תורת איזביצא ראדזין · Toras Izbitza Radzin — סוכות (2026-09-21)

העלון נתנדב לע“נ רבותינו הקדושים
ולזכות יהושע בן חוה לאה ומשפחתו
במשנת רבוה"ק מאיז'בצא וראדזין זלה"ה
חג עלון
הסוכות מס' 155
מתוך השיעור בספרי רבותינו זיע"א
סוד ישרים (יום ב' דסוכות אות פ"ט)
על ידי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
אחר זכית ישראל במשפט ביום הכיפורים ע"פ הגורל שהוא בירור רק מצד השורש ,צריכים לברר את
עצמם על הלבושים הנגלים נגד המקטרגים שהם עם ה' וחלקו ,וזה מתברר ע"י מצות סוכה * ענין הסוכה הוא
להימשך אחר הנהגת ה' בלי קביעות ודעת ,בזה מתראה ההבדל בין ישראל לאומות העולם
מלמעלה במשפט אמת .ולזה אמר הכתוב "ושמתי לך מקום חג הסכת תעשה לך שבעת ימים וגו' .איתא בירושלמי
אשר ינוס שמה" (שהקב"ה פורש כנפיו עליו וצל הגנתו להצילו (ילקו"ש אמור רמז תרנג) אם נתחייבנו גלות יהי רצון שיהיה נחשב
ממשפט זה העולם ,וכענין הכתוב" :מגדל עוז שם ה' בו ירוץ זה שגלינו מביתנו להסוכה כמו גלות וכו'.
צדיק ונשגב" ,שנס אל מבצר השי"ת ,באשר שצריך הגנה וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה ,שהגורל שהיו זוכין בו
מקיטרוג המשפט החיצון ,מאחר שאכן הוא רשע עפ"י כללי ישראל ביוה"כ הוא כמו הענין של ההורג נפש בשגגה ,שמחוייב
משפט הגלוי והחיצוני ,וצריך להחבא בסתר עליון כענין בריחה לסבול חובת גלות ,אף שזה היה באמת מחויב מיתה מצד
ויציאה מזה העולם החיצוני אשר שם הוא מורשע וחייב לפי המשפט .ע"ד שביארו ז"ל (שבת לב ).את הפסוק (דברים כב ח) כי
משפט וכללי העולם הזה וסדריו וחוקיו ולהתגונן מהרשעת יפל הנופל ממנו שכבר נפל ,בכל זאת מאחר ששגג בלי דעת כי
חריצת משפטם (אשר הוא אכן משפט אמת ויציב ונכון בסדרי לא ידע המשפט ,לזה צריך לבירורים ולהכניס עצמו בעבודה,
ומשפטי עולם זה הצודקים ומכוונים לפי כללי התפיסה והדעת בזה שיהיה גולה לערי מקלט ,שהם ערי הלוים ,שרומז על גודל
שלה) כן נתבאר במקום אחר בס' סוד ישרים ,ובכאן הוסיף עוד העבודה ,כי הלוים בעבודתם הופיעו שם הכרה מפורשת,
בסגנון אחר והוא ):כי הלוים שהם עובדי ה' דהיינו שעבודתם כי כל מה שנראה למקרה וארעי בלי משפט ,זאת היא רק
הוא לגלות את המשפט הנעלם ופנימיות האמת שאין מקרה מצד ההעלם וההסתר כדאיתא בתו"כ (בחוקותי פ"ה ה) ,אם תעשו
וטעות בעולם ,ושהכל מהשי"ת מנהיג ופועל את הכל אשר אותי ארעי בעולם אף אני אעשה אתכם ארעי וקרי בעולם
לזאת נבדלו שבט לוי להיות משרתי ה' ושומרי משמרתו וכו' ,אבל באמת מנהיג הכל במשפט ,וממילא כשנתברר זה
במקדשו ,וזה ענין היראה הגדולה שיש אצל הלוים שעבודתם השוגג שאינו נמצא אצלו רגע בלי משפט ,נתברר נמי למפרע,
הוא להיות בבהירות תמידית שאין שכחה ודמיון מקרה בעולם שגם השגגה שהיה אצלו מקודם היה גם כן במשפט צדק:...
והכל במשפט מדוקדק מלמעלה באין מקום פנוי להסתר פנים ההורג בשגגה הנה הוא חייב מיתה עפ"י המשפט הקצוב והישר
ולמקרה ,וכאשר יבוא ההורג בשגגה גם הוא לבהירות זו שכל
השופטת עפ"י המעשים המגולים כי בפועל ובמעשה הרי הוא
הנפעל בעולם והנדמה למקרה ולארעי (מצד הסתר ההנהגה) הכל
הרג אדם ,אבל אמנם הרי העיד הכתוב "והאלוקים אינה לידו"
הוא במשפט אמת ואין נסתר ונפרד ונכרת מההנהגה העליונה,
היינו שעפ"י האמת מה שעשה שלא מדעת הוא מכוון ומסובב
הנה אז מגלה ומברר למפרע גם על מעשה ההריגה שנעשה בלימלמעלה בחשבון באשר שהנרצח היה חייב מיתה בידי שמים
דעתו ובשגגה שהוא מאלוקי המשפט מלמעלה ,ואינו במקרה ועפ"י האמת הנעלם הנה לא הוא בעל המעשה רק האלוקים
ובטעות עד שיתיחס המעשה אליו .והיינו שע"י עבודת הלוים
אינה לידו זאת (כי זה הכלל שכל מה שנעשה שלא מדעת אדם הנה הוא מתייחס
ממשיך הוא על עצמו את משפט האמת שבפנימיות ובסתר לפֹועל ה' ולרצונו) ,הרי שיש כאן ב' משפטים ,מצד הגלוי ומצד ַ
עליון (הנסתר והסותר למשפט זה העולם הרואה והשופט רק לעינים) ,ובגודל
הנעלם ,והם סותרים ובלתי משתוים ,מצד המשפט הגלוי אשר
המשכת בהירות האמת בעבודתו להאיר בהכרת דעתו ונפשו עפ"י תוצאות המעשים הנעשים בזה העולם הנה הוא רוצח
בעין משפט האמת ,מתברר ומתלבן גם דינו באתגליא שהוא שהרי הרג אדם ,ומה לי ברצון מה לי שלא מרצון הנה זה המעשה
זכאי בדין באשר כי מעשהו שבשגגה אינו שגגה וארעי כלל רק
מתייחס אליו ומשפטו חרוץ ,אבל מצד הפנימיות והנעלם הנה
משפט אמת מלמעלה והאלוקים אינה לידו.
הכל הולך אחר הסיבה והכונה והאמת והשורש הנסתר ,ומצד
כי מה שהיה יושר המשפט העליון בידי שמים ושמי שמים משפט פנימיות הנעלם ואמיתות האמת אין הוא רוצח כלל כי
לא הוא עשה רציחתו ברצון מכוון מדיליה ,והוא נסתבב ונפעל מצד השורש ופנימיות האמת זה הרי נעלם מהבנת זה העולם
הגורל מלמעלה ,צריכים ישראל הגנה להתברר וסותר את כללי משפטם (הנכונים לפי התפיסה וההבנה של
גם במשפט הגלוי בטעם ובדעת המובן והנראה בתכלית זה העולם ,אשר הציב הקב"ה) ,וע"כ אין האמת הנעלם משפיע
הביסוס ,עד שלא יהיה מערער שיש כאן משוא פנים והעדר ומכריע את המשפט התחתון כי כללי וסדרי כל מערכת הוא
משפט אמת ,ובמצות סוכה מתברר שישראל הם משונים לפי כלליה וסדריה ואופן תפיסתה את המושגים ,ואין השגת
לגמרי מאוה"ע וחלק ה' עמו ונחלתו חטיבה אחת להשי"ת, עולם אחד כהשגת עולם שני וכל אחד כמנהגה והשגתה
ואינם בסגנון ובמהות אחד של אוה"ע כלל וכלל ,והגורל אשר נוהג ,ולזה רק ע"י עבודה והתבררות של האדם בהתאמצות
נפל לזכותם הוא אמת ויציב ,מיושר ומיופה בטעם ודעת מדיליה ישתנה דין משפטו גם במשפט זה העולם ,ע"י
ובהבנה לכל רואי אותם ,ובזה נחתם משפטם בלא ערעור שהפנימיות הנעלם מתפשט ומתגלה עד החיצוניות המובן
ובאין מקטרג ,כי המשפט אשר מצד השורש התפשט עד והנראה לעינים ,ונקבע גדר מעשהו למפרע במשפט שונה
סוף הלבושים הנגלים ומחוורים הדברים כשמלה לּכֹל גם כי בעבודתו להמשיך בהתגלות דהיינו בהכרתו ובתפיסתו
בדיני המשפט הגלוי הנראה לעינים כנ"ל. ובדעתו בהירות הפנימיות שהכל במשפט ,מתברר בזה
אמיתות משפט שגגתו גם במשפט של זה העולם ,וזה
ע"י עבודת ישראל מתברר למפרע שהם דבקים בה' בשורשם, באשר שגילה והאיר זאת ע"י עבודה מדיליה ,היינו שהביא
וכן ביציאת מצרים נתברר קדושת שורש ישראל למפרע אח"כ זאת בהכרת תפיסתו והוציא אמת עלומה וסתומה זו עד
בקבלת התורה המשפט הגלוי ,מן הכח אל הפועל מן ההעלם אל הגילוי,
וזהו כענין בירורי ישראל אחר יציאת מצרים דכתיב וכשזוכה האדם ע"י עבודה והתבררות עצמית הנה אז אין
(שמות ג יב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים מקטרג ומרשיע ,כי זכה בדין ובמשפט הגלוי בלא משוא
וגו' ,אף שהיו במצרים עדיין משוללי עבודה .אכן מזה שהיו פנים ,ואז משפט זכותו אינו רק עפ"י טעם העליון עפ"י אמת
יכולין אח"כ לעבוד כ"כ ,נתברר למפרע שהיה ראוי להם פנימית ומשפט פנימי הבלתי מתישר ותואם עם הכללים
במשפט להוציאם ממצרים ,כענין דאיתא בזוה"ק (תרומה והסדרים והמשפטים הגלוים והחיצוניים (שאם יזכה בדין עפ"י
קכח ):מנא ידעינן דקב"ה אתרעי ביה בבר נש ,ושוי מדוריה הפנימיות הנעלם אז נקרא זה לפי סדרי ומשפטי העולם שהוא משוא פנים
ביה ,כד חזינן דרדיף אבתריה בכל לבו ובכל נפשו וכו', המעורר תביעות קטרוגים) רק יוצא לאור זכאי גם בשורת הדין
היינו כי מזה שיכול האדם כ"כ לברר א"ע ,מוכח שהשי"ת המגולה והמובן והנראה לעין החיצון ,ואז אין שטן ואין פגע
שוכן אצלו :כאשר יצאו ישראל ממצרים לא היה להם זכויות רע ואין מערער ומקטרג.
משלהם ,ומשפט יציאתם היה אך באשר שהם עם ה' וזרע
אבות ,אף שלא היו מבוררים מצד מעשיהם ועבודתם ועפ"י כל זה ,יובן ענין הגלות הנצרכת ביציאה אל הסוכה,
והמקטרג קיטרג מה נשתנו אלו מאלו ,ולזה אמר השי"ת אחר זכית ישראל בגורל מול אומות העולם ,כי אמנם כפרת
למשה רבינו "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את ישראל וליבון דינם בהוצאת משפטם בתכלית הזַ כּות על ידי
האלוקים על ההר הזה" שכאשר יקבלו ישראל את התורה השעיר לעזאזל ,שמתברר אז ע"י הגורל שכל הרע שעשו אינו
ויעבדו את האלוקים בבחירה והתאמצות עבודה משלהם, משלהם ממקור הויתם ואינו גורל שלהם רק גורל העזאזל
אז יתברר ויתלבן אמיתות משפט יציאתם ממצרים בטעם ואוה"ע ,וישראל בעצמם קודש לה' המה אין בהם עון וחטא
ודעת נגלה ומובן באשר שהם עם ה' חלקו ונחלתו עובדיו וכיעור באמיתות נפשותם כלל וכלל ,הנה זהו מצד הגורל
וקדושיו ,וזה היה בירור למפרע על מהותם גם בעת שעוד העליון שהוא מצד השורש של ישראל שהם בנים למקום
לא היו משונים מכל הגוים במעשיהם בהיותם במצרים, וזַ כִ ים במקורם כולו זרע אמת ,אבל יושר משפט זה הרי אינו
כי העבודה שבפעולה נגלית בכח בחירה תחתונה מגלה נראה ונגלה כי אינו עפ"י מעשיהם ואינו עפ"י משפט הגלוי,
ומברר את מוצא ומקור השורש שלהם כנ"ל ,כי הרי אוה"ע כי המשפט הזה הוא מצד השורש הנעלם ועומק האמת
אין בהם עבודה זכה ובהירה כישראל ומוכח מזה שאין שישראל הם בנים למקום והם זכים ומבוררים במקורם
שורשם זך ואינם חלק ה' עמו ומפני שאינם חלקו אינם והם גורל ונחלת חבלו של השי"ת ,וזהו משפטו של יום
מתמסרים אליו ואינם סובלים סבלו כדי להידבק בו ,הרי הכיפורים שהוא לפני ה' לגמרי ואין להשטן שליטה ופתחון
שהעבודה והמעשה שבפועל ובגלוי מוכיח על שורש ועצם פה ביום זה והקב"ה עצמו הוא דן ומביט רק על עומק האמת
מהותם שהם מיוחדים ומשונים במהותם לטובה ,שהרי שבלבבות פנימה ,אבל אמנם הרי מצד היבט הגלוי והפשוט
שינוי מעשיהם לטובה וזוהר פעולותיהם והתראותם נובע על מעשיהם וחלק הבחירה שלהם הרי יש קטרוג וטענה על
ובא מעצמיותם ושורשם הטהור והזך והוא המפלש עד זכיתם במשפט כי מה נשתנו אלו מאלו ישראל מאוה"ע,
הלבוש החיצון והוא המכה שורשים ומפריח ענפים להאיר ולזה צריכים הם להתברר בלבושים הגלוים והמתראים
את האדם ולעוררו למעשה ולעבודה ,ואז הוא שלימות באתגליא ,היינו להראות ולהוכיח לכל במעשים ברורים
הבירור הגמור באין מערער ומקטרג ,שהשורש מאיר עד וגלוים ,שהם זכים קודש לה' עד שיצא דינם לזכות גם
הענפים מהנסתר עד הגלוי ,וזה חלק ישראל והמוטל עליהם עפ"י יושר המשפט נגד כל המשטינים והמקטרגים ואומות
להמשיך את אור השורש על הלבושים ,כי השורש הוא מאז העולם ,ולזה אחר הוצאת משפט ישראל לאור ביוה"כ עפ"י
אלו אין להם כח וקדושה משל עצמם רק מקבלים ומעולם מן השי"ת ,וחלק הענפים והלבושים (דהיינו
מהשי"ת ועלולים לכל שינוי לפי רצון קוניהם וכפי רצון להמשיך הקדושה בהתגלות ובדעת) הוא חלק ישראל בעבודתם,
והנהגת השי"ת ישתנו הסדרים והדרכים והכללים ואין וכנתבאר הנה הם ענין אחד ,כי עבודת ישראל בהתגלות
לנו בטיחות וקביעות כלל וכלל רק השי"ת רועינו הוא צור המעשים הם גילוי ועדות על השורש והוצאת קדושת
מעוזנו ,וכן כל הדעות והאמיתיות והחכמות כולם אינם השורש והעצם לאור עולם שיהיה זה ברור ומיושר גם עפ"י
אמיתויות מוחלטות וקבועות ,רק אמת של הדעת הזמני משפטי וסדרי הנהגת העולם המסודר לפי כללי המעשה
והמוגבל לפי העת והשעה וההנהגה ,אבל הקב"ה הוא עצם והבחירה.
האמת שורש ויוצר כל ההנהגות והגוונים והדרכים הכל יכול
וכוללם יחד ומשנה עיתים ומחליף סדרים והנהגות עד שאין בהכנסות ישראל בצל הסוכה שהוא הנהגת השי"ת בלא קצב
שום קביעות בעולם כלל ,כי אותו דבר עצמו יכול להיות טוב וסדר משלהם ,מזה מתראה שהם בני ה' וצאן מרעיתו.
ורע דבר והיפוכו לפי העת והמקום הכונה והענין וכיוצא כך נתברר זה השוגג ע"י הגלות ,שהיה מכוין גם בלי
בזה ,וכל רגע יכול להתברר תפיסה מחודשת המערערת את דעתו למפרע בזאת השגגה לעומק רצונו ית' ,ולא היה
הקודמת ,ואין לסמוך רק על השי"ת לבדו הודאי שמו שהכל אצלו אפילו בעת השגגה רגע בלי משפט ,וכן הוא הענין
ממנו ,והוא רועינו ומנהיגנו ומדריכנו בכל עת ובכל שעה ואין אחר זכיית הגורל ביוה"כ ,שזאת הזכיה נראה לעיני אדם
לנו להישען רק עליו כי הכל חוץ ממנו הוא ארעי ומשתנה כמו ארעי ומקרה ,ועל זה איתא (בתו"כ) שם על הפסוק
ומקבל מהשי"ת ואין בהם כח עצמי וקבוע כלל וכלל ,ולזה (ויקרא כו כא) אם תלכו עמי קרי וגו' אם תעשו אותי ארעי
בני ישראל הם בנייחא ובנעימות שלום בכל אשר השי"ת וכו' ,לכך צריכין ישראל לברר אשר באמת היה זה הגורל
מנהיגם בכל דבר וענין לטב ולמוטב ובדבר והיפוכו ואינם ג"כ במשפט ,וזאת נתברר ע"י מצות סוכה ,כי סוכה הוא
נופלים ונעתקים ממנו ית' חלילה מסיבת הארעיות והעדר כמאמרם ז"ל (סוכה ב ).צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי,
הקביעות ,כי אינם אחוזים בשום קביעות וגוון ודבר ודאי היינו שבזאת המצוה מלמד השם יתברך להאדם ,שלא יהיה
בטוח להיסמך עליו והם רק כצאן הנמשכים אחר הרועה, לו שום קביעות ולא שום כלל בעבודת השי"ת ,ואם יראה
וזה מתראה בכניסת ישראל אל הסוכה שהוא דירת הארעי לו השי"ת אח"כ ברגע זו ההיפך מקודם ,יהיה מוכן להיות
בצל הרואה וגם ביציאתם ממנה באותה נייחא ככניסתם נמשך אחר רצונו ית' גם בזה ההיפך ,כי עיקר מצות סוכה
בעת שהרצון מלמעלה הוא להרחיקם ולהסתיר פנים מהם הוא ע"ד שאמרו ז"ל (אבות ב ד) אל תאמר לכשאפנה אשנה,
להוציאם מענן כבודו ,וזה עדות אמת וברור על פנימיות היינו שלא יאמר האדם אשר דוקא באותו הכלל והסדר
ועצמיות טבע נפשותם הלנים בצל ש-די והוא הוא אמיתיות שהוא מסדר עצמו יכול לעבוד את השי"ת ,ואם יתהפך
הדירת ארעי והחסיון בצל הקב"ה של ישראל המונח בתוכן אצלו זה הסדר ואותו הכלל שוב אינו יכול לעבוד ,ועל
עצמיות מצות הסוכה ,ובזה מתראה ומתברר בברירות זה אמרו ז"ל (סוכה ב ).צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי,
שישראל הם חלק השי"ת חולקא קדישא ואין לזרים איתם, שאין שום כלל וסדר בקביעות ,רק בכל זמן ובכל סדר
ומשפט הגורל אשר נקבע מן השורש העליון הנעלם ביום יהיה נמשך אחר רצונו ית' ,כי אין שום זמן ושום סדר
הכיפורים שישראל הם חולקא קדישא של השי"ת (ואין החטא שלא יוכל האדם המבקש ה' למצוא בו דרך לעבודתו ית',
חלקם רק חלק עשיו ושעיר) הוא אמת ויציב ברור ומגולה בטוב וזהו ושב בדירת ארעי ,היינו אף בעבודות היקרות ביותר,
טעם יעידון ויגידון כל רואיהם כי הם זרע ברך ה'. לא יהיה לאדם בהם שום סדר בקביעות רק יהיה בדירת
ארעי ,כלומר שיהיה נמשך אחר רצונו ית' בכל רגע ורגע,
ישראל קדושים כל עבודתם והתקשרותם הוא ל"אתר דלא כפי שינהג עמו השי"ת כך יהיה נמשך אחריו :מצות סוכה
אתידע" ,אבל אוה"ע אי אפשר להם בלי קביעות והבנה שלהם. היא המצוה אשר בה ניכר הדק היטב בבהירות את מעלת
ולכן יהיה הבירור האחרון שבין ישראל להעכו"ם מצות ישראל שהם חוסים בצל הקב"ה ויוצאים מקביעותם,
סוכה ,כדאיתא בגמרא (ע"ז ג ).אשר לעתיד יאמרו העכו"ם והיינו שמקומם ומציאותם האמיתית הוא הקב"ה ואין
תנה לנו מראש ונעשנה ,אמר להן הקב"ה וכו' ,אעפ"כ להם משלהם כלום ,כי הם עם עני ודל אינם יודעים דרך וכח
מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' ,מיד כל אחד ואחד נוטל הגנה משל עצמם ,ורק על ה' אלוקיהם מבטחם ובלעדיו אין
והולך ועושה סוכה בראש גגו ,והקב"ה מקדיר עליהם חמה להם קיום והעמדה ,ולזה הם נמשכים אל הנהגתו בנייחא
וכו' ,וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא וכו' .וכאשר וברוגע כענין שכתוב "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"
יראה להם השם יתברך שיקיימו מצות סוכה ,בטח הבינו בלא דעת והבנה של עצמם ,ואף בדרכים והנהגות יקרות
המה ג"כ שרצונו ית' הוא לצאת מדירת קבע ,לבל יהיה אין להם קביעות והתאחזות ללכת בהם בבירור ובודאות,
האדם משוקע בשום דבר בקביעות ,וכאשר קבלו עליהם כי אינם סומכים על דעת עצמם ועל קביעות עצמם להיות
העכו"ם מצות סוכה ,היינו שקבלו העכו"ם ג"כ עליהם, מבוטחים בהחלטות שלהם כי אינם יודעים מה ,ואין להם
לבל יהיה להם קביעות וסדר כלל בשום דבר ,רק שיתמשכו שום בטיחות ומנוחה להיסמך על גוון מסוים או ציור דרך
אחר רצונו ית' כפי מה שינהיר להם בכל פעם ,ואחר כך מסוימת או קדושה מסוימת להיקבע ולהיסמך עליה ,שכל
ואפילו כאשר ירצו גם לקיים מצות סוכה בהבנת הקב"ה מקדיר עליהם חמה ,היינו שמראה להם
אמיתות ענינה שהוא להמשך אחר השי"ת ללכת השי"ת בזה ,אשר זה הכלל ג"כ אינו אצלו כלל ,כי השי"ת
אחריו ולצאת מהקביעות ,אבל כאשר יַ ְראה להם השי"ת יכול להראות כלל גדול כזה אשר כל הכללים נכללים בו,
כאשר מוציא חמה מנרתיקה שגם בזה אין קביעות, א"כ נמצא שגם אותו הכלל שהיו סבורים מקודם שאין גבי
וגם בזה אין ברצונו כעת ,כי אצל הקב"ה אין קביעות, השי"ת שום כלל ,גם זה אינו עדיין הכלל האמתי ,כי עכשיו
וגם במצות הסוכה מראה השי"ת שאי אפשר להתקבע מראה להם השי"ת שיש גם אצלו סדר בכלל ,ואחר שרואים
ולבטוח בה ולהישען עליה ,כי הכל ביכולת וברצון השי"ת העכו"ם שחליפות עברו עליהם ואין שום כלל בידם ,על
ואין שום בטוחות וודאות להאדם כלל ,וגם באותו דבר מה לסמוך ולהשען ,רק אתר דלא אתיידע ,אזי כל אחד
שהיה בה רצון השי"ת קודם ,עכשיו יכול להראות השי"ת מבעט בסוכתו ,כי זאת לא יוכלו העכו"ם להסכים ,שכל
שאין רצונו בזה .ובאמיתות דקה זו ניכר ומתברר מי חלק עסק עבודתם יהיה רק אתר דלא אתיידע ,שזה הכלל אשר
השי"ת ומי לא ומתברר אמיתות פנימיות זכות ישראל לא יהיה גבי האדם שום קביעות ,ג"כ אינו עדיין בתכלית
שהם נמשכים לגמרי אחר השי"ת באמת בהעדר קביעות השלימות ,רק אתר דלא אתיידע ,זאת אין בכחם להסכים,
שלהם עד שגם באותו ענין של סוכה וזַ כּות ַה ִה ְמ ָשכּות לזה מבעטי במצות סוכה.
אחר השי"ת שזהו חלק ישראל ,גם בזה אינם מתעקשים
ומתבצרים כי אין להם שום קביעות ואחיזת ודאות ,באשר אבל ישראל כל עבודתם הוא רק אתר דלא אתיידע,
כי הם בארעיות גמורה ,וגם בזה הם פונים רק להשי"ת כי יודעים שפיר אשר כל מה שמיגעים את עצם
ולא לקביעות מצותו הקדושה ,ויציאתם מן הסוכה היא בעבודתם ,יוכל השי"ת להראות להם דרך אחר בעבודה,
כיציאתם רוח ה' תנחם בכל הליכותיהם והנהגותיהם ,לא להיפך מזה הסדר שהיה מלפנים ,ומ"מ המה נמשכים
כן אומות העולם כאשר יראו שמשפט מצותם ועבודת תומ"י אחר רצונו ית' גם בזה ההיפך ,וזאת הוא עיקר
יציאתם מקביעות ובטוחות עצמם אין בה קביעות והיא הבירור האחרון בין ישראל לעכו"ם ,ולכן ע"י מצוה זו
מתנודדת אחר רוח ה' ואין להם בה אחיזה ברורה בהבנת נתבררו ישראל אשר זה הגורל שזכו בו ישראל ביוה"כ,
דעת ,מיד הם אובדים עשתונותיהם ובועטים בסוכתם אף שנראה שהיה שלא מדעת כי היה טרף בקלפי ,וזה
ויוצאים וחוזרים אל קביעות עמידתם בזה העולם אל נראה לדרך ארעי ומקרה ,בכל זאת אותה הזכיה בגורל
כח ועוצם ידם המורגלת ,כי זהו טבעם העצמי שאי הוא נמי במשפט ובעבודה מדעת ולא במקרה ח"ו ,והא
אפשר להם להיות תלוים ועומדים באתר דלא אתיידע ראיה שאין נמצא אצלם אפילו רגע שלא יהיו נמשכים
בלי תפיסת דעתם וקביעות דרך אחוזה בתפיסת יד ,וזה אחר עומק רצונו ית' ,מזה מוכח אשר אינו נפעל אצלם
מורה ומראה באר היטב למי החותמת ולמי הפסילים, לעולם שום דבר רק במשפט האמיתי כפי עומק רצונו
מי הם חלק ה' עמו וצאן מרעיתו שכל מציאות חייהם ית' :כל אופן וצורת עמידת חיי אוה"ע הוא אך בודאות
ואחיזתם הוא השי"ת לבדו ופניהם נכחו בכל עת ,ומי הם ובקביעות של עצמם ,כי אינם צאנו של הקב"ה הנמשכים
קבועים ועומדים לעצמם חטובים ואחוזים על כח עצמם אך אחר הרועה ,ונמשלו כחיות חזקות ועזות שיש להם
ועל כח עבודה שלהם לא על השי"ת הבורא ומנהיג ,ובזה כח וחיל משלהם ואין להם רועה וכח שולט עליהם,
יוצא משפט ישראל לאור עולם נגד כל באי עולם וכל לעומת ישראל שנמשלו לכבשה ושה המונהגים תחת
העולה קפצה פיה ודין משפטם צהיר ובהיר כי הם עמו, הנהגת רועה מסיבת העדר כח מעצמם ,ולזאת האוה"ע
ואוה"ע אין בהם חפץ ומה לתבן את הבר. אף כאשר ירצו לעבוד את השי"ת לזכות בדין ולקבל שכר,
ליקוטים
ענין שמחת המסכנא הוא שיהיה נראה שאין הוא הנותן רק מקבל "שב" בדירת ארעי -לשון נייחא
מהשי"ת בלא אמצעי. בחג הסוכות שנכנס אדם תחות צלא דמהימנותא,
איתא בזוה"ק (אמור דף קד ).ובעי למהדי למסכני ,מ"ט היינו שמפשיט האדם עצמו מכל מיני קביעות ,וכל מגמת
כגין דחולקא דאינון אושפיזין דזמין ,דמסכני הוא .פירוש, חפץ לבבו הוא רק להתמשך אחר רצונו ית' ,כמאמרם ז"ל
שצריך האדם ליתן להמסכנא ולקבלו כ"כ בטובת עין (סוכה ב ).צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי ,וכמו שביאר
ובגודל נדיבות ,עד שלא יהיה נראה כלל לאמצעי בין בזה אזמו"ר הגה"ק [רבינו הק' מאיזביצא] זצללה"ה
השי"ת להמקבל ,אלא שהמקבל יהיה מכיר בנתינתו הארת שלא נקטו חכמז"ל בלשונם לך לדירת ארעי ,אלא שב
פניו ית' ממש ,כמו שהוא מקבל מידו ית' בלי שום אמצעי בדירת ארעי ,כי מלת שב רומז על גודל נייחא שיש למי
כלל ,ובזה הוא מחדי למסכני .ועל ידי זה יראה השי"ת שהוא משרשא וגזעא קדישא מזה שיכול להתמשך אחר
לאותו הנותן ,שהוא נמי אינו מקבל ע"י אמצעי ,אף כי לפי רצונו ית'.
הסדר ממערכת הבריאה צריכה לירד השפעתו ית' דרך (סוד ישרים ליל א' דסוכות אות י')
כמוהו הוא יתברך רב להושיע ,וזהו על ה' אלהיו, כמה וכמה לבושים והדרגות ,בכל זאת יהיה מכיר
כלשון השלך על ה' יהבך ,הרומז שישליך את כל עניניו דרך כל אותן הדרגות והלבושים את הארת פניו ית' ,כאלו
לפניו יתברך ויבטח עליו שבוודאי יעזור לו ,וזהו ענין המצות מקבל מבהירות עצמותו ית' בלי שום אמצעי כלל ,וזהו
סוכה צלא דמהימנותא ,המורה לחסות בצל כנפיו יתברך, שמסיק הזוה"ק ואיחדי לאושפיזין ורוי לון ,קב"ה חדי עמיה,
ולזה נרמז בס"ת אשרי" שאל" יעקב" בעזרו" שברו" על" ה'" ואברהם קרי עליה אז תתענג על ה' וגו' ,היינו ,כי אברהם
אלהיו" גי' סוכ"ה עם ד' הרומז לד' מינים: אבינו הוא מרכבה למדת חסדו ,ומי שיש בו כ"כ נדיבות
וטובת עין למחדי למסכני ,אזי קרי עליה אברהם (ישעיהו נח
(תורת אמת (להגה"ק מהר"ל אייגר זצ"ל מלובלין) -סוכות יום א')
יד) אז תתענג על ה' ,כומר ,שמגיע לו זה החסד ע"י יגיע כפו
כל בן ישראל יש לו שורש בקדושת סוכה (סוד ישרים שם אות כ"א) ואינו נקרא נהמא דכסופא:
המנהג בין צדיקי הדור ,שהאנשים ששמם כשמות
"שברו על ה' אלוקיו" -רומז למצות סוכה
האושפיזין ,מחשבין לשמם לקדושת היום בסוכות ,והענין
בזה יש לומר על פי דאיתא בכהאריז"ל אשר כל שם שקורין אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו ,הפסוק הזה
לאדם יש לו שייכות לזה האיש בפנימיות שרשו ,וגם שאנו מורה על ב' מדריגות ,א' מי שיש לו סייעתא דשמיא מנעוריו
רואין ששמם כשם הגדולים ואין בהם אף שמץ מנהגם, והולך תמיד בארחות יושר ,ולא סר מאחת ממצות ה' ,הן
על כל זה בהפנימיות שלו אם ירצה לעורר אותו ימצא בעשה טוב ,והן בסור מרע ,רק תמיד לבו שלם עמו לעבודתו
בשרשו אותו הכח מקדושת השם שיש לו ,ובחג הסוכות יתברך שמו ,ובכל אשר יפנה יצליח בעבודת ה' ,על זה נאמר
נעשה מבורר בחינת השרש והפנימיות של נפשות ישראל, אשרי שאל יעקב בעזרו ,יורה שזה האיש יש לו תוקף גדול
כדאיתא בזוה"ק מאן דאיהו מגזעא ושרשא דישראל יהיב מעצם המצות מעשיות שלו לנצח את כל הקמים עליו מצד
תחות צלא דמהימנותא ,והוא בחינת יעקב שהיה נקי ההיפוך ,והמצות הם לו למגן ולצנה למחסה ולמסתור ,ועל
בשרש לידתו בלי פסולת ,כי כל פסולת שהיה נצרך לצאת זה מורים קדושת הד' מינים שהמצוה הוא בלקיחה ביד,
כבר יצא ,וזהו שאמרו חז"ל בגמרא שלע"ל כשיופיע השם ומורים שבכח קדושת המצות מעשיות שבידו יוכל להשען
יתברך מלכותו ב"ב ואז יוודע להאומות עובדי כו"ם שישראל שיהיה לו לעזר לכל הצריך לו ,ולזה ר"ת "אשרי "שאל "יעקב
הם עיקר המכוון ,וכל מיני הטובות והתפארות והתענוגים "בעזרו "שברו גימטריא תרי"ג ,ונמצא בספה"ק כי אתרו"ג
שהיה להאומות ההם היה הכל אפס ותוהו ,אז יטענו טענות עם הג' מינים גם כן גימ' תרי"ג ,וזה מורה גם כן על דברינו
גדולות כלום כפית כו' ויותן לנו עתה התורה ,והטענה הזאת כי המצות מעשיות כשהם בשלימות המה לעזר ולסעד,
לא יהיה מפשוטי אנשים שבהם רק מכח הסטרא שלהם ונותנים תוקף ועוז לנפשות המשמרים ועושים אותם ,ויש
שיבוא בטענות גדולות ,ועיקר הבירור יהיה ע"י מצות סוכה מדרגה ב' לאיש אשר אין לו כל אלה ,ולא היה לו הסייעתא
שלא יוכלו לקיים ויבעטו ,והוא מפני שאין להם אחיזה לעשות מצותיו יתברך כראוי ,אף שכל ימיו היה משתדל
בגזעא ושרשא דישראל .כי עיקר ענין סוכה הוא פנימיות לעשות ולשמור לא עלתה בידו ,ואדרבה עבר עליו ענינים
והאור המקיף שהוא בחי' המקור והשרש ,והוא שייך רק אשר לב הנפש ההוא מר לו מאוד בהכירו את שפל ערכו ,על
למאן דאיהו מגזעא ושרשא דישראל וכנ"ל: זה נאמר שברו על ה' אלהיו ,יורה שישליך על ה' יהבו ,כי הוא
יתברך יעזור לו מחמת שהוא רואה שאין לו מצד עצמו שום
(תורת אמת שם)
דבר להוושע ,רק להיות בה' בטחונו אשר גם לאיש שפל
מכתב לעורכי הגיליון
בס"ד ,לכבוד עורכי גליון החשוב "ממעין השילוח".
א ).בגליון הקודם הובא מאמר מספר "סוד ישרים" בביאור מהו הנס הגדול שלא אירע טומאה לכהן גדול ביוה"כ ,וכמדומה שהביאור
לא היה מבואר ומובן כ"כ .אבל הנה זה מצאתי בס' מי השילוח ח"ב פרשת תצוה הובא ג"כ המאמר באריכות לשון ובהרחבת הביאור (ולמדנו
מזה שזאת התורה מקורם מבית אבא מהה"ק מאיזביצא זצ"ל והרבה מאמרי בית יעקב וסוד ישרים כיוצא בו אף שלא הזכירוהו בשמו) .ושם נתבאר שכל סיבת מכשול
החטא של מקר"ל מקורו הוא מגיאות כשהאדם חושב שיש לו כח והויה בפני עצמו .ויש לברר אצל הבקיאים ויודעי דבר אם יש לרעיון זה
עוד מקורות בספרים אחרים ,או שפרשנות זו יחודית לסגנון דרך הקודש של בית מדרשו של איזביצא ,וז"ל הספר:
רבוע יהיה כפול (כ"ח ט"ז) ,ותרגומו עיף .עיף מורה על כלי קיבול ריק ומעופף ,היינו שהחושן רומז שלב אהרן היה מלא רצון
ואהבה ולא סר מלבו אף רגע לצעוק הושיעה אדוני המלך ,וזה שאיתא (במסכת אבות פ"ה מ"ז) שאחת מעשרה נסים שנעשו מקדש
שלא אירע קרי לכהן גדול ביום כפור ,ובאמת הלא עשו בה השתדלות לזה כדאיתא בגמ' (יומא יט ):שפרחי כהונה היו מכין לפניו
באצבע צרדא כדי שלא יישן ,אכן אם היה לבו מתנמנם ופוסק רגע לצעוק להשי"ת לא היה מועיל כל השתדלות בזה ,שבמקום
המקדש שהיה עיני כל ישראל אליו שהוא מורה לישראל שאין שום הויה בעולם רק השי"ת לבדו ,וכן כהן הגדול שהוא מובחר
נפשות ישראל ומדוגל בכח עבודתו ויום הכפורים הוא יום המדוגל בשנה שהוא נעלה ונסתר מכל מערכת ההנהגה ,וכדאיתא
במדרש (רבה בראשית ג) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד זה יום הכפורים ,ואחד הוא
שאינו במספר השיתוף כדאיתא בזוהר חדש (בראשית ב ).קב"ה אקרי אחד
ואלה יעמדו על הברכה וכו' קב"ה אקרי ראשון ובמדרש (רבה נשא פי"ג) יום אחד יום ראשון אינו אומר
להפצת אור תורת רבוה"ק זיע"א אלא יום אחד וכשם שאמר יום אחד יאמר יום שנים יום שלשה ,אלא למה
אמר יום אחד שעד שהקב"ה היה יחידי בעולמו מתאוה לדור עם בריותיו,
לרפואת הרב לוי מרדכי בן פייגה דבורה ולכן איתא בגמ' (יומא כ ).השטן בגימטריא שס"ד וביום הכפורים אין לו רשות
לרפו"ש בתוך שאר חולי ישראל. לקטרג וכדאיתא בזוה"ק (תצוה קפה ).העצה בשעיר המשתל לדחות קטרוגו ,דא
איהו ההוא חדוה דההוא דלטוריא בגין דקב"ה יעיל עמיה גורל וכו' (וכמו שנתבאר
נתנדב ע"י משפחתו.
בענין יו"כ) ,ולכן אם היה הכהן הגדול שוכח רגע אחת מלשית ה' לנגדו והיה
חושב שיש לו איזה כח והויה בפני עצמו היה לו מכשול ,שענין מכשול הזה
החפץ בעילום שמו שנקרא בתורה מקרה ,היינו שנדמה לאדם שיש מקרה בעולם בלא השגחה
זכות רבינו בעל המי השלוח זיע"א תגן עליו להיוושע פרטית ,ומזה נדמה לאדם שיש לו כח הויה בפני עצמו ,וזה הוא גיאות
בכל טוב סלה שהאדם מתגאה ,שזה שורש היצר הזה והחטא הזה שבא מגיאות שהאדם
מתגאה ונדמה לו שיש לו כח השפעה ,וכמו שמצינו שבמסכת סוטה נזכר כל
נתנדב להצלחת הבה"ח אהרן קרמר נ"י עניני גיאות וגודל היזקם ,ובגמ' (שבת קי ).הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו
נתנדב ע"י משפחתו. ומסתרס מאליו ומסיק שם דרמות רוחא היא דנקיטא ליה לפי שאין לו גיאות
אין לו תאוה ,ועיקר העצה נגד יצר הזה הוא שפלות והכנעה מהכרת רוממות
הש"י ,וכן היה נס גדול בכהן גדול שאם היה נמצא דמיון בנפשו שום כח הויה
לע"נ הרה"ח ר יצחק מנדל ב"ר ישעיה שנור ז"ל בפני עצמו היה שולט עליו הקטרוג חס ושלום וזה היה רק בדרך נס .עכל"ק.
נלב"ע י"ד תמוז תשפ"א
הונצח ע"י משפחתו שיחי' ב .מתוך עיון ולימוד בספר "מי השילוח" ,ראיתי שישנו שם הרבה עניני סגולות
של אמירת פסוקים וגם כל מיני סוגי רמזים מיוחדים במינם ,וכמדומה שאינו מצוי
כזאת בספרי בניו וצאצאיו זלה"ה לא מצאנו זה וכל שכן בשאר ספרי תלמידי
פשיסחא .ואציין כעת מה שזכור לי .א) סגולה לראש השנה להנצל מכל רע שלא
ימוש מהאדם תיבת "מלך" (מה"ש ח"ב ר"ה) .ב) סגולה להינצל מבולמוס ביו"כ לומר
הפסוק של המן "ויקראו בני ישראל את שמו מן וגו'" .ג) בעת המגיפה להינצל
לומר הפסוק "ויהיה ה' לי למשגב ואלוהי לצור מחסי" (ס' נאות דשא) .ואולי תוכלו
בהזדמנות ללקט כל עניני הסגולות מהספר הנפלא והעמוק הזה לתועלת הכלל.
תודות וברכות לרוב.
()----
עימוד ועיצוב' :ואנוהו' 05331.05646
בשורה טובה לדורשי ה' וטובו
זמני השיעורים הקבועים המתקיימים בעזהשי"ת מידי שבוע
מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א בספרי רבותינו הקדושים מאיז'בצא וראדזין זיע"א
ביום רביעי בלילה בשעה 23:00 שיעור באנגלית ביום שלישי בערב בשעה 21:00 ביום שני בערב בשעה 21:00
בבית המדרש דרוהביטש בבית המדרש ראדזין בבית החסידים 'סטוטשין'
רחוב מלאכי 9בעיה"ק ירושלים רחוב חיים מיכלין 3בית וגן ברחוב גבעת משה 5,
שמעו ותחי נפשכם
לקבלת הגיליון השבועי במייל נא לשלוח מייל ל ri0583256436@gmail.com
To receive the weekly newsletter by email, please send an email to ri0583256436@gmail.com
דורשי ה' החפצים לזכות את הרבים באור תורה וליטול חלק בהוצאת הגליון ,נא לפנות למערכת במספר 058-
3256436או ע"י כתובת מייל ri0583256436@gmail.comושכרו הרבה מאד על פי פעלו.
להשיג את ספרי רבותינו הקדושים במייל של המערכת
יו"ל ע"י עמותת מורשת בית איז'בצא ראדזין ע"ר
