שירת התורה · Shiras Hatorah — סוכות (2026-09-21)

חג הסוכות -שמע"צ
שמחת תורה -וזאת הברכה
שנת תשפ"ז
שנה ו' גליון 313
נדבת מורינו הג"ר אפרים רוטשילד שליט"א
לע"נ
בנו הבחור המופלג מאד בתורה ויר"ש כמר שמואל ע"ה
נתבקש לישיבה של מעלה בחטף בערב סוכות תש"ע
תוכן העניינים
*מחלוקת הביכורי יעקב ומחותנו הרב עניני חג הסוכות ..........................................ד
מווירצבורג זצ"ל ...........................................יח סוכות זכר למדבר ול"ש לאסיף ........................ד
*ביאור שיטת הרי"ף בסוכה קטנה .................יח סדר הפס וקים במצות סוכה וד' מינים ..............ד
*איזה נפק"מ יש בין תוס' ור"ן .........................כ
מה שהוקדם דיני סוכה לדיני לולב במס' סוכה .ה
*הטעם שהתיר הדבר אברהם ליהודי גטו קובנה לטעם הרשב"ם סוכה שייך לאסיף ...................ה
לקחת לולב בשבת ........................................כא
קהלת בסוכות דוקא ........................................ו
האם נאמר פסול גזולה בדפנות הסוכה ..........כא
האם גזולה הוא פסול בחפצא או בקיום הגברא ד' מינים סימן לנצחון בדין ...............................ו
.................................... ................................כב השמחה המיוחדת בחג הסוכות הוא על כפרת
סתירא בדעת הגר"ח ......................................כג עוונות ............................. ................................ז
אי דין שואל שלא מדעת פוסל ........................כג חזרת ענני הכבוד בסוכות .................................ז
למה בד' מינים בעי' לכם יותר מסוכה .............כג שתי ענינים בענני הכבוד ..................................ז
ד' מינים הוא להכשיר אברי כל יחיד ויחיד ......כג ה"א רבתי דפ' האזינו ......................................ז
הקולות בסוכה לעומת החומרות בד' מינים ....כד גודל קדושת הסוכה ........................................ח
הד' מינים מכשירין אותנו להארת הסוכה ........ח
השייכות בין שיעור אתרוג ושיעור אבן קינוח ..כד
יופי האתרוג והנרמז בזה תלוי בשיעור קינוח למה לא עושין זכר לבאר ומן ...........................ח
מצואת העוונות ............................................כה בארמון המלך לא חסר כלום ...........................ט
שם יום כיפור ע"ש הקינוח .............................כו מה שהיו"ט והמס' נקראים ע"ש מצות סוכה
טעם פסול אתרוג פחות מכביצה .....................כו דוקא ............................. ................................ט
אי שייך פסול לא מינכר לקיחה בפחות מכביצה דברי חיזוק לסוכה וד' מינים מהגרצ"מ שליט"א
.................................... ................................כז ..................................... ................................ט
אי שייך כתותי מיכתת שיעוריה בשיעור אתרוג כז בענין השפעות הסוכה .....................................ט
בענין השפעות ד' מינים ....................................י
בענין תרי הלכתא .........................................כח
בענין אושפיזין .............................................כח השפעת השמחה בחג הסוכות .........................יא
האם יש ענין לשמוח כששמו כשם האושפיזא .כח בענין פסולת גורן ויקב ...................................יא
בבית אנו לא מרגישים מה שהי' בשדה ............יא
בביאור אושפיזא דיצחק אבינו ......................כט
השייכות בין רבי יצחק בש"ס ויצחק אבינו ....כט ענין בירור הפסולת הוא העלאת הגשמיות .......יא
ענין חג הסוכות הוא בירור אוכל מתוך פסולת .יא
עניני שמיני עצרת ושמחת תורה ...............ל
ענין מיעוט פרי החג .......................................יב
גודל קדושת יום שמיני עצרת ...........................ל
מי שבידו לעשות סוכה או ד' מינים איזה יעדיף יב
יסוד מנהג שמחת תורה ...................................ל
*ביטול מצות לולב דאורייתא ביו"ט א' שחל
למה נקבע שמחת תורה דוקא בשמע"צ .............ל בשבת ........................... ................................יד
שמחת תורה הוא השלמה לחג הסוכות ..........לא *הצורך ליזהר בדברי חז"ל כדי שיהי' לנו כח
התורה בעצמה שמחה בשמחת תורה .............לא שופר ולולב ...................................................יד
עיקר קריאת וזאת הברכה להמשיך כוחו של *גדרם של גזירות חז"ל בהלכות סוכה .............יד
משה לדורות .................................................לב *מח' ראשונים אי בפסול דרבנן אינו יוצא
הפטרה דשמחת תורה בחיזוק שמירת תורת מדאורייתא ...................................................טו
משה ............................. ................................לב *ההיתר להשתמש בפסול דרבנן בשעת הדחק ..טז
דברי השפ"א בכבוד התורה הקדושה ..............לב *האם לשי' התוס' ספק גזירה נחשב ספק
סדר יומו של מו"ז הג"ר בנציון ראקאוו זצ"ל דאורייתא ......................................................יז
בחג הסוכות .................................................לג *האם מותר להעמיד בסכך פסול מדרבנן ........יח
הנהגות וד"ת ממו"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל *האם יש נפק"מ לדינא בין תוס' ור"ן .............יח
ואביו הג"ר בנציון הי"ד ................................לג
עניני סוכה ....................................................לג
ב
תוכן העניינים
מכח שאיפת בנימין זכה לחלק שהי' מיועד לו ..מג לולב ............................. ................................לד
ענין השותפות בין יששכר וזבולון ..................מד עניני יו"ט .....................................................לד
האם צריך התנאה מפורשת לפני הלימוד .......מד חול המועד ....................................................לד
איך ע"י החזקת תורה נחשב כאילו למד בעצמו הושענא רבא .................................................לד
................................... ................................מה שמיני עצרת .................................................לה
עיקר מצות ת"ת שיתרבה תורה בעולם ..........מה שמחת תורה ................................................לה
האם יכול לתמוך באחר שיצליח בלימוד יותר ביאור הקפידא לא להחליף ערבות כל יום .......לו
ממנו ........................... ................................מה
ביאור מנהג מרן החת"ס זי"ע .........................לו
מה שלומדים עם זבולון בעוה"ב .....................מו
שכח יעלה ויבוא במוצאי יו"ט לחוה"מ אי חוזר
האם יששכר מפסיד משכר שלו ......................מו על אתה חוננתנו ............................................לז
האם שכרו של זבולון תלוי בדרגת הלימוד של פרשת וזאת הברכה ..................................לח
יששכר ..........................................................מו
שמחת זבולון הוא ענין שמחת תורה ...............מז משרע"ה הנחיל אור התורה ע"י תרי"ג מצוות לח
השותפות הוא דוקא עם יששכר ולא עם לוי ....מז משרע"ה מילא את ישראל בברכת התורה ......לח
החלק בא"י הוא חלקם בתורה ......................לט
אוכלים מאכל אחד .......................................מז
הגעפילטע פיש החזיר בתשובה ......................מח הברכה הוא התפשטות הארת התורה גם בתוך
הטבע ..........................................................לט
מי כתב שמונה פסוקים אחרונים בתורה ........מח
וזאת הברכה היא עיקר חתימת התורה ..........לט
ביאור הא דיחיד קורא אותם ........................מח תינוק מתחיל עם תורה צוה לנו משה ...............מ
פסוקים אלו היו ככתובים שניתן ע"מ לכתוב מיד
................................... ................................מח תכלית החזרת התורה לכל האומות .................מ
הקושיות בד' הגר"ח בהבדל בין נביאים לכתובים בשמחת תורה אנו קוראים גם וזאת הברכה וגם
................................... ................................מט מעשה בראשית ..............................................מ
כח מלכות הוא לאסף ולאחד את העם .............מ
ענין כתיבה בדמע דע"י הבכי נחשב כאילו משה
חי ............................... ................................מט כוחו של אמירת תהילים ...............................מא
קברו של משה מפקיע הרגשת פריקת עול ..........נ שבח שבט לוי בחטא מריבה ..........................מב
ל"ש להיות יותר עניו ממשה .............................נ מה ששבט לוי יכלו לסכן עצמם בברית מילה ..מב
המעלות הנצרכות כדי להיות מנהיג ישראל .....מג
לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל
שמעון יצחק ראקאוו
0527614717
syrakow79@gmail.com
שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות
אור ליום חמישי משעה 11:30 - 11
אפשר לשמוע בקול הלשון03-6171111- 7-916717:
בענגלאנד02 08-1917000- 7-916717 :
או בקו משובב נתיבות0733718341-7-
ג
התורה חג הסוכות שירת
ובתוספת יום השמיני ,ולכן יקח ד' מינים ז' ימים וכתוב עניני חג הסוכות
שוב שיחוג את חג ה' שבעת ימים ושיהי' בחודש
השביעי 2.ורק אח"כ כתוב מצות סוכה לזכר ליציאת הנה ביו"ט סוכות הבא עלינו לטובה ,יש הרבה ענינים,
מצרים .והנה טעם מצות ד' מינים א"ש דלכ' הוא אבל העיקר מה שנוגע לדורות הם מצות סוכה ,וארבע
לשמחת האסיף לכן לוקח ד' מינים מן השדה להודות מינים ,ולפי פשטות הכתובים הם שני ענינים שלא
להקב"ה על האסיף ,אולם מצות סוכה שהוא זכר קשורים זל"ז כלל ,ועוד דלא נראה שיש איזה קשר בין
ליציאת מצרים שהי' להם ענני כבוד או סוכות ממש, חג הסוכות לר"ה ויו"כ.
ל"ש לאסיף כלל והו"ל להיות בפסח שהוא זמן עשיית ומתחלה יש לנו לעיין בסדר הפסוקים בפ' אמור " ַויְדַ בֵּר
זכר ליציאת מצרים ,וזהו קו' הטור הידוע בסי' תרכ"ה ה' אֶ ל מֹשֶ ה לֵּאמֹר :דַ בֵּר אֶ ל בְ נֵּי יִשְ רָ אֵּ ל לֵּאמֹר בַ חֲמִ שָ ה
ותי' דא"כ לא הי' ניכר כיון דבלא"ה יוצאים בסוכה, עָ שָ ר יוֹם לַחֹ דֶ ש הַ ְשבִ יעִ י הַ זֶה חַ ג הַ סֻּּכוֹת ִשבְ עַת יָמִ ים לה'
ולט"ז שם באמת בעיקר הוא רק זכר ליציאת מצרים, בַ ּיוֹם הָ ִראשוֹן מִ ְקרָ א קֹ דֶ ש ּכָל מְ לֶאכֶת ֲעבֹדָ ה ֹלא תַ עֲשּו:
אולם כבר העיר העמק ברכה מדברי הרמב"ן עה"ת [שם ִשבְ עַת יָמִ ים תַ ְק ִריבּו אִ שֶ ה לה' בַּיוֹם הַ שְ מִ ינִי מִ ְקרָ א קֹ דֶ ש
פסוק מ"ג] שכתב עיקר הזכרון הוא איך שיכלו להחזיק יִהְ יֶה ָלכֶם וְ הִ ְק ַרבְ תֶ ם אִ שֶ ה ַלה' עֲצֶרֶ ת הִ וא ּכָל מְ לֶאכֶת
מעמד במדבר גם ללא קורת גג ע"י השגחת ה' וענני ֲעבֹדָ ה ֹלא תַ עֲשּו :אֵּ לֶה מ ֹועֲדֵּ י ה' וגו' אַ ְך בַ ח ֲִמשָ ה עָשָ ר יוֹם
הכבוד ,ובפסח עשה זכר לעיקר היציאה ובתחלת החורף לַחֹ דֶ ש הַ שְ בִ יעִ י בְ ָאסְ פְ כֶם אֶ ת תְ בּוַאת הָ ָארֶ ץ תָ חֹּגּו אֶ ת חַ ג
עשה זכר לנס הקיים במדבר .נמצא דאין הסוכה זכר ה' שִ בְ עַת יָמִ ים בַּיוֹם הָ ִראשוֹן שַ בָתוֹן ּובַּיוֹם הַ ְשמִ ינִי
לעצם היציאה רק על ההשגחה בהיותם במדבר. שַ בָתוֹןּ :ולְ קַ חְ תֶ ם ָלכֶם בַּיוֹם הָ ִראשוֹן פְ ִרי עֵּץ הָ דָ ר ּכַפֹת
אבל לפ"ז עדיין מה שאנו עושין אותו דוקא בחג תְ מָ ִרים ַו ֲענַף עֵּץ עָ בֹת וְ עַ ְרבֵּי נָחַ ל ּושְ מַ חְ תֶ ם לִ פְ נֵּי ה'
הסוכות ל"ש לאסיף ולא לד' מינים ובמקרה נזדמנו אֱֹלהֵּ יכֶם שִ בְ עַת יָמִ ים :וְ חַ ּגֹתֶ ם אֹת ֹו חַ ג ַלה' שִ בְ עַת יָמִ ים
לפונדק אחד .ולא משמע כן דהרי בפ' ראה [דברים ט"ז בַ שָ נָה חֻּקַ ת ע ֹולָם לְ ֹדרֹתֵּ יכֶם בַחֹ דֶ ש הַ שְ בִ יעִ י תָ חֹּגּו אֹתוֹ:
י"ג] כ' חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך. בַ ֻּסּכֹת תֵּ שְ בּו שִ בְ עַת י ִָמים ּכָל הָ אֶ זְרָ ח בְ י ְִשרָ אֵּ ל יֵּשְ בּו בַ ֻּסּכֹת:
ואחז"ל [סוכה י"ב ].דקאי על עשיית הסוכה שהסכך צריך לְ מַ עַ ן י ְֵּדעּו ֹדרֹתֵּ יכֶם ּכִ י בַ סֻּּכוֹת הוֹשַ בְ תִ י אֶ ת בְ נֵּי י ְִשרָ אֵּ ל
להיות מפסולת גורן ויקב ,הרי דמצות סוכה קשור לחלק בְ הוֹצִ יאִ י אוֹתָ ם מֵּ אֶ רֶ ץ מִ צְ רָ יִם ֲאנִי ה' אֱֹלהֵּ יכֶם[ :ויקרא כג
פסוקים לג – מג]
האסיף דהסכך יש לו להיות דוקא מפסולת גרן ויקב
שאסף עכשיו מן השדה ושם לא הוזכר כלל מצות ד' סוכות זכר למדבר ול"ש לאסיף
מינים.
הרי דמתחיל דבט"ו לחודש השביעי ישנו חג של שבעת
סדר הפסוקים במצות סוכה וד' מינים ימים הנקרא חג הסוכות שבו יש איסור מלאכה וחובת
עוד יש להעיר 3מה שהדגשנו לעיל ,דשם בפ' אמור קרבנות ,ואח"כ כתוב שכיון שזמן זה חלה בשעה
מתחיל "בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג שאוסף תבואתו יראה לחוג 1את חג ה' שבעת ימים
הסוכות שבעת ימים לה'" הרי דכבר מתחלת הפרשה
נקרא חג הסוכות ,וא"כ לכ' עיקר שם החג ע"ש מצות 1בביאור לשון תחג ע"פ חז"ל חגיגה י :ילפי' מגז"ש דהכוונה להשלמת
קרבן חגיגה ,אולם עי' בהעמק דבר [דברים טז טו] ד"מ"מ אין מקרא
סוכה ,מאידך בהמשך פי' הכתוב איסור מלאכה וקרבן, יוצא מידי פשוטו ג"כ ,דבכלל לשון תחוג משמע שמחה הבאה
ואח"כ מצות ד' מינים ושם לא הוזכר שם חג הסוכות רק בריקודים ומחולות כמש"כ בס' שמות ה' ג' בלשון ויחגו לי ,דמשמעו
שמחת ריקודים לפני ה' היינו וגילו ברעדת קודש ,וה"נ משמעות תחוג
בחמשה עשר יום בחודש השביעי יחוג את חג ה' שבעת לה' אלהיך וכדאי' בחגיגה י :דחגו חגא הוא .וזהו דאי' במדרש רבה פ'
ימים ,וביום הראשון של אותה חג יקח ד' מינים ,ורק אמור פ"ל עה"פ שובע שמחות את פניך דבסוכות יש שבע שמחות
סוכה וד' מינים וחגיגה ושמחה ,ומקשה אם שמחה למה חגיגה ואם
בסוף פי' מצות ישיבה בסוכה .ובטעמא דקרא פ' אמור חגיגה למה שמחה ,ומשני אמר ר' אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדין
ולית אנן ידעין מאן נצח אלא מאן דנסיב בעיין בידיה אנן ידעין דהוא
נצוחיא ,כך ישראל ועובדי כוכבים היו באין ומקטרגין לפני הקדוש
דבכורות ואע"פ ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב מ"מ מלת חג ברוך הוא בר"ה ולית אנן ידעין מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין
הנחתו הראשונה על המחול והריקוד ,אי לאו ג"ש דמדבר מדבר כמ"ש מלפני הקדוש ברוך הוא ולולבין ואתרוגין בידיהן אנו יודעין דישראל
בספ"ק דחגיגה .והרד"ק כפי הפשט מפרשו כן מענין ריקוד וטיפוח אינון נצוחיא ,ופי' המפרשים חגיגה היינו קרבן חגיגה ,ונתקשו בפי'
לשמחה ובסוכות היתה שמחה יתירה של בית השואבה .לפיכך ראוי הקושיא אם חגיגה למה שמחה כו' וגם בפי' הישוב ,ולי נראה שאין
הוא להקרא ביחוד בשם חג .ומפני כן אומרים בו בתפלה זמן שמחתנו. הפי' קרבן חגיגה דא"כ אמאי לא חשיב ראיה ג"כ ,אלא פי' חגיגה היינו
2מה שהוצרך להדגיש שוב שיהי' בחודש השביעי ,כ' בדרשות חת"ס ריקודים ,וזהו דמקשה למאי נצטוינו על שמחה וחגיגה הרי היינו הך,
ח"א מח .דכיון דבר"ה ע"י השופר מתעורר לתשובה מיראה נעשה בריה ומשני דהוא אות על הניצוח כמו לולב שמורה על הניצוח ,ומעתה ניחא
חדשה דהראשונות נמחקות ,וראוי למנות החיים מחדש לא לזכור דכתיב תרי מ"ע ,דמצות ריקוד אינו מצד שמחה כדרך השמחה שמביאה
הראשונות ,והו"ל להיות החודש הראשון ,אך כשמגיע חג הסוכות וע"י לידי ריקוד ,אלא ריקוד הוא לאות על הניצוח ,וא"כ אפשר דאפילו אינו
סוכה וד' מינים מתעורר לתשובה מאהבה ,והכל נהפך למפרע לזכיות, שמח בלב מכ"מ מצוה לרקד" עכ"ל הנצי"ב .וע"ע בתוספות יום טוב
א"כ שוב אפשר לחזור ולמנותו לחודש השביעי. ר"ה פ"א מ"ב בהא דנתייחד שם חג לסוכות טפי מפסח ועצרת במשנה
3כן העירו בקובץ עיון הפרשה גליון רכ"ג. שם ,וכן ברפ"ג דשקלים וכן בספ"ז דנדרים .ובמשנה ה' פרק בתרא
ד
התורה חג הסוכות שירת
דליתא בגבולים כלל מן התורה כגון שחל יום טוב כ' דכיון דהתחיל בעניני קרבנות הקדים ד' מינים
ראשון בשבת ,ואז הרבה פסולים דחשיב במתניתין ששייכים יותר למקדש דמצותו שם כל ז' .ובמגלה
כשרים משא"כ בסוכה .עוד יש להוסיף דמצות סוכה עמוקות [דרוש לחג הסוכות] ביאר דרצה להסמיך ענין סוכה
חיובו כל רגע ורגע ,אבל מצות סוכה הוא רק לרגע למנורה דסוכה נגד ענני כבוד שהוא בזכות אהרן ,וציווי
דמדאגביה יצא .ומ"מ יש להעיר דא"כ למה בפסוק המנורה הי' לאהרן .ובהגהות חכמת שלמה על שו"ע סי'
כתוב קודם מצות ד' מינים .ועוד דלדבריהם מה שכל תרכ"ה הביא ממש"כ בספרו קהלת יעקב דרוש לסוכות
המסכתא נקרא ע"ש מצות סוכה הוא רק במקרה ,כיון שנת תקצ"ז לדייק ממה שהוקדמו ד' מינים בקרא ,דמי
דהותחל במצוה זו ,אבל וודאי הי' עדיף למצוא פי' שכל שיש לו אפשרות לבחור בין ד' מינים או סוכה יעדיף את
עניני סוכות נכללים במצות סוכה ,וכן יש להסביר למה הלולב והטעם דהוא פרסומי ניסא 4 ,כמ"ש במדרש
כל החג נקרא ע"ש הסוכה וזה כבר כתוב בתחלת תנחומא פרשת אמור [אות יח] שבו נודע שישראל זכו
הפרשה. בדין ,אולם יש להעיר בדבריו וכן לכל הפירושים לעיל,
דעדיין לא נתבאר בכ"ז דלמה כל החג נקרא ע"ש הסוכה
עוד העיר ידידי הרב יעקב מילצקי שליט"א מה דהביא וכן הוא תחלת הפרשה ,ונר' מזה דעיקר חפצא של החג
הרמ"א סו"ס תרכ"ד בשם מהרי"ל ,דהמדקדקים הוא ע"ש הסוכה וד' מינים הוא מצוה שיש לקיים בתוך
מתחילים מיד במוצאי יו"כ בעשיית הסוכה ,כדי לצאת חג זה.
ממצוה אל מצוה ,ובסי' תרכ"ה הביא שוב ממהרי"ל
דמצוה לתקן הסוכה מיד אחר יו"כ[ ,עי"ש במשנ"ב סק"ב מה שהוקדם דיני סוכה לדיני לולב במס' סוכה
למה הזכירו פעמיים] ולא הזכיר שיש ענין להתעסק עם הד' כן יש להעיר דעיקר המסכת דכתוב בו כל דיני החג
מינין 7 ,מבואר דעיקר ענין חג הסוכות הוא מצות סוכה8 .
נקראת מסכת סוכה כיון שמתחלת עם דיני סוכה ,וכבר
ועוד בדברי הזוה"ק [רע"מ אמור צח ]:שאומרים לפני העירו האחרונים בתחלת המס' למה הקדים דיני סוכה
התקיעות מבואר דאחרי ר"ה ויו"כ יעקב בורח מפני לפני דיני ד' מינים שהוקדמו בקרא ,ובערוך לנר שם
עשיו לתוך הסוכה ,שנאמר " ַוּיָשָ ב בַּיוֹם הַ הּוא עֵּשָ ו לְ דַ ְרּכ ֹו הוסיף להעיר גם ע"פ הכלל דאיידי דזוטרי מילייהו
שֵּ עִ ירָ ה :וְ יַעֲקֹב נָסַ ע ֻּסּכֹתָ ה" [ 9בראשית לג פסוקים טז – יז] פסיק ושרי להו דאמרינן בכמה מקומות בש"ס [שבועות ג.
ולא הוזכר כלל ענין ד' מינים. בכורות יג ].הי' לו להקדים דיני ד' מינים דזוטרי מדיני
סוכה ותי' דדיני סוכה דפתח בהו הם דיני עשיית סוכה
לטעם הרשב"ם סוכה שייך לאסיף
והם בכלל מצות חג הסוכות תעשה דילפינן מיני' בדף
והנה לרשב"ם בפ' אמור [שם פסוק מ"ג] א"ש הכל דפי' ט .מצות עשיית סוכה ,גם מבואר בדף מו .דמברכים
דבאספך את תבואת הארץ ובתיך מלא כל טוב דגן שהחיינו בשעת עשיי' ,הרי דהעשיי' היא מצוה לעצמה,
תירוש ויצהר ,תזכרו כי בסוכות הושבתי את בנ"י מ' 5ודיני עשיית סוכה נוהגין קודם סוכות ,והם הנשנים
שנה במדבר בלא יישוב ובלא נחלה ,ומתוך כך תתנו בפרק קמא ,ולכן הקדים אותם למצות ד' מינים שאינם
הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב ואל רק לימי החג[ ,וכוון לזה בהערות הגריש"א שם ] 6ועוד
תאמרו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ,ולכן דוקא אפי' מצות ישיבת סוכה שנשנה בפ' ב' קדים לד' מינים
בזמן אסיפה יושבין בסוכה לזכר שלא הי' להם נחלה שישיבה היא כבר בליל ראשון ונטילת ד' מינים לא חל
במדבר ולכן קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפה עד יום ראשון ולכן הקדים התנא סוכה .ובהגהות פורת
דוקא ,ומיושב קו' הטור .ולפ"ז א"ש דגם ד' מינים וגם יוסף [המודפס בש"ס] שם כתב משום דד' מינים זימנא
4עי' לקמן שהארכנו בשאלה זו.
7
אולם במטה אפרים תרכ"ד סט"ו כתב שיעיין בד' מינים שלו במוצאי 5לשיטתו בערוך לנר מכות ח .במה דפשיטא לי' לרש"י שם ד"ה השתא
יו"כ לראות אם אין בו קילקול ,דזה הכשר מצוה ויש בזה התעסקות דעשיית סוכה חשיב טפי מצוה מהחטבה אף דהעשייה ג"כ רק להכשר
במצוה מיד אחר יו"כ ,וכ"כ בכה"ח סק"ד שמצוה להתעסק גם בד' הישיבה ,כיון דעצם העשיי' הוי מצוה ממה דמברכין עליו שהחיינו,
מינין מיד אחרי יו"כ ,ומ"מ מדלא הוזכר זה במהרי"ל ורמ"א מבואר ולחד מ"ד בירושלמי מברכין גם לעשות סוכה כמש"כ התוס' .והא
דעיקר ההתעסקות צ"ל בסוכה. דבאמת נחשבת העשיה מצוה ,י"ל משום דהתורה כתבה וצותה העשיה
8ובערוך השולחן סי' תרכד ס"ז כתב דמי שאין לו מה לעשות ילמוד כדכתיב חג הסוכות תעשה לך דהיינו העשי' ולא הישיבה ,שהרי בסוכה
קצת ממס' סוכה או מדיני סוכה ולמחרת יוה"כ יתחיל לעשות הסוכה כז :דרשינן מיני' למר עשה סוכה הראוי' לז' ולמר עשה סוכה בחג.
מיד ,ובכף החיים שם סקל"ה דמי שחלוש או שצריך עזרה מאחרים, עכ"ד ערל"נ .ע"ע לשון השאילתות ריש קסט ובהעמק שאלה באריכות
לפחות ידבר עם בני ביתו בעניני סוכה. נפלאה .ולשון ירושלמי שבת פ"א ה"ב "ולא מודי ר' שמעון בן יוחי
9ובספה"ק [ברכי יוסף סי' תרכ"ד סק"ג ובמורה באצבע ט' אות רפ"ה שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב" [הובא בתו' מו"ק ט :ד"ה כאן]
מועד לכל חי יט קי וקב הישר סי' צה עי"ש באריכות] הביאו פסוק זה ויל"ע אי לעשות בדוקא ולשיטתם דעשיית סוכה מצוה ,אולם לכ' לאו
לסמך שיש לבנות הסוכה מיד אחרי יו"כ שהי' עסק עם השעיר לעזאזל. דוקא דהרי עשיית הלולב בוודאי אינו מצוה וא"כ לכ' הכוונה לעצם
ובשו"ת אבני נזר או"ח סימן תנט הביא זה להוכיח מה שאמר בדרשתו קיום המצוה ולא להכנתה .וע"ע שו"ת בנין שלמה ח"א סי' מ"ג.
דחיוב עשיית סוכות חל בעצמותו במוצאי יום הכיפורים מיד ויש בו 6והביאו הגרי"צ זילברשטיין שליט"א בשמו בספרו חשוקי חמד ריש
משום אין מעבירין על המצוות אם ידחהו לאחר שבת. מס' סוכה.
ה
התורה חג הסוכות שירת
בזה שפירשו דמש"כ ולקחתם לכם ביום הראשון היינו מצות סוכה מקושרים יחד לזמן האסיף .וא"ש שמתחיל
ראשון לחשבון עוונות ,אחרי שהתרצה להם הקב"ה עם ד' מינים דמקודם יש לדבר על עצם האסיף ששייך
ביו"כ ,ובדעת זקנים אמור כ"ג מ' הביא בשם מדרש 12 עכשיו ולהודות ע"ז ,ורק אח"כ ידבר על מה שיש
ויק"ר ל' ב' דאחרי ימי הדין שנכנסו גם הגוים לדין אין לעשות זכר למה שהי' במדבר .ומ"מ א"ש מה שעיקר
אנו יודעין מי ניצח ,אמר הקב"ה טלו לולביכם בידיכם החג נקרא חג הסוכות דזה דבר כללי שכולל כל עניני
והכל יודעים שזכיתם בדין ,משל לשני בני אדם שנכנסו עוה"ז ולא רק חלק האסיף.
לדון לפני המלך ולא היו יודעים הבריות מי נצח אלא מי
שהוא יוצא במקל לבן או תפוח בידו אז יודעים מי וע"ד רעיון זה של הרשב"ם כתבו הרבה מפרשים דענין
שהוא זכאי .והחת"ס בדרשות נה :כ' דלכן ניתן מצות ד' הסוכה הוא לצאת מדירת קבע לשבת בדירת עראי
מינים דאו רייתא דוקא ביום הראשון דרק עד יום זה אנו דהיינו להכיר שאינו בעוה"ז כי אם כגר ולא כתושב
ושעולם הזה הוא רק דירת עראי ,עי' כלי יקר כאן [פסוק
בטוחים בדין דבד' ימים טרודים במצוות ולא חוטאים,
אבל ביום ב' דסוכות כבר לא בטוחים ולכן בבית מ"ב] פי' כן בהא דכל האזרח שהוא לשון תושב שבא
המקדש נמשך המצוה כל ז' ימים דאם בד' ימים בטוחים מצוה זו להפקיע מהרגשת תושב בעוה"ז ,ובמלבי"ם
מחטא כש"כ בבית המקדש גופא ,ולכן לא ניתן דין טמא דישימו על לב דהעולם הזה הוא מלון אורחים ודירת
ודרך רחוקה לחודש השמיני דכבר לא בטוחים מחטא עראי וזה רמז הסוכה.
ובזה פי' קרא דפ' אמור ולקחתם לכם ביום הראשון קהלת בסוכות דוקא
דוקא דהוא ראשון לחשבון עוונות וגו' אולם ושמחתם
לפני ה"א שבעת ימים כנ"ל חקת עולם וגו' בחודש ועד"ז מפרשים למה קוראים קהלת בחג הסוכות 10וכ'
השביעי תחוגו אותו דוקא ולא אח"כ. במשנ"ב סי' ת"צ סקי"ז דכיון דבסוכות הם ימי שמחה
וכ' בקהלת ולשמחה מה זו עושה ,וק' הרי אדרבה
ובחיד"א בספרו ראש דוד פ' אמור פי' עפ"י מה דאיתא בסוכות צריך להיות בשמחה ולמה לן להפריע שמחה
בקדמונים דד' מינים אינם תחת שליטת שום מזל רק זו ,אלא ההסבר הוא דכל שנה חושבים שעיקר השמחה
תחת שליטת הקב"ה וא"כ הו"ל כשרביטו של מלך ובזה יהי' לו כשיהי' לו מטבח חדש וכמה חדרים יפים עם
קרמיקה בבית ,ובסוכות מתגלה לו דעיקר השמחה הוא
רק הסיפוק רוחני והתלות על הקב"ה וממילא שוב אין
בשלה"ק ריש מס' סוכה דלא יתכן הכוונה כפשוטו דח"ו הותרה 12 לו מקום להצטער על שום דבר11 .
הרצועה בפרט שעדיין תלויין בדין עד הוש"ר וגם הסוכה הרי הוא גלות
לכפר עבירות רק הכוונה דבדרך כלל אין עושין עבירות ,או שעכ"פ הם
ענפים מקדו' יוכ"פ ובזכות הטירחא במצוות מתעורר כח מחילת יו"כ ד' מינים סימן לנצחון בדין
לכפר עוונות השנה אבל ח"ו מי שחוטא בימים אלו אדרבה עונשו
מרובה ,ומציאה רבתא הראה לי ידידי הג"ר צבי וילנסקי שליט"א בספר אלא דעדיין לא נתבאר איך יש לחג הסוכות קשר והמשך
אוצרות יוסף להג"ר יוסף ענגל זצ"ל הנדמ"ח בדרשא לשבת שובה דד' לר"ה ויו"כ שהם גם בחודש השביעי .אולם חז"ל
ימים אלו הם כמו ימי ביקור לבהמה שמחפשים מומים שלא נראים
לעין ,לכן רק אחרי טהרת יוהכ"פ אנו בדרגת צדיקים שהקב"ה מדקדק בתנחומא אמור כבר עשו קשר בין חג הסוכות לימי הדין
כחוט השערה ,ורק אז מתגלים חטאים כחוט השערה שלא היו נחשבים
קודם יו"כ ,ועלינו לשוב על חטאים אלו ,וזה לשון חז"ל ראשון לחשבון
עוונות מלשון וחשב עם קנהו דהיינו דקדוק ,ר"ל ראשון לדקדוק עוונות 10מש"כ בתחלת קהלת לשון "הבל הבלים" ולא לשון "ריק" כ' בקונ'
עי"ש באריכות ובמגיד מישרים פ' אמור מ' כפי' ב' בשלה"ק שכ' חמדת המועדים [לבן אחותי הרב בנציון הלוי דינר שליט"א] דהבל
דהעוונות לא נחשבות בימים אלו דלבנונית דאתגלי ביו"כ עדיין משמעותו שיש כאן משהו אלא שחסר משמעות אבל ריק הכוונה שאין
מתנוצץ וזה"פ ראשון לחשבון עוונות ,והחת"ס בדרשותיו לשבת הגדול כאן כלום ,וכן הוא עניני עוה"ז דאא"ל דאין כאן כלום רק דיש כאן
רלד .כ' דכפרת יו"כ נמשך לד' ימים ולזה נקרא יו"כ יומא צומא רבא. משהו אלא שנותנים לזה יותר מדי משמעות ,וכן הוא בנוסח עלינו
וקדושת לוי לשבת שובה דסוכות הוא תשובה מאהבה ואז הקב"ה מונה "שהם משתחווים ל"הבל וריק" דרי"ק בגי' יש"ו שאמונת הנוצרים אינו
ועושה חשבון עוונות כדי להפכו לזכיות ,ובקונ' חמדת המועדים הביא כלום דזה דמיון ושקר ,אבל הבל י"ל שמתייחס לישמעאלים דמאמינים
דלעומת תשליך שזרקנו העבירות לנהר ,בסוכות דע"י תשובה מהאהבה באל אחד ולכן לא נחשבים עובדי ע"ז ,ומ"מ זה חסר משמעות ,וזהו
נתהפך לזכיות שואבים אותם מים לניסוך ,ולעומת מה שבר"ה הקפדנו ההמשך ומתפללים אל אל לא יושיע [מחמד עם הכולל בגי' ג"פ ל"א]
לא לאכול אגוזים שגי' חטא מחלקים בחג אגוזים לתינוקות [שו"ע דיתכן שמכוונים להקב"ה אבל הקב"ה לא פונה להם כלל ולא מושיע
תקכ"ט] ומ"מ יש להקפיד לתעשה מצוות חדשות ולא לסמוך על מן להם[ .וזה פלא על הערבים היום שרואים בעיניים איך הקב"ה עושה לנו
העשוי ממילא ע"י תשובה. ניסים ומצילנו מידם ומ"מ חושבים כל הזמן שעושים רצון ה' וא"כ למה
ולענין מה שפירשו דלכן לא נכשלים בד' ימים אלו בעבירות כיון אין אצלם ניסים והשגחה פרטית]
שעסוקים וטרודים בהכנת המצוות י"ל בדרך צחות דחוץ מהעסק 11אולם דבר חדש ראיתי בקונ' הנ"ל שהביא דברי הרמב"ם במורה
בגשמיות בהכנה למעשה המצוות כגון סוכה ולולב ,יש ג"כ המון נבוכים ח"ג פמ"ג כשבא לבאר ענין מצות סוכה ושמיני עצרת וז"ל "וכן
ענינים בסוכות שצריך להתעמק בהלכה ובאגדה ,עניני ישיבת סוכה וכל יצא מן הבתים לשכון בסכות כמו שיעשו השרויים בצער שוכני
אחד מהד' מינים בנפרד ,חג האסיף ופרי החג ,שמחת בית השואבה המדברות ,לזכור שכן היה עניננו בתחלה ,כי בסכות הושבתי את בני
וניסוך המים ,שמחת חג הסוכות ,אושפיזין ,הושענא רבא ,שמע"צ, ישראל וגו'[ ...והושיב אותנו בא"י בבתים יפים ומצויירים רק בזכות
ושמחת תורה שכולל לימוד פרשת וזאת הברכה ברכת משה ופטירתו האבות עי"ש] אבל צאתנו מסכות למועד שני ר"ל שמיני חג העצרת,
וגמרה של תורה ,וגם הקפות .וע"י כח ניסוך המים יורד שפע גדול של הוא להשלים בו מן השמחות מה שאי אפשר לעשותו בסכות אלא בבתים
תורה להשיג כל אלו הענינים. הרחבים ובבנינים" הרי שכ' באמת דלכן שמיני עצרת אחרי סוכות כדי
להשלים חלק השמחה שהי' חסר ע"י ישיבה בסוכה.
ו
התורה חג הסוכות שירת
שתי ענינים בענני הכבוד שהקב"ה מרשה אותם להשתמש בהם סי' שמחשיב
אותם כבניו וכבודו מחול.
וכבר הקשו האחרונים על הגר"א מקרא מפורש בנחמי'
ט' י"ט " וְ אַ תָ ה בְ ַר ֲחמֶ יָך הָ ַרבִ ים ֹלא ֲעזַבְ תָ ם בַ ִמ ְדבָ ר אֶ ת השמחה המיוחדת בחג הסוכות הוא על
עַ מּוד הֶ עָ נָן ֹלא סָר מֵּ ֲעלֵּיהֶ ם בְ יוֹמָ ם לְ הַ נְחֹתָ ם בְ הַ דֶ רֶ ְך וְ אֶ ת
עַ מּוד הָ אֵּ ש בְ ַל ְילָה לְ הָ ִאיר לָהֶ ם וְ אֶ ת הַ ֶד ֶרְך אֲשֶ ר יֵּלְ כּו בָ ּה" כפרת עוונות
הרי מבואר דגם כשחטאו בעגל לא סילק הקב"ה את ובזה מתבאר ג"כ השמחה המיוחדת שיש בחג הסוכות
הענן ,ובבמדבר רבה פ"כ אות י"ט הביאו פסוק זה לבטא יותר משאר ימים טובים כמבואר בפסוקים דבפסח לא כ'
אהבת הקב"ה לכלל ישראל ,ותי' הג"ר אליהו דיסקין שמחה ובשבועות כ' רק פעם אחת שמחה ובסוכות כ'
שליט"א דשני ענינים הי' בענני הכבוד דהי' הגנה פיזית ג"פ שמחה ,ועמדו בזה חז"ל בפסיקתא דרב כהנא סוכות
פשוטה וזה לעולם לא הפסידו ,אבל הי' עוד ענין ע"פ ותירצו כיון שיש ג' שמחות הממלאות את לב האדם
מש"כ זוה"ק פנחס רנ"ו דענני כבוד הי' כמו תיבת נח בימים אלו שמחת מחילת עוונות ושמחת הבאת
שכ' ע"ז "ויסגור ה' בעדו" שהיינו שהי' כמו אנטונומי' התבואה לבית ושמחת הבאת פירות האילן לבית ,וכן
רוחני שהוא מקום נבדל מחוץ למערכת העולם ,וע"ד מצינו שבמקדש הי' שמחה יתירה בחג הסוכות וכ"כ
מה שאומרים יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה ,וחלק התוי"ט בר"ה פ"א מ"ב דלכן דוקא סוכות נקרא חג
זה הפסידו בעגל ,וזה חזר להם בט"ו תשרי ,וגם סוכה בסתמא ע"ש המחול והריקוד כיון דיש שמחה יתירה
הוא מקום נבדל וכמ"ש כי יצפנני בסוכה ,ומקום זה הוא בשמחת בית השואבה ובזוה"ק ויקרא רנ"ט .דאין בכל
כמו שגרורית ארה"ב בתל אביב שלא שולטים שם חוקי השנה ימים שמחים כחג הסוכות .והדברים מתאימים עם
הארץ ,כן בענני כבוד וסוכה הוא מקום שלא שולטים ד' השפ"א סוכות תרל"ח עה"פ ולישרי לב שמחה דרק
שם חוקי הטבע .וכן עד"ז הי' ביהמ"ק ובזמנינו ד"א של אלו הישרים בלבותם בלא ליכלוך עוונות שייך שמחה
הלכה שהם מקומות מחוץ למערכת עוה"ז .וכבר העמיק ולכן רק אחרי ימי מחילת עוונות קבע הקב"ה ימי החג
והרחיב בענין זה הג"ר משה שפירא זצ"ל בספרו אפיקי שהם ימי שמחה והלל .ובליקוטי יהודה סוכות קכ"ב
מים סוכות. הביא עוד מקור לזה מד' המדרש שמו"ר ל"ו :עה"פ יפה
עוד בחינה כ' בשפ"א כמ"פ דאחרי טהרת יו"כ יש נוף משוש כל הארץ [תהילים מ"ח ג'] דאדם נכנס למקדש
קטרוגים עלינו על שזכינו לטהרה ולכן אנו בורחים מלא עוונות ומקריב קרבן ומתכפר לו אין שמחה גדולה
לסוכה ,או דהדבר ראשון שאנו עושין הוא להכניס מזו ,וכ"כ ברש"י בתהילים שם.
נפשינו תחת הנהגת הקב"ה ,וכמו במדבר שכ' לכתך אולם כ"ז רק מבאר הקשר בין ד' מינים ליו"כ ,אולם
אחרי במדבר. עדיין לפ"ז לא נתבאר מצות ישיבה בסוכה ושייכותה
ליו"כ.
ה"א רבתי דפ' האזינו
עוד בחינה כתב שפ"א שבע"ת מרגיש שאין לו מקום, חזרת ענני הכבוד בסוכות
וכיון שאין לו מקום הקב"ה נותן לו מקום בסוכה .ויש והנה ידועים ד' הגר"א שיר השירים דמיד אחרי יו"כ
להוסיף דצורת הסוכה הוא כמו ה"א ב' כהלכתן הראשון התחילו להביא נדבה בשביל המשכן לד' ימים
ושלישית טפח ומרמז לה' רבתי של פ' האזינו הלה' וביום א' דסוכות התחילו בבניית המשכן ,ואז חזרו ענני
תגמלו זאת ,דה"א הוא לשון תמיה היתכן לגמול הכבוד שהפסידו ע"י חטא העגל וכן מפורש בתרגום
להקב"ה כך אחרי כל הטובות שעשה לנו וכדהבאנו שם שיר השירים עה"פ עד שיפוח היום ונסו הצללים ,ומיושב
בשם הספורנו דזהו ענין השירה לבטא כמה גדלו טובת גם קו' הטור למה עושין דוקא עכשיו זכר לענני הכבוד
הקב"ה עלינו ולכן תמוה ביותר אם לא נשמע לו ,וכמה ולא בניסן ,וא"ש דגם כיום כלל ישראל עוסקים במצוות
שתגדל התמיהה כך תגדל כח השירה ולכן הה"א הוא בד' ימי ם אלו כמו אז ,וא"כ הסוכה הוא דומיא דמשכן,
רבתי ,ועי"ז גופא מרגיש שאין לו מקום מחמת רוב וראה משך חכמה פ' משפטים [כ"ג ט"ז] עה"פ חג האסיף
בושה ומזה גופא נעשה סוכה בצורת ה"א שזהו מקומו דבמשפטים וכי תשא נקרא חג האסיף ורק אח"כ נקרא
של הקב"ה [ויש לקרוא "הלה'" ביחד אף שנראה הה"א בנפרד חג הסוכות וביאר עפ"י הגר"א דלא נצטוו על ענין
ואצלינו קראו הבעל קורא בנפרד והחזירוהו אח"כ ויל"ע אי זה הסוכה רק בלוחות שניות כשירד משה מן ההר וחזרו
לעיכובא] וע"ע באריכות בשפ"א בכל השנים בכמה וכמה ענני כבוד בט"ו תשרי[ .ונמצא דכל עניני ימים אלו דמ' ימי
אופנים בקשר סוכה ליוה"כ. רצון ויוהכ"פ וסוכות קיבלנו בהשפעת דור המדבר]
ז
התורה חג הסוכות שירת
ובסוכה השכינה פורשת כנפי' ואברהם וחמשה צדיקיא עכ"פ לפ"ז א"ש שסוכה יש לו המשך ליו"כ ,אולם
אחרנין שווין מדוריהם עמו ,ומבואר בפיוט ליל סוכות עדיין לא נתבאר השייכות בין ד' מינים לסוכה דהם שתי
דשקול נגד כה"ת כולה ,ובספרי חסידות הפליאו ביותר דברים נפרדים שלשניהם יש המשך ליו"כ אבל אין הד'
בקדושת הסוכה השר שלום מבעלזא [מקרא קודש רכ"ג מינים שייך לסוכה .והרי ידוע דעפ"י אריז"ל [משנ"ב
ע"ב] דסוכה יש לו קדושת ביהמ"ק ,ואויר הסוכה הוא תרנ"א סקל"ד] יש לברך בסוכה דוקא [ובשעה"צ מ"ג לא הבין
אוירא דא"י ממש ,ולכן מתפללין "ותזכני לישב על טעם אריז"ל וכ' דאולי כיון שלא רצה להשהות המצוה נטלו מיד
אדמת קודש" היינו שנמשיך לשבת על אדמת קודש, כשקם משנתו בסוכה או שהי' ע"פ סוד ויש אריכות בפוסקים
בענין תדיר ואכ"מ]
ובתפארת שלמה סוכות דהסוכה הוא כמו ביהמ"ק,
ובשפ"א סוכות תרמ"ג דמתנוצץ בו קצת הארת ג"ע, גודל קדושת הסוכה
ולכן דירה זו מביאה שמחה ,ונאמר ויהי בשלם סוכו
ומעונתו בציון רמז דסוכה כא"י ,ובחסד לאברהם איתא ובדברי שפ"א נתבארו הדברים היטב בכמה וכמה
ועשו לי מקדש בגי' סכ"ת עם האותיות והכולל ,וכיון אופנים במשך השנים וכ"כ בעוד ספרים וא' הבחינות
דמבואר גודל קדושת הסוכה א"ש שלא פשוט כ"כ ליכנס שכ' הוא דיש להקדים גודל קדושת הסוכה ,דמבואר
לשם ,ולזה הוסיף שפ"א דהרי עוה"ב וא"י לא זוכים רק בספרים הקדושים הרי סוכה רומז לעוה"ב וגן עדן וא"י,
ע"י יסורים ואחרי שנטהרנו מעבירות ע"י התענית דיו"כ דהנה בסוכה ט .מבואר דש"ש חל על הסוכה ,ובראשית
אנו ראויים להיות אורחיו של הקב"ה[ .תר"מ] חכמה שער הקדושה פי"ד דמנהג רמ"ק שלא לדבר דברי
חול בסוכה דקדושתה גדולה מאד ,וסוכה יש לו אור
הד' מינים מכשירין אותנו להארת הסוכה מקיף וכח הגנה מסט"א וכל המקטרגים ,וכמבואר
ובזה כ' שפ"א דא"ש למה אנו צריכים ד' מינים דע"י ברעיא מהימנא פ' אמור [נדפס לפני התקיעות] דיעקב
בורח מעשיו בר"ה ויו"כ ואח"כ נפרד מעשיו ורוצה
מצות ד' מינים שהם כנגד אברי האדם ,האדם נעשה
הקב"ה לשמוח עם בניו בסוכות וכנא' ויעקב נסע סוכתה
מוכשר לקבל הארת הסוכה ,וגם הד' מינים הם מרמזים
על כל הדרגות בכלל ישראל כמו שאחז"ל ,והד' מינים ושמה משתזב מכל המקטרגים ,עוד שם דסוכה היא
באים לאגד ולחבר נפשות בני ישראל ורק ע"י האגודה צילא דמהימנותא ובחיי אהרן הכהן הי' להם ענני הכבוד
וכשנפטר נתגלו לאומות ,והסוכה הוא כענני הכבוד,
אפשר ליכנס לסוכה דכתיב אהבת כלולותיך לכתך אחרי
וגו' שאין יכולין לבוא להמשכה זו להיות נמשך אחר ולכ"כ כל האזרח בישראל ישבו בסוכות דכל מאן דאיהו
הקב"ה רק ע"י שמכניסים עצמן בכלל ישראל ולכ"כ כל משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסוכות תחת צילא
האזרח כל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת [תרל"ט] דמהימנותא ומאן דליתא מגיזעא ושרשא קדישא דישראל
הרי עכ"פ נתבאר היטב דד' מינים הם הם שמכשירין לא יתיב בהו ,ולכן אין לגוים שייכות לסוכה כמו
שיתברר לעתיד לבוא [ע"ז ג ]:ולכן יש להקפיד שגוי לא
אותנו להארת הסוכה. 13
יכנס לסוכה.
למה לא עושין זכר לבאר ומן
והנה כבר נתק' האחרונים [עי' ברכי יוסף סי' תרכ"ה] למ"ד
שהוא זכר לענני הכבוד למה לא נעשה זכר למן ובאר, 13עוד הסבר למה אין לגוים שייכות לסוכות ביאר מו"ר הגרמ"י רייזמן
שליט"א ע"פ ד' הקדושת לוי דכל ענין חג הסוכות הוא השלמת תשובה
ובבית אלקים למבי"ט שער היסודות פל"ז תי' דמן ובאר מאהבה וכל ענין אהבה הוא לקיים מצוות שלא ע"מ לקבל פרס אבל
הם הכרחיים לחיי אדם ,ואנו רוצים לעשות זכר למה גוים כל מה שעושים גם כשעובדים חע"ז שלהם לגרמי' הוא דעביד,
והביא מס' עצי חיים לסוכות [לאחי בעל דברי יואל מסטמאר ואביו של
שלא הי' הכרח ,ועד"ז החת"ס בדרשות נה .ע"פ מש"כ הברך משה זי"ע] ליישב קו' התוס' סוכה כט .ל"ל קרא למעט סוכה
חיי אדם כלל קמ"ו א' לרמז במש"כ בסוכות מלא לרמז ולולב הגזול תיפו"ל מצד מצוה הבאה בעבירה ותי' ע"פ המבואר שם
בגמ' לענין המכס דהי' ס"ד שכיון שהכל של הקב"ה לא איכפ"ל בגזל
גם על סוכות שישבו בה במלחמת סיחון ועוג וזה לסימן דבלא"ה הכל שלו ומבואר במהרש"א דזה שייך רק בעולה שכולו לה'
שבעצם לא הי' צורך לענני כבוד להגנה דהרי גם סוכות אבל שאר קרבנות דיש ממנו לאדם פשיטא שא"י לעשות מגזל ,וא"כ
לנתב' לעיל דעיקר ענין סוכות הוא לעשות מאהבה בזה ס"ד שאפשר
ממש הגין עליהם אז ,ומזה מוכרח דכל ענין ענני כבוד לעשות מגזל קמ"ל .וביאר מו"ר לפ"ז ,הסיפור הידוע על הגר"א ששמח
הי' לכבוד כלל ישראל 14,וחיד"א תי' [ראש דוד פ' אמור] מאד לקיים מצות אתרוג ללא שכר יותר מעצם קיום המצוה ,דיש בזה
משמעות מיוחדת בחג הסכות דוקא .וסיפר א' משומעי השיעור ר' אהרן
לובינסקי זצ"ל שבשכונתו שערי חסד בירושלים יש גר צדק שהי'
למזבח ואומרת עד מתי אתה מכלה ממונם שלישראל וזה היפך ענין לשעבר גלח יפאני שעיקר הטעם שהתגייר לפי שקרא הסיפור הנ"ל על
סוכות. הגר"א והי' לו מזה התפעלות עצומה דאצל הגוים כל ענין ע"ז וגלחים
14החת"ס לעיל שם נג :נקט כד"פ דלמ"ד סוכות ממש הכוונה לשעת הוא לטובת עצמם שעי"ז יקבלו שפע וימחלו עוונותיהם ,ויוכלו לעשות
מלחמת סיחון ועוג וכ"כ הרוקח בהל' סוכה ,ופי' בזה טעם שנשים מה שרוצים ,ובנקודה זו בחר בנו ה' מכל העמים ,ובזה מבואר מה
פטורות מסוכה דנשים לאו בני כיבוש מלחמה נינהו ,ולר"א דענני כבוד שדוקא בסוף מס' סוכה [וכדאיתא מר' צדוק דכל עניני המס' שייכא
הי' כ' דענין ענני כבוד הוא שע"י חטא העגל פלטם הענן וע"י המחילה למס'] איתא מעשה דבילגה שהיא נתחנכה בצורה שעסק תורה ומצוות
חזר וקלטם הענן ע"כ עושים אז סוכות ונשים שלא פלטם הענן מעולם הוא עסק של סגולות ושכר ,ולכן ברגע שהמזבח לא משפיע היא עולה
ח
התורה חג הסוכות שירת
מה שהיו"ט והמס' נקראים ע"ש מצות סוכה דרק ענני כבוד הי' מיוחד לישראל ולא לערב רב ,או
דוקא שענני הכבוד ניתן להם בלי תלונות .ובבני יששכר
במאמרי תשרי תי' ע"פ מה דנקט בפשיטות כמו הפסוק
ועפ"י כל מה שנתבאר יבואר היטב למה נקרא היו"ט בנחמי' הנ"ל דגם בחטא העגל לא הפסידו הענני כבוד
ע"ש מצות סוכה ולא ע"ש ד' מינים ,הגם דהוקדמו
כלל ,וזה הי' חידוש דהרי אהרן שבזכותו הי' ענני הכבוד
בפסוק ,וכן מה שמס' סוכה הותחל בדיני סוכה ולא בד'
הי' חלק מחטא העגל ואעפ"כ לא נסתלק ,והטעם דע"י
מינים ולכן ממילא כל המס' נקרא ע"ש הסוכה ,כיון
החטא יחזרו אח"כ בתשובה ויהי' לזה השפעה עצומה
דעיקר פנימיות החג הוא ע"ש מה שאנו זוכים אחרי לדורות כל ענין יוכ"פ וי"ג מדות והקב"ה לקח כ"ז
טהרת יוהכ"פ ליכנס תחת כנפי השכינה ולשבת שם עם בחשבון ,ולכן לא נסתלקו ענני הכבוד וא"כ הזכר לענני
האושפיזין הקדושים ,וד' מינים אינם באים רק להראות הכבוד הוא המשך לכוחו הגדול של יהכ"פ וכח
שניצחנו בדינו של יו"כ ובזה גם להכשיר ולתקן את
התשובה שקיבלנו.
האברים שלנו שנזכה ליכנס לסוכה ,ובזה א"ש דמצות
סוכה שייך בין בזמן המקדש בין שלא בזמן המקדש בין בארמון המלך לא חסר כלום
בא"י בין בחו"ל בין ביום בין בלילה בין בחול בין
בשבת ,שהחסיון בצלו של הקב"ה לא מוגבל לא בזמן ולנתבאר לעיל בגודל קדושת הסוכה וזה בחי' ג"ע
ולא במקום וזה בחי' קדושת המקדש ובחי' א"י בכל ועוה"ב וק"ק אנו נכנסים בזה לארמונו של הקב"ה ,יש
מקום ונא' כי יצפנני בסוכו ביום רעה וי"ל דהכוונה גם לתרץ בפשיטות ,דכיון שאנו נמצאים בבית המלך
במצב של חושך וגלות הסוכה מלווה אותנו 15 ,אבל ממילא לא חסר כלום ,דהיעלה על הדעת דמי שמוזמן
מצות ד' מינים אינם אלא להכשיר אותנו לסוכה וכן מה בבית המלך לא יותן לו לאכול ולשתות ,וא"כ זה כבר
שבא ע"ש האסיף גם לא נוגע תמיד ,דעני אין לו קרקע, תוצאה ואין צורך להדגישו .וידידי הרב אליהו לוונשטיין
וגם בגלות אין לנו קרקעות[ ,עי' לקמן מש"כ בשם שפ"א שליט"א הראה לדברי תנחומא פ' חקת דכשהתלוננו על
דענין האסיף הוא השפע הגשמי לגוים וישראל מקבלים פנימיות הלחם הקלוקל ואמרו שאין לחם ואין מים ,סילק הקב"ה
השפע ,והבאנו מהגר"ח קלופט שליט"א דזה שאין לנו שדות הוא הענני כבוד ועי"ז גופא באו הנחשים השרפים ,להראות
חלק מן הגלות וגם שהלחם שלנו בא מקמח חו"ל כיון דהשפע מה שקורה בסילוק ענני הכבוד ,ונראה מזה דענני כבוד
מגיע להגוים] ולכן עיקר המצוה דאורייתא הוא רק שייכים למן ובאר ,ולדברינו א"ש דבא להראות דכשהם
במקדש שאז אנחנו בשלימות השמחה והעשירות ,אבל מסולקים מארמונו של מלך ממילא אין להם לחם ומים
בגבולין המצוה דאורייתא הוא רק ביום הראשון וגזרו דהלחם והמים הי' מחמת קרבתם להקב"ה.
ע"ז שאינו דוחה שבת ושאר הימים הם רק דרבנן.
דברי חיזוק לסוכה וד' מינים מהגרצ"מ שליט"א
כיון שביארנו קצת ענין הסוכה והד' מינים נביא בזה כי לא חטאו בעגל ע"כ פטורות מסוכה עי' לעיל שהבאנו ד' הגר"א
מקצת מדבריו המלהיבים של מו"ר הגרצ"מ זילברברג דענני כבוד נסתלקו בחטא העגל והקו' מנחמי' ,ולד' חת"ס לא נסתלק
שליט"א להכנה לקדו' הסוכה וד' מינים: אבל פלטם הענן.
ובעיקר פטורא דנשים ידוע דעת ה"דברי חיים" דנשים לא ישבו בסוכה
ואשה שתעשה כן יהי' לה בנים טובים ,וכ"ה המנהג בצאנז ולכן הם
בענין השפעות הסוכה פוסלים חלק מן הסוכה כדי שיוכלו לשבת ביחד ולקיים כיין תדורו,
ובטעם הדבר פי' בערוגת הבושם ,דהנה יסוד מצות סוכה הוא קידוש
"ידוע הפלגות עצומות מצדיקים בגודל קדושת הסוכה, החומריות וענין בכל דרכיך דעהו שכל עניני הגשמיות יהי' לש"ש ,ולזה
כתוב בסוכה לשון אזרח לרמז על אברהם אבינו שנקרא איתן האזרחי,
דלפשוטו צ"ע טובא דמה כל הרעש לזכור כי בסוכות דהנה הנשמה הוא גר בעולם והגוף הוא אזרח ,ואברהם אבינו חידש
הושבתי וגו' בפרט למ"ד סוכות ממש ,הרי הניסים שיש יותר מצדיקים שקדמו לו לקדש הארציות והחמריות ,וע"י אכילה שתי'
לינה הנרמזות ב"ויטע אש"ל" קירב בני אדם להקב"ה ,ולפ"ז א"ש
לנו כל רגע ורגע בכל נשימה ונשימה הוא הרבה יותר מיעוט נשים ,כיון דכל עצמותן שהם עוסקים בגשמיות הוא כדי לסייע
גדול מלהיות מוגן במדבר מן החמה והשרב .וא' לקיום תורה ומצוות של הבית שלהם ,וא"צ החידוש של הסוכה ,וא"ש
הביאורים הוא דאויר של הסוכה אינו אוירו של עולם דנמעט ממלת אזרח ,ולכן יש קפידא שלא ישבו בסוכה דזה יהי' בזיון
בשבילם.
כלל ,אלא הוא אויר ג"ע ביהמ"ק וענני הכבוד וכסא והוספתי לפ"ז דיש לזה מקור בתורה ,דהנה במש"כ אצל אברהם
הכבוד ממש ,וכ' אור החיים הק' "סוד הסוכה והחג הם והשענו תחת העץ יש במדרשים שהי' זה בסוכות תחת עצי סוכה וכן
נקט רבי אלעזר הקליר בפיוט ליל א' דסוכות ,ולכן הושיב שם המלאכים
פלאי פלאים אבל אומר לכם מעט כדי שתדעו שהסוכה וגם הוא בעצמו עמד עליהם תחת העץ ,וא"כ י"ל דלכן שאלו המלאכים
איה שרה אשתך למה היא לא יושבת בסוכה ,ולזה ענה "הנה באהל"
היינו עיקר עבודתה היא באהל שלה שמה היא מקדשת כל החומר ע"י
15הנה ראשי המדינה כאן עסקו להשיג מארה"ב ההגנה האוירית הכי אפי' ובישול לש"ש ,והוסיף ע"ז מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א דא"כ
מתקדם בעולם ,ואלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו נעסוק להביא ליושבי כתוב כאן גם המקור שזוכה לזה לבנים טובים דע"ז אמר המלאך שוב
הארץ ההגנה המוקדם והמתקדם והמעולה ביותר שהוא החסיון בכנפי אשוב אליך כעת חי' והנה בן לשרה אשתך וזכתה לבן שנעשה לאחד
השכינה ע"י מצות סוכה. מאבות של כלל ישראל.
ט
התורה חג הסוכות שירת
שלפעמים אחר אכילת המוציא הי' בדביקות שעה אינה מה שאתה רואה בעיניך" ובעצם ע"פ דרך הטבע
ארוכה עד שהתעורר וביקש מים אחרונים ,עד שהעירו ל"ש להכנס לסוכה רק בנשמה בלי גוף ,אבל הקב"ה
לו שעדיין לא אכלו ,וכן הי' יכול להיות להיפך שכבר רומם אותנו כ"כ ע"י קדושת יוהכ"פ לכן ביכולתינו
אכלו וסבר שלא אכלו ,ואף שאין לנו שייכות לדרגות ליכנס לסוכה ועי"ז לספוג בתוכינו קדו' עצומה למשך
כאלו אבל לפחות נדע להתנהג כדבעי באכילה ושתי' כל השנה ,והקב"ה רוצה להראות בזה דגם בשפל המצב
בסוכה. ביכולתינו להתרומם לדרגות כ"כ גבוהות ,וכן הי'
ביציאת המצרים שהקב"ה הוציאנו משפל המצב
בענין השפעות ד' מינים והכניסנו למדבר בענני הכבוד והכניסנו לסוכות ממש
הנה הקב"ה נתן לנו המתנה הנפלאה של ד' מינים וכל דהיינו שהי' בו הקדושה העצומה של סוכה ,ויל"פ
העבודות הנפלאות שנעשית עתה דהיינו הנענועים סוכות ממש ע"ד רש"י ר"פ וישלח מלאכים ממש ,דהיינו
הקדושים וההלל וההושענות ,ובכל זה יש בחינות בלי שלא הי' רק ענני כבוד גרידא אלא הי' סוכות ממש עם
סוף ,אבל לפחות יש לדעת משהו ,דהמינים הם לבושים כל הקדושה העצומה והנוראה שיש בסוכה שזה הרבה
לאורות גדולות ועצומות כמו שאמר שלמה "שלשה יותר מעני הכבוד ,וזה פלא פלאים שזכינו לישב בסוכה
המה נפלאו ממנו וארבעה לא ידעתים" השלשה המה לארבעים שנה ,וזה"פ למען ידעו דורותיכם שלולא
פסח מצה ומרור וארבעה לא ידעתים זה ד' מינים שאנו זוכים פעם בשנה לשבת בקדו' עצומה כזו ,לא
שבלולב .ובזרע קודש "דהלולב בשורשו אור גדול מאד היינו מאמינים שכלל ישראל ישבו בקדושה זו למשך מ'
הגם שהלולב הוא קטן" ,ולשון הבני יששכר "האתרוג שנה.
הוא פרי בעוה"ז ובעולמות עליונים יש אורות הנקראים ובנוסח של התפלה אומרים בכניסה סוכה ובזכות צאתי
אתרוג"[ ,ל"מ כעת] 16וכמו כן המינים הם לבושים לד' מביתי החוצה יחשב לי כאילו הרחקתי נדוד והביאור
אברים שלנו ,והד' מינים הם צינורות להמשיך לנו ד' ע"פ מה שאמרו הצדיקים שכל פעם שאנו נכנסים בסוכה
אותיות שם הוי"ה ושהאברים שלנו יהי' בחינה של הגשמי הנשמה שלנו נכנסת לעולמות עליונים ומקבלת
מרכבה לאותיות הוי"ה שנא' ולקחתם לכם אנו לוקחים שם אוצרות עצומות של ג"ע וק"ק וא"כ א"ש דאפשר
את עצמינו ,וגם הם כמו כלי זיין שאנו זוכים לגרש בזה לבקש דיהי' נחשב כאילו הרחקתי נדוד.
כל הקליפות מן האברים שלנו ,ובשעת הנענועים
וההקפות יש לכוון להתפלל במחשבה ובדיבור שנזכה והנה זה פשוט דכל מי שרק נכנס לסוכה גם בלי השגה
לקדש ולטהר האברים שלנו היינו הדס ערבה ואתרוג בקדושת הסוכה הרי הסוכה מקדש ומטהר אותו ,אולם
לקדושת העינים והפה והלב ,והלולב שהוא נגד קדושת אינו דומה כלל למי שקצת לומד בספה"ק בענין קדושת
הברית ,וכל אחד יתפלל בנוסח שלו העיקר שיהי' מכל הסוכה ,וכן מי שמשקיע בעניני מס' סוכה והלכותי'
הלב ובהשתפכות הנפש. דוודאי יקבל עי"ז השפעות עצומות ,וכיון שקדושת
הסוכה גדולה כ"כ יש ליזהר שכל ההנהגה שם יהי'
מרומם יותר .וידוע על הרבה צדיקים לפני שנכנסו הפעם
16הרמב"ן בפרשת אמור בקרא דפרי עץ הדר [כ"ג ,מ'] ,שכתב בזה"ל:
ועל דרך האמת פרי עץ הדר הוא הפרי שבו רוב התאוה ,ובו חטא הראשון לסוכה נתמלאו בהתרגשות עצומה ואהבת ה'
אדה"ר שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו' .והנה החטא בו ובושה ושמחה באופן של רשפי' רשפי אש ,וכן בשעה
לבדו ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים עכ"ל .והק' בס' ביכורי שלמה שהיו בסוכה הי' בהתפשטות הגשמיות ממש וע"י
(סי' כ"ה ס"ק קי"ב) הרי אין קטיגור נעשה סניגור ,וכיון דהיה החטא
בפרי זה איך נוכל לרצות בו ,וכתב שזה כוונת הרמב"ן ז"ל במש"כ שנזכיר דרכיה ם ונתפלל להקב"ה שיהי' לנו עכ"פ קצת
דהחטא היה בו לבדו ,ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים וכיון דאינו נגיעה בזה גם אנו נזכה לשייכות.
מרצה אלא בצירוף שאר המינים ,לא שייך בזה אין קטיגור נעשה
סניגור .והק' עליו בספר כלי חמדה [שמיני אות א'] דאין זה סברא כלל,
כיון דסוף כל סוף גם הוא מרצה ,ואיך מרצה ,הא אין קטיגור נעשה הרה"ק ר' בעריל מראדישוץ זי"ע בצעירותו הי' לו
סניגור .ולזה תי' ע"פ מה ששמע מפ"ק אדמו"ר הגאון הקדוש מגור דחקות נוראה ופעם לא הי' לו מה לאכול מוצאי יו"כ
זצוקללה"ה בעהמ"ח ספר "שפת אמת" דלכן היה אהרן יכול להקריב פר
ועגל והיה כפרה על חטא העגל ולא הי' חשש קטיגור נעשה סניגור כיון וצם ברציפות עד ליל סוכות שמישהו הביא סעודות יו"ט
דהי' תשובה מאהבה ,והקטיגור בעצמו נהפך לסניגור ,ולא שייך בזה לביתו ,ובשעת הסעודה ייסר עצמו ברוב ענותנותו
אין קטיגור נעשה סניגור כלל .וכן פר ועגל של ישראל כיון דהיה זה
עיקר הקרבן לכפרה על חטא העגל והיה בתשובה שלימה מאהבת "בעריל בעריל הרי המצוה הוא לחשוב על סוכה און די
השי"ת ומתוקן החטא לגמרי .ולפ"ז י"ל כן גבי אתרוג לפמש"כ ליגסט אין טעליר" [-הרי אתה שקוע בתוך הצלחת] הרי יש
בקדושת לוי [בדרשה לשבת שובה] ,דסוכות הוא תשובה מאהבה ,א"כ
ל"ש בזה אין קטיגור נעשה סניגור כלל ,דאדרבה הקטיגור נהפך לנו לימוד כמה יש להתחזק בקדו' האכילה בסוכה.
לסניגור .ויש לומר דזה כוונת הרמב"ן ז"ל במש"כ שאנחנו נרצה לפניו הצמח צדיק אמר דלכן משתסרח המקפה יוצא מסוכה
עם שאר המינים ,לפי מה דאיתא במדרש [ויק"ר ל' י"ב] ,ענין צירוף ד' דמי שיכול לשהות בסוכה ויכול להרגיש אם נתקלקל
מינים שיתאחדו כל ישראל יחד שישראל נמשלו לד' מינים אלו ,וכיון
שנעשין אחד הרי ממילא הוי תשובה מאהבה ומגעת תשובתם עד כסא האוכל אין מקומו בסוכה .ואצל הישמח משה העיד נכדו
הכבוד ומתקן הקטיגור לגמרי ,ולא שייך בזה אין קטיגור נעשה סניגור.
י
התורה חג הסוכות שירת
אח"כ כשהתבשל ונגמר בשדה וקצרנו ואספנו ראינו ובמשך כל עבודת הלולב גם כשלא מרגיש כלום מכל
שבתוך הקליפה בפנים נמצא בו מתנה עצומה ונפלאה הענינים העצומים שקורים עי"ז ,מ"מ אל יפול בנפשו,
מהקב"ה ,שיש בו אוכל מתאים ומבריא לגוף האדם רק שיהי' מלא שמחה על שזוכה לקחת הד' מינים
והיין שבתוך הגפנים ג"כ זה הכל טמון בתוכו ולא נראה ולעשות בו כל העבודות .ויאמין שאין שמץ השגה למה
בחוץ ,ומצידינו לא היינו יכולין לעשות כלום רק עצים שפועל בזה בנפשו ובעולמות עליונים.
יבשים בלי שום לחלוחית מזון וכדו' ואז השמחה גדולה
מאוד. השפעת השמחה בחג הסוכות
וכ"ז בהיותו בשדה אבל אחר שכבר עשה ממנו לחם גם יש לדעת דעיקר היו"ט נקרא זמן שמחתינו ע"ש
טרי וגם יין והביאו לשלחנו כבר נשכח ממנו קצת החסד מצות השמחה וזמן מלשון הזמנה שבזה אנו מכינים
הזה ולכן עדיף שבסכך יהי' שם הפסולת ,ואז יסתכל שמחה לכל השנה .ולשון הפלא יועץ בשם גורי אריז"ל
ויראה איך הי' נראה בחוץ ומה נתן לו הקב"ה בתוך ד"מי שהוא שמח וטוב לב בהחג הקדוש הזה דסוכות,
הקליפות האלו ונמצא דהדרש והפשט משלימים זה את מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהי' לעולם שמח" וכל
זה היטב דההסתכלות בפסולת מביא אותנו להודות המצוות של היו"ט מסוגלים להשפיע עלינו שמחה
להקב"ה על החלות הטריים והיין המתוק שנמצא עכשיו עצומה לכל השנה ,בפרט למי שמשקיע במצות סוכה
על השלחן. ובלימוד עניניה וסוגיות שלה בין בסוגיות עמוקות או
בפנימיות הענינים המבוארים בתורה שבכתב ותורה
עי"ל עפמש"כ שפת אמת תרמ"ג עה"פ נתת שמחה שבע"פ ובספרים הקדושים כ"א לפי דרגתו ,בוודאי יזכה
בליבי מעת דגנם ותירושם רבו פי' שבסוכות הוא ימי ליותר ויותר שמחה לכל השנה .וכן כל יחיד ע"י שחושב
השפעה לעולם והאומות כ"א נוטל משלו ומאסף רוב מחשבות של שמחה ומדבר עם בני ביתו בעניני שמחה
דגן ותירוש אבל בנ"י הם מקבלים הפנימיות ההשפעה יהי' זה צינור נפלא לכל ההשפעות שלשמחה לכל
שהוא התענוג והשמחה עי"ש באריכות וא"כ י"ל דזה השנה .ע"כ חלק מדברי מו"ר שליט"א.
הרמז שאנו מסככים דוקא עם פסולת גורן ויקב להורות
שאין עיקר השמחה שלנו על הדגן ותירוש. בענין פסולת גורן ויקב
מבואר בגמ' סוכה יא .למסקנא דהא דבעינן שסכך יהי'
ענין בירור הפסולת הוא העלאת הגשמיות מגידולי קרקע ואינו מקבל טומאה ילפינן ממש"כ
והג"ר חיים קלופט שליט"א ר"י חזון יחזקאל הוסיף על "באספך מגרנך ומיקבך" מה שאתה בורר מן הגורן
דברינו דזה שאין לנו שדות הוא חלק מן הגלות וגם והיקב וזהו פסולת גורן ויקב וזה דבר שאינו מק"ט
שהלחם שלנו בא מקמח חו"ל דהשפע מגיע להגוים .גם וגידולו מן הארץ .והדבר תמוה דנמצא דרשת חז"ל הוא
הוסיף לפרש דכל הענין לברר הפסולת זהו עיקר ממש היפך פשטי' דקרא ,דהרי הפשטות הוא דסוכות יש
התפקיד שיש לנו בגשמיות לברר הדבר הרוחני מן להיות בזמן האסיף שהוא זמן שמחה לאדם שמכניס
הגשמי וזהו עיקר תכלית מה שיש לנו בגשמיות ,ולכן ומאסף הגורן והיקב אליו והוא שמח עם האוכל ולא עם
אנו מדגישים זה בהסכך כיון שכל עיקר ענין סוכות הוא הפסולת וזהו יסוד חג הסוכות ,ובקרא זה גופא ילפינן
להעלות הגשמיות כידוע וכל דרכיך דעהו מה שאנו דאדרבה הסכך צריך להיות דוקא מן הפסולת ולא מן
עושין כל הדברים הגשמיים בסוכה לכן אנו מראים כאן האוכל ,ולכאורה הי' עדיף אם הסכך היה עשוי מהגורן
שהצלחנו להגיע לשלימות הבירור שהשארנו הפסולת והיקב גופא [כגון יין משניר הנקרש] וכל פעם שיושב
חוץ מן האוכל. בסוכה יסתכל בסכך ולבו יתמלא הודאה להקב"ה על
מה שנתן לו ,ולמה הקפידה התורה על הפסולת דוקא?
ענין חג הסוכות הוא בירור אוכל מתוך פסולת
שוב ראיתי דברים נפלאים ברבינו השפ"א סוכות תרמ"ט בבית אנו לא מרגישים מה שהי' בשדה
דיסוד מצות סוכה הוא לכתך אחרי במדבר שכלל ישראל והנראה בעז"ה בהקדם דיל"ע למה אין אנו שמחים
נמשכו ממילא אחר הקב"ה וזה מראה שהם דבקים בזמנינו באסיף .והסבה פשוטה בשביל שאין לנו שדות
בעצם בהקב"ה ,וכמו אצל א"א ע"ה הי' קודם מעורב ואנו לא עובדים בשדה רק אנו קונים מן המוכן ,אבל
בין האומות ואח"כ התברר ונבחר מביניהם וכמ"ש לך כשהי' לנו שדות וכרמים היינו עובדים ע"ז כל השנה
לך ה"נ בחודש השביעי כל מה שכל באי עולם עוברין והיינו מאמינים בחיי עולם וזורעים ומקווים שיבוא
לפניו כבני מרון הוא כדי לברר המרגליות מביניהן גשם ,ואחרי שסו"ס התחיל לצמוח היינו רואים רק המוץ
ולהשליך הפסולת בחג הסוכות ,וזה ענין חג הסוכות והקליפה ולא ראינו כלל שיש בתוכו פנימה אוכל רק
כמ"ש במדרש המוץ והתבן מדיינין בשבילינו נזרעה
יא
התורה חג הסוכות שירת
מי שבידו לעשות סוכה או ד' מינים איזה יעדיף השדה ואח"כ כשבא הגורן וזורין המוץ ברוח ומכניסין
הנה ביארנו לעיל באריכות ,דהתורה קבעה שם החג הדגן נתברר מי העיקר ,וזה הבירור נגמר בר"ה ויו"כ
ע"ש הסוכה ,וכן המסכתא שמדברת בעניני היו"ט דרשעים נחתמים למיתה ועמך כלם צדיקים ישבו
נקראת ע"ש הסוכה ,ונראה מזה שעיקר היו"ט הוא ע"ש בסוכות וכן הי' בירור במצרים ע"י כור הברזל ובנ"י
מצות סוכה ,ומצות ד' מינים מתקיימת בחג זה להשלמת נמשכו אחר הקב"ה במדבר ,אולם אז בתחילה הי' בלי
ענין הסוכה ,וביארנו ע"פ פנימיות ענין סוכה שהוא דעת גמור שנמשכו אחריו כבהמה ורק אחרי מ' שנה
לחסות בצלו של הקב"ה אחרי טהרת יו"כ ,וד' מינים במדבר הבינו למפרע מה הי' כאן במדבר שהגיעו לדעת
הוא רק לסימן שניצחנו ביו"כ ,וכן להכשיר את האברים השלימה ולכן חזר משה עוה"פ על כל המסעות ,ולכן
שלנו שנהי' ראויים לשבת בצלו של מקום ,ביחד עם סוכות אינו מיד אחר פסח אף שעצם ההליכה במדבר הי'
האושפיזין הקדושים ,וד' מינים מוגבלים למקום וזמן, מיד אבל עדיין לא השיגו זה רק אחר מ"ת ובסוף ולכן
דרק במקדש הוא לז' ימים מדאורייתא ,אבל בגבולין סוכות הוא רק בזמן האסיף דרק אז הבינו כל פרטי
הוא רק ליום אחד ,וכן רק ביום ולא בלילה ,אבל סוכה הגאולה ,ולכן מודגש כל ענין הדעת דלמען ידעו דרק אז
שייך ביום ובלילה בכל ימות החג בין בארץ בין בחו"ל הגיע ההשגה והדעת וכפי שהבטחנו בפ' וארא ד'
וגם בזמן הגלות ,והביאור דד' מינים מתייחס לאסיף לשונות וכ' אח"כ וידעתם כי אני ה' ע"כ דבריו הנפלאים
ועשירות ,ועני אין לו קרקע ובגלות אין לנו קרקע דשפע עי"ש קצת יותר בהרחבה.
הגשמי עובר דרך הגוים ,ולכן דוקא בזמן המקדש עכ"פ לפ"ז יוצא דכל עיקר חג הסוכות ומצות הסוכה הוא
ובמקדש ,שאנו בשיא השלימות והעשירות אפשר לבטא ענין הבירור הפסולת מן האוכל וא"כ א"ש טובא למה
את השמחה הגדו לה ע"י ד' מינים ,אבל סוכה שהוא יש לעשות הסכך מן הפסולת דוקא דבלי שרואין
החסיון תחת כנפי השכינה שמגין עלינו בכל מצב לכן הפסולת אין אנו יודעין ולא משיגין מעלתינו מה
שייך זה בכל מקום ובכל זמן ובכל רגע ורגע מימות שהלכנו אחרי הקב"ה במדבר ,ורק כשאנו רואין נגד
החג. עינינו הפסולת שממנו הגענו אנו רואין איך שנתבררנו
והשתא אם נבוא לדון בחולה שנמצא במקום מרוחק מתוך הפסולת וזהו שמחת האסיף דזהו הבירור וא"ש
מיהודים ,או שנמצא בבית סוהר ובידו לבחור במצוה דדרשת הפסוק ופשטי' דקרא משלימין זה את זה.
אחת בלבד ,או מצות סוכה או מצות ד' מינים ,איזה
ענין מיעוט פרי החג
מהם יעדיף ,דלדברינו לכאורה יקדים את הסוכה דזהו
עיקרו של חג ונוגע בכל מקום ובכל זמן מדאורייתא, ויש להוסיף ענין פרי החג שמתמעטין והולכין במשך
וכבר דן בשאלה זו הג"ר שלמה קלוגר זצ"ל [בהגהות היו"ט שכנראה זה סדר של בירור דפסולת מתוך אוכל
חכמת שלמה על שו"ע סימן תרכה ס"א] באופן שהי' לפניו ב' עד שבשמיני עצרת נשארים אנחנו לבד מיוחדים לה'.
עיירות ,באחת יש סוכה ,ובאחת לולב ,לאיזה עיר ילך, ואגב -נשאלתי ע"י הג"ר דוד יחזקאל קרויס שליט"א
והשיב ,ד לכאורה היה נראה דסוכה קודם ,דהוי קודם למה חוזרים ארבע פעמים על הקריאה דסוכות משא"כ
בזמן ,דזה חל בלילה וזה ביום .אך בסוף העלה ע"פ בפסח והתי' פשוט כיון דכל יום יש לו משמעות מיוחדת
מש"כ בספרו קהלת יעקב [בדרושים לסוכות תקצ"ז] למס' הקרבנות ול"ש לערבן כלל והרי לכן אומרים הלל
שהלולב קודם מכח שהוא פרסומי ניסא ,כמו שכתוב שלם כל יום כיון שחלוקים בקרבנותיהן .ובזה נתעוררתי
במדרש (פרשת אמור) שבו נודע שישראל זכו בדין להעיר על ד' רבי יהודה סוכה מז .דס"ל דאין פרים
והוכיח כן ממה שהתורה הקדימה לולב לסוכה ,יעו"ש. מעכבין זא"ז כיון שבלא"ה מתמעטין והולכין כנרא'
שאין קפידא וצ"ב הלא יש לזה משמעות מיוחדת כמס'
והג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א [בספרו חשוקי חמד ריש האומות .וכנר' דהלא ז"פ דל"ש להוסיף דלא יהי' עלה
מס' סוכה] דן בשאלה זו ,והביא ד' הגרש"ק הנ"ל והק' שם פרי החג ויש רק אפשרות למעט ומיירי שממעט
דוודאי סוכה עדיף שהרי כשישב בסוכה יקיים מצוה יותר מדאי וכנר' דאדרבה כיון דכל ענינו למעט ולחסר
בכל רגע ורגע ,משא"כ כשיטול לולב יקיים מצוה רק כוחן של העכו"ם וכל המספר הוא היכי תמצי לחסר
בזמן מועט .וצידד דתלוי בדברי הירושלמי מגילה פ"ד ולמעט ואין אנו צריכים להם כלל והם רק שם כדי לברר
הי"ב [בקטע האחרון של המס'] דנחלקו אמוראי במי שאין מהם כלל ישראל וכדכ' שפ"א הנ"ל ממילא כל שאתה
בידו לקיים רק או תפילין או מזוזה ,די"א שמזוזה מחסרן סגי ולא איכפ"ל כמה אתה מחסר מהן.
קודמת דנוהגת בשבת ויו"ט ,וי"א דתפילין קודמים
דמצוה שבגופו עדיף ,וכ"פ בשו"ע סי' ל"ח סי"ב ורמ"א
בריש הל' מזוזה [יו"ד סי' רפ"ה ס"א] ובספר בית הלל
ביו"ד שם פי' כפשוטו דתפילין בגוף האדם ומזוזה
יב
התורה חג הסוכות שירת
שעדיין לא הגיע חיוב סוכה וד' מינים ,וודאי תפילין במלבוש דאי הכוונה חובת הגוף ביחס לחובת קרקע
קדים דכעת יש עליו מצוה ,ובחוה"מ למה דמספקי' אי א"כ גם מזוזה חובת הגוף ,ולפ"ז תפילין קודמים גם
חוה"מ זמן תפילין הוי ספק דאורייתא וא"כ ביחס ללולב לסוכה ולולב ,אולם רע"א בהגהותיו על יו"ד שם
דרבנן יש להקדים התפילין אבל ביחס לסוכה דאורייתא ובתשובותיו ח"א סי' ט' בירר ע"פ ד' הירושלמי בפנים
יש להקדים הסוכה ,וצ"ע הרי בחוה"מ אין סוכה חובת דתפילין החוב מוטל על גופו ואין לו דרך להפטר ממנו,
הגוף ודמי למזוזה ,כן צ"ע במש"כ שם אח"כ דסוכה אבל חובת מזוזה הוא רק ביש לו בית ,ולפ"ז לולב קודם
ומזוזה סוכה עדיפא דהוי חובת הגוף ,הרי לפני סוכות למזוזה .וא"כ י"ל דלדבריו לולב יהי' גם קודם לסוכה,
מזוזה עדיף ובחוה"מ הרי אינו חובת הגוף ודוחק לומר דלולב כל אחד חייב ,אבל בסוכה מצטער וירדו גשמים
דמיירי שכבר הגיע לילה הראשון ,והי' אפש"ל דכיון פטורים גם בלילה ראשונה לכמה דעות כמבואר
דא"א ג' ימים בלי שינה ממילא יתחייב בסוכה ,או י"ל במשנ"ב סימן תרל"ט סקל"ה וסי' תר"מ ס"ק ט"ו .ולענין
דס"ל סברת קיום דאורייתא עדיפא על סברת חובת הולכי דרכים ,נחלקו הפוסקים ,דעת האליה רבה תר"מ
הגוף. סקכ"ג שפטורים לכו"ע אף בליל יו"ט הראשון ודעת
הפמ"ג א"א שם סקט"ו וביכורי יעקב שם סקכ"ד דתליא
ולפ"ז בנדון שלנו יהי' סוכה לפני לולב כיון דסוכה ז' בפלוגתא דמצטער.
ימים דאורייתא הגם דלולב יותר חובת הגוף ,וכן
למש"כ שם להקדים תפילין לסוכה ולולב דתפילין תדיר ויש להעיר על דבריו דלמעיין בדברי רעק"א בפנים 17
כל השנה וסוכה ולולב רק פעם אחד בשנה ,י"ל דסוכה יראה להדיא דהשווה סוכה ולולב להיות חובת הגוף
עדיפא מלולב דזה כל רגע ורגע מן החג משא"כ לולב. ביחס למזוזה דרק מזוזה מקרי שיש לו יש לו דרך
וכ"כ בכף החיים סי' תרכ"ח אות י"ד בשם בשמים ראש להפטר ממנה שלא ילבש בגד או שלא ידור בבית ,אבל
שיעדיף הסוכה מצד תדיר דנוהגת מה"ת כל ימי החג, סוכה מקרי חובת הגוף שאין לו עצה להפטר ,וד' רעק"א
אלא דאם שייך לשבת בסוכת חבירו לא נכון לבטל מסתמא בנויים על דברי הרמב"ם פי"א מברכות ה"ב
לולב. ד"יש מצוות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד
שיעשה אותה כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואילו הן
וי"ל שכל דברי החכמת שלמה אמורים באופן שיוכל הנקראין חובה לפי שאדם חייב עכ"פ לעשותן ויש
לקיים סוכה פעם אחת או לולב פעם אחת ,אך בעניננו מצוות שאינן חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה
שיוכל לקיים בסוכה מצוות הרבה של ישיבות רבות, ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית החייב במזוזה אלא
ואילו לולב מצותו מהתורה רק ביום הראשון ועוד ו' אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב וכן אין
מצוות לשאר הימים ,לכאורה יש להעדיף את מצוות חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה" [וברמב"ם בעצמו
הסוכה .וכן לדברינו בפנים שעיקר החג נקרא ע"ש קצ"ע דלמאי נפק"מ הוצרך לחלק ביניהם העיקר בא להדגיש דכל
הסוכה א"כ אולי זה עדיף לענין קיום המצוה. סוג מצוה חייב בברכה אבל לרעק"א הרווחנו נפק"מ בזה להלכה],
ומבואר דיסוד החילוק הוא דמזוזה ומעקה לא ניתן כלל
ויל"ע לדעת הגרש"ק דהקדים את הלולב מצד פירסומי
רק למי שיש לו בית ואם אין לו בית אין חובה לקנות
ניסא ,האם זה גם בחו ה"מ שכל עיקר חיובו רק מדרבנן,
בית כדי שיתחייב במצוה ,אבל סוכה ניתן כחובה על
וכן בשנה שיו"ט ראשון חל בשבת שאין כלל מצות
האדם ויש לו לרדוף אחריו ומה דפטור במצטער וירדו
לולב דאורייתא האם עדיין יש להקדים הלולב ,והנה
גשמים והולכי דרכים הוי גדר "פטור" וכחולי מעיים
בראשונים שבת כג[ :עי' רשב"א וריטב"א ור"ן שם] בספק
שפטור מן התפילין שלא מגרע מגדר החובה ,וא"כ למי
בנר חנוכה וקידוש היום אי נ"ח עדיף משום פירסומא
שמסתפק לפני סוכות מה להעדיף א"א לקחת זה
ניסא ,כתבו דפשיטא דסברת פירסומא ניסא דרבנן אין
בחשבון[ .ויל"ע בגדר פטור דהולכי דרכים וכל הפטורים
בכוחה לדחות קידוש דאורייתא ,ובהכרח צ"ל דמצד דתשבו כעין תדורו האם הכוונה דלא ניתן כלל מצות סוכה רק
הדאורייתא הי' יכול לקדש אריפתא ,או שעיקר דין למי שנמצא במצב של דיורים]
קידוש על היין דרבנן [וכ"פ במשנ"ב סי' תרע"ח סק"ו] וא"כ
ה"נ לא יתכן שלולב דרבנן ידחה סוכה דאורייתא מצד אלא דלכ' סברת רעק"א הוא רק בלילה הראשון אבל
סברת פירסומא ניסא. שאר הימים אי בעי אכיל מיני תרגימא ולא יתחייב
בסוכה כלל והוי כמזוזה וא"כ אם יהי' לו שאלה זה
והנה לרעק"א פשיטא שבכה"ג יש להקדים הסוכה, בחוה"מ לולב עדיף ,אולם בתשובה שם נר' דאין נפק"מ
דהרי בדבריו הוא נותן תמיד עדיפות לדאורייתא יותר דמיירי שם בתפילין ביחס לסוכה ולולב וכ' דלפני סוכות
מדרבנן וא"כ בשנה שכל עיקר מצות לולב הוא רק
דרבנן בוודאי דסוכה עדיף .אולם להבנת הגרי"צ 17נכתב בעז"ה בשנת תשפ"ה ערב יארצייט מרן הגרעק"א זי"ע י"ג
זילברשטיין שליט"א דלולב נחשבת מצוה שבגופו ביחס תשרי.
יג
התורה חג הסוכות שירת
מי שבעלמא מזלזל בדברי חכמים איך יומשכו לו חסדים לסוכה שיש לו דרך להפטר ממנו ,יל"ע האם זה גם
ללא ד' מינים. באופן שכל עיקר מצות לולב דרבנן.
*גדרם של גזירות חז"ל בהלכות סוכה * ביטול מצות לולב דאורייתא ביו"ט א' שחל בשבת
והנה כיון שבשנה זו אנו כ"כ סמוכים על כוחם של חז"ל ואי ביו"ט ראשון של חג שחל בשבת עסקינן יש לנו
יש מקום לעיין בפרטיות בגזירת שמא יעבירנו, להדגיש כוחם הגדול של חז"ל שבשנה כזו ר"ה ג"כ חל
ובכלליות בכל גזירות חז"ל ופסולים דרבנן שנוגע מאד בשבת ,ועקרו בו חז"ל שתי מצוות חשובות דאורייתא
לכל הלכות סוכה ולולב ,ולעיין בכל מקום עד כמה שופר ולולב ולא נשאר לנו רק שופר דרבנן ולולב דרבנן.
העמידו דבריהם ,האם הפקיעו לגמרי את הכשרות ,או והנה לענין ביטול ת קיעת שופר כשחל ר"ה בשבת כבר
את המצוה ,כשעשאו בדיעבד ,והאם יש נפק"מ כשאין הארכנו טובא בשם ספה"ק ,איך ננצל מקיטרוגו של שטן
לו אפשרות אחרת ,וכן מה הדין בספיקות. בשנה כזו ,דהרי אמרו חז"ל כל שנה שאין מריעין לה
והנה בהל' סוכה וארבע מינים יש לנו הרבה פסולים בתחלתה מריעין לה בסופה ,ובאופן כללי הבאנו
וגזירות דרבנן שיש לנו לחקור בגדריהם ולפו"ר נראה שהשבת מגין עלינו או בנוסח שבשבת נמתקים הדינים
שאין בזה נפק"מ לדינא כי אם בספקות דסו"ס פסול הוא ממילא ,ולזה יש צורך גודל להתחזק בשמירת שבת
אולם אחרי העיון נר' שיש בזה נפק"מ רבתא ,ומקודם דא ל"כ אדרבה יהי' קיטרוג עלינו ,וכל קושייתם הי' על
נרשום כמה מהם לפי סדר הדפים במס' סוכה מה שנוגע שופר שמבואר שגם אם לא תקעו באונס מריעין לה
להלכות סוכה: בסופה ,אבל ביטול לולב בשבת לא הי' קשה להם דאין
בזה רק מצוה גרידא ,אולם הבן איש חי בשו"ת תורה
א :בדף ג .מח' ב"ש וב"ה במי שהי' ראשו ורובו בסוכה לשמה סי' תל"ו כן התקשה גם בנטילת לולב שהרי הוא
ושלחנו בתוך הבית דקי"ל כב"ש דלא יצא יד"ח שמא המשכת חסדים דבר יום ביומו וא"כ במה יהי' המשכת
ימשך אחר שלחנו[ ,שו"ע סי' תרל"ד ס"ד] וכן בסוכה קטנה החסדים אותו היום ,ולזה תי' דטעם שמא יעבירנו לא
פחות מז' על ז' פליגי ,דב"ש פוסלים וב"ה מכשירים בו' אמרו רק בשביל ההמון ,אבל עיקר טעמם דידעו ברוח
על ו' טפחים ,וקי"ל כב"ש [שו"ע סי' תרל"ד ס"א] אולם קדשם שהתיקון הנעשה ע"י מצוות אלו כשחל בשבת
בזה נחלקו הראשונים ,דרוב ראשונים סוברים דטעם נעשה מאליו ע"י קדושת השבת .ולפ"ז בעיקר אנו
ב"ש משום דפחות משיעור זה הוי דירה סרוחה ולפמ"ג צריכים להזהר בקדושת שבת אם אנו רוצים שע"י
[סי' תרל"ד א"א סק"א] שיעור זע"ז הוא הלכה למשה השבת יפעל לנו מצות ארבע מינים.
מסיני .אולם שי' הרי"ף [ד .יג .מדפי הרי"ף ע"פ ביאור
*הצורך ליזהר בדברי חז"ל כדי שיהי' לנו כח שופר ולולב
הרמב"ן במלחמות] דגם בסוכה קטנה טעם ב"ש משום
חשש שיכניס את שלחנו וימשך אחר שלחנו .ומטעם זה אולם לעיקר השאלה איך בר"ה שחל בשבת יהי' לנו
פסלו את הסוכה לכל הענינים כמבואר ברמ"א סי' תר"מ הגנה מן המקטרגים הבאנו שם בשם מרן החת"ס [בספרו
שסוכה שאי"ר לשינה אינו יוצא גם לאכילה [בית הלוי ח"ג תורת משה דברים קצ"ב א'] שהפליג בכוחם של חז"ל שגזרו
סי' נ"ג ,חזו"א סי' ק"נ ובביאור הגר"א על הרמ"א שם] .ובביאור לבטל מצות שופר אף שסודו גדול מאד ,ובלי זה אין
הלכה סי' תרל"ד ד"ה פסולה העיר על פמ"ג שנקט כלל כפרה ביוהכ"פ ,ובהכרח שהם קיבלו על עצמם
בסוכה גדולה טעם הפסול מחמת גזירה ,ובסוכה קטנה אחריות והבטיחו ,כי אף אם לא יתקעו שופר בר"ה לא
מה"ת ,שהרי לא מצינו מי שיסבור בסוכה גדולה יהי' מריעים לה בסופה ולזה כתב "ויש לעורר בזה אותן
להלכה שפסולה מגזירה שמא ימשך רק הרי"ף ,והוא האנשים אשר לא יאזינו בכל השנה על דברי חז"ל ויעבור
סובר שגם בסוכה קטנה היא רק מדרבנן ,אם לא על גזירות ושביתות ועתה ישמעו לדברי חז"ל בלי
לרמב"ם דמ' שחילק בזה .ועי' לקמן שהארכנו בזה. לתקוע בר"ה בשופר ,איך יגן עליהם מצוה דרבנן זאת
אשר תקל עליהם לעבור עליהם איך תעמוד להם בבוא
ב :במשנה בדף יא .במשנה גזרו לא לסכך בחבילין של יום הגדול והנורא במה יהי' כפרתם מה יענו ומה יעשו
סכך הקשורים שדרכם לייבשם ,שפעמים שאדם מניח ביו"כ כי לא יכופר עוונם ".ע"כ דברי החת"ס ,וא"כ י"ל
חבילתו על גג הסוכה לייבשה ואח"כ נמלך עליה לשם כה"ג גם לענין ארבע מינים שבת שצריכים אנו בשביל
סוכה ,ויפסל משום תעשה ולא מן העשוי. להמשיך החסדים ,שחז"ל הבטיחו שהם לוקחים
אחריות שלא נפסיד כלום בשמיעה לגזרתם ויהי' לנון
ג :במשנה דף יד .נחלקו ר"מ ור' יהודה אי מסככין
המשכת חסדים גם בלי לקחת ד' מינים ,וא"כ כ"ז במי
בנסרים דדעת ר"מ דאין מסככין בה משום גזירת תקרה
שזהיר מאד לקיים גזירות ותקנת חז"ל בכל מקום ,אבל
ובגמ' מסקינן דהמח' הוא ברוחב ארבע טפחים ,ולהלכה
יד
התורה חג הסוכות שירת
18
גזירה שלא ימשך והא לא נמשך .והוסיף הערוך לנר קי"ל כר"מ ,ואפי' בהפכן על צידן דעשאוהו כשפודין
בדף כח :דתוס' לשיטתם בפסחים קטז .דכל שלא אמר של מתכות וכ"פ בשו"ע סי' תרכ"ט סי"ח.
ג' דברים אלו לא יצא אפי' מדאורייתא.
ד :בשו"ע סי' תרכ"ט מבואר כמה פסולי סכך דרבנן כגון
ובביאור שי' התוס' י"ל דסברו באופן כללי שיש בכח מה שדייקו האחרונים [לבוש וט"ז וא"ר ופמ"ג ריש סי' תרכ"ט
חז"ל לעקור עצם המצוה בכל גווני ,וא"כ י"ל דלשיטתם וכ"פ משנ"ב סק"ז] מתוס' ה .ד"ה ומסגרתו ,ור"ן ו :מדפי
בכל הדינים דרבנן שהבאנו בתחלת דברינו סברי דלא הרי"ף ד"ה אמר דגם דבר המקבל טומאה רק מדרבנן
יצא גם מדאורייתא ,וכן בעלמא ס"ל כן[ ,וע"ע בקובץ פסול לסכך .וכן סכך של פשתן שנידק וניפץ [בשו"ע שם
הערות סי' ס"ט אות ז' ובשו"ת עונג יום טוב סי' ט' ודבר אברהם ס"ד] וביאר מ"ב ס"ק יב ע"פ שי' רי"ף רא"ש ורמב"ם
ח"ב סי' כ"ו אות י' כתבו שרק במקום שחז"ל הטילו איסור כגון דהוא רק מדרבנן ,שאין צורתו עומדת עליו ונראה כאילו
לעשות כשי' ב"ש או לקרוא ק"ש לפני חצות להרחיק את האדם
אינו מגידולי קרקע וכן שראוי לתתם לתוך כרים וכסתות
מן העבירה הו"ל כמצוה הבאה בעבירה ולכן ל"ה מצוה כלל]
אבל הראשונים החולקים סוברים שאין בכח חז"ל ואז יקבלו טומאה .ונפק"מ לסכך העשוי מזכוכית דדעת
לעשות כן או שעכ"פ לא עשו כן לעולם לעקור עצם הפמ"ג דהגם שנעשה מגידולי קרקע פסול מדרבנן דאין
המצוה אפי' מדאורייתא וא"כ גם בכל הפסולים שהבאנו צורתו עומדת עליו ,וכן שברי כלים שלא נשאר בהם
יהי' הדין שמדאורייתא יצא. שיעור קבלת טומאה פסול אטו כלים שלמים[ ,ס"ב]
ושי' המשנ"ב שם סק"ח דלא גזרו דין שברי כלים על
והנה בתר"י ברכות א .ד"ה ויש דן במי שלא קרא ק"ש אלו שמקבלים טומאה רק מדרבנן .עוד מבואר במשנ"ב
לפני חצות אי יקרא עכ"פ אחר חצות ,והביא מחלוקת, סקכ"ב דחששו האחרונים לדינא שלא שלא להעמיד
ורבינו יונה הכריע דמי שלא קרא ק"ש לפני חצות לא הסכך בדבר המקבל טומאה ,ובסקכ"ה מבואר דעתו דגם
יקרא ק"ש גם אחר חצות אף שמדאורייתא עדיין זמן בדבר המקב"ט מדרבנן אין להעמיד ,מאידך בביאור
ק"ש היא שיש בכח חז"ל לעקור מצוה דאורייתא משום הלכה ריש סי' תר"ל מבואר שנקט שלא גזרו להעמיד
סייג ,וכדמצינו בארבע מינים ביום ראשון שהוא בדבר שפסולו רק מדרבנן .עי' לקמן מה שהבאנו בשם
דאורייתא ועקרוהו בחל שבת ,וכן בסדין בציצית, שונה הלכות.
ובפמ"ג [בפתיחה לק"ש ד"ה אמר הכותב] דייק מדבריו כשי'
התוס' שבדיעבד אם קרא לא יצא גם מדאורייתא ,ומ"מ והנה בכל אלו יש לדון אי פסלוהו לגמרי וגם
הוא דן גם בשי' התוס' דבשעת הדחק או שעת הסכנה אי מדאורייתא לא יצא ,וכן באופן שאין לו עצה אחרת האם
לפחות יקיים בפסול דרבנן ,וכן האם באופן שלא שייך
העמידו דבריהם דיתכן דבכה"ג אוקמוה אדאורייתא
הגזירה יש להקל או שלא חילקו חכמים ופסלוהו בכל
ובני ר"ג מזידין היו ,ולזה הביא עוד נדון בהלכות סוכה
עי' בזה לקמן. גווני.
*מח' ראשונים אי בפסול דרבנן אינו יוצא מדאורייתא
והנה רעק"א [במערכה ח' ד"ה והנה ונדפס גם בחי' פסחים פט].
נקט בפשיטות דמי שתוקע בשבת קיים מצות שופר והנה המראי מקום הראשון בתוקף גזירת חז"ל יש לנו
דזמנו גם בשבת אלא דעבר על שבות דשבת ,ובשו"ת באמת בדין הראשון שהבאנו מתחלת מס' סוכה ,במח'
חלקת יואב [קונטרס קבא דקשייתא קושיא צט] התפלא על ב"ש וב"ה במי שראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית
גאון כמותו שיאמר דבר כזה ולא מבעי' לשי' התוס' דקי"ל כב"ש שלא יצא יד"ח שמא ימשך אחר שלחנו,
הנ"ל בוודאי לא קיים שום מצוה ,אלא אפי' לשי' הר"ן דתוס' ג .ד"ה אמר דייק ממה שאמרו ב"ש לריו"ח
הנ"ל שחולק על תוס' ,יודה שלענין לולב פטרוהו לגמרי החורני [משנה כח" ].אם עשית כן לא קיימת מצות סוכה
מן המצוה מחמת הגזירה ,וכמו סדין בציצית שכ' הלשון מימיך" שגם מדאורייתא לא יצא ,אבל הריטב"א והר"ן
בגמ' מנחות מ .ב"ש פוטרין ומי שמברך ברכתו לבטלה, שם כח .כתבו דהא דקאמרי "לא קיימת מצות סוכה" לא
[רא"ש הלכות ציצית סי' י"ז] וק"ש אחר חצות לרבינו יונה, דוקא הוא ,שהרי קיים המצוה מדאורייתא ורק מדרבנן
והוכיח כן דאל"כ הוה לן לתקוע בין השמשות של שבת הוא דמיתסר שמא ימשך אחר שולחנו ,אלא ה"ק לא
שהרי לא גזרו על השבות בין השמשות ,וכן בזמנינו קיימת מצות סוכה כראוי וכרצון חכמים .וכדתנן
בפסחים כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא
יצא יד"ח כלומר שלא קיים מצותן כראוי ,אבל ודאי
18אלא שבלשון הריטב"א שם מבואר שלא אמרו רק בסוכה גדולה
שבעצם גדולה וכשרה היא רק שאסרו חז"ל לישב בה שמא ימשך אחר שיצא ידי חובת המצוה מדאורייתא .ור"ן לשיטתו
שלחנו ,ולכן בוודאי אם ישב קיים מ"ע דאורייתא אבל בסוכה קטנה בפסחים כה :מדפי הרי"ף דמש"כ שם כל מי שלא אמר
שלא שייך כלל לשבת בה בכשרות פסלוהו חז"ל לגמרי אפי'
מדאורייתא ,אבל הר"ן לא חילק בזה אף שיתכן שגם הוא כוונתו כן, וגו' לא יצא יד"ח היינו "כראוי" ודימה לדברי ב"ש
ומ"מ עדיין יש כאן מח' ראשונים דהרי לתוס' גם בסוכה גדולה לא יצא בסוכה ,דלא יתכן דלא יצא כלל כיון דאינו אלא משום
אפי' מדאורייתא.
טו
התורה חג הסוכות שירת
ישיבתה ,דא ם לא היו מברכין איך הוכיח משם ר"י הרי שאין לנו רה"ר הו"ל לתקוע וליטול לולב כמו
מזה גופא שלא בירכו הו"ל להוכיח שפסול מדרבנן בתכשיטין שהתירו בזמנינו כיון שאין לנו לרה"ר [שו"ע
ומוכח שבשעת הסכנה גם מברכין עליו .וכן מוכח סי' ש"ג סי"ח] ובהכרח שחז"ל פטרו לגמרי מן המצוה.
בסוכה לא :בכל פסולי ד' מינים מדרבנן שבשעת הסכנה ובדעת רעק"א צ"ל דפשיטא לי' מסברא דכיון שאם הי'
נוטלין אותם ומברכין עליהם. חל בחול היו תוקעין ונוטלין לולב לא מסתבר שחז"ל
יעקרו את עצם המצוה ,רק הטילו איסור לתקוע וליטול
והנה אף דנקט ריטב"א לשון סכנה לאו דוקא ,דהרי בדף לולב ,ובלשון רעק"א משמע שגם המצוה דרבנן קיים.
לא .בפסול יבש דלולב דרצה רבי יהודה להוכיח שהוא ומה שלא חייבו בזמנינו שאין לנו רה"ר כמו בתכשיטין
כשר ממה שבני כרכין היו מורישין את לולביהן לבני בסי' ש"ג סי"ח כן באמת הק' בביאור הלכה שם ד"ה
בניהן ואמרו "משם ראיה אין שעת הדחק ראיה" הרי והשתא ,ונשאר בצ"ע .אולם כבר תי' הגרי"צ זילברשטיין
שגם בשעת הדחק כשר ,וכ"פ המג"א סי' תרכט ס"ק כב שליט"א [חשוקי חמד סוכה מב ]:ע"פ מג"א סי' תר"צ
לענין גזירת נסרים בשם שלטי גיבורים ושכן משמע סקכ"ב ותפארת ישראל עדיות פ"א מ"א דיש נפק"מ בין
בגמ' וכוונתו לגמ' זו ,והוסיף "וה"ה בכל דבר האסור מה שגזרו ועשו בזה תקנה ונחשב דבר שבמנין שא"א
משום גזירה". להתיר ,לבין מה שגזרו רק משום חשש ולא עשו בזה
ולפ"ז נחלקו רבי יהודה ור"מ אי במקום גזירת חז"ל הי' תקנה ואם עבר החשש מותר ממילא .וא"כ י"ל דשאני
שייך שיתירו בשעת הדחק ובאין עצה אחרת ,וא"כ גזירת שופר ולולב שהוא ביטול מ"ע דאורייתא וצריך
לפו"ר הי' נראה דבזה גופא נחלקו אי בגזירת חז"ל לזה כח ב"ד חזק ולכן נחשב כדבר שבמנין שא"א
עקרוהו לגמרי מהכשירו ול"ש לצאת בה כלל ,וזה לבטלו בקלות[ ,כן נקט שפ"א ר"ה כט ]:אבל בגזירת
הוכחת רבי יהודה ,ולדידן דקי"ל כר"מ לעולם לא תכשיטין אינו נחשב בגדר גזירה ותקנה רק זה מחמת
עקרוהו לגמרי מהכשרו ולכן בשעת הדחק שאין לו עצה חשש בעלמא וכעבר החשש אין לאסור.
אחרת כשר ומברך עליו[ .וכ"כ הערוך לנר סוכה יא[ .ד"ה
והנה לפו"ר לד' התוס' מי שאינו מצליח להכניס את
במתני'] וסוכה יד[ :ד"ה בגמ'] דבכל פסולי דרבנן בא"א בענין אחר
שלחנו לתוך הסוכה ואין לו שום עצה אחרת אין ענין
מותר לסכך בהן ואף שר"י חולק ע"ז הרי קי"ל כר"מ] והי'
כלל לשבת בסוכה כזו שהרי גם מדאורייתא לא יצא וכן
אפש"ל דריטב"א לשיטתו שחלק על תוס' וס"ל דלעולם
בכל פסולים דרבנן ,אבל לשיטת הריטב"א והר"ן לכאו'
לא עקרו ההכשר לגמרי ,אלא דא"כ קשה מאי קמ"ל
יתכן דצריך לישב בסוכה .וכעי"ז נחלקו ראשונים במי
פשיטא שבשעת הדחק יקיים דהרי מדאורייתא בוודאי
שלא ק"ש לפני חצות דדעת רבינו יונה דאין ענין לקרוא
מקיים ,וראיתי בספר אהל תורה סוכה שם שתי' בכמה
אח"כ ,ויש חולקים.
אופנים די"ל דאף דמדאורייתא יצא מנ"ל שמחויב בכך,
או אולי יהי' איסור דילמא אתי למיסרך וכדאיסתפק *ההיתר להשתמש בפסול דרבנן בשעת הדחק
הפמ"ג [פתיחה כוללת ח"ג אות ז'] וי"ל עוד דעיקר כוונתו אולם באמת לענין גזירת נסרים שהבאנו בריש דברינו
להוכיח דגם אפשר לברך אף שברכות דרבנן .אולם
מסוכה יד .שנחלקו בזה ר"מ ור' יהודה דדעת ר"מ דאין
באמת הפמ"ג בכמה מקומות [עי' לקמן] נקט כשי' מסככין בה משום גזירת תקרה ,הובא שם בעמוד ב'
התוס' ואעפ"כ כתב שבאין עצה אחרת לא גזרו ,וא"כ ברייתא שרבי יהודה הוכיח כדבריו ממעשה "שהביאנו
י"ל שכל התנאים סברו כשי' התוס' ונחלקו אי גזרו באין נסרים שהיו בהן ארבעה וסיככנו על גבי מרפסת ,וישבנו
עצה אחרת ,וא"כ י"ל גם בד' הריטב"א דבעלמא ס"ל תחתיהן" ודחו את דבריו ואמרו לו "משם ראיה אין
כתוס' ואעפ"כ יש להקל בשעת הדחק ,וכל דבריו לחלוק שעת הסכנה ראיה" ויל"ע במה נחלקו ,ובחי' הריטב"א
על תוס' הוא רק בסוכה גדולה שגזרו על האדם שמא שם [ד"ה תניא כותיה] כ' דזה פשוט לכו"ע שאין עושין
ימשך אחר שלחנו ,אבל בסכך פסול מדרבנן מודה לשי' סוכה בדבר הפסול בגופו מן הדין אפי' בשעת הסכנה
התוס' דגם מד אורייתא לא יצא אם לא בשעת הדחק לא דהא למאי מהני הרי אינה סוכה כלל ,אבל בנסרים
גזרו כלל. שפסולן אינן בגופן אלא מדרבנן משום גזירה אמרו רבנן
והנה זה פשוט דהאי כללא שבשעת הדחק לא גזרו לא דבשעת הסכנה לא גזרו כדי שלא תשתכח תורת סוכה
נאמר בכל גזירה דרבנן דהרי עקרו שופר ולולב בשבת ואוקמוה אדינא ,אבל רבי יהודה סבר שאילו גזרו בהם
הגם שאין לך שעת הדחק גדול מזה שלא יתקעו בשבת, חכמים כלל היו עושין לדבריהם חיזוק אפילו בשעת
וכן גזרו שלא להזות בשבת גם בערב פסח ולא יוכל הסכנה כאילו היו פסולין מן התורה ומכיון שסיככו בהם
לעשות הק"פ ,ומ"ש גזירת נסרים ,וכתבו האחרונים אלמא לא גזרו בהם כלל .וכ' הריטב"א דכיון דקי"ל
[ערוך לנר שם שו"ת אבני נזר או"ח סי' ת"ע סק"ג וכעי"ז בפמ"ג להלכה כר"מ ש"מ שכל סכך פסול מדרבנן מסככין בה
בשעת הסכנה כשלא אפשר בכשרות וגם מברכין על
טז
התורה חג הסוכות שירת
יתבטל דין תורה לא איכפ"ל כ"כ ,או דמעולם לא גזרו בפתיחה להל' ק"ש ד"ה ואי קשיא] כ' שלא עקרו חז"ל לגמרי
רבנן במקום ספק[ ,עי' קונטרס דברי סופרים ח"א אות מ"ג איזה מצוה רק ביש חשש איסור אחר כגון חילול שבת
שחקר כעי"ז אי ספד"ר לקולא רק מטעם ספק או מעולם לא גזרו כגון גבי הזאה ושופר ולולב שיש חשש שיחלל שבת
ומותר בוודאי ויש בזה אריכות נפלאה בקונטרסי שיעורים ויוציאנו וכגון ערל שיש חשש שיאכל לשנה הבאה
קידושין סי' כ"ד] ואי נפרש כצד א' א"כ לתוס' הרי יתבטל בטומאה פסחו ,אבל לענין גזירת נסרים שהחשש הוא
דין תורה ויש להחמיר ,אבל אי נפרש כצד ב' סו"ס כיון בביטול מצות סוכה עצמה שמא ישב ג"כ תחת תקרת
דעיקר הגזירה מדרבנן במקום ספק לא גזרו. הבית שאינו סוכה וה"ה לענין גזירת חבילין שהטעם
עוד לא נתבאר להדיא במג"א תרכ"ט סקכ"ב אי בשעת הוא משום גזירת אוצר ויבטל מצות סוכה ,וכי משום
הדחק גם מברכין עליו וכמ"ש בריטב"א סוכה שם, חשש שמא ישב לזמן אחר בסוכה פסולה נאמר שיאכל
ובפמ"ג בא"א שם הביא דברי הריטב"א ,ובפתיחה להל' עתה חוץ לסוכה ויבטל בידים מצות סוכה הא אין ספק
ק"ש שם אחרי שהביא ההלכה שבכל גזירה דרבנן יש מוציא מידי ודאי מכשול דאורייתא.
להקל בשעת הדחק ,סתם שאפי' ברכה שעיקרה מדרבנן וסברא זו מבואר ג"כ בשאגת ארי' סי' ה' לענין מח'
בכל המצות חוץ מבהמ"ז וברכת התורה ,בשעת הדחק הראשונים ריש ברכות בלא קרא ק"ש קודם חצות,
מברכין ,ומסיק הפמ"ג "והשתא צריך להתבונן בכלל זה דרבינו יונה הוכיח מהא דעקרו חכמים שופר ולולב
בכל השולחן ערוך אורח חיים ,בתפילין וציצית וכדומיהן בשבת משום סייג ה"נ עקרו ק"ש אחר חצות משום סייג,
בשעת הדחק אי יעשה המצוה על פי דין תורה ולברך ודחה השאגת ארי' דבשופר ולולב חששו שיעבור על
עלייהו או לאו ,ולכן נפקא מינה גדולה לבאר בכל מקום איסור אחר שהוא חילול שבת ,אבל בק"ש חששו על
איזו פסול דרבנן ואיזו פסול דאורייתא ,ואי"ה יבואר זה". מצות ק"ש גופא ,ולא מצינו שיעקרו חז"ל מצוה מחשש
וצ"ע למה רק מטעם זה יש לברר איזה דרבנן ולא מטעם שבפעם אחרת לא יקיימנה .ובסברא זו מובן מש"כ
פשוט דהרי קי"ל ספק דרבנן לקולא וא"כ יש נפק"מ הפמ"ג בא"א תרכ"ט סקכ"ב דכל מה שהקילו בשעת
פ שוטה במקום ספק ,דאי זה דרבנן ספד"ר לקולא ,אולם הדחק הוא רק בדבר האסור משום גזירה שלא יבוא
למה שנתבאר בפתיחה כוללת דלד' התוס' יתכן שנחשב לבטל מצות סוכה כגזירת נסרים וחבילין ,ולכן לא גזרו
ספק דאורייתא א"ש דיתכן שצריך להחמיר במקום ספק. במקום ביטול מצוה ,אבל כשהגזירה מטעם אחר למשל
עכ"פ כאן נקט בפשיטות שבאין לו עצה אחרת יכול גם בדבר המקבל טומאה מדרבנן שאין הגזירה במצות
לברך. סוכה ,העמידו דבריהם גם באין לו סכך אחר.
אולם במ"ז בסי' תרכ"ט סק"א כתב "לי העני יש בכאן והנה לא נתבאר באחרונים אלו אי כ"ז הוא גם לשי'
הרהורי דברים ,והנני פורטם בעזרת השם יתברך" התוס' דס"ל דבגזירה לא יצא יד"ח אפי' מדרבנן ,אולם
בתחלה יש לחקור איזה סכך פסול מן התורה ואיזה בפמ"ג בפתיחה שם ובמ"ז על הט"ז סי' תרכ"ט סקי"ז
פסול מדרבנן ,ונפק"מ לדין הנ"ל באין לו סכך אחר, וכן בפתיחה כוללת ח"ד אות י"א ביאר להדיא דמש"כ
ולריטב"א יש לברך ג"כ ,מאידך בשו"ע סי' תרמ"ט ס"ו התוס' דבפסולים דרבנן אינו יוצא כלל אפי' מדאורייתא
פסק שכל הפסולים נוטלין בשעת הדחק ואין מברכין, הוא רק ביש לו עצה אחרת ,אבל בליל א' באין לו עצה
וכשי' הראב"ד [ולא כשי' הרא"ש ותוס' דמברכין על ד' מינים אחרת לא גזרו לבטל מצות סוכה ,וכן מש"כ רבינו יונה
יבשים וכ"פ בשו"ת משאת בנימין סי' י"ז] ומשמע לכאורה בלא קרא ק"ש שלא יקרא אחר חצות הוא רק במזיד ובני
בין פסול תורה ודבריהם נוטלין ואין מברכין ,וגם ר"ג לפי דעתם חז"ל מעולם לא התירו אחר חצות גם
למבואר בריטב"א שמברכין י"ל דדוקא כשטעם הגזירה בלא אפשר לו ,אבל לפי האמת בלא אפשר לא גזרו כלל.
מחמת חשש ביטול מצוה זו ,כגון גזירת נסרים או חסר
וניטל הפיטם ,אבל בפסול דבר המקבל טומאה מדרבנן *האם לשי' התוס' ספק גזירה נחשב ספק דאורייתא
שהוא גזירה בעלמא ,רק שממילא אין לסכך בו ,י"ל ובפתיחה כוללת שם הוסיף להסתפק ספק עצום לדעת
שגם בשעת הדחק העמידו דבריהם ,וכמו שעקרו הזאה התוס' האם לפ"ז כל ספק גזירה דרבנן נחשב ספק
גם בע"פ שחל בשבת[ ,ובא"א סקכ"ב הוסיף דבכה"ג לא דאורייתא ,או דכיון דסו"ס הוא מחמת גזירה דרבנן
יקיים אפי' מצוה דאורייתא לשי' התוס'] וא"כ לכה"פ לא נחשב ספק דרבנן ,ולא דמי למש"כ מהריב"ל ח"ג סי'
יברך .וכיון שכן מעתה צריך לבאר בסכך איזה מה"ת ק"ג בספק טריפה שנתבשל בכלים דאף לאחר מעל"ע
ואיזה מדרבנן ,וגם אי מדרבנן האם מחמת גזירה דסוכה לא אמרינן ספק לקולא ,דשם עיקר הספק הוא
או מחמת גזירה במקום אחר .וביאר שם באריכות כל בדאורייתא רק שנתגלגל לדרבנן .וידידי הרב דוב זעליגר
הפסולים ולענין מה שמקבל טומאה מדרבנן הכריע שיש שליט"א ביאר ספיקת הפמ"ג ע"פ מה שיש לחקור בהא
דספיקא דרבנן לקולא ,האם הביאור דכיון דבלא"ה לא
יז
התורה חג הסוכות שירת
במברגר זצ"ל אב"ד ווירצבורג [נלב"ע בשנת תרל"ט] בעל לסכך בו בשעת הדחק אבל לא יברך ,וכדבריו פסק
יד הלוי ,ומוח"ז הג"ר בנימין זאב קויפמן זצ"ל הי' תמיד בביאור הלכה שם ד"ה צומח.
מדבר מזה ,וגם אנו נכדים של בעל ערוך לנר שהי'
מחותנו 19 ,לכן אביא קצת דו"ד שהי' בין הערל"נ *האם מותר להעמיד בסכך פסול מדרבנן
וריד"ה ,ואח"כ נביא עוד דו"ד ביניהם בענין סוכה גזולה והנה הבאנו לעיל הסתירא במשנ"ב האם גזרו שלא
ומה שפלפל בזה מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל. להעמיד בדבר המקבל טומאה מדרבנן ,ובשונה הלכות
להגרח"ק זצ"ל סי' תרכ"ט סי"ט עמד בזה וכתב בזה"ל
והנה הגרי"ד הלוי במברגר זצ"ל בהשגותיו על ביכורי
" שו"ר בפמ"ג ר"ס תרכ"ט שמחלק בין פסול לסכך
יעקב תוס' ביכורים שם השיג על דבריו ,דוודאי יש
מדרבנן לבין מק"ט מדרבנן" וכוונתו לישב ע"פ הפמ"ג
נפק"מ בין הראשונים ,באם אין לו רק עוד סוכה א'
הנ"ל שחילק בין שני סוגי פסולים לענין ברכה ,וא"כ
שכשרה לכו"ע מדאורייתא ופסולה מדרבנן ,ואחת
י"ל בדעת המשנ"ב שה"ה לענין מעמיד ,שבמקום שגזרו
ששלחנו תוך וכו' ,דצריך לישב באחרת שעכ"פ מה"ת
חכמים טומאה בעלמא על הדבר ,אז גם לענין סוכה
ודאי כשרה .ודבריו בנויים על הפוסקים שהבאנו לעיל
אסרו להעמיד בו ,אבל בשאר פסולי סיכוך שהוא גזירה
דבכל הפסולים הבנויים על גזירה דרבנן שמא לא יקיים
מצד קיום מצות סוכה כגון גזירת נסרים וחבילין ,ואניצי
מצוה זו בשעת הדחק ואין לו עצה אחרת יכול לקיימו
פשתן ,לא גזרו גם שלא להעמיד בהם .אלא שהעיר
בזה ,וא"כ ה"נ כל עיקר הפסול הוא רק שמא ימשך אחר
בספר משנה אחרונה ממש"כ המשנ"ב בסקכ"ו דאין
שלחנו ולא יקיים המצוה ,והשיב ע"ז הביכורי יעקב דזה
לקשור הסכך לכלונסאות בחבלים מפשתן ,והרי זה
פשוט שסוכה שאין בה זע"ז ואינה מחזקת ראשו ורובו
פסול פרטי כמבואר במשנ"ב סקי"ג ואולי כוונתו
ושלחנו ,ה"ה פסולה מה"ת שהוא בכלל שיעורין הל"מ,
לחבלי פשתן שנטוו מתחילה ,שמקבלים טומאה מה"ת.
וכל המח' בין הראשונים הוא רק בסוכה גדולה שהי'
שלחנו בתוך הבית ,וא"כ ל"ש נפק"מ בזה לכתחלה דאם *האם יש נפק"מ לדינא בין תוס' ור"ן
שלחנו בחוץ חייב להכניסו בפנים עכ"פ מדרבנן ,וכל
הדין הזה נוגע רק בדיעבד ובזה אין נפק"מ בין והנה לענין מח' תוס' ור"ן בגזירה שמא ימשך אחר
שלחנו אם אינו יוצא אפי' מדאורייתא או רק מדרבנן כ'
הראשונים ,דלכו"ע בלילה ראשונה צריך לאכול שוב
בביאור הלכה סי' תרלד ס"ד ד"ה כאילו שאין בזה
בסוכה.
נפק"מ לדינא שהרי לכו"ע לא יצא וצריך לחזור ולאכול
*ביאור שיטת הרי"ף בסוכה קטנה בסוכה ,אכן לענין אם יברך שהחיינו באכילה שניה
נחלקו הפוסקים דדעת הפמ"ג דיברך והבכורי יעקב
וכנר' עומק המח' בין הערל"נ והרב מווירצבורג זצ"ל
חולק עליו ,ולשון ביאור הלכה משמע דמח' זו לא תלוי
הוא בביאור הפסול של סוכה קטנה פחות מז' על ז',
במח' הראשונים הנ"ל אבל מעיון בדבריהם נראה שזה
דהנה בגמ' ג .מבואר דנחלקו ב"ש וב"ה בתרתי בסוכה
גופא מח' פמ"ג וביכורי יעקב ,דדעת הפמ"ג דשאלה זו
גדולה שיושב אצל הפתח ושלחנו בתוך הבית וסוכה
תלוי במח' הראשונים הנ"ל ,ולתוס' שלא יצא כלל לא
קטנה שאינה מחזקת את השלחן דהיינו פחות מז' על ז',
עשה כלום ופשיטא שיש לו לברך שהחיינו שוב ,וכן
והלכתא כב"ש ,ולענין סוכה גדולה מפורש דטעם
פסק לדינא ומשמע שנקט כשי' התוס' לדינא ,אולם
הפסול מדרבנן משום גזירה שמא ימשך אחר שלחנו,
בביכורי יעקב סק"ז הביא מח' תו' ור"ן והוא זה שכ'
ובסוכה קטנה לא איתפרש להדיא במה נחלקו ,ונחלקו
ה לשון שאין בזה שום נפק"מ לדינא וגם לענין זמן
בזה הראשונים ,דבדף ז :מפורש ששיטה זה של ב"ש
ועפ"י מש"כ בסו"ס תרל"ט לענין מי שקדש בליל סוכות
מורה דס"ל ככמה תנאים שם דסוכה דירת קבע בעי'
והתחיל לאכול ,ואח"כ ראה שהגג לא היה פתוח שא"צ
ובהכרח קאי על סוכה קטנה דבכה"ג י"ל דאי"ר לדיורי
לחזור על שהחיינו כיון דלעיקר דינא דגמרא הי' מועיל
קבע ,ולב"ה צל"פ דפחות משיעור ראשו ורובו לא ראוי
גם הי' מברך שהחיינו בשעת עשיית הסוכה ,א"כ כש"כ
כאן שהסוכה לפניו ,ולא איכפ"ל בזה שעדיין לא הי'
19הנה מו"ח הג"ר אליהו אליעזר קויפמן שליט"א הוא נכד ר' יצחק דוב
פעמיים ונכד הערוך לנר -וזה הסדר :מו"ח שליט"א הוא בן לזקנתי מרת כשר[ ,ולא דמי למי שקידש בבית שכ' רמ"א סי' תרמ"א
בריינלא ע"ה [אשת הג"ר בנימין זאב זצ"ל] בתה של ר' משה ארי' הלוי דלא יצא שלא הי' דעתו כלל על הסוכה] וא"כ ה"נ הגם
במברגר רב במגנצא ואח"כ מייסד ומנהל ביה"ס גייטסהעד שהי' בן ר'
יצחק זעקיל הלוי אב"ד באד קיסינגן ,שהי' בן ר' שמחה הלוי זצ"ל שהי' שלחנו בתוך הבית יצא יד"ח זמן לכו"ע.
אב"ד אשפנבורג ופישאך שהי' בן רבינו יצחק דוב הלוי במברגר זצ"ל
אב"ד ווירצבורג בעל יד הלוי ,ור' יצחק זעקיל הלוי הנ"ל הי' חתן ר' *מחלוקת הביכורי יעקב ומחותנו הרב מווירצבורג זצ"ל
משה ארי' הלוי במברגר אב"ד באד קיסינגן ,ג"כ בן רבינו יצחק דוב הקדמה :מכיון שביום א' דחוה"מ סוכות [אושפיזא דיצחק
מווירצבורג זצ"ל ואשתו של ר' משה ארי' שרה בת רבינו הערוך לנר
ראה בארוכה בקונ' דברי שירה שאאמו"ר שליט"א הוציא לאור לכבוד ראה לקמן] הוא היארצייט של מוח"ז הג"ר יצחק דוב
נשואי.
יח
התורה חג הסוכות שירת
דאורייתא וכ' שבזה הי' מיושב מה דמ' בכל מקום לדירה כלל ,אלא שלפ"ז ק' הרי בעלמא קי"ל דסוכה
שפחות מזע"ז הוא פסול דאורייתא אולם לשון הרי"ף דירת עראי בעי' ואיך אפשר לפסוק כב"ש בזה ,ונחלקו
מפורש שזה רק גזירה ,ושגם בסוכה גדולה וגם בסוכה בזה הראשונים ,שי' בעה"מ דיש כמה דרגות בדירת קבע
קטנה חד טעמא נינהו ,ונשאר בצ"ע. ואנן קי"ל כדרגה זו ,וכמה ראשונים כתבו דזה רק סברת
אביי שם אבל אנן לא קי"ל שזה הביאור בב"ש אלא דגם
אולם שמעתי מפי מו"ר הג"ר אשר אריאלי שליט"א דירת עראי ל"ה והוי דירה סרוחה .אולם הרי"ף פי' דאי
לפרש דעצם הכלל שבמקום שאי"ר לכל עניני דיור פסול קי"ל כב"ש בהכרח דלא ס"ל כאביי ומצד הדיורין אין
מדאורייתא אבל כאן שמה שאי"ר לדירה הוא רק מחמת חסרון כלל דהוי שפיר דירת עראי ,אלא טעם הפסול
גזירה נחשב רק פסול דרבנן ,אלא דיש לדון שיהי' פסול מחמת גזירה שמא ימשך אחר שלחנו וכמו בסוכה
מדאורייתא כמו בסוכה שאי"ר לשבעה רק מדרבנן שכ' גדולה ,והק' בעה"מ הרי אין שם שלחן כלל ,ותי' רמב"ן
הריטב"א כג .בדעת רבי יהודה שם שגם מדאורייתא דחיישינן שמא יביא שלחן ומחמת קטנות הסוכה ימשך
פסולה דסו"ס אינו ראוי ,וגם אם לא נסבור כריטב"א י"ל אחריו.
דהתם אי"ר לקיום מצוה מחמת סבה צדדי דאיסור יו"ט,
אבל הכא מחמת הגזירה הפקיעו רבנן לפחות הקיום והנה בגמ' ג .מפורש דקי"ל כב"ש בסוכה קטנה ובעי'
דרבנן של תשבו כעין תדורו .והנה בתוס' רעק"א פ"ב שיהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו ,ולא איתפרש איך
אות ז' [הובא בביאור הלכה שם ד"ה אפי' היא] נקט שלרי"ף קי"ל לענין סוכה גדולה ותלוי במח' הנ"ל ,דלבעה"מ
ביושב סוכה קטנה ושלחנו בסוכה גדולה יצא יד"ח וש"ר דטעם פסול סוכה קטנה אינה כפסול סוכה גדולה
דל"ש גזירה שמא ימשך מבואר שנקט שלדעת הרי"ף אין לנו הכרח לפסוק כב"ש בסוכה גדולה וקי"ל כב"ה
לא פסלו את הסוכה בעצם רק פסלו את ישיבתו באופן בהא ,אבל לרי"ף דתרווייהו חד טעמא נינהו ושניהם
שיש גזירה וא"כ מסתבר שלא פסלוהו מדאורייתא. מחמת גזירה וא"א לחלק ביניהם ובשניהם קי"ל כב"ש
אולם בשו"ת בית הלוי ח"ג סי' נ"ג ושפת אמת נקטו וברמב"ם מבואר ג"כ שפסק בתרווייהו כב"ש וכ'
שפסלוהו בעצם בכל גווני גם אם שלחנו בתוך סוכה בביאור הלכה ד"ה פסולה דמשמע מדבריו דבסוכה
גדולה ולפ"ז יתכן שגם נפסל מדאורייתא. קטנה פסול מדאורייתא ובסוכה קטנה מדרבנן .והנה
בשו"ע פסק לפסול בתרווייהו והוא כשי' הרי"ף ,וא"כ
וכעת יש להבין עומק המח' בין הערל"נ והרב חשוב להבין היטב שי' הרי"ף בסוכה קטנה.
מווירצבורג ,דדעת הערוך לנר מבוארת להדיא בדף ג.
שגם לדעת הרי"ף הפסול הוא מדאורייתא ואפי' בסוכה והנה פשטות שי' הרי"ף דזה רק פסול דרבנן ,ומה"ט
גדולה ,שכיון שאינה מחזקת את השולחן וממילא ימשך הק' בביאור הלכה ד"ה פסולה על הפמ"ג שכ' דפחות
אחר שלחנו הו"ל דירה סרוחה ופסול מדאורייתא ,ולכן מזע"ז הוא הלל"מ ,והרי עד כמה דקי"ל כב"ש
ס"ל דה"ה בסוכה גדולה באופן שיש חשש שימשך אחר בתרווייהו בהכרח שסוברים כשי' הרי"ף ושניהם דרבנן,
שלחנו כל מצב דירתו הוא כמו בדירה סרוחה ולא יצא אם לא דסמך על שי' הרמב"ם הנ"ל שחילק ביניהם,
אפי' מדאורייתא ,וי"ל עוד שס"ל להלכה כשי' הפמ"ג שוב הביא בשעה"צ סק"ז דברי הרמב"ן במלחמות וז"ל
דפסול סוכה קטנה הוא הלכה למשה מסיני כדמ' בכ"מ, "דטעמא דב"ש בסוכה קטנה נמי משום הכי הוא משום
ואולי גם נקט כרמב"ם שחילק בין סוכה קטנה לסוכה שמא יביא שולחן וימשך אחריו וכל שכן הוא דכיון
גדולה או כהבנת השעה"צ ברמב"ן שכיון שאי"ר שאין לו מקום בסוכתו להניח בו שולחנו פסולה שאם
לאכילה ה"ה פסול מדאורייתא ,אבל דעת הרב מניחו בחוצה לה ימשך אחר שולחנו אפי' לישן ולשנן
מווירצבורג כפשטות לשון הרי"ף דגם בסוכה קטנה הוא ולטייל בה או לאכול ופתו בידו פסולה שכל שאינה
רק פסול דרבנן ,וא"כ בזה אכתי יהי' נפק"מ בין התוס' ראויה לאכילה כדרכה ולכל מילי דסוכה אינה סוכה"
והר"ן אי נפסל מחמת זה גם מדאורייתא או רק מדרבנן. וצ"ב הרי מעיקר הדין סגי בששה טפחים ורק בשביל
אכילה יש גזירה שמא ימשך וא"כ למה לא תהי' ראוי
והנה מכל הדו"ד שלהם נראה שנקטו בפשיטות שאה"נ לשינה ,וצ"ל דרמב"ן בא ליישב ל' פסול שאמרו ב"ש
בסוכה כזה שפסול בדיעבד מדרבנן ואין לו עצה אחרת דמשמע שפסלו עצם הסוכה ולזה חידש דכיון שאי"ר
יהי' באמת נפק"מ בין תוס' לר"ן דלתוס' ל"ש להקל, לאכילה פסול לכל מילי וביארו האחרונים דזה כסברת
ולר"ן יש להקל ,אולם לנתבאר לעיל בשם פמ"ג הרי גם הרמ"א סי' תר"מ בשם המרדכי שסוכה שאי"ר לשינה
לשי' התוס' באין לו עצה אחרת לא גזרו ,וכן מוכח מדף אינו יוצא גם לאכילה [בית הלוי ח"ג סי' נ"ג ,חזו"א סי' ק"נ
יד :לענין גזירת נסרים דבשעת הדחק הקילו ,אולם י"ל ובביאור הגר"א על הרמ"א שם] .ולזה צ"ל ברמב"ן "ואפילו"
דהביכורי יעקב לשיטתי' בערוך לנר בדף ג .שמיאן לישן ולשנן וכו' .וכעת יל"ע האם זה נחשב ממילא פסול
לקבל ההבנה הפשוטה בתוס' דבגזירה דרבנן עקרו גם דאורייתא ,ובשעה"צ הנ"ל הבין ברמב"ן שזה פסול
יט
התורה חג הסוכות שירת
יצא א"כ לשיטת התוס' יחשב לספק תורה ולשיטת הר"ן הדאורייתא ,ולכן ביאר סברת התוס' ע"פ שי' הרי"ף
אין הספק אלא מדרבנן .והוסיף ידידי הרב דוב זעליגר הנ"ל דס"ל דטעם ב"ש בסוכה קטנה וסוכה גדולה אחד
שליט"א דאם הוא כעת במצב שלא ידוע לו אם זה נחשב היא ,ואפי' בסוכה גדולה לא יצא אפי' מדאורייתא
שלחנו בתוך הבית כגון שלא ברירא ליה השיעורים, וכנ"ל ,ובזה נחלק על רעק"א שהבאנו לעיל שכ' דלד'
ומצוי במי שיש לו סוכה קטנה בשיעור מצוצמם וא"א הרי"ף בסוכה קטנה הסמוך לסוכה גדולה ושלחנו
לו להכניס כל שלחנו בסוכה ומסתפק אם זה נחשב בסוכה גדולה דיצא דל"ש חשש שמא ימשך ,אבל
שלחנו בתוך הבית ,או שהלך לטייל ואין לו סוכה רק לשיטתי' גם לרי"ף בסוכה קטנה פסלוהו מדאורייתא
כזה ,יהי' תלוי בספק הנ"ל אי י"ל בכה"ג ספק דרבנן דעצם ישיבה במצב זה הו"ל דירה סרוחה.
לקולא לד' התוס'.
ובאמת העירני ידידי הרב דוב זעליגר שליט"א דלמדייק
והביאו עוד שם שהגר"ד אפשטיין שליט"א העיר שיש היטב בנוסח השגת הגרי"ד יראה דמיירי באופן שיש לו
עוד נ"מ ביושב בסוכה ושולחנו תחת נסר ד' טפחים שתי סוכות א' ששלחנו בתוך הבית וא' שלכו"ע פסול
דלשיטת התוס' הרי זה גזירה אחת כיון שאם ימשך גם רק דרבנן ,ולא מיירי ביש לו רק סוכה אחד האם יש
את הדאו' לא יקיים כיון שעובר על הדרבנן של נסר בכ לל ענין לשבת בה ,ומשמע דזה פשיטא לי' דבאם אין
ואסור לישב ולשיטת הר"ן זה גזירה לגזירה .והשיב לו לו עצה אחרת יוכל לשבת בסוכה זו וכד' הפמ"ג הנ"ל
הגאון זצ"ל שזה ניחא לשי' הביכורי יעקב [עי' סי' תרכ"ט ורק ביש לו סוכה אחרת שלכו"ע אינו פסול רק מדרבנן
ס"ק ג' הובא במ"ב שם ס"ק ח' וע"ש בביכורי יעקב עוד בס"ק יש נפק"מ דלתוס' יש לו לבחור הסוכה האחרת ,אלא
י"ד] דסובר דבסכך לא גזרינן גזירה לגזירה ומה"ט דלכ' אי נקטינן שסברת תוס' נוגע בכל מקום איך יש
הכשיר להעמיד בסכך שפסול לסכך בו רק מדרבנן דלא ציור כזה שפסול רק מדרבנן ,ובהכרח דמסכים לסברת
גזרינן גזירה לגזירה ,וזה רק להר"ן אבל לתוס' הוי חדא הערוך לנר בדף ג .שכל עיקר סברת התוס' נוגע רק
גזירה .אמנם בחזו"א [או"ח קמ"ג ס"ק ג'] מבואר דבסכך בגזירת שמא ימשך אחר שלחנו.
גזרינן גזירה לגזירה ,שכתב דמעמיד דמעמיד יש לפסול
כיון דהמעמיד הראשון נפסל לסכך בו מדרבנן מחמת *איזה נפק"מ יש בין תוס' ור"ן
שנסמך על דבר המקבל טומאה א"כ נמצא דהמעמיד והנה בשיעור האחרון שמסר הג"ר אברהם גניחובסקי
העליון נסמך על סכך פסול מדרבנן ומבואר דנקט זצ"ל בביתו בעש"ק פ' כי תבוא תשע"ב [בר אלמוגים
דבסכך פסול גזרינן גזירה לגזירה[ .וידידי הרב יצחק ברכות הערות סי' נ"ז] דן שלכאו' יש נ"מ באופן שיש לו
נויבירט שליט"א דחה דכוונת חזו"א שהכל נחשב כמעמיד אחד ספק האם שולחנו היה בבית או בסוכה ,דלתוס' דלא
אולם בלשון חזו"א לא נראה כן עי"ש]
יצא מדאורייתא יש להחמיר מספק ,ולר"ן כיון
עוד נ"מ אמר הגאון זצ"ל לתלמידיו כשביקרו אותו בבית דמדאורייתא יצא ספק דרבנן לקולא ,אך אמר דזה
חולים [וזו היתה הפעם האחרונה שזכו לכתוב עם הגאון זצ"ל את בפשוטו אינו נ"מ כיון שהטעם של תוס' שאף מדאו' לא
חידושיו] שאם ננקוט שעוסק במצוה דרבנן אינו נפטר יצא הוא משום שעבר על הדרבנן שאמרו שלא לישב,
ממצוה דאו' וכדדן בזה הביאור הלכה בסי' ע"ב א"כ אבל אם ספק לו אם עבר הרי בכה"ג חז"ל בעצמם
באופן שכבר ישב בסוכה והיה שולחנו בתוך הבית, הקילו וא"כ לא עבר איסור כלל וקיים גם הדאורייתא
דצריך לאכול שוב ועכשיו הוא עוסק באיזו מצוה דרבנן, אולם העירו לו מדברי הפמ"ג בפתיחה כוללת ח"ד אות
דלפי תוס' יתחייב לעזוב המצוה דרבנן ,ולהר"ן יפטר י"א שהבאנו לעיל שמסתפק בזה ,וא"כ לפי הצד דנקרא
וכן להיפוך .והוסיפו תל מידיו דכמו כן יהי' נפק"מ ספיקא דאורייתא אכתי יש נפק"מ בין תוס' לר"ן ,ועוד
באופן שכבר ישב ושולחנו בחוץ וכעת יש לו גנאי קטן נ"מ באופן שישב האם הסכך נאסר בהנאה שהרי פסק
לצאת לסוכה דכבוד הבריות דוחה דרבנן בגנאי קטן הרמ"א שאין נאסר בהזמנה אלא בישיבה ולתוס' דגם
ודאו' רק בגנאי גדול וא"כ יש נ"מ בין תוס' להר"ן בזה הדאו' לא קיים אין כאן ישיבה כלל ולא יאסר משא"כ
האופן וע"ע בזה בס' אגן הסהר ח"ד עמ' .346 להר"ן כיון שקיים המצוה דאו' שפיר נאסר.
והנה הגם שבכל הפסולים דרבנן שהזכרנו גם בדיעבד ועוד אמר הגאון זצ"ל דיש נ"מ לספיקות גם להך גיסא
לא יצא רק הנדון הי' אם לא יצא אפי' מדאורייתא ומה בפמ"ג שבספק קיים לשיטת תוס' לא נחשב לספק
הדין בשעת הדחק ,אבל יש פסול אחד שיתכן שכלל לא דאורייתא ,והוא באופן שלאחר הישיבה היה לאדם
פסלוהו בדיעבד ,והוא בבונה סוכה או הסומך סוכתו על ידיעה היאך היתה ישיבתו האם היה שולחנו בבית או
גבי אילן דמבואר במשנה כב :דאין עולין לה ביו"ט בסוכה אלא שאח"כ שכח ואינו זוכר מה היתה ידיעתו
משום גזירה שמא יתלוש ,וכתבו רש"י ור"ן דאם עבר שזה היה בבית או בסוכה דבאופן זה הרי אם ידע שהיה
ועלה ויצא והטעם להקל יותר בפסול זה כיון שזה רק שולחנו בתוך הבית כבר נקבע הדין שאת הדאו' גם לא
כ
התורה חג הסוכות שירת
האם נאמר פסול גזולה בדפנות הסוכה מחמת איסור צדדי .אלא שהק' הפמ"ג סי' תרכ"ח מ"ז
סק"ג איך יצא בדיעבד ביו"ט הא הו"ל מצוה הבאה
כאן נביא עוד דו"ד בין הערוך לנר ומחותנו הרב
בעבירה ,ובביכורי יעקב סק"ו ציין למש"כ ביבמות ששי'
מווירצבורג זצ"ל ומה שפלפל בזה מו"ז הג"ר בנציון
רש"י כשי' בעה"מ דכל מצוה הב"ב יצא בדיעבד .וא"כ
זצ"ל
לדידן דס"ל מה"ב לא יצא ,אם עבר ועלה לא יצא ,עוד
הנה נחלקו ר"א ורבנן סוכה כ"ז :אי יש דין לכם בסוכה טעם כ' שלא יצא בדיעבד לשי' הש"ך בחו"מ סי' ר"ח
דלר"א בעי' לכם ממש שנא' חג הסוכות תעשה לך, סק"ב דגם בדרבנן אמרי' אי עביד לא מהני ,א"כ גם כאן
אולם קי"ל כרבנן דא"צ לכם וסגי בשאולה וממש"כ לך לא יצא.
ממעטינן ממש"כ שלא יהי' גזולה .והנה לענין איסור
עוד הסתפק הפמ"ג שם לפ"מ שמבואר ברמ"א סי'
הנאה מן הסוכה נחלקו הרא"ש והרמב"ם אי נאמר רק
תקי"ד ס"א דביתו נשרף ואין לו מקום לאכול מותר
בסכך דהוא עיקר הסוכה או גם בדפנות הנצרכות
לכבות דהוה אוכל נפש ,א"כ ה"ה באין לו סוכה אחרת
להכשר הסוכה וד' הרא"ש דרק על הסכך יש איסור
מותר לעלות באילן .אולם בביכורי יעקב סק"ז כ' דלא
הנאה דדיני הסוכה נאמרו רק על הסכך ,אולם ד'
נחשב צורך אוכל נפש ,כיון דאם אין לו סוכה כשרה
הרמב"ם דחלה דין איסור הנאה על כל מה שנצרך
מותר לאכול חוץ לסוכה ,ולא אמרינן לו לעלות דחכמים
להכשר הסוכה.
פטרוהו ,ובשב ואל תעשה יש להם כח לעקור דבר מן
ובשו"ע סי' תרל"ח ס"א סתם כשי' הרמב"ם ובביאור התורה .משא"כ בביתו שנשרף שלא יכול לאכול כלל,
הלכה שם הביא מח' בד' הרמב"ם דד' ב"י דזה רק וזה שפיר מקרי צורך אוכל נפש.
מדרבנן ,וכ"כ הט"ז אבל ד' הב"ח ועוד אחרונים דזה *הטעם שהתיר הדבר אברהם ליהודי גטו קובנה לקחת
איסור דאורייתא ,וכ"מ בר"ן[ .וכ' בערוך השלחן ס"ד
לולב בשבת
דנפק"מ אי הוי כמוקצה בשבת דהותר לחולה או כבוד הבריות
וטילטול מן הצד] והנה לשון השו"ע הוא "בין עצי דפנות והנה כל מה שהארכנו שלכו"ע באין לו עצה אחרת יקח
בין עצי סכך" ולא התפרש דין הקרקע[ ,וכגון מי שיש גם מה שגזרו עליו רבנן ,ל"ש כלל לכ' למה שגזרו חז"ל
בלטות על הרצפה ורוצה להוציא אחד מהן בסוכות] על שופר ולולב בשבת ,דשם הפקיעו לגמרי האפשרות
ובשו"ת אבני נזר תנ"ט ט"ו כ' דה"ה הקרקע דג"ז נחשב לקיים את המצוה ,וגם לרעק"א דס"ל שבדיעבד קיים
חלק מן הסוכה ,כמבואר גמ' ט :בסוכה ע"ג סוכה ובדף מצוה אבל לכתחלה אין ציור להתיר זאת ,אולם הג"ר
לא .בסוכה בקרקע שאינו שלו וכן מובא בשם החזו"א, יצחק זילברשטיין שליט"א [חשוקי חמד סוכה מב ]:הביא
20
מאידך דעת הגר"ח דלא נאמר כלל דין קרקע בסוכה, מעשה בגטו קובנה כשחל יו"ט ראשון של סוכות
והגריש"א זצ"ל בהערות לסוכה לא :ד"ה והמסכך בשבת ,שהי' שם יהודי אחד שהיה לו ד' מינים ,ונאלץ
דקרקע הסוכה אינה קדושה לפי שאינו מדיני הסוכה ולא לעזוב את הגטו ביום ראשון עם ד' המינים שלו .והתיר
מצינו כלל איסור הנאה על קרקע הסוכה ,ומה שפסל הדבר אברהם לכל הציבור ליטול את המינים בשבת,
ר"א סוכה גזולה בקרקע שאינו שלו הוא רק גזירה מאחר שהגטו הוא רשות היחיד בזה שהוא מוקף
דרבנן ,וכ"כ האבי עזרי פ"ה מהלכות סוכה הכ"ה ד"ה במחיצות מחושמלות ואין יוצא ואין בא ,וכל היוצא
ואשר .ובשו"ת אגרו"מ או"ח ח"א קפ"א כתב דתלוי אם מהגטו דמו בראשו ,ול"ש חשש שמא יעבירנו .וצ"ב
זה במקום שמוכרחים לעשות רצפה ,ממילא חלה בטעמו הרי בפשטות לא חילקו רבנן בתקנתם .וביאר
קדושה על רצפה זו ,וסיים דצ"ע לדינא ,והגרשז"א הגרי"צ זילברשטיין שליט"א ע"פ מש"כ הפמ"ג בהל'
בהליכות שלמה סוכה פ"ז דבר הלכה אות כ"ט הסתפק ברכת כהנים [סי' קכח א"א ס"ק לא] שלא העמידו חכמים
לענין שטיח שנעשה לנוי אם דינו כנוי סוכה. דבריהם רק בגוף הגזירה אבל לא במקום "לא פלוג"
וכ"כ בתרומת הדשן [פסקים וכתבים סי' קסד] וא"כ מה
שלא תוקעים ונוטלים גם במקום שלא שייך חשש שמא
יעבירנו הוא רק מחמת לא פלוג ,וא"כ במקום דלא יוכלו
20ומ"מ פשוט דמדידת כ' אמה הוא מן הרצפה ,וכן במי שמצליח לקיים מצות ארבע מינים בכל ימי החג לא העמידו
לשבת בחלל הסוכה כגון בחללית על הלבנה לא יוכשר הסוכה ,ומבואר חכמים דבריהם ,ומה"ט הציע להלכה שאם הסתירו את
דבעי' קרקע בסוכה ומ"מ לא נחשב חלק מן הסוכה רק תנאי צדדי
בהכשר הסוכה .ואגב -מה שבונים בהרבה מקומות סוכה ע"ג עמודים ד' המינים על גבי אילן יבש שנשרו ענפיו מערב יום טוב
לשבעה ימים וגובה החלל מודדים מהרצפה למעלה ,יל"ע הרי לד' ול"ש כלל גזירת תלישה ומבואר במג"א סי' של"ו סק"א
הריטב"א סוכה ג :מיעוט החלל ע"י תבן או עפר צריך להיות ע"י ביטול
לעולם ולא סגי בשבוע [דלא כרש"י שם עי' משנ"ב תרל"ג סקי"א] וא"כ דאסור מטעם לא פלוג ,א"כ באין להם מינים אחרים יהי'
מ"ש אם הי' שם ערימת עפר עד גובה ראש העמודים דלא הי' מועיל, מותר להורידם.
וצ"ל כיון שיש לנו כאן קרקע ורצפה בפני עצמה אין לו יחס כלל
לרצפה למטה.
כא
התורה חג הסוכות שירת
ב :קיום מצות הסוכה שהוא ע"י הדירה והשימוש בה, עכ"פ יש לנו ג' חלקים בסוכה הסכך הדפנות והקרקע,
ובזה יש דינים כגון מצטער דזה פוגע בעצם הישיבה הסכך לכו"ע הוי מחפצא דסוכה ונאסרת בהנאה,
ולא בעיקר הסוכה. הדפנות תלוי במח' רמב"ם ורא"ש ולענין הקרקע תלוי
במח' אחרונים.
ויש דברים שיש לחקור לאיזה חלק הם נוגעים ,לדוגמא
איסור הנאה מן הסוכה דביאר הגר"ח בספרו דשורש ויש לחקור בפסול דגזולה לרבנן האם נאמר רק על
מח' הרא"ש והרמב"ם אי גם הדפנות נאסרים הוא הסכך או גם על הדפנות .ונחלקו בזה הערל"נ ומחותנו
דלרמב"ם איסור הנאה נאמר על מצות הסוכה דכל הגרי"ד במברגר זצ"ל דד' הערל"נ [בביכורי יעקב תרל"ז
שמתקיים בה מצות ישיבת סוכה נאסר ,אבל ד' הרא"ש סקי"א] דדברי הרא"ש לענין איסור הנאה שייך גם לענין
דדין איסוה"נ תלוי רק בחפצא דסוכה ועיקר חפצא פסול גזולה ולא נאמר רק על הסכך ,וגם הרמב"ם מודה
21
דסוכה הוא בסכך. לזה דבעצם סוכה סכך משמע ,אלא דלענין איסוה"נ יש
ייתור מיוחד ,ומה דמלשון הפוסקים מ' דפסול גם
והשתא יש לחקור אי פסולה דגזולה תלוי בחפצא או בדפנות הוא רק מצד מצוה הבאה בעבירה שהוא רק
דבעצם לא חסר כלל בבנין הסוכה דהרי כלפי הנגזל דרבנן ,ונפק"מ באין לו סוכה רק גזולה דאם הסכך גזול
כשר הוא ,אלא דיש כאן חסרון בקיום ישיבתו של הגזלן אין ענין לישב בה אבל אם רק הדפנות גזולות ישב בלי
דכיון דשימוש הדיורין איננו שלו ממילא ל"ש לצאת בה ברכה עוד יש נפק"מ באחרים דל"ש אצלם וכ"כ רעק"א
יד"ח. [סוכה יז .ד"ה עי' ר"ן].
ויש בזה כמה נפק"מ .א :אי יש דין תעשה ולא מ"ה והשיג עליו הרב מווירצבורג [בתוספת ביכורים שם נדפס
ונפק"מ אי יהני מחילה אח"כ דביאוה"ל סי' י"א מסתפק בסו"ס ביכורי יעקב] מסוגיא ערוכה סוכה ל"א .דמפורש
בזה לענין ציצית ולכ' תלוי בחקירה הנ"ל והסתפק בזה דנחלקו ר"א ורבנן גם במסכך ברה"ר והרי ברה"ר רק
הפמ"ג .ב :האם דינו כסכך פסול שפוסל בד' להצטרף הקרקע הוא גזול ולא עצם הסוכה ומבואר דעל מה
לעוד סכך פסול או כאויר דאינו מצטרף ופוסל בג' ועוד שנצרך להכשר הסוכה שייך פסול גזול ,וכן הוכיח
נפק"מ. בכפות תמרים שם ,ומנ"ח שכ"ה סק"י ,והשיב הערל"נ
וכ' מו"ז זצ"ל דלכ' בחקירה זו תלוי המח' אי נאמר דין דכיון דהקרקע גזולה גם הסכך המחובר לקרקע נחשב
גזולה בדפנות ,דלד' ערל"נ דפסול גזולה נאמר רק על כגזול אבל לא מצד הדפנות והקרקע ,עוד תי' ע"פ מש"כ
הסכך י"ל דהפסול חל בעצם החפצא דסוכה ולכן נאמר בעצמו דודאי מדרבנן פסול מצד מצוה הבאה בעבירה,
רק על הסכך דהוא עיקר חפצא דסוכה ,אבל לד' כפ"ת אבל לא מצד עיקר פסולא דגזולה ,א"כ יתכן דכוונת
הגמ' מצד מצוה הבאה בעבירה[ .ובהג' ראמ"ה דחה הראי'
והמנ"ח וריד"ה מוירצבורג דגם לדפנות והקרקע נאמר
של הגמ' דהוא רק מצד קנסא עי"ש]
הפסול ,בהכרח דפסול גזולה נאמר בעיקר קיום המצוה
ולכן כל מה שנצרך לקיום המצוה יש בו פסול גזולה. והעיר מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל [בילקוט שיעורים מועדים ח"ב
סי' כ"ז] על דבריו ,דעל תי' ראשון צ"ב בסברא ,ועל תי'
שני צ"ב דלשון הגמ' מורה דיש בו עיקר פסולה דגזולה
21שמעתי מפי הג"ר מרדכי בונם זילברברג שליט"א הערה נפלאה דהרי אמרי' דמה דכשר הוא רק כיון דקרקע אינה נגזלת
[שאלו לראש ישיבה שמסר שיעורים ארבעים שנה על סוכה ואף פעם וסוכה שאולה היא ,מבואר דאי הי' קרקע נגזלת הי'
לא חשב על הערה זו] דלמה במשנה ראשונה דסוכה לא כתוב שיעור נפסל מצד עיקר פסולה דגזולה ,וצ"ל דחלק זה של
משך שטח הסוכה ,ותי' דבמשנה זו כ' הדינים של החפצא של הסוכה,
ושיעור השטח תלוי בצורת הדיורין והישיבה ,ובאמת דיני סוכה נתחלקו הסוגיא קאי רק אציור דתוקף את חבירו והוציאו
לשתי פרקים הראשון על החפצא והשני על הישיבה והדיורין ,ובזה מסוכתו ,אבל לא במסכך ברה"ר ואי הי' קרקע נגזלת הי'
א"ש דבפרק ראשון מבואר [במח' ת"ק ור' יהודה בסוכה למעלה מכ']
דסוכה דירת עראי בעינן ובפרק שני תנן כל שבעת הימים אדם עושה פסול מצד בא בעבירה ,ואי קרקע אינה נגזלת ל"ש בא
סוכתו קבע וביתו עראי ,דבפ"א מיירי על החפצא דסוכה שצריך להיות בעבירה כדכ' הראשונים.
עראי ,אבל פ"ב מיירי בצורת הדיורים שצריך להיות כדירה של קבע
וכמו שדר בביתו ,והראה שו"ת רשב"א ח"א סי' נ"ה דענין נוי סוכה אינו
מדין הידור מצוה כזה קלי ואנוהו רק להנעים עצם ישיבתו בסוכה, האם גזולה הוא פסול בחפצא או בקיום הגברא
ולפ"ז אם סוכתו בתוך הבית ובלא"ה ישיבתו נעים ,א"צ לנוי סוכה ואם
נותן נוי סוכה אינה נאסרת .עוד מבואר בסוכה י :דנוי סוכה אין ממעט והנה בעיקר מצות סוכה יש ב' חלקים.
בגובה אבל מן הצד ממעטין והטעם דאינו חלק מן הסכך ולכן לא
ממעט בחפצא דסוכה ומ"מ ברוחב הסוכה פסול כיון שיתמעט אפשרות א :עצם חפצא של הסוכה שעיקרו ע"ש הסכך ויש בו
ישיבה ,עוד הביא מש"כ במשנ"ב סי' תרלד ס"ק א בשם מ"א דאפילו
סוכה גדולה הרבה ובמקום א' יש קרן אחד משוך לפנים שאין בו ז' על תנאי הכ שר ופסלות כגון שיהי' פסולת גורן ויקב דוקא
ז' אסור לישב שם כיון שהמקום צר לו לשבת שם ,והק' חזו"א דלמה לא ודבר שאינו מק"ט ,ובדפנות נחלקו תנאי ז :אי זה נחשב
יוכשר מדין פסל היוצא ,אולם להנ"ל א"ש דאה"נ הסוכה לא נפסלת חלק מן הסוכה עי"ש.
והמג"א לא פסל רק כ' שאסור ,והטעם דיש חסרון בקיום הישיבה.
כב
התורה חג הסוכות שירת
שזה בקיום המצוה זה רק לשי' ר"א ,וזה הוכיח הגר"ח סתירא בדעת הגר"ח
ממה דמדמי ר"א פסול לכם דסוכה כד' מינים ,ולפ"ז
ובדעת הגר"ח יש לנו סתירא בענין זה ,בחי' הגר"ח
מיושב הסתירא בד' הגר"ח דמש"כ ליישב הקושיא
סטנסיל עמ' ל"ט כתב להוכיח ממסכך ברה"ר דפסול גזל
משואל שלא מדעת הוא אליבא דרבנן דסו"ס הוי שלא
נאמר גם בדפנות ,והק' מ"ש משאר פסולים דנאמר רק
מדעתו ויפסל מצד גזולה ולרבנן באמת יתכן דעיקר
בסכך ותי' דפסול גזול נאמר בקיום המצוה ולא בחפצא
הפסול הוא רק בחפצא.
ומדמי לה לדין לכם בד' מינים דפסול רק ביום ראשון
למה בד' מינים בעי' לכם יותר מסוכה כיון דלא חסר בעצם המין וכן חזינן דר' אליעזר מדמי
לה להדדי בדף כ"ז :דכשם שאינו יוצא בד' מינים שאינו
והנה מצינו חילוק בין סוכה לד' מינים בענין דין לכם שלו ה"נ בסוכה ,הרי דד' הגר"ח דפסול גזול הוא דין
דד' מינים לכו"ע בעי' לכם עכ"פ ביום הראשון ,אבל בעיקר קיום המצוה שלא יצא יד"ח.
בסוכה רק ד' ר"א ה וא דבעי' לכם ממש אבל לרבנן גם
שאולה סגי ולהרבה אחרונים כלל אין דין לכם רק שיש אי דין שואל שלא מדעת פוסל
גזה"כ שלא יהי' גזולה ,וצ"ב באמת מ"ש סוכה מלולב.
מצד שני לענין קושית האחרונים סוכה ל"א[ .כפ"ת ועוד]
ד' מינים הוא להכשיר אברי כל יחיד בד' רבנן דס"ל בתוקף את חבירו מסוכתו דכשר כיון
דקרקע אינה נגזלת והו"ל רק בגדר שאולה ,וק' הרי
ויחיד סו"ס ל"ה מדעתו ורצונו וא"כ הו"ל שואל שלא מדעת
ומו"ז הג"ר בנציון זצ"ל בשיחתו בשנה האחרונה לחייו דהוי גזלן גם בקרקע כמבואר ברשב"ם ב"ב נז :וכ"פ
[בילקוט שיחות מוסר סוכות תשמ"ה] עמד בזה ,וביאר ע"פ בשו"ע חו"מ קפ"ב ורצ"ב ,וכ"ה החת"ס בצע"ג עי"ש,
המדרש שהבאנו בריש דברינו דד' מינים הם סימן ותירצו הגר"ח [בשיעוריו על ב"ק הנדמ"ח] ושערי יושר [ש"ג
שניצחנו בדין ,וק' הרי גם הגויים יכולים לקחת מינים פי"ט] דפסול גזולה לא נאמר אלא בחפצא דסוכה אבל
אלו בידיהם ואיזה סימן יש בזה ,ותי' עפ"י המדרש שם דין שואל שלא מדעת גזלן הוא רק בגברא ,וא"כ מבואר
ד' מינים הם נגד אברי האדם דלולב נגד השדרה ,והדס מדבריהם דפסול גזולה הוא רק בחפצא דסוכה ,ולא
דומה לעין ,וערבה דומה לפה ,ואתרוג דומה ללב ,וזה בגברא.
שאמר דוד כל עצמותי תאמרנה דאין בכל האברים גדול ובאמת יש עוד תי' על הקושיא דבפסקי הר"י מפאריז סי'
מאלו שהן שקולין נגד כל הגוף ,ובחינוך שכ"ד דאתרוג פ"ט תי' דכיון דגוזל רק ע"מ לצאת יד"ח ל"ה גזלן,
דומה ללב שהוא משכן השכל לרמז שיעבדו בוראו וכ"כ באמרי בינה סי' ז' בשם אורחות חיים בשם בעל
בשכלו ,והלולב דומה לשדרה שהוא העיקר באדם לרמז העיטור ,ועד"ז כ' החזו"א סי' ק"נ סקכ"ב דמיירי דאין
ליישר כל גופו לעבודתו ית' ,והדס דומה לעינים לרמז הבעלים מקפידים על עצם הישיבה ,וכן ברה"ר מה
שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו ,וערבה דומה שמפריע לבני רה"ר הוא הסכך והדפנות שעומדים שם
לשפתים שבהן יגמור האדם כל מעשהו בדיבור ,לרמז אבל אחת היא להם אם יושב בפנים ,וא"כ כ"ז שהסוכה
שישים רסן לפיו ויכוין דבריו ויירא מהשי"ת אף בעת עומד שם יכול כל אחד ליכנס בו ,נמצא דאין גזל על
השמחה[ .וע"ע בדרשות חת"ס [נ"ב ע"ד ד"ה ד' מינים] דעץ
עצם השימוש ,אבל אי היו בעצם מקפידין על השימוש
מרמז על גוף האדם שהיא עץ השדה ,והעלין רומזים לדיבור
האדם שנא' ועלהו לא יבול על שיחת חולין של ת"ח והפרי הוא באמת לא הי' יוצא.
נגד המעשה וכבר האריכו כן בספרים הרבה על הקבלת ד' מינים
לאברי האדם]
עכ"פ יוצא דלד' הגר"ח ודעימי' ל"ש פסול גזולה
בשואל שלא מדעת ולחזו"א ודעימי' בעצם הי' שייך
ועפי"ז ביאר מו"ז זצ"ל דע"י שאנו לוקחים ד' מינים אנו פסול רק דלא מקפיד על עצם הישיבה ונפק"מ לדינא
מקיימים בעצמינו כל עצמותי תאמרנה וכל עצמותינו באופן שהבעלים מקפידים על עצם הישיבה דלהגר"ח
ואברינו מתנענעים ביחד עם הד' מינים ,ובזה אנו רוצים יוצא ולחזו"א אינו יוצא.
לבטא דלא לבד בבחירתינו אנו לוקחים ד' מינים ,כי גם
שלא בבחירה אנחנו ממילא מתנענעים כיון שכל עכ"פ יש לנו סתירא בד' הגר"ח ,ויש ליישב ע"פ ד' מו"ז
עצמותינו כבר ממילא אומרים ה' מי כמוך ,אבל גוי גם בילק"ש שם שכתב עפי"ד האפיקי ים ח"ב סי' ל"ג
כשיקח ד' מינים אבל העצמיות שלו אינו משתתף דספיקת הפמ"ג אי יש דין תעשה ולא מן העשוי בגזול
בלקיחת המינים ,וכמו שמסופר על גוי שהתחפש ובא הוא רק לרבנן ,אבל לר"א דפוסל גם בשאול וא"כ ל"ש
לשמוע השיעור מהר"ר יהונתן זי"ע ,והר"ר יהונתן תפש לומר דזה פסלות בעצם רק שהוא דין בקיום המצוה
שהוא גוי כיון שלא ראהו כלל מתנענע בהוציאו דברי שיהי' לכם ,ורק לרבנן יתכן דזה פסלות בעצם ,וא"כ מה
דקאמר הגר"ח בסטנסיל דהפסול הוא גם בדפנות כיון
כג
התורה חג הסוכות שירת
שגם אם לפי דרך הטבע מה שבנינו לא מספיקה בשביל תורה מפיו ,דיהודי יש בפנימיותו אש קודש של חלק
שמירה מ"מ הכל ביד ה'. אלוה ממעל וע"י ד"ת ותפלה מתפשט כח האש לחוץ.
השייכות בין שיעור אתרוג ושיעור אבן קינוח ובזה הסביר למה דוקא בד' מינים יש קפידא דלכם ,כיון
הנה בגמ' שבת פא .מבואר שחז"ל התירו איסורים דרבנן דזה בא לבטא בעצמיות שלנו ממילא צריך כ"א להביא
מחמת כבוד הבריות ,ועיקר הציור הוא לענין קינוח משלו ,ויש להוסיף כיון דכל אחד יש לו תפקיד מיוחד
בבית הכסא שפעם היו מקנחים עם אבנים והי' צריך וכ"א יש לו נסיונות משלו ,ותכונות שלו ולב שלו ועין
שיהי' מקורזלות [ -חדודות כ"פ רש"י אבל תוס' סוכה לו :בשם ופה שלו ,וכ"א יש לעבוד את השי"ת עם הכשרונות
ר"ת פי' דהיינו רכות דחזי לחרישה וזריעה] וגם הי' צריך שלו.
להיות גודל מסויים כדי שיהי' ראוי לקינוח ,והנה סתם ולפ"ז יבואר דשאני בזה מצות סוכה דהרי נתבאר
אבנים מוקצים הם בשבת כ"ז שלא ייחדם לאיזה דבסוכה אנו נכנסין לעולם אחר לגמרי שהוא בחי' ג"ע
שימוש ,ובוודאי אם הכין אבנים לבית הכסא לפני שבת ועוה"ב וא"י ,וביתו של הקב"ה וקדושת ביהמ"ק
אינו מוקצה ,אבל אם נזדמן לו שלא הכין והוא צריך וכדנתבאר ל עיל ,וזה אינו לפי הדרגה שלנו כלל ,ולכן
אבנים לקינוח ,הרי יש בזה איסור דרבנן של מוקצה, א"א ליכנס לשם מכח עצמו רק ע"י התקשרות לכלל
ויתכן שגם יתעורר שאלה של הוצאה אם הבית הכסא ישראל ,וכן בזה שממשיכים כוחו של אברהם אבינו
נמצא במקום צנוע שהוא רשה"י והאבנים נמצאים שנקרא אזרח ,וכל כולו הוא כח שאינו שלו עצמו רק כח
בכרמלית ,ובזה נתבאר בגמ' שחז"ל התירו איסור שאולה וכלליות ולכן אין קפידא שיהי' לכם דוקא.
מוקצה והוצאה מכרמלית [לשי' התוס' סוכה שם] משום
כבוד הבריות .ומ"מ לא התירו רק כמות מסויימת וגודל הקולות בסוכה לעומת החומרות בד' מינים
מסויים דבעי' שיהי' ראוי לקינוח[ .ובאותה שיעור הראוי ועפי"ז אפשר להסביר ג"כ ההבדל הגדול בין מצות
לקינוח גם חייב על הוצאה בשבת] סוכה ומצות ד' מינים ,דמצד אחד לא מצינו מצוה עם
ואיתא שם "זונין 22על לבי מדרשא אמר להו :רבותי, כ"כ הרבה קולות כסוכה ,דעצם המחיצות סגי בשתים
אבנים של בית הכסא שיעורן בכמה? [-להתחייב עליהם על כהלכתן ושלישית טפח ,וגם זה סגי בלבוד ,ואם הסכך
הוצאה א"נ לטלטלן בחצר ולהכניסן לביהכ"ס לרש"י ,ולתוס' גם רחוק מן הדפנות יש להכשיר בדופן עקומה ,ואם
כדי להכניס מכרמלית לביהכ"ס שהוא רה"י] אמרו לו :כזית הדפנות לא מגיעות לסכך אפש"ל גוד אסיק ,וגם אם
כאגוז וכביצה-[ .שלש מכניסין לקינוח ,ומקנח זו אחר זו ,אחת הסכך צריך צלתה מרובה מחמתה ,סגי ברוב מסוכך
כזית ואחת כאגוז ואחת כביצה ,בתחלה מקנח פי הרעי בקטנה כשרק חמישים ואחד אחוז של הסוכה מסוככת ,אף
להסיר רעי הנדבק שם ,שהגדולה פוחסת ומלכלך סביבותיו] אמר שנכנס הרבה שמש ,גם עצם הסכך כשר מכל דבר חלש
להו :וכי טורטני יכניס? [-מאזנים יכניס לשם לשקול?] נמנו העיקר שיהי' גידולי קרקע ותלוש ,מאידך במצות ד'
וגמרו :מלא היד- [ .בין שלשתן ,או אפילו הן ארבע וחמש ובין מינים יש הרבה חומרות שגם נקודה קטנה שחורה
כולן מלא היד] תניא ,רבי יוסי אומר :כזית כאגוז וכביצה. באתרוג פוסלת ,ואם בחודו של הלולב יש קטימה קטנה
רבי שמעון ברבי יוסי אומר משום אביו :מלא היד". או שנפתח קצת כבר פוסלים ,ובשלשת עלים של ההדס
בודקים בחוט המקיף לראות אם נמצאים באותו קו,
עוד כתוב שם ברייתא שמופיע גם בסוכה לו" :ת"ר ועוד.
שלוש אבנים מקורזלות מותר להכניס לבית הכסא .וכמה
שיעורן? [-כל אחד מן האבנים] רבי מאיר אומר :כאגוז-[ , ולנתבאר לעיל א"ש דד' מינים מבטאים השלימות של
ובהכי חזיא לקינוח ,אבל גדולה לא חזיא -.רש"י סוכה לו ]:רבי האדם עצמו איך הוא בא לפני ה' ובזה צריך הוא לחפש
יהודה אומר :כביצה ".וע"ז הוסיפה הגמ' "אמר רפרם את השלימות ולתקן את אבריו לגמרי[ ,ובנוסח אחר ד'
בר פפא אמר רב חסדא :כמחלוקת כאן כך מחלוקת מינים הוא מה מביא האדם מן האסיף ומודה בזה להקב"ה ולכן
באתרוג" [דבמשנה סוכה לד :נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה צריך הוא להביא מן היפה] אבל הסוכה הוא מצד הקב"ה
בשיעור אתרוג הקטן דרבי מאיר אומר כאגוז ורבי יהודה אומר שהוא מכניס אותנו בצל כנפיו ושומר עלינו ,ובזה
כביצה] ופריך "התם מתניתין הכא ברייתא? [-פלוגתא צריכים אנו להדגיש שאין אנו עושים כלום רק קצת
דאתרוג מתניתין היא במסכת סוכה ,והיא סדורה בפי התלמידים. השתדלות אבל עיקר השמירה הוא ביד ה' ,ובידו לשמור
אבל מח' דקינוח הוא ברייתא ויש הרבה תלמידים שלא שנאוה, עלינו גם אם פתוח מהרבה מקומות והתקרה הוא חלש
והוא תולה הידועה בשאינה ידועה] "אלא :כמחלוקת באתרוג מאד ,העיקר שנעשה את הסוכה בדיוק כפי רצונו אז
ממילא יהי' לנו השמירה ,ובזה נקרא צלא דמהימנותא
כיון דעיקר הצל והשמירה בא מחמת שאנו מאמינים בו
22עי' לקמן בהג"ה אם הי' יהודי או גוי.
כד
התורה חג הסוכות שירת
ולבדוק אם אכן התורה מתייחסת גם לדבר כזה] מה בדיוק -כך מחלוקת כאן"[ .ולסימנא בעלמא אמרה ,דלא תשכח
שיעור גודל האבן וזה מראה עד כמה התורה מקיפה את לגירסא דברייתא ,ואם תשכחנה -הזכר ממשנתך דאתרוג].
כל חיי האדם עד לפרטים הקטנים.
והגמ' הזה הוא הפלא ופלא ,וכפי שהק' בערוך לנר
עוד י"ל דהנה כל ענין זה הוא מחמת כבוד הבריות, בסוכה שם ,דמאי קמ"ל רפרם בזה ,ומש"כ רש"י דזה
ורצים לרמז דחשוב אצל הקב"ה כבוד הבריות כמו לסימנא שלא תשכח גירסא דברייתא ור"ל שלא נחליף
המצות החשובות של ד' מינים .ובשיחות מוסר להגר"ח בין רבי מאיר לר"י ,זה דוחק דמהיכי תיתי שנטעה דוקא
שמואלביץ ח"ב מא האריך בחשיבות כבוד הבריות בפלוגתא זו יותר משאר פלוגתות שבש"ס ,עוד צ"ע
דהוא משום שהאדם גדול מאד ולכן כבודו חמור כ"כ טובא במה שמשוה פלוגתא דהכא לדהתם ,הא לא דמי
אלא שאין לנו השגה בגדלות האדם ולכן אנו תמהים על כלל דבאתרוג איירי בשיעור הקטן דלר"מ כאגוז וכש"כ
כך .וגיסי הג"ר רפאל הלוי דינר שליט"א בספרו הידור יותר ור"י סובר כביצה ויותר ,אבל פחות לא ,אבל לענין
פנים האריך בכמה סימנים בענין כבוד הבריות [כט-לב] אבנים פליגי אפכא וכדפירש"י דגדולה לא חזיא ,ולר"מ
והביא מהגר"ח שהוכיח מסוגיא זו דגם בצנעא כשאין דאמר כאגוז כש"כ פחות אבל יותר לא ולר"י כביצה
אנשים יש היתר כבוד הבריות דהרי בבית הכסא הוא ויותר לא ,וכ' ערל"נ דלולא פי' רש"י הי' אפשר לפרש
לבדו ,ולכן אם נודע שיש במכנסיו שעטנז דרבנן א"צ דגם לענין אבנים דוקא קאמרי ר"מ ור"י כאגוז וכביצה
למהר לפושטו גם כשהוא לבדו בביתו ,כיון שמרגיש אבל פחות לא[ ,וכן משמע בגמ' שבת דלמ"ד דבעי' ג' מיני
עצמו מזולזל להיות ערום ,וא"כ כש"כ במרגיש עצמו אבנים כזית כאגוז וכביצה קטן מזה לא חזי לקינוח] אבל יותר
מבוייש לפני אחרים גם אם אחרים אינם רואים בזה מזה י"ל דס"ל דחזי ומותר לטלטל ,וא"כ שוה
זילזול במעלתו .עוד הביא דגם אין כבוד ציבור לשבת פלוגתייהו דהכא ודהתם לגמרי ובזה יש ליישב קושיא
בחושך ,ולכ"כ ראב"ן שבת סי' שפ"ה דהשמש נוהג ראשונה דזה גופא קמ"ל רפרם שלא נטעה לפרש
להדליק בביהכנ"ס גם לפני הבדלה .עי"ש עוד. באבנים כמו רש"י וכ"כ שפת אמת בסוכה ,ועורר שרש"י
לא פי' כן ,עוד פי' שם ע"פ ירושלמי סוכה דיש מח' אי
יופי האתרוג והנרמז בזה תלוי בשיעור כאגוז עצמה וכביצה עצמה כשר או רק משם ולמעלה
קינוח מצואת העוונות וזה קמ"ל רפרם דכמו לענין קינוח כאגוז וכביצה עצמה
ראוים ה"נ באתרוג.
עוד י"ל 24דהנה קינוח צואת הגוף מרמז לקינוח צואת
העבירות של הנשמה וכמ"ש בישעי' ד' ד' "אִ ם ָרחַ ץ והנראה בעז"ה בכמה אופנים בדרך מוסר ודרך עבודה,
ֲא ֹדנָי אֵּ ת צַֹאת בְ נוֹת צִ ּיוֹן" ובמדרש בפ' חקת [במדבר יט ב] א :ללמדך שהתורה וההלכה מלוה את בן אדם בכל עת
הובא ברש"י שם ,דלכן צוה הקב"ה להביא פרה אדומה, ובכל זמן ובכל מצב ,בין שהוא במצב של קדושה גדולה
לכפר על מעשה העגל" ,משל לולד שטינף לחצר המלך ועצומה בחג הסוכות בד' מינים ,בין שהוא בבית הכסא
אמר המלך תבוא אם זה הולד ותקנח צואת בנה" ואסור בכל דבר שבקדושה ,תמיד ההלכה מלוה את
והאתרוג מרמז ללב האדם ,וכן כלל הד' מינים מרמזים האדם ,ואחד אמר לי שיודע על גר צדק שהתגייר מעצם
על אברי האדם וכמו שהארכנו לעיל ,ובא רפרם לרמז זה שהתפעל שהתורה מקיפה כל רגע ורגע של חיי אדם
דעיקר שיעור שלימות ויופי האתרוג וכל מה שנרמז בזה ואין שום נושא וענין בחיי האדם שהתורה לא מתייחסת
תלוי בשיעור הקינוח של העבירות ,ואם יהי' לך קולא לזה .והנה יש סוגיא שלימה בשבת פא :על קינוח בבית
בשיעור הקינוח ,גם אם נגיד שיהי' לך בזה היתר ,מ"מ הכסא וחז"ל ישבו ודנו בבית המדרש לרגל שאלת זונין
דע לך שיהי' זה על חשבון ד' מינים שלך וכל מה [יש נדון אי הי' גוי או יהודי 23ואי הי' גוי יתכן שרצה לבוא
שמרומז בזה.
23בגמ' פסחים מט .מבואר דזונין הי' ממונה בבית רבן גמליאל ואמר
להם הגיע עת לבער את החמץ .ובב"ב קסד :הי' מדבר לרבי ואמר לו
ממונה ולא עבד ,וכ' חיד"א דאינו מוכרח דאולי זונין דכאן אינו זונין מנהג מנין מלכים בשטרות ורשב"ם שם כתב דהי' שם חכם ובע"ז נח.
דשם דזונין דש יש לו שם ליווי זונין ממונה של ר"ג והכא סתם .ועוד א"ל זונין לר"ע לבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית בה מששא ,והא
התם נמי אפשר דגוי הוה והוא ממונה של ר"ג ולא היה עבדו .ועי' בסדר רואים שבני אדם הולכים לשם ויש להם ישועה ,ורש"י כתב שם
הדורות דף צ"ג ע"ב: "ישראל הי'" וכ' שם בהגהות יעבץ דנר' מקורו של רש"י דדייק בשמא
ולד' מהרש"א שהי' גוי י"ל דמזה גופא שהי' ממונה בבית ר"ג והי' מסתמא הוא אותו שנזכר במשנה ע"ז סח :ועוד הרבה פעמים בש"ס
שואל כל ספיקותיו לחכמים ממילא נתקרב ליהדות ,ואף שאולי הוא בייתוס בן זונין שוודאי הי' יהודי ומבואר ב"מ סג :וסה :שהי' עושה כל
עצמו לא התגייר אבל בנו כבר נתגייר והוא זה בייתוס בן זונין ולכן הי' ע"פ חכמים .אבל בח"א מהרש"א שם כתב דאם קבלה נקבל ,ואי משום
עושה כל דבריו ע"פ חכמים שככה הוא התחנך. דקאמר לבי ולבך יודע דעבודת כוכבים לית בה מששא כו' אין זה
ולד' מהרש"א א"ש שכאן כתוב הלשון זונין על לבי מדרשא דמשמע מוכרח דאדרבה מדקאמר האי לישנא לבי ולבך וכו' משמע דעובד
שהי' בזה משום חידוש ואם הי' גוי א"ש. כוכבים היה בפרהסיא אלא דלבו בסתר ובמופת בלב ידע דעבודת
24פי' זה הצעתי לפני מורינו הג"ר מאיר קסלר שליט"א רבה של קרית כוכבים לית וכו' וחיד"א בפתח עינים שם כתב דמצא לאחד קדוש דטעם
ספר ,וקלסיה ,ואמר דיש לדעת דכל דבר קטן בחז"ל יש בהם רמזים רש"י מדאמרו בפסחים דף מ"ט זונין ממונה של ר"ג הגיע עת לבער
וכונות עמוקות. שמע מינה ישראל היה דקפיד אמצות ,ולא אפשר שהוא גוי דקאמר
כה
התורה חג הסוכות שירת
טעם פסול אתרוג פחות מכביצה ובזה א"ש ההוו"א לתלות דין אתרוג בקינוח ,דלכ' צ"ע
למה הובא בגמ' הוו"א זה כשאינו נכון כלל ,אולם י"ל
ובעיקר מח' בשיעור האתרוג ,קי"ל בשו"ע סי' תרמ"ח
דבא לרמז דהאמת היא דעיקר שלימות האתרוג תלוי
סכ"ב כשי' רבי יהודה דפחות מכביצה פסול .ויש לחקור
בשיעור הקינוח ,אולם בסוף מהפכין את זה כיון דעיקר
בטעמא דשיעור זה ,ואין הדברים ברורים כל צרכם,
השלימות הוא באמת להגיע דרגת יופי האתרוג ,אלא
דהנה בסוכה לא .דנה הגמ' האם ס"ל לרבי יהודה דינא
שיש לדעת דההקדמה לזה הוא הקינוח .ובזה א"ש מה
דהדר לענין אתרוג ,והוכיח ממה דפסל אתרוג פחות
שביאר רש"י בקושיית הגמ' דמח' דאתרוג הוא משנה
מכביצה משמע דס"ל פסולא דהדר ודחה די"ל דזה
בסוכה וסדורה בפי התלמידים אבל ברייתא דקינוח הוא
מחסרון גמר פרי ,ועד"ז כ' לעיל מיני' לענין ירוק ככרתי
ברייתא והרבה תלמידים לא שנאוה ,ר"ל ענין חיפוש
שפסל רבי יהודה ,ויל"ע האם למסקנא אין בזה פסול
אתרוג יפה ידוע לכל וכולם עסוקים בה ,אבל לא הרבה
דהדר כלל ,וד' הב"ח סי' תרמ"ח לענין ירוק ככרתי דגם
יודעים שבפנימיות הדבר עיקר ההקדמה לזה הוא
למסקנא יש פסול הדר רק דלר"י דלא ס"ל דהדר יש
הקינוח מעבירות.
פסול אחר אבל לדידן יש גם פסול הדר ונפק"מ כשבאו
לפנינו ירוקים לא סגי בנשתנה קצת למראה אתרוג אף שם יום כיפור ע"ש הקינוח
דמוכח דנגמר פריו אבל הדר לא הוי עד שרובו משתנה
למראה אתרוג .אבל האחרונים חולקים עליו והקילו בזה ובזה א"ש ההקדמה של יוהכ"פ לסוכות דהנה עיקר שם
וכ"פ המשנ"ב שם סקס"ה ושעה"צ סקס"ט. "כיפור" הוא על "קינוח" וכמו שהי' הג"ר משה שפירא
זצ"ל מאריך בזה הרבה ,ע"פ דברי רש"י בפ' וישלח
אולם בביכורי יעקב ס"ק מט הוכיח כשי' הב"ח משי' עה"פ אכפרה פניו [בראשית לב כא] וז"ל "ונראה בעיני
הטור שהובא במג"א סי' תרמ"ט ס"ק כ"ז ,שמה דחסר שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים כולן לשון קנוח
כשר בשאר הימים ,דמ"מ בעינן שישאר עכ"פ שיעור והעברה הן ,ולשון ארמי הוא הרבה בתלמוד [ב"מ כד].
אתרוג בכביצה ,ואפילו הי' בו כשיעור ביצה קודם יום וכפר ידיה[ ,גיטין נו ].בעי לכפורי ידיה בההוא גברא ,וגם
טוב ,ונצטמק עד שאין בו שיעור כביצה פסול ,והרי בלשון המקרא נקראים המזרקים של קדש [עזרא א י]
טעם דפסול אתרוג פחות מכביצה מבואר בגמרא שם כפורי זהב ,על שם שהכהן מקנח ידיו בהן בשפת
דלא גמר פריו ,וזה ע"כ לא שייך רק אם בתחלת גידולו המזרק" וע"ע גמ' זבחים צג :דגמר מלהזות דמי הפרה
לא הי' בו כביצה .אבל בנצטמק ,וכש"כ בנחסר וכבר הי' הי' מקנח אצבעו בשפת המזרק שנאמר "כפורי זהב".
בו כביצה ,למה יפסל משום שיעור .אע"כ דס"ל כיון ופירש"י דהם כלי שרת והן מזרקין ועל שם שמקנח בו
דלהס"ד דגמרא הטעם דפסול פחות מכביצה משום הדר אצבעו קרי להן כפורי לשון וכפר ידיה דנירון קיסר
הוא ,גם לפי המסקנא קאי טעם זה לדידן ,רק דלר' בגיטין דף נו .עוד העיר מורינו הג"ר אפרים רוטשילד
יהודה מפרשינן טעם אחר משום דלא גמר פרי ,וכל שליט"א דרק ביוהכ"פ אנו מבקשים מהקב"ה בלשון
שלוקח פחות מכשיעור ביצה אפילו נחסר לבסוף ליכא "כפר לנו" אבל בשאר ימות השנה אנו אומרים רק לשון
הדר ופסול ,א"כ ה"ה ג"כ לענין ירוק וכדעת הב"ח. מחילה וסליחה .עכ"פ מבואר דכל עצמו של יוהכ"פ
ולפ"ז לענין שיעור כביצה אם יצטמק לפחות מכשיעור הוא ענין קינוח והעברת צואת החטא וא"ש דזה הקדמה
אף דנגמר הפרי יהי' פסול דסו"ס ל"ה הדר .ובתוס' לחג הסוכות וזה רמז רפרם בר פפא בדבריו .ויש להוסיף
ביכורים שם הובא השגת הג"ר שמחה בהג"ר יצחק דוב דיש לאדם לצייר דאם יש לו חטאים הרי הוא כמלוכלך
במברגר זצ"ל דרק באתרוג חסר בעי' שישאר שיעור בצואה ממש ,וא"כ ל"ש כלל שיכנס במקום קדוש של
כביצה אבל באתרוג שלם סגי גם בהצטמק לפחות הסוכה ששם שמים חלה עליו וכמ"ש השפ"א הרבה
מביצה .והביכורי יעקב חולק עליו .עי"ש .וכ"פ בנשמת פעמים דרק אחרי טהרת יוהכ"פ זוכים לבחינת הסוכה25 .
אדם והובא להלכה בביאור הלכה בסכ"ב ד"ה פסול
ומבואר דפסק המשנ"ב דלמסקנא קי"ל טעמא דהדר
לענין שיעור כביצה וא"כ צ"ע למה לענין ירוק ככרתי
25ושמעתי בזה משל נאה ,לבחור אחד שלא הי' לו הרבה שכל ,ומחמת
פסק להקל דלא כב"ח .וכנר' שיש חילוק בין פסול ירוק עצלות לא הי' מחליף גרביים שלו רק עד שממש לא הי' שייך כלל
ופחות מכביצה ולא עיינתי בזה כל הצורך .ואכן ד' לסבול הליכלוך ולא עזר כל בקשותיו של אמו ,והתבגר הרבה ולא מצא
החזו"א סי' קמ"ח סק"ב דגם אתרוג שהצטמק מברכין שידוך עד שבסוף התארס בשעטו"מ ,ולפני החופה הזהירו אמו מאד
שבל יהין לבוא לחופה בלי גרביים נקיות ,והבטיח שאכן יעשה כן ,אבל
עליו דלמסקנא אין טעמו מחמת הדר ,וכן צידד בשו"ת כשהגיע החופה ואמו סיבב אותו עם הכלה הרגישה ריח נורא מאד
אבני נזר או"ח סי' תפ"ב אות א' ומ"מ פסלו דאינו נחשב מגרביים מלוכלכות ,ולחשה לו בכעס "הרי אמרתי לך שתחליף
גרביים" ,ענה "בוודאי עשיתי כן" ובזה הוציא הגרביים מכיסו ואמר
דרך גדילתו. "ידעתי שלא תאמין לי לכן הבאתי זה בכיס שלי"!! והנמשל מובן
שא"א ליכנס לסוכה עם בגדים מלוכלכות גם לא בכיס וצריך לחשאיר
הכל בחוץ.
כו
התורה חג הסוכות שירת
של" ש דין כתותי מ"ש בדבר שאין שיעורו בעיקר אי שייך פסול לא מינכר לקיחה בפחות
החפצא כמו גט דאף שצריך שלימות אבל אין דין
שיעור ,ולכן כתבו על איסורי הנאה כשר וביאר הר"ן
מכביצה
גיטין כ .דל"ש כמ"ש רק בדבר הצריך שיעור כשופר והנה באמת לענין אתרוג פחות מכשיעור יש לדון עוד
ולולב ,והוסיף בתורת גיטין [אה"ע קכד ס"ק א] דרק בדבר פסול בזה מטעם שאולי אין הלקיחה ניכרת ,דהנה בגמ'
שצריך שיהיה השיעור מחובר ביחד בשלימות כשופר לה .פריך דאולי פרי עץ הדר הכוונה לפלפלין דטעם עצו
ולולב ,אבל בדבר שאף אם הוא כתות כשר לא שייך ופריו שוה ומשני "התם משום דלא אפשר .היכי נעביד?
לומר כמ"ש ולפ"ז בטומאת אוכלין שאפי' הוא מפורר ננקוט חדא -לא מינכרא לקיחתה ,ננקוט תרי או תלתא
מטמא טומאת אוכלין כמ"ש הראב"ד בסוף פ"ו מה' פרי אחד אמר רחמנא ,ולא שנים ושלשה פירות ,הלכך
ט"א עי"ש ברמב"ם פ"ד מהל' ט"א הלכה ג' ,לא שייך לא אפשר " הרי מבואר דאם זה קטן מאד יש פסול חדש
27
גבי' לומר כתותי מיכתת ,עי' תוס' ב"ק עז .ד"ה פרה, הנקרא "לא מינכר לקיחה" ויל"ע לפ"ז האם י"ל
והוסיף דו"ז דג ם אי בעי' שיהי מחובר וגוש אחד אבל דבפחות משיעור ביצה יפסל מצד דלא מינכר לקיחתה
אם אין דין שיעור בעצמות הדבר ל"ש כמ"ש ,ולכן כתב וא"כ גם בנצטמק יפסל מטעם זה.
בשו"ת רעק"א סי' קס"ה דבסימני שחיטה ל"ש כמ"ש
אולם בביכורי יעקב סקנ"א שלל זה דהרי מגמ' זה גופא
כיון דאין שיעור בעצמות הסימן כמה יהי' רחבו או ארכו
אלא העיקר לשחוט רובו של סימן שלם 28 ,עי"ל 29 מוכח דגם פחות מכביצה מינכר לקיחתה דהרי גם בג'
פלפלין נחשב מינכר ושיעורם הוא וודאי פחות מכביצה.
דבלא"ה אין דין כלל בעצם חפצא של הסימן דהעיקר
שיהי' נפסק חיותא ואילו הי' הבהמה יכולה לחיות ולכן מסיק להלכה דבנצטמק יטלנו בלא ברכה והועתק
בביאור הלכה שם .אולם בס' מקראי קודש סוכות ח"ב
בסימנים חתוכים הי' ג"כ כשר ,משא"כ גט יש עכ"פ דין
סי' כ"ט הביא שהג"ר אהרן קוטלר זצ"ל החמיר בזה כיון
שלם ממש ,ולזה דן דו"ז בכמה ענינים מהו גדר
שבפחות מכשיעור לא מינכר לקיחתו .ובאמת יש בזה
השיעור 30,כמו בסנדל של חליצה ושיעור שופר.
תוס' מפורש בסוכה ל .בד"ה משום דהוה שכתבו
ולזה כ' דלענין שיעור אתרוג נחלקו התוס' והרא"ש אי דאתרוג של אשירה פסול מטעם דכתותי מיכתת שיעורי'
שייך כמ"ש דד' התוס' דשייך מצד חסרון מינכר לקיחה והוסיפו "דאתרוג נמי בעי שיעור כאגוז או כביצה דאף
וכנ"ל אולם הרא"ש סי' ט"ו הביא מתחלה דעת הסוברים על גב דאמרינן לקמן [לא ]:טעמא משום דלא גמר פירא,
דל"ש כלל דין כתותי מ"ש כיון דלא נאמר שיעור מכל מקום בעינן דמינכר לקיחתה דמהאי טעמא פסלינן
באתרוג רק מצד גמר פירא ,וביאר דו"ז די"ל דגם לקמן [לה ].פלפלין" .מפורש בדבריהם דפחות מכשיעור
החולקים ס"ל דלא מינכר לקיחתה ומ"מ סוברים דל"ש לא מינכר לקיחתה וצ"ל דלדעת ר' מאיר רק בפחות
גם בזה דין כמ"ש דיש לחקור אי דין מינכר לקיחה הוא מכאגוז לא מינכר לקיחתה ,אלא שצ"ע דלמה לא הוזכר
דין בחפצא של האתרוג גופא ,או דהוא רק דין במעשה טעם זה בגמ' לא :כשרצו להוכיח דר"י ס"ל פסולא
הלקיחה ,וד' התוס' דזה דין בעצם החפצא ולכן שייך דהדר והו"ל לדחות דזה מצד דחסר בהיכר הלקיחה.
אי שייך כתותי מיכתת שיעוריה בשיעור
אתרוג
27שאל אותי דו"ז האם למדת כבר התוס' הארוך במרובה? "זה
לומדישע תוס' אני למד תי זה עם אאמו"ר זצ"ל לפני הבר מצוה ואמר לי והנה בעיקר מש"כ התוס' דשייך כתותי מ"ש בשיעור
ע"ז שזה לומדישע תוס' ,עוד אמר לי אאמו"ר שבוואלוזין לא למדו אתרוג ,מבואר מדבריהם דמצד חסרון גמר פירא ל"ש
תוס' זה ,ובבר מצוה שלי עשיתי סיום על מס' ב"ק ,וכשהייתי בישיבת
שניידער'ס ,ידעו שאני יודע ב"ק והיו שואלים אותי הרבה מגמ' ב"ק, כתותי מ"ש ,והטעם פשוט דהשיעור הוא רק לסימן
ופרט שהגיעו לתוס' הזה .והיום בבריסק כבר תפסו תוס' זה לקדשים" שנגמר פריו וא"כ לא איכפ"ל בזה דמיכתת שיעורו אבל
אח"כ הראה לי הגמ' שלו שהוא מלא הגהות.
28אמר לי כשהי' בארה"ב הלך לבית השחיטה בניומארק וראה שם בשיעור חסרון היכר לקיחה שייך שפיר כתותי מ"ש.
בהמות גדולות בסימנים גדולות מאד כיון שבארה"ב נותנים הרבה אולם דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל בספרו ברכת יו"ט 26על
לאכול. הרמב"ם פ"ח מלולב דן בענין זה באריכות ,אחרי שבירר
29אמר לי ע"ז "זה ליטווישע ווארט".
30אמר לי בע"פ דכשלמד אצל הג"ר משה שניידער זצ"ל הגיע חתנו
הג"ר זיידעל סאמיעטיצקי זצ"ל להגיד שיעור ותוך השיעור הזכיר הנדון 26הומה לבי בזכרי ימים מקדם כשזכיתי להסתופף בצלו בעת למדי
אי שייך כתותי מ"ש בשיעור שמן של נר חנוכה ,והפסיקו דו"ז ושאל בישיבת בית יוסף דגייטסהעד והי' לי קביעות אתו פעם בשבוע לחזור
דל"ש כלל כיון דאי"ז שיעור בחפצא דשמן ,אח"כ בא אליו ר' משה על דברי תורתו בספר ברכת יו"ט ,והי' מתעמק בכל ענין מחדש כאילו
ואמר לו שר' זיידעל מתפעל מלמדנות שלו ,ובכן שאלו ר' משה לא למדו ,וזכיתי ללמוד אתו ענין זה והוסיף לי בע"פ כמה הוספות
"מאיפה גדלת כזה למדן" ,והשיב לו דו"ז "מישיבה כאן" אמר לו ר' חשובות שרשמתי בצד הספר .והקדים על ענין זה דכתותי מ"ש ,שזה
משה א"כ אתה חייב הכרת הטוב לישיבה ומאתה תעורר כל בוקר את אמר בשיעור כשהי' ראש ישיבה במונטריי בשווייץ ורצו לעשות
הבחורים להגיד תהילים ,ובזה רצה שגם דו"ז יגיד תהילים שלא הי' פראפאגאנדע גדול לישיבה וכיבדו אותו לדרוש .והרחיב בגדלות ר'
מקפיד בכך .ואכן שנים רבות הי' מקפיד להגיד תהילים לפני שחרית. וואלף רויזנגארטען זצ"ל.
כז
התורה חג הסוכות שירת
מגיעות לסכך ואח"כ צריך לבוד למה לא נימא גו"א כמ"ש ,אבל דעת החולקין דזה דין רק במעשה הלקיחה
ואח"כ לבוד .ומש"כ הר"ן בדף ד' יל"פ דיסוד דופ"ע וא"כ אי"ז שיעור בעצם ול"ש כמ"ש31 .
דדרכו של כותל להתעקם וכותל שבנוי ע"פ לומדות
דגוד אסיק ל"ש שיתעקם ["א לומדישע וואנט איז בענין תרי הלכתא
גלאט" או "ווערט נישט פארמאטערט"] בסוכה יח .מבואר דלמ"ד אין לבוד באמצע דאפשר
למעטו ,וכ' הר"ן דרק אם ממעטו מצד הסכך ,אבל
הנה מו"ח שליט"א חקר אם אחרי דופ"ע מרוחק יותר
במיעוטו מצד הדופן שהוסיף שם סכך עדיין הוי לבוד
מג"ט בגובה וצ"ל חבוט ,הנה לרעק"א כיון דעיקר
באמצע ולא נימא דופ"ע כדי שיהי' לבוד מן הצד ,דל"א
דופ"ע רק אחרי חבוט ל"א וכן לחזו"א ,ויש לחקור
דופ"ע ולבוד כי הדדי .ולא נתבאר היטב טעם הר"ן.
לביכורי יעקב ומשנ"ב האם חבוט כמו פחות מג"ט
ומסתבר שלא ,ולד' מו"ר שליט"א ג"כ ל"ש דופ"ע ובדף ד .ביאר הר"ן ענין דופ"ע דרואין כאילו נתעקם
דאכתי לא התקרב לסוכה. והסכך הוא חלק מן הדופן ,ולא כאילו נתקרב גוף הדופן
לסכך דא"כ גם בהרחיק ג"ט יהני ,וכדהוכיח כן רש"י
בענין אושפיזין יז ,.ולפ"ז דוקא בדפנות מגיעות לסכך ,אבל באין
מנהג ישראל להזמין האושפיזין כל יום ומבואר כן מגיעות לסכך ל"ש דופ"ע .ולא נתבאר למה אא"ל גוד
בזוה"ק אמור קג :דז' רועים באים לדור עם האדם אסיק ואח"כ דופ"ע .ובאמת שי' הטור סי' תרל"ב דמהני
בסוכה ועל האדם לשמוח אתם ,ורב המנונא סבא הי' דופ"ע גם באין מגיע לסכך ,ובט"ז שם סק"א הצדיק
מזמינם בפה דוקא ,וכן מבואר ביסוד ושורש העבודה אותו ולא הבין שי' הר"ן בזה .וביכורי יעקב תי' דעיקר
שער י"א פי"ג דאין באים רק ע"י הזמנה ,ומבואר דין דופ"ע הוא כדי לקרבו לסכך ואיך אפש"ל כן
בזוה"ק דעיקר החיוב הוא לתת מלחמו לדל דאל"כ אינם כשמפסיק אויר בין הדופן לסכך פסול .ולפ"ז בפחות
באים ,וכיון שכל יום יש לו אושפיזין בפנ"ע כ' הרמ"ק מג"ט וודאי אמרי' דופ"ע דזה נקרא קרוב לסכך .וכ"פ
[הובא בראשית חכמה שער האהבה פ"י] דיש לו לשמוח בכל במשנ"ב.
יום שמחה מיוחדת עם האושפיזא ,וכ' בדברי חיים
אולם רעק"א בהג' על שו"ע כ' דר"ן לשיטתי' בדף יח.
דעיקר הדבר הוא להאיר אור קדושת האושפיזא
דתרי הלכתא לא אמרינן ,ובתשובה י"ב הגבילו רק
ועבודתם ומדה שלהם וכגון ביום ראשון להשקיע במדת
כשהלכה אחד בא מכח השני ,כמו בדף ד' דל"ש דופ"ע
החסד.
רק ע"י גוד אסיק ,או בדף יח .דל"ש לבוד אא"כ נימא
האם יש ענין לשמוח כששמו כשם האושפיזא דופ"ע דאל"כ הו"ל לבוד מן הצד ,אבל להלכה דיש
לבוד באמצע ,אילו יהי' ב' טפחים סכך פסול ואח"כ ב'
והנה יש מנהג שאנשים ששמם כשם האושפיזא עושים
טפחים אויר שפיר אמרי' דופ"ע ואח"כ לבוד ,אבל אם
איזה שמחה מיוחד באותו יום ,ורגיל הי' מו"ר הג"ר
יש ב' טפחים אויר ורק אח"כ ב' טפחים סכך פסול לא
אברהם יצחק ברזל זצ"ל לעשות שמחת בית השואבה
אמרינן דופ"ע .אולם החזו"א סי' ע"ז סק"ז כ' דאי"ז
בביתו בליל שני דחג [וכן עושה יבל"ח מו"ר הג"ר יצחק
כללא בכל תרי הלכתא רק בדופ"ע ל"ש כשאין מגיע
לוקסנברג שליט"א] ופעם שאלתי לו האם יש מקור לענין
לסכך ממש ,ולפ"ז במזגן מפסיק בין הסכך לקיר ומזגן
זה ,ולא ידע ,ואמרתי לו שגם אצל מרן הגריש"א זצ"ל
לא צמוד ממש לקיר רק בפחות מג"ט ונצטרך לומר לבוד
עשו כן באושפיזא דיוסף ,וענה הרב זצ"ל "שזה הי'
ואח"כ דופ"ע ,לרעק"א וחזו"א פסול ולמשנ"ב ע"פ
אולי רק היכי תמצי לשמחה או שהוא באמת הרגיש
ביכורי יעקב כשר.
קשר ליוסף אבל זה לא שייך לאנשים פשוטים כמונו",
והוסיף דהגרי"ז אמר שחושבין דלעתיד לבוא נלך לקבל ומו"ר הג"ר אשר אריאלי שליט"א נטה לפרש דלא
פניו של דוד המלך ע"ה ונבקש שישיר בשבילינו כמו כרעק"א ,דבדף יח .כוונתו על דרך החזו"א דזה דין
ששרין בשיר "וואס וועט זיין ביי דעם סעודה'ניו" ואנחנו מסויים בדופ"ע דל"ש לדון דופ"ע רק אי מיד כשאמרת
לא יודעים שכמה רחובות מסביב לו ישרף הכל מחמת דופ"ע התקרב לסכך אבל אי גם אחרי דופ"ע לא התקרב
גודל קדושתו ,והיו גדולים שלא רצו גם ללכת למירון אא"כ נאמר לבוד לא נאמר בזה דופ"ע .אבל באין
בשביל שהתביישו מרשב"י ,כן מסופר על הגר"ח
שמואלביץ זצ"ל שהי' בחיפה ולא רצה לנסוע למירון עד
שחזר על כל מימרות רשב"י בש"ס ,ואעפ"כ כשהגיע 31נרשם אצלי בגליון הברכת יו"ט שלי שבע"פ הק' קושיא עצומה על
למירון לא הסכים ליכנס למערה מחמת גודל הבושה, תוס' מגמ' לה .ואימא פלפלין וכו' ולא רשמתי הקושיא בדיוק ,וי"ל
דכוונתו הי' כקו' הביכורי יעקב דמוכח דגם ג' פלפלין מינכר לקיחתו
וא"כ איך יתכן לומר דבפחות מכביצה לא מינכר לקיחתה .וצ"ע על
הביכורי יעקב שלא הזכיר ד' התוס'.
כח
התורה חג הסוכות שירת
היו מכינים כסא בסוכה עבור האושפיזא ,והי' מזהיר וא"כ איזה קשר יש לנו לאושפיזין" כך אמר הרב זצ"ל
לנהוג כבוד ולא להדחף שם ,אמנם מחמת הלחץ זו בגודל ענוותנותו.
הדחק נפלו ונדחקו גם שם ,פרט ליל ב' דאושפיזא דפחד
יצחק שאז נפל אימה יתירה ולא הרהיבו לגשת אל מקום שוב ראיתי מה שמובא בתורת אמת [לר' לייבל אייגר]
הכסא ,כי בגודל קדושתו המשיך על כל הנוכחים דהמנהג בין צדיקי הדור שהאנשים ששמם כשמות
להרגיש במדת האושפיזא קדישא .וכנראה יש כמה האושפוזין מחשבין לשמם לקדושת היום בסוכות,
בחינות בזה ,דגם אם על פניו של יצחק הי' נראה שמחה והענין בזה ע"פ מש"כ אריז"ל אשר כל שם שקורין
עצומה מ"מ הי' יכול לשדר אימה ופחד ,ואין לנו עסק לאדם יש לו שייכות לזה האיש בפנימיות שורשו ,והגם
בנסתרות. שאנו רואים אנשים ששמם כשם הגדולים ואין בהם אף
שמץ מנהם ,עכ"ז בפנימיות שלו אם ירצה לעורר אותו
עוד הוסיף הג"ר עתניאל אקטע שליט"א בהיותינו אצל ימצא בשורשו אותו הכח מקדושת השם שיש בו ,ובחג
הרב ברזל זצ"ל בגדלותו של יצחק במדת הגבורה, הסוכות נעשה מבורר בחי' השורש והפנימיות של
דיותר ממה שיש להתפעל מגבורתו של יצחק בעקידה, נפשות ישראל כדאיתא בזוה"ק מאן דאיהו מגזעא
יש להתפעל יותר מגבורתו בכ"ב שנה שהתגבר בעצמו ושרשא דישראל יתיב תחות צלא דמהמנותא .ובענין מה
לא לגלות ליעקב שיוסף עדיין חי כיון שלא הי' רצון ה' שיש להתבייש מפני האושפיזין ,מספרים על האור
לגלות .ומכאן יש להתעלות במדת ההתגברות המאיר שהתבייש מאד להיות בסוכה ולקרוא לאושפיזין
וההתאפקות למען הקב"ה. עד שנזכר שכשהי' ילד בא' האדמורי"ם לא הניחו אותו
ליכנס לסוכה ,וראה ילד אחר שהניחו אותו ,והי' לו
לא אוכל להתאפק בזכרי עבודתו בקודש של מו"ר הג"ר טענות ואמרו לו שהוא נכד האדמו"ר ,ולכן התחזק דהרי
אברהם יצחק ברזל זצ"ל כשהיינו נוסעים יחד בחוה"מ הוא נכד אברהם יצחק ויעקב לכן יכול ליכנס גם הג"ר
לכותל המערבי והי' עובר לפני התיבה למוסף ,והרגשנו שמשון פינקוס זצ"ל בשיחותיו הביא משל כזה כדי
בכל עצמותינו גודל ההפסד של חורבן ביהמ"ק להסביר איך אנו יכולין ליכנס לסוכה.
בהטעימו כל המילים בהתרגשות עצומה ,ובפרט
כשאמר המילים "ולא יראה פני ריקם" ופרץ בבכי בביאור אושפיזא דיצחק אבינו
והרגשנו איך שאנחנו מגיעים ממש ריקם להקב"ה בלי
שום מעלות ומדות טובות ,אשרי עין ראתה כל אלה הלא וכיון שכבר הבאנו מש"כ הצדיקים דהעיקר ללכת בדרכי
האושפיזין ואנו עוסקים באושפיזא דיצחק [אצל הג"ר
למשמע אוזן דאבה נפשינו.
אברהם יצחק ברזל זצ"ל ויבל"ח אצל הג"ר יצחק לוקסנבורג ואני
[הפעם האחרון שראיתי אותו הי' בחוה"מ סוכות תש"פ ,בהיותו הקטן] ודוקא ביצחק נראה שאין כ"כ מה ללכת בדרכיו
סנדק לבן ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א ,וגם לפני זה שכולו יראה ופחד וגבורה ,יש להביא חידושו של השפת
בשמחת בית השואבה בביתו והי' חלש מאד מאד בשכבו על אמת [וירא תרמ"ג] ד"יתכן לומר ,כי אם שיצחק הי' לו
הספה ובכוחות אחרונים אמר כמה מילים עה"פ ושמחת בחגיך מדת הדין והפחד ,יוכל להיות שלא הי' ניכר על פניו רק
והייתי אך שמח שזה בגדר הבטחה].
שמחה וחדוה ,כי באמת אין מי שישמח בעולם רק מי
השייכות בין רבי יצחק בש"ס ויצחק אבינו שהוא ירא ה' לאמיתו ואין לו פחד אחר ,ובפרט אם הוא
ובעסקינו במי ששמו יצחק שיש לחם שייכות במדתו של בן חורין מיצה"ר כיצחק שהי' מוכן להיות עולה
יצחק אבינו ,הנה מצינו בש"ס מימרות מ"רבי יצחק" להקב"ה וכו' ,ויתכן שישמעאל רצה להדמות אליו
ולא מצינו אותו במשניות רק בגמ' ולדוגמא א :בע"ח במדת השמחה ,ושרה הנביאה ידעה להפריש וכו' ,ולכן
קונה משכון [פסחים לא :גיטין לז .קידושין ח :ב"מ פב .שבועות אמרה כי לא יירש עם בני עם יצחק וכו'" ,עכ"ל וביארנו
מד ].ב :איש זוכה ואין קטן זוכה [פסחים צא :קידושין מב].
הענין באריכות בפ' תולדות ,והוסיף הגרצ"מ זילברברג
ג :שיעור מציאת פירות מפוזרין ריש אלו מציאות [ב"מ שליט"א דע"כ שמחת בית השואבה התחיל דוקא
כא ].שמעתי שתים אחת קמיצת זר ואחת מליקת זר וכו' באושפיזא דיצחק להורות דעיקר השמחה בא מיראת
[זבחים מט ]:מקור דעוף טמא פטור משילוח [חולין קלט]: שמים ,וענין זה יש להחדיר בקרב בני הבית ,ואף
ומזה הי' אפשר לחשוב שהי' אמורא ,אולם מוכח שהי' שבגשמיות נר' כאילו שיראה גורם לחץ ועצבות אבל
תנא מדנחלק על רע"ק וריה"ג סוכה כה :בענין אותם אין הדבר כן והרי ביהמ"ק מקום היראה כמש"א ושם
טמאי מתים מי היו וכן נחלק על רע"ק ורי"ש מכות יג: נעבדך ביראה ושם היא עיקר השמחה שנא' משוש כל
לענין חייבי כריתות בעריות ,אולם לא ברור מי הם הארץ ושמחתי באומרים לי בית ה' נלך.
רבותיו ואיפה הי' מקום מגורו אבל כבר ביאר בספר אולם מאידך יש להעיר דהגה"ק מקלויזנבורג זצ"ל בעל
דורות הראשונים ח"ב עמ' צ"ג דמה שלא מצינו שמו השפע חיים העיד שאצל זקינו הדברי חיים מצאנז זי"ע
כט
התורה חג הסוכות שירת
32
ובמדרש שם משל למלך שעשה סעודה וזימן כל בני במשנה רק בגמ' כיון שהי' מתנאים האחרונים בימי רבי
המדינה לז' ימי המשתה כיון שעברו ימי המשתה אמר והי' גר בבבל ביחד עם ר' נתן ובמנחות לח :מצינו
לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה נגלגל אני שאמר מימרא בשם רבי נתן והוכיח כן מכמה מקומות
ואתה במה שתמצא ליטרא של בשר או של דג או ירק במכילתא וירושלמי שהי' חבירם של ר' נתן ור' יאשי'.
לכן הסתפק הקב"ה בפר אחד איל אחד ,ונתייחד
שמע"צ בזה שאין בו משאר המצוות שהי' בסכות, אולם כמדומני שלא מצינו בש"ס כ"כ הרבה מימרות
וכדברי החינוך שכ"ד דהטעם הוא דיום השמיני כולו ביחד מרבי יצחק כמו במס' ר"ה דף ט"ז בסוגיא דשופר
להשי"ת וא"צ זכרון אחר וברמב"ן ויקרא כ"ג מ' כ' דרק ויום הדין ,א :אמר רבי יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם
בשאר הימים צריך פרי עץ הדר אבל שמע"צ הוא עצמו גזר דין וכו' ב :ואמר רבי יצחק למה תוקעין בר"ה וכו'
הדר ובספה"ק הפליגו בגודל קדו' יום זה שכל תיקון ג :ואמר רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין בתחלתה וכו'
הימים מיום ר"ה עד שמע"צ תלוי ביום זה וכ' רבי חיים ד :ואמר רבי יצחק כל שנה שרשה בתחלתה וכו' ה:
פאלאג'י בספרו מועד לכל חי סי' כ"ה אות א' כי אין בכל ואמר רבי יצחק אין דנין את האדם וכו' ו :ואמר רבי
הימים האלה יום רצון לה' לשמוע ה' תפלתו בכל מה יצחק ג' דברים מזכירין עוונותיו של אדם וכו' ז :ואמר
שצריך כיום הזה כמ"ש בזוה"ק בפ' צו לא :דבההוא רבי יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם וכו' ח:
שמחה לא נמצא עם המלך רק ישראל לבדם ולכן יכול ואמר רבי יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל ט:
לבקש מה שרוצה ,ובשם הרה"ק הר"ר ר' בונם ואמר רבי יצחק חייב אדם לטהר עצמו ברגל וכו' .והרי
מפשיסחא זי"ע אמרו שבכח התפלה בציבור ביום קדוש יצחק אבינו הוא זה שמעמיד מדת הדין בעולם ,וכל
זה לתקן את כל התפלות בציבור במשך כל השנה .וכ"ז עסקינו בר"ה הוא סביב כוחו של יצחק וכל העקידה זה
בענין שמע"צ וזה שמו בתורה שבכתב ותורה שבע"פ. לצמצם ולהגביל כוחו של יצחק שהדינים לא יתפשטו
כמבואר בזוה"ק לפני התקיעות והשופר הוא מאילו של
יסוד מנהג שמחת תורה יצחק .וא"ש דרבי יצחק הוא זה שמגלה לנו איך לינצל
מן הדין.
אולם מה שנקבע שמחת תורה ליום שמע"צ לכ' ל"ש
לכ"ז כלל דלא נזכר כלל בקשר לשמע"צ עד תקופת עוד מצינו במגילה ו .אמר ר' יצחק לשם זו פמייס ואח"כ
הגאונים רק שכ' במגילה לא .שביום ט' של חג קוראים אמר רבי יצחק מאי דכתיב יוחן רשע בל למד צדק אמר
פ' וזאת הברכה ולא נזכר בש"ס ענין שמחת תורה [אולם יצחק לפני הקב"ה רבש"ע יוחן עשיו וכו' ואמר ר' יצחק
בזוה"ק נזכר ראה לקמן] אולם מנהג זה לסיים כל תורה מאי דכתיב אמר יעקב לפני הקב"ה רבש"ע אל תתן
שבכתב ביום זה לא הי' נוהג בא"י כמבואר במגילה כט: לעשו הרשע וכו' וא"ש דרבי יצחק הוא זה שמגלה לנו
דבני א"י היו מסיימים התורה א' לג' שנים ,אך כ' דברי יצחק אבינו וגם איך לינצל מעשיו .ובדרך צחות
הרמב"ם פי"ג מתפלה ה"א דמנהג שלנו לסיים כל שנה י"ל דהוא זה שמגלה עניני קטן בהא דאיש זוכה ולא קטן
התפשט בכל העולם ,וא"כ שמחת תורה לא הי' נוהג זוכה ויש הרבה נידונים בראשונים ובאחרונים בענין
בא"י וכן מצינו בספרי הגאונים דבני א"י היו עושין זכיי' לקטן ע"י מימרא זה ואכמ"ל בזה וי"ל דיצחק
שמחת תורה רק כל ג' שנים ומחצה ,אלא שר' בנימין אבינו הי' הילד היהודי הראשון בכלל ישראל שהי' אפשר
מטולידה שעבר דרך מצרים לפני ח' מאות שנה העיד לדון עליו דיני קטן ,ובכן בריש אלו מציאות המימרא
שהגם שבנ"י א"י לא עשו כך הי' תקנה ביניהם להתחבר הראשון שילד בחדר פוגש בהתחלת לימוד הגמ' הוא
ולהתפלל ביחד בשמחת תורה .ובחו"ל התפשט המנהג רבי יצחק וכן המימרא הראשון ברש"י פ' בראשית הוא
לעשות שמחת תורה ביו"ט שני כפי שכבר העיד רב רבי יצחק.
נטרונאי גאון בשערי תשובה סי' שי"ד וכ"כ ברי"ץ גאות
ומאז נשתרש אצל כלל ישראל שם שמחת תורה ליו"ט עניני שמיני עצרת ושמחת תורה
שני בחו"ל .ובא"י עושים זה בשמע"צ גופא אבל עדיין
לכ' אין לזה קשר לשמע"צ. גודל קדושת יום שמיני עצרת
למה נקבע שמחת תורה דוקא בשמע"צ הנה יום שמיני עצרת מבואר ברש"י פ' פינחס [במדבר כ"ט
ל"ה] עה"פ ביום השמיני עצרת תהי' לכם דכל ימות
ובס' המנהיג הל' סוכה סי' נ"ד כ' בטעם שבחרו דוקא הרגל הקריבו נגד האומות וכשבאים ללכת א"ל הקב"ה
ביום זה לסיים את התורה לפי ששלמה בירך את ישראל בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם.
32רוב המראי מקומות בענין זה עד לדברי שפ"א הוא מהקדמת המחזור
המפורש לסוכות.
ל
התורה חג הסוכות שירת
בנ"י כך באים אל האחדות ושכינה שרוי' בניהם. בשמיני של חג כמ"ש במלכים א' ח' נ"ה לכן אנו רוצים
[תרנ"א] [כמדומני שעד"ז כ' בפחד יצחק לסוכות] ג"כ לקרוא פ' וזאת הברכה[ ,וכ"כ במחז"ו אבודרהם
ובארחות חיים] עוד כ' דכיון שכ' והיית אך שמח ודרשינן
עוד כ' ע"פ מש"כ במדרש דשמע"צ הי' צ"ל נ' יום אחר לרבות כל מיני שמחה לכן מוסיפים גם שמחת תורה.
סוכות כמו שבועות אחר פסח רק שלא רצה הקב"ה [וביתר עומק כ' שפ"א תרל"ז בשם הרב הק' מקאצק זי"ע דכיון
להטריחם ,מבואר דשמע"צ ענינו כמו שבועות ושניהם דיש לבנ"י שמחה בימים אלו מניחין השמחה בתורה והוסיף
נקראו עצרת והיינו בגדר כלי קיבול דכמו שאחר שפ"א דהרי כל מצוה שקיבלו בשמחה עושים בשמחה לכן
שנגאלו ממצרים היו צריכים להיטהר כדי לזכות לתורה מנצלים את הזמן לשמוח בתורה] והר"ן במגילה יא .בדפי
כן אחר שנעשו בעלי תשובה ע"י ר"ה ויו"כ צריכים הרי"ף בטעם שקוראין וזאת הברכה לפי שהוא סוף כל
להטהר כדי להיות כלי קיבול לתורה ,רק ע"י מצות לולב המועדות חותמין בברכת משה רבינו .ולפ"ז אין כאן
וסוכה נעשה הטהרה בז' ימים ובתוס' דכח בעלי תשובה ענין דוקא בשמחת סיום התורה ,רק דהעיקר מכוון
ברגעא חדא ,והכלל כי בימים טובים נעשים בנ"י כלים לברכת משה רבינו שבמקרה נמצא בסוף התורה,
לקבל שפע ברכה וקדושה ובעצרת היא גוף הקבלה, וממילא עושים שמחה לסיום התורה ושוב אין לזה קשר
וזה"פ עצרת תהי' לכם פי' שעתה יש לכם לקבל, לשמע"צ.
שבאתם אל השלימות להיות כלי מחזיק ברכה והברכה
הוא בשמע"צ ושמחת תורה ולכן קוראין וזאת הברכה והלבוש בסי' תרס"ט כ' בטעם שמסיימים ומתחילים
דוקא ביום אחרון דסוכות ולא בר"ה שהוא יום א' של
עי"ש עוד[ .תרל"ו]
השנה כדי להטעות את השטן שלא ידע מתי ר"ה שהוא
ובנוס"א כ' ע"פ חי' הרי"ם עה"פ והם תוכו לרגליך ישא יום הדין ולא יקטרג על ישראל וכיון שנדחה הסיום
מדברותיך ובתרגום דאותם שהלכו תחת העננים זכו וההתחלה דחוהו עד כלות הימים טובים כדי שלא
לתורה וביאר שפ"א דכמו דאחר יצ"מ נמשכו אל הבורא יצטרכו להפסיק בפרשיות של היום טוב .ושוב לפ"ז אין
והלכו אחריו אל המדבר בביטול גמור ולכן זכו לתורה, קשר בין שמחת תורה לשמע"צ .וכבר הבאנו בפ' וזאת
כן אחרי ר"ה ויו"כ שנגאלין מיצה"ר צריך להיות הכנעה הברכה ד' השפ"א תרל"ד דלכן נקבע שמחת תורה
וביטול אל הבורא אשר גאלנו והוא היציאה אל הסוכה בתחלת השנה לקבוע השייכות לתורה לכל השנה אף
להיות מוכן להתמשך לכ"מ שירצה הבורא כמ"ש שעוסק בדברים אחרים אבל זה עדיין לא מסביר
אחריך נרוצה ,וע"ז כ' הביאני המלך חדריו הוא הסוכה השייכות לשמע"צ ,ובאמת שבזוה"ק פ' פינחס רנ"ו:
נגילה ונשמחה בך זה שמחת תורה ,כי התורה היא כבר הזכיר דנוהגים ישראל לעשות בשמע"צ שמחה עם
למעלה מן הכל וא"א לזכות בה ע"י מעשים כי נעלמה השכינה ונקראת שמחת תורה ומעטרים הס"ת בכתר
מעיני כל חי ורק ע"י הביטול לגמרי זוכים לזה עי"ש שלהם וצ"ב .עוד צ"ע מ"ש שמחת תורה מחג השבועות
באריכות[ .תרל"ח] דגם אז שמחים עם התורה .וכן יל"ע דגם שמיני עצרת
וגם שבועות נקראים עצרת הרי דיש שייכות ביניהם.
התורה בעצמה שמחה בשמחת תורה
עוד כ' מה שקבעו חכמים שמח"ת בשמע"צ דזה רמז
שמחת תורה הוא השלמה לחג הסוכות
ללוחות אחרונות שהי' בצניעות ,וביו"כ נתרצה הקב"ה והנה השפת אמת מאיר את עינינו בזה בכמה אופנים,
לתת להם לוחות אחרונות ,ובשבועות רמז למתן תורה ונביא כמה מהם.
לצדיקים גמורים ואחר ימי תשובה זוכים ללוחות
אחרונות בהסתר ולכן לא מפורש בתורה ולכן בא א :מש"כ בשנת תרל"ה לפי פשוטו דכיון דעכשיו אין
בהסתר בימים הנוראים ימי הדין ,ולכן יש מקודם פרי לנו שמחת החג וניסוך המים ואין לנו שיור רק התורה
החג שלא ישלוט עין הרע וכל א' מע' שרים שמח הזאת ובאמת בתורה יש לנו כל זאת כמ"ש זאת התורה
בחלקו שחוטפים לעצמם מהשפע היורד בכל השנה, לעולה וגו' כל העוסק וכו' לכן בכח התורה לעורר כל
שמחת החג וזהו ג"כ סימן שלבנ"י נשאר השמחה
אבל בנ"י עיקר השמחה שלהם בתורה שהיא כולל כל
החיים ,ורמז להם הכ' שהם יקחו משורש העליון ולא לעולם ולגוים רק לשעה וכן אמרו חז"ל כי האומות
אבדו בחורבן ביהמ"ק יותר.
יתדבקו בגשמיות השפע רק ביום השמיני עצרת וכו'
והיא התורה שורש כל הבריאה וכמו דאיתא שהחזיר עד"ז כ' דלפי שבסוכות נכנסנו לצילו של הקב"ה ואח"כ
הקב"ה לבני עשיו וכו' שיקבלו התורה כעי"ז מתקיים ק' עלי פרידתכם אלא בכ"מ שאלך עשי לי קיטון אחד
עתה בחג שיש קצת התקרבות לגוים ,וכשרואה כביכול ואדור ביניכם וזה בכח התורה שהיא בחי' האחדות
שאין בהם ממש מחזיר הכל לבנ"י והוא שמחת תורה ולכ"א יש חלק בתורה וכפי מה שנמצא התורה אצל
ממש שהתורה שמחה במה שנתברר כי בנ"י נאמנים
לא
התורה חג הסוכות שירת
שורש החיים דהיא התורה ,וכן דע"י התורה אנו עושים ונבחרים להשי"ת וכמ"ש אוי להם לבריות מעלבונה
להקב"ה קיטון אחד לדור עמנו ,וענין פרי החג הוא ש"ת שיש לבנ"י כ"כ דבקות לתורה עד שע"י הביטול
כענין מה שהחזיר הקב"ה את התורה לגוים לפני מ"ת שלהם מתורה יש עלבון ח"ו לתורה וכש"כ להיפוך
ועי"ז נתברר שרק ישראל ראויים לכך ,ובזה גם התורה לטובה תנו עוז לאלקים כביכול ע"ז שבנ"י נטהרו בימים
שמחה שנתברר שישראל ראויים לה ויעסקו מעתה אלו אחר יוהכ"פ שמחה התורה מה שיעסקו בטהרה
בתורה בטהרה. בתורה מכאן ואילך[ .תרל"ט]
עיקר קריאת וזאת הברכה להמשיך כוחו של עוד כ' דברים נפלאים לבאר ההבדל בין שבועות
משה לדורות לשמחת תורה והשייכות לפ' וזאת הברכה ופטירת משה
רבינו ,ע"פ החי' הרי"ם דכמו במזון יש ברכה לפני' על
והנה במש"כ שפ"א דענין ברכת משה הוא להמשיך גוף המזון וברכה לאחרי' על כח המזין שבמזון שהיא
כוחו של משה לדורות א"ש דהקדמה לברכת משה הי' השביעה והעיכול שמתברך המזון במעיו ,לכן שיעור
בענין מתן תורה וע"ז כ' תורה צוה לנו משה וגו' וברש"י ברהמ"ז עד העיכול ,כן בתורה חוץ ממה שניתן לנו גוף
אחזנוה ולא נעזבנה דיסוד הברכה הוא עד כמה שכוחו התורה כן ניתן ברכה לאחרי' שיאירו הדברים בהאדם
של משה קיים ,וא"ש עם משנ"ת בסו"פ וזאת הברכה ולפ"ז י"ל דשבועות הוא על גוף התורה ושמחת תורה
דענין כתיבת משה ח' פסוקים האחרונים בדמע הוא הוא הכח שנשאר בנו ע"י ד"ת שהדברים מתברכים
להורות דעיקר השמירה שלנו מחטאים אחרי שמת משה ומאירים בלב האדם וזה יתכן אחרי הטהרה ביו"כ וזה
הוא ע"י ההשתוקקות למשה דאז נחשב כאילו הוא חי. ברכת המים בחג להרוות את הארץ להוליד ולהצמיח כן
הפטרה דשמחת תורה בחיזוק שמירת תורת הוא בתורה ,שנמשל למים ,וזאת הברכה של התורה
שנותנת חיים לעוסקים בה וע"ז נאמר וחיי עולם נטע
משה בתוכינו והוא בחי' תורה שבע"פ מה שמתברכין בלב
והנה בגמ' מגילה לא .מבואר דשמחת תורה בחו"ל האדם ועושה פירות ,וג"ז מתנה מהקב"ה מה שנתוסף
מפטירין ויעמד שלמה והוא במלכים א' ח' וזה הקדמה ונתחדש בתורה שהוסיפו חז"ל וזה הכח הוריש משה
לברכת שלמה שמפטירין בשמע"צ וכ' התוד"ה למחר רבינו לכללות ישראל עד סוף כל הדורות כדכ' מורשה
דיש מקומות שנהגו להפטיר בויהי אחרי מות משה ונחלה אין לה הפסק ,וכ' וכימיך דבאך שמשה רבינו
ושיבוש הוא שהרי הש"ס אינו אומר כן ,וי"א שרב האי בדורו הוא הדור החשוב מכל הדורות זכר אז בדורות
גאון תיקן כן אבל אינן יודעין הסברא למה שינה מסדר האחרונים ודורותינו עתה שהוא ימי זקנה וע"ז מבקשים
הש"ס ,וכ"כ בטור סי' תרס"א בשם ירושלמי להפטיר ככלות כוחינו אל תעזבינו ומשרע"ה תיקן לנו שיאירו
בויהי אחרי מות משה וכן המנהג ונפסק בשו"ע שם, ד"ת עד סוף כל הדורות זה הברכה וכמימיך דבאך וכו'
ויל"פ טעם הש"ס לד' הראשונים דעיקר טעם קריאת [תרמ"ג]
ברכת משה הוא מצד ברכת שלמה שהיו בימים אלו א"כ
עדיף להפטיר בענין שלמה ,אבל למשנ"ת דעיקר ענין פ' העולה מדברי שפ"א באופן כללי דשמחת תורה אינו דבר
וזאת הברכה הוא להמשיך כוחו של משה לדורות ,א"ש צדדי שיצא במקרה בשמע"צ אלא עיקרו של שמע"צ
לקרוא דוקא פרשה א' דיהושע דשם כ' שהקב"ה אמר היא שמחת התורה ,וזה מקביל לשבועות שהי' המשך
ליהושע משה עבדי מת ושיתחזק לכבוש את א"י עוד ותוצאה של יצ"מ ה"נ שמחת תורה דשמע"צ הוא
אמר לו רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה תוצאה ממה שנגאלנו מיצה"ר ,וע"י סוכה ולולב ובחינת
אשר צוך משה עבדי וגו' וכבר דקדק הג"ר יחזקאל בעלי תשובה מספיק ז' ימים במקום ז' שבועות ,ונפק"מ
אברמסקי זצ"ל דלענין עצם הכיבוש א"ל הקב"ה "חזק בין שבועות לשמחת תורה דשבועות הוא גוף התורה או
ואמץ" אבל לענין שמירת התורה ולימודה הזהירו הרבה י"ל בחינת לוחות ראשונ ות שהי' בפרהסיא שנוגע
יותר באמרו "רק חזק ואמץ מאד" ולהנ"ל א"ש דעיקר לצדיקים גמורים ,ושמחת תורה הוא נגד לוחות אחרונות
האזהרה הוא להמשיך כוחו של משה ואז ממילא יהי' שנתחדש לבעלי תשובה בהסתר ובהצנע ולכן לא
הצלחה בכל הענינים. מפורש בתורה ,וכן מקביל למה שהתורה מתברך ומאיר
בלבות בני אדם ע"י כוחו של משה רבינו גם לדורות
דברי השפ"א בכבוד התורה הקדושה המאוחרים וזה ענין מים בסוכות המרווה את הארץ
ומוליד ומ צמיח ,ולכן עסק פטירת משה וברכתו בשמחת
ונסיים עם דבריו המרגשים של השפ"א בשנת תרס"ד תורה דזהו עצם ברכת משה להמשיך כוחו של משה
בכבוד התורה הקדושה "מאד צריכים לשמוח בשמחת לדורות גם אחר פטירתו ,עוד ענין לשמוח בתורה
התורה ולכבדה ,הרי אמרו הלומד מחבירו אות א' צריך להראות שלא איכפ"ל שפע גשמי כמו הגוים רק העיקר
לב
התורה חג הסוכות שירת
גם תפלת שחרית ,לפני כניסת החג שמע"צ דרש דרש לנהוג בו כבוד ומה נעשה אל התורה בעצמה המלמדת
שנית ,ביום עבר לפני התיבה בתפלת גשם. אותנו תמיד איך לעבוד את ה' ,ומה הכבוד אל התורה
להגות בה יומם ולילה ,כ' סלסלה ותרוממך ופירש"י
בהקפות בשמחת תורה התלהב במיוחד בעת שהנציח כמחזר על עוללות בכרם ע"ש ,כי באמת התורה אין לה
על המשוררים לשיר "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו" שיעור ויש לכל פרשה ולכל פסוק ולכל תיבה ולכל אות
שהי' מרגלא בפומי' מאביו הגאון זצ"ל לומר שהיו כמה עולמות עליונים מיוחדים ,אבל הקב"ה הניח לנו
שרים אותה בישיבת וואלוזין[ .ניגון זה מלמל לעצמו פיאה ועוללות כמ"ש לעני ולגר תעזוב ,וכל מה שאנו
כמה ימים לפני פטירתו כשהי' תחת השפעת תרופות יכולים להשיג הכל נובלות התורה שלמעלה ,וכפי מה
חזקות] ע"כ מספר ארחות ישרים. שהאדם יודע זאת ומחזר על העוללות כעני ואביון אז
גם הילדים והבחורים שיתף במשך ההקפות ועשה התורה מרוממת אותו וכ"כ באבותינו שעמדו על הר סיני
עליהם רושם עצום ,וסיפר ידידי הרב דוד מאיר שווארץ ויתיצבו בתחתית ההר שהבינו שהם רחוקים מן אמיתיות
ב"ר דניאל שליט"א ,שעוד זוכר מו"ז זצ"ל משנות התורה רק אחזו בתחתיות ההר ולכן נתעלו ונתרוממו עד
ילדותו שהי' מגיע כילד קטן לבית מדרשינו כל יו"ט לשמים ,גם צריך כל איש ישראל לחפש הארת התורה
[ממנטשסטר ללונדון] ודמות מו"ז לא מש מעיניו, בכ"מ ,שאין לך דבר שאין בו תורה וכשאדם נותן לבו
ובפרט בשמחת תורה איך שמו"ז הי' מכניס התלהבות לחפש למצוא איזה לימוד מכל הבא לפניו הוא בכלל
גדולה בהריקודים ושיתף גם את הילדים ,ובפרט במשה סלסלה ותרוממך ,ואיתא רצה הקב"ה לזכות את ישראל
אמת ותורתו אמת ,וסיפר שכשאביו חזר בעש"ק מהלוי' הרבה להם תורה דכ' למען צדקו יגדיל תורה ,כי באמת
מלונדון למנטשסטר והוא הי' ילד בן שמונה ,33התחיל התורה היא שמו של הקב"ה והוא אחד ולזכות אותנו
אביו לזמזם הניגון שלפני משה אמת וכו' ופרץ גם הוא הרבה את התרוה בצירופים שונים משמו הקדוש עד
בבכי ,שגם הוא הרגיש הקשר והחמימות של מו"ז זצ"ל. שנתגלה לנו התורה בצירופים הערוכים לפנינו ,וכל אלה
הצירופים אחוזים ומדובקים בשמו הגדול והקד' וע"ז א'
הנהגות וד"ת ממו"ז הג"ר יעקב ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת הוא התורה שהיא
שמו של הקב"ה ונתן לנו דביקות בזאת התורה כי קריאה
סניידערס זצ"ל ואביו הג"ר בנציון הי"ד
לשון חיבה ודביקות".
[מספר זכר זאת ליעקב לאאמו"ר שליט"א פט"ו סי' ו' עם
הגהותיו] סדר יומו של מו"ז הג"ר בנציון ראקאוו
[בסתמא זה ממו"ז] זצ"ל בחג הסוכות
[מספר ארחות ישרים לאאמו"ר שליט"א עמ' קי"ז]
עניני סוכה
בימים שבין יו"כ לסוכות רבתה העבודה לבנין הסוכה,
אמר שזה שאחז"ל מצטער פטור מן הסוכה והפטור מן ובחיפוש ד' מינים [אשר לא חיפש לפני יוה"כ באמרו
הדבר ועושהו נקרא הדיוט ,זה שייך רק למי שבאמת שאין העת מוכשר מחמת עבודת היום בעניני תשובה
מצטער מטבעו ,ורוצה לכבוש ולהבליג על צערו ,אבל וכדו' וכן הי' גם הנהגת הסבא מקלם] ובכל זאת בערב
מי ששמחת המצוה כ"כ גדולה אצלו עד שאינו מרגיש יו"ט לפני כניסת החג הי' דורש בענינים עמוקים לפני
הצער ע"ז לא נאמר כלל שנקרא הדיוט ,וי"ל ע"פ ד' תפלת מעריב ליל יו"ט -בליל שני של יו"ט באו לביתו
הישמח משה דמה דנאמר אין סומכין על הנס הוא רק לשמחת בית השואבה ,שמה גם הזיל מדברותיו בענין
בחושבו לנס ,אבל לא באדם גדול שאצלו הטבע כנס היום.
יחשב כר"ח בן דוסא34 .
במשך ימי החג הסכות השתדל בכל עוז להשאר בסוכתו
כל מה שאפשר ,ואף טרח להוליך ספריו לעיון בסוכה,
אף שכמה פעמים הי' טירחא מרובה להוליך את כולם,
וכשהיתה בריאותו על מכונה הי' גם ישן בסוכה.
33באותו היום ירד הרבה גשמים זועפים בכל אנגלי' ובלילה הקודמת
ברגע הפטירה בשעה שבישיבה נתאספו תלמידיו להתפלל ולצעוק בימי חוה"מ באו מבקרים שונים ,עפ"י רוב התלמידים-
ולדפוק על שערי רחמים ,פתאום נשמעו קולות וברקים בשמי רום אף במשך היו"ט כיבדוהו לדרוש במקומות שונים והי' מכין
שלא ירד גשם כלל ,וגם אותו לילה חלם א' מידידיו הג"ר יצחק
גרינבוים זצ"ל שלא ידע מכל אשר נעשה והנה ס"ת אשר בידיו נחטפה דרשות אלו ביגיעה עצומה בימי חוה"מ [ראה בילקוט
ממנו ועלתה לשמים. שיעורים מועדים והבאנו חלק מדברי תורתו לעיל] –
34עד"ז כתב במטה אפרים בסעיף ס"ה ובספר סכת שלם סי' ל' אות כ"ד
בשם הרבה אחרונים. הגיע ליל הוש"ר התפלל מעריב לפני התיבה ועפ"י רוב
לג
התורה חג הסוכות שירת
לא רצה לדרוש ביום שמזכירין בו נשמות שלא להיות אמר כי היה"ר לפני הכניסה לסוכה ,אין לה שייכות
דומה לנעאלאגען שמנהגם הי' לדרוש בעת הזכרת לנשים גם לא אמר הקטע "לפני פטירתי מן העולם".
נשמות. כדרכו בענין זה לא לבטא משהו רע.
בבוקר הי' באים אנשי העיר לקבל פני רבם ,ומה נהדר אביו הג"ר בנציון הי"ד לא הי' אומר האושפיזין בימי
הי' שבת אחים גם יחד וכקטן כגדול סעד את לבם בנועם הסוכות ,אלא אמר ד"ת בענין האושפיזא ,ורק בליל
35
שיחו מתובל בד"ת מענינא דיומא רצוף אהבה בברכות ראשון אמר היה"ר.
מאליפות לכל אחד במיוחד[ .ככה גם קיבל פני הבאים
בימים אחרונים של פסח ימים ספורים לפני פטירתו והי' כן הי' אביו נוהג לטבול פרוסת המוציא במלח קודם,
36
אז כעין מסיבת פרישה מבני הקהלה] ורק אח"כ מיד לפני האכילה בירך לישב בסוכה.
הקפיד לומר הרחמן הוא יקים לנו וגו' הנופֶ לת בסגו"ל
חול המועד כלשון הקרא עמוס ט' י"א והביאור בזה דנופָ לת בקמץ
נהג לשתות יין תוך הסעודה באמרו שהיא מצוה מיוחדת הי' משמע שח"ו לא יקים עוד ,ונופלת בסגול היינו שרק
בימים אלו40 .
לע"ע היא נופלת וודאי יש לה תקומה.
הקפיד להניח תפילין בלי ברכה כמנהג אביו 41.והי' אביו הג"ר בנציון לא יצא מהסוכה כל היום וכל הלילה
מקפיד על אלו החוזרים מא"י ולא מניחים תפילין42 . 37
רק לתפלה.
הי' רגיל להזכיר ביום י"ט תשרי ג' חוה"מ סוכות שזה כן באו אצל אביו בליל שני איזה בעלי בתים ובחורים
יארצייט זקינתו הרבנית אסתר אשת חבר הג"ר יעקב לסוכתו ומזמרים שיר המעלות.
אב"ד ראבב[ .נפטרה תרס"ז ומנו"כ שם]
לולב
סיפר מו"ז שבבית חמיו הג"ר דוד וועסעלי זצ"ל
בפרשבורג לא אמרו שלום עליכם בשבת חוה"מ43 . סיפר מו"ז :אבי וכן מו"ח הג"ר דוד וועסעלי זצ"ל ראש
ב"ד פרשבורג לא היו נוטלים לולב שראשו כפול
הושענא רבא "געקנעפלט" בל"א.
מיוחד הי' עבודת אביו בהניחו הד' מינים בפיוט אחר נהג שכ"ז שהערבה היתה כשרה אף שהי' כמוש במקצת
תענה אמונים ומה נורא הי' מראהו בנשקו אותם 44בבכי לא הי' מחליפה ,בהטעימו שאין לבזות חפץ שנעשה בה
ובדמעות שליש ,וגם אצל בנו מו"ז הי' נראה עבודה מצוה[ .וכן אמר פעם למי שרצה להחליף סידור ישן
למתבונן בעת הנחת ד' מינים עפ"י דרכו בקודש שהי' שהתפלל מתוכו] ראה לקמן מש"כ באריכות בענין זה.
מסתיר את רגשותיו.
אביו נהג ליטול הד' מינים בסוכה ,מעוטף בטלית קודם
38
התפלה ,כמנהג האריז"ל.
עניני יו"ט
כשהי' מתפלל לפני התיבה הי' נשמע קולו קול אדיר
וחזק אשר א"א להעלות על הכתב.
40כ"מ בסי' תק"ל דחוה"מ יש חובת שמחה וא"כ יש חובת יין כמו
ביו"ט כמבואר בסי' תקכ"ט ,ועי' ספר חוה"מ כהלכתו פ"א סי"א. הקפיד על שמנגנים הקהל בקול רם על הש"ץ תיבות
41כן הי' מנהג החת"ס והמהר"ם שיק ובמ"ב סי' ל"א מכריע להניח בלי
ברכה. וקרב פזורינו וכו' והביאנו לציון עירך וכו' והי' גוער
בקהל עד שלמדו לנגן עם הש"ץ בלחש39 .
42כן הי' גם אצל מו"ז הג"ר בנציון שבהיותו בחור התפלל במקום שלא
הניחו תפילין ולכן לא הניח ובחזרו הביתה שאלו אביו אם הניח ושמע
שלא הניח נתן לו סטירת לחי.
43בספר דרכי חיים ושלום תקי"ד שלא אמר ,ובשם משמואל ע' קפ"ד
מסביר הטעם שלא לומר אך זה נוגע רק לחג הסוכות שהמלאכים לא 35בילקוט מהרי"א מזידטשויב ע' רכ"ג שלא אמר אזמן לסעודתי אלא
רשאים ליכנס לסוכה ,אולם במנהגי מהרי"ו שיש לאמרו ,וכ"ה בדברי אם אמר תורה בענין האושפיזא.
יואל לימים טובים וכ"ה מנהג צאנז[ .א.ה .שמעתי שמנהג הרב חיים 36עי' הגש"פ חת"ס בהגהות אמרי יהודה אות כ"ג בשם שו"ת משנה
זאהן שליט"א יחלימהו ה' וירפאהו הי' תמיד לאמרו ,אולם אחר שעבר שכיר על מנהגו של החת"ס לברך על אכילת מצה תיכף לפני האכילה
לגור מגייטסהעד לקרית ספר וגר ברחוב "אבני נזר" ושמע שהאבני נזר עפ"י תוס' פסחים קט"ו :וא"כ י"ל דה"ה לענין לישב בסוכה.
לא נהג לאמרו וכמ"ש לעיל מבנו מהשם משמואל לכן שינה מנהגו 37מנהגי חת"ס פ"ח אות י"ב מנהגי מהר"ם שיק אות מ"א.
לכבוד האבני נזר] 38מנהג זה להיות מעוטף בטלית בסוכה מובא במנהגי מהר"ם א"ש
44עי' א"ר תפ"ו סק"ד במנהג בני עליי' לנשק המצות וד' מינים לחיבוב ומנהג החת"ס הי' לברך בתוך הסוכה.
מצוה. 39עי' סי' קכ"ד מ"ב סקט"ז.
לד
התורה חג הסוכות שירת
הי' מקפיד שלא לאחוז הס"ת כמנהג הגוים עם צלמיהם שמיני עצרת
שאוחזים אותה רחוק מן הגוף בתפיסת עצי חיים למטה 45
אביו נהג לישב סוכה בלילה וביום אבל לא ישן שמה,
בשתי הידים.
אולם הוא נהג כמנהג חמיו מפרשבורג שבלילה ישב
אא"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל [הראשון] אבד"ק ראאב בסוכה וביום קידש בביתו וטעם מזונות והסעודה אכל
הקפיד שלא לאמר פיוט "האדרת והאמונה" באמצע בסוכה.
ההקפות כי היא מלאה סודות כמבואר במהרי"ל והעת
הי' עובר לפני התיבה בתפלת גשם ,ומה נורא הי'
אינו מוכשר לכך שהיא עת שתיי' וחדוה ואין לאומרו רק
פעם אחת בשנה בתפלת יו"כ48 . עבודתו בקודש בקול אדיר וחזק ובפרט בהשתפך נפשו
במקומות ידועים ומפני חטאינו וכו' אבינו מלכינו גלה
פעם השיב מ ו"ז זצ"ל למי ששאלו אודות מיני ריקודין כבוד מלכותך וכו'.
ושירים חדשים מקרוב באו שבאמת יש לברר מבטן מי
והאם ממקור טהור יצאו והרחיב הדברים בזה. שמחת תורה
סיפר מו"ז זצ"ל :אבי מורי נתן רשות לאותם שרצו
אף באותן ההקפות שלא השתתף בריקודין עצמן ,מ"מ לעשות הקפות בליל שמיני עצרת ,אך בלי ספר תורה וכן
הי' עומד על מקומו ומשתתף בשירה וזמרה ,ומפעם שלא ירקדו בבית הכנסת ,שם לא הי' נהוג כן מקדמת
לפעם מעורר על מה שצריך לעורר.
דנא ,ומ"מ השתתף עמהם בפועל בריקודין לכבודה של
כפי שנהוג בק"ק באזל הי' עולה לחתן תורה מידי שנה תורה.
בשנה והי' קורא בעצמו שמנה פסוקים האחרונים49 .
סיפר הרב יעקב הכהן שטראססער זצ"ל 46:כך הי' הסדר
אחה"צ בסעודת חתן תורה כשבאו כל העם לאחל לו בק"ק ראאב בשמחת תורה .ראשית היו ההקפות בבית
ברכת מזל טוב הי' דרכו לדרוש בקשר סיום התורה הכנסת בלי ריקודים ,רק החזן [שהי' השו"ב] הי' מזמר
והתחלתה ,והי' מרמז שם ה"חתן בראשית" בתיבת בין הקפה להקפה עם התינוקות של הת"ת הזמירות
"בראשית"50 . שכתוב במחזורים .אח"כ היו אלו אשר נשאו תואר
"מורינו" הולכים אל בית המדרש הגדול אצל דירתו של
זקיני .שם התחילו עוה"פ "אתה הראית" ושם היו
מרקדים ושם בא גם זקיני ,בבית הכנסת בערב היו
48עי' מהרי"ל הל' יו"כ שחרית מגודל נוראות קדושת פיוט זה .ועי' דרכי קוראים ומכבדים בהקפות טובי הקהלה וגבאי הת"ת
משה או"ח סי' תקע"ה. והח"ק ,ובבוקר היו קוראים ה'מורינו'ס.
49בארחות חיים הל' קריה"ת סי' י' מבואר דח' פסוקים האחרונים גדול
שבציבור קורא אותן ,ומכאן המנהג לכבד את הרב בחתן תורה וככתוב
בשערי אפרים שער ח' סכ"א וכ"כ במנהגי חת"ס פ"ח אות ל"ב ובדרכי אחר תפלת מוסף הי' בני החברא קדישא הולכים לעזרת
משה החדש ע' י"ט וראה מנהגי מטרסדורף המובא בס' בית ישראל נשים של בית הכנסת וזורקים פירות לתוך ביהמ"ד
ח"ח. 47
50בספר שו"ת שיח יצחק סימן שכא [להג"ר יצחק ווייס זצ"ל אב"ד וזקיני הי' משים את כובעו לכך לקבל מהם.
וערבוי תלמיד השבט סופר] ,כתב ששמע מאנשים שהיו תמהים ,למה
קורים להשלישי שקורא מפטיר בשמחת תורה בשם חתן ,הלא אינו בעת מאורעות מלחמת יוהכ"פ בשנת תשל"ג ,כשהיו
משלים ואינו מתחיל .ואם באמת גם הוא חתן תמים ,למה לא יאמרו לו פיקפוקים אם לרקוד בשמחת תורה ,הורה מו"ז זצ"ל
גם מרשות כמו לשאר החתנים( .עיין לקוטי חבר בן חיים ח"ג במנהגי
הח"ס זי"ע ,מביא שהח"ס לא הניח לא' מבחורים להיות מהחתנים ,וא' שיש לרקוד כי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו,
כבד לבעל לקוטי חבר חתן מפטיר בבחרותו ,ולא הניחוהו) .ותי' ע"פ ואדרבה גדולה זכות שמחה לכבודה של תורה ,אך ניגון
מש"כ בברכ"י סי' תרס"ט אות ב' ,בטעם שמפטירין בתחלת ספר יהושע
דכמו שמתחילין בראשית כדי שהשטן לא יקטרג שגומרים ולא "הנותן תשועה" עם חרוזים מיוחדים שנוהגים לשיר
מתחילים ה"נ מתחילים בנביא שלא יקטרג לומר שלומדים רק תורה בק"ק באזל לכבוד חתני התורה לא הניח.
ולא נביאים ,ולפ"ז א"ש דגם המפטיר נקרא מתחיל ולכן נקרא חתן.
ומה שאין אומרים לו מרשות ,הוא בכדי שלא להשוות קריאת נ"ך
לקריאת התורה ,ע"ד שכתבו התוס' במגילה [כ"ג ע"א ד"ה כיון], בעת ההקפות הי' מעיין בסידור יעב"ץ ,ואומר התפלות
שלזאת מפסיקים עם קדיש לפני המפטיר ,להורות נתנו שאיננו כל כך שנדפסו שם לומר בין ההקפות שמקורם בספר ציפורן
חובה .ועוד יש לומר ,באשר המפטיר הלזה קורא פטירת משה רבנו ויהי שמיר להחיד"א.
אחרי מות משה ,וטרם הקריאה ואחריה אומרים קינות על פטירת
משרע"ה ,עיין בכלבו סי' כ' וסי' נ"ב ,לזאת נקרא בשם חתן ,ע"ד גמ'
נדה [מ"ד ע"א] ,והרי הוא לאביו ואמו כחתן שלם ,ע"ד סגי נהור.
ובספרו שיח יצחק עמ' קס"ז כ' באופ"א ,דחתן נקרא תמיד ע"ש שזוכה
להשלים ,וחתן תורה ע"ש השלמת התורה ,וחתן בראשית עפ"י הגר"א 45כן הי' מנהג החת"ס כמובא בשו"ת כת"ס או"ח סי' ק"כ.
בספרא דצניעותא דכה"ת כולה כלולה בפרשה ראשונה ובתיבת 46בן הגאון רבי יהונתן שטראססער זצ"ל חתנו של א"ז הג"ר בנציון
בראשית ,וגם כ' שם ה' פעמים אור נגד ה' חומשי תורה ,וחתן מפטיר סניידערס זצ"ל.
דבזה משלים קריאת קרבנות של כל מועדי השנה וגם לימוד קרבנות 47מנהג זריקת תפוחים הוא ע"פ מדרש אסתר עה"פ ודתיהם שונות מכל
שקול ככל התורה. עם ,וע"ע פרי צדיק אות קי"א מנהג הגה"ק מצאנז זי"ע.
לה
התורה חג הסוכות שירת
בגלילותיו ולא מחייב שיהי' כן המנהג בכ"מ ,עוד הוסיף סיפר הרב יעקב שטראססער זצ"ל :בק"ק ראאב הי' נהוג
דיתכן דרמ"א לשיטתי' בסי' תרנ"א ס"א דצורת האגד במוצאי שמחת תורה ללוות את הרב באבוקות של אור
הוא לכרוך סביב ג' מינים ולתחוב ראש הכרך תוך וריקודין ,אך משהתחיל להתנוצץ ריח תנועת הציונים
51
העגול וא"כ קל ביותר להתירו ולקשרו כל יום ,אבל והתחילו לשיר גם משירים שלהם הפסיק המנהג.
לשו"ע דמצוה לעשות קשר ע"ג קשר שהוא קשר גמור
שאסור בשבת ויו"ט א"כ קשה יותר לפותחו כל יום ביאור הקפידא לא להחליף ערבות כל יום
בשביל הערבה ולכן העדיף להניחו כך ולהדר בקשר במה שהבאתי לעיל ממו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס
גמור דלד' חת"ס סוכה לו .זהו הנוי של המצוה ,ולא זצ"ל שנהג שכ"ז שהערבה היתה כשרה אף שהי' כמוש
להחליש הקשר כדי שיוכל לפתחו בקלות כל יום. במקצת לא הי' מחליפה ,בהטעימו שאין לבזות חפץ
ובאמת גם לענין פתילות נר חנוכה יש נדון זה דבשו"ע שנעשה בה מצוה .הוסיף לי דודי הג"ר אשר דוד
סי' תרע"ג ס"ד כתוב דאין חוששין לפתילות להחליפן סניידערס שליט"א שהי' זה אצלו השקפה כללית ולא רק
עד שתכלה ,וביאר שם הלבוש והובא במשנ"ב סקל"א בערבות רק בכל חפץ של מצוה שעדיין ראוי להשתמש
דאין בזה בזיון מצוה דאדרבה הם נוחין יותר להדליק בו לא רצה להחליפו ,גם הי' לו סידור ישן מאד שכבר
כשהם מודלקין כבר ,אולם בדרכי משה שם כתב בשם התחיל להתפרק וכשביקשו לקנות עבורו חדש לא רצה
כלבו ואבודרהם שנהגו להחליפן ,ובליקוטי חבר בן חיים בשום אופן ,והי' אומר הרי אנו מתפללים "אל תשליכני
בליקוטי שו"ע או"ח ח"ב ובמנהגים כ"י אות פ' ומשם לעת זקנה" ואם אין אנו רוצים שהקב"ה ישליך אותנו
למנהגי חת"ס החדשים פי"ח סי"ט כתוב שהחת"ס לא כשנזדקן בל נשליך ג"כ חפצא של מצוה כשעדיין ראוי
נהג להחליפן כל יום ,ובלקחב"ח ביאר בשיטתו כביאור למצותו לכתחלה .אולם הדגיש דודי שליט"א שלא הי'
הלבוש דדולק יותר יפה וא"כ ל"ש למנהגו לענין ערבה, מורה כן לאחרים רק דלעצמו הי' מקפיד בכל זה.
אבל הג"ר יעקב ליכטנשטיין זצ"ל בהגהותיו על מנהגי אולם העיר לי ש"ב הג"ר צבי רותן שליט"א דזה נגד
חת"ס ביאר ע"פ מה דאיתא בברכות לט :דהואיל דברי הרמ"א סי' תרנ"ד ס"א שנוהגים ליקח כל יום מימי
ואתעביד בה מצוה חדא נעביד בה מצוה אחריתי[ ,וכן חוה"מ ערבה חדשה להידור מצוה .ובאמת בא"ר קרא
ביאר בס' שערי חג הסוכות שער י' אות י"א] ועד"ז מצינו מה תגר על זה שמחליפים כל יום כיון שתוחבין אותה באגד
שציין בהגהות על מנהגי חת"ס החד' לשו"ת חתן סופר ועי"ז נושרין רוב העלין ויותר טוב ליתן אותה כל יום
או"ח סי' ס"ח להגר"ש ערנפלד זצ"ל נכד מרן ,מש"כ במים ולא ליקח חדשה ובביכורי יעקב שם כ' דלפיכך לא
לבנו ר' דוד צבי זצ"ל לבאר ד' שו"ע לענין פתילות דנר יתחבנה באגד אלא יתירנו כשאינו יו"ט ויחזור ויקשרנו.
חנוכה ע"פ מה ששמע בשם זקינו מרן החת"ס לבאר הא וכ"כ במ"ב סק"ה.
דמבואר בשבת עה :שהיו קושרין את היריעה כשניקבה
ע"י תולעת ,וצ"ב דלא פריך השתא לפני מלך ב"ו אין ביאור מנהג מרן החת"ס זי"ע
עושין כן לפני ממ"ה לא כש"כ ותי' דשאני יריעות לרגל יארצייט מרן החת"ס זי"ע בכ"ה תשרי ננסה לברר
המשכן שכבר נשתמשו בהן לגבוה ויש מעלה יתירה מנהג החת"ס בזה ולהתאימו עם מנהג מו"ז זצ"ל שהוא
להשתמש בדבר שכבר נעשה בו המצוה וכעין הא דכיון ואבותיו היו מתלמידי תלמידיו.
דאתעביד בו מצוה חדא וכו' .וביאור זה לענין פתילות
הי' טוב לפרש בזה מנהגו לענין ערבה. הנה מצינו יסוד למנהג מו"ז זצ"ל שכתוב במנהגי חת"ס
החדשים פכ"א ס"ו שנהג שלא להחליף בדי הערבה כל
אולם באמת כ"ז חידוש לומר כאן הסברא דכיון
יום בתוך ימי החג רק בליל הושענא רבא ואז הסיר גם
דאתעביד בה וכו' דהרי כאן הפתילה והערבה הישנה הקשר העליון ולכן נהג לשמר אותה במים כמ"ש בא"ר.
פחות מהודר דכבר הושחר ,ומנ"ל בכה"ג דאמרי' סברא
וכבר נשאל הג"ר יוסף ליברמן זצ"ל [בשו"ת משנת יוסף
זו.
ח"ט סי' קנ"ז] דדברי החת"ס לענין ערבה הוא נגד דברי
אולם באמת כבר העיר בהג' למנהגי חת"ס דהחת"ס הרמ"א ,והוסיף ר"י ליברמן זצ"ל להביא מג' מקומות
גופא בתשובותיו ביו"ד סי' רס"ד כתב הביאור במס' שהחזיק מרן בכל עוז להעמיד דברי הרמ"א או"ח סי'
שבת עה :כדי למנוע מלגנוז ס"ת דעדיף לתקנו כמה ק"ג אהע"ז ח"א סי' א' ושם סי' קנ"א וא"כ איך נהג נגד
שאפשר גם אם צריך הרבה תיקון מלהביאו לידי גניזה הרמ"א .ותי' דרק בפסקיו החזיק בכל עוז אבל במנהגים
וע"ז הביא גמ' שבת הנ"ל ולא הוסיף כלל הא דכיון יתכן שרק הביא הרמ"א מנהג מסויים שהי' נהוג
דאתעביד בה מצוה חדא וכו' וא"כ יתכן דלא הי' כוונתו
מצד כלל זה ,אלא כדברי מו"ז זצ"ל דהוא מצד הרגש 51ראה בספר דרכי משה החדש ע' י"ט שמסופר מתהלוכה שעשו לו ליל
שמחת תורה וכן מובא במנהגי מטרסדורף.
לו
התורה חג הסוכות שירת
סתם וכ' דאי"צ לחזור בשכח להבדיל בתפלה ולא כ' סרך ביזוי מצוה דעד כמה שאפשר עדיין להצילו
דהטעם הוא כיון שבלא"ה יבדיל על הכוס כדכ' בגמ' ולהשתמש בו לקיים המצוה ראוי שלא לזרקו ,ואף
ברכות לג :גם לא הביא הדין דגם בהבדיל על הכוס חוזר שהוא כתב כן לענין דבר שיש בו קדושה כס"ת ,מ"מ
ומבדיל בתפלה גם לא הביא הדין דטעה בזה ובזה. י"ל דהי' לו הרגש כזה גם לחפצי מצוה כגון ערבות
וביאר שם דד' הרמב"ם דאחרי שכבר תיקנו הבדלה על ופתילות וכידוע מה שאמר על התלמיד שדרס על דפנות
הכוס אע"פ שתיקנו שמ"מ יבדיל בתפלה ,אינו מדין הסוכה אחרי סוכות .ויש להוסיף דלפ"מ שחידש החת"ס
תקנת הבדלה כדמעיקרא רק עכשיו זה רק מדין הזכרה בסוכה לו .לענין אתרוג דאם הושחר מתוך מישמושה
דמעין המאורע ,ולכן פסק דבשכח אינו חוזר ככל ימים של מצוה מהודר טפי ה"נ ערבה ופתילה שהושחרה
שאין בו מוסף ,וגם פשוט דטעה בזה ובזה אי"ח לראש מחמת מצוה מהודר טפי.
דל"ש לקנוס רק אם כל הטעם דאינו חוזר כיון שיבדיל
בכוס ואם גם שם עשה שלא כהוגן וטעם ממילא קנסי' ויש להוסיף דגם החזו"א לא נהג להחליפם עד הוש"ר
לי' אבל לרמב"ם ל"ש זל"ז כלל .עי"ש שהאריך במקור וכמבואר בארחות רבינו ח"ב רצ"ז אולם כשנשאל ע"ז
ד' הרמב"ם ושדעת הרשב"א אינו כן רק דהוא תקנת מרן הגרח"ק זצ"ל אמר דלא הי' בזה ענין מיוחד רק
הבדלה וא"כ שאלה הנ"ל יתכן דתלוי בפלוגתא זו ועי'. שלא הי' צורך כלל כיון שנשארו לחות.
שו"ר בספר פסקי תשובות סי' רצ"ב שציין לאחרונים ובאמת ע"פ סוד יש ענין לא להחליפם ,וכמבואר
שדנו בזה ארץ צבי ופתחא זוטא שאינם תח"י רק שש"כ ברדב"ז בספרו מצודת דוד על טעמי המצוות מצוה קי"ז
פנ"ח הערה כ"ח ועיינתי שם וכ' דלא דמי לסי' קפ"ח דכיון דערבה הוא חלק של המקטרגים א"כ כמושה
משנ"ב סקכ"ט דבשכח רצה אמרי' דנתבטל הבהמ"ז עדיף טפי ,וצ"ל דס"ל כשי' א"ר תרמ"ז סק"ו דערבה
לגמרי ולכן חוזר גם על יעלה ויבוא דר"ח דהתם נתבטל כמושה כשר לכתחלה דלד' המג"א סק"ג דכשר רק
הבהמ"ז לגמרי ,אבל כאן סו"ס כבר הבדיל ,מאידך י"ל בדיעבד וודאי אין לקחת כמושה .וא"כ לדידן אין לקחת
כיון שתיקנו חז"ל הבדלה בתפלה וכיון שתיקנו חז"ל כמושה רק שיהי' עכ"פ לחה.
לחזור ולהתפלל הו"ל כאילו לא התפלל כלל וממילא גם וכמנהג החת"ס כן נהג המהר"ם א"ש אבד"ק אונגוואר
לא קיים הבדלה בתפלה וכ' דכן מסתברא .אלא ששמע [זכרון יהודה חג האסיף] וכך הי' מנהג הרה"ק מבעלזא זי"ע
מהגרשז"א זצ"ל דכיון דמיד שאמר אתה חוננתנו הותר שהקפיד לא להחליף[ .ספר ביתו נאוה קודש ע' של"ז]
במלאכה ולא מסתבר שאח"כ יחזור לאיסורו ,לכן הגם
דאם הבדיל על הכוס לפני התפלה מ"מ יש להבדיל שכח יעלה ויבוא במוצאי יו"ט לחוה"מ אי חוזר
בתפלה אבל הכא הרי כבר אמרו בנוסח של תפלה עכ"ד על אתה חוננתנו
נמצא דלא ברירא לי' כ"כ.
נשאלתי ע"י ידידי הרב ישראל וורשנר שליט"א במעשה
ובפסקי תשובות כ' דאין הדבר מוכרע כיון דתלוי במח' שהי' שאחד שכח יעלה ויבוא במוצאי יו"ט לחוה"מ
בראשונים בתו' ברכות כו :אי בשכח יעלה ויבוא במנחה שהדין הוא שצריך לחזור האם צריך לחזור ולהבדיל
ר"ח אי יש ענין לחזור ולהתפלל במוצאי ר"ח ותלוי אי ולומר אתה חוננתנו .ולכ' תלוי מה הגדר בהבדלה
נחשב כלא התפלל כלל דאז מרויח התפלה אבל אם לא בתפלה האם ביסודו דין הבדלה רק דמקומו בשמ"ע
נחשב כאילו לא התפלל הרי לא מרויח כלום ,ועי' וא"כ כאן כבר הבדיל או דזה חלק ממטבע תפלת
במשנ"ב סי' ק"ח סקל"ב דלהלכה יש להתפלל בתנאי מוצ"ש ויו"ט וזה דין מדיני התפלה וכאן הרי צריך
כיון דהמח' לא הוכרע וא"כ גם כאן תלוי בזה אי נחשב לחזור ולהתפלל ,ואפי' על הצד דזה דין בתפלה יש
כאילו לא התפלל כלל .ולדברינו לעיל יש כאן עוד צד עדיין לחקור האם באם חיסר יעלה ויבוא אי נחשב כלא
לצרף לא להגיד אתה חוננתנו כיון דלא קי"ל כד' התפלל כלל וא"כ גם נחשב כאילו לא הבדיל כלל או
הרמב"ם אלא כרשב"א דהו"ל תקנה מיוחדת של הבדלה דעדיין נחשב כאילו התפלל וא"כ כבר הבדיל.
ולא מדין תפלה וא"כ כבר הבדיל ולכן מסתבר דלהלכה
שו"ר במאורי המועדים לבית בריסק שחקר בזה הגרמ"ד
לא יגיד אתה חוננתנו וכפי שהכריע הגרשז"א.
זצ"ל עי"ש באריכות בזה .ונזכרתי שבכ"ז חקר דו"ז
הג"ר בצלאל זצ"ל 52בספרו ברכת יו"ט על הרמב"ם
בפ"י מתפלה הי"ד בדינא דטעה בזה ובזה דהרמב"ם
52הומה ליבי בזכרי ימים מקדם כשהי' דו"ז חולה מאוד והי' כאן בא"י
בבני ברק והלכתי לבקרו ואז הזכיר ענין זה דטעה בזה ובזה לשי'
הרמב"ם ואיני זוכר בקשר למה הזכירו יהי זכרו ברוך.
לז
התורה וזאת הברכה שירת
ו :וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וברש"י שפתח
לבני עשיו ולבני ישמעאל ולא רצו לקבל וצ"ב מה פרשת וזאת הברכה
איכפ"ל כאן בענין זה ולרש"י לכ' הכוונה דרצה לפתוח
בשבחן של ישראל דראויין אלו לברכה כיון שהם קיבלו פרשה זו נקראת וזאת הברכה ע"ש הברכה שבירך משה
התורה אף שהגוים לא קבלו. רבינו את כלל ישראל לפני מותו .והנה לא ברור כ"כ אם
הדבר האחרון שעשה משה הי' הברכה ,דיתכן דהאזינו
ז :אף חובב עמים וגו' כל קדושיו וגו' תורה צוה לנו משה הי' מאוחר ,עי' מפרשים ,וא"כ יל"ע למה נכתבה אחרון,
וגו' מה ענין כל הפתיחה הזה לברכות והו"ל להתחיל גם לראשונים דזה הי' הדבר האחרון ממש לפני שעלה
מיד בברכות ובפשטות כנ"ל המשך לשבחן של ישראל. להר יל"ע למה המתין בזה עד לרגע האחרון ממש ,גם יש
בפרשה זו פטירת משה רבינו ומה שיהושע כתב הח'
[ובאור החיים הקדוש העיר חלק מן ההערות עי"ש פסוקים האחרונים ויל"ע אם זה קשור לעצם הברכה.
דברים נפלאים]
ופרשה זו הוא גם חתימת כל תורה שבכתב ,ויל"ע למה
משרע"ה הנחיל אור התורה ע"י תרי"ג מצוות נחתמה התורה דוקא בברכת משה רבינו ,איזה יחס יש
והנראה בכ"ז בעז"ה ע"פ המבואר בשפת אמת סוכות לזה לכה"ת שבכתב ,שבזה יהי' חתימת כל תורה שבכתב.
תרס"ה [זה התורה האחרונה של סוכות וזאת הברכה עוד יש להבין מאי נפק"מ בין ברכת יעקב בסו"פ ויחי
שבחיי השפ"א] דהנה התורה נעלמה מעיני כל חי ,והיא וברכת משה בסוף התורה.
אש ממש ,אבל מתפשט ממנה נחלים ודרכים עד שיש
[עוד יש להעיר למה דוקא בשמע"צ ושמחת תורה עלינו
לכל איש ישראל חלק בה ,וזה שהנחילנו משה רבינו
לעסוק בברכת משה ופטירתו ,והתשובה לזה הארכנו
מורשה קהלת יעקב שיהי' לכל איש חלק בה ,והוא ע"י
בעניני שמע"צ ושמחת תורה]
תרי"ג מצוות זאת התורה אשר שם משה שיהי' מתפשט
הארת התורה בתרי"ג מצוות ,ז"ש צוה לנו משה ויש להקדים כמה הערות על פסוקים ראשונים:
בהתחלקות תרי"ג פקודין ,לכן איתא משה רבינו בגי'
תרי"ג ,כל קדושיו בידיך הוא בחי' האבות ,והם תוכו וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את
לרגליך הי"ב שבטים שעליהם כתיב חובב עמים שכל בני ישראל לפני מותו :ה' מסיני בא וזרח משעיר
שבט אקרי קהל ,ויוסף הצדיק כולל כל השבטים והם למו הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קודש
אחדות אחד ,ונק' קהלת יעקב הרבה קהלות י"ב מימינו אש דת למו :אף חובב עמים וגו' תורה
השבטים והם י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ,וגם פי' צוה לנו משה וגו' [ל"ג א'-ד']
קדושיו בידיך בכלל כל ישראל שהנשמות הם אור א :וזאת הברכה צ"ע למה נקט לשון "זאת" ועוד
התורה בשורש העליון ,והם תוכו לרגליך בחי' הגופין, דמשמע שרק זו היא עיקר הברכה .עוד יל"ע למה כ'
ויתכן לפרש סיני שעיר ופארן מרמז לג' אבות ,אש דת "וזאת" עם וי"ו החיבור.
בחי' משרע"ה אשר שם הוי"ה נשלם על ידיהם ,וחובב
עמים בחי' שלמטה לכן נקרא עמים לשון גחלים ב :אשר ברך משה איש האלקים יל"ע ל"ל להדגיש מי
עוממות שהאש דת א"א להתקרב בו רק ע"י כח הוא המברך .וגם לתארו בתיאור חדש איש אלקים.
השבטים י"ג המדות שהתורה נדרשת בהן ,כי עיקר
התורה ארוכה מארץ מדה. ג :את בני ישראל ל"ל להדגיש מי הוא המתברך.
ד :לפני מותו קשה פשיטא דזה הי' לפני מותו .ורש"י
משרע"ה מילא את ישראל בברכת התורה הוסיף "אם לא עכשיו אימתי" מ' דאם הי' יכול הי'
והנה יעקב אבינו וכן משה רבינו שניהם בירכו השבטים, מאחרו וצ"ב למה ומה ההדגשה בזה ,ובגור ארי' כתב
שיעקב הכין הכלים שיחזיקו ברכת התורה ומשה רבינו דבעצם כ"ז שהוא חי הי' רוצה להוכיחם ולהדריכם
מילא אותם ,כמ"ש מורשה קהלת יעקב שעשה אותם בדרך ישרה ,אולם הפשטות משמע דאם הי' יכול הי'
כלי מחזיק ברכה שהיא השלום ,וע"ז מסיים ויהי רוצה לברכם יותר מאוחר רק שכיון שהוא מת לא יכול
בישורון מלך בהתאסף ראשי עם בחי' האבות יחד שבטי אח"כ וצ"ב מה ההדגשה בזה פשיטא דל"ש לברכם
ישראל השבטים .ואיתא בזוה"ק יקוו המים אל מקום לאח"מ.
אחד ישראל גוי אחד ,והם י"ג שבטים אחדות אחד ,לכן
סיים הפסוק ולמקוה המים קרא ימים לשון רבים אל ה :ויאמר ה' מסיני בא וגו' צ"ב ל"ל להתחיל בזה
הנחלים של השבטים ,כמו שרמזו חז"ל אינו דומה טעם שקיבלו ת ורה מהר סיני וברש"י פי' דרצה לפתוח
בשבחם של מקום וא"כ זה לא קשור לעצם הברכה.
לח
התורה וזאת הברכה שירת
פתח בבראשית כי מיוחד לישראל מהחודש הזה לכם דג שבעכו לזה שעולה באספמיא ,רומז לי"ב נחלות של
שהיא מצוה ראשונה לישראל ,רק כח מעשיו הגיד ,פי' י"ב שבטים.
חיות התורה שיש תוך מעשה בראשית והטבע הגיד ג"כ
להם לתת נחלת גוים כנ"ל וזה"פ וזאת הברכה שבירך החלק בא"י הוא חלקם בתורה
משה רע"ה והמשיך חיות התורה לבנ"י גם במעשה והנה הקב"ה הראה למשה קודם מותו נחלת כל שבטים,
בראשית והטבע כנ"ל וקצרתי[ .סוכות תרל"ב] וראה חלק כל שבט ושבט בתורה למעלה ולמטה בחי'
העולה מדברי השפ"א דהברכה דפרשה זו איננו סתם קדושיו בידך למעלה ,תכו לרגליך י"ב דגלים ונחלות
ברכה כמו שאנו רגילין שהוא להצלחה ברוחניות למטה ,וזאת הברכה הוא התקשרות תורה שבכתב לתורה
ובגשמיות ,אלא עיקרו מתייחס אל התורה ,כיון דהתורה שבע"פ ,לכן יש בו הסתלקות מרע"ה והכח שנתן
בעצמותה נעלמה מעיני כל חי והוא לגמרי למעלה ליהושע ,שהאיר תורה שבכתב לתורה שבע"פ ,והוא
מדרך הטבע ,ויעקב אבינו בברכתו הכין אותו להיות כלי בחי' שמע"צ ושמחת תורה עצרת תהי' לכם לקבל תורה
קיבול לאור התורה של משה רבינו ,וכל ענינו של משה שבכתב בעצמכם ,וזהו עיקר השמחה כשנפתח פיהם של
הי' להוריד התורה לכלל ישראל שיוכל להתפשט לתוך ישראל בתורה ,וע"ז כ' שמחה לאיש במענה פיו בתורה.
כלל ישראל וזה ע"י י"ב שבטים וע"י תרי"ג מצוות שכל ואיתא במדרש כשבא משה לברך את ישראל בא הקב"ה
אלה הם דרכים לכלים להתפשטות אור התורה ,וכדי וגם התורה לברך את ישראל ע"ש ,דהנה קוב"ה
שיוכל להאיר גם בעולם המעשה ממש שהוא מעשה ואורייתא וישראל חד ,פי' התורה היא עיקר הברכה,
בראשית הוצרך הקב"ה להחזירה לאומות עם פי' יותר והקב"ה נותן הברכה ובנ"י כלי מחזיק ברכה,
גשמי ,וע"י שסירבו קיבלו כלל ישראל גם כח זה ועי"ז ובהתחברות אלה הג' נשלם הברכה והתורה מתחלת בב'
גופא התפשט אור התורה לכל דרגה ,ועיקר נחלות י"ב לשון ברכה ,וסוף התורה וזאת הברכה שנשלם הברכה
שבטים הי' חלק כאו"א בתורה למטה בארץ להיות כדכתיב הברכה אשר תשמעון.
מקביל לחלקם למעלה ,וכ"ז מסר לנו משה רבינו
בברכתו האחרונה שיאיר אור התורה למטה ,וזה מסר כ"ב אותיות אין שיעור לכל הצירופים שבהם ברל"א
ליהושע שימשיך בזה בהכנסו לא"י דשם הוא בחי' תורה שערים ,הברכה גי' רל"ב כלל כ"ב אתוון עם הרל"א
שבע"פ ושם נתקשר תורה שבע"פ לבחי' תורה שבכתב שערים ,ועיקר שם ברכה היא בהתרחבות הדבר לעשות
של משה רבינו. תולדות ופירות ,כי כל צירוף הוא תולדה אחרת ואין
שיעור להם ,לכן אין מי שיכול לקבל הברכה רק בנ"י
וזאת הברכה היא עיקר חתימת התורה בכח התורה וכדאיתא ישראל י"ש רל"א שבהם רל"א
עפי"ז נבין היטב למה פרשה זו היא סיומו וגמרו של כל שערים שגם הם בחי' אין מספר והם כלי מחזיק ברכה.
תורה שבכתב ,שפרשה זו היא הכח להמשיך עיקר כח מאד צריכין לשמוח בתורה דאיתא בתדב"א "אמר
התורה למטה ולהכנה להנהגת יהושע שימשיך הארת הק ב"ה התורה חביבה לי לפי שמלמדת לבנ"י להטיב
התורה בא"י שהוא בחי' תורה שבע"פ ,ולכן המתין מעשיהם" ,מכש"כ שאנחנו צריכין לשמוח בתורה שהיא
ממש עד לרגע האחרון כיון דבזה הוא חותם וגומר כל מתקנת אתנו ,כדאיתא אין אשה כורתת ברית אלא למי
תורתו שבכתב שהנחיל לנו והכשיר אותנו לקבלת בחי' שעשאה כלי[ .תרס"ה]
תורה שבע"פ .וא"ש דבפרשה זו כתוב פטירת משה וגם הברכה הוא התפשטות הארת התורה גם
מש"כ יהושע הפסוקים האחרונים .וראה מה שהארכנו
בסוף הפרשה בביאור כתיבת משה בדמע. בתוך הטבע
ובזה מתיישב כל ההארות על פסוק ראשון: עוד כתב ה' מסיני בא וזרח משעיר כו' אמרו חז"ל
שהחזיר התורה לאומות וכו' ובזוה"ק פי' שמזה עצמו
א :לכ"כ לשון וזאת הברכה דרק זה היא עיקר הברכה האיר לנו משה ממה שלא רצו הם לקבל ,י"ל עוד דאיתא
דהתורה היא עיקר הברכה דברכה ענינו התפשטות שמשה השיב למלאכים שלא שייך התורה להם ,א"כ
והתרחבות ואור התורה מתפשטת בלי סוף ע"י כל איך רצו לקבלה ,אך כי התורה יש לה כמה פירושים
הצירופים .ולכן נקט גם לשון וזאת כמ"ש וזאת התורה ודרכים גבוה על גבוה ולמלאכים הי' הסוד[ ,וכ"כ
דענינם אחד דזהו התורה אשר שם משה לפני בנ"י ע"י הרמב"ן בהקדמה לתורה] א"כ וודאי כשהחזיר
הברכה .וא"ש וי"ו החיבור דפרשה זו מתחברת עם כל להאומות לקבלה הי' ג"כ הפי' בגשמיות יותר מלבנ"י,
התורה כדי שיתפשט ויתרחב אור התורה מלמעלה כי לבנ"י ניתן התורה בדרך שלמעלה מהטבע ,וע"י שלא
למטה. רצו לקבלה ניתן גם דרך הנ"ל לישראל ,וז"ש חז"ל למה
לט
התורה וזאת הברכה שירת
רצה לתת לנו כח של התפשטות התורה במעשה ב :אשר ברך משה הוצרך להדגיש שזהו משה איש
בראשית. האלקים שרק הוא הי' יכול להוריד אור התורה שנעלמה
מעיני כל חי למטה ,כיון שהי' איש אלקים וזה אותו
בשמחת תורה אנו קוראים גם וזאת משה שהוריד התורה מהר סיני.
הברכה וגם מעשה בראשית ג :אל בני ישראל דוקא ישראל הם אלו שיכולים לקבל
עפ"י ד' השפ"א א"ש דביום שמחת תורה אנו קוראים פ' אור התורה דישראל אותיות י"ש רל"א וכנ"ל בדברי
וזאת הברכה וגם מעשה בראשית להורות דזה גופא שפ"א ,וגם שהם מתחלקים לי" ב שבטים שדרכם יכול
התפשטות אור התורה שהוריד לנו משה שהתלבש להתפשט אור התורה.
במעשה בראשית ,וזה כ' ר ש"י בתחלת פ' בראשית
ד :לפני מותו דאם לא עכשיו אימתי דבעצם אור התורה
דלמה התחיל במעשה בראשית דכח מעשיו הגיד להם
מתפשט יותר ויותר במשך הדורות ,והכל ע"י משה
לתת להם נחלת גוים ,היינו שאם הי' התורה ניתן לגוים
רבינו ובעצם הי' משה רבינו עושה זאת לאורך הדורות,
אכן הי' מתפרש רק באופן של מעשה בראשית
רק דכיון שהוא מת עכשיו הוצרך לעשותו עכשיו.
בגשמיות ,וכיון שלא רצו לקבלה אז ניתן לכלל ישראל
גם כח זה ,בנוסף לעצם התורה שקיבלו שהוא גבוה ה :מה דהוצרך להדגיש קבלת התורה ושבא משעיר
מאד[ .שו"ר כן בשפ"א תרל"ב] ופארן ,כיון דעיקר הענין הוא הורדת אור התורה למטה
ומה שהי' יכול משה להאיר אור התורה למעשה
ומה שקשור ענין וזאת הברכה ופטירת משה לשמע"צ
בראשית והטבע ,הוא רק כיון שהחזיר הקב"ה לשעיר
ושמחת תורה לד' השפ"א הארכנו בעז"ה בסוף עניני
ופארן וכנ"ל.
סוכות עי"ש.
ו-:ז :לכן הי' צריך כל הפתיחה הזה שבא להדגיש כוחן
כח מלכות הוא לאסף ולאחד את העם של אבות והתחלת השבטים שכ"ז גרם שיוכלו להיות
ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי כלים להתפשטות אור התורה ע"י תרי"ג מצוות וי"ב
ישראל[ :שם ה'] נחלות.
וברש"י ויהי הקב"ה בישרון מלך תמיד עול מלכותו תינוק מתחיל עם תורה צוה לנו משה
עליהם בהתאסף בכל התאספות ראשי חשבון אסיפתם,
וברמב"ן הוסיף שזה המשך ממש"כ תורה צוה לנו וגו' ובזה א"ש מה שלילדים מתחילין דוקא בפסוק תורה
כי ישראל יאמרו תמיד שהתורה אשר צוה לנו משה לא צוה לנו משה כמבואר בסופ"ג דסוכה ,כיון דפסוק זה
נמיר אותה לעולם ויאמרו שהי' השם למלך על ישראל מבטא מה שמשה רבינו האיר ,דאור התורה יכול
בהתאסף ראשינו זקנינו ושופטינו וכל שבטי ישראל להתפשט לכל הדרגות ולכן גם הקטנים יכולין להאחז
שכולנו יחד קבלנו מלכותו עלינו לדור ודור ואנחנו בה.
חייבין לשמור תורתו ומלכותו לעולמים ,וזה ענין קבלת תכלית החזרת התורה לכל האומות
עומ"ש דהמודה במלכות שמים מודה בכה"ת כולה,
והזכרת משה כאן כיון שהוא הי' שליח המלך הקב"ה. לד' שפ"א א"ש מה שמקשים 53דמה ענין החזרת התורה
לאומות דממנ"פ אם היו מסכימים היו הם ג"כ העם
עוד הביא מאגדות דמלך קאי על משה דהוא הי' מלך הנבחר כמונו כמוהם ומה בצע עבדנו במצרים וברית
עלינו ועל כל שבטינו יחד וראוי לנו לעשות דבריו אבות ,ואי נימא שהקב"ה ידע שלא יקבלו א"כ למה
ומצותיו כי מלך גדול וחכם הי' עלינו יספר הכ' בכבוד החזירם כלל ,ולשפ"א א"ש דהתורה שהגוים היו
השליח שהי' גדול וראוי להאמין בו .ויש להוסיף ע"ז ל' מקבלים הי' רק בלבוש החיצוני שמתפרש בעולם
הרמב"ם פ"ו מבית הבחירה הי"א לענין הוספת העיר הגשמי ולא עצם התורה וגם לא הקירבה להקב"ה בגדר
שיהי' ע"פ מלך שנא' ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן בנים וכדהארכנו בזה בריש פ' במדבר ,וכעת שסירבו
תעשו לדורות "ומשה רבינו מלך היה" [וזה ע"פ שבועות לקבלו גם בלבושו החיצוני הרוויחו ישראל מזה שקיבלו
טו .וברש"י ד"ה וכן ,והגרח"ק זצ"ל בדרך חכמה שם סק"נ כ' כלל ישראל גם כח זה שמתפשט במעשה בראשית
דלאו מלך ממש אלא הי' לו כח כמו מלך וציין לויק"ר פכ"ו ס"ז
דשאול הי' מלך ראשון בישראל וציין למש"כ בקונ' שער המלך
החיצוני ,וגם אי נימא שהקב"ה ידע שיסרבו אבל בזה
בשיח השדה דף ל :ובענין אי יהושע הי' מלך עי' בס' משמר הלוי
מגילה סי' ב' באריכות] ובאור החיים הק' הוסיף לפרש
דהתורה גופא היא בבחינת מלך וזה לשון תורה "צוה" 53בקובץ עיון הפרשה גליון רי"ב.
מ
התורה וזאת הברכה שירת
וראה שפ"א לסוכות תרמ"א על פסוק זה די"א דקאי על לנו דאין צו אלא לשון מלכות ונא' בי מלכים ימלוכו
משה רבינו וי"מ על התורה והכל אחד כי משרע"ה הוא וע"ז כ' ויהי בישורון מלך כשיתקבצו יחד לבקש מלך אז
כח התורה והדעת של כלל ישראל והפסוק תורה צוה לנו יהי' עוד מלך מלבד התורה.
משה וגו' מתפרש לכאן ולכאן ,שמשרע"ה נתן לנו
התורה בירושה לכלל ישראל וכמו כן התורה נתנה לנו והנה לפי פירושים אלו ענין ההתאספות שכ' בו הוא
משרע"ה למורשה כידוע שבכל התאספות נמצא כוחו תנאי לקבלת המלכות דכיון שהי' קבלת המלכות
של משה רבינו בכללות בנ"י וממילא נתעורר השראת בהסכמת כל העם ממילא אנו חייבים לכל מה שיצווה
השכינה ג"כ בישראל שזהו עיקר פי' ויהי בישורון מלך אותנו .וא"כ לא תלוי בהתאספות ושיהי' ביחד דוקא,
על הקב"ה והכל אחד דע"י התורה מתדבקין אל הבורא דעיקר הנקודה הוא שכולם התרצו בדבר ולא הי' מי
וכו' עי"ש עוד. שיפקפק.
וראה בסוה"פ ענין כתיבת סיום התורה בדמע שעיקרו והנר' לפרש באופ"א ע"פ מה שביאר הג"ר אליהו דיסקין
להמשיך כוחו של משה לדורות וא"ש הקדמה זו דזהו שליט"א עה"פ בפ' בהעלתך עשה לך שתי חצוצרות כסף
וגו' והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות[ :במדבר י'
עיקרו של הפרשה.
ב'] וברש"י שיהיו תוקעין לפניך כמלך ,היינו דתפקיד
כוחו של אמירת תהילים השופר הי' לאסף כלל ישראל סביבו דזהו תמיד תפקידו
של שופר לקבץ נפזרים כמו קיבוץ גליות שיהי' ע"י
וזאת ליהודה וגו' שמע ה' בקול יהודה ואל עמו
תקיעה בשופר גדול .וזה גם ענינו של מלך לאחד ולאסף
תביאנו וגו' [שם ז']
כל היחידים לעשותם כציבור אחד כיון דהמלך הוא הלב
פשוטו של מקרא קאי על קול יהודה באמרו צדקה ממנו של העם וכולל בתוכו כל העם 54 .וזה"פ שבמלך כתוב
או תפלת יהודה במלחמה כיון שהוא הלך בראש עי' "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם" כיון שמלך יש
רש"י ורמב"ן ,אולם השפ"א בליקוטים פי' דקאי על ספר לו כח זה.
תהילים שבא מדוד שהוא משבט יהודה וכן נמצא
ולפ"ז הפסוק בא להדגיש מעלתו של מלך ישראל לפי
במדרש ,וביאר לפ"ז הא דאל עמו תביאנו היינו שכח זה
כל הפירושים דאי קאי על הקב"ה ,זה שיש לכולנו קל
של תהילים יהי' ניתן לכל עמו ועי"ז יהי' עזר מכל
אחד מאחד אותנו ,וכן שכולנו תלמידיו של משה רבינו,
הצרות .ויש להוסיף ע"פ מש"כ בס' בינה לעתים להג"ר
וכן שיש לכולנו תורה אחד ,וי"ל דזה הקדמה לברכת כל
יצחק ווייס מווערבוי זצ"ל ששמע בשם מגידי אמת שבט ושבט דהגם דיש לכל אחד ברכה נפרדת לפי
ששלמים שאלו את רשכבה"ג מרן הגרעק"א זצ"ל
תפקידו בעבודת ה' וכן יש בכלל ישראל זרמים שונים
[יארצייט י"ג תשרי] שיאמר להם למה במדינת אשכנזים עם השקפות ומנהגים שונים ,מ"מ כולנו מתפללים לקל
ופרייסין שהיה כלילת יופי בתורה ועבודה נטו מדרך אחד וכלנו מכוונים לש"ש ,וכן לכולנו יש מלך אחד
האמת והיושר ,והשיב להם אדמו"ר ז"ל "יען עזבו
משה רבינו שדרכו קיבלנו התורה ותמיד יהי' נקרא תורת
אמירת תהילים זמירות דוד מלך ישראל ע"ה ולא חשבו
משה ,וכן עצם התורה נלמד אצל כלל ישראל בשווה,
אותו להזהר בו לכן עלתה להם אשר עלתה" הרי
וזה מתבטא בשטח דכל יהודי שתפגוש תוכל לדבר אתו
דתהילים הוא שמירה שלא יטו ישראל מדרך הישר ובלי
על פרשת השבוע או על דף היומי וזה מאחד גדול בין
זה גם בלימוד נגעים ואהלות לא יהי' שמירה על רוחניות
ישראל ,ובכן נעשה יחד שבטי ישראל.
העיר .ולפ"ז יל"פ שמע ה' קול יהודה דקאי על ספר
תהילים ואל עמו תביאנו זה יגרום שישארו תוך עם
ישראל ולא יטו מדרך הישר. 54ובאמת כל מי שממונה על הציבור והרבה באים להתייעץ אתו
ומוסדות התורה מונהגים על פיו ועל פיו יושק כל דבר ,גם אם איננו
ואגב יש לציין מה שאמר המשגיח הגה"צ ר' יחזקאל ת"ח מופלג ובעל רוח הקודש ועושה מופתים מעלתו כמו מלך שהוא
לוונשטיין זצ"ל [אור יחזקאל מדות עמ' מ"ב] ששמע מאחד כל עושי דברו מיחידים לציבור ,ואין לזלזל בו ,וכ"כ בש"ך חו"מ
סי' ת"כ סק"ט בשם שו"ת מהר"י לבית לוי סי' מ"ח באריכות דהמבזה
מהגה"ק מרן החפץ חיים זי"ע דבכל דור יורד שפע גדול פרנס וממונה על הציבור דינו כמבזה ת"ח ודוגמא טובה לזה הוא
של תורה ,וכל מקום מקבל השפע שלה בתורה ,וכיון אדמו"ר בזמנינו ,דגם אם פעמים מצד עצמו איננו אדם גדול כ"כ ,מ"מ
כיון דציבור גדול מונהג תחתיו אסור לזלזל בו דיש לו סייעתא דשמיא,
שבדור של רעק"א במחוז שלו הי' השפעת ההשכלה וכן הי' מעשה אצל ר' ירוחם שהי' עם תלמידיו באיזה מקום ,והי' שם
גדולה מאד ולא הלכו לישיבות ,א"כ השפע של תורה אדמו"ר צעיר ותלמידי מיר שהי' כבר בני שלשים היו יותר מבוגר מן
האדמו"ר וחשבו לזלזל בו אם אינו יכול ללמוד ,וצעק עליהם ר' ירוחם
ירד ליהודי אחד והגרעק"א לקח עיקר ההשגות במחוז דכיון דהחסידים לא באים אצלו בשביל כבוד ולא בשביל כסף רק
זה כנגד כולם כיון שהתאמץ יותר מכולם וכמו שאברהם להתחזק באידישקייט יש לו סייעתא דשמיא ,גם אני אמר ר' ירוחם -אין
כוחי רק בזכות הציבור ואילו היו נותנין מטאטא על הסטנדר הי' ג"כ
אבינו לקח בשעתו כ נגד כולם ,ולכן השיג בתורה כדרגת יכול לחזק אחרים – .הג"ר אליהו דיסקין שליט"א.
מא
התורה וזאת הברכה שירת
עבירה ,וכיון שאצל כלל ישראל לא נתקדש שם ה' הראשונים ממש שלא הי' מצוי כזה בדורות האחרונים
כדבעי בגרמת משה ואהרן אז חטא המעילה נקרא על כיון שבמקומות אחרים שלחו הבחורים לישיבות אז
שמם ,וי"ל הטעם דחילול שם ה' הוא פגם כ"כ גדול עד התחלק התורה לכאו"א והכי עדיף.
שגם מי שבגרמתו הי' חוסר בכבוד שמים כבר מתייחס
לו. שבח שבט לוי בחטא מריבה
וללוי אמר תמך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו
מה ששבט לוי יכלו לסכן עצמם בברית מילה
במסה תריבהו על מי מריבה[ :שם ח']
כי שמרו אמרתיך ובריתך ינצורו[ :שם]
פי' הספורנו דהכחדת שני ראשיו משה ואהרן בסבת מי
ופירש"י שהם מלו עצמם במדבר הגם שכלל ישראל לא מריבה ,וצ"ב איזה שבח הוא ללוי שנכשלו משה ואהרן
מלו עצמם מפני הסכנה מ"מ שבט לוי לא הי' איכפ"ל בחטא מי מריבה ,ובאבן עזרא פי' להגיד שבחו שלא
מזה ומסרו עצמם על כך .וצ"ב וכי הותר לשבט לוי נמצא בו דופי חוץ מחטא מי מריבה שכבר הענשתו
לסכן עצמם ,וביאר הגרא"י ברזל זצ"ל בספרו עיוני רש"י עליו ,והג"ר אליהו דיסקין שליט"א השווה למה שמסופר
בשם אביו הג"ר חיים עזרא ,דיש פעמים שמדת הסכנה על הג"ר מנדל משקלאוו זצ"ל מגדולי תלמידי הגר"א
נמדדת לפי מדרגת בטחונו של האדם ומי שבטחונו גדול שהי' בספינה בדרך לא"י ונעשה רוח סערה והאני'
יכול לסכן עצמו ,ועד"ז כ' במעשה איש בשם חזו"א דיש חישבה להשבר ,והחליטו שכל אחד יתוודה בקול על
דרגת סכנה שאינו סכנה מוחלטת ותלוי במדרגת האדם עבירות שלו ,ובא איש אחד פשוט והתוודה על שבהיותו
אם יוכל לסמוך על הנס ,ולפי מדרגת שבט לוי היו ילד לא הי' מה לאכול בבית וריחם על אמו ושיקר לה
יכולים לסמוך על הנס ,ובזה ביאר הגרא"י ברזל זצ"ל לומר שבתלמוד תורה הם מקבלים אוכל לפי שלא רצה
ההמשך למה שאביו ואמו לא הכיר שזה ביטוי לקחת מאוכל של הבית ,ועכשיו בא להתוודות על
להתרחקות שלהם מחטא העגל שלא הי' איכפ"ל אביו השקר ,ואמר ע"ז א' מתלמידי הגר"א כלפי מה
ואמו וכיון שהיו כ"כ קרובים להקב"ה הי' דרגת בטחונם שאומרים ביום א' דסליחות "פנה לתלאות ואל
גדול מאד ויכלו לשמור בריתו של הקב"ה גם במצב לחטאות" כאן אנו מבקשים להיפוך "פנה לחטאות ולא
סכנה .ולזה מצינו שרק שבט לוי שמעו לכרוזו של משה לתלאות" דאם זה העבירה היחידה שלו זה סימן
מי לה' אלי ששאר ישראל פחדו מפני הסכנה להלחם עם למדרגה העצומה שלו ,וכן אצל משה ואהרן אם זה
אחיהם. העבירה היחידה שלהם שעד היום אין לנו השגה מה
בדיוק הי' העבירה [עי' שערי אהרן פ' חקת מביא כ"ו פירושים
וידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א בברית של בנו
בביאור חטא מי מריבה] ואם זה כל חטאם זה שבח גדול
בסוכות תש"פ [כבר הזכרתי שהרב ברזל זצ"ל הי' הסנדק וזה
הי' חדשים ספורים לפני הסתלקותו וכבר הי' חלש מאד וראיתיו אז להם.
בפעם האחרונה] ביאר ע"פ גמ' יבמות ע"ב .דסבת מניעת אולם למתבונן בפי' הרמב"ן יראה דבאים לשבח אותם
המילה הי' שלא נשבה להם רוח צפונית והטעם שלא ואשר נסיתו במסה קאי בפעם הראשון כשחטאו בנ"י
נשבה כי היכי דלא נבדר ענני כבוד ,א"כ יוצא דענני וינסו את ה' במים הם לא היו בכלל העדה וכן בפעם
כבוד גרם מניעת המילה ,ואיך יתכן זה ,אלא דתלוי השני הענשת אותו בעבור כלל ישראל כי בעבוד מריבתם
במדרגת האדם עד כמה הוא חוסה ומאמין בכוחם של הי' עליו העונש ולא כי מעל הוא בה' ,כי לעולם האמינו
ענני כבוד ,דלהמון בית ישראל הי' בעיקר בגדר מחסה בדבר ה' רק שהם חשבו כי בעבור תלונות ישראל
מנחש שרף ועקרב ,וכן להנחותם בדרך ,ולכן כדי יצטרכו לעשות מה שעשו .ובתרגום מבואר [וברש"י
שישאר השמירה הי' מוכרח לעכב הרוח צפונית ,אבל בפי' א' ציין לפי' התרגום] דאדרבה בזה גופא בחנת לבו
לשבט לוי היו ענני כבוד במדרגה יותר גבוה בגדר חסיון ומצאת לבבו נאמן לפניך כי גלוי וידוע לפני כסא
בצלא דמהמנותא וא"כ יכלו לסמוך על ענני כבוד גופא כבודיך שהוא מאמין בך ובדבריך אבל בשביל ישראל
שישמרם מן הנזק .ודפח"ח .ויש להוסיף מש"כ בעניני הי' העונש[ .ומש"כ רש"י בפי' ב' דאהרן ומרים מה עשו כבר
סוכות בשם הג"ר אליהו דיסקין שליט"א בביאור ד' הארכנו בפ' חקת בטעם מיתת מרים]
הגר"א שבסוכות חזר לכלל ישראל ענני כבוד שהפסידו
בחטא העגל וק' ממקרא מפורש בנחמי' ט' י"ט דגם וי"ל בדרך צחות מש"כ על משה ואהרן "על אשר
בחטא העגל נשאר הענן ,דשני ענינים היו בענני הכבוד מעלתם בי" [לעיל ל"ב נ"א] דמשמע שהחטא הי' בגדר
דהי' הגנה פיזית פשוטה וזה לעולם לא הפסידו גם מעילה היינו כעין חילול ה' במה שהי' יכול להיות
בחטא העגל כמפורש בנחמי' ,אבל הי' עוד ענין ע"פ קידוש השם ,ולזה המעילה מתייחס עליהם ,למשנ"ת
מש"כ זוה"ק פנחס רנ"ו דענני כבוד הי' כמו תיבת נח בקידושין מב :דבמעילה לא אמרינן אין שליח לדבר
מב
התורה וזאת הברכה שירת
והג"ר אליהו דיסקין שליט"א ביאר דקדוק ל' רש"י שכ' ע"ז "ויסגור ה' בעדו" שהיינו שהי' כמו אנטונומי'
"ראוין הן לכך" היינו שלא בירכם ממש שיהיו מורים, רוחני שהוא מקום נבדל מחוץ למערכת העולם שלא
רק שבירכם שיהיו כלי מוכן להיות מורה .וזה ע"פ מה שולט שם חוקי הטבע ,וע"ד מה שאומרים יחביאנו צל
שהי' הסטייפלר זי"ע אומר לבחורי בר מצוה שבאו ידו תחת כנפי השכינה ,וחלק זה הפסידו בעגל ,וזה חזר
להתברך להיות ת"ח שמברכות לא גדלים להיות ת"ח להם בט"ו תשרי ,וגם סוכה הוא מקום נבדל וכמ"ש כי
דע"ז צריך לעמול לבד ,וכן זכורני בהיותי ילד והגעתי יצפנני בסוכה ,ומקום זה הוא כמו שגרורית ארה"ב בתל
לא"י ניגשתי למרן הגרא"ם שך זצ"ל לבקש ברכה להיות אביב שלא שולטים שם חוקי הארץ ,כן בענני כבוד
ת"ח והשיב "וועסטו לערנען וועסטו מצליח זיין" [ -אם וסוכה הוא מקום שלא שולטים שם חוקי הטבע.
תלמד תצליח] עוד סיפר הגר"א דיסקין שאמו היתה בת
בית אצל מרן הגרי"ז זצ"ל שבירכה שיהי' לה בעל ת"ח ולפ"ז א"ש דשבט לוי שלעולם לא חטאו בחטא העגל
וכשנישאה לאביו אמרה לו ברכת הגרי"ז ואמר שבענין להם נשאר תמיד ענני כבוד כמקום נבדל חוץ ממערכת
זה הוא חושב שיוכל לפעול יותר ממרן הגרי"ז ,ועפי"ז הטבע ,אבל לכלל ישראל אף שחזר להם ענין זה מ"מ
מיושב מש"כ רש"י דראויין הן לכך דבלי עמל לא יזכה לא הי' במדרגה כ"כ גדולה שיוכלו לסמוך על הנס.
להיות מורה בישראל[ .ומ"מ מהני הברכה כדי להיות כלי
קיבול ומ' דצריך ברכה לזה דלא כל אחד זוכה בכך -הגרא"י ברזל
המעלות הנצרכות כדי להיות מנהיג
זצ"ל] עוד הוסיף דמה שאביו ואמו לא הכיר הוא רמז ישראל
דכדי לגדול ת"ח צריך לגלות למקום תורה גם לכמה האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו' יורו
שנים אף שלא יוכל לדבר עם אביו ואמו כמו שהי' פעם משפטיך ליעקב וגו' [שם ט' י']
שלא הי' טלפונים ולא חזרו רק א' לכמה שנים [ויש לרמז
גם לזמן שיש טלפונים אבל הוא לא רואה אותם ולכ"כ לא ראיתיו וברש"י ראויין אלו לכך ,וצ"ב מה כוונת רש"י בזה ופי'
ולא לא הכיר] בשפתי חכמים דהי' ק' לי' לרש"י למה האריך לספר
ועפ"י דברינו הנ"ל יש להוסיף דלכן הקדים משה בשבח לוי לפני שבירכם ,לזה פי' דאם לא הי' מקדים
בשבחם של שבט לוי כדי להדגיש איזה מעלות צריך שבחם הי' לשבטים טענה למה רק לוי זכה לברכת יורו
כדי להיות מנהיג כדי שידע כל אחד שלא שבט לוי משפטיך ליעקב דזה הברכה המעולה מכל הברכות ,לכך
בלבד יכולים לזכות לזה אלא כל איש יהודי שיאמץ סיפר בשבחם קודם לכן ואז שפיר מובן שרק הם ראוין
לעצמו מעלות אלו יוכל להיות מורה בישראל וכמו לברכה זו.
שראינו ש הרבה מרבותינו גדולי הפוסקים ומנהיגי ויל"פ למה דוקא מעלות אלו גורמים לברכה זו ,דהנה
ישראל לא היו משבט לוי[ .האומנם שריבוי גדול מאמוראים ברכה זו הוא ביטוי להיות מנהיג בכלל ישראל ,ולזה
ופוסקים ראשונים ואחרונים היו משבט לוי כפי שמנה פעם
צריך שלש דברים א :שיהי' מוכן לקבל אחריות ולהיות
הגרמ"י רייזמן שליט"א]
נענש עבור כלל ישראל .ב :שלא להתפעל מאף אחד גם
מכח שאיפת בנימין זכה לחלק שהי' מיועד לו מהכי קרובים אליו כמו אביו ואמו ,ולא יהי' איכפ"ל מה
לבנימין אמר וגו' חופף עליו כל היום ובין כתפיו יגידו עליו דרק אז יוכל להשמיע דבר ה' בלי פחד
שכן[ :שם י"ב] ומורא .ג :שיהי' לו דרגה מסויימת במסירות נפש .ושלש
מעלות אלו היו ללוי א :להיות נענש עבור ישראל מחטא
ובזבחים נג :מבואר דביהמ"ק הי' צריך להיות בחלקו מי מריבה וכדביארנו לעיל ע"פ הרמב"ן .ב :שלא
של בנימין והיסוד בחלקו של יהודה ,והי' בנימין להתפעל מאף אחד כדחזינן בשבט לוי שאמר לאביו
מצטער כל היום לנוטלה שנא' חופף עליו כל היום ועי"ז ולאמו לא ראיתיו .ג :מסירות נפש דע"ז כ' ובריתך
זכה להיות אישפזכן של שכינה .והק' בח"א מהרש"א ינצורו וכדהארכנו לענין מה שסיכנו עצמם בברית
מילה55 .
[ד"ה לפיכך] מה שייך צער בזה דאם הי' מצטער מ' שידע
55עוד יש להוסיף ע"פ מה שפי' הרה"ק רבי אברהם המלאך זי"ע בספרו
דאולי הי' מקום אח"כ לדון ע"ז ,ולזה הי' בוכה עכשיו [אף שבאמת לא חסד לאברהם [יארצייט י"ב תשרי] ד' הגמ' ברכות כח :דריו"ח בן זכאי
הי' לו שום פגם] ולפ"ז יל"פ דזה גופא מעלת לוי שגם אם נכשלים במי בכה לפני פטירתו שאינו יודע באיזה דרך מוליכין אותו ,דהנה יש ב'
מריבה אין הם עסוקים לתקן פגם זה בנוגע לעצמם דלא מצינו שמשה סוגי צדיקים א :שעושה תמיד חשבון הנפש על עבירות שבידו כדי
עשה תשובה ע"ז [כן העיר הגר"ש פינקוס זצ"ל וחידש דאילו הי' עושה שיהי' תמיד נקי ומתוקן מכל חטא ומכשול ,ב :דרגה יותר גבוה שהוא
תשובה הי' מתקבל] דכל עסקו הי' עבור תקנת ישראל ולזה הי' מתפלל כ"כ עסוק בתקנת וטובת ישראל עד שאין לו זמן לתקן נפשו דזה יהי'
להכנס לא"י וזה ג"כ א' מהתנאים להיות מנהיג ישראל לא להיות עסוק על חשבון כלל ישראל ,וזה הי' אצל ריו"ח בן זכאי שעסק תמיד בתקנת
לתקן עצמו וע"ד מה שהאריך בזה מרן החת"ס בהקדמתו ליו"ד. ישראל וכענין העיסקא שעשה להציל את יבנה במקום בית המקדש
מג
התורה וזאת הברכה שירת
ימציא לו פרנסתו מהני שיחלוק עמו בשכר ,אבל אם בנבואה דבלא"ה יהי' כל השכינה בחלקו חוץ מרצועה
כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון זה וא"כ מה יש להצטער.
שיתן לו וזה ע"פ הגמ' סוטה כא .דדוקא כשמעון אחי
עזריה דאחיו הי' עוסק בפרקמטיא כדי שיחלוק בזכות והי' אומר בזה הג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל 56בשם
לימודו ,אבל שבנא אחי הלל שרצה לחלוק עם הלל דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל 57עפ"י ד' אור החיים הק' פ'
אחיו אחרי שכבר עסק בתורה נאמר ע"ז אם יתן איש את וירא [בראשית כ"א א'] דאמרו חז"ל כיון דהתפלל אברהם
כל הון ביתו וגו' בוז יבוזו לו [שיר השירים ח' ז'] ולכן על אבימלך זכה להפקד בבן דהמתפלל על חבירו הוא
הקדים זבולן לפני יששכר לומר שרק אם בא לפני נענה תחלה ,והק' אור החיים הק' הלא בלא"ה הי'
שהתחיל יששכר לעסוק בתורה יכול להתחלק עם השכר אברהם מובטח ,ותי' דגם אחרי ההבטחה הי' נצרך
שלו. לעשות איזה מעשה טוב או תפלה ולזה הזמין לו הקב"ה
הזכות הזה להתפלל על חבירו כדי שיהי' נענה תחלה.
ובעיקר הדין יל"ע האם צריך להתנות להדיא עם יששכר
או שמספיק שנותן לו כסף בסתמא לפני שמתחיל ולפ"ז י"ל דוודאי כבר הי' מיועד מעיקרא להיות שכינה
ללמוד 58 ,וזה נוגע מאד לכל מי שתומך בישיבות בחלקו של בנימין אך כדי לזכות לזה הי' צריך לעשות
וכוללים שלרוב אינו מתנה להדיא על חלוקת השכר ויש מעשה טוב וע"י השאיפה וההשתוקקות שהי' לו לאותה
בזה נדון גדול בראשונים ואחרונים ,דבעיקר הדבר שמי רצועה זכה לבין כתיפיו שכן .ואמרו הגרח"ש קויפמן
שא"י ללמוד דלפחות יחזיק בחבירו הלומד כ' בשו"ע בשמו בהספידו על דו"ז בירושלים עיה"ק ,והוסיף מה
שם בסתמא דמי שא"א לו ללמוד יספיק לאחרים שהי' דו"ז רגיל לומר ,שלכל בחור או אברך הוכן עתידו
הלומדים והוסיף רמ"א דאז נחשב לו כאילו למד בעצמו מן השמים ונקצבו לו כוחות גדולים ועבודתו היא רק
עוד כ' רמ"א בשם רבינו ירוחם דיכול אדם להתנות עם ליקח מה שהוכן עבורו ,והחסרון הוא מה שלא נוטלים
חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה אותו ,ואכן דו"ז נטל כל חלקו שהוכן לו מן השמים
ויחלוק עמו בשכר מ' דבשביל חלוקת השכר צריך תנאי, ועיבד אותו ,אבל כיום יש אברכים ובחורים ,שמרגישים
וכה"ל רש"י זבחים ב .ד"ה שמעון לענין שמעון אחי שקשה להם לפרוש מהשפעות שבחוץ ,ולקחת מה
עזריה "שהתנו ביניהן" וכ"ה פשטות ד' זוהר פ' ויחי שהוכן להם אבל יש לדעת שהכל מוכן לפניו כמ"ד "ותן
רמ"א :וכ"כ החיד"א בספרו ראש דוד ר"פ קדושים בשם חלקינו בתורתיך".
מהר"ש פרימו ,אולם בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' פ' ענין השותפות בין יששכר וזבולון
הוכיח מרחל אשת רע"ק שאמר רע"ק נדרים נ .שלי
ושלכם שלה הוא ,ופי' רש"י והר"ן שם שכיון שהלך ולזבולון אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר
ללמוד בסיבתה לכן כל התורה של רע"ק ושל התלמידים באהליך[ :שם י"ח]
נזקפים לזכותה ,ועד"ז הוכיח בס' דרכי נעם [דרך עץ חיים
יל"ע מה שלא מצינו בשום א' מהשבטים שיהיו
דרוש רביעי ט ]:מגמ' סוטה הנ"ל דכל אשה המסייעת
מצורפים זל"ז בפסוק אחד וכן למה הקדים זבולון לפני
לבעלה ובני' ללמוד יש לה זכות תורה ,אף שלא עשתה יששכר ,אבל הביאור פשוט כמש"כ רש"י דזבולון
תנאי ,אלא שבשו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' נ"ז דחה ויששכר עשו שותפות ביניהם דזבולון לחוף ימים ישכון
דאשת ת"ח שאני שמעיקר יצירת אשה מיועדת להיות ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר ,ונותן לתוך פיו של
עזר לבעלה ,והו"ל כמתנה ,אולם רבים מהאחרונים פי' יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה לפיכך הקדים
דלא הי' כוונת רש"י ורבינו ירוחם וזוה"ק שצריך תנאי זבולן ליששכר שתורתו של יששכר ע"י זבולון היתה.
ממש רק בעיקר באו לאפוקי שלא יבוא אחרי שכבר למד [וההמשך עמים הר יקראו וגו' ביאר חת"ס דשאר השבטים
וכפי שסיים הרמ"א. כשיוצאים למלחמה צריכים קודם להקריב קרבנות כדי להצליח
אבל זבולון א"צ כיון דע"י עסק התורה דיששכר נחשב כאילו
והנה הנצי"ב [בשו"ת משיב דבר ח"ג סי' י"ד] הק' דמצד אחד מקריבים קרבנות כמבואר סוף מנחות לכן א"צ קרבנות]
מבואר דזבולון המחזיק ביששכר שווה דרגתו כמו
יששכר כמ"ש במדרש נשא פי"ג י"ז דלכן זכה זבולן האם צריך התנאה מפורשת לפני הלימוד
להיות ש ותף לתורה דגדול המעשה יותר מן העושה וכד' עוד ביאר הג"ר אליהו דיסקין שליט"א בטעם הקדמת
הגמ' ב"ב ט ,.ובסנהדרין צט .דכל המעשה חבירו לדב"מ
זבולן לפני יששכר ע"פ מש"כ הרמ"א יו"ד רמ"ו ס"א
מעלה עליו הכ' כאילו עשאו ,וכיסודו של רע"ק מכות
דרק אם מתנה עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא
58עיקר המראי מקומות בענין זה לקחתי מספר הנפלא שמח זבולון 56יארצייט שלו בימים אלו נלב"ע כ"ד תשרי תשס"ו.
להג"ר ברוך פכטר שליט"א. 57בצל הקודש עמ' ר"ה.
מד
התורה וזאת הברכה שירת
וירש אותה מורשה ,כי הניצוץ שבתוכו אם אינו מבעיר עתה עתיד פ"א מ"ז דהנטפל לעושה מצוה כעושי מצוה ,עוד
הוא להבעיר אחר כמה דורות וזהו לא ימושו מפיך וגו' שלא מבואר בפסחים נג :דהמטיל מלאי לכיס ת"ח זוכה
יצוייר שיהי' כתר תורה ניטל ממשפחה אחד מישראל לעולם"]
ויושב בישיבה של מעלה שנא' כי בצל החכמה בצל
והזכרנו מה שאמר מורינו המשגיח הגה"צ ר' מתתיהו הכסף וא"כ מסתמא גם מבין בלימוד כהת"ח דאל"כ מה
סלומון זצ"ל בהספידו על הגה"צ רבי משה סולובייציק יש לו לשבת שם ,מאידך מבואר בברכות לד :דכל
זצ"ל 59ששמע מפיו ע"פ יסוד זה לבאר מה שפסק
הנביאים לא נתנבאו אלא למהנה לת"ח מנכסיו אבל
בשו"ע דמי שאינו יכול ללמוד יחזיק באחרים דבזה ת"ח עצמו עין לא ראתה אלקים זולתך ,ותי' הנצי"ב
מקיים מצות ת"ת ,ומובן הא דאם בנו יותר מוצלח בנו דאה"נ בשאר מצוות שכר המעשה כמו העושה ,אבל
קדים שלא מצינו כן בשום מצוה בתורה ,והוסיף מו"ר בת"ת לא יספיק שיקבל שכר כהלומד ולשבת בישיבה
מספר חסידים תתקנ"ז דמבואר דכ"ה בין שני אחים או
של מעלה עם הלומדים ,דהרי סו"ס לא למד וא"כ איך
שני חברים שאם א' יותר מסוגל ללמוד ילך א' לעבוד יוכל להבין משאם ומתנם ,אבל אם התנה עמו בתחלה
ויחזיק בחבירו ,ובזה מובן מה שיעקב אבינו קבע שיחלוק עמו בשכר אז יוכל גם להבין את הלימוד .ומ'
שזבולון יעסוק במסחר ויחזיק ביששכר דעי"ז יתרבה דלמעלה זה צריך תנאי מפורש ,ולא נתב' בדבריו למה
ידיעת התורה בעולם .והביא שם ממשנת ר' אהרן ח"א תנאי מהני לענין זה .ובס' שמח זבולון פ"ג ביאר דרק
נ"ב דלמד כן מדברי הרא"ש[ .וסיים דד"ז הוא נחמה על
כאשר עושה עמו תנאי מפורש לזמן קצוב הרי הסיר מן
איכות התורה של הגר"מ שלא הי' יכול לצאת כ"כ לפועל מחמת
רוב טרדותיו ,כי כנגד זה יש לו חלק עצום בכמות התורה של הת"ח הדאגה מכלכלת ביתו ולבו פנוי לגמרי לעסוק
יהדות אירופא ].ועד"ז מבואר בשו"ת אגרו"מ יו"ד ח"ד סי' בתורה במנוחה ,אבל בלי תנאי עדיין הת"ח דואג דאינו
ל"ז אות י"א דכיון דעל ידו מתרבה ידיעת התורה בעולם יודע כמה זמן יתמוך בו .עוד ביאר דהרי עיקר מעלת
נחשב כמקיים מצות ת"ת. שכר ת"ח הוא מה שעמל בתורה וא"כ גם אם יהי'
לזבולן שכר לימוד תורה אבל סו"ס חסר לו מעלת עמל
האם יכול לתמוך באחר שיצליח בלימוד יותר ויגיעה בתורה ,אבל אם התנה מראש שכל עמלו במסחר
ממנו יהי' לשם לימוד תורה אז עצם עמלו במסחר עולה כעמל
בתורה ,וא"ש הלשון שמח זבולן בצאתך דמיד בצאתו
והנה לשון שו"ע יו"ד רמ"ו ס"א דמי שא"א לו ללמוד למסחר כבר נחשב כאילו עמל בתורה וא"צ לחכות עד
מפני שא"י כלל ללמוד או מפני הטרדות יספיק באחרים, שיששכר ילמד[ .ראה לקמן עד"ז בשם הגר"י קמינצקי
ומבואר בשו"ע הרב פ"א מת"ת ובקו"א שם דהיינו מי זצ"ל]
שגם אם יעמול כל הזמן לא יצליח להבין ,ואז עדיף
שילך לעבוד ויתמוך באחרים ויתרבה התורה בעולם איך ע"י החזקת תורה נחשב כאילו למד בעצמו
וכ"כ בסידור יעב"ץ בלימוד אחר התפלה דאנשים כאלו והנה בעצם הדבר שלאדם שא"א לו ללמוד יפטר ממצות
נבראו לעסוק במו"מ לתמוך באחרים ,ולפ"ז אם יוכל
ת"ת ע"י החזקת אחרים צ"ב שלא מצינו כן בשאר
ללמוד אין לו היתר לעסוק במו"מ ולא דמי לאב ובנו
מצוות כגון ד' מינים שאם הוא אנוס בדבר ויתמוך
דאם בנו מצליח יותר יתמוך בבנו כיון דזה חלק ממצוה
באחרים העושים דיהי' נחשב לו ממש כאילו עשאו
שלו ,אולם בשדי חמד ח"ב מערכה ו' כלל ט"ו הביא ויפטר בזה ממצות ד' מינים[ ,ז"פ דאינו פטור לגמרי ממצות
בשם ס' דרכי נעם דמי שרואה שע"י עסקו במו"מ יוכל ת"ת דעכ"פ יש לו לקבוע עיתים וכמבואר ביומא לה :עני ועשיר
לתמוך באחרים שיצליחו יותר ממנו מותר וכ"פ באים לדין כפי פי' הבן יהוידע שם והשלה"ק שבועות ל"א דקאי
בערוה"ש סי' רמ"ו וכמו שהבאנו לעיל בשם ספר על תומך תורה וכן מבואר בשו"ת אגרו"מ יו"ד ח"ד סי' ל"ז אות
חסידים ובס' יששכר וזבולון עמ' קכ"ב הביא שכבר י"ח רק השאלה הרי מחובת ת"ת ללמוד כל הזמן ולדעת כה"ת
נשאל הגרח"ק זצ"ל מגביר גדול שתמך בהרבה מוסדות כולה ולעסוק בפרנסה רק כפי הצורך וא"כ גם אם יש לו פטור
ממצוה זו איך יהי' נחשב כאילו קיימו ע"י תמיכת אחר]
והגיעו לגבורות ורצה להניח כל עסקיו כדי לשבת
וללמוד והשיבו הגר"ח שעדיף שימשיך בעסקיו כיון עיקר מצות ת"ת שיתרבה תורה בעולם
שהרבה תורה תלוי בו ויקבע עיתים לתורה ,וכ"ז א"ש
וכבר הרחבנו בזה בפ' ואתחנן ע"פ ד' הרמב"ם והשו"ע
ודקדוק הפסוקים דעיקר מצות ת"ת הוא ללמדה לאחרים
ושיתרבה התורה בעולם ומה שלומד בעצמו הוא היכי
59נדפס בחוברת קול התורה ל"ט עמ' י"ט ובספר פלגי מים לר' אפרים
קולמן ליקוטי הספדים על הגר"מ בעמוד עמ' קי"ט וראה עוד בקובץ תמ צי שיוכל להעבירו הלאה לבניו ותלמידיו[ ,והבאנו
הנ"ל ע"ד עמוד קמ"א מאת העורך מחותני הג"ר יוסף אהרן אופנהיימר דברי החת"ס בשבועות עמ' רפ"ח "כי לא ניתנה התורה ליחידים
שליט"א שיסד ג"כ דעיקר מצות ת"ת הוא לרכוש ידיעות בתורה ומכח כ"א לכללות ישראל חלבנה בהדי בוסמין דוקא באופן שיהי'
זה עליו להרבות תורה אצל אחרים שיתרבה הידיעה בתורה והביא דברי
הגר"מ סולובייציק הנ"ל. לכ"א חלק בתורה ואם הוא אינו בא ,בא בנו או בן בנו ממשפחתו
מה
התורה וזאת הברכה שירת
[נדה ל ]:דאל"כ איך יתקיים ענין עמל ,אבל מי שעמל ע"פ יסוד הנ"ל דעיקר מצות ת"ת שיתרבה התורה
בפרנסה כדי שחבירו יוכל לעמול בתורה אז מתקיים בעולם.
בעמל שלו בפרנסה ענין עמל בתורה ובזכות זה בצאתו
מן העולם חוזרת לו התורה שלימדו המלאך בימי ויש להוסיף עוד יותר ע"פ מה שמבואר באגרו"מ שם
עיבורו. דלימוד התורה כולה בכמותה ובאיכותה ובעמקותה הוא
כמעט א"א אפי' לאנשים חכמים גדולים ביותר אפי' בזמן
האם יששכר מפסיד משכר שלו הגמ' ואף לדורות הנביאים ויהושע והזקנים לא הי'
לרובא דרובא וגם כמעט לכולם שיוכל איש אחד ללמוד
אבל בענין זה שיששכר מפסיד משכר שלו זה נדון כה"ת כולה כשיצטרך גם לעבוד לפרנסתו בשדות
באחרונים ,דבשו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' נ"ח בשם וכרמים וכדו' ואף שהם אנוסים מ"מ הא עכ"פ לא הי'
מהר"ם גאלאנטי שהתאונן על שת"ח מפסידים כל שכרם שייך ידיעת כה"ת באיש אחד רק להצדיקים בדור
שמחציתם חולקים עם נשותיהם והשאר למי שתומך המדבר שלא הוצרכו לעבוד כלום לפרנסתם גם לא בבית
בהם ,ובשו"ת הנ"ל רק חלק על דבריו בענין החלוקה ולא כשבאו לארץ ,ולכן עשו בשביל זה שותפות יששכר
עם אחרים דעכ"פ נשאר לו רביע דהרי אחרי שאשתו וזבולון שיששכר שהי' נפשו חשקה בתורה ביותר יעסוק
לוקחת חצי לוקח התומך רק חצי ממה שנשאר, רק בתורה וזבולן יעסוק בפרנסה כדי שיששכר שלומד
והחיד"א בראש דוד פ' קדושים בשם מהר"ש פרימו תורה יהי' בכוחו ללמוד כה"ת כולה שבכתב ושבע"פ
שחילק בין אשתו לחבירו ,דאשתו מקבלת שכר מידיו בכמותה ואיכותה ועמקותה שרק ע"י שניהם יתקיים
של הקב"ה ורק חבירו התומך בו לוקח מחלקו ,וההבדל מצוה זו עכ"ד ולפ"ז א"ש דזהו עיקר הגדרת מצות ת"ת
כיון שהתומך עשה תנאי והסכם אבל לא האשה [ולפ"ז דל"ש כלל באופ"א וכ"כ הח"ח בס' חומת הדת [חתימת
אם זבולן לא יעשה תנאי מפורש דינו כאשתו ולפ"ז הספר מאמר שני] דכלל הקב"ה כל כלל ישראל במצוה זו
עדיף לא לעשות תנאי] ובזה פי' חיד"א פסוק שלנו דלכן דגלוי לפניו ית' דאם לא ימצאו מחזיקי התורה יתמוטט
הי' צריך זבולן לברכה על שמחה דזבולן דואג כיצד כל הדת כולו ולכן רצה שיהי' לכל ישראל חלק בקדושת
יקבל שכרו אם גם אשתו מקבלת משכר תורתו ,האם התורה עי"ש.
יטול רק רביע ,לזה אמר משה שאין לזבולן לדאוג
שחלקו בטוח לקבל מחצה וגם יששכר באהלו היינו עוד ביאר הג"ר אליהו דיסקין שליט"א במש"כ שמח
אשתו תשמח לתמוך בו שהיא מקבלת מידיו של זבולון בצאתך וישכר באהליך דזבולון ישמח רק בצאתו
הקב"ה. מן העולם דרק אז יקבל שכר הלימוד ואז ילמדו אתו כל
התורה אבל ישכר שמח רק באהליך אבל בצאתו מן
האם שכרו של זבולון תלוי בדרגת הלימוד של העולם יתעצב על שנלקח חלק מהשכר שלו לזבולון.
יששכר
מה שלומדים עם זבולון בעוה"ב
עוד הביא חיד"א שם בשם מהר"ש פרימו דכיון דשכרו
של זבולון מגיע מיששכר יהי' תלוי בשכרו של יששכר והנה עצם הדבר שלומדים עם זבולון בעוה"ב כתוב
ואם למד שלא לשמה איך יהי' לזבולון שכר ,וזה בילקוט ראובני פ' ראה בשם סודי רזיא לבעל הרוקח
לשיטתו דשכרו של זבולון מגיע מיששכר ,ובס' שיחות וכ"כ בספר פרשת דרכים סוף דרוש כ"ד וחיד"א בספרו
הח"ח הובא בשם בנו של הח"ח שפעם אחת בעת שבירך פני דוד פ' ויחי אות כ"ג ובכתבי הח"ח תורה אור פרק
הח"ח ברכת המזון נאנח כשהגיע ל"ונא אל תצריכנו י"א ובאגרותיו אגרת ע"ה עי' באריכות בס' ובתורתו
וכו' שלא נבוש וכו'" וביאר אח"כ דיש לך עשיר שתמך יהגה עמוד צ"ג וידוע כמה סיפורים ע"ז שהתגלו בחלום
בת"ח ומגיע לעולם העליון ותובעים אותו על שלא למד, וידעו הרבה תורה מאותה התורה שתמכו בו .וביאור
וטוען הלא תמכתי באותו ת"ח ויתברר שהת"ח לא למד הדבר איך יתכן שידע מה שלא למד כ' באמת ליעקב
כדבעי אז יתבענו העשיר ויהי' לו בושה גדולה ועצומה, להג"ר יעקב קמינצקי זצ"ל [דברים ל"ג י"ח] דאחר חטא
ולזה מתפללים שלא נצטרך לבשר ודם שלא תגיענו אדם הראשון נגזר עליו בזיעת אפיך תאכל לחם ואמר
בושה ע"ז לעוה"ב. הגר"ח שמואלביץ זצ"ל דכמו כן נגזר שלא יוכל להשיג
תורה רק ע"י עמל שנא' זאת התורה אדם כי ימות באהל
מאידך פי' החיד"א [בספרו ראש דוד פ' וזאת הברכה] דלזה ובסנהדרין צט :דאדם לעמל יולד ,ואשרי מי שעמלו
הי' צריך זבולון ברכה מיוחדת על שמחה לפי שדואג בתורה ,ובאבות פ"ג מ"ה דמי שמקבל עליו עול תורה
דאם לא ילמד יששכר כדבעי יפסיד שכרו לזה הבטיחו מעבירין ממנו עול ד"א שכבר קיים ענין עמל ,ובזה
שלא יפסיד שכרו עבור זה ,וכ"פ הגה"ק מסאטמאר זי"ע מבואר מה שמלאך משכיח הלימוד לפני צאתו לעולם
בס' דברי יואל כאן דלכן הוקדם זבולון דהוא יותר
מו
התורה וזאת הברכה שירת
שמחת זבולון הוא ענין שמחת תורה מובטח משכרו מיששכר ומיד בצאתו למסחר מקבל
שכרו כתורה לשמה ,וכ"כ בשו"ת בית שלמה לפרש
ודברים נפלאים כ' השפ"א סוכות תרל"ד בהא דהודגש
מש"כ עץ חיים היא למחזיקים בה דללומדים תלוי אם
השמחה אצל זבולון דע"י התשוקה והשמחה להתדבק
לומדים לשמה דאז זה סם חיים ,אבל תומכיה מאושר
בתורה נשאר אח"כ דביקות מעסק התורה ,ולכן אף
דלהם זה תמיד סם חיים ,ובשו"ת אפרקסתא דעניא ח"א
אנשים סוחרים שאינם עוסקים בתורה בכל השנה
סי' נ"ז פי' בזה מש"כ שלום רב לאוהבי תורתיך אלו
שמחים בשמחת תורה בתחלת השנה ,שזה קובע בלבו
מחזיקי תורה שאין להם מכשול כלל גם בלומדים שלא
שקשה לו לפרוש מד"ת ,ובזה מועיל לו שלא ישכח
לש"ש יקבלו שכרם משלם ,וכ"כ חת"ס [פ' אמור כ"א ז']
לגמרי אף שעוסק בדברים אחרים ,ולכ"כ אצלו שמחה
דוודאי הוא כן כי מאי הו"ל למעבד ולמה יפסיד ומהרי"ט
דזה עצה שע"י השמחה קודם שיצא לסחורה ע"י זה יהי'
אלגזי בספרו קדו' יו"ט דף פג .כתב כן לענין נשות ת"ח.
נשמר בצאתו ולכן יש שמחת תורה בתחלת השנה.
ובס' שמח זבולון פרק ו' כ' דזה תלוי איך פועל הסכם
השותפות הוא דוקא עם יששכר ולא עם לוי
ישכר וזבולן דד' הר"ש פרימו דע"י התנאי הו"ל כגדר
והנה יל"ע למה נתחדש עיקר הסכם יששכר וזבולון מכירה בשכר מצוות לפני שעשאו ,וכן מבואר בשו"ת
דוקא ביששכר הלא גם לוי עוסק בתורה שהרי הוא זה אבקת רוכל למרן הב"י סי' ב' דהוי ממש בגדר מכירת
שנאמר בו יורו משפטיך ליעקב וא"כ בוודאי הי' לו שכר עסק תורתו והותר לו לעשות זה כדי שיוכל ללמוד
לעסוק בתורה הרבה ,ועי' יומא כו .דאין לך צורבא ואז נחשב ליששכר כאילו למד רק חצי יום דחצי היום
מרבנן בכלל ישראל שלא הי' או משבט לוי או משבט מכר לזבולן .ובס' ראשון לציון לאור החיים הק' יו"ד
יששכר הרי דשוים הם ,ונר' ע"פ מש"כ לעיל בשם רמ"ט סקט"ז בהא דיכול לנדור צדקות לע"נ המתים
אגרו"מ דק' מאוד שיהי' אחד מישראל שידע ממש הוכיח מהסכם ישכר וזבולון דאפשר להעביר שכר מצוה
כה"ת כולה בכמות ובאיכות אא"כ הוא נטול כל דאגה לחבירו[ ,ובענין שכר מצוה ידוע הסיפור על הגר"א שקנה
ממש כדור המדבר ,ולזה ניתן ענין יששכר וזבולון דבזה אתרוג בתמורה לשכר המצוה ,ובשעת המלחמה הי' עובד ה' גדול
מתקיים מצות ת"ת בשלימות ,א"כ לנתב' לעיל דענין שראה אצל איש פשוט כזית מצה והפציר בו שיתן לו בתמורה
לוי הוא להיות מנהיג ישראל א"כ אין לו זמן לדעת שהוא יקבל שכר המצוה ואותו עובד נהרג וחבירו נשאר בחיים,
ואחר המל חמה התגלה לו בחלום שיוותר לו על השכר והתייעץ
כה"ת כולה ממש רק עליו לדעת ולחזור על כל מה
עם אדמו"ר ממחנובקה זי"ע שיעץ לו לוותר כיון שהוא עדיין
שנצרך להיות מורה לעם ,ושאר זמן הוא עסוק בצרכי בחיים מבואר דשפיר מהני מכירת שכר המצוה עכ"פ לפני
ציבור ,אבל יששכר הוא זה שאין לו שום דבר בעולמו רק שעשאו ,אולם בשו"ת מהר"ם אלשאקר סי' ק"א בשם רב האי גאון
לשבת וללמוד יומם ולילה גם כל הסוגיות הקשות בש"ס דא"א למכור שכר מצוות וכ"ה ד' הנצי"ב בשו"ת משיב דבר ח"ג
שאינו נוגע כלל להלכה ,ולכן דוקא הוא זה שצריך סי' י"ד דל"ש בשום אופן למכור שכר המצוה גם לפני שעשאו
תמיכה ושותפות כדי שמצות ת"ת יתקיים על ידו דהו"ל דבר שלא בא לעולם ,רק בלימוד תורה דבלי החזקתו לא
יוכל ללמוד במנוחה נמצא דהחזקתו גורם הלימוד בזה שייך
בשלימות ולזה הודגש "באהלך" דנמצא כל הזמן
להתנות מקודם ,ובמהרי"ט אלגזי שם דלענין החזקת תורה הו"ל
באהלה של תורה ,וגם בלא"ה מנהיג משבט לוי הרי יש בגדר שותפות ובזה אין חסרון דדשלב"ל כמבואר בשו"ע חו"מ ס'
לו משרה כרב קהלה או דיין ופוסק דבלא"ה מקבל שכר קע"ו ס"ג] וא"כ הכל תלוי בשכרו של יששכר.
כמו פועל אבל יששכר הוא כמו אברך בכולל שאין לו
שום משרה ובאם לא יתמכו בו לא יוכל ללמוד. אבל לד' האגרו"מ בתשובה הנ"ל מבואר דמעלת מחזיק
ת"ח הוא מדין צדקה לעני ת"ח וזה בגדרי צדקה דדוקא
אוכלים מאכל אחד עני ולא יותר מחומש וצדקה כזו מעלתו כ"כ ששכרו
עמים הר יקראו שם יזבחו וגו' [שם י"ט] כמו לימוד תורה ולפ"ז מקבל השכר מהקב"ה ולא נגרע
חלקו של יששכר ,אלא דלא א"ש לפ"ז אי"ז כ"כ בגדר
וברש"י ע"י פרקמטיא של זבולון תגרי עו"כ באים אל שותפות ולמה יקבל חלק בידיעת התורה של יששכר,
ארצו והוא עומד על הספר והם אומרים הואיל ונצטערנו ולמשנ"ת לעיל דעיקר מצות ת"ת מתקיים ע"י שנים
עד כאן נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו א"ש דהשכר מתחלק בשוה וכן מגיע לזבולון לדעת
ומה מעשי' ,והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד חלק התורה שתמך בו ,אולם עדיין לא מוכח שהקב"ה
ואוכלים מאכל אחד לפי שהעו"כ אלוהו של זה לא לא ישלם בנפרד לזבולן דיהי' נחשב כאילו למד בעצמו.
כאלוהו של זה ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה
ומת גיירין שם שנא' שם יזבחו זבחי צדק.
מז
התורה וזאת הברכה שירת
מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע היינו שהי' וצ"ב דבשלמא מה שמתפעלים מאל אחד א"ש אבל
כותב ובוכה ולא הי' אומר מרוב צער ומבואר דעצם איזה התפעלות יש ממאכל אחד מה איכפ"ל אם כל אחד
מעשה כתיבה הי' כרגיל רק שלא הי' אומר .והביא עוד אוכל מאכל אחד ,וגם בכלל מה הכוונה מאכל אחד,
גירסא דהקב"ה אומר ומשה כותב ומכאן ואילך הקב"ה וי"א דהכוונה ע"פ הלכות כשרות שכולם אוכלים רק
אומר ומשה כותב בדמע ,ועיקר ההפרש דראשונים בכשרות ולכן כאו"א יכול לאכול אצל חבירו וצ"ב דגם
נכתבו בדיו ואחרונים בדמע [וא"כ ליכא דין אמירה אצל הגוים יכול כ"א לאכול אצל חבירו כיון שאין להם
כלל] נמצא לגירסא שלנו עצם הכתיבה הי' כרגיל רק כשרות ,וגם דאחד משמע אותו סוג אוכל ואיזה
שבכה בשעת הכתיבה ,ולא הי' אומר ,ולפי' ב' עצם התפעלות יש בזה.
הכתיבה הי' בדמעות ,אולם בד' רש"י גופא הי' אפשר
להבין דהי' כאן שני שינויים א :דעצם הכתיבה הי' הגעפילטע פיש החזיר בתשובה
בדמע ב :שלא אמר אחרי מרוב צער. והנראה בעז"ה ע"פ מה שמסופר על א' מעולי רוסיה
ולד' רש"י מנחות וריטב"א הנ"ל יוצא דטעם האמירה שלא ידע מיהדות כלום ,וכשהתחיל להתקרב ליהדות
לפני הכתיבה הוא כדי שלא יטעה הכותב ,והראי' מברוך הזמינו אחד לסעודת שבת ,וכיון שראה ואכל את
הי' שלא אמר לפני שכתב ,אולם לד' רש"י בב"ב מבואר הגעפילטע פיש ,פתאום נזכר מילדותו איך שאמו הי'
דמברוך יש ראי' להא דמשה כתב מפי הקב"ה דכן התם מכינה מאכל זה לליל שבת גם שלא שמרו על שום דבר
כתבו ברוך מפי ירמיהו .ובתוד"ה ומשה כותב כ' דמכאן מחמת פחד הקפידה אמו לפחות על מאכלי שבת ועי"ז
חומרא לכותבי סת"ם שצריכים לומר לפני שכותבים, חזר בתשובה .הרי לן ש מאכלים המיוחדים של כלל
ואמר הגרי"ז 60דבהכרח דזה רק חומרא דאל"כ גם ישראל ,יש בכוחם להחזיר אדם לתשובה ,וזה רק כיון
בשמונה פסוקים הי' צ"ל כן. שכל כלל ישראל אוכלים אותו סוג אוכל בש"ק ,וכמו
שכאו"א אוכל טשולנט גם שיש כמה וכמה סוגים בכל
ביאור הא דיחיד קורא אותם העדות ,מ"מ שם חמין וטשולנט אחת היא ,ולכ"א
מישראל יש הרגשה של התרוממות באכלו מאכלים אלו
ובביאור הא דיחיד קורא אותן נחלקו הראשונים דד' בש"ק ,וזה שבח גדול ועצום לכלל ישראל עד שמכוחה
רש"י שאדם אחד קוראן ואין אדם אחר מפסיק בינתיים, באים הגוים להתגייר.
ותו' בשם ה"ר משולם שלא יקרא ש"ץ עמו והק' ר"ת
דבזמן הגמ' עדיין לא הי' בעל קורא נפרד ,וד' הרמב"ם מי כתב שמונה פסוקים אחרונים בתורה
פי"ג מתפלה ה"ו דאפשר להקל ולקוראם בפחות
וימת שם משה וגו' [ל"ד ה']
מעשרה ופי' הא דאשתני היינו כיון שמשמעם אחר
מיתת משה [וראב"ד חולק דזה ענין זרות והבין הכס"מ דקו' בגמ' ב"ב טו .ומנחות ל .פריך אפשר משה חי וכתב
איך יתכן דלא נשאר מנין ולזה תי' שיצאו חלק מהם] וצ"ע הרי וימת שם משה ,אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך
סו"ס זה חלק מקריה"ת דצריך עשרה ומאי איכפ"ל כתב יהושע בן נון דברי רבי יהודה [וכ"ה סתימת הברייתא
שנכתב ע"ש מיתת משה הרי יש עוד פסוקים שנכתבו רק בב"ב שם יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה] א"ל ר"ש
ע"ש העתיד [עי' שמות ט"ז ל"ה ובנ"י אכלו את המן ארבעים אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב לקוח את ספר התורה
שנה עד בואם אל ארץ נושבת] וא' כתב אל מרן הגרי"ז הזה וגו' [ולא ר"ל דהפסוק ע"ש העתיד אבל לר' יהודה הפסוק
דכוונת הרמב"ם הוא דכיון דמשמען אחר מיתת משה ע"ש העתיד -ע"פ תוד"ה מכאן ושטמ"ק סקכ"ג] אלא עד כאן
לא נעשה תורה בשעת כתיבה עד שמת ,ולא נודע אם הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב מכאן ואילך הקב"ה
הגרי"ז קיבלו. אומר ומשה כותב בדמע [ולא אמר מרוב צערו -רש"י]
וכמ"ש לענין ברוך בן נרי' שאמר להם ברוך מפיו יקרא
פסוקים אלו היו ככתובים שניתן ע"מ לכתוב
אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו [ולא
מיד הי' אומר אחריו משום שקינות הי' -רש"י] ואמרי' שם דח'
עוד פי' הגרי"ז בד' הגמ' בהקדם הא דאומר וכותב, פסוקים אלה יחיד קורא אותן בבית הכנסת אפי' לר"ש
דאומר הוא דבר בפנ"ע ולא כהיכי תמצי לכתיבה אלא כיון דאשתני דנכתב בדמע אשתני[ .היינו שעושים בו היכר-
דמשה רבינו הי' נביא לאמר התורה וללמדה בפה וגם ר"ן מגילה כ :מדפי הרי"ף]
הי' נביא להיות כותב התורה ,וא"כ י"ל דבזה חלוקים ח' העתקנו ד' הגמ' לפי הגירסא שלנ ו וע"פ פירש"י וכן
הביא הריטב"א בב"ב בפי' ב' והוסיף דמשה הי' חוזר על
60כל מה שנכתב כאן בשם רבותינו לבית בריסק הוא ע"פ מה שראיתי הפסוק קודם שיכתבנו מרוב חבה כדי שלא יטעה בה
ב שיעורי הגרא"י סולובייציק שליט"א על מס' מנחות.
מח
התורה וזאת הברכה שירת
גמור דהו"ל כרוק דמבואר בגיטין יט .דלא נחשב כתב, פסוקים משאר התורה דהני פסוקים לא ניתנו לו כדי
ולהכי לא מחזי כשיקרא ,ובדרשות חת"ס ס :שכז. לאמרו רק כדי לכתבו ,והשווה למה שחילק הגר"ח בין
ובהגהותיו לרא"ש פסחים פ"י סי' י"ג כ' בשם רמ"ע נביאים לכתובים דנביאים ניתן הנבואה כדי להגיד לבנ"י
דכיון שכתבו בדמעות ל"ה כתב המתקיים ולכן הי' יכול ואח"כ לכתוב ובזה נגמר הנבואה ,אבל כתובים ניתן כדי
לכתבו גם שהי' בשבת אלא דא"כ לא הי' ס"ת כשר לכתוב ואח"כ להגיד מתוך הכתב כמו שהי' בברוך .ולזה
ועמד בזה השאילת יעב"ץ ח"א סי' ל"ג. השווה הגמ' הח' פסוקים להמעשה עם ברוך לומר דהני
ח' פסוקים הי' כמו בברוך שהי' העסק שם מגילת איכה
והגר"א באדרת אליהו פי' דמע מלשון דימוע והיינו שלא שהוא מכלל הכתובים ולכן צווה לו ירמי' שיכתבנו ורק
הי' כתוב תיבות כמו שיש לנו רק בעירבוב האותיות אח"כ לקרוא מתוכו .ולכן בח' פסוקים אלו הי' משה
וכמו שהי' כ' התורה לפני המלאכים לפני בריאת כותב מיד[ .לענין זה הי' כמו כתובים לכתוב מיד ולא להגיד את
העולם ,ועדיין ק' דאיך יכול לומר לקוח את ספר התורה זה אח"כ] [ועי' רמב"ן בהקדמתו לתורה דדרך כתיבת התורה ע"י
הזה וכי רק בחסר אות אינו יוכל לומר אבל בנכתב שלא משה הי' מפיו של הקב"ה כסופר המעתיק מספר קדמון ולכן לא
כסדר לא ,הלא גם בנכתב שלא כסדר ס"ת פסול הוא. כתוב בתחלת התורה וידבר ה' וגו' והשווה לברוך ואין כוונתו
שלא הי' אמירה באמצע אלא כוונתו לצורת הכתיבה אח"כ]
ענין כתיבה בדמע דע"י הבכי נחשב כאילו
הקושיות בד' הגר"ח בהבדל בין נביאים
משה חי
לכתובים
והנראה בעז"ה בביאור ענין הדמעות דמשה לא הי' וד' הגר"ח צע"ט הרי בנביאים יש הרבה סיפורים ומהיכי
בוכה על עצמו ,דכל כוונת משה תמיד הי' עבור כלל תיתי הי' שם אמירה ורק באותם שניתן להגיד לישראל
ישראל וידע שע"י מיתתו יומשך שכלל ישראל יחטאו י"ל כן ,וכן בכתובים יש שיר השירים משלי וקהלת
וכמ"ש אחר הפסוק לקח את ספר התורה הזה [לעיל ל"א
שאמרו שלמה בשעתו ונכתבו רק אח"כ ע"י חזקי'
כ"ז] כי אנכי ידעתי את מריך וגו' הן בעודני חי עמכם
וסייעתו ,עוד נתקשה הגרי"ד בן הגרי"ז טובא בד' הגר"ח
היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי וגו' כי
דא"כ דאמירה דכתובים הוא גמר הנבואה הו"ל לירמי'
ידעתי אחרי מותי כי השחת תשתון וגו' וא"כ עיקר
בעצמו לאמרו מתוך מגילת איכה ואיך אמרו ברוך הלא
תקנתם יהי' עד כמה שימשיכו כוחו של משה ויהי'
לא הי' נביא כמבואר בירמי' פרק מ"ה [וצ"ל דמה שנמנה
כאילו הוא חי ,וזה ע"י שבוכים על מיתתו דזה גופא
כנביא ברש"י מגילה יד .הי' רק אח"כ] והק' כן לאביו הגרי"ז
מהווה שייכות למשה ונחשב כאילו הוא חי ביניהם ואז
והסכים שקשה ,והגרי"ד הציע לו"ד הגר"ח דבכתובים
לא יחטאו ,ואם הי' נכתב על ידו בדיו הי' מהווה סימן
נגמר הנבואה בכתיבה גרידא ,והא דברוך קרא המגילה
לקביעות מוחלט דע"ז מורה הכתיבה[ ,אולם בדרשות
הי' סתם ככל קריאת המגילה בעלמא שמא ישובו
חת"ס שכז :כ' להיפך דכתיבה מורה על אפשרות הביטול ודמעות
מורה על מחשבה של"ש להתבטל עי"ש] אבל עי"ז שלא נכתב [והסכים הגרי"ז שכך צ"ל אלא שהגר"ח לא אמר כן] והשווה
ע"י משה רק בצורה של דמעות לכן גם כשנכתב אח"כ לד' אבודרהם ורי"ץ גיאות בביאור שינוי הלשון בתפלות
בצורה קבועה ע"י יהושע ,מ"מ יש לנו כח להחיות כוחו ר"ה דבפסוקי נביאים אומרים וע"י הנביאים כ' לאמר
של משה תמיד ע"י שאנו משתוקקים אליו ובוכים על ובפסוקי כתובים כ' ובדברי קדשך כ' לאמר ופירשו
פטירתו ,וזה גופא אמר להם משה לקוח את ספר התורה דנביאים ניתן בשליחות לאמרו לישראל אבל כתובים רק
הזה דייקא שנכתב בצורה של דמעות דע"י שתבכו עלי ניתנו ברוה"ק ופי' הגרי"ד דכוונתם לחילוק הנ"ל
יהי' נחשב כאילו אני חי עמכם .ולזה כ' באמת בפסוקים דכתובים ניתן ליכתב והנבואה נגמר ע"י כתיבה לבד.
אלו ויבכו בנ"י וגו' .ובזה א"ש דח' פסוקים אלו יחיד [אולם בלשונם מ' דההבדל אם נאמר בנבואה או ע"פ
קורא אותו וגם בפחות מעשרה לד' הרמב"ם להורות על רוה"ק]
ענין אבילות שנא' בו אבל יחיד עשי לך שזה להורות והנה לעיקר ד' הגמ' שטען ר"ש דלא יתכן לומר לקוח
שיש לנו לקרוא פסוקים אלו בצורה של צער את ספר התורה הזה כשחסר אות אחת ולזה ס"ל לר"ש
והשתוקקות למשה רבינו רבן של ישראל. דמשה כתבו בדמע והבאנו ב' פירושים אי הי' חסר רק
וראה מש"כ בעניני שמחת תורה דעיקר ענין קריאת פ' האמירה או שעצם הכתיבה הי' רק בדמע או שני
וזאת הברכה הוא להמשיך כוחו של משה לדורות ולכן השינויים יחדיו ,צ"ב דבכ"ז לא יתיישב איך יכתוב משה
מפטירין בשמחת תורה דברי ה' אל יהושע שהורה לו מה שעדיין לא הי' ובח"א מהרש"א בב"ב שם נקט דהי'
להתחזק מאד בשמירת תורת משה עבדו עי"ש. שני שינויים ולכן לא מחזי כשיקרא כיון דלא אמרה
בשעת כתיבה כשאר התורה וגם עצם הכתב לא הי' כתב
מט
התורה וזאת הברכה שירת
עול ,והרגע שהפעור רואה קברו של משה היינו שהבן קברו של משה מפקיע הרגשת פריקת עול
תורה לומד ועוסק בתורת משה ואינו מתעניין בדברים ויקבור אותו בגי מול בית פעור[ :שם ו']
אחרים מיד שוקע.
בתוס' סוטה יד .ד"ה מפני מה עמ"ש בגמ' שם מפני מה
ל"ש להיות יותר עניו ממשה נקבר מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור ,הביאו
ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' [שם י'] מדרש דבכל שנה בזמן חטא פעור רוצה לעלות לקטרג
עד שרואה קברו של משה ושוקע עי"ש .וביאר דו"ז
הנה בפ' בהעלתך העידה התורה שהאיש משה עניו מאד הג"ר בצלאל זצ"ל [בצל הקודש ע' ע"ז בשם הג"ר שמעון
מכל האדם אשר ע"פ האדמה .וק' איך יתכן שיהי' כתוב הירשלר זצ"ל שאמר ככלות השבעה על דו"ז בביה"כ דגייטסהעד]
בתורה משהו להפקיע הבחירה מכל אדם שלא יהי' יותר ע"פ ד' הגר"ח שמואלביץ דע"ז של פעור הי' לפרוק
עניו ממשה רבינו ,ותי' מו"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל מסוה הבושה מעל פניו ולהיות במצב של הפקרות,
[זכר זאת ליעקב ע' ק"י] דכיון דכ' כאן שלא קם נביא עוד וא"כ י"ל דהעצה נגד זה הוא קברו של משה ,דאיתא
בישראל כמשה א"כ בענין נבואתו לא יתכן כלל שיהי' בזוה"ק שלא נודע מקום קבורתו כיון שלא קבור כלל
אחד יותר ממשה רבינו ,וא"כ יש לו סבה להתגאות יותר אלא נמצא בינינו בכל דור ודור ,ועל משה הרי נאמר כל
מכל אדם ,ואם אעפ"כ הוא עניו א"כ לא יתכן עניו יותר ביתי נאמן הוא ,והי' עבד נאמן וכ"ז היפך ענין פריקת
ממנו.
נ
