gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הורינו · Horeinu — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: הורינו · Horeinu

שבוע: סוכות (2026-09-21)

הורינו · Horeinu — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב‬ ‫במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם‬ ‫בס"ד‬ ‫חג הסוכות וזאת הברכה שמחת תורה תשפ"ז | שנה ג' ‪144‬‬ ‫שמחת החג‬ ‫ושמחת‬ ‫במחיצת ההורים‬ ‫אתה וביתך‬ ‫להיכנס לסוכה כשמעיר את אביו‬ ‫להתארח אצל הוריו כשאין מספיק מקום בסוכה‬ ‫ויש מאחרוני הפוסקים שהסתפקו‪ ,‬אם היה אביו ישן בסוכה‬ ‫קונטרס 'בניין אריאל' מביא שאלה‪ ,‬מי שהזמינוהו הוריו‬ ‫והבן בא להיכנס אחריו לישון‪ ,‬אלא שאם יכנס יתעורר אביו‬ ‫לביתם בחג הסוכות אלא שהמקום צר מהכיל אותו בתוך‬ ‫ויגרם לו צער‪ ,‬האם נאמר שיש לבן להיכנס משום ש'אתה‬ ‫הסוכה או באכילה או בשינה‪ ,‬האם צריך לשמוע להם‬ ‫ואביך חייבים בכבודי'‪ ,‬או שנפטר מלהיכנס לסוכה‪ .‬ועיין‬ ‫ולבוא‪ ,‬אף שיתבטל על ידי זה ממצות סוכה או שאסור‬ ‫בהליכות שלמה (מועדים פ"ט הערה ‪ )140‬שכתב באופן‬ ‫לבוא אל אביו ולהפסיד מצות סוכה‪ ,‬ודבר זה שכיח מאד‪.‬‬ ‫דומה‪ ,‬אם אימו האלמנה בקשה ממנו שישן עמה בבית ולא‬ ‫והנה במחשבה ראשונה הרי אנו יודעים שאם אמר לו אביו‬ ‫בסוכה‪ ,‬כיון שמפחדת לישן לבד‪ ,‬פסק הגאון רבי שלמה‬ ‫לעבור על דברי תורה‪ ,‬אין לו לשמוע לו‪ ,‬כיון ש"אתה ואביך‬ ‫זלמן אוירבך שישמע לה‪ .‬אולם שם טעמו לכאורה מצד‬ ‫חייבים בכבוד המקום"‪ .‬ואפילו שהגמרא שם‪ ,‬והשו"ע‪,‬‬ ‫דין 'תשבו כעין תדורו'‪ ,‬ובדומה לדין 'חולים ומשמשיהם'‬ ‫מדברים באופן שהוריו אמרו לו מפורשות לעבור על דברי‬ ‫שפטורים מהסוכה‪ ,‬שהרי גם חתן בשנה ראשונה כתבו‬ ‫תורה‪ ,‬כגון שאמר לו להיטמא למת‪ ,‬והוא כהן‪ .‬או אל תחזיר‬ ‫הפוסקים שאם מבקשת ממנו שישן עמה בבית ישמע לה‬ ‫אבדה וכדו' בכל זאת לכאורה אין חילוק בזה‪ ,‬שהרי גם כאן‪,‬‬ ‫מטעם 'כעין תדורו'‪.‬‬ ‫ע"י שמכבד את הוריו הוא נמנע ומפסיד מצוות סוכה‪ ,‬ואם‬ ‫לדחות פדיון הבן כדי להיות בסוכות אצל ההורים‬ ‫כן לכאורה הרי טעם הדברים שייך גם כאן ש"אתה ואביך‬ ‫בספר 'אגן הסהר'‪ 1‬מובא מעשה שהיה בבני זוג שנולד‬ ‫חייבים בכבוד המקום"‪ .‬וכך באמת כתב בשו"ת הר צבי ‪.‬‬ ‫להם בן בכור‪ ,‬ויום הפדיון הבן חל בכ"ג תשרי‪ ,‬שזה אסרו‬ ‫אולם הדין הזה לא מוחלט‪ ,‬בקובץ 'הלכתא מבי דינא' מובא‬ ‫חג הסוכות בא"י‪ .‬וקודם סוכות בקשו ההורים המתגוררים‬ ‫מהגר"נ קרליץ‪ :‬ההולך לבקר את הוריו או את חמיו בסוכות‬ ‫בחו"ל מבני הזוג‪ ,‬שיבואו אליהם לסוכות‪ .‬והנה מצד אחד‬ ‫ונוסע אליהם להיות שם‪ ,‬ועתיד לישן עמהם‪ ,‬בוודאי שצריך‬ ‫יש מצות כיבוד אב‪ ,‬ומאידך אם ייסעו לא יוכלו לפדות את‬ ‫להשתדל מאד שתהיה לו סוכה לישן בה‪ .‬אמנם גם אם‬ ‫הבן בכ"ג תשרי‪ ,‬כיון שהוא יו"ט שני בחו"ל‪ .‬והורה הגרי"ש‬ ‫יודע שלא תהיה לו סוכה לישן שם‪ ,‬יכול הוא מן הדין‬ ‫אלישיב זצ"ל שכעת יש לפניהם מצות כיבוד אב לנסוע‪,‬‬ ‫לנסוע אליהם שהרי הוא בכלל עוסק במצווה‪ ,‬שבא‬ ‫ולאחר מכן יהיו פטורים מפדיון מצד עוסק במצווה פטור‬ ‫להיות עמם ולשמחם‪ .‬וכמו שאנו מוצאים (סוכה כ"ו‪).‬‬ ‫מן המצווה‪ ,‬ולכן הורה לנסוע להורים‪.‬‬ ‫שלצורך הקבלת פני ריש גלותא ולשמיעת הדרשה‪ ,‬ישנו‬ ‫‪ .1‬ח"ג עמוד רצ"א‬ ‫מחוץ לסוכה ואמרו שפטורים מדין עוסק במצווה עכ"ל‪.‬‬ ‫כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות‪ ,‬כהלכות‬ ‫ברכות‪ ,‬שבת‪ ,‬שמירת הלשון ועוד‪ ,‬כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות‬ ‫הורינו דרך חיים‬ ‫כיבוד אב ואם ומוראם‪ ,‬שמצווה זו היא תמידית בכל זמן‪ ,‬וחמורה היא עד מאוד‪,‬‬ ‫כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג‬ ‫ואם לא ילמד את הלכותיה‪ ,‬מאין ידע היאך לקיימן‪ ,‬ויכשל בדברים רבים‪ ,‬מבלי‬ ‫עפ"י 'קונטרס הלכות כיבוד אב ואם בשבתות ומועדי השנה'‪,‬‬ ‫לדעת שהוא נכשל‪.‬‬ ‫להגאון רבי שמשון קורלנדסקי מח"ס 'המאורות הגדולים'‬ ‫אביו מבקש ממנו שיביא לו ד' מינים ואימו מבקשת ממנו כוס‬ ‫הלכות הנוגעות לחג הסוכות‬ ‫מים‪ ,‬פוסק הגר"י זילברשטיין שחייב להקדים את האם‪ ,‬כיון‬ ‫בן שבונה סוכה וצריך את עזרת אביו‪ ,‬לא יבקש ממנו זאת‪ ,‬כי‬ ‫שעיקר הכיבוד הוא במאכל ומשקה‪ ,‬ולכן אימו שזקוקה לזה‪,‬‬ ‫אסור לבקש מאביו שישרתנו ‪ .‬אמנם אם הבן בונה את סוכת‬ ‫קודמת‪.‬‬ ‫הוריו‪ ,‬שבעצם כל עבודתו היא עזרה להם‪ ,‬יכול הוא להיעזר‬ ‫מי שלא רוצה לבקר אצל הוריו בחג הסוכות או שאינו מוכן‬ ‫באביו‪ ,‬כי זה לא עזרת האב לבן אלא לעצמו‪.‬‬ ‫לטעום שם מאומה כי סוכתם אינה בנויה לפי חומרת החזו"א‬ ‫בן שקנה שני אתרוגים ואחד מהם יותר מהודר מהשני‪ ,‬אין‬ ‫(והמעמיד דמעמיד בסוכתם מקבל טומאה)‪ ,‬עליו לוותר על‬ ‫חיוב על הבן לתת את האתרוג המהודר לאביו‪ .‬אמנם הגר"ח‬ ‫חומרא זו אם יש חשש של פגיעה בהורים או שיצטערו על ידי‬ ‫קנייבסקי זצ"ל סיפר‪ 1‬שהוא נתן לאביו את האתרוג היותר‬ ‫זה ‪.‬‬ ‫מהודר‪ ,‬כי בכל מקרה הוא ברך על של אביו‪.‬‬ ‫‪ .1‬מכתב להרב ש‪ .‬בן שלמה‪ ,‬הובא בספרו עמ' קמ"ה‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לרפואה שלמה‬ ‫לזרע של קיימא‬ ‫לזיווג‬ ‫להצלחה וס"ד‬ ‫מנחם מנדל בן יהושע דב‬ ‫חג הסוכות וזאת הברכה שמחת תורה תשפ”ז ‪ //‬גליון ‪144‬‬ ‫שמואל בן שושנה‬ ‫בעילום שם‬ ‫אליעזר בן נחמה‬ ‫מרים בת רחל חינקא‬ ‫בס"ד‬ ‫מעשה אבות‬ ‫סיפור מהחיים‬ ‫פרי עץ 'והדרת' ‪ /‬סיפור לחג הסוכות‬ ‫דמדומי ערב של הימים האחרונים קודם חג הסוכות ירדו על סמטאותיה של‬ ‫ירושלים‪ ,‬האוויר כבר נמלא זה מכבר בריח קדושה של בדי ערבה לחים‪ ,‬ענפי‬ ‫הדס משולשים וזכרון פלאי של אתרוגים ארוזים בקופסאות מהודרות‪ .‬ר'‬ ‫נתנאל‪ ,‬אברך משי עדין נפש ומדקדק בקלה כבחמורה‪ ,‬עמד בירכתי מרפסת‬ ‫ביתו ותלה את דפנות הסוכה‪ ,‬כשהוא מקפיד על כל דקדוקי ההלכה ושיטות‬ ‫הפוסקים‪.‬‬ ‫אך גולת הכותרת לא הייתה הסוכה עצמה‪ ,‬אלא קופסת כסף טהור שהמתינה‬ ‫על שולחן הפורמייקה‪ .‬בתוכה‪ ,‬מונח על מצע פשתן צחור‪ ,‬נח אתרוג קלבריה‬ ‫נדיר ביופיו‪ ,‬שופרא דשופרא‪ .‬פרי כליל המעלות‪ ,‬צורתו כמגדל‪ ,‬גופו נקי מכל‬ ‫שמץ חזזית‪ ,‬בלעט'ל או מום‪ ,‬ופיטמו עומד בגאון‪ .‬דמי כיס וחסכונות של‬ ‫חודשים ארוכים שילם תמורתו‪ ,‬לאחר שעות ארוכות של חיפוש והתבוננות‬ ‫עיונית בזכוכית מגדלת לצד גדולי המומחים בשוק ארבעת המינים‪.‬‬ ‫נקישות מהוססות על דלת המרפסת קטעו את הרהוריו‪ .‬פנימה פסע אביו‪ ,‬ר'‬ ‫שלמה‪ .‬יהודי ישיש וירא שמיים‪ ,‬שידיו היבשות נשאו עמן עשרות שנות עמל‬ ‫רב הנסתר‬ ‫כפיים ויגיע כפיים טהור‪ .‬נשימתו הייתה כבדה מעליית המדרגות‪ ,‬ופאותיו‬ ‫המלבינות נדבקו לרקותיו שטופות הזיעה‪.‬‬ ‫"נתנאל‪ ,‬בני מחמדי"‪ ,‬קרא האב בעיניים נוצצות מאושר תמים‪" ,‬זכיתי‪ ".‬מתוך‬ ‫מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי‬ ‫שקית מהוהה שלף ר' שלמה קופסת פח ישנה של עוגיות חג‪ ,‬פתח אותה‬ ‫מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה‪,‬‬ ‫בידיים רוטטות וחשף אתרוג עטוף במטפחת כותנה פשוטה‪.‬‬ ‫גלו ושלחו לנו‪ ,‬ואולי תזכו בפרסים!‬ ‫ר' נתנאל הביט בפרי‪ ,‬וליבו נפל בקרבו‪ .‬האתרוג היה פחוס ומגושם‪ ,‬צבעו‬ ‫נטה לירוק כהה‪ ,‬ועל דופנו העליונה נראתה נקודה חומה ומפוקפקת‪ ,‬שספק‬ ‫‪horeinuorg@gmail.com‬‬ ‫או בפקס‪077-6021640 :‬‬ ‫הוכשרה בדוחק על ידי מו"צ מקל‪ ,‬וספק נשקה לגבולות ה"אינו הדר" ואף‬ ‫לפסול גמור‪.‬‬ ‫"הלכתי הבוקר רגלית עד לקצה השוק"‪ ,‬התנשף האב‪ ,‬וקולו נסדק מרוב‬ ‫התרגשות‪" .‬אמרתי לסוחר‪' :‬תן לי אתרוג מלכותי‪ ,‬אתרוג של צדיקים‪ .‬הבן‬ ‫שלי תלמיד חכם‪ ,‬מגיע לו הידור שאין כמותו!' שילמתי עליו את שארית כספי‬ ‫הגמלת חודש זה‪ .‬קח‪ ,‬נתנאל‪ ,‬תנענע בו ביום טוב ראשון‪ .‬שיראו כולם איזה‬ ‫כבוד שמיים יש בביתך‪".‬‬ ‫גרונו של ר' נתנאל נחנק‪ .‬מבטו נע בין קופסת הכסף הנוצצת שבה נח הפרי‬ ‫המושלם שעליו חלם לברך ביום טוב ראשון‪ ,‬לבין האתרוג הפגום שהגיש לו‬ ‫אביו במסירות נפש עילאית‪ .‬הרי כל ימיי טרחתי על הידור מצווה‪ ,‬זעקה נפשו‪,‬‬ ‫כיצד אוכל לברך על פרי כזה?‬ ‫פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת נצבים וילך‬ ‫אבל ר' נתנאל הוא יהודי של הלכה‪ ,‬על קוצו של יוד‪ ,‬באתרוג‪ ,‬וגם בכיבוד אב‬ ‫וכן נהגו בני אשכנז כשמזכירים את נשמת הורים שנפטרו‬ ‫ואם‪ .‬באותו רגע הדהדו בליבו המחשבות ‪ -‬מה ערכו של הידור‪ ,‬אם כרוך הוא‬ ‫לומר יזכור ובו' אבי מורי או אמי מורתי ובני ספרד שנהגו‬ ‫בעלבון צורב ובשבירת לבו של אבא?‬ ‫לומר השכבה יש שכתב להקל לומר תוארי כבוד‪( .‬בית‬ ‫בלא שמץ היסוס‪ ,‬החליק ר' נתנאל את קופסת הכסף אל תוך עומק המגירה‬ ‫יהודה‪ ,‬כיבוד ומורא אב ואם)‬ ‫והגיף אותה בשקט‪ .‬הוא ניגש אל אביו‪ ,‬נטל את האתרוג המצומק בשתי ידיו‬ ‫ברטט ובחרדת קודש‪ ,‬קרב אותו אל המנורה והתבונן בו בהשתאות‪" .‬אבא‪",‬‬ ‫לחש ר' נתנאל‪ ,‬וקולו רעד מדמעות שלא נראו‪" ,‬שנים רבות לא ראיתי הידור‬ ‫מצווה שכזה‪ .‬זהו אתרוג שנרכש באהבת תורה ובמסירות אמת‪ .‬עליו אברך‬ ‫הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל‪.‬‬ ‫ביום טוב בדחילו ורחימו‪".‬‬ ‫דמעה זכה נשרה מעיניו של ר' שלמה ונספגה במפה הישנה‪ .‬כשהתקדש החג‬ ‫וריצדו נרות השבת והחג על קישוטי הסוכה שהוסיפו חן נאה לכל פינה‪ ,‬ידע ר'‬ ‫נתנאל‪ :‬הפרי שבידו אולי לא מושלם למראה עין‪ ,‬אך המצווה שמקיים שלמה‬ ‫ומהודרת לפני כיסא הכבוד מכל אתרוג שהיה לוקח‪.‬‬ ‫מכלל מצות כיבוד‪ ,‬אם רואה הבן שאביו עושה מלאכה כבדה‪ ,‬כגון שטורח‬ ‫מאוד בבניית הסוכה‪ ,‬מצוה על הבן לקבל על עצמו המלאכה ולפטור את‬ ‫אביו‪ ,‬שהוא בכלל עשיית צרכיו‪ .‬וע' בספר חסידים סי' של"ח שאפילו הבן‬ ‫עוסק בתורה עת לעשות לה' הפרו תורתיך‪ ,‬ויעשה הבן המלאכה אע"פ‬ ‫שהאב עם הארץ‪.‬‬ ‫(ויברך דוד פ"ד אות מ"ט)‬ ‫חג הסוכות וזאת הברכה שמחת תורה תשפ”ז ‪ //‬גליון ‪144‬‬ ‫הורינו דברות קדשך‬ ‫כיבוד אב ואם בפרשת השבוע‬ ‫שנאמר 'ויקרא יעקב אל בניו'‪ .‬ובמה חתם‪ ,‬ב'זאת'‪ ,‬שנאמר‬ ‫ְוְֹזֹאת ַַה ְּּב ָָר ָָכה ֲֲא ֶׁׁשר ֵּּב ַַרְך ֹמ ֶֹׁׁשה (ל"ג‪ ,‬א')‬ ‫'וזאת אשר דיבר להם אביהם'‪ .‬עמד משה לברך את ישראל‪,‬‬ ‫בספר 'דרכי מוסר' להגאון רבי יעקב ניימן‪ ,‬מביא מדרש רבה‬ ‫אמר‪ ,‬איני פותח אלא ב'זאת' מניין‪ ,‬ממה שקראנו בעניין זאת‬ ‫(פרשה י"א) העובר לפני התיבה וטעה‪ ,‬יעבור אחר תחתיו‪.‬‬ ‫הברכה‪ .‬כך על פי דברי המדרש‪.‬‬ ‫ומניין הוא מתחיל‪ ,‬מתחילת הברכה שטעה‪ .‬ומהיכן למדו‬ ‫כותב הגר"י ניימן‪ ,‬מתי ראויה הברכה להיקרא באמת‬ ‫הלכה זו? מאבות העולם ממה שלא היה אחד מתחיל אלא‬ ‫בשם ברכה? כשהבנים מתחילים ממקום שפסקו האבות‪,‬‬ ‫ממקום שפסק חברו‪ .‬כיצד‪ ,‬אברהם בירך את יצחק‪ .‬מנין‪,‬‬ ‫כשהבנים ממשיכים את השרשרת‪ ,‬ממשיכים ללחום בעד‬ ‫דכתיב 'ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק‪ .‬ומה נתן לו‬ ‫מה שלחמו האבות ואינם זזים מהמסורת הגדולה של‬ ‫וכו' רב נחמיה אומר – ברכה נתן לו‪ ,‬כעניין שנאמר ויתן לך‬ ‫אבותיהם אפילו כלשהו‪ .‬לא כן אם הבנים מתחילים לנטות‬ ‫האלוקים‪ .‬עמד יצחק לברך את יעקב‪ ,‬אמר‪ ,‬ממקום שפסק‬ ‫מדרכם הסלולה של אבותיהם‪ ,‬ולא עוד אלא שעושים את‬ ‫אבא משם אני מתחיל‪ .‬אבא הפסיק ב'יתן'‪ ,‬אבל אני מתחיל‬ ‫ההיפך ממה שעשו האבות‪ ,‬כשמנתקים את שרשרת ומסורת‬ ‫ב'יתן'‪ .‬מניין‪ ,‬שנאמר ויתן לך האלוקים וכו' ובמה חתם יצחק‪,‬‬ ‫האבות‪ ,‬אז כבר אין ברכה‪ .‬כל הברכה היא כשמחנכים את‬ ‫בקריאה‪ ,‬שנאמר 'ויקרא יצחק אלא יעקב ויברך אותו'‪ .‬עמד‬ ‫הדור הצעיר שילכו בדרך האבות וימשיכו אותה‪.‬‬ ‫יעקב לברך את השבטים‪ ,‬אמר‪ ,‬איני פותח אלא בקריאה‪,‬‬ ‫ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה‬ ‫והשיב לב‬ ‫בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון‪ .‬סודיות מובטחת‪.‬‬ ‫שאלות ותשובות משולחנם של‬ ‫יועצים רבניים ומטפלים‬ ‫אז אם זה מה שההורים רוצים‪ ,‬ההליכה אליהם היא הדבר הנכון‬ ‫רציתי להתייעץ איתכם באיזה עניין‪ .‬אני נשוי כמה שנים‪,‬‬ ‫לעשות‪.‬‬ ‫ומדי שנה בסוכות אנחנו נוהגים לחלק את החג בין‬ ‫באופן כללי יש אצלנו בציבור תפיסה רווחת‪ ,‬שמיד אחרי‬ ‫המשפחות‪ :‬יום טוב ראשון אצל חמי וחמותי‪ ,‬שבת חול המועד‬ ‫החתונה הזוג הצעיר מגיע הרבה להורים‪ ,‬ואז כשהמשפחה‬ ‫אצל ההורים שלי‪( ,‬או להיפך‪ ,‬כל שנה איך שמסתדר) ואז שמחת‬ ‫מתחילה לגדול ב"ה‪ ,‬מגיעים פחות ופחות‪ .‬וזו תפיסה מוטעית‪,‬‬ ‫תורה אנחנו נשארים בבית‪ ,‬בבית הכנסת שלנו בשכונה‪ .‬יש שם‬ ‫כי היא שמה במרכז את הצורך של הילדים‪ .‬ואם הם זו"צ‪ ,‬הם‬ ‫אווירה צעירה ותוססת‪ ,‬ריקודים עם נשמה‪ ,‬ואני מחכה לזה כל‬ ‫מגיעים הרבה‪ ,‬ואם משפחה ברוכה‪ ,‬פחות‪ .‬אבל מה עם הצורך‬ ‫השנה‪ ,‬גם הילדים הקטנים מאוד מחוברים‪ .‬זה פשוט מיוחד‬ ‫של ההורים? מה עם הגעגוע שלהם לילדים ולנכדים‪ ,‬מה עם‬ ‫אצלנו‪.‬‬ ‫הבדידות הכואבת לשבת לבד לשולחנות שבת וחג?‬ ‫אבל בשנה כמו השנה בגלל שאין שבת חול המועד‪ .‬אנחנו‬ ‫ובחזרה לשאלתך ‪ -‬אפשר להציע לך זווית נוספת? אולי זו‬ ‫אמורים להיות ביום טוב ראשון אצל חמי וחמותי‪ ,‬וההורים שלי‬ ‫הזדמנות מצוינת לספר להורים שלך כמה מיוחדת ומרגשת‬ ‫מבקשים שנבוא אליהם לשמחת תורה‪ .‬הבעיה היא ששמחת‬ ‫האווירה אצלכם‪ ,‬ולהזמין אותם להתארח אצלכם בחג‪ .‬מי יודע ‪-‬‬ ‫תורה בשכונה של הורי שונה לגמרי מהאווירה שאני כל כך אוהב‬ ‫אולי גם הם ייהנו מזה מאוד‪ .‬חשוב על זה‪ :‬מהיכן חשבת שקיבלת‬ ‫אצלנו ‪ -‬זה לא אותו דבר‪ ,‬וקשה לי מאוד לוותר על החוויה הזו‪.‬‬ ‫את האהבה הזו לשמחת תורה‪ ,‬אם לא מאבא שלך? יכול להיות‬ ‫מצד שני‪ ,‬אני יודע שכיבוד הורים אומר ללכת אליהם כשהם‬ ‫שגם הוא‪ ,‬בפנימיותו‪ ,‬יאהב מאוד אווירה צעירה ותוססת‪ ,‬רק‬ ‫מבקשים‪ .‬אז מה עליי לעשות ‪ -‬להישאר נאמן למה שהלב‬ ‫שלא הייתה לו הזדמנות לחוות אותה כבר הרבה זמן‪.‬‬ ‫שלי רוצה (אחרי הכל‪ ,‬שמחת תורה יש פעם אחת בשנה‪ ,‬לבוא‬ ‫כך יוצא שיש לך כאן הזדמנות כפולה‪ :‬גם לכבד את ההורים‬ ‫אליהם אפשר הרבה פעמים) או לוותר על מה שחשוב לי כדי‬ ‫ולהיות איתם כמו שהם מבקשים‪ ,‬וגם לשמח אותם ולתת להם‬ ‫לשמח את ההורים?‬ ‫רגעים מיוחדים‪ .‬ואם תרצה להוסיף נופך אישי‪ ,‬אולי אפילו תקנה‬ ‫לאבא "חתן בראשית" ‪ -‬זה בהחלט יכול להפוך את החג הזה‬ ‫בוא נשים דברים בפרופורציה‪ .‬השמחה האמיתית של החג‬ ‫לבלתי נשכח‪ ,‬גם בשבילו וגם בשבילך‪.‬‬ ‫היא שמחה עם התורה עצמה ‪ -‬עם קיומה‪ ,‬עם לימודה‪ ,‬עם‬ ‫ואם ההורים מכל סיבה שהיא אינם יכולים להגיע אליכם‪ ,‬יש לכם‬ ‫המצוות שבה‪ .‬הריקוד עם ספר התורה הוא ביטוי נפלא ומרגש‬ ‫את הזכות ללמד את ילדיכם ולהעביר להם את המסר בצורה‬ ‫לשמחה הזו‪ ,‬אבל הוא בעצם המנהג והאווירה שסביבה ‪ -‬לא‬ ‫המוחשית ביותר‪ .‬לייקר את התורה ולשמוח בשמחת התורה‪ ,‬זה‬ ‫עצם החיוב מדאורייתא‪ ,‬כיבוד אב ואם כן‪.‬‬ ‫קודם כל לשמוח בקיומה‪ ,‬בקיום עשרת הדברות ומצוות כיבוד‬ ‫מעבר לזה כשההורים מבקשים שתבואו אליהם‪ ,‬יש בזה ערך‬ ‫אב ואם דאורייתא‪ .‬ובזכות זה‪ ,‬תזכו שילדיכם יילכו תמיד בדרך‬ ‫אמיתי‪ ,‬גם אם יש להם בבית ילדים רווקים שנמצאים איתם‪ .‬כי‬ ‫התורה והמצוות‪.‬‬ ‫הילדים הנשואים‪ ,‬כשהם מגיעים עם המשפחה שלהם‪ ,‬מוסיפים‬ ‫משהו אחר לשמחת החג של ההורים ‪ -‬שמחה שאין תחליף לה‪.‬‬ ‫חג הסוכות וזאת הברכה שמחת תורה תשפ”ז ‪ //‬גליון ‪144‬‬ ‫כתיבה‪ :‬י‪ .‬בנימין‬ ‫מני מספר על אבא ואמא‬ ‫ַ ֶַהֶּק ֶֶׁשר ֶֶׁשל ַַהּלּוָלָ ב‬ ‫ומצוות כיבוד הורים‬ ‫ַלַ ֲֲעׂשֹות ֶֶאת ֶזֶ ה ִִמ ַַּס ָָּבא‪ַּ .‬גַ ם ַַא ָָּתה ָָע ַַמ ְְד ָָּת ְלְ ָיָ דֹו? ָָׁש ַַאְלְ ִִּתי ִִמָּיָ ד‪ְְּ ,‬בַוַ ַַּדאי‪,‬‬ ‫יֹוֵד ַַע ֶֶׁש ַַא ָָּבא ַיַ ֲֲע ֶֶׂשה ְלְ ַַבד‪ְ .‬לְ ָָמ ָָׁשל‪ִ ,‬לִ ְְבֹחֹר ֶֶא ְְתרֹוג‪.‬‬ ‫ֵיֵ ׁש ְְּד ָָב ִִרים ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֵ‬ ‫ָָא ַַמר ַַא ָָּבא‪.‬‬ ‫ִנִ ִִּס ִיִתי ַַּפ ַַעם ַלַ ֲֲעֹזֹר לֹו‪ָָ ,‬ע ַַמ ְְד ִִּתי ְלְ ָיָ דֹו ַַּב ֲֲחנּות ְוְ ֶֶה ְְחַזַ ְְק ִִּתי ֶֶא ְְתרֹוג ֶֶא ָָחד‬ ‫ִנִ ִִּס ִיִתי ְלְ ַַד ְְמֵיֵ ן ֶֶאת ַַא ָָּבא ֶֶׁשִּלִ י ְְּבִגִ יל ֵֵּת ַַׁשע‪ֶ ,‬זֶ ה ָָק ֶֶׁשה‪ַַ .‬א ָָּבא ֲֲה ֵֵרי נֹוַלַ ד‬ ‫ֶֶׁשִּנִ ְְר ָָאה ִלִ י ָָּפׁשּוט ֻֻמ ְְׁשָלָ ם‪ַַ .‬א ָָּבא‪ָָ ,‬א ַַמ ְְר ִִּתי ‪ַַ -‬קח ֶֶאת ֶזֶ ה‪ַַ .‬א ָָּבא‬ ‫ַַא ָָּבא‪ְ ,‬לְ ָָפחֹות ָָּכ ָָכה ֶזֶ ה ִנִ ְְר ֶֶאה ִלִ יָלָ ִִדים‪ֵֵ .‬איְך ָָהִיִ ָיָת ִנִ ְְר ֶֶאה? ָָּכמֹוָך‪ַּ .‬גַ ם‬ ‫סֹוֵבב‪ָָּ ,‬ב ַַדק ִִמְּלְ ַַמ ְְעָלָ ה‪ָָּ ,‬ב ַַדק ִִמְּלְ ַַמ ָָּטה‪ֵֵ ,‬ה ִִרים‬ ‫ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ַַעל ָָה ֶֶא ְְתרֹוג‪ֵ ,‬‬ ‫ַַא ָָּתה ִִּד ַַּב ְְר ָָּת ָָּכל ַַהְּזְ ַַמן?‬ ‫מּול ָָהאֹור‪ְ ,‬וְ ָָאז ִִהִּנִ ַיַח ַַּב ַַּצד‪.‬‬ ‫ַַא ָָּבא ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ָָעַלַ י‪ּ .‬בֹוא ַנַ ְְמ ִִׁשיְך ִִעם ַַהּלּוָלָ ב‪ֵֵ .‬ה ַַבְנְ ִִּתי ֶֶׁשֹּלא ָָּכל ְְׁש ֵֵאָלָ ה‬ ‫ָָמה ֹלא טֹוב ּבֹו? ָָׁש ַַאְלְ ִִּתי‪ֹ .‬לא ָָא ַַמ ְְר ִִּתי ֶֶׁשֹּלא טֹוב‪ָָ ,‬א ַַמר ַַא ָָּבא‪ֲֲ ,‬אִנִ י‬ ‫ׁשּוָבה‪ַַ .‬א ָָּבא ִִה ְְמ ִִׁשיְך ֶלֶ ֱֱאֹגֹד‪ַ ,‬וַ ֲֲאִנִ י ִִּפ ְְתאֹום ִִה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי‬ ‫ַַחֶּיֶ ֶֶבת ְלְ ַַק ֵֵּבל ְְּת ָ‬ ‫רֹוֶצה ִלִ ְְראֹות עֹוד‪ַַ .‬א ֲֲח ֵֵרי ֶֶע ְְׂש ִִרים ַַּדּקֹות ֵֵה ַַבְנְ ִִּתי ֶֶׁש ְְּב ִִעְנְ ְיְ ֵנֵ י ֶֶא ְְתרֹוִגִ ים‬ ‫ֶ‬ ‫ַַא ֶֶח ֶֶרת‪ִִּ .‬פ ְְתאֹום ָָר ִִא ִיִתי ַּגַ ם ֶֶאת ַַס ָָּבא‪ְְּ .‬כ ִִאּלּו ִלִ ְְפֵנֵ י ַַה ְְר ֵֵּבה ָָׁשִנִ ים ָָהָיָ ה‬ ‫עֹוֶׂשה ָָּכל ָָׁשָנָ ה‬ ‫הֹוִעיל‪ֲֲ .‬א ָָבל ֵיֵ ׁש עֹוד ָָּד ָָבר ֶֶׁש ַַא ָָּבא ֶ‬ ‫ֲֲאִנִ י ֲֲע ַַדִיִ ן ֹלא ָיָ כֹול ְלְ ִ‬ ‫ֶיֶ ֶלֶ ד ֶֶא ָָחד ִִּב ְְבֵנֵ י ְְּב ָָרק ֶֶׁש ָָע ַַמד ְלְ ַיַ ד ַַא ָָּבא ֶֶׁשּלֹו ְוְ ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ֵֵאיְך אֹוְגְ ִִדים‬ ‫ְְּב ַַע ְְצמֹו‪ ,‬אֹוֵגֵ ד ֶֶאת ַַהּלּוָלָ ב‪.‬‬ ‫לּוָלָ ב‪ְ ,‬וְ ַַהֶּיֶ ֶלֶ ד ַַהֶּזֶ ה ָּגָ ַַדל‪ְ ,‬וְ ַַהּיֹום הּוא‬ ‫ְְּב ֶֶע ֶֶרב ֻֻסּכֹות ַַה ַַּבִיִ ת ֶֶׁשָּלָ נּו ִנִ ְְר ָָאה‬ ‫עֹוֵמד ְלְ ָיָ דֹו‪.‬‬ ‫ַַא ָָּבא ֶֶׁשִּלִ י‪ַ ,‬וַ ֲֲאִנִ י ֵ‬ ‫יֶׁשהּו ָָּפ ַַתח ְְּבתֹוכֹו ְְסִנִ יף ָָק ָָטן‬ ‫ְְּכ ִִאּלּו ִִמ ֶ‬ ‫ָָאז ְְּכ ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֶֶא ְְהֶיֶ ה ַַא ָָּבא ַּגַ ם ֲֲאִנִ י‬ ‫ֶֶׁשל ׁשּוק ַַא ְְר ַַּב ַַעת ַַה ִִּמיִנִ ים‪ .‬לּוָלָ ִִבים‬ ‫ֶֶא ֱֱע ֶֶׂשה ָָּכ ָָכה‪ְ ,‬וְ ַַהְּיְ ָלָ ִִדים ֶֶׁשִּלִ י ַיַ ַַע ְְמדּו‬ ‫ַַעל ַַה ֻֻּׁש�ְלְ ָָחן‪ֲֲ ,‬ה ַַד ִִּסים ַַּב ְְּדִלִ י‪ֲֲ ,‬ע ָָרבֹות‬ ‫"ִאם ִיִ ְְהֶיֶ ה‬ ‫ְלְ ָיָ ִִדי? ָָׁש ַַאְלְ ִִּתי ֶֶאת ַַא ָָּבא‪ִ .‬‬ ‫ֲֲעטּופֹות ְְּב ַַמֶּגֶ ֶֶבת ַלַ ָָחה‪ ,‬קֹוְיְ ִִׁש ְיְקֶלֶ עְך‪,‬‬ ‫ָלָ ֶֶהם ַַמ ְְס ִִּפיק ַַס ְְבָלָ נּות"‪ִִ ,‬חֵּיֵ ְך ַַא ָָּבא‪.‬‬ ‫ְּוְב ֶֶא ְְמ ַַצע ָָּכל ֶזֶ ה ַַא ָָּבא‪ .‬הּוא ַַמִּנִ ַיַח‬ ‫ַוַ ֲֲאִנִ י ַַאִּגִ יד ָלָ ֶֶהם ֶֶׁש ַַּס ָָּבא ֶֶׁשָּלָ ֶֶהם‬ ‫ֶֶאת ַַהּלּוָלָ ב ַַעל ַַה ֻֻּׁש�ְלְ ָָחן‪ְְ ,‬מ ַַס ֵֵּדר ֶֶאת‬ ‫אֹוִתי? ַַא ָָּתה ָיָ כֹול ְלְ ַַהִּגִ יד ָלָ ֶֶהם‬ ‫ִלִ ֵֵּמד ִ‬ ‫ּבֹוֵדק ֶֶאת ָָה ֲֲע ָָרבֹות‪ֵֵ ,‬מִזִ יז‬ ‫ַַה ֲֲה ַַד ִִּסים‪ֵ ,‬‬ ‫ֶֶׁש ַַא ָָּבא ֶֶׁשְּלְ ָך ִִּב ֵֵּקׁש ִִמ ְְּמָך ְלְ ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל‪,‬‬ ‫ְְק ָָצת‪ַַ ,‬מ ְְחִזִ יר‪ְְ ,‬מ ַַה ֵֵּדק‪.‬‬ ‫ְוְ ַַא ָָּתה ָָׁש ַַאְלְ ָָּת ָָּכל ֶֶע ְְׂש ִִרים ְְׁשִנִ ּיֹות‬ ‫רֹוֶצה‬ ‫ַַה ָָּׁש�ָנָ ה ָָע ַַמ ְְד ִִּתי ְלְ ָיָ דֹו‪ַַ .‬א ָָּבא‪ֶ ,‬‬ ‫ּתּוַכל ַלַ ֲֲעׂשֹות ַַמ ֶֶּׁש�הּו‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ָָמ ַַתי ְְּכ ָָבר‬ ‫ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֶֶא ֱֱעֹזֹר? ֵֵּכן‪ָָּ ,‬ת ִִביא ִלִ י ְְּב ַַב ָָּק ָָׁשה‬ ‫ָָצ ַַח ְְק ִִּתי‪.‬‬ ‫אִתי‪ֶֶ .‬את ֵֵאֶּלֶ ה?‬ ‫ֶֶאת ַַה ֲֲה ַַד ִִּסים‪ֵֵ .‬ה ֵֵב ִ‬ ‫טֹוב‪ָָ ,‬אז ַַע ְְכ ָָׁשו ֲֲאִנִ י ָיָ כֹול ַלַ ֲֲעׂשֹות‬ ‫ֵֵּכן‪ִִ .‬ח ִִּכ ִיִתי ַלַ ְְּמ ִִׂש ָיָמה ַַה ָָּב ָָאה‪ַַ .‬א ָָּבא‪,‬‬ ‫ַַמ ֶֶּׁש�הּו? ַַא ָָּבא ָנָ ַַתן ִלִ י ֶֶאת ַַהּלּוָלָ ב‪,‬‬ ‫ַַע ְְכ ָָׁשו ָָמה? ַַע ְְכ ָָׁשו ִִּת ְְס ַַּת ֵֵּכל‪.‬‬ ‫"ַּת ֲֲחִזִ יק‪ֶֶ ".‬ה ְְחַזַ ְְק ִִּתי אֹותֹו ִִּבְזְ ִִהירּות‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫ְלְ ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל? ֹזֹאת ָָה ֶֶעְזְ ָָרה? ֲֲאִנִ י ָיָ כֹול‬ ‫ֶּׁשהּו ַַּב ֶֶּק ֶֶׁשר‪,‬‬ ‫ַַא ָָּבא ִִס ֵֵּדר עֹוד ַַמ ֶ �‬ ‫ְלְ ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ַּגַ ם ֵֵמ ַַה ַַּס ָָּפה‪ָָ .‬ע ַַמ ְְד ִִּתי‬ ‫מֹוֶדה‪ִִּ ,‬פ ְְתאֹום ִִה ְְרַּגַ ְְׁש ִִּתי‬ ‫ֶ‬ ‫ַוַ ֲֲאִנִ י‬ ‫ְלְ ָיָ דֹו‪ַַ .‬א ֲֲח ֵֵרי ֲֲח ִִצי ַַּד ָָּקה ָָׁש ַַאְלְ ִִּתי;‬ ‫ֶֶׁש ַַה ַַּת ְְפ ִִקיד ֶֶׁשִּלִ י ָָחׁשּוב ְְמאֹוד‪,‬‬ ‫ַַע ְְכ ָָׁשו? ַַע ְְכ ָָׁשו ֲֲע ַַדִיִ ן ִִּת ְְס ַַּת ֵֵּכל‪,‬‬ ‫ֲֲא ִִפּלּו ֶֶׁשֹּלא ָָע ִִׂש ִיִתי ִִּכ ְְמ ַַעט ְְּכלּום‪.‬‬ ‫ָָא ַַמר ַַא ָָּבא‪ .‬טֹוב‪ָָ ,‬הִיִ ִיִתי ְְמ ֻֻת ְְס ָָּכל‪,‬‬ ‫ָָּב ֶֶע ֶֶרב‪ְְּ ,‬כ ֶֶׁשָּיָ ַַׁש ְְבנּו ַַּב ֻֻּס ָָּכה‪ִִ ,‬ה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי‬ ‫ֲֲא ָָבל ִִה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי‪ַַ .‬א ָָּבא ִִה ְְכִנִ יס‬ ‫ּׁשּׁוִטים‪,‬‬ ‫ַַעל ַַה ְְּס ָָכְך‪ַַ ,‬על ַַה ִִּק ִ‬ ‫ֶֶאת ַַה ֲֲה ַַד ִִּסים ַלַ ָָּמקֹום‪ִִ ,‬ס ֵֵּדר ֶֶאת‬ ‫ַַה ַַּׁש� ְְר ֶֶׁש ֶֶרת ֶֶׁשל ֵלֵ ְיְ ִִּבי‪ֶֶׁ ,‬שֵּיֵ ׁש ָָּבּה‬ ‫ָָה ֲֲע ָָרבֹות‪ֶֶ ,‬ה ְְחִזִ יק ֶֶאת ַַהֹּכֹל ְְּבָיָ ד‬ ‫לֹוָׁשה ְְצ ָָב ִִעים ֶֶׁש ַַאף ֶֶא ָָחד‬ ‫ְְּב ֵֵע ֶֶרְך ְְׁש ָ‬ ‫רֹוֶאה?‬ ‫ַַא ַַחת ְוְ ִִה ְְת ִִחיל ֶלֶ ֱֱאֹגֹד‪ַַ .‬א ָָּתה ֶ‬ ‫ּבֹוֵחר ַיַ ַַחד‪ְ .‬וְ ַַעל ַַא ָָּבא ֶֶׁשָּיָ ַַׁשב‬ ‫ֹלא ָָהָיָ ה ֵ‬ ‫ָָׁש ַַאל ַַא ָָּבא‪ֵֵּ ,‬כן‪.‬‬ ‫ְְּבֹרֹאׁש ַַה ֻֻּׁש�ְלְ ָָחן‪.‬‬ ‫רֹוֶצה ֶֶׁש ַַּת ֲֲעֹמֹד ֹּפֹה?‬ ‫יֹוֵד ַַע ָלָ ָָּמה ֲֲאִנִ י ֶ‬ ‫ַַא ֲֲח ֵֵרי ֶֶרַגַ ע ַַא ָָּבא ָָׁש ַַאל; ַַא ָָּתה ֵ‬ ‫ּלֹוְמ ִִדים ָָּפׁשּוט ִִמַּלַ ֲֲעֹמֹד‬ ‫ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי ַַעל ָָמה ֶֶׁש ַַא ָָּבא ָָא ַַמר‪ֵ .‬יֵ ׁש ְְּד ָָב ִִרים ֶֶׁש ְ‬ ‫ִִּכי אּוַלַ י ִִּת ְְצ ָָט ֵֵרְך ִִמ ְְס ָָּפ ַַרִיִ ם? ַַא ָָּבא ִִחֵּיֵ ְך‪ַּ .‬גַ ם‪ָָ ,‬א ַַמר ַַא ָָּבא‪ָ .‬יָ ַַד ְְע ִִּתי! ֲֲא ָָבל‬ ‫הֹוִרים‪ָָ ,‬ח ַַׁש ְְב ִִּתי ְְּב ִִע ָָּקר ַַעל‬ ‫ְלְ ַיַ ד ַַא ָָּבא‪ַַ .‬עד ַַהּיֹום‪ְְּ ,‬כ ֶֶׁש ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי ַַעל ִִּכּבּוד ִ‬ ‫רֹוֶצה ֶֶׁש ִִּתְלְ ַַמד‪ָָ ,‬א ַַמר ַַא ָָּבא‪ֶ .‬לֶ ֱֱאֹגֹד לּוָלָ ב? ַּגַ ם‪ַַ .‬א ָָּבא‬ ‫ַּגַ ם ִִּבְגְ ַלַ ל ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֶ‬ ‫עֹוֵׂשה ִִּב ְְׁש ִִביָלָ ם‪ְ .‬לְ ָָה ִִביא‪ַ ,‬לַ ֲֲעֹזֹר‪ִ ,‬לִ ְְׁשֹמ ַַֹע ְְּבקֹוָלָ ם‪ֹ ,‬לא ְלְ ַַצ ֵֵער‬ ‫ָָמה ֲֲאִנִ י ֵ‬ ‫ּלֹוְמ ִִדים‬ ‫לֹוֵמד ַַּב ֵֵחְיְ ֶֶּדר‪ְ ,‬וְ ֵיֵ ׁש ְְּד ָָב ִִרים ֶֶׁש ְ‬ ‫ִִה ֵֵּדק ֶֶק ֶֶׁשר‪ֵ .‬יֵ ׁש ְְּד ָָב ִִרים ֶֶׁשֶּיֶ ֶלֶ ד ֵ‬ ‫ֲֲא ָָבל ִִּפ ְְתאֹום ֵֵה ַַבְנְ ִִּתי ֶֶׁשֵּיֵ ׁש עֹוד סּוג ֶֶׁשל ִִּכּבּוד‪ְ ,‬לְ ָָה ִִבין ֶֶׁשֵּיֵ ׁש ִלִ י ִִמ ִִּמי‬ ‫ָָּפׁשּוט ִִמַּלַ ֲֲעֹמֹד ְלְ ַיַ ד ַַא ָָּבא‪ַַ .‬ה ִִּמ ְְׁש ָָּפט ַַהֶּזֶ ה ָָמ ָָצא ֵֵחן ְְּב ֵֵעיַנַ י‪ִִ ,‬ה ְְת ָָק ַַר ְְב ִִּתי‪.‬‬ ‫עֹוֶׂשה ָָחׁשּוב ִלִ י‪ָָ ,‬מה‬ ‫ִלִ ְלְ ֹמֹד‪ְ .‬לְ ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ַַעל ַַא ָָּבא ְוְ ַלַ ֲֲחֹׁשֹב; ָָמה ֶֶׁשהּוא ֶ‬ ‫ַַא ָָּבא ֶֶה ְְר ָָאה ִלִ י ֵֵאיְך הּוא ְְמ ַַס ֵֵּדר ֶֶאת ַַה ֲֲה ַַד ִִּסים‪ֵֵ ,‬איֹפֹה ָָה ֲֲע ָָרבֹות‪ְ ,‬וְ ֵֵאיְך‬ ‫רֹוֶצה ְלְ ַַק ֵֵּבל ִִמ ֶֶּמּנּו‪.‬‬ ‫ֶֶׁשהּוא ִִק ֵֵּבל ֵֵמ ַַא ָָּבא ֶֶׁשּלֹו – ֲֲאִנִ י ֶ‬ ‫הּוא ַַמ ְְק ִִּפיד ֶֶׁש ַַהֹּכֹל ַיַ ֲֲעֹמֹד ְְּכמֹו ֶֶׁש ָָּצ ִִריְך‪ְ .‬וְ ָָאז הּוא ָָא ַַמר; ֲֲאִנִ י ָלָ ַַמ ְְד ִִּתי‬ ‫יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם‬ ‫בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל‬ ‫ע”ר ‪ | 580780617‬רח' יוסלה רוזנבלט ‪ 2‬ירושלים‪.‬‬ ‫תרומות יתקבלו בברכה‪ .‬אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה‪ ,‬זש"ק וזיווג ‪ -‬למען ייטב לך!‬ ‫לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל‪ ,‬וכן לפניות בנושאי תוכן‪ ,‬פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים‬ ‫בנושאי כיבוד הורים‪ horeinuorg@gmail.com :‬או בפקס‪Zelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :‬‬ ‫‪ /‬טעון גניזה ‪/‬‬ ‫‪www.horeinu.com‬‬