסע סוכותה‪.‬‬ ‫ואילך חשבו עונותיכם לפניכם לפיכך אמר ביום‬ ‫עכ"ל‪ .‬וכן עיי"ש בסימן תרכ"ה ס"ק ד' דאיתא‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועיין בספר בן איש חי הלכות שנה ראשונה‬ ‫הראשון ראשון לחשבון עונות מיום הראשון של‬ ‫וז"ל כשם שמצוה לעסוק בסוכה מיד אחר יום‬ ‫פרשת וילך אות כ"ג דאיתא וז"ל אחר שיאכל‬ ‫מועד ואילך‪.‬‬ ‫הכפורים כך מצוה מיד אחר יום הכפורים להתעסק‬ ‫סעודת התענית בליל מוצאי כפור‪ ,‬יאמר על השלחן‬ ‫והנה עיין בשו"ע או"ח סוף סימן תרכ"ד דאיתא‬ ‫בהכנת לולב ומיניו וכמו שכתב הטור לעיל סימן‬ ‫פתיחת אליהו זכור לטוב‪ ,‬וכתב הרב יעב"ץ ז"ל‪,‬‬ ‫וז"ל אין אומרים תחנות ולא צו"ץ מיום כפור עד‬ ‫תקפ"א בשם מדרש יעו"ש‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ללמוד ברעיא מהימנא פרשת אמור דף צט ע"ב‪,‬‬ ‫סוכות‪ ,‬והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי י"כ‬ ‫לכן גבי אתרוג לא נזכר רק הוקצה למצותו‪ ,‬אבל‬ ‫ואמרה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי‪ ,‬וזה‬ ‫]הנה לפי פשטות לשון הרמ"א דהני ימים‬ ‫שיהא חל ש"ש לא הוזכר בגמ' )רק ברש"י לז‬ ‫נגד הטבע לקדש כחות האדם והרגשותיו מגבול‬ ‫קשורים למצות סוכה ולא ללולב‪ ,‬מהו הפירוש‬ ‫ע"ב ד"ה אסור להריח יעו"ש(‪ ,‬ומפני זה מצות‬ ‫החמרי‪ ,‬ולכן אמרו חג הסוכות תעשה לה' שיהא‬ ‫בזה‪ ,‬למה יש ענין לעשות סוכה בהני ימים וליכא‬ ‫שהן נגד הטבע צריכין הכנה רבה וחיזוק‪ ,‬לכן‬ ‫שם שמים חל על הסוכה כעל החגיגה‪ ,‬והוא‬ ‫ענין לעשות לולב בהני ימים‪ .‬הנה עיין במשך‬ ‫כתיב תעשה בסוכה )ולב"ש בעי שיהא לשם‬ ‫ענין קדושה ועצי סוכה אסורין מן התורה‪ ,‬אמנם‬ ‫חכמה על ויקרא פכ"ג פמ"ב דאיתא וז"ל בסוכות‬ ‫חג( ותעשה ולא מן העשוי‪ ,‬לא כן בד' מינים‬ ‫יש מצות שהן כפי חוקי הטבע‪ ,‬רק שהוא עפ"י‬ ‫תשבו כו' התורה האלקית יש בה מצות שהם‬ ‫שהן כפי הטבע אינו צריך הכנה רבה‪ ,‬ואף שאינו‬ ‫חוקי החכמה העליונה בפרטים מצוינים לפי טעמי‬ ‫מדריכים האדם נגד הטבע‪ ,‬ויש מצות שהם כפי‬ ‫אגוד כשר וליכא עשייה גביה‪ ,‬ולא שייך תעשה‬ ‫החכמה האלוקית‪ ,‬וע"ז אמרו )בבא מציעא סא‬ ‫הטבע‪ ,‬רק שהם מטהרים את הטבע ומזככים‬ ‫ולא מן העשוי‪ ,‬וליקט ענבים ביו"ט כשר ודו"ק‪.‬‬ ‫ע"ב וע' רש"י( המעלה מעלה שעשיתי להם‬ ‫אותה‪ ,‬וזה מצות סוכה‪ ,‬אחרי שהאדם הוא עמל‬ ‫עכ"ל‪ .‬הרי מבואר במשך חכמה שע"פ דבריו‬ ‫שהבדלום מהשרצים‪ ,‬והנה מחק הטבעי לשמוח‬ ‫בשדה כל הקיץ יחרוש‪ ,‬יזרע‪ ,‬ויעדור‪ ,‬ויקצור‪,‬‬ ‫מובן למה סוכה בעי הכנה ועשייה‪ ,‬ולולב לא‬ ‫בעת האסיף בזרעונים ובעטרות של שבלים‪ ,‬כנהוג‬ ‫ויעמר‪ ,‬ועמל בשדה‪ ,‬ויאסוף את גרנו‪ ,‬ואסמיו‬ ‫בעי הכנה ועשייה‪ .‬וי"ל דזהו הביאור בפשטות‬ ‫בין העמים ע"ז באה התורה והגבילה ד' מינים‬ ‫מלאו בר ולבו שמח בפרי עמלו מה מתוקה לו‬ ‫דברי הרמ"א הנ"ל‪[.‬‬ ‫ידועים בקבלה ואמרה ושמחתם לפני ה' ז' ימים‪,‬‬ ‫מנוחתו להסתופף בצל ביתו‪ ,‬אז באה התורה‬ ‫‪ Û‬ייחוד הימים לפי השל"ה ‪Ü‬‬ ‫מתחיל חשבון העונות רק מיום שנחו מעסק‬ ‫סוכות שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון רוצה‬ ‫עי' בשל"ה הק' מסכת סוכה פרק נר מצוה )א(‬ ‫וטרדת הכנת המצות ואף על פי שבודאי הרבה‬ ‫לומר ראשון הוא לעבירות עד כאן לשונו וקרוב‬ ‫דאיתא וז"ל ארבע ימים שבין יום כפורים לסוכות‬ ‫והרבה הם החוטאים אטו ברשיעי ובשופטני‬ ‫ללשון זה כתוב במנהגים לכאורה משמע מדבריהם‬ ‫בהן עוסקין בני ישראל במצות סוכה וארבעה‬ ‫עסקינן הנפש החוטאת היא תמות וכפרי מעלליהם‬ ‫שכל מה שחוטא האדם בימים האלה לא יחשוב‬ ‫מינים ומעשים האלה מביאים את האדם לידי‬ ‫יאכלו אמנם הפסוק מדבר לפי טבע כנסת של‬ ‫ה' העון וחלילה להאמין בזה להיות ארבעה ימים‬ ‫זכירה שיזכור בדביקותו בהשם יתברך ולדבקה בו‬ ‫ישראל וכל ישראל קדושים הם ודברי מהרא"ק‬ ‫בשנה הפקר איש כל הישר בעיניו יעשה דאפילו‬ ‫על כן אלו הימים הם כמו יום טוב מאחר שהעסקים‬ ‫הנ"ל והמנהגים והנמשכים אחריהם ראוי להמליץ‬ ‫על יום אחד בשנה אמרו רבותינו ז"ל במסכת‬ ‫הקדושים מביאים לידי זכירה הנ"ל לשמוח בשמחה‬ ‫בעדם ולומר שכוונתם היא כך בחמלת ה' על‬ ‫חגיגה )דף ה ע"ב( כל העובר עבירה אחת אפילו‬ ‫הרוחניית לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב וכמו‬ ‫ישראל שנתן לנו יום כפור לכפר עוונות שישראל‬ ‫פעם אחת בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עבר‬ ‫שאמרו במדרש התנחומא שהביא הטור ריש‬ ‫מסגלין עונות כל השנה ונתן יום זה לכפר כך‬ ‫כל השנה כולה ולמדו אותו רבותינו זכרונם לברכה‬ ‫הלכות ראש השנה שאמר במוצאי יום הכפורים‬ ‫אלו הארבעה ימים הם ענפים מיום כפורים לכפר‬ ‫מקרא כמספר הימים אשר תרתם את הארץ‬ ‫עוסקין במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך‬ ‫עונות של השנה שעבר בזכות שטורחים ועוסקים‬ ‫ארבעים יום יום לשנה ומכל שכן בימים המקודשים‬ ‫קוראין יום טוב ראשון ראשון לחשבון העוונות‪,‬‬ ‫במלאכת שמים עם התעוררות הלב אז יש בימים‬ ‫האלה וכו' על כן לא יטעה איש ההמוניי חס‬ ‫עוד אמרו טעם לפי שבאלו הימים נשלם בנין‬ ‫בעצמם מעין מחילה וסליחה ענפים מיום הכפורים‬ ‫ושלום ואדרבה עונש העבירה שהאדם עושה‬ ‫בית המקדש של שלמה על כן הם ימים טובים‬ ‫האמיתי אבל בלא התעוררות ומכל שכן החוטא‬ ‫בימים המקודשים חמיר טפי וענין מדרש התנחומא‬ ‫ראוי לשמוח בהם להתדבק בו יתברך לעבדו‬ ‫בהם חס ושלום אז אדרבה ואדרבה עונשו מרובה‬ ‫)אמור כ"ב( שאמר שיום טוב ראשון של סוכות‬ ‫בשמחה ובטוב לבב‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫על כן החכם עיניו בראשו יעסוק במצות סוכה‬ ‫הוא ראשון לחשבון העונות הוא על הרוב ידבר‬ ‫ועע"ש בהמשך דבריו דאיתא וז"ל ובהגה"ה‬ ‫ולולב בעסק ובטורח גדול ובדמים יקרים לשם‬ ‫בסתמא שאין ישראל עושים עונות בימים ההם‬ ‫מהרי"ל בהלכות מוצאי יום כפור כתוב וזה לשון‬ ‫הידור מצוה ויהיה לו התעוררות גדול בלבו וישוב‬ ‫מאחר שטרידי במצוות ממילא הוא לזכרון שלא‬ ‫מהרא"ק בין יום כפור לסוכות אין נופלין שאותן‬ ‫אל ה' וירחמהו וישמח ישראל בעושיהו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יחטאו ודוק בלישניה שאמר אין עושים עונות‬ ‫ארבעה ימים נתן הקדוש ברוך הוא מתנה לישראל‬ ‫ועע"ש בפרק תורה אור )א(‪ ,‬ובמסכת חולין פרק‬ ‫לכך קורא יום טוב ראשון ראשון לחשבון העונות‬ ‫שמוחל עונותיהם כל אותן הארבעה ימים ואינו‬ ‫נר מצוה )סא(‪.‬‬ ‫כלומר מאחר שאינם חוטאים ממילא ימשך שלא‬ ‫מתחיל למנות עונותיהם אלא מיום ראשון של‬ ‫‪ Û‬ישיבה בסוכה דוגמת ﬠולם הבא ‪Ü‬‬ ‫הוא מ' שנה האלו‪ ,‬כי בזמן כזה יכלו לפרש‬ ‫לפניהם‪ ,‬הלזה יקרא תכליתי‪ ,‬הלא אין זה רק‬ ‫עיין במשך חכמה על דברים פל"ב פ"ג דאיתא‬ ‫התורה היטב ולזכך נפשותם עד היותם יותר‬ ‫חיי העוה"ב‪ ,‬חיים של מלאכים‪ ,‬וכמאמרם ז"ל‬ ‫וז"ל העיקר התכליתי אשר יתנהג האומה באופן‬ ‫במעלה כאישים הנבדלים והשרישו האמונה‬ ‫)מכילתא בשלח י"ז( לא נתנה תורה אלא לאוכלי‬ ‫טבעי מושגח פרטי‪ ,‬וזה כי יקצרו ויאספו דגנם‬ ‫והנפש האלקי בזרעם אחריהם‪ ,‬וגם זה המופת‬ ‫מן‪ ,‬וכבר חז"ל בעמדם על ענין זה הפליגו לדבר‬ ‫וראשית כל אשר לו יובא בית ד' ולמשרתיו‬ ‫על האמת לקלי הדעת כמו"ש רמב"ם )ע' מורה‬ ‫ודרשו )סנהדרין כ'( ברוח קדשם שקר החן זה‬ ‫הקדושים‪ ,‬ושלש פעמים בשנה יעזבו כל אשר‬ ‫נבוכים ח"ג פ"נ(‪ ,‬ולכך הוצרכו למשה‪ ,‬וזה באבות‬ ‫דורו של משה והבל היופי זה דורו של יחזקיה‪,‬‬ ‫להם תחת כנפי הבטחון האלקי ויבואו להראות‬ ‫לא נראה הקב"ה בהנהגה הנסיית רק אברהם‬ ‫שגם בו היה נס ופלא במפלת סנחריב וכיו"ב‬ ‫פני ד'‪ ,‬וכאשר יישירו לכת תוסיף הארץ לתת‬ ‫נתן ד' מאות כו' עבור כברת ארץ‪ ,‬וזה ושמי‬ ‫בעמידת הצל וכיו"ב‪ ,‬אשה יראת ד' כו' זה דורו‬ ‫פריה ותהיה חיתת ד' על הגוים סביב‪ ,‬ובכל‬ ‫ד' לא נודעתי להם )ר"פ וארא(‪ ,‬לא כן במשה‬ ‫של ריב"א שהיו ששה מתכסין בטלית אחד‬ ‫מפעל ומצעד יזכיר ויברך שם הבוי"ת‪ ,‬וחיים‬ ‫הוא איש האלקים בעלא דמטרוניתא שהוא‬ ‫כו'‪ ,‬וזה אשה‪ ,‬הוא החומר שהחומר פעל פועל‬ ‫כזה הוא חיים רוחניים‪ ,‬ויקר שעה אחת מכל‬ ‫ביטול מוסדות הטבע אשר היא המטרוניתא‬ ‫אלקי‪ ,‬לא כן בדורות הללו כמעט בטלה הבחירה‬ ‫חיי העוה"ב לכל מתבונן‪ ,‬לא כן בימי משה‬ ‫המנהגת בתבל )הגר"א באדרת אליהו ר"פ ברכה(‪.‬‬ ‫ונהרסו מפעלי החומר‪ ,‬אך למה נצרכו לזה אם‬ ‫אשר נפרצו גבולות הטבע ונהרסו מבצרי ההנהגה‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועל פי דבריו י"ל דסוכה זכר לענני הכבוד‬ ‫אין זה התכלית האמתי‪ ,‬אולם כאשר יסוד‬ ‫התמידית‪ ,‬רק לא פעלו מאומה‪ ,‬והמן יורד וכל‬ ‫היינו לעשות דוגמת עוה"ב‪.‬‬ ‫התורה אנכי ולא יהיה כן יסוד האמונה והאומה‬ ‫אחד רואה עמוד הענן וכבוד ד'‪ ,‬וד' הולך‬ ‫ולקחתם וגו' פרי עץ הדר וגו' בסוכות תשבו‬ ‫והנחילנו ה' אלקינו בשמחה ובששון מועדי קדשך‬ ‫וישמחו בך ישראל מקדשי שמך )תפילת יום טוב(‬ ‫הנה תמוה מאד לכאורה‪ ,‬למה הקדימה התורה‬ ‫יש לומר הביאור בזה‪ ,‬על פי מה דאיתא בילקוט ישעיה )על הפסוק שוש אשיש‬ ‫מצות לולב למצות סוכה‪ ,‬הרי סוכה נוהגת גם‬ ‫בה'( ‪ -‬כתיב 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו' )תהלים קי"ח(‪ ,‬אין אנו יודעים במה‬ ‫לשמוח‪ ,‬אם בהיום‪ ,‬אם בהקדוש ברוך הוא‪ ,‬בא שלמה ופירש 'נגילה ונשמחה בך' )שיר‬ ‫בלילה ולולב אינו נוהג אלא ביום‪ ,‬ועוד הרי היו"ט‬ ‫השירים א'(‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומבואר מדברי המדרש‪ ,‬דענין שמחת המועד הוא לשמוח בה'‪.‬‬ ‫נקרא על שם הסוכה‪ ,‬ובהכרח דהוא יותר עיקרי‪,‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דזהו שאנו מבקשים כאן 'והנחילנו ה' אלקינו בשמחה ובששון מועדי‬ ‫קדשך וישמחו בך ישראל מקדשי שמך'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שנזכה לקיים את מצוות היום של‬ ‫והו"ל להקדימה‪.‬‬ ‫יום טוב‪ ,‬שהיא השמחה בה'‪ .‬ולפי זה הוי נוסח התפילה כאן על משקל נוסח‬ ‫התפילה בשבת ‪' -‬והנחילנו ה' אלקינו באהבה וברצון שבת קדשך‪ ,‬וינוחו בה ישראל‬ ‫ושמעתי מזקני הג"ר יהודה פרנס שליט"א שיש‬ ‫מקדשי שמך'‪ ,‬והיינו שביום השבת אנו מבקשים שנזכה לקיים את מצוות היום‬ ‫של שבת‪ ,‬שהיא המנוחה‪ ,‬ובשלש הרגלים אנו מבקשים שנזכה לקיים את מצוות‬ ‫להסביר הדברים היטב ע"פ דברי הרמב"ם במורה שביאר‬ ‫היום של יום טוב‪ ,‬שהיא השמחה בה'‪.‬‬ ‫דמצות לולב היא להודות על הכניסה לא"י‪ ,‬ומצות‬ ‫סוכה היא לזכור הימים הרעים במדבר‪ ,‬ועיי"ש ברמב"ם‬ ‫ותבנהו מהרה ותגדל כבודו )תפלת מוסף לשלש רגלים(‬ ‫נראה לפרש מה שאנו מבקשים כאן 'ותגדל כבודו'‪ ,‬על פי מה שאמרו בגמ' בבא‬ ‫שביאר שיש יסוד דבזמן הרווח צריכים לזכור דלא‬ ‫בתרא דף ג' ע"א על הפסוק 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון' )חגי‬ ‫תמיד היה כך‪.‬‬ ‫ב'( ‪ -‬רב ושמואל‪ ,‬ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר‪ ,‬חד אמר בבנין ]שגובה ההיכל‬ ‫בבית ראשון היה שלשים אמה‪ ,‬ובבית שני היה גובהו ארבעים אמה[‪ ,‬וחד אמר‬ ‫בשנים ]שבית ראשון עמד ארבע מאות ועשר שנים‪ ,‬ובית שני עמד ארבע מאות‬ ‫וא"כ א"ש הסדר‪ ,‬דקודם הוזכר המצוה להודות‬ ‫ועשרים שנים[‪ .‬והכי נמי יש לפרש מה שאנו מבקשים כאן 'ותגדל כבודו'‪ ,‬היינו‬ ‫על המצב של עכשו‪ ,‬המצב דנכנסו לא"י וצריכים‬ ‫שיהא כבוד הבית השלישי גם כן גדול בבנין ובשנים‪ .‬שוב הראוני שכן כתב‬ ‫ה'אבודרהם' בפירוש תפלת מוסף של פסח ‪' -‬ותגדל כבודו'‪ ,‬על שם 'גדול יהיה‬ ‫להודות על זה‪ ,‬ואח"כ הוזכר היסוד‪ ,‬דצריך לזכיר‬ ‫כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דלא תמיד היה כך‪ ,‬דצריך לזכור הימים הרעים‬ ‫עוד יש לפרש בזה‪ ,‬על פי מה דאיתא ביומא דף כ"א ע"ב‪ ,‬דאמר רב שמואל בר‬ ‫איניא‪ ,‬מאי דכתיב 'וארצה בו ואכבד' )חגי א'(‪ ,‬וקרינן 'ואכבדה'‪ ,‬מאי שנא דמחוסר‬ ‫במדבר‪.‬‬ ‫ה"א‪ ,‬אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני‪ ,‬ואלו הן ‪ -‬ארון‬ ‫וכפורת וכרובים‪ ,‬אש‪ ,‬ושכינה‪ ,‬ורוח הקודש‪ ,‬ואורים ותומים‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי דהיה חסר‬ ‫הנה לכאורה י"ל דכל דברי הרמב"ם אלו רק א"ש‬ ‫מכבוד הבית השני חמשה דברים‪ ,‬ועל כן הוי הכתיב של תיבת 'ואכבדה' מחוסר‬ ‫ה"א‪ ,‬ועל זה אנו מבקשים שיגדל הקדוש ברוך הוא את כבודו של הבית השלישי‬ ‫למ"ד סוכות ממש עשו להם‪ ,‬דהרי למ"ד שזוכרים‬ ‫יותר מכבודו של הבית השני‪ ,‬והיינו שלא יהיו חסרים בו אותם החמשה דברים‬ ‫הענני הכבוד‪ ,‬לכאורה אין לומר דזוכרים עי"ז ימים‬ ‫שהיה כבוד הבית השני חסר מהם‪.‬‬ ‫רעים‪ .‬דו"ק‪.‬‬ ‫וכונן מקדשך על מכונו )תפלת מוסף לשלש רגלים(‬ ‫]יל"ע האם יש מזה מקור דהרמב"ם סובר להלכה‬ ‫יש לפרש‪ ,‬ד'מכונו' היינו מקום מושבו‪ ,‬והוא מלשון את הכיור ואת 'כנו' )שמות‬ ‫ל'(‪ ,‬וכן הוא בפירוש ה'רוקח'‪.‬‬ ‫כמ"ד סוכות ממש עשו להם‪ .‬עי' בכל דברי הפוסקים‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬דבאמת גם קודם שנבנה המקדש בירושלם‪ ,‬היה מקום זה מיוחד‬ ‫בריש הלכות סוכה דבאמת אין זה ברור כאיזה מ"ד‬ ‫למקדש‪ ,‬וכדכתיב בפרשת בשלח ‪ -‬תבאמו ותטעמו בהר נחלתך 'מכון לשבתך'‬ ‫)שמות ט"ו(‪ ,‬ובתרגום שם ‪' -‬אתר מתקן לבית שכינתך'‪ ,‬הרי להדיא דמקום זה‬ ‫קיימא לן‪[.‬‬ ‫הוא מקום מיוחד ומתוקן לשבתו‪ ,‬וכן הוא מבואר בדברי רש"י בפרשת בשלח שם‬ ‫‪ -‬דמקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה‪ ,‬ומקורו בתרגום יונתן בן עוזיאל‬ ‫וא"כ למ"ד דזוכרים ענני הכבוד בעינן ביאור אחר‬ ‫ובמכילתא על אתר‪ ,‬וכן הוא במדרש תהלים מזמור ל'‪ ,‬הרי מבואר שיש מקום‬ ‫מסוים המיוחד למקדש‪ ,‬והוא כנגד כסא של מעלה‪.‬‬ ‫בהסדר‪ .‬וצע"ע בזה‪.‬‬ ‫וזהו שאנו מבקשים כאן ‪' -‬וכונן מקדשך על מכונו'‪ ,‬והיינו שיבנה בית המקדש‬ ‫על אותו המקום המיוחד למושבו‪.‬‬