נראה אור · Nireh Ohr — סוכות (2026-09-21)

חג הסוכות תשפ"ז
גליון שמו שנה ז
שביבי או>ר דב>רות קו>דש
בעיר אחת ביקשו החסידים לבנות לעצמם בית
כנסת ,אך המתנגדים לדרך החסידות התנגדו לכך צילא דמהימנותא -אור האמונה שקיים תמיד
בנחרצות .לאחר הפצרות מרובות נאותו להם
המתנגדים ,אך בתנאי שלא יבנו בבית הכנסת בית שני. בעת שאין מרגישים אור האמונה ,יש בהם אמונה מצד עצם (שמות לד כב) איתא ממרן הס"ק מלעכוויטש על הפסוק
ידעו המתנגדים שדווקא בפארברענגען שבבית שני מציאותם. 'חג האסיף תקופת השנה' ,כי מחג הסוכות אוספים
מתרגמים את השגות החסידות לשפת המעשה. תקיפות וחוזק לכל ימות השנה .והביאור ,כי ענין הסוכה
זהו ענין התקיפות שאוסף איש יהודי בחג הסוכות ,שאף
כשבנו החסידים את בית הכנסת לא עמדו בפיתוי -צילא דמהימנותא ,הוא אור המקיף ,היינו האמונה
ובנו אף בית שני .כששמעו על כך המתנגדים קראו בעת שאין מרגיש אור האמונה ,יכול להתחזק באמונת ה'
המוטבעת באיש יהודי מצד עצם מציאותו ,כדאיתא בגמרא
להם לדין תורה לפני רבי הלל מפאריטש -מגדולי בכח האמונה המושרשת בנפשו.
חסידי הבעל התניא. (ברכות סג ).גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי ,שהוא כח
איתא בשם משמואל (שבת חול המועד סוכות תער"ג) שמחיצות האמונה שיש בו בעצם מציאותו ,אף בזמן שאין מאירה
אמר להם רבי הלל :הנה כבר קיימים שתי מחלוקות
על ענין השני .הבורא יתברך אחד ואין שני .המתנגדים הסוכה הם כענין מחיצת ישראל לעתיד לפנים ממלאכי בגילוי במעשיו.
מפרשים שאין אלקים זולתו ,אך דעת החסידים שלא השרת ,והוא מורה על אור המקיף ,שהוא אור נעלה מאוד
קיימת כל מציאות מבלעדי מציאותו יתברך. מצד עצם נשמות ישראל ,ולכך אינו מאיר בשלמות אמונה זו היא מכח אברהם אבינו ,כי היתה עבודתו לפרסם
המחלוקת השנייה היא על שני הנטיות שקיימות בפנימיותם ,אלא בבוא הזמן דלעתיד שיתגלה עצם נשמתם, אמונת ה' בעולם ,ולא היה יכול להאיר לכל אחד בפנימיות
בנפשנו -לטוב ולהפך .דעת המתנגדים שקיימת נפש
ואזי תהא מחיצתם לפנים ממלאכי השרת ,ועל ידי הסוכה נפשו ,לכן האיר להם בבחינת מקיף שהוא למעלה ממדרגתם
אחת שפעמים נוטה לטוב ולפעמים להפך ,אך דעת
החסידים שקיימות שתי נפשות .הנטיות החומריות הן זוכה היהודי להארה זו מעין דלעתיד. ואינו מאיר בפנימיותם .ואמונה זו נשרשה בזרעו אחריו שאף
מהנפש הבהמית ,והנטיות הרוחניות מהנפש השנייה - ליל א' דסוכות אושפיזא דאברהם תשפ"ה
האלקית.
נענה רבי הלל' :אם קיימים כבר שתי מחלוקות על סוכה -התגברות היצר במקום ובמצב עראי
ענין השני ,לא יקרה מאומה אם תהא מחלוקת
שלישית... שלמות התשובה באותו מקום כתב הטור (אורח חיים תיז) ששלשה רגלים נתקנו כנגד שלשה
בראש השנה ממליכים את הבורא יתברך ,כה אמר אבות .חג הסוכות כנגד יעקב ,דכתיב (בראשית לג יז) 'ולמקנהו
ה' מלך ישראל וגואלו אני ראשון ואני אחרון -אחד והנה אמרו חז"ל (יומא פו ):היכי דמי בעל תשובה ,באותו
עשה סוכות'.
ואין שני .ביום הכיפורים מכל חטאתיכם לפני ה' מקום וכו' .כי באמת חפץ כל איש יהודי לעשות רצון קונו,
תטהרו -מסירים את כל המחיצות והנפש האלקית כדרך שאמרו (ברכות יז ).גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות טעם השמחה בחג הסוכות
מתגלית במלוא יופיה.
רצונך .לכן ,בהיותו במקומו ומצבו הקבוע ,אין היצר יכול כל
בחג הסוכות זמן שמחתנו אוכלים שותים ושמחים בתפילה אומרים שחג הסוכות הוא 'זמן שמחתנו' ,וטעם
כך לשלוט בו .לכן מתחכם היצר להוציאו ממצבו הקבוע
בסוכה -בבית שני ,שם מכניסים את ההשגות השמחה ,כיון שבחג הסוכות זוכה לתשובה מאהבה ,ועל ידי
הרוחניות לחיי המעשה. והרגיל ,כגון שמביאו לידי כעס ,או לכל מיני מצבים ונסיונות
זה זדונות נעשים לו כזכויות (יומא פו ,):והרי תמיד שמח היהודי
שמאבדים ישוב דעתו ,ואזי נקל לו להכשילו ח"ו.
הוסיפו החסידים על אותו מעשה כי בעצם שלושת בקיום מצוה ,כדכתיב (תהלים קיט קסב) 'שש אנכי על אמרתך
עניני השני קשורים זה בזה .האמונה שאין שום לכן שלמות התשובה היא באותו מקום דווקא ,כי נפילתו כמוצא שלל רב' ,אם כן בעת זוכה שנעשים מעוונותיו מצוות,
מציאות מבלעדי הבורא יתברך מחייבת שכל הנטיות
בחטא היתה על ידי שהביאו היצר למקום ומצב עראי שאינו ודאי שמח שמחה גדולה.
החומריות אינם אלא כיסוי למציאות האמיתית -
לנפש האלקית שכולה תשוקה לקל חי .אמנם כדי המשך בעמוד ז >>>
לחיות בפועל את ההשגות הנעלות הללו מוכרחים את
עזרת הבית שני. משכני אחריך -הביאני המלך חדריו
והרי כך מבאר כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א את מהות
בעת שזימרו בהקפות 'משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו' וגו' (שיר השירים א ד) ,נשאל כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ,כי
חג הסוכות ,בראש השנה ויום הכיפורים עומד היהודי
ברומו של עולם ,בקרבו בוערת אמונה בה' אחד 'משכני' הוא בקשה מה' יתברך שימשכני ויביאני אליו ,ואם כן מהו שממשיך ואומר 'הביאני המלך חדריו' ,משמע שכבר
ובליבו אין אלא תשוקה להידבק באחד .אמנם כדי הביאני אליו.
שיהא לדברים ביטוי מעשי מוכרחים להיכנס עם כל והשיב שבאם מבקש היהודי מה' יתברך בתשוקה אמיתית 'משכני אחריך' ,ואזי ארוץ אחריך ,בתשוקה זו עצמה הרי הוא
המציאות הגשמית לתוך הסוכה -צילא דמהימנותא.
כבר נמצא בחדרי המלך.
הושענא יחידה ליחדך הושענא. שמיני עצרת תשפ"ג
א
גזולה מקרא ד'לך' ולא סגי בפסול דמהב"ע ,כדרך שהקשו
שיעור מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
התוספות בדף ט.
בגדרי מצוה הבאה בעבירה
חול המועד סוכות תשפ"ה
יסוד המנחת חינוך בפסול מהב"ע
יוצא נמי בגזול .ובתוספות (ד"ה מתוך) כתבו שדווקא הכא שהוא הנביא אומר (מלאכי א ב-ג) 'משא דבר ה' אל ישראל ביד
כדי ליישב כל זה יש להקדים דברי המנחת חינוך הידועים
מדרבנן לא חייש למהב"ע. מלאכי ,אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הלוא
(מצוה שכה) שכתב ליישב קושיית התוספות אמאי בעינן 'לך'
אח עשו ליעקב נאם ה' ואהב את יעקב ,ואת עשו שנאתי'
למיעוטיה סוכה גזולה ,תיפוק ליה משום מהב"ע .כי שני
דעת התוספות שמהב"ע פסול מדאורייתא
וגו' .כלומר ,שאף שהם אחים ,אוהב הקב"ה רק את יעקב.
מינים יש במצוות עשה ,יש שהם חיוב אקרקפתא דכל איש
בתוספות (ד"ה משום דהוה ליה מהב"ע) והדתניא לקמן בפרק לולב ובהמשך הכתובים (פסוק יג) מוכיח הקב"ה את ישראל שבעת
ישראל ,כמו תפילין ואתרוג שאם מקיימה עושה רצון הבורא
וערבה 'לכם' משלכם להוציא את השאול ואת הגזול ,משום שמביאים קרבן לפניו' ,והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה',
יתברך ,כי כן ציווה לו המלך ,ואם מבטל המצוה עושה נגד
שאול איצטריכא ,דבלאו 'לכם' נפקא לן גזול משום מהב"ע, ומכתוב זה נלמד פסול מצוה הבאה בעבירה (סוכה ל.).
רצונו יתברך וענוש ייענש .ויש מצוות שאין חיוב לעשותם,
דאף על גב דקרא גבי קרבן כתיב ,הוא הדין בכל המצוות
כגון ציצית שהתורה לא חייבה ללבוש בגד של ארבע כנפות,
'לכם' נוהג רק ביום טוב ראשון
דהוי דאורייתא ,כדמוכח בריש הגוזל קמא (בבא קמא צב ).הרי
ואם אינו הולך בבגד של ארבע כנפות אינו עובר רצון הבורא
שגזל סאה של חיטין וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה, במתניתין (סוכה ריש פרק ג) לולב הגזול והיבש פסול .ובגמרא
יתברך ,רק אם הולך בבגד של ארבע כנפות חייב להטיל
דאין זה מברך אלא מנאץ .ואם תאמר ,לקמן דפסלינן לולב (שם) קא פסיק ותני לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום
ציצית בבגדו.
של אשרה ושל עיר הנדחת משום דמכתת שיעוריה ,תיפוק טוב שני ,בשלמא יבש הדר בעינן וליכא אלא גזול בשלמא
ובסוכה יש בה שני חלקי המצוה ,כי בלילה ראשון מחוייב
ליה משום מהב"ע ,ותו ,אמאי שרינן דלאו אשרה דמשה .ויש יום טוב ראשון דכתיב 'לכם' משלכם אלא יום שני אמאי
לאכול כזית בסוכה ,ואם לא אכל עושה נגד רצונו יתברך,
לומר ,דלא דמי לגזל דמחמת עבירת הגזל באה המצוה לא ,כי במקדש נוטלים לולב כל שבעה מדאורייתא ,אבל
אבל בשאר ימים אם רוצה אינו אוכל ואינו יושב בסוכה ,רק
שיוצא בו ,אבל הני ,אטו מחמת עבירה שנעשית בו מי נפיק בגבולין מצוה מדאורייתא ביום ראשון בלבד ,כדכתיב
אם אוכל מחוייב לאכול בסוכה ,ואם אכל חוץ לסוכה עבר
ביה וכו' ,עכ"ל. (ויקרא כג מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון' ,ובשאר ימים אינו
רצונו יתברך.
ובמהר"ם מקשה ,במה שהביאו התוספות ראיה דמהב"ע אלא מדרבנן ,מתקנת ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה כל
שבעה זכר למקדש .ובתוספות (ד"ה בעינן) מבארים הטעם
ישוב קושיית התוספות מסוכה גזולה דאורייתא מהא דגזל סאה של חיטין וכו' ,מה טעם לא הביאו
ראיה מדברי רבי יוחנן עצמו ,שלמד פסול מהב"ע בלולב שהדר נוהג אף בשאר ימים ,ו'לכם' וכן לקיחה תמה נוהג ביום
והנה נראה הטעם שמהב"ע אינו יוצא בה ,דהקב"ה אינו
הגזול מהא דקרבן גזול פסול ,הרי שמהב"ע אינו פסול רק ראשון בלבד ,כיון שתיקנו רבנן נטילה בשאר ימים כעין
רוצה בכך ולא לרצון לפניו ,דסניגור יעשה קטיגור ,ו'אני ה'
בקרבן .ומתרץ שדברי רבי יוחנן יש לפרש ,שכיון דאשכחינן דאורייתא ,לכן בעיקר הלקיחה ,כגון ד' מינים ולקיחה לכל
שונא גזל בעולה'[ .וכפי שאומר הקב"ה לישראל 'אהבתי
פסול מהב"ע דאורייתא בקרבן ,להכי פסלו רבנן מהב"ע אחד ,תיקנו אף בשאר ימים ,וכן בהדר משום הידור מצוה,
אתכם אמר ה'' ,וכיון שאוהב אותנו כל כך ,איך נוכל לקיים
בשאר מצוות ,לכן הביאו תוספות ראיה מהא דגזל סאה אבל 'לכם' ושאול שאינו אלא פרט במצוה לא תיקנו בשאר
מצוותיו בגזל ששנוי לפניו] .ומשום זה שייך לומר שלא קיים
חיטים ,שמהב"ע בכל המצוות דאורייתא ,עיין עוד שם. ימים.
המצוה ,כיון שאינו רצונו יתברך.
דעת תוספות החולקים שמהב"ע פסול רק מדרבנן הטעם שלולב הגזול פסול
אמנם זה אינו אלא במצוה חיובית ,שכיון שלא קיים
המצוה עבר רצונו יתברך ,כי הא בהא תליא .אבל במצוה והנה לעיל בדף ט .איתא שמהכתוב 'חג הסוכות תעשה לך' על כל פנים 'לכם' נוהג רק ביום ראשון ,ומה טעם גזול
שאינה חיובית ,כגון ציצית וסוכה בשאר ימי החג ,אם הם ממעטינן סוכה גזולה שאין יוצא בה ,ובתוד"ה ההוא תימה פסול בשאר ימים ,אמר רבי יוחנן משום רשב"י ,משום דהוה
באים בעבירה ,אף אם לא קיים בזה רצונו יתברך ,אין זה כמי תיפוק ליה משום דהוה ליה מהב"ע ,דמהאי טעמא פסלינן ליה מהב"ע ,שנאמר 'והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה',
שביטל המצוה ,אלא כמי שלא לבש בגד ד' כנפות או שלא אתרוג הגזול ביום טוב שני לקמן בריש לולב הגזול ,ובהאי 'גזול' דומיא ד'פסח' ,מה פסח -שצולע ברגלו לית ליה
אכל כלל ,אבל אינו כמי שאוכל חוץ לסוכה ,שהרי סוף סוף שמעתא גופה קשיא ,דקאמר בשלמא ביום טוב ראשון בעינן תקנתא ,אף גזול לית ליה תקנתא ,לא שנא לפני יאוש ולא
עושה מעשה המצוה ,אלא שאינו לרצון לפניו יתברך. 'לכם' משלכם ,אלא ביום טוב שני אמאי ,ומשני משום דהוה שנא לאחר יאוש .בשלמא לפני יאוש' ,אדם כי יקריב מכם'
ליה מהב"ע ,והשתא אם כן למה לי 'לכם' משלכם ,ומיהו התם אמר רחמנא ,ולאו דידיה הוא ,אלא לאחר יאוש הא קניה
ובזה נתיישב קושיית התוספות אמאי בעינן קרא
איכא לשינויי דאיצטריך למיעוטי שאול וכו' ,ויש לומר ביאוש ,אלא לאו משום דהוה ליה מהב"ע.
למיעוטי סוכה גזולה ,כי מטעם מהב"ע לא הוי מבטל מצוה
דטעמא דמהב"ע לאו דאורייתא אלא מדרבנן וכו' .והוא דלא
אלא בלילה ראשון ,אבל בשאר ימים לא הוי אלא כאילו לא ובהמשך הגמרא איתמר נמי ,אמר רבי אמי יבש פסול מפני
כדברי התוספות בדף ל שמהב"ע פסול מדאורייתא.
אכל כלל .אמנם כיון שפסלה התורה בפירוש סוכה גזולה, שאין הדר ,גזול פסול משום דהוה ליה מהב"ע .ופליגא דרבי
אף בשאר ימים הוי כמי שאכל חוץ לסוכה ,עד כאן תוכן ומהרש"א ומהר"ם מקשים בדברי התוספות בדף ל אמאי יצחק ,דאמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל לא שנו אלא
דבריו. מקשים מלולב של אשרה ,ואינם מקשים מהא דפסלינן סוכה ביום טוב ראשון ,אבל ביום טוב שני מתוך שיוצא בשאול
ב
והנה עיקר קושיית הגרש"ש על יסוד המנחת חינוך, למיעוטי לולב הגזול ,תיפוק ליה משום מהב"ע .שהרי דברי האחרונים בחידוש המנחת חינוך
שמתוספות בדף ט מוכח דלא סברי כוותיה ,שהרי הקשו מה כתבו התוספות שלולב של אשרה לא מקרי מהב"ע כיון
האחרונים דנו הרבה בדברי המנחת חינוך ,ובשערי יושר
טעם בעינן קרא למפסל סוכה גזולה ולא סגי בפסול מהב"ע שאין המצוה מחמת העבירה ,ואם כן יש לומר שאצטריך
להגרש"ש (ג יט) נחלק עליו וכתב שלדברי המנח"ח גדר החיוב
ותרצו דמהב"ע פסול מדרבנן ,ולא תרצו כתירוץ המנחת קרא למיעוטי לולב הגזול באופן שנתן לחברו לולב מתנה
במצוה קיומית ,כגון סוכה בשאר ימים ,שאסור לאכול חוץ
חינוך ,שמלבד בלילה הראשון לא שייך בסוכה מהב"ע כיון על מנת להחזיר והמקבל אינו רוצה להחזיר ונמצא שגזל
לסוכה ,ממילא אף אם הוי מהב"ע ולא קיים בזה מצוה אינו
שאינה מצוה חיובית. בידו ,שכיון שבהיתרא אתי לידיה ואינו גזל אלא מחמת
כמי שביטל המצוה ,שהרי סוף סוף לא אכל חוץ לסוכה.
שעתה אינו מחזירו לבעליו ,נמצא שאין המצוה באה מחמת
אמנם דעת הגרש"ש שבעת שבא לאכול בסוכה חייבתו תורה
מחלוקת ר"י ורבינו תם בפסול מהב"ע
עבירת הגזל.
לישב בסוכה ושוב הוי כמצוה חיובית ,ממילא אם הוי מהב"ע
כדי ליישב זה יש להקדים ,דבגמרא בבא קמא (סז ).בתוד"ה
ביטל המצוה.
מהב"ע -המצוה מתקיימת על ידי העבירה
אמר עולא נחלקו רבינו תם ור"י בדינא דמהב"ע ,דלר"ת
והנה הגרש"ז אוירבך במנחת שלמה (חלק א סימן א) הביא דברי
הפסול הוא אף אם עתה כבר אין עבירה כגון שקנה הגזילה מתרץ המחנה חיים שבלולב של אשרה לא הוסיפה
המנחת חינוך וכתב שמדברי התוספות נראה דלא סברי
ביאוש ושינוי רשות ,ולר"י אם כבר אין העבירה בעולם לא העבירה שום כח ועזר בקיום המצוה ,כי מה ענין מה שעבדו
כוותיה ,שהרי התוספות בדף ט הקשו אמאי בעינן בסוכה
מפסיל משום מהב"ע .ומקשו התוספות לדעת ר"י ,מהא את הלולב להא שנוטלו למצוה ,אבל לולב הגזול שאין
'לך' למיעוטי סוכה גזולה ולא סגי בטעמא דמהב"ע ,ולא
דגזל סאה חיטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה אין זה הלולב אצלו אלא על ידי שגזלו ,נמצא שיוצא בו על ידי
תירצו כדרך שתירץ המנחת חינוך ,אלא שמהב"ע הוא
מברך אלא מנאץ ,שכיון שקנאה בשינוי אין כאן עבירה. עבירת הגזל ,ולזה פסול משום מהב"ע.
מדרבנן.
ותרצו לענין ברכה להזכיר שם שמים עליו יש להחמיר יותר.
וכן הוא מה שמקשים שם התוספות אמאי בעינן קרא להא
וכתב עוד שמדברי המשנה ברורה מדויק דלא סבר כדעת
ויש להמתיק עוד הטעם שלענין ברכה מחמרינן במהב"ע, דאין יוצאין ידי מצה בטבל הא הוי מהב"ע ,שכיון שמוכרח
המנח"ח ,שכתב בביאור הלכה (סימן ט סעיף ג) שאם נוטל אדם
על פי מה שכתב הריטב"א (פסחים ז ).כתב הרי"ט ז"ל שטעם לעבור העבירה כדי לקיים המצוה ,מפסיל משום מהב"ע.
טלית הקהל בעת שעולה לתורה ומסתמא אין מכוון לקיים
שאמרו חז"ל לברך על המצוה עובר לעשייתן ,כדי שיתקדש וממילא ,במתנה על מנת להחזיר ,אף שיכול להשיבו לבעליו
מצוות ציצית ,כיון שמצוות צריכות כוונה אינו מקיים בזה
קודם בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצות ה' ואזי נמצא שהיה הלולב שלו ,מכל מקום אם לא החזירו,
המצוה ,ונמצא מבטל מצות עשה דציצית .אמנם לדברי
יתברך .וכיון שזהו טעם אמירת הברכה ,אם מקיים המצוה נמצא שגזל היה בידו ,ואזי מה שיצא בו ידי חובתו לא היה
המנחת חינוך עיקר מצות ציצית שלא ילך בד' כנפות בלא
בעבירה והוא שנוי לפני ה' יתברך ,ודאי אין יכול לברך אלא על ידי איסור גזילה ,ולזה אם לא החזירו ,פסול משום
ציצית ,ואם כן אף אם אין מקיים המצוה בלא כוונה ,אי
ולהודיע בזה שעושה עתה מצות ה'. מהב"ע ולא הוי כלולב של אשרה ,עד כאן תוכן דבריו.
אפשר לומר שהלך בד' כנפות בלא ציצית.
ובאמת בפני יהושע מבאר דעת רבי יצחק בגמרא ,שביום
מדוע אין פסול בחלות ההפרשה משום מהב"ע
טוב שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול ,שכיון שיכול פסול מהב"ע בשוחט בשבת
עתה נבוא חשבון כי בתוספות בדף ל כתבו שאין לומר
לשאול הלולב ולצאת בו בהיתר יוצא אף בגזול ,כי אין נחשב
והנה בגמרא (חולין יד ).איתא השוחט בשבת אף על פי שעבר
שמהב"ע פסול מדאורייתא רק בקרבן ,שהרי אמרו הרי שגזל
שהמצוה מחמת העבירה .אמנם רבי יוחנן שסבר שגזול
שחיטתו כשרה .ומקשה בשו"ת מהרשד"ם (יו"ד סי' קטו) למאן
סאה חיטים וכו' אין זה מברך אלא מנאץ ,ומזה שהביאו משם
פסול אף ביום טוב שני ,בעל כרחך סבר שאף שבידו לשאול
דאמר בגמרא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד
ראיה מוכח שלא סברי כדעת ר"י שהפסול משום הברכה,
הלולב ולקיים המצוה בהיתר ,עתה שמקיים המצוה על ידי
לא מהני ,מה טעם שחיטתו כשרה .ולכאורה כמו כן יש
דאם כן אין להביא מזה ראיה לפסול מהב"ע בכל מקום ,אלא
גזילה ,מפסיל משום מהב"ע.
להקשות אמאי אין השחיטה נפסלת מטעם מהב"ע .ונראה
ודאי סברי כדעת ר"ת ,שאף אם כבר אין העבירה בעולם,
מזה כדברי המנח"ח ,שכיון שמצות שחיטה אינה מצוה
מפסיל משום מהב"ע. משוחט בשבת מוכח כדעת המנחת חינוך
חיובית ,רק שאסור לאכול שאינו שחוט ,ממילא אף אי הוי
והנה בהא דגזל סאה חיטים ,לכאורה היה מקום לדון על היוצא מזה לגבי שוחט בשבת ,שאף שעל הקושיא מהא
מהב"ע אין השחיטה נפסלת ,כי סוף סוף לא אכל שאינו
עצם הפרשת החלה שאין חל מטעם מהב"ע ,ומה טעם אין דאעל"מ יש מתרצים שלא נפסל מחמת זה כיון שהיה יכול
שחוט.
דנים אלא על הברכה .והרמב"ן במלחמות ריש לולב הגזול לשחוט בהיתר בחול ,לגבי פסול דמהב"ע יש לעיין אם יש
אכן על הקושיא מהא דאי עביד לא מהני ,יש מתרצים
כתב ,שוודאי ראב"י לא קאמר שאינה חלה וכו' ,ולא אמר לתרץ כן ,שהרי נתבאר שאף ביכול לקיים המצוה בהיתר,
שכיון שהיה יכול לשחוט בהיתר שלא בשבת לא אמרינן
אלא לענין הברכה וכו' .ובזה מיישב הא דגזל סאה חיטים באם עתה לא נתקיים אלא באיסור ,מפסיל משום מהב"ע.
אעל"מ .אמנם לגבי מהב"ע יש לעיין אי שייך לתרץ כן.
וכו' לדעת הסוברים שאחר שאין העבירה בעולם ליתא ואם כן מהא שאין השחיטה בשבת נאסרת משום מהב"ע,
משום מהב"ע .אמנם התוספות דידן שלא סברי כן ,יש לעיין מוכח כיסוד המנחת חינוך ,שמצוה שאינה חיובית ואין באה כי הנה בשו"ת מחנה חיים (סימן יט) מביא שהקשו לו
מה טעם חלה ההפרשה ולא מפסל משום מהב"ע. אלא להתיר האכילה ,אין בה פסול מהב"ע. בדברי התוספות שהקשו מה טעם בעינן קרא ד'לכם'
ג
שאלה מאחד הרבנים :הישיבה מציבה לעצמה יעדים שאלה מאחד הרבנים :הזכירו מקודם שאחר דעת התוספות כיסוד המנחת חינוך
שאותם נדרש כל בחור למלא .אמנם אם רוצים ליצור הפעולות נמשכים הלבבות (ספר החינוך מצוה טז) ,ועל ידי אלא ודאי סברי התוספות כדעת המנחת חינוך ,שכיון שאין
חיבור ,נדרשת לכאורה יותר גמישות. שמחנכים מתחילה את הבחור לחלק החיצוני מצות הפרשת חלה מצוה חיובית ,רק כדי להוציאו מידי טבל
שבתפילה ,אט אט הוא נכנס לחלק הפנימי .אמנם ולהתירו באכילה ,לא שייך בזה מהב"ע ,כי אף שאין המצוה
תשובה :כמדומה שזה דורש יותר השקעה מגמישות.
לפעמים קורה ההיפך ,שהוא מתרגל לתפילה חיצונית עולה לרצון ,סוף סוף אינו כמי שאכל טבל .ולזה אף על גב
אמנם נכון שלפעמים נראה שיש להוריד את רף הדרישות
שסברי כדעת ר"ת ששייך פסול מהב"ע אף היכא שכבר אין
כדי שיהא יותר חיבור ,אבל האמת שמוכרח להיות רף, ונשאר רק בחלק זה.
העבירה בעולם ,לגבי עצם ההפרשה לא אמרינן דהוי
ותפקידנו להשקיע כח כדי לחבר את הבחור לרף הקיים.
תשובה :ודאי שכן הוא ,ולכך אכן יש לבחון היכן הוא מהב"ע.
לא נכון להחליט שעדיף לקבוע את סדר הלימוד למשך עומד ולסייע לו לבוא להרגשה פנימית יותר ,כגון ללמוד
אמנם לגבי הברכה אמרו שהוא מנאץ ,כי הברכה היא ככל
שעה במקום שעתיים וחצי ,כדי שהבחור ירגיש יותר עמו בספרי חסידות על ענין התפילה כדי שיקבל חיבור מצוה חיובית ששייך בה פסול מהב"ע ,ומזה הוכיחו
טעם וחיבור בלימוד ,אלא קובעים רף שבחורים רגילים פנימי לתפילה .אלא שבלימוד ספרי חסידות יש קודם התוספות שבכל מקום מהב"ע פסול מדאורייתא.
ובריאים יכולים להיות מחוברים אליו ,ואז עובדים הן ללמד אותו כיצד לומדים ספר חסידות ,כי מתחילה
ישוב קושיות האחרונים בדברי התוס'
באופן כללי והן באופן פרטי כדי לחבר את הבחורים הבחור לומד את הדברים בלא להבין שזה קשור אליו,
לדבר .כי אם יש רק את הרף ולא את החיבור הפסידו דבר בזה תתיישב קושיית האחרונים בדברי התוספות בדף ל,
ורק אחר שמתרגל ללמוד באופן שהוא מוצא את עצמו
עיקרי מאוד ,אבל אם אין כלל רף מפסידים את כל דהא דבעינן 'לכם' בלולב אינו אלא למיעוטי שאול ,כי גזול
בדברי הספר ,יועיל לו הלימוד ליצור בנפשו חיבור פנימי
מפסל משום מהב"ע .והקשו התוספות ,מה טעם לולב של
הישיבה. לתפילה.
אשרה לא מפסל משום מהב"ע .ולכאורה מה טעם לא הקשו
כאותו מעשה באדם שבאו אליו אורחים חשובים והגיש מהא דבעינן 'לך' למיעוטי סוכה גזולה ולא סגי בפסול
אמנם בעת שמכוונים את הבחור לחיבור אמיתי יותר,
לפניהם מים לסעודה ,והסביר להם שהלך לקצב כדי דמהב"ע ,כדרך שהקשו התוספות בדף ט .כי אחר שנתבאר
יש להיזהר לא לשבור אותו .אמנם קיים מהלך כזה
לקנות בשר משובח לסעודה ,ואמר לו הקצב שיביא לו שמוכח מדברי התוספות שסברי כדעת המנחת חינוך,
בחינוך ,אבל רק למומחה גדול מותר לעשות זאת ,כפי
בשר משובח כמו שומן .מדבריו הבנתי ששומן עדיף ממילא ליכא להקשות מסוכה גזולה ,כפי שתירץ המנחת
שלערוך ניתוח מותר רק לרופא מומחה ,כי מי שאינו
מבשר ,והלכתי לחנות אחרת לקנות בה שומן .אמר לי חינוך.
מומחה ,אף פעם אינו יודע מתי הוא חותך והכיצד הוא
המוכר שיש לו שומן שמן כשמן .הבנתי ששמן עדיף ועוד יתיישב בזה מה שהקשה המהר"ם בדברי התוספות
יתפור את החתך .ועוד שלפעמים לשבור את השני בא
משומן ,והלכתי לקנות שמן .אמר לי המוכר שיש לו שמן בדף ל ,מה טעם הביאו ראיה שמהב"ע פסול מדאורייתא
יחד עם איזו נגיעה אישית ,לכן צריך להיזהר מאוד בענין
צלול כמים .הבנתי שמים עדיפים משמן ולכן הבאתי בכל מקום מהא דגזל סאה חיטין וכו' ,ולא הביאו ראיה
זה.
מים... מדברי רבי יוחנן גופא דיליף פסול מהב"ע בלולב הגזול
באופן כללי יש למשש את הדופק של הבחור ולראות מקרבן.
צדיקים השתמשו במשל זה כדי לבאר ,שלפעמים מתוך
מתי הוא כבר כלי מוכשר להיכנס לעולם פנימי יותר, כי רצו התוספות להוכיח שיטתם כיסוד המנחת חינוך ,כדי
שמחפשים יותר מדי את האמת ,מאבדים את הדבר
ראשית רואים את התנהגותו בסדרים ובשיעורים ,ועוד לבאר הטעם שאין להקשות מסוכה גזולה ,ולזה הביאו ראיה
עצמו .כי כשהבשר משובח כמו שומן הרי זה טוב ,אבל
רואים אילו דברים מפריעים לו ,כמה הוא רגיש ,כמה הוא דווקא מהא דגזל סאה חיטים וכו' ,שמזה שאין הפסול בעצם
אם מחפשים יותר מדי את האמת ,נשארים לבסוף עם
מקבל ,וכמה הוא מחובר כבר לאיש צוות שממנו הוא ההפרשה מוכח שבמצוה קיומית אין שייך פסול מהב"ע כנ"ל.
מים .כך גם בישיבה ,ודאי שצריך לעבוד תמיד שהבחורים
אבל התוספות בדף ט שמקשו מסוכה גזולה ולא סברי כדעת
יהיו מחוברים לדברים ,אבל אין זו סיבה לוותר על הרף יכול לקבל ,וכשרואים שהוא כבר מוכשר לכך ,ניתן לכוון
המנחת חינוך ,אכן אין מביאים ראיה לפסול מהב"ע מהא
שברוך ה' מתאים לבחורים שלומדים בישיבה .הרף אותו שיכנס לפנימיות העבודה.
דגזל סאה חיטים ,רק מהא דפסלינן הכא לולב הגזול מטעם
הקיים כיום בישיבה ,בעיון ,בבקיאות ,בתפילה ובכל
דבר אחד ברור ,כפי שרופא אינו נותן תרופה אם אין לו מהב"ע ,ודו"ק.
הענינים ,הוא רף נכון ואין צורך לגרוע ממנו .תפקידנו
מידע ברור שזו התרופה הנכונה ,כך לא ניתן לדבר עם
ישוב קושיית הגרש"ז על המנחת חינוך
להשקיע שהבחורים יהיו מחוברים חזק לדברים.
בחור בצורה רצינית יותר אם לא ברור שהוא בשל לקבל
אחר הדברים האלה נתיישבה בס"ד קושיית הגרש"ז על
את הדברים .לכן טוב שיושבים יחד אסיפות צוות כדי
המנחת חינוך ,שממה שלא תירצו התוספות כתירוצו על
שאלה מאחד הרבנים :השנה מדברים ברוך ה' על לדעת היכן עומד כל בחור .המתנה הגדולה ביותר לבחור
הקושיא מסוכה גזולה ,מוכח דלא סברי כוותיה .כי אמנם
הספק לימוד של כמאה דף .האם עדיף להוריד מכמות בשנים אלו היא שיש אדם שמעניין אותו באמת שיצליח, התוספות בדף ט לא סברי כוותיה ,אבל התוספות בדף ל
הדפים ולערוך יותר חזרות ,כדי שהבחורים ידעו את ואת זה יכול כל איש צוות לתת לכל בחור. שפיר סברי כוותיה.
ד
אמנם בלימוד בעיון מתעמקים בכל תוספות בחלקים
למען ידעו דורותיכם
שנדרשים להבנת עומק הסוגיא ,אבל בבקיאות תוספות
מתוך שיחת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בדרכי חינוך התלמידים
ששייך לגמרא לקמן ניתן להשאיר לחזרה .כאשר יום עיון לרבני צוות ישיבתנו הקדושה
התוספות שייך למסכת אחרת אין אפשרות כזו ,אבל אסרו חג השבועות תשפ"ב – נתניה
כאשר זה שייך לגמרא לקמן ,כדי שהבחור יצא מהלימוד בחלק הראשון של השיחה שנדפסה בסייעתא דשמיא בגליון חג הפסח תשפ"ב,
עם תמונה ברורה ,עדיף לדחות את לימוד התוספות אחר מבאר אדמו"ר שליט"א באריכות שתפקיד המחנך ליצור בנפש הבחור חיבור לתורה,
שלומדים את הגמרא לקמן .איני אומר קבלו דעתי ,אבל לתפילה ולכל ענין בעבודת ה' .בגליון זה מובא בס"ד חלקה השני של השיחה ,בה
ממשיך אדמו"ר שליט"א לבאר כיצד יוצרים חיבור נכון ובפרט בלימוד התורה
כך נראה לי וכך אני נוהג.
תכלית הדברים ,שעיקר הלימוד כאשר בחור יוצא להוסיף בחזרות ,מכיון שחזרה נוספת גם תועיל רק לזמן הדפים טוב יותר ,ואז תהא להם יותר שמחה בלימוד,
מהלימוד כפי שיוצא להבדיל מקריאת ספר ,שיודע לומר מוגבל ,לכאורה לא כדאי להוריד בכמות הדפים כדי או שדווקא ריבוי הכמות יביא את השמחה לבחורים.
מה מסופר בו .וכאשר לומדים כך בפעם ראשונה ,בלימוד להוסיף בחזרות .אמנם במה שכדאי להוסיף הוא בצורת
תשובה :אכן יש כאן שני צדדים ,כי מחד גיסא ,אכן כדאי
בפעם השנייה הדברים נעשים ברורים יותר ,ובפעם הלימוד בבהירות ובסיכום כראוי ,וכדי שהלימוד יהא
שבחור יראה שיש בידו כמות גדולה של דפים ,ומאידך
השלישית ברורים עוד יותר ,עד שאחר ארבע פעמים בצורה יותר ברורה ומסוכמת ,לכאורה כדאי אף להוריד
גיסא ,שמונים דף שיודעים באופן שאם ישאלך אדם אל
שלומד בצורה ברורה ומסוכמת ,הדברים מונחים במוחו בכמות הדפים.
תגמגם לו ,מרשימים יותר ממאה דף שלא יודעים כראוי.
בצורה מסודרת וברורה .זהו עמל התורה האמיתי ,שאדם
כפי שאני בחנתי פעם בחור מהישיבה שני פרקים,
מבהיר ומסכם את הדברים עד שהם מחוורים כשמלה ,וזו
שאלה מאחד הרבנים :אחד הבחורים שאל האם והתפעלתי מהאופן ששלט בהם.
גם העצה האמיתית לזכרון.
ילמד מאה דף באופן שיוכל להיבחן עליהם בעל פה,
אמנם כדי לענות על השאלה ,יש קודם לברר מהי
כפי שבלימוד העיון משקיעים שהבחור יבין בבהירות או עדיף שילמד חמישים דף באופן שישלוט בהם
בעצם תועלת החזרה .האמת ששמעתי על אחד מגדולי
את הסברות ,כך בבקיאות יש להשקיע שהבחור יצא עם בצורה מדויקת.
הדור הקודם זצ"ל שלא אחז כל כך מחזרות ,ואף שמעתי
הגמרא בצורה ברורה .אף השיעור עליו להיות בצורה כזו
תשובה :אין ספק שצריכים לשלוט בכל הש"ס .אמנם בשם אחד מזקני חשובי ראשי הישיבות שליט"א שאמר
שבחור יצא מהשיעור עם דברים ברורים ומסוכמים .כך
כמובן לא מגיעים לכך ביום אחד ,וכדי להגיע לכך, שלחזור יש זמן בגיל שישים .אמנם אני איני נכנס כעת
היה הגר"א גנחובסקי זצ"ל נוהג שכל יום בסיום השיעור
ראשית כל ,יש ללמוד בצורה נכונה .כפי שכבר אמרנו, לנקודה זו ,אלא להבין את התועלת שיש בחזרה.
היה מסכם מה שלמדו באותו יום .ולא רק בסיום השיעור
צורת הלימוד הנכונה שלומדים בבהירות ,ובסיום הלימוד
יש לסכם ,אלא אף אחר שלמדו קטע גמרא או תוספות, בעולם התורה מקובל שיש לחזור על כל דבר ארבע
מסכמים את הדברים בצורה ברורה .אף שיש דברים
יש לסכם את מה שלמדו בצורה ברורה. פעמים ,כי בפחות מזה עדיין לא נקרא שלמדו כראוי.
שבלימוד בפעם הראשונה עדיין אינם מובנים לגמרי
ניתן לגשת לבחור אחר השיעור ולשאול אותו האם אמנם מעבר לזה ,יש להתבונן מה תוסיף חזרה נוספת ,כי
ונעשים מובנים רק בלימוד השני והשלישי ,אבל הדברים
יודע מה למדו היום ,כמובן ללא לחץ ,רק בנעימות כפי שהחזרות הראשונות מועילות לזכור את הלימוד
שמובנים בלימוד הראשון צריכים להיות ברורים
ובחביבות .יש להסביר לבחור שאם לומדים ללא בהירות, לתקופה מסוימת ,חזרה נוספת תועיל לזכור זאת
ומסוכמים .לכן לדעתי ,כאשר מגיעים בלימוד הבקיאות
אף שקיימו מצוות תלמוד תורה ,עדיין אין זה הלימוד לתקופה ארוכה יותר ,אבל עדיין זה לא יעזור שיזכור את
לתוספות שבנוי על סוגיא שנמצאת מספר דפים אחר כך,
הראוי .יש להאהיב על הבחור את הלימוד בצורה אמיתית, לימודו עד זקנה ושיבה.
עדיף לדלג על התוספות וללמוד אותו אחר שילמדו את
ללא שירמה את עצמו ,עד שהוא יהנה ללמוד בצורה
הגמרא שם .כי עיקר ההצלחה בלימוד כאשר הבחור לכן הרבה יותר ממה שחשובה החזרה ,חשובה צורת
ברורה ומסוכמת .אחד מהסייעתא דשמיא הגדולים כאן
מרגיש מחובר לדברים ,כאשר הקושיה שמקשים אכן הלימוד .כאשר בחור לומד ביום עמוד גמרא ,אם ישאלו
בישיבה ,שצוות הישיבה כשמו כן הוא ,שכולם בצוותא
קשה לו והתירוץ מיישב לו את הקושי .אמנם אם לומדים אותו בסיום הלימוד מה למדת היום ,האם הוא יוכל
ומאוחדים בעבודת הקודש ,ואין זה רק שם מושאל.
תוספות שבנוי על גמרא אחרת ,למרות שהמגיד שיעור לענות בבהירות .יש להרגיל את הבחור ללמוד בצורה
נצרכים עוד הרבה תפילות שלא נכשל ונוכל להמשיך יכול להסביר את הדברים מקופיא ,אבל הבחור עדיין לא ברורה ,כך בפעם הראשונה ,וכך בפעם השניה
בעבודת הקודש ,בפרט שבשנה הבאה מנין הבחורים מרגיש שהקושיה והתירוץ הם שלו עד שלומד את הגמרא והשלישית ,וכאשר לומד ארבע פעמים באופן שהדברים
בישיבה כפול בעזרת ה' .יעזור ה' יתברך שיהא הכל עם שם ,כפי שתוספות הקשה את קושייתו לאחר שלמד את ברורים ומסוכמים ,הם נחקקים במוחו לאורך ימים.
הרבה סייעתא דשמיא. הגמרא שם. היוצא מזה לגבי השאלה האם להוריד בכמות הדפים כדי
ה
והרגל עצמו על כל דיניו ,ובו הימים לא ראש החבורה :להיכנס עם כל הגוף לתוך
ניתנו אלא כדי שיעסקו בתורה ,אלו הם
אס>פו >לי חסי>די
...
המצווה – כך הפליא מרנא הס"ק
שיחת חברים בדרכי רבותינו
המקיפים והכלים שעל ידם עושים אנו כלי מלעכוויטש זי"ע את מצוות סוכה ,והגוף –
וחומה לאורו יתברך ששורה בקרבנו מימי וימינו תחבקני – הארת המקיפים בימי הסוכות בדרך העבודה גוף שנתקדש ביום הכיפורים ,גוף שהתעלה
הרחמים והרצון. והאיר באור החמשה עינויים ,אוזניים
מקיפין על דרך העבודה | הגדר תמיד מוכיח על הבית?! | הסוכה כאמא המגינה תמיד על
ששמעו את השם הנכבד והנורא יוצא
יעקב יצחק :הדברים נפלאים ,אך לא אסרב בניה | הבן החכם מנצל את ההזדמנות לפייס גם את האבא | נענועי הלולב לגלות את הטוב
שבו' הרוחות | הקפת הבימה בכל יום ובהושענא רבא | ההקפות הנוראות ביום שמיני עצרת מפורש מפי כהן גדול ,ואף בזמן הזה שאין
לאחד מן החברים שביקש להעמיק...
אנו זוכים לדאבוננו לשמוע בחוש ,מכל
ידידינו ר' ברוך מרדכי האיר כי בכל חג וסוכה תהיה לצל יומם ,השטן והיצה"ר איבדו את שליטתם כליל ביום הכיפורים הקדוש
מקום נפשנו ונשמותינו בהחלט מרגישות
הסוכות יש שני סוגי הקפות ,האחד הוא והנורא ,הזוהר הקדוש מתאר כי עם צאת יום הכיפורים ,השטן חוזר וניעור ועיניו חושכות...
את קדושת השם המפורש ביום הכיפורים.
הסוכה המקפת אותנו ,והשני שאנחנו כל החטאים העוונות והפשעים ,כל הקטרוגים והחומות החוצצות בין קוב"ה לכנסת ישראל
מקיפים את הבימה עם הד' מינים ,חשבתי שעמל ויגע למשך שנה שלמה – כולם נמחקו ונעלמו ,יבוקש את עוון יהודה ואיננו. הגוף הזה נכנס לסוכה ,מתקדש ומיטהר
פעם על מהות המקיפין כי ההקפה יכולה ומתעלה עד מאד! מהאר"י הקדוש איתא כי
לא זאת בלבד ,אלא כל מיני הבלים רעים שנותרו בחלל העולם מעבירות חמורות רח"ל
להיות רק אם מושלמת מכל צדדיה ,זאת הארת סוכה הוא אור של מקיפין ,אור
שעברו יהודים רחוקים ל"ע ולא זכו לשוב עליהם בתשובה ,ונותרו מזה בחלל העולם הבלים
אומרת באותו המקום בו העיגול או כל רעים ,גם הם נמחקו ולא השאירו אחריהם זכר ,היצר הרע כועס ,זועם! שמקיף את כל קומת האדם מרישא ועד
מקיף שהוא מתחיל שם חייב הוא להסתיים, גמירא ,ככלל בימים אלו יש חלקי עבודה
סיכום מפורש יש להשי"ת אתו בבריאה ...רשות יש לו להסטין ולהכשיל ,ולאחר מכן לקטרג
באם לא אינו מקיף הוא ,הרי שהוראת נוספים בהארת המקיפים ,מקיפין את
ולגרום רעות חלילה ליצורים ,ואילו על רחמים ועל סליחה ,מעולם לא 'סיכמו' עמו.
העיגול וההקפה היא שכל האור ,כל הבימה עם ד' המינים בכל יום ,בהושענא
הבריאה ,כולה מתחילה ומסתיימת בנקודה השטן מחפש כביכול את בני ישראל ,רודף אחריו כמו שלבן רדף אחר יעקב ,אבל ריצתו – רבא מקיפין שבע פעמים ,ובשמיני עצרת
אחת ,עוד נשוב ליסוד זה בהמשך. לשווא היא ,רודף ורודף ואינו מוצא שום עבירה בימים אלו ,כלל ישראל נמלט הימנו ,רץ ושמח"ת מקיפין את הבימה עם הספר תורה
הוא אחר דבר מצוה ,לולב ואתרוג ,סוכה ונויה ,הון רב מוזל כמים בחביבות מצוה ,השטן שבע הקפות שלוש פעמים.
באריז"ל מבואר כי בכדי לזכות להקפה
אינו מצליח בשום אופן 'לתפוס' את כנסת ישראל באיזה פגם.
דסוכה לא נדרש מהאדם שום עבודה ,רק ברוך מרדכי :ראש החבורה סידר את
להיכנס לסוכה ,ואדרבה באם ייגע האדם ממשיך הזוה"ק ומתאר – נמלט היהודי מהשטן ויצר הרע לתוך סוכתו ,ואל הסוכה ,אל הדברים באופן נפלא! בהתבוננות נוספת
הסוכה אין רשות ליצר הרע והשטן להכנס אפילו להבטה בעלמא – ויעקב נסע סוכתה,
על מנת לשבת בסוכה ,מצטער פטור מן נראה כי שלושה סוגי הקפות יש לנו בימים
יעקב מטמין עצמו בתוך הסוכה מלבן הארמי המבקש לרדפו ולאבד נפשו ,יתבוננו החברים
הסוכה ,כי אור הסוכה משמעותה אור עליון קדושים אלו ,מחד בו אנחנו נכנסים לסוכה
בהארת הדברים ,הארת מצות סוכה והקפת התיבה ,הארת הקפת התיבה שבעה פעמים
מאד כמו שבכל הבריאה ידוע כי אמא והסוכה היא זו שמקיפה ואופפת אותנו,
בהו"ר ,והארת פנימיות ההקפות ביום שמיני עצרת ושמחת תורה.
לעולם לא תעזוב את בנה העולל ,יהיה מה שומרת עלינו היטיב מכל רוחות רעות ,אבל
שיהיה ויהיה מי שיהיה ,כן אור הסוכה בשני ההקפות הנוספות ,אנחנו אלו
המתגלה בכללות ,הארת אהבת ה' עצומה לכל איש ישראל יהיה מי שיהיה ויהיה מה שיהיה, שמקיפים ,בהקפות של ההושענות מקיפים אנו את הבימה ,מנהג קדום שכבר מובא בספרי
כבר אמר חכמים במסכת סוכה – ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת ,כי עצם מהות הסוכה הגאונים שאדם עומד על הבימה וספר תורה בידו ,ובהקפות של שמחת תורה אנו מקיפין
היא שהיא כמו אמא המקבלת ואוספת את עולליה לאחר יום ארוך ,גם אם היה ילד את הבימה כשאנחנו אוחזים את הספר תורה בעצמו ,יש לבאר הדברים.
שהתלכלך ועדיין לא התנקה עד הסוף ,גם אם הבן לא התנהג כשורה ,את כולם היא אוספת
אהרן יוסף :אני בטוח שידידנו ר' יעקב יצחק ייטיב להסביר לנו את עומק הדברים ,אך קודם
ומחבקת.
לכן אשמח באם מישהו מבני החבורה יוכל לבאר לי בפשטות מה הם 'מקיפים' ,מה קורה
ראש החבורה :הארת המקיפין של הסוכה הנוגע לעבודתנו היא ,לגלות בקרבנו את אהבת ה' בסוכות ,מי מקיף? את מה הוא מקיף? את מי אנחנו מקיפים? אשמח לביאור פשוט בדרכי
העצומה שאוהב אותנו ללא שום תנאי ,האור שמאיר עלינו גם אם איננו ראויים ,כוס מזהב העבודה.
יכולה להיות מלאה עם בוץ ,אך הזהב שבכוס תמיד תישאר זהב מופז ,הגילוי הנפלא של שלמה חיים :אורות מקיפים הוא יסוד גדול ועיקרי בעבדות הבורא ית"ש ,לשבר את האוזן
הסוכה היא שתמיד תמיד תמיד השי"ת עמנו ,מקיף אותנו ,אוהב אותנו ,תמיד יהיה לנו מקום נמשילו למציאות גשמית ,בית גדול ונאה לא יוכל להיות בשום אופן ללא שער וגדר המונע
במחיצתו ,ותמיד יחפוץ את קרבתנו ואהבתנו. מזרים להיכנס לתוכה ,מים חיים – נעימים וקרים ככל שיהיו – לא יוכלו להגיע לשימוש ללא
שלמה חיים :אם נמשיך את המשל שר' יעקב יצחק המשיל לאמא שתמיד אוספת את ילדיה כלי קיבול ,האדם ניכר לפי הלבושים שלובש ומקיפים אותו ,כל מציאות גשמית זקוקה לכלי
גם אם הם חטאו כלפיה ,הרי שאחר כך מגיע האבא ...ואצל האבא אין כל כך הרבה רחמים שתעטוף ותקיף אותה ,הכלי יכול להיות מתעתע לפעמים ,מחמת שיכול אדם להיות עני
ואהבה ,האבא יכול לכעוס ואפילו להעניש חס ושלום ,אם כן מה לו ליהודי האור הזה מרוד ולגור בארמון פאר מחמת סיבות שונות ,יכול להיות בית מט ליפול וגדר מפוארת
בסוכות ,אם לאחר הסוכות ,או אפילו בסוכות עצמו ,בשעה שהוא אינו בסוכה אינו מאיר ומרשימה ,גם כוס מוזהבת ומקושטת ביהלומים יכולה להיות מלאה בבוץ.
עליו אור זה ,כיצד נוכל לשמר בקרבנו הרגשה נפלאה זו של דבקות ואהבה ,שתהיה שלנו חנוך העניך :מקיפין משמעות נוספת לה ,היא מקיפה על החפץ מבחוץ ,אם כן לעולם המקיף
ולא חלילה משהו זמני וחולף. יהיה גדול יותר ממה שבפנים ,כי הוא חייב להקיף אותו מכל עבריו ,על כל פנים לענייננו,
לאחר עבודתנו בארבעים יום שמר"ח אלול עד יום הכיפורים ,שהגיעה לשיאה בעשרת ימי
יעקב יצחק :נקודה חשובה ונפלאה העלית ר' שלמה חיים! למטרה זו בדיוק הורו לנו חז"ל
תשובה ויום הכיפורים ,הכנסנו בליבנו הארות נפלאות וחשק עז לעבוד את השי"ת ולהיות
את סדר ד' המינים ,את ברכת הד' מינים והנענועים הראשונים עושים בסוכה ,כי על ידי
דבוק אליו בכל זמן ובכל מצב ,הארה זו – אם לא נעשה לה חומה וגדר ,אם לא נקבע לה
הברכה והנענועים לכל ו' רוחות השמים אנו ממשיכים על עצמנו בכל יום ויום הארה מאותו
גבול חזק ,יכולה היא חס וחלילה להיאבד ולשקוע בתהום הנשיה.
אור עליון ששורה בסוכה דווקא וממשיכים אותה אלינו ,בכל יום הארה אחרת מז' המידות
המאיר ביותר באותו היום ,גם בנענועי ההלל ממשיכים אנו על עצמנו ועל כל רמ"ח אברינו על כן נתן לנו ה' אלוקינו מיד לאחר ימי התשובה יום טוב שהוא תקיף במצוות ,לולב ומיניו
ושס"ה גידינו את ההכרה כי אנחנו בניו אהוביו של השי"ת לעולם ,בכל מצב ובכל זמן! הכוללים עשרות ומאות פרטי דינים ,סוכה על כל החומרות והקולות שבה ,מלבד היום טוב
ו
ישבתי עם בני משפחתי שמחתי ושימחתי אחרים בשמחת היו"ט ,אבל טאטע זיסער – חנוך העניך :זה התשובה לשאלת ר' שלמה חיים ,אם הילד באותו הזמן שאמו אוספת אותו
הושענא! אני עדיין לא יכול לומר כי אכן הנני שייך לגמרי אליך ורק אליך ,הושענא רבה! אין ומחבקת אותו אליה יש לו שכל ודעת ,אזי הוא אומר לה – אמא אכן התנהגתי שלא כשורה
לי שום מוצא וישועה מבלעדיך. אבל כבר התחרטתי עליה מעומק לבי ,כבר הבטחתי לעצמי שדבר כזה לא יישנה שוב! א
מאמע בלאבט א מאמע ,ואפילו אחר כך כשהאבא מגיע היא מלמדת זכות על הבן ,מגלה
כמה אוהב השי"ת זעקה זו! השי"ת רוכב על זעקת הערבה! סלו לרכב בערבות! מתוך אותו
לאבא כי הבן כבר גילה את דעתו שרצונו רק בעשיית טוב וחסד ,וכבר התחרט על כל הרע
שברון לב נחתם דינם של בני ישראל לטובה ולברכה ,חותם של אהבה ,חותם של חסדים,
שעשה מעומק ליבו.
ביום השביעי מקיפים את הבימה עם הלולב שבעה פעמים ,להורות כי על אף שעבדנו בכל
יום והמשכנו את החסדים ואת הטוב בכל יום ויום מכל מקום עיקר ההשפעה על נפשנו כשאדם מנענע את ד' המינים הוא לוקח את הטוב שבמידת החסד שמתגלה בצד דרום ,את
תהיה בעת שנכיר ונדע כי באמת אין בנו כח לעשיית טוב רק על ידי השי"ת בעצמו ,ומזה הטוב שבמידת ההוד המתגלה למטה ,מנענע לאותו רוח ומחזיר אל עצמו כאומר לבורא
נעשה החותם הפנימי על נפשנו לטב ולחיין ולשלם. עולם – הריני חפץ רק בטוב ובחסד הנשפע מכל רוח ורוח ,מאי דהוה הוה וכבר שבתי עליה
בתשובה וחרטה מעומק לבי ביום הכיפורים ,מה שאני מבקש ומחפש כעת הוא רק את הטוב
ראש החבורה :ההקפה עם הלולב את הבימה הוראתה היא לשמור בעצמנו את החסדים
בכל צד וצד.
והקדושות שזכינו להם על ידי הנענועים ואמירת ההלל ,אין אנו מסתפקים עם האור הכללי
שמאיר השי"ת בחסדו בימי הסוכות בסוכה ,אלא ממשיכים אנו את האור אלינו ,אל כל רמ"ח ברוך מרדכי :על פי האור החדש שגילה לנו ר' יעקב יצחק ,אולי אפשר להבין את מהות
ושס"ה אברינו ,אל מוחנו וליבנו ,מחשבותינו והגיוננו ,דיבורינו ומעשינו ,אבל אף על פי כן ההקפות עם הלולב ,לאחר שאנו מנענעים את הלולב ומגלים ומבררים בקרבנו מה הוא
כשמגיע יום הושענא רבא וכנסת ישראל מרגישה שאין היא ראויה מצד עצמה לשום השפעת הרצון האמיתי והזך שלנו ,אנו מקיפים את הבימה והספר תורה עליה ,כי הספר תורה היא
טוב וחסד ,והיא מבקשת חסד ורחמים מאיתו ית' ,שברון לב זה חביבה אצלו ית"ש מאד מאד! זו שמגלה לנו מה רצונו יתברך מעמנו ,אנו מקיפין את הבימה פעם אחת עם ד' המינים שזה
עתה ביררו בקרבנו את הרצון האמיתי והזך לעשות רק רצונו יתברך בכל פינה ופינה ,בכל
על ידי שברון לב זה זוכים לעשות חותם ומקיף לכלל ההשפעות של ימי הרחמים והרצון יום ויום מגלים ומבררים אנו במידה אחת כי רוצים אנו לעשות רק רצונו יתברך באותה
בכלל ,ושל חג הסוכות בפרט ,ולהורות זאת אנו מקיפים הבימה שבעה פעמים לכלול את כלל המידה ,ביום הראשון מידת החסד ,בשני בגבורה ,בחמישי במידת ההוד ובשישי ביסוד ,ועל
המידות של ימי הסוכות. ידי ההקפה אנו עושים גדר וחומה לטוב שביררנו באותה המידה.
יעקב יצחק :מכאן מגיעים אנו ליום הגדול והקדוש – שמיני עצרת ,בו השי"ת בכבודו ובעצמו אהרן יוסף :עד שמגיעים אנו להושענא רבא יום ערבה – סלו לרכב בערבות ,בו מתקנים
כביכול מבקש מעמנו – עכבו עימי עוד יום אחד ,ביום זה לוקחים את הספר תורה בעצמו ומבררים אנו את מידת המלכות ,דהיינו שכוחות הגוף והנפש כולם משועבדים לעבודתו
בידינו ,את התורה הקדושה שהיא שמותיו של השי"ת ,אותה אנו לוקחים בידינו ואיתה אנו ית"ש בלבד ללא שום מחשבה אחרת ,מה מתוקים דברי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א כי כשמגיע
מקיפים ,עם אורו ית"ש בעצמו אנו מקיפים את כל העולם כולו ,אתה הראת לדעת כי הוי"ה יום בירור כלל המידות ,ביום בו אנו צריכים לחתום בקרבנו כי אכן כל המידות משועבדות
הוא האלוקים אין עוד מלבדו ,העולם כולו נהפך להיות מעגל אחד גדול של כנסת ישראל לעבודתו ית"ש ,כל איש ישראל מתמלא בשברון לב ,כי מי יאמר זכיתי ליבי שאכן כלי נפשנו
שמכריזה ואומרת ,מראש ועד סוף הלא אב אחד! אין שום שינוי בין העולם העליון לעולם מבוררים ומתגלים בהם רק טוב – יום ערבה קראו לה חז"ל ,כי הערבה אין בה טעם ואין בה
התחתון ,בין עולם הזה לעולם הבא ,בין רוחניות לגשמיות ,כולם הם כלים לגילוי אורו ית"ש. ריח ,מרגיש היהודי כי למרות הכל ,אכן זיכה אותו השי"ת לברר טוב ועוד טוב ,חסד ועוד
חסד ,אך אכן כולם משועבדים רק לעבודתו ית"ש?!
את כל הכוחות כולם אנו משעבדים וחותמים רק לאורו ית"ש ,לעשות רצונו ולעבדו בלבב
שלם ,ובעוד דאיהו בלחודוהי עם מלכא שאיל ליה כל צרכוי ,ומה הצורך הפשוט של איש מתוך שברון לב זועק היהודי להשי"ת – הושענא! ישבתי בסוכה ,קניתי ד' מינים מהודרים
ישראל – להיות תמיד עמו במחיצתו של השי"ת! ונענעתי בהם כל פרטיו ודקדוקיו ,שמחנו בשמחת בית השואבה עם השכינה הקדושה,
<<< המשך מעמוד א 'דברות קודש'
בכתוב 'ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן קרא הסוכות נתעלה היהודי בעבודת התשובה ,ואזי צריך לשעבד רגיל וקבוע בו .ממילא התשובה היא דווקא במה שמתגבר
שם המקום סוכות' ,אמאי קרא שם המקום על שם עצמו לרצונו יתברך אף בדירת עראי -שלא במקומו הקבוע, על יצרו באותו מקום ומצב ,אבל במה שיתגבר עליו בהיותו
הסוכה שהיא דירת עראי שעשה למקנהו .שלהורות שבכל יום מזכך מידה אחת להיות משועבדת לבורא יתברך במקומו הקבוע ,אין רבותא כל כך.
בה שעיקר חשיבות העבודה במה שדבוק ביוצרו אף בכל זמן ומצב ,ובזה משלים תשובת יום הכיפורים להיות כל
זה נתקן חג ענין במקום ובמצב עראי ,וכנגד מציאותו דבקה בה' יתברך. סוכה – הכנעת היצר במצב עראי
הסוכות.
זהו ענין חג הסוכות כנגד יעקב אבינו ,דכתיב זהו טעם מצות סוכה ,שאמרה תורה כל שבעת הימים צא
שבת חול המועד סוכות ,אושפיזא דיעקב ,תשפ"ה ,ליל שבת 'ולמקנהו עשה סוכות' ,כי כבר דייקו הספרים הקדושים מדירת קבע ושב בדירת עראי (סוכה ב .).כפי שנתבאר שבחג
צילא דמהימנותא -אמונה שכל השפע ברכת ה'
נעילה נצרכים לשמירה מעשו ולזה 'ויעקב נסע סכתה' ,כי ולזה נתברך יעקב יתן ויחזור ויתן ,שעל ידי שנשפע לו בכל ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן
אחר עבודת ראש השנה ויום כיפור ,זוכים בחג הסוכות עת כפי צורכו ואין נשפע הכל בבת אחת ,מתבונן ומכיר קרא שם המקום סוכות (בראשית לג יז) .והקשו הספרים
לשפע ברכה מלעילא -חג האסיף .ועל ידי שנכנס בסוכה - הקדושים מה טעם קרא המקום על שם הסוכות שעשה
תמיד שהוא ברכת ה' .אבל עשו אמר 'הלא אצלת לי ברכה'
למקנהו ,ולא על שם הבית שעשה לו.
צילא דמהימנותא ומכיר שהכל ברכת ה' ניצול מכחו של (בראשית כז לו) ,שלא היה חפץ אלא בברכה אחת ,כי לא היה
עשו .לזה קרא יעקב המקום על שם הסוכות שעשה חפצו אלא בשפע עצמו ,בלא לקשר הכל לה' יתברך לידע איתא בחז"ל (בראשית רבה סו ג) 'ויתן לך האלקים' (בראשית כז כח),
למקנהו ,כי בעת שנפרד מעשו 'ויעקב נסע סכתה' ,כדי לנצח יתן ויחזור ויתן .והביאור בזה דכתיב (משלי י כב) 'ברכת ה' היא
שהוא ברכת ה'.
כחו של עשו ,הוא על ידי שבכל מקנהו וקנייניו יודע שהם תעשיר ולא יוסיף עצב עמה' .היינו שבכל שפע הנשפע
זהו ענין הסוכה ,שהיא שמירה מכחו של עשו ,כדאיתא לאיש יהודי ,על ידי שמכיר שהוא ברכת ה' ,ממנו יתברך
ברכת ה' ,שהוא ענין הסוכה.
שבת חול המועד סוכות ,אושפיזא דיעקב ,תשפ"ה ,רעוא דרעוין בזוהר הקדוש (הנאמר לפני התקיעות -אמור צח :ברע"מ) שאחר תפילת מקור השפע ,נשמר השפע מכל ענין רע.
ז
יום הערבה -בקשת הדבקות במתנת חנם
ח"ו .אבל בעת שמבקשים ישראל מתנת חנם מבחינת חנון, שאין בה טעם ולא ריח ,ואיננו מבקשים מאומה בזכות דוד המלך אושפיזא קדישא דהאי יומא ,מבקש בתהלים (פו
אין שייך על זה שום קטרוג ,כי קטרוג זה הוא כביכול מעשינו ,כי אם בכח הרצון העליון שחפץ ה' יתברך להמשיך טז) 'פנה אלי וחנני תנה עוזך לעבדך והושיעה לבן אמתך'.
למעלה ,שהרי עבור זה נברא העולם ,בגין דאיתקרי רחום לישראל חיים טובים' ,פנה אלי וחנני' -במתנת חנם. עבודת החודש הזה היא 'פנה אלי' ,תקוותנו ובקשתנו שנזכה
וחנון (ראה תחילת ספה"ק עץ חיים) .והוא ענין חבטת הערבה, לעמוד פנים בפנים לפני ה' יתברך .בעת שניגש היהודי בפעם
באריז"ל (שער הכונות סוכות דרוש ו) איתא שהחותם של הושענא
שנעשה על ידי זה החותם ,כי אחר הגבהת הערבה בבחינת הראשונה לאמירת הסליחות ,אומר 'באלו פנים נשפוך
רבה הוא ממילוי שם אהי"ה והוא בגימטריא משנה ,ולזה
'פנה אלי וחנני' ,בגודל תשוקה ורצון להתייחד עם הבורא שיחים' .אמנם על ידי כל עבודת החודש ,נתן לנו הבורא
קורין משנה תורה .והרמז ,כי שם אהי"ה הוא שם התשובה,
יתברך במתנת חנם ,נעשה 'תנה עוזך לעבדך והושיעה לבן יתברך ברוב רחמיו וחסדיו פנים לעמוד לפניו.
ומילוי שם אהי"ה מורה על הרצון הפנימי .כי ביום ערבה
אמתך' ,שזוכה לעוז וחוזק במה שנחתם בנפשו היחוד בה'
בעת השער לא סגרו ,עורך היהודי חשבון נפשו ומתעורר
יתברך בלא שום קטרוג. 'פנה אלי וחנני' -במתנת חנם
בתשוקה ורצון עצומים לייחד עצמו עם הבורא יתברך ,שכל
'עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך' .הבורא יתברך רצונו 'אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו'. אלא שאף אחר כל עבודתנו ,בבוא יום הושענא רבה ,שבו
נתן לישראל ראש השנה ,עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, ובגודל תשוקתו יודע שאין לו לקוות אלא שיחננו ה' יתברך נשלם חותם הדבקות בנפשות ישראל ,מתבונן היהודי ומבין
החותם של נעילה ,וכל החסדים העצומים בימים שעד עתה. במתנת חנם ,וייחד לבבו לאהבה וליראה את שמך ,שלא שמצד עצמו אינו ראוי וכדאי לעמוד פנים בפנים לפניו
כעת הננו מבקשים 'ואל תטשנו ה' אלקינו לנצח'' ,ותיטיב לנו יתקשר ויתייחד אלא לדבר שהוא רצונו יתברך. יתברך .ואזי אינו מבקש אלא 'פנה אלי וחנני' -שיזכה לעמוד
החתימה' ,שכל ישראל יוושעו בבני ,חיי ומזוני .ערבה לפניו יתברך במתנת חנם.
בגימטריא זרע ,שכל ישראל יזכו במהרה בנקל להקים בתים במתנת חנם אין שייך קטרוג
בעת הזאת נוטל את הערבה שאין בה טעם ולא ריח,
בישראל ,ולגדל בנים ובנות לעבודתו יתברך .שנזכה 'קול וכיון שרואה הבורא יתברך בקשת היהודי בגודל תשוקה ומשווה עצמו לערבה בהיות שמצד עצמו אינו יכול לבקש
מבשר מבשר ואומר'' ,ועמדו רגליו על הר הזיתים' (זכריה יד ד), ורצון ,ובקשתו במתנת חנם ,משפיע לו חותם בנפשו שנחתם מאומה .ובכוונה זו מגביה את הערבה קודם החבטה ,כי
בגאולתן של ישראל במהרה בימינו. בו הדבקות בו יתברך .וענין החותם ,שאין על זה שום קטרוג, ההגבהה מורה על תשוקה עצומה לה' יתברך שימשיך לנו
הושענא רבה ,תשפ"ו כי בעת שמשפיעים ליהודי לפי מעשיו ,שייך על זה קטרוג חיים ' ,זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים' ,כי אמנם אנחנו כערבה
גילוי מלכות ה' על ידי עבודת בני ישראל
כבודו יתברך בעולם החומר ,הוא מכח עבודתו בימים שעיקר הבקשה על שלמות הגילוי בביאת המשיח ,נפעל על ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' (במדבר כט לה) .במדרש
הקדושים. ידי זה אף בזמן הזה לגלות כבודו יתברך בעולם בכל ימות (במדבר רבה כא כג) אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה עליך להוסיף
השנה ,ובפרט בנפשות ישראל להאיר בהם אמונה ברורה לנו מועדות ועלינו להיות מקריבים לפניך ומכבדים אותך,
כן הוא בענין גילוי כבודו יתברך בבוא עת הגאולה ,שביום
שהבורא יתברך אין עוד מלבדו ,וכל דבר הנארע עמם ונארע 'יספת לגוי נכבדת' (ישעיה כו טו) .אמר להם הקב"ה חייכם ,איני
ההוא יכיר כל אחד מישראל כיצד נפעל גילוי כבודו יתברך
בעולם הוא בהשגחה פרטית ממנו יתברך. מחזיר ימים טובים מכם ,אלא אני מוסיף לכם מועדות
על ידי עבודתו בזמן הגלות .כמאמר הכתוב (ישעיה כה ט) 'ואמר
שתשמחו בהם ,שנאמר 'ביום השמיני עצרת'.
ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו',
בשמיני עצרת נתגלה
שבעת יזכה היהודי לראות גילוי כבודו יתברך ,יראה באצבע
שגילוי המלכות היא בכח עבודת בני ישראל הנהגת הבורא כפי הנהגת בני ישראל
ויאמר 'זה ה' קוינו לו' ,גילוי זה נפעל על ידי שבחשכת הגלות
קוינו לישועת ה' והתחזקנו באמונתו ובגילוי כבוד מלכותו. עוד אמר להם הקב"ה שלא זו בלבד שאינו נוטל מהם איתא בפירוש המלבי"ם על הפסוק (תהילים קיד א-ב) 'בצאת
הארת המועד אחר עבור המועד ,אלא אני מוסיף לכם ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו
דע מה שנפעל על ידי עבודתך מועדות שתשמחו בהם ,שנאמר 'ביום השמיני עצרת' ,כי ישראל ממשלותיו' ,מה שהתנהג ה' יתברך בהנהגת קדושה
ביום שמיני עצרת זוכים ישראל לדבקות ביוצרם באופן לפי המעשים למעלה מההנהגה הטבעית ,זה גרם יהודה
ומיום שמיני עצרת יקח היהודי כח לעבודתו בצאתו לימי
נעלה ביותר ,ואזי נתגלה שגילוי כבודו יתברך בעולם נפעל שמסר נפשו על קדושת ה' .ומה שהראה ה' ממשלתו על
החול ,ביודעו שלא על ידי עבודתו בימים הקדושים בלבד
על ידי עבודתם .וזהו 'עצרת תהיה לכם' ,ביום זה נגלה הטבע לעשות ניסים ונפלאות ,הוא על ידי מעשי בני ישראל.
נפעל בעליונים ובתחתונים ,אלא אף בעבודתו בכל ימות
שגילוי המלכות הוא לכם -שלכם ,בכח עבודתכם .וכל אשר
השנה ,כי בכל התחזקות בהתגברות היצר ובכל חיזוק בתורה כן הוא ענין המועדים שנתגלה בהם אהבת ה' לעמו ונתגלה
זוכה איש יהודי בימות השנה להתחזק באמונת ה' ולגלות
ותפילה נתעורר שמחה למעלה ונשפע בנפשו אמונת ה' כבודו יתברך בעולם בכח עבודת בני ישראל .וזהו שאמרה
ונמשך על ידי זה גילוי מלכותו יתברך בעולם ,עד שיהא כנסת ישראל לפני הקב"ה עליך להוסיף לנו מועדות ועלינו
הגילוי בשלמות בביאת הגואל.
'אהללה בוראי' על שפע הטוב להיות מקריבים לפניך ומכבדים אותך ,כי על ידי הקרבת
בעת שזמרו 'ואני בעודי אהללה בוראי' ,עלה בדעתי הקרבנות ועבודת היום יתגלה עוד כבוד מלכותו בעולם.
יעזור ה' יתברך שנזכה ליטול עמנו הארת הימים
כי בבוא הימים הקדושים ,הננו מתפללים ומבקשים
הקדושים .והרי אמרו חז"ל (אבות ד ב) מצוה גוררת מצוה ,אם
מה' יתברך להשפיע לנו שפע בגשמיות וברוחניות. עבודת המועדים פועלת אף אחר המועד
כן אחר כל המצוות שזכינו לקיים בחודש הזה התקיף
ואיננו מסתפקים במה שנשפע עד עתה ,אלא מבקשים
במצוות ,ודאי נזכה לקיים עוד ועוד מצוות. אמר להם הקב"ה חייכם איני מחזיר ימים טובים מכם.
שיוסיף להשפיע לנו עוד מידו הרחבה והמלאה.
כלומר ,שמבקשים להוסיף להם מועדות כיון שסבורים
בתפילה אומרים' ,ותתן לנו ה' אלקינו את יום חג הסוכות
ואם תאמר הלמאי נצרכים ישראל להוסיף להם עוד שגילוי מלכותו יתברך בעולם על ידי עבודתם נפעל בעת
וכו' ושמיני עצרת זמן שמחתנו' .אפשר ששמחתנו ,לשון
שפע ,על זה אמר 'ואני בעודי' -על ידי שיוסיף לנו המועד בלבד ,לכן אמר להם הקב"ה שאינו מחזיר מהם
רבים ,מורה אף על ה' אלקינו ,שכביכול שמח בעבודתנו
הבורא יתברך עוד שפע' ,אהללה בוראי' על טובו הארת המועד ,ואף בימי החול נגלה כבודו יתברך בעולם
במועדים .יעזור ה' יתברך שיקויים 'יהי כבוד ה' לעולם
וחסדו ,ויתרבה כבוד שמים ,לכן כדאי וראוי להשפיע בכח עבודת המועדים.
ישמח ה' במעשיו' (תהלים קד לא) ,ונזכה לגילוי כבודו יתברך
לנו שפע רב.
בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו. אושפיזא דמשה רעיא מהימנא ,תשפ"ד
וכן הוא בכל בקשות ישראל בימים הקדושים לגילוי
נעילת החג שמיני עצרת תשפ"ג מלכותו יתברך וגודל תשוקתם להאיר כבודו בעולם ,שאף
ח
