קצר וחזק - מוגדל · Katzar Vchazak - Bold — סוכות (2026-09-21)

ס וכ ות – ש מח ת ת ו רה
תש פ" ז
ג יל י ו ן מס' 1 8 2
קצר וחזק -מוגדל קורץ אין שטארק
בס"ד
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים "באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה' ...בחודש
ועף עץ עבות וערכי חל" השביעי תחגו אותו ...למען ידעו דורותיכם" )ויקרא כג,
לט-מג(
דרש הגאון רבי יהודה צדקה זצ״ל ,הגמרא שואלת )סוכה
לז ,ב( ,מאחר והאתרוג הוא המשובח שבכולם ,ומשל
בספר "ילקוט אליעזר" עומד על השיוי בלשון הפסוקים:
לתלמיד חכם כי יש בו גם טעם וגם ריח ,למה לא וטלים
מדוע בתחילה קוראת התורה לחג בשם "באספכם את
אותו בימין מחמת חשיבותו? ומתרצת הגמרא שאף
תבואת הארץ" ,ואחר כך היא קוראת לו סתם "בחודש
שהאתרוג חשוב יותר ,הוא יטל ביד שמאל מפי שזו רק
השביעי"? אלא שיש כאן שי מצבים בחיים .כשהפסוק
מצוה אחת ,ואילו בטילת הלולב ישם שלש מצוות.
מדבר על "באספכם את תבואת הארץ" – אלו ימים של
הגמרא מרמזת לו בזה ,שאפילו תלמיד חכם שיש בו את
הצלחה ושפע .בזמים כאלה הסוכה באה להזכיר לו לא
כל המעלות ,אך אם איו משפיע על האחרים ומקרב את
להתגאות ,אלא לדעת שכל השפע מגיע מה' .לעומת זאת,
המון העם שדומים להדסים וערבות ־ אזי הלולב שאיו
כשהפסוק אומר "לדורותיכם ...כי בסוכות הושבתי את
שווה בחשיבותו לאתרוג ,חשב לגדול וחשוב ממו ,כי הוא
בי ישראל" – זה מדבר על ימים קשים או ימי גלות.
משפיע וותן לאחרים .ולכך מוטלת חובה על כל תלמיד
בזמים כאלה הישיבה בסוכה מעיקה לו כוח וביטחון,
חכם להשפיע ולהרביץ תורה בישראל ככל שיוכל ,ולהעיק
ומזכירה לו שכשם שהקב"ה שמר על אבותיו במדבר ,כך
ככל יכולתו לאחרים באשר הם שם.
הוא שומר ומגן עליו בכל זמן ובכל מצב.
קול יהודה
א קודל'ה ילקוט אליעזר
"והיכן היו מעעין :בהודו לה' תחילה וסוף ,ובאא ה'
הושיעה א" )סוכה לז ,ב( "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים
מדוע תיקו חכמים לעע את ארבעת המיים בהלל דווקא ועף עץ עבת וערבי חל) "...ויקרא כג ,מ(.
בשי המקומות הללו? מפי ששי המקומות הללו מייצגים
שי מצבים הפוכים לגמרי בחיים" :הודו לה' כי טוב" אמר הרה"ק רבי מחם מדל מדעעש זי"ע מביא את דברי חז"ל,
כשהכל הולך לו טוב ויש שמחה בלב ,ואילו "אא ה' הושיעה שבזכות המצווה של "ולקחתם לכם ביום הראשון" זכה
א" אמר בשעות של קושי ומצוקה .העוע של הלולב לכל לביין בית המקדש ,שקרא בפסוק "כסא כבוד מרום
רוחות השמים ,למעלה ולמטה ,מסמל את ההמלכה של מראשון מקום מקדשו" )ירמיהו יז ,יב( .ומסביר זאת
הקב"ה על כל פרט בחייו .כשאחו מעעים דווקא ברגעים בדרך מתוקה מדבש :הרי בית המקדש חרב בגלל שאת
הללו ,או מראים שאחו ממליכים את ה' ופוים אליו בכל חים .ומה מראים לו ארבעת המיים? הם מראים את כל
מצב :גם כשטוב לו – כדי שלא שכח אותו ולא חשוב שרק הסוגים שיש בעם ישראל – מהאתרוג שיש לו גם טעם וגם
במו ידיו הצלחו ,וגם כשקשה לו – כדי שלא יפול לייאוש, ריח ,ועד לערבה שאין בה לא טעם ולא ריח .והמצווה היא
אלא דע שגם שם הקב"ה מצא איתו ויכול להושיע אותו. לקחת את כולם יחד באגודה אחת! כשאחו מתאחדים,
ראיתי מקבלים כל יהודי באהבה ומתקים את השאה ,הקב"ה
"הכל חייבין בראיה" מביא לו בזכות האחדות הזו את בית המקדש במהרה
בימיו.
פשט הפסוק הוא שכל עולה לרגל חייב להביא עולת ראיה,
ילקוט מאיש לרעהו
אומר הדברי ישראל ממודזיץ' "הכל חייבין" -כל מה שבן
אדם חייב זה כי "בראיה" -שהוא לא שומר על העייים הגיליון לזכות ולבריאות אדויו מוריו
דברי ישראל שלו. ורבו ר' ישכר דוב בן מרים שליט"א
לתגובות ,הנצחות וכו' ולקבלת העלון במייל נא שלחו למיילkatsar.chazak@gmail.com :
בס"ד
בקדושה ועם ברכה וכווה ,השמות מקבלות את התיקון
שלהם ,ובזה הוא מפרש את הפסוק "רעבים גם צמאים,
"מצטער פטור מן הסוכה"
פשם בהם תתעטף" ,למה בי אדם רעבים וצמאים,
ממשיך הפסוק ועוה כי "פשם בהם תתעטף" כי השמות אחד הצדיקים מפרש כך 'מצטער' – יהודי שיש לו צער
עטופות באוכל ,וזה מתקשר למה שכתוב בגמ' שאברהם מחמת הצרות אשר פוקדות אותו' ,פטור' – יכול להתפטר
אביו קיים את כל התורה ואפילו את מצוות 'עירובי מצרותיו על ידי 'מן הסוכה' על ידי מצוות הסוכה.
תבשילין' - ,שעל ידי אכילתו את התבשילין הוא תיקן את צדיקים
השמות אשר היו מעורבות בתבשיל ,ולזה כוות הגמ'
"ולקחתם לכם כיום הראשון פרי עץ הדר"
שאברהם אביו קיים את מצווה זו ,וזה גם הפירוש של
"עושה משפט לעשוקים ותן לחם לרעבים' שהקב"ה עושה דרש הגה״ק רבי אליהו הכהן זי״ע ,בעל ה'שבט מוסר־:
משפט לעשוקים וותן אותם לתיקון על ידי האכילה 'ותן כתוב במדרש שהאתרוג דומה ללב )ויק״ר ל ,יד( ,לפיכך
לחם לרעבים' ,ועל דרך זה אפשר לפרש את משתו כאן, יובן מדוע ׳אתרוג היבש פסול׳ ,כי הלב צריך שיהיה חם,
שהסיבה שמוציאים מיד התיוקות את לולביהן ואוכלין פועם ,מרגיש ומבין ,ער למצוקות הזולת ולסבלו ,חלץ
את אתרוגיהן – כדי שוכל לתקן את השמות אשר לעזרה ,תמיכה ועידוד.
מצאים באתרוגים על ידי אכילתם. מעיל צדקה
תפארת שלמה "הושע א אדון המושיע ,בלתך אין להושיע"
הרה"ק מראפשיץ אמר :ריבוו של עולם ,כמה פעמים
א זיס ווארט
הבטחתי לך שאהיה טוב ואף על פי כן איי כן ,וכבר בוש
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" אי ממך ,אבל מה אעשה שאי צריך לפות אליך שוב כי
חז"ל אמרו שיום ראשון של סוכות הוא "ראשון לחשבון אין לי אחר שיושיע אותי .זהו הפירוש 'הושע א אדון
עווות" .בספר "קדושת לוי" מסביר ,שבראש השה ויום המושיע' ,אבל אי מתבייש כבר לבקש ממך ,אך מה אעשה
כיפור או עושים תשובה מיראה ,מתוך פחד מהדין ,ואז ש'בלתך אין להושיע' ,ואי צריך להיח את הבושה.
העווות הופכים רק לשגגות .אבל בחג הסוכות עושים אמרי יהודה
תשובה מאהבה ,ואז העווות הופכים ממש לזכויות! לכן
ביום הראשון של סוכות הקב"ה "מחפש" את העווות שלו "סוכות ישר אחרי יום כיפור"
– כדי להפוך אותם לזכויות כל מצבו ומדרגתו של האדם תלויים בגישתו וביחסו כלפי
קדושת לוי העולם הזה .אדם הרואה בעולם הזה קבע ועיקר ,בקלות
יבוא לידי חטא .על כן ,כדי להיצל מן החטא ,ראשית כל
"בסכת תשבו שבעת ימים"
על האדם לקבוע בפשו כי העולם הזה ארעי וחולף .לכן
שלשה סוגי כשרות מציו בהלכה בעיין דפות הסוכה .א. קבע חג הסוכות מיד לאחר יום הכיפורים ,כדי להורותו
סוכה בעלת ארבע דפות .ב .סוכה בעלה שלוש דפות .ג. שהדרך להיצל מן החטא ,שהוא עיקר של יום הכיפורים,
סוכה בעלת שתי דפות כאשר הדופן השלישית היא היא על ידי עשיית העולם הזה ל"ארעי" ,שהוא יסודו
בשיעור טפח בלבד שאף היא כשרה .שלושה סוגי סוכות ועיקרו של חג הסוכות..
אלה מרומזות באותיות של המילה":סכה" ס -האות ס'
הסבא מקלם
סגורה היא מארבעת רוחותיה ,וזוהי סוכה בעלת ארבע
דפות .כ -האות כ' סגורה משלושה כיווים ,וזוהי סוכה משה":מיד התיוקות שומטין את לולביהון ואוכלין את
בעלת שלוש דפות .ה -האות ה' סגורה משי צדדים כאשר אתרוגיהן"
ישה רגל קטה וזוהי סוכה בעלת שתי דפות והדופן
לכאורה למה בי אדם דרשים לאכול ,למה הקב"ה לא
השלישית טפח שאף היא כשרה.
יכל לברוא את בי האדם ללא צורך לאכילה ושתיה? ,עוה
הגאון מווילא על זה הבעל שם טוב כי האכילה והשתיה צרכים לצורך
תיקון השמות שמצאים באוכל ,ועל ידי אכילתו
katsar.chazak@gmail.com
בת אביגיל חוה רבקה
למייל: ולהצלחת
שלחו לזכות
במייל נא מוקדש
העלון הגליון
ולקבלת לתגובות ,הנצחות וכו'
בס"ד
הושעה רבה ִשׂ ָר ֵאל
"לְמַ עַ ן י ְֵדעוּ ֹדר ֵֹתיכֶם כִּ י בַ סֻּ כּוֹת הוֹשַׁ בְ ִתּי ֶאת בְּ ֵי י ְ
לוֹקיכֶם".
אוֹתם מֵ ֶא ֶרץ ִמצְ ָר ִים אֲ ִי ה' אֱ ֵ
יאי ָ בְּ הוֹצִ ִ
מה הטעם שאו קוראים ליום החתימה ע"ש 'הושעא'
אלא כי כלל הימים הוראים מתחילת אלול עד גמר הסוכה -היא זכר לעי הכבוד ,ולכאורה מדוע התורה
החתימה יוצא 'א' יום .והכווה היא :הושע א שיתקבלו קבעה זכר דווקא לעי הכבוד שהיו בעת יציאתם
תפילותיו ב'א' ימים הללו וגם שייטיב לו החתימה ביום ממצרים ,ולא קבעה זכר ליסים אחרים שהיו במדבר כמו
ה'א' הלא הוא 'הושעה רבה'. ירידת המן או הבאר שעל אלה לא קבע שום מעשה זיכרון
בי יששכר ליסים מופלאים אלו? החיד"א מביא שלוש תשובות,
האחד בשם רבי חיים כפוסי והוא שההבדל בין עי הכבוד
שמחת תורה לבאר ולמן הוא ,שמן ובאר הם צורך קיומי ,וכיכול
הקב"ה חייב לכלכלם ,אבל עי הכבוד זה תוספת שמירה,
"שבעת ימים תקריבו אישה לה׳ ביום השמיי מקרא
כי הולכי מדבריות הולכים גם בשמש ובקור ,ולכן עושים
קדש יהיה לכם והקרבתם אשה לה׳ עצרת הוא כל
זכר רק לעי הכבוד כי זה מראה על חיבה יתירה .טעם
מלאכת עבדה לא תעשו" )כג ,לו(
וסף הביא בשם רבי יהודה חאבילייו :והוא על פי המובא
ברש״י :כמלך שזימן את ביו לסעודה לכך וכך ימים ,כיון בזוהר שעי הכבוד היו רק לישראל ולא לערב רב ,כי הען
שהגיע זמן להפטר אמר ,בי בבקשה מכם עכבו עמי עוד פלט את הערב רב ,משא"כ מן ובאר היו גם לערב רב ,ולכן
יום אחד ,קשה עלי פרידתכם .אמר הרה״ק רבי ישראל עושים זכר רק למה שהיה מיוחד לישראל .וטעם אחרון
מרוזיין זי״ע ,הקב״ה אומר ,׳קשה עלי פרידתכם׳ -אותו מביא בשם רבי ישועה זיין :שההבדל הוא מפי שעי כבוד
פירוד לבבות שיש בייכם ,הוא אשר קשה עלי! לכן והג יתו לישראל בלי בקשה ,מה שאין כן ,מן ובאר יתו ע"י
עם ישראל ביום שמיי עצרת לשמוח ולרקוד ביחד ,מתוך שאלה בתלוה ובתרעומת ,ולכן עושים זכר רק למה שיתן
קירוב לבבות בלי הבדלי מעמדות ,וכולם אוכלים ושותים להם בטובו הגדול בלי שאלה ותרעומת .וכל זה מרומז
ביחד ,כדי להתחזק באחדות ולמעט את ה׳פרידתכם׳. בפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים" ,ואם תאמר למה
עושים זכר רק לעי כבוד ולא למן ולבאר? "כי בסכות
ר ישראל
הושבתי" -פירוש מעצמי בלי שאלה ובקשה כטעם של רבי
"חומל דלים הצליחה א ,טוב ומטיב עו ביום קראו" ישועה זיין" .את בי ישראל" -רק בי ישראל זכו לעי
אומרים או להקב"ה שהוא החומל דלים' ,הצליחה א' – כבוד ולא הערב רב ,וזהו כאב שותן לביו ,ולכן עושים זכר
מלשון צליחה וחציה -תחצה את המילה "דל" שהיא בגימ' רק לעי כבוד ,כטעם של רבי יהודה חאבילייו" .אי ה'
,34ותגיע ל"טוב" – בגימ' 17שהוא חצי מ'דל' ואז יהיה אלוקיכם -שאי אדוכם וכביכול חייב לפרסכם בלחם
'טוב ומטיב עו ביום קראו". ובמים ,מה שאין כן בעי כבוד שזה היה מתה גמורה,
ולכן עושים רק לעי כבוד ,כטעם של רבי חיים כפוסי.
צדיקים חיד"א
"עליה לתורה" ולקחתם לכם ביום הראשון"
אומר רש"י 'ראשון לחשבון עווות' ,ושאלת השאלה מדוע
בכל המקומות בשמחת תורה הוג לקות את ה'חתן תורה'
ט"ו בתשרי -חג הסוכות הוא ראשון לחשבון עווות? אלא
לרב של המקום ,שה אחת היה גביר שהחליט לקות את
מתרץ ה'אמרי יצחק על זה :שהשאלה הראשוה שעליה
זה לעצמו וברוב חוצפתו עוד ביקש מהרב שידבר בקידוש
שאל האדם בבית דין של מעלה הוא "שאת ותת
שעושה לאחר התפילה ,דיבר הרב בקידוש וכך אמר :כתוב באמוה?" דהייו האם עבר על איסור גזל ,והגמרא
אצל אברהם אביו "הה א ידעתי כי אשה יפת מראה במסכת סוכה דורשת מן הפסוק "ולקחתם לכם" -לכם
את" וכתוב שראה את השתקפותה במים ,ולכאורה הרי ולא מן הגזול .וזה כוות המדרש "ולקחתם לכם ביום
"אסור לאדם לקדש אשה טרם שיראה" )שמא תתגה הראשון" – 'ראשון לחשבון עווות' -שזה השאלה
עליו( ואיך יכל אברהם אביו להתחתן איתה בלי לראותה? הראשוה בחשבון העווות האם זה היה "לכם" או לא.
אלא מה -אברהם אביו לא התכוון בכלל לראות אותה
אמרי יצחק
בס"ד
"ביום השמיי עצרת תהיה לכם" – "גילה ושמחה בך" אף פעם ולכן היא לא תתגה עליו וכמו כן כאן -סיים הרב
החתן שלו אף פעם לא יראה את הכלה...
בספרו "זמן שמחתו" )מאת הגאון רבי דוד כהן שליט"א(
מובאת שאלה ידועה :מדוע חוגגים את סיום התורה מפי השמועה
ורוקדים איתה דווקא בשמיי עצרת ,ולא בראש השה
אמר פעם האדמו"ר מקאצק" :שמחת תורה" איה על
שהוא תחילת השה? ועוד ,הרי יש כלל ש"אין מערבים
העבר .שכן ,מיהו זה אשר ירהיב עוז בפשו לומר שלמד
שמחה בשמחה" ,ואיך מערבבים את שמחת החג עם
את התורה ,ועל כן הוא שמח ורוקד .אלא "שמחת תורה"
שמחת סיום התורה? התשובה לזה פלאה ומתוקה מדבש:
היא קבלה לעתיד .ושמחת האדם באה מתוך תקווה
בכל החגים או שמחים על אירוע מסוים מהעבר – יציאת
ואמוה שיזכהו ה' ללמוד את התורה ולקות את קיייה.
מצרים בפסח ,מתן תורה בשבועות ,ועי הכבוד בסוכות.
אבל בשמיי עצרת אין אירוע היסטורי מהעבר .זהו יום האדמו"ר מקאצק
מיוחד שבו הקב"ה אומר לעם ישראל" :קשה עלי
"ותטעו בגבולו"
פרידתכם" ,בואו ושמח רק אי ואתם יחד! ושואל
המדרש :איך אפשר לשמוח ישירות עם הקב"ה? ומשיב: אם תמצא שופט ברחוב ותיגש אליו ותתחיל להגיד לו
"גילה ושמחה בך – בך בתורתך!" .התורה היא הדרך שהתיק הזה שהוא פסק -זה לא כון וכדומה -הוא יגיד
שלו להתחבר לה' ,והכלי שדרכו או חווים את מציאותו. לך :מה אתה רוצה ממי -לך תדבר עם המזכירה שלי
לכן שמחת התורה איה שמחה פרדת ש'מערבבים' בחג, ותקבע תור מסודר -אל תבוא ככה באמצע הרחוב וזה מה
אלא היא-היא עצמה השמחה של החג – הדרך היחידה שאו אומרים להקב"ה "ותטעו" -יש לך טעות עליו
והמתוקה ביותר שלו לחבק את הקב"ה ולשמוח בקרבה "בגבולו" -כשיהיה לו בית המקדש אז דבר על הכל ,לא
המיוחדת איתו. ככה כשאו בגלות.
זמן שמחתיו ר' יחזקאל מקוזמיר
"חג הסוכות שבעת ימים לה'"
"שישו ושמחו בשמחת תורה ,ותו כבוד לתורה" שבעת ימים ,משמע בלי הפסק ,כי מצות סוכה״ והגת גם
בלילה ,לא כן שאר מצות של חג ,כמו ד׳ מיים ,איו
בספר "טעמי המהגים" מובאת שאלה פלאה בשם הגאון
והגות בלילה .ולכן קרא החג על שם מצות סוכה ,ולא על
מווילא :מה בעצם ההבדל בין "ששון" לבין "שמחה"?
שם שאר מצות ,הוהגת בחג זה ,כי רק למצות סוכה אין
הגר"א מסביר ש'שמחה' היא ההתרגשות של התחלה
הפסק כל ימי החג.
חדשה ,ואילו 'ששון' זו השמחה של הסיום – כשהגעו אל
היעד והשלמו את המשימה .אם כך ,מדוע או שרים חלת צבי
בשמחת תורה "שישו ושמחו" ,ומקדימים את הששון "ביּוֹם הַ ְשּׁמיי עצרת ִתּ ְהיֶה ָלכֶם"
)הסיום( לשמחה )ההתחלה(? התשובה היא שבדיוק ברגע
הזה בשמחת תורה ,אחו חוגגים קודם כל ב'ששון' את בעל ה'תפארת שלמה' הסביר את הפסוק "ביום השמיי
סיום התורה כולה )בפרשת "וזאת הברכה"( ,ומיד באותו עצרת תהיה לכם" על פי הזוה"ק ,על הפסוק "ותח התיבה
הרגע עוברים ל'שמחה' על ההתחלה החדשה )בפרשת בחודש השביעי" -בחודש השביעי רומז לתשרי שהוא
"בראשית"( .הסיום הפלא מוליד מיד את ההתחלה השביעי מיסן ,שבחודש זה 'ותח התיבה' – כל התפילות
החדשה! )ובדרך זו מסבירים גם את הברכה בחתוה: מכל השה יעלו לרצון עם התפילות שאו מתפללים בחודש
"אשר ברא ששון ושמחה" – 'ששון' על סיום תקופת הזה .וזהו גם כן הרמז "ביום השמיי עצרת תהיה לכם" -
הציפייה ו'שמחה' על תחילת הדרך החדשה בביית הבית לרמז על כל התפילות העצרים בכל ימות השה ולא עלו
המשותף(. למעלה גם המה יעלו עתה לרחמים ולרצון למעלה ,ואז
ממילא תהיה לכם שפע ברכה ורחמים.
הגר"א
תפארת שלמה
הגליון השבוע לע"נ האישה החשובה מרת אליס בת פרחה ע"ה
