gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דפירשנו · Daph-irshuni — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: דפירשנו · Daph-irshuni

שבוע: סוכות (2026-09-21)

דפירשנו · Daph-irshuni — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫הדף‬ ‫מסכת תענית‬ ‫ביאורי‬ ‫גיליון שה שנה ז' חג הסוכות חודש תשרי שנת ה׳ תשפ״ז לפ״ג‬ ‫חולין קמא‪ – .‬קמב‪ & .‬בכורות ב‪ – .‬ו‪:‬‬ ‫רלד‪.‬‬ ‫רלה‪.‬‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ב‬ ‫רלז‪.‬‬ ‫רלח‪.‬‬ ‫ג‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫השבוע חג הסוכות הגליון יוצא לאור‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה''ק ר' מרדכי‬ ‫בן הרה''ק ר' ישכר בערצי‬ ‫מנדבורנא זיע''א‬ ‫לרגל יומא דהילולא דיליה‬ ‫יו''ט ראשון דסוכות‬ ‫יהא רעוא מן קדם שמיא שזכות בעל‬ ‫ההילולא יגן עלינו ועל כל ישראל וימליץ‬ ‫טוב בעדנו לכל מילי דמיטב‬ ‫אמן‬ ‫בברכה‬ ‫מערכת דפירשנו‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ד‬ ‫• הא דהקשו בגמ' אלא טעמא דכתב רחמנא תשלח הא לאו הכי‬ ‫הו''א לדבר מצוה לא עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה לא‬ ‫תעשה ועשה לא צריכא דעבר ושקלה לאם דלאו עבריה עשה‬ ‫הוא דאיכא לייתי עשה ולידחי עשה קמ''ל‪ ,‬והיינו דעל אף‬ ‫שלכתחלה אסור לו לעביד מצות שחיטה דצפורי מצורע בה‪ ,‬דשם‬ ‫איכא רק עשה ואילו כאן גבי שילוח הקן איכא עשה ולא תעשה‪,‬‬ ‫מ''מ יש לומר דכאן איירי בשכבר עבר ונטל את האם ועבר על‬ ‫הלאו דלא תקח את האם על הבנים‪ ,‬ולכך היה הו''א דעכשיו‬ ‫שכבר הלא תעשה אין כאן‪ ,‬ממילא איכא כאן עשה כנגד עשה‬ ‫ואולי ידחה העשה דמצורא את העשה דשלח ויהא פטור משילוח‬ ‫הקן‪ ,‬וזה קמ''ל דתשלח אפי' לדבר מצוה‪ ,‬וקשה דמה ההו''א‬ ‫דבכהאי גוונא שכבר עבר על הלאו יוכל לקיים בה מצוה דמצורא‬ ‫ומשום דכבר עבריה ללאו‪ ,‬והרי מצוה הבאה בעבירה הוא‪ ,‬דאין‬ ‫המצוה יכולה לבוא בלא שיעבר על המצוה‪ ,‬ובכהאי גוונא אינה‬ ‫מצוה‪ ,‬וכפי שפסק הרמב''ם בפי' המשניות (סוכה ג‪ ,‬א)‪ ,‬וממילא‬ ‫מה החידוש בתשלח ולמאי אתא? (הערה רל''ג)‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫• מה דאיבעיא להו בגמ' עובר מה לי אמר ר' יהודה טעמא דר'‬ ‫יהודה התם דשרי משום דשבורה עובר נמי שבור הוא או דלמא‬ ‫שבורה לאו היינו אורחיה אבל עובר כיון דהיינו אורחיה לאו‬ ‫ה‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫שבור הוא‪ ,‬והיינו דלר' יהודה עובר נחשב לשבור דכל זמן שעובר‬ ‫הוא אינו ראוי למלאכה כמו שבור‪ ,‬דממילא אין לגזור בו שלא‬ ‫למוכרו לנכרי‪ ,‬דהרי כל הטעם הוא משום דחיישינן שיעבוד בו‬ ‫בשבת וכאן בעובר אין חשש שיעבוד בו‪ ,‬וקשה מה שייך להשוות‬ ‫עובר לשבור כלל‪ ,‬הרי שבור הוא מוכרו כמות שהוא שבור‪ ,‬ולכך‬ ‫התיר ר' יהודה דאין חשש שיעבוד בו בשבת‪ ,‬ומשא''כ עובר הרי‬ ‫כל מכירתו יחול רק כשייולד‪ ,‬דקודם לכן אין הנכרי יכול לקחתו‬ ‫שהרי עדיין במעי אמו הוא‪ ,‬והרי זה כמוכר בהמה לעוד שנה‪,‬‬ ‫דאם אינו שבור לא איכא מ''ד שיתיר כן‪ ,‬דהרי בעוד שנה כשיחול‬ ‫המכירה יש חשש שיעבוד בו בשבת‪ ,‬דממילא מאי שנא עובר‬ ‫דהיה צד לומר דיהא ר' יהודה מתירו כמו שבור? (הערה א')‬ ‫• הא דהקשו בגמ' אלא מעתה שפן שפן וכו' להני הוא דאתו אלא‬ ‫לכדתניא למה נשנו בבהמה מפני השסועה ובעופות מפני הראה‬ ‫גמל גמל נמי להכי הוא דאתא כל היכא דאיכא למידרש דרשינן‪,‬‬ ‫והיינו דמה שאמרנו שגמל שנכתב פעם שניה בדברים ולא נכתב‬ ‫רק בויקרא‪ ,‬ובא ללמד להתיר חלב או לאסור גמל הנולד מן‬ ‫הפרה‪ ,‬א''כ למאי נכתבו כל הני שם פעם שניה‪ ,‬הרי להם לא‬ ‫מצינו לימוד מכך‪ ,‬ואלא ודאי דלכך נכתבו פעם שניה משום‬ ‫השסועה והראה שלא נכתבו בפעם הראשונה‪ ,‬וכדי להוסיפם‬ ‫נכתבו שוב כולם‪ ,‬וממילא למה מגמל כן למידים לימוד מיוחד‬ ‫יותר מן השאר‪ ,‬וקשה על מה שאמרו כאן דנכתבו משום השסועה‬ ‫והראה שלא נכתבו בראשונה‪ ,‬דא''כ יקשה למה לא נכתבו‬ ‫השסועה והראה בראשונה ולא יצטרכו לחנם לכתוב כולם שוב?‬ ‫(הערה י''ד)‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ו‬ ‫שכבר עבר על הלאו יוכל לקיים‬ ‫דף קמא ע''א‬ ‫בה מצוה דמצורא ומשום דכבר‬ ‫רלג‪ .‬בגמ' אלא טעמא דכתב רחמנא‬ ‫עבריה ללאו‪ ,‬והרי מצוה הבאה‬ ‫תשלח הא לאו הכי הו''א לדבר‬ ‫בעבירה הוא‪ ,‬דאין המצוה יכולה‬ ‫מצוה לא עשה ולא תעשה הוא‬ ‫לבוא בלא שיעבר על המצוה‪,‬‬ ‫ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה‬ ‫ובכהאי גוונא אינה מצוה‪ ,‬וכפי‬ ‫לא צריכא דעבר ושקלה לאם‬ ‫שפסק הרמב''ם בפי' המשניות‬ ‫דלאו עבריה עשה הוא דאיכא‬ ‫(סוכה ג‪ ,‬א)‪ ,‬וממילא מה החידוש‬ ‫לייתי עשה ולידחי עשה קמ''ל‪.‬‬ ‫בתשלח ולמאי אתא‪ .‬וצריך לומר‬ ‫היינו דעל אף שלכתחלה אסור לו‬ ‫דבכהאי גוונא שכבר עבריה‬ ‫לעביד מצות שחיטה דצפורי‬ ‫ללאו לא נאמר הכלל דמצוה‬ ‫מצורע בה‪ ,‬דשם איכא רק עשה‬ ‫מצוה‪,‬‬ ‫הבאה בעבירה אינה‬ ‫ואילו כאן גבי שילוח הקן איכא‬ ‫דדווקא כשבשעת המצוה עובר‬ ‫עשה ולא תעשה ואין העשה‬ ‫את העבירה וכגון האוכל מצה‬ ‫דוחה לא תעשה ועשה‪ ,‬מ''מ יש‬ ‫גזולה‪ ,‬בה נאמר דאינו יוצא ידי‬ ‫לומר דכאן איירי בשכבר עבר‬ ‫מצוותו‪ ,‬דבאכילתו גזלה‪ ,‬אבל‬ ‫ונטל את האם ועבר על הלאו‬ ‫באופן שבשעת קיום המצוה כבר‬ ‫דלא תקח את האם על הבנים‪,‬‬ ‫אינו עובר עוד על הלאו דכבר‬ ‫ולכך היה הו''א דעכשיו שכבר‬ ‫נטל את האם על הבנים‪ ,‬ועכשיו‬ ‫הלא תעשה אין כאן דכבר עבר‬ ‫כששוחטה לצרעתו כבר אינו‬ ‫עליו‪ ,‬וממילא איכא כאן עשה‬ ‫נוטלה על הבנים‪ ,‬בכהאי גוונא‬ ‫כנגד עשה ואולי ידחה העשה‬ ‫אין זה מצוה הבאה בעבירה‪,‬‬ ‫דמצורא את העשה דשלח ויהא‬ ‫אלא עבירה לחוד והמצוה לחוד‪,‬‬ ‫פטור משילוח הקן‪ ,‬וזה קמ''ל‬ ‫ולכך הו''א דהעשה דמצורא‬ ‫דתשלח אפי' לדבר מצוה‪ .‬אבל‬ ‫ידחה העשה דשילוח‪ ,‬ולכך בעינן‬ ‫קשה דמה ההו''א דבכהאי גוונא‬ ‫תשלח למימר דגם בכהאי גוונא‬ ‫ז‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫עשה ולידחי עשה‪ ,‬דהרי לאו לא‬ ‫תשלח‪ .‬אבל לפי זה יש לדון מה‬ ‫עבר‪ ,‬ולזה קמ''ל תשלח דגם‬ ‫יהא הדין באופן שכן לקחה‬ ‫במקום מצוה תשלח‪ .‬אבל קשה‬ ‫ושחטה לצרעתו אם יצא ידי‬ ‫דמה החילוק לאיזה צורך חשב‬ ‫וכתיב‬ ‫היות‬ ‫דאולי‬ ‫מצוותו‪,‬‬ ‫בתחלה ליטלה‪ ,‬אם לעצמו או על‬ ‫תשלח במיוחד לדבר מצוה‪ ,‬כיון‬ ‫מנת לשלחה‪ ,‬הרי סוף סוף אם‬ ‫דמצות תשלח הוא על דבר מצוה‬ ‫לקחה לעצמו‪ ,‬התברר למפרע‬ ‫עצמו‪ ,‬אולי בזה כן נחשב עבירה‬ ‫שכן נטלה על הבנים‪ ,‬ושכן עבר‬ ‫בשעת קיום המצוה‪ ,‬דהרי רק על‬ ‫דהרי‬ ‫תקח‪,‬‬ ‫דלא‬ ‫הלאו‬ ‫על‬ ‫שעת קיום המצוה נאמר תשלח‬ ‫למעשה לקחה לעצמו‪ ,‬דממילא‬ ‫הוי בזה כמצוה הבאה בעבירה‪,‬‬ ‫עדיין יקשה למ''ד בטלו ולא‬ ‫הבאה‬ ‫נחשב‬ ‫זה‬ ‫דאין‬ ‫או‬ ‫בטלו‪ ,‬דכל זמן שלא שחטה‬ ‫בעבירה‪ ,‬דסוף סוף העבירה לחוד‬ ‫עבריה ללאו‪ ,‬דאם כל זמן שלא‬ ‫מה שלא שלח והמצוה לחוד מה‬ ‫שחטה עבר ללאו‪ ,‬כ''ש שעובר‬ ‫ששחטה‪ ,‬ולא בשעת קיום המצוה‬ ‫על הלאו אם נתיישב לקחתה‪,‬‬ ‫עבר העבירה‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫ומה תירץ כאן מר בר רב אשי‬ ‫רלד‪ .‬בגמ' אלא אמר מר בר רב אשי‬ ‫כלל‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫כגון שנטלה על מנת לשלח דלאו‬ ‫ליכא עשה הוא דאיכא וליתי‬ ‫דף קמא ע''ב‬ ‫עשה ולידחי עשה‪ .‬היינו דאיירי‬ ‫רלה‪ .‬בגמ' אמר ליה ר' זירא לא‬ ‫באופן שלא נטלה על מנת‬ ‫אמינא לכו כל מתניתא דלא‬ ‫לקחתה בעוד שהיא על הבנים‬ ‫תניא בי ר' חייא ובי ר' אושעיא‬ ‫ולעבור על הלאו דלא תקח האם‬ ‫משבשתא היא ולא תותבו מינה‬ ‫על הבנים‪ ,‬אלא שנטלה בידה‬ ‫בי מדרשא דלמא אינה בכלל‬ ‫כדי לשלחה מעמו‪ ,‬וכדי לקיים‬ ‫מלקות ארבעים תניא‪ .‬היינו‬ ‫מצות שלח תשלח את האם‪ ,‬אבל‬ ‫דדחה ר' זירא מה שרצו להוכיח‬ ‫למעשה אח''כ נתיישב בדעתו‬ ‫מן הברייתא דכתיב בה דגנב‬ ‫ולקחה לעצמו לצורך מצוה‪ ,‬דבזה‬ ‫היה הו''א דיהא מותר דליתי‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ח‬ ‫בברייתא סבר הכי‪ ,‬ולכך העמידו‬ ‫וגזלן ישנן בכלל מלקות דברי ר'‬ ‫הגירסא ישנן בכלל מלקות‪ ,‬אבל‬ ‫משום‬ ‫דהוא‬ ‫ולמימר‬ ‫יהודה‬ ‫האמת הוא דעש צד לומר‬ ‫דבסתם סבר ר' יהודה לאו הניתק‬ ‫דבסתם סבר ר' יהודה אין לוקין‬ ‫לעשה לוקין עליו‪ ,‬דיש לחשוש‬ ‫עליו‪ ,‬ורק כאן גבי שילוח הקן‬ ‫דמשבשתא הוא דהרי לא למדוה‬ ‫מעיקרא‬ ‫שלח‬ ‫דכתיב‬ ‫משום‬ ‫אצל ר' חייא ור' אושעיא‪ ,‬ואולי‬ ‫משמע‪ ,‬וממילא לפי זה יש‬ ‫הגירסא שם היתה איפכא אינה‬ ‫להעמיד הגירסא בברייתא אינה‬ ‫בכלל מלקות ארבעים‪ ,‬וממילא‬ ‫בכלל מלקות‪ ,‬וממילא משום‬ ‫נלמד מינה איפכא דבסתם סובר‬ ‫דמשבשתא הא אין לסמוך על‬ ‫ר' יהודה דלאו הניתק לעשה אין‬ ‫הגירסא ואין ללמוד מינה כלום‪.‬‬ ‫לוקין עליו‪ .‬אבל קשה דגם אם‬ ‫רלו‪ .‬בגמ' והשתא דאמר רב יהודה‬ ‫לחשוש‬ ‫יש‬ ‫אלו‬ ‫ברייתות‬ ‫אמר רב אסור לזכות בביצים‬ ‫דמשבשתא נינהו‪ ,‬מ''מ מנא ליה‬ ‫שהאם רובצת עליהן שנאמר‬ ‫לר' זירא בסתם לחשוש לומר‬ ‫שלח תשלח את האם והדר‬ ‫דמצינו‬ ‫ממה‬ ‫איפכא‬ ‫גירסא‬ ‫הבנים תקח לך אפי' תימא אע''ג‬ ‫להדיא‪ ,‬דהרי כדי לומר גירסא‬ ‫דנפל לחצרו כל היכא דאיהו‬ ‫איפכא צריך איזה מקור לכך‪,‬‬ ‫מצי זכי חצרו נמי זכיא וכל‬ ‫ומה מקורו של ר' זירא לחשש זה‪.‬‬ ‫היכא דאיהו לא מצי זכי חצרו‬ ‫שביאר‬ ‫כאן‬ ‫ברש''י‬ ‫ועיין‬ ‫נמי לא זכיא ליה‪ .‬היינו מה‬ ‫דמסברא למד ר' זירא מקור לומר‬ ‫שהקשו למה ביוני שובך ועלייה‬ ‫דמי‬ ‫לומר‬ ‫צד‬ ‫דיש‬ ‫איפכא‪,‬‬ ‫חייבות בשילוח הרי חצרו זכי‬ ‫שהביאו את הברייתא לא ידעו‬ ‫ליה והוי לי כי יקרא פרט למזומן‪,‬‬ ‫להדיא הגירסא שם בבירור אם‬ ‫דכאן שלו הוא ונחשב למזומן‬ ‫כתיב ישנן בכלל מלקות או כתיב‬ ‫אצלו‪ ,‬וזה תירצו דהיות והוא‬ ‫אינה בכלל מלקות‪ ,‬והיות וחשבו‬ ‫עצמו אינו יכול לזכות בהן דהרי‬ ‫דכאן טעמו של ר' יהודה הוא‬ ‫האם רובצת על הביצים‪ ,‬ממילא‬ ‫משום דלאו הניתק לעשה לוקין‬ ‫גם חצרו אינו קונה לו ולכך‬ ‫עליו‪ ,‬ממילא לכך אמרו דודאי גם‬ ‫ט‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫דף קמב ע''א‬ ‫חייבות בשילוח‪ .‬אבל קשה דמה‬ ‫שאמרו דחצרו נמי לא זכיא למה‪,‬‬ ‫רלז‪ .‬בגמ' תניא דבי ר' יעקב אומר‬ ‫הרי האמת הוא שהוא עצמו אם‬ ‫אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה‬ ‫ירצה ויעבור על איסור דרב‬ ‫שמתן שכרה בצדה שאין תחיית‬ ‫יהודה אמר רב יכול לזכות בהן‬ ‫המתים תלויה בה בכבוד אב‬ ‫רק‬ ‫עליהן‪,‬‬ ‫רובצת‬ ‫כשהאם‬ ‫ואם כתיב למען יאריכון ימיך‬ ‫האיסור הוא המונע ממנו לעשות‬ ‫ולמען ייטב לך בשילוח הקן‬ ‫כן‪ ,‬ומשא''כ החצר כיון דלאו‬ ‫כתיב למען ייטב לך והארכת‬ ‫במחשבה תליא‪ ,‬כיון דיש כאן‬ ‫ימים הרי שאמר לו אביו וכו'‬ ‫אפשרות לזכות במעשה למה לא‬ ‫ובחזרתו נפל ומת היכן אריכות‬ ‫יזכה לו על אף האיסור‪ ,‬דסוף סוף‬ ‫ימיו של זה והיכן טובתו של זה‬ ‫אפשרות מעשית איכא כאן רק‬ ‫אלא למען יאריכון ימין בעולם‬ ‫דהדבר אסור‪ ,‬אבל החצר שאינה‬ ‫שכולו ארוך ולמען ייטב לך‬ ‫יודעת דהדבר אסור תזכה לו‬ ‫לעולם שכולו טוב‪ .‬היינו דגם‬ ‫ממילא‪ ,‬ועל אף שהוא אינו רוצה‬ ‫אלו‬ ‫מצוות‬ ‫של‬ ‫שכרן‬ ‫מתן‬ ‫לעבור על האיסור ולקנותם מ''מ‬ ‫בתחיית המתים תלויה‪ ,‬דלעולם‬ ‫חצרו קונה לו שלא מדעתו‪ ,‬וא''כ‬ ‫שכולו ארוך בתחיית המתים הוא‬ ‫עדיין יקשה דהוי ליה מזומן ואין‬ ‫דיאריך ימיו‪ ,‬ולאותו עולם שהוא‬ ‫בה מצות שילוח הקן‪ .‬וצריך לומר‬ ‫כולו טוב שם יתקיים בו למען‬ ‫דהגם שחצרו קונה לו שלא‬ ‫ייטב לך‪ .‬אבל קשה מהו הלשון‬ ‫מדעתו‪ ,‬מ''מ לקנות לו בניגוד‬ ‫שנקט ר' יעקב אין לך כל מצוה‬ ‫לדעתו זה ודאי ליכא למ''ד‬ ‫ומצוה שבתורה שמתן שכרה‬ ‫דתקנה לו‪ ,‬וכאן הרי אינו רוצה‬ ‫בצדה‪ ,‬דמשמע דאין שום שכר‬ ‫לעבור על האיסור ולכך אין קונה‬ ‫של מצוה בהאי עלמא‪ ,‬וכל מתן‬ ‫לו חצרו‪ ,‬ולכך אין זה מזומן‬ ‫שכר של מצוות הוא לעולם‬ ‫וממילא חייבת בשילוח‪.‬‬ ‫שכולו ארוך בתחיית המתים‪,‬‬ ‫וזהו קשה‪ ,‬וכי כל שכר של מצוה‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫י‬ ‫יש בה‪ ,‬וכפי שאמרו חכמים עשר‬ ‫מוכרח הוא שתהא מתקיימת רק‬ ‫בשביל שתתעשר‪ ,‬דממילא איך‬ ‫לתחיית המתים‪ ,‬הרי על אף‬ ‫אמר ר' יעקב דכלל הוא דאין לך‬ ‫ששכר בהאי עלמא ליכא‪ ,‬הרי יש‬ ‫מצוה שאינה כן‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫שכר גם בגן עדן לעולם הבא‬ ‫שהוא קודם תחיית המתים‪ ,‬וגם‬ ‫איכא מצוות שאפי' בהאי עלמא‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫יא‬ ‫רמא‪ .‬מסכת בכורות‬ ‫שבור הוא מוכרו כמות שהוא‬ ‫דף ב ע''א‬ ‫שבור‪ ,‬ולכך התיר ר' יהודה דאין‬ ‫א‪ .‬בגמ' תנן התם ר' יהודה מתיר‬ ‫בשבת‪,‬‬ ‫בו‬ ‫שיעבוד‬ ‫חשש‬ ‫בשבורה בן בתירא מתיר בסוס‬ ‫ומשא''כ עובר הרי כל מכירתו‬ ‫איבעיא להו עובר מה לי אמר ר'‬ ‫החלות שלה יחול רק כשייולד‪,‬‬ ‫יהודה טעמא דר' יהודה התם‬ ‫דהרי קודם לכן אין הנכרי יכול‬ ‫דשרי משום דשבורה עובר נמי‬ ‫לקחתו שהרי עדיין במעי אמו‬ ‫שבור הוא או דלמא שבורה לאו‬ ‫הוא‪ ,‬וממילא הרי זה כמוכר‬ ‫היינו אורחיה אבל עובר כיון‬ ‫בהמה גסה לעוד שנה‪ ,‬דאם אינו‬ ‫דהיינו אורחיה לאו שבור הוא‪.‬‬ ‫שבור לא איכא מ''ד שיתיר כן‪,‬‬ ‫היינו דיש צד לומר דלר' יהודה‬ ‫דהרי בעוד שנה כשיחול המכירה‬ ‫עובר נחשב לשבור דהרי כל זמן‬ ‫יש חשש שיעבוד בו בשבת‪ ,‬ואין‬ ‫שעובר הוא אינו ראוי למלאכה‬ ‫כלל נפק''מ מתי יחול המכירה‬ ‫כמו שבור‪ ,‬דממילא אין לגזור בו‬ ‫לעניין איסור זה‪ ,‬דממילא מאי‬ ‫שלא למוכרו לנכרי‪ ,‬דהרי כל‬ ‫שנא עובר דהיה צד לומר דיהא‬ ‫דחיישינן‬ ‫משום‬ ‫הוא‬ ‫הטעם‬ ‫ר' יהודה מתירו כמו שבור‪ ,‬ומה‬ ‫שיעבוד בו בשבת וכאן בעובר‬ ‫הצד להחשיבו לשבור כלל‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫אין חשש שיעבוד בו כמו בשבור‬ ‫ב‪ .‬בגמ' ת''ש ר' יהודה אומר‬ ‫שאי אפשר לעבוד בו דלכך מותר‬ ‫המקבל בהמה מן העכו''ם וכו'‬ ‫למוכרו‪ .‬אבל קשה מה שייך‬ ‫והנותן לו בקבלה אע''פ שאינו‬ ‫להשוות עובר לשבור כלל‪ ,‬הרי‬ ‫רשאי קונסים אותו עד עשרה‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫יב‬ ‫וממילא גם על הוולדות‪ ,‬רק‬ ‫בדמיו ונותן כל דמיו לכהן מאי‬ ‫דעדיין קשה למה בעינן לומר‬ ‫לאו אעובר לא אבהמה והא‬ ‫דהקנס על העובר הוא רק משום‬ ‫דמיו קתני תני דמיה והא נותן‬ ‫מיגו דקנסינן אבהמה‪ ,‬דלמה אין‬ ‫כל דמיו לכהן קתני ואי בהמה‬ ‫לומר בפשיטות דאיכא קנס על‬ ‫כהן מאי עבידתיה הכא במאי‬ ‫העובר ומשום דמעשה המכירה‬ ‫עסקינן וכו'‪ .‬היינו דרצו להביא‬ ‫היה כנגד איסור חכמים‪ ,‬ולמאי‬ ‫ראיה מכאן דלר' יהודה אסור‬ ‫בעינן מיגו כאן כלל‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫למכור עובר ואינו מותר כמו‬ ‫שבור‪ ,‬ודחו בגמ' דאיירי בבהמה‬ ‫דף ב ע''ב‬ ‫ליה‬ ‫דקנסינן‬ ‫דמיגו‬ ‫לפטומה‬ ‫בגמ' איבעיא להו מכר בהמה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫אבהמה קנסינן ליה אעובר‪ .‬אבל‬ ‫לעובריה מאי תיבעי לר' יהודה‬ ‫קשה דלמה בעינן כלל לומר‬ ‫תיבעי לרבנן תיבעי לר' יהודה‬ ‫בהו''א דדמיו היינו על הבהמה‬ ‫עד כאן לא קא שרי ר' יהודה‬ ‫לומר‬ ‫יש‬ ‫הרי‬ ‫דמיה‪,‬‬ ‫ותני‬ ‫אתיא‬ ‫דלא‬ ‫בשבורה‬ ‫אלא‬ ‫דהמכירה באמת היה על הבהמה‬ ‫לאחלופי וכו' או דלמא ומה‬ ‫עצמה‪ ,‬ועל זה אמר ר' יהודה‬ ‫שבורה דפסקא מיניה וכ''ש‬ ‫דאינו רשאי‪ ,‬רק דהיות וכבר‬ ‫שלמה דלא פסקה מיניה‪ .‬היינו‬ ‫מכר הבהמה מכר גם העובר‬ ‫דבבהמה שמכרה רק לעוברים‬ ‫עמה‪ ,‬ובאמת על העובר אמרו‬ ‫העתידים להוולד לה‪ ,‬יש צדדים‬ ‫שנותן דמיו לכהן‪ ,‬ומשום דקנסינן‬ ‫להתיר מכירתה בין לר' יהודה‬ ‫ליה על מה שעבר על דברי‬ ‫ובין לרבנן משום דכאן לא פסקה‬ ‫חכמים ומכר הבהמה לעכו''ם‪,‬‬ ‫מיניה ולא יבואו לאחלופי‪ .‬אבל‬ ‫אבל באמת עובר עצמו אולי‬ ‫באמת קשה למה כלל הבינו בגמ'‬ ‫לכתחילה התיר ר' יהודה למוכרו‪,‬‬ ‫דיש חילוק בין עובר שבה דנו‬ ‫ובכהאי גוונא אין קונסין אותו‬ ‫קודם ולמסקנא אסרו אפי' לר'‬ ‫בזה כלל‪ .‬ובאמ למעשה זהו‬ ‫יהודה ומשום דיכול להתרפאות‬ ‫תירוץ הגמ' בבהמה לפטומה‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬לבהמה לעובריה דבה כל‬ ‫דהמכירה היתה על הבהמה‬ ‫יג‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫שבעולם איירי‪ ,‬ולכך בה הנידון‬ ‫הנידון הוא רק אם אתא לאחלופי‬ ‫הוא על המכירה שלה עצמו אם‬ ‫או לא‪ ,‬הרי גם גם כאן יכול‬ ‫מותר הוא או לא‪ ,‬ובזה פסקו‬ ‫דלמעשה‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫להתרפאות‬ ‫למסקנא דיכול להתרפאות הוא‬ ‫העוברים שיוולדו ממנה יכולים‬ ‫ולכך אין זה כשבור כלל‪ ,‬ואפי'‬ ‫יהיו‬ ‫ולכשיוולדו‬ ‫להתרפאות‬ ‫לר' יהודה אסור וכ''ש לרבנן‪.‬‬ ‫לא‬ ‫ולמה‬ ‫למלאכה‪,‬‬ ‫ראויים‬ ‫יכול‬ ‫שאינו‬ ‫בשבור‬ ‫ובאמת‬ ‫נחשוש שיבוא העכו''ם לעבוד‬ ‫להתרפאות גם הנידון היה לגבי‬ ‫בהם בשבת‪ .‬וצריך לומר דזה‬ ‫אתא לאחלופי ולא לגבי מכירה‬ ‫ברור לגמ' דבמוכר דבר העתיד‬ ‫זו עצמה דזה לכו''ע לא חיישינן‬ ‫להיות אין אוסרים למכור בשביל‬ ‫בה למלאכה בשבת‪ ,‬וכמסקנת‬ ‫חשש שיעשה העכו''ם איסור‬ ‫הגמ' לקמן דמה שאמרו רבנן‬ ‫בדבר שעדיין אינו בעולם בשעת‬ ‫לגבי שאפשר להרביע עליה‬ ‫המכירה‪ ,‬דהוא כגרמא בעלמא‪,‬‬ ‫ויולדת‪ ,‬דזהו טענה למה אתא‬ ‫דהרי לא מכר לו דבר שבעולם‬ ‫לאסור‬ ‫טענה‬ ‫ולא‬ ‫לאחלופי‪,‬‬ ‫כלל‪ ,‬ולכך על זה כלל אין דנים‬ ‫מכירתה עצמה‪.‬‬ ‫אם יש חשש במכירה זו עצמה‪,‬‬ ‫רק דהנידון כאן אם יש חשש‬ ‫דף ג ע''א‬ ‫שאם נתיר לו מכירה זו יבוא‬ ‫בגמ' מסייעא ליה לריש לקיש‬ ‫ד‪.‬‬ ‫למכור גם בהמה גסה שלפנינו‪,‬‬ ‫דאמר ריש לקיש המוכר בהמה‬ ‫דבה לכולי עלמא אסור‪ ,‬או שאין‬ ‫גסה לעכו''ם קונסין אותו עד‬ ‫חוששים שאתא לאחלופי ולהתיר‬ ‫עשרה בדמיה דוקא או לאו דוקא‬ ‫המכירה גם שם‪ ,‬ולכך דנו כאן‬ ‫ת''ש דאמר ר' יהושע בן לוי‬ ‫אם משום דכאן לא פסקה מיניה‬ ‫המוכר עבדו לעכו''ם קונסין‬ ‫אין חשש שאתא לאחלופי‪ ,‬או‬ ‫אותו עד מאה בדמיו שאני עבד‬ ‫משום דבשלמה איירי כן אתא‬ ‫דכל יומא ויומא מפקע ליה‬ ‫לאחלופי‪ ,‬ומשא''כ בעובר שם‬ ‫ממצות‪ .‬היינו דעל דברי ריש‬ ‫איירי בדבר שבאמת אינו ראוי‬ ‫בדבר‬ ‫אבל‬ ‫למלאכה‪,‬‬ ‫עכשיו‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫יד‬ ‫בהו עד עשרה דאין בהם טעם‬ ‫לקיש דקונסין אותו עד עשרה דנו‬ ‫מיוחד לקנוס הרבה אין הכרח‬ ‫בגמ' אם עשרה דוקא הוא או‬ ‫דדוקא הוא‪.‬‬ ‫דאין הקנס דווקא עד עשרה‪ ,‬אלא‬ ‫לשון גוזמא הוא ובאמת אפשר‬ ‫דף ד ע''א‬ ‫לקונסו גם פחות הרבה מכך‪,‬‬ ‫בגמ' אמר אביי הכי קאמר‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ורצו להביא ראיה מהא דבעבד‬ ‫כהנים ולוים פטורין בהמתם‬ ‫מצינו דקו נסין עד מאה‪ ,‬דמכך‬ ‫מקל וחומר אם הפקיעה בהמתם‬ ‫דכאן כתיב עד עשרה ושם עד‬ ‫של לוים בהמה של ישראל‬ ‫מאה ולא כתיב בלשון אחד‪,‬‬ ‫במדבר דין הוא שתפקיע את של‬ ‫משמע דדוקא הוא‪ ,‬דאיכא מקום‬ ‫עצמן‪ .‬היינו דהיות ויש לבהמתם‬ ‫דבעינן כך ואיכא מקום דבעינן‬ ‫כוח להפקיע בהמה של אחרים‬ ‫כך‪ ,‬ודחו בגמ' דאין זה ראיה‬ ‫מקדושת בכור‪ ,‬כ''ש שיהא להם‬ ‫דשאני עבד דמפקע ליה ממצות‬ ‫קדושת‬ ‫כוח להפקיע מעצמן‬ ‫כל יום‪ .‬אבל קשה דמה תירצו‬ ‫בכור‪ .‬אבל באמת צריך ביאור‬ ‫בהא דעבד מפקע ליה ממצות‪,‬‬ ‫האיך יפקיעו את עצמן‪ ,‬הרי‬ ‫הרי סוף סוף מכך דשם נקטו קנס‬ ‫דווקא לבהמה שפטרו הם‪ ,‬יש‬ ‫גדול יותר וכאן פחות‪ ,‬זה עצמו‬ ‫לומר שלקחו הם על עצמן קדושת‬ ‫ראיה דדוקא הוא‪ ,‬ומה החילוק‬ ‫פטורין‪,‬‬ ‫ולכך‬ ‫שלהן‬ ‫בכור‬ ‫מה הטעם ששם קנסו יותר‪ .‬ואולי‬ ‫עצמן‬ ‫יפטרו‬ ‫איך‬ ‫ומשא''כ‬ ‫יש לומר דבאמת תירוץ הגמ'‬ ‫מקדושת בכור‪ ,‬קדושת בכור‬ ‫דבסתם נקטו עד עשרה ואין זה‬ ‫שלהן להיכן תלך‪ ,‬דהרי בעינן‬ ‫דוקא‪ ,‬אבל מה שבעבד כן נקטו‬ ‫איזה תמורה לקדושה וליכא‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬זהו משום דשם דוקא הוא‬ ‫וצריך לומר דדווקא גבי כהנים‬ ‫ובעינן לקונסו קנס גדול ביותר‬ ‫עצמם מצינו שלקחו הם הקדושה‬ ‫ומשום דמפקע ליה ממצות‪ ,‬אבל‬ ‫הם‬ ‫ונעשו‬ ‫לבכורים‬ ‫שהיתה‬ ‫עדיין אין מכך הוכחה דבמקומות‬ ‫משרתי ה' במקום הבכורים‪ ,‬אבל‬ ‫אחרים דכתיב עד עשרה דדוקא‬ ‫גבי בהמתם לא מצינו כן‪ ,‬משמע‬ ‫הוא‪ ,‬ובאמת בכל השאר דכתיב‬ ‫טו‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫משהו‪ ,‬וממילא למה באלו שעדיין‬ ‫דגבי בהמה אין צריכים לתמורה‬ ‫לא הפקיעו כלל‪ ,‬לא ניתן להם‬ ‫כדי להפקיען מקדושת בכור‬ ‫להפקיע לכל הפחות פעם אחת‬ ‫שלהם‪ ,‬ולכך בפשיטות יש לומר‬ ‫עכשיו את עצמן‪ ,‬ומאי שנא בין‬ ‫הקל וחומר שיפקיעו קדושה של‬ ‫אלא שבמדבר שיש להם כוח‬ ‫עצמן‪.‬‬ ‫להפקיע פעמיים‪ ,‬לאלו שלא היו‬ ‫בגמ' אמר ליה רב ספרא לאביי‬ ‫ו‪.‬‬ ‫במדבר שלא ניתן להם להפקיע‬ ‫לדידך דאמרת בהמתם בן לוי‬ ‫אפי' פעם אחת‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫דהוה ליה שה דאפקע ליפקע דלא‬ ‫הוה ליה שה דליפקע לא ליפקע‪.‬‬ ‫דף ד ע''ב‬ ‫היינו דמי שפדה אחר הוא יוכל‬ ‫בגמ' תא שמע נמצאת אתה‬ ‫ז‪.‬‬ ‫לפדות עצמו‪ ,‬אבל מי שלא פדה‬ ‫אומר בשלשה מקומות קדשו‬ ‫אחר לא יוכל להפקיע עצמו‬ ‫במצרים‬ ‫לישראל‬ ‫בכורות‬ ‫מקדושת בכור‪ .‬אבל קשה דמה‬ ‫ובמדבר ובכניסתן ישראל לארץ‬ ‫שייכות איכא‪ ,‬דלמה לא די לומר‬ ‫במצרים מהו קדש לי כל בכור‬ ‫להפקיע‬ ‫לוי‬ ‫ביד‬ ‫דיהא כוח‬ ‫במדבר הוא אומר כי לי כל‬ ‫בקדושה‪ ,‬ולמה יהא תלוי זה בזה‪.‬‬ ‫בכור בבני ישראל בכניסתם‬ ‫אומרים‬ ‫היינו‬ ‫אם‬ ‫ובשלמא‬ ‫לארץ הוא אומר והיה כי יביאך‬ ‫וכפי‬ ‫תמורה‬ ‫כעין‬ ‫דבעינן‬ ‫והעברת‪ .‬היינו דרצו להביא‬ ‫שהקשינו לעיל‪ ,‬ועכשיו היינו‬ ‫קדשו‬ ‫דבכורות‬ ‫ראיה‬ ‫מכאן‬ ‫מניחים עליו קדושה במקום מה‬ ‫במדבר דהרי בכל ג' מקומות‬ ‫שהפקיע מקודשה היה ניחא‪ ,‬אבל‬ ‫הללו קדשו‪ .‬אבל קשה דאם קדשו‬ ‫באמתץ כאן רוצים לומר דמי‬ ‫הבכורות במדבר למה בעינן‬ ‫שהפקיע מקדושה פעם אחת הוא‬ ‫שוב לקדשן בכניסתן לארץ‪ ,‬הרי‬ ‫יוכל להפקיע מקדושה פעם שניה‬ ‫כבר קדושים ועומדים‪ ,‬ובשלמא‬ ‫גם את עצמו‪ ,‬ולא רק שלא‬ ‫במדבר הוצרכו לאלו שנולדו‬ ‫הצריכו עין תמורה אלא הוסיפו‬ ‫במדבר ולא היו במצרים‪ ,‬אבל‬ ‫לו עוד כוח להפקיע גם פעם שניה‬ ‫בלא שיהא הקדושה חל על‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫טז‬ ‫בגמ' לקמן דהקשו כן על ר' יוחנן‬ ‫לאלו שנולדו במדבר וקדשו שם‪,‬‬ ‫דסבר קדשו ולא פסקו‪ ,‬דא''כ‬ ‫שוב‬ ‫להקדישן‬ ‫בעינן‬ ‫למה‬ ‫להקדישן‬ ‫שוב‬ ‫הוצרכו‬ ‫למאי‬ ‫כשיכנסו לארץ‪ ,‬דהרי לא נאמר‬ ‫בכניסתן לארץ‪ ,‬ולכך למד כר'‬ ‫רק שיקדשו אלו שנולדו בארץ‬ ‫ישמעאל דבשביל מצוה זו יכנסו‬ ‫כמו במדבר‪ ,‬אלא שאלו שנולדו‬ ‫לארץ‪ ,‬ולא כפשטיה דרק בבואן‬ ‫במדבר בכניסתן לארץ יקדשו‪,‬‬ ‫לארץ יקדשו‪ .‬אבל לכאורה עדיין‬ ‫ולמאי הוצרכו לכך‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫קשה‪ ,‬דהרי כאן אמרו בגמ' דכן‬ ‫בגמ' אמר רב נחמן בר יצחק‬ ‫ח‪.‬‬ ‫להזהרת בכור נכתב שוב בארץ‪,‬‬ ‫בשלשה מקומות הוזהרו על‬ ‫דהרי בג' מקומות קדשו אמרו‬ ‫קדשו‬ ‫ולא‬ ‫ליקדש‬ ‫הבכורות‬ ‫כאן‪ ,‬והיינו דכן כפשטיה דקרא‬ ‫ובמצרים נמי לא קדוש הא‬ ‫איירי‪ ,‬וא''כ למאי קדשו פעם‬ ‫קאמרינן דקדוש הכי קאמר מהן‬ ‫שלישית‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫קדשו ומהן לא קדשו‪ .‬היינו‬ ‫דלמסקנא תירץ רב נחמן בר‬ ‫דף ה ע''א‬ ‫יצחק דרק ההזהרה על הבכורות‬ ‫ט‪ .‬בגמ' ודקאמר ליה מנה של קדש‬ ‫היו בג' מקומות ג' פעמים‪ ,‬אבל‬ ‫כפול היה מנא ליה אילימא‬ ‫קדושתן בפועל לא היו בכל אלו‪,‬‬ ‫מיניה שהרי כאן שבעים ואחד‬ ‫דבמצרים ובארץ קדשו ואילו‬ ‫מנה ואת האלף ושבע המאות‬ ‫במדבר לא קדשו‪ .‬אבל קשה דאם‬ ‫ווים‬ ‫עשה‬ ‫ושבעים‬ ‫וחמשה‬ ‫במדבר לא קדשו למאי הוזהרו‬ ‫לעמודים ולא מנאן הכתוב אלא‬ ‫על זה כלל‪ ,‬דהרי אין שום חידוש‬ ‫מאה‬ ‫איתא‬ ‫ואם‬ ‫בפרוטרוט‬ ‫במדבר‪,‬‬ ‫שהוזהרו‬ ‫בהזהרה‬ ‫ואחד ככר ואחת עשרה מנה‬ ‫דמצרים‬ ‫ההזהרה‬ ‫דבשלמא‬ ‫מיבעי ליה אלא מדלא מנאן‬ ‫וגם‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫ראשונה‬ ‫הזהרה‬ ‫הכתוב אלא בפרוטרוט שמע‬ ‫ההזהרה דכי יביאך בא לחדש‬ ‫מינה מנה של קדש כפול היה‪.‬‬ ‫דבכניסתן לארץ יקדשו‪ ,‬אבל‬ ‫היינו דרצו להביא ראיה דמנה‬ ‫הזהרת קדש לי כל בכור דבמדבר‬ ‫של קדש כפול הוא מכך דלא מנו‬ ‫למאי הוצרכו לו‪ .‬ובאמת עיין‬ ‫יז‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫דף ה ע''ב‬ ‫אותן אלף שבע מאות וחמשה‬ ‫בככר ואחת עשרה מנה‪ ,‬דהרי‬ ‫בגמ' במאי קמיפלגי תנא דידן‬ ‫י‪.‬‬ ‫יש כאן שבעים ואחד מנה וככר‬ ‫סבר גלי רחמנא בקדושת דמים‬ ‫הוא ששים‪ ,‬ולמה לא מנאן בככר‪,‬‬ ‫והוא הדין בקדושת הגוף ור'‬ ‫אלא היות ואיירי במנה של קדש‬ ‫יוסי סבר גלי רחמנא בקדושת‬ ‫והוא כפול‪ ,‬ממילא צריכים כאן‬ ‫הגוף והוא הדין בקדושת דמים‬ ‫חמישים שקלים לכל מנה ולכך יש‬ ‫וגמר קדושת דמים מקדושת‬ ‫כאן רק שלשים וחמש וחצי מנה‬ ‫הגוף‪ .‬היינו דתנא דידן דלמד‬ ‫ואין כאן אלא חצי ככר וחמש‬ ‫מפטר חמור דאיירי בבכור של‬ ‫וחצי מנה‪ ,‬ולכך מנאן בשקלים‪.‬‬ ‫בהמה טמאה יש בה רק קדושת‬ ‫אבל קשה דאם במנה של קדש‬ ‫דמים‪ ,‬וממנה למד גם לקדושת‬ ‫כפול איירי‪ ,‬למה נקט אלף ושבע‬ ‫הגוף‪ ,‬ואילו ר' יוסי הגלילי שלמד‬ ‫מאות וחמשה שקלים‪ ,‬הרי בשל‬ ‫מבכור שור ועז איירי בבכור של‬ ‫קדש איכא כאן רק שמונה מאות‬ ‫בהמה טהורה שיש בו גם קדושת‬ ‫שמונים וחמש וחצי שקלים‪ ,‬ומה‬ ‫הגוף‪ ,‬וממנה למד לקדושת דמים‪.‬‬ ‫טעם את השקלים מנו כשל חול‬ ‫אבל באמת קשה מה הנפק''מ מי‬ ‫לא כפול‪ .‬ועיין בתוס' ד''ה ומנה‬ ‫לומד ממי‪ ,‬ומה המחלוקת בזה‪,‬‬ ‫של קדש דביאר דהשקלים של‬ ‫איכא‬ ‫דורשין‬ ‫משמעות‬ ‫ואם‬ ‫קדש אינן כפול‪ ,‬ורק המנה כפול‬ ‫בינייהו והיינו רק מהיכן למידים‪,‬‬ ‫בו‪ ,‬והיינו שצריכים יותר שקלים‬ ‫א''כ למאי ביארו בגמ' החילוק‬ ‫לכל מנה‪ ,‬אבל השקלים עצמם‬ ‫דקדושת הגוף וקדושת דמים‪ ,‬הרי‬ ‫בשל קדש כמו בשל חול אינו‬ ‫אם אין בזה חילוק למעשה די‬ ‫כפול‪ ,‬ולכך נקט כאן השקלים‬ ‫לומר דמשמעות דורשין איכא‬ ‫בלא כפילות דממילא מניינם הוא‬ ‫בינייהו ותו לא‪ .‬עוד קשה איך‬ ‫אלף שבע מאות ושבעים וחמש‪.‬‬ ‫כלל אמרו דרק חילוק זה ממי‬ ‫לומדים הוא דאיכא בינייהו‪ ,‬הרי‬ ‫לכאורה מחלוקת גדולה איכא‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫יח‬ ‫בברייתא אמרנו להדיא דכבר‬ ‫ביניהם‪ ,‬דהרי ר' יוסי הגלילי סבר‬ ‫מפטר חמור הראשון למידים‬ ‫דאם הוא דומה אפי' במקצת‬ ‫למעט השאר משה‪ ,‬דלכך כתיב‬ ‫סימנים לאמו כבר חייב בבכורה‪,‬‬ ‫ומהשני‬ ‫דווקא‪,‬‬ ‫חמור‬ ‫פטר‬ ‫ואילו תנא דידן שלומד מפטר‬ ‫ממעטים כל השאר לגמרי‪ ,‬והיינו‬ ‫חמור עד דהיולד והנולד חמורים‪,‬‬ ‫דללמד לכולם לא איצטריך מפטר‬ ‫לכאורה בפשיטות משמע דלא די‬ ‫חמור‪ ,‬דלהם די ללמוד מבכור‬ ‫במקצת סימנין שייקרא הוולד‬ ‫בהמה טמאה תפדה‪ ,‬ואם ללמד‬ ‫חמור‪ ,‬וממילא לתנא דידן יש‬ ‫על שה לא היינו צריכים למימר‬ ‫לומר דבמקצת סימנין לא יהא‬ ‫פטר חמור דווקא‪ ,‬וממילא מה‬ ‫חייב בבכורה‪ ,‬דממילא מחלוקת‬ ‫הוא קושייתו של רב אחאי כלל‪,‬‬ ‫למעשה איכא ביניהם‪ ,‬ולמה לא‬ ‫וצ''ע‪.‬‬ ‫נקטו כן בגמ'‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫דף ו ע''ב‬ ‫דף ו ע''א‬ ‫יב‪ .‬בגמ' הניחא למאן דאמר דם‬ ‫יא‪ .‬בגמ' פריך רב אחאי אי כתב‬ ‫נעכר ונעשה חלב אלא למאן‬ ‫רחמנא חד הוא אמינא דבר‬ ‫דאמר איבריה מתפרקין הימנה‬ ‫שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד‬ ‫ואין נפשה חוזרת עליה עד‬ ‫לא ללמד על עצמו יצא אלא‬ ‫מאי‬ ‫חודש‬ ‫וארבעה‬ ‫עשרים‬ ‫ללמד על הכלל כולו יצא ולעולם‬ ‫איכא למימר‪ .‬היינו דדווקא למ''ד‬ ‫בשה כתב רחמנא פטר חמור‬ ‫דם נעכר ונעשה חלב והיינו‬ ‫אחרינא פטרי חמורים ולא פטרי‬ ‫שהחלב מקורו מן הדם‪ ,‬להכי הוי‬ ‫סוסים וגמלים ואימא מעטינהו‬ ‫חידוש דמותר באכילה ולכך‬ ‫משה ולעולם בכל דבר‪ .‬היינו‬ ‫משום דחידוש הוא הו''א דגם‬ ‫דרב אחאי הקשה דעדיין נאמר‬ ‫בבהמה טמאה לישתרי‪ ,‬אבל‬ ‫דפטרי חמורים הוא דפודים בשה‬ ‫למ''ד דהטעם שליולדת אין דם‬ ‫והשאר בכל דבר‪ ,‬ולא יהא לנו‬ ‫לא משום שהדם נעכר הוא‪ ,‬אלא‬ ‫וגמלים‬ ‫סוסים‬ ‫פטרי‬ ‫למעט‬ ‫משום דאבריה מתפרקין‪ ,‬וממילא‬ ‫לגמרי‪ .‬אבל באמת קשה דהרי‬ ‫יט‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ואי בעית אימא מהכא לכו‬ ‫אין מקור החלב מן הדם ולא הוי‬ ‫שברו ואכלו ולכו שברו בלוא‬ ‫חידוש דמותר באכילה‪ ,‬למה‬ ‫כסף ובלוא מחיר יין וחלב‪ .‬היינו‬ ‫נמי‬ ‫טמאה‬ ‫דבבהמה‬ ‫הו''א‬ ‫דהביאו לימודים אלו ללמד דחלב‬ ‫לישתרי‪ .‬בענין דמ''ד אבריה‬ ‫שרי באכילה‪ ,‬אי משום דבמשבח‬ ‫מתפרקין לכאורה קשה דענינו‬ ‫בהו קרא‪ ,‬אי משום דאומר לנו‬ ‫רואות שאשה שאינה מניקה בא‬ ‫הכתוב לכו שברו על האוכל גם‬ ‫לעשרים‬ ‫קודם‬ ‫הרבה‬ ‫דמה‬ ‫היין והחלב‪ ,‬משמע שחלב מותר‬ ‫וארבעה חודש‪ ,‬וא''כ לכאורה‬ ‫באכילה‪ .‬אבל קשה מהההראיה‬ ‫ראיה ניצחת הוא דהטעם שאין‬ ‫בשני לימודים אלו‪ ,‬הרי יש לומר‬ ‫לה דם הוא כן בשביל שהדם‬ ‫דאיירי בחלב של פירות וכגון‬ ‫נעכר ונעשה חלב‪ ,‬דהראיה שאם‬ ‫שגדל בפרי הקרוי קוקוס וכדומה‪,‬‬ ‫אינה מניקה בא דמה קודם‪ .‬ואולי‬ ‫ובזה אפי' ניחא יותר הא ד'ארץ'‬ ‫יש לומר דמ''ד אבריה מתפרקין‬ ‫זבת חלב דבש‪ ,‬שהחלב בא מן‬ ‫יאמר לך‪ ,‬דהטעם שאין נפשה‬ ‫הארץ ולא מן הבהמות‪ ,‬וממילא‬ ‫חוזרת עד כ''ד חודש זהו משום‬ ‫מה הראיה דחלב של בהמה יהא‬ ‫שהיא מניקה‪ ,‬ובכך גורם לה‬ ‫מותר באכילה‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫לחלישות גופה שלכך אין נפקה‬ ‫יד‪ .‬בגמ' אלא מעתה שפן שפן‬ ‫חוזרת עד כ''ד חודש כשגומרת‬ ‫ארנבת ארנבת חזיר חזיר להני‬ ‫להניק‪ ,‬אבל באמת אם אינה‬ ‫הוא דאתו אלא לכדתניא למה‬ ‫מניקה על אף דבשביל שאבריה‬ ‫נשנו בבהמה מפני השסועה‬ ‫מתפרקין הוא‪ ,‬מ''מ במה שאינה‬ ‫ובעופות מפני הראה גמל גמל‬ ‫מניקה יש לה יותר כוח ונפשה‬ ‫נמי להכי הוא דאתא כל היכא‬ ‫חוזרת לה קודם כ''ד חודש‪ ,‬ולכך‬ ‫דאיכא למידרש דרשינן‪ .‬היינו‬ ‫כשאינה מניקה דמה באה לה‬ ‫דמה שאמרנו שגמל שנכתב‬ ‫קודם‪.‬‬ ‫פעם שניה בדברים ולא נכתב רק‬ ‫יג‪ .‬בגמ' ואיבעית אימא מהכא ארץ‬ ‫בויקרא‪ ,‬ובא ללמד להתיר חלב‬ ‫זבת חלב ודבש ואי לא דשרי‬ ‫או לאסור גמל הנולד מן הפרה‪,‬‬ ‫משתבח לן קרא במידי דלא חזי‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫כ‬ ‫למידרש דרשינן‪ .‬אבל קשה על‬ ‫א''כ למאי נכתבו כל הני שם‬ ‫מה שאמרו כאן דנכתבו משום‬ ‫פעם שניה‪ ,‬הרי להם לא מצינו‬ ‫השסועה והראה שלא נכתבו‬ ‫לימוד מכך‪ ,‬ואלא ודאי דלכך‬ ‫בראשונה‪ ,‬דא''כ יקשה למה לא‬ ‫נכתבו פעם שניה משום השסועה‬ ‫והראה‬ ‫השסועה‬ ‫נכתבו‬ ‫בפעם‬ ‫נכתבו‬ ‫שלא‬ ‫והראה‬ ‫בראשונה ולא יצטרכו לחנם‬ ‫הראשונה‪ ,‬וכדי להוסיפם נכתבו‬ ‫לכתוב כולם שוב‪ ,‬ותימה הוא‪,‬‬ ‫שוב כולם‪ ,‬וממילא למה מגמל כן‬ ‫וצ''ע‪.‬‬ ‫למידים לימוד מיוחד יותר מן‬ ‫השאר‪ .‬ותירצו דהיכא דאיכא‬