רוממות · Roimemis — סוכות (2026-09-21)

תוכן ענייני+ם גליון חג
מוגדל
המועדים רוממות 16עמודים
\ זמן שמחתינו -רבינו הגדול מרן ראש הישיבה ה"דרכי
שמואל" זיע"א 8-9....................................................................... בסיעתא דשמיא
רוממות העיון \ בדין סוכה תחת חבלי כביסה -רבינו מרן
ראש הישיבה הגר"א הכהן דויטש זצוק"ל3.............................
רוממות ההוראה \ חג הסוכות -רבינו מרן עמוד ההוראה חג הסוכות תשפ"ז גליון 531שנה י"ב
הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט”א 1-2...............................
רוממות הזמנים \ חג הסוכות ושמחת תורה -מרן הגאב"ד גליון שבועי לבני התורה
הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א5.............................................
רוממות הפרשה \ ממוסרי הפרשה -הגאון רבי דוד
גולדשטוף שליט"א4................................................................... להניח אבן ע”ג הסכך
אין להניח אבן על גבי
חג הסוכות
רוממות +ההוראה בניית הסוכה
רוממות המצוות \ ניסוך המים וחג הסוכות -הגאון רבי הסכך שלא רבינוביץ אלחנן רפאל הרב וכשרותה
אהרן י .כהן שליט"א7................................................................ 1יעוף ברוח ת ח ת
רוממות החג \ הכנה לחג הסוכות -הגאון רבי מרדכי יפה מ צ ו י ה סורגים של רבינו מרן עמוד ההוראה הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט”א
שליט"א15.................................................................................... דזה נחשב ד’ טפחים
למעמיד מ ו ת ר
רוממות החידוד \ בדין מחילה (ח"ב) -הגאון רבי חיים בדבר שאין מסככים בו ואינו דומה לקיר שמותר לבנות סוכה מתחת לסורגים של חלון או מעקה של
הירשמן שליט"א 13..................................................................... להעמיד בזה את הסכך. מרפסת אף שבסה”כ כל הסורגים יש בהם ד’ טפחים.
רוממות ההלכה \ ענינא דיומא -הרה"ג רבי יעקב ליינר סכך שזז ממקומו ע”י הרוח לסכך במקלות של מאפיית מצות
שליט"א11.................................................................................... סכך שהתרומם ע”י הרוח על גבי שטח הסוכה ונפל מקלות שהשתמשו בהם לאפיית מצות כשרים לסכך
אח”כ מאיליו למקומו כשר אולם אם הרוח דחתה את בהם את הסוכה.
רוממות החידוד \ ריתחא דאוריתא -הרה"ג רבי אפרים זאב המחצלת הצידה וחזרה אח”כ למקומה ע”י הרוח אף לסכך בגידולי מים
הלוי מאיר שליט"א4.................................................................. אם מיעוט המחצלת סיכך כל הזמן ,הסוכה פסולה. לכאורה אין לסכך את הסוכה בגידולי מים.
רוממות המעשים \ פנינים ועובדות מרבותינו -הרה"ג רבי נפלה מחצלת מסוכה אחרת מחיצה שעשויה מסדינים
יודל צ'צ'יק שליט"א12................................................................ סוכה שנפל על גבי הסכך שלה מחצלת מסוכה אחרת מחיצה שעשוי מסדינים והרוח מנידה את המחיצה
ונמצא שסוכתו מסוככת בסכך שלא נעשה לצל מ”מ אנה ואנה אם מתנענע פחות מטפח אפשר להכשיר
הסוכה כשרה. את המחיצה לעירובין וסוכה ,אולם אם מתנענע יותר
הודעה חשובה קביעת מזוזה מחדש במסיר גגו לשם סוכה
בס"ד הושקע עמל רב בהוצאת גליון מוגדל זה מטפח אין להכשיר את המחיצה אף בשעת הדחק.
לחג הסוכות תשפ"ז הבעל"ט המסיר את הגג מביתו ועושה שם סוכה ,לאחר החג סוכה שמתנענעת אילולי הכתלים
אלא שעדיין לא קיבלנו כלל אין צריך להוריד את המזוזה ולחזור ולקבעה דאף מחיצה העומדת במקום המוקף כתלים גבוהים שאין
את התרומות להוצאות הרבות לגליון זה שבסוכות היה החדר הזה פטור ממזוזה מ”מ כיון שם רוח ואילולי הכתלים הגבוהים היה המחיצה
אנא ואנא הרימו את תרומתכם להוצאות הגליון בכל הדרכים המופיעות בגליון כשקבעו את המזוזה היה שעת חיוב אין בזה לאחר מתנענעת עקב רוח המצויה שם נקטינן כמ”ב להחמיר
ובזכות זיכוי הרבים תתברכו בכל מילי דמיטב החג משום תעשה ולא מן העשוי.
ולישב בשמחה בסוכת עורו של לויתן בב"א בזה שהוי מחיצה פסולה בין לענין עירובין ובין לענין
בברכת חג שמח לכל ציבור הקוראים החשובים שליט"א חלונות סוכה שמשמשים לדופן לפותחם ביו”ט סוכה ואין להקל בזה אף בשעת הדחק.
ולכל ציבור בני התורה די בכל אתר ואתר חלונות של סוכה שהם משמשים כדפנות הסוכה אילן שמתנענע סמוך לסוכה
וכשפותחים את החלון הסוכה נפסלת אסור לפתוח אם אילן העומד בסמוך לסוכה מתנענעים ענפיו בכל
הודעת מערכת ולסגור את החלון בשבת ויו”ט. רוח מצויה ומאהילים על הסוכה הלוך וחזור הרי זה
ניתן לקבל לפי בקשה בכתובת מייל המערכת להעביר סכך מסוכה לסוכה בחוה”מ פוסל את הסוכה ויש לקצוץ הענפים.
את המאמר המלא של רבינו ה"דרכי שמואל" זיע"א
כעת בעריכה נוספת מחודשת ומבוארת באופן הראוי להיקבע עלי ספר "לב שמואל"
לפרשיות; קרח ,חוקת ,בלק ,פנחס ,מטות-בין המצרים ,דברים-חזון ,שבת נחמו ,עקב, המשך בעמוד 2 .1מתוך רשימות הגאון רבי יוסף שוב שליט"א
ראה ,שופטים ,כי תצא-אלול ,כי תבוא-אלול ,נצבים-סליחות ,האזינו-שובה ,חג הסוכות
בהזדמנות זו נבקש מכל מי שיש בידו הערות והארות תיקונים והוספות לעילוי נשמת האברך הקדוש
על כל מאמרי ודברי רבינו שהופיעו בגליון לרפואת גאון ישראל המקובל
לשולחם למייל המערכתb264464@gmail.com : הרב אהרן בן רבקה חיימוב הי"ד רבינו רפאל יוסף בן חיה רוזנמאן שליט"א
וחפץ ד' בידינו יצלח להעמיד הדבר על מתכונתו הראויה נעקה"ש ונרצח בידי בני עוולה בעיר אופקים הונצח על ידי נכדו ידידנו המסור בלו"נ מעיה"ת לייקווד
שימו לב -השבוע מאמר רבינו נמצאים בתוך הגליון יום שמחת תורה תשפ"ד הרה"ג רבי דוד יהודה פיירסטון שליט"א
ת.נ.צ.ב.ה.
דמי יזכור
לעילוי נשמת הוקדש לכבוד יומא דהילולא הוקדש ע"י אחד המיוחד מקוראי הגליון הותיקים
הרה"ח ר' לוי יצחק ב"ר אברהם יששכר דב קניג זצ"ל י"ט תשרי ד' דחוה"מ הרה"ג החפץ בעילום שמו שליט"א
מזקני וחשובי חסידי קרלין סטולין של אדונינו הגאון מוילנא זיע"א לזיכוי הרבים ולהצלחת עם ישראל ברוחניות ובגשמיות
נו"נ להרה"ק בעל ה"תפארת שלמה" מרדאמסק זיע"א ע"י אחד מיוצ"ח ידידנו הרה"ג רבי יוסף נובוגרוצקי שליט"א ולזכות במהרה דידן כי תעבור ממשלת זדון מן הארץ
נלב"ע כ"ז תשרי ליל שב"ק בראשית תשע"ו ת.נ.צ.ב.ה. בביאת משיח צדקינו בב"א
הונצח ע"י משפחת חתנו הגאון רבי מרדכי נחמן ארונובסקי שליט"א לעילוי נשמת
הגאון רבי יעקב חיים ב"ר מאיר אייזנשטיין זצ"ל
נלב"ע יו"ט ראשון דסוכות לעילוי נשמת הרבנית הצדקנית
הוקדש ע"י הגאון רבי ידידיה הרציג שלט"א וחתנו הגה"צ רבי אליהו צבי ב"ר מרדכי יהושע קרויזר זצ"ל מרת עשירה דבורה רייכל קרלנשטיין ע"ה
לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו נלב"ע יו"ט ראשון דסוכות בת הגה"צ רבי מנחם מנדל פרוש זצ"ל
בנישואי בנו המופלג בתורה ויראה וכל מדה נכונה הונצח ע"י נכדם ידידנו הגאון רבי יצחק פודרביניק שליט"א אשת הרה"ג רבי ירוחם פישל קרלנשטיין זצ"ל
הבה"ח אלעזר מנחם מן הרציג ני"ו אמה של מלכות לרבינו מרן בעל ה"מעגלי צדק" זצוק"ל
מבחירי ישיבת גרודנא נלב"ע י"ד תשרי תשס"ד
עב"ג הכלה המהוללה תחי' לעילוי נשמת הונצח ע"י ניניה שליט"א
בת הגאון רבי דוד זויברמן שליט"א הגה"צ רבי יוסף שמואל שמעלקא ב"ר יהודה לייב עהרליך-הולנדר הי"ד
אשר תתקיים ביום ב' כ"ד תשרי בארמונות חן ב"ב אב"ד ריגליץ וברדיוב
נו"נ להגה"ק ה"באר מים חיים" ורצ"ה מזידטשויב זי"ע לעילוי נשמת
יתן ד' ויזכו לבנות בית נאמן בישראל
וזוגתו מרת חיה רבקה ב"ר נפתלי צבי לבית אונגר-הלברשטאם הי"ד הגאון הצדיק רבי עזרא ב"ר חנניה צ'ולק זצ"ל
כשאיפתם הטהורה בדרך ישראל סבא
נו"נ להגה"ק ה"נועם אלימלך" החוזה מלובלין המגיד מקוז'ניץ וה"דברי חיים" מצאנז זי"ע נלב"ע בשיבה טובה מתוך שקיעות ועמל התורה ועבודת התפילה
בנחת ובשמחה בשפע ברכה והצלחה וכל טוב
וילדיהם :חנה ,חיים משה ,ישראל מנדל ,גיטל ,שרה ,אטה ,יהודה לייב ,פסיה ,הי"ד כ"ה תשרי תשפ"א ת.נ.צ.ב.ה.
לתפארת המשפחות המפוארות ולהמשך כרם בית ישראל
אשר נעקה"ש באושוויץ יו"ט ראשון דסוכות תש"ה הונצח ע"י בנו ידידנו הגאון רבי שלמה צ'ולק שליט"א
ת.נ.צ.ב.ה. משגיח ישיבת חכמת שלמה ב"ב
הוקדש ע"י ידידנו המסור בלו"נ לגליוננו הונצח ע"י נינם ידידנו הרה"ג רבי נחום בריקמן שליט"א
הרב הגאון רבי אברהם ישעיהו שרייבר שלט"א לעילוי נשמת ראש ישיבת מאורות התורה
לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו הגאון הגדול
לעילוי נשמת הר"ר אריה ב"ר ישראל גוטרמן זצ"ל רבי נחום ב"ר משה רגוזניצקי זצוק"ל
בנישואי בתו הכלה המהוללה תחי' אשר כל חייו בשהותו באמריקה הלך לאורם של רבותיו מתלמידי מרנא החזו"א זיע"א
עב"ג המופלג בתורה ויראה וכל מדה נכונה מרנן מרן הרב שך זצוק"ל והמשגיח הגר"י לוינשטיין זצוק"ל העמיד תלמידים הרבה והושיבם בקרן אורה
הבה"ח שמואל שלזינגר ני"ו נלב"ע י"ז תשרי ב' דחוהמ"ס תשפ"ב נלב"ע י"ח תשרי תשפ"ו
מבחירי ישיבת פונביז'
ת.נ.צ.ב.ה. הונצח ע"י חתנו ידידנו הגאון רבי צבי יעקב הכהן איזבי שליט"א
בן הרב הגאון רבי עקיבא שלזינגר שליט"א
אשר תתקיים ביום ג' כ"ה תשרי בארמונות אור ירושלים הונצח ע"י בנו ידידנו הרה"ג רבי צבי גוטרמן שליט"א ראש הכוללים אהבת תורה בית שמש
יתן ד' ויזכו לבנות בית נאמן בישראל
כשאיפתם הטהורה בדרך ישראל סבא הוקדש ע"י ידידנו המסור בלו"נ לגליוננו הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי יוסף שלמה הכהן רוט שליט"א
בנחת ובשמחה בשפע ברכה והצלחה וכל טוב הרב הגאון רבי אהרן מאיר ממן שלט"א בן הרב הגאון רבי משה אהרן רוט שליט"א
לתפארת המשפחות המפוארות ולהמשך כרם בית ישראל לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו וחתן הרב הגאון רבי ישי מצגר שליט"א
בנישואי בנו המופלג בתורה ויראה וכל מדה נכונה לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו
הבה"ח יעקב ישראל ממן ני"ו בהולדת בנו שיחי' בשעטומו"צ
הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי יצחק אליעזר שוב שליט"א מבחירי ישיבת פונביז'
בן ידידנו הגאון רבי יחזקאל שוב שליט"א עב"ג הכלה המהוללה תחי' שיזכה להכניסו בבריתו של אאע"ה בעיתו ובזמנו
נכד מורינו הגאון הגדול רבי זבולון שוב שליט"א בת הרב הגאון רבי דוד זריהן שליט"א לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים
וחתן הגאון רבי אלעזר נוביק שליט"א מגדולי תלמידי מרן בעל ה"מעגלי צדק" זצוק"ל לתפארת המשפחות הנכבדות ולהמשך כרם בית ישראל
לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו אשר תתקיים ביום ד' כ"ו תשרי בארמונות פרידמן אשדוד
בהולדת בנו שיחי' בשעטומו"צ יתן ד' ויזכו לבנות בית נאמן בישראל ולעילוי נשמת סבתו
שיזכה להכניסו בבריתו של אאע"ה בעיתו ובזמנו כשאיפתם הטהורה בדרך ישראל סבא מרת קרסלה ב"ר יצחק רוט ע"ה
לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים בנחת ובשמחה בשפע ברכה והצלחה וכל טוב נלב"ע י"א תשרי דהא שתא
לתפארת המשפחות הנכבדות ולהמשך כרם בית ישראל לתפארת המשפחות המפוארות ולהמשך כרם בית ישראל ת.נ.צ.ב.ה
רוממות | עמוד 1
משום איסור מוקצה.
חג הסוכות
רוממות +ההוראה מותר לקחת סכך של סוכה אחת עבור סוכה אחרת
בחוה”מ סוכות אם הסוכה אינה נפסלת ,אולם אם
אמירת ההלל המשך מעמוד 1 הסוכה נפסלת ע”י הורדת הסכך אסור.
קדיש תתקבל כשמפסיקים בין שחרית להלל כשפסקו הגשמים לפרק הסוכה באמצע סוכות
ביו”ט וחוה”מ אם אין אומרים הלל מיד לאחר שחרית, יצא מן הסוכה באמצע סעודתו או סגר הגג מחמת בשעת הדחק גדול יש מקום להקל לפרק את הסוכה
כגון שכל המנין הולך להלל לכותל המערבי ,יש לומר ירידת גשמים ופסקו הגשמים ,אם היה גשם חזק יש לו באמצע סוכות כגון שבנה סוכה במקום שהתארח
קדיש תתקבל לאחר חזרת הש”ץ ,ולאחר הלל יאמרו לחזור ולברך לישב בסוכה ,אולם אם היה רק מעט גשם בתחילת סוכה וחוזר באמצע סוכות לעירו ואינו יכול
קדיש ללא תתקבל. אין לחזור ולברך. להשאיר סוכה בבית שאינו שלו.
טעה ואמר חצי הלל שינה בסוכה להניח רשת להרחיק זבובים
בימים שגומרים את ההלל מי שטעה ואמר חצי הלל אין להניח רשת על גבי או מתחת הסכך בסוכה כדי
לישון במיטת קומתיים
צריך לחזור לומר הלל שלם וישמע הברכה מאחר להרחיק זבובים ודבורים וכדו’ דזה פוסל את הסוכה רק
שמברך. בסוכה אפשר לישון במיטת קומתיים על המיטה
התחתונה רק אם אין עשרה טפחים מהרצפה עד המיטה אם יעשו רשת ממין שכשר לסוכה יהא מותר להניחו
‘עושה שלום’ באמצע הלל גבי או מתחת הסכך.
העליונה.
מי שלא עשה ‘עושה שלום’ בסיום שמו”ע כיון שאחד
עומד מאחוריו וסיים ,כשעומד באמצע הלל ימתין
הנרדם אם צריך להעירו ישיבת הסוכה
מלעשות ‘עושה שלום’ עד סיום הלל ,אמנם לפני הנרדם חוץ לסוכה אי”צ להעיר אותו כדי שלא ישן חוץ מקום הדלקת נרות שבת ויו”ט
שמתחיל הלל יעקור רגליו במקומו. לסוכה ,אבל אם נרדם באיסור כגון שנשכב על מיטה בסוכות לכתחילה יש להדליק נרות שבת ויו”ט בסוכה
בבית צריך להעיר אותו. אולם עפ”י רוב אין מקום להדליק בסוכה או בחדר
אבל בתוך י”ב חודש בשמחת בית השואבה
ילד שנרדם הסמוך לסוכה ומאיר לתוך הסוכה באופן שאין חשש
אבל בתוך י”ב חודש על אביו ואמו אין לו להשתתף
בסוכות בשמחת בית השואבה אף אם זה בבית מדרשו ילד שהגיע לחינוך שנרדם חוץ לסוכה אי”צ להכניסו לשריפה לכן יש להדליק את הנרות במקום שמכינים
הקבוע ואינו משתתף בריקודים כיון דיש שם כלי שיר. לסוכה. את האוכל וראוי להדליק ביחד עם הנרות גם את
מצטער והולכי דרכים החשמל בסוכה ולכוין בברכה גם על החשמל שבסוכה.
דיני אתרוג ועדיף טפי להדליק בסוכה נרות חשמל שדולק ע”י
אם אפשר להכשיר אתרוג שרב פסל רואה שעומד לירד גשם בטריה שמיוחדים לכבוד שבת ויו”ט ביחד עם הנרות
רב שפסק על אתרוג שהוא פסול אם לא טעה בדבר אם נראה שעומד לירד גשם ורוצה ללכת לאכול או שמדליקים בבית במקום הכנת האוכל.
משנה וזה שאלה של שיקול הדעת אין חבירו רשאי לישון מ”מ חייב ללכת ולישן בסוכה עד שיתחיל לירד שני שולחנות צמודים בסוכה
להתיר. גשם ,ולא אמרינן שבכה”ג לא הטריחו אותו ללכת שני שולחנות צמודים שפרסו מעליהם מפה אחת הרי זה
לסוכה. נחשב כשולחן אחד שצריך להיות רוב השולחן בסוכה.
הרכבת זן חזו”א עם זן מרוקאי
ירדו גשמים בשינת הצהרים צלוחיות וסכו”ם מתי להוציאם
אין איסור להרכיב ב’ מיני אתרוגים כגון זן תימני וזן
מרוקאי וזן חזו”א וכדו’ בפרט דהחזו”א (כלאים סי’ ב’ בשינת הצהרים אם ירדו גשמים ויצא מסוכתו כשפסקו הצלוחיות וסכו”ם ובקבוקים ריקים של משקאות וכדו’
סק”ז) מסתפק אי איכא איסור להרכיב ב’ מיני פרי הדר. חייב לחזור לסוכה אף כשיש לו צער דרק בשינת הלילה אין צריך להקפיד להוציאם מהסוכה מיד לאחר גמר
הקילו שלא לחזור דזה צער גדול. האכילה אלא כמו שרגיל בביתו שאינו מקפיד להוציאם
אתרוג שחוטמו עקום
לשבת תחת מטריה מיד כשגמרו אלא רק לפני המנה הבאה או בסוף
אין ענין שלא לקחת אתרוג שחוטמו עקום.
היושב בסוכה תחת מטריה בשעת ירידת הגשמים מקיים הסעודה.
פיטם נגד העוקץ
מצות סוכה ,אולם זה הנהגה רק לגדולים וצדיקים. צדקה לעני כשהוא בסוכה
יש ענין להדר לקחת אתרוג שהפיטם מכוון כנגד העוקץ.
מצטער מחמת שאשתו מפחדת היושב בסוכה ונזדמן לו מצוה אחרת כגון עני שבא
היכן החוטם באתרוג כמגדל
אם אשתו מפחדת לישון לבד בבית בחג הסוכות מותר לביתו לבקש צדקה ,לא אמרינן בזה עוסק במצוה פטור
אתרוג שעשוי כמגדל שיש לו שני שיפועים ,החוטם לו לישון בבית.
מתחיל מהשיפוע העליון כלפי הפיטם. מן המצוה ויעזוב את הסוכה וילך לביתו לתת צדקה
המצטער מחמת אורחים לעני.
מקום החוטם כשהשיפוע אינו ישר
כשיש אורחים בסוכה ואחד מבני הבית רוצה ללכת כוס של ברכה מחוץ לסוכה
כשהשיפוע של האתרוג מתחיל מכל צד במקום אחר לישון חשיב כמצטער ופטור מן הסוכה דלא גרע
יש לילך אחר רוב היקפו שממקום שברוב הקיפו כבר בברית מילה בסוכות כשאין עושין את הברית בסוכה
ממצטער מחמת יתושים. מותר למברך הברכות לשתות רוב רביעית חוץ לסוכה.
משופע חשיב כחוטם אף במקום שעדיין אינו משופע.
אור שמפריע רופא שיהיה עייף אם ישן בסוכה
אתרוג עם בלעטלעך או גידול יפה
קטן שהגיע לחינוך שנמצא בסוכה עם אביו ואינו יכול רופא שיהיה עייף בעבודה אם יישן בסוכה פטור משינה
עדיף לקחת אתרוג בלי בלעטלעך אף שאינו גידול לישון אלא אם מכבים את האור ואביו רוצה ללמוד
יפה מלקחת אתרוג יפה עם בלעטלעך ,דאף דנקטינן בסוכה.
בסוכה באור ,שהאבא ישאר בסוכה ללמוד והבן ישן כזית ראשון בחלה מתוקה או עם דגים
דבלעטלעך הוא מראה אתרוג ואינו חשיב כמנומר בבית.
במראות כשרות ,אולם כיון שיש שיטות דהוי מראות את הכזית הראשון בליל סוכות אפשר לאכול ביחד עם
מצטער מחמת רעש שמחת בית השואבה הדגים וכדו’ וכן אפשר לאוכלו בחלה מתוקה כבשאר
כשרות והוי מנומר במראות כשרות לכן עדיף לקחת
אתרוג בלי בלעטלעך. מי שקשה לו להירדם בסוכה מחמת רעש משמחת בית שבת ויו”ט כדמבואר בצל”ח (פסחים דף קח א) דבסוכות
השואבה וכדו’ פטור מלישון בסוכה דחשיב מצטער. יכול לאכול הכזית מתובל בתבלין.
אתרוג שאינו ראוי לאכילה
בחורים שמגיעים לישיבה בסוכות נשים באכילת כזית ראשון
אתרוג שנעשה בו חיטוי וכעת אינו ראוי לאכילה מחמת
החומרים הרעילים ששפכו עליו אינו נפסל בכך. בחורים שמגיעים לישיבה בערב שמחת תורה והם לא נהגו הנשים לאכול כביצה בשיעור של כדי אכילת
עייפים מותר להם לישון חוץ לסוכה אף שהם ידעו שהם פרס בליל א’ של סוכות אף שישבו בסוכה.
מראה לבן באתרוג
עייפים ונסעו למקום שאין שם סוכה.
מראה לבן שפוסל באתרוג אינו מצוי ,דבדרך כלל הוי
בן חו”ל באר”י בשמיני עצרת אם נחשב מצטער ברכת ‘לישב בסוכה’
בלעטלך ,רק בלבן ביותר פוסל. ביושב בסוכה ז’ ימים
בן חו”ל באר”י בשמיני עצרת יש לו לאכול בסוכה ולא
דיני מראה שחור באתרוג מי שאינו יוצא כל הסוכה מהסוכה רק לנט”י ולבית
חשיב מצטער אם יצטרך לאכול שם לבד והבעה”ב
מראה שחור על בלעטלך פוסל. שמארחו אוכל עם בני ביתו בבית אמנם ראוי שיפסלו הכסא וכדו’ מברך ברכת לישב בסוכה רק פעם אחת
נקודה שחורה על הפיטם פוסל את אתרוג אף שהפיטם את הסוכה והמארח יאכל יחד עמו בסוכה אולם אי”צ בקידוש בליל א’ דיו”ט ואינו מברך על כל סעודה.
הוא כמראה עץ ,וה”ה על השושנתא. לישון בסוכה. על שינה
נקודה על האתרוג שנראה לעין כצבע שחור אבל אם אם מותר לישון באוטובוס הנכנס לסוכה לישן בלילה ואינו אוכל מזונות אין
מסתכלים בעיון רואים שזה צבע חום דינו כנקודה הנוסע באוטובוס וכדו’ בסוכות אף בתוך העיר אי”צ מברכים לישב בסוכה דלמעשה המנהג שרק על אכילה
שחורה. ליזהר לא לירדם דחשיב כהולכי דרכים. מברכים לישב בסוכה ובבית אאמו”ר מרן הגרש”ז
אתרוג שיש בו ג’ נקודות שחורות למטה מסביב לעוקץ ליסוע לטיול בחוה”מ סוכות למקום שאין סוכה אויערבאך זצוק”ל אכלו כביצה מזונות לפני השינה כדי
אינו חשיב כנתפשט ברוב היקפו אלא חשיב כצד אחד. לברך לישב בסוכה.
מותר לנסוע לטיולים בחוה”מ סוכות למקום שאין שם
נקודה שחורה על השושנתא של האתרוג אינו פוסל אף סוכה אף שעי”ז נפטר ממצות סוכה מדין הולכי דרכים. לאשה כשהשולחן בתוך הבית
דמחמירים על נקודה שחורה על הדד של הפיטם אף אשה שאוכלת בסוכה והשלחן בתוך הבית מותר לה
שהוא כמראה עץ. קדושת הסוכה ונוי סוכה לברך לישב בסוכה על אכילה זו שאין שייך גזירה זו
אתרוג שיש בחוטמו כמה נקודות קטנות וכל נקודה ניקוי תינוק בסוכה של שמא ימשך אחר שולחנו אצל אשה כיון שאף אם
בפני עצמה אינו פוסל כיון שאינו נראה לעין ,מ”מ כיון אין להחליף ולנקות תינוק מלוכלך בתוך הסוכה. תמשך לא תעבור בכך איסור ,שהרי אינה מחויבת
שנמצאים זה ליד זה והם נראים כמראב כתם שחור הר”ז להכניס גוי לסוכה לאכול בסוכה.
חשיב כנראה לעין וראוי להחמיר בזה. יש ענין ליזהר שגוי לא יכנס לסוכה. בהבדלה
נקודות שחורות באתרוג מלמטה סביב לעוקץ אינו פוסל קפנדריא בסוכה בהבדלה מברכים לישב בסוכה רק אם נשארים בסוכה
אף לדעה שניה בשו”ע (סי’ תרמח ס”י) דיש פוסלים לאחר הבדלה אולם אם מיד לאחר הבדלה יוצא מן
אפילו במיעוטו של צד אחד ,דההיתר אינו משום דחשיב מותר לעשות קפנדריא בסוכה.
נוי סוכה בעציץ ואגרטל הסוכה אין לברך לישב בסוכה.
צד אחד אלא כיון דזה מקום שאינו נראה בשעת נטילתו כשאינו אוכל פת
לכן אינו פוסל שם שינוי מראה. המניח עציץ או אגרטל על השלחן בסוכה אינו נאסר
מדין נוי סוכה. בסעודת צהרים אף שאוכל סעודה שלימה אם אין
שיעור האתרוג אוכלים פת או פת הבאה בכיסנין אין לברך לישב
יש להחמיר ששיעור אתרוג כשיעור שתי ביצים שלנו להוריד קישוטי סוכה מפני הגשמים
מותר להסיר בחול המועד את הנוי סוכה שעל גבי בסוכה.
דהיינו שיהיה בו מאה סמ”ק [חוץ מהעוקץ והפיטם] על שתיית מעט יין
וראוי לקחת יותר משיעור זה כיון שהרגילות דבמשך הדפנות או הסכך ,וכן את הסדינים מפני הגשמים וכדו’
ימי החג האתרוג מצטמק והביאור הלכה אף אם לא התנה על כך מערב יו”ט דהאיסור זה רק על שתיית לחיים בסוכה על מעט יין אין מברכים לישב
המשך בעמוד 3 להשתמש עם הנוי ,ורק בשבת ויו”ט אסור לטלטלם בסוכה.
רוממות | עמוד 2
בדין סוכה
ונראה לבאר דבסוכה תחת סוכה אין צד שיהא הסכך
העליון לסכך שהגג הוא התחתון ,וכל הצד להכשיר
תחת חבלי
כביסה רוממות +העיון דברי הב”ח והמשנ”ב והערה
הוא רק ע”י הסכך התחתון ,ובזה מבואר דאם יש
1
הרב יהודה לייב גרטנר גדולה מסוכה תחת האילן
אהל על גביו הוא פוסל הסוכה ,ומזה א .כתבו התוס’ (יז ,ב) להסתפק באופן
למד הרי”ף שהוא הדין אם יש אהל רבינו מרן ראש הישיבה הגר"א הכהן דויטש זצוק"ל שיש אויר פחות מג”ט וב’ טפחים
מתחתיו ,ואף דבישן תחת המיטה בדין סוכה מתחת חבלי כביסה ובדברי הב"ח והמשנ"ב בדין לבוד להחמיר סכ”פ מכל צד אי אמרינן לבוד לצרף
המיטה תחת הסכך מ”מ הוא שייך ב’ הסככים לד’ טפחים ,וכ’ דהיכא
לסוכה תחת סוכה ,ואף דהא פשיטא מחמת שהוא מבטל את צל התחתון ,ומשמע שבלא דאיכא ב’ סככים פסולים שאין בהם ד’
זה לא היתה הסוכה פסולה ,וכן נראה בראבי”ה שאם יניח אדם סכך מעל ביתו אין צד כלל שיועיל נימא דאי ביניהם טפחים ואיכא הפסק אויר פחות ג’
לבוד כסתום יהא סכך פסול ד’ לא אמרינן לבוד דלא שכתב שהוא מצד זה וזה גורם ,ונראה שהיינו נמי לו לסיכוך שתקרת הבית היא הגג ,ואין זה שייך
מחמת שהצל בא אף מן הסכך הפסול ,והיה מקום לסוכה תחת סוכה וכמשנ”ת ,חלוק ישן תחת המיטה אמרינן לבוד להחמיר.
להדחק בדברי הריטב”א דמה שכתב שהצל מהעליון בסוכה שהיא אהל עראי ועדיין הגג הוא הסכך ובהא שדנים כתוס’ דלא לומר דן והב”ח (סימן תרכו)
לבוד להחמיר ,וכתב לפ”ז באופן דאיכא קורות כוונתו רק לבאר את שיטת הראבי”ה ודעימיה נזקק להוכיח שאם יש אהל מפסיק הסוכה פסולה,
של הרעפים שהם פסולים לסיכוך אם הם רחוקים שהסכך הפסול מבטל את הסכך שכנגדו ,אבל אם ומבואר מדברי הרמב”ן דבסוכה תחת סוכה לעולם
פחות מג’ טפחים אחד מחברו אמרינן לבוד והסוכה יהא על פני כל הסוכה אף בל”ז זה היה פוסל ,אך לא התחתון הוא הגג.
משמע כן בדבריו שנראה דקאי שם אף על הרז”ה והנה לפי לשון הריטב”א ועוד מהראשונים דבעי פסולה.
ומהאי טעמא כתב המשנ”ב (תרכו סקי”ז) לצאת ידי דס”ל כשיטת התוס’ ,וכתב שאם הסוכה קדמה לאילן שיהא הצל מהעליון נראה פשוט דזה ודאי לא שייך
כל הספקות שלא לעשות סכך תחת קורות הרעפים כשרה הסוכה ,ואף ע”ז כתב שכיון שהצל מהעליון לפסול ע”י לבוד שאינו עושה צל ,אך עדיין יש לדון
שלא יהא לבוד ,והדבר נוגע למעשה באופן שיש ליכא נפק”מ מה קדם ומשמע שנקט כן אף בשי’ מדברי הרמב”ן שהוכיח מסוכה תחת סוכה דאיכא
חבלי כביסה מעל הסכך ואין ביניהם ג”ט דנימא התוס’ שגדר הפסול הוא מחמת שהצל מן העליון פסול של אהל אף מעל הסכך ובהא יש לדון לבוד
להחמיר שיחשב לאהל ,ועדיין יש לחלק בין אהל לבוד להחמיר ויהא סכ”פ ד’ טפחים ונהגו להחמיר הוא בא.
ונראה לבאר דאף דבקרא כתיב וסוכה תהיה לצל לקורות שאין ביניהם ג’ טפחים שמעל הסכך רק בזה.
יומם ,מ”מ יסוד ענינו של סכך שיהא תקרה וכשם אהל פוסל ויל”ע.
ביאור החילוק בין האהל העליון
דברי המשנ”ב והגרי”ש בזה דבעי ג’ דפנות בעי גג לסוכה ,ומלבד זאת צריך
שיהא הצל מהסכך ,וכשנבא לדון מה הגג של הסוכה לתחתון ודברי הראשונים
ב .ולולא דברי המשנ”ב נראה לחלק שבב”ח מיירי פשיטא שהסכך התחתון הוא הגג של הסוכה ,וכיון ד .והנה הב”ח עצמו מיירי כשמסכך מעל הקורות
דוקא באופן שהוא מסכך על הקורות ,ולא מיירי כלל שהוא סכך כשר ליכא חסרון בסיכוך הסוכה ,ועל ובכה”ג יש לדון לאסור מצד לבוד להחמיר,
כן נזקק הריטב”א לבאר שהצל מהעליון ורק מצד ובמשנ”ב כתב דאף מתחת הקורות ,ועיקר ההוכחה באופן שהלבוד להחמיר נמצא מעל הסכך.
זה הסוכה פסולה ,ואם היה להיפך שהסכך למעלה דלא כהמשנ”ב היא מכל סוכה תחת האילן שאף
ונראה להוכיח ולבאר הדברים דהנה במתני’ איתא
והסכ”פ הוא למטה אי נימא לבוד להחמיר יש לדון כשיש בה לבוד לא מצינו מי שיפסול מחמת כן היכא
שהעושה סוכתו תחת האילן פסולה הסוכה ,ושיטת
שזה יפסול מחמת שהגג הוא הסכ”פ שהוא תקרת שהאילן חמתו מרובה מצלתו ,אך לאחר שכן כתב
התוס’ דסוכה תחת האילן פסולה דוקא באופן שהאילן
הבית ,אבל באופן שהסכ”פ הוא למעלה יסוד הפסול המשנ”ב וכן נקטו פוסקי זמנינו הגרש”ז והגרי”ש
צילתה מרובה מחמתה או שהסכך עצמו אינו עושה
הוא מחמת שהצל מהעליון בא ,וע”י הלבוד לא נהיה צריך להחמיר בזה אך לולא דבריהם הדבר צ”ע.
שיהא צילתה מרובה מחמתה ובעי לצירוף הסכ”פ
ובשם הגרי”ש אלישיב כתבו שלא שייך לכפות את ודוקא בכה”ג הסוכה פסולה ,והראבי”ה והרבה צל ועל כן לא שייך לפסול מצד לבוד.
העליון להוריד את החבלי כביסה כיון שהוא חומרא מהראשונים פליגי [והביאם בשו”ע בתורת י”א]
של המשנ”ב ,ולא ברירא לי פסק זה דבאופן שיש הוכחה מהרמב”ן לחילוק בין וסברי דאף באופן שמצד הסכך עצמו צילתה מרובה
לו זכות מצד הדירה לעשות סוכה במקום זה שכן הסכך העליון לתחתון מחמתה ,מה שכנגד הסכך פסול הוא כמאן דליתא
ובעי שיהא צילתה מרובה מחמתה חוץ ממה שנגד ג .ונראה להוכיח דלעולם הגג חשיב הסכך התחתון קנה את הדירה בבניה וכדו’ ואנו נוהגים להחמיר
הסכך פסול ,והנה בהרבה מהאילנות אין בין הענפים מדברי הרמב”ן ,שהרי”ף כתב שהישן תחת המיטה כהמשנ”ב אמאי לא יוכל לכפות אותו שיוכל לקיים
ג’ טפחים וכן הוא בדרך כלל ,ולא אישתמיט בשום בסוכה לא יצא יד”ח דהוי כסוכה תחת סוכה ,וברמב”ן המצוה כתיקונה לכתחילה לצאת ידי כל השיטות
דוכתא לדון לבוד בין ענפי האילן לפסול הסוכה אף ביאר הדברים שכשם שסוכה תחת סוכה פסולה וכפי שפסק המשנ”ב ,וביותר שהוא מידת סדום
באופן שמצד ענפי האילן לחודייהו חמתה מרובה מחמת שיש מעליו אהל אף שהוא אוהל כשר ,כ”ש שמוריד כן רק לשבוע ואין זה פוגע לו בשימושים
היכא דאיכא אהל מתחת לסוכה ,ויש לעיין אמאי בתורת שותף. מצילתה והיא תמיהה גדולה על המשנ”ב.
והנה לשון הריטב”א וכמדומה שכן נקטו עוד לא כתב בפשיטות שכשם שסוכה תחת סוכה לא ובהא יש לדון כשעושה בחצר וכדו’ שאין לו זכות
מהראשונים בלשונם ,דהא שהסכך העליון פסול כשרה הסוכה ע”י הסכך העליון מחמת שיש אהל ממונית לעשות שם הסוכה וע”י כן לפגוע בחברו
הוא משום שהצל מן העליון והוא מבטל את הצל מתחתיו ,הוא הדין ישן תחת המטה בסוכה לא יצא אבל כשיש לו זכות לעשות בביתו סוכה אמאי לא
יוכל לחייבו להוריד זאת לשבוע ויל”ע. של התחתון ,ואין זה מצד שהוא סכך פסול אלא יד”ח בסכך העליון מחמת שיש אהל ביניהם.
.1מובא כאן בפרסום ראשון ,מתוך שיעור עם הערה לדינא בדין סוכה מתחת חבלי כביסה שיש לדון להקל אף לדעת הב"ח שחשש ללבוד להחמיר לולא דברי המשנ"ב ,וכפי שיעויין בפנים.
שיהא הימנק הרי זה חשיב כנחלקה התיומת והימנק,
ולכן בני אשכנז אין לוקחין לולב סגור בקורא שאולי
חג הסוכות
רוממות +ההוראה מחמיר כדעת החיי אדם דאם היה בו כביצה ונצטמק
פסול שאין זה הדר ,ואף דהחזו”א (או”ח סימן קמ”ח
נחלקה התיומת או שהוא הימנק. המשך מעמוד 1 ס”ק ח’) כתב דנצטמק לפחות מכביצה כשר ומברכין
גדר יבש וכשנשרף בשמש לולב עם ב’ תיומות ואחד מהם כפוף דינו כלולב שהעלה עליו ,וא”כ נאמר דאפשר לקחת אתרוג של מאה
גדר יבש בלולב הוא שנתייבש לגמרי בצבע לבן ,אבל העליון כפוף שפסול לדעת הר”ן. סמ”ק דאף אם יצטמק במשך ימי החג למ”ב כשר דנקט
נשרף בחום השמש והוא בצבע חום אינו חשיב כיבש, להדביק תיומת שנחלקה במעט דבק לעיקר הדין ששיעור אתרוג הוא כביצה שלנו ולחזו”א
אולם יש לבדוק היטב בנשרף מחום השמש אם אינו נחלקה התיומת מעט אם לא נחלק רובו וכן לא נעשה כשר דס”ל דנצטמק כשר מ”מ לא אמרינן הכי דזה שתי
נקטם. הימנק אפשר להדביקו בדבק כדי שלא יפתח יותר. מחלוקות שאינם קשורים אחד לשני ואנו מחמירים
נקטם הלולב כשנראה ע”י זכוכית מגדלת קוץ שיוצא מראש העלה בלולב בשניהם.
יש להחמיר ביום הראשון בנקטם הלולב אף אם רואים לולב שיוצא מראש העלה העליון קוץ ,הקוץ אינו נחשב להצהיב אתרוג ביו”ט
את זה רק ע”י זכוכית מגדלת שלא ליטלו ,ויש לדון כחלק מהעלה ואם נשבר הקוץ אין דינו כנקטם ראשו. אסור להכניס אתרוג לתפוחים ביו”ט כדי להצהיבו.
בזמנינו דהראיה נחלשה אם יש חיוב לבדוק את הלולב תיומת שהיא נמוכה מב’ העלין שבצדדיו אתרוג שהיה תחת המיטה
ע”י זכוכית מגדלת או די לבדוק היטב בעיניים עד כמה תיומת שהיא נמוכה משני העלין שבצדדיו אין בזה אתרוג ששהה תחת המיטה כשר לברכה ולא אמרינן
שאפשר לראות .וכ”ז ביום הראשון אבל בשאר ימים חסרון וזה לולב מהודר אולם יש להקפיד שגם שני דאינו ראוי לאכילה ,עיין בספר עין יצחק להגרי”א
שיעור נקטם היינו כשהקטימה נראית לכל אדם ,אבל העלין הגבוהים לא יהא נקטם או יבש ככל דיני התיומת. מקובנא.
אם אינה נראית אלא אחר עיון והסתכלות היטב אינו תיומת מתקפלת מעט
פסול ,וכ”ש שאין לפסול כלל אם אין זה נראה אלא ע”י דיני לולב
לולב שתיומתו האמצעית מתקפלת מעט כצורת שנוטה לולב עקום שישרוהו
זכוכית מגדלת .וכן מבואר בתשו’ רעק”א שבסו”ס דרוש קצת לאות ו’ זהו לולב מהודר לפי שזה נשאר סגור ואינו
וחידוש דכל פסולי הדר בלולב כל שאין נראה לעין אלא חשיב כפוף דזה לא כפוף כאגמון .אולם אם דומה ממש לולב עקום שישרוהו ע”י מכבש או תיקון אחר חוזר
צריך עיון והסתכלות היטב אינו פוסל ,ונקטם כתב במ”ב לאות ו’ אף שאינו כפוף כאגמון אינו לולב מהודר. הלולב להכשרו.
(סימן תרמ”ה ס”ק כ”ז) דפסול משום הדר. כשהתיומת מסתיים בזיגזג
לולב עם קורא בתיומת
להניח לולב תחת המיטה לולב שהתיומת מסתיים בזיגזג [שלשלת] אינו בכלל
לולב עם קורא בתיומת האמצעית אם הוא סגור היטב
מותר להניח את הלולב מתחת למיטה אף שמברכים על גם בלי הקורא אף שיש קצת קורא בין שתי העלין אין לולב הכווץ וזה לולב כשר.
המשך בעמוד 6
זה דרק אוכלים אין להניח תחת המיטה. בזה שום חשש ,אולם אם הקורא יפול יפתח התיומת או לולב עם ב’ תיומות כשאחד כפוף
רוממות | עמוד 3
לקבוע מחדש,
כיון שלא חסר
ריתחא
דאוריתא רוממות החידוד נטילת ד’
ממוסרי
הפרשה רוממות +הפרשה
הדבר בגוף מאיר הלוי זאב אפרים הרב בזה מינים 1
הגאון רבי דוד גולדשטוף שליט"א
החייב ,ואינו
דומה למטיל ציצית בבגד ג’ כנפות שם חסר
אחר זה יופי המלך והתלמיד חכם
א .כתב השו”ע (סימן תרנא סי”ב) דאם היו בגוף המחייב. ְּבכֹור ׁשֹורֹו ָה ָדר לֹו וְ ַק ְרנֵ י ְר ֵאם ַק ְרנָ יו (לג ,יז) .א] כתב רש”י‘ :שור כוחו
לאדם ד’ מינים מצויים בביתו ,ונטלם אחד ויעויין שם שמניח בצ”ע אם קבע מזוזה בימות קשה ואין קרניו נאות ,אבל ראם קרניו נאות ואין כוחו קשה ,נתן
אחר השני יצא יד”ח ,וברמ”א כתב דאם שח החג ,היינו שבעת הקביעה לא היה מחוייב, ליהושע כוחו של שור ויופי קרני ראם’ .ומצינו שהכתוב מחשיב ענין
ביניהם צריך לברך על כל אחד בנפרד ,וכתב האם בגמר החג יצטרך לקבוע מחדש או דסוף
המשנ”ב (סקנ”ו) דיברך על ההדסים “על נטילת כל סוף קבע בדבר שצורתו מחייבת. “מלֶ ְך ְּביָ ְפיֹו ֶּת ֱחזֶ ינָ ה ֵעינֶ יָך”היופי במלכים ,כדכתיב בישעיהו (לג ,יז) ֶ
עץ עבות” וכן שאר המינים. (ראה רד”ק ומלבי”ם) .וכלפי דוד נאמר (שמואל א’ טז ,יב) “יְ ֵפה ֵעינַ יִ ם
שהחיינו על הלל ויש לעיין באדם שנטל לולב ללא הדסים, וְ טֹוב ר ִֹאי” ,וכתב הרד”ק ‘והספור הזה להודיע כי הגון היה למלכות
ולאחר זמן שבא לטול ההדסים צריך לברך ה .יש לעיין מדוע לא מברכים ‘שהחיינו’ על כי יפה תואר היה’ ,ועוד .והדבר טעון ביאור מה ענין היופי למלכות.
עליהם בנפרד כדלעיל ,האם יכול לצאת יד”ח אמירת ההלל דיו”ט א’ דסוכות.
מאדם שמברך “על נטילת לולב” על כל הד’ ואמנם בכל ר”ח לא מברכים שהחיינו ,אך ביאור הדבר ,על פי מה שכתב בספר החינוך (מצוה רעה) ‘רוב פעולות
מינים ,מחד גיסא הרי מטבע הברכה שהוא על זה הביא המג”א (סי’ תכ”ב סק”ה) בשם בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן .שבהיות האדם
צריך לברך כעת אינו “על נטילת לולב” ,וא”כ האבודרהם “מה שאין מברכים זמן על הלל מפני חשוב במראהו ,וטוב במעשיו ,ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה,
לא יכול לצאת מהמברך על נטילת לולב ,שפעמים החודשים חסרים והוי תוך שלשים”, בעיני כל רואיו .ואם יהיה בהפך מזה ,פחּות בצורתו ומשונה באיבריו,
ומאידך הברכה של השני “על נטילת לולב” היא ובזה מתבאר ששוב לא חילקו בין ר”ח שבא אף שהוא ישר בדרכיו ,לא יאותו פעולותיו כל כך אל לב רואיו’.
אחר חודש חסר לר”ח הבא אחר חודש מלא, ברכה על כל הד’ מינים וכלול שם גם הדסים.
מעתה ,כיון שהמלך מנהיג את העם ,ראוי לו להיות יפה מראה על
ואולי תלוי בהגדרת שומע כעונה ,דחקרו אך עכ”פ ביו”ט סוכות – שבא חודש וחצי אחר
האחרונים אם השומע הוא כאומר ממש מילות שאמרו הלל [היינו בר”ח אלול] א”כ מדוע לא מנת שיתקבלו דבריו באוזני העם.
הברכה ,או שיוצא יד”ח ותו לא .די”ל דאם הוא תיקנו שהחיינו על אמירתו. והנה אמרו חכמים (גיטין סב ,א) ש’מאן מלכי רבנן’ ,ואכן שנינו
כאומר המילים הרי שאמר ברכה לא טובה ,כי וכתב האבודרהם (‘ברכת המצוות ומשפטיהם’) במסכת אבות (פ”ו מ”ח) ש’הנוי נאה לצדיקים ונאה לעולם’ .ולפי
אצלו לא טוב לומר “על נטילת לולב” ,אך אם “וי”ל דקריאת ההלל של מועדים די לו בזמן דברי החינוך יש לבאר שהוא נאה לצדיקים מפני שהוא נאה לעולם,
יוצא יד”ח בברכת השני הרי שיד”ח בברכה שאומר במועד” ,ולדבריו יוצא הלכה למעשה ועל כן ישמעו בקולם ,שהרי החכמים כמלכים ,כמו שאמרו חכמים
על הדסים ,כיון שאצל המברך ברכה זו פטרה דלכתחילה יש לכון בעת אמירת ‘שהחיינו’
בליל יו”ט גם על ההלל של שחרית. ההדסים .וצ”ע. (מו”ק ו ,א) שצורבא מרבנן ‘כל מילי דמתא עליה רמיא’.
עוד יל”ע אם תלוי בגדר הא דשאר המינים ואמנם בזה גופא יש לדון ,דיש מקום לומר דכיון “חכְ ַמת ָא ָדם ָּת ִאיר ָּפנָ יו” .וכתב ועל החכמים נאמר (קהלת ח ,א) ָ
נפטרים בברכת הלולב ,אם כבירך עליהם ,או דהלל הוא ברכה והודאה על היום ,והיינו שהוא המהר”ל (נדרים נ ,ב) ש’אין זה יופי גשמי ,אלא אור נבדל הראוי לבעל
חלק מדיני היום עצמו [ולא כמו מצוה נפרדת שהם רק נפטרים.
שכל’ .וכתב בספר חרדים (מצוות התלויות בארץ פ”ד) ש’כשזכה אדם
ב .בנדון הנ”ל ,בהיו לו כל המינים אלא שנוטל שיש ביום כמצה ולולב] א”כ שמברך שהחיינו
בזה אחר זה ,וכגון שנטל הלולב הראשון ,יש על היום ממילא נפטר שהחיינו על ההלל ,ואפי’ שהחכמה נקרא ‘חוכמתו’ ,מיד אור השכינה מאיר פניו’ .ומיוחד
לחקור מתי נחשב שיצא ידי חובת הלולב ,לכתחילה לא צריך לכוון .ויש לדון בזה. הדבר לעמל התורה כדאיתא באבות דרבי נתן (א’ פכ”ד) על הנאמר
אם בעת שנטלו [אלא שתלוי בנטילת שאר מּור ָתּה ּכְ לִ י ָפז” ,ש’כל העמל בתורה ומקיימה ,פניו “ּות ָ
באיוב (כח ,יז) ְ
ליל א’ דסוכות לכזית פת ושינה המינים] ,או בעת שגמר ליטול כל הד’ [וגם בזה מצהיבות כפז’.
ו .כתב הגאון הצדיק ר”ש דביליצקי זצ”ל (‘קצת יש לחקור אם מכאן ולהבא ,או למפרע].
ויש לומר בזה נפק”מ ,אם היה הלולב גזול ,הנהגות מר’ דוד בהרן’) שמרן ר”ד בהרן זצ”ל ויש להגדיר הדבר ,האם היופי נדרש לשם השגת החכמה עד שננעלת
ודינא שלא יוצא יד”ח בגזול (שו”ע סימן תרמט הידר בליל סוכות לאכול הכזית-כביצה הראשון הדלת בפני אנשים מכוערים מללמוד ולהתעלות בתורה ,הלא זה
ס”א) ,וגם לאחר יאוש אינו יוד”ח שהוא מצוה עם דבש או דג וכד’ ,שסבר דבעי ‘כעין תדורו’, ודאי אינו נכון.
הבאה בעבירה ,והוסיף השו”ע שאם קנאו לאחר וכתב הגרש”ד זצ”ל שזה לא כמנהג העולם ב] והנה ,איתא בגמרא (תענית ז ,א) שאמר רבי יהושע בן חנניה
היאוש יד”ח .ומעתה יל”ע בנטל לולב גזול ,להקפיד לאכול דוקא בלי כלום משום דטעם
וקודם נטילת המין האחרון קנה מהבעלים ,רשות מבטל טעם מצוה .והרוצה לצאת יד”ח שהחכמה נשמרת דוקא בכלי מכוער ,ומה שמצינו אנשים נאים
דאם נומר שיוצא יד”ח בלולב רק בנטילת המין לכו”ע – יאכל קודם עם דג וסלט וכד’ ,ואח”כ חכמים‘ ,אי הוו סנו ,טפי הוו גמירי’ .ופירש רש”י ,שאם היו מכוערים,
האחרון ,אפשר דבכה”ג יוצא יד”ח [ויש להרחיב יאכל ללא כלום ,ודומי’ ליסוד הגר”ח דלא שייך היו לומדים יותר ,לפי ‘שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו ,ובא לידי
בזה ולחקור אם פסול ד’מצוה הבאה בעבירה’ לקיים הידור מצוה אחר שקיים המצוה ,וה”נ שכחה’.
הוא פסול וחיסרון במעשה מצוה ,או בחלות אם יאכל קודם ללא כלום ייד”ח ודאי ,ושוב לא
קיום המצוה ,ואי נחדש שהוא פסול במעשה יוכל לקיים ההידור דר”ד בהרן .ע”כ. והתוספות פירשו ‘שאם היו שונאים היופי -היו תלמידי חכמים ביותר’,
מצוה א”כ בנדו”ד לא יד”ח גם להצד שיוצא ויעויין היטב בצל”ח (פסחים קח ,א) דמבואר ופירש המהרש”א (נדרים נ ,ב) לפי ‘שדברי תורה אין מתקיימין אלא
יד”ח רק בסוף ,כיון דסכ”ס מעשה המצוה היה בהדי’ בדבריו “ובסוכות יכול לאכול הכזית במי שדעתו שפלה ,ואיש הנאה ויפה דרכו להגיס דעתו (ראה נזיר
פת מתובל בתבלין ובמיני מתיקה” וחזינן דלא בעבירה]. ד ,ב)’ .נמצא לדברי התוספות שהדבר בידיהם להיות חכמים יותר.
ג .כתב מרנא החזו”א (או”ח הלכ’ לולב סי’ קמ”ט חשש לביטול טעם מצוה. ונראה שגם רש”י שכתב ‘אי אפשר’ ,היינו שקשה הדבר ,וכמו שכתבו
אות א) חידוש נשגב ,דכמו דאפשר ליטול ד’ וידוע מה שכתב המהרי”ל (הובא ברמ”א סימן התוספות (נדה ה ,ב) על הנאמר בגמ’ ‘אי אפשר’ ,ש’לאו אי אפשר
המינים בזה אחר זה ,ה”נ יכול ליטול ב’ בדי תרלט ס”ג) דבעי לאכול בלילה דוקא ,ועד כלל קאמר ,אלא כלומר קרוב לודאי’ (וראה רש”י קידושין לא ,ב ד”ה
חצות ,ושלא לאכול מחצות ערב סוכות ,הכל ערבות וג’ ענפי הדסים בזה אחר זה ,יעוי”ש.
וברמב”ם (פ”ז ה”ז) אחר שמפרט הג’ מינים דומיא דמצה [ומקור מה שכתב שצריך לאכול אשרי).
כתב “ושלשה בדי הדס ואם רצה להוסיף בהדס המצה כשהוא תאב הוא מירושלמי סוכה ב ,א מכל מקום מבואר מדבריהם שאדרבא ,הכיעור יפה לחכמה ,והיפה
כדי שתהיה אגודה גדולה מוסיף ונויי מצוה ז ,א] צריך לשנוא היופי .ויש להבין כיצד משתלבים הדברים יחד -האם
הוא אבל שאר המינים אין מוסיפין ...ואם ומעתה יל”ע אם גם בעי שיהיה הפת שייכת לו, החכם צריך יופי או לשנוא את היופי.
הוסיף גורע” וביאור דבריו דלמד גדר דין הדס דומיא דמצה.
שמצוותו ‘אגודת הדסים’ ,ושלש הוא המינימום [ובלקט יושר (עמוד קמד א) כתב “ואינו ישן אמנם לפי החינוך הדברים מתיישבים .כי הייחס ליופי מתחלק
בערב סוכות בצהרים כדי שיוכל לישון לתיאבון שיהיה אגודה ,אך יכול להוסיף. לשנים -החכם עצמו צריך לשנוא אותו על מנת שלא יגיס ליבו
ומעתה דן ת”ח אחד מה הדין לשיטת הרמב”ם בלילה כי בסוכה השינה קובע עיקר הדירה”]. ויאבד תורתו .אבל כלפי הציבור יש מעלה בהיותו יפה ,שבכך
– שיכול להוסיף ,כהחזו”א ,היינו שנטל ד’ ענפי יתקבלו דבריו.
יו”ט ראשון בשבת הדס בזה אחר זה ,אם בכה”ג יהיה בל תוסיף [או
ז .בגמ’ (סוכה יא ,ב לג ,א) גבי הדס שגדלו עליו שגורע בכל הג’]. אמנם בזה יפה כוח החכם מכוח המלך .שהחכם אף אם הוא מכוער,
ענבים ,ודינא דמתני’ דאם ענביו מרובות על על ידי עמל התורה חוכמתו מאירה פניו ,והם מצהיבות כפז ,ומחמת
עליו פסול ,ונחלקו בגמ’ במיעט הענבים ביו”ט במזוזה העשוי מן ולא תעשה כן בני האדם שומעים בקולו .וזהו שאמרו (חגיגה טו ,ב) ‘שאם דומה
ד .מצוי ביותר שמקום הסוכה הוא במרפסת אם כשר או לא .ולס”ד בגמ’ נחלקו אם יש דיחוי הרב למלאך ה’ צבאות יבקשו תורה מפיהו’ .וקשה כיצד ידעו אם הוא
או בחדר עם גג נפתח ,והנה דינא הוא דסוכה במצוות או לא ,ופירש”י (ד”ה ולולב) ‘איצטריך דומה למלאך ,וכי מי ראה מלאך לדמות אליו .אמנם הביאור הוא
פטורה ממזוזה [הובא במשנ”ב סימן תרכו למינקט ביו”ט משום דאי לאו דקדש היום אכתי
סקכ”א] ,דהיא דירת ארעי .ומעתה יש לעיין לא חל עליה זמן מצוה ולא שם מצוה למקריי’ שמכוח חוכמתו אור השכינה שורה על פניו.
אם במקום שעשו סוכה בחדר או מרפסת דחוי” ,והיינו דבעת שהתקדש יו”ט אז נחשב
וכד’ ולאחר החג מתחייב אותו המקום מחדש תחילת זמן המצוה ,ואם בזמן זה היו ענביו עמל התורה
במזוזה שחוזר להיות חדר מגורים רגיל ,וא”כ מרובות שוב שייך לדון בזה שהמצווה נדחתה. ַאף ח ֵֹבב ַע ִּמים ּכָ ל ְקד ָֹׁשיו ְּביָ ֶדָך וְ ֵהם ֻּתּכּו לְ ַרגְ לֶ ָך יִ ָּׂשא ִמ ַּד ְּבר ֶֹתיָך (לג ,ג).
נחוש ל’תעשה ולא מן העשוי’ ויצטרכו להוריד ומעתה יל”ע בשנה זו שחל יו”ט א’ בשבת, א] דרשו בגמרא (ב”ב ח ,א) ‘וְ ֵהם ֻּתּכּו לְ ַרגְ לֶ ָך -אלו תלמידי חכמים
דתקנו חז”ל שלא ליטול לולב במדינה ,ונמצא המזוזה ולקבוע אותה מחדש. שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה’ .ויש
ויעויין היטב בבאר היטב (סימן תרכו) וב’תוספת אדם במרחק גדול מירושלים באופן שלא לעיין מהי המעלה שמכתת רגליו ,והרי אין זה אלא הכנה למצווה.
ביכורים’ לביכורי יעקב (סימן תרכה) שהביאו יוכל כלל להגיע לירושלים ביו”ט ,והיו ענבים
בזה פלוגתת גדולי האחרונים זיע”א ,דהפרי מרובות בהדס ,ועבר וליקט ביו”ט [היינו באופן ומה שמצינו שכר פסיעות בתפילה (סוטה כב ,א) ,כתב המהר”ל
חדש סבר שאכן צריכים לקבוע המזוזה מחדש ,שבליל א’ דחוה”מ כבר היה מתוקן] ,ויל”ע (נתיב העבודה פ”ה) דהיינו דווקא בתפילה .ונראה פשוט שיש ללומד
ומאידך בשו”ת ארבעה טורי אבן חלק ,וסברתו מה קובע לאדם זה את זמן המצוה יו”ט או א’ תורה לילך לבית מדרש קרוב ולא להרבות בשכר פסיעות ולהתבטל
שכיון שנקבע בזמן שהיה חייב כדין שוב לא דחוה”מ. מלימודו (וכ”כ השדי חמד ח”א נה).
נפקע ,ובתוספת ביכורים חלק על סברא זו ויל”ע טובא ,משום דרש”י נקט שהזמן הקובע
הוא התקדש היום ,ולכאורה היה צריך להיות דסוף כל סוף כיום חדר זה פטור ממזוזה. ב] אמנם באמת איתא בגמרא (מנחות ז ,א) שאבימי שכח מסכתא
ולהלכה נקט התוספת ביכורים שלא צריך שהזמן הקובע הוא בוקר של יו”ט ,דבליל
המשך בעמוד 6 המשך בעמוד 16 כתביו
מתוך כתביו
מעובד מתוך
.1.1מעובד
רוממות | עמוד 4
חג הסוכות
ולכן בהכרח מתקיימת השמחה של מצוה רק ע”י הלויים
וע”י החסידים ואנשי מעשה.
ושמחת
תורה רוממות +הזמנים חג הסוכות 'זמן שמחתנו'
1
משולחן המערכת שמחת בית השואבה לדעת הרמב”ם
כתב הרמב”ם (פ”ח מהל’ לולב הי”ב) ‘אף על פי שכל
רוממות עבודת יום שמיני עצרת מרן הגאב"ד הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א המועדות מצוה לשמוח בהן ,בחג הסוכות היתה במקדש
שמיני עצרת – השלמת ּוׂש ַמ ְח ֶּתם לִ ְפנֵ י ה'
יום שמחה יתירה שנאמר (ויקרא כג ,מ) ְ
ֹלקיכֶ ם ִׁש ְב ַעת יָ ִמים' וכו’.
ֱא ֵ
לחרות בגוף ובנפש לכל השנה ,בחג השבועות ‘זמן מתן
ונעילת ירח האיתנים
2
תורתנו’ ההשפעה היא להמשיך הארת התורה ,בראש ובהמשך (הט”ו) כתב ‘השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה
“על זֹאת יִ ְת ַּפּלֵ ל ּכָ ל ָח ִסיד ֵאלֶ יָך לְ ֵעת
דוד המלך ע”ה אמר ַ השנה ויום הכיפורים נמשך הארתם להתעוררות יראת ה’ ובאהבת האל שצוה בהן עבודה גדולה היא וכל המונע
ְמצֹא” (תהלים לב ,ו) ודרשו חז”ל (ב”ר צב ,ב) ‘לְ ֵעת ְמצֹא - לכל השנה ,וממילא כך הוא גם בחג הסוכות שנקרא ‘זמן עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כח ,מז)
לעת מיצוי היום’ ,והיינו בעת היציאה מקדושת היום ,וכגון שמחתנו’ כי ממנו השפעת השמחה לכל השנה ,והיינו מכח ּובטּוב לֵ ָבב' וכו’. ֹלקיָך ְּב ִׂש ְמ ָחה ְ
ַּת ַחת ֲא ֶׁשר ֹלא ָע ַב ְד ָּת ֶאת ה’ ֱא ֶ
במוצאי שבתות וימים טובים שמתפלל אז על ההמשך השמחה המיוחדת שיש בו לפני ה’ ,וביותר שיש בו לעולם ובפשטות נתבאר בדבריו שני דיני שמחה חלוקים זה מזה,
שתהא הקדושה אחוזה בו לא תיפרד ממנו. שמחה מיוחדת כמ”ש במטה משה (סימן תתקמ) כיון שהוא שהשמחה שדיבר עליה בתחילה הלא היא שמחת בית
ועל דרך מאמר חז”ל (זוה”ק ח”ג קעג ,א הובא בשערי תשובה בא אחר הימים הנוראים -ימי היראה והתשובה -שנמחלו השואבה שהיתה במקדש היא שמחה של חג הסוכות ,והוא
סימן רצ סק”א) שכאשר הנשמה יתירה חוזרת אחר השבת בהם עונותיהם של ישראל ,והרי זה כהוצאת הזבלים חיוב בפני עצמו בלא שייכות לאיזה מצוה [ודלא כפירש”י
למקומה שואל אותה הקב”ה מה חידוש נתחדש לה בתורה מהיכלו של המלך. במתני’ (ריש פרק החליל) ששמחת בית השואבה היא היתה
בהיותה בעוה”ז ,היינו חידוש שנחקק בה ,וברור שכל חיזוק ואף השמחה בחג המצות ובחג השבועות שרשה בשמחת שמחה בניסוך המים ,והיינו שמחה של מצוה ,אבל בדברי
באיזה מדה טובה ג”כ הוא בכלל חידוש זה. חג הסוכות ,ולכן בו נאמרו הפסוקים בענין מצות השמחה הרמב”ם לא משמע כן שלא הזכיר ענין ניסוך המים].
ועל דרך זה אף יום שמיני עצרת הוא ג”כ ‘מיצוי’ כל ירח [ולכן סוכות הוא החג הראשון לסדר מנין החדשים של
האיתנים וכל תקופת ימי התשובה מתחילת חודש אלול. שנת החמה ,ומאידך הוא אחרון לפי מנין החדשים של
שמחה בעשיית המצוות
בּוׁשּה וַ ִּת ְׂש ַחק
ורבינו הגר”א ז”ל פירש הכתוב “עֹז וְ ָה ָדר לְ ָ שנת הלבנה ,היינו משום שיש בו ב’ צדדים כנ”ל ,שלענין ואילו חיוב השמחה שכתב אח”כ הוא ענין כללי בעבודת
לְ יֹום ַא ֲחרֹון” (משלי לא ,כה) “עֹז” זה ראש השנה“ ,וְ ָה ָדר” זה השפעת חרות ותורה הוא אחרון כי בזה הוא יונק מפסח ה’ לענין אופן מעשה המצוה שלא יעשנה בהכרח מחמת
יום הכיפורים“ ,וַ ִּת ְׂש ַחק לְ יֹום ַא ֲחרֹון” זה שמיני עצרת ,ע”כ ושבועות ,ואילו מצד השפעת השמחה הוא הראשון שהם “ע ְבדּו ֶאת ה’ ְּב ִׂש ְמ ָחה”
אונס אלא מתוך שמחה וכמו שנאמר ִ
דבריו ,ומבואר שיום זה הוא תכליתו של כל ירח האיתנים, יונקים ממנו]. (תהלים ק ,ב) ,וכמו שכתב במגיד משנה שם; דברי רבינו
וממילא הוא התכלית של כל השנה כולה. וממילא מובן שהשפעת השמחה מחג הסוכות לכל השנה מבוארים בכ”מ בגמרא ,ובבמה מדליקין (שבת ל ,ב) אמרו
“ע ְבדּו
היינו גם לענין השמחה בקיום המצוות הנאמר בכתוב ִ “וְ ִׁש ַּב ְח ִּתי ֲאנִ י ֶאת ַה ִּׂש ְמ ָחה” (קהלת ח ,טו) זו שמחה של
“מה ּיָ פּוועוד דרשו חז”ל (תיקו”ז תיקון נח דף צב ,ב) הפסוק ַ
ֶאת ה’ ְּב ִׂש ְמ ָחה” ,ולכן הרמב”ם אחר שהזכיר השמחה יתירה מצוה ,ועיקר הדבר הוא שאין ראוי לו לאדם לעשות המצות
ְפ ָע ַמיִ ְך ַּבּנְ ָעלִ ים” (שה”ש ז ,ב) שהכונה לנעילת החגים הזמנים
של חג הסוכות ,דיבר מענין השמחה של מצוה ,להורות מצד שהן חובה עליו והוא מוכרח ואנוס בעשייתן אלא
והמועדים ,וא”כ ביום זה שהוא זמן נעילת כל המועדים
כי הדרך לזכות תמיד לשמחה של מצוה הוא מהשפעת חייב לעשותן והוא שמח בעשייתן ,ויעשה הטוב מצד שהוא
שמתחילת חדש אלול בודאי אנו מוכרחים שיתקיים בנו
השמחה של חג הסוכות. טוב ויבחר באמת מצד שהוא אמת ויקל בעיניו טרחן ויבין
“מה ּיָ פּו ְפ ָע ַמיִ ְך” כלומר שלא להישאר כמקודם ולא לחזור ַ
כי לכך נוצר לשמש את קונו וכשהוא עושה מה שנברא
לשגרת סדר יום כפי שהי’ קודם לכן ,אלא בחיזוק וחידוש
ההנהגה. ‘שמחה יתירה’ במצות הלולב בשבילו ישמח ויגיל לפי ששמחת שאר דברים תלוים
ואמנם באמת עדיין יש לעיין עוד בדברי הרמב”ם שהרי בדברים בטלים שאינן קיימים אבל השמחה בעשיית המצות
וביום זה נשלם תכלית התשובה השלימה ,ובכלל זה הדרגה ובלמידת התורה והחכמה היא השמחה האמיתית .וזהו
שגילו לנו חז”ל (ויק”ר ל ,ג) שהקב”ה מקבל את כל השבים לענין השמחה יתירה שבחג הסוכות הביא הרמב”ם הפסוק
ֹלקיכֶ ם ִׁש ְב ַעת יָ ִמים" ,והרי כתוב זה
“ּוׂש ַמ ְח ֶּתם לִ ְפנֵ י ה’ ֱא ֵ
ְ ששלמה בדרכי מוסרו שבח שמחת החכמה ואמר (משלי
אליו ובורא אותם כבריה חדשה ,ולכך קורין ביום זה בתורה “ּבנִ י ִאם ָחכַ ם לִ ֶּבָך יִ ְׂש ַמח לִ ִּבי גַ ם ָאנִ י”.
כג ,טו) ְ
פרשת סדר הבריאה של מעשה בראשית להורות ענין זה נאמר בתורה לענין מצות נטילת לולב ,וכמבואר בגמרא
שאנו כבריה חדשה ,וע”י ששואפים לדרגה זו ממילא זוכים (סוכה מג ,א) שלמדים מזה חיוב לולב במקדש כל שבעה,
ועוד יש להקשות מהסוגיא דריש פרק החליל דתנן ששמחת
ב’ חלקים הנ”ל באהבת ה’ ויראת ה’
לזה. וזהו על דרך מה שמצינו כמו כן גם בענין אהבת ה’ ויראת
בית השואבה אינו דוחה שבת ויום טוב ,ובגמ’ נתבאר הטעם
התפילה ביום זה על עבודת ה’ כיון שאי”ז ‘עבודה’ [כמו שיר הקרבנות] אלא רק ‘שמחה’, ה’ ,דהנה יש עיקר המצוות המחויבות של אהבה ויראה
בפני עצמם וכמו שמנה הרמב”ם בספר המצוות -במצוה
ובודאי אחר כל הימים הקדושים הללו נצרך התפלה ביתר ובפירש”י מבואר יותר כיון שזה רק משום חביבות המצוה
של ניסוך המים ,אבל באמת לדברי הרמב”ם ששמחה זו ג’ ‘שציונו באהבתו יתעלה’ ,וזה נלמד מהכתוב “וְ ָא ַה ְב ָּת ֵאת
שאת לדעת במה להתחזק בכדי שרושם קדושת הימים ֹלקיָך" (דברים ו ,ה) ,ומצוה ד’ ‘שציונו להאמין יראתו ה’ ֱא ֶ
יאה ִמ ַּמ ְסּגֵ ר נַ ְפ ִׁשי”
“הֹוצ ָ
ִ הללו ישאר בו ,ולהתפלל אל השי”ת היא מצוה בפני עצמה א”כ מדוע לא ידחה מצוה זו איסור
שבות ,והרי אין שבות במקדש. “את ה’ יתעלה ולהתפחד ממנו וכו’ וזהו אמרו (שם יג) ֶ
(תהלים קמב ,ח) שכח הימים הקדושים ישפיע עליו ללמוד ֹלקיָך ִּת ָירא” ,ואולם מלבד זאת נוסף עוד גם ענין אהבה ֱא ֶ
איך להוציא הנפש ממסגר היצר. ועל כרחך מוכח מכל זה דאכן אף להרמב”ם שלא היתה “ע ְבדּו ֶאת ויראה בקיום המצוות ובעבודת ה’ ,וכמו שכתוב ִ
והלא נתייחד יום זה של שמיני עצרת בסגולת התפילה שמחה זו שייכת לניסוך המים ,מ”מ היא לא היתה שמחה “ע ְבדּו ֶאת ה’ ה’ ְּב ִׂש ְמ ָחה” ,והיינו מתוך אהבה ,וכתוב עוד ִ
וכדאיתא בזוה”ק (ח”ג לב ,א) על שמחת יום שמיני בפני עצמה ממש אלא היא היתה קשורה במצות נטילת ְּביִ ְר ָאה” (תהלים ב ,יא) ,ובתיקו”ז (תיקון י’ דף כה ,ב) מבואר
עצרת ‘ובההוא חדוותא לא משתכחי במלכא אלא ישראל לולב המיוחדת שהיתה במקדש ,וכמו שהביא לענין זה שהיראה והאהבה הם כשני כנפים אשר על ידם התורה
בלחודייהו ,ומאן דיתיב עם מלכא ונטל ליה בלחודיה כל הכתוב המדבר מענין השמחה בלולב שבמקדש ,ולכן והמצוות עולים למעלה.
מה דבעי שאיל ויהיב ליה’ והיינו שכל מה שישאל בו האדם אי”ז דוחה שבת ויו”ט ,וכעין פירש”י ,וממילא מבואר מה
שהמשיך הרמב”ם וסיים ענין השמחה בעשיית המצוות וכו’. ֹלהיָך ׁש ֵֹאל ֵמ ִע ָּמְך ּכִ י ִאם
“מה ה’ ֱא ֶ וע”ז אמר משה רבינו ָ
מהקב”ה מתקבל. ֹלקיָך וגו' ּולְ ַא ֲה ָבה אֹתֹו” (דברים י ,יב) היינו לְ יִ ְר ָאה ֶאת ה' ֱא ֶ
והחכם עיניו בראשו להשתדל ביום זה בתפלה ביתר שאת השמחה בקרבן ע”י הכהנים והלויים על היראה ואהבה בעבודת ה’ כי עיקר יראת ואהבת ה’
על עניני עבודת ה’ יותר משאר ימים טובים כי הלא עיקר הם חיובים ככל המצוות שנאמרים בלשון ציווי ואכן נאמרו
סגולת קבלת התפילה ביום זה הוא מכח ‘דיתיב עם מלכא ואלא הטעם שלא פירש הרמב”ם שמחה זו במצות נטילת
הלולב -יש לבאר עפ”י מה שמצינו מבואר בזוה”ק (ויקרא ֹלקיָך
"את ה' ֱא ֶ ֹלקיָך" וכן ֶ
כבר בכתובים “וְ ָא ַה ְב ָּת ֵאת ה’ ֱא ֶ
ונטל ליה בלחודיה’ ,והכונה בזה שמרגיש האדם אפסיות ִּת ָירא" ,וכנזכר לעיל ,ועכ"פ לא שייך בהם כ"כ הלשון "ה'
עצמו ואין אצלו מאומה מלבד מציאותו ית’ ,ואין שום קיום “ע ְבדּו ֶאת ה’ ְּב ִׂש ְמ ָחה” שלמדים מזה שלעולם
ח ,א) עה”כ ִ
צריך האדם שיהא עבודתו את ה’ מתוך שמחה ,והקשה ֹלקיָך ׁש ֵֹאל ֵמ ִע ָּמְך" ,אלא דזה קאי על היראה ואהבה בקיום ֱא ֶ
לענין אחר מלבד רצון בוראו ,וזה אחר ההכנה הראוי’ בימי המצוות שזה נחשב רק בגדר רצון העליון ,וכך הוא נקרא
“א ָּתהחודש תשרי עד שביום שמיני עצרת זוכים לגילוי ַ בזוה”ק איך שייך שעבודת הקרבן תהא כך ,והרי אדם זה
שמביא קרבן על שחטא בודאי הוא ברוח שבורה ועצובה, ֹלקיָך ׁש ֵֹאל ֵמ ִע ָּמְך".
אשר “ה’ ֱא ֶ
ֹלקים ֵאין עֹוד ִמּלְ ַבּדֹו” (דברים ד, ָה ְר ֵא ָת לָ ַד ַעת ּכִ י ה' הּוא ָה ֱא ִ ובזה מתבאר גם ענין השתי פרשיות של קריאת שמע
לה) ,ולכן ‘כל מה דבעי שאיל ויהיב ליה’ כי אין בקשותינו והיכן היא שמחתו? ,ותירץ שאכן הכהנים והלויים בשירם
ובזמרם הם משלימים השמחה ,ע”כ ,ומבואר לכאורה דאף ֹלקיָך",
שבפרשה ראשונה כתוב מצות “וְ ָא ַה ְב ָּת ֵאת ה’ ֱא ֶ
כי אם שיתן לנו הקב”ה רוח אלקים. ואח"כ בפרשה שניה -פרשת והיה אם שמוע -שוב כתוב
ענין השמחה שבעבודת ה’ וקיום המצוות הנלמד מהפסוק
והנה כבר יסדו הקדמונים לקבל בזמן תקיעת שופר קבלה ֹלקיכֶ ם” (שם יא ,יג) ,וכבר העירו על כפל “לְ ַא ֲה ָבה ֶאת ה’ ֱא ֵ
“ע ְבדּו ֶאת ה’ ְּב ִׂש ְמ ָחה” אינו צריך להיות דוקא שמחה בעצם
ִ
באיזה ענין שיוכל להחזיק בה במשך כל השנה ,ובודאי הדברים ,ולפי הנ”ל י”ל שמצות “וְ ָא ַה ְב ָּת” מדבר על עיקר
אופן קיום מעשה המצוה ממש ,שהרי פוק חזי שמועיל לזה
כל אחד קיבל על עצמו קבלה טובה ,אמנם ישנה קבלה מצות אהבה בפנ”ע ,ואילו אח”כ בפסוק “לְ ַא ֲה ָבה ֶאת ה’
אף שמחת הכהנים והלויים ואע”פ שבעל הקרבן עצמו הוא
כללית הנצרכת להעמיד את האדם ,להמשיך בזה את חיזוק ֹלקיכֶ ם” מדובר מענין אהבת ה’ בקיום המצוות ,ולכן אף ֱא ֵ
ברוח שבורה ,אלא עיקר הענין הוא שתהא המצוה נעשית
עבודת הימים הנוראים בהתקרבות אל ה’ בתורה ובתפילה הם נחלקו לשני פרשיות.
מתוך רוח של שמחה ,וזה מתקיים אף ע”י הכהנים והלויים
בכל אופן ובכל ענין ,ושום קושי לא יעמוד מנגד להתרפות
שלוחי דרחמנא בקיום המצוה. ‘זמן שמחתנו’ -השפעת שמחה לכל השנה
בעבודה.
זהירות מיצה”ר בשעה זו הלולב במקדש מתוך השמחה ואמנם יש להתבונן דמ”מ הרמב”ם הסמיך כאן שני עניני
וכך יש לומר אף בענין השמחה יתירה שהיתה במקדש בחג שמחה אלו ,ומשמע שיש שייכות ביניהם.
ויש לדעת שכשבאים לתכלית הזמנים הנעלים אז היצר אלא יש לבאר בזה דהנה ידוע הקושיא מדוע חג הסוכות
הסוכות שהיא היתה נובעת ממצות נטילת הלולב ,ומתוך
מפריע להתעלות ,וכמו שמצינו במוצאי יום הכיפורים נקרא בלשון חז”ל ‘זמן שמחתנו’ יותר מכל שאר החגים,
שמחה זו היה מתקיים מצות הלולב ,ואי”צ שתהא השמחה
שכתב הרמ”א (סימן תרכד ס”ה) שהמדקדקים מתחילים ואע”פ שבכולם יש מצות השמחה ,וכבר עמדו בזה
דוקא בגוף קיום מצות הלולב.
מיד בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה ,ובאלף הקדמונים [ואין לתרץ מעיקר דברי הרמב”ם דהיינו משום
המגן על המט”א (סקט”ו) כתב ‘כי היות שהיצה”ר מתקנא וביותר נראה דאף דוקא כך היה צורת השמחה שבמצות
נטילת הלולב שבמקדש שהיא היתה שמחה כללית ולא השמחה יתירה בחג הסוכות שזה מבואר בדבריו שהיה כן
בנו ומבקש להפיל אותנו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, דוקא במקדש] ,ויש שתירצו משום שהפסוק בתורה שכתוב
ע”כ יזהר תיכף להתחיל במצוה ע”ד קדמיה לרשיעא עד לא בעצם קיום מעשה המצוה ,וכן שהיו רק החסידים ואנשי
מעשה מרקדין ושרים ,והלויים מנגנים ,וכל העם רק רואים, בו מצות השמחה נאמר לענין חג הסוכות ,והן אמנם
יקדמוך (ב”ר עה ,א)’. שלמדים ממנו לשאר רגלים ,מ”מ לכן סוכות דוקא נקרא
דהסיבה בזה כעין מ”ש בזוה”ק הנ”ל גבי עבודת הקרבנות
וכמו”כ אחר סיום חג הסוכות וכל מצותיו -בשמחה, ‘זמן שמחתנו’ ,אמנם באמת זה גופא צריך טעם מדוע עיקר
שבעל הקרבן עצמו צריך להיות ברוח נשברה ,ורק הכהנים
בישיבה בסוכה ובארבעת המינים וכו’ שנתרומם בהן האדם המצוה נאמרה בתורה לגבי חג הסוכות.
והלויים יכולים להשלים השמחה ,וכך גם בענין הלולב לגבי
לדרגות רוחנית גבוהות ,בשעה נשגבה זו עומד היצר להפיל וכבר נודע לבאר בזה דהנה סגולת המועדים אשר כל חג
כל ישראל שהרי יש חיוב מורא מקדש ,וב’יהי רצון’ שבסיום
האדם ,וצריך זהירות גדולה בעינא פקיחא שלא לאבד כל וחג יש לו השפעה והארה מיוחדת הממשיכים ממנו לכל
תפילת שמו”ע אומרים ‘ושם נעבדך ביראה כימי עולם’,
הקנינים שהשיג בימים הללו. ימות השנה -בחג המצות שהוא ‘זמן חרותנו’ יש השפעה
.2נערך מתוך מאמר שנאמר ע"י מרן שליט"א בשנים קודמות. .1נערך מתוך שיעור מיוחד שנאמר בימי החג.
רוממות | עמוד 5
תורה ממעונה יש לומר בכל המנינים חצי קדיש בסיום
חג הסוכות
רוממות +ההוראה דיני הדס וערבה
הקריאה. המשך מעמוד 3 אם החלק הרך בהדס מצטרף לשיעור
לתת לישראל ראשון כשכל הכהנים קיבלו עליה מי שיש לו בידו פלסטר ואינו יכול להורידו הרי זה בטל החלק הרך שבבד ההדס בראשו מצטרף לשיעור שלושה
בשמחת תורה אם כל הכהנים כבר קיבלו עליה אפשר ליד ואינו חוצץ בשעת נטילת לולב, טפחים[ .ומ”מ עי’ בס’ אמרי מאיר (עמ’ קכו-קלא) בשם
לתת לישראל ראשון בקריאות שעושים כדי להשלים בן חו”ל ביו”ט שני לצרף ערבה שנתלשה ביו”ט רבינו שליט”א שמ”מ יש הידור לא לצרף את החלק הרך
העליות לכולם. בן חו”ל בא”י יכול לצרף לד’ מינים ערבה שנתלשה (הירוק) לשיעור ,משום שיטת האגלי טל מלאכת קוצר
כשכל הלוים קיבלו עליה ויש כהנים שלא קיבלו מי יעלה ביו”ט שני כיון שנתלשה בהיתר ע”י בן א”י. סי’ לב סקנ”ט אות יא שהחמיר בזה].
ללוי כסכוס הלולב בנענועים אם צריך שראש העלה יגיע לשורש שלמעלה ממנו
בשמחת תורה מהקריאה השניה ואילך שאין בו לוי לא נהגו לעשות בנענועים עם הלולב כסכוס בעלין. בהדסים ראוי להקפיד שאין נחשב לעבות אא”כ ראש
שעדיין לא עלה לתורה ויש כהנים שעדיין לא עלו נשים בנענועים העלה התחתון מגיע לשורש העלה שלמעלה הימנו.
לתורה יש לתת ללוי עוד פעם עליה כל פעם שכהן עולה
ראשון. נשים שנוטלות לולב אין נוהגות לעשות נענועים לכל הדס שיש בו כתמים שחורים
הצדדים. הדס שיש עליו כתמים שחורים אינו פסול משום נימור
לתת עליה לכהן ולוי קטנים לפני ישראל גדולים
שימוש בהושענות שכבר חבטו בהם אף שמצינו נימור בהדר בענבים שחורות.
בשמחת תורה בקריאות שעושים כדי להשלים העליות
לכולם אפשר לתת עליה לכהן ולוי קטנים לפני אין להשתמש להושענות בהושענות שכבר חבטו בהם אם יש להדר בערבה עם לבלוב
הישראלים הגדולים. אף שנשארו בהכשרם. אין ענין להדר לקחת ערבה עם לבלוב כשברור שאינו
מנין שיש הרבה כהנים ההקפות והריקודים בש”ת נקטם.
בשמחת תורה מנין שיש בו הרבה כהנים או הרבה לוים להכניס ילדות לעזרת גברים בהקפות דיני ארבעת המינים ונטילתם
אין לתת עליות לכהן אחר כהן או לוי אחר לוי. מגיל ארבע אין להכניס ילדות לעזרת גברים בבית לבטל לימודו כדי לחפש ד’ מינים
מהיכן יתחיל הקריאה כשנשארו חמשה אנשים שלא קיבלו הכנסת בשמחת תורה אף שהיא לבושה בצניעות. יש לבטל לימודו כדי לחפש ד’ מינים מהודרים אף כשיש
עליה לסרב לרקוד עם ס”ת פסול כשרים ומהודרים קצת לפניו.
בסוף הקריאה בשמחת תורה כשנשארו פחות מחמשה בשמחת תורה אם רוצים לתת לו ס”ת פסול להקפה לקנות ד’ מינים מכספי מעשר
אנשים שעדיין לא קיבלו עליה אין צריך להתחיל את מותר לו לסרב ולבקש ס”ת כשר. אין לקנות ארבעת המינים מהודרים מכספי מעשר -
הקריאה בפעם האחרון מוזאת הברכה אלא יכולים מנין שאין לו ס”ת להקיף בספרי קודש דהיינו אף את התוספת מה שצריך להוסיף על מהודר
להתחיל כפי המנין העליות שעדיין צריכים כגון להתחיל מד’ מינים כשרים.
בשמחת תורה אם אין להם ס”ת מ”מ יש ענין לעשות
מוליוסף אמר וגו’ וכדו’.
הקפות מסביב לבימה ויקחו בידיהם ספרי קודש. אם עדיף ד’ מינים שלו או של חבירו יותר מהודר
קריה”ת לאחר התפילה כדי לתת עליות לכולם
לשבת בביהכ”נ בהקפות עדיף לברך על ד’ מינים כשרים משלו מלברך על של
בשמחת תורה אין לעשות קריאת התורה לאחר התפילה אחרים אף שהם יותר מהודרים .והיינו בכל חג הסוכות
אסור לשבת בבית הכנסת בשעת הקפות בלי ס”ת ביד.
כדי לתת עליות לכל מי שלא קיבל עליה דנוהגים לעשות ולאו דוקא ביום הראשון.
הוספות כדי לתת לכולם עליות אולם אין להוציא מיוחד אם בריקודים יש להקפיד שלא יהא גבו כלפי הס”ת
בהכנסת ס”ת או בשמחת תורה וכה”ג אין צריך להקפיד פסול חסר וגידול נאה או גידול שאינו נאה שיש בו פסול
ס”ת לזה ולקרוא עוד פעם כיון שכבר כולם יצאו יד”ח
לראות שלא יהא גבו כלפי הס”ת או שיהא מחיצה בינו חסר
קריאת התורה בקריאה שבתוך התפילה.
לס”ת דבכה”ג אינו חשיב בזיון שגבו כלפי הס”ת. עדיף לקחת ד’ מינים בשאר ימים שאין בהם פסול חסר
ביהכ”נ שיש בו ס”ת אחד לתת חתן תורה ובראשית לב’
אם אבל תוך י”ב חודש מותר לרקוד בשמח”ת ואין גידולו נאה מלקחת ד’ מינים בגידול נאה ויש בהם
כהנים
אבל בתוך י”ב חודש על אביו ואמו אין לו לרקוד פסול חסר.
בית כנסת שיש בו רק ס”ת אחד מכל מקום אפשר לתת
בהקפות בשמחת תורה רק יכול לקחת הקפה עם הס”ת. פסולי לקיחה תמה בשאר ימים
חתן תורה לכהן אחד וחתן בראשית לכהן שני ומפטיר
לכהן שלישי. לכבד בהקפה אב ובן או ב’ אחים זה אחר זה פסולי לקיחה תמה אף שפסולים רק ביום הראשון
אפשר לכבד בהקפה בשמחת תורה אב ובן או שני אחים וכשרים בשאר ימים מ”מ ראוי להדר לא לצאת בהם ידי
אבל בתוך י”ב חודש בתפילת גשם
זה אחר זה דכל הקפידא זה רק בעליה לתורה. חובת ד’ מינים בשאר ימים.
מי שמתפלל בקביעות בשבתות ויו”ט תפילות מסוימות
ליטול לולב שתחוב בבקבוקי מים
לפני העמוד כגון מוסף בשבת מברכים ומוסף ביו”ט
א’ של פסח ומוסף של שמחת תורה משום תפילת טל
קריאת התורה בשמחת תורה מותר ליטול לולב ביחד עם הבקבוקים הקטנים עם המים
וגשם מ”מ כשהוא אבל בתוך י”ב חודש על אביו ואמו אמירת י”ג מידות בהוצאת הס”ת בשמח”ת שתוחבים לתוכם את ההדסים והערבות ואין בזה משום
או בתוך שלושים על שאר קרוביו שלא יגש לפני העמוד אצלינו בשמחת תורה אין נוהגים לומר י”ג מידות בל תוסיף.
אף שהוא רב ביהכ”נ ואין בזה משום אבילות בפרהסיא. בהוצאת הס”ת לקריאת התורה ,אולם יש להחזיר את אופן אחיזת הד’ מינים בהקפה
השתתפות אבל תוך י”ב בקידוש שבת בראשית הס”ת לארון קודש ולחזור ולהוציאם לקריאת התורה בשעת ההקפה יש לאחוז את הלולב בימין והאתרוג
ולומר בריך שמיה. בשמאל וכן הקפיד על זה אאמו”ר מרן הגרש”ז
כשעושים קידוש של חתן בראשית בשבת בראשית או נח
וכדו’ ג”כ מותר לאבל בתוך י”ב חודש להשתתף בקידוש מאיזה גיל נותנים לקטנים עליה אויערבאך זצוק”ל [ומו”ח מרן הגרי”ש אלישיב זצוק”ל
כמו שמותר לו להשתתף בקידוש בשמחת תורה. בשמחת תורה נותנים עליה לקטנים מגיל שיכולים לומר לא הקפיד על זה].
את הברכות ולקרוא ביחד עם הבעל קורא ,ואם אינם אם צריך להחזיק הס”ת בהקפה
יכולים שיעלו רק לכל הנערים. יש לכל הציבור ד’ מינים ואין שם אבלים יניחו את
מניני קריה”ת שמתחלקים אם אומרים בכולם חצי קדיש הס”ת על הבימה בשעת אמירת ההושענות ואי”צ שאחד
בשמחת תורה אם יש מניני קריאת התורה רק עד מעונה מהציבור יניח את ד’ מיניו ויחזיק את הס”ת.
ואח”כ נכנסים לביהכ”נ הגדול ורק שם קוראים לחתן מי שיש בידו פלסטר
[ולמעשה הכרעת מו”ר מרן הגר”מ גרוס שליט”א (דרשת
שבת שובה האי שתא) דכיון דהפוסקים סתמו בזה,
ריתחא
דאוריתא רוממות החידוד יו”ט עדיין לא הגיע זמן המצוה ,ולכאורה מוכח דזמן
המצוה אינו זמן המצוה בפועל אלא יום חג הסוכות,
אזלינן בתר מה שנקט המשנ”ב הנ”ל ,ולמעשה יחזור המשך מעמוד 4 ולכך אפשר דגם בנדו”ד התקדש יום הסוכות יקבע אפ’
ויקדש פעם שלישית]. במדינה .וצ”ע.
ח .כתבו הראשונים (בעל המאור סוף פסחים) בטעם שלא מברכים ‘שהחיינו’ על ספירת
שכחה להזכיר שבת בהדלקת נרות העומר משום שמצוות הספירה היא זכר למקדש ,ויש בזה עגמת נפש ,וע”כ לא שייך
י .דבר לא רחוק ,שמרוב העסק סביב ענייני החג ,ואוירת היו”ט שיש בבית ,בעת הדלקת לברך שהחיינו על דבר שהוא עגמת נפש.
ומעתה יש לברר דבשנה כזו ,שלא נוטלים אלא רק ביום א’ דחוה”מ ,ואיתא דכל מה הנרות בער”ש ערב י”ט תשכח האשה ותברך ‘אקבמ”ו להדליק נר של יו”ט’ ולא תזכיר
שנוטלים לולב בחוה”מ הוא זכר למקדש ,וא”כ איך מברכים שהחיינו על נטילת לולב כלל את שבת ,ויל”ע אם שייך לברך אחרי זה ,וא”כ עד מתי [או שיצטרכו להדליק נרות
אחרים לכבוד שבת]. בט”ז תשרי.
וראשי הפרקים בנדון זה ,דיל”ע האם שייך להגדיר הנרות כמצוה מתמשכת ,דלכא’
כיון דיסוד הנרות שיהיה אור ,אפשר שכל זמן שמאירים יש בזה קיום של עצם המצוה שכח להזכיר שבת בקידוש
ט .בקידוש ליל שבת ויו”ט מזכירים שבת ויו”ט ,ויל”ע בשכח שבת ,וחוזר ומקדש ,ויהיה שייך לברך [כמו המברך על ציצית אע”פ שכבר לבש אותה] .וא”כ יל”ע מתי
הוא זמן קיום מצות נרות השבת ,ויש סברא לומר דאין זה כל זמן שדולקים ,אלא ובקידוש השני שכח יו”ט ,אם יצטרך לחזור ולקדש קידוש שלישי.
ויסוד השאלה ממה דנקט המשנ”ב (סימן קפח סקכ”ט) את דברי המג”א ,דגבי ברכת הקיום הוא שכשנכס שבת הבית יהיה מסודר ומואר ,וזה מכלל צורת קבלת השבת
המזון ששכח הזכרה אחת ,אותה ברכת המזון “נתבטל לגמרי” ,והיוצא מהדברים דאם [וכמו שיש מצוה להכין המאכלים בער”ש ,ואינו משום שבשבת אי אפשר לבשל ,אלא
שכח בתחילה רצה והחליצנו ,וחוזר ומברך ,והרי שצריך להזכיר יעלה ויבוא [אע”פ שחלק מצורת כניסת השבת שמתוכננים אליה ,וראיה מדברי הגמ’ (סנהדרין סה ,ב)
שבברכהמ”ז הראשון הזכיר] שהראשון הבתטל ,ואם בברכה השניה שכח יעלה ויבוא ,דר”ח ור”א היו מכינים עגלא תלתא בכל ער”ש ע”י ספר יצירה ,ולכא’ מדוע לא הכינו
יצטרך לחזור ולברך פעם שלישית ,יעוי”ש היטב .ולפי”ז לכא’ גם גבי קידוש אם שכח בשבת עצמה [אא”כ נומר שיש בזה איסור ,ואכמ”ל] ,וא”כ גם אי נימא שהדלקת נ”ש
הוא מצוה מתמשכת ,והיה אפשר לברך גם אחרי זה ,אך להנ”ל י”ל דכל זה רק עד בקידוש השני מה שהזכיר כבר בראשון יצטרך לשלש הקידוש.
ואמנם יל”ע ולחלק ,דגבי ברכת המזון ,החיוב המוטל על האדם הוא לברך ברכה אחת זמן כניסת השבת ,אך אחרי השקיעה כבר אין קיום בעצם הנר[ .ויעויין לשון הזוה”ק
על המזון ,ואם חיסר משהו בברכה ,שייך לומר שהברכה כמאן דליתא ולכך צריך לחזור (עקב רעב ,ב) שכולל ענין הדלקת נ”ש בכלל ‘לקבלא גבירתה בכמה נהורין ...ובכמה
ולהזכיר כל ההזכרות ,אך בקידוש לכא’ צריך לקדש את השבת ,ולקדש את היו”ט ,ענוגין ולבושים שפירים וביתא מתקנא בכמה מאני בהסיבה ’...ונראה דסבר דנר שבת
ובעצם הם ב’ דינים נפרדים ,ואם קידש ואמר רק שבת הרי שייד”ח בקידוש השבת ,הוא מצורת קבלת השבת ,ואמנם בשו”ת הרא”ש (כלל ה’ סימן ח) משמע דסבר דענין
וצריך לחזור ולקדש היו”ט ,אך את קידוש השבת לא הספיד [והיינו דיש לחקור אם הדלקת נ”ש ‘להרבות בנרות בשבתות ויו”ט לשמחה ולא לאורה’ .ויל”ע בכל זה .וכן
אכן יש ב’ דינים הא’ לקדש השבת והא’ לקדש היו”ט ,או דבשבת יו”ט יש חפצא אחר יל”ע במקום ששכחו להזכיר יו”ט אם בזה פשיטא שיברכו גם בליל יו”ט .ואכמ”ל[ .ויעוין
שו”ת התעוררות תשובה ח”א סימן קיב] בקידוש – לקדש את שבת יו”ט] .ויל”ע.
רוממות | עמוד 6
השתוקקות יותר מעצם החיים .ואיך שיהיה תכונת
ההשתוקקות שייכת לסוגית המים ,ושרשה בהבדלה
ניסוך המים
וחג הסוכות רוממות +המצוות מצוה חשובה מששת ימי בראשית
בין מים למים ,שהמים התחתונים נכספים לשוב המערכת משולחן ובאה א .בגמ’ סוכה (נ ,ב) אמר ר”נ מצוה חשובה היא
לקירבתו ית’ כמשנ”ת. מששת ימי בראשית ,ופירש”י שיתין נבראו מששת
הגאון רבי אהרן י .כהן שליט"א ימי בראשית לקבל הנסכים ע”כ ,והקשה המהרש”א
ובמדרש (ב”ר שם) דה’מחלוקת’ שנעשה ע”י הרקיע הרי ניסוך היין של כל יום היה יורד ג”כ לשיתין הללו,
הוא “לתיקונו של עולם וישובו” ,דאכן כל מערכת מראשי ישיבת כנסת יצחק-חדרה ובמה היא מצוה חשובה יותר מניסוך דכל השנה ,והיא
העבודה של האדם ,שרשו בהבדלת המים ע”י הרקיע, תמיהה נשגבה.
דהלא תכלית בריאתו של האדם הוא להגיע
אל הדבקות בו’ ית’ ,ושלמות הדבקות הוא חג הסוכות וניסוך המים – עומק הקירוב שאחר הריחוק שואבין רוח הקדש
דוקא ע”י הריחוק ,שעי”כ משתוקק לדבקה בו ב .בירושלמי (פ”ה דסוכה) א”ר יהושע בן לוי
ית’ כ’אבן השואבת’ ,והכיסופין גורמים לעוצם למה נקרא שמה ‘בית שואבה’ שמשם שואבים רוח ריחוק זה גופא מוליד את הכיסופין וההשתוקקות
הקודש ,ובפשוטו אינו נוגע לעצם ניסוך המים ,אלא להתקרב ,ומתוך כך הדבקות היא ביתר עוז ,כדוגמת הדבקות ,וכ”ז הוא תולדה מהבדלת המים התחתונים מן
מפאת רוב הפלגת השמחה שם ,וכפשטות התוס’ שם תקופת האירוסין שאינו רק תקופת הכנה מעשית ,העליונים כמש”נ בעז”ה.
וז”ל בירושלמי מפרש שמשם שואבים רוח הקודש אלא עיקרו הוא זמן של ‘השתוקקות’ ,דהיא כבר קנויה ויעוין עוד בביאור הגר”א לת”ז (קסז ,א) מים דרכן לדבק,
לו בקנין גמור ,ובפועל היא בבית אביה ומרוחקת וכל דיבוק כגון קמח לעשות עיסה מתדבק במים ,ואש שהשכינה שורה מתוך שמחה עכ”ל.
אך לכאורה תימה למה נקרא שמו ‘בית השואבה’ ממנו ,ומצב זה גורם להשתוקקות להתקרב בפועל ,דרכו להתפרד שכל דבר שנשרף מתפרד וכו’ ע”כ ,וכ”כ
על שם כך ,הלא אי”ז תוכן השמחה ,אלא תוצאה מן והשתוקקות זו יוצרת את החיבור והדבקות בשלמות עוד בביאורי אגדות ברכות (לט ,א) עיי”ש ,זהו הציור
השמחה ,וכל שמחה של מצוה [בדרגת שמחה כזו] כידוע .כן הריחוק של האדם מבוראו בעולם השפל ,החיצוני של החיבור שחל ע”י המים ,וציורו הפנימי הוא
מה שנתבאר. דוקא זה יוצר את עוצם החיבור והדבקות בו ית’.
היתה מביאה לידי כך ,וגם המקרא ‘ושאבתם מים
בששון’ מורה על היותו שייך לניסוך המים ,דאותו והוא הענין הנזכר שימי היראה הם ‘הכשר’ לימי
ניסוך המים -חיבור המים, המקרא העוסק בשאיבת המים מן השילוח ,מתפרש האהבה ,דהנהגת הדין והמשפט הוא ‘ריחוק’ מסוים ,וכן
חיבור כנס”י עם הקב”ה על שאיבת רוח הקדש ,הרי שהזכיה לרוה”ק הוא מכח המורא של האדם ממשפטו ית’ היא תחושה של ‘ריחוק’,
כלשון הפסוק “מרחוק ה’ נראה לי” (ירמיהו לא ,ב) ,אך ניסוך המים ,והענין צ”ב.
ח .וע”פ האמור יובן היטב מצות ניסוך המים ,דהנה
דוקא ריחוק זה הוא המוליד את הגעגועים של נפש
איתא בתענית (כה ,ב) כשמנסכין המים בחג ,תהום
אומר לחבירו אבע מימך ,קול שני רעים אני שומע וכו’,
הישראלית להתקרב אליו ולדבקה בו. שני חלקי החודש -יראה
שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך ,ופירש”י שבעלי במקום ב) (לד, בברכות אמרו דהנה עומק, וביתר ואהבה ,זכר ונקבה
ג .נקדים ונתבונן בכללות החודש השביעי ירח האתנים ,תשובה עומדין צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד‘ ,תהום אל תהום’ -מים העליונים ומים התחתונים
דהנה החודש מורכב משני מערכות ,חלקו הראשון :שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב ,ברישא לרחוק [‘צנוריך’ -אותן שני ספלים] עכ”ל ,ומבואר דבניסוך
ימים של דין ומשפט ,ועבודה של יראת ה’ ,וחלקו השני :והדר לקרוב ע”כ ,וגדולי האחרונים ז”ל העמידוהו המים מתחברים שנית המים העליונים והתחתונים ,באופן
ימים של גילוי אהבתו ית’ אל עמו ,ועבודה של אהבת ב’תשובה מאהבה’ שזדונות נעשות לו כזכויות [כ”כ שמתבטל כאן ההבדלה והריחוק של המים התחתונים,
ה’ ,והם לכאו’ תכונות נפרדות ,ורק משלימות זו את מהרש”א יומא פו ,ב ,והתורת חיים סנהדרין צט ,א ועוד] ,וחוזרים להיות ‘קדם מלכא’.
ולא בכדי מוגדר כאן הבעל-תשובה “רחוק” ,דבהיותו
וע”פ מה שנתבאר דההבדלה בין מים למים הוא שורש זו ,כדבריהם “עבוד מאהבה עבוד מיראה ,שאם באת
חוטא ורחוק מן הקב”ה התעוררה נפשו להשתוקק
החילוק והריחוק של האדם מבוראו ,דהוא שורש לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט”.
לקירבתו ית’ ,והריחוק הוא שהוליד את ההשתוקקות
המחלוקת ,הרי החיבור של המים שנית הוא ביטוי האדם, קומת כלל וכן ידוע ששני תכונות אלו הם
ואת עוצמת האיחוד ,ולכן עומד במקום גבוה וקרוב
לחיבור של כלל ישראל עם הקב”ה .וניתנה מצוה זו
דקיום רמ”ח מ”ע הם מכח תכונת האהבה ,והפרישה יותר מן הצדיק הגמור.
בחג הסוכות ,שהוא זמן של אהבה וקירוב ,שהקב”ה משס”ה ל”ת הוא מכח תכונת היראה ,כמש”כ הרמב”ן
(יתרו בדיבור דזכור) ,ומבין שניהם נשלמים התרי”ג של וזהו ענין ה’תשובה מאהבה’ בימי הסוכות המבואר מכניס את ישראל בצל שכינתו ,וזהו עומק השמחה
האדם ,באופן שב’ חלקי החודש שנבנים תכונות היראה בספה”ק ,שהחוטא שהתרחק מבוראו ר”ל ,מתעורר במצות ניסוך המים שמבטא את הקירבה והאיחוד של
והאהבה הם שלמות קומת האדם ,וכן מבואר בקדמונים להשתוקק שוב לקרבתו ואהבתו ,מגיע לקירוב ודבקות ישראל עם הקב”ה.
עליונה יותר ,באופן שהקירוב המיוחד שבחג הסוכות
והן הן דברי חז”ל הק’ בזוה”ק (פנחס רנט ,א) ‘מים רבים בתוכן הבנין הכללי של כנסת ישראל בב’ חלקי החודש.
הוא תוצאה מקבלת התשובה ביוה”כ.
לא יוכלו לכבות את האהבה’ ,אילין אינון מים די מנסכי
ישראל בחדוה וברחימו דקב”ה ,דכתיב ושאבתם מים שורש הריחוק וההשתוקקות - ימים הנוראים הכשר לקירוב של חג הסוכות
בששון עכ”ל ,דאכן ניסוך המים הוא עומק האהבה ד .אמנם באמת גם חלקו הראשון הם ימי רצון
והדבקות בהשי”ת. ברקיע המבדיל בין מים למים מופלגים‘ ,דרשו ה’ בהמצאו’ ,ותכלית הרצון ביוה”כ
המהרש”א (ר”פ החליל) מבאר את גודל שמחת בית ‘ריחוק’ של לקבל התשובה ולכפר עוון ,הרי שגם ימי הדין אינם ז .והנה שורש הדבר שהאדם נברא במצב
‘שמאל דוחה’ ,ואדרבא הם במשל ‘שמאלו תחת לראשי’ ומשתוקק לקרבתו ,הוא ברקיע שנברא ביום שני ,השואבה ע”פ הגמ’ תענית הנ”ל דניסוך המים מעורר
שהוא ציור של חיבוק וקירוב ,אלא רק בהגבלה מסוימת ה’מבדיל בין מים למים’ ,כמ”ש בר”ה (לא ,א) דביום את שפע הגשמים של המים העליונים ,והגשמים הם
של ‘שמאל’ .ותוכן עניינם שהם הכשר להגיע לקירוב ראשון היה הקב”ה יחיד בעולמו ,ובשני ‘חילק חיים לעולם עיי”ש ,אך זהו הציור החיצוני של הדברים,
ולאהבה ,כמפורש בקדמונים ז”ל שהתוכן של ימי מעשיו ומלך עליהם’ ,כלומר דכאן התחיל המציאות ופנימיותו הוא האיחוד בין הקב”ה וישראל כמשנ”ת.
המשפט הוא לתכלית החיבור בין כנסת ישראל לקב”ה שהנבראים מחולקים ומובדלים ממנו ית’ ,כמו שנחלקו
מצוה חשובה מששת ימי בראשית בשמיני עצרת .ונשמע מינה לעבודת האדם ,שעבודת המים התחתונים מן העליונים ,ונבדלו ממנו ית’ ,ובב”ר
היראה בימי הדין היא הכשר להגיע לתוקף האהבה בימי (פ”ד ,ו) דהוא יום שנברא בו המחלוקת ,וביום שלישי ט .ומעתה מבואר היטב הפיוס של המים התחתונים,
‘גילה תבל בחכמתו והכין תבל לעדתו’ ,שהוכן כאן שדוקא הריחוק שלהם הוא ההכשר לעוצם החיבור, החג ושמ”ע.
אמנם הענין צ”ב במה היראה הוא הכשר לחיבור מקום לאדם להפקיע את ההבדלה ,ולקרב את עצמו ומתקיים בכך כל תכלית האדם בעולמו ,שנברא
בהסתר וריחוק כדי להגיע למעמקי החיבור עם בוראו ולדבקות בין כנסת ישראל לקב”ה ,הלא הם תכונות ואת כלל הבריאה לבורא ית’.
ההבדלה של המים התחתונים גרם להם לצער ית’ כמשנ”ת. שונות בעצם.
והשתוקקות לחזור לקרבתו ית’ ,ולשון חז”ל שהמים וזהו שאמרו דניסוך המים היא מצוה חשובה ובאה מהו פיוס למים התחתונים בניסוך המים
התחתונים היו בוכים ואמרו “אנן בעינן למהוי קדם מששת ימי בראשית ,דעוסקים בהפקעת ההבדלה שע”י
הרקיע דיום שני של מעשה בראשית ,שזהו כל תכלית בבריאה, השתוקקות של המושג נבנה ומכאן מלכא”, אמרו ה .ניכנס בדחילו ורחימו לביאור הענין בס”ד .הנה
חז”ל דביום שני שנברא הרקיע והבדיל בין מים למים ,כמבואר כן בכתבי הגר”א (תז”ח י”ח ע”ג) שהדוגמא עבודת האדם להשיג עומק הדבקות והחיבור עם בוראו
הצטערו המים התחתונים ,ופייסם הקב”ה בניסוך המים הכללית של מושגי ההשתוקקות ,הוא בהבדלה ית’ כמשנ”ת ,והדברים מאירים ושמחים טובא.
ומלח דקרבנות ,וצ”ב במה נתפייסו ,ובפשוטו ביאורו שבין המים העליונים והמים התחתונים ,ומצייר בזה
שאיבת רוה”ק – מכח מצות ניסוך המים שקיום מצוה הוא קירוב עצום עמו ית’ ,דהמצוה מחברת את החיבור בין כנסת ישראל לקב”ה ,שהוא באופן
המצוה והמצּווה[ ,מצוה לשון ‘צוותא’] ,ובפרט של השתוקקות וכיסופין ,וככל המשלים שבשיה”ש י .ומעתה ניחא מה שנקרא ‘בית השואבה’ ע”ש ַ בין
המבטאים את הערגה והכיסופין של כנסת ישראל ששואבין רוח הקודש ,והערנו דלכאו’ אינו שייך לניסוך כאשר עולה על מזבח ה’ בבית מקדשו.
אמנם באמת יש בכך עומק נפלא ,שההבדלה של המים לדודה הקב”ה ,והטעם לכך הוא כמש”נ דמתוך כך המים ,אלא לשמחה הגדולה שהשכינה שורה מתוך
שמחה של מצוה ,ולהאמור יבואר היטב ,דהנה רוח הוא שורש לכל תכלית הבריאה בעבודת האדם ,לזכות מתעצם איכות החיבור והדבקות ביניהם.
ואכן הדוגמא במקראות על השתוקקות הנפש לבוראה הקדש הוא תכלית החיבור של האדם עם קונו ,שבטלו לחיבור והדבקות השלמה בו ית’ ,כפי שנבאר בעז”ה.
הוא “כאיל תערוג על אפיקי מים וגו”“ ,צמאה לך חציצות החומר ,ושורה עליו שכינה ,דנבואה ורוה”ק הם
נפשי”“ ,מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה” ,וכן השראת שכינה על האדם ,כלשונם הנזכר ‘אין השכינה ריחוק האדם מוליד השתוקקות לקירוב
ו .הנה השרישנו הרמח”ל ז”ל דתכלית בריאת האדם השתוקקות הת”ח לתורה הוא כצמאון הדגים לטיפה שורה אלא מתוך שמחה’ ,ולשון הגר”א (אד”א בראשית
בעוה”ז הוא להשיג הדבקות בו ית’ ,הן ע”י קיום המצוות ,נוספת של מים ,דאכן שורש ההשתוקקות בבריאה הוא ב ,ז) “בהשיגו להתדבק ברוח אלקים שנוצר ממנו ,הוא
הן ע”י שבירת החציצות של החומר ,דהנפש משתוקקת בסוגית המים שהובדלו בימי בראשית ,ועי”כ השתוקקו השגת רוה”ק ע”כ[ ,ועיין רש”י (תשא לא ,ג) ‘ובדעת’ -
רוח הקדש ודו”ק]. בטבעה להדבק בו ית’ ,ורק יש חציצות ומחיצות של לשוב להתקרב אליו ית’ כמש”נ.
החמריות ,ובביטולם נמשך ממילא אליו ית’ ודבק בו וסיבת הדבר שההשתוקקות הוא בסוגית המים ,ומעתה הרי נמצא ששורש הזכיה ברוה”ק הוא מפאת
ית’ ,והמכוון הוא שיפעל האדם בעצמו את הדבקות ע”י דהם עצם חיות האדם ,כמ”ש בספרי ‘יערוף כמטר עצם ניסוך המים ,שמהותו התקשרות וחיבור של
עבודתו ,והוא שלמות התענוג ,דרוצה אדם בקב שלו ,לקחי’ כמטר הזה שהוא חיים לעולם ע”כ ,ומטעם זה ישראל עם הקב”ה ,אלא שאופן הזכיה בפועל הוא
יום הושענא רבא הוא כעין יוה”כ ,דבחג נידונין על מתוך שמחה של מצוה ,באופן ששאיבת רוח הקדש אכן ואינו נהמא דכסופא.
ובאמת דיש ענין נוסף בכך ,דבהיות שהנפש מטבעה המים ,וכל חיי האדם תלויין במים והכל הולך אחר קשור לשאיבת המים וניסוכם על גבי המזבח ,ושניהם
נמשכת אליו ית’ כאבן השואבת ,בהיותה במצב של החיתום (טור סימן תרסד הובא בט”ז והגר”א) ,ואין לך נלמדים מקרא ‘ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה’.
רוממות | עמוד 7
רוממות +המ ונמצא שביום הכיפורים אנו זוכים
לבחינה עילאית מאד של
‘תבוא אמה ותקנח את בנה’,
חודש זה נקרא ‘ירח האיתנים’ ,אותו ירח שבתחילתו נתקלקל העולם על ידי
ירח ָה ֵא ָתנִ ים
החטא ,ביום הראשון לבריאת האדם ,בירח זה נולדו בו איתני עולם ,אבות העולם
הרב יוסף ועד כמה שאין לנו השגה
“ -וְ ָה ֵא ָתנִ ים מ ְֹס ֵדי ָא ֶרץ” .ולשון רבינו חננאל (ר”ה יא,א) ‘כלומר הם היסודות’.
ברוממות הדברים ,אבל יחרד
דהיינו שהם היסודות לתיקון העולם ,אשר אנו מצפים ומחכים לשלימות תיקונו
האיש וילפת מבחינת הדברים
רבינו הגדול מרן ראש הישי בעצמם ,וראשית דבר שכמה
שאנו עורכים ופותחים את ירח זה רצוף אהבה ,תחילתו בימים הנוראים ראש השנה ויום הכיפורים ,וגם
ביום שכולו שבת.
לבנו‘ ,לאדם מערכי לב’ ,זוכים “ּב ְהיֹותֹו ָקרֹוב” .וגם הימים שבין יום
ביניהם הוא עשי”ת הזמן המיוחד של ִ
אנו לקבל בלבנו אשר ממנו תוצאות חיים. הכיפורים לסוכות ,גילה לנו רבינו הגר”א בביאור השו”ע (סימן תרכד ס”ה)‘ ,דהויא
יו”ט כמו יום הכיפורים במקצת’ .ורבינו הגר”א מפרש כי מה שנקרא יו”ט ראשון
סוככת על בניה של סוכות ‘ראשון לחשבון עוונות’ הוא כפשוטו ממש ,דעד אז נמשך במקצת
וחג הסוכות נמשך באותה בחינה ,כאמא שסוככת על בניה ,והן ענני הכבוד שגם
1
יום הכיפורים.
חזרו אחרי שנמחל להם עוון העגל ,כלומר אחרי ש’תבוא אמה ותקנח בנה’ ,שוב וכמה יחרד הלב ,לשמור על קדושת הימים האלו ,אשר מלבד השמירה הגדולה
4
סוככת בכנפיה. על מה שקבלנו עלינו ,וגם מה שכל אחד זכה להזדכך במקצת ,והפחד הנורא של
וידוע ביאורו של רבינו הגר”א ז”ל שזמן הסוכות מכוון בדווקא עם חזרת ענני ‘נח לאבדן’ ,שלא נהיה ח”ו כפורקים מעלינו עול יום הכיפורים ועול התשובה
הכבוד אחרי המחילה ביום הכיפורים ,כאשר הקב”ה נתרצה להשרות שכינתו על חלילה ,הנה הימים עצמם בחינת יום הכיפורים ,וח”ו לבעט במקצת יום הכיפורים
ידי עשיית המשכן .וכך אנו נמצאים כל ימי הסוכות בתוך ‘צילא דמהימנותא’ אשר משמעותו כאמור כמבעט ביום הכיפורים ממש רח”ל ,וצריך להתעצם
כידוע לכל 5,וחל שם שמים על הסוכה כשם שחל שם שמים על החגיגה. בימים האלו להמשיך בחיזוק וקבלת התשובה של יום הכיפורים ,ובודאי שימים
אלו שהם המשך של יום הכיפורים ערכם גדול ונורא בבחינה הזאת של “ּכִ י ַבּיֹום
והסוכה עצמה היא לנו למגן על מה שקבלנו ביום הכיפורים .ובה מתיישרים 2
ַהּזֶ ה יְ כַ ֵּפר ֲעלֵ יכֶ ם וגו’ לִ ְפנֵ י ה’ ִּת ְט ָהרּו”.
הלבבות כל אחד כפי הכנתו וטוהר לבו ּ“ -ולְ יִ ְׁש ֵרי לֵ ב ִׂ -ש ְמ ָחה”.
ומן הסתם הימים האלו של ‘מקצת יום הכיפורים’ תלוי הרבה יותר במצב עבודת
ענני הכבוד האדם ,שכמה שהוא משתייך לזה ,נתגלה לו יותר בחינת יום הכיפורים ,והרי
‘הבא ליטהר מסייעים אותו’ בכל עת ובכל שעה ,ועל אחת כמה וכמה בימי
וענין ענני הכבוד ,אשר רבינו הטור והשו”ע קבעו הדברים בריש הלכות סוכה
הטהרה המקודשים.
[ועיין דברי רבינו הב”ח שם] ,לשון הטור ד’הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה
בהם שרב ושמש’ 6,וכן הוא בשו”ע .ומונח בזה שגם הגילוי העילאי הגדול של תבוא אם ותקנח
7
ענני כבודו ,משתלשל ויורד גם לשמור עלינו בבחינה הפשוטה משרב ושמש.
וחג הסוכות רצוף ומחובר ב’זמן’ וב’מהות’ לעיצומו של יום הכיפורים ,המועד
וענני הכבוד היו בזכות אהרן הכהן איש החסד (תענית ט,א) ,8וכדכתיב “וַ ֲענַ ן ה’ המקודש ביותר בין המועדים .ויסוד השייכות של ימים אלו ,שהנה ידוע ענין יום
“יֹומם יְ ַצּוֶ ה ה’ ַח ְסּדוֹ” ,וענני הכבוד הם במידת החסד.
יֹומם”ָ 9,
יהם ָ
ֲעלֵ ֶ “סלַ ְח ִּתי” על חטא העגל ,ואנו רגילים להכנס במאמר הכיפורים שאז הקב”ה אמר ָ
ועוד יש בזה את הענין שהוא מגן בידי שמים ,ולא חלו בה ידי אדם .וכדמבאר זה לקדושת היום .ואמרו חז”ל (יומא ג,ב) “לַ ֲעׂשֹת” -זה מעשה פרה“ ,לְ כַ ֵּפר” -אלו
רבינו הגר”א ז”ל (הקדמה לריש תיקוני זוהר) ,שמשום כך היו התנאים הקדושים מעשי יום הכיפורים.
רשב”י וחביריו ‘עאלו בחקלא ביני אילני ויתבי’ ,כי רצו להסתופף תחת מעשה ד’ והשייכות בין מעשה פרה ליום הכיפורים הוא שבשניהם יש את הענין של ‘תבוא
10
בלי שום מעשה ידי אדם. אם ותקנח את בנה’ ,ואף שגם החכם מכל אדם אמר על פרה אדומה “וְ ִהיא
וצריך להתבונן בנוראות הדברים ,כמה מעכב ומפריע ‘מעשה ידי אדם’ ,אם לא חֹוקה ִמ ֶּמּנִ י” ,מ”מ גילו חז”ל שיש בזה רמז לכפרה על חטא העגל. ְר ָ
נעשה בכוונה קדושה ,אף שאין אנו רואים בזה שום בלבול והטרדה .ויש בזה ענין כמובן שאין לנו השגה אפילו כטיפה מן הים ,אבל עם כל זה נגלה לנו בחינה
גדול שענני הכבוד כולו בידי שמים ,ומה גם שמעשה ד’ מכוון למגן וכבוד ,וזה שנראית בעין גשמי ,ש’תבוא אמה’ כביכול אמה של העגל ,ותקנח את בנה .וכן
היה בדור הדעה דגם אכילתם זה לחם מן השמים ,ובודאי דגם אהלם ענני כבודו, הוא ‘ביום הכפורים’ אשר זה יום האחד בשנה אשר כהן גדול נכנס לפני ולפנים,
היה בזה הכנה נוראה לדעת את ה’ ית”ש. מתגלה לנו בחינת ‘תבוא אמה ותקנח את בנה’ בדרגה עליונה מאד 3,וזה היום
“ּב ְהיֹותֹו
שהקב”ה מאיר לנו בפתיחת הלב ,יום העשירי שהוא סוף הדרגה של ִ
“אנִ י ה’ ֱאלֹקיכֶ ם”
ֲ ָקרֹוב”.
אֹותם ֵמ ֶא ֶרץיאי ָ הֹוצ ִ
הֹוׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ִ
ַ והנה לשון הכתוב “ּכִ י ַב ֻּסּכֹות
“ּבנִ ים
וכאשר אנחנו בשפלותינו קוראים להקב”ה כביכול ‘אבינו’ ,והקב”ה אומר ָ
ִמ ְצ ָריִ ם ֲאנִ י ה’ ֱאֹלקיכֶ ם” .ולכאורה הוא מן החידוש שהתורה מוסיפה ‘אני ה’
ַא ֶּתם לַ ה’ ֱאֹלקיכֶ ם” ,א”כ כשם שצריך אב להמושג של בנים ,כך אין בנים בלי
אלקיכם’ ,ומאריך בזה רבי מאיר שמחה ב”משך חכמה” 11,אבל בפשוטו של מקרא
“אם לַ ִּבינָ ה ִת ְק ָרא” וכתרגומו ‘ואמא
אב ואם ...ובודאי וכידוע שיש גם בחינת ִ
נראה לבאר ,שהרי סוכות זה החג שבו עוזבים את הבית ,עוזבים את הגשמיות,
לביוננותא’ תקרא ,וביום הכיפורים מופיע עלינו בחינת האמא אשר משפיע
עוזבים את התקרה ,ואת ה”מבצר” שיש בביתו של אדם.
עלינו בינהּ“ ,ולְ ָבבֹו יָ בִ ין וָ ָׁשב וְ ָר ָפא לֹו” ,וכדאמרו חז”ל שמשום כך תקנו בינה
בחג זה אנו נזכרים בענני הכבוד ,וחיים את המציאות שהקב”ה הוא שמגן עלינו קודם תשובה.
אֹותם ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם”.
ָ יאי
הֹוצ ִ
הֹוׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ִ
ַ כדכתיב “ּכִ י ַב ֻּסּכֹות
.1ודלא כמשמע בטור שהוא משום שעסוקים במצוות ואין פנאי לעשות עוונות .וז"ל הטור (ריש סימן תקפא)' :במוצאי יום הכיפורים עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורא יום טוב ראשון ראשון
לחשבון עונות'.
.2וז"ל הגר"א (תיקו"ז מט,א)...' :ד' הימים שבין יוה"כ לסוכות לכן אמרו שכולן הן ימי כפרה'.
.3רבינו הרחיב בזה הרבה כי עדיין יש חילוק גדול בין טהרת פרה לטהרת יום הכיפורים ,שהרי פרה כל מעשיה בחוץ[ ,ונתבאר במקו"א] והוא ענין ה'אמא' שמקנחת בנה ,ואילו כפרת יום הכיפורים הוא לפני ולפנים,
וזהו בחינת 'אמא' העליונה.
.4ולשון הגר"א (תיקו"ז מט,א) ...' :וכל זה הכל בבינה חודש השביעי ,והיא סוכה שמסכך על הבנים אם הבנים שמחה'.
.5לכאורה עולה שהסוכה זולת מה שהיא זכר לענני כבוד שחזרו אחר המחילה היא דוגמת המשכן שנצטוו באותו הזמן ,ועיין.
.6ולדעת הטור הם ענני הכבוד של יציאת מצרים ,וז"ל הטור (ריש סימן תרכה) :תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכו' והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב
ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו ואף על פי שיצאנו ממצרים בחדש ניסן וכו'.
.7במקו"א הבאנו שרבינו ביאר כן את הענין של 'חג האסיף' שהיינו גם כפשוטו ,אך עיקרו בחלק הרוחני .וכמו כן מבאר רבינו כאן את עניין ענני הכבוד.
.8ביטוי זה הוא משגרת לשונו דהגר"א 'כהן איש החסד'.
.9מלשון הפסוק שמות (יג,מ) והיינו דמוכח שענן הוא ביטוי של חסד ,דמצינו בענן לשון 'יומם' וכן גבי חסד.
.10וז"ל :כי אין השכינה שורה אלא על פועל צדק וכו' ,וכן ר' חייא בפרק הפועלים דשדי כיתנא כו' ראה שיהיה מתחילה ועד סוף [בפועל צדק] ,לכן בכל מקום קבוצם להשראת שכינה לא רצו שיהיה בבית מעשי ידי
אדם ,שמא היה בו מעשה אחד שלא בכוונה קדושה ,והסתופפו תחת מעשה ה'.
.11וז"ל :בכל פרשת המועדות לא נזכר יציאת מצרים לבד כאן .נראה ,דהשי"ת הוציאם מבית עבדים להיות להם לאלקים ,ואינם עבדים לזולתו .וכו' ,ולכן גם מגלות יוציא לבלי היות עבדי אחשורוש ,כמו שהבטיח
"וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגויים להיות להם לאלקים ,אני ה' " .וזה בא מסיבת קדושת המצוות אשר מקדשים את ישראל ,וכל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית
בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק שלא יחטא ,שנאמר וכו' מצוות המסבבים את האדם .אולם כל החומר בכל מקום נתקדש בבואו לראות בעזרה ,וזה "יראה האדון" -שאין לו אלא אדון אחד כי מי יוכל להשתעבד במי
שקנוי להאדון יתברך ,אמנם זה רק בלא חומריותו .אכן מצוה שיכנס האדם בכל חומרו ,היינו באכילה ושתיה ושינה וכו' -היא הסוכה .לכן נתקדש כל החומר הישראלי ,שלא יוכל להשתעבד ולהמכר לבן אדם ,רק
יהיו עבדי ה' כמו שהוציאם ממצרים להיות לו לעבדים ,והוא יהיה להם לאלקים .ודו"ק .ולכן זכו לענני כבוד שהיו מוקפים כל חומריותם בענן ה' יומם ואש לילה .ע"כ.
"אנִ י ה' ֱאֹלקיכֶ ם"! שהוא משגיח בפרטות עלינו ,ואנחנו בצל כנפיו נחסה .ובמקו"א אמר רבינו :הנה השו"ע ייחד סימן שלם על .12והיינו שהמצב הזה בעצמו של סוכה הוא מצב של גילוי שכינה ,ולכן אמר קראֲ :
הכוונה של 'ענני כבוד' אבל מסתמא בסוכה אינו לעיכובא ,כי כל המציאות זה מצוה!
.13והמשיך רבינו לבאר :ההבדל בין לוחות ראשונות לשניות ,היינו דראשונות מעשה ד' לגמרי ואורם גדול מאד ,וגם השברים מונחים בארון ואורם נשאר בהם .ושניות מעשה משה רבינו איש האלקים ,מחציו ולמעלה
בחינת אלקים .ואולי שתי ידיו הם בחינת שתי הלוחות[ ,כדמבאר הגר"א ז"ל] והם שייכים לחציו דמעלה ,וד' הטוב יכפר וכו'[ .והיינו שגם לוחות שניות שהם מעשי משה רבינו אינו פשוט כלל ]...ומן הסתם שענני הכבוד
"אכֵ ן ּכְ ָא ָדם ְּתמּותּון" ,וזה בחינת
"אנִ י ָא ַמ ְר ִּתי ֱאֹלקים ַא ֶּתם ְּובנֵ י ֶעלְ יֹון ּכֻ ּלְ כֶ ם" ,היו בדרגה יותר גבוהה .אבל ענני כבוד שחזרו אח"כ עם הסליחה והמשכן ,כבר היו במצב של ָ
בתחילתם ,שהיו במצב של לקראת מתן תורה ֲ
ענני כבוד דסוכה דידן .וברם ,כידוע אנו כופלים שם הוי"ה באמירת שלש עשרה מדות ,ומבקשים ה' קודם שיחטא ,דעדיין קיים המצב של הגילוי קודם שיחטא ,ואם כי הארת פנים זו התרומם מעלינו ,אבל אנו זועקים
רוממות | עמוד 8
וזו המציאות הקיימת בחג הסוכות אחר ר”ה ויוהכ”פ 16.שקודם לכן היינו שקועים
בעוונות ובאשפתות ,ודלים מן המצוות .והלא ביום הכיפורים אנחנו רואים
את האשפות ,כשכל אחד מתוודה על כל עוונותיו ,ואז מגיע “ ֵמ ַא ְׁשּפֹת יָ ִרים”
זה הסמל של חסד ד’ ,ו’צילא
דמהימנותא’ -להיות בצל כנפי
השכינה .ובסוכה כשמתרחקים
שמחתינו
זמן
מועדים
בחג הסוכות ,שהקב”ה מרים אותנו למעלה להיות בסוכה יחד עם האבות הק’ – מהגשמיות ,ויותר קרובים ף בריקמן
ה’אושפיזין’. למעשי ה’ ,יש עי”ז השראת
והוא אחר יוהכ”פ ,אחר הכפרה של ‘תבוא אם ותקנח בנה’ ,שלא מספיק לנו רק השכינה.
17
‘זכות’ אבות ,אלא אנו צריכים בחג הסוכות -את האבות הק’ עצמם. וכאשר אנו ב’צילא דמהימנותא’, יבה ה"דרכי שמואל" זיע"א
ועוד יש בזה ,שבאמת אנחנו נתבעים לא רק לעזוב את העוונות ,אלא להתעלות חוסים בצל האמת ,בזה שייך
למעלת האבות ,וכמו שאמרו חז”ל (תנדב”א רבה פכ”ה) ‘חייב אדם לומר מתי לומר שמונח כאן באמת הגילוי
יגיעו מעשי למעשי אבותי’ ,והוא חיוב כמו בעל חוב ,שחייב לפרוע כל מה שיכול. “אנִ י ה’ ֱאֹלקיכֶ ם” .וכמו שבעת שיש גילוי של כבוד מלכותו אומרים
וההכרה של ֲ
וידוע מהגר”א שהיכן שכתוב “חייב” זה עד מסירות נפש ...והיינו ,שקודם כל ‘ברוך שם כבוד מלכותו’ ,הרי שגם כאן בסוכות ,הרי זה באמת הגילוי וההכרה
מוטל עלינו לזוז מהמקום שבו אנחנו נמצאים ,וחייבים אנו להתקדם בכיוון הזה
12
“אנִ י ה’ ֱאֹלקיכֶ ם”!
הברורה של ֲ
של מעשי אבותי ,ואח”כ יעזרו לנו משמים.
ה’ לאחר שיחטא
אמנם כאמור ,רבינו הגר”א ז”ל מבאר כי קביעת זמן הסוכות בחודש תשרי,
צילא דמיהמנותא הוא משום שענני הכבוד שנסתלקו בעשיית העגל ,חזרו לאחר המחילה ביום
עיקרה של הסוכה “שלנו” ,בעודנו בעוה”ז החשוך ,היא שמירה מהרע .ואנו הכיפורים ,ונצטוו על מלאכת המשכן ,והתחילו בעשייתו ביום ט”ו ,ואז חזרו ענני
מתפללים לסוכת עורו של לויתן ,שזה יהיה לעתיד לבוא ,שאז כבר הכל יהיה הכבוד .ויש להתבונן בדברי הגר”א שאין אנו עושים זכר לענני כבוד שנתגלו
בגילוי ,ולא יהיה צריך שמירה מהרע ,וכל ענין הסוכה יהיה רק דבקות בהשי”ת בראשונה ,שהרי גם ענני כבוד שבאו לאח”כ כבר אין לנו ,ואלא שאנו צריכים,
-בצל כנפי השכינה. ואולי רק ‘שייכים’ ,לענני הכבוד של אחר החטא ,בבחינת ד’ לאחר שיחטא,
ובסוכה שלנו שהוא בתוך ההסתר פנים יש חסד מיוחד ,שכל אחד בכל דרגא והם ענני כבוד שאחרי לוחות שניות ,כי הראשונות רק שבריהם מונחים בארון,
שהוא ,יכול להתקרב ולהתעלות מכל מצב שהוא נמצא ,וכל אחד יכול ליכנס 13
והשניות זה אשר לנו למורשה.
לתוכה ,ולחסות ב’צילא דמיהמנותא’ ,ועי”ז להתעלות עוד ועוד .אכן ,בזמן של
גילוי פנים כמו שהיה בדור דעה ב’ענני כבוד’ ,מי שלא היה ראוי היה נפלט תחילת ימי החשבון
מהענן ,כי אין לו שייכות. והסוכה דידן‘ ,צילא דמהימנותא’ וכלשון הגר”א ‘אמונת ישראל שבה משיגין את
אמנם ודאי שגם בהסתר פנים המציאות האמיתית היא כמש”כ ב”נפש החיים” ד’ יתברך’ ,יש בזה מבחינת ענני כבוד לכל חד כאורחיה דיליה .וכאמור זה שייך
שמי שעובר עבירה רח”ל ,אז באותה שעה יש מסביבו במציאות ממש אוירא לסדר הימים המקודשים בירח האיתנים ,שמראש השנה הקב”ה מאיר ללבות
דגיהנם .ומידה טובה מרובה ...כמו”כ בעשיית מצוה ,יש במציאות ממש אוירא דגן בני ישראל לבחינת “ּולְ ָבבֹו יָ בִ ין וָ ָׁשב וְ ָר ָפא לֹו” ,ועל ידי בינה זוכים לתשובה,
עדן מסביב ,ואפשר לחוש זאת... ואם הבנים המטהרת בניה ביום הכיפורים ,חופפת בכנפיה בסוכה ד’הימנותא’,
גם אחרי גמר יום הכיפורים וענפיו 14,עד הראשון לחשבון עוונות ,וכפי שמבאר
מעלת הישיבה בסוכה הגר”א דהיינו כפשוטו ,דאז נשלם יום הכיפורים לגמרי ,ואז שבעה הימים
כבר סמוך לתפילה הראשונה בשבת ,שהיא כנגד שבת בראשית ,אנו מקדימים המנצחים בכלי זיינם כידוע.
‘ופרוס עלינו סוכת שלומך’ .אין צריך להדגיש כמה רחוק השגתנו בדברים הרמים ושמירה זו היא חסד נורא להאיר לנו בתחילת ימי החשבון ,וכעין שצריך שבעה
והגבוהים ,אבל ניתן לנו להתבונן ...בשבת קודש שהקב”ה כביכול מתעלה ויושב 15
ימים ל’מיכלא דאסוותא’ ,כן צריך שבעת ימים למגן ועוז באהל כבודו יתברך שמו.
על כסא כבודו ,נמשך הארה מיוחדת שפורס עלינו ,ובודאי שככל שמשתייכים ומה נורא להמתבונן לשמור על נפשנו ,אחר התשובה והסליחה של יום
ונכנסים כביכול בתוך סוכת שלומך ,נמצאים באמת בתוך הסוכה כביכול. הכיפורים ,בימי החשבון ,כי זה זמן נורא מאד לשמור ולהתעלות תוך השפעת
וזה משרשי הענין של חג הסוכות שאנו זוכים להארה מיוחדת המקיף אותנו ‘צילא דמהימנותא’ ,בחינת ענני כבוד ,כל אחד כפי אשר יכין לבבו ,וכל לבבות
וכאילו אנו בתוכו .וגם כשיושבים בתוך הסוכה בתוך ‘צילא דמהימנותא’ ,הן הן דורש ד’.
אותם הדברים ,שכמה שיותר משתייכים לסוכת שלומך ,נמצאים באמת בתוך
אור וקדושת הסוכה! אבל מי שיושב בסוכה כ’מתעסק’ בעלמא ,כמובן שמפקיע “לְ הוֹ ׁ ִשיבִ י ִעם נְ ִדיבִ ים”
עצמו ממציאות ה’צילא דמהימנותא’ ,וח”ו כאילו הוא מחוץ ...יש בזה גדרים והנה רבינו הגר”א ז”ל (פירוש לשיר השירים ו,יב) מבאר את הפסוקים שאותם
ובחינות בלי גבול ,והאדם צריך להיות כמה שפחות בגדר ‘מתעסק’ ,וככל שיותר ימי ֵמ ָע ָפר ָּדל ֵמ ַא ְׁשּפֹת יָ ִרים ֶא ְביֹון”ּ“ָ ,דל”“מ ִק ִ
אנו אומרים כל יום מימי החג ְ -
האדם משתייך ומכין את עצמו ,הוא נמצא באמת בתוך האור ממש ,בתוספת ו”מ ַא ְׁשּפֹת” היינו שנמצא באשפות היינו מי שהוא דל מן המצוות ,והוא בעפרֵ .
18
הרוח והבינה שמקיף אותנו. והוא משוקץ בתאוות ח”ו“ - ,יָ ִרים ֶא ְביֹון” ,שאם הוא שואף ורוצה ,ותאב לצאת
ולהתרומם ,אזי הקב”ה מרים אותו .ולא רק שמוציא אותו מן הבוץ והטינוף,
קדושת הסוכה יבי ַעּמֹו” -אלו האבות שנקראו נדיבים. יבים ִעם נְ ִד ֵ
יבי ִעם נְ ִד ִ
הֹוׁש ִ
אלא עד כדי “לְ ִ
‘צילא דמהימנותא’ ,היינו עולם האצילות שהוא נקרא ‘הימנותא’ .משא”כ כאן ולמדנו שכשאדם שואף ומבקש לצאת מהאשפות ,אז הקב”ה מרים אותו עד
למעלה למעלה למעלות הגבוהות ביותר.
להשפיע מאני ה' קודם שיחטא ,להנהגה היותר תחתונה לאחר שחטא .וכן מונח בארון את שברי הלוחות ,דעדיין שייך לקבל השפעה עד כמה שאפשר מלוחות הראשונות.
.14וכמו שנתבאר לעיל מהגר"א שהימים שאחרי יוה"כ הם יוה"כ במקצת.
.15כאן המשיך רבינו לבאר :ההבדל בין ההנהגה וההארה של בחינת 'אבא' ,להארה של בחינת 'אימא' ,כמה שיש אולי להבין בזה כלחלוחית וטיפה מן הים הגדול ,ד'אבא' בבחינת קודש וחכמה ,המשך בעמוד 10
"מ ַאיִ ן יָ בֹא ֶעזְ ִרי" ,וזה
"היֵ ׁש ה' ְּב ִק ְר ֵּבנּו ִאם ָאיִ ן"ֵ ,
בחינת נותן ומשפיע ,וקשור יותר לדרגה הגבוהה של "ֹלא יְ גֻ ְרָך ָרע" ,ושם אין הפגם מגיע ,וכדמבאר רבינו הגר"א ז"ל ,שזה היה השאלה בדור דעה ֲ
הבחינה הגבוהה ביותר דאין השגה בזה ,ונקרא "אין".
אולם בחינת 'אימא' שהלב מבין ,וזה כולה רחמים ,וחיבת אם המגדלת ונותנת שפע בינה וכו' ,ועיין בזה בספר "נפש החיים" הקדוש בכמה מקומות .אבל עם הקירבה היתירה שיש בבחינת אם הבנים ,מגיע גם
"מלֶ ְך ְּב ִמ ְׁש ָּפט יַ ֲע ִמיד ָא ֶרץ" ,וזה מתגלה יותר בבחינות התחתונות הקרובות לנו יותר.
טענה ותביעה על הבנים .ואם כי זה ודאי רחמים ,אבל מתעורר בזה מדת הדין והמשפט ,כי ֶ
.16במקו"א הוסיף רבינו ששמע דבר זה מפי מרן הגר"י סרנא זצ"ל.
הֹוׁש ִיבי ִעם נְ ִד ִיבים" ,וזה
.17ויש להוסיף טעם בדברים ,שאחר שתבוא אם ותקנח בנה ,האמא שומרת ומסוככת בכנפיה שלא יתלכלך שוב בחטא ,וזה השמירה מהרע .ובשביל חיזוק השמירה צריך גם את ה"לְ ִ
ּמֹוׁשל ַּת ֲעלֶ ה
רּוח ַה ֵ
"אם ַ נותן את הכח לשמור על הטהרה ולהישמר מן החטא .והדברים מבוארים עפ"י מה דמרגלא בפומיה דרבינו להביא מדברי רבינו הגר"א זיע"א (משלי כג,א) במאמר שלמה המלך (קהלת י,ד) ִ
קֹומָך ַאל ַּתּנַ ח" שפעמים שהאדם נכשל ,או גם לתקופה מסוימת ,והיצר הרע בא ואומר לו אמנם עשית תשובה אבל כבר לא תוכל להגיע לדרגות גבוהות ,ובזה עיקר עבודת היצר שאינו רק בעצם החטא, ָעלֶ יָך ְמ ְ
קֹומָך ַאל ַּתּנַ ח"! שעדיין בכוחך להגיע לדרגות גבוהות ביותר .ובזה מובן ענין ה'אושפיזין', "מ ְ
ּמֹוׁשל" הפילך בחטא ,מ"מ ְ "ה ֵאלא להוריד את האדם ממדרגתו ,וכאן בא שלמה המלך ואומר לו שאפילו שהיצר הרע ַ
שאחר טהרת יוהכ"פ יכול לומר האדם :אמנם נתכפר לי אבל לא אוכל להגיע למעלות עליונות[ ,ובמקו"א הזכיר רבינו בשם רבינו הגרי"ז זיע"א שאמר פעם אחת במוצאי יוהכ"פ כי אם לא היה את הבת קול של
קֹומָך ַאל ַּתּנַ ח" ,הינך שייך לאבות הקדושים ,ואתה יכול להגיע למעשיהם ,ולהגיע לכל המעלות. "מ ְ
"לך אכול בשמחה לחמך" לא היה שייך לאכול אחרי שעמדנו בוידוי על החטאים שלנו ]...וכאן יש את הקריאה של ְ
.18מן הראוי להביא את ניהוגי רבינו בסוכתו כאשר הוא היה עומד תדיר על ראשינו ,מכה על קדקדינו ואומר גדל .ועיקר תביעותיו הן מעצמו והן מתלמידיו ואפילו במשאות ציבוריים לאזני הדור כולו ,היו' ,לחיות את
החיים האמיתיים' להכניס 'לב' בתורה ובמצוות' .לחיות' את המצווה ,ואת עומק משמעותה .וכשהיה תובע 'לחיות' את המצוה היה תובע זאת להדיא ,לא לקיים המצווה 'מלמעלה ,כחותה על גחלים' ...אלא לקיימה
עם כל המשמעות הפנימית באמת .ולכן כשמדברים על מצוות סוכה ,היה מהדר ומדקדק שזה יהיה כבית ממש .כשחז"ל אומרים שהחיוב הוא 'תשבו כעין תדורו' ,אז החיוב הוא ממש כך! יש חיוב במשנה של 'היו לו
כלים נאים ומצעות נאות מעלה אותם לסוכה' אז צריך להשתדל כמה שיותר להשתמש ברהיטים הרגילים שמשתמשים בהם בכל ימות השנה .בילדותו היה חוסה בצילו של הגה"צ רבי דוד בהר"ן זיע"א והיה מתבונן
בדרכיו ומתחקה אחר מעשיו .וסיפר רבנו שאצל רבי דוד בהר"ן הייתה הסוכה כביתו ממש .אף היה טורח להעביר מביתו אל הסוכה את ה"קאמוד" -מעין שידת מגירות בימינו שהיה הרהיט החשוב ביותר בבית .רבנו
היה מקפיד להעביר לסוכה את מיטתו שהיה ישן בה כל ימות השנה ,לא מיטת עראי .וקישוטי הסוכה אף הם צריכים להיות כמו שמקשטים את הסלון בבית .ומשום כך לא הסכים בסוכתו לקישוטים פשוטים מנייר,
אלא היו תלויים בסוכתו תמונות מגדולי ישראל ,והיו אלו תמונות ממסוגרות כמו התמונות שאנשים תולים בסלון הבית .תלמידו הגאון רבי אליהו ווינר שליט"א מתאר את שמחת החג במחיצתו :בחג הסוכות הרגישו
כיצד חי הוא את שמחת החג ,את היותו ב'צילא דמהימנותא' .והיה אפשר לראות היאך תוך כדי הלימוד או האוכל היה מרים מידי פעם עיניו כלפי מעלה ומתבונן .וניתן לומר שחי את הרגשת הימים בלי היסח הדעת
של רגע אחד ,בלי 'נערווין' ובלי התלהבות חיצונית ,אלא תמיד מכונס ומרוכז בעצמו .ולפעמים היה אפשר לראות אח"כ נכנס לסוכה בכעין ריקוד ,כשכולו מלא שמחה והתרגשות.
.19יש בנותן טעם להביא את יחסו של רבינו לסוכה כאשר היה רבנו יושב בסוכה ומנצל כל רגע של ישיבה בסוכה ,ב'צילא דמהימנותא' .ואינו מסוגל לצאת אף לרגע מן הסוכה הקדושה .וסבר רבנו שמי שיוצא
מהסוכה סתם שלא לצורך הרי הוא מבטל מצוה ויש עליו טענה ,הלא ברמב"ם משמע שצריך לעשות את סוכתו קבע ,ואם הוא מסתובב בבית שם הרי הוא מבטל מצווה ,שהרי הוא מוכיח שאין זה ביתו .ורק אם
יוצא לצורך ממש ,אין זה סתירה שהסוכה היא ביתו .וכל כך היה חרד מפני יציאה מחוץ לסוכה ,עד שפעם אחד כאשר הגיע לבקרו אחד מגדולי הפוסקים ביקור חג ,לאחר שנסתיים הביקור קם רבנו ללוותו ולנהוג
בו בכבוד הראוי לו .אך כשהגיע לפתח הסוכה ביקש רשות מאותו אדם גדול להשאר בסוכה ,היות והוא משתדל שלא לצאת מן הסוכה אם לא בהכרח גמור .והיה מספר את מה ששמע מהגאון רבי הירש זקס זצ"ל
רוממות | עמוד 9
לדירת קבע ,ודוקא באופן זה אנו מצווים לעצור
בתוכינו את ימי החג.
שמחתינו
זמן
רוממות +המועדים
זה ‘עלמא דשקרא’ ,וככל שמתנתקים מה’עלמא
דשקרא’ ,זה מציאות של ‘הימנותא’ ,כל אחד לפי
המשך מעמוד 9
והענין בזה שאנו צריכים לעצור בנו את ההשפעה של השגותיו ולפי דרגתו.
ורק אפשר לתת דוגמא בזה ,הגמ’ בסוכה (ח,א) מכשירה סוכת גנב”ך ורקב”ש ,והוא ימי החג גם כאשר אנו נמצאים במצבינו הרגיל ,ואנו צריכים להמשיך עם מה
שעשאה לצל סוכה .מבואר דסוכה לצל ולא לשם מצוה הרי זה כשר .והקשה הרשב”א שקיבלנו מהחג בחיינו הרגילים ,אף לא ההנהגות שנהגנו בזמן החג.
בביצה (ל,ב) מדוע חל עליה קדושה כל שבעה ,וכי מפני שנכנס זה שם ואכל שם פעם וכך בפסח נצטוינו על ענין האמונה ,ואנו צריכים לעצור בתוכינו את האמונה
אחת ,או ישן שם ,תחול עליה קדושה כל שבעה ,והיא לא נעשית לשם קדושת סוכה .גם בחיינו הרגילים כשאין אנו נוהגים מנהגי פסח .וכן בסוכות שנצטיונו להכיר
ותירץ ,דאין הכי נמי ,שלא חל קדושת סוכה ,ומ”מ מותר לאכול שם כסוכה דעלמא .בהכרה ברורה שתכלית חיינו היא העוה”ב ולא העוה”ז ,ולכן יוצאים אנו מדירת
רואים מזה שבכל סוכה עדיין תלוי איך עושים את זה ...ויש בזה דרגות עד אין קץ ,קבע לדירת עראי ,כי התכלית היא שדוקא בחיינו הרגילים כאשר אנו חוזרים
עד ה”שיא” ,שבה יש מציאות של סוכה שמגיעים אליה ה’אושפיזין’ .איש איש כפי לדירת קבע לזכור ולחיות שמטרת חיינו זה העוה”ב.
19
דרגתו.
שלמות שמחת התורה
ובשני הימים הללו אנו שמחים עם התורה ,ואף שיום מתן תורתינו שבשבועות
לא נתפרש בתורה ,אבל חז”ל תיקנו לומר כן בנוסח התפילה .וכמו”כ בשמיני שמיני – עצרת!
עצרת הוא יום שמחת תורה .והיינו שבשני הימים הללו אנו שמחים עם התורה “ע ֶצ ֶרת ִהיא” ,ולשון הרמב”ן עה”ת (ויקרא שמיני עצרת סיום הרגלים ,וכדכתיב ֲ
רק אחרי שהושרש בנו ענין האמונה בפסח ,ורק אחרי שהרגשנו בסוכות כי מטרת כג,לו) ‘כי שם נעצר הכל’.
החיים שלנו זה העוה”ב ולא העוה”ז ,והוא כפרוזדור בלבד ,שוב אנו יכולים לקבל ונמצא שיש לנו שני ימי עצרת ,עצרת של יום מתן תורתנו ,שזה אחרי שבעה
20
את התורה ולשמוח עם התורה הקדושה. ימים בקדושת חג המצות ואחרי שבעה שבועות כימי עולם ,ונקרא בלשון חז”ל
“ע ֶצ ֶרת ִּת ְהיֶ ה
“ע ֶצ ֶרת ִהיא”ֲ ,
‘חג העצרת’ .ואמנם בשמיני עצרת מפורש הואבתורה ֲ
“מ ׁ ְשכֵ נִ י ַא ֲח ֶר ָיך ָּנר ּוצָ ה”
ָ ֹלקיָך” עיין רמב”ן שם “ע ֶצ ֶרת לַ ה’ ֱא ֶ
לָ כֶ ם “ [ואף שמצינו בתורה בשביעי של פסח ֲ
ומובא שרבינו הגר”א שמח ביותר בשמיני עצרת ,ואמר שזה עפ”י הסוד 21,וזה תכלית דאיננו שוה לעצרת של שמיני] .ויש את חג העצרת אחרי שבעת ימי חג הסוכות,
רּוצה” .וישראל מתייחדים לבדם עם “מ ְׁשכֵ נִ י ַא ֲח ֶריָך ּנָ ָשלימות ההשגה ,בבחינת ָ וכמבואר כל זה ברמב”ן שם.
הקב”ה ואין לזר מקום איתם .אמנם קודם לכך גומרים ונותנים לאומות העולם והנה בשני ימי העצרת אין מצוות מיוחדות לחובת היום כמו בחג המצות וחג
טֹובים וגו’ ַעל ּכֵ ן ֲעלָ מֹות ֲא ֵהבּוָך”.יח ְׁש ָמנֶ יָך ִ את חלקם בפרי החג ,וזה בבחינת “לְ ֵר ַ הסוכות ,אלא כל ענינם עצרת לד’ ,וזה כל מצוות היום – בה’חג’ עצמו!
וכאשר מבאר רבינו הגר”א שיש לאומות העולם איזה שייכות להתורה בבחינת וענין עצרת כאמור ‘כי שם נעצר הכל’ ,והוא מעין תכלית המועדים .וכשם
“עלָ מֹות ֲא ֵהבּוָך” .ואולי ניתן להאמר ,שקיבלו בזה ‘ריח’ שזה מגיע לרחוק ,ועל כן ֲ שבעצרת של אחרי ימי הפסח והספירה ,מקריבים דייקא שתי הלחם מחמץ,
איזה שייכות ,על ידי שהקב”ה פתח והלך לבני ישמעאל ועשו שיקבלו את התורה, ומשום שאחרי הזהירות בשבעת ימי חג המצות מהחמץ והשאור ,כבר ראויים
והם מאנו ,אבל נפתח להם להריח בזה ,וקבלו בזה כח הריח אם כי אמנם רק ומזוככים עד שמקריבים דוקא בחמץ ,כן אחרי שבעת הימים שאנו חוסים בצל
מרחוק .וזה בתחילה מסלקים להם על ידי פרי החג. הסוכה ,מגיע יום השמיני חג העצרת שכבר יוצאים מן הסוכה ,ונעצרים ‘בכל מקום
רּוצה” ,שזה בחינת שמיני עצרת. “מ ְׁשכֵ נִ י ַא ֲח ֶריָך ּנָ ָורק אח”כ מגיע הפסוק ָ “א ֶׁשרשהוא’ לפני ד’ ,לקרבת ד’ ביושר לבב ,וזה שורש התקון של החטא והקלקול ֲ
“מ ְׁשכֵ נִ י
והשלימות הגדולה הזאת של היחוד הנורא של ישראל עם הקב”ה ,ובחינת ָ ֹלקים ֶאת ָה ָא ָדם יָ ָׁשר וְ ֵה ָּמה ִב ְקׁשּו” ...וביום השמיני מתעורר יושר הלב
ָע ָׂשה ָה ֱא ִ
רּוצה” ,זה לא מתגלה לנו כ”כ ...והן הן דברי רבינו הגר”א שזה עפ”י הסוד. ַא ֲח ֶריָך ּנָ ָ לשורש הבריאה בבחינת עצרת לה’.
וכידוע איתן דעת רבינו הקדוש ז”ל ,דתמיד הנגלה והסוד תואמים .וגם כאן זה
בחינה אחת ,אבל לא שייך כ”כ לגילוי ממש ,שזה שייך יותר להשלימות הגמורה כי שם נעצר הכל
של לעתיד לבוא ,וזה הכוונה עפ”י הסוד ,ואנחנו נכנסים בזה בשמחת התורה, ועוד מבואר ביותר ,כי שני החגים הללו הינם יום הסיום לתקופת החגים שהיו
וכמו שאמרו נגילה ונשמחה בו בתורתו ,והתורה לנו למורשה ,דאין לנו שיור אלא לפניהם ,והיינו שמהותם של שני הימים הללו לאצור ולעצור בתוכם את התקופה
התורה הזאת .22אבל די בזה להמתבונן בקדושת היום כי נורא הוא ,וגם שמחת שלפניהם.
התורה תהא באימה ויראה ותעצומות עוז דקדושה 23,ועל ידי זה נזכה להזדכך והנה כאשר באים לעצור את התקופה שלפני זה בתוך יום העצרת ,אנו עושים
“מלְ ָאה ָה ָא ֶרץ ֵּד ָעה ֶאת ה’ ּכַ ַּמיִ ם לַ ּיָ ם ְמכַ ִּסים”
ולהטהר .והקב”ה יזכנו ויקוים בנו ָ את ההיפך ממה שנצטוינו באותה תקופה ,שבפסח אנו אוכלים מצות ואסורים
אכי”ר. באכילת חמץ ,וביום השבועות נצטוינו להביא שתי הלחם ,ודוקא מחמץ ,וכמו”כ
בסוכות נצטוינו לשבת בסוכה ואילו ביום השמיני של סוכות אנו חוזרים לבית,
על סבו מרנא ה"חפץ חיים" :בסוף ימיו היה חשש שהקור יזיק לו ויחלה אם ישב בסוכה ,ולכן ישב כל הזמן בסוכה ,אבל לא בירך ברכת לישב בסוכה .הנכדים שחששו לשלומו ,לא סיפרו לו כלום ,והניחו תקרה על
גבי הסוכה ,והתנהגו עימו כאילו הוא יושב בסוכה ,ונזהרו כל הזמן שלא יצטרך לצאת מהסוכה וכו' וכו' ...אלא שה"חפץ חיים" הרגיש היטיב מתי הוא יושב בסוכה כשרה ומתי לא ,ובסופו של דבר אמר לנכדו :הם
חושבים שהם יכולים לרמות אותי[ ...זיי מיינען אז זיי קענען מיר אפ נארען .]...ועל קדושת הסוכה מעיד תלמידו חביבו הג"ר אברהם יחיאל אונא שליט"א :אירע פעם כאשר גוי היה נצרך להיכנס לסוכת רבינו ,אך
רבינו ביקש שידאגו בדרכי שלום שלא יכנס...
.20רבנו היה מעורר תמיד שבעיקר הדבר יום שמיני עצרת אינו קשור בעיקרו לשמחת תורה .אלא מהות "שמיני עצרת" הוא חג הדבקות בקודשא בריך הוא .שלאחר שבעה ימי שמחה והסתופפות בצילא
דמהימנותא בצילא דקודשא בריך הוא ,יחד עם האושפיזין הקדושים ,מגיעים למצב של 'קשה עלי פרידתכם' ואנו חפצים להשאר יום אחד נוסף במצב של "חבוקה ודבוקה בך" .וזה מהותו של חג שמיני עצרת -
"חבוקה ודבוקה בך"! ומהי הדרך שלנו להיות במצב של חבוקה ודבוקה בך ,איך אנו מבטאים את זה ,איך שמחים עם הקב"ה? -הדרך הכי מתאימה לכך ,היא לרקוד עם התורה הקדושה -זו האפשרות היחידה
לדבקות בהקב"ה! לכן "שמיני עצרת" מסיימים את התורה ושמחים עימה ב"שמחת תורה"! בהזדמנות אחרת אמר רבנו :כשיש שמחה אמיתית ,אז מגיעים עד לשמחה של 'שמיני עצרת' ,שהוא הסיום של כלל החגים
והימים טובים .וכלל ישראל ,שמחים בשמחת התורה ,בחג השלימות של שמיני עצרת ,כי רק על ידי התורה אנו שייכים לזה ,וזה עיקר השמחה 'בו ובתורתו'! וכך אנו נאחזים בחג הקדוש והנורא של 'שמיני עצרת'.
וכל זה על ידי שנתחזק בעמל התורה למעשה .ואחרי שבעה ימים ששמחנו בעמל התורה התורה עצמה שמחה בנו ב'שמיני עצרת' .בהזדמנות נוספת שח רבנו :עד כדי כך גבוה מעלת שמחת תורה ,שרבינו ירוחם
ממיר זיע"א אמר אחר הריקודים בשמחת תורה :איני יודע מה חביב יותר לפני הקב"ה ,הבכיות של יום כיפור או הריקודים של שמחת תורה! וידוע מה שכתוב בספר "מעשה רב" אות רל"ג' :הגאון ז"ל היה שמח מאוד
בחג הסוכות ,וביותר בשמיני עצרת כי הוא יותר יום שמחה מכל ימי החג על פי הסוד' .עוד כתוב שם אות רכ"ב' :ואדמו"ר ז"ל הלך לפני הס"ת שמח למאד ופניו בוערות כלפיד אש ולא היה אוחז ס"ת בידו אך היה
מספק כף אל כף ומרקד ומפזז ומכרכר בכל עוז לפני הס"ת'.
ואכן ,יום שמיני עצרת לא ניתן לתאור לכל מי שזכה לשהות במחיצת רבינו .היה הוא אז בשיא דבקותו באופן שלא ניתן לתאר כלל ,כפי שתיאר זאת תלמיד" :היה זה בבחינת סביביו נשערה מאוד ,יראת הרוממות
לצד שמחה עצומה"! היה שמח ויראתו הקדושה על פניו ,במקום גילה שם תהא רעדה .ומאד היה שמח שמחה גדולה בעת ההקפות ,והיה רוקד ומפזז ומוחא כף ,והיה רוקד לפני אחרים שהחזיקו ספר תורה ...ומאד
היה מזרז כל העת לאברכים ובחורים לרקוד ביתר שאת וביתר עוז ושלא להתרפות לרגע אחד .פניו היו מאירים ,וראו איך שההקפות אצלו היא עבודה גדולה וקרבת ה' .וכמה פעמים רבנו היה מכבד בחורים מצוינים
בזמן ההקפות ,לרומם קרנם ולהגביה לבם באהבת התורה ,וקנאת סופרים תרבה חכמה .ובדרך כלל היה רוקד עם ספר תורה קטן בכל ההקפה הראשונה ,ואחר ההקפה הראשונה היה יושב ללמוד ,והיו פעמים
שכאשר הגיעו להקפה שישית היה קם ממקומו שוב .ושנה אחת הבחין בכך בתוך לימודו ממש כאשר כבר כמעט והתחילו את ההקפה ,וקפץ מיד ממקומו לקחת ספר תורה ...והיו שנים שמרוב דביקותו ושמחתו
בתורה הקדושה היה מתקשה להיפרד מהספר תורה ,והיה ממשיך לחבוק אותו עוד זמן מה בלימודו ,ולומד עשרות דפים ויותר במסכת סוכה ,ומעיין גם בטור בית יוסף ,לפעמים היה זה במסכת שבת או חולין ,וכל
אותו הזמן היה שקוע בעיון גדול עם כל החושים כדרכו בקודש .כמו כן היו שנים שמפני חולשתו היה הולך לעשות קידוש ,והקהל היו עדיין באמצע ההקפות ,והיה מקפיד מאד שכולם ימשיכו לרקוד בכל עוז בלא
להתרפות ,ושלא יגרם חלילה שום רפיון בכבודה של תורה מחמת צאתו .ולכן לא הרשה לאף אחד להתלוות אליו ,ופעם אחת יצא אחריו אחד ממקורביו שבלאו הכי היה צריך ללכת לקדש לבני ביתו ,וניגש אליו
לאמירת "א'גוטן יו"ט" ,אך רבינו ציווה עליו לחזור תיכף ומיד להיכל הישיבה ,ולא הועילו כל ההסברים שהוא יוצא בלאו הכי ,שהרי זה הזמן לשמוח עם התורה...
.21כתב בתוספת מעשה רב :וכן אמר עפ"י סוד יום קדוש ושמחה ,שכל ז' ימי החג הקרבנות נגד ע' אומות וע' שרים ,אשר לא כן יום שמיני עצרת שהוא דוגמת עולם הבא לעתיד ,שלא יתערב זר בשמחתנו.
.22היינו שכוונת הגר"א במש"כ שהוא עפ"י הסוד ,הוא שכל מציאות היום הוא עפ"י הסוד .כי שמונה הוא תמיד למעלה מן הטבע ,ובחינת עולם הבא [וכדכתב הגר"א ז"ל על הזמן של קריעת ים סוף ושירת הים
"אז" בגימטריא שמונה והוא מדרש שמובא בבעל הטורים] .ובכדי להגיע לעומק הדברים ולהגיע ללמעלה מן הטבע צריכים שמונה .ושמחת התורה הוא האופן שבו אנו נאחזים "אז יָ ִׁשיר מ ֶֹׁשה"ָ ,
שהיה למעלה מן הטבעָ ,
רּוצה" קאי על יום זה דשמיני עצרת ,ו"נָ גִ ילָ ה וְ נִ ְׂש ְמ ָחה ָּבְך" זה ההנהגה שלנו ביום הזה בשמחת התורה ,וכפי שדרשו
"מ ְׁשכֵ נִ י ַא ֲח ֶריָך ּנָ ָ
ביום הקדוש הזה ,שאין לנו שיור רק התורה הזאת ,והפסוק עצמו מרמז על כך ָ
חז"ל (שה"ש רבה א,ג) בך בתורתך ,בכ"ב אותיות התורה.
.23לא שייך לסיים יריעה זו ,מבלי להביא את התיאור הנפלא אשר אירע עם תלמיד רבינו ה"ה הגאון רבי אליהו ווינר שליט"א בימי בחרותו .רבנו הגדול חפץ לחנך את תלמידו ,ולתת לו מושגים בעמל התורה
עד היכן הדברים מגיעים .לפני שמחת תורה ,דיבר עימו בארוכה והסביר לו בפשטות שלא יעלה על הדעת ללכת לישון בליל שמחת תורה ,הלא שמיני עצרת הוא תכלית המועדים כולם ,ובוודאי שיש לעמול בתורה
כל הלילה ולא לחשוב על שינה .כך עשה ,לאחר עבודת ליל שמחת תורה ,הריקודים במשך שעות ארוכות ,שהם לבדם סוחטים את הכוחות כליל ,ומזקיקים כל אדם מן השורה לשינה הגונה ,החל רבנו ללמוד עימו
ברציפות כל הלילה בעמל התורה וביגיעה רבה .עמוד השחר עלה ,אתא יום ,ומי יעלה על הדעת לחשוב על כל ענין אחר חוץ מעמל התורה ...זמן תפילה הגיע ,התלמיד סחוט כליל משמחת ההקפות בלילה ועמל
התורה שביום ,אך עתה מתחילה עבודת תפילת השחר ,ריקודי ההקפות הארוכים ,כשרבנו אינו מרפה מריקודים ,ומזרז את כולם לרקוד ולשמוח בכל עוז עם התורה הקדושה .שמחת תורה ,מן הבוקר עד לני השקיעה
ריקודים רצופים בלי סוף ,עד שנסתיים החג .התלמיד היה עייף כליל ,מוחו חדל מלחשוב ומלפעול מרוב עייפות .רק ציפה לסיום נעילת החג ומיד יפול אין אונים על המיטה .נעילת החג מסתיימת ,כולם עוברים לפני
רבנו להתברך ,ורבנו מרמז לתלמידו העייף להשאר עימו .כשנשארו שניהם לבדם ...אמר לו רבנו :לאחר חג כזה מרומם הולכים לישון!? הלא עתה יש להתיישב ללמוד ולעמול בתורה כמה שעות ...התלמיד התיישב
ליד רבנו ללמוד ,לנצל את השפעת החג הגדול ולהשקיע את הכל בתורה .למעשה ישב ליד רבנו ,אך כבר לא ראה ולא שמע ולא קלט מאומה מרוב עייפות ...רבנו לא הירפה לרגע ,שש ושמח בעמלה של תורה
בעומק העיון עם כל החושים .רק לקראת שלש לפנות בוקר ,יצא עם התלמיד לטייל מעט ופייסו בדברים ,ושלחו להחליף כוחות .כך קיבלתי ולמדתי מושגים בעמל התורה ושמחת התורה -מסיים התלמיד לתאר.
רוממות | עמוד 10
אף סכך פסול הוי ‘אהל’ ,וא”כ עכ”פ למהר”ם דמתיר
הוספה במתרת ולא איכפ”ל דמוסיף בהיתר ,א”כ אפשר
ענינא
דיומא רוממות +ההלכה בקשת הנחה על מחיר האתרוג
דגם בזה ישתרי להוסיף .עד כאן מכתבו. הרב יעקב ליינר כתב המהרח”ו ז”ל בשער המצוות (פרשת עקב דף
בניו לת”ת אינם בכלל הגזירה ,כמו הוצאות שבת ויו”ט לז ,ב) :ובענין הצדקה והמצות ,לא היה קמצן כלל.
והגרש”י גלבר שליט”א כתב להשיב :אכן הסברא
כמבואר בגמ’ (ריש פ”ב דביצה) וענה לי ,שבכל זאת גם כשהיה קונה איזה מצוה ,כגון תפילין או אתרוג ,לא
במושכל ראשון היא כהערת המעיר ,דתוספת המתרת
5
מקובל לבקש. היה מקפיד לדעת כמה יתן במצוה ההיא ,אלא היה פורע
אין דינה חמור כלל מאהל עראי ,אף מאהל שאינו
כל מה שהיו שואלים ממנו בפעם ראשונה ,והיה אומר
מתיר ,וכיון שכן אין לכאורה מקום לחלק בין אם היו הכשר סוכה בשבת למוכר הרי המעות לפניך ,קח כל מה שתרצה ,וכמו
ז”ט סכך ובא להוסיף עליהם ,ובין אם הי’ רק טפח אחד.
כתב השו”ע (שטו ,א)‘ :אסור לעשות אהל בשבת ויו”ט שאמרו בזוהר פרשת תרומה”.1
וכנראה סובר הגר”ש זצ”ל דנהי דתוספת היתר שריא אף
לר”ת וסייעתו ,דתוספת היתר לא אלימא כעשיית אהל אפילו הוא עראי ,ודוקא גג ,אבל מחיצות מותר ,ואין ובספר חרדים (הקדמה עמוד יט) כתב‘ :שלא יעשה
בתחלה ,מ”מ יצירת עצם ההיתר חשיבא כבתחלה ,ולכן מחיצה אסורה אא”כ נעשית להתיר סוכה או להתיר המצוה בחנם אלא יקנה אותה בשכר שלם ,ולא יקפיד
אם אין ז”ט סכך כשר ובא להוסיף ולהשלים לז”ט וליצור טלטול’. כלל כדי להעביר רוח הטומאה כדאיתא בזוהר’.
את עיקר ההיתר של הסוכה ,ה”ז נחשב כאהל הנעשה ודנו הפוסקים האם ההיתר של תוספת עראי בשבת ,הוא והחיי אדם (כלל סח סעיף טז) כתב‘ :שלא יעשה מצוה
בתחלה ,ולכן אף שמצד עצם האהל הרי זו תוספת עראי אף באופן שהתוספת מתירה ישיבה בסוכה ,כגון אם נפל בחנם ,אלא יקנה אותה בשכר שלם ,כמו שכתוב (שמואל
על אהל ,מ”מ מבחינת ההיתר הנוצר ע”י הסכך שמוסיף חלק מהסכך ונשאר אויר ג’ טפחים הפוסל את הסוכה ב’ כד ,כד) ‘ויאמר המלך אל ארונה לא ,כי קנו אקנה
ה”ז נחשב כאהל הנעשה. האם מותר ליתן באויר זה שמיכה על מנת שיהיה זה מאותך במחיר ,ולא אעלה לה’ אלהי עלות חנם’ .ובזוהר
בגדר סכך פסול שאינו פוסל את הסוכה. מחמיר מאד בזה’.
זמן ההקפות בליל שמחת תורה ובשמירת שבת כהלכתה (פכ”ד הערה קלד) כתב בשם ובשדי חמד (מערכת מ כלל קצח) כתב :אמרו המקובלים
מנהג בכמה מהיכלי הישיבות הקדושות בארה”ק לפנות מרן הגרשז”א זצ”ל :דשאני סוכה דהתוספת שמכשירה שראוי לאדם שיתן בעד המצוה מה שישאלו ממנו בפעם
מיד אחר תפילת ערבית ,לאכול סעודת יו”ט תחילה, מחדשת שם של סוכה ,ולכן אסור להוסיף בין בסכך ובין הראשון ,ולא ישתדל שיתנו לו בפחות ממה ששאל כדרך
ואחר הסעודה מתקבצים ובאים שוב לבית המדרש, בדפנות וכן בצוה”פ נתחדש שם של פתח ,משא”כ בסתם התגרים ,וכ”ש שלא יאמר בפיו איני רוצה מצוה זו בכל
6
לקיים מנהג ההקפות כדת היום. מחיצה המתרת העיקר הוא ההפרדה ,ולכן גם בטפח סגי כך ממון ,והאומר כן הוא בכלל כי דבר ה’ בזה .והאר”י
וכתב האשל אברהם (בוטשאטש ,סימן תרסט) :מה ומועיל שפיר גם לענין הפרדה מס”ת. כשקנה אתרוג או שאר מצות היה נותן מה שרצה המוכר
שהיו נוהגים החבורות לעשות סעודות בליל שמחת אולם דעת רבינו ה”דרכי שמואל” זצ”ל (ארחות שבת ח”א בפעם הראשון ,ולפעמים היה מניח סך רב ואמר למוכר
תורה הקדוש קודם מעריב ,היה על זה צד זכות ,כי כיון עמוד שיד הערה מז) דנראה שלדעת מהר”מ שיש היתר
2
קח לך מה שתחפוץ ותן לי זה המצוה.
דמדכרי אהדדי לילך לבית הכנסת הקדוש להתפלל להוסיף על מחיצה המתרת ,ופסק הרמ”א כוותיה ,ה”נ ובפירוש אור החמה על הזוה”ק (פרשת תרומה דף קסא,
ברבוי השמחה כנהוג ,אין מצד קודם התפילה .וקידוש דמותר להוסיף על הסכך תוספת עראי ולהתיר הסוכה ב) הביא מה שפירש בזה רבי אברהם גאלנטי ז”ל תלמיד
היה אחד עושה ומוציא את כולם ידי חובתם ,ואח”כ עכ”ד. הרמ”ק ז”ל ע”ד הזוהר הנ”ל‘ :מכאן יש סמך לקצת
בביתם היו עושים קידוש כדי להוציא הנשים ובני ביתם ועוד אמר רבינו זצ”ל (ארחות שבת פ”ט הערה סה) אנשים ראיתי אומרים לבעל האתרוגים כשהיו קונים את
ידי חובתם כי נשים חייבות בקידוש מהתורה הקדושה. ע”ד הפמ”ג שהקשה על המהר”ם מלשונות תוס’ והר”ן האתרוג ,דע שכל מה שתשאל אתן לך ,לכך לא תשאל
ומ”מ הוא על צד היותר טוב מה שנתבטל מנהג זה ,כי דמשמע שכל תוספת הנצרכת להיתר חשיבא מחיצה
3
יותר מדאי’.
אין לברך למי שיצא כדי שיוציא אחרים ידי חובתם ,כי המתרת ואסורה ,וא”כ גם אם יש טפח מבעו”י סו”ס אין ומרן בעל הקהילות יעקב בקריינא דאיגרתא (ח”א טו)
אם בדרך סופר מברך ובור יוצא ,ויש הרבה שיכולות די בהך טפח כדי להתיר ובעינן גם את שאר המחיצה, כתב :בדבר שהישיבה מבקשת סכום רב ,אם רשאים
לקרות בסידורים ואם כן כיון שיכולות לברך לעצמם אין וא”כ יאסר מדרבנן .ואמר רבינו זצ”ל דאכן נראה שנידון לדון להוריד המחיר ,מכיון שאחז”ל שהוצאת בניו לת”ת
נכון למי שיצא כבר שיברך להוציאן .וכו’ ,ואכשיר דרי זה תלוי במחלוקת הראשונים ,דמדברי ר”ת בספר הישר מחזירין כמה שיוציא .הנה העולם נוהגין לדון ולהוריד
במה שנתבטל מנהג זה כעת ,ושמחים לשם שמים בלי שהוא מרא דהאי הלכתא משמע להדיא דכל תוספת עד כמה שאפשר .נראה הטעם הוא ,דרק מה שהוא
שכרות וכל אחד ואחד שמח בסעודתו בביתו. המתרת אסורה ,וכן משמע בתוס’ וברא”ש ובר”ן ,אבל מוכרח לשלם בשביל ת”ת זה לא מהקצוב מר”ה לר”ה,
וכתב במשמרת שלום (פרלוב ,סימן מז ,ב) בליל שמחת מהר”ם ואו”ז וראבי”ה נוקטים דלא כל תוספת המתרת אבל למשל אם יכול להשיג בזול מלמד זה ,והוא מצד
תורה ,נכון לעשות סדר הקפות וקריאת התורה תיכף אסורה ,אלא רק בזמן שאותה תוספת היא דופן שלימה נדיבות או רחמנות רוצה לההנות את המלמד וקוצב לו
אחר תפילת ערבית בהתחלת הלילה ולקדש אח”כ. כדופן שלישית דסוכה אז יש איסור כשהיא מתרת ,אבל סכום גדול ,אין זה היתרון בגדר הוצאת ת”ת ,רק מתנה
דזריזין מקדימין למצוות ,כי עניין ההקפות הוא עניין אם נעשה טפח מבעו”י והוא בא רק להוסיף על הטפח בעלמא .וה”נ כשיודע שיכול להוריד המחיר והוא מסכים
גדול ונפלא .גם שלא ישתכרו ח”ו קודם ההקפות ,וגם ה”ז מותר ,כיון שאינו עוד דופן שלימה המתרת ,והרמ”א תיכף למה שדורשים ,אין זה אלא כנתינת מתנה יותר על
הוא מניעה לשמחת יו”ט ,כי נתאחר סעודת יו”ט עד אחר פוסק כמהר”מ וסיעתו. מה שנדרש לצורך ת”ת ,ועל כיו”ב לא הובטח שיחזירו לו.
חצות לילה .ובמקום שנהגו לקדש קודם ההקפות יזהרו וכתב הגר”מ גוטסגנדה שליט”א בקונטרס דרכי ספרתי ואמנם כתוב בספה”ק בשם האריז”ל שלא ישתדל להוריד
מאוד מאוד שלא ישתכרו ח”ו ולזרז את עצמם לסדר (שבת עמוד קה) מכתב להגרש”י גלבר שליט”א :בספר הסכום היכא שקונה דבר מצוה כאתרוג ומצה כו’ .אבל
7
ההקפות בכל האפשרי. ארחות שבת (פ”ט הע’ מז) כתב בשם בעל ה’דרכי שמואל’ זהו ענין של מדת חסידות ,ולא מדינא כלל .וגם כי הכא
ובארחות רבינו (ח”א עמוד שעט) כתב :בליל שמחת תורה ז”ל ,דאף לענין תוספת עראי בסכך ,פשיטא ליה להתיר כיון שמתחילה קבעו מחיר גבוה בשביל שיהא יכולים
הכינו קידוש אצל מרן החזו”א זצ”ל ,ולאחר תפלת ערבית עכ”פ לדברי מהר”ם .ובדאיכא סכך כשיעור סוכה להוריד ,נראה שעיקר המחיר הוא כפי מה שרוצים בסוף,
נכנסו המתפללים לחדר מרן ,קידשו ואכלו מזונות מבעו”י ,מתיר להוסיף אף להאוסרים תוספת במחיצה והמחיר שאומרים מתחילה אינו מחיר כלל ,אלא פטומי
ושמחו ,ואח”כ נכנסו לביהמ”ד להקפות. המתרת( ,ע”ש הערה סה). מילי ,ואין כאן אפילו מדת חסידות שע”פ קבלה ליתן מה
ובהליכות שלמה (פי”ב הערה ל”ד) כתב :מרן הגרשז”א ולכאורה בסכך -דהוי אהל בגג -לכו”ע א”צ לזה, שדורשין מתחילה ,כיון שבאמת אינם מתכוונים מתחילה
זצ”ל לא הסכים שיקדשו בני הישיבה על מיני מזונות דלדבריו דפשיטא ליה דלכו”ע ליכא איסור בתוספת
4
כלל לזה המחיר.
בליל שמחת תורה לפני ההקפות ,בכדי שיוכלו להאריך המתרת [היכא דעכ”פ היה שיעור המתיר בתחלה] ,אף והרה”ג רבי אליהו נח ציטרנבוים שליט”א (קונטרס זכרון
ברקודים אח”כ .ועמד על כך בתוקף שלא לשנות מן דמ”מ מוסיף בהיתר ,א”כ הא בגג דבלא”ה לעולם איכא שמואל עמוד נה) כתב :לפני כמה שנים בעשרת ימי
הנהוג לקדש בלילה בזמן הסעודה דוקא .ולא הסכים ג”כ שם אהל אף באינה מתרת ,תיסגי לכו”ע בהיה טפח תשובה קניתי אתרוג יקר מזן חזו”א ,מפרדס מפורסם
שיערכו הסעודה ורק אח”כ ההקפות ,כי אין לשנות מן מבעו”י ,ושפיר ההוספה מותרת לכו”ע ,וכן אף בהיה מאד הידוע בנאמנותו עשרות שנים ,ובלילה נכנסתי
המנהג וצורת השמחה שנהגו. הטפח מסכך פסול[ ,ע”ש סוף הערה סה] ,דהא לכאורה לרבינו מרן ראש הישיבה ה”דרכי שמואל” זצ”ל להראות לו
ובספר בלבת אש (ח”א עמוד רצז) כתב‘ :לא היה ניחא מחיצה המתרת לא חמירא טפי מאהל דגג דהוי אהל אף את האתרוג ומאד נהנה .שאלתי את רבינו שכידוע בשם
לרבינו ה”דרכי שמואל” זצ”ל מה שנהגו בכמה מקומות באינה מתרת[ .ואמנם מצינו להמג”א (שטו ,סו) דמתרת הזוהר שיש ענין להרבות במחיר עבור מצוה ,האם טוב
לקדש ולסעוד בליל החג קודם ההקפות ,והיה אומר חמירא לענין דל”מ בה התירא דחוט ומשיחה ,ובתו”ש עשיתי שבקשתי הנחה .ורבינו ענה לי כמדומה שנכון
שמלבד שהרי זה משנה ממנהג ישראל ,אין זו כבודה שם תמה דלא חמירא מאהל עראי בגג ע”ש ,וצ”ע]. שיש ענין וכו’ ,אולם היום נהגו לבקש הנחה כמו שעושים
של תורה’. ורק אי נימא דלהאוסרים אסור להוסיף במחיצה מתרת אף השתדלות בשאר דברים .והוספתי וסיפרתי לו שעשו לי
ויש לציין שלגבי ההפקות ביום שמחת תורה ,כתב בהי’ שיעור המתיר מתחלה[ ,ודלא כדפשיטא להגרש”א הנחה של עשרים שקלים ,ומיד ששמע זה רבינו ז”ל ממש
בשו”ת אגרות משה (או”ח ח”ג סימן צט)‘ :הקפות בש”ת זצ”ל עצמו שם כנ”ל] ,ומשום דמ”מ כל הוספה והוספה נזדעזע ,ואמר לי זה בזיון מה שעשו לך ,או שעושים
כיון שהוא משום שמחה ,כדאיתא ברמ”א (סימן תרסט) הוי כמתחלה[ ,ול”ה כמו להשתמש בריוח לחוד] ,א”כ הנחה או שלא ,אבל כזה סכום קטן של הנחה זה ממש
שמצותו כל היום בין משום שמחת היו”ט בין משום ודאי דל”מ אף בגג בהיה טפח מבעו”י ,דמ”מ התוספת עוולה .והוסיף רבינו והורה לי‘ :לך עכשיו ותחזיר לו את
שמחת התורה ,לא שייך לדחותו בשביל תדירות המוסף. המתרת הויא כמתחלה ,ורק למהר”ם עכ”פ יש להתיר. העשרים שקל’ .וכשאמרתי לו שהוא גר בעיר ועכשיו
ואדרבה הא עושין הקפות במקומותינו גם בערבית ,וגם ואמנם ע”ש דפשיטא ליה להגרש”א זצ”ל דבהיה הטפח לילה וכו’ ,רק שאני יכול לשלוח את פלוני שהוא מכיר
בלא זה מסתבר שהשמחה בהתורה יהיה בשעה שרוצין מסכ”פ ,אסור להוסיף אף למהר”ם ,כיון דהסכך פסול ל”ה את המוכר ,אמר לי תתקשר אליו מיד עכשיו ותשיב לו,
לגמור קריאת התורה מלפניה ומלאחריה ,ולא שייך כלל כחלק מההיתר של הסכך שמוסיף עליו ע”ש[ ,וגרע ואח”כ שפגש אותי באותו לילה בסליחות ,שאל אותי אם
לדחות עד אחר המוסף שכבר גמרו הקריאה’ .והמנהג מטפח התלוי בכלונס כנגד הספרים ,דנקטי’ דמהני אף החזרתי לו...
בישיבת ‘מעלות התורה’ של רבינו זצ”ל ,לקדש לאחר דמ”מ לא הועיל מבעו”י להיתר ,כיון דמ”מ היתה התחלת והוסיף לי הגרא”נ שליט”א בזה :פעם שאלתי את רבינו
תפילת שחרית על מזונות ,ולאחר מכן ההקפות. המחיצה מבעו”י] .אמנם להנ”ל יל”ע דסו”ס באהל דגג, ז”ל שאחד הישיבות של בני נ”י מבקשים שכר לימוד
חודשי וכו’ ,האם אפשר לבקש הנחה ,היות והוצאות
.5כתב הגרי”מ אלקובי שליט”א בשו”ת שמן למאור (ח”ד סימן כח) דבפירוש אמת ליעקב על הזוהר להר”י מראג’י .1כתב החיד"א בלב דוד (פרק יד ,ק) :כתב בזוהר הקדוש (תרומה דף קכח ,א) דבעי למעבד מצוה באגר שלים .ולא
זלה”ה (זוהר תרומה עמוד כא) כתב לחלק בין מצוות תלמוד תורה ששם יכול לזכות בה בחינם ,וכנאמר בפסוק ‘ולכו יעשה המצוה חנם ,אלא יקנה המצוה בשכר שלם ,להעביר רוח הטומאה ,וכמ"ש אדונינו דהע"ה לארונה לא כי קנו אקנה
שברו בלא כסף’ וג’ ,לבין שאר המצוות שצריך לקנותם בממון ,שמצוות תלמוד תורה מתקנת בפנימיות העולמות מאותך במחיר ולא אעלה לה' אלהי עלות חנם .ויעוין בשו"ת חוות יאיר (סימן רלב) דכתב :נכון להיזהר ליקח מממונו
שהרי היא מצוה שבדיבור ,ושם אין חשש כלל של אחיזת החיצונים ,ולכן יכול לזכות בה בחינם ,כי אין שם ‘חינם’ בזה. יין לקידוש ולד' כוסות בפסח וקמח למצה ,וכל כה"ג ,אף על פי דזה שנשלח לו לדורון עדיף וטוב יותר ,מ"מ טפי הידור
לעומת זה בצד הרע היכול לינוק ולהתאחז משום שאין להם אחיזה שם .לעומת זאת מצוות מעשיות שהם מתקנים ודקדוק מצוה הוי אם קונה הדבר מכיסו דלא הוי מסיטרא דחנם ,ואף דמסתברא מלתא ,יש לנו עוד ראיה מהזוהר.
בחיצוניות העולמות ,ששם יש חשש אחיזה לחיצונים ,אזי יש קפידא לקנותם בממון כדי לסלקם משם שלא יתאחזו .2כתב בשו”ת תשובה מאהבה (ח”א סימן א) כתב על רבו הנודע ביהודה :היה תמיד מהדר מן המהדרין אחר אתרוג
ולא ינקו משפע הקדושה. המהודר בכל מיני הידור ,וכסף וזהב לא היה נחשב בעיניו מאומה ,אף שהאתרוג היה בתכלית היוקר.
.6הגר"ש קלוגר זצ"ל בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סימן שעה) כתב על המנהג בשמחת תורה ליל ערבית ,לאכול .3יעוין בשפת אמת (סוכה דף מא ,ב ד”ה בגמ’ להודיעך) על הגמ’ שם דר”ג קנה לולב באלף זוז .דדן בזה מצד מה
קודם קידוש' :לא יפה עושין הן האוכלים בלי קידוש ,הן המקדשים להוציא אחרים אם אין אוכלין שם מה דראוי להיות שמצינו בגדולים שנתנו בעבור המצוה ככל מה שביקש המוכר ,ור”ג נתן מעצמו זה הסכום ,יעו”ש.
נחשב סעודה .ואין לנו להמליץ עבורם כמו על שאר מנהגי ש"ת ,כגון הבערת פולוואר ,אלא מה שאחז"ל ,דגדולה עברה .4ויש שהוסיפו בזה ,דמן הסתם אצל האריז’’ל המוכרים היו הגונים[ ,ומן הסתם גם היו מפחדים לגבות מה שלא מגיע
לשמה אם מכוונין לש"ש לשמחה של מצוה וכבוד התורה'. להם מהאר”י] ודלא כתופעה המצויה כיום ,שדורשים מחירים שיש בהם הונאה ,ואפילו באתרוג יש הונאה כשהמחיר
.7והוסיף שם :ענין ההקפות ,הפוסקים לא כתבו רק על ליל השני ,ובו מסיימים ומתחילין התורה ,יעו”ש. מוגזם מדאי ,ואדרבה בחפצי מצוות דוקא מצאנו שחז”ל דאגו שהיו מצויים לכולם בנקל ועשו בהם תקנות .ובודאי לאחר
שהמוכרים יודעים את דברי האר”י...
רוממות | עמוד 11
פנינים
הלב ביניהם ,שאל אחי את הרב‘ ,איך לומד הרב’? הרב
שמע את השאלה ,נתלהט מאוד ואמר‘ ,וואס הייסט ווי
ועובדות
מרבותינו רוממות +המעשים השמחה בעסק ושקידת התורה
מ’לערנט’? ...כלומר ,מה השאלה איך מצליחים בלימוד? הרב יודל צ'צ'יק והחרדה מביטולה
לומדים הרבה ,בכמויות גדולות וחוזרים בלי סוף ובלי ברשות כל הקהל הקדוש הזה ,ברשות המרא דאתרא
שיעור ...עכ”ד .הנה כי כן ,גם בדבריו שאמר הרב בעל הספד הגאון רבי שמואל צ'צ'יק שליט"א [-רבי יהודה] שליט”א .בראש ובראשונה הננו מברכים
פה ,יצאו מפיו דברים אלו ,אשר משקפים את גודל אותו בזכות אבותיו של הרב [-רבי אהרן] זצ”ל ואבות
אהבתו וחשקתו לתורה הקדושה. על הגאון הגדול רבי אהרן פישר זצוק"ל (ח"א) אבותיו -שזכות זקנו בעל ה”אבן ישראל” זצ”ל וזכות
בהזדמנות זו ,אני רוצה למלאות שליחות אשר כבר בן מרן הראב"ד בעל "אבן ישראל" זיע"א זקנו בעל “מאורות נתן” זצ”ל ,וכל השושילתא של
לפני זמן רב בקשו ממני לעשות ,עבור דודו של הרב משפחת מינצברג לדורותיהם שהיו רבנים גדולים,
שיבדלחט”א ,הלא הוא חבר הבד”ץ ,הגאון ר’ יהודה זכות כולם יגן עליו ,ויעמדו לזכותו שיוכל להמשיך
שליט”א .וזה הדבר .אחי היה מאוד דבוק למורנו הרה”צ חשקת התורה את ההנהגה ,ויתרבה על ידו כבוד שמים ויתקיים בו
ר’ עמרם בלוי זצ”ל בחיי חיותו 2,וגם לאחר הסתלקותו, גם סיפר ,כי פעם קרה קצר חשמלי ,ובדרך כלל במקרה ברכת יעקב אבינו (בראשית מט ,ח)‘ ,יהודה אתה יודוך
היה נוסע הרבה לציונו הקדוש להתפלל שם [הוא כזה יש אנשים שבתוככי לבם מודים ליצר הרע על אחיך’ וגו’ ‘עד כי יבא שילה’ (שם י) במהרה בימינו ,ואני
אמר לי פעם ,שהוא רואה ישועות עבור כל השמות “שירות” ניתוק החשמל - ...אשר “מצדיק” כביכול תפילה שיהיו נא אמרנו לרצון לפני אדון כל.
שהוא מזכיר שם] .פעם ,בדרך חזרתו מ’הר המנוחות’ את ביטול התורה ,אבל הרב אהרן פישר ‘רוח אחרת בילדותי ,היינו גרים בסמיכות לרב [-ר’ אהרן] זצ”ל -
באוטובוס ,הוא פגש באוטובוס את חבר הבד”צ ,הגאון היתה עמו’ ...הוא הדליק מיד נר ,להאיר את החשיכה גרנו בשכנות משך חמש עשרה שנה .אנו גרנו ברחוב
ר’ יהודה שליט”א ,אשר גם הוא חזר מ’הר המנוחות’. וגם לשרוף את היצר הרע בשריפה כראוי לו ,והמשיך רלב”ח ,והרב זצ”ל [-ר’ אהרן] ,היה גר בתחילת רחוב
שאלו אחי‘ ,ר’ יודל ,וואס טוט איר אין “הר המנוחות”?’... בלימודו אל מול הנרות .חשבתי ,כי אותו נר מצוה שרעבי .אני עוד זוכר אותו בילדותי ,זה היה עוד
[-מה אתם עושים ב”הר המנוחות”?] .אמר לו ,כי בהיות ותורה אור ,זיכה את הרב למה שאמרו חז”ל במסכת בתקופה כאשר אבי זצ”ל היה לומד ב”עץ חיים” ואני
שהיום הוא ערב ראש חודש ,נסעתי לציון אבי ,בעל סוטה (כא ,א)‘ ,הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולה’, זוכר ,כי בכל ראש חודש הוא היה מביא את המילגה.
“אבן ישראל” .בתקופה ההיא ,היה אחי שבור מאוד שואלת הגמ’ בהמשך ‘מאי פרשת דרכים’? משיבה תמיד הוא היה דופק על דלת ביתנו ,כאשר בידו שתי
ממצב בריאותו -אשר סבל בעשרים שנותיו האחרונות, הגמרא ‘זה תלמיד חכם ויום מיתה’ ,ומפרש רש”י‘ ,ויום מעטפות .והיה אומר‘ ,מעטפה אחת עבורכם ,והשנייה
והחבר הבד”ץ שליט”א ,אמר לו ווארט בשם רבנו מרן המיתה ,והוא תלמיד חכם ביום מותו וידע שלא פירש עבור אלמנתו של ר’ יוד’ל 1’...ואבי זכרונו לברכה היה
הגאון הקדוש רבי דוד יונגרייז זצוק”ל ,ואמר לי אחי, לפרוק מעליו עול תורה’ .עכ”ל .הדברים האלו התקיימו מיד משגר את הכסף לאלמנה ,על ידי שליח ,או שהלך
בזמנו ,כי ווארט זה חיזק אותו מאד בשעת צערו ושלחני במלואם בר’ אהרן זצ”ל ,שמעולם לא פרק מעליו עול מיד הוא בעצמו להביא לה את המעטפה עם הכסף,
לומר ‘איישר כח’ ,להגאון שליט”א ועד היום לא עשיתי תורה ,אלא המשיך בלימודו בכל מצב וזמן. כדי שלא לעכב את נתינת המלגה ולהקדים שמחתה
את שליחותו ,לכן ,בהזדמנות זאת ,הנני למסור את דבר דבר זה ,הוא קנה וירש מאביו הגדול .שמעתי פעם בקבלתה[ .וכן היה אבי זצ”ל נוהג ,לא לעכב בידו את
ה’איישר כח’ של אחי זכרונו לברכה ,ליבדלחט”א הגאון מאבי זצ”ל ,כאשר דיבר אודות ה”חתם סופר” זי”ע, ה”מעות יזכור” ,שהיה נודב עבורה בימים טובים ,ונותן
שליט”א .ע”כ. ומרוב דבקותו בתורה .כידוע ,שה”חתם סופר” נפטר לה אותם .והעבירם לידה ,מיד למחרת היום טוב].
בכ”ה תשרי שנת ת”ר [לפני 185שנה] .וסיפר אבי זצ”ל, זכורני ,כי לקראת שמחת נישואי אחי ,הגיע אבי הביתה
חשק התורה והתמדתה כי באותה שנה ,ב”שמחת תורה” ת”ר ,שבחו”ל זה ביום בשמחה יתירה ואמר‘ ,מצאתי שני עדים חשובים ,הלא
כתוב ב”קהלת” (יב ,יג)‘ ,סוף דבר הכל נשמע את כ”ג תשרי ,הוא כבר לא יצא לבית המדרש ,אלא התפלל המה הרב אהרן פישר והרב פנחס ליברמן’-[ .ה”ה בעל
האלקים ירא’ ...ופירש רש”י ‘מה שתוכל עשה ולבך במניין בביתו ,וכיבדוהו ב”חתן תורה” .וכאשר ה’בעל ביאור “לב טוב” על ספר “חובות הלבבות” ופירוש “טוב
לשמים’’... .כי זה כל האדם’ ,וכתב רש”י‘ :כי לדבר הזה קורא’ קרא בפרשת “וזאת הברכה”( ,דברים לה ,ה), ירושלים” על פירוש הרמב”ן על התורה].
נברא כל האדם’. ‘וַ יָ ָמת ָשם מ ֶֹשה ֶע ֶבד ה’ - ’...הוא [-ה’בעל קורא’] בכה,
ואיתא בירושלמי (ברכות פ”ב ה”ח) ובמדרש רבה קהלת אבל לעומת זאת ,ה”חתם סופר” ,היה דבוק בעולמות ניצול הזמן
(יב ,טו)‘ .3כד דמך ר’ לוי בר סיסי-[ ,כשהוא נפטר] עאל העליונים .ולמעשה ,כשמתבוננים מה הם דבריו יש דבר אחד ,שעשה עלי רושם עמוק .יש כל מיני
אבא-[ ,כך היה שמו והוא היה] אבוי דשמואל [-שנכנס האחרונים בצוואתו של מרנא ה”חתם סופר” ,אנו רואים תקופות עם ‘חדשות -מסעירות’ ומטבע הדברים ,אנשים
להספידו] ,ואפטר עליה הדין קריה ‘סוף דבר הכל כי רק תורה היתה מנת חלקו ,וזה לשונו שם ‘ויהי רצון עומדים ומשוחחים ב’חדשות’ השעה .והנה ,מעולם לא
נשמע [-את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל מלפניך נותן התורה יתברך שמו’ ...זה הלשון מגלה את ראיתי את הרב [-ר’ אהרן] זצ”ל מבטל את זמנו בחברת
האדם] ,למה [היה] ר’ לוי [בן סיסי] דומה ,למלך שהיה דבקותו בתורה הקדושה ונותנה. חבורות אלו! -הלא דבר הוא! ...הרי חמש עשרה שנה,
לו פרדס [-כרם] והיו [-והיה] בו מאה גפנים והיה עושה כאשר יצא לאור חלק ה’ ו’ מספר “אבן ישראל” ,קניתי זאת תקופה מספיקה שיהיו בה כל מיני תהפוכות ,ואף
ממנו [והיו עושות כל שנה ושנה] מאה חביות יין-[ ,מכל אצל הרב את הספרים .בסוף הספר יש את ה”הדרנים”, פעם לא ראיתי אותו משוחח בעניינים אלו.
גפן יצא חבית יין .כלומר ,גפן חשוב מאד ,שמוציאה אשר מדי פעם -בעת “נפילת המוחין” ,הנני מעיין קודם שהגעתי לכאן ,פגשתי את הרב יעקב גדליהו
חבית שלמה של יין ,וזה המשל שהמדרש אומר על ר’ שם ,ויש שם דברים נפלאים מלאים יראת ה’ .וגם שם טוקר שליט”א ואמר לי להוסיף ,כי גם בתקופת לימודו
לוי] ,והיה אותו פרדס חביב עליו מכל פרדסים שיש לו, מצאנו על דרך זה שספרנו אודות מרן ה”חתם סופר”, בישיבה ב”עץ חיים” היה מקיים את הגמרא בעבודה
[-למלך היו עוד פרדסים ,אבל הפרדס הזה היה חביב שחתם ‘נותן התורה ית”ש’ ,כי גם הרב חתם ברוח זו. זרה( ,דף ג ,ב)‘ ,אמר רבי לוי כל הפוסק מדברי תורה
לו מכל הפרדסים] ,עמד על תשעים והיה [-נס שהיה] הרב בעל “אבן ישראל” ,כותב ומשרטט את קלף חייו. ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים’ ,ורש”י
עושה מאה חביות .עמד על שמונים ,עמד על שבעים, הרב מצטט את ה”שערי תשובה” באו”ח בשם היעב”ץ, מפרש שם ,דקאי על מי שעוסק בתורה ופוסק על דברי
עמד על ששים ,עמד על חמשים-[ ,הפרדס התמעט בדין ברכת ‘שהחיינו’ על הדפסת ספר וכו’ ,ולאחר מכן שיחה בטלה ,והרב זצ”ל ,לא הפסיק מעולם בדברי
יותר ויותר] ,עמד על ארבעים ,עמד על שלשים ,עמד מקשה ,מדוע בסיום הדפסת ספר יש מצדדים שכן לברך שיחה ...זה לא היה קיים אצלו ,כך מעיד הרב טוקר.
על עשרים ,עמד על עשרה ,עמד על אחת-[ ,נשארה ואילו בסיום מסכת לא מצאנו שיטה לברך שהחיינו, גם סיפר לי [ר’ יעקב ג .טוקר] ,כי פעם הגיע לישיבה
גפן אחת של יין] ,והיתה עושה מאה חביות של יין, [לא לכולם קשה שאלה זו ,אך הרב כנראה היה אצלו אחד עם מזוזה להראותו לרבני הישיבה ,וכל אחד הביע
[-מאותה גפן אחת ,יצאו מאה חביות יין][ ,והיה אותו שאלה זו באופן תדירי] .הרב מאריך כדרכה של תורה את דעתו .כאשר הרב ראה את המזוזה ,מיד נזעק‘ :הרי
הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו] .אמר המלך ,חביב וגליא לדרעיה ונפל נהורא ,ומביא הרבה ממדרשי חז”ל. המזוזה פסולה ,כי בפרשת “והיה אם שמוע” ,כתוב
עלי זה הגפן מכל פרדסים שיש לי-[ .זהו המשל ,וכך והנוגע לענייננו ,זה לשונו‘ :לפי זה אדם גומר מסכתא בפסוק (דברים יא ,יג)‘ ,בכל לבבכם ובכל נפשכם’,
הספיד ‘אבא’ ,אביו של שמואל ,את ר’ לוי] ,כך אמר אין הכי נמי שיש לו שמחה מצד אחד ,מכל מקום נתערב ובהמשך הפרשה כתוב בפסוק (דברים יא ,יח)‘ ,על
הקדוש ברוך הוא ,חביב עלי הוא ככל העולם-[ ,ר’ לוי בו גם צמאון גדול למסכתות אחרות ויש לו צער ממה לבבכם ועל נפשכם’ ,והסופר טעה ובמקום ‘על’ וכו’,
חביב עלי ככל העולם] ,וכיון שמת ,אמרו -כי זה כל שעוד לא למד ,וממה שמתחשק לו עוד יותר ,בכי האי כתב גם כאן כמו בתחילת הפרשה ‘בכל לבבכם ובכל
האדם ,’...עד כאן. גוונא אין לומר שהחיינו’ ,עכ”ד .והדברים משרטטים נפשכם’ ’...ואף אחד מבין אותם שקדמו לראותה ,לא
יש דרגא כזו שנשאר ‘גפן’ יחידי’ ...הרב [ר’ אהרן] זצ”ל, לנו את מהות חייו של רבנו בעל “אבן ישראל” .זהו שמו את לבם לזה.
היה ‘גפן’ יחיד שנשאר מהגפנים של ה”כרם” ...של תורה שבכתב שלו ,שכותב בעצם כתב ידו על ‘חשקות
עוד בעניין איסור שיחה בטלה בעת לימוד התורה,
הדורות הקודמים. התורה’ שפיעמה בקרבו ועל צמאונו הרב.
שמעתי מרבי ברוך יעקב פרידמן זצ”ל ,כי היתה פעם
גם בתורה שבעל פה של הרב [-ה”אבן ישראל”] ,נשקף
“שמחת תורה” באמצע השנה... עוצם צמאונו לדברי תורה ,כאשר שמעתי מאחי הגדול
טרגדיה בירושלים ,וכאשר הגיע הגאון הצדיק רבי חיים
ישעיה אקער זצ”ל לישיבה ,שאלוהו כולם על מה עשה
היה בירושלים -אחד מהמתמידים הגדולים ,הגאון ז”ל ששמע מהרב ,ומעשה שהיה כך היה ,אחי למד ה’ ככה ובמה צריך להשתפר? אמר ,כי לדעתו צריך
הצדיק רבי וועלוול פראנק זצ”ל ...וסיפר אודותיו הרב בבחרותו ‘קבלה’ ,ובמוצאי שבת הלך ללמוד עם דודי להתחזק בעניין זה שלא להפסיק בשיחה בטילה בעת
הגאון ר’ שמעון טרייצקי זצ”ל לאבי וכן כתב זאת הרב שמואל זצ”ל [שהיה מחסידי ברסלב] ,ולעסוק עמו לימודו.
באחד מהגליונות של השבועון באידיש“ ,דאס אידישע בכתבי האריז”ל .באחד הימים ,כאשר ישב בישיבת
יאר”...
יטן ָ
ליכט” ,תחת הכותרת“ :שמחת התורה ִאין ִמ ְ אחי סיפר לי ,ממה שראה כשהיינו גרים ב”בתי
“עיטור הרבנים” ,קרא לו הרב בעל “אבן ישראל”
[”-שמחת תורה באמצע השנה”], הורודנא” ,איך בילדותו ,היה הגאון ר’ יצחק שליט”א,
[-שהיה אז ‘ראש ישיבה’ שם בישיבה] ואמר לו‘ ,מנחם,
בנו של מרן הגאון הצדיק רבי חיים אהרן טורצ’ין זצ”ל
וכך הוא סיפר - .הוא ,ר’ שמעון ,הלך בשעות הקטנות שמעתי שהנך לומד קבלה ’...אחי חשב כי הרב רוצה
מגיע לשאול את הרב [ה”אבן ישראל” זצ”ל] על טיפת
של הלילה ברחובה של עיר ,ירושלים עיה”ק ,והנה לנדותו ,היתכן כי בחור בגילו ילמד קבלה? ושפתותיו
דם בביצים .וגם סיפר אחי ,כי ביחד עם הגאון ר’ בנימין
שומע הוא קול ערב של ניגון וריקוד‘ ,ברוך הוא אלוקינו דא לדא נקשן .הרב הרגיש בבהלה שאחזה אותו ,הרגיע
רימר שליט”א הם היו מתבוננים ב’מעשה ההכנה’ של
שבראנו לכבודו ,’...בכזאת מתיקות כמו ב”שמחת אותו ואמר לו‘ ,אל תירא ,אני רק רוצה לשאול אותך
הרב פישר זצ”ל ללימוד התורה ,איך היה מכין לפניו את
תורה” ...הוא הסתקרן לדעת מהיכן בוקע ועולה הקול כמה דברים’ ,ואז חקר אותו בדקות אחדות אודות חוק
הספרים ,ותוך כדי לימודו שוקע וצולל למעמקי התורה.
הערב הזה ,והלך לפי הקול ,עד שהגיע לאותו בית לימודו ,מי הוא רבו אשר מלמדו ומאיזה ספרים הינם
מדרש בו ישב ולמד ר’ וולוו’ל ,והוא רואה שם את ר’ שואבים את למודם ,ועוד כהנה וכהנה ,ולאחר מכן הודה
וועלוו’ל [-פרנק] רוקד עם גמרא ‘מנחות’ -תוך שהוא לו .וסיפר אחי ,כי באותו מעמד ,כאשר היה פתיחות
המשך בעמוד 14
עיניו לרגע. .1היא היתה אלמנת הצדיק רבי יהודה הולצמן זצוק"ל ,אשר היה מרבני ישיבת "עץ חיים" והיה קדוש עליון ,אלמנתו
.3עיקר הנוסח המובא כאן הוא מהמדרש רבה קהלת סוף פרק י"ב .והסוגריים המרובעות הקטנות בלי הסימון,- : האריכה ימים והיו ממשיכים לתמוך בה.
הם תוספת מנוסח הירושלמי ברכות .והסוגריים המרובעות עם הסימון ,- :הם מביאורי המדבר ,הגר"ש צ'צ'יק שליט"א, .2כאשר היה אחי "בסוף ימיו" מונשם ומורדם ,ובתו של ר' עמרם היתה במחלקה לידו ,לחשו באזנו' ,ר' עמרם'ס
[או מתוספת הכותב] .ע"כ. טאכטער איז דא" - '...בתו של ר' עמרם נמצאת כאן" .ומיד ,כאשר רק שמע את המילים 'ר' עמרם ,'...הוא פקח את
רוממות | עמוד 12
ועוד גם ,דמטו משמיה מו”ר מבחר המין האנושי
הגריש”א זיע”א ,דמאחר שהשכנים חתומים על “חוק
(ח"ב)
בדין מחילה
רוממות החידוד א) במאמרנו הקודם בשבוע שעעל”ט (גיליון שבת
האזינו) שיברנו אוזניכם במעשה שהיה לפני
בתים משותפים” יכולים לעכב זה על זה שלא לבנות הגאון רבי חיים הירשמן שליט"א שבועות מספר ,בידידי שליט”א אשר שכנו העליון
הרחיב את גזוזטרתו מעל אוויר סוכתו של התחתון .ובמאמרנו הקודם ,ערב שלא-על-פי-חוק ,ואם כן יכול התחתון לעכב את העליון מלהוציא מרפסת נגד
שבת שובה ,סמוך ונראה ליום האדיר והקדוש ,עסקנו בצדדים של בין אדם החוק .ועיין עוד כעין זה להגר”י בלוי זצ”ל בפתחי חושן (פרק טו סוף הערה
לחברו והמסתעפים ממנו ,והותרנו את עצם הדין ודברים שביניהם כדבר המצריך מז) .ועם זאת ,המנהג הרווח בבתי דינים שלא להתחשב בעבירה על החוק ,הגם
שחתמו על חוק בתים משותפים ,היות שאין המנהג כן ,ואדעתא דמנהגא חתמו. הכרעה ,שצריך להציעו לבי דינא.
ואכן כפי שנראה אי”ה אין בזה הלכה ברורה ומסודרה ,והדברים מסורים לבית ד) והנה גם אם יבוא דיין מומחה ויסתור את ההנחות הקודמות :או שיסבור דלית
דין .ואם יורשה לנו ,לשלוח יד כהה בסוגיא דא ,לא להלכה ולא למעשה[ ,ותיתי כאן חזקת תשמישין [ולא יתחשב במה שהתחתון יצק בטון] ,או שיסבור שהעליון
לחתני-כבני דיינא בר דיינא הגר”ם ברוורמן שליט”א ,שהאירני והעירני בכמה יכול לומר קים ליה כהראשונים דבעינן חזקת ג’ שנים וטענה [ולתחתון אין
טענה] .ויסבור דהשכנים אינם מתחייבים לבנות כפי הרישיון והחוק [דהחתימה נקודות בזה] .בסייעתא דשמיא ,בזכות הקוראים.
ב) אימא לכו איזי גופא דעובדא היכי הוה .העליון הרחיב המרפסת שלו מעל גבי על חוק בתים משותפים אינה כוללת עניין זה ,משום מה] ,ויסבור דאין המנהג
אוויר סוכתו של התחתון ,ברוחב ארבעים סנטימטרים לאורך כל סוכתו ,ונמצא לזַ ּכוֺת לבוני הסוכות זכות לבנות סוכתם שם עולמית.
שהוא ממעט את סוכתו של התחתון ,שהרי פשיטא דהתחתון אינו יכול לישב הנה אילו ימצא דיין כזה ,ידון את מקרנו כמקרה אשר שני שותפים מתמצעים
תחת אותו שטח ,דארבעה טפחים של סכך פסול דברי הכל אין יושבין תחתיה על קרקע משותפת -מי יבנה בה את הסוכה ,ויצטרכו להתפשר ביניהם ולחלוק
(ראה או”ח ריש תרלב) ,ואף לפי השיעור ששיער מרנא החזו”א -סך ד’ טפחים השימוש ביניהם .אך נראה לצדד ,דהפשרה אינה צריכה להיות אכזרית ליטול את
השטח שבוויכוח ,ולעשות “גזורו” ,אלא החלוקה והפשרה הנכונה -היא למצוא .1
הוא פחות מארבעים סנטימטרים
והנה העליון רצה לשוויי להתחתון מחמיר בעל כרחו ,להרע ולא להיטיב ,ואמר דרך שישבו שניהם בסוכה כדרך בני אדם .ועיין משפט שלום (מילואים ו ,נה),
דבהיות וכל השנים היו בשטח ההרחבה -חבלי כביסה ,הרי שבלאו הכי סוכת דמצדד כדברינו.
התחתון שתחת השטח הזה ,פסולה לפי חומרת הב”ח דאמרינן לבוד לחומרא ואם כנים אנחנו ,אחרי שהמציאות היא שאם נאסור על העליון להרחיב על אוויר
התחתון ,עדיין נרשה לו להרחיב את רוב ההרחבה במרפסת שאינה מפרעת (עיין משנ”ב תרכו ,יז ושעה”צ שם כג).
ומשיבין על העיק”ש ,שכן מלבד זאת דמקודם היתה הסוכה פסולה -רק לפי להתחתון כלל ,והעליון יושב בסוכה רחבה ,ואף התחתון יושב בסוכה המספקת.
שיטת הב”ח ,והשתא פוסל סוכתו לכו”ע ,מלבד זאת בכגון דא יש סברות נוספות אולם אם נרשה להעליון להרחיב על חשבון אוויר התחתון ,תהיה לעליון סוכה
דאין שייכת כאן חומרת הב”ח[ ,משמיה דמרנא הגרש”ז נ”ע מטין ,שאין לומר רחבה טובא טובא ,ואילו לתחתון תהיה סוכה דחוקה ,צרה וארוכה ומתפתלת,
לבוד בחבלי כביסה שטבעם ותכליתם שיהיו הכבסים בוקעין באווירים שביניהם] .כנחש .אם כנים אנחנו ,שהפשרה צריכה לסדר את שניהם כהוגן בסוכה סבירה,
וגם יש פתרון לצאת ידי הב”ח -שיניח סכך כשר על הסורגים .ונמצא אפוא ,הפשרה נותנת לאסור את כל ההרחבה שהיא על אוויר התחתון.
ה) והנה טוען העליון ,דמאחר שמחוץ לשטח סוכת התחתון יש עוד מקום עד שהעליון הזיק את התחתון בכך שפסל חלק מסוכתו.
והנה לעצם הנידון לגבי דבר המפריע מנקודת הלכה ,אם נחשב מזיק ,לכאורה הקיר ,ולפי חושבנא דהעליון ,אם ירחיב התחתון סוכתו עד שם ,ירוויח כמידת
אין צריך לפנים ופשוט הוא לכל בן ט’ שנים ויום אחד [ואף פחות מכך] ,שנחשב השטח אשר הפסיד בשל הרחבת העליון .ואם כן ,אם נבוא מצד הפשרה ,שפיר
מזיק לכל דבר ,אף שראיתי מי שדן בזה .וכפי ששגר לן יד”נ המופלא שבדיינין יש לנו לומר לתחתון למשוך סוכתו חוצה ,ולהותיר הרחבת המרפסת של העליון
הגר”ש סגל שליט”א אב”ד בבד”צ ב”ב ,מאמר מקיף ,דשייך בזה מזיק ,וחיליה על תילה ,ונמצא שלא נפסד התחתון ולא מידי.
מדברי הפוסקים אודות הרחקת מת מבית הסמוך לביתו של כהן (יעוין יו”ד שעא ,ענה התחתון ואמר ,דמאחר שיש מבני רשות הרבים המקצרים דרכם באותו
ד) ,ומהמגרש המוחה בידי שכנו לשאת את גרושתו (עיין שער המשפט קעא ,ד) .ריווח ,אם ירחיב סוכתו שמה ,ימנע מהם המעבר שם בימי הסוכות .והנה בהאי
ואכמ”ל .אכן כאן בפשוטו ,אתינן עלה מהלכות בעלות וזכות התחתון על כל הלכתא דלבנות סוכה ב”מיצר שהחזיקו בו רבים” ,יש לדון ,דמאחר שהוא רק
האוויר ,ולא מצד דיני מזיק כלל ,ולפי זה הרי פשוט שבכח בעלותו יכול לעכב בימי הסוכה לא גרע מבונה ברה”ר ממש (עיין להפוסקים או”ח תרלז ,ג ואכמ”ל).
וגם לא ברירא לי ,כל המציאות והדין של “מיצר” שם ,שזהו שביל משובש מאוד על העליון מלפלוש לשלו ולפסול לו.
ג) והנה לקושטא דמילתא ,שטח הסוכה אינו שייך לא לתחתון ולא לעליון ,אלא שקשה לאדם מן השורה לעבור בו .וגם אין ברור אם יש “מצר” ,כנגד טאבו ,עיין
הוא “רכוש משותף” של דיירי הבניין ,והתחתון המתגורר בקומת הקרקע פתח מהרש”ם (חלק א ה).
אליה פתח לפני למעלה משלושים שנה ,יצק בטון על קרקע השותפין ,ובנה שם אכן מאחר דגם חלק מהשכנים עוברים בו ומקצרים דרכם דרכו ,והם הלוא
סוכתו מידי שנה בשנה לערך עשרה שנים ,ואחריו שוכריו הבאים מגרמיה בנו שותפין גמורים בקרקע זו ,לכאורה יכולים הם לעכב שלא יבנו שם הסוכה ,כי
רוצים לעבור שם[ .ואולי יש להם על זה גם כן חזקת תשמישין יותר מובהק, סוכה עוד עשרים שנים ,ונמצא שהחזיק ג’ שני חזקה ככה עשרת פעמים.
[והנה היו מקום לכמה וכמה סברות להטיל דופי בחזקה זו ,אשר מחמתם שלא שהרי עוברים שם כל ימות השנה ,ואכמ”ל] .ולכל הפחות יצטרך להיכנס עמם
היה לשכנים למחות בתחתון ,ולאו חזקה היא ,ואכמ”ל .אכן מאחר שיצק בטון על בדין .ואם כן ,לכאורה אי אפשר לחייב את התחתון להתפשר עם העליון כדי
מנת לעשות שם סוכה ,ועשה שם סוכה שלושים שנה ,בודאי היה להם למחות .להתעבר על ריב עם השכנים האחרים.
ראה בענין זה בספר עמק המשפט סימן ו ,דבאופן זה של יציקת ביטון בסוכה ה) כל הדברים הללו ,בין אם יסכימו עליהם הקוראים ,אם לא ,יפים הם להגדיל
תורה ויאדיר ,תו לא ,שהרי למעשה יהיה הדבר תלוי בבית דין שיביאו אליו דבר וכדו’ ,הויא חזקה ,עי”ש].
ברם ,אם כי חזקת ג’ שנים אית ליה לתחתון ,טענה לית ליה ,שהרי אף הוא המשפט ,אין לו לדיין ודיין אלא מה שעיניו דידיה רואות .וכפי אשר ביררתי,
מודה שלא קנה הקרקע מן השכנים .וידועה היא פלוגתת הראשונים אודות רובא דרובא דדייני דיתבי בבי דינא קבועים הדנים כסדר ,ס”ל להצדיק התחתון.
חזקת תשמישים ,אם היא כחזקת קרקעות ובעינן ג’ שנים וטענה ,או דלא בעינן אך אחרים יצדדו לפשר.
ג’ שנים וטענה .ובשו”ע (חו”מ קנג ,ב) פסק דלא בעינן ג’ שנים ולא בעינן טענה ,ובנקל לברר אצל היודעים מאן עביד הכי ומאן פסיק הכי ,שהרי מעשים שבכל
אך הרמ”א על אתר הביא שיטת יש אומרים ,דבעינן חזקת שנים ובעינן טענה .יום כדוגמת מעשה זה .והדיינים כבר פילסו להם דרך ודעה ,כל אחד לפי דרכו
אמנם הרמ”א גופיה לקמן מיניה (קנה ,לה) נראה כסותר משנתו ,ונחלקו הנו”כ ודעתו ,וכבר התפרסמו דעותיהם .ואם פיקח הוא העליון -שהוא הנתבע“ ,ימצא”
את הבית דין אשר דרך אותו בית דין ׁשֹווֶ ה לו. (שם ושם) מהי מסקנת הרמ”א ,אם פסק כהשו”ע ,ואכמ”ל.
ויכול אם כן לכאורה העליון ,לומר “קים לי כהפוסקים דהרמ”א לא הסיק מה תאמרו קוראים יקרים ,האם ישר הוא והגון לנהוג כן? כלום אין בזה בחינה
כהשו”ע ,ואם כן מכדי ספיקא לא נפקא ,ושוב קים לי כהראשונים דבעינן טענה ,של הטיית משפט? או שאלו על לבבכם -אם ימצא חן בעיני ה’? וכבר עמד על
והרי לתחתון אין טענה” .אך מאחר שהעליון הינו בן עדות ספרד ,אינו יכול זה בארוכה מחותני סבא דמשפטים הגר”ץ ברוורמן שליט”א ואכמ”ל .וראה ספר
לומר קים לי כהרמ”א ,שהרי קיבלו עליהם פסקי הבית יוסף[ .אכן התחתון שהוא סדר הדין (ב ,י) שכתב בחכמה ,דבכגון דא לא ברירא כלל הדין שהולכין אחר
בן עדות אשכנז ,אינו בא בטענת “קים לי” ,אלא בא לדון] .וראה משפט שלום הנתבע ,מאחר שמפסיד זכויות התובע ,עי”ש.
ועצה יש לכל תובע שיש לו נתבע שכזה ,להזקיק את הנתבע להתהפך לתובע, מילואים עמ’ תקצב.
עוד יותר ,דהמנהג כאן בארץ ישראל ,שבוני הסוכות למשך כמה שנים ,זכו באם יתירו לו בית דין לאיים על שכנגדו שילך אצל הרשויות והערכאות
לדידהו לבנות שם סוכה לעולם .וכך פוסקים הבתי דינים .אמנם צריך לברר ,משפטים-בל-ידעום [והם יגזרו לשבור המרפסת משום שאינה ברישיון] ,2ואז
האם כולי האי יזכו הבתי דינים לבוני הסוכות ,גם כאשר נמנע מחמת זאת ירוץ העליון לבי דינא לתבוע את התחתון ,ואחרי שיהיה התחתון הנתבע ,יכפה
שימוש מהעליון במרפסתו למשך כל השנה ,ועי’ פתחי חושן חלק ו טו הערה אותו לילך כהוגן לבית דין חשוב ,אשר דעתו כדעת רוב הבתי דינים.
מז .והעירוני ,דמהאי טעמא יתכן דלא תעמוד לתחתון זכות החזקת תשמישים ,ו) לגופא דעובדא ,מאז ועד הלום ,אין קול ואין דברים .הקערה נהפכה על פיה,
היות דכל חזקתו וכל מה שמחו בו -זה כל עוד שתשמישו אינו מעכב את בניית התחתון מתנהג כעליון ,אינו תובע ואינו נתבע ,ורק שואל מחילה ומבקש כפרה,
ואם היו חטאיו כשנים ,כשלג ילבינו ,כתלגא חיוורא .אל יתעצב התחתון ,הנה המרפסת ,כמש”כ סמ”ע (קנג ,יד) “והכל יודעים” וכו’ ,עי”ש.
המשך בעמוד 16
ותפארתה הגרי"ש נ"ע ,דמכוער הוא הדבר ,ואסור לעשות כן ,אם כי אין נאה לבין שיעורו של החזו"א ,ולא שמענו לנקוט הלכה בסוגיא דא יותר .1צורב אחד האיר עיני משיטת אדוננו החת"ס זיע"א ,אשר לפי חושבניה
לדמות מילתא למילתא .קחם משם .אמנם אם מקבל היתר לזה מבית משיעורו של החזו"א .וצריך בדיקה. דידיה מידת ד' טפחים הוא יותר מארבעים סנטימטרים [ואמנם דגם להחת"ס
דין ,לאיים ,ההיתר הוא בשופי ,דאם יכולים בית דין כשצריך ,להתיר לילך .2הנה לענין השאלה האם מותר לאיים ,בלא היתר מבי דינא ,הארכנו ארבעים סנטי' הוא יותר מג' טפחים ,ועי' משנ"ב שם ס"ק ג דיש להחמיר
לערכאות ממש ,להתיר לאיים לא כל שכן. בזה כאן ב"רוממות" גיליון מטות מסעי תשפ"ד ,אשר דעת מו"ר נזר הבריאה לכתחילה ביותר מג' טפחים] .ולא זכיתי לחכמה ההיא של שיעורי המידות,
אך כמדומה דאחד המרבה ואחד הממעיט ,נחלקים בין שיעורו של הגרא"ח
רוממות | עמוד 13
פנינים
הגיע לעשר -לכן אינו יכול למכור לה .אמרה לו אמי
ע”ה‘ ,אני רק אוספת את הדברים ואחזור לקחתם לאחר
ועובדות
מרבותינו רוממות +המעשים מצמיד אותה ללבו ,וכך הוא רקד סביב הבימה ושר
בנעימות‘ :ברוך הוא אלוקינו.’...
שיעשרו’. המשך מעמוד 12 הוא הבין ,שעכשיו הוא סיים את מסכת ‘מנחות’
-וכך עשתה .אמי ע”ה אספה את הפירות והירקות ומאד עניין אותו [-את ר’ שמעון טרייצקי] לדעת ,מה
בדעתו של ר’ וולוול פראנק ללמוד אחר מסכתא זו .ואז ,כשסיים ר’ וולוו’ל לרקוד ,שהיתה צריכה -לסל שלה ושילמה לו על הסחורה ,ובקשה מהמוכר ,שכאשר
ראה ר’ שמעון ,שר’ וולוול נגש לארון הספרים ,הוציא מסכת חולין והתחיל ללמוד :המשגיח יבוא לעשר ,שיעשר גם את הסחורה בסל שלה וירשום בפתק ,שהוא עישר
גם על התכולה המונחת בסל .ואמנם ,כאשר המשגיח בא ועישר ,הוא עישר גם על ‘הכל שוחטין ’...בכזאת התמדה ,בניגון ערב ובנעימות...
אותו יהודי [-ר’ שמעון טרייצקי] ,היה קשה לו להתאפק מלשאול את ר’ וולוו’ל ,המונח בסל ורשם פתק ,כי הוא עשר גם את מה שנמצא בתוך הסל.
ובהזדמנות הראשונה שנזדמנה לו ,הוא שאל את ר’ וועלוו’ל ‘איך מגיעים לכזו כשחזרה האמא ע”ה עם הסל הביתה וראה אבי ז”ל את הפתק של המשגיח -שהוא
התמדה’? ...ענה לו ר’ וועלוו’ל‘ ,כשהייתי ילד ,אמי האכילה אותנו .ודרכם של עישר גם את מה שבסל שלה ,אזי ,ללא אומר ודברים לאמי ע”ה -דבר ראשון הוא
האמהות להאכיל את הילדים תוך כדי שהם מספרים להם סיפור או שרים שיר ...עישר את כל המאכלים המונחים בסל -בלי להתייחס לפתק .כדי שאם לא חל
אך כשאמנו היתה מאכילה אותנו-[ ,היא לא סתם סיפרה לנו סיפורים ,אלא] ,היא המעשר על הפירות האלו ,הרי הוא כבר עישר כעת.
החזיקה בידה את הספר “תולדות אדם” על הגאון הקדוש רבי זלמל’ה וואלוזי’נער בעקבות הדברים נתעוררה אצל אבי ז”ל שאלה ,הרי כליו של לוקח קונה גם ברשות
זיע”א ,וסיפרה לנו משם על ההתמדה הנוראה של ר’ זלמל’ה ...כך ִשנְ ָתה וְ ִשלְ ָשה מוכר ,ואם כן נעשה המשגיח תורם משלו על של חבירו וממילא [אם כך הדין ,הרי]
לא חל המעשר על הפירות שלהם שמונחים בסל ,ולכן אבי ז”ל עישר אותם בביתו. לספר לנו מגודל התמדתו ,ואם כן מה הפלא שאני מתמיד בלימוד?!’...
עוד סיפר אבי ,כי בימי הקיץ שהנץ מוקדם ,היה ר’ וולוו’ל לומד שם מאחרי תפלת אחר כך הוא אמר לי ,את הפירות שלי הצלתי ,על ידי שעשרתי אותם בעצמי ,אבל
הנץ ועד שעות אחר הצהרים .פעם אחת אחד שאל אותו‘ ,ר’ וועלוול ,הייתם היום יתכן שלא חלו המעשרות גם על כל מה שנמצא בחנות ,ועל כן שלח אותי לכ”ק
במקווה’? ,נענה ואמר‘ :הנני טובל כבר כמה שעות במקווה אש! 4...והוא בא ומציע לי מרן הגאב”ד ה”מנחת יצחק” זצוק”ל לשאול אותו כדת מה לעשות .את השאלה רשם
על דף ,ושלח אותי אליו עם הפתק ,7אחר שעיין בדף שאל אותי הרב ווייס זצ”ל ללכת במקווה של מים’...
בבחרותנו רצינו לזכות לדבר עם הרב פישר [-ה”אבן ישראל” זצ”ל] ,חפשנו לשמי ואמר לי‘ ,לך להרב פישר ומה שיאמר לך תמסור לאביך’ .הלכתי להרב פישר
איזה קושיות ושאלות לשאול אותו כביכול ,גם אני מצאתי איזה קושיא ברמב”ם זצ”ל שמכיר את משפחתנו ,ספרתי לו שהאבא שלח אותי להרב ווייס והרב ווייס
ושאלתיהו .אמר לי‘ ,הנך חושב כי אני יכול לתרץ את כל הרמב”ם הקשים? ר’ זלמל’ה שלח אותי אל הרב ואמר לי הרב ווייס ,שמה שהרב יגיד -אמסור לאבא .הרב נהנה
לשמוע ממני את האמת כמו שהיא ,וכשהרבנית שמעה זאת ,אמרה ,שזו כבר פעם היה יכול לתרץ את כל הקושיות על הרמב”ם.’...
שניה השבוע שהרב ווייס שלח לשאול את הרב פישר [השאלה הקודמת היתה שאלה
על כתובה] .למעשה ,הרב פישר עבר על הדף ופסק שזה בסדר ,מסרתי לאבי את והגית בו יומם ולילה
שמעתי פעם מהגה”צ רבי אפרים זלזניק זצ”ל ,ששמע מהראש ישיבה [-מרנא הגרי”ד דבריו ,אך אבי עדיין לא היה שלם בדעתו ,ובליל שבת [בין קבלת שבת למעריב],
זצ”ל] ,שהרב ,מרן הגרי”ז ,סיפר כמה סיפורים מההתמדה הנוראה של הנצי”ב ואחר דבר אבי עם הרב פישר אודות העניין ונחה דעתו .אחר כך בסעודת ליל שבת אבי
כך סיים ואמר‘ :אנחנו סברנו כי אין דרגא גדולה בהתמדה יותר מהנצי”ב-[ ,וכמו אמר‘ ,ראיתי את הרב פישר ...ראיתי עליו את קדושת השבת ואת ההתמדה ...הוא
שרואים מהסיפורים שספרנו] ,אבל מה אעשה שהזיידע [-הסבא] הנצי”ב בעצמו הזכיר לי את ר’ שלמה קלוגר’...
אמר ,שהמתמיד הראשון בדור ,הוא -ר’ יצחק אלחנן והשני זה אני .5’...כך אמר -את זה הוא החדיר בנו בבית.
הזיידע הנצי”ב ,ואחר הוסיף‘ :אז ראינו שאין לנו השגה בהתמדה גם היה פעם סיפור ,בשביעי של פסח שחל בשבת[ ,או שזה היה בשבת חול המועד הבריסקר רב שאמר
פסח] .אמי ע”ה הפרישה חלה -לפני שבת ,על קופסא אחת של מצות ,בעוד הקופסא של ר’ יצחק אלחנן ,’...ע”כ.6
על כל פנים ,אבי היה מספר ,כי ב”עץ חיים” היה מחזה נורא .היו שם שלשה מתמידים השניה היתה בחדר אחר ,וכִ וונה שההפרשה תחול גם על הקופסא השניה שבחדר
שהיו לומדים בהתמדה כמו מכונה ,ברציפות ,הלא הם הגאונים הצדיקים ,רבי ישראל השני .8בשתי הסעודות הראשונות [של השבת ויום טוב] הואיל והיו מספיק מצות
יעקב פישר ,רבי אברהם משה המבורגר ורבי זונדל קרויזר ,ואמר‘ :כאשר אנחנו שבנו לסעודה ,מהמצות [של ערב פסח] שהפרישו עליהם כהלכה -מן המוקף ,אזי לא
הביתה הם עדיין ישבו ולמדו ,וכאשר חזרנו בבוקר לישיבה ,הם כבר ישבו ליד דבר האבא ז”ל מאומה מהענין [של מעשר שלא מן המוקף ,כי לא רצה לצער את
האמא ולקלקל לה את שמחת החג] ,אבל בסעודה שלישית שכבר לא נשאר מהמצות הגמרא ולמדו ...לא היה מצב שיראו אותם בלי ללמוד - ’...כך סיפר אבי זצ”ל.
והנה ,את הגאון רבי אברהם משה הנני זוכר מילדותי מ”הורודנא” ,איך שבמוצאי שהופרשו עליהם כהלכה ,ונשארו מצות רק משתי החבילות האלו [שהופרשו על
שבתות ישב בבית המדרש ,כאשר רגלו האחת על הרצפה ורגלו האחת על הספסל אחד מהם שלא מן המוקף] אמר לי אבא‘ ,אם לא היה סעודה שלישית ,הייתי מפריש
ושקד על תלמודו ברצף מפניא דיומא ,וכמה דקות קודם חצות היה חוזר לביתו שוב עליה במוצאי שבת קודש ,מכיון שיתכן שהשליחות שלה להפרשת חלה לא
חלה מכיון שיש כלל של “לתקוני שדרתיך ולא לעוותי” ,אבל עכשיו שאנחנו צריכים לסעוד סעודת מלווה מלכה ,ולפעמים עוד היה חוזר אחר כך לבית המדרש.
אותם בשביל לאכול סעודה שלישית ,אינני יכול לעשר בעצמי בשבת ויום טוב,
מחמת שאסור לעשר בשבת ויום טוב ולכן נתעוררה השאלה ,האם אפשר לסמוך זהירות נוראה מסרך ביטול תורה
אבא ז”ל סיפר על הגאון רבי זונדל [-קרויזר] ,שכאשר למדו בישיבה בפרק מרובה ,על ההפרשה שלא מן המוקף ,ובדיעבד אולי כן חלה ההפרשה הזו או לא .והואיל
את התוס’ הגדול בבבא קמא (דף עז ,א) ,שם תוס’ מביא הרבה מראי מקומות והיו צריכים את המצות עבור סעודה שלישית ,אבא ז”ל שלח לשאול את רבי ישראל
ממרחבי הש”ס ,שנוגע לעניינים עליהם תוס’ מדבר ,וכשלמדו בישיבה ב”עץ חיים” יעקב ,ופסק להיתר .ואמנם היה אחד שערער על הפסק ,אך אבי זצ”ל אמר בתגובה,
את התוס’ הזה ,כולם קמו וחפשו את הגמרות כדי לראות מה כתוב שם בגמרות ,כדי ‘תהיו רגועים ,מכיון שלרבי ישראל יעקב יש סייעתא דשמיא ...הרי ראיתי את ההתמדה
להבין היטב את התוס’ .אולם -האבא שם לב ,כי -ר’ זונדל לא קם אפילו פעם אחת שלו!.’...
ומזה למד האבא ,עד כמה הוא חס על זמנו היקר ,על ה”שניות” הוא חס ...בחששו מי -כך החדיר בנו אבא ז”ל ,את ההערכה והחשק להתמדת התורה.
9
בשבת ‘חנוכה’ ובשבת ‘זכור’ ,היה הרב פישר זצ”ל דורש והרב אברהם יעקב כהן יודע איזה ביטול יתהווה לו בשניות האלו - ...כך אמר אבא.
היה להם פחד נורא מביטול הזמן ,ושקדו על לימודם[ .ואגב ,כיוצא בזה שמעתי התבטא‘ ,הרי הרב מסר את עיניו לתורה’...
בבחרותי ,מרבנו ה”משמר הלוי” זצ”ל וכך אמר‘ :אז מען דארף לערנען און לערנען ,וזהו ה’גפנים’ ...אותם המתמידים ,אשר כל מאוויים היה תורה! ...זה היתה העבודת
נישט אפשטעלן - ’...לא להעצר“ ...לא לעצור! ...גם אם נשאר לך קטע “תקוע” ,ה’ אצלם ,להתמיד בתורה...
שאתה לא מבין ,בהמשך החזרות תבין מה שלא הבנת קודם ,כאן אתה לא מבין,
כאן אתה לא מבין ,אל תבהל! ...בהמשך -בחזרות הבאות ,הידיעות האלו יתרוממו הגאון רבי נחום ברגמן זצ”ל סיפר לי ,כי זוכר שהרב [-פישר ,ה”אבן ישראל”]
אצלך ותבין’ .עכת”ד ה”משמר הלוי” זצ”ל ,שאמר לי בבחרותי -כשלמדתי בישיבת בבחרותו ,למד פעם בצום י”ז בתמוז ברציפות של י”ב שעות ,מאחרי תפילת שחרית
ועד מנחה ,וזאת ,על אף שכפי העניות של אז ,לא היתה משביעה אותו אכילת פוניבז’].
ערב התענית -וכן שבירת הצום אחר התענית ובכל זאת לא שעה לכל זה והתמיד
במסירות נפש עצומה בתורה הקדושה. שקידתם על רבות מדברים היו ההתמדה. ענין את בביתנו מחדירים היו כסדר, כך,
של הגדולים ובתוך כולם היתה הערכה מיוחדת להרב פישר-[ ,ה”אבן ישראל”
הרה”צ רבי יצחק דוד גוטפרב זצ”ל סיפר לי ,כי סבו -הגאון הצדיק רבי יצחק שלמה זצוק”ל].
בלוי זצ”ל [שהיה תלמיד של הגאון הקדוש מרן המהרי”ל דיסקין זיע”א] ,שמע הספד
על בעל ה”שואל ומשיב” ,רשכבה”ג הגאון רבי יוסף שאול נתנזון זי”ע ,וכל כך נתעורר, “יש לו סייעתא דשמיא בפסק מכח התמדתו”...
זכורני מצעירותי ,כאשר אמי ע”ה הלכה פעם בערב שבת לקנות אצל הירקן ,אמר עד שבמשך חודש ימים היתה שקידתו מושפעת מכך - .10אותם המתמידים למדו
לה המוכר כי עדיין אינו יכול למכור מהסחורה החדשה ,מכיון שהמשגיח עדיין לא מבלי להפסיק וכל לימודם היה כמו הכנה ללימוד של מחר.11
השמות מפיו ביראה עילאה ,והוא אכן ידע לומר ,שהרב מסר את עיניו לתורה. .7השאלה נדפסה בספר “פנינים ואגרות תורת זאב” -מהדורת תשמ”ז .4עיין סנהדרין (לט,א)' :אמר ליה בנורא טביל דכתיב (ישעיה סו ,טו) כי
.10סיפר ר' עמרם בלוי לאחי ,כי אביו ר' יצחק שלמה בלוי זכה ותש”ס -עמוד קע”ז ,על ידי רבנו ה”משמר הלוי” זצ”ל ,זה לשונו‘ :א”ה: הנה ה' באש יבוא ,ומי סלקא טבילותא בנורא ,א"ל אדרבה עיקר טבילותא
שה'שינאווע'ר' רב -ה"דברי יחזקאל" זי"ע ,בחר בו לרקוד אתו .טראינו לנכון השאלה דלהלן נמצאה רשומה על פיסת נייר בכתי”ק של כבוד דודי ה”תורת בנורא הוא ,דכתיב (במדבר לא ,כג) וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים',
להעתיק כאן את הסיפור הזה ממה שנדפס במקום אחר מאת בעל המאמר זאב” זצ”ל .שאלה :אשה אחת קנתה כמה פירות אצל חנות שמעשרים ע"כ .וכתב רש"י ,זה לשונו':דחייה דחייה ודרש להו הכי ,כל מי שאינו יכול לבא
הגר"ש צ'צ'יק שליט"א ,תחת הכותרת" :מחול הצדיקים" ,זה הלשון' :סיפר לי מהבד”ץ ,טרם בא המשגיח ,וקנתה בקנין כסף ,וגם שמה בכלי’ ,ואמר לה באש מפני שישרף ,תעבירו במים' ,עכ"ל.
אחי הבכור הרה"צ רבי מנחם זצ"ל ,ששמע ממורנו הרה''צ רבי עמרם ברש''י המוכר שלאחר שיבוא המשגיח יעשר גם על שלה ,ואח”כ הוא ישלח לה ע”י .5ראינו לנכון להוסיף כאן מה ששמענו מפי תלמידי מרן הגרי"ד הלוי
בלויא זצ''ל ,שאביו הגאון הצדיק ,שהי' מרואי פני קודש הקדשים השרף הפועל שלו ,וכשסיפרה לבעלה הסכים בהסכמה גמורה אבל לא אמר בפה זצוק"ל ,שיבדלחט"א ,שאומרים מה ששמעו מפיו ,כדלהלן' :ר' הירש ליב
האלקי רבנו המהרי''ל דיסקין זצוק''ל זי''ע ,סיפר לו ,שזכה לרקוד בשמחת ממש שהוא עושה אותו [את משגיח הבד”ץ] לשליח לעשר את שלו [שהרי [-הנצי"ב] אמר ,שלהיות 'משיב' זוכים על ידי התמדה ,המתמיד הגדול ביותר
בית השואבה ,עם אחד המיוחד מגדולי קדושי וצדיקי הדור! -אימתי? היה עכשיו שכבר קנה הוא צריך לשלחו ולא המוכר כמובן] ועתה השאלה :אם חלו שהיה בדור -זה ר' יצחק אלחנן ,לכן הוא ה'משיב' הגדול בדור ואני שהייתי
זה כשהרב הקדוש האדמו''ר רבי יחזקאל משיניווא זצוק''ל ה"דברי יחזקאל" המעשרות על כל הפירות שבחנות ,שהרי השליח הפריש חלק עשירי גם על המתמיד השני ,לכן אני ה'משיב' השני אחריו'...
זי''ע ,הגיע לארץ ישראל ,ובליל חול המועד סוכות הי' בבית הכנסת ה'חורבה' החלק הנקנה ,ואם נאמר שההסכמה הנ”ל לאו שליחות מיקרי אם זה הוי קני .6את הדברים האלו שמענו מבעל המאמר ,הגר"ש צ'צ'יק שליט"א גם
והתפלל שם וכשרקדו שם ה'חסידים ואנשי מעשה' אחרי התפילה ,זכר את וחמור ,או דמהני .עכ”ל ה”תורת זאב” זצ”ל .וכתב על זה כבוד גאון אחד בשפת האידיש ,ומפני חן הדברים ראינו לנכון להביאם כאן בלשונו וכדלהלן:
ל'שמחת בית השואבה' ,תפס הרה''ק משיניווא זי''ע ,את ידי אביו הגה''צ שליט”א :חזו”א בכורות י”ז (ב) ח’ .ולא איפשטא - .לכ’ להלכה קיי”ל כקמאי 'אני זוכר ,כאשר הייתי פעם בביתו נאוה קודש של הגאון ר' אפרים [-זלזניק],
רבי יצחק שלמה זצ''ל ,ורקד עמו ב'שמחת בית השואבה' ,וכל ימי חיי אבי דאיפשטא (ועחזו”א ב”ק י”ז י”ז) -עי’ שו”ע יו”ד של”א ס”ל ,עחזו”א שביעית קער[דער ְב ִר ְיס ֶ
טא ֶטעֶ , דער ַ רציילְ ט אז ֶ דע ֵהאט ֶ דער ראש ישיבה ָ אמר לי'ַ :אז ֶ
רבי יצחק שלמה זצ''ל ,הי' ב"שמחת בית השואבה" - ...כלומר ,הוא היה כולו ד’ ח’ .עכ”ל הגאון שליט”א’ .ע”כ‘( .פנינים ואגרות תורת זאב’ -תשמ”ז ותש”ס דערדער נצי"ב ,אּון ֶ שה'עס פּון ִדי התמדה פּון ֶ פאר ַמ ְע ֶ דע ְר ֵציילְ ט ַא ָ
האט ֶ
ָרב] ָ
מלא שמחה ,ממה ש'שאב' מלא חפניו קדושה מאותו ריקוד ,כשאבוקות אור -עמוד קע”ז) סערע דרגה רע ֶ
האלְ ְטןַ ,אז ַא גְ ֶגע ַ הא ְבן שֹוין ֶגע ִפ ְירטַ ,אז ִמיר ָ האט אֹויס ֶ ָרב ָ
הקודש של הרה''ק משיניווא זצ''ל ,בידיו ...ע''כ שמעתי מאחי הבכור שליט''א .8ומבואר ביו"ד (שלא ,כה) ,דלכתחילה יפריש מן המוקף ובדיעבד חל יידעדער זֵ ֶטאןַ ,אז ֶזאל ִמיר ָ וואס ָ בער ָ קען נִ ְישט זַ ייןָ ,א ֶ
דעם ֶ - ִאין התמדה פּון ֶ
בשם מורנו הרה''צ רבי עמרם זצ''ל' .ע"כ. גם שלא מן המוקף .וכאן השאלה אם מועילה פה השליחות ,וראה "מעדני טער מתמיד ִאין דור ִ -איז ר' רש ֶהע ְ דער ֶ זאגְ ט'ַ ,אז ֶ גע ָ האט ֶ
דער נצי"ב ַאלֵ יין ָ ֶ
.11כאשר שמעתי פעם מאבי בשם הקאז'ניצ'ער מגיד זי"ע שאמר ,שכל ארץ" (תרומות פ"ד ה"א אות א) ,עיי"ש .וכמובן שאין לפסוק הלכה מהדברים וייטער ִבין ִאיך' '...המשיך הבריסקער רב ואמר'ִ :איז ַא דער ְצוֵ ֶ יצחק אלחנןֶ ,
ה'פסוקי דזמרה' שלו הוא הכנה לקריאת שמע. המובאים כאן בשופו"א! הא ְבן נִ ְישט ֵקיין השגה ִאין ִדי התמדה פון ר' יצחק אלחנן '...עד ראיהַ ,אז ִמיר ָ
.9שהיה ירא שמים ושומר עיניים .בברכת כהנים שמעו ,איך שמוציא את כאן דבריו הקדושים של מרן הגרי"ז זיע"א.
רוממות | עמוד 14
ארבעים שנה ,החיים שלנו בתוך ענני הכבוד
הכנה לחג
הסוכות רוממות +החג ארבעה ימים קדושים שבין יו”כ לסוכות
היו חיי גן עדן עלי אדמות ,המן שהוא מזון של הגאון רבי מרדכי יפה שליט"א כשנכנסו תלמידים לרבינו ראש הישיבה זצוק”ל
מלאכי השרת ,שירד משמיים כל יום עבור כל לעניים בערב סוכות .והיה אומר שביום הזה בימים שבין יוה”כ לחג הסוכות ,היה רגיל לחזור
אחד ואחד מאיתנו ,שנעשו בו ניסים ופלאות הצדקה מועילה הרבה מפני שהשכינה הנקראת בהתרגשות על דברי אדונינו הגר”א בביאורו
רבים .המים ששתינו היו מבארה של מרים ,ושתו ‘צדק’ עולה במעלה למקום הנקרא ‘צדקה’ .ולכן לשו”ע שכותב שהטעם שלא אומרים תחנון בימים
ממנה כל ישראל ,מים שנעשו בהם ניסים רבים. נכון לכל איש ישראל להרבות בצדקה כהיום הזה שבין יוה”כ לסוכות ,הוא משום דהוי יו”ט ,כמו
שבעה עננים הקיפו אותנו והנמיכו את הגבעות כל איש לפי מסת ידו .וכותב החמדת ימים שמדרך יום הכיפורים במקצת .ומוסיף הגר”א וכותב שזה
ויישרו את העמקים ופתחו לנו דרך רחבה ,לא אנשי מעשה שלא השיגה ידם לעשות צדקה להיות הטעם שחז”ל אמרו לנו שיום ראשון של סוכות
היו זקוקים לאור בלילה .הענן שרף או הרג את מעשים לצדקה יום אחד קודם ערב סוכות איש הוא ראשון לחשבון עוונות ,מפני שעד סוכות
הנחשים והעקרבים ,הבגדים גדלו עימנו והעננים מאת מכרו ,ולהוסיף קצת נופך משלהם ,ולחלקה עדיין יש מחילהעל העוונות ,המשך של יוה”כ.
גיהצו אותם [המהר”ל כותב שמלבושם היה מלבוש לעניים ביום ערב סוכות ,ומזכים את אחיהם
אלוקי כמו שאר ענייניהם ,בגדים שהלבישו אותם וביאר שהדבר מובן שכל מצווה שאדם עושה
במצוה הזאת עמהם .ומה טוב ומה נעים חלקם משאירה רושם ,וא”כ ודאי שיום קדוש ונורא כמו
מלאכי השרת בסיני] וכן הענן השביעי אסף וגורלם של עושה אלה .ויותר מהמה אשריו לאדם
את כל הזקנים והנחשלים ,החולים המעוברות יוה”כ משאיר רושם לכמה ימים .והוסיף רבינו
אשר יזמין ביום הזה לעניים בני תורה מבעוד יום בשם האר”י הקדוש שממוצאי יוה”כ כבר מתחילה
והיולדות ,ונשא אותם כבתוך עגלות. להתארח בביתו כל ז’ הימים ולהאכילם בסוכתו. ההנהגה שהקב”ה נוהג איתנו בחג הסוכות “כי
הנהגת עם ישראל במדבר היתה במציאות בלתי ויכוין בכוונת עליה זו של השכינה שעולה אל יצפנני בסוכה” .ארבעת הימים הללו שואבים
קיימת בטבע ,עצם קיומו של עם שלם מיליוני המקום הנקרא “צדקה” .וגם לתת חלקם של הז’ מקדושת יוה”כ ומחג הסוכות.
בני אדם במדבר צחיח מקום נחש שרף ועקרב, אושפיזין קדישין להם ,שהחמירו חכמי הזוהר
התורה הקדושה מתארת זאת ומצווה עלינו לזכור בענין הזה. מרן החתם סופר זיע”א חיבר בצעירותו שירים
את ההנהגה הניסית שה’ הנהיג אותנו( :דברים ח) שנאספו בספר ‘שירת משה’ ,ובנו הגאון רבי שמעון
“וְ זָ כַ ְר ָּת ֶאת ּכָ ל ַה ֶּד ֶרְך ֲא ֶׁשר הֹולִ יכֲ ָך ה’ ֱאֹלקיָך זֶ ה מצות סוכה -שותפות במעשה בראשית סופר אב”ד קראקוב ,שאל את אביו מתי היה לו
ַא ְר ָּב ִעים ָׁשנָ ה ַּב ִּמ ְד ָּבר לְ ַמ ַען ַעּנ ְֹתָך לְ נַ ּס ְֹתָך לָ ַד ַעת ישנם מצוות שלימדנו חז”ל שהם חשובות במיוחד פנאי לכתוב שירים ,הלא תמיד היה עוסק בתורה
ֶאת ֲא ֶׁשר ִּבלְ ָב ְבָך ֲה ִת ְׁשמֹר ִמ ְצו ָֹתו ִאם ֹלא :וַ יְ ַעּנְ ָך ומי שמקיים אותם הקב”ה מחשיב אותו כשותף ולא בטל מתורה אפילו רגע ,והשיב החת”ס,
וַ ּיַ ְר ִע ֶבָך וַ ּיַ ֲאכִ לְ ָך ֶאת ַה ָּמן ֲא ֶׁשר ֹלא יָ ַד ְע ָּת וְ ֹלא יָ ְדעּון למעשה בראשית ,אחד מהם היא מצוות סוכה, שבצעירותו בד’ ימים שבין יוהכ”פ לסוכות לא
יעָך ּכִ י ֹלא ַעל ַהּלֶ ֶחם לְ ַבּדֹו יִ ְחיֶ ה הֹוד ֲֲאב ֶֹתיָך לְ ַמ ַען ִ וכך כותב הבאר היטב (סימן תרלט) בשם מהר”י הייתי יודע מה לעשות מרוב דבקות בה’ ,ולכן
מֹוצא ִפי ה’ יִ ְחיֶ ה ָה ָא ָדםִׂ .ש ְמלָ ְתָך ָה ָא ָדם ּכִ י ַעל ּכָ ל ָ וייל בתשובה :המקיים מצות סוכה כאלו נעשה החילותי בימים הללו ליסד ולחבר שירי דבקות
ֹלא ָבלְ ָתה ֵמ ָעלֶ יָך וְ ַרגְ לְ ָך ֹלא ָב ֵצ ָקה זֶ ה ַא ְר ָּב ִעים שותף להקב”ה במעשה בראשית. להקב”ה...
ָׁשנָ ה”. רבינו ראש הישיבה זצ”ל התבטא שישנם מאמרי סוכות -אברהם אבינו עמוד החסד
ההסתרה שמסתיר הבורא את הנהגתו ,מחויבת חז”ל שאנו מבינים מעט מן המעט מהם ,אבל בכמה מקומות במדרשים מבואר ,שזכינו למצות
כדי לתת לנו את כח הבחירה ,הסכנה של ישנם מאמרי חז”ל שאפילו מעט מפירוש המילות הסוכה בזכות אברהם אבינו שקיבל את אורחיו
ההסתרה גדולה מאוד ,שמא היצר הנורא של אין לנו הבנה והשגה בהם ,אחד מהם הוא מה ועשה להם סוכה ,ובזכות זה הקב”ה עשה סוכות
כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה ,יפעפע שלימדונו חז”ל שהקב”ה נתאווה שתהיה לו דירה לבניו ביציאתם ממצרים ופרש על בניו שבעה
בנו וישכיח מאתנו את האמת שהכל מה’ ,ועד בתחתונים ,וזאת היא תכלית הבריאה. ענני כבוד( ,ויקרא כג) “כי בסכות הושבתי את
כמה אנו זקוקים כל רגע לחסדי ה’ ,למדנו היטב האלשיך הקדוש מלמד אותנו (פרשת אמור) שאותה בני ישראל” .ובזכות שאמר “והשענו תחת העץ”
כל כלל ישראל ארבעים שנה במדבר את האמת תוכנית מופלאה של הבורא יתברך לבנות לו דירה .1
הקב”ה נתן לבניו מצות סוכה
הברורה מי הוא הבעלים הבלעדיים של הטבע ,ומי בתחתונים הושלמה בחג הסוכות ,לאחר שהקב”ה בסוכה אנו יושבים בצל האמונה ,ומזמינים את
מנהיג אותו כרצונו בכל עת בלי יכולת של שום נתרצה לנו ונתן לנו נתינה חדשה של התורה שבעת האושפזין -הזוהר הקדוש כותב שכל איש
כח אחר לעשות כנגד רצונו .ואת הידיעה הברורה הקדושה בלוחות השניות ,ונצטוו ישראל לעשות ישראל שיושב בצל האמונה בסוכה הק’ ,מנחיל
הזו אנו מצווים לזכור בחג הסוכות למען ידעו מקדש כדי שהקב”ה ישכון בתוך בני ישראל .אז לו ולבניו ברכה עליונה וחרות מהגשמיות ,ומי
דורותיכם ,לחיות ולשנן שבעה ימים את הנהגת הושלמה שמחתו של השם יתברך ,ואבינו מלכנו שמוציא עצמו מקדושת הסוכה נוחל ומנחיל גלות
ה’ הנסתרת בתוך הטבע ,להכיר באור האמת גם מבקש מאיתנו לכבדו ולחוג יחדיו את שמחתו לו ולבניו .היושב בסוכה שכרו רב והקב”ה מאיר
מאחורי מעבה מסך הטבע המתעתע במתעלמים השלימה ,וכך בכל שנה ושנה יש לבורא יתברך עליו בעולם הבא באור גדול ,וזוכה שביציאתו
מהאמת. שמחה מיוחדת בחג הסוכות ,שאנו בניו נקיים מהעולם תהיה לנשמתו הגנה מהמזיקים החיצונים
מציאות הניסים הגשמיים העצומה שראו בענני מכל עוון ,לאחר שכיפר לנו את החטאים שלנו שלא יוכלו להזיק לו ולעכב את עליית נשמתו
הכבוד ,מלמדים על השפע הרוחני העצום שהקיף ביום הכיפורים. לעולם הבא.
כל אחד מישראל מאור ה’ יתברך ,נבדלים מן הקשר העמוק והתמידי עם הקב”ה ועוד מבואר בזוהר הקדוש [בכמה מקומות]
העמים ומורמים ומנוטלים מהעולם הזה עצמו. כשאדם יושב בסוכה בצל האמונה ,שבעת הרועים
מערכת החגים שהבורא יתברך העניק לנו
כמבואר ברמח”ל בדרך ה’ .דור המדבר – דור דעה שמים דירתם עמו ,כל אחד משבעת האושפזין
מתחילה בחג הפסח ,שבו הוא בחר בנו מכל
הוקפו במציאות רוחנית גבוהה ,הם אכלו ושתו מביא עימו אור גדול ,וקדושה יתירה .ובכל יום
העמים ,ולאחר כן עם ישראל הכין וטיהר עצמו
לחם ומים רוחניים [אנו מנסים במוצאי שבת מגיע אחד האושפיזין כעיקר ,ועמו מצטרפים
בארבעים ותשע ימי הספירה ,ובאהבתו אותנו
קודש להשיג מעט מבארה של מרים] והיו מוקפים שאר האושפיזין ,וצריכים להיות בשמחה לכבודם,
העניק לנו את המתנה היקרה מכל את התורה
בקדושה שמימית ,כדי שתהיה להם הכנה לרכוש ולהיזהר מאוד מכעס ועצבות.
הקדושה .כלל ישראל לא עמד במעלתו הגדולה
את התורה ולהעבירה לדורות הבאים ,אלינו.
וחטא חטא נורא בעגל ,ובעקבות כך נשתברו האושפזין מבקשים שאת חלקם כאורחים ,ניתן
ישיבת הסוכה -באור ה’ יתברך הלוחות הראשונות שהוענקו לנו במתן תורה, לעניים ,כל אחד כפי יכולתו ‘איש כמתנת ידו’ .ומי
הארה וקדושה זו מתחדשת על כל אחד מישראל ומשה רבינו עלה למרום לבקש סליחה על החטא שיושב בסוכה בצל האמונה ומזמין את האורחים
בחג הסוכות ,בישיבת הסוכה מוארים אנו באור הנורא ,ושוב עלה לארבעים יום נוספים ואז העליונים האלו ,אורחי האמונה – ואינו נותן את
ה’ יתברך ,מנושאים ומרוממים מן הגשמיות התבשר ‘סלחתי כדברך’ וקיבלנו לוחות שניות חלקם ,לעניים ,הם קמים והולכים ממנו ואומרים
הארצית .הרמח”ל מלמד אותנו שמלבד מה שענני והם אלו שישנם בידנו .ולאחר חטא כבד כל כך ‘אל תלחם את לחם רע עין’ ...נמצא שהשולחן
כבוד הועילו לנו בבחינה גשמית והגנו עלינו ה’ סלח לנו והראה לנו בכך חמלה גדולה ויתרה, שהכין הוא שלו ולא של הקב”ה ...אוי לו לאותו
מהחום ומהשרב מנחשים ועקרבים ,וסללו לפנינו אהבה רבה עד מאוד אלינו ,הוא גילה לנו את אדם בשעה שאורחי האמונה הללו קמים משולחנו.
דרך בתוך המדבר הגדול והנורא ,העיקר הוא עומק הקשר שיש לו איתנו ,שאינו עוזב אותנו
מי שמאכיל עניים על שולחנו או שולח להם מאכל
המעלה הרוחנית שעם ישראל זכו בתוך העננים, גם לאחר חטא גדול ומביש שחטאנו כלפיו .וזאת
לביתם ,הקב”ה שמח איתו והאושפיזין מכריזים
להארה אלוקית ולהיות נבדלים מכל העמים על ידי שבחג הסוכות זכינו שחזר ה’ יתברך והקיף
עליו פסוקי ברכה מרובים .ומי שאינו מאכיל את
ומקודשים בקדושתו יתברך ,מעלה זו נצרכת לנו אותנו בענני כבוד ,ועל ידי עננים הללו הוא רומם
העניים מביא קללה על עצמו והאושפיזין קוראים
כדי שנהיה מוכנים וראויים לקנות ולרכוש את אותנו רוממות עצומה מעל כל העמים.
עליו פסוקי גנאי.
התורה והמצוות המיועדים לנו. ענני הכבוד -כחיי גן עדן האריז”ל זיע”א כותב (בשער חג הסוכות) שבערב
אויר המדבר היה טמא מאוד ,והקב”ה הלביש את כשאנו נכנסים לשבת בסוכה ,מצווה עלינו לזכור חג הסוכות יש להרבות בצדקה ,ותלמידו מהרח”ו
כלל ישראל בשבע ענני כבוד וקידש את ענני הכבוד שליוו אותנו במדבר במשך זלה”ה שהיה גזבר על קופה של צדקה ,היה מחלקה
המשך בעמוד 16
.1בזוהר ובמדרשים מבואר שג' רגלים הם כנגד ג' אבות ,וישנם שני דרכים בחלוקה זו ,הזוהר והטור בשם אחיו ,והגר"א ועוד -פסח אברהם ,שבועות יצחק ,סוכות יעקב .במקום אחר בזוהר ,הרמ"ע מפאנו ,המהר"ל ,והשל"ה כותבים שפסח
כנגד יצחק שבועות כנגד יעקב ,וסוכות כנגד אברהם.
רוממות | עמוד 15
מחג הסוכות בצילא דמהימנותא בחביבות עצומה
הכנה לחג
הסוכות רוממות +החג אותנו באויר טהור וקדוש ,והתוצאה הגשמית
[גם בימים חמים בכפר חסידים] את השמחה המשך מעמוד 15 היתה השמירה משמש ושרב וחיות רעות ומכל
שלו בכל פעם שנכנס לסוכה ובירך על מצוות שורש בקדושת ישראל נמשך לקדושת הסוכה. המזיקים הרבים שיש במדבר.
הסוכה כמנהג אדוננו הגר”א ,ומחשב דרכיו וחושב “כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם כדי שהמעלות הללו ילוו אותנו לכל הדורות,
מחשבות איך לשהות עוד ועוד בסוכה הקדושה. מארץ מצרים” ,המלבי”ם מפרש שהקב”ה הושיב הקב”ה נתן לנו מצוות שבהם אנו זוכים לקבל
בני משפחתו של הגאון הגדול והמופלא רבי אברהם את בני ישראל בסוכות מיד עם צאתם מארץ מהמעלות העליונות הללו ולהשריש אותם בנו,
דוב אויערבאך זצ”ל מספרים שבליל חג הסוכות מצרים .לרמז ולהשריש בעם ישראל ,שהעולם בחג הפסח קיבלנו את מצוות אכילת מצה ושאר
פעמים רבות לא נרדם מהציפייה שבערה בו לזכות הזה דומה לסוכה ,שידעו ישראל שהעולם הזה המצוות הנלוות כדי לחזק בנו את ההארה הגדולה
ליטול ארבעת מינים .את התפילה הרותחת של הוא רק דירת עראי ,וישתמשו בו רק את הנצרך שקיבלנו בחג הפסח ,וכך כאשר אנו מקיימים
רבינו ראש הישיבה [כשטיפס לראות את רצפת וישקיעו את כוחותיהם בחיי נצח .ועוד כיון מצוות הסוכה אנו מחזקים בעצמנו את אותו אור
הר הבית כמנהג אביו מרן הגרש”ז זצ”ל] – ְ‘ּבנֵ ה שהסוכה היא זכר לענני הכבוד ,בא הקב”ה ללמד נפלא ואת אותה רוממות שהיתה בנו בעת בה
יתָך ּכְ ַב ְּת ִחּלָ ה וְ כֹונֵ ן ִמ ְק ָּד ְׁשָך ַעל ְמכֹונֹו .וְ ַה ְר ֵאנּו ֵב ְ את ישראל מיד ביציאתם ממצרים ,שהדירה שלנו היינו מוקפים בענני כבוד.
בֹוד ָתםש ְּמ ֵחנּו ְּב ִתּקּונֹו .וְ ָה ֵׁשב ּכ ֲֹהנִ ים לַ ֲע ָ ְּב ִבנְ יָ נֹו וְ ַ ֹ היא רק עם ה’ יתברך .והעולם הזה שהוא גשמי
יהם .וְ ָׁשם ש ָר ֵאל לִ נְ וֵ ֶ
ּולְ וִ ּיִ ם לְ ִׁש ָירם ּולְ זִ ְמ ָרם .וְ ָה ֵׁשב יִ ְ ֹ ענני הכבוד הם בזכות אהרן ,ואולי י”ל שהוא מפני
הוא דירת ארעי בלבד והוא אינו העולם שלנו. שאהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום ,וכשכלל
נַ ֲעלֶ ה וְ נֵ ָר ֶאה וְ נִ ְׁש ַּת ֲחוֶ ה לְ ָפנֶ יָך ְּב ָׁשֹלׁש ַּפ ֲע ֵמי ְרגָ לֵ ינּו’. כדאי לנו לקחת את הלקח המוסרי מכל מצוה שה’
את הגיל ורעדה החביבות הגדולה שראינו אצל ישראל חיים בשלום השכינה שורה עליהם.
מעניק לנו. השראת השכינה העצומה שקיבלנו בענני הכבוד,
רבותינו לכל מצוות חג הסוכות שבורא עולם
העניק לנו [באחד השנים בימי חודש אלול ותתן לנו ה’ אלוקינו באהבה נצרכת לאהבה ואחוה כמבואר בחז”ל‘ ,ופרוש
בלילות היה קריר מעט ועננים כיסו את השמיים, עלינו סוכת שלומך – ויהי בישורון מלך’ .ד”א
הקב”ה העניק לנו חגים וזמנים לששון ולשמחה
התלוויתי לראש הישיבה והוא הביע את חששו ,מה בהתאסף ,בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום
באהבתו הגדולה אותנו .לימד אותנו רבינו אור
יהיה בחג הסוכות האם נוכל לשבת בסוכה?! אחד ביניהם הוא מלכם ,ולא כשיש מחלוקת ביניהם.
העולם רבי ישראל מסלנט זיע”א את המעלה
המלווים ראה את הכאב ורצה להרגיע את ראש העצומה להתבונן בדרכיהם של גדולי עולם “בצילו חמדתי וישבתי” – בצל ענני הכבוד
הישיבה והזכיר שיש לסוכתו גגון שמכסים בו את וללמוד מהם .כשראינו את תשוקתם וציפייתם של השורים בסוכה“ ,ופריו מתוק לחיכי” – מתוק
הסוכה בזמן הגשמים .ראש הישיבה השיב לו רבותינו לקיום מצוות הסוכה ,את נטילת ארבעת לנו מאוד האור המקיף העצום השורה בסוכה,
בחמלה ,ומה עם אותו זמן שיכולים אנו להפסיד מינים והנענועים בהם ,אשרי עין ראתה את זיו וכשאנו זוכים לשבת בסוכה צריך להיות ניכר
את הישיבה בסוכה הקדושה ,ומה עם שאר עם פני רבינו ראש הישיבה זצ”ל מנענע בגיל וברעדה עלינו השמחה בזכות לשבת בתוך האור הגדול
ישראל]... את ארבעת המינים ,את אאמו”ר זצ”ל יושב כל רגע והחסדים המרובים השורים בסוכה ,ומי שיש לו
היא נקראת תורתו’ .ואיתא בסדר אליהו רבה (פ”ב)
ממוסרי
הפרשה רוממות +הפרשה
והלך לתלמידו רב חסדא שיזכירו ,ומפרשת הגמרא
שאדם השם עצמו כשור לעול וכחמור למשא המשך מעמוד 4 הטעם שלא קראוהו אליו ,שסבר ש’הכי מסתייעא
ללמוד תורה‘ ,תורתו בתוך מעיו’. מילתא טפי’ .ופירש רש”י ‘משום יגעתי ומצאתי’.
והדבר השלישי -הזכייה משמים ,כמו ששנינו באבות (פ”ה מ”ג) ‘לפום צערא למדנו שהיגיעה אינה רק בעצם הלימוד ,אלא גם בהכנה אליו.
וכתב בספר לקט יושר תלמיד התרומת הדשן (ח”ב עמוד לט) בשם רבו‘ :זכורני אגרא’ ,והיינו שהיא סגולה מהשמים שמשלמים שכר על העמל (ראה חפץ חיים
שאמר :אותם הבחורים העשירים המפונקים שעשו להם שולחנות ,שכשיושבין עה”ת בחוקותי) .וזהו שאמרו (מגילה ו ,ב) ‘יגעתי ומצאתי תאמן’ ,כי לכאורה
במקומן הופכין השולחן לאיזה צד שירצו ,ועליו הרבה ספרים ,לא טוב הם קשה הלשון ‘מצאתי’ ,שהרי מציאה באה בהסח הדעת ,ואילו כאן הוא יגע .ועוד,
עושים .אדרבה כשמבקש אחר הספר ובא לו בטורח גדול זכור באותו מעשה מה ענין ה’אמונה’ לכאן ,והרי רואה בחוש שמצא .אלא ביאור הדברים ,שדרך
הלומד שהוא יגע בדבר אחד ומוצא הבנה בדבר אחר שלא יגע בו ,כידוע ,ושם מה שרוצה ללמוד’.
אמנם ודאי אין הכוונה שישב האדם לכתחילה רחוק מארון הספרים כדי שיעמול היא בבחינת מציאה ,ובזה יש לו להאמין שזכה בה תמורת היגיעה.
להביא הספר ,ודברי תרומת הדשן היו ל’עשירים המפונקים’ שעשו כן על מנת וזהו מה שדרשו בגמרא (סנהדרין צט ,ב) על הנאמר במשלי (טז ,כו) “נֶ ֶפׁש ָע ֵמל
ָע ְמלָ ה ּלֹו” ,הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר’ .וכתב רש”י ‘תורה להתפנק ,ופינוק גורר פינוק ,ושאר אדם יראה את אשר לפניו.
ג] ונראה שיש בעמל זה תועלת בשלשה דרכים ,ושלשתם נצרכים כסולם עליה עומלת לו’ שמחזרת עליו ,ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסתריה
זה בעקבות זה לזכות בתורה :הדבר הראשון -ביטול החומר ,שהעמל משבר גופו( ,כן הגירסא בע”י).
ו’עומלת לו’ היא מידה כנגד מידה על ‘עמלו’ ,שכמו שבעמל האדם ישנם שלשה ובכך רוחו מתחזקת ,כי הגוף והרוח מתנגדים זה לזה ,וכשזה קם זה נופל.
הדבר השני -אהבת התורה ,והיינו על פי דברי המכתב מאליהו (ח”א עמוד )36דברים -ביטול החומר ,האהבה ,והזכייה ,כך התורה מבטלת בפניו את המראה
שהאהבה היא תולדת הנתינה ,והנותן לחבירו אוהבו ,וכדברי חז”ל (ד”א זוטא החיצוני ,ומגלה לו טעמי תורה וסתריה ,ובאהבתה לו כאהבתו ,היא מתפללת
פ”ב) ‘אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך ,הוי נושא ונותן בטובתו’ .ועל כן לקונה על כך .וכתב החזון איש (אגרות ח”א ב) ש’כל סגולות לימוד התורה נאמרו
כשנותן לתורה מדמו ומחלבו ,הריהו אוהב את התורה ,ומתחבר עימה ,וכמו על עמלה .ואמנם אחר העמל נפתח שער אורה חדש אשר השכל מתענג ללא
שכתב רש”י (תהלים א ,ב) ש’בתחילה התורה נקראת תורת ה’ ,ומשעמל בה קץ’.
בדין מחילה
(ח"ב) רוממות החידוד
ספציפי z0556770189@gmail.com -
סמוך לנטילה [והדבר מותר ,שהוא לצורך המועד, הצור תמים פעלו ,צדיק וישר ,א-ל אמונה ואין עול,
עיין חיי אדם (קי יא) וארחות רבינו (מהדו”ח חלק ג המשך מעמוד 13 כל דרכיו משפט ,לא יתן לעולם מוט לצדיק.
עמוד עח)] ,ויברך אז שהחיינו לצאת ידי כל הדעות. לא נקיים שניהם -לאגוד סמוך לנטילה ,ולברך אז הערה בזמן איגוד הלולב בשנה זו
הערה זו הערתי לפני כשלושים שנה קמיה מרא שהחיינו ,ובכך נצא ידי כל הדעות? תשובה לדבר
הזה ,משום שיום ראשון יום טוב הוא ,ואסור לאגוד למורי ורבותי ,אחי ורעי ,החונים עלי גיליון רוממות.
דשמעתתא בעל “אוצר ארבעת המינים” דודי הגאון
בקשר על גבי קשר (עין שו”ע שם א). אם יורשה במטותא ,להעיר קמיה רבנן ותלמידהון
המופלג רבי אליהו ויספיש שליט”א ,והסכים ,ורשמה
הערה למעשה.
על פנקסו למשמרת על מנת להוסיפה בספרו אמנם זה נכון בשנים שיום טוב ראשון חל בחול,
למהדורה הבאה .ובמהדורה המחודשת שנערכה על אשר אי אפשר לקיים שניה .אך בשנה (כמו שנה זו) מדינא דברייתא ,מברכים שהחיינו בשעת אגידת
ידי בן-כמותו הגרב”צ שליט”א ,נגע בדבר והתייחס שיום טוב ראשון חל בשבת ,ונטילה ראשונה היא הלולב ,ואולם אנו נוהגים על פי רב כהנא -לדחות
לזאת כ”תמיהה שיש שתמהו” (מילואים סימן פב), בחול המועד ,אפשר לאגוד הלולב בקשר ע”ג קשר ברכת שהחיינו לזמן נטילת לולב (עיין שו”ע או”ח
והשיב מה שהשיב ,והמעיין יראה שאין זה מספיק. תרנא ,ו ומשנ”ב שם סקכ”ט) .והנה לכאורה מדוע
בכל ענייני הגליון בארה"ב- או בטלפון "קו רוממות")+972-722-588-477( 0722-588477 : אפשרות להנצחה \ ברכה על גבי הגליון באחת מן האפשרויות הבאות:
ניתן לפנות להרב דוד יהודה פיירסטון שליט"א כמו כן ניתן מענה אנושי בכל עניני הגליון בטלפון הנ"ל בעמדות הממוחשבות של “נדרים פלוס" לפי החיפוש :קופות נוספות
במס'.845-3007324 : שלוחה 3או במייל המערכתb264464@gmail.com :
\ "רוממות" -גליון שבועי לבני התורה
רוממות | עמוד 16
