gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מילי דמלכא - קאסוב · Mile Demalke - Kosov — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: מילי דמלכא - קאסוב · Mile Demalke - Kosov

שבוע: סוכות (2026-09-21)

מילי דמלכא - קאסוב · Mile Demalke - Kosov — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫ספר‬ ‫נהורא‬ ‫דשרגא‬ ‫דברי אלוקים חיים‪ ,‬נאמרים ברשפי אש קודש‪,‬‬ ‫בשולחנות הטהורות‪ ,‬בשבתות וימים טובים‪,‬‬ ‫בדרכי העבודה וחסידות‪ ,‬המעוררים את הנפש‪,‬‬ ‫ומלהיבים את הלב‪ ,‬לעבודתו ית' שמו‬ ‫אשר זכינו לשמוע מאת‬ ‫כ"ק אדונינו מורינו ורבינו‬ ‫זצוק"ל‬ ‫מרן רבי שרגא פייביש‬ ‫מקאסוב‬ ‫ירח האיתנים ‪ -‬שנת תשפ"ד‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון שפה ברורה‬ ‫להפצת אור תורתו ומשנתו של‬ ‫הרה"ק מקאסוב זי"ע‬ ‫ירח האיתנים שנת תשפ''ז לפ''ק‬ ‫זלמןהאגער‬ ‫האגער‬ ‫שלמה זלמן‬ ‫אהרן שלמה‬ ‫הרבאהרן‬ ‫הרב‬ ‫נשיא המכון‬ ‫נשיא המכון‬ ‫הרב ישראל מאיר ברעכער‬ ‫ומייסדברעכער‬ ‫מנהלמאיר‬ ‫הרב ישראל‬ ‫מנהל ~ומייסד‬ ‫עורכים~ראשיים‬ ‫ראשיים‪ -‬יו"ר‬ ‫גאדינגער‬ ‫הרב מאיר‬ ‫עורכים‬ ‫אונגער‬ ‫בריעה‬ ‫אליקים‬ ‫מאיר גאדינגער יו"ר‬ ‫משה‬ ‫הרבהרב‬ ‫אשדוד‬ ‫הרבהרב משה אליקים אונגער‬ ‫–‬ ‫לנדא‬ ‫בונם‬ ‫שמחה‬ ‫כהן רפאפורט‬ ‫הרב שמעון ~‬ ‫עורכים‬ ‫הרב משה לינק~– ביתר עילית‬ ‫עורכיםרפאפורט‬ ‫הרב שמעון כהן‬ ‫כהןדייטש‬ ‫רפאפורט‬ ‫מנחםצבי‬ ‫מאיראברהם‬ ‫הרב הרב‬ ‫הרב צבי הירש~כהן רפאפורט‬ ‫המערכת‬ ‫פריעדמאן‬ ‫הרב חברי‬ ‫יהושע‬ ‫ארנסטער‬ ‫הרבהרב בנציון שפירא‬ ‫דוד‬ ‫אברהם‬ ‫הרב אברהם העשיל אונגער‬ ‫~‬ ‫הרב מאיר מנחם כהן רפאפורט‬ ‫חברי המערכת‬ ‫הרב אברהם העשיל אונגער‬ ‫הרב אברהם דוד ארנסטער‬ ‫הרב אברהם צבי דייטש‬ ‫‪© Copyright ‘26‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫© ‪Copyright '26‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫קול שפה ברורה‬ ‫לשמיעת שיעורים‪ ,‬שיחות‪,‬‬ ‫דרשות‪ ,‬וקולו בקודש‬ ‫מאת כ”ק מרן רבינו זצוק”ל‬ ‫ברורה‬ ‫שפה‬ ‫‪718-400-7750‬‬ ‫קול‬ ‫ארה”ב ‪-‬‬ ‫‪076-598-9014‬‬ ‫שיחות‪,‬‬ ‫לשמיעת‪-‬שיעורים‪,‬‬ ‫ארה”ק‬ ‫‪443-30-350-5779‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ענגלאנד‬ ‫דרשות‪ ,‬וקולו בקודש‬ ‫מאת כ"ק מרן רבינו זצוק"ל‬ ‫להערות והארות או להשיג הספר‬ ‫ארה"ב ‪718-400-7750 -‬‬ ‫יש לפנות להמערכת ‪#0‬‬ ‫ארה"ק ‪076-598-9014 -‬‬ ‫‪office@mechonsb.com‬‬ ‫ענגלאנד ‪443-30-350-5779 -‬‬ ‫להערות והארות או להשיג הספר‬ ‫יש לפנות להמערכת ‪#0‬‬ ‫‪office@mechonsb.com‬‬ ‫ו‬‫ו‬‫צ‬‫מ‬ ‫חכם לב יקח‬ ‫ת‬ ‫זכותי הנצחות בהספר החדש‬ ‫'נהורא דשרגא‪ -‬ב"כ'‬ ‫דברי אלוקים חיים מכ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל‬ ‫על פרשיות השבוע ומועדי השנה‬ ‫זכות‬ ‫מהדורת הספר‬ ‫זכות שער הספר‬ ‫זכות כרך ב‬ ‫זכות כרך א‬ ‫סדר ויקרא‬ ‫סדר שמות‬ ‫סדר בראשית‬ ‫ירח האיתנים‬ ‫סדר דברים‬ ‫סדר במדבר‬ ‫ובזכות זה תתברכו בכל מילי דמיטב‪ ,‬וזכות רביה"ק זי"ע תעמוד לכם ולכל אשר לכם‬ ‫הרוצה לקנות זכות הנצחה בהספר יתקשר בהקדם‬ ‫‪office@mechonsb.com | 718-404-6054‬‬ ‫הקדמה ומבוא ממכון שפ"ה ברורה‬ ‫נודה ה' בכל לבבנו ובתוך רבים נהלל שמו‪ ,‬על חסדו הגדול אשר גמל עמנו‪ ,‬שזכינו‬ ‫להיות מן העוסקים במלאכת הקודש לברר מקחו של צדיק ולהעלות על הכתב את דברי‬ ‫תורתו ומשנתו הטהורה של מרן רבינו הקדוש זי"ע; ועל אשר זכינו עתה בחסדי השי"ת‬ ‫להגיש לפני הציבור הרחב‪ ,‬שוחרי תורתו‪ ,‬מהני מילי מעלייתא‪ ,‬דברי אלקים חיים‪ ,‬אשר‬ ‫זכינו לשמוע מפה קדשו מדי שבת בשבתו ומועד במועדו‪ ,‬בעת שלחנותיו הטהורים‬ ‫וברעוא דרעוין‪.‬‬ ‫הקונטרס המוגש עתה לפני הקוראים אינו אלא דוגמה וטעימה מתוך מפעל גדול ורחב‬ ‫הרבה יותר אשר אנו עמלים עליו זה זמן רב‪ ,‬הוצאת שני כרכים מפוארים ומלאים מדברות‬ ‫קדשו של רבינו על חמשה חומשי תורה ומועדי השנה‪ ,‬מתוך שתי שנותיו האחרונות‪,‬‬ ‫שנות תשפ"ג ותשפ"ד‪ .‬בשנים אלו זכינו לאוצר עצום של דברי תורה אשר השמיע רבינו‬ ‫בשלחנותיו הטהורים‪ ,‬בשבתות ובמועדים‪ ,‬במשך השנה‪ .‬חלק מן הדברים ראו אור כבר‬ ‫בחיים חיותו בצורתם הראשונה בגליוני ''תמצית דברות קודש''‪ ,‬שהוצאנו בשעתו בכדי‬ ‫שיוכלו השומעים לחזור עליהם סמוך לאמירתם‪ ,‬וחלק אחר וניכר מעולם לא ראו אור עדיין‬ ‫ונערכו זה עתה לראשונה‪ .‬העבודה על כל האוצר הגדול הזה דורשת זמן רב ויגיעה מרובה‪,‬‬ ‫ועדיין לפנינו מלאכה גדולה עד שנוכל לברך על המוגמר‪ ,‬אבל היות וגברה עלינו הביקוש‬ ‫הגדול מרבים שזכו להסתופף בצל הקודש ועדיין נשמע קולו בקודש באזניהם ואמרו מי‬ ‫יראינו טוב‪ ,‬אמרנו להוציא עתה קונטרס דוגמה זה‪ ,‬הכולל את דברות קדשו שהשמיע רבינו‬ ‫במשך ירח האיתנים של שנת תשפ"ד ‪ -‬ירח האיתנים האחרון שבו זכינו להסתופף בצלו‪.‬‬ ‫ולא מקרה הוא שבחרנו לפתוח דוקא בדברות קדשו של ירח האיתנים‪ ,‬כי הימים‬ ‫שמראש השנה ועד שמחת תורה היו בכל שנה חטיבה אחת של עבודה אצל רבינו;‬ ‫המלכת השי"ת בראש השנה‪ ,‬העמידה לפני ה' ביום הקדוש‪ ,‬החיבוק והקירבה של ימי‬ ‫הסוכות‪ ,‬והשמחה והיחוד של שמיני עצרת ושמחת תורה‪ ,‬לא היו אצלו ענינים נפרדים‪,‬‬ ‫אלא מהלך אחד ההולך ונבנה שלב אחר שלב‪ ,‬וכך גם דברי התורה שהשמיע במשך‬ ‫ימים אלו משלימים זה את זה‪ ,‬עד שבהעמדתם יחד מתגלה לפנינו תמונה רחבה מדרכו‬ ‫הנשגבה בעבודת ה' במשך ירח האיתנים כולו‪.‬‬ ‫בפתח הקונטרס מוכרחים אנו להקדים‪ ,‬כי אין בכוחו של הכתב למסור בשלימות‬ ‫את אשר זכינו לשמוע ולראות‪ .‬מי שלא היה נוכח בשלחנותיו הטהורים עלול לקרוא את‬ ‫הדברים כסתם מאמרי תורה עמוקים ונפלאים‪ ,‬ואכן כך הם; אבל באמת‪ ,‬מי שהיה נוכח‬ ‫באותן זמנים הנעלים יודע ועד כי הרבה יותר ממה שנכתב כאן היה גנוז ונמסר באותה‬ ‫שעה‪ .‬קשה לתאר המעמד והמצב בעת אמירת דברי תורתו אלו‪ .‬פניו היו מאירים‪ ,‬עיניו‬ ‫עצומות‪ ,‬וכל מהותו בוערת באש קודש‪ ,‬ונתונה בתוך הדברים‪ .‬נקודה נתחברה לנקודה‪,‬‬ ‫מאמר חז"ל נתחבר למשנהו‪ ,‬פסוק נשזר בדברי הזוה"ק ובדברי רבותינו תלמידי בעש''ט‪,‬‬ ‫וכולו בנוי ומיוסד על דברי הראשונים והאחרונים מפרשי התורה במשך הדורות‪ ,‬ומתוך‬ ‫כולם היה נבנה מהלך אחד ברור וחי‪ ,‬המלמד את האדם כיצד לעבוד את בוראו‪ ,‬כיצד‬ ‫להביט על עצמו ועל מאורעות חייו‪ ,‬וכיצד להמשיך את דרכי מרן אור שבעת הימים הבעל‬ ‫שם טוב הקדוש ותלמידיו זי"ע אל תוך מציאות החיים של כל אחד ואחד‪ .‬והכל יצא מפיו‬ ‫ברצף אחד‪ ,‬מתוך עומק מוחו ולבו‪ .‬וכל הנמצאים שם הרגישו כי הם נמצאים במעמד‬ ‫ומצב של דביקות וטהרה וזוכים לשמוע דברי אלוקים חיים מפי צדיק אמת‪ ,‬המזכך ומטהר‬ ‫אותם‪ ,‬מקרבם אל אביהם שבשמים‪ ,‬מדריכם ומאיר לפניהם את הדרך הישרה אשר יבור‬ ‫לו האדם לחיות בה את חייו עלי אדמות‪.‬‬ ‫ועל כן צריכים אנו למודעי כי אף לאחר כל מלאכת העריכה‪ ,‬אין דפי הספר יכולים‬ ‫למסור את הכל‪ .‬אין הכתב יכולות להחזיר ולצייר את המצב שהיתה נוכח באותה‬ ‫שעה‪ ,‬ואותה ההרגשה שהרגישו השומעים בשעת מעשה‪ ,‬אף על פי כן בכדי שלא יהיו‬ ‫הדברים בבחינת סיכום יבש של מה שנאמר השתדלנו לכל הפחות שלא תאבד החיות‬ ‫עצמה מן הכתב‪ ,‬אלא שככל האפשר יישמר בהם סדר לשונו ודרך אמירתו בד בבד עם‬ ‫הלהט שהיה בהדברים‪ ,‬עד שהקורא יוכל לצייר בנפשו בבחינת מה כאילו בעל השמועה‬ ‫עומד כנגדו‪.‬‬ ‫חובה עלינו להבהיר כי דברי התורה הללו‪ ,‬שכבר הופיעו בגליוני "תמצית דברות‬ ‫קודש" נערכו אז בצורה שונה מאוד מן הצורה שבה אנו מבקשים להעמידם עתה בספר‪.‬‬ ‫באותם ימים עמדה לפנינו מטרה דחופה‪ ,‬שלא יעבור הזמן מבלי שיוכלו השומעים לחזור‬ ‫על דברי התורה ששמעו בשבתות הקודמות‪ .‬לשם כך נעשתה המלאכה במרוצה גדולה‪,‬‬ ‫מיד לאחר השבת נאספו הרשימות‪ ,‬הדברים נערכו‪ ,‬וה"תמצית דברות קודש" נמסרה‬ ‫לידי השומעים‪ .‬לא היה אז הזמן הדרוש לבדוק כל מראה מקום עד תומו‪ ,‬לעיין בשאר‬ ‫המקומות שבהם דיבר רבינו בענין זה‪ ,‬לעבור שוב ושוב על כל פסקה ולברר כל פרט‬ ‫קטן הדורש עיון‪ ,‬ומשום כך הופיעו הדברים באופן "בלתי מוגה ‪ -‬מיוחד לחזרה"‪ ,‬כי כל‬ ‫מטרתם היתה לאפשר להשומעים לחזור על הדברים בטרם יישכחו‪.‬‬ ‫אבל עתה‪ ,‬כאשר אנו באים להוציא את הדברים בצורתם הנכונה‪ ,‬אין אנו יכולים‬ ‫להסתפק באותה עריכה ראשונה‪ ,‬ועל כן חזרנו אל החומר מתחילתו; עברנו שוב על כל‬ ‫הרשימות והנוסחאות‪ ,‬חזרנו אל ההקלטות במקום שהן מצויות‪ ,‬בדקנו את המקורות‪,‬‬ ‫ופעמים רבות נתברר רק עתה כמה עומק היה גנוז בכל תיבה ותיבה‪ ,‬משפט קצר אשר‬ ‫הופיע בשעתו בתוך ה"תמצית" כנקודה אחת נתגלה לאחר העיון כמפתח לבנין שלם‪,‬‬ ‫וכמה נקודות שנראו בתחילה כענינים נפרדים נתגלו כחלקים של מהלך אחד ארוך ומדויק‪.‬‬ ‫ממילא אין מלאכתנו עתה מלאכת הגהה גרידא‪ ,‬אלא מלאכה של בירור ממש ‪ -‬לברר‬ ‫מקחו של צדיק‪ ,‬לעמוד על עומק המהלך ולהעמידו לפני הקורא בכל שלימותו ובהירותו‪.‬‬ ‫ואף הקונטרס המונח עתה לפניכם אינו עדיין המהדורה הסופית; ישנם מקומות אשר‬ ‫צריכים עוד בירור‪ ,‬מראי מקומות אשר בדעתנו להשלים‪ .‬אולם כבר עתה ניתן לראות בו‬ ‫את כללית צורת הספר אשר אנו מבקשים בעזהשי"ת להעמיד‪ :‬דברות קודש שלימות‪,‬‬ ‫מסודרות ומבוארות‪ ,‬אשר קולו של רבינו נשאר נשמע מתוכן‪,‬‬ ‫חיבה יתירה נודעת לחומר שלפנינו‪ ,‬כי עבודת עריכת ה"תמצית דברות קודש"‬ ‫נעשתה עוד בחיים חיותו של רבינו‪ ,‬ורבינו בעצמו עבר על הדברים בשעת עריכתם‪,‬‬ ‫והוסיף להעיר עליהם ולהבהיר להעורכים עקרי יסודי הדברים ועומק כוונתו‪ ,‬והראה להם‬ ‫מקורות הענינים וכמה וכמה פעמים הביע רבינו בפני העורכים את גודל קורת רוח מן‬ ‫הדרך שבה הועלו דבריו על הכתב ועל אופן עריכתו‪ ,‬וסמך ידיו וברכותיו הקדושות על‬ ‫העורכים ותמך בידם וחיזקם שימשיכו בעבודתם‪ ,‬ועתה‪ ,‬כאשר אין לנו עוד את הזכות‬ ‫להיכנס אל רבינו ולשאול את פיו בכל ספק‪ ,‬הדרך היחידה העומדת לפנינו היא הדרך‬ ‫שהדריך אותנו שבה ביקש להעלות את דברי תורתו על הכתב ולהגישם לפני הלומדים‪.‬‬ ‫החלק המוגש לפניכם עתה כולל‪ ,‬את דברות קדשו של רבינו במשך ירח האיתנים של‬ ‫שנת תשפ"ד‪ .‬נכללו בו דברות קדשו מליל ב' דראש השנה; דברי התורה של שבת קודש‬ ‫פרשת האזינו ‪ -‬שבת שובה ‪ -‬הן בליל שבת קודש והן ברעוא דרעוין; הדברים הנלהבים‬ ‫שנאמרו בעת סעודת ערב יום הקדוש; שיחות הקודש של מוצאי יום הכיפורים; דברות‬ ‫קדשו מליל א' וב' דחג הסוכות; הדברים שנאמרו בעת שמחת בית השואבה בלילות חול‬ ‫המועד; ודברות הקודש אשר השמיע בנעילת החג בשמיני עצרת ושמחת תורה‪ .‬כמו כן‬ ‫צירפנו את דברות קדשו משבת בראשית‪ ,‬בהיות שבת זו המשך טבעי לימי הקודש וכן‬ ‫יוכל הלומד ללמוד ממנו הסדר הרגיל שהי' רבינו רגיל לומר תורה במשך שבתות השנה‪.‬‬ ‫ובפרט שבעת ברעוא דרעוין האריך רבינו לבאר כיצד ממשיכים לתוך ימות השנה את‬ ‫הכוחות שקנה האדם בימים הקדושים‪ ,‬והוא המשך ישיר לדבריו בנעילת החג‪ .‬בתוך דברי‬ ‫שבת בראשית נכללים גם דבריו החוצבים בענין האסון הנורא שאירע בארץ הקודש ביום‬ ‫שמיני עצרת ומצב המלחמה שפרצה אחריו‪ ,‬וביותר ‪ -‬מהי הדרך שבה צריך איש ישראל‬ ‫להביט על מאורעות כאלו מתוך אמונה‪ ,‬דביקות והשגחה פרטית‪.‬‬ ‫ובעת כזאת אין אנחנו מספיקים להודות ולהביע את גודל ההכרת הטוב על אשר‬ ‫זכינו שבאותן שנים נמצאה חבורה של חכמי לב‪ ,‬תלמידים נאמנים ושומעי לקחו‪ ,‬אשר‬ ‫הכירו בגודל האחריות המוטלת עליהם שלא להניח לדבר אחד מדברי רבינו להשתכח‪,‬‬ ‫בני משפחת רפאפורט הנודעים לשבח ולתהלה ‪ -‬הרב מאיר מנחם הי"ו‪ ,‬הרב צבי הירש‬ ‫הי"ו‪ ,‬והרב שמעון הי''ו בני הרה''ח ר' אלכסנדר אהרן שליט''א ואתם עמם האברך החשוב‬ ‫הרב יהושע פריעדמאן הי"ו ועוד כמה חברים כאו''א בשמו הטוב יבורך אשר הטו אוזן‬ ‫לכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש‪ .‬ובמשך כל השבת היו חוזרים על כל הדברים שוב‬ ‫ושוב בכדי שישמר הכל בזכרונם ותיכף בצאת השבת היו מתאספים יחד ומעלים איש‬ ‫איש את אשר זכר‪ ,‬הן בלשון המדיוק של רבינו‪ ,‬והן במראי מקומות שהזכיר רבינו‪ ,‬ועל‬ ‫כולם יסודי ועקרי הדברים בכדי להעלותם על הכתב כראוי וכנכון‪.‬‬ ‫וחובה מיוחדת מוטלת עלינו להדגיש את עיקר המלאכה שנעשתה לאחר מכן‪ ,‬לערוך‬ ‫את הרשימות הרבות ולהעמידן באופן שיהיו ראויות לקריאה‪ ,‬ועבודה קשה זו שבמקדש‬ ‫נטל על שכמו הרב שמעון הי"ו הנ''ל‪ ,‬הנודע לשם ולתהלה בגודל חכמתו ורוחב בינתו‬ ‫בכל תורת רבינו וזכה לערוך את הדברים באופן נפלא מעשה ידי אומן ומלאכת מחשבת‪,‬‬ ‫לחבר נקודה אל נקודה‪ ,‬ולהעמידם בלשון בהירה‪ ,‬מבלי לזוז מדברי רבינו שכאשר הקורא‬ ‫יפתח את הספר‪ ,‬לא ירגיש כי הוא קורא מאמר שנכתב על פי דברי רבינו‪ ,‬אלא כי דברי‬ ‫רבינו עצמם עומדים לפניו‪ .‬והקדיש מזמנו היקר אלפי שעות ארוכות‪ ,‬בלי גוזמה‪ ,‬במסירת‬ ‫נפש ממש לקיים רצון צדיק‪ ,‬להוציא דברי תורתו לאור עולם ולעשות נחת רוח לנשמתו‬ ‫במרומים‪ ,‬וזכה עוד בחיים חיותו של רבינו לשבח ולהוקרה מיוחדת מפיו על דרך עריכת‬ ‫דברי תורתו‪ .‬וכל המלאכה וגמר העריכה נעשתה בד בבד עם יו''ר מכונינו שזכה שסמך‬ ‫עליו ידיו הקדושות מרן רביה''ק זי''ע ובפרט בעבודת עריכת והוצאות דברי תורתו לאור‬ ‫עולם הרה''ג ר' מאיר גאדינגער שליט''א‪ .‬ישלם ה' פעלם ויעמוד להם זכות רבינו להתברך‬ ‫בכל מילי דמיטב‪.‬‬ ‫וראוי לציין שבקונטרס זה ישנה נקודה חשובה‪ ,‬אשר עתה‪ ,‬לאחר הסתלקותו של‬ ‫רבינו‪ ,‬מקבלת משמעות עמוקה ומיוחדת ביותר‪ .‬ולא ידענו אז כמה יקרים יהיו הדברים‬ ‫לנו‪ .‬והוא מה שדיבר בעת נעילת החג במוצאי שמחת תורה‪ ,‬בענין התקשרות תלמיד‬ ‫לרבו כי כאשר תלמיד חי עם רבו כבימי חיותו‪ ,‬ומכניס את תורת רבו לתוך מוחו ולבו‪,‬‬ ‫וחי על פיהם והולך בדרכו‪ ,‬אין זו התקשרות אל דבר שהיה בעבר בלבד‪ ,‬אלא הוא חי‬ ‫בלב תלמידו‪ ,‬ואורו וחיותו מוסיפים ללוותו‪ .‬ודברים אלו נעשו לנו כצוואה והדרכה למעשה‬ ‫להחזיק אותנו ולחיותינו בזמנים הקשים לאחר הסתלקותו עי''ש‪.‬‬ ‫ומכאן אנו יוצאים בקריאה של חיבה והיות שבכדי שנוכל להשלים את המלאכה‬ ‫הגדולה כפי הראוי בהוצאות ב' כרכים שלמים ומפוארים‪ ,‬עדיין מוטל לפנינו מלאכה‬ ‫גדולה ועבודה רבה הכולל‪ ,‬פענוח‪ ,‬עריכה‪ ,‬עיון ובירור‪ ,‬בירור אלפי מקורות‪ ,‬והגהה‪ .‬ולשם‬ ‫כך הננו פונים אל נדיבי הלב ושוחרי תורת רבינו להיות שותפים עמנו במלאכת הקודש‬ ‫ולתמוך בידינו בגודל ההוצאות המרובים‪ .‬ולאפשר לנו להמשיך להפיץ אור תורת רבינו‬ ‫לפני אלופי אלפי ישראל הצמאים לדברי קדשו‪ ,‬ומתעלים ומתחזקים במשנתו הבהירה‪,‬‬ ‫תקותנו איתנה שנוכל להשלים את שני הכרכים במלוא הדרם ולהוציאם בעזהשי"ת בקרב‬ ‫הימים ממש‪.‬‬ ‫ויהא רעוא מן קדם אבוהון די בשמיא שחפץ ה' בידינו יצליח‪ ,‬ונזכה להשלים את‬ ‫המלאכה הגדולה בלי מכשול וטעות‪ ,‬ותהא תורתו של רבינו זי"ע הולכת ומתפשטת‬ ‫ומאירה על פני תבל‪ ,‬להחיות נפשות‪ ,‬לקרב לבבות‪ ,‬ליישב דעות וליישר אורחות חיים‪.‬‬ ‫ושיהיו שפתותיו דובבות בקבר ודברי קדשו ימשיכו לחיות בקרב תלמידיו ושומעי לקחו‪,‬‬ ‫וזכות כל התומכים והמסייעים במלאכת הקודש תעמוד להם ולביתם להתברך ממקור‬ ‫הברכות בכל מילי דמיטב‪ ,‬בבני חיי ומזוני רויחי‪ ,‬בנחת דקדושה ובהרחבת הדעת‪ ,‬ויהא‬ ‫חלקם עם מזכי הרבים אשר זכותם עומדת לעד‪ ,‬ונזכה במהרה ליום אשר יקיצו וירננו‬ ‫שוכני עפר‪ ,‬ולהתראות שוב עם רבינו בביאת משיח צדקנו ובבנין בית המקדש במהרה‬ ‫בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫תוכן ענינים‬ ‫ראש השנהג‬ ‫ליל ב' לפני קידוש ו'שהחיינו'‬ ‫תשליך  ז‬ ‫שיחות קודש במסיבת לחיים אחר סדר תשליך‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה טז‬ ‫ליל שב"ק  טז‬ ‫רעוא דרעוין�������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������� כג‬ ‫ערב יום הקדוש לא‬ ‫מוצאי יום הקדוש מג‬ ‫שיחה א' מג‬ ‫שיחה ב'  נג‬ ‫שיחה ג'  נו‬ ‫שיחה ד'  נח‬ ‫סוכות סא‬ ‫ליל א' ‪ -‬ליל שב"ק������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������� סא‬ ‫ליל ב'  סז‬ ‫שמחת בית השואבה בלילי חוה"מעא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת  עט‬ ‫דב"ק נעילת החג שמחת תורה‬ ‫שבת בראשית  קג‬ ‫ליל שב"ק קג‬ ‫רעווא דרעווין קי‬ ‫ג‬ ‫דשרגא‬ ‫ראש השנה‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ליל ב' לפני קידוש ו'שהחיינו'‬ ‫עצמו אשר איש יהודי מכיר בדעתו שהקב"ה‬ ‫אמרנו היום בתפילה 'כי חק לישראל‬ ‫חפץ בו וצריך לעבודתו ולהמלכה שלו‪,‬‬ ‫הוא משפט לאלקי יעקב' (תהלים‬ ‫וכביכול אינו מסתדר בלעדיו‪ ,‬הרי זה 'מזון'‬ ‫פא‪ ,‬ה)‪ .‬הרי שעבודת היום של ראש השנה‬ ‫לנפשו‪' ,‬וועלכע איד לעבט נישט אויף ראש‬ ‫נקראת 'חק'‪.‬‬ ‫השנה' ב כאשר הוא מבין שההמלכה של‬ ‫והנה פשטות לשון 'חק' הוא דבר שאין‬ ‫השי"ת תלוי בו‪.‬‬ ‫מבינים את טעמו‪ ,‬ואכן מה שאנו‬ ‫וזהו הענין המבואר בספה"ק אודות‬ ‫עסוקים ביום זה בהמלכת השי"ת הוא עצמו‬ ‫השמחה שיש לשמוח ביום הזה‪ ,‬וכלשון‬ ‫'חק'‪ ,‬שהרי באמת הוא אדון עולם אשר‬ ‫הפסוק (נחמיה ח‪ ,‬י) 'כי חדות ה' היא מעוזכם'‬ ‫מלך בטרם כל יצור נברא‪ ,‬ולא שייך אצלו‬ ‫שנאמר ביום ראש השנה‪ ,‬וכמש"כ בעל 'באר‬ ‫שום חסרון‪ ,‬וכיצד אפשר לומר שהוא זקוק‬ ‫משה' (בספרו דעת משה לר"ח אלול ד"ה איתא בילקוט)‬ ‫להמלכה שלנו קרוצי חומר ופחותי ערך‪ ,‬והרי‬ ‫על השמחה הגדולה שהיתה לאביו (המגיד‬ ‫זה 'חק' שאין אנו יכולים להבין את טעמו‪.‬‬ ‫מקאזניץ זי"ע) בראש השנה ג‪ ,‬וכן בחתם סופר‬ ‫יש ג"כ כמה מאמרים בענין זה ד עי"ש‪.‬‬ ‫והנה 'חק' הוא גם לישנא דמזוני כידוע‬ ‫ועומק הדברים הוא‪ ,‬כי בכל ראש השנה‬ ‫מחז"ל (ביצה טז‪ ).‬א‪ ,‬והיינו שענין זה‬ ‫א� ז"ל הגמ' שם‪ :‬כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים וכו'‪ ,‬אמר רבי אבהו מאי קראה‬ ‫'תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו' איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב 'כי חק‬ ‫לישראל הוא משפט לאלקי יעקב' מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא דכתיב 'ואכלו את חקם אשר נתן‬ ‫להם פרעה' מר זוטרא אמר מהכא 'הטריפני לחם חקי'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ב� 'איזה בר ישראל אינו מחיה את עצמו'‬ ‫ג� וזל"ק בא"ד‪ :‬וזכורני כד הוינא טליא הייתי תמיד מתמה עצמי על כבוד הה"ק אאמו"ר זצלה"ה‪ ,‬שבראש השנה‬ ‫היה שמח למאוד‪ ,‬ולכאורה ביום ההוא לשמחה מה זו עושה‪ ,‬אמנם הוא הדבר אשר דברנו‪ ,‬מחמת שהוא ראשית‬ ‫השנה יורד בו קדושה וטהרה וכל טוב לכל ימי השנה‪.‬‬ ‫ד� עי' דרשות חתם סופר לראש השנה‪ ,‬בדרוש לשנת תק"ס בד"ה לכו אכלו‪ ,‬בדרוש לשנת תקס"ג בד"ה אר"י למה‬ ‫תוקעין‪ ,‬ועוד במקומות רבים‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫ראש השנה‬ ‫נהורא‬ ‫ד‬ ‫וידועים דברי הרש"ש בדרשתו לפני‬ ‫יורד אור חדש המיוחד לשנה זו‪ ,‬ומביא עמו‬ ‫תקיעת שופר (נהר שלום דף לח‪):‬‬ ‫השפע של כל השנה (עי' בדעת משה המובא בהערה‬ ‫שהקב"ה מוחל עונותינו ביום הזה ‪ -‬ואף‬ ‫ג)‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל בביאור הפסוק הנ"ל‬ ‫חטאים כאלו שבזוה"ק מובא שאין להם‬ ‫'כי חק לישראל'‪ ,‬דחק הוא לישנא דמזוני‪,‬‬ ‫תשובה ‪ -‬כשמתודים בין התקיעות‪ ,‬וזהו אכן‬ ‫שכל השפע לכל השנה נקצב בראש השנה‪.‬‬ ‫שמחה גדולה שיכולים לשוב ולמחוק את כל‬ ‫והרי שבשנת תשפ"ד יורד אור שלא היה לכל‬ ‫העוונות‪ ,‬אבל ענין זה גופא צריכים להבין‬ ‫הצדיקים שבדורות הקודמים‪ ,‬ונתחדש בשביל‬ ‫מדוע אכן כך הוא שדווקא ביום זה שבו‬ ‫הדור הזה בלבד כפי נסיונותיו והשגותיו‪' .‬און‬ ‫פגם אדה"ר כל כך‪ ,‬זוכים בנקל לתשובה‬ ‫פארדעם דארף מען שפרינגען און טאנצן‬ ‫עילאה כזו ולשמחה גדולה‪.‬‬ ‫ראש השנה' ה כי מכירים שלצורך עבודתנו‬ ‫להמליך את השי"ת עלינו בשנה הזאת‪ ,‬יורד‬ ‫אלא הענין הוא‪ ,‬דהנה ביום ראש השנה‬ ‫אור חדש בשבילנו במיוחד‪ ,‬מחמת שיש צורך‬ ‫ברא הקב"ה את האדם הראשון בגן‬ ‫בעבודתנו המיוחדת בשנה הזאת‪ ,‬עבודה שלא‬ ‫עדן‪ ,‬והיה האדם במדרגה גדולה מאד עד‬ ‫היתה בדורות אחרים ושנים אחרות‪.‬‬ ‫שאמרו חז"ל (חגיגה יב‪ ).‬שהיה גדול מסוף‬ ‫העולם ועד סופו‪ .‬ולכאורה הרי היה גלוי‬ ‫והנה עדיין יש לנו להבין מדוע ראש השנה‬ ‫וידוע לפניו ית' שעתיד האדם לחטוא‬ ‫הוא יום שמחה‪ ,‬כי לכאורה היה צריך‬ ‫וליפול ממדרגתו ו‪ ,‬וא"כ למה ברא השי"ת‬ ‫להיות יום חשוך ועצוב‪ ,‬שהרי ביום הזה חטא‬ ‫את האדם במעלה גדולה כל כך ביודעו‬ ‫אדם הראשון ואכל מעץ הדעת (ויק"ר כט‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫שבזמן מועט יפסיד את הכל ע"י החטא‬ ‫ועשה בזה פגם גדול בכל העולמות‪ ,‬וירדו‬ ‫ויירד מגדולתו‪ ,‬אלא ע"כ שבודאי באמת אף‬ ‫העולמות ירידה גדולה מאד כנודע (עי'‬ ‫אחר החטא לא נעלם מעלה הזאת לגמרי‪,‬‬ ‫עץ חיים)‪.‬‬ ‫'ולכן צריכים 'לרקוד' בשמחה עצומה בראש השנה'‬ ‫ה�‬ ‫כידוע ומבואר עפ"י המדרש תנחומא וישב ד' ז"ל‪ :‬נורא עלילה על בני אדם (תהלים סו ה) א"ר יהושע בן קרחה‬ ‫ו�‬ ‫אף הנוראות שאתה מביא עלינו בעלילה את מביאן בא וראה כשברא הקב"ה את העולם מיום הראשון ברא מלאך‬ ‫המות‪ ,‬מנין‪ ,‬א"ר ברכיה משום שנאמר 'וחושך על פני תהום' (בראשית א ב) זה מלאך המות המחשיך פניהם של‬ ‫בריות‪ ,‬ואדם נברא בששי‪ ,‬ועלילה נתלה בו שהוא הביא את המיתה לעולם‪ ,‬שנאמר (שם ב יז) 'כי ביום אכלך ממנו‬ ‫מות תמות'‪ ,‬משל למה הדבר דומה‪ ,‬למי שמבקש לגרש את אשתו‪ ,‬כשבקש לילך לביתו כתב גט נכנס לביתו‬ ‫והגט בידו‪ ,‬מבקש עלילה ליתנו לה‪ ,‬אמר לה מזגי לי את הכוס שאשתה‪ ,‬מזגה לו כיון שנטל הכוס מידה אמר‬ ‫לה הרי זה גיטך‪ ,‬אמרה לו מה פשעי‪ ,‬אמר לה צאי מביתי שמזגת לי כוס פשור‪ ,‬אמרה לו כבר היית יודע שאני‬ ‫עתידה למזוג לך כוס פשור שכתבת הגט והביאתו בידך‪ ,‬אף כך אמר אדם לפני הקב"ה רבש"ע עד שלא בראת‬ ‫עולמך קודם שני אלפים שנה היתה תורה אצלך אמון שכך כתיב (משלי ח ל) 'ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים‬ ‫יום יום' ב' אלפים שנה‪ ,‬וכתיב בה (במדבר יט יד) 'זאת התורה אדם כי ימות באהל'‪ ,‬אלולי שהתקנת מות לבריות‬ ‫היית כותב בה כך‪ ,‬אלא באת לתלות בי את העלילה הוי 'נורא עלילה על בני אדם'‪.‬‬ ‫ה‬ ‫דשרגא‬ ‫ראש השנה‬ ‫נהורא‬ ‫וזהו עיקר עסקינו ביום הגדול הזה‪,‬‬ ‫וכוחות נשארו טמונים בפנימיות האדם‪.‬‬ ‫להתקרב שוב אל השי"ת ולהמליכו‬ ‫וכיון שכולנו משורש אדם הראשון אנחנו‪,‬‬ ‫ולייחדו‪ .‬ואע"פ שאנו יודעים שביום הזה‬ ‫וכולנו היינו כלולים בו בעת בריאתו‪ ,‬הרי‬ ‫נקצב השפע של כל השנה אין אנו מבקשים‬ ‫שכח הגדול הזה שהוא בלתי גבול ובלתי‬ ‫על צרכינו כלל‪ .‬וגם כל אחד יודע שלאו‬ ‫ערך לא הלך לאיבוד‪ ,‬ועדיין ישנו באמת‬ ‫דוקא שמי שיתפלל כראוי יהיה 'עושר' ומי‬ ‫בפנימיות כל אחד ואחד מאתנו‪ .‬ובכוונה‬ ‫שאינו מתפלל כראוי ירד מנכסיו ויהיו לו‬ ‫תחילה סיבב הקב"ה את הענין כך‪ ,‬שברא‬ ‫צרות וכדו'‪ ,‬כל אחד יודע שאינו כן‪ ,‬אבל מי‬ ‫את האדם באופן גדול כל כך אע"פ שידע‬ ‫שמקשה קושיא זו אומרים לו 'שייגעץ'‪ ,‬וזהו‬ ‫שיחטא אח"כ‪ ,‬כדי שנדע שבעצם כוחנו גדול‬ ‫ג"כ חלק מהענין של ה'חק' לישראל‪ ,‬שאין‬ ‫מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬אלא שנתמעט ע"י‬ ‫אנו מבינים זאת‪ .‬ובאמת אף אינו עולה על‬ ‫החטא‪ ,‬אבל גם המיעוט אינו אלא לְ ָפ ִנים‪,‬‬ ‫הדעת קושיא זו כלל‪ ,‬כי כל תפילותינו ביום‬ ‫ובאמת גם כהיום כוחנו באמת הוא בלתי‬ ‫הזה הם רק להמליכו וליחדו‪ ,‬ומתפללים‬ ‫גבול ובלתי ערך‪ ,‬אלא שצריכים להוציאו מן‬ ‫שתתגלה מלכותו בכל העולם כולו‪.‬‬ ‫הכח אל הפועל‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬כי מאחר שאנו מתפללים על כבוד‬ ‫וזהו השמחה הגדולה של היום הזה‪ ,‬כי‬ ‫מלכותו אין צורך להתפלל על כל‬ ‫בו נברא האדם במעלתו הראשונה‬ ‫שאר צרכינו בפרטיות‪ ,‬שכאשר אנו מתפללים‬ ‫שהיה גדול מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬וכח‬ ‫למען שכינתו יתברך הרי אנו נעשים עי"ז‬ ‫זה נשאר לעולם בקרבנו‪ ,‬ובכח זה אנו באים‬ ‫מרכבה להשכינה הק'‪ ,‬שהרי באמת כולנו‬ ‫לחדש את השנה החדשה‪ .‬וכן יכולים אנו‬ ‫הננו אברי השכינה‪' ,‬און וועלעכע מאן וויל‬ ‫ע"י כח זה לתקן את אשר שיחתנו בנקל‬ ‫נישט טון אלעס אין די וועלט ס'זאל זיין‬ ‫כל כך‪ ,‬שהרי כל עבודת ה'תשובה' שרוצים‬ ‫גוט פאר זיין פרוי' ז‪ ,‬וכן כביכול קוב"ה‬ ‫מאתנו אין ענינה שהקב"ה כועס על האדם‬ ‫רוצה שיהא כל טוב להשכינה הק' ולכל מי‬ ‫ורוצה להענישו ונדרשת מן האדם עבודה‬ ‫שיש לו חלק בה‪ ,‬וממילא בודאי גם יושפע‬ ‫קשה לשנות את המצב‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬ענין‬ ‫לנו כל מה שצריכים לעבדו בהרחבת הדעת‪.‬‬ ‫תשובה היינו שהשי"ת רוצה שיחזור האדם‬ ‫והנה זה כבר אלפיים שנה שממליכים‬ ‫לשורשו ויבין גודל כוחו ומעלתו‪ ,‬ודייקא‬ ‫אותו בכל שנה ושנה ואין רואים‬ ‫ביום הזה ‪ -‬יום שנברא האדם‪ ,‬שבו יש‬ ‫שהתפילות פועלות‪' ,‬ס'האט זיך גארנישט‬ ‫לנו אחיזה בהמעלה הראשונה שהיה אדם‬ ‫גערוקט'‪ ,‬ומקום המקדש עדיין מתחלל בכל‬ ‫הראשון לפני החטא‪.‬‬ ‫'ואיזה איש אינו רוצה לעשות את כל מה שבעולם שיהיה אך טוב לאשתו'‬ ‫ז�‬ ‫דשרגא‬ ‫ראש השנה‬ ‫נהורא‬ ‫ו‬ ‫נראה לנו שאין מתקבלים התפילות על גילוי‬ ‫רגע ורגע‪ ,‬ואין רואים שום גילוי מלכותו‬ ‫מלכותו‪ ,‬כי אכן דווקא הצימאון הזה הוא‬ ‫ית'‪ .‬אלא שגם זה הוא חלק מה'חק'‪ ,‬שאין‬ ‫מה שהקב"ה אוהב כל כך‪ ,‬ודבר זה לא‬ ‫אנו מבינים מהו התכלית בכל תפילות אלו‪,‬‬ ‫יהיה לו לעתיד לבא‪ ,‬ולכן הוא מאריך את‬ ‫ומ"מ אין אנו מזניחים את עבודת היום‪,‬‬ ‫הגלות כל כך‪ .‬שהרי באמת אם קוב"ה רוצה‬ ‫ומתפללים על גילוי מלכותו ית' בצמאון גדול‬ ‫בהמלכתו הוא יכול מרגע לרגע להכריח את‬ ‫והשתוקקות עצומה‪ ,‬ומאמינים שתפילתנו‬ ‫כל העולם כולו לזה ואין מעכב בידו‪ ,‬וכיון‬ ‫עושה רושם‪ ,‬אע"פ שאין מרגישים שנעשים‬ ‫שאינו עושה כן‪ ,‬מוכח מזה שהוא רוצה לקבל‬ ‫שינויים על ידינו‪.‬‬ ‫נחת רוח מהצימאון הזה שיש לנו כאשר אין‬ ‫ואת הצימאון הזה שיש לנו אנו מביעים‬ ‫רואים בגלוי את מלכותו‪.‬‬ ‫בתקיעת שופר‪ ,‬שהיא הצעקה של‬ ‫וזהו באמת כל ענין התשובה‪ ,‬שיהיה‬ ‫עומק רצוננו מתוך פנימיות לבבנו‪ ,‬כידוע‬ ‫להאדם צימאון להתקרב להשי"ת‬ ‫שקול השופר הוא קול פשוט היוצא מתוך‬ ‫ורצון והשתוקקות שכבר יתגלה השי"ת את‬ ‫הבל הלב (עי' סידור עם דא"ח לבעל התניא שער ראש‬ ‫מלכותו בעולם‪ ,‬ולא בא הקב"ה בימים אלו‬ ‫השנה ד"ה תקעו)‪ ,‬ובשעת תקיעת שופר נחקק‬ ‫להטריח את האדם ביותר בעבודת התשובה‪,‬‬ ‫אז האור החדש של השנה החדשה בליבנו‪.‬‬ ‫אלא הוא רוצה שיתעורר האדם לחזור‬ ‫וזהו פירוש הפסוק 'תקעו בחדש שופר וגו'‬ ‫לשורש שלו‪.‬‬ ‫כי חק לישראל היא'‪ ,‬שע"י התקיעה בשופר‬ ‫נחקק האור בלבות בני ישראל (עי' שם)‪ ,‬וכלל‬ ‫ומאד צריכים לשים לב לנצל את הזמן של‬ ‫ישראל מתעורר אז בצימאון עז והתשוקקות‬ ‫היום הזה כראוי‪ ,‬כי הוא נקרא‬ ‫נפלאה‪' ,‬וועלכע איד האט נישט די צימאון‬ ‫'ראש השנה' כפשוטו ‪' -‬די קאפ פון די‬ ‫מארגן ביי תקיעות שופר' ח (יום הראשון היה‬ ‫יאר'‪ ,‬וכל הגוף נגרר אחר הראש‪ ,‬ולכן ביום‬ ‫שבת ולא תקעו)‪.‬‬ ‫זה יכולים לעשות שינויים גדולים בשורש‪.‬‬ ‫'מ'זאל וויסען די טעג אז מ'רוקט זאכן'‪,‬‬ ‫אמנם‪ ,‬בעצם הצימאון וההשתוקקות הזאת‬ ‫'זאכן רוקען זיך!'‪.‬‬ ‫מונחת התשובה לשאלה זאת‪ ,‬למה‬ ‫'וכי איזה יהודי אין לו הצמאון הזו למחר אצל תקיעות שופר'‬ ‫ח�‬ ‫ז‬ ‫דשרגא‬ ‫תשליך‬ ‫נהורא‬ ‫תשליך‬ ‫שיחות קודש במסיבת לחיים אחר סדר תשליך‬ ‫הדרך הראויה לקיים את מנהג התשליך היא דוקא אצל מקוה מים‪ ,‬וכפי שמבואר‬ ‫בכתבי האריז״ל שיש שייכות פנימית בין סוד המקוה לבין הארת י״ג מדות‬ ‫הרחמים המתעוררת בתשליך (עפ"י המבואר בפרע"ח בשער השבת פ"ג ופ"ד‪ ,‬ושער יום הכיפורים פ"ד‬ ‫שסוד המקוה הוא בשם אהי״ה דההי״ן‪ ,‬שבגי׳ מקוה ואותו שם עצמו חוזר ומתגלה בכוונת התשליך בי״ג מדות‬ ‫הרחמים‪ ,‬כמבואר שם בשער השופר פ"ה שמנהג לומר בשעת תשליך את י״ג מכילין דרחמי שבפסוקי 'מי אל כמוך'‪,‬‬ ‫ובפרט מבואר שם לכוון ב'ותשליך במצולות ים כל חטאתם'‪ ,‬שהוא כנגד התיקון התשיעי‪ ,‬מדת 'לאלפים' שבי״ג‬ ‫מדות שבתורה שהוא ג"כ שם אהי״ה דההי״ן) ואין אנו משיגים כלל את עומק הדברים שאנו‬ ‫פועלים בשעה זו‪ ,‬אלא אנו עושים את אשר נצטווינו ונמסר לנו מדורי דורות‪ ,‬ועל דעת‬ ‫הצדיקים שגילו לנו את דרכי העבודה אבל צריכים לדעת שאין כאן מנהג בעלמא‪ ,‬כי‬ ‫בשעת אמירת תשליך מתעוררת הארה גבוהה מאד של רחמים והארת פנים‬ ‫י"ג מדות הן דרגה נוראה המכוונת כנגד פניו יתברך כביכול‪ ,‬המאיר ומתנוצץ מתוך‬ ‫עבודתם של ישראל‪ ,‬ובפרט מתוך קדושת ישראל וטהרתם משום כך שייך כל כך‬ ‫ענין המקוה לעבודת התשליך‪ ,‬כי כאשר ישראל מבקשים להתטהר למטה‪ ,‬מתעוררת‬ ‫כנגדם טהרה והארת פנים מלמעלה‬ ‫ולכן יש ענין גם בדגים הנמצאים במים ובעומק הדברים‪ ,‬עיקר הרמז שבדג הוא בעינו‬ ‫של הדג בזוה"ק (ח"ג קכט‪ :‬ועוד מקומות) הפליג מאד במעלת עין הדג‪ ,‬מפני שעינו‬ ‫אינה נסגרת ואינה מתכסית לעולם‪ ,‬והיא דוגמא ל"עינא פקיחא" של מעלה ‪" -‬הנה‬ ‫לא ינום ולא יישן שומר ישראל" עין האדם נסגרת פעם הוא ער ופעם הוא ישן‪ ,‬פעם‬ ‫הוא רואה ופעם אינו רואה אבל שמירתו של הקב"ה על ישראל אינה נפסקת אפילו‬ ‫לרגע אחד‬ ‫וזהו עומק ההתעוררות שבעין הדג לפעמים נדמה לאדם שהוא נשאר לבדו בתוך‬ ‫העולם‪ ,‬כביכול אין מי שרואה את מאבקו ואין מי שמביט עליו אבל באמת עינו‬ ‫של הקב"ה נתונה תמיד על כלל ישראל ועל כל אחד ואחד מישראל אין רגע שבו‬ ‫דשרגא‬ ‫תשליך‬ ‫נהורא‬ ‫ח‬ ‫הוא מסתלק מאתנו‪ ,‬ואין מצב שבו עבודתו של יהודי נעלמת מעיניו ועל ידי עין הדג‬ ‫עוררו הצדיקים את הדוגמא של מעלה‪ ,‬את אותה שמירה תמידית שאין בה שינה‬ ‫והפסק כלל‬ ‫ועד כדי כך גדולה הארת הפנים בשעת תשליך‪ ,‬שאנו משתמשים אז בי"ג המדות‬ ‫של "מי א‪-‬ל כמוך נושא עון ועובר על פשע" בכל ימות השנה כמעט שאין אנו‬ ‫משתמשים בהן (אף שאומרים פסוקים אלו בכל יום בתוך התפילה‪ ,‬מכל מקום הם נבלעים בתוך ה'יהי רצון'‬ ‫שאחר העקידה ואין עושים מהם עסק מיוחד) וידוע כי יש מעלה מיוחדת ונפלאה בי"ג המדות‬ ‫של מיכה‪" ,‬מי אל כמוך"‪ ,‬עד שהן מעוררות רחמים גדולים ונעלים ביותר אף למעלה‬ ‫מהארת י"ג מידות של "ה' ה' אל רחום וחנון" ואף שי"ג המדות של "ה' ה'" כתובות‬ ‫בתורה ואילו אלו נאמרו במיכה‪ ,‬מכל מקום יש בהן מעלה עליונה ונפלאה‪ ,‬ועל כן‬ ‫אין משתמשים בהן בתמידות‪ ,‬ותשליך הוא מן המקומות היחידים בשנה שעושים‬ ‫מהן עסק גדול לעורר רחמים עליונים�‬ ‫וכל ענין התעוררות עינו הפקוחה של מעלה‪ ,‬והמשכת הארת הפנים ושמירתו יתברך‪,‬‬ ‫תלוי מאד בקדושת העינים של האדם עצמו אי אפשר לבקש לעורר ה"עינא‬ ‫פקיחא" מלמעלה‪ ,‬ובה בשעה להפקיר את העין של מטה לכל מה שהרחוב מזמן לפניו‬ ‫הצדיקים היו מופלגים מאד בשמירת עיניהם מי שהיה לו שייכות לצדיק אמת‪ ,‬ראה‬ ‫עד כמה היתה העין אצלם דבר יקר ונורא הם שמרו את עיניהם בשמירה‬ ‫מופלגת‪ ,‬וכל ראיה שלא היתה בדיוק מה שביקשו לראות היתה אצלם דבר חמור‬ ‫מאד‪ ,‬כי הם חיו בדוגמא דלעילא ורצו שעיניהם תהיינה קדושות וטהורות� ולא מפני‬ ‫שחששו שמא יבואו לידי עבירה כפשוטה בלבד‪ ,‬אלא מפני שידעו מה כוחה של ראיה‬ ‫אחת לפעול בתוך נפש האדם‬ ‫א"א לאדם לומר "אני מכיר את עצמי‪ ,‬הדבר הזה אינו מזיק לי" כי אין מציאות כזאת‬ ‫ככל שיהיה האדם גדול וקדוש‪ ,‬ראיה שאינה ראויה משאירה בו רושם‪ ,‬וראיה‬ ‫אחת יכולה ממש להרוג חלק מן החיות והקדושה שבאדם הקב"ה יכול להביט בכל‬ ‫הבריאה ואין הדבר פועל בו שום שינוי‪ ,‬אבל אדם הוא בשר ודם‪ ,‬ומה שהוא רואה‬ ‫נכנס לתוכו מראה שאינו צריך לראותו יכול לעורר בו חמימות והתעוררות במקום‬ ‫ט‬ ‫דשרגא‬ ‫תשליך‬ ‫נהורא‬ ‫שאינו ראוי‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬כאשר הוא מבקש להתחמם לדביקות שבקדושה‪ ,‬הוא מוצא‬ ‫את עצמו קר וחסר רגש‬ ‫וזהו מן הנסיונות הקשים של דורנו הרי האדם מוכרח לצאת לרחוב‪ ,‬לעסוק בצרכיו‬ ‫ולהימצא בין בני אדם אין אפשרות לישאר כל היום סגור בבית אולם דווקא משום‬ ‫כך צריך להבין עד כמה נצרכת שמירה אם מבקשים לעורר את ראייתו של הקב"ה‬ ‫ואת הארת פניו‪ ,‬הרי הדבר קשור באופן עמוק לדרך שבה אנו משתמשים בראיית‬ ‫העינים שלנו‪ ,‬שהרי בסדרי העליונים כל צורת הפנים‪ ,‬העינים‪ ,‬הגבות ושאר פרטי הפנים‬ ‫והדיקנא‪ ,‬היא בדוגמא דלעילא ובתשליך עיקר הדגש הוא על בחינת הראיה ועין הדג‬ ‫נקודה נוספת הנרמזת בדגים טבע הדג הוא קר (אוה"ח‪ ,‬בראשית א כב; אהבת יונתן‪ ,‬בראשית‬ ‫יש‬ ‫שם) אף שהוא רואה‪ ,‬הראיה אינה פועלת בו אותה התפעלות וחימום שהיא פועלת‬ ‫באדם ואף שחז"ל (ב"ב עד‪ ):‬אמרו "דגים פריצי"‪ ,‬מכל מקום טבעם קר אצל האדם‪,‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬מראה אסור יכול לחמם את כל הגוף במקום שאינו צריך להתחמם‪ ,‬ואחר‬ ‫כך במקום שבו הוא צריך להתלהב לדביקות שבקדושה‪ ,‬הוא נשאר קר ועוד מבואר‬ ‫שהדגים לא היו בכלל אלו שאכלו מעץ הדעת (בראשית רבה יט ה)‪ ,‬שהרי חוה נתנה מפרי‬ ‫העץ לבהמות‪ ,‬לחיות ולעופות‪ ,‬ואילו אל הדגים שבים לא הגיע הפרי וממילא יש להם‬ ‫בחינת "כתנות אור"‪ ,‬אור ובהירות של קודם החטא‪ ,‬מחמת שלא נפגמו מאותו פגם‬ ‫ומשום כך יש חשיבות מיוחדת לעיניהם‪ ,‬שכאמור הן פתוחות תמיד בבחינת "עינא‬ ‫פקיחא" ואין להן כיסוי הסוגר את העין כדרך עין האדם הצדיקים היו‬ ‫משתעשעים הרבה ברמז זה שבעין הדג ועשו מהם עסק גדול‪ ,‬כי ראו בה דוגמא לעינא‬ ‫פקיחא של מעלה‪ ,‬ולבחינה של ראיה שאינה נגררת אחר החיצוניות ואינה מתפעלת‬ ‫ממנה‪ ,‬אלא נשארת זכה ובהירה‬ ‫ולכן הצדיקים‪ ,‬שהבינו את יקרת כח הראיה‪ ,‬נהגו בעצמם בדוגמא זו ראשם היה‬ ‫מוטה כלפי מטה‪ ,‬ולא ביקשו לסקור את העולם בעיניהם‪ ,‬ואעפ"כ 'האבן זיי‬ ‫געדרייט מיט די וועלט' וכעין מה שמצינו בגמרא (ב"ק קיז) בתיאור רבי יוחנן‪ ,‬שהיו‬ ‫לו גבות עינים גדולות‪ ,‬ובזקנותו היו מכסות על מבטו‪ ,‬ועם זאת מתואר בגמרא יופיו‬ ‫המופלא (ב"מ פד) כי יופי אמיתי אצל צדיק הוא יופי של קדושה‪ ,‬יופי הנובע מטהרה‬ ‫אין הכוונה שהצדיקים לא ידעו מה נעשה סביבם‪ ,‬אלא שכלי הראיה הגשמיים שמרו‬ ‫בקדושה מופלגת‪ ,‬והיה זה אצלם בבחינת חוק ולא יעבור‬ ‫דשרגא‬ ‫תשליך‬ ‫נהורא‬ ‫י‬ ‫והדבר נוגע גם לעצם מקום התשליך ודאי שלילך לים או נהר יש בזה מעלה אולם‬ ‫צריכים לשקול גם את מחיר הראיה בדורות הקודמים היו יהודים יושבים‬ ‫בכפרים והולכים אל הבאר שבמרכז העיירה לומר שם תשליך (כי לא בכל כפר היה ים)‬ ‫ומה שאדם באותו כפר היה רואה במשך כל ימי חייו‪ ,‬יכול אדם בדורנו לראות‬ ‫ביום אחד‪ ,‬ולפעמים בפחות מיום אחד אם כן‪ ,‬כאשר הולכים לעורר ענין גבוה כל‬ ‫כך של ראיה עליונה‪ ,‬יש להיזהר מאד שלא לילך למקומות שעלולים לראות בהם‬ ‫ראיות אסורות א‬ ‫וכאשר מבקשים לעורר את הראיה העליונה‪ ,‬את בחינת ה"עינא פקיחא“ של מעלה‪,‬‬ ‫שהיא בחינה גבוהה ונפלאה‪ ,‬הרי הדבר תלוי במידה רבה מאד בקדושת‬ ‫עיניו של האדם‪ ,‬שלא יסתכל בכלים שאינם ראויים‪ ,‬ושלא ישוטט בעיניו ברחוב ולא‬ ‫יביט בכל דבר המזדמן לפניו אין הכוונה שעליו להסתגר בביתו כל היום ולא לצאת‬ ‫לרחוב‪ ,‬דבר זה אי אפשר לומר אבל צריך לדעת שקדושת העינים היא עבודה גדולה‬ ‫ויסודית‪ ,‬ובפרט כאשר באים לעורר בשעת תשליך בחינה עליונה ונשגבה כל כך ואם‬ ‫רוצים לעורר באמת את ענין התשליך ואת הראיה העליונה המתגלית בו‪ ,‬צריכה להיות‬ ‫מצד האדם קבלה אמיתית ורצינית על שמירת העינים וקדושתן‬ ‫ראינו זאת באופן נפלא אצל מרן בעל שבט הלוי זצ"ל גם בזקנותו המופלגת‪ ,‬כאשר‬ ‫לפי המבט הפשוט כבר לא היה מקום לחשוש אצלו לנסיונות כדרך בני אדם‪,‬‬ ‫היתה שמירת עיניו מופלאה ביותר ולא לחינם זכה להשגות מופלאות בתורה‪ ,‬שגם‬ ‫סמוך לגיל מאה זכר את כל התורה כולה באופן מפליא בבחינת "לא נס ליחו" וכן‬ ‫כאשר ביקשו אנשים לבוא אליו מחוץ לארץ‪ ,‬אם להניח אצלו תפילין‪ ,‬להיות אצלו‬ ‫בראש השנה וכיוצא בזה‪ ,‬היה אומר "אני איני מקבל אחריות על שדה התעופה"‬ ‫כלומר‪ ,‬אם רצונך לשמוע לי באמת‪ ,‬מוטב שתשב במקומך ואל תכניס את עיניך למקום‬ ‫שעלול ליכשל בראיות אסורות‬ ‫וכאשר היו מבקשים ממנו לצאת למקומות שונים‪ ,‬היה רגיל לומר 'איך האב נישט‬ ‫קיין צייט' והיה תמיד מוצא טעמים מדוע אינו יכול ללכת אבל מי שהכיר‬ ‫א� כוונת רבינו בדברים אלו היא לבאר את הנהגתו‪ ,‬שלא היה הולך לתשליך על שפת הים כמנהג הרבים‪ ,‬אלא היה‬ ‫עורכו בבית המדרש אצל ספל גדול של מים שהובאו לתוכו דגים‪.‬‬ ‫יא‬ ‫דשרגא‬ ‫תשליך‬ ‫נהורא‬ ‫אותו ידע כי בשורש הדבר עמדה שמירה חזקה ונוראה על העינים ולא לחינם זכה‬ ‫להשגות מופלאות בתורה‪ ,‬כי קדושת העינים היתה אצלו יסוד גדול בכל עבודתו‬ ‫וכן ראו אצל צדיקים קדושים‪ ,‬כדוגמת הרה"ק מבעלזא זי"ע‪ ,‬שקדושתו היתה למעלה‬ ‫מהשגתינו כלל‪ ,‬ועכ"ז היה ראשו תמיד כלפי מטה ולא הביט בעולם שלא לצורך‬ ‫איש לא חשש שייכשל ח"ו במראה אסור‪ ,‬אלא זו גופא היתה קדושתו ואף שהיה יכול‬ ‫לדעת מה נעשה במקום רחוק‪ ,‬עד שהיה יכול לומר מה מתרחש בבית במקום רחוק‪,‬‬ ‫לא הרים את עיניו הגשמיות‪ ,‬והיו תמיד מושפלות כלפי מטה מוחו ידע מה שהיה‬ ‫צריך לדעת‪ ,‬אבל עיניו הק' נשארו שמורות‬ ‫אין כוונתינו לומר שאדם ילך ברחוב בעינים עצומות יש מכוניות‪ ,‬יש אנשים‪ ,‬וצריך‬ ‫להיזהר ולהתנהל בדרך הטבע העבודה היא 'צו האלטן קאפ'‪ ,‬לא להביט בכל‬ ‫דבר‪ ,‬להוריד את המבט ככל האפשר‪ ,‬ובעיקר לדאוג שהמוח לא יהיה מופקר לכל מה‬ ‫שעובר לפניו וממילא נכון להעסיק את המחשבה בדבר טוב בעת שאדם הולך ברחוב‬ ‫ישמע שיעור תורה‪ ,‬דברי חיזוק או דבר אחר שמעניין אותו‪ ,‬כי זה שמירה גדולה‪,‬‬ ‫כי כאשר המוח תפוס בענין אחר‪ ,‬גם מה שעיניו רואות בדרך אינו מעורר אותו כל‬ ‫כך‪ ,‬מפני שדעתו אינה פנויה להתפעל מן המראות הסובבים אותו [ואין להתבייש‬ ‫ללכת עם 'העד פאונס'‪ ,‬כי הרי בזמננו זה דבר רגיל שאנשים מדברים עם אחרים ע"ד‬ ‫'עיר פאדס' וכדומה‪ ,‬עד כשאתה אומר לו "בוקר טוב" הוא כמעט אינו יודע שדיברת‬ ‫אליו‪ ,‬מפני שהוא שקוע בשיחה אחרת חז"ל הפליגו במעלת הקדמת שלום ואף התירו‬ ‫להזכיר שם שמים בשאילת שלום‪ ,‬אבל כן הוא המציאות כהיום ואם אין בני אדם‬ ‫מתביישים ללכת כך כשהם עסוקים בשיחה‪ ,‬ודאי שאין במה להתבייש כאשר אדם‬ ‫משתמש בזה כדי לשמור את מחשבתו] ואם אדם מרגיש שהדבר קשה עליו‪ ,‬יכול‬ ‫אף להסיר את משקפיו‪ ,‬ולא אירע מאומה אולי מישהו יצחק‪ ,‬אבל בשביל קדושה‪,‬‬ ‫בשביל השגת התורה‪ ,‬בשביל השגת הבורא ועבודתו‪ ,‬כדאי לעשות גם דבר שנראה‬ ‫לאחרים משונה‬ ‫וצריכים לדעת כי קדושת העינים היא יסוד היסודות בעבודת ה' קדושת העינים היא‬ ‫הכל‪ ,‬צדיקים השקיעו כוחות עצומים בענין הדג ובעיקר בעין הדג‪ ,‬ובפרט‬ ‫בערב יום הקדוש ובימים הסמוכים לו דורות של צדיקים אמרו תורות ורמזים על עין‬ ‫הדג‪ ,‬אילו היו מקבצים את כל מה שנאמר בענין זה במשך הדורות‪ ,‬היה אפשר למלא‬ ‫דשרגא‬ ‫תשליך‬ ‫נהורא‬ ‫יב‬ ‫בכך ארון ספרים שלם הם ידעו כי "עינא פקיחא" של קדושה פותחת לאדם שערים‬ ‫של השגת התורה‪ ,‬ואכן הצדיקים זכו להשגות בתורה בלי גבול בכח קדושת העינים‬ ‫העין של יהודי נבראה להביט באותיות התורה ולהתקדש על ידן כאשר העין שמורה‪,‬‬ ‫היא יכולה לקלוט את האור שבתוך האותיות אבל אם העין התמלאה במראות‬ ‫זרים‪ ,‬יכול האדם ללמוד מן הבוקר עד הערב ולשבת מול ספר יפה ומהודר‪ ,‬ולראות‬ ‫לפניו רק דיו שחור על נייר לבן מדפיסים היום ספרים יפים מאין כמותם‪ ,‬אבל עכ"ז‬ ‫יכול האדם להיות רחוק מן הענין כהודו מכוש‪ ,‬ולא לדעת כלל מה כתוב לפניו‬ ‫האותיות נמצאות שם‪ ,‬אבל האור שבהן אינו חודר אליו‪ ,‬בלי קדושת העינים א"א‬ ‫ללמוד ולהתפלל כראוי‪ ,‬זה פשוט לא שייך‬ ‫אחד מהבעיות גדולות שיש לנו היום הוא חסרון בריכוז המח בני אדם מתקשים‬ ‫להחזיק מחשבה‪ ,‬לקרוא בעיון ולהיות בתוך ענין אחד כל כולו שורש גדול‬ ‫בקושי זה הוא ריבוי הראיות של העין והמוח אדם יכול להביט בדף‪ ,‬לקרוא את‬ ‫האותיות‪ ,‬אבל הוא קולט אותן כאילו היו כתובים ב'ספאניש' או ב'כינעזיש'‪ ,‬הוא רואה‬ ‫וקורא‪ ,‬אבל אינו תופס מה כתוב כאן‪ ,‬כי העין קולטת בלי סוף‪ ,‬והמוח נעשה מלא‬ ‫ועמוס עד שאינו יכול להתיישב בריכוז על דבר אחד‬ ‫וממילא מי שרוצה לזכות להארת פנים‪ ,‬להבנה בתורה‪ ,‬לכוונה בתפילה ולדביקות‬ ‫בבורא‪ ,‬מוכרח לקחת ברצינות את קדושת העינים כל ראיה פועלת לכל‬ ‫ראיה יש כח עצום לקלקל‪ ,‬אין ראיה שנכנסת ויוצאת בלי להשאיר רושם וככל שהאדם‬ ‫שומר את עיניו יותר‪ ,‬נעשה מוחו בהיר יותר‪ ,‬וכלי השגתו זכים יותר אפשר לדבר על‬ ‫כך לילה שלם מתוך מאמרי חז"ל‪ ,‬עד כמה הזהירונו על כח הראיה ועל הצורך לשמרה‬ ‫אולם יחד עם כל זה אסור לאדם ליפול ברוחו הקב"ה מבין אותנו ויודע היטב באיזה‬ ‫עולם אנו חיים‪ ,‬הוא יודע מה רצונו האמיתי של יהודי‪ ,‬ויודע שאין שום יהודי‬ ‫כשר המבקש לכתחילה לראות דבר שאינו ראוי אלא אדם הוא אדם‪ ,‬והוא מוכרח‬ ‫להימצא בתוך העולם ובין הבריות‪ ,‬ולפעמים נכשלת העין שלא ברצונו הקב"ה יודע‬ ‫את הרצון הפנימי‪ ,‬ויודע שיהודי באמת אינו רוצה להפקיר את עיניו‬ ‫דווקא משום כך נתן לנו הקב"ה זמן של תשובה מגיעים ימים שבהם יהודי מבקש‬ ‫להתחדש‪ ,‬לקבל על עצמו שמירה ולהיטהר אנו נכנסים לימים השייכים במיוחד‬ ‫למדת היסוד (פרע"ח‪ ,‬שער יום הכיפורים פ״א) – ערב יום הקדוש והיום הקדוש עצמו – ובשעה‬ ‫יג‬ ‫דשרגא‬ ‫תשליך‬ ‫נהורא‬ ‫שהקב"ה רואה יהודים בתוך עולם פתוח כל כך‪ ,‬שבו יכול אדם לעשות כמעט כל‬ ‫העולה על רוחו‪ ,‬ואף על פי כן הם מקבלים על עצמם שמירה ורוצים להיות קדושים‪,‬‬ ‫הוא מתפעל מעבודתם של ישראל‪ ,‬ויש מזה נחת רוח עצומה לפניו יתברך‬ ‫וזהו מה שאנו עושים בתשליך‪ ,‬משתמשים בטהרת המקוה‪ ,‬עומדים אצל המים‪,‬‬ ‫מביטים בדגים‪ ,‬ומשתמשים עם ה"מי אל כמוך"‪ ,‬כי על אף שאין אדם שיכול‬ ‫לומר "מעולם לא הבטתי במה שלא הייתי צריך לראות"‪ ,‬מ"מ "מי א‪-‬ל כמוך נושא עון‬ ‫ועובר על פשע לשארית נחלתו‪ ,‬לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא"‪ ,‬הקב"ה מבין‬ ‫אותנו‪ ,‬יודע את רצונו של האדם‪ ,‬יודע את תשובתו ויודע שהוא רוצה באמת להיות נקי‬ ‫וכשם שהאדם טובל למטה במי המקוה‪ ,‬כך מתעוררת עליו כביכול טבילה במים‬ ‫העליונים הטהרה אינה רק רחיצה חיצונית‪ ,‬המים העליונים מטהרים ושוטפים‬ ‫את האדם כולו והארת הארת פנים של מעלה חודרת באדם ושורפת את הלכלוך‬ ‫הפנימי‪ ,‬עד שיוכל לשוב ולהיות כלי נקי זך לעבודת ה'‬ ‫ובפרט בימים אלו‪ ,‬כאשר מתקרבים ל"לפני ה' תטהרו"‪ ,‬צריך האדם לעורר בתוך‬ ‫עצמו רצון לטהרה זהו יסוד העבודה של הימים הבאים לא קבלה הנובעת‬ ‫מפחד‪ ,‬לא מפני שמאיימים עליו ולא מפני שלוחצים אותו‪ ,‬אלא מפני שהוא עצמו רוצה‬ ‫לחיות חיים נקיים וטהורים ודבר זה נרמז ב"לפני ה' תטהרו“‪ ,‬העולה בגימטריא "עת‬ ‫רצון“‪ ,‬כי עיקר טהרתם של ימים אלו מתחילה מן הרצון‪ ,‬שהאדם יעורר בקרבו רצון‬ ‫אמיתי להיות טהור ולהתקדש לפני ה' וברוך ה'‪ ,‬ישראל מקבלים על עצמם קבלות של‬ ‫טהרה‪ ,‬ורוצים באמת להתנקות ולהתקדש‬ ‫כל יהודי רוצה בסופו של דבר להצליח בתורה ובעבודה הוא רוצה להיות נקי‪ ,‬להבין‬ ‫את לימודו‪ ,‬להרגיש קירבת ה' בעת שהוא מתפלל‪ ,‬לאהוב את הקב"ה ולאהוב‬ ‫את התורה וכל זה תלוי מאד בקדושת העינים כאשר העין נקיה‪ ,‬גם המחשבה‬ ‫נקיה‪ ,‬וכאשר המחשבה נקיה‪ ,‬הלב יכול להיפתח‪ ,‬וכשהלב נפתח‪ ,‬יכול האדם ללמוד‬ ‫ולהתפלל ולעבוד את בוראו כאוות נפשו וזו מן הרחמים הגדולים ביותר‪ ,‬לעורר את‬ ‫ראיית ה' עלינו‪ ,‬כדי שגם אנו נוכל לראות את מה שצריך לראות‬ ‫ובפרט צריכים להיות זהירים ונקיים בימים גדולים אלו‪ ,‬וכמו שמרן בעל שבט הלוי‬ ‫זצ"ל היה רגיל לומר‪ ,‬שראיה אסורה שראה אדם במשך השנה עולה בזכרונו‬ ‫דווקא בשעת תפילת נעילה והוא ענין המבואר בדברי הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק‬ ‫דשרגא‬ ‫תשליך‬ ‫נהורא‬ ‫יד‬ ‫זי"ע בפרשת משפטים על הפסוק "ולא תעלה במעלות על מזבחי"‪ ,‬שכאשר האדם‬ ‫עולה במעלות בעבודתו‪ ,‬הוא עלול לפגוש את התאוות הפנימיות שעדיין לא נתבררו‬ ‫כשעולים גבוה‪ ,‬הדברים הללו עולים יחד עם האדם אי אפשר לעלות למקום גבוה‬ ‫באמת בלי טהרה וכל העבודה הזאת תלויה מאד ברצונו האמיתי של האדם להיטהר‬ ‫יש משל ידוע על אדם שנכנס למוזיאון גדול והציגו לפניו ציורים יקרים ונפלאים הראו‬ ‫לו יצירות ששוויין הון רב‪ ,‬והוא טען על כולן שאינו רואה אלא 'זויער מילך' [חלב‬ ‫חמוץ] עברו מציור לציור‪ ,‬וכל פעם היתה תשובתו אחת שהוא רואה רק 'זויער מילך'‬ ‫לבסוף גילו שעל משקפיו עצמם היה מרוח 'זויער מילך'‪ ,‬ממילא לא משנה מה הראו‬ ‫לו‪ ,‬הוא ראה הכל דרך אותו לכלוך‬ ‫כך הוא גם בעבודת האדם אפשר להניח לפניו גמרא‪ ,‬רש"י‪ ,‬תוספות‪ ,‬ראשונים‬ ‫ואחרונים; הספרים מלאים אור‪ ,‬אבל אם כלי הראיה שלו מלוכלכים‪ ,‬הוא אינו‬ ‫רואה את האור‪ ,‬הוא רואה רק 'זויער מילך' וכן ביחס להקב"ה ש"מלא כל הארץ כבודו"‬ ‫ו"לית אתר פנוי מיניה"‪ ,‬הקב"ה נמצא לפני האדם בכל רגע‪ ,‬אבל האדם אינו רואה‪,‬‬ ‫מפני שהוא מביט בעולם בעינים מלוכלכות הקב"ה מצדו רואה אותו תמיד‪ ,‬השאלה היא‬ ‫מה כבר יכול האדם לראות כאשר המשקפיים שדרכם הוא מביט בעולם אינם נקיים‬ ‫הטהרה הגדולה היא להגיע לאמונה חיה כזאת‪ ,‬שהאדם יודע שבכל רגע אני עומד‬ ‫לפני הקב"ה אני הולך ברחוב‪ ,‬והקב"ה עמי אני נכנס לבית המדרש‪ ,‬והקב"ה‬ ‫עמי כי "מלוא כל הארץ כבודו" ‪ ,‬ו"לית אתר פנוי מיניה" כאשר אדם חי כך‪ ,‬הוא אינו‬ ‫זקוק למים ואינו זקוק לדג כדי לזכור את "עינא פקיחא"‪ ,‬יש לו את הקב"ה עצמו לפניו‬ ‫תמיד‪ ,‬הבחינה של "דיקנא דלעילא" עומדת לפניו בתמידות‪ ,‬והקב"ה שואב חיות ונחת‬ ‫מכל ראיה שהאדם שומר ומכל מלחמה שהוא נלחם על קדושתו צריכים רק להאמין‬ ‫באמת שהקב"ה נמצא עמו ורואה אותו בכל רגע‬ ‫והכרה זו נותנת לאדם חיזוק עצום‪ ,‬כי הוא יודע שכל פעם שהוא מוריד את עיניו‪ ,‬כל‬ ‫פעם שהוא מתגבר על עצמו‪ ,‬הקב"ה מביט בו ושואב נחת מעצם המלחמה‬ ‫הזאת‪ ,‬ועל ידי כך מזכך האדם את עיניו‪ ,‬כדי שיוכל גם הוא לראות יותר ויותר את‬ ‫אור ה' ולהצליח בתורה ובעבודה ובכל דבר טוב‬ ‫טו‬ ‫דשרגא‬ ‫תשליך‬ ‫נהורא‬ ‫זהו עומק הענין של "כדרך שבא לראות כך בא ליראות" הקב"ה רואה אותנו תמיד‬ ‫העבודה שלנו היא לזכך את עצמנו כדי שנוכל גם אנו לראות אותו כפי שהוא‬ ‫מביט עלינו אנו קונים מלבושים נאים‪ ,‬ונראים כלפי חוץ כאנשים נאים ומהודרים‪ ,‬אבל‬ ‫להקב"ה יש מבט אחר לגמרי על האדם הוא אינו מסתכל רק על הכיפה הנאה ועל‬ ‫המלבושים הנאים‪ ,‬אלא רואה את האדם כפי שהוא באמת יכול להיות שמבחוץ הכל‬ ‫נראה יפה ומהודר‪ ,‬ואילו האדם עצמו מלוכלך כולו‪ ,‬מפני שעיניו לא נשמרו כראוי כי‬ ‫עיקר הדבר הוא שהעינים יהיו נקיות ושמורות‪ ,‬שהמחשבה תהיה נקיה‪ ,‬ומתוך כך יהיה‬ ‫האדם ראוי לראות ולקבל את אור ה'‬ ‫יום הקדוש הוא היום של "לפני ה' תטהרו" היום הקדוש צריך להביא אותנו לידי כך‬ ‫שנוכל לראות זהו היום שבו ניתנו לוחות שניות‪ ,‬והסליחה שהחלה בבקשת משה‬ ‫רבינו ובגילוי י"ג מידות של רחמים נשלמה ביום הכיפורים‪ ,‬עד שאמר הקב"ה "סלחתי‬ ‫כדברך" אז נתחדש רצונו יתברך לשכון בתוך ישראל‪ ,‬ומתוך כך נפתחת שוב בחינת‬ ‫הראיה בבית המקדש‪ ,‬המקום שבו ישראל באים לראות ולהיראות לפני ה' היום הזה‬ ‫נועד להחזיר לאדם את היכולת לעמוד לפני ה' בזכות ובבהירות‪ ,‬ולחדש את הקשר‬ ‫שבין ישראל לאביהם שבשמים‬ ‫וכאשר הקשר הזה מתחדש‪ ,‬זוכים לבחינת הראיה שבבית המקדש‪ ,‬מקום שבו‬ ‫השכינה שורה בתוך ישראל ובפרט בהגיע ח' תשרי‪ ,‬זמן חנוכת הבית בימי‬ ‫שלמה המלך (אף שבשנה זו חל היום בשבת ואין אומרים בו סדר י"ג מדות כבחול)‪ ,‬מתעורר ענין תפילתו‬ ‫של שלמה המלך בחנוכת הבית "להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויום" (מלכים‬ ‫א‪ ,‬ח כט) וכן "להיות עיניך פתוחות אל תחנת עבדך ואל תחנת עמך ישראל" (שם‪ ,‬נב)‪,‬‬ ‫כמו שנאמר על הביהמ"ק "והיו עיני ולבי שם כל הימים" (דה"י ב‪ ,‬ז טז) כי כאשר עיני‬ ‫ישראל מתקדשות מלמטה‪ ,‬מתעוררות עליהם "עיני ה'" מלמעלה – עינים של שמירה‪,‬‬ ‫של הצלחה‪ ,‬של תורה‪ ,‬של רוחניות‪ ,‬ובמקום שבו הקב"ה מביט‪ ,‬נמשכות גם השפעות‬ ‫טובות בגשמיות שפע טוב‬ ‫יהי רצון שנזכה לשנה מאירה‪ ,‬שנה של בריאות ונחת‪ ,‬שנה של שמחה והשפעות טובות‬ ‫בגשמיות וברוחניות‪ ,‬ושיתעורר עלינו "רוח אפינו משיח ה'" ברחמים גדולים‪ ,‬אמן‬ ‫דשרגא‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫נהורא‬ ‫טז‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫ליל שב"ק‬ ‫כולה מוסר‪ ,‬ועוסקת בגלות וגאולה ‪ -‬ואף‬ ‫דברות קודש‬ ‫יותר בגלות מבגאולה ‪ -‬אמנם כל השתלשלות‬ ‫הדורות וכל קורות כלל ישראל מאז ועד שיבא‬ ‫האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ‬ ‫משיח נכתב בהשירה הזאת‪ .‬וכתב הרמב"ן‬ ‫אמרי פי (לב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫שהפסוק 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת'‬ ‫איתא במסכת ראש השנה (לא‪ ).‬אשר בעת‬ ‫(דברים לא‪ ,‬יט)‪ ,‬קאי על שירת האזינו‪ ,‬שבכל‬ ‫הקרבת קרבן מוסף בבית המקדש‬ ‫הדורות יקראו אותה בשירה ובזמרה ב‪.‬‬ ‫מידי שבת בשבתו היו הלויים מזמרים את‬ ‫והנה איתא (עי' מהרש"א שם ד"ה במוספי) שהרמז‬ ‫שירת האזינו‪ ,‬ונקראת שם בגמרא 'הזי"ו‬ ‫של 'הזי"ו ל"ך' מרמז על הזיו של‬ ‫ל"ך'‪[ ,‬שהוא הרמז לחלוקת הפרקים בשירה‬ ‫משה רבינו‪ ,‬שקרן עור פניו אחר שקיבל את‬ ‫זו‪ ,‬ונחלקו הראשונים שם בחלק מהם על‬ ‫הלוחות (שמות לד) ג‪.‬‬ ‫איזה פסוקים בדיוק קאי א‪ ,‬אבל עכ"פ הרמז‬ ‫הוא הזי"ו ל"ך]‪.‬‬ ‫והוסיף החתם סופר לבאר‪ ,‬שהזיו הזה‬ ‫'ע ְדיָ ם' (שמות לג‪ ,‬ו) של‬ ‫נמשך מן ֶ‬ ‫והנה‪ ,‬אע"פ שלפי ראות עינינו אין זה‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬דהיינו הכתרים שקיבלו ישראל‬ ‫שירה כלל‪ ,‬כי שירת האזינו כל‬ ‫א� ראה בפירוש רש"י שם‪ :‬הזי"ו ל"ך‪ ,‬פרשת שירת האזינו חולקים אותה לששה פרקים‪ ,‬הראשון האזינו‪ ,‬השני זכור‬ ‫ימות עולם‪ ,‬השלישי ירכיבהו על במותי ארץ‪ ,‬הרביעי וירא ה' וינאץ‪ ,‬עד כאן ששה פסוקים לפרק‪ ,‬ומכאן ואילך‬ ‫שמונה פסוקים לפרק‪ ,‬החמישי לולי כעס אויב אגור‪ ,‬הששי כי ידין ה' עמו‪ ,‬ע"כ‪ .‬וראה בתוספות שם (ד"ה הזי"ו)‪:‬‬ ‫האזינו זכור ירכבהו וירא לולי כי ידין‪ ,‬כ"כ בספרים וכ"פ בקונטרס‪ ,‬וכן המנהג‪ ,‬ובמסכת סופרים כתיב וישמן לו‪,‬‬ ‫ור"ח פירש וירא לו‪.‬‬ ‫ב� וז"ל‪ :‬וטעם 'השירה הזאת'‪ ,‬השירה אשר אגיד לך עתה‪ ,‬והיא האזינו‪ ,‬ויקראה שירה‪ ,‬כי ישראל יאמרוה תמיד‬ ‫בשיר ובזמרה‪ ,‬וכן נכתבה כשירה‪ ,‬כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה‪.‬‬ ‫ג� ז"ל המהרש"א שם‪ :‬במוספי דשבת כו' הזי"ו ל"ך כו' במנחה כו' אז ישיר כו'‪ .‬והם כלל שירות שבתורה‪ ,‬וקבעו‬ ‫אותן שירות ביום השבת לפי הקדושה ובימי חול קבעו שירות של דוד שאין בהן קדושה כ"כ‪ ,‬ולסימן טוב חלקו‬ ‫פ' האזינו לז' חלקים בר"ת הזי"ו ל"ך ששיר של שבת יש לו זיו דהיינו מפי משה שקרן עור פניו ותרגומו זיו‪.‬‬ ‫יז‬ ‫דשרגא‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫נהורא‬ ‫'הזי"ו ל"ך' ‪' -‬לך' דייקא‪ ,‬שהזיו שייך למשה‬ ‫בהר סיני בעת שאמרו 'נעשה ונשמע'‪,‬‬ ‫רבינו לגמרי ד‪.‬‬ ‫ולאחר שחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו‬ ‫למשה רבינו (שבת פח‪.).‬‬ ‫ידועים דברי האר"י ז"ל (שער הכוונות‬ ‫והנה‬ ‫דרושי קבלת שבת דרוש א' ענין מזמור שיר ליום‬ ‫ומאחר שאורות אלו היו מתחילה של‬ ‫השבת) על 'ישמח משה במתנת חלקו' ה‪ ,‬שבכל‬ ‫ישראל‪ ,‬היה מקום לחשוב שאין‬ ‫שבת מחזיר משה רבינו לישראל אורות אלו‬ ‫הזיו שייך למשה רבינו בעצם‪ ,‬אלא שנמסר‬ ‫במתנה‪ .‬וזה נרמז בהראשי התיבות 'מ'זמור‬ ‫לידו כפקדון עד שיזכו ישראל ויוחזר להם‪,‬‬ ‫ש'יר ל'יום ה'שבת' (תהלים צב‪ ,‬א) שהם אותיות‬ ‫וכמו שאכן עתידים הכתרים לחזור לישראל‬ ‫למש"ה‪ ,‬כי בעת כניסת השבת מקבלים כל‬ ‫לעתיד לבוא‪ .‬אולם לאחר פטירת משה רבינו‪,‬‬ ‫ישראל תוספת נשמה וקדושת שבת מאותם‬ ‫כאשר לא נמסר זיו זה ליהושע‪ ,‬אלא 'פני‬ ‫האורות שמחזיר להם משה רבינו‪.‬‬ ‫משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה'‪,‬‬ ‫ובפרט בתפילת מוסף שאז היא בחי'‬ ‫נתברר למפרע שאין הזיו אצלו בדרך פקדון‬ ‫'מוסף אהבה'‪ ,‬שלכן נקראת‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא הוא שלו בעצם‪ .‬ועל זה אמרו‬ ‫ז"ל בתורת משה כאן‪ ,‬וכן הוא גם בחת"ס עה"ת‪ :‬הזי"ו ל"ך‪ ,‬עיין תשובת זכרון יוסף וכבר כתבתי במק"א (עי'‬ ‫ד�‬ ‫דח"ס כרך א' דף כ"ה טור ג')‪ ,‬וי"ל דהרי למרע"ה ניתנו כל הכתרים שהורידו ישראל עדים בהר חורב והם המה קרני‬ ‫הודו (שבת פח‪ ,).‬וי"ל שאינם לו בעצמם אלא שנפקדו בידו כפקדון עד שיזכו להם ישראל ויוחזרו להם כאשר‬ ‫באמת לעתיד לבא יוחזרו להם כמו שדרשו חז"ל פרק ר"ע (שבת שם) על פסוק 'שמחת עולם על ראשם'‪ ,‬וע"כ‬ ‫חשבו שהזיו ההוא איננו לו בעצם אך כשמת מרע"ה ולא הופקדו אצל יהושע אלא הי' פניו כפני לבנה אמרו‬ ‫אוי לאותה בושה ואמרו למשה הזיו לך לגמרי בעצם ולא רק כהופקד אצלו‪.‬‬ ‫וז"ל‪ :‬כי כשעלה משה רבינו ע"ה אל הר סיני לקבל התורה נתנו אליו אלף חלקי אורה הנרמזים באלף רבתי‬ ‫ה�‬ ‫ד'אדם שת אנוש' בדברי הימים (‪-‬א א א)‪ ,‬וכשחטאו ישראל בעגל נסתלקו ממנו בעון ישראל ולא נשתייר בו רק‬ ‫חלק אחד מן האלף‪ ,‬והיא סוד האלף זעירא ד'ויקרא אל משה' (ויקרא א א)‪ .‬ולפי שמשה לא אבדם ע"י חטא‬ ‫עצמו אלא בעון ישראל לכן הקב"ה משלים אליו אלו האלף חלקים מחלקם של ישראל שהם בחי' אותם האורות‬ ‫והעטרות והעדיים שקבלו ישראל בהר סיני ואח"כ נתנצלו ונתפרקו מהם כמש"ה 'ויתנצלו בני ישראל את עדיים‬ ‫מהר חורב' (שמות לג ו)‪ ,‬ומשה נטלם ונשלם בחלקם של ישראל‪ ,‬והנה בכל ערב שבת בבוא ליל השבת חוזר‬ ‫מרע"ה לקחת אותם הארות של אלף חלקים שלו עצמם שנאבדו ממנו ולוקחם בסוד תוספות קדושת שבת‪ ,‬וכיון‬ ‫שלוקחם משלו הוא מחזיר לישראל אותם ההארות שלקח מחלקם ואלו האורות נתנים לישראל בכל ע"ש בסוד‬ ‫תוספות קדושת שבת‪ ,‬והבן זה‪ .‬וזה סוד 'ישמח משה במתנת חלקו'‪ ,‬פי' כי משה הוא שמח עתה ביום השבת‬ ‫במתנת חלקו עצמו הא' שנאבדו ממנו ועתה נתנו לו במתנה ביום השבת‪ ,‬והכוונה לומר ולהגיד מעלת מרע"ה כי‬ ‫אעפ"י שניתנו לו בתחילה האורות והכתרים מחלקם של ישראל הנה הוא שמח בחלקו ודי לו בזה ותיכף מחזיר‬ ‫הארותיהם של ישראל להם ואינו נוטלם לעצמו כי חפץ הוא לזכות את הרבים ואינו אומר כיון שאני לא חטאתי‬ ‫והם חטאו בעגל ובעבורם אבדתי שלי א"כ גם עתה אעכב את שלהם בידי אמנם הוא שמח במתנת חלקו ואז‬ ‫מחזיר להם חלקם‪ ,‬ונמצא כי בזה ניכרת מעלת מרע"ה 'כי עבד נאמן קראת לו' כי אעפ"י שהפקיד השי"ת בידו‬ ‫פקדון חלקם של ישראל הנה עתה ביום שבת הוא עבד נאמן להחזיר הפקדון לבעליו והם ישראל‪ ,‬וביאר מה‬ ‫ענין מתנת חלקו הנזכר ואמר כי היא 'כליל תפארת אשר בראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני' ונאבדה ממנו‬ ‫ועתה חוזר השי"ת ליתנה לו במתנה‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫נהורא‬ ‫יח‬ ‫וענין זה גם כן מרומז בלשון 'הזי"ו‬ ‫'מוסף'‬ ‫(עי' בני יששכר מאמרי השבתות מאמר ז אות‬ ‫לך'‪ ,‬דהיינו לומר להאדם שהזיו‬ ‫יא)‪ ,‬ואז יש תוספת קדושת הנשמה יתירה‪,‬‬ ‫שהוא מקבל בימים הקדושים האלו אינו‬ ‫והנשמה יתירה היא הקדושה הזאת שאנו‬ ‫אור חדש הבא מן החוץ‪ ,‬אלא 'הזיו לך'‬ ‫מקבלים שוב ממשה רבינו‪.‬‬ ‫‪ -‬הוא זיו שלך בעצם‪ ,‬ורק עד עתה היה‬ ‫ולכן אמרו בבית המקדש את השירה‬ ‫מכוסה בכל מיני הבלים‪ ,‬ועכשיו הוא מתגלה‬ ‫הזאת של 'הזי"ו ל"ך' אצל הקרבת‬ ‫ומאיר כתיקונה‪.‬‬ ‫המוסף בכל שבת‪ ,‬כי בשבת מקבלים כל‬ ‫וזהו ענין ה'לוחות שניות' שאנו מקבלים‬ ‫ישראל את ה'זיו' הזה ממשה רבינו‪ .‬ובשעת‬ ‫ביום הקדוש בכל שנה ושנה ו‪ ,‬כמו‬ ‫מוסף דווקא כי אז היא מאירה ביותר‪.‬‬ ‫שהיה אז בדור המדבר שכלל ישראל עמדו‬ ‫וביותר בשבת זו ‪ -‬שבת שובה‪ ,‬כאשר‬ ‫בתשובה בכל אותם הימים שבהם היה משה‬ ‫עומדים אנו בימים קדושים‬ ‫במרום‪ ,‬מר"ח אלול עד יום הקדוש‪ ,‬וביום‬ ‫ונשגבים של תשובה וטהרה לפני אבינו‬ ‫הקדוש בא משה רבינו עם הלוחות השניות‬ ‫שבשמים‪ ,‬מאיר ומתגלה ה'זיו' האמיתי של‬ ‫ובישר לישראל כי 'ויאמר ה' סלחתי כדבריך'‬ ‫כלל ישראל ביתר שאת וביתר עוז‪.‬‬ ‫(במדבר יד‪ ,‬כ; עי' רש"י דברים ט‪ ,‬יח)‪ ,‬ועד כדי כך‬ ‫דהנה באמת הזיו הזה מעולם לא סר‬ ‫נתרצה לנו הקב"ה עד שבא לשכון בקרבנו‬ ‫מאתנו‪ ,‬והוא טמון בעצם פנימיותו‬ ‫במשכן שציוונו לעשות לו‪.‬‬ ‫של כל איש ישראל‪ ,‬אלא שבמשך השנה‬ ‫וענין זה מתעורר בכל שנה ושנה ביום‬ ‫לפעמים הוא מתכסה ונעלם‪ ,‬ע"י שהאדם‬ ‫הכיפורים‪ ,‬שאז נכנס הכה"ג למקום‬ ‫נמשך אחר ההבלים ומכסה את אור נשמתו‬ ‫הארון אשר בו מונחים הלוחות‪ ,‬ושם שורש‬ ‫בכל מיני לכלוך‪ .‬אולם מיד כאשר הוא שב אל‬ ‫כל העולם כולו ‪ -‬אבן השתיה שממנו נברא‬ ‫השי"ת‪ ,‬ומטהר את עצמו ומסיר מעליו את‬ ‫העולם (יומא נד‪ ,):‬והתעורר אז יחוד נפלא‬ ‫הכיסויים‪ ,‬חוזר אותו הזיו הפנימי ומתגלה‬ ‫של 'עולם שנה נפש' כידוע (אמרי נועם ראש‬ ‫כפי שהיה מעולם‪.‬‬ ‫ראה ספה"ק חמדת דוד להרה"ק רבי דוד צבי מניישטאט בן להרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע בדיבוד הראשון‬ ‫ו�‬ ‫ליו"כ וזל"ק‪ :‬הנה לוחות האחרונות ניתנו ביוה"כ אחרי שנשתברו הראשונות ועשו ישראל תשובה שלמה‪ ,‬לכן‬ ‫היה להם קיום‪ ,‬כי כל דבר הבא ע"י תשובה יש לו קיום‪ ,‬וזה ענין יוה"כ שבא לתקן מה שנשבר על ידו [פירוש‬ ‫מה שפגם עד הנה‪ ,‬כמו לוחות הראשונות שנשברו ע"י עשיית העגל ואח"כ ע"י תשובה שעשו ישראל ניתן להם‬ ‫לוחות האחרונות שהיה להם קיום]‪ ,‬ועושה תשובה כמאמר השי"ת ומתודה שהוא מצות עשה‪ ,‬עי"ז כותב ה'‬ ‫מחדש על לבו‪ ,‬כמו שנאמר 'כתבם על לוח לבך'‪ ,‬שע"י החטא נמחק הכתב שנחקק בלבו‪ ,‬ולזאת אם עבר‬ ‫עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר לפי שנמחק הכתב‪ ,‬וכשעושה תשובה נכתב מחדש על לבו כמו שניתנו לוחות‬ ‫האחרונות‪ ,‬ויש לו קיום‪ .‬כי קוב"ה ואורייתא וישראל חד‪.‬‬ ‫יט‬ ‫דשרגא‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫נהורא‬ ‫שבת קודש כנ"ל‪ ,‬אשר אז מקבלים הארה זו‬ ‫השנה ד"ה בפסוק סור מרע; פרי צדיק מאמר קדושת שבת‬ ‫ע"י שמשה רבינו מחזירה לנו ע"ד הארת‬ ‫ז) ז‪ ,‬ובכח זה נמשך שוב לכל אחד מישראל‬ ‫נשמה יתירה‪ .‬ויש לדעת שראש השנה ויום‬ ‫ה'זיו' שלו אחר שנתכסה ע"י חטאיו‪ ,‬על‬ ‫כיפור הם אכן ימים קדושים מאד‪ ,‬אמנם‬ ‫דרך לוחות שניות שקיבלו ישראל אחר שבירת‬ ‫שבת יותר גבוה מהם במעלה‪' ,‬שבת איז נאך‬ ‫הראשונות (וגם עכשיו שאין לנו כהן בעבודתו וכו'‬ ‫גרעסער ווי ביידע' (עי' שעה"כ בהמשך ענין ר"ח ‪-‬‬ ‫העבודה נמשכת הלאה למעלה כנודע‪ ,‬עי' להלן בשל"ס עפ"י‬ ‫ענין השינוים בין יו"ט לשבת)‪.‬‬ ‫התפארת שלמה)‪.‬‬ ‫ובכן נמצא שיום הקדוש הוא בעצם יום של‬ ‫שמחה גדולה על כך שזוכים להטהר‬ ‫ולהפטר מכל המסכים המבדילים ומכסים‬ ‫עלינו ומקבלים שוב את ה'זיו' הזה‪ ,‬וכן‬ ‫שיחות קודש‬ ‫אמרו (משנה תענית כו‪' ):‬לא היו ימים טובים‬ ‫לישראל כחמשה עשר באב ויום הכפורים'‪,‬‬ ‫א‬ ‫והיינו השמחה של מחילת עוונות (שם בגמרא‬ ‫הנה כאשר מתבוננים בפרשת האזינו אשר‬ ‫ל‪' .):‬פאר אונז איז עס אנגעצויגן‪ '...‬אבל‬ ‫היא מלאה צרות וקשיים העוברים‬ ‫באמת בשמים הוא שמחה גדולה על כך שבני‬ ‫על כלל ישראל‪ ,‬הרי לעינינו הגשמיות אינו‬ ‫ישראל מטהרים עצמם מכל סיג ופגם (ע"ע‬ ‫נראית כ'שירה' כלל (כנ"ל)‪ .‬אבל באמת אנו‬ ‫בתנא דבי אליהו פ"א‪ ,‬ובדב"ק לעיו"כ)‪.‬‬ ‫יודעים ומאמינים שהכל הוא לטובה‪ ,‬אלא‬ ‫ולכן לעולם קוראים פרשה זו בימי‬ ‫שאין אנו זוכים לראות בבהירות שכל דרכי‬ ‫התשובה‪ ,‬לגלות את ה'זיו' שיש‬ ‫השי"ת המה טובים ונעימים‪.‬‬ ‫באמת בכל אחד ואחד מישראל‪ ,‬ומתגלה‬ ‫והנה איתא בשם הגאון ר' שמעון סופר‬ ‫בימים האלו כאשר מעבירים מעליו את כל‬ ‫זצ"ל ח‪ ,‬בביאור דברי הגמרא (ברכות‬ ‫הכיסויים שנעשו ע"י עוונותיו‪ .‬ובפרט ביום‬ ‫זה לשון האמרי נועם שם‪ :‬וידוע כי יש עולם שנה נפש (עיין בספר יצירה פרק ו משנה א)‪ ,‬והיותר מקום מקודש‬ ‫ז�‬ ‫בעולם הוא מקום קדשי הקדשים‪ ,‬ובשנה היום המקודש ביותר הוא יוה"כ‪ ,‬ובנפש הוא הכהן גדול‪ .‬ולזאת ביוה"כ‬ ‫שהלך הכהן גדול לקדשי הקדשים‪ ,‬אז נעשה תיקון בעולם שנה נפש על צד המובחר‪ .‬ולזה הרמז כה"ן גדו"ל‬ ‫יו"ם כיפו"ר קדש"י קדשי"ם עולה ברו"ך ש"ם כבו"ד מלכות"ו לעול"ם וע"ד‪ ,‬וגם עולה שעי"ר משתל"ח‪ ,‬שעל‬ ‫ידי שהוא יום המקודש ביותר‪ ,‬ומבריחין הסט"א על ידי שעיר משתלח‪ ,‬הוא בכחנו לומר ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫לעולם ועד בלי יראת החיצונים כלל‪ ,‬ולעשות היחוד בקדושה‪.‬‬ ‫מובא בספרו מכתב סופר בפר' שמות ד"ה ויסתר משה פניו‪ ,‬וכעי"ז גם בשו"ת שבט סופר יו"ד תשובה ל'‬ ‫ח�‬ ‫(הראשון) בסופו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫נהורא‬ ‫כ‬ ‫בבהירות‪ .‬לכן בעת קריאת שמע הניח את‬ ‫יג‪ ):‬שרבינו הקדוש היה מניח ידו על עיניו‬ ‫ידו על עיניו‪ ,‬היינו שהסתיר מעצמו את‬ ‫בשעה שקרא קריאת שמע‪ .‬שהרי קריאת‬ ‫כל השגותיו ועשה עצמו כאילו אינו רואה‬ ‫שמע עניינה היא קבלת עול מלכות שמים‬ ‫בבהירות כ"כ‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫(וכלשון הגמרא בברכות שם)‪ ,‬אבל באמת אצל‬ ‫הצדיקים המשיגים את כל הסודות וטעמי‬ ‫וזה מרומז בהמשנה הראשונה שבה מתחיל‬ ‫המצוות‪ ,‬ורואים את דרכי השי"ת בבהירות‪,‬‬ ‫רבינו הקדוש את סדר המשניות (ברכות‬ ‫אין קיום התורה אצלם 'עול' כלל‪ ,‬שהרי‬ ‫פ"א מ"א) 'מאימתי קוראים את שמע בערבין'‪.‬‬ ‫משמעות 'עול' היינו עבודה בטורח ובנשיאת‬ ‫שהגמרא (שם ב‪ ).‬מקשה למה לא הזכיר‬ ‫משא כבד‪ ,‬וזה שייך כאשר אין מבינים‪,‬‬ ‫קודם קריאת שמע של שחרית‪ .‬ולדרכנו‬ ‫ועובדים עבודת עבד‪ ,‬אבל כאשר רואים‬ ‫יבואר ש'שחרית' מורה על זמן שהכל נהיר‬ ‫ומבינים את סוד הדברים ואת דרכי השי"ת‬ ‫ובהיר ויכולים לראות ולהבין דרכי השי"ת‪,‬‬ ‫משתוקקים לקיים רצון ה' בלי שיהיה נרגש‬ ‫ולכן לא פתח רבינו הקדוש בזה‪ ,‬כי עיקר‬ ‫כקבלת עול כלל‪ .‬ולכן הצדיקים שהיו דבקים‬ ‫עבודת קרי"ש היא דווקא 'בערבין'‪ ,‬בקבלת‬ ‫תמיד בהשי"ת וכל התענוג שלהם בא רק‬ ‫'עול' מלכות שמים אף בעת חושך והסתר‬ ‫ממנו ומעבודתו ית'‪ ,‬לא היה להם שום‬ ‫בחי' לילה‪.‬‬ ‫'עול' בעבודתם רק הכל מתוך תענוג ורצון‪.‬‬ ‫והנה באמת כן היה צריך להיות אצל‬ ‫והנה רבינו הקדוש שזיכך את גופו בדרגה‬ ‫כולנו‪ ,‬שעבודת ה' לא תהיה 'עול'‬ ‫גבוהה מאד עד שנקרא לדורות‬ ‫כלל‪ ,‬וכהמשל הידוע של המגיד מדובנא‬ ‫'רבינו הקדוש'‪' ,‬ער הייסט דאך 'קדוש'‬ ‫על הפסוק (ישעיה מג‪ ,‬כב) 'ולא אותי קראת‬ ‫פאר א סיבה' ט‪ ,‬והעיד על עצמו בפירוש‬ ‫יעקב כי יגעת בי ישראל'‪ ,‬שהמשיל משל‬ ‫לפני פטירתו 'לא נהניתי מעולם הזה אפילו‬ ‫לסוחר אחד שבא מן הדרך ונכנס לביתו‪,‬‬ ‫באצבע קטנה' (כתובות קד‪ ,).‬בודאי ראה והשיג‬ ‫וחפציו נשארו על העגלה בחוץ‪ ,‬ושלח נער‬ ‫הכל בבהירות‪ ,‬ואצלו לא היתה קבלת מלכות‬ ‫אחד להביאם משם‪ ,‬הלך הנער והביא את‬ ‫שמים 'עול' כלל‪.‬‬ ‫החפצים ונכנס אל הסוחר ואמר לו 'הבאתי‬ ‫את חפציך והנחתים בחדר החיצון'‪ ,‬ובתוך‬ ‫והנה רבינו הקדוש רצה להצטרף למדריגת‬ ‫הדברים הוא מקנח את פניו מזיעת אפו‪,‬‬ ‫שאר בני דורו שלא היו במדריגתו‪,‬‬ ‫וגם דיבורו היה בקוצר רוח מאד‪ ,‬כאיש‬ ‫ולקרוא קריאת שמע בקבלת 'עול' מלכות‬ ‫אשר נשא זה עתה משא כבד‪ .‬ויאמר אליו‬ ‫שמים דווקא‪ ,‬דהיינו מבלי להשיג הכל‬ ‫ט� עי' שבת קי"ח ע"ב‪' :‬שלא הכניס ידו תחת אבנטו'‪.‬‬ ‫כא‬ ‫דשרגא‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫נהורא‬ ‫ולעתיד לבא נזכה לראות הכל בבהירות‪,‬‬ ‫הסוחר 'לא הבאת את החפצים שלי'‪ ,‬תמה‬ ‫ויהיה זה לנו לשירה נפלאה‪,‬‬ ‫הנער 'הלא החפצים מונחים בחדר החיצון‬ ‫'און מוועט זעהן אז ס'איז א שיר‪ ,‬אבער‬ ‫ועדיין לא ראיתם ואיך אתה יודע שלא‬ ‫א שיר'‪.‬‬ ‫את שלך הבאתי'‪ ,‬ענה הסוחר ואמר 'אין‬ ‫לי צורך ללכת ולראות‪ ,‬כי כשאני רואה‬ ‫ב‬ ‫איך שאתה מזיע כל כך מעבודתך הקשה‪,‬‬ ‫יודע אני שאין החפצים שלי‪ ,‬שהרי חפציי‬ ‫ביום הזה ‪ -‬ח' תשרי התחיל שלמה המלך‬ ‫הם קטנים וקלים ואין בנשיאתם עבודה‬ ‫את חינוך הבית המקדש הראשון‬ ‫קשה כלל'‪ .‬והנמשל מובן מאליו והוא ביאור‬ ‫כמבואר בהפסוקים (מלכים א' ח)‪ ,‬והחינוך הזה‬ ‫הפסוק הנ"ל‪ ,‬שאם עבודת השי"ת היא דבר‬ ‫נמשך למשך שני שבועות‪ ,‬עד לאחר סוכות‬ ‫קשה והאדם עיף ויגע בה‪ ,‬אומר לו השי"ת‬ ‫כמבואר שם (פסוקים סה‪-‬סו ורש"י שם)‪.‬‬ ‫'ולא אותי קראת יעקב'‪ ,‬יען 'כי יגעת בי‬ ‫ואמרו חז"ל (מו"ק ט‪ ).‬שבאותה שנה‬ ‫ישראל'‪ ,‬הלא עבודתי היא ערבה ומתוקה‪,‬‬ ‫אכלו ביום הכיפורים‪ ,‬שעשו ק"ו‬ ‫ומה לך כי יגעת?‪ ,‬והרי שלאאותי עבדת‪.‬‬ ‫מחינוך המשכן‪ ,‬מה קרבנות חינוך המשכן‬ ‫דוחים שבת כ"ש שחינוך המקדש דוחה יום‬ ‫וכאמור‪ ,‬דבר זה תלוי במידה שהאדם‬ ‫הכיפורים י‪ ,‬ובפשטות הוא ק"ו תמוה שאין‬ ‫זוכה להשיג ולראות את דרכי‬ ‫לו ידים ורגלים ואפשר לכאורה להפריכו‬ ‫השי"ת בבהירות‪ ,‬שאז אין עבודת השי"ת‬ ‫בקל (עי' רד"ק ורלב"ג במלכים שם)‪ ,‬והדבר‬ ‫נחשבת אצלו לעול וכאשר נזכה כולנו לראות‬ ‫צריך ביאור‪.‬‬ ‫ולהבין את השי"ת ואת דרכיו‪ ,‬אז נעבוד‬ ‫אותו יתברך מתוך תענוג והארת הדעת‪.‬‬ ‫והנה כתב החתם סופר לבאר בהפטרת‬ ‫פרשת פקודי ‪ -‬שמפטירין בה בענין‬ ‫וכן הוא הענין בפרשת האזינו‪ ,‬כי באמת‬ ‫חינוך המקדש בספר מלכים שם ‪ -‬דאליבא‬ ‫פרשה זו ‪ -‬עם כל המאורעות והתוכחות‬ ‫דאמת אפשר לאכול ביו"כ‪' ,‬נאר מ'דארף‬ ‫הנזכרות בה ‪ -‬הרי היא 'שירה'‪ ,‬אלא שכעת‬ ‫וויסען ווי אזוי צו עסן'‪ ,‬דהיינו לאכול אך‬ ‫אין אנו זוכים לראותה ולהבינה כראוי‪.‬‬ ‫וז"ל הגמ' שם‪ :‬אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים והיו דואגים ואומרים‬ ‫י�‬ ‫שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא מאי דרוש‬ ‫אמרו קל וחומר ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה מקדש דקדושתו‬ ‫קדושת עולם וקרבן צבור ויום הכפורים דענוש כרת לא כל שכן אלא אמאי היו דואגים התם צורך גבוה הכא‬ ‫צורך הדיוט הכא נמי מיעבד ליעבדו מיכל לא ניכלו ולא לישתו אין שמחה בלא אכילה ושתיה‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫נהורא‬ ‫כב‬ ‫הגוף שיהיה מוכן לאכילת הרוחניות של יום‬ ‫ורק לשם שמים בלי שום הנאת הגוף כלל‪,‬‬ ‫הכיפורים יב‪.‬‬ ‫ובשנה ההיא של חינוך בית המקדש באו כלל‬ ‫ישראל למדריגה גבוהה‪ ,‬שידעו והשיגו כולם‬ ‫ובפרט בשנה זו שחל שבת ביום שלפני ערב‬ ‫'איך לאכול' כראוי יא‪.‬‬ ‫יום כיפור‪ ,‬שגם בשבת האכילה‬ ‫היא עבודה גבוהה כנודע‪ ,‬וכדאיתא (עבודת‬ ‫והנה ידוע אשר עבודת אכילת ערב יום‬ ‫יששכר בראשית ד"ה ויברך אלקים) שמאכלי שבת היא‬ ‫כיפור היא ג"כ ממש על דרך זה‪,‬‬ ‫בחי' אכילת המן‪ ,‬ואכילת ערב יו"כ היא ג"כ‬ ‫'מ'דארף וויסן ווי אזוי מ'עסט'‪ ,‬ומתקנים‬ ‫בחי' אכילת המן (אמרי נועם לעיו"כ ד"ה והנה)‪.‬‬ ‫בזה האכילות של כל השנה כידוע (מאור עינים‬ ‫פ' אמור ד"ה אלה מועדי‪ ,‬שפ"א עיו"כ תר"מ)‪.‬‬ ‫ונמצא שיום ח' תשרי אשר בו התחיל‬ ‫חינוך המקדש שבו אכלו ביום‬ ‫וזהו הכנה ליום הכיפורים‪ ,‬שבו אין‬ ‫הכיפורים ‪ -‬ומשם אפשר ללמוד כיצד אפשר‬ ‫אוכלים אכילה גשמית כי אנו ניזונים‬ ‫להתקדש בשעת אכילה ולכוין לגמרי לשם‬ ‫רק מרוחניות (עי' שער הכוונות דרושי יוה"כ דרוש‬ ‫שמים ‪ -‬היא הכנה נכונה לערב יום כיפור‪,‬‬ ‫א‪ ,‬ומבואר להלן במוצאי יו"כ שיחה א' עיי"ש) ועל ידי‬ ‫אשר הוא הכנה ליום כיפור כנ"ל‪.‬‬ ‫האכילה הקדושה של ערב יו"כ מקדשים את‬ ‫יא� ז"ל החת"ס שם בא"ד‪ :‬עכנלע"ד דודאי לאכול ביה"כ לשם מצוה אם אדם יכול לכוון כל מחשבתו לכבוד ה'‬ ‫בלי שום כונה אחרת להנאת הגוף אזי היא צורך גבוה כמו קרבנות נשיאים ועוד טוב ממנו‪ ,‬ויפה דנו ק"ו אך‬ ‫מי יכול לעמוד בזה כ"א גדולי ישראל שהרי משום כך ס"ל לאבא שאול (יבמות לט‪ ):‬מצות חליצה קודם למצות‬ ‫יבום לרוב העולם שאינם יכולי' לעמוד על מחשבתם שלא לכוון להנאת הגוף וה"נ דכוותי' ואשר ע"כ לא הקהיל‬ ‫שהע"ה אלא זקני ישראל וראשי האבות שהי' אז גדולי עולם בני נביאי' ובעלי רה"ק העומדי' על דעתם אבל לא‬ ‫כל ישראל‪ ,‬אך ישראל קדושי' מאליהם נקהלו כולם וכל א' בנפשו שיער שיכול הוא לעמוד על דעתו וכוונתו‬ ‫ובין כך אכלו כולם ביה"כ ולא הי' כח ביד שהע"ה לומר לא תעבוד מצוה‪ ,‬כי אדם נאמן על עצמו‪ ,‬ולבסוף הוה‬ ‫דייגי אעפ"י שכל א' ידע בנפשו האמת אך הוה דאיג על חביריו אולי בקהלה גדולה הלז ימצאו אנשים שאכלו‬ ‫שלא מן הדין ויצאה ב"ק כלכם מזומנים לחיי העה"ב העיד הקב"ה עליהם א' מהם לא נעדר שאכל שלא כראוי‪,‬‬ ‫והיו שמחים וטובי לב‪.‬‬ ‫יב� ראה מאור עינים פרשת האזינו ד"ה כי שם ה' אקרא בא"ד‪ :‬כל האוכל בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי‪ ,‬מפני‬ ‫שיום הכפורים הוא בחי' עולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה רק צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה‪ ,‬וצריך‬ ‫הכנה לתענוג הגדול ההוא שיוכלו לקבלו הוא ערב יום כיפור בסוד אכילה היא הכנה וכלי לקבל התענוג‪ .‬והוא‬ ‫בסוד 'ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו' (שמות כד‪ ,‬יא)‪ ,‬שהיו נהנים מזיו השכינה על ידי ויאכלו וישתו‪ .‬ונמצא‬ ‫שצריך כלי לתקן תחלה כדי שיוכלו אחר כך להכנס לפנים לתענוג הגדול‪ ,‬ולכן שניהם כאחד טובים וחשובים‬ ‫זהו ויהי ערב זהו ערב יום כיפור ויהי בוקר זהו יום כיפור שאנו מבקרים מעשה הטוב‪ ,‬יום אחד‪.‬‬ ‫כג‬ ‫דשרגא‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫נהורא‬ ‫רעוא דרעוין‬ ‫הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול‬ ‫כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו‬ ‫בקדושה ובטהרה‪ ,‬היו כורעים ומשתחוים‬ ‫(לב‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד‬ ‫וברש"י‪ :‬כשאקרא ואזכור שם ה' אתם‬ ‫מלכותו לעולם ועד' (נוסח סדר העבודה‪ ,‬עפ"י‬ ‫הבו גודל לאלקינו וברכו שמו‪,‬‬ ‫המשנה ביומא פ"ו מ"ב)‪.‬‬ ‫מכאן אמרו שעונין ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫(דף‬ ‫והנה ידועים דברי הצל"ח בפסחים‬ ‫אחר ברכה שבמקדש‪.‬‬ ‫נ‪ .‬ד"ה העולם הזה‪ ,‬ושם דף נו‪ .‬ד"ה ביקש‬ ‫הנה עיקר ותכלית ענין זה היה ביום‬ ‫יעקב לגלות) יג שכתב 'שמעתי בילדותי'‪ ,‬פירוש‬ ‫הכיפורים‪ ,‬כאשר אמר הכהן הגדול‬ ‫דברי הגמרא שלעתיד לבא יאמרו רק 'הטוב‬ ‫את השם המפורש‪' ,‬והכהנים והעם‬ ‫והמטיב' ולא 'דיין האמת'‪ ,‬דהיינו שלא רק‬ ‫העומדים בעזרה כשהיו שומעים את השם‬ ‫ז"ל הגמרא שם דף נ ע"א‪ :‬והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו‬ ‫יג‬ ‫אחד הוא אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב‬ ‫והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת לעולם הבא כולו הטוב והמטיב’ ושמו אחד מאי אחד אטו‬ ‫האידנא לאו שמו אחד הוא אמר רב נחמן בר יצחק לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י‬ ‫ונקרא באל"ף דל"ת אבל לעולם הבא כולו אחד נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫וז"ל הצל"ח שם בא"ד‪ :‬ששמעתי בילדותי מהמנוח הרב החסיד המוכיח הגדול המפורסם מוהר"ר אפרים רישר‬ ‫זצלה"ה מגיד דק"ק בראד‪ ,‬פירוש המאמר הזה‪ ,‬שדקדק במה שאמר לא כעולם הזה העולם הבא‪ ,‬הרי בעסק‬ ‫הברכה אין הפרש‪ ,‬שעל הטובות גם בעוה"ז מברך הטוב‪ ,‬אלא שבעולם הזה יש גם רעות ולעולם הבא לא יהיה‬ ‫רע כלל‪ ,‬וא"כ אין בעסק הברכה הפרש‪ ,‬והיה לו לומר לא העולם הזה עולם הבא‪ ,‬העולם הזה יש בו רעות וטובות‬ ‫העולם הבא אין בו רק טובות‪ .‬ואמר הוא המנוח ז"ל דכתיב (ישעי' יב א) אודך כי אנפת בי‪ ,‬לפי שמעליון לא‬ ‫תצא הרעות ואין דבר רע בא מהקב"ה והכל הוא לטובה‪ ,‬ואפי' הפרעניות שבא על האדם אינו רעה אבל טובה‬ ‫לזכך אותו ולהכניע יצה"ר ולטהר הנשמה שיזכה לעולם שכולו טוב‪ ,‬אלא שהאדם בעולם הזה אינו מבין הדבר‬ ‫לאשורו ונדמה בעיניו כאילו הוא רעה‪ ,‬כמו החולה שעושין לו תחבושת ויש לו יסורים והחולה השוטה צועק‬ ‫להסיר התחבושת‪ ,‬אבל החכם סובל בשמחה‪ ,‬וכן הוא יסורי הרשעים הם תחבושת‪ ,‬אמנם אחר מותו שרואה ומבין‬ ‫הטוב האמיתי‪ ,‬וכמו כן לעתיד לבוא כשנזכה לזה במהרה‪ ,‬נאמר ביום ההוא אודך כי אנפת בי‪ ,‬שנותן הודאה‬ ‫לשעבד לשעבר על שנתאנף בו הקב"ה לפי שעה להטיבו באחריתו‪ .‬וזהו כוונת המאמר כאן‪ ,‬בעולם הזה אומר‬ ‫על בשורות רעות דיין האמת‪ ,‬שסובר שזהו מצד מדת הדין‪ ,‬ולעולם הבא כולו הטוב והמטיב‪ ,‬פירוש שיראה‬ ‫למפרע שכולו היה מדת טובה והיה לו לברך על הכל הטוב והמטיב‪ .‬אלו דברי הרב מוהר"ר אפרים זצ"ל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ולהלן דף נו ע"א בגמרא‪ :‬ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש‬ ‫במטתי פסול וכו' אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו‬ ‫אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫וז"ל הצל"ח שם‪ :‬צריך קצת טעם מה שייכות זה השבח של בשכמל"ו באותו פעם‪ ,‬וגם מהו קץ הימין‪ ,‬וגם‬ ‫כיון שאין בלבם אלא אחד למה נסתלקה שכינה ממנו‪ ,‬ואם מפני שלא הסכימה השכינה שיגלה קץ החתום‬ ‫וכמו שנאמר לדניאל (יב)‪ ,‬אם כן היה להגמרא כאן לפרש כן ולומר זה שמפני כן נסתלקה השכינה ממנו‪ .‬ורש"י‬ ‫דשרגא‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫נהורא‬ ‫כד‬ ‫לנו‪ .‬ומבאר שם הצל"ח שזהו החילוק בין‬ ‫על בשורות טובות יאמרו הטוב והמטיב‪ ,‬אלא‬ ‫שם הוי"ה לשם אדנ"י‪ ,‬כי שם הוי"ה מורה‬ ‫גם על מה שהיה נראה בעולם הזה כבשורות‬ ‫על הנהגת ה' בגלוי כאשר רואים איך שהכל‬ ‫רעות יבינו אז למפרע שהכל היה לטובה‪ ,‬כי‬ ‫חסדים ורחמים‪ ,‬ושם אדנ"י ענינו אדנותו‬ ‫באמת אין שום רע יוצא מהשי"ת ח"ו‪ ,‬רק‬ ‫ומלכותו‪ ,‬שהוא המלך והכל עבדיו ומורה‬ ‫שלעינינו הגשמיים בעוה"ז נראה לפעמים‬ ‫על מידת הדין והנהגתו ית' בהסתר‪ .‬וכנגד‬ ‫שיש רע והנהגת השי"ת הוא בהסתר‪ ,‬אבל‬ ‫בחינה זו אומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫לעתיד לבא נזכה ונבין איך שהכל היה בחשבון‬ ‫לעולם ועד'‪ ,‬שאנו מאמינים שהוא אדון כל‪,‬‬ ‫מדויק והכל היה רחמים וחסדים להיטיב‬ ‫פירש קץ הימין שהשיב אחור ימינו‪ ,‬ואני אומר שיש קץ הימין ויש ג"כ קץ השמאל‪ ,‬וקץ הימין הוא מצד החסד‬ ‫ורחמים‪ ,‬ויש ג"כ קץ במדת הדין וכמו שכתוב (עי' יחזקאל כ לג) אם לא בחימה שפוכה אמלוך עליכם‪ ,‬והקב"ה‬ ‫מביא עליהם מציקין כהמן להחזירן למוטב‪ ,‬ויעקב ביקש לגלות לבניו קץ הימין כי היה מתיירא שלא יוכל לעמוד‬ ‫בנסיון לקבל צרות ופורעניות וחבלי משיח‪ ,‬אבל באמת ישראל קדושים הם והם מוכנים לסבול רק לקרב גאולת‬ ‫השכינה‪ ,‬וכמו"ש רז"ל (ראש השנה לב‪ ):‬כי כל האי ריתחא לירתח רחמנא ולפרקינן‪ ,‬והדין הזה עצמו חסד ורחמים‬ ‫נחשב לישראל‪ ,‬ובשביל זה נסתלקה השכינה על שחשד את בניו בני ישראל שיקצו בפורעניות‪ ,‬אבל יעקב היה‬ ‫סבור שסילוק השכינה היה מפני שיש ח"ו איזה פסול בבניו‪ ,‬ושאל אותם אם יש בהם פסולת כאברהם שיצא‬ ‫ממנו ישמעאל וכיצחק שיצא ממנו עשו‪ ,‬חקר אם לא פגמו בימין או בשמאל‪ ,‬כי לפעמים אדם בועט מרוב טובה‬ ‫וישמן ישורון ויבעט‪ ,‬וזה פוגם בימין שהוא מדת החסד שהשפיע לו הקב"ה טובה‪ ,‬ויש בועט בפורעניות כאיוב‬ ‫שלא היה יכול לעמוד בנסיון של מדת הדין וזה פוגם בשמאל‪ .‬ואין לנו עסק בנסתרות רק כן מצאנו ברש"י‬ ‫בחומש (שמות טו ו) בפסוק ימינך ה' נאדרי וגומר כשישראל עושין רצונו מהפכין מדת הדין למדת הרחמים ואז‬ ‫השמאל נעשה ימין‪ ,‬מכלל כשאין שם מדת הרחמים אז השמאל נשאר שמאל שמשם בא העונש והפורעניות‪.‬‬ ‫והנה אברהם היה מצד החסד‪ ,‬ומדותיו יוכיחו להאכיל ולהשקות ולעשות לויה ולקרב בני אדם לאמונה השלימה‪,‬‬ ‫ואין לך גומל חסד גדול מזה‪ ,‬וזהו רמז תתן אמת ליעקב חסד לאברהם (מיכה ז כ)‪ .‬ויצחק היה מצד מדת הדין‬ ‫וכן כתיב (בראשית לא מב) ופחד יצחק‪ ,‬וחקר אותם הזקן אם יש בהם פגם מאיזה צד‪ ,‬והם השיבו שמע ישראל‬ ‫ה' אלקינו ה' אחד‪ ,‬ובמסכת ברכות דף ס' ע"ב חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אמר רבא‬ ‫לקבלינהו בשמחה וכו' ר' שמואל בר נחמני אמר מהכא בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר‪ ,‬בה' זו מדת טובה‬ ‫באלקים זו מדת פורעניות‪ ,‬ופרש"י אלקים לשון דיין כמו עד אלקים יבא דבר שניהם‪ ,‬וזה שהשיבו שבטי ישראל‬ ‫ה' זו מדת טובה אלקינו זו מדת פורעניות ה' אחד אצלינו הכל חסד ורחמים נחשב ומקבלים בשמחה זה כמו‬ ‫זה‪ ,‬ובזה ראה הזקן שלא פגמו אפילו בשמאל‪ .‬ולעיל סוף ואלו עוברין (נ‪ ).‬אמרו ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו‬ ‫אחד אמר רב נחמן בר יצחק לא כעולם הזה עולם הבא עולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת ולעולם‬ ‫הבא שמו אחד נכתב ביו"ד ה"י ונקרא ביו"ד ה"י‪ ,‬ואומר אני שאין הכוונה שיבוטל שם אל"ף דל"ת חלילה‪,‬‬ ‫אבל כך הפירוש כי שם אל"ף דל"ת מורה כי הוא אדון והכל עבדיו‪ ,‬וזה מורה על מלכותו כי אין מלך בלא‬ ‫עם שהם עבדיו‪ ,‬וזה מורה על מדת הדין‪ ,‬משא"כ שם הוי' הוא עצם הרחמים‪ ,‬וכבר כתבתי לעיל בשם הרב ר'‬ ‫אפרים ז"ל פירוש מאמרם שם העולם הבא כולו הטוב ומטיב דהיינו שיראו למפרע כי לא היה מדת הדין כלל‬ ‫רק הכל היה חסד ורחמים‪ ,‬ולכן בעוה"ז נדמה ששם שנקרא בו אינו דומה לשם שנכתב שזה רחמים וזה דין‪,‬‬ ‫אבל לעולם הבא הוא נקרא ג"כ ביו"ד ה"י דהיינו שיבינו ששם א"ד ג"כ הוראתו כמו שם יו"ד ה"י‪ ,‬וממילא לא‬ ‫יתבטל שם א"ד לעולם ועד‪ ,‬ושם זה מורה על כבוד מלכותו כי הוא מורה שהוא אדון על הכל‪ ,‬וכששמע הזקן‬ ‫שהם הכירו זה ואמרו ה' אלקינו ה' אחד‪ ,‬וא"כ גם שם א"ד הוא רחמים וישאר גם לעתיד‪ ,‬פתח ואמר בשכמל"ו‪,‬‬ ‫ששם כבוד מלכותו ישאר ברוך לעולם ועד‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כה‬ ‫דשרגא‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫נהורא‬ ‫פל"ה) שמה שאמרו שבביהמ"ק היו 'עומדים‬ ‫גם כשאין מבינים את החשבונות של השי"ת‪.‬‬ ‫צפופים ומשתחוים רווחים' היה זה בעיקר‬ ‫וזהו ברוך שם כבוד מלכותו 'לעולם ועד'‪,‬‬ ‫ביום הכיפורים‪ .‬והיינו כי אז היה התגלות‬ ‫היינו שאמונה זו מתקיימת לנצח‪ ,‬שמאמינים‬ ‫אלוקות בבהירות נפלאה‪ ,‬עד שכל אחד ואחד‬ ‫בהשי"ת אף כאשר אין מבינים את דרכיו‬ ‫הבין אז את דרכו ואת כל נסיונותיו כפי‬ ‫ואין רואים אותו בבהירות‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫השגתו בד' אמות שלו‪.‬‬ ‫וידוע מה שאמר ה'שפאלער זיידע' ‪-‬‬ ‫שהרי ביום הכיפורים היה השם 'יוצא‬ ‫שהשבוע היה היארצייט שלו (יום‬ ‫מפי כהן גדול' (משנה יומא פ"ו מ"ב)‬ ‫ה' ‪ -‬ו' תשרי) ‪' -‬באשעפער דו ווארטסט די‬ ‫וכתוב בכתבי האר"י (פע"ח שער יום הכפורים‬ ‫אידן זאלן תשובה טון‪ ,‬איך זאג דיך צו זיי‬ ‫פ"ב)‪ ,‬שלא היה אפשר במציאות לומר את‬ ‫גייען נישט תשובה טון…' והרה"ק מרוז'ין‬ ‫השם הזה‪ ,‬אלא היה יוצא מעצמו מפיו בדרך‬ ‫זי"ע אמר פעם דבר זה בשמו בדרשת שבת‬ ‫נס‪ ,‬בבחינת שכינה מדברת מתוך גרונו‪ ,‬ואז‬ ‫שובה‪ ,‬והוסיף על זה 'אויב מ'וועט זעהן‬ ‫היו כולם כורעים ומשתחוים ואומרים 'ברוך‬ ‫חסדים מגולים וועלן זיי יא תשובה טון'‪,‬‬ ‫שם כבוד מלכותו לעולם ועד'‪ ,‬כל אחד בד'‬ ‫[ובין חסידים מסופר שזה היה מעמד נורא‪,‬‬ ‫אמותיו לעצמו‪ ,‬כי אז נתגלתה הארה נפלאה‬ ‫ובעת שאמר דברים אלו זלגו עיניו דמעות‪,‬‬ ‫שעי"ז ראו כולם את השי"ת בבהירות והבינו‬ ‫עד שנתזו מעיניו]‪ .‬והענין הוא‪ ,‬שבודאי‬ ‫את דרכיו לתכלית הטוב‪.‬‬ ‫אילו היה אור השי"ת נראה בעולם בגלוי‬ ‫לא היינו באים לידי חטא‪ ,‬אך מחמת שאין‬ ‫והנה כתב הרמ"ע מפאנו‬ ‫(גלגולי נשמות‬ ‫אנו מבינים את השי"ת ואת דרכיו‪ ,‬ולעינינו‬ ‫אות י') שרבי ישמעאל כהן גדול היה‬ ‫נראה פעמים רבות רק חושך והסתר‪ ,‬לכן‬ ‫גלגול יאשיהו המלך‪ .‬והענין הוא דהנה‬ ‫באים אנו לפעמים לירידות ונפילות‪ .‬ואילו‬ ‫יאשיהו המלך הוא היה מי שגנז את הארון‬ ‫היה השי"ת מראה לנו חסדים מגולים‪ ,‬בודאי‬ ‫בסוף ימי בית ראשון (יומא נב‪ ,):‬ומצינו שכאשר‬ ‫היינו כולנו עושים תשובה באמת ושבים אל‬ ‫בנה שלמה המלך את ביהמ"ק כבר הכין‬ ‫השי"ת בכל לב ונפש‪.‬‬ ‫מקום לגנוז את הארון כמ"ש הרמב"ם (הל'‬ ‫בית הבחירה פ"ד ה"א) יד‪ ,‬וכבר תמהו המפרשים‬ ‫וזהו הארת יום הקדוש‪ ,‬כמ"ש בתשב"ץ‬ ‫למה כתב הרמב"ם ענין זה‪ ,‬והרי אין זה‬ ‫(חלק ג' ענין ל"ז‪ ,‬ע"פ ויק"ר י‪ ,‬ט ואבות דרבי נתן‬ ‫יד� וז"ל‪ :‬ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות‬ ‫ועקלקלות ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר (דברי הימים ב' לה‪ ,‬ג) 'ויאמר ללוים המבינים לכל‬ ‫ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה‬ ‫עבדו את ה' אלקיכם וגו'‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫נהורא‬ ‫כו‬ ‫בעצמו‪ ,‬ובקש ממנו השי"ת 'ישמעאל בני‬ ‫נוגע להלכה ואין דרך הרמב"ם להביא אלא‬ ‫ברכנו' (ברכות ז‪ .‬ועי' ברית מנוחה דרך השנית ניקוד‬ ‫מה שנוגע להלכה‪ .‬אבל הענין הוא דע"י‬ ‫הז'‪ ,‬שכן היה בכל שנה ושנה)‪ ,‬וזה אירע בביהמ"ק‬ ‫שנגנז שם הארון נשאר שם כח הארון גם‬ ‫השני בזמן שכבר לא היה הארון בגלוי‪,‬‬ ‫בביהמ"ק השני‪ ,‬ועד היום הזה אף בעת‬ ‫ואעפ"כ זכה רבי ישמעאל גם אז לגילוי‬ ‫החורבן שאין רואים בעינינו את ביהמ"ק‬ ‫הנפלא הזה‪ ,‬כי ידע איך להתקשר לקדושת‬ ‫והארון‪ ,‬עדיין 'ארון נגנז במקומו' וקדושתו‬ ‫הארון גם כאשר אין רואים אותו בגלוי‪ ,‬כיון‬ ‫עומדת לעד‪ ,‬ולכן ציוה השי"ת ע"י שלמה‬ ‫שהיתה בו נשמת יאשיהו המלך‪ ,‬שהוא גנז‬ ‫המלך כבר מתחילת בניית ביהמ"ק הראשון‪,‬‬ ‫את הארון במקום אשר הכינו לכך מתחילה‪,‬‬ ‫להכין מקום לגניזת הארון‪ ,‬כי ידע שיהיה‬ ‫וכאמור‪ ,‬עצם גניזת הארון היתה הכנה לכך‬ ‫חורבן והכין את הדרך שתישאר קדושת‬ ‫שקדושתו תימשך לעולם‪ ,‬גם בזמן של העלם‬ ‫המקום לנצחיות (קונטרס בית הבחירה להיעב"ץ על‬ ‫והסתר‪ .‬ואמנם רבי ישמעאל השיב להקב"ה‬ ‫הרמב"ם שם) טו‪.‬‬ ‫ואמר לו 'יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך‬ ‫[ועל זה אמר הרה"ק מריזון כלימוד זכות‬ ‫ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך‬ ‫על בני ישראל 'ומפני חטאינו גלינו‬ ‫במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת‬ ‫מארצינו' ‪ -‬הלא עוד לפני שחטאנו כבר‬ ‫הדין'‪ ,‬ועומק בקשתו היה‪ ,‬שלא נצטרך‬ ‫נכתבה גזירת הגלות‪ ,‬א"כ מה לנו כי תבוא‬ ‫עוד לעבוד את השי"ת מתוך חושך והסתר‬ ‫עלינו בתביעה לומר שעוונותינו גרמו‪].‬‬ ‫ולהאמין בטובו כאשר אין אנו רואים אותו‪,‬‬ ‫אלא שנזכה שכבוד השי"ת ומדת טובו וחסדו‬ ‫והנה רבי ישמעאל כהן גדול נכנס לפני‬ ‫יתגלו לעינינו בגלוי ובבהירות‪.‬‬ ‫ולפנים וזכה לראות את כבוד השי"ת‬ ‫טו� קונטרס זה נדפס בסוף ספרו 'לחם שמים' על משניות סדר זרעים ומועד‪ ,‬ונעתיק לשונו לתועלת המעיינים‪ :‬נלע"ד‬ ‫דבר נאה במה שהביא רבינו (‪-‬הרמב"ם) דברים אלו כאן‪ ,‬שנראה לכאורה שאין נפקותא מזה לענין דינא‪ ,‬וידוע‬ ‫שכל דבריו להלכה אמורים אי הלכתא למשיחא או לזמן הזה‪ ,‬ודברים שאין יוצא מהן דין מהדינים ולא מוסר‬ ‫והנהגה וידיעה הצריכה אין מדרכו ז"ל להטפל בהם בחיבור זה‪ ,‬כל שכן שהדבר במחלוקת שנוי ורבינו הכריע‬ ‫כדברי האחד‪ ,‬הלא לא דבר רק הוא‪ ,‬אלא שאיזה צורך הביאו לכך‪ .‬ולכן לבי אומר לי שצורך גדול יש לרבינו‬ ‫בדבר זה לפי שיטתו שתפס לו לקמן בפ"ו (הי"ד ‪ -‬ט"ו) שקדושת הבית לא בטלה וראוי להקריב בו עתה‪ ,‬וכן‬ ‫הנכנס לשם חייב עליו כרת‪ ,‬שלא כדברי הראב"ד החולק שם‪ .‬ונראה שאותן הדינים שהביא רבינו בהלכות ביאת‬ ‫מקדש‪ ,‬גם לזמן הזה שנאם‪ ,‬ולא משום הלכתא למשיחא לחוד‪ ,‬אלא משום דס"ל כדאמרן דקדושת הבית לא‬ ‫בטלה‪ ,‬ומשמע לי דסבר רבינו דהך מילתא דקדושת הבית לא בטלה אזלא כמאן דס"ל ארון במקומו נגנז‪ ,‬דאי‬ ‫למ"ד ארון גלה לבבל‪ ,‬גם קדושת הבית בטלה ע"י כך‪ ,‬ועכ"פ לענין ביאת מקדש מסתברא דבהכי תליא דהא‬ ‫כתיב למבית לפרוכת ואל פני הכפורת‪ ,‬וכיון דאין שם ארון וכפורת‪ ,‬דילמא לא חייב עלה רחמנא‪ ,‬כדאמרינן‬ ‫במנחות (כו‪ ):‬אליבא דר"י דמשו"ה בענינן קרא להזאות כדילפינן התם מוכפר את מקדש הקודש‪ ,‬ושמע מינה‬ ‫לרבנן דסברא טובה היא‪ ,‬ובאמת נאמר כן וייפטר הנכנס לשם בזמן הזה‪ ,‬אפילו לפמ"ש רבינו ז"ל בפ"ו דשכינה‬ ‫לא בטלה נימא דאארון וכפורת נמי קפיד קרא‪ ,‬אבל אי אמרינן במקומו נגנז שפיר‪ ,‬ודו"ק‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כז‬ ‫דשרגא‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫נהורא‬ ‫דווקא 'בערבין'‪ ,‬בקבלת 'עול' מלכות שמים‬ ‫וכבר הבאנו את ביאורו של הג"ר שמעון‬ ‫בכל המצבים‪.‬‬ ‫סופר (עי' באריכות בליל שבת שיחות קודש‬ ‫א) אהא דרבינו הקדוש הניח ידו על עיניו‬ ‫ועל דרך זה יש מימרא מהרה"ק ר'‬ ‫וקרא קרי"ש (ברכות יג‪ ,):‬דהנה קריאת שמע‬ ‫הערשעלע מליסקא (אך פרי תבואה פר'‬ ‫עניינה היא קבלת עול מלכות שמים (וכלשון‬ ‫וירא ד"ה ויקרא אברהם) אשר הלימוד מהעקידה‬ ‫הגמרא בברכות שם)‪ ,‬אבל באמת אצל הצדיקים‬ ‫הוא שהקב"ה משגיח על האדם בכל פרט‬ ‫המשיגים את כל הסודות וטעמי המצוות‬ ‫ופרט ובכל רגע ורגע‪' ,‬ער האלט מיט צו‬ ‫ורואים את דרכי השי"ת בבהירות‪ ,‬אין קיום‬ ‫די רגע'‪ ,‬כי אילו היה המלאך שאמר 'אל‬ ‫התורה אצלם 'עול' כלל‪ ,‬כי זהו רק אצל‬ ‫תשלח ידך' מגיע רגע אחד מאוחר יותר‬ ‫אלו שאינם מבינים עד היכן הדברים מגיעים‬ ‫כבר היה יצחק נשחט‪ .‬ולכן אומרים אותו‬ ‫ועובדים עבודת עבד‪ ,‬אבל הצדיקים הרואים‬ ‫בכל יום‪ ,‬כי מלבד מה שמזכירים זכותו‬ ‫ומבינים את סוד הדברים יש להם תשוקה‬ ‫של אותו זקן‪ ,‬כל אדם יש לו ה'עקידה'‬ ‫גדולה לקיים רצון ה'‪ ,‬ואינו נחשב אצלם‬ ‫שלו‪ ,‬היינו הנסיונות הקשים שהוא עובר‪,‬‬ ‫כ'עול' כלל‪ .‬והנה רבינו הקדוש ראה והשיג‬ ‫והאדם חושב 'ווער האלט מיט צו כ'האב‬ ‫את כל הסודות ודרכי השי"ת בבהירות‪,‬‬ ‫יא געקוקט נישט געקוקט‪ ,‬יא געלערענט‬ ‫ואצלו לא היתה קבלת מלכות שמים 'עול'‬ ‫נישט געלערענט?' טז‪ ,‬כי הוא אינו רואה‬ ‫כלל‪ ,‬ולכן כדי להצטרף עם שאר בני דורו‬ ‫להדיא איך שהקב"ה עמו ומשגיח עליו‪,‬‬ ‫שאינם כפי מדריגתו‪ ,‬ולקרות קרי"ש בקבלת‬ ‫וזה אכן מביא את האדם לפעמים ליפול‪,‬‬ ‫'עול' מלכות שמים‪ ,‬הניח את ידו על עיניו‪,‬‬ ‫ולכך אומרים בכל יום את פרשת העקדה‬ ‫והיינו שהסתיר מעצמו את כל השגותיו‬ ‫ללמד שהשי"ת משגיח עליו בכל רגע ורגע‬ ‫ועשה עצמו כאילו אינו רואה בבהירות כ"כ‬ ‫ובכל פרט ופרט בכל מה שעובר עליו‪,‬‬ ‫(עכת"ד)‪ .‬וביארנו שלכן התחיל רבינו הקדוש‬ ‫וכאשר יודעים ומכירים זאת אז עובדים את‬ ‫את סדר המשניות (ברכות פ"א מ"א) 'מאימתי‬ ‫השי"ת בשלימות‪.‬‬ ‫קוראים את שמע בערבין'‪ ,‬שכבר הקשה‬ ‫ועבודה זו‪ ,‬להאמין בהשגחת השי"ת גם‬ ‫הגמרא (שם ב‪ ).‬למה לא הזכיר קודם קריאת‬ ‫כאשר אין רואים אותה בגלוי‪,‬‬ ‫שמע של שחרית‪ ,‬אבל הענין כי 'שחרית'‬ ‫היא מעיקר ענין קבלת עול מלכות שמים‪.‬‬ ‫היינו שאז הכל נהיר ובהיר ויכולים לראות‬ ‫וזהו הענין שביום הקדוש אנו אומרים 'ברוך‬ ‫ולהבין דרכי השי"ת‪ ,‬ולכן לא פתח רבינו‬ ‫שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול רם‪,‬‬ ‫הקדוש בזה‪ ,‬כי עיקר עבודת קרי"ש היא‬ ‫טז� 'מי איכפת ליה אם הסתכלתי או לא הסתכלתי; אם למדתי או לא למדתי?'‬ ‫דשרגא‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫נהורא‬ ‫כח‬ ‫וביום הקדוש הזה כשנכנס הכהן גדול‬ ‫בשונה מכל ימות השנה שאומרים אותה‬ ‫לפני ולפנים‪ ,‬ועמו הצטרפו כל‬ ‫בלחש‪ .‬כי בדרך כלל יש לנו הרבה שאלות‬ ‫ישראל‪ ,‬נתייחדו עולם שנה נפש‪ :‬הכה"ג ‪-‬‬ ‫ותמיהות ויש הרבה דברים שאינם מובנים‬ ‫האדם הכי קדוש‪ ,‬בקודש הקדשים ‪ -‬המקום‬ ‫לנו‪ ,‬ובכן צריכים לקבל 'עול מלכות שמים'‪,‬‬ ‫המקודש בעולם‪ ,‬ביום הכיפורים ‪ -‬היום‬ ‫כי 'מלכות' היא ענין של הנהגת המלוכה‪,‬‬ ‫המקודש שבשנה (אמרי נועם ראש השנה ד"ה בפסוק‬ ‫שלכל דבר הנעשה במלכותו של המלך יש‬ ‫סור מרע; פרי צדיק מאמר קדושת שבת ז)‪ ,‬ונעשה‬ ‫חשבון מדויק‪ ,‬אך המון העם אינו מבין הכל‪,‬‬ ‫יחוד נפלא שאין כמוהו‪ ,‬והכה"ג ראה שם‬ ‫והם צריכים לקבל את 'עול' המלכות‪ ,‬ועל‬ ‫את שם הוי"ה לבן בלי גוונים (ברית מנוחה דרך‬ ‫זה אומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם‬ ‫השנית ניקוד הז')‪ ,‬והכרובים היו מעורים זה בזה‪,‬‬ ‫ועד'‪ ,‬שאנו מקבלים את הנהגת מלכותו אף‬ ‫ואמרו שירה (זוה"ק ויקרא נט‪ ).‬יז‪ ,‬וכן איתא (ברית‬ ‫כשאין אנו מבינים‪ ,‬ומאמינים שהוא משגיח‬ ‫מנוחה שם) שאם היה רואה את השם באותיות‬ ‫עלינו תמיד (עי' בדברי הצל"ח לעיל בהערה יג)‪.‬‬ ‫אדומות היה יודע שיש דינים מתוחים‪ ,‬והיה‬ ‫ואמנם בכל השנה אומרים זאת בלחש‪ ,‬כי‬ ‫חוט קשור ברגליו‪ ,‬והיה מנענעו כדי שידעו‬ ‫כבוד מלכותו אינו מתגלה להדיא‪,‬‬ ‫כל ישראל ויתפללו עמו‪ ,‬כי עיקר ההארה‬ ‫ואף הפסוק של 'שמע ישראל ה' אלוקינו‬ ‫היא שיהא אור השי"ת מאיר בלי גוונים‪,‬‬ ‫ה' אחד' ראשי התיבות שלו בגימטריא‬ ‫ולכן אנו הולכים ביום זה בבגדי לבן‪.‬‬ ‫לב"ש (ברית כהנת עולם מאמר נר מצוה אות ג; רגל‬ ‫כי יום זה הוא יום שבו עליונים ותחתונים‬ ‫ישרה מערכת ל אות ז)‪ ,‬לרמז שיש לבוש המסתיר‬ ‫מתאחדים; יחודא עילאה ויחודא תתאה‬ ‫את כבודו ואחדותו יתברך‪ ,‬אך בבוא יום‬ ‫נעשים אחד‪ ,‬ו'שמע ישראל' ו'ברוך שם'‬ ‫הקדוש שבו מאירה הארה גדולה כל כך‪,‬‬ ‫מאירים יחד בהשוואה אחת‪ ,‬ויכולים להכריז‬ ‫אזי יוצאים מתוך הלבושים וההסתרים‪,‬‬ ‫'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול‬ ‫'מ'גייט ארויס פון די נרתיק'‪ ,‬ויכולים‬ ‫רם בתוקף ובוודאות‪' ,‬א טאג וואס מ'ווערט‬ ‫לקבל ולהשיג את מלכותו יתברך בלי לבוש‪,‬‬ ‫ריין‪ ,‬מ'ווערט נאנט' יח אנו עומדים ממש‬ ‫ובכן גם אומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו'‬ ‫לפני ה' כמ"ש (ויקרא טז‪ ,‬ל) 'לפני ה' תטהרו'‪,‬‬ ‫בקול רם‪.‬‬ ‫וזה לשונו הקדוש‪' :‬אמר רבי אבא‪ ,‬מה בעא הכא כי בענן אראה על הכפרת‪ ,‬וכתיב בזאת יבא אהרן‪ ,‬והא כהנא‬ ‫יז�‬ ‫לא חמי לשכינתא בשעתא כד הוה עאל‪ ,‬אלא עננא הוה נחית‪ ,‬וכד הוה נחית מטא על האי כפרת‪ ,‬ומתערין‬ ‫גדפייהו דכרובין‪ ,‬ואקשי להו‪ ,‬ואמרו שירתא‪ ,‬ומה שירתא אמרי‪( ,‬תהלים צו ד) כי גדול ה' ומהלל מאד ונורא‬ ‫הוא על כל אלהים'‪ .‬האי כד סלקי גדפייהו‪ ,‬בשעתא דפרסין להו אמרי (שם ה) כי כל אלהי העמים אלילים וה'‬ ‫שמים עשה‪.‬‬ ‫יח� 'יום שנעשים טהורים וקרובים להשי"ת'‬ ‫כט‬ ‫דשרגא‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫נהורא‬ ‫ובכן צריכים לשמוח מאד ביום הזה‪ ,‬כמו‬ ‫ואז מאיר ומתגלה שהכל הוא אלוקות! כמו‬ ‫שאמרו (תענית כו‪' ):‬לא היו ימים טובים‬ ‫ששוררו הכרובים ביום הזה בקודש הקדשים‬ ‫לישראל כיום הכיפורים'‪ .‬ואף שאנו מרגישים‬ ‫'כי כל אלהי העמים אלילים וה' שמים עשה'‬ ‫בושה גדולה ביום זה 'אונז פיל מיר זיך‬ ‫(תהלים צו ה; זוה"ק שם עי' בהערה יז)‪ .‬וכן אמרו‬ ‫נישט אין פלאץ'‪ ,‬מכל מקום באמת צריכים‬ ‫חז"ל (יומא לט‪ ):‬שבעת שאמר הכה"ג את‬ ‫להיות בשמחה רבה‪ ,‬כי יום זה גדול וקדוש‬ ‫השם המפורש 'היה נשמע קולו ביריחו'‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬שבו מתגלה השי"ת בגילוי נפלא עד‬ ‫לרמז שאור השי"ת היה מאיר ומתפשט עד‬ ‫העולם התחתון הזה‪ ,‬ואז יכולים אנו להשיג‬ ‫המדריגה התחתונה שבעולם הזה (עי' מהרש"א‬ ‫שכל מה שעובר עלינו במשך החיים הוא‬ ‫שם‪ ,‬סוד ישרים עיו"כ אות כ) יט והכל היה נראה‬ ‫בחשבון מדויק‪ ,‬ומעולם לא היינו רחוקים‬ ‫אז בבהירות‪.‬‬ ‫ח"ו מאתו יתברך‪ ,‬ועי"ז אנו זוכים לטהר‬ ‫וכל זה נמשך הלאה עד היום הזה אף‬ ‫את עצמנו מכל חטא ועון‪ ,‬מתוך שמחה רבה‬ ‫כשאין ביהמ"ק‪ .‬כי הרי כתב בתפארת‬ ‫וקירוב נפלא להשי"ת‪.‬‬ ‫שלמה (ליו"כ ד"ה בזאת יבא אהרן) כ שבכל הפרשה‬ ‫ופסוק זה 'כי שם ה' אקרא הבו גודל‬ ‫של יום כיפור נזכר דוקא שמו של 'אהרן'‪,‬‬ ‫לאלקינו' אמרו משה רבינו ביום‬ ‫הגם שהיו אחריו הרבה כהנים גדולים‪,‬‬ ‫פטירתו‪ ,‬ובודאי גם אז היו כל ישראל‬ ‫להורות שעם כל כה"ג שהיה במשך הדורות‬ ‫כורעים ומשתחוים ואומרים ברוך שם כבוד‬ ‫הצטרף אהרן הכהן עצמו לעבוד עמו את‬ ‫מלכותו לעולם ועד‪ ,‬כי ראו את כבוד השי"ת‬ ‫העבודה‪ .‬וזה נמשך גם לאחר החורבן‪ ,‬כי‬ ‫והבינו את הכל בבהירות‪ ,‬וכן כתוב בהמשך‬ ‫אהרן הכהן עומד ומשמש למעלה‪ ,‬והוא‬ ‫הפרשה (לב‪ ,‬לט) 'ראו עתה כי אני אני הוא‬ ‫עצמו ממשיך לעשות את העבודה בכל שנה‬ ‫ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה'‪ ,‬והיינו‬ ‫ושנה עד היום הזה‪.‬‬ ‫יט� ז"ל הסוד ישרים שם בא"ד‪ :‬וזהו 'וכבר אמר אנא השם ונשמע קולו ביריחו' כי יריחו הוא הגמר והקצה האחרון‬ ‫מגבולי ארץ ישראל וזה מורה שנתרחק מאד מהקדושה‪ ,‬רק על ידי גודל צעקה ומסירות נפש נשמע קולו גם‬ ‫ביריחו לרמז שאפילו אחר גודל התרחקות נתעורר גם כן הכל בחזרה לכלל בקדושה‪.‬‬ ‫כ� וזל"ק‪ :‬בזאת יבא אהרן אל הקודש וכו'‪ ,‬צריך להתבונן בזה מה שבכל הפרשה של יו"כ נזכר דוקא שמו של‬ ‫אהרן כמ"ש בזאת יבא אהרן ובא אהרן וכו' הלא היו כמה כהנים גדולים שלא הי' שמם אהרן גם מה שעבודת‬ ‫י"כ הי' צריך להיות דוקא ע"י הכה"ג בעצמו משא"כ בכל השנה אך יען כי לגודל קדושת היום הזה צריך‬ ‫להיות העבודה ע"י מבחר האנושי הוא הכה"ג אשר הי' לו הכנה ופרישה יתירה בכל השנה כאשר נפשו יודעת‬ ‫כי הוא יכנס לפני ולפנים לכפר בעבודתו על כלל ישראל ומחמת גודל הפרישות והטהרה הי' ביכולתו לעורר‬ ‫כוחו וזכותו של אהרן הכה"ג הראשון עד אשר אהרן בעצמו הי' נכנס עמו בשעת העבודה ולזה נזכר בכל‬ ‫הפרשה שמו של אהרן‪.‬‬ ‫כא� ראה דברים רבה יא‪ ,‬ח‪ :‬אמר משה רבונו של עולם דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי שאכנס ויבקעו כל‬ ‫השערים שבשמים ותהומות ויראו שאין זולתך‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫האזינו ‪ -‬שבת שובה‬ ‫נהורא‬ ‫ל‬ ‫'דער אייבערשטער זאל העלפן אונז זאלן‬ ‫שלפעמים יש 'אמית' ולפעמים 'אחיה'‪,‬‬ ‫אים שוין פארשטיין‪ ,‬און אים קענען‬ ‫אך תמיד 'אני אני הוא'‪' ,‬אמאל אזוי און‬ ‫דינען באנפין נהירין כאות נפשינו ‪ -‬מיר‬ ‫אמאל אזוי‪ ,‬אבער אלעס איז גוט!' ואז‬ ‫קענען נישט אזוי מער‪ ,‬אמאל ארויף אמאל‬ ‫נפתחו לפניהם כל הרקיעים וראו הכל כא‪,‬‬ ‫אראפ‪ ,‬מער אראפ ווי ארויף‪ - '..‬ויערה‬ ‫והשיגו בבהירות אשר 'הצור תמים פעלו כי‬ ‫השי"ת עלינו רוח טהרה ממרום‪ ,‬בביאת גואל‬ ‫כל דרכיו משפט א‪-‬ל אמונה ואין עול צדיק‬ ‫צדק בב"א‪.‬‬ ‫וישר הוא' (לב‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫ועי' בזה רמז נפלא בספר מעשה רוקח להגאון ר' אלעזר רוקח מאמסטרדם שבמשנה תורה יש תתקנ"ה פסוקים‬ ‫נגד התתקנ"ה רקיעים‪ ,‬והפסוק 'ראו עתה כי אני' הוא הפסוק התת"ק‪ ,‬כי למעלה מזה לא היה יכול לילך‪,‬‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫לא‬ ‫דשרגא‬ ‫ערב יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫ערב יום הקדוש‬ ‫וכיום הכפורים וכו' יום הכפורים משום‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם‬ ‫דאית ביה סליחה ומחילה'‪ ,‬שהיתה שמחה‬ ‫מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו‬ ‫עצומה לישראל על כך שיכולים לנקות את‬ ‫(ויקרא טז‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫עצמם מכל חטא ועון‪' ,‬א מורא'דיגע זאך'‪,‬‬ ‫שזכינו לכך שהשי"ת נתן לנו יום זה של‬ ‫הנה בתנא דבי אליהו (רבה פ"א) כתב‬ ‫'לפני ה' תטהרו'‪.‬‬ ‫בענין גודל השמחה העצומה שיש‬ ‫להשי"ת ביום הקדוש הזה של יום כיפור‪,‬‬ ‫(מגן אברהם פר' נשא ד"ה ואת אשר‬ ‫והנה ידוע‬ ‫וז"ל‪' :‬שהוא שמחה גדולה לפני מי שאמר‬ ‫חטא‪ ,‬בני יששכר מאמרי השבתות מאמר ז אות‬ ‫והיה העולם שנתנו באהבה רבה לישראל‪,‬‬ ‫ו) ש'יכפ"ר' הוא כמנין מספר החטא הידוע‬ ‫משלו משל למה הדבר דומה‪ ,‬למלך בשר‬ ‫שאין לו תשובה‪ .‬ו'תטהר"ו' הוא כידוע‬ ‫ודם שהיו עבדיו ובני ביתו מוציאין את‬ ‫כמספר 'כתר' (הרמ"ע מפאנו מאמר מאה קשיטה‬ ‫הזבלים ומשליכין אותו כנגד פתח בית המלך‪,‬‬ ‫סי' ב; פירוש הרמ"ז זוהר ח"ג סו‪.).‬‬ ‫וכשהמלך יוצא ורואה את הזבלים הוא שמח‬ ‫והענין הוא‪ ,‬דהנה ידוע המבואר שכל יום‬ ‫שמחה גדולה‪ ,‬לכך נדמה יום הכפורים‬ ‫הקדוש הוא בבחינת הארת הכתר‬ ‫שנתנו הקב"ה באהבה רבה ובשמחה‪ .‬ולא זו‬ ‫(עי' מאור ושמש רמזי יוהכ"פ ד"ה והכהנים) א‪ ,‬והיינו‬ ‫בלבד אלא בשעה שהוא מוחל לעונותיהן של‬ ‫שהשי"ת מתגלה אז בדרגה הגבוהה ביותר‬ ‫ישראל אין מתעצב בלבבו אלא שמח שמחה‬ ‫ששייך להתגלות בעולם הזה ‪ -‬מקום שאין שם‬ ‫גדולה'‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן אמרו חז"ל (תענית ל‪' ):‬לא‬ ‫שום רע כלל‪ .‬וכבר ידועים 'די געוואלדיגע‬ ‫היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב‬ ‫א� זה לשון המאור ושמש שם‪ :‬אך הענין הוא שבכל ימות השנה הגם שהצדיקים עושין יחודים והעולמות מתעלין‬ ‫מכל מקום אור הכתר אינו מתגלה‪ ,‬חוץ מיום הכפורים שאז מתגלה אור הכתר עליון על ישראל ומופיע עליהם‬ ‫כל היום הקדוש והוא המטהר את ישראל ביום זה כנאמר (ויקרא טז‪ ,‬ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו'‬ ‫לפני ה' תטהרו‪ .‬ומלת תטהרו רומז אל הכתר‪ ,‬שתיבת תטהרו עולה גימטריא תר"ך כמנין כתר‪ .‬ועל כן יש דעות‬ ‫בין המקובלים לומר קדושת כתר גם בשחרית יום כפורים‪ .‬על כן כל ימות השנה לא היה כריעה בשעה שהזכיר‬ ‫את השם המפורש מפני שלא היה היחוד גדול כל כך‪ ,‬אבל ביום הכפורים שהכהן גדול היה מכוון כשהזכיר את‬ ‫השם הנכבד והנורא להמשיך אור הכתר על כן היה צריך כריעה מפני גודל קדושתו ועוצם בהירותו שאין בו‬ ‫השגה‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫ערב יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫לב‬ ‫יש לנו בזה כלל‪ .‬הרי שוב נחטא ושוב נתכפר‬ ‫המאור עינים (האזינו ומועדים‬ ‫ווערטער' של‬ ‫וחוזר חלילה‪ ,‬אלא שהארת הכתר הנפלאה‬ ‫ד"ה איתא בש"ס) ב‪ ,‬שביאר על מה שאמר רבינו‬ ‫המאירה ביום הקדוש והנורא הזה מכניסה‬ ‫הקדוש (יומא פה‪ ):‬שיוה"כ מכפר אף לשאינם‬ ‫באדם בהירות‪ ,‬אשר על ידה לא יבוא עוד‬ ‫שבים‪ ,‬דהיינו שגם החטא הזה שבדרך כלל‬ ‫לידי חטא‪ ,‬ויהיה בכוחו לשלוט על כל אבריו‬ ‫אין עליו תשובה יש לו תיקון ביום הקדוש‪,‬‬ ‫ולהנהיגם כרצונו לעבודת ה'‪.‬‬ ‫כי 'עיצומו של יום מכפר'‪ .‬ומובן מאליו‬ ‫דהיינו מפני שהארת הכתר המאירה ביום זה‬ ‫וזה נרמז במה שנהגו לאכול דגים בסעודת‬ ‫היא הארה נפלאה ועצומה כל כך‪ ,‬ששורפת‬ ‫ערב יום כיפור (טור סי' תרד בשם המדרש‬ ‫ומכלה את כל הפגמים והחטאים‪' .‬אזא שיין‬ ‫המעשה הידוע עם החייט)‪ ,‬כי ידוע (זוה"ק נשא קכט‪):‬‬ ‫איז דאס‪ ,‬וואס ס'ברענט דורך אלעס'‪.‬‬ ‫שענין ה'דג' מורה על בחינת כתר‪ ,‬כי הדג‬ ‫יש לו עינא פקיחא שאינה נסתמת לעולם‪,‬‬ ‫ולכן אנו עושים סעודה ביום זה של ערב‬ ‫וזה בחי' עין עליונה ד'אריך אנפין' שהוא‬ ‫יום הקדוש‪ ,‬דהנה כתבו הראשונים‬ ‫הארת הכתר‪ .‬וכן מרומז ענין הארת הכתר‬ ‫(שערי תשובה ש"ד אות ט)‪ ,‬וגם בחז"ל מצינו יסוד‬ ‫הזאת במה שאמרו חז"ל (ע"ז מ‪ ).‬שסימן‬ ‫לזה (עי' דב"ק למוצאי יו"כ שיחה א' עפ"י התיקונים)‪,‬‬ ‫לדג טהור הוא 'שתהא ראש ושדרה ניכר'‪,‬‬ ‫שבאמת מצד השמחה הגדולה שיש לנו על‬ ‫והרמז בזה הוא שהארת המוחין והדעת‬ ‫שהשי"ת מכפר לנו על כל עוונותינו‪ ,‬היינו‬ ‫תשלוט בכל קומת הגוף‪ ,‬ע"י חוט השדרה‬ ‫צריכים לעשות סעודה גדולה ביום הקדוש‬ ‫שמתחיל מהמוח‪ ,‬וממשיך את החיות אל כל‬ ‫עצמו‪ ,‬ואמנם מפני שאי אפשר לאכול ביו"כ‪,‬‬ ‫איברי הגוף ומאחד אותם עם הדעת‪.‬‬ ‫לכן עושים את הסעודה בערב יום כיפור‪,‬‬ ‫בהודאה ושמחה גדולה על מה שהשי"ת‬ ‫נותן לנו הזדמנות זו שנוכל לטהר את‬ ‫עצמינו מכל החטאים והפגמים‪.‬‬ ‫וביאור הענין הוא בהקדם מה שכבר‬ ‫הזכרנו (בליל שב"ק האזינו ‪ -‬שובה שיחות‬ ‫אך כל בר דעת מבין שאין כאן כפרת‬ ‫קודש א'‪ ,‬ובשל"ס‪ ,‬עיי"ש) בשם הגאון רבי שמעון‬ ‫עוונות בלבד‪ ,‬ולאחר מכן נחזור לדרכנו‬ ‫סופר‪ ,‬על מה דאמרינן בגמרא (ברכות יג‪):‬‬ ‫הישנה ח"ו‪ ,‬דא"כ מה פעלנו ומה תועלת‬ ‫וז"ל‪ :‬איתא בש"ס דרבי סבירא ליה דיום הכיפורים מכפר בין לשבים בין לשאינם שבים‪ ,‬ולכאורה איך אפשר‬ ‫ב�‬ ‫שרבי יהיה סובר שיום הכיפורים מכפר אף לשאינם שבים‪ ,‬הלא אמרו רז"ל כל האומר הקודשא בריך הוא וותרן‬ ‫וכו'‪ ,‬אך נראה דוודאי בלא תשובה אינו כלום אך הפי' הוא על פי מה שאמרו רז"ל בזוהר הקדוש על עון הוצאת‬ ‫זרע לבטלה אמרו כלהו חובין תליין בתיובתא לבר מהאי‪ ,‬וזהו שאמר אף לשאינם שבים רצה לומר אף לאותן‬ ‫שאינן מקבלים אותם בתשובה כל השנה‪ ,‬דהיינו על עון הנ"ל‪ ,‬ביום הכיפורים מקבלים אותם‪.‬‬ ‫לג‬ ‫דשרגא‬ ‫ערב יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫והנה‪ ,‬כאמור‪ ,‬יום הכיפורים הוא יום‬ ‫שרבינו הקדוש‪ ,‬כשהיה מקבל עול מלכות‬ ‫הארת הכתר‪ ,‬שבו השי"ת מאיר לנו‬ ‫שמים‪ ,‬היה מכסה את עיניו‪ .‬וביאר‪ ,‬כי רבינו‬ ‫בבהירות עצומה‪ ,‬עד שאנו זוכים להרגיש‬ ‫הקדוש לא היה לו 'עול' מלכות שמים‪ ,‬כי‬ ‫כי אנו עומדים 'לפני ה'' ממש‪ .‬ומכח זה‬ ‫מאחר שהיתה לו בהירות גמורה במציאות‬ ‫אנו זוכים ל'כי ביום הזה יכפ"ר עליכם'‪,‬‬ ‫השי"ת ובהנהגתו‪ ,‬היתה עבודתו יתברך‬ ‫המורה על הכפרה מחטא זה‪ ,‬אשר כידוע‬ ‫נחשבת בעיניו לזכיה גדולה ולשמחה‪ ,‬ולא‬ ‫הוא מבלבל את דעת האדם ומסתיר ממנו‬ ‫הורגשה אצלו כעול כלל‪ .‬ולכן היה מעביר‬ ‫לראות את אור פני ה' בבהירות‪ ,‬וממילא‬ ‫ידיו על עיניו‪ ,‬כדי להסתיר את גודל בהירות‬ ‫ביום הכיפורים אנו זוכים לבהירות הדעת על‬ ‫השגתו‪ ,‬ועל ידי כן יהיה שייך אצלו ענין‬ ‫דרך מה שזכה רבינו הקדוש במשך כל ימות‬ ‫קבלת 'עול' מלכות שמים‪ ,‬ועבודתו בכל זה‬ ‫השנה‪' ,‬אזא מין הארת הכתר גייט אן!'‪.‬‬ ‫היתה להצטרף עם שאר בני ישראל שאינם‬ ‫במדריגתו‪ ,‬אשר אצלם אכן יש 'עול' מלכות‬ ‫ולכן דווקא רבינו הקדוש אמר 'עיצומו‬ ‫שמים ‪ -‬כיון שאינם רואים את השי"ת ואת‬ ‫של יום מכפר'‪ ,‬וענין 'עיצומו של‬ ‫דרכיו בבהירות ‪ -‬ולהעלותם עמו‪.‬‬ ‫יום' היינו ההארה הגדולה המאירה ביום‬ ‫הזה‪ .‬וידוע אשר 'יום' רומז לגילוי אור‬ ‫לגודל מדריגה זו זכה רבינו הקדוש ע"י‬ ‫ובהירות‪ ,‬ולעומתו 'לילה' ו'ערב' רומזים‬ ‫שזיכך את גופו הקדוש‪ ,‬עד שהעיד‬ ‫לחושך והסתר‪ ,‬וזה מרומז במה שרבינו‬ ‫על עצמו שלא נהנה מן העולם הזה אפילו‬ ‫הקדוש מתחיל את סדר המשניות שלו‬ ‫באצבע קטנה (כתובות קד‪ ,).‬ולא היה לו שום‬ ‫ב'מאימתי קורין את שמע בערבין'‪ ,‬המורה‬ ‫שייכות לתאוה זו ולחטא זה (עי' מגיד דברים‬ ‫על זמן של חושך בחי' 'ערבין'‪ ,‬שאז קבלת‬ ‫ליעקב אות צד)‪ ,‬וכל חיותו היתה מראיית פני‬ ‫מלכות שמים היא בבחי' 'עול' כי הוא זמן‬ ‫השכינה ומדביקות בהבורא כל עולמים לבדו‪,‬‬ ‫של חושך והסתר שאין רואים בו בבהירות ג‪.‬‬ ‫עד שזכה להארה אלקית גדולה כל כך‪ ,‬אשר‬ ‫אבל לעומת זאת ישנו זמן אחר‪ ,‬והוא יום‬ ‫גם הקיסר הרומי נכנע לפניו (עי' ע"ז י‪,):‬‬ ‫הקדוש‪ ,‬שבו מאירה בהירות גדולה כל‬ ‫כי במקום שהיה שם רבינו הקדוש לא היה‬ ‫כך בבחינת 'עיצומו של יום'‪ ,‬שאז ישראל‬ ‫שולט שום רע‪ ,‬והכל היו נכנעים לפניו‪,‬‬ ‫מתדבקים בהשי"ת מתוך בהירות ותענוג‪,‬‬ ‫ואפילו השטן נכנע לפניו בכל השנה כולה‪,‬‬ ‫וניתן לקנות בו הארת הדעת שתימשך‬ ‫כבחינת יו"כ שאין שליטה להשטן כנודע‬ ‫ותחדור בכל מציאות האדם‪ ,‬מן המוח‬ ‫(יומא כ‪.).‬‬ ‫עי' בזה לעיל ליל שב"ק האזינו שיחות קודש א'‪ ,‬שלכן נקט ברישא קרי"ש בערבין ולא בשחרית כקושית הגמרא‪,‬‬ ‫ג�‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫ערב יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫לד‬ ‫'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד'‪ .‬ויעקב‬ ‫והדעת דרך חוט השדרה ועד לכל אבריו‪,‬‬ ‫השיב לעומתם 'ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫עד שיהיה כולו טהור‪ ,‬נקי ומזוכך‪ ,‬ומאיר‬ ‫לעולם ועד'‪.‬‬ ‫באור אחדותו יתברך‪.‬‬ ‫כי 'שמע ישראל' הוא בחינת יחודא עילאה‪,‬‬ ‫והארת היום עצומה כל כך‪ ,‬עד שבשונה‬ ‫שבו מאירה אחדותו יתברך בגילוי‬ ‫מכל ימות השנה‪ ,‬שבהם אנו‬ ‫ובבהירות‪ ,‬והכל בטל אליו יתברך‪ ,‬ואילו‬ ‫אומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'‬ ‫'ברוך שם' הוא בחינת יחודא תתאה‪ ,‬להמשיך‬ ‫בלחש‪ ,‬ביום הקדוש אנו מכריזים אותו בקול‬ ‫ולגלות את אותה אחדות גם בתוך העולם‬ ‫רם ובגילוי‪.‬‬ ‫התחתון‪ ,‬בתוך מקום ההעלם וההסתר‪.‬‬ ‫ועומק הענין הוא‪ ,‬דהנה מקור שבח‬ ‫והנה בדרך כלל אומרים 'ברוך שם' בלחש‪,‬‬ ‫זה הוא מיעקב אבינו (פסחים נו‪,).‬‬ ‫כי מדריגה זו של 'לעולם ועד' קשה‬ ‫והנה ידוע אשר יעקב אבינו ורבינו הקדוש‬ ‫מאוד להשיגה‪ ,‬שהרי אין האדם זוכה בכל‬ ‫ענין אחד הם [וכמו שמצינו שרבינו הקדוש‬ ‫עת לראות ולהכיר בבירור כי גם בתוך כל‬ ‫השווה את עצמו ליעקב ואמר 'ויחי יהודה‬ ‫פרטי העולם והנהגתו הכל הוא גילוי כבוד‬ ‫בצפורי שבע עשרה שנה'‪ ,‬כדרך שנאמר‬ ‫מלכותו יתברך‪ .‬ולכן אין בכוחנו לומר 'לעולם‬ ‫ביעקב אבינו (בראשית מז‪ ,‬כח)‪' ,‬ויחי יעקב בארץ‬ ‫ועד' בקול רם ובגילוי‪.‬‬ ‫מצרים שבע עשרה שנה' (ירושלמי כתובות פי"ב‬ ‫אבל יש זמן אחד‪ ,‬והוא יום הקדוש‪ ,‬שאז‬ ‫ה"ג)‪ .‬והוא מספר טו"ב שנים‪ ,‬כי 'טוב' הוא‬ ‫מאירה הארת הכתר בבחינת 'עיצומו‬ ‫ענין התיקון של פגם זה הנקרא 'רע'‪ ,‬כנודע‬ ‫של יום'‪ ,‬והכל נהיר ובהיר‪ ,‬עד שגם בחינת‬ ‫(זוה"ק ח"א נז‪ ,.‬וראה רש"י בראשית מט‪ ,‬ג ד"ה וראשית‬ ‫יחודא תתאה מתגלה בבהירות‪ .‬ולכן אומרים‬ ‫אוני שיעקב אבינו לא פגם מעולם)]‪.‬‬ ‫אז 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול‬ ‫ועל דרך שנתבאר אצל רבינו הקדוש‪ ,‬מצינו‬ ‫רם ובתוקף גדול‪ ,‬בלי שום פחד (דברים רבה‬ ‫מעין ענין זה גם אצל יעקב אבינו‪.‬‬ ‫ב‪ ,‬לו)‪ ,‬כי ביום זה זוכים לראות ולהכיר גם‬ ‫כאשר יעקב אבינו ביקש לגלות לבניו את‬ ‫בתוך העולם התחתון כי הכל הוא גילוי כבוד‬ ‫הקץ‪ ,‬היה זה מפני שהוא עצמו זכה לראות‬ ‫מלכותו יתברך‪.‬‬ ‫את אור הנהגת השי"ת בבהירות גדולה‪.‬‬ ‫ומטעם זה אנו אומרים בליל כל נדרי את‬ ‫אמנם בזה שנסתם הימנו‪ ,‬הבין כי אותה‬ ‫הפסוק (תהלים צז‪ ,‬יא) 'אור זרוע‬ ‫בהירות שהוא זוכה לה אינה מאירה עדיין‬ ‫לצדיק ולישרי לב שמחה'‪ ,‬שהוא ס"ת ר'‬ ‫בגלוי בתוך העולם ובשאר בני ישראל‪ ,‬ועדיין‬ ‫עקיבה כידוע (אור זרוע הקדמה‪ ,‬שער הגלגולים‬ ‫יש מקום לעבודת קבלת 'עול' מלכות שמים‬ ‫הקדמה לו)‪ ,‬אשר יום פטירתו חל ביום הקדוש‬ ‫מתוך הסתר‪ ,‬ובאותה שעה אמרו לו בניו‬ ‫לה‬ ‫דשרגא‬ ‫ערב יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫לרע כלל‪ ,‬ולכן ביום זה מסלקים את הרע‬ ‫הזה (עי' מדרש משלי פ"ט)‪ .‬והוא עפ"י מה שידוע‬ ‫מן העולם התחתון‪ ,‬עד שגם למטה יתגלה‬ ‫שראשי התיבות של הפסוק 'שמע ישראל' הם‬ ‫אור אחדותו יתברך‪.‬‬ ‫בגימטריא 'לב"ש' (ברית כהנת עולם מאמר נר מצוה‬ ‫אות ג; רגל ישרה מערכת ל אות ז)‪ ,‬והיינו שיש לבוש‬ ‫כי ידוע אשר אף שאין לנו כאן למטה את‬ ‫המסתיר ומעלים‪ ,‬ואין רואים את אחדותו‬ ‫עבודת הכהן הגדול והקרבנות בפועל‪,‬‬ ‫ית' בעולם‪ .‬אך כאמור יום הקדוש הוא יום‬ ‫עבודת היום נמשכת גם עתה למעלה‪ ,‬וכל‬ ‫שבו יוצאים מכל הלבושים וההסתרות‪ ,‬וזהו‬ ‫הקרבנות קרבים שם ע"י אהרן הכהן (כמבואר‬ ‫ענין רבי עקיבא אשר בעת הריגתו על קידוש‬ ‫להלן)‪ ,‬ועלינו להצטרף ולהתחבר אל אותה‬ ‫השם ראה עולם חשוך וההסתר גדול‪ ,‬ואף‬ ‫העבודה שלמעלה‪ .‬אמנם חלק אחד מעבודת‬ ‫המלאכים רעשו וגעשו 'זו תורה וזו שכרה'‬ ‫היום‪ ,‬השעיר המשתלח‪ ,‬זה לא שייך למעלה‪,‬‬ ‫וכי כך נפטר צדיק מן העולם‪ ,‬הורגים אדם‬ ‫שהרי כל ענינו הוא נתינת חלק לצד הרע‪,‬‬ ‫קדוש כזה במיתה משונה כזאת?! ואמנם‬ ‫כידוע (עי' רמב"ן ויקרא טז‪ ,‬ח)‪ ,‬ולמעלה הרי אין‬ ‫רבי עקיבא קרא אז 'שמע ישראל' וקיבל‬ ‫שום מציאות של רע‪ ,‬וא"כ לא שייך ענין זה‬ ‫עליו עול מלכותו יתברך מתוך שמחה‪ ,‬וסיים‬ ‫כלל‪ ,‬וידועים דברי האר"י הק' (פרע"ח שער‬ ‫ביחוד שמו הגדול ב'אחד' (ברכות סא‪ .):‬ואנו‬ ‫יוה"כ פ"א; משנת חסידים מסכת ימי תשובה פ"ג) אשר‬ ‫מכריזים 'אור זרוע לצדיק' ביום זה‪ ,‬כי‬ ‫מטעם זה אנו עושים מנהג הכפרות בערב‬ ‫הארתו של ר' עקיבא נשארה לנצחיות‪ ,‬כי‬ ‫יום הקדוש ובכך מתקנים למטה בחינה זו‬ ‫אז נפתחו כל המחיצות‪ ,‬ועד היום הזה אנו‬ ‫של השעיר המשתלח‪ .‬ובזה אנו מצטרפים‬ ‫נהנים מאותו יחוד כנודע ד‪' ,‬אלע מחיצות‬ ‫אל העבודה שלמעלה ומשלימים את החלק‬ ‫האבן זיך געעפנט! ס'איז געווען 'ויצאה‬ ‫השייך לעולם התחתון‪.‬‬ ‫נשמתו באחד''‪.‬‬ ‫ועל ידי הצטרפות עבודתנו אל העבודה‬ ‫שלמעלה נעשה חיבור שלם בין עליונים‬ ‫ותחתונים‪ ,‬עד שמאיר גילוי אחדותו יתברך‬ ‫וזהו גודל ענינו של היום הקדוש‪ ,‬שבו‬ ‫למטה כדרך שהוא מאיר למעלה עד שאין‬ ‫נפתחות המחיצות ונעשה חיבור בין‬ ‫שום מקום לרע‪.‬‬ ‫עליונים ותחתונים‪ ,‬עד שאחדותו יתברך‬ ‫והנה ידוע החשבון‪ ,‬שאם נוסיף מספר‬ ‫מאירה גם למטה כפי שהיא מאירה‬ ‫כ"ב למילת 'לצדי"ק' [שהרי כל‬ ‫למעלה‪ .‬ולמעלה אין שום מציאות ואחיזה‬ ‫עי' שער הכונות דרושי תפילת השחר דרוש א'‪ ,‬ענין א‪-‬ל נקמות ה'‪ ,‬אשר כל הקיום שלנו בגלות והכח להעלות‬ ‫ד�‬ ‫מ"ן ונצוצות הוא רק בזכות עשרה הרוגי מלכות‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫ערב יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫לו‬ ‫שוב אור לבני ישראל‪ .‬וזהו מה שמכוונים‬ ‫עבודת היום סובב והולך על הארון שבו‬ ‫בליל יום כיפור באמירת 'אור זרוע לצדיק'‪,‬‬ ‫נמצאים הלוחות והתורה שניתנה בכ"ב‬ ‫שיפתחו כל המחיצות שנעשו ע"י עוונותינו‬ ‫אותיות]‪ ,‬הרי יעלה בגימטריא 'אהר"ן'‪ ,‬ואם‬ ‫(פע"ח שער יום הכיפורים פ"ב) ה‪' ,‬אז מ'זאל‬ ‫נוסיף עוד כ"ב למספר אהר"ן‪ ,‬יעלה כמנין‬ ‫קענען יא פארשטיין דעם אייבערשטן'‪,‬‬ ‫'עזר"א'‪ ,‬כי עזרא ואהרן ענין אחד הם‬ ‫ושכבר יהיה לנו מהלך לצאת מתוך הרפש‬ ‫(מגלה עמוקות ואתחנן אופן כח)‪ ,‬ואנו משתמשים‬ ‫והטיט הזה‪ ,‬ולא רק לקבל כפרה בעלמא‪,‬‬ ‫בכח שניהם ביום הזה‪ .‬כי אהרן הכהן הוא‬ ‫'כפרה אהין כפרה אהער‪ ,‬מ'דארף זיך‬ ‫הכהן גדול שפתח בטהרתם של ישראל מיד‬ ‫רוקען'‪' ,‬ס'ווערט טאקע א לעכטיגע זמן‬ ‫כאשר בא השי"ת לשכון ביניהם בהמשכן‪,‬‬ ‫וואס עליונים ותחתונים זענען זיך מצטרף‪,‬‬ ‫ומאז נמשכת עבודתו לטהר כלל ישראל עד‬ ‫די פחד! די הארה! די שמחה! ס'איז נישט‬ ‫היום הזה‪ ,‬שהרי הוא עושה את העבודה‬ ‫קיין פשוט'ע זאך וואס גייט פאר אין די‬ ‫גם כהיום‪ ,‬כמ"ש בספה"ק שהרי כל פרשת‬ ‫זמנים‪ ,‬ס'שטעלט זיך צוזאם‪ ,‬אלעס‪ ,‬עליון‬ ‫היום מדברת דווקא באהרן‪ ,‬כי אהרן הכהן‬ ‫און תחתון שטעלן זיך צוזאם דא! אפילו דער‬ ‫מצטרף לכל כהן גדול לעשות את העבודה‬ ‫שטן שטעלט זיך אויך נישט אריין דא'‪.‬‬ ‫עמו ביום הכפורים (תפארת שלמה ליום הכיפורים‬ ‫ד"ה בזאת יבא אהרן‪ ,‬עי' לעיל שבת שובה של"ס ולשונו‬ ‫וזה סוד מאמרם ז"ל (ע"ז יז‪' ).‬בכה רבי יש‬ ‫מובא שם בהערה כ)‪ .‬וכן הוא ממשיך עד היום‬ ‫קונה עולמו בשעה אחת'‪ ,‬כי 'י"ש'‬ ‫הזה לעשות העבודה למעלה‪ ,‬והוא הממשיך‬ ‫הוא כמספר חטא זה‪ ,‬ורבינו הקדוש השייך‬ ‫עלינו את ה'יכפ"ר'‪.‬‬ ‫להארת יום זה כמבואר‪ ,‬מגלה לנו שאפשר‬ ‫לאדם להיות 'קונה עולמו בשעה אחת'‪,‬‬ ‫וענין עזרא הסופר מורה‪ ,‬שאפילו בעת‬ ‫דהיינו בזמן הנשגב שבו היה הכהן גדול‬ ‫שהיו ישראל 'אין א מורא'דיגע‬ ‫מונה 'אחת'‪' ,‬אחת ואחת‪ ,‬אחת ושתים‪ ,‬אחת‬ ‫שפלות'דיגע מצב'‪ ,‬וכפי שהיה בזמן עזרא‬ ‫ושלוש' (יומא נג‪ ,):‬ופעל בזה שיהיה בחינת‬ ‫הסופר‪ ,‬כאשר מצבם היה ירוד מאוד ‪-‬‬ ‫'אחת'‪ ,‬דהיינו אחדות אמיתית‪ ,‬והמשיך עי"ז‬ ‫הרבה יותר ממצבינו כיום ‪( -‬שנשאו נשים‬ ‫הארה גדולה ושמחה עצומה בכלל ישראל‪,‬‬ ‫נכריות כמבואר בספר עזרא פ"י ובספר נחמיה פי"ג)‪,‬‬ ‫וזכו כולם לראות ולהבין את הבורא יתברך‪,‬‬ ‫מכל מקום נפתחו אז מחדש הצינורות של‬ ‫ולהמליך אותו בכל רמ"ח אברים ושס"ה‬ ‫'אור זרוע לצדיק‪ ,‬ולישרי לב שמחה'‪ ,‬ונעשה‬ ‫ז"ל הפע"ח שם‪ :‬ויאמר פסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה‪ ,‬ויכוין כי ס"ת קר"ע‪ .‬ולצדי"ק גימטריא ע"ב‬ ‫ה�‬ ‫קס"א‪ ,‬שמה שהיה צריך להתענות הנ"ל תעניות כמספר לצדיק ע"ה‪ ,‬עתה יכוין לקרוע ולעלות מתוך הקליפה‪,‬‬ ‫אותן הטפות דאזדרקו למגנא‪ ,‬שיצאו מהיסוד הנקרא טוב‪ ,‬עתה יתעלו שנית בזכות התורה‪ ,‬ויתקן הטוב שהוא‬ ‫היסוד‪ ,‬וזהו ולישרי לב שמחה‪ ,‬ס"ת גי' טו"ב‪.‬‬ ‫לז‬ ‫דשרגא‬ ‫ערב יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫דלמעלה‪ ,‬כידוע שעיני הדגים מרמזות על‬ ‫גידים‪ .‬וכן יכול האדם לקנות את עולמו‬ ‫בחי' עינא פקיחא של השי"ת שאינה נסגרת‬ ‫ברגע אחד ע"י גודל הארת היום הזה‪ ,‬עד‬ ‫לעולם‪ ,‬אשר עליה נאמר (תהלים קכא‪ ,‬ד) 'הנה‬ ‫שלא תהיה עבודת מלכות שמים אצלו בבחינת‬ ‫לא ינום ולא יישן שומר ישראל'‪ ,‬וואס דאס‬ ‫'עול' מלכות שמים‪ ,‬אלא יעבוד את השי"ת‬ ‫איז מרומז אויף משונה'דיגע הויכע פלעצער‬ ‫בשמחה ובבהירות (כמו רבינו הקדוש כנ"ל)‪ ,‬ועי"ז‬ ‫(זוהר ח"ג קכט‪.):‬‬ ‫לא יבוא עוד לידי מכשול‪' .‬ס'איז געווארן‬ ‫אחד‪ ,‬אונז זעמיר איינס‪ ,‬אונז זעמיר איינס'‪.‬‬ ‫ובכח הארה זו צריכים לזכות לבחינת 'לבל‬ ‫יעבור מקרה רע'‪ ,‬שלא יהיו אצל‬ ‫'מ'איז אזוי צופרידן‪ ,‬ברוך השם‪ ,‬מ'קען‬ ‫האדם שום פחד ומאורע קשה ברוחניות‬ ‫ארויסלייגן די זבל'‪ ,‬אבל סוף כל‬ ‫ובגשמיות‪ ,‬נגע ומחלה‪ ,‬וכל שאר הפגמים‬ ‫סוף אין די בזה‪ ,‬אלא צריכה השמחה להיות‬ ‫וההסתרות המעלימים על עיני האדם‬ ‫עמוקה הרבה יותר‪ ,‬כישתבוננו שהמלך עומד‬ ‫ומונעים ממנו לראות את אור ה'‪ .‬ועל ידי‬ ‫עכשיו בחוץ! הוא מביט כיצד מוציאים את‬ ‫זה יוכל האדם להתקשר בהשי"ת בבחי' מה‬ ‫הזבל‪ ..‬בדרך כלל‪ ,‬כאשר המלך בהיכלו‪ ,‬קשה‬ ‫שנאמר בביהמ"ק‪( ,‬חגיגה ב‪' ).‬כדרך שבא‬ ‫להגיע אליו‪ ,‬שהרי יש גינוני מלכות‪ ,‬והמלך‬ ‫לִ ְראו… ת כך בא לֵ ָראו… ת'‪ ,‬דהיינו שזכו לעמוד‬ ‫יושב בתוך חדר פנימי לפני ולפנים‪ ,‬ולא‬ ‫לפני ה' ולראות באורו‪ ,‬ולהרגיש כי הוא‬ ‫כל הרוצה יכול להיכנס‪ ,‬אבל כשהמלך יוצא‬ ‫עצמו נראה לפניו יתברך‪ ,‬מושגח ומקורב‬ ‫לחוץ לראות כיצד מוציאים את הזבל‪ ,‬הרי‬ ‫אליו בפרטות‪.‬‬ ‫יכולים בנקל להגיע אליו‪ .‬וכן כאשר מלך‬ ‫מלכי המלכים הקב"ה כביכול 'יוצא' ויורד‬ ‫וענין ראיה זו בבהירות היה ביותר ביום‬ ‫אלינו לראות כיצד אנו מוציאים את הפסולת‬ ‫הקדוש הזה‪ ,‬כמו שכתב התשב"ץ‬ ‫ומטהרים עצמנו לפניו‪ ,‬שמחתנו צריכה‬ ‫(חלק ג' ענין ל"ז‪ ,‬ע"פ ויק"ר י‪ ,‬ט ואבות דרבי נתן פל"ה)‬ ‫להיות לא רק בעצם הכפרה‪ ,‬אלא בעיקר‬ ‫שמה שאמרו חז"ל (אבות פ"ה מ"ה) שבביהמ"ק‬ ‫במה שאנו יכולים עכשיו להתקשר אליו‪' ,‬און‬ ‫היו 'עומדים צפופים ומשתחווים רווחים'‪,‬‬ ‫בלייבן ריין‪ ,‬פארשטיין מיט די הארת הדעת!‬ ‫וכל אחד התוודה בד' אמות שלו לעצמו‪,‬‬ ‫הארת המוחין!'‪.‬‬ ‫היה זה דווקא ביום הקדוש הזה‪ ,‬שהוא‬ ‫יום הוידוי‪ .‬והיינו שכל אחד לעצמו וראה‬ ‫והבין השגחת השי"ת עליו בפרטות‪ ,‬והיה‬ ‫והנה טבע האדם הוא‪ ,‬שכאשר הוא מפחד‬ ‫זה חיזוק גדול ונפלא לכל אחד ואחד‪.‬‬ ‫מאיזה דבר רע‪ ,‬הרי הוא עוצם את‬ ‫שהרי בעת שהזכיר הכהן הגדול את השם‬ ‫עיניו‪ .‬והנה מצינו בדגים שאין להם עפעפיים‬ ‫היה זה באופן של 'יוצא מפי כהן‬ ‫הסוגרים את עיניהם‪ ,‬והוא בחינת דוגמא‬ ‫דשרגא‬ ‫ערב יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫לח‬ ‫עם כל אחד ואחד מאתנו‪ ,‬ואם כן 'וואס פאר‬ ‫גדול' מאליו‪[ ,‬כי שם המיוחד הזה שהיה‬ ‫א טעם האט עס צו גיין מאכן נארישקייטן‪,‬‬ ‫אומר הכה"ג רק ביום הקדוש‪ ,‬הוא שם‬ ‫ס'איז דאך נישט עולה על דעת מער'‪.‬‬ ‫שאי אפשר לאדם להוציא מפיו בדרך הטבע‪,‬‬ ‫אלא כפי שכתב האר"י הקדוש (פע"ח שער‬ ‫והקירבה הזאת‪ ,‬שהאדם עומד 'לפני‬ ‫יום הכפורים פ"ב) שלא היה הכה"ג אומרו‪ ,‬אלא‬ ‫ה'' ומרגיש כי השי"ת עומד‬ ‫היה 'יוצא' מפיו מעצמו] בבחינת שכינה‬ ‫עמו בקירבה מיוחדת ומאיר אליו בפרטות‪,‬‬ ‫מדברת מתוך גרונו‪ ,‬והיה אז גילוי שכינה‬ ‫היא היא עומק טהרת היום‪ .‬וכידוע שענין‬ ‫בלי שום מחיצות‪ ,‬ואז היו כל ישראל כורעים‬ ‫טהרה הוא קירבה אל השי"ת‪ ,‬ולעומתה‬ ‫ומשתחוים על פניהם‪ ,‬וכל אחד היה בד'‬ ‫טומאה היא ריחוק והסתר‪ .‬וממילא‪ ,‬ככל‬ ‫אמות שלו לעצמו‪ ,‬וכל אחד הרגיש שנפתחו‬ ‫שהאדם זוכה להרגיש יותר את קירבתו‬ ‫כל המחיצות המסתירות את אור השי"ת‪,‬‬ ‫יתברך‪ ,‬הרי עצם הקירבה מטהרת אותו‪,‬‬ ‫וראה בבהירות נפלאה‪ ,‬והבין שהשי"ת רוצה‬ ‫כי קבלת מלכותו אינה עוד 'עול'‪ ,‬ובכן‬ ‫אותו בפרטות‪ ,‬ושיש להשי"ת חשבון פרטי‬ ‫זוכה 'לבל יעבור מקרה רע'‪ ,‬כי מה שמביא‬ ‫עם כל אחד ואחד‪ ,‬ובכן הרגיש שהוא זמן‬ ‫האדם ליפול למכשולות אלו‪ ,‬הוא מה שעובר‬ ‫וידוי‪ ,‬ואמר כל אחד לעצמו‪' :‬אוי! כ'האב‬ ‫עליו הרבה תמיהות והסתרות ואינו רואה‬ ‫נישט געוואוסט‪ ,‬אזוי?! דער אייבערשטער‬ ‫ומבין את דרכי השי"ת‪ ,‬אך 'עיצומו של יום'‬ ‫האט מיך אזוי אינזין‪ ,‬אזוי האט ער מיך‬ ‫דהיינו כאשר באה הארה נפלאה מלמעלה‬ ‫אינזין?!'‪ ,‬א"כ הלא אין עולה על הדעת עוד‬ ‫הרי זה טהרה אמיתי שיוכל לראות את‬ ‫לילך אחר יצרו‪ .‬וכמו שאומרים בנוסח הוידוי‬ ‫השי"ת באנפין נהירין‪.‬‬ ‫'יהי רצון שלא אחטא עוד'‪ ,‬כי בהירות זו‬ ‫וזה מרומז במה שפתח רבינו הקדוש את‬ ‫צריכה לפעול על האדם שלא יחטא עוד‪.‬‬ ‫סדר המשניות שלו [אשר זכה להאיר‬ ‫בה פני כלל ישראל באור תורה שבעל פה‪,‬‬ ‫כלל ישראל באו לדרגה כזאת של שמחה‬ ‫בהמשך למה שפתח רבי עקיבא את צינורות‬ ‫וקירבת ה'‪' ,‬ער פילט זיך אזוי‬ ‫החכמה במסירות נפשו ב'אחד' (עי' רמ"ע מפאנו‬ ‫גליקליך! ער איז אזוי נאנט צום אייבערשטן‪,‬‬ ‫מאמר חקור דין ח"ה פי"א; יונת אלם מהדו"ב ח"א פמ"ז)]‬ ‫'לפני ה' תטהר"ו'! זיין הארת הכת"ר!'‪,‬‬ ‫'מאימתי קורין את שמע בערבי"ן‪ ,‬משעה‬ ‫אשר אע"פ שבחי' כתר היא הארה נעלה‬ ‫שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן'‪ ,‬שהוא‬ ‫וגבוהה מאד‪ ,‬מ"מ הרגיש כל אחד שהשי"ת‬ ‫אחר שהכהנים טבלו לטהרתם‪ ,‬וזה מרמז על‬ ‫ירד עד אליו להאיר לו 'דער אייבערשטער‬ ‫כח הטהרה העליונה כידוע אשר כל טבילה‬ ‫האט זיך אזוי אראפגעלאזט!'‪ ,‬והוא שמח‬ ‫מלמטה מעוררת טבילה למעלה‪ ,‬והיינו‬ ‫לירד ולראות את הוצאת הזבל של אנשים‬ ‫שמתעורר כח הטהרה העליונה מלמעלה‪.‬‬ ‫פשוטים מאד‪ ,‬וא"כ הרי נמצא שיש לו קשר‬ ‫לט‬ ‫דשרגא‬ ‫ערב יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫דרך זה אמר רבי עקיבא (משנה יומא פ"ח‬ ‫ועל‬ ‫וכח הטהרה הזאת הטביע בכח המשנ"ה‪,‬‬ ‫מ"ט) 'אשריכם ישראל‪ ,‬לפני מי אתם‬ ‫שהיא מטהרת את הנשמ"ה כנודע‪.‬‬ ‫מטהרין ומי מטהר אתכם‪ ,‬אביכם שבשמים'‪,‬‬ ‫כי קריאת שמע של 'ערבין' מורה על זמן של‬ ‫לחזקינו וללמדינו שאף בשעה שרואים הסתר‬ ‫חושך והסתר‪ ,‬מצב של 'עצומות עינים'‬ ‫וחשכות ונדמה כי אנו רחוקים‪ ,‬נדע כי‬ ‫מחמת המאורעות והתמיהות העוברים עליו‬ ‫אביהם שבשמים הוא המטהר אותנו‪ ,‬וסוף‬ ‫ואינו מבין את הנהגת השי"ת ואינו רואה‬ ‫האור להתגלות‪ ,‬עד שיתברר לנו כי גם בכל‬ ‫את אורו בבהירות‪ .‬אבל כאשר בא אדם לבחי'‬ ‫זמן ההסתר עמדנו לפני אבינו שבשמים‬ ‫'משעה שהכהנים נכנסים'‪ ,‬וזוכה להארת‬ ‫והיינו קרובים אליו‪.‬‬ ‫'תטהר"ו'‪ ,‬דהיינו הארת הכת"ר‪ ,‬הרי הוא‬ ‫וכך הוא מהלך הבירור העובר על נשמות‬ ‫זוכה להכיר ולהרגיש עד כמה השי"ת קרוב‬ ‫ישראל לקראת ביאת משיח צדקנו‪,‬‬ ‫אליו בכל עת ובכל מצב‪ .‬כי כאשר מאירה‬ ‫'אונז זעמיר די דור פון ביאת משיח צדקינו‬ ‫הארת הכתר‪ ,‬נעשה אור ובהירות בדעת‬ ‫און ס'דארף זיין בירורים'‪ .‬ישנם זמנים‬ ‫האדם 'א וועלט וואס מ'פארשטייט אלעס‪,‬‬ ‫ומצבים שנראים כחושך וריחוק גדול‪ ,‬אולם‬ ‫מ'פאנגט אן צו כאפן אז מ'איז קיינמאל‬ ‫כל אלה עוברים בירור אחר בירור‪ ,‬עד‬ ‫נישט געווען רחוק'‪ ,‬והוא מתחיל להשיג כי‬ ‫שלבסוף 'ווערט לעכטיג'‪ ,‬ויתגלה האור‬ ‫באמת מעולם לא היה רחוק מהשי"ת‪ ,‬וכל‬ ‫בשלימות‪ ,‬וייוודע כי גם בתוך כל ההסתרות‬ ‫העובר עליו הוא בחשבון מדויק ולתכלית‬ ‫והמעברים לא היתה מציאות של ריחוק‬ ‫הטוב‪ ,‬והשי"ת היה קרוב אליו ומשגיח עליו‬ ‫בעצם מן השי"ת‪.‬‬ ‫בכל עת (עי' לעיל בשל"ס האזינו עפ"י דברי הצל"ח‬ ‫בפסחים בביאור ענין שמע ישראל וברוך שם)‪.‬‬ ‫ועם כל זאת‪ ,‬על אף הקשיים‪ ,‬המעברים‬ ‫והבירורים‪ ,‬אין בני ישראל מתייאשים‪,‬‬ ‫וכענין זה מצינו אצל רבי עקיבא‪ ,‬שגם‬ ‫אלא הם מאמינים בני מאמינים‪ ,‬ואנו‬ ‫נשמתו עברה דרך ארוכה של‬ ‫מאמינים בכח הטהרה העליונה היורדת‬ ‫בירורים ומצבים שנראו רחוקים מאוד ‪ -‬אם‬ ‫ביום זה‪ ,‬והוא יתברך 'מעביר אשמותינו‬ ‫מצד שייכותה לשכם‪ ,‬אם מצד גלגולה בזמרי‬ ‫בכל שנה ושנה'‪ ,‬אך אין זה כמו 'תכנית‬ ‫בן סלוא‪ ,‬וכן במה שהיתה נשמתו כבושה אצל‬ ‫שנתית' בעלמא חס ושלום‪ ,‬אלא בכל שנה‬ ‫סיסרא (רמ"ע מפאנו מאמר אם כל חי סי' ג; סדר‬ ‫אנו משתדלים באמת להתקדם‪ ,‬להזדכך‬ ‫הדורות ח"ב ערך רבי עקיבא ס"ק יא; סנהדרין צו‪ ;:‬עי'‬ ‫ולהתקרב יותר‪ ,‬עד שתתגלה הטהרה‬ ‫מגלה עמוקות ואתחנן אופן פח; רמ"ע מפאנו מאמר חקור‬ ‫והבהירות בשלימות‪.‬‬ ‫דין ח"ה פי"א) ‪ -‬אבל לבסוף נתגלה ממנה אור‬ ‫גדול ונפלא‪ ,‬וכל הבירורים וההסתרות הללו‬ ‫נתבררו לבסוף באור הגדול שיצא ממנה‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫ערב יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫מ‬ ‫בבהירות ובגלוי‪ .‬זאת היתה עבודתו ותפילתו‬ ‫והשי"ת בודאי יעזור לנו‪ ,‬שכבר נזכה‬ ‫של הכהן הגדול בקודש הקדשים‪.‬‬ ‫באמת לראות את השי"ת‬ ‫באנפין נהירין‪ ,‬ונוכל להבין אותו ולהשיג‬ ‫ומובן מאליו שהכל תלוי במידת הכוחות‬ ‫את אורו ואת דרכיו‪ ,‬ונוכל באמת להתקשר‬ ‫שאנו משקיעים בעבודה זו‪ ,‬ולפי‬ ‫בחי החיים‪' .‬ס'איז א טאג וואס מ'קען‬ ‫זה נזכה גם אנחנו לקבל מאור עבודת היום‬ ‫זיך צוריק מחזק זיין'‪ ,‬וכמו שאומר רבינו‬ ‫שבבית המקדש‪' ,‬וואס אונז האבן נישט קיין‬ ‫הקדוש ש'עיצומו של יום' מכפר ומטהר‪,‬‬ ‫השגה וואס האט זיך דארט אפגעטון'‬ ‫והיינו שמתעורר ביום זה יחוד נפלא‪,‬‬ ‫בעת אשר הזכיר הכהן הגדול את השם‬ ‫שבו עליונים ותחתונים מתאחדים ‪ .‬ואין‬ ‫המפורש‪ ,‬נעשה 'לעכטיגע וועלט'‪ ,‬עד‬ ‫תובעים מאיתנו הרבה 'מ'בעט נישט קיין‬ ‫שכולם ענו ואמרו 'ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫סאך' רק שנאחז בהארה זו להתקשר עם‬ ‫לעולם ועד'‪ ,‬והיינו ש'לעולם ועד' מאיר‬ ‫השי"ת ולהמשיך בקירבה זו גם הלאה‪ ,‬כי‬ ‫'כבוד מלכותו'‪ .‬וכמו שאמר יעקב אבינו‬ ‫הרי 'אלעס איז ער‪ ,‬אלעס ליגט אין אים'‬ ‫'אני רואה הכל בבהירות'‪' ,‬איך זע קלאר!‬ ‫וכדאיתא (זוה"ק ויקרא נט‪ ).‬אשר בעת כניסת‬ ‫איך זע קלאר! דאס איז געווען די זאך'‪,‬‬ ‫הכהן גדול לקודש הקדשים שוררו הכרובים‬ ‫כי על 'שמע ישראל' שהוא יחודא עילאה‬ ‫‪ -‬את הפסוק שאנו אומרים בכל יום בתפלה‬ ‫שייך בו עדיין בחינת לבוש והסתר ‪ -‬כאמור‬ ‫‪' -‬כי כל אלהי העמים אלילים וה' שמים‬ ‫שראשי התיבות של 'שמע ישראל' בגימטריא‬ ‫עשה' (תהלים צו‪ ,‬ה)‪' ,‬דאס האבן זיי געזונגען‪,‬‬ ‫לב"ש ‪ -‬והוא בחינת 'עול'‪ ,‬אבל 'ברוך שם‬ ‫אלעס איז גארנישט‪ ,‬אלע עבודה זרות איז‬ ‫כבוד מלכותו' הוא יחודא תתאה‪ ,‬דהיינו‬ ‫גארנישט‪ ,‬אלעס איז נאר דו!'‬ ‫שהכל מתגלה גם כאן למטה‪ .‬וזה שאמר‬ ‫יעקב אבינו בעת פטירתו‪ ,‬שאין די בגילוי‬ ‫ושם שמע הכהן גדול את השי"ת שאומר‬ ‫יחודא עילאה הנעלה‪ ,‬אלא צריך להמשיך את‬ ‫לו 'ישמעאל בני ברכני' (ברכות ז‪ .‬ועי'‬ ‫האחדות גם בבחינת יחודא תתאה‪ ,‬שיהיה‬ ‫ברית מנוחה דרך השנית ניקוד הז'‪ ,‬שכן היה בכל שנה‬ ‫בבחינת 'לעולם ועד' שהוא דבר נצחי‪ .‬ולכן‬ ‫ושנה)‪ .‬והשיב לו הכה"ג‪ ,‬בודאי אמת ויציב‬ ‫ביום הקדוש אנו זועקים בקול רם 'ברוך‬ ‫שאתה הוא האלקים ואין זולתך‪ ,‬אבל 'יהי‬ ‫שם כבוד מלכותו'‪ ,‬כי יש הארה למטה כמו‬ ‫רצון שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו‬ ‫למעלה‪ ,‬ומבקשים שיהיה כן לנצחיות‪' ,‬אלעס‬ ‫רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת‬ ‫זאל זיין קלאר‪ ,‬אלעס זאל זיין ריין‪ ,‬מ'זאל‬ ‫הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין'‬ ‫קענען פארשטיין אלעס‪ ,‬די מוח מיט הארץ‬ ‫‪ -‬אני מבקש שהחסדים לא יישארו בהעלם‪,‬‬ ‫מיט די גאנצע אברים נאר פאר דיר רבונו‬ ‫אלא שכבר יהיו חסדים מגולים 'חסדים‬ ‫של עולם!'‬ ‫בגלוי זאל זיין!' ויראו בני ישראל את חסדיו‬ ‫מא‬ ‫דשרגא‬ ‫ערב יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫אנו נמצאים במצב קשה של העלם והסתר‪,‬‬ ‫'זאל דער אייבערשטער טאקע העלפן‪,‬‬ ‫ואנו רוצים כבר לצאת מן הכיסוי‬ ‫ס'זאל זיין טאקע לעכטיג‪ ,‬א‬ ‫וההסתר‪ ,‬שלא יהיה בחינת 'לבוש'‪ ,‬ולא‬ ‫לעכטיגע וועלט ווערן צוריק'‪ ,‬שכל איש‬ ‫יהיה עוד 'עול'‪ ,‬בני ישראל מראים ביום‬ ‫ישראל יוכל להבין ולהשיג ולהיות קרוב אל‬ ‫הקדוש הזה שהם דומים למלאכים‪ ,‬וכן‬ ‫השי"ת‪ ,‬ולהמשיך הלאה יחד ולא רק לקבל‬ ‫לובשים בגדים בגוון לבן‪ ,‬בלי צבעים (רמ"א‬ ‫כפרה בעלמא‪ ,‬אלא שנוכל להוציא לפועל את‬ ‫או"ח סי' תרי ס"ד)‪ ,‬לרמז שהכל נקי וזך‪' ,‬אלעס‬ ‫הרצונות האמיתיים שלנו‪ ,‬רצון שנוכל לעבדו‬ ‫איז ריין! זאל דער אייבערשטער העלפן‪ ,‬אז‬ ‫בלב שלם כרצונו יתברך‪.‬‬ ‫מ'זאל בלייבן ריין'‪.‬‬ ‫השי"ת חפץ להוציא את כל ה'זבל'‬ ‫רבינו הקדוש היה יכול להיות במדריגה זו‬ ‫והפגמים מכולנו‪ ,‬ורוצה לטהר‬ ‫בשלימותי‪ ,‬כמו שהעיד על עצמו 'ולא‬ ‫ולנקות כל אחד ואחד‪ ,‬כי הרי סוף כל סוף‬ ‫נהניתי מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה'‪,‬‬ ‫'ואתה מחיה את כולם' (נחמיה ט‪ ,‬ו) בכל רגע‬ ‫אנחנו אכן איננו במדריגתו‪ ,‬אבל על כל פנים‬ ‫ורגע אף במצב הנמוך ביותר ו‪ ,‬והוא שמח‬ ‫יעזור השי"ת שנוכל לקבל 'טהרת המשנ"ה'‬ ‫לראות את הוצאת הזבל‪ ,‬ולטהר כל אחד עד‬ ‫‪' -‬טהרת הנשמ"ה'‪ ,‬ונזכה להארת התורה‪,‬‬ ‫שיוכל לשוב ולראות את האור‪' ,‬ס'זאל טאקע‬ ‫אשר היא המאחדת בין עליונים ותחתונים‪,‬‬ ‫זיין 'תטהר"ו'‪ ,‬וואס ווערט אנגערופען די‬ ‫שכל העבודה ביום הכפורים היתה סביב‬ ‫הארת הכתר'‪.‬‬ ‫הארון שבו התורה הק'‪ ,‬אשר שם שרתה‬ ‫אנו צועקים ביום זה 'כתר יתנו לך ה'‬ ‫השכינה‪ ,‬כמו שכתוב (במדבר ז‪ ,‬פט) 'וישמע‬ ‫אלוקינו מלאכים המוני מעלה עם‬ ‫את הקול מדבר אליו מעל הכפורת מבין‬ ‫עמך ישראל קבוצי מטה ‪ -‬יחד'‪ ,‬שעליונים‬ ‫שני הכרובים וידבר אליו'‪ .‬ואכן מיד סמוך‬ ‫ותחתונים הם יחד ביום הזה‪ ,‬ואנו מבקשים‬ ‫לזה נאמר 'בהעלותך את הנרות' (שם ח‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫להישאר יחד! 'ואל יבריחו ואל יעלימו לא‬ ‫שהן נשמות ישראל שהשי"ת חפץ להעלותן‬ ‫זה מזו ולא זו מזה' (עפ"י נוסח התנאים) 'אונז‬ ‫ולטהרם טהרה אמתית (עי' באר משה שם בפר'‬ ‫גיי מיר בלייבן צוזאמען‪ ,‬אונז וויל מיר זיך‬ ‫בהעלותך ד"ה או יאמר בהעלותך‪ ,‬ובעוד ספה"ק)‪.‬‬ ‫נישט אפטיילן‪ ,‬אונז האבן קיינמאל נישט‬ ‫מה שאיתא בזוה"ק (ח"ג השמטות שב‪ ):‬ז‬ ‫וזהו‬ ‫געוואלט זינדיגען‪ ,‬און קיינמאל וויל מיר‬ ‫שיום הכיפורים הוא כנגד משה‬ ‫נישט ווייטער זינדיגען'‪.‬‬ ‫ואף בעת עשיית העבירה‪ ,‬עי' דגל מחנה אפרים פר' כי תצא ד"ה כי יקרא‪.‬‬ ‫ו�‬ ‫ז"ל‪ :‬יום הכפורים לקבל משה דקביל ביה קודשא בריך הוא צלותיה וחס על ישראל ואהדר ליה אורייתא‪ ,‬בחג‬ ‫ז�‬ ‫הסוכות לקבל אהרן דבזכותיה אזלין אינון שבעה עננים דחפאן על ישראל כסוכה ובגין כך עבדין סוכה‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫ערב יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫מב‬ ‫ישראל מלמטה למעלה (זוה"ק ח"ג נג‪ ):‬ח‪,‬‬ ‫וסוכות כנגד אהרן‪ ,‬כי באמת ענין אחד‬ ‫ושניהם מתחברים יחד ‪ -‬בחינת 'אוהב‬ ‫הם‪ .‬ביום הכיפורים מתחילה הארת הדעת‪,‬‬ ‫שלום ורודף שלום' ‪ -‬לעשות שלום וחיבור‬ ‫בחינת משה‪ ,‬שהאור והבהירות נמשכים‬ ‫בין עליונים ותחתונים‪.‬‬ ‫מלמעלה והאדם מתחיל להכיר את קירבתו‬ ‫יתברך; אולם לא די בהארה זו בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫'אידן זאלן זוכה זיין‪ ,‬אז אידן זאלן האבן א‬ ‫צריכה היא להימשך עד בחינת אהרן‪,‬‬ ‫לעכטיג יאר‪ ,‬א פרייליך יאר‪ ,‬קענען‬ ‫שהיא עבודת הקירוב והטהרה הבאה מכח‬ ‫דינען דעם אייבערשטן באנפין נהירין‪ ,‬מתוך‬ ‫עבודתינו למטה‪.‬‬ ‫שמחה‪ ,‬מתוך נחת‪ ,‬געזונט‪ ,‬פרנסה‪ ,‬נחת‪,‬‬ ‫און אוודאי אוודאי זאל מען בלייבן צוזאמען‪,‬‬ ‫ונמצא שמשה ממשיך את האור מלמעלה‬ ‫בביאת גואל צדק מהרה בימינו אמן'‪.‬‬ ‫למטה‪ ,‬ואהרן מקרב ומעלה את‬ ‫ז"ל‪ :‬תא חזי‪ ,‬מה בין משה לאהרן‪ ...‬משה שושבינא דמלכא‪ ,‬אהרן שושבינא דמטרוניתא‪.‬‬ ‫ח�‬ ‫מג‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫שיחה א'‬ ‫הנה נתאספנו כאן לסעודת מוצאי יום הקדוש א‪ ,‬אבל בזמן שבית המקדש היה קיים‬ ‫לא היו יושבים לאכול סעודה בלילה הזה‪ ,‬אלא המוני בית ישראל‪ ,‬מליוני אנשים‪,‬‬ ‫היו מלוים את הכהן הגדול בצאתו מן הקודש עד ביתו ומעמד זה היה נמשך כל‬ ‫הלילה‪ ,‬כי כל העם נכספו להקביל את פניו ולשאוף מריח של קודש הקדשים אשר שם‬ ‫נכנס ובכן מה שידוע שהכה"ג עשה סעודה גדולה כמו שאמרו (משנה יומא פ"ז מ"ד) 'ויום‬ ‫טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש'‪ ,‬מוכרח שלא היתה סעודה‬ ‫זו מיד בלילה‪ ,‬כי עד שהגיע הכה"ג לביתו נמשך זמן רב‪ ,‬כי ההארה שכלל ישראל‬ ‫קיבלו בזמן שנכנס הכהן גדול לפני ולפנים‪ ,‬היתה הארה נפלאה עד מאד‪ ,‬ולכן נמשכו‬ ‫כולם אחריו ולא יכלו להיפרד ממנו (כמבואר יותר להלן שיחה ג)‬ ‫והנה יש לשון פלא בתיקונים (תיקון כ"א‪ ,‬נז‪ ):‬ב‪ ,‬שלעתיד לבא יתענגו ביום כיפור‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫'פורים אתקריאת על שם יום הכפורים דעתידין לאתענגא ביה' והביאור הפשוט‬ ‫בדברי התיקונים הוא שלעתיד לבא יאכלו ביו"כ‪ ,‬כמו שאוכלים ומתענגים בפורים (כסא‬ ‫מלך שם)‬ ‫א� השלחן הטהור במוצאי יום הקודש היה נערך תמיד בשמחה עצומה ובמצב של בדיחותא‪ ,‬והיה רבינו משוחח‬ ‫כמדבר איש אל רעהו‪ ,‬בפרט בשנה זו שרבינו העיד על עצמו שהוא שרוי בגילופין‪ ,‬על כי זכה להתענות‪ ,‬על‬ ‫אף שהיה מתיירא שלא יוכל להשלים את התענית מחמת מצב בריאותו‪ ,‬ושוררו ניגוני שמחה והודאה להשי"ת‬ ‫כגון 'מה אשיב'‪' ,‬טוב להודות לה''‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫ב� ז"ל התיקונים בשלימות‪ ,‬כל מה שנוגע להמשך הדברים כאן‪ :‬ואיהי יום הכפורים‪ ,‬וכד אתקשטת קדמיה בלבושין‬ ‫שפירין דאינון לבושי כפרה‪ ,‬אתקריאת ציץ דיליה‪ ,‬מצנפת דיליה‪ ,‬אבנט דיליה‪ ,‬איהי כלילא מארבע בגדי לבן‬ ‫מסטרא דימינא‪ ,‬ומארבע בגדי זהב מסטרא דשמאלא‪ ,‬בההוא זמנא דאתקשטת באלין לבושין דכפרה אתמר בה‬ ‫(אסתר ה‪ ,‬א) ותלבש אסתר מלכות‪ ,‬ובהון עאלת לפני ולפנים‪ ,‬הדא הוא דכתיב (שם) ותעמוד בחצר בית המלך‬ ‫הפנימית‪ ,‬ובהון נשאה חן בעיניו‪ ,‬ורזא דמלה וראיתיה לזכור ברית עולם (בראשית ט‪ ,‬טז)‪ ,‬ומיד אדנ"י שמעה אדנ"י‬ ‫סלחה אדנ"י הקשיבה ועשה אל תאחר (דניאל ט‪ ,‬יט)‪ .‬פורים אתקריאת על שם יום הכפורים‪ ,‬דעתידין לאתענגא‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫מד‬ ‫כי הנה בזמן הזה אנו צריכים להתענות ביום כיפור כדי לזכות לסליחה וכפרה על‬ ‫חטאינו‪ ,‬וכמו שלצערנו אנו רגילים לערוך את הימים הנוראים כמו 'מבצע שנתי‬ ‫של תשובה' ואח"כ אנו חוזרים שוב להרגלנו ולמעשינו כמקדם‪ ,‬וכמו שאמרנו היום‬ ‫בתפילה 'מלך מוחל וסולח ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה'‪ ,‬אבל לעתיד לבא לא‬ ‫יהיה עוד ה'מבצע שנתי' הזה‪ ,‬כי אז כבר יהיה ה'מבצע' נגמר ונשלם לגמרי‪ ,‬ובכן‬ ‫יאכלו ביום כיפור ג‬ ‫וביאור הענין הוא על פי דברי החתם סופר בהפטרת פרשת פקודי שכבר הזכרנו‬ ‫(עי' לעיל בליל שב"ק האזינו ‪ -‬שובה‪ ,‬שיחות קודש ב‪ ,‬ולשונו מובא שם בהערה יא)‪ ,‬אשר אליבא‬ ‫דאמת אם היינו יכולים לכוון מחשבותינו שתהיה האכילה כל כולה רק לשם שמים‬ ‫היינו יכולים לאכול ביו"כ‪ ,‬ולמצוה תחשב‪' ,‬נאר מ'דארף וויסען ווי אזוי צו עסן'‬ ‫וכן מצינו שעיקר כוונות האכילה שיש לנו נתגלו ע"י האר"י הק' בכוונת סעודת ערב‬ ‫יום כיפור (שער הכונות דרושי יום הכיפורים‪ ,‬דרוש ג)‪ ,‬וידוע כי ערב יום כיפור ויום כיפור‬ ‫ענין אחד הם (שעה"כ שם דרוש א) ד‪ ,‬הרי שבעצם שייכת עבודת אכילה ליום הכפורים‪ ,‬אלא‬ ‫שכהיום אין אנו יכולים לאכול ביו"כ לכן אנו אוכלים בערב יוכ"פ גם בשביל יום כיפור‬ ‫אך לעתיד לבא נזכה כולנו למדריגה זו לאכול בלתי לה' לבדו‪ ,‬ובכן 'עתידין לאתענגא‬ ‫ביה' כפשוטו‪ ,‬שאי"ה עתידין אנו לאכול ביום הקדוש וכמו שממשיך כאן בתיקונים‬ ‫ביה‪ ,‬ולשנויי ליה מענוי לענג‪ .‬ומה דאיהי שכינתא אסור ביה נעילת הסנדל‪ ,‬בההוא זמנא אתמר בה (שה"ש ז‪ ,‬ב)‬ ‫מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב‪ ,‬וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין לגבה‪ ,‬ודא יהא בזמנא דפורקנא בעגלא‪.‬‬ ‫פירוש‪ :‬והשכינה (‪-‬מלכות) היא בחינת יום הכפורים‪ ,‬וכשהשכינה מתקשטת לפניו (‪-‬ז"א) בלבושים יפים‪ ,‬שהם‬ ‫לבושי כפרה‪ ,‬היא נקראת הציץ שלו‪ ,‬המצנפת שלו‪ ,‬האבנט שלו‪ .‬היא כלולה מארבעה בגדי לבן מצד הימין‪,‬‬ ‫ומארבעה בגדי זהב מצד השמאל‪ .‬באותו זמן שמתקשטת בלבושים הללו של כפרה‪ ,‬נאמר בה 'ותלבש אסתר‬ ‫מלכות'‪ ,‬ובהם נכנסת לפני ולפנים‪ .‬זהו שכתוב 'ותעמד בחצר בית המלך הפנימית'‪ ,‬ובהם 'נשאה חן בעיניו'‪ ,‬וסוד‬ ‫הדבר ‪' -‬וראיתיה לזכור ברית עולם'‪ ,‬ומיד מתקיים מש"כ 'אדנ"י שמעה אדנ"י סלחה אדנ"י הקשיבה ועשה אל‬ ‫תאחר'‪ .‬פורים נקראת על שם יום הכפורים‪ ,‬שעתידים להתענג בו‪ ,‬ולשנות אותו מענוי לענג‪ .‬ומה שהיא בחינת‬ ‫השכינה‪ ,‬אסור בו נעילת הסנדל‪ ,‬באותו זמן נאמר בה 'מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב'‪ ,‬ועונג ושמחה וכמה‬ ‫טובות מזומנים אליה‪ ,‬וזה יהיה בזמן הגאלה במהרה‪.‬‬ ‫לפני רבינו היה התיקוני זהר עם פי' מתוק מדבש‪ ,‬ופתח את דבריו‪' :‬והנה בפירוש 'מתוק מדבש' כאן מפרש‬ ‫ג�‬ ‫שכוונת התיקונים הוא שעתידים להתענג בו 'בתענוג רוחני'‪ ,‬שאף על פי שלא יהיה אז שום עוון שנצטרך לענות‬ ‫נפשינו בשביל סליחה וכפרה‪ ,‬עם כל זה יצומו ככתוב בתורה'‪ .‬וכפי פירושו תהיה סיבת התענית ביו"כ משום‬ ‫שביום הקדוש יהיו מתענגים אך ורק בהנאה רוחנית‪ ,‬עד שלא יצטרכו להנאת אכילה גשמית כלל‪ .‬אמנם הביאור‬ ‫הפשוט בדברי התיקונים הוא כפשטות לשונו 'דעתידין לאתענגא ביה'‪ ,‬שלעתיד לבא יתענגו מאכילה ביום הקדוש'‪.‬‬ ‫זה לשון האריז"ל שם‪ :‬והנה בעיוה"כ צריך להשלים תקון יסוד ומלכות [וכו']‪ ,‬כי ב' בחינות אלו נעשות ביום‬ ‫ד�‬ ‫תשיעי שהוא עיוה"כ והנה היסוד ומלכות האלו אשר בה אינם נתקנים אלא בסוד החיצוניות ולכן האדם חייב‬ ‫להרבות ביום זה באכילה ושתיה‪ ,‬משא"כ בשאר הימים כי בכל יום משאר ימי תשובה נתקן בו בחי' א' לבד‬ ‫מה‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫'ולשנויי ליה מענוי לענג' והיינו‪ ,‬דמאי דכתיב 'תענו את נפשותיכם' (ויקרא טז‪ ,‬כט) ישתנה‬ ‫לעתיד לבא ל'עונג' כפשוטו‪ ,‬כמו בפורים שיש בו ענין להתענג במשתה ושמחה‬ ‫הרבה הקשו על החת"ס‪ ,‬מהיכי תיתי לומר דבר כזה שבעצם היו יכולים לאכול‬ ‫ביו"כ‪ ,‬והרי התורה אמרה בפירוש להתענות ואי אפשר לשנות את זה‪ ,‬אבל‬ ‫התירוץ הוא שדברי התיקונים האלו הם המקור לדבריו‪ ,‬שהרי כבר מצינו בחז"ל שיכול‬ ‫להיות ענין אכילה ביו"כ‪ ,‬וכן יהיה לעתיד לבא שיאכלו ביום כיפור‬ ‫והנה באמת גם כהיום הרי יום כיפור הוא יום של עונג‪ ,‬שכל אחד מרגיש עונג רוחני‪,‬‬ ‫וזה בא מחמת שביום הזה יש צירוף של עליונים ותחתונים (עי' בדב"ק לערב יו"כ)‪,‬‬ ‫והיינו שביום זה שואבים כולנו הנאה רוחנית כמו שחיים בעולמות העליונים וכמבואר‬ ‫בספה"ק (עי' מאור עינים האזינו ד"ה כי שם) ה‪ ,‬ויסוד הדברים מקורו כבר בדברי האר"י (שער‬ ‫הכוונות דרושי יוה"כ דרוש א) שענין התענית ביו"כ אינו על דרך עינוי‪ ,‬שנהיה רעבים ולא‬ ‫נאכל‪ ,‬אלא שביום זה אוכלים רוחניות‪ ,‬ושבעים ומתענגים מרוחניות‪ ,‬ואין צורך לאכילה‬ ‫גשמית והדבר נראה בחוש מזה שכולנו יושבים כל היום בבית המדרש בלי שום‬ ‫אכילה או שתיה או שאר תענוגי גשמיות‪ ,‬ואם ננסה לעשות דבר כזה באיזה יום אחר‪,‬‬ ‫לסגור את כל הציבור בביהמ"ד למשך כל היום ולא ליתן לאכול ולשתות‪ ,‬וכולם ישבו‬ ‫שעות על גבי שעות ויעסקו ב'סוגיא דברירה'‪' ,‬איז נישט דא גענוג הצלה מעמבעס וואס‬ ‫כלל ישראל וואלט געדארפט האבן…'‪ ,‬כי אין העולם יכולים לסבול עבודה כזאת‪ ,‬ואילו‬ ‫היום ביו"כ כולם שמחים ומרוצים מעבודה כזאת‪ ,‬כל אחד עסוק בתפלתו בינו לבין‬ ‫עצמו ואף אחד אינו מחפש דברים אחרים להתעסק בהם‪ ,‬ומוכרח הדבר שביום הקדוש‬ ‫הזה אנו שואבים חיות והנאה רוחנית‪ ,‬ומתענגים מהארת היום‪ ,‬ועי"ז שורה מצב של‬ ‫'עונג' וכל זה מחמת התקשרות עליונים ותחתונים שיש ביום זה‬ ‫אבל עתה נתקן ביום זה בחינתו ובחי' יוה"כ [וכו']‪ ,‬ואמנם תקונם ע"י אכילה ושתי' החיצוניו' ואם אינו מרבה‬ ‫באכילה ביום זה לא יתקן כי אם בחינתו ויצטרך לאכול ביום עשירי שהוא יוה"כ לתקן בחי' שהוא יסוד ומלכות‬ ‫כי לא תוכל לעלות ולאכול אכילה ושתיה הפנימיות עד שתשתלם בבחי' החיצוניות‪ ,‬ונמצא כי המרבה באכילה‬ ‫ושתיה ביום ט' ע"י הכונה שלו וע"י הברכות והמצות שעושה באכילתו ושתיתו הגופני מתקן בחי' הט' ועשירית‪,‬‬ ‫ועי"כ יש בה תיקון לשתוכל לעלות ביוה"כ לאכול ולשתות בחי' הפנימיות ע"י התענית‪.‬‬ ‫עי' לעיל ליל שב"ק האזינו ‪ -‬שובה שיחות קודש ב'‪ ,‬ושם מובא לשון המאור עינים בהערה יב‪.‬‬ ‫ה�‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫מו‬ ‫והנה ע"י שיש התקשרות עליונים ותחתונים ביום זה‪ ,‬הרי אנו מקושרים עם העבודה‬ ‫הנעשית תמיד למעלה הגם שאין ביהמ"ק ועבודה בפועל למטה (ראה מנחות קי) ו‪,‬‬ ‫ובפרט עבודת יום הכיפורים‪ ,‬שהרי אהרן הכהן עושה העבודה למעלה עד היום הזה‪,‬‬ ‫וכמו שכתב בתפארת שלמה (מאמרי יו"כ ד"ה בזאת) ז על הפסוק 'בזאת יבא אהרן אל‬ ‫הקודש'‪ ,‬שהתורה מדגשת שהעבודה הנעשית ביו"כ צריכה להיעשות ע"י אהרן הכהן‬ ‫דוקא‪ ,‬ואפילו בדורות אחרים שאין אהרן הכהן עובד בפועל העבודה‪ ,‬היה אהרן הכהן‬ ‫מתלווה עם הכה"ג בהעבודה ונכנס עמו לפני ולפנים ולפי זה הרי גם בזמן הזה אפילו‬ ‫שאין עמנו כהן גדול מלמטה כלל‪ ,‬הרי אהרן הכהן קיים למעלה ועושה את העבודה‪,‬‬ ‫ואנו מקושרים עם אהרן הכהן העושה את העבודה למעלה‬ ‫ואמנם לכאורה קשה בזה‪ ,‬שהרי עיקר עבודת הקרבנות ביום הזה היה לכפר על‬ ‫'טומאת מקדש וקדשיו' (יומא סא; שבועות ב‪ ):‬ועל שאר עבירות‪ ,‬וא"כ בשלמא‬ ‫כאשר מקריבים קרבנות אלו כאן למטה הרי זה מכפר על כל הטומאות האלו שיש‬ ‫כאן למטה‪ ,‬אבל למעלה בעולמות העליונים הלא אין שום ענין טומאת מקדש וקדשיו‪,‬‬ ‫ואין שם עבירות כלל וכלל‪ ,‬ואיך שייך עבודה זו למעלה כלל ובפרט יש להקשות על‬ ‫עבודת השעיר המשתלח אשר היא דורון לצד הרע (פרקי דר"א פמ"ו; רמב"ן ויקרא טז‪ ,‬ח) וזה‬ ‫בודאי אין שייך למעלה ח"ו‬ ‫והתירוץ הוא‪ ,‬אשר הא גופא מורה על גודל ההתקשרות של עליונים ותחתונים‬ ‫שנעשים ממש אחד‪ ,‬שהרי סוף כל סוף עיקר תכלית בריאת כל העולמות‬ ‫העליונים הוא שיהיה התגלות אלוקות למטה‪ ,‬וכמו שכתוב בסוף ספר 'תניא' (פרק נג‪,‬‬ ‫עיי"ש)‪ ,‬שהגילוי הכי גדול ששייך להיות הוא במקום הארון בקודש הקדשים‪ ,‬אשר שם‬ ‫עיקר שכינתו יתברך בתחתונים‪ ,‬ואף יותר מכל עולמות העליונים ואם לדאבונינו יש‬ ‫עכשיו למטה מצב של 'מפני חטאינו גלינו מארצנו'‪ ,‬ומקום המקדש הוא חרוב ונחרב‪,‬‬ ‫והוא מתחלל בכל רגע ורגע‪ ,‬הרי בזה יש ענין 'טומאת מקדש וקדשיו' באופן נורא‪,‬‬ ‫ובמידת מה יש לזה השפעה גם למעלה‬ ‫וגם בענין שעיר המשתלח [אכן איתא (שער הכונות ענין יום הכיפורים בהקדמה) שמחמת כן‬ ‫אנו עושים מנהג הכפרות אשר הם בבחינת מה במקום השעיר המשתלח‪ ,‬היות‬ ‫זה לשון הגמרא שם‪ :‬לעולם זאת על ישראל‪ ,‬אמר רב גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד‬ ‫ו�‬ ‫ומקריב עליו קרבן‪ .‬וראה בתוספות שם‪ :‬ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן‪ ,‬מדרשות חלוקין‪ ,‬יש מי‬ ‫שאומר נשמותיהן של צדיקים‪ ,‬ויש מי שאומר כבשים של אש‪ ,‬והיינו דאמרינן בשמונה עשרה בעבודה ואשי‬ ‫ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון‪.‬‬ ‫ראה לשון קדשו לעיל בשל"ס האזינו ‪ -‬שובה הערה כ‪.‬‬ ‫ז�‬ ‫מז‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫ולמעלה לא שייך זה (עי' בזה לעיל בדב"ק לעיו"כ)‪ ,‬אמנם הפשטות היא] היות ויש ביום‬ ‫זה התקשרות עליונים ותחתונים‪ ,‬הרי שמה שיש כאן למטה ענין 'טומאת מקדש‬ ‫וקדשיו'‪ ,‬וחטאים הבאים מצד הסט"א‪ ,‬הרי יש לזה השפעה גם למעלה מצד הקשר‬ ‫בין העליונים והתחתונים‬ ‫ועכ"פ נחזור לעניננו‪ ,‬שענין העונג שיש ביו"כ הוא מחמת התקשרות עליונים ותחתונים‬ ‫שיש ביום זה‪ ,‬ובאמת היינו צריכים לאכול כפשוטו ביום הכיפורים כנ"ל‪ ,‬ולכן‬ ‫אנו אכן עושים סעודה במוצאי יום כיפור [הגם שבזמן שבית המקדש היה קיים לא‬ ‫ישבו לאכול בלילה הזה כנ"ל]‪ ,‬להראות בזה ענין התענוג כמ"ש בתיקונים 'דעתידין‬ ‫להתענגא ביה'‪ ,‬וזהו באמת הדרך האמיתית לערוך את עבודת היום הקדוש וכדברי‬ ‫החת"ס וכן יהיה לעתיד לבא‪ ,‬שאז יהיה עונג נפלא‪ ,‬כי יצטרפו העליונים והתחתונים‬ ‫יחד בשלימות‪ ,‬ולא יהיה עוד 'טומאת מקדש וקדשיו' וכל הענינים האלו‪ ,‬ס'וועט זיין‬ ‫ריין‪ ,‬לעכטיג‪ ,‬און פרייליך‪ ,‬ולא יחסרו שום דבר‬ ‫התיקונים ממשיך כאן בענין איסור נעילת הסנדל ביום הכיפורים‪ ,‬וז"ל‪' :‬ומה דאיהי‬ ‫שכינתא אסור ביה נעילת הסנדל' ויש בזה הרבה לבאר באריכות גדולה‪,‬‬ ‫כי 'סנדל' הוא ענין 'כתנות עור' בעי"ן‪ ,‬וביו"כ אשר אנו דומים למלאכים אסורים אנו‬ ‫ללכת עם 'כתנות עור' בעי"ן אלא הולכים עם 'כתנות אור' באל"ף ח 'דאס איז א‬ ‫מורא'דיגע זאך וואס גייט פאר דעם יום כיפור'‬ ‫וממשיך התיקונים‪' :‬בההוא זימנא אתמר בה (שה"ש ו‪ ,‬ב) 'מה יפו פעמיך בנעלים בת‬ ‫נדיב' ‪ -‬כי לעתיד לבא לא יהיה עוד שום אחיזה להחיצונים‪ ,‬ויתהפך מ'כתנות‬ ‫עור' ל'כתנות אור' 'וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין לגבה‪ ,‬ודא יהא בזמנא דפורקנא‬ ‫בעגלא' ‪ -‬ענין זה אכן יהיה בשלימות רק בימות המשיח‬ ‫ראה בראשית רבה (כ‪ ,‬יב)‪ :‬בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כתנות אור‪ ,‬ע"כ‪ .‬וראה בדברי הזוה"ק שכן היה‬ ‫ח�‬ ‫דרגת אדה"ר קודם החטא‪ ,‬שהיה לבוש בכתנות של אור‪ ,‬ואחר שנתגרש מגן עדן נעשו לו כתנות עור תמורת‬ ‫כתנות אור שהיו לו מקודם‪ ,‬וז"ל הזוה"ק (פקודי רכט‪ :):‬ותא חזי‪ ,‬אדם הראשון כד הוה בגנתא דעדן הוה מתלבש‬ ‫בלבושא כגוונא דלעילא ואיהו לבושא דנהורא עלאה‪ ,‬כיון דאתתרך מגנתא דעדן ואצטריך לגוונין דהאי עלמא‬ ‫מה כתיב‪ ,‬ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם‪ ,‬בקדמיתא הוו כתנות אור‪ ,‬אור דההוא נהורא‬ ‫עלאה דשמש ביה בגן עדן‪ ,‬כיון דאתתרך מתמן אצטריך למלבושא אחרא‪ ,‬כדין ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו‬ ‫כתנות עור‪ .‬ומבואר אצלינו הרבה פעמים עפ"י הספה"ק שעבודתינו לעשות מ'עור'‪' ,‬אור' כידוע‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫מח‬ ‫אנמם הנוגע לעניננו הוא‪ ,‬שגם עכשיו בזמן הזה אנו נהנים מאור נפלא זה‪ ,‬המאיר‬ ‫ביום הקדוש גם בזמן הזה‬ ‫ולכן הימים האלו שבין יו"כ לסוכות הם ימים נעלים מאד הצדיקים לא היו יכולים‬ ‫להתאפק‪ ,‬והיו מתענגים ושמחים מאד עד שהיו ב'זיביטע הימל' מגודל קדושת‬ ‫הימים אלו‪ ,‬וגם כל אחד ואחד כפי ערכו מרגיש בקדושת הימים האלו ובפרט 'מוצאי‬ ‫יום הקדוש' הוא זמן מרומם מאד‪ ,‬אשר כל אחד מרגיש שהוא נקי ומכובס וזכה‬ ‫להשליך מעליו את כל הזבל הנדבק עליו‪ ,‬ועלה למדריגה גבוהה מאד‪ ,‬אשר ביכולתו‬ ‫באמת להישאר במצב זה וליהנות מזיו השכינה ולכן באים עכשיו הימים אלו שהם ימי‬ ‫שמחה‪ ,‬כי עיקר השמחה בא כאשר האדם זוכה לחלוץ מעליו את ה'כתנות עור' בעי"ן‪,‬‬ ‫וזוכה ל'כתנות אור' באל"ף ט‪' ,‬און ס'איז טאקע א לעכטיגע הייליגע זמן'‬ ‫ומי שיש לו שכל מבין שזמן זה הוא זמן מסוגל מאד להשגות בהשי"ת ובעבודתו‪,‬‬ ‫ולהמשיך הלאה את כל מה שקנה ביום הקדוש‬ ‫השי"ת אכן יעזור שנוכל לשאוב לתוכנו את החיות הזאת שנשפעה לנו ביום זה‪,‬‬ ‫וליהנות מזמן שמחתנו הבא לקראתנו‪ ,‬להתענג מהמצוות הגדולות אשר‬ ‫העולם טרודים בהם עכשיו‪ ,‬הלא המה מצות לולב וסוכה אשר התורה אומרת עליהם‬ ‫'ושמחתם לפני ה' אלקיכם' (ויקרא כג‪ ,‬מ)‪ ,‬כי כאשר נוטלים בידינו את הד' מינים הרי‬ ‫זה מכניס שמחה בהאדם (עי' חינוך מצוה שכד)‪' ,‬ס'איז א מורא'דיגע זאך'‪ ,‬וזה נמשך מכך‬ ‫שהאדם הוא נקי וטהור‪ ,‬ויש בו את החיות אלוקית שקיבל ביום הקדוש‪ ,‬ועי"ז יכול הוא‬ ‫להמשיך את השמחה המתגלה בחג הסוכות כראוי וכיאות‬ ‫מי שרוצה ליהנות באמת יעיין ב'באר משה' על יום הקדוש‪ ,‬שיש שם 'מורא'דיגע‬ ‫שטיקל' על הפסוק 'בזאת יבא אהרן אל הקודש' (ד"ה או יאמר בזאת) י‪ ,‬והוא מיוסד‬ ‫על דברי הרבי ר' אלימלך זי"ע בפרשת אחרי (ד"ה בזאת)‪ ,‬ותמצית דבריו שם הוא יסוד‬ ‫ט� עי' בזה באריכות להלן ליל א' וליל ד' דסוכות‪ ,‬שהשמחה אמיתית משיגים רק כאשר האדם זוכה להיות שליט‬ ‫על עצמו‪ ,‬ולצאת מתחת כל נטיותיו הרעים‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫י� העתקנו לשון קדשו לתועלת המעיינים‪ ,‬וז"ל‪ :‬או יאמר בזאת יבוא אהרן אל הקודש וגו'‪ ,‬על מי דרכו של אדומו"ר‬ ‫הרב הקדוש בוצינא קדישא מוהר"ר אלימלך זצ"ל בספרו הקדוש נועם אלימלך‪ ,‬עיי"ש בדבריו הקדושים‪ .‬והנראה‬ ‫לערכינו קרוב לדרכו זצ"ל‪ ,‬דהנה העיקר הוא שיחזיק האדם את עצמו במידת הענוה השלימה‪ ,‬להאמין בעצמו‬ ‫שמעצמותו אין לו שום שכל ויכולת לעשות שום פעולה גדולה או קטנה‪ ,‬כי אם מה שהשם יתברך ב"ה משפיע‬ ‫מט‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫היסודות שצריכים לדעת בתמידות‪ ,‬והוא שכל מה שיש לאדם וכל הכוחות שיש לו‬ ‫הכל הוא מאת הבורא יתברך (עי' כל דבריו בהערה)‬ ‫וזהו יסוד גדול ונחוץ מאוד‪ ,‬ותכלית ידיעה זו היא‪ ,‬כי הנה כל אדם מתנהג תמיד‬ ‫בהנהגת חייו לפי השגותיו שמשיג בדעתו‪ ,‬והאדם מחליט בדעתו כמה 'תלמיד‬ ‫חכם' אני‪ ,‬וכמה אני מסוגל ללמוד‪ ,‬ויותר מזה אין ביכולתי ללמוד‪ ,‬ואומר לעצמו 'לאדם‬ ‫כמוני די במה שיש לי קביעות ב'דף היומי' או 'דף הקהילה'‪ ,‬וזה כבר 'יותר מכפי‬ ‫יכולתי'‪ ,‬ואם כבר למדתי כל כך הרבה הרי אני כבר צדיק הדור‪ ,‬כי הרי אין אני ה'מר‬ ‫בר רב אשי' הכי גדול'‪ ,‬ולמה אומר כן האדם? כי כן החליט בדעתו לפי מה שהוא‬ ‫משער את עצמו ואת כוחותיו‬ ‫בו הכח והשכל לעסוק בתורתו‪ ,‬ולהשיג בה החידושין והשכליות‪ .‬או בעסק התפלה‪ ,‬השם יתברך ב"ה הוא העיקר‬ ‫המשפיע בו הכח והשכל להתפלל תפלתו בכוונה‪ .‬וכמו כן בשארית המעלות שישנם באדם‪ ,‬למשל כשיש לו‬ ‫קול ערב‪ ,‬ויודע נגן בכל מיני זמר‪ ,‬יקיים הפסוק (משלי ג‪ ,‬ט) 'כבד את ה' מהונך' וכדרשת חז"ל (ילקו"ש משלי רמז‬ ‫ג') אל תקרי מהונך אלא מגרונך‪ ,‬ויאמין באמונה שלימה שכל זה חנן אותו השי"ת ב"ה במתנתו חינם‪ ,‬לתת לו‬ ‫איזה מעלה מהמעלות שהוא מיוחד בה מזולת אחיו‪.‬‬ ‫וכמו שהיה מרגלא בפומא דאאמו"ר זצ"ל (עבודת ישראל עקב) הפסוק (דברים ח‪ ,‬יח) 'כי הוא הנותן לך כח לעשות‬ ‫'חיל''‪ ,‬אותיות 'חלי'‪ ,‬לשון תכשיט‪ ,‬דהיינו שהשי"ת ב"ה נתן לך הכח הזה‪ ,‬לעשות תכשיט גדול כזה באיזה‬ ‫מעלה שבך‪ ,‬הן בעסק הלימוד‪ ,‬או בכוונות ויחודים‪ ,‬או בעניני הזמר והניגון‪ .‬ויחזיר העטרה לו יתברך‪ ,‬להחזיר‬ ‫לו השבח והתהלה על זה‪ ,‬ויעלה הניצוץ הקדוש אל מקורו ושורשו העליון‪ ,‬אל המקום אשר לוקח משם‪ .‬ולא‬ ‫כאותן המנשאים את נפשם שהמה המופלגים בתורה וביתר שאת יותר מכל העולם כולו‪ ,‬והמה הבעלי קבלה‬ ‫המיוחדים שבדור‪ .‬או במעלות המנגנים המה מתגאים ומנשאים את נפשם שאך המה המיוחדים שבדור ביודעי‬ ‫נגן וזמר‪ .‬לא באלה חפץ ה'‪ ,‬וכבר נאמר עליהם ועל כיוצא בהם תועבת ה' כל גבה לב (משלי טז‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫אך העיקר שיהא האדם בעיניו אך בבחינת השופר‪ ,‬שהוא כלי מוכשר לקבל בו קול התקיעה כשיתקע בו‪ ,‬ובזולת‬ ‫זה‪ ,‬הרי הוא כאבן הדומם‪ .‬כמו כן מוכרח האדם להיות בעיניו בבחינת הדומם‪ ,‬שאין לו שום תנועה מעצמותו‪ ,‬כי‬ ‫אם שהוא אך בבחינת הכלי מוכן לקבל בו ההתעוררות העליון‪ .‬כשיהיה נשפע בו מלמעלה האתערותא דלעילא‪,‬‬ ‫הוא מוכן לקבלה ולעבוד בה את השם יתברך ב"ה בתורה‪ ,‬ועבודה זו תפלה‪ ,‬או בשירות ותשבחות‪ ,‬להלל ולשבח‬ ‫ולזמר לפניו בשירות וזמירות נאים לכבודו יתברך‪ .‬ולא להיות דורש לכבוד עצמו‪ ,‬כי אם לכבד בזה לבעל הכבוד‬ ‫הבורא ית"ש‪ ,‬אשר לו יאתה הגדולה והכבוד‪ ,‬ובלעדי שפעו וחיותו יתברך‪ ,‬יהיה נחשב בעיניו אך כאבן דומם כנ"ל‪.‬‬ ‫וזהו מאמר הכתוב‪ ,‬בזאת‪ ,‬כלומר בבחינת נוקבא ומקבל‪ ,‬יבא אהרן‪ ,‬הוא האדם הצדיק העובד את ה'‪ ,‬אל הקודש‬ ‫פנימה‪ ,‬דהיינו בהיותו בעיניו אך בבחינת זאת‪ ,‬שהוא בחינת נוקבא‪ ,‬שאין בו שום כח מעצמותו‪ ,‬כי אם מה‬ ‫שמקבל מהשי"ת ב"ה החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה‪ ,‬מרוב חסדו וטובו‪ .‬ואז בפר‪ ,‬הגם שיהיה לפעמים‬ ‫איזה בחינת גבורה‪ ,‬המתעורר מהפ"ר דינין רח"ל‪ ,‬אז בן בקר‪ ,‬יהיה צדיק הזה בבחינת בן החביב לאביו‪ ,‬וכל‬ ‫מה שיחפוץ נפשו‪ ,‬אביו מוכן לעשות רצונו‪ ,‬ויגזור אומר להיות בקר‪ ,‬רומז לסחד‪ ,‬מלשון בוקר‪ ,‬שאז הוא‬ ‫התעוררות החסדים בעולם‪ ,‬והדינים יומתקו לרחמים פשוטים וגמורים‪ .‬וכאשר יגזור אומר לטובת ישראל‪ ,‬ככה‬ ‫יסכים הבורא ית"ש אתו עמו‪ ,‬להשפיע גודל הרחמים לישראל‪ .‬לחטאת‪ ,‬נוטריקון לא חטאת‪ ,‬שעוד למעלה מזו‪,‬‬ ‫שיצוה ויגזור אומר שלא יחטאו עוד ישראל קדושים בשום חטא ופגם ועון ח"ו‪ ,‬והשי"ת ב"ה אשר בידו נפש‬ ‫כל חי ורוח כל בשר איש‪ ,‬ובידו להטות לבב איש לרצונו‪ ,‬יסכים אתו למנוע את ישראל מלחטוא בשום ענין‬ ‫ומלרמומת עיני כבודו ית"ש‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫נ‬ ‫אמנם צריך הוא להתבונן‪ ,‬מי הוא זה שנתן לו את הכוחות האלו ללמוד עכ"פ את‬ ‫המעט הזה‪ ,‬הלא הוא הבורא יתברך‪ ,‬והשי"ת הרי הוא כל יכול‪ ,‬ואין אתה‬ ‫משתמש עם כוחות והשגות משלך כלל‪ ,‬אלא עם כוחות בלתי גבול ובלתי ערך‪ ,‬וא"כ‬ ‫בודאי אתה יכול להשיג הרבה יותר וכמות ההשגה שיש להאדם הוא דבר שאינו‬ ‫תלוי בו כלל ולכן אין דבר כזה שהאדם יחליט בדעתו 'אני איני מסוגל ללמוד‪ ,‬התפקיד‬ ‫שלי הוא לעסוק ב'מצוות' וסגולות'‪ ,‬כגון לתלות בהסוכה ע"ב תפוחים‪ ,‬או ע"ב נרות‪,‬‬ ‫כמנין חס"ד‪ ,‬ובדברים כאלו הוא עוסק בימים נשגבים אלו במקום לנצל את הזמן‬ ‫הנעלה להשגות בתורה ואכן כל הדברים והענינים האלו הם בודאי ענינים גדולים‪,‬‬ ‫אבל איני יודע בבירור אם השי"ת צריך לדברים אלו מה שאני יודע בבירור הוא‬ ‫שצריך ל'בלעטעל גמרא' וזה חשוב הרבה יותר מלתלות בלעטלעך בהסוכה בלעטל‬ ‫של דולרים הוא ג"כ דבר נאה ונחוץ שאנו צריכים לעשות בו דברים טובים‪ ,‬אבל‬ ‫העיקר הוא לימוד התורה ואת זאת צריך השי"ת יותר מכל דבר אחר‪' ,‬א בלעטל אהין‬ ‫א בלעטל אהער‪ ,‬א בלעטל גמרא דאס איז איין זאך וואס דער אויבערשטער דארף‬ ‫מורא'דיג'‪ ,‬וההשגה שיכול האדם להשיג תלוי לפי הרבונו של עולם‪ ,‬ולא לפי השגותיך‬ ‫אני אומר ענין זה בקיצור‪ ,‬ואין עכשיו המקום להאריך בזה‪ ,‬אבל יסוד זה הוא יסוד‬ ‫שיכולים להאריך בו כל הלילה‬ ‫יסוד זה הוא יסוד נחוץ מאד בחיי האדם‪ ,‬כי בבוא היום הקדוש והאדם מתקדש‬ ‫ומטהר ומקבל על עצמו להיות טוב‪ ,‬הוא רואה פתאום שבאמת הרי הוא מסוגל‬ ‫לשבת וללמוד כל היום‪ ,‬וכאמור למעלה אילו היו רוצים לעשות כן כל השנה הרי זה‬ ‫נראה כבלתי אפשרי‪ ,‬אך יש יום אחד שבו רואה האדם שיכול הוא לשבת כ"ד שעות‬ ‫בלי שום עסק אחר‪ ,‬ואם תבא לדבר עמו לשון הרע‪ ,‬רכילות‪ ,‬נייעס‪ ,‬סטאקס‪ ,‬חדשות‬ ‫במסחר וכיו"ב‪ ,‬הרי אינו מתעניין בהם כלל‪ ,‬ואם תשאל למה? יאמר האדם 'הרי יום‬ ‫הקדוש היום!' והיינו משום שהאדם הגיע למדרגה גבוהה‪ ,‬בבחינת 'כתנות אור'‪ ,‬ופשט‬ ‫מעליו את בגדיו הצואים‪ ,‬ונהיה ממש כמלאך היונק מזיו הקדושה‪ ,‬הרי שבאמת יכול‬ ‫הוא‪ ,‬ויש לו את הכוחות לעבודה כזאת‬ ‫אבל כאן נשאלת השאלה ‪ -‬אשר בה תלוי הכל‪ :‬מה יעשה האדם למחרת‪ ,‬מה אתה‬ ‫סובר שפעלת ביום הקדוש‪ ,‬האם אח"כ חוזרים לכמו שהיה? וכאילו אומרים‬ ‫'רבונו של עולם‪ ,‬נתפשרנו‪ ,‬ונתראה לשנה הבאה‪ ,‬עשינו היום החגיגה השנתי של‬ ‫'מלך מוחל וסולח ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה'‪ ,‬ולשנה הבאה נישב עוד הפעם‬ ‫בביהמ"ד כל היום‪ ,‬ונתפשר עוד הפעם' הרי זה איבוד זמן!‬ ‫נא‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫לא לתכלית זאת עשה השי"ת יום גדול ונורא כזה‪ ,‬כדי שאח"כ יהיה שוב כמו שהיה‪,‬‬ ‫אלא השי"ת עשה את היום הזה כדי שכל אחד יבין שהשי"ת חילק ביום הזה‬ ‫כוחות עצומים והשגות נפלאות‪' ,‬ער האט געטיילט!'‬ ‫כל העיר מרעשת ורועשת עכשיו אודות נגיד בוויליאמסבורג שמחלק חבילות גדולות‬ ‫לצרכי יום טוב יא‪ ,‬ובוודאי ראוי הוא לכבוד ולגדולה‪ ,‬והשי"ת יעזור שזכותו תעמוד‬ ‫לו על כל הטוב שהוא עושה תמיד 'אבער איך האב נייעס פאר דיר‪ ,‬דער אייבערשטער‬ ‫האט היינט אויך געטיילט'‪ ,‬והשי"ת חילק מתנות וחבילות גדולות הרבה יותר‪ ,‬ומזה אין‬ ‫מדברים‪ ,‬ואין אנו מאמינים באמת שהקב"ה חילק לנו 'חבילות' ביום הזה‬ ‫וצריכים אנו להאמין ולהרגיש בנפשנו שמחה עצומה שהקב"ה אכן חילק לכולנו‬ ‫מתנות גדולות‪ ,‬וכפי שנתבאר שביום כיפור יש ענין 'עונג' אבל ה'עונג'‬ ‫שמדברים בו אין פירושו שהשי"ת שולח לנו בשר ומטעמים‪ ,‬וכעין שמפרסמים במודעות‬ ‫תמונות גדולות של בשרים שמנים לכבוד יו"ט וכתוב עליהם 'יאכלו ענוים וישבעו' זה‬ ‫אינו כלל העונג והשמחה אשר מדברים מהם‪ ,‬אלא העונג של יו"כ הוא מה שקונים‬ ‫לעצמינו כוחות עצומים להתעלות ולהתגדל ולהצליח‪ ,‬כי הוא יום שעליונים ותחתונים‬ ‫נתאחדו יחדיו‪ ,‬והאדם רואה את פנימיות הכוחות שיש לו‪' ,‬א מענטש ווערט געוואיר‬ ‫וואס פאר א באמבע ער איז!'‬ ‫ומי מדבר על גודל ההארה שקבלו ישראל בעת שנכנס הכה"ג לקודש הקדשים ‪-‬‬ ‫שזה ממשיך עד היום הזה ע"י הצטרפותנו לעבודת אהרן הכהן כנ"ל ‪ -‬וכתוב‬ ‫כאן בתיקונים חשבון שלם על כניסת הכה"ג לפני ולפנים המרומז בפסוקים אצל אסתר‬ ‫המלכה‪ ,‬וז"ל‪' :‬בההוא זמנא דאתקשטת באלין לבושין דכפרה אתמר בה 'ותלבש אסתר‬ ‫מלכות' (אסתר ה‪ ,‬א) ובהון עאלת לפני ולפנים‪ ,‬הדא הוא דכתיב (שם) 'ותעמוד בחצר בית‬ ‫המלך הפנימית'‪ ,‬ובהון 'נשאה חן בעיניו' (שם ב)'‪ ,‬ועיין עוד שם באריכות כיצד יום כיפור‬ ‫ופורים מקושרים זה בזה והרי שביום זה זכינו ל'נשאה חן בעיניו'‪ ,‬והיינו שכנסת ישראל‬ ‫נושאת חן בעיני מלך מלכי המלכים‬ ‫'ברוך השם מ'האט זוכה געווען צו נשיאות חן'‪ ,‬ובכן השי"ת בודאי ישפיע געזונט‬ ‫פרנסה נחת‪ ,‬והשגות רוחניות שנוכל ללמוד בהשגה גדולה‪ ,‬ולא רק 'בלעטלעך'‬ ‫גמרא‪' ,‬בלעטלעך' הם טובים ויפים אך השי"ת אומר לנו 'אני צריך מסכתות‪ ,‬אני צריך‬ ‫יא� היה אז הפעם הראשונה שהרבני הנגיד הטפסר המרומם הרה"ח ר' יואל לאנדא שליט"א ערך חלוקה גדולה בעיר‬ ‫וויליאמסבורג יצ"ו לצרכי יו"ט למשפחות נצרכות‪ ,‬לכבוד חג הסוכות‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫נב‬ ‫סימנים שלמים בשו"ע‪ ,‬אני צריך ש"ס! די עולם זאל זיך רוקען' לא שאני רוצה ח"ו‬ ‫לבטל כאן שום ענין טוב שיש בישראל‪ ,‬הכל טוב ויפה ונעים‪ ,‬והוא דבר נפלא מאד‬ ‫שכלל ישראל אכן לומדים ומתפללים‪ ,‬אך צריכים להכיר בכך שהיה היום 'יריד' שבו‬ ‫קנה כל אחד לעצמו כוחות עצומים להתעלות ולהגיע להרבה יותר מזה‬ ‫וזהו החילוק בינינו לבין אנשי נינוה‪ ,‬אשר הוצרכו להתענות ארבעים יום לכפר על‬ ‫נפשם כי אצל אנשי נינוה היתה ההתעוררות לשעתה בלבד‪ ,‬מחמת יראתם שלא‬ ‫תיהפך עירם‪ ,‬ולא היתה בה כח להימשך הלאה לאחר מכן אבל עבודתינו ביום הקדוש‬ ‫אינה כן‪ ,‬רק; ביום אחד יכולים אנו להתקדש ולהיטהר ולהתעלות למדריגה נפלאה‪,‬‬ ‫מפני שאין עבודת היום מסתיימת עם צאתו‪ ,‬אלא ביום זה אנו קונים כוחות הנמשכים‬ ‫עמנו הלאה לכל השנה ומשום כך אין אנו צריכים ארבעים יום‪ ,‬אלא די ביום הקדוש‬ ‫עצמו‪ ,‬כי בו קנינו את הכוחות‪ ,‬ומכאן ואילך מתחילה העבודה להמשיך אותם בתוך‬ ‫החיים‪ ,‬להתעלות ולהתגדל על ידם בתורה ובעבודת השי"ת ובכן אנו נכנסים עכשיו‬ ‫לזמן של תשובה מאהבה יב‪ ,‬להוציא לפועל את מה שכבר קנינו ביום הקדוש‪' ,‬מ'זאל‬ ‫קענען שטייגען און וואקסען און מצליח זיין'‬ ‫והקנין הזה שהקב"ה משפיע לנו ביום זה הוא כעין 'מתנות לאביונים'‪ ,‬כי כאמור הרי‬ ‫'פורים אתקריאת על שם יום הכפורים'‪ ,‬ובכן כשם שיש 'מתנות לאביונים'‬ ‫בפורים כך יש 'מתנות יום כיפורים'‪ ,‬וכמו שידוע לכל שבפורים 'כל הפושט יד נותנים‬ ‫לו' (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד)‪ ,‬קל וחומר בן בנו של קל וחומר ביום כ'פורים שבודאי נוהג‬ ‫כך‪ ,‬שהרי הוא יו"ט מדאורייתא (ואילו פורים אינו אלא מדרבנן)‪ ,‬והשי"ת שלח לנו מתנות‬ ‫גדולות כאמור‬ ‫וכפי שנתבאר‪ ,‬הרי יש ענין שמ'עינוי' נעשה 'עונג' את חלק ה'עינוי' כבר קיימנו היום‪,‬‬ ‫והשי"ת יעזור שנזכה גם לחלק ה'עונג' ‪ -‬היינו עונג רוחני עם כל טוב‪ ,‬און מ'זאל‬ ‫קענען זוכה זיין מ'זאל קענען טאקע אלע בליען און וואקסן און מצליח זיין‪ ,‬און האבן א‬ ‫לעכטיג פרייליך יאר מיט כל טוב וטוב‪ ,‬ביי יעדעם איינעם זאל נישט פעלן גארנישט‪,‬‬ ‫מ'זאל קענען דינען די אייבישטער באנפין נהירין‪ ,‬און מ'זאל האבן אויסגעבעטען אלעס‬ ‫גוטס מיט כל טוב וטוב‬ ‫יב� כידוע ומבואר בהספה"ק אשר ימי הסוכות הם ימי תשובה מאהבה‪( .‬קדושת לוי‪ ,‬פרשת האזינו‪ ,‬ד״ה מי א‪-‬ל כמוך‪ ,‬ומובא‬ ‫בבני יששכר‪ ,‬מאמרי חודש תשרי‪ ,‬מאמר י‪ ,‬אות כ)‬ ‫נג‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫שיחה ב'‬ ‫[אחר זמירת נוסח המבדיל למוצאי יו"כ]‬ ‫'שובו לכם לאהליכם ובראשיכם אלקיכם יהללו שמו במחול וזרענו וכספינו ירבה‬ ‫כחול'‬ ‫הנה נוסח 'המבדיל' זה מובא בשם האר"י הקדוש אין אנו יכולים לצייר בשכלנו איך‬ ‫היה נראה מוצאי יום הקדוש אצל האר"י הקדוש ותלמידיו‪ ,‬אין לנו שום השגה‬ ‫בזה‪ ,‬והיה זה כמו שכתוב כאן 'ובראשיכם אלקיכם' שהשכינה הקדושה שרתה על‬ ‫ראשם‪ ,‬והיה מצב כזה שהיה נצרך לומר להם 'שובו לכם לאהליכם' ממש כפשוטו‪,‬‬ ‫ששכחו לגמרי מעולם הזה‪ ,‬כי יהודים אלו מעת ראש חודש אלול עד לאחר יום‬ ‫הקדוש‪ ,‬לא היו בעולם הזה כלל שהרי ימים אלו הם שלימות אחת של עבודה כידוע‬ ‫מספה"ק‪ ,‬ונאמרו בזה רמזים וסודות רבים‪ ,‬כגון מה שהם 'מ' יום'‪ ,‬ויש בהם 'תתק"ס‬ ‫שעות' שהם שיעור מקוה טהרה יג‪ ,‬ועוד כיו"ב וכל משך הימים האלו היו בעולם אחר‬ ‫לגמרי‪ ,‬ורק כאשר שבו לבתיהם במוצאי יו"כ‪ ,‬אז נודע להם שיש מציאות של עולם‪,‬‬ ‫כי לא ידעו כלל שיש עולם‪ ,‬ולא היו יכולים לרדת לעניני העולם הזה‪ ,‬כי 'ובראשיכם‬ ‫אלקיכם' היה כפשוטו ממש‬ ‫וזהו ממש כעין מה שהיה במעמד מתן תורה‪ ,‬שהוצרכו לציווי מיוחד של 'שובו לכם‬ ‫לאהליכם' (דברים ה‪ ,‬כז ‪ -‬ביצה ה)‪ ,‬כי לולא הציווי לא היו ישראל חוזרים לבתיהם‬ ‫כלל שהרי כל כך התענגו מזיו השכינה ומהתקרבות להשי"ת‪ ,‬עד שלא רצו יותר בשום‬ ‫דבר גשמי‪ ,‬ואמרו 'אנו נשארים כאן'‬ ‫וידוע הסיפור שהיה אצל הרה"ק משינאווא זי"ע‪ ,‬שפעם אחת בא אליו אדם כפרי‬ ‫פשוט אודות הפרה שלו שלא נתנה חלב כראוי‪ ,‬והנה היה להרה"ק משינאווא‬ ‫תנועה מיוחדת בנגינת תיבת 'והנורא' בשמו"ע‪ ,‬וכשמוע האיש התנועה של הרה"ק‬ ‫משינאווא 'איז ער אינגאנצן פארלוירן געווארן'‪ ,‬ושכח לגמרי עבור מה בא‪ ,‬ושכח שיש‬ ‫לו אשה ובנים בביתו; שכח שיש לו פרה; ושכח את כל עניניו הגשמיים‪ ,‬ונשאר שם‬ ‫לשבת בבית המדרש בדביקות ועסק כפי כוחו באמירת תהלים ובלימוד עין יעקב‬ ‫יג� ראה בני יששכר מאמרי חודש אלול (אות טו)‪ :‬דהנה במקוה תתק"ס לוגין ובו יטהר האדם את עצמו‪ ,‬והוא עפ"י‬ ‫הירושלמי שפסק דבריה בטילה בתתק"ס‪ ,‬והטעם נ"ל כי תתק"ס הוא י"ו פעמים ס'‪ ,‬והנה כל בריה יש בה ד'‬ ‫יסודות וכל יסוד כלול מכולם הרי י"ו יסודות‪ ,‬על כן צריך ביטול י"ו פעמים ס'‪ ,‬והנה להיות גם האדם כאשר‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫נד‬ ‫כך עברו שבוע ושבועיים‪ ,‬עד שחיפשו בני ביתו אחריו ובאו לשינאווא‪ ,‬וביקשו ממנו‬ ‫שישוב לביתו ואמנם הוא אמר שברצונו לישאר שם ולהמשיך בדבקותו ובלימודיו‬ ‫הלכו להרה"ק משינאווא וסיפרו לו את אשר אירע‪ ,‬קרא לו הרה"ק משינאווא ואמר‬ ‫לו שצריך לחזור לביתו‪ ,‬ולעסוק בפרנסה ולדאוג לאנשי ביתו ואז נפרד האיש לשלום‬ ‫וחזר לביתו‬ ‫והנה קדושת הרב משינאווא היתה גדולה מאוד‪ ,‬אך מעמד הר סיני היה גדול הרבה‬ ‫יותר‪ ,‬ואכן שכחו ישראל שיש להם בית כלל‪ ,‬והיה צריך לומר להם ציווי מיוחד‬ ‫'שובו לכם לאהליכם'‪ ,‬להזכיר שיש עוד מציאות גשמית בעולם ומעין זה היה ג"כ‬ ‫כפשוטו ממש אצל הצדיקים אחר הימים האלה‬ ‫ובאמת אין הכוונה כאן רק להאר"י הקדוש ותלמידיו; גם לאחרונה עדיין היו הרבה‬ ‫יהודים שהתנהגו כן‪ ,‬שמראש חודש אלול 'איז נישט געווען צו וועמען צו‬ ‫רעדן' וסגרו את מסחרם וכיו"ב ‪ -‬בימינו אין 'יכולים' להתחיל עם הימים הנוראים רק‬ ‫מיום 'לעיבא"ר דע"י' יד‪ ,‬וסבורים שקודם לכן אין לדבר מעניני תשובה‪ ,‬אבל ‪ -‬עכ"פ‬ ‫מאותו הזמן שמתחילים לעסוק בימים הנוראים צריכים להתחיל להיכנס לעולם אחר‬ ‫ולכן גם אנחנו צריכים להיות עכשיו במידת מה במצב כזה שיצטרכו לומר לנו 'שובו‬ ‫לכם לאהליכם' אמנם גם כאשר נשוב לאהלינו צריך לדעת אשר 'ובראשיכם אלקיכם'‪,‬‬ ‫שהשי"ת שורה על ראשינו‬ ‫וזהו ביאור ההמשך בזמר 'המבדיל'‪' ,‬יהללו שמו במחול'‪ ,‬היינו שצריכים להיות‬ ‫בשמחה גדולה על הזכיה שזכינו ביום הזה‪ ,‬עד שהשי"ת קורא לכלל ישראל‬ ‫בשם מלאכים הגם שאין אנו במדריגת האר"י הקדוש ולא במדריגת הצדיקים הגדולים‪,‬‬ ‫עכ"ז 'דור דור ודורשיו' (בר"ר כד‪ ,‬ב) ואכן ביקשנו היום מהשי"ת כמה פעמים בתפילותינו‬ ‫'מרובים צרכי עמך ישראל ודעתם קצרה' ועוד כיו"ב‪ ,‬ושפכנו שיח לפניו ית' שיתן בפינו‬ ‫את המילים הנכונות שבהן נוכל לדבר לפניו‪ ,‬כי רצונותינו רבים הם‬ ‫נמשך אחר הטומאה הטה יסודותיו אחר הטומאה והפריד את עצמו מן הקודש‪ ,‬מחויב לבטל את עצמו אל‬ ‫הקדושה ולהוולד כבריה חדשה‪ ,‬על כן המקוה צורת ם מרובעת רמז לבטן האם הוא התשובה‪ ,‬והנה נתבטל‬ ‫בתתק"ס בהכנסו לתוך מי המקוה ומתקפל תלת גו תלת בבטן האם ומתיילד אח"כ כבריה חדשה [וכו']‪ ,‬והנה‬ ‫ימי הרצון ימי התשובה הניתנים במתנה מן הש"י לישראל עם קרובו לטהרם מעונותיהם כמו מקוה טהרה ויתהוו‬ ‫כבריה חדשה הן המה מ' יום מראש חודש אלול עד יום הכפורים הנה הם תתק"ס שעות‪ ,‬הם ג"כ מקוה טהרה‬ ‫לביטול הבריה י"ו היסודות כל אחד בס' כנ"ל ולהתהוות אח"כ כבריה חדשה‪.‬‬ ‫יד� הוא הזמן שבו חוזרים לעבודה אחר ימי הקיץ‪ ,‬והעולם שבים ממעונות הקיץ‪.‬‬ ‫נה‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫והנה בבוא יום הקודש הזה אין איש מתעניין בשום דבר מעניני העולם‪ ,‬כי ברגע‬ ‫שמרגישים מעט אלקות‪ ,‬אין צריכים מאומה מלבד זאת וזהו מה שעלינו לבקש‬ ‫להמשיך גם הלאה‪ ,‬שנזכה להרגיש מעט אלקות‪ ,‬ויהיה זה די סיפוק לנפשינו ובפרט‬ ‫בתוך כל הנסיונות והקשיים העוברים עלינו‪ ,‬אנו צריכים שמירה גדולה וסייעתא‬ ‫דשמיא‪ ,‬עלינו ועל בנינו ועל כל ענינינו‪ ,‬ובפרט מכל הכלים והמכשולות המתחדשים‬ ‫בכל יום‪ ,‬והשי"ת מוכרח לעזור אותנו‪ ,‬כי השטן מסית בכל יום בגזירות חדשות ועל‬ ‫זה אנו מבקשים 'יהללו שמו במחול' שהשי"ת ישמח את לבנו בעונג רוחני אמיתי‪ ,‬עד‬ ‫שלא תהיה לנו תשוקה לכל אותם הבלי העולם‪ ,‬כשם שביום הקדוש לא היתה לנו‬ ‫שום תשוקה אליהם; שנוכל לרקוד כביכול עם השי"ת לבדו‪ ,‬ושהדביקות בו תהיה לנו‬ ‫לתענוג ולשמחה המספיקים‪ ,‬ולא נצטרך ליקח סיפוק מדברים זרים המתרבים בכל‬ ‫יום ויום‬ ‫השי"ת יעזור שנזכה לאור גדול‪ ,‬ושבורא כל עולמים יתגלה אלינו במהרה הרי אנו‬ ‫מתגעגעים אליו כל כך; היה לנו היום טוב כל כך‪ ,‬ואנו רוצים שהרגשה זו‬ ‫תימשך הלאה יהודים צמו היום‪ ,‬ולא היה להם שום עסק עם גשמיות ‪ -‬ממש מאומה‬ ‫‪ -‬והרגישו את עצמם מרוממים למעלה מכל עניני העולם‬ ‫וזהו 'יהללו שמו במחול וזרענו וכספנו ירבה כחול' שאם יש 'יהללו שמו במחול'‬ ‫היינו שמחה ותענוג ברוחניות‪ ,‬אזי מתקיים 'זרענו וכספנו ירבה כחול' שזוכים‬ ‫לבנים מאירים ודורות ישרים‪ ,‬כי אם חלילה אין הדבר כן‪ ,‬שאין מרגישים שמחה‬ ‫בעבודת השי"ת‪' ,‬איז ביטער ווי א זית'‪ ,‬מתחילים להביט אנה ואנה מחוסר סיפוק‬ ‫ושמחה‪ ,‬וע"י כל ההסתכלויות הרבות הללו 'פארפארט מען זייער שטארק'‪ ,‬רואים‬ ‫אנשים שעיניהם משוטטים ומסתכלים תמיד בכלים השונים למיניהם‪' ,‬ער קוקט אהין‬ ‫און אהער'‪ ,‬עד שכבר אין מרגישים עוד להיכן נמשכים ע"י זה 'מ'ווערט ממש א‬ ‫טריקענע הושענא' בלי שום לחלוחית דקדושה רח"ל‪ ,‬השי"ת אכן יעזור לנו שנזכה‬ ‫כולנו ש'הלעכטיגע' באשעפער יאיר את עינינו‪' ,‬מ'זאל קענען טאקע זוכה זיין צו‬ ‫לעכטיגע זמנים'‬ ‫ידוע ומסופר בין חסידים‪ ,‬איך שבדורות הקודמים כשהוצרכו לנסוע אל הרבי‪ ,‬היתה‬ ‫הדרך נמשכת שבועות ארוכים‪ ,‬והיו מטולטלים בדרכים ובשונה מהיום‪ ,‬לא‬ ‫הניחו בביתם שום 'קרעדי"ט קאר"ד' או משען לפרנסת ביתם‪ ,‬אלא כדאיתא בגמרא‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫נו‬ ‫בענין עליה לרגל שעזבו את הכל והלכו בלי שום דאגה (פסחים ח‪ ):‬וכאשר כבר הגיעו‬ ‫סוף סוף‪ ,‬לא היו ממתינות להם סעודות דשנות ומשובחות‪ ,‬ואם השיגו בילק"ע כבר‬ ‫היה זה טוב מאד‪ ,‬אך הם לא הוצרכו למאומה‪ ,‬כי היה להם את השי"ת לבדו וזה‬ ‫היה כל חיותם‬ ‫השי"ת יעזור שנזכה שיהיה לנו את השי"ת לבדו תמיד‪ ,‬ובכן לא נצטרך להימשך‬ ‫אחר דברים אחרים‬ ‫שיחה ג'‬ ‫דיברנו אודות ליווי הכהן הגדול לביתו במוצאי יום הכיפורים‪ ,‬והענין יובן שהרי‬ ‫המצב בביהמ"ק ביום הקדוש הזה היתה מצב נעלה ונשגב מאד‪ ,‬אין אנו‬ ‫יכולים לצייר בדעתנו מה שהיה שם‪ ,‬ואין לנו שום השגה בזה כלל ישראל התייחדו‬ ‫כולם לאיש אחד ‪ -‬הכהן הגדול‪ ,‬והוא היה להם כשליח ציבור‪ ,‬כל הראשים נמשכו אחר‬ ‫ראש אחד‪ ,‬והוא היה צריך להיות בבחינת אור ישר ואור חוזר‪ ,‬לקשר עצמו יחד עמהם‬ ‫בהבורא כל העולמים ולהשיב השפעה שוב לכלל ישראל וזהו הטעם שכלל ישראל היו‬ ‫רודפים אחריו במוצאי יום כיפור‪ ,‬פשוט מפני שכך היה הסדר בעבודת היום שכולם‬ ‫התאחדו עמו‪ ,‬וכלם נמשכו אחריו‬ ‫והיה זה 'א משונה'דיגע מעמד'‪ ,‬יהודים היו דומים למלאכים ממש‪ ,‬הכהן גדול לא‬ ‫היה בגדר אדם טו‪ ,‬וכלל ישראל לא היו בגדר אנשים‬ ‫גם העולם לא היה שם בגדר עולם גשמי‪ ,‬שהרי היו 'עומדים צפופים ומשתחוים‬ ‫רווחים' (אבות פ"ה מ"ה‪ ,‬ובתשב"ץ חלק ג' ענין ל"ז שזה היה ביוה"כ‪ ,‬עי' לעיל של"ס האזינו ועיו"כ)‪ ,‬ולכל‬ ‫אחד היה ד' אמות על ד' אמות כדי שיוכלו לומר וידוי ותארו לעצמכם‪ ,‬הרי היו שם‬ ‫כמיליוני אנשים‪ ,‬ולכל אחד צריך ד' אמות‪ ,‬והרי אילו היו מתפללים בבית המדרש‬ ‫מיליון אנשים‪ ,‬ואחר כך מתרחב המקום באופן כזה שלכל אחד ממיליון אנשים יש‬ ‫טו� ראה ויקרא רבה כא‪ ,‬יב‪' :‬וכל אדם לא יהיה באהל מועד' (ויקרא טז‪ ,‬יז)‪ ,‬וכו'‪ ,‬אמר ר' אבהו וכהן גדול לא אדם‬ ‫היה אלא כההוא דאמר ר' פנחס בשעה שהיה רוח הקודש שרוי עליו היו פניו בוערות כלפידים עליו הה"ד (מלאכי‬ ‫ב‪ ,‬ז) 'כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו''‪.‬‬ ‫נז‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫עס ִיפיק אושען' אלא‬ ‫ה'פ ִ‬ ‫ד' אמות‪ ,‬להיכן היו מגיעים? הרי היו מגיעים עד אמצע ּ ֶ‬ ‫שהמקום לא היה בגדר מקום‪ ,‬והאדם לא היה בגדר אדם‪ ,‬והראש לא היה ראש‪ ,‬הכל‬ ‫היה פורח ועף‪ ,‬והיה זה עולם הרוחני ממש‪ ,‬והעולם נתהפך אז‪ ,‬ואיני יודע להיכן זז‬ ‫העולם‪ ,‬כי הרי בפשטות היה כל העולם כולו צריך לזוז מחמת זה וזהו דבר פלאי‪,‬‬ ‫ובודאי היה זה תנועה רוחנית‪ ,‬אין זה דבר טבעי מה שנעשה שם ואין שום השגה‬ ‫להיכן הגיעו ולהיכן הלכו‬ ‫אצל יעקב אבינו כבר מצינו שהמקום הגשמי אכן לא היה תופס מקום כלל‪ ,‬כמו‬ ‫שאמרו חז"ל (חולין צא‪ ):‬שהקדוש ברוך הוא קיפל את כל ארץ ישראל תחתיו‪,‬‬ ‫אבל כאן איני יודע בדיוק איך זה היה‪' ,‬מ'איז געפארן און געפלויגן…' אין לנו השגה‬ ‫במה שהיה שם‬ ‫ובכן כלל ישראל לא רצו להיפרד מן המצב הזה‪ ,‬ולכן היו רודפים אחר הכהן הגדול‪,‬‬ ‫והיו טרודים אך ורק בזה ולא ידעו ממאומה‪ ,‬ולא הרגישו כלל שהם מתענים‬ ‫ושצריכים לילך לאכול‪ ,‬וואס פאסטן ווען פאסטען? לא ידעו כלל שהם צמים ולא‬ ‫ישבו לאכול סעודה כמונו‪ ,‬רק רדפו אחר הכהן גודל כל הלילה‬ ‫נתאר לעצמנו אילו היו צריכים להכין 'אויספאסטן' בעבור מיליון אנשים‪ ,‬איזה כמות‬ ‫עצומה של עוגות ו'ראגעלעך' היו יהודי ירושלים צריכים לאפות? אך באמת‬ ‫לא היה שם אף 'ראגעלע' אחד‪' ,‬איך זאג דיר אויף מיין אחריות‪ ,‬ס'איז נישט געווען‬ ‫קיין איין ראגאלע און קיין איין שטיקל קעיק'‪ ,‬כי היו אז במעלה עליונה מאד שלא‬ ‫בגדר אנושי כלל‬ ‫והרי ידוע שבבית המקדש לא היה 'בית הכסא'‪[ ,‬והיה רק בית הכסא אחד לעת‬ ‫הצורך כפי שכתוב שם (משנה תמיד פ"א מ"א)] כי לא היה זה בגדר אנושי כלל‪ ,‬ולא‬ ‫היו בבחינת בני אדם אז ובפרט ביום הקדוש‪ ,‬שהעולם היו במצב דביקות ועונג רוחני‬ ‫למעלה ממציאות העולם כלל והיו ממשיכים במצב הזה גם במוצאי יום הקדוש‪ ,‬ולא‬ ‫היה שום 'אויספאסטן' ולא כלום‪ ,‬כי כלל ישראל היו 'בעולם אחר'‬ ‫וכמו אצל הרה"ק מברדיטשוב‪ ,‬שבמוצאי יום הקדוש היה צריך רק מסכת סוכה‬ ‫ומלבד זאת לא היה צריך למאומה‪ ,‬כן בביהמ"ק היו כל כלל ישראל בבחינה‬ ‫זו‪ ,‬והיו צריכים רק לקפוץ לתוך הסוכה ולא יותר ובאמת הרי היה להם את הבית‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫המקדש ולא היו צריכים לסוכה טז‪ ,‬ובכן נכנסו לשמחת בית השואבה בהתלהבות כזו‪,‬‬ ‫וכמבואר בגמרא (סוכה נג) שהסדר שם היה המשך אחד של עבודה בכל ימי החג‬ ‫ברציפות‪ ,‬ולא ישנו ולא אכלו ולא שתו יז לא היה זה כלל בגדר אנושי כלל‪ ,‬ולא היו‬ ‫צריכים לכלום‬ ‫שיחה ד'‬ ‫הכהנים הגדולים בקודש הקדשים פעלו בעולם כרצונם‪' ,‬זיי האבן געדרייט מיט די‬ ‫וועלט דענסמאל' כידוע מה שאמרו בגמרא (סוטה לג) שבמעשה דנס חנוכה‬ ‫כבר שמע הכהן גדול ביום הכפורים בקדש הקדשים שהיהודים ינצחו באותה שנה‪,‬‬ ‫והיינו שהמה סובבו את העולם כרצונם‪ ,‬וכפי שרצו כן גלגלו כי הרי יסוד העולם‬ ‫הוא ממקום הארון‪ ,‬ששם אבן השתיה שהיא יסוד הבריאה (יומא נד‪ ,):‬וכשמגיעים לשם‪,‬‬ ‫מחזיקים בהכח של כל העולם כולו ומה גם שנתייחדו שם בחי' עולם שנה נפש ‪-‬‬ ‫האדם הכי גדול‪ ,‬ביום הכי גדול‪ ,‬ובמקום הכי גדול‪ ,‬וכך יכל הכה"ג 'לאחוז' את כל‬ ‫העולם כולו בשורשו‪ ,‬ובזה היה נבנה ומתנהג העולם‬ ‫אנו רגילים שאנו שומעים 'נייעס' ‪ -‬ואני מדבר גם לעצמי ‪ -‬אנו שומעים חדשות‪,‬‬ ‫ומתפעלים ממה שאומר פלוני ואלמוני וסוברים שהם אכן מנהיגים את העולם‬ ‫אך אנו צריכים לדעת 'אונז דארפן נישט אויסהערן נייעס‪ ,‬אונז דארפן מאכן נייעס'‬ ‫כי הרי יש לנו את התורה‪ ,‬והתורה היא יסוד הבריאה‪ ,‬ובכן בידינו לקבוע את‬ ‫הנהגת הבריאה‬ ‫צדיקים היו 'עושים חדשות' כידוע המעשה שהרשע ימ"ש רצה להכנס לארץ‬ ‫ישראל בעת השואה‪ ,‬וכל העולם כבר סברו שזה קרוב להיות והפחד היה‬ ‫טז� עי' בספרי הפוסקים (שו"ת בית יצחק או"ח סי' ה אות יח‪ ,‬שם אהע"ז ח"ב סי' קכה‪ ,‬ועוד‪ ,‬ועי' ספר עולת תמיד לבעל מנחת אלעזר‬ ‫ממונקאטש) שדנו בדבר אם היה סוכה בביהמ"ק‪ ,‬ובמ"א האריך בזה רבינו‪ ,‬ובעומק הדברים ביאר שהרי קדושת‬ ‫ביהמ"ק היא יותר גבוה מהסוכה‪ ,‬ולכן לא היו צריכים לסוכה‪.‬‬ ‫ז"ל הגמרא שם‪ :‬תניא אמר רבי יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו‬ ‫יז�‬ ‫כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפלה משם לקרבן מוסף משם לתפלת המוספין משם לבית המדרש‬ ‫משם לאכילה ושתיה משם לתפלת המנחה משם לתמיד של בין הערבים מכאן ואילך לשמחת בית השואבה‪...‬‬ ‫דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי‪.‬‬ ‫נט‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫גדול מאד‪ ,‬ובא הרה"ק מהוסיאטין ואמר 'אינך נכנס!' יח הרי שצדיקים עשו חדשות‪,‬‬ ‫לא שמעו חדשות‬ ‫אחד מהבעיות שלנו בזמננו הוא‪ ,‬שאנו מונהגים ע"י שרים ומנהיגי המדינה שהם ממש‬ ‫'שיכורים'‪ ,‬וזהו דבר נורא‪ ,‬וצריכים אכן להתפלל על זה מעולם לא היה הסתר‬ ‫פנים כזה ‪ -‬מי שנמצא קצת בעולם המסחר יודע ‪ -‬שיש גזירות וחוקים משונים כאלו‪,‬‬ ‫שאין להם ידים ורגלים‪ ,‬ואנו שומעים החדשות ומתרגשים ונעצבים וכיו"ב אמנם עלינו‬ ‫להאשים רק את עצמנו‪ ,‬כי אילו לא היינו נוטים לשמוע ולהתפעל כל כך מהחדשות‪,‬‬ ‫והיינו טרודים לעשות את החדשות‪ ,‬היה הכל הולך בטוב הרבה יותר‬ ‫הן אמת שאנו נמצאים בגלות תחת הנהגת אומות העולם‪ ,‬אבל לפעמים אנו גם‬ ‫עושים לעצמנו 'גלות' משלנו אנו עושים לעצמנו 'בעלי בתים' עלינו כל אדם קובע‬ ‫לעצמו מי הוא הבעל הבית שלו‪ ,‬וכאשר הוא מקשיב להדרשות של אחרים והשטותים‬ ‫וההבלים שלהם‪ ,‬אזי הוא נעשה משועבד תחתיהם עלינו שלא להתפעל כלל מכל‬ ‫הנשמע והנראה‪ ,‬רק לדעת שהתורה היא המנהגת ומסובבת את העולם‬ ‫הרי 'עמך ישראל צריכים פרנסה' וצריכים כבר לצאת מכל זה לא מפני שאנו צריכים‬ ‫ממון‪ ,‬אין צריכים לתת 'עצות' להקב"ה איך לתת ממון‪ ,‬כי ממון יכול הקב"ה‬ ‫לתת באיזה אופן שירצה‪ ,‬אבל רואים שיש כאן מצב משונה מאד‪ ,‬וכל זה מחמת‬ ‫שאנשים מתרגשים ומתפעלים מהדברים הללו צריכים לדעת כי 'יוסף הוא השליט‬ ‫הוא המשביר' (בראשית מב‪ ,‬ו) ‪ -‬במקום שיש בחינת יוסף אזי הוא השליט והמשביר‪ ,‬כי‬ ‫הנהגת העולם תלוי אך ורק במעשים שלנו ולא בשום דבר אחר‪ ,‬ואין אדם מונהג על‬ ‫ידי אחרים‬ ‫וכן היה גם בבית המקדש; כשיהודים התנהגו בכשרות‪ ,‬היו הם הבעלי בתים כשלא‬ ‫התנהגו כראוי‪ ,‬באו הבריונים (גיטין נו) וכל המשוגעים‪ ,‬ונהיו מונהגים על ידם‪,‬‬ ‫זהו המצב‬ ‫עלינו לדעת שצריכים להחזיק את עצמנו בתוקף גדול בשלנו‪ ,‬ולהיות בקדושת יוסף‪,‬‬ ‫וע"י קדושת יוסף אפשר להגיע להכל‪ ,‬כי בזכות אלו שיש להם קדושת יוסף‬ ‫מתנהג העולם‬ ‫יח� המעשה ידוע‪ ,‬שהלך אז הרה"ק מהוסיאטין על ציון האור החיים הקודש להתפלל‪ ,‬וכשגמר סגר את התהלים‬ ‫ואמר 'ער קומט נישט'‪ .‬וידוע שידע זאת ע"י שראה את השם הוי"ה מאיר על הציון‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫מוצאי יום הקדוש‬ ‫נהורא‬ ‫ס‬ ‫אותו רשע שאיני רוצה להזכיר שמו כאן בבית המדרש‪ ,‬כשהיה צריך לצאת לערוך‬ ‫מלחמה הלך אל הרה"ק מבעלזא ש'יעזור לו' לערוך המלחמה יט ומדוע? כי גם‬ ‫הוא ידע 'אז ער טויגט אויף כפרות'‪ ,‬ואם הרה"ק מבעלזא יחליט שהוא יצליח אז הוא‬ ‫יצליח גם הם יודעים זאת שבאמת הכל תלוי במעשים שלנו‪ ,‬אלא שהחיסרון הוא שאין‬ ‫אנו בעצמנו יודעים ומכירים זאת‬ ‫וכן הכהן גדול ביוה"כ הנהיג את המלחמות כנ"ל הוא הנהיג‪ ,‬עשה‪ ,‬סיבב ופעל ככל‬ ‫מה שרצה‪ ,‬והיה זה ע"י שכלל ישראל היו מאוחדים תחתיו ולא התפעלו מדברים‬ ‫אחרים‪ ,‬ואז הכל הלך כשורה‬ ‫'דער אייבישטער זאל טאקע העלפן אונז זאלן זיך אויפוועקן פון אונזער שלא …ף מען‬ ‫זאל האבן גע'פועל'ט‪ ,‬מען זאל קענען דינען דעם אייבישטער באנפין נהירין מיט‬ ‫אלע גוטע זאכן'‬ ‫יט� המעשה מובא בספר בקדושתו של אהרן ח"ב עמ' סב‪.‬‬ ‫סא‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫סוכות‬ ‫ליל א' ‪ -‬ליל שב"ק‬ ‫להתגדל כראוי‪ .‬וכן אנחנו כלפי השי"ת‪ ,‬אכן‬ ‫דברות קודש‬ ‫אין אנו משיגים מהו זה שהקב"ה מחבק‬ ‫אותנו‪ ,‬אבל מ"מ זה מועיל לנו הרבה‪ ,‬ואנו‬ ‫הנה ידוע‬ ‫(שער הכוונות דרושי ר"ה וחג הסוכות)‬ ‫שואבים מזה השגות בתורה והשגות בעבודה‪,‬‬ ‫שעל החג הזה נאמר הפסוק (שה"ש‬ ‫והעיקר הוא השגות ה'דעת'‪ ,‬וכמו שכתוב‬ ‫ב‪ ,‬ו) 'שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקנו'‪.‬‬ ‫'למען ידעו דורותיכם וגו'' (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪.‬‬ ‫וענין 'חיבוק' היינו מה שהאם מחבקת את‬ ‫ואחר החיבוק של סוכות מגיעים לשמיני‬ ‫בנה והבן מתגדל ומתפתח ע"י זה‪ ,‬כידוע‬ ‫עצרת‪ ,‬שאז נעשה כבר בחינת‬ ‫שבלי האהבה והחיבוק של האם אי אפשר‬ ‫הנישוק והזיווג‪ ,‬והוא היחוד הגדול בין‬ ‫להתינוק להתגדל ולהתפתח כראוי‪ .‬ובריבוי‬ ‫קוב"ה וכנסת ישראל‪.‬‬ ‫אהבה כזו הקב"ה בעצמו מחבק אותנו ע"י‬ ‫הסוכה כנודע‪.‬‬ ‫והנה באמת הענין הוא עמוק יותר‪ ,‬כי‬ ‫עומק הענין בהקירבה הזאת של‬ ‫וצריכים לדעת שהחיבוק הזה הוא לכל‬ ‫חיבוק ונישוק בימי הסוכות הוא שאנו‬ ‫בר ישראל בשוה‪ ,‬ואין משנה‬ ‫משמחים את השכינה הק' בעת הזאת‪.‬‬ ‫מה מצבו ועד היכן הוא משיג את הענין‪,‬‬ ‫דהנה‪ ,‬בדרך כלל השכינה היא בצער מפני‬ ‫כמו שאצל האם המחבקת את בנה התינוק‪,‬‬ ‫שהיא רוצה להיות עם קוב"ה‪ ,‬אבל מפני‬ ‫הרי זה אהבה עצמית של אם לבנה שאינה‬ ‫חטאינו נשתלחה להתגולל עמנו בגלות‪,‬‬ ‫תלויה בשום דבר‪ ,‬ואכן התינוק אף שאינו‬ ‫וכאשר בני ישראל נטהרים בראש השנה ויום‬ ‫מבין ומשיג באמת מה זה אב ומה זה אם‪,‬‬ ‫הכפורים נגרם לה עי"ז שמחה גדולה‪ ,‬כי‬ ‫אבל מ"מ הוא כרוך אחריהם שיחבקו אותו‪,‬‬ ‫בזמן הזה כלל ישראל מתעלים וגם השכינה‬ ‫ואף שאינו משיג כלל מהו 'חיבוק' ומה הוא‬ ‫יש לה מקום מנוחה בינינו‪ ,‬ומקבלת שפע‬ ‫מועיל לו‪ ,‬עכ"ז החיבוק מסייע להתינוק‪,‬‬ ‫נעלה ומתאחדת עם קוב"ה‪.‬‬ ‫והוא צריך להחיבוק ונישוק של אמו כדי‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫סב‬ ‫דרכיו הרעים‪ ,‬מ"מ קשה לו מאד לשנות‬ ‫אמנם למעשה‪ ,‬אף אחר יום כיפור עדיין‬ ‫את עצמו‪ ,‬כיון שהמדות הגרועות מושרשים‬ ‫אין שמחתה בשלימות הגמור‪,‬‬ ‫בנפשו מיום הוולדו‪.‬‬ ‫הגם שאנו מקבלים על עצמינו להתנהג‬ ‫כראוי מהיום והלאה‪ ,‬ואנו מתפללים כמה‬ ‫אבל יש זמן שהקב"ה נותן לנו מהלך‬ ‫פעמים במשך יו"כ 'יהי רצון שלא אחטא‬ ‫'מ'זאל קענען ארויס קריכען פון‬ ‫עוד'‪ ,‬מ"מ כל אחד יודע בלבו מרת נפשו‪,‬‬ ‫דעם' ב‪ ,‬והיינו בבוא הלילה הראשון של‬ ‫ובאמת נראים הדברים יותר כ'פורים' מ'יום‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬שאז מתחיל החיבוק הזה של‬ ‫כיפורים'‪ ,‬שהרי למחרת יו"כ כולם חוזרים‬ ‫הסוכה‪ .‬והשפעת ריבוי האהבה הזה נותן לנו‬ ‫להרגלם ואל מעשיהם הראשונים‪ .‬והטעם‬ ‫כח לשנות את העצמיות שלנו‪ ,‬כמו החיבוק‬ ‫לזה הוא כמו שכתוב בדברי חיים בפרשת‬ ‫של האם הפועל שינויים בהילד‪ ,‬וכן הלאה‬ ‫כי תבא א שהמדות של האדם מושרשים בו‬ ‫במשך כל ימי החג ניתן לנו הכח הזה‪ ,‬כי‬ ‫בשורש נפשו‪ ,‬ויש גם רצון להמידות‪ ,‬וגם‬ ‫בסוכות יורד הארת החסד ג אשר על ידו אכן‬ ‫מידות להרצון (עי"ש ביאור הענין‪ ,‬מובא בהערה)‪,‬‬ ‫יכולים לשנות המדות ד‪.‬‬ ‫ומשום כך קשה מאד לשנות המידות‪ ,‬כי‬ ‫וגם ע"י הלולב והנענועים ממשיכים‬ ‫הם מושרשים עם רצונותיו של האדם‪ ,‬והגם‬ ‫חסדים‪ ,‬ובפרט ביום הראשון שהוא‬ ‫שהאדם רוצה לעשות תשובה ולשנות את‬ ‫א� עי' בד"ה בפסוק כי תבא וזל"ק בא"ד‪ :‬והנה ידוע שבאדם כחות וחושים ראיה ושמיעה ומדות ההפכים לעשות‬ ‫טוב ולגמול חסד ולרחם ולהפכו‪ ,‬והכל על פי המדות שנטבעו בו‪ .‬ולכולם יש רצון‪ ,‬היינו שיש ברצון גם כן‬ ‫מדות‪ ,‬היינו שיש במדות כח הרצון‪ ,‬היינו מחמת שטבעו בחמימות ומדתו לכעוס נעשה גם רצונו לכעס‪ ,‬וכדומה‬ ‫ביתר המדות‪ .‬ויש גם ממדות שברצון‪ ,‬דהיינו מחמת שרצונו כך לכעוס‪ ,‬גם שאינו מוציא בטבעו כעס‪ ,‬ממציא‬ ‫לו כעס כדי למלאות רצונו‪ ,‬וזה נקרא מדות שברצון‪ ,‬וכולם‪ ,‬כל סוגי בני אדם מתנהג על פי המדות והרצון‪ ,‬הגם‬ ‫שהרצון רחוק מגדר המדות‪ ,‬שהמדות המה לנושא על החומר והרצון הוא רק היולי‪ ,‬עם כל זה יחדיו יתלכדו על‬ ‫ידי הדעת‪ ,‬היינו כח השופט והמכריע שבאדם‪ ,‬שהוא ממוצע בין הרצון והמדות כידוע‪ .‬ולכן כל תנועות האדם‬ ‫על ידי מדות ורצון‪ ,‬וכל אשר הוא עושה הוא על פי מדותיו ורצונו‪ ,‬לזה בפעולה ניכרת בעצמו שרוצה לכעוס‪,‬‬ ‫ורק לפעמים המדות מביאו להרצון שהוא מחומם ומיוגע‪ ,‬ולפעמים הרצון מביא המדות למלא רצונו וכנ"ל‪.‬‬ ‫אבל עוד נוסף באדם שיש בו כח בלתי נתפעל על פי מדות‪ ,‬ולמשל כששומע איזה דבר המביא לידי גיחוך‬ ‫ממלא שחוק בשפתיו גם בלי שום רצון ומדה כלל‪ ,‬וכדומה כשרוצה לישב או לעמוד אינו מתפעל כלל במדות‪,‬‬ ‫וכמעט ממילא נעשה הדבר בלי שום אמצעות מהמדות כמו שארי הדברים שמתנהגים על פי מדות דוקא כנ"ל‪...‬‬ ‫ועי' עוד להלן בד"ה במדרש תנחומא וזל"ק בא"ד‪ :‬והנה באמת עיקר העבדות להפוך הגשמיות לרוחניות‪ ,‬ולהפוך‬ ‫מדות הטבעים שבאדם לאהבה ויראה אמתית‪ .‬והנה באמת ידוע שאי אפשר כלל לבוא לזה ללחום עם היצר‬ ‫ותחבולותיו ומדת תולדות האדם החומרי‪ ,‬ולנצח כל המדות הנולדות בטבע לעבדות השם‪ ,‬זולת אם השם יתברך‬ ‫עוזר‪ ,‬וכמאמר חז"ל (סוכה נב ע"ב) אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו‪...‬‬ ‫ב� 'שנוכל לצאת ולהיפטר מכל זה'‬ ‫ג� עי' פרי עץ חיים שער חג הסוכות פ"א‪ ,‬ושער הכוונות ענין סוכות דרוש ג'‪.‬‬ ‫ד� עי' עוד בענין זה להלן ליל ה' וליל ו'‪.‬‬ ‫סג‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫והחטאים ואנו עומדים במצב גבוה‪ ,‬יכול‬ ‫כנגד אברהם בחי' חסד‪ ,‬שהוא הפותח‬ ‫להיות לנו קצת אחיזה בהארת השבת‪ .‬וכ"ש‬ ‫שערים לכל המדות ה‪ ,‬וכן שאר כל הימים‬ ‫כששבת ויו"ט מתאחדים יחד כהיום‪ ,‬אזי‬ ‫שהם מהמידות האחרות הם ג"כ חסדים‪,‬‬ ‫השבת והיו"ט יחד גבוהים יותר‪ ,‬וגם יכול‬ ‫כגון יום השני הוא 'גבורה שבחסד' ו‪ ,‬יום‬ ‫להיות לנו אחיזה בהם‪.‬‬ ‫השלישי הוא 'תפארת שבחסד' וכו'‪ ,‬אבל‬ ‫כולם הם 'חסדים'‪ .‬ובכח המשכת חסדים אלו‬ ‫ולכן אין נוטלים את הלולב בשבת‪ ,‬כי‬ ‫ממשיכים את הכוחות לתוך נפשנו לשנות את‬ ‫מגודל הארת וקדושת היום אף אין‬ ‫המידות המושרשים בלבבנו‪ .‬וע"י זה נעשה‬ ‫צריכים להלולב להמשיך את החסדים‪ .‬ואפילו‬ ‫שמחה גדולה להשכינה הק' שמוצאת מקום‬ ‫כשחל ביום הראשון שהוא העיקר להמשכת‬ ‫מנוחה בינינו‪ ,‬כי נעשים שינויים אמיתיים‬ ‫החסדים שהוא 'חסד שבחסד' ח‪ ,‬ולכאורה‬ ‫בעומק נפשנו‪ ,‬שלא להמשך אחר התאוות‬ ‫בודאי היינו צריכים להמשיכו ע"י הלולב‪,‬‬ ‫והמדות רעות‪.‬‬ ‫אבל למעשה בשבת אין צריכים לזה‪ ,‬כי בשבת‬ ‫נעשה הכל מאליו‪.‬‬ ‫והנה היום הוא גם שבת וגם יו"ט‪ ,‬ובדרך‬ ‫כלל 'שבת' הוא גבוה מאד‪ ,‬ואין לנו‬ ‫וצריכים אנו להכיר בגודל כח הארת ימים‬ ‫כל כך אחיזה בההארה היורדת בשבת‪ ,‬מה‬ ‫אלו‪ ,‬ולדעת שבסוכות יכולים‬ ‫שאין כאן בהארת היו"ט אינו גבוה כל כך‬ ‫להפוך את השורש של המדות המוטבעים‬ ‫כמו שבת ובכן יש לנו יותר אחיזה בה ז‪.‬‬ ‫בנו‪ ,‬ובפרט ביום הראשון שהוא אושפיזא‬ ‫דאברהם הארת החסד כנ"ל‪ .‬וצריכים להאמין‬ ‫אבל עכשיו אחר הימים הקדושים אלו‬ ‫בזה‪ ,‬כי אמונה היא לשון המשכה כידוע ט‪,‬‬ ‫שעברנו‪ ,‬שנטהרנו מכל הפגמים‬ ‫ה� עי' בפע"ח ושעה"כ שם‪ ,‬שביום א' של סוכות יש הארה נפלאה של חסדים מכמה אופנים‪ ,‬מקיפים וגם פנימיים‪,‬‬ ‫ובעיקר מאיר הארה של החסד הגדול הנקרא 'חסד דאזיל עם כולהו יומין' שהוא השורש לכל הבאים אחריו‪.‬‬ ‫וידוע שבכל שנה ושנה היה רבינו בוער בהארת יום הראשון של סוכות בפרט‪ ,‬באומרו שהיום הוא ה'י ְִריד' הגדול‬ ‫שבו יכולים 'לקנות' שפע רב של חסדים‪ ,‬ואיש המשכיל יזהר לנצל את הזמן היקר הזה‪ ,‬ובפרט בנטילת ונענוע‬ ‫הלולב למחר ביום ראשון הוא 'יריד' גדול מאד שממשיכים חסדים גדולים ונפלאים‪.‬‬ ‫ו� ר"ל שממשיכים חסדים לתוך הגבורה‪ ,‬וכן ביום שלישי ממשיכים חסדים לתוך התפארת‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬אבל כללות‬ ‫כל עבודת חג הסוכות היא המשכת חסדים‪ ,‬עי' כל זה בשער הכוונות ענין חג הסוכות דרוש ה'‪ ,‬וע"ע בפרע"ח‬ ‫שער הלולב פ"א ב' וג'‪.‬‬ ‫ז� כי קדושת השבת נעשית מאליו באתערותא דלעילא בלי עבודתינו‪ ,‬כידוע ענין 'שבת קביעא וקיימא'‪ ,‬אבל ההארה‬ ‫היורדת ביו"ט אינו גבוה כל כך כמו שבת כי זה תלוי בעבודתנו‪ .‬ועי' דברי האריז"ל בדרושי ר"ח ואסרו חג‬ ‫החילוק בין שבת ליו"ט‪.‬‬ ‫ח� עי' לעיל הערה ה‪.‬‬ ‫ט� עי' אוהב ישראל נח ד"ה ויבא נח‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫סד‬ ‫התחילה רק בליל שני (סוכה נא‪ ,).‬שליל שני‬ ‫שע"י שמאמינים שכן הוא‪ ,‬אכן יהיה כן‪,‬‬ ‫היא בחי' גבורה י‪.‬‬ ‫ואם אין האדם מאמין בכוחותיו בודאי‬ ‫שאכן לא יוכל לפעול עמם כלום‪ ,‬ורק‬ ‫וזהו ענין השמחה של סוכות‪ ,‬שבו יש לנו‬ ‫כאשר מאמין בגודל כוחותיו שנתן לו‬ ‫מהלך לנצח את כל הקשיים ומדות‬ ‫השי"ת יכול לפעול גדולות ונצורות ולעשות‬ ‫גרועות המוטבעים בנו‪ ,‬בכח החיבוק של‬ ‫שינויים גדולים בעצמו‪ .‬ובאמת ניתן הכח‬ ‫השי"ת והמשכת החסדים לתוך המדות‬ ‫הזה לכל אחד ואחד מאיתנו‪ ,‬שהרי החיבוק‬ ‫כנ"ל‪ ,‬וממילא מגיעים לשמחה גדולה‪.‬‬ ‫הזה של הסוכה הוא לכל ישראל כנ"ל‪ .‬יש‬ ‫הסוברים ש'אתה בחרתנו' נאמר רק על‬ ‫החתם סופר והבעל שם טוב וכיו"ב‪ ,‬ורק‬ ‫מפני שאין יכולים למוחקו מהסידור אנו‬ ‫אומרים אותו ג"כ‪ ,‬אבל באמת נאמר על‬ ‫שיחות קודש‬ ‫כל אחד ואחד 'אתה בחרתנו מכל העמים!'‪,‬‬ ‫'ותתן לנו ה' אלקינו באהבה! את יום חג‬ ‫א‬ ‫הסוכות הזה'‪.‬‬ ‫בפני יהושע (ב"ק צב‪ .‬ד"ה בתוס') יש חשבון‬ ‫וזהו עומק ענין השמחה של סוכות‪ ,‬דהנה‬ ‫שהמעשה של בנות לוט (בראשית יט)‬ ‫ידוע שהשמחה האמיתית אינו באה‬ ‫היה בלילה הזה ‪ -‬לילה ראשונה של סוכות‪.‬‬ ‫אלא ע"י 'גבורות'‪ ,‬דהיינו כאשר האדם‬ ‫וידוע שממעשה זו נולד מואב‪ ,‬וממנו יצאה‬ ‫עורך מלחמה ומנצח‪ ,‬נצמח מזה השמחה‬ ‫רות המואביה שממנה בא משיח בן דוד‪,‬‬ ‫אמיתית; כל המהלכים שאנשי העולם‬ ‫וכמבואר אצלינו הרבה פעמים שנקודת‬ ‫חושבים שיכולים להביא שמחה‪ ,‬כגון ע"י‬ ‫משיח צריך לבא דוקא ע"י מעשיות כעורים‬ ‫מאכלים טובים ומקומות נופש וכדו'‪ ,‬הם‬ ‫כאלו‪ ,‬ועכ"פ הרי שענין לידת משיח שייך‬ ‫רק כמו 'ציגארעטליך'‪ ,‬שהם טובים וערבים‬ ‫לליל סוכות‪.‬‬ ‫בשעת מעשה‪ ,‬אבל ברגע שלאחריו הוא נמצא‬ ‫והענין יובן עפ"י דברינו לעיל‪ ,‬שהרי‬ ‫במצב שהיה לפני זה וצריך עוד‪ ...‬אמנם‬ ‫משיח הוא זה שיהפוך את כולנו‬ ‫השמחה האמיתית אינה אלא מכח הגבורות‪,‬‬ ‫לעתיד לבא‪ ,‬שיהא לנו מידות ישרות‪ ,‬וכל‬ ‫שמתמודד עם קשיים העוברים עליו ומצליח‬ ‫המדות שמושרשים בנו יתהפכו לטוב‪ ,‬כמו‬ ‫לעבוד על עצמו ולהגיע אל תכליתו‪ .‬ולכן‬ ‫שאמרנו לעיל שבסוכות יכולים להפוך את‬ ‫איתא ששמחת בית השואבה בבית המקדש‬ ‫עי' עוד להלן ליל ד'‪.‬‬ ‫י�‬ ‫סה‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫כמו בארא פארק וויליאמסבורג ‪ -‬איני זוכר‬ ‫המדות מן הקצה אל הקצה ממש‪ ,‬אע"פ‬ ‫כבר זמן רב שמטר חזק כזה ימשיך לכ"כ‬ ‫שהמה מוטבעים בשורשו כנ"ל‪.‬‬ ‫הרבה זמן ‪ -‬ואכן במשך היום ירדו גשמים‬ ‫יאוהנה ידוע שאין דרכו של הקב"ה לעשות‬ ‫רבים וחזקים כל היום כולו בלי הפסק‪,‬‬ ‫דברים שהם נגד דרך הטבע‪,‬‬ ‫אבל מיד כשנכנסו בני ישראל לישב בסוכה‪,‬‬ ‫ואע"פ שהוא כל יכול ואינו משועבד לטבע‬ ‫פסקו הגשמים‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬מ"מ קבע שהבריאה יתנהג עפ"י טבע‪,‬‬ ‫וזה מראה לנו איך שבלילה הזה‪ ,‬וכן במשך‬ ‫ובדרך כלל אינו משנה מהטבע‪ ,‬ואפילו‬ ‫כל ימי הסוכות‪ ,‬יכולים להפוך ענינים‬ ‫הצדיקים לא רצו בדרך כלל לשנות מהטבע‪,‬‬ ‫אע"פ שמוטבעים כבר‪ .‬ובזה קיים הקב"ה‬ ‫ואע"פ שהיה בכוחם לעשות מופתים וכיו"ב‪,‬‬ ‫את 'מצות סוכה' אשר ענינה היא להפוך‬ ‫היו יראים מזה מאד‪ ,‬כי ידעו שיכולים‬ ‫דברים המושרשים מכבר‪.‬‬ ‫לפעמים לצאת מזה קלקול מצד אחר‪.‬‬ ‫אבל הלילה הזה ראינו איך שהשי"ת‬ ‫ב‬ ‫שינה את הטבע בשבילנו שנוכל‬ ‫היום חל היארצייט של הרה"ק בעל‬ ‫לקיים מצות סוכה כראוי‪ ,‬כי במשך היום‬ ‫'ברית כהונת עולם'‪ .‬באופן רגיל‬ ‫ירדו גשמים חזקים מאד והיה נראה‬ ‫אני משתדל בליל זה לומר איזה דברים מתוך‬ ‫שלא נוכל לקיים מצות סוכה כראוי‪ ,‬כי‬ ‫ספרו הק' יב‪ ,‬אבל היום לא הביאותיו עמי‬ ‫היה נראה שבודאי יֵ ְרד ּו גשמים כל הלילה‬ ‫משום ששבת היום יג‪.‬‬ ‫בשכונות אלו שיהודים החרדים דרים בהם‪,‬‬ ‫יא� בשנה זו ירדו גבורות גשמים מרובים ורוח סערה כל משך היום בערב יו"ט‪ ,‬וחוזי מזג האויר אמרו שכן ימשיך‬ ‫גם כל הלילה‪ .‬הרבה מורי הוראה כבר פרסמו פסקי הלכות מה לעשות כשיורדים גשמים בליל ראשון של סוכות‪,‬‬ ‫וכבר הכריזו בביהמ"ד שבמקום לערוך השלחן בסוכה יתקבצו בביהמ"ד לשירות ותשבחות‪ .‬ולמעשה מיד בכניסת‬ ‫החג פסקו הגשמים לגמרי‪ ,‬ורבינו ערך השלחן בהסוכה כרגיל ובשמחה עצומה‪.‬‬ ‫יב� רבינו חיבב מאד את הספר הקדוש 'ברית כהונת עולם'‪ ,‬וחיבה זו היתה טבועה בו עוד מבית אביו‪ ,‬האדמו"ר‬ ‫רבי אברהם יהושע העשיל זצ"ל‪ ,‬שהיה לומד בספר הקדוש הזה תדיר‪ ,‬והיה הספר חשוב ויקר בעיניו מאד‪.‬‬ ‫וכאב כן הבן ‪ -‬היה רבינו הוגה בו רבות‪ ,‬והיה מפליא מאד בגודל קדושת הספר ומחברו ובנוראות דברי תורתו‪.‬‬ ‫ועד כדי כך היתה התקשרותו אל הספר‪ ,‬שאף בשנים הראשונות‪ ,‬כאשר עדיין לא היה עורך שלחן הטהור בליל‬ ‫ראשון של חג הסוכות‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬מאחר שבלילה זה חל היומא דהילולא קדישא‪ ,‬היה קובע שיתאספו כולם‬ ‫בסוכת בית המדרש‪ ,‬ושם היה לומד ברבים מתוך הספר הקדוש‪ ,‬אף מבלי לערוך שלחן הטהור‪ .‬ברבות השנים‬ ‫נעשה מעמד זה עצמו כעין שלחן הטהור‪ ,‬ולאחר שכבר החל לערוך שלחן הטהור בלילה זה‪ ,‬היו דברי התורה‬ ‫הנאמרים בו סובבים בעיקר סביב דבריו הקדושים של בעל ה'ברית כהונת עולם'‪.‬‬ ‫יג� כידוע‪ ,‬על אף שרבינו היה מן המתירים את העירוב בעירינו בארא פארק‪ ,‬ואף פעל למען הקמתו מתחילה‪ ,‬מ"מ‬ ‫פקודת רבו הרה"ק התורת מרדכי מוויזניץ זי"ע שמרה נפשו‪ ,‬והיה נמנע מלטלטל על סמך העירוב‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫סו‬ ‫נפלא כל כך‪ ,‬שהוא כותב ששה דברים‬ ‫הספר 'ברית כהונת עולם' הוא ספר פלא‬ ‫בשורה אחת‪.‬‬ ‫מאד‪ ,‬וכתוב בו רמזים נפלאים‬ ‫שאין כמותם‪ .‬הוא נפטר בהיותו רק בן‬ ‫העיקר הוא שיושפעו חסדים גמורים‪,‬‬ ‫שלשים וחמש שנה (נולד שנת תקי"ג ונסתלק בשנת‬ ‫בזכות הסוכה‪' ,‬בזכו"ת די רבונו‬ ‫תקמ"ח)‪ ,‬ועל מצות סוכה וד' מינים יש לו‬ ‫של עולם'‪ ,‬ובזכות הצדיקים‪ .‬זכותו יגן עלינו‬ ‫רמזים נפלאים על הפסוק 'מקדש ה' כוננו‬ ‫ועל כל ישראל‪.‬‬ ‫ידיך' ועוד כהנה וכהנה‪ ,‬עי"ש‪ .‬הוא ספר‬ ‫סז‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫ליל ב'‬ ‫פוגשים זה את זה‪ ,‬הם מנשקים זה את‬ ‫דברות קודש‬ ‫זה‪ ,‬אך עדיין אין זה האהבה והקירבה הכי‬ ‫גדולה‪ ,‬אלא הקירבה האמיתית היא החיבוק‪,‬‬ ‫הנה ידוע שמצות סוכה אנו עושים לזכר‬ ‫ואת זאת עושה האם לבנה‪.‬‬ ‫ענני הכבוד (סוכה יא‪ :‬טוש"ע תרכ"ה א)‪,‬‬ ‫והקושיא בזה ידועה‪ ,‬למה עושים זכר רק‬ ‫והנה עיקר האהבה והקירבה שיש לאם עם‬ ‫לנס של ענני הכבוד‪ ,‬והרי היה לבני ישראל‬ ‫בנה מתגלה ע"י החיבוק‪ ,‬וכל שאר‬ ‫במדבר עוד ניסים‪ ,‬כמו ָמן ובארה של מרים‪,‬‬ ‫הדברים שהיא עושה לו‪ ,‬שמנשקתו ומאכילתו‬ ‫ולמה אין אנו עושים זכר גם לניסים אלו‪.‬‬ ‫ומניקתו‪ ,‬כל אלו הם דברים פשוטים הבאים‬ ‫מחמת האהבה והקירבה הזאת‪ .‬והנה הגם‬ ‫והענין בזה הוא‪ ,‬דהנה הסוכה היא‬ ‫שהאם עושה לבנה גם נישוק‪ ,‬אבל הנישוק‬ ‫החיבוק שהקב"ה מחבק אותנו‬ ‫הוא טוב לרגע אחד ואח"כ לא משתייר‬ ‫כמו אם המחבקת את בנה‪ ,‬וכידוע שענין‬ ‫מזה כלום‪ ,‬משא"כ החיבוק הוא דבר תמידי‬ ‫הסוכה היא בחינת אימא עילאה המסככת‬ ‫ונמשך‪ ,‬והשפעתו נמשכת גם לאחר מכן‪ ,‬כי‬ ‫על בנה ומחבקת אותו (זוה"ק ח"ג רנה‪ :‬ושם שט‪,).‬‬ ‫ע"י זה מתגדל התינוק כראוי למשך כל ימי‬ ‫על דרך הכתוב (שה"ש ב‪ ,‬ו) 'וימינו תחבקני'‪,‬‬ ‫חייו (כמבואר לעיל ליל א'‪ ,‬עי"ש)‪.‬‬ ‫וכמ"ש האר"י ז"ל (שעה"כ חג הסוכות דרוש ד)‬ ‫שזהו סוד ההלכה שדפנות הסוכה צריכים‬ ‫ועל דרך זה הוא גם בענין האהבה של‬ ‫להיות 'שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח'‬ ‫קוב"ה לכנסת ישראל‪ ,‬שעיקר אהבתו‬ ‫(סוכה ו‪ ,):‬כי זהו דמיון וצורת ג' חלקי היד‬ ‫וקירבתו אלינו מתגלה במה שמחבק אותנו‪,‬‬ ‫שעושים החיבוק‪ ,‬ב' חלקי הזרוע הארוכים‪,‬‬ ‫וחיבוק זה נתבטא אז במדבר ע"י הענני‬ ‫ופס היד הקצר יד‪ ,‬והוא החיבוק מקוב"ה‬ ‫כבוד‪ ,‬שלא פסקו מהם כל אותם ארבעים‬ ‫לכלל ישראל‪.‬‬ ‫שנה ברציפות‪ ,‬וכל שאר הדברים ‪ -‬שהאכיל‬ ‫אותנו והשקה אותנו במן ובבאר‪ ,‬זהו בבחינת‬ ‫והנה יש ב' אופנים לבטא רגשי אהבה‬ ‫הנשיקין שהם רק גילוי האהבה לפי שעה‪,‬‬ ‫וקירבה; חיבוק‪ ,‬ונישוק‪ .‬והחילוק‬ ‫והם כבר נכללים ממילא בחיבוק הזה של‬ ‫ביניהם הוא‪ ,‬שע"י נישוק אכן מביעים‬ ‫הענני הכבוד‪.‬‬ ‫רגש של אהבה‪ ,‬אבל הרי גם כששני ידידים‬ ‫יד� 'כזה' ‪ -‬והראה רבינו בידו‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫סח‬ ‫הק' אינם דבר שמורידים וגונזים אלא‬ ‫ולזכר זה החיבוק אנו עושים את הסוכה‪,‬‬ ‫הם מגינים עלינו ונשארים עלינו לעולם‪,‬‬ ‫כי הסוכה עצמה היא ענין חיבוק‬ ‫כ"ד שעות ביום‪ ,‬בכל יום ובכל עת ובכל‬ ‫(כנ"ל)‪ ,‬וממילא שאר הניסים שהיו אז כבר‬ ‫רגע ורגע‪.‬‬ ‫נכללים בהקירבה הזאת‪ ,‬ואינם עיקר הענין‬ ‫ולכן אין עושים להם זכר מיוחד טו‪.‬‬ ‫וכן היה במשך כל הארבעים שנה שהיו‬ ‫ישראל במדבר‪ ,‬שהקיף אותם השי"ת‬ ‫והחיבוק של הסוכה אכן פועל עלינו‬ ‫בענני הכבוד להגן עליהם בקדושתו מכל‬ ‫ממש כמו חיבוק של האם לבנה‪,‬‬ ‫הקליפות שהיו שם‪ ,‬וכמו שהעיד הפסוק‬ ‫כי אנו 'מתגדלים' על ידי זה‪ ,‬ושואבים מזה‬ ‫(דברים ח‪ ,‬טו) 'המוליכך במדבר הגדול והנורא‬ ‫השגות התורה והשגות עבודה‪ ,‬ובעיקר את‬ ‫נחש שרף ועקרב וגו''‪ ,‬וענני הכבוד הצילו‬ ‫השפעת ה'דעת' הנצרכת לעבודתו יתברך‪,‬‬ ‫אותם מכל אלו‪[ ,‬וגם למ"ד שהסוכה היא‬ ‫וכמ"ש 'למען ידעו דורותיכם' טז‪.‬‬ ‫זכר לסוכות ממש שעשו להם (סוכה יא‪ ,):‬הוא‬ ‫והחיבוק הזה אינו פוסק מאיתנו אחר‬ ‫ענין של שמירה מקליפות‪ ,‬כי סוכות האלו‬ ‫סוכות‪ ,‬כי מצות הסוכה אין‬ ‫היו בעת שכבשו את ארץ סיחון ועוג (עי'‬ ‫ענינה שרק במשך שבעת ימים אלו השי"ת‬ ‫רוקח הלכות סוכות)‪ ,‬שהיו קליפות גדולות שהיו‬ ‫קרוב אלינו ע"י הסוכה‪ ,‬אלא הסוכה היא‬ ‫צריכים להכניעם לפני כניסתם לארץ ישראל]‪.‬‬ ‫רק 'סימן' שאנו עושים לענין זה שהקב"ה‬ ‫וכח וקדושת עננים אלו באו מכחם של כלל‬ ‫משגיח עלינו לעולם‪ ,‬ולא רק בשבעה ימים‬ ‫ישראל‪ ,‬כמו שהרה"ק מרוזין זי"ע היה רגיל‬ ‫אלו‪ .‬ועוד שהרי הסוכה היא כל כולה שמות‬ ‫לומר שהעננים נעשו מהבל החמימות של כל‬ ‫הק'‪ ,‬ובעיקר מה שתיבת סוכ"ה בעצמה‬ ‫ישראל ואהבתם זה לזה‪.‬‬ ‫היא בגימטריא הוי"ה אדנ"י כנודע (תיקו"ז‬ ‫אבל לא רק באותן ארבעים שנה ההם‪,‬‬ ‫נו‪ ,.‬ועי' ברית כהונת עולם עוד הרבה שמות ורמזים)‪.‬‬ ‫אלא מאז ועד עתה לא היה רגע‬ ‫ובכן לאחר סוכות אכן מסירים את הסכך‬ ‫שהסיר השי"ת את השגחתו ואהבתו מעלינו‪.‬‬ ‫הגשמי וסותרים את הדפנות‪ ,‬אבל השמות‬ ‫טו� ומן הראוי להביא בזה את לשון החיד"א בספרו 'ראש דוד' פר' אמור‪ :‬באזנינו שמענו משם גדול‪ ,‬הרב החסיד‬ ‫מהר"ר יהודה חאבילייו זלה"ה‪ ,‬ראה ויתר וטעמא טעים על אשר ציונו יוצרנו לעשות זכר לענני כבוד במצות‬ ‫סוכה‪ ,‬ואילו למן ובאר שתים הנה רעותיה לא יפקדו ולא יזכרו לעשות להם שם‪ ,‬והיה טעמו כי הענני כבוד‬ ‫סוככים בכנפיהם לישראל עם קרובו‪ ,‬ובהם נבחן וניכר תפארת ישראל‪ ,‬כי הן הן בני אל חי ובחר בנו מכל העמים‪,‬‬ ‫כי הערב רב גם שקבלו התורה והמצוה‪ ,‬מחוץ לענן יחנו‪ ,‬ודוקא ישראל מוקפי ענן‪ ,‬אבל מן ובאר היו נזונים‬ ‫מהם גם הערב רב‪ ,‬אי לזאת בדבר המסויים לישראל לבדם נצטוינו לעשות זכר‪ ,‬מה שאין כן מן ובאר שהיו גם‬ ‫לערב רב‪.‬‬ ‫טז� עיין עוד לעיל בליל א'‪.‬‬ ‫סט‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫ואין החיבוק הזה רק לשבעה ימים‪ ,‬אלא‬ ‫שיחות קודש‬ ‫לשבעים שנה ‪ -‬כל חיי האדם‪ ,‬ועוד יותר‬ ‫מזה‪ ,‬לעולם אינו עוזב אותנו‪ ,‬ומחבק אותנו‬ ‫א ‪ -‬אושפיזא דיצחק‬ ‫תמיד‪ ,‬וממילא כבר באים עם החיבוק גם‬ ‫הנה במהר"ל (נצח ישראל פי"ג) מבאר מה‬ ‫בני חיי ומזוני וכל טוב‪.‬‬ ‫שאמרו חז"ל (ספרא בחוקותי ב‪ ,‬ח‪ ,‬מובא‬ ‫יעזור השי"ת שאכן יושפע לנו כל טוב‬ ‫ברש"י) על הפסוק (ויקרא כו‪ ,‬מב) 'וזכרתי את‬ ‫וטוב‪ ,‬ונבין את גודל אהבתו אלינו‬ ‫בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את‬ ‫והחיבוק שמחבק אותנו‪ .‬ולמחר נזכה כולנו‬ ‫בריתי אברהם אזכור'‪' ,‬למה לא נאמרה‬ ‫לקחת בידינו את הד' מינים (יום הראשון היה‬ ‫'זכירה' ביצחק‪ ,‬אלא אפרו של יצחק נראה‬ ‫שבת)‪ ,‬שגם הם מלאים שמות‪ ,‬ועליהם רומז‬ ‫לפני צבור ומונח על המזבח' (לשון רש"י‬ ‫הפסוק 'מקדש ה' כוננו ידי"ך'‪ ,‬ויש בזה‬ ‫שם)‪ ,‬דהענין הוא שהרי יצחק 'האט אויס‬ ‫הרבה רמזים נפלאים‪ ,‬ואכמ"ל (עיין ברית‬ ‫געשטרעקט די האלז פארן אייבערשטן' יח‪,‬‬ ‫כהונת עולם‪ ,‬מאמר פרי עץ הדר פי"ג ועוד)‪ .‬והסוכה‬ ‫ועל ידי מסירות נפש כזה נעשה יצחק‬ ‫היא מה שהקב"ה מחבק אותנו‪ ,‬והד'‬ ‫ממש מאוחד עם השי"ת‪ ,‬ולכן אין שייך‬ ‫מינים הם מה שאנחנו מחבקים אותו יז‪,‬‬ ‫לומר שהקב"ה 'זוכר' את העקידה‪ ,‬כי‬ ‫ולא יבריחו ולא יעלימו לא זה מזו ולא זו‬ ‫זכירה שייך רק בדבר שהוא רחוק ועכ"ז‬ ‫מזה‪ ,‬עד שנזכה לביאת גואל צדק במהרה‬ ‫זוכרים אותו‪ ,‬אבל יצחק ע"י מסירת נפשו‬ ‫בימינו אמן‪.‬‬ ‫נעשה אחד ממש עם השי"ת ולא שייך לומר‬ ‫בו 'זכירה'‪ ,‬אלא כאילו הוא נעשה עכשיו‬ ‫ממש (עכת"ד) יט‪.‬‬ ‫ראה רעיא מהימנא פר' אמור קד‪ .‬ז"ל‪ :‬פקודא דא ליטול לולב בההוא יומא באינון זינין דיליה‪ ,‬והאי רזא‬ ‫יז�‬ ‫אוקימנא ואוקמוה חברייא‪ ,‬כמה דקודשא בריך הוא נטיל לון לישראל בהני יומין וחדי בהון‪ ,‬אוף הכי ישראל‬ ‫נטלי ליה לקודשא בריך הוא לחולקיהון וחדאן ביה‪ ,‬ודא הוא רזא דלולב ומינין דביה דאיהו רזא דיוקנא דאדם‬ ‫והא אתמר‪.‬‬ ‫יח� 'פשט צווארו להישחט לפני השי"ת'‬ ‫יט� ז"ל שם בא"ד‪ :‬וכל ענין זה רמז הכתוב‪ ,‬דכתיב 'וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי‬ ‫אברהם אזכור'‪ .‬למה נאמר אצל אברהם ויעקב זכירה‪ ,‬ואצל יצחק לא נאמר זכירה‪ ,‬כי אפרו של יצחק נראה כאילו‬ ‫צבור ומונח על גבי המזבח‪ ,‬עד כאן‪ .‬ובאור זה‪ ,‬כי הזכירה שייך אל דבר שאינו לפניו‪ ,‬אבל מצד כי יצחק מסר‬ ‫נפשו אל השם יתברך‪ ,‬וביטל עצמו אל השם יתברך‪ ,‬הרי אין לו הבדל מאתו יתברך‪ ,‬ולא יתכן בזה זכירה‪ ,‬כי‬ ‫הוא נראה תמיד לפני השם יתברך‪ .‬וזהו שאמר שראה אפרו‪ ,‬רוצה לומר מה שמסר נפשו אליו‪ ,‬לכך הוא לפניו‬ ‫תמיד‪ .‬ואלו הדברים הם עוד סודי חכמה עמוקה מאד‪ ,‬ואי אפשר לפרש יותר‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫ע‬ ‫הזה מתוך מסירות נפש ממש‪ ,‬והרצון‬ ‫ועד כדי כך גדול כוחו של מסירות נפש‪,‬‬ ‫העז שיש לנו לעשות רצונו בלבב שלם‪,‬‬ ‫שאע"פ שלמעשה לא נשחט יצחק‪,‬‬ ‫הרי היא נחשבת למעלה כאילו מסרנו את‬ ‫אמרו עליו 'אפרו של יצחק'‪ .‬וכן גם אמרו‬ ‫נפשינו באמת‪.‬‬ ‫(זבחים סב‪ ).‬שכאשר רצו לראות היכן הוא מקום‬ ‫המקדש ראו שם את 'אפרו של יצחק'‪,‬‬ ‫והרי כבר מסרו ישראל את נפשם להשי"ת‬ ‫ואע"פ שלא נשחט מעולם‪ ,‬ומעולם לא‬ ‫בכל ליבם במשך הרבה דורות‪' ,‬אידן‬ ‫נעשה באמת 'אפר'‪ ,‬אבל כיון שהיה לו רצון‬ ‫האבן שוין גענוג אויס געשטרעקט די האלז‬ ‫חזק ואמיתי למסור את נפשו לה' כעולה‬ ‫פארן אייבערשטן'‪ ,‬ובודאי כבר נזכה בקרוב‬ ‫כליל‪ ,‬נחשב הרצון הזה למעלה כאילו נשרף‬ ‫שיתגלה לנו ביהמ"ק‪ ,‬כמו שע"י כח מסירות‬ ‫באמת‪ ,‬וכבר יש 'אפרו של יצחק'‪.‬‬ ‫נפש נתגלה להם מקום המקדש אז‪ ,‬כן נזכה‬ ‫ע"י המסירות נפש שלנו שיתגלה לנו בית‬ ‫וכן הוא גם המסירות נפש שלנו‪ ,‬ע"י‬ ‫המקדש השלישי‪.‬‬ ‫עמידה בנסיונות של דורינו השפל‬ ‫עא‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫דב"ק אצל שמחת בית השואבה בלילי חוה"מ‬ ‫וביאור הדברים למה דוקא אחר יום השני‪,‬‬ ‫ליל ד'‬ ‫י"ל דהנה ידוע שיום הראשון‬ ‫של סוכות הוא בחינת חסד שבחסד‪ ,‬ויום‬ ‫איני רוצה להפסיק ולומר כאן דברי תורה‪,‬‬ ‫השני הוא בחינת גבורה שבחסד‪[ ,‬דהיינו‬ ‫אך ראיתי היום קטע נפלא בספה"ק‬ ‫שאין זו רק גבורה אלא היא כלולה בחסד‪,‬‬ ‫'נועם אלימלך' בפרשת נח והם דיבורים‬ ‫ושניהם הולכים יחד‪ ,‬ואכ"מ] (עי' לעיל ליל‬ ‫מפליאים‪ ,‬וזל"ק‪'' :‬ותנח התיבה בחודש‬ ‫א' ובמצוין שם הערה ו)‪ .‬וידוע שהשמחה אינה‬ ‫השביעי' (בראשית ח‪ ,‬ד)‪ ,‬רמז שעיקר הוא‬ ‫באה אלא על ידי גבורות‪ .‬כהיום יש גם‬ ‫לאדם לתקן את מעשיו בחודש השביעי‬ ‫הרבה דרכים ו'פאטענטן' אחרים להשיג‬ ‫הוא תשרי‪ ,‬ואז תפילתו רצוי יותר‬ ‫שמחה‪ ,‬אבל האמת היא שאין שמחה אלא‬ ‫משאר ימות השנה‪ ,‬כמו שדרשו חז"ל‬ ‫על ידי גבורות‪ ,‬ואי אפשר שתהיה שמחה‬ ‫(ר"ה יח‪ ).‬דרשו ה' בהמצאו (ישעי' נה‪ ,‬ו) אלו‬ ‫בלא גבורות‪ .‬ועל כן בלילה הראשון של‬ ‫עשרת ימי תשובה שאז הוא כח יותר‬ ‫חג הסוכות לא היתה שמחת בית השואבה‬ ‫השראת הקדושה'� וכאן בא דבר חידוש‬ ‫בבית המקדש‪ ,‬לפי שהלילה הראשון הוא‬ ‫נפלא‪' :‬וזה ותנח התיבה כו' בשבעה‬ ‫בחינת חסד‪ ,‬והגם שחסדים הם דבר טוב‬ ‫עשר יום לחודש‪ ,‬דהיינו לאחר שעברו‬ ‫מאד‪ ,‬אך אין בהם בחינת שמחה‪ ,‬עד שיהיה‬ ‫גם כן ימי החג שני ימי הראשונים‬ ‫גבורות עמהם‪.‬‬ ‫וקיים בהם מצות סוכה ולולב‪ ,‬ואז יש‬ ‫כח להקדושה לשלוט על הרי אררט‬ ‫וראיה לזה מכל אותם העשירים שיש‬ ‫רמז להקליפות לשבר אותם על ידי‬ ‫להם מיליונים וביליארדים‪ ,‬ויכולים‬ ‫הקדושה'� עכ"ל‪.‬‬ ‫לעשות כל מיני תענוגים שונים ככל העולה‬ ‫על רוחם‪ ,‬ואף על פי כן הם מלאים בעצבות‬ ‫דיבורים אלו הם מחודשים ומפליאים‪,‬‬ ‫ולבסוף הם מפילים עצמם מן הגג‪ ,‬ואין‬ ‫'ס'איז זייער אן אינטערעסאנטע‬ ‫להם חיים כלל‪ ,‬וכולם משתגעים ויוצאים‬ ‫שטיקל‪ ,‬ווער ס'פארשטייט פארשטייט'‪ .‬מי‬ ‫מדעתם‪ .‬ועל כרחך ששמחה אמיתית אינה‬ ‫שלומד בספר 'נועם אלימלך' יודע שזהו‬ ‫אלא מתוך גבורות‪ ,‬כגון על ידי יסורים‪ ,‬או‬ ‫קטע נדיר מאד‪ .‬אבל עכ"פ הוא כותב‬ ‫על ידי קשיים בעבודת ה' וכיו"ב‪ ,‬והאדם‬ ‫שזה דוקא 'בשבעה עשר יום לחודש' לאחר‬ ‫המצליח לעבור יסורים וקשיים‪ ,‬הוא יש לו‬ ‫שעברו שני ימים ראשונים של קיום מצות‬ ‫באמת שמחת החיים‪.‬‬ ‫סוכה ולולב‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫עב‬ ‫וזאת היתה השמחה העצומה בשמחת‬ ‫ליל ה'‬ ‫בית השואבה‪ ,‬והיו משוררים שם‬ ‫בבית המקדש ניגונים מעניינים מאד‪' ,‬אשרי‬ ‫אין ברצוני להפסיק ולהאריך כאן בדיבורים‪,‬‬ ‫ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו'‪' ,‬אשרי‬ ‫אבל יש מימרא קדושה שאומרים‬ ‫זקנותנו שכיפרה את ילדותנו' (סוכה נג‪ ,).‬שהיו‬ ‫בשם הרה"ק ר' מאיר מפרעמישלאן‬ ‫מדברים רק מחלק העבודה‪ ,‬שהצליחו להגיע‬ ‫זי"ע‪ ,‬שאמר‪' :‬הללוהו בתו"ף ומחו"ל'‬ ‫למדריגות בעבודת ה' ועמדו בנסיונות‬ ‫(תהלים קנ‪ ,‬ד) ‪' -‬די סוף וועט זיין מ'וועט‬ ‫וכיו"ב‪ .‬כי לא שייך שתהיה 'שמחת בית‬ ‫מוחל זיין'‪ .‬והיינו שבסוף ימחלו לו לאדם‬ ‫השואבה' אלא אם כן יש גבורות‪ ,‬ובלא זה‬ ‫על כל עוונותיו‪ .‬ובפשטות נראה הדבר‬ ‫אי אפשר‪ ,‬ולכן רק בלילה השני שהוא בחינת‬ ‫כפתגם יפה בעלמא‪ ,‬אבל צריכים לדעת‬ ‫יצחק ‪ -‬גבורה‪ ,‬אז מתחילה השמחה‪.‬‬ ‫שכל דבריהם של הבעש"ט ותלמידיו זי"ע‬ ‫היו בנויים ומיוסדים על יסודות עמוקים‪,‬‬ ‫ועכ"פ יש כאן דבר נפלא שכתב לנו הרבי‬ ‫ולפעמים ניתן לתפוס ולהבין קצת רמז‬ ‫ר' אלימלך זי"ע‪ ,‬שנתן לנו 'זמן‬ ‫בעומק כוונת דבריהם‪.‬‬ ‫קבוע'‪ ,‬שאחר ב' הימים הראשונים‪ ,‬הכל כבר‬ ‫הולך בנקל‪ ,‬ואז יכולה כח הקדושה לשלוט‬ ‫והנה יש חשבון נפלא מהרמ"ע מפאנו‬ ‫על 'הרי אררט' שהם הקליפות‪ ,‬והמבין יבין‪.‬‬ ‫בענין ימים האלו שאנו עומדים‬ ‫בהם‪ .‬ונקדים לדבריו מה שהביא הלבוש‬ ‫השי"ת יעזור‪ ,‬בזכות שאומרים דיבורים‬ ‫(סימן תרס"ד ס"א)‪ ,‬שיש בחינת ראש השנה‬ ‫מהרה"ק הרבי ר' אלימלך‪ ,‬שזכותו יגן‬ ‫לימות החמה ויש ראש השנה לימות הלבנה‪,‬‬ ‫עלינו ועל כל ישראל‪ .‬וכבר יתקיים מה‬ ‫וכידוע שהחילוק בין שנת הלבנה לשנת‬ ‫שכתב‪ ,‬וימתקו כל הדינים‪ .‬וצריכים אנו‬ ‫החמה הרי הוא י"א יום‪ ,‬נמצא לפי חשבונו‬ ‫לכך‪ ,‬כי גבורות יש לנו די והותר‪ ,‬בימינו‬ ‫שיום הכיפורים שלנו הוא בחינת ראש השנה‬ ‫אין צריך להסביר מהו 'גבורות'‪' ,‬ס'איז‬ ‫לימות החמה‪ ,‬ויום הושענא רבא יהיה בחינת‬ ‫זייער וואויל‪ ,‬זייער פיין‪ ,‬זייער זיס‪ ,‬אבער‬ ‫יום הכיפורים לימות החמה‪ .‬הרי שימים אלו‬ ‫גבורות האבן מיר איבערן קאפ' כ‪ ,‬ובקשתינו‬ ‫מראש השנה עד ליו"כ והושענא רבה הם‬ ‫שכאשר השי"ת נותן לנו עכשיו ימי שמחה‪,‬‬ ‫המשך עבודה אחת הנחלקת לשתים‪ .‬וכתב‬ ‫כבר יהיה שמחה בשלימות עם כל טוב וטוב‪.‬‬ ‫הרמ"ע מפאנו (חקור דין ח"ב פכ"ד) שמתחלת‬ ‫ראש השנה עד אחר נעילה של יום כיפור‬ ‫'כל המאמרי חיזוק שאומרים שהגבורות הם לטובה הם טובים ונעימים‪ ,‬אך הגברוות כבר עברו ראשינו'‬ ‫כ�‬ ‫עג‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫שאתה יכול 'לערבב השטן' ועמו כביכול גם‬ ‫יש רמ"ג שעות כא‪ ,‬ועוד פעם נוספת של‬ ‫את השי"ת‪ ..‬הלא ח"ו בכלל לחשוב כן ולבוא‬ ‫רמ"ג שעות יש מלאחר נעילה עד הושענא‬ ‫במהלך מחשבה שכזה‪.‬‬ ‫רבה כב‪ .‬והנה אם נחשוב ב' פעמים רמ"ג‪,‬‬ ‫הרי זה עולה למספר 'תו"ף'‪ ,‬וזהו 'הללוהו‬ ‫אלא מאי‪ ,‬כי הנה נתבונן מדוע אכן קשה‬ ‫בתו"ף ומחול'‪ ,‬שלסוף תפ"ו שעות אלו‬ ‫כל כך לאדם לשנות את עצמו ואת‬ ‫נשלם המחילה (עכת"ד הרמ"ע מפאנו)‪.‬‬ ‫טבעיו‪ ,‬הביאור בזה הוא שיש לאדם נטיות‬ ‫בטבעו שאין הוא 'בעל הבית' עליהן‪ ,‬ואין‬ ‫ועומק הענין הוא‪ ,‬דהנה מעיקרי‬ ‫הוא שולט בהן‪ .‬יש לו נטיות של תאוה‪,‬‬ ‫העניינים שעובדים על זה בימים‬ ‫גאוה‪ ,‬ושאר כל ההבלים שיש לו‪ ,‬ואף‬ ‫אלו‪ ,‬הוא לעשות שינויים אמיתיים בתוכנו‬ ‫שבאמת אכן אין הוא רוצה להיות כן‪ ,‬ובפרט‬ ‫ע"י שעובדים על השורש‪ ,‬ולא כמו שנראה‬ ‫בבוא הימים הקדושים שמתעורר רצונו לטוב‬ ‫שהוא כמין 'מבצע תשובה'‪ ,‬כי אם הוא רק‬ ‫ובאמת אינו רוצה וחפץ ברע‪ ,‬מכל מקום‬ ‫בבחינת 'מבצע תשובה' הרי זה אינו כלום‪ ,‬כי‬ ‫המידות שולטות על הרצון‪ ,‬שאפילו על רצונו‬ ‫אח"כ יהיה ‪ -‬כמו שאומרים כאן באמעריקע‬ ‫‪' -‬בע"ק ט"א סקווע"ר ווא"ן' (‪-‬חוזרים שוב‬ ‫אין הוא יכול לשלוט‪ ,‬כי המידות הן טבע‬ ‫המוטבע באדם (עי' לעיל ליל א' עפ"י דברי הדברי‬ ‫לדרך הראשון)‪ ,‬ומה עכשיו? עשית תשובה‪ ,‬ומה‬ ‫חיים פר' כי תבא)‪.‬‬ ‫יהיה הלאה? וכאילו זה כמו מין 'כינוס‬ ‫שנתי' שאח"כ אומרים 'איבער א יאר אין‬ ‫אולם‪ ,‬יש דבר שהוא למעלה מן הרצון‬ ‫פריידן' כג‪ ,‬וכמו שאכן אומרים בתפילות‬ ‫ולמעלה מן הטבעיות‪[ ,‬והוא‬ ‫יום הקדוש 'מלך מוחל וסולח לעוונותינו‬ ‫הנקרא בספרי הקדמונים 'כח היולי' (עי'‬ ‫ולעוונות עמו בית ישראל ומעביר אשמותינו‬ ‫רמב"ן תחילת בראשית)‪ ],‬ועל זה עובדים בימים‬ ‫בכל שנה ושנה' ‪ -‬וכאילו כבר מגלים שזה‬ ‫אלו‪ .‬כידוע שימים אלו הם ימים שעובדים‬ ‫רק כמו 'כינוס שנתי' ואם ירצה השם לשנה‬ ‫על ענין ה'דעת'‪ ,‬שהוא הממשיך מחכמה‬ ‫הבא עוד הפעם ימחלו העוונות‪ ,‬הרי ח"ו‬ ‫ובינה (עי' שער הכוונות דרושי הסוכות) [ובאמת היא‬ ‫לומר כן‪ ,‬כי זה נראה ממש כליצנות‪ .‬הלא‬ ‫עוד יותר גבוה מזה‪ ,‬כי לא ממשיכים רק‬ ‫אין לך שום פנים! אתה בא בכל שנה ושנה‬ ‫מחכמה בינה דעת‪ ,‬אלא כמו שכתב בעבודת‬ ‫'ווי א נער אויפן מארק'‪ ,‬ואתה סובר‬ ‫כא� היינו עם הוספה מחול אל הקודש‪ ,‬כי בי' ימים הם ר"מ שעות ושעה אחת הוספה מחול על הקודש בתחלת ראש‬ ‫השנה ושעה אחת הוספה מחול על הקודש בסוף יום הכפורים בשעת נעילה הם רמ"ב ובסוף נעילה בשעה רמ"ג‬ ‫הוא הגמר דין‪.‬‬ ‫כב� היינו מב' שעות אחר יום כיפור כנ"ל עד שעה חמישית של ליל הושענא רבה‪ ,‬עי"ש החשבון‪.‬‬ ‫כג� 'לשנה הבאה בשמחה'‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫עד‬ ‫ה'סוף'? יכולים ללמוד כוונת המימרא כמו‬ ‫ישראל (לסוכות ד"ה בפרשת אמור כל האזרח) על‬ ‫שנראה כפשוטו‪ ,‬דהיינו ‪ -‬רחמנא ליצלן ‪-‬‬ ‫הפסוק 'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות'‪,‬‬ ‫כשהוא כבר סוף ממש ואין עוד מה לעשות‪,‬‬ ‫שתיבת 'האזר"ח' הוא בגימטריא 'אר"ך'‪,‬‬ ‫ובהכרח כבר צריכים למחול‪ ,‬וכמו שעושים‬ ‫שהוא מקום גבוה ונשגב מאד‪ ,‬למעלה מכל‬ ‫'באנקראט געשעפט'‪ ,‬ובבחינת 'מלך מוחל‬ ‫מיני הנטיות‪ ,‬ושם מגיעים ע"י הסוכה כד]‪,‬‬ ‫וסולח ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה'‪.‬‬ ‫ותכלית כל זה הוא להתדבק למקום שהוא‬ ‫אך יש ביאור יותר עמוק בענין 'סוף' זה‪,‬‬ ‫למעלה מכל הנטיות המוטבעים בנו‪ ,‬ועי"ז‬ ‫והיינו כשהאדם תופס את הענין כראוי‪,‬‬ ‫להפוך את המידות בשורשם‪.‬‬ ‫ויוצא מתחת כל נטיותיו הרעים ונעשה‬ ‫ודבר זה באמת תלוי בבחינת 'עצם הלוז'‬ ‫שליט על עצמו‪ ,‬ובימים אלו יש כוח מיוחד‬ ‫שיש בכל אדם‪ ,‬שהוא שורש חיות‬ ‫לזה‪ ,‬שהם שני פעמים רמ"ג שעות העולים‬ ‫האדם‪ ,‬ועל ידו יקום בתחיית המתים לעתיד‬ ‫למספר 'תו"ף'‪ ,‬ובכח ימים אלו יהיה‬ ‫לבא כנודע (זוה"ק ח"א סט‪ .).‬כי אז לעתיד לבא‬ ‫'מחילה' אמיתית ושינוי בהשורש‪.‬‬ ‫לא תהיה שום נטייה לכל התאוות וההבלים‬ ‫והנה יש ימי דין וימי שמחה; מתחילה‬ ‫האלו‪ ,‬והאדם יסתכל על עצמו ויתמה 'הלא‬ ‫ראש השנה ויום כיפור שהם ימי‬ ‫אני אותו אדם עצמו‪ ,‬ומה נעשה עמי?'‪,‬‬ ‫דין‪ ,‬ואח"כ נכנסים לסוכות שהם ימי שמחה‪,‬‬ ‫אבל הענין הוא שתהיה חיות חדשה בעולם‪,‬‬ ‫ועבודת האדם הוא לעבוד בכל האופנים שלו‬ ‫וכל אדם יקבל חיות חדשה משורש חיותו‬ ‫לשנות את מציאותו‪ ,‬בתחילה ע"י הנהגה של‬ ‫ועל ידה ישתנה לגמרי‪.‬‬ ‫יראה ואח"כ מתוך שמחה‪.‬‬ ‫והאדם כבר יכול לשאוב את החיות הזאת‬ ‫אפילו לפני הזמן ההוא של לעתיד‬ ‫ובענין זה יש מימרא קדושה מהרה"ק‬ ‫לבא‪ ,‬ובעיקר יכול לשאוב חיות זו בזמנים‬ ‫מסאדיגורא זי"ע ‪' -‬א אינטערעסאנט‬ ‫נעלים אלו‪ .‬וזה מרומז בהחשבון של רמ"ג‬ ‫ווארט האט ער‪ ,‬אביסל א שארף ווארט' ‪-‬‬ ‫שעות אלו‪ ,‬כי מספר רמ"ג עולה 'עצ"ם‬ ‫אשר ביום שמיני עצרת שהיא גמר החתימה‬ ‫לו"ז' כידוע‪ ,‬שע"י הכח של עצם הלוז‬ ‫דנים את האדם באיזה זמן הוא מתנהג טוב‬ ‫יכולים אכן לשנות את הנטיות והמידות‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬האם בימי הדין הוא מתעורר להתנהג‬ ‫כראוי ובימי השמחה הוא נותן מנוח לנפשו‪,‬‬ ‫וזהו עומק המימרא של 'בתוף ומחול';‬ ‫או שבימי השמחה הוא מתנהג יותר טוב‬ ‫שבסוף תהיה מחילה‪ .‬אבל אימתי הוא‬ ‫כד� זל"ק בא"ד‪ :‬להכי כתב קרא האזר"ח בה"א שמספרו רכ"א כמספר אר"ך להורות שסוכת אר"ך מגין עלינו מעלמא‬ ‫אריכא וממילא שהנשים פטורות כיון שאין להם שם עלייה‪.‬‬ ‫עה‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫איש על כתף חבירו‪ ,‬וגם כל היום הלכו‬ ‫מבימי הדין‪ .‬וכפי האופן שבו יטיב את דרכיו‬ ‫מעבודה לתפלה‪ ,‬ללימוד‪ ,‬לסעודת יו"ט וכן‬ ‫יותר‪ ,‬לפי זה יגזרו את דינו לשנה הבאה‪,‬‬ ‫הלאה (סוכה שם); באופן רגיל‪ ,‬אדם שלא ישן‬ ‫אם שנה של דין או שנה של שמחה‪ ,‬ועל זה‬ ‫מגיע לידי כעס ובלבול הדעת‪ ,‬וכאן היו‬ ‫הוא הנידון בשמיני עצרת‪ ,‬עכתד"ק‪ .‬והנוגע‬ ‫בשמחה ובטוב לבב על אף שלא ישנו כלל‪,‬‬ ‫לעניננו‪ ,‬שעיקר האופן שהאדם אכן ישנה‬ ‫והלכו מחיל אל חיל‪ .‬והיינו מפני שהגיעו‬ ‫את דרכיו הוא בימי השמחה‪ ,‬ולא רק כאשר‬ ‫לבחינה זו של 'בתו"ף ומחול'‪ ,‬שתפסו‬ ‫עושים מצב של דין המעוררו לעשות תשובה‪,‬‬ ‫את הרמ"ג שעות כראוי‪' ,‬ווייל דאס איז‬ ‫והוא מבקש שימחלו לו את העוונות שוב‬ ‫שעות פון כוחות למעלה מדרך הטבע פון‬ ‫ושוב‪ .‬והם הם ב' האופנים לפרש המימרא‬ ‫א מענטש' כז‪ ,‬וכח זה יש לכל אדם‪ ,‬ורק‬ ‫של 'בתו"ף ומחול'‪' ,‬תו"ף' יכול להתפרש‬ ‫צריכים להוציאו מן הכח אל הפועל‪ .‬וכאשר‬ ‫על דרך 'סוף' ממש כנ"ל‪ ,‬ויכול להתפרש‬ ‫הקדוש ברוך הוא עוזר והאדם זוכה להוציא‬ ‫כחשבון של ב' פעמים רמ"ג כנ"ל‪' ,‬וואס‬ ‫כוחות אלו שלמעלה מדרך הטבע‪ ,‬הרי זאת‬ ‫א מענטש קען ארויסקריכן פון אלע זיינע‬ ‫ישועה לנפשו‪.‬‬ ‫נארישקייטן' כה‪.‬‬ ‫ובימים אלו רואים בחוש שבאמת יש לכל‬ ‫וזהו ענין השמחה שהיתה בשמחת בית‬ ‫אדם כוחות אלו‪ ,‬כי בימים אלו‬ ‫השואבה בימים אלו‪ ,‬וכמו שאמרו שם‬ ‫עושים בני אדם דברים שלא היו עושים בכל‬ ‫'אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול‬ ‫השנה כולה כח‪ ,‬ועושים זאת במסירות נפש‬ ‫לו' (סוכה נג‪ ,).‬שעיקר השמחה היתה על‬ ‫והתמסרות נפלאה‪ ,‬כי זהו כוחו האמיתי של‬ ‫ההצלחה לשנות את הנטיות ולצאת מתחת‬ ‫האדם‪ ,‬לצאת מכל טבעיו ונטיות נפשו להבלי‬ ‫הנהגת הטבע‪ .‬שכן בשמחת בית השואבה‬ ‫עוה"ז‪' ,‬א מענטש איז בכח ארויסצוקריכן‬ ‫'איז מען ארויס פון די גלייז' כו‪ ,‬וכמובן‬ ‫פון אלע זיינע שטותים און נארישקייטן'‪,‬‬ ‫שאינו דבר פשוט כלל ע"פ טבע שאנשים‬ ‫ואפילו אם לא יאכל את כל אלו התאוות‬ ‫היו נעורים לילות שלימים‪ ,‬ורק נמנמו קצת‬ ‫כה� 'שאז ניתן להאדם לצאת מכל נטיותיו והבליו'‬ ‫כו� 'ממש יצאו מן הכלים'‬ ‫כז� 'שהם שעות של כוחות למעלה מדרך הטבע של האדם'‬ ‫כח� ענין זה מרגלא בפומיה דרבינו בכמה דוגמאות‪ ,‬כגון מה שבראש השנה ויום כיפור כולם עומדים בביהמ"ד מן‬ ‫הבקר עד הערב ואף אחד אינו מעוניין בה'נייעס' או באיזה לשון הרע וכדו'‪ ,‬בזמן שבשאר כל השנה אין יכולים‬ ‫לרכז את עצמינו אף לשעה מועטת‪ .‬גם מה שבני ישראל רודפים אחד מצוות בהידור רב מתוך התמסרות נפלאה‪.‬‬ ‫ומה שבעלי מסחר סוגרים את מסחריהם למשך כל החג וגם בחול המועד‪ ,‬וכיו"ב‪ .‬עי' בזה לעיל מוצאי יו"כ‬ ‫שיחה א'‪ ,‬ועוד בנעילת החג‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫עו‬ ‫זאגן אז די גאנצע נשמה איז דבוק אינעם‬ ‫והבשר השמן ושאר שטותים והבלים‬ ‫אייבערשטן‪ ,‬קריכט מען ארויס פון די אלע‬ ‫שרואים בכל הפרסומות ברחוב‪ ,‬אשר נראה‬ ‫זאכן'‪ .‬וזהו ענין שבעת הימים של סוכות‬ ‫מהם כאילו אי אפשר להיות יהודי בלא‬ ‫שהם השבע מידות‪ ,‬לצאת מתחת הנהגת‬ ‫דברים אלו‪ ...‬ובאמת אין זה המהלך להגיע‬ ‫שבע המדות ולהיכנס אל היחוד האמיתי‬ ‫לשמחת החיים כאמור‪ ,‬אלא התכלית היא‬ ‫ואל האהבה האמיתית‪.‬‬ ‫שהאדם ישתמש בכח זה שלמעלה מכוחותיו‬ ‫הטבעיים‪ ,‬ואז הוא עושה שינויים בעומק‬ ‫'זאל דער אייבערשטער אונז טאקע‬ ‫נפשו‪ ,‬ומגיע לשמחה אמיתית כט‪ .‬וכשיוצאים‬ ‫העלפן מ'זאל קענען טאקע האבן‬ ‫מכל זה וקצים בכל הדברים אלו‪' ,‬ווייסט‬ ‫אן אמת'דיגע דביקות‪ ,‬אן אמת'דיגע‬ ‫מען אז מ'האלט שוין ערגעץ' ל‪.‬‬ ‫התקשרות‪ ,‬אן אמת'דיגע יחוד קודשא בריך‬ ‫הוא ושכינתיה מיט כלל ישראל צוזאמען‪ ,‬און‬ ‫יעזור השי"ת שאכן יהיה 'הללוהו בתוף‬ ‫מ'זאל זוכה זיין צו די גאולה שלימה במהרה‬ ‫ומחול' ‪ -‬שבסוף תהיה מחילה אחר‬ ‫בימינו אמן'‪.‬‬ ‫כל אלו השעות‪ ,‬ונזכה למה שכתוב שם בסוף‬ ‫המזמור 'כל הנשמה תהלל י‪-‬ה'‪ ,‬דהיינו‬ ‫שנוכל להמשיך בתוכנו את כל הנשמה שלנו‪,‬‬ ‫שהרי בדרך כלל הנשמה גדולה מאד ורובה‬ ‫ליל ו' ‪ -‬אושפיזא דיוסף‬ ‫אינה שורה בתוך האדם לא‪ ,‬וכאשר האדם‬ ‫מגיע ל'כל הנשמה' הרי הוא עומד כבר‬ ‫היום הוא אושפיזא דיוסף ‪ -‬מידת היסוד‪,‬‬ ‫באיזה מדרגה‪.‬‬ ‫הנקראת על שמו 'קדושת יוסף'‪.‬‬ ‫וזהו הענין אשר אומרים ספר תהלים בליל‬ ‫יש רמז ידוע המובא בספה"ק (צמח דוד‬ ‫הנה‬ ‫הושענא רבה הקדוש‪ ,‬שמשתמשים‬ ‫בסוף הספר‪ ,‬עמ' רסט‪ ,‬ועוד) אשר התיבות‬ ‫עם כח ספר התהלים המסתיים בפסוק זה‬ ‫'למע"ן ידע"ו דורותיכ"ם' בגימטריא‬ ‫של 'כל הנשמה תהלל י‪-‬ה'‪ ,‬כי אחר עבודת‬ ‫למספר תתק"ס‪ .‬והרמז הוא שיש תתק"ס‬ ‫ימים אלו מגיעים למצב כזה שמשתמשים‬ ‫לוגין בשיעור מקוה כנודע לב‪ ,‬והסוכה היא‬ ‫עם כל הכוחות של הנשמה ואז יכולים‬ ‫בבחינת מקוה‪ .‬ויש בזה כמה דרכים ורמזים‬ ‫לצאת מכל העניינים הטבעיים‪' ,‬ווען מ'קען‬ ‫כט� עיין לעיל ליל ב'‪.‬‬ ‫ל� 'יודעים שכבר נמצאים באיזה דרגה נכונה'‬ ‫לא� עי' זוה"ק ח"ב צד‪:‬‬ ‫לב� שיעור מקוה היא מ' סאה‪ ,‬ובכל סאה כ"ד לוגין‪ ,‬מ' פעמים כ"ד הרי תתק"ס‪.‬‬ ‫עז‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫כך עד שישתנה כל מהותו‪ .‬דאם לא כן הרי‬ ‫שונים איך עניני המקוה מרומזים בהסוכה‬ ‫תקשה הקושיא הידועה‪ ,‬שבזה שהחסידים‬ ‫ואכמ"ל‪ ,‬אכן עיקר הענין הוא‪ ,‬דהנה ידוע‬ ‫הולכים למקוה בכל יום ויום בין כך ובין‬ ‫שעבודת המקוה הוא שמתעלים למדרגה‬ ‫כך‪ ,‬ובמקוה חמה ונאה‪ ,‬הרי הם מבטלים‬ ‫שהיא למעלה מן הדעת (כמבואר בהמשך)‪ ,‬וזהו‬ ‫בזה לכאורה את כל תקנת המקוה לה‪ .‬אלא‬ ‫גם הענין שעובדים עליו במצות סוכה ולולב‪,‬‬ ‫ע"כ שענין המקוה הוא עמוק יותר‪ ,‬ויש על‬ ‫וכמרומז בפסוק 'למען ידעו דורותיכם'‪,‬‬ ‫זה מאמר מבעל התניא (בסידור עם דא"ח)‪ ,‬וגם‬ ‫שע"י הסוכה ממשיכים דעת שהיא למעלה‬ ‫בכל הספה"ק מבואר כן‪ ,‬שהמקוה הוא ענין‬ ‫מן השכל האנושי‪.‬‬ ‫של למעלה מן הדעת‪' ,‬אז דער מענטש זאל‬ ‫'א מענטש האט זיך זיינע נארישקייטן אין‬ ‫קומען צום שכל‪ ,‬צום אמת'דיגן דעת' לו‪.‬‬ ‫קאפ' לג‪ ,‬הרבה תאוות ומידות מגונות‪,‬‬ ‫וזהו 'קדושת יוסף' אשר לה אנו זוכים‬ ‫ואינו יכול להפטר מהם לד‪ ,‬ועל זה ניתנה לנו‬ ‫בליל זה 'אושפיזא דיוסף'‪ ,‬כי הסוכה‬ ‫הסוכה שתהיה בבחינת מקוה טהרה‪ ,‬שהאדם‬ ‫נעשית מקוה טהרה לאדם‪ ,‬ושומרת אותו‬ ‫נכנס בכל גופו לתוך הסוכה‪ ,‬והסוכה מקפת‬ ‫מכל הדברים הסובבים אותו ‪ -‬מכל מה‬ ‫את האדם מכל צדדיו ושומרת אותו מכל‬ ‫שהוא רואה ושומע ומהרהר‪ ,‬ומשנה את‬ ‫הקליפות הסובבים אותו ומבלבלים אותו‪,‬‬ ‫האדם לגמרי‪.‬‬ ‫ובפרט כאשר נוטלים את הד' מינים אשר אז‬ ‫ממשיכים 'דעת' (שער הכוונות הקדמה לדרושי חג‬ ‫וזהו 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות‬ ‫הסוכות)‪ .‬וזהו 'למען ידעו דורותיכם'‪ ,‬שהאדם‬ ‫הושבתי את בני ישראל בהוציאי‬ ‫זוכה לקבל הארת הדעת‪ ,‬שהדעת שלו תהיה‬ ‫אותם מארץ מצרים'‪ ,‬שהסוכה היא כמו‬ ‫למעלה מכל הנטיות של הגוף‪ ,‬וזהו טהרה‬ ‫אותה הסוכה שעשה לנו הקב"ה במדבר‪,‬‬ ‫אמתית כמו מקוה‪.‬‬ ‫דהיינו הענני הכבוד (סוכה יא‪ ):‬שהגינו עליהם‬ ‫מכל דבר רע‪ ,‬וכל הדברים המפריעים לא‬ ‫וביאור הענין הוא‪ ,‬שהרי ענין המקוה‬ ‫יכלו להגיע אליהם‪ ,‬ולא היה להם שום‬ ‫אינו רק שהאדם יטהר בו‬ ‫שייכות למה שבחוץ‪ ,‬והעננים כבשו לפניהם‬ ‫מטומאתו ותו לא מידי‪ ,‬אלא יסוד המקוה‬ ‫את כל הדרכים‪ ,‬ושמרום מכל ה'נחשים‬ ‫הוא שתפעל הטהרה בפנימיות האדם כל‬ ‫לג� 'אדם יש לו הרבה הבלים בראשו'‬ ‫לד� עיין עוד לעיל ליל א' וליל ה'‪ ,‬ובאריכות בנעילת החג‪.‬‬ ‫לה� כי כל ענין המקוה הוא שלא יהיו רגילים בטומאה (ברכות כב‪ ,).‬שהרי אחר הטומאה זקוקים להיטהר במקוה‪ ,‬ואם‬ ‫הולכים ממילא בכל יום שוב מה הועילו חכמים בתקנתם‪.‬‬ ‫לו� עי רמב"ם הלכות מקוואות פי"א הי"ב שמבאר ענין מי מקוה שהיא 'מי הדעת'‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫סוכות‬ ‫נהורא‬ ‫עח‬ ‫כי בכח הסוכה ניתנת לנו השמירה על‬ ‫ועקרבים' (עפ"י דברים ח‪ ,‬יא) דהיינו כל מיני‬ ‫המשך הדורות‪ .‬והמשכת הדורות נמשכת‬ ‫קליפות וכיו"ב‪.‬‬ ‫מיוסף עד עתה‪ ,‬ובזכותו ובכחו ניתן לנו‬ ‫וענין זה נקרא 'תיבה'‪ ,‬כמו תיבת נח‪,‬‬ ‫כח השמירה‪.‬‬ ‫וכדאיתא בנועם אלימלך (פרשת נח)‬ ‫וכשאנו מדברים אודות יוסף הצדיק‪,‬‬ ‫על הפסוק 'ותנח התיבה על הרי אררט'‪,‬‬ ‫שמא יאמר האדם בלבו מה‬ ‫שעל ידי סוכה ולולב מבטלים את כח הסטרא‬ ‫השייכות שלי ליוסף הצדיק? 'ר' איד‪ ,‬וואס‬ ‫פארט' (עיין לעיל ליל ד')‪.‬‬ ‫אחרא‪' ,‬און די תיבה ָ‬ ‫איז דיין מחותנים'שאפט?' וכי אתה יכול‬ ‫והסוכה היא ה'תיבה' שלנו המגינה בעדנו‪,‬‬ ‫לומר על עצמך שאתה נשמר כראוי? אבל‬ ‫כי צורת הסוכה היא כמו תיבה מרובעת‪ .‬ויש‬ ‫מכל מקום‪' ,‬רצון' הרי יש לנו‪ ,‬ואף אם‬ ‫'מים הזידונים' (עפ"י תהלים קכד‪ ,‬ה‪ ,‬ועי' תורה אור‬ ‫איננו נמצאים שם במדרגה‪ ,‬הרי הרצון הוא‬ ‫פר' נח ד"ה מים רבים) השוטפים מכל הצדדים‬ ‫מעל הכל‪ ,‬וכשיש רצון יכולים לבסוף להגיע‪,‬‬ ‫ורוצים לבלבל ולהדיח את האדם‪ ,‬אך האדם‬ ‫וזהו ענין כח הלילה הזה‪.‬‬ ‫נכנס אל הסוכה והיא מגינה עליו מכל אלו‪.‬‬ ‫וזהו הטהרה שיש לנו הלילה‪ ,‬שזוכים בה‬ ‫ובזכות יוסף הצדיק ושמירת קדושת יוסף‬ ‫ל'קדושת יוסף'‪ ,‬שהוא ענין 'צדיק‬ ‫יושפע לנו כל מה שאנו צריכים‪,‬‬ ‫כתמר יפרח' (תהלים צב‪ ,‬יג)‪ ,‬בבחינת יסוד‬ ‫כידוע על דרך הכתוב 'יוסף הוא השליט הוא‬ ‫צדיק‪ ,‬וטהרה זו שומרת את האדם שיזכה‬ ‫המשביר' (בראשית מב‪ ,‬ו)‪ ,‬ויעזור השי"ת שאכן‬ ‫להיות נשמר בקדושה‪ .‬שזהו באמת רצון כל‬ ‫יושפע לנו רוחניות‪ ,‬גשמיות‪ ,‬וכל ההשפעות‬ ‫אחד ואחד‪ ,‬להיות מקושר להשי"ת ולהתנהג‬ ‫טובות‪' ,‬און מיר זאלן זוכה זיין טאקע צו א‬ ‫בבחינת יסוד צדיק‪.‬‬ ‫לעכטיג פרייליך יאר‪ ,‬מיט שמירה‪ ,‬שמירת‬ ‫הדורות‪ ,‬שמירת היסוד‪ ,‬מיר זאלן קענען‬ ‫ובכח זה יעזור השי"ת שתהיה שמירה על‬ ‫זיך האלטן ריין‪ ,‬כאוות נפשנו‪ ,‬ביז דער‬ ‫המשך הדורות‪ ,‬כמ"ש 'למען ידעו‬ ‫אייבערשטער וועט טאקע אראפ ברענגען‬ ‫דורותיכם'‪ ,‬כי כאשר אנחנו נשמרים בקדושה‬ ‫א רוח טהרה ממרום‪ ,‬און מיר וועלן זוכה‬ ‫וטהרה‪ ,‬אזי יש המשך הדורות כראוי‪ .‬וזהו‬ ‫זיין צו לעכטיגע זמנים'‪ ,‬בביאת גואל צדק‪.‬‬ ‫'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי'‪,‬‬ ‫עט‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫דב"ק נעילת החג שמחת תורה‬ ‫מקצה הארץ ועד קצהו עבור הרהור תשובה‬ ‫עומדים אנו בעת נעילת ימי שמיני עצרת‬ ‫וכיו"ב‪ ,‬אבל במשך השנה אין רואים כעין‬ ‫ושמחת תורה‪ ,‬ומסתיימים הכ"ב‪-‬‬ ‫זה כלל‪.‬‬ ‫כ"ג ימים הקדושים‪ ,‬אשר בהם בני ישראל‬ ‫מתפללים על כל השנה כולה‪ .‬ורבים שואלים‬ ‫אמנם דבר אחד היוצא לנו למעשה‪ ,‬כפי‬ ‫וחפצים להבין מה מתרחש באמת בימים אלו‪,‬‬ ‫המשמעות היוצאת מהספרים‬ ‫כי הנה בראש השנה מתחילים לדבר ולדון‬ ‫הקדושים‪ ,‬והוא‪ ,‬דהנה טעם הדבר שקשה‬ ‫בענין 'צדיקים בינונים ורשעים'‪ ,‬הנכתבים כל‬ ‫כל כך לאדם לשנות את עצמו‪ ,‬משום‬ ‫אחד לחיים או למיתה (ר"ה טז‪ ,):‬ואמיתות‬ ‫המידות המוטבעות בו‪ .‬לכל אדם יש מדותיו‬ ‫ענין זה צריכה ביאור ובירור‪ ,‬ואף הראשונים‬ ‫המיוחדים לו‪ ,‬והוא יודע בעצמו מה הם‬ ‫ז"ל התלבטו מאד בביאור הדברים כפשטן‬ ‫חולשותיו‪ ,‬ויודע ומכיר כי בהם הנסיון‬ ‫כנודע לז‪ .‬וגם בענין תיקון המעשים אין אדם‬ ‫שלו בעולם הזה‪ ,‬אך קשה לו מאד להיחלץ‬ ‫שמרגיש לאחר כ"ב או כ"ג ימים אלו שהוא‬ ‫מהם‪ .‬ועל אף כל המעשים והקבלות שהוא‬ ‫כבר צדיק גמור‪ .‬כל אחד יודע שאם נלך בלילי‬ ‫מקבל על עצמו‪ ,‬הדבר קשה אצלו עד מאד‪,‬‬ ‫החורף הארוכים בבתי מדרשות‪ ,‬לא נראה‬ ‫וכמעשה הידוע על החתול שלימדו אותו‬ ‫שהם מלאים בלומדים יותר מאשתקד‪ ..‬ולא‬ ‫לשאת טס של מאכלים‪ ,‬אבל כשהראו לו‬ ‫נמצא בנו שינויים כה גדולים ממה שהיינו‪.‬‬ ‫עכבר‪ ,‬מיד נשתכח ממנו הכל ורץ אחר‬ ‫ואף שבאמת בהימים הקדושים האלו הראו‬ ‫העכבר לח‪ ..‬כי בדרך כלל הרי אין האדם יכול‬ ‫בני ישראל בעצמם פעולות נשגבות; התפללו‬ ‫בכחו ובשכל אנושי שלו לצאת מכל המצרים‬ ‫ימים שלמים‪ ,‬למדו ימים שלמים‪ ,‬ואף נסעו‬ ‫לז� ראה רמב"ן בתחילת שער הגמול‪' :‬שכמה צדיקים מתים לאלתר וכמה רשעים מאריכים ימים בשלוה'‪ .‬וע"ע‬ ‫בריטב"א על הגמ' שם בר"ה; מרדכי שם; תוס' רי"ד שם ועוד רבות‪.‬‬ ‫לח� כידוע המעשה בזה‪ ,‬שכומר אחד נתווכח עם הרבי ר' יונתן זצ"ל אם אפשר לאלף בעל חי בינה ולשנות את‬ ‫מידותיו ואופיו‪ ,‬והכומר רצה להוכיח ששייך לעשות כן ואילף חתול אחד לשאת טס של מאכלים ולחלקם בין‬ ‫המסובים‪ ,‬והרבי ר' יונתן הוציא את הטאביק פושקע שלו‪ ,‬ומתוכה קפץ עכבר קטן‪ ,‬ומיד השליך החתול את כל‬ ‫הטס והמאכלים ורץ אחר העכבר לתופסו‪ ,‬ונוכחו כולם בצדקת הרבי ר' יונתן שא"א לשנות טבעו של בעל חי‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫פ‬ ‫ש'דעת' זו אכן נכנסה לתוך רמ"ח איבריו‬ ‫והמידות המוטבעות בו (עי' לעיל ליל א' דסוכות‬ ‫ושס"ה גידיו‪.‬‬ ‫עפ"י דברי הדברי חיים פר כי תבא)‪.‬‬ ‫וזהו היסוד של עבודת הד' מינים‬ ‫מכל מקום יש באדם כח שהוא למעלה‬ ‫והנענועים‪ ,‬לקנות 'דעת עליון'‪,‬‬ ‫ממדותיו‪ ,‬וכח זה נקרא 'דעת עליון'‪,‬‬ ‫היינו להמשיך אל עצמו דעת עליון‪ ,‬כידוע‬ ‫אשר הוא למעלה מדעתו הטבעי‪ .‬וכח זה‬ ‫מהכוונות (שעה"כ הקדמה לדרושי חג הסוכות)‬ ‫נמצא באדם אבל אינו מתגלה בתוך מהותו‬ ‫שממשיכים דעת להשכינה‪ ,‬והיינו כי כל‬ ‫ממש‪ ,‬והאדם יכול לקבל את הכח הזה כאשר‬ ‫עליה של כלל ישראל ממשיכה הארה ועליה‬ ‫הוא נכנס למצב של ביטול גמור לפני השי"ת‬ ‫אל השכינה‪ ,‬ולכן כשקונה האדם דעת עליון‬ ‫(כמבואר באריכות להלן)‪ ,‬אשר אז הוא זוכה ל'דעת'‬ ‫לקשר עצמו כראוי בהשי"ת הרי הוא ממשיך‬ ‫כזאת שהיא למעלה ממדותיו‪ .‬והשי"ת מחלק‬ ‫אותה להשכינה‪.‬‬ ‫כח זה לכל ישראל בימים הקדושים‪ ,‬ומשום‬ ‫כך יכולים אנשים לשבת שעות על גבי שעות‬ ‫בראש השנה וביום הקדוש ולהיות עסוקים‬ ‫רק בהשי"ת‪ ,‬לפי שבאותה שעה הינם‬ ‫והנה מסתיימים הימים הללו בעבודת‬ ‫מקבלים חיות מדעת נעלה אשר היא אחרת‬ ‫ה'רגליים'‪ ,‬בריקודי קודש של בני‬ ‫לגמרי מדעתם וממצבם הטבעי והרגיל‪.‬‬ ‫ישראל בהקפות ביום שמחת תורה‪ .‬ובענין‬ ‫וזהו העבודה המתחלת בראש השנה‪ ,‬אשר‬ ‫ההקפות ידוע המאמר מהרה"ק רבי‬ ‫נקרא כן משום שהוא הראש של כל השנה‬ ‫יחזקאל מקוזמיר זי"ע‪ ,‬שבמשך ימי הסוכות‬ ‫‪' -‬די קאפ פונעם יאר'‪ ,‬דהיינו השורש של‬ ‫עד שמיני עצרת ושמחת תורה אנו מקיפים‬ ‫כל השנה כולה‪ ,‬ובו יכולים לעשות שינויים‬ ‫את הספר תורה באמירת הושענות‪ ,‬ומשם‬ ‫בשורש נפשינו‪.‬‬ ‫ואילך התורה היא שמקפת אותנו בהקפות‬ ‫ובמשך כ"ב‪-‬כ"ג ימים אלו‪ ,‬משתדלים‬ ‫של שמחת תורה‪.‬‬ ‫להחדיר את הדעת הזו ‪ -‬אשר‬ ‫והענין הוא‪ ,‬שהריקודים בהרגליים מורה‬ ‫בעצם נמצאת תמיד באדם אך אינה מתגלה‬ ‫על זה שממשיכים את הקדושה בכל‬ ‫בתוך מהותו ‪ -‬לתוך המדות‪ ,‬שתכנס בתוך‬ ‫קומת האדם עד למטה ‪ -‬בחינת הרגליים‪,‬‬ ‫האדם ותהיה לחלק ממהותו ממש‪ .‬ושלא‬ ‫ומגלים למטה‪ ,‬בעולם הזה התחתון‪ ,‬אשר‬ ‫יאמר עוד האדם שאין המציאות נותנת לו‬ ‫הכל מאתו יתברך‪ ,‬בכח התורה‪ ,‬אשר היא‬ ‫לשבת כל היום בביהמ"ד כמו ביום הקדוש‪,‬‬ ‫מקפת אותנו ושומרת אותנו כדי שנוכל‬ ‫וכי רק בקושי הוא יכול עכ"פ ללמוד קצת‬ ‫לעבוד את השי"ת‪ .‬וכמו שאומרים בתפילת‬ ‫או להתפלל קצת‪ ,‬אלא שיאמין וידע 'אז‬ ‫'בריך שמיה'‪' ,‬אנת זן לכולא ומפרנס‬ ‫ער האט טאקע גע'פועל'ט' ובאמת פעל‬ ‫פא‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫וכן הוא ענין המקיפין שהקב"ה מקיף‬ ‫לכולא‪ ,‬אנת שליט על כולא'‪ ,‬שהכל הוא‬ ‫אותנו‪ ,‬אם בענני הכבוד ואם בספר‬ ‫ממך‪ ,‬והכל על ידי כח התורה‪ .‬וזאת היא‬ ‫התורה‪ ,‬עד שהקדושה חודרת למטה ומקפת‬ ‫הדרך שהשאיר לנו הבורא יתברך לקשר את‬ ‫את כל מהות האדם‪.‬‬ ‫עצמנו בו יתברך בתמידות‪ ,‬כי עבודת ימים‬ ‫אלו הולכת ויורדת כל קומת האדם מטה‬ ‫מטה; בראש השנה העבודה הוא ב'ראש'‬ ‫והנה הספרים הקדושים האריכו לבאר‬ ‫ובהבל הפה ע"י התפילות והתקיעות; בחג‬ ‫ענין שמחת בית השואבה וניסוך‬ ‫הסוכות משתמשים יותר בהידים‪ ,‬בעבודת‬ ‫המים‪ .‬הבעל התניא זי"ע בליקוטי תורה‬ ‫הד' מינים‪ ,‬וגם נכנסים לתוך הסוכה עם כל‬ ‫(דרושים לסוכות ושמ"ע ד"ה ושאבתם מים) לט כתב משל‬ ‫הגוף‪ ,‬שהיא בחינת מקיף; ולבסוף בשמ"ע‬ ‫נאה בזה‪ ,‬שכאשר הבן מחפש את אביו ורץ‬ ‫ושמח"ת אנו מגביהים את הרגליים‪ ,‬מרימים‬ ‫אחריו‪ ,‬יש לאב נחת רוח גדולה מהתלהבות‬ ‫אותם ורוקדים בהן‪ ,‬וכך נמשכת הקדושה עד‬ ‫הבן המחפשו‪ ,‬וכאשר הבן רץ והאב פושט‬ ‫למטה מטה‪.‬‬ ‫לט� וזל"ק בא"ד‪ :‬אך יש בחינה אחרת גדולה וגבוה מזה והוא בחי' מים שמנסכין ע"ג המזבח בחג הסוכות שהמים‬ ‫מרווין צמאון הבא מיסוד האש וכמ"ש הוי כל צמא לכו למים‪ .‬וגם בבחינת ומדרגת מים יש כמה בחינות שונות‬ ‫זו למעלה מזו‪ .‬כדכתיב אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים בשמים כו' אין עוד מלבדו בראייה חושיית שהוא‬ ‫בחי' ביטול במציאות לגמרי בבחינת ראיה כמ"ש במ"א‪ .‬ובחינה זו נק' בחי' מים שמקרר ומכבה את חום האש‬ ‫כי מאחר שהוא בבחי' ביטול במציאות לגמרי אליו ית' הרי ממילא ומאליו מתקרר חום האש הטבעי אשר בנפשו‬ ‫האלהית והצמאון כרשפי אש שלהבת‪ .‬וכמו למשל אהבת הבן אל האב כשרוצה להתקרב אליו ועדיין הוא קצת‬ ‫רחוק אזי האהבה נראית ונגלית מן הלב ולחוץ שצועק אבא אבא משא"כ כשהוא אצל אביו ממש הנה הלב תוכו‬ ‫רצוף אהבה אבל אינה נראית ונגלית חוץ מן הלב ולכן נקרא בחינת מים שמקרר בחינת האש שלא תתגלה לחוץ‬ ‫כ"א נסתרת בתוך הלב‪ .‬וזהו ענין תפלת שמונה עשרה בלחש בחשאי כי בפסוקי דזמרה הוא מעורר את האהבה‬ ‫כרשפי אש להיות שורף ומכלה את האשים אשר הם אש זרה כנ"ל‪ .‬והרי הוא כאלו עדיין רחוק מן המלך משא"כ‬ ‫בתפלה שהרי הוא כאלו עומד לפני המלך ואומר ברוך אתה וכו'‪ .‬פי' ברוך בחינת המשכה שממשיך יחודו‬ ‫ית' למטה שיהיה הוא בבחינת ביטול אליו ית'‪ .‬ועד"ז תקנו מודים אנחנו לך שהוא בחי' ביטול כמ"ש במ"א‪.‬‬ ‫וזהו ענין הכריעות והשתחוואות כו' לכן הוא בלחש ובחשאי‪ .‬אך להיות בחי' ומדריגה זו קבוע' ונטועה בלב‬ ‫האדם כל היום שלא ימוט מזה צריך האדם לשית עצות בנפשו‪ .‬כי הנה אנו רואים בחוש שאחר תפלת שמונה‬ ‫עשרה חוזר להיות כבראשונה‪ .‬והעצה האמיתית הוא עסק התורה והלכותיה עם היותן מלובשים בדברים גשמיים‬ ‫תחתונים כמו בעניני זרעים מועד כו' הן הנה תכלית היחוד והדביקות בו ית' כמ"ש במ"א וצריך האדם להבטל‬ ‫ולהכלל אליו ית' להיות מכון ליחודו ית' ויבטל ויפקיר את עצמו מכל רצונותיו ומחשבותיו‪ .‬וכמ"ש במ"א על‬ ‫פסוק ארץ אוכלת יושביה וגו'‪ .‬ובבחינה זו הנה עסק התורה שוה ממש כמו תפלת שמונה עשרה ויכול האדם‬ ‫שיהיה רושם בחינת הביטול שבתפלת שמונה עשרה קבוע ונטוע במסמרות בל ימוט לנצח כל היום בעסקו‬ ‫בתורה‪ .‬וזהו ביום השמיני עצרת תהיה לכם שתהיה לכם עצרת וקליטה לבחי' מים הנ"ל שיקלוט ויתפוס בתוככם‬ ‫לבלתי תהיו פולטים ח"ו‪ .‬כי אדם יכול להיות אחר התפלה חוזר כבראשונה והיינו ע"י בחינת ביום השמיני‬ ‫שהוא בחי' בינה ליבא דהיינו שיהיה בו בחינת ביטול בעומק נקודת הלב כנ"ל והיינו לפי שהתגלות עתיק הוא‬ ‫בבינה עולם התענוג לכן עי"ז נמשך להיות עצרת וקליטה לבחי' מים הנ"ל שהוא בחי' אהבה בתענוגים כו'‬ ‫כמשל הבן כשהוא אצל אביו כו' כנ"ל‪ .‬ועי' המשך לשונו להלן בהערה מט‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫פב‬ ‫התעורר באש והתלהבות‪ ,‬מחמת שהבין‬ ‫את ידיו לקראתו‪ ,‬הרי זה ב'אש' והתלהבות‬ ‫והשיג את גודל וחשיבות המתנה הטובה‬ ‫גדולה של אהבה זה לזה‪ ,‬אמנם כאשר כבר‬ ‫שנתן לו השי"ת‪ ,‬שנמצא בעולם שבו הוא‬ ‫הגיע הבן אצל אביו ואוחזים יחד זה בזה‪,‬‬ ‫קרוב להבורא כל עולמים‪ ,‬והוא יכול לדבר‬ ‫אזי באמת יש כאן אהבה גדולה ועצומה‪,‬‬ ‫עם הבורא כל העולמים ולשאול ממנו ככל‬ ‫אבל שוב אין רואים את ההתלהבות והאהבה‬ ‫חפצו‪[ .‬וזהו הכאב הגדול ביותר שלנו‪ ,‬שאנו‬ ‫הזאת בחוץ‪ ,‬וזה נקרא בחינת 'מים'‪ ,‬שהיא‬ ‫חיים במציאות כזאת שאין לנו את מי לשאול‬ ‫למעלה מאהבה של 'אש'‪ .‬ומבאר בעל התניא‬ ‫דבר; מעולם לא היה מצב כזה שממש אין‬ ‫שם וכן הוא בעוד ספה"ק‪ ,‬אשר זה ענין‬ ‫לנו אף אחד‪ ,‬ולשון הסליחות 'שור כי אבדו‬ ‫ניסוך המים‪.‬‬ ‫חסידנו‪ ,‬ומפגיע אין בעדינו'‪ ,‬התקיימה‬ ‫והענין בזה הוא‪ ,‬כי בחג הסוכות יש‬ ‫במלוא מובן המילה באופן שקשה היה להאמין‬ ‫התלהבות נפלאה של אהבה‪ ,‬ושמחת‬ ‫שיהיה דור כזה‪ .‬אבל מכל מקום‪ ,‬ההתלהבות‬ ‫בית השואבה היה בריקודים של בני ישראל‬ ‫הולכת הלאה‪ .‬ובאמת השי"ת עונה מלמעלה‪,‬‬ ‫ובהתלהבות אש קודש להשי"ת‪ ,‬ולעומת זה‬ ‫אך אין לנו את הנביאים והצדיקים שישיבו‬ ‫יורד מלמעלה בחינת מים‪ .‬והיינו שאנו נותנים‬ ‫לנו באופן ברור וגלוי על דברים שהיו‬ ‫את האש ומעוררים את אהבתנו להשי"ת‪,‬‬ ‫מקילים עלינו את דרכינו בעולם‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬ ‫והוא ההשתוקקות שלנו מלמטה‪ ,‬ולעומתה‬ ‫ההתלהבות של כלל ישראל ממשיכה הלאה‬ ‫יורדים 'מים' מלמעלה‪ ,‬ובחינת מים היינו‬ ‫ביתר שאת ועוז‪ ].‬וזהו בחי' 'אש' מלמטה‪,‬‬ ‫שהשי"ת מראה לנו קירבה נפלאה‪ ,‬וכך היה‬ ‫המעורר לעומתו ענין הגשמים שהוא בחי'‬ ‫בניסוך המים שהראה השי"ת את אהבתו‬ ‫'מים'‪ .‬וזה היה ענין ניסוך המים במקדש‪,‬‬ ‫לבני ישראל ע"י ההתעוררות שהם עוררו‬ ‫הרומז על השפעה וקירבה זו‪.‬‬ ‫מלמטה באש ההתלהבות שלהם‪.‬‬ ‫ועיקר ענין המים הוא ביום שמיני עצרת‪,‬‬ ‫ויסוד הדברים הוא עפ"י דברי רש"י על‬ ‫אשר בו נעשה היחוד הגדול בין‬ ‫הפסוק (בראשית ב‪ ,‬ו) 'ואד יעלה מן‬ ‫כנס"י לאביהם שבשמים שהיא בחי' מים‬ ‫הארץ'‪ ,‬שהיה צריך אדם הראשון להתפלל‬ ‫כנ"ל‪ ,‬ולכן ביום זה אנו מתפללים על‬ ‫שירדו גשמים‪ ,‬ולפני זה לא היו הגשמים‬ ‫הגשמים היורדים מלמעלה‪ ,‬כי היחוד‬ ‫יכולים לרדת‪ .‬והיינו שהיה צריך להיות‬ ‫הזה מתעורר דוקא על ידי עבודתנו באש‬ ‫התעוררות בבחינת 'אש' מלמטה‪ ,‬על מנת‬ ‫ההתלהבות במשך הני כ"ב ימים הקדושים מ‪.‬‬ ‫שירד 'מים' מלמעלה‪ .‬ואכן אדם הראשון‬ ‫מ� ראה מאור ושמש בד"ה עוד יאמר ביום השמיני (השני) וז"ל בא"ד‪ :‬והנה בשמיני עצרת הוא עת שה' יתברך ברוך‬ ‫הוא מיחד עצמו עם הכנסת ישראל‪ ,‬ולכן מברכין הגשם ביום זה שהוא רומז לטיפת הזיווג והיחוד כידוע‪ .‬ולכן‬ ‫פג‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫להיות יחד עם הבורא יתברך באהבה גדולה‬ ‫וכן היה בביהמ"ק בימים אלו‪ ,‬שהתעורר‬ ‫ונפלאה‪ ,‬שהיא בבחינת 'מים'‪.‬‬ ‫בחי' המים של שמיני עצרת אחר‬ ‫עבודת האש במשך ימי החג‪ .‬ובפרט בסיום‬ ‫וגודל הדביקות הזה בא מחמת שהקב"ה‬ ‫ימי הסוכות‪ ,‬יום הושענא רבה‪ ,‬שהיה יום‬ ‫צמצם את עצמו וירד אלינו‪' ,‬דער‬ ‫נורא מאוד‪ ,‬ובו עשו שבע הקפות סביב‬ ‫אייבערשטער האט זיך אראפגעלאזט'‬ ‫המזבח‪ ,‬ואז יכלו להיכנס בין האולם ולמזבח‬ ‫להמשיך לתוך האדם כוחות נפלאים‪ .‬כפי‬ ‫אף כהנים פסולים שלא יכלו להיכנס בכל ימות‬ ‫שכבר דברנו (ליל ה' דסוכות‪ ,‬עי"ש באריכות) שזה‬ ‫השנה (סוכה מד‪ ,).‬ולפי דעת כמה ראשונים‬ ‫היה בכח ה'רמ"ג שעות' ‪ -‬כהחשבון של‬ ‫אף ישראלים יכלו להיכנס שם (שו"ת ר"י מיגאש‬ ‫הרמ"ע מפאנו‪ ,‬שיש רמ"ג שעות מראש‬ ‫סי' מג ע"פ ילקוט תהלים תשג)‪ .‬והגם שלפי פשטות‬ ‫השנה עד אחר יום הכיפורים‪ ,‬ואחר כך עד‬ ‫עכשיו עוד פעם רמ"ג שעות‪ ,‬שבהם ניתן‬ ‫הדברים היינו משום שאיסור כניסת ישראל‬ ‫לנו כוחות עצומים לעשות שינויים אמיתים‬ ‫בין האולם ולמזבח אינו אלא מדרבנן‪ ,‬וביום‬ ‫בנפשנו ע"י המשכת דעת עליון‪.‬‬ ‫זה לא גזרו רבנן (רמב"ן סה"מ מצוה סט)‪ ,‬אבל‬ ‫עומק הענין הוא שהיה זה יום שבו הראה‬ ‫וכבר ביארנו (שם עיי"ש) שכח זה נקרא 'עצם‬ ‫הקדוש ברוך הוא אהבה גדולה כזו‪ ,‬שכולם‬ ‫הלוז'‪ ,‬שהוא הגימטריא של רמ"ג‪,‬‬ ‫היו יכולים להקיף שם את המזבח‪ .‬ונכנסו‬ ‫שזהו שורש כח האדם‪ ,‬וכח העתיד שלו‪ ,‬והוא‬ ‫כולם למציאות של דביקות וכיסופין‪ ,‬והיו‬ ‫הכח שבעצם נמצא תמיד בהעלם בפנימיות‬ ‫'רצים' סביב המזבח בהתלהבות גדולה‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬שעל ידו יכול להתחזק באמת ע"י‬ ‫שמוציאו מן הכח אל הפועל‪ ,‬וזה משיגים‬ ‫ואחר עבודת יום זה בא היום הקדוש של‬ ‫בימים אלו ע"י שני פעמים רמ"ג ‪ -‬עבודת‬ ‫שמיני עצרת‪ ,‬שאז היתה שם עבודה‬ ‫היראה בחצי הראשון ועבודת השמחה בחצי‬ ‫אחרת לגמרי‪ ,‬והכל נשתנה למצב של דביקות‬ ‫השני [וכבר הזכרנו (שם עיי"ש) המאמר הנורא‬ ‫עילאית לבד‪ .‬לא היה שום דבר מיוחד‪ ,‬לא‬ ‫מהרה"ק מסאדיגורא זי"ע שאמר שדנים‬ ‫הקיפו ולא רצו‪ ,‬וגם קרבנות לא היו מקריבים‬ ‫את האדם לפי הזמן שבו היה טוב יותר‪,‬‬ ‫כמעט‪ ,‬כי בשמיני עצרת היו מקריבים פחות‬ ‫וכך נותנים לו את השנה‪ ,‬וזהו ענין גמר‬ ‫קרבנות מכל ימי החג ומשאר המועדים‪.‬‬ ‫החתימה שבשמיני עצרת (עי' לעיל שם)]‪ ,‬ובכן‪,‬‬ ‫והענין הוא שאז כבר אנו יחד‪ ,‬קוב"ה וכנסת‬ ‫אחר כל זה בא יום שמיני עצרת‪ ,‬אשר‬ ‫ישראל ביחודא שלים‪ ,‬וכל ענין היום הוא רק‬ ‫אמר הכתוב ביום השמיני עצרת‪ ,‬כביכול שה' יתברך עוצר עצמו מלהשפיע המיין דכורין‪ ,‬כדי שיהיה אתערותא‬ ‫דלתתא ברישא ותרד ההשפעה בבחינת דכורא‪ .‬וזהו עצרת תהיה לכם‪ ,‬שעצרת ההשפעה הוא עד שתהיה לכם‬ ‫אתערותא דלתתא ברישא ואז יברכו הגשם שהוא רומז לטיפת הזיווג כנ"ל‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫פד‬ ‫דוקא אז התחילה נתינת התורה; כי עד אז‬ ‫בו שמחו ישראל עם השי"ת באופן נפלא‪,‬‬ ‫היתה התורה פתוחה לכל בלי יגיעה וטירחה‪,‬‬ ‫והכל מתוך קירוב של דביקות‪ ,‬כבן המתייחד‬ ‫ולא היתה תלויה בידינו כלל‪ ,‬אבל עתה‪,‬‬ ‫עם אביו‪.‬‬ ‫בלוחות שניות‪ ,‬הוא בבחינת 'נותן התורה'‬ ‫(‪-‬לשון הוה)‪ ,‬הניתנת לנו בכל דור ודור כפי‬ ‫השגת כל דור ודור וכל אדם ואדם‪ ,‬וכל אחד‬ ‫יכול לחדש חידושי תורה המיוחדים לו ולקבל‬ ‫אך הקירבה והדביקות הזאת והכוחות‬ ‫הארת התורה השייכת אליו ע"י יגיעתו‪.‬‬ ‫העצומים שהקב"ה משפיע לנו תלויים‬ ‫נמצא שע"י שבירת הלוחות דוקא ניתנה לנו‬ ‫בתנאי אחד‪ ,‬והוא ענין מה שקראנו היום‬ ‫קירבה יתירה אל השי"ת על דרך כריתת‬ ‫בסוף התורה 'לעיני כל ישראל' (דברים לד‪ ,‬יב)‪,‬‬ ‫ברית‪ ,‬כי לפני זה לא היינו צריכים ליגע כדי‬ ‫שזהו ענין שבירת הלוחות (רש"י שם)‪ .‬ואיתא‬ ‫להבין את התורה‪ ,‬ולא היתה התורה שייכת‬ ‫בזוה"ק (רע"מ כי תצא רעו‪ ,).‬והמגיד מקאזניץ‬ ‫לנו באמת‪ ,‬כי לא יגענו בה ולא קנינו אותה‬ ‫מביא הענין (עבודת ישראל כי תשא ד"ה שני לוחות)‪,‬‬ ‫בקנין עצמי‪ ,‬ובשבירת הלוחות אכן 'נסגרה'‬ ‫ששבירת הלוחות היא בחינת שבירת הבתולים‪,‬‬ ‫התורה מצד הטירחה והיגיעה הנצרכת כדי‬ ‫שעליה אמרו חז"ל (סנהדרין כב‪' ):‬אין האשה‬ ‫ללמדה ולהבינה‪ ,‬אך מצד שני 'נפתחה' לכל‬ ‫כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי' מא‪,‬‬ ‫אחד ואחד שתהא התורה נקראת על שמו‬ ‫והיינו שנעשה בזה קירבה נפלאה בין ישראל‬ ‫כמו שאמרו (ע"ז יט‪ ).‬על הפסוק 'ובתורתו‬ ‫לאביהם שבשמים (כמבואר בהמשך)‪ .‬והענין בזה‬ ‫יהגה יומם ולילה' (תהלים א‪ ,‬ב) מב‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬שאם רוצים להמשיך הלאה את ה'דעת‬ ‫עליון' שקנינו בימים קדושים אלה‪ ,‬צריכים‬ ‫וענין יגיעה זו הוא‪ ,‬שהאדם מוכן ומזומן‬ ‫להיות כחתן וכלה הלהוטים זה אחר זה‪,‬‬ ‫לקבל על עצמו להתבטלת בביטול‬ ‫וכמו בן אצל אביו בקירוב נפלא‪ ,‬ובאופן זה‬ ‫גמור להשי"ת; ואף שאין אנו במדרגת‬ ‫נמשך ה'דעת העליון' ונשאר בקביעות בתוך‬ ‫צדיקים שאינם נהנים מן העולם הזה ואינם‬ ‫האדם ומידותיו‪.‬‬ ‫צריכים לממון וכבוד ותאוות‪ ,‬ולא נדבר כאן‬ ‫דברים שאין אנו אוחזים בהם ‪ -‬אך עכ"פ‬ ‫וביאור הענין הוא‪ ,‬דאע"פ ששבירת‬ ‫כאשר ניגשים לעסוק במצוה או בתורה‪ ,‬צריך‬ ‫הלוחות נראית לכאורה כאבידה‬ ‫האדם להכניס את עצמו ולעסוק בזה בכל‬ ‫גדולה במסירת התורה‪ ,‬האמת היא דאדרבה‪,‬‬ ‫מא� עי' גם בדברי הזרע קודש להלן הערה מג‪.‬‬ ‫מב� ז"ל הגמרא בע"ז שם‪ :‬אמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו שנאמר בתורת ה'‬ ‫חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה‪ .‬וברש"י‪ :‬נקראת על שמו של אותו תלמיד שטרח בה כדכתיב ובתורתו דמשמע‬ ‫של כל אדם‪.‬‬ ‫פה‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫(לסוכות ד"ה במדרש שלחיך‬‫כתב בזרע קודש‬ ‫דעתו ורצונו‪ ,‬לדעת שבשעת מעשה‪ ,‬כאשר‬ ‫פרדס רמונים) מג 'א מורא'דיגע ווארט' על‬ ‫הוא עוסק בעבודה זו אין במחשבתו אלא‬ ‫ענין ניסוך המים‪ ,‬דהנה ידוע שכאשר הולד‬ ‫הבורא כל עולמים לבדו‪ .‬ואדם כזה‪ ,‬אשר‬ ‫מתפתח במעי אמו‪ ,‬הרי הוא צריך להיות‬ ‫רוצה להיות 'מוסיף והולך' ולקבל עליו יותר‬ ‫מוקף במים‪ ,‬כי בלא זה תהיה בסכנה ח"ו‬ ‫את עול התורה ועול המצות ‪ -‬ובעיקר עול‬ ‫כאשר אמו תנוע ותתכופף וכיו"ב‪ .‬וזהו ענין‬ ‫התורה ‪ -‬ורוצה להתייגע בתורה‪ ,‬ומאמין‬ ‫ניסוך המים‪ ,‬שמכינים את המים לקראת‬ ‫באמונה שלמה 'אז דער אייבערשטער האט‬ ‫היחוד של שמיני עצרת‪ ,‬כדי שתוכל להיות‬ ‫'מוסיף והולך' געווען א דעת עליון'‪ ,‬הוא‬ ‫הולדה חדשה מכח יחוד זה‪ .‬וענין ההולדה‬ ‫אכן זוכה שהתורה נקראת 'תורתו'‪ ,‬וממשיך‬ ‫היינו שיהיה לאדם כח הולדה‪ ,‬שיצמח 'אדם‬ ‫בקירבה זו תמיד‪ ,‬ומשיג דעת חדשה‪.‬‬ ‫חדש'‪ ,‬שיוכל האדם לומר 'איך געזעגן‬ ‫זיך מיט אלע מיינע זאכן וואס לאזן מיך‬ ‫וכח זה קנינו בימים אלו‪ ,‬ועל ידו יכולים‬ ‫נישט דרייען צום אייבערשטן‪ ,‬וואס לאזן‬ ‫להתחדש כבריה חדשה ממש‪ .‬דהנה‬ ‫מג� העתקנו כל מה שנוגע להמשך דברי רבינו‪ ,‬ועי' היטב‪ ,‬ז"ל שם בא"ד‪ :‬וזהו שנאמר בסוף הפסוק מעין גנים באר‬ ‫מים חיים כו'‪ ,‬שמעין הוא המקור ההשפעה‪ ,‬ו'מעין' לשון 'עין' שבעין יש בו מעין של מים‪ ,‬והוא נעשה דוגמת‬ ‫אות סמ"ך‪ .‬וזה מורה על עינא פקיחא דלעילא‪ ,‬כמו שכתבתי לעיל שהיו מעוררין זה בשמחת בית השואבה‪.‬‬ ‫שמעינא פקיחא סומך ה' לכל הנופלים‪ ,‬בחינת אות סמ"ך‪ .‬והוא על דרך ראשית הבריאה‪ ,‬בחינת קו ירוק המקיף‬ ‫את כל העולם כולו‪ .‬כן על דרך זה השחור שבעין‪ ,‬שבו חוש הראיה‪ ,‬מוקף מכל צד‪ ,‬ולכן יש בעין מעין של מים‪,‬‬ ‫כמו העולם שמוקף במים‪ .‬וכן בתחילה היה העולם מים במים‪ ,‬וכן הוולד במעי אמו מונח מים במים‪ ,‬ומשם בא‬ ‫להולדה‪ :‬ולכן בסוכות שאנו רוצים שיהיה בחינת זיווג בשמיני עצרת‪ ,‬לבוא לידי הריון בשמיני עצרת כידוע‪ .‬היו‬ ‫בסוכות מנסכים מים‪ ,‬שיהיה דמיון הריון הוולד‪ ,‬מים במים‪ ,‬כמו שאומרים הטבעיים‪ ,‬שהוולד מונח במים‪ ,‬כדי‬ ‫שלא תפיל הוולד כשתכרע האשה ותפנה לאיזה צד‪ .‬על דרך זה אנו ממשיכין מימי החסדים‪ ,‬שיהיה הריון נגמר‪,‬‬ ‫ויהיה הוולד יוצא בעתו‪ ,‬כידוע ענין הלידה בשביעי של פסח מענין קריעת ים סוף‪ ,‬שהפך ים ליבשה‪ ,‬לגילוי‪.‬‬ ‫והנה יש ב' עינים ובכל עין יש בו צורת פנים כידוע‪ ,‬ב' פעמים פנים עם האותיות וב' כוללים גימטריא ש"ע‬ ‫נהורין‪ .‬משם המשיכו שפע כל טוב‪ ,‬כשהיה עולים לרגל‪ .‬וזהו שאמרו חז"ל (חגיגה ב‪ ).‬יראה יראה‪ ,‬כדרך שבא‬ ‫לראות כך בא ליראות‪ ,‬מה לראות בשני עיניו כו'‪ .‬ולכן הסומא באחד מעיניו פטור מן הראיה‪ .‬ובהעין יש ענין‬ ‫כלי‪ ,‬שמקבל לתוכו כל הדברים שרואה‪ ,‬נחקק שם‪ ,‬ולכן מכיר אח"כ הדבר ההוא שכבר ראה‪ :‬ולכן בשמיני עצרת‬ ‫שאנו רוצים להמשיך כנ"ל‪ ,‬לעורר מעין עליון‪ ,‬אותיות מעין‪ ,‬כנ"ל שהעין יש בו מעין של מים‪ ,‬והוא דוגמת באר‬ ‫לקבל הכל בתוכו‪ ,‬לכן אז מסיימין התורה‪ ,‬שבהסיום נכלל כל מיני חסדים טובים הנמשכים על ידו‪ ,‬והכל הולך‬ ‫אחר החתום‪ .‬ומסיימין לעיני כל ישראל‪ ,‬כנ"ל בענין הב' עינים‪ .‬ולכן תמצא שב' עינים יש להם שייכות זה עם‬ ‫זה‪ ,‬כנ"ל בענין ב' פעמים פנים שהם ש"ע נהורין‪ .‬ו'לעיני כ'ל י'שראל ר"ת כלי‪ ,‬כנ"ל שכבר נעשית כלי לקבל‬ ‫ההריון‪ :‬ותמצא רמז נפלא‪ ,‬שעצר"ת עם הכולל גימטריא לעינ"י כ"ל ישרא"ל‪ ,‬לרמז על כל הענינים הנ"ל בענין‬ ‫העינים בשמיני עצרת‪ .‬ואח"כ מתחילין התורה בראשית אותיות ישת ‪ -‬באר‪ .‬ומה שמביא המדרש הנ"ל להתיר‬ ‫פה אלמים ולהתיר פה עקרות‪ ,‬כי כל זה נשפע ממעין גנים באר כו'‪ ,‬וכן היה כוונתם להמשיך עד ה'שיתי"ן‪,‬‬ ‫שגימטריא ב' פעמים שפ"ה כנ"ל‪ ,‬שאז המשיכו מבחינת מעיין‪ ,‬ובאר מים‪ ,‬ומשם נשפע להתיר ב' בחינת פה‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שב' פעמים פ"ה גימטריא מעי"ן‪ ,‬וב' פעמים שפה כלשון הכתוב (יחזקאל מז‪ ,‬יב) יעלה על שפתו מזה ומזה‬ ‫כו'‪ ,‬נמצא ב' פעמים שפ"ה‪ ,‬הוא גימטריא שיתי"ן כנ"ל‪:‬‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫פו‬ ‫בתפילתנו‪ ,‬אלא שיש ענין הנקרא 'מזלות'‪,‬‬ ‫מיך נישט צושטעלן צום בורא כל עולמים‪,‬‬ ‫ואין אנו מבינים זאת; יש בני אדם שאינם‬ ‫לאזן מיך נישט אוועקגעבן אזוי ווי איך וויל‬ ‫צריכים לעשות מאומה והמזל משחק להם‪,‬‬ ‫מיך אוועקגעבן' מד‪.‬‬ ‫וכל אשר יעשו מצליח בידם ונעשה לזהב‪ ,‬ויש‬ ‫וכאמור‪ ,‬אין הכוונה דווקא להיות פרוש‬ ‫בני אדם שמזלם גורם שכל מה שיעשו אינו‬ ‫לגמרי מכל עניני עוה"ז‪ ,‬אך‬ ‫עולה בידם‪ ,‬ואף אם יתייגעו וינסו הרבה‪,‬‬ ‫עכ"פ בבואו לעסוק בתורה ומצוות‪ ,‬שעל‬ ‫אין בידם מאומה‪.‬‬ ‫ידם יכול האדם לזכות לקירבה הגדולה‬ ‫והעצה לזה היא הענין הנקרא 'דעת‬ ‫ביותר אל השי"ת‪ ,‬ובעיקר ע"י עסק התורה‬ ‫עליון'‪ ,‬שהוא למעלה מכח‬ ‫שהיא הדרך היחידה שנשארה לנו להמשיך‬ ‫המזלות‪ ,‬ובאותה דעת עליון נתקבלו כל‬ ‫את הדביקות בהשי"ת גם אחר ימים אלו‪,‬‬ ‫תפלותינו‪ ,‬ושם פועלים הכל‪ ,‬וצריך האדם‬ ‫שהם כ"ב ימים נגד כ"ב אותיות התורה‪.‬‬ ‫להתעלות לדעת עליון ולהנהיג את עצמו‬ ‫כי בעת שאנו עוסקים בתורה אנו עוסקים‬ ‫עפ"י דעת זו‪.‬‬ ‫ומתדבקים למחשבתו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫ממש‪ ,‬והיא הדביקות הגדולה ביותר ששייך‪,‬‬ ‫וכדי להנהיג את עצמו בדעת עליון יש עצה‬ ‫שעל ידו יכולים אנו להשיג 'דעת'‪ ,‬לא סתם‬ ‫אחת‪ :‬שיעשה האדם כריתת ברית עם‬ ‫הדעת הטבעית‪ ,‬אלא 'דעת עליון'‪.‬‬ ‫השי"ת שזה נרמז בשבירת הלוחות כנ"ל‪,‬‬ ‫והיינו ע"י יגיעת התורה‪ ,‬שמקבל על עצמו‬ ‫שבעת עסקו בתורה ומצות הוא נמצא שם‬ ‫וה'דעת עליון' הזאת היא אשר יש בכוחה‬ ‫בכל מוחו וכוחותיו‪ ,‬ונכנס למקום שלמעלה‬ ‫להוציא אותנו מכל הדברים האלו‬ ‫מן העולם שהוא בחינת דעת העליון‪.‬‬ ‫המפריעים אותנו‪ ,‬ובזה מונח כל השפע אשר‬ ‫ובחינה זו של 'דעת עליון' הוא למעלה‬ ‫בני ישראל התפללו עליו בכ"ב ימים אלו‪ .‬כי‬ ‫ממה שנקרא 'כח היולי'‪ .‬כי כח‬ ‫הנה יש בני אדם שמתפללים מעט ולא חסר‬ ‫ההיולי הוא הכח שברא השי"ת שעל ידה‬ ‫להם דבר‪ ,‬ויש שמתפללים כל היום ונשארים‬ ‫נעשה המעבר מרוחניות לגשמיות‪ ,‬כידוע‬ ‫עניים‪ ,‬ותמהים ושואלים 'הרי התפללנו‪,‬‬ ‫שכדי לעשות 'בראשית ברא אלקים את‬ ‫ומדוע לא נשפע לנו כמבוקשנו? ואם‬ ‫השמים ואת הארץ'‪ ,‬צמצם הקב"ה את‬ ‫ממילא איננו נענים בתפילתנו‪ ,‬א"כ למה אנו‬ ‫עצמו בכדי שתהא אפשרות למציאות של‬ ‫מתפללים?'‪ .‬והתשובה היא‪ ,‬שבוודאי פעלנו‬ ‫מד� 'אני נפרד מכל הדברים המפריעים לי להתקרב להשי"ת ולעשות רצונו כראוי‪ ,‬ומונעים אותי מלהתמסר אליו כפי‬ ‫חפצי'‪.‬‬ ‫פז‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫נכנס בבחינת 'אין'‪ ,‬ומסיח דעתו מכל עסקי‬ ‫'יש' חומרי וגשמי להתקיים‪ ,‬וכח הצמצום‬ ‫עוה"ז‪ ,‬ואומר 'כי עתה הוא זמן שקבלתי‬ ‫הראשון הזה הוא הנקרא 'כח היולי' (עי'‬ ‫על עצמי להתקשר עם השי"ת כבן המתייחד‬ ‫רמב"ן תחילת פרשת בראשית)‪ .‬אמנם השי"ת‬ ‫עם אביו'‪ ,‬אזי יש לו הצלחה למעלה מדרכי‬ ‫מתנהג עם האדם בצמצום רק מפני שהאדם‬ ‫הטבע ומכל הצמצומים‪.‬‬ ‫עצמו מתנהג בצמצום‪ .‬אבל כשהאדם הוא‬ ‫בטל ומבוטל לפני השי"ת‪ ,‬ונכנס לבחינת‬ ‫'ראשית' שהיא למעלה מן העולם‪ ,‬והוא‬ ‫רוצה להתחדש מחדש ע"י 'דעת עליון'‬ ‫והנה לפעמים רואים דברים אשר נראים‬ ‫שלמעלה מן הצמצום‪ ,‬הרי שם הוא מקום‬ ‫כסותרים במקצת את הקירבה הזאת‪,‬‬ ‫קיבול התפלות‪ ,‬כי שם אין מקטריגים; אין‬ ‫והם מבלבלים את הדעת‪ .‬אם אלו דברים‬ ‫מדות; אין תאוות; ואין כל ההבלים הללו‪ ,‬כי‬ ‫פרטיים הנראים לפעמים כסותרים לה‪,‬‬ ‫כל אלו לא נתהוו אלא אחר הצמצום‪.‬‬ ‫או מאורעות המתרחשים בעולם‪ ,‬ובפרט‬ ‫דברים הנראים כסתירה דוקא ביום קדוש‬ ‫כי השי"ת אכן צמצם כביכול את עצמו‬ ‫כזה (‪-‬האסון הנורא בארה"ק ביום שמיני עצרת)‪ ,‬ועכ"ז‬ ‫לברוא עולם של הבלים‪ ,‬אך אם רוצה‬ ‫עלינו להמשיך הלאה ולהתחזק‪.‬‬ ‫האדם שמירה עליונה וסייעתא דשמיא‬ ‫יסוד זה אפשר להבין מתוך התבוננות בסדר‬ ‫והרחבת הדעת‪ ,‬הרי הוא יכול להשיג זאת‬ ‫האושפיזין‪ ,‬דהנה ידוע אשר סדר‬ ‫ע"י שמתנהג בעצמו כאילו אין צמצום‪,‬‬ ‫האושפיזין מסתיים ביוסף ודוד‪ ,‬ואחריהם‬ ‫דהיינו שהוא צריך להתנהג ‪ -‬עכ"פ בעת‬ ‫בא שמיני עצרת שהוא כנגד שלמה המלך‬ ‫עסקו בתורה ‪ -‬כאילו אין בעולם כלום אלא‬ ‫(בשם הרבי ר' בונים מפשיסחא זי"ע‪ ,‬מובא בתורת אמת)‪.‬‬ ‫הבורא כל עולמים לבדו‪ ,‬ולא יתעניין בשום‬ ‫דבר אחר‪ ,‬ואפילו אם תתהפך תבל ומלואה‬ ‫והנה ידוע שיוסף ודוד חיו חיים קשים‬ ‫אין כל זה מעניינו‪ ,‬ובעת ההיא אין לו את‬ ‫ומלאים סתירות ותמיהות‪ ,‬אך לבסוף‬ ‫מסחרו ולא שיחה בטילה ולא טלפון ולא שום‬ ‫נתגלה שדווקא עבודה כזאת היא מה שהיה‬ ‫דבר‪ ,‬אלא הוא דבוק בהבורא כל עולמים בכל‬ ‫נצרך להקים יסוד והמשך לכלל ישראל‪ ,‬ולכן‬ ‫כחו עד שידו מגעת‪ .‬ולכל אדם יש זמנים‬ ‫צדיקים הללו הם בבחינת 'צדיק יסוד עולם'‪,‬‬ ‫שבהם יכול הוא לעשות כן‪ ,‬לפי מצבו וסדר‬ ‫והיינו שעבודתם היא לנצחיות‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫יומו ‪ -‬אם ביום ראשון‪ ,‬שאין בו מסחר‪ ,‬אם‬ ‫דהנה יוסף הצדיק עבר נסיונות קשים‬ ‫בלילה ואם בשעות הבוקר‪ .‬ואף אם יבוא אל‬ ‫ותמיהות גדולות‪ .‬הוא לא ידע‬ ‫המסחר מעט מאוחר יותר בבוקר כדי ללמוד‬ ‫מפני מה השליכוהו מה'גן עדן' של אביו‬ ‫קצת יותר‪ ,‬לא יחסר לאיש דבר; ואדרבה‪,‬‬ ‫למקום משונה ושפל כזה במצרים; ועל אף‬ ‫זהו סוד ההצלחה הגדול ביותר‪ ,‬כי האדם‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫פח‬ ‫כשיצאו ממצרים ויעשו עמו 'טובה' להוציאו‬ ‫שעמד שם בנסיון‪ ,‬הרי 'ויפוזו זרועי ידיו'‬ ‫עמהם (בראשית נ‪ ,‬כה; שמות יג‪ ,‬יט)‪ .‬אבל באמת‬ ‫(בראשית מט‪ ,‬כד) שיצאו ממנו העשר טיפות‬ ‫לא עשו 'טובה' עם יוסף‪ ,‬אלא לעצמם עשו‬ ‫כנודע (סוטה לו‪ :‬מובא ברש"י עה"ת שם בפי' השני)‪,‬‬ ‫'טובה'‪ ,‬כי בלעדיו לא היה נקרע הים ולא‬ ‫והיה בבחינת 'קרח מכאן וקרח מכאן'‪ ,‬ולא‬ ‫היו יכולים לצאת‪ ,‬כי כוחו הוא נצחי‪ .‬אכן‬ ‫ידע מה השי"ת רוצה ממנו‪ .‬וגם כל ענין‬ ‫יוסף נפטר מתוך צמאון לדעת מה רוצים‬ ‫המלכות במצרים‪ ,‬בודאי לא היה מעוניין בזה‬ ‫ממנו‪ ,‬אבל דוקא עבודה כזו השאיר כח נצחי‪,‬‬ ‫כלל; וכמו שאדם יהיה עתה מעוניין להיות‬ ‫וכח 'ארונו של יוסף' חי וקיים‪ ,‬ורק בזכותו‬ ‫מלך ב'סין' ‪ -‬איזה תועלת יש לו מכל זה?‬ ‫נקרע להם הים‪.‬‬ ‫ויוסף היה מבולבל מאד מכל המצב הזה‪ .‬וחי‬ ‫כל ימיו במצב תמוה כזה‪ ,‬שאף לאביו לא היה‬ ‫ובני ישראל זכו אז למדרגת ראיית אלקות‪,‬‬ ‫וזכו לומר השירה של 'אז ישיר' ו'זה‬ ‫יכול לדבר לברר הדברים‪ ,‬וכמו שאיתא שהיה‬ ‫א‪-‬לי ואנוהו'‪ .‬וכידוע שהשירה שאמרו אז‬ ‫זהיר תמיד שלא להיפגש עם אביו כדי שלא‬ ‫אינו רק על העבר אלא 'עתידין ישראל לומר‬ ‫ישאל אותו 'האיך הגעת לכאן ומה אירע לך'‬ ‫שירה לעתיד לבוא' (שמו"ר כג‪ ,‬ה)‪ ,‬כי גם אנו‬ ‫ויצטרך להגיד לו שמכרוהו אחיו‪ ,‬כי היה ירא‬ ‫שלא יקללם אביו (בעלי התוספות פרשת ויחי עה"פ‬ ‫נאמר שירה כעין השירה שנאמרה בכח‬ ‫ארונו של יוסף‪ ,‬כי גם אנו חיים חיים כאלו‪,‬‬ ‫ויאמר ליוסף)‪ .‬וזה היתה מסירות נפש גדולה‬ ‫שאין אנו יודעים מה רצון ה' מאתנו וחיים‬ ‫מצדו‪ ,‬כי בודאי היה לו הרבה לשאול מאביו‪,‬‬ ‫בתוך קושיות על גבי קושיות‪ .‬השי"ת מנהיג‬ ‫ורצה לדעת מה נעשה עמו ומה רוצים ממנו‬ ‫את עולמו; ואין אנו יודעים לאן אנו הולכים‬ ‫בשמים‪ ,‬ואפילו את אביו לא היה יכול לשאול‪,‬‬ ‫ולהיכן אנו מגיעים‪ ,‬ומה רוצים מאתנו‪ .‬אנו‬ ‫והיה כאבו גדול עד לב השמים‪ ,‬ונפטר מן‬ ‫עוברים נסיונות שלא היו מאז היתה יהודה‬ ‫העולם מתוך כאב עצום כזה‪.‬‬ ‫לגוי‪ ,‬והנסיונות שעבר יוסף הצדיק הוא‬ ‫ואמנם כאשר באו בני ישראל לים סוף‪,‬‬ ‫כמעט כשחוק לעומת מה שאנו עוברים‪.‬‬ ‫נאמר 'הים ראה וינוס' (תהלים קיד‪,‬‬ ‫ואכן זה הענין של 'עתידין ישראל לומר‬ ‫ג)'‪ ,‬ואמרו חז"ל (מדרש שוחר טוב שם‪ ,‬ועוד) 'מה‬ ‫שירה'‪ ,‬שאותו 'אז ישיר' ו'זה א‪-‬לי‬ ‫ראה‪ ,‬ארונו של יוסף'‪ ,‬שנקרע הים בזכות‬ ‫ואנוהו'‪ ,‬ממשיכים גם הלאה‪ .‬וכמו אצל‬ ‫ארונו של יוסף שהיה עמהם‪ .‬ולכאורה‪,‬‬ ‫יוסף‪ ,‬שחי כל ימיו בלי יכולת לשאול מאיש‬ ‫מהו ענין של 'ארונו של יוסף' כאן‪ ,‬הלא‬ ‫מה מתרחש כאן‪ ,‬אבל כאשר הגיע זמן שאין‬ ‫יוסף כבר אינו בחיים זה יותר ממאה שנים‪,‬‬ ‫יודעים לאן לפנות‪ ,‬ועומדים בין מצרים ובין‬ ‫ובקושי הובא ארונו עמהם בצאתם ממצרים‪,‬‬ ‫הים‪ ,‬ואין יודעים מה לעשות‪ ,‬אז בא ארונו‬ ‫שהרי משה רבינו נזקק לחפש אחריו (סוטה‬ ‫של יוסף‪ ,‬ובזכותו נאמר להם 'דבר אל בני‬ ‫יג‪ ,).‬וכן יוסף עצמו היה צריך לבקש שיזכרוהו‬ ‫פט‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫וכן אם נתבונן בחייו של דוד המלך‪ ,‬נראה‬ ‫'פארט'ס!'‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ישראל ויסעו' (שמות יד‪ ,‬טו) ‪-‬‬ ‫ג"כ את ענין זה‪ ,‬כי דוד המלך חי‬ ‫ובזכות זה ראו את כבוד השי"ת בגלוי‪,‬‬ ‫כל ימיו בתוך הסתרות ותמיהות‪ ,‬עבר‬ ‫בבחינת 'זה קלי ואנוהו'‪.‬‬ ‫צרות ורדיפות רבות‪ ,‬ועל הכל 'זיכה אותו'‬ ‫וכן אנחנו כשאין אנו יודעים לאן אנו‬ ‫השי"ת בבזיונות שאין כמותם‪ ,‬כאשר גלגל‬ ‫הולכים וחיים בסתירות רבות‪ ,‬עלינו‬ ‫עליו המכשול עם בת שבע‪ ,‬שאין לזה ידים‬ ‫ללכת בבחינת 'דבר אל בני ישראל ויסעו'‪.‬‬ ‫ורגלים כיצד מלך ישראל‪ ,‬אדם שהעיד על‬ ‫ואף ששם לפחות היה להם דיבור מפורש‬ ‫עצמו 'לבי חלל בקרבי' (תהלים קט‪ ,‬כב) ‪ -‬שאין‬ ‫מפי השי"ת 'דבר אל בני ישראל ויסעו'‪,‬‬ ‫לו יצר הרע כלל (ב"ב יז‪ ;.‬ע"ז ד‪ ,).‬נכשל בדבר‬ ‫ואנו אין לנו עתה אפילו דיבור כזה‪ ,‬מ"מ‬ ‫כזה (ע"ז שם)‪ .‬ועל אף שעשה אח"כ תשובה‬ ‫אנו מאמינים באמונה שלמה והולכים הלאה‪,‬‬ ‫גמורה‪ ,‬וכפי שהשי"ת אמר לו שמחל לו‬ ‫פאהרן מיר'‪ ,‬ואנו עושים זאת באמונה‬ ‫'אונז ָ‬ ‫(סנהדרין קז‪ ,).‬מכל מקום כאשר ביקש דוד‬ ‫פשוטה‪ ,‬ומאמינים שיש דבר הנקרא 'זה א‪-‬לי‬ ‫המלך שיודיע השי"ת לכל העולם שנסלח לו‪,‬‬ ‫ואנוהו'‪ ,‬היינו שלאחר עבודת יוסף הצדיק‬ ‫השיב לו השי"ת 'לא‪ ,‬אתה תמות בבזיונות‪'..‬‬ ‫גילה השי"ת את עצמו בבחינת 'זה א‪-‬לי‬ ‫(שם קז‪ ):‬ואכן מת מתוך בזיונות עצומות‪ ,‬שהיו‬ ‫ואנוהו'‪ ,‬והראה בזה שארונו של יוסף ובחינת‬ ‫הכל מצפים כבר למיתתו‪ ,‬כמו שאמרו (מכות‬ ‫'צדיק יסוד עולם' הם ענין חי וקיים‪ ,‬ועל‬ ‫י‪ ).‬עה"פ (תהלים קכב א) 'שמחתי באומרים לי‬ ‫ידי עבודת בני ישראל במצב נבוך כזה דייקא‬ ‫בית ה' נלך'‪ ,‬שהיו אומרים מתי ימות דוד‬ ‫נתעורר בחינת 'זה א‪-‬לי ואנוהו'‪ .‬ואותה‬ ‫המלך כדי שנוכל לבנות את בית המקדש‪ ,‬כי‬ ‫שירה של 'זה א‪-‬לי ואנוהו' עתידים אנו לומר‬ ‫כל זמן שדוד חי אי אפשר לבנותו‪ ,‬כי הוא‬ ‫לעתיד לבוא כאשר יתגלה לנו השי"ת אחר‬ ‫מעכב את בניינו בעוונותיו‪.‬‬ ‫כל עבודת הגלות‪ .‬ואלו שרצו באמת לקנות‬ ‫לעצמם בתוך עומק הגלות בחי' ראיית ה'‪,‬‬ ‫ואמנם כאשר באו לחנוכת בית המקדש‪,‬‬ ‫ודביקות ה'‪ ,‬ואהבת ה'‪ ,‬נעשה קנין זה אצלם‬ ‫ורצו להכניס את הארון למקומו ‪-‬‬ ‫לנצחיות‪ ,‬בכוחו ובזכותו של יוסף הצדיק‪.‬‬ ‫כמו שקראנו בהפטרת שמיני עצרת (מלכים‬ ‫א' פרק ח) בענין שלמה המלך שחנך את בית‬ ‫מה� ז"ל המדרש שם‪ :‬כיון כיון שבא להכניסו לא היה יכול עמד שלמה והיה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות‬ ‫התחיל להתפלל לפני הקב"ה מה עשה שלמה ארז"ל הלך והביא ארונו של דוד ואמר (ד"ה ב ו) ה' אלהים אל‬ ‫תשב פני משיחך א"ר ברכיה בשם ר' חלבו באותה שעה חיה דוד והכל ממך לדרוש שכן דוד אומר (תהלים ל) ה'‬ ‫העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור והיה שלמה אומר רבון העולמים עשה בזכותו של זה שנאמר (ד"ה ב ו)‬ ‫זכרה לחסדי דויד עבדך מיד נענה מה כתיב אחריו וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה‬ ‫והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫צ‬ ‫נפתחו השערים‪ ,‬ונתברר שכל כח בנין בית‬ ‫המקדש שאז היה יחוד השלם בין ישראל‬ ‫המקדש והשראת השכינה הוא רק בזכותו‪.‬‬ ‫לאביהם שבשמים (עי' זוה"ק ח"א רכג‪ .‬ענין 'סיהרא‬ ‫בשלימותא' שהיה בימי שלמה המלך)‪ ,‬ואכן חינוכו ביום‬ ‫וכן מצינו (שיהש"ר א‪ ,‬ו) שדוד המלך בנה את‬ ‫שמיני עצרת שהוא זמן גמר היחוד והזיווג‬ ‫היסודות של ביהמ"ק‪ ,‬וחפר אז את‬ ‫‪ -‬ראו הכל שכל היחוד הזה לא נעשה אלא‬ ‫ה'תהום' להכין המקום לבניית המקדש (סוכה‬ ‫בזכות דוד המלך (עי' סנהדרין שם)‪.‬‬ ‫נג‪ .).‬כי לבניית ה'יסוד' של ביהמ"ק צריכים‬ ‫דווקא לאדם כזה שהשי"ת אמר לו שאינו‬ ‫וכמו שאיתא (שמו"ר ח א) מה‪ ,‬שכיון שבא‬ ‫יכול לבנות את הבית בעצמו ומת מתוך‬ ‫שלמה להכניס את הארון למקומו‬ ‫בזיונות‪ .‬כי השי"ת חפץ בעבודתו של אדם‬ ‫דבקו שערים זה בזה ולא היה יכול להיכנס‪,‬‬ ‫שחי חיים של בזיונות‪ ,‬ונפטר מן העולם‬ ‫הלך והביא ארונו של דוד ואמר (ד"ה ב ו)‬ ‫בתמיהות על גבי תמיהות אבל מעולם לא‬ ‫'ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי‬ ‫הפסיק מאמונתו ודביקותו בהשי"ת; ודוקא‬ ‫דויד עבדך'‪ .‬ולכאורה הדבר תמוה מאד‪,‬‬ ‫מעשיו נעשים נצחיים‪ .‬ואכן‪ ,‬ידוע שהיסודות‬ ‫כי הלוא אסור להכניס מת לבית המקדש;‬ ‫של הבימ"ק הם קיימים ועומדים עד‬ ‫אם רוצים שתשרה שכינה ושהשי"ת ישרה‬ ‫היום הזה מו‪.‬‬ ‫בבית‪ ,‬האיך מביאים לשם ארון של מת‪ ,‬אלא‬ ‫וכן צריך כל אדם לדעת‪ ,‬כי כאשר הוא‬ ‫באמת לא הביאו כאן ארון של מת‪ ,‬כי הביאו‬ ‫עושה דבר למען השי"ת‪ ,‬ואינו יודע‬ ‫דבר חי! ‪' -‬דוד מלך ישראל חי וקיים'‪ .‬וכן‬ ‫מה ועל שום מה הוא עושה זאת‪ ,‬ולפעמים‬ ‫אמרו שם חז"ל 'באותה שעה חיה דוד'‪ .‬וכל‬ ‫אף נדמה לו לו שהשי"ת ריחקו מאתו‪ ,‬ועכ"ז‬ ‫זה מחמת שהיה חי חיים של תמהון ושל‬ ‫אינו מרפה מעבודתו‪ ,‬עליו לדעת ולהאמין‬ ‫יסורים‪ ,‬והיה נראה כאילו השי"ת מסתיר‬ ‫שעבודה זו היא היסוד הכל‪ ,‬והיא דבר נצחי‪.‬‬ ‫פניו ממנו ואינו מגלה את צדקתו לעיני‬ ‫כל‪ ,‬ומכל מקום הוא לא פסק מעבודתו‬ ‫ולא נחלשה דביקותו בבוראו‪ .‬ודוקא עבודה‬ ‫זו‪ ,‬הנמשכת גם בתוך ההסתר והתמיהה‪,‬‬ ‫ועומק ענין בניית ה'יסודות' של בית‬ ‫נעשתה לכח נצחי שאינו נפסק‪.‬‬ ‫המקדש על ידי דוד המלך‪ ,‬הוא‬ ‫עפ"י הידוע שענין 'יסוד' הוא מקור‬ ‫ובעת חנוכת בית המקדש נתגלה הדבר‬ ‫התענוג ומקום התקבצות והתכללות כל‬ ‫לעיני כל‪ ,‬שאותו דוד המלך שנפטר‬ ‫המידות יחד‪ ,‬והיינו שבכל אחת ממידות‬ ‫מתוך בזיונות והסתר‪ ,‬הוא אשר בזכותו‬ ‫מו� עי' סוטה ט‪ ;.‬פסיקתא רבתי‪ ,‬פרשה ב'‪ ,‬וע"ע בזוה"ק ח"ב רמ‪:‬‬ ‫צא‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫שענינם הוא שהם משתוקקים תמיד‬ ‫האדם יש כח המושך את האדם אחר אותה‬ ‫למעלה כנודע (תיקו"ז תיקון ה' יט‪ ):‬מז‪ ,‬וכענין‬ ‫מידה‪ ,‬אבל בחינת 'יסוד' היא המאחדת את‬ ‫תפילת אדם הראשון שהיתה בהתלהבות‬ ‫כל המדות כולם לתענוג אחד הכולל את כל‬ ‫והתעוררות מלתתא‪ ,‬וכמבואר לעיל שעבודת‬ ‫מהות האדם‪ ,‬עד שכל כוחותיו ומידותיו‬ ‫האדם מלמטה היא בבחינת אש ההתלהבות‬ ‫נמשכים אחריו‪.‬‬ ‫וההשתוקקות העולה מלמטה למעלה (ועל ידה‬ ‫וענין זה נעשה כאשר מעורר האדם את‬ ‫נמשכים כנגדו המים מלמעלה כנ"ל)‪.‬‬ ‫פנימיות מידותיו ומאחד את כולן‬ ‫ואמנם‪ ,‬אף שלמעשה אין אש ההתלהבות‬ ‫בנקודת הדביקות בהשי"ת והביטול לפניו‪,‬‬ ‫של האדם עומדת תמיד במצב‬ ‫ויוצא מכל עניני העולם ומקשר עצמו‬ ‫אחד‪ ,‬כי פעמים הוא בוער בהתלהבות‬ ‫לשורשו להמשיך 'דעת עליון' שלמעלה מכל‬ ‫להשי"ת‪ ,‬ולפעמים הוא בוער גם לדברים‬ ‫מידותיו אל תוך מידותיו‪ ,‬ואז כל המידות‬ ‫אחרים‪ ,‬הרי אין דורשים מן האדם שיהיה‬ ‫נכללים בתענוג אחד עליון‪ ,‬וכולו משתוקק‬ ‫בכל שעה מופשט לגמרי מכל ענייני העולם‬ ‫רק להשי"ת‪ ,‬וזו בחינת מידת ה'יסוד'‪.‬‬ ‫ומכל נטיותיו הטבעיות‪ ,‬אלא עיקר העבודה‬ ‫ומשום כך זכה דוקא דוד המלך לבנות את‬ ‫היא‪ ,‬שכאשר הוא נכנס לעסק התורה‪ ,‬או‬ ‫'יסודות' בית המקדש ולהעמיד את‬ ‫לעבודת התפילה או לקיום מצוה‪ ,‬ירכז אז‬ ‫ה'תהום' שעליו נבנה הבית‪ ,‬כי זאת היתה כל‬ ‫את כל דעתו ואת כל כוחותיו ותענוגיו בדבר‬ ‫מהותו של דוד המלך‪ ,‬להיות בביטול גמור‬ ‫אחד‪ ,‬ויכניס את עצמו כולו בעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫לפני השי"ת‪ .‬ואף שלא היה לו מאומה כל ימי‬ ‫חייו‪ ,‬כי חייו היו מלאים נסיונות‪ ,‬רדיפות‪,‬‬ ‫וכך היה אצל דוד המלך‪ ,‬אף שמצינו‬ ‫בזיונות והסתרות‪ ,‬מכל מקום בשעה שנכנס‬ ‫שהתעורר אצלו כח ההתלהבות גם‬ ‫לעבודת ה' היה מוסר את עצמו לגמרי‪ ,‬עד‬ ‫בענינים אחרים‪ ,‬אבל כאשר הגיע לבניית בית‬ ‫שכל תענוגו וכל כוחותיו נתאחדו בנקודה‬ ‫המקדש‪ ,‬לא הניח לעצמו להתעכב ולהיעצר‬ ‫אחת של בלתי לה' לבדו‪ .‬ובזה זכה לגלות את‬ ‫מפני שום דבר‪ ,‬כל התמיהות וכל ההסתרות‬ ‫ה'יסוד'‪ ,‬ולבנות בפועל את אותם יסודות‬ ‫לא תפסו אצלו מקום באותה שעה‪ ,‬אלא‬ ‫הנעלמים שעליהם עומד ביהמ"ק‪.‬‬ ‫נכנס כולו למצב של בלתי לה' לבדו‪ .‬ומשום‬ ‫כך זכה לבנות את יסודות הבית‪ ,‬הקיימים‬ ‫וגם ענין ה'תהום' הוא על זה הדרך‪,‬‬ ‫ועומדים עד היום הזה‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬ ‫כי בתהום נמצאים המים התחתונים‪,‬‬ ‫מז� ז"ל התיקונים שם‪ :‬דמים תתאין אינון בוכין ואמרין אנן בעיין למהוי קדם מלכא עלת העלות‪ ,‬ובען לסלקא‬ ‫לעילא‪ ,‬רקיע אפריש בינייהו וכו'‪ .‬ועי' ביאור הענין באריכות בספר שבת מלכא קדישא ח"א מאמר ה' ‪' -‬רחיצה‬ ‫וטבילת מקוה בשבת ועש"ק'‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫צב‬ ‫והוא מורה על הקשר המרומז באש ומים‬ ‫ובאמת ההשתוקקות וההתלהבות הזאת‬ ‫כנ"ל‪ ,‬דהיינו התעוררות האדם וההתלהבות‬ ‫הן עצם יסוד ענין בית המקדש‪,‬‬ ‫מלמטה והמים שהקב"ה משפיע מלמעלה]‪,‬‬ ‫שהרי הרבה פעמים מצינו בספר דברים‬ ‫כי זאת היתה עבודת הכהן גדול להתפשט‬ ‫שהתורה קוראת את מקום המקדש 'במקום‬ ‫באותה שעה מכל עניני העולם ולהיכנס כולו‬ ‫אשר יבחר ה' אלקיכם' ואינה מגלה בפירוש‬ ‫בדביקות בבורא כל עולמים מח‪ ,‬ולהמשיך‬ ‫אפילו פעם אחת היכן הוא אותו מקום‪.‬‬ ‫עמו כל כלל ישראל שהתאחדו כולם עמו‬ ‫ולכאורה תמוה‪ ,‬מהו הלשון 'המקום אשר‬ ‫באותו זמן לנקודה אחת באומרם 'אנו רוצים‬ ‫יבחר ה''‪ ,‬וכי לא היה אפשר לפרש היכן הוא‬ ‫להתקשר בבורא כל עולמים ולהיפרד מכל‬ ‫המקום? אלא שעומק הענין הוא‪ ,‬ש'המקום‬ ‫עניני עוה"ז‪ ,‬ואנו מתאווים להישאר במצב‬ ‫אשר יבחר ה'' אינו מורה על מקום מסיום‪,‬‬ ‫זה בתמידות'‪ ,‬וע"י התעוררות זו אכן נשפע‬ ‫אלא הוא המקום שבו מחליט האדם שהוא‬ ‫אז מלמעלה כל טוב‪.‬‬ ‫נפרד עתה מכל שאר ענייני העולם‪ ,‬ומאחד‬ ‫את כל כוחותיו להתדבק אל שורשו בשעה‬ ‫וכן היתה עבודת דוד המלך כנ"ל‪ ,‬ולכן‬ ‫שהוא נכנס בעבודת ה'‪.‬‬ ‫זכה הוא למצוא את מקום המקדש‬ ‫בפועל‪ ,‬ולבנות את היסודות אשר עליהם‬ ‫וענין זה אכן מצינו אצל העבודה בבית‬ ‫עומד ביהמ"ק‪.‬‬ ‫המקדש‪ ,‬בעת שנכנס הכהן הגדול‬ ‫לקודש הקדשים ביום הקדוש‪ ,‬שמע את‬ ‫הכרובים משוררים שאין כלום בעולם חוץ‬ ‫וענין כריית ה'תהום' שהוא מקור מים‬ ‫ממנו יתברך ‪' -‬כי כל אלהי העמים אלילים‬ ‫מתחת לקרקע‪ ,‬יובן בהקדם מה‬ ‫וה' שמים עשה' (תהלים צו‪ ,‬ה; זוה"ק ויקרא נט‪).‬‬ ‫שאיתא בספרים הקדושים בביאור ענין‬ ‫[ותיבת 'שמים' נוטריקון 'אש ומים' כידוע‪,‬‬ ‫מח� ראה ויקרא רבה כא‪ ,‬יב‪' :‬וכל אדם לא יהיה באהל מועד' (ויקרא טז‪ ,‬יז)‪ ,‬וכו'‪ ,‬אמר ר' אבהו וכהן גדול לא אדם‬ ‫היה אלא כההוא דאמר ר' פנחס בשעה שהיה רוח הקודש שרוי עליו היו פניו בוערות כלפידים עליו הה"ד (מלאכי‬ ‫ב‪ ,‬ז) 'כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו''‪.‬‬ ‫מט� וזה המשך לשון הליקוטי תורה שם‪ :‬וזהו ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה כי בחינת מים הנ"ל צריך‬ ‫להיות בבחי' מעיין כדכתיב אותי עזבו מקור מים חיים כו'‪ .‬דהיינו ע"ד משל כמקור הנובע מתחת לארץ ואינו‬ ‫נראה ומושג כ"א הנביעה משא"כ המקור עצמו עמוק עמוק מי ימצאנו‪ .‬וכך צריך האדם באתערותא דלתתא‬ ‫ג"כ לחפור בעומק המעיין במה שהוא נובע מן המקור עמוק עמוק מתחת לעפר דהיינו שיהי' בבחי' ונפשי‬ ‫כעפר לכל תהיה וגם להעמיק עיון שכלו בעסק התורה שהיא בחי' ח"ע ראשיתה דכולא נמשך ממקור מים חיים‬ ‫העליונים ולמטה ירדה ונשתלשלה מאד עד שהם בבחינת מתחת לעפר ענינים גשמיי' זרעים מועד כו' ומשם‬ ‫הם נובעים להיות מעייני הישועה‪ .‬וזהו מעייני תרי שהם ב' בחינות בחינת ונפשי כעפר לכל תהיה ובחי' התורה‬ ‫שמלובשת בעפר גשמי כנ"ל ועי"ז דוקא נקרא בחינת מים חיים כי המים אשר על פני הארץ אינם נקראים מים‬ ‫חיים כידוע‪...‬‬ ‫צג‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫ועל דרך זה העמיד השי"ת גם את יסוד‬ ‫'מעין' הנובע מתחת לקרקע‪ ,‬והטעם למה‬ ‫קיום מקום המקדש‪ ,‬כי בעת שבנה‬ ‫מעין מטהר בכל שהוא (מקוואות פ"ה מ"א)‪.‬‬ ‫שלמה המלך את בית המקדש כבר הכין‬ ‫ובעל התניא מאריך בזה (שם מט ובעוד מקומות‪,‬‬ ‫מקום לגנוז בו את הארון‪ ,‬כפי שהביא‬ ‫ועי' גם בזרע קודש הנ"ל)‪ ,‬כי עיקרו ושורשו של‬ ‫הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ד ה"א) נ‪ .‬ובאמת‬ ‫המעין אינם אותם המים המעטים הנראים‬ ‫חידוש גדול הוא שהרמב"ם מביא ענין זה‪,‬‬ ‫לעין‪ ,‬כי מקור המעין נסתר בעומק הארץ‬ ‫כיון שדרכו בספרו להביא רק את הדברים‬ ‫ושם הוא מקום רחב וגדול מאד‪ ,‬שהרי‬ ‫הנוגעים להלכה למעשה‪ ,‬אלא שאכן הוא‬ ‫המעין נובע תמיד עוד ועוד ואינו פוסק‪,‬‬ ‫הלכה למעשה הנוגע עד היום הזה‪ ,‬כי בזה‬ ‫והמים הנראים בחוץ הם מחוברים למקור‬ ‫שהארון נגנז שם במקומו נמשכת קדושת‬ ‫גדול ונעלם שאינו נראה לעין‪.‬‬ ‫המקום עד היום הזה (היעב"ץ בקונטרס בית‬ ‫וזהו יסוד טהרתו של המעין‪ ,‬דאף שהאדם‬ ‫הבחירה על הרמב"ם שם) נא‪ ,‬והארון חי וקיים‪,‬‬ ‫נוגע רק ב'כל שהוא'‪ ,‬הרי הוא‬ ‫ובחינת 'ופניהם איש אל אחיו' (שמות כה‪ ,‬כ)‬ ‫מחובר אל מקור נעלם וגדול מאד שאינו‬ ‫המורה על חיבור ויחוד בין ישראל לאביהם‬ ‫פוסק מלנבוע‪.‬‬ ‫שבשמים כדוגמת איש ואשה (יומא נד‪,).‬‬ ‫נמשכת גם עתה; אלא שהוא בהעלם‪ ,‬גנוז‬ ‫וכן הוא בעבודת האדם‪ ,‬שבעצם יש לאדם‬ ‫למטה מתחת לקרקע‪ ,‬במקום נעלם ונסתר‬ ‫כוחות עצומים הרבה יותר ממה שנראה‬ ‫כמו שורש המעין‪.‬‬ ‫לעיניו‪ ,‬אלא שהם מכוסים ונעלמים‪ ,‬אך‬ ‫כשהוא מתחבר אל השורש ומתדבק בהשי"ת‬ ‫וזהו ענין ה'תהום' שהכין דוד המלך‬ ‫בביטול עד שידו מגעת‪ ,‬אף שחיבורו הוא רק‬ ‫מתחת לקרקע מקום המקדש‪ ,‬וכן‬ ‫בבחינת 'כל שהוא' אבל עכ"פ בעת ההוא‬ ‫היסודות שבנה להעמיד עליהם את נצחיות‬ ‫הוא כל כולו שם‪ ,‬והרי הוא מקושר לשורש‬ ‫המקום‪ .‬כי אף שאין רואים כלום בגלוי‪ ,‬אבל‬ ‫המעין הנובע‪ ,‬ושואב משם כוחות והשגות‬ ‫כאשר מתדבקים אל השורש‪ ,‬הרי מתחברים‬ ‫שלמעלה מטבעו ומשיג 'דעת עליון' כנ"ל‪.‬‬ ‫נ� וז"ל‪ :‬ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות‬ ‫ועקלקלות ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר (דברי הימים‪-‬ב לה ג) 'ויאמר ללוים המבינים לכל‬ ‫ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה‬ ‫עבדו את ה' אלקיכם וגו'‪.‬‬ ‫נא� קונטרס זה נדפס בסוף ספרו 'לחם שמים' על משניות סדר זרעים ומועד‪ ,‬ולשונו הועתק לעיל של"ס האזינו ‪-‬‬ ‫שובה הערה טו עיי"ש‪.‬‬ ‫נב� ראה אבן עזרא שמות כה‪ ,‬יב בא"ד‪ :‬ע"כ הוצרכתי לפרש כי רגלים היו לארון‪ ,‬כי דרך בזיון הוא שישב הארון‬ ‫בארץ‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫צד‬ ‫רגל שם‪ ,‬ואנחנו עומדים מרחוק‪ .‬אבל עכ"ז‬ ‫למקום הנעלם והנסתר‪ ,‬והוא כמעין הנובע‪,‬‬ ‫קדושת המקום קיימת לנצחיות‪.‬‬ ‫מקור מים חיים‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬אילו היינו יכולים להתפשט לגמרי‬ ‫ולדרכינו יתיישב מה שכבר העירו‬ ‫מכל עניני העולם בשעת עבודת‬ ‫הראשונים איך יתכן שהארון‬ ‫ה'‪ ,‬ולהיות כולנו מסורים אליה לגמרי‪,‬‬ ‫בביהמ"ק היה מונח על הארץ נב‪ ,‬כי הא‬ ‫היינו מעוררים שוב את כח המקום והארון‬ ‫גופא הוא הרמז בזה‪ ,‬שאין עושים חשבונות‬ ‫להתגלות‪ .‬לדאבוננו אין אנו יכולים להתפשט‬ ‫מי הוא האדם ומה מדריגתו‪ ,‬אלא כל‬ ‫לגמרי כמו דוד המלך שבחינת המעין‬ ‫מי שמוכן ומזומן להיכנס לתוך העבודה‬ ‫הנובע היתה אצלו בשלימות כנ"ל‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫ולהסיח את דעתו מכל ענייניו בשעה שעוסק‬ ‫זכה להבין היכן הוא 'המקום אשר יבחר ה'‬ ‫בתורה‪ ,‬הרי הוא עושה בזה מקום להשראת‬ ‫אלקיכם'‪ .‬אמנם עכ"ז צריכים לדעת אשר‬ ‫השכינה‪ ,‬ואפילו הוא במדריגה נמוכה מאד‪.‬‬ ‫ענין זה של 'דוד מלך ישראל חי וקיים' ‪-‬‬ ‫וכאמור‪ ,‬יכולים ללכת אף נמוך יותר מזה‪,‬‬ ‫שנתגלה בשעת חינוך המקדש ‪ -‬אכן עדיין‬ ‫לא רק על הארץ אלא למטה מן הארץ‪,‬‬ ‫חי וקיים‪ ,‬וכל מי שרוצה להיכנס ב'נעליו'‬ ‫כי מי שרוצה להתפשט ולהסיר מעליו את‬ ‫של דוד המלך ולהיות בבחינת 'חי וקיים'‪,‬‬ ‫ה'כיסוי עפר'‪ ,‬ומוכן להסיר מעליו ה'כתנות‬ ‫להיות 'איש חי'‪ ,‬היינו להתחבר אל שורש‬ ‫עור' שנעשו לאדם הראשון לאחר החטא‪,‬‬ ‫כוחותיו שהוא מעין הנובע מקור מים חיים‪,‬‬ ‫ולהפכן ל'כתנות אור' באל"ף‪ ,‬הרי הוא‬ ‫הרי הוא יכול להיות דבוק בהשי"ת על אף‬ ‫מתחבר אל המעין הנובע והדעת העליון‬ ‫כל הכיסוים וההסתרות‪.‬‬ ‫שהוא שורשו האמיתי‪ ,‬ונקרא 'איש חי'‪.‬‬ ‫ואת הכח הזה קנה האדם בכ"ב ימים אלו‪,‬‬ ‫והוא כאמור שכאשר האדם מעורר את‬ ‫ויכולים להמשיכו הלאה באמצעות כח‬ ‫פנימיות מידותיו‪ ,‬ביודעו שיש בתוכו נקודה‬ ‫התורה כנ"ל‪ .‬ואין דורשים ממנו ליצור כוחות‬ ‫שלמעלה מכל מידותיו והשגותיו‪ ,‬ונכנס‬ ‫חדשים‪ ,‬כי המעין כבר נובע‪ ,‬אלא עבודתו‬ ‫להתענג בתענוג הבורא יתברך עד שהוא‬ ‫היא רק להסיר הכיסוי ולהתחבר אליו ב'כל‬ ‫יוצא באותה שעה מכל שאר ענייני העולם‪,‬‬ ‫שהוא'‪ ,‬לקחת את התורה‪ ,‬התפלה והמצוה‬ ‫אז מתעורר בו אותו מעין הנובע ממקום‬ ‫שבו עוסק‪ ,‬ולהכניס בהם את כל דעתו‬ ‫הנעלם ונסתר‪.‬‬ ‫וכוחותיו בעת שהוא עוסק בהם‪.‬‬ ‫ומזה נבוא להתבונן במצב מקום המקדש‬ ‫בזמן הזה‪ .‬הארון גנוז בתוך הארץ‬ ‫בבזיון‪ ,‬ואין אחד יודע היכן הוא‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫ואחר עבודה זו שהיא בחינת דוד‪ ,‬באה‬ ‫לנו לגשת אל המקום‪ ,‬ורק לאנשים המבזים‬ ‫בחינת שלמה המלך שהוא בחינת‬ ‫ומחללים את מקום המקדש רח"ל יש דריסת‬ ‫צה‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫וכן זוכים עי"ז שלא יחסר שום דבר‬ ‫שמיני עצרת‪ ,‬שאז שוב אין אותו ההשתוקקת‬ ‫בגשמיות‪ ,‬וכפי שהיה אצל שלמה המלך‬ ‫והתלהבות הבא מתוך הריחוק‪ ,‬אלא כבר‬ ‫שכסף וזהב לא היו שווים אז למאומה (מלכים‪-‬א‬ ‫הגענו אל השי"ת ואנו יחד עמו‪ ,‬בבחינת בן‬ ‫י‪ ,‬כא)‪ ,‬כי מרוב השפע לא ידעו מה לעשות‬ ‫שכבר הגיע אל אביו ומתייחד עמו‪ ,‬והוא מה‬ ‫עם כל ההון רב‪ .‬והסיבה פשוטה‪ ,‬כי כמו‬ ‫שקראנו בהפטרה (מלכים‪-‬א ח) שאמר שלמה‬ ‫בקשר שבין איש ואשה‪ ,‬כאשר האשה כולה‬ ‫המלך שהשי"ת שוכן בתוכנו‪.‬‬ ‫מסורה לבעלה‪ ,‬הרי הבעל מצדו עושה כל‬ ‫מה שביכולתו בעבורה‪ ,‬נותן לה ממון בריוח‬ ‫וכל מי שיש לו עינים רואה ומבין שהדבר‬ ‫ומביא לה עזר וסיוע וכיו"ב‪ ,‬כדי שתוכל‬ ‫היחידי השומר אותנו הוא שהשי"ת‬ ‫לעשות הכל בנקל‪ .‬כן הוא כביכול בעבודת‬ ‫נמצא בתוכינו‪ .‬וכן רואים בעליל במאורעות‬ ‫השי"ת‪ ,‬שכאשר האדם מראה שהוא מוכן‬ ‫הזמן‪ ,‬כי אם הרבונו של עולם מסתיר את‬ ‫למסור את עצמו לעבודתו יתברך בכל יכולתו‪,‬‬ ‫השגחתו מאתנו לרגע אחד‪ ,‬אין לנו שום‬ ‫ולהיות כולו עמו בשעת תורה ותפילה‪ ,‬אזי‬ ‫שמירה אחרת‪ ,‬ואין לנו שום מקום בעולם‬ ‫השי"ת משפיע עליו את ההרחבה והסיוע‬ ‫כי כולם שונאים אותנו מכל צד‪ .‬והדרך‬ ‫הנצרכים לו כדי שיוכל לעבדו כראוי‪ .‬ובאופן‬ ‫היחידה להשיג שמירה עליונה היא כמו‬ ‫זה התנהגו בני ישראל אז בימי שלמה המלך‪,‬‬ ‫שמצינו באותה תקופה שבה חינך שלמה‬ ‫שבעת שעסקו בעבודת הבורא‪ ,‬הרי היו‬ ‫המלך את בית המקדש‪ ,‬כי אז כל אומות‬ ‫לגמרי שם‪.‬‬ ‫העולם השלימו עמו ורדפו אחריו לשמוע את‬ ‫חכמתו (מלכים‪-‬א ה‪ ,‬יד)‪ .‬ומה היתה 'חכמתו'?‬ ‫וזהו ה'געשעפט' שאנו עושים עם השי"ת‬ ‫שהתבטל להרבש"ע בביטול גמור ולא היה‬ ‫בימים אלו‪ ,‬שאנחנו מראים לו שאנו‬ ‫צריך לכלום‪ .‬וכדברי הרה"ק מרוזין זי"ע ‪-‬‬ ‫מוכנים לעשות כל מה שביכלתנו למענו‪ ,‬בזה‬ ‫שהיה אומר בשמיני עצרת 'האושפיזין שלי‬ ‫שאנו יודעים מבינים כי בשעת עסק התורה‬ ‫היום'‪ ,‬כי הוא היה בחי' מלכות כמו שלמה‬ ‫הננו דבקים באבינו שבשמים‪' ,‬דער קינד איז‬ ‫המלך ‪ -‬שהתנהג בכל גינוני המלכות‪ ,‬והנהיג‬ ‫צוזאמען מיטן טאטן יעצט'‪ ,‬ואין שום דבר‬ ‫את עצמו כמלך בכל עניניו‪ ,‬ועכ"ז אמר על‬ ‫אחר בעולם‪ ,‬והוא בודאי ישפיע לנו הרחבה‬ ‫עצמו 'לא נהניתי מהעולם הזה אפילו באצבע‬ ‫גדולה שאנו זקוקים לה כדי לעבדו כראוי‪.‬‬ ‫קטנה'‪ ,‬ולא היה לו שום שייכות לעולם הזה‪.‬‬ ‫וזהו ענין שמיני עצרת‪ ,‬כי כל ימי הסוכות‬ ‫וכן שלמה המלך שהיה בבחינת 'מלך שהשלום‬ ‫היינו בבחינת בן הרץ אל אביו מתוך‬ ‫שלו' (עפ"י במ"ר יב‪ ,‬ד) שכל עניניו היו בלתי לה'‬ ‫אש של געגועים והשתוקקות‪ ,‬אבל בשמיני‬ ‫לבדו‪ ,‬ולכן השלימו עמו כל העולם‪ .‬וכאשר‬ ‫עצרת כבר הגיע הבן אל אביו‪ ,‬ואין עוד‬ ‫אנו מתנהגים באופן זה עד שידינו מגעת‬ ‫אותו צמאון של בחינת 'אש'‪ ,‬מפני שכבר‬ ‫כנ"ל‪ ,‬אז יש לנו שמירה מכל צד‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫צו‬ ‫היום על הגשמים‪ ,‬שהם כח ההולדה כנ"ל‬ ‫נמצאים יחד‪ ,‬אלא האהבה היא בבחינת 'מים'‬ ‫(כמובא לעיל מהזרע קודש)‪ ,‬והיינו שהשי"ת השפיע‬ ‫כנ"ל‪ ,‬והיא נרמזת במה שאנו מתפללים על‬ ‫ביום זה כח הולדה‪ ,‬וכל אחד מאתנו יוכל‬ ‫הגשמים ביום זה‪ ,‬כי עיקר ענין היום הוא‬ ‫להתחדש לגמרי‪ ,‬בכח אהבה חדש‪ ,‬ובכח‬ ‫עצם איחוד הבן עם אביו‪.‬‬ ‫דביקות חדש‪ ,‬ושיוכל האדם לעשות את‬ ‫וגם כאשר נראה לעינינו שאין הדבר כן‬ ‫עצמו בריה חדשה ממש‪ ,‬ולהתחזק באמת‬ ‫כנ"ל‪ ,‬אין לנו ליפול בדעתנו מחמת‬ ‫בעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬אלא להתחזק ולהמשיך הלאה ולהתנהג‬ ‫ודבר זה למדנו מעבודת יוסף ודוד כמבואר‪,‬‬ ‫עם השי"ת בכל מצב ומצב בקשר של אב‬ ‫ויוסף ודוד הם בחינות יסוד ומלכות‪,‬‬ ‫ובן המתאחדים יחד‪ ,‬ואז אכן אנו מתאחדים‬ ‫והנה כאשר היסוד והמלכות מתחברים‪ ,‬אזי‬ ‫עמו ממש‪.‬‬ ‫כל המידות מתאחדות באמצעות הדעת‬ ‫ועבודה כזאת וקדושה כזאת הבאה מתוך‬ ‫העליון‪ ,‬שהוא הקשר עם שורשן‪ ,‬ומקבלים‬ ‫ההסתר דווקא נשארת לנצח כנ"ל‪,‬‬ ‫חיות חדשה ונעלית‪' ,‬און ס'לעבט'‪ .‬ולא‬ ‫כמבואר בענין הארון הנגנז‪ ,‬אשר גם בהיותו‬ ‫יאמר שום אדם שאין לו כח זה‪ ,‬כי הרי יש‬ ‫מכוסה בעפר‪ ,‬העפר אינו חוצץ‪ ,‬ומחמת כן‬ ‫לנו את הצדיקים האלו יוסף ודוד ‪ -‬יסוד‬ ‫קיי"ל ש'קדושה שניה קדשה לשעתה וקדשה‬ ‫ומלכות ‪ -‬שהם חיים וקיימים‪ ,‬יוסף הצדיק‬ ‫לעתיד לבוא' (רמב"ם בית הבחירה פ"ו הי"ד‪-‬ט"ו‪,‬‬ ‫הוא 'צדיק יסוד עולם'‪ ,‬ודוד הוא 'דוד מלך‬ ‫ותרומות פ"א ה"ה‪ ,‬וכנ"ל עפ"י היעב"ץ עיי"ש)‪ .‬וזה‬ ‫ישראל חי וקיים'‪ ,‬ומכוחם נמשכות בחינות‬ ‫מורה לנו שכאשר פושט האדם מעליו את‬ ‫משיח בן יוסף ומשיח בן דוד העומדים עמנו‬ ‫ה'כיסוי עפר' שלו‪ ,‬והוא מקשר עצמו למעין‬ ‫עד היום הזה (עי' סנהדרין צח‪ ):‬ומחזיקים אותנו‬ ‫הנובע שמתחת לעפר‪ ,‬אזי 'כל המחובר‬ ‫בעומק הגלות‪ .‬כמו שאמרו הצדיקים שאף‬ ‫לטהור טהור'‪ ,‬והמעין מטהר בכל שהוא‪,‬‬ ‫על פי שאנו מתפללים על משיח ואין אנו‬ ‫וכל זה נעשה על ידי שמתחבר האדם אל‬ ‫נענים לפי שעה‪ ,‬אין זה חס ושלום בחינת‬ ‫התורה הקדושה שהיא מעין הטהרה שיכול‬ ‫תפלת שוא‪ ,‬אלא שבכל תפלה מתעורר כח‬ ‫האדם להתחבר אליו בכל עת (עי' בלשון הליקוטי‬ ‫המשיח שיהיה יחד עם כלל ישראל‪ ,‬כי בלא‬ ‫תורה לעיל בהערה מט)‪ ,‬ולהמשיך על ידה את כל‬ ‫כחם של שני המשיחין הללו אין אנו יכולים‬ ‫מה שקנינו בימים אלו כנ"ל‪ .‬ועל התורה‬ ‫להתקיים בגלות‪.‬‬ ‫נאמר 'הלא כה דברי כאש' (ירמי' כג‪ ,‬כט ‪-‬‬ ‫ועד כדי כך גדול כח החיות הנצחית‬ ‫תענית ז‪ ,).‬האש היא התעוררות האדם מלמטה‬ ‫ע"י שני מדות אלו ‪ -‬יסוד ומלכות‪,‬‬ ‫כאשר הוא מכניס את עצמו בתורה בכל‬ ‫שאע"פ שבבחי' יסוד יכול להיות בחי' ירידה‬ ‫דעתו וכוחותיו (ע"ע שם בליקו"ת לעיל)‪ ,‬וכנגדה‬ ‫ונפילה‪ ,‬מ"מ‪ ,‬ע"י בחינת המלכות יכולים‬ ‫נמשכים עליו המים מלמעלה ע"ד שהתפללנו‬ ‫צז‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫שתמיד יש בחינת 'ראשית' שיכולים להתקשר‬ ‫להתחזק שוב ולהמשיך הלאה‪ .‬דהנה ידוע‬ ‫אליה ולהתחדש על ידו‪ ,‬על אף המצב‬ ‫שמשיח בן יוסף עתיד ליהרג‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫הנראה לעינים‪.‬‬ ‫חז"ל (סוכה נב‪ ).‬עה"פ (תהלים כא‪ ,‬ה) 'חיים שאל‬ ‫ממך נתתה לו אורך ימים'‪ ,‬שמשיח בן דוד‬ ‫עתיד לבקש שיהיו לו חיים‪ ,‬כי יראה שמשיח‬ ‫אך כל זה תלוי בדבר אחד כנ"ל‪ ,‬שכדי‬ ‫בן יוסף מוכרח למות‪[ ,‬וכבר מובא בספרים‬ ‫שיגיע האדם לנקודת 'ראשית' זאת‪,‬‬ ‫שכבר אין הכרח שמשיח בן יוסף ימות‬ ‫אין האדם יכול לומר אתחיל עכשיו ללמוד‬ ‫בפועל‪ ,‬כיון שכבר מסרו ישראל נפשם הרבה‪,‬‬ ‫מעט‪ ,‬ואעשה מעט‪ ,‬ואסתפק בכך‪ .‬כי באופן‬ ‫אך עומק ענין מיתתו הוא] שבחינת משיח בן‬ ‫זה לא יפעול ולא יצליח‪ ,‬אלא 'ראשית' היינו‬ ‫יוסף שהוא קדושת היסוד אי אפשר שיהיה‬ ‫כאשר האדם הוא בה'גיסטע' כמו בראש‬ ‫בלא מכשול‪ ,‬ולפעמים יש בו בחינת 'מיתה'‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬שהוא הראש והראשית של השנה‬ ‫וכמו שקראנו (בשמיני עצרת) בספר קהלת (ז‪,‬‬ ‫כנ"ל‪ ,‬ואז שורש וראשית כוחות האדם‬ ‫כ) 'כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב‬ ‫פועלים בו כנ"ל (עד שהוא יכול לשבת כל היום‬ ‫ולא יחטא'‪ .‬אך עכ"ז‪ ,‬אפילו אם נופלים‪,‬‬ ‫בביהמ"ד וכיו"ב)‪ .‬ובראש השנה התחלנו בבחינת‬ ‫מכל מקום יש תמיד עליה‪ ,‬שצריך האדם‬ ‫ה'ראשית'‪ ,‬והורדנו והמשכנו אותה לתוך כל‬ ‫לדעת מה דאיתא (תשובת רב האי גאון‪ ,‬הובאה‬ ‫קומת האדם והמדות כנ"ל‪ ,‬ועכשיו בשמיני‬ ‫בטעם זקנים דף נט ובאוצר הגאונים לסוכה נב‪ ).‬שמשיח‬ ‫עצרת כבר מגיעים לדביקות אמיתית‪ .‬וכדי‬ ‫בן יוסף עתיד לחיות שוב ע"י משיח בן‬ ‫להמשיך דביקות זאת צריך הדבר להיעשות‬ ‫דוד‪ ,‬ובדרך העבודה‪ ,‬בחינת תחית המתים‬ ‫ע"י עסק התורה מתוך יגיעה והתמסרות‬ ‫היא שמתחזקים שוב וממשיכים הלאה‪ ,‬ע"י‬ ‫ע"ד כריתת ברית כנ"ל‪.‬‬ ‫בחינת ה'מלכות' הנמשכת הלאה‪ ,‬כמו דוד‬ ‫וזהו עיקר השמחה שיש לנו אחר הימים‬ ‫המלך שמעולם לא הפסיק בעבודתו אלא‬ ‫הקדושים‪ ,‬כי בכ"ב ימים אלו קנינו‬ ‫המשיך והלך הלאה על אף כל ההסתרות‬ ‫בתוכנו את נקודת ה'ראשית' שהוא דעת‬ ‫והירידות נג‪ .‬וכן הוא ענין 'יסוד ומלכות'‪,‬‬ ‫נג� ועומק הענין הוא כידוע אשר בחינת יסוד הוא נקודת התענוג‪ ,‬ולעומתו בחינת מלכות היא הביטול הגמור להשי"ת‬ ‫וקבלת עול מלכותו עד שאין אדם מעמיד את עבודתו על מה שהוא מרגיש ומקבל ממנה‪ ,‬אלא גם כאשר אור‬ ‫היסוד נסתר ממנו‪ ,‬ואינו מרגיש עוד אותו תענוג וחיות של דביקות‪ ,‬הוא אינו מפסיק ללכת‪ ,‬מפני שאינו חי לעצמו‬ ‫אלא עומד כעבד לפני אדונו‪ .‬וזהו בחינת דוד המלך אשר לא הפסיק מעולם‪ ,‬אלא המשיך הלאה בכל מצב‪ ,‬לא‬ ‫מפני שתמיד הרגיש את אור הדביקות‪ ,‬אלא מפני שכל מציאותו היתה בטלה לרצון השי"ת‪ .‬וזהו כח המלכות ‪-‬‬ ‫שגם בשעה שהאור והחיות נסתרים‪ ,‬עצם הקבלת עול והביטול מחזיקים את האדם שלא ייפרד מעבודתו‪ .‬ואע"פ‬ ‫שבבחינת יסוד יש בחינת מיתה שאין מרגישים תמיד התענוג‪ ,‬מ"מ בחינת המלכות אינה נפסקת מעולם‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫צח‬ ‫עכ"פ בזמן שקבע לעצמו ללימוד התורה‬ ‫עליון‪ ,‬אשר אליה יכולים להתחבר תמיד‬ ‫מוכרח להיות מציאות של יגיעת התורה‬ ‫כאשר נכנסים אל עסק התורה והמצוות‬ ‫‪ -‬להכניס את הראש והמוח כולו בתוך‬ ‫בשלימות גמורה‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬ולא רק לדפדף בעלמא נד‪.‬‬ ‫וזהו תכלית יום ראש השנה‪ ,‬שהאדם יקבל‬ ‫וכאשר מכניסים את כל הראש והמוח‬ ‫על עצמו 'בזמן עבודת ה' אהיה יחד‬ ‫בהשי"ת ועבודתו מגיעים לבחי'‬ ‫עם השי"ת לגמרי בכל רמ"ח אברי ושס"ה‬ ‫'ראשית' ונעשית בריאה חדשה ועולם חדש‬ ‫גידי'‪ ,‬וכן בשעה שאני עוסק בתורה אשתדל‬ ‫לגמרי‪ ,‬כמו שאכן היה אצל אותם יהודים‬ ‫בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי ללמוד ולהבין‬ ‫שהקימו וחידשו שוב את כלל ישראל בבחינת‬ ‫היטב מה שאני לומד‪ ,‬ולחדש חידושים‬ ‫'מאשפות ירום אביון' (תהלים קיג‪ ,‬ז) ממש‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬ולא רק ללמוד בדרך קלה ונוחה‬ ‫הם היו 'ציבראכענע אידן'‪ ,‬ועברו שבעה‬ ‫ולהסתפק בהבנה שטחית'‪.‬‬ ‫מדורי גיהנום שאיני מאמין שהיה כדבר‬ ‫הנני זוכר שלפני שנים לא רבות‪ ,‬כשהייתי‬ ‫הזה בדורות האחרונים‪ ,‬ונתנסו בדרכים‬ ‫'בחור'ל'‪ ,‬ישבו יהודים שעמלו קשה‬ ‫ובנסיונות שאין אנו יכולים להשיג כלל‪' ,‬אונז‬ ‫כל השבוע לפרנסתם ‪ -‬לא היה אז כמו‬ ‫האבן נישט קיין השגה בהוה אמינא שבהוה‬ ‫היום שיכולים להרויח בנקל‪ ,‬אלא היו צריכים‬ ‫אמינא'‪ .‬אבדו את הכל ובאו למדינה נכריה‬ ‫לעמול בעבודת כפיים ‪ -‬אך בבוא שבת‬ ‫בעירום ובחוסר כל‪ .‬אך הם הראו גבורה‬ ‫קודש אחר הצהרים ישבו ועמלו בגמרא‬ ‫שאין להשיג‪ ,‬ועשו דברים למעלה מדרך‬ ‫רש"י ותוספות‪ ,‬מהרש"א ופני יהושע‪,‬‬ ‫הטבע‪ .‬וכל זה מפני שנדבקו בדבר אחד‪,‬‬ ‫מ'האט געהארעוועט! כמו שלמדו בישיבות‬ ‫והשתדלו ככל שיכלו להסיח דעתם מכל‬ ‫'אינדערהיים' באירופה‪ .‬לצערם לא זכו‬ ‫וכל והדביקו את עצמם בהשי"ת עד שידם‬ ‫להמשיך בלימודיהם‪ ,‬מחמת שנות המלחמה‪,‬‬ ‫מגעת‪ .‬בוודאי היתה להם סייעתא דשמיא‪,‬‬ ‫ואח"כ הוצרכו להעמיד בתים ולהביא‬ ‫וצדיקי אמת שליוו אותם‪ ,‬אך עכ"ז הם עשו‬ ‫פרנסה‪ ,‬אך כשהיה להם מעט פנאי עמלו‬ ‫כל מה שביכלתם‪.‬‬ ‫ויגעו בגמרא ותוספות‪' ,‬געהארעוועט!'‪.‬‬ ‫ב"ה‪ ,‬אין אנו במצב כזה חס ושלום‪ ,‬אך אנו‬ ‫'זיי האבן געהאט אן אנדערע פנים'‪ .‬וכן‬ ‫במצב שאנו צריכים להתעורר משנתנו‪,‬‬ ‫אנו צריכים לדעת שזהו הדרך הנכונה לגשת‬ ‫שלא לשכב 'תחת הארץ' מכוסה בעפר‪ ,‬אלא‬ ‫לתורה ולעבודת השי"ת‪ ,‬אף שאין האדם‬ ‫להסיר את כיסוי העפר לפתוח את המעין‬ ‫ביכולת להיות בביהמ"ד כל היום כולו‪ ,‬אך‬ ‫נד� עי' לעיל מוצאי יו"כ סוף שיחה א'‪ ,‬עפ"י דברי הבאר משה ליו"כ‪.‬‬ ‫צט‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫ויש עוד הרבה לדבר בזה‪ ,‬אך אין לי כח‬ ‫הנובע ובזה להיות מחוברים למקום הטהרה‪.‬‬ ‫לדבר יותר‪ .‬מכל מקום צריכים להאמין‬ ‫כי שם בעומק טמון מקור הטהרה‪ ,‬המעין‪,‬‬ ‫בזה‪ ,‬שהרי אנו צריכים שמירה מכל צד‪,‬‬ ‫וזהו יסוד הדעת‪ .‬ודבר נפלא הוא‪ ,‬שהדרך‬ ‫וצריכים ישועה בעוד הרבה ענינים‪ ,‬וזאת‬ ‫להשיג את הדעת האמיתית אינה דורשת‬ ‫נשיג רק ע"י המעשים שלנו‪ ,‬והאדם צריך‬ ‫מן האדם אלא שיכניס את מוחו ויתחבר‬ ‫להאמין בעצמו ולהאמין שזקוקים לתפילתו‬ ‫בבחינת 'כל שהוא' ככל שביכלתו‪ ,‬וכבר יש‬ ‫ותורתו‪' ,‬א מענטש דארף גלייבן אז זיין‬ ‫לפנינו דרך סלולה שסללו הצדיקים מדורי‬ ‫תורה און זיין תפילה פעלט אויס‪ ,‬דאס איז‬ ‫דורות‪ ,‬והם ממשיכים ללות אותנו עד‬ ‫דער עיקר‪ ,‬עס פעלט אויס!'‪.‬‬ ‫היום הזה‪.‬‬ ‫וכמו הדור הקודם שזכו שהקב"ה חיזק‬ ‫אותם‪ ,‬והצדיקים חיזקו אותם‪ ,‬היינו‬ ‫רבותיהם שהלכו עמם תמיד אף לאחר‬ ‫וע"י זה שאנו נכנסים לעבודת השי"ת‬ ‫שכבר נסתלקו מן העולם‪ ,‬כי הם התקשרו‬ ‫בהתבטלות גמורה‪ ,‬אנו נכנסים למצב‬ ‫ברבותיהם ובערו בהם כבימי חיותם‪ ,‬וכאילו‬ ‫שלמעלה מכל גדר העולם כנ"ל‪ .‬וכן מצינו‬ ‫הם חיים עמהם הלאה‪ ,‬ובכן אכן חיו הלאה‪,‬‬ ‫בבית המקדש שזכו שם לפתיחת שערי‬ ‫כי תלמידיהם שמו אותם לפני עיניהם בכל‬ ‫שמים והתעלו למדריגה שלמעלה מכל גדר‬ ‫רגע ורגע‪ ,‬וכך חיו באופן שהרגישו תמיד‬ ‫העולם כלל‪ ,‬כגון בעבודת יום הקדוש‪,‬‬ ‫'הרבי שלי עמי והקב"ה עמי'‪ ,‬ובמחשבה זו‬ ‫שהכהן הגדול בקודש הקדשים נשא עמו‬ ‫חיו בכל רגע ורגע‪.‬‬ ‫את כל כלל ישראל שהצטרפו עמו‪ ,‬ונתעלו‬ ‫כולם למדריגה נפלאה ‪ -‬עד כדי כך שאחר‬ ‫וכן צריך האדם להאמין ולחשוב שהשם‬ ‫שהתענו כל היום לא רצה אף אחד ללכת‬ ‫יתברך נמצא עמו בכל רגע‪ .‬כאשר‬ ‫לביתו לאכול‪ ,‬רק רדפו כולם אחר הכהן‬ ‫אני עומד להתפלל‪ ,‬השם יתברך עמדי‪,‬‬ ‫הגדול (עי' לעיל במוצאי יום הקדוש שיחה א' ושיחה ג')‪.‬‬ ‫ואני מכניס את כל ראשי ומוחי בעבודתו‪.‬‬ ‫וכן בהושענא רבה‪ ,‬שהיה אחר ימים שלימים‬ ‫וכן כשאגיע ללימוד התורה‪ ,‬אכניס בה את‬ ‫שחיו בהם למעלה מדרך הטבע‪ ,‬שרקדו כל‬ ‫כל ראשי‪ ,‬כי השם יתברך עמי‪ .‬וזהו הדרך‬ ‫הלילה בכל לילות החג‪ ,‬ואף ביום לא היה‬ ‫אשר בה אוכל להעמיד דור חדש‪ ,‬וזו הדרך‬ ‫להם פנאי לישון‪ ,‬אלא היו מנמנמים איש על‬ ‫שתהיה לי גישה אמתית אל השם יתברך‪ .‬כי‬ ‫כתף רעהו‪ ,‬ועכ"ז היו בשמחה רבה (סוכה נג‪).‬‬ ‫התפללנו על כך כל הימים האלה‪ ,‬ובודאי‬ ‫ועבדו עבודות נפלאות‪' .‬און דאס איז טייטש‬ ‫פעלנו‪ ,‬וצריך רק להמשיך זאת הלאה‪.‬‬ ‫איין זאך‪ ,‬ס'איז טייטש אז מ'האט געגאסן‬ ‫פון אויבן'‪ .‬ועי"ז היו כולם בשמחה רבה‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫ק‬ ‫המקום הגשמי‪ ,‬כי נעשו אנשים רוחניים;‬ ‫על אף היותם דחופים וצפופים‪ ,‬ולא היה‬ ‫וכי יש לרוחניות מקום וגבול?! הרי 'מקום‬ ‫להם מקום אפילו לעמוד‪ .‬מ'האט געגאסן!‬ ‫ארון אינו מן המדה' (יומא כא‪ .).‬כי הלא כן‬ ‫מ'האט געגאסן!'‬ ‫נתייסד המקום ההוא ע"י דוד המלך‪ ,‬שידע‬ ‫וכל זה כי בני ישראל באו בהתמסרות‬ ‫שמקום‪ ,‬סדר וטבעי עוה"ז הגשמי אינו‬ ‫אמיתית‪ ,‬והשליכו עצמם תחת הכהן‬ ‫תופס מקום כלל ועיקר ‪' -‬איך טרעף מיך‬ ‫גדול‪ ,‬וכן לפני הצדיקים שהיו מרקדים‬ ‫נישט דאס פלאץ אויף דיע וועלט'‪ ,‬בעולם‬ ‫לפניהם 'אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב‬ ‫הזה יש הרבה קשיים‪ ,‬הרבה פריצות‪ ,‬הרבה‬ ‫וימחל לו' (סוכה שם)‪ ,‬והכל בביטול גמור לפני‬ ‫תאוות והרבה הבלים‪ ,‬אך כאשר מתבטלים‬ ‫הבורא יתברך באופן פלאי פלאים‪.‬‬ ‫להשי"ת נמצאים במקום שלמעלה מן העולם‬ ‫כנ"ל‪ .‬וזה היה ענין ההשתחויה בבית‬ ‫ובכן זכו לבחינת 'עומדים צפופים‬ ‫המקדש‪ ,‬שכל אחד ואחד היה משתחוה בד'‬ ‫שבשעת‬ ‫רווחים'‪,‬‬ ‫ומשתחוים‬ ‫אמותיו‪ ,‬ושם היה מתקשר למעלה בהתבטלות‬ ‫ההשתחויה נעשה לכל אחד ואחד מקום‬ ‫גמורה‪ ,‬ובאותו שעה היה בבחינת 'מקום‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬עד שהיה יכול להשתטח על‬ ‫הארון אינו מן המדה'‪' ,‬ס'טרעפט זיך‬ ‫הארץ בד' אמות שלו‪ ,‬להתבטל לפניו יתברך‬ ‫נישט דא דאס פלאץ‪ ,‬ער האט נישט דאס‬ ‫ולהתוודות (תשב"ץ חלק ג' ענין ל"ז‪ ,‬ע"פ ויק"ר י‪ ,‬ט‬ ‫פלאץ דא'‪ ,‬אלא הוא מחובר עם הבורא כל‬ ‫ואבות דרבי נתן פל"ה‪ ,‬ועי' לעיל של"ס האזינו ‪ -‬שובה‪,‬‬ ‫עולמים לבדו‪.‬‬ ‫ועיו"כ ומוצאי יו"כ שיחה ג')‪ ,‬ובתוך אותו מקום‬ ‫הרגיש כל אחד את קירבתו הפרטית אל‬ ‫השי"ת‪ ,‬כיצד הוא מתבטל לפניו לגמרי‪,‬‬ ‫והקב"ה מקימו ומרימו מחדש‪.‬‬ ‫'אונז זעמיר נישט באמת אויף א פלאנעט‬ ‫וואס הייסט ערד' נה אלא אנו נמצאים‬ ‫ואם נבוא לחשב זאת במושגי מקום גשמי‬ ‫ב'צילא דמהימנותא' ובצלו של הקדוש ברוך‬ ‫‪ -‬כיצד היה מקום לכל אחד ואחד‬ ‫הוא כל השנה כולה‪ ,‬כי הוא המשגיח עלינו‬ ‫לד' אמות בפני עצמו‪ ,‬ועד היכן נתפשט‬ ‫ושומר עלינו בבית ובחוץ‪ ,‬הוא נותן לנו חיות‪,‬‬ ‫כל אותו המקום ‪ -‬אין לדבר סוף‪ ,‬ואכן‬ ‫הוא נותן לנו נשמה‪ ,‬הוא נותן לנו נשימה‪,‬‬ ‫הרי איתא (ילקוט ישעיה רמז תקג) שעתידה ארץ‬ ‫והוא נותן לנו הכל‪ ,‬כמ"ש 'ואתה מחיה את‬ ‫ישראל שתתפשט בכל העולם כולו אך עומק‬ ‫כולם' (נחמיה ט‪ ,‬ו) ובלעדיו אין אנו כלום‪,‬‬ ‫הענין הוא‪ ,‬שבשעה שנתבטלו כולם לפני‬ ‫אנו חתיכת בשר אשר בלי החיות שנותן בו‬ ‫השי"ת‪ ,‬לא היו נתונים עוד תחת גבולי‬ ‫נה� 'באמת אין אנו נמצאים על קרקע העולם הזה'‬ ‫קא‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫וזהו מה שהיה בתקופת שלמה המלך‬ ‫השי"ת הוא נופל לארץ ומונח כאבן דומם‬ ‫שהוא האושפיזא של יום זה‪ ,‬שאז‬ ‫‪ -‬זהו אדם בלי הבורא כל עולמים‪ .‬אלא‬ ‫היה יחוד וזיווג אמיתי‪' ,‬אונז זעמיר איינס‪,‬‬ ‫שבאמת באמת באמת אין אנו חיים בחוקי‬ ‫אונז זעמיר איינס'‪ .‬וכפי שאמר שלמה המלך‬ ‫עולם הזה כלל‪ ,‬אלא אנו גורמים לעצמנו‬ ‫שם שמכל מה שדיבר עם דוד אביו להקים‬ ‫צרות ע"י זה שאנו מסתובבים ומתחשבים‬ ‫את הביהמ"ק לא חסר דבר נז‪ ,‬והיינו כאמור‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬וחושבים מחשבות האיך להיות‬ ‫שכל היחוד הזה היה דוקא ע"י עבודת דוד‬ ‫מסודרים לפי כללי העוה"ז 'מיר ווילן זיך‬ ‫המלך אשר הרבה פעמים בחייו היה יכול‬ ‫דעקן אויף דיע וועלט'‪ ,‬ותמיד רוצים לידע‬ ‫לבוא בתלונה אל השי"ת ולומר 'רבונו של‬ ‫מה נעשה בעולם הזה ולהבין הכל עפ"י‬ ‫עולם דו האסט מיך איבער געלאזט'‪ ,‬אך‬ ‫דרכי העולם הזה‪ ,‬ומשימים את עצמנו תחת‬ ‫מעולם לא עלה על דעתו כן‪ ,‬אלא חי תמיד‬ ‫השגחת עולם הזה‪ ,‬וחושבים כך וחושבים‬ ‫עמו יתברך ולא הסתכל על מה שהיה נראה‬ ‫כך‪ ..‬צריכים אנו להתחיל לחשוב אחרת‪,‬‬ ‫לפי חוקי עולם הזה‪.‬‬ ‫'אונז דארפן טראכטן אביסל אנדערש' נו‪.‬‬ ‫וכן צריכים אנו להתנהג תמיד במצב כזה‬ ‫אנו חיים בצלא דקודשא בריך הוא‪ ,‬וענין‬ ‫להיות 'אחד' עם השי"ת תמיד‪ ,‬וכמו‬ ‫הסוכה שהיא 'צילא דמהימנותא' אינו‬ ‫שהרה"ק מרוז'ין היה אומר 'ווען ס'איז‬ ‫רק לשבעת ימי החג‪ ,‬אלא שבעת ימים אלו‬ ‫זייגער איינס דענסמאל דאווען איך'‪ .‬ומי‬ ‫הם שבע המידות המתעוררות בימים אלו‪,‬‬ ‫יוכל להצטרף להשיח שרפי קודש של הקדוש‬ ‫ועל ידי הדעת עליון שאנו ממשיכים על ידי‬ ‫הזה‪ ,‬אבל מכל מקום עלינו להתקשר על‬ ‫הלולב בשבעת ימים אלו אנו יכולים לשנות‬ ‫דעת הצדיקים ועל דעת קודשא בריך הוא‬ ‫ולתקן את המידות כראוי לכל השנה‪ ,‬ובפרט‬ ‫עד כמה שידינו מגעת‪.‬‬ ‫בהושענא רבה שאנו עושים שבעה הקפות‬ ‫וברגע שנוכל להתקשר עמו ולהיות 'אחד'‬ ‫וממשיכים את השבעה מקיפים‪ ,‬ואח"כ‬ ‫עד שידינו מגעת‪ ,‬בוודאי יעזור‬ ‫כאשר באים לשמיני עצרת נעשים 'אחד'‬ ‫ה' יתברך 'מ'זאל מיר טאקע האבן א‬ ‫עם הקדוש ברוך הוא‪' ,‬איינס ווערן מיר'‪.‬‬ ‫נו� עי' בזה לעיל מוצאי יו"כ שיחה ד'‪.‬‬ ‫נז� מלכים שם פסוקים טו ‪ -‬כ‪ :‬ויאמר ברוך ה' אלקי ישראל אשר דבר בפיו את דוד אבי ובידו מלא לאמר‪ .‬מן‬ ‫היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם‬ ‫ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל‪ .‬ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית לשם ה' אלקי ישראל‪ .‬ויאמר ה' אל דוד‬ ‫אבי יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי הטיבת כי היה עם לבבך‪ .‬רק אתה לא תבנה הבית כי אם בנך‬ ‫היצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי‪ .‬ויקם ה' את דברו אשר דבר ואקם תחת דוד אבי ואשב על כסא ישראל‬ ‫כאשר דבר ה' ואבנה הבית לשם ה' אלקי ישראל‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת‬ ‫נהורא‬ ‫קב‬ ‫היום קראנו 'והארץ היתה תהו ובהו‬ ‫לעכטיגן ווינטער‪ ,‬דער אייבערשטער וועט‬ ‫וחושך על פני תהום' ‪ -‬דהיינו שיש‬ ‫מקבל זיין אונזערע אלע תפילות‪ ,‬ס'זאל‬ ‫מצב חושך בעולם כמו שאמרו רז"ל (בר"ר‬ ‫שוין ווערן לעכטיג אויף דער וועלט‪ ,‬מ'זאל‬ ‫ב‪ ,‬ד)‪ ,‬אבל 'ורוח אלקים מרחפת על המים'‬ ‫קענען פארשטיין דעם אייבערשטן‪ .‬דער‬ ‫דהיינו 'רוחו של משיח' (שם)‪ ,‬שעל ידו יהיה‬ ‫אייבערשטער רעדט צו אונז‪ ,‬ער רעדט פאר‬ ‫שוב אור בעולם‪' ,‬ויאמר אלקים יהי אור ויהי‬ ‫אונז ליידער אין א שפראך וואס אונז האבען‬ ‫אור' ‪ -‬רק השי"ת יכול להאיר בעדנו‪' ,‬אז‬ ‫נישט קיין פותר חלומות וואס זאל פארשטיין‬ ‫אונז וועלן אינזין האבען 'רוח אפינו משיח‬ ‫די שפראך וואס ער רעדט‪ ,‬אבער ער רעדט‬ ‫ה'' (ע"פ איכה ד‪ ,‬כ)‪ ,‬משיח בן יוסף‪ ,‬משיח‬ ‫דאך‪ ,‬ער מאכט דא שינויים‪ ,‬ס'טוט זיך‪,‬‬ ‫בן דוד‪ ,‬און גלייבן אין זייער אמונה‪ ,‬אין‬ ‫ס'מאכט זיך‪ ,‬ס'קערט זיך' נח‪.‬‬ ‫זייערע כוחות‪ ,‬אין די צדיקים וואס זיי לעבן‬ ‫לדאבונינו אנו מגושמים ואין אנו יכולים‬ ‫מיט אונז ווייטער‪ ,‬און זיי זענען אונזערע‬ ‫להבין את השפה שבה הוא‬ ‫שומרים‪ ,‬זיי האבען אזוי פיל געארבעט‬ ‫ית' מדבר אלינו‪ ,‬כי אנו חיים בעולם הזה‪,‬‬ ‫פאר די שכינה‪ ,‬וואס די שכינה איז מיט‬ ‫ורוצים להבין הכל על פי דרכי הטבע‪ ,‬אבל‬ ‫אונז ציזאמען‪ ,‬וועט דער אייבערשטער אונז‬ ‫לא זו הדרך שנגיע לכלום! עלינו לחיות כפי‬ ‫אוודאי לעכטיג מאכן די וועלט‪ ,‬מיר זאלן‬ ‫שחיו בדור הקודם‪ ,‬שלא הביטו על דרך‬ ‫טאקע זוכה זיין צו לעכטיגע זמנים‪ ,‬און‬ ‫הטבע אלא הלכו עם השם יתברך‪ ,‬ועם‬ ‫מיר זאלן זוכה זיין בביאת גואל צדק במהרה‬ ‫רבותיהם הצדיקים‪ ,‬וכך חיו בכל צעד וצעד‪,‬‬ ‫בימינו אמן' נט‪.‬‬ ‫ואז נזכה להיות מקושרים בחיי החיים‪.‬‬ ‫נח� 'יהיה לנו חורף טוב ומאיר‪ ,‬ויקבל השי"ת את כל תפילותינו לרחמים ולרצון‪ ,‬ונוכל להבין את השי"ת ואת דרכיו‪,‬‬ ‫כי הרי השי"ת 'מדבר אלינו' במאורעות הזמן‪ ,‬אך הוא בשפה שאין לנו מי שיבין את הדברים'‬ ‫נט� 'אם אנו נעלה בדעתנו תמיד את 'רוח אפינו משיח ה''‪ ,‬משיח בן יוסף‪ ,‬משיח בן דוד‪ ,‬ולהאמין באמונתם‬ ‫ובכוחותם‪ ,‬ולהאמין בכח הצדיקים אשר הם עדיין חיים עמנו‪ ,‬והם השומרים שלנו‪ ,‬אשר הם פעלו כ"כ הרבה‬ ‫עבור השכינה הק' שתהיה עמנו תמיד‪ ,‬בכח אמונה זו בוודאי יעזור השי"ת ויאיר לנו את העולם‪ ,‬ונזכה לראות‬ ‫בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן'‪.‬‬ ‫קג‬ ‫דשרגא‬ ‫בראשית‬ ‫נהורא‬ ‫שבת בראשית‬ ‫[כ"ט תשרי יומ"ד של מרן הצמח צדיק זי"ע]‬ ‫ליל שב"ק‬ ‫ברא אלקים' ‪ -‬שהעולם נברא ונתחדש ע"י‬ ‫דברות קודש‬ ‫הקב"ה‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫וביאור הענין הוא‪ ,‬שהקב"ה מחדש את‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים‬ ‫הבריאה בכל רגע ורגע‪ ,‬כמו‬ ‫ואת הארץ�‬ ‫שאומרים (בברכת יוצר) 'המחדש בטובו בכל‬ ‫הנה היום (כ"ט תשרי) חל היארצייט של מרן‬ ‫יום תמיד מעשה בראשית'‪ ,‬ו'בראשית ברא‬ ‫ה'צמח צדיק' זי"ע‪ .‬הוא מתחיל‬ ‫אלקים' אינו מעשה שהיה רק לפני ששת‬ ‫ספרו הקדוש בענין חיבור סוף התורה‬ ‫אלפי שנה‪ ,‬אלא הוא דבר הוה הנעשה עד‬ ‫לתחילתה‪ ,‬ומבאר שם אשר ידוע דיציאת‬ ‫היום הזה‪ ,‬ועד בכלל‪ ,‬בכל רגע ורגע‪ .‬והראיה‬ ‫מצרים מורה על חידוש העולם‪ ,‬שאז ראו‬ ‫לזה הוא ממה שעשה הקב"ה ניסים ונפלאות‬ ‫הכל שיש יכולת ביד הקב"ה לשדד המערכות‬ ‫במצרים בשינוי הטבע וסדרי בראשית‪ ,‬אשר‬ ‫ולשנות הטבע‪ ,‬וזהו קשר והמשך הפסוקים‬ ‫מזה מוכח שהעולם מתחדש תמיד‪ ,‬ואינו‬ ‫של סוף התורה לתחלתה‪ ,‬כי בסוף התורה‬ ‫מתנהג מעצמו כפי שנברא מתחלה‪.‬‬ ‫כתיב 'לכל האותות והמופתים אשר שלחו‬ ‫והנה כיון שהעולם מתחדש תמיד‪ ,‬הרי‬ ‫ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל‬ ‫בהכרח שהקב"ה חפץ בעבודתנו‪,‬‬ ‫עבדיו ולכל ארצו‪ ,‬ולכל היד החזקה וגו''‬ ‫ואין יכול האדם לומר שאין עבודתו מביא‬ ‫(דברים לד‪ ,‬יא‪-‬יב)‪ ,‬היינו האותות והמופתים‬ ‫תועלת כל כך‪ ,‬והעולם נברא רק בשביל‬ ‫של יציאת מצרים‪ ,‬ואח"כ כתיב 'לעיני כל‬ ‫עבודת הצדיקים הקדמונים כדוגמת אברהם‬ ‫ישראל' ‪' -‬בראשית ברא אלקים'‪ ,‬שעל‬ ‫אבינו‪ ,‬והבעש"ט וכיוצא בהם‪ ,‬שהרי גם‬ ‫ידי האותות והמופתים שעשה משה בארץ‬ ‫ברגע הזה הקב"ה מחדש את הבריאה‪,‬‬ ‫מצרים‪ ,‬שהם עדות על חידוש העולם‪,‬‬ ‫וצדיקים הללו כבר אינם בעולם כעת‪ ,‬וע"כ‬ ‫נתוודע 'לעיני כל ישראל' אשר 'בראשית‬ ‫דשרגא‬ ‫בראשית‬ ‫נהורא‬ ‫קד‬ ‫ולא היו צריכים לעמול ולטרוח עליה כלל‬ ‫שהקב"ה מחדש את הבריאה בשבילנו‪ .‬ומהאי‬ ‫והשיגו הכל‪ ,‬ועכשיו הוצרך משה לשברם‬ ‫טעמא 'חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם'‬ ‫'לעיני כל ישראל'‪ ,‬ואבדו את כל זה ב ‪-‬‬ ‫(סנהדרין לז‪ ,).‬שהרי אכן עכשיו נברא העולם‬ ‫עכ"ז חזרו בני ישראל ושבו בתשובה להשי"ת‬ ‫מחדש‪ ,‬ולמי נברא עכשיו אם לא בשבילנו‬ ‫בהתלהבות‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל (ע"ז ד‪ ):‬לא‬ ‫ובשביל עבודתנו‪.‬‬ ‫היו ישראל ראויין לאותו מעשה אלא להורות‬ ‫ועוד עומק בענין ההתחדשות מרומז כאן‬ ‫תשובה‪ .‬ואכן הורו תשובה באופן נפלא‪,‬‬ ‫בהמשך פסוקים אלו‪ ,‬דהנה פירש‬ ‫שהרי נתקבלה תשובתם‪ ,‬וביום הקדוש אמר‬ ‫רש"י ז"ל על הפסוק 'לעיני כל ישראל' דקאי‬ ‫הקב"ה למשה 'סלחתי כדבריך' (במדבר יד‪ ,‬כ‪,‬‬ ‫על שבירת הלוחות‪ .‬והרי שבירת הלוחות‬ ‫עי' רש"י דברים ט‪ ,‬יח)‪ ,‬ונקבע יום זה ליום סליחה‬ ‫אינם מן המעשיות הכי נאות שעברו על כלל‬ ‫ומחילה עד סוף כל הדורות (רש"י שם)‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬שהרי הגיעו בני ישראל למצב שהוצרך‬ ‫ועד כדי כך חידשו בני ישראל את עצמם‬ ‫משה רבינו לשבור את הלוחות מחמת חטאם‬ ‫מחדש‪ ,‬עד שאמר השי"ת להם שהוא‬ ‫שעשו את העגל‪ ,‬אבל עם כל זה‪[ ,‬הרי כתוב‬ ‫בעבודת ישראל (כי תשא ד"ה שני לוחות העדות‪,‬‬ ‫מתאוה לשכון ביניהם וצוה לבנות את המשכן‪.‬‬ ‫ומשה רבינו תמה על ענין המשכן ואמר‬ ‫ומקורו ברע"מ כי תצא רעו‪ ).‬שכל ענין שבירת‬ ‫'הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך'‬ ‫הלוחות הוא ענין של שבירת הבתולים א‪,‬‬ ‫(מלכים‪-‬א' ח‪ ,‬כז; במדבר רבה יב‪ ,‬ג) ואתה בא לשכון‬ ‫ונמצא שבהכרח הוצרך להיות כן‪ ,‬ובכן הרי‬ ‫שממצב זה דייקא] באים אח"כ ל'בראשית‬ ‫בשטח קטן של עשר על שלשים אמות' איך‬ ‫ברא'‪ ,‬דהיינו התחדשות מחדש‪.‬‬ ‫יתכן שהקב"ה‪ ,‬אשר מלא כל הארץ כבודו‬ ‫ולית אתר פנוי מיניה‪ ,‬יתצמצם לשכון באיזה‬ ‫ואע"פ שהנפילה היתה גדולה מאד‪,‬‬ ‫מקום מוגבל בעוה"ז? אבל הקב"ה השיבו‬ ‫שהרי ע"י שבירת הלוחות אבדו‬ ‫שהוא רוצה דווקא באופן זה‪ ,‬לצמצם שכינתו‬ ‫כלל ישראל את המעלה הגדולה של לוחות‬ ‫ולשכון בין בניו האהובים‪ ,‬בבחינת 'אהבה‬ ‫הראשונות ‪ -‬כי בזמן שהיה להם לוחות‬ ‫דוחקת את הבשר' (ע"פ ב"מ פד‪.).‬‬ ‫הראשונות היתה כל התורה פתוחה לפניהם‪,‬‬ ‫א� עי' ביאור הענין לעיל בנעילת החג שמחת תורה‪.‬‬ ‫ב� כמ"ש חז"ל (עירובין נד‪ :).‬מאי דכתיב חרות על הלחת אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה‬ ‫מישראל‪ .‬וראה מ"ש הרה"ק ר' צדוק הכהן בספרו דברי סופרים (אות לב)‪ :‬וזהו שבירת לוחות ראשונות דעל ידי‬ ‫זה למידין תורה ושוכחים‪ ,‬כי אילו זכו היו רואים הכל מבורר וגלוי בתורה שבכתב דליכא מידי דלא רמיזא‬ ‫באורייתא (תענית ט‪ ,).‬ולא הוצרכו לתורה שבעל פה כלל‪ ,‬ולא שייך שכחה בהכתוב מפורש‪ ,‬אבל אחר החטא‬ ‫בלוחות אחרונות נגנז האור הגלוי שהיה בתורה שבכתב ועל ידי זה בא ההעלם‪ ,‬והתגלות האור הוא רק בהעלם‪.‬‬ ‫קה‬ ‫דשרגא‬ ‫בראשית‬ ‫נהורא‬ ‫וכאן באים עם השברי לוחות המזכירים את‬ ‫ובתשובה כזאת הורו בני ישראל לכל‬ ‫חטא העגל?! ועוד יש להקשות בדומה לזה‪,‬‬ ‫הדורות הבאים‪ ,‬שגם מתוך‬ ‫שהרי אמרו חז"ל (ר"ה כו‪ ).‬שאין הכהן גדול‬ ‫מצב שפל מאד יכולים להתחדש לגמרי מן‬ ‫נכנס לפני ולפנים בבגדי זהב‪ ,‬שאין קטיגור‬ ‫הקצה אל הקצה‪ ,‬ואף במצב כזה אשר 'לעיני‬ ‫נעשה סניגור‪ ,‬וקשה והרי הארון עצמו היה‬ ‫כל ישראל' נראה שאין עוד מהלך וכבר‬ ‫מזהב‪ ,‬וגם למה עושים על גביו כרובים של‬ ‫אבדה תקותם חלילה‪ ,‬מ"מ הרי הבריאה‬ ‫זהב‪ ,‬הרי זה עצמו הוא לכאורה ה'קטיגור'‬ ‫מתחדשת בכל רגע ורגע‪ ,‬ורגע אחד של‬ ‫הכי גדול ששייך‪ ,‬שהרי בחטא העגל עשו‬ ‫כעס אינו מחייב כלל שהרגע הבא אח"כ‬ ‫פסל של זהב (עי' ר"ה שם)‪[ .‬ואכן‪ ,‬אי לאו שצוה‬ ‫יהיה ג"כ בכעס‪ ,‬כי יכולים להתחדש מחדש‬ ‫ה' לעשות כן להדיא היה אסור לעשות כן‬ ‫ממש‪ .‬וכן במצב שלנו ג‪ ,‬אע"פ שעבר עלינו‬ ‫משום 'לא תעשה לך פסל' (שמות כ‪ ,‬ד)‪ ,‬וכמו‬ ‫דינים קשים‪ ,‬יכול העולם להתחדש לגמרי‬ ‫שאיתא בחז"ל (מדרש איכה פתיחתא ט‪ ,‬עי' גם יומא‬ ‫ולהשתנות להנהגה של חסדים גדולים ‪-‬‬ ‫נד‪ ):‬שבשעת חורבן הבית כשראו המואבים‬ ‫כי אנו צריכים עכשיו לישועות ורפואות ד‪,‬‬ ‫את הכרובים הלעיגו על בני ישראל‪ ,‬שהם‬ ‫ויעזור השי"ת שאכן יושפע עלינו‪.‬‬ ‫אומרים לכל העולם שאין ישראל עובדים‬ ‫ועוד יותר גדול כוחו של התחדשות‪ ,‬דהנה‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬והם עצמם עשו פסל בתוך‬ ‫ידוע שכשהלכו ישראל למלחמה לקחו‬ ‫מקום הכי קדוש שלהם]‪.‬‬ ‫עמהם את הארון והלוחות (משנה סוטה מב‪.‬‬ ‫אלא ודאי‪ ,‬שיש כאן מציאות של התחדשות‬ ‫ובגמ' שם מג‪ ,).‬ולוחות אלו היו השברי לוחות‬ ‫עד כדי כך שמשתנה כל המצב‬ ‫הראשונות ולא הלוחות שניות (ירושלמי שקלים‬ ‫לגמרי‪ ,‬והדבר שהוא לכאורה הקטיגור הכי‬ ‫פ"ו ה"א‪ ,‬ספרי בהעלותך פכ"ד מובא ברש"י שם י לג)‪,‬‬ ‫גדול ‪ -‬שמזכיר את עון העגל שעשו פסל‬ ‫וע"י זכות זו ניצחו את אויביהם‪ .‬ולכאורה‬ ‫זהב ‪ -‬הוא עצמו מתהפך ומשתנה להיות‬ ‫אינו מובן‪ ,‬הרי השברי לוחות מזכירים את עון‬ ‫הסניגור‪ ,‬והוא המקום מנוח להשכינה‬ ‫העגל‪ ,‬שהרי לכן הוצרך משה רבינו לשברם‪,‬‬ ‫אחר שנסלח להם חטאם ובא השי"ת לשכון‬ ‫והרי כאשר יוצאים למלחמה כתיב 'מי האיש‬ ‫בינותם על הארון‪ .‬ולא באנו לתרץ הקושיא‬ ‫הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו' (דברים כ‪ ,‬ח)‪,‬‬ ‫מתי אומרים 'אין קטיגור נעשה סניגור'‬ ‫ואמרו ז"ל (משנה סוטה מד‪ ).‬שהכוונה היא שירא‬ ‫ומתי לא; אין אנו יכולים להבין דברים‬ ‫מעבירות שבידו‪ ,‬והיינו כדי שלא יוזכר שום‬ ‫אלו; אבל עכ"פ רואים שיש מקום שהקב"ה‬ ‫חטא ועון בעת אשר צריכים לזכויות יתרות‪,‬‬ ‫אחר המעשה הנוראה בשמיני עצרת העבר‪.‬‬ ‫ג�‬ ‫ר"ל‪ ,‬בפרט לכל אלו המוכים והפצועים והשבויים ע"י המחבלים‪ ,‬ולכל תושבי ארצינו הק' במצב המלחמה‪.‬‬ ‫ד�‬ ‫דשרגא‬ ‫בראשית‬ ‫נהורא‬ ‫קו‬ ‫ְמוַ ֵּתר על הקטרוג כל כך‪ ,‬עד שמחדש את‬ ‫שיחות קודש‬ ‫הדבר לגמרי ומתהפך הקטיגור בעצמו‬ ‫להיות סניגור‪ .‬ואע"פ שמה שנצרך משה‬ ‫א‬ ‫רבינו לשבור את הלוחות 'לעיני כל ישראל'‬ ‫היה קטרוג גדול‪ ,‬אעפ"כ 'בראשית ברא'‬ ‫היום הוא היארצייט של ה'צמח' זי"ע‪,‬‬ ‫ונתחדשו השברי לוחות בעצמם להיות לנו‬ ‫הוא היה 'יונגע רבי'‪ ,‬כי מילא מקום‬ ‫למגן ולנצח את אויבינו‪.‬‬ ‫אביו ה'תורת חיים' זי"ע בהיותו בן כ"ד‬ ‫שנים בלבד‪ ,‬וגם לא היה לו אריכות ימים‬ ‫ודבר זה תלוי באמונתנו‪ ,‬לפי מה שנאמין‬ ‫ונסתלק בן נ"ד שנים (נולד בשנת תק"ץ ונסתלק‬ ‫שיש התחדשות כן אכן יהיו שינוים‪,‬‬ ‫בשנת תרמ"ה)‪.‬‬ ‫ורק חוסר אמונתנו היא המעכבת‪ ,‬כי‬ ‫אצל אביו ה'תורת חיים' היה יותר הנהגה‬ ‫כשאומרים להאדם 'בשבילך מתחדש העולם'‪,‬‬ ‫של פחד‪ ,‬אמנם אצל ה'צמח' היתה‬ ‫יענה ויאמר‪'' :‬וואס נאך איז נייעס?'‪' ,‬יישר‬ ‫הנהגה אחרת לגמרי‪ .‬וכן עשה מופתים‬ ‫כח פאר די חיזוק'‪ ,‬אבל גם אתה אינך מאמין‬ ‫גדולים‪ ,‬שהיו נצרכים על מנת לחזק אמונת‬ ‫באמת כן'‪ ,‬אבל האמת הוא שאין זה חיזוק‬ ‫בני ישראל במקומות אלו (‪-‬בוקובינה והסביבה)‪,‬‬ ‫אלא אמת לאמיתו ממש כנ"ל‪ ,‬כי אי לאו הכי‬ ‫שלא היו עוד 'רבי'ס' גדולים במקומות‬ ‫למה מתחדש העולם‪ ,‬ועל כרחך שמקבלים‬ ‫הללו‪ ,‬ומכל הסביבה נסעו אליו‪.‬‬ ‫נחת רוח למעלה מעבודתנו הדלה‪ ,‬ואם‬ ‫נאמין בזה בשלימות‪ ,‬אזי אכן יהיו שינויים‬ ‫וידוע שלא היו יכולים להתפלל עמו תחת‬ ‫גדולים‪ ,‬והקב"ה בעצמו ישמרנו ויצילנו מכל‬ ‫קורת גג אחד‪ ,‬כיון שקולו היה‬ ‫רע‪ ,‬ויתהפך הכל לחסדים גמורים‪.‬‬ ‫קול חזק מאד‪ ,‬ולא שהיה צועק‪ ,‬אלא קולו‬ ‫הטבעי היה קול רעש גדול מאד‪ .‬מי שהיה‬ ‫יעזור השי"ת שמהמצב של 'והארץ היתה‬ ‫שם בעיר וויזניצא יודע שיש שם נהר שאינו‬ ‫תהו ובהו וחושך על פני תהום'‬ ‫קרוב כל כך להביהמ"ד‪ ,‬ומספרים שכאשר‬ ‫שמרמז על הגלויות (בר"ר ב‪ ,‬ד)‪ ,‬יתהפך הכל‬ ‫התחיל ה'צמח' להתפלל היו הרועים הנכרים‬ ‫להיות 'ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור'‪,‬‬ ‫שמעבר הנהר אומרים 'דער ראבינער‬ ‫כמו שפירשו הספה"ק (עי' 'תולדות יעקב יוסף'‬ ‫ברומט שוין'‪.‬‬ ‫ועוד) שכאשר יאמין האדם ש'יהי אור' אז‬ ‫'ויהי אור'‪ ,‬כן נזכה שיהיה 'ויהי אור'‪,‬‬ ‫על כל פנים‪ ,‬בספרו הקדוש כתב בפרשתנו‬ ‫ויתגלה כבוד השי"ת בעולם בביאת גואל צדק‬ ‫עה"פ (בראשית ג‪ ,‬ט‪-‬י) 'ויקרא ה' אלקים‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫אל האדם ויאמר לו ַאיֶ ָּכה‪ ,‬ויאמר את‬ ‫קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי‬ ‫קז‬ ‫דשרגא‬ ‫בראשית‬ ‫נהורא‬ ‫מחדש‪ ,‬לא משנה באיזה מצב הוא נמצא‬ ‫ואחבא' ה‪ ,‬שאחר שחטא אדם הראשון הרי‬ ‫ולאיזה מקום נפל‪ ,‬מכל אחד ואחד שואל‬ ‫נסתלקו ממנו ה'כתנות אור' [באל"ף] ו‪ ,‬והיה‬ ‫'איֶ ָּכה' והשי"ת רוצה לקרבו אליו‬ ‫השי"ת ַ‬ ‫מתיירא להיות עוד בגן עדן‪ ,‬כי היה סבור‬ ‫בהתחדשות גמורה‪.‬‬ ‫שקדושת המקום תשרוף אותו‪ ,‬ובפרט כאשר‬ ‫קרא לו ה' לא היה יכול לסבול האור‪ ,‬ולכן‬ ‫ואילו היה אדם הראשון משיב 'חטאתי‪,‬‬ ‫הלך אצל כוחות הטומאה והטמין את עצמו‬ ‫ועזור לי לצאת מן הרפש'‪ ,‬אז היה‬ ‫שם‪ .‬וזהו שהקב"ה תמה עליו ושאל אותו‬ ‫הקב"ה מוציאו משם ומוחל לו‪ ,‬ובכניסת‬ ‫'איֶ ָּכה'‪ ,‬וכמו שפירש בעל התניא זי"ע‬ ‫ַ‬ ‫שבת היה העולם מתוקן (עי' שער מאמרי‬ ‫כששאל אותו השר בפעטערבורג על פסוק‬ ‫רשב"י פר' קדושים; שער הכונות ראש השנה דרוש א)‪,‬‬ ‫זה‪ :‬וכי לא היה יודע הקב"ה היכן האדם‬ ‫ולא ָהיִ ינ ּו צריכים לעבודת שש אלפי שנים‬ ‫(עי' רש"י)‪ ,‬והשיב לו בעל התניא שהקב"ה‬ ‫אלו‪ ,‬כי מיד היה 'יום שכולו שבת'‪ ,‬אבל‬ ‫'איֶ ָּכה'‪ ,‬דהיינו‬ ‫שואל את כל אדם ובכל זמן ַ‬ ‫הוא לא אמר כן אלא מיד התחיל להתנצל‬ ‫איפה מעמדך ומצבך בעולם‪' ,‬וואו שטייסטו‬ ‫ולומר 'האשה אשר נתת עמדי היא‬ ‫אויך די וועלט' (ולא היכן גופך נמצא בפועל)‪ ,‬וכן‬ ‫נתנה לי מן העץ ואוכל'‪ ,‬והיו לו הרבה‬ ‫שאל השי"ת מאדם הראשון 'איך נפלת לתוך‬ ‫תירוצים למה עבר על ציווי ה'‪ ,‬ולא הודה‬ ‫טיט ורפש כזה להתחבא אצל הטומאה'‪.‬‬ ‫על חטאו כראוי באופן כזה שיתעורר‬ ‫ממצבו השפל וישליך עצמו על השי"ת (עי'‬ ‫וכן הקב"ה שואל את כל אחד ואחד אשר‬ ‫בר"ר יט‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫בשם ישראל יכונה‪ ,‬בכל רגע ורגע‬ ‫וזל"ק‪ :‬יש להבין איך שייך לשאול לאדם איכה כשמדבר עמו לנוכח‪ ,‬גם יש להבין מה שאמר אדם ואירא כי‬ ‫ה�‬ ‫עירום אנכי‪ ,‬דהול"ל ואבוש כי עירום אנכי‪ ,‬ומה שייכות יראה מחמת שהוא ערום‪ .‬ואפשר לומר כי אדם הראשון‬ ‫אחר שחטא ונפשט ממנו הכתנות אור‪ ,‬היה ירא לנפשו אם יתראה אליו אלקים ישרוף אותו‪ ,‬כי אש לפניו תלך‬ ‫(תהלים צז ג)‪ ,‬ולא יוכל לסבול אור הקדושה כיון שנעשה ערום בלי לבוש‪ .‬לכן נתן עצות בנפשו להתחבא אצל‬ ‫האילן עץ הדעת טוב ורע‪ ,‬ששם עבר על ציווי הקב"ה ומסתמא השרה שם כח הטומאה‪ ,‬ואין אני והוא יכולין‬ ‫לדור (סוטה ה‪ ).‬ועל ידי זה לא תגלה עליו שם אור השכינה‪ ,‬וכמו שעשה יונה הנביא לברוח תרשישה‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יתנבא שם מחמת שהוא חוץ לארץ מקום טומאה (עי' מו"ק כה‪ .‬וברש"י ד"ה בבל)‪ .‬וזה ששאל לו הקב"ה איכה‪,‬‬ ‫פירוש בתמיה איך אתה במקום טומאה‪ ,‬והשיב את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי‪ ,‬שיראתי מחמת גודל‬ ‫הקדושה לכן ואחבא במקום טומאה‪ .‬וזה שאמרו רז"ל במדרש רבה (ב"ר יט‪ ,‬יב) שאדם הראשון אמר אכלתי ואוכל‬ ‫עוד‪ ,‬והיינו על ידי שהשרה עליו כח הטומאה וכנ"ל‪.‬‬ ‫ראה בראשית רבה (כ‪ ,‬יב)‪ :‬בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כתנות אור‪ ,‬ע"כ‪ .‬וראה בדברי הזוה"ק שכן היה דרגת‬ ‫ו�‬ ‫אדה"ר קודם החטא‪ ,‬שהיה לבוש בכתנות של אור‪ ,‬ואחר שנתגרש מגן עדן נעשו לו כתנות עור תמורת כתנות אור‬ ‫שהיו לו מקודם‪ ,‬וז"ל הזוה"ק (פקודי רכט‪ :):‬ותא חזי‪ ,‬אדם הראשון כד הוה בגנתא דעדן הוה מתלבש בלבושא‬ ‫כגוונא דלעילא ואיהו לבושא דנהורא עלאה‪ ,‬כיון דאתתרך מגנתא דעדן ואצטריך לגוונין דהאי עלמא מה כתיב‪,‬‬ ‫ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם‪ ,‬בקדמיתא הוו כתנות אור‪ ,‬אור דההוא נהורא עלאה דשמש‬ ‫ביה בגן עדן‪ ,‬כיון דאתתרך מתמן אצטריך למלבושא אחרא‪ ,‬כדין ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫בראשית‬ ‫נהורא‬ ‫קח‬ ‫יסתפק במה שיש לו והנחוץ לו‪ ,‬ויעבוד את‬ ‫עוד מביא שם ה'צמח' המשל הידוע‪ ,‬למלך‬ ‫השי"ת ולא יטרידו אותו כל כך הבלי הזמן‬ ‫אחד שהיה לו אוהב נאמן‪ ,‬ופעם אחת‬ ‫המתחדשים ובאים‪.‬‬ ‫נכשל האוהב באיזה עוון חמור נגד המלך‬ ‫אשר אחת דתו להמית‪ ,‬והיה קשה בעיני‬ ‫ב‬ ‫המלך להמיתו מחמת גודל רחמנותו עליו‪,‬‬ ‫לכן ציוה לו המלך שיתלה קולר על צוארו‬ ‫בענין המשל הנ"ל על המלבושים‪ ,‬הנה‬ ‫הוא וכל זרעו אחריו‪ ,‬כדי שיזכרו תמיד‬ ‫העולם הולכים אחר ה'מאדעס'‪,‬‬ ‫שבעצם נתחייב מיתה למלך אלא שהמלך חס‬ ‫ועושים עסק גדול באופן המלבושים‪ ,‬וכן‬ ‫עליו ולא הרגו‪ .‬והנה האוהב תלה על עצמו‬ ‫'מחנכים' את הילדים מקטנותם שילכו תמיד‬ ‫הקולר והלך עמו בעצבות ובושה‪ ,‬אבל בנו‬ ‫עם המלבושים הכי חדשים‪ ,‬וכל אחד מתיירא‬ ‫כבר התחיל לילך בקולר של משי על צוארו‪,‬‬ ‫שלא יאמרו עליו שהוא 'צוריק געשטאנען'‬ ‫ובן בנו כבר הלך בקולר של זהב‪ ,‬עד שברבות‬ ‫וכיו"ב‪ ,‬ואח"כ אין מבינים למה זה מתגדלים‬ ‫השנים נשכח מלבם מדוע הולכים בקולר‬ ‫בנים שאין בהם שום חיות לדברים שבקדושה‪..‬‬ ‫על צואריהם‪ ,‬והיו סוברים שזה מחמת רוב‬ ‫הלא פשוט הוא שדווקא מי שאינו מתיירא‬ ‫עשרם וחשיבותם‪ .‬ופעם אחת מצאם איזה‬ ‫להיות 'צוריק געשטאנען' ואינו עושה בביתו‬ ‫זקן אחד שהיה זוכר את כל המעשה הנ"ל‪,‬‬ ‫עיקר מעניני גשמיות עוה"ז‪ ,‬הוא יזכה‬ ‫ואמר להם 'טפשים שבעולם! הקולר הזה‬ ‫לבנים טובים והגונים‪.‬‬ ‫בושה וכלימה הוא לכם להיזכר לכם חטאת‬ ‫והנה רואים שההליכה אחר ה'מאדעס'‬ ‫אבותיכם'‪ ,‬וסיפר להם את המעשה שהיה‬ ‫נפוץ בעיקר אצל הנשים‪ ,‬ולא כל כך‬ ‫עם המלך וזקינם‪.‬‬ ‫אצל האנשים‪.‬‬ ‫והנמשל בזה הוא‪ ,‬כי אדם הראשון‬ ‫והענין הוא‪ ,‬שאף לאחר שניטלו מן האדם‬ ‫קודם החטא לא היה צריך‬ ‫הכתנות 'אור' [באל"ף]‪ ,‬וניתנו לו‬ ‫מלבושים כי היו לו 'כתנות אור'‪ ,‬ורק אחר‬ ‫תחתיהם לבושים של כתנות 'עור' [בעי"ן]‪,‬‬ ‫שחטא ונתחייב מיתה ריחם עליו הקב"ה‬ ‫עדיין נתן לנו הקב"ה דרך ומהלך אשר‬ ‫ולא המיתו מיד‪ ,‬אלא קנסו בזה שפשט‬ ‫בזה נוכל שוב להשיג בחי' כתנות אור ע"י‬ ‫ממנו הכתנות אור‪ ,‬והוצרך להתחיל ללבוש‬ ‫עבודתנו‪ ,‬והוא מצות טלית ותפילין‪ ,‬שהתפילין‬ ‫בגדים גשמיים‪ ,‬נמצא שכל ענין הבגדים‬ ‫הם חתיכות 'עור' מבהמה‪ ,‬שמעבדים אותם‬ ‫הוא בעצם בושה לנו‪ ,‬כי הוא מחמת חטא‬ ‫לבתים וקלף וכותבים עליהם את הפרשיות‬ ‫זקנינו‪ ,‬והטפשים שכחו זאת ועושים בגדים‬ ‫ומתקינים אותם כראוי וכהלכה‪ ,‬ועי"ז נעשים‬ ‫נאים ומפוארים בכל מיני 'מאדעס'‪ ,‬ועושים‬ ‫כתנות 'אור' כנודע (עי' תיקו"ז נה‪ ;:‬לקוטי תורה‬ ‫מן הטפל והבושה עיקר‪ ,‬אבל כל בר דעת‬ ‫קט‬ ‫דשרגא‬ ‫בראשית‬ ‫נהורא‬ ‫במשך כל היום כולו כבדורות הקודמים‪,‬‬ ‫בראשית ד"ה ויעש ה'; של"ה הק' פסחים מצה עשירה)‪.‬‬ ‫אלא שכהיום אין הגופים שלנו טהורים‬ ‫והטלית היא ג"כ כתנות 'אור'‪ ,‬שהיא אור‬ ‫ונקיים כראוי להיות בקדושה כזאת כל‬ ‫מקיף כנודע (שער הכוונות דרושי הציצית‪ ,‬דרוש א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫היום‪ ,‬אך מכל מקום זהו הלבוש האמיתי‬ ‫וכאשר אנו לובשים את הטלית והתפילין אנו‬ ‫שלנו ואין לנו לבוש אחר זולת לבוש‬ ‫זוכים לבחינת כתנות 'אור'‪[ .‬ואה"נ יש גם‬ ‫קדוש זה‪.‬‬ ‫מי שמניח תפילין כמצות אנשים מלומדה‬ ‫והם אצלו רק ככתנות 'עור'‪ ,‬אבל מי‬ ‫ואף בזמן הזה נשארה לנו בחינה זו ע"י‬ ‫שמניחם עם הכנה וכוונה הראויה הרי הוא‬ ‫הטלית קטן שאנו לובשים במשך כל‬ ‫לובש כתנות 'אור' ז‪].‬‬ ‫היום כולו‪ ,‬והיא השמירה שלנו‪.‬‬ ‫ומאחר שניתן לנו גם כהיום להשיג‬ ‫אמנם כאמור‪ ,‬כל זה הוא רק לגבי‬ ‫בחינת כתנות 'אור'‪ ,‬אין נעשים‬ ‫האנשים‪ ,‬אבל הנשים אין להם מצות‬ ‫המלבושים גשמיים שהם בחינת כתנות‬ ‫טלית ותפילין‪ ,‬ולכן איתרחש מילתא שאצלם‬ ‫'עור' לעסק גדול כל כך אצלנו‪ .‬ולכן אף‬ ‫רואים יותר את ענין ה'מאדעס'‪ ,‬והלבושים‬ ‫נהגו חסידים ואני מעשה ללכת תמיד‬ ‫והתחדשותם הם עסק גדול אצלם‪.‬‬ ‫באותם המלבושים‪ ,‬כגון ה'רעקל' השחור‬ ‫ולמעשה צריך לדעת שכאשר הנשים‬ ‫וחלוק לבן שהם מלבושים פשוטים‪ ,‬ואין אנו‬ ‫לובשות לבושים צנועים כראוי‪,‬‬ ‫משנים צורת הלבוש מיום ליום ומזמן לזמן‪,‬‬ ‫גם זה נחשב להן ל'כתנות אור'‪ ,‬כי זהו‬ ‫להורות שאין זה הלבוש האמיתי שלנו‪ ,‬אלא‬ ‫מצוותן‪ ,‬ובזה יהיה גם להם שמירה והארה‬ ‫הלבוש האמיתי שלנו הוא הטלית ותפילין‪.‬‬ ‫מענין כתנות אור ח‪.‬‬ ‫כי באמת היינו צריכים ללכת בטלית ותפילין‬ ‫ומרגלא בפומי' דרבינו שנחוץ מאד ללמוד לפני התפילה כדי להמשיך מוחין‪ ,‬שהם עיקר כוונת התפילין כנודע‪,‬‬ ‫ז�‬ ‫ואם לאו אינו מניח 'תפילין' רק 'סתם קעסטלעך'‪...‬‬ ‫כי כאשר כל המח עסוק בעניני עוה"ז ובפרט במלבושים גשמיים וחיצוניות הגוף‪ ,‬אז האדם היא בבחינת כתנות‬ ‫ח�‬ ‫'עור'‪ .‬משא"כ כאשר אין עושים עיקר מגשמיות‪ ,‬וגם במלבושי הגוף מתנהגים על פי תורה‪ ,‬הרי זה בחינת כתנות‬ ‫'אור'‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫בראשית‬ ‫נהורא‬ ‫קי‬ ‫רעווא דרעווין‬ ‫הנה אנו עומדים עכשיו אחר הימים‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים‬ ‫הקדושים‪ ,‬ימי הרחמים והרצון‪ ,‬שבהם‬ ‫ואת הארץ� וברש"י‪ :‬אמר רבי‬ ‫היה כל אחד יכול להיפגש עם השי"ת‪,‬‬ ‫יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא‬ ‫ולעשות שינויים אמיתים בנפשו‪ .‬ואח"כ‬ ‫מ'החדש הזה לכם' (שמות יב‪ ,‬ב) שהיא מצוה‬ ‫נכנסנו אל הסוכה‪ ,‬שהיא החיבוק שהקב"ה‬ ‫ראשונה שנצטוו ישראל‪ ,‬ומה טעם פתח‬ ‫מחבק אותנו‪ ,‬על דרך הפסוק (שה"ש ח‪ ,‬ג)‬ ‫בבראשית משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת‬ ‫'שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקנו'‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫להם נחלת גוים' (תהלים קיא‪ ,‬ו)‪ ,‬שאם יאמרו‬ ‫האר"י (שעה"כ ענין הסוכות דרוש ד) על ההלכה‬ ‫אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם‬ ‫של דפנות הסוכה שתים כהלכתן ושלישית‬ ‫ארצות שבעה גוים‪ ,‬הם אומרים להם כל‬ ‫אפילו טפח‪ ,‬שהיא דוגמת ג' חלקי היד שבזה‬ ‫הארץ של הקב"ה היא‪ ,‬הוא בראה ונתנה‬ ‫מחבק אותנו השי"ת (עי' באריכות לעיל ליל א' וב'‬ ‫לאשר ישר בעיניו‪ ,‬ברצונו נתנה להם וברצונו‬ ‫דסוכות)‪ ,‬והסוכה מלאה שמות הק'‪ ,‬כגון מה‬ ‫נטלה מהם ונתנה לנו (ע"כ)‪.‬‬ ‫שסוכ"ה גימטריא צ"א כמנין הוי"ה אדנ"י‬ ‫ולכאורה צריכים להבין‪ ,‬מי ישאל זאת‬ ‫(זוה"ק פנחס רנה‪ ;:‬תיקו"ז ב‪ ,):‬ועוד הרבה שמות‬ ‫ולמי נשיב תירוץ זה‪' ,‬ווער איז‬ ‫מרומזים בה (עי' פרי עץ חיים שער חג הסוכות פ"ג‪,‬‬ ‫נייגעריג צו הערן וואס אונז האבן צו זאגן ט?'‪.‬‬ ‫וראה ברית כהונת עולם מאמר סוכת שלם‪ ,‬ועוד)‪.‬‬ ‫ונקדים את היסוד הנחוץ המרומז כאן‬ ‫ובנוסף להסוכה שהיא החיבוק של כללות‬ ‫בדברי רש"י‪ ,‬אשר מיד בהתחלת‬ ‫ישראל‪ ,‬יש גם חיבוק פרטי לכל‬ ‫התורה צריך האדם לדעת את ענין 'החודש‬ ‫אחד ואחד מישראל בפרטיות‪ ,‬והוא ע"י‬ ‫הזה לכם'‪ ,‬והיינו שהקב"ה מסר את כל‬ ‫הד' מינים‪ .‬ועיקר הד' מינים הוא הלולב‬ ‫הנהגת הבריאה בידינו‪ ,‬שבידינו לקבוע מתי‬ ‫שהוא בחי' המח וחוט השדרה (זוה"ק ויחי‬ ‫יהיה ראש חודש (שמו"ר יט‪ ,‬ב) י‪ ,‬וכן גם בכל‬ ‫רכ‪ ;:‬פנחס רנה‪ ;:‬שעה"כ סוכות דרוש ה)‪ ,‬ואח"כ הוא‬ ‫הנהגת העולם‪ ,‬שהכל תלוי בעבודת בני‬ ‫יורד עד היסוד (זוה"ק פנחס רנה‪ ;:‬שעה"כ שם)‬ ‫ישראל‪ ,‬ועל ידם מתנהג הכל‪.‬‬ ‫ט� 'מי מעוניין במה שיש לנו להשיב ולומר'‬ ‫י� ז"ל המדרש שם‪ :‬ד"א החדש הזה לכם‪ ,‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולם אימתי אתה עושה את‬ ‫המועדות‪ ...‬אמר להם אני ואתם נסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה‪ ...‬אמר להם הקב"ה לישראל‬ ‫לשעבר היה בידי שנאמר (תהלים קד יט) עשה ירח למועדים אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם ברשותכם‪ ,‬אם‬ ‫אמרתם הן הן אם אמרתם לאו לאו‪ ,‬מ"מ יהא החדש הזה לכם‪ ,‬ולא עוד אלא אם בקשתם לעבר את השנה הריני‬ ‫משלים עמכם‪ ,‬לכך כתיב החדש הזה לכם‪.‬‬ ‫קיא‬ ‫דשרגא‬ ‫בראשית‬ ‫נהורא‬ ‫וע"י שקוראים בשמחת תורה 'לעיני כל‬ ‫לסייע להאדם בקדושת היסוד‪ ,‬והוא בחינת‬ ‫ישראל ‪ -‬בראשית ברא אלקים' מתעורר‬ ‫לו… ‪ -‬לֵ ב (זוה"ק ח"ב רעא‪ ,.‬עי' ברכות נז‪ .‬וסוכה מה‪,):‬‬ ‫ההתחדשות להמשיך גם הלאה כמו שביארנו‬ ‫והוא גימטריא חיי"ם (שעה"כ שם)‪ ,‬ועל ידם‬ ‫(בליל שב"ק) בדברי ה'צמח' זי"ע‪ .‬ורוקדים עם‬ ‫נמשך אור גדול‪ ,‬המרומז בג"פ הד"ס שגי'‬ ‫התורה‪ ,‬כי התורה היא הדבר שאנו לוקחים‬ ‫או"ר (ברית כהנת עולם מאמר פרי עץ הדר פ"ג)‪ ,‬ובזה‬ ‫עמנו למשך לילות החורף הארוכים‪ ,‬והבחורי‬ ‫מתעורר זרע חדש ע"י הערב"ה שגימטריא‬ ‫קודש חוזרים להישיבות ללמוד‪ ,‬וכן כל אחד‬ ‫זר"ע (פע"ח שער הלולב פ"ג)‪ ,‬ועוד הם מלאים‬ ‫כפי יכלתו‪ ,‬ורק ע"י התורה אנו נשארים‬ ‫הרבה שמות הק' המרומזים בהם‪( ,‬עי'‬ ‫מקושרים להשי"ת‪.‬‬ ‫ברית כהונת עולם מאמר פרי עץ הדר‪ ,‬ועוד)‪ ,‬וכידוע‬ ‫מהכוונות שכל זה צריכים להמשיך לעצמו‬ ‫ובכן צריכים לדעת שכל מה שפעלנו בחודש‬ ‫ע"י הלולב והנענועים‪.‬‬ ‫תשרי קיים‪ ,‬ואינו רק 'תכנית שנתית'‬ ‫שאחריו 'מפטירין כדאתמול'‪ ,‬אלא פעלנו‬ ‫ואח"כ בשמיני עצרת היא היחוד הגמור‬ ‫באמת שיהיו נעשים בנו שינויים אמיתיים‪.‬‬ ‫בין קוב"ה וכנס"י‪ ,‬שאז אין‬ ‫והזיווג והקשר בין קוב"ה וכנס"י שנעשה‬ ‫קרבנות כמעט‪ ,‬ואין מצוות מיוחדות‪ ,‬והוא‬ ‫ביום שמיני עצרת אחר כל עבודת חודש‬ ‫רק זמן חיבור עם הקב"ה בעצמו והתורה‬ ‫תשרי ימשיך הלאה בהתחדשות‪ ,‬ע"י זה שבני‬ ‫הקדושה‪ ,‬דקוב"ה ואורייתא וישראל חד הם‬ ‫ישראל מוסרים נפשם תמיד בעבודת השי"ת‪,‬‬ ‫(זוה"ק אחרי עג‪.).‬‬ ‫ולעומתם גם הקב"ה אינו מסיח דעתו מהם‬ ‫וכל השמות האלו אין מסתלקים מאתנו‬ ‫ושומרם מכל רע‪.‬‬ ‫אחר חג הסוכות; את הדפנות‬ ‫וזה ענין המזוזה שיש לנו בפתח בתינו‪ ,‬כי‬ ‫והסכך הגשמיים אכן סותרים ומניחים לשנה‬ ‫מזוז"ה מרמז על מה שכותבים בנוסח‬ ‫הבאה‪ ,‬אבל החיבוק והשמות הקדושים עדיין‬ ‫התנאים 'אל יבריחו ועל יעלימו לא זה מזו‬ ‫נמצאים‪ ,‬ונמשכו בתוכנו‪ .‬והראיה לזה‪ ,‬שהרי‬ ‫ולא זו מזה'‪ ,‬שהקב"ה הוא ש'ומר ד'לתות‬ ‫בשמיני עצרת יש קירבה גדולה עוד יותר‬ ‫י'שראל מבחוץ‪ ,‬שלא יבא עליהם שום רע‬ ‫מסוכות‪ ,‬ואז אין אוכלים בהסוכה‪ ,‬אלא ע"כ‬ ‫ומכשול‪ ,‬וכן בני ישראל לא יסיחו דעתם‬ ‫שממשיכים את כל ענייני ואורות הסוכה‬ ‫מהשי"ת‪ .‬וכן כותבים על המזוזה הפרשיות של‬ ‫אל הבית‪ ,‬שגם בבית נעבוד את השי"ת בכל‬ ‫'שמע' ו'והיה עם שמוע'‪ ,‬המרמזים על שני‬ ‫והר ִאיָ ה‬ ‫האופנים ששייך‪ .‬והשמות של הסוכה‪ְ ,‬‬ ‫עניינים‪ :‬ענין 'שמע ישראל' היא המסירות‬ ‫של השי"ת שהקב"ה מביט ומשגיח עלינו דרך‬ ‫נפש הנצרך מכל אחד ואחד מישראל‪ ,‬שבזה‬ ‫הסכך (סכך הוא לשון הסתכלות‪ ,‬מלשון 'סו… כה ברוח‬ ‫נעשה הקשר קשר של קיימא‪ ,‬ואל יבריחו‬ ‫הקודש'‪ ,‬ראה אמרי פנחס שער המועדים ענין סוכות; בני‬ ‫ואל יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה‪.‬‬ ‫יששכר מאמרי תשרי מאמר י) באה עמנו לתוך הבית‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫בראשית‬ ‫נהורא‬ ‫קיב‬ ‫גם בבחינת 'על הארץ'‪ ,‬בזמנים ומצבים‬ ‫וענין 'והיה אם שמוע' מורה על הדרך‬ ‫הנמוכים‪ ,‬שלא יפול ולא יחטא‪ ,‬וע"י זה‬ ‫והאופן לבוא לזה‪ ,‬והוא ע"י שמכיר‬ ‫יעבוד את השי"ת בהתחדשות תמידית‪.‬‬ ‫עד היכן מגיע עבודתו‪ ,‬ושהקב"ה צריך לו‬ ‫תמיד ומחדש את הבריאה בשביל עבודתו‬ ‫ופרשיות אלו כתובים גם בתפילין שאנו‬ ‫כנ"ל (וכמבואר לעיל בליל שב"ק ויבואר עוד להלן)‪,‬‬ ‫מניחים בכל יום ויום‪ ,‬כדי‬ ‫וע"י הכרה זו יעבוד את השי"ת בהתחדשות‬ ‫להחדיר זאת לתוך לבנו ומוחנו‪ ,‬והתפילין‬ ‫תמידית‪ .‬וענין זה מרומז בפרשת 'והיה אם‬ ‫הם הכתנות אור [באל"ף]‪ ,‬שאנו יכולים‬ ‫שמוע'‪ ,‬כי ע"פ הלכה (יו"ד סי' רפח ס"י)‬ ‫להשיג אף לאחר שנתגרשנו מגן עדן וניטל‬ ‫מאיתנו הכתנות 'אור' וניתן לנו כתנות 'עור'‬ ‫התיבות 'כימי השמים על הארץ' צריכים‬ ‫[בעי"ן]‪ ,‬והטלית היא ג"כ כתנות אור שהיא‬ ‫לכתבם באופן שתיבות 'כימי השמים' יהיו‬ ‫אור המקיף (כמבואר לעיל בליל שב"ק שיחות קודש‬ ‫בסוף השורה‪ ,‬ותיבות 'על הארץ' יהיו‬ ‫ב') ועל ידם אנו יכולים להמשיך את הקשר‬ ‫בתחילת השורה שאחריו‪ ,‬והרמז בזה הוא‬ ‫על דרך מה שכתב האור החיים הקדוש יא‬ ‫שיהיה קשר של קיימא ובנין עדי עד‪.‬‬ ‫(ד"ה ויניחהו בגן עדן)‪ ,‬שמתחילה כשנברא אדם‬ ‫והנה בפרשת 'החודש הזה לכם' צוה לנו‬ ‫הראשון בגן עדן היה יכול לראות למעלה‬ ‫השי"ת ליתן דם על שתי המזוזו"ת‬ ‫מה שפועל על ידי מעשיו‪ ,‬וטעם הדבר‬ ‫(שמות יב‪ ,‬ז)‪ ,‬והוא הוראה על הקירבה הבאה‬ ‫הוא כדי שאחר כך ‪ -‬אף שנתגרש משם‬ ‫ע"י מסירות נפש כנ"ל‪ ,‬ואכן פעולה זו לשחוט‬ ‫‪ -‬יכיר וידע שמעשיו בתחתונים פועלים‬ ‫את העבודה זרה של מצרים ולפרסם הדבר‬ ‫גדולות ונצורות בעליונים‪ .‬וזהו תכלית פרשה‬ ‫על פתח הבית‪ ,‬היתה המסירות נפש שלהם‬ ‫זו‪ ,‬שהתורה מאריכה בסיפור בריאת אדם‬ ‫בתוך עומק גלות מצרים‪ ,‬שהרי עדיין היה‬ ‫הראשון וחטאו‪ ,‬ללמד אותנו שאכן מיד‬ ‫פרעה בתוקפו עד הרגע האחרון‪ .‬ומזוזות‬ ‫בתחילת הבריאה כבר מוכן האדם לחטוא‪,‬‬ ‫אלו נעשו מזבח‪ ,‬כי נתינת הדם עליהם היה‬ ‫אבל כוחו בא ביסודו ממקום גבוה ‪ -‬מגן‬ ‫כמו זריקת הדם על המזבח (פסחים צו‪.).‬‬ ‫עדן יב‪ .‬ולדרכנו היינו שבבחי' 'כימי השמים'‬ ‫והנה אמרו חז"ל‬ ‫(תרגום יונתן שמות יט‪ ,‬ד)‬ ‫שהם הזמנים הנעלים והגבוהים‪ ,‬ואז צריך‬ ‫שנשא אותם הקב"ה למקום המקדש‬ ‫הוא לשאוב מזה חיזוק ולהמשיך ענין זה‬ ‫יא� זל"ק בסוף דבריו‪ :‬והנה בימים ההם כשהניח ה' האדם בגן עדן היה מביט וצופה בפעולות צדיק לחיים במעשיו‬ ‫מה שהיה פועל בגן עדן‪ ,‬אך אחר אשר נגרש האדם הושלל ממנו ראות הדבר‪ ,‬אבל המעשה נפש עמל עמלה‬ ‫לו כי הרוחניות לא ימנענה ההרחקה והפעולה נעשית‪ ,‬אשרי המחכה ויגיע בעולם הזה לאכול מפרי דרכו שהוא‬ ‫מזון הנשמה בגן עדן‪ .‬ע"כ‪ .‬ועי' הערה הבאה‪.‬‬ ‫יב� עי' לעיל ליל ב' דראש השנה‪.‬‬ ‫קיג‬ ‫דשרגא‬ ‫בראשית‬ ‫נהורא‬ ‫הבחירה פ"ד ה"א) יד‪ ,‬והיסודות של הבתי מקדש‬ ‫ע"י עננים והקריבו שם את הקרבן פסח‪.‬‬ ‫עדיין קיימים טו‪ ,‬ושם היה מקור השמירה של‬ ‫ולכאורה ממה נפשך‪ ,‬אם הלכו למקום‬ ‫כלל ישראל בכל העולם כולו‪ ,‬וכן הוא עד‬ ‫המקדש להקריב את הפסח שם‪ ,‬למה הוצרכו‬ ‫היום הזה‪ .‬וכן אמרו חז"ל (זוה"ק פר' חיי שרה‬ ‫ליתן הדם על המשקוף ושתי המזוזות ולא‬ ‫קכט‪ .‬במדרש הנעלם) שהפסוק 'ועשו לי מקדש‬ ‫על המזבח במקום המקדש‪ ,‬ואם רצון ה'‬ ‫ושכנתי בתוכם' (שמות כה‪ ,‬ח) קאי על התפילין‪,‬‬ ‫היה שיקריבו אותו במצרים דוקא‪ ,‬למה נשא‬ ‫שעל ידם שורה השכינה על האדם‪ ,‬הרי שכל‬ ‫אותם למקום המקדש‪ .‬אלא הענין בזה היה‬ ‫אחד ואחד מישראל בפרטיות פועל בעבודתו‬ ‫להראות שעבודת אדם מישראל בביתו נוגע‬ ‫כמו בביהמ"ק‪.‬‬ ‫עד למקום המקדש‪ ,‬ולא יאמר האדם 'וועם‬ ‫גייט אהן צי איך האב יא געדאווענט אדער‬ ‫ואם רואים שביום שמיני עצרת באו פריצים‬ ‫נישט געדאווענט‪ ,‬יא געלערענט נישט‬ ‫ופרצו פרץ בכלל ישראל‪ ,‬והרגו ורצחו‬ ‫געלערענט' יג‪ ,‬לכן צוה להם השי"ת ליתן את‬ ‫ועשו מה שעלה ברוחם‪ ,‬והכל תמהים‬ ‫הדם על המזוזות שלהם‪ ,‬ואח"כ לקח את‬ ‫ושואלים איך יכול להיות שביום הקדוש‬ ‫כל זה למקום המקדש‪ ,‬להראותם שהמסירות‬ ‫הזה שבו נעשה הזיווג הגדול שהוא תכלית‬ ‫נפש הפרטי שלהם בתוך עומק הגלות‪ ,‬פועל‬ ‫המכוון של כל עבודת חודש תשרי‪ ,‬יארע‬ ‫גדולות ונצורות עד למקום המקדש‪.‬‬ ‫מעשה כזה?! התירוץ הוא דאין הכי נמי‪,‬‬ ‫מוכח מזה שהזיווג לא היה בשלימות‪ ,‬מחמת‬ ‫וכמו כן צריכים אנו להאמין שעבודתנו‬ ‫שהתורה ומצוות שלנו אינם כדבעי‪ ,‬ונדרש‬ ‫הפרטית גם בזמננו בתוך עומק‬ ‫מאתנו יותר מסירות נפש! ו'מסירות נפש'‬ ‫הגלות פועלת גדולות ונצורות עד למקום‬ ‫היינו שחיים עם התחדשות טז‪ ,‬ומאמינים‬ ‫המקדש‪ ,‬שהרי הגם שאין ביהמ"ק קיים‬ ‫שהבריאה מתחדשת בכל רגע ורגע‪ ,‬ולכן‬ ‫כעת‪ ,‬הא קיימא לן קדושה שניה קידשה‬ ‫צריכים לעבודתנו בכל רגע ורגע‪ .‬שהרי לכן‬ ‫לשעתה וקידשה לעתיד לבא (רמב"ם תרומות פ"א‬ ‫קבע הקב"ה בסדר הבריאה שהעולם עגול‬ ‫ה"ה)‪ ,‬וארון נגנז במקומו (יומא נג‪ ,:‬רמב"ם בית‬ ‫'מי איכפת ליה אם התפללתי או לא‪ ,‬אם למדתי או לא'‬ ‫יג�‬ ‫עי' בקונטרס בית הבחירה להיעב"ץ (נדפס בספרו לחם שמים) על הרמב"ם שם בהל' בית הבחירה‪ ,‬דע"י שהארון‬ ‫יד�‬ ‫נגנז במקומו נשאר קדושת המקדש לעולם‪ ,‬ועי' לעיל של"ס האזינו ‪ -‬שובה‪ ,‬ושם מובא לשונו בהערה טו‪.‬‬ ‫עי' במדבר רבה יג‪ ,‬יד; סוטה ט‪ ;.‬פסיקתא רבתי‪ ,‬פרשה ב'‪ ,‬וע"ע בזוה"ק ח"ב רמ" ע"ב‪( .‬ועי' בספה"ק ליקוטי‬ ‫טו�‬ ‫הלכות ח' או"ח הלכות ברכת הודאה הלכה ו' אות סח‪-‬סט שכתב כן להדיא באריכות)‪.‬‬ ‫ר"ל כמו שביאר רבות ש'מסירות נפש' אין עיקר הכוונה למסור את עצמו למיתה כפשוטו‪ ,‬רק 'זיך אוועק געבן‬ ‫טז�‬ ‫פאר'ן אייבערשטן'‪ ,‬היינו לעשות כל מצוה ומצוה בכל נפשו ובכל כוחותיו‪ ,‬ולשום את נפשו בכפו לעשות תמיד‬ ‫כל מה שיוכל כדי להביא עוד נחת רוח להשי"ת‪ .‬וזה בא רק מתוך הכרה זו שהבריאה מתחדשת תמיד‪ ,‬ושלכן‬ ‫צריכים לעבודתינו בכל רגע ורגע‪ ,‬כמבואר בהמשך‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫בראשית‬ ‫נהורא‬ ‫קיד‬ ‫שומר אותנו‪ ,‬ככתוב 'אם ה' לא ישמור עיר‬ ‫ככדור‪ ,‬ונמצא שאין הזמנים שווים ובזמן‬ ‫וגו' שוא לכם משכימי קום וגו'' (תהלים קכז‪,‬‬ ‫שבמקום אחד הולכים לישון קמים במקום‬ ‫א‪-‬ב)‪ .‬העצה היחידה לשמירה היא להמשיך‬ ‫אחר‪ ,‬והיינו כי בכל רגע ורגע צריכים לעבודת‬ ‫אלוקות בעולם! ואז הוא ית' בעצמו ישמרנו‪,‬‬ ‫בני ישראל‪ ,‬וכדברי חז"ל (פסחים סב‪ :‬ועי' נפש‬ ‫כי הוא שומר דלתות ישראל‪ ,‬שהוא הר"ת‬ ‫החיים ש"ד פי"א) שאילו יהיה רגע אחד בלי‬ ‫של שם שד"י‪ ,‬וכידוע שלכן כותבים אותו על‬ ‫תורה אין העולם יכול להתקיים‪ ,‬והרי בכל‬ ‫המזוזה (דרכי משה יו"ד סי' רפ"ח בשם הכלבו סי' צ)‪.‬‬ ‫רגע ורגע מתחדשת הבריאה‪ ,‬לא רק בכל‬ ‫יום ולא רק בכל שעה‪ ,‬אלא תתר"פ פעמים‬ ‫(ע"ד אמרם‬ ‫ושם שד"י הוא שם הצימצום‬ ‫בשעה [שהם ה'חלקים' שחושבים בקידוש‬ ‫חגיגה יב‪' .‬שאמרתי לעולם די'; עי' זוה"ק פנחס‬ ‫החודש‪ ,‬שיש תתר"פ צירופי הוי"ה לכל שעה‬ ‫רנח‪ ;.‬שער מאמרי רשב"י פר' קדושים; ספר הליקוטים‬ ‫(פרדס רמונים שער כא פ"ב)‪ ,‬וצדיקים היו מכוונים‬ ‫וירא) והוראתו לנו הוא שאנו צריכים ג"כ‬ ‫בכל רגע ורגע צירוף אחר]‪ .‬ומתוך הכרה‬ ‫לצמצם תאוותינו‪ ,‬ולהתאזר בעוז ובגבורה‬ ‫זו שהבריאה מתחדשת בכל רגע ורגע ממש‬ ‫נגד הנסיונות במסירות נפש‪ .‬והקשר שלנו‬ ‫מחמת שיש צורך בעבודתנו באותו רגע‪ ,‬הרי‬ ‫עם השי"ת המרומז במזוזה כנ"ל צריך‬ ‫תמיד יתאמץ האדם לעשות רצונו ית' בכל‬ ‫להיות באופן של 'דם'‪ ,‬אשר לכן צוה השי"ת‬ ‫כוחו במסי"נ בכל רגע ורגע מחדש‪.‬‬ ‫ליתן דם קרבן פסח על המזוזות‪ ,‬שזה היה‬ ‫המסי"נ שלהם‪ ,‬וכן נדרש מאתנו מסי"נ לה'‬ ‫ועוד זאת‪ ,‬כיון שבכל רגע ורגע מתחדשת‬ ‫ולתורתו ולקיום מצוותיו‪ ,‬שמסי"נ אמיתית‬ ‫הבריאה לגמרי‪ ,‬הרי רגע אחד של‬ ‫היא כמו דם‪ ,‬ואם אין מסירות נפש לתורה‬ ‫כעס אינו מחייב כלל שהרגע שאחריו יהיה‬ ‫ומצוות כראוי‪ ,‬נעשה ח"ו שפיכות דמים‬ ‫בכעס‪ ,‬ועל אף כל החרון אף שהיה‪ ,‬הרי‬ ‫ממש כמו שראינו בשמיני עצרת העבר‪.‬‬ ‫שמכאן ואילך בודאי ישמרנו הקב"ה מכל רע‪.‬‬ ‫ואע"פ שהראה לנו השי"ת שרוב ההרוגים‬ ‫וכל זה נוגע גם לנו היושבים בחוץ‬ ‫היו מן החופשים שאינם שומרי‬ ‫לארץ‪ ,‬ואין לנו לחשוב שכאן בחו"ל‬ ‫תורה ומצוות‪ ,‬והרבה שהיו שומרי שבת כראוי‬ ‫המצב ממילא בטוח מכל רע; דבר ידוע‬ ‫ניצלו כידוע יז‪ ,‬וזהו אכן חיזוק גדול לנו שיש‬ ‫הוא ששונאים אותנו מכל צד וצד ואף‬ ‫מנהיג לבירה והכל בחשבון מדויק‪ ,‬והקב"ה‬ ‫כאן באמעריקע‪ ,‬ועם ישראל בכל מקומות‬ ‫שומר דלתותיהם של עובדי ה' מבחוץ‪ ,‬מכל‬ ‫מושבותיהם הם 'כבש אחד בין שבעים זאבים'‬ ‫מקום הרי נפרצו גבולות ארץ ישראל‪ ,‬ואם‬ ‫(עפ"י אסתר רבה ט‪ ,‬יא)‪ ,‬ורק הקב"ה בעצמו‬ ‫כידוע שהיו הרבה מעשיות פרטיות שראו השגחת השי"ת להדיא‪ ,‬שבזכות שמירת שבת וכיו"ב‪ ,‬ניצלו הרבה‬ ‫יז�‬ ‫אנשים מן המחבלים‪ ,‬וכגון המעשה הידוע במשפחה אחת מבני היישובים אשר התחזקו בתקופה האחרונה‬ ‫קטו‬ ‫דשרגא‬ ‫בראשית‬ ‫נהורא‬ ‫שגם הבריאה הראשונה (שעדיין לא היה אז ברואים‬ ‫דבר כזה יכול לקרות ביום שמיני עצרת‪ ,‬שאז‬ ‫למטה לעורר מ"ן) היתה ע"י שהסתכל הקב"ה‬ ‫עיקר הזיווג‪ ,‬ואין עולה על הדעת שאחד‬ ‫על התענוג ונחת רוח שיקבל מאתנו לעתיד‪,‬‬ ‫יעיז להפריע זאת‪ ,‬וכלשון חז"ל (סנהדרין קו‪).‬‬ ‫ועי"ז ברא העולם (עי' בני יששכר מאמרי השבתות‬ ‫'מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה‬ ‫מאמר ד)‪ .‬וזהו 'החודש הזה לכם' שהקב"ה‬ ‫שנזקקין זה עם זה'‪ ,‬ואם אחד אכן העיז‬ ‫מסר בידינו את חידוש הבריאה כנ"ל‪.‬‬ ‫פניו לפרוץ את הזיווג‪ ,‬פירושו שאכן הזיווג‬ ‫לא היה כמו שצריך להיות‪ ,‬שהקשר שלנו‬ ‫ובזמנים אלו שהעולם מתנענע‪ ,‬אין לו‬ ‫עם ה' ותורתו אינו קשר של קיימא כדבעי‪,‬‬ ‫להאדם לרדוף אחר החדשות‬ ‫ו'קשר של קיימא' פירושו שנמסור את‬ ‫לשמוע מה נעשה בעולם‪ ,‬ולחשוב שמה שנראה‬ ‫נפשינו לעבודתו יתברך יותר מכפי יכלתינו!‬ ‫עפ"י דרך הטבע הוא האמת‪' ,‬מ'דארף נישט‬ ‫הערן נייעס‪ ,‬מ'דארף מאכן נייעס' יט‪ ,‬דהיינו‬ ‫והעומק בזה הוא שהרי לכל דבר ודבר‬ ‫להאמין שעל ידי עבודתנו יהיו חידושים‬ ‫צריכים העלאת מ"ן‪ ,‬והיינו שאי‬ ‫אפשר לשום השפעה לירד מלמעלה כי אם‬ ‫ושינויים בעולם‪ ,‬בבחינת 'החודש הזה לכם' כ‪.‬‬ ‫ע"י עבודתנו העולה מלמטה‪ ,‬וכדברי רש"י‬ ‫שהרי עפ"י דרך הטבע יש הרבה יותר‬ ‫על הפסוק 'ואד יעלה מן הארץ' (ב‪ ,‬ו)‪' ,‬ואדם‬ ‫כוחות שעומדים לנגדנו מן הכוחות‬ ‫אין לעבוד את האדמה' (שם ה)‪ ,‬שהיה נצרך‬ ‫שיש לנו‪ ,‬ואע"פ שמדינה גדולה זו או‬ ‫שיתפלל האדם כדי שירדו הגשמים יח‪ ,‬וכן‬ ‫אחרת עומדת לימין היהודים‪ ,‬ההיסטוריה‬ ‫לכל דבר ולכל רגע ורגע של חידוש הבריאה‪,‬‬ ‫כבר הוכיחה שאין בדברים אלו כלום‪ ,‬ובאמת‬ ‫צריכים תמיד לעבודתנו כאן למטה‪ ,‬וכידוע‬ ‫בשמירת שבת‪ ,‬וכיון שהיה קשה עליהם לשמור שבת בתוך היישוב שכל תושביה מחללים את השבת נסעו במשך‬ ‫כמה חדשים לעיר אחרת שבה היו אנשים שסייעו להם לשמור את השבת כראוי‪ ,‬והנה ביום שמיני עצרת שחל‬ ‫בשב"ק נאלצו להישאר בביתם ולא יכלו לנסוע כדרכם‪ .‬בבוקר יום שמע"צ פרצו הרשעים הרוצחים אל היישוב‬ ‫והתחילו לעבור מבית לבית ולרצוח באכזריות את כל מי שמצאו‪ ,‬והנה היה בידם רשימה מדוייקת שקיבלו מן‬ ‫הערבים שעבדו בהיישוב‪ ,‬ובה היה מציון שמשפחה זו אינה נמצאת בביתה ביום השבת‪ ,‬ולכן דילגו הרוצחים‬ ‫ימ"ש על בית זה‪ ,‬וכך היו חיי כל בני המשפחה לפליטה‪ ,‬בזכות שמירת שבת‪.‬‬ ‫יח� בפסוק‪ ,‬וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם‬ ‫אין לעבד את האדמה‪ .‬וכתב רש"י וז"ל‪ :‬ומאי טעמא לא המטיר‪ ,‬לפי שאדם אין לעבוד את האדמה‪ ,‬ואין מכיר‬ ‫בטובתם של גשמים‪ ,‬וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם‪ ,‬התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים‪.‬‬ ‫יט� 'אין לשמוע החדשות‪ ,‬אלא 'לעשות' את החדשות'‬ ‫כ� ענין זה ביאר רבינו פעמים רבות אין מספר; שכל זמן שאנחנו נרדוף אחר ה'נייעס'‪ ,‬ונחשוב שהעולם אכן מתנהג‬ ‫עפ"י טבע‪ ,‬ואנו נשענים על דעתם של מנהיגי המדינות‪ ,‬ורוצים לשמוע מה אמר שר פלוני ומה מבטיח אלמוני‪,‬‬ ‫ומדברים מה'נייעס' כאילו באמת יש נפק"מ מה הם אומרים‪ ,‬אז אכן נהיה תלויים בדעתם וברצונם‪ ,‬אבל אם‬ ‫נאמין שבאמת כל הבריאה תלוי בידינו‪ ,‬וע"י התורה והעבודה שלנו נפעלים בעולם שינויים גדולים‪ ,‬אז אכן יהיה‬ ‫כן‪ ,‬ובמהרה יתהפך כל העולם כולו ומלאה הארץ דעה‪ .‬ועי' בזה לעיל מוצאי יו"כ שיחה ד'‪.‬‬ ‫דשרגא‬ ‫בראשית‬ ‫נהורא‬ ‫קטז‬ ‫המניעות האלו‪ ,‬הבחורים צריכים לחזור‬ ‫כולם כאחד שונאים אותנו ואין לנו לבטוח‬ ‫להישיבות‪ ,‬ועוד ועוד‪' .‬מ'זעהט אז עפעס‬ ‫בהם‪ ,‬שכן דרכם שהיום אומרים כך ומחר‬ ‫קאכט זיך‪ ,‬ווען ס'קאכט זיך מיינט אז זאכן‬ ‫אחרת‪ .‬ואין לנו שום קיום רק ע"י הקב"ה‬ ‫רוקען זיך‪ ,‬אונז דארפן ארבעטן ס'זאל זיך‬ ‫בעצמו‪ ,‬כמו שרואים שכל ה'אימפעריעס' כא‬ ‫שוין אויס קאכען' כב‪ .‬המעיין במגלה עמוקות‬ ‫שהיו במשך הדורות כבר בטלו לגמרי ולא‬ ‫בפרשה הבאה (פרשת נח באמצע ד"ה ענין דור‬ ‫נשאר מהם שום זכר‪ ,‬ואנחנו עם ה' חיים‬ ‫הפלגה) יראה שהוא מדבר דברים נפלאים‬ ‫וקיימים לעולם‪ ,‬וההסבר היחיד בזה הוא רק‬ ‫מענין מלחמת גוג ומגוג וביאת משיח‪ ,‬איך‬ ‫מה שהקב"ה בעצמו שומר אותנו‪.‬‬ ‫שמשיח יהפך את כל העולם כולו אל השי"ת‪,‬‬ ‫וזהו כוונת רש"י‪ ,‬שכאשר אומות העולם‬ ‫וכל זה שלא ע"י מלחמה גשמית כלל‪ ,‬אלא‬ ‫מערערים על ארץ ישראל ונלחמים‬ ‫ע"י הנהגה שלמעלה מטבע העולם לגמרי‬ ‫נגדינו‪ ,‬אין אנו צריכים ללחום נגדם‪ ,‬או‬ ‫‪ -‬המתעורר רק ע"י התורה ועבודה שלנו‬ ‫אף להתווכח עמהם ולהשיבם דבר‪ ,‬כי אין‬ ‫בכוחות שלמעלה מן העולם מתוך אמונה‬ ‫הכוונה ברש"י שנשיב דברים אלו להם‪ ,‬אלא‬ ‫חזקה שהכל יכול להתהפך (עי"ש) כג‪ .‬ואע"פ‬ ‫הכוונה היא שנאמר זאת לעצמנו‪ ,‬ונחדיר‬ ‫שיש בעולם מצב של 'והארץ היתה תהו ובהו‬ ‫לתוך לבבנו ונאמין באמת שכל העולם כולו‬ ‫וחושך על פני תהום' שזה קאי על הגלויות‬ ‫של הקב"ה הוא‪ ,‬ובלעדו לא ירים איש את‬ ‫כידוע (בר"ר ב‪ ,‬ד)‪ ,‬אבל מתעורר כאן 'רוח‬ ‫ידו ואת רגלו‪ ,‬והכל מתנהג ברצונו‪ ,‬ורק‬ ‫אפינו משיח ה' כמ"ש 'ורוח אלקים מרחפת‬ ‫הוא בעצמו ישמרנו מאומות העולם‪ .‬והכל‬ ‫על פני המים' שהוא רוחו של משיח (שם)‪.‬‬ ‫תלוי רק במעשים שלנו ובהתחדשות העבודה‬ ‫והפסוק ממשיך 'ויאמר אלקים יהי אור ויהי‬ ‫שלנו‪ ,‬שעל ידם מנהיג הקב"ה את עולמו‪.‬‬ ‫אור'‪ ,‬כן נזכה שיהיה 'ויהי אור'‪ ,‬ויתגלה‬ ‫וכאשר נדע ונאמין בזה באמת לא תהיה להם‬ ‫כבודו יתברך בעולם‪ ,‬ונוכל לעבדו באנפין‬ ‫שום שליטה עלינו‪.‬‬ ‫נהירין‪ ,‬עד שיוריד השי"ת עלינו רוח טהרה‬ ‫ממרום‪ ,‬ונזכה לביאת גואל צדק במהרה‬ ‫ובקשתנו מהשי"ת הוא שאנו רוצים‬ ‫בימינו אמן‪.‬‬ ‫לעבדו באנפין נהירין‪ ,‬בלי כל‬ ‫כא� 'הממלכות הגדולות'‬ ‫כב� 'רואים שדברים גדולים מתרחשים בעולם‪ ,‬ואנו צריכים להתפלל שכבר יתרחש הדבר הגדול האמיתי'‬ ‫כג� אצל שיעור השבועי בספה"ק שפת אמת ליל שישי פרשת לך לך‪ ,‬ביאר רבינו באריכות את דברי המגלה עמוקות‬ ‫אלו‪ ,‬וחובת השעה היוצא ממנו לזמנינו‪ ,‬עי"ש‪.‬‬