gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נראה אור · Nireh Ohr — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: נראה אור · Nireh Ohr

שבוע: סוכות (2026-09-21)

נראה אור · Nireh Ohr — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫חג הסוכות תשפ"ז‬ ‫גליון שמו שנה ז‬ ‫שביבי או>ר‬ ‫דב>רות קו>דש‬ ‫בעיר אחת ביקשו החסידים לבנות לעצמם בית‬ ‫כנסת‪ ,‬אך המתנגדים לדרך החסידות התנגדו לכך‬ ‫צילא דמהימנותא ‪ -‬אור האמונה שקיים תמיד‬ ‫בנחרצות‪ .‬לאחר הפצרות מרובות נאותו להם‬ ‫המתנגדים‪ ,‬אך בתנאי שלא יבנו בבית הכנסת בית שני‪.‬‬ ‫בעת שאין מרגישים אור האמונה‪ ,‬יש בהם אמונה מצד עצם‬ ‫(שמות לד כב)‬ ‫איתא ממרן הס"ק מלעכוויטש על הפסוק‬ ‫ידעו המתנגדים שדווקא בפארברענגען שבבית שני‬ ‫מציאותם‪.‬‬ ‫'חג האסיף תקופת השנה'‪ ,‬כי מחג הסוכות אוספים‬ ‫מתרגמים את השגות החסידות לשפת המעשה‪.‬‬ ‫תקיפות וחוזק לכל ימות השנה‪ .‬והביאור‪ ,‬כי ענין הסוכה‬ ‫זהו ענין התקיפות שאוסף איש יהודי בחג הסוכות‪ ,‬שאף‬ ‫כשבנו החסידים את בית הכנסת לא עמדו בפיתוי‬ ‫‪ -‬צילא דמהימנותא‪ ,‬הוא אור המקיף‪ ,‬היינו האמונה‬ ‫ובנו אף בית שני‪ .‬כששמעו על כך המתנגדים קראו‬ ‫בעת שאין מרגיש אור האמונה‪ ,‬יכול להתחזק באמונת ה'‬ ‫המוטבעת באיש יהודי מצד עצם מציאותו‪ ,‬כדאיתא בגמרא‬ ‫להם לדין תורה לפני רבי הלל מפאריטש ‪ -‬מגדולי‬ ‫בכח האמונה המושרשת בנפשו‪.‬‬ ‫חסידי הבעל התניא‪.‬‬ ‫(ברכות סג‪ ).‬גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי‪ ,‬שהוא כח‬ ‫איתא בשם משמואל (שבת חול המועד סוכות תער"ג) שמחיצות‬ ‫האמונה שיש בו בעצם מציאותו‪ ,‬אף בזמן שאין מאירה‬ ‫אמר להם רבי הלל‪ :‬הנה כבר קיימים שתי מחלוקות‬ ‫על ענין השני‪ .‬הבורא יתברך אחד ואין שני‪ .‬המתנגדים‬ ‫הסוכה הם כענין מחיצת ישראל לעתיד לפנים ממלאכי‬ ‫בגילוי במעשיו‪.‬‬ ‫מפרשים שאין אלקים זולתו‪ ,‬אך דעת החסידים שלא‬ ‫השרת‪ ,‬והוא מורה על אור המקיף‪ ,‬שהוא אור נעלה מאוד‬ ‫קיימת כל מציאות מבלעדי מציאותו יתברך‪.‬‬ ‫מצד עצם נשמות ישראל‪ ,‬ולכך אינו מאיר בשלמות‬ ‫אמונה זו היא מכח אברהם אבינו‪ ,‬כי היתה עבודתו לפרסם‬ ‫המחלוקת השנייה היא על שני הנטיות שקיימות‬ ‫בפנימיותם‪ ,‬אלא בבוא הזמן דלעתיד שיתגלה עצם נשמתם‪,‬‬ ‫אמונת ה' בעולם‪ ,‬ולא היה יכול להאיר לכל אחד בפנימיות‬ ‫בנפשנו ‪ -‬לטוב ולהפך‪ .‬דעת המתנגדים שקיימת נפש‬ ‫ואזי תהא מחיצתם לפנים ממלאכי השרת‪ ,‬ועל ידי הסוכה‬ ‫נפשו‪ ,‬לכן האיר להם בבחינת מקיף שהוא למעלה ממדרגתם‬ ‫אחת שפעמים נוטה לטוב ולפעמים להפך‪ ,‬אך דעת‬ ‫החסידים שקיימות שתי נפשות‪ .‬הנטיות החומריות הן‬ ‫זוכה היהודי להארה זו מעין דלעתיד‪.‬‬ ‫ואינו מאיר בפנימיותם‪ .‬ואמונה זו נשרשה בזרעו אחריו שאף‬ ‫מהנפש הבהמית‪ ,‬והנטיות הרוחניות מהנפש השנייה ‪-‬‬ ‫ליל א' דסוכות אושפיזא דאברהם תשפ"ה‬ ‫האלקית‪.‬‬ ‫נענה רבי הלל‪' :‬אם קיימים כבר שתי מחלוקות על‬ ‫סוכה ‪ -‬התגברות היצר במקום ובמצב עראי‬ ‫ענין השני‪ ,‬לא יקרה מאומה אם תהא מחלוקת‬ ‫שלישית‪...‬‬ ‫שלמות התשובה באותו מקום‬ ‫כתב הטור (אורח חיים תיז) ששלשה רגלים נתקנו כנגד שלשה‬ ‫בראש השנה ממליכים את הבורא יתברך‪ ,‬כה אמר‬ ‫אבות‪ .‬חג הסוכות כנגד יעקב‪ ,‬דכתיב (בראשית לג יז) 'ולמקנהו‬ ‫ה' מלך ישראל וגואלו אני ראשון ואני אחרון ‪ -‬אחד‬ ‫והנה אמרו חז"ל (יומא פו‪ ):‬היכי דמי בעל תשובה‪ ,‬באותו‬ ‫עשה סוכות'‪.‬‬ ‫ואין שני‪ .‬ביום הכיפורים מכל חטאתיכם לפני ה'‬ ‫מקום וכו'‪ .‬כי באמת חפץ כל איש יהודי לעשות רצון קונו‪,‬‬ ‫תטהרו ‪ -‬מסירים את כל המחיצות והנפש האלקית‬ ‫כדרך שאמרו (ברכות יז‪ ).‬גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות‬ ‫טעם השמחה בחג הסוכות‬ ‫מתגלית במלוא יופיה‪.‬‬ ‫רצונך‪ .‬לכן‪ ,‬בהיותו במקומו ומצבו הקבוע‪ ,‬אין היצר יכול כל‬ ‫בחג הסוכות זמן שמחתנו אוכלים שותים ושמחים‬ ‫בתפילה אומרים שחג הסוכות הוא 'זמן שמחתנו'‪ ,‬וטעם‬ ‫כך לשלוט בו‪ .‬לכן מתחכם היצר להוציאו ממצבו הקבוע‬ ‫בסוכה ‪ -‬בבית שני‪ ,‬שם מכניסים את ההשגות‬ ‫השמחה‪ ,‬כיון שבחג הסוכות זוכה לתשובה מאהבה‪ ,‬ועל ידי‬ ‫הרוחניות לחיי המעשה‪.‬‬ ‫והרגיל‪ ,‬כגון שמביאו לידי כעס‪ ,‬או לכל מיני מצבים ונסיונות‬ ‫זה זדונות נעשים לו כזכויות (יומא פו‪ ,):‬והרי תמיד שמח היהודי‬ ‫שמאבדים ישוב דעתו‪ ,‬ואזי נקל לו להכשילו ח"ו‪.‬‬ ‫הוסיפו החסידים על אותו מעשה כי בעצם שלושת‬ ‫בקיום מצוה‪ ,‬כדכתיב (תהלים קיט קסב) 'שש אנכי על אמרתך‬ ‫עניני השני קשורים זה בזה‪ .‬האמונה שאין שום‬ ‫לכן שלמות התשובה היא באותו מקום דווקא‪ ,‬כי נפילתו‬ ‫כמוצא שלל רב'‪ ,‬אם כן בעת זוכה שנעשים מעוונותיו מצוות‪,‬‬ ‫מציאות מבלעדי הבורא יתברך מחייבת שכל הנטיות‬ ‫בחטא היתה על ידי שהביאו היצר למקום ומצב עראי שאינו‬ ‫ודאי שמח שמחה גדולה‪.‬‬ ‫החומריות אינם אלא כיסוי למציאות האמיתית ‪-‬‬ ‫לנפש האלקית שכולה תשוקה לקל חי‪ .‬אמנם כדי‬ ‫המשך בעמוד ז >>>‬ ‫לחיות בפועל את ההשגות הנעלות הללו מוכרחים את‬ ‫עזרת הבית שני‪.‬‬ ‫משכני אחריך ‪ -‬הביאני המלך חדריו‬ ‫והרי כך מבאר כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א את מהות‬ ‫בעת שזימרו בהקפות 'משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו' וגו' (שיר השירים א ד)‪ ,‬נשאל כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‪ ,‬כי‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬בראש השנה ויום הכיפורים עומד היהודי‬ ‫ברומו של עולם‪ ,‬בקרבו בוערת אמונה בה' אחד‬ ‫'משכני' הוא בקשה מה' יתברך שימשכני ויביאני אליו‪ ,‬ואם כן מהו שממשיך ואומר 'הביאני המלך חדריו'‪ ,‬משמע שכבר‬ ‫ובליבו אין אלא תשוקה להידבק באחד‪ .‬אמנם כדי‬ ‫הביאני אליו‪.‬‬ ‫שיהא לדברים ביטוי מעשי מוכרחים להיכנס עם כל‬ ‫והשיב שבאם מבקש היהודי מה' יתברך בתשוקה אמיתית 'משכני אחריך'‪ ,‬ואזי ארוץ אחריך‪ ,‬בתשוקה זו עצמה הרי הוא‬ ‫המציאות הגשמית לתוך הסוכה ‪ -‬צילא דמהימנותא‪.‬‬ ‫כבר נמצא בחדרי המלך‪.‬‬ ‫הושענא יחידה ליחדך הושענא‪.‬‬ ‫שמיני עצרת תשפ"ג‬ ‫א‬ ‫גזולה מקרא ד'לך' ולא סגי בפסול דמהב"ע‪ ,‬כדרך שהקשו‬ ‫שיעור מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫התוספות בדף ט‪.‬‬ ‫בגדרי מצוה הבאה בעבירה‬ ‫חול המועד סוכות תשפ"ה‬ ‫יסוד המנחת חינוך בפסול מהב"ע‬ ‫יוצא נמי בגזול‪ .‬ובתוספות (ד"ה מתוך) כתבו שדווקא הכא שהוא‬ ‫הנביא אומר (מלאכי א ב‪-‬ג) 'משא דבר ה' אל ישראל ביד‬ ‫כדי ליישב כל זה יש להקדים דברי המנחת חינוך הידועים‬ ‫מדרבנן לא חייש למהב"ע‪.‬‬ ‫מלאכי‪ ,‬אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הלוא‬ ‫(מצוה שכה) שכתב ליישב קושיית התוספות אמאי בעינן 'לך'‬ ‫אח עשו ליעקב נאם ה' ואהב את יעקב‪ ,‬ואת עשו שנאתי'‬ ‫למיעוטיה סוכה גזולה‪ ,‬תיפוק ליה משום מהב"ע‪ .‬כי שני‬ ‫דעת התוספות שמהב"ע פסול מדאורייתא‬ ‫וגו'‪ .‬כלומר‪ ,‬שאף שהם אחים‪ ,‬אוהב הקב"ה רק את יעקב‪.‬‬ ‫מינים יש במצוות עשה‪ ,‬יש שהם חיוב אקרקפתא דכל איש‬ ‫בתוספות (ד"ה משום דהוה ליה מהב"ע) והדתניא לקמן בפרק לולב‬ ‫ובהמשך הכתובים (פסוק יג) מוכיח הקב"ה את ישראל שבעת‬ ‫ישראל‪ ,‬כמו תפילין ואתרוג שאם מקיימה עושה רצון הבורא‬ ‫וערבה 'לכם' משלכם להוציא את השאול ואת הגזול‪ ,‬משום‬ ‫שמביאים קרבן לפניו‪' ,‬והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה'‪,‬‬ ‫יתברך‪ ,‬כי כן ציווה לו המלך‪ ,‬ואם מבטל המצוה עושה נגד‬ ‫שאול איצטריכא‪ ,‬דבלאו 'לכם' נפקא לן גזול משום מהב"ע‪,‬‬ ‫ומכתוב זה נלמד פסול מצוה הבאה בעבירה (סוכה ל‪.).‬‬ ‫רצונו יתברך וענוש ייענש‪ .‬ויש מצוות שאין חיוב לעשותם‪,‬‬ ‫דאף על גב דקרא גבי קרבן כתיב‪ ,‬הוא הדין בכל המצוות‬ ‫כגון ציצית שהתורה לא חייבה ללבוש בגד של ארבע כנפות‪,‬‬ ‫'לכם' נוהג רק ביום טוב ראשון‬ ‫דהוי דאורייתא‪ ,‬כדמוכח בריש הגוזל קמא (בבא קמא צב‪ ).‬הרי‬ ‫ואם אינו הולך בבגד של ארבע כנפות אינו עובר רצון הבורא‬ ‫שגזל סאה של חיטין וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה‪,‬‬ ‫במתניתין (סוכה ריש פרק ג) לולב הגזול והיבש פסול‪ .‬ובגמרא‬ ‫יתברך‪ ,‬רק אם הולך בבגד של ארבע כנפות חייב להטיל‬ ‫דאין זה מברך אלא מנאץ‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬לקמן דפסלינן לולב‬ ‫(שם) קא פסיק ותני לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום‬ ‫ציצית בבגדו‪.‬‬ ‫של אשרה ושל עיר הנדחת משום דמכתת שיעוריה‪ ,‬תיפוק‬ ‫טוב שני‪ ,‬בשלמא יבש הדר בעינן וליכא אלא גזול בשלמא‬ ‫ובסוכה יש בה שני חלקי המצוה‪ ,‬כי בלילה ראשון מחוייב‬ ‫ליה משום מהב"ע‪ ,‬ותו‪ ,‬אמאי שרינן דלאו אשרה דמשה‪ .‬ויש‬ ‫יום טוב ראשון דכתיב 'לכם' משלכם אלא יום שני אמאי‬ ‫לאכול כזית בסוכה‪ ,‬ואם לא אכל עושה נגד רצונו יתברך‪,‬‬ ‫לומר‪ ,‬דלא דמי לגזל דמחמת עבירת הגזל באה המצוה‬ ‫לא‪ ,‬כי במקדש נוטלים לולב כל שבעה מדאורייתא‪ ,‬אבל‬ ‫אבל בשאר ימים אם רוצה אינו אוכל ואינו יושב בסוכה‪ ,‬רק‬ ‫שיוצא בו‪ ,‬אבל הני‪ ,‬אטו מחמת עבירה שנעשית בו מי נפיק‬ ‫בגבולין מצוה מדאורייתא ביום ראשון בלבד‪ ,‬כדכתיב‬ ‫אם אוכל מחוייב לאכול בסוכה‪ ,‬ואם אכל חוץ לסוכה עבר‬ ‫ביה וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫(ויקרא כג מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון'‪ ,‬ובשאר ימים אינו‬ ‫רצונו יתברך‪.‬‬ ‫ובמהר"ם מקשה‪ ,‬במה שהביאו התוספות ראיה דמהב"ע‬ ‫אלא מדרבנן‪ ,‬מתקנת ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה כל‬ ‫שבעה זכר למקדש‪ .‬ובתוספות (ד"ה בעינן) מבארים הטעם‬ ‫ישוב קושיית התוספות מסוכה גזולה‬ ‫דאורייתא מהא דגזל סאה של חיטין וכו'‪ ,‬מה טעם לא הביאו‬ ‫ראיה מדברי רבי יוחנן עצמו‪ ,‬שלמד פסול מהב"ע בלולב‬ ‫שהדר נוהג אף בשאר ימים‪ ,‬ו'לכם' וכן לקיחה תמה נוהג ביום‬ ‫והנה נראה הטעם שמהב"ע אינו יוצא בה‪ ,‬דהקב"ה אינו‬ ‫הגזול מהא דקרבן גזול פסול ‪ ,‬הרי שמהב"ע אינו פסול רק‬ ‫ראשון בלבד‪ ,‬כיון שתיקנו רבנן נטילה בשאר ימים כעין‬ ‫רוצה בכך ולא לרצון לפניו‪ ,‬דסניגור יעשה קטיגור‪ ,‬ו'אני ה'‬ ‫בקרבן‪ .‬ומתרץ שדברי רבי יוחנן יש לפרש‪ ,‬שכיון דאשכחינן‬ ‫דאורייתא‪ ,‬לכן בעיקר הלקיחה‪ ,‬כגון ד' מינים ולקיחה לכל‬ ‫שונא גזל בעולה'‪[ .‬וכפי שאומר הקב"ה לישראל 'אהבתי‬ ‫פסול מהב"ע דאורייתא בקרבן‪ ,‬להכי פסלו רבנן מהב"ע‬ ‫אחד‪ ,‬תיקנו אף בשאר ימים‪ ,‬וכן בהדר משום הידור מצוה‪,‬‬ ‫אתכם אמר ה''‪ ,‬וכיון שאוהב אותנו כל כך‪ ,‬איך נוכל לקיים‬ ‫בשאר מצוות‪ ,‬לכן הביאו תוספות ראיה מהא דגזל סאה‬ ‫אבל 'לכם' ושאול שאינו אלא פרט במצוה לא תיקנו בשאר‬ ‫מצוותיו בגזל ששנוי לפניו]‪ .‬ומשום זה שייך לומר שלא קיים‬ ‫חיטים‪ ,‬שמהב"ע בכל המצוות דאורייתא‪ ,‬עיין עוד שם‪.‬‬ ‫ימים‪.‬‬ ‫המצוה‪ ,‬כיון שאינו רצונו יתברך‪.‬‬ ‫דעת תוספות החולקים שמהב"ע פסול רק מדרבנן‬ ‫הטעם שלולב הגזול פסול‬ ‫אמנם זה אינו אלא במצוה חיובית‪ ,‬שכיון שלא קיים‬ ‫המצוה עבר רצונו יתברך‪ ,‬כי הא בהא תליא‪ .‬אבל במצוה‬ ‫והנה לעיל בדף ט‪ .‬איתא שמהכתוב 'חג הסוכות תעשה לך'‬ ‫על כל פנים 'לכם' נוהג רק ביום ראשון‪ ,‬ומה טעם גזול‬ ‫שאינה חיובית‪ ,‬כגון ציצית וסוכה בשאר ימי החג‪ ,‬אם הם‬ ‫ממעטינן סוכה גזולה שאין יוצא בה‪ ,‬ובתוד"ה ההוא תימה‬ ‫פסול בשאר ימים‪ ,‬אמר רבי יוחנן משום רשב"י‪ ,‬משום דהוה‬ ‫באים בעבירה‪ ,‬אף אם לא קיים בזה רצונו יתברך‪ ,‬אין זה כמי‬ ‫תיפוק ליה משום דהוה ליה מהב"ע‪ ,‬דמהאי טעמא פסלינן‬ ‫ליה מהב"ע‪ ,‬שנאמר 'והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה'‪,‬‬ ‫שביטל המצוה‪ ,‬אלא כמי שלא לבש בגד ד' כנפות או שלא‬ ‫אתרוג הגזול ביום טוב שני לקמן בריש לולב הגזול‪ ,‬ובהאי‬ ‫'גזול' דומיא ד'פסח'‪ ,‬מה פסח ‪ -‬שצולע ברגלו לית ליה‬ ‫אכל כלל ‪ ,‬אבל אינו כמי שאוכל חוץ לסוכה‪ ,‬שהרי סוף סוף‬ ‫שמעתא גופה קשיא‪ ,‬דקאמר בשלמא ביום טוב ראשון בעינן‬ ‫תקנתא‪ ,‬אף גזול לית ליה תקנתא‪ ,‬לא שנא לפני יאוש ולא‬ ‫עושה מעשה המצוה‪ ,‬אלא שאינו לרצון לפניו יתברך‪.‬‬ ‫'לכם' משלכם‪ ,‬אלא ביום טוב שני אמאי‪ ,‬ומשני משום דהוה‬ ‫שנא לאחר יאוש‪ .‬בשלמא לפני יאוש‪' ,‬אדם כי יקריב מכם'‬ ‫ליה מהב"ע‪ ,‬והשתא אם כן למה לי 'לכם' משלכם‪ ,‬ומיהו התם‬ ‫אמר רחמנא‪ ,‬ולאו דידיה הוא‪ ,‬אלא לאחר יאוש הא קניה‬ ‫ובזה נתיישב קושיית התוספות אמאי בעינן קרא‬ ‫איכא לשינויי דאיצטריך למיעוטי שאול וכו'‪ ,‬ויש לומר‬ ‫ביאוש‪ ,‬אלא לאו משום דהוה ליה מהב"ע‪.‬‬ ‫למיעוטי סוכה גזולה‪ ,‬כי מטעם מהב"ע לא הוי מבטל מצוה‬ ‫דטעמא דמהב"ע לאו דאורייתא אלא מדרבנן וכו'‪ .‬והוא דלא‬ ‫אלא בלילה ראשון‪ ,‬אבל בשאר ימים לא הוי אלא כאילו לא‬ ‫ובהמשך הגמרא איתמר נמי‪ ,‬אמר רבי אמי יבש פסול מפני‬ ‫כדברי התוספות בדף ל שמהב"ע פסול מדאורייתא‪.‬‬ ‫אכל כלל‪ .‬אמנם כיון שפסלה התורה בפירוש סוכה גזולה‪,‬‬ ‫שאין הדר‪ ,‬גזול פסול משום דהוה ליה מהב"ע‪ .‬ופליגא דרבי‬ ‫אף בשאר ימים הוי כמי שאכל חוץ לסוכה‪ ,‬עד כאן תוכן‬ ‫ומהרש"א ומהר"ם מקשים בדברי התוספות בדף ל אמאי‬ ‫יצחק‪ ,‬דאמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל לא שנו אלא‬ ‫דבריו‪.‬‬ ‫מקשים מלולב של אשרה‪ ,‬ואינם מקשים מהא דפסלינן סוכה‬ ‫ביום טוב ראשון‪ ,‬אבל ביום טוב שני מתוך שיוצא בשאול‬ ‫ב‬ ‫והנה עיקר קושיית הגרש"ש על יסוד המנחת חינוך‪,‬‬ ‫למיעוטי לולב הגזול‪ ,‬תיפוק ליה משום מהב"ע‪ .‬שהרי‬ ‫דברי האחרונים בחידוש המנחת חינוך‬ ‫שמתוספות בדף ט מוכח דלא סברי כוותיה‪ ,‬שהרי הקשו מה‬ ‫כתבו התוספות שלולב של אשרה לא מקרי מהב"ע כיון‬ ‫האחרונים דנו הרבה בדברי המנחת חינוך‪ ,‬ובשערי יושר‬ ‫טעם בעינן קרא למפסל סוכה גזולה ולא סגי בפסול מהב"ע‬ ‫שאין המצוה מחמת העבירה‪ ,‬ואם כן יש לומר שאצטריך‬ ‫להגרש"ש (ג יט) נחלק עליו וכתב שלדברי המנח"ח גדר החיוב‬ ‫ותרצו דמהב"ע פסול מדרבנן‪ ,‬ולא תרצו כתירוץ המנחת‬ ‫קרא למיעוטי לולב הגזול באופן שנתן לחברו לולב מתנה‬ ‫במצוה קיומית‪ ,‬כגון סוכה בשאר ימים‪ ,‬שאסור לאכול חוץ‬ ‫חינוך‪ ,‬שמלבד בלילה הראשון לא שייך בסוכה מהב"ע כיון‬ ‫על מנת להחזיר והמקבל אינו רוצה להחזיר ונמצא שגזל‬ ‫לסוכה‪ ,‬ממילא אף אם הוי מהב"ע ולא קיים בזה מצוה אינו‬ ‫שאינה מצוה חיובית‪.‬‬ ‫בידו‪ ,‬שכיון שבהיתרא אתי לידיה ואינו גזל אלא מחמת‬ ‫כמי שביטל המצוה‪ ,‬שהרי סוף סוף לא אכל חוץ לסוכה‪.‬‬ ‫שעתה אינו מחזירו לבעליו‪ ,‬נמצא שאין המצוה באה מחמת‬ ‫אמנם דעת הגרש"ש שבעת שבא לאכול בסוכה חייבתו תורה‬ ‫מחלוקת ר"י ורבינו תם בפסול מהב"ע‬ ‫עבירת הגזל‪.‬‬ ‫לישב בסוכה ושוב הוי כמצוה חיובית‪ ,‬ממילא אם הוי מהב"ע‬ ‫כדי ליישב זה יש להקדים‪ ,‬דבגמרא בבא קמא (סז‪ ).‬בתוד"ה‬ ‫ביטל המצוה‪.‬‬ ‫מהב"ע ‪ -‬המצוה מתקיימת על ידי העבירה‬ ‫אמר עולא נחלקו רבינו תם ור"י בדינא דמהב"ע‪ ,‬דלר"ת‬ ‫והנה הגרש"ז אוירבך במנחת שלמה (חלק א סימן א) הביא דברי‬ ‫הפסול הוא אף אם עתה כבר אין עבירה כגון שקנה הגזילה‬ ‫מתרץ המחנה חיים שבלולב של אשרה לא הוסיפה‬ ‫המנחת חינוך וכתב שמדברי התוספות נראה דלא סברי‬ ‫ביאוש ושינוי רשות‪ ,‬ולר"י אם כבר אין העבירה בעולם לא‬ ‫העבירה שום כח ועזר בקיום המצוה‪ ,‬כי מה ענין מה שעבדו‬ ‫כוותיה‪ ,‬שהרי התוספות בדף ט הקשו אמאי בעינן בסוכה‬ ‫מפסיל משום מהב"ע‪ .‬ומקשו התוספות לדעת ר"י‪ ,‬מהא‬ ‫את הלולב להא שנוטלו למצוה‪ ,‬אבל לולב הגזול שאין‬ ‫'לך' למיעוטי סוכה גזולה ולא סגי בטעמא דמהב"ע‪ ,‬ולא‬ ‫דגזל סאה חיטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה אין זה‬ ‫הלולב אצלו אלא על ידי שגזלו‪ ,‬נמצא שיוצא בו על ידי‬ ‫תירצו כדרך שתירץ המנחת חינוך‪ ,‬אלא שמהב"ע הוא‬ ‫מברך אלא מנאץ‪ ,‬שכיון שקנאה בשינוי אין כאן עבירה‪.‬‬ ‫עבירת הגזל‪ ,‬ולזה פסול משום מהב"ע‪.‬‬ ‫מדרבנן‪.‬‬ ‫ותרצו לענין ברכה להזכיר שם שמים עליו יש להחמיר יותר‪.‬‬ ‫וכן הוא מה שמקשים שם התוספות אמאי בעינן קרא להא‬ ‫וכתב עוד שמדברי המשנה ברורה מדויק דלא סבר כדעת‬ ‫ויש להמתיק עוד הטעם שלענין ברכה מחמרינן במהב"ע‪,‬‬ ‫דאין יוצאין ידי מצה בטבל הא הוי מהב"ע‪ ,‬שכיון שמוכרח‬ ‫המנח"ח‪ ,‬שכתב בביאור הלכה (סימן ט סעיף ג) שאם נוטל אדם‬ ‫על פי מה שכתב הריטב"א (פסחים ז‪ ).‬כתב הרי"ט ז"ל שטעם‬ ‫לעבור העבירה כדי לקיים המצוה‪ ,‬מפסיל משום מהב"ע‪.‬‬ ‫טלית הקהל בעת שעולה לתורה ומסתמא אין מכוון לקיים‬ ‫שאמרו חז"ל לברך על המצוה עובר לעשייתן‪ ,‬כדי שיתקדש‬ ‫וממילא‪ ,‬במתנה על מנת להחזיר‪ ,‬אף שיכול להשיבו לבעליו‬ ‫מצוות ציצית‪ ,‬כיון שמצוות צריכות כוונה אינו מקיים בזה‬ ‫קודם בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצות ה'‬ ‫ואזי נמצא שהיה הלולב שלו‪ ,‬מכל מקום אם לא החזירו‪,‬‬ ‫המצוה‪ ,‬ונמצא מבטל מצות עשה דציצית‪ .‬אמנם לדברי‬ ‫יתברך‪ .‬וכיון שזהו טעם אמירת הברכה‪ ,‬אם מקיים המצוה‬ ‫נמצא שגזל היה בידו‪ ,‬ואזי מה שיצא בו ידי חובתו לא היה‬ ‫המנחת חינוך עיקר מצות ציצית שלא ילך בד' כנפות בלא‬ ‫בעבירה והוא שנוי לפני ה' יתברך‪ ,‬ודאי אין יכול לברך‬ ‫אלא על ידי איסור גזילה ‪ ,‬ולזה אם לא החזירו‪ ,‬פסול משום‬ ‫ציצית‪ ,‬ואם כן אף אם אין מקיים המצוה בלא כוונה‪ ,‬אי‬ ‫ולהודיע בזה שעושה עתה מצות ה'‪.‬‬ ‫מהב"ע ולא הוי כלולב של אשרה‪ ,‬עד כאן תוכן דבריו‪.‬‬ ‫אפשר לומר שהלך בד' כנפות בלא ציצית‪.‬‬ ‫ובאמת בפני יהושע מבאר דעת רבי יצחק בגמרא‪ ,‬שביום‬ ‫מדוע אין פסול בחלות ההפרשה משום מהב"ע‬ ‫טוב שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול‪ ,‬שכיון שיכול‬ ‫פסול מהב"ע בשוחט בשבת‬ ‫עתה נבוא חשבון כי בתוספות בדף ל כתבו שאין לומר‬ ‫לשאול הלולב ולצאת בו בהיתר יוצא אף בגזול‪ ,‬כי אין נחשב‬ ‫והנה בגמרא (חולין יד‪ ).‬איתא השוחט בשבת אף על פי שעבר‬ ‫שמהב"ע פסול מדאורייתא רק בקרבן‪ ,‬שהרי אמרו הרי שגזל‬ ‫שהמצוה מחמת העבירה‪ .‬אמנם רבי יוחנן שסבר שגזול‬ ‫שחיטתו כשרה‪ .‬ומקשה בשו"ת מהרשד"ם (יו"ד סי' קטו) למאן‬ ‫סאה חיטים וכו' אין זה מברך אלא מנאץ‪ ,‬ומזה שהביאו משם‬ ‫פסול אף ביום טוב שני‪ ,‬בעל כרחך סבר שאף שבידו לשאול‬ ‫דאמר בגמרא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד‬ ‫ראיה מוכח שלא סברי כדעת ר"י שהפסול משום הברכה‪,‬‬ ‫הלולב ולקיים המצוה בהיתר‪ ,‬עתה שמקיים המצוה על ידי‬ ‫לא מהני‪ ,‬מה טעם שחיטתו כשרה‪ .‬ולכאורה כמו כן יש‬ ‫דאם כן אין להביא מזה ראיה לפסול מהב"ע בכל מקום‪ ,‬אלא‬ ‫גזילה‪ ,‬מפסיל משום מהב"ע‪.‬‬ ‫להקשות אמאי אין השחיטה נפסלת מטעם מהב"ע‪ .‬ונראה‬ ‫ודאי סברי כדעת ר"ת‪ ,‬שאף אם כבר אין העבירה בעולם‪,‬‬ ‫מזה כדברי המנח"ח‪ ,‬שכיון שמצות שחיטה אינה מצוה‬ ‫מפסיל משום מהב"ע‪.‬‬ ‫משוחט בשבת מוכח כדעת המנחת חינוך‬ ‫חיובית‪ ,‬רק שאסור לאכול שאינו שחוט‪ ,‬ממילא אף אי הוי‬ ‫והנה בהא דגזל סאה חיטים‪ ,‬לכאורה היה מקום לדון על‬ ‫היוצא מזה לגבי שוחט בשבת‪ ,‬שאף שעל הקושיא מהא‬ ‫מהב"ע אין השחיטה נפסלת‪ ,‬כי סוף סוף לא אכל שאינו‬ ‫עצם הפרשת החלה שאין חל מטעם מהב"ע‪ ,‬ומה טעם אין‬ ‫דאעל"מ יש מתרצים שלא נפסל מחמת זה כיון שהיה יכול‬ ‫שחוט‪.‬‬ ‫דנים אלא על הברכה‪ .‬והרמב"ן במלחמות ריש לולב הגזול‬ ‫לשחוט בהיתר בחול‪ ,‬לגבי פסול דמהב"ע יש לעיין אם יש‬ ‫אכן על הקושיא מהא דאי עביד לא מהני‪ ,‬יש מתרצים‬ ‫כתב‪ ,‬שוודאי ראב"י לא קאמר שאינה חלה וכו'‪ ,‬ולא אמר‬ ‫לתרץ כן‪ ,‬שהרי נתבאר שאף ביכול לקיים המצוה בהיתר‪,‬‬ ‫שכיון שהיה יכול לשחוט בהיתר שלא בשבת לא אמרינן‬ ‫אלא לענין הברכה וכו'‪ .‬ובזה מיישב הא דגזל סאה חיטים‬ ‫באם עתה לא נתקיים אלא באיסור‪ ,‬מפסיל משום מהב"ע‪.‬‬ ‫אעל"מ‪ .‬אמנם לגבי מהב"ע יש לעיין אי שייך לתרץ כן‪.‬‬ ‫וכו' לדעת הסוברים שאחר שאין העבירה בעולם ליתא‬ ‫ואם כן מהא שאין השחיטה בשבת נאסרת משום מהב"ע‪,‬‬ ‫משום מהב"ע‪ .‬אמנם התוספות דידן שלא סברי כן‪ ,‬יש לעיין‬ ‫מוכח כיסוד המנחת חינוך‪ ,‬שמצוה שאינה חיובית ואין באה‬ ‫כי הנה בשו"ת מחנה חיים (סימן יט) מביא שהקשו לו‬ ‫מה טעם חלה ההפרשה ולא מפסל משום מהב"ע‪.‬‬ ‫אלא להתיר האכילה‪ ,‬אין בה פסול מהב"ע‪.‬‬ ‫בדברי התוספות שהקשו מה טעם בעינן קרא ד'לכם'‬ ‫ג‬ ‫שאלה מאחד הרבנים‪ :‬הישיבה מציבה לעצמה יעדים‬ ‫שאלה מאחד הרבנים‪ :‬הזכירו מקודם שאחר‬ ‫דעת התוספות כיסוד המנחת חינוך‬ ‫שאותם נדרש כל בחור למלא‪ .‬אמנם אם רוצים ליצור‬ ‫הפעולות נמשכים הלבבות (ספר החינוך מצוה טז)‪ ,‬ועל ידי‬ ‫אלא ודאי סברי התוספות כדעת המנחת חינוך‪ ,‬שכיון שאין‬ ‫חיבור‪ ,‬נדרשת לכאורה יותר גמישות‪.‬‬ ‫שמחנכים מתחילה את הבחור לחלק החיצוני‬ ‫מצות הפרשת חלה מצוה חיובית‪ ,‬רק כדי להוציאו מידי טבל‬ ‫שבתפילה‪ ,‬אט אט הוא נכנס לחלק הפנימי‪ .‬אמנם‬ ‫ולהתירו באכילה‪ ,‬לא שייך בזה מהב"ע‪ ,‬כי אף שאין המצוה‬ ‫תשובה‪ :‬כמדומה שזה דורש יותר השקעה מגמישות‪.‬‬ ‫לפעמים קורה ההיפך‪ ,‬שהוא מתרגל לתפילה חיצונית‬ ‫עולה לרצון‪ ,‬סוף סוף אינו כמי שאכל טבל‪ .‬ולזה אף על גב‬ ‫אמנם נכון שלפעמים נראה שיש להוריד את רף הדרישות‬ ‫שסברי כדעת ר"ת ששייך פסול מהב"ע אף היכא שכבר אין‬ ‫כדי שיהא יותר חיבור‪ ,‬אבל האמת שמוכרח להיות רף‪,‬‬ ‫ונשאר רק בחלק זה‪.‬‬ ‫העבירה בעולם‪ ,‬לגבי עצם ההפרשה לא אמרינן דהוי‬ ‫ותפקידנו להשקיע כח כדי לחבר את הבחור לרף הקיים‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬ודאי שכן הוא‪ ,‬ולכך אכן יש לבחון היכן הוא‬ ‫מהב"ע‪.‬‬ ‫לא נכון להחליט שעדיף לקבוע את סדר הלימוד למשך‬ ‫עומד ולסייע לו לבוא להרגשה פנימית יותר‪ ,‬כגון ללמוד‬ ‫אמנם לגבי הברכה אמרו שהוא מנאץ‪ ,‬כי הברכה היא ככל‬ ‫שעה במקום שעתיים וחצי‪ ,‬כדי שהבחור ירגיש יותר‬ ‫עמו בספרי חסידות על ענין התפילה כדי שיקבל חיבור‬ ‫מצוה חיובית ששייך בה פסול מהב"ע‪ ,‬ומזה הוכיחו‬ ‫טעם וחיבור בלימוד‪ ,‬אלא קובעים רף שבחורים רגילים‬ ‫פנימי לתפילה‪ .‬אלא שבלימוד ספרי חסידות יש קודם‬ ‫התוספות שבכל מקום מהב"ע פסול מדאורייתא‪.‬‬ ‫ובריאים יכולים להיות מחוברים אליו‪ ,‬ואז עובדים הן‬ ‫ללמד אותו כיצד לומדים ספר חסידות‪ ,‬כי מתחילה‬ ‫ישוב קושיות האחרונים בדברי התוס'‬ ‫באופן כללי והן באופן פרטי כדי לחבר את הבחורים‬ ‫הבחור לומד את הדברים בלא להבין שזה קשור אליו‪,‬‬ ‫לדבר‪ .‬כי אם יש רק את הרף ולא את החיבור הפסידו דבר‬ ‫בזה תתיישב קושיית האחרונים בדברי התוספות בדף ל‪,‬‬ ‫ורק אחר שמתרגל ללמוד באופן שהוא מוצא את עצמו‬ ‫עיקרי מאוד‪ ,‬אבל אם אין כלל רף מפסידים את כל‬ ‫דהא דבעינן 'לכם' בלולב אינו אלא למיעוטי שאול‪ ,‬כי גזול‬ ‫בדברי הספר‪ ,‬יועיל לו הלימוד ליצור בנפשו חיבור פנימי‬ ‫מפסל משום מהב"ע‪ .‬והקשו התוספות‪ ,‬מה טעם לולב של‬ ‫הישיבה‪.‬‬ ‫לתפילה‪.‬‬ ‫אשרה לא מפסל משום מהב"ע‪ .‬ולכאורה מה טעם לא הקשו‬ ‫כאותו מעשה באדם שבאו אליו אורחים חשובים והגיש‬ ‫מהא דבעינן 'לך' למיעוטי סוכה גזולה ולא סגי בפסול‬ ‫אמנם בעת שמכוונים את הבחור לחיבור אמיתי יותר‪,‬‬ ‫לפניהם מים לסעודה‪ ,‬והסביר להם שהלך לקצב כדי‬ ‫דמהב"ע‪ ,‬כדרך שהקשו התוספות בדף ט‪ .‬כי אחר שנתבאר‬ ‫יש להיזהר לא לשבור אותו‪ .‬אמנם קיים מהלך כזה‬ ‫לקנות בשר משובח לסעודה‪ ,‬ואמר לו הקצב שיביא לו‬ ‫שמוכח מדברי התוספות שסברי כדעת המנחת חינוך‪,‬‬ ‫בחינוך‪ ,‬אבל רק למומחה גדול מותר לעשות זאת‪ ,‬כפי‬ ‫בשר משובח כמו שומן‪ .‬מדבריו הבנתי ששומן עדיף‬ ‫ממילא ליכא להקשות מסוכה גזולה‪ ,‬כפי שתירץ המנחת‬ ‫שלערוך ניתוח מותר רק לרופא מומחה‪ ,‬כי מי שאינו‬ ‫מבשר‪ ,‬והלכתי לחנות אחרת לקנות בה שומן‪ .‬אמר לי‬ ‫חינוך‪.‬‬ ‫מומחה‪ ,‬אף פעם אינו יודע מתי הוא חותך והכיצד הוא‬ ‫המוכר שיש לו שומן שמן כשמן‪ .‬הבנתי ששמן עדיף‬ ‫ועוד יתיישב בזה מה שהקשה המהר"ם בדברי התוספות‬ ‫יתפור את החתך‪ .‬ועוד שלפעמים לשבור את השני בא‬ ‫משומן‪ ,‬והלכתי לקנות שמן‪ .‬אמר לי המוכר שיש לו שמן‬ ‫בדף ל‪ ,‬מה טעם הביאו ראיה שמהב"ע פסול מדאורייתא‬ ‫יחד עם איזו נגיעה אישית‪ ,‬לכן צריך להיזהר מאוד בענין‬ ‫צלול כמים‪ .‬הבנתי שמים עדיפים משמן ולכן הבאתי‬ ‫בכל מקום מהא דגזל סאה חיטין וכו'‪ ,‬ולא הביאו ראיה‬ ‫זה‪.‬‬ ‫מים‪...‬‬ ‫מדברי רבי יוחנן גופא דיליף פסול מהב"ע בלולב הגזול‬ ‫באופן כללי יש למשש את הדופק של הבחור ולראות‬ ‫מקרבן‪.‬‬ ‫צדיקים השתמשו במשל זה כדי לבאר‪ ,‬שלפעמים מתוך‬ ‫מתי הוא כבר כלי מוכשר להיכנס לעולם פנימי יותר‪,‬‬ ‫כי רצו התוספות להוכיח שיטתם כיסוד המנחת חינוך‪ ,‬כדי‬ ‫שמחפשים יותר מדי את האמת‪ ,‬מאבדים את הדבר‬ ‫ראשית רואים את התנהגותו בסדרים ובשיעורים‪ ,‬ועוד‬ ‫לבאר הטעם שאין להקשות מסוכה גזולה‪ ,‬ולזה הביאו ראיה‬ ‫עצמו‪ .‬כי כשהבשר משובח כמו שומן הרי זה טוב‪ ,‬אבל‬ ‫רואים אילו דברים מפריעים לו‪ ,‬כמה הוא רגיש‪ ,‬כמה הוא‬ ‫דווקא מהא דגזל סאה חיטים וכו'‪ ,‬שמזה שאין הפסול בעצם‬ ‫אם מחפשים יותר מדי את האמת‪ ,‬נשארים לבסוף עם‬ ‫מקבל‪ ,‬וכמה הוא מחובר כבר לאיש צוות שממנו הוא‬ ‫ההפרשה מוכח שבמצוה קיומית אין שייך פסול מהב"ע כנ"ל‪.‬‬ ‫מים‪ .‬כך גם בישיבה‪ ,‬ודאי שצריך לעבוד תמיד שהבחורים‬ ‫אבל התוספות בדף ט שמקשו מסוכה גזולה ולא סברי כדעת‬ ‫יהיו מחוברים לדברים‪ ,‬אבל אין זו סיבה לוותר על הרף‬ ‫יכול לקבל‪ ,‬וכשרואים שהוא כבר מוכשר לכך‪ ,‬ניתן לכוון‬ ‫המנחת חינוך‪ ,‬אכן אין מביאים ראיה לפסול מהב"ע מהא‬ ‫שברוך ה' מתאים לבחורים שלומדים בישיבה‪ .‬הרף‬ ‫אותו שיכנס לפנימיות העבודה‪.‬‬ ‫דגזל סאה חיטים‪ ,‬רק מהא דפסלינן הכא לולב הגזול מטעם‬ ‫הקיים כיום בישיבה‪ ,‬בעיון‪ ,‬בבקיאות‪ ,‬בתפילה ובכל‬ ‫דבר אחד ברור‪ ,‬כפי שרופא אינו נותן תרופה אם אין לו‬ ‫מהב"ע‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫הענינים‪ ,‬הוא רף נכון ואין צורך לגרוע ממנו‪ .‬תפקידנו‬ ‫מידע ברור שזו התרופה הנכונה‪ ,‬כך לא ניתן לדבר עם‬ ‫ישוב קושיית הגרש"ז על המנחת חינוך‬ ‫להשקיע שהבחורים יהיו מחוברים חזק לדברים‪.‬‬ ‫בחור בצורה רצינית יותר אם לא ברור שהוא בשל לקבל‬ ‫אחר הדברים האלה נתיישבה בס"ד קושיית הגרש"ז על‬ ‫את הדברים‪ .‬לכן טוב שיושבים יחד אסיפות צוות כדי‬ ‫המנחת חינוך‪ ,‬שממה שלא תירצו התוספות כתירוצו על‬ ‫שאלה מאחד הרבנים‪ :‬השנה מדברים ברוך ה' על‬ ‫לדעת היכן עומד כל בחור‪ .‬המתנה הגדולה ביותר לבחור‬ ‫הקושיא מסוכה גזולה‪ ,‬מוכח דלא סברי כוותיה‪ .‬כי אמנם‬ ‫הספק לימוד של כמאה דף‪ .‬האם עדיף להוריד מכמות‬ ‫בשנים אלו היא שיש אדם שמעניין אותו באמת שיצליח‪,‬‬ ‫התוספות בדף ט לא סברי כוותיה‪ ,‬אבל התוספות בדף ל‬ ‫הדפים ולערוך יותר חזרות‪ ,‬כדי שהבחורים ידעו את‬ ‫ואת זה יכול כל איש צוות לתת לכל בחור‪.‬‬ ‫שפיר סברי כוותיה‪.‬‬ ‫ד‬ ‫אמנם בלימוד בעיון מתעמקים בכל תוספות בחלקים‬ ‫למען ידעו דורותיכם‬ ‫שנדרשים להבנת עומק הסוגיא‪ ,‬אבל בבקיאות תוספות‬ ‫מתוך שיחת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בדרכי חינוך התלמידים‬ ‫ששייך לגמרא לקמן ניתן להשאיר לחזרה‪ .‬כאשר‬ ‫יום עיון לרבני צוות ישיבתנו הקדושה‬ ‫התוספות שייך למסכת אחרת אין אפשרות כזו‪ ,‬אבל‬ ‫אסרו חג השבועות תשפ"ב – נתניה‬ ‫כאשר זה שייך לגמרא לקמן‪ ,‬כדי שהבחור יצא מהלימוד‬ ‫בחלק הראשון של השיחה שנדפסה בסייעתא דשמיא בגליון חג הפסח תשפ"ב‪,‬‬ ‫עם תמונה ברורה‪ ,‬עדיף לדחות את לימוד התוספות אחר‬ ‫מבאר אדמו"ר שליט"א באריכות שתפקיד המחנך ליצור בנפש הבחור חיבור לתורה‪,‬‬ ‫שלומדים את הגמרא לקמן‪ .‬איני אומר קבלו דעתי‪ ,‬אבל‬ ‫לתפילה ולכל ענין בעבודת ה' ‪ .‬בגליון זה מובא בס"ד חלקה השני של השיחה‪ ,‬בה‬ ‫ממשיך אדמו"ר שליט"א לבאר כיצד יוצרים חיבור נכון ובפרט בלימוד התורה‬ ‫כך נראה לי וכך אני נוהג‪.‬‬ ‫תכלית הדברים‪ ,‬שעיקר הלימוד כאשר בחור יוצא‬ ‫להוסיף בחזרות‪ ,‬מכיון שחזרה נוספת גם תועיל רק לזמן‬ ‫הדפים טוב יותר‪ ,‬ואז תהא להם יותר שמחה בלימוד‪,‬‬ ‫מהלימוד כפי שיוצא להבדיל מקריאת ספר‪ ,‬שיודע לומר‬ ‫מוגבל‪ ,‬לכאורה לא כדאי להוריד בכמות הדפים כדי‬ ‫או שדווקא ריבוי הכמות יביא את השמחה לבחורים‪.‬‬ ‫מה מסופר בו‪ .‬וכאשר לומדים כך בפעם ראשונה‪ ,‬בלימוד‬ ‫להוסיף בחזרות‪ .‬אמנם במה שכדאי להוסיף הוא בצורת‬ ‫תשובה‪ :‬אכן יש כאן שני צדדים‪ ,‬כי מחד גיסא‪ ,‬אכן כדאי‬ ‫בפעם השנייה הדברים נעשים ברורים יותר‪ ,‬ובפעם‬ ‫הלימוד בבהירות ובסיכום כראוי‪ ,‬וכדי שהלימוד יהא‬ ‫שבחור יראה שיש בידו כמות גדולה של דפים‪ ,‬ומאידך‬ ‫השלישית ברורים עוד יותר‪ ,‬עד שאחר ארבע פעמים‬ ‫בצורה יותר ברורה ומסוכמת‪ ,‬לכאורה כדאי אף להוריד‬ ‫גיסא‪ ,‬שמונים דף שיודעים באופן שאם ישאלך אדם אל‬ ‫שלומד בצורה ברורה ומסוכמת‪ ,‬הדברים מונחים במוחו‬ ‫בכמות הדפים‪.‬‬ ‫תגמגם לו‪ ,‬מרשימים יותר ממאה דף שלא יודעים כראוי‪.‬‬ ‫בצורה מסודרת וברורה‪ .‬זהו עמל התורה האמיתי‪ ,‬שאדם‬ ‫כפי שאני בחנתי פעם בחור מהישיבה שני פרקים‪,‬‬ ‫מבהיר ומסכם את הדברים עד שהם מחוורים כשמלה‪ ,‬וזו‬ ‫שאלה מאחד הרבנים‪ :‬אחד הבחורים שאל האם‬ ‫והתפעלתי מהאופן ששלט בהם‪.‬‬ ‫גם העצה האמיתית לזכרון‪.‬‬ ‫ילמד מאה דף באופן שיוכל להיבחן עליהם בעל פה‪,‬‬ ‫אמנם כדי לענות על השאלה‪ ,‬יש קודם לברר מהי‬ ‫כפי שבלימוד העיון משקיעים שהבחור יבין בבהירות‬ ‫או עדיף שילמד חמישים דף באופן שישלוט בהם‬ ‫בעצם תועלת החזרה‪ .‬האמת ששמעתי על אחד מגדולי‬ ‫את הסברות‪ ,‬כך בבקיאות יש להשקיע שהבחור יצא עם‬ ‫בצורה מדויקת‪.‬‬ ‫הדור הקודם זצ"ל שלא אחז כל כך מחזרות‪ ,‬ואף שמעתי‬ ‫הגמרא בצורה ברורה‪ .‬אף השיעור עליו להיות בצורה כזו‬ ‫תשובה‪ :‬אין ספק שצריכים לשלוט בכל הש"ס‪ .‬אמנם‬ ‫בשם אחד מזקני חשובי ראשי הישיבות שליט"א שאמר‬ ‫שבחור יצא מהשיעור עם דברים ברורים ומסוכמים‪ .‬כך‬ ‫כמובן לא מגיעים לכך ביום אחד‪ ,‬וכדי להגיע לכך‪,‬‬ ‫שלחזור יש זמן בגיל שישים‪ .‬אמנם אני איני נכנס כעת‬ ‫היה הגר"א גנחובסקי זצ"ל נוהג שכל יום בסיום השיעור‬ ‫ראשית כל‪ ,‬יש ללמוד בצורה נכונה‪ .‬כפי שכבר אמרנו‪,‬‬ ‫לנקודה זו‪ ,‬אלא להבין את התועלת שיש בחזרה‪.‬‬ ‫היה מסכם מה שלמדו באותו יום‪ .‬ולא רק בסיום השיעור‬ ‫צורת הלימוד הנכונה שלומדים בבהירות‪ ,‬ובסיום הלימוד‬ ‫יש לסכם‪ ,‬אלא אף אחר שלמדו קטע גמרא או תוספות‪,‬‬ ‫בעולם התורה מקובל שיש לחזור על כל דבר ארבע‬ ‫מסכמים את הדברים בצורה ברורה‪ .‬אף שיש דברים‬ ‫יש לסכם את מה שלמדו בצורה ברורה‪.‬‬ ‫פעמים‪ ,‬כי בפחות מזה עדיין לא נקרא שלמדו כראוי‪.‬‬ ‫שבלימוד בפעם הראשונה עדיין אינם מובנים לגמרי‬ ‫ניתן לגשת לבחור אחר השיעור ולשאול אותו האם‬ ‫אמנם מעבר לזה‪ ,‬יש להתבונן מה תוסיף חזרה נוספת‪ ,‬כי‬ ‫ונעשים מובנים רק בלימוד השני והשלישי‪ ,‬אבל הדברים‬ ‫יודע מה למדו היום‪ ,‬כמובן ללא לחץ‪ ,‬רק בנעימות‬ ‫כפי שהחזרות הראשונות מועילות לזכור את הלימוד‬ ‫שמובנים בלימוד הראשון צריכים להיות ברורים‬ ‫ובחביבות‪ .‬יש להסביר לבחור שאם לומדים ללא בהירות‪,‬‬ ‫לתקופה מסוימת‪ ,‬חזרה נוספת תועיל לזכור זאת‬ ‫ומסוכמים‪ .‬לכן לדעתי‪ ,‬כאשר מגיעים בלימוד הבקיאות‬ ‫אף שקיימו מצוות תלמוד תורה‪ ,‬עדיין אין זה הלימוד‬ ‫לתקופה ארוכה יותר‪ ,‬אבל עדיין זה לא יעזור שיזכור את‬ ‫לתוספות שבנוי על סוגיא שנמצאת מספר דפים אחר כך‪,‬‬ ‫הראוי‪ .‬יש להאהיב על הבחור את הלימוד בצורה אמיתית‪,‬‬ ‫לימודו עד זקנה ושיבה‪.‬‬ ‫עדיף לדלג על התוספות וללמוד אותו אחר שילמדו את‬ ‫ללא שירמה את עצמו‪ ,‬עד שהוא יהנה ללמוד בצורה‬ ‫הגמרא שם‪ .‬כי עיקר ההצלחה בלימוד כאשר הבחור‬ ‫לכן הרבה יותר ממה שחשובה החזרה‪ ,‬חשובה צורת‬ ‫ברורה ומסוכמת‪ .‬אחד מהסייעתא דשמיא הגדולים כאן‬ ‫מרגיש מחובר לדברים‪ ,‬כאשר הקושיה שמקשים אכן‬ ‫הלימוד‪ .‬כאשר בחור לומד ביום עמוד גמרא‪ ,‬אם ישאלו‬ ‫בישיבה‪ ,‬שצוות הישיבה כשמו כן הוא‪ ,‬שכולם בצוותא‬ ‫קשה לו והתירוץ מיישב לו את הקושי‪ .‬אמנם אם לומדים‬ ‫אותו בסיום הלימוד מה למדת היום‪ ,‬האם הוא יוכל‬ ‫ומאוחדים בעבודת הקודש‪ ,‬ואין זה רק שם מושאל‪.‬‬ ‫תוספות שבנוי על גמרא אחרת‪ ,‬למרות שהמגיד שיעור‬ ‫לענות בבהירות‪ .‬יש להרגיל את הבחור ללמוד בצורה‬ ‫נצרכים עוד הרבה תפילות שלא נכשל ונוכל להמשיך‬ ‫יכול להסביר את הדברים מקופיא‪ ,‬אבל הבחור עדיין לא‬ ‫ברורה‪ ,‬כך בפעם הראשונה‪ ,‬וכך בפעם השניה‬ ‫בעבודת הקודש‪ ,‬בפרט שבשנה הבאה מנין הבחורים‬ ‫מרגיש שהקושיה והתירוץ הם שלו עד שלומד את הגמרא‬ ‫והשלישית‪ ,‬וכאשר לומד ארבע פעמים באופן שהדברים‬ ‫בישיבה כפול בעזרת ה'‪ .‬יעזור ה' יתברך שיהא הכל עם‬ ‫שם‪ ,‬כפי שתוספות הקשה את קושייתו לאחר שלמד את‬ ‫ברורים ומסוכמים‪ ,‬הם נחקקים במוחו לאורך ימים‪.‬‬ ‫הרבה סייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫הגמרא שם‪.‬‬ ‫היוצא מזה לגבי השאלה האם להוריד בכמות הדפים כדי‬ ‫ה‬ ‫והרגל עצמו על כל דיניו‪ ,‬ובו הימים לא‬ ‫ראש החבורה‪ :‬להיכנס עם כל הגוף לתוך‬ ‫ניתנו אלא כדי שיעסקו בתורה‪ ,‬אלו הם‬ ‫אס>פו >לי חסי>די‬ ‫‪...‬‬ ‫המצווה – כך הפליא מרנא הס"ק‬ ‫שיחת חברים בדרכי רבותינו‬ ‫המקיפים והכלים שעל ידם עושים אנו כלי‬ ‫מלעכוויטש זי"ע את מצוות סוכה‪ ,‬והגוף –‬ ‫וחומה לאורו יתברך ששורה בקרבנו מימי‬ ‫וימינו תחבקני – הארת המקיפים בימי הסוכות בדרך העבודה‬ ‫גוף שנתקדש ביום הכיפורים‪ ,‬גוף שהתעלה‬ ‫הרחמים והרצון‪.‬‬ ‫והאיר באור החמשה עינויים‪ ,‬אוזניים‬ ‫מקיפין על דרך העבודה | הגדר תמיד מוכיח על הבית?! | הסוכה כאמא המגינה תמיד על‬ ‫ששמעו את השם הנכבד והנורא יוצא‬ ‫יעקב יצחק‪ :‬הדברים נפלאים‪ ,‬אך לא אסרב‬ ‫בניה | הבן החכם מנצל את ההזדמנות לפייס גם את האבא | נענועי הלולב לגלות את הטוב‬ ‫שבו' הרוחות | הקפת הבימה בכל יום ובהושענא רבא | ההקפות הנוראות ביום שמיני עצרת‬ ‫מפורש מפי כהן גדול‪ ,‬ואף בזמן הזה שאין‬ ‫לאחד מן החברים שביקש להעמיק‪...‬‬ ‫אנו זוכים לדאבוננו לשמוע בחוש‪ ,‬מכל‬ ‫ידידינו ר' ברוך מרדכי האיר כי בכל חג‬ ‫וסוכה תהיה לצל יומם‪ ,‬השטן והיצה"ר איבדו את שליטתם כליל ביום הכיפורים הקדוש‬ ‫מקום נפשנו ונשמותינו בהחלט מרגישות‬ ‫הסוכות יש שני סוגי הקפות‪ ,‬האחד הוא‬ ‫והנורא‪ ,‬הזוהר הקדוש מתאר כי עם צאת יום הכיפורים‪ ,‬השטן חוזר וניעור ועיניו חושכות‪...‬‬ ‫את קדושת השם המפורש ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫הסוכה המקפת אותנו‪ ,‬והשני שאנחנו‬ ‫כל החטאים העוונות והפשעים‪ ,‬כל הקטרוגים והחומות החוצצות בין קוב"ה לכנסת ישראל‬ ‫מקיפים את הבימה עם הד' מינים‪ ,‬חשבתי‬ ‫שעמל ויגע למשך שנה שלמה – כולם נמחקו ונעלמו‪ ,‬יבוקש את עוון יהודה ואיננו‪.‬‬ ‫הגוף הזה נכנס לסוכה‪ ,‬מתקדש ומיטהר‬ ‫פעם על מהות המקיפין כי ההקפה יכולה‬ ‫ומתעלה עד מאד! מהאר"י הקדוש איתא כי‬ ‫לא זאת בלבד‪ ,‬אלא כל מיני הבלים רעים שנותרו בחלל העולם מעבירות חמורות רח"ל‬ ‫להיות רק אם מושלמת מכל צדדיה‪ ,‬זאת‬ ‫הארת סוכה הוא אור של מקיפין‪ ,‬אור‬ ‫שעברו יהודים רחוקים ל"ע ולא זכו לשוב עליהם בתשובה‪ ,‬ונותרו מזה בחלל העולם הבלים‬ ‫אומרת באותו המקום בו העיגול או כל‬ ‫רעים‪ ,‬גם הם נמחקו ולא השאירו אחריהם זכר‪ ,‬היצר הרע כועס‪ ,‬זועם!‬ ‫שמקיף את כל קומת האדם מרישא ועד‬ ‫מקיף שהוא מתחיל שם חייב הוא להסתיים‪,‬‬ ‫גמירא‪ ,‬ככלל בימים אלו יש חלקי עבודה‬ ‫סיכום מפורש יש להשי"ת אתו בבריאה‪ ...‬רשות יש לו להסטין ולהכשיל‪ ,‬ולאחר מכן לקטרג‬ ‫באם לא אינו מקיף הוא‪ ,‬הרי שהוראת‬ ‫נוספים בהארת המקיפים‪ ,‬מקיפין את‬ ‫ולגרום רעות חלילה ליצורים‪ ,‬ואילו על רחמים ועל סליחה‪ ,‬מעולם לא 'סיכמו' עמו‪.‬‬ ‫העיגול וההקפה היא שכל האור‪ ,‬כל‬ ‫הבימה עם ד' המינים בכל יום‪ ,‬בהושענא‬ ‫הבריאה‪ ,‬כולה מתחילה ומסתיימת בנקודה‬ ‫השטן מחפש כביכול את בני ישראל‪ ,‬רודף אחריו כמו שלבן רדף אחר יעקב‪ ,‬אבל ריצתו –‬ ‫רבא מקיפין שבע פעמים‪ ,‬ובשמיני עצרת‬ ‫אחת‪ ,‬עוד נשוב ליסוד זה בהמשך‪.‬‬ ‫לשווא היא‪ ,‬רודף ורודף ואינו מוצא שום עבירה בימים אלו‪ ,‬כלל ישראל נמלט הימנו‪ ,‬רץ‬ ‫ושמח"ת מקיפין את הבימה עם הספר תורה‬ ‫הוא אחר דבר מצוה‪ ,‬לולב ואתרוג‪ ,‬סוכה ונויה‪ ,‬הון רב מוזל כמים בחביבות מצוה‪ ,‬השטן‬ ‫שבע הקפות שלוש פעמים‪.‬‬ ‫באריז"ל מבואר כי בכדי לזכות להקפה‬ ‫אינו מצליח בשום אופן 'לתפוס' את כנסת ישראל באיזה פגם‪.‬‬ ‫דסוכה לא נדרש מהאדם שום עבודה‪ ,‬רק‬ ‫ברוך מרדכי‪ :‬ראש החבורה סידר את‬ ‫להיכנס לסוכה‪ ,‬ואדרבה באם ייגע האדם‬ ‫ממשיך הזוה"ק ומתאר – נמלט היהודי מהשטן ויצר הרע לתוך סוכתו‪ ,‬ואל הסוכה‪ ,‬אל‬ ‫הדברים באופן נפלא! בהתבוננות נוספת‬ ‫הסוכה אין רשות ליצר הרע והשטן להכנס אפילו להבטה בעלמא – ויעקב נסע סוכתה‪,‬‬ ‫על מנת לשבת בסוכה‪ ,‬מצטער פטור מן‬ ‫נראה כי שלושה סוגי הקפות יש לנו בימים‬ ‫יעקב מטמין עצמו בתוך הסוכה מלבן הארמי המבקש לרדפו ולאבד נפשו‪ ,‬יתבוננו החברים‬ ‫הסוכה‪ ,‬כי אור הסוכה משמעותה אור עליון‬ ‫קדושים אלו‪ ,‬מחד בו אנחנו נכנסים לסוכה‬ ‫בהארת הדברים‪ ,‬הארת מצות סוכה והקפת התיבה‪ ,‬הארת הקפת התיבה שבעה פעמים‬ ‫מאד כמו שבכל הבריאה ידוע כי אמא‬ ‫והסוכה היא זו שמקיפה ואופפת אותנו‪,‬‬ ‫בהו"ר‪ ,‬והארת פנימיות ההקפות ביום שמיני עצרת ושמחת תורה‪.‬‬ ‫לעולם לא תעזוב את בנה העולל‪ ,‬יהיה מה‬ ‫שומרת עלינו היטיב מכל רוחות רעות‪ ,‬אבל‬ ‫שיהיה ויהיה מי שיהיה‪ ,‬כן אור הסוכה‬ ‫בשני ההקפות הנוספות‪ ,‬אנחנו אלו‬ ‫המתגלה בכללות‪ ,‬הארת אהבת ה' עצומה לכל איש ישראל יהיה מי שיהיה ויהיה מה שיהיה‪,‬‬ ‫שמקיפים‪ ,‬בהקפות של ההושענות מקיפים אנו את הבימה‪ ,‬מנהג קדום שכבר מובא בספרי‬ ‫כבר אמר חכמים במסכת סוכה – ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת‪ ,‬כי עצם מהות הסוכה‬ ‫הגאונים שאדם עומד על הבימה וספר תורה בידו‪ ,‬ובהקפות של שמחת תורה אנו מקיפין‬ ‫היא שהיא כמו אמא המקבלת ואוספת את עולליה לאחר יום ארוך‪ ,‬גם אם היה ילד‬ ‫את הבימה כשאנחנו אוחזים את הספר תורה בעצמו‪ ,‬יש לבאר הדברים‪.‬‬ ‫שהתלכלך ועדיין לא התנקה עד הסוף‪ ,‬גם אם הבן לא התנהג כשורה‪ ,‬את כולם היא אוספת‬ ‫אהרן יוסף‪ :‬אני בטוח שידידנו ר' יעקב יצחק ייטיב להסביר לנו את עומק הדברים‪ ,‬אך קודם‬ ‫ומחבקת‪.‬‬ ‫לכן אשמח באם מישהו מבני החבורה יוכל לבאר לי בפשטות מה הם 'מקיפים'‪ ,‬מה קורה‬ ‫ראש החבורה‪ :‬הארת המקיפין של הסוכה הנוגע לעבודתנו היא‪ ,‬לגלות בקרבנו את אהבת ה'‬ ‫בסוכות‪ ,‬מי מקיף? את מה הוא מקיף? את מי אנחנו מקיפים? אשמח לביאור פשוט בדרכי‬ ‫העצומה שאוהב אותנו ללא שום תנאי‪ ,‬האור שמאיר עלינו גם אם איננו ראויים‪ ,‬כוס מזהב‬ ‫העבודה‪.‬‬ ‫יכולה להיות מלאה עם בוץ‪ ,‬אך הזהב שבכוס תמיד תישאר זהב מופז‪ ,‬הגילוי הנפלא של‬ ‫שלמה חיים‪ :‬אורות מקיפים הוא יסוד גדול ועיקרי בעבדות הבורא ית"ש‪ ,‬לשבר את האוזן‬ ‫הסוכה היא שתמיד תמיד תמיד השי"ת עמנו‪ ,‬מקיף אותנו‪ ,‬אוהב אותנו‪ ,‬תמיד יהיה לנו מקום‬ ‫נמשילו למציאות גשמית‪ ,‬בית גדול ונאה לא יוכל להיות בשום אופן ללא שער וגדר המונע‬ ‫במחיצתו‪ ,‬ותמיד יחפוץ את קרבתנו ואהבתנו‪.‬‬ ‫מזרים להיכנס לתוכה‪ ,‬מים חיים – נעימים וקרים ככל שיהיו – לא יוכלו להגיע לשימוש ללא‬ ‫שלמה חיים‪ :‬אם נמשיך את המשל שר' יעקב יצחק המשיל לאמא שתמיד אוספת את ילדיה‬ ‫כלי קיבול‪ ,‬האדם ניכר לפי הלבושים שלובש ומקיפים אותו‪ ,‬כל מציאות גשמית זקוקה לכלי‬ ‫גם אם הם חטאו כלפיה‪ ,‬הרי שאחר כך מגיע האבא‪ ...‬ואצל האבא אין כל כך הרבה רחמים‬ ‫שתעטוף ותקיף אותה‪ ,‬הכלי יכול להיות מתעתע לפעמים‪ ,‬מחמת שיכול אדם להיות עני‬ ‫ואהבה‪ ,‬האבא יכול לכעוס ואפילו להעניש חס ושלום‪ ,‬אם כן מה לו ליהודי האור הזה‬ ‫מרוד ולגור בארמון פאר מחמת סיבות שונות‪ ,‬יכול להיות בית מט ליפול וגדר מפוארת‬ ‫בסוכות‪ ,‬אם לאחר הסוכות‪ ,‬או אפילו בסוכות עצמו‪ ,‬בשעה שהוא אינו בסוכה אינו מאיר‬ ‫ומרשימה‪ ,‬גם כוס מוזהבת ומקושטת ביהלומים יכולה להיות מלאה בבוץ‪.‬‬ ‫עליו אור זה‪ ,‬כיצד נוכל לשמר בקרבנו הרגשה נפלאה זו של דבקות ואהבה‪ ,‬שתהיה שלנו‬ ‫חנוך העניך‪ :‬מקיפין משמעות נוספת לה‪ ,‬היא מקיפה על החפץ מבחוץ‪ ,‬אם כן לעולם המקיף‬ ‫ולא חלילה משהו זמני וחולף‪.‬‬ ‫יהיה גדול יותר ממה שבפנים‪ ,‬כי הוא חייב להקיף אותו מכל עבריו‪ ,‬על כל פנים לענייננו‪,‬‬ ‫לאחר עבודתנו בארבעים יום שמר"ח אלול עד יום הכיפורים‪ ,‬שהגיעה לשיאה בעשרת ימי‬ ‫יעקב יצחק‪ :‬נקודה חשובה ונפלאה העלית ר' שלמה חיים! למטרה זו בדיוק הורו לנו חז"ל‬ ‫תשובה ויום הכיפורים‪ ,‬הכנסנו בליבנו הארות נפלאות וחשק עז לעבוד את השי"ת ולהיות‬ ‫את סדר ד' המינים‪ ,‬את ברכת הד' מינים והנענועים הראשונים עושים בסוכה‪ ,‬כי על ידי‬ ‫דבוק אליו בכל זמן ובכל מצב‪ ,‬הארה זו – אם לא נעשה לה חומה וגדר‪ ,‬אם לא נקבע לה‬ ‫הברכה והנענועים לכל ו' רוחות השמים אנו ממשיכים על עצמנו בכל יום ויום הארה מאותו‬ ‫גבול חזק‪ ,‬יכולה היא חס וחלילה להיאבד ולשקוע בתהום הנשיה‪.‬‬ ‫אור עליון ששורה בסוכה דווקא וממשיכים אותה אלינו‪ ,‬בכל יום הארה אחרת מז' המידות‬ ‫המאיר ביותר באותו היום‪ ,‬גם בנענועי ההלל ממשיכים אנו על עצמנו ועל כל רמ"ח אברינו‬ ‫על כן נתן לנו ה' אלוקינו מיד לאחר ימי התשובה יום טוב שהוא תקיף במצוות‪ ,‬לולב ומיניו‬ ‫ושס"ה גידינו את ההכרה כי אנחנו בניו אהוביו של השי"ת לעולם‪ ,‬בכל מצב ובכל זמן!‬ ‫הכוללים עשרות ומאות פרטי דינים‪ ,‬סוכה על כל החומרות והקולות שבה‪ ,‬מלבד היום טוב‬ ‫ו‬ ‫ישבתי עם בני משפחתי שמחתי ושימחתי אחרים בשמחת היו"ט‪ ,‬אבל טאטע זיסער –‬ ‫חנוך העניך‪ :‬זה התשובה לשאלת ר' שלמה חיים‪ ,‬אם הילד באותו הזמן שאמו אוספת אותו‬ ‫הושענא! אני עדיין לא יכול לומר כי אכן הנני שייך לגמרי אליך ורק אליך‪ ,‬הושענא רבה! אין‬ ‫ומחבקת אותו אליה יש לו שכל ודעת‪ ,‬אזי הוא אומר לה – אמא אכן התנהגתי שלא כשורה‬ ‫לי שום מוצא וישועה מבלעדיך‪.‬‬ ‫אבל כבר התחרטתי עליה מעומק לבי‪ ,‬כבר הבטחתי לעצמי שדבר כזה לא יישנה שוב! א‬ ‫מאמע בלאבט א מאמע‪ ,‬ואפילו אחר כך כשהאבא מגיע היא מלמדת זכות על הבן‪ ,‬מגלה‬ ‫כמה אוהב השי"ת זעקה זו! השי"ת רוכב על זעקת הערבה! סלו לרכב בערבות! מתוך אותו‬ ‫לאבא כי הבן כבר גילה את דעתו שרצונו רק בעשיית טוב וחסד‪ ,‬וכבר התחרט על כל הרע‬ ‫שברון לב נחתם דינם של בני ישראל לטובה ולברכה‪ ,‬חותם של אהבה‪ ,‬חותם של חסדים‪,‬‬ ‫שעשה מעומק ליבו‪.‬‬ ‫ביום השביעי מקיפים את הבימה עם הלולב שבעה פעמים‪ ,‬להורות כי על אף שעבדנו בכל‬ ‫יום והמשכנו את החסדים ואת הטוב בכל יום ויום מכל מקום עיקר ההשפעה על נפשנו‬ ‫כשאדם מנענע את ד' המינים הוא לוקח את הטוב שבמידת החסד שמתגלה בצד דרום‪ ,‬את‬ ‫תהיה בעת שנכיר ונדע כי באמת אין בנו כח לעשיית טוב רק על ידי השי"ת בעצמו‪ ,‬ומזה‬ ‫הטוב שבמידת ההוד המתגלה למטה‪ ,‬מנענע לאותו רוח ומחזיר אל עצמו כאומר לבורא‬ ‫נעשה החותם הפנימי על נפשנו לטב ולחיין ולשלם‪.‬‬ ‫עולם – הריני חפץ רק בטוב ובחסד הנשפע מכל רוח ורוח‪ ,‬מאי דהוה הוה וכבר שבתי עליה‬ ‫בתשובה וחרטה מעומק לבי ביום הכיפורים‪ ,‬מה שאני מבקש ומחפש כעת הוא רק את הטוב‬ ‫ראש החבורה‪ :‬ההקפה עם הלולב את הבימה הוראתה היא לשמור בעצמנו את החסדים‬ ‫בכל צד וצד‪.‬‬ ‫והקדושות שזכינו להם על ידי הנענועים ואמירת ההלל‪ ,‬אין אנו מסתפקים עם האור הכללי‬ ‫שמאיר השי"ת בחסדו בימי הסוכות בסוכה‪ ,‬אלא ממשיכים אנו את האור אלינו‪ ,‬אל כל רמ"ח‬ ‫ברוך מרדכי‪ :‬על פי האור החדש שגילה לנו ר' יעקב יצחק‪ ,‬אולי אפשר להבין את מהות‬ ‫ושס"ה אברינו‪ ,‬אל מוחנו וליבנו‪ ,‬מחשבותינו והגיוננו‪ ,‬דיבורינו ומעשינו‪ ,‬אבל אף על פי כן‬ ‫ההקפות עם הלולב‪ ,‬לאחר שאנו מנענעים את הלולב ומגלים ומבררים בקרבנו מה הוא‬ ‫כשמגיע יום הושענא רבא וכנסת ישראל מרגישה שאין היא ראויה מצד עצמה לשום השפעת‬ ‫הרצון האמיתי והזך שלנו‪ ,‬אנו מקיפים את הבימה והספר תורה עליה‪ ,‬כי הספר תורה היא‬ ‫טוב וחסד‪ ,‬והיא מבקשת חסד ורחמים מאיתו ית'‪ ,‬שברון לב זה חביבה אצלו ית"ש מאד מאד!‬ ‫זו שמגלה לנו מה רצונו יתברך מעמנו‪ ,‬אנו מקיפין את הבימה פעם אחת עם ד' המינים שזה‬ ‫עתה ביררו בקרבנו את הרצון האמיתי והזך לעשות רק רצונו יתברך בכל פינה ופינה‪ ,‬בכל‬ ‫על ידי שברון לב זה זוכים לעשות חותם ומקיף לכלל ההשפעות של ימי הרחמים והרצון‬ ‫יום ויום מגלים ומבררים אנו במידה אחת כי רוצים אנו לעשות רק רצונו יתברך באותה‬ ‫בכלל‪ ,‬ושל חג הסוכות בפרט‪ ,‬ולהורות זאת אנו מקיפים הבימה שבעה פעמים לכלול את כלל‬ ‫המידה‪ ,‬ביום הראשון מידת החסד‪ ,‬בשני בגבורה‪ ,‬בחמישי במידת ההוד ובשישי ביסוד‪ ,‬ועל‬ ‫המידות של ימי הסוכות‪.‬‬ ‫ידי ההקפה אנו עושים גדר וחומה לטוב שביררנו באותה המידה‪.‬‬ ‫יעקב יצחק‪ :‬מכאן מגיעים אנו ליום הגדול והקדוש – שמיני עצרת‪ ,‬בו השי"ת בכבודו ובעצמו‬ ‫אהרן יוסף‪ :‬עד שמגיעים אנו להושענא רבא יום ערבה – סלו לרכב בערבות‪ ,‬בו מתקנים‬ ‫כביכול מבקש מעמנו – עכבו עימי עוד יום אחד‪ ,‬ביום זה לוקחים את הספר תורה בעצמו‬ ‫ומבררים אנו את מידת המלכות‪ ,‬דהיינו שכוחות הגוף והנפש כולם משועבדים לעבודתו‬ ‫בידינו‪ ,‬את התורה הקדושה שהיא שמותיו של השי"ת‪ ,‬אותה אנו לוקחים בידינו ואיתה אנו‬ ‫ית"ש בלבד ללא שום מחשבה אחרת‪ ,‬מה מתוקים דברי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א כי כשמגיע‬ ‫מקיפים‪ ,‬עם אורו ית"ש בעצמו אנו מקיפים את כל העולם כולו‪ ,‬אתה הראת לדעת כי הוי"ה‬ ‫יום בירור כלל המידות‪ ,‬ביום בו אנו צריכים לחתום בקרבנו כי אכן כל המידות משועבדות‬ ‫הוא האלוקים אין עוד מלבדו‪ ,‬העולם כולו נהפך להיות מעגל אחד גדול של כנסת ישראל‬ ‫לעבודתו ית"ש‪ ,‬כל איש ישראל מתמלא בשברון לב‪ ,‬כי מי יאמר זכיתי ליבי שאכן כלי נפשנו‬ ‫שמכריזה ואומרת‪ ,‬מראש ועד סוף הלא אב אחד! אין שום שינוי בין העולם העליון לעולם‬ ‫מבוררים ומתגלים בהם רק טוב – יום ערבה קראו לה חז"ל‪ ,‬כי הערבה אין בה טעם ואין בה‬ ‫התחתון‪ ,‬בין עולם הזה לעולם הבא‪ ,‬בין רוחניות לגשמיות‪ ,‬כולם הם כלים לגילוי אורו ית"ש‪.‬‬ ‫ריח‪ ,‬מרגיש היהודי כי למרות הכל‪ ,‬אכן זיכה אותו השי"ת לברר טוב ועוד טוב‪ ,‬חסד ועוד‬ ‫חסד‪ ,‬אך אכן כולם משועבדים רק לעבודתו ית"ש?!‬ ‫את כל הכוחות כולם אנו משעבדים וחותמים רק לאורו ית"ש‪ ,‬לעשות רצונו ולעבדו בלבב‬ ‫שלם‪ ,‬ובעוד דאיהו בלחודוהי עם מלכא שאיל ליה כל צרכוי‪ ,‬ומה הצורך הפשוט של איש‬ ‫מתוך שברון לב זועק היהודי להשי"ת – הושענא! ישבתי בסוכה‪ ,‬קניתי ד' מינים מהודרים‬ ‫ישראל – להיות תמיד עמו במחיצתו של השי"ת!‬ ‫ונענעתי בהם כל פרטיו ודקדוקיו‪ ,‬שמחנו בשמחת בית השואבה עם השכינה הקדושה‪,‬‬ ‫<<< המשך מעמוד א 'דברות קודש'‬ ‫בכתוב 'ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן קרא‬ ‫הסוכות נתעלה היהודי בעבודת התשובה‪ ,‬ואזי צריך לשעבד‬ ‫רגיל וקבוע בו‪ .‬ממילא התשובה היא דווקא במה שמתגבר‬ ‫שם המקום סוכות'‪ ,‬אמאי קרא שם המקום על שם‬ ‫עצמו לרצונו יתברך אף בדירת עראי ‪ -‬שלא במקומו הקבוע‪,‬‬ ‫על יצרו באותו מקום ומצב‪ ,‬אבל במה שיתגבר עליו בהיותו‬ ‫הסוכה שהיא דירת עראי שעשה למקנהו‪ .‬שלהורות‬ ‫שבכל יום מזכך מידה אחת להיות משועבדת לבורא יתברך‬ ‫במקומו הקבוע‪ ,‬אין רבותא כל כך‪.‬‬ ‫בה שעיקר חשיבות העבודה במה שדבוק ביוצרו אף‬ ‫בכל זמן ומצב‪ ,‬ובזה משלים תשובת יום הכיפורים להיות כל‬ ‫זה נתקן חג‬ ‫ענין‬ ‫במקום ובמצב עראי‪ ,‬וכנגד‬ ‫מציאותו דבקה בה' יתברך‪.‬‬ ‫סוכה – הכנעת היצר במצב עראי‬ ‫הסוכות‪.‬‬ ‫זהו ענין חג הסוכות כנגד יעקב אבינו‪ ,‬דכתיב‬ ‫זהו טעם מצות סוכה‪ ,‬שאמרה תורה כל שבעת הימים צא‬ ‫שבת חול המועד סוכות‪ ,‬אושפיזא דיעקב‪ ,‬תשפ"ה‪ ,‬ליל שבת‬ ‫'ולמקנהו עשה סוכות'‪ ,‬כי כבר דייקו הספרים הקדושים‬ ‫מדירת קבע ושב בדירת עראי (סוכה ב‪ .).‬כפי שנתבאר שבחג‬ ‫צילא דמהימנותא ‪ -‬אמונה שכל השפע ברכת ה'‬ ‫נעילה נצרכים לשמירה מעשו ולזה 'ויעקב נסע סכתה'‪ ,‬כי‬ ‫ולזה נתברך יעקב יתן ויחזור ויתן‪ ,‬שעל ידי שנשפע לו בכל‬ ‫ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן‬ ‫אחר עבודת ראש השנה ויום כיפור‪ ,‬זוכים בחג הסוכות‬ ‫עת כפי צורכו ואין נשפע הכל בבת אחת‪ ,‬מתבונן ומכיר‬ ‫קרא שם המקום סוכות (בראשית לג יז)‪ .‬והקשו הספרים‬ ‫לשפע ברכה מלעילא ‪ -‬חג האסיף‪ .‬ועל ידי שנכנס בסוכה ‪-‬‬ ‫הקדושים מה טעם קרא המקום על שם הסוכות שעשה‬ ‫תמיד שהוא ברכת ה'‪ .‬אבל עשו אמר 'הלא אצלת לי ברכה'‬ ‫למקנהו‪ ,‬ולא על שם הבית שעשה לו‪.‬‬ ‫צילא דמהימנותא ומכיר שהכל ברכת ה' ניצול מכחו של‬ ‫(בראשית כז לו)‪ ,‬שלא היה חפץ אלא בברכה אחת‪ ,‬כי לא היה‬ ‫עשו‪ .‬לזה קרא יעקב המקום על שם הסוכות שעשה‬ ‫חפצו אלא בשפע עצמו‪ ,‬בלא לקשר הכל לה' יתברך לידע‬ ‫איתא בחז"ל (בראשית רבה סו ג) 'ויתן לך האלקים' (בראשית כז כח)‪,‬‬ ‫למקנהו‪ ,‬כי בעת שנפרד מעשו 'ויעקב נסע סכתה'‪ ,‬כדי לנצח‬ ‫יתן ויחזור ויתן‪ .‬והביאור בזה דכתיב (משלי י כב) 'ברכת ה' היא‬ ‫שהוא ברכת ה'‪.‬‬ ‫כחו של עשו‪ ,‬הוא על ידי שבכל מקנהו וקנייניו יודע שהם‬ ‫תעשיר ולא יוסיף עצב עמה'‪ .‬היינו שבכל שפע הנשפע‬ ‫זהו ענין הסוכה‪ ,‬שהיא שמירה מכחו של עשו‪ ,‬כדאיתא‬ ‫לאיש יהודי‪ ,‬על ידי שמכיר שהוא ברכת ה'‪ ,‬ממנו יתברך‬ ‫ברכת ה'‪ ,‬שהוא ענין הסוכה‪.‬‬ ‫שבת חול המועד סוכות‪ ,‬אושפיזא דיעקב‪ ,‬תשפ"ה‪ ,‬רעוא דרעוין‬ ‫בזוהר הקדוש (הנאמר לפני התקיעות ‪ -‬אמור צח‪ :‬ברע"מ) שאחר תפילת‬ ‫מקור השפע‪ ,‬נשמר השפע מכל ענין רע‪.‬‬ ‫ז‬ ‫יום הערבה ‪ -‬בקשת הדבקות במתנת חנם‬ ‫ח"ו‪ .‬אבל בעת שמבקשים ישראל מתנת חנם מבחינת חנון‪,‬‬ ‫שאין בה טעם ולא ריח‪ ,‬ואיננו מבקשים מאומה בזכות‬ ‫דוד המלך אושפיזא קדישא דהאי יומא‪ ,‬מבקש בתהלים (פו‬ ‫אין שייך על זה שום קטרוג ‪ ,‬כי קטרוג זה הוא כביכול‬ ‫מעשינו‪ ,‬כי אם בכח הרצון העליון שחפץ ה' יתברך להמשיך‬ ‫טז) 'פנה אלי וחנני תנה עוזך לעבדך והושיעה לבן אמתך'‪.‬‬ ‫למעלה‪ ,‬שהרי עבור זה נברא העולם‪ ,‬בגין דאיתקרי רחום‬ ‫לישראל חיים טובים‪' ,‬פנה אלי וחנני' ‪ -‬במתנת חנם‪.‬‬ ‫עבודת החודש הזה היא 'פנה אלי'‪ ,‬תקוותנו ובקשתנו שנזכה‬ ‫וחנון (ראה תחילת ספה"ק עץ חיים)‪ .‬והוא ענין חבטת הערבה‪,‬‬ ‫לעמוד פנים בפנים לפני ה' יתברך‪ .‬בעת שניגש היהודי בפעם‬ ‫באריז"ל (שער הכונות סוכות דרוש ו) איתא שהחותם של הושענא‬ ‫שנעשה על ידי זה החותם‪ ,‬כי אחר הגבהת הערבה בבחינת‬ ‫הראשונה לאמירת הסליחות‪ ,‬אומר 'באלו פנים נשפוך‬ ‫רבה הוא ממילוי שם אהי"ה והוא בגימטריא משנה‪ ,‬ולזה‬ ‫'פנה אלי וחנני'‪ ,‬בגודל תשוקה ורצון להתייחד עם הבורא‬ ‫שיחים'‪ .‬אמנם על ידי כל עבודת החודש‪ ,‬נתן לנו הבורא‬ ‫קורין משנה תורה‪ .‬והרמז‪ ,‬כי שם אהי"ה הוא שם התשובה‪,‬‬ ‫יתברך במתנת חנם‪ ,‬נעשה 'תנה עוזך לעבדך והושיעה לבן‬ ‫יתברך ברוב רחמיו וחסדיו פנים לעמוד לפניו‪.‬‬ ‫ומילוי שם אהי"ה מורה על הרצון הפנימי‪ .‬כי ביום ערבה‬ ‫אמתך'‪ ,‬שזוכה לעוז וחוזק במה שנחתם בנפשו היחוד בה'‬ ‫בעת השער לא סגרו‪ ,‬עורך היהודי חשבון נפשו ומתעורר‬ ‫יתברך בלא שום קטרוג‪.‬‬ ‫'פנה אלי וחנני' ‪ -‬במתנת חנם‬ ‫בתשוקה ורצון עצומים לייחד עצמו עם הבורא יתברך‪ ,‬שכל‬ ‫'עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך'‪ .‬הבורא יתברך‬ ‫רצונו 'אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו'‪.‬‬ ‫אלא שאף אחר כל עבודתנו‪ ,‬בבוא יום הושענא רבה‪ ,‬שבו‬ ‫נתן לישראל ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים‪,‬‬ ‫ובגודל תשוקתו יודע שאין לו לקוות אלא שיחננו ה' יתברך‬ ‫נשלם חותם הדבקות בנפשות ישראל‪ ,‬מתבונן היהודי ומבין‬ ‫החותם של נעילה‪ ,‬וכל החסדים העצומים בימים שעד עתה‪.‬‬ ‫במתנת חנם‪ ,‬וייחד לבבו לאהבה וליראה את שמך‪ ,‬שלא‬ ‫שמצד עצמו אינו ראוי וכדאי לעמוד פנים בפנים לפניו‬ ‫כעת הננו מבקשים 'ואל תטשנו ה' אלקינו לנצח'‪' ,‬ותיטיב לנו‬ ‫יתקשר ויתייחד אלא לדבר שהוא רצונו יתברך‪.‬‬ ‫יתברך‪ .‬ואזי אינו מבקש אלא 'פנה אלי וחנני' ‪ -‬שיזכה לעמוד‬ ‫החתימה'‪ ,‬שכל ישראל יוושעו בבני‪ ,‬חיי ומזוני‪ .‬ערבה‬ ‫לפניו יתברך במתנת חנם‪.‬‬ ‫בגימטריא זרע‪ ,‬שכל ישראל יזכו במהרה בנקל להקים בתים‬ ‫במתנת חנם אין שייך קטרוג‬ ‫בעת הזאת נוטל את הערבה שאין בה טעם ולא ריח‪,‬‬ ‫בישראל‪ ,‬ולגדל בנים ובנות לעבודתו יתברך‪ .‬שנזכה 'קול‬ ‫וכיון שרואה הבורא יתברך בקשת היהודי בגודל תשוקה‬ ‫ומשווה עצמו לערבה בהיות שמצד עצמו אינו יכול לבקש‬ ‫מבשר מבשר ואומר'‪' ,‬ועמדו רגליו על הר הזיתים' (זכריה יד ד)‪,‬‬ ‫ורצון‪ ,‬ובקשתו במתנת חנם‪ ,‬משפיע לו חותם בנפשו שנחתם‬ ‫מאומה‪ .‬ובכוונה זו מגביה את הערבה קודם החבטה‪ ,‬כי‬ ‫בגאולתן של ישראל במהרה בימינו‪.‬‬ ‫בו הדבקות בו יתברך‪ .‬וענין החותם‪ ,‬שאין על זה שום קטרוג‪,‬‬ ‫ההגבהה מורה על תשוקה עצומה לה' יתברך שימשיך לנו‬ ‫הושענא רבה‪ ,‬תשפ"ו‬ ‫כי בעת שמשפיעים ליהודי לפי מעשיו‪ ,‬שייך על זה קטרוג‬ ‫חיים ‪' ,‬זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים'‪ ,‬כי אמנם אנחנו כערבה‬ ‫גילוי מלכות ה' על ידי עבודת בני ישראל‬ ‫כבודו יתברך בעולם החומר‪ ,‬הוא מכח עבודתו בימים‬ ‫שעיקר הבקשה על שלמות הגילוי בביאת המשיח‪ ,‬נפעל על‬ ‫ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' (במדבר כט לה)‪ .‬במדרש‬ ‫הקדושים‪.‬‬ ‫ידי זה אף בזמן הזה לגלות כבודו יתברך בעולם בכל ימות‬ ‫(במדבר רבה כא כג) אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה עליך להוסיף‬ ‫השנה‪ ,‬ובפרט בנפשות ישראל להאיר בהם אמונה ברורה‬ ‫לנו מועדות ועלינו להיות מקריבים לפניך ומכבדים אותך‪,‬‬ ‫כן הוא בענין גילוי כבודו יתברך בבוא עת הגאולה‪ ,‬שביום‬ ‫שהבורא יתברך אין עוד מלבדו‪ ,‬וכל דבר הנארע עמם ונארע‬ ‫'יספת לגוי נכבדת' (ישעיה כו טו)‪ .‬אמר להם הקב"ה חייכם‪ ,‬איני‬ ‫ההוא יכיר כל אחד מישראל כיצד נפעל גילוי כבודו יתברך‬ ‫בעולם הוא בהשגחה פרטית ממנו יתברך‪.‬‬ ‫מחזיר ימים טובים מכם‪ ,‬אלא אני מוסיף לכם מועדות‬ ‫על ידי עבודתו בזמן הגלות‪ .‬כמאמר הכתוב (ישעיה כה ט) 'ואמר‬ ‫שתשמחו בהם‪ ,‬שנאמר 'ביום השמיני עצרת'‪.‬‬ ‫ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו'‪,‬‬ ‫בשמיני עצרת נתגלה‬ ‫שבעת יזכה היהודי לראות גילוי כבודו יתברך‪ ,‬יראה באצבע‬ ‫שגילוי המלכות היא בכח עבודת בני ישראל‬ ‫הנהגת הבורא כפי הנהגת בני ישראל‬ ‫ויאמר 'זה ה' קוינו לו'‪ ,‬גילוי זה נפעל על ידי שבחשכת הגלות‬ ‫קוינו לישועת ה' והתחזקנו באמונתו ובגילוי כבוד מלכותו‪.‬‬ ‫עוד אמר להם הקב"ה שלא זו בלבד שאינו נוטל מהם‬ ‫איתא בפירוש המלבי"ם על הפסוק (תהילים קיד א‪-‬ב) 'בצאת‬ ‫הארת המועד אחר עבור המועד‪ ,‬אלא אני מוסיף לכם‬ ‫ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו‬ ‫דע מה שנפעל על ידי עבודתך‬ ‫מועדות שתשמחו בהם‪ ,‬שנאמר 'ביום השמיני עצרת'‪ ,‬כי‬ ‫ישראל ממשלותיו'‪ ,‬מה שהתנהג ה' יתברך בהנהגת קדושה‬ ‫ביום שמיני עצרת זוכים ישראל לדבקות ביוצרם באופן‬ ‫לפי המעשים למעלה מההנהגה הטבעית‪ ,‬זה גרם יהודה‬ ‫ומיום שמיני עצרת יקח היהודי כח לעבודתו בצאתו לימי‬ ‫נעלה ביותר‪ ,‬ואזי נתגלה שגילוי כבודו יתברך בעולם נפעל‬ ‫שמסר נפשו על קדושת ה'‪ .‬ומה שהראה ה' ממשלתו על‬ ‫החול‪ ,‬ביודעו שלא על ידי עבודתו בימים הקדושים בלבד‬ ‫על ידי עבודתם‪ .‬וזהו 'עצרת תהיה לכם'‪ ,‬ביום זה נגלה‬ ‫הטבע לעשות ניסים ונפלאות‪ ,‬הוא על ידי מעשי בני ישראל‪.‬‬ ‫נפעל בעליונים ובתחתונים‪ ,‬אלא אף בעבודתו בכל ימות‬ ‫שגילוי המלכות הוא לכם ‪ -‬שלכם‪ ,‬בכח עבודתכם‪ .‬וכל אשר‬ ‫השנה‪ ,‬כי בכל התחזקות בהתגברות היצר ובכל חיזוק בתורה‬ ‫כן הוא ענין המועדים שנתגלה בהם אהבת ה' לעמו ונתגלה‬ ‫זוכה איש יהודי בימות השנה להתחזק באמונת ה' ולגלות‬ ‫ותפילה נתעורר שמחה למעלה ונשפע בנפשו אמונת ה'‬ ‫כבודו יתברך בעולם בכח עבודת בני ישראל‪ .‬וזהו שאמרה‬ ‫ונמשך על ידי זה גילוי מלכותו יתברך בעולם‪ ,‬עד שיהא‬ ‫כנסת ישראל לפני הקב"ה עליך להוסיף לנו מועדות ועלינו‬ ‫הגילוי בשלמות בביאת הגואל‪.‬‬ ‫'אהללה בוראי' על שפע הטוב‬ ‫להיות מקריבים לפניך ומכבדים אותך‪ ,‬כי על ידי הקרבת‬ ‫בעת שזמרו 'ואני בעודי אהללה בוראי'‪ ,‬עלה בדעתי‬ ‫הקרבנות ועבודת היום יתגלה עוד כבוד מלכותו בעולם‪.‬‬ ‫יעזור ה' יתברך שנזכה ליטול עמנו הארת הימים‬ ‫כי בבוא הימים הקדושים‪ ,‬הננו מתפללים ומבקשים‬ ‫הקדושים‪ .‬והרי אמרו חז"ל (אבות ד ב) מצוה גוררת מצוה‪ ,‬אם‬ ‫מה' יתברך להשפיע לנו שפע בגשמיות וברוחניות‪.‬‬ ‫עבודת המועדים פועלת אף אחר המועד‬ ‫כן אחר כל המצוות שזכינו לקיים בחודש הזה התקיף‬ ‫ואיננו מסתפקים במה שנשפע עד עתה‪ ,‬אלא מבקשים‬ ‫במצוות‪ ,‬ודאי נזכה לקיים עוד ועוד מצוות‪.‬‬ ‫אמר להם הקב"ה חייכם איני מחזיר ימים טובים מכם‪.‬‬ ‫שיוסיף להשפיע לנו עוד מידו הרחבה והמלאה‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שמבקשים להוסיף להם מועדות כיון שסבורים‬ ‫בתפילה אומרים‪' ,‬ותתן לנו ה' אלקינו את יום חג הסוכות‬ ‫ואם תאמר הלמאי נצרכים ישראל להוסיף להם עוד‬ ‫שגילוי מלכותו יתברך בעולם על ידי עבודתם נפעל בעת‬ ‫וכו' ושמיני עצרת זמן שמחתנו'‪ .‬אפשר ששמחתנו‪ ,‬לשון‬ ‫שפע‪ ,‬על זה אמר 'ואני בעודי' ‪ -‬על ידי שיוסיף לנו‬ ‫המועד בלבד‪ ,‬לכן אמר להם הקב"ה שאינו מחזיר מהם‬ ‫רבים‪ ,‬מורה אף על ה' אלקינו‪ ,‬שכביכול שמח בעבודתנו‬ ‫הבורא יתברך עוד שפע‪' ,‬אהללה בוראי' על טובו‬ ‫הארת המועד‪ ,‬ואף בימי החול נגלה כבודו יתברך בעולם‬ ‫במועדים‪ .‬יעזור ה' יתברך שיקויים 'יהי כבוד ה' לעולם‬ ‫וחסדו‪ ,‬ויתרבה כבוד שמים‪ ,‬לכן כדאי וראוי להשפיע‬ ‫בכח עבודת המועדים‪.‬‬ ‫ישמח ה' במעשיו' (תהלים קד לא)‪ ,‬ונזכה לגילוי כבודו יתברך‬ ‫לנו שפע רב‪.‬‬ ‫בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו‪.‬‬ ‫אושפיזא דמשה רעיא מהימנא‪ ,‬תשפ"ד‬ ‫וכן הוא בכל בקשות ישראל בימים הקדושים לגילוי‬ ‫נעילת החג שמיני עצרת תשפ"ג‬ ‫מלכותו יתברך וגודל תשוקתם להאיר כבודו בעולם‪ ,‬שאף‬ ‫ח‬