gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שירת התורה · Shiras Hatorah — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: שירת התורה · Shiras Hatorah

שבוע: סוכות (2026-09-21)

שירת התורה · Shiras Hatorah — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫חג הסוכות ‪ -‬שמע"צ‬ ‫שמחת תורה ‪ -‬וזאת הברכה‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫שנה ו' גליון ‪313‬‬ ‫נדבת מורינו הג"ר אפרים רוטשילד שליט"א‬ ‫לע"נ‬ ‫בנו הבחור המופלג מאד בתורה ויר"ש כמר שמואל ע"ה‬ ‫נתבקש לישיבה של מעלה בחטף בערב סוכות תש"ע‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫*מחלוקת הביכורי יעקב ומחותנו הרב‬ ‫עניני חג הסוכות ‪..........................................‬ד‬ ‫מווירצבורג זצ"ל ‪ ...........................................‬יח‬ ‫סוכות זכר למדבר ול"ש לאסיף ‪........................‬ד‬ ‫*ביאור שיטת הרי"ף בסוכה קטנה ‪ .................‬יח‬ ‫סדר הפס וקים במצות סוכה וד' מינים ‪..............‬ד‬ ‫*איזה נפק"מ יש בין תוס' ור"ן ‪.........................‬כ‬ ‫מה שהוקדם דיני סוכה לדיני לולב במס' סוכה ‪ .‬ה‬ ‫*הטעם שהתיר הדבר אברהם ליהודי גטו קובנה‬ ‫לטעם הרשב"ם סוכה שייך לאסיף ‪ ...................‬ה‬ ‫לקחת לולב בשבת ‪ ........................................‬כא‬ ‫קהלת בסוכות דוקא ‪ ........................................‬ו‬ ‫האם נאמר פסול גזולה בדפנות הסוכה ‪ ..........‬כא‬ ‫האם גזולה הוא פסול בחפצא או בקיום הגברא‬ ‫ד' מינים סימן לנצחון בדין ‪ ...............................‬ו‬ ‫‪.................................... ................................‬כב‬ ‫השמחה המיוחדת בחג הסוכות הוא על כפרת‬ ‫סתירא בדעת הגר"ח ‪ ......................................‬כג‬ ‫עוונות ‪ ............................. ................................‬ז‬ ‫אי דין שואל שלא מדעת פוסל ‪ ........................‬כג‬ ‫חזרת ענני הכבוד בסוכות ‪ .................................‬ז‬ ‫למה בד' מינים בעי' לכם יותר מסוכה‪ .............‬כג‬ ‫שתי ענינים בענני הכבוד ‪ ..................................‬ז‬ ‫ד' מינים הוא להכשיר אברי כל יחיד ויחיד ‪ ......‬כג‬ ‫ה"א רבתי דפ' האזינו ‪ ......................................‬ז‬ ‫הקולות בסוכה לעומת החומרות בד' מינים ‪....‬כד‬ ‫גודל קדושת הסוכה ‪ ........................................‬ח‬ ‫הד' מינים מכשירין אותנו להארת הסוכה ‪ ........‬ח‬ ‫השייכות בין שיעור אתרוג ושיעור אבן קינוח ‪..‬כד‬ ‫יופי האתרוג והנרמז בזה תלוי בשיעור קינוח‬ ‫למה לא עושין זכר לבאר ומן ‪ ...........................‬ח‬ ‫מצואת העוונות ‪ ............................................‬כה‬ ‫בארמון המלך לא חסר כלום ‪ ...........................‬ט‬ ‫שם יום כיפור ע"ש הקינוח ‪ .............................‬כו‬ ‫מה שהיו"ט והמס' נקראים ע"ש מצות סוכה‬ ‫טעם פסול אתרוג פחות מכביצה ‪ .....................‬כו‬ ‫דוקא ‪ ............................. ................................‬ט‬ ‫אי שייך פסול לא מינכר לקיחה בפחות מכביצה‬ ‫דברי חיזוק לסוכה וד' מינים מהגרצ"מ שליט"א‬ ‫‪ .................................... ................................‬כז‬ ‫‪ ..................................... ................................‬ט‬ ‫אי שייך כתותי מיכתת שיעוריה בשיעור אתרוג כז‬ ‫בענין השפעות הסוכה ‪ .....................................‬ט‬ ‫בענין השפעות ד' מינים ‪ ....................................‬י‬ ‫בענין תרי הלכתא ‪ .........................................‬כח‬ ‫בענין אושפיזין ‪ .............................................‬כח‬ ‫השפעת השמחה בחג הסוכות ‪ .........................‬יא‬ ‫האם יש ענין לשמוח כששמו כשם האושפיזא ‪ .‬כח‬ ‫בענין פסולת גורן ויקב ‪ ...................................‬יא‬ ‫בבית אנו לא מרגישים מה שהי' בשדה ‪ ............‬יא‬ ‫בביאור אושפיזא דיצחק אבינו ‪ ......................‬כט‬ ‫השייכות בין רבי יצחק בש"ס ויצחק אבינו ‪ ....‬כט‬ ‫ענין בירור הפסולת הוא העלאת הגשמיות ‪ .......‬יא‬ ‫ענין חג הסוכות הוא בירור אוכל מתוך פסולת ‪ .‬יא‬ ‫עניני שמיני עצרת ושמחת תורה ‪ ...............‬ל‬ ‫ענין מיעוט פרי החג ‪ .......................................‬יב‬ ‫גודל קדושת יום שמיני עצרת ‪ ...........................‬ל‬ ‫מי שבידו לעשות סוכה או ד' מינים איזה יעדיף יב‬ ‫יסוד מנהג שמחת תורה ‪ ...................................‬ל‬ ‫*ביטול מצות לולב דאורייתא ביו"ט א' שחל‬ ‫למה נקבע שמחת תורה דוקא בשמע"צ ‪ .............‬ל‬ ‫בשבת ‪ ........................... ................................‬יד‬ ‫שמחת תורה הוא השלמה לחג הסוכות ‪ ..........‬לא‬ ‫*הצורך ליזהר בדברי חז"ל כדי שיהי' לנו כח‬ ‫התורה בעצמה שמחה בשמחת תורה ‪ .............‬לא‬ ‫שופר ולולב ‪ ...................................................‬יד‬ ‫עיקר קריאת וזאת הברכה להמשיך כוחו של‬ ‫*גדרם של גזירות חז"ל בהלכות סוכה ‪ .............‬יד‬ ‫משה לדורות ‪ .................................................‬לב‬ ‫*מח' ראשונים אי בפסול דרבנן אינו יוצא‬ ‫הפטרה דשמחת תורה בחיזוק שמירת תורת‬ ‫מדאורייתא ‪ ...................................................‬טו‬ ‫משה ‪ ............................. ................................‬לב‬ ‫*ההיתר להשתמש בפסול דרבנן בשעת הדחק ‪..‬טז‬ ‫דברי השפ"א בכבוד התורה הקדושה ‪ ..............‬לב‬ ‫*האם לשי' התוס' ספק גזירה נחשב ספק‬ ‫סדר יומו של מו"ז הג"ר בנציון ראקאוו זצ"ל‬ ‫דאורייתא ‪ ......................................................‬יז‬ ‫בחג הסוכות ‪ .................................................‬לג‬ ‫*האם מותר להעמיד בסכך פסול מדרבנן ‪ ........‬יח‬ ‫הנהגות וד"ת ממו"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל‬ ‫*האם יש נפק"מ לדינא בין תוס' ור"ן ‪ .............‬יח‬ ‫ואביו הג"ר בנציון הי"ד ‪ ................................‬לג‬ ‫עניני סוכה ‪ ....................................................‬לג‬ ‫ב‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫מכח שאיפת בנימין זכה לחלק שהי' מיועד לו ‪ ..‬מג‬ ‫לולב ‪ ............................. ................................‬לד‬ ‫ענין השותפות בין יששכר וזבולון ‪ ..................‬מד‬ ‫עניני יו"ט ‪ .....................................................‬לד‬ ‫האם צריך התנאה מפורשת לפני הלימוד ‪ .......‬מד‬ ‫חול המועד ‪ ....................................................‬לד‬ ‫איך ע"י החזקת תורה נחשב כאילו למד בעצמו‬ ‫הושענא רבא ‪ .................................................‬לד‬ ‫‪ ................................... ................................‬מה‬ ‫שמיני עצרת ‪ .................................................‬לה‬ ‫עיקר מצות ת"ת שיתרבה תורה בעולם ‪ ..........‬מה‬ ‫שמחת תורה ‪ ................................................‬לה‬ ‫האם יכול לתמוך באחר שיצליח בלימוד יותר‬ ‫ביאור הקפידא לא להחליף ערבות כל יום ‪ .......‬לו‬ ‫ממנו ‪ ........................... ................................‬מה‬ ‫ביאור מנהג מרן החת"ס זי"ע ‪ .........................‬לו‬ ‫מה שלומדים עם זבולון בעוה"ב ‪ .....................‬מו‬ ‫שכח יעלה ויבוא במוצאי יו"ט לחוה"מ אי חוזר‬ ‫האם יששכר מפסיד משכר שלו ‪ ......................‬מו‬ ‫על אתה חוננתנו ‪ ............................................‬לז‬ ‫האם שכרו של זבולון תלוי בדרגת הלימוד של‬ ‫פרשת וזאת הברכה ‪ ..................................‬לח‬ ‫יששכר ‪ ..........................................................‬מו‬ ‫שמחת זבולון הוא ענין שמחת תורה ‪ ...............‬מז‬ ‫משרע"ה הנחיל אור התורה ע"י תרי"ג מצוות לח‬ ‫השותפות הוא דוקא עם יששכר ולא עם לוי ‪ ....‬מז‬ ‫משרע"ה מילא את ישראל בברכת התורה ‪ ......‬לח‬ ‫החלק בא"י הוא חלקם בתורה ‪ ......................‬לט‬ ‫אוכלים מאכל אחד ‪ .......................................‬מז‬ ‫הגעפילטע פיש החזיר בתשובה ‪ ......................‬מח‬ ‫הברכה הוא התפשטות הארת התורה גם בתוך‬ ‫הטבע ‪ ..........................................................‬לט‬ ‫מי כתב שמונה פסוקים אחרונים בתורה ‪ ........‬מח‬ ‫וזאת הברכה היא עיקר חתימת התורה ‪ ..........‬לט‬ ‫ביאור הא דיחיד קורא אותם ‪ ........................‬מח‬ ‫תינוק מתחיל עם תורה צוה לנו משה ‪ ...............‬מ‬ ‫פסוקים אלו היו ככתובים שניתן ע"מ לכתוב מיד‬ ‫‪ ................................... ................................‬מח‬ ‫תכלית החזרת התורה לכל האומות ‪ .................‬מ‬ ‫הקושיות בד' הגר"ח בהבדל בין נביאים לכתובים‬ ‫בשמחת תורה אנו קוראים גם וזאת הברכה וגם‬ ‫‪ ................................... ................................‬מט‬ ‫מעשה בראשית ‪ ..............................................‬מ‬ ‫כח מלכות הוא לאסף ולאחד את העם ‪ .............‬מ‬ ‫ענין כתיבה בדמע דע"י הבכי נחשב כאילו משה‬ ‫חי ‪ ............................... ................................‬מט‬ ‫כוחו של אמירת תהילים ‪...............................‬מא‬ ‫קברו של משה מפקיע הרגשת פריקת עול ‪ ..........‬נ‬ ‫שבח שבט לוי בחטא מריבה ‪ ..........................‬מב‬ ‫ל"ש להיות יותר עניו ממשה ‪ .............................‬נ‬ ‫מה ששבט לוי יכלו לסכן עצמם בברית מילה ‪ ..‬מב‬ ‫המעלות הנצרכות כדי להיות מנהיג ישראל ‪ .....‬מג‬ ‫לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫שמעון יצחק ראקאוו‬ ‫‪0527614717‬‬ ‫‪syrakow79@gmail.com‬‬ ‫שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות‬ ‫אור ליום חמישי משעה ‪11:30 - 11‬‬ ‫אפשר לשמוע בקול הלשון‪03-6171111- 7-916717:‬‬ ‫בענגלאנד‪02 08-1917000- 7-916717 :‬‬ ‫או בקו משובב נתיבות‪0733718341-7-‬‬ ‫ג‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫ובתוספת יום השמיני‪ ,‬ולכן יקח ד' מינים ז' ימים וכתוב‬ ‫עניני חג הסוכות‬ ‫שוב שיחוג את חג ה' שבעת ימים ושיהי' בחודש‬ ‫השביעי‪ 2.‬ורק אח"כ כתוב מצות סוכה לזכר ליציאת‬ ‫הנה ביו"ט סוכות הבא עלינו לטובה‪ ,‬יש הרבה ענינים‪,‬‬ ‫מצרים‪ .‬והנה טעם מצות ד' מינים א"ש דלכ' הוא‬ ‫אבל העיקר מה שנוגע לדורות הם מצות סוכה‪ ,‬וארבע‬ ‫לשמחת האסיף לכן לוקח ד' מינים מן השדה להודות‬ ‫מינים‪ ,‬ולפי פשטות הכתובים הם שני ענינים שלא‬ ‫להקב"ה על האסיף‪ ,‬אולם מצות סוכה שהוא זכר‬ ‫קשורים זל"ז כלל‪ ,‬ועוד דלא נראה שיש איזה קשר בין‬ ‫ליציאת מצרים שהי' להם ענני כבוד או סוכות ממש‪,‬‬ ‫חג הסוכות לר"ה ויו"כ‪.‬‬ ‫ל"ש לאסיף כלל והו"ל להיות בפסח שהוא זמן עשיית‬ ‫ומתחלה יש לנו לעיין בסדר הפסוקים בפ' אמור " ַויְדַ בֵּר‬ ‫זכר ליציאת מצרים‪ ,‬וזהו קו' הטור הידוע בסי' תרכ"ה‬ ‫ה' אֶ ל מֹשֶ ה לֵּאמֹר‪ :‬דַ בֵּר אֶ ל בְ נֵּי יִשְ רָ אֵּ ל לֵּאמֹר בַ חֲמִ שָ ה‬ ‫ותי' דא"כ לא הי' ניכר כיון דבלא"ה יוצאים בסוכה‪,‬‬ ‫עָ שָ ר יוֹם לַחֹ דֶ ש הַ ְשבִ יעִ י הַ זֶה חַ ג הַ סֻּּכוֹת ִשבְ עַת יָמִ ים לה'‬ ‫ולט"ז שם באמת בעיקר הוא רק זכר ליציאת מצרים‪,‬‬ ‫בַ ּיוֹם הָ ִראשוֹן מִ ְקרָ א קֹ דֶ ש ּכָל מְ לֶאכֶת ֲעבֹדָ ה ֹלא תַ עֲשּו‪:‬‬ ‫אולם כבר העיר העמק ברכה מדברי הרמב"ן עה"ת [שם‬ ‫ִשבְ עַת יָמִ ים תַ ְק ִריבּו אִ שֶ ה לה' בַּיוֹם הַ שְ מִ ינִי מִ ְקרָ א קֹ דֶ ש‬ ‫פסוק מ"ג] שכתב עיקר הזכרון הוא איך שיכלו להחזיק‬ ‫יִהְ יֶה ָלכֶם וְ הִ ְק ַרבְ תֶ ם אִ שֶ ה ַלה' עֲצֶרֶ ת הִ וא ּכָל מְ לֶאכֶת‬ ‫מעמד במדבר גם ללא קורת גג ע"י השגחת ה' וענני‬ ‫ֲעבֹדָ ה ֹלא תַ עֲשּו‪ :‬אֵּ לֶה מ ֹועֲדֵּ י ה' וגו' אַ ְך בַ ח ֲִמשָ ה עָשָ ר יוֹם‬ ‫הכבוד‪ ,‬ובפסח עשה זכר לעיקר היציאה ובתחלת החורף‬ ‫לַחֹ דֶ ש הַ שְ בִ יעִ י בְ ָאסְ פְ כֶם אֶ ת תְ בּוַאת הָ ָארֶ ץ תָ חֹּגּו אֶ ת חַ ג‬ ‫עשה זכר לנס הקיים במדבר‪ .‬נמצא דאין הסוכה זכר‬ ‫ה' שִ בְ עַת יָמִ ים בַּיוֹם הָ ִראשוֹן שַ בָתוֹן ּובַּיוֹם הַ ְשמִ ינִי‬ ‫לעצם היציאה רק על ההשגחה בהיותם במדבר‪.‬‬ ‫שַ בָתוֹן‪ּ :‬ולְ קַ חְ תֶ ם ָלכֶם בַּיוֹם הָ ִראשוֹן פְ ִרי עֵּץ הָ דָ ר ּכַפֹת‬ ‫אבל לפ"ז עדיין מה שאנו עושין אותו דוקא בחג‬ ‫תְ מָ ִרים ַו ֲענַף עֵּץ עָ בֹת וְ עַ ְרבֵּי נָחַ ל ּושְ מַ חְ תֶ ם לִ פְ נֵּי ה'‬ ‫הסוכות ל"ש לאסיף ולא לד' מינים ובמקרה נזדמנו‬ ‫אֱֹלהֵּ יכֶם שִ בְ עַת יָמִ ים‪ :‬וְ חַ ּגֹתֶ ם אֹת ֹו חַ ג ַלה' שִ בְ עַת יָמִ ים‬ ‫לפונדק אחד‪ .‬ולא משמע כן דהרי בפ' ראה [דברים ט"ז‬ ‫בַ שָ נָה חֻּקַ ת ע ֹולָם לְ ֹדרֹתֵּ יכֶם בַחֹ דֶ ש הַ שְ בִ יעִ י תָ חֹּגּו אֹתוֹ‪:‬‬ ‫י"ג] כ' חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך‪.‬‬ ‫בַ ֻּסּכֹת תֵּ שְ בּו שִ בְ עַת י ִָמים ּכָל הָ אֶ זְרָ ח בְ י ְִשרָ אֵּ ל יֵּשְ בּו בַ ֻּסּכֹת‪:‬‬ ‫ואחז"ל [סוכה י"ב‪ ].‬דקאי על עשיית הסוכה שהסכך צריך‬ ‫לְ מַ עַ ן י ְֵּדעּו ֹדרֹתֵּ יכֶם ּכִ י בַ סֻּּכוֹת הוֹשַ בְ תִ י אֶ ת בְ נֵּי י ְִשרָ אֵּ ל‬ ‫להיות מפסולת גורן ויקב‪ ,‬הרי דמצות סוכה קשור לחלק‬ ‫בְ הוֹצִ יאִ י אוֹתָ ם מֵּ אֶ רֶ ץ מִ צְ רָ יִם ֲאנִי ה' אֱֹלהֵּ יכֶם‪[ :‬ויקרא כג‬ ‫פסוקים לג – מג]‬ ‫האסיף דהסכך יש לו להיות דוקא מפסולת גרן ויקב‬ ‫שאסף עכשיו מן השדה ושם לא הוזכר כלל מצות ד'‬ ‫סוכות זכר למדבר ול"ש לאסיף‬ ‫מינים‪.‬‬ ‫הרי דמתחיל דבט"ו לחודש השביעי ישנו חג של שבעת‬ ‫סדר הפסוקים במצות סוכה וד' מינים‬ ‫ימים הנקרא חג הסוכות שבו יש איסור מלאכה וחובת‬ ‫עוד יש להעיר ‪ 3‬מה שהדגשנו לעיל‪ ,‬דשם בפ' אמור‬ ‫קרבנות‪ ,‬ואח"כ כתוב שכיון שזמן זה חלה בשעה‬ ‫מתחיל "בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג‬ ‫שאוסף תבואתו יראה לחוג ‪ 1‬את חג ה' שבעת ימים‬ ‫הסוכות שבעת ימים לה'" הרי דכבר מתחלת הפרשה‬ ‫נקרא חג הסוכות‪ ,‬וא"כ לכ' עיקר שם החג ע"ש מצות‬ ‫‪ 1‬בביאור לשון תחג ע"פ חז"ל חגיגה י‪ :‬ילפי' מגז"ש דהכוונה להשלמת‬ ‫קרבן חגיגה‪ ,‬אולם עי' בהעמק דבר [דברים טז טו] ד"מ"מ אין מקרא‬ ‫סוכה‪ ,‬מאידך בהמשך פי' הכתוב איסור מלאכה וקרבן‪,‬‬ ‫יוצא מידי פשוטו ג"כ‪ ,‬דבכלל לשון תחוג משמע שמחה הבאה‬ ‫ואח"כ מצות ד' מינים ושם לא הוזכר שם חג הסוכות רק‬ ‫בריקודים ומחולות כמש"כ בס' שמות ה' ג' בלשון ויחגו לי‪ ,‬דמשמעו‬ ‫שמחת ריקודים לפני ה' היינו וגילו ברעדת קודש‪ ,‬וה"נ משמעות תחוג‬ ‫בחמשה עשר יום בחודש השביעי יחוג את חג ה' שבעת‬ ‫לה' אלהיך וכדאי' בחגיגה י‪ :‬דחגו חגא הוא‪ .‬וזהו דאי' במדרש רבה פ'‬ ‫ימים‪ ,‬וביום הראשון של אותה חג יקח ד' מינים‪ ,‬ורק‬ ‫אמור פ"ל עה"פ שובע שמחות את פניך דבסוכות יש שבע שמחות‬ ‫סוכה וד' מינים וחגיגה ושמחה‪ ,‬ומקשה אם שמחה למה חגיגה ואם‬ ‫בסוף פי' מצות ישיבה בסוכה‪ .‬ובטעמא דקרא פ' אמור‬ ‫חגיגה למה שמחה‪ ,‬ומשני אמר ר' אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדין‬ ‫ולית אנן ידעין מאן נצח אלא מאן דנסיב בעיין בידיה אנן ידעין דהוא‬ ‫נצוחיא‪ ,‬כך ישראל ועובדי כוכבים היו באין ומקטרגין לפני הקדוש‬ ‫דבכורות ואע"פ ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב מ"מ מלת חג‬ ‫ברוך הוא בר"ה ולית אנן ידעין מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין‬ ‫הנחתו הראשונה על המחול והריקוד‪ ,‬אי לאו ג"ש דמדבר מדבר כמ"ש‬ ‫מלפני הקדוש ברוך הוא ולולבין ואתרוגין בידיהן אנו יודעין דישראל‬ ‫בספ"ק דחגיגה‪ .‬והרד"ק כפי הפשט מפרשו כן מענין ריקוד וטיפוח‬ ‫אינון נצוחיא‪ ,‬ופי' המפרשים חגיגה היינו קרבן חגיגה‪ ,‬ונתקשו בפי'‬ ‫לשמחה ובסוכות היתה שמחה יתירה של בית השואבה‪ .‬לפיכך ראוי‬ ‫הקושיא אם חגיגה למה שמחה כו' וגם בפי' הישוב‪ ,‬ולי נראה שאין‬ ‫הוא להקרא ביחוד בשם חג‪ .‬ומפני כן אומרים בו בתפלה זמן שמחתנו‪.‬‬ ‫הפי' קרבן חגיגה דא"כ אמאי לא חשיב ראיה ג"כ‪ ,‬אלא פי' חגיגה היינו‬ ‫‪ 2‬מה שהוצרך להדגיש שוב שיהי' בחודש השביעי‪ ,‬כ' בדרשות חת"ס‬ ‫ריקודים‪ ,‬וזהו דמקשה למאי נצטוינו על שמחה וחגיגה הרי היינו הך‪,‬‬ ‫ח"א מח‪ .‬דכיון דבר"ה ע"י השופר מתעורר לתשובה מיראה נעשה בריה‬ ‫ומשני דהוא אות על הניצוח כמו לולב שמורה על הניצוח‪ ,‬ומעתה ניחא‬ ‫חדשה דהראשונות נמחקות‪ ,‬וראוי למנות החיים מחדש לא לזכור‬ ‫דכתיב תרי מ"ע‪ ,‬דמצות ריקוד אינו מצד שמחה כדרך השמחה שמביאה‬ ‫הראשונות‪ ,‬והו"ל להיות החודש הראשון‪ ,‬אך כשמגיע חג הסוכות וע"י‬ ‫לידי ריקוד‪ ,‬אלא ריקוד הוא לאות על הניצוח‪ ,‬וא"כ אפשר דאפילו אינו‬ ‫סוכה וד' מינים מתעורר לתשובה מאהבה‪ ,‬והכל נהפך למפרע לזכיות‪,‬‬ ‫שמח בלב מכ"מ מצוה לרקד" עכ"ל הנצי"ב‪ .‬וע"ע בתוספות יום טוב‬ ‫א"כ שוב אפשר לחזור ולמנותו לחודש השביעי‪.‬‬ ‫ר"ה פ"א מ"ב בהא דנתייחד שם חג לסוכות טפי מפסח ועצרת במשנה‬ ‫‪ 3‬כן העירו בקובץ עיון הפרשה גליון רכ"ג‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬וכן ברפ"ג דשקלים וכן בספ"ז דנדרים‪ .‬ובמשנה ה' פרק בתרא‬ ‫ד‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫דליתא בגבולים כלל מן התורה כגון שחל יום טוב‬ ‫כ' דכיון דהתחיל בעניני קרבנות הקדים ד' מינים‬ ‫ראשון בשבת‪ ,‬ואז הרבה פסולים דחשיב במתניתין‬ ‫ששייכים יותר למקדש דמצותו שם כל ז'‪ .‬ובמגלה‬ ‫כשרים משא"כ בסוכה‪ .‬עוד יש להוסיף דמצות סוכה‬ ‫עמוקות [דרוש לחג הסוכות] ביאר דרצה להסמיך ענין סוכה‬ ‫חיובו כל רגע ורגע‪ ,‬אבל מצות סוכה הוא רק לרגע‬ ‫למנורה דסוכה נגד ענני כבוד שהוא בזכות אהרן‪ ,‬וציווי‬ ‫דמדאגביה יצא‪ .‬ומ"מ יש להעיר דא"כ למה בפסוק‬ ‫המנורה הי' לאהרן‪ .‬ובהגהות חכמת שלמה על שו"ע סי'‬ ‫כתוב קודם מצות ד' מינים‪ .‬ועוד דלדבריהם מה שכל‬ ‫תרכ"ה הביא ממש"כ בספרו קהלת יעקב דרוש לסוכות‬ ‫המסכתא נקרא ע"ש מצות סוכה הוא רק במקרה‪ ,‬כיון‬ ‫שנת תקצ"ז לדייק ממה שהוקדמו ד' מינים בקרא‪ ,‬דמי‬ ‫דהותחל במצוה זו‪ ,‬אבל וודאי הי' עדיף למצוא פי' שכל‬ ‫שיש לו אפשרות לבחור בין ד' מינים או סוכה יעדיף את‬ ‫עניני סוכות נכללים במצות סוכה‪ ,‬וכן יש להסביר למה‬ ‫הלולב והטעם דהוא פרסומי ניסא‪ 4 ,‬כמ"ש במדרש‬ ‫כל החג נקרא ע"ש הסוכה וזה כבר כתוב בתחלת‬ ‫תנחומא פרשת אמור [אות יח] שבו נודע שישראל זכו‬ ‫הפרשה‪.‬‬ ‫בדין‪ ,‬אולם יש להעיר בדבריו וכן לכל הפירושים לעיל‪,‬‬ ‫דעדיין לא נתבאר בכ"ז דלמה כל החג נקרא ע"ש הסוכה‬ ‫עוד העיר ידידי הרב יעקב מילצקי שליט"א מה דהביא‬ ‫וכן הוא תחלת הפרשה‪ ,‬ונר' מזה דעיקר חפצא של החג‬ ‫הרמ"א סו"ס תרכ"ד בשם מהרי"ל‪ ,‬דהמדקדקים‬ ‫הוא ע"ש הסוכה וד' מינים הוא מצוה שיש לקיים בתוך‬ ‫מתחילים מיד במוצאי יו"כ בעשיית הסוכה‪ ,‬כדי לצאת‬ ‫חג זה‪.‬‬ ‫ממצוה אל מצוה‪ ,‬ובסי' תרכ"ה הביא שוב ממהרי"ל‬ ‫דמצוה לתקן הסוכה מיד אחר יו"כ‪[ ,‬עי"ש במשנ"ב סק"ב‬ ‫מה שהוקדם דיני סוכה לדיני לולב במס' סוכה‬ ‫למה הזכירו פעמיים] ולא הזכיר שיש ענין להתעסק עם הד'‬ ‫כן יש להעיר דעיקר המסכת דכתוב בו כל דיני החג‬ ‫מינין‪ 7 ,‬מבואר דעיקר ענין חג הסוכות הוא מצות סוכה‪8 .‬‬ ‫נקראת מסכת סוכה כיון שמתחלת עם דיני סוכה‪ ,‬וכבר‬ ‫ועוד בדברי הזוה"ק [רע"מ אמור צח‪ ]:‬שאומרים לפני‬ ‫העירו האחרונים בתחלת המס' למה הקדים דיני סוכה‬ ‫התקיעות מבואר דאחרי ר"ה ויו"כ יעקב בורח מפני‬ ‫לפני דיני ד' מינים שהוקדמו בקרא‪ ,‬ובערוך לנר שם‬ ‫עשיו לתוך הסוכה‪ ,‬שנאמר " ַוּיָשָ ב בַּיוֹם הַ הּוא עֵּשָ ו לְ דַ ְרּכ ֹו‬ ‫הוסיף להעיר גם ע"פ הכלל דאיידי דזוטרי מילייהו‬ ‫שֵּ עִ ירָ ה‪ :‬וְ יַעֲקֹב נָסַ ע ֻּסּכֹתָ ה" ‪[ 9‬בראשית לג פסוקים טז – יז]‬ ‫פסיק ושרי להו דאמרינן בכמה מקומות בש"ס [שבועות ג‪.‬‬ ‫ולא הוזכר כלל ענין ד' מינים‪.‬‬ ‫בכורות יג‪ ].‬הי' לו להקדים דיני ד' מינים דזוטרי מדיני‬ ‫סוכה ותי' דדיני סוכה דפתח בהו הם דיני עשיית סוכה‬ ‫לטעם הרשב"ם סוכה שייך לאסיף‬ ‫והם בכלל מצות חג הסוכות תעשה דילפינן מיני' בדף‬ ‫והנה לרשב"ם בפ' אמור [שם פסוק מ"ג] א"ש הכל דפי'‬ ‫ט‪ .‬מצות עשיית סוכה‪ ,‬גם מבואר בדף מו‪ .‬דמברכים‬ ‫דבאספך את תבואת הארץ ובתיך מלא כל טוב דגן‬ ‫שהחיינו בשעת עשיי'‪ ,‬הרי דהעשיי' היא מצוה לעצמה‪,‬‬ ‫תירוש ויצהר‪ ,‬תזכרו כי בסוכות הושבתי את בנ"י מ'‬ ‫‪ 5‬ודיני עשיית סוכה נוהגין קודם סוכות‪ ,‬והם הנשנים‬ ‫שנה במדבר בלא יישוב ובלא נחלה‪ ,‬ומתוך כך תתנו‬ ‫בפרק קמא‪ ,‬ולכן הקדים אותם למצות ד' מינים שאינם‬ ‫הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב ואל‬ ‫רק לימי החג‪[ ,‬וכוון לזה בהערות הגריש"א שם ‪ ] 6‬ועוד‬ ‫תאמרו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה‪ ,‬ולכן דוקא‬ ‫אפי' מצות ישיבת סוכה שנשנה בפ' ב' קדים לד' מינים‬ ‫בזמן אסיפה יושבין בסוכה לזכר שלא הי' להם נחלה‬ ‫שישיבה היא כבר בליל ראשון ונטילת ד' מינים לא חל‬ ‫במדבר ולכן קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפה‬ ‫עד יום ראשון ולכן הקדים התנא סוכה‪ .‬ובהגהות פורת‬ ‫דוקא‪ ,‬ומיושב קו' הטור‪ .‬ולפ"ז א"ש דגם ד' מינים וגם‬ ‫יוסף [המודפס בש"ס] שם כתב משום דד' מינים זימנא‬ ‫‪ 4‬עי' לקמן שהארכנו בשאלה זו‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫אולם במטה אפרים תרכ"ד סט"ו כתב שיעיין בד' מינים שלו במוצאי‬ ‫‪ 5‬לשיטתו בערוך לנר מכות ח‪ .‬במה דפשיטא לי' לרש"י שם ד"ה השתא‬ ‫יו"כ לראות אם אין בו קילקול‪ ,‬דזה הכשר מצוה ויש בזה התעסקות‬ ‫דעשיית סוכה חשיב טפי מצוה מהחטבה אף דהעשייה ג"כ רק להכשר‬ ‫במצוה מיד אחר יו"כ‪ ,‬וכ"כ בכה"ח סק"ד שמצוה להתעסק גם בד'‬ ‫הישיבה‪ ,‬כיון דעצם העשיי' הוי מצוה ממה דמברכין עליו שהחיינו‪,‬‬ ‫מינין מיד אחרי יו"כ‪ ,‬ומ"מ מדלא הוזכר זה במהרי"ל ורמ"א מבואר‬ ‫ולחד מ"ד בירושלמי מברכין גם לעשות סוכה כמש"כ התוס'‪ .‬והא‬ ‫דעיקר ההתעסקות צ"ל בסוכה‪.‬‬ ‫דבאמת נחשבת העשיה מצוה‪ ,‬י"ל משום דהתורה כתבה וצותה העשיה‬ ‫‪ 8‬ובערוך השולחן סי' תרכד ס"ז כתב דמי שאין לו מה לעשות ילמוד‬ ‫כדכתיב חג הסוכות תעשה לך דהיינו העשי' ולא הישיבה‪ ,‬שהרי בסוכה‬ ‫קצת ממס' סוכה או מדיני סוכה ולמחרת יוה"כ יתחיל לעשות הסוכה‬ ‫כז‪ :‬דרשינן מיני' למר עשה סוכה הראוי' לז' ולמר עשה סוכה בחג‪.‬‬ ‫מיד‪ ,‬ובכף החיים שם סקל"ה דמי שחלוש או שצריך עזרה מאחרים‪,‬‬ ‫עכ"ד ערל"נ‪ .‬ע"ע לשון השאילתות ריש קסט ובהעמק שאלה באריכות‬ ‫לפחות ידבר עם בני ביתו בעניני סוכה‪.‬‬ ‫נפלאה‪ .‬ולשון ירושלמי שבת פ"א ה"ב "ולא מודי ר' שמעון בן יוחי‬ ‫‪ 9‬ובספה"ק [ברכי יוסף סי' תרכ"ד סק"ג ובמורה באצבע ט' אות רפ"ה‬ ‫שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב" [הובא בתו' מו"ק ט‪ :‬ד"ה כאן]‬ ‫מועד לכל חי יט קי וקב הישר סי' צה עי"ש באריכות] הביאו פסוק זה‬ ‫ויל"ע אי לעשות בדוקא ולשיטתם דעשיית סוכה מצוה‪ ,‬אולם לכ' לאו‬ ‫לסמך שיש לבנות הסוכה מיד אחרי יו"כ שהי' עסק עם השעיר לעזאזל‪.‬‬ ‫דוקא דהרי עשיית הלולב בוודאי אינו מצוה וא"כ לכ' הכוונה לעצם‬ ‫ובשו"ת אבני נזר או"ח סימן תנט הביא זה להוכיח מה שאמר בדרשתו‬ ‫קיום המצוה ולא להכנתה‪ .‬וע"ע שו"ת בנין שלמה ח"א סי' מ"ג‪.‬‬ ‫דחיוב עשיית סוכות חל בעצמותו במוצאי יום הכיפורים מיד ויש בו‬ ‫‪ 6‬והביאו הגרי"צ זילברשטיין שליט"א בשמו בספרו חשוקי חמד ריש‬ ‫משום אין מעבירין על המצוות אם ידחהו לאחר שבת‪.‬‬ ‫מס' סוכה‪.‬‬ ‫ה‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫בזה שפירשו דמש"כ ולקחתם לכם ביום הראשון היינו‬ ‫מצות סוכה מקושרים יחד לזמן האסיף‪ .‬וא"ש שמתחיל‬ ‫ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬אחרי שהתרצה להם הקב"ה‬ ‫עם ד' מינים דמקודם יש לדבר על עצם האסיף ששייך‬ ‫ביו"כ‪ ,‬ובדעת זקנים אמור כ"ג מ' הביא בשם מדרש‬ ‫‪12‬‬ ‫עכשיו ולהודות ע"ז‪ ,‬ורק אח"כ ידבר על מה שיש‬ ‫ויק"ר ל' ב' דאחרי ימי הדין שנכנסו גם הגוים לדין אין‬ ‫לעשות זכר למה שהי' במדבר‪ .‬ומ"מ א"ש מה שעיקר‬ ‫אנו יודעין מי ניצח‪ ,‬אמר הקב"ה טלו לולביכם בידיכם‬ ‫החג נקרא חג הסוכות דזה דבר כללי שכולל כל עניני‬ ‫והכל יודעים שזכיתם בדין‪ ,‬משל לשני בני אדם שנכנסו‬ ‫עוה"ז ולא רק חלק האסיף‪.‬‬ ‫לדון לפני המלך ולא היו יודעים הבריות מי נצח אלא מי‬ ‫שהוא יוצא במקל לבן או תפוח בידו אז יודעים מי‬ ‫וע"ד רעיון זה של הרשב"ם כתבו הרבה מפרשים דענין‬ ‫שהוא זכאי‪ .‬והחת"ס בדרשות נה‪ :‬כ' דלכן ניתן מצות ד'‬ ‫הסוכה הוא לצאת מדירת קבע לשבת בדירת עראי‬ ‫מינים דאו רייתא דוקא ביום הראשון דרק עד יום זה אנו‬ ‫דהיינו להכיר שאינו בעוה"ז כי אם כגר ולא כתושב‬ ‫ושעולם הזה הוא רק דירת עראי‪ ,‬עי' כלי יקר כאן [פסוק‬ ‫בטוחים בדין דבד' ימים טרודים במצוות ולא חוטאים‪,‬‬ ‫אבל ביום ב' דסוכות כבר לא בטוחים ולכן בבית‬ ‫מ"ב] פי' כן בהא דכל האזרח שהוא לשון תושב שבא‬ ‫המקדש נמשך המצוה כל ז' ימים דאם בד' ימים בטוחים‬ ‫מצוה זו להפקיע מהרגשת תושב בעוה"ז‪ ,‬ובמלבי"ם‬ ‫מחטא כש"כ בבית המקדש גופא‪ ,‬ולכן לא ניתן דין טמא‬ ‫דישימו על לב דהעולם הזה הוא מלון אורחים ודירת‬ ‫ודרך רחוקה לחודש השמיני דכבר לא בטוחים מחטא‬ ‫עראי וזה רמז הסוכה‪.‬‬ ‫ובזה פי' קרא דפ' אמור ולקחתם לכם ביום הראשון‬ ‫קהלת בסוכות דוקא‬ ‫דוקא דהוא ראשון לחשבון עוונות וגו' אולם ושמחתם‬ ‫לפני ה"א שבעת ימים כנ"ל חקת עולם וגו' בחודש‬ ‫ועד"ז מפרשים למה קוראים קהלת בחג הסוכות ‪ 10‬וכ'‬ ‫השביעי תחוגו אותו דוקא ולא אח"כ‪.‬‬ ‫במשנ"ב סי' ת"צ סקי"ז דכיון דבסוכות הם ימי שמחה‬ ‫וכ' בקהלת ולשמחה מה זו עושה‪ ,‬וק' הרי אדרבה‬ ‫ובחיד"א בספרו ראש דוד פ' אמור פי' עפ"י מה דאיתא‬ ‫בסוכות צריך להיות בשמחה ולמה לן להפריע שמחה‬ ‫בקדמונים דד' מינים אינם תחת שליטת שום מזל רק‬ ‫זו‪ ,‬אלא ההסבר הוא דכל שנה חושבים שעיקר השמחה‬ ‫תחת שליטת הקב"ה וא"כ הו"ל כשרביטו של מלך ובזה‬ ‫יהי' לו כשיהי' לו מטבח חדש וכמה חדרים יפים עם‬ ‫קרמיקה בבית‪ ,‬ובסוכות מתגלה לו דעיקר השמחה הוא‬ ‫רק הסיפוק רוחני והתלות על הקב"ה וממילא שוב אין‬ ‫בשלה"ק ריש מס' סוכה דלא יתכן הכוונה כפשוטו דח"ו הותרה‬ ‫‪12‬‬ ‫לו מקום להצטער על שום דבר‪11 .‬‬ ‫הרצועה בפרט שעדיין תלויין בדין עד הוש"ר וגם הסוכה הרי הוא גלות‬ ‫לכפר עבירות רק הכוונה דבדרך כלל אין עושין עבירות‪ ,‬או שעכ"פ הם‬ ‫ענפים מקדו' יוכ"פ ובזכות הטירחא במצוות מתעורר כח מחילת יו"כ‬ ‫ד' מינים סימן לנצחון בדין‬ ‫לכפר עוונות השנה אבל ח"ו מי שחוטא בימים אלו אדרבה עונשו‬ ‫מרובה‪ ,‬ומציאה רבתא הראה לי ידידי הג"ר צבי וילנסקי שליט"א בספר‬ ‫אלא דעדיין לא נתבאר איך יש לחג הסוכות קשר והמשך‬ ‫אוצרות יוסף להג"ר יוסף ענגל זצ"ל הנדמ"ח בדרשא לשבת שובה דד'‬ ‫לר"ה ויו"כ שהם גם בחודש השביעי‪ .‬אולם חז"ל‬ ‫ימים אלו הם כמו ימי ביקור לבהמה שמחפשים מומים שלא נראים‬ ‫לעין‪ ,‬לכן רק אחרי טהרת יוהכ"פ אנו בדרגת צדיקים שהקב"ה מדקדק‬ ‫בתנחומא אמור כבר עשו קשר בין חג הסוכות לימי הדין‬ ‫כחוט השערה‪ ,‬ורק אז מתגלים חטאים כחוט השערה שלא היו נחשבים‬ ‫קודם יו"כ‪ ,‬ועלינו לשוב על חטאים אלו‪ ,‬וזה לשון חז"ל ראשון לחשבון‬ ‫עוונות מלשון וחשב עם קנהו דהיינו דקדוק‪ ,‬ר"ל ראשון לדקדוק עוונות‬ ‫‪ 10‬מש"כ בתחלת קהלת לשון "הבל הבלים" ולא לשון "ריק" כ' בקונ'‬ ‫עי"ש באריכות ובמגיד מישרים פ' אמור מ' כפי' ב' בשלה"ק שכ'‬ ‫חמדת המועדים [לבן אחותי הרב בנציון הלוי דינר שליט"א] דהבל‬ ‫דהעוונות לא נחשבות בימים אלו דלבנונית דאתגלי ביו"כ עדיין‬ ‫משמעותו שיש כאן משהו אלא שחסר משמעות אבל ריק הכוונה שאין‬ ‫מתנוצץ וזה"פ ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬והחת"ס בדרשותיו לשבת הגדול‬ ‫כאן כלום‪ ,‬וכן הוא עניני עוה"ז דאא"ל דאין כאן כלום רק דיש כאן‬ ‫רלד‪ .‬כ' דכפרת יו"כ נמשך לד' ימים ולזה נקרא יו"כ יומא צומא רבא‪.‬‬ ‫משהו אלא שנותנים לזה יותר מדי משמעות‪ ,‬וכן הוא בנוסח עלינו‬ ‫וקדושת לוי לשבת שובה דסוכות הוא תשובה מאהבה ואז הקב"ה מונה‬ ‫"שהם משתחווים ל"הבל וריק" דרי"ק בגי' יש"ו שאמונת הנוצרים אינו‬ ‫ועושה חשבון עוונות כדי להפכו לזכיות‪ ,‬ובקונ' חמדת המועדים הביא‬ ‫כלום דזה דמיון ושקר‪ ,‬אבל הבל י"ל שמתייחס לישמעאלים דמאמינים‬ ‫דלעומת תשליך שזרקנו העבירות לנהר‪ ,‬בסוכות דע"י תשובה מהאהבה‬ ‫באל אחד ולכן לא נחשבים עובדי ע"ז‪ ,‬ומ"מ זה חסר משמעות‪ ,‬וזהו‬ ‫נתהפך לזכיות שואבים אותם מים לניסוך‪ ,‬ולעומת מה שבר"ה הקפדנו‬ ‫ההמשך ומתפללים אל אל לא יושיע [מחמד עם הכולל בגי' ג"פ ל"א]‬ ‫לא לאכול אגוזים שגי' חטא מחלקים בחג אגוזים לתינוקות [שו"ע‬ ‫דיתכן שמכוונים להקב"ה אבל הקב"ה לא פונה להם כלל ולא מושיע‬ ‫תקכ"ט] ומ"מ יש להקפיד לתעשה מצוות חדשות ולא לסמוך על מן‬ ‫להם‪[ .‬וזה פלא על הערבים היום שרואים בעיניים איך הקב"ה עושה לנו‬ ‫העשוי ממילא ע"י תשובה‪.‬‬ ‫ניסים ומצילנו מידם ומ"מ חושבים כל הזמן שעושים רצון ה' וא"כ למה‬ ‫ולענין מה שפירשו דלכן לא נכשלים בד' ימים אלו בעבירות כיון‬ ‫אין אצלם ניסים והשגחה פרטית]‬ ‫שעסוקים וטרודים בהכנת המצוות י"ל בדרך צחות דחוץ מהעסק‬ ‫‪ 11‬אולם דבר חדש ראיתי בקונ' הנ"ל שהביא דברי הרמב"ם במורה‬ ‫בגשמיות בהכנה למעשה המצוות כגון סוכה ולולב‪ ,‬יש ג"כ המון‬ ‫נבוכים ח"ג פמ"ג כשבא לבאר ענין מצות סוכה ושמיני עצרת וז"ל "וכן‬ ‫ענינים בסוכות שצריך להתעמק בהלכה ובאגדה‪ ,‬עניני ישיבת סוכה וכל‬ ‫יצא מן הבתים לשכון בסכות כמו שיעשו השרויים בצער שוכני‬ ‫אחד מהד' מינים בנפרד‪ ,‬חג האסיף ופרי החג‪ ,‬שמחת בית השואבה‬ ‫המדברות‪ ,‬לזכור שכן היה עניננו בתחלה‪ ,‬כי בסכות הושבתי את בני‬ ‫וניסוך המים‪ ,‬שמחת חג הסוכות‪ ,‬אושפיזין‪ ,‬הושענא רבא‪ ,‬שמע"צ‪,‬‬ ‫ישראל וגו'‪[ ...‬והושיב אותנו בא"י בבתים יפים ומצויירים רק בזכות‬ ‫ושמחת תורה שכולל לימוד פרשת וזאת הברכה ברכת משה ופטירתו‬ ‫האבות עי"ש] אבל צאתנו מסכות למועד שני ר"ל שמיני חג העצרת‪,‬‬ ‫וגמרה של תורה‪ ,‬וגם הקפות‪ .‬וע"י כח ניסוך המים יורד שפע גדול של‬ ‫הוא להשלים בו מן השמחות מה שאי אפשר לעשותו בסכות אלא בבתים‬ ‫תורה להשיג כל אלו הענינים‪.‬‬ ‫הרחבים ובבנינים" הרי שכ' באמת דלכן שמיני עצרת אחרי סוכות כדי‬ ‫להשלים חלק השמחה שהי' חסר ע"י ישיבה בסוכה‪.‬‬ ‫ו‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫שתי ענינים בענני הכבוד‬ ‫שהקב"ה מרשה אותם להשתמש בהם סי' שמחשיב‬ ‫אותם כבניו וכבודו מחול‪.‬‬ ‫וכבר הקשו האחרונים על הגר"א מקרא מפורש בנחמי'‬ ‫ט' י"ט " וְ אַ תָ ה בְ ַר ֲחמֶ יָך הָ ַרבִ ים ֹלא ֲעזַבְ תָ ם בַ ִמ ְדבָ ר אֶ ת‬ ‫השמחה המיוחדת בחג הסוכות הוא על‬ ‫עַ מּוד הֶ עָ נָן ֹלא סָר מֵּ ֲעלֵּיהֶ ם בְ יוֹמָ ם לְ הַ נְחֹתָ ם בְ הַ דֶ רֶ ְך וְ אֶ ת‬ ‫עַ מּוד הָ אֵּ ש בְ ַל ְילָה לְ הָ ִאיר לָהֶ ם וְ אֶ ת הַ ֶד ֶרְך אֲשֶ ר יֵּלְ כּו בָ ּה"‬ ‫כפרת עוונות‬ ‫הרי מבואר דגם כשחטאו בעגל לא סילק הקב"ה את‬ ‫ובזה מתבאר ג"כ השמחה המיוחדת שיש בחג הסוכות‬ ‫הענן‪ ,‬ובבמדבר רבה פ"כ אות י"ט הביאו פסוק זה לבטא‬ ‫יותר משאר ימים טובים כמבואר בפסוקים דבפסח לא כ'‬ ‫אהבת הקב"ה לכלל ישראל‪ ,‬ותי' הג"ר אליהו דיסקין‬ ‫שמחה ובשבועות כ' רק פעם אחת שמחה ובסוכות כ'‬ ‫שליט"א דשני ענינים הי' בענני הכבוד דהי' הגנה פיזית‬ ‫ג"פ שמחה‪ ,‬ועמדו בזה חז"ל בפסיקתא דרב כהנא סוכות‬ ‫פשוטה וזה לעולם לא הפסידו‪ ,‬אבל הי' עוד ענין ע"פ‬ ‫ותירצו כיון שיש ג' שמחות הממלאות את לב האדם‬ ‫מש"כ זוה"ק פנחס רנ"ו דענני כבוד הי' כמו תיבת נח‬ ‫בימים אלו שמחת מחילת עוונות ושמחת הבאת‬ ‫שכ' ע"ז "ויסגור ה' בעדו" שהיינו שהי' כמו אנטונומי'‬ ‫התבואה לבית ושמחת הבאת פירות האילן לבית‪ ,‬וכן‬ ‫רוחני שהוא מקום נבדל מחוץ למערכת העולם‪ ,‬וע"ד‬ ‫מצינו שבמקדש הי' שמחה יתירה בחג הסוכות וכ"כ‬ ‫מה שאומרים יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה‪ ,‬וחלק‬ ‫התוי"ט בר"ה פ"א מ"ב דלכן דוקא סוכות נקרא חג‬ ‫זה הפסידו בעגל‪ ,‬וזה חזר להם בט"ו תשרי‪ ,‬וגם סוכה‬ ‫בסתמא ע"ש המחול והריקוד כיון דיש שמחה יתירה‬ ‫הוא מקום נבדל וכמ"ש כי יצפנני בסוכה‪ ,‬ומקום זה הוא‬ ‫בשמחת בית השואבה ובזוה"ק ויקרא רנ"ט‪ .‬דאין בכל‬ ‫כמו שגרורית ארה"ב בתל אביב שלא שולטים שם חוקי‬ ‫השנה ימים שמחים כחג הסוכות‪ .‬והדברים מתאימים עם‬ ‫הארץ‪ ,‬כן בענני כבוד וסוכה הוא מקום שלא שולטים‬ ‫ד' השפ"א סוכות תרל"ח עה"פ ולישרי לב שמחה דרק‬ ‫שם חוקי הטבע‪ .‬וכן עד"ז הי' ביהמ"ק ובזמנינו ד"א של‬ ‫אלו הישרים בלבותם בלא ליכלוך עוונות שייך שמחה‬ ‫הלכה שהם מקומות מחוץ למערכת עוה"ז‪ .‬וכבר העמיק‬ ‫ולכן רק אחרי ימי מחילת עוונות קבע הקב"ה ימי החג‬ ‫והרחיב בענין זה הג"ר משה שפירא זצ"ל בספרו אפיקי‬ ‫שהם ימי שמחה והלל‪ .‬ובליקוטי יהודה סוכות קכ"ב‬ ‫מים סוכות‪.‬‬ ‫הביא עוד מקור לזה מד' המדרש שמו"ר ל"ו‪ :‬עה"פ יפה‬ ‫עוד בחינה כ' בשפ"א כמ"פ דאחרי טהרת יו"כ יש‬ ‫נוף משוש כל הארץ [תהילים מ"ח ג'] דאדם נכנס למקדש‬ ‫קטרוגים עלינו על שזכינו לטהרה ולכן אנו בורחים‬ ‫מלא עוונות ומקריב קרבן ומתכפר לו אין שמחה גדולה‬ ‫לסוכה‪ ,‬או דהדבר ראשון שאנו עושין הוא להכניס‬ ‫מזו‪ ,‬וכ"כ ברש"י בתהילים שם‪.‬‬ ‫נפשינו תחת הנהגת הקב"ה‪ ,‬וכמו במדבר שכ' לכתך‬ ‫אולם כ"ז רק מבאר הקשר בין ד' מינים ליו"כ‪ ,‬אולם‬ ‫אחרי במדבר‪.‬‬ ‫עדיין לפ"ז לא נתבאר מצות ישיבה בסוכה ושייכותה‬ ‫ליו"כ‪.‬‬ ‫ה"א רבתי דפ' האזינו‬ ‫עוד בחינה כתב שפ"א שבע"ת מרגיש שאין לו מקום‪,‬‬ ‫חזרת ענני הכבוד בסוכות‬ ‫וכיון שאין לו מקום הקב"ה נותן לו מקום בסוכה‪ .‬ויש‬ ‫והנה ידועים ד' הגר"א שיר השירים דמיד אחרי יו"כ‬ ‫להוסיף דצורת הסוכה הוא כמו ה"א ב' כהלכתן‬ ‫הראשון התחילו להביא נדבה בשביל המשכן לד' ימים‬ ‫ושלישית טפח ומרמז לה' רבתי של פ' האזינו הלה'‬ ‫וביום א' דסוכות התחילו בבניית המשכן‪ ,‬ואז חזרו ענני‬ ‫תגמלו זאת‪ ,‬דה"א הוא לשון תמיה היתכן לגמול‬ ‫הכבוד שהפסידו ע"י חטא העגל וכן מפורש בתרגום‬ ‫להקב"ה כך אחרי כל הטובות שעשה לנו וכדהבאנו שם‬ ‫שיר השירים עה"פ עד שיפוח היום ונסו הצללים‪ ,‬ומיושב‬ ‫בשם הספורנו דזהו ענין השירה לבטא כמה גדלו טובת‬ ‫גם קו' הטור למה עושין דוקא עכשיו זכר לענני הכבוד‬ ‫הקב"ה עלינו ולכן תמוה ביותר אם לא נשמע לו‪ ,‬וכמה‬ ‫ולא בניסן‪ ,‬וא"ש דגם כיום כלל ישראל עוסקים במצוות‬ ‫שתגדל התמיהה כך תגדל כח השירה ולכן הה"א הוא‬ ‫בד' ימי ם אלו כמו אז‪ ,‬וא"כ הסוכה הוא דומיא דמשכן‪,‬‬ ‫רבתי‪ ,‬ועי"ז גופא מרגיש שאין לו מקום מחמת רוב‬ ‫וראה משך חכמה פ' משפטים [כ"ג ט"ז] עה"פ חג האסיף‬ ‫בושה ומזה גופא נעשה סוכה בצורת ה"א שזהו מקומו‬ ‫דבמשפטים וכי תשא נקרא חג האסיף ורק אח"כ נקרא‬ ‫של הקב"ה [ויש לקרוא "הלה'" ביחד אף שנראה הה"א בנפרד‬ ‫חג הסוכות וביאר עפ"י הגר"א דלא נצטוו על ענין‬ ‫ואצלינו קראו הבעל קורא בנפרד והחזירוהו אח"כ ויל"ע אי זה‬ ‫הסוכה רק בלוחות שניות כשירד משה מן ההר וחזרו‬ ‫לעיכובא] וע"ע באריכות בשפ"א בכל השנים בכמה וכמה‬ ‫ענני כבוד בט"ו תשרי‪[ .‬ונמצא דכל עניני ימים אלו דמ' ימי‬ ‫אופנים בקשר סוכה ליוה"כ‪.‬‬ ‫רצון ויוהכ"פ וסוכות קיבלנו בהשפעת דור המדבר]‬ ‫ז‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫ובסוכה השכינה פורשת כנפי' ואברהם וחמשה צדיקיא‬ ‫עכ"פ לפ"ז א"ש שסוכה יש לו המשך ליו"כ‪ ,‬אולם‬ ‫אחרנין שווין מדוריהם עמו‪ ,‬ומבואר בפיוט ליל סוכות‬ ‫עדיין לא נתבאר השייכות בין ד' מינים לסוכה דהם שתי‬ ‫דשקול נגד כה"ת כולה‪ ,‬ובספרי חסידות הפליאו ביותר‬ ‫דברים נפרדים שלשניהם יש המשך ליו"כ אבל אין הד'‬ ‫בקדושת הסוכה השר שלום מבעלזא [מקרא קודש רכ"ג‬ ‫מינים שייך לסוכה‪ .‬והרי ידוע דעפ"י אריז"ל [משנ"ב‬ ‫ע"ב] דסוכה יש לו קדושת ביהמ"ק‪ ,‬ואויר הסוכה הוא‬ ‫תרנ"א סקל"ד] יש לברך בסוכה דוקא [ובשעה"צ מ"ג לא הבין‬ ‫אוירא דא"י ממש‪ ,‬ולכן מתפללין "ותזכני לישב על‬ ‫טעם אריז"ל וכ' דאולי כיון שלא רצה להשהות המצוה נטלו מיד‬ ‫אדמת קודש" היינו שנמשיך לשבת על אדמת קודש‪,‬‬ ‫כשקם משנתו בסוכה או שהי' ע"פ סוד ויש אריכות בפוסקים‬ ‫בענין תדיר ואכ"מ]‬ ‫ובתפארת שלמה סוכות דהסוכה הוא כמו ביהמ"ק‪,‬‬ ‫ובשפ"א סוכות תרמ"ג דמתנוצץ בו קצת הארת ג"ע‪,‬‬ ‫גודל קדושת הסוכה‬ ‫ולכן דירה זו מביאה שמחה‪ ,‬ונאמר ויהי בשלם סוכו‬ ‫ומעונתו בציון רמז דסוכה כא"י‪ ,‬ובחסד לאברהם איתא‬ ‫ובדברי שפ"א נתבארו הדברים היטב בכמה וכמה‬ ‫ועשו לי מקדש בגי' סכ"ת עם האותיות והכולל‪ ,‬וכיון‬ ‫אופנים במשך השנים וכ"כ בעוד ספרים וא' הבחינות‬ ‫דמבואר גודל קדושת הסוכה א"ש שלא פשוט כ"כ ליכנס‬ ‫שכ' הוא דיש להקדים גודל קדושת הסוכה‪ ,‬דמבואר‬ ‫לשם ‪ ,‬ולזה הוסיף שפ"א דהרי עוה"ב וא"י לא זוכים רק‬ ‫בספרים הקדושים הרי סוכה רומז לעוה"ב וגן עדן וא"י‪,‬‬ ‫ע"י יסורים ואחרי שנטהרנו מעבירות ע"י התענית דיו"כ‬ ‫דהנה בסוכה ט‪ .‬מבואר דש"ש חל על הסוכה‪ ,‬ובראשית‬ ‫אנו ראויים להיות אורחיו של הקב"ה‪[ .‬תר"מ]‬ ‫חכמה שער הקדושה פי"ד דמנהג רמ"ק שלא לדבר דברי‬ ‫חול בסוכה דקדושתה גדולה מאד‪ ,‬וסוכה יש לו אור‬ ‫הד' מינים מכשירין אותנו להארת הסוכה‬ ‫מקיף וכח הגנה מסט"א וכל המקטרגים‪ ,‬וכמבואר‬ ‫ובזה כ' שפ"א דא"ש למה אנו צריכים ד' מינים דע"י‬ ‫ברעיא מהימנא פ' אמור [נדפס לפני התקיעות] דיעקב‬ ‫בורח מעשיו בר"ה ויו"כ ואח"כ נפרד מעשיו ורוצה‬ ‫מצות ד' מינים שהם כנגד אברי האדם‪ ,‬האדם נעשה‬ ‫הקב"ה לשמוח עם בניו בסוכות וכנא' ויעקב נסע סוכתה‬ ‫מוכשר לקבל הארת הסוכה‪ ,‬וגם הד' מינים הם מרמזים‬ ‫על כל הדרגות בכלל ישראל כמו שאחז"ל‪ ,‬והד' מינים‬ ‫ושמה משתזב מכל המקטרגים‪ ,‬עוד שם דסוכה היא‬ ‫באים לאגד ולחבר נפשות בני ישראל ורק ע"י האגודה‬ ‫צילא דמהימנותא ובחיי אהרן הכהן הי' להם ענני הכבוד‬ ‫וכשנפטר נתגלו לאומות‪ ,‬והסוכה הוא כענני הכבוד‪,‬‬ ‫אפשר ליכנס לסוכה דכתיב אהבת כלולותיך לכתך אחרי‬ ‫וגו' שאין יכולין לבוא להמשכה זו להיות נמשך אחר‬ ‫ולכ"כ כל האזרח בישראל ישבו בסוכות דכל מאן דאיהו‬ ‫הקב"ה רק ע"י שמכניסים עצמן בכלל ישראל ולכ"כ כל‬ ‫משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסוכות תחת צילא‬ ‫האזרח כל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת [תרל"ט]‬ ‫דמהימנותא ומאן דליתא מגיזעא ושרשא קדישא דישראל‬ ‫הרי עכ"פ נתבאר היטב דד' מינים הם הם שמכשירין‬ ‫לא יתיב בהו‪ ,‬ולכן אין לגוים שייכות לסוכה כמו‬ ‫שיתברר לעתיד לבוא [ע"ז ג‪ ]:‬ולכן יש להקפיד שגוי לא‬ ‫אותנו להארת הסוכה‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫יכנס לסוכה‪.‬‬ ‫למה לא עושין זכר לבאר ומן‬ ‫והנה כבר נתק' האחרונים [עי' ברכי יוסף סי' תרכ"ה] למ"ד‬ ‫שהוא זכר לענני הכבוד למה לא נעשה זכר למן ובאר‪,‬‬ ‫‪ 13‬עוד הסבר למה אין לגוים שייכות לסוכות ביאר מו"ר הגרמ"י רייזמן‬ ‫שליט"א ע"פ ד' הקדושת לוי דכל ענין חג הסוכות הוא השלמת תשובה‬ ‫ובבית אלקים למבי"ט שער היסודות פל"ז תי' דמן ובאר‬ ‫מאהבה וכל ענין אהבה הוא לקיים מצוות שלא ע"מ לקבל פרס אבל‬ ‫הם הכרחיים לחיי אדם‪ ,‬ואנו רוצים לעשות זכר למה‬ ‫גוים כל מה שעושים גם כשעובדים חע"ז שלהם לגרמי' הוא דעביד‪,‬‬ ‫והביא מס' עצי חיים לסוכות [לאחי בעל דברי יואל מסטמאר ואביו של‬ ‫שלא הי' הכרח‪ ,‬ועד"ז החת"ס בדרשות נה‪ .‬ע"פ מש"כ‬ ‫הברך משה זי"ע] ליישב קו' התוס' סוכה כט‪ .‬ל"ל קרא למעט סוכה‬ ‫חיי אדם כלל קמ"ו א' לרמז במש"כ בסוכות מלא לרמז‬ ‫ולולב הגזול תיפו"ל מצד מצוה הבאה בעבירה ותי' ע"פ המבואר שם‬ ‫בגמ' לענין המכס דהי' ס"ד שכיון שהכל של הקב"ה לא איכפ"ל בגזל‬ ‫גם על סוכות שישבו בה במלחמת סיחון ועוג וזה לסימן‬ ‫דבלא"ה הכל שלו ומבואר במהרש"א דזה שייך רק בעולה שכולו לה'‬ ‫שבעצם לא הי' צורך לענני כבוד להגנה דהרי גם סוכות‬ ‫אבל שאר קרבנות דיש ממנו לאדם פשיטא שא"י לעשות מגזל‪ ,‬וא"כ‬ ‫לנתב' לעיל דעיקר ענין סוכות הוא לעשות מאהבה בזה ס"ד שאפשר‬ ‫ממש הגין עליהם אז‪ ,‬ומזה מוכרח דכל ענין ענני כבוד‬ ‫לעשות מגזל קמ"ל‪ .‬וביאר מו"ר לפ"ז‪ ,‬הסיפור הידוע על הגר"א ששמח‬ ‫הי' לכבוד כלל ישראל‪ 14,‬וחיד"א תי' [ראש דוד פ' אמור]‬ ‫מאד לקיים מצות אתרוג ללא שכר יותר מעצם קיום המצוה‪ ,‬דיש בזה‬ ‫משמעות מיוחדת בחג הסכות דוקא‪ .‬וסיפר א' משומעי השיעור ר' אהרן‬ ‫לובינסקי זצ"ל שבשכונתו שערי חסד בירושלים יש גר צדק שהי'‬ ‫למזבח ואומרת עד מתי אתה מכלה ממונם שלישראל וזה היפך ענין‬ ‫לשעבר גלח יפאני שעיקר הטעם שהתגייר לפי שקרא הסיפור הנ"ל על‬ ‫סוכות‪.‬‬ ‫הגר"א והי' לו מזה התפעלות עצומה דאצל הגוים כל ענין ע"ז וגלחים‬ ‫‪ 14‬החת"ס לעיל שם נג‪ :‬נקט כד"פ דלמ"ד סוכות ממש הכוונה לשעת‬ ‫הוא לטובת עצמם שעי"ז יקבלו שפע וימחלו עוונותיהם‪ ,‬ויוכלו לעשות‬ ‫מלחמת סיחון ועוג וכ"כ הרוקח בהל' סוכה‪ ,‬ופי' בזה טעם שנשים‬ ‫מה שרוצים‪ ,‬ובנקודה זו בחר בנו ה' מכל העמים‪ ,‬ובזה מבואר מה‬ ‫פטורות מסוכה דנשים לאו בני כיבוש מלחמה נינהו‪ ,‬ולר"א דענני כבוד‬ ‫שדוקא בסוף מס' סוכה [וכדאיתא מר' צדוק דכל עניני המס' שייכא‬ ‫הי' כ' דענין ענני כבוד הוא שע"י חטא העגל פלטם הענן וע"י המחילה‬ ‫למס'] איתא מעשה דבילגה שהיא נתחנכה בצורה שעסק תורה ומצוות‬ ‫חזר וקלטם הענן ע"כ עושים אז סוכות ונשים שלא פלטם הענן מעולם‬ ‫הוא עסק של סגולות ושכר‪ ,‬ולכן ברגע שהמזבח לא משפיע היא עולה‬ ‫ח‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫מה שהיו"ט והמס' נקראים ע"ש מצות סוכה‬ ‫דרק ענני כבוד הי' מיוחד לישראל ולא לערב רב‪ ,‬או‬ ‫דוקא‬ ‫שענני הכבוד ניתן להם בלי תלונות‪ .‬ובבני יששכר‬ ‫במאמרי תשרי תי' ע"פ מה דנקט בפשיטות כמו הפסוק‬ ‫ועפ"י כל מה שנתבאר יבואר היטב למה נקרא היו"ט‬ ‫בנחמי' הנ"ל דגם בחטא העגל לא הפסידו הענני כבוד‬ ‫ע"ש מצות סוכה ולא ע"ש ד' מינים‪ ,‬הגם דהוקדמו‬ ‫כלל‪ ,‬וזה הי' חידוש דהרי אהרן שבזכותו הי' ענני הכבוד‬ ‫בפסוק‪ ,‬וכן מה שמס' סוכה הותחל בדיני סוכה ולא בד'‬ ‫הי' חלק מחטא העגל ואעפ"כ לא נסתלק‪ ,‬והטעם דע"י‬ ‫מינים ולכן ממילא כל המס' נקרא ע"ש הסוכה‪ ,‬כיון‬ ‫החטא יחזרו אח"כ בתשובה ויהי' לזה השפעה עצומה‬ ‫דעיקר פנימיות החג הוא ע"ש מה שאנו זוכים אחרי‬ ‫לדורות כל ענין יוכ"פ וי"ג מדות והקב"ה לקח כ"ז‬ ‫טהרת יוהכ"פ ליכנס תחת כנפי השכינה ולשבת שם עם‬ ‫בחשבון‪ ,‬ולכן לא נסתלקו ענני הכבוד וא"כ הזכר לענני‬ ‫האושפיזין הקדושים‪ ,‬וד' מינים אינם באים רק להראות‬ ‫הכבוד הוא המשך לכוחו הגדול של יהכ"פ וכח‬ ‫שניצחנו בדינו של יו"כ ובזה גם להכשיר ולתקן את‬ ‫התשובה שקיבלנו‪.‬‬ ‫האברים שלנו שנזכה ליכנס לסוכה‪ ,‬ובזה א"ש דמצות‬ ‫סוכה שייך בין בזמן המקדש בין שלא בזמן המקדש בין‬ ‫בארמון המלך לא חסר כלום‬ ‫בא"י בין בחו"ל בין ביום בין בלילה בין בחול בין‬ ‫בשבת‪ ,‬שהחסיון בצלו של הקב"ה לא מוגבל לא בזמן‬ ‫ולנתבאר לעיל בגודל קדושת הסוכה וזה בחי' ג"ע‬ ‫ולא במקום וזה בחי' קדושת המקדש ובחי' א"י בכל‬ ‫ועוה"ב וק"ק אנו נכנסים בזה לארמונו של הקב"ה‪ ,‬יש‬ ‫מקום ונא' כי יצפנני בסוכו ביום רעה וי"ל דהכוונה גם‬ ‫לתרץ בפשיטות‪ ,‬דכיון שאנו נמצאים בבית המלך‬ ‫במצב של חושך וגלות הסוכה מלווה אותנו‪ 15 ,‬אבל‬ ‫ממילא לא חסר כלום‪ ,‬דהיעלה על הדעת דמי שמוזמן‬ ‫מצות ד' מינים אינם אלא להכשיר אותנו לסוכה וכן מה‬ ‫בבית המלך לא יותן לו לאכול ולשתות‪ ,‬וא"כ זה כבר‬ ‫שבא ע"ש האסיף גם לא נוגע תמיד‪ ,‬דעני אין לו קרקע‪,‬‬ ‫תוצאה ואין צורך להדגישו‪ .‬וידידי הרב אליהו לוונשטיין‬ ‫וגם בגלות אין לנו קרקעות‪[ ,‬עי' לקמן מש"כ בשם שפ"א‬ ‫שליט"א הראה לדברי תנחומא פ' חקת דכשהתלוננו על‬ ‫דענין האסיף הוא השפע הגשמי לגוים וישראל מקבלים פנימיות‬ ‫הלחם הקלוקל ואמרו שאין לחם ואין מים‪ ,‬סילק הקב"ה‬ ‫השפע‪ ,‬והבאנו מהגר"ח קלופט שליט"א דזה שאין לנו שדות הוא‬ ‫הענני כבוד ועי"ז גופא באו הנחשים השרפים‪ ,‬להראות‬ ‫חלק מן הגלות וגם שהלחם שלנו בא מקמח חו"ל כיון דהשפע‬ ‫מה שקורה בסילוק ענני הכבוד‪ ,‬ונראה מזה דענני כבוד‬ ‫מגיע להגוים] ולכן עיקר המצוה דאורייתא הוא רק‬ ‫שייכים למן ובאר‪ ,‬ולדברינו א"ש דבא להראות דכשהם‬ ‫במקדש שאז אנחנו בשלימות השמחה והעשירות‪ ,‬אבל‬ ‫מסולקים מארמונו של מלך ממילא אין להם לחם ומים‬ ‫בגבולין המצוה דאורייתא הוא רק ביום הראשון וגזרו‬ ‫דהלחם והמים הי' מחמת קרבתם להקב"ה‪.‬‬ ‫ע"ז שאינו דוחה שבת ושאר הימים הם רק דרבנן‪.‬‬ ‫דברי חיזוק לסוכה וד' מינים מהגרצ"מ שליט"א‬ ‫כיון שביארנו קצת ענין הסוכה והד' מינים נביא בזה‬ ‫כי לא חטאו בעגל ע"כ פטורות מסוכה עי' לעיל שהבאנו ד' הגר"א‬ ‫מקצת מדבריו המלהיבים של מו"ר הגרצ"מ זילברברג‬ ‫דענני כבוד נסתלקו בחטא העגל והקו' מנחמי'‪ ,‬ולד' חת"ס לא נסתלק‬ ‫שליט"א להכנה לקדו' הסוכה וד' מינים‪:‬‬ ‫אבל פלטם הענן‪.‬‬ ‫ובעיקר פטורא דנשים ידוע דעת ה"דברי חיים" דנשים לא ישבו בסוכה‬ ‫ואשה שתעשה כן יהי' לה בנים טובים‪ ,‬וכ"ה המנהג בצאנז ולכן הם‬ ‫בענין השפעות הסוכה‬ ‫פוסלים חלק מן הסוכה כדי שיוכלו לשבת ביחד ולקיים כיין תדורו‪,‬‬ ‫ובטעם הדבר פי' בערוגת הבושם‪ ,‬דהנה יסוד מצות סוכה הוא קידוש‬ ‫"ידוע הפלגות עצומות מצדיקים בגודל קדושת הסוכה‪,‬‬ ‫החומריות וענין בכל דרכיך דעהו שכל עניני הגשמיות יהי' לש"ש‪ ,‬ולזה‬ ‫כתוב בסוכה לשון אזרח לרמז על אברהם אבינו שנקרא איתן האזרחי‪,‬‬ ‫דלפשוטו צ"ע טובא דמה כל הרעש לזכור כי בסוכות‬ ‫דהנה הנשמה הוא גר בעולם והגוף הוא אזרח‪ ,‬ואברהם אבינו חידש‬ ‫הושבתי וגו' בפרט למ"ד סוכות ממש‪ ,‬הרי הניסים שיש‬ ‫יותר מצדיקים שקדמו לו לקדש הארציות והחמריות‪ ,‬וע"י אכילה שתי'‬ ‫לינה הנרמזות ב"ויטע אש"ל" קירב בני אדם להקב"ה‪ ,‬ולפ"ז א"ש‬ ‫לנו כל רגע ורגע בכל נשימה ונשימה הוא הרבה יותר‬ ‫מיעוט נשים‪ ,‬כיון דכל עצמותן שהם עוסקים בגשמיות הוא כדי לסייע‬ ‫גדול מלהיות מוגן במדבר מן החמה והשרב‪ .‬וא'‬ ‫לקיום תורה ומצוות של הבית שלהם‪ ,‬וא"צ החידוש של הסוכה‪ ,‬וא"ש‬ ‫הביאורים הוא דאויר של הסוכה אינו אוירו של עולם‬ ‫דנמעט ממלת אזרח‪ ,‬ולכן יש קפידא שלא ישבו בסוכה דזה יהי' בזיון‬ ‫בשבילם‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬אלא הוא אויר ג"ע ביהמ"ק וענני הכבוד וכסא‬ ‫והוספתי לפ"ז דיש לזה מקור בתורה‪ ,‬דהנה במש"כ אצל אברהם‬ ‫הכבוד ממש‪ ,‬וכ' אור החיים הק' "סוד הסוכה והחג הם‬ ‫והשענו תחת העץ יש במדרשים שהי' זה בסוכות תחת עצי סוכה וכן‬ ‫נקט רבי אלעזר הקליר בפיוט ליל א' דסוכות‪ ,‬ולכן הושיב שם המלאכים‬ ‫פלאי פלאים אבל אומר לכם מעט כדי שתדעו שהסוכה‬ ‫וגם הוא בעצמו עמד עליהם תחת העץ‪ ,‬וא"כ י"ל דלכן שאלו המלאכים‬ ‫איה שרה אשתך למה היא לא יושבת בסוכה‪ ,‬ולזה ענה "הנה באהל"‬ ‫היינו עיקר עבודתה היא באהל שלה שמה היא מקדשת כל החומר ע"י‬ ‫‪ 15‬הנה ראשי המדינה כאן עסקו להשיג מארה"ב ההגנה האוירית הכי‬ ‫אפי' ובישול לש"ש‪ ,‬והוסיף ע"ז מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א דא"כ‬ ‫מתקדם בעולם‪ ,‬ואלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו נעסוק להביא ליושבי‬ ‫כתוב כאן גם המקור שזוכה לזה לבנים טובים דע"ז אמר המלאך שוב‬ ‫הארץ ההגנה המוקדם והמתקדם והמעולה ביותר שהוא החסיון בכנפי‬ ‫אשוב אליך כעת חי' והנה בן לשרה אשתך וזכתה לבן שנעשה לאחד‬ ‫השכינה ע"י מצות סוכה‪.‬‬ ‫מאבות של כלל ישראל‪.‬‬ ‫ט‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫שלפעמים אחר אכילת המוציא הי' בדביקות שעה‬ ‫אינה מה שאתה רואה בעיניך" ובעצם ע"פ דרך הטבע‬ ‫ארוכה עד שהתעורר וביקש מים אחרונים‪ ,‬עד שהעירו‬ ‫ל"ש להכנס לסוכה רק בנשמה בלי גוף‪ ,‬אבל הקב"ה‬ ‫לו שעדיין לא אכלו‪ ,‬וכן הי' יכול להיות להיפך שכבר‬ ‫רומם אותנו כ"כ ע"י קדושת יוהכ"פ לכן ביכולתינו‬ ‫אכלו וסבר שלא אכלו‪ ,‬ואף שאין לנו שייכות לדרגות‬ ‫ליכנס לסוכה ועי"ז לספוג בתוכינו קדו' עצומה למשך‬ ‫כאלו אבל לפחות נדע להתנהג כדבעי באכילה ושתי'‬ ‫כל השנה‪ ,‬והקב"ה רוצה להראות בזה דגם בשפל המצב‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫ביכולתינו להתרומם לדרגות כ"כ גבוהות‪ ,‬וכן הי'‬ ‫ביציאת המצרים שהקב"ה הוציאנו משפל המצב‬ ‫בענין השפעות ד' מינים‬ ‫והכניסנו למדבר בענני הכבוד והכניסנו לסוכות ממש‬ ‫הנה הקב"ה נתן לנו המתנה הנפלאה של ד' מינים וכל‬ ‫דהיינו שהי' בו הקדושה העצומה של סוכה‪ ,‬ויל"פ‬ ‫העבודות הנפלאות שנעשית עתה דהיינו הנענועים‬ ‫סוכות ממש ע"ד רש"י ר"פ וישלח מלאכים ממש‪ ,‬דהיינו‬ ‫הקדושים וההלל וההושענות‪ ,‬ובכל זה יש בחינות בלי‬ ‫שלא הי' רק ענני כבוד גרידא אלא הי' סוכות ממש עם‬ ‫סוף‪ ,‬אבל לפחות יש לדעת משהו‪ ,‬דהמינים הם לבושים‬ ‫כל הקדושה העצומה והנוראה שיש בסוכה שזה הרבה‬ ‫לאורות גדולות ועצומות כמו שאמר שלמה "שלשה‬ ‫יותר מעני הכבוד‪ ,‬וזה פלא פלאים שזכינו לישב בסוכה‬ ‫המה נפלאו ממנו וארבעה לא ידעתים" השלשה המה‬ ‫לארבעים שנה‪ ,‬וזה"פ למען ידעו דורותיכם שלולא‬ ‫פסח מצה ומרור וארבעה לא ידעתים זה ד' מינים‬ ‫שאנו זוכים פעם בשנה לשבת בקדו' עצומה כזו‪ ,‬לא‬ ‫שבלולב‪ .‬ובזרע קודש "דהלולב בשורשו אור גדול מאד‬ ‫היינו מאמינים שכלל ישראל ישבו בקדושה זו למשך מ'‬ ‫הגם שהלולב הוא קטן"‪ ,‬ולשון הבני יששכר "האתרוג‬ ‫שנה‪.‬‬ ‫הוא פרי בעוה"ז ובעולמות עליונים יש אורות הנקראים‬ ‫ובנוסח של התפלה אומרים בכניסה סוכה ובזכות צאתי‬ ‫אתרוג"‪[ ,‬ל"מ כעת] ‪ 16‬וכמו כן המינים הם לבושים לד'‬ ‫מביתי החוצה יחשב לי כאילו הרחקתי נדוד והביאור‬ ‫אברים שלנו‪ ,‬והד' מינים הם צינורות להמשיך לנו ד'‬ ‫ע"פ מה שאמרו הצדיקים שכל פעם שאנו נכנסים בסוכה‬ ‫אותיות שם הוי"ה ושהאברים שלנו יהי' בחינה של‬ ‫הגשמי הנשמה שלנו נכנסת לעולמות עליונים ומקבלת‬ ‫מרכבה לאותיות הוי"ה שנא' ולקחתם לכם אנו לוקחים‬ ‫שם אוצרות עצומות של ג"ע וק"ק וא"כ א"ש דאפשר‬ ‫את עצמינו‪ ,‬וגם הם כמו כלי זיין שאנו זוכים לגרש בזה‬ ‫לבקש דיהי' נחשב כאילו הרחקתי נדוד‪.‬‬ ‫כל הקליפות מן האברים שלנו‪ ,‬ובשעת הנענועים‬ ‫וההקפות יש לכוון להתפלל במחשבה ובדיבור שנזכה‬ ‫והנה זה פשוט דכל מי שרק נכנס לסוכה גם בלי השגה‬ ‫לקדש ולטהר האברים שלנו היינו הדס ערבה ואתרוג‬ ‫בקדושת הסוכה הרי הסוכה מקדש ומטהר אותו‪ ,‬אולם‬ ‫לקדושת העינים והפה והלב‪ ,‬והלולב שהוא נגד קדושת‬ ‫אינו דומה כלל למי שקצת לומד בספה"ק בענין קדושת‬ ‫הברית‪ ,‬וכל אחד יתפלל בנוסח שלו העיקר שיהי' מכל‬ ‫הסוכה‪ ,‬וכן מי שמשקיע בעניני מס' סוכה והלכותי'‬ ‫הלב ובהשתפכות הנפש‪.‬‬ ‫דוודאי יקבל עי"ז השפעות עצומות‪ ,‬וכיון שקדושת‬ ‫הסוכה גדולה כ"כ יש ליזהר שכל ההנהגה שם יהי'‬ ‫מרומם יותר‪ .‬וידוע על הרבה צדיקים לפני שנכנסו הפעם‬ ‫‪ 16‬הרמב"ן בפרשת אמור בקרא דפרי עץ הדר [כ"ג‪ ,‬מ']‪ ,‬שכתב בזה"ל‪:‬‬ ‫ועל דרך האמת פרי עץ הדר הוא הפרי שבו רוב התאוה‪ ,‬ובו חטא‬ ‫הראשון לסוכה נתמלאו בהתרגשות עצומה ואהבת ה'‬ ‫אדה"ר שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו'‪ .‬והנה החטא בו‬ ‫ובושה ושמחה באופן של רשפי' רשפי אש‪ ,‬וכן בשעה‬ ‫לבדו ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים עכ"ל‪ .‬והק' בס' ביכורי שלמה‬ ‫שהיו בסוכה הי' בהתפשטות הגשמיות ממש וע"י‬ ‫(סי' כ"ה ס"ק קי"ב) הרי אין קטיגור נעשה סניגור‪ ,‬וכיון דהיה החטא‬ ‫בפרי זה איך נוכל לרצות בו‪ ,‬וכתב שזה כוונת הרמב"ן ז"ל במש"כ‬ ‫שנזכיר דרכיה ם ונתפלל להקב"ה שיהי' לנו עכ"פ קצת‬ ‫דהחטא היה בו לבדו‪ ,‬ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים וכיון דאינו‬ ‫נגיעה בזה גם אנו נזכה לשייכות‪.‬‬ ‫מרצה אלא בצירוף שאר המינים‪ ,‬לא שייך בזה אין קטיגור נעשה‬ ‫סניגור‪ .‬והק' עליו בספר כלי חמדה [שמיני אות א'] דאין זה סברא כלל‪,‬‬ ‫כיון דסוף כל סוף גם הוא מרצה‪ ,‬ואיך מרצה‪ ,‬הא אין קטיגור נעשה‬ ‫הרה"ק ר' בעריל מראדישוץ זי"ע בצעירותו הי' לו‬ ‫סניגור‪ .‬ולזה תי' ע"פ מה ששמע מפ"ק אדמו"ר הגאון הקדוש מגור‬ ‫דחקות נוראה ופעם לא הי' לו מה לאכול מוצאי יו"כ‬ ‫זצוקללה"ה בעהמ"ח ספר "שפת אמת" דלכן היה אהרן יכול להקריב פר‬ ‫ועגל והיה כפרה על חטא העגל ולא הי' חשש קטיגור נעשה סניגור כיון‬ ‫וצם ברציפות עד ליל סוכות שמישהו הביא סעודות יו"ט‬ ‫דהי' תשובה מאהבה‪ ,‬והקטיגור בעצמו נהפך לסניגור‪ ,‬ולא שייך בזה‬ ‫לביתו‪ ,‬ובשעת הסעודה ייסר עצמו ברוב ענותנותו‬ ‫אין קטיגור נעשה סניגור כלל‪ .‬וכן פר ועגל של ישראל כיון דהיה זה‬ ‫עיקר הקרבן לכפרה על חטא העגל והיה בתשובה שלימה מאהבת‬ ‫"בעריל בעריל הרי המצוה הוא לחשוב על סוכה און די‬ ‫השי"ת ומתוקן החטא לגמרי‪ .‬ולפ"ז י"ל כן גבי אתרוג לפמש"כ‬ ‫ליגסט אין טעליר" [‪-‬הרי אתה שקוע בתוך הצלחת] הרי יש‬ ‫בקדושת לוי [בדרשה לשבת שובה]‪ ,‬דסוכות הוא תשובה מאהבה‪ ,‬א"כ‬ ‫ל"ש בזה אין קטיגור נעשה סניגור כלל‪ ,‬דאדרבה הקטיגור נהפך‬ ‫לנו לימוד כמה יש להתחזק בקדו' האכילה בסוכה‪.‬‬ ‫לסניגור‪ .‬ויש לומר דזה כוונת הרמב"ן ז"ל במש"כ שאנחנו נרצה לפניו‬ ‫הצמח צדיק אמר דלכן משתסרח המקפה יוצא מסוכה‬ ‫עם שאר המינים‪ ,‬לפי מה דאיתא במדרש [ויק"ר ל' י"ב]‪ ,‬ענין צירוף ד'‬ ‫דמי שיכול לשהות בסוכה ויכול להרגיש אם נתקלקל‬ ‫מינים שיתאחדו כל ישראל יחד שישראל נמשלו לד' מינים אלו‪ ,‬וכיון‬ ‫שנעשין אחד הרי ממילא הוי תשובה מאהבה ומגעת תשובתם עד כסא‬ ‫האוכל אין מקומו בסוכה‪ .‬ואצל הישמח משה העיד נכדו‬ ‫הכבוד ומתקן הקטיגור לגמרי‪ ,‬ולא שייך בזה אין קטיגור נעשה סניגור‪.‬‬ ‫י‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫אח"כ כשהתבשל ונגמר בשדה וקצרנו ואספנו ראינו‬ ‫ובמשך כל עבודת הלולב גם כשלא מרגיש כלום מכל‬ ‫שבתוך הקליפה בפנים נמצא בו מתנה עצומה ונפלאה‬ ‫הענינים העצומים שקורים עי"ז‪ ,‬מ"מ אל יפול בנפשו‪,‬‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬שיש בו אוכל מתאים ומבריא לגוף האדם‬ ‫רק שיהי' מלא שמחה על שזוכה לקחת הד' מינים‬ ‫והיין שבתוך הגפנים ג"כ זה הכל טמון בתוכו ולא נראה‬ ‫ולעשות בו כל העבודות‪ .‬ויאמין שאין שמץ השגה למה‬ ‫בחוץ‪ ,‬ומצידינו לא היינו יכולין לעשות כלום רק עצים‬ ‫שפועל בזה בנפשו ובעולמות עליונים‪.‬‬ ‫יבשים בלי שום לחלוחית מזון וכדו' ואז השמחה גדולה‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫השפעת השמחה בחג הסוכות‬ ‫וכ"ז בהיותו בשדה אבל אחר שכבר עשה ממנו לחם‬ ‫גם יש לדעת דעיקר היו"ט נקרא זמן שמחתינו ע"ש‬ ‫טרי וגם יין והביאו לשלחנו כבר נשכח ממנו קצת החסד‬ ‫מצות השמחה וזמן מלשון הזמנה שבזה אנו מכינים‬ ‫הזה ולכן עדיף שבסכך יהי' שם הפסולת‪ ,‬ואז יסתכל‬ ‫שמחה לכל השנה‪ .‬ולשון הפלא יועץ בשם גורי אריז"ל‬ ‫ויראה איך הי' נראה בחוץ ומה נתן לו הקב"ה בתוך‬ ‫ד"מי שהוא שמח וטוב לב בהחג הקדוש הזה דסוכות‪,‬‬ ‫הקליפות האלו ונמצא דהדרש והפשט משלימים זה את‬ ‫מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהי' לעולם שמח" וכל‬ ‫זה היטב דההסתכלות בפסולת מביא אותנו להודות‬ ‫המצוות של היו"ט מסוגלים להשפיע עלינו שמחה‬ ‫להקב"ה על החלות הטריים והיין המתוק שנמצא עכשיו‬ ‫עצומה לכל השנה‪ ,‬בפרט למי שמשקיע במצות סוכה‬ ‫על השלחן‪.‬‬ ‫ובלימוד עניניה וסוגיות שלה בין בסוגיות עמוקות או‬ ‫בפנימיות הענינים המבוארים בתורה שבכתב ותורה‬ ‫עי"ל עפמש"כ שפת אמת תרמ"ג עה"פ נתת שמחה‬ ‫שבע"פ ובספרים הקדושים כ"א לפי דרגתו‪ ,‬בוודאי יזכה‬ ‫בליבי מעת דגנם ותירושם רבו פי' שבסוכות הוא ימי‬ ‫ליותר ויותר שמחה לכל השנה‪ .‬וכן כל יחיד ע"י שחושב‬ ‫השפעה לעולם והאומות כ"א נוטל משלו ומאסף רוב‬ ‫מחשבות של שמחה ומדבר עם בני ביתו בעניני שמחה‬ ‫דגן ותירוש אבל בנ"י הם מקבלים הפנימיות ההשפעה‬ ‫יהי' זה צינור נפלא לכל ההשפעות שלשמחה לכל‬ ‫שהוא התענוג והשמחה עי"ש באריכות וא"כ י"ל דזה‬ ‫השנה‪ .‬ע"כ חלק מדברי מו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫הרמז שאנו מסככים דוקא עם פסולת גורן ויקב להורות‬ ‫שאין עיקר השמחה שלנו על הדגן ותירוש‪.‬‬ ‫בענין פסולת גורן ויקב‬ ‫מבואר בגמ' סוכה יא‪ .‬למסקנא דהא דבעינן שסכך יהי'‬ ‫ענין בירור הפסולת הוא העלאת הגשמיות‬ ‫מגידולי קרקע ואינו מקבל טומאה ילפינן ממש"כ‬ ‫והג"ר חיים קלופט שליט"א ר"י חזון יחזקאל הוסיף על‬ ‫"באספך מגרנך ומיקבך" מה שאתה בורר מן הגורן‬ ‫דברינו דזה שאין לנו שדות הוא חלק מן הגלות וגם‬ ‫והיקב וזהו פסולת גורן ויקב וזה דבר שאינו מק"ט‬ ‫שהלחם שלנו בא מקמח חו"ל דהשפע מגיע להגוים‪ .‬גם‬ ‫וגידולו מן הארץ‪ .‬והדבר תמוה דנמצא דרשת חז"ל הוא‬ ‫הוסיף לפרש דכל הענין לברר הפסולת זהו עיקר‬ ‫ממש היפך פשטי' דקרא‪ ,‬דהרי הפשטות הוא דסוכות יש‬ ‫התפקיד שיש לנו בגשמיות לברר הדבר הרוחני מן‬ ‫להיות בזמן האסיף שהוא זמן שמחה לאדם שמכניס‬ ‫הגשמי וזהו עיקר תכלית מה שיש לנו בגשמיות‪ ,‬ולכן‬ ‫ומאסף הגורן והיקב אליו והוא שמח עם האוכל ולא עם‬ ‫אנו מדגישים זה בהסכך כיון שכל עיקר ענין סוכות הוא‬ ‫הפסולת וזהו יסוד חג הסוכות‪ ,‬ובקרא זה גופא ילפינן‬ ‫להעלות הגשמיות כידוע וכל דרכיך דעהו מה שאנו‬ ‫דאדרבה הסכך צריך להיות דוקא מן הפסולת ולא מן‬ ‫עושין כל הדברים הגשמיים בסוכה לכן אנו מראים כאן‬ ‫האוכל‪ ,‬ולכאורה הי' עדיף אם הסכך היה עשוי מהגורן‬ ‫שהצלחנו להגיע לשלימות הבירור שהשארנו הפסולת‬ ‫והיקב גופא [כגון יין משניר הנקרש] וכל פעם שיושב‬ ‫חוץ מן האוכל‪.‬‬ ‫בסוכה יסתכל בסכך ולבו יתמלא הודאה להקב"ה על‬ ‫מה שנתן לו‪ ,‬ולמה הקפידה התורה על הפסולת דוקא?‬ ‫ענין חג הסוכות הוא בירור אוכל מתוך פסולת‬ ‫שוב ראיתי דברים נפלאים ברבינו השפ"א סוכות תרמ"ט‬ ‫בבית אנו לא מרגישים מה שהי' בשדה‬ ‫דיסוד מצות סוכה הוא לכתך אחרי במדבר שכלל ישראל‬ ‫והנראה בעז"ה בהקדם דיל"ע למה אין אנו שמחים‬ ‫נמשכו ממילא אחר הקב"ה וזה מראה שהם דבקים‬ ‫בזמנינו באסיף‪ .‬והסבה פשוטה בשביל שאין לנו שדות‬ ‫בעצם בהקב"ה‪ ,‬וכמו אצל א"א ע"ה הי' קודם מעורב‬ ‫ואנו לא עובדים בשדה רק אנו קונים מן המוכן‪ ,‬אבל‬ ‫בין האומות ואח"כ התברר ונבחר מביניהם וכמ"ש לך‬ ‫כשהי' לנו שדות וכרמים היינו עובדים ע"ז כל השנה‬ ‫לך ה"נ בחודש השביעי כל מה שכל באי עולם עוברין‬ ‫והיינו מאמינים בחיי עולם וזורעים ומקווים שיבוא‬ ‫לפניו כבני מרון הוא כדי לברר המרגליות מביניהן‬ ‫גשם‪ ,‬ואחרי שסו"ס התחיל לצמוח היינו רואים רק המוץ‬ ‫ולהשליך הפסולת בחג הסוכות‪ ,‬וזה ענין חג הסוכות‬ ‫והקליפה ולא ראינו כלל שיש בתוכו פנימה אוכל רק‬ ‫כמ"ש במדרש המוץ והתבן מדיינין בשבילינו נזרעה‬ ‫יא‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫מי שבידו לעשות סוכה או ד' מינים איזה יעדיף‬ ‫השדה ואח"כ כשבא הגורן וזורין המוץ ברוח ומכניסין‬ ‫הנה ביארנו לעיל באריכות‪ ,‬דהתורה קבעה שם החג‬ ‫הדגן נתברר מי העיקר‪ ,‬וזה הבירור נגמר בר"ה ויו"כ‬ ‫ע"ש הסוכה‪ ,‬וכן המסכתא שמדברת בעניני היו"ט‬ ‫דרשעים נחתמים למיתה ועמך כלם צדיקים ישבו‬ ‫נקראת ע"ש הסוכה‪ ,‬ונראה מזה שעיקר היו"ט הוא ע"ש‬ ‫בסוכות וכן הי' בירור במצרים ע"י כור הברזל ובנ"י‬ ‫מצות סוכה‪ ,‬ומצות ד' מינים מתקיימת בחג זה להשלמת‬ ‫נמשכו אחר הקב"ה במדבר‪ ,‬אולם אז בתחילה הי' בלי‬ ‫ענין הסוכה‪ ,‬וביארנו ע"פ פנימיות ענין סוכה שהוא‬ ‫דעת גמור שנמשכו אחריו כבהמה ורק אחרי מ' שנה‬ ‫לחסות בצלו של הקב"ה אחרי טהרת יו"כ‪ ,‬וד' מינים‬ ‫במדבר הבינו למפרע מה הי' כאן במדבר שהגיעו לדעת‬ ‫הוא רק לסימן שניצחנו ביו"כ‪ ,‬וכן להכשיר את האברים‬ ‫השלימה ולכן חזר משה עוה"פ על כל המסעות‪ ,‬ולכן‬ ‫שלנו שנהי' ראויים לשבת בצלו של מקום‪ ,‬ביחד עם‬ ‫סוכות אינו מיד אחר פסח אף שעצם ההליכה במדבר הי'‬ ‫האושפיזין הקדושים‪ ,‬וד' מינים מוגבלים למקום וזמן‪,‬‬ ‫מיד אבל עדיין לא השיגו זה רק אחר מ"ת ובסוף ולכן‬ ‫דרק במקדש הוא לז' ימים מדאורייתא‪ ,‬אבל בגבולין‬ ‫סוכות הוא רק בזמן האסיף דרק אז הבינו כל פרטי‬ ‫הוא רק ליום אחד‪ ,‬וכן רק ביום ולא בלילה‪ ,‬אבל סוכה‬ ‫הגאולה‪ ,‬ולכן מודגש כל ענין הדעת דלמען ידעו דרק אז‬ ‫שייך ביום ובלילה בכל ימות החג בין בארץ בין בחו"ל‬ ‫הגיע ההשגה והדעת וכפי שהבטחנו בפ' וארא ד'‬ ‫וגם בזמן הגלות‪ ,‬והביאור דד' מינים מתייחס לאסיף‬ ‫לשונות וכ' אח"כ וידעתם כי אני ה' ע"כ דבריו הנפלאים‬ ‫ועשירות‪ ,‬ועני אין לו קרקע ובגלות אין לנו קרקע דשפע‬ ‫עי"ש קצת יותר בהרחבה‪.‬‬ ‫הגשמי עובר דרך הגוים‪ ,‬ולכן דוקא בזמן המקדש‬ ‫עכ"פ לפ"ז יוצא דכל עיקר חג הסוכות ומצות הסוכה הוא‬ ‫ובמקדש‪ ,‬שאנו בשיא השלימות והעשירות אפשר לבטא‬ ‫ענין הבירור הפסולת מן האוכל וא"כ א"ש טובא למה‬ ‫את השמחה הגדו לה ע"י ד' מינים‪ ,‬אבל סוכה שהוא‬ ‫יש לעשות הסכך מן הפסולת דוקא דבלי שרואין‬ ‫החסיון תחת כנפי השכינה שמגין עלינו בכל מצב לכן‬ ‫הפסולת אין אנו יודעין ולא משיגין מעלתינו מה‬ ‫שייך זה בכל מקום ובכל זמן ובכל רגע ורגע מימות‬ ‫שהלכנו אחרי הקב"ה במדבר‪ ,‬ורק כשאנו רואין נגד‬ ‫החג‪.‬‬ ‫עינינו הפסולת שממנו הגענו אנו רואין איך שנתבררנו‬ ‫והשתא אם נבוא לדון בחולה שנמצא במקום מרוחק‬ ‫מתוך הפסולת וזהו שמחת האסיף דזהו הבירור וא"ש‬ ‫מיהודים‪ ,‬או שנמצא בבית סוהר ובידו לבחור במצוה‬ ‫דדרשת הפסוק ופשטי' דקרא משלימין זה את זה‪.‬‬ ‫אחת בלבד‪ ,‬או מצות סוכה או מצות ד' מינים‪ ,‬איזה‬ ‫ענין מיעוט פרי החג‬ ‫מהם יעדיף‪ ,‬דלדברינו לכאורה יקדים את הסוכה דזהו‬ ‫עיקרו של חג ונוגע בכל מקום ובכל זמן מדאורייתא‪,‬‬ ‫ויש להוסיף ענין פרי החג שמתמעטין והולכין במשך‬ ‫וכבר דן בשאלה זו הג"ר שלמה קלוגר זצ"ל [בהגהות‬ ‫היו"ט שכנראה זה סדר של בירור דפסולת מתוך אוכל‬ ‫חכמת שלמה על שו"ע סימן תרכה ס"א] באופן שהי' לפניו ב'‬ ‫עד שבשמיני עצרת נשארים אנחנו לבד מיוחדים לה'‪.‬‬ ‫עיירות‪ ,‬באחת יש סוכה‪ ,‬ובאחת לולב‪ ,‬לאיזה עיר ילך‪,‬‬ ‫ואגב ‪ -‬נשאלתי ע"י הג"ר דוד יחזקאל קרויס שליט"א‬ ‫והשיב‪ ,‬ד לכאורה היה נראה דסוכה קודם‪ ,‬דהוי קודם‬ ‫למה חוזרים ארבע פעמים על הקריאה דסוכות משא"כ‬ ‫בזמן‪ ,‬דזה חל בלילה וזה ביום‪ .‬אך בסוף העלה ע"פ‬ ‫בפסח והתי' פשוט כיון דכל יום יש לו משמעות מיוחדת‬ ‫מש"כ בספרו קהלת יעקב [בדרושים לסוכות תקצ"ז]‬ ‫למס' הקרבנות ול"ש לערבן כלל והרי לכן אומרים הלל‬ ‫שהלולב קודם מכח שהוא פרסומי ניסא‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫שלם כל יום כיון שחלוקים בקרבנותיהן‪ .‬ובזה נתעוררתי‬ ‫במדרש (פרשת אמור) שבו נודע שישראל זכו בדין‬ ‫להעיר על ד' רבי יהודה סוכה מז‪ .‬דס"ל דאין פרים‬ ‫והוכיח כן ממה שהתורה הקדימה לולב לסוכה‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫מעכבין זא"ז כיון שבלא"ה מתמעטין והולכין כנרא'‬ ‫שאין קפידא וצ"ב הלא יש לזה משמעות מיוחדת כמס'‬ ‫והג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א [בספרו חשוקי חמד ריש‬ ‫האומות‪ .‬וכנר' דהלא ז"פ דל"ש להוסיף דלא יהי' עלה‬ ‫מס' סוכה] דן בשאלה זו‪ ,‬והביא ד' הגרש"ק הנ"ל והק'‬ ‫שם פרי החג ויש רק אפשרות למעט ומיירי שממעט‬ ‫דוודאי סוכה עדיף שהרי כשישב בסוכה יקיים מצוה‬ ‫יותר מדאי וכנר' דאדרבה כיון דכל ענינו למעט ולחסר‬ ‫בכל רגע ורגע‪ ,‬משא"כ כשיטול לולב יקיים מצוה רק‬ ‫כוחן של העכו"ם וכל המספר הוא היכי תמצי לחסר‬ ‫בזמן מועט‪ .‬וצידד דתלוי בדברי הירושלמי מגילה פ"ד‬ ‫ולמעט ואין אנו צריכים להם כלל והם רק שם כדי לברר‬ ‫הי"ב [בקטע האחרון של המס'] דנחלקו אמוראי במי שאין‬ ‫מהם כלל ישראל וכדכ' שפ"א הנ"ל ממילא כל שאתה‬ ‫בידו לקיים רק או תפילין או מזוזה‪ ,‬די"א שמזוזה‬ ‫מחסרן סגי ולא איכפ"ל כמה אתה מחסר מהן‪.‬‬ ‫קודמת דנוהגת בשבת ויו"ט‪ ,‬וי"א דתפילין קודמים‬ ‫דמצוה שבגופו עדיף‪ ,‬וכ"פ בשו"ע סי' ל"ח סי"ב ורמ"א‬ ‫בריש הל' מזוזה [יו"ד סי' רפ"ה ס"א] ובספר בית הלל‬ ‫ביו"ד שם פי' כפשוטו דתפילין בגוף האדם ומזוזה‬ ‫יב‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫שעדיין לא הגיע חיוב סוכה וד' מינים‪ ,‬וודאי תפילין‬ ‫במלבוש דאי הכוונה חובת הגוף ביחס לחובת קרקע‬ ‫קדים דכעת יש עליו מצוה‪ ,‬ובחוה"מ למה דמספקי' אי‬ ‫א"כ גם מזוזה חובת הגוף‪ ,‬ולפ"ז תפילין קודמים גם‬ ‫חוה"מ זמן תפילין הוי ספק דאורייתא וא"כ ביחס ללולב‬ ‫לסוכה ולולב‪ ,‬אולם רע"א בהגהותיו על יו"ד שם‬ ‫דרבנן יש להקדים התפילין אבל ביחס לסוכה דאורייתא‬ ‫ובתשובותיו ח"א סי' ט' בירר ע"פ ד' הירושלמי בפנים‬ ‫יש להקדים הסוכה‪ ,‬וצ"ע הרי בחוה"מ אין סוכה חובת‬ ‫דתפילין החוב מוטל על גופו ואין לו דרך להפטר ממנו‪,‬‬ ‫הגוף ודמי למזוזה‪ ,‬כן צ"ע במש"כ שם אח"כ דסוכה‬ ‫אבל חובת מזוזה הוא רק ביש לו בית‪ ,‬ולפ"ז לולב קודם‬ ‫ומזוזה סוכה עדיפא דהוי חובת הגוף‪ ,‬הרי לפני סוכות‬ ‫למזוזה‪ .‬וא"כ י"ל דלדבריו לולב יהי' גם קודם לסוכה‪,‬‬ ‫מזוזה עדיף ובחוה"מ הרי אינו חובת הגוף ודוחק לומר‬ ‫דלולב כל אחד חייב‪ ,‬אבל בסוכה מצטער וירדו גשמים‬ ‫דמיירי שכבר הגיע לילה הראשון‪ ,‬והי' אפש"ל דכיון‬ ‫פטורים גם בלילה ראשונה לכמה דעות כמבואר‬ ‫דא"א ג' ימים בלי שינה ממילא יתחייב בסוכה‪ ,‬או י"ל‬ ‫במשנ"ב סימן תרל"ט סקל"ה וסי' תר"מ ס"ק ט"ו‪ .‬ולענין‬ ‫דס"ל סברת קיום דאורייתא עדיפא על סברת חובת‬ ‫הולכי דרכים‪ ,‬נחלקו הפוסקים‪ ,‬דעת האליה רבה תר"מ‬ ‫הגוף‪.‬‬ ‫סקכ"ג שפטורים לכו"ע אף בליל יו"ט הראשון ודעת‬ ‫הפמ"ג א"א שם סקט"ו וביכורי יעקב שם סקכ"ד דתליא‬ ‫ולפ"ז בנדון שלנו יהי' סוכה לפני לולב כיון דסוכה ז'‬ ‫בפלוגתא דמצטער‪.‬‬ ‫ימים דאורייתא הגם דלולב יותר חובת הגוף‪ ,‬וכן‬ ‫למש"כ שם להקדים תפילין לסוכה ולולב דתפילין תדיר‬ ‫ויש להעיר על דבריו דלמעיין בדברי רעק"א בפנים ‪17‬‬ ‫כל השנה וסוכה ולולב רק פעם אחד בשנה‪ ,‬י"ל דסוכה‬ ‫יראה להדיא דהשווה סוכה ולולב להיות חובת הגוף‬ ‫עדיפא מלולב דזה כל רגע ורגע מן החג משא"כ לולב‪.‬‬ ‫ביחס למזוזה דרק מזוזה מקרי שיש לו יש לו דרך‬ ‫וכ"כ בכף החיים סי' תרכ"ח אות י"ד בשם בשמים ראש‬ ‫להפטר ממנה שלא ילבש בגד או שלא ידור בבית‪ ,‬אבל‬ ‫שיעדיף הסוכה מצד תדיר דנוהגת מה"ת כל ימי החג‪,‬‬ ‫סוכה מקרי חובת הגוף שאין לו עצה להפטר‪ ,‬וד' רעק"א‬ ‫אלא דאם שייך לשבת בסוכת חבירו לא נכון לבטל‬ ‫מסתמא בנויים על דברי הרמב"ם פי"א מברכות ה"ב‬ ‫לולב‪.‬‬ ‫ד"יש מצוות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד‬ ‫שיעשה אותה כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואילו הן‬ ‫וי"ל שכל דברי החכמת שלמה אמורים באופן שיוכל‬ ‫הנקראין חובה לפי שאדם חייב עכ"פ לעשותן ויש‬ ‫לקיים סוכה פעם אחת או לולב פעם אחת‪ ,‬אך בעניננו‬ ‫מצוות שאינן חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה‬ ‫שיוכל לקיים בסוכה מצוות הרבה של ישיבות רבות‪,‬‬ ‫ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית החייב במזוזה אלא‬ ‫ואילו לולב מצותו מהתורה רק ביום הראשון ועוד ו'‬ ‫אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב וכן אין‬ ‫מצוות לשאר הימים‪ ,‬לכאורה יש להעדיף את מצוות‬ ‫חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה" [וברמב"ם בעצמו‬ ‫הסוכה‪ .‬וכן לדברינו בפנים שעיקר החג נקרא ע"ש‬ ‫קצ"ע דלמאי נפק"מ הוצרך לחלק ביניהם העיקר בא להדגיש דכל‬ ‫הסוכה א"כ אולי זה עדיף לענין קיום המצוה‪.‬‬ ‫סוג מצוה חייב בברכה אבל לרעק"א הרווחנו נפק"מ בזה להלכה]‪,‬‬ ‫ומבואר דיסוד החילוק הוא דמזוזה ומעקה לא ניתן כלל‬ ‫ויל"ע לדעת הגרש"ק דהקדים את הלולב מצד פירסומי‬ ‫רק למי שיש לו בית ואם אין לו בית אין חובה לקנות‬ ‫ניסא‪ ,‬האם זה גם בחו ה"מ שכל עיקר חיובו רק מדרבנן‪,‬‬ ‫בית כדי שיתחייב במצוה‪ ,‬אבל סוכה ניתן כחובה על‬ ‫וכן בשנה שיו"ט ראשון חל בשבת שאין כלל מצות‬ ‫האדם ויש לו לרדוף אחריו ומה דפטור במצטער וירדו‬ ‫לולב דאורייתא האם עדיין יש להקדים הלולב‪ ,‬והנה‬ ‫גשמים והולכי דרכים הוי גדר "פטור" וכחולי מעיים‬ ‫בראשונים שבת כג‪[ :‬עי' רשב"א וריטב"א ור"ן שם] בספק‬ ‫שפטור מן התפילין שלא מגרע מגדר החובה‪ ,‬וא"כ למי‬ ‫בנר חנוכה וקידוש היום אי נ"ח עדיף משום פירסומא‬ ‫שמסתפק לפני סוכות מה להעדיף א"א לקחת זה‬ ‫ניסא ‪ ,‬כתבו דפשיטא דסברת פירסומא ניסא דרבנן אין‬ ‫בחשבון‪[ .‬ויל"ע בגדר פטור דהולכי דרכים וכל הפטורים‬ ‫בכוחה לדחות קידוש דאורייתא‪ ,‬ובהכרח צ"ל דמצד‬ ‫דתשבו כעין תדורו האם הכוונה דלא ניתן כלל מצות סוכה רק‬ ‫הדאורייתא הי' יכול לקדש אריפתא‪ ,‬או שעיקר דין‬ ‫למי שנמצא במצב של דיורים]‬ ‫קידוש על היין דרבנן [וכ"פ במשנ"ב סי' תרע"ח סק"ו] וא"כ‬ ‫ה"נ לא יתכן שלולב דרבנן ידחה סוכה דאורייתא מצד‬ ‫אלא דלכ' סברת רעק"א הוא רק בלילה הראשון אבל‬ ‫סברת פירסומא ניסא‪.‬‬ ‫שאר הימים אי בעי אכיל מיני תרגימא ולא יתחייב‬ ‫בסוכה כלל והוי כמזוזה וא"כ אם יהי' לו שאלה זה‬ ‫והנה לרעק"א פשיטא שבכה"ג יש להקדים הסוכה‪,‬‬ ‫בחוה"מ לולב עדיף‪ ,‬אולם בתשובה שם נר' דאין נפק"מ‬ ‫דהרי בדבריו הוא נותן תמיד עדיפות לדאורייתא יותר‬ ‫דמיירי שם בתפילין ביחס לסוכה ולולב וכ' דלפני סוכות‬ ‫מדרבנן וא"כ בשנה שכל עיקר מצות לולב הוא רק‬ ‫דרבנן בוודאי דסוכה עדיף‪ .‬אולם להבנת הגרי"צ‬ ‫‪ 17‬נכתב בעז"ה בשנת תשפ"ה ערב יארצייט מרן הגרעק"א זי"ע י"ג‬ ‫זילברשטיין שליט"א דלולב נחשבת מצוה שבגופו ביחס‬ ‫תשרי‪.‬‬ ‫יג‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫מי שבעלמא מזלזל בדברי חכמים איך יומשכו לו חסדים‬ ‫לסוכה שיש לו דרך להפטר ממנו‪ ,‬יל"ע האם זה גם‬ ‫ללא ד' מינים‪.‬‬ ‫באופן שכל עיקר מצות לולב דרבנן‪.‬‬ ‫*גדרם של גזירות חז"ל בהלכות סוכה‬ ‫* ביטול מצות לולב דאורייתא ביו"ט א' שחל בשבת‬ ‫והנה כיון שבשנה זו אנו כ"כ סמוכים על כוחם של חז"ל‬ ‫ואי ביו"ט ראשון של חג שחל בשבת עסקינן יש לנו‬ ‫יש מקום לעיין בפרטיות בגזירת שמא יעבירנו‪,‬‬ ‫להדגיש כוחם הגדול של חז"ל שבשנה כזו ר"ה ג"כ חל‬ ‫ובכלליות בכל גזירות חז"ל ופסולים דרבנן שנוגע מאד‬ ‫בשבת‪ ,‬ועקרו בו חז"ל שתי מצוות חשובות דאורייתא‬ ‫לכל הלכות סוכה ולולב‪ ,‬ולעיין בכל מקום עד כמה‬ ‫שופר ולולב ולא נשאר לנו רק שופר דרבנן ולולב דרבנן‪.‬‬ ‫העמידו דבריהם‪ ,‬האם הפקיעו לגמרי את הכשרות‪ ,‬או‬ ‫והנה לענין ביטול ת קיעת שופר כשחל ר"ה בשבת כבר‬ ‫את המצוה‪ ,‬כשעשאו בדיעבד‪ ,‬והאם יש נפק"מ כשאין‬ ‫הארכנו טובא בשם ספה"ק‪ ,‬איך ננצל מקיטרוגו של שטן‬ ‫לו אפשרות אחרת‪ ,‬וכן מה הדין בספיקות‪.‬‬ ‫בשנה כזו‪ ,‬דהרי אמרו חז"ל כל שנה שאין מריעין לה‬ ‫והנה בהל' סוכה וארבע מינים יש לנו הרבה פסולים‬ ‫בתחלתה מריעין לה בסופה‪ ,‬ובאופן כללי הבאנו‬ ‫וגזירות דרבנן שיש לנו לחקור בגדריהם ולפו"ר נראה‬ ‫שהשבת מגין עלינו או בנוסח שבשבת נמתקים הדינים‬ ‫שאין בזה נפק"מ לדינא כי אם בספקות דסו"ס פסול הוא‬ ‫ממילא‪ ,‬ולזה יש צורך גודל להתחזק בשמירת שבת‬ ‫אולם אחרי העיון נר' שיש בזה נפק"מ רבתא‪ ,‬ומקודם‬ ‫דא ל"כ אדרבה יהי' קיטרוג עלינו‪ ,‬וכל קושייתם הי' על‬ ‫נרשום כמה מהם לפי סדר הדפים במס' סוכה מה שנוגע‬ ‫שופר שמבואר שגם אם לא תקעו באונס מריעין לה‬ ‫להלכות סוכה‪:‬‬ ‫בסופה‪ ,‬אבל ביטול לולב בשבת לא הי' קשה להם דאין‬ ‫בזה רק מצוה גרידא‪ ,‬אולם הבן איש חי בשו"ת תורה‬ ‫א‪ :‬בדף ג‪ .‬מח' ב"ש וב"ה במי שהי' ראשו ורובו בסוכה‬ ‫לשמה סי' תל"ו כן התקשה גם בנטילת לולב שהרי הוא‬ ‫ושלחנו בתוך הבית דקי"ל כב"ש דלא יצא יד"ח שמא‬ ‫המשכת חסדים דבר יום ביומו וא"כ במה יהי' המשכת‬ ‫ימשך אחר שלחנו‪[ ,‬שו"ע סי' תרל"ד ס"ד] וכן בסוכה קטנה‬ ‫החסדים אותו היום‪ ,‬ולזה תי' דטעם שמא יעבירנו לא‬ ‫פחות מז' על ז' פליגי‪ ,‬דב"ש פוסלים וב"ה מכשירים בו'‬ ‫אמרו רק בשביל ההמון‪ ,‬אבל עיקר טעמם דידעו ברוח‬ ‫על ו' טפחים‪ ,‬וקי"ל כב"ש [שו"ע סי' תרל"ד ס"א] אולם‬ ‫קדשם שהתיקון הנעשה ע"י מצוות אלו כשחל בשבת‬ ‫בזה נחלקו הראשונים‪ ,‬דרוב ראשונים סוברים דטעם‬ ‫נעשה מאליו ע"י קדושת השבת‪ .‬ולפ"ז בעיקר אנו‬ ‫ב"ש משום דפחות משיעור זה הוי דירה סרוחה ולפמ"ג‬ ‫צריכים להזהר בקדושת שבת אם אנו רוצים שע"י‬ ‫[סי' תרל"ד א"א סק"א] שיעור זע"ז הוא הלכה למשה‬ ‫השבת יפעל לנו מצות ארבע מינים‪.‬‬ ‫מסיני‪ .‬אולם שי' הרי"ף [ד‪ .‬יג‪ .‬מדפי הרי"ף ע"פ ביאור‬ ‫*הצורך ליזהר בדברי חז"ל כדי שיהי' לנו כח שופר ולולב‬ ‫הרמב"ן במלחמות] דגם בסוכה קטנה טעם ב"ש משום‬ ‫חשש שיכניס את שלחנו וימשך אחר שלחנו‪ .‬ומטעם זה‬ ‫אולם לעיקר השאלה איך בר"ה שחל בשבת יהי' לנו‬ ‫פסלו את הסוכה לכל הענינים כמבואר ברמ"א סי' תר"מ‬ ‫הגנה מן המקטרגים הבאנו שם בשם מרן החת"ס [בספרו‬ ‫שסוכה שאי"ר לשינה אינו יוצא גם לאכילה [בית הלוי ח"ג‬ ‫תורת משה דברים קצ"ב א'] שהפליג בכוחם של חז"ל שגזרו‬ ‫סי' נ"ג‪ ,‬חזו"א סי' ק"נ ובביאור הגר"א על הרמ"א שם]‪ .‬ובביאור‬ ‫לבטל מצות שופר אף שסודו גדול מאד‪ ,‬ובלי זה אין‬ ‫הלכה סי' תרל"ד ד"ה פסולה העיר על פמ"ג שנקט‬ ‫כלל כפרה ביוהכ"פ‪ ,‬ובהכרח שהם קיבלו על עצמם‬ ‫בסוכה גדולה טעם הפסול מחמת גזירה‪ ,‬ובסוכה קטנה‬ ‫אחריות והבטיחו‪ ,‬כי אף אם לא יתקעו שופר בר"ה לא‬ ‫מה"ת‪ ,‬שהרי לא מצינו מי שיסבור בסוכה גדולה‬ ‫יהי' מריעים לה בסופה ולזה כתב "ויש לעורר בזה אותן‬ ‫להלכה שפסולה מגזירה שמא ימשך רק הרי"ף‪ ,‬והוא‬ ‫האנשים אשר לא יאזינו בכל השנה על דברי חז"ל ויעבור‬ ‫סובר שגם בסוכה קטנה היא רק מדרבנן‪ ,‬אם לא‬ ‫על גזירות ושביתות ועתה ישמעו לדברי חז"ל בלי‬ ‫לרמב"ם דמ' שחילק בזה‪ .‬ועי' לקמן שהארכנו בזה‪.‬‬ ‫לתקוע בר"ה בשופר‪ ,‬איך יגן עליהם מצוה דרבנן זאת‬ ‫אשר תקל עליהם לעבור עליהם איך תעמוד להם בבוא‬ ‫ב‪ :‬במשנה בדף יא‪ .‬במשנה גזרו לא לסכך בחבילין של‬ ‫יום הגדול והנורא במה יהי' כפרתם מה יענו ומה יעשו‬ ‫סכך הקשורים שדרכם לייבשם‪ ,‬שפעמים שאדם מניח‬ ‫ביו"כ כי לא יכופר עוונם‪ ".‬ע"כ דברי החת"ס‪ ,‬וא"כ י"ל‬ ‫חבילתו על גג הסוכה לייבשה ואח"כ נמלך עליה לשם‬ ‫כה"ג גם לענין ארבע מינים שבת שצריכים אנו בשביל‬ ‫סוכה‪ ,‬ויפסל משום תעשה ולא מן העשוי‪.‬‬ ‫להמשיך החסדים‪ ,‬שחז"ל הבטיחו שהם לוקחים‬ ‫אחריות שלא נפסיד כלום בשמיעה לגזרתם ויהי' לנון‬ ‫ג‪ :‬במשנה דף יד‪ .‬נחלקו ר"מ ור' יהודה אי מסככין‬ ‫המשכת חסדים גם בלי לקחת ד' מינים‪ ,‬וא"כ כ"ז במי‬ ‫בנסרים דדעת ר"מ דאין מסככין בה משום גזירת תקרה‬ ‫שזהיר מאד לקיים גזירות ותקנת חז"ל בכל מקום‪ ,‬אבל‬ ‫ובגמ' מסקינן דהמח' הוא ברוחב ארבע טפחים‪ ,‬ולהלכה‬ ‫יד‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫‪18‬‬ ‫גזירה שלא ימשך והא לא נמשך‪ .‬והוסיף הערוך לנר‬ ‫קי"ל כר"מ‪ ,‬ואפי' בהפכן על צידן דעשאוהו כשפודין‬ ‫בדף כח‪ :‬דתוס' לשיטתם בפסחים קטז‪ .‬דכל שלא אמר‬ ‫של מתכות וכ"פ בשו"ע סי' תרכ"ט סי"ח‪.‬‬ ‫ג' דברים אלו לא יצא אפי' מדאורייתא‪.‬‬ ‫ד‪ :‬בשו"ע סי' תרכ"ט מבואר כמה פסולי סכך דרבנן כגון‬ ‫ובביאור שי' התוס' י"ל דסברו באופן כללי שיש בכח‬ ‫מה שדייקו האחרונים [לבוש וט"ז וא"ר ופמ"ג ריש סי' תרכ"ט‬ ‫חז"ל לעקור עצם המצוה בכל גווני‪ ,‬וא"כ י"ל דלשיטתם‬ ‫וכ"פ משנ"ב סק"ז] מתוס' ה‪ .‬ד"ה ומסגרתו‪ ,‬ור"ן ו‪ :‬מדפי‬ ‫בכל הדינים דרבנן שהבאנו בתחלת דברינו סברי דלא‬ ‫הרי"ף ד"ה אמר דגם דבר המקבל טומאה רק מדרבנן‬ ‫יצא גם מדאורייתא‪ ,‬וכן בעלמא ס"ל כן‪[ ,‬וע"ע בקובץ‬ ‫פסול לסכך‪ .‬וכן סכך של פשתן שנידק וניפץ [בשו"ע שם‬ ‫הערות סי' ס"ט אות ז' ובשו"ת עונג יום טוב סי' ט' ודבר אברהם‬ ‫ס"ד] וביאר מ"ב ס"ק יב ע"פ שי' רי"ף רא"ש ורמב"ם‬ ‫ח"ב סי' כ"ו אות י' כתבו שרק במקום שחז"ל הטילו איסור כגון‬ ‫דהוא רק מדרבנן‪ ,‬שאין צורתו עומדת עליו ונראה כאילו‬ ‫לעשות כשי' ב"ש או לקרוא ק"ש לפני חצות להרחיק את האדם‬ ‫אינו מגידולי קרקע וכן שראוי לתתם לתוך כרים וכסתות‬ ‫מן העבירה הו"ל כמצוה הבאה בעבירה ולכן ל"ה מצוה כלל]‬ ‫אבל הראשונים החולקים סוברים שאין בכח חז"ל‬ ‫ואז יקבלו טומאה‪ .‬ונפק"מ לסכך העשוי מזכוכית דדעת‬ ‫לעשות כן או שעכ"פ לא עשו כן לעולם לעקור עצם‬ ‫הפמ"ג דהגם שנעשה מגידולי קרקע פסול מדרבנן דאין‬ ‫המצוה אפי' מדאורייתא וא"כ גם בכל הפסולים שהבאנו‬ ‫צורתו עומדת עליו‪ ,‬וכן שברי כלים שלא נשאר בהם‬ ‫יהי' הדין שמדאורייתא יצא‪.‬‬ ‫שיעור קבלת טומאה פסול אטו כלים שלמים‪[ ,‬ס"ב]‬ ‫ושי' המשנ"ב שם סק"ח דלא גזרו דין שברי כלים על‬ ‫והנה בתר"י ברכות א‪ .‬ד"ה ויש דן במי שלא קרא ק"ש‬ ‫אלו שמקבלים טומאה רק מדרבנן‪ .‬עוד מבואר במשנ"ב‬ ‫לפני חצות אי יקרא עכ"פ אחר חצות‪ ,‬והביא מחלוקת‪,‬‬ ‫סקכ"ב דחששו האחרונים לדינא שלא שלא להעמיד‬ ‫ורבינו יונה הכריע דמי שלא קרא ק"ש לפני חצות לא‬ ‫הסכך בדבר המקבל טומאה‪ ,‬ובסקכ"ה מבואר דעתו דגם‬ ‫יקרא ק"ש גם אחר חצות אף שמדאורייתא עדיין זמן‬ ‫בדבר המקב"ט מדרבנן אין להעמיד‪ ,‬מאידך בביאור‬ ‫ק"ש היא שיש בכח חז"ל לעקור מצוה דאורייתא משום‬ ‫הלכה ריש סי' תר"ל מבואר שנקט שלא גזרו להעמיד‬ ‫סייג‪ ,‬וכדמצינו בארבע מינים ביום ראשון שהוא‬ ‫בדבר שפסולו רק מדרבנן‪ .‬עי' לקמן מה שהבאנו בשם‬ ‫דאורייתא ועקרוהו בחל שבת‪ ,‬וכן בסדין בציצית‪,‬‬ ‫שונה הלכות‪.‬‬ ‫ובפמ"ג [בפתיחה לק"ש ד"ה אמר הכותב] דייק מדבריו כשי'‬ ‫התוס' שבדיעבד אם קרא לא יצא גם מדאורייתא‪ ,‬ומ"מ‬ ‫והנה בכל אלו יש לדון אי פסלוהו לגמרי וגם‬ ‫הוא דן גם בשי' התוס' דבשעת הדחק או שעת הסכנה אי‬ ‫מדאורייתא לא יצא‪ ,‬וכן באופן שאין לו עצה אחרת האם‬ ‫לפחות יקיים בפסול דרבנן‪ ,‬וכן האם באופן שלא שייך‬ ‫העמידו דבריהם דיתכן דבכה"ג אוקמוה אדאורייתא‬ ‫הגזירה יש להקל או שלא חילקו חכמים ופסלוהו בכל‬ ‫ובני ר"ג מזידין היו‪ ,‬ולזה הביא עוד נדון בהלכות סוכה‬ ‫עי' בזה לקמן‪.‬‬ ‫גווני‪.‬‬ ‫*מח' ראשונים אי בפסול דרבנן אינו יוצא מדאורייתא‬ ‫והנה רעק"א [במערכה ח' ד"ה והנה ונדפס גם בחי' פסחים פט‪].‬‬ ‫נקט בפשיטות דמי שתוקע בשבת קיים מצות שופר‬ ‫והנה המראי מקום הראשון בתוקף גזירת חז"ל יש לנו‬ ‫דזמנו גם בשבת אלא דעבר על שבות דשבת‪ ,‬ובשו"ת‬ ‫באמת בדין הראשון שהבאנו מתחלת מס' סוכה‪ ,‬במח'‬ ‫חלקת יואב [קונטרס קבא דקשייתא קושיא צט] התפלא על‬ ‫ב"ש וב"ה במי שראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית‬ ‫גאון כמותו שיאמר דבר כזה ולא מבעי' לשי' התוס'‬ ‫דקי"ל כב"ש שלא יצא יד"ח שמא ימשך אחר שלחנו‪,‬‬ ‫הנ"ל בוודאי לא קיים שום מצוה‪ ,‬אלא אפי' לשי' הר"ן‬ ‫דתוס' ג‪ .‬ד"ה אמר דייק ממה שאמרו ב"ש לריו"ח‬ ‫הנ"ל שחולק על תוס'‪ ,‬יודה שלענין לולב פטרוהו לגמרי‬ ‫החורני [משנה כח‪" ].‬אם עשית כן לא קיימת מצות סוכה‬ ‫מן המצוה מחמת הגזירה‪ ,‬וכמו סדין בציצית שכ' הלשון‬ ‫מימיך" שגם מדאורייתא לא יצא‪ ,‬אבל הריטב"א והר"ן‬ ‫בגמ' מנחות מ‪ .‬ב"ש פוטרין ומי שמברך ברכתו לבטלה‪,‬‬ ‫שם כח‪ .‬כתבו דהא דקאמרי "לא קיימת מצות סוכה" לא‬ ‫[רא"ש הלכות ציצית סי' י"ז] וק"ש אחר חצות לרבינו יונה‪,‬‬ ‫דוקא הוא‪ ,‬שהרי קיים המצוה מדאורייתא ורק מדרבנן‬ ‫והוכיח כן דאל"כ הוה לן לתקוע בין השמשות של שבת‬ ‫הוא דמיתסר שמא ימשך אחר שולחנו‪ ,‬אלא ה"ק לא‬ ‫שהרי לא גזרו על השבות בין השמשות‪ ,‬וכן בזמנינו‬ ‫קיימת מצות סוכה כראוי וכרצון חכמים‪ .‬וכדתנן‬ ‫בפסחים כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא‬ ‫יצא יד"ח כלומר שלא קיים מצותן כראוי‪ ,‬אבל ודאי‬ ‫‪ 18‬אלא שבלשון הריטב"א שם מבואר שלא אמרו רק בסוכה גדולה‬ ‫שבעצם גדולה וכשרה היא רק שאסרו חז"ל לישב בה שמא ימשך אחר‬ ‫שיצא ידי חובת המצוה מדאורייתא‪ .‬ור"ן לשיטתו‬ ‫שלחנו‪ ,‬ולכן בוודאי אם ישב קיים מ"ע דאורייתא אבל בסוכה קטנה‬ ‫בפסחים כה‪ :‬מדפי הרי"ף דמש"כ שם כל מי שלא אמר‬ ‫שלא שייך כלל לשבת בה בכשרות פסלוהו חז"ל לגמרי אפי'‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬אבל הר"ן לא חילק בזה אף שיתכן שגם הוא כוונתו כן‪,‬‬ ‫וגו' לא יצא יד"ח היינו "כראוי" ודימה לדברי ב"ש‬ ‫ומ"מ עדיין יש כאן מח' ראשונים דהרי לתוס' גם בסוכה גדולה לא יצא‬ ‫בסוכה‪ ,‬דלא יתכן דלא יצא כלל כיון דאינו אלא משום‬ ‫אפי' מדאורייתא‪.‬‬ ‫טו‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫ישיבתה‪ ,‬דא ם לא היו מברכין איך הוכיח משם ר"י הרי‬ ‫שאין לנו רה"ר הו"ל לתקוע וליטול לולב כמו‬ ‫מזה גופא שלא בירכו הו"ל להוכיח שפסול מדרבנן‬ ‫בתכשיטין שהתירו בזמנינו כיון שאין לנו לרה"ר [שו"ע‬ ‫ומוכח שבשעת הסכנה גם מברכין עליו‪ .‬וכן מוכח‬ ‫סי' ש"ג סי"ח] ובהכרח שחז"ל פטרו לגמרי מן המצוה‪.‬‬ ‫בסוכה לא‪ :‬בכל פסולי ד' מינים מדרבנן שבשעת הסכנה‬ ‫ובדעת רעק"א צ"ל דפשיטא לי' מסברא דכיון שאם הי'‬ ‫נוטלין אותם ומברכין עליהם‪.‬‬ ‫חל בחול היו תוקעין ונוטלין לולב לא מסתבר שחז"ל‬ ‫יעקרו את עצם המצוה‪ ,‬רק הטילו איסור לתקוע וליטול‬ ‫והנה אף דנקט ריטב"א לשון סכנה לאו דוקא‪ ,‬דהרי בדף‬ ‫לולב‪ ,‬ובלשון רעק"א משמע שגם המצוה דרבנן קיים‪.‬‬ ‫לא‪ .‬בפסול יבש דלולב דרצה רבי יהודה להוכיח שהוא‬ ‫ומה שלא חייבו בזמנינו שאין לנו רה"ר כמו בתכשיטין‬ ‫כשר ממה שבני כרכין היו מורישין את לולביהן לבני‬ ‫בסי' ש"ג סי"ח כן באמת הק' בביאור הלכה שם ד"ה‬ ‫בניהן ואמרו "משם ראיה אין שעת הדחק ראיה" הרי‬ ‫והשתא‪ ,‬ונשאר בצ"ע‪ .‬אולם כבר תי' הגרי"צ זילברשטיין‬ ‫שגם בשעת הדחק כשר‪ ,‬וכ"פ המג"א סי' תרכט ס"ק כב‬ ‫שליט"א [חשוקי חמד סוכה מב‪ ]:‬ע"פ מג"א סי' תר"צ‬ ‫לענין גזירת נסרים בשם שלטי גיבורים ושכן משמע‬ ‫סקכ"ב ותפארת ישראל עדיות פ"א מ"א דיש נפק"מ בין‬ ‫בגמ' וכוונתו לגמ' זו‪ ,‬והוסיף "וה"ה בכל דבר האסור‬ ‫מה שגזרו ועשו בזה תקנה ונחשב דבר שבמנין שא"א‬ ‫משום גזירה"‪.‬‬ ‫להתיר‪ ,‬לבין מה שגזרו רק משום חשש ולא עשו בזה‬ ‫ולפ"ז נחלקו רבי יהודה ור"מ אי במקום גזירת חז"ל הי'‬ ‫תקנה ואם עבר החשש מותר ממילא‪ .‬וא"כ י"ל דשאני‬ ‫שייך שיתירו בשעת הדחק ובאין עצה אחרת‪ ,‬וא"כ‬ ‫גזירת שופר ולולב שהוא ביטול מ"ע דאורייתא וצריך‬ ‫לפו"ר הי' נראה דבזה גופא נחלקו אי בגזירת חז"ל‬ ‫לזה כח ב"ד חזק ולכן נחשב כדבר שבמנין שא"א‬ ‫עקרוהו לגמרי מהכשירו ול"ש לצאת בה כלל‪ ,‬וזה‬ ‫לבטלו בקלות‪[ ,‬כן נקט שפ"א ר"ה כט‪ ]:‬אבל בגזירת‬ ‫הוכחת רבי יהודה‪ ,‬ולדידן דקי"ל כר"מ לעולם לא‬ ‫תכשיטין אינו נחשב בגדר גזירה ותקנה רק זה מחמת‬ ‫עקרוהו לגמרי מהכשרו ולכן בשעת הדחק שאין לו עצה‬ ‫חשש בעלמא וכעבר החשש אין לאסור‪.‬‬ ‫אחרת כשר ומברך עליו‪[ .‬וכ"כ הערוך לנר סוכה יא‪[ .‬ד"ה‬ ‫והנה לפו"ר לד' התוס' מי שאינו מצליח להכניס את‬ ‫במתני'] וסוכה יד‪[ :‬ד"ה בגמ'] דבכל פסולי דרבנן בא"א בענין אחר‬ ‫שלחנו לתוך הסוכה ואין לו שום עצה אחרת אין ענין‬ ‫מותר לסכך בהן ואף שר"י חולק ע"ז הרי קי"ל כר"מ] והי'‬ ‫כלל לשבת בסוכה כזו שהרי גם מדאורייתא לא יצא וכן‬ ‫אפש"ל דריטב"א לשיטתו שחלק על תוס' וס"ל דלעולם‬ ‫בכל פסולים דרבנן‪ ,‬אבל לשיטת הריטב"א והר"ן לכאו'‬ ‫לא עקרו ההכשר לגמרי‪ ,‬אלא דא"כ קשה מאי קמ"ל‬ ‫יתכן דצריך לישב בסוכה‪ .‬וכעי"ז נחלקו ראשונים במי‬ ‫פשיטא שבשעת הדחק יקיים דהרי מדאורייתא בוודאי‬ ‫שלא ק"ש לפני חצות דדעת רבינו יונה דאין ענין לקרוא‬ ‫מקיים‪ ,‬וראיתי בספר אהל תורה סוכה שם שתי' בכמה‬ ‫אח"כ‪ ,‬ויש חולקים‪.‬‬ ‫אופנים די"ל דאף דמדאורייתא יצא מנ"ל שמחויב בכך‪,‬‬ ‫או אולי יהי' איסור דילמא אתי למיסרך וכדאיסתפק‬ ‫*ההיתר להשתמש בפסול דרבנן בשעת הדחק‬ ‫הפמ"ג [פתיחה כוללת ח"ג אות ז'] וי"ל עוד דעיקר כוונתו‬ ‫אולם באמת לענין גזירת נסרים שהבאנו בריש דברינו‬ ‫להוכיח דגם אפשר לברך אף שברכות דרבנן‪ .‬אולם‬ ‫מסוכה יד‪ .‬שנחלקו בזה ר"מ ור' יהודה דדעת ר"מ דאין‬ ‫באמת הפמ"ג בכמה מקומות [עי' לקמן] נקט כשי'‬ ‫מסככין בה משום גזירת תקרה ‪ ,‬הובא שם בעמוד ב'‬ ‫התוס' ואעפ"כ כתב שבאין עצה אחרת לא גזרו‪ ,‬וא"כ‬ ‫ברייתא שרבי יהודה הוכיח כדבריו ממעשה "שהביאנו‬ ‫י"ל שכל התנאים סברו כשי' התוס' ונחלקו אי גזרו באין‬ ‫נסרים שהיו בהן ארבעה וסיככנו על גבי מרפסת‪ ,‬וישבנו‬ ‫עצה אחרת‪ ,‬וא"כ י"ל גם בד' הריטב"א דבעלמא ס"ל‬ ‫תחתיהן" ודחו את דבריו ואמרו לו "משם ראיה אין‬ ‫כתוס' ואעפ"כ יש להקל בשעת הדחק‪ ,‬וכל דבריו לחלוק‬ ‫שעת הסכנה ראיה" ויל"ע במה נחלקו‪ ,‬ובחי' הריטב"א‬ ‫על תוס' הוא רק בסוכה גדולה שגזרו על האדם שמא‬ ‫שם [ד"ה תניא כותיה] כ' דזה פשוט לכו"ע שאין עושין‬ ‫ימשך אחר שלחנו‪ ,‬אבל בסכך פסול מדרבנן מודה לשי'‬ ‫סוכה בדבר הפסול בגופו מן הדין אפי' בשעת הסכנה‬ ‫התוס' דגם מד אורייתא לא יצא אם לא בשעת הדחק לא‬ ‫דהא למאי מהני הרי אינה סוכה כלל‪ ,‬אבל בנסרים‬ ‫גזרו כלל‪.‬‬ ‫שפסולן אינן בגופן אלא מדרבנן משום גזירה אמרו רבנן‬ ‫והנה זה פשוט דהאי כללא שבשעת הדחק לא גזרו לא‬ ‫דבשעת הסכנה לא גזרו כדי שלא תשתכח תורת סוכה‬ ‫נאמר בכל גזירה דרבנן דהרי עקרו שופר ולולב בשבת‬ ‫ואוקמוה אדינא‪ ,‬אבל רבי יהודה סבר שאילו גזרו בהם‬ ‫הגם שאין לך שעת הדחק גדול מזה שלא יתקעו בשבת‪,‬‬ ‫חכמים כלל היו עושין לדבריהם חיזוק אפילו בשעת‬ ‫וכן גזרו שלא להזות בשבת גם בערב פסח ולא יוכל‬ ‫הסכנה כאילו היו פסולין מן התורה ומכיון שסיככו בהם‬ ‫לעשות הק"פ‪ ,‬ומ"ש גזירת נסרים‪ ,‬וכתבו האחרונים‬ ‫אלמא לא גזרו בהם כלל‪ .‬וכ' הריטב"א דכיון דקי"ל‬ ‫[ערוך לנר שם שו"ת אבני נזר או"ח סי' ת"ע סק"ג וכעי"ז בפמ"ג‬ ‫להלכה כר"מ ש"מ שכל סכך פסול מדרבנן מסככין בה‬ ‫בשעת הסכנה כשלא אפשר בכשרות וגם מברכין על‬ ‫טז‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫יתבטל דין תורה לא איכפ"ל כ"כ‪ ,‬או דמעולם לא גזרו‬ ‫בפתיחה להל' ק"ש ד"ה ואי קשיא] כ' שלא עקרו חז"ל לגמרי‬ ‫רבנן במקום ספק‪[ ,‬עי' קונטרס דברי סופרים ח"א אות מ"ג‬ ‫איזה מצוה רק ביש חשש איסור אחר כגון חילול שבת‬ ‫שחקר כעי"ז אי ספד"ר לקולא רק מטעם ספק או מעולם לא גזרו‬ ‫כגון גבי הזאה ושופר ולולב שיש חשש שיחלל שבת‬ ‫ומותר בוודאי ויש בזה אריכות נפלאה בקונטרסי שיעורים‬ ‫ויוציאנו וכגון ערל שיש חשש שיאכל לשנה הבאה‬ ‫קידושין סי' כ"ד] ואי נפרש כצד א' א"כ לתוס' הרי יתבטל‬ ‫בטומאה פסחו‪ ,‬אבל לענין גזירת נסרים שהחשש הוא‬ ‫דין תורה ויש להחמיר‪ ,‬אבל אי נפרש כצד ב' סו"ס כיון‬ ‫בביטול מצות סוכה עצמה שמא ישב ג"כ תחת תקרת‬ ‫דעיקר הגזירה מדרבנן במקום ספק לא גזרו‪.‬‬ ‫הבית שאינו סוכה וה"ה לענין גזירת חבילין שהטעם‬ ‫עוד לא נתבאר להדיא במג"א תרכ"ט סקכ"ב אי בשעת‬ ‫הוא משום גזירת אוצר ויבטל מצות סוכה‪ ,‬וכי משום‬ ‫הדחק גם מברכין עליו וכמ"ש בריטב"א סוכה שם‪,‬‬ ‫חשש שמא ישב לזמן אחר בסוכה פסולה נאמר שיאכל‬ ‫ובפמ"ג בא"א שם הביא דברי הריטב"א‪ ,‬ובפתיחה להל'‬ ‫עתה חוץ לסוכה ויבטל בידים מצות סוכה הא אין ספק‬ ‫ק"ש שם אחרי שהביא ההלכה שבכל גזירה דרבנן יש‬ ‫מוציא מידי ודאי מכשול דאורייתא‪.‬‬ ‫להקל בשעת הדחק‪ ,‬סתם שאפי' ברכה שעיקרה מדרבנן‬ ‫וסברא זו מבואר ג"כ בשאגת ארי' סי' ה' לענין מח'‬ ‫בכל המצות חוץ מבהמ"ז וברכת התורה‪ ,‬בשעת הדחק‬ ‫הראשונים ריש ברכות בלא קרא ק"ש קודם חצות‪,‬‬ ‫מברכין‪ ,‬ומסיק הפמ"ג "והשתא צריך להתבונן בכלל זה‬ ‫דרבינו יונה הוכיח מהא דעקרו חכמים שופר ולולב‬ ‫בכל השולחן ערוך אורח חיים‪ ,‬בתפילין וציצית וכדומיהן‬ ‫בשבת משום סייג ה"נ עקרו ק"ש אחר חצות משום סייג‪,‬‬ ‫בשעת הדחק אי יעשה המצוה על פי דין תורה ולברך‬ ‫ודחה השאגת ארי' דבשופר ולולב חששו שיעבור על‬ ‫עלייהו או לאו‪ ,‬ולכן נפקא מינה גדולה לבאר בכל מקום‬ ‫איסור אחר שהוא חילול שבת‪ ,‬אבל בק"ש חששו על‬ ‫איזו פסול דרבנן ואיזו פסול דאורייתא‪ ,‬ואי"ה יבואר זה"‪.‬‬ ‫מצות ק"ש גופא‪ ,‬ולא מצינו שיעקרו חז"ל מצוה מחשש‬ ‫וצ"ע למה רק מטעם זה יש לברר איזה דרבנן ולא מטעם‬ ‫שבפעם אחרת לא יקיימנה‪ .‬ובסברא זו מובן מש"כ‬ ‫פשוט דהרי קי"ל ספק דרבנן לקולא וא"כ יש נפק"מ‬ ‫הפמ"ג בא"א תרכ"ט סקכ"ב דכל מה שהקילו בשעת‬ ‫פ שוטה במקום ספק‪ ,‬דאי זה דרבנן ספד"ר לקולא‪ ,‬אולם‬ ‫הדחק הוא רק בדבר האסור משום גזירה שלא יבוא‬ ‫למה שנתבאר בפתיחה כוללת דלד' התוס' יתכן שנחשב‬ ‫לבטל מצות סוכה כגזירת נסרים וחבילין‪ ,‬ולכן לא גזרו‬ ‫ספק דאורייתא א"ש דיתכן שצריך להחמיר במקום ספק‪.‬‬ ‫במקום ביטול מצוה‪ ,‬אבל כשהגזירה מטעם אחר למשל‬ ‫עכ"פ כאן נקט בפשיטות שבאין לו עצה אחרת יכול גם‬ ‫בדבר המקבל טומאה מדרבנן שאין הגזירה במצות‬ ‫לברך‪.‬‬ ‫סוכה‪ ,‬העמידו דבריהם גם באין לו סכך אחר‪.‬‬ ‫אולם במ"ז בסי' תרכ"ט סק"א כתב "לי העני יש בכאן‬ ‫והנה לא נתבאר באחרונים אלו אי כ"ז הוא גם לשי'‬ ‫הרהורי דברים‪ ,‬והנני פורטם בעזרת השם יתברך"‬ ‫התוס' דס"ל דבגזירה לא יצא יד"ח אפי' מדרבנן‪ ,‬אולם‬ ‫בתחלה יש לחקור איזה סכך פסול מן התורה ואיזה‬ ‫בפמ"ג בפתיחה שם ובמ"ז על הט"ז סי' תרכ"ט סקי"ז‬ ‫פסול מדרבנן‪ ,‬ונפק"מ לדין הנ"ל באין לו סכך אחר‪,‬‬ ‫וכן בפתיחה כוללת ח"ד אות י"א ביאר להדיא דמש"כ‬ ‫ולריטב"א יש לברך ג"כ‪ ,‬מאידך בשו"ע סי' תרמ"ט ס"ו‬ ‫התוס' דבפסולים דרבנן אינו יוצא כלל אפי' מדאורייתא‬ ‫פסק שכל הפסולים נוטלין בשעת הדחק ואין מברכין‪,‬‬ ‫הוא רק ביש לו עצה אחרת‪ ,‬אבל בליל א' באין לו עצה‬ ‫וכשי' הראב"ד [ולא כשי' הרא"ש ותוס' דמברכין על ד' מינים‬ ‫אחרת לא גזרו לבטל מצות סוכה‪ ,‬וכן מש"כ רבינו יונה‬ ‫יבשים וכ"פ בשו"ת משאת בנימין סי' י"ז] ומשמע לכאורה‬ ‫בלא קרא ק"ש שלא יקרא אחר חצות הוא רק במזיד ובני‬ ‫בין פסול תורה ודבריהם נוטלין ואין מברכין‪ ,‬וגם‬ ‫ר"ג לפי דעתם חז"ל מעולם לא התירו אחר חצות גם‬ ‫למבואר בריטב"א שמברכין י"ל דדוקא כשטעם הגזירה‬ ‫בלא אפשר לו‪ ,‬אבל לפי האמת בלא אפשר לא גזרו כלל‪.‬‬ ‫מחמת חשש ביטול מצוה זו‪ ,‬כגון גזירת נסרים או חסר‬ ‫וניטל הפיטם‪ ,‬אבל בפסול דבר המקבל טומאה מדרבנן‬ ‫*האם לשי' התוס' ספק גזירה נחשב ספק דאורייתא‬ ‫שהוא גזירה בעלמא‪ ,‬רק שממילא אין לסכך בו‪ ,‬י"ל‬ ‫ובפתיחה כוללת שם הוסיף להסתפק ספק עצום לדעת‬ ‫שגם בשעת הדחק העמידו דבריהם‪ ,‬וכמו שעקרו הזאה‬ ‫התוס' האם לפ"ז כל ספק גזירה דרבנן נחשב ספק‬ ‫גם בע"פ שחל בשבת‪[ ,‬ובא"א סקכ"ב הוסיף דבכה"ג לא‬ ‫דאורייתא‪ ,‬או דכיון דסו"ס הוא מחמת גזירה דרבנן‬ ‫יקיים אפי' מצוה דאורייתא לשי' התוס'] וא"כ לכה"פ לא‬ ‫נחשב ספק דרבנן‪ ,‬ולא דמי למש"כ מהריב"ל ח"ג סי'‬ ‫יברך‪ .‬וכיון שכן מעתה צריך לבאר בסכך איזה מה"ת‬ ‫ק"ג בספק טריפה שנתבשל בכלים דאף לאחר מעל"ע‬ ‫ואיזה מדרבנן‪ ,‬וגם אי מדרבנן האם מחמת גזירה דסוכה‬ ‫לא אמרינן ספק לקולא‪ ,‬דשם עיקר הספק הוא‬ ‫או מחמת גזירה במקום אחר‪ .‬וביאר שם באריכות כל‬ ‫בדאורייתא רק שנתגלגל לדרבנן‪ .‬וידידי הרב דוב זעליגר‬ ‫הפסולים ולענין מה שמקבל טומאה מדרבנן הכריע שיש‬ ‫שליט"א ביאר ספיקת הפמ"ג ע"פ מה שיש לחקור בהא‬ ‫דספיקא דרבנן לקולא‪ ,‬האם הביאור דכיון דבלא"ה לא‬ ‫יז‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫במברגר זצ"ל אב"ד ווירצבורג [נלב"ע בשנת תרל"ט] בעל‬ ‫לסכך בו בשעת הדחק אבל לא יברך‪ ,‬וכדבריו פסק‬ ‫יד הלוי‪ ,‬ומוח"ז הג"ר בנימין זאב קויפמן זצ"ל הי' תמיד‬ ‫בביאור הלכה שם ד"ה צומח‪.‬‬ ‫מדבר מזה‪ ,‬וגם אנו נכדים של בעל ערוך לנר שהי'‬ ‫מחותנו‪ 19 ,‬לכן אביא קצת דו"ד שהי' בין הערל"נ‬ ‫*האם מותר להעמיד בסכך פסול מדרבנן‬ ‫וריד"ה‪ ,‬ואח"כ נביא עוד דו"ד ביניהם בענין סוכה גזולה‬ ‫והנה הבאנו לעיל הסתירא במשנ"ב האם גזרו שלא‬ ‫ומה שפלפל בזה מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל‪.‬‬ ‫להעמיד בדבר המקבל טומאה מדרבנן‪ ,‬ובשונה הלכות‬ ‫להגרח"ק זצ"ל סי' תרכ"ט סי"ט עמד בזה וכתב בזה"ל‬ ‫והנה הגרי"ד הלוי במברגר זצ"ל בהשגותיו על ביכורי‬ ‫" שו"ר בפמ"ג ר"ס תרכ"ט שמחלק בין פסול לסכך‬ ‫יעקב תוס' ביכורים שם השיג על דבריו‪ ,‬דוודאי יש‬ ‫מדרבנן לבין מק"ט מדרבנן" וכוונתו לישב ע"פ הפמ"ג‬ ‫נפק"מ בין הראשונים‪ ,‬באם אין לו רק עוד סוכה א'‬ ‫הנ"ל שחילק בין שני סוגי פסולים לענין ברכה‪ ,‬וא"כ‬ ‫שכשרה לכו"ע מדאורייתא ופסולה מדרבנן‪ ,‬ואחת‬ ‫י"ל בדעת המשנ"ב שה"ה לענין מעמיד‪ ,‬שבמקום שגזרו‬ ‫ששלחנו תוך וכו'‪ ,‬דצריך לישב באחרת שעכ"פ מה"ת‬ ‫חכמים טומאה בעלמא על הדבר‪ ,‬אז גם לענין סוכה‬ ‫ודאי כשרה‪ .‬ודבריו בנויים על הפוסקים שהבאנו לעיל‬ ‫אסרו להעמיד בו‪ ,‬אבל בשאר פסולי סיכוך שהוא גזירה‬ ‫דבכל הפסולים הבנויים על גזירה דרבנן שמא לא יקיים‬ ‫מצד קיום מצות סוכה כגון גזירת נסרים וחבילין‪ ,‬ואניצי‬ ‫מצוה זו בשעת הדחק ואין לו עצה אחרת יכול לקיימו‬ ‫פשתן‪ ,‬לא גזרו גם שלא להעמיד בהם‪ .‬אלא שהעיר‬ ‫בזה‪ ,‬וא"כ ה"נ כל עיקר הפסול הוא רק שמא ימשך אחר‬ ‫בספר משנה אחרונה ממש"כ המשנ"ב בסקכ"ו דאין‬ ‫שלחנו ולא יקיים המצוה‪ ,‬והשיב ע"ז הביכורי יעקב דזה‬ ‫לקשור הסכך לכלונסאות בחבלים מפשתן‪ ,‬והרי זה‬ ‫פשוט שסוכה שאין בה זע"ז ואינה מחזקת ראשו ורובו‬ ‫פסול פרטי כמבואר במשנ"ב סקי"ג ואולי כוונתו‬ ‫ושלחנו‪ ,‬ה"ה פסולה מה"ת שהוא בכלל שיעורין הל"מ‪,‬‬ ‫לחבלי פשתן שנטוו מתחילה‪ ,‬שמקבלים טומאה מה"ת‪.‬‬ ‫וכל המח' בין הראשונים הוא רק בסוכה גדולה שהי'‬ ‫שלחנו בתוך הבית‪ ,‬וא"כ ל"ש נפק"מ בזה לכתחלה דאם‬ ‫*האם יש נפק"מ לדינא בין תוס' ור"ן‬ ‫שלחנו בחוץ חייב להכניסו בפנים עכ"פ מדרבנן‪ ,‬וכל‬ ‫הדין הזה נוגע רק בדיעבד ובזה אין נפק"מ בין‬ ‫והנה לענין מח' תוס' ור"ן בגזירה שמא ימשך אחר‬ ‫שלחנו אם אינו יוצא אפי' מדאורייתא או רק מדרבנן כ'‬ ‫הראשונים‪ ,‬דלכו"ע בלילה ראשונה צריך לאכול שוב‬ ‫בביאור הלכה סי' תרלד ס"ד ד"ה כאילו שאין בזה‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫נפק"מ לדינא שהרי לכו"ע לא יצא וצריך לחזור ולאכול‬ ‫*ביאור שיטת הרי"ף בסוכה קטנה‬ ‫בסוכה‪ ,‬אכן לענין אם יברך שהחיינו באכילה שניה‬ ‫נחלקו הפוסקים דדעת הפמ"ג דיברך והבכורי יעקב‬ ‫וכנר' עומק המח' בין הערל"נ והרב מווירצבורג זצ"ל‬ ‫חולק עליו‪ ,‬ולשון ביאור הלכה משמע דמח' זו לא תלוי‬ ‫הוא בביאור הפסול של סוכה קטנה פחות מז' על ז'‪,‬‬ ‫במח' הראשונים הנ"ל אבל מעיון בדבריהם נראה שזה‬ ‫דהנה בגמ' ג‪ .‬מבואר דנחלקו ב"ש וב"ה בתרתי בסוכה‬ ‫גופא מח' פמ"ג וביכורי יעקב‪ ,‬דדעת הפמ"ג דשאלה זו‬ ‫גדולה שיושב אצל הפתח ושלחנו בתוך הבית וסוכה‬ ‫תלוי במח' הראשונים הנ"ל‪ ,‬ולתוס' שלא יצא כלל לא‬ ‫קטנה שאינה מחזקת את השלחן דהיינו פחות מז' על ז'‪,‬‬ ‫עשה כלום ופשיטא שיש לו לברך שהחיינו שוב‪ ,‬וכן‬ ‫והלכתא כב"ש‪ ,‬ולענין סוכה גדולה מפורש דטעם‬ ‫פסק לדינא ומשמע שנקט כשי' התוס' לדינא‪ ,‬אולם‬ ‫הפסול מדרבנן משום גזירה שמא ימשך אחר שלחנו‪,‬‬ ‫בביכורי יעקב סק"ז הביא מח' תו' ור"ן והוא זה שכ'‬ ‫ובסוכה קטנה לא איתפרש להדיא במה נחלקו‪ ,‬ונחלקו‬ ‫ה לשון שאין בזה שום נפק"מ לדינא וגם לענין זמן‬ ‫בזה הראשונים‪ ,‬דבדף ז‪ :‬מפורש ששיטה זה של ב"ש‬ ‫ועפ"י מש"כ בסו"ס תרל"ט לענין מי שקדש בליל סוכות‬ ‫מורה דס"ל ככמה תנאים שם דסוכה דירת קבע בעי'‬ ‫והתחיל לאכול‪ ,‬ואח"כ ראה שהגג לא היה פתוח שא"צ‬ ‫ובהכרח קאי על סוכה קטנה דבכה"ג י"ל דאי"ר לדיורי‬ ‫לחזור על שהחיינו כיון דלעיקר דינא דגמרא הי' מועיל‬ ‫קבע‪ ,‬ולב"ה צל"פ דפחות משיעור ראשו ורובו לא ראוי‬ ‫גם הי' מברך שהחיינו בשעת עשיית הסוכה‪ ,‬א"כ כש"כ‬ ‫כאן שהסוכה לפניו‪ ,‬ולא איכפ"ל בזה שעדיין לא הי'‬ ‫‪ 19‬הנה מו"ח הג"ר אליהו אליעזר קויפמן שליט"א הוא נכד ר' יצחק דוב‬ ‫פעמיים ונכד הערוך לנר‪ -‬וזה הסדר‪ :‬מו"ח שליט"א הוא בן לזקנתי מרת‬ ‫כשר‪[ ,‬ולא דמי למי שקידש בבית שכ' רמ"א סי' תרמ"א‬ ‫בריינלא ע"ה [אשת הג"ר בנימין זאב זצ"ל] בתה של ר' משה ארי' הלוי‬ ‫דלא יצא שלא הי' דעתו כלל על הסוכה] וא"כ ה"נ הגם‬ ‫במברגר רב במגנצא ואח"כ מייסד ומנהל ביה"ס גייטסהעד שהי' בן ר'‬ ‫יצחק זעקיל הלוי אב"ד באד קיסינגן‪ ,‬שהי' בן ר' שמחה הלוי זצ"ל‬ ‫שהי' שלחנו בתוך הבית יצא יד"ח זמן לכו"ע‪.‬‬ ‫אב"ד אשפנבורג ופישאך שהי' בן רבינו יצחק דוב הלוי במברגר זצ"ל‬ ‫אב"ד ווירצבורג בעל יד הלוי‪ ,‬ור' יצחק זעקיל הלוי הנ"ל הי' חתן ר'‬ ‫*מחלוקת הביכורי יעקב ומחותנו הרב מווירצבורג זצ"ל‬ ‫משה ארי' הלוי במברגר אב"ד באד קיסינגן‪ ,‬ג"כ בן רבינו יצחק דוב‬ ‫הקדמה‪ :‬מכיון שביום א' דחוה"מ סוכות [אושפיזא דיצחק‬ ‫מווירצבורג זצ"ל ואשתו של ר' משה ארי' שרה בת רבינו הערוך לנר‬ ‫ראה בארוכה בקונ' דברי שירה שאאמו"ר שליט"א הוציא לאור לכבוד‬ ‫ראה לקמן] הוא היארצייט של מוח"ז הג"ר יצחק דוב‬ ‫נשואי‪.‬‬ ‫יח‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫דאורייתא וכ' שבזה הי' מיושב מה דמ' בכל מקום‬ ‫לדירה כלל‪ ,‬אלא שלפ"ז ק' הרי בעלמא קי"ל דסוכה‬ ‫שפחות מזע"ז הוא פסול דאורייתא אולם לשון הרי"ף‬ ‫דירת עראי בעי' ואיך אפשר לפסוק כב"ש בזה‪ ,‬ונחלקו‬ ‫מפורש שזה רק גזירה‪ ,‬ושגם בסוכה גדולה וגם בסוכה‬ ‫בזה הראשונים‪ ,‬שי' בעה"מ דיש כמה דרגות בדירת קבע‬ ‫קטנה חד טעמא נינהו‪ ,‬ונשאר בצ"ע‪.‬‬ ‫ואנן קי"ל כדרגה זו‪ ,‬וכמה ראשונים כתבו דזה רק סברת‬ ‫אביי שם אבל אנן לא קי"ל שזה הביאור בב"ש אלא דגם‬ ‫אולם שמעתי מפי מו"ר הג"ר אשר אריאלי שליט"א‬ ‫דירת עראי ל"ה והוי דירה סרוחה‪ .‬אולם הרי"ף פי' דאי‬ ‫לפרש דעצם הכלל שבמקום שאי"ר לכל עניני דיור פסול‬ ‫קי"ל כב"ש בהכרח דלא ס"ל כאביי ומצד הדיורין אין‬ ‫מדאורייתא אבל כאן שמה שאי"ר לדירה הוא רק מחמת‬ ‫חסרון כלל דהוי שפיר דירת עראי‪ ,‬אלא טעם הפסול‬ ‫גזירה נחשב רק פסול דרבנן‪ ,‬אלא דיש לדון שיהי' פסול‬ ‫מחמת גזירה שמא ימשך אחר שלחנו וכמו בסוכה‬ ‫מדאורייתא כמו בסוכה שאי"ר לשבעה רק מדרבנן שכ'‬ ‫גדולה‪ ,‬והק' בעה"מ הרי אין שם שלחן כלל‪ ,‬ותי' רמב"ן‬ ‫הריטב"א כג‪ .‬בדעת רבי יהודה שם שגם מדאורייתא‬ ‫דחיישינן שמא יביא שלחן ומחמת קטנות הסוכה ימשך‬ ‫פסולה דסו"ס אינו ראוי‪ ,‬וגם אם לא נסבור כריטב"א י"ל‬ ‫אחריו‪.‬‬ ‫דהתם אי"ר לקיום מצוה מחמת סבה צדדי דאיסור יו"ט‪,‬‬ ‫אבל הכא מחמת הגזירה הפקיעו רבנן לפחות הקיום‬ ‫והנה בגמ' ג‪ .‬מפורש דקי"ל כב"ש בסוכה קטנה ובעי'‬ ‫דרבנן של תשבו כעין תדורו‪ .‬והנה בתוס' רעק"א פ"ב‬ ‫שיהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו‪ ,‬ולא איתפרש איך‬ ‫אות ז' [הובא בביאור הלכה שם ד"ה אפי' היא] נקט שלרי"ף‬ ‫קי"ל לענין סוכה גדולה ותלוי במח' הנ"ל‪ ,‬דלבעה"מ‬ ‫ביושב סוכה קטנה ושלחנו בסוכה גדולה יצא יד"ח‬ ‫וש"ר דטעם פסול סוכה קטנה אינה כפסול סוכה גדולה‬ ‫דל"ש גזירה שמא ימשך מבואר שנקט שלדעת הרי"ף‬ ‫אין לנו הכרח לפסוק כב"ש בסוכה גדולה וקי"ל כב"ה‬ ‫לא פסלו את הסוכה בעצם רק פסלו את ישיבתו באופן‬ ‫בהא‪ ,‬אבל לרי"ף דתרווייהו חד טעמא נינהו ושניהם‬ ‫שיש גזירה וא"כ מסתבר שלא פסלוהו מדאורייתא‪.‬‬ ‫מחמת גזירה וא"א לחלק ביניהם ובשניהם קי"ל כב"ש‬ ‫אולם בשו"ת בית הלוי ח"ג סי' נ"ג ושפת אמת נקטו‬ ‫וברמב"ם מבואר ג"כ שפסק בתרווייהו כב"ש וכ'‬ ‫שפסלוהו בעצם בכל גווני גם אם שלחנו בתוך סוכה‬ ‫בביאור הלכה ד"ה פסולה דמשמע מדבריו דבסוכה‬ ‫גדולה ולפ"ז יתכן שגם נפסל מדאורייתא‪.‬‬ ‫קטנה פסול מדאורייתא ובסוכה קטנה מדרבנן‪ .‬והנה‬ ‫בשו"ע פסק לפסול בתרווייהו והוא כשי' הרי"ף‪ ,‬וא"כ‬ ‫וכעת יש להבין עומק המח' בין הערל"נ והרב‬ ‫חשוב להבין היטב שי' הרי"ף בסוכה קטנה‪.‬‬ ‫מווירצבורג‪ ,‬דדעת הערוך לנר מבוארת להדיא בדף ג‪.‬‬ ‫שגם לדעת הרי"ף הפסול הוא מדאורייתא ואפי' בסוכה‬ ‫והנה פשטות שי' הרי"ף דזה רק פסול דרבנן‪ ,‬ומה"ט‬ ‫גדולה‪ ,‬שכיון שאינה מחזקת את השולחן וממילא ימשך‬ ‫הק' בביאור הלכה ד"ה פסולה על הפמ"ג שכ' דפחות‬ ‫אחר שלחנו הו"ל דירה סרוחה ופסול מדאורייתא‪ ,‬ולכן‬ ‫מזע"ז הוא הלל"מ‪ ,‬והרי עד כמה דקי"ל כב"ש‬ ‫ס"ל דה"ה בסוכה גדולה באופן שיש חשש שימשך אחר‬ ‫בתרווייהו בהכרח שסוברים כשי' הרי"ף ושניהם דרבנן‪,‬‬ ‫שלחנו כל מצב דירתו הוא כמו בדירה סרוחה ולא יצא‬ ‫אם לא דסמך על שי' הרמב"ם הנ"ל שחילק ביניהם‪,‬‬ ‫אפי' מדאורייתא‪ ,‬וי"ל עוד שס"ל להלכה כשי' הפמ"ג‬ ‫שוב הביא בשעה"צ סק"ז דברי הרמב"ן במלחמות וז"ל‬ ‫דפסול סוכה קטנה הוא הלכה למשה מסיני כדמ' בכ"מ‪,‬‬ ‫"דטעמא דב"ש בסוכה קטנה נמי משום הכי הוא משום‬ ‫ואולי גם נקט כרמב"ם שחילק בין סוכה קטנה לסוכה‬ ‫שמא יביא שולחן וימשך אחריו וכל שכן הוא דכיון‬ ‫גדולה או כהבנת השעה"צ ברמב"ן שכיון שאי"ר‬ ‫שאין לו מקום בסוכתו להניח בו שולחנו פסולה שאם‬ ‫לאכילה ה"ה פסול מדאורייתא‪ ,‬אבל דעת הרב‬ ‫מניחו בחוצה לה ימשך אחר שולחנו אפי' לישן ולשנן‬ ‫מווירצבורג כפשטות לשון הרי"ף דגם בסוכה קטנה הוא‬ ‫ולטייל בה או לאכול ופתו בידו פסולה שכל שאינה‬ ‫רק פסול דרבנן‪ ,‬וא"כ בזה אכתי יהי' נפק"מ בין התוס'‬ ‫ראויה לאכילה כדרכה ולכל מילי דסוכה אינה סוכה"‬ ‫והר"ן אי נפסל מחמת זה גם מדאורייתא או רק מדרבנן‪.‬‬ ‫וצ"ב הרי מעיקר הדין סגי בששה טפחים ורק בשביל‬ ‫אכילה יש גזירה שמא ימשך וא"כ למה לא תהי' ראוי‬ ‫והנה מכל הדו"ד שלהם נראה שנקטו בפשיטות שאה"נ‬ ‫לשינה‪ ,‬וצ"ל דרמב"ן בא ליישב ל' פסול שאמרו ב"ש‬ ‫בסוכה כזה שפסול בדיעבד מדרבנן ואין לו עצה אחרת‬ ‫דמשמע שפסלו עצם הסוכה ולזה חידש דכיון שאי"ר‬ ‫יהי' באמת נפק"מ בין תוס' לר"ן דלתוס' ל"ש להקל‪,‬‬ ‫לאכילה פסול לכל מילי וביארו האחרונים דזה כסברת‬ ‫ולר"ן יש להקל‪ ,‬אולם לנתבאר לעיל בשם פמ"ג הרי גם‬ ‫הרמ"א סי' תר"מ בשם המרדכי שסוכה שאי"ר לשינה‬ ‫לשי' התוס' באין לו עצה אחרת לא גזרו‪ ,‬וכן מוכח מדף‬ ‫אינו יוצא גם לאכילה [בית הלוי ח"ג סי' נ"ג‪ ,‬חזו"א סי' ק"נ‬ ‫יד‪ :‬לענין גזירת נסרים דבשעת הדחק הקילו‪ ,‬אולם י"ל‬ ‫ובביאור הגר"א על הרמ"א שם]‪ .‬ולזה צ"ל ברמב"ן "ואפילו"‬ ‫דהביכורי יעקב לשיטתי' בערוך לנר בדף ג‪ .‬שמיאן‬ ‫לישן ולשנן וכו'‪ .‬וכעת יל"ע האם זה נחשב ממילא פסול‬ ‫לקבל ההבנה הפשוטה בתוס' דבגזירה דרבנן עקרו גם‬ ‫דאורייתא‪ ,‬ובשעה"צ הנ"ל הבין ברמב"ן שזה פסול‬ ‫יט‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫יצא א"כ לשיטת התוס' יחשב לספק תורה ולשיטת הר"ן‬ ‫הדאורייתא‪ ,‬ולכן ביאר סברת התוס' ע"פ שי' הרי"ף‬ ‫אין הספק אלא מדרבנן‪ .‬והוסיף ידידי הרב דוב זעליגר‬ ‫הנ"ל דס"ל דטעם ב"ש בסוכה קטנה וסוכה גדולה אחד‬ ‫שליט"א דאם הוא כעת במצב שלא ידוע לו אם זה נחשב‬ ‫היא‪ ,‬ואפי' בסוכה גדולה לא יצא אפי' מדאורייתא‬ ‫שלחנו בתוך הבית כגון שלא ברירא ליה השיעורים‪,‬‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬ובזה נחלק על רעק"א שהבאנו לעיל שכ' דלד'‬ ‫ומצוי במי שיש לו סוכה קטנה בשיעור מצוצמם וא"א‬ ‫הרי"ף בסוכה קטנה הסמוך לסוכה גדולה ושלחנו‬ ‫לו להכניס כל שלחנו בסוכה ומסתפק אם זה נחשב‬ ‫בסוכה גדולה דיצא דל"ש חשש שמא ימשך‪ ,‬אבל‬ ‫שלחנו בתוך הבית‪ ,‬או שהלך לטייל ואין לו סוכה רק‬ ‫לשיטתי' גם לרי"ף בסוכה קטנה פסלוהו מדאורייתא‬ ‫כזה‪ ,‬יהי' תלוי בספק הנ"ל אי י"ל בכה"ג ספק דרבנן‬ ‫דעצם ישיבה במצב זה הו"ל דירה סרוחה‪.‬‬ ‫לקולא לד' התוס'‪.‬‬ ‫ובאמת העירני ידידי הרב דוב זעליגר שליט"א דלמדייק‬ ‫והביאו עוד שם שהגר"ד אפשטיין שליט"א העיר שיש‬ ‫היטב בנוסח השגת הגרי"ד יראה דמיירי באופן שיש לו‬ ‫עוד נ"מ ביושב בסוכה ושולחנו תחת נסר ד' טפחים‬ ‫שתי סוכות א' ששלחנו בתוך הבית וא' שלכו"ע פסול‬ ‫דלשיטת התוס' הרי זה גזירה אחת כיון שאם ימשך גם‬ ‫רק דרבנן‪ ,‬ולא מיירי ביש לו רק סוכה אחד האם יש‬ ‫את הדאו' לא יקיים כיון שעובר על הדרבנן של נסר‬ ‫בכ לל ענין לשבת בה‪ ,‬ומשמע דזה פשיטא לי' דבאם אין‬ ‫ואסור לישב ולשיטת הר"ן זה גזירה לגזירה‪ .‬והשיב לו‬ ‫לו עצה אחרת יוכל לשבת בסוכה זו וכד' הפמ"ג הנ"ל‬ ‫הגאון זצ"ל שזה ניחא לשי' הביכורי יעקב [עי' סי' תרכ"ט‬ ‫ורק ביש לו סוכה אחרת שלכו"ע אינו פסול רק מדרבנן‬ ‫ס"ק ג' הובא במ"ב שם ס"ק ח' וע"ש בביכורי יעקב עוד בס"ק‬ ‫יש נפק"מ דלתוס' יש לו לבחור הסוכה האחרת‪ ,‬אלא‬ ‫י"ד] דסובר דבסכך לא גזרינן גזירה לגזירה ומה"ט‬ ‫דלכ' אי נקטינן שסברת תוס' נוגע בכל מקום איך יש‬ ‫הכשיר להעמיד בסכך שפסול לסכך בו רק מדרבנן דלא‬ ‫ציור כזה שפסול רק מדרבנן‪ ,‬ובהכרח דמסכים לסברת‬ ‫גזרינן גזירה לגזירה‪ ,‬וזה רק להר"ן אבל לתוס' הוי חדא‬ ‫הערוך לנר בדף ג‪ .‬שכל עיקר סברת התוס' נוגע רק‬ ‫גזירה‪ .‬אמנם בחזו"א [או"ח קמ"ג ס"ק ג'] מבואר דבסכך‬ ‫בגזירת שמא ימשך אחר שלחנו‪.‬‬ ‫גזרינן גזירה לגזירה‪ ,‬שכתב דמעמיד דמעמיד יש לפסול‬ ‫כיון דהמעמיד הראשון נפסל לסכך בו מדרבנן מחמת‬ ‫*איזה נפק"מ יש בין תוס' ור"ן‬ ‫שנסמך על דבר המקבל טומאה א"כ נמצא דהמעמיד‬ ‫והנה בשיעור האחרון שמסר הג"ר אברהם גניחובסקי‬ ‫העליון נסמך על סכך פסול מדרבנן ומבואר דנקט‬ ‫זצ"ל בביתו בעש"ק פ' כי תבוא תשע"ב [בר אלמוגים‬ ‫דבסכך פסול גזרינן גזירה לגזירה‪[ .‬וידידי הרב יצחק‬ ‫ברכות הערות סי' נ"ז] דן שלכאו' יש נ"מ באופן שיש לו‬ ‫נויבירט שליט"א דחה דכוונת חזו"א שהכל נחשב כמעמיד אחד‬ ‫ספק האם שולחנו היה בבית או בסוכה‪ ,‬דלתוס' דלא‬ ‫אולם בלשון חזו"א לא נראה כן עי"ש]‬ ‫יצא מדאורייתא יש להחמיר מספק‪ ,‬ולר"ן כיון‬ ‫עוד נ"מ אמר הגאון זצ"ל לתלמידיו כשביקרו אותו בבית‬ ‫דמדאורייתא יצא ספק דרבנן לקולא‪ ,‬אך אמר דזה‬ ‫חולים [וזו היתה הפעם האחרונה שזכו לכתוב עם הגאון זצ"ל את‬ ‫בפשוטו אינו נ"מ כיון שהטעם של תוס' שאף מדאו' לא‬ ‫חידושיו] שאם ננקוט שעוסק במצוה דרבנן אינו נפטר‬ ‫יצא הוא משום שעבר על הדרבנן שאמרו שלא לישב‪,‬‬ ‫ממצוה דאו' וכדדן בזה הביאור הלכה בסי' ע"ב א"כ‬ ‫אבל אם ספק לו אם עבר הרי בכה"ג חז"ל בעצמם‬ ‫באופן שכבר ישב בסוכה והיה שולחנו בתוך הבית‪,‬‬ ‫הקילו וא"כ לא עבר איסור כלל וקיים גם הדאורייתא‬ ‫דצריך לאכול שוב ועכשיו הוא עוסק באיזו מצוה דרבנן‪,‬‬ ‫אולם העירו לו מדברי הפמ"ג בפתיחה כוללת ח"ד אות‬ ‫דלפי תוס' יתחייב לעזוב המצוה דרבנן‪ ,‬ולהר"ן יפטר‬ ‫י"א שהבאנו לעיל שמסתפק בזה‪ ,‬וא"כ לפי הצד דנקרא‬ ‫וכן להיפוך‪ .‬והוסיפו תל מידיו דכמו כן יהי' נפק"מ‬ ‫ספיקא דאורייתא אכתי יש נפק"מ בין תוס' לר"ן‪ ,‬ועוד‬ ‫באופן שכבר ישב ושולחנו בחוץ וכעת יש לו גנאי קטן‬ ‫נ"מ באופן שישב האם הסכך נאסר בהנאה שהרי פסק‬ ‫לצאת לסוכה דכבוד הבריות דוחה דרבנן בגנאי קטן‬ ‫הרמ"א שאין נאסר בהזמנה אלא בישיבה ולתוס' דגם‬ ‫ודאו' רק בגנאי גדול וא"כ יש נ"מ בין תוס' להר"ן בזה‬ ‫הדאו' לא קיים אין כאן ישיבה כלל ולא יאסר משא"כ‬ ‫האופן וע"ע בזה בס' אגן הסהר ח"ד עמ' ‪.346‬‬ ‫להר"ן כיון שקיים המצוה דאו' שפיר נאסר‪.‬‬ ‫והנה הגם שבכל הפסולים דרבנן שהזכרנו גם בדיעבד‬ ‫ועוד אמר הגאון זצ"ל דיש נ"מ לספיקות גם להך גיסא‬ ‫לא יצא רק הנדון הי' אם לא יצא אפי' מדאורייתא ומה‬ ‫בפמ"ג שבספק קיים לשיטת תוס' לא נחשב לספק‬ ‫הדין בשעת הדחק‪ ,‬אבל יש פסול אחד שיתכן שכלל לא‬ ‫דאורייתא‪ ,‬והוא באופן שלאחר הישיבה היה לאדם‬ ‫פסלוהו בדיעבד‪ ,‬והוא בבונה סוכה או הסומך סוכתו על‬ ‫ידיעה היאך היתה ישיבתו האם היה שולחנו בבית או‬ ‫גבי אילן דמבואר במשנה כב‪ :‬דאין עולין לה ביו"ט‬ ‫בסוכה אלא שאח"כ שכח ואינו זוכר מה היתה ידיעתו‬ ‫משום גזירה שמא יתלוש‪ ,‬וכתבו רש"י ור"ן דאם עבר‬ ‫שזה היה בבית או בסוכה דבאופן זה הרי אם ידע שהיה‬ ‫ועלה ויצא והטעם להקל יותר בפסול זה כיון שזה רק‬ ‫שולחנו בתוך הבית כבר נקבע הדין שאת הדאו' גם לא‬ ‫כ‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫האם נאמר פסול גזולה בדפנות הסוכה‬ ‫מחמת איסור צדדי‪ .‬אלא שהק' הפמ"ג סי' תרכ"ח מ"ז‬ ‫סק"ג איך יצא בדיעבד ביו"ט הא הו"ל מצוה הבאה‬ ‫כאן נביא עוד דו"ד בין הערוך לנר ומחותנו הרב‬ ‫בעבירה‪ ,‬ובביכורי יעקב סק"ו ציין למש"כ ביבמות ששי'‬ ‫מווירצבורג זצ"ל ומה שפלפל בזה מו"ז הג"ר בנציון‬ ‫רש"י כשי' בעה"מ דכל מצוה הב"ב יצא בדיעבד‪ .‬וא"כ‬ ‫זצ"ל‬ ‫לדידן דס"ל מה"ב לא יצא‪ ,‬אם עבר ועלה לא יצא‪ ,‬עוד‬ ‫הנה נחלקו ר"א ורבנן סוכה כ"ז‪ :‬אי יש דין לכם בסוכה‬ ‫טעם כ' שלא יצא בדיעבד לשי' הש"ך בחו"מ סי' ר"ח‬ ‫דלר"א בעי' לכם ממש שנא' חג הסוכות תעשה לך‪,‬‬ ‫סק"ב דגם בדרבנן אמרי' אי עביד לא מהני‪ ,‬א"כ גם כאן‬ ‫אולם קי"ל כרבנן דא"צ לכם וסגי בשאולה וממש"כ לך‬ ‫לא יצא‪.‬‬ ‫ממעטינן ממש"כ שלא יהי' גזולה‪ .‬והנה לענין איסור‬ ‫עוד הסתפק הפמ"ג שם לפ"מ שמבואר ברמ"א סי'‬ ‫הנאה מן הסוכה נחלקו הרא"ש והרמב"ם אי נאמר רק‬ ‫תקי"ד ס"א דביתו נשרף ואין לו מקום לאכול מותר‬ ‫בסכך דהוא עיקר הסוכה או גם בדפנות הנצרכות‬ ‫לכבות דהוה אוכל נפש‪ ,‬א"כ ה"ה באין לו סוכה אחרת‬ ‫להכשר הסוכה וד' הרא"ש דרק על הסכך יש איסור‬ ‫מותר לעלות באילן‪ .‬אולם בביכורי יעקב סק"ז כ' דלא‬ ‫הנאה דדיני הסוכה נאמרו רק על הסכך‪ ,‬אולם ד'‬ ‫נחשב צורך אוכל נפש‪ ,‬כיון דאם אין לו סוכה כשרה‬ ‫הרמב"ם דחלה דין איסור הנאה על כל מה שנצרך‬ ‫מותר לאכול חוץ לסוכה‪ ,‬ולא אמרינן לו לעלות דחכמים‬ ‫להכשר הסוכה‪.‬‬ ‫פטרוהו‪ ,‬ובשב ואל תעשה יש להם כח לעקור דבר מן‬ ‫ובשו"ע סי' תרל"ח ס"א סתם כשי' הרמב"ם ובביאור‬ ‫התורה‪ .‬משא"כ בביתו שנשרף שלא יכול לאכול כלל‪,‬‬ ‫הלכה שם הביא מח' בד' הרמב"ם דד' ב"י דזה רק‬ ‫וזה שפיר מקרי צורך אוכל נפש‪.‬‬ ‫מדרבנן‪ ,‬וכ"כ הט"ז אבל ד' הב"ח ועוד אחרונים דזה‬ ‫*הטעם שהתיר הדבר אברהם ליהודי גטו קובנה לקחת‬ ‫איסור דאורייתא‪ ,‬וכ"מ בר"ן‪[ .‬וכ' בערוך השלחן ס"ד‬ ‫לולב בשבת‬ ‫דנפק"מ אי הוי כמוקצה בשבת דהותר לחולה או כבוד הבריות‬ ‫וטילטול מן הצד] והנה לשון השו"ע הוא "בין עצי דפנות‬ ‫והנה כל מה שהארכנו שלכו"ע באין לו עצה אחרת יקח‬ ‫בין עצי סכך" ולא התפרש דין הקרקע‪[ ,‬וכגון מי שיש‬ ‫גם מה שגזרו עליו רבנן‪ ,‬ל"ש כלל לכ' למה שגזרו חז"ל‬ ‫בלטות על הרצפה ורוצה להוציא אחד מהן בסוכות]‬ ‫על שופר ולולב בשבת‪ ,‬דשם הפקיעו לגמרי האפשרות‬ ‫ובשו"ת אבני נזר תנ"ט ט"ו כ' דה"ה הקרקע דג"ז נחשב‬ ‫לקיים את המצוה‪ ,‬וגם לרעק"א דס"ל שבדיעבד קיים‬ ‫חלק מן הסוכה‪ ,‬כמבואר גמ' ט‪ :‬בסוכה ע"ג סוכה ובדף‬ ‫מצוה אבל לכתחלה אין ציור להתיר זאת‪ ,‬אולם הג"ר‬ ‫לא‪ .‬בסוכה בקרקע שאינו שלו וכן מובא בשם החזו"א‪,‬‬ ‫יצחק זילברשטיין שליט"א [חשוקי חמד סוכה מב‪ ]:‬הביא‬ ‫‪20‬‬ ‫מאידך דעת הגר"ח דלא נאמר כלל דין קרקע בסוכה‪,‬‬ ‫מעשה בגטו קובנה כשחל יו"ט ראשון של סוכות‬ ‫והגריש"א זצ"ל בהערות לסוכה לא‪ :‬ד"ה והמסכך‬ ‫בשבת‪ ,‬שהי' שם יהודי אחד שהיה לו ד' מינים‪ ,‬ונאלץ‬ ‫דקרקע הסוכה אינה קדושה לפי שאינו מדיני הסוכה ולא‬ ‫לעזוב את הגטו ביום ראשון עם ד' המינים שלו‪ .‬והתיר‬ ‫מצינו כלל איסור הנאה על קרקע הסוכה‪ ,‬ומה שפסל‬ ‫הדבר אברהם לכל הציבור ליטול את המינים בשבת‪,‬‬ ‫ר"א סוכה גזולה בקרקע שאינו שלו הוא רק גזירה‬ ‫מאחר שהגטו הוא רשות היחיד בזה שהוא מוקף‬ ‫דרבנן‪ ,‬וכ"כ האבי עזרי פ"ה מהלכות סוכה הכ"ה ד"ה‬ ‫במחיצות מחושמלות ואין יוצא ואין בא‪ ,‬וכל היוצא‬ ‫ואשר‪ .‬ובשו"ת אגרו"מ או"ח ח"א קפ"א כתב דתלוי אם‬ ‫מהגטו דמו בראשו‪ ,‬ול"ש חשש שמא יעבירנו‪ .‬וצ"ב‬ ‫זה במקום שמוכרחים לעשות רצפה‪ ,‬ממילא חלה‬ ‫בטעמו הרי בפשטות לא חילקו רבנן בתקנתם‪ .‬וביאר‬ ‫קדושה על רצפה זו‪ ,‬וסיים דצ"ע לדינא‪ ,‬והגרשז"א‬ ‫הגרי"צ זילברשטיין שליט"א ע"פ מש"כ הפמ"ג בהל'‬ ‫בהליכות שלמה סוכה פ"ז דבר הלכה אות כ"ט הסתפק‬ ‫ברכת כהנים [סי' קכח א"א ס"ק לא] שלא העמידו חכמים‬ ‫לענין שטיח שנעשה לנוי אם דינו כנוי סוכה‪.‬‬ ‫דבריהם רק בגוף הגזירה אבל לא במקום "לא פלוג"‬ ‫וכ"כ בתרומת הדשן [פסקים וכתבים סי' קסד] וא"כ מה‬ ‫שלא תוקעים ונוטלים גם במקום שלא שייך חשש שמא‬ ‫יעבירנו הוא רק מחמת לא פלוג‪ ,‬וא"כ במקום דלא יוכלו‬ ‫‪ 20‬ומ"מ פשוט דמדידת כ' אמה הוא מן הרצפה‪ ,‬וכן במי שמצליח‬ ‫לקיים מצות ארבע מינים בכל ימי החג לא העמידו‬ ‫לשבת בחלל הסוכה כגון בחללית על הלבנה לא יוכשר הסוכה‪ ,‬ומבואר‬ ‫חכמים דבריהם‪ ,‬ומה"ט הציע להלכה שאם הסתירו את‬ ‫דבעי' קרקע בסוכה ומ"מ לא נחשב חלק מן הסוכה רק תנאי צדדי‬ ‫בהכשר הסוכה‪ .‬ואגב ‪ -‬מה שבונים בהרבה מקומות סוכה ע"ג עמודים‬ ‫ד' המינים על גבי אילן יבש שנשרו ענפיו מערב יום טוב‬ ‫לשבעה ימים וגובה החלל מודדים מהרצפה למעלה‪ ,‬יל"ע הרי לד'‬ ‫ול"ש כלל גזירת תלישה ומבואר במג"א סי' של"ו סק"א‬ ‫הריטב"א סוכה ג‪ :‬מיעוט החלל ע"י תבן או עפר צריך להיות ע"י ביטול‬ ‫לעולם ולא סגי בשבוע [דלא כרש"י שם עי' משנ"ב תרל"ג סקי"א] וא"כ‬ ‫דאסור מטעם לא פלוג‪ ,‬א"כ באין להם מינים אחרים יהי'‬ ‫מ"ש אם הי' שם ערימת עפר עד גובה ראש העמודים דלא הי' מועיל‪,‬‬ ‫מותר להורידם‪.‬‬ ‫וצ"ל כיון שיש לנו כאן קרקע ורצפה בפני עצמה אין לו יחס כלל‬ ‫לרצפה למטה‪.‬‬ ‫כא‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫ב‪ :‬קיום מצות הסוכה שהוא ע"י הדירה והשימוש בה‪,‬‬ ‫עכ"פ יש לנו ג' חלקים בסוכה הסכך הדפנות והקרקע‪,‬‬ ‫ובזה יש דינים כגון מצטער דזה פוגע בעצם הישיבה‬ ‫הסכך לכו"ע הוי מחפצא דסוכה ונאסרת בהנאה‪,‬‬ ‫ולא בעיקר הסוכה‪.‬‬ ‫הדפנות תלוי במח' רמב"ם ורא"ש ולענין הקרקע תלוי‬ ‫במח' אחרונים‪.‬‬ ‫ויש דברים שיש לחקור לאיזה חלק הם נוגעים‪ ,‬לדוגמא‬ ‫איסור הנאה מן הסוכה דביאר הגר"ח בספרו דשורש‬ ‫ויש לחקור בפסול דגזולה לרבנן האם נאמר רק על‬ ‫מח' הרא"ש והרמב"ם אי גם הדפנות נאסרים הוא‬ ‫הסכך או גם על הדפנות‪ .‬ונחלקו בזה הערל"נ ומחותנו‬ ‫דלרמב"ם איסור הנאה נאמר על מצות הסוכה דכל‬ ‫הגרי"ד במברגר זצ"ל דד' הערל"נ [בביכורי יעקב תרל"ז‬ ‫שמתקיים בה מצות ישיבת סוכה נאסר‪ ,‬אבל ד' הרא"ש‬ ‫סקי"א] דדברי הרא"ש לענין איסור הנאה שייך גם לענין‬ ‫דדין איסוה"נ תלוי רק בחפצא דסוכה ועיקר חפצא‬ ‫פסול גזולה ולא נאמר רק על הסכך‪ ,‬וגם הרמב"ם מודה‬ ‫‪21‬‬ ‫דסוכה הוא בסכך‪.‬‬ ‫לזה דבעצם סוכה סכך משמע‪ ,‬אלא דלענין איסוה"נ יש‬ ‫ייתור מיוחד‪ ,‬ומה דמלשון הפוסקים מ' דפסול גם‬ ‫והשתא יש לחקור אי פסולה דגזולה תלוי בחפצא או‬ ‫בדפנות הוא רק מצד מצוה הבאה בעבירה שהוא רק‬ ‫דבעצם לא חסר כלל בבנין הסוכה דהרי כלפי הנגזל‬ ‫דרבנן‪ ,‬ונפק"מ באין לו סוכה רק גזולה דאם הסכך גזול‬ ‫כשר הוא‪ ,‬אלא דיש כאן חסרון בקיום ישיבתו של הגזלן‬ ‫אין ענין לישב בה אבל אם רק הדפנות גזולות ישב בלי‬ ‫דכיון דשימוש הדיורין איננו שלו ממילא ל"ש לצאת בה‬ ‫ברכה עוד יש נפק"מ באחרים דל"ש אצלם וכ"כ רעק"א‬ ‫יד"ח‪.‬‬ ‫[סוכה יז‪ .‬ד"ה עי' ר"ן]‪.‬‬ ‫ויש בזה כמה נפק"מ‪ .‬א‪ :‬אי יש דין תעשה ולא מ"ה‬ ‫והשיג עליו הרב מווירצבורג [בתוספת ביכורים שם נדפס‬ ‫ונפק"מ אי יהני מחילה אח"כ דביאוה"ל סי' י"א מסתפק‬ ‫בסו"ס ביכורי יעקב] מסוגיא ערוכה סוכה ל"א‪ .‬דמפורש‬ ‫בזה לענין ציצית ולכ' תלוי בחקירה הנ"ל והסתפק בזה‬ ‫דנחלקו ר"א ורבנן גם במסכך ברה"ר והרי ברה"ר רק‬ ‫הפמ"ג‪ .‬ב‪ :‬האם דינו כסכך פסול שפוסל בד' להצטרף‬ ‫הקרקע הוא גזול ולא עצם הסוכה ומבואר דעל מה‬ ‫לעוד סכך פסול או כאויר דאינו מצטרף ופוסל בג' ועוד‬ ‫שנצרך להכשר הסוכה שייך פסול גזול‪ ,‬וכן הוכיח‬ ‫נפק"מ‪.‬‬ ‫בכפות תמרים שם‪ ,‬ומנ"ח שכ"ה סק"י‪ ,‬והשיב הערל"נ‬ ‫וכ' מו"ז זצ"ל דלכ' בחקירה זו תלוי המח' אי נאמר דין‬ ‫דכיון דהקרקע גזולה גם הסכך המחובר לקרקע נחשב‬ ‫גזולה בדפנות‪ ,‬דלד' ערל"נ דפסול גזולה נאמר רק על‬ ‫כגזול אבל לא מצד הדפנות והקרקע‪ ,‬עוד תי' ע"פ מש"כ‬ ‫הסכך י"ל דהפסול חל בעצם החפצא דסוכה ולכן נאמר‬ ‫בעצמו דודאי מדרבנן פסול מצד מצוה הבאה בעבירה‪,‬‬ ‫רק על הסכך דהוא עיקר חפצא דסוכה‪ ,‬אבל לד' כפ"ת‬ ‫אבל לא מצד עיקר פסולא דגזולה‪ ,‬א"כ יתכן דכוונת‬ ‫הגמ' מצד מצוה הבאה בעבירה‪[ .‬ובהג' ראמ"ה דחה הראי'‬ ‫והמנ"ח וריד"ה מוירצבורג דגם לדפנות והקרקע נאמר‬ ‫של הגמ' דהוא רק מצד קנסא עי"ש]‬ ‫הפסול‪ ,‬בהכרח דפסול גזולה נאמר בעיקר קיום המצוה‬ ‫ולכן כל מה שנצרך לקיום המצוה יש בו פסול גזולה‪.‬‬ ‫והעיר מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל [בילקוט שיעורים מועדים ח"ב‬ ‫סי' כ"ז] על דבריו‪ ,‬דעל תי' ראשון צ"ב בסברא‪ ,‬ועל תי'‬ ‫שני צ"ב דלשון הגמ' מורה דיש בו עיקר פסולה דגזולה‬ ‫‪ 21‬שמעתי מפי הג"ר מרדכי בונם זילברברג שליט"א הערה נפלאה‬ ‫דהרי אמרי' דמה דכשר הוא רק כיון דקרקע אינה נגזלת‬ ‫[שאלו לראש ישיבה שמסר שיעורים ארבעים שנה על סוכה ואף פעם‬ ‫וסוכה שאולה היא‪ ,‬מבואר דאי הי' קרקע נגזלת הי'‬ ‫לא חשב על הערה זו] דלמה במשנה ראשונה דסוכה לא כתוב שיעור‬ ‫נפסל מצד עיקר פסולה דגזולה‪ ,‬וצ"ל דחלק זה של‬ ‫משך שטח הסוכה‪ ,‬ותי' דבמשנה זו כ' הדינים של החפצא של הסוכה‪,‬‬ ‫ושיעור השטח תלוי בצורת הדיורין והישיבה‪ ,‬ובאמת דיני סוכה נתחלקו‬ ‫הסוגיא קאי רק אציור דתוקף את חבירו והוציאו‬ ‫לשתי פרקים הראשון על החפצא והשני על הישיבה והדיורין‪ ,‬ובזה‬ ‫מסוכתו‪ ,‬אבל לא במסכך ברה"ר ואי הי' קרקע נגזלת הי'‬ ‫א"ש דבפרק ראשון מבואר [במח' ת"ק ור' יהודה בסוכה למעלה מכ']‬ ‫דסוכה דירת עראי בעינן ובפרק שני תנן כל שבעת הימים אדם עושה‬ ‫פסול מצד בא בעבירה‪ ,‬ואי קרקע אינה נגזלת ל"ש בא‬ ‫סוכתו קבע וביתו עראי‪ ,‬דבפ"א מיירי על החפצא דסוכה שצריך להיות‬ ‫בעבירה כדכ' הראשונים‪.‬‬ ‫עראי‪ ,‬אבל פ"ב מיירי בצורת הדיורים שצריך להיות כדירה של קבע‬ ‫וכמו שדר בביתו‪ ,‬והראה שו"ת רשב"א ח"א סי' נ"ה דענין נוי סוכה אינו‬ ‫מדין הידור מצוה כזה קלי ואנוהו רק להנעים עצם ישיבתו בסוכה‪,‬‬ ‫האם גזולה הוא פסול בחפצא או בקיום הגברא‬ ‫ולפ"ז אם סוכתו בתוך הבית ובלא"ה ישיבתו נעים‪ ,‬א"צ לנוי סוכה ואם‬ ‫נותן נוי סוכה אינה נאסרת‪ .‬עוד מבואר בסוכה י‪ :‬דנוי סוכה אין ממעט‬ ‫והנה בעיקר מצות סוכה יש ב' חלקים‪.‬‬ ‫בגובה אבל מן הצד ממעטין והטעם דאינו חלק מן הסכך ולכן לא‬ ‫ממעט בחפצא דסוכה ומ"מ ברוחב הסוכה פסול כיון שיתמעט אפשרות‬ ‫א‪ :‬עצם חפצא של הסוכה שעיקרו ע"ש הסכך ויש בו‬ ‫ישיבה‪ ,‬עוד הביא מש"כ במשנ"ב סי' תרלד ס"ק א בשם מ"א דאפילו‬ ‫סוכה גדולה הרבה ובמקום א' יש קרן אחד משוך לפנים שאין בו ז' על‬ ‫תנאי הכ שר ופסלות כגון שיהי' פסולת גורן ויקב דוקא‬ ‫ז' אסור לישב שם כיון שהמקום צר לו לשבת שם‪ ,‬והק' חזו"א דלמה לא‬ ‫ודבר שאינו מק"ט‪ ,‬ובדפנות נחלקו תנאי ז‪ :‬אי זה נחשב‬ ‫יוכשר מדין פסל היוצא‪ ,‬אולם להנ"ל א"ש דאה"נ הסוכה לא נפסלת‬ ‫חלק מן הסוכה עי"ש‪.‬‬ ‫והמג"א לא פסל רק כ' שאסור‪ ,‬והטעם דיש חסרון בקיום הישיבה‪.‬‬ ‫כב‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫שזה בקיום המצוה זה רק לשי' ר"א‪ ,‬וזה הוכיח הגר"ח‬ ‫סתירא בדעת הגר"ח‬ ‫ממה דמדמי ר"א פסול לכם דסוכה כד' מינים‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫ובדעת הגר"ח יש לנו סתירא בענין זה‪ ,‬בחי' הגר"ח‬ ‫מיושב הסתירא בד' הגר"ח דמש"כ ליישב הקושיא‬ ‫סטנסיל עמ' ל"ט כתב להוכיח ממסכך ברה"ר דפסול גזל‬ ‫משואל שלא מדעת הוא אליבא דרבנן דסו"ס הוי שלא‬ ‫נאמר גם בדפנות‪ ,‬והק' מ"ש משאר פסולים דנאמר רק‬ ‫מדעתו ויפסל מצד גזולה ולרבנן באמת יתכן דעיקר‬ ‫בסכך ותי' דפסול גזול נאמר בקיום המצוה ולא בחפצא‬ ‫הפסול הוא רק בחפצא‪.‬‬ ‫ומדמי לה לדין לכם בד' מינים דפסול רק ביום ראשון‬ ‫למה בד' מינים בעי' לכם יותר מסוכה‬ ‫כיון דלא חסר בעצם המין וכן חזינן דר' אליעזר מדמי‬ ‫לה להדדי בדף כ"ז‪ :‬דכשם שאינו יוצא בד' מינים שאינו‬ ‫והנה מצינו חילוק בין סוכה לד' מינים בענין דין לכם‬ ‫שלו ה"נ בסוכה‪ ,‬הרי דד' הגר"ח דפסול גזול הוא דין‬ ‫דד' מינים לכו"ע בעי' לכם עכ"פ ביום הראשון‪ ,‬אבל‬ ‫בעיקר קיום המצוה שלא יצא יד"ח‪.‬‬ ‫בסוכה רק ד' ר"א ה וא דבעי' לכם ממש אבל לרבנן גם‬ ‫שאולה סגי ולהרבה אחרונים כלל אין דין לכם רק שיש‬ ‫אי דין שואל שלא מדעת פוסל‬ ‫גזה"כ שלא יהי' גזולה‪ ,‬וצ"ב באמת מ"ש סוכה מלולב‪.‬‬ ‫מצד שני לענין קושית האחרונים סוכה ל"א‪[ .‬כפ"ת ועוד]‬ ‫ד' מינים הוא להכשיר אברי כל יחיד‬ ‫בד' רבנן דס"ל בתוקף את חבירו מסוכתו דכשר כיון‬ ‫דקרקע אינה נגזלת והו"ל רק בגדר שאולה‪ ,‬וק' הרי‬ ‫ויחיד‬ ‫סו"ס ל"ה מדעתו ורצונו וא"כ הו"ל שואל שלא מדעת‬ ‫ומו"ז הג"ר בנציון זצ"ל בשיחתו בשנה האחרונה לחייו‬ ‫דהוי גזלן גם בקרקע כמבואר ברשב"ם ב"ב נז‪ :‬וכ"פ‬ ‫[בילקוט שיחות מוסר סוכות תשמ"ה] עמד בזה‪ ,‬וביאר ע"פ‬ ‫בשו"ע חו"מ קפ"ב ורצ"ב‪ ,‬וכ"ה החת"ס בצע"ג עי"ש‪,‬‬ ‫המדרש שהבאנו בריש דברינו דד' מינים הם סימן‬ ‫ותירצו הגר"ח [בשיעוריו על ב"ק הנדמ"ח] ושערי יושר [ש"ג‬ ‫שניצחנו בדין‪ ,‬וק' הרי גם הגויים יכולים לקחת מינים‬ ‫פי"ט] דפסול גזולה לא נאמר אלא בחפצא דסוכה אבל‬ ‫אלו בידיהם ואיזה סימן יש בזה‪ ,‬ותי' עפ"י המדרש שם‬ ‫דין שואל שלא מדעת גזלן הוא רק בגברא‪ ,‬וא"כ מבואר‬ ‫ד' מינים הם נגד אברי האדם דלולב נגד השדרה‪ ,‬והדס‬ ‫מדבריהם דפסול גזולה הוא רק בחפצא דסוכה‪ ,‬ולא‬ ‫דומה לעין‪ ,‬וערבה דומה לפה‪ ,‬ואתרוג דומה ללב‪ ,‬וזה‬ ‫בגברא‪.‬‬ ‫שאמר דוד כל עצמותי תאמרנה דאין בכל האברים גדול‬ ‫ובאמת יש עוד תי' על הקושיא דבפסקי הר"י מפאריז סי'‬ ‫מאלו שהן שקולין נגד כל הגוף‪ ,‬ובחינוך שכ"ד דאתרוג‬ ‫פ"ט תי' דכיון דגוזל רק ע"מ לצאת יד"ח ל"ה גזלן‪,‬‬ ‫דומה ללב שהוא משכן השכל לרמז שיעבדו בוראו‬ ‫וכ"כ באמרי בינה סי' ז' בשם אורחות חיים בשם בעל‬ ‫בשכלו‪ ,‬והלולב דומה לשדרה שהוא העיקר באדם לרמז‬ ‫העיטור‪ ,‬ועד"ז כ' החזו"א סי' ק"נ סקכ"ב דמיירי דאין‬ ‫ליישר כל גופו לעבודתו ית'‪ ,‬והדס דומה לעינים לרמז‬ ‫הבעלים מקפידים על עצם הישיבה‪ ,‬וכן ברה"ר מה‬ ‫שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו‪ ,‬וערבה דומה‬ ‫שמפריע לבני רה"ר הוא הסכך והדפנות שעומדים שם‬ ‫לשפתים שבהן יגמור האדם כל מעשהו בדיבור‪ ,‬לרמז‬ ‫אבל אחת היא להם אם יושב בפנים‪ ,‬וא"כ כ"ז שהסוכה‬ ‫שישים רסן לפיו ויכוין דבריו ויירא מהשי"ת אף בעת‬ ‫עומד שם יכול כל אחד ליכנס בו‪ ,‬נמצא דאין גזל על‬ ‫השמחה‪[ .‬וע"ע בדרשות חת"ס [נ"ב ע"ד ד"ה ד' מינים] דעץ‬ ‫עצם השימוש‪ ,‬אבל אי היו בעצם מקפידין על השימוש‬ ‫מרמז על גוף האדם שהיא עץ השדה‪ ,‬והעלין רומזים לדיבור‬ ‫האדם שנא' ועלהו לא יבול על שיחת חולין של ת"ח והפרי הוא‬ ‫באמת לא הי' יוצא‪.‬‬ ‫נגד המעשה וכבר האריכו כן בספרים הרבה על הקבלת ד' מינים‬ ‫לאברי האדם]‬ ‫עכ"פ יוצא דלד' הגר"ח ודעימי' ל"ש פסול גזולה‬ ‫בשואל שלא מדעת ולחזו"א ודעימי' בעצם הי' שייך‬ ‫ועפי"ז ביאר מו"ז זצ"ל דע"י שאנו לוקחים ד' מינים אנו‬ ‫פסול רק דלא מקפיד על עצם הישיבה ונפק"מ לדינא‬ ‫מקיימים בעצמינו כל עצמותי תאמרנה וכל עצמותינו‬ ‫באופן שהבעלים מקפידים על עצם הישיבה דלהגר"ח‬ ‫ואברינו מתנענעים ביחד עם הד' מינים‪ ,‬ובזה אנו רוצים‬ ‫יוצא ולחזו"א אינו יוצא‪.‬‬ ‫לבטא דלא לבד בבחירתינו אנו לוקחים ד' מינים‪ ,‬כי גם‬ ‫שלא בבחירה אנחנו ממילא מתנענעים כיון שכל‬ ‫עכ"פ יש לנו סתירא בד' הגר"ח‪ ,‬ויש ליישב ע"פ ד' מו"ז‬ ‫עצמותינו כבר ממילא אומרים ה' מי כמוך‪ ,‬אבל גוי גם‬ ‫בילק"ש שם שכתב עפי"ד האפיקי ים ח"ב סי' ל"ג‬ ‫כשיקח ד' מינים אבל העצמיות שלו אינו משתתף‬ ‫דספיקת הפמ"ג אי יש דין תעשה ולא מן העשוי בגזול‬ ‫בלקיחת המינים‪ ,‬וכמו שמסופר על גוי שהתחפש ובא‬ ‫הוא רק לרבנן‪ ,‬אבל לר"א דפוסל גם בשאול וא"כ ל"ש‬ ‫לשמוע השיעור מהר"ר יהונתן זי"ע‪ ,‬והר"ר יהונתן תפש‬ ‫לומר דזה פסלות בעצם רק שהוא דין בקיום המצוה‬ ‫שהוא גוי כיון שלא ראהו כלל מתנענע בהוציאו דברי‬ ‫שיהי' לכם‪ ,‬ורק לרבנן יתכן דזה פסלות בעצם‪ ,‬וא"כ מה‬ ‫דקאמר הגר"ח בסטנסיל דהפסול הוא גם בדפנות כיון‬ ‫כג‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫שגם אם לפי דרך הטבע מה שבנינו לא מספיקה בשביל‬ ‫תורה מפיו‪ ,‬דיהודי יש בפנימיותו אש קודש של חלק‬ ‫שמירה מ"מ הכל ביד ה'‪.‬‬ ‫אלוה ממעל וע"י ד"ת ותפלה מתפשט כח האש לחוץ‪.‬‬ ‫השייכות בין שיעור אתרוג ושיעור אבן קינוח‬ ‫ובזה הסביר למה דוקא בד' מינים יש קפידא דלכם‪ ,‬כיון‬ ‫הנה בגמ' שבת פא‪ .‬מבואר שחז"ל התירו איסורים דרבנן‬ ‫דזה בא לבטא בעצמיות שלנו ממילא צריך כ"א להביא‬ ‫מחמת כבוד הבריות‪ ,‬ועיקר הציור הוא לענין קינוח‬ ‫משלו‪ ,‬ויש להוסיף כיון דכל אחד יש לו תפקיד מיוחד‬ ‫בבית הכסא שפעם היו מקנחים עם אבנים והי' צריך‬ ‫וכ"א יש לו נסיונות משלו‪ ,‬ותכונות שלו ולב שלו ועין‬ ‫שיהי' מקורזלות [ ‪-‬חדודות כ"פ רש"י אבל תוס' סוכה לו‪ :‬בשם‬ ‫ופה שלו‪ ,‬וכ"א יש לעבוד את השי"ת עם הכשרונות‬ ‫ר"ת פי' דהיינו רכות דחזי לחרישה וזריעה] וגם הי' צריך‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫להיות גודל מסויים כדי שיהי' ראוי לקינוח‪ ,‬והנה סתם‬ ‫ולפ"ז יבואר דשאני בזה מצות סוכה דהרי נתבאר‬ ‫אבנים מוקצים הם בשבת כ"ז שלא ייחדם לאיזה‬ ‫דבסוכה אנו נכנסין לעולם אחר לגמרי שהוא בחי' ג"ע‬ ‫שימוש‪ ,‬ובוודאי אם הכין אבנים לבית הכסא לפני שבת‬ ‫ועוה"ב וא"י‪ ,‬וביתו של הקב"ה וקדושת ביהמ"ק‬ ‫אינו מוקצה‪ ,‬אבל אם נזדמן לו שלא הכין והוא צריך‬ ‫וכדנתבאר ל עיל‪ ,‬וזה אינו לפי הדרגה שלנו כלל‪ ,‬ולכן‬ ‫אבנים לקינוח‪ ,‬הרי יש בזה איסור דרבנן של מוקצה‪,‬‬ ‫א"א ליכנס לשם מכח עצמו רק ע"י התקשרות לכלל‬ ‫ויתכן שגם יתעורר שאלה של הוצאה אם הבית הכסא‬ ‫ישראל‪ ,‬וכן בזה שממשיכים כוחו של אברהם אבינו‬ ‫נמצא במקום צנוע שהוא רשה"י והאבנים נמצאים‬ ‫שנקרא אזרח‪ ,‬וכל כולו הוא כח שאינו שלו עצמו רק כח‬ ‫בכרמלית‪ ,‬ובזה נתבאר בגמ' שחז"ל התירו איסור‬ ‫שאולה וכלליות ולכן אין קפידא שיהי' לכם דוקא‪.‬‬ ‫מוקצה והוצאה מכרמלית [לשי' התוס' סוכה שם] משום‬ ‫כבוד הבריות‪ .‬ומ"מ לא התירו רק כמות מסויימת וגודל‬ ‫הקולות בסוכה לעומת החומרות בד' מינים‬ ‫מסויים דבעי' שיהי' ראוי לקינוח‪[ .‬ובאותה שיעור הראוי‬ ‫ועפי"ז אפשר להסביר ג"כ ההבדל הגדול בין מצות‬ ‫לקינוח גם חייב על הוצאה בשבת]‬ ‫סוכה ומצות ד' מינים‪ ,‬דמצד אחד לא מצינו מצוה עם‬ ‫ואיתא שם "זונין ‪ 22‬על לבי מדרשא אמר להו‪ :‬רבותי‪,‬‬ ‫כ"כ הרבה קולות כסוכה‪ ,‬דעצם המחיצות סגי בשתים‬ ‫אבנים של בית הכסא שיעורן בכמה? [‪-‬להתחייב עליהם על‬ ‫כהלכתן ושלישית טפח‪ ,‬וגם זה סגי בלבוד‪ ,‬ואם הסכך‬ ‫הוצאה א"נ לטלטלן בחצר ולהכניסן לביהכ"ס לרש"י‪ ,‬ולתוס' גם‬ ‫רחוק מן הדפנות יש להכשיר בדופן עקומה‪ ,‬ואם‬ ‫כדי להכניס מכרמלית לביהכ"ס שהוא רה"י] אמרו לו‪ :‬כזית‬ ‫הדפנות לא מגיעות לסכך אפש"ל גוד אסיק‪ ,‬וגם אם‬ ‫כאגוז וכביצה‪-[ .‬שלש מכניסין לקינוח‪ ,‬ומקנח זו אחר זו‪ ,‬אחת‬ ‫הסכך צריך צלתה מרובה מחמתה‪ ,‬סגי ברוב מסוכך‬ ‫כזית ואחת כאגוז ואחת כביצה‪ ,‬בתחלה מקנח פי הרעי בקטנה‬ ‫כשרק חמישים ואחד אחוז של הסוכה מסוככת‪ ,‬אף‬ ‫להסיר רעי הנדבק שם‪ ,‬שהגדולה פוחסת ומלכלך סביבותיו] אמר‬ ‫שנכנס הרבה שמש‪ ,‬גם עצם הסכך כשר מכל דבר חלש‬ ‫להו‪ :‬וכי טורטני יכניס? [‪-‬מאזנים יכניס לשם לשקול?] נמנו‬ ‫העיקר שיהי' גידולי קרקע ותלוש‪ ,‬מאידך במצות ד'‬ ‫וגמרו‪ :‬מלא היד‪- [ .‬בין שלשתן‪ ,‬או אפילו הן ארבע וחמש ובין‬ ‫מינים יש הרבה חומרות שגם נקודה קטנה שחורה‬ ‫כולן מלא היד] תניא‪ ,‬רבי יוסי אומר‪ :‬כזית כאגוז וכביצה‪.‬‬ ‫באתרוג פוסלת‪ ,‬ואם בחודו של הלולב יש קטימה קטנה‬ ‫רבי שמעון ברבי יוסי אומר משום אביו‪ :‬מלא היד‪".‬‬ ‫או שנפתח קצת כבר פוסלים‪ ,‬ובשלשת עלים של ההדס‬ ‫בודקים בחוט המקיף לראות אם נמצאים באותו קו‪,‬‬ ‫עוד כתוב שם ברייתא שמופיע גם בסוכה לו‪" :‬ת"ר‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫שלוש אבנים מקורזלות מותר להכניס לבית הכסא‪ .‬וכמה‬ ‫שיעורן? [‪-‬כל אחד מן האבנים] רבי מאיר אומר‪ :‬כאגוז‪-[ ,‬‬ ‫ולנתבאר לעיל א"ש דד' מינים מבטאים השלימות של‬ ‫ובהכי חזיא לקינוח‪ ,‬אבל גדולה לא חזיא‪ -.‬רש"י סוכה לו‪ ]:‬רבי‬ ‫האדם עצמו איך הוא בא לפני ה' ובזה צריך הוא לחפש‬ ‫יהודה אומר‪ :‬כביצה‪ ".‬וע"ז הוסיפה הגמ' "אמר רפרם‬ ‫את השלימות ולתקן את אבריו לגמרי‪[ ,‬ובנוסח אחר ד'‬ ‫בר פפא אמר רב חסדא‪ :‬כמחלוקת כאן כך מחלוקת‬ ‫מינים הוא מה מביא האדם מן האסיף ומודה בזה להקב"ה ולכן‬ ‫באתרוג" [דבמשנה סוכה לד‪ :‬נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה‬ ‫צריך הוא להביא מן היפה] אבל הסוכה הוא מצד הקב"ה‬ ‫בשיעור אתרוג הקטן דרבי מאיר אומר כאגוז ורבי יהודה אומר‬ ‫שהוא מכניס אותנו בצל כנפיו ושומר עלינו‪ ,‬ובזה‬ ‫כביצה] ופריך "התם מתניתין הכא ברייתא? [‪-‬פלוגתא‬ ‫צריכים אנו להדגיש שאין אנו עושים כלום רק קצת‬ ‫דאתרוג מתניתין היא במסכת סוכה‪ ,‬והיא סדורה בפי התלמידים‪.‬‬ ‫השתדלות אבל עיקר השמירה הוא ביד ה'‪ ,‬ובידו לשמור‬ ‫אבל מח' דקינוח הוא ברייתא ויש הרבה תלמידים שלא שנאוה‪,‬‬ ‫עלינו גם אם פתוח מהרבה מקומות והתקרה הוא חלש‬ ‫והוא תולה הידועה בשאינה ידועה] "אלא‪ :‬כמחלוקת באתרוג‬ ‫מאד‪ ,‬העיקר שנעשה את הסוכה בדיוק כפי רצונו אז‬ ‫ממילא יהי' לנו השמירה‪ ,‬ובזה נקרא צלא דמהימנותא‬ ‫כיון דעיקר הצל והשמירה בא מחמת שאנו מאמינים בו‬ ‫‪ 22‬עי' לקמן בהג"ה אם הי' יהודי או גוי‪.‬‬ ‫כד‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫ולבדוק אם אכן התורה מתייחסת גם לדבר כזה] מה בדיוק‬ ‫‪ -‬כך מחלוקת כאן"‪[ .‬ולסימנא בעלמא אמרה‪ ,‬דלא תשכח‬ ‫שיעור גודל האבן וזה מראה עד כמה התורה מקיפה את‬ ‫לגירסא דברייתא‪ ,‬ואם תשכחנה ‪ -‬הזכר ממשנתך דאתרוג‪].‬‬ ‫כל חיי האדם עד לפרטים הקטנים‪.‬‬ ‫והגמ' הזה הוא הפלא ופלא‪ ,‬וכפי שהק' בערוך לנר‬ ‫עוד י"ל דהנה כל ענין זה הוא מחמת כבוד הבריות‪,‬‬ ‫בסוכה שם‪ ,‬דמאי קמ"ל רפרם בזה‪ ,‬ומש"כ רש"י דזה‬ ‫ורצים לרמז דחשוב אצל הקב"ה כבוד הבריות כמו‬ ‫לסימנא שלא תשכח גירסא דברייתא ור"ל שלא נחליף‬ ‫המצות החשובות של ד' מינים‪ .‬ובשיחות מוסר להגר"ח‬ ‫בין רבי מאיר לר"י‪ ,‬זה דוחק דמהיכי תיתי שנטעה דוקא‬ ‫שמואלביץ ח"ב מא האריך בחשיבות כבוד הבריות‬ ‫בפלוגתא זו יותר משאר פלוגתות שבש"ס‪ ,‬עוד צ"ע‬ ‫דהוא משום שהאדם גדול מאד ולכן כבודו חמור כ"כ‬ ‫טובא במה שמשוה פלוגתא דהכא לדהתם‪ ,‬הא לא דמי‬ ‫אלא שאין לנו השגה בגדלות האדם ולכן אנו תמהים על‬ ‫כלל דבאתרוג איירי בשיעור הקטן דלר"מ כאגוז וכש"כ‬ ‫כך‪ .‬וגיסי הג"ר רפאל הלוי דינר שליט"א בספרו הידור‬ ‫יותר ור"י סובר כביצה ויותר‪ ,‬אבל פחות לא‪ ,‬אבל לענין‬ ‫פנים האריך בכמה סימנים בענין כבוד הבריות [כט‪-‬לב]‬ ‫אבנים פליגי אפכא וכדפירש"י דגדולה לא חזיא‪ ,‬ולר"מ‬ ‫והביא מהגר"ח שהוכיח מסוגיא זו דגם בצנעא כשאין‬ ‫דאמר כאגוז כש"כ פחות אבל יותר לא ולר"י כביצה‬ ‫אנשים יש היתר כבוד הבריות דהרי בבית הכסא הוא‬ ‫ויותר לא‪ ,‬וכ' ערל"נ דלולא פי' רש"י הי' אפשר לפרש‬ ‫לבדו‪ ,‬ולכן אם נודע שיש במכנסיו שעטנז דרבנן א"צ‬ ‫דגם לענין אבנים דוקא קאמרי ר"מ ור"י כאגוז וכביצה‬ ‫למהר לפושטו גם כשהוא לבדו בביתו‪ ,‬כיון שמרגיש‬ ‫אבל פחות לא‪[ ,‬וכן משמע בגמ' שבת דלמ"ד דבעי' ג' מיני‬ ‫עצמו מזולזל להיות ערום‪ ,‬וא"כ כש"כ במרגיש עצמו‬ ‫אבנים כזית כאגוז וכביצה קטן מזה לא חזי לקינוח] אבל יותר‬ ‫מבוייש לפני אחרים גם אם אחרים אינם רואים בזה‬ ‫מזה י"ל דס"ל דחזי ומותר לטלטל‪ ,‬וא"כ שוה‬ ‫זילזול במעלתו‪ .‬עוד הביא דגם אין כבוד ציבור לשבת‬ ‫פלוגתייהו דהכא ודהתם לגמרי ובזה יש ליישב קושיא‬ ‫בחושך‪ ,‬ולכ"כ ראב"ן שבת סי' שפ"ה דהשמש נוהג‬ ‫ראשונה דזה גופא קמ"ל רפרם שלא נטעה לפרש‬ ‫להדליק בביהכנ"ס גם לפני הבדלה‪ .‬עי"ש עוד‪.‬‬ ‫באבנים כמו רש"י וכ"כ שפת אמת בסוכה‪ ,‬ועורר שרש"י‬ ‫לא פי' כן‪ ,‬עוד פי' שם ע"פ ירושלמי סוכה דיש מח' אי‬ ‫יופי האתרוג והנרמז בזה תלוי בשיעור‬ ‫כאגוז עצמה וכביצה עצמה כשר או רק משם ולמעלה‬ ‫קינוח מצואת העוונות‬ ‫וזה קמ"ל רפרם דכמו לענין קינוח כאגוז וכביצה עצמה‬ ‫ראוים ה"נ באתרוג‪.‬‬ ‫עוד י"ל ‪ 24‬דהנה קינוח צואת הגוף מרמז לקינוח צואת‬ ‫העבירות של הנשמה וכמ"ש בישעי' ד' ד' "אִ ם ָרחַ ץ‬ ‫והנראה בעז"ה בכמה אופנים בדרך מוסר ודרך עבודה‪,‬‬ ‫ֲא ֹדנָי אֵּ ת צַֹאת בְ נוֹת צִ ּיוֹן" ובמדרש בפ' חקת [במדבר יט ב]‬ ‫א‪ :‬ללמדך שהתורה וההלכה מלוה את בן אדם בכל עת‬ ‫הובא ברש"י שם‪ ,‬דלכן צוה הקב"ה להביא פרה אדומה‪,‬‬ ‫ובכל זמן ובכל מצב‪ ,‬בין שהוא במצב של קדושה גדולה‬ ‫לכפר על מעשה העגל‪" ,‬משל לולד שטינף לחצר המלך‬ ‫ועצומה בחג הסוכות בד' מינים‪ ,‬בין שהוא בבית הכסא‬ ‫אמר המלך תבוא אם זה הולד ותקנח צואת בנה"‬ ‫ואסור בכל דבר שבקדושה‪ ,‬תמיד ההלכה מלוה את‬ ‫והאתרוג מרמז ללב האדם‪ ,‬וכן כלל הד' מינים מרמזים‬ ‫האדם‪ ,‬ואחד אמר לי שיודע על גר צדק שהתגייר מעצם‬ ‫על אברי האדם וכמו שהארכנו לעיל‪ ,‬ובא רפרם לרמז‬ ‫זה שהתפעל שהתורה מקיפה כל רגע ורגע של חיי אדם‬ ‫דעיקר שיעור שלימות ויופי האתרוג וכל מה שנרמז בזה‬ ‫ואין שום נושא וענין בחיי האדם שהתורה לא מתייחסת‬ ‫תלוי בשיעור הקינוח של העבירות‪ ,‬ואם יהי' לך קולא‬ ‫לזה‪ .‬והנה יש סוגיא שלימה בשבת פא‪ :‬על קינוח בבית‬ ‫בשיעור הקינוח‪ ,‬גם אם נגיד שיהי' לך בזה היתר‪ ,‬מ"מ‬ ‫הכסא וחז"ל ישבו ודנו בבית המדרש לרגל שאלת זונין‬ ‫דע לך שיהי' זה על חשבון ד' מינים שלך וכל מה‬ ‫[יש נדון אי הי' גוי או יהודי ‪ 23‬ואי הי' גוי יתכן שרצה לבוא‬ ‫שמרומז בזה‪.‬‬ ‫‪ 23‬בגמ' פסחים מט‪ .‬מבואר דזונין הי' ממונה בבית רבן גמליאל ואמר‬ ‫להם הגיע עת לבער את החמץ‪ .‬ובב"ב קסד‪ :‬הי' מדבר לרבי ואמר לו‬ ‫ממונה ולא עבד‪ ,‬וכ' חיד"א דאינו מוכרח דאולי זונין דכאן אינו זונין‬ ‫מנהג מנין מלכים בשטרות ורשב"ם שם כתב דהי' שם חכם ובע"ז נח‪.‬‬ ‫דשם דזונין דש יש לו שם ליווי זונין ממונה של ר"ג והכא סתם‪ .‬ועוד‬ ‫א"ל זונין לר"ע לבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית בה מששא‪ ,‬והא‬ ‫התם נמי אפשר דגוי הוה והוא ממונה של ר"ג ולא היה עבדו‪ .‬ועי' בסדר‬ ‫רואים שבני אדם הולכים לשם ויש להם ישועה‪ ,‬ורש"י כתב שם‬ ‫הדורות דף צ"ג ע"ב‪:‬‬ ‫"ישראל הי'" וכ' שם בהגהות יעבץ דנר' מקורו של רש"י דדייק בשמא‬ ‫ולד' מהרש"א שהי' גוי י"ל דמזה גופא שהי' ממונה בבית ר"ג והי'‬ ‫מסתמא הוא אותו שנזכר במשנה ע"ז סח‪ :‬ועוד הרבה פעמים בש"ס‬ ‫שואל כל ספיקותיו לחכמים ממילא נתקרב ליהדות‪ ,‬ואף שאולי הוא‬ ‫בייתוס בן זונין שוודאי הי' יהודי ומבואר ב"מ סג‪ :‬וסה‪ :‬שהי' עושה כל‬ ‫עצמו לא התגייר אבל בנו כבר נתגייר והוא זה בייתוס בן זונין ולכן הי'‬ ‫ע"פ חכמים‪ .‬אבל בח"א מהרש"א שם כתב דאם קבלה נקבל‪ ,‬ואי משום‬ ‫עושה כל דבריו ע"פ חכמים שככה הוא התחנך‪.‬‬ ‫דקאמר לבי ולבך יודע דעבודת כוכבים לית בה מששא כו' אין זה‬ ‫ולד' מהרש"א א"ש שכאן כתוב הלשון זונין על לבי מדרשא דמשמע‬ ‫מוכרח דאדרבה מדקאמר האי לישנא לבי ולבך וכו' משמע דעובד‬ ‫שהי' בזה משום חידוש ואם הי' גוי א"ש‪.‬‬ ‫כוכבים היה בפרהסיא אלא דלבו בסתר ובמופת בלב ידע דעבודת‬ ‫‪ 24‬פי' זה הצעתי לפני מורינו הג"ר מאיר קסלר שליט"א רבה של קרית‬ ‫כוכבים לית וכו' וחיד"א בפתח עינים שם כתב דמצא לאחד קדוש דטעם‬ ‫ספר‪ ,‬וקלסיה‪ ,‬ואמר דיש לדעת דכל דבר קטן בחז"ל יש בהם רמזים‬ ‫רש"י מדאמרו בפסחים דף מ"ט זונין ממונה של ר"ג הגיע עת לבער‬ ‫וכונות עמוקות‪.‬‬ ‫שמע מינה ישראל היה דקפיד אמצות‪ ,‬ולא אפשר שהוא גוי דקאמר‬ ‫כה‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫טעם פסול אתרוג פחות מכביצה‬ ‫ובזה א"ש ההוו"א לתלות דין אתרוג בקינוח‪ ,‬דלכ' צ"ע‬ ‫למה הובא בגמ' הוו"א זה כשאינו נכון כלל‪ ,‬אולם י"ל‬ ‫ובעיקר מח' בשיעור האתרוג‪ ,‬קי"ל בשו"ע סי' תרמ"ח‬ ‫דבא לרמז דהאמת היא דעיקר שלימות האתרוג תלוי‬ ‫סכ"ב כשי' רבי יהודה דפחות מכביצה פסול‪ .‬ויש לחקור‬ ‫בשיעור הקינוח‪ ,‬אולם בסוף מהפכין את זה כיון דעיקר‬ ‫בטעמא דשיעור זה‪ ,‬ואין הדברים ברורים כל צרכם‪,‬‬ ‫השלימות הוא באמת להגיע דרגת יופי האתרוג‪ ,‬אלא‬ ‫דהנה בסוכה לא‪ .‬דנה הגמ' האם ס"ל לרבי יהודה דינא‬ ‫שיש לדעת דההקדמה לזה הוא הקינוח‪ .‬ובזה א"ש מה‬ ‫דהדר לענין אתרוג‪ ,‬והוכיח ממה דפסל אתרוג פחות‬ ‫שביאר רש"י בקושיית הגמ' דמח' דאתרוג הוא משנה‬ ‫מכביצה משמע דס"ל פסולא דהדר ודחה די"ל דזה‬ ‫בסוכה וסדורה בפי התלמידים אבל ברייתא דקינוח הוא‬ ‫מחסרון גמר פרי‪ ,‬ועד"ז כ' לעיל מיני' לענין ירוק ככרתי‬ ‫ברייתא והרבה תלמידים לא שנאוה‪ ,‬ר"ל ענין חיפוש‬ ‫שפסל רבי יהודה‪ ,‬ויל"ע האם למסקנא אין בזה פסול‬ ‫אתרוג יפה ידוע לכל וכולם עסוקים בה‪ ,‬אבל לא הרבה‬ ‫דהדר כלל‪ ,‬וד' הב"ח סי' תרמ"ח לענין ירוק ככרתי דגם‬ ‫יודעים שבפנימיות הדבר עיקר ההקדמה לזה הוא‬ ‫למסקנא יש פסול הדר רק דלר"י דלא ס"ל דהדר יש‬ ‫הקינוח מעבירות‪.‬‬ ‫פסול אחר אבל לדידן יש גם פסול הדר ונפק"מ כשבאו‬ ‫לפנינו ירוקים לא סגי בנשתנה קצת למראה אתרוג אף‬ ‫שם יום כיפור ע"ש הקינוח‬ ‫דמוכח דנגמר פריו אבל הדר לא הוי עד שרובו משתנה‬ ‫למראה אתרוג‪ .‬אבל האחרונים חולקים עליו והקילו בזה‬ ‫ובזה א"ש ההקדמה של יוהכ"פ לסוכות דהנה עיקר שם‬ ‫וכ"פ המשנ"ב שם סקס"ה ושעה"צ סקס"ט‪.‬‬ ‫"כיפור" הוא על "קינוח" וכמו שהי' הג"ר משה שפירא‬ ‫זצ"ל מאריך בזה הרבה‪ ,‬ע"פ דברי רש"י בפ' וישלח‬ ‫אולם בביכורי יעקב ס"ק מט הוכיח כשי' הב"ח משי'‬ ‫עה"פ אכפרה פניו [בראשית לב כא] וז"ל "ונראה בעיני‬ ‫הטור שהובא במג"א סי' תרמ"ט ס"ק כ"ז‪ ,‬שמה דחסר‬ ‫שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים כולן לשון קנוח‬ ‫כשר בשאר הימים‪ ,‬דמ"מ בעינן שישאר עכ"פ שיעור‬ ‫והעברה הן‪ ,‬ולשון ארמי הוא הרבה בתלמוד [ב"מ כד‪].‬‬ ‫אתרוג בכביצה‪ ,‬ואפילו הי' בו כשיעור ביצה קודם יום‬ ‫וכפר ידיה‪[ ,‬גיטין נו‪ ].‬בעי לכפורי ידיה בההוא גברא‪ ,‬וגם‬ ‫טוב‪ ,‬ונצטמק עד שאין בו שיעור כביצה פסול‪ ,‬והרי‬ ‫בלשון המקרא נקראים המזרקים של קדש [עזרא א י]‬ ‫טעם דפסול אתרוג פחות מכביצה מבואר בגמרא שם‬ ‫כפורי זהב‪ ,‬על שם שהכהן מקנח ידיו בהן בשפת‬ ‫דלא גמר פריו‪ ,‬וזה ע"כ לא שייך רק אם בתחלת גידולו‬ ‫המזרק" וע"ע גמ' זבחים צג‪ :‬דגמר מלהזות דמי הפרה‬ ‫לא הי' בו כביצה‪ .‬אבל בנצטמק‪ ,‬וכש"כ בנחסר וכבר הי'‬ ‫הי' מקנח אצבעו בשפת המזרק שנאמר "כפורי זהב‪".‬‬ ‫בו כביצה‪ ,‬למה יפסל משום שיעור‪ .‬אע"כ דס"ל כיון‬ ‫ופירש"י דהם כלי שרת והן מזרקין ועל שם שמקנח בו‬ ‫דלהס"ד דגמרא הטעם דפסול פחות מכביצה משום הדר‬ ‫אצבעו קרי להן כפורי לשון וכפר ידיה דנירון קיסר‬ ‫הוא‪ ,‬גם לפי המסקנא קאי טעם זה לדידן‪ ,‬רק דלר'‬ ‫בגיטין דף נו‪ .‬עוד העיר מורינו הג"ר אפרים רוטשילד‬ ‫יהודה מפרשינן טעם אחר משום דלא גמר פרי‪ ,‬וכל‬ ‫שליט"א דרק ביוהכ"פ אנו מבקשים מהקב"ה בלשון‬ ‫שלוקח פחות מכשיעור ביצה אפילו נחסר לבסוף ליכא‬ ‫"כפר לנו" אבל בשאר ימות השנה אנו אומרים רק לשון‬ ‫הדר ופסול‪ ,‬א"כ ה"ה ג"כ לענין ירוק וכדעת הב"ח‪.‬‬ ‫מחילה וסליחה‪ .‬עכ"פ מבואר דכל עצמו של יוהכ"פ‬ ‫ולפ"ז לענין שיעור כביצה אם יצטמק לפחות מכשיעור‬ ‫הוא ענין קינוח והעברת צואת החטא וא"ש דזה הקדמה‬ ‫אף דנגמר הפרי יהי' פסול דסו"ס ל"ה הדר‪ .‬ובתוס'‬ ‫לחג הסוכות וזה רמז רפרם בר פפא בדבריו‪ .‬ויש להוסיף‬ ‫ביכורים שם הובא השגת הג"ר שמחה בהג"ר יצחק דוב‬ ‫דיש לאדם לצייר דאם יש לו חטאים הרי הוא כמלוכלך‬ ‫במברגר זצ"ל דרק באתרוג חסר בעי' שישאר שיעור‬ ‫בצואה ממש‪ ,‬וא"כ ל"ש כלל שיכנס במקום קדוש של‬ ‫כביצה אבל באתרוג שלם סגי גם בהצטמק לפחות‬ ‫הסוכה ששם שמים חלה עליו וכמ"ש השפ"א הרבה‬ ‫מביצה‪ .‬והביכורי יעקב חולק עליו‪ .‬עי"ש‪ .‬וכ"פ בנשמת‬ ‫פעמים דרק אחרי טהרת יוהכ"פ זוכים לבחינת הסוכה‪25 .‬‬ ‫אדם והובא להלכה בביאור הלכה בסכ"ב ד"ה פסול‬ ‫ומבואר דפסק המשנ"ב דלמסקנא קי"ל טעמא דהדר‬ ‫לענין שיעור כביצה וא"כ צ"ע למה לענין ירוק ככרתי‬ ‫‪ 25‬ושמעתי בזה משל נאה‪ ,‬לבחור אחד שלא הי' לו הרבה שכל‪ ,‬ומחמת‬ ‫פסק להקל דלא כב"ח‪ .‬וכנר' שיש חילוק בין פסול ירוק‬ ‫עצלות לא הי' מחליף גרביים שלו רק עד שממש לא הי' שייך כלל‬ ‫ופחות מכביצה ולא עיינתי בזה כל הצורך‪ .‬ואכן ד'‬ ‫לסבול הליכלוך ולא עזר כל בקשותיו של אמו‪ ,‬והתבגר הרבה ולא מצא‬ ‫החזו"א סי' קמ"ח סק"ב דגם אתרוג שהצטמק מברכין‬ ‫שידוך עד שבסוף התארס בשעטו"מ‪ ,‬ולפני החופה הזהירו אמו מאד‬ ‫שבל יהין לבוא לחופה בלי גרביים נקיות‪ ,‬והבטיח שאכן יעשה כן‪ ,‬אבל‬ ‫עליו דלמסקנא אין טעמו מחמת הדר‪ ,‬וכן צידד בשו"ת‬ ‫כשהגיע החופה ואמו סיבב אותו עם הכלה הרגישה ריח נורא מאד‬ ‫אבני נזר או"ח סי' תפ"ב אות א' ומ"מ פסלו דאינו נחשב‬ ‫מגרביים מלוכלכות‪ ,‬ולחשה לו בכעס "הרי אמרתי לך שתחליף‬ ‫גרביים"‪ ,‬ענה "בוודאי עשיתי כן" ובזה הוציא הגרביים מכיסו ואמר‬ ‫דרך גדילתו‪.‬‬ ‫"ידעתי שלא תאמין לי לכן הבאתי זה בכיס שלי"!! והנמשל מובן‬ ‫שא"א ליכנס לסוכה עם בגדים מלוכלכות גם לא בכיס וצריך לחשאיר‬ ‫הכל בחוץ‪.‬‬ ‫כו‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫של" ש דין כתותי מ"ש בדבר שאין שיעורו בעיקר‬ ‫אי שייך פסול לא מינכר לקיחה בפחות‬ ‫החפצא כמו גט דאף שצריך שלימות אבל אין דין‬ ‫שיעור‪ ,‬ולכן כתבו על איסורי הנאה כשר וביאר הר"ן‬ ‫מכביצה‬ ‫גיטין כ‪ .‬דל"ש כמ"ש רק בדבר הצריך שיעור כשופר‬ ‫והנה באמת לענין אתרוג פחות מכשיעור יש לדון עוד‬ ‫ולולב‪ ,‬והוסיף בתורת גיטין [אה"ע קכד ס"ק א] דרק בדבר‬ ‫פסול בזה מטעם שאולי אין הלקיחה ניכרת‪ ,‬דהנה בגמ'‬ ‫שצריך שיהיה השיעור מחובר ביחד בשלימות כשופר‬ ‫לה‪ .‬פריך דאולי פרי עץ הדר הכוונה לפלפלין דטעם עצו‬ ‫ולולב‪ ,‬אבל בדבר שאף אם הוא כתות כשר לא שייך‬ ‫ופריו שוה ומשני "התם משום דלא אפשר‪ .‬היכי נעביד?‬ ‫לומר כמ"ש ולפ"ז בטומאת אוכלין שאפי' הוא מפורר‬ ‫ננקוט חדא ‪ -‬לא מינכרא לקיחתה‪ ,‬ננקוט תרי או תלתא‬ ‫מטמא טומאת אוכלין כמ"ש הראב"ד בסוף פ"ו מה'‬ ‫פרי אחד אמר רחמנא‪ ,‬ולא שנים ושלשה פירות‪ ,‬הלכך‬ ‫ט"א עי"ש ברמב"ם פ"ד מהל' ט"א הלכה ג'‪ ,‬לא שייך‬ ‫לא אפשר " הרי מבואר דאם זה קטן מאד יש פסול חדש‬ ‫‪27‬‬ ‫גבי' לומר כתותי מיכתת‪ ,‬עי' תוס' ב"ק עז‪ .‬ד"ה פרה‪,‬‬ ‫הנקרא "לא מינכר לקיחה" ויל"ע לפ"ז האם י"ל‬ ‫והוסיף דו"ז דג ם אי בעי' שיהי מחובר וגוש אחד אבל‬ ‫דבפחות משיעור ביצה יפסל מצד דלא מינכר לקיחתה‬ ‫אם אין דין שיעור בעצמות הדבר ל"ש כמ"ש‪ ,‬ולכן כתב‬ ‫וא"כ גם בנצטמק יפסל מטעם זה‪.‬‬ ‫בשו"ת רעק"א סי' קס"ה דבסימני שחיטה ל"ש כמ"ש‬ ‫אולם בביכורי יעקב סקנ"א שלל זה דהרי מגמ' זה גופא‬ ‫כיון דאין שיעור בעצמות הסימן כמה יהי' רחבו או ארכו‬ ‫אלא העיקר לשחוט רובו של סימן שלם‪ 28 ,‬עי"ל ‪29‬‬ ‫מוכח דגם פחות מכביצה מינכר לקיחתה דהרי גם בג'‬ ‫פלפלין נחשב מינכר ושיעורם הוא וודאי פחות מכביצה‪.‬‬ ‫דבלא"ה אין דין כלל בעצם חפצא של הסימן דהעיקר‬ ‫שיהי' נפסק חיותא ואילו הי' הבהמה יכולה לחיות‬ ‫ולכן מסיק להלכה דבנצטמק יטלנו בלא ברכה והועתק‬ ‫בביאור הלכה שם‪ .‬אולם בס' מקראי קודש סוכות ח"ב‬ ‫בסימנים חתוכים הי' ג"כ כשר‪ ,‬משא"כ גט יש עכ"פ דין‬ ‫סי' כ"ט הביא שהג"ר אהרן קוטלר זצ"ל החמיר בזה כיון‬ ‫שלם ממש‪ ,‬ולזה דן דו"ז בכמה ענינים מהו גדר‬ ‫שבפחות מכשיעור לא מינכר לקיחתו‪ .‬ובאמת יש בזה‬ ‫השיעור‪ 30,‬כמו בסנדל של חליצה ושיעור שופר‪.‬‬ ‫תוס' מפורש בסוכה ל‪ .‬בד"ה משום דהוה שכתבו‬ ‫ולזה כ' דלענין שיעור אתרוג נחלקו התוס' והרא"ש אי‬ ‫דאתרוג של אשירה פסול מטעם דכתותי מיכתת שיעורי'‬ ‫שייך כמ"ש דד' התוס' דשייך מצד חסרון מינכר לקיחה‬ ‫והוסיפו "דאתרוג נמי בעי שיעור כאגוז או כביצה דאף‬ ‫וכנ"ל אולם הרא"ש סי' ט"ו הביא מתחלה דעת הסוברים‬ ‫על גב דאמרינן לקמן [לא‪ ]:‬טעמא משום דלא גמר פירא‪,‬‬ ‫דל"ש כלל דין כתותי מ"ש כיון דלא נאמר שיעור‬ ‫מכל מקום בעינן דמינכר לקיחתה דמהאי טעמא פסלינן‬ ‫באתרוג רק מצד גמר פירא‪ ,‬וביאר דו"ז די"ל דגם‬ ‫לקמן [לה‪ ].‬פלפלין"‪ .‬מפורש בדבריהם דפחות מכשיעור‬ ‫החולקים ס"ל דלא מינכר לקיחתה ומ"מ סוברים דל"ש‬ ‫לא מינכר לקיחתה וצ"ל דלדעת ר' מאיר רק בפחות‬ ‫גם בזה דין כמ"ש דיש לחקור אי דין מינכר לקיחה הוא‬ ‫מכאגוז לא מינכר לקיחתה‪ ,‬אלא שצ"ע דלמה לא הוזכר‬ ‫דין בחפצא של האתרוג גופא‪ ,‬או דהוא רק דין במעשה‬ ‫טעם זה בגמ' לא‪ :‬כשרצו להוכיח דר"י ס"ל פסולא‬ ‫הלקיחה‪ ,‬וד' התוס' דזה דין בעצם החפצא ולכן שייך‬ ‫דהדר והו"ל לדחות דזה מצד דחסר בהיכר הלקיחה‪.‬‬ ‫אי שייך כתותי מיכתת שיעוריה בשיעור‬ ‫אתרוג‬ ‫‪ 27‬שאל אותי דו"ז האם למדת כבר התוס' הארוך במרובה? "זה‬ ‫לומדישע תוס' אני למד תי זה עם אאמו"ר זצ"ל לפני הבר מצוה ואמר לי‬ ‫והנה בעיקר מש"כ התוס' דשייך כתותי מ"ש בשיעור‬ ‫ע"ז שזה לומדישע תוס'‪ ,‬עוד אמר לי אאמו"ר שבוואלוזין לא למדו‬ ‫אתרוג‪ ,‬מבואר מדבריהם דמצד חסרון גמר פירא ל"ש‬ ‫תוס' זה‪ ,‬ובבר מצוה שלי עשיתי סיום על מס' ב"ק‪ ,‬וכשהייתי בישיבת‬ ‫שניידער'ס‪ ,‬ידעו שאני יודע ב"ק והיו שואלים אותי הרבה מגמ' ב"ק‪,‬‬ ‫כתותי מ"ש‪ ,‬והטעם פשוט דהשיעור הוא רק לסימן‬ ‫ופרט שהגיעו לתוס' הזה‪ .‬והיום בבריסק כבר תפסו תוס' זה לקדשים"‬ ‫שנגמר פריו וא"כ לא איכפ"ל בזה דמיכתת שיעורו אבל‬ ‫אח"כ הראה לי הגמ' שלו שהוא מלא הגהות‪.‬‬ ‫‪ 28‬אמר לי כשהי' בארה"ב הלך לבית השחיטה בניומארק וראה שם‬ ‫בשיעור חסרון היכר לקיחה שייך שפיר כתותי מ"ש‪.‬‬ ‫בהמות גדולות בסימנים גדולות מאד כיון שבארה"ב נותנים הרבה‬ ‫אולם דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל בספרו ברכת יו"ט ‪ 26‬על‬ ‫לאכול‪.‬‬ ‫הרמב"ם פ"ח מלולב דן בענין זה באריכות‪ ,‬אחרי שבירר‬ ‫‪ 29‬אמר לי ע"ז "זה ליטווישע ווארט"‪.‬‬ ‫‪ 30‬אמר לי בע"פ דכשלמד אצל הג"ר משה שניידער זצ"ל הגיע חתנו‬ ‫הג"ר זיידעל סאמיעטיצקי זצ"ל להגיד שיעור ותוך השיעור הזכיר הנדון‬ ‫‪ 26‬הומה לבי בזכרי ימים מקדם כשזכיתי להסתופף בצלו בעת למדי‬ ‫אי שייך כתותי מ"ש בשיעור שמן של נר חנוכה‪ ,‬והפסיקו דו"ז ושאל‬ ‫בישיבת בית יוסף דגייטסהעד והי' לי קביעות אתו פעם בשבוע לחזור‬ ‫דל"ש כלל כיון דאי"ז שיעור בחפצא דשמן‪ ,‬אח"כ בא אליו ר' משה‬ ‫על דברי תורתו בספר ברכת יו"ט‪ ,‬והי' מתעמק בכל ענין מחדש כאילו‬ ‫ואמר לו שר' זיידעל מתפעל מלמדנות שלו‪ ,‬ובכן שאלו ר' משה‬ ‫לא למדו‪ ,‬וזכיתי ללמוד אתו ענין זה והוסיף לי בע"פ כמה הוספות‬ ‫"מאיפה גדלת כזה למדן"‪ ,‬והשיב לו דו"ז "מישיבה כאן" אמר לו ר'‬ ‫חשובות שרשמתי בצד הספר‪ .‬והקדים על ענין זה דכתותי מ"ש‪ ,‬שזה‬ ‫משה א"כ אתה חייב הכרת הטוב לישיבה ומאתה תעורר כל בוקר את‬ ‫אמר בשיעור כשהי' ראש ישיבה במונטריי בשווייץ ורצו לעשות‬ ‫הבחורים להגיד תהילים‪ ,‬ובזה רצה שגם דו"ז יגיד תהילים שלא הי'‬ ‫פראפאגאנדע גדול לישיבה וכיבדו אותו לדרוש‪ .‬והרחיב בגדלות ר'‬ ‫מקפיד בכך‪ .‬ואכן שנים רבות הי' מקפיד להגיד תהילים לפני שחרית‪.‬‬ ‫וואלף רויזנגארטען זצ"ל‪.‬‬ ‫כז‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫מגיעות לסכך ואח"כ צריך לבוד למה לא נימא גו"א‬ ‫כמ"ש‪ ,‬אבל דעת החולקין דזה דין רק במעשה הלקיחה‬ ‫ואח"כ לבוד‪ .‬ומש"כ הר"ן בדף ד' יל"פ דיסוד דופ"ע‬ ‫וא"כ אי"ז שיעור בעצם ול"ש כמ"ש‪31 .‬‬ ‫דדרכו של כותל להתעקם וכותל שבנוי ע"פ לומדות‬ ‫דגוד אסיק ל"ש שיתעקם ["א לומדישע וואנט איז‬ ‫בענין תרי הלכתא‬ ‫גלאט" או "ווערט נישט פארמאטערט"]‬ ‫בסוכה יח‪ .‬מבואר דלמ"ד אין לבוד באמצע דאפשר‬ ‫למעטו‪ ,‬וכ' הר"ן דרק אם ממעטו מצד הסכך‪ ,‬אבל‬ ‫הנה מו"ח שליט"א חקר אם אחרי דופ"ע מרוחק יותר‬ ‫במיעוטו מצד הדופן שהוסיף שם סכך עדיין הוי לבוד‬ ‫מג"ט בגובה וצ"ל חבוט‪ ,‬הנה לרעק"א כיון דעיקר‬ ‫באמצע ולא נימא דופ"ע כדי שיהי' לבוד מן הצד‪ ,‬דל"א‬ ‫דופ"ע רק אחרי חבוט ל"א וכן לחזו"א‪ ,‬ויש לחקור‬ ‫דופ"ע ולבוד כי הדדי‪ .‬ולא נתבאר היטב טעם הר"ן‪.‬‬ ‫לביכורי יעקב ומשנ"ב האם חבוט כמו פחות מג"ט‬ ‫ומסתבר שלא‪ ,‬ולד' מו"ר שליט"א ג"כ ל"ש דופ"ע‬ ‫ובדף ד‪ .‬ביאר הר"ן ענין דופ"ע דרואין כאילו נתעקם‬ ‫דאכתי לא התקרב לסוכה‪.‬‬ ‫והסכך הוא חלק מן הדופן‪ ,‬ולא כאילו נתקרב גוף הדופן‬ ‫לסכך דא"כ גם בהרחיק ג"ט יהני‪ ,‬וכדהוכיח כן רש"י‬ ‫בענין אושפיזין‬ ‫יז‪ ,.‬ולפ"ז דוקא בדפנות מגיעות לסכך‪ ,‬אבל באין‬ ‫מנהג ישראל להזמין האושפיזין כל יום ומבואר כן‬ ‫מגיעות לסכך ל"ש דופ"ע‪ .‬ולא נתבאר למה אא"ל גוד‬ ‫בזוה"ק אמור קג‪ :‬דז' רועים באים לדור עם האדם‬ ‫אסיק ואח"כ דופ"ע‪ .‬ובאמת שי' הטור סי' תרל"ב דמהני‬ ‫בסוכה ועל האדם לשמוח אתם‪ ,‬ורב המנונא סבא הי'‬ ‫דופ"ע גם באין מגיע לסכך‪ ,‬ובט"ז שם סק"א הצדיק‬ ‫מזמינם בפה דוקא‪ ,‬וכן מבואר ביסוד ושורש העבודה‬ ‫אותו ולא הבין שי' הר"ן בזה‪ .‬וביכורי יעקב תי' דעיקר‬ ‫שער י"א פי"ג דאין באים רק ע"י הזמנה‪ ,‬ומבואר‬ ‫דין דופ"ע הוא כדי לקרבו לסכך ואיך אפש"ל כן‬ ‫בזוה"ק דעיקר החיוב הוא לתת מלחמו לדל דאל"כ אינם‬ ‫כשמפסיק אויר בין הדופן לסכך פסול‪ .‬ולפ"ז בפחות‬ ‫באים‪ ,‬וכיון שכל יום יש לו אושפיזין בפנ"ע כ' הרמ"ק‬ ‫מג"ט וודאי אמרי' דופ"ע דזה נקרא קרוב לסכך‪ .‬וכ"פ‬ ‫[הובא בראשית חכמה שער האהבה פ"י] דיש לו לשמוח בכל‬ ‫במשנ"ב‪.‬‬ ‫יום שמחה מיוחדת עם האושפיזא‪ ,‬וכ' בדברי חיים‬ ‫אולם רעק"א בהג' על שו"ע כ' דר"ן לשיטתי' בדף יח‪.‬‬ ‫דעיקר הדבר הוא להאיר אור קדושת האושפיזא‬ ‫דתרי הלכתא לא אמרינן‪ ,‬ובתשובה י"ב הגבילו רק‬ ‫ועבודתם ומדה שלהם וכגון ביום ראשון להשקיע במדת‬ ‫כשהלכה אחד בא מכח השני‪ ,‬כמו בדף ד' דל"ש דופ"ע‬ ‫החסד‪.‬‬ ‫רק ע"י גוד אסיק‪ ,‬או בדף יח‪ .‬דל"ש לבוד אא"כ נימא‬ ‫האם יש ענין לשמוח כששמו כשם האושפיזא‬ ‫דופ"ע דאל"כ הו"ל לבוד מן הצד‪ ,‬אבל להלכה דיש‬ ‫לבוד באמצע‪ ,‬אילו יהי' ב' טפחים סכך פסול ואח"כ ב'‬ ‫והנה יש מנהג שאנשים ששמם כשם האושפיזא עושים‬ ‫טפחים אויר שפיר אמרי' דופ"ע ואח"כ לבוד‪ ,‬אבל אם‬ ‫איזה שמחה מיוחד באותו יום‪ ,‬ורגיל הי' מו"ר הג"ר‬ ‫יש ב' טפחים אויר ורק אח"כ ב' טפחים סכך פסול לא‬ ‫אברהם יצחק ברזל זצ"ל לעשות שמחת בית השואבה‬ ‫אמרינן דופ"ע‪ .‬אולם החזו"א סי' ע"ז סק"ז כ' דאי"ז‬ ‫בביתו בליל שני דחג [וכן עושה יבל"ח מו"ר הג"ר יצחק‬ ‫כללא בכל תרי הלכתא רק בדופ"ע ל"ש כשאין מגיע‬ ‫לוקסנברג שליט"א] ופעם שאלתי לו האם יש מקור לענין‬ ‫לסכך ממש‪ ,‬ולפ"ז במזגן מפסיק בין הסכך לקיר ומזגן‬ ‫זה‪ ,‬ולא ידע‪ ,‬ואמרתי לו שגם אצל מרן הגריש"א זצ"ל‬ ‫לא צמוד ממש לקיר רק בפחות מג"ט ונצטרך לומר לבוד‬ ‫עשו כן באושפיזא דיוסף‪ ,‬וענה הרב זצ"ל "שזה הי'‬ ‫ואח"כ דופ"ע‪ ,‬לרעק"א וחזו"א פסול ולמשנ"ב ע"פ‬ ‫אולי רק היכי תמצי לשמחה או שהוא באמת הרגיש‬ ‫ביכורי יעקב כשר‪.‬‬ ‫קשר ליוסף אבל זה לא שייך לאנשים פשוטים כמונו"‪,‬‬ ‫והוסיף דהגרי"ז אמר שחושבין דלעתיד לבוא נלך לקבל‬ ‫ומו"ר הג"ר אשר אריאלי שליט"א נטה לפרש דלא‬ ‫פניו של דוד המלך ע"ה ונבקש שישיר בשבילינו כמו‬ ‫כרעק"א‪ ,‬דבדף יח‪ .‬כוונתו על דרך החזו"א דזה דין‬ ‫ששרין בשיר "וואס וועט זיין ביי דעם סעודה'ניו" ואנחנו‬ ‫מסויים בדופ"ע דל"ש לדון דופ"ע רק אי מיד כשאמרת‬ ‫לא יודעים שכמה רחובות מסביב לו ישרף הכל מחמת‬ ‫דופ"ע התקרב לסכך אבל אי גם אחרי דופ"ע לא התקרב‬ ‫גודל קדושתו‪ ,‬והיו גדולים שלא רצו גם ללכת למירון‬ ‫אא"כ נאמר לבוד לא נאמר בזה דופ"ע‪ .‬אבל באין‬ ‫בשביל שהתביישו מרשב"י‪ ,‬כן מסופר על הגר"ח‬ ‫שמואלביץ זצ"ל שהי' בחיפה ולא רצה לנסוע למירון עד‬ ‫שחזר על כל מימרות רשב"י בש"ס‪ ,‬ואעפ"כ כשהגיע‬ ‫‪ 31‬נרשם אצלי בגליון הברכת יו"ט שלי שבע"פ הק' קושיא עצומה על‬ ‫למירון לא הסכים ליכנס למערה מחמת גודל הבושה‪,‬‬ ‫תוס' מגמ' לה‪ .‬ואימא פלפלין וכו' ולא רשמתי הקושיא בדיוק‪ ,‬וי"ל‬ ‫דכוונתו הי' כקו' הביכורי יעקב דמוכח דגם ג' פלפלין מינכר לקיחתו‬ ‫וא"כ איך יתכן לומר דבפחות מכביצה לא מינכר לקיחתה‪ .‬וצ"ע על‬ ‫הביכורי יעקב שלא הזכיר ד' התוס'‪.‬‬ ‫כח‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫היו מכינים כסא בסוכה עבור האושפיזא‪ ,‬והי' מזהיר‬ ‫וא"כ איזה קשר יש לנו לאושפיזין" כך אמר הרב זצ"ל‬ ‫לנהוג כבוד ולא להדחף שם‪ ,‬אמנם מחמת הלחץ זו‬ ‫בגודל ענוותנותו‪.‬‬ ‫הדחק נפלו ונדחקו גם שם‪ ,‬פרט ליל ב' דאושפיזא דפחד‬ ‫יצחק שאז נפל אימה יתירה ולא הרהיבו לגשת אל מקום‬ ‫שוב ראיתי מה שמובא בתורת אמת [לר' לייבל אייגר]‬ ‫הכסא‪ ,‬כי בגודל קדושתו המשיך על כל הנוכחים‬ ‫דהמנהג בין צדיקי הדור שהאנשים ששמם כשמות‬ ‫להרגיש במדת האושפיזא קדישא‪ .‬וכנראה יש כמה‬ ‫האושפוזין מחשבין לשמם לקדושת היום בסוכות‪,‬‬ ‫בחינות בזה‪ ,‬דגם אם על פניו של יצחק הי' נראה שמחה‬ ‫והענין בזה ע"פ מש"כ אריז"ל אשר כל שם שקורין‬ ‫עצומה מ"מ הי' יכול לשדר אימה ופחד‪ ,‬ואין לנו עסק‬ ‫לאדם יש לו שייכות לזה האיש בפנימיות שורשו‪ ,‬והגם‬ ‫בנסתרות‪.‬‬ ‫שאנו רואים אנשים ששמם כשם הגדולים ואין בהם אף‬ ‫שמץ מנהם‪ ,‬עכ"ז בפנימיות שלו אם ירצה לעורר אותו‬ ‫עוד הוסיף הג"ר עתניאל אקטע שליט"א בהיותינו אצל‬ ‫ימצא בשורשו אותו הכח מקדושת השם שיש בו‪ ,‬ובחג‬ ‫הרב ברזל זצ"ל בגדלותו של יצחק במדת הגבורה‪,‬‬ ‫הסוכות נעשה מבורר בחי' השורש והפנימיות של‬ ‫דיותר ממה שיש להתפעל מגבורתו של יצחק בעקידה‪,‬‬ ‫נפשות ישראל כדאיתא בזוה"ק מאן דאיהו מגזעא‬ ‫יש להתפעל יותר מגבורתו בכ"ב שנה שהתגבר בעצמו‬ ‫ושרשא דישראל יתיב תחות צלא דמהמנותא‪ .‬ובענין מה‬ ‫לא לגלות ליעקב שיוסף עדיין חי כיון שלא הי' רצון ה'‬ ‫שיש להתבייש מפני האושפיזין‪ ,‬מספרים על האור‬ ‫לגלות‪ .‬ומכאן יש להתעלות במדת ההתגברות‬ ‫המאיר שהתבייש מאד להיות בסוכה ולקרוא לאושפיזין‬ ‫וההתאפקות למען הקב"ה‪.‬‬ ‫עד שנזכר שכשהי' ילד בא' האדמורי"ם לא הניחו אותו‬ ‫ליכנס לסוכה‪ ,‬וראה ילד אחר שהניחו אותו‪ ,‬והי' לו‬ ‫לא אוכל להתאפק בזכרי עבודתו בקודש של מו"ר הג"ר‬ ‫טענות ואמרו לו שהוא נכד האדמו"ר‪ ,‬ולכן התחזק דהרי‬ ‫אברהם יצחק ברזל זצ"ל כשהיינו נוסעים יחד בחוה"מ‬ ‫הוא נכד אברהם יצחק ויעקב לכן יכול ליכנס גם הג"ר‬ ‫לכותל המערבי והי' עובר לפני התיבה למוסף‪ ,‬והרגשנו‬ ‫שמשון פינקוס זצ"ל בשיחותיו הביא משל כזה כדי‬ ‫בכל עצמותינו גודל ההפסד של חורבן ביהמ"ק‬ ‫להסביר איך אנו יכולין ליכנס לסוכה‪.‬‬ ‫בהטעימו כל המילים בהתרגשות עצומה‪ ,‬ובפרט‬ ‫כשאמר המילים "ולא יראה פני ריקם" ופרץ בבכי‬ ‫בביאור אושפיזא דיצחק אבינו‬ ‫והרגשנו איך שאנחנו מגיעים ממש ריקם להקב"ה בלי‬ ‫שום מעלות ומדות טובות‪ ,‬אשרי עין ראתה כל אלה הלא‬ ‫וכיון שכבר הבאנו מש"כ הצדיקים דהעיקר ללכת בדרכי‬ ‫האושפיזין ואנו עוסקים באושפיזא דיצחק [אצל הג"ר‬ ‫למשמע אוזן דאבה נפשינו‪.‬‬ ‫אברהם יצחק ברזל זצ"ל ויבל"ח אצל הג"ר יצחק לוקסנבורג ואני‬ ‫[הפעם האחרון שראיתי אותו הי' בחוה"מ סוכות תש"פ‪ ,‬בהיותו‬ ‫הקטן] ודוקא ביצחק נראה שאין כ"כ מה ללכת בדרכיו‬ ‫סנדק לבן ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א‪ ,‬וגם לפני זה‬ ‫שכולו יראה ופחד וגבורה‪ ,‬יש להביא חידושו של השפת‬ ‫בשמחת בית השואבה בביתו והי' חלש מאד מאד בשכבו על‬ ‫אמת [וירא תרמ"ג] ד"יתכן לומר‪ ,‬כי אם שיצחק הי' לו‬ ‫הספה ובכוחות אחרונים אמר כמה מילים עה"פ ושמחת בחגיך‬ ‫מדת הדין והפחד‪ ,‬יוכל להיות שלא הי' ניכר על פניו רק‬ ‫והייתי אך שמח שזה בגדר הבטחה‪].‬‬ ‫שמחה וחדוה‪ ,‬כי באמת אין מי שישמח בעולם רק מי‬ ‫השייכות בין רבי יצחק בש"ס ויצחק אבינו‬ ‫שהוא ירא ה' לאמיתו ואין לו פחד אחר‪ ,‬ובפרט אם הוא‬ ‫ובעסקינו במי ששמו יצחק שיש לחם שייכות במדתו של‬ ‫בן חורין מיצה"ר כיצחק שהי' מוכן להיות עולה‬ ‫יצחק אבינו‪ ,‬הנה מצינו בש"ס מימרות מ"רבי יצחק"‬ ‫להקב"ה וכו'‪ ,‬ויתכן שישמעאל רצה להדמות אליו‬ ‫ולא מצינו אותו במשניות רק בגמ' ולדוגמא א‪ :‬בע"ח‬ ‫במדת השמחה‪ ,‬ושרה הנביאה ידעה להפריש וכו'‪ ,‬ולכן‬ ‫קונה משכון [פסחים לא‪ :‬גיטין לז‪ .‬קידושין ח‪ :‬ב"מ פב‪ .‬שבועות‬ ‫אמרה כי לא יירש עם בני עם יצחק וכו'"‪ ,‬עכ"ל וביארנו‬ ‫מד‪ ].‬ב‪ :‬איש זוכה ואין קטן זוכה [פסחים צא‪ :‬קידושין מב‪].‬‬ ‫הענין באריכות בפ' תולדות‪ ,‬והוסיף הגרצ"מ זילברברג‬ ‫ג‪ :‬שיעור מציאת פירות מפוזרין ריש אלו מציאות [ב"מ‬ ‫שליט"א דע"כ שמחת בית השואבה התחיל דוקא‬ ‫כא‪ ].‬שמעתי שתים אחת קמיצת זר ואחת מליקת זר וכו'‬ ‫באושפיזא דיצחק להורות דעיקר השמחה בא מיראת‬ ‫[זבחים מט‪ ]:‬מקור דעוף טמא פטור משילוח [חולין קלט‪]:‬‬ ‫שמים‪ ,‬וענין זה יש להחדיר בקרב בני הבית‪ ,‬ואף‬ ‫ומזה הי' אפשר לחשוב שהי' אמורא‪ ,‬אולם מוכח שהי'‬ ‫שבגשמיות נר' כאילו שיראה גורם לחץ ועצבות אבל‬ ‫תנא מדנחלק על רע"ק וריה"ג סוכה כה‪ :‬בענין אותם‬ ‫אין הדבר כן והרי ביהמ"ק מקום היראה כמש"א ושם‬ ‫טמאי מתים מי היו וכן נחלק על רע"ק ורי"ש מכות יג‪:‬‬ ‫נעבדך ביראה ושם היא עיקר השמחה שנא' משוש כל‬ ‫לענין חייבי כריתות בעריות‪ ,‬אולם לא ברור מי הם‬ ‫הארץ ושמחתי באומרים לי בית ה' נלך‪.‬‬ ‫רבותיו ואיפה הי' מקום מגורו אבל כבר ביאר בספר‬ ‫אולם מאידך יש להעיר דהגה"ק מקלויזנבורג זצ"ל בעל‬ ‫דורות הראשונים ח"ב עמ' צ"ג דמה שלא מצינו שמו‬ ‫השפע חיים העיד שאצל זקינו הדברי חיים מצאנז זי"ע‬ ‫כט‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫‪32‬‬ ‫ובמדרש שם משל למלך שעשה סעודה וזימן כל בני‬ ‫במשנה רק בגמ' כיון שהי' מתנאים האחרונים בימי רבי‬ ‫המדינה לז' ימי המשתה כיון שעברו ימי המשתה אמר‬ ‫והי' גר בבבל ביחד עם ר' נתן ובמנחות לח‪ :‬מצינו‬ ‫לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה נגלגל אני‬ ‫שאמר מימרא בשם רבי נתן והוכיח כן מכמה מקומות‬ ‫ואתה במה שתמצא ליטרא של בשר או של דג או ירק‬ ‫במכילתא וירושלמי שהי' חבירם של ר' נתן ור' יאשי'‪.‬‬ ‫לכן הסתפק הקב"ה בפר אחד איל אחד‪ ,‬ונתייחד‬ ‫שמע"צ בזה שאין בו משאר המצוות שהי' בסכות‪,‬‬ ‫אולם כמדומני שלא מצינו בש"ס כ"כ הרבה מימרות‬ ‫וכדברי החינוך שכ"ד דהטעם הוא דיום השמיני כולו‬ ‫ביחד מרבי יצחק כמו במס' ר"ה דף ט"ז בסוגיא דשופר‬ ‫להשי"ת וא"צ זכרון אחר וברמב"ן ויקרא כ"ג מ' כ' דרק‬ ‫ויום הדין‪ ,‬א‪ :‬אמר רבי יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם‬ ‫בשאר הימים צריך פרי עץ הדר אבל שמע"צ הוא עצמו‬ ‫גזר דין וכו' ב‪ :‬ואמר רבי יצחק למה תוקעין בר"ה וכו'‬ ‫הדר ובספה"ק הפליגו בגודל קדו' יום זה שכל תיקון‬ ‫ג‪ :‬ואמר רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין בתחלתה וכו'‬ ‫הימים מיום ר"ה עד שמע"צ תלוי ביום זה וכ' רבי חיים‬ ‫ד‪ :‬ואמר רבי יצחק כל שנה שרשה בתחלתה וכו' ה‪:‬‬ ‫פאלאג'י בספרו מועד לכל חי סי' כ"ה אות א' כי אין בכל‬ ‫ואמר רבי יצחק אין דנין את האדם וכו' ו‪ :‬ואמר רבי‬ ‫הימים האלה יום רצון לה' לשמוע ה' תפלתו בכל מה‬ ‫יצחק ג' דברים מזכירין עוונותיו של אדם וכו' ז‪ :‬ואמר‬ ‫שצריך כיום הזה כמ"ש בזוה"ק בפ' צו לא‪ :‬דבההוא‬ ‫רבי יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם וכו' ח‪:‬‬ ‫שמחה לא נמצא עם המלך רק ישראל לבדם ולכן יכול‬ ‫ואמר רבי יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל ט‪:‬‬ ‫לבקש מה שרוצה‪ ,‬ובשם הרה"ק הר"ר ר' בונם‬ ‫ואמר רבי יצחק חייב אדם לטהר עצמו ברגל וכו'‪ .‬והרי‬ ‫מפשיסחא זי"ע אמרו שבכח התפלה בציבור ביום קדוש‬ ‫יצחק אבינו הוא זה שמעמיד מדת הדין בעולם‪ ,‬וכל‬ ‫זה לתקן את כל התפלות בציבור במשך כל השנה‪ .‬וכ"ז‬ ‫עסקינו בר"ה הוא סביב כוחו של יצחק וכל העקידה זה‬ ‫בענין שמע"צ וזה שמו בתורה שבכתב ותורה שבע"פ‪.‬‬ ‫לצמצם ולהגביל כוחו של יצחק שהדינים לא יתפשטו‬ ‫כמבואר בזוה"ק לפני התקיעות והשופר הוא מאילו של‬ ‫יסוד מנהג שמחת תורה‬ ‫יצחק‪ .‬וא"ש דרבי יצחק הוא זה שמגלה לנו איך לינצל‬ ‫מן הדין‪.‬‬ ‫אולם מה שנקבע שמחת תורה ליום שמע"צ לכ' ל"ש‬ ‫לכ"ז כלל דלא נזכר כלל בקשר לשמע"צ עד תקופת‬ ‫עוד מצינו במגילה ו‪ .‬אמר ר' יצחק לשם זו פמייס ואח"כ‬ ‫הגאונים רק שכ' במגילה לא‪ .‬שביום ט' של חג קוראים‬ ‫אמר רבי יצחק מאי דכתיב יוחן רשע בל למד צדק אמר‬ ‫פ' וזאת הברכה ולא נזכר בש"ס ענין שמחת תורה [אולם‬ ‫יצחק לפני הקב"ה רבש"ע יוחן עשיו וכו' ואמר ר' יצחק‬ ‫בזוה"ק נזכר ראה לקמן] אולם מנהג זה לסיים כל תורה‬ ‫מאי דכתיב אמר יעקב לפני הקב"ה רבש"ע אל תתן‬ ‫שבכתב ביום זה לא הי' נוהג בא"י כמבואר במגילה כט‪:‬‬ ‫לעשו הרשע וכו' וא"ש דרבי יצחק הוא זה שמגלה לנו‬ ‫דבני א"י היו מסיימים התורה א' לג' שנים‪ ,‬אך כ'‬ ‫דברי יצחק אבינו וגם איך לינצל מעשיו‪ .‬ובדרך צחות‬ ‫הרמב"ם פי"ג מתפלה ה"א דמנהג שלנו לסיים כל שנה‬ ‫י"ל דהוא זה שמגלה עניני קטן בהא דאיש זוכה ולא קטן‬ ‫התפשט בכל העולם‪ ,‬וא"כ שמחת תורה לא הי' נוהג‬ ‫זוכה ויש הרבה נידונים בראשונים ובאחרונים בענין‬ ‫בא"י וכן מצינו בספרי הגאונים דבני א"י היו עושין‬ ‫זכיי' לקטן ע"י מימרא זה ואכמ"ל בזה וי"ל דיצחק‬ ‫שמחת תורה רק כל ג' שנים ומחצה‪ ,‬אלא שר' בנימין‬ ‫אבינו הי' הילד היהודי הראשון בכלל ישראל שהי' אפשר‬ ‫מטולידה שעבר דרך מצרים לפני ח' מאות שנה העיד‬ ‫לדון עליו דיני קטן‪ ,‬ובכן בריש אלו מציאות המימרא‬ ‫שהגם שבנ"י א"י לא עשו כך הי' תקנה ביניהם להתחבר‬ ‫הראשון שילד בחדר פוגש בהתחלת לימוד הגמ' הוא‬ ‫ולהתפלל ביחד בשמחת תורה‪ .‬ובחו"ל התפשט המנהג‬ ‫רבי יצחק וכן המימרא הראשון ברש"י פ' בראשית הוא‬ ‫לעשות שמחת תורה ביו"ט שני כפי שכבר העיד רב‬ ‫רבי יצחק‪.‬‬ ‫נטרונאי גאון בשערי תשובה סי' שי"ד וכ"כ ברי"ץ גאות‬ ‫ומאז נשתרש אצל כלל ישראל שם שמחת תורה ליו"ט‬ ‫עניני שמיני עצרת ושמחת תורה‬ ‫שני בחו"ל‪ .‬ובא"י עושים זה בשמע"צ גופא אבל עדיין‬ ‫לכ' אין לזה קשר לשמע"צ‪.‬‬ ‫גודל קדושת יום שמיני עצרת‬ ‫למה נקבע שמחת תורה דוקא בשמע"צ‬ ‫הנה יום שמיני עצרת מבואר ברש"י פ' פינחס [במדבר כ"ט‬ ‫ל"ה] עה"פ ביום השמיני עצרת תהי' לכם דכל ימות‬ ‫ובס' המנהיג הל' סוכה סי' נ"ד כ' בטעם שבחרו דוקא‬ ‫הרגל הקריבו נגד האומות וכשבאים ללכת א"ל הקב"ה‬ ‫ביום זה לסיים את התורה לפי ששלמה בירך את ישראל‬ ‫בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם‪.‬‬ ‫‪ 32‬רוב המראי מקומות בענין זה עד לדברי שפ"א הוא מהקדמת המחזור‬ ‫המפורש לסוכות‪.‬‬ ‫ל‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫בנ"י כך באים אל האחדות ושכינה שרוי' בניהם‪.‬‬ ‫בשמיני של חג כמ"ש במלכים א' ח' נ"ה לכן אנו רוצים‬ ‫[תרנ"א] [כמדומני שעד"ז כ' בפחד יצחק לסוכות]‬ ‫ג"כ לקרוא פ' וזאת הברכה‪[ ,‬וכ"כ במחז"ו אבודרהם‬ ‫ובארחות חיים] עוד כ' דכיון שכ' והיית אך שמח ודרשינן‬ ‫עוד כ' ע"פ מש"כ במדרש דשמע"צ הי' צ"ל נ' יום אחר‬ ‫לרבות כל מיני שמחה לכן מוסיפים גם שמחת תורה‪.‬‬ ‫סוכות כמו שבועות אחר פסח רק שלא רצה הקב"ה‬ ‫[וביתר עומק כ' שפ"א תרל"ז בשם הרב הק' מקאצק זי"ע דכיון‬ ‫להטריחם‪ ,‬מבואר דשמע"צ ענינו כמו שבועות ושניהם‬ ‫דיש לבנ"י שמחה בימים אלו מניחין השמחה בתורה והוסיף‬ ‫נקראו עצרת והיינו בגדר כלי קיבול דכמו שאחר‬ ‫שפ"א דהרי כל מצוה שקיבלו בשמחה עושים בשמחה לכן‬ ‫שנגאלו ממצרים היו צריכים להיטהר כדי לזכות לתורה‬ ‫מנצלים את הזמן לשמוח בתורה] והר"ן במגילה יא‪ .‬בדפי‬ ‫כן אחר שנעשו בעלי תשובה ע"י ר"ה ויו"כ צריכים‬ ‫הרי"ף בטעם שקוראין וזאת הברכה לפי שהוא סוף כל‬ ‫להטהר כדי להיות כלי קיבול לתורה‪ ,‬רק ע"י מצות לולב‬ ‫המועדות חותמין בברכת משה רבינו‪ .‬ולפ"ז אין כאן‬ ‫וסוכה נעשה הטהרה בז' ימים ובתוס' דכח בעלי תשובה‬ ‫ענין דוקא בשמחת סיום התורה‪ ,‬רק דהעיקר מכוון‬ ‫ברגעא חדא‪ ,‬והכלל כי בימים טובים נעשים בנ"י כלים‬ ‫לברכת משה רבינו שבמקרה נמצא בסוף התורה‪,‬‬ ‫לקבל שפע ברכה וקדושה ובעצרת היא גוף הקבלה‪,‬‬ ‫וממילא עושים שמחה לסיום התורה ושוב אין לזה קשר‬ ‫וזה"פ עצרת תהי' לכם פי' שעתה יש לכם לקבל‪,‬‬ ‫לשמע"צ‪.‬‬ ‫שבאתם אל השלימות להיות כלי מחזיק ברכה והברכה‬ ‫הוא בשמע"צ ושמחת תורה ולכן קוראין וזאת הברכה‬ ‫והלבוש בסי' תרס"ט כ' בטעם שמסיימים ומתחילים‬ ‫דוקא ביום אחרון דסוכות ולא בר"ה שהוא יום א' של‬ ‫עי"ש עוד‪[ .‬תרל"ו]‬ ‫השנה כדי להטעות את השטן שלא ידע מתי ר"ה שהוא‬ ‫ובנוס"א כ' ע"פ חי' הרי"ם עה"פ והם תוכו לרגליך ישא‬ ‫יום הדין ולא יקטרג על ישראל וכיון שנדחה הסיום‬ ‫מדברותיך ובתרגום דאותם שהלכו תחת העננים זכו‬ ‫וההתחלה דחוהו עד כלות הימים טובים כדי שלא‬ ‫לתורה וביאר שפ"א דכמו דאחר יצ"מ נמשכו אל הבורא‬ ‫יצטרכו להפסיק בפרשיות של היום טוב‪ .‬ושוב לפ"ז אין‬ ‫והלכו אחריו אל המדבר בביטול גמור ולכן זכו לתורה‪,‬‬ ‫קשר בין שמחת תורה לשמע"צ‪ .‬וכבר הבאנו בפ' וזאת‬ ‫כן אחרי ר"ה ויו"כ שנגאלין מיצה"ר צריך להיות הכנעה‬ ‫הברכה ד' השפ"א תרל"ד דלכן נקבע שמחת תורה‬ ‫וביטול אל הבורא אשר גאלנו והוא היציאה אל הסוכה‬ ‫בתחלת השנה לקבוע השייכות לתורה לכל השנה אף‬ ‫להיות מוכן להתמשך לכ"מ שירצה הבורא כמ"ש‬ ‫שעוסק בדברים אחרים אבל זה עדיין לא מסביר‬ ‫אחריך נרוצה‪ ,‬וע"ז כ' הביאני המלך חדריו הוא הסוכה‬ ‫השייכות לשמע"צ‪ ,‬ובאמת שבזוה"ק פ' פינחס רנ"ו‪:‬‬ ‫נגילה ונשמחה בך זה שמחת תורה‪ ,‬כי התורה היא‬ ‫כבר הזכיר דנוהגים ישראל לעשות בשמע"צ שמחה עם‬ ‫למעלה מן הכל וא"א לזכות בה ע"י מעשים כי נעלמה‬ ‫השכינה ונקראת שמחת תורה ומעטרים הס"ת בכתר‬ ‫מעיני כל חי ורק ע"י הביטול לגמרי זוכים לזה עי"ש‬ ‫שלהם וצ"ב‪ .‬עוד צ"ע מ"ש שמחת תורה מחג השבועות‬ ‫באריכות‪[ .‬תרל"ח]‬ ‫דגם אז שמחים עם התורה‪ .‬וכן יל"ע דגם שמיני עצרת‬ ‫וגם שבועות נקראים עצרת הרי דיש שייכות ביניהם‪.‬‬ ‫התורה בעצמה שמחה בשמחת תורה‬ ‫עוד כ' מה שקבעו חכמים שמח"ת בשמע"צ דזה רמז‬ ‫שמחת תורה הוא השלמה לחג הסוכות‬ ‫ללוחות אחרונות שהי' בצניעות‪ ,‬וביו"כ נתרצה הקב"ה‬ ‫והנה השפת אמת מאיר את עינינו בזה בכמה אופנים‪,‬‬ ‫לתת להם לוחות אחרונות‪ ,‬ובשבועות רמז למתן תורה‬ ‫ונביא כמה מהם‪.‬‬ ‫לצדיקים גמורים ואחר ימי תשובה זוכים ללוחות‬ ‫אחרונות בהסתר ולכן לא מפורש בתורה ולכן בא‬ ‫א‪ :‬מש"כ בשנת תרל"ה לפי פשוטו דכיון דעכשיו אין‬ ‫בהסתר בימים הנוראים ימי הדין‪ ,‬ולכן יש מקודם פרי‬ ‫לנו שמחת החג וניסוך המים ואין לנו שיור רק התורה‬ ‫החג שלא ישלוט עין הרע וכל א' מע' שרים שמח‬ ‫הזאת ובאמת בתורה יש לנו כל זאת כמ"ש זאת התורה‬ ‫בחלקו שחוטפים לעצמם מהשפע היורד בכל השנה‪,‬‬ ‫לעולה וגו' כל העוסק וכו' לכן בכח התורה לעורר כל‬ ‫שמחת החג וזהו ג"כ סימן שלבנ"י נשאר השמחה‬ ‫אבל בנ"י עיקר השמחה שלהם בתורה שהיא כולל כל‬ ‫החיים‪ ,‬ורמז להם הכ' שהם יקחו משורש העליון ולא‬ ‫לעולם ולגוים רק לשעה וכן אמרו חז"ל כי האומות‬ ‫אבדו בחורבן ביהמ"ק יותר‪.‬‬ ‫יתדבקו בגשמיות השפע רק ביום השמיני עצרת וכו'‬ ‫והיא התורה שורש כל הבריאה וכמו דאיתא שהחזיר‬ ‫עד"ז כ' דלפי שבסוכות נכנסנו לצילו של הקב"ה ואח"כ‬ ‫הקב"ה לבני עשיו וכו' שיקבלו התורה כעי"ז מתקיים‬ ‫ק' עלי פרידתכם אלא בכ"מ שאלך עשי לי קיטון אחד‬ ‫עתה בחג שיש קצת התקרבות לגוים‪ ,‬וכשרואה כביכול‬ ‫ואדור ביניכם וזה בכח התורה שהיא בחי' האחדות‬ ‫שאין בהם ממש מחזיר הכל לבנ"י והוא שמחת תורה‬ ‫ולכ"א יש חלק בתורה וכפי מה שנמצא התורה אצל‬ ‫ממש שהתורה שמחה במה שנתברר כי בנ"י נאמנים‬ ‫לא‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫שורש החיים דהיא התורה‪ ,‬וכן דע"י התורה אנו עושים‬ ‫ונבחרים להשי"ת וכמ"ש אוי להם לבריות מעלבונה‬ ‫להקב"ה קיטון אחד לדור עמנו‪ ,‬וענין פרי החג הוא‬ ‫ש"ת שיש לבנ"י כ"כ דבקות לתורה עד שע"י הביטול‬ ‫כענין מה שהחזיר הקב"ה את התורה לגוים לפני מ"ת‬ ‫שלהם מתורה יש עלבון ח"ו לתורה וכש"כ להיפוך‬ ‫ועי"ז נתברר שרק ישראל ראויים לכך‪ ,‬ובזה גם התורה‬ ‫לטובה תנו עוז לאלקים כביכול ע"ז שבנ"י נטהרו בימים‬ ‫שמחה שנתברר שישראל ראויים לה ויעסקו מעתה‬ ‫אלו אחר יוהכ"פ שמחה התורה מה שיעסקו בטהרה‬ ‫בתורה בטהרה‪.‬‬ ‫בתורה מכאן ואילך‪[ .‬תרל"ט]‬ ‫עיקר קריאת וזאת הברכה להמשיך כוחו של‬ ‫עוד כ' דברים נפלאים לבאר ההבדל בין שבועות‬ ‫משה לדורות‬ ‫לשמחת תורה והשייכות לפ' וזאת הברכה ופטירת משה‬ ‫רבינו‪ ,‬ע"פ החי' הרי"ם דכמו במזון יש ברכה לפני' על‬ ‫והנה במש"כ שפ"א דענין ברכת משה הוא להמשיך‬ ‫גוף המזון וברכה לאחרי' על כח המזין שבמזון שהיא‬ ‫כוחו של משה לדורות א"ש דהקדמה לברכת משה הי'‬ ‫השביעה והעיכול שמתברך המזון במעיו‪ ,‬לכן שיעור‬ ‫בענין מתן תורה וע"ז כ' תורה צוה לנו משה וגו' וברש"י‬ ‫ברהמ"ז עד העיכול‪ ,‬כן בתורה חוץ ממה שניתן לנו גוף‬ ‫אחזנוה ולא נעזבנה דיסוד הברכה הוא עד כמה שכוחו‬ ‫התורה כן ניתן ברכה לאחרי' שיאירו הדברים בהאדם‬ ‫של משה קיים‪ ,‬וא"ש עם משנ"ת בסו"פ וזאת הברכה‬ ‫ולפ"ז י"ל דשבועות הוא על גוף התורה ושמחת תורה‬ ‫דענין כתיבת משה ח' פסוקים האחרונים בדמע הוא‬ ‫הוא הכח שנשאר בנו ע"י ד"ת שהדברים מתברכים‬ ‫להורות דעיקר השמירה שלנו מחטאים אחרי שמת משה‬ ‫ומאירים בלב האדם וזה יתכן אחרי הטהרה ביו"כ וזה‬ ‫הוא ע"י ההשתוקקות למשה דאז נחשב כאילו הוא חי‪.‬‬ ‫ברכת המים בחג להרוות את הארץ להוליד ולהצמיח כן‬ ‫הפטרה דשמחת תורה בחיזוק שמירת תורת‬ ‫הוא בתורה‪ ,‬שנמשל למים‪ ,‬וזאת הברכה של התורה‬ ‫שנותנת חיים לעוסקים בה וע"ז נאמר וחיי עולם נטע‬ ‫משה‬ ‫בתוכינו והוא בחי' תורה שבע"פ מה שמתברכין בלב‬ ‫והנה בגמ' מגילה לא‪ .‬מבואר דשמחת תורה בחו"ל‬ ‫האדם ועושה פירות‪ ,‬וג"ז מתנה מהקב"ה מה שנתוסף‬ ‫מפטירין ויעמד שלמה והוא במלכים א' ח' וזה הקדמה‬ ‫ונתחדש בתורה שהוסיפו חז"ל וזה הכח הוריש משה‬ ‫לברכת שלמה שמפטירין בשמע"צ וכ' התוד"ה למחר‬ ‫רבינו לכללות ישראל עד סוף כל הדורות כדכ' מורשה‬ ‫דיש מקומות שנהגו להפטיר בויהי אחרי מות משה‬ ‫ונחלה אין לה הפסק‪ ,‬וכ' וכימיך דבאך שמשה רבינו‬ ‫ושיבוש הוא שהרי הש"ס אינו אומר כן‪ ,‬וי"א שרב האי‬ ‫בדורו הוא הדור החשוב מכל הדורות זכר אז בדורות‬ ‫גאון תיקן כן אבל אינן יודעין הסברא למה שינה מסדר‬ ‫האחרונים ודורותינו עתה שהוא ימי זקנה וע"ז מבקשים‬ ‫הש"ס‪ ,‬וכ"כ בטור סי' תרס"א בשם ירושלמי להפטיר‬ ‫ככלות כוחינו אל תעזבינו ומשרע"ה תיקן לנו שיאירו‬ ‫בויהי אחרי מות משה וכן המנהג ונפסק בשו"ע שם‪,‬‬ ‫ד"ת עד סוף כל הדורות זה הברכה וכמימיך דבאך וכו'‬ ‫ויל"פ טעם הש"ס לד' הראשונים דעיקר טעם קריאת‬ ‫[תרמ"ג]‬ ‫ברכת משה הוא מצד ברכת שלמה שהיו בימים אלו א"כ‬ ‫עדיף להפטיר בענין שלמה‪ ,‬אבל למשנ"ת דעיקר ענין פ'‬ ‫העולה מדברי שפ"א באופן כללי דשמחת תורה אינו דבר‬ ‫וזאת הברכה הוא להמשיך כוחו של משה לדורות‪ ,‬א"ש‬ ‫צדדי שיצא במקרה בשמע"צ אלא עיקרו של שמע"צ‬ ‫לקרוא דוקא פרשה א' דיהושע דשם כ' שהקב"ה אמר‬ ‫היא שמחת התורה‪ ,‬וזה מקביל לשבועות שהי' המשך‬ ‫ליהושע משה עבדי מת ושיתחזק לכבוש את א"י עוד‬ ‫ותוצאה של יצ"מ ה"נ שמחת תורה דשמע"צ הוא‬ ‫אמר לו רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה‬ ‫תוצאה ממה שנגאלנו מיצה"ר‪ ,‬וע"י סוכה ולולב ובחינת‬ ‫אשר צוך משה עבדי וגו' וכבר דקדק הג"ר יחזקאל‬ ‫בעלי תשובה מספיק ז' ימים במקום ז' שבועות‪ ,‬ונפק"מ‬ ‫אברמסקי זצ"ל דלענין עצם הכיבוש א"ל הקב"ה "חזק‬ ‫בין שבועות לשמחת תורה דשבועות הוא גוף התורה או‬ ‫ואמץ" אבל לענין שמירת התורה ולימודה הזהירו הרבה‬ ‫י"ל בחינת לוחות ראשונ ות שהי' בפרהסיא שנוגע‬ ‫יותר באמרו "רק חזק ואמץ מאד" ולהנ"ל א"ש דעיקר‬ ‫לצדיקים גמורים‪ ,‬ושמחת תורה הוא נגד לוחות אחרונות‬ ‫האזהרה הוא להמשיך כוחו של משה ואז ממילא יהי'‬ ‫שנתחדש לבעלי תשובה בהסתר ובהצנע ולכן לא‬ ‫הצלחה בכל הענינים‪.‬‬ ‫מפורש בתורה‪ ,‬וכן מקביל למה שהתורה מתברך ומאיר‬ ‫בלבות בני אדם ע"י כוחו של משה רבינו גם לדורות‬ ‫דברי השפ"א בכבוד התורה הקדושה‬ ‫המאוחרים וזה ענין מים בסוכות המרווה את הארץ‬ ‫ומוליד ומ צמיח‪ ,‬ולכן עסק פטירת משה וברכתו בשמחת‬ ‫ונסיים עם דבריו המרגשים של השפ"א בשנת תרס"ד‬ ‫תורה דזהו עצם ברכת משה להמשיך כוחו של משה‬ ‫בכבוד התורה הקדושה "מאד צריכים לשמוח בשמחת‬ ‫לדורות גם אחר פטירתו‪ ,‬עוד ענין לשמוח בתורה‬ ‫התורה ולכבדה‪ ,‬הרי אמרו הלומד מחבירו אות א' צריך‬ ‫להראות שלא איכפ"ל שפע גשמי כמו הגוים רק העיקר‬ ‫לב‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫גם תפלת שחרית‪ ,‬לפני כניסת החג שמע"צ דרש דרש‬ ‫לנהוג בו כבוד ומה נעשה אל התורה בעצמה המלמדת‬ ‫שנית‪ ,‬ביום עבר לפני התיבה בתפלת גשם‪.‬‬ ‫אותנו תמיד איך לעבוד את ה'‪ ,‬ומה הכבוד אל התורה‬ ‫להגות בה יומם ולילה‪ ,‬כ' סלסלה ותרוממך ופירש"י‬ ‫בהקפות בשמחת תורה התלהב במיוחד בעת שהנציח‬ ‫כמחזר על עוללות בכרם ע"ש‪ ,‬כי באמת התורה אין לה‬ ‫על המשוררים לשיר "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו"‬ ‫שיעור ויש לכל פרשה ולכל פסוק ולכל תיבה ולכל אות‬ ‫שהי' מרגלא בפומי' מאביו הגאון זצ"ל לומר שהיו‬ ‫כמה עולמות עליונים מיוחדים‪ ,‬אבל הקב"ה הניח לנו‬ ‫שרים אותה בישיבת וואלוזין‪[ .‬ניגון זה מלמל לעצמו‬ ‫פיאה ועוללות כמ"ש לעני ולגר תעזוב‪ ,‬וכל מה שאנו‬ ‫כמה ימים לפני פטירתו כשהי' תחת השפעת תרופות‬ ‫יכולים להשיג הכל נובלות התורה שלמעלה‪ ,‬וכפי מה‬ ‫חזקות] ע"כ מספר ארחות ישרים‪.‬‬ ‫שהאדם יודע זאת ומחזר על העוללות כעני ואביון אז‬ ‫גם הילדים והבחורים שיתף במשך ההקפות ועשה‬ ‫התורה מרוממת אותו וכ"כ באבותינו שעמדו על הר סיני‬ ‫עליהם רושם עצום‪ ,‬וסיפר ידידי הרב דוד מאיר שווארץ‬ ‫ויתיצבו בתחתית ההר שהבינו שהם רחוקים מן אמיתיות‬ ‫ב"ר דניאל שליט"א‪ ,‬שעוד זוכר מו"ז זצ"ל משנות‬ ‫התורה רק אחזו בתחתיות ההר ולכן נתעלו ונתרוממו עד‬ ‫ילדותו שהי' מגיע כילד קטן לבית מדרשינו כל יו"ט‬ ‫לשמים‪ ,‬גם צריך כל איש ישראל לחפש הארת התורה‬ ‫[ממנטשסטר ללונדון] ודמות מו"ז לא מש מעיניו‪,‬‬ ‫בכ"מ‪ ,‬שאין לך דבר שאין בו תורה וכשאדם נותן לבו‬ ‫ובפרט בשמחת תורה איך שמו"ז הי' מכניס התלהבות‬ ‫לחפש למצוא איזה לימוד מכל הבא לפניו הוא בכלל‬ ‫גדולה בהריקודים ושיתף גם את הילדים‪ ,‬ובפרט במשה‬ ‫סלסלה ותרוממך‪ ,‬ואיתא רצה הקב"ה לזכות את ישראל‬ ‫אמת ותורתו אמת‪ ,‬וסיפר שכשאביו חזר בעש"ק מהלוי'‬ ‫הרבה להם תורה דכ' למען צדקו יגדיל תורה‪ ,‬כי באמת‬ ‫מלונדון למנטשסטר והוא הי' ילד בן שמונה ‪ ,33‬התחיל‬ ‫התורה היא שמו של הקב"ה והוא אחד ולזכות אותנו‬ ‫אביו לזמזם הניגון שלפני משה אמת וכו' ופרץ גם הוא‬ ‫הרבה את התרוה בצירופים שונים משמו הקדוש עד‬ ‫בבכי‪ ,‬שגם הוא הרגיש הקשר והחמימות של מו"ז זצ"ל‪.‬‬ ‫שנתגלה לנו התורה בצירופים הערוכים לפנינו‪ ,‬וכל אלה‬ ‫הצירופים אחוזים ומדובקים בשמו הגדול והקד' וע"ז א'‬ ‫הנהגות וד"ת ממו"ז הג"ר יעקב‬ ‫ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת הוא התורה שהיא‬ ‫שמו של הקב"ה ונתן לנו דביקות בזאת התורה כי קריאה‬ ‫סניידערס זצ"ל ואביו הג"ר בנציון הי"ד‬ ‫לשון חיבה ודביקות‪".‬‬ ‫[מספר זכר זאת ליעקב לאאמו"ר שליט"א פט"ו סי' ו' עם‬ ‫הגהותיו]‬ ‫סדר יומו של מו"ז הג"ר בנציון ראקאוו‬ ‫[בסתמא זה ממו"ז]‬ ‫זצ"ל בחג הסוכות‬ ‫[מספר ארחות ישרים לאאמו"ר שליט"א עמ' קי"ז]‬ ‫עניני סוכה‬ ‫בימים שבין יו"כ לסוכות רבתה העבודה לבנין הסוכה‪,‬‬ ‫אמר שזה שאחז"ל מצטער פטור מן הסוכה והפטור מן‬ ‫ובחיפוש ד' מינים [אשר לא חיפש לפני יוה"כ באמרו‬ ‫הדבר ועושהו נקרא הדיוט‪ ,‬זה שייך רק למי שבאמת‬ ‫שאין העת מוכשר מחמת עבודת היום בעניני תשובה‬ ‫מצטער מטבעו‪ ,‬ורוצה לכבוש ולהבליג על צערו‪ ,‬אבל‬ ‫וכדו' וכן הי' גם הנהגת הסבא מקלם] ובכל זאת בערב‬ ‫מי ששמחת המצוה כ"כ גדולה אצלו עד שאינו מרגיש‬ ‫יו"ט לפני כניסת החג הי' דורש בענינים עמוקים לפני‬ ‫הצער ע"ז לא נאמר כלל שנקרא הדיוט‪ ,‬וי"ל ע"פ ד'‬ ‫תפלת מעריב ליל יו"ט‪ -‬בליל שני של יו"ט באו לביתו‬ ‫הישמח משה דמה דנאמר אין סומכין על הנס הוא רק‬ ‫לשמחת בית השואבה‪ ,‬שמה גם הזיל מדברותיו בענין‬ ‫בחושבו לנס‪ ,‬אבל לא באדם גדול שאצלו הטבע כנס‬ ‫היום‪.‬‬ ‫יחשב כר"ח בן דוסא‪34 .‬‬ ‫במשך ימי החג הסכות השתדל בכל עוז להשאר בסוכתו‬ ‫כל מה שאפשר‪ ,‬ואף טרח להוליך ספריו לעיון בסוכה‪,‬‬ ‫אף שכמה פעמים הי' טירחא מרובה להוליך את כולם‪,‬‬ ‫וכשהיתה בריאותו על מכונה הי' גם ישן בסוכה‪.‬‬ ‫‪ 33‬באותו היום ירד הרבה גשמים זועפים בכל אנגלי' ובלילה הקודמת‬ ‫ברגע הפטירה בשעה שבישיבה נתאספו תלמידיו להתפלל ולצעוק‬ ‫בימי חוה"מ באו מבקרים שונים‪ ,‬עפ"י רוב התלמידים‪-‬‬ ‫ולדפוק על שערי רחמים‪ ,‬פתאום נשמעו קולות וברקים בשמי רום אף‬ ‫במשך היו"ט כיבדוהו לדרוש במקומות שונים והי' מכין‬ ‫שלא ירד גשם כלל‪ ,‬וגם אותו לילה חלם א' מידידיו הג"ר יצחק‬ ‫גרינבוים זצ"ל שלא ידע מכל אשר נעשה והנה ס"ת אשר בידיו נחטפה‬ ‫דרשות אלו ביגיעה עצומה בימי חוה"מ [ראה בילקוט‬ ‫ממנו ועלתה לשמים‪.‬‬ ‫שיעורים מועדים והבאנו חלק מדברי תורתו לעיל] –‬ ‫‪ 34‬עד"ז כתב במטה אפרים בסעיף ס"ה ובספר סכת שלם סי' ל' אות כ"ד‬ ‫בשם הרבה אחרונים‪.‬‬ ‫הגיע ליל הוש"ר התפלל מעריב לפני התיבה ועפ"י רוב‬ ‫לג‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫לא רצה לדרוש ביום שמזכירין בו נשמות שלא להיות‬ ‫אמר כי היה"ר לפני הכניסה לסוכה‪ ,‬אין לה שייכות‬ ‫דומה לנעאלאגען שמנהגם הי' לדרוש בעת הזכרת‬ ‫לנשים גם לא אמר הקטע "לפני פטירתי מן העולם"‪.‬‬ ‫נשמות‪.‬‬ ‫כדרכו בענין זה לא לבטא משהו רע‪.‬‬ ‫בבוקר הי' באים אנשי העיר לקבל פני רבם‪ ,‬ומה נהדר‬ ‫אביו הג"ר בנציון הי"ד לא הי' אומר האושפיזין בימי‬ ‫הי' שבת אחים גם יחד וכקטן כגדול סעד את לבם בנועם‬ ‫הסוכות‪ ,‬אלא אמר ד"ת בענין האושפיזא‪ ,‬ורק בליל‬ ‫‪35‬‬ ‫שיחו מתובל בד"ת מענינא דיומא רצוף אהבה בברכות‬ ‫ראשון אמר היה"ר‪.‬‬ ‫מאליפות לכל אחד במיוחד‪[ .‬ככה גם קיבל פני הבאים‬ ‫בימים אחרונים של פסח ימים ספורים לפני פטירתו והי'‬ ‫כן הי' אביו נוהג לטבול פרוסת המוציא במלח קודם‪,‬‬ ‫‪36‬‬ ‫אז כעין מסיבת פרישה מבני הקהלה]‬ ‫ורק אח"כ מיד לפני האכילה בירך לישב בסוכה‪.‬‬ ‫הקפיד לומר הרחמן הוא יקים לנו וגו' הנופֶ לת בסגו"ל‬ ‫חול המועד‬ ‫כלשון הקרא עמוס ט' י"א והביאור בזה דנופָ לת בקמץ‬ ‫נהג לשתות יין תוך הסעודה באמרו שהיא מצוה מיוחדת‬ ‫הי' משמע שח"ו לא יקים עוד‪ ,‬ונופלת בסגול היינו שרק‬ ‫בימים אלו‪40 .‬‬ ‫לע"ע היא נופלת וודאי יש לה תקומה‪.‬‬ ‫הקפיד להניח תפילין בלי ברכה כמנהג אביו‪ 41.‬והי'‬ ‫אביו הג"ר בנציון לא יצא מהסוכה כל היום וכל הלילה‬ ‫מקפיד על אלו החוזרים מא"י ולא מניחים תפילין‪42 .‬‬ ‫‪37‬‬ ‫רק לתפלה‪.‬‬ ‫הי' רגיל להזכיר ביום י"ט תשרי ג' חוה"מ סוכות שזה‬ ‫כן באו אצל אביו בליל שני איזה בעלי בתים ובחורים‬ ‫יארצייט זקינתו הרבנית אסתר אשת חבר הג"ר יעקב‬ ‫לסוכתו ומזמרים שיר המעלות‪.‬‬ ‫אב"ד ראבב‪[ .‬נפטרה תרס"ז ומנו"כ שם]‬ ‫לולב‬ ‫סיפר מו"ז שבבית חמיו הג"ר דוד וועסעלי זצ"ל‬ ‫בפרשבורג לא אמרו שלום עליכם בשבת חוה"מ‪43 .‬‬ ‫סיפר מו"ז‪ :‬אבי וכן מו"ח הג"ר דוד וועסעלי זצ"ל ראש‬ ‫ב"ד פרשבורג לא היו נוטלים לולב שראשו כפול‬ ‫הושענא רבא‬ ‫"געקנעפלט" בל"א‪.‬‬ ‫מיוחד הי' עבודת אביו בהניחו הד' מינים בפיוט אחר‬ ‫נהג שכ"ז שהערבה היתה כשרה אף שהי' כמוש במקצת‬ ‫תענה אמונים ומה נורא הי' מראהו בנשקו אותם ‪ 44‬בבכי‬ ‫לא הי' מחליפה‪ ,‬בהטעימו שאין לבזות חפץ שנעשה בה‬ ‫ובדמעות שליש‪ ,‬וגם אצל בנו מו"ז הי' נראה עבודה‬ ‫מצוה‪[ .‬וכן אמר פעם למי שרצה להחליף סידור ישן‬ ‫למתבונן בעת הנחת ד' מינים עפ"י דרכו בקודש שהי'‬ ‫שהתפלל מתוכו] ראה לקמן מש"כ באריכות בענין זה‪.‬‬ ‫מסתיר את רגשותיו‪.‬‬ ‫אביו נהג ליטול הד' מינים בסוכה‪ ,‬מעוטף בטלית קודם‬ ‫‪38‬‬ ‫התפלה‪ ,‬כמנהג האריז"ל‪.‬‬ ‫עניני יו"ט‬ ‫כשהי' מתפלל לפני התיבה הי' נשמע קולו קול אדיר‬ ‫וחזק אשר א"א להעלות על הכתב‪.‬‬ ‫‪ 40‬כ"מ בסי' תק"ל דחוה"מ יש חובת שמחה וא"כ יש חובת יין כמו‬ ‫ביו"ט כמבואר בסי' תקכ"ט‪ ,‬ועי' ספר חוה"מ כהלכתו פ"א סי"א‪.‬‬ ‫הקפיד על שמנגנים הקהל בקול רם על הש"ץ תיבות‬ ‫‪ 41‬כן הי' מנהג החת"ס והמהר"ם שיק ובמ"ב סי' ל"א מכריע להניח בלי‬ ‫ברכה‪.‬‬ ‫וקרב פזורינו וכו' והביאנו לציון עירך וכו' והי' גוער‬ ‫בקהל עד שלמדו לנגן עם הש"ץ בלחש‪39 .‬‬ ‫‪ 42‬כן הי' גם אצל מו"ז הג"ר בנציון שבהיותו בחור התפלל במקום שלא‬ ‫הניחו תפילין ולכן לא הניח ובחזרו הביתה שאלו אביו אם הניח ושמע‬ ‫שלא הניח נתן לו סטירת לחי‪.‬‬ ‫‪ 43‬בספר דרכי חיים ושלום תקי"ד שלא אמר‪ ,‬ובשם משמואל ע' קפ"ד‬ ‫מסביר הטעם שלא לומר אך זה נוגע רק לחג הסוכות שהמלאכים לא‬ ‫‪ 35‬בילקוט מהרי"א מזידטשויב ע' רכ"ג שלא אמר אזמן לסעודתי אלא‬ ‫רשאים ליכנס לסוכה‪ ,‬אולם במנהגי מהרי"ו שיש לאמרו‪ ,‬וכ"ה בדברי‬ ‫אם אמר תורה בענין האושפיזא‪.‬‬ ‫יואל לימים טובים וכ"ה מנהג צאנז‪[ .‬א‪.‬ה‪ .‬שמעתי שמנהג הרב חיים‬ ‫‪ 36‬עי' הגש"פ חת"ס בהגהות אמרי יהודה אות כ"ג בשם שו"ת משנה‬ ‫זאהן שליט"א יחלימהו ה' וירפאהו הי' תמיד לאמרו‪ ,‬אולם אחר שעבר‬ ‫שכיר על מנהגו של החת"ס לברך על אכילת מצה תיכף לפני האכילה‬ ‫לגור מגייטסהעד לקרית ספר וגר ברחוב "אבני נזר" ושמע שהאבני נזר‬ ‫עפ"י תוס' פסחים קט"ו‪ :‬וא"כ י"ל דה"ה לענין לישב בסוכה‪.‬‬ ‫לא נהג לאמרו וכמ"ש לעיל מבנו מהשם משמואל לכן שינה מנהגו‬ ‫‪ 37‬מנהגי חת"ס פ"ח אות י"ב מנהגי מהר"ם שיק אות מ"א‪.‬‬ ‫לכבוד האבני נזר]‬ ‫‪ 38‬מנהג זה להיות מעוטף בטלית בסוכה מובא במנהגי מהר"ם א"ש‬ ‫‪ 44‬עי' א"ר תפ"ו סק"ד במנהג בני עליי' לנשק המצות וד' מינים לחיבוב‬ ‫ומנהג החת"ס הי' לברך בתוך הסוכה‪.‬‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫‪ 39‬עי' סי' קכ"ד מ"ב סקט"ז‪.‬‬ ‫לד‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫הי' מקפיד שלא לאחוז הס"ת כמנהג הגוים עם צלמיהם‬ ‫שמיני עצרת‬ ‫שאוחזים אותה רחוק מן הגוף בתפיסת עצי חיים למטה‬ ‫‪45‬‬ ‫אביו נהג לישב סוכה בלילה וביום אבל לא ישן שמה‪,‬‬ ‫בשתי הידים‪.‬‬ ‫אולם הוא נהג כמנהג חמיו מפרשבורג שבלילה ישב‬ ‫אא"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל [הראשון] אבד"ק ראאב‬ ‫בסוכה וביום קידש בביתו וטעם מזונות והסעודה אכל‬ ‫הקפיד שלא לאמר פיוט "האדרת והאמונה" באמצע‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫ההקפות כי היא מלאה סודות כמבואר במהרי"ל והעת‬ ‫הי' עובר לפני התיבה בתפלת גשם‪ ,‬ומה נורא הי'‬ ‫אינו מוכשר לכך שהיא עת שתיי' וחדוה ואין לאומרו רק‬ ‫פעם אחת בשנה בתפלת יו"כ‪48 .‬‬ ‫עבודתו בקודש בקול אדיר וחזק ובפרט בהשתפך נפשו‬ ‫במקומות ידועים ומפני חטאינו וכו' אבינו מלכינו גלה‬ ‫פעם השיב מ ו"ז זצ"ל למי ששאלו אודות מיני ריקודין‬ ‫כבוד מלכותך וכו'‪.‬‬ ‫ושירים חדשים מקרוב באו שבאמת יש לברר מבטן מי‬ ‫והאם ממקור טהור יצאו והרחיב הדברים בזה‪.‬‬ ‫שמחת תורה‬ ‫סיפר מו"ז זצ"ל‪ :‬אבי מורי נתן רשות לאותם שרצו‬ ‫אף באותן ההקפות שלא השתתף בריקודין עצמן‪ ,‬מ"מ‬ ‫לעשות הקפות בליל שמיני עצרת‪ ,‬אך בלי ספר תורה וכן‬ ‫הי' עומד על מקומו ומשתתף בשירה וזמרה‪ ,‬ומפעם‬ ‫שלא ירקדו בבית הכנסת‪ ,‬שם לא הי' נהוג כן מקדמת‬ ‫לפעם מעורר על מה שצריך לעורר‪.‬‬ ‫דנא‪ ,‬ומ"מ השתתף עמהם בפועל בריקודין לכבודה של‬ ‫כפי שנהוג בק"ק באזל הי' עולה לחתן תורה מידי שנה‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫בשנה והי' קורא בעצמו שמנה פסוקים האחרונים‪49 .‬‬ ‫סיפר הרב יעקב הכהן שטראססער זצ"ל‪ 46:‬כך הי' הסדר‬ ‫אחה"צ בסעודת חתן תורה כשבאו כל העם לאחל לו‬ ‫בק"ק ראאב בשמחת תורה‪ .‬ראשית היו ההקפות בבית‬ ‫ברכת מזל טוב הי' דרכו לדרוש בקשר סיום התורה‬ ‫הכנסת בלי ריקודים‪ ,‬רק החזן [שהי' השו"ב] הי' מזמר‬ ‫והתחלתה‪ ,‬והי' מרמז שם ה"חתן בראשית" בתיבת‬ ‫בין הקפה להקפה עם התינוקות של הת"ת הזמירות‬ ‫"בראשית"‪50 .‬‬ ‫שכתוב במחזורים‪ .‬אח"כ היו אלו אשר נשאו תואר‬ ‫"מורינו" הולכים אל בית המדרש הגדול אצל דירתו של‬ ‫זקיני‪ .‬שם התחילו עוה"פ "אתה הראית" ושם היו‬ ‫מרקדים ושם בא גם זקיני‪ ,‬בבית הכנסת בערב היו‬ ‫‪ 48‬עי' מהרי"ל הל' יו"כ שחרית מגודל נוראות קדושת פיוט זה‪ .‬ועי' דרכי‬ ‫קוראים ומכבדים בהקפות טובי הקהלה וגבאי הת"ת‬ ‫משה או"ח סי' תקע"ה‪.‬‬ ‫והח"ק‪ ,‬ובבוקר היו קוראים ה'מורינו'ס‪.‬‬ ‫‪ 49‬בארחות חיים הל' קריה"ת סי' י' מבואר דח' פסוקים האחרונים גדול‬ ‫שבציבור קורא אותן‪ ,‬ומכאן המנהג לכבד את הרב בחתן תורה וככתוב‬ ‫בשערי אפרים שער ח' סכ"א וכ"כ במנהגי חת"ס פ"ח אות ל"ב ובדרכי‬ ‫אחר תפלת מוסף הי' בני החברא קדישא הולכים לעזרת‬ ‫משה החדש ע' י"ט וראה מנהגי מטרסדורף המובא בס' בית ישראל‬ ‫נשים של בית הכנסת וזורקים פירות לתוך ביהמ"ד‬ ‫ח"ח‪.‬‬ ‫‪47‬‬ ‫‪ 50‬בספר שו"ת שיח יצחק סימן שכא [להג"ר יצחק ווייס זצ"ל אב"ד‬ ‫וזקיני הי' משים את כובעו לכך לקבל מהם‪.‬‬ ‫וערבוי תלמיד השבט סופר]‪ ,‬כתב ששמע מאנשים שהיו תמהים‪ ,‬למה‬ ‫קורים להשלישי שקורא מפטיר בשמחת תורה בשם חתן‪ ,‬הלא אינו‬ ‫בעת מאורעות מלחמת יוהכ"פ בשנת תשל"ג‪ ,‬כשהיו‬ ‫משלים ואינו מתחיל‪ .‬ואם באמת גם הוא חתן תמים‪ ,‬למה לא יאמרו לו‬ ‫פיקפוקים אם לרקוד בשמחת תורה‪ ,‬הורה מו"ז זצ"ל‬ ‫גם מרשות כמו לשאר החתנים‪( .‬עיין לקוטי חבר בן חיים ח"ג במנהגי‬ ‫הח"ס זי"ע‪ ,‬מביא שהח"ס לא הניח לא' מבחורים להיות מהחתנים‪ ,‬וא'‬ ‫שיש לרקוד כי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו‪,‬‬ ‫כבד לבעל לקוטי חבר חתן מפטיר בבחרותו‪ ,‬ולא הניחוהו)‪ .‬ותי' ע"פ‬ ‫ואדרבה גדולה זכות שמחה לכבודה של תורה‪ ,‬אך ניגון‬ ‫מש"כ בברכ"י סי' תרס"ט אות ב'‪ ,‬בטעם שמפטירין בתחלת ספר יהושע‬ ‫דכמו שמתחילין בראשית כדי שהשטן לא יקטרג שגומרים ולא‬ ‫"הנותן תשועה" עם חרוזים מיוחדים שנוהגים לשיר‬ ‫מתחילים ה"נ מתחילים בנביא שלא יקטרג לומר שלומדים רק תורה‬ ‫בק"ק באזל לכבוד חתני התורה לא הניח‪.‬‬ ‫ולא נביאים‪ ,‬ולפ"ז א"ש דגם המפטיר נקרא מתחיל ולכן נקרא חתן‪.‬‬ ‫ומה שאין אומרים לו מרשות‪ ,‬הוא בכדי שלא להשוות קריאת נ"ך‬ ‫לקריאת התורה‪ ,‬ע"ד שכתבו התוס' במגילה [כ"ג ע"א ד"ה כיון]‪,‬‬ ‫בעת ההקפות הי' מעיין בסידור יעב"ץ‪ ,‬ואומר התפלות‬ ‫שלזאת מפסיקים עם קדיש לפני המפטיר‪ ,‬להורות נתנו שאיננו כל כך‬ ‫שנדפסו שם לומר בין ההקפות שמקורם בספר ציפורן‬ ‫חובה‪ .‬ועוד יש לומר‪ ,‬באשר המפטיר הלזה קורא פטירת משה רבנו ויהי‬ ‫שמיר להחיד"א‪.‬‬ ‫אחרי מות משה‪ ,‬וטרם הקריאה ואחריה אומרים קינות על פטירת‬ ‫משרע"ה‪ ,‬עיין בכלבו סי' כ' וסי' נ"ב‪ ,‬לזאת נקרא בשם חתן‪ ,‬ע"ד גמ'‬ ‫נדה [מ"ד ע"א]‪ ,‬והרי הוא לאביו ואמו כחתן שלם‪ ,‬ע"ד סגי נהור‪.‬‬ ‫ובספרו שיח יצחק עמ' קס"ז כ' באופ"א‪ ,‬דחתן נקרא תמיד ע"ש שזוכה‬ ‫להשלים‪ ,‬וחתן תורה ע"ש השלמת התורה‪ ,‬וחתן בראשית עפ"י הגר"א‬ ‫‪ 45‬כן הי' מנהג החת"ס כמובא בשו"ת כת"ס או"ח סי' ק"כ‪.‬‬ ‫בספרא דצניעותא דכה"ת כולה כלולה בפרשה ראשונה ובתיבת‬ ‫‪ 46‬בן הגאון רבי יהונתן שטראססער זצ"ל חתנו של א"ז הג"ר בנציון‬ ‫בראשית‪ ,‬וגם כ' שם ה' פעמים אור נגד ה' חומשי תורה‪ ,‬וחתן מפטיר‬ ‫סניידערס זצ"ל‪.‬‬ ‫דבזה משלים קריאת קרבנות של כל מועדי השנה וגם לימוד קרבנות‬ ‫‪ 47‬מנהג זריקת תפוחים הוא ע"פ מדרש אסתר עה"פ ודתיהם שונות מכל‬ ‫שקול ככל התורה‪.‬‬ ‫עם‪ ,‬וע"ע פרי צדיק אות קי"א מנהג הגה"ק מצאנז זי"ע‪.‬‬ ‫לה‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫בגלילותיו ולא מחייב שיהי' כן המנהג בכ"מ‪ ,‬עוד הוסיף‬ ‫סיפר הרב יעקב שטראססער זצ"ל‪ :‬בק"ק ראאב הי' נהוג‬ ‫דיתכן דרמ"א לשיטתי' בסי' תרנ"א ס"א דצורת האגד‬ ‫במוצאי שמחת תורה ללוות את הרב באבוקות של אור‬ ‫הוא לכרוך סביב ג' מינים ולתחוב ראש הכרך תוך‬ ‫וריקודין‪ ,‬אך משהתחיל להתנוצץ ריח תנועת הציונים‬ ‫‪51‬‬ ‫העגול וא"כ קל ביותר להתירו ולקשרו כל יום‪ ,‬אבל‬ ‫והתחילו לשיר גם משירים שלהם הפסיק המנהג‪.‬‬ ‫לשו"ע דמצוה לעשות קשר ע"ג קשר שהוא קשר גמור‬ ‫שאסור בשבת ויו"ט א"כ קשה יותר לפותחו כל יום‬ ‫ביאור הקפידא לא להחליף ערבות כל יום‬ ‫בשביל הערבה ולכן העדיף להניחו כך ולהדר בקשר‬ ‫במה שהבאתי לעיל ממו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס‬ ‫גמור דלד' חת"ס סוכה לו‪ .‬זהו הנוי של המצוה‪ ,‬ולא‬ ‫זצ"ל שנהג שכ"ז שהערבה היתה כשרה אף שהי' כמוש‬ ‫להחליש הקשר כדי שיוכל לפתחו בקלות כל יום‪.‬‬ ‫במקצת לא הי' מחליפה‪ ,‬בהטעימו שאין לבזות חפץ‬ ‫ובאמת גם לענין פתילות נר חנוכה יש נדון זה דבשו"ע‬ ‫שנעשה בה מצוה‪ .‬הוסיף לי דודי הג"ר אשר דוד‬ ‫סי' תרע"ג ס"ד כתוב דאין חוששין לפתילות להחליפן‬ ‫סניידערס שליט"א שהי' זה אצלו השקפה כללית ולא רק‬ ‫עד שתכלה‪ ,‬וביאר שם הלבוש והובא במשנ"ב סקל"א‬ ‫בערבות רק בכל חפץ של מצוה שעדיין ראוי להשתמש‬ ‫דאין בזה בזיון מצוה דאדרבה הם נוחין יותר להדליק‬ ‫בו לא רצה להחליפו‪ ,‬גם הי' לו סידור ישן מאד שכבר‬ ‫כשהם מודלקין כבר‪ ,‬אולם בדרכי משה שם כתב בשם‬ ‫התחיל להתפרק וכשביקשו לקנות עבורו חדש לא רצה‬ ‫כלבו ואבודרהם שנהגו להחליפן‪ ,‬ובליקוטי חבר בן חיים‬ ‫בשום אופן‪ ,‬והי' אומר הרי אנו מתפללים "אל תשליכני‬ ‫בליקוטי שו"ע או"ח ח"ב ובמנהגים כ"י אות פ' ומשם‬ ‫לעת זקנה" ואם אין אנו רוצים שהקב"ה ישליך אותנו‬ ‫למנהגי חת"ס החדשים פי"ח סי"ט כתוב שהחת"ס לא‬ ‫כשנזדקן בל נשליך ג"כ חפצא של מצוה כשעדיין ראוי‬ ‫נהג להחליפן כל יום‪ ,‬ובלקחב"ח ביאר בשיטתו כביאור‬ ‫למצותו לכתחלה‪ .‬אולם הדגיש דודי שליט"א שלא הי'‬ ‫הלבוש דדולק יותר יפה וא"כ ל"ש למנהגו לענין ערבה‪,‬‬ ‫מורה כן לאחרים רק דלעצמו הי' מקפיד בכל זה‪.‬‬ ‫אבל הג"ר יעקב ליכטנשטיין זצ"ל בהגהותיו על מנהגי‬ ‫אולם העיר לי ש"ב הג"ר צבי רותן שליט"א דזה נגד‬ ‫חת"ס ביאר ע"פ מה דאיתא בברכות לט‪ :‬דהואיל‬ ‫דברי הרמ"א סי' תרנ"ד ס"א שנוהגים ליקח כל יום מימי‬ ‫ואתעביד בה מצוה חדא נעביד בה מצוה אחריתי‪[ ,‬וכן‬ ‫חוה"מ ערבה חדשה להידור מצוה‪ .‬ובאמת בא"ר קרא‬ ‫ביאר בס' שערי חג הסוכות שער י' אות י"א] ועד"ז מצינו מה‬ ‫תגר על זה שמחליפים כל יום כיון שתוחבין אותה באגד‬ ‫שציין בהגהות על מנהגי חת"ס החד' לשו"ת חתן סופר‬ ‫ועי"ז נושרין רוב העלין ויותר טוב ליתן אותה כל יום‬ ‫או"ח סי' ס"ח להגר"ש ערנפלד זצ"ל נכד מרן‪ ,‬מש"כ‬ ‫במים ולא ליקח חדשה ובביכורי יעקב שם כ' דלפיכך לא‬ ‫לבנו ר' דוד צבי זצ"ל לבאר ד' שו"ע לענין פתילות דנר‬ ‫יתחבנה באגד אלא יתירנו כשאינו יו"ט ויחזור ויקשרנו‪.‬‬ ‫חנוכה ע"פ מה ששמע בשם זקינו מרן החת"ס לבאר הא‬ ‫וכ"כ במ"ב סק"ה‪.‬‬ ‫דמבואר בשבת עה‪ :‬שהיו קושרין את היריעה כשניקבה‬ ‫ע"י תולעת‪ ,‬וצ"ב דלא פריך השתא לפני מלך ב"ו אין‬ ‫ביאור מנהג מרן החת"ס זי"ע‬ ‫עושין כן לפני ממ"ה לא כש"כ ותי' דשאני יריעות‬ ‫לרגל יארצייט מרן החת"ס זי"ע בכ"ה תשרי ננסה לברר‬ ‫המשכן שכבר נשתמשו בהן לגבוה ויש מעלה יתירה‬ ‫מנהג החת"ס בזה ולהתאימו עם מנהג מו"ז זצ"ל שהוא‬ ‫להשתמש בדבר שכבר נעשה בו המצוה וכעין הא דכיון‬ ‫ואבותיו היו מתלמידי תלמידיו‪.‬‬ ‫דאתעביד בו מצוה חדא וכו'‪ .‬וביאור זה לענין פתילות‬ ‫הי' טוב לפרש בזה מנהגו לענין ערבה‪.‬‬ ‫הנה מצינו יסוד למנהג מו"ז זצ"ל שכתוב במנהגי חת"ס‬ ‫החדשים פכ"א ס"ו שנהג שלא להחליף בדי הערבה כל‬ ‫אולם באמת כ"ז חידוש לומר כאן הסברא דכיון‬ ‫יום בתוך ימי החג רק בליל הושענא רבא ואז הסיר גם‬ ‫דאתעביד בה וכו' דהרי כאן הפתילה והערבה הישנה‬ ‫הקשר העליון ולכן נהג לשמר אותה במים כמ"ש בא"ר‪.‬‬ ‫פחות מהודר דכבר הושחר‪ ,‬ומנ"ל בכה"ג דאמרי' סברא‬ ‫וכבר נשאל הג"ר יוסף ליברמן זצ"ל [בשו"ת משנת יוסף‬ ‫זו‪.‬‬ ‫ח"ט סי' קנ"ז] דדברי החת"ס לענין ערבה הוא נגד דברי‬ ‫אולם באמת כבר העיר בהג' למנהגי חת"ס דהחת"ס‬ ‫הרמ"א‪ ,‬והוסיף ר"י ליברמן זצ"ל להביא מג' מקומות‬ ‫גופא בתשובותיו ביו"ד סי' רס"ד כתב הביאור במס'‬ ‫שהחזיק מרן בכל עוז להעמיד דברי הרמ"א או"ח סי'‬ ‫שבת עה‪ :‬כדי למנוע מלגנוז ס"ת דעדיף לתקנו כמה‬ ‫ק"ג אהע"ז ח"א סי' א' ושם סי' קנ"א וא"כ איך נהג נגד‬ ‫שאפשר גם אם צריך הרבה תיקון מלהביאו לידי גניזה‬ ‫הרמ"א‪ .‬ותי' דרק בפסקיו החזיק בכל עוז אבל במנהגים‬ ‫וע"ז הביא גמ' שבת הנ"ל ולא הוסיף כלל הא דכיון‬ ‫יתכן שרק הביא הרמ"א מנהג מסויים שהי' נהוג‬ ‫דאתעביד בה מצוה חדא וכו' וא"כ יתכן דלא הי' כוונתו‬ ‫מצד כלל זה‪ ,‬אלא כדברי מו"ז זצ"ל דהוא מצד הרגש‬ ‫‪ 51‬ראה בספר דרכי משה החדש ע' י"ט שמסופר מתהלוכה שעשו לו ליל‬ ‫שמחת תורה וכן מובא במנהגי מטרסדורף‪.‬‬ ‫לו‬ ‫התורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫סתם וכ' דאי"צ לחזור בשכח להבדיל בתפלה ולא כ'‬ ‫סרך ביזוי מצוה דעד כמה שאפשר עדיין להצילו‬ ‫דהטעם הוא כיון שבלא"ה יבדיל על הכוס כדכ' בגמ'‬ ‫ולהשתמש בו לקיים המצוה ראוי שלא לזרקו‪ ,‬ואף‬ ‫ברכות לג‪ :‬גם לא הביא הדין דגם בהבדיל על הכוס חוזר‬ ‫שהוא כתב כן לענין דבר שיש בו קדושה כס"ת‪ ,‬מ"מ‬ ‫ומבדיל בתפלה גם לא הביא הדין דטעה בזה ובזה‪.‬‬ ‫י"ל דהי' לו הרגש כזה גם לחפצי מצוה כגון ערבות‬ ‫וביאר שם דד' הרמב"ם דאחרי שכבר תיקנו הבדלה על‬ ‫ופתילות וכידוע מה שאמר על התלמיד שדרס על דפנות‬ ‫הכוס אע"פ שתיקנו שמ"מ יבדיל בתפלה‪ ,‬אינו מדין‬ ‫הסוכה אחרי סוכות‪ .‬ויש להוסיף דלפ"מ שחידש החת"ס‬ ‫תקנת הבדלה כדמעיקרא רק עכשיו זה רק מדין הזכרה‬ ‫בסוכה לו‪ .‬לענין אתרוג דאם הושחר מתוך מישמושה‬ ‫דמעין המאורע‪ ,‬ולכן פסק דבשכח אינו חוזר ככל ימים‬ ‫של מצוה מהודר טפי ה"נ ערבה ופתילה שהושחרה‬ ‫שאין בו מוסף‪ ,‬וגם פשוט דטעה בזה ובזה אי"ח לראש‬ ‫מחמת מצוה מהודר טפי‪.‬‬ ‫דל"ש לקנוס רק אם כל הטעם דאינו חוזר כיון שיבדיל‬ ‫בכוס ואם גם שם עשה שלא כהוגן וטעם ממילא קנסי'‬ ‫ויש להוסיף דגם החזו"א לא נהג להחליפם עד הוש"ר‬ ‫לי' אבל לרמב"ם ל"ש זל"ז כלל‪ .‬עי"ש שהאריך במקור‬ ‫וכמבואר בארחות רבינו ח"ב רצ"ז אולם כשנשאל ע"ז‬ ‫ד' הרמב"ם ושדעת הרשב"א אינו כן רק דהוא תקנת‬ ‫מרן הגרח"ק זצ"ל אמר דלא הי' בזה ענין מיוחד רק‬ ‫הבדלה וא"כ שאלה הנ"ל יתכן דתלוי בפלוגתא זו ועי'‪.‬‬ ‫שלא הי' צורך כלל כיון שנשארו לחות‪.‬‬ ‫שו"ר בספר פסקי תשובות סי' רצ"ב שציין לאחרונים‬ ‫ובאמת ע"פ סוד יש ענין לא להחליפם‪ ,‬וכמבואר‬ ‫שדנו בזה ארץ צבי ופתחא זוטא שאינם תח"י רק שש"כ‬ ‫ברדב"ז בספרו מצודת דוד על טעמי המצוות מצוה קי"ז‬ ‫פנ"ח הערה כ"ח ועיינתי שם וכ' דלא דמי לסי' קפ"ח‬ ‫דכיון דערבה הוא חלק של המקטרגים א"כ כמושה‬ ‫משנ"ב סקכ"ט דבשכח רצה אמרי' דנתבטל הבהמ"ז‬ ‫עדיף טפי‪ ,‬וצ"ל דס"ל כשי' א"ר תרמ"ז סק"ו דערבה‬ ‫לגמרי ולכן חוזר גם על יעלה ויבוא דר"ח דהתם נתבטל‬ ‫כמושה כשר לכתחלה דלד' המג"א סק"ג דכשר רק‬ ‫הבהמ"ז לגמרי‪ ,‬אבל כאן סו"ס כבר הבדיל‪ ,‬מאידך י"ל‬ ‫בדיעבד וודאי אין לקחת כמושה‪ .‬וא"כ לדידן אין לקחת‬ ‫כיון שתיקנו חז"ל הבדלה בתפלה וכיון שתיקנו חז"ל‬ ‫כמושה רק שיהי' עכ"פ לחה‪.‬‬ ‫לחזור ולהתפלל הו"ל כאילו לא התפלל כלל וממילא גם‬ ‫וכמנהג החת"ס כן נהג המהר"ם א"ש אבד"ק אונגוואר‬ ‫לא קיים הבדלה בתפלה וכ' דכן מסתברא‪ .‬אלא ששמע‬ ‫[זכרון יהודה חג האסיף] וכך הי' מנהג הרה"ק מבעלזא זי"ע‬ ‫מהגרשז"א זצ"ל דכיון דמיד שאמר אתה חוננתנו הותר‬ ‫שהקפיד לא להחליף‪[ .‬ספר ביתו נאוה קודש ע' של"ז]‬ ‫במלאכה ולא מסתבר שאח"כ יחזור לאיסורו‪ ,‬לכן הגם‬ ‫דאם הבדיל על הכוס לפני התפלה מ"מ יש להבדיל‬ ‫שכח יעלה ויבוא במוצאי יו"ט לחוה"מ אי חוזר‬ ‫בתפלה אבל הכא הרי כבר אמרו בנוסח של תפלה עכ"ד‬ ‫על אתה חוננתנו‬ ‫נמצא דלא ברירא לי' כ"כ‪.‬‬ ‫נשאלתי ע"י ידידי הרב ישראל וורשנר שליט"א במעשה‬ ‫ובפסקי תשובות כ' דאין הדבר מוכרע כיון דתלוי במח'‬ ‫שהי' שאחד שכח יעלה ויבוא במוצאי יו"ט לחוה"מ‬ ‫בראשונים בתו' ברכות כו‪ :‬אי בשכח יעלה ויבוא במנחה‬ ‫שהדין הוא שצריך לחזור האם צריך לחזור ולהבדיל‬ ‫ר"ח אי יש ענין לחזור ולהתפלל במוצאי ר"ח ותלוי אי‬ ‫ולומר אתה חוננתנו‪ .‬ולכ' תלוי מה הגדר בהבדלה‬ ‫נחשב כלא התפלל כלל דאז מרויח התפלה אבל אם לא‬ ‫בתפלה האם ביסודו דין הבדלה רק דמקומו בשמ"ע‬ ‫נחשב כאילו לא התפלל הרי לא מרויח כלום‪ ,‬ועי'‬ ‫וא"כ כאן כבר הבדיל או דזה חלק ממטבע תפלת‬ ‫במשנ"ב סי' ק"ח סקל"ב דלהלכה יש להתפלל בתנאי‬ ‫מוצ"ש ויו"ט וזה דין מדיני התפלה וכאן הרי צריך‬ ‫כיון דהמח' לא הוכרע וא"כ גם כאן תלוי בזה אי נחשב‬ ‫לחזור ולהתפלל‪ ,‬ואפי' על הצד דזה דין בתפלה יש‬ ‫כאילו לא התפלל כלל‪ .‬ולדברינו לעיל יש כאן עוד צד‬ ‫עדיין לחקור האם באם חיסר יעלה ויבוא אי נחשב כלא‬ ‫לצרף לא להגיד אתה חוננתנו כיון דלא קי"ל כד'‬ ‫התפלל כלל וא"כ גם נחשב כאילו לא הבדיל כלל או‬ ‫הרמב"ם אלא כרשב"א דהו"ל תקנה מיוחדת של הבדלה‬ ‫דעדיין נחשב כאילו התפלל וא"כ כבר הבדיל‪.‬‬ ‫ולא מדין תפלה וא"כ כבר הבדיל ולכן מסתבר דלהלכה‬ ‫שו"ר במאורי המועדים לבית בריסק שחקר בזה הגרמ"ד‬ ‫לא יגיד אתה חוננתנו וכפי שהכריע הגרשז"א‪.‬‬ ‫זצ"ל עי"ש באריכות בזה‪ .‬ונזכרתי שבכ"ז חקר דו"ז‬ ‫‪‬‬ ‫הג"ר בצלאל זצ"ל ‪ 52‬בספרו ברכת יו"ט על הרמב"ם‬ ‫בפ"י מתפלה הי"ד בדינא דטעה בזה ובזה דהרמב"ם‬ ‫‪ 52‬הומה ליבי בזכרי ימים מקדם כשהי' דו"ז חולה מאוד והי' כאן בא"י‬ ‫בבני ברק והלכתי לבקרו ואז הזכיר ענין זה דטעה בזה ובזה לשי'‬ ‫הרמב"ם ואיני זוכר בקשר למה הזכירו יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫לז‬ ‫התורה‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫שירת‬ ‫ו‪ :‬וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וברש"י שפתח‬ ‫לבני עשיו ולבני ישמעאל ולא רצו לקבל וצ"ב מה‬ ‫פרשת וזאת הברכה‬ ‫איכפ"ל כאן בענין זה ולרש"י לכ' הכוונה דרצה לפתוח‬ ‫בשבחן של ישראל דראויין אלו לברכה כיון שהם קיבלו‬ ‫פרשה זו נקראת וזאת הברכה ע"ש הברכה שבירך משה‬ ‫התורה אף שהגוים לא קבלו‪.‬‬ ‫רבינו את כלל ישראל לפני מותו‪ .‬והנה לא ברור כ"כ אם‬ ‫הדבר האחרון שעשה משה הי' הברכה‪ ,‬דיתכן דהאזינו‬ ‫ז‪ :‬אף חובב עמים וגו' כל קדושיו וגו' תורה צוה לנו משה‬ ‫הי' מאוחר‪ ,‬עי' מפרשים‪ ,‬וא"כ יל"ע למה נכתבה אחרון‪,‬‬ ‫וגו' מה ענין כל הפתיחה הזה לברכות והו"ל להתחיל‬ ‫גם לראשונים דזה הי' הדבר האחרון ממש לפני שעלה‬ ‫מיד בברכות ובפשטות כנ"ל המשך לשבחן של ישראל‪.‬‬ ‫להר יל"ע למה המתין בזה עד לרגע האחרון ממש‪ ,‬גם יש‬ ‫בפרשה זו פטירת משה רבינו ומה שיהושע כתב הח'‬ ‫[ובאור החיים הקדוש העיר חלק מן ההערות עי"ש‬ ‫פסוקים האחרונים ויל"ע אם זה קשור לעצם הברכה‪.‬‬ ‫דברים נפלאים]‬ ‫ופרשה זו הוא גם חתימת כל תורה שבכתב‪ ,‬ויל"ע למה‬ ‫משרע"ה הנחיל אור התורה ע"י תרי"ג מצוות‬ ‫נחתמה התורה דוקא בברכת משה רבינו‪ ,‬איזה יחס יש‬ ‫והנראה בכ"ז בעז"ה ע"פ המבואר בשפת אמת סוכות‬ ‫לזה לכה"ת שבכתב‪ ,‬שבזה יהי' חתימת כל תורה שבכתב‪.‬‬ ‫תרס"ה [זה התורה האחרונה של סוכות וזאת הברכה‬ ‫עוד יש להבין מאי נפק"מ בין ברכת יעקב בסו"פ ויחי‬ ‫שבחיי השפ"א] דהנה התורה נעלמה מעיני כל חי‪ ,‬והיא‬ ‫וברכת משה בסוף התורה‪.‬‬ ‫אש ממש‪ ,‬אבל מתפשט ממנה נחלים ודרכים עד שיש‬ ‫[עוד יש להעיר למה דוקא בשמע"צ ושמחת תורה עלינו‬ ‫לכל איש ישראל חלק בה‪ ,‬וזה שהנחילנו משה רבינו‬ ‫לעסוק בברכת משה ופטירתו‪ ,‬והתשובה לזה הארכנו‬ ‫מורשה קהלת יעקב שיהי' לכל איש חלק בה‪ ,‬והוא ע"י‬ ‫בעניני שמע"צ ושמחת תורה]‬ ‫תרי"ג מצוות זאת התורה אשר שם משה שיהי' מתפשט‬ ‫הארת התורה בתרי"ג מצוות‪ ,‬ז"ש צוה לנו משה‬ ‫ויש להקדים כמה הערות על פסוקים ראשונים‪:‬‬ ‫בהתחלקות תרי"ג פקודין‪ ,‬לכן איתא משה רבינו בגי'‬ ‫תרי"ג‪ ,‬כל קדושיו בידיך הוא בחי' האבות‪ ,‬והם תוכו‬ ‫וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את‬ ‫לרגליך הי"ב שבטים שעליהם כתיב חובב עמים שכל‬ ‫בני ישראל לפני מותו‪ :‬ה' מסיני בא וזרח משעיר‬ ‫שבט אקרי קהל‪ ,‬ויוסף הצדיק כולל כל השבטים והם‬ ‫למו הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קודש‬ ‫אחדות אחד‪ ,‬ונק' קהלת יעקב הרבה קהלות י"ב‬ ‫מימינו אש דת למו‪ :‬אף חובב עמים וגו' תורה‬ ‫השבטים והם י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן‪ ,‬וגם פי'‬ ‫צוה לנו משה וגו' [ל"ג א'‪-‬ד']‬ ‫קדושיו בידיך בכלל כל ישראל שהנשמות הם אור‬ ‫א‪ :‬וזאת הברכה צ"ע למה נקט לשון "זאת" ועוד‬ ‫התורה בשורש העליון‪ ,‬והם תוכו לרגליך בחי' הגופין‪,‬‬ ‫דמשמע שרק זו היא עיקר הברכה‪ .‬עוד יל"ע למה כ'‬ ‫ויתכן לפרש סיני שעיר ופארן מרמז לג' אבות‪ ,‬אש דת‬ ‫"וזאת" עם וי"ו החיבור‪.‬‬ ‫בחי' משרע"ה אשר שם הוי"ה נשלם על ידיהם‪ ,‬וחובב‬ ‫עמים בחי' שלמטה לכן נקרא עמים לשון גחלים‬ ‫ב‪ :‬אשר ברך משה איש האלקים יל"ע ל"ל להדגיש מי‬ ‫עוממות שהאש דת א"א להתקרב בו רק ע"י כח‬ ‫הוא המברך‪ .‬וגם לתארו בתיאור חדש איש אלקים‪.‬‬ ‫השבטים י"ג המדות שהתורה נדרשת בהן‪ ,‬כי עיקר‬ ‫התורה ארוכה מארץ מדה‪.‬‬ ‫ג‪ :‬את בני ישראל ל"ל להדגיש מי הוא המתברך‪.‬‬ ‫ד‪ :‬לפני מותו קשה פשיטא דזה הי' לפני מותו‪ .‬ורש"י‬ ‫משרע"ה מילא את ישראל בברכת התורה‬ ‫הוסיף "אם לא עכשיו אימתי" מ' דאם הי' יכול הי'‬ ‫והנה יעקב אבינו וכן משה רבינו שניהם בירכו השבטים‪,‬‬ ‫מאחרו וצ"ב למה ומה ההדגשה בזה‪ ,‬ובגור ארי' כתב‬ ‫שיעקב הכין הכלים שיחזיקו ברכת התורה ומשה רבינו‬ ‫דבעצם כ"ז שהוא חי הי' רוצה להוכיחם ולהדריכם‬ ‫מילא אותם‪ ,‬כמ"ש מורשה קהלת יעקב שעשה אותם‬ ‫בדרך ישרה‪ ,‬אולם הפשטות משמע דאם הי' יכול הי'‬ ‫כלי מחזיק ברכה שהיא השלום‪ ,‬וע"ז מסיים ויהי‬ ‫רוצה לברכם יותר מאוחר רק שכיון שהוא מת לא יכול‬ ‫בישורון מלך בהתאסף ראשי עם בחי' האבות יחד שבטי‬ ‫אח"כ וצ"ב מה ההדגשה בזה פשיטא דל"ש לברכם‬ ‫ישראל השבטים‪ .‬ואיתא בזוה"ק יקוו המים אל מקום‬ ‫לאח"מ‪.‬‬ ‫אחד ישראל גוי אחד‪ ,‬והם י"ג שבטים אחדות אחד‪ ,‬לכן‬ ‫סיים הפסוק ולמקוה המים קרא ימים לשון רבים אל‬ ‫ה‪ :‬ויאמר ה' מסיני בא וגו' צ"ב ל"ל להתחיל בזה‬ ‫הנחלים של השבטים‪ ,‬כמו שרמזו חז"ל אינו דומה טעם‬ ‫שקיבלו ת ורה מהר סיני וברש"י פי' דרצה לפתוח‬ ‫בשבחם של מקום וא"כ זה לא קשור לעצם הברכה‪.‬‬ ‫לח‬ ‫התורה‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫שירת‬ ‫פתח בבראשית כי מיוחד לישראל מהחודש הזה לכם‬ ‫דג שבעכו לזה שעולה באספמיא‪ ,‬רומז לי"ב נחלות של‬ ‫שהיא מצוה ראשונה לישראל‪ ,‬רק כח מעשיו הגיד‪ ,‬פי'‬ ‫י"ב שבטים‪.‬‬ ‫חיות התורה שיש תוך מעשה בראשית והטבע הגיד ג"כ‬ ‫להם לתת נחלת גוים כנ"ל וזה"פ וזאת הברכה שבירך‬ ‫החלק בא"י הוא חלקם בתורה‬ ‫משה רע"ה והמשיך חיות התורה לבנ"י גם במעשה‬ ‫והנה הקב"ה הראה למשה קודם מותו נחלת כל שבטים‪,‬‬ ‫בראשית והטבע כנ"ל וקצרתי‪[ .‬סוכות תרל"ב]‬ ‫וראה חלק כל שבט ושבט בתורה למעלה ולמטה בחי'‬ ‫העולה מדברי השפ"א דהברכה דפרשה זו איננו סתם‬ ‫קדושיו בידך למעלה‪ ,‬תכו לרגליך י"ב דגלים ונחלות‬ ‫ברכה כמו שאנו רגילין שהוא להצלחה ברוחניות‬ ‫למטה‪ ,‬וזאת הברכה הוא התקשרות תורה שבכתב לתורה‬ ‫ובגשמיות‪ ,‬אלא עיקרו מתייחס אל התורה‪ ,‬כיון דהתורה‬ ‫שבע"פ‪ ,‬לכן יש בו הסתלקות מרע"ה והכח שנתן‬ ‫בעצמותה נעלמה מעיני כל חי והוא לגמרי למעלה‬ ‫ליהושע‪ ,‬שהאיר תורה שבכתב לתורה שבע"פ‪ ,‬והוא‬ ‫מדרך הטבע‪ ,‬ויעקב אבינו בברכתו הכין אותו להיות כלי‬ ‫בחי' שמע"צ ושמחת תורה עצרת תהי' לכם לקבל תורה‬ ‫קיבול לאור התורה של משה רבינו‪ ,‬וכל ענינו של משה‬ ‫שבכתב בעצמכם‪ ,‬וזהו עיקר השמחה כשנפתח פיהם של‬ ‫הי' להוריד התורה לכלל ישראל שיוכל להתפשט לתוך‬ ‫ישראל בתורה‪ ,‬וע"ז כ' שמחה לאיש במענה פיו בתורה‪.‬‬ ‫כלל ישראל וזה ע"י י"ב שבטים וע"י תרי"ג מצוות שכל‬ ‫ואיתא במדרש כשבא משה לברך את ישראל בא הקב"ה‬ ‫אלה הם דרכים לכלים להתפשטות אור התורה‪ ,‬וכדי‬ ‫וגם התורה לברך את ישראל ע"ש‪ ,‬דהנה קוב"ה‬ ‫שיוכל להאיר גם בעולם המעשה ממש שהוא מעשה‬ ‫ואורייתא וישראל חד‪ ,‬פי' התורה היא עיקר הברכה‪,‬‬ ‫בראשית הוצרך הקב"ה להחזירה לאומות עם פי' יותר‬ ‫והקב"ה נותן הברכה ובנ"י כלי מחזיק ברכה‪,‬‬ ‫גשמי‪ ,‬וע"י שסירבו קיבלו כלל ישראל גם כח זה ועי"ז‬ ‫ובהתחברות אלה הג' נשלם הברכה והתורה מתחלת בב'‬ ‫גופא התפשט אור התורה לכל דרגה‪ ,‬ועיקר נחלות י"ב‬ ‫לשון ברכה‪ ,‬וסוף התורה וזאת הברכה שנשלם הברכה‬ ‫שבטים הי' חלק כאו"א בתורה למטה בארץ להיות‬ ‫כדכתיב הברכה אשר תשמעון‪.‬‬ ‫מקביל לחלקם למעלה‪ ,‬וכ"ז מסר לנו משה רבינו‬ ‫בברכתו האחרונה שיאיר אור התורה למטה‪ ,‬וזה מסר‬ ‫כ"ב אותיות אין שיעור לכל הצירופים שבהם ברל"א‬ ‫ליהושע שימשיך בזה בהכנסו לא"י דשם הוא בחי' תורה‬ ‫שערים‪ ,‬הברכה גי' רל"ב כלל כ"ב אתוון עם הרל"א‬ ‫שבע"פ ושם נתקשר תורה שבע"פ לבחי' תורה שבכתב‬ ‫שערים‪ ,‬ועיקר שם ברכה היא בהתרחבות הדבר לעשות‬ ‫של משה רבינו‪.‬‬ ‫תולדות ופירות‪ ,‬כי כל צירוף הוא תולדה אחרת ואין‬ ‫שיעור להם‪ ,‬לכן אין מי שיכול לקבל הברכה רק בנ"י‬ ‫וזאת הברכה היא עיקר חתימת התורה‬ ‫בכח התורה וכדאיתא ישראל י"ש רל"א שבהם רל"א‬ ‫עפי"ז נבין היטב למה פרשה זו היא סיומו וגמרו של כל‬ ‫שערים שגם הם בחי' אין מספר והם כלי מחזיק ברכה‪.‬‬ ‫תורה שבכתב‪ ,‬שפרשה זו היא הכח להמשיך עיקר כח‬ ‫מאד צריכין לשמוח בתורה דאיתא בתדב"א "אמר‬ ‫התורה למטה ולהכנה להנהגת יהושע שימשיך הארת‬ ‫הק ב"ה התורה חביבה לי לפי שמלמדת לבנ"י להטיב‬ ‫התורה בא"י שהוא בחי' תורה שבע"פ‪ ,‬ולכן המתין‬ ‫מעשיהם"‪ ,‬מכש"כ שאנחנו צריכין לשמוח בתורה שהיא‬ ‫ממש עד לרגע האחרון כיון דבזה הוא חותם וגומר כל‬ ‫מתקנת אתנו‪ ,‬כדאיתא אין אשה כורתת ברית אלא למי‬ ‫תורתו שבכתב שהנחיל לנו והכשיר אותנו לקבלת בחי'‬ ‫שעשאה כלי‪[ .‬תרס"ה]‬ ‫תורה שבע"פ‪ .‬וא"ש דבפרשה זו כתוב פטירת משה וגם‬ ‫הברכה הוא התפשטות הארת התורה גם‬ ‫מש"כ יהושע הפסוקים האחרונים‪ .‬וראה מה שהארכנו‬ ‫בסוף הפרשה בביאור כתיבת משה בדמע‪.‬‬ ‫בתוך הטבע‬ ‫ובזה מתיישב כל ההארות על פסוק ראשון‪:‬‬ ‫עוד כתב ה' מסיני בא וזרח משעיר כו' אמרו חז"ל‬ ‫שהחזיר התורה לאומות וכו' ובזוה"ק פי' שמזה עצמו‬ ‫א‪ :‬לכ"כ לשון וזאת הברכה דרק זה היא עיקר הברכה‬ ‫האיר לנו משה ממה שלא רצו הם לקבל‪ ,‬י"ל עוד דאיתא‬ ‫דהתורה היא עיקר הברכה דברכה ענינו התפשטות‬ ‫שמשה השיב למלאכים שלא שייך התורה להם‪ ,‬א"כ‬ ‫והתרחבות ואור התורה מתפשטת בלי סוף ע"י כל‬ ‫איך רצו לקבלה‪ ,‬אך כי התורה יש לה כמה פירושים‬ ‫הצירופים‪ .‬ולכן נקט גם לשון וזאת כמ"ש וזאת התורה‬ ‫ודרכים גבוה על גבוה ולמלאכים הי' הסוד‪[ ,‬וכ"כ‬ ‫דענינם אחד דזהו התורה אשר שם משה לפני בנ"י ע"י‬ ‫הרמב"ן בהקדמה לתורה] א"כ וודאי כשהחזיר‬ ‫הברכה‪ .‬וא"ש וי"ו החיבור דפרשה זו מתחברת עם כל‬ ‫להאומות לקבלה הי' ג"כ הפי' בגשמיות יותר מלבנ"י‪,‬‬ ‫התורה כדי שיתפשט ויתרחב אור התורה מלמעלה‬ ‫כי לבנ"י ניתן התורה בדרך שלמעלה מהטבע‪ ,‬וע"י שלא‬ ‫למטה‪.‬‬ ‫רצו לקבלה ניתן גם דרך הנ"ל לישראל‪ ,‬וז"ש חז"ל למה‬ ‫לט‬ ‫התורה‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫שירת‬ ‫רצה לתת לנו כח של התפשטות התורה במעשה‬ ‫ב‪ :‬אשר ברך משה הוצרך להדגיש שזהו משה איש‬ ‫בראשית‪.‬‬ ‫האלקים שרק הוא הי' יכול להוריד אור התורה שנעלמה‬ ‫מעיני כל חי למטה‪ ,‬כיון שהי' איש אלקים וזה אותו‬ ‫בשמחת תורה אנו קוראים גם וזאת‬ ‫משה שהוריד התורה מהר סיני‪.‬‬ ‫הברכה וגם מעשה בראשית‬ ‫ג‪ :‬אל בני ישראל דוקא ישראל הם אלו שיכולים לקבל‬ ‫עפ"י ד' השפ"א א"ש דביום שמחת תורה אנו קוראים פ'‬ ‫אור התורה דישראל אותיות י"ש רל"א וכנ"ל בדברי‬ ‫וזאת הברכה וגם מעשה בראשית להורות דזה גופא‬ ‫שפ"א‪ ,‬וגם שהם מתחלקים לי" ב שבטים שדרכם יכול‬ ‫התפשטות אור התורה שהוריד לנו משה שהתלבש‬ ‫להתפשט אור התורה‪.‬‬ ‫במעשה בראשית‪ ,‬וזה כ' ר ש"י בתחלת פ' בראשית‬ ‫ד‪ :‬לפני מותו דאם לא עכשיו אימתי דבעצם אור התורה‬ ‫דלמה התחיל במעשה בראשית דכח מעשיו הגיד להם‬ ‫מתפשט יותר ויותר במשך הדורות‪ ,‬והכל ע"י משה‬ ‫לתת להם נחלת גוים‪ ,‬היינו שאם הי' התורה ניתן לגוים‬ ‫רבינו ובעצם הי' משה רבינו עושה זאת לאורך הדורות‪,‬‬ ‫אכן הי' מתפרש רק באופן של מעשה בראשית‬ ‫רק דכיון שהוא מת עכשיו הוצרך לעשותו עכשיו‪.‬‬ ‫בגשמיות‪ ,‬וכיון שלא רצו לקבלה אז ניתן לכלל ישראל‬ ‫גם כח זה‪ ,‬בנוסף לעצם התורה שקיבלו שהוא גבוה‬ ‫ה‪ :‬מה דהוצרך להדגיש קבלת התורה ושבא משעיר‬ ‫מאד‪[ .‬שו"ר כן בשפ"א תרל"ב]‬ ‫ופארן‪ ,‬כיון דעיקר הענין הוא הורדת אור התורה למטה‬ ‫ומה שהי' יכול משה להאיר אור התורה למעשה‬ ‫ומה שקשור ענין וזאת הברכה ופטירת משה לשמע"צ‬ ‫בראשית והטבע‪ ,‬הוא רק כיון שהחזיר הקב"ה לשעיר‬ ‫ושמחת תורה לד' השפ"א הארכנו בעז"ה בסוף עניני‬ ‫ופארן וכנ"ל‪.‬‬ ‫סוכות עי"ש‪.‬‬ ‫ו‪-:‬ז‪ :‬לכן הי' צריך כל הפתיחה הזה שבא להדגיש כוחן‬ ‫כח מלכות הוא לאסף ולאחד את העם‬ ‫של אבות והתחלת השבטים שכ"ז גרם שיוכלו להיות‬ ‫ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי‬ ‫כלים להתפשטות אור התורה ע"י תרי"ג מצוות וי"ב‬ ‫ישראל‪[ :‬שם ה']‬ ‫נחלות‪.‬‬ ‫וברש"י ויהי הקב"ה בישרון מלך תמיד עול מלכותו‬ ‫תינוק מתחיל עם תורה צוה לנו משה‬ ‫עליהם בהתאסף בכל התאספות ראשי חשבון אסיפתם‪,‬‬ ‫וברמב"ן הוסיף שזה המשך ממש"כ תורה צוה לנו וגו'‬ ‫ובזה א"ש מה שלילדים מתחילין דוקא בפסוק תורה‬ ‫כי ישראל יאמרו תמיד שהתורה אשר צוה לנו משה לא‬ ‫צוה לנו משה כמבואר בסופ"ג דסוכה‪ ,‬כיון דפסוק זה‬ ‫נמיר אותה לעולם ויאמרו שהי' השם למלך על ישראל‬ ‫מבטא מה שמשה רבינו האיר‪ ,‬דאור התורה יכול‬ ‫בהתאסף ראשינו זקנינו ושופטינו וכל שבטי ישראל‬ ‫להתפשט לכל הדרגות ולכן גם הקטנים יכולין להאחז‬ ‫שכולנו יחד קבלנו מלכותו עלינו לדור ודור ואנחנו‬ ‫בה‪.‬‬ ‫חייבין לשמור תורתו ומלכותו לעולמים‪ ,‬וזה ענין קבלת‬ ‫תכלית החזרת התורה לכל האומות‬ ‫עומ"ש דהמודה במלכות שמים מודה בכה"ת כולה‪,‬‬ ‫והזכרת משה כאן כיון שהוא הי' שליח המלך הקב"ה‪.‬‬ ‫לד' שפ"א א"ש מה שמקשים ‪ 53‬דמה ענין החזרת התורה‬ ‫לאומות דממנ"פ אם היו מסכימים היו הם ג"כ העם‬ ‫עוד הביא מאגדות דמלך קאי על משה דהוא הי' מלך‬ ‫הנבחר כמונו כמוהם ומה בצע עבדנו במצרים וברית‬ ‫עלינו ועל כל שבטינו יחד וראוי לנו לעשות דבריו‬ ‫אבות‪ ,‬ואי נימא שהקב"ה ידע שלא יקבלו א"כ למה‬ ‫ומצותיו כי מלך גדול וחכם הי' עלינו יספר הכ' בכבוד‬ ‫החזירם כלל‪ ,‬ולשפ"א א"ש דהתורה שהגוים היו‬ ‫השליח שהי' גדול וראוי להאמין בו‪ .‬ויש להוסיף ע"ז ל'‬ ‫מקבלים הי' רק בלבוש החיצוני שמתפרש בעולם‬ ‫הרמב"ם פ"ו מבית הבחירה הי"א לענין הוספת העיר‬ ‫הגשמי ולא עצם התורה וגם לא הקירבה להקב"ה בגדר‬ ‫שיהי' ע"פ מלך שנא' ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן‬ ‫בנים וכדהארכנו בזה בריש פ' במדבר‪ ,‬וכעת שסירבו‬ ‫תעשו לדורות "ומשה רבינו מלך היה" [וזה ע"פ שבועות‬ ‫לקבלו גם בלבושו החיצוני הרוויחו ישראל מזה שקיבלו‬ ‫טו‪ .‬וברש"י ד"ה וכן‪ ,‬והגרח"ק זצ"ל בדרך חכמה שם סק"נ כ'‬ ‫כלל ישראל גם כח זה שמתפשט במעשה בראשית‬ ‫דלאו מלך ממש אלא הי' לו כח כמו מלך וציין לויק"ר פכ"ו ס"ז‬ ‫דשאול הי' מלך ראשון בישראל וציין למש"כ בקונ' שער המלך‬ ‫החיצוני‪ ,‬וגם אי נימא שהקב"ה ידע שיסרבו אבל בזה‬ ‫בשיח השדה דף ל‪ :‬ובענין אי יהושע הי' מלך עי' בס' משמר הלוי‬ ‫מגילה סי' ב' באריכות] ובאור החיים הק' הוסיף לפרש‬ ‫דהתורה גופא היא בבחינת מלך וזה לשון תורה "צוה"‬ ‫‪ 53‬בקובץ עיון הפרשה גליון רי"ב‪.‬‬ ‫מ‬ ‫התורה‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫שירת‬ ‫וראה שפ"א לסוכות תרמ"א על פסוק זה די"א דקאי על‬ ‫לנו דאין צו אלא לשון מלכות ונא' בי מלכים ימלוכו‬ ‫משה רבינו וי"מ על התורה והכל אחד כי משרע"ה הוא‬ ‫וע"ז כ' ויהי בישורון מלך כשיתקבצו יחד לבקש מלך אז‬ ‫כח התורה והדעת של כלל ישראל והפסוק תורה צוה לנו‬ ‫יהי' עוד מלך מלבד התורה‪.‬‬ ‫משה וגו' מתפרש לכאן ולכאן‪ ,‬שמשרע"ה נתן לנו‬ ‫התורה בירושה לכלל ישראל וכמו כן התורה נתנה לנו‬ ‫והנה לפי פירושים אלו ענין ההתאספות שכ' בו הוא‬ ‫משרע"ה למורשה כידוע שבכל התאספות נמצא כוחו‬ ‫תנאי לקבלת המלכות דכיון שהי' קבלת המלכות‬ ‫של משה רבינו בכללות בנ"י וממילא נתעורר השראת‬ ‫בהסכמת כל העם ממילא אנו חייבים לכל מה שיצווה‬ ‫השכינה ג"כ בישראל שזהו עיקר פי' ויהי בישורון מלך‬ ‫אותנו‪ .‬וא"כ לא תלוי בהתאספות ושיהי' ביחד דוקא‪,‬‬ ‫על הקב"ה והכל אחד דע"י התורה מתדבקין אל הבורא‬ ‫דעיקר הנקודה הוא שכולם התרצו בדבר ולא הי' מי‬ ‫וכו' עי"ש עוד‪.‬‬ ‫שיפקפק‪.‬‬ ‫וראה בסוה"פ ענין כתיבת סיום התורה בדמע שעיקרו‬ ‫והנר' לפרש באופ"א ע"פ מה שביאר הג"ר אליהו דיסקין‬ ‫להמשיך כוחו של משה לדורות וא"ש הקדמה זו דזהו‬ ‫שליט"א עה"פ בפ' בהעלתך עשה לך שתי חצוצרות כסף‬ ‫וגו' והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות‪[ :‬במדבר י'‬ ‫עיקרו של הפרשה‪.‬‬ ‫ב'] וברש"י שיהיו תוקעין לפניך כמלך‪ ,‬היינו דתפקיד‬ ‫כוחו של אמירת תהילים‬ ‫השופר הי' לאסף כלל ישראל סביבו דזהו תמיד תפקידו‬ ‫של שופר לקבץ נפזרים כמו קיבוץ גליות שיהי' ע"י‬ ‫וזאת ליהודה וגו' שמע ה' בקול יהודה ואל עמו‬ ‫תקיעה בשופר גדול‪ .‬וזה גם ענינו של מלך לאחד ולאסף‬ ‫תביאנו וגו' [שם ז']‬ ‫כל היחידים לעשותם כציבור אחד כיון דהמלך הוא הלב‬ ‫פשוטו של מקרא קאי על קול יהודה באמרו צדקה ממנו‬ ‫של העם וכולל בתוכו כל העם‪ 54 .‬וזה"פ שבמלך כתוב‬ ‫או תפלת יהודה במלחמה כיון שהוא הלך בראש עי'‬ ‫"ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם" כיון שמלך יש‬ ‫רש"י ורמב"ן‪ ,‬אולם השפ"א בליקוטים פי' דקאי על ספר‬ ‫לו כח זה‪.‬‬ ‫תהילים שבא מדוד שהוא משבט יהודה וכן נמצא‬ ‫ולפ"ז הפסוק בא להדגיש מעלתו של מלך ישראל לפי‬ ‫במדרש‪ ,‬וביאר לפ"ז הא דאל עמו תביאנו היינו שכח זה‬ ‫כל הפירושים דאי קאי על הקב"ה‪ ,‬זה שיש לכולנו קל‬ ‫של תהילים יהי' ניתן לכל עמו ועי"ז יהי' עזר מכל‬ ‫אחד מאחד אותנו‪ ,‬וכן שכולנו תלמידיו של משה רבינו‪,‬‬ ‫הצרות‪ .‬ויש להוסיף ע"פ מש"כ בס' בינה לעתים להג"ר‬ ‫וכן שיש לכולנו תורה אחד‪ ,‬וי"ל דזה הקדמה לברכת כל‬ ‫יצחק ווייס מווערבוי זצ"ל ששמע בשם מגידי אמת‬ ‫שבט ושבט דהגם דיש לכל אחד ברכה נפרדת לפי‬ ‫ששלמים שאלו את רשכבה"ג מרן הגרעק"א זצ"ל‬ ‫תפקידו בעבודת ה' וכן יש בכלל ישראל זרמים שונים‬ ‫[יארצייט י"ג תשרי] שיאמר להם למה במדינת אשכנזים‬ ‫עם השקפות ומנהגים שונים‪ ,‬מ"מ כולנו מתפללים לקל‬ ‫ופרייסין שהיה כלילת יופי בתורה ועבודה נטו מדרך‬ ‫אחד וכלנו מכוונים לש"ש‪ ,‬וכן לכולנו יש מלך אחד‬ ‫האמת והיושר‪ ,‬והשיב להם אדמו"ר ז"ל "יען עזבו‬ ‫משה רבינו שדרכו קיבלנו התורה ותמיד יהי' נקרא תורת‬ ‫אמירת תהילים זמירות דוד מלך ישראל ע"ה ולא חשבו‬ ‫משה‪ ,‬וכן עצם התורה נלמד אצל כלל ישראל בשווה‪,‬‬ ‫אותו להזהר בו לכן עלתה להם אשר עלתה" הרי‬ ‫וזה מתבטא בשטח דכל יהודי שתפגוש תוכל לדבר אתו‬ ‫דתהילים הוא שמירה שלא יטו ישראל מדרך הישר ובלי‬ ‫על פרשת השבוע או על דף היומי וזה מאחד גדול בין‬ ‫זה גם בלימוד נגעים ואהלות לא יהי' שמירה על רוחניות‬ ‫ישראל‪ ,‬ובכן נעשה יחד שבטי ישראל‪.‬‬ ‫העיר‪ .‬ולפ"ז יל"פ שמע ה' קול יהודה דקאי על ספר‬ ‫תהילים ואל עמו תביאנו זה יגרום שישארו תוך עם‬ ‫ישראל ולא יטו מדרך הישר‪.‬‬ ‫‪ 54‬ובאמת כל מי שממונה על הציבור והרבה באים להתייעץ אתו‬ ‫ומוסדות התורה מונהגים על פיו ועל פיו יושק כל דבר‪ ,‬גם אם איננו‬ ‫ואגב יש לציין מה שאמר המשגיח הגה"צ ר' יחזקאל‬ ‫ת"ח מופלג ובעל רוח הקודש ועושה מופתים מעלתו כמו מלך שהוא‬ ‫לוונשטיין זצ"ל [אור יחזקאל מדות עמ' מ"ב] ששמע‬ ‫מאחד כל עושי דברו מיחידים לציבור‪ ,‬ואין לזלזל בו‪ ,‬וכ"כ בש"ך חו"מ‬ ‫סי' ת"כ סק"ט בשם שו"ת מהר"י לבית לוי סי' מ"ח באריכות דהמבזה‬ ‫מהגה"ק מרן החפץ חיים זי"ע דבכל דור יורד שפע גדול‬ ‫פרנס וממונה על הציבור דינו כמבזה ת"ח ודוגמא טובה לזה הוא‬ ‫של תורה‪ ,‬וכל מקום מקבל השפע שלה בתורה‪ ,‬וכיון‬ ‫אדמו"ר בזמנינו‪ ,‬דגם אם פעמים מצד עצמו איננו אדם גדול כ"כ‪ ,‬מ"מ‬ ‫כיון דציבור גדול מונהג תחתיו אסור לזלזל בו דיש לו סייעתא דשמיא‪,‬‬ ‫שבדור של רעק"א במחוז שלו הי' השפעת ההשכלה‬ ‫וכן הי' מעשה אצל ר' ירוחם שהי' עם תלמידיו באיזה מקום‪ ,‬והי' שם‬ ‫גדולה מאד ולא הלכו לישיבות‪ ,‬א"כ השפע של תורה‬ ‫אדמו"ר צעיר ותלמידי מיר שהי' כבר בני שלשים היו יותר מבוגר מן‬ ‫האדמו"ר וחשבו לזלזל בו אם אינו יכול ללמוד‪ ,‬וצעק עליהם ר' ירוחם‬ ‫ירד ליהודי אחד והגרעק"א לקח עיקר ההשגות במחוז‬ ‫דכיון דהחסידים לא באים אצלו בשביל כבוד ולא בשביל כסף רק‬ ‫זה כנגד כולם כיון שהתאמץ יותר מכולם וכמו שאברהם‬ ‫להתחזק באידישקייט יש לו סייעתא דשמיא‪ ,‬גם אני אמר ר' ירוחם ‪ -‬אין‬ ‫כוחי רק בזכות הציבור ואילו היו נותנין מטאטא על הסטנדר הי' ג"כ‬ ‫אבינו לקח בשעתו כ נגד כולם‪ ,‬ולכן השיג בתורה כדרגת‬ ‫יכול לחזק אחרים‪ – .‬הג"ר אליהו דיסקין שליט"א‪.‬‬ ‫מא‬ ‫התורה‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫שירת‬ ‫עבירה‪ ,‬וכיון שאצל כלל ישראל לא נתקדש שם ה'‬ ‫הראשונים ממש שלא הי' מצוי כזה בדורות האחרונים‬ ‫כדבעי בגרמת משה ואהרן אז חטא המעילה נקרא על‬ ‫כיון שבמקומות אחרים שלחו הבחורים לישיבות אז‬ ‫שמם‪ ,‬וי"ל הטעם דחילול שם ה' הוא פגם כ"כ גדול עד‬ ‫התחלק התורה לכאו"א והכי עדיף‪.‬‬ ‫שגם מי שבגרמתו הי' חוסר בכבוד שמים כבר מתייחס‬ ‫לו‪.‬‬ ‫שבח שבט לוי בחטא מריבה‬ ‫וללוי אמר תמך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו‬ ‫מה ששבט לוי יכלו לסכן עצמם בברית מילה‬ ‫במסה תריבהו על מי מריבה‪[ :‬שם ח']‬ ‫כי שמרו אמרתיך ובריתך ינצורו‪[ :‬שם]‬ ‫פי' הספורנו דהכחדת שני ראשיו משה ואהרן בסבת מי‬ ‫ופירש"י שהם מלו עצמם במדבר הגם שכלל ישראל לא‬ ‫מריבה‪ ,‬וצ"ב איזה שבח הוא ללוי שנכשלו משה ואהרן‬ ‫מלו עצמם מפני הסכנה מ"מ שבט לוי לא הי' איכפ"ל‬ ‫בחטא מי מריבה‪ ,‬ובאבן עזרא פי' להגיד שבחו שלא‬ ‫מזה ומסרו עצמם על כך‪ .‬וצ"ב וכי הותר לשבט לוי‬ ‫נמצא בו דופי חוץ מחטא מי מריבה שכבר הענשתו‬ ‫לסכן עצמם‪ ,‬וביאר הגרא"י ברזל זצ"ל בספרו עיוני רש"י‬ ‫עליו‪ ,‬והג"ר אליהו דיסקין שליט"א השווה למה שמסופר‬ ‫בשם אביו הג"ר חיים עזרא‪ ,‬דיש פעמים שמדת הסכנה‬ ‫על הג"ר מנדל משקלאוו זצ"ל מגדולי תלמידי הגר"א‬ ‫נמדדת לפי מדרגת בטחונו של האדם ומי שבטחונו גדול‬ ‫שהי' בספינה בדרך לא"י ונעשה רוח סערה והאני'‬ ‫יכול לסכן עצמו‪ ,‬ועד"ז כ' במעשה איש בשם חזו"א דיש‬ ‫חישבה להשבר‪ ,‬והחליטו שכל אחד יתוודה בקול על‬ ‫דרגת סכנה שאינו סכנה מוחלטת ותלוי במדרגת האדם‬ ‫עבירות שלו‪ ,‬ובא איש אחד פשוט והתוודה על שבהיותו‬ ‫אם יוכל לסמוך על הנס‪ ,‬ולפי מדרגת שבט לוי היו‬ ‫ילד לא הי' מה לאכול בבית וריחם על אמו ושיקר לה‬ ‫יכולים לסמוך על הנס‪ ,‬ובזה ביאר הגרא"י ברזל זצ"ל‬ ‫לומר שבתלמוד תורה הם מקבלים אוכל לפי שלא רצה‬ ‫ההמשך למה שאביו ואמו לא הכיר שזה ביטוי‬ ‫לקחת מאוכל של הבית‪ ,‬ועכשיו בא להתוודות על‬ ‫להתרחקות שלהם מחטא העגל שלא הי' איכפ"ל אביו‬ ‫השקר‪ ,‬ואמר ע"ז א' מתלמידי הגר"א כלפי מה‬ ‫ואמו וכיון שהיו כ"כ קרובים להקב"ה הי' דרגת בטחונם‬ ‫שאומרים ביום א' דסליחות "פנה לתלאות ואל‬ ‫גדול מאד ויכלו לשמור בריתו של הקב"ה גם במצב‬ ‫לחטאות" כאן אנו מבקשים להיפוך "פנה לחטאות ולא‬ ‫סכנה‪ .‬ולזה מצינו שרק שבט לוי שמעו לכרוזו של משה‬ ‫לתלאות" דאם זה העבירה היחידה שלו זה סימן‬ ‫מי לה' אלי ששאר ישראל פחדו מפני הסכנה להלחם עם‬ ‫למדרגה העצומה שלו‪ ,‬וכן אצל משה ואהרן אם זה‬ ‫אחיהם‪.‬‬ ‫העבירה היחידה שלהם שעד היום אין לנו השגה מה‬ ‫בדיוק הי' העבירה [עי' שערי אהרן פ' חקת מביא כ"ו פירושים‬ ‫וידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א בברית של בנו‬ ‫בביאור חטא מי מריבה] ואם זה כל חטאם זה שבח גדול‬ ‫בסוכות תש"פ [כבר הזכרתי שהרב ברזל זצ"ל הי' הסנדק וזה‬ ‫הי' חדשים ספורים לפני הסתלקותו וכבר הי' חלש מאד וראיתיו אז‬ ‫להם‪.‬‬ ‫בפעם האחרונה] ביאר ע"פ גמ' יבמות ע"ב‪ .‬דסבת מניעת‬ ‫אולם למתבונן בפי' הרמב"ן יראה דבאים לשבח אותם‬ ‫המילה הי' שלא נשבה להם רוח צפונית והטעם שלא‬ ‫ואשר נסיתו במסה קאי בפעם הראשון כשחטאו בנ"י‬ ‫נשבה כי היכי דלא נבדר ענני כבוד‪ ,‬א"כ יוצא דענני‬ ‫וינסו את ה' במים הם לא היו בכלל העדה וכן בפעם‬ ‫כבוד גרם מניעת המילה‪ ,‬ואיך יתכן זה‪ ,‬אלא דתלוי‬ ‫השני הענשת אותו בעבור כלל ישראל כי בעבוד מריבתם‬ ‫במדרגת האדם עד כמה הוא חוסה ומאמין בכוחם של‬ ‫הי' עליו העונש ולא כי מעל הוא בה'‪ ,‬כי לעולם האמינו‬ ‫ענני כבוד‪ ,‬דלהמון בית ישראל הי' בעיקר בגדר מחסה‬ ‫בדבר ה' רק שהם חשבו כי בעבור תלונות ישראל‬ ‫מנחש שרף ועקרב‪ ,‬וכן להנחותם בדרך‪ ,‬ולכן כדי‬ ‫יצטרכו לעשות מה שעשו‪ .‬ובתרגום מבואר [וברש"י‬ ‫שישאר השמירה הי' מוכרח לעכב הרוח צפונית‪ ,‬אבל‬ ‫בפי' א' ציין לפי' התרגום] דאדרבה בזה גופא בחנת לבו‬ ‫לשבט לוי היו ענני כבוד במדרגה יותר גבוה בגדר חסיון‬ ‫ומצאת לבבו נאמן לפניך כי גלוי וידוע לפני כסא‬ ‫בצלא דמהמנותא וא"כ יכלו לסמוך על ענני כבוד גופא‬ ‫כבודיך שהוא מאמין בך ובדבריך אבל בשביל ישראל‬ ‫שישמרם מן הנזק‪ .‬ודפח"ח‪ .‬ויש להוסיף מש"כ בעניני‬ ‫הי' העונש‪[ .‬ומש"כ רש"י בפי' ב' דאהרן ומרים מה עשו כבר‬ ‫סוכות בשם הג"ר אליהו דיסקין שליט"א בביאור ד'‬ ‫הארכנו בפ' חקת בטעם מיתת מרים]‬ ‫הגר"א שבסוכות חזר לכלל ישראל ענני כבוד שהפסידו‬ ‫בחטא העגל וק' ממקרא מפורש בנחמי' ט' י"ט דגם‬ ‫וי"ל בדרך צחות מש"כ על משה ואהרן "על אשר‬ ‫בחטא העגל נשאר הענן‪ ,‬דשני ענינים היו בענני הכבוד‬ ‫מעלתם בי" [לעיל ל"ב נ"א] דמשמע שהחטא הי' בגדר‬ ‫דהי' הגנה פיזית פשוטה וזה לעולם לא הפסידו גם‬ ‫מעילה היינו כעין חילול ה' במה שהי' יכול להיות‬ ‫בחטא העגל כמפורש בנחמי' ‪ ,‬אבל הי' עוד ענין ע"פ‬ ‫קידוש השם‪ ,‬ולזה המעילה מתייחס עליהם‪ ,‬למשנ"ת‬ ‫מש"כ זוה"ק פנחס רנ"ו דענני כבוד הי' כמו תיבת נח‬ ‫בקידושין מב‪ :‬דבמעילה לא אמרינן אין שליח לדבר‬ ‫מב‬ ‫התורה‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫שירת‬ ‫והג"ר אליהו דיסקין שליט"א ביאר דקדוק ל' רש"י‬ ‫שכ' ע"ז "ויסגור ה' בעדו" שהיינו שהי' כמו אנטונומי'‬ ‫"ראוין הן לכך" היינו שלא בירכם ממש שיהיו מורים‪,‬‬ ‫רוחני שהוא מקום נבדל מחוץ למערכת העולם שלא‬ ‫רק שבירכם שיהיו כלי מוכן להיות מורה‪ .‬וזה ע"פ מה‬ ‫שולט שם חוקי הטבע‪ ,‬וע"ד מה שאומרים יחביאנו צל‬ ‫שהי' הסטייפלר זי"ע אומר לבחורי בר מצוה שבאו‬ ‫ידו תחת כנפי השכינה‪ ,‬וחלק זה הפסידו בעגל‪ ,‬וזה חזר‬ ‫להתברך להיות ת"ח שמברכות לא גדלים להיות ת"ח‬ ‫להם בט"ו תשרי‪ ,‬וגם סוכה הוא מקום נבדל וכמ"ש כי‬ ‫דע"ז צריך לעמול לבד‪ ,‬וכן זכורני בהיותי ילד והגעתי‬ ‫יצפנני בסוכה‪ ,‬ומקום זה הוא כמו שגרורית ארה"ב בתל‬ ‫לא"י ניגשתי למרן הגרא"ם שך זצ"ל לבקש ברכה להיות‬ ‫אביב שלא שולטים שם חוקי הארץ‪ ,‬כן בענני כבוד‬ ‫ת"ח והשיב "וועסטו לערנען וועסטו מצליח זיין" [ ‪-‬אם‬ ‫וסוכה הוא מקום שלא שולטים שם חוקי הטבע‪.‬‬ ‫תלמד תצליח] עוד סיפר הגר"א דיסקין שאמו היתה בת‬ ‫בית אצל מרן הגרי"ז זצ"ל שבירכה שיהי' לה בעל ת"ח‬ ‫ולפ"ז א"ש דשבט לוי שלעולם לא חטאו בחטא העגל‬ ‫וכשנישאה לאביו אמרה לו ברכת הגרי"ז ואמר שבענין‬ ‫להם נשאר תמיד ענני כבוד כמקום נבדל חוץ ממערכת‬ ‫זה הוא חושב שיוכל לפעול יותר ממרן הגרי"ז‪ ,‬ועפי"ז‬ ‫הטבע‪ ,‬אבל לכלל ישראל אף שחזר להם ענין זה מ"מ‬ ‫מיושב מש"כ רש"י דראויין הן לכך דבלי עמל לא יזכה‬ ‫לא הי' במדרגה כ"כ גדולה שיוכלו לסמוך על הנס‪.‬‬ ‫להיות מורה בישראל‪[ .‬ומ"מ מהני הברכה כדי להיות כלי‬ ‫קיבול ומ' דצריך ברכה לזה דלא כל אחד זוכה בכך‪ -‬הגרא"י ברזל‬ ‫המעלות הנצרכות כדי להיות מנהיג‬ ‫זצ"ל] עוד הוסיף דמה שאביו ואמו לא הכיר הוא רמז‬ ‫ישראל‬ ‫דכדי לגדול ת"ח צריך לגלות למקום תורה גם לכמה‬ ‫האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו' יורו‬ ‫שנים אף שלא יוכל לדבר עם אביו ואמו כמו שהי' פעם‬ ‫משפטיך ליעקב וגו' [שם ט' י']‬ ‫שלא הי' טלפונים ולא חזרו רק א' לכמה שנים [ויש לרמז‬ ‫גם לזמן שיש טלפונים אבל הוא לא רואה אותם ולכ"כ לא ראיתיו‬ ‫וברש"י ראויין אלו לכך‪ ,‬וצ"ב מה כוונת רש"י בזה ופי'‬ ‫ולא לא הכיר]‬ ‫בשפתי חכמים דהי' ק' לי' לרש"י למה האריך לספר‬ ‫ועפ"י דברינו הנ"ל יש להוסיף דלכן הקדים משה‬ ‫בשבח לוי לפני שבירכם‪ ,‬לזה פי' דאם לא הי' מקדים‬ ‫בשבחם של שבט לוי כדי להדגיש איזה מעלות צריך‬ ‫שבחם הי' לשבטים טענה למה רק לוי זכה לברכת יורו‬ ‫כדי להיות מנהיג כדי שידע כל אחד שלא שבט לוי‬ ‫משפטיך ליעקב דזה הברכה המעולה מכל הברכות‪ ,‬לכך‬ ‫בלבד יכולים לזכות לזה אלא כל איש יהודי שיאמץ‬ ‫סיפר בשבחם קודם לכן ואז שפיר מובן שרק הם ראוין‬ ‫לעצמו מעלות אלו יוכל להיות מורה בישראל וכמו‬ ‫לברכה זו‪.‬‬ ‫שראינו ש הרבה מרבותינו גדולי הפוסקים ומנהיגי‬ ‫ויל"פ למה דוקא מעלות אלו גורמים לברכה זו‪ ,‬דהנה‬ ‫ישראל לא היו משבט לוי‪[ .‬האומנם שריבוי גדול מאמוראים‬ ‫ברכה זו הוא ביטוי להיות מנהיג בכלל ישראל‪ ,‬ולזה‬ ‫ופוסקים ראשונים ואחרונים היו משבט לוי כפי שמנה פעם‬ ‫צריך שלש דברים א‪ :‬שיהי' מוכן לקבל אחריות ולהיות‬ ‫הגרמ"י רייזמן שליט"א]‬ ‫נענש עבור כלל ישראל‪ .‬ב‪ :‬שלא להתפעל מאף אחד גם‬ ‫מכח שאיפת בנימין זכה לחלק שהי' מיועד לו‬ ‫מהכי קרובים אליו כמו אביו ואמו‪ ,‬ולא יהי' איכפ"ל מה‬ ‫לבנימין אמר וגו' חופף עליו כל היום ובין כתפיו‬ ‫יגידו עליו דרק אז יוכל להשמיע דבר ה' בלי פחד‬ ‫שכן‪[ :‬שם י"ב]‬ ‫ומורא‪ .‬ג‪ :‬שיהי' לו דרגה מסויימת במסירות נפש‪ .‬ושלש‬ ‫מעלות אלו היו ללוי א‪ :‬להיות נענש עבור ישראל מחטא‬ ‫ובזבחים נג‪ :‬מבואר דביהמ"ק הי' צריך להיות בחלקו‬ ‫מי מריבה וכדביארנו לעיל ע"פ הרמב"ן‪ .‬ב‪ :‬שלא‬ ‫של בנימין והיסוד בחלקו של יהודה‪ ,‬והי' בנימין‬ ‫להתפעל מאף אחד כדחזינן בשבט לוי שאמר לאביו‬ ‫מצטער כל היום לנוטלה שנא' חופף עליו כל היום ועי"ז‬ ‫ולאמו לא ראיתיו‪ .‬ג‪ :‬מסירות נפש דע"ז כ' ובריתך‬ ‫זכה להיות אישפזכן של שכינה‪ .‬והק' בח"א מהרש"א‬ ‫ינצורו וכדהארכנו לענין מה שסיכנו עצמם בברית‬ ‫מילה‪55 .‬‬ ‫[ד"ה לפיכך] מה שייך צער בזה דאם הי' מצטער מ' שידע‬ ‫‪ 55‬עוד יש להוסיף ע"פ מה שפי' הרה"ק רבי אברהם המלאך זי"ע בספרו‬ ‫דאולי הי' מקום אח"כ לדון ע"ז‪ ,‬ולזה הי' בוכה עכשיו [אף שבאמת לא‬ ‫חסד לאברהם [יארצייט י"ב תשרי] ד' הגמ' ברכות כח‪ :‬דריו"ח בן זכאי‬ ‫הי' לו שום פגם] ולפ"ז יל"פ דזה גופא מעלת לוי שגם אם נכשלים במי‬ ‫בכה לפני פטירתו שאינו יודע באיזה דרך מוליכין אותו‪ ,‬דהנה יש ב'‬ ‫מריבה אין הם עסוקים לתקן פגם זה בנוגע לעצמם דלא מצינו שמשה‬ ‫סוגי צדיקים א‪ :‬שעושה תמיד חשבון הנפש על עבירות שבידו כדי‬ ‫עשה תשובה ע"ז [כן העיר הגר"ש פינקוס זצ"ל וחידש דאילו הי' עושה‬ ‫שיהי' תמיד נקי ומתוקן מכל חטא ומכשול‪ ,‬ב‪ :‬דרגה יותר גבוה שהוא‬ ‫תשובה הי' מתקבל] דכל עסקו הי' עבור תקנת ישראל ולזה הי' מתפלל‬ ‫כ"כ עסוק בתקנת וטובת ישראל עד שאין לו זמן לתקן נפשו דזה יהי'‬ ‫להכנס לא"י וזה ג"כ א' מהתנאים להיות מנהיג ישראל לא להיות עסוק‬ ‫על חשבון כלל ישראל‪ ,‬וזה הי' אצל ריו"ח בן זכאי שעסק תמיד בתקנת‬ ‫לתקן עצמו וע"ד מה שהאריך בזה מרן החת"ס בהקדמתו ליו"ד‪.‬‬ ‫ישראל וכענין העיסקא שעשה להציל את יבנה במקום בית המקדש‬ ‫מג‬ ‫התורה‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫שירת‬ ‫ימציא לו פרנסתו מהני שיחלוק עמו בשכר‪ ,‬אבל אם‬ ‫בנבואה דבלא"ה יהי' כל השכינה בחלקו חוץ מרצועה‬ ‫כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון‬ ‫זה וא"כ מה יש להצטער‪.‬‬ ‫שיתן לו וזה ע"פ הגמ' סוטה כא‪ .‬דדוקא כשמעון אחי‬ ‫עזריה דאחיו הי' עוסק בפרקמטיא כדי שיחלוק בזכות‬ ‫והי' אומר בזה הג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל ‪ 56‬בשם‬ ‫לימודו‪ ,‬אבל שבנא אחי הלל שרצה לחלוק עם הלל‬ ‫דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל ‪ 57‬עפ"י ד' אור החיים הק' פ'‬ ‫אחיו אחרי שכבר עסק בתורה נאמר ע"ז אם יתן איש את‬ ‫וירא [בראשית כ"א א'] דאמרו חז"ל כיון דהתפלל אברהם‬ ‫כל הון ביתו וגו' בוז יבוזו לו [שיר השירים ח' ז'] ולכן‬ ‫על אבימלך זכה להפקד בבן דהמתפלל על חבירו הוא‬ ‫הקדים זבולן לפני יששכר לומר שרק אם בא לפני‬ ‫נענה תחלה‪ ,‬והק' אור החיים הק' הלא בלא"ה הי'‬ ‫שהתחיל יששכר לעסוק בתורה יכול להתחלק עם השכר‬ ‫אברהם מובטח‪ ,‬ותי' דגם אחרי ההבטחה הי' נצרך‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫לעשות איזה מעשה טוב או תפלה ולזה הזמין לו הקב"ה‬ ‫הזכות הזה להתפלל על חבירו כדי שיהי' נענה תחלה‪.‬‬ ‫ובעיקר הדין יל"ע האם צריך להתנות להדיא עם יששכר‬ ‫או שמספיק שנותן לו כסף בסתמא לפני שמתחיל‬ ‫ולפ"ז י"ל דוודאי כבר הי' מיועד מעיקרא להיות שכינה‬ ‫ללמוד‪ 58 ,‬וזה נוגע מאד לכל מי שתומך בישיבות‬ ‫בחלקו של בנימין אך כדי לזכות לזה הי' צריך לעשות‬ ‫וכוללים שלרוב אינו מתנה להדיא על חלוקת השכר ויש‬ ‫מעשה טוב וע"י השאיפה וההשתוקקות שהי' לו לאותה‬ ‫בזה נדון גדול בראשונים ואחרונים‪ ,‬דבעיקר הדבר שמי‬ ‫רצועה זכה לבין כתיפיו שכן‪ .‬ואמרו הגרח"ש קויפמן‬ ‫שא"י ללמוד דלפחות יחזיק בחבירו הלומד כ' בשו"ע‬ ‫בשמו בהספידו על דו"ז בירושלים עיה"ק‪ ,‬והוסיף מה‬ ‫שם בסתמא דמי שא"א לו ללמוד יספיק לאחרים‬ ‫שהי' דו"ז רגיל לומר‪ ,‬שלכל בחור או אברך הוכן עתידו‬ ‫הלומדים והוסיף רמ"א דאז נחשב לו כאילו למד בעצמו‬ ‫מן השמים ונקצבו לו כוחות גדולים ועבודתו היא רק‬ ‫עוד כ' רמ"א בשם רבינו ירוחם דיכול אדם להתנות עם‬ ‫ליקח מה שהוכן עבורו‪ ,‬והחסרון הוא מה שלא נוטלים‬ ‫חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה‬ ‫אותו‪ ,‬ואכן דו"ז נטל כל חלקו שהוכן לו מן השמים‬ ‫ויחלוק עמו בשכר מ' דבשביל חלוקת השכר צריך תנאי‪,‬‬ ‫ועיבד אותו‪ ,‬אבל כיום יש אברכים ובחורים‪ ,‬שמרגישים‬ ‫וכה"ל רש"י זבחים ב‪ .‬ד"ה שמעון לענין שמעון אחי‬ ‫שקשה להם לפרוש מהשפעות שבחוץ‪ ,‬ולקחת מה‬ ‫עזריה "שהתנו ביניהן" וכ"ה פשטות ד' זוהר פ' ויחי‬ ‫שהוכן להם אבל יש לדעת שהכל מוכן לפניו כמ"ד "ותן‬ ‫רמ"א‪ :‬וכ"כ החיד"א בספרו ראש דוד ר"פ קדושים בשם‬ ‫חלקינו בתורתיך"‪.‬‬ ‫מהר"ש פרימו‪ ,‬אולם בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' פ'‬ ‫ענין השותפות בין יששכר וזבולון‬ ‫הוכיח מרחל אשת רע"ק שאמר רע"ק נדרים נ‪ .‬שלי‬ ‫ושלכם שלה הוא‪ ,‬ופי' רש"י והר"ן שם שכיון שהלך‬ ‫ולזבולון אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר‬ ‫ללמוד בסיבתה לכן כל התורה של רע"ק ושל התלמידים‬ ‫באהליך‪[ :‬שם י"ח]‬ ‫נזקפים לזכותה‪ ,‬ועד"ז הוכיח בס' דרכי נעם [דרך עץ חיים‬ ‫יל"ע מה שלא מצינו בשום א' מהשבטים שיהיו‬ ‫דרוש רביעי ט‪ ]:‬מגמ' סוטה הנ"ל דכל אשה המסייעת‬ ‫מצורפים זל"ז בפסוק אחד וכן למה הקדים זבולון לפני‬ ‫לבעלה ובני' ללמוד יש לה זכות תורה‪ ,‬אף שלא עשתה‬ ‫יששכר‪ ,‬אבל הביאור פשוט כמש"כ רש"י דזבולון‬ ‫תנאי‪ ,‬אלא שבשו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' נ"ז דחה‬ ‫ויששכר עשו שותפות ביניהם דזבולון לחוף ימים ישכון‬ ‫דאשת ת"ח שאני שמעיקר יצירת אשה מיועדת להיות‬ ‫ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר‪ ,‬ונותן לתוך פיו של‬ ‫עזר לבעלה‪ ,‬והו"ל כמתנה‪ ,‬אולם רבים מהאחרונים פי'‬ ‫יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה לפיכך הקדים‬ ‫דלא הי' כוונת רש"י ורבינו ירוחם וזוה"ק שצריך תנאי‬ ‫זבולן ליששכר שתורתו של יששכר ע"י זבולון היתה‪.‬‬ ‫ממש רק בעיקר באו לאפוקי שלא יבוא אחרי שכבר למד‬ ‫[וההמשך עמים הר יקראו וגו' ביאר חת"ס דשאר השבטים‬ ‫וכפי שסיים הרמ"א‪.‬‬ ‫כשיוצאים למלחמה צריכים קודם להקריב קרבנות כדי להצליח‬ ‫אבל זבולון א"צ כיון דע"י עסק התורה דיששכר נחשב כאילו‬ ‫והנה הנצי"ב [בשו"ת משיב דבר ח"ג סי' י"ד] הק' דמצד אחד‬ ‫מקריבים קרבנות כמבואר סוף מנחות לכן א"צ קרבנות]‬ ‫מבואר דזבולון המחזיק ביששכר שווה דרגתו כמו‬ ‫יששכר כמ"ש במדרש נשא פי"ג י"ז דלכן זכה זבולן‬ ‫האם צריך התנאה מפורשת לפני הלימוד‬ ‫להיות ש ותף לתורה דגדול המעשה יותר מן העושה וכד'‬ ‫עוד ביאר הג"ר אליהו דיסקין שליט"א בטעם הקדמת‬ ‫הגמ' ב"ב ט‪ ,.‬ובסנהדרין צט‪ .‬דכל המעשה חבירו לדב"מ‬ ‫זבולן לפני יששכר ע"פ מש"כ הרמ"א יו"ד רמ"ו ס"א‬ ‫מעלה עליו הכ' כאילו עשאו‪ ,‬וכיסודו של רע"ק מכות‬ ‫דרק אם מתנה עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא‬ ‫‪ 58‬עיקר המראי מקומות בענין זה לקחתי מספר הנפלא שמח זבולון‬ ‫‪ 56‬יארצייט שלו בימים אלו נלב"ע כ"ד תשרי תשס"ו‪.‬‬ ‫להג"ר ברוך פכטר שליט"א‪.‬‬ ‫‪ 57‬בצל הקודש עמ' ר"ה‪.‬‬ ‫מד‬ ‫התורה‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫שירת‬ ‫וירש אותה מורשה‪ ,‬כי הניצוץ שבתוכו אם אינו מבעיר עתה עתיד‬ ‫פ"א מ"ז דהנטפל לעושה מצוה כעושי מצוה‪ ,‬עוד‬ ‫הוא להבעיר אחר כמה דורות וזהו לא ימושו מפיך וגו' שלא‬ ‫מבואר בפסחים נג‪ :‬דהמטיל מלאי לכיס ת"ח זוכה‬ ‫יצוייר שיהי' כתר תורה ניטל ממשפחה אחד מישראל לעולם"]‬ ‫ויושב בישיבה של מעלה שנא' כי בצל החכמה בצל‬ ‫והזכרנו מה שאמר מורינו המשגיח הגה"צ ר' מתתיהו‬ ‫הכסף וא"כ מסתמא גם מבין בלימוד כהת"ח דאל"כ מה‬ ‫סלומון זצ"ל בהספידו על הגה"צ רבי משה סולובייציק‬ ‫יש לו לשבת שם‪ ,‬מאידך מבואר בברכות לד‪ :‬דכל‬ ‫זצ"ל ‪ 59‬ששמע מפיו ע"פ יסוד זה לבאר מה שפסק‬ ‫הנביאים לא נתנבאו אלא למהנה לת"ח מנכסיו אבל‬ ‫בשו"ע דמי שאינו יכול ללמוד יחזיק באחרים דבזה‬ ‫ת"ח עצמו עין לא ראתה אלקים זולתך‪ ,‬ותי' הנצי"ב‬ ‫מקיים מצות ת"ת‪ ,‬ומובן הא דאם בנו יותר מוצלח בנו‬ ‫דאה"נ בשאר מצוות שכר המעשה כמו העושה‪ ,‬אבל‬ ‫קדים שלא מצינו כן בשום מצוה בתורה‪ ,‬והוסיף מו"ר‬ ‫בת"ת לא יספיק שיקבל שכר כהלומד ולשבת בישיבה‬ ‫מספר חסידים תתקנ"ז דמבואר דכ"ה בין שני אחים או‬ ‫של מעלה עם הלומדים‪ ,‬דהרי סו"ס לא למד וא"כ איך‬ ‫שני חברים שאם א' יותר מסוגל ללמוד ילך א' לעבוד‬ ‫יוכל להבין משאם ומתנם‪ ,‬אבל אם התנה עמו בתחלה‬ ‫ויחזיק בחבירו‪ ,‬ובזה מובן מה שיעקב אבינו קבע‬ ‫שיחלוק עמו בשכר אז יוכל גם להבין את הלימוד‪ .‬ומ'‬ ‫שזבולון יעסוק במסחר ויחזיק ביששכר דעי"ז יתרבה‬ ‫דלמעלה זה צריך תנאי מפורש‪ ,‬ולא נתב' בדבריו למה‬ ‫ידיעת התורה בעולם‪ .‬והביא שם ממשנת ר' אהרן ח"א‬ ‫תנאי מהני לענין זה‪ .‬ובס' שמח זבולון פ"ג ביאר דרק‬ ‫נ"ב דלמד כן מדברי הרא"ש‪[ .‬וסיים דד"ז הוא נחמה על‬ ‫כאשר עושה עמו תנאי מפורש לזמן קצוב הרי הסיר מן‬ ‫איכות התורה של הגר"מ שלא הי' יכול לצאת כ"כ לפועל מחמת‬ ‫רוב טרדותיו‪ ,‬כי כנגד זה יש לו חלק עצום בכמות התורה של‬ ‫הת"ח הדאגה מכלכלת ביתו ולבו פנוי לגמרי לעסוק‬ ‫יהדות אירופא‪ ].‬ועד"ז מבואר בשו"ת אגרו"מ יו"ד ח"ד סי'‬ ‫בתורה במנוחה‪ ,‬אבל בלי תנאי עדיין הת"ח דואג דאינו‬ ‫ל"ז אות י"א דכיון דעל ידו מתרבה ידיעת התורה בעולם‬ ‫יודע כמה זמן יתמוך בו‪ .‬עוד ביאר דהרי עיקר מעלת‬ ‫נחשב כמקיים מצות ת"ת‪.‬‬ ‫שכר ת"ח הוא מה שעמל בתורה וא"כ גם אם יהי'‬ ‫לזבולן שכר לימוד תורה אבל סו"ס חסר לו מעלת עמל‬ ‫האם יכול לתמוך באחר שיצליח בלימוד יותר‬ ‫ויגיעה בתורה‪ ,‬אבל אם התנה מראש שכל עמלו במסחר‬ ‫ממנו‬ ‫יהי' לשם לימוד תורה אז עצם עמלו במסחר עולה כעמל‬ ‫בתורה‪ ,‬וא"ש הלשון שמח זבולן בצאתך דמיד בצאתו‬ ‫והנה לשון שו"ע יו"ד רמ"ו ס"א דמי שא"א לו ללמוד‬ ‫למסחר כבר נחשב כאילו עמל בתורה וא"צ לחכות עד‬ ‫מפני שא"י כלל ללמוד או מפני הטרדות יספיק באחרים‪,‬‬ ‫שיששכר ילמד‪[ .‬ראה לקמן עד"ז בשם הגר"י קמינצקי‬ ‫ומבואר בשו"ע הרב פ"א מת"ת ובקו"א שם דהיינו מי‬ ‫זצ"ל]‬ ‫שגם אם יעמול כל הזמן לא יצליח להבין‪ ,‬ואז עדיף‬ ‫שילך לעבוד ויתמוך באחרים ויתרבה התורה בעולם‬ ‫איך ע"י החזקת תורה נחשב כאילו למד בעצמו‬ ‫וכ"כ בסידור יעב"ץ בלימוד אחר התפלה דאנשים כאלו‬ ‫והנה בעצם הדבר שלאדם שא"א לו ללמוד יפטר ממצות‬ ‫נבראו לעסוק במו"מ לתמוך באחרים‪ ,‬ולפ"ז אם יוכל‬ ‫ת"ת ע"י החזקת אחרים צ"ב שלא מצינו כן בשאר‬ ‫ללמוד אין לו היתר לעסוק במו"מ ולא דמי לאב ובנו‬ ‫מצוות כגון ד' מינים שאם הוא אנוס בדבר ויתמוך‬ ‫דאם בנו מצליח יותר יתמוך בבנו כיון דזה חלק ממצוה‬ ‫באחרים העושים דיהי' נחשב לו ממש כאילו עשאו‬ ‫שלו‪ ,‬אולם בשדי חמד ח"ב מערכה ו' כלל ט"ו הביא‬ ‫ויפטר בזה ממצות ד' מינים‪[ ,‬ז"פ דאינו פטור לגמרי ממצות‬ ‫בשם ס' דרכי נעם דמי שרואה שע"י עסקו במו"מ יוכל‬ ‫ת"ת דעכ"פ יש לו לקבוע עיתים וכמבואר ביומא לה‪ :‬עני ועשיר‬ ‫לתמוך באחרים שיצליחו יותר ממנו מותר וכ"פ‬ ‫באים לדין כפי פי' הבן יהוידע שם והשלה"ק שבועות ל"א דקאי‬ ‫בערוה"ש סי' רמ"ו וכמו שהבאנו לעיל בשם ספר‬ ‫על תומך תורה וכן מבואר בשו"ת אגרו"מ יו"ד ח"ד סי' ל"ז אות‬ ‫חסידים ובס' יששכר וזבולון עמ' קכ"ב הביא שכבר‬ ‫י"ח רק השאלה הרי מחובת ת"ת ללמוד כל הזמן ולדעת כה"ת‬ ‫נשאל הגרח"ק זצ"ל מגביר גדול שתמך בהרבה מוסדות‬ ‫כולה ולעסוק בפרנסה רק כפי הצורך וא"כ גם אם יש לו פטור‬ ‫ממצוה זו איך יהי' נחשב כאילו קיימו ע"י תמיכת אחר]‬ ‫והגיעו לגבורות ורצה להניח כל עסקיו כדי לשבת‬ ‫וללמוד והשיבו הגר"ח שעדיף שימשיך בעסקיו כיון‬ ‫עיקר מצות ת"ת שיתרבה תורה בעולם‬ ‫שהרבה תורה תלוי בו ויקבע עיתים לתורה‪ ,‬וכ"ז א"ש‬ ‫וכבר הרחבנו בזה בפ' ואתחנן ע"פ ד' הרמב"ם והשו"ע‬ ‫ודקדוק הפסוקים דעיקר מצות ת"ת הוא ללמדה לאחרים‬ ‫ושיתרבה התורה בעולם ומה שלומד בעצמו הוא היכי‬ ‫‪ 59‬נדפס בחוברת קול התורה ל"ט עמ' י"ט ובספר פלגי מים לר' אפרים‬ ‫קולמן ליקוטי הספדים על הגר"מ בעמוד עמ' קי"ט וראה עוד בקובץ‬ ‫תמ צי שיוכל להעבירו הלאה לבניו ותלמידיו‪[ ,‬והבאנו‬ ‫הנ"ל ע"ד עמוד קמ"א מאת העורך מחותני הג"ר יוסף אהרן אופנהיימר‬ ‫דברי החת"ס בשבועות עמ' רפ"ח "כי לא ניתנה התורה ליחידים‬ ‫שליט"א שיסד ג"כ דעיקר מצות ת"ת הוא לרכוש ידיעות בתורה ומכח‬ ‫כ"א לכללות ישראל חלבנה בהדי בוסמין דוקא באופן שיהי'‬ ‫זה עליו להרבות תורה אצל אחרים שיתרבה הידיעה בתורה והביא דברי‬ ‫הגר"מ סולובייציק הנ"ל‪.‬‬ ‫לכ"א חלק בתורה ואם הוא אינו בא‪ ,‬בא בנו או בן בנו ממשפחתו‬ ‫מה‬ ‫התורה‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫שירת‬ ‫[נדה ל‪ ]:‬דאל"כ איך יתקיים ענין עמל‪ ,‬אבל מי שעמל‬ ‫ע"פ יסוד הנ"ל דעיקר מצות ת"ת שיתרבה התורה‬ ‫בפרנסה כדי שחבירו יוכל לעמול בתורה אז מתקיים‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫בעמל שלו בפרנסה ענין עמל בתורה ובזכות זה בצאתו‬ ‫מן העולם חוזרת לו התורה שלימדו המלאך בימי‬ ‫ויש להוסיף עוד יותר ע"פ מה שמבואר באגרו"מ שם‬ ‫עיבורו‪.‬‬ ‫דלימוד התורה כולה בכמותה ובאיכותה ובעמקותה הוא‬ ‫כמעט א"א אפי' לאנשים חכמים גדולים ביותר אפי' בזמן‬ ‫האם יששכר מפסיד משכר שלו‬ ‫הגמ' ואף לדורות הנביאים ויהושע והזקנים לא הי'‬ ‫לרובא דרובא וגם כמעט לכולם שיוכל איש אחד ללמוד‬ ‫אבל בענין זה שיששכר מפסיד משכר שלו זה נדון‬ ‫כה"ת כולה כשיצטרך גם לעבוד לפרנסתו בשדות‬ ‫באחרונים‪ ,‬דבשו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' נ"ח בשם‬ ‫וכרמים וכדו' ואף שהם אנוסים מ"מ הא עכ"פ לא הי'‬ ‫מהר"ם גאלאנטי שהתאונן על שת"ח מפסידים כל שכרם‬ ‫שייך ידיעת כה"ת באיש אחד רק להצדיקים בדור‬ ‫שמחציתם חולקים עם נשותיהם והשאר למי שתומך‬ ‫המדבר שלא הוצרכו לעבוד כלום לפרנסתם גם לא בבית‬ ‫בהם‪ ,‬ובשו"ת הנ"ל רק חלק על דבריו בענין החלוקה‬ ‫ולא כשבאו לארץ‪ ,‬ולכן עשו בשביל זה שותפות יששכר‬ ‫עם אחרים דעכ"פ נשאר לו רביע דהרי אחרי שאשתו‬ ‫וזבולון שיששכר שהי' נפשו חשקה בתורה ביותר יעסוק‬ ‫לוקחת חצי לוקח התומך רק חצי ממה שנשאר‪,‬‬ ‫רק בתורה וזבולן יעסוק בפרנסה כדי שיששכר שלומד‬ ‫והחיד"א בראש דוד פ' קדושים בשם מהר"ש פרימו‬ ‫תורה יהי' בכוחו ללמוד כה"ת כולה שבכתב ושבע"פ‬ ‫שחילק בין אשתו לחבירו‪ ,‬דאשתו מקבלת שכר מידיו‬ ‫בכמותה ואיכותה ועמקותה שרק ע"י שניהם יתקיים‬ ‫של הקב"ה ורק חבירו התומך בו לוקח מחלקו‪ ,‬וההבדל‬ ‫מצוה זו עכ"ד ולפ"ז א"ש דזהו עיקר הגדרת מצות ת"ת‬ ‫כיון שהתומך עשה תנאי והסכם אבל לא האשה [ולפ"ז‬ ‫דל"ש כלל באופ"א וכ"כ הח"ח בס' חומת הדת [חתימת‬ ‫אם זבולן לא יעשה תנאי מפורש דינו כאשתו ולפ"ז‬ ‫הספר מאמר שני] דכלל הקב"ה כל כלל ישראל במצוה זו‬ ‫עדיף לא לעשות תנאי] ובזה פי' חיד"א פסוק שלנו דלכן‬ ‫דגלוי לפניו ית' דאם לא ימצאו מחזיקי התורה יתמוטט‬ ‫הי' צריך זבולן לברכה על שמחה דזבולן דואג כיצד‬ ‫כל הדת כולו ולכן רצה שיהי' לכל ישראל חלק בקדושת‬ ‫יקבל שכרו אם גם אשתו מקבלת משכר תורתו‪ ,‬האם‬ ‫התורה עי"ש‪.‬‬ ‫יטול רק רביע‪ ,‬לזה אמר משה שאין לזבולן לדאוג‬ ‫שחלקו בטוח לקבל מחצה וגם יששכר באהלו היינו‬ ‫עוד ביאר הג"ר אליהו דיסקין שליט"א במש"כ שמח‬ ‫אשתו תשמח לתמוך בו שהיא מקבלת מידיו של‬ ‫זבולון בצאתך וישכר באהליך דזבולון ישמח רק בצאתו‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫מן העולם דרק אז יקבל שכר הלימוד ואז ילמדו אתו כל‬ ‫התורה אבל ישכר שמח רק באהליך אבל בצאתו מן‬ ‫האם שכרו של זבולון תלוי בדרגת הלימוד של‬ ‫העולם יתעצב על שנלקח חלק מהשכר שלו לזבולון‪.‬‬ ‫יששכר‬ ‫מה שלומדים עם זבולון בעוה"ב‬ ‫עוד הביא חיד"א שם בשם מהר"ש פרימו דכיון דשכרו‬ ‫של זבולון מגיע מיששכר יהי' תלוי בשכרו של יששכר‬ ‫והנה עצם הדבר שלומדים עם זבולון בעוה"ב כתוב‬ ‫ואם למד שלא לשמה איך יהי' לזבולון שכר‪ ,‬וזה‬ ‫בילקוט ראובני פ' ראה בשם סודי רזיא לבעל הרוקח‬ ‫לשיטתו דשכרו של זבולון מגיע מיששכר‪ ,‬ובס' שיחות‬ ‫וכ"כ בספר פרשת דרכים סוף דרוש כ"ד וחיד"א בספרו‬ ‫הח"ח הובא בשם בנו של הח"ח שפעם אחת בעת שבירך‬ ‫פני דוד פ' ויחי אות כ"ג ובכתבי הח"ח תורה אור פרק‬ ‫הח"ח ברכת המזון נאנח כשהגיע ל"ונא אל תצריכנו‬ ‫י"א ובאגרותיו אגרת ע"ה עי' באריכות בס' ובתורתו‬ ‫וכו' שלא נבוש וכו'" וביאר אח"כ דיש לך עשיר שתמך‬ ‫יהגה עמוד צ"ג וידוע כמה סיפורים ע"ז שהתגלו בחלום‬ ‫בת"ח ומגיע לעולם העליון ותובעים אותו על שלא למד‪,‬‬ ‫וידעו הרבה תורה מאותה התורה שתמכו בו‪ .‬וביאור‬ ‫וטוען הלא תמכתי באותו ת"ח ויתברר שהת"ח לא למד‬ ‫הדבר איך יתכן שידע מה שלא למד כ' באמת ליעקב‬ ‫כדבעי אז יתבענו העשיר ויהי' לו בושה גדולה ועצומה‪,‬‬ ‫להג"ר יעקב קמינצקי זצ"ל [דברים ל"ג י"ח] דאחר חטא‬ ‫ולזה מתפללים שלא נצטרך לבשר ודם שלא תגיענו‬ ‫אדם הראשון נגזר עליו בזיעת אפיך תאכל לחם ואמר‬ ‫בושה ע"ז לעוה"ב‪.‬‬ ‫הגר"ח שמואלביץ זצ"ל דכמו כן נגזר שלא יוכל להשיג‬ ‫תורה רק ע"י עמל שנא' זאת התורה אדם כי ימות באהל‬ ‫מאידך פי' החיד"א [בספרו ראש דוד פ' וזאת הברכה] דלזה‬ ‫ובסנהדרין צט‪ :‬דאדם לעמל יולד‪ ,‬ואשרי מי שעמלו‬ ‫הי' צריך זבולון ברכה מיוחדת על שמחה לפי שדואג‬ ‫בתורה‪ ,‬ובאבות פ"ג מ"ה דמי שמקבל עליו עול תורה‬ ‫דאם לא ילמד יששכר כדבעי יפסיד שכרו לזה הבטיחו‬ ‫מעבירין ממנו עול ד"א שכבר קיים ענין עמל‪ ,‬ובזה‬ ‫שלא יפסיד שכרו עבור זה‪ ,‬וכ"פ הגה"ק מסאטמאר זי"ע‬ ‫מבואר מה שמלאך משכיח הלימוד לפני צאתו לעולם‬ ‫בס' דברי יואל כאן דלכן הוקדם זבולון דהוא יותר‬ ‫מו‬ ‫התורה‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫שירת‬ ‫שמחת זבולון הוא ענין שמחת תורה‬ ‫מובטח משכרו מיששכר ומיד בצאתו למסחר מקבל‬ ‫שכרו כתורה לשמה‪ ,‬וכ"כ בשו"ת בית שלמה לפרש‬ ‫ודברים נפלאים כ' השפ"א סוכות תרל"ד בהא דהודגש‬ ‫מש"כ עץ חיים היא למחזיקים בה דללומדים תלוי אם‬ ‫השמחה אצל זבולון דע"י התשוקה והשמחה להתדבק‬ ‫לומדים לשמה דאז זה סם חיים‪ ,‬אבל תומכיה מאושר‬ ‫בתורה נשאר אח"כ דביקות מעסק התורה‪ ,‬ולכן אף‬ ‫דלהם זה תמיד סם חיים‪ ,‬ובשו"ת אפרקסתא דעניא ח"א‬ ‫אנשים סוחרים שאינם עוסקים בתורה בכל השנה‬ ‫סי' נ"ז פי' בזה מש"כ שלום רב לאוהבי תורתיך אלו‬ ‫שמחים בשמחת תורה בתחלת השנה‪ ,‬שזה קובע בלבו‬ ‫מחזיקי תורה שאין להם מכשול כלל גם בלומדים שלא‬ ‫שקשה לו לפרוש מד"ת‪ ,‬ובזה מועיל לו שלא ישכח‬ ‫לש"ש יקבלו שכרם משלם‪ ,‬וכ"כ חת"ס [פ' אמור כ"א ז']‬ ‫לגמרי אף שעוסק בדברים אחרים‪ ,‬ולכ"כ אצלו שמחה‬ ‫דוודאי הוא כן כי מאי הו"ל למעבד ולמה יפסיד ומהרי"ט‬ ‫דזה עצה שע"י השמחה קודם שיצא לסחורה ע"י זה יהי'‬ ‫אלגזי בספרו קדו' יו"ט דף פג‪ .‬כתב כן לענין נשות ת"ח‪.‬‬ ‫נשמר בצאתו ולכן יש שמחת תורה בתחלת השנה‪.‬‬ ‫ובס' שמח זבולון פרק ו' כ' דזה תלוי איך פועל הסכם‬ ‫השותפות הוא דוקא עם יששכר ולא עם לוי‬ ‫ישכר וזבולן דד' הר"ש פרימו דע"י התנאי הו"ל כגדר‬ ‫והנה יל"ע למה נתחדש עיקר הסכם יששכר וזבולון‬ ‫מכירה בשכר מצוות לפני שעשאו‪ ,‬וכן מבואר בשו"ת‬ ‫דוקא ביששכר הלא גם לוי עוסק בתורה שהרי הוא זה‬ ‫אבקת רוכל למרן הב"י סי' ב' דהוי ממש בגדר מכירת‬ ‫שנאמר בו יורו משפטיך ליעקב וא"כ בוודאי הי' לו‬ ‫שכר עסק תורתו והותר לו לעשות זה כדי שיוכל ללמוד‬ ‫לעסוק בתורה הרבה‪ ,‬ועי' יומא כו‪ .‬דאין לך צורבא‬ ‫ואז נחשב ליששכר כאילו למד רק חצי יום דחצי היום‬ ‫מרבנן בכלל ישראל שלא הי' או משבט לוי או משבט‬ ‫מכר לזבולן‪ .‬ובס' ראשון לציון לאור החיים הק' יו"ד‬ ‫יששכר הרי דשוים הם‪ ,‬ונר' ע"פ מש"כ לעיל בשם‬ ‫רמ"ט סקט"ז בהא דיכול לנדור צדקות לע"נ המתים‬ ‫אגרו"מ דק' מאוד שיהי' אחד מישראל שידע ממש‬ ‫הוכיח מהסכם ישכר וזבולון דאפשר להעביר שכר מצוה‬ ‫כה"ת כולה בכמות ובאיכות אא"כ הוא נטול כל דאגה‬ ‫לחבירו‪[ ,‬ובענין שכר מצוה ידוע הסיפור על הגר"א שקנה‬ ‫ממש כדור המדבר‪ ,‬ולזה ניתן ענין יששכר וזבולון דבזה‬ ‫אתרוג בתמורה לשכר המצוה‪ ,‬ובשעת המלחמה הי' עובד ה' גדול‬ ‫מתקיים מצות ת"ת בשלימות‪ ,‬א"כ לנתב' לעיל דענין‬ ‫שראה אצל איש פשוט כזית מצה והפציר בו שיתן לו בתמורה‬ ‫לוי הוא להיות מנהיג ישראל א"כ אין לו זמן לדעת‬ ‫שהוא יקבל שכר המצוה ואותו עובד נהרג וחבירו נשאר בחיים‪,‬‬ ‫ואחר המל חמה התגלה לו בחלום שיוותר לו על השכר והתייעץ‬ ‫כה"ת כולה ממש רק עליו לדעת ולחזור על כל מה‬ ‫עם אדמו"ר ממחנובקה זי"ע שיעץ לו לוותר כיון שהוא עדיין‬ ‫שנצרך להיות מורה לעם‪ ,‬ושאר זמן הוא עסוק בצרכי‬ ‫בחיים מבואר דשפיר מהני מכירת שכר המצוה עכ"פ לפני‬ ‫ציבור‪ ,‬אבל יששכר הוא זה שאין לו שום דבר בעולמו רק‬ ‫שעשאו‪ ,‬אולם בשו"ת מהר"ם אלשאקר סי' ק"א בשם רב האי גאון‬ ‫לשבת וללמוד יומם ולילה גם כל הסוגיות הקשות בש"ס‬ ‫דא"א למכור שכר מצוות וכ"ה ד' הנצי"ב בשו"ת משיב דבר ח"ג‬ ‫שאינו נוגע כלל להלכה‪ ,‬ולכן דוקא הוא זה שצריך‬ ‫סי' י"ד דל"ש בשום אופן למכור שכר המצוה גם לפני שעשאו‬ ‫תמיכה ושותפות כדי שמצות ת"ת יתקיים על ידו‬ ‫דהו"ל דבר שלא בא לעולם‪ ,‬רק בלימוד תורה דבלי החזקתו לא‬ ‫יוכל ללמוד במנוחה נמצא דהחזקתו גורם הלימוד בזה שייך‬ ‫בשלימות ולזה הודגש "באהלך" דנמצא כל הזמן‬ ‫להתנות מקודם‪ ,‬ובמהרי"ט אלגזי שם דלענין החזקת תורה הו"ל‬ ‫באהלה של תורה‪ ,‬וגם בלא"ה מנהיג משבט לוי הרי יש‬ ‫בגדר שותפות ובזה אין חסרון דדשלב"ל כמבואר בשו"ע חו"מ ס'‬ ‫לו משרה כרב קהלה או דיין ופוסק דבלא"ה מקבל שכר‬ ‫קע"ו ס"ג] וא"כ הכל תלוי בשכרו של יששכר‪.‬‬ ‫כמו פועל אבל יששכר הוא כמו אברך בכולל שאין לו‬ ‫שום משרה ובאם לא יתמכו בו לא יוכל ללמוד‪.‬‬ ‫אבל לד' האגרו"מ בתשובה הנ"ל מבואר דמעלת מחזיק‬ ‫ת"ח הוא מדין צדקה לעני ת"ח וזה בגדרי צדקה דדוקא‬ ‫אוכלים מאכל אחד‬ ‫עני ולא יותר מחומש וצדקה כזו מעלתו כ"כ ששכרו‬ ‫עמים הר יקראו שם יזבחו וגו' [שם י"ט]‬ ‫כמו לימוד תורה ולפ"ז מקבל השכר מהקב"ה ולא נגרע‬ ‫חלקו של יששכר‪ ,‬אלא דלא א"ש לפ"ז אי"ז כ"כ בגדר‬ ‫וברש"י ע"י פרקמטיא של זבולון תגרי עו"כ באים אל‬ ‫שותפות ולמה יקבל חלק בידיעת התורה של יששכר‪,‬‬ ‫ארצו והוא עומד על הספר והם אומרים הואיל ונצטערנו‬ ‫ולמשנ"ת לעיל דעיקר מצות ת"ת מתקיים ע"י שנים‬ ‫עד כאן נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו‬ ‫א"ש דהשכר מתחלק בשוה וכן מגיע לזבולון לדעת‬ ‫ומה מעשי'‪ ,‬והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד‬ ‫חלק התורה שתמך בו‪ ,‬אולם עדיין לא מוכח שהקב"ה‬ ‫ואוכלים מאכל אחד לפי שהעו"כ אלוהו של זה לא‬ ‫לא ישלם בנפרד לזבולן דיהי' נחשב כאילו למד בעצמו‪.‬‬ ‫כאלוהו של זה ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה‬ ‫ומת גיירין שם שנא' שם יזבחו זבחי צדק‪.‬‬ ‫מז‬ ‫התורה‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫שירת‬ ‫מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע היינו שהי'‬ ‫וצ"ב דבשלמא מה שמתפעלים מאל אחד א"ש אבל‬ ‫כותב ובוכה ולא הי' אומר מרוב צער ומבואר דעצם‬ ‫איזה התפעלות יש ממאכל אחד מה איכפ"ל אם כל אחד‬ ‫מעשה כתיבה הי' כרגיל רק שלא הי' אומר‪ .‬והביא עוד‬ ‫אוכל מאכל אחד‪ ,‬וגם בכלל מה הכוונה מאכל אחד‪,‬‬ ‫גירסא דהקב"ה אומר ומשה כותב ומכאן ואילך הקב"ה‬ ‫וי"א דהכוונה ע"פ הלכות כשרות שכולם אוכלים רק‬ ‫אומר ומשה כותב בדמע‪ ,‬ועיקר ההפרש דראשונים‬ ‫בכשרות ולכן כאו"א יכול לאכול אצל חבירו וצ"ב דגם‬ ‫נכתבו בדיו ואחרונים בדמע [וא"כ ליכא דין אמירה‬ ‫אצל הגוים יכול כ"א לאכול אצל חבירו כיון שאין להם‬ ‫כלל] נמצא לגירסא שלנו עצם הכתיבה הי' כרגיל רק‬ ‫כשרות‪ ,‬וגם דאחד משמע אותו סוג אוכל ואיזה‬ ‫שבכה בשעת הכתיבה‪ ,‬ולא הי' אומר‪ ,‬ולפי' ב' עצם‬ ‫התפעלות יש בזה‪.‬‬ ‫הכתיבה הי' בדמעות‪ ,‬אולם בד' רש"י גופא הי' אפשר‬ ‫להבין דהי' כאן שני שינויים א‪ :‬דעצם הכתיבה הי'‬ ‫הגעפילטע פיש החזיר בתשובה‬ ‫בדמע ב‪ :‬שלא אמר אחרי מרוב צער‪.‬‬ ‫והנראה בעז"ה ע"פ מה שמסופר על א' מעולי רוסיה‬ ‫ולד' רש"י מנחות וריטב"א הנ"ל יוצא דטעם האמירה‬ ‫שלא ידע מיהדות כלום‪ ,‬וכשהתחיל להתקרב ליהדות‬ ‫לפני הכתיבה הוא כדי שלא יטעה הכותב‪ ,‬והראי' מברוך‬ ‫הזמינו אחד לסעודת שבת‪ ,‬וכיון שראה ואכל את‬ ‫הי' שלא אמר לפני שכתב‪ ,‬אולם לד' רש"י בב"ב מבואר‬ ‫הגעפילטע פיש‪ ,‬פתאום נזכר מילדותו איך שאמו הי'‬ ‫דמברוך יש ראי' להא דמשה כתב מפי הקב"ה דכן התם‬ ‫מכינה מאכל זה לליל שבת גם שלא שמרו על שום דבר‬ ‫כתבו ברוך מפי ירמיהו‪ .‬ובתוד"ה ומשה כותב כ' דמכאן‬ ‫מחמת פחד הקפידה אמו לפחות על מאכלי שבת ועי"ז‬ ‫חומרא לכותבי סת"ם שצריכים לומר לפני שכותבים‪,‬‬ ‫חזר בתשובה‪ .‬הרי לן ש מאכלים המיוחדים של כלל‬ ‫ואמר הגרי"ז ‪ 60‬דבהכרח דזה רק חומרא דאל"כ גם‬ ‫ישראל‪ ,‬יש בכוחם להחזיר אדם לתשובה‪ ,‬וזה רק כיון‬ ‫בשמונה פסוקים הי' צ"ל כן‪.‬‬ ‫שכל כלל ישראל אוכלים אותו סוג אוכל בש"ק‪ ,‬וכמו‬ ‫שכאו"א אוכל טשולנט גם שיש כמה וכמה סוגים בכל‬ ‫ביאור הא דיחיד קורא אותם‬ ‫העדות‪ ,‬מ"מ שם חמין וטשולנט אחת היא‪ ,‬ולכ"א‬ ‫מישראל יש הרגשה של התרוממות באכלו מאכלים אלו‬ ‫ובביאור הא דיחיד קורא אותן נחלקו הראשונים דד'‬ ‫בש"ק‪ ,‬וזה שבח גדול ועצום לכלל ישראל עד שמכוחה‬ ‫רש"י שאדם אחד קוראן ואין אדם אחר מפסיק בינתיים‪,‬‬ ‫באים הגוים להתגייר‪.‬‬ ‫ותו' בשם ה"ר משולם שלא יקרא ש"ץ עמו והק' ר"ת‬ ‫דבזמן הגמ' עדיין לא הי' בעל קורא נפרד‪ ,‬וד' הרמב"ם‬ ‫מי כתב שמונה פסוקים אחרונים בתורה‬ ‫פי"ג מתפלה ה"ו דאפשר להקל ולקוראם בפחות‬ ‫וימת שם משה וגו' [ל"ד ה']‬ ‫מעשרה ופי' הא דאשתני היינו כיון שמשמעם אחר‬ ‫מיתת משה [וראב"ד חולק דזה ענין זרות והבין הכס"מ דקו'‬ ‫בגמ' ב"ב טו‪ .‬ומנחות ל‪ .‬פריך אפשר משה חי וכתב‬ ‫איך יתכן דלא נשאר מנין ולזה תי' שיצאו חלק מהם] וצ"ע הרי‬ ‫וימת שם משה‪ ,‬אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך‬ ‫סו"ס זה חלק מקריה"ת דצריך עשרה ומאי איכפ"ל‬ ‫כתב יהושע בן נון דברי רבי יהודה [וכ"ה סתימת הברייתא‬ ‫שנכתב ע"ש מיתת משה הרי יש עוד פסוקים שנכתבו רק‬ ‫בב"ב שם יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה] א"ל ר"ש‬ ‫ע"ש העתיד [עי' שמות ט"ז ל"ה ובנ"י אכלו את המן ארבעים‬ ‫אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב לקוח את ספר התורה‬ ‫שנה עד בואם אל ארץ נושבת] וא' כתב אל מרן הגרי"ז‬ ‫הזה וגו' [ולא ר"ל דהפסוק ע"ש העתיד אבל לר' יהודה הפסוק‬ ‫דכוונת הרמב"ם הוא דכיון דמשמען אחר מיתת משה‬ ‫ע"ש העתיד‪ -‬ע"פ תוד"ה מכאן ושטמ"ק סקכ"ג] אלא עד כאן‬ ‫לא נעשה תורה בשעת כתיבה עד שמת‪ ,‬ולא נודע אם‬ ‫הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב מכאן ואילך הקב"ה‬ ‫הגרי"ז קיבלו‪.‬‬ ‫אומר ומשה כותב בדמע [ולא אמר מרוב צערו‪ -‬רש"י]‬ ‫וכמ"ש לענין ברוך בן נרי' שאמר להם ברוך מפיו יקרא‬ ‫פסוקים אלו היו ככתובים שניתן ע"מ לכתוב‬ ‫אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו [ולא‬ ‫מיד‬ ‫הי' אומר אחריו משום שקינות הי'‪ -‬רש"י] ואמרי' שם דח'‬ ‫עוד פי' הגרי"ז בד' הגמ' בהקדם הא דאומר וכותב‪,‬‬ ‫פסוקים אלה יחיד קורא אותן בבית הכנסת אפי' לר"ש‬ ‫דאומר הוא דבר בפנ"ע ולא כהיכי תמצי לכתיבה אלא‬ ‫כיון דאשתני דנכתב בדמע אשתני‪[ .‬היינו שעושים בו היכר‪-‬‬ ‫דמשה רבינו הי' נביא לאמר התורה וללמדה בפה וגם‬ ‫ר"ן מגילה כ‪ :‬מדפי הרי"ף]‬ ‫הי' נביא להיות כותב התורה‪ ,‬וא"כ י"ל דבזה חלוקים ח'‬ ‫העתקנו ד' הגמ' לפי הגירסא שלנ ו וע"פ פירש"י וכן‬ ‫הביא הריטב"א בב"ב בפי' ב' והוסיף דמשה הי' חוזר על‬ ‫‪ 60‬כל מה שנכתב כאן בשם רבותינו לבית בריסק הוא ע"פ מה שראיתי‬ ‫הפסוק קודם שיכתבנו מרוב חבה כדי שלא יטעה בה‬ ‫ב שיעורי הגרא"י סולובייציק שליט"א על מס' מנחות‪.‬‬ ‫מח‬ ‫התורה‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫שירת‬ ‫גמור דהו"ל כרוק דמבואר בגיטין יט‪ .‬דלא נחשב כתב‪,‬‬ ‫פסוקים משאר התורה דהני פסוקים לא ניתנו לו כדי‬ ‫ולהכי לא מחזי כשיקרא‪ ,‬ובדרשות חת"ס ס‪ :‬שכז‪.‬‬ ‫לאמרו רק כדי לכתבו‪ ,‬והשווה למה שחילק הגר"ח בין‬ ‫ובהגהותיו לרא"ש פסחים פ"י סי' י"ג כ' בשם רמ"ע‬ ‫נביאים לכתובים דנביאים ניתן הנבואה כדי להגיד לבנ"י‬ ‫דכיון שכתבו בדמעות ל"ה כתב המתקיים ולכן הי' יכול‬ ‫ואח"כ לכתוב ובזה נגמר הנבואה‪ ,‬אבל כתובים ניתן כדי‬ ‫לכתבו גם שהי' בשבת אלא דא"כ לא הי' ס"ת כשר‬ ‫לכתוב ואח"כ להגיד מתוך הכתב כמו שהי' בברוך‪ .‬ולזה‬ ‫ועמד בזה השאילת יעב"ץ ח"א סי' ל"ג‪.‬‬ ‫השווה הגמ' הח' פסוקים להמעשה עם ברוך לומר דהני‬ ‫ח' פסוקים הי' כמו בברוך שהי' העסק שם מגילת איכה‬ ‫והגר"א באדרת אליהו פי' דמע מלשון דימוע והיינו שלא‬ ‫שהוא מכלל הכתובים ולכן צווה לו ירמי' שיכתבנו ורק‬ ‫הי' כתוב תיבות כמו שיש לנו רק בעירבוב האותיות‬ ‫אח"כ לקרוא מתוכו‪ .‬ולכן בח' פסוקים אלו הי' משה‬ ‫וכמו שהי' כ' התורה לפני המלאכים לפני בריאת‬ ‫כותב מיד‪[ .‬לענין זה הי' כמו כתובים לכתוב מיד ולא להגיד את‬ ‫העולם‪ ,‬ועדיין ק' דאיך יכול לומר לקוח את ספר התורה‬ ‫זה אח"כ] [ועי' רמב"ן בהקדמתו לתורה דדרך כתיבת התורה ע"י‬ ‫הזה וכי רק בחסר אות אינו יוכל לומר אבל בנכתב שלא‬ ‫משה הי' מפיו של הקב"ה כסופר המעתיק מספר קדמון ולכן לא‬ ‫כסדר לא‪ ,‬הלא גם בנכתב שלא כסדר ס"ת פסול הוא‪.‬‬ ‫כתוב בתחלת התורה וידבר ה' וגו' והשווה לברוך ואין כוונתו‬ ‫שלא הי' אמירה באמצע אלא כוונתו לצורת הכתיבה אח"כ]‬ ‫ענין כתיבה בדמע דע"י הבכי נחשב כאילו‬ ‫הקושיות בד' הגר"ח בהבדל בין נביאים‬ ‫משה חי‬ ‫לכתובים‬ ‫והנראה בעז"ה בביאור ענין הדמעות דמשה לא הי'‬ ‫וד' הגר"ח צע"ט הרי בנביאים יש הרבה סיפורים ומהיכי‬ ‫בוכה על עצמו‪ ,‬דכל כוונת משה תמיד הי' עבור כלל‬ ‫תיתי הי' שם אמירה ורק באותם שניתן להגיד לישראל‬ ‫ישראל וידע שע"י מיתתו יומשך שכלל ישראל יחטאו‬ ‫י"ל כן‪ ,‬וכן בכתובים יש שיר השירים משלי וקהלת‬ ‫וכמ"ש אחר הפסוק לקח את ספר התורה הזה [לעיל ל"א‬ ‫שאמרו שלמה בשעתו ונכתבו רק אח"כ ע"י חזקי'‬ ‫כ"ז] כי אנכי ידעתי את מריך וגו' הן בעודני חי עמכם‬ ‫וסייעתו‪ ,‬עוד נתקשה הגרי"ד בן הגרי"ז טובא בד' הגר"ח‬ ‫היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי וגו' כי‬ ‫דא"כ דאמירה דכתובים הוא גמר הנבואה הו"ל לירמי'‬ ‫ידעתי אחרי מותי כי השחת תשתון וגו' וא"כ עיקר‬ ‫בעצמו לאמרו מתוך מגילת איכה ואיך אמרו ברוך הלא‬ ‫תקנתם יהי' עד כמה שימשיכו כוחו של משה ויהי'‬ ‫לא הי' נביא כמבואר בירמי' פרק מ"ה [וצ"ל דמה שנמנה‬ ‫כאילו הוא חי‪ ,‬וזה ע"י שבוכים על מיתתו דזה גופא‬ ‫כנביא ברש"י מגילה יד‪ .‬הי' רק אח"כ] והק' כן לאביו הגרי"ז‬ ‫מהווה שייכות למשה ונחשב כאילו הוא חי ביניהם ואז‬ ‫והסכים שקשה‪ ,‬והגרי"ד הציע לו"ד הגר"ח דבכתובים‬ ‫לא יחטאו‪ ,‬ואם הי' נכתב על ידו בדיו הי' מהווה סימן‬ ‫נגמר הנבואה בכתיבה גרידא‪ ,‬והא דברוך קרא המגילה‬ ‫לקביעות מוחלט דע"ז מורה הכתיבה‪[ ,‬אולם בדרשות‬ ‫הי' סתם ככל קריאת המגילה בעלמא שמא ישובו‬ ‫חת"ס שכז‪ :‬כ' להיפך דכתיבה מורה על אפשרות הביטול ודמעות‬ ‫מורה על מחשבה של"ש להתבטל עי"ש] אבל עי"ז שלא נכתב‬ ‫[והסכים הגרי"ז שכך צ"ל אלא שהגר"ח לא אמר כן] והשווה‬ ‫ע"י משה רק בצורה של דמעות לכן גם כשנכתב אח"כ‬ ‫לד' אבודרהם ורי"ץ גיאות בביאור שינוי הלשון בתפלות‬ ‫בצורה קבועה ע"י יהושע‪ ,‬מ"מ יש לנו כח להחיות כוחו‬ ‫ר"ה דבפסוקי נביאים אומרים וע"י הנביאים כ' לאמר‬ ‫של משה תמיד ע"י שאנו משתוקקים אליו ובוכים על‬ ‫ובפסוקי כתובים כ' ובדברי קדשך כ' לאמר ופירשו‬ ‫פטירתו‪ ,‬וזה גופא אמר להם משה לקוח את ספר התורה‬ ‫דנביאים ניתן בשליחות לאמרו לישראל אבל כתובים רק‬ ‫הזה דייקא שנכתב בצורה של דמעות דע"י שתבכו עלי‬ ‫ניתנו ברוה"ק ופי' הגרי"ד דכוונתם לחילוק הנ"ל‬ ‫יהי' נחשב כאילו אני חי עמכם‪ .‬ולזה כ' באמת בפסוקים‬ ‫דכתובים ניתן ליכתב והנבואה נגמר ע"י כתיבה לבד‪.‬‬ ‫אלו ויבכו בנ"י וגו'‪ .‬ובזה א"ש דח' פסוקים אלו יחיד‬ ‫[אולם בלשונם מ' דההבדל אם נאמר בנבואה או ע"פ‬ ‫קורא אותו וגם בפחות מעשרה לד' הרמב"ם להורות על‬ ‫רוה"ק]‬ ‫ענין אבילות שנא' בו אבל יחיד עשי לך שזה להורות‬ ‫והנה לעיקר ד' הגמ' שטען ר"ש דלא יתכן לומר לקוח‬ ‫שיש לנו לקרוא פסוקים אלו בצורה של צער‬ ‫את ספר התורה הזה כשחסר אות אחת ולזה ס"ל לר"ש‬ ‫והשתוקקות למשה רבינו רבן של ישראל‪.‬‬ ‫דמשה כתבו בדמע והבאנו ב' פירושים אי הי' חסר רק‬ ‫וראה מש"כ בעניני שמחת תורה דעיקר ענין קריאת פ'‬ ‫האמירה או שעצם הכתיבה הי' רק בדמע או שני‬ ‫וזאת הברכה הוא להמשיך כוחו של משה לדורות ולכן‬ ‫השינויים יחדיו‪ ,‬צ"ב דבכ"ז לא יתיישב איך יכתוב משה‬ ‫מפטירין בשמחת תורה דברי ה' אל יהושע שהורה לו‬ ‫מה שעדיין לא הי' ובח"א מהרש"א בב"ב שם נקט דהי'‬ ‫להתחזק מאד בשמירת תורת משה עבדו עי"ש‪.‬‬ ‫שני שינויים ולכן לא מחזי כשיקרא כיון דלא אמרה‬ ‫בשעת כתיבה כשאר התורה וגם עצם הכתב לא הי' כתב‬ ‫מט‬ ‫התורה‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫שירת‬ ‫עול‪ ,‬והרגע שהפעור רואה קברו של משה היינו שהבן‬ ‫קברו של משה מפקיע הרגשת פריקת עול‬ ‫תורה לומד ועוסק בתורת משה ואינו מתעניין בדברים‬ ‫ויקבור אותו בגי מול בית פעור‪[ :‬שם ו']‬ ‫אחרים מיד שוקע‪.‬‬ ‫בתוס' סוטה יד‪ .‬ד"ה מפני מה עמ"ש בגמ' שם מפני מה‬ ‫ל"ש להיות יותר עניו ממשה‬ ‫נקבר מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור‪ ,‬הביאו‬ ‫ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' [שם י']‬ ‫מדרש דבכל שנה בזמן חטא פעור רוצה לעלות לקטרג‬ ‫עד שרואה קברו של משה ושוקע עי"ש‪ .‬וביאר דו"ז‬ ‫הנה בפ' בהעלתך העידה התורה שהאיש משה עניו מאד‬ ‫הג"ר בצלאל זצ"ל [בצל הקודש ע' ע"ז בשם הג"ר שמעון‬ ‫מכל האדם אשר ע"פ האדמה‪ .‬וק' איך יתכן שיהי' כתוב‬ ‫הירשלר זצ"ל שאמר ככלות השבעה על דו"ז בביה"כ דגייטסהעד]‬ ‫בתורה משהו להפקיע הבחירה מכל אדם שלא יהי' יותר‬ ‫ע"פ ד' הגר"ח שמואלביץ דע"ז של פעור הי' לפרוק‬ ‫עניו ממשה רבינו‪ ,‬ותי' מו"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל‬ ‫מסוה הבושה מעל פניו ולהיות במצב של הפקרות‪,‬‬ ‫[זכר זאת ליעקב ע' ק"י] דכיון דכ' כאן שלא קם נביא עוד‬ ‫וא"כ י"ל דהעצה נגד זה הוא קברו של משה‪ ,‬דאיתא‬ ‫בישראל כמשה א"כ בענין נבואתו לא יתכן כלל שיהי'‬ ‫בזוה"ק שלא נודע מקום קבורתו כיון שלא קבור כלל‬ ‫אחד יותר ממשה רבינו‪ ,‬וא"כ יש לו סבה להתגאות יותר‬ ‫אלא נמצא בינינו בכל דור ודור‪ ,‬ועל משה הרי נאמר כל‬ ‫מכל אדם‪ ,‬ואם אעפ"כ הוא עניו א"כ לא יתכן עניו יותר‬ ‫ביתי נאמן הוא‪ ,‬והי' עבד נאמן וכ"ז היפך ענין פריקת‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫נ‬