gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: הלכה בפרשה · Halacha Beparasha

שבוע: סוכות (2026-09-21)

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס''ד פרשת סוכות‪ :‬מתי העוזב את הסוכה‪ ,‬צריך לברך שוב לישב בסוכה‬ ‫פתיחה‬ ‫ת־בנֵ ֣י י ְש ָראֵֵ֔ ל‬ ‫ְ‬ ‫הֹוש ְבתיַׁ֙ אֶ‬ ‫ַ ַׁ֙‬ ‫בפרשת אמור (כג‪ ,‬מג) כותבת התורה‪ ,‬שיש לשבת שבעה ימים בסוכות '' ְלמַ עַ ן י ְֵד ֣עּו ֹד ֹֹֽר ֵתיכֶם ֣כי בַ סֻּ כּ֗ ֹות‬ ‫אֹותם מֵ ֶ ֣א ֶרץ מצְ ָ ָ֑רים''‪ .‬כפי שמתארת הגמרא במסכת סוכה (יא ע''ב) ‪ ,‬נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא‪ ,‬מה הן אותן סוכות‪,‬‬ ‫יאי ָ ָ֖‬ ‫ְבהֹוצ ִ֥‬ ‫בהן הושיב הקב''ה את בני ישראל ביציאתם ממצרים‪ .‬לדעת רבי אליעזר הכוונה לענני הכבוד‪ ,‬ואילו לדעת רבי עקיבא הכוונה‬ ‫לסוכות ממש‪ .‬עם זאת‪ ,‬מוסכם שהסוכות הכתובות בתחילת הפסוק ובהן יש לשבת בזמן הזה‪ ,‬הן סוכות ממש‪.‬‬ ‫מדוע יושבים בסוכות בתשרי‪ ,‬אם יציאת מצרים הייתה בניסן? לפי דעת רבי עקיבא כתב הרמב''ן (שם)‪ ,‬שפשוט הזמן בו עשו‬ ‫סוכות היה בתשרי‪ ,‬שאז מתחיל הקור במדבר‪ ,‬ובכך די כדי לזכור יציאת מצרים‪ ,‬גם אם היציאה בפועל הייתה בניסן‪ .‬הרשב''ם‬ ‫(שם) צעד בכיוון שונה וכתב‪ ,‬שמטרת בניית הסוכות להזכיר לבני ישראל את השגחת הקב''ה במדבר ואת התלות שהייתה בו‪ .‬לכן‬ ‫עושים סוכות בזמן אסיף התבואה‪ ,‬בו יש חשש שמגאווה ישכחו את השגחת ה' במדבר‪.‬‬ ‫לפי דעת רבי אליעזר פירש הרמב''ן‪ ,‬שלמרות שענני הכבוד החלו כבר ביציאה ממצרים‪ ,‬התורה רצתה לעשות היכר ליציאת‬ ‫מצרים הן בתחילת ימות החמה‪ ,‬באמצעות חג הפסח‪ ,‬והן בתחילת ימות הגשמים‪ ,‬באמצעות חג הסוכות‪ ,‬וכך מודגשת השגחת‬ ‫ה' במדבר לאורך כל השנה‪ .‬אפשרות שונה כתב הטור (או''ח תרכה)‪ ,‬שעל אף שייתכן שבמדבר‪ ,‬דווקא בתקופת תשרי בונים סוכות‬ ‫(וכדברי הרמב''ן בפירוש רבי עקיבא)‪ ,‬הרי בארץ ישראל בה יש בתים‪ ,‬נכנסים הביתה בתשרי דווקא‪ ,‬ואילו בניסן כשמתחמם‪ ,‬בונים‬ ‫סוכות‪ .‬משום כך‪ ,‬אם הציווי על הישיבה הייתה בניסן‪ ,‬לא היה ניכר שמחמת הציווי יוצאים לסוכה‪ ,‬ולכן קבעוהו בתשרי‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם‪ ,‬הם ענני כבודו‪ ,‬שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש‪ ,‬ודוגמא לזה ציוונו‬ ‫לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו‪ .‬ואף על פי שיצאנו ממצרים בחדש ניסן‪ ,‬לא ציוונו לעשות סוכה באותו הזמן‪,‬‬ ‫לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל‪ ,‬ולא הייתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצוות הבורא יתברך‪''.‬‬ ‫כאמור בדברי הטור‪ ,‬הוא נקט להלכה כדעת רבי אליעזר שסוכות הן זכר לענני הכבוד (אם כי יש שסברו שגרס אחרת בדברי הגמרא‪,‬‬ ‫ולמעשה בגרסתו זו הייתה שיטת רבי עקיבא) ‪ ,‬אך יש ראשונים הסוברים שהכוונה לסוכות ממש‪ .‬משום כך כפי שכתב המשנה ברורה‬ ‫(תרכה‪ ,‬א)‪ ,‬כדי לצאת ידי חובת כל השיטות‪ ,‬בשעת הישיבה בסוכה‪ ,‬יש לכוון הן זכר לסוכות ממש‪ ,‬והן זכר לענני הכבוד‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫בדיעבד גם השוכח לכוון יצא ידי חובה‪ ,‬ובניגוד לטענת הבכורי יעקב (שם ‪ ,‬ד''ה לבל)‪.‬‬ ‫בעקבות חג הסוכות‪ ,‬נעסוק השנה ב הלכות ישיבה בסוכה‪ ,‬ובשאלה באלו מקרים יש לברך 'אשר קידשנו‪ ...‬לישב בסוכה'‪ .‬נראה‬ ‫מחלוקת הראשונים האם יש צורך באכילה כלשהי על מנת להתחייב בברכה‪ ,‬ואם כן‪ ,‬איזה מאכל נצרך‪ .‬בנוסף נראה‪ ,‬האם ההולך‬ ‫לישון בסוכה גם צריך לברך והאם יש הבדל בין היושב בסוכתו‪ ,‬לבין הנכנס לבקר את חברו בסוכתו‪.‬‬ ‫בין סוכה ללולב‬ ‫הגמרא במסכת סוכה (מה ע''א) מביאה מחלוקת בין האמוראים‪ ,‬מתי מברכים על הלולב ומתי על הסוכה‪:‬‬ ‫א‪ .‬לדעת שמואל‪ ,‬בכל יום מחג הסוכות בו נוטלים את הלולב‪ ,‬יש לברך ('כל שבעה')‪ ,‬ואילו על הסוכה יש לברך רק ביום הראשון‪,‬‬ ‫אך לא בשאר הימים ‪ .‬ונימוקו‪ ,‬שמצוות הסוכה נוהגת בכל עת‪ ,‬ביום ובלילה‪ ,‬כיוון שכך אין הפסק בקיום מצוותה‪ ,‬וממילא ברכה‬ ‫אחת מועילה לכל ימי החג‪ .‬לולב לעומת זאת‪ ,‬לא נוטלים בלילות‪ ,‬כיוון שכך‪ ,‬כל יום הוא מצווה בפני עצמו וזוקק ברכה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬רבה בר חנה בשם רבי יוחנן חלק וסבר‪ ,‬שדווקא על הסוכה יש לברך בכל יום‪ ,‬ואילו על הלולב יש לברך רק ביום הראשון‪.‬‬ ‫וטעמו‪ ,‬בסוכה יש חובה מדאורייתא לשבת בה כל שבעה‪ ,‬ולכן כל ויום ויום מצריך ברכה‪ .‬לולב‪ ,‬אם לא נוטלים אותו בבית המקדש‪,‬‬ ‫רק היום הראשון מדאורייתא‪ ,‬ושאר הימים מדרבנן‪ ,‬ולכן יש לברך רק על היום הראשון‪ .‬לטענתו סבר הריטב''א (שם‪ ,‬ד''ה ורבה) אין‬ ‫זה דין מיוחד בהלכות לולב‪ ,‬אלא על כל מצוות מדרבנן אין לברך‪ ,‬ולכן אין לברך גם על הדלקת נר חנוכה ומקרא מגילה‪ .1‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''ורבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן‪ ,‬סוכה שבעה ולולב יום אחד‪ .‬מאי טעמא? סוכה דאורייתא שבעה‪ ,‬לולב דרבנן יום אחד‪.‬‬ ‫הא ודאי טעמא דשמואל גבי לולב טעמא רבה הוא‪ ...‬אלא דרבי יוחנן סבר דלא מברכין אלולב אלא יום ראשון שהוא מן‬ ‫התורה בלבד‪ ,‬דאמצות דרבנן לא מברכין‪ .‬ולדידיה לא מברכין נמי אנר חנוכה ומגילה‪ ,‬דהא כולהו חד טעמא הוא‪''.‬‬ ‫ג‪ .‬רבי אבין בשם רבי יוחנן בגישה המרחיבה‪ ,‬סבר שהן על לולב יש לברך כל שבעה‪ ,‬והן על סוכה‪ .‬כדבריו נפסק‪ ,‬שכן הגמרא‬ ‫משווה בין הברכה על הנחת תפילין לבין הברכה על כניסה לסוכה‪ ,‬וכשם שלהלכה נפסק כדעת רבי יהודה‪ ,‬שהמניח תפילין מספר‬ ‫פעמים ביום מברך על כל הנחה והנחה‪ ,‬ולא רק פעם אחת בתחילת היום‪ ,‬כפי שסברו חכמים‪ ,‬כן בסוכה יש לברך על כל ישיבה‪.‬‬ ‫לכאורה בעקבות כך‪ ,‬כשם שעל כל הנחת תפילין וכניסה לסוכה יש לברך‪ ,‬כך על כל החזקה של הלולב יש לברך‪ ,‬שכן הגמרא‬ ‫משווה ביניהם ‪' -‬לולב שבעה וסוכה שבעה'‪ .‬המאירי (ד''ה הלולב) הביא שאכן כך מובא בירושלמי‪ ,‬אולם להלכה רק הנכנס לסוכה‬ ‫מספר פעמים ביום מברך‪ ,‬ולא הנוטל לולב מספר פעמים‪ ,‬וכן פסק השולחן ערוך (או''ח תרלט)‪ .‬ככל הנראה החילוק בין לולב לסוכה‪,‬‬ ‫שסוכה יש מצווה לגור בה כל שבעה‪ ,‬ואם כן בכל כניסה מתקיימת המצווה‪ ,‬מה שאין כן לולב שבהגבהה אחת יוצאים ידי חובה‪.‬‬ ‫לישב בסוכה‬ ‫כאמור‪ ,‬למעשה נפסק שעל מצוות סוכה יש לברך מספר פעמים ביום‪ .‬אלא שנחלקו‪ ,‬האם כל כניסה לסוכה מחייבת ברכה‪:‬‬ ‫א‪ .‬הרי''ף (כב ע''א בדה''ר) והרמב''ם (סוכה ו‪ ,‬יב) סברו‪ ,‬שעל כל ישיבה בסוכה יש לברך‪ ,‬גם אם ישיבה זו לא הייתה חייבת להתבצע‬ ‫‪ 1‬המאירי (ד''ה הלולב) נראה שחלק על הריטב''א‪ ,‬וסבר שלדעת רב בר חנה יש דין מיוחד דווקא במצוות לולב‪ ,‬שכיוון שבירכו על היום הראשון‬ ‫שחובת הנטילה מדאורייתא‪ ,‬מסתבר לא לברך על שאר הימים שחובתם מדרבנן (חילוק שאינו קיים בנר חנוכה ובמגילה)‪ .‬עוד ניתן להציע‪,‬‬ ‫שכיוון שכאשר בית המקדש היה קיים‪ ,‬היו נוטלים במקדש לולב מדאורייתא כל שבעה‪ ,‬כאשר תיקנו חכמים ליטול לולב כל שבעה בכל מקום‪,‬‬ ‫רצו לעשות חילוק בין נטילה זו לבין הנטילה שבמקדש‪ ,‬ושלא יברכו על נטילה זו‪.‬‬ ‫בהכרח בסוכה (שהרי מותר לשבת חוץ לסוכה)‪ .‬בפשטות‪ ,‬כדבריהם משמע מלשון הגמרא (סוכה מו ע''א)‪ ,‬המתנסחת בלשון ''נכנס לישב‬ ‫בה אומר‪ ...‬וציוונו לישב בסוכה''‪ ,‬משמע שעל כל ישיבה יש לברך‪ .‬משום כך פסק הרמב''ם‪ ,‬שעוד לפני הישיבה בסוכה‪ ,‬אך לאחר‬ ‫הכניסה אליה יש לברך‪ ,‬שכן כפי שכותבת הגמרא במסכת פסחים (ז ע''ב)‪ ,‬כל מצווה יש לברך בסמוך לעשייתה‪.‬‬ ‫כתוצאה מכך‪ ,‬כאשר אוכלים בסוכה‪ ,‬אין מניעה לשבת לפני האכילה‪ ,‬לברך 'לישב בסוכה'‪ ,‬ורק לאחר זמן לאכול‪ .‬אמנם ביחס‬ ‫לליל יום טוב ראשון‪ ,‬סבר הרמב''ם שיש להסמיך את הברכה לקידוש‪ .‬והסביר הרב ליפשיץ (תורת אמך‪ ,‬סוכה)‪ ,‬שכיוון שחובה לאכול‬ ‫בסוכה כזית פת בערב ראשון‪ ,‬זהו חלק נוסף ממצוות ישיבה בסוכה‪ ,‬וממילא ברכת לישב בסוכה צריכה לחול גם על סעודה זו‪.‬‬ ‫לכן יש לברך בקידוש‪ ,‬כדי להסמיך אכילה לברכה‪ ,‬אך הקידוש צריך להיות מעומד‪ ,‬שכן יש לברך קודם הישיבה‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''הרמב"ם סובר שברכת לישב בסוכה בליל יום טוב ראשון‪ ,‬חלה לא רק על מצות ישיבה בסוכה‪ ,‬אלא גם על מצות אכילת‬ ‫כזית פת בסוכה‪ ,‬ולפיכך חייבים להצמיד את הברכה לאכילת פת‪ .‬בשבת‪ ,‬סובר הרמב"ם‪ ,‬שמברך לישב בסוכה כשנכנס‬ ‫לסוכה‪ ,‬ומקדש מיושב‪ ,‬כפי שמקדש בכל שבת‪ .‬אבל בליל יום טוב‪ ,‬אי אפשר לברך בכניסה לסוכה‪ ,‬שהרי צריך לסמוך‬ ‫את ה ברכה לאכילת כזית פת‪ ,‬ואי אפשר לברך לאחר שיושב בסוכה‪ ,‬שהרי צריך לברך עובר לעשייתן‪ ,‬לכן מקדש מעומד‪''.‬‬ ‫ב‪ .‬התוספות (מה ע''ב‪ ,‬ד''ה אחד) חלקו וסברו‪ ,‬שכאשר הגמרא כותבת שהנכנס לישב סוכה מברך‪ ,‬אין הכוונה לישב כפשוטו‪ ,‬אלא‬ ‫הכוונה לכל הפעולות המחויבות סוכה‪ .‬משום כך‪ ,‬כיוון שהגמרא (סוכה‪ ,‬פרק ב') מונה מעשים כמו אכילה‪ ,‬שתייה ושינה כמעשים‬ ‫המחויבים בסוכה‪ ,‬ממילא רק על מעשים אלו יש לברך‪ .‬ישיבה בסוכה‪ ,‬גם אם מקיימים בה מצווה‪ ,‬אין חובה הלכתית לקיימה‪,‬‬ ‫ולכן לא שייך לברך עליה (וכפי שאין לברך על לולב לאחר ההגבהה הראשונה‪ ,‬שכן אין בהגבהה זו חובה הלכתית)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬רבינו תם (תוספות רא''ש שם) בגישה שלישית סבר‪ ,‬שאמנם מעיקר הדין היה מקום לפסוק כדעת התוספות‪ ,‬אלא שלמעשה נהגו‬ ‫לברך רק על האכילה ולא על השינה ‪ ,‬ובטעם הדבר העלה שתי אפשרויות‪ .‬אפשרות ראשונה‪ ,‬כיוון שאכילה היא הדבר המרכזי‬ ‫ביותר שעושים בסוכה‪ ,‬ברכה על האכילה פוטרת גם את כל המעשים הבאים אחריה‪ ,‬וביניהם שינה‪ .‬אפשרות שניה‪ ,‬ברכה על‬ ‫האכילה אינה פוטרת שינה‪ ,‬אלא כיוון שיש חשש שלא ירדמו והברכה תהיה לבטלה‪ ,‬לכן לא מברכים‪.‬‬ ‫להלכה‬ ‫נחלקו האחרונים בפסק ההלכה‪:‬‬ ‫א‪ .‬הגר''א (ביאור‪ ,‬תרלט)‪ ,‬פסק כדעת הרי''ף והרמב''ם‪ ,‬שעל כל ישיבה בסוכה מברכים‪ ,‬וכן מנהג התימנים‪ .‬ב‪ .‬השולחן ערוך (שם‪,‬‬ ‫ח) פסק כמנהג שהביא רבינו תם‪ ,‬שרק על אכילה מברכים‪ ,‬וכן פסק הרמ''א (שם)‪ .‬המאמר מרדכי (שם‪ ,‬ח) נקט שבשום עניין אין‬ ‫לברך על ישיבה בסוכה שאינה כוללת אכילה‪ .‬אולם‪ ,‬חלק מהאחרונים חלקו וסברו כהבנה הראשונה של רבינו תם‪ ,‬שהאכילה‬ ‫פוטרת את הישיבה‪ ,‬אך אם לא אכלו יש לברך‪ .‬באלו מקרים האכילה פוטרת את הישיבה? נחלקו‪:‬‬ ‫הט''ז (שם‪ ,‬כ) סבר שבמקרה בו אדם בירך בבוקר 'לישב בסוכה' על מאכל‪ ,‬ברכה זו פוטרת את כל הישיבות שאינן כוללות אכילה‬ ‫בהמשך היום‪ .‬החיי אדם (קמז‪ ,‬טו) חלק וסבר‪ ,‬שברכה על אכילה פוטרת רק את הישיבה הצמודה לה‪ ,‬אך במקרה בו אדם אכל‪,‬‬ ‫יצא מהסוכה‪ ,‬ונכנס לשבת בסוכה ללא כוונה לאכול‪ ,‬עליו לברך‪ .‬עם זאת‪ ,‬גם לחיי אדם וגם לט''ז‪ ,‬ההולך לבקר את חברו בסוכתו‪,‬‬ ‫עליו לברך גם ללא שאוכל שם‪ ,‬שכן אין ברכה על אכילה קודמת שתפטור את הישיבה‪ .‬ובלשון המשנה ברורה (תרלט‪ ,‬מח)‪:‬‬ ‫''והמתענה בסוכות או שאין דעתו לאכול פת באותו יום‪ ,‬אז לכולי עלמא כל אימת שיצא יציאה גמורה חייב לברך‪ ,‬דדווקא‬ ‫כשאוכל פת סבירא להנהו פוסקים‪ ,‬שמברך על עיקר חיוב הסוכה ופוטר כל הדברים הטפלים‪ ,‬אבל כשאינו אוכל לא שייך‬ ‫זה (ט''ז ושאר אחרונים)‪ .‬וכתב החיי אדם‪ ,‬דהוא הדין כשיצא יציאה גמורה לאחר אכילה‪ ,‬וחוזר ונכנס ולא יאכל עד הערב‪,‬‬ ‫וקודם האכילה יצטרך עוד הפעם לצאת לבית הכנסת‪ ,‬דבזה גם כן לכולי עלמא צריך לברך‪''.‬‬ ‫על אף שיש מאכלים רבים המחייבים אכילה בסוכה‪ ,‬לא כל מאכל מחייב ברכה‪ .‬רבים מהספרדים בעקבות הבן איש חי (האזינו‪ ,‬ח)‬ ‫והרב עובדיה (יחוה דעת א‪ ,‬סה)‪ ,‬מברכים רק על אכילת לחם יותר מכביצה‪ ,‬ומיני מזונות בשיעור קביעת סעודה‪ .‬רבים מהאשכנזים‬ ‫בעקבות המשנה ברורה (תרלט‪ ,‬טז) מברכים גם על מאכל שברכתו מזונות‪ .‬כתוצאה מכך נוהגים רבים בכל ישיבה בסוכה‪ ,‬לאכול‬ ‫מאכל שברכתו מזונות‪ .‬ואין בכך רק רצון להוסיף ברכות וישיבת קבע בסוכה‪ ,‬אלא רצון לצאת ידי המחלוקת שראינו לעיל‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬העושה הפסקה מסעודתו האחרונה‪ ,‬ויושב בסוכה ללא לברך‪ ,‬נכנס למחלוקת אחרונים; לדעת החיי אדם ישיבה מעין זו‬ ‫חייבת בברכה‪ ,‬ואילו לדעת המאמר מרדכי רק ישיבה הכוללת אכילה חייבת בברכה‪ .‬לכן כיוון שאין טורח באכילת מאכל שברכתו‬ ‫מזונות‪ ,‬והאוכל מאכל מעין זה חייב בברכת לישב בסוכה לכולי עלמא‪ ,‬כך ראוי לנהוג‪ .‬עוד יש להוסיף‪ ,‬שנראה שכאשר אוכלים‬ ‫בשר‪ ,‬דג וכו'‪ ,‬חובה לאכול מאכל מזונות לפני ולברך לישב בסוכה‪ ,‬שכן מסתבר שבזמן הזה חייבים לברך לישב בסוכה על אכילתם‪.‬‬ ‫מה נחשב הפסק‬ ‫במקרה בו אדם בירך לישב בסוכה‪ ,‬עשה הפסק מישיבתו‪ ,‬וחזר שוב לסוכה‪ ,‬עליו לברך שוב‪ .‬בנוסף כפי שראינו לדעת החיי אדם‪,‬‬ ‫במקרה בו אדם בירך על מאכל‪ ,‬עשה הפסק וישב שוב בסוכתו ללא אכילה‪ ,‬עליו לברך שוב על הישיבה‪ .‬מה נחשב הפסק? אין‬ ‫לכך הגדרה חד משמעית‪ ,‬אלא מדובר בתחושה אינטואיטיבית‪ .‬לכן לדוגמא כפי שעולה מדברי שולחן ערוך הרב (תרלט‪ ,‬יב)‪,‬‬ ‫ההולך להתפלל מנחה‪ ,‬לא צריך לברך שוב בחזרתו‪ ,‬שכן זו הפסקה קלה‪ .‬ואילו ההולך להתפלל שחרית‪ ,‬צריך לברך‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬השאלת יעבץ (ומור וקציעה‪ ,‬שם) סבר‪ ,‬שכאשר היוצא סיים את אכילתו לפני יציאתו מהסוכה‪ ,‬גם כאשר עשה הפסקה‬ ‫קצרה עליו לברך כאשר הוא חוזר לסוכתו‪ ,‬וכן פסק הב''ח (מובא שם)‪ .‬ייסודו מבוסס ככל הנראה‪ ,‬על כך שכאמור הייסוד לברכת‬ ‫לישב בסוכה לרבינו תם היא האכילה‪ ,‬וכאשר אותו סועד סיים את סעודתו‪ ,‬די בכך כדי שיציאתו מהסוכה תהווה הפסק‪ .‬המגן‬ ‫אברהם (שם) חלק וסבר שאין לו לברך‪ ,‬וכן פסק המשנה ברורה (שער הציון‪ ,‬פו) מחמת ספק ברכות להקל‪.‬‬ ‫חג שמח! קח לקרוא בשולחן החג‪ ,‬או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו‪...2‬‬ ‫‪ 2‬מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף? מוזמן במייל‪ tora2338@gmail.com :‬או בערוץ הוואטסאפ 'הלכה בפרשה'‪.‬‬