זכרו תורת משה · Zichru Toras Moshe — סוכות (2026-09-21)

גליון קיט -סוכות -שמחת תורה תשפ"ז
אמרות טהורות
שלא יהיה להם התחברות עמהם ,עכ"ד .ולפי המבואר ,מכללי לחג הסוכות
הזהירות בזה הוא גם שלא ליהנות מהם אף הנאה כל שהיא, ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר
העלולה להוריד את האדם לדיוטא תחתונה .וזו כוונת המדרש יקרא אתכם באחרית הימים (בראשית מט ,א) .וביאר הרה"ק רבי
ולקחתם לכם ביום הראשון ,ראשון לחשבון עונות .והיינו משה לייב מסאסוב זצ"ל ,כי כשאסף יעקב אבינו את בניו ,קישר
ראשון לישיבת הסוכה ,שממנה למדים שיש לאדם להזהר אותם בשרשם העליון עד סוף כל הדורות ,באופן שלא ינתקו
כשהוא חושב חשבון כספו ,ומשתדל להרויח הון וממון ,לבל יבא מזה הקשר לעולם .וזהו שנאמר האספו 'ואגידה' לכם את אשר
הממון ממקור שאינו טהור ,לפי שאז יוכל להיכשל חלילה יקרא אתכם באחרית הימים .פירוש ,אאגוד ואקשר אתכם
בחטאים ועוונות( .עטרת יהושע מועדים ,עמוד קסג): בשרשכם העליון ,שלא תנתקו ממנו אפילו באחרית הימים
* כשתהיו בדיוטא התחתונה ,עכ"ד .והנה איתא בזוהר הק' (חלק
ממרן הק' מנאסויד זצ"ל ג ,עמוד ק' :):כיון דיתבו בסוכות ,אשתזיבו מן מקטרגא ,וקוב"ה
חכמינו ז"ל קראו (עבודה זרה ג ).למצות סוכה 'מצוה קלה'. חדי בבנוי ,זכאה חולקהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי' ,ע"כ .ולפי
ויש לתת טעם לזה על פי מה שפירש בדברי יחזקאל (לשמיני זה נמצא ,כי מה שאיגד יעקב את בניו בשרשם העליון ,היה
עצרת) נוסח הפיוט (מערבית לשמיני עצרת)' :פונים מסוכה לביתם באמצעות מצות הסוכה ,שהרי רק על ידה אפשר להם להנצל
לישב' .וקשה ,מה זה מעליותא ושבח הוא לישראל שפונים מהמקטרג ,שהוא השטן המשתדל להסירם מאחרי ה' .וזהו
מסוכה לישב בבית .ומבאר על פי הידוע כי סוכה היא צלא שנאמר ויקרא יעקב אל בניו ויאמר 'האספו' .פירוש ,בכח חג
דמהימנותא עילאה ,ובעת ישיבת הסוכה צריך אדם לקבל עליו הסוכות הנקרא בתורה (שמות לד ,כב) 'חג האסיף' ,ואגידה לכם
מלכות שמים ,להסתופף בצלו של הקב"ה ושכינתיה ,ועל ידי זה את אשר יקרא אתכם באחרית הימים -אוכל לאגד אתכם
יוכל גם בכל השנה להיות מעבדי ה' ,ולהסתופף תמיד תחת בשרשכם העליון ,עד אשר לא תנתקו ממנו גם בימי אחרית
סוכה עילאה צלא דמהימנותא .וזה שסיפר הפייטן בשבחם של הימים עקבתא דמשיחא( .עטרת יהושע מועדים ,עמוד קמג):
ישראל שפונים מסוכה לביתם לישב ,והיינו לישב שם בביתם *
בצל הסוכה ,כי הם לוקחים את קדושת הסוכה עמהם לבית, במדרש (תנחומא אמור ,ל) איתא' :ולקחתם לכם ביום
וזוכים להסתופף גם כל השנה בצלא דמהימנותא ,עכ"ד .והנה הראשון' (ויקרא כג ,מ) ,ראשון לחשבון עונות .ונראה לבאר על
איתא בגמרא (גיטין נו ):גבי טיטוס :בריה קלה יש לי ,ויתוש שמו. פי הידוע מה שכתב באגרא דכלה (פרשת שופטים) ,כי בעינינו
ואמאי קרי לה בריה קלה ,דמעלנא אית לה ,ומפקנא לית לה, ראינו כמה אנשי שם שהשתדלו בפרנסתם לקבל ממון מכל
ע"כ .ובמצות סוכה ,המצוה היא גם כן להיכנס בה ,לחסות תחת אדם ,ונשארו כלים רקים ,כי הממון שנטלו מבני בלי שם דבק
צלא דמהימנותא ,ושלא לצאת ממנה ,אלא ליקח קדושת הסוכה בם ,וכיבתה שלהבת האש שבערה בקרבם מאהבת יוצר הכל,
עמו לבית ,להסתופף כל השנה בצלא דמהימנותא ,אם כן עכ"ד .והנה הסוכה מורה על הזהירות להיות מובדל ומופרש
מעלנא אית לה למצות סוכה ומפקנא לית לה ,ולכן קראו חז"ל מהערב רב ,וכמו שפירש בבני יששכר (תשרי י ,טו) מה שנאמר
למצות סוכה 'מצוה קלה'( .מרא דעובדא חלק ג ,עמוד רסט ,אות יב)
(ויקרא כג ,מג) 'למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני
* ישראל' ,ולא הערב רב שהענן פלט אותם ,ומכך יכירו וידעו
קבלתי מהמקובל המופלא מהר"ש שרעבי זלה"ה שהיה מקפיד על זה ,עכ"ד.
ונראה שזהו המקור למנהג רבינו הק' מסאטמאר זצ"ל ,שכל המכובדים מי שהוא מברר מקחו של צדיק
שניתן בידם ספר תורה ,עמדו סביב הבימה ,ורבינו הק' מסאטמאר הקיף כאילו מקיים עשרת הדברות
(בראשית רבה נח ,ח)
אותם בכל הקפה עם הספר תורה שבידו. הנה המנהג להקיף הבימה בספרי התורה בשמחת תורה ,מקור מקומו
אולם אצל רבינו לא היה מנהג זה קיים ,אלא היה מקיף את הבימה יחד טהור בזוהר הק' (חלק ג ,דף רנו ,):בזה הלשון :ונוהגין למעבד ישראל עמה
עם כל המכובדים שאחזו בידם ספר תורה ,וכפשטות לשון הרמ"א (סימן חדוה ,ואתקריאת שמחת תורה ,עכ"ד .ואם כי אין מבואר בלשון זה להדיא
תרסט) :להקיף עם ספרי התורה הבימה .וכן הוא פשטות לשון שער הכוונות שמקיפים את הבימה ,אבל נאמנת עלינו עדותו של האר"י הק' בשער הכוונות
(שם) :להקיף עמהם הבימה .ומשמע דעיקר המנהג הוא להקיף הבימה ,ולא (דרושי חג הסוכות ,הקדמה) ,שכוונת הזוהר היא לכך.
להקיף לספר תורה .ובמועד לכל חי (סימן כה ,סעיף לו) ,אף שמחזיק מאד ועל מנהג האר"י ז"ל בזה העיד תלמידו מהרח"ו בשער הכוונות (שם)
במנהג הרש"ש להניח ספר תורה בתיבה בעת ההקפות ,אבל מבואר להדיא בזה הלשון :וראיתי למורי ז"ל נזהר מאד בדבר זה להקיף אחר הספר תורה,
מדבריו ,שלפני שבא הרש"ש ,לא ידעו ממנהג זה כלל ,ולא נהגו בו. או לפניו או לאחריו ,עכ"ד.
ונראה שגם למנהג רבינו שפיר דמי לומר לשון החיד"א בתפילה שתיקן והנה החיד"א חידש חידוש גדול בסדר מנהג ההקפות ,בכתבו בעבודת
לומר לפני ההקפות :להקיף שבע הקפות לתיבה שבה הספר תורה .דיש לומר הקודש (צפורן שמיר ,סימן יב) בזה הלשון :תחילה וראש יניחו ספר תורה בתיבה,
הכוונה ,לתיבה שבה קוראים בספר תורה בכל השנה. ויהיה אצלו ירא שמים ,וידו אוחזת בספר תורה כל זמן ההקפות ,כי כן
ובחרת בחיים
פעולותיו הכבירות של רבינו נגד הבחירות האסורות לכנסת המינים שהתקיימו בשנת תשמ"ט לפ"ק
התורה האמיתית ,ולא יקחו חלק בבחירות האסורות. ביום כ"א חשון שנת תשמ"ט לפ"ק ,התקיימו בפעם השתים
הרושם שדברי רבינו השאירו על הנאספים ,בלתי ניתן לתיאור. עשרה ,הבחירות האסורות לכנסת המינים .בפרוס בחירות אלו השתרר
שאגתו מקרב לב ונפש נגד המסיתים פילחה את האויר ,והחרידה את טשטוש הדעת ,במדה שכמעט לא היתה דוגמתה ,וזאת לאחר שדבר
הנוכחים עד עומק השיתין ,ורבים נמנעו בעקבות כך מלהשתתף נפל במפלגות הדתיות ,כאשר בגין חילוקי דעות קשים ,פרשו חלק
בבחירות האסורות. מנאמניהן ,והקימו מפלגה חדשה.
* אנשי המפלגה החדשה ,בפחדם כי רב שלא יגיעו אל סך הקולות
בעצרת המחאה הקבועה שהתקיימה בירושלים על ידי 'העדה הנצרך לפי החוק בכדי להכניס נציג לכנסת המינים ,השקיעו מאמץ
אדיר למשוך את בני הישוב הישן אל הבחירות ,בתואנה כי הפסד החרדית' ,וכמדי מועד עריכת הבחירות ,הופיע שוב רבינו פאר ,ונשא
מפלגתם בבחירות יפגע בכבוד התורה של רבניה ,ובהסתה כי נשתנו דברות קודש חוצבי להבות.
בדבריו הזכיר רבינו את דברי הבאר מים חיים הידועים (פרשת חיי העיתים והזמנים ,וכהיום האיסור אינו בתקפו עוד .למרות הגיחוך
שבטענות אלו ,נמשכו בכל זאת אחר תעמולתם ,רבים שמעולם לא שרה ,ד"ה ויאמר אברהם) ,המתאונן על שקניני העולם הזה הם העיקרים בעיני
האנשים ,ולא הקנינים הנצחיים לעולם הבא, השתתפו בבחירות ,והיה חשש פן ביום
ומתאר בשפה מליצית כדרכו בקודש ,איך הבחירות לא יעמדו בנסיון ויקחו בהם חלק.
כשבא אדם ומודיע שהוא שוחט ,כולם יאמינו עסקני היהדות החרדית ,אשר ראו כי לא
לו ,אבל כשבא אדם ומבקש הלוואה ,לא ככל הבחירות ,הבחירות האלו ,אזרו עוז גם
יאמינו לו ,והכל משום שהממון הוא העיקר הם ,זה לעומת זה ,להרבות פעלים להציל
בעיניהם ,ולא התורה והמצוות. נפשות טועות ותועות מלעבור על האיסור
רבינו הסמיך דברים אלו לענין העומד על החמור .בין היתר פורסם 'קול קורא' היסטורי
הפרק ,ברמזו כי הנימוק האמיתי להקמת מאת שבעת הרועים ,הלא הם שבעת גדולי
המפלגה החדשה ידוע לו היטב .וכה אמר הדור היותר מפורסמים בימים ההם ,שהם
בכאב לבו הטהור :בנוגע לדיני ממונות ,אין הם [מלבד רבינו שכמובן היה מראשי החותמים]:
סומכים אחד על השני ,ואילו לחשש איסורי א .כ"ק מרן אדמו"ר בעל 'ברך משה' זצ"ל
דאורייתא ,הם סומכים על כל אחד כעל בעל מסאטמאר .ב .מרן הגאב"ד הגאון האדיר רבי
הוראה .והלא רבינו הק' [מסאטמאר] זצ"ל יצחק יעקב ווייס זצ"ל ,בעל 'מנחת יצחק' .ג.
בירר את האיסור להשתתף בבחירות בדברים כ"ק מרן אדמו"ר רבי יעקב לייזער זצ"ל
ברורים ומאירים כנתינתם מסיני ,ואיך לא מפשעווארסק .ד .כ"ק מרן אדמו"ר רבי
יחושו לדבריו לעשותו אפילו כספיקא ,להיות אברהם יצחק קאהן זצ"ל מתולדות אהרן .ה.
בשב ואל תעשה .וכי לא תהא תורה שלמה כ"ק מרן אדמו"ר רבי שמואל צבי הורוויץ זצ"ל
שלנו כשיחה בטלה שלהם?! מספינקא .ו .כ"ק מרן אדמו"ר רבי משולם
בהמשך דבריו הרים שוב רבינו קול מחאה פייש לעווי זצ"ל מטאהש.
אדירה נגד המסיתים לומר כי האיסור אינו במכתבם קבעו גדולי ישראל נחרצות :כי
בתקפו ,והכריז כי האיסור החמור להשתתף האיסור החמור לבחירות שריר וקיים ,ואין כח
בבחירות שריר וקיים כמאז ומקדם ,ולא הוקל בעולם ,ולא סיבה ולא אמתלא ,להתיר באיזה
אף במאומה .רבינו חזר ואמר ,שהוא לא אופן שהוא להצביע בעד שום צד ומפלגה
האמין למשמע אזניו ,כי ישנם יראי השם שלא הכרוז ההיסטורי שפורסם לפני הבחירות השולחים נבחריהם לכנסת המינים.
השתתפו בבחירות מעולם ,וכעת נתפסו בשנת תשמ"ט לפ"ק על ידי שבעת הרועים
כמו כן קראו בו שבעת רואי פני המלך לכלל
שלומי אמוני ישראל :שלא יתפתו לקריאת האומרים נשתנו העתים לתעמולת המפלגות ,לומר נשתנו העיתים .רבינו הכריז בשאגה :רחמנא
והותרה הרצועה ,אדרבה ואדרבה האיסור החמור שריר וקיים ,ומאז ועד ליצלן מהאי דעתא משבשתא .ואמר ,כי על כגון דא ניתן להמליץ לשון
מרן החתם סופר זצ"ל בצוואת קדשו" :ולא תאמרו נשתנו העתים ,כי עתה נתוספו טעמים ונימוקים לאשר ולחזק האיסור כהנה וכהנה.
יש לנו אב זקן יתברך שמו ,לא נשתנה ולא ישתנה" .רבינו סיים כי בזכות *
תעמולתה הכוזבת של המפלגה החדשה ,הוכרה בעיקר בעיר בני הציות לדעת התורה האמיתית ,ודאי תחול עלינו ברכת החתם סופר
ברק ,מקום משכנה ,ומשכן ציבור תומכיה ,עד כי אנדרלמוסיה בלתי בהמשך דבריו שם" :וכל רע לא יאונה".
* ניתנת לתיאור אחזה בכל פינות העיר ,ובולמוס של ריצה מטורפת
לאחר אותן הבחירות ,הוגשה קובלנא אל בית המשפט הציוני ,על לבחירות השתלט על תושביה .אי לזאת ,ערכה 'העדה החרדית',
לראשונה בתולדותיה ,עצרת מחאה אדירה בעיר בני ברק ,נגד ידי מפלגה חילונית ,על זיופים שהתגלו במהלך הבחירות בכמה שכונות
המסיתים ומדיחים ליקח חלק במרכבה הטמאה של השלטון .העצרת בבני ברק ,כשהטענה היא שבעקבות זיופים אלו זכתה מפלגה דתית
התקיימה ביום רביעי פרשת לך ,ח' חשון ,ורבינו הוזמן להופיע בה פאר במושב בכנסת ,שלאמיתו של דבר שייך למגישת הקובלנא .המשפט
ארך כשנתיים וחצי ,ובסיומו הכריע בית המשפט הציוני ,כי בשכונות כראש המדברים.
בשעה היעודה התקבץ המון רב לשמוע את דבר ה' מפי רבינו ושאר בהן התגלו הזיופים ,תערכנה בחירות חוזרות ,והתושבים יכריעו בין שני
הנואמים ,עד כי ההיכל כולו התמלא עד אפס מקום .בהגיע רבינו ,נציגים בלבד :נציג המפלגה החילונית הקובלת ,ונציג המפלגה הדתית.
שוב פרץ נחשול אדיר של טשטוש הדעת ,כאשר המפלגה הדתית הושלך הס בין הקהל ,וחרדת קודש אפפה על הנאספים כולם ,והוא
שנציגה עמד לבחירה חוזרת ,השיאה לב העם ,כי בכדי שלא יבחר הנציג כובד לאלתר לשאת מדברות קדשו.
בנאומו ,רעם רבינו בקול זעקה אשר זעזע את אמות הסיפים ,על החילוני ,הותר האיסור החמור של ההשתתפות בבחירות.
העינים נשואות היו אל רבינו ,למען יפזר את הערפל ששרר סביב ההתדרדרות שלא היתה כמוה ,ובמר נפש וקול בכי ויללה שאג ואמר:
לא האמנתי למשמע אזני ,כי הרבה יראים ושלמים שעד עתה לא לקחו בחירות חוזרות אלו ,ורבינו במכתב קודש שפרסם ,הכריז על דעת
מעולם חלק בבחירות ,נסחפו עתה עם שטף המים הזידונים .בנהמת לב התורה האמיתית ,כי שום תירוץ ואמתלא אין בכוחה להתיר את
מחה נמרצות נגד המתלבשים במסוה של כבוד התורה בכדי למשוך האיסור הנורא הרובץ על הבחירות ,והביא מדברי רבינו הק' מסאטמאר
תמימי לב אל הבחירות ,והכריז והודיע כי האיסור החמור להשתתף זצ"ל בנושא.
דברי רבינו עשו את פעולתם ,ולמרות ההסתה הכבדה ,נמנע ציבור בבחירות בעינו עומד ,ואין בכח אף אחד לבטלו .את דבריו סיים בברכת
"ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת" ,לכל אלו שישמעו בקול דעת יראי השם גם עתה מליקח חלק בבחירות האסורות.
חדשות אני מגיד
סיפורים וענינים מרבינו שעדיין לא נשמעו ברבים
ב .עוד עובדא .הנה בכל שנה באחד מימי החנוכה היתה דרכו בקודש זה עתה זכינו לקבל הספר הנפלא 'מרקחת הבשם' מאת המחבר הרב הגאון
לבוא להתלמוד תורה להתפלל עם התשב"ר ,ולאחר התפילה היה אומר מוה"ר בנימין שמשון בלומענטאל שליט"א ,ושם (פרשת וילך ,מאמר ב) מצאנו
דברות קודש קצרים בעניני דיומא ולחזקם בתורה ויראת שמים ,ובני הי"ו אריכות דברים מרבינו ,ואמרנו לתועלת והנאת הקוראים להעתיק חלק
היה ילד קטן ,וכשבא לבית ,שאלתיו אם מרן דרש לפני הילדים ,והשיב מדבריו הנעימים ,שניכר עליהם שהם דברים היוצאים מהלב .וזה לשונו:
הן ,ושאלתיו מה אמר ,והשיב ,שאינו זוכר אלא זאת שאמר" :ילדים בשבוע זה חל יומא דהילולא קדישא של מרן הגה"ק רבי משה אריה
יקרים .התפללתם כל כך יפה ,וגרמתם לי לשמחה גדולה על ידי התפילה ב"ר ישראל ושרה בעל עטרת יהושע זי"ע .והנה לשוחח בגודל עבודתו
שלכם" .ואכן הדפיסו הדברים ,ושלחו לההורים ,ונמצאו שם בראש בהתמדת התורה וכח הפסק שהיה לו [ופעם אחת הבאתי לו ספר הנושא
הדברים דברות קודש הללו .ומכאן חזינן נמי את תפארת מדותיו ,מצד ונותן בענין כשרות אתרוגי מאראקא ,ומיד נכנס לפלפול בענין ענבים
ששאר דרשנים על דרך כלל פותחים בעניני דיומא ,או לכל היותר שאין להם גרעינים ,והביא סמך לדבר מפסוק בתנ"ך שהמפרשים פירשו
אומרים 'ילדים יקרים' וכו' ,לא כן אצל מרן שפתח את דבריו אליהם הפסוק באופן ההוא וכו'] [הוספת המערכת :כנראה כוונת המחבר החשוב
בדברי שבח וחיזוק. שליט"א לפסוק (ישעיה ה ,ב) 'ויטעהו שורק' .שפירש הרד"ק בזה הלשון :כי
ג .עוב עובדא .פעם אחת בא לפניו אדם לבקש עצה באיזה דבר ,ומרן נקרא 'שורק' ,הגפן שמוציא ענבים טובים שאין בהם חרצן ,עכ"ד] ,וכן
ידע שהאיש הלזה חפץ להדפיס ספר ,ולכן אחר שהלה הציע את שאלתו, אשר זכינו לראות את עבודתו הקדושה ,תפילותיו הזכות בעת השתפך
שאלו מרן אם הספר תחת ידו ,והלה הוציא הספר ,ומרן פתחו וקרא בו נפשו לפני קונו ,איך היה עומד בהכנעה מופלגת לפני יוצרו וקונו ,שהיה
בקול עמוד שלם ,ואחר כך הניח את ראשו על ידיו הטהורות למשך מתמוגג ומתחטא לפניו יתברך כבן אצל אביו ,ובפרט בכמה מקומות
כחמש מינוט ,והלה סבר שכעת יאמר לו את דעת קדשו על דבר ספיקו, בתפילה ,כגון באמרו "ורחמיך ד' אלקינו וחסדך הרבים אל יעזבנו נצח
הן או לאו או איני יודע ,אכן לא כן מרן שבנפשו היה הדבר שצריך לחזק סלה ועד" ,היה אמרו בשאגת הלב פנימה ,וכל שומע היה מתעורר ,וכן
ולעודד את זולתו ,השיב לו תשובה על דבר שלא נשאל עליו כלל ,היות היה גונח כמה פעמים באמצע שמונה עשרה באמרו תיבות "אוי וויי",
ולא בא לבקשת הסכמה על הספר ,וכך אמר לו בנועם לשון קדשו" :דאס ועבודת תקיעת השופר באופן נעלה מאד ,ועוד ,וכן במדות מוזהבות שלו,
זע איך אז דאס איז א גוט ספר ,ועל דבר השאלה ששאלת ,עוד אתיישב ובפרט ענוותנותו ושפלות ברך שלו באופן מבהיל ,וכן אשר פעל ישועות
בדבר" .וגם מעובדא זו נחזי את מעלת טוב לבו ,להיות טוב עין בהצלחת רבות בקרב הארץ ,אין בידי ,וכבר נדפסו מקצת שבחיו בכמה וכמה
ופעולת זולתו ,ולהקדים לומר דברי חיזוק לפני התשובה שנשאל עליה, חיבורים ,עיין עליהם.
ונלמוד מזה מוסר השכל שבכל עת שיזדמן לפנינו פעולת או טורח אכן נדבר ממדה טובה אחת ,שהיתה הנהגתו בקודש במדה זו באופן
זולתינו ,נשבח ונפאר הפעולה או הטירחא ,וכל שכן כשיש מקום להעיר נעלה מאד ,וידוע שעל אף ששתה את כוס התרעלה במדה גדושה בשנות
על הפעולה ,אזי צריך להשתדל להקדים פרט של שבח בה. ראינו רעה ,ואף איבד שם את הרבנית הצדקנית בת קדושים ושמונת ילדיו
ד .וכעין זה היה דרכו בקודש כשהיה משמיע דברות קודש ברבים, הי"ד ,ומאז לא זכה בעוונותינו הרבים לזרע של קיימא ,ואפילו הכי מדה
ודרש לפניו דרשן אחר ,היה פותח דבריו ואומר בלשון קדשו" :הדרשן נפלאה זו -להיות טוב עין בעניני זולתו ,ובד בבד לבטאות את רגשי הלב
הקודם דיבר באופן נפלא ,ושום תיבה אינה מיותרת בדבריו ,הכל הוא בצהלת פניו הק' ובביטוי בפה על טובת זולתו -היתה אצלו באופן נעלה
האמת" ,או לשון כיוצא בזה ,וכך היה רגיל בכל הענינים לחזק ולעודד מאד ,ועדים אנו לדבר בכמה אופנים שזכינו לראות אצלו בעינינו ,ונספר
את זולתו בדברים ערבים ונעימים ובסבר פנים יפות. בס"ד כמה עובדות בדבר:
ה .כמו כן זכינו לראות כמה פעמים כשהיה מתפלל בליל שבת קודש א .פעם אחת בערב שבת קודש בעת שהדליק והטיב את הנרות ,נכנס
בביתו מחמת העדר בריאותו ,איך שהיה ניגש אחר התפילה לדלת אליו בחור שלא הכירו ,ואמר לו שסיים כמה מסכתות ,ובא לבקש ברכת
החדר של הרבנית הצדקנית תחי' ,שהיא עמדה בפתח הדלת ,והיה מברך קודש ,ומרן מיד צהלו פניו מרוב שמחה כאילו הוא בנו ,והרעיף עליו
אותה בברכת 'גוט שבת' בצהלת ומאור פנים שאינו מצוי ,והיה נשאר מטוב ברכותיו ,וכשפנה הבחור הלז לצאת ,ליוה אותו מפתח ביתו ולחוץ,
עומד איזה רגעים ,כפי הנראה לעשות לה נחת רוח ,או לשמוע אם יש לה מה שהיה עושה לתלמידי חכמים ורבנים וכיוצא ,ובכאן חוץ מחביבות
דבר בפיה מה לומר לו ,ונלמד מזה מוסר השכל ,איך גדול הדור התנהג התורה שבערה בלבו לבחור שזכה לסיים כמה מסכתות ,עוד זאת חזינן
עם בני ביתו. את תפארת מדותיו ,להיות טוב עין לבחור שלא הכירו ,וכיבדו בכל יכלתו.
מכתב שהתקבל במערכת
לכבוד המערכת החשובה.
באתי בזה להעמיד דברים על דיוקם ,בענין שתי הוראות שזכיתי לקבל מרבינו ,בפרוס חג הסוכות שנת תש"ן לפ"ק ,ומעשה שהיה כך היה:
באותן השנים היה המשב"ק הרה"ג מוה"ר משה מנחם עקשטיין שליט"א [כיום דומ"צ גאלאנטא] ממונה לחפש ולמצוא עבור רבינו ארבעה מינים מהודרים,
ובאותה שנה הוא ביקש ממני שאבוא לעזור לו במלאכת הקודש ,ונעניתי אליו ,ובאתי אליו אל 'חדר הגבאים' ,שהיה צמוד אל חדרו של רבינו בבנין הישיבה
ברחוב יחזקאל ,ושם נתן לי חבילה גדולה של הדסים ,למען אבחר מהם שלשה היותר מהודרים ,ועשיתי כך ,וביררתי שלשה מהודרים מאוד ,ואז נכנסנו יחד
אל רבינו בחדר הסמוך ,להראות לו את ההדסים שבחרתי ,וזכיתי אז לשמוע ממנו את שתי ההוראות דלעיל ,וכדלהלן:
א .שאלתי אותו ,אם אפשר לברך על ארבעה מינים שיש בהם השיעור רק לשיטת הגרא"ח נאה ,ולא לשיטת החזון איש ,והשיב שאפשר לברך ,ובלשון
קדשו אמר" :מ'האט אלץ געהאלטן אז זיינע שיעורים זענען קראנט" ["מאז החזיקו כי שיעוריו ברי סמכא הם"].
הוראה זו נדפסה על פי עדותי בזמירות ליום טוב עטרת יהושע (סימן רפח) .ולאחרונה הקשו על זה ,ממה שהובא במרא דשמעתתא (תנינא :סימן רצ .תליתאי:
סימן שג) ,כי רבינו הורה שבסוכה שהיא מצוה מן התורה ,יש להחמיר לעשותה כשיעור ה יותר גדול .ומאי שנא סוכה מארבעה מינים ביום ראשון של חג .אבל
פשוט דקושיא מעיקרא ליתא ,כי גם רבינו לא אמר אלא שאם אין לאדם ארבעה מינים שיש בהם השיעור הגדול ,אז מותר לו לברך על ארבעה מינים שיש בהם
השיעור הקטן ,והוא הדין בסוכה ,אם אין לו אלא סוכה שיש בה השיעור הקטן ,מותר לו לברך עליה 'לישב בסוכה' ,אבל לכתחילה יש להחמיר הן בסוכה ,והן
בארבעת המינים ,שיהא בהן השיעור הגדול ,מאחר שהן מצוות מן התורה.
ב .הראיתי לרבינו אחד מההדסים שבחרתי ,וציינתי שיציאת שלשת העלים בכל קן שבה ,אינה בשוה לגמרי ,אלא שהתחלת העוקץ של האחד היא לפני
סוף העוקץ של השני .והשיב ,שאם נמצאים הדסים שיציאת שלשת העלים היא בשוה לגמרי ,הוא מעדיף לקחת אותם.
גם הוראה זו נדפסה על פי עדותי בזמירות ליום טוב עטרת יהושע (סימן רעז) .וגם על זה הקשו מעדות כמה משמשים ומקורבים שהיו רגילים לבחור עבור
רבינו ארבעה מינים מהודרים ,ואמרו שהוא מעולם לא בדק אם ההדסים משולשים אלא מקופיא ,באופן שעל פי צורת בדיקתו אותן ,לא היה אפשר לראות אם
יציאת העלים מהקן היא בשוה לגמרי .וגם כאן לא חזינא תיובתא ולא פקפוק כלל על מה שזכיתי לשמוע מפורש מפה קדשו ,שהרי רבינו לא אמר שיש לחזר
ולאבד זמן למצוא הדסים כאלו ,כמנהג שונים המסבבים בשווקים וברחובות ,ומבטלים על זה זמן זמנים טובא ,אלא שאמר שאם בין ההדסים המונחים לפנינו,
יש הדסים שיציאת שלשת העלים היא בשוה לגמרי ,הוא מעדיף לקחת אותם ,כי הם ודאי יותר מהודרים.
הרי הראוני לדעת ,שכל הדברים שרירים אמיתיים וקיימים ,אין בהם נפתול ועיקש .ובזה אחתום בכל חותמי ברכות ובברכת הצלחה רבה בעבודת הקודש
אהרן משה שטערן מחבר ספר 'אמרי טל' ו'בירורי הלכות'
נועם שיח
שיחות קודש
וסיפורי צדיקים
שנשמעו מפי רבינו
להילולת הרה"ק רבי חנה הלברשטאם מקאלשיץ זצ"ל -י"ח תשרי להילולת הרה"ק בעל עבודת ישראל מקאזניץ ז צ"ל -י"ד תשרי
מספר מרא דעובדא ,חלק ב ,עמוד רכה ,אות כ אומר הבא מן החדש -נעתק כעת מהטעיפ
שמעתי ,כי בימי הזעם ,דן הרה"ק רבי חנה הערש רובין זצ"ל עם אביו של הרה"ק בעל עבודת ישראל מקאזניץ זללה"ה היה נקרא
בן דודו הרה"ק מקאלאשיץ ,האם כשנהרגים על ידי הצוררים "רבי שבתי איינבינדער" ["רבי שבתי כורך ספרים"] .הוא הקפיד
הנאצים ימח שמם ,מקיימים מצות קידוש השם ,או לא .והכריעו, מאד שלא ליהנות מאחרים ,והיה מתפרנס בדוחק מיגיע כפיו ,ובדרך
שאין מקיימים מצות קידוש השם ,שהרי הם אינם נותנים ברירה נס לא היה חסר לו אף פעם להוצאות שבת.
להשתמד חלילה .והסכימו משום כך לנסות ולברוח מידיהם ,אך פעם לא היתה לו אף פרוטה להוצאות שבת ,והוא הרי לא רצה
הדבר לא צלח בידם ,והם נתפסו והובלו להריגה ,ה' יקום דמם. ליהנות משל אחרים בשום פנים ,ולכן בליל שבת אחר התפלה נשאר
להילולת מרן הגאון רבי אליהו מווילנא זצ"ל -הגר"א -י"ט תשרי בבית המדרש ,בידעו שאין לו על מה לחזור לביתו .כשהשעה
מספר מרא דעובדא ,חלק א ,עמוד סד ,אות א התאחרה ,החליט שיחזור לביתו וישן בחושך .אך משהגיע ליד ביתו,
מרן הגאון רבי חיים מוואלאזין זצ"ל הפליג פעם בשבח אחיו מרן ראה כי אור גדול בוקע מהחלונות .הוא הצטער מאד ,בחשבו כי ודאי
הגאון רבי זלמן מוואלאזין זצ"ל ,ואמר ,כי הוא זוכר את כל התורה לא יכלה אשתו לעצור בעצמה ,ולקחה מצדקה ,ולכן כשנכנס לבית
כולה בעל פה ,כפי שכל אחד מישראל זוכר את המזמור 'אשרי סתם את עיניו ,כדי שלא ליהנות משל אחרים .אמרה לו אשתו:
יושבי' בעל פה .והוסיף ,כי בכל זאת אין הוא מגיע למדרגת הגר"א "מדוע אינך שואלני מנין לקחתי להוצאות השבת? מצאתי זהוב
בידיעת התורה ,כי גם מי שזוכר את המזמור 'אשרי יושבי' בעל פה, אדום שהוא שוה סך רב ,הלכתי ופירטתיו ,וקניתי בהרחבה צרכי
אבל אם ישאלוהו על תיבה מסויימת במזמור זה ,מהי התיבה שבת ,ועוד נשאר לנו די והותר!" .מיד התמלא בשמחה עצומה,
שלפניה ,לא יוכל לענות כהרף עין ,אלא יצטרך להתחיל לומר והתחיל לרקוד יחד איתה.
מתחילת המזמור .אבל מדריגת הגר"א היתה כה נשגבה ,שכל באותה שעה עצמה שהה הבעל שם טוב הק' בעיר מעזבוז
התורה היתה כאילו עומדת לנגד עיניו ,ובכל תיבה שבתורה היה יודע בחברת תלמידיו ,וכשראה ברוח קדשו את הנעשה ,יצא גם הוא
לענות כהרף עין מהי התיבה שלפניה. בריקוד עם תלמידיו.
להילולת הגאון רבי העשיל מקראקא זצ"ל -כ' תשרי אחר השבת אמר הבעל שם טוב הק' שהוא רוצה לראות את הזוג
מספר מרא דעובדא ,חלק א ,עמוד מה ,אות א בעיניו ,וקם ונסע אליהם .הוא שאלם מה חסר להם ,והם ענו כי לא
אבי אביו של היעב"ץ ברח מאימת הצוררים בעת הפרעות דשנת חסר להם מאומה ,רק הם כבר אנשים זקנים ,ובן אין להם .בירכם
ת"ח לפ"ק ,ויתפסוהו הצוררים ,והרימו עליו חרב להתיז ראשו ,אך הבעל שם טוב שיפקדו בזרע של קיימא ,ואז נולד להם המגיד
ברגע האחרון ריחם עליו הצורר ,והכהו בצד האחורי של החרב ,ומכח מקאזניץ .ומאחר שנולד להוריו לעת זקנותם ,לכן היה כל ימיו חלוש
המכה נפל ארצה .האנשים שעמדו מרחוק חשבו שהיא מכת מוות מאד.
וכי הותז ראשו ,ובאו והעידו לפני הגאון רבי העשיל מקראקא שנהרג,
להילולת הרה"ק רבי שמעון מיערוסלב ז צ"ל -ט"ו תשרי
והוא התיר את אשתו להינשא .אך היא שמרה אליו אמונים ,ולא מספר מרא דעובדא ,חלק א ,עמוד תכד ,אות יב
רצתה להינשא עוד ,ולבסוף בא הרוג ברגליו ,ומאז קיבל על עצמו
המנהג היה אצל הרה"ק רבי שמעון מיערוסלב זצ"ל ,שהוא היה הגאון רבי העשיל שלא להתיר יותר שום עגונה בצוק העתים האלו.
מברך ברכת השחר בקול רם ,והילדים היו עומדים סביבו ,ועונים אמן
להילולת הצדיק רבי יעקב פיש זצ"ל -כ"ג תשרי אחר ברכותיו .פעם פיתה אחד ממשכילי העיר לילד אחד ,שיבא
מספר מרא דעובדא ,חלק א ,עמוד רסח ,אות ד
ללמוד אצלו חכמת הדקדוק ,מבלי ידיעת אביו .ויהי למחרת בעת
הצדיק רבי יעקב פיש ביקש פעם מרבו הרה"ק רבי יצחק אייזיק שהרה"ק מיערוסלב בירך ברכת השחר ,עמד גם ילד זה בין הילדים
שענו אמן ,ולפתע הסתובב הרה"ק מיערוסלב ,אחז בילד זה ,וסטר מקאלוב זצ"ל ,שהוא רוצה לראות את אליהו הנביא ,ואמר לו הרה"ק
לו פעמיים על פניו ,והרעים בקולו" :טמא!" .אבי הילד נחרד עד מאד ,מקאלוב שיבוא אתו לשוק ,ושם יראהו .ויהי בלכתם בשוק ,ניגש אליהם
ושאל לבנו פשר דבר ,והוא הוכרח להודות שהוא לומד חכמת נכרי אחד ,וטפח להרה"ק מקאלוב על שכמו ,ואמר בשפה ההונגארית:
"אורי עמבער" ["אדם הגון"] .בחזרם שאלוֹ מהר"י פיש מדוע לא זכה הדקדוק אצל משכיל פלוני.
לראות את אליהו הנביא ,ואז גילה לו הרה"ק מקאלוב שאותו נכרי היה
אליהו הנביא .ובעקבות דבריו צוה הרה"ק מקאלוב ,שאחר הסתלקותו להילולת הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא ז צ"ל -ט"ו תשרי
יחרטו על מצבתו ,שהוא היה" :א ערלעכער איד" ["יהודי הגון"]. מספר מרא דעובדא ,חלק א ,עמוד תג ,אות ב
פעם הגיע הרה"ק מנדבורנא לעיר סיגעט ,וזקיני הרה"צ רבי
להילולת מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל -כ"ה תשרי
מספר מרא דעובדא ,חלק א ,עמוד פב ,אות יא משה אריה פריינד זצ"ל ביקש להנאותו בממון ,אבל פתקא חשב
החתם סופר היה מרבה במקוואות ,אך איש לא ידע מזה ,כי הוא אך תחילה שלא ליתן לו [כי הוא היה אדוק בצדיקי בית בעלזא נ"ע].
היה הולך לטבול לפנות בוקר ,באין איש רואה .פעם נכנס אחד למקוה ולכן לבסוף נמלך ,שאין זה לכבודו של הצדיק לתת לו מעות גרידא,
החליט להגיש גם פתקא ,והמעות יהיו כדמי פדיון .כשמסר זקיני הק' לפנות בוקר ,ומצא את החתם סופר .אמר לו החתם סופר בדרך צחות,
הפתקא והפדיון ,נענה הרה"ק מנדבורנא ואמר" :הפתקא אינה כהוגן .בזה הלשון" :הקדמתי לטבול מן המשכימים ,מפני המ(ע)ריבים".
והיינו כדי שלא יבואו לריב עמו על הלכו לטבול במקוה. המעות הם כהוגן" ["די קוויטל איז נישט ערליך .די געלד איז ערליך"].
