gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

רוממות · Roimemis — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: רוממות · Roimemis

שבוע: סוכות (2026-09-21)

רוממות · Roimemis — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫תוכן ענייני‪+‬ם‬ ‫גליון חג‬ ‫מוגדל‬ ‫המועדים‬ ‫רוממות‬ ‫‪ 16‬עמודים‬ ‫\ זמן שמחתינו‪ -‬רבינו הגדול מרן ראש הישיבה ה"דרכי‬ ‫שמואל" זיע"א ‪8-9.......................................................................‬‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫רוממות העיון \ בדין סוכה תחת חבלי כביסה‪ -‬רבינו מרן‬ ‫ראש הישיבה הגר"א הכהן דויטש זצוק"ל‪3.............................‬‬ ‫רוממות ההוראה \ חג הסוכות‪ -‬רבינו מרן עמוד ההוראה‬ ‫חג הסוכות תשפ"ז‬ ‫גליון ‪ 531‬שנה י"ב‬ ‫הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט”א ‪1-2...............................‬‬ ‫רוממות הזמנים \ חג הסוכות ושמחת תורה‪ -‬מרן הגאב"ד‬ ‫גליון שבועי לבני התורה‬ ‫הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א‪5.............................................‬‬ ‫רוממות הפרשה \ ממוסרי הפרשה‪ -‬הגאון רבי דוד‬ ‫גולדשטוף שליט"א‪4...................................................................‬‬ ‫להניח אבן ע”ג הסכך‬ ‫אין להניח אבן על גבי‬ ‫חג הסוכות‬ ‫רוממות ‪+‬ההוראה‬ ‫בניית הסוכה‬ ‫רוממות המצוות \ ניסוך המים וחג הסוכות‪ -‬הגאון רבי‬ ‫הסכך שלא‬ ‫רבינוביץ‬ ‫אלחנן‬ ‫רפאל‬ ‫הרב‬ ‫וכשרותה‬ ‫אהרן י‪ .‬כהן שליט"א‪7................................................................‬‬ ‫‪ 1‬יעוף ברוח‬ ‫ת ח ת‬ ‫רוממות החג \ הכנה לחג הסוכות‪ -‬הגאון רבי מרדכי יפה‬ ‫מ צ ו י ה‬ ‫סורגים של רבינו מרן עמוד ההוראה הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט”א‬ ‫שליט"א‪15....................................................................................‬‬ ‫דזה נחשב‬ ‫ד’ טפחים‬ ‫למעמיד‬ ‫מ ו ת ר‬ ‫רוממות החידוד \ בדין מחילה (ח"ב)‪ -‬הגאון רבי חיים‬ ‫בדבר שאין מסככים בו ואינו דומה לקיר שמותר‬ ‫לבנות סוכה מתחת לסורגים של חלון או מעקה של‬ ‫הירשמן שליט"א ‪13.....................................................................‬‬ ‫להעמיד בזה את הסכך‪.‬‬ ‫מרפסת אף שבסה”כ כל הסורגים יש בהם ד’ טפחים‪.‬‬ ‫רוממות ההלכה \ ענינא דיומא‪ -‬הרה"ג רבי יעקב ליינר‬ ‫סכך שזז ממקומו ע”י הרוח‬ ‫לסכך במקלות של מאפיית מצות‬ ‫שליט"א‪11....................................................................................‬‬ ‫סכך שהתרומם ע”י הרוח על גבי שטח הסוכה ונפל‬ ‫מקלות שהשתמשו בהם לאפיית מצות כשרים לסכך‬ ‫אח”כ מאיליו למקומו כשר אולם אם הרוח דחתה את‬ ‫בהם את הסוכה‪.‬‬ ‫רוממות החידוד \ ריתחא דאוריתא‪ -‬הרה"ג רבי אפרים זאב‬ ‫המחצלת הצידה וחזרה אח”כ למקומה ע”י הרוח אף‬ ‫לסכך בגידולי מים‬ ‫הלוי מאיר שליט"א‪4..................................................................‬‬ ‫אם מיעוט המחצלת סיכך כל הזמן‪ ,‬הסוכה פסולה‪.‬‬ ‫לכאורה אין לסכך את הסוכה בגידולי מים‪.‬‬ ‫רוממות המעשים \ פנינים ועובדות מרבותינו‪ -‬הרה"ג רבי‬ ‫נפלה מחצלת מסוכה אחרת‬ ‫מחיצה שעשויה מסדינים‬ ‫יודל צ'צ'יק שליט"א‪12................................................................‬‬ ‫סוכה שנפל על גבי הסכך שלה מחצלת מסוכה אחרת‬ ‫מחיצה שעשוי מסדינים והרוח מנידה את המחיצה‬ ‫ונמצא שסוכתו מסוככת בסכך שלא נעשה לצל מ”מ‬ ‫אנה ואנה אם מתנענע פחות מטפח אפשר להכשיר‬ ‫הסוכה כשרה‪.‬‬ ‫את המחיצה לעירובין וסוכה‪ ,‬אולם אם מתנענע יותר‬ ‫הודעה חשובה‬ ‫קביעת מזוזה מחדש במסיר גגו לשם סוכה‬ ‫בס"ד הושקע עמל רב בהוצאת גליון מוגדל זה‬ ‫מטפח אין להכשיר את המחיצה אף בשעת הדחק‪.‬‬ ‫לחג הסוכות תשפ"ז הבעל"ט‬ ‫המסיר את הגג מביתו ועושה שם סוכה‪ ,‬לאחר החג‬ ‫סוכה שמתנענעת אילולי הכתלים‬ ‫אלא שעדיין לא קיבלנו כלל‬ ‫אין צריך להוריד את המזוזה ולחזור ולקבעה דאף‬ ‫מחיצה העומדת במקום המוקף כתלים גבוהים שאין‬ ‫את התרומות להוצאות הרבות לגליון זה‬ ‫שבסוכות היה החדר הזה פטור ממזוזה מ”מ כיון‬ ‫שם רוח ואילולי הכתלים הגבוהים היה המחיצה‬ ‫אנא ואנא הרימו את תרומתכם להוצאות הגליון בכל הדרכים המופיעות בגליון‬ ‫כשקבעו את המזוזה היה שעת חיוב אין בזה לאחר‬ ‫מתנענעת עקב רוח המצויה שם נקטינן כמ”ב להחמיר‬ ‫ובזכות זיכוי הרבים תתברכו בכל מילי דמיטב‬ ‫החג משום תעשה ולא מן העשוי‪.‬‬ ‫ולישב בשמחה בסוכת עורו של לויתן בב"א‬ ‫בזה שהוי מחיצה פסולה בין לענין עירובין ובין לענין‬ ‫בברכת חג שמח לכל ציבור הקוראים החשובים שליט"א‬ ‫חלונות סוכה שמשמשים לדופן לפותחם ביו”ט‬ ‫סוכה ואין להקל בזה אף בשעת הדחק‪.‬‬ ‫ולכל ציבור בני התורה די בכל אתר ואתר‬ ‫חלונות של סוכה שהם משמשים כדפנות הסוכה‬ ‫אילן שמתנענע סמוך לסוכה‬ ‫וכשפותחים את החלון הסוכה נפסלת אסור לפתוח‬ ‫אם אילן העומד בסמוך לסוכה מתנענעים ענפיו בכל‬ ‫הודעת מערכת‬ ‫ולסגור את החלון בשבת ויו”ט‪.‬‬ ‫רוח מצויה ומאהילים על הסוכה הלוך וחזור הרי זה‬ ‫ניתן לקבל לפי בקשה בכתובת מייל המערכת‬ ‫להעביר סכך מסוכה לסוכה בחוה”מ‬ ‫פוסל את הסוכה ויש לקצוץ הענפים‪.‬‬ ‫את המאמר המלא של רבינו ה"דרכי שמואל" זיע"א‬ ‫כעת בעריכה נוספת מחודשת ומבוארת באופן הראוי להיקבע עלי ספר "לב שמואל"‬ ‫לפרשיות; קרח‪ ,‬חוקת‪ ,‬בלק‪ ,‬פנחס‪ ,‬מטות‪-‬בין המצרים‪ ,‬דברים‪-‬חזון‪ ,‬שבת נחמו‪ ,‬עקב‪,‬‬ ‫המשך בעמוד ‪2‬‬ ‫‪ .1‬מתוך רשימות הגאון רבי יוסף שוב שליט"א‬ ‫ראה‪ ,‬שופטים‪ ,‬כי תצא‪-‬אלול‪ ,‬כי תבוא‪-‬אלול‪ ,‬נצבים‪-‬סליחות‪ ,‬האזינו‪-‬שובה‪ ,‬חג הסוכות‬ ‫בהזדמנות זו נבקש מכל מי שיש בידו הערות והארות תיקונים והוספות‬ ‫לעילוי נשמת האברך הקדוש‬ ‫על כל מאמרי ודברי רבינו שהופיעו בגליון‬ ‫לרפואת גאון ישראל המקובל‬ ‫לשולחם למייל המערכת‪b264464@gmail.com :‬‬ ‫הרב אהרן בן רבקה חיימוב הי"ד‬ ‫רבינו רפאל יוסף בן חיה רוזנמאן שליט"א‬ ‫וחפץ ד' בידינו יצלח להעמיד הדבר על מתכונתו הראויה‬ ‫נעקה"ש ונרצח בידי בני עוולה בעיר אופקים‬ ‫הונצח על ידי נכדו ידידנו המסור בלו"נ מעיה"ת לייקווד‬ ‫שימו לב‪ -‬השבוע מאמר רבינו נמצאים בתוך הגליון‬ ‫יום שמחת תורה תשפ"ד‬ ‫הרה"ג רבי דוד יהודה פיירסטון שליט"א‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫דמי יזכור‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הוקדש לכבוד יומא דהילולא‬ ‫הוקדש ע"י אחד המיוחד מקוראי הגליון הותיקים‬ ‫הרה"ח ר' לוי יצחק ב"ר אברהם יששכר דב קניג זצ"ל‬ ‫י"ט תשרי ד' דחוה"מ‬ ‫הרה"ג החפץ בעילום שמו שליט"א‬ ‫מזקני וחשובי חסידי קרלין סטולין‬ ‫של אדונינו הגאון מוילנא זיע"א‬ ‫לזיכוי הרבים ולהצלחת עם ישראל ברוחניות ובגשמיות‬ ‫נו"נ להרה"ק בעל ה"תפארת שלמה" מרדאמסק זיע"א‬ ‫ע"י אחד מיוצ"ח ידידנו הרה"ג רבי יוסף נובוגרוצקי שליט"א‬ ‫ולזכות במהרה דידן כי תעבור ממשלת זדון מן הארץ‬ ‫נלב"ע כ"ז תשרי ליל שב"ק בראשית תשע"ו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בביאת משיח צדקינו בב"א‬ ‫הונצח ע"י משפחת חתנו הגאון רבי מרדכי נחמן ארונובסקי שליט"א‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הגאון רבי יעקב חיים ב"ר מאיר אייזנשטיין זצ"ל‬ ‫נלב"ע יו"ט ראשון דסוכות‬ ‫לעילוי נשמת הרבנית הצדקנית‬ ‫הוקדש ע"י הגאון רבי ידידיה הרציג שלט"א‬ ‫וחתנו הגה"צ רבי אליהו צבי ב"ר מרדכי יהושע קרויזר זצ"ל‬ ‫מרת עשירה דבורה רייכל קרלנשטיין ע"ה‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫נלב"ע יו"ט ראשון דסוכות‬ ‫בת הגה"צ רבי מנחם מנדל פרוש זצ"ל‬ ‫בנישואי בנו המופלג בתורה ויראה וכל מדה נכונה‬ ‫הונצח ע"י נכדם ידידנו הגאון רבי יצחק פודרביניק שליט"א‬ ‫אשת הרה"ג רבי ירוחם פישל קרלנשטיין זצ"ל‬ ‫הבה"ח אלעזר מנחם מן הרציג ני"ו‬ ‫אמה של מלכות לרבינו מרן בעל ה"מעגלי צדק" זצוק"ל‬ ‫מבחירי ישיבת גרודנא‬ ‫נלב"ע י"ד תשרי תשס"ד‬ ‫עב"ג הכלה המהוללה תחי'‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הונצח ע"י ניניה שליט"א‬ ‫בת הגאון רבי דוד זויברמן שליט"א‬ ‫הגה"צ רבי יוסף שמואל שמעלקא ב"ר יהודה לייב עהרליך‪-‬הולנדר הי"ד‬ ‫אשר תתקיים ביום ב' כ"ד תשרי בארמונות חן ב"ב‬ ‫אב"ד ריגליץ וברדיוב‬ ‫נו"נ להגה"ק ה"באר מים חיים" ורצ"ה מזידטשויב זי"ע‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫יתן ד' ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫וזוגתו מרת חיה רבקה ב"ר נפתלי צבי לבית אונגר‪-‬הלברשטאם הי"ד‬ ‫הגאון הצדיק רבי עזרא ב"ר חנניה צ'ולק זצ"ל‬ ‫כשאיפתם הטהורה בדרך ישראל סבא‬ ‫נו"נ להגה"ק ה"נועם אלימלך" החוזה מלובלין המגיד מקוז'ניץ וה"דברי חיים" מצאנז זי"ע‬ ‫נלב"ע בשיבה טובה מתוך שקיעות ועמל התורה ועבודת התפילה‬ ‫בנחת ובשמחה בשפע ברכה והצלחה וכל טוב‬ ‫וילדיהם‪ :‬חנה‪ ,‬חיים משה‪ ,‬ישראל מנדל‪ ,‬גיטל‪ ,‬שרה‪ ,‬אטה‪ ,‬יהודה לייב‪ ,‬פסיה‪ ,‬הי"ד‬ ‫כ"ה תשרי תשפ"א ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫לתפארת המשפחות המפוארות ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫אשר נעקה"ש באושוויץ יו"ט ראשון דסוכות תש"ה‬ ‫הונצח ע"י בנו ידידנו הגאון רבי שלמה צ'ולק שליט"א‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫משגיח ישיבת חכמת שלמה ב"ב‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו המסור בלו"נ לגליוננו‬ ‫הונצח ע"י נינם ידידנו הרה"ג רבי נחום בריקמן שליט"א‬ ‫הרב הגאון רבי אברהם ישעיהו שרייבר שלט"א‬ ‫לעילוי נשמת ראש ישיבת מאורות התורה‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫לעילוי נשמת הר"ר אריה ב"ר ישראל גוטרמן זצ"ל‬ ‫רבי נחום ב"ר משה רגוזניצקי זצוק"ל‬ ‫בנישואי בתו הכלה המהוללה תחי'‬ ‫אשר כל חייו בשהותו באמריקה הלך לאורם של רבותיו‬ ‫מתלמידי מרנא החזו"א זיע"א‬ ‫עב"ג המופלג בתורה ויראה וכל מדה נכונה‬ ‫מרנן מרן הרב שך זצוק"ל והמשגיח הגר"י לוינשטיין זצוק"ל‬ ‫העמיד תלמידים הרבה והושיבם בקרן אורה‬ ‫הבה"ח שמואל שלזינגר ני"ו‬ ‫נלב"ע י"ז תשרי ב' דחוהמ"ס תשפ"ב‬ ‫נלב"ע י"ח תשרי תשפ"ו‬ ‫מבחירי ישיבת פונביז'‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫הונצח ע"י חתנו ידידנו הגאון רבי צבי יעקב הכהן איזבי שליט"א‬ ‫בן הרב הגאון רבי עקיבא שלזינגר שליט"א‬ ‫אשר תתקיים ביום ג' כ"ה תשרי בארמונות אור ירושלים‬ ‫הונצח ע"י בנו ידידנו הרה"ג רבי צבי גוטרמן שליט"א‬ ‫ראש הכוללים אהבת תורה בית שמש‬ ‫יתן ד' ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫כשאיפתם הטהורה בדרך ישראל סבא‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו המסור בלו"נ לגליוננו‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי יוסף שלמה הכהן רוט שליט"א‬ ‫בנחת ובשמחה בשפע ברכה והצלחה וכל טוב‬ ‫הרב הגאון רבי אהרן מאיר ממן שלט"א‬ ‫בן הרב הגאון רבי משה אהרן רוט שליט"א‬ ‫לתפארת המשפחות המפוארות ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫וחתן הרב הגאון רבי ישי מצגר שליט"א‬ ‫בנישואי בנו המופלג בתורה ויראה וכל מדה נכונה‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫הבה"ח יעקב ישראל ממן ני"ו‬ ‫בהולדת בנו שיחי' בשעטומו"צ‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי יצחק אליעזר שוב שליט"א‬ ‫מבחירי ישיבת פונביז'‬ ‫בן ידידנו הגאון רבי יחזקאל שוב שליט"א‬ ‫עב"ג הכלה המהוללה תחי'‬ ‫שיזכה להכניסו בבריתו של אאע"ה בעיתו ובזמנו‬ ‫נכד מורינו הגאון הגדול רבי זבולון שוב שליט"א‬ ‫בת הרב הגאון רבי דוד זריהן שליט"א‬ ‫לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים‬ ‫וחתן הגאון רבי אלעזר נוביק שליט"א‬ ‫מגדולי תלמידי מרן בעל ה"מעגלי צדק" זצוק"ל‬ ‫לתפארת המשפחות הנכבדות ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫אשר תתקיים ביום ד' כ"ו תשרי בארמונות פרידמן אשדוד‬ ‫בהולדת בנו שיחי' בשעטומו"צ‬ ‫יתן ד' ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫ולעילוי נשמת סבתו‬ ‫שיזכה להכניסו בבריתו של אאע"ה בעיתו ובזמנו‬ ‫כשאיפתם הטהורה בדרך ישראל סבא‬ ‫מרת קרסלה ב"ר יצחק רוט ע"ה‬ ‫לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים‬ ‫בנחת ובשמחה בשפע ברכה והצלחה וכל טוב‬ ‫נלב"ע י"א תשרי דהא שתא‬ ‫לתפארת המשפחות הנכבדות ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫לתפארת המשפחות המפוארות ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫רוממות | עמוד ‪1‬‬ ‫משום איסור מוקצה‪.‬‬ ‫חג הסוכות‬ ‫רוממות ‪+‬ההוראה‬ ‫מותר לקחת סכך של סוכה אחת עבור סוכה אחרת‬ ‫בחוה”מ סוכות אם הסוכה אינה נפסלת‪ ,‬אולם אם‬ ‫אמירת ההלל‬ ‫המשך מעמוד ‪1‬‬ ‫הסוכה נפסלת ע”י הורדת הסכך אסור‪.‬‬ ‫קדיש תתקבל כשמפסיקים בין שחרית להלל‬ ‫כשפסקו הגשמים‬ ‫לפרק הסוכה באמצע סוכות‬ ‫ביו”ט וחוה”מ אם אין אומרים הלל מיד לאחר שחרית‪,‬‬ ‫יצא מן הסוכה באמצע סעודתו או סגר הגג מחמת‬ ‫בשעת הדחק גדול יש מקום להקל לפרק את הסוכה‬ ‫כגון שכל המנין הולך להלל לכותל המערבי‪ ,‬יש לומר‬ ‫ירידת גשמים ופסקו הגשמים‪ ,‬אם היה גשם חזק יש לו‬ ‫באמצע סוכות כגון שבנה סוכה במקום שהתארח‬ ‫קדיש תתקבל לאחר חזרת הש”ץ‪ ,‬ולאחר הלל יאמרו‬ ‫לחזור ולברך לישב בסוכה‪ ,‬אולם אם היה רק מעט גשם‬ ‫בתחילת סוכה וחוזר באמצע סוכות לעירו ואינו יכול‬ ‫קדיש ללא תתקבל‪.‬‬ ‫אין לחזור ולברך‪.‬‬ ‫להשאיר סוכה בבית שאינו שלו‪.‬‬ ‫טעה ואמר חצי הלל‬ ‫שינה בסוכה‬ ‫להניח רשת להרחיק זבובים‬ ‫בימים שגומרים את ההלל מי שטעה ואמר חצי הלל‬ ‫אין להניח רשת על גבי או מתחת הסכך בסוכה כדי‬ ‫לישון במיטת קומתיים‬ ‫צריך לחזור לומר הלל שלם וישמע הברכה מאחר‬ ‫להרחיק זבובים ודבורים וכדו’ דזה פוסל את הסוכה רק‬ ‫שמברך‪.‬‬ ‫בסוכה אפשר לישון במיטת קומתיים על המיטה‬ ‫התחתונה רק אם אין עשרה טפחים מהרצפה עד המיטה‬ ‫אם יעשו רשת ממין שכשר לסוכה יהא מותר להניחו‬ ‫‘עושה שלום’ באמצע הלל‬ ‫גבי או מתחת הסכך‪.‬‬ ‫העליונה‪.‬‬ ‫מי שלא עשה ‘עושה שלום’ בסיום שמו”ע כיון שאחד‬ ‫עומד מאחוריו וסיים‪ ,‬כשעומד באמצע הלל ימתין‬ ‫הנרדם אם צריך להעירו‬ ‫ישיבת הסוכה‬ ‫מלעשות ‘עושה שלום’ עד סיום הלל‪ ,‬אמנם לפני‬ ‫הנרדם חוץ לסוכה אי”צ להעיר אותו כדי שלא ישן חוץ‬ ‫מקום הדלקת נרות שבת ויו”ט‬ ‫שמתחיל הלל יעקור רגליו במקומו‪.‬‬ ‫לסוכה‪ ,‬אבל אם נרדם באיסור כגון שנשכב על מיטה‬ ‫בסוכות לכתחילה יש להדליק נרות שבת ויו”ט בסוכה‬ ‫בבית צריך להעיר אותו‪.‬‬ ‫אולם עפ”י רוב אין מקום להדליק בסוכה או בחדר‬ ‫אבל בתוך י”ב חודש בשמחת בית השואבה‬ ‫ילד שנרדם‬ ‫הסמוך לסוכה ומאיר לתוך הסוכה באופן שאין חשש‬ ‫אבל בתוך י”ב חודש על אביו ואמו אין לו להשתתף‬ ‫בסוכות בשמחת בית השואבה אף אם זה בבית מדרשו‬ ‫ילד שהגיע לחינוך שנרדם חוץ לסוכה אי”צ להכניסו‬ ‫לשריפה לכן יש להדליק את הנרות במקום שמכינים‬ ‫הקבוע ואינו משתתף בריקודים כיון דיש שם כלי שיר‪.‬‬ ‫לסוכה‪.‬‬ ‫את האוכל וראוי להדליק ביחד עם הנרות גם את‬ ‫מצטער והולכי דרכים‬ ‫החשמל בסוכה ולכוין בברכה גם על החשמל שבסוכה‪.‬‬ ‫דיני אתרוג‬ ‫ועדיף טפי להדליק בסוכה נרות חשמל שדולק ע”י‬ ‫אם אפשר להכשיר אתרוג שרב פסל‬ ‫רואה שעומד לירד גשם‬ ‫בטריה שמיוחדים לכבוד שבת ויו”ט ביחד עם הנרות‬ ‫רב שפסק על אתרוג שהוא פסול אם לא טעה בדבר‬ ‫אם נראה שעומד לירד גשם ורוצה ללכת לאכול או‬ ‫שמדליקים בבית במקום הכנת האוכל‪.‬‬ ‫משנה וזה שאלה של שיקול הדעת אין חבירו רשאי‬ ‫לישון מ”מ חייב ללכת ולישן בסוכה עד שיתחיל לירד‬ ‫שני שולחנות צמודים בסוכה‬ ‫להתיר‪.‬‬ ‫גשם‪ ,‬ולא אמרינן שבכה”ג לא הטריחו אותו ללכת‬ ‫שני שולחנות צמודים שפרסו מעליהם מפה אחת הרי זה‬ ‫לסוכה‪.‬‬ ‫נחשב כשולחן אחד שצריך להיות רוב השולחן בסוכה‪.‬‬ ‫הרכבת זן חזו”א עם זן מרוקאי‬ ‫ירדו גשמים בשינת הצהרים‬ ‫צלוחיות וסכו”ם מתי להוציאם‬ ‫אין איסור להרכיב ב’ מיני אתרוגים כגון זן תימני וזן‬ ‫מרוקאי וזן חזו”א וכדו’ בפרט דהחזו”א (כלאים סי’ ב’‬ ‫בשינת הצהרים אם ירדו גשמים ויצא מסוכתו כשפסקו‬ ‫הצלוחיות וסכו”ם ובקבוקים ריקים של משקאות וכדו’‬ ‫סק”ז) מסתפק אי איכא איסור להרכיב ב’ מיני פרי הדר‪.‬‬ ‫חייב לחזור לסוכה אף כשיש לו צער דרק בשינת הלילה‬ ‫אין צריך להקפיד להוציאם מהסוכה מיד לאחר גמר‬ ‫הקילו שלא לחזור דזה צער גדול‪.‬‬ ‫האכילה אלא כמו שרגיל בביתו שאינו מקפיד להוציאם‬ ‫אתרוג שחוטמו עקום‬ ‫לשבת תחת מטריה‬ ‫מיד כשגמרו אלא רק לפני המנה הבאה או בסוף‬ ‫אין ענין שלא לקחת אתרוג שחוטמו עקום‪.‬‬ ‫היושב בסוכה תחת מטריה בשעת ירידת הגשמים מקיים‬ ‫הסעודה‪.‬‬ ‫פיטם נגד העוקץ‬ ‫מצות סוכה‪ ,‬אולם זה הנהגה רק לגדולים וצדיקים‪.‬‬ ‫צדקה לעני כשהוא בסוכה‬ ‫יש ענין להדר לקחת אתרוג שהפיטם מכוון כנגד העוקץ‪.‬‬ ‫מצטער מחמת שאשתו מפחדת‬ ‫היושב בסוכה ונזדמן לו מצוה אחרת כגון עני שבא‬ ‫היכן החוטם באתרוג כמגדל‬ ‫אם אשתו מפחדת לישון לבד בבית בחג הסוכות מותר‬ ‫לביתו לבקש צדקה‪ ,‬לא אמרינן בזה עוסק במצוה פטור‬ ‫אתרוג שעשוי כמגדל שיש לו שני שיפועים‪ ,‬החוטם‬ ‫לו לישון בבית‪.‬‬ ‫מתחיל מהשיפוע העליון כלפי הפיטם‪.‬‬ ‫מן המצוה ויעזוב את הסוכה וילך לביתו לתת צדקה‬ ‫המצטער מחמת אורחים‬ ‫לעני‪.‬‬ ‫מקום החוטם כשהשיפוע אינו ישר‬ ‫כשיש אורחים בסוכה ואחד מבני הבית רוצה ללכת‬ ‫כוס של ברכה מחוץ לסוכה‬ ‫כשהשיפוע של האתרוג מתחיל מכל צד במקום אחר‬ ‫לישון חשיב כמצטער ופטור מן הסוכה דלא גרע‬ ‫יש לילך אחר רוב היקפו שממקום שברוב הקיפו כבר‬ ‫בברית מילה בסוכות כשאין עושין את הברית בסוכה‬ ‫ממצטער מחמת יתושים‪.‬‬ ‫מותר למברך הברכות לשתות רוב רביעית חוץ לסוכה‪.‬‬ ‫משופע חשיב כחוטם אף במקום שעדיין אינו משופע‪.‬‬ ‫אור שמפריע‬ ‫רופא שיהיה עייף אם ישן בסוכה‬ ‫אתרוג עם בלעטלעך או גידול יפה‬ ‫קטן שהגיע לחינוך שנמצא בסוכה עם אביו ואינו יכול‬ ‫רופא שיהיה עייף בעבודה אם יישן בסוכה פטור משינה‬ ‫עדיף לקחת אתרוג בלי בלעטלעך אף שאינו גידול‬ ‫לישון אלא אם מכבים את האור ואביו רוצה ללמוד‬ ‫יפה מלקחת אתרוג יפה עם בלעטלעך‪ ,‬דאף דנקטינן‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫בסוכה באור‪ ,‬שהאבא ישאר בסוכה ללמוד והבן ישן‬ ‫כזית ראשון בחלה מתוקה או עם דגים‬ ‫דבלעטלעך הוא מראה אתרוג ואינו חשיב כמנומר‬ ‫בבית‪.‬‬ ‫במראות כשרות‪ ,‬אולם כיון שיש שיטות דהוי מראות‬ ‫את הכזית הראשון בליל סוכות אפשר לאכול ביחד עם‬ ‫מצטער מחמת רעש שמחת בית השואבה‬ ‫הדגים וכדו’ וכן אפשר לאוכלו בחלה מתוקה כבשאר‬ ‫כשרות והוי מנומר במראות כשרות לכן עדיף לקחת‬ ‫אתרוג בלי בלעטלעך‪.‬‬ ‫מי שקשה לו להירדם בסוכה מחמת רעש משמחת בית‬ ‫שבת ויו”ט כדמבואר בצל”ח (פסחים דף קח א) דבסוכות‬ ‫השואבה וכדו’ פטור מלישון בסוכה דחשיב מצטער‪.‬‬ ‫יכול לאכול הכזית מתובל בתבלין‪.‬‬ ‫אתרוג שאינו ראוי לאכילה‬ ‫בחורים שמגיעים לישיבה בסוכות‬ ‫נשים באכילת כזית ראשון‬ ‫אתרוג שנעשה בו חיטוי וכעת אינו ראוי לאכילה מחמת‬ ‫החומרים הרעילים ששפכו עליו אינו נפסל בכך‪.‬‬ ‫בחורים שמגיעים לישיבה בערב שמחת תורה והם‬ ‫לא נהגו הנשים לאכול כביצה בשיעור של כדי אכילת‬ ‫עייפים מותר להם לישון חוץ לסוכה אף שהם ידעו שהם‬ ‫פרס בליל א’ של סוכות אף שישבו בסוכה‪.‬‬ ‫מראה לבן באתרוג‬ ‫עייפים ונסעו למקום שאין שם סוכה‪.‬‬ ‫מראה לבן שפוסל באתרוג אינו מצוי‪ ,‬דבדרך כלל הוי‬ ‫בן חו”ל באר”י בשמיני עצרת אם נחשב מצטער‬ ‫ברכת ‘לישב בסוכה’‬ ‫בלעטלך‪ ,‬רק בלבן ביותר פוסל‪.‬‬ ‫ביושב בסוכה ז’ ימים‬ ‫בן חו”ל באר”י בשמיני עצרת יש לו לאכול בסוכה ולא‬ ‫דיני מראה שחור באתרוג‬ ‫מי שאינו יוצא כל הסוכה מהסוכה רק לנט”י ולבית‬ ‫חשיב מצטער אם יצטרך לאכול שם לבד והבעה”ב‬ ‫מראה שחור על בלעטלך פוסל‪.‬‬ ‫שמארחו אוכל עם בני ביתו בבית אמנם ראוי שיפסלו‬ ‫הכסא וכדו’ מברך ברכת לישב בסוכה רק פעם אחת‬ ‫נקודה שחורה על הפיטם פוסל את אתרוג אף שהפיטם‬ ‫את הסוכה והמארח יאכל יחד עמו בסוכה אולם אי”צ‬ ‫בקידוש בליל א’ דיו”ט ואינו מברך על כל סעודה‪.‬‬ ‫הוא כמראה עץ‪ ,‬וה”ה על השושנתא‪.‬‬ ‫לישון בסוכה‪.‬‬ ‫על שינה‬ ‫נקודה על האתרוג שנראה לעין כצבע שחור אבל אם‬ ‫אם מותר לישון באוטובוס‬ ‫הנכנס לסוכה לישן בלילה ואינו אוכל מזונות אין‬ ‫מסתכלים בעיון רואים שזה צבע חום דינו כנקודה‬ ‫הנוסע באוטובוס וכדו’ בסוכות אף בתוך העיר אי”צ‬ ‫מברכים לישב בסוכה דלמעשה המנהג שרק על אכילה‬ ‫שחורה‪.‬‬ ‫ליזהר לא לירדם דחשיב כהולכי דרכים‪.‬‬ ‫מברכים לישב בסוכה ובבית אאמו”ר מרן הגרש”ז‬ ‫אתרוג שיש בו ג’ נקודות שחורות למטה מסביב לעוקץ‬ ‫ליסוע לטיול בחוה”מ סוכות למקום שאין סוכה‬ ‫אויערבאך זצוק”ל אכלו כביצה מזונות לפני השינה כדי‬ ‫אינו חשיב כנתפשט ברוב היקפו אלא חשיב כצד אחד‪.‬‬ ‫לברך לישב בסוכה‪.‬‬ ‫מותר לנסוע לטיולים בחוה”מ סוכות למקום שאין שם‬ ‫נקודה שחורה על השושנתא של האתרוג אינו פוסל אף‬ ‫סוכה אף שעי”ז נפטר ממצות סוכה מדין הולכי דרכים‪.‬‬ ‫לאשה כשהשולחן בתוך הבית‬ ‫דמחמירים על נקודה שחורה על הדד של הפיטם אף‬ ‫אשה שאוכלת בסוכה והשלחן בתוך הבית מותר לה‬ ‫שהוא כמראה עץ‪.‬‬ ‫קדושת הסוכה ונוי סוכה‬ ‫לברך לישב בסוכה על אכילה זו שאין שייך גזירה זו‬ ‫אתרוג שיש בחוטמו כמה נקודות קטנות וכל נקודה‬ ‫ניקוי תינוק בסוכה‬ ‫של שמא ימשך אחר שולחנו אצל אשה כיון שאף אם‬ ‫בפני עצמה אינו פוסל כיון שאינו נראה לעין‪ ,‬מ”מ כיון‬ ‫אין להחליף ולנקות תינוק מלוכלך בתוך הסוכה‪.‬‬ ‫תמשך לא תעבור בכך איסור‪ ,‬שהרי אינה מחויבת‬ ‫שנמצאים זה ליד זה והם נראים כמראב כתם שחור הר”ז‬ ‫להכניס גוי לסוכה‬ ‫לאכול בסוכה‪.‬‬ ‫חשיב כנראה לעין וראוי להחמיר בזה‪.‬‬ ‫יש ענין ליזהר שגוי לא יכנס לסוכה‪.‬‬ ‫בהבדלה‬ ‫נקודות שחורות באתרוג מלמטה סביב לעוקץ אינו פוסל‬ ‫קפנדריא בסוכה‬ ‫בהבדלה מברכים לישב בסוכה רק אם נשארים בסוכה‬ ‫אף לדעה שניה בשו”ע (סי’ תרמח ס”י) דיש פוסלים‬ ‫לאחר הבדלה אולם אם מיד לאחר הבדלה יוצא מן‬ ‫אפילו במיעוטו של צד אחד‪ ,‬דההיתר אינו משום דחשיב‬ ‫מותר לעשות קפנדריא בסוכה‪.‬‬ ‫נוי סוכה בעציץ ואגרטל‬ ‫הסוכה אין לברך לישב בסוכה‪.‬‬ ‫צד אחד אלא כיון דזה מקום שאינו נראה בשעת נטילתו‬ ‫כשאינו אוכל פת‬ ‫לכן אינו פוסל שם שינוי מראה‪.‬‬ ‫המניח עציץ או אגרטל על השלחן בסוכה אינו נאסר‬ ‫מדין נוי סוכה‪.‬‬ ‫בסעודת צהרים אף שאוכל סעודה שלימה אם אין‬ ‫שיעור האתרוג‬ ‫אוכלים פת או פת הבאה בכיסנין אין לברך לישב‬ ‫יש להחמיר ששיעור אתרוג כשיעור שתי ביצים שלנו‬ ‫להוריד קישוטי סוכה מפני הגשמים‬ ‫מותר להסיר בחול המועד את הנוי סוכה שעל גבי‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫דהיינו שיהיה בו מאה סמ”ק [חוץ מהעוקץ והפיטם]‬ ‫על שתיית מעט יין‬ ‫וראוי לקחת יותר משיעור זה כיון שהרגילות דבמשך‬ ‫הדפנות או הסכך‪ ,‬וכן את הסדינים מפני הגשמים וכדו’‬ ‫ימי החג האתרוג מצטמק והביאור הלכה‬ ‫אף אם לא התנה על כך מערב יו”ט דהאיסור זה רק‬ ‫על שתיית לחיים בסוכה על מעט יין אין מברכים לישב‬ ‫המשך בעמוד ‪3‬‬ ‫להשתמש עם הנוי‪ ,‬ורק בשבת ויו”ט אסור לטלטלם‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪2‬‬ ‫בדין סוכה‬ ‫ונראה לבאר דבסוכה תחת סוכה אין צד שיהא הסכך‬ ‫העליון לסכך שהגג הוא התחתון‪ ,‬וכל הצד להכשיר‬ ‫תחת חבלי‬ ‫כביסה‬ ‫רוממות ‪+‬העיון‬ ‫דברי הב”ח והמשנ”ב והערה‬ ‫הוא רק ע”י הסכך התחתון‪ ,‬ובזה מבואר דאם יש‬ ‫‪1‬‬ ‫הרב יהודה לייב גרטנר‬ ‫גדולה מסוכה תחת האילן‬ ‫אהל על גביו הוא פוסל הסוכה‪ ,‬ומזה‬ ‫א‪ .‬כתבו התוס’ (יז‪ ,‬ב) להסתפק באופן‬ ‫למד הרי”ף שהוא הדין אם יש אהל‬ ‫רבינו מרן ראש הישיבה הגר"א הכהן דויטש זצוק"ל‬ ‫שיש אויר פחות מג”ט וב’ טפחים‬ ‫מתחתיו‪ ,‬ואף דבישן תחת המיטה‬ ‫בדין סוכה מתחת חבלי כביסה ובדברי הב"ח והמשנ"ב בדין לבוד להחמיר‬ ‫סכ”פ מכל צד אי אמרינן לבוד לצרף‬ ‫המיטה תחת הסכך מ”מ הוא שייך‬ ‫ב’ הסככים לד’ טפחים‪ ,‬וכ’ דהיכא‬ ‫לסוכה תחת סוכה‪ ,‬ואף דהא פשיטא‬ ‫מחמת שהוא מבטל את צל התחתון‪ ,‬ומשמע שבלא‬ ‫דאיכא ב’ סככים פסולים שאין בהם ד’‬ ‫זה לא היתה הסוכה פסולה‪ ,‬וכן נראה בראבי”ה שאם יניח אדם סכך מעל ביתו אין צד כלל שיועיל‬ ‫נימא‬ ‫דאי‬ ‫ביניהם‬ ‫טפחים ואיכא הפסק אויר פחות ג’‬ ‫לבוד כסתום יהא סכך פסול ד’ לא אמרינן לבוד דלא שכתב שהוא מצד זה וזה גורם‪ ,‬ונראה שהיינו נמי לו לסיכוך שתקרת הבית היא הגג‪ ,‬ואין זה שייך‬ ‫מחמת שהצל בא אף מן הסכך הפסול‪ ,‬והיה מקום לסוכה תחת סוכה וכמשנ”ת‪ ,‬חלוק ישן תחת המיטה‬ ‫אמרינן לבוד להחמיר‪.‬‬ ‫להדחק בדברי הריטב”א דמה שכתב שהצל מהעליון בסוכה שהיא אהל עראי ועדיין הגג הוא הסכך ובהא‬ ‫שדנים‬ ‫כתוס’‬ ‫דלא‬ ‫לומר‬ ‫דן‬ ‫והב”ח (סימן תרכו)‬ ‫לבוד להחמיר‪ ,‬וכתב לפ”ז באופן דאיכא קורות כוונתו רק לבאר את שיטת הראבי”ה ודעימיה נזקק להוכיח שאם יש אהל מפסיק הסוכה פסולה‪,‬‬ ‫של הרעפים שהם פסולים לסיכוך אם הם רחוקים שהסכך הפסול מבטל את הסכך שכנגדו‪ ,‬אבל אם ומבואר מדברי הרמב”ן דבסוכה תחת סוכה לעולם‬ ‫פחות מג’ טפחים אחד מחברו אמרינן לבוד והסוכה יהא על פני כל הסוכה אף בל”ז זה היה פוסל‪ ,‬אך לא התחתון הוא הגג‪.‬‬ ‫משמע כן בדבריו שנראה דקאי שם אף על הרז”ה והנה לפי לשון הריטב”א ועוד מהראשונים דבעי‬ ‫פסולה‪.‬‬ ‫ומהאי טעמא כתב המשנ”ב (תרכו סקי”ז) לצאת ידי דס”ל כשיטת התוס’‪ ,‬וכתב שאם הסוכה קדמה לאילן שיהא הצל מהעליון נראה פשוט דזה ודאי לא שייך‬ ‫כל הספקות שלא לעשות סכך תחת קורות הרעפים כשרה הסוכה‪ ,‬ואף ע”ז כתב שכיון שהצל מהעליון לפסול ע”י לבוד שאינו עושה צל‪ ,‬אך עדיין יש לדון‬ ‫שלא יהא לבוד‪ ,‬והדבר נוגע למעשה באופן שיש ליכא נפק”מ מה קדם ומשמע שנקט כן אף בשי’ מדברי הרמב”ן שהוכיח מסוכה תחת סוכה דאיכא‬ ‫חבלי כביסה מעל הסכך ואין ביניהם ג”ט דנימא התוס’ שגדר הפסול הוא מחמת שהצל מן העליון פסול של אהל אף מעל הסכך ובהא יש לדון לבוד‬ ‫להחמיר שיחשב לאהל‪ ,‬ועדיין יש לחלק בין אהל‬ ‫לבוד להחמיר ויהא סכ”פ ד’ טפחים ונהגו להחמיר הוא בא‪.‬‬ ‫ונראה לבאר דאף דבקרא כתיב וסוכה תהיה לצל לקורות שאין ביניהם ג’ טפחים שמעל הסכך רק‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫יומם‪ ,‬מ”מ יסוד ענינו של סכך שיהא תקרה וכשם אהל פוסל ויל”ע‪.‬‬ ‫ביאור החילוק בין האהל העליון‬ ‫דברי המשנ”ב והגרי”ש בזה‬ ‫דבעי ג’ דפנות בעי גג לסוכה‪ ,‬ומלבד זאת צריך‬ ‫שיהא הצל מהסכך‪ ,‬וכשנבא לדון מה הגג של הסוכה‬ ‫לתחתון ודברי הראשונים‬ ‫ב‪ .‬ולולא דברי המשנ”ב נראה לחלק שבב”ח מיירי פשיטא שהסכך התחתון הוא הגג של הסוכה‪ ,‬וכיון ד‪ .‬והנה הב”ח עצמו מיירי כשמסכך מעל הקורות‬ ‫דוקא באופן שהוא מסכך על הקורות‪ ,‬ולא מיירי כלל שהוא סכך כשר ליכא חסרון בסיכוך הסוכה‪ ,‬ועל ובכה”ג יש לדון לאסור מצד לבוד להחמיר‪,‬‬ ‫כן נזקק הריטב”א לבאר שהצל מהעליון ורק מצד ובמשנ”ב כתב דאף מתחת הקורות‪ ,‬ועיקר ההוכחה‬ ‫באופן שהלבוד להחמיר נמצא מעל הסכך‪.‬‬ ‫זה הסוכה פסולה‪ ,‬ואם היה להיפך שהסכך למעלה דלא כהמשנ”ב היא מכל סוכה תחת האילן שאף‬ ‫ונראה להוכיח ולבאר הדברים דהנה במתני’ איתא‬ ‫והסכ”פ הוא למטה אי נימא לבוד להחמיר יש לדון כשיש בה לבוד לא מצינו מי שיפסול מחמת כן היכא‬ ‫שהעושה סוכתו תחת האילן פסולה הסוכה‪ ,‬ושיטת‬ ‫שזה יפסול מחמת שהגג הוא הסכ”פ שהוא תקרת שהאילן חמתו מרובה מצלתו‪ ,‬אך לאחר שכן כתב‬ ‫התוס’ דסוכה תחת האילן פסולה דוקא באופן שהאילן‬ ‫הבית‪ ,‬אבל באופן שהסכ”פ הוא למעלה יסוד הפסול המשנ”ב וכן נקטו פוסקי זמנינו הגרש”ז והגרי”ש‬ ‫צילתה מרובה מחמתה או שהסכך עצמו אינו עושה‬ ‫הוא מחמת שהצל מהעליון בא‪ ,‬וע”י הלבוד לא נהיה צריך להחמיר בזה אך לולא דבריהם הדבר צ”ע‪.‬‬ ‫שיהא צילתה מרובה מחמתה ובעי לצירוף הסכ”פ‬ ‫ובשם הגרי”ש אלישיב כתבו שלא שייך לכפות את‬ ‫ודוקא בכה”ג הסוכה פסולה‪ ,‬והראבי”ה והרבה צל ועל כן לא שייך לפסול מצד לבוד‪.‬‬ ‫העליון להוריד את החבלי כביסה כיון שהוא חומרא‬ ‫מהראשונים פליגי [והביאם בשו”ע בתורת י”א]‬ ‫של המשנ”ב‪ ,‬ולא ברירא לי פסק זה דבאופן שיש‬ ‫הוכחה מהרמב”ן לחילוק בין‬ ‫וסברי דאף באופן שמצד הסכך עצמו צילתה מרובה‬ ‫לו זכות מצד הדירה לעשות סוכה במקום זה שכן‬ ‫הסכך העליון לתחתון‬ ‫מחמתה‪ ,‬מה שכנגד הסכך פסול הוא כמאן דליתא‬ ‫ובעי שיהא צילתה מרובה מחמתה חוץ ממה שנגד ג‪ .‬ונראה להוכיח דלעולם הגג חשיב הסכך התחתון קנה את הדירה בבניה וכדו’ ואנו נוהגים להחמיר‬ ‫הסכך פסול‪ ,‬והנה בהרבה מהאילנות אין בין הענפים מדברי הרמב”ן‪ ,‬שהרי”ף כתב שהישן תחת המיטה כהמשנ”ב אמאי לא יוכל לכפות אותו שיוכל לקיים‬ ‫ג’ טפחים וכן הוא בדרך כלל‪ ,‬ולא אישתמיט בשום בסוכה לא יצא יד”ח דהוי כסוכה תחת סוכה‪ ,‬וברמב”ן המצוה כתיקונה לכתחילה לצאת ידי כל השיטות‬ ‫דוכתא לדון לבוד בין ענפי האילן לפסול הסוכה אף ביאר הדברים שכשם שסוכה תחת סוכה פסולה וכפי שפסק המשנ”ב‪ ,‬וביותר שהוא מידת סדום‬ ‫באופן שמצד ענפי האילן לחודייהו חמתה מרובה מחמת שיש מעליו אהל אף שהוא אוהל כשר‪ ,‬כ”ש שמוריד כן רק לשבוע ואין זה פוגע לו בשימושים‬ ‫היכא דאיכא אהל מתחת לסוכה‪ ,‬ויש לעיין אמאי בתורת שותף‪.‬‬ ‫מצילתה והיא תמיהה גדולה על המשנ”ב‪.‬‬ ‫והנה לשון הריטב”א וכמדומה שכן נקטו עוד לא כתב בפשיטות שכשם שסוכה תחת סוכה לא ובהא יש לדון כשעושה בחצר וכדו’ שאין לו זכות‬ ‫מהראשונים בלשונם‪ ,‬דהא שהסכך העליון פסול כשרה הסוכה ע”י הסכך העליון מחמת שיש אהל ממונית לעשות שם הסוכה וע”י כן לפגוע בחברו‬ ‫הוא משום שהצל מן העליון והוא מבטל את הצל מתחתיו‪ ,‬הוא הדין ישן תחת המטה בסוכה לא יצא אבל כשיש לו זכות לעשות בביתו סוכה אמאי לא‬ ‫יוכל לחייבו להוריד זאת לשבוע ויל”ע‪.‬‬ ‫של התחתון‪ ,‬ואין זה מצד שהוא סכך פסול אלא יד”ח בסכך העליון מחמת שיש אהל ביניהם‪.‬‬ ‫‪ .1‬מובא כאן בפרסום ראשון‪ ,‬מתוך שיעור עם הערה לדינא בדין סוכה מתחת חבלי כביסה שיש לדון להקל אף לדעת הב"ח שחשש ללבוד להחמיר לולא דברי המשנ"ב‪ ,‬וכפי שיעויין בפנים‪.‬‬ ‫שיהא הימנק הרי זה חשיב כנחלקה התיומת והימנק‪,‬‬ ‫ולכן בני אשכנז אין לוקחין לולב סגור בקורא שאולי‬ ‫חג הסוכות‬ ‫רוממות ‪+‬ההוראה‬ ‫מחמיר כדעת החיי אדם דאם היה בו כביצה ונצטמק‬ ‫פסול שאין זה הדר‪ ,‬ואף דהחזו”א (או”ח סימן קמ”ח‬ ‫נחלקה התיומת או שהוא הימנק‪.‬‬ ‫המשך מעמוד ‪1‬‬ ‫ס”ק ח’) כתב דנצטמק לפחות מכביצה כשר ומברכין‬ ‫גדר יבש וכשנשרף בשמש‬ ‫לולב עם ב’ תיומות ואחד מהם כפוף דינו כלולב שהעלה‬ ‫עליו‪ ,‬וא”כ נאמר דאפשר לקחת אתרוג של מאה‬ ‫גדר יבש בלולב הוא שנתייבש לגמרי בצבע לבן‪ ,‬אבל‬ ‫העליון כפוף שפסול לדעת הר”ן‪.‬‬ ‫סמ”ק דאף אם יצטמק במשך ימי החג למ”ב כשר דנקט‬ ‫נשרף בחום השמש והוא בצבע חום אינו חשיב כיבש‪,‬‬ ‫להדביק תיומת שנחלקה במעט דבק‬ ‫לעיקר הדין ששיעור אתרוג הוא כביצה שלנו ולחזו”א‬ ‫אולם יש לבדוק היטב בנשרף מחום השמש אם אינו‬ ‫נחלקה התיומת מעט אם לא נחלק רובו וכן לא נעשה‬ ‫כשר דס”ל דנצטמק כשר מ”מ לא אמרינן הכי דזה שתי‬ ‫נקטם‪.‬‬ ‫הימנק אפשר להדביקו בדבק כדי שלא יפתח יותר‪.‬‬ ‫מחלוקות שאינם קשורים אחד לשני ואנו מחמירים‬ ‫נקטם הלולב כשנראה ע”י זכוכית מגדלת‬ ‫קוץ שיוצא מראש העלה בלולב‬ ‫בשניהם‪.‬‬ ‫יש להחמיר ביום הראשון בנקטם הלולב אף אם רואים‬ ‫לולב שיוצא מראש העלה העליון קוץ‪ ,‬הקוץ אינו נחשב‬ ‫להצהיב אתרוג ביו”ט‬ ‫את זה רק ע”י זכוכית מגדלת שלא ליטלו‪ ,‬ויש לדון‬ ‫כחלק מהעלה ואם נשבר הקוץ אין דינו כנקטם ראשו‪.‬‬ ‫אסור להכניס אתרוג לתפוחים ביו”ט כדי להצהיבו‪.‬‬ ‫בזמנינו דהראיה נחלשה אם יש חיוב לבדוק את הלולב‬ ‫תיומת שהיא נמוכה מב’ העלין שבצדדיו‬ ‫אתרוג שהיה תחת המיטה‬ ‫ע”י זכוכית מגדלת או די לבדוק היטב בעיניים עד כמה‬ ‫תיומת שהיא נמוכה משני העלין שבצדדיו אין בזה‬ ‫אתרוג ששהה תחת המיטה כשר לברכה ולא אמרינן‬ ‫שאפשר לראות‪ .‬וכ”ז ביום הראשון אבל בשאר ימים‬ ‫חסרון וזה לולב מהודר אולם יש להקפיד שגם שני‬ ‫דאינו ראוי לאכילה‪ ,‬עיין בספר עין יצחק להגרי”א‬ ‫שיעור נקטם היינו כשהקטימה נראית לכל אדם‪ ,‬אבל‬ ‫העלין הגבוהים לא יהא נקטם או יבש ככל דיני התיומת‪.‬‬ ‫מקובנא‪.‬‬ ‫אם אינה נראית אלא אחר עיון והסתכלות היטב אינו‬ ‫תיומת מתקפלת מעט‬ ‫פסול‪ ,‬וכ”ש שאין לפסול כלל אם אין זה נראה אלא ע”י‬ ‫דיני לולב‬ ‫לולב שתיומתו האמצעית מתקפלת מעט כצורת שנוטה‬ ‫לולב עקום שישרוהו‬ ‫זכוכית מגדלת‪ .‬וכן מבואר בתשו’ רעק”א שבסו”ס דרוש‬ ‫קצת לאות ו’ זהו לולב מהודר לפי שזה נשאר סגור ואינו‬ ‫וחידוש דכל פסולי הדר בלולב כל שאין נראה לעין אלא‬ ‫חשיב כפוף דזה לא כפוף כאגמון‪ .‬אולם אם דומה ממש‬ ‫לולב עקום שישרוהו ע”י מכבש או תיקון אחר חוזר‬ ‫צריך עיון והסתכלות היטב אינו פוסל‪ ,‬ונקטם כתב במ”ב‬ ‫לאות ו’ אף שאינו כפוף כאגמון אינו לולב מהודר‪.‬‬ ‫הלולב להכשרו‪.‬‬ ‫(סימן תרמ”ה ס”ק כ”ז) דפסול משום הדר‪.‬‬ ‫כשהתיומת מסתיים בזיגזג‬ ‫לולב עם קורא בתיומת‬ ‫להניח לולב תחת המיטה‬ ‫לולב שהתיומת מסתיים בזיגזג [שלשלת] אינו בכלל‬ ‫לולב עם קורא בתיומת האמצעית אם הוא סגור היטב‬ ‫מותר להניח את הלולב מתחת למיטה אף שמברכים על‬ ‫גם בלי הקורא אף שיש קצת קורא בין שתי העלין אין‬ ‫לולב הכווץ וזה לולב כשר‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ‪6‬‬ ‫זה דרק אוכלים אין להניח תחת המיטה‪.‬‬ ‫בזה שום חשש‪ ,‬אולם אם הקורא יפול יפתח התיומת או‬ ‫לולב עם ב’ תיומות כשאחד כפוף‬ ‫רוממות | עמוד ‪3‬‬ ‫לקבוע מחדש‪,‬‬ ‫כיון שלא חסר‬ ‫ריתחא‬ ‫דאוריתא‬ ‫רוממות החידוד‬ ‫נטילת ד’‬ ‫ממוסרי‬ ‫הפרשה‬ ‫רוממות ‪+‬הפרשה‬ ‫הדבר‬ ‫בגוף‬ ‫מאיר‬ ‫הלוי‬ ‫זאב‬ ‫אפרים‬ ‫הרב‬ ‫בזה‬ ‫מינים‬ ‫‪1‬‬ ‫הגאון רבי דוד גולדשטוף שליט"א‬ ‫החייב‪ ,‬ואינו‬ ‫דומה למטיל ציצית בבגד ג’ כנפות שם חסר‬ ‫אחר זה‬ ‫יופי המלך והתלמיד חכם‬ ‫א‪ .‬כתב השו”ע (סימן תרנא סי”ב) דאם היו בגוף המחייב‪.‬‬ ‫ְּבכֹור ׁשֹורֹו ָה ָדר לֹו וְ ַק ְרנֵ י ְר ֵאם ַק ְרנָ יו (לג‪ ,‬יז)‪ .‬א] כתב רש”י‪‘ :‬שור כוחו‬ ‫לאדם ד’ מינים מצויים בביתו‪ ,‬ונטלם אחד ויעויין שם שמניח בצ”ע אם קבע מזוזה בימות‬ ‫קשה ואין קרניו נאות‪ ,‬אבל ראם קרניו נאות ואין כוחו קשה‪ ,‬נתן‬ ‫אחר השני יצא יד”ח‪ ,‬וברמ”א כתב דאם שח החג‪ ,‬היינו שבעת הקביעה לא היה מחוייב‪,‬‬ ‫ליהושע כוחו של שור ויופי קרני ראם’‪ .‬ומצינו שהכתוב מחשיב ענין‬ ‫ביניהם צריך לברך על כל אחד בנפרד‪ ,‬וכתב האם בגמר החג יצטרך לקבוע מחדש או דסוף‬ ‫המשנ”ב (סקנ”ו) דיברך על ההדסים “על נטילת כל סוף קבע בדבר שצורתו מחייבת‪.‬‬ ‫“מלֶ ְך ְּביָ ְפיֹו ֶּת ֱחזֶ ינָ ה ֵעינֶ יָך”‬‫היופי במלכים‪ ,‬כדכתיב בישעיהו (לג‪ ,‬יז) ֶ‬ ‫עץ עבות” וכן שאר המינים‪.‬‬ ‫(ראה רד”ק ומלבי”ם)‪ .‬וכלפי דוד נאמר (שמואל א’ טז‪ ,‬יב) “יְ ֵפה ֵעינַ יִ ם‬ ‫שהחיינו על הלל‬ ‫ויש לעיין באדם שנטל לולב ללא הדסים‪,‬‬ ‫וְ טֹוב ר ִֹאי”‪ ,‬וכתב הרד”ק ‘והספור הזה להודיע כי הגון היה למלכות‬ ‫ולאחר זמן שבא לטול ההדסים צריך לברך ה‪ .‬יש לעיין מדוע לא מברכים ‘שהחיינו’ על‬ ‫כי יפה תואר היה’‪ ,‬ועוד‪ .‬והדבר טעון ביאור מה ענין היופי למלכות‪.‬‬ ‫עליהם בנפרד כדלעיל‪ ,‬האם יכול לצאת יד”ח אמירת ההלל דיו”ט א’ דסוכות‪.‬‬ ‫מאדם שמברך “על נטילת לולב” על כל הד’ ואמנם בכל ר”ח לא מברכים שהחיינו‪ ,‬אך‬ ‫ביאור הדבר‪ ,‬על פי מה שכתב בספר החינוך (מצוה רעה) ‘רוב פעולות‬ ‫מינים‪ ,‬מחד גיסא הרי מטבע הברכה שהוא על זה הביא המג”א (סי’ תכ”ב סק”ה) בשם‬ ‫בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן‪ .‬שבהיות האדם‬ ‫צריך לברך כעת אינו “על נטילת לולב”‪ ,‬וא”כ האבודרהם “מה שאין מברכים זמן על הלל מפני‬ ‫חשוב במראהו‪ ,‬וטוב במעשיו‪ ,‬ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה‪,‬‬ ‫לא יכול לצאת מהמברך על נטילת לולב‪ ,‬שפעמים החודשים חסרים והוי תוך שלשים”‪,‬‬ ‫בעיני כל רואיו‪ .‬ואם יהיה בהפך מזה‪ ,‬פחּות בצורתו ומשונה באיבריו‪,‬‬ ‫ומאידך הברכה של השני “על נטילת לולב” היא ובזה מתבאר ששוב לא חילקו בין ר”ח שבא‬ ‫אף שהוא ישר בדרכיו‪ ,‬לא יאותו פעולותיו כל כך אל לב רואיו’‪.‬‬ ‫אחר חודש חסר לר”ח הבא אחר חודש מלא‪,‬‬ ‫ברכה על כל הד’ מינים וכלול שם גם הדסים‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬כיון שהמלך מנהיג את העם‪ ,‬ראוי לו להיות יפה מראה על‬ ‫ואולי תלוי בהגדרת שומע כעונה‪ ,‬דחקרו אך עכ”פ ביו”ט סוכות – שבא חודש וחצי אחר‬ ‫האחרונים אם השומע הוא כאומר ממש מילות שאמרו הלל [היינו בר”ח אלול] א”כ מדוע לא‬ ‫מנת שיתקבלו דבריו באוזני העם‪.‬‬ ‫הברכה‪ ,‬או שיוצא יד”ח ותו לא‪ .‬די”ל דאם הוא תיקנו שהחיינו על אמירתו‪.‬‬ ‫והנה אמרו חכמים (גיטין סב‪ ,‬א) ש’מאן מלכי רבנן’‪ ,‬ואכן שנינו‬ ‫כאומר המילים הרי שאמר ברכה לא טובה‪ ,‬כי וכתב האבודרהם (‘ברכת המצוות ומשפטיהם’)‬ ‫במסכת אבות (פ”ו מ”ח) ש’הנוי נאה לצדיקים ונאה לעולם’‪ .‬ולפי‬ ‫אצלו לא טוב לומר “על נטילת לולב”‪ ,‬אך אם “וי”ל דקריאת ההלל של מועדים די לו בזמן‬ ‫דברי החינוך יש לבאר שהוא נאה לצדיקים מפני שהוא נאה לעולם‪,‬‬ ‫יוצא יד”ח בברכת השני הרי שיד”ח בברכה שאומר במועד”‪ ,‬ולדבריו יוצא הלכה למעשה‬ ‫ועל כן ישמעו בקולם‪ ,‬שהרי החכמים כמלכים‪ ,‬כמו שאמרו חכמים‬ ‫על הדסים‪ ,‬כיון שאצל המברך ברכה זו פטרה דלכתחילה יש לכון בעת אמירת ‘שהחיינו’‬ ‫בליל יו”ט גם על ההלל של שחרית‪.‬‬ ‫ההדסים‪ .‬וצ”ע‪.‬‬ ‫(מו”ק ו‪ ,‬א) שצורבא מרבנן ‘כל מילי דמתא עליה רמיא’‪.‬‬ ‫עוד יל”ע אם תלוי בגדר הא דשאר המינים ואמנם בזה גופא יש לדון‪ ,‬דיש מקום לומר דכיון‬ ‫“חכְ ַמת ָא ָדם ָּת ִאיר ָּפנָ יו”‪ .‬וכתב‬ ‫ועל החכמים נאמר (קהלת ח‪ ,‬א) ָ‬ ‫נפטרים בברכת הלולב‪ ,‬אם כבירך עליהם‪ ,‬או דהלל הוא ברכה והודאה על היום‪ ,‬והיינו שהוא‬ ‫המהר”ל (נדרים נ‪ ,‬ב) ש’אין זה יופי גשמי‪ ,‬אלא אור נבדל הראוי לבעל‬ ‫חלק מדיני היום עצמו [ולא כמו מצוה נפרדת‬ ‫שהם רק נפטרים‪.‬‬ ‫שכל’‪ .‬וכתב בספר חרדים (מצוות התלויות בארץ פ”ד) ש’כשזכה אדם‬ ‫ב‪ .‬בנדון הנ”ל‪ ,‬בהיו לו כל המינים אלא שנוטל שיש ביום כמצה ולולב] א”כ שמברך שהחיינו‬ ‫בזה אחר זה‪ ,‬וכגון שנטל הלולב הראשון‪ ,‬יש על היום ממילא נפטר שהחיינו על ההלל‪ ,‬ואפי’‬ ‫שהחכמה נקרא ‘חוכמתו’‪ ,‬מיד אור השכינה מאיר פניו’‪ .‬ומיוחד‬ ‫לחקור מתי נחשב שיצא ידי חובת הלולב‪ ,‬לכתחילה לא צריך לכוון‪ .‬ויש לדון בזה‪.‬‬ ‫הדבר לעמל התורה כדאיתא באבות דרבי נתן (א’ פכ”ד) על הנאמר‬ ‫אם בעת שנטלו [אלא שתלוי בנטילת שאר‬ ‫מּור ָתּה ּכְ לִ י ָפז”‪ ,‬ש’כל העמל בתורה ומקיימה‪ ,‬פניו‬ ‫“ּות ָ‬ ‫באיוב (כח‪ ,‬יז) ְ‬ ‫ליל א’ דסוכות לכזית פת ושינה‬ ‫המינים]‪ ,‬או בעת שגמר ליטול כל הד’ [וגם בזה‬ ‫מצהיבות כפז’‪.‬‬ ‫ו‪ .‬כתב הגאון הצדיק ר”ש דביליצקי זצ”ל (‘קצת‬ ‫יש לחקור אם מכאן ולהבא‪ ,‬או למפרע]‪.‬‬ ‫ויש לומר בזה נפק”מ‪ ,‬אם היה הלולב גזול‪ ,‬הנהגות מר’ דוד בהרן’) שמרן ר”ד בהרן זצ”ל‬ ‫ויש להגדיר הדבר‪ ,‬האם היופי נדרש לשם השגת החכמה עד שננעלת‬ ‫ודינא שלא יוצא יד”ח בגזול (שו”ע סימן תרמט הידר בליל סוכות לאכול הכזית‪-‬כביצה הראשון‬ ‫הדלת בפני אנשים מכוערים מללמוד ולהתעלות בתורה‪ ,‬הלא זה‬ ‫ס”א)‪ ,‬וגם לאחר יאוש אינו יוד”ח שהוא מצוה עם דבש או דג וכד’‪ ,‬שסבר דבעי ‘כעין תדורו’‪,‬‬ ‫ודאי אינו נכון‪.‬‬ ‫הבאה בעבירה‪ ,‬והוסיף השו”ע שאם קנאו לאחר וכתב הגרש”ד זצ”ל שזה לא כמנהג העולם‬ ‫ב] והנה‪ ,‬איתא בגמרא (תענית ז‪ ,‬א) שאמר רבי יהושע בן חנניה‬ ‫היאוש יד”ח‪ .‬ומעתה יל”ע בנטל לולב גזול‪ ,‬להקפיד לאכול דוקא בלי כלום משום דטעם‬ ‫וקודם נטילת המין האחרון קנה מהבעלים‪ ,‬רשות מבטל טעם מצוה‪ .‬והרוצה לצאת יד”ח‬ ‫שהחכמה נשמרת דוקא בכלי מכוער‪ ,‬ומה שמצינו אנשים נאים‬ ‫דאם נומר שיוצא יד”ח בלולב רק בנטילת המין לכו”ע – יאכל קודם עם דג וסלט וכד’‪ ,‬ואח”כ‬ ‫חכמים‪‘ ,‬אי הוו סנו‪ ,‬טפי הוו גמירי’‪ .‬ופירש רש”י‪ ,‬שאם היו מכוערים‪,‬‬ ‫האחרון‪ ,‬אפשר דבכה”ג יוצא יד”ח [ויש להרחיב יאכל ללא כלום‪ ,‬ודומי’ ליסוד הגר”ח דלא שייך‬ ‫היו לומדים יותר‪ ,‬לפי ‘שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו‪ ,‬ובא לידי‬ ‫בזה ולחקור אם פסול ד’מצוה הבאה בעבירה’ לקיים הידור מצוה אחר שקיים המצוה‪ ,‬וה”נ‬ ‫שכחה’‪.‬‬ ‫הוא פסול וחיסרון במעשה מצוה‪ ,‬או בחלות אם יאכל קודם ללא כלום ייד”ח ודאי‪ ,‬ושוב לא‬ ‫קיום המצוה‪ ,‬ואי נחדש שהוא פסול במעשה יוכל לקיים ההידור דר”ד בהרן‪ .‬ע”כ‪.‬‬ ‫והתוספות פירשו ‘שאם היו שונאים היופי ‪ -‬היו תלמידי חכמים ביותר’‪,‬‬ ‫מצוה א”כ בנדו”ד לא יד”ח גם להצד שיוצא ויעויין היטב בצל”ח (פסחים קח‪ ,‬א) דמבואר‬ ‫ופירש המהרש”א (נדרים נ‪ ,‬ב) לפי ‘שדברי תורה אין מתקיימין אלא‬ ‫יד”ח רק בסוף‪ ,‬כיון דסכ”ס מעשה המצוה היה בהדי’ בדבריו “ובסוכות יכול לאכול הכזית‬ ‫במי שדעתו שפלה‪ ,‬ואיש הנאה ויפה דרכו להגיס דעתו (ראה נזיר‬ ‫פת מתובל בתבלין ובמיני מתיקה” וחזינן דלא‬ ‫בעבירה]‪.‬‬ ‫ד‪ ,‬ב)’‪ .‬נמצא לדברי התוספות שהדבר בידיהם להיות חכמים יותר‪.‬‬ ‫ג‪ .‬כתב מרנא החזו”א (או”ח הלכ’ לולב סי’ קמ”ט חשש לביטול טעם מצוה‪.‬‬ ‫ונראה שגם רש”י שכתב ‘אי אפשר’‪ ,‬היינו שקשה הדבר‪ ,‬וכמו שכתבו‬ ‫אות א) חידוש נשגב‪ ,‬דכמו דאפשר ליטול ד’ וידוע מה שכתב המהרי”ל (הובא ברמ”א סימן‬ ‫התוספות (נדה ה‪ ,‬ב) על הנאמר בגמ’ ‘אי אפשר’‪ ,‬ש’לאו אי אפשר‬ ‫המינים בזה אחר זה‪ ,‬ה”נ יכול ליטול ב’ בדי תרלט ס”ג) דבעי לאכול בלילה דוקא‪ ,‬ועד‬ ‫כלל קאמר‪ ,‬אלא כלומר קרוב לודאי’ (וראה רש”י קידושין לא‪ ,‬ב ד”ה‬ ‫חצות‪ ,‬ושלא לאכול מחצות ערב סוכות‪ ,‬הכל‬ ‫ערבות וג’ ענפי הדסים בזה אחר זה‪ ,‬יעוי”ש‪.‬‬ ‫וברמב”ם (פ”ז ה”ז) אחר שמפרט הג’ מינים דומיא דמצה [ומקור מה שכתב שצריך לאכול‬ ‫אשרי)‪.‬‬ ‫כתב “ושלשה בדי הדס ואם רצה להוסיף בהדס המצה כשהוא תאב הוא מירושלמי סוכה ב‪ ,‬א‬ ‫מכל מקום מבואר מדבריהם שאדרבא‪ ,‬הכיעור יפה לחכמה‪ ,‬והיפה‬ ‫כדי שתהיה אגודה גדולה מוסיף ונויי מצוה ז‪ ,‬א]‬ ‫צריך לשנוא היופי‪ .‬ויש להבין כיצד משתלבים הדברים יחד ‪ -‬האם‬ ‫הוא אבל שאר המינים אין מוסיפין‪ ...‬ואם ומעתה יל”ע אם גם בעי שיהיה הפת שייכת לו‪,‬‬ ‫החכם צריך יופי או לשנוא את היופי‪.‬‬ ‫הוסיף גורע” וביאור דבריו דלמד גדר דין הדס דומיא דמצה‪.‬‬ ‫שמצוותו ‘אגודת הדסים’‪ ,‬ושלש הוא המינימום [ובלקט יושר (עמוד קמד א) כתב “ואינו ישן‬ ‫אמנם לפי החינוך הדברים מתיישבים‪ .‬כי הייחס ליופי מתחלק‬ ‫בערב סוכות בצהרים כדי שיוכל לישון לתיאבון‬ ‫שיהיה אגודה‪ ,‬אך יכול להוסיף‪.‬‬ ‫לשנים ‪ -‬החכם עצמו צריך לשנוא אותו על מנת שלא יגיס ליבו‬ ‫ומעתה דן ת”ח אחד מה הדין לשיטת הרמב”ם בלילה כי בסוכה השינה קובע עיקר הדירה”]‪.‬‬ ‫ויאבד תורתו‪ .‬אבל כלפי הציבור יש מעלה בהיותו יפה‪ ,‬שבכך‬ ‫– שיכול להוסיף‪ ,‬כהחזו”א‪ ,‬היינו שנטל ד’ ענפי‬ ‫יתקבלו דבריו‪.‬‬ ‫יו”ט ראשון בשבת‬ ‫הדס בזה אחר זה‪ ,‬אם בכה”ג יהיה בל תוסיף [או‬ ‫ז‪ .‬בגמ’ (סוכה יא‪ ,‬ב לג‪ ,‬א) גבי הדס שגדלו עליו‬ ‫שגורע בכל הג’]‪.‬‬ ‫אמנם בזה יפה כוח החכם מכוח המלך‪ .‬שהחכם אף אם הוא מכוער‪,‬‬ ‫ענבים‪ ,‬ודינא דמתני’ דאם ענביו מרובות על‬ ‫על ידי עמל התורה חוכמתו מאירה פניו‪ ,‬והם מצהיבות כפז‪ ,‬ומחמת‬ ‫עליו פסול‪ ,‬ונחלקו בגמ’ במיעט הענבים ביו”ט‬ ‫במזוזה‬ ‫העשוי‬ ‫מן‬ ‫ולא‬ ‫תעשה‬ ‫כן בני האדם שומעים בקולו‪ .‬וזהו שאמרו (חגיגה טו‪ ,‬ב) ‘שאם דומה‬ ‫ד‪ .‬מצוי ביותר שמקום הסוכה הוא במרפסת אם כשר או לא‪ .‬ולס”ד בגמ’ נחלקו אם יש דיחוי‬ ‫הרב למלאך ה’ צבאות יבקשו תורה מפיהו’‪ .‬וקשה כיצד ידעו אם הוא‬ ‫או בחדר עם גג נפתח‪ ,‬והנה דינא הוא דסוכה במצוות או לא‪ ,‬ופירש”י (ד”ה ולולב) ‘איצטריך‬ ‫דומה למלאך‪ ,‬וכי מי ראה מלאך לדמות אליו‪ .‬אמנם הביאור הוא‬ ‫פטורה ממזוזה [הובא במשנ”ב סימן תרכו למינקט ביו”ט משום דאי לאו דקדש היום אכתי‬ ‫סקכ”א]‪ ,‬דהיא דירת ארעי‪ .‬ומעתה יש לעיין לא חל עליה זמן מצוה ולא שם מצוה למקריי’‬ ‫שמכוח חוכמתו אור השכינה שורה על פניו‪.‬‬ ‫אם במקום שעשו סוכה בחדר או מרפסת דחוי”‪ ,‬והיינו דבעת שהתקדש יו”ט אז נחשב‬ ‫וכד’ ולאחר החג מתחייב אותו המקום מחדש תחילת זמן המצוה‪ ,‬ואם בזמן זה היו ענביו‬ ‫עמל התורה‬ ‫במזוזה שחוזר להיות חדר מגורים רגיל‪ ,‬וא”כ מרובות שוב שייך לדון בזה שהמצווה נדחתה‪.‬‬ ‫ַאף ח ֵֹבב ַע ִּמים ּכָ ל ְקד ָֹׁשיו ְּביָ ֶדָך וְ ֵהם ֻּתּכּו לְ ַרגְ לֶ ָך יִ ָּׂשא ִמ ַּד ְּבר ֶֹתיָך (לג‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫נחוש ל’תעשה ולא מן העשוי’ ויצטרכו להוריד ומעתה יל”ע בשנה זו שחל יו”ט א’ בשבת‪,‬‬ ‫א] דרשו בגמרא (ב”ב ח‪ ,‬א) ‘וְ ֵהם ֻּתּכּו לְ ַרגְ לֶ ָך ‪ -‬אלו תלמידי חכמים‬ ‫דתקנו חז”ל שלא ליטול לולב במדינה‪ ,‬ונמצא‬ ‫המזוזה ולקבוע אותה מחדש‪.‬‬ ‫שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה’‪ .‬ויש‬ ‫ויעויין היטב בבאר היטב (סימן תרכו) וב’תוספת אדם במרחק גדול מירושלים באופן שלא‬ ‫לעיין מהי המעלה שמכתת רגליו‪ ,‬והרי אין זה אלא הכנה למצווה‪.‬‬ ‫ביכורים’ לביכורי יעקב (סימן תרכה) שהביאו יוכל כלל להגיע לירושלים ביו”ט‪ ,‬והיו ענבים‬ ‫בזה פלוגתת גדולי האחרונים זיע”א‪ ,‬דהפרי מרובות בהדס‪ ,‬ועבר וליקט ביו”ט [היינו באופן‬ ‫ומה שמצינו שכר פסיעות בתפילה (סוטה כב‪ ,‬א)‪ ,‬כתב המהר”ל‬ ‫חדש סבר שאכן צריכים לקבוע המזוזה מחדש‪ ,‬שבליל א’ דחוה”מ כבר היה מתוקן]‪ ,‬ויל”ע‬ ‫(נתיב העבודה פ”ה) דהיינו דווקא בתפילה‪ .‬ונראה פשוט שיש ללומד‬ ‫ומאידך בשו”ת ארבעה טורי אבן חלק‪ ,‬וסברתו מה קובע לאדם זה את זמן המצוה יו”ט או א’‬ ‫תורה לילך לבית מדרש קרוב ולא להרבות בשכר פסיעות ולהתבטל‬ ‫שכיון שנקבע בזמן שהיה חייב כדין שוב לא דחוה”מ‪.‬‬ ‫מלימודו (וכ”כ השדי חמד ח”א נה)‪.‬‬ ‫נפקע‪ ,‬ובתוספת ביכורים חלק על סברא זו ויל”ע טובא‪ ,‬משום דרש”י נקט שהזמן הקובע‬ ‫הוא התקדש היום‪ ,‬ולכאורה היה צריך להיות‬ ‫דסוף כל סוף כיום חדר זה פטור ממזוזה‪.‬‬ ‫ב] אמנם באמת איתא בגמרא (מנחות ז‪ ,‬א) שאבימי שכח מסכתא‬ ‫ולהלכה נקט התוספת ביכורים שלא צריך שהזמן הקובע הוא בוקר של יו”ט‪ ,‬דבליל‬ ‫המשך בעמוד ‪6‬‬ ‫המשך בעמוד ‪16‬‬ ‫כתביו‬ ‫מתוך כתביו‬ ‫מעובד מתוך‬ ‫‪ .1.1‬מעובד‬ ‫רוממות | עמוד ‪4‬‬ ‫חג הסוכות‬ ‫ולכן בהכרח מתקיימת השמחה של מצוה רק ע”י הלויים‬ ‫וע”י החסידים ואנשי מעשה‪.‬‬ ‫ושמחת‬ ‫תורה‬ ‫רוממות ‪+‬הזמנים‬ ‫חג הסוכות 'זמן שמחתנו'‬ ‫‪1‬‬ ‫משולחן המערכת‬ ‫שמחת בית השואבה לדעת הרמב”ם‬ ‫כתב הרמב”ם (פ”ח מהל’ לולב הי”ב) ‘אף על פי שכל‬ ‫רוממות עבודת יום שמיני עצרת‬ ‫מרן הגאב"ד הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א‬ ‫המועדות מצוה לשמוח בהן‪ ,‬בחג הסוכות היתה במקדש‬ ‫שמיני עצרת – השלמת‬ ‫ּוׂש ַמ ְח ֶּתם לִ ְפנֵ י ה'‬ ‫יום שמחה יתירה שנאמר (ויקרא כג‪ ,‬מ) ְ‬ ‫ֹלקיכֶ ם ִׁש ְב ַעת יָ ִמים' וכו’‪.‬‬ ‫ֱא ֵ‬ ‫לחרות בגוף ובנפש לכל השנה‪ ,‬בחג השבועות ‘זמן מתן‬ ‫ונעילת ירח האיתנים‬ ‫‪2‬‬ ‫תורתנו’ ההשפעה היא להמשיך הארת התורה‪ ,‬בראש‬ ‫ובהמשך (הט”ו) כתב ‘השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה‬ ‫“על זֹאת יִ ְת ַּפּלֵ ל ּכָ ל ָח ִסיד ֵאלֶ יָך לְ ֵעת‬ ‫דוד המלך ע”ה אמר ַ‬ ‫השנה ויום הכיפורים נמשך הארתם להתעוררות יראת ה’‬ ‫ובאהבת האל שצוה בהן עבודה גדולה היא וכל המונע‬ ‫ְמצֹא” (תהלים לב‪ ,‬ו) ודרשו חז”ל (ב”ר צב‪ ,‬ב) ‘לְ ֵעת ְמצֹא ‪-‬‬ ‫לכל השנה‪ ,‬וממילא כך הוא גם בחג הסוכות שנקרא ‘זמן‬ ‫עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כח‪ ,‬מז)‬ ‫לעת מיצוי היום’‪ ,‬והיינו בעת היציאה מקדושת היום‪ ,‬וכגון‬ ‫שמחתנו’ כי ממנו השפעת השמחה לכל השנה‪ ,‬והיינו מכח‬ ‫ּובטּוב לֵ ָבב' וכו’‪.‬‬ ‫ֹלקיָך ְּב ִׂש ְמ ָחה ְ‬ ‫ַּת ַחת ֲא ֶׁשר ֹלא ָע ַב ְד ָּת ֶאת ה’ ֱא ֶ‬ ‫במוצאי שבתות וימים טובים שמתפלל אז על ההמשך‬ ‫השמחה המיוחדת שיש בו לפני ה’‪ ,‬וביותר שיש בו לעולם‬ ‫ובפשטות נתבאר בדבריו שני דיני שמחה חלוקים זה מזה‪,‬‬ ‫שתהא הקדושה אחוזה בו לא תיפרד ממנו‪.‬‬ ‫שמחה מיוחדת כמ”ש במטה משה (סימן תתקמ) כיון שהוא‬ ‫שהשמחה שדיבר עליה בתחילה הלא היא שמחת בית‬ ‫ועל דרך מאמר חז”ל (זוה”ק ח”ג קעג‪ ,‬א הובא בשערי תשובה‬ ‫בא אחר הימים הנוראים ‪ -‬ימי היראה והתשובה ‪ -‬שנמחלו‬ ‫השואבה שהיתה במקדש היא שמחה של חג הסוכות‪ ,‬והוא‬ ‫סימן רצ סק”א) שכאשר הנשמה יתירה חוזרת אחר השבת‬ ‫בהם עונותיהם של ישראל‪ ,‬והרי זה כהוצאת הזבלים‬ ‫חיוב בפני עצמו בלא שייכות לאיזה מצוה [ודלא כפירש”י‬ ‫למקומה שואל אותה הקב”ה מה חידוש נתחדש לה בתורה‬ ‫מהיכלו של המלך‪.‬‬ ‫במתני’ (ריש פרק החליל) ששמחת בית השואבה היא היתה‬ ‫בהיותה בעוה”ז‪ ,‬היינו חידוש שנחקק בה‪ ,‬וברור שכל חיזוק‬ ‫ואף השמחה בחג המצות ובחג השבועות שרשה בשמחת‬ ‫שמחה בניסוך המים‪ ,‬והיינו שמחה של מצוה‪ ,‬אבל בדברי‬ ‫באיזה מדה טובה ג”כ הוא בכלל חידוש זה‪.‬‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬ולכן בו נאמרו הפסוקים בענין מצות השמחה‬ ‫הרמב”ם לא משמע כן שלא הזכיר ענין ניסוך המים]‪.‬‬ ‫ועל דרך זה אף יום שמיני עצרת הוא ג”כ ‘מיצוי’ כל ירח‬ ‫[ולכן סוכות הוא החג הראשון לסדר מנין החדשים של‬ ‫האיתנים וכל תקופת ימי התשובה מתחילת חודש אלול‪.‬‬ ‫שנת החמה‪ ,‬ומאידך הוא אחרון לפי מנין החדשים של‬ ‫שמחה בעשיית המצוות‬ ‫בּוׁשּה וַ ִּת ְׂש ַחק‬ ‫ורבינו הגר”א ז”ל פירש הכתוב “עֹז וְ ָה ָדר לְ ָ‬ ‫שנת הלבנה‪ ,‬היינו משום שיש בו ב’ צדדים כנ”ל‪ ,‬שלענין‬ ‫ואילו חיוב השמחה שכתב אח”כ הוא ענין כללי בעבודת‬ ‫לְ יֹום ַא ֲחרֹון” (משלי לא‪ ,‬כה) “עֹז” זה ראש השנה‪“ ,‬וְ ָה ָדר” זה‬ ‫השפעת חרות ותורה הוא אחרון כי בזה הוא יונק מפסח‬ ‫ה’ לענין אופן מעשה המצוה שלא יעשנה בהכרח מחמת‬ ‫יום הכיפורים‪“ ,‬וַ ִּת ְׂש ַחק לְ יֹום ַא ֲחרֹון” זה שמיני עצרת‪ ,‬ע”כ‬ ‫ושבועות‪ ,‬ואילו מצד השפעת השמחה הוא הראשון שהם‬ ‫“ע ְבדּו ֶאת ה’ ְּב ִׂש ְמ ָחה”‬ ‫אונס אלא מתוך שמחה וכמו שנאמר ִ‬ ‫דבריו‪ ,‬ומבואר שיום זה הוא תכליתו של כל ירח האיתנים‪,‬‬ ‫יונקים ממנו]‪.‬‬ ‫(תהלים ק‪ ,‬ב)‪ ,‬וכמו שכתב במגיד משנה שם; דברי רבינו‬ ‫וממילא הוא התכלית של כל השנה כולה‪.‬‬ ‫וממילא מובן שהשפעת השמחה מחג הסוכות לכל השנה‬ ‫מבוארים בכ”מ בגמרא‪ ,‬ובבמה מדליקין (שבת ל‪ ,‬ב) אמרו‬ ‫“ע ְבדּו‬ ‫היינו גם לענין השמחה בקיום המצוות הנאמר בכתוב ִ‬ ‫“וְ ִׁש ַּב ְח ִּתי ֲאנִ י ֶאת ַה ִּׂש ְמ ָחה” (קהלת ח‪ ,‬טו) זו שמחה של‬ ‫“מה ּיָ פּו‬‫ועוד דרשו חז”ל (תיקו”ז תיקון נח דף צב‪ ,‬ב) הפסוק ַ‬ ‫ֶאת ה’ ְּב ִׂש ְמ ָחה”‪ ,‬ולכן הרמב”ם אחר שהזכיר השמחה יתירה‬ ‫מצוה‪ ,‬ועיקר הדבר הוא שאין ראוי לו לאדם לעשות המצות‬ ‫ְפ ָע ַמיִ ְך ַּבּנְ ָעלִ ים” (שה”ש ז‪ ,‬ב) שהכונה לנעילת החגים הזמנים‬ ‫של חג הסוכות‪ ,‬דיבר מענין השמחה של מצוה‪ ,‬להורות‬ ‫מצד שהן חובה עליו והוא מוכרח ואנוס בעשייתן אלא‬ ‫והמועדים‪ ,‬וא”כ ביום זה שהוא זמן נעילת כל המועדים‬ ‫כי הדרך לזכות תמיד לשמחה של מצוה הוא מהשפעת‬ ‫חייב לעשותן והוא שמח בעשייתן‪ ,‬ויעשה הטוב מצד שהוא‬ ‫שמתחילת חדש אלול בודאי אנו מוכרחים שיתקיים בנו‬ ‫השמחה של חג הסוכות‪.‬‬ ‫טוב ויבחר באמת מצד שהוא אמת ויקל בעיניו טרחן ויבין‬ ‫“מה ּיָ פּו ְפ ָע ַמיִ ְך” כלומר שלא להישאר כמקודם ולא לחזור‬ ‫ַ‬ ‫כי לכך נוצר לשמש את קונו וכשהוא עושה מה שנברא‬ ‫לשגרת סדר יום כפי שהי’ קודם לכן‪ ,‬אלא בחיזוק וחידוש‬ ‫ההנהגה‪.‬‬ ‫‘שמחה יתירה’ במצות הלולב‬ ‫בשבילו ישמח ויגיל לפי ששמחת שאר דברים תלוים‬ ‫ואמנם באמת עדיין יש לעיין עוד בדברי הרמב”ם שהרי‬ ‫בדברים בטלים שאינן קיימים אבל השמחה בעשיית המצות‬ ‫וביום זה נשלם תכלית התשובה השלימה‪ ,‬ובכלל זה הדרגה‬ ‫ובלמידת התורה והחכמה היא השמחה האמיתית‪ .‬וזהו‬ ‫שגילו לנו חז”ל (ויק”ר ל‪ ,‬ג) שהקב”ה מקבל את כל השבים‬ ‫לענין השמחה יתירה שבחג הסוכות הביא הרמב”ם הפסוק‬ ‫ֹלקיכֶ ם ִׁש ְב ַעת יָ ִמים"‪ ,‬והרי כתוב זה‬ ‫“ּוׂש ַמ ְח ֶּתם לִ ְפנֵ י ה’ ֱא ֵ‬ ‫ְ‬ ‫ששלמה בדרכי מוסרו שבח שמחת החכמה ואמר (משלי‬ ‫אליו ובורא אותם כבריה חדשה‪ ,‬ולכך קורין ביום זה בתורה‬ ‫“ּבנִ י ִאם ָחכַ ם לִ ֶּבָך יִ ְׂש ַמח לִ ִּבי גַ ם ָאנִ י”‪.‬‬ ‫כג‪ ,‬טו) ְ‬ ‫פרשת סדר הבריאה של מעשה בראשית להורות ענין זה‬ ‫נאמר בתורה לענין מצות נטילת לולב‪ ,‬וכמבואר בגמרא‬ ‫שאנו כבריה חדשה‪ ,‬וע”י ששואפים לדרגה זו ממילא זוכים‬ ‫(סוכה מג‪ ,‬א) שלמדים מזה חיוב לולב במקדש כל שבעה‪,‬‬ ‫ועוד יש להקשות מהסוגיא דריש פרק החליל דתנן ששמחת‬ ‫ב’ חלקים הנ”ל באהבת ה’ ויראת ה’‬ ‫לזה‪.‬‬ ‫וזהו על דרך מה שמצינו כמו כן גם בענין אהבת ה’ ויראת‬ ‫בית השואבה אינו דוחה שבת ויום טוב‪ ,‬ובגמ’ נתבאר הטעם‬ ‫התפילה ביום זה על עבודת ה’‬ ‫כיון שאי”ז ‘עבודה’ [כמו שיר הקרבנות] אלא רק ‘שמחה’‪,‬‬ ‫ה’‪ ,‬דהנה יש עיקר המצוות המחויבות של אהבה ויראה‬ ‫בפני עצמם וכמו שמנה הרמב”ם בספר המצוות ‪ -‬במצוה‬ ‫ובודאי אחר כל הימים הקדושים הללו נצרך התפלה ביתר‬ ‫ובפירש”י מבואר יותר כיון שזה רק משום חביבות המצוה‬ ‫של ניסוך המים‪ ,‬אבל באמת לדברי הרמב”ם ששמחה זו‬ ‫ג’ ‘שציונו באהבתו יתעלה’‪ ,‬וזה נלמד מהכתוב “וְ ָא ַה ְב ָּת ֵאת‬ ‫שאת לדעת במה להתחזק בכדי שרושם קדושת הימים‬ ‫ֹלקיָך" (דברים ו‪ ,‬ה)‪ ,‬ומצוה ד’ ‘שציונו להאמין יראתו‬ ‫ה’ ֱא ֶ‬ ‫יאה ִמ ַּמ ְסּגֵ ר נַ ְפ ִׁשי”‬ ‫“הֹוצ ָ‬ ‫ִ‬ ‫הללו ישאר בו‪ ,‬ולהתפלל אל השי”ת‬ ‫היא מצוה בפני עצמה א”כ מדוע לא ידחה מצוה זו איסור‬ ‫שבות‪ ,‬והרי אין שבות במקדש‪.‬‬ ‫“את ה’‬ ‫יתעלה ולהתפחד ממנו וכו’ וזהו אמרו (שם יג) ֶ‬ ‫(תהלים קמב‪ ,‬ח) שכח הימים הקדושים ישפיע עליו ללמוד‬ ‫ֹלקיָך ִּת ָירא”‪ ,‬ואולם מלבד זאת נוסף עוד גם ענין אהבה‬ ‫ֱא ֶ‬ ‫איך להוציא הנפש ממסגר היצר‪.‬‬ ‫ועל כרחך מוכח מכל זה דאכן אף להרמב”ם שלא היתה‬ ‫“ע ְבדּו ֶאת‬ ‫ויראה בקיום המצוות ובעבודת ה’‪ ,‬וכמו שכתוב ִ‬ ‫והלא נתייחד יום זה של שמיני עצרת בסגולת התפילה‬ ‫שמחה זו שייכת לניסוך המים‪ ,‬מ”מ היא לא היתה שמחה‬ ‫“ע ְבדּו ֶאת ה’‬ ‫ה’ ְּב ִׂש ְמ ָחה”‪ ,‬והיינו מתוך אהבה‪ ,‬וכתוב עוד ִ‬ ‫וכדאיתא בזוה”ק (ח”ג לב‪ ,‬א) על שמחת יום שמיני‬ ‫בפני עצמה ממש אלא היא היתה קשורה במצות נטילת‬ ‫ְּביִ ְר ָאה” (תהלים ב‪ ,‬יא)‪ ,‬ובתיקו”ז (תיקון י’ דף כה‪ ,‬ב) מבואר‬ ‫עצרת ‘ובההוא חדוותא לא משתכחי במלכא אלא ישראל‬ ‫לולב המיוחדת שהיתה במקדש‪ ,‬וכמו שהביא לענין זה‬ ‫שהיראה והאהבה הם כשני כנפים אשר על ידם התורה‬ ‫בלחודייהו‪ ,‬ומאן דיתיב עם מלכא ונטל ליה בלחודיה כל‬ ‫הכתוב המדבר מענין השמחה בלולב שבמקדש‪ ,‬ולכן‬ ‫והמצוות עולים למעלה‪.‬‬ ‫מה דבעי שאיל ויהיב ליה’ והיינו שכל מה שישאל בו האדם‬ ‫אי”ז דוחה שבת ויו”ט‪ ,‬וכעין פירש”י‪ ,‬וממילא מבואר מה‬ ‫שהמשיך הרמב”ם וסיים ענין השמחה בעשיית המצוות וכו’‪.‬‬ ‫ֹלהיָך ׁש ֵֹאל ֵמ ִע ָּמְך ּכִ י ִאם‬ ‫“מה ה’ ֱא ֶ‬ ‫וע”ז אמר משה רבינו ָ‬ ‫מהקב”ה מתקבל‪.‬‬ ‫ֹלקיָך וגו' ּולְ ַא ֲה ָבה אֹתֹו” (דברים י‪ ,‬יב) היינו‬ ‫לְ יִ ְר ָאה ֶאת ה' ֱא ֶ‬ ‫והחכם עיניו בראשו להשתדל ביום זה בתפלה ביתר שאת‬ ‫השמחה בקרבן ע”י הכהנים והלויים‬ ‫על היראה ואהבה בעבודת ה’ כי עיקר יראת ואהבת ה’‬ ‫על עניני עבודת ה’ יותר משאר ימים טובים כי הלא עיקר‬ ‫הם חיובים ככל המצוות שנאמרים בלשון ציווי ואכן נאמרו‬ ‫סגולת קבלת התפילה ביום זה הוא מכח ‘דיתיב עם מלכא‬ ‫ואלא הטעם שלא פירש הרמב”ם שמחה זו במצות נטילת‬ ‫הלולב ‪ -‬יש לבאר עפ”י מה שמצינו מבואר בזוה”ק (ויקרא‬ ‫ֹלקיָך‬ ‫"את ה' ֱא ֶ‬ ‫ֹלקיָך" וכן ֶ‬ ‫כבר בכתובים “וְ ָא ַה ְב ָּת ֵאת ה’ ֱא ֶ‬ ‫ונטל ליה בלחודיה’‪ ,‬והכונה בזה שמרגיש האדם אפסיות‬ ‫ִּת ָירא"‪ ,‬וכנזכר לעיל‪ ,‬ועכ"פ לא שייך בהם כ"כ הלשון "ה'‬ ‫עצמו ואין אצלו מאומה מלבד מציאותו ית’‪ ,‬ואין שום קיום‬ ‫“ע ְבדּו ֶאת ה’ ְּב ִׂש ְמ ָחה” שלמדים מזה שלעולם‬ ‫ח‪ ,‬א) עה”כ ִ‬ ‫צריך האדם שיהא עבודתו את ה’ מתוך שמחה‪ ,‬והקשה‬ ‫ֹלקיָך ׁש ֵֹאל ֵמ ִע ָּמְך"‪ ,‬אלא דזה קאי על היראה ואהבה בקיום‬ ‫ֱא ֶ‬ ‫לענין אחר מלבד רצון בוראו‪ ,‬וזה אחר ההכנה הראוי’ בימי‬ ‫המצוות שזה נחשב רק בגדר רצון העליון‪ ,‬וכך הוא נקרא‬ ‫“א ָּתה‬‫חודש תשרי עד שביום שמיני עצרת זוכים לגילוי ַ‬ ‫בזוה”ק איך שייך שעבודת הקרבן תהא כך‪ ,‬והרי אדם זה‬ ‫שמביא קרבן על שחטא בודאי הוא ברוח שבורה ועצובה‪,‬‬ ‫ֹלקיָך ׁש ֵֹאל ֵמ ִע ָּמְך"‪.‬‬ ‫אשר “ה’ ֱא ֶ‬ ‫ֹלקים ֵאין עֹוד ִמּלְ ַבּדֹו” (דברים ד‪,‬‬ ‫ָה ְר ֵא ָת לָ ַד ַעת ּכִ י ה' הּוא ָה ֱא ִ‬ ‫ובזה מתבאר גם ענין השתי פרשיות של קריאת שמע‬ ‫לה)‪ ,‬ולכן ‘כל מה דבעי שאיל ויהיב ליה’ כי אין בקשותינו‬ ‫והיכן היא שמחתו?‪ ,‬ותירץ שאכן הכהנים והלויים בשירם‬ ‫ובזמרם הם משלימים השמחה‪ ,‬ע”כ‪ ,‬ומבואר לכאורה דאף‬ ‫ֹלקיָך"‪,‬‬ ‫שבפרשה ראשונה כתוב מצות “וְ ָא ַה ְב ָּת ֵאת ה’ ֱא ֶ‬ ‫כי אם שיתן לנו הקב”ה רוח אלקים‪.‬‬ ‫ואח"כ בפרשה שניה ‪ -‬פרשת והיה אם שמוע ‪ -‬שוב כתוב‬ ‫ענין השמחה שבעבודת ה’ וקיום המצוות הנלמד מהפסוק‬ ‫והנה כבר יסדו הקדמונים לקבל בזמן תקיעת שופר קבלה‬ ‫ֹלקיכֶ ם” (שם יא‪ ,‬יג)‪ ,‬וכבר העירו על כפל‬ ‫“לְ ַא ֲה ָבה ֶאת ה’ ֱא ֵ‬ ‫“ע ְבדּו ֶאת ה’ ְּב ִׂש ְמ ָחה” אינו צריך להיות דוקא שמחה בעצם‬ ‫ִ‬ ‫באיזה ענין שיוכל להחזיק בה במשך כל השנה‪ ,‬ובודאי‬ ‫הדברים‪ ,‬ולפי הנ”ל י”ל שמצות “וְ ָא ַה ְב ָּת” מדבר על עיקר‬ ‫אופן קיום מעשה המצוה ממש‪ ,‬שהרי פוק חזי שמועיל לזה‬ ‫כל אחד קיבל על עצמו קבלה טובה‪ ,‬אמנם ישנה קבלה‬ ‫מצות אהבה בפנ”ע‪ ,‬ואילו אח”כ בפסוק “לְ ַא ֲה ָבה ֶאת ה’‬ ‫אף שמחת הכהנים והלויים ואע”פ שבעל הקרבן עצמו הוא‬ ‫כללית הנצרכת להעמיד את האדם‪ ,‬להמשיך בזה את חיזוק‬ ‫ֹלקיכֶ ם” מדובר מענין אהבת ה’ בקיום המצוות‪ ,‬ולכן אף‬ ‫ֱא ֵ‬ ‫ברוח שבורה‪ ,‬אלא עיקר הענין הוא שתהא המצוה נעשית‬ ‫עבודת הימים הנוראים בהתקרבות אל ה’ בתורה ובתפילה‬ ‫הם נחלקו לשני פרשיות‪.‬‬ ‫מתוך רוח של שמחה‪ ,‬וזה מתקיים אף ע”י הכהנים והלויים‬ ‫בכל אופן ובכל ענין‪ ,‬ושום קושי לא יעמוד מנגד להתרפות‬ ‫שלוחי דרחמנא בקיום המצוה‪.‬‬ ‫‘זמן שמחתנו’ ‪ -‬השפעת שמחה לכל השנה‬ ‫בעבודה‪.‬‬ ‫זהירות מיצה”ר בשעה זו‬ ‫הלולב במקדש מתוך השמחה‬ ‫ואמנם יש להתבונן דמ”מ הרמב”ם הסמיך כאן שני עניני‬ ‫וכך יש לומר אף בענין השמחה יתירה שהיתה במקדש בחג‬ ‫שמחה אלו‪ ,‬ומשמע שיש שייכות ביניהם‪.‬‬ ‫ויש לדעת שכשבאים לתכלית הזמנים הנעלים אז היצר‬ ‫אלא יש לבאר בזה דהנה ידוע הקושיא מדוע חג הסוכות‬ ‫הסוכות שהיא היתה נובעת ממצות נטילת הלולב‪ ,‬ומתוך‬ ‫מפריע להתעלות‪ ,‬וכמו שמצינו במוצאי יום הכיפורים‬ ‫נקרא בלשון חז”ל ‘זמן שמחתנו’ יותר מכל שאר החגים‪,‬‬ ‫שמחה זו היה מתקיים מצות הלולב‪ ,‬ואי”צ שתהא השמחה‬ ‫שכתב הרמ”א (סימן תרכד ס”ה) שהמדקדקים מתחילים‬ ‫ואע”פ שבכולם יש מצות השמחה‪ ,‬וכבר עמדו בזה‬ ‫דוקא בגוף קיום מצות הלולב‪.‬‬ ‫מיד בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה‪ ,‬ובאלף‬ ‫הקדמונים [ואין לתרץ מעיקר דברי הרמב”ם דהיינו משום‬ ‫המגן על המט”א (סקט”ו) כתב ‘כי היות שהיצה”ר מתקנא‬ ‫וביותר נראה דאף דוקא כך היה צורת השמחה שבמצות‬ ‫נטילת הלולב שבמקדש שהיא היתה שמחה כללית ולא‬ ‫השמחה יתירה בחג הסוכות שזה מבואר בדבריו שהיה כן‬ ‫בנו ומבקש להפיל אותנו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא‪,‬‬ ‫דוקא במקדש]‪ ,‬ויש שתירצו משום שהפסוק בתורה שכתוב‬ ‫ע”כ יזהר תיכף להתחיל במצוה ע”ד קדמיה לרשיעא עד לא‬ ‫בעצם קיום מעשה המצוה‪ ,‬וכן שהיו רק החסידים ואנשי‬ ‫מעשה מרקדין ושרים‪ ,‬והלויים מנגנים‪ ,‬וכל העם רק רואים‪,‬‬ ‫בו מצות השמחה נאמר לענין חג הסוכות‪ ,‬והן אמנם‬ ‫יקדמוך (ב”ר עה‪ ,‬א)’‪.‬‬ ‫שלמדים ממנו לשאר רגלים‪ ,‬מ”מ לכן סוכות דוקא נקרא‬ ‫דהסיבה בזה כעין מ”ש בזוה”ק הנ”ל גבי עבודת הקרבנות‬ ‫וכמו”כ אחר סיום חג הסוכות וכל מצותיו ‪ -‬בשמחה‪,‬‬ ‫‘זמן שמחתנו’‪ ,‬אמנם באמת זה גופא צריך טעם מדוע עיקר‬ ‫שבעל הקרבן עצמו צריך להיות ברוח נשברה‪ ,‬ורק הכהנים‬ ‫בישיבה בסוכה ובארבעת המינים וכו’ שנתרומם בהן האדם‬ ‫המצוה נאמרה בתורה לגבי חג הסוכות‪.‬‬ ‫והלויים יכולים להשלים השמחה‪ ,‬וכך גם בענין הלולב לגבי‬ ‫לדרגות רוחנית גבוהות‪ ,‬בשעה נשגבה זו עומד היצר להפיל‬ ‫וכבר נודע לבאר בזה דהנה סגולת המועדים אשר כל חג‬ ‫כל ישראל שהרי יש חיוב מורא מקדש‪ ,‬וב’יהי רצון’ שבסיום‬ ‫האדם‪ ,‬וצריך זהירות גדולה בעינא פקיחא שלא לאבד כל‬ ‫וחג יש לו השפעה והארה מיוחדת הממשיכים ממנו לכל‬ ‫תפילת שמו”ע אומרים ‘ושם נעבדך ביראה כימי עולם’‪,‬‬ ‫הקנינים שהשיג בימים הללו‪.‬‬ ‫ימות השנה ‪ -‬בחג המצות שהוא ‘זמן חרותנו’ יש השפעה‬ ‫‪ .2‬נערך מתוך מאמר שנאמר ע"י מרן שליט"א בשנים קודמות‪.‬‬ ‫‪ .1‬נערך מתוך שיעור מיוחד שנאמר בימי החג‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪5‬‬ ‫תורה ממעונה יש לומר בכל המנינים חצי קדיש בסיום‬ ‫חג הסוכות‬ ‫רוממות ‪+‬ההוראה‬ ‫דיני הדס וערבה‬ ‫הקריאה‪.‬‬ ‫המשך מעמוד ‪3‬‬ ‫אם החלק הרך בהדס מצטרף לשיעור‬ ‫לתת לישראל ראשון כשכל הכהנים קיבלו עליה‬ ‫מי שיש לו בידו פלסטר ואינו יכול להורידו הרי זה בטל‬ ‫החלק הרך שבבד ההדס בראשו מצטרף לשיעור שלושה‬ ‫בשמחת תורה אם כל הכהנים כבר קיבלו עליה אפשר‬ ‫ליד ואינו חוצץ בשעת נטילת לולב‪,‬‬ ‫טפחים‪[ .‬ומ”מ עי’ בס’ אמרי מאיר (עמ’ קכו‪-‬קלא) בשם‬ ‫לתת לישראל ראשון בקריאות שעושים כדי להשלים‬ ‫בן חו”ל ביו”ט שני לצרף ערבה שנתלשה ביו”ט‬ ‫רבינו שליט”א שמ”מ יש הידור לא לצרף את החלק הרך‬ ‫העליות לכולם‪.‬‬ ‫בן חו”ל בא”י יכול לצרף לד’ מינים ערבה שנתלשה‬ ‫(הירוק) לשיעור‪ ,‬משום שיטת האגלי טל מלאכת קוצר‬ ‫כשכל הלוים קיבלו עליה ויש כהנים שלא קיבלו מי יעלה‬ ‫ביו”ט שני כיון שנתלשה בהיתר ע”י בן א”י‪.‬‬ ‫סי’ לב סקנ”ט אות יא שהחמיר בזה]‪.‬‬ ‫ללוי‬ ‫כסכוס הלולב בנענועים‬ ‫אם צריך שראש העלה יגיע לשורש שלמעלה ממנו‬ ‫בשמחת תורה מהקריאה השניה ואילך שאין בו לוי‬ ‫לא נהגו לעשות בנענועים עם הלולב כסכוס בעלין‪.‬‬ ‫בהדסים ראוי להקפיד שאין נחשב לעבות אא”כ ראש‬ ‫שעדיין לא עלה לתורה ויש כהנים שעדיין לא עלו‬ ‫נשים בנענועים‬ ‫העלה התחתון מגיע לשורש העלה שלמעלה הימנו‪.‬‬ ‫לתורה יש לתת ללוי עוד פעם עליה כל פעם שכהן עולה‬ ‫ראשון‪.‬‬ ‫נשים שנוטלות לולב אין נוהגות לעשות נענועים לכל‬ ‫הדס שיש בו כתמים שחורים‬ ‫הצדדים‪.‬‬ ‫הדס שיש עליו כתמים שחורים אינו פסול משום נימור‬ ‫לתת עליה לכהן ולוי קטנים לפני ישראל גדולים‬ ‫שימוש בהושענות שכבר חבטו בהם‬ ‫אף שמצינו נימור בהדר בענבים שחורות‪.‬‬ ‫בשמחת תורה בקריאות שעושים כדי להשלים העליות‬ ‫לכולם אפשר לתת עליה לכהן ולוי קטנים לפני‬ ‫אין להשתמש להושענות בהושענות שכבר חבטו בהם‬ ‫אם יש להדר בערבה עם לבלוב‬ ‫הישראלים הגדולים‪.‬‬ ‫אף שנשארו בהכשרם‪.‬‬ ‫אין ענין להדר לקחת ערבה עם לבלוב כשברור שאינו‬ ‫מנין שיש הרבה כהנים‬ ‫ההקפות והריקודים בש”ת‬ ‫נקטם‪.‬‬ ‫בשמחת תורה מנין שיש בו הרבה כהנים או הרבה לוים‬ ‫להכניס ילדות לעזרת גברים בהקפות‬ ‫דיני ארבעת המינים ונטילתם‬ ‫אין לתת עליות לכהן אחר כהן או לוי אחר לוי‪.‬‬ ‫מגיל ארבע אין להכניס ילדות לעזרת גברים בבית‬ ‫לבטל לימודו כדי לחפש ד’ מינים‬ ‫מהיכן יתחיל הקריאה כשנשארו חמשה אנשים שלא קיבלו‬ ‫הכנסת בשמחת תורה אף שהיא לבושה בצניעות‪.‬‬ ‫יש לבטל לימודו כדי לחפש ד’ מינים מהודרים אף כשיש‬ ‫עליה‬ ‫לסרב לרקוד עם ס”ת פסול‬ ‫כשרים ומהודרים קצת לפניו‪.‬‬ ‫בסוף הקריאה בשמחת תורה כשנשארו פחות מחמשה‬ ‫בשמחת תורה אם רוצים לתת לו ס”ת פסול להקפה‬ ‫לקנות ד’ מינים מכספי מעשר‬ ‫אנשים שעדיין לא קיבלו עליה אין צריך להתחיל את‬ ‫מותר לו לסרב ולבקש ס”ת כשר‪.‬‬ ‫אין לקנות ארבעת המינים מהודרים מכספי מעשר ‪-‬‬ ‫הקריאה בפעם האחרון מוזאת הברכה אלא יכולים‬ ‫מנין שאין לו ס”ת להקיף בספרי קודש‬ ‫דהיינו אף את התוספת מה שצריך להוסיף על מהודר‬ ‫להתחיל כפי המנין העליות שעדיין צריכים כגון להתחיל‬ ‫מד’ מינים כשרים‪.‬‬ ‫בשמחת תורה אם אין להם ס”ת מ”מ יש ענין לעשות‬ ‫מוליוסף אמר וגו’ וכדו’‪.‬‬ ‫הקפות מסביב לבימה ויקחו בידיהם ספרי קודש‪.‬‬ ‫אם עדיף ד’ מינים שלו או של חבירו יותר מהודר‬ ‫קריה”ת לאחר התפילה כדי לתת עליות לכולם‬ ‫לשבת בביהכ”נ בהקפות‬ ‫עדיף לברך על ד’ מינים כשרים משלו מלברך על של‬ ‫בשמחת תורה אין לעשות קריאת התורה לאחר התפילה‬ ‫אחרים אף שהם יותר מהודרים‪ .‬והיינו בכל חג הסוכות‬ ‫אסור לשבת בבית הכנסת בשעת הקפות בלי ס”ת ביד‪.‬‬ ‫כדי לתת עליות לכל מי שלא קיבל עליה דנוהגים לעשות‬ ‫ולאו דוקא ביום הראשון‪.‬‬ ‫הוספות כדי לתת לכולם עליות אולם אין להוציא מיוחד‬ ‫אם בריקודים יש להקפיד שלא יהא גבו כלפי הס”ת‬ ‫בהכנסת ס”ת או בשמחת תורה וכה”ג אין צריך להקפיד‬ ‫פסול חסר וגידול נאה או גידול שאינו נאה שיש בו פסול‬ ‫ס”ת לזה ולקרוא עוד פעם כיון שכבר כולם יצאו יד”ח‬ ‫לראות שלא יהא גבו כלפי הס”ת או שיהא מחיצה בינו‬ ‫חסר‬ ‫קריאת התורה בקריאה שבתוך התפילה‪.‬‬ ‫לס”ת דבכה”ג אינו חשיב בזיון שגבו כלפי הס”ת‪.‬‬ ‫עדיף לקחת ד’ מינים בשאר ימים שאין בהם פסול חסר‬ ‫ביהכ”נ שיש בו ס”ת אחד לתת חתן תורה ובראשית לב’‬ ‫אם אבל תוך י”ב חודש מותר לרקוד בשמח”ת‬ ‫ואין גידולו נאה מלקחת ד’ מינים בגידול נאה ויש בהם‬ ‫כהנים‬ ‫אבל בתוך י”ב חודש על אביו ואמו אין לו לרקוד‬ ‫פסול חסר‪.‬‬ ‫בית כנסת שיש בו רק ס”ת אחד מכל מקום אפשר לתת‬ ‫בהקפות בשמחת תורה רק יכול לקחת הקפה עם הס”ת‪.‬‬ ‫פסולי לקיחה תמה בשאר ימים‬ ‫חתן תורה לכהן אחד וחתן בראשית לכהן שני ומפטיר‬ ‫לכהן שלישי‪.‬‬ ‫לכבד בהקפה אב ובן או ב’ אחים זה אחר זה‬ ‫פסולי לקיחה תמה אף שפסולים רק ביום הראשון‬ ‫אפשר לכבד בהקפה בשמחת תורה אב ובן או שני אחים‬ ‫וכשרים בשאר ימים מ”מ ראוי להדר לא לצאת בהם ידי‬ ‫אבל בתוך י”ב חודש בתפילת גשם‬ ‫זה אחר זה דכל הקפידא זה רק בעליה לתורה‪.‬‬ ‫חובת ד’ מינים בשאר ימים‪.‬‬ ‫מי שמתפלל בקביעות בשבתות ויו”ט תפילות מסוימות‬ ‫ליטול לולב שתחוב בבקבוקי מים‬ ‫לפני העמוד כגון מוסף בשבת מברכים ומוסף ביו”ט‬ ‫א’ של פסח ומוסף של שמחת תורה משום תפילת טל‬ ‫קריאת התורה בשמחת תורה‬ ‫מותר ליטול לולב ביחד עם הבקבוקים הקטנים עם המים‬ ‫וגשם מ”מ כשהוא אבל בתוך י”ב חודש על אביו ואמו‬ ‫אמירת י”ג מידות בהוצאת הס”ת בשמח”ת‬ ‫שתוחבים לתוכם את ההדסים והערבות ואין בזה משום‬ ‫או בתוך שלושים על שאר קרוביו שלא יגש לפני העמוד‬ ‫אצלינו בשמחת תורה אין נוהגים לומר י”ג מידות‬ ‫בל תוסיף‪.‬‬ ‫אף שהוא רב ביהכ”נ ואין בזה משום אבילות בפרהסיא‪.‬‬ ‫בהוצאת הס”ת לקריאת התורה‪ ,‬אולם יש להחזיר את‬ ‫אופן אחיזת הד’ מינים בהקפה‬ ‫השתתפות אבל תוך י”ב בקידוש שבת בראשית‬ ‫הס”ת לארון קודש ולחזור ולהוציאם לקריאת התורה‬ ‫בשעת ההקפה יש לאחוז את הלולב בימין והאתרוג‬ ‫ולומר בריך שמיה‪.‬‬ ‫בשמאל וכן הקפיד על זה אאמו”ר מרן הגרש”ז‬ ‫כשעושים קידוש של חתן בראשית בשבת בראשית או נח‬ ‫וכדו’ ג”כ מותר לאבל בתוך י”ב חודש להשתתף בקידוש‬ ‫מאיזה גיל נותנים לקטנים עליה‬ ‫אויערבאך זצוק”ל [ומו”ח מרן הגרי”ש אלישיב זצוק”ל‬ ‫כמו שמותר לו להשתתף בקידוש בשמחת תורה‪.‬‬ ‫בשמחת תורה נותנים עליה לקטנים מגיל שיכולים לומר‬ ‫לא הקפיד על זה]‪.‬‬ ‫את הברכות ולקרוא ביחד עם הבעל קורא‪ ,‬ואם אינם‬ ‫אם צריך להחזיק הס”ת בהקפה‬ ‫יכולים שיעלו רק לכל הנערים‪.‬‬ ‫יש לכל הציבור ד’ מינים ואין שם אבלים יניחו את‬ ‫מניני קריה”ת שמתחלקים אם אומרים בכולם חצי קדיש‬ ‫הס”ת על הבימה בשעת אמירת ההושענות ואי”צ שאחד‬ ‫בשמחת תורה אם יש מניני קריאת התורה רק עד מעונה‬ ‫מהציבור יניח את ד’ מיניו ויחזיק את הס”ת‪.‬‬ ‫ואח”כ נכנסים לביהכ”נ הגדול ורק שם קוראים לחתן‬ ‫מי שיש בידו פלסטר‬ ‫[ולמעשה הכרעת מו”ר מרן הגר”מ גרוס שליט”א (דרשת‬ ‫שבת שובה האי שתא) דכיון דהפוסקים סתמו בזה‪,‬‬ ‫ריתחא‬ ‫דאוריתא‬ ‫רוממות החידוד‬ ‫יו”ט עדיין לא הגיע זמן המצוה‪ ,‬ולכאורה מוכח דזמן‬ ‫המצוה אינו זמן המצוה בפועל אלא יום חג הסוכות‪,‬‬ ‫אזלינן בתר מה שנקט המשנ”ב הנ”ל‪ ,‬ולמעשה יחזור‬ ‫המשך מעמוד ‪4‬‬ ‫ולכך אפשר דגם בנדו”ד התקדש יום הסוכות יקבע אפ’‬ ‫ויקדש פעם שלישית‪].‬‬ ‫במדינה‪ .‬וצ”ע‪.‬‬ ‫ח‪ .‬כתבו הראשונים (בעל המאור סוף פסחים) בטעם שלא מברכים ‘שהחיינו’ על ספירת‬ ‫שכחה להזכיר שבת בהדלקת נרות‬ ‫העומר משום שמצוות הספירה היא זכר למקדש‪ ,‬ויש בזה עגמת נפש‪ ,‬וע”כ לא שייך‬ ‫י‪ .‬דבר לא רחוק‪ ,‬שמרוב העסק סביב ענייני החג‪ ,‬ואוירת היו”ט שיש בבית‪ ,‬בעת הדלקת‬ ‫לברך שהחיינו על דבר שהוא עגמת נפש‪.‬‬ ‫ומעתה יש לברר דבשנה כזו‪ ,‬שלא נוטלים אלא רק ביום א’ דחוה”מ‪ ,‬ואיתא דכל מה הנרות בער”ש ערב י”ט תשכח האשה ותברך ‘אקבמ”ו להדליק נר של יו”ט’ ולא תזכיר‬ ‫שנוטלים לולב בחוה”מ הוא זכר למקדש‪ ,‬וא”כ איך מברכים שהחיינו על נטילת לולב כלל את שבת‪ ,‬ויל”ע אם שייך לברך אחרי זה‪ ,‬וא”כ עד מתי [או שיצטרכו להדליק נרות‬ ‫אחרים לכבוד שבת]‪.‬‬ ‫בט”ז תשרי‪.‬‬ ‫וראשי הפרקים בנדון זה‪ ,‬דיל”ע האם שייך להגדיר הנרות כמצוה מתמשכת‪ ,‬דלכא’‬ ‫כיון דיסוד הנרות שיהיה אור‪ ,‬אפשר שכל זמן שמאירים יש בזה קיום של עצם המצוה‬ ‫שכח להזכיר שבת בקידוש‬ ‫ט‪ .‬בקידוש ליל שבת ויו”ט מזכירים שבת ויו”ט‪ ,‬ויל”ע בשכח שבת‪ ,‬וחוזר ומקדש‪ ,‬ויהיה שייך לברך [כמו המברך על ציצית אע”פ שכבר לבש אותה]‪ .‬וא”כ יל”ע מתי‬ ‫הוא זמן קיום מצות נרות השבת‪ ,‬ויש סברא לומר דאין זה כל זמן שדולקים‪ ,‬אלא‬ ‫ובקידוש השני שכח יו”ט‪ ,‬אם יצטרך לחזור ולקדש קידוש שלישי‪.‬‬ ‫ויסוד השאלה ממה דנקט המשנ”ב (סימן קפח סקכ”ט) את דברי המג”א‪ ,‬דגבי ברכת הקיום הוא שכשנכס שבת הבית יהיה מסודר ומואר‪ ,‬וזה מכלל צורת קבלת השבת‬ ‫המזון ששכח הזכרה אחת‪ ,‬אותה ברכת המזון “נתבטל לגמרי”‪ ,‬והיוצא מהדברים דאם [וכמו שיש מצוה להכין המאכלים בער”ש‪ ,‬ואינו משום שבשבת אי אפשר לבשל‪ ,‬אלא‬ ‫שכח בתחילה רצה והחליצנו‪ ,‬וחוזר ומברך‪ ,‬והרי שצריך להזכיר יעלה ויבוא [אע”פ שחלק מצורת כניסת השבת שמתוכננים אליה‪ ,‬וראיה מדברי הגמ’ (סנהדרין סה‪ ,‬ב)‬ ‫שבברכהמ”ז הראשון הזכיר] שהראשון הבתטל‪ ,‬ואם בברכה השניה שכח יעלה ויבוא‪ ,‬דר”ח ור”א היו מכינים עגלא תלתא בכל ער”ש ע”י ספר יצירה‪ ,‬ולכא’ מדוע לא הכינו‬ ‫יצטרך לחזור ולברך פעם שלישית‪ ,‬יעוי”ש היטב‪ .‬ולפי”ז לכא’ גם גבי קידוש אם שכח בשבת עצמה [אא”כ נומר שיש בזה איסור‪ ,‬ואכמ”ל]‪ ,‬וא”כ גם אי נימא שהדלקת נ”ש‬ ‫הוא מצוה מתמשכת‪ ,‬והיה אפשר לברך גם אחרי זה‪ ,‬אך להנ”ל י”ל דכל זה רק עד‬ ‫בקידוש השני מה שהזכיר כבר בראשון יצטרך לשלש הקידוש‪.‬‬ ‫ואמנם יל”ע ולחלק‪ ,‬דגבי ברכת המזון‪ ,‬החיוב המוטל על האדם הוא לברך ברכה אחת זמן כניסת השבת‪ ,‬אך אחרי השקיעה כבר אין קיום בעצם הנר‪[ .‬ויעויין לשון הזוה”ק‬ ‫על המזון‪ ,‬ואם חיסר משהו בברכה‪ ,‬שייך לומר שהברכה כמאן דליתא ולכך צריך לחזור (עקב רעב‪ ,‬ב) שכולל ענין הדלקת נ”ש בכלל ‘לקבלא גבירתה בכמה נהורין‪ ...‬ובכמה‬ ‫ולהזכיר כל ההזכרות‪ ,‬אך בקידוש לכא’ צריך לקדש את השבת‪ ,‬ולקדש את היו”ט‪ ,‬ענוגין ולבושים שפירים וביתא מתקנא בכמה מאני בהסיבה‪ ’...‬ונראה דסבר דנר שבת‬ ‫ובעצם הם ב’ דינים נפרדים‪ ,‬ואם קידש ואמר רק שבת הרי שייד”ח בקידוש השבת‪ ,‬הוא מצורת קבלת השבת‪ ,‬ואמנם בשו”ת הרא”ש (כלל ה’ סימן ח) משמע דסבר דענין‬ ‫וצריך לחזור ולקדש היו”ט‪ ,‬אך את קידוש השבת לא הספיד [והיינו דיש לחקור אם הדלקת נ”ש ‘להרבות בנרות בשבתות ויו”ט לשמחה ולא לאורה’‪ .‬ויל”ע בכל זה‪ .‬וכן‬ ‫אכן יש ב’ דינים הא’ לקדש השבת והא’ לקדש היו”ט‪ ,‬או דבשבת יו”ט יש חפצא אחר יל”ע במקום ששכחו להזכיר יו”ט אם בזה פשיטא שיברכו גם בליל יו”ט‪ .‬ואכמ”ל‪[ .‬ויעוין‬ ‫שו”ת התעוררות תשובה ח”א סימן קיב]‬ ‫בקידוש – לקדש את שבת יו”ט]‪ .‬ויל”ע‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪6‬‬ ‫השתוקקות יותר מעצם החיים‪ .‬ואיך שיהיה תכונת‬ ‫ההשתוקקות שייכת לסוגית המים‪ ,‬ושרשה בהבדלה‬ ‫ניסוך המים‬ ‫וחג הסוכות‬ ‫רוממות ‪+‬המצוות‬ ‫מצוה חשובה מששת ימי בראשית‬ ‫בין מים למים‪ ,‬שהמים התחתונים נכספים לשוב‬ ‫המערכת‬ ‫משולחן‬ ‫ובאה‬ ‫א‪ .‬בגמ’ סוכה (נ‪ ,‬ב) אמר ר”נ מצוה חשובה היא‬ ‫לקירבתו ית’ כמשנ”ת‪.‬‬ ‫מששת ימי בראשית‪ ,‬ופירש”י שיתין נבראו מששת‬ ‫הגאון רבי אהרן י‪ .‬כהן שליט"א‬ ‫ימי בראשית לקבל הנסכים ע”כ‪ ,‬והקשה המהרש”א‬ ‫ובמדרש (ב”ר שם) דה’מחלוקת’ שנעשה ע”י הרקיע‬ ‫הרי ניסוך היין של כל יום היה יורד ג”כ לשיתין הללו‪,‬‬ ‫הוא “לתיקונו של עולם וישובו”‪ ,‬דאכן כל מערכת‬ ‫מראשי ישיבת כנסת יצחק‪-‬חדרה‬ ‫ובמה היא מצוה חשובה יותר מניסוך דכל השנה‪ ,‬והיא‬ ‫העבודה של האדם‪ ,‬שרשו בהבדלת המים ע”י הרקיע‪,‬‬ ‫תמיהה נשגבה‪.‬‬ ‫דהלא תכלית בריאתו של האדם הוא להגיע‬ ‫אל הדבקות בו’ ית’‪ ,‬ושלמות הדבקות הוא‬ ‫חג הסוכות וניסוך המים – עומק הקירוב שאחר הריחוק‬ ‫שואבין רוח הקדש‬ ‫דוקא ע”י הריחוק‪ ,‬שעי”כ משתוקק לדבקה בו‬ ‫ב‪ .‬בירושלמי (פ”ה דסוכה) א”ר יהושע בן לוי‬ ‫ית’ כ’אבן השואבת’‪ ,‬והכיסופין גורמים לעוצם‬ ‫למה נקרא שמה ‘בית שואבה’ שמשם שואבים רוח ריחוק זה גופא מוליד את הכיסופין וההשתוקקות‬ ‫הקודש‪ ,‬ובפשוטו אינו נוגע לעצם ניסוך המים‪ ,‬אלא להתקרב‪ ,‬ומתוך כך הדבקות היא ביתר עוז‪ ,‬כדוגמת הדבקות‪ ,‬וכ”ז הוא תולדה מהבדלת המים התחתונים מן‬ ‫מפאת רוב הפלגת השמחה שם‪ ,‬וכפשטות התוס’ שם תקופת האירוסין שאינו רק תקופת הכנה מעשית‪ ,‬העליונים כמש”נ בעז”ה‪.‬‬ ‫וז”ל בירושלמי מפרש שמשם שואבים רוח הקודש אלא עיקרו הוא זמן של ‘השתוקקות’‪ ,‬דהיא כבר קנויה ויעוין עוד בביאור הגר”א לת”ז (קסז‪ ,‬א) מים דרכן לדבק‪,‬‬ ‫לו בקנין גמור‪ ,‬ובפועל היא בבית אביה ומרוחקת וכל דיבוק כגון קמח לעשות עיסה מתדבק במים‪ ,‬ואש‬ ‫שהשכינה שורה מתוך שמחה עכ”ל‪.‬‬ ‫אך לכאורה תימה למה נקרא שמו ‘בית השואבה’ ממנו‪ ,‬ומצב זה גורם להשתוקקות להתקרב בפועל‪ ,‬דרכו להתפרד שכל דבר שנשרף מתפרד וכו’ ע”כ‪ ,‬וכ”כ‬ ‫על שם כך‪ ,‬הלא אי”ז תוכן השמחה‪ ,‬אלא תוצאה מן והשתוקקות זו יוצרת את החיבור והדבקות בשלמות עוד בביאורי אגדות ברכות (לט‪ ,‬א) עיי”ש‪ ,‬זהו הציור‬ ‫השמחה‪ ,‬וכל שמחה של מצוה [בדרגת שמחה כזו] כידוע‪ .‬כן הריחוק של האדם מבוראו בעולם השפל‪ ,‬החיצוני של החיבור שחל ע”י המים‪ ,‬וציורו הפנימי הוא‬ ‫מה שנתבאר‪.‬‬ ‫דוקא זה יוצר את עוצם החיבור והדבקות בו ית’‪.‬‬ ‫היתה מביאה לידי כך‪ ,‬וגם המקרא ‘ושאבתם מים‬ ‫בששון’ מורה על היותו שייך לניסוך המים‪ ,‬דאותו והוא הענין הנזכר שימי היראה הם ‘הכשר’ לימי‬ ‫ניסוך המים ‪ -‬חיבור המים‪,‬‬ ‫המקרא העוסק בשאיבת המים מן השילוח‪ ,‬מתפרש האהבה‪ ,‬דהנהגת הדין והמשפט הוא ‘ריחוק’ מסוים‪ ,‬וכן‬ ‫חיבור כנס”י עם הקב”ה‬ ‫על שאיבת רוח הקדש‪ ,‬הרי שהזכיה לרוה”ק הוא מכח המורא של האדם ממשפטו ית’ היא תחושה של ‘ריחוק’‪,‬‬ ‫כלשון הפסוק “מרחוק ה’ נראה לי” (ירמיהו לא‪ ,‬ב)‪ ,‬אך‬ ‫ניסוך המים‪ ,‬והענין צ”ב‪.‬‬ ‫ח‪ .‬וע”פ האמור יובן היטב מצות ניסוך המים‪ ,‬דהנה‬ ‫דוקא ריחוק זה הוא המוליד את הגעגועים של נפש‬ ‫איתא בתענית (כה‪ ,‬ב) כשמנסכין המים בחג‪ ,‬תהום‬ ‫אומר לחבירו אבע מימך‪ ,‬קול שני רעים אני שומע וכו’‪,‬‬ ‫הישראלית להתקרב אליו ולדבקה בו‪.‬‬ ‫שני חלקי החודש ‪ -‬יראה‬ ‫שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך‪ ,‬ופירש”י‬ ‫שבעלי‬ ‫במקום‬ ‫ב)‬ ‫(לד‪,‬‬ ‫בברכות‬ ‫אמרו‬ ‫דהנה‬ ‫עומק‪,‬‬ ‫וביתר‬ ‫ואהבה‪ ,‬זכר ונקבה‬ ‫ג‪ .‬נקדים ונתבונן בכללות החודש השביעי ירח האתנים‪ ,‬תשובה עומדין צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד‪‘ ,‬תהום אל תהום’ ‪ -‬מים העליונים ומים התחתונים‬ ‫דהנה החודש מורכב משני מערכות‪ ,‬חלקו הראשון‪ :‬שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב‪ ,‬ברישא לרחוק [‘צנוריך’‪ -‬אותן שני ספלים] עכ”ל‪ ,‬ומבואר דבניסוך‬ ‫ימים של דין ומשפט‪ ,‬ועבודה של יראת ה’‪ ,‬וחלקו השני‪ :‬והדר לקרוב ע”כ‪ ,‬וגדולי האחרונים ז”ל העמידוהו המים מתחברים שנית המים העליונים והתחתונים‪ ,‬באופן‬ ‫ימים של גילוי אהבתו ית’ אל עמו‪ ,‬ועבודה של אהבת ב’תשובה מאהבה’ שזדונות נעשות לו כזכויות [כ”כ שמתבטל כאן ההבדלה והריחוק של המים התחתונים‪,‬‬ ‫ה’‪ ,‬והם לכאו’ תכונות נפרדות‪ ,‬ורק משלימות זו את מהרש”א יומא פו‪ ,‬ב‪ ,‬והתורת חיים סנהדרין צט‪ ,‬א ועוד]‪ ,‬וחוזרים להיות ‘קדם מלכא’‪.‬‬ ‫ולא בכדי מוגדר כאן הבעל‪-‬תשובה “רחוק”‪ ,‬דבהיותו‬ ‫וע”פ מה שנתבאר דההבדלה בין מים למים הוא שורש‬ ‫זו‪ ,‬כדבריהם “עבוד מאהבה עבוד מיראה‪ ,‬שאם באת‬ ‫חוטא ורחוק מן הקב”ה התעוררה נפשו להשתוקק‬ ‫החילוק והריחוק של האדם מבוראו‪ ,‬דהוא שורש‬ ‫לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט”‪.‬‬ ‫לקירבתו ית’‪ ,‬והריחוק הוא שהוליד את ההשתוקקות‬ ‫המחלוקת‪ ,‬הרי החיבור של המים שנית הוא ביטוי‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫קומת‬ ‫כלל‬ ‫וכן ידוע ששני תכונות אלו הם‬ ‫ואת עוצמת האיחוד‪ ,‬ולכן עומד במקום גבוה וקרוב‬ ‫לחיבור של כלל ישראל עם הקב”ה‪ .‬וניתנה מצוה זו‬ ‫דקיום רמ”ח מ”ע הם מכח תכונת האהבה‪ ,‬והפרישה יותר מן הצדיק הגמור‪.‬‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬שהוא זמן של אהבה וקירוב‪ ,‬שהקב”ה‬ ‫משס”ה ל”ת הוא מכח תכונת היראה‪ ,‬כמש”כ הרמב”ן‬ ‫(יתרו בדיבור דזכור)‪ ,‬ומבין שניהם נשלמים התרי”ג של וזהו ענין ה’תשובה מאהבה’ בימי הסוכות המבואר מכניס את ישראל בצל שכינתו‪ ,‬וזהו עומק השמחה‬ ‫האדם‪ ,‬באופן שב’ חלקי החודש שנבנים תכונות היראה בספה”ק‪ ,‬שהחוטא שהתרחק מבוראו ר”ל‪ ,‬מתעורר במצות ניסוך המים שמבטא את הקירבה והאיחוד של‬ ‫והאהבה הם שלמות קומת האדם‪ ,‬וכן מבואר בקדמונים להשתוקק שוב לקרבתו ואהבתו‪ ,‬מגיע לקירוב ודבקות ישראל עם הקב”ה‪.‬‬ ‫עליונה יותר‪ ,‬באופן שהקירוב המיוחד שבחג הסוכות‬ ‫והן הן דברי חז”ל הק’ בזוה”ק (פנחס רנט‪ ,‬א) ‘מים רבים‬ ‫בתוכן הבנין הכללי של כנסת ישראל בב’ חלקי החודש‪.‬‬ ‫הוא תוצאה מקבלת התשובה ביוה”כ‪.‬‬ ‫לא יוכלו לכבות את האהבה’‪ ,‬אילין אינון מים די מנסכי‬ ‫ישראל בחדוה וברחימו דקב”ה‪ ,‬דכתיב ושאבתם מים‬ ‫שורש הריחוק וההשתוקקות ‪-‬‬ ‫ימים הנוראים הכשר לקירוב של חג הסוכות‬ ‫בששון עכ”ל‪ ,‬דאכן ניסוך המים הוא עומק האהבה‬ ‫ד‪ .‬אמנם באמת גם חלקו הראשון הם ימי רצון‬ ‫והדבקות בהשי”ת‪.‬‬ ‫ברקיע המבדיל בין מים למים‬ ‫מופלגים‪‘ ,‬דרשו ה’ בהמצאו’‪ ,‬ותכלית הרצון ביוה”כ‬ ‫המהרש”א (ר”פ החליל) מבאר את גודל שמחת בית‬ ‫‘ריחוק’‬ ‫של‬ ‫לקבל התשובה ולכפר עוון‪ ,‬הרי שגם ימי הדין אינם ז‪ .‬והנה שורש הדבר שהאדם נברא במצב‬ ‫‘שמאל דוחה’‪ ,‬ואדרבא הם במשל ‘שמאלו תחת לראשי’ ומשתוקק לקרבתו‪ ,‬הוא ברקיע שנברא ביום שני‪ ,‬השואבה ע”פ הגמ’ תענית הנ”ל דניסוך המים מעורר‬ ‫שהוא ציור של חיבוק וקירוב‪ ,‬אלא רק בהגבלה מסוימת ה’מבדיל בין מים למים’‪ ,‬כמ”ש בר”ה (לא‪ ,‬א) דביום את שפע הגשמים של המים העליונים‪ ,‬והגשמים הם‬ ‫של ‘שמאל’‪ .‬ותוכן עניינם שהם הכשר להגיע לקירוב ראשון היה הקב”ה יחיד בעולמו‪ ,‬ובשני ‘חילק חיים לעולם עיי”ש‪ ,‬אך זהו הציור החיצוני של הדברים‪,‬‬ ‫ולאהבה‪ ,‬כמפורש בקדמונים ז”ל שהתוכן של ימי מעשיו ומלך עליהם’‪ ,‬כלומר דכאן התחיל המציאות ופנימיותו הוא האיחוד בין הקב”ה וישראל כמשנ”ת‪.‬‬ ‫המשפט הוא לתכלית החיבור בין כנסת ישראל לקב”ה שהנבראים מחולקים ומובדלים ממנו ית’‪ ,‬כמו שנחלקו‬ ‫מצוה חשובה מששת ימי בראשית‬ ‫בשמיני עצרת‪ .‬ונשמע מינה לעבודת האדם‪ ,‬שעבודת המים התחתונים מן העליונים‪ ,‬ונבדלו ממנו ית’‪ ,‬ובב”ר‬ ‫היראה בימי הדין היא הכשר להגיע לתוקף האהבה בימי (פ”ד‪ ,‬ו) דהוא יום שנברא בו המחלוקת‪ ,‬וביום שלישי ט‪ .‬ומעתה מבואר היטב הפיוס של המים התחתונים‪,‬‬ ‫‘גילה תבל בחכמתו והכין תבל לעדתו’‪ ,‬שהוכן כאן שדוקא הריחוק שלהם הוא ההכשר לעוצם החיבור‪,‬‬ ‫החג ושמ”ע‪.‬‬ ‫אמנם הענין צ”ב במה היראה הוא הכשר לחיבור מקום לאדם להפקיע את ההבדלה‪ ,‬ולקרב את עצמו ומתקיים בכך כל תכלית האדם בעולמו‪ ,‬שנברא‬ ‫בהסתר וריחוק כדי להגיע למעמקי החיבור עם בוראו‬ ‫ולדבקות בין כנסת ישראל לקב”ה‪ ,‬הלא הם תכונות ואת כלל הבריאה לבורא ית’‪.‬‬ ‫ההבדלה של המים התחתונים גרם להם לצער ית’ כמשנ”ת‪.‬‬ ‫שונות בעצם‪.‬‬ ‫והשתוקקות לחזור לקרבתו ית’‪ ,‬ולשון חז”ל שהמים וזהו שאמרו דניסוך המים היא מצוה חשובה ובאה‬ ‫מהו פיוס למים התחתונים בניסוך המים‬ ‫התחתונים היו בוכים ואמרו “אנן בעינן למהוי קדם מששת ימי בראשית‪ ,‬דעוסקים בהפקעת ההבדלה שע”י‬ ‫הרקיע דיום שני של מעשה בראשית‪ ,‬שזהו כל תכלית‬ ‫בבריאה‪,‬‬ ‫השתוקקות‬ ‫של‬ ‫המושג‬ ‫נבנה‬ ‫ומכאן‬ ‫מלכא”‪,‬‬ ‫אמרו‬ ‫ה‪ .‬ניכנס בדחילו ורחימו לביאור הענין בס”ד‪ .‬הנה‬ ‫חז”ל דביום שני שנברא הרקיע והבדיל בין מים למים‪ ,‬כמבואר כן בכתבי הגר”א (תז”ח י”ח ע”ג) שהדוגמא עבודת האדם להשיג עומק הדבקות והחיבור עם בוראו‬ ‫הצטערו המים התחתונים‪ ,‬ופייסם הקב”ה בניסוך המים הכללית של מושגי ההשתוקקות‪ ,‬הוא בהבדלה ית’ כמשנ”ת‪ ,‬והדברים מאירים ושמחים טובא‪.‬‬ ‫ומלח דקרבנות‪ ,‬וצ”ב במה נתפייסו‪ ,‬ובפשוטו ביאורו שבין המים העליונים והמים התחתונים‪ ,‬ומצייר בזה‬ ‫שאיבת רוה”ק – מכח מצות ניסוך המים‬ ‫שקיום מצוה הוא קירוב עצום עמו ית’‪ ,‬דהמצוה מחברת את החיבור בין כנסת ישראל לקב”ה‪ ,‬שהוא באופן‬ ‫המצוה והמצּווה‪[ ,‬מצוה לשון ‘צוותא’]‪ ,‬ובפרט של השתוקקות וכיסופין‪ ,‬וככל המשלים שבשיה”ש י‪ .‬ומעתה ניחא מה שנקרא ‘בית השואבה’ ע”ש‬ ‫ַ‬ ‫בין‬ ‫המבטאים את הערגה והכיסופין של כנסת ישראל ששואבין רוח הקודש‪ ,‬והערנו דלכאו’ אינו שייך לניסוך‬ ‫כאשר עולה על מזבח ה’ בבית מקדשו‪.‬‬ ‫אמנם באמת יש בכך עומק נפלא‪ ,‬שההבדלה של המים לדודה הקב”ה‪ ,‬והטעם לכך הוא כמש”נ דמתוך כך המים‪ ,‬אלא לשמחה הגדולה שהשכינה שורה מתוך‬ ‫שמחה של מצוה‪ ,‬ולהאמור יבואר היטב‪ ,‬דהנה רוח‬ ‫הוא שורש לכל תכלית הבריאה בעבודת האדם‪ ,‬לזכות מתעצם איכות החיבור והדבקות ביניהם‪.‬‬ ‫ואכן הדוגמא במקראות על השתוקקות הנפש לבוראה הקדש הוא תכלית החיבור של האדם עם קונו‪ ,‬שבטלו‬ ‫לחיבור והדבקות השלמה בו ית’‪ ,‬כפי שנבאר בעז”ה‪.‬‬ ‫הוא “כאיל תערוג על אפיקי מים וגו”‪“ ,‬צמאה לך חציצות החומר‪ ,‬ושורה עליו שכינה‪ ,‬דנבואה ורוה”ק הם‬ ‫נפשי”‪“ ,‬מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה”‪ ,‬וכן השראת שכינה על האדם‪ ,‬כלשונם הנזכר ‘אין השכינה‬ ‫ריחוק האדם מוליד השתוקקות לקירוב‬ ‫ו‪ .‬הנה השרישנו הרמח”ל ז”ל דתכלית בריאת האדם השתוקקות הת”ח לתורה הוא כצמאון הדגים לטיפה שורה אלא מתוך שמחה’‪ ,‬ולשון הגר”א (אד”א בראשית‬ ‫בעוה”ז הוא להשיג הדבקות בו ית’‪ ,‬הן ע”י קיום המצוות‪ ,‬נוספת של מים‪ ,‬דאכן שורש ההשתוקקות בבריאה הוא ב‪ ,‬ז) “בהשיגו להתדבק ברוח אלקים שנוצר ממנו‪ ,‬הוא‬ ‫הן ע”י שבירת החציצות של החומר‪ ,‬דהנפש משתוקקת בסוגית המים שהובדלו בימי בראשית‪ ,‬ועי”כ השתוקקו השגת רוה”ק ע”כ‪[ ,‬ועיין רש”י (תשא לא‪ ,‬ג) ‘ובדעת’ ‪-‬‬ ‫רוח הקדש ודו”ק]‪.‬‬ ‫בטבעה להדבק בו ית’‪ ,‬ורק יש חציצות ומחיצות של לשוב להתקרב אליו ית’ כמש”נ‪.‬‬ ‫החמריות‪ ,‬ובביטולם נמשך ממילא אליו ית’ ודבק בו וסיבת הדבר שההשתוקקות הוא בסוגית המים‪ ,‬ומעתה הרי נמצא ששורש הזכיה ברוה”ק הוא מפאת‬ ‫ית’‪ ,‬והמכוון הוא שיפעל האדם בעצמו את הדבקות ע”י דהם עצם חיות האדם‪ ,‬כמ”ש בספרי ‘יערוף כמטר עצם ניסוך המים‪ ,‬שמהותו התקשרות וחיבור של‬ ‫עבודתו‪ ,‬והוא שלמות התענוג‪ ,‬דרוצה אדם בקב שלו‪ ,‬לקחי’ כמטר הזה שהוא חיים לעולם ע”כ‪ ,‬ומטעם זה ישראל עם הקב”ה‪ ,‬אלא שאופן הזכיה בפועל הוא‬ ‫יום הושענא רבא הוא כעין יוה”כ‪ ,‬דבחג נידונין על מתוך שמחה של מצוה‪ ,‬באופן ששאיבת רוח הקדש אכן‬ ‫ואינו נהמא דכסופא‪.‬‬ ‫ובאמת דיש ענין נוסף בכך‪ ,‬דבהיות שהנפש מטבעה המים‪ ,‬וכל חיי האדם תלויין במים והכל הולך אחר קשור לשאיבת המים וניסוכם על גבי המזבח‪ ,‬ושניהם‬ ‫נמשכת אליו ית’ כאבן השואבת‪ ,‬בהיותה במצב של החיתום (טור סימן תרסד הובא בט”ז והגר”א)‪ ,‬ואין לך נלמדים מקרא ‘ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה’‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪7‬‬ ‫רוממות ‪+‬המ‬ ‫ונמצא שביום הכיפורים אנו זוכים‬ ‫לבחינה עילאית מאד של‬ ‫‘תבוא אמה ותקנח את בנה’‪,‬‬ ‫חודש זה נקרא ‘ירח האיתנים’‪ ,‬אותו ירח שבתחילתו נתקלקל העולם על ידי‬ ‫ירח ָה ֵא ָתנִ ים‬ ‫החטא‪ ,‬ביום הראשון לבריאת האדם‪ ,‬בירח זה נולדו בו איתני עולם‪ ,‬אבות העולם‬ ‫הרב יוסף‬ ‫ועד כמה שאין לנו השגה‬ ‫‪“ -‬וְ ָה ֵא ָתנִ ים מ ְֹס ֵדי ָא ֶרץ”‪ .‬ולשון רבינו חננאל (ר”ה יא‪,‬א) ‘כלומר הם היסודות’‪.‬‬ ‫ברוממות הדברים‪ ,‬אבל יחרד‬ ‫דהיינו שהם היסודות לתיקון העולם‪ ,‬אשר אנו מצפים ומחכים לשלימות תיקונו‬ ‫האיש וילפת מבחינת הדברים‬ ‫רבינו הגדול מרן ראש הישי‬ ‫בעצמם‪ ,‬וראשית דבר שכמה‬ ‫שאנו עורכים ופותחים את‬ ‫ירח זה רצוף אהבה‪ ,‬תחילתו בימים הנוראים ראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬וגם‬ ‫ביום שכולו שבת‪.‬‬ ‫לבנו‪‘ ,‬לאדם מערכי לב’‪ ,‬זוכים‬ ‫“ּב ְהיֹותֹו ָקרֹוב”‪ .‬וגם הימים שבין יום‬ ‫ביניהם הוא עשי”ת הזמן המיוחד של ִ‬ ‫אנו לקבל בלבנו אשר ממנו תוצאות חיים‪.‬‬ ‫הכיפורים לסוכות‪ ,‬גילה לנו רבינו הגר”א בביאור השו”ע (סימן תרכד ס”ה)‪‘ ,‬דהויא‬ ‫יו”ט כמו יום הכיפורים במקצת’‪ .‬ורבינו הגר”א מפרש כי מה שנקרא יו”ט ראשון‬ ‫סוככת על בניה‬ ‫של סוכות ‘ראשון לחשבון עוונות’ הוא כפשוטו ממש‪ ,‬דעד אז נמשך במקצת‬ ‫וחג הסוכות נמשך באותה בחינה‪ ,‬כאמא שסוככת על בניה‪ ,‬והן ענני הכבוד שגם‬ ‫‪1‬‬ ‫יום הכיפורים‪.‬‬ ‫חזרו אחרי שנמחל להם עוון העגל‪ ,‬כלומר אחרי ש’תבוא אמה ותקנח בנה’‪ ,‬שוב‬ ‫וכמה יחרד הלב‪ ,‬לשמור על קדושת הימים האלו‪ ,‬אשר מלבד השמירה הגדולה‬ ‫‪4‬‬ ‫סוככת בכנפיה‪.‬‬ ‫על מה שקבלנו עלינו‪ ,‬וגם מה שכל אחד זכה להזדכך במקצת‪ ,‬והפחד הנורא של‬ ‫וידוע ביאורו של רבינו הגר”א ז”ל שזמן הסוכות מכוון בדווקא עם חזרת ענני‬ ‫‘נח לאבדן’‪ ,‬שלא נהיה ח”ו כפורקים מעלינו עול יום הכיפורים ועול התשובה‬ ‫הכבוד אחרי המחילה ביום הכיפורים‪ ,‬כאשר הקב”ה נתרצה להשרות שכינתו על‬ ‫חלילה‪ ,‬הנה הימים עצמם בחינת יום הכיפורים‪ ,‬וח”ו לבעט במקצת יום הכיפורים‬ ‫ידי עשיית המשכן‪ .‬וכך אנו נמצאים כל ימי הסוכות בתוך ‘צילא דמהימנותא’‬ ‫אשר משמעותו כאמור כמבעט ביום הכיפורים ממש רח”ל‪ ,‬וצריך להתעצם‬ ‫כידוע לכל‪ 5,‬וחל שם שמים על הסוכה כשם שחל שם שמים על החגיגה‪.‬‬ ‫בימים האלו להמשיך בחיזוק וקבלת התשובה של יום הכיפורים‪ ,‬ובודאי שימים‬ ‫אלו שהם המשך של יום הכיפורים ערכם גדול ונורא בבחינה הזאת של “ּכִ י ַבּיֹום‬ ‫והסוכה עצמה היא לנו למגן על מה שקבלנו ביום הכיפורים‪ .‬ובה מתיישרים‬ ‫‪2‬‬ ‫ַהּזֶ ה יְ כַ ֵּפר ֲעלֵ יכֶ ם וגו’ לִ ְפנֵ י ה’ ִּת ְט ָהרּו”‪.‬‬ ‫הלבבות כל אחד כפי הכנתו וטוהר לבו ‪ּ“ -‬ולְ יִ ְׁש ֵרי לֵ ב ‪ִׂ -‬ש ְמ ָחה”‪.‬‬ ‫ומן הסתם הימים האלו של ‘מקצת יום הכיפורים’ תלוי הרבה יותר במצב עבודת‬ ‫ענני הכבוד‬ ‫האדם‪ ,‬שכמה שהוא משתייך לזה‪ ,‬נתגלה לו יותר בחינת יום הכיפורים‪ ,‬והרי‬ ‫‘הבא ליטהר מסייעים אותו’ בכל עת ובכל שעה‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה בימי‬ ‫וענין ענני הכבוד‪ ,‬אשר רבינו הטור והשו”ע קבעו הדברים בריש הלכות סוכה‬ ‫הטהרה המקודשים‪.‬‬ ‫[ועיין דברי רבינו הב”ח שם]‪ ,‬לשון הטור ד’הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה‬ ‫בהם שרב ושמש’‪ 6,‬וכן הוא בשו”ע‪ .‬ומונח בזה שגם הגילוי העילאי הגדול של‬ ‫תבוא אם ותקנח‬ ‫‪7‬‬ ‫ענני כבודו‪ ,‬משתלשל ויורד גם לשמור עלינו בבחינה הפשוטה משרב ושמש‪.‬‬ ‫וחג הסוכות רצוף ומחובר ב’זמן’ וב’מהות’ לעיצומו של יום הכיפורים‪ ,‬המועד‬ ‫וענני הכבוד היו בזכות אהרן הכהן איש החסד (תענית ט‪,‬א)‪ ,8‬וכדכתיב “וַ ֲענַ ן ה’‬ ‫המקודש ביותר בין המועדים‪ .‬ויסוד השייכות של ימים אלו‪ ,‬שהנה ידוע ענין יום‬ ‫“יֹומם יְ ַצּוֶ ה ה’ ַח ְסּדוֹ”‪ ,‬וענני הכבוד הם במידת החסד‪.‬‬ ‫יֹומם”‪ָ 9,‬‬ ‫יהם ָ‬ ‫ֲעלֵ ֶ‬ ‫“סלַ ְח ִּתי” על חטא העגל‪ ,‬ואנו רגילים להכנס במאמר‬ ‫הכיפורים שאז הקב”ה אמר ָ‬ ‫ועוד יש בזה את הענין שהוא מגן בידי שמים‪ ,‬ולא חלו בה ידי אדם‪ .‬וכדמבאר‬ ‫זה לקדושת היום‪ .‬ואמרו חז”ל (יומא ג‪,‬ב) “לַ ֲעׂשֹת” ‪ -‬זה מעשה פרה‪“ ,‬לְ כַ ֵּפר” ‪ -‬אלו‬ ‫רבינו הגר”א ז”ל (הקדמה לריש תיקוני זוהר)‪ ,‬שמשום כך היו התנאים הקדושים‬ ‫מעשי יום הכיפורים‪.‬‬ ‫רשב”י וחביריו ‘עאלו בחקלא ביני אילני ויתבי’‪ ,‬כי רצו להסתופף תחת מעשה ד’‬ ‫והשייכות בין מעשה פרה ליום הכיפורים הוא שבשניהם יש את הענין של ‘תבוא‬ ‫‪10‬‬ ‫בלי שום מעשה ידי אדם‪.‬‬ ‫אם ותקנח את בנה’‪ ,‬ואף שגם החכם מכל אדם אמר על פרה אדומה “וְ ִהיא‬ ‫וצריך להתבונן בנוראות הדברים‪ ,‬כמה מעכב ומפריע ‘מעשה ידי אדם’‪ ,‬אם לא‬ ‫חֹוקה ִמ ֶּמּנִ י”‪ ,‬מ”מ גילו חז”ל שיש בזה רמז לכפרה על חטא העגל‪.‬‬ ‫ְר ָ‬ ‫נעשה בכוונה קדושה‪ ,‬אף שאין אנו רואים בזה שום בלבול והטרדה‪ .‬ויש בזה ענין‬ ‫כמובן שאין לנו השגה אפילו כטיפה מן הים‪ ,‬אבל עם כל זה נגלה לנו בחינה‬ ‫גדול שענני הכבוד כולו בידי שמים‪ ,‬ומה גם שמעשה ד’ מכוון למגן וכבוד‪ ,‬וזה‬ ‫שנראית בעין גשמי‪ ,‬ש’תבוא אמה’ כביכול אמה של העגל‪ ,‬ותקנח את בנה‪ .‬וכן‬ ‫היה בדור הדעה דגם אכילתם זה לחם מן השמים‪ ,‬ובודאי דגם אהלם ענני כבודו‪,‬‬ ‫הוא ‘ביום הכפורים’ אשר זה יום האחד בשנה אשר כהן גדול נכנס לפני ולפנים‪,‬‬ ‫היה בזה הכנה נוראה לדעת את ה’ ית”ש‪.‬‬ ‫מתגלה לנו בחינת ‘תבוא אמה ותקנח את בנה’ בדרגה עליונה מאד‪ 3,‬וזה היום‬ ‫“ּב ְהיֹותֹו‬ ‫שהקב”ה מאיר לנו בפתיחת הלב‪ ,‬יום העשירי שהוא סוף הדרגה של ִ‬ ‫“אנִ י ה’ ֱאלֹקיכֶ ם”‬ ‫ֲ‬ ‫ָקרֹוב”‪.‬‬ ‫אֹותם ֵמ ֶא ֶרץ‬‫יאי ָ‬ ‫הֹוצ ִ‬ ‫הֹוׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ִ‬ ‫ַ‬ ‫והנה לשון הכתוב “ּכִ י ַב ֻּסּכֹות‬ ‫“ּבנִ ים‬ ‫וכאשר אנחנו בשפלותינו קוראים להקב”ה כביכול ‘אבינו’‪ ,‬והקב”ה אומר ָ‬ ‫ִמ ְצ ָריִ ם ֲאנִ י ה’ ֱאֹלקיכֶ ם”‪ .‬ולכאורה הוא מן החידוש שהתורה מוסיפה ‘אני ה’‬ ‫ַא ֶּתם לַ ה’ ֱאֹלקיכֶ ם”‪ ,‬א”כ כשם שצריך אב להמושג של בנים‪ ,‬כך אין בנים בלי‬ ‫אלקיכם’‪ ,‬ומאריך בזה רבי מאיר שמחה ב”משך חכמה”‪ 11,‬אבל בפשוטו של מקרא‬ ‫“אם לַ ִּבינָ ה ִת ְק ָרא” וכתרגומו ‘ואמא‬ ‫אב ואם‪ ...‬ובודאי וכידוע שיש גם בחינת ִ‬ ‫נראה לבאר‪ ,‬שהרי סוכות זה החג שבו עוזבים את הבית‪ ,‬עוזבים את הגשמיות‪,‬‬ ‫לביוננותא’ תקרא‪ ,‬וביום הכיפורים מופיע עלינו בחינת האמא אשר משפיע‬ ‫עוזבים את התקרה‪ ,‬ואת ה”מבצר” שיש בביתו של אדם‪.‬‬ ‫עלינו בינה‪ּ“ ,‬ולְ ָבבֹו יָ בִ ין וָ ָׁשב וְ ָר ָפא לֹו”‪ ,‬וכדאמרו חז”ל שמשום כך תקנו בינה‬ ‫בחג זה אנו נזכרים בענני הכבוד‪ ,‬וחיים את המציאות שהקב”ה הוא שמגן עלינו‬ ‫קודם תשובה‪.‬‬ ‫אֹותם ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם”‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫יאי‬ ‫הֹוצ ִ‬ ‫הֹוׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ִ‬ ‫ַ‬ ‫כדכתיב “ּכִ י ַב ֻּסּכֹות‬ ‫‪ .1‬ודלא כמשמע בטור שהוא משום שעסוקים במצוות ואין פנאי לעשות עוונות‪ .‬וז"ל הטור (ריש סימן תקפא)‪' :‬במוצאי יום הכיפורים עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורא יום טוב ראשון ראשון‬ ‫לחשבון עונות'‪.‬‬ ‫‪ .2‬וז"ל הגר"א (תיקו"ז מט‪,‬א)‪...' :‬ד' הימים שבין יוה"כ לסוכות לכן אמרו שכולן הן ימי כפרה'‪.‬‬ ‫‪ .3‬רבינו הרחיב בזה הרבה כי עדיין יש חילוק גדול בין טהרת פרה לטהרת יום הכיפורים‪ ,‬שהרי פרה כל מעשיה בחוץ‪[ ,‬ונתבאר במקו"א] והוא ענין ה'אמא' שמקנחת בנה‪ ,‬ואילו כפרת יום הכיפורים הוא לפני ולפנים‪,‬‬ ‫וזהו בחינת 'אמא' העליונה‪.‬‬ ‫‪ .4‬ולשון הגר"א (תיקו"ז מט‪,‬א)‪ ...' :‬וכל זה הכל בבינה חודש השביעי‪ ,‬והיא סוכה שמסכך על הבנים אם הבנים שמחה'‪.‬‬ ‫‪ .5‬לכאורה עולה שהסוכה זולת מה שהיא זכר לענני כבוד שחזרו אחר המחילה היא דוגמת המשכן שנצטוו באותו הזמן‪ ,‬ועיין‪.‬‬ ‫‪ .6‬ולדעת הטור הם ענני הכבוד של יציאת מצרים‪ ,‬וז"ל הטור (ריש סימן תרכה)‪ :‬תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכו' והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב‬ ‫ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו ואף על פי שיצאנו ממצרים בחדש ניסן וכו'‪.‬‬ ‫‪ .7‬במקו"א הבאנו שרבינו ביאר כן את הענין של 'חג האסיף' שהיינו גם כפשוטו‪ ,‬אך עיקרו בחלק הרוחני‪ .‬וכמו כן מבאר רבינו כאן את עניין ענני הכבוד‪.‬‬ ‫‪ .8‬ביטוי זה הוא משגרת לשונו דהגר"א 'כהן איש החסד'‪.‬‬ ‫‪ .9‬מלשון הפסוק שמות (יג‪,‬מ) והיינו דמוכח שענן הוא ביטוי של חסד‪ ,‬דמצינו בענן לשון 'יומם' וכן גבי חסד‪.‬‬ ‫‪ .10‬וז"ל‪ :‬כי אין השכינה שורה אלא על פועל צדק וכו'‪ ,‬וכן ר' חייא בפרק הפועלים דשדי כיתנא כו' ראה שיהיה מתחילה ועד סוף [בפועל צדק]‪ ,‬לכן בכל מקום קבוצם להשראת שכינה לא רצו שיהיה בבית מעשי ידי‬ ‫אדם‪ ,‬שמא היה בו מעשה אחד שלא בכוונה קדושה‪ ,‬והסתופפו תחת מעשה ה'‪.‬‬ ‫‪ .11‬וז"ל‪ :‬בכל פרשת המועדות לא נזכר יציאת מצרים לבד כאן‪ .‬נראה‪ ,‬דהשי"ת הוציאם מבית עבדים להיות להם לאלקים‪ ,‬ואינם עבדים לזולתו‪ .‬וכו'‪ ,‬ולכן גם מגלות יוציא לבלי היות עבדי אחשורוש‪ ,‬כמו שהבטיח‬ ‫"וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגויים להיות להם לאלקים‪ ,‬אני ה' "‪ .‬וזה בא מסיבת קדושת המצוות אשר מקדשים את ישראל‪ ,‬וכל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית‬ ‫בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק שלא יחטא‪ ,‬שנאמר וכו' מצוות המסבבים את האדם‪ .‬אולם כל החומר בכל מקום נתקדש בבואו לראות בעזרה‪ ,‬וזה "יראה האדון" ‪ -‬שאין לו אלא אדון אחד כי מי יוכל להשתעבד במי‬ ‫שקנוי להאדון יתברך‪ ,‬אמנם זה רק בלא חומריותו‪ .‬אכן מצוה שיכנס האדם בכל חומרו‪ ,‬היינו באכילה ושתיה ושינה וכו' ‪ -‬היא הסוכה‪ .‬לכן נתקדש כל החומר הישראלי‪ ,‬שלא יוכל להשתעבד ולהמכר לבן אדם‪ ,‬רק‬ ‫יהיו עבדי ה' כמו שהוציאם ממצרים להיות לו לעבדים‪ ,‬והוא יהיה להם לאלקים‪ .‬ודו"ק‪ .‬ולכן זכו לענני כבוד שהיו מוקפים כל חומריותם בענן ה' יומם ואש לילה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫"אנִ י ה' ֱאֹלקיכֶ ם"! שהוא משגיח בפרטות עלינו‪ ,‬ואנחנו בצל כנפיו נחסה‪ .‬ובמקו"א אמר רבינו‪ :‬הנה השו"ע ייחד סימן שלם על‬ ‫‪ .12‬והיינו שהמצב הזה בעצמו של סוכה הוא מצב של גילוי שכינה‪ ,‬ולכן אמר קרא‪ֲ :‬‬ ‫הכוונה של 'ענני כבוד' אבל מסתמא בסוכה אינו לעיכובא‪ ,‬כי כל המציאות זה מצוה!‬ ‫‪ .13‬והמשיך רבינו לבאר‪ :‬ההבדל בין לוחות ראשונות לשניות‪ ,‬היינו דראשונות מעשה ד' לגמרי ואורם גדול מאד‪ ,‬וגם השברים מונחים בארון ואורם נשאר בהם‪ .‬ושניות מעשה משה רבינו איש האלקים‪ ,‬מחציו ולמעלה‬ ‫בחינת אלקים‪ .‬ואולי שתי ידיו הם בחינת שתי הלוחות‪[ ,‬כדמבאר הגר"א ז"ל] והם שייכים לחציו דמעלה‪ ,‬וד' הטוב יכפר וכו'‪[ .‬והיינו שגם לוחות שניות שהם מעשי משה רבינו אינו פשוט כלל‪ ]...‬ומן הסתם שענני הכבוד‬ ‫"אכֵ ן ּכְ ָא ָדם ְּתמּותּון"‪ ,‬וזה בחינת‬ ‫"אנִ י ָא ַמ ְר ִּתי ֱאֹלקים ַא ֶּתם ְּובנֵ י ֶעלְ יֹון ּכֻ ּלְ כֶ ם"‪ ,‬היו בדרגה יותר גבוהה‪ .‬אבל ענני כבוד שחזרו אח"כ עם הסליחה והמשכן‪ ,‬כבר היו במצב של ָ‬ ‫בתחילתם‪ ,‬שהיו במצב של לקראת מתן תורה ֲ‬ ‫ענני כבוד דסוכה דידן‪ .‬וברם‪ ,‬כידוע אנו כופלים שם הוי"ה באמירת שלש עשרה מדות‪ ,‬ומבקשים ה' קודם שיחטא‪ ,‬דעדיין קיים המצב של הגילוי קודם שיחטא‪ ,‬ואם כי הארת פנים זו התרומם מעלינו‪ ,‬אבל אנו זועקים‬ ‫רוממות | עמוד ‪8‬‬ ‫וזו המציאות הקיימת בחג הסוכות אחר ר”ה ויוהכ”פ‪ 16.‬שקודם לכן היינו שקועים‬ ‫בעוונות ובאשפתות‪ ,‬ודלים מן המצוות‪ .‬והלא ביום הכיפורים אנחנו רואים‬ ‫את האשפות‪ ,‬כשכל אחד מתוודה על כל עוונותיו‪ ,‬ואז מגיע “ ֵמ ַא ְׁשּפֹת יָ ִרים”‬ ‫זה הסמל של חסד ד’‪ ,‬ו’צילא‬ ‫דמהימנותא’ ‪ -‬להיות בצל כנפי‬ ‫השכינה‪ .‬ובסוכה כשמתרחקים‬ ‫שמחתינו‬ ‫זמן‬ ‫מועדים‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬שהקב”ה מרים אותנו למעלה להיות בסוכה יחד עם האבות הק’ –‬ ‫מהגשמיות‪ ,‬ויותר קרובים‬ ‫ף בריקמן‬ ‫ה’אושפיזין’‪.‬‬ ‫למעשי ה’‪ ,‬יש עי”ז השראת‬ ‫והוא אחר יוהכ”פ‪ ,‬אחר הכפרה של ‘תבוא אם ותקנח בנה’‪ ,‬שלא מספיק לנו רק‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‘זכות’ אבות‪ ,‬אלא אנו צריכים בחג הסוכות ‪ -‬את האבות הק’ עצמם‪.‬‬ ‫וכאשר אנו ב’צילא דמהימנותא’‪,‬‬ ‫יבה ה"דרכי שמואל" זיע"א‬ ‫ועוד יש בזה‪ ,‬שבאמת אנחנו נתבעים לא רק לעזוב את העוונות‪ ,‬אלא להתעלות‬ ‫חוסים בצל האמת‪ ,‬בזה שייך‬ ‫למעלת האבות‪ ,‬וכמו שאמרו חז”ל (תנדב”א רבה פכ”ה) ‘חייב אדם לומר מתי‬ ‫לומר שמונח כאן באמת הגילוי‬ ‫יגיעו מעשי למעשי אבותי’‪ ,‬והוא חיוב כמו בעל חוב‪ ,‬שחייב לפרוע כל מה שיכול‪.‬‬ ‫“אנִ י ה’ ֱאֹלקיכֶ ם”‪ .‬וכמו שבעת שיש גילוי של כבוד מלכותו אומרים‬ ‫וההכרה של ֲ‬ ‫וידוע מהגר”א שהיכן שכתוב “חייב” זה עד מסירות נפש‪ ...‬והיינו‪ ,‬שקודם כל‬ ‫‘ברוך שם כבוד מלכותו’‪ ,‬הרי שגם כאן בסוכות‪ ,‬הרי זה באמת הגילוי וההכרה‬ ‫מוטל עלינו לזוז מהמקום שבו אנחנו נמצאים‪ ,‬וחייבים אנו להתקדם בכיוון הזה‬ ‫‪12‬‬ ‫“אנִ י ה’ ֱאֹלקיכֶ ם”!‬ ‫הברורה של ֲ‬ ‫של מעשי אבותי‪ ,‬ואח”כ יעזרו לנו משמים‪.‬‬ ‫ה’ לאחר שיחטא‬ ‫אמנם כאמור‪ ,‬רבינו הגר”א ז”ל מבאר כי קביעת זמן הסוכות בחודש תשרי‪,‬‬ ‫צילא דמיהמנותא‬ ‫הוא משום שענני הכבוד שנסתלקו בעשיית העגל‪ ,‬חזרו לאחר המחילה ביום‬ ‫עיקרה של הסוכה “שלנו”‪ ,‬בעודנו בעוה”ז החשוך‪ ,‬היא שמירה מהרע‪ .‬ואנו‬ ‫הכיפורים‪ ,‬ונצטוו על מלאכת המשכן‪ ,‬והתחילו בעשייתו ביום ט”ו‪ ,‬ואז חזרו ענני‬ ‫מתפללים לסוכת עורו של לויתן‪ ,‬שזה יהיה לעתיד לבוא‪ ,‬שאז כבר הכל יהיה‬ ‫הכבוד‪ .‬ויש להתבונן בדברי הגר”א שאין אנו עושים זכר לענני כבוד שנתגלו‬ ‫בגילוי‪ ,‬ולא יהיה צריך שמירה מהרע‪ ,‬וכל ענין הסוכה יהיה רק דבקות בהשי”ת‬ ‫בראשונה‪ ,‬שהרי גם ענני כבוד שבאו לאח”כ כבר אין לנו‪ ,‬ואלא שאנו צריכים‪,‬‬ ‫‪ -‬בצל כנפי השכינה‪.‬‬ ‫ואולי רק ‘שייכים’‪ ,‬לענני הכבוד של אחר החטא‪ ,‬בבחינת ד’ לאחר שיחטא‪,‬‬ ‫ובסוכה שלנו שהוא בתוך ההסתר פנים יש חסד מיוחד‪ ,‬שכל אחד בכל דרגא‬ ‫והם ענני כבוד שאחרי לוחות שניות‪ ,‬כי הראשונות רק שבריהם מונחים בארון‪,‬‬ ‫שהוא‪ ,‬יכול להתקרב ולהתעלות מכל מצב שהוא נמצא‪ ,‬וכל אחד יכול ליכנס‬ ‫‪13‬‬ ‫והשניות זה אשר לנו למורשה‪.‬‬ ‫לתוכה‪ ,‬ולחסות ב’צילא דמיהמנותא’‪ ,‬ועי”ז להתעלות עוד ועוד‪ .‬אכן‪ ,‬בזמן של‬ ‫גילוי פנים כמו שהיה בדור דעה ב’ענני כבוד’‪ ,‬מי שלא היה ראוי היה נפלט‬ ‫תחילת ימי החשבון‬ ‫מהענן‪ ,‬כי אין לו שייכות‪.‬‬ ‫והסוכה דידן‪‘ ,‬צילא דמהימנותא’ וכלשון הגר”א ‘אמונת ישראל שבה משיגין את‬ ‫אמנם ודאי שגם בהסתר פנים המציאות האמיתית היא כמש”כ ב”נפש החיים”‬ ‫ד’ יתברך’‪ ,‬יש בזה מבחינת ענני כבוד לכל חד כאורחיה דיליה‪ .‬וכאמור זה שייך‬ ‫שמי שעובר עבירה רח”ל‪ ,‬אז באותה שעה יש מסביבו במציאות ממש אוירא‬ ‫לסדר הימים המקודשים בירח האיתנים‪ ,‬שמראש השנה הקב”ה מאיר ללבות‬ ‫דגיהנם‪ .‬ומידה טובה מרובה‪ ...‬כמו”כ בעשיית מצוה‪ ,‬יש במציאות ממש אוירא דגן‬ ‫בני ישראל לבחינת “ּולְ ָבבֹו יָ בִ ין וָ ָׁשב וְ ָר ָפא לֹו”‪ ,‬ועל ידי בינה זוכים לתשובה‪,‬‬ ‫עדן מסביב‪ ,‬ואפשר לחוש זאת‪...‬‬ ‫ואם הבנים המטהרת בניה ביום הכיפורים‪ ,‬חופפת בכנפיה בסוכה ד’הימנותא’‪,‬‬ ‫גם אחרי גמר יום הכיפורים וענפיו‪ 14,‬עד הראשון לחשבון עוונות‪ ,‬וכפי שמבאר‬ ‫מעלת הישיבה בסוכה‬ ‫הגר”א דהיינו כפשוטו‪ ,‬דאז נשלם יום הכיפורים לגמרי‪ ,‬ואז שבעה הימים‬ ‫כבר סמוך לתפילה הראשונה בשבת‪ ,‬שהיא כנגד שבת בראשית‪ ,‬אנו מקדימים‬ ‫המנצחים בכלי זיינם כידוע‪.‬‬ ‫‘ופרוס עלינו סוכת שלומך’‪ .‬אין צריך להדגיש כמה רחוק השגתנו בדברים הרמים‬ ‫ושמירה זו היא חסד נורא להאיר לנו בתחילת ימי החשבון‪ ,‬וכעין שצריך שבעה‬ ‫והגבוהים‪ ,‬אבל ניתן לנו להתבונן‪ ...‬בשבת קודש שהקב”ה כביכול מתעלה ויושב‬ ‫‪15‬‬ ‫ימים ל’מיכלא דאסוותא’‪ ,‬כן צריך שבעת ימים למגן ועוז באהל כבודו יתברך שמו‪.‬‬ ‫על כסא כבודו‪ ,‬נמשך הארה מיוחדת שפורס עלינו‪ ,‬ובודאי שככל שמשתייכים‬ ‫ומה נורא להמתבונן לשמור על נפשנו‪ ,‬אחר התשובה והסליחה של יום‬ ‫ונכנסים כביכול בתוך סוכת שלומך‪ ,‬נמצאים באמת בתוך הסוכה כביכול‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬בימי החשבון‪ ,‬כי זה זמן נורא מאד לשמור ולהתעלות תוך השפעת‬ ‫וזה משרשי הענין של חג הסוכות שאנו זוכים להארה מיוחדת המקיף אותנו‬ ‫‘צילא דמהימנותא’‪ ,‬בחינת ענני כבוד‪ ,‬כל אחד כפי אשר יכין לבבו‪ ,‬וכל לבבות‬ ‫וכאילו אנו בתוכו‪ .‬וגם כשיושבים בתוך הסוכה בתוך ‘צילא דמהימנותא’‪ ,‬הן הן‬ ‫דורש ד’‪.‬‬ ‫אותם הדברים‪ ,‬שכמה שיותר משתייכים לסוכת שלומך‪ ,‬נמצאים באמת בתוך‬ ‫אור וקדושת הסוכה! אבל מי שיושב בסוכה כ’מתעסק’ בעלמא‪ ,‬כמובן שמפקיע‬ ‫“לְ הוֹ ׁ ִשיבִ י ִעם נְ ִדיבִ ים”‬ ‫עצמו ממציאות ה’צילא דמהימנותא’‪ ,‬וח”ו כאילו הוא מחוץ‪ ...‬יש בזה גדרים‬ ‫והנה רבינו הגר”א ז”ל (פירוש לשיר השירים ו‪,‬יב) מבאר את הפסוקים שאותם‬ ‫ובחינות בלי גבול‪ ,‬והאדם צריך להיות כמה שפחות בגדר ‘מתעסק’‪ ,‬וככל שיותר‬ ‫ימי ֵמ ָע ָפר ָּדל ֵמ ַא ְׁשּפֹת יָ ִרים ֶא ְביֹון”‪ּ“ָ ,‬דל”‬‫“מ ִק ִ‬ ‫אנו אומרים כל יום מימי החג ‪ְ -‬‬ ‫האדם משתייך ומכין את עצמו‪ ,‬הוא נמצא באמת בתוך האור ממש‪ ,‬בתוספת‬ ‫ו”מ ַא ְׁשּפֹת” היינו שנמצא באשפות‬ ‫היינו מי שהוא דל מן המצוות‪ ,‬והוא בעפר‪ֵ .‬‬ ‫‪18‬‬ ‫הרוח והבינה שמקיף אותנו‪.‬‬ ‫והוא משוקץ בתאוות ח”ו‪“ - ,‬יָ ִרים ֶא ְביֹון”‪ ,‬שאם הוא שואף ורוצה‪ ,‬ותאב לצאת‬ ‫ולהתרומם‪ ,‬אזי הקב”ה מרים אותו‪ .‬ולא רק שמוציא אותו מן הבוץ והטינוף‪,‬‬ ‫קדושת הסוכה‬ ‫יבי ַעּמֹו” ‪ -‬אלו האבות שנקראו נדיבים‪.‬‬ ‫יבים ִעם נְ ִד ֵ‬ ‫יבי ִעם נְ ִד ִ‬ ‫הֹוׁש ִ‬ ‫אלא עד כדי “לְ ִ‬ ‫‘צילא דמהימנותא’‪ ,‬היינו עולם האצילות שהוא נקרא ‘הימנותא’‪ .‬משא”כ כאן‬ ‫ולמדנו שכשאדם שואף ומבקש לצאת מהאשפות‪ ,‬אז הקב”ה מרים אותו עד‬ ‫למעלה למעלה למעלות הגבוהות ביותר‪.‬‬ ‫להשפיע מאני ה' קודם שיחטא‪ ,‬להנהגה היותר תחתונה לאחר שחטא‪ .‬וכן מונח בארון את שברי הלוחות‪ ,‬דעדיין שייך לקבל השפעה עד כמה שאפשר מלוחות הראשונות‪.‬‬ ‫‪ .14‬וכמו שנתבאר לעיל מהגר"א שהימים שאחרי יוה"כ הם יוה"כ במקצת‪.‬‬ ‫‪ .15‬כאן המשיך רבינו לבאר‪ :‬ההבדל בין ההנהגה וההארה של בחינת 'אבא'‪ ,‬להארה של בחינת 'אימא'‪ ,‬כמה שיש אולי להבין בזה כלחלוחית וטיפה מן הים הגדול‪ ,‬ד'אבא' בבחינת קודש וחכמה‪ ,‬המשך בעמוד ‪10‬‬ ‫"מ ַאיִ ן יָ בֹא ֶעזְ ִרי"‪ ,‬וזה‬ ‫"היֵ ׁש ה' ְּב ִק ְר ֵּבנּו ִאם ָאיִ ן"‪ֵ ,‬‬ ‫בחינת נותן ומשפיע‪ ,‬וקשור יותר לדרגה הגבוהה של "ֹלא יְ גֻ ְרָך ָרע"‪ ,‬ושם אין הפגם מגיע‪ ,‬וכדמבאר רבינו הגר"א ז"ל‪ ,‬שזה היה השאלה בדור דעה ֲ‬ ‫הבחינה הגבוהה ביותר דאין השגה בזה‪ ,‬ונקרא "אין"‪.‬‬ ‫אולם בחינת 'אימא' שהלב מבין‪ ,‬וזה כולה רחמים‪ ,‬וחיבת אם המגדלת ונותנת שפע בינה וכו'‪ ,‬ועיין בזה בספר "נפש החיים" הקדוש בכמה מקומות‪ .‬אבל עם הקירבה היתירה שיש בבחינת אם הבנים‪ ,‬מגיע גם‬ ‫"מלֶ ְך ְּב ִמ ְׁש ָּפט יַ ֲע ִמיד ָא ֶרץ"‪ ,‬וזה מתגלה יותר בבחינות התחתונות הקרובות לנו יותר‪.‬‬ ‫טענה ותביעה על הבנים‪ .‬ואם כי זה ודאי רחמים‪ ,‬אבל מתעורר בזה מדת הדין והמשפט‪ ,‬כי ֶ‬ ‫‪ .16‬במקו"א הוסיף רבינו ששמע דבר זה מפי מרן הגר"י סרנא זצ"ל‪.‬‬ ‫הֹוׁש ִיבי ִעם נְ ִד ִיבים"‪ ,‬וזה‬ ‫‪ .17‬ויש להוסיף טעם בדברים‪ ,‬שאחר שתבוא אם ותקנח בנה‪ ,‬האמא שומרת ומסוככת בכנפיה שלא יתלכלך שוב בחטא‪ ,‬וזה השמירה מהרע‪ .‬ובשביל חיזוק השמירה צריך גם את ה"לְ ִ‬ ‫ּמֹוׁשל ַּת ֲעלֶ ה‬ ‫רּוח ַה ֵ‬ ‫"אם ַ‬ ‫נותן את הכח לשמור על הטהרה ולהישמר מן החטא‪ .‬והדברים מבוארים עפ"י מה דמרגלא בפומיה דרבינו להביא מדברי רבינו הגר"א זיע"א (משלי כג‪,‬א) במאמר שלמה המלך (קהלת י‪,‬ד) ִ‬ ‫קֹומָך ַאל ַּתּנַ ח" שפעמים שהאדם נכשל‪ ,‬או גם לתקופה מסוימת‪ ,‬והיצר הרע בא ואומר לו אמנם עשית תשובה אבל כבר לא תוכל להגיע לדרגות גבוהות‪ ,‬ובזה עיקר עבודת היצר שאינו רק בעצם החטא‪,‬‬ ‫ָעלֶ יָך ְמ ְ‬ ‫קֹומָך ַאל ַּתּנַ ח"! שעדיין בכוחך להגיע לדרגות גבוהות ביותר‪ .‬ובזה מובן ענין ה'אושפיזין'‪,‬‬ ‫"מ ְ‬ ‫ּמֹוׁשל" הפילך בחטא‪ ,‬מ"מ ְ‬ ‫"ה ֵ‬‫אלא להוריד את האדם ממדרגתו‪ ,‬וכאן בא שלמה המלך ואומר לו שאפילו שהיצר הרע ַ‬ ‫שאחר טהרת יוהכ"פ יכול לומר האדם‪ :‬אמנם נתכפר לי אבל לא אוכל להגיע למעלות עליונות‪[ ,‬ובמקו"א הזכיר רבינו בשם רבינו הגרי"ז זיע"א שאמר פעם אחת במוצאי יוהכ"פ כי אם לא היה את הבת קול של‬ ‫קֹומָך ַאל ַּתּנַ ח"‪ ,‬הינך שייך לאבות הקדושים‪ ,‬ואתה יכול להגיע למעשיהם‪ ,‬ולהגיע לכל המעלות‪.‬‬ ‫"מ ְ‬ ‫"לך אכול בשמחה לחמך" לא היה שייך לאכול אחרי שעמדנו בוידוי על החטאים שלנו‪ ]...‬וכאן יש את הקריאה של ְ‬ ‫‪ .18‬מן הראוי להביא את ניהוגי רבינו בסוכתו כאשר הוא היה עומד תדיר על ראשינו‪ ,‬מכה על קדקדינו ואומר גדל‪ .‬ועיקר תביעותיו הן מעצמו והן מתלמידיו ואפילו במשאות ציבוריים לאזני הדור כולו‪ ,‬היו‪' ,‬לחיות את‬ ‫החיים האמיתיים' להכניס 'לב' בתורה ובמצוות‪' .‬לחיות' את המצווה‪ ,‬ואת עומק משמעותה‪ .‬וכשהיה תובע 'לחיות' את המצוה היה תובע זאת להדיא‪ ,‬לא לקיים המצווה 'מלמעלה‪ ,‬כחותה על גחלים'‪ ...‬אלא לקיימה‬ ‫עם כל המשמעות הפנימית באמת‪ .‬ולכן כשמדברים על מצוות סוכה‪ ,‬היה מהדר ומדקדק שזה יהיה כבית ממש‪ .‬כשחז"ל אומרים שהחיוב הוא 'תשבו כעין תדורו'‪ ,‬אז החיוב הוא ממש כך! יש חיוב במשנה של 'היו לו‬ ‫כלים נאים ומצעות נאות מעלה אותם לסוכה' אז צריך להשתדל כמה שיותר להשתמש ברהיטים הרגילים שמשתמשים בהם בכל ימות השנה‪ .‬בילדותו היה חוסה בצילו של הגה"צ רבי דוד בהר"ן זיע"א והיה מתבונן‬ ‫בדרכיו ומתחקה אחר מעשיו‪ .‬וסיפר רבנו שאצל רבי דוד בהר"ן הייתה הסוכה כביתו ממש‪ .‬אף היה טורח להעביר מביתו אל הסוכה את ה"קאמוד" ‪ -‬מעין שידת מגירות בימינו שהיה הרהיט החשוב ביותר בבית‪ .‬רבנו‬ ‫היה מקפיד להעביר לסוכה את מיטתו שהיה ישן בה כל ימות השנה‪ ,‬לא מיטת עראי‪ .‬וקישוטי הסוכה אף הם צריכים להיות כמו שמקשטים את הסלון בבית‪ .‬ומשום כך לא הסכים בסוכתו לקישוטים פשוטים מנייר‪,‬‬ ‫אלא היו תלויים בסוכתו תמונות מגדולי ישראל‪ ,‬והיו אלו תמונות ממסוגרות כמו התמונות שאנשים תולים בסלון הבית‪ .‬תלמידו הגאון רבי אליהו ווינר שליט"א מתאר את שמחת החג במחיצתו‪ :‬בחג הסוכות הרגישו‬ ‫כיצד חי הוא את שמחת החג‪ ,‬את היותו ב'צילא דמהימנותא'‪ .‬והיה אפשר לראות היאך תוך כדי הלימוד או האוכל היה מרים מידי פעם עיניו כלפי מעלה ומתבונן‪ .‬וניתן לומר שחי את הרגשת הימים בלי היסח הדעת‬ ‫של רגע אחד‪ ,‬בלי 'נערווין' ובלי התלהבות חיצונית‪ ,‬אלא תמיד מכונס ומרוכז בעצמו‪ .‬ולפעמים היה אפשר לראות אח"כ נכנס לסוכה בכעין ריקוד‪ ,‬כשכולו מלא שמחה והתרגשות‪.‬‬ ‫‪ .19‬יש בנותן טעם להביא את יחסו של רבינו לסוכה כאשר היה רבנו יושב בסוכה ומנצל כל רגע של ישיבה בסוכה‪ ,‬ב'צילא דמהימנותא'‪ .‬ואינו מסוגל לצאת אף לרגע מן הסוכה הקדושה‪ .‬וסבר רבנו שמי שיוצא‬ ‫מהסוכה סתם שלא לצורך הרי הוא מבטל מצוה ויש עליו טענה‪ ,‬הלא ברמב"ם משמע שצריך לעשות את סוכתו קבע‪ ,‬ואם הוא מסתובב בבית שם הרי הוא מבטל מצווה‪ ,‬שהרי הוא מוכיח שאין זה ביתו‪ .‬ורק אם‬ ‫יוצא לצורך ממש‪ ,‬אין זה סתירה שהסוכה היא ביתו‪ .‬וכל כך היה חרד מפני יציאה מחוץ לסוכה‪ ,‬עד שפעם אחד כאשר הגיע לבקרו אחד מגדולי הפוסקים ביקור חג‪ ,‬לאחר שנסתיים הביקור קם רבנו ללוותו ולנהוג‬ ‫בו בכבוד הראוי לו‪ .‬אך כשהגיע לפתח הסוכה ביקש רשות מאותו אדם גדול להשאר בסוכה‪ ,‬היות והוא משתדל שלא לצאת מן הסוכה אם לא בהכרח גמור‪ .‬והיה מספר את מה ששמע מהגאון רבי הירש זקס זצ"ל‬ ‫רוממות | עמוד ‪9‬‬ ‫לדירת קבע‪ ,‬ודוקא באופן זה אנו מצווים לעצור‬ ‫בתוכינו את ימי החג‪.‬‬ ‫שמחתינו‬ ‫זמן‬ ‫רוממות ‪+‬המועדים‬ ‫זה ‘עלמא דשקרא’‪ ,‬וככל שמתנתקים מה’עלמא‬ ‫דשקרא’‪ ,‬זה מציאות של ‘הימנותא’‪ ,‬כל אחד לפי‬ ‫המשך מעמוד ‪9‬‬ ‫והענין בזה שאנו צריכים לעצור בנו את ההשפעה של‬ ‫השגותיו ולפי דרגתו‪.‬‬ ‫ורק אפשר לתת דוגמא בזה‪ ,‬הגמ’ בסוכה (ח‪,‬א) מכשירה סוכת גנב”ך ורקב”ש‪ ,‬והוא ימי החג גם כאשר אנו נמצאים במצבינו הרגיל‪ ,‬ואנו צריכים להמשיך עם מה‬ ‫שעשאה לצל סוכה‪ .‬מבואר דסוכה לצל ולא לשם מצוה הרי זה כשר‪ .‬והקשה הרשב”א שקיבלנו מהחג בחיינו הרגילים‪ ,‬אף לא ההנהגות שנהגנו בזמן החג‪.‬‬ ‫בביצה (ל‪,‬ב) מדוע חל עליה קדושה כל שבעה‪ ,‬וכי מפני שנכנס זה שם ואכל שם פעם וכך בפסח נצטוינו על ענין האמונה‪ ,‬ואנו צריכים לעצור בתוכינו את האמונה‬ ‫אחת‪ ,‬או ישן שם‪ ,‬תחול עליה קדושה כל שבעה‪ ,‬והיא לא נעשית לשם קדושת סוכה‪ .‬גם בחיינו הרגילים כשאין אנו נוהגים מנהגי פסח‪ .‬וכן בסוכות שנצטיונו להכיר‬ ‫ותירץ‪ ,‬דאין הכי נמי‪ ,‬שלא חל קדושת סוכה‪ ,‬ומ”מ מותר לאכול שם כסוכה דעלמא‪ .‬בהכרה ברורה שתכלית חיינו היא העוה”ב ולא העוה”ז‪ ,‬ולכן יוצאים אנו מדירת‬ ‫רואים מזה שבכל סוכה עדיין תלוי איך עושים את זה‪ ...‬ויש בזה דרגות עד אין קץ‪ ,‬קבע לדירת עראי‪ ,‬כי התכלית היא שדוקא בחיינו הרגילים כאשר אנו חוזרים‬ ‫עד ה”שיא”‪ ,‬שבה יש מציאות של סוכה שמגיעים אליה ה’אושפיזין’‪ .‬איש איש כפי לדירת קבע לזכור ולחיות שמטרת חיינו זה העוה”ב‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫דרגתו‪.‬‬ ‫שלמות שמחת התורה‬ ‫ובשני הימים הללו אנו שמחים עם התורה‪ ,‬ואף שיום מתן תורתינו שבשבועות‬ ‫לא נתפרש בתורה‪ ,‬אבל חז”ל תיקנו לומר כן בנוסח התפילה‪ .‬וכמו”כ בשמיני‬ ‫שמיני – עצרת!‬ ‫עצרת הוא יום שמחת תורה‪ .‬והיינו שבשני הימים הללו אנו שמחים עם התורה‬ ‫“ע ֶצ ֶרת ִהיא”‪ ,‬ולשון הרמב”ן עה”ת (ויקרא‬ ‫שמיני עצרת סיום הרגלים‪ ,‬וכדכתיב ֲ‬ ‫רק אחרי שהושרש בנו ענין האמונה בפסח‪ ,‬ורק אחרי שהרגשנו בסוכות כי מטרת‬ ‫כג‪,‬לו) ‘כי שם נעצר הכל’‪.‬‬ ‫החיים שלנו זה העוה”ב ולא העוה”ז‪ ,‬והוא כפרוזדור בלבד‪ ,‬שוב אנו יכולים לקבל‬ ‫ונמצא שיש לנו שני ימי עצרת‪ ,‬עצרת של יום מתן תורתנו‪ ,‬שזה אחרי שבעה‬ ‫‪20‬‬ ‫את התורה ולשמוח עם התורה הקדושה‪.‬‬ ‫ימים בקדושת חג המצות ואחרי שבעה שבועות כימי עולם‪ ,‬ונקרא בלשון חז”ל‬ ‫“ע ֶצ ֶרת ִּת ְהיֶ ה‬ ‫“ע ֶצ ֶרת ִהיא”‪ֲ ,‬‬ ‫‘חג העצרת’‪ .‬ואמנם בשמיני עצרת מפורש הואבתורה ֲ‬ ‫“מ ׁ ְשכֵ נִ י ַא ֲח ֶר ָיך ָּנר ּוצָ ה”‬ ‫ָ‬ ‫ֹלקיָך” עיין רמב”ן שם‬ ‫“ע ֶצ ֶרת לַ ה’ ֱא ֶ‬ ‫לָ כֶ ם “ [ואף שמצינו בתורה בשביעי של פסח ֲ‬ ‫ומובא שרבינו הגר”א שמח ביותר בשמיני עצרת‪ ,‬ואמר שזה עפ”י הסוד‪ 21,‬וזה תכלית‬ ‫דאיננו שוה לעצרת של שמיני]‪ .‬ויש את חג העצרת אחרי שבעת ימי חג הסוכות‪,‬‬ ‫רּוצה”‪ .‬וישראל מתייחדים לבדם עם‬ ‫“מ ְׁשכֵ נִ י ַא ֲח ֶריָך ּנָ ָ‬‫שלימות ההשגה‪ ,‬בבחינת ָ‬ ‫וכמבואר כל זה ברמב”ן שם‪.‬‬ ‫הקב”ה ואין לזר מקום איתם‪ .‬אמנם קודם לכך גומרים ונותנים לאומות העולם‬ ‫והנה בשני ימי העצרת אין מצוות מיוחדות לחובת היום כמו בחג המצות וחג‬ ‫טֹובים וגו’ ַעל ּכֵ ן ֲעלָ מֹות ֲא ֵהבּוָך”‪.‬‬‫יח ְׁש ָמנֶ יָך ִ‬ ‫את חלקם בפרי החג‪ ,‬וזה בבחינת “לְ ֵר ַ‬ ‫הסוכות‪ ,‬אלא כל ענינם עצרת לד’‪ ,‬וזה כל מצוות היום – בה’חג’ עצמו!‬ ‫וכאשר מבאר רבינו הגר”א שיש לאומות העולם איזה שייכות להתורה בבחינת‬ ‫וענין עצרת כאמור ‘כי שם נעצר הכל’‪ ,‬והוא מעין תכלית המועדים‪ .‬וכשם‬ ‫“עלָ מֹות ֲא ֵהבּוָך”‪ .‬ואולי ניתן להאמר‪ ,‬שקיבלו בזה‬ ‫‘ריח’ שזה מגיע לרחוק‪ ,‬ועל כן ֲ‬ ‫שבעצרת של אחרי ימי הפסח והספירה‪ ,‬מקריבים דייקא שתי הלחם מחמץ‪,‬‬ ‫איזה שייכות‪ ,‬על ידי שהקב”ה פתח והלך לבני ישמעאל ועשו שיקבלו את התורה‪,‬‬ ‫ומשום שאחרי הזהירות בשבעת ימי חג המצות מהחמץ והשאור‪ ,‬כבר ראויים‬ ‫והם מאנו‪ ,‬אבל נפתח להם להריח בזה‪ ,‬וקבלו בזה כח הריח אם כי אמנם רק‬ ‫ומזוככים עד שמקריבים דוקא בחמץ‪ ,‬כן אחרי שבעת הימים שאנו חוסים בצל‬ ‫מרחוק‪ .‬וזה בתחילה מסלקים להם על ידי פרי החג‪.‬‬ ‫הסוכה‪ ,‬מגיע יום השמיני חג העצרת שכבר יוצאים מן הסוכה‪ ,‬ונעצרים ‘בכל מקום‬ ‫רּוצה”‪ ,‬שזה בחינת שמיני עצרת‪.‬‬ ‫“מ ְׁשכֵ נִ י ַא ֲח ֶריָך ּנָ ָ‬‫ורק אח”כ מגיע הפסוק ָ‬ ‫“א ֶׁשר‬‫שהוא’ לפני ד’‪ ,‬לקרבת ד’ ביושר לבב‪ ,‬וזה שורש התקון של החטא והקלקול ֲ‬ ‫“מ ְׁשכֵ נִ י‬ ‫והשלימות הגדולה הזאת של היחוד הנורא של ישראל עם הקב”ה‪ ,‬ובחינת ָ‬ ‫ֹלקים ֶאת ָה ָא ָדם יָ ָׁשר וְ ֵה ָּמה ִב ְקׁשּו”‪ ...‬וביום השמיני מתעורר יושר הלב‬ ‫ָע ָׂשה ָה ֱא ִ‬ ‫רּוצה”‪ ,‬זה לא מתגלה לנו כ”כ‪ ...‬והן הן דברי רבינו הגר”א שזה עפ”י הסוד‪.‬‬ ‫ַא ֲח ֶריָך ּנָ ָ‬ ‫לשורש הבריאה בבחינת עצרת לה’‪.‬‬ ‫וכידוע איתן דעת רבינו הקדוש ז”ל‪ ,‬דתמיד הנגלה והסוד תואמים‪ .‬וגם כאן זה‬ ‫בחינה אחת‪ ,‬אבל לא שייך כ”כ לגילוי ממש‪ ,‬שזה שייך יותר להשלימות הגמורה‬ ‫כי שם נעצר הכל‬ ‫של לעתיד לבוא‪ ,‬וזה הכוונה עפ”י הסוד‪ ,‬ואנחנו נכנסים בזה בשמחת התורה‪,‬‬ ‫ועוד מבואר ביותר‪ ,‬כי שני החגים הללו הינם יום הסיום לתקופת החגים שהיו‬ ‫וכמו שאמרו נגילה ונשמחה בו בתורתו‪ ,‬והתורה לנו למורשה‪ ,‬דאין לנו שיור אלא‬ ‫לפניהם‪ ,‬והיינו שמהותם של שני הימים הללו לאצור ולעצור בתוכם את התקופה‬ ‫התורה הזאת‪ .22‬אבל די בזה להמתבונן בקדושת היום כי נורא הוא‪ ,‬וגם שמחת‬ ‫שלפניהם‪.‬‬ ‫התורה תהא באימה ויראה ותעצומות עוז דקדושה‪ 23,‬ועל ידי זה נזכה להזדכך‬ ‫והנה כאשר באים לעצור את התקופה שלפני זה בתוך יום העצרת‪ ,‬אנו עושים‬ ‫“מלְ ָאה ָה ָא ֶרץ ֵּד ָעה ֶאת ה’ ּכַ ַּמיִ ם לַ ּיָ ם ְמכַ ִּסים”‬ ‫ולהטהר‪ .‬והקב”ה יזכנו ויקוים בנו ָ‬ ‫את ההיפך ממה שנצטוינו באותה תקופה‪ ,‬שבפסח אנו אוכלים מצות ואסורים‬ ‫אכי”ר‪.‬‬ ‫באכילת חמץ‪ ,‬וביום השבועות נצטוינו להביא שתי הלחם‪ ,‬ודוקא מחמץ‪ ,‬וכמו”כ‬ ‫בסוכות נצטוינו לשבת בסוכה ואילו ביום השמיני של סוכות אנו חוזרים לבית‪,‬‬ ‫על סבו מרנא ה"חפץ חיים"‪ :‬בסוף ימיו היה חשש שהקור יזיק לו ויחלה אם ישב בסוכה‪ ,‬ולכן ישב כל הזמן בסוכה‪ ,‬אבל לא בירך ברכת לישב בסוכה‪ .‬הנכדים שחששו לשלומו‪ ,‬לא סיפרו לו כלום‪ ,‬והניחו תקרה על‬ ‫גבי הסוכה‪ ,‬והתנהגו עימו כאילו הוא יושב בסוכה‪ ,‬ונזהרו כל הזמן שלא יצטרך לצאת מהסוכה וכו' וכו'‪ ...‬אלא שה"חפץ חיים" הרגיש היטיב מתי הוא יושב בסוכה כשרה ומתי לא‪ ,‬ובסופו של דבר אמר לנכדו‪ :‬הם‬ ‫חושבים שהם יכולים לרמות אותי‪[ ...‬זיי מיינען אז זיי קענען מיר אפ נארען‪ .]...‬ועל קדושת הסוכה מעיד תלמידו חביבו הג"ר אברהם יחיאל אונא שליט"א‪ :‬אירע פעם כאשר גוי היה נצרך להיכנס לסוכת רבינו‪ ,‬אך‬ ‫רבינו ביקש שידאגו בדרכי שלום שלא יכנס‪...‬‬ ‫‪ .20‬רבנו היה מעורר תמיד שבעיקר הדבר יום שמיני עצרת אינו קשור בעיקרו לשמחת תורה‪ .‬אלא מהות "שמיני עצרת" הוא חג הדבקות בקודשא בריך הוא‪ .‬שלאחר שבעה ימי שמחה והסתופפות בצילא‬ ‫דמהימנותא בצילא דקודשא בריך הוא‪ ,‬יחד עם האושפיזין הקדושים‪ ,‬מגיעים למצב של 'קשה עלי פרידתכם' ואנו חפצים להשאר יום אחד נוסף במצב של "חבוקה ודבוקה בך"‪ .‬וזה מהותו של חג שמיני עצרת ‪-‬‬ ‫"חבוקה ודבוקה בך"! ומהי הדרך שלנו להיות במצב של חבוקה ודבוקה בך‪ ,‬איך אנו מבטאים את זה‪ ,‬איך שמחים עם הקב"ה? ‪ -‬הדרך הכי מתאימה לכך‪ ,‬היא לרקוד עם התורה הקדושה ‪ -‬זו האפשרות היחידה‬ ‫לדבקות בהקב"ה! לכן "שמיני עצרת" מסיימים את התורה ושמחים עימה ב"שמחת תורה"! בהזדמנות אחרת אמר רבנו‪ :‬כשיש שמחה אמיתית‪ ,‬אז מגיעים עד לשמחה של 'שמיני עצרת'‪ ,‬שהוא הסיום של כלל החגים‬ ‫והימים טובים‪ .‬וכלל ישראל‪ ,‬שמחים בשמחת התורה‪ ,‬בחג השלימות של שמיני עצרת‪ ,‬כי רק על ידי התורה אנו שייכים לזה‪ ,‬וזה עיקר השמחה 'בו ובתורתו'! וכך אנו נאחזים בחג הקדוש והנורא של 'שמיני עצרת'‪.‬‬ ‫וכל זה על ידי שנתחזק בעמל התורה למעשה‪ .‬ואחרי שבעה ימים ששמחנו בעמל התורה התורה עצמה שמחה בנו ב'שמיני עצרת'‪ .‬בהזדמנות נוספת שח רבנו‪ :‬עד כדי כך גבוה מעלת שמחת תורה‪ ,‬שרבינו ירוחם‬ ‫ממיר זיע"א אמר אחר הריקודים בשמחת תורה‪ :‬איני יודע מה חביב יותר לפני הקב"ה‪ ,‬הבכיות של יום כיפור או הריקודים של שמחת תורה! וידוע מה שכתוב בספר "מעשה רב" אות רל"ג‪' :‬הגאון ז"ל היה שמח מאוד‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬וביותר בשמיני עצרת כי הוא יותר יום שמחה מכל ימי החג על פי הסוד'‪ .‬עוד כתוב שם אות רכ"ב‪' :‬ואדמו"ר ז"ל הלך לפני הס"ת שמח למאד ופניו בוערות כלפיד אש ולא היה אוחז ס"ת בידו אך היה‬ ‫מספק כף אל כף ומרקד ומפזז ומכרכר בכל עוז לפני הס"ת'‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬יום שמיני עצרת לא ניתן לתאור לכל מי שזכה לשהות במחיצת רבינו‪ .‬היה הוא אז בשיא דבקותו באופן שלא ניתן לתאר כלל‪ ,‬כפי שתיאר זאת תלמיד‪" :‬היה זה בבחינת סביביו נשערה מאוד‪ ,‬יראת הרוממות‬ ‫לצד שמחה עצומה"! היה שמח ויראתו הקדושה על פניו‪ ,‬במקום גילה שם תהא רעדה‪ .‬ומאד היה שמח שמחה גדולה בעת ההקפות‪ ,‬והיה רוקד ומפזז ומוחא כף‪ ,‬והיה רוקד לפני אחרים שהחזיקו ספר תורה‪ ...‬ומאד‬ ‫היה מזרז כל העת לאברכים ובחורים לרקוד ביתר שאת וביתר עוז ושלא להתרפות לרגע אחד‪ .‬פניו היו מאירים‪ ,‬וראו איך שההקפות אצלו היא עבודה גדולה וקרבת ה'‪ .‬וכמה פעמים רבנו היה מכבד בחורים מצוינים‬ ‫בזמן ההקפות‪ ,‬לרומם קרנם ולהגביה לבם באהבת התורה‪ ,‬וקנאת סופרים תרבה חכמה‪ .‬ובדרך כלל היה רוקד עם ספר תורה קטן בכל ההקפה הראשונה‪ ,‬ואחר ההקפה הראשונה היה יושב ללמוד‪ ,‬והיו פעמים‬ ‫שכאשר הגיעו להקפה שישית היה קם ממקומו שוב‪ .‬ושנה אחת הבחין בכך בתוך לימודו ממש כאשר כבר כמעט והתחילו את ההקפה‪ ,‬וקפץ מיד ממקומו לקחת ספר תורה‪ ...‬והיו שנים שמרוב דביקותו ושמחתו‬ ‫בתורה הקדושה היה מתקשה להיפרד מהספר תורה‪ ,‬והיה ממשיך לחבוק אותו עוד זמן מה בלימודו‪ ,‬ולומד עשרות דפים ויותר במסכת סוכה‪ ,‬ומעיין גם בטור בית יוסף‪ ,‬לפעמים היה זה במסכת שבת או חולין‪ ,‬וכל‬ ‫אותו הזמן היה שקוע בעיון גדול עם כל החושים כדרכו בקודש‪ .‬כמו כן היו שנים שמפני חולשתו היה הולך לעשות קידוש‪ ,‬והקהל היו עדיין באמצע ההקפות‪ ,‬והיה מקפיד מאד שכולם ימשיכו לרקוד בכל עוז בלא‬ ‫להתרפות‪ ,‬ושלא יגרם חלילה שום רפיון בכבודה של תורה מחמת צאתו‪ .‬ולכן לא הרשה לאף אחד להתלוות אליו‪ ,‬ופעם אחת יצא אחריו אחד ממקורביו שבלאו הכי היה צריך ללכת לקדש לבני ביתו‪ ,‬וניגש אליו‬ ‫לאמירת "א'גוטן יו"ט"‪ ,‬אך רבינו ציווה עליו לחזור תיכף ומיד להיכל הישיבה‪ ,‬ולא הועילו כל ההסברים שהוא יוצא בלאו הכי‪ ,‬שהרי זה הזמן לשמוח עם התורה‪...‬‬ ‫‪ .21‬כתב בתוספת מעשה רב‪ :‬וכן אמר עפ"י סוד יום קדוש ושמחה‪ ,‬שכל ז' ימי החג הקרבנות נגד ע' אומות וע' שרים‪ ,‬אשר לא כן יום שמיני עצרת שהוא דוגמת עולם הבא לעתיד‪ ,‬שלא יתערב זר בשמחתנו‪.‬‬ ‫‪ .22‬היינו שכוונת הגר"א במש"כ שהוא עפ"י הסוד‪ ,‬הוא שכל מציאות היום הוא עפ"י הסוד‪ .‬כי שמונה הוא תמיד למעלה מן הטבע‪ ,‬ובחינת עולם הבא [וכדכתב הגר"א ז"ל על הזמן של קריעת ים סוף ושירת הים‬ ‫"אז" בגימטריא שמונה והוא מדרש שמובא בבעל הטורים]‪ .‬ובכדי להגיע לעומק הדברים ולהגיע ללמעלה מן הטבע צריכים שמונה‪ .‬ושמחת התורה הוא האופן שבו אנו נאחזים‬ ‫"אז יָ ִׁשיר מ ֶֹׁשה"‪ָ ,‬‬ ‫שהיה למעלה מן הטבע‪ָ ,‬‬ ‫רּוצה" קאי על יום זה דשמיני עצרת‪ ,‬ו"נָ גִ ילָ ה וְ נִ ְׂש ְמ ָחה ָּבְך" זה ההנהגה שלנו ביום הזה בשמחת התורה‪ ,‬וכפי שדרשו‬ ‫"מ ְׁשכֵ נִ י ַא ֲח ֶריָך ּנָ ָ‬ ‫ביום הקדוש הזה‪ ,‬שאין לנו שיור רק התורה הזאת‪ ,‬והפסוק עצמו מרמז על כך ָ‬ ‫חז"ל (שה"ש רבה א‪,‬ג) בך בתורתך‪ ,‬בכ"ב אותיות התורה‪.‬‬ ‫‪ .23‬לא שייך לסיים יריעה זו‪ ,‬מבלי להביא את התיאור הנפלא אשר אירע עם תלמיד רבינו ה"ה הגאון רבי אליהו ווינר שליט"א בימי בחרותו‪ .‬רבנו הגדול חפץ לחנך את תלמידו‪ ,‬ולתת לו מושגים בעמל התורה‬ ‫עד היכן הדברים מגיעים‪ .‬לפני שמחת תורה‪ ,‬דיבר עימו בארוכה והסביר לו בפשטות שלא יעלה על הדעת ללכת לישון בליל שמחת תורה‪ ,‬הלא שמיני עצרת הוא תכלית המועדים כולם‪ ,‬ובוודאי שיש לעמול בתורה‬ ‫כל הלילה ולא לחשוב על שינה‪ .‬כך עשה‪ ,‬לאחר עבודת ליל שמחת תורה‪ ,‬הריקודים במשך שעות ארוכות‪ ,‬שהם לבדם סוחטים את הכוחות כליל‪ ,‬ומזקיקים כל אדם מן השורה לשינה הגונה‪ ,‬החל רבנו ללמוד עימו‬ ‫ברציפות כל הלילה בעמל התורה וביגיעה רבה‪ .‬עמוד השחר עלה‪ ,‬אתא יום‪ ,‬ומי יעלה על הדעת לחשוב על כל ענין אחר חוץ מעמל התורה‪ ...‬זמן תפילה הגיע‪ ,‬התלמיד סחוט כליל משמחת ההקפות בלילה ועמל‬ ‫התורה שביום‪ ,‬אך עתה מתחילה עבודת תפילת השחר‪ ,‬ריקודי ההקפות הארוכים‪ ,‬כשרבנו אינו מרפה מריקודים‪ ,‬ומזרז את כולם לרקוד ולשמוח בכל עוז עם התורה הקדושה‪ .‬שמחת תורה‪ ,‬מן הבוקר עד לני השקיעה‬ ‫ריקודים רצופים בלי סוף‪ ,‬עד שנסתיים החג‪ .‬התלמיד היה עייף כליל‪ ,‬מוחו חדל מלחשוב ומלפעול מרוב עייפות‪ .‬רק ציפה לסיום נעילת החג ומיד יפול אין אונים על המיטה‪ .‬נעילת החג מסתיימת‪ ,‬כולם עוברים לפני‬ ‫רבנו להתברך‪ ,‬ורבנו מרמז לתלמידו העייף להשאר עימו‪ .‬כשנשארו שניהם לבדם‪ ...‬אמר לו רבנו‪ :‬לאחר חג כזה מרומם הולכים לישון!? הלא עתה יש להתיישב ללמוד ולעמול בתורה כמה שעות‪ ...‬התלמיד התיישב‬ ‫ליד רבנו ללמוד‪ ,‬לנצל את השפעת החג הגדול ולהשקיע את הכל בתורה‪ .‬למעשה ישב ליד רבנו‪ ,‬אך כבר לא ראה ולא שמע ולא קלט מאומה מרוב עייפות‪ ...‬רבנו לא הירפה לרגע‪ ,‬שש ושמח בעמלה של תורה‬ ‫בעומק העיון עם כל החושים‪ .‬רק לקראת שלש לפנות בוקר‪ ,‬יצא עם התלמיד לטייל מעט ופייסו בדברים‪ ,‬ושלחו להחליף כוחות‪ .‬כך קיבלתי ולמדתי מושגים בעמל התורה ושמחת התורה ‪ -‬מסיים התלמיד לתאר‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪10‬‬ ‫אף סכך פסול הוי ‘אהל’‪ ,‬וא”כ עכ”פ למהר”ם דמתיר‬ ‫הוספה במתרת ולא איכפ”ל דמוסיף בהיתר‪ ,‬א”כ אפשר‬ ‫ענינא‬ ‫דיומא‬ ‫רוממות ‪+‬ההלכה‬ ‫בקשת הנחה על מחיר האתרוג‬ ‫דגם בזה ישתרי להוסיף‪ .‬עד כאן מכתבו‪.‬‬ ‫הרב יעקב ליינר‬ ‫כתב המהרח”ו ז”ל בשער המצוות (פרשת עקב דף‬ ‫בניו לת”ת אינם בכלל הגזירה‪ ,‬כמו הוצאות שבת ויו”ט‬ ‫לז‪ ,‬ב)‪ :‬ובענין הצדקה והמצות‪ ,‬לא היה קמצן כלל‪.‬‬ ‫והגרש”י גלבר שליט”א כתב להשיב‪ :‬אכן הסברא‬ ‫כמבואר בגמ’ (ריש פ”ב דביצה) וענה לי‪ ,‬שבכל זאת‬ ‫גם כשהיה קונה איזה מצוה‪ ,‬כגון תפילין או אתרוג‪ ,‬לא‬ ‫במושכל ראשון היא כהערת המעיר‪ ,‬דתוספת המתרת‬ ‫‪5‬‬ ‫מקובל לבקש‪.‬‬ ‫היה מקפיד לדעת כמה יתן במצוה ההיא‪ ,‬אלא היה פורע‬ ‫אין דינה חמור כלל מאהל עראי‪ ,‬אף מאהל שאינו‬ ‫כל מה שהיו שואלים ממנו בפעם ראשונה‪ ,‬והיה אומר‬ ‫מתיר‪ ,‬וכיון שכן אין לכאורה מקום לחלק בין אם היו‬ ‫הכשר סוכה בשבת‬ ‫למוכר הרי המעות לפניך‪ ,‬קח כל מה שתרצה‪ ,‬וכמו‬ ‫ז”ט סכך ובא להוסיף עליהם‪ ,‬ובין אם הי’ רק טפח אחד‪.‬‬ ‫כתב השו”ע (שטו‪ ,‬א)‪‘ :‬אסור לעשות אהל בשבת ויו”ט‬ ‫שאמרו בזוהר פרשת תרומה”‪.1‬‬ ‫וכנראה סובר הגר”ש זצ”ל דנהי דתוספת היתר שריא אף‬ ‫לר”ת וסייעתו‪ ,‬דתוספת היתר לא אלימא כעשיית אהל‬ ‫אפילו הוא עראי‪ ,‬ודוקא גג‪ ,‬אבל מחיצות מותר‪ ,‬ואין‬ ‫ובספר חרדים (הקדמה עמוד יט) כתב‪‘ :‬שלא יעשה‬ ‫בתחלה‪ ,‬מ”מ יצירת עצם ההיתר חשיבא כבתחלה‪ ,‬ולכן‬ ‫מחיצה אסורה אא”כ נעשית להתיר סוכה או להתיר‬ ‫המצוה בחנם אלא יקנה אותה בשכר שלם‪ ,‬ולא יקפיד‬ ‫אם אין ז”ט סכך כשר ובא להוסיף ולהשלים לז”ט וליצור‬ ‫טלטול’‪.‬‬ ‫כלל כדי להעביר רוח הטומאה כדאיתא בזוהר’‪.‬‬ ‫את עיקר ההיתר של הסוכה‪ ,‬ה”ז נחשב כאהל הנעשה‬ ‫ודנו הפוסקים האם ההיתר של תוספת עראי בשבת‪ ,‬הוא‬ ‫והחיי אדם (כלל סח סעיף טז) כתב‪‘ :‬שלא יעשה מצוה‬ ‫בתחלה‪ ,‬ולכן אף שמצד עצם האהל הרי זו תוספת עראי‬ ‫אף באופן שהתוספת מתירה ישיבה בסוכה‪ ,‬כגון אם נפל‬ ‫בחנם‪ ,‬אלא יקנה אותה בשכר שלם‪ ,‬כמו שכתוב (שמואל‬ ‫על אהל‪ ,‬מ”מ מבחינת ההיתר הנוצר ע”י הסכך שמוסיף‬ ‫חלק מהסכך ונשאר אויר ג’ טפחים הפוסל את הסוכה‬ ‫ב’ כד‪ ,‬כד) ‘ויאמר המלך אל ארונה לא‪ ,‬כי קנו אקנה‬ ‫ה”ז נחשב כאהל הנעשה‪.‬‬ ‫האם מותר ליתן באויר זה שמיכה על מנת שיהיה זה‬ ‫מאותך במחיר‪ ,‬ולא אעלה לה’ אלהי עלות חנם’‪ .‬ובזוהר‬ ‫בגדר סכך פסול שאינו פוסל את הסוכה‪.‬‬ ‫מחמיר מאד בזה’‪.‬‬ ‫זמן ההקפות בליל שמחת תורה‬ ‫ובשמירת שבת כהלכתה (פכ”ד הערה קלד) כתב בשם‬ ‫ובשדי חמד (מערכת מ כלל קצח) כתב‪ :‬אמרו המקובלים‬ ‫מנהג בכמה מהיכלי הישיבות הקדושות בארה”ק לפנות‬ ‫מרן הגרשז”א זצ”ל‪ :‬דשאני סוכה דהתוספת שמכשירה‬ ‫שראוי לאדם שיתן בעד המצוה מה שישאלו ממנו בפעם‬ ‫מיד אחר תפילת ערבית‪ ,‬לאכול סעודת יו”ט תחילה‪,‬‬ ‫מחדשת שם של סוכה‪ ,‬ולכן אסור להוסיף בין בסכך ובין‬ ‫הראשון‪ ,‬ולא ישתדל שיתנו לו בפחות ממה ששאל כדרך‬ ‫ואחר הסעודה מתקבצים ובאים שוב לבית המדרש‪,‬‬ ‫בדפנות וכן בצוה”פ נתחדש שם של פתח‪ ,‬משא”כ בסתם‬ ‫התגרים‪ ,‬וכ”ש שלא יאמר בפיו איני רוצה מצוה זו בכל‬ ‫‪6‬‬ ‫לקיים מנהג ההקפות כדת היום‪.‬‬ ‫מחיצה המתרת העיקר הוא ההפרדה‪ ,‬ולכן גם בטפח סגי‬ ‫כך ממון‪ ,‬והאומר כן הוא בכלל כי דבר ה’ בזה‪ .‬והאר”י‬ ‫וכתב האשל אברהם (בוטשאטש‪ ,‬סימן תרסט)‪ :‬מה‬ ‫ומועיל שפיר גם לענין הפרדה מס”ת‪.‬‬ ‫כשקנה אתרוג או שאר מצות היה נותן מה שרצה המוכר‬ ‫שהיו נוהגים החבורות לעשות סעודות בליל שמחת‬ ‫אולם דעת רבינו ה”דרכי שמואל” זצ”ל (ארחות שבת ח”א‬ ‫בפעם הראשון‪ ,‬ולפעמים היה מניח סך רב ואמר למוכר‬ ‫תורה הקדוש קודם מעריב‪ ,‬היה על זה צד זכות‪ ,‬כי כיון‬ ‫עמוד שיד הערה מז) דנראה שלדעת מהר”מ שיש היתר‬ ‫‪2‬‬ ‫קח לך מה שתחפוץ ותן לי זה המצוה‪.‬‬ ‫דמדכרי אהדדי לילך לבית הכנסת הקדוש להתפלל‬ ‫להוסיף על מחיצה המתרת‪ ,‬ופסק הרמ”א כוותיה‪ ,‬ה”נ‬ ‫ובפירוש אור החמה על הזוה”ק (פרשת תרומה דף קסא‪,‬‬ ‫ברבוי השמחה כנהוג‪ ,‬אין מצד קודם התפילה‪ .‬וקידוש‬ ‫דמותר להוסיף על הסכך תוספת עראי ולהתיר הסוכה‬ ‫ב) הביא מה שפירש בזה רבי אברהם גאלנטי ז”ל תלמיד‬ ‫היה אחד עושה ומוציא את כולם ידי חובתם‪ ,‬ואח”כ‬ ‫עכ”ד‪.‬‬ ‫הרמ”ק ז”ל ע”ד הזוהר הנ”ל‪‘ :‬מכאן יש סמך לקצת‬ ‫בביתם היו עושים קידוש כדי להוציא הנשים ובני ביתם‬ ‫ועוד אמר רבינו זצ”ל (ארחות שבת פ”ט הערה סה)‬ ‫אנשים ראיתי אומרים לבעל האתרוגים כשהיו קונים את‬ ‫ידי חובתם כי נשים חייבות בקידוש מהתורה הקדושה‪.‬‬ ‫ע”ד הפמ”ג שהקשה על המהר”ם מלשונות תוס’ והר”ן‬ ‫האתרוג‪ ,‬דע שכל מה שתשאל אתן לך‪ ,‬לכך לא תשאל‬ ‫ומ”מ הוא על צד היותר טוב מה שנתבטל מנהג זה‪ ,‬כי‬ ‫דמשמע שכל תוספת הנצרכת להיתר חשיבא מחיצה‬ ‫‪3‬‬ ‫יותר מדאי’‪.‬‬ ‫אין לברך למי שיצא כדי שיוציא אחרים ידי חובתם‪ ,‬כי‬ ‫המתרת ואסורה‪ ,‬וא”כ גם אם יש טפח מבעו”י סו”ס אין‬ ‫ומרן בעל הקהילות יעקב בקריינא דאיגרתא (ח”א טו)‬ ‫אם בדרך סופר מברך ובור יוצא‪ ,‬ויש הרבה שיכולות‬ ‫די בהך טפח כדי להתיר ובעינן גם את שאר המחיצה‪,‬‬ ‫כתב‪ :‬בדבר שהישיבה מבקשת סכום רב‪ ,‬אם רשאים‬ ‫לקרות בסידורים ואם כן כיון שיכולות לברך לעצמם אין‬ ‫וא”כ יאסר מדרבנן‪ .‬ואמר רבינו זצ”ל דאכן נראה שנידון‬ ‫לדון להוריד המחיר‪ ,‬מכיון שאחז”ל שהוצאת בניו לת”ת‬ ‫נכון למי שיצא כבר שיברך להוציאן‪ .‬וכו’‪ ,‬ואכשיר דרי‬ ‫זה תלוי במחלוקת הראשונים‪ ,‬דמדברי ר”ת בספר הישר‬ ‫מחזירין כמה שיוציא‪ .‬הנה העולם נוהגין לדון ולהוריד‬ ‫במה שנתבטל מנהג זה כעת‪ ,‬ושמחים לשם שמים בלי‬ ‫שהוא מרא דהאי הלכתא משמע להדיא דכל תוספת‬ ‫עד כמה שאפשר‪ .‬נראה הטעם הוא‪ ,‬דרק מה שהוא‬ ‫שכרות וכל אחד ואחד שמח בסעודתו בביתו‪.‬‬ ‫המתרת אסורה‪ ,‬וכן משמע בתוס’ וברא”ש ובר”ן‪ ,‬אבל‬ ‫מוכרח לשלם בשביל ת”ת זה לא מהקצוב מר”ה לר”ה‪,‬‬ ‫וכתב במשמרת שלום (פרלוב‪ ,‬סימן מז‪ ,‬ב) בליל שמחת‬ ‫מהר”ם ואו”ז וראבי”ה נוקטים דלא כל תוספת המתרת‬ ‫אבל למשל אם יכול להשיג בזול מלמד זה‪ ,‬והוא מצד‬ ‫תורה‪ ,‬נכון לעשות סדר הקפות וקריאת התורה תיכף‬ ‫אסורה‪ ,‬אלא רק בזמן שאותה תוספת היא דופן שלימה‬ ‫נדיבות או רחמנות רוצה לההנות את המלמד וקוצב לו‬ ‫אחר תפילת ערבית בהתחלת הלילה ולקדש אח”כ‪.‬‬ ‫כדופן שלישית דסוכה אז יש איסור כשהיא מתרת‪ ,‬אבל‬ ‫סכום גדול‪ ,‬אין זה היתרון בגדר הוצאת ת”ת‪ ,‬רק מתנה‬ ‫דזריזין מקדימין למצוות‪ ,‬כי עניין ההקפות הוא עניין‬ ‫אם נעשה טפח מבעו”י והוא בא רק להוסיף על הטפח‬ ‫בעלמא‪ .‬וה”נ כשיודע שיכול להוריד המחיר והוא מסכים‬ ‫גדול ונפלא‪ .‬גם שלא ישתכרו ח”ו קודם ההקפות‪ ,‬וגם‬ ‫ה”ז מותר‪ ,‬כיון שאינו עוד דופן שלימה המתרת‪ ,‬והרמ”א‬ ‫תיכף למה שדורשים‪ ,‬אין זה אלא כנתינת מתנה יותר על‬ ‫הוא מניעה לשמחת יו”ט‪ ,‬כי נתאחר סעודת יו”ט עד אחר‬ ‫פוסק כמהר”מ וסיעתו‪.‬‬ ‫מה שנדרש לצורך ת”ת‪ ,‬ועל כיו”ב לא הובטח שיחזירו לו‪.‬‬ ‫חצות לילה‪ .‬ובמקום שנהגו לקדש קודם ההקפות יזהרו‬ ‫וכתב הגר”מ גוטסגנדה שליט”א בקונטרס דרכי ספרתי‬ ‫ואמנם כתוב בספה”ק בשם האריז”ל שלא ישתדל להוריד‬ ‫מאוד מאוד שלא ישתכרו ח”ו ולזרז את עצמם לסדר‬ ‫(שבת עמוד קה) מכתב להגרש”י גלבר שליט”א‪ :‬בספר‬ ‫הסכום היכא שקונה דבר מצוה כאתרוג ומצה כו’‪ .‬אבל‬ ‫‪7‬‬ ‫ההקפות בכל האפשרי‪.‬‬ ‫ארחות שבת (פ”ט הע’ מז) כתב בשם בעל ה’דרכי שמואל’‬ ‫זהו ענין של מדת חסידות‪ ,‬ולא מדינא כלל‪ .‬וגם כי הכא‬ ‫ובארחות רבינו (ח”א עמוד שעט) כתב‪ :‬בליל שמחת תורה‬ ‫ז”ל‪ ,‬דאף לענין תוספת עראי בסכך‪ ,‬פשיטא ליה להתיר‬ ‫כיון שמתחילה קבעו מחיר גבוה בשביל שיהא יכולים‬ ‫הכינו קידוש אצל מרן החזו”א זצ”ל‪ ,‬ולאחר תפלת ערבית‬ ‫עכ”פ לדברי מהר”ם‪ .‬ובדאיכא סכך כשיעור סוכה‬ ‫להוריד‪ ,‬נראה שעיקר המחיר הוא כפי מה שרוצים בסוף‪,‬‬ ‫נכנסו המתפללים לחדר מרן‪ ,‬קידשו ואכלו מזונות‬ ‫מבעו”י‪ ,‬מתיר להוסיף אף להאוסרים תוספת במחיצה‬ ‫והמחיר שאומרים מתחילה אינו מחיר כלל‪ ,‬אלא פטומי‬ ‫ושמחו‪ ,‬ואח”כ נכנסו לביהמ”ד להקפות‪.‬‬ ‫המתרת‪( ,‬ע”ש הערה סה)‪.‬‬ ‫מילי‪ ,‬ואין כאן אפילו מדת חסידות שע”פ קבלה ליתן מה‬ ‫ובהליכות שלמה (פי”ב הערה ל”ד) כתב‪ :‬מרן הגרשז”א‬ ‫ולכאורה בסכך ‪ -‬דהוי אהל בגג ‪ -‬לכו”ע א”צ לזה‪,‬‬ ‫שדורשין מתחילה‪ ,‬כיון שבאמת אינם מתכוונים מתחילה‬ ‫זצ”ל לא הסכים שיקדשו בני הישיבה על מיני מזונות‬ ‫דלדבריו דפשיטא ליה דלכו”ע ליכא איסור בתוספת‬ ‫‪4‬‬ ‫כלל לזה המחיר‪.‬‬ ‫בליל שמחת תורה לפני ההקפות‪ ,‬בכדי שיוכלו להאריך‬ ‫המתרת [היכא דעכ”פ היה שיעור המתיר בתחלה]‪ ,‬אף‬ ‫והרה”ג רבי אליהו נח ציטרנבוים שליט”א (קונטרס זכרון‬ ‫ברקודים אח”כ‪ .‬ועמד על כך בתוקף שלא לשנות מן‬ ‫דמ”מ מוסיף בהיתר‪ ,‬א”כ הא בגג דבלא”ה לעולם איכא‬ ‫שמואל עמוד נה) כתב‪ :‬לפני כמה שנים בעשרת ימי‬ ‫הנהוג לקדש בלילה בזמן הסעודה דוקא‪ .‬ולא הסכים ג”כ‬ ‫שם אהל אף באינה מתרת‪ ,‬תיסגי לכו”ע בהיה טפח‬ ‫תשובה קניתי אתרוג יקר מזן חזו”א‪ ,‬מפרדס מפורסם‬ ‫שיערכו הסעודה ורק אח”כ ההקפות‪ ,‬כי אין לשנות מן‬ ‫מבעו”י‪ ,‬ושפיר ההוספה מותרת לכו”ע‪ ,‬וכן אף בהיה‬ ‫מאד הידוע בנאמנותו עשרות שנים‪ ,‬ובלילה נכנסתי‬ ‫המנהג וצורת השמחה שנהגו‪.‬‬ ‫הטפח מסכך פסול‪[ ,‬ע”ש סוף הערה סה]‪ ,‬דהא לכאורה‬ ‫לרבינו מרן ראש הישיבה ה”דרכי שמואל” זצ”ל להראות לו‬ ‫ובספר בלבת אש (ח”א עמוד רצז) כתב‪‘ :‬לא היה ניחא‬ ‫מחיצה המתרת לא חמירא טפי מאהל דגג דהוי אהל אף‬ ‫את האתרוג ומאד נהנה‪ .‬שאלתי את רבינו שכידוע בשם‬ ‫לרבינו ה”דרכי שמואל” זצ”ל מה שנהגו בכמה מקומות‬ ‫באינה מתרת‪[ .‬ואמנם מצינו להמג”א (שטו‪ ,‬סו) דמתרת‬ ‫הזוהר שיש ענין להרבות במחיר עבור מצוה‪ ,‬האם טוב‬ ‫לקדש ולסעוד בליל החג קודם ההקפות‪ ,‬והיה אומר‬ ‫חמירא לענין דל”מ בה התירא דחוט ומשיחה‪ ,‬ובתו”ש‬ ‫עשיתי שבקשתי הנחה‪ .‬ורבינו ענה לי כמדומה שנכון‬ ‫שמלבד שהרי זה משנה ממנהג ישראל‪ ,‬אין זו כבודה‬ ‫שם תמה דלא חמירא מאהל עראי בגג ע”ש‪ ,‬וצ”ע]‪.‬‬ ‫שיש ענין וכו’‪ ,‬אולם היום נהגו לבקש הנחה כמו שעושים‬ ‫של תורה’‪.‬‬ ‫ורק אי נימא דלהאוסרים אסור להוסיף במחיצה מתרת אף‬ ‫השתדלות בשאר דברים‪ .‬והוספתי וסיפרתי לו שעשו לי‬ ‫ויש לציין שלגבי ההפקות ביום שמחת תורה‪ ,‬כתב‬ ‫בהי’ שיעור המתיר מתחלה‪[ ,‬ודלא כדפשיטא להגרש”א‬ ‫הנחה של עשרים שקלים‪ ,‬ומיד ששמע זה רבינו ז”ל ממש‬ ‫בשו”ת אגרות משה (או”ח ח”ג סימן צט)‪‘ :‬הקפות בש”ת‬ ‫זצ”ל עצמו שם כנ”ל]‪ ,‬ומשום דמ”מ כל הוספה והוספה‬ ‫נזדעזע‪ ,‬ואמר לי זה בזיון מה שעשו לך‪ ,‬או שעושים‬ ‫כיון שהוא משום שמחה‪ ,‬כדאיתא ברמ”א (סימן תרסט)‬ ‫הוי כמתחלה‪[ ,‬ול”ה כמו להשתמש בריוח לחוד]‪ ,‬א”כ‬ ‫הנחה או שלא‪ ,‬אבל כזה סכום קטן של הנחה זה ממש‬ ‫שמצותו כל היום בין משום שמחת היו”ט בין משום‬ ‫ודאי דל”מ אף בגג בהיה טפח מבעו”י‪ ,‬דמ”מ התוספת‬ ‫עוולה‪ .‬והוסיף רבינו והורה לי‪‘ :‬לך עכשיו ותחזיר לו את‬ ‫שמחת התורה‪ ,‬לא שייך לדחותו בשביל תדירות המוסף‪.‬‬ ‫המתרת הויא כמתחלה‪ ,‬ורק למהר”ם עכ”פ יש להתיר‪.‬‬ ‫העשרים שקל’‪ .‬וכשאמרתי לו שהוא גר בעיר ועכשיו‬ ‫ואדרבה הא עושין הקפות במקומותינו גם בערבית‪ ,‬וגם‬ ‫ואמנם ע”ש דפשיטא ליה להגרש”א זצ”ל דבהיה הטפח‬ ‫לילה וכו’‪ ,‬רק שאני יכול לשלוח את פלוני שהוא מכיר‬ ‫בלא זה מסתבר שהשמחה בהתורה יהיה בשעה שרוצין‬ ‫מסכ”פ‪ ,‬אסור להוסיף אף למהר”ם‪ ,‬כיון דהסכך פסול ל”ה‬ ‫את המוכר‪ ,‬אמר לי תתקשר אליו מיד עכשיו ותשיב לו‪,‬‬ ‫לגמור קריאת התורה מלפניה ומלאחריה‪ ,‬ולא שייך‬ ‫כלל כחלק מההיתר של הסכך שמוסיף עליו ע”ש‪[ ,‬וגרע‬ ‫ואח”כ שפגש אותי באותו לילה בסליחות‪ ,‬שאל אותי אם‬ ‫לדחות עד אחר המוסף שכבר גמרו הקריאה’‪ .‬והמנהג‬ ‫מטפח התלוי בכלונס כנגד הספרים‪ ,‬דנקטי’ דמהני אף‬ ‫החזרתי לו‪...‬‬ ‫בישיבת ‘מעלות התורה’ של רבינו זצ”ל‪ ,‬לקדש לאחר‬ ‫דמ”מ לא הועיל מבעו”י להיתר‪ ,‬כיון דמ”מ היתה התחלת‬ ‫והוסיף לי הגרא”נ שליט”א בזה‪ :‬פעם שאלתי את רבינו‬ ‫תפילת שחרית על מזונות‪ ,‬ולאחר מכן ההקפות‪.‬‬ ‫המחיצה מבעו”י]‪ .‬אמנם להנ”ל יל”ע דסו”ס באהל דגג‪,‬‬ ‫ז”ל שאחד הישיבות של בני נ”י מבקשים שכר לימוד‬ ‫חודשי וכו’‪ ,‬האם אפשר לבקש הנחה‪ ,‬היות והוצאות‬ ‫‪ .5‬כתב הגרי”מ אלקובי שליט”א בשו”ת שמן למאור (ח”ד סימן כח) דבפירוש אמת ליעקב על הזוהר להר”י מראג’י‬ ‫‪ .1‬כתב החיד"א בלב דוד (פרק יד‪ ,‬ק)‪ :‬כתב בזוהר הקדוש (תרומה דף קכח‪ ,‬א) דבעי למעבד מצוה באגר שלים‪ .‬ולא‬ ‫זלה”ה (זוהר תרומה עמוד כא) כתב לחלק בין מצוות תלמוד תורה ששם יכול לזכות בה בחינם‪ ,‬וכנאמר בפסוק ‘ולכו‬ ‫יעשה המצוה חנם‪ ,‬אלא יקנה המצוה בשכר שלם‪ ,‬להעביר רוח הטומאה‪ ,‬וכמ"ש אדונינו דהע"ה לארונה לא כי קנו אקנה‬ ‫שברו בלא כסף’ וג’‪ ,‬לבין שאר המצוות שצריך לקנותם בממון‪ ,‬שמצוות תלמוד תורה מתקנת בפנימיות העולמות‬ ‫מאותך במחיר ולא אעלה לה' אלהי עלות חנם‪ .‬ויעוין בשו"ת חוות יאיר (סימן רלב) דכתב‪ :‬נכון להיזהר ליקח מממונו‬ ‫שהרי היא מצוה שבדיבור‪ ,‬ושם אין חשש כלל של אחיזת החיצונים‪ ,‬ולכן יכול לזכות בה בחינם‪ ,‬כי אין שם ‘חינם’ בזה‪.‬‬ ‫יין לקידוש ולד' כוסות בפסח וקמח למצה‪ ,‬וכל כה"ג‪ ,‬אף על פי דזה שנשלח לו לדורון עדיף וטוב יותר‪ ,‬מ"מ טפי הידור‬ ‫לעומת זה בצד הרע היכול לינוק ולהתאחז משום שאין להם אחיזה שם‪ .‬לעומת זאת מצוות מעשיות שהם מתקנים‬ ‫ודקדוק מצוה הוי אם קונה הדבר מכיסו דלא הוי מסיטרא דחנם‪ ,‬ואף דמסתברא מלתא‪ ,‬יש לנו עוד ראיה מהזוהר‪.‬‬ ‫בחיצוניות העולמות‪ ,‬ששם יש חשש אחיזה לחיצונים‪ ,‬אזי יש קפידא לקנותם בממון כדי לסלקם משם שלא יתאחזו‬ ‫‪ .2‬כתב בשו”ת תשובה מאהבה (ח”א סימן א) כתב על רבו הנודע ביהודה‪ :‬היה תמיד מהדר מן המהדרין אחר אתרוג‬ ‫ולא ינקו משפע הקדושה‪.‬‬ ‫המהודר בכל מיני הידור‪ ,‬וכסף וזהב לא היה נחשב בעיניו מאומה‪ ,‬אף שהאתרוג היה בתכלית היוקר‪.‬‬ ‫‪ .6‬הגר"ש קלוגר זצ"ל בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סימן שעה) כתב על המנהג בשמחת תורה ליל ערבית‪ ,‬לאכול‬ ‫‪ .3‬יעוין בשפת אמת (סוכה דף מא‪ ,‬ב ד”ה בגמ’ להודיעך) על הגמ’ שם דר”ג קנה לולב באלף זוז‪ .‬דדן בזה מצד מה‬ ‫קודם קידוש‪' :‬לא יפה עושין הן האוכלים בלי קידוש‪ ,‬הן המקדשים להוציא אחרים אם אין אוכלין שם מה דראוי להיות‬ ‫שמצינו בגדולים שנתנו בעבור המצוה ככל מה שביקש המוכר‪ ,‬ור”ג נתן מעצמו זה הסכום‪ ,‬יעו”ש‪.‬‬ ‫נחשב סעודה‪ .‬ואין לנו להמליץ עבורם כמו על שאר מנהגי ש"ת‪ ,‬כגון הבערת פולוואר‪ ,‬אלא מה שאחז"ל‪ ,‬דגדולה עברה‬ ‫‪ .4‬ויש שהוסיפו בזה‪ ,‬דמן הסתם אצל האריז’’ל המוכרים היו הגונים‪[ ,‬ומן הסתם גם היו מפחדים לגבות מה שלא מגיע‬ ‫לשמה אם מכוונין לש"ש לשמחה של מצוה וכבוד התורה'‪.‬‬ ‫להם מהאר”י] ודלא כתופעה המצויה כיום‪ ,‬שדורשים מחירים שיש בהם הונאה‪ ,‬ואפילו באתרוג יש הונאה כשהמחיר‬ ‫‪ .7‬והוסיף שם‪ :‬ענין ההקפות‪ ,‬הפוסקים לא כתבו רק על ליל השני‪ ,‬ובו מסיימים ומתחילין התורה‪ ,‬יעו”ש‪.‬‬ ‫מוגזם מדאי‪ ,‬ואדרבה בחפצי מצוות דוקא מצאנו שחז”ל דאגו שהיו מצויים לכולם בנקל ועשו בהם תקנות‪ .‬ובודאי לאחר‬ ‫שהמוכרים יודעים את דברי האר”י‪...‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪11‬‬ ‫פנינים‬ ‫הלב ביניהם‪ ,‬שאל אחי את הרב‪‘ ,‬איך לומד הרב’? הרב‬ ‫שמע את השאלה‪ ,‬נתלהט מאוד ואמר‪‘ ,‬וואס הייסט ווי‬ ‫ועובדות‬ ‫מרבותינו‬ ‫רוממות ‪+‬המעשים‬ ‫השמחה בעסק ושקידת התורה‬ ‫מ’לערנט’?‪ ...‬כלומר‪ ,‬מה השאלה איך מצליחים בלימוד?‬ ‫הרב יודל צ'צ'יק‬ ‫והחרדה מביטולה‬ ‫לומדים הרבה‪ ,‬בכמויות גדולות וחוזרים בלי סוף ובלי‬ ‫ברשות כל הקהל הקדוש הזה‪ ,‬ברשות המרא דאתרא‬ ‫שיעור‪ ...‬עכ”ד‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬גם בדבריו שאמר הרב בעל‬ ‫הספד הגאון רבי שמואל צ'צ'יק שליט"א‬ ‫[‪-‬רבי יהודה] שליט”א‪ .‬בראש ובראשונה הננו מברכים‬ ‫פה‪ ,‬יצאו מפיו דברים אלו‪ ,‬אשר משקפים את גודל‬ ‫אותו בזכות אבותיו של הרב [‪-‬רבי אהרן] זצ”ל ואבות‬ ‫אהבתו וחשקתו לתורה הקדושה‪.‬‬ ‫על הגאון הגדול רבי אהרן פישר זצוק"ל (ח"א)‬ ‫אבותיו ‪ -‬שזכות זקנו בעל ה”אבן ישראל” זצ”ל וזכות‬ ‫בהזדמנות זו‪ ,‬אני רוצה למלאות שליחות אשר כבר‬ ‫בן מרן הראב"ד בעל "אבן ישראל" זיע"א‬ ‫זקנו בעל “מאורות נתן” זצ”ל‪ ,‬וכל השושילתא של‬ ‫לפני זמן רב בקשו ממני לעשות‪ ,‬עבור דודו של הרב‬ ‫משפחת מינצברג לדורותיהם שהיו רבנים גדולים‪,‬‬ ‫שיבדלחט”א‪ ,‬הלא הוא חבר הבד”ץ‪ ,‬הגאון ר’ יהודה‬ ‫זכות כולם יגן עליו‪ ,‬ויעמדו לזכותו שיוכל להמשיך‬ ‫שליט”א‪ .‬וזה הדבר‪ .‬אחי היה מאוד דבוק למורנו הרה”צ‬ ‫חשקת התורה‬ ‫את ההנהגה‪ ,‬ויתרבה על ידו כבוד שמים ויתקיים בו‬ ‫ר’ עמרם בלוי זצ”ל בחיי חיותו‪ 2,‬וגם לאחר הסתלקותו‪,‬‬ ‫גם סיפר‪ ,‬כי פעם קרה קצר חשמלי‪ ,‬ובדרך כלל במקרה‬ ‫ברכת יעקב אבינו (בראשית מט‪ ,‬ח)‪‘ ,‬יהודה אתה יודוך‬ ‫היה נוסע הרבה לציונו הקדוש להתפלל שם [הוא‬ ‫כזה יש אנשים שבתוככי לבם מודים ליצר הרע על‬ ‫אחיך’ וגו’ ‘עד כי יבא שילה’ (שם י) במהרה בימינו‪ ,‬ואני‬ ‫אמר לי פעם‪ ,‬שהוא רואה ישועות עבור כל השמות‬ ‫“שירות” ניתוק החשמל‪ - ...‬אשר “מצדיק” כביכול‬ ‫תפילה שיהיו נא אמרנו לרצון לפני אדון כל‪.‬‬ ‫שהוא מזכיר שם]‪ .‬פעם‪ ,‬בדרך חזרתו מ’הר המנוחות’‬ ‫את ביטול התורה‪ ,‬אבל הרב אהרן פישר ‘רוח אחרת‬ ‫בילדותי‪ ,‬היינו גרים בסמיכות לרב [‪-‬ר’ אהרן] זצ”ל ‪-‬‬ ‫באוטובוס‪ ,‬הוא פגש באוטובוס את חבר הבד”צ‪ ,‬הגאון‬ ‫היתה עמו’‪ ...‬הוא הדליק מיד נר‪ ,‬להאיר את החשיכה‬ ‫גרנו בשכנות משך חמש עשרה שנה‪ .‬אנו גרנו ברחוב‬ ‫ר’ יהודה שליט”א‪ ,‬אשר גם הוא חזר מ’הר המנוחות’‪.‬‬ ‫וגם לשרוף את היצר הרע בשריפה כראוי לו‪ ,‬והמשיך‬ ‫רלב”ח‪ ,‬והרב זצ”ל [‪-‬ר’ אהרן]‪ ,‬היה גר בתחילת רחוב‬ ‫שאלו אחי‪‘ ,‬ר’ יודל‪ ,‬וואס טוט איר אין “הר המנוחות”?‪’...‬‬ ‫בלימודו אל מול הנרות‪ .‬חשבתי‪ ,‬כי אותו נר מצוה‬ ‫שרעבי‪ .‬אני עוד זוכר אותו בילדותי‪ ,‬זה היה עוד‬ ‫[‪-‬מה אתם עושים ב”הר המנוחות”?]‪ .‬אמר לו‪ ,‬כי בהיות‬ ‫ותורה אור‪ ,‬זיכה את הרב למה שאמרו חז”ל במסכת‬ ‫בתקופה כאשר אבי זצ”ל היה לומד ב”עץ חיים” ואני‬ ‫שהיום הוא ערב ראש חודש‪ ,‬נסעתי לציון אבי‪ ,‬בעל‬ ‫סוטה (כא‪ ,‬א)‪‘ ,‬הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולה’‪,‬‬ ‫זוכר‪ ,‬כי בכל ראש חודש הוא היה מביא את המילגה‪.‬‬ ‫“אבן ישראל”‪ .‬בתקופה ההיא‪ ,‬היה אחי שבור מאוד‬ ‫שואלת הגמ’ בהמשך ‘מאי פרשת דרכים’? משיבה‬ ‫תמיד הוא היה דופק על דלת ביתנו‪ ,‬כאשר בידו שתי‬ ‫ממצב בריאותו ‪ -‬אשר סבל בעשרים שנותיו האחרונות‪,‬‬ ‫הגמרא ‘זה תלמיד חכם ויום מיתה’‪ ,‬ומפרש רש”י‪‘ ,‬ויום‬ ‫מעטפות‪ .‬והיה אומר‪‘ ,‬מעטפה אחת עבורכם‪ ,‬והשנייה‬ ‫והחבר הבד”ץ שליט”א‪ ,‬אמר לו ווארט בשם רבנו מרן‬ ‫המיתה‪ ,‬והוא תלמיד חכם ביום מותו וידע שלא פירש‬ ‫עבור אלמנתו של ר’ יוד’ל‪ 1’...‬ואבי זכרונו לברכה היה‬ ‫הגאון הקדוש רבי דוד יונגרייז זצוק”ל‪ ,‬ואמר לי אחי‪,‬‬ ‫לפרוק מעליו עול תורה’‪ .‬עכ”ל‪ .‬הדברים האלו התקיימו‬ ‫מיד משגר את הכסף לאלמנה‪ ,‬על ידי שליח‪ ,‬או שהלך‬ ‫בזמנו‪ ,‬כי ווארט זה חיזק אותו מאד בשעת צערו ושלחני‬ ‫במלואם בר’ אהרן זצ”ל‪ ,‬שמעולם לא פרק מעליו עול‬ ‫מיד הוא בעצמו להביא לה את המעטפה עם הכסף‪,‬‬ ‫לומר ‘איישר כח’‪ ,‬להגאון שליט”א ועד היום לא עשיתי‬ ‫תורה‪ ,‬אלא המשיך בלימודו בכל מצב וזמן‪.‬‬ ‫כדי שלא לעכב את נתינת המלגה ולהקדים שמחתה‬ ‫את שליחותו‪ ,‬לכן‪ ,‬בהזדמנות זאת‪ ,‬הנני למסור את דבר‬ ‫דבר זה‪ ,‬הוא קנה וירש מאביו הגדול‪ .‬שמעתי פעם‬ ‫בקבלתה‪[ .‬וכן היה אבי זצ”ל נוהג‪ ,‬לא לעכב בידו את‬ ‫ה’איישר כח’ של אחי זכרונו לברכה‪ ,‬ליבדלחט”א הגאון‬ ‫מאבי זצ”ל‪ ,‬כאשר דיבר אודות ה”חתם סופר” זי”ע‪,‬‬ ‫ה”מעות יזכור”‪ ,‬שהיה נודב עבורה בימים טובים‪ ,‬ונותן‬ ‫שליט”א‪ .‬ע”כ‪.‬‬ ‫ומרוב דבקותו בתורה‪ .‬כידוע‪ ,‬שה”חתם סופר” נפטר‬ ‫לה אותם‪ .‬והעבירם לידה‪ ,‬מיד למחרת היום טוב]‪.‬‬ ‫בכ”ה תשרי שנת ת”ר [לפני ‪ 185‬שנה]‪ .‬וסיפר אבי זצ”ל‪,‬‬ ‫זכורני‪ ,‬כי לקראת שמחת נישואי אחי‪ ,‬הגיע אבי הביתה‬ ‫חשק התורה והתמדתה‬ ‫כי באותה שנה‪ ,‬ב”שמחת תורה” ת”ר‪ ,‬שבחו”ל זה ביום‬ ‫בשמחה יתירה ואמר‪‘ ,‬מצאתי שני עדים חשובים‪ ,‬הלא‬ ‫כתוב ב”קהלת” (יב‪ ,‬יג)‪‘ ,‬סוף דבר הכל נשמע את‬ ‫כ”ג תשרי‪ ,‬הוא כבר לא יצא לבית המדרש‪ ,‬אלא התפלל‬ ‫המה הרב אהרן פישר והרב פנחס ליברמן’‪-[ .‬ה”ה בעל‬ ‫האלקים ירא’‪ ...‬ופירש רש”י ‘מה שתוכל עשה ולבך‬ ‫במניין בביתו‪ ,‬וכיבדוהו ב”חתן תורה”‪ .‬וכאשר ה’בעל‬ ‫ביאור “לב טוב” על ספר “חובות הלבבות” ופירוש “טוב‬ ‫לשמים’‪’... .‬כי זה כל האדם’‪ ,‬וכתב רש”י‪‘ :‬כי לדבר הזה‬ ‫קורא’ קרא בפרשת “וזאת הברכה”‪( ,‬דברים לה‪ ,‬ה)‪,‬‬ ‫ירושלים” על פירוש הרמב”ן על התורה]‪.‬‬ ‫נברא כל האדם’‪.‬‬ ‫‘וַ יָ ָמת ָשם מ ֶֹשה ֶע ֶבד ה’‪ - ’...‬הוא [‪-‬ה’בעל קורא’] בכה‪,‬‬ ‫ואיתא בירושלמי (ברכות פ”ב ה”ח) ובמדרש רבה קהלת‬ ‫אבל לעומת זאת‪ ,‬ה”חתם סופר”‪ ,‬היה דבוק בעולמות‬ ‫ניצול הזמן‬ ‫(יב‪ ,‬טו)‪‘ .3‬כד דמך ר’ לוי בר סיסי‪-[ ,‬כשהוא נפטר] עאל‬ ‫העליונים‪ .‬ולמעשה‪ ,‬כשמתבוננים מה הם דבריו‬ ‫יש דבר אחד‪ ,‬שעשה עלי רושם עמוק‪ .‬יש כל מיני‬ ‫אבא‪-[ ,‬כך היה שמו והוא היה] אבוי דשמואל [‪-‬שנכנס‬ ‫האחרונים בצוואתו של מרנא ה”חתם סופר”‪ ,‬אנו רואים‬ ‫תקופות עם ‘חדשות ‪ -‬מסעירות’ ומטבע הדברים‪ ,‬אנשים‬ ‫להספידו]‪ ,‬ואפטר עליה הדין קריה ‘סוף דבר הכל‬ ‫כי רק תורה היתה מנת חלקו‪ ,‬וזה לשונו שם ‘ויהי רצון‬ ‫עומדים ומשוחחים ב’חדשות’ השעה‪ .‬והנה‪ ,‬מעולם לא‬ ‫נשמע [‪-‬את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל‬ ‫מלפניך נותן התורה יתברך שמו’‪ ...‬זה הלשון מגלה את‬ ‫ראיתי את הרב [‪-‬ר’ אהרן] זצ”ל מבטל את זמנו בחברת‬ ‫האדם]‪ ,‬למה [היה] ר’ לוי [בן סיסי] דומה‪ ,‬למלך שהיה‬ ‫דבקותו בתורה הקדושה ונותנה‪.‬‬ ‫חבורות אלו! ‪ -‬הלא דבר הוא!‪ ...‬הרי חמש עשרה שנה‪,‬‬ ‫לו פרדס [‪-‬כרם] והיו [‪-‬והיה] בו מאה גפנים והיה עושה‬ ‫כאשר יצא לאור חלק ה’ ו’ מספר “אבן ישראל”‪ ,‬קניתי‬ ‫זאת תקופה מספיקה שיהיו בה כל מיני תהפוכות‪ ,‬ואף‬ ‫ממנו [והיו עושות כל שנה ושנה] מאה חביות יין‪-[ ,‬מכל‬ ‫אצל הרב את הספרים‪ .‬בסוף הספר יש את ה”הדרנים”‪,‬‬ ‫פעם לא ראיתי אותו משוחח בעניינים אלו‪.‬‬ ‫גפן יצא חבית יין‪ .‬כלומר‪ ,‬גפן חשוב מאד‪ ,‬שמוציאה‬ ‫אשר מדי פעם ‪ -‬בעת “נפילת המוחין”‪ ,‬הנני מעיין‬ ‫קודם שהגעתי לכאן‪ ,‬פגשתי את הרב יעקב גדליהו‬ ‫חבית שלמה של יין‪ ,‬וזה המשל שהמדרש אומר על ר’‬ ‫שם‪ ,‬ויש שם דברים נפלאים מלאים יראת ה’‪ .‬וגם שם‬ ‫טוקר שליט”א ואמר לי להוסיף‪ ,‬כי גם בתקופת לימודו‬ ‫לוי]‪ ,‬והיה אותו פרדס חביב עליו מכל פרדסים שיש לו‪,‬‬ ‫מצאנו על דרך זה שספרנו אודות מרן ה”חתם סופר”‪,‬‬ ‫בישיבה ב”עץ חיים” היה מקיים את הגמרא בעבודה‬ ‫[‪-‬למלך היו עוד פרדסים‪ ,‬אבל הפרדס הזה היה חביב‬ ‫שחתם ‘נותן התורה ית”ש’‪ ,‬כי גם הרב חתם ברוח זו‪.‬‬ ‫זרה‪( ,‬דף ג‪ ,‬ב)‪‘ ,‬אמר רבי לוי כל הפוסק מדברי תורה‬ ‫לו מכל הפרדסים]‪ ,‬עמד על תשעים והיה [‪-‬נס שהיה]‬ ‫הרב בעל “אבן ישראל”‪ ,‬כותב ומשרטט את קלף חייו‪.‬‬ ‫ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים’‪ ,‬ורש”י‬ ‫עושה מאה חביות‪ .‬עמד על שמונים‪ ,‬עמד על שבעים‪,‬‬ ‫הרב מצטט את ה”שערי תשובה” באו”ח בשם היעב”ץ‪,‬‬ ‫מפרש שם‪ ,‬דקאי על מי שעוסק בתורה ופוסק על דברי‬ ‫עמד על ששים‪ ,‬עמד על חמשים‪-[ ,‬הפרדס התמעט‬ ‫בדין ברכת ‘שהחיינו’ על הדפסת ספר וכו’‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫שיחה בטלה‪ ,‬והרב זצ”ל‪ ,‬לא הפסיק מעולם בדברי‬ ‫יותר ויותר]‪ ,‬עמד על ארבעים‪ ,‬עמד על שלשים‪ ,‬עמד‬ ‫מקשה‪ ,‬מדוע בסיום הדפסת ספר יש מצדדים שכן לברך‬ ‫שיחה‪ ...‬זה לא היה קיים אצלו‪ ,‬כך מעיד הרב טוקר‪.‬‬ ‫על עשרים‪ ,‬עמד על עשרה‪ ,‬עמד על אחת‪-[ ,‬נשארה‬ ‫ואילו בסיום מסכת לא מצאנו שיטה לברך שהחיינו‪,‬‬ ‫גם סיפר לי [ר’ יעקב ג‪ .‬טוקר]‪ ,‬כי פעם הגיע לישיבה‬ ‫גפן אחת של יין]‪ ,‬והיתה עושה מאה חביות של יין‪,‬‬ ‫[לא לכולם קשה שאלה זו‪ ,‬אך הרב כנראה היה אצלו‬ ‫אחד עם מזוזה להראותו לרבני הישיבה‪ ,‬וכל אחד הביע‬ ‫[‪-‬מאותה גפן אחת‪ ,‬יצאו מאה חביות יין]‪[ ,‬והיה אותו‬ ‫שאלה זו באופן תדירי]‪ .‬הרב מאריך כדרכה של תורה‬ ‫את דעתו‪ .‬כאשר הרב ראה את המזוזה‪ ,‬מיד נזעק‪‘ :‬הרי‬ ‫הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו]‪ .‬אמר המלך‪ ,‬חביב‬ ‫וגליא לדרעיה ונפל נהורא‪ ,‬ומביא הרבה ממדרשי חז”ל‪.‬‬ ‫המזוזה פסולה‪ ,‬כי בפרשת “והיה אם שמוע”‪ ,‬כתוב‬ ‫עלי זה הגפן מכל פרדסים שיש לי‪-[ .‬זהו המשל‪ ,‬וכך‬ ‫והנוגע לענייננו‪ ,‬זה לשונו‪‘ :‬לפי זה אדם גומר מסכתא‬ ‫בפסוק (דברים יא‪ ,‬יג)‪‘ ,‬בכל לבבכם ובכל נפשכם’‪,‬‬ ‫הספיד ‘אבא’‪ ,‬אביו של שמואל‪ ,‬את ר’ לוי]‪ ,‬כך אמר‬ ‫אין הכי נמי שיש לו שמחה מצד אחד‪ ,‬מכל מקום נתערב‬ ‫ובהמשך הפרשה כתוב בפסוק (דברים יא‪ ,‬יח)‪‘ ,‬על‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬חביב עלי הוא ככל העולם‪-[ ,‬ר’ לוי‬ ‫בו גם צמאון גדול למסכתות אחרות ויש לו צער ממה‬ ‫לבבכם ועל נפשכם’‪ ,‬והסופר טעה ובמקום ‘על’ וכו’‪,‬‬ ‫חביב עלי ככל העולם]‪ ,‬וכיון שמת‪ ,‬אמרו ‪ -‬כי זה כל‬ ‫שעוד לא למד‪ ,‬וממה שמתחשק לו עוד יותר‪ ,‬בכי האי‬ ‫כתב גם כאן כמו בתחילת הפרשה ‘בכל לבבכם ובכל‬ ‫האדם‪ ,’...‬עד כאן‪.‬‬ ‫גוונא אין לומר שהחיינו’‪ ,‬עכ”ד‪ .‬והדברים משרטטים‬ ‫נפשכם’‪ ’...‬ואף אחד מבין אותם שקדמו לראותה‪ ,‬לא‬ ‫יש דרגא כזו שנשאר ‘גפן’ יחידי’‪ ...‬הרב [ר’ אהרן] זצ”ל‪,‬‬ ‫לנו את מהות חייו של רבנו בעל “אבן ישראל”‪ .‬זהו‬ ‫שמו את לבם לזה‪.‬‬ ‫היה ‘גפן’ יחיד שנשאר מהגפנים של ה”כרם”‪ ...‬של‬ ‫תורה שבכתב שלו‪ ,‬שכותב בעצם כתב ידו על ‘חשקות‬ ‫עוד בעניין איסור שיחה בטלה בעת לימוד התורה‪,‬‬ ‫הדורות הקודמים‪.‬‬ ‫התורה’ שפיעמה בקרבו ועל צמאונו הרב‪.‬‬ ‫שמעתי מרבי ברוך יעקב פרידמן זצ”ל‪ ,‬כי היתה פעם‬ ‫גם בתורה שבעל פה של הרב [‪-‬ה”אבן ישראל”]‪ ,‬נשקף‬ ‫“שמחת תורה” באמצע השנה‪...‬‬ ‫עוצם צמאונו לדברי תורה‪ ,‬כאשר שמעתי מאחי הגדול‬ ‫טרגדיה בירושלים‪ ,‬וכאשר הגיע הגאון הצדיק רבי חיים‬ ‫ישעיה אקער זצ”ל לישיבה‪ ,‬שאלוהו כולם על מה עשה‬ ‫היה בירושלים ‪ -‬אחד מהמתמידים הגדולים‪ ,‬הגאון‬ ‫ז”ל ששמע מהרב‪ ,‬ומעשה שהיה כך היה‪ ,‬אחי למד‬ ‫ה’ ככה ובמה צריך להשתפר? אמר‪ ,‬כי לדעתו צריך‬ ‫הצדיק רבי וועלוול פראנק זצ”ל‪ ...‬וסיפר אודותיו הרב‬ ‫בבחרותו ‘קבלה’‪ ,‬ובמוצאי שבת הלך ללמוד עם דודי‬ ‫להתחזק בעניין זה שלא להפסיק בשיחה בטילה בעת‬ ‫הגאון ר’ שמעון טרייצקי זצ”ל לאבי וכן כתב זאת‬ ‫הרב שמואל זצ”ל [שהיה מחסידי ברסלב]‪ ,‬ולעסוק עמו‬ ‫לימודו‪.‬‬ ‫באחד מהגליונות של השבועון באידיש‪“ ,‬דאס אידישע‬ ‫בכתבי האריז”ל‪ .‬באחד הימים‪ ,‬כאשר ישב בישיבת‬ ‫יאר‪”...‬‬ ‫יטן ָ‬ ‫ליכט”‪ ,‬תחת הכותרת‪“ :‬שמחת התורה ִאין ִמ ְ‬ ‫אחי סיפר לי‪ ,‬ממה שראה כשהיינו גרים ב”בתי‬ ‫“עיטור הרבנים”‪ ,‬קרא לו הרב בעל “אבן ישראל”‬ ‫[‪”-‬שמחת תורה באמצע השנה”]‪,‬‬ ‫הורודנא”‪ ,‬איך בילדותו‪ ,‬היה הגאון ר’ יצחק שליט”א‪,‬‬ ‫[‪-‬שהיה אז ‘ראש ישיבה’ שם בישיבה] ואמר לו‪‘ ,‬מנחם‪,‬‬ ‫בנו של מרן הגאון הצדיק רבי חיים אהרן טורצ’ין זצ”ל‬ ‫וכך הוא סיפר‪ - .‬הוא‪ ,‬ר’ שמעון‪ ,‬הלך בשעות הקטנות‬ ‫שמעתי שהנך לומד קבלה‪ ’...‬אחי חשב כי הרב רוצה‬ ‫מגיע לשאול את הרב [ה”אבן ישראל” זצ”ל] על טיפת‬ ‫של הלילה ברחובה של עיר‪ ,‬ירושלים עיה”ק‪ ,‬והנה‬ ‫לנדותו‪ ,‬היתכן כי בחור בגילו ילמד קבלה? ושפתותיו‬ ‫דם בביצים‪ .‬וגם סיפר אחי‪ ,‬כי ביחד עם הגאון ר’ בנימין‬ ‫שומע הוא קול ערב של ניגון וריקוד‪‘ ,‬ברוך הוא אלוקינו‬ ‫דא לדא נקשן‪ .‬הרב הרגיש בבהלה שאחזה אותו‪ ,‬הרגיע‬ ‫רימר שליט”א הם היו מתבוננים ב’מעשה ההכנה’ של‬ ‫שבראנו לכבודו‪ ,’...‬בכזאת מתיקות כמו ב”שמחת‬ ‫אותו ואמר לו‪‘ ,‬אל תירא‪ ,‬אני רק רוצה לשאול אותך‬ ‫הרב פישר זצ”ל ללימוד התורה‪ ,‬איך היה מכין לפניו את‬ ‫תורה”‪ ...‬הוא הסתקרן לדעת מהיכן בוקע ועולה הקול‬ ‫כמה דברים’‪ ,‬ואז חקר אותו בדקות אחדות אודות חוק‬ ‫הספרים‪ ,‬ותוך כדי לימודו שוקע וצולל למעמקי התורה‪.‬‬ ‫הערב הזה‪ ,‬והלך לפי הקול‪ ,‬עד שהגיע לאותו בית‬ ‫לימודו‪ ,‬מי הוא רבו אשר מלמדו ומאיזה ספרים הינם‬ ‫מדרש בו ישב ולמד ר’ וולוו’ל‪ ,‬והוא רואה שם את ר’‬ ‫שואבים את למודם‪ ,‬ועוד כהנה וכהנה‪ ,‬ולאחר מכן הודה‬ ‫וועלוו’ל [‪-‬פרנק] רוקד עם גמרא ‘מנחות’ ‪ -‬תוך שהוא‬ ‫לו‪ .‬וסיפר אחי‪ ,‬כי באותו מעמד‪ ,‬כאשר היה פתיחות‬ ‫המשך בעמוד ‪14‬‬ ‫עיניו לרגע‪.‬‬ ‫‪ .1‬היא היתה אלמנת הצדיק רבי יהודה הולצמן זצוק"ל‪ ,‬אשר היה מרבני ישיבת "עץ חיים" והיה קדוש עליון‪ ,‬אלמנתו‬ ‫‪ .3‬עיקר הנוסח המובא כאן הוא מהמדרש רבה קהלת סוף פרק י"ב‪ .‬והסוגריים המרובעות הקטנות בלי הסימון‪,- :‬‬ ‫האריכה ימים והיו ממשיכים לתמוך בה‪.‬‬ ‫הם תוספת מנוסח הירושלמי ברכות‪ .‬והסוגריים המרובעות עם הסימון‪ ,- :‬הם מביאורי המדבר‪ ,‬הגר"ש צ'צ'יק שליט"א‪,‬‬ ‫‪ .2‬כאשר היה אחי "בסוף ימיו" מונשם ומורדם‪ ,‬ובתו של ר' עמרם היתה במחלקה לידו‪ ,‬לחשו באזנו‪' ,‬ר' עמרם'ס‬ ‫[או מתוספת הכותב]‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫טאכטער איז דא‪" - '...‬בתו של ר' עמרם נמצאת כאן"‪ .‬ומיד‪ ,‬כאשר רק שמע את המילים 'ר' עמרם‪ ,'...‬הוא פקח את‬ ‫רוממות | עמוד ‪12‬‬ ‫ועוד גם‪ ,‬דמטו משמיה מו”ר מבחר המין האנושי‬ ‫הגריש”א זיע”א‪ ,‬דמאחר שהשכנים חתומים על “חוק‬ ‫(ח"ב)‬ ‫בדין מחילה‬ ‫רוממות החידוד‬ ‫א) במאמרנו הקודם בשבוע שעעל”ט (גיליון שבת‬ ‫האזינו) שיברנו אוזניכם במעשה שהיה לפני‬ ‫בתים משותפים” יכולים לעכב זה על זה שלא לבנות‬ ‫הגאון רבי חיים הירשמן שליט"א‬ ‫שבועות מספר‪ ,‬בידידי שליט”א אשר שכנו העליון‬ ‫הרחיב את גזוזטרתו מעל אוויר סוכתו של התחתון‪ .‬ובמאמרנו הקודם‪ ,‬ערב שלא‪-‬על‪-‬פי‪-‬חוק‪ ,‬ואם כן יכול התחתון לעכב את העליון מלהוציא מרפסת נגד‬ ‫שבת שובה‪ ,‬סמוך ונראה ליום האדיר והקדוש‪ ,‬עסקנו בצדדים של בין אדם החוק‪ .‬ועיין עוד כעין זה להגר”י בלוי זצ”ל בפתחי חושן (פרק טו סוף הערה‬ ‫לחברו והמסתעפים ממנו‪ ,‬והותרנו את עצם הדין ודברים שביניהם כדבר המצריך מז)‪ .‬ועם זאת‪ ,‬המנהג הרווח בבתי דינים שלא להתחשב בעבירה על החוק‪ ,‬הגם‬ ‫שחתמו על חוק בתים משותפים‪ ,‬היות שאין המנהג כן‪ ,‬ואדעתא דמנהגא חתמו‪.‬‬ ‫הכרעה‪ ,‬שצריך להציעו לבי דינא‪.‬‬ ‫ואכן כפי שנראה אי”ה אין בזה הלכה ברורה ומסודרה‪ ,‬והדברים מסורים לבית ד) והנה גם אם יבוא דיין מומחה ויסתור את ההנחות הקודמות‪ :‬או שיסבור דלית‬ ‫דין‪ .‬ואם יורשה לנו‪ ,‬לשלוח יד כהה בסוגיא דא‪ ,‬לא להלכה ולא למעשה‪[ ,‬ותיתי כאן חזקת תשמישין [ולא יתחשב במה שהתחתון יצק בטון]‪ ,‬או שיסבור שהעליון‬ ‫לחתני‪-‬כבני דיינא בר דיינא הגר”ם ברוורמן שליט”א‪ ,‬שהאירני והעירני בכמה יכול לומר קים ליה כהראשונים דבעינן חזקת ג’ שנים וטענה [ולתחתון אין‬ ‫טענה]‪ .‬ויסבור דהשכנים אינם מתחייבים לבנות כפי הרישיון והחוק [דהחתימה‬ ‫נקודות בזה]‪ .‬בסייעתא דשמיא‪ ,‬בזכות הקוראים‪.‬‬ ‫ב) אימא לכו איזי גופא דעובדא היכי הוה‪ .‬העליון הרחיב המרפסת שלו מעל גבי על חוק בתים משותפים אינה כוללת עניין זה‪ ,‬משום מה]‪ ,‬ויסבור דאין המנהג‬ ‫אוויר סוכתו של התחתון‪ ,‬ברוחב ארבעים סנטימטרים לאורך כל סוכתו‪ ,‬ונמצא לזַ ּכוֺת לבוני הסוכות זכות לבנות סוכתם שם עולמית‪.‬‬ ‫שהוא ממעט את סוכתו של התחתון‪ ,‬שהרי פשיטא דהתחתון אינו יכול לישב הנה אילו ימצא דיין כזה‪ ,‬ידון את מקרנו כמקרה אשר שני שותפים מתמצעים‬ ‫תחת אותו שטח‪ ,‬דארבעה טפחים של סכך פסול דברי הכל אין יושבין תחתיה על קרקע משותפת ‪ -‬מי יבנה בה את הסוכה‪ ,‬ויצטרכו להתפשר ביניהם ולחלוק‬ ‫(ראה או”ח ריש תרלב)‪ ,‬ואף לפי השיעור ששיער מרנא החזו”א ‪ -‬סך ד’ טפחים השימוש ביניהם‪ .‬אך נראה לצדד‪ ,‬דהפשרה אינה צריכה להיות אכזרית ליטול את‬ ‫השטח שבוויכוח‪ ,‬ולעשות “גזורו”‪ ,‬אלא החלוקה והפשרה הנכונה ‪ -‬היא למצוא‬ ‫‪.1‬‬ ‫הוא פחות מארבעים סנטימטרים‬ ‫והנה העליון רצה לשוויי להתחתון מחמיר בעל כרחו‪ ,‬להרע ולא להיטיב‪ ,‬ואמר דרך שישבו שניהם בסוכה כדרך בני אדם‪ .‬ועיין משפט שלום (מילואים ו‪ ,‬נה)‪,‬‬ ‫דבהיות וכל השנים היו בשטח ההרחבה ‪ -‬חבלי כביסה‪ ,‬הרי שבלאו הכי סוכת דמצדד כדברינו‪.‬‬ ‫התחתון שתחת השטח הזה‪ ,‬פסולה לפי חומרת הב”ח דאמרינן לבוד לחומרא ואם כנים אנחנו‪ ,‬אחרי שהמציאות היא שאם נאסור על העליון להרחיב על אוויר‬ ‫התחתון‪ ,‬עדיין נרשה לו להרחיב את רוב ההרחבה במרפסת שאינה מפרעת‬ ‫(עיין משנ”ב תרכו‪ ,‬יז ושעה”צ שם כג)‪.‬‬ ‫ומשיבין על העיק”ש‪ ,‬שכן מלבד זאת דמקודם היתה הסוכה פסולה ‪ -‬רק לפי להתחתון כלל‪ ,‬והעליון יושב בסוכה רחבה‪ ,‬ואף התחתון יושב בסוכה המספקת‪.‬‬ ‫שיטת הב”ח‪ ,‬והשתא פוסל סוכתו לכו”ע‪ ,‬מלבד זאת בכגון דא יש סברות נוספות אולם אם נרשה להעליון להרחיב על חשבון אוויר התחתון‪ ,‬תהיה לעליון סוכה‬ ‫דאין שייכת כאן חומרת הב”ח‪[ ,‬משמיה דמרנא הגרש”ז נ”ע מטין‪ ,‬שאין לומר רחבה טובא טובא‪ ,‬ואילו לתחתון תהיה סוכה דחוקה‪ ,‬צרה וארוכה ומתפתלת‪,‬‬ ‫לבוד בחבלי כביסה שטבעם ותכליתם שיהיו הכבסים בוקעין באווירים שביניהם]‪ .‬כנחש‪ .‬אם כנים אנחנו‪ ,‬שהפשרה צריכה לסדר את שניהם כהוגן בסוכה סבירה‪,‬‬ ‫וגם יש פתרון לצאת ידי הב”ח ‪ -‬שיניח סכך כשר על הסורגים‪ .‬ונמצא אפוא‪ ,‬הפשרה נותנת לאסור את כל ההרחבה שהיא על אוויר התחתון‪.‬‬ ‫ה) והנה טוען העליון‪ ,‬דמאחר שמחוץ לשטח סוכת התחתון יש עוד מקום עד‬ ‫שהעליון הזיק את התחתון בכך שפסל חלק מסוכתו‪.‬‬ ‫והנה לעצם הנידון לגבי דבר המפריע מנקודת הלכה‪ ,‬אם נחשב מזיק‪ ,‬לכאורה הקיר‪ ,‬ולפי חושבנא דהעליון‪ ,‬אם ירחיב התחתון סוכתו עד שם‪ ,‬ירוויח כמידת‬ ‫אין צריך לפנים ופשוט הוא לכל בן ט’ שנים ויום אחד [ואף פחות מכך]‪ ,‬שנחשב השטח אשר הפסיד בשל הרחבת העליון‪ .‬ואם כן‪ ,‬אם נבוא מצד הפשרה‪ ,‬שפיר‬ ‫מזיק לכל דבר‪ ,‬אף שראיתי מי שדן בזה‪ .‬וכפי ששגר לן יד”נ המופלא שבדיינין יש לנו לומר לתחתון למשוך סוכתו חוצה‪ ,‬ולהותיר הרחבת המרפסת של העליון‬ ‫הגר”ש סגל שליט”א אב”ד בבד”צ ב”ב‪ ,‬מאמר מקיף‪ ,‬דשייך בזה מזיק‪ ,‬וחיליה על תילה‪ ,‬ונמצא שלא נפסד התחתון ולא מידי‪.‬‬ ‫מדברי הפוסקים אודות הרחקת מת מבית הסמוך לביתו של כהן (יעוין יו”ד שעא‪ ,‬ענה התחתון ואמר‪ ,‬דמאחר שיש מבני רשות הרבים המקצרים דרכם באותו‬ ‫ד)‪ ,‬ומהמגרש המוחה בידי שכנו לשאת את גרושתו (עיין שער המשפט קעא‪ ,‬ד)‪ .‬ריווח‪ ,‬אם ירחיב סוכתו שמה‪ ,‬ימנע מהם המעבר שם בימי הסוכות‪ .‬והנה בהאי‬ ‫ואכמ”ל‪ .‬אכן כאן בפשוטו‪ ,‬אתינן עלה מהלכות בעלות וזכות התחתון על כל הלכתא דלבנות סוכה ב”מיצר שהחזיקו בו רבים”‪ ,‬יש לדון‪ ,‬דמאחר שהוא רק‬ ‫האוויר‪ ,‬ולא מצד דיני מזיק כלל‪ ,‬ולפי זה הרי פשוט שבכח בעלותו יכול לעכב בימי הסוכה לא גרע מבונה ברה”ר ממש (עיין להפוסקים או”ח תרלז‪ ,‬ג ואכמ”ל)‪.‬‬ ‫וגם לא ברירא לי‪ ,‬כל המציאות והדין של “מיצר” שם‪ ,‬שזהו שביל משובש מאוד‬ ‫על העליון מלפלוש לשלו ולפסול לו‪.‬‬ ‫ג) והנה לקושטא דמילתא‪ ,‬שטח הסוכה אינו שייך לא לתחתון ולא לעליון‪ ,‬אלא שקשה לאדם מן השורה לעבור בו‪ .‬וגם אין ברור אם יש “מצר”‪ ,‬כנגד טאבו‪ ,‬עיין‬ ‫הוא “רכוש משותף” של דיירי הבניין‪ ,‬והתחתון המתגורר בקומת הקרקע פתח מהרש”ם (חלק א ה)‪.‬‬ ‫אליה פתח לפני למעלה משלושים שנה‪ ,‬יצק בטון על קרקע השותפין‪ ,‬ובנה שם אכן מאחר דגם חלק מהשכנים עוברים בו ומקצרים דרכם דרכו‪ ,‬והם הלוא‬ ‫סוכתו מידי שנה בשנה לערך עשרה שנים‪ ,‬ואחריו שוכריו הבאים מגרמיה בנו שותפין גמורים בקרקע זו‪ ,‬לכאורה יכולים הם לעכב שלא יבנו שם הסוכה‪ ,‬כי‬ ‫רוצים לעבור שם‪[ .‬ואולי יש להם על זה גם כן חזקת תשמישין יותר מובהק‪,‬‬ ‫סוכה עוד עשרים שנים‪ ,‬ונמצא שהחזיק ג’ שני חזקה ככה עשרת פעמים‪.‬‬ ‫[והנה היו מקום לכמה וכמה סברות להטיל דופי בחזקה זו‪ ,‬אשר מחמתם שלא שהרי עוברים שם כל ימות השנה‪ ,‬ואכמ”ל]‪ .‬ולכל הפחות יצטרך להיכנס עמם‬ ‫היה לשכנים למחות בתחתון‪ ,‬ולאו חזקה היא‪ ,‬ואכמ”ל‪ .‬אכן מאחר שיצק בטון על בדין‪ .‬ואם כן‪ ,‬לכאורה אי אפשר לחייב את התחתון להתפשר עם העליון כדי‬ ‫מנת לעשות שם סוכה‪ ,‬ועשה שם סוכה שלושים שנה‪ ,‬בודאי היה להם למחות‪ .‬להתעבר על ריב עם השכנים האחרים‪.‬‬ ‫ראה בענין זה בספר עמק המשפט סימן ו‪ ,‬דבאופן זה של יציקת ביטון בסוכה ה) כל הדברים הללו‪ ,‬בין אם יסכימו עליהם הקוראים‪ ,‬אם לא‪ ,‬יפים הם להגדיל‬ ‫תורה ויאדיר‪ ,‬תו לא‪ ,‬שהרי למעשה יהיה הדבר תלוי בבית דין שיביאו אליו דבר‬ ‫וכדו’‪ ,‬הויא חזקה‪ ,‬עי”ש]‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬אם כי חזקת ג’ שנים אית ליה לתחתון‪ ,‬טענה לית ליה‪ ,‬שהרי אף הוא המשפט‪ ,‬אין לו לדיין ודיין אלא מה שעיניו דידיה רואות‪ .‬וכפי אשר ביררתי‪,‬‬ ‫מודה שלא קנה הקרקע מן השכנים‪ .‬וידועה היא פלוגתת הראשונים אודות רובא דרובא דדייני דיתבי בבי דינא קבועים הדנים כסדר‪ ,‬ס”ל להצדיק התחתון‪.‬‬ ‫חזקת תשמישים‪ ,‬אם היא כחזקת קרקעות ובעינן ג’ שנים וטענה‪ ,‬או דלא בעינן אך אחרים יצדדו לפשר‪.‬‬ ‫ג’ שנים וטענה‪ .‬ובשו”ע (חו”מ קנג‪ ,‬ב) פסק דלא בעינן ג’ שנים ולא בעינן טענה‪ ,‬ובנקל לברר אצל היודעים מאן עביד הכי ומאן פסיק הכי‪ ,‬שהרי מעשים שבכל‬ ‫אך הרמ”א על אתר הביא שיטת יש אומרים‪ ,‬דבעינן חזקת שנים ובעינן טענה‪ .‬יום כדוגמת מעשה זה‪ .‬והדיינים כבר פילסו להם דרך ודעה‪ ,‬כל אחד לפי דרכו‬ ‫אמנם הרמ”א גופיה לקמן מיניה (קנה‪ ,‬לה) נראה כסותר משנתו‪ ,‬ונחלקו הנו”כ ודעתו‪ ,‬וכבר התפרסמו דעותיהם‪ .‬ואם פיקח הוא העליון ‪ -‬שהוא הנתבע‪“ ,‬ימצא”‬ ‫את הבית דין אשר דרך אותו בית דין ׁשֹווֶ ה לו‪.‬‬ ‫(שם ושם) מהי מסקנת הרמ”א‪ ,‬אם פסק כהשו”ע‪ ,‬ואכמ”ל‪.‬‬ ‫ויכול אם כן לכאורה העליון‪ ,‬לומר “קים לי כהפוסקים דהרמ”א לא הסיק מה תאמרו קוראים יקרים‪ ,‬האם ישר הוא והגון לנהוג כן? כלום אין בזה בחינה‬ ‫כהשו”ע‪ ,‬ואם כן מכדי ספיקא לא נפקא‪ ,‬ושוב קים לי כהראשונים דבעינן טענה‪ ,‬של הטיית משפט? או שאלו על לבבכם ‪ -‬אם ימצא חן בעיני ה’? וכבר עמד על‬ ‫והרי לתחתון אין טענה”‪ .‬אך מאחר שהעליון הינו בן עדות ספרד‪ ,‬אינו יכול זה בארוכה מחותני סבא דמשפטים הגר”ץ ברוורמן שליט”א ואכמ”ל‪ .‬וראה ספר‬ ‫לומר קים לי כהרמ”א‪ ,‬שהרי קיבלו עליהם פסקי הבית יוסף‪[ .‬אכן התחתון שהוא סדר הדין (ב‪ ,‬י) שכתב בחכמה‪ ,‬דבכגון דא לא ברירא כלל הדין שהולכין אחר‬ ‫בן עדות אשכנז‪ ,‬אינו בא בטענת “קים לי”‪ ,‬אלא בא לדון]‪ .‬וראה משפט שלום הנתבע‪ ,‬מאחר שמפסיד זכויות התובע‪ ,‬עי”ש‪.‬‬ ‫ועצה יש לכל תובע שיש לו נתבע שכזה‪ ,‬להזקיק את הנתבע להתהפך לתובע‪,‬‬ ‫מילואים עמ’ תקצב‪.‬‬ ‫עוד יותר‪ ,‬דהמנהג כאן בארץ ישראל‪ ,‬שבוני הסוכות למשך כמה שנים‪ ,‬זכו באם יתירו לו בית דין לאיים על שכנגדו שילך אצל הרשויות והערכאות‬ ‫לדידהו לבנות שם סוכה לעולם‪ .‬וכך פוסקים הבתי דינים‪ .‬אמנם צריך לברר‪ ,‬משפטים‪-‬בל‪-‬ידעום [והם יגזרו לשבור המרפסת משום שאינה ברישיון]‪ ,2‬ואז‬ ‫האם כולי האי יזכו הבתי דינים לבוני הסוכות‪ ,‬גם כאשר נמנע מחמת זאת ירוץ העליון לבי דינא לתבוע את התחתון‪ ,‬ואחרי שיהיה התחתון הנתבע‪ ,‬יכפה‬ ‫שימוש מהעליון במרפסתו למשך כל השנה‪ ,‬ועי’ פתחי חושן חלק ו טו הערה אותו לילך כהוגן לבית דין חשוב‪ ,‬אשר דעתו כדעת רוב הבתי דינים‪.‬‬ ‫מז‪ .‬והעירוני‪ ,‬דמהאי טעמא יתכן דלא תעמוד לתחתון זכות החזקת תשמישים‪ ,‬ו) לגופא דעובדא‪ ,‬מאז ועד הלום‪ ,‬אין קול ואין דברים‪ .‬הקערה נהפכה על פיה‪,‬‬ ‫היות דכל חזקתו וכל מה שמחו בו ‪ -‬זה כל עוד שתשמישו אינו מעכב את בניית התחתון מתנהג כעליון‪ ,‬אינו תובע ואינו נתבע‪ ,‬ורק שואל מחילה ומבקש כפרה‪,‬‬ ‫ואם היו חטאיו כשנים‪ ,‬כשלג ילבינו‪ ,‬כתלגא חיוורא‪ .‬אל יתעצב התחתון‪ ,‬הנה‬ ‫המרפסת‪ ,‬כמש”כ סמ”ע (קנג‪ ,‬יד) “והכל יודעים” וכו’‪ ,‬עי”ש‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ‪16‬‬ ‫ותפארתה הגרי"ש נ"ע‪ ,‬דמכוער הוא הדבר‪ ,‬ואסור לעשות כן‪ ,‬אם כי אין‬ ‫נאה לבין שיעורו של החזו"א‪ ,‬ולא שמענו לנקוט הלכה בסוגיא דא יותר‬ ‫‪ .1‬צורב אחד האיר עיני משיטת אדוננו החת"ס זיע"א‪ ,‬אשר לפי חושבניה‬ ‫לדמות מילתא למילתא‪ .‬קחם משם‪ .‬אמנם אם מקבל היתר לזה מבית‬ ‫משיעורו של החזו"א‪ .‬וצריך בדיקה‪.‬‬ ‫דידיה מידת ד' טפחים הוא יותר מארבעים סנטימטרים [ואמנם דגם להחת"ס‬ ‫דין‪ ,‬לאיים‪ ,‬ההיתר הוא בשופי‪ ,‬דאם יכולים בית דין כשצריך‪ ,‬להתיר לילך‬ ‫‪ .2‬הנה לענין השאלה האם מותר לאיים‪ ,‬בלא היתר מבי דינא‪ ,‬הארכנו‬ ‫ארבעים סנטי' הוא יותר מג' טפחים‪ ,‬ועי' משנ"ב שם ס"ק ג דיש להחמיר‬ ‫לערכאות ממש‪ ,‬להתיר לאיים לא כל שכן‪.‬‬ ‫בזה כאן ב"רוממות" גיליון מטות מסעי תשפ"ד‪ ,‬אשר דעת מו"ר נזר הבריאה‬ ‫לכתחילה ביותר מג' טפחים]‪ .‬ולא זכיתי לחכמה ההיא של שיעורי המידות‪,‬‬ ‫אך כמדומה דאחד המרבה ואחד הממעיט‪ ,‬נחלקים בין שיעורו של הגרא"ח‬ ‫רוממות | עמוד ‪13‬‬ ‫פנינים‬ ‫הגיע לעשר ‪ -‬לכן אינו יכול למכור לה‪ .‬אמרה לו אמי‬ ‫ע”ה‪‘ ,‬אני רק אוספת את הדברים ואחזור לקחתם לאחר‬ ‫ועובדות‬ ‫מרבותינו‬ ‫רוממות ‪+‬המעשים‬ ‫מצמיד אותה ללבו‪ ,‬וכך הוא רקד סביב הבימה ושר‬ ‫בנעימות‪‘ :‬ברוך הוא אלוקינו‪.’...‬‬ ‫שיעשרו’‪.‬‬ ‫המשך מעמוד ‪12‬‬ ‫הוא הבין‪ ,‬שעכשיו הוא סיים את מסכת ‘מנחות’‬ ‫‪ -‬וכך עשתה‪ .‬אמי ע”ה אספה את הפירות והירקות‬ ‫ומאד עניין אותו [‪-‬את ר’ שמעון טרייצקי] לדעת‪ ,‬מה‬ ‫בדעתו של ר’ וולוול פראנק ללמוד אחר מסכתא זו‪ .‬ואז‪ ,‬כשסיים ר’ וולוו’ל לרקוד‪ ,‬שהיתה צריכה ‪ -‬לסל שלה ושילמה לו על הסחורה‪ ,‬ובקשה מהמוכר‪ ,‬שכאשר‬ ‫ראה ר’ שמעון‪ ,‬שר’ וולוול נגש לארון הספרים‪ ,‬הוציא מסכת חולין והתחיל ללמוד‪ :‬המשגיח יבוא לעשר‪ ,‬שיעשר גם את הסחורה בסל שלה וירשום בפתק‪ ,‬שהוא עישר‬ ‫גם על התכולה המונחת בסל‪ .‬ואמנם‪ ,‬כאשר המשגיח בא ועישר‪ ,‬הוא עישר גם על‬ ‫‘הכל שוחטין‪ ’...‬בכזאת התמדה‪ ,‬בניגון ערב ובנעימות‪...‬‬ ‫אותו יהודי [‪-‬ר’ שמעון טרייצקי]‪ ,‬היה קשה לו להתאפק מלשאול את ר’ וולוו’ל‪ ,‬המונח בסל ורשם פתק‪ ,‬כי הוא עשר גם את מה שנמצא בתוך הסל‪.‬‬ ‫ובהזדמנות הראשונה שנזדמנה לו‪ ,‬הוא שאל את ר’ וועלוו’ל ‘איך מגיעים לכזו כשחזרה האמא ע”ה עם הסל הביתה וראה אבי ז”ל את הפתק של המשגיח ‪ -‬שהוא‬ ‫התמדה’?‪ ...‬ענה לו ר’ וועלוו’ל‪‘ ,‬כשהייתי ילד‪ ,‬אמי האכילה אותנו‪ .‬ודרכם של עישר גם את מה שבסל שלה‪ ,‬אזי‪ ,‬ללא אומר ודברים לאמי ע”ה ‪ -‬דבר ראשון הוא‬ ‫האמהות להאכיל את הילדים תוך כדי שהם מספרים להם סיפור או שרים שיר‪ ...‬עישר את כל המאכלים המונחים בסל ‪ -‬בלי להתייחס לפתק‪ .‬כדי שאם לא חל‬ ‫אך כשאמנו היתה מאכילה אותנו‪-[ ,‬היא לא סתם סיפרה לנו סיפורים‪ ,‬אלא]‪ ,‬היא המעשר על הפירות האלו‪ ,‬הרי הוא כבר עישר כעת‪.‬‬ ‫החזיקה בידה את הספר “תולדות אדם” על הגאון הקדוש רבי זלמל’ה וואלוזי’נער בעקבות הדברים נתעוררה אצל אבי ז”ל שאלה‪ ,‬הרי כליו של לוקח קונה גם ברשות‬ ‫זיע”א‪ ,‬וסיפרה לנו משם על ההתמדה הנוראה של ר’ זלמל’ה‪ ...‬כך ִשנְ ָתה וְ ִשלְ ָשה מוכר‪ ,‬ואם כן נעשה המשגיח תורם משלו על של חבירו וממילא [אם כך הדין‪ ,‬הרי]‬ ‫לא חל המעשר על הפירות שלהם שמונחים בסל‪ ,‬ולכן אבי ז”ל עישר אותם בביתו‪.‬‬ ‫לספר לנו מגודל התמדתו‪ ,‬ואם כן מה הפלא שאני מתמיד בלימוד?!‪’...‬‬ ‫עוד סיפר אבי‪ ,‬כי בימי הקיץ שהנץ מוקדם‪ ,‬היה ר’ וולוו’ל לומד שם מאחרי תפלת אחר כך הוא אמר לי‪ ,‬את הפירות שלי הצלתי‪ ,‬על ידי שעשרתי אותם בעצמי‪ ,‬אבל‬ ‫הנץ ועד שעות אחר הצהרים‪ .‬פעם אחת אחד שאל אותו‪‘ ,‬ר’ וועלוול‪ ,‬הייתם היום יתכן שלא חלו המעשרות גם על כל מה שנמצא בחנות‪ ,‬ועל כן שלח אותי לכ”ק‬ ‫במקווה’?‪ ,‬נענה ואמר‪‘ :‬הנני טובל כבר כמה שעות במקווה אש!‪ 4...‬והוא בא ומציע לי מרן הגאב”ד ה”מנחת יצחק” זצוק”ל לשאול אותו כדת מה לעשות‪ .‬את השאלה רשם‬ ‫על דף‪ ,‬ושלח אותי אליו עם הפתק‪ ,7‬אחר שעיין בדף שאל אותי הרב ווייס זצ”ל‬ ‫ללכת במקווה של מים‪’...‬‬ ‫בבחרותנו רצינו לזכות לדבר עם הרב פישר [‪-‬ה”אבן ישראל” זצ”ל]‪ ,‬חפשנו לשמי ואמר לי‪‘ ,‬לך להרב פישר ומה שיאמר לך תמסור לאביך’‪ .‬הלכתי להרב פישר‬ ‫איזה קושיות ושאלות לשאול אותו כביכול‪ ,‬גם אני מצאתי איזה קושיא ברמב”ם זצ”ל שמכיר את משפחתנו‪ ,‬ספרתי לו שהאבא שלח אותי להרב ווייס והרב ווייס‬ ‫ושאלתיהו‪ .‬אמר לי‪‘ ,‬הנך חושב כי אני יכול לתרץ את כל הרמב”ם הקשים? ר’ זלמל’ה שלח אותי אל הרב ואמר לי הרב ווייס‪ ,‬שמה שהרב יגיד ‪ -‬אמסור לאבא‪ .‬הרב נהנה‬ ‫לשמוע ממני את האמת כמו שהיא‪ ,‬וכשהרבנית שמעה זאת‪ ,‬אמרה‪ ,‬שזו כבר פעם‬ ‫היה יכול לתרץ את כל הקושיות על הרמב”ם‪.’...‬‬ ‫שניה השבוע שהרב ווייס שלח לשאול את הרב פישר [השאלה הקודמת היתה שאלה‬ ‫על כתובה]‪ .‬למעשה‪ ,‬הרב פישר עבר על הדף ופסק שזה בסדר‪ ,‬מסרתי לאבי את‬ ‫והגית בו יומם ולילה‬ ‫שמעתי פעם מהגה”צ רבי אפרים זלזניק זצ”ל‪ ,‬ששמע מהראש ישיבה [‪-‬מרנא הגרי”ד דבריו‪ ,‬אך אבי עדיין לא היה שלם בדעתו‪ ,‬ובליל שבת [בין קבלת שבת למעריב]‪,‬‬ ‫זצ”ל]‪ ,‬שהרב‪ ,‬מרן הגרי”ז‪ ,‬סיפר כמה סיפורים מההתמדה הנוראה של הנצי”ב ואחר דבר אבי עם הרב פישר אודות העניין ונחה דעתו‪ .‬אחר כך בסעודת ליל שבת אבי‬ ‫כך סיים ואמר‪‘ :‬אנחנו סברנו כי אין דרגא גדולה בהתמדה יותר מהנצי”ב‪-[ ,‬וכמו אמר‪‘ ,‬ראיתי את הרב פישר‪ ...‬ראיתי עליו את קדושת השבת ואת ההתמדה‪ ...‬הוא‬ ‫שרואים מהסיפורים שספרנו]‪ ,‬אבל מה אעשה שהזיידע [‪-‬הסבא] הנצי”ב בעצמו הזכיר לי את ר’ שלמה קלוגר‪’...‬‬ ‫אמר‪ ,‬שהמתמיד הראשון בדור‪ ,‬הוא ‪ -‬ר’ יצחק אלחנן והשני זה אני‪ .5’...‬כך אמר ‪ -‬את זה הוא החדיר בנו בבית‪.‬‬ ‫הזיידע הנצי”ב‪ ,‬ואחר הוסיף‪‘ :‬אז ראינו שאין לנו השגה בהתמדה גם היה פעם סיפור‪ ,‬בשביעי של פסח שחל בשבת‪[ ,‬או שזה היה בשבת חול המועד‬ ‫הבריסקר רב שאמר‬ ‫פסח]‪ .‬אמי ע”ה הפרישה חלה ‪ -‬לפני שבת‪ ,‬על קופסא אחת של מצות‪ ,‬בעוד הקופסא‬ ‫של ר’ יצחק אלחנן‪ ,’...‬ע”כ‪.6‬‬ ‫על כל פנים‪ ,‬אבי היה מספר‪ ,‬כי ב”עץ חיים” היה מחזה נורא‪ .‬היו שם שלשה מתמידים השניה היתה בחדר אחר‪ ,‬וכִ וונה שההפרשה תחול גם על הקופסא השניה שבחדר‬ ‫שהיו לומדים בהתמדה כמו מכונה‪ ,‬ברציפות‪ ,‬הלא הם הגאונים הצדיקים‪ ,‬רבי ישראל השני‪ .8‬בשתי הסעודות הראשונות [של השבת ויום טוב] הואיל והיו מספיק מצות‬ ‫יעקב פישר‪ ,‬רבי אברהם משה המבורגר ורבי זונדל קרויזר‪ ,‬ואמר‪‘ :‬כאשר אנחנו שבנו לסעודה‪ ,‬מהמצות [של ערב פסח] שהפרישו עליהם כהלכה ‪ -‬מן המוקף‪ ,‬אזי לא‬ ‫הביתה הם עדיין ישבו ולמדו‪ ,‬וכאשר חזרנו בבוקר לישיבה‪ ,‬הם כבר ישבו ליד דבר האבא ז”ל מאומה מהענין [של מעשר שלא מן המוקף‪ ,‬כי לא רצה לצער את‬ ‫האמא ולקלקל לה את שמחת החג]‪ ,‬אבל בסעודה שלישית שכבר לא נשאר מהמצות‬ ‫הגמרא ולמדו‪ ...‬לא היה מצב שיראו אותם בלי ללמוד‪ - ’...‬כך סיפר אבי זצ”ל‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬את הגאון רבי אברהם משה הנני זוכר מילדותי מ”הורודנא”‪ ,‬איך שבמוצאי שהופרשו עליהם כהלכה‪ ,‬ונשארו מצות רק משתי החבילות האלו [שהופרשו על‬ ‫שבתות ישב בבית המדרש‪ ,‬כאשר רגלו האחת על הרצפה ורגלו האחת על הספסל אחד מהם שלא מן המוקף] אמר לי אבא‪‘ ,‬אם לא היה סעודה שלישית‪ ,‬הייתי מפריש‬ ‫ושקד על תלמודו ברצף מפניא דיומא‪ ,‬וכמה דקות קודם חצות היה חוזר לביתו שוב עליה במוצאי שבת קודש‪ ,‬מכיון שיתכן שהשליחות שלה להפרשת חלה לא‬ ‫חלה מכיון שיש כלל של “לתקוני שדרתיך ולא לעוותי”‪ ,‬אבל עכשיו שאנחנו צריכים‬ ‫לסעוד סעודת מלווה מלכה‪ ,‬ולפעמים עוד היה חוזר אחר כך לבית המדרש‪.‬‬ ‫אותם בשביל לאכול סעודה שלישית‪ ,‬אינני יכול לעשר בעצמי בשבת ויום טוב‪,‬‬ ‫מחמת שאסור לעשר בשבת ויום טוב ולכן נתעוררה השאלה‪ ,‬האם אפשר לסמוך‬ ‫זהירות נוראה מסרך ביטול תורה‬ ‫אבא ז”ל סיפר על הגאון רבי זונדל [‪-‬קרויזר]‪ ,‬שכאשר למדו בישיבה בפרק מרובה‪ ,‬על ההפרשה שלא מן המוקף‪ ,‬ובדיעבד אולי כן חלה ההפרשה הזו או לא‪ .‬והואיל‬ ‫את התוס’ הגדול בבבא קמא (דף עז‪ ,‬א)‪ ,‬שם תוס’ מביא הרבה מראי מקומות והיו צריכים את המצות עבור סעודה שלישית‪ ,‬אבא ז”ל שלח לשאול את רבי ישראל‬ ‫ממרחבי הש”ס‪ ,‬שנוגע לעניינים עליהם תוס’ מדבר‪ ,‬וכשלמדו בישיבה ב”עץ חיים” יעקב‪ ,‬ופסק להיתר‪ .‬ואמנם היה אחד שערער על הפסק‪ ,‬אך אבי זצ”ל אמר בתגובה‪,‬‬ ‫את התוס’ הזה‪ ,‬כולם קמו וחפשו את הגמרות כדי לראות מה כתוב שם בגמרות‪ ,‬כדי ‘תהיו רגועים‪ ,‬מכיון שלרבי ישראל יעקב יש סייעתא דשמיא‪ ...‬הרי ראיתי את ההתמדה‬ ‫להבין היטב את התוס’‪ .‬אולם ‪ -‬האבא שם לב‪ ,‬כי ‪ -‬ר’ זונדל לא קם אפילו פעם אחת שלו!‪.’...‬‬ ‫ומזה למד האבא‪ ,‬עד כמה הוא חס על זמנו היקר‪ ,‬על ה”שניות” הוא חס‪ ...‬בחששו מי ‪ -‬כך החדיר בנו אבא ז”ל‪ ,‬את ההערכה והחשק להתמדת התורה‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫בשבת ‘חנוכה’ ובשבת ‘זכור’‪ ,‬היה הרב פישר זצ”ל דורש והרב אברהם יעקב כהן‬ ‫יודע איזה ביטול יתהווה לו בשניות האלו‪ - ...‬כך אמר אבא‪.‬‬ ‫היה להם פחד נורא מביטול הזמן‪ ,‬ושקדו על לימודם‪[ .‬ואגב‪ ,‬כיוצא בזה שמעתי התבטא‪‘ ,‬הרי הרב מסר את עיניו לתורה‪’...‬‬ ‫בבחרותי‪ ,‬מרבנו ה”משמר הלוי” זצ”ל וכך אמר‪‘ :‬אז מען דארף לערנען און לערנען‪ ,‬וזהו ה’גפנים’‪ ...‬אותם המתמידים‪ ,‬אשר כל מאוויים היה תורה!‪ ...‬זה היתה העבודת‬ ‫נישט אפשטעלן‪ - ’...‬לא להעצר‪“ ...‬לא לעצור!‪ ...‬גם אם נשאר לך קטע “תקוע”‪ ,‬ה’ אצלם‪ ,‬להתמיד בתורה‪...‬‬ ‫שאתה לא מבין‪ ,‬בהמשך החזרות תבין מה שלא הבנת קודם‪ ,‬כאן אתה לא מבין‪,‬‬ ‫כאן אתה לא מבין‪ ,‬אל תבהל!‪ ...‬בהמשך ‪ -‬בחזרות הבאות‪ ,‬הידיעות האלו יתרוממו הגאון רבי נחום ברגמן זצ”ל סיפר לי‪ ,‬כי זוכר שהרב [‪-‬פישר‪ ,‬ה”אבן ישראל”]‬ ‫אצלך ותבין’‪ .‬עכת”ד ה”משמר הלוי” זצ”ל‪ ,‬שאמר לי בבחרותי ‪ -‬כשלמדתי בישיבת בבחרותו‪ ,‬למד פעם בצום י”ז בתמוז ברציפות של י”ב שעות‪ ,‬מאחרי תפילת שחרית‬ ‫ועד מנחה‪ ,‬וזאת‪ ,‬על אף שכפי העניות של אז‪ ,‬לא היתה משביעה אותו אכילת‬ ‫פוניבז’]‪.‬‬ ‫ערב התענית ‪ -‬וכן שבירת הצום אחר התענית ובכל זאת לא שעה לכל זה והתמיד‬ ‫במסירות נפש עצומה בתורה הקדושה‪.‬‬ ‫שקידתם‬ ‫על‬ ‫רבות‬ ‫מדברים‬ ‫היו‬ ‫ההתמדה‪.‬‬ ‫ענין‬ ‫את‬ ‫בביתנו‬ ‫מחדירים‬ ‫היו‬ ‫כסדר‪,‬‬ ‫כך‪,‬‬ ‫של הגדולים ובתוך כולם היתה הערכה מיוחדת להרב פישר‪-[ ,‬ה”אבן ישראל”‬ ‫הרה”צ רבי יצחק דוד גוטפרב זצ”ל סיפר לי‪ ,‬כי סבו ‪ -‬הגאון הצדיק רבי יצחק שלמה‬ ‫זצוק”ל]‪.‬‬ ‫בלוי זצ”ל [שהיה תלמיד של הגאון הקדוש מרן המהרי”ל דיסקין זיע”א]‪ ,‬שמע הספד‬ ‫על בעל ה”שואל ומשיב”‪ ,‬רשכבה”ג הגאון רבי יוסף שאול נתנזון זי”ע‪ ,‬וכל כך נתעורר‪,‬‬ ‫“יש לו סייעתא דשמיא בפסק מכח התמדתו‪”...‬‬ ‫זכורני מצעירותי‪ ,‬כאשר אמי ע”ה הלכה פעם בערב שבת לקנות אצל הירקן‪ ,‬אמר עד שבמשך חודש ימים היתה שקידתו מושפעת מכך‪ - .10‬אותם המתמידים למדו‬ ‫לה המוכר כי עדיין אינו יכול למכור מהסחורה החדשה‪ ,‬מכיון שהמשגיח עדיין לא מבלי להפסיק וכל לימודם היה כמו הכנה ללימוד של מחר‪.11‬‬ ‫השמות מפיו ביראה עילאה‪ ,‬והוא אכן ידע לומר‪ ,‬שהרב מסר את עיניו לתורה‪.‬‬ ‫‪ .7‬השאלה נדפסה בספר “פנינים ואגרות תורת זאב” ‪ -‬מהדורת תשמ”ז‬ ‫‪ .4‬עיין סנהדרין (לט‪,‬א)‪' :‬אמר ליה בנורא טביל דכתיב (ישעיה סו‪ ,‬טו) כי‬ ‫‪ .10‬סיפר ר' עמרם בלוי לאחי‪ ,‬כי אביו ר' יצחק שלמה בלוי זכה‬ ‫ותש”ס ‪ -‬עמוד קע”ז‪ ,‬על ידי רבנו ה”משמר הלוי” זצ”ל‪ ,‬זה לשונו‪‘ :‬א”ה‪:‬‬ ‫הנה ה' באש יבוא‪ ,‬ומי סלקא טבילותא בנורא‪ ,‬א"ל אדרבה עיקר טבילותא‬ ‫שה'שינאווע'ר' רב ‪ -‬ה"דברי יחזקאל" זי"ע‪ ,‬בחר בו לרקוד אתו‪ .‬טראינו לנכון‬ ‫השאלה דלהלן נמצאה רשומה על פיסת נייר בכתי”ק של כבוד דודי ה”תורת‬ ‫בנורא הוא‪ ,‬דכתיב (במדבר לא‪ ,‬כג) וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים'‪,‬‬ ‫להעתיק כאן את הסיפור הזה ממה שנדפס במקום אחר מאת בעל המאמר‬ ‫זאב” זצ”ל‪ .‬שאלה‪ :‬אשה אחת קנתה כמה פירות אצל חנות שמעשרים‬ ‫ע"כ‪ .‬וכתב רש"י‪ ,‬זה לשונו‪':‬דחייה דחייה ודרש להו הכי‪ ,‬כל מי שאינו יכול לבא‬ ‫הגר"ש צ'צ'יק שליט"א‪ ,‬תחת הכותרת‪" :‬מחול הצדיקים"‪ ,‬זה הלשון‪' :‬סיפר לי‬ ‫מהבד”ץ‪ ,‬טרם בא המשגיח‪ ,‬וקנתה בקנין כסף‪ ,‬וגם שמה בכלי’‪ ,‬ואמר לה‬ ‫באש מפני שישרף‪ ,‬תעבירו במים'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אחי הבכור הרה"צ רבי מנחם זצ"ל‪ ,‬ששמע ממורנו הרה''צ רבי עמרם ברש''י‬ ‫המוכר שלאחר שיבוא המשגיח יעשר גם על שלה‪ ,‬ואח”כ הוא ישלח לה ע”י‬ ‫‪ .5‬ראינו לנכון להוסיף כאן מה ששמענו מפי תלמידי מרן הגרי"ד הלוי‬ ‫בלויא זצ''ל‪ ,‬שאביו הגאון הצדיק‪ ,‬שהי' מרואי פני קודש הקדשים השרף‬ ‫הפועל שלו‪ ,‬וכשסיפרה לבעלה הסכים בהסכמה גמורה אבל לא אמר בפה‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬שיבדלחט"א‪ ,‬שאומרים מה ששמעו מפיו‪ ,‬כדלהלן‪' :‬ר' הירש ליב‬ ‫האלקי רבנו המהרי''ל דיסקין זצוק''ל זי''ע‪ ,‬סיפר לו‪ ,‬שזכה לרקוד בשמחת‬ ‫ממש שהוא עושה אותו [את משגיח הבד”ץ] לשליח לעשר את שלו [שהרי‬ ‫[‪-‬הנצי"ב] אמר‪ ,‬שלהיות 'משיב' זוכים על ידי התמדה‪ ,‬המתמיד הגדול ביותר‬ ‫בית השואבה‪ ,‬עם אחד המיוחד מגדולי קדושי וצדיקי הדור! ‪ -‬אימתי? היה‬ ‫עכשיו שכבר קנה הוא צריך לשלחו ולא המוכר כמובן] ועתה השאלה‪ :‬אם חלו‬ ‫שהיה בדור ‪ -‬זה ר' יצחק אלחנן‪ ,‬לכן הוא ה'משיב' הגדול בדור ואני שהייתי‬ ‫זה כשהרב הקדוש האדמו''ר רבי יחזקאל משיניווא זצוק''ל ה"דברי יחזקאל"‬ ‫המעשרות על כל הפירות שבחנות‪ ,‬שהרי השליח הפריש חלק עשירי גם על‬ ‫המתמיד השני‪ ,‬לכן אני ה'משיב' השני אחריו‪'...‬‬ ‫זי''ע‪ ,‬הגיע לארץ ישראל‪ ,‬ובליל חול המועד סוכות הי' בבית הכנסת ה'חורבה'‬ ‫החלק הנקנה‪ ,‬ואם נאמר שההסכמה הנ”ל לאו שליחות מיקרי אם זה הוי קני‬ ‫‪ .6‬את הדברים האלו שמענו מבעל המאמר‪ ,‬הגר"ש צ'צ'יק שליט"א גם‬ ‫והתפלל שם וכשרקדו שם ה'חסידים ואנשי מעשה' אחרי התפילה‪ ,‬זכר‬ ‫את וחמור‪ ,‬או דמהני‪ .‬עכ”ל ה”תורת זאב” זצ”ל‪ .‬וכתב על זה כבוד גאון אחד‬ ‫בשפת האידיש‪ ,‬ומפני חן הדברים ראינו לנכון להביאם כאן בלשונו וכדלהלן‪:‬‬ ‫ל'שמחת בית השואבה'‪ ,‬תפס הרה''ק משיניווא זי''ע‪ ,‬את ידי אביו הגה''צ‬ ‫שליט”א‪ :‬חזו”א בכורות י”ז (ב) ח’‪ .‬ולא איפשטא‪ - .‬לכ’ להלכה קיי”ל כקמאי‬ ‫'אני זוכר‪ ,‬כאשר הייתי פעם בביתו נאוה קודש של הגאון ר' אפרים [‪-‬זלזניק]‪,‬‬ ‫רבי יצחק שלמה זצ''ל‪ ,‬ורקד עמו ב'שמחת בית השואבה'‪ ,‬וכל ימי חיי אבי‬ ‫דאיפשטא (ועחזו”א ב”ק י”ז י”ז) ‪ -‬עי’ שו”ע יו”ד של”א ס”ל‪ ,‬עחזו”א שביעית‬ ‫קער‬‫[דער ְב ִר ְיס ֶ‬ ‫טא ֶטע‪ֶ ,‬‬ ‫דער ַ‬ ‫רציילְ ט אז ֶ‬ ‫דע ֵ‬‫האט ֶ‬ ‫דער ראש ישיבה ָ‬ ‫אמר לי‪'ַ :‬אז ֶ‬ ‫רבי יצחק שלמה זצ''ל‪ ,‬הי' ב"שמחת בית השואבה"‪ - ...‬כלומר‪ ,‬הוא היה כולו‬ ‫ד’ ח’‪ .‬עכ”ל הגאון שליט”א’‪ .‬ע”כ‪‘( .‬פנינים ואגרות תורת זאב’ ‪ -‬תשמ”ז ותש”ס‬ ‫דער‬‫דער נצי"ב‪ ,‬אּון ֶ‬ ‫שה'עס פּון ִדי התמדה פּון ֶ‬ ‫פאר ַמ ְע ֶ‬ ‫דע ְר ֵציילְ ט ַא ָ‬ ‫האט ֶ‬ ‫ָרב] ָ‬ ‫מלא שמחה‪ ,‬ממה ש'שאב' מלא חפניו קדושה מאותו ריקוד‪ ,‬כשאבוקות אור‬ ‫‪ -‬עמוד קע”ז)‬ ‫סערע דרגה‬ ‫רע ֶ‬ ‫האלְ ְטן‪ַ ,‬אז ַא גְ ֶ‬‫גע ַ‬ ‫הא ְבן שֹוין ֶ‬‫גע ִפ ְירט‪ַ ,‬אז ִמיר ָ‬ ‫האט אֹויס ֶ‬ ‫ָרב ָ‬ ‫הקודש של הרה''ק משיניווא זצ''ל‪ ,‬בידיו‪ ...‬ע''כ שמעתי מאחי הבכור שליט''א‬ ‫‪ .8‬ומבואר ביו"ד (שלא‪ ,‬כה)‪ ,‬דלכתחילה יפריש מן המוקף ובדיעבד חל‬ ‫יידע‬‫דער זֵ ֶ‬‫טאן‪ַ ,‬אז ֶ‬‫זאל ִמיר ָ‬ ‫וואס ָ‬ ‫בער ָ‬ ‫קען נִ ְישט זַ יין‪ָ ,‬א ֶ‬ ‫דעם ‪ֶ -‬‬ ‫ִאין התמדה פּון ֶ‬ ‫בשם מורנו הרה''צ רבי עמרם זצ''ל'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫גם שלא מן המוקף‪ .‬וכאן השאלה אם מועילה פה השליחות‪ ,‬וראה "מעדני‬ ‫טער מתמיד ִאין דור ‪ִ -‬איז ר'‬ ‫רש ֶ‬‫הע ְ‬ ‫דער ֶ‬ ‫זאגְ ט‪'ַ ,‬אז ֶ‬ ‫גע ָ‬ ‫האט ֶ‬ ‫דער נצי"ב ַאלֵ יין ָ‬ ‫ֶ‬ ‫‪ .11‬כאשר שמעתי פעם מאבי בשם הקאז'ניצ'ער מגיד זי"ע שאמר‪ ,‬שכל‬ ‫ארץ" (תרומות פ"ד ה"א אות א)‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וכמובן שאין לפסוק הלכה מהדברים‬ ‫וייטער ִבין ִאיך'‪ '...‬המשיך הבריסקער רב ואמר‪'ִ :‬איז ַא‬ ‫דער ְצוֵ ֶ‬ ‫יצחק אלחנן‪ֶ ,‬‬ ‫ה'פסוקי דזמרה' שלו הוא הכנה לקריאת שמע‪.‬‬ ‫המובאים כאן בשופו"א!‬ ‫הא ְבן נִ ְישט ֵקיין השגה ִאין ִדי התמדה פון ר' יצחק אלחנן‪ '...‬עד‬ ‫ראיה‪ַ ,‬אז ִמיר ָ‬ ‫‪ .9‬שהיה ירא שמים ושומר עיניים‪ .‬בברכת כהנים שמעו‪ ,‬איך שמוציא את‬ ‫כאן דבריו הקדושים של מרן הגרי"ז זיע"א‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪14‬‬ ‫ארבעים שנה‪ ,‬החיים שלנו בתוך ענני הכבוד‬ ‫הכנה לחג‬ ‫הסוכות‬ ‫רוממות ‪+‬החג‬ ‫ארבעה ימים קדושים שבין יו”כ לסוכות‬ ‫היו חיי גן עדן עלי אדמות‪ ,‬המן שהוא מזון של‬ ‫הגאון רבי מרדכי יפה שליט"א‬ ‫כשנכנסו תלמידים לרבינו ראש הישיבה זצוק”ל‬ ‫מלאכי השרת‪ ,‬שירד משמיים כל יום עבור כל‬ ‫לעניים בערב סוכות‪ .‬והיה אומר שביום הזה‬ ‫בימים שבין יוה”כ לחג הסוכות‪ ,‬היה רגיל לחזור‬ ‫אחד ואחד מאיתנו‪ ,‬שנעשו בו ניסים ופלאות‬ ‫הצדקה מועילה הרבה מפני שהשכינה הנקראת‬ ‫בהתרגשות על דברי אדונינו הגר”א בביאורו‬ ‫רבים‪ .‬המים ששתינו היו מבארה של מרים‪ ,‬ושתו‬ ‫‘צדק’ עולה במעלה למקום הנקרא ‘צדקה’‪ .‬ולכן‬ ‫לשו”ע שכותב שהטעם שלא אומרים תחנון בימים‬ ‫ממנה כל ישראל‪ ,‬מים שנעשו בהם ניסים רבים‪.‬‬ ‫נכון לכל איש ישראל להרבות בצדקה כהיום הזה‬ ‫שבין יוה”כ לסוכות‪ ,‬הוא משום דהוי יו”ט‪ ,‬כמו‬ ‫שבעה עננים הקיפו אותנו והנמיכו את הגבעות‬ ‫כל איש לפי מסת ידו‪ .‬וכותב החמדת ימים שמדרך‬ ‫יום הכיפורים במקצת‪ .‬ומוסיף הגר”א וכותב שזה‬ ‫ויישרו את העמקים ופתחו לנו דרך רחבה‪ ,‬לא‬ ‫אנשי מעשה שלא השיגה ידם לעשות צדקה להיות‬ ‫הטעם שחז”ל אמרו לנו שיום ראשון של סוכות‬ ‫היו זקוקים לאור בלילה‪ .‬הענן שרף או הרג את‬ ‫מעשים לצדקה יום אחד קודם ערב סוכות איש‬ ‫הוא ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬מפני שעד סוכות‬ ‫הנחשים והעקרבים‪ ,‬הבגדים גדלו עימנו והעננים‬ ‫מאת מכרו‪ ,‬ולהוסיף קצת נופך משלהם‪ ,‬ולחלקה‬ ‫עדיין יש מחילהעל העוונות‪ ,‬המשך של יוה”כ‪.‬‬ ‫גיהצו אותם [המהר”ל כותב שמלבושם היה מלבוש‬ ‫לעניים ביום ערב סוכות‪ ,‬ומזכים את אחיהם‬ ‫אלוקי כמו שאר ענייניהם‪ ,‬בגדים שהלבישו אותם‬ ‫וביאר שהדבר מובן שכל מצווה שאדם עושה‬ ‫במצוה הזאת עמהם‪ .‬ומה טוב ומה נעים חלקם‬ ‫משאירה רושם‪ ,‬וא”כ ודאי שיום קדוש ונורא כמו‬ ‫מלאכי השרת בסיני] וכן הענן השביעי אסף‬ ‫וגורלם של עושה אלה‪ .‬ויותר מהמה אשריו לאדם‬ ‫את כל הזקנים והנחשלים‪ ,‬החולים המעוברות‬ ‫יוה”כ משאיר רושם לכמה ימים‪ .‬והוסיף רבינו‬ ‫אשר יזמין ביום הזה לעניים בני תורה מבעוד יום‬ ‫בשם האר”י הקדוש שממוצאי יוה”כ כבר מתחילה‬ ‫והיולדות‪ ,‬ונשא אותם כבתוך עגלות‪.‬‬ ‫להתארח בביתו כל ז’ הימים ולהאכילם בסוכתו‪.‬‬ ‫ההנהגה שהקב”ה נוהג איתנו בחג הסוכות “כי‬ ‫הנהגת עם ישראל במדבר היתה במציאות בלתי‬ ‫ויכוין בכוונת עליה זו של השכינה שעולה אל‬ ‫יצפנני בסוכה”‪ .‬ארבעת הימים הללו שואבים‬ ‫קיימת בטבע‪ ,‬עצם קיומו של עם שלם מיליוני‬ ‫המקום הנקרא “צדקה”‪ .‬וגם לתת חלקם של הז’‬ ‫מקדושת יוה”כ ומחג הסוכות‪.‬‬ ‫בני אדם במדבר צחיח מקום נחש שרף ועקרב‪,‬‬ ‫אושפיזין קדישין להם‪ ,‬שהחמירו חכמי הזוהר‬ ‫התורה הקדושה מתארת זאת ומצווה עלינו לזכור‬ ‫בענין הזה‪.‬‬ ‫מרן החתם סופר זיע”א חיבר בצעירותו שירים‬ ‫את ההנהגה הניסית שה’ הנהיג אותנו‪( :‬דברים ח)‬ ‫שנאספו בספר ‘שירת משה’‪ ,‬ובנו הגאון רבי שמעון‬ ‫“וְ זָ כַ ְר ָּת ֶאת ּכָ ל ַה ֶּד ֶרְך ֲא ֶׁשר הֹולִ יכֲ ָך ה’ ֱאֹלקיָך זֶ ה‬ ‫מצות סוכה ‪ -‬שותפות במעשה בראשית‬ ‫סופר אב”ד קראקוב‪ ,‬שאל את אביו מתי היה לו‬ ‫ַא ְר ָּב ִעים ָׁשנָ ה ַּב ִּמ ְד ָּבר לְ ַמ ַען ַעּנ ְֹתָך לְ נַ ּס ְֹתָך לָ ַד ַעת‬ ‫ישנם מצוות שלימדנו חז”ל שהם חשובות במיוחד‬ ‫פנאי לכתוב שירים‪ ,‬הלא תמיד היה עוסק בתורה‬ ‫ֶאת ֲא ֶׁשר ִּבלְ ָב ְבָך ֲה ִת ְׁשמֹר ִמ ְצו ָֹתו ִאם ֹלא‪ :‬וַ יְ ַעּנְ ָך‬ ‫ומי שמקיים אותם הקב”ה מחשיב אותו כשותף‬ ‫ולא בטל מתורה אפילו רגע‪ ,‬והשיב החת”ס‪,‬‬ ‫וַ ּיַ ְר ִע ֶבָך וַ ּיַ ֲאכִ לְ ָך ֶאת ַה ָּמן ֲא ֶׁשר ֹלא יָ ַד ְע ָּת וְ ֹלא יָ ְדעּון‬ ‫למעשה בראשית‪ ,‬אחד מהם היא מצוות סוכה‪,‬‬ ‫שבצעירותו בד’ ימים שבין יוהכ”פ לסוכות לא‬ ‫יעָך ּכִ י ֹלא ַעל ַהּלֶ ֶחם לְ ַבּדֹו יִ ְחיֶ ה‬ ‫הֹוד ֲ‬‫ֲאב ֶֹתיָך לְ ַמ ַען ִ‬ ‫וכך כותב הבאר היטב (סימן תרלט) בשם מהר”י‬ ‫הייתי יודע מה לעשות מרוב דבקות בה’‪ ,‬ולכן‬ ‫מֹוצא ִפי ה’ יִ ְחיֶ ה ָה ָא ָדם‪ִׂ .‬ש ְמלָ ְתָך‬ ‫ָה ָא ָדם ּכִ י ַעל ּכָ ל ָ‬ ‫וייל בתשובה‪ :‬המקיים מצות סוכה כאלו נעשה‬ ‫החילותי בימים הללו ליסד ולחבר שירי דבקות‬ ‫ֹלא ָבלְ ָתה ֵמ ָעלֶ יָך וְ ַרגְ לְ ָך ֹלא ָב ֵצ ָקה זֶ ה ַא ְר ָּב ִעים‬ ‫שותף להקב”ה במעשה בראשית‪.‬‬ ‫להקב”ה‪...‬‬ ‫ָׁשנָ ה”‪.‬‬ ‫רבינו ראש הישיבה זצ”ל התבטא שישנם מאמרי‬ ‫סוכות ‪ -‬אברהם אבינו עמוד החסד‬ ‫ההסתרה שמסתיר הבורא את הנהגתו‪ ,‬מחויבת‬ ‫חז”ל שאנו מבינים מעט מן המעט מהם‪ ,‬אבל‬ ‫בכמה מקומות במדרשים מבואר‪ ,‬שזכינו למצות‬ ‫כדי לתת לנו את כח הבחירה‪ ,‬הסכנה של‬ ‫ישנם מאמרי חז”ל שאפילו מעט מפירוש המילות‬ ‫הסוכה בזכות אברהם אבינו שקיבל את אורחיו‬ ‫ההסתרה גדולה מאוד‪ ,‬שמא היצר הנורא של‬ ‫אין לנו הבנה והשגה בהם‪ ,‬אחד מהם הוא מה‬ ‫ועשה להם סוכה‪ ,‬ובזכות זה הקב”ה עשה סוכות‬ ‫כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה‪ ,‬יפעפע‬ ‫שלימדונו חז”ל שהקב”ה נתאווה שתהיה לו דירה‬ ‫לבניו ביציאתם ממצרים ופרש על בניו שבעה‬ ‫בנו וישכיח מאתנו את האמת שהכל מה’‪ ,‬ועד‬ ‫בתחתונים‪ ,‬וזאת היא תכלית הבריאה‪.‬‬ ‫ענני כבוד‪( ,‬ויקרא כג) “כי בסכות הושבתי את‬ ‫כמה אנו זקוקים כל רגע לחסדי ה’‪ ,‬למדנו היטב‬ ‫האלשיך הקדוש מלמד אותנו (פרשת אמור) שאותה‬ ‫בני ישראל”‪ .‬ובזכות שאמר “והשענו תחת העץ”‬ ‫כל כלל ישראל ארבעים שנה במדבר את האמת‬ ‫תוכנית מופלאה של הבורא יתברך לבנות לו דירה‬ ‫‪.1‬‬ ‫הקב”ה נתן לבניו מצות סוכה‬ ‫הברורה מי הוא הבעלים הבלעדיים של הטבע‪ ,‬ומי‬ ‫בתחתונים הושלמה בחג הסוכות‪ ,‬לאחר שהקב”ה‬ ‫בסוכה אנו יושבים בצל האמונה‪ ,‬ומזמינים את‬ ‫מנהיג אותו כרצונו בכל עת בלי יכולת של שום‬ ‫נתרצה לנו ונתן לנו נתינה חדשה של התורה‬ ‫שבעת האושפזין ‪ -‬הזוהר הקדוש כותב שכל איש‬ ‫כח אחר לעשות כנגד רצונו‪ .‬ואת הידיעה הברורה‬ ‫הקדושה בלוחות השניות‪ ,‬ונצטוו ישראל לעשות‬ ‫ישראל שיושב בצל האמונה בסוכה הק’‪ ,‬מנחיל‬ ‫הזו אנו מצווים לזכור בחג הסוכות למען ידעו‬ ‫מקדש כדי שהקב”ה ישכון בתוך בני ישראל‪ .‬אז‬ ‫לו ולבניו ברכה עליונה וחרות מהגשמיות‪ ,‬ומי‬ ‫דורותיכם‪ ,‬לחיות ולשנן שבעה ימים את הנהגת‬ ‫הושלמה שמחתו של השם יתברך‪ ,‬ואבינו מלכנו‬ ‫שמוציא עצמו מקדושת הסוכה נוחל ומנחיל גלות‬ ‫ה’ הנסתרת בתוך הטבע‪ ,‬להכיר באור האמת גם‬ ‫מבקש מאיתנו לכבדו ולחוג יחדיו את שמחתו‬ ‫לו ולבניו‪ .‬היושב בסוכה שכרו רב והקב”ה מאיר‬ ‫מאחורי מעבה מסך הטבע המתעתע במתעלמים‬ ‫השלימה‪ ,‬וכך בכל שנה ושנה יש לבורא יתברך‬ ‫עליו בעולם הבא באור גדול‪ ,‬וזוכה שביציאתו‬ ‫מהאמת‪.‬‬ ‫שמחה מיוחדת בחג הסוכות‪ ,‬שאנו בניו נקיים‬ ‫מהעולם תהיה לנשמתו הגנה מהמזיקים החיצונים‬ ‫מציאות הניסים הגשמיים העצומה שראו בענני‬ ‫מכל עוון‪ ,‬לאחר שכיפר לנו את החטאים שלנו‬ ‫שלא יוכלו להזיק לו ולעכב את עליית נשמתו‬ ‫הכבוד‪ ,‬מלמדים על השפע הרוחני העצום שהקיף‬ ‫ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫לעולם הבא‪.‬‬ ‫כל אחד מישראל מאור ה’ יתברך‪ ,‬נבדלים מן‬ ‫הקשר העמוק והתמידי עם הקב”ה‬ ‫ועוד מבואר בזוהר הקדוש [בכמה מקומות]‬ ‫העמים ומורמים ומנוטלים מהעולם הזה עצמו‪.‬‬ ‫כשאדם יושב בסוכה בצל האמונה‪ ,‬שבעת הרועים‬ ‫מערכת החגים שהבורא יתברך העניק לנו‬ ‫כמבואר ברמח”ל בדרך ה’‪ .‬דור המדבר – דור דעה‬ ‫שמים דירתם עמו‪ ,‬כל אחד משבעת האושפזין‬ ‫מתחילה בחג הפסח‪ ,‬שבו הוא בחר בנו מכל‬ ‫הוקפו במציאות רוחנית גבוהה‪ ,‬הם אכלו ושתו‬ ‫מביא עימו אור גדול‪ ,‬וקדושה יתירה‪ .‬ובכל יום‬ ‫העמים‪ ,‬ולאחר כן עם ישראל הכין וטיהר עצמו‬ ‫לחם ומים רוחניים [אנו מנסים במוצאי שבת‬ ‫מגיע אחד האושפיזין כעיקר‪ ,‬ועמו מצטרפים‬ ‫בארבעים ותשע ימי הספירה‪ ,‬ובאהבתו אותנו‬ ‫קודש להשיג מעט מבארה של מרים] והיו מוקפים‬ ‫שאר האושפיזין‪ ,‬וצריכים להיות בשמחה לכבודם‪,‬‬ ‫העניק לנו את המתנה היקרה מכל את התורה‬ ‫בקדושה שמימית‪ ,‬כדי שתהיה להם הכנה לרכוש‬ ‫ולהיזהר מאוד מכעס ועצבות‪.‬‬ ‫הקדושה‪ .‬כלל ישראל לא עמד במעלתו הגדולה‬ ‫את התורה ולהעבירה לדורות הבאים‪ ,‬אלינו‪.‬‬ ‫וחטא חטא נורא בעגל‪ ,‬ובעקבות כך נשתברו‬ ‫האושפזין מבקשים שאת חלקם כאורחים‪ ,‬ניתן‬ ‫ישיבת הסוכה ‪ -‬באור ה’ יתברך‬ ‫הלוחות הראשונות שהוענקו לנו במתן תורה‪,‬‬ ‫לעניים‪ ,‬כל אחד כפי יכולתו ‘איש כמתנת ידו’‪ .‬ומי‬ ‫הארה וקדושה זו מתחדשת על כל אחד מישראל‬ ‫ומשה רבינו עלה למרום לבקש סליחה על החטא‬ ‫שיושב בסוכה בצל האמונה ומזמין את האורחים‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬בישיבת הסוכה מוארים אנו באור‬ ‫הנורא‪ ,‬ושוב עלה לארבעים יום נוספים ואז‬ ‫העליונים האלו‪ ,‬אורחי האמונה – ואינו נותן את‬ ‫ה’ יתברך‪ ,‬מנושאים ומרוממים מן הגשמיות‬ ‫התבשר ‘סלחתי כדברך’ וקיבלנו לוחות שניות‬ ‫חלקם‪ ,‬לעניים‪ ,‬הם קמים והולכים ממנו ואומרים‬ ‫הארצית‪ .‬הרמח”ל מלמד אותנו שמלבד מה שענני‬ ‫והם אלו שישנם בידנו‪ .‬ולאחר חטא כבד כל כך‬ ‫‘אל תלחם את לחם רע עין’‪ ...‬נמצא שהשולחן‬ ‫כבוד הועילו לנו בבחינה גשמית והגנו עלינו‬ ‫ה’ סלח לנו והראה לנו בכך חמלה גדולה ויתרה‪,‬‬ ‫שהכין הוא שלו ולא של הקב”ה‪ ...‬אוי לו לאותו‬ ‫מהחום ומהשרב מנחשים ועקרבים‪ ,‬וסללו לפנינו‬ ‫אהבה רבה עד מאוד אלינו‪ ,‬הוא גילה לנו את‬ ‫אדם בשעה שאורחי האמונה הללו קמים משולחנו‪.‬‬ ‫דרך בתוך המדבר הגדול והנורא‪ ,‬העיקר הוא‬ ‫עומק הקשר שיש לו איתנו‪ ,‬שאינו עוזב אותנו‬ ‫מי שמאכיל עניים על שולחנו או שולח להם מאכל‬ ‫המעלה הרוחנית שעם ישראל זכו בתוך העננים‪,‬‬ ‫גם לאחר חטא גדול ומביש שחטאנו כלפיו‪ .‬וזאת‬ ‫לביתם‪ ,‬הקב”ה שמח איתו והאושפיזין מכריזים‬ ‫להארה אלוקית ולהיות נבדלים מכל העמים‬ ‫על ידי שבחג הסוכות זכינו שחזר ה’ יתברך והקיף‬ ‫עליו פסוקי ברכה מרובים‪ .‬ומי שאינו מאכיל את‬ ‫ומקודשים בקדושתו יתברך‪ ,‬מעלה זו נצרכת לנו‬ ‫אותנו בענני כבוד‪ ,‬ועל ידי עננים הללו הוא רומם‬ ‫העניים מביא קללה על עצמו והאושפיזין קוראים‬ ‫כדי שנהיה מוכנים וראויים לקנות ולרכוש את‬ ‫אותנו רוממות עצומה מעל כל העמים‪.‬‬ ‫עליו פסוקי גנאי‪.‬‬ ‫התורה והמצוות המיועדים לנו‪.‬‬ ‫ענני הכבוד ‪ -‬כחיי גן עדן‬ ‫האריז”ל זיע”א כותב (בשער חג הסוכות) שבערב‬ ‫אויר המדבר היה טמא מאוד‪ ,‬והקב”ה הלביש את‬ ‫כשאנו נכנסים לשבת בסוכה‪ ,‬מצווה עלינו לזכור‬ ‫חג הסוכות יש להרבות בצדקה‪ ,‬ותלמידו מהרח”ו‬ ‫כלל ישראל בשבע ענני כבוד וקידש‬ ‫את ענני הכבוד שליוו אותנו במדבר במשך‬ ‫זלה”ה שהיה גזבר על קופה של צדקה‪ ,‬היה מחלקה‬ ‫המשך בעמוד ‪16‬‬ ‫‪ .1‬בזוהר ובמדרשים מבואר שג' רגלים הם כנגד ג' אבות‪ ,‬וישנם שני דרכים בחלוקה זו‪ ,‬הזוהר והטור בשם אחיו‪ ,‬והגר"א ועוד ‪ -‬פסח אברהם‪ ,‬שבועות יצחק‪ ,‬סוכות יעקב‪ .‬במקום אחר בזוהר‪ ,‬הרמ"ע מפאנו‪ ,‬המהר"ל‪ ,‬והשל"ה כותבים שפסח‬ ‫כנגד יצחק שבועות כנגד יעקב‪ ,‬וסוכות כנגד אברהם‪​.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪15‬‬ ‫מחג הסוכות בצילא דמהימנותא בחביבות עצומה‬ ‫הכנה לחג‬ ‫הסוכות‬ ‫רוממות ‪+‬החג‬ ‫אותנו באויר טהור וקדוש‪ ,‬והתוצאה הגשמית‬ ‫[גם בימים חמים בכפר חסידים] את השמחה‬ ‫המשך מעמוד ‪15‬‬ ‫היתה השמירה משמש ושרב וחיות רעות ומכל‬ ‫שלו בכל פעם שנכנס לסוכה ובירך על מצוות‬ ‫שורש בקדושת ישראל נמשך לקדושת הסוכה‪.‬‬ ‫המזיקים הרבים שיש במדבר‪.‬‬ ‫הסוכה כמנהג אדוננו הגר”א‪ ,‬ומחשב דרכיו וחושב‬ ‫“כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם‬ ‫כדי שהמעלות הללו ילוו אותנו לכל הדורות‪,‬‬ ‫מחשבות איך לשהות עוד ועוד בסוכה הקדושה‪.‬‬ ‫מארץ מצרים”‪ ,‬המלבי”ם מפרש שהקב”ה הושיב‬ ‫הקב”ה נתן לנו מצוות שבהם אנו זוכים לקבל‬ ‫בני משפחתו של הגאון הגדול והמופלא רבי אברהם‬ ‫את בני ישראל בסוכות מיד עם צאתם מארץ‬ ‫מהמעלות העליונות הללו ולהשריש אותם בנו‪,‬‬ ‫דוב אויערבאך זצ”ל מספרים שבליל חג הסוכות‬ ‫מצרים‪ .‬לרמז ולהשריש בעם ישראל‪ ,‬שהעולם‬ ‫בחג הפסח קיבלנו את מצוות אכילת מצה ושאר‬ ‫פעמים רבות לא נרדם מהציפייה שבערה בו לזכות‬ ‫הזה דומה לסוכה‪ ,‬שידעו ישראל שהעולם הזה‬ ‫המצוות הנלוות כדי לחזק בנו את ההארה הגדולה‬ ‫ליטול ארבעת מינים‪ .‬את התפילה הרותחת של‬ ‫הוא רק דירת עראי‪ ,‬וישתמשו בו רק את הנצרך‬ ‫שקיבלנו בחג הפסח‪ ,‬וכך כאשר אנו מקיימים‬ ‫רבינו ראש הישיבה [כשטיפס לראות את רצפת‬ ‫וישקיעו את כוחותיהם בחיי נצח‪ .‬ועוד כיון‬ ‫מצוות הסוכה אנו מחזקים בעצמנו את אותו אור‬ ‫הר הבית כמנהג אביו מרן הגרש”ז זצ”ל] – ְ‘ּבנֵ ה‬ ‫שהסוכה היא זכר לענני הכבוד‪ ,‬בא הקב”ה ללמד‬ ‫נפלא ואת אותה רוממות שהיתה בנו בעת בה‬ ‫יתָך ּכְ ַב ְּת ִחּלָ ה וְ כֹונֵ ן ִמ ְק ָּד ְׁשָך ַעל ְמכֹונֹו‪ .‬וְ ַה ְר ֵאנּו‬ ‫ֵב ְ‬ ‫את ישראל מיד ביציאתם ממצרים‪ ,‬שהדירה שלנו‬ ‫היינו מוקפים בענני כבוד‪.‬‬ ‫בֹוד ָתם‬‫ש ְּמ ֵחנּו ְּב ִתּקּונֹו‪ .‬וְ ָה ֵׁשב ּכ ֲֹהנִ ים לַ ֲע ָ‬ ‫ְּב ִבנְ יָ נֹו וְ ַ ֹ‬ ‫היא רק עם ה’ יתברך‪ .‬והעולם הזה שהוא גשמי‬ ‫יהם‪ .‬וְ ָׁשם‬ ‫ש ָר ֵאל לִ נְ וֵ ֶ‬ ‫ּולְ וִ ּיִ ם לְ ִׁש ָירם ּולְ זִ ְמ ָרם‪ .‬וְ ָה ֵׁשב יִ ְ ֹ‬ ‫ענני הכבוד הם בזכות אהרן‪ ,‬ואולי י”ל שהוא מפני‬ ‫הוא דירת ארעי בלבד והוא אינו העולם שלנו‪.‬‬ ‫שאהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום‪ ,‬וכשכלל‬ ‫נַ ֲעלֶ ה וְ נֵ ָר ֶאה וְ נִ ְׁש ַּת ֲחוֶ ה לְ ָפנֶ יָך ְּב ָׁשֹלׁש ַּפ ֲע ֵמי ְרגָ לֵ ינּו’‪.‬‬ ‫כדאי לנו לקחת את הלקח המוסרי מכל מצוה שה’‬ ‫את הגיל ורעדה החביבות הגדולה שראינו אצל‬ ‫ישראל חיים בשלום השכינה שורה עליהם‪.‬‬ ‫מעניק לנו‪.‬‬ ‫השראת השכינה העצומה שקיבלנו בענני הכבוד‪,‬‬ ‫רבותינו לכל מצוות חג הסוכות שבורא עולם‬ ‫העניק לנו [באחד השנים בימי חודש אלול‬ ‫ותתן לנו ה’ אלוקינו באהבה‬ ‫נצרכת לאהבה ואחוה כמבואר בחז”ל‪‘ ,‬ופרוש‬ ‫בלילות היה קריר מעט ועננים כיסו את השמיים‪,‬‬ ‫עלינו סוכת שלומך – ויהי בישורון מלך’‪ .‬ד”א‬ ‫הקב”ה העניק לנו חגים וזמנים לששון ולשמחה‬ ‫התלוויתי לראש הישיבה והוא הביע את חששו‪ ,‬מה‬ ‫בהתאסף‪ ,‬בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום‬ ‫באהבתו הגדולה אותנו‪ .‬לימד אותנו רבינו אור‬ ‫יהיה בחג הסוכות האם נוכל לשבת בסוכה?! אחד‬ ‫ביניהם הוא מלכם‪ ,‬ולא כשיש מחלוקת ביניהם‪.‬‬ ‫העולם רבי ישראל מסלנט זיע”א את המעלה‬ ‫המלווים ראה את הכאב ורצה להרגיע את ראש‬ ‫העצומה להתבונן בדרכיהם של גדולי עולם‬ ‫“בצילו חמדתי וישבתי” – בצל ענני הכבוד‬ ‫הישיבה והזכיר שיש לסוכתו גגון שמכסים בו את‬ ‫וללמוד מהם‪ .‬כשראינו את תשוקתם וציפייתם של‬ ‫השורים בסוכה‪“ ,‬ופריו מתוק לחיכי” – מתוק‬ ‫הסוכה בזמן הגשמים‪ .‬ראש הישיבה השיב לו‬ ‫רבותינו לקיום מצוות הסוכה‪ ,‬את נטילת ארבעת‬ ‫לנו מאוד האור המקיף העצום השורה בסוכה‪,‬‬ ‫בחמלה‪ ,‬ומה עם אותו זמן שיכולים אנו להפסיד‬ ‫מינים והנענועים בהם‪ ,‬אשרי עין ראתה את זיו‬ ‫וכשאנו זוכים לשבת בסוכה צריך להיות ניכר‬ ‫את הישיבה בסוכה הקדושה‪ ,‬ומה עם שאר עם‬ ‫פני רבינו ראש הישיבה זצ”ל מנענע בגיל וברעדה‬ ‫עלינו השמחה בזכות לשבת בתוך האור הגדול‬ ‫ישראל‪]...‬‬ ‫את ארבעת המינים‪ ,‬את אאמו”ר זצ”ל יושב כל רגע‬ ‫והחסדים המרובים השורים בסוכה‪ ,‬ומי שיש לו‬ ‫היא נקראת תורתו’‪ .‬ואיתא בסדר אליהו רבה (פ”ב)‬ ‫ממוסרי‬ ‫הפרשה‬ ‫רוממות ‪+‬הפרשה‬ ‫והלך לתלמידו רב חסדא שיזכירו‪ ,‬ומפרשת הגמרא‬ ‫שאדם השם עצמו כשור לעול וכחמור למשא‬ ‫המשך מעמוד ‪4‬‬ ‫הטעם שלא קראוהו אליו‪ ,‬שסבר ש’הכי מסתייעא‬ ‫ללמוד תורה‪‘ ,‬תורתו בתוך מעיו’‪.‬‬ ‫מילתא טפי’‪ .‬ופירש רש”י ‘משום יגעתי ומצאתי’‪.‬‬ ‫והדבר השלישי ‪ -‬הזכייה משמים‪ ,‬כמו ששנינו באבות (פ”ה מ”ג) ‘לפום צערא‬ ‫למדנו שהיגיעה אינה רק בעצם הלימוד‪ ,‬אלא גם בהכנה אליו‪.‬‬ ‫וכתב בספר לקט יושר תלמיד התרומת הדשן (ח”ב עמוד לט) בשם רבו‪‘ :‬זכורני אגרא’‪ ,‬והיינו שהיא סגולה מהשמים שמשלמים שכר על העמל (ראה חפץ חיים‬ ‫שאמר‪ :‬אותם הבחורים העשירים המפונקים שעשו להם שולחנות‪ ,‬שכשיושבין עה”ת בחוקותי)‪ .‬וזהו שאמרו (מגילה ו‪ ,‬ב) ‘יגעתי ומצאתי תאמן’‪ ,‬כי לכאורה‬ ‫במקומן הופכין השולחן לאיזה צד שירצו‪ ,‬ועליו הרבה ספרים‪ ,‬לא טוב הם קשה הלשון ‘מצאתי’‪ ,‬שהרי מציאה באה בהסח הדעת‪ ,‬ואילו כאן הוא יגע‪ .‬ועוד‪,‬‬ ‫עושים‪ .‬אדרבה כשמבקש אחר הספר ובא לו בטורח גדול זכור באותו מעשה מה ענין ה’אמונה’ לכאן‪ ,‬והרי רואה בחוש שמצא‪ .‬אלא ביאור הדברים‪ ,‬שדרך‬ ‫הלומד שהוא יגע בדבר אחד ומוצא הבנה בדבר אחר שלא יגע בו‪ ,‬כידוע‪ ,‬ושם‬ ‫מה שרוצה ללמוד’‪.‬‬ ‫אמנם ודאי אין הכוונה שישב האדם לכתחילה רחוק מארון הספרים כדי שיעמול היא בבחינת מציאה‪ ,‬ובזה יש לו להאמין שזכה בה תמורת היגיעה‪.‬‬ ‫להביא הספר‪ ,‬ודברי תרומת הדשן היו ל’עשירים המפונקים’ שעשו כן על מנת וזהו מה שדרשו בגמרא (סנהדרין צט‪ ,‬ב) על הנאמר במשלי (טז‪ ,‬כו) “נֶ ֶפׁש ָע ֵמל‬ ‫ָע ְמלָ ה ּלֹו”‪ ,‬הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר’‪ .‬וכתב רש”י ‘תורה‬ ‫להתפנק‪ ,‬ופינוק גורר פינוק‪ ,‬ושאר אדם יראה את אשר לפניו‪.‬‬ ‫ג] ונראה שיש בעמל זה תועלת בשלשה דרכים‪ ,‬ושלשתם נצרכים כסולם עליה עומלת לו’ שמחזרת עליו‪ ,‬ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסתריה‬ ‫זה בעקבות זה לזכות בתורה‪ :‬הדבר הראשון ‪ -‬ביטול החומר‪ ,‬שהעמל משבר גופו‪( ,‬כן הגירסא בע”י)‪.‬‬ ‫ו’עומלת לו’ היא מידה כנגד מידה על ‘עמלו’‪ ,‬שכמו שבעמל האדם ישנם שלשה‬ ‫ובכך רוחו מתחזקת‪ ,‬כי הגוף והרוח מתנגדים זה לזה‪ ,‬וכשזה קם זה נופל‪.‬‬ ‫הדבר השני ‪ -‬אהבת התורה‪ ,‬והיינו על פי דברי המכתב מאליהו (ח”א עמוד ‪ )36‬דברים ‪ -‬ביטול החומר‪ ,‬האהבה‪ ,‬והזכייה‪ ,‬כך התורה מבטלת בפניו את המראה‬ ‫שהאהבה היא תולדת הנתינה‪ ,‬והנותן לחבירו אוהבו‪ ,‬וכדברי חז”ל (ד”א זוטא החיצוני‪ ,‬ומגלה לו טעמי תורה וסתריה‪ ,‬ובאהבתה לו כאהבתו‪ ,‬היא מתפללת‬ ‫פ”ב) ‘אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך‪ ,‬הוי נושא ונותן בטובתו’‪ .‬ועל כן לקונה על כך‪ .‬וכתב החזון איש (אגרות ח”א ב) ש’כל סגולות לימוד התורה נאמרו‬ ‫כשנותן לתורה מדמו ומחלבו‪ ,‬הריהו אוהב את התורה‪ ,‬ומתחבר עימה‪ ,‬וכמו על עמלה‪ .‬ואמנם אחר העמל נפתח שער אורה חדש אשר השכל מתענג ללא‬ ‫שכתב רש”י (תהלים א‪ ,‬ב) ש’בתחילה התורה נקראת תורת ה’‪ ,‬ומשעמל בה קץ’‪.‬‬ ‫בדין מחילה‬ ‫(ח"ב)‬ ‫רוממות החידוד‬ ‫ספציפי ‪z0556770189@gmail.com -‬‬ ‫סמוך לנטילה [והדבר מותר‪ ,‬שהוא לצורך המועד‪,‬‬ ‫הצור תמים פעלו‪ ,‬צדיק וישר‪ ,‬א‪-‬ל אמונה ואין עול‪,‬‬ ‫עיין חיי אדם (קי יא) וארחות רבינו (מהדו”ח חלק ג‬ ‫המשך מעמוד ‪13‬‬ ‫כל דרכיו משפט‪ ,‬לא יתן לעולם מוט לצדיק‪.‬‬ ‫עמוד עח)]‪ ,‬ויברך אז שהחיינו לצאת ידי כל הדעות‪.‬‬ ‫לא נקיים שניהם ‪ -‬לאגוד סמוך לנטילה‪ ,‬ולברך אז‬ ‫הערה בזמן איגוד הלולב בשנה זו‬ ‫הערה זו הערתי לפני כשלושים שנה קמיה מרא‬ ‫שהחיינו‪ ,‬ובכך נצא ידי כל הדעות? תשובה לדבר‬ ‫הזה‪ ,‬משום שיום ראשון יום טוב הוא‪ ,‬ואסור לאגוד‬ ‫למורי ורבותי‪ ,‬אחי ורעי‪ ,‬החונים עלי גיליון רוממות‪.‬‬ ‫דשמעתתא בעל “אוצר ארבעת המינים” דודי הגאון‬ ‫בקשר על גבי קשר (עין שו”ע שם א)‪.‬‬ ‫אם יורשה במטותא‪ ,‬להעיר קמיה רבנן ותלמידהון‬ ‫המופלג רבי אליהו ויספיש שליט”א‪ ,‬והסכים‪ ,‬ורשמה‬ ‫הערה למעשה‪.‬‬ ‫על פנקסו למשמרת על מנת להוסיפה בספרו‬ ‫אמנם זה נכון בשנים שיום טוב ראשון חל בחול‪,‬‬ ‫למהדורה הבאה‪ .‬ובמהדורה המחודשת שנערכה על‬ ‫אשר אי אפשר לקיים שניה‪ .‬אך בשנה (כמו שנה זו)‬ ‫מדינא דברייתא‪ ,‬מברכים שהחיינו בשעת אגידת‬ ‫ידי בן‪-‬כמותו הגרב”צ שליט”א‪ ,‬נגע בדבר והתייחס‬ ‫שיום טוב ראשון חל בשבת‪ ,‬ונטילה ראשונה היא‬ ‫הלולב‪ ,‬ואולם אנו נוהגים על פי רב כהנא ‪ -‬לדחות‬ ‫לזאת כ”תמיהה שיש שתמהו” (מילואים סימן פב)‪,‬‬ ‫בחול המועד‪ ,‬אפשר לאגוד הלולב בקשר ע”ג קשר‬ ‫ברכת שהחיינו לזמן נטילת לולב (עיין שו”ע או”ח‬ ‫והשיב מה שהשיב‪ ,‬והמעיין יראה שאין זה מספיק‪.‬‬ ‫תרנא‪ ,‬ו ומשנ”ב שם סקכ”ט)‪ .‬והנה לכאורה מדוע‬ ‫בכל ענייני הגליון בארה"ב‪-‬‬ ‫או בטלפון "קו רוממות"‪)+972-722-588-477( 0722-588477 :‬‬ ‫אפשרות להנצחה \ ברכה על גבי הגליון באחת מן האפשרויות הבאות‪:‬‬ ‫ניתן לפנות להרב דוד יהודה פיירסטון שליט"א‬ ‫כמו כן ניתן מענה אנושי בכל עניני הגליון בטלפון הנ"ל‬ ‫בעמדות הממוחשבות של “נדרים פלוס" לפי החיפוש‪ :‬קופות נוספות‬ ‫במס'‪.845-3007324 :‬‬ ‫שלוחה ‪ 3‬או במייל המערכת‪b264464@gmail.com :‬‬ ‫\ "רוממות" ‪ -‬גליון שבועי לבני התורה‬ ‫רוממות | עמוד ‪16‬‬