עמק השבוע · Eimek Hashuvia — סוכות (2026-09-21)

שבת יו"ט סוכות תשפ"ז והימים שסביבותי'ה גליון קלג
שנה ג
Ûבﬠנין האיסור להתﬠנות בימים שבין יוהכ"פ וסוכות Ü
בעיניו .עכ"ל .הרי מפורש דנהגו שלא לומר תחנון מחנכין בהם המזבח בימי שלמה .עכ"ל .ועי' גם עיין בשו"ע או"ח סימן קל"א ס"ז דאיתא וז"ל
בסוף תשרי ואפ"ה כתב דמותר ליחיד להתענות. במ"ב בסי' רפ"ח ס"ק ט' דאיתא וז"ל אם יום ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם בכל חדש
ועי' בכף החיים בסי' תכ"ט ס"ק ל"ו דאיתא וז"ל ראשון הוא יום שאיסור התענית בו אינו אלא ניסן ולא בט' באב ולא בין יו"כ לסוכות .עכ"ל.
תענית של ערב ראש חודש חשון שהוא בתשרי מנהג כגון יומי דניסן או סיון או אסרו חג או בין וכ"ה ברמ"א שם בסי' תרכ"ד וז"ל אין אומרים
נראה דצריך להתענות כיון דלא חמירי כולי האי יוה"כ לסוכות וכה"ג יכול להתענות בהם תענית תחינות ולא צו"ץ מיו"כ עד סוכות .עכ"ל.
אותם הימים כיומי דניסן .עכ"ל .ועיי"ש בסימן לתעניתו וגם אם התענה בהם תענית חלום א"צ
עי' בכותרת לאו"ח סי' תק"ע דאיתא וז"ל דין
תי"ז ס"ק ט"ז דאיתא וז"ל בענין תענית של ערב למיתב אח"כ תענית לתעניתו אבל המתענה תענית
חנוכה ופורים וימים שאין אומרים בהם תחינה
ראש חודש אייר שהוא בניסן נראה שאין צורך חלום בר"ח וחנוכה ופורים ויו"ט שני של גליות
שנפגשו בתוך ימי נדרי תענית .עכ"ל .ועי' בש"ך
להתענות כיון שיש מחמירין כמו שנכתוב לקמן וחוה"מ צריך למיתב תענית לתעניתו .עכ"ל .וכ"ה
ביו"ד סי' רט"ו ס"ק י"א דאיתא לגבי ימים האסורים
סימן תכ"ט אות ל"ה ואות ל"ו יעו"ש ,והגם דיש גם במ"ב בסי' תקס"ח ס"ק ל"ז.
בתענית וז"ל ימי ניסן וכן שאר הימים שאין
מתירין כמו שנכתוב שם באות כ"ז מכל מקום ]אולם יש עוד ימים בתשרי שיש מחלקים בהם
אומרים תחנון דינן כימים האסורים מדבריהם.
שב ואל תעשה עדיף ,אבל תענית של ערב ראש בין תחנון לתעניות ,דיש שאין אומרים תחנון בסוף
עכ"ל .הרי מבואר ד"ימים האסורים בתענית"
חודש חשוון שהוא בתשרי צריך להתענות ,והגם תשרי ואפ"ה ס"ל דמותר להתענות ,דעי' בסדר
ו"ימים שאין אומרים בהם תחנון" הם תלויים
שאין בהם נפילת אפים כמו שכתבנו לעיל סימן היום סדר שמיני עצרת דאיתא וז"ל הימים שאחר
אהדדי ,וא"כ כיון דאין אומרים תחנון בין יוהכ"פ
קל"א אות צ"ח ,מכל מקום לא חמירי כולי האי החג עד ראש חדש חשון נהגו שלא ליפול בהן
וסוכות ,גם אין מתענים בין יוהכ"פ וסוכות.
כמו ימי ניסן ,ואף על גב דתעניות שני וחמישי על פניהם ואין אומרין שלש עשרה מדות ולא
ושני אין מתענין בהם עד שיעבור כל חודש תשרי וידוי ,והטעם ,משום שזה החודש הוא זמן רוב וכ"ה להדיא בקיצור שו"ע סימן קל"ג וז"ל בימים
כמ"ש לקמן סימן תצ"ב ,שאני התם שאין קבוע שמחתינו ונבחר בו יום סליחתינו ויש בו ארבעה שבין יום הכפורים לסוכות אין מתענין אפילו
להם זמן ,לא כן ערב ראש חודש שעתה הוא מועדים ראש השנה יום הכפורים סוכות ושמיני תענית יארצייט ,ואין אומרים "תחנון" לפי שהם
זמנו אין לבטלו בשביל זה ,ובפרט שגם בערב עצרת ,והוא חודש השביעי ,והשביעי לעולם ימי שמחה שהיו מחנכין בהם את המזבח בימי
ראש חודש אייר שהוא בניסן יש הרבה מתירין, משובח ,ונשלם בו עבודת בית המקדש בימי שלמה ,וגם אנחנו עוסקים במצות בנין סכה והכנת
אם כן הבו דלא להוסיף עלה .עכ"ל .הרי מפורש שלמה המלך ע"ה ,והוא נקרא ירח האתנים ותחלתו אתרוג ושאר המינים לכבוד אדון האדונים מקדש
דנהגו שלא לומר תחנון בסוף תשרי ואפ"ה כתב יסורין וסופו שלוה ,ומפני אלו הענינים ראוי לשמוח ישראל והזמנים .עכ"ל .וכ"ה להדיא במ"ב בסימן
דמותר להתענות ביו"כ קטן משום דלא חמירי בו ושלא להראות שום צער וצרה ברבים ,אבל תרכ"ד ס"ק י"ד וז"ל אין מתענין מיו"כ עד סוכות
כולי האי ימי סוף תשרי[. הרשות בידו אם ירצה להתענות ולעשות הטוב יום שמת בו אביו ואמו שהם ימי שמחה שהיו
Ûהימים שבין יוהכ"פ וסוכות המשך ליוהכ"פ Ü
האי טעמא ,ואפשר לומר טעם אחר וכו' .עכ"ל. ]הנה חזינן דהגר"א כתב להדיא דלפי האי טעם הנה ראינו דאין נפילת אפים )ואין מתענים(
וצע"ע בזה[. הני ימים הם "יום טוב" .ואפשר דזהו דלא כהמבואר בימים שבין יוהכ"פ וסוכות .עיין בביאור הגר"א
ועי' ביערות דבש חלק שני דרוש י' דאיתא וז"ל בכף החיים על או"ח סימן קל"א ס"ק צ"ח וז"ל בסימן קל"א שם שכתב דהטעם הוא שאז נשלם
ובד' ימים שבין יום הכפור לסוכות אין לו אחיזה אחר הסוכות אין נופלין עד ב' חשוון והטעם בנין בהמ"ק כמ"ש בפ"ק דמועד קטן.
וגם יום ראשון של סוכות כי בו אתרוג ולולב דומיא דניסן מה ניסן הואיל ויצא רובו בקדושה
ועיין בביאור הגר"א בסימן תרכ"ד שהוסיף עוד
מנצחים לס"א כמבואר במדרש ויק"ר ל' ובזה אין אומרים בו תחנון ואין נופלים על פניהם אף
טעם וז"ל משום דהוי' יו"ט כמו יה"כ במקצת
תבין מ"ש חז"ל השטן בגימטריא שס"ד ויום אחד בתשרי כן לפי שיצא רובו בקדושה ב' ימים של
כמ"ש במדרש על פ' ולקחתם לכם ביום הראשון
יום הכפור אין לו רשות ויש להבין הא ה' דמלת ראש השנה ויום הכפורים וד' ימים בן כפור לסוכות
כו' מכאן ואילך כו' והם ימי חנוכת הבית וע' בפ"ק
השטן הוא רק משמש לפעולת ה' הידיעה אבל וט' ימי החג הרי ט"ז ואף לבני ארץ ישראל
דמ"ק ובפ"ב דשבת .עכ"ל.
עיקר שמו שטן וכי שמו השטן וא"כ עדיין חסרו שעושין ח' ימים כיון דמחצה חשוב כרובו ,ומיהו
ה' ימים אבל זה הוא אלו ה' ימים ד' ימים בין האי טעמא לא קאי אלא לפי הטעם שכתב הלבוש הרי דהגר"א הוסיף עוד טעם דכיון דמבואר
יום הכפור לסוכות ויום ראשון דלולב ואתרוג מגין בסימן קל"א ותרכ"ד לפי שבהם נשלם בית המקדש במדרש דיו"ט ראשון דסוכות הוא ראשון לחשבון
ואין לו רשות כנ"ל ולכך אין לו רק שנ"ט ימים שבנה שלמה ע"ה אבל לפי הטעם שכתב בסימן עוונות ,א"כ חזינן דליכא חשבון עוונות בימים
וזו היא כוונת המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון תרכ"ד לפי שאין השי"ת מתחיל לחשוב עונותיהם שבין יוהכ"פ וסוכות ,ובע"כ דהני ימים הם
וכי ראשון הוא אלא ראשון לחשבון עונות בשלמא של ישראל עד יום א' של חג הסוכות לא שייך דומים ליוהכ"פ.
ולשמרה דא מצות עשה ולא תעשה .עכ"ל. ג'( ואיב"ה אשית רמז לו ימים המסוגלים לתשובה אם הוא ראשון בחודש הוא ידוע ראשון לבריאת
ועי' בדרשות חת"ס דרשה לשבת הגדול שנת א' דראש השנה יו"ד ימי תשובה ב' דראש השנה עולם ולכמה דברים מסגולת ראשון בתשרי אבל
תק"ס שהעיר שיש ב' ימים בשנה שנקראים בשם וה' דחק עצמו מהרמ"ע בעל כרחו לפרשו אבל ראשון לחג מה הראשון ומשני ראשון לחשבון
"גדול" ,שבת הגדול ויום כפור נקרא יומא צומא הוא הדבר שכתבנו שכוון לה' ימים שאין לשטן עונות וכו' ובו ביום נלקח לולב שהוא גם כן כופה
רבה ,וביאר כי השם גדול מורה כי יש התפשטות בהם שליטה ולעומת זה ה' ימים קודם ראש לסטרא אחרא ולכך נרמז ה' בלולב ולא בסוכה
הכח של יוהכ"פ על ימים שלאחריו דהוי יוהכ"פ השנה מן כ"ה אלול ימים שיש להתגבר בתשובה ולהורות כי ה' ימים שאין לו אחיזה ומזה תבין
אריכתא עד היום הראשון של סוכות .עכת"ד. כי אדם אין לעבוד האדמה לתקן כמ"ש לעבדה מ"ש איש אלהים קדוש מהרמ"ע כי נאמר )בראשית
Ûﬠוד ייחוד להימים שבין יוהכ"פ וסוכות Ü
לפי דברי הגר"א בשיר השירים
מקור לדברים אלו בשפ"א )בהמשך דבריו שם פרשת שקלים שנת תרמ"א דאיתא וז"ל משנכנס עיין בגר"א בשיר השירים פ"א פ"ד דאיתא וז"ל
בשמות פרשת שקלים שנת תרמ"א( וז"ל ובגלות אדר מרבין בשמחה הוא שמחת הנדבה שהביאו סוכות שהוא זכר להיקף ענני כבוד שהיה תלוי
יש להתחזק במעשה הצדקה שע"י נדבת המשכן בנ"י בכל אדר השקלים ואיתא מצות שקבלו בבנין המשכן כידוע ובזה יתורץ מה שהקשו למה
נתקנו בני ישראל אחר החטא דכתיב בכל לבבך עליהם בשמחה עדיין עושין כו' וכל נדבת ישראל אנחנו עושים סוכות בתשרי כיון שהוא נגד היקף
כו' נפשך כו' מאודך וכל זה קיימו בנ"י ביציאת לשמים הי' בשמחה כמ"ש במשכן האנשים על ענני כבוד היה ראוי לעשות בניסן כי בניסן היה
מצרים שנמשכו אחריו ית' כמ"ש לכתך אחרי הנשים וכן במקדש בימי דוד וגם בבית שני תחילת היקף העננים אבל נראה לפי שכשעשו
במדבר זה בכל לבבך ובמתן תורה בכל נפשך התנדבו בשמחה ע"ש לכן נתעורר שמחת עבודת את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד
כמ"ש נפשי יצאה בדברו ונתקדשו נפשות בנ"י ביהמ"ק בימים אלו וגם עתה שאין לנו לא משכן שהתחילו לעשות המשכן ומשה ירד ביוהכ"פ
במתן תורה אח"כ בנדבת המשכן נתקיים בכל ולא מקדש יש להרבות בצדקה בימים אלו כאשר ובמחרת יוהכ"פ ויקהל משה וצוה על מלאכת
מאודך לכן נתן הקב"ה נכסים לאדם שיוכל למצוא נתקן אח"כ מתנות לאביונים בחודש הזה .עכ"ל. המשכן וזה היה בי"א תשרי וכתיב והעם הביאו
עזר גם בימי ירידה ע"י מעשה הצדקה שכמו הרי מבואר בשפת אמת דהשמחה של בנ"י בנדבת עוד נדבה בבקר בבקר ב' ימים הרי י"ג בתשרי,
שאדם נותן מנכסיו השייכים לו בעבור רצונו ית' המשכן פעל לדורות[. ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב
כן זוכה שיחזירו לו המדריגות שנאבדו ממנו ע"י במנין ומשקל ,ובט"ו התחילו לעשות ואז חזרו
החטא כמ"ש מתן אדם ירחיב לו .עכ"ל .הרי הנה נמצא שהוזכר בדברי הגר"א הנ"ל שני ענני כבוד .עכ"ל .הרי דהד' ימים שבין יוהכ"פ
מבואר כנ"ל דהא שבנ"י נתנו נדבות למשכן הוי ייחודים להימים שבין יוהכ"פ וסוכות ,א' הם המשך לסוכות הם הימים שנדבו למשכן.
חלק מהתיקון לחטא שלהם. ליוהכ"פ ,ב' הם הימים שנדבו למשכן .ויתכן דב'
דברים אלו הם דבר א' ,דהקביעות דהני ימים ]הנה יש ייחוד מיוחד להימים שנדבו למשכן,
וע"ע בשפת אמת שמות פרשת שקלים שנת כימי כפרה היינו משום דבהני ימים נשלמה הכפרה דהרי בנין המשכן עצמו לא היה ע"י כולם ,אלא
תרל"ד דאיתא וז"ל כפי מה שאדם נותן משלו דחטא העגל ,דלפי הגר"א העננים נסתלקו מחמת ע"י חכמי לב מיוחדים ,משא"כ הנדבות היו ע"י
יוצא מכל המצרים וזה על הכלאים כמ"ש בזוה"ק חטא העגל ,ולא חזרו מיד אחרי יוהכ"פ ,אלא כולם ,ועוד הרי הבנין עצמו היה ע"י ציווי בדיוק
פי' כמו בית הכלא שע"י הנדבה נעשה בן חורין דוקא חזרו אחרי שנדבו נדבות המשכן ,וא"כ חזינן מה לעשות ,משא"כ הנדבות באו מנדבת לבם של
והוא הכנה לפסח כי גם עתה יש הרצון והנדבה דהנדבות למשכן בהני ימים הם השלימו הכפרה. כלל ישראל והראו בזה רצון עצמי לעשות משכן
שבנ"י מוכנים לתת השקלים אף כי א"י לקיים נמצא דכמו דיוהכ"פ וסוכות נקבעו מחמת שייכותם לד' .וא"כ י"ל דכיון דבנ"י נדבו למשכן ברצון
בפועל ולכך מביא שמחה כדכ' ולישרי לב שמחה לחטא העגל הוא הדין דהימים שבין יוהכ"פ וסוכות להתקשר להקב"ה לכן נעשו הני ימים לימי רצון
שכשיוצאין לחירות מיצה"ר באין לישרת לב .עכ"ל. נקבעו מחמת שייכותם לחטא העגל .ומצאתי להתקשרות עם הקב"ה .ועיין בשפת אמת שמות
Ûימי הכנה למצוות סוכה ולולב Ü
יומא דראש השנה איהו יומא דדינא וכו' עד דף בעשיית הסוכה ,כדי לצאת ממצוה אל מצוה. עיין בילקוט ויקרא רמז תרנ"א )ובעוד מקומות
ק' זכאה חולקיהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי, עכ"ל .ועיי"ש בריש סימן תרכ"ה דאיתא וז"ל במדרש( דאיתא כיון שבא יום הכפורים וכל ישראל
ואחר כך יברך ברכה אחרונה על סעודתו ,ויקום מצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כפור ,דמצוה מתענין הקדוש ברוך הוא סולח לכל עונותיהן וכו'
בזריזות לעשות איזה הכנה לסוכה .עכ"ל. הבאה לידו אל יחמיצנה .עכ"ל .הרי דרק הוזכר מיהכ"פ עד החג כל ישראל עסוקין במצות זה
אבל עיין בכף החיים שם בסימן תרכ"ד ס"ק להתחיל בסוכה ולא בלולב .ועיין גם בברכי יוסף עוסק בסוכתו וזה עוסק בלולבו וביום טוב הראשון
ל"ו דאיתא וז"ל מוצאי יום הכפורים מנהג הקדוש שם בסימן תרכ"ד דאיתא וז"ל המדקדקים של חג הם נוטלין לולביהן ואתרוגיהן בידיהן
וכשר לתקן בסוכה איזה דבר קודם שיאכל ,וכן מתחילים מיד במוצאי יום הכיפורים בעשית הסוכה ומקלסין להקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא
גם כן טוב שביום י"א אחר תפלת שחרית קודם כדי לצאת ממצוה וכו' ואסמכוה אקרא וישב ביום אומר להן כבר מחלתי לכם על מה שעבר מכאן
שיאכל יקנה דבר מצוה לולב או אתרוג אם אפשר. ההוא עשיו לדרכו שעירה ויעקב נסע סוכותה. ואילך חשבו עונותיכם לפניכם לפיכך אמר ביום
עכ"ל .וכן עיי"ש בסימן תרכ"ה ס"ק ד' דאיתא עכ"ל .ועיין בספר בן איש חי הלכות שנה ראשונה הראשון ראשון לחשבון עונות מיום הראשון של
וז"ל כשם שמצוה לעסוק בסוכה מיד אחר יום פרשת וילך אות כ"ג דאיתא וז"ל אחר שיאכל מועד ואילך.
הכפורים כך מצוה מיד אחר יום הכפורים להתעסק סעודת התענית בליל מוצאי כפור ,יאמר על השלחן והנה עיין בשו"ע או"ח סוף סימן תרכ"ד דאיתא
בהכנת לולב ומיניו וכמו שכתב הטור לעיל סימן פתיחת אליהו זכור לטוב ,וכתב הרב יעב"ץ ז"ל, וז"ל אין אומרים תחנות ולא צו"ץ מיום כפור עד
תקפ"א בשם מדרש יעו"ש .עכ"ל. ללמוד ברעיא מהימנא פרשת אמור דף צט ע"ב, סוכות ,והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי י"כ
לכן גבי אתרוג לא נזכר רק הוקצה למצותו ,אבל ואמרה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי ,וזה ]הנה לפי פשטות לשון הרמ"א דהני ימים
שיהא חל ש"ש לא הוזכר בגמ' )רק ברש"י לז נגד הטבע לקדש כחות האדם והרגשותיו מגבול קשורים למצות סוכה ולא ללולב ,מהו הפירוש
ע"ב ד"ה אסור להריח יעו"ש( ,ומפני זה מצות החמרי ,ולכן אמרו חג הסוכות תעשה לה' שיהא בזה ,למה יש ענין לעשות סוכה בהני ימים וליכא
שהן נגד הטבע צריכין הכנה רבה וחיזוק ,לכן שם שמים חל על הסוכה כעל החגיגה ,והוא ענין לעשות לולב בהני ימים .הנה עיין במשך
כתיב תעשה בסוכה )ולב"ש בעי שיהא לשם ענין קדושה ועצי סוכה אסורין מן התורה ,אמנם חכמה על ויקרא פכ"ג פמ"ב דאיתא וז"ל בסוכות
חג( ותעשה ולא מן העשוי ,לא כן בד' מינים יש מצות שהן כפי חוקי הטבע ,רק שהוא עפ"י תשבו כו' התורה האלקית יש בה מצות שהם
שהן כפי הטבע אינו צריך הכנה רבה ,ואף שאינו חוקי החכמה העליונה בפרטים מצוינים לפי טעמי מדריכים האדם נגד הטבע ,ויש מצות שהם כפי
אגוד כשר וליכא עשייה גביה ,ולא שייך תעשה החכמה האלוקית ,וע"ז אמרו )בבא מציעא סא הטבע ,רק שהם מטהרים את הטבע ומזככים
ולא מן העשוי ,וליקט ענבים ביו"ט כשר ודו"ק. ע"ב וע' רש"י( המעלה מעלה שעשיתי להם אותה ,וזה מצות סוכה ,אחרי שהאדם הוא עמל
עכ"ל .הרי מבואר במשך חכמה שע"פ דבריו שהבדלום מהשרצים ,והנה מחק הטבעי לשמוח בשדה כל הקיץ יחרוש ,יזרע ,ויעדור ,ויקצור,
מובן למה סוכה בעי הכנה ועשייה ,ולולב לא בעת האסיף בזרעונים ובעטרות של שבלים ,כנהוג ויעמר ,ועמל בשדה ,ויאסוף את גרנו ,ואסמיו
בעי הכנה ועשייה .וי"ל דזהו הביאור בפשטות בין העמים ע"ז באה התורה והגבילה ד' מינים מלאו בר ולבו שמח בפרי עמלו מה מתוקה לו
דברי הרמ"א הנ"ל[. ידועים בקבלה ואמרה ושמחתם לפני ה' ז' ימים, מנוחתו להסתופף בצל ביתו ,אז באה התורה
Ûייחוד הימים לפי השל"ה Ü
מתחיל חשבון העונות רק מיום שנחו מעסק סוכות שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון רוצה עי' בשל"ה הק' מסכת סוכה פרק נר מצוה )א(
וטרדת הכנת המצות ואף על פי שבודאי הרבה לומר ראשון הוא לעבירות עד כאן לשונו וקרוב דאיתא וז"ל ארבע ימים שבין יום כפורים לסוכות
והרבה הם החוטאים אטו ברשיעי ובשופטני ללשון זה כתוב במנהגים לכאורה משמע מדבריהם בהן עוסקין בני ישראל במצות סוכה וארבעה
עסקינן הנפש החוטאת היא תמות וכפרי מעלליהם שכל מה שחוטא האדם בימים האלה לא יחשוב מינים ומעשים האלה מביאים את האדם לידי
יאכלו אמנם הפסוק מדבר לפי טבע כנסת של ה' העון וחלילה להאמין בזה להיות ארבעה ימים זכירה שיזכור בדביקותו בהשם יתברך ולדבקה בו
ישראל וכל ישראל קדושים הם ודברי מהרא"ק בשנה הפקר איש כל הישר בעיניו יעשה דאפילו על כן אלו הימים הם כמו יום טוב מאחר שהעסקים
הנ"ל והמנהגים והנמשכים אחריהם ראוי להמליץ על יום אחד בשנה אמרו רבותינו ז"ל במסכת הקדושים מביאים לידי זכירה הנ"ל לשמוח בשמחה
בעדם ולומר שכוונתם היא כך בחמלת ה' על חגיגה )דף ה ע"ב( כל העובר עבירה אחת אפילו הרוחניית לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב וכמו
ישראל שנתן לנו יום כפור לכפר עוונות שישראל פעם אחת בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עבר שאמרו במדרש התנחומא שהביא הטור ריש
מסגלין עונות כל השנה ונתן יום זה לכפר כך כל השנה כולה ולמדו אותו רבותינו זכרונם לברכה הלכות ראש השנה שאמר במוצאי יום הכפורים
אלו הארבעה ימים הם ענפים מיום כפורים לכפר מקרא כמספר הימים אשר תרתם את הארץ עוסקין במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך
עונות של השנה שעבר בזכות שטורחים ועוסקים ארבעים יום יום לשנה ומכל שכן בימים המקודשים קוראין יום טוב ראשון ראשון לחשבון העוונות,
במלאכת שמים עם התעוררות הלב אז יש בימים האלה וכו' על כן לא יטעה איש ההמוניי חס עוד אמרו טעם לפי שבאלו הימים נשלם בנין
בעצמם מעין מחילה וסליחה ענפים מיום הכפורים ושלום ואדרבה עונש העבירה שהאדם עושה בית המקדש של שלמה על כן הם ימים טובים
האמיתי אבל בלא התעוררות ומכל שכן החוטא בימים המקודשים חמיר טפי וענין מדרש התנחומא ראוי לשמוח בהם להתדבק בו יתברך לעבדו
בהם חס ושלום אז אדרבה ואדרבה עונשו מרובה )אמור כ"ב( שאמר שיום טוב ראשון של סוכות בשמחה ובטוב לבב .עכ"ל.
על כן החכם עיניו בראשו יעסוק במצות סוכה הוא ראשון לחשבון העונות הוא על הרוב ידבר ועע"ש בהמשך דבריו דאיתא וז"ל ובהגה"ה
ולולב בעסק ובטורח גדול ובדמים יקרים לשם בסתמא שאין ישראל עושים עונות בימים ההם מהרי"ל בהלכות מוצאי יום כפור כתוב וזה לשון
הידור מצוה ויהיה לו התעוררות גדול בלבו וישוב מאחר שטרידי במצוות ממילא הוא לזכרון שלא מהרא"ק בין יום כפור לסוכות אין נופלין שאותן
אל ה' וירחמהו וישמח ישראל בעושיהו .עכ"ל. יחטאו ודוק בלישניה שאמר אין עושים עונות ארבעה ימים נתן הקדוש ברוך הוא מתנה לישראל
ועע"ש בפרק תורה אור )א( ,ובמסכת חולין פרק לכך קורא יום טוב ראשון ראשון לחשבון העונות שמוחל עונותיהם כל אותן הארבעה ימים ואינו
נר מצוה )סא(. כלומר מאחר שאינם חוטאים ממילא ימשך שלא מתחיל למנות עונותיהם אלא מיום ראשון של
Ûישיבה בסוכה דוגמת ﬠולם הבא Ü
הוא מ' שנה האלו ,כי בזמן כזה יכלו לפרש לפניהם ,הלזה יקרא תכליתי ,הלא אין זה רק עיין במשך חכמה על דברים פל"ב פ"ג דאיתא
התורה היטב ולזכך נפשותם עד היותם יותר חיי העוה"ב ,חיים של מלאכים ,וכמאמרם ז"ל וז"ל העיקר התכליתי אשר יתנהג האומה באופן
במעלה כאישים הנבדלים והשרישו האמונה )מכילתא בשלח י"ז( לא נתנה תורה אלא לאוכלי טבעי מושגח פרטי ,וזה כי יקצרו ויאספו דגנם
והנפש האלקי בזרעם אחריהם ,וגם זה המופת מן ,וכבר חז"ל בעמדם על ענין זה הפליגו לדבר וראשית כל אשר לו יובא בית ד' ולמשרתיו
על האמת לקלי הדעת כמו"ש רמב"ם )ע' מורה ודרשו )סנהדרין כ'( ברוח קדשם שקר החן זה הקדושים ,ושלש פעמים בשנה יעזבו כל אשר
נבוכים ח"ג פ"נ( ,ולכך הוצרכו למשה ,וזה באבות דורו של משה והבל היופי זה דורו של יחזקיה, להם תחת כנפי הבטחון האלקי ויבואו להראות
לא נראה הקב"ה בהנהגה הנסיית רק אברהם שגם בו היה נס ופלא במפלת סנחריב וכיו"ב פני ד' ,וכאשר יישירו לכת תוסיף הארץ לתת
נתן ד' מאות כו' עבור כברת ארץ ,וזה ושמי בעמידת הצל וכיו"ב ,אשה יראת ד' כו' זה דורו פריה ותהיה חיתת ד' על הגוים סביב ,ובכל
ד' לא נודעתי להם )ר"פ וארא( ,לא כן במשה של ריב"א שהיו ששה מתכסין בטלית אחד מפעל ומצעד יזכיר ויברך שם הבוי"ת ,וחיים
הוא איש האלקים בעלא דמטרוניתא שהוא כו' ,וזה אשה ,הוא החומר שהחומר פעל פועל כזה הוא חיים רוחניים ,ויקר שעה אחת מכל
ביטול מוסדות הטבע אשר היא המטרוניתא אלקי ,לא כן בדורות הללו כמעט בטלה הבחירה חיי העוה"ב לכל מתבונן ,לא כן בימי משה
המנהגת בתבל )הגר"א באדרת אליהו ר"פ ברכה(. ונהרסו מפעלי החומר ,אך למה נצרכו לזה אם אשר נפרצו גבולות הטבע ונהרסו מבצרי ההנהגה
עכ"ל .ועל פי דבריו י"ל דסוכה זכר לענני הכבוד אין זה התכלית האמתי ,אולם כאשר יסוד התמידית ,רק לא פעלו מאומה ,והמן יורד וכל
היינו לעשות דוגמת עוה"ב. התורה אנכי ולא יהיה כן יסוד האמונה והאומה אחד רואה עמוד הענן וכבוד ד' ,וד' הולך
ולקחתם וגו' פרי עץ הדר וגו' בסוכות תשבו והנחילנו ה' אלקינו בשמחה ובששון מועדי קדשך
וישמחו בך ישראל מקדשי שמך )תפילת יום טוב(
הנה תמוה מאד לכאורה ,למה הקדימה התורה יש לומר הביאור בזה ,על פי מה דאיתא בילקוט ישעיה )על הפסוק שוש אשיש
מצות לולב למצות סוכה ,הרי סוכה נוהגת גם בה'( -כתיב 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו' )תהלים קי"ח( ,אין אנו יודעים במה
לשמוח ,אם בהיום ,אם בהקדוש ברוך הוא ,בא שלמה ופירש 'נגילה ונשמחה בך' )שיר
בלילה ולולב אינו נוהג אלא ביום ,ועוד הרי היו"ט השירים א'( ,ע"כ .ומבואר מדברי המדרש ,דענין שמחת המועד הוא לשמוח בה'.
נקרא על שם הסוכה ,ובהכרח דהוא יותר עיקרי, ויש לומר ,דזהו שאנו מבקשים כאן 'והנחילנו ה' אלקינו בשמחה ובששון מועדי
קדשך וישמחו בך ישראל מקדשי שמך' ,כלומר ,שנזכה לקיים את מצוות היום של
והו"ל להקדימה. יום טוב ,שהיא השמחה בה' .ולפי זה הוי נוסח התפילה כאן על משקל נוסח
התפילה בשבת ' -והנחילנו ה' אלקינו באהבה וברצון שבת קדשך ,וינוחו בה ישראל
ושמעתי מזקני הג"ר יהודה פרנס שליט"א שיש מקדשי שמך' ,והיינו שביום השבת אנו מבקשים שנזכה לקיים את מצוות היום
של שבת ,שהיא המנוחה ,ובשלש הרגלים אנו מבקשים שנזכה לקיים את מצוות
להסביר הדברים היטב ע"פ דברי הרמב"ם במורה שביאר היום של יום טוב ,שהיא השמחה בה'.
דמצות לולב היא להודות על הכניסה לא"י ,ומצות
סוכה היא לזכור הימים הרעים במדבר ,ועיי"ש ברמב"ם ותבנהו מהרה ותגדל כבודו )תפלת מוסף לשלש רגלים(
נראה לפרש מה שאנו מבקשים כאן 'ותגדל כבודו' ,על פי מה שאמרו בגמ' בבא
שביאר שיש יסוד דבזמן הרווח צריכים לזכור דלא בתרא דף ג' ע"א על הפסוק 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון' )חגי
תמיד היה כך. ב'( -רב ושמואל ,ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר ,חד אמר בבנין ]שגובה ההיכל
בבית ראשון היה שלשים אמה ,ובבית שני היה גובהו ארבעים אמה[ ,וחד אמר
בשנים ]שבית ראשון עמד ארבע מאות ועשר שנים ,ובית שני עמד ארבע מאות
וא"כ א"ש הסדר ,דקודם הוזכר המצוה להודות ועשרים שנים[ .והכי נמי יש לפרש מה שאנו מבקשים כאן 'ותגדל כבודו' ,היינו
על המצב של עכשו ,המצב דנכנסו לא"י וצריכים שיהא כבוד הבית השלישי גם כן גדול בבנין ובשנים .שוב הראוני שכן כתב
ה'אבודרהם' בפירוש תפלת מוסף של פסח ' -ותגדל כבודו' ,על שם 'גדול יהיה
להודות על זה ,ואח"כ הוזכר היסוד ,דצריך לזכיר כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון' ,עכ"ל.
דלא תמיד היה כך ,דצריך לזכור הימים הרעים עוד יש לפרש בזה ,על פי מה דאיתא ביומא דף כ"א ע"ב ,דאמר רב שמואל בר
איניא ,מאי דכתיב 'וארצה בו ואכבד' )חגי א'( ,וקרינן 'ואכבדה' ,מאי שנא דמחוסר
במדבר. ה"א ,אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ,ואלו הן -ארון
וכפורת וכרובים ,אש ,ושכינה ,ורוח הקודש ,ואורים ותומים ,ע"כ .הרי דהיה חסר
הנה לכאורה י"ל דכל דברי הרמב"ם אלו רק א"ש מכבוד הבית השני חמשה דברים ,ועל כן הוי הכתיב של תיבת 'ואכבדה' מחוסר
ה"א ,ועל זה אנו מבקשים שיגדל הקדוש ברוך הוא את כבודו של הבית השלישי
למ"ד סוכות ממש עשו להם ,דהרי למ"ד שזוכרים יותר מכבודו של הבית השני ,והיינו שלא יהיו חסרים בו אותם החמשה דברים
הענני הכבוד ,לכאורה אין לומר דזוכרים עי"ז ימים שהיה כבוד הבית השני חסר מהם.
רעים .דו"ק.
וכונן מקדשך על מכונו )תפלת מוסף לשלש רגלים(
]יל"ע האם יש מזה מקור דהרמב"ם סובר להלכה יש לפרש ,ד'מכונו' היינו מקום מושבו ,והוא מלשון את הכיור ואת 'כנו' )שמות
ל'( ,וכן הוא בפירוש ה'רוקח'.
כמ"ד סוכות ממש עשו להם .עי' בכל דברי הפוסקים והביאור בזה ,דבאמת גם קודם שנבנה המקדש בירושלם ,היה מקום זה מיוחד
בריש הלכות סוכה דבאמת אין זה ברור כאיזה מ"ד למקדש ,וכדכתיב בפרשת בשלח -תבאמו ותטעמו בהר נחלתך 'מכון לשבתך'
)שמות ט"ו( ,ובתרגום שם ' -אתר מתקן לבית שכינתך' ,הרי להדיא דמקום זה
קיימא לן[. הוא מקום מיוחד ומתוקן לשבתו ,וכן הוא מבואר בדברי רש"י בפרשת בשלח שם
-דמקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה ,ומקורו בתרגום יונתן בן עוזיאל
וא"כ למ"ד דזוכרים ענני הכבוד בעינן ביאור אחר ובמכילתא על אתר ,וכן הוא במדרש תהלים מזמור ל' ,הרי מבואר שיש מקום
מסוים המיוחד למקדש ,והוא כנגד כסא של מעלה.
בהסדר .וצע"ע בזה. וזהו שאנו מבקשים כאן ' -וכונן מקדשך על מכונו' ,והיינו שיבנה בית המקדש
על אותו המקום המיוחד למושבו.
