gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שפתותם · Sifsoisam — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: שפתותם · Sifsoisam

שבוע: סוכות (2026-09-21)

שפתותם · Sifsoisam — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪-‬‬ ‫חג הסוכות‬ ‫תשפ"ז ‪ I‬גﬦיון קכה' ‪ I‬שנה ג'‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫צבי לצדיק‬ ‫וזאת ליהודה‬ ‫ישמח לב‬ ‫הגה"ק רבי יהודה הלוי זיע"א‬ ‫הגה"ק רבי משה שמעון הלוי זיע"א‬ ‫‪ .‬בשפﬨו יהגﬣ ‪.‬‬ ‫הגה"ק המקובל רבי יצחק באנהארד זיע"א‬ ‫אבדק"ק ניישטאדט‬ ‫אבדק"ק יאקא ופרויקירכען‬ ‫תלמיד חבר למרן החתם סופר זיע"א‬ ‫מגדולי תלמידי החתם סופר זיע"א‬ ‫תלמיד למרן השבט סופר זיע"א‬ ‫ישמח לב‬ ‫לסכך בתקרה‪.‬‬ ‫עם הכניסה לצל סוכה מתחדשת באדם בחינת‬ ‫בחג נידונין על המים וישראל חוזרים בתשובה‬ ‫מציאות חדשה‬ ‫'יוֹ ֵדעַ ֶׁשעֲ ָב ִדים ּ ְּפטוּ ִרין' – ֶׁה ֵּקף‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' (כג‪ ,‬מ)‪ .‬במדרש רבה‬ ‫(במדבר ל‪ ,‬ז) 'ראשון לחשבון עוונות'‪ ,‬והובא בטור (ריש הלכות‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון וגו׳ (כג‪ ,‬מ)‪ .‬ראשון לחשבון‬ ‫עוונות (ילקוט שמעוני אמור סימן תרנ״א ד"ה ביום הראשון)‪ .‬ונראה‬ ‫לַ ְּמ ָדנוּ תוֹ ֶׁשל ָט ִבי עַ ְּבדּ ו‬ ‫ראש השנה סי' תקפא)‪ .‬ונראה לי‪ ,‬דהנה מי שהוא רשע כל ימיו‬ ‫הכוונה‪ ,‬דעם תום ימי התשובה והכניסה לצל הסוכה‪,‬‬ ‫כיצד הוכיח רבן גמליאל את חכמתו של טבי מתוך בקיאותו‬ ‫ועבר עבירות הרבה‪ ,‬כשיגיע היום הדין אשר כל באי עולם‬ ‫מתחדשת באדם בחינת מציאות חדשה‪ .‬דהנה בעצם‬ ‫בפטור לצאת ידי שמים‬ ‫עוברין לפניו כבני מרון‪ ,‬נופל אימתו עליו אם מעט אם‬ ‫הכניסה תחת כנפי השכינה בסוכה‪ ,‬נפסקת יציבות‬ ‫הרבה על ידי תשובה ותפילה וצדקה‪ ,‬אבל בעוונותינו‬ ‫ההשפעות החיצוניות הישנות‪ ,‬והאדם נכנס תחת רשות‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים (כג‪ ,‬מב)‪ .‬בגמרא סוכה (כ‪):‬‬ ‫הרבים אפילו כשמעט נטה היום הקדוש לפנות ערב‬ ‫והשפעה מחודשת‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬שוב אינו מושפע‬ ‫איתא‪' :‬מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת‬ ‫בנעילה עדיין צועקין ומתפללין‪ ,‬מכל מקום בתפלת מעריב‬ ‫מדיבוריהם ומסביבתם של אחרים‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬אין‬ ‫המטה‪ ,‬ואמר להן רבן גמליאל לזקנים ראיתם טבי עבדי‬ ‫שוב אינו ניכר מה שעבר‪ ,‬וכל אחד פונה לדרכו כמקדם‬ ‫אחרים למדים ממעשיו‪.‬‬ ‫שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה'‪.‬‬ ‫ולא ירע עוד מעבירות שבידו‪.‬‬ ‫ולפי זה יבואר שפיר לשון חכמינו ז"ל 'ראשון לחשבון‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬וכי לזה צריך להיות תלמיד חכם‪ ,‬והלא מצוי‬ ‫היה שם תמיד בבית ישראל ויודע מנהגם מידי שנה בשנה‪,‬‬ ‫והנה בחג הסוכות נידונין על המים‪ ,‬כדמבואר במשנה‬ ‫עוונות' – דהיינו שזהו היום הראשון למציאות המביאה לידי‬ ‫וכהאי גוונא פסקינן ביורה דעה (סימן סט סעיף י) עובד כוכבים‬ ‫(ראש השנה פרק א משנה ב) 'בארבעה פרקים העולם נידון וכו'‬ ‫עוון‪ ,‬והיינו פתיחת החשבון של הסיבות והגורמים כגון‬ ‫משמש בבית ישראל סומכין עליו שהודח לאחר מליחה ‪-‬‬ ‫ובחגז נידונין על המים'‪ ,‬והיינו שיבוא גשמי ברכה אשר כל‬ ‫'חשבונות רבים' של לימוד והשפעה הדדית מזה לזה ומזו‬ ‫אם יודע העכו״ם מנהג ישראל‪ ,‬וכל שכן עבד כנעני ששרוי‬ ‫חיי האדם תלויים בו‪ ,‬ולכן מיד נתעורר כל אחד לחזור‬ ‫ישמח לב‬ ‫לזו‪ ,‬אשר הם המקור והשורש למכשול ולחטא‪.‬‬ ‫אצל בעליו יומם ולילהא‪.‬‬ ‫מעונותיו ולעשות תשובה‪ .‬והנה המפרשים (תיקוני זוהר ת"ת‬ ‫ויש לומר דטבי מילתא יתירתא היה בו‪ ,‬שרבן גמליאל‬ ‫דף כט‪ ).‬כתבו שהלולב בא לרמז כמו אנשי המלחמה‬ ‫יסוד 'ניכר לשם מצווה' בחילוק בין אילן לנסרים‬ ‫סימא את עינו ושמח שמחה גדולה שיוכל להוציאו לחירות‬ ‫שחוזרין עם כלי זיינם אחר נצחון המלחמה‪ ,‬לומר שנצחנו‬ ‫בסוכות תשבו (כג‪ ,‬מב)‪ .‬דרשינן בגמרא (סוכה ט‪ ):‬ולא‬ ‫כדאיתא בבא קמא (עד‪ ,):‬אלא שרבי יהושע טען דכיון‬ ‫המקטריגים שקטרגו עלינו ביום הקדוש הזה‪.‬‬ ‫בסוכה שתחת האילן אלא אם כן השפיל הענפים ובטלו‬ ‫שהודה לו שסימא את עין עבדו וגם אין עליו עדים‪ ,‬לכן אין‬ ‫וזה שכתוב ולקחתם לכם ביום הראשון שהוא ראשון‬ ‫א‬ ‫ברוב ‪ .‬והקשו הפוסקים (לבוש‪ ,‬ט"ז‪ ,‬מגן אברהם אורח חיים סימן‬ ‫בדבריו כלום וטבי עבדו אינו יוצא לחרות ‪ -‬דמודה בקנס‬ ‫לחשבון העוונות מחמת שבחג נידונין על המים ‪ -‬והוא‬ ‫תרכו) הלא אין מבטלין איסור לכתחילה‪ .‬ותירץ הלבוש‬ ‫פטורב‪ .‬ועיין בחידושי רשב״א (עה‪ .‬ד"ה אמר לו וכו') שאפילו‬ ‫ראש השנה לגשמים‪ ,‬ולכן נתעורר כל אחד לעשות תשובה‬ ‫(לבוש החור שם סעיף ב) דבמצוה לא גזרינןב‪ .‬ועיין בטורי זהב‬ ‫לצאת ידי שמים פטור‪ ,‬דאם לא כן הרי רבן גמליאל רצה‬ ‫וזאת ליהודה‬ ‫כיון שהפרנסה תלויה בה‪.‬‬ ‫(שם ס"ק ב) שהקשה‪ ,‬דמצינו שגם במצוה יש גזירה‪ ,‬שגזרו‬ ‫בשחרורו‪ ,‬ורק משום עשה (לעיל כה‪ ,‬מו) ד'לעולם בהם‬ ‫לסכך בנסריםג משום גזירת תקרהד‪ .‬ותירץ הפרי מגדים‬ ‫תעבודו' נמנע ולא שחררו‪ ,‬ואי סלקא דעתך דלצאת ידי‬ ‫לשאוב מים מבאר מים חיים להשיג רזי תורה‬ ‫במשבצות זהב (שם) דשאני התם דגזרינן שאחרים יסברו‬ ‫שמים מודה בקנס חייב‪ ,‬הרי אינו עובר בעשה אם כותב לו‬ ‫כן – דמה לי נסרים מה לי תקרת הביתה‪ .‬ולכאורה אין‬ ‫ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים‪ .‬נראה לי לפני‬ ‫גט שחרור‪ ,‬עיין שםג‪.‬‬ ‫תירוץ זה מספיק‪ ,‬דאין הכי נמי נגזור גם בהא ‪ -‬דלמא‬ ‫ה' אלהיכם דייקא‪ ,‬ר"ל היינו שמחת בית השואבה‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫נמצא דלולי שטבי היה תלמיד חכם שידע גם דין זה‬ ‫(ישעיה יב‪ ,‬ג) 'ושאבתם מים בששון וגו'‪ ,‬כידוע מים זו תורה‬ ‫אחרים יסברו דכשר לסכך באילן מחובר‪.‬‬ ‫של רבי יהושע ומה שהוסיף בו הרשב״א‪ ,‬הרי קמא שמיא‬ ‫(בבא קמא יז‪ ,).‬וענינו ידוע לשאוב מים מבאר מים חיים‬ ‫ונראה על פי מה שכתבתי במקום אחר בסוגיא‬ ‫גליא שהוא בן חורין‪ ,‬ולמה לא יתחייב בסוכה‪ ,‬ולזה הודיען‬ ‫להשיג רזי תורה (עי' סוכה נ‪ .):‬וצא חשוב לפנ"י יהו"ה‬ ‫דצינור (בבא בתרא סה‪ :‬ד"ה ולפ"ז ניחא האי דגיגית) דצריך שיהיה‬ ‫רבן גמליאל שתלמיד חכם הוא ומבין ומקשיב גם חקירה זו‬ ‫אלהיכ"ם במספר קטן בגימטריא נ'‪ ,‬הן הנה נ' שערי בינה‪,‬‬ ‫ניכר שעושה מעשהו בשביל תיקון מצוהו‪ ,‬ולכן במשפיל‬ ‫שאינה פשוטה וגלויה לכל אדם‪ .‬תדע נמי‪ ,‬שאפילו רבן‬ ‫כנ"ל‪ ,‬וכידוע ליודעי חן‪ .‬ואע"ג שאין ראיה מכל מקום זכר‬ ‫האילן על גבי הסכך ניכר שעושה כן בשביל מצוה‪ ,‬ובה‬ ‫גמליאל היה טועה לחשבו בן חוריןד‪.‬‬ ‫יש‪ ,‬צא חשוב שמח"ת בי"ת השואב"ה במספר קטן‪ ,‬וכולל‬ ‫ליכא למגזר‪ ,‬מה שאין כן במסכך בנסרים אין הכר שעושה‬ ‫ובדברי הרשב״א הנ״ל יש להטעים מה שהשיב לו רבי‬ ‫צבי לצדיק – באנהארד‬ ‫הב' תיבות‪ ,‬סך הכל נ'‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬ ‫כן לשם מצוה‪ ,‬והרואה שמסכך בנסרים יחשוב שאפשר‬ ‫יהושע לרבן גמליאל 'אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים'‪,‬‬ ‫א‪ .‬בגמרא סוכה‪' :‬וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי ‪ -‬הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר‪ ,‬אמר רב פפא ‪ -‬בשחבטן‪ - .‬אי בשחבטן‪ ,‬מאי למימרא‪ ,‬מהו דתימא‬ ‫דיש לדקדק האריכות 'אין בדבריך כלום'‪ ,‬הוי ליה למימר‬ ‫ניגזור היכא דחבטן אטו היכא דלא חבטן‪ ,‬קא משמע לן דלא גזרינן'‪ .‬ופירש רש"י (ד"ה בשחבטן) וזה לשונו‪' :‬השפיל ענפיו למטה‪ ,‬מעורבין עם סכך כשר‪ ,‬ואין נראין‬ ‫'אין לו עדים'‪ ,‬ולפי הנאמר לעיל שפיר‪ ,‬דרבי יהושע בא‬ ‫ב‪ .‬בלבוש‪' :‬ואפשר‬ ‫בעין‪ ,‬וסכך כשר רבה עליו ומבטלה‪ ,‬דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא (חולין יא‪ ,).‬כדתנן במתניתין (שם יא‪ ).‬אם היה סיכוך מרובה מהן – כשרה'‪.‬‬ ‫לי לומר דהא דקי ימא לן אין מבטלין איסור לכתחלה‪ ,‬היינו משום גזירה שמא יבא להתיר כל האיסור‪ ,‬אבל הכא במצוה ליכא למיחש להכי דכיון דלמצוה קמכוין‬ ‫להוסיף המצאתו של רשב״א שאפילו לצאת ידי שמים ליכא‬ ‫ג‪ .‬חכמים גזרו כדעת רבי יהודה המובא בגמרא (יד‪ ).‬הפוסל בנסרים משום גזירת תקרה‪ ,‬וגזירה זו היא שמא יבוא אדם לומר‪' :‬מה לי‬ ‫לא יעשה המצוה בעבירה'‪.‬‬ ‫על פי הודאתו ואסור ‪ -‬לשחררו‪ ,‬ועובר משום 'לעולם בהם‬ ‫לסכך בנסרים שעל הסוכה‪ ,‬מה לי לישב תחת תקרת ביתו' (שעשויה מנסרי עץ)‪ ,‬ויבוא לישב בביתו כל ימות החג ויחשוב שיצא בזה ידי חובת סוכה‪ .‬וכן נפסק בשולחן‬ ‫ערוך (אורח חיים‪ ,‬סימן תרכט סעיף יח) כדעת הפוסלים ‪ -‬משום גזירת תקרה‪ ,‬ולפיכך נסרים שרחבים ארבעה טפחים פסולים לסכך בהם‪ ,‬אף על פי שנעשו ממין הגידול מן‬ ‫ישמח לב‬ ‫תעבודו'‪.‬‬ ‫ה‪ .‬במשבצות‬ ‫ד‪ .‬בטורי זהב‪' :‬וקשה על זה‪ ,‬דהרי מצינו גם במצוה זו יש גזירה כגון בנסרים שאין מסככין בהם משום גזירת תקרה'‪.‬‬ ‫הארץ ואינם מקבלים טומאה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬שם דן רבינו‬ ‫זהב‪ :‬ומה שהקשה מנסרים‪ ,‬יש לומר התם גזירה שיטעו העולם ויסברו שגם בית [נעשה מנסרים ומה לי בית ומה לי תקרה]‪ ,‬מה שאין כן בכאן במזיד'‪.‬‬ ‫א‪ .‬בשולחן ערוך‪' :‬עובד כוכבים משמש בבית ישראל ונתן הבשר‬ ‫בשיטות הטור והשולחן ערוך (יורה דעה סימן רא סעיף ז) והפוסקים‪ ,‬המתירים גיגית שנקבו אותה והושיבוה בארץ‪ ,‬ואחר כך סתמו הנקב בברזא‪ .‬ושם כתב רבינו לישב השיטה‬ ‫בקדירה‪ ,‬ואין ידוע אם הדיחו‪ ,‬אם יודע העובד גלולים מנהג ישראל‬ ‫בזה"ל‪' :‬ולפי זה ניחא האי דגיגית שמנקבה להדיא כדי להכשירה לצורך טבילת מצוה‪ ,‬ואחר כך סותמה גם כן כדי שתכיל מים לצורך טבילת מצוה‪ ,‬לא גזרינן שיעשה בלי‬ ‫סומכין על דבריו‪ ,‬אם היה שם ישראל יוצא ונכנס או שום קטן בן דעת'‪.‬‬ ‫נקיבה‪ ,‬דהא כל עצמו מה מנקבה וסותמה אינו לצורך עצמו‪ ,‬ודווקא בדף שקבעו ומתקנו לצורך עצמו – בזה גזרינן דילמא יתקנו תחילה ואחר כך יקבענו‪ ,‬מה שאין‬ ‫ב‪ .‬בגמרא בבא קמא‪' :‬מעשה ברבן גמליאל שסימא את עין טבי עבדו‪,‬‬ ‫כן בגיגית הנ"ל ובצנור‪ ,‬מה שמבטלו מתורת תלוש דהיינו הקביעות‪ ,‬לא נעשה ביחוד לצורך תיקון‪ ,‬דאף אם כוונתו לרחוץ במקוה שירדו לתוכו המים ולהקר שם‪,‬‬ ‫והיה שמח שמחה גדולה‪ ,‬מצאו לרבי יהושע‪ ,‬אמר לו‪ :‬אי אתה יודע שטבי‬ ‫גם כן צריך לקבוע הצנור‪ ,‬ואם כן לא מוכחא מילתא דלצורך תקון טבילה של מצוה עשה הקביעות‪ ,‬לכן גזרינן ביה ברוב מים שבארץ על דרך זה‪ .‬ועיין משבצות‬ ‫עבדי יצא לחירות‪ ,‬אמר לו‪ :‬למה‪ ,‬אמר לו‪ :‬שסמיתי את עינו‪ ,‬אמר לו‪ :‬אין‬ ‫זהב שתירץ קושיית הט"ז על הלבוש‪ ,‬דהרי מצינו דגם במצוה יש גזירה‪ ,‬כגון בנסרים שאין מסככין בהן משום גזירת תקרה‪ .‬וכתב המשבצות דשאני התם דגזרינן‬ ‫בדבריך כלום‪ ,‬שכבר אין לו עדים'‪ .‬ג‪ .‬בחידושי הרשב"א‪ :‬מהא שמעינן‬ ‫שאחרי ם יסברו כן דמה לי נסרים מה לי תקרת הבית‪ ,‬ולכאורה מה תירץ‪ ,‬דהכי נמי נגזור אטו אחרים יטעו לומר דיושבים תחת האילן בלי שישפיל‪ .‬ומובן במה‬ ‫דקנס כל שאין שם עדים אפילו לצאת ידי שמים אינו חייב ליתן‪ ,‬דאם כן‬ ‫שהקדמתי‪ ,‬דצריך שיהיה ניכר שמעשיו לצורך תקון מצוה‪ ,‬כגון בענפים שהשפיל‪ ,‬דהא לשבת בצלו אין צריך להשפיל‪ ,‬וכיון שמוכח שלצורך מצוה מתקן‪ ,‬אין‬ ‫יוציאו רבן גמליאל לחירות כדי לצאת ידי שמים‪ .‬וכן אמרו בירושלמי‬ ‫לגזור גם בשביל אחרים‪ ,‬דהכל רואים שרק על ידי תקון זה הסוכה כשרה‪ ,‬דהא לכך תקנו משום שאינו כשר באופן אחר למצוה‪ ,‬אבל במסכך בנסרים לא מוכח‬ ‫ז‪ .‬עיין‬ ‫דעביד לשם מצוה כלל‪ ,‬לכן לא גזרו משום אחרים‪ ,‬דהא אם יושב שם שלא לשם מצוה‪ ,‬צריך גם כן מחסה על ראשו‪ ,‬ולא מוכח דעביד לשם סוכה'‪.‬‬ ‫ד‪ .‬שאם רבן‬ ‫(כתובות פרק ג הלכה י) ודייקינן לה מהא דרבן גמליאל'‪.‬‬ ‫תוספות יום טוב (ראש השנה שם ד"ה ובחג) וזה לשונו‪' :‬והא דמיחד שם 'חג' לסוכות‪ ,‬טפי מפסח ועצרת וכו'‪ ,‬ואף על פי ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב‪ ,‬מכל מקום‬ ‫גמליאל עצמו טעה וסבר שיצא לחופשי‪ ,‬כל שכן שטבי עבדו חשב‬ ‫מלת 'חג' הנחתו הראשונה על המחול והריקוד וכו'‪ ,‬והרד"ק כפי הפשט מפרשו כן מענין ריקוד וטיפוח לשמחה‪ ,‬ובסוכות היתה שמחה יתירה של בית השואבה‪,‬‬ ‫בדעתו שהוא בן חורין כיון שסימא את עינו‪.‬‬ ‫לפיכך ראוי הוא להקרא ביחוד בשם חג‪ ,‬ומפני כן אומרים בו בתפלה זמן שמחתנו'‪.‬‬ ‫ה׵כה למעשﬣ‬ ‫‪/‬‬ ‫שהשמחﬣ במעונﬧ‬ ‫דיני ברכת 'לישב בסוכה'‬ ‫לידידנו נכדי רבינו זיע"א‬ ‫ברכת 'לישב בסוכה'‪ ,‬אבל אם הלך לסוכה שבבית אחר‪,‬‬ ‫הקדמה‬ ‫הרב יום טוב שטערן שליט"א‬ ‫יש לחלק בזה בין הלך באמצע הסעודה או לאחר‬ ‫הסעודה‪.‬‬ ‫א‪ .‬מדינא דגמרא לדעת הראשונים מברך ברכת‬ ‫(חתן מוה"ר מנחם צבי רוזנבורג ז"ל)‬ ‫'לישב בסוכה' כל פעם שנכנס בסוכה אפילו אם אינו‬ ‫הרב זאב יחזקאל ברגר שליט"א‬ ‫ח‪ .‬באמצע הסעודה‪ .‬אם יצא מהסוכה באמצע‬ ‫אוכל שם‪ ,‬שהרי גם הישיבה והעמידה בסוכה הוא מצוה‬ ‫הסעודה והלך לבית אחר להמשיך שם הסעודה נחלקו‬ ‫דהוי כעין תדורו‪.‬‬ ‫בני ברק‬ ‫הפוסקים אם צריך לברך שוב ברכת 'לישב בסוכה'‪ ,‬לדעת‬ ‫לרגל שמחת הכנס נכדו ‪ /‬בנו לעול תורה ומצוות למזל‬ ‫המגן אברהם (שם ס"ק י"ז) צריך לברך שוב אפילו אם היה‬ ‫ב‪ .‬ולכן אם יושב בסוכה ובירך ברכת 'לישב בסוכה'‬ ‫ויצא לחוץ ובדעתו שלא לחזור תכף‪ ,‬כשחוזר אחר כך‬ ‫טוב בשעטו"מ‬ ‫בדעתו בשעת הברכה לפטור גם את המשך הסעודה‬ ‫צריך לברך שנית דהרי הסיח דעתו מהמצוה‪ ,‬ואפילו‬ ‫יה"ר שיזכו לרוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫שיאכל בסוכה האחרת (ועכ"פ צריך לאכול כשיעור כזית פת)‪ ,‬וכן‬ ‫מאה פעמים ביום‪ ,‬וכל זה דווקא כשיצא יציאה גמורה‬ ‫פסקו עוד אחרונים להלכה (עי' שו"ע הרב שם סע' י"ד‪ ,‬ודרך החיים‬ ‫מהסוכה‪ ,‬אבל אם יצא לעשות צרכיו או להביא דבר‬ ‫הרב ישכר בנדיקט שליט"א‬ ‫שם סע' י"ז‪ ,‬וקיצור שו"ע סי' קל"ה סע' י"ג כיון שס"ל שזה דומה למה‬ ‫שנפסק בשו"ע סי' ח' סע' י"ג שאם פושט טליתו ולובש טלית אחרת חוזר‬ ‫לסוכה אין צריך לברך שוב ברכת 'לישב בסוכה' שהרי‬ ‫(חתן מוה"ר מנחם צבי רוזנבורג ז"ל)‬ ‫ומברך‪ ,‬הוא הדין ביוצא מסוכה לסוכה דחוזר ומברך)‪.‬‬ ‫לא הסיח דעתו‪.‬‬ ‫הרב יוסף סימון שליט"א‬ ‫ט‪ .‬ולדעת כמה אחרונים כשממשיך הסעודה‬ ‫ג‪ .‬הגדרת יציאה גמורה‪ .‬וכתבו הפוסקים הגדרת‬ ‫בני ברק‬ ‫בסוכה האחרת אינו צריך לברך שוב ברכת 'לישב‬ ‫'יציאה גמורה' מהסוכה שצריך לברך שוב ברכת 'לישב‬ ‫בסוכה'‪ ,‬אפילו לא חשב כן בדעתו מקודם שימשיך‬ ‫בסוכה'‪ ,‬שיצא לעסקיו או לסדר שאר עניניו למשך שעה‬ ‫לרגל שמחת הולדת הנכדה ‪ /‬הבת למזל טוב בשעטו"מ‬ ‫בסעודה אחרת‪.‬‬ ‫או שתים‪ ,‬או שיצא לתפילת שחרית (עי' משנ"ב שם ס"ק צ')‪,‬‬ ‫יה"ר שיזכו לרוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫י‪ .‬עצה טובה‪ .‬ויש שנתנו עצה טובה לצאת מידי‬ ‫"או אפילו אם חזר לאלתר אלא שבשעה שיצא מן הסוכה‬ ‫הרב יהודה ישכר בנדיקט שליט"א‬ ‫פלוגתא לעשות כמו שכתב האשל אברהם (בוטשאטש שם)‬ ‫היה דעתו לשהות הרבה חוץ לסוכה ושלא לחזור לסוכה‬ ‫(חתן מוה"ר מנחם צבי רוזנבורג ז"ל)‬ ‫שיכוון בשעה שמברך בסוכה הראשונה 'לישב בסוכה'‬ ‫לאלתר‪ ,‬שאז אין הברכה שבירך על אכילה ראשונה‬ ‫הרב נתן דוד מושקוביץ שליט"א‬ ‫שמכוון לפטור רק על סוכה זו ולא על סוכה האחרת‪,‬‬ ‫פוטרת אכילה אחרונה‪ ,‬כיון שהפסיק ביניהן יציאה גמורה‬ ‫ולכן יוכל לברך כראוי ברכת לישב בסוכה' בסוכה‬ ‫על דעת שלא לחזור לאלתר" (לשון שו"ע הרב שם סע' י"ג)‪.‬‬ ‫בני ברק‬ ‫האחרת (עי' דעת תורה שם‪ ,‬דאין בזה משום ברכה שאינה צריכה‬ ‫ד‪ .‬מנהג העולם‪ .‬וכתב בשולחן ערוך (סי' תרל"ט סע'‬ ‫לרגל שמחת הולדת הנכדה ‪ /‬הבת למזל טוב בשעטו"מ‬ ‫שהרי עושה כן לצאת ידי פלוגתא)‪.‬‬ ‫ח') דמכל מקום נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא‬ ‫יה"ר שיזכו לרוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫יא‪ .‬לאחר הסעודה‪ .‬ואם לאחר שגמר סעודתו הלך‬ ‫בשעת אכילה‪ ,‬דהיינו שנוהגים העולם כדעת הפוסקים‬ ‫לסוכה אחרת שבבית אחר לשבת ולאכול שם‪ ,‬מברך‬ ‫הסוברים שאינו מברך ברכת 'לישב בסוכה' אלא בשעת‬ ‫הרב הלל רוזנבורג שליט"א‬ ‫שוב 'לישב בסוכה' אף ששהה שהיה מועטת בהליכתו‪.‬‬ ‫אכילה‪ ,‬ואפילו אם יושב כבר בסוכה כשעה קודם אכילה‬ ‫(חתן מוה"ר מנחם צבי רוזנבורג ז"ל)‬ ‫יב‪ .‬ולכן אם אכל מסיבת מרעים בסוכת בית‬ ‫אינו מברך‪ ,‬כיון דסוברים דברכה שמברכים אחר כך על‬ ‫הרב אריה לייב פרידמאן שליט"א‬ ‫המדרש לאחר תפילת שחרית ובירך שם ברכת 'לישב‬ ‫האכילה פוטר את הכל‪ ,‬שהרי היא העיקר והיא פוטרת‬ ‫בית שמש – בני ברק‬ ‫בסוכה'‪ ,‬והולך לביתו לאכול סעודת הבוקר בסוכתו‬ ‫השינה והטיול והלימוד שכולם טפילים לה (עי' משנ"ב שם‬ ‫צריך שוב לישב ברכת 'לישב בסוכה'‪.‬‬ ‫ס"ק מ"ו)‪.‬‬ ‫לרגל שמחת הולדת הנכדה ‪ /‬הבת למזל טוב בשעטו"מ‬ ‫יה"ר שיזכו לרוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫הלך מסוכה לסוכה בבית אחד‬ ‫ה‪ .‬נכון להחמיר כדעת הראשונים‪ .‬אמנם כתבו‬ ‫יג‪ .‬ואם הלך מסוכה לסוכה בבית אחד‪ ,‬דהיינו שיש‬ ‫האחרונים דנכון לצאת גם דעת הראשונים הסוברים‬ ‫הרב ישכר בנדיקט שליט"א‬ ‫לו שני סוכות בבית אחד‪ ,‬אינו מברך שוב ברכת 'לישב‬ ‫שבכל פעם שנכנס לסוכה צריך לברך ברכת 'לישב‬ ‫(חתן מוה"ר מנחם צבי רוזנבורג ז"ל)‬ ‫בסוכה' ויוצא במה שבירך מקודם [אם לא באופן שעשה‬ ‫בסוכה'‪ ,‬ולכן מיד כשבא מבית הכנסת יברך על דבר שהוא‬ ‫מחמשת המינים ויאכל ממנו מעט יותר מכביצה ויברך‬ ‫הרב שמעון שפיצער שליט"א‬ ‫יציאה גמורה מהסוכה למשך שעה או שתים או שיצא‬ ‫ברכת 'לישב בסוכה' ולא יברך אחר כך בשעת האכילה (עי'‬ ‫בני ברק‬ ‫על דעת לשהות שהיה גמורה וחזר לבסוף שצריך שוב‬ ‫לברך ברכת 'לישב בסוכה']‪.‬‬ ‫מג"א שם ס"ק י"ז‪ ,‬וחיי"א כלל קמ"ז סע' י"ג‪ .‬ועי' משנ"ב שם)‪.‬‬ ‫לרגל שמחת הולדת הנכדה ‪ /‬הבת למזל טוב בשעטו"מ‬ ‫יצא לחוץ הסוכה להביא חפץ לאחר הסעודה‬ ‫נזכר בסעודתו שלא בירך ברכת 'לישב בסוכה'‬ ‫יה"ר שיזכו לרוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫ו‪ .‬נחלקו הפוסקים באופן שיצא לעשות צרכיו או‬ ‫יד‪ .‬אם אוחז באמצע הסעודה ונזכר שלא בירך‬ ‫להביא דבר לסוכה לאחר הסעודה אם צריך לברך שוב‬ ‫המברכים ומשתתפים בשמחתכם‬ ‫ברכת 'לישב בסוכה'‪ ,‬יכול לברך ולאכול קצת (ואינו צריך‬ ‫לאכול כשיעור כביצה עי' משנ"ב שם ס"ק מ"ח)‪.‬‬ ‫ברכת 'לישב בסוכה'‪ ,‬יש הסוברים שאינו צריך לברך‬ ‫שוב ברכת 'לישב בסוכה' שהרי לא הסיח דעתו‪ ,‬ויש‬ ‫כלל קוראי הגליון בא"י ובחו"ל‬ ‫טו‪ .‬אחרי ברכת המזון‪ .‬דנו האחרונים באופן שנזכר‬ ‫הסוברים שאם יצא לאחר הסעודה אפילו על דעת‬ ‫אחר ברכת המזון שלא בירך 'לישב בסוכה' אם צריך‬ ‫לחזור מיד צריך לברך שוב בשעת הסעודה השנייה‪,‬‬ ‫לברך‪ ,‬ולהכרעת הרבה פוסקים אינו צריך לברך‪.‬‬ ‫והכרעת המשנה ברורה שלא יברך שוב כיון דספק‬ ‫לנדב 'פרנס השבוע'‬ ‫דין 'לישב' גבי האוכל בעמידה‬ ‫ברכות להקל (עי' שעה"צ שם ס"ק פ"ו‪ .‬והמור וקציעה והבוכר"י‬ ‫שסוברים שצריך לברך שוב דס"ל דאף דבעלמא להפוסקים דכל אימת‬ ‫טז‪ .‬כתבו הפוסקים לכתחילה יקפיד לאכול‬ ‫ניתן לחייג למס'‬ ‫שנכנס לסוכה מברך‪ ,‬מ"מ אם לא יצא יציאה גמורה שלא לחזור מיד‬ ‫‪079-9697-784‬‬ ‫בישיבה כדי שיוכל לברך ברכת 'לישב בסוכה' וכפשטות‬ ‫לשון הברכה‪ ,‬אם לא כשיש לו אונס שאינו יכול לישב‬ ‫רשאי לברך ברכת 'לישב בסוכה' בעמידה‪.‬‬ ‫בוודאי לא יברך שנית כשנכנס לסוכה‪ ,‬הכא כשרוצה לאכול אכילה‬ ‫שניה יברך שנית ברכת לישב בסוכה כיון שעכ"פ יצא בינתיים)‪.‬‬ ‫הלך לסוכה אחרת שבבית אחר‬ ‫או 'בנדרים פלוס' ע"ש מכון ישמח לב פרויקירכען‬ ‫ההלכות נלקטו מתוך קונטרס 'לב ההלכה' על ירח איתנים‬ ‫ז‪ .‬והנה כל זה כשחוזר לסוכתו ששם בירך מתחילה‬ ‫לכל קוראינו וידידינו שיחי'‬ ‫'א פריילעכן און ליכטיגען יום טוב'‬ ‫איר זאלט זוכה זיין צו זיצן בצילא דמהימנותא מתוך הרחבת הדעת‪ ,‬שפע‪ ,‬ברכה‬ ‫והצלחה‪ ,‬און ממשיך זיין יראת שמים און שמחה פאר דאס גאנצע יאר‪ ,‬אמן‪.‬‬