דפירשנו · Daph-irshuni — סוכות (2026-09-21)

א הדף מסכת תענית ביאורי
גיליון שה שנה ז' חג הסוכות חודש תשרי שנת ה׳ תשפ״ז לפ״ג
חולין קמא – .קמב & .בכורות ב – .ו:
רלד.
רלה.
והערות מסכת חולין ביאורים ב
רלז.
רלח.
ג והערות מסכת חולין ביאורים
השבוע חג הסוכות הגליון יוצא לאור
לעילוי נשמת
הרה''ק ר' מרדכי
בן הרה''ק ר' ישכר בערצי
מנדבורנא זיע''א
לרגל יומא דהילולא דיליה
יו''ט ראשון דסוכות
יהא רעוא מן קדם שמיא שזכות בעל
ההילולא יגן עלינו ועל כל ישראל וימליץ
טוב בעדנו לכל מילי דמיטב
אמן
בברכה
מערכת דפירשנו
והערות מסכת חולין ביאורים ד
• הא דהקשו בגמ' אלא טעמא דכתב רחמנא תשלח הא לאו הכי
הו''א לדבר מצוה לא עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה לא
תעשה ועשה לא צריכא דעבר ושקלה לאם דלאו עבריה עשה
הוא דאיכא לייתי עשה ולידחי עשה קמ''ל ,והיינו דעל אף
שלכתחלה אסור לו לעביד מצות שחיטה דצפורי מצורע בה ,דשם
איכא רק עשה ואילו כאן גבי שילוח הקן איכא עשה ולא תעשה,
מ''מ יש לומר דכאן איירי בשכבר עבר ונטל את האם ועבר על
הלאו דלא תקח את האם על הבנים ,ולכך היה הו''א דעכשיו
שכבר הלא תעשה אין כאן ,ממילא איכא כאן עשה כנגד עשה
ואולי ידחה העשה דמצורא את העשה דשלח ויהא פטור משילוח
הקן ,וזה קמ''ל דתשלח אפי' לדבר מצוה ,וקשה דמה ההו''א
דבכהאי גוונא שכבר עבר על הלאו יוכל לקיים בה מצוה דמצורא
ומשום דכבר עבריה ללאו ,והרי מצוה הבאה בעבירה הוא ,דאין
המצוה יכולה לבוא בלא שיעבר על המצוה ,ובכהאי גוונא אינה
מצוה ,וכפי שפסק הרמב''ם בפי' המשניות (סוכה ג ,א) ,וממילא
מה החידוש בתשלח ולמאי אתא? (הערה רל''ג)
מסכת בכורות
• מה דאיבעיא להו בגמ' עובר מה לי אמר ר' יהודה טעמא דר'
יהודה התם דשרי משום דשבורה עובר נמי שבור הוא או דלמא
שבורה לאו היינו אורחיה אבל עובר כיון דהיינו אורחיה לאו
ה והערות מסכת חולין ביאורים
שבור הוא ,והיינו דלר' יהודה עובר נחשב לשבור דכל זמן שעובר
הוא אינו ראוי למלאכה כמו שבור ,דממילא אין לגזור בו שלא
למוכרו לנכרי ,דהרי כל הטעם הוא משום דחיישינן שיעבוד בו
בשבת וכאן בעובר אין חשש שיעבוד בו ,וקשה מה שייך להשוות
עובר לשבור כלל ,הרי שבור הוא מוכרו כמות שהוא שבור ,ולכך
התיר ר' יהודה דאין חשש שיעבוד בו בשבת ,ומשא''כ עובר הרי
כל מכירתו יחול רק כשייולד ,דקודם לכן אין הנכרי יכול לקחתו
שהרי עדיין במעי אמו הוא ,והרי זה כמוכר בהמה לעוד שנה,
דאם אינו שבור לא איכא מ''ד שיתיר כן ,דהרי בעוד שנה כשיחול
המכירה יש חשש שיעבוד בו בשבת ,דממילא מאי שנא עובר
דהיה צד לומר דיהא ר' יהודה מתירו כמו שבור? (הערה א')
• הא דהקשו בגמ' אלא מעתה שפן שפן וכו' להני הוא דאתו אלא
לכדתניא למה נשנו בבהמה מפני השסועה ובעופות מפני הראה
גמל גמל נמי להכי הוא דאתא כל היכא דאיכא למידרש דרשינן,
והיינו דמה שאמרנו שגמל שנכתב פעם שניה בדברים ולא נכתב
רק בויקרא ,ובא ללמד להתיר חלב או לאסור גמל הנולד מן
הפרה ,א''כ למאי נכתבו כל הני שם פעם שניה ,הרי להם לא
מצינו לימוד מכך ,ואלא ודאי דלכך נכתבו פעם שניה משום
השסועה והראה שלא נכתבו בפעם הראשונה ,וכדי להוסיפם
נכתבו שוב כולם ,וממילא למה מגמל כן למידים לימוד מיוחד
יותר מן השאר ,וקשה על מה שאמרו כאן דנכתבו משום השסועה
והראה שלא נכתבו בראשונה ,דא''כ יקשה למה לא נכתבו
השסועה והראה בראשונה ולא יצטרכו לחנם לכתוב כולם שוב?
(הערה י''ד)
והערות מסכת חולין ביאורים ו
שכבר עבר על הלאו יוכל לקיים דף קמא ע''א
בה מצוה דמצורא ומשום דכבר
רלג .בגמ' אלא טעמא דכתב רחמנא
עבריה ללאו ,והרי מצוה הבאה
תשלח הא לאו הכי הו''א לדבר
בעבירה הוא ,דאין המצוה יכולה
מצוה לא עשה ולא תעשה הוא
לבוא בלא שיעבר על המצוה,
ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה
ובכהאי גוונא אינה מצוה ,וכפי
לא צריכא דעבר ושקלה לאם
שפסק הרמב''ם בפי' המשניות
דלאו עבריה עשה הוא דאיכא
(סוכה ג ,א) ,וממילא מה החידוש
לייתי עשה ולידחי עשה קמ''ל.
בתשלח ולמאי אתא .וצריך לומר
היינו דעל אף שלכתחלה אסור לו
דבכהאי גוונא שכבר עבריה
לעביד מצות שחיטה דצפורי
ללאו לא נאמר הכלל דמצוה
מצורע בה ,דשם איכא רק עשה
מצוה, הבאה בעבירה אינה
ואילו כאן גבי שילוח הקן איכא
דדווקא כשבשעת המצוה עובר
עשה ולא תעשה ואין העשה
את העבירה וכגון האוכל מצה
דוחה לא תעשה ועשה ,מ''מ יש
גזולה ,בה נאמר דאינו יוצא ידי
לומר דכאן איירי בשכבר עבר
מצוותו ,דבאכילתו גזלה ,אבל
ונטל את האם ועבר על הלאו
באופן שבשעת קיום המצוה כבר
דלא תקח את האם על הבנים,
אינו עובר עוד על הלאו דכבר
ולכך היה הו''א דעכשיו שכבר
נטל את האם על הבנים ,ועכשיו
הלא תעשה אין כאן דכבר עבר
כששוחטה לצרעתו כבר אינו
עליו ,וממילא איכא כאן עשה
נוטלה על הבנים ,בכהאי גוונא
כנגד עשה ואולי ידחה העשה
אין זה מצוה הבאה בעבירה,
דמצורא את העשה דשלח ויהא
אלא עבירה לחוד והמצוה לחוד,
פטור משילוח הקן ,וזה קמ''ל
ולכך הו''א דהעשה דמצורא
דתשלח אפי' לדבר מצוה .אבל
ידחה העשה דשילוח ,ולכך בעינן
קשה דמה ההו''א דבכהאי גוונא
תשלח למימר דגם בכהאי גוונא
ז והערות מסכת חולין ביאורים
עשה ולידחי עשה ,דהרי לאו לא תשלח .אבל לפי זה יש לדון מה
עבר ,ולזה קמ''ל תשלח דגם יהא הדין באופן שכן לקחה
במקום מצוה תשלח .אבל קשה ושחטה לצרעתו אם יצא ידי
דמה החילוק לאיזה צורך חשב וכתיב היות דאולי מצוותו,
בתחלה ליטלה ,אם לעצמו או על תשלח במיוחד לדבר מצוה ,כיון
מנת לשלחה ,הרי סוף סוף אם דמצות תשלח הוא על דבר מצוה
לקחה לעצמו ,התברר למפרע עצמו ,אולי בזה כן נחשב עבירה
שכן נטלה על הבנים ,ושכן עבר בשעת קיום המצוה ,דהרי רק על
דהרי תקח, דלא הלאו על שעת קיום המצוה נאמר תשלח
למעשה לקחה לעצמו ,דממילא הוי בזה כמצוה הבאה בעבירה,
עדיין יקשה למ''ד בטלו ולא הבאה נחשב זה דאין או
בטלו ,דכל זמן שלא שחטה בעבירה ,דסוף סוף העבירה לחוד
עבריה ללאו ,דאם כל זמן שלא מה שלא שלח והמצוה לחוד מה
שחטה עבר ללאו ,כ''ש שעובר ששחטה ,ולא בשעת קיום המצוה
על הלאו אם נתיישב לקחתה, עבר העבירה ,וצ''ע.
ומה תירץ כאן מר בר רב אשי רלד .בגמ' אלא אמר מר בר רב אשי
כלל ,וצ''ע. כגון שנטלה על מנת לשלח דלאו
ליכא עשה הוא דאיכא וליתי
דף קמא ע''ב
עשה ולידחי עשה .היינו דאיירי
רלה .בגמ' אמר ליה ר' זירא לא באופן שלא נטלה על מנת
אמינא לכו כל מתניתא דלא לקחתה בעוד שהיא על הבנים
תניא בי ר' חייא ובי ר' אושעיא ולעבור על הלאו דלא תקח האם
משבשתא היא ולא תותבו מינה על הבנים ,אלא שנטלה בידה
בי מדרשא דלמא אינה בכלל כדי לשלחה מעמו ,וכדי לקיים
מלקות ארבעים תניא .היינו מצות שלח תשלח את האם ,אבל
דדחה ר' זירא מה שרצו להוכיח למעשה אח''כ נתיישב בדעתו
מן הברייתא דכתיב בה דגנב ולקחה לעצמו לצורך מצוה ,דבזה
היה הו''א דיהא מותר דליתי
והערות מסכת חולין ביאורים ח
בברייתא סבר הכי ,ולכך העמידו וגזלן ישנן בכלל מלקות דברי ר'
הגירסא ישנן בכלל מלקות ,אבל משום דהוא ולמימר יהודה
האמת הוא דעש צד לומר דבסתם סבר ר' יהודה לאו הניתק
דבסתם סבר ר' יהודה אין לוקין לעשה לוקין עליו ,דיש לחשוש
עליו ,ורק כאן גבי שילוח הקן דמשבשתא הוא דהרי לא למדוה
מעיקרא שלח דכתיב משום אצל ר' חייא ור' אושעיא ,ואולי
משמע ,וממילא לפי זה יש הגירסא שם היתה איפכא אינה
להעמיד הגירסא בברייתא אינה בכלל מלקות ארבעים ,וממילא
בכלל מלקות ,וממילא משום נלמד מינה איפכא דבסתם סובר
דמשבשתא הא אין לסמוך על ר' יהודה דלאו הניתק לעשה אין
הגירסא ואין ללמוד מינה כלום. לוקין עליו .אבל קשה דגם אם
רלו .בגמ' והשתא דאמר רב יהודה לחשוש יש אלו ברייתות
אמר רב אסור לזכות בביצים דמשבשתא נינהו ,מ''מ מנא ליה
שהאם רובצת עליהן שנאמר לר' זירא בסתם לחשוש לומר
שלח תשלח את האם והדר דמצינו ממה איפכא גירסא
הבנים תקח לך אפי' תימא אע''ג להדיא ,דהרי כדי לומר גירסא
דנפל לחצרו כל היכא דאיהו איפכא צריך איזה מקור לכך,
מצי זכי חצרו נמי זכיא וכל ומה מקורו של ר' זירא לחשש זה.
היכא דאיהו לא מצי זכי חצרו שביאר כאן ברש''י ועיין
נמי לא זכיא ליה .היינו מה דמסברא למד ר' זירא מקור לומר
שהקשו למה ביוני שובך ועלייה דמי לומר צד דיש איפכא,
חייבות בשילוח הרי חצרו זכי שהביאו את הברייתא לא ידעו
ליה והוי לי כי יקרא פרט למזומן, להדיא הגירסא שם בבירור אם
דכאן שלו הוא ונחשב למזומן כתיב ישנן בכלל מלקות או כתיב
אצלו ,וזה תירצו דהיות והוא אינה בכלל מלקות ,והיות וחשבו
עצמו אינו יכול לזכות בהן דהרי דכאן טעמו של ר' יהודה הוא
האם רובצת על הביצים ,ממילא משום דלאו הניתק לעשה לוקין
גם חצרו אינו קונה לו ולכך עליו ,ממילא לכך אמרו דודאי גם
ט והערות מסכת חולין ביאורים
דף קמב ע''א חייבות בשילוח .אבל קשה דמה
שאמרו דחצרו נמי לא זכיא למה,
רלז .בגמ' תניא דבי ר' יעקב אומר
הרי האמת הוא שהוא עצמו אם
אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה
ירצה ויעבור על איסור דרב
שמתן שכרה בצדה שאין תחיית
יהודה אמר רב יכול לזכות בהן
המתים תלויה בה בכבוד אב
רק עליהן, רובצת כשהאם
ואם כתיב למען יאריכון ימיך
האיסור הוא המונע ממנו לעשות
ולמען ייטב לך בשילוח הקן
כן ,ומשא''כ החצר כיון דלאו
כתיב למען ייטב לך והארכת
במחשבה תליא ,כיון דיש כאן
ימים הרי שאמר לו אביו וכו'
אפשרות לזכות במעשה למה לא
ובחזרתו נפל ומת היכן אריכות
יזכה לו על אף האיסור ,דסוף סוף
ימיו של זה והיכן טובתו של זה
אפשרות מעשית איכא כאן רק
אלא למען יאריכון ימין בעולם
דהדבר אסור ,אבל החצר שאינה
שכולו ארוך ולמען ייטב לך
יודעת דהדבר אסור תזכה לו
לעולם שכולו טוב .היינו דגם
ממילא ,ועל אף שהוא אינו רוצה
אלו מצוות של שכרן מתן
לעבור על האיסור ולקנותם מ''מ
בתחיית המתים תלויה ,דלעולם
חצרו קונה לו שלא מדעתו ,וא''כ
שכולו ארוך בתחיית המתים הוא
עדיין יקשה דהוי ליה מזומן ואין
דיאריך ימיו ,ולאותו עולם שהוא
בה מצות שילוח הקן .וצריך לומר
כולו טוב שם יתקיים בו למען
דהגם שחצרו קונה לו שלא
ייטב לך .אבל קשה מהו הלשון
מדעתו ,מ''מ לקנות לו בניגוד
שנקט ר' יעקב אין לך כל מצוה
לדעתו זה ודאי ליכא למ''ד
ומצוה שבתורה שמתן שכרה
דתקנה לו ,וכאן הרי אינו רוצה
בצדה ,דמשמע דאין שום שכר
לעבור על האיסור ולכך אין קונה
של מצוה בהאי עלמא ,וכל מתן
לו חצרו ,ולכך אין זה מזומן
שכר של מצוות הוא לעולם
וממילא חייבת בשילוח.
שכולו ארוך בתחיית המתים,
וזהו קשה ,וכי כל שכר של מצוה
והערות מסכת חולין ביאורים י
יש בה ,וכפי שאמרו חכמים עשר מוכרח הוא שתהא מתקיימת רק
בשביל שתתעשר ,דממילא איך לתחיית המתים ,הרי על אף
אמר ר' יעקב דכלל הוא דאין לך ששכר בהאי עלמא ליכא ,הרי יש
מצוה שאינה כן ,וצ''ע. שכר גם בגן עדן לעולם הבא
שהוא קודם תחיית המתים ,וגם
איכא מצוות שאפי' בהאי עלמא
והערות מסכת חולין ביאורים יא
רמא .מסכת בכורות
שבור הוא מוכרו כמות שהוא דף ב ע''א
שבור ,ולכך התיר ר' יהודה דאין
א .בגמ' תנן התם ר' יהודה מתיר
בשבת, בו שיעבוד חשש
בשבורה בן בתירא מתיר בסוס
ומשא''כ עובר הרי כל מכירתו
איבעיא להו עובר מה לי אמר ר'
החלות שלה יחול רק כשייולד,
יהודה טעמא דר' יהודה התם
דהרי קודם לכן אין הנכרי יכול
דשרי משום דשבורה עובר נמי
לקחתו שהרי עדיין במעי אמו
שבור הוא או דלמא שבורה לאו
הוא ,וממילא הרי זה כמוכר
היינו אורחיה אבל עובר כיון
בהמה גסה לעוד שנה ,דאם אינו
דהיינו אורחיה לאו שבור הוא.
שבור לא איכא מ''ד שיתיר כן,
היינו דיש צד לומר דלר' יהודה
דהרי בעוד שנה כשיחול המכירה
עובר נחשב לשבור דהרי כל זמן
יש חשש שיעבוד בו בשבת ,ואין
שעובר הוא אינו ראוי למלאכה
כלל נפק''מ מתי יחול המכירה
כמו שבור ,דממילא אין לגזור בו
לעניין איסור זה ,דממילא מאי
שלא למוכרו לנכרי ,דהרי כל
שנא עובר דהיה צד לומר דיהא
דחיישינן משום הוא הטעם
ר' יהודה מתירו כמו שבור ,ומה
שיעבוד בו בשבת וכאן בעובר
הצד להחשיבו לשבור כלל ,וצ''ע.
אין חשש שיעבוד בו כמו בשבור
ב .בגמ' ת''ש ר' יהודה אומר
שאי אפשר לעבוד בו דלכך מותר
המקבל בהמה מן העכו''ם וכו'
למוכרו .אבל קשה מה שייך
והנותן לו בקבלה אע''פ שאינו
להשוות עובר לשבור כלל ,הרי
רשאי קונסים אותו עד עשרה
והערות מסכת חולין ביאורים יב
וממילא גם על הוולדות ,רק בדמיו ונותן כל דמיו לכהן מאי
דעדיין קשה למה בעינן לומר לאו אעובר לא אבהמה והא
דהקנס על העובר הוא רק משום דמיו קתני תני דמיה והא נותן
מיגו דקנסינן אבהמה ,דלמה אין כל דמיו לכהן קתני ואי בהמה
לומר בפשיטות דאיכא קנס על כהן מאי עבידתיה הכא במאי
העובר ומשום דמעשה המכירה עסקינן וכו' .היינו דרצו להביא
היה כנגד איסור חכמים ,ולמאי ראיה מכאן דלר' יהודה אסור
בעינן מיגו כאן כלל ,וצ''ע. למכור עובר ואינו מותר כמו
שבור ,ודחו בגמ' דאיירי בבהמה
דף ב ע''ב
ליה דקנסינן דמיגו לפטומה
בגמ' איבעיא להו מכר בהמה ג. אבהמה קנסינן ליה אעובר .אבל
לעובריה מאי תיבעי לר' יהודה קשה דלמה בעינן כלל לומר
תיבעי לרבנן תיבעי לר' יהודה בהו''א דדמיו היינו על הבהמה
עד כאן לא קא שרי ר' יהודה לומר יש הרי דמיה, ותני
אתיא דלא בשבורה אלא דהמכירה באמת היה על הבהמה
לאחלופי וכו' או דלמא ומה עצמה ,ועל זה אמר ר' יהודה
שבורה דפסקא מיניה וכ''ש דאינו רשאי ,רק דהיות וכבר
שלמה דלא פסקה מיניה .היינו מכר הבהמה מכר גם העובר
דבבהמה שמכרה רק לעוברים עמה ,ובאמת על העובר אמרו
העתידים להוולד לה ,יש צדדים שנותן דמיו לכהן ,ומשום דקנסינן
להתיר מכירתה בין לר' יהודה ליה על מה שעבר על דברי
ובין לרבנן משום דכאן לא פסקה חכמים ומכר הבהמה לעכו''ם,
מיניה ולא יבואו לאחלופי .אבל אבל באמת עובר עצמו אולי
באמת קשה למה כלל הבינו בגמ' לכתחילה התיר ר' יהודה למוכרו,
דיש חילוק בין עובר שבה דנו ובכהאי גוונא אין קונסין אותו
קודם ולמסקנא אסרו אפי' לר' בזה כלל .ובאמ למעשה זהו
יהודה ומשום דיכול להתרפאות תירוץ הגמ' בבהמה לפטומה,
הוא ,לבהמה לעובריה דבה כל דהמכירה היתה על הבהמה
יג והערות מסכת חולין ביאורים
שבעולם איירי ,ולכך בה הנידון הנידון הוא רק אם אתא לאחלופי
הוא על המכירה שלה עצמו אם או לא ,הרי גם גם כאן יכול
מותר הוא או לא ,ובזה פסקו דלמעשה הוא, להתרפאות
למסקנא דיכול להתרפאות הוא העוברים שיוולדו ממנה יכולים
ולכך אין זה כשבור כלל ,ואפי' יהיו ולכשיוולדו להתרפאות
לר' יהודה אסור וכ''ש לרבנן. לא ולמה למלאכה, ראויים
יכול שאינו בשבור ובאמת נחשוש שיבוא העכו''ם לעבוד
להתרפאות גם הנידון היה לגבי בהם בשבת .וצריך לומר דזה
אתא לאחלופי ולא לגבי מכירה ברור לגמ' דבמוכר דבר העתיד
זו עצמה דזה לכו''ע לא חיישינן להיות אין אוסרים למכור בשביל
בה למלאכה בשבת ,וכמסקנת חשש שיעשה העכו''ם איסור
הגמ' לקמן דמה שאמרו רבנן בדבר שעדיין אינו בעולם בשעת
לגבי שאפשר להרביע עליה המכירה ,דהוא כגרמא בעלמא,
ויולדת ,דזהו טענה למה אתא דהרי לא מכר לו דבר שבעולם
לאסור טענה ולא לאחלופי, כלל ,ולכך על זה כלל אין דנים
מכירתה עצמה. אם יש חשש במכירה זו עצמה,
רק דהנידון כאן אם יש חשש
דף ג ע''א
שאם נתיר לו מכירה זו יבוא
בגמ' מסייעא ליה לריש לקיש ד. למכור גם בהמה גסה שלפנינו,
דאמר ריש לקיש המוכר בהמה דבה לכולי עלמא אסור ,או שאין
גסה לעכו''ם קונסין אותו עד חוששים שאתא לאחלופי ולהתיר
עשרה בדמיה דוקא או לאו דוקא המכירה גם שם ,ולכך דנו כאן
ת''ש דאמר ר' יהושע בן לוי אם משום דכאן לא פסקה מיניה
המוכר עבדו לעכו''ם קונסין אין חשש שאתא לאחלופי ,או
אותו עד מאה בדמיו שאני עבד משום דבשלמה איירי כן אתא
דכל יומא ויומא מפקע ליה לאחלופי ,ומשא''כ בעובר שם
ממצות .היינו דעל דברי ריש איירי בדבר שבאמת אינו ראוי
בדבר אבל למלאכה, עכשיו
והערות מסכת חולין ביאורים יד
בהו עד עשרה דאין בהם טעם לקיש דקונסין אותו עד עשרה דנו
מיוחד לקנוס הרבה אין הכרח בגמ' אם עשרה דוקא הוא או
דדוקא הוא. דאין הקנס דווקא עד עשרה ,אלא
לשון גוזמא הוא ובאמת אפשר
דף ד ע''א
לקונסו גם פחות הרבה מכך,
בגמ' אמר אביי הכי קאמר ה. ורצו להביא ראיה מהא דבעבד
כהנים ולוים פטורין בהמתם מצינו דקו נסין עד מאה ,דמכך
מקל וחומר אם הפקיעה בהמתם דכאן כתיב עד עשרה ושם עד
של לוים בהמה של ישראל מאה ולא כתיב בלשון אחד,
במדבר דין הוא שתפקיע את של משמע דדוקא הוא ,דאיכא מקום
עצמן .היינו דהיות ויש לבהמתם דבעינן כך ואיכא מקום דבעינן
כוח להפקיע בהמה של אחרים כך ,ודחו בגמ' דאין זה ראיה
מקדושת בכור ,כ''ש שיהא להם דשאני עבד דמפקע ליה ממצות
קדושת כוח להפקיע מעצמן כל יום .אבל קשה דמה תירצו
בכור .אבל באמת צריך ביאור בהא דעבד מפקע ליה ממצות,
האיך יפקיעו את עצמן ,הרי הרי סוף סוף מכך דשם נקטו קנס
דווקא לבהמה שפטרו הם ,יש גדול יותר וכאן פחות ,זה עצמו
לומר שלקחו הם על עצמן קדושת ראיה דדוקא הוא ,ומה החילוק
פטורין, ולכך שלהן בכור מה הטעם ששם קנסו יותר .ואולי
עצמן יפטרו איך ומשא''כ יש לומר דבאמת תירוץ הגמ'
מקדושת בכור ,קדושת בכור דבסתם נקטו עד עשרה ואין זה
שלהן להיכן תלך ,דהרי בעינן דוקא ,אבל מה שבעבד כן נקטו
איזה תמורה לקדושה וליכא. יותר ,זהו משום דשם דוקא הוא
וצריך לומר דדווקא גבי כהנים ובעינן לקונסו קנס גדול ביותר
עצמם מצינו שלקחו הם הקדושה ומשום דמפקע ליה ממצות ,אבל
הם ונעשו לבכורים שהיתה עדיין אין מכך הוכחה דבמקומות
משרתי ה' במקום הבכורים ,אבל אחרים דכתיב עד עשרה דדוקא
גבי בהמתם לא מצינו כן ,משמע הוא ,ובאמת בכל השאר דכתיב
טו והערות מסכת חולין ביאורים
משהו ,וממילא למה באלו שעדיין דגבי בהמה אין צריכים לתמורה
לא הפקיעו כלל ,לא ניתן להם כדי להפקיען מקדושת בכור
להפקיע לכל הפחות פעם אחת שלהם ,ולכך בפשיטות יש לומר
עכשיו את עצמן ,ומאי שנא בין הקל וחומר שיפקיעו קדושה של
אלא שבמדבר שיש להם כוח עצמן.
להפקיע פעמיים ,לאלו שלא היו בגמ' אמר ליה רב ספרא לאביי ו.
במדבר שלא ניתן להם להפקיע לדידך דאמרת בהמתם בן לוי
אפי' פעם אחת ,וצ''ע. דהוה ליה שה דאפקע ליפקע דלא
הוה ליה שה דליפקע לא ליפקע.
דף ד ע''ב
היינו דמי שפדה אחר הוא יוכל
בגמ' תא שמע נמצאת אתה ז. לפדות עצמו ,אבל מי שלא פדה
אומר בשלשה מקומות קדשו אחר לא יוכל להפקיע עצמו
במצרים לישראל בכורות מקדושת בכור .אבל קשה דמה
ובמדבר ובכניסתן ישראל לארץ שייכות איכא ,דלמה לא די לומר
במצרים מהו קדש לי כל בכור להפקיע לוי ביד דיהא כוח
במדבר הוא אומר כי לי כל בקדושה ,ולמה יהא תלוי זה בזה.
בכור בבני ישראל בכניסתם אומרים היינו אם ובשלמא
לארץ הוא אומר והיה כי יביאך וכפי תמורה כעין דבעינן
והעברת .היינו דרצו להביא שהקשינו לעיל ,ועכשיו היינו
קדשו דבכורות ראיה מכאן מניחים עליו קדושה במקום מה
במדבר דהרי בכל ג' מקומות שהפקיע מקודשה היה ניחא ,אבל
הללו קדשו .אבל קשה דאם קדשו באמתץ כאן רוצים לומר דמי
הבכורות במדבר למה בעינן שהפקיע מקדושה פעם אחת הוא
שוב לקדשן בכניסתן לארץ ,הרי יוכל להפקיע מקדושה פעם שניה
כבר קדושים ועומדים ,ובשלמא גם את עצמו ,ולא רק שלא
במדבר הוצרכו לאלו שנולדו הצריכו עין תמורה אלא הוסיפו
במדבר ולא היו במצרים ,אבל לו עוד כוח להפקיע גם פעם שניה
בלא שיהא הקדושה חל על
והערות מסכת חולין ביאורים טז
בגמ' לקמן דהקשו כן על ר' יוחנן לאלו שנולדו במדבר וקדשו שם,
דסבר קדשו ולא פסקו ,דא''כ שוב להקדישן בעינן למה
להקדישן שוב הוצרכו למאי כשיכנסו לארץ ,דהרי לא נאמר
בכניסתן לארץ ,ולכך למד כר' רק שיקדשו אלו שנולדו בארץ
ישמעאל דבשביל מצוה זו יכנסו כמו במדבר ,אלא שאלו שנולדו
לארץ ,ולא כפשטיה דרק בבואן במדבר בכניסתן לארץ יקדשו,
לארץ יקדשו .אבל לכאורה עדיין ולמאי הוצרכו לכך ,וצ''ע.
קשה ,דהרי כאן אמרו בגמ' דכן בגמ' אמר רב נחמן בר יצחק ח.
להזהרת בכור נכתב שוב בארץ, בשלשה מקומות הוזהרו על
דהרי בג' מקומות קדשו אמרו קדשו ולא ליקדש הבכורות
כאן ,והיינו דכן כפשטיה דקרא ובמצרים נמי לא קדוש הא
איירי ,וא''כ למאי קדשו פעם קאמרינן דקדוש הכי קאמר מהן
שלישית ,וצ''ע. קדשו ומהן לא קדשו .היינו
דלמסקנא תירץ רב נחמן בר
דף ה ע''א
יצחק דרק ההזהרה על הבכורות
ט .בגמ' ודקאמר ליה מנה של קדש היו בג' מקומות ג' פעמים ,אבל
כפול היה מנא ליה אילימא קדושתן בפועל לא היו בכל אלו,
מיניה שהרי כאן שבעים ואחד דבמצרים ובארץ קדשו ואילו
מנה ואת האלף ושבע המאות במדבר לא קדשו .אבל קשה דאם
ווים עשה ושבעים וחמשה במדבר לא קדשו למאי הוזהרו
לעמודים ולא מנאן הכתוב אלא על זה כלל ,דהרי אין שום חידוש
מאה איתא ואם בפרוטרוט במדבר, שהוזהרו בהזהרה
ואחד ככר ואחת עשרה מנה דמצרים ההזהרה דבשלמא
מיבעי ליה אלא מדלא מנאן וגם הוא, ראשונה הזהרה
הכתוב אלא בפרוטרוט שמע ההזהרה דכי יביאך בא לחדש
מינה מנה של קדש כפול היה. דבכניסתן לארץ יקדשו ,אבל
היינו דרצו להביא ראיה דמנה הזהרת קדש לי כל בכור דבמדבר
של קדש כפול הוא מכך דלא מנו למאי הוצרכו לו .ובאמת עיין
יז והערות מסכת חולין ביאורים
דף ה ע''ב אותן אלף שבע מאות וחמשה
בככר ואחת עשרה מנה ,דהרי
בגמ' במאי קמיפלגי תנא דידן י.
יש כאן שבעים ואחד מנה וככר
סבר גלי רחמנא בקדושת דמים
הוא ששים ,ולמה לא מנאן בככר,
והוא הדין בקדושת הגוף ור'
אלא היות ואיירי במנה של קדש
יוסי סבר גלי רחמנא בקדושת
והוא כפול ,ממילא צריכים כאן
הגוף והוא הדין בקדושת דמים
חמישים שקלים לכל מנה ולכך יש
וגמר קדושת דמים מקדושת
כאן רק שלשים וחמש וחצי מנה
הגוף .היינו דתנא דידן דלמד
ואין כאן אלא חצי ככר וחמש
מפטר חמור דאיירי בבכור של
וחצי מנה ,ולכך מנאן בשקלים.
בהמה טמאה יש בה רק קדושת
אבל קשה דאם במנה של קדש
דמים ,וממנה למד גם לקדושת
כפול איירי ,למה נקט אלף ושבע
הגוף ,ואילו ר' יוסי הגלילי שלמד
מאות וחמשה שקלים ,הרי בשל
מבכור שור ועז איירי בבכור של
קדש איכא כאן רק שמונה מאות
בהמה טהורה שיש בו גם קדושת
שמונים וחמש וחצי שקלים ,ומה
הגוף ,וממנה למד לקדושת דמים.
טעם את השקלים מנו כשל חול
אבל באמת קשה מה הנפק''מ מי
לא כפול .ועיין בתוס' ד''ה ומנה
לומד ממי ,ומה המחלוקת בזה,
של קדש דביאר דהשקלים של
איכא דורשין משמעות ואם
קדש אינן כפול ,ורק המנה כפול
בינייהו והיינו רק מהיכן למידים,
בו ,והיינו שצריכים יותר שקלים
א''כ למאי ביארו בגמ' החילוק
לכל מנה ,אבל השקלים עצמם
דקדושת הגוף וקדושת דמים ,הרי
בשל קדש כמו בשל חול אינו
אם אין בזה חילוק למעשה די
כפול ,ולכך נקט כאן השקלים
לומר דמשמעות דורשין איכא
בלא כפילות דממילא מניינם הוא
בינייהו ותו לא .עוד קשה איך
אלף שבע מאות ושבעים וחמש.
כלל אמרו דרק חילוק זה ממי
לומדים הוא דאיכא בינייהו ,הרי
לכאורה מחלוקת גדולה איכא
והערות מסכת חולין ביאורים יח
בברייתא אמרנו להדיא דכבר ביניהם ,דהרי ר' יוסי הגלילי סבר
מפטר חמור הראשון למידים דאם הוא דומה אפי' במקצת
למעט השאר משה ,דלכך כתיב סימנים לאמו כבר חייב בבכורה,
ומהשני דווקא, חמור פטר ואילו תנא דידן שלומד מפטר
ממעטים כל השאר לגמרי ,והיינו חמור עד דהיולד והנולד חמורים,
דללמד לכולם לא איצטריך מפטר לכאורה בפשיטות משמע דלא די
חמור ,דלהם די ללמוד מבכור במקצת סימנין שייקרא הוולד
בהמה טמאה תפדה ,ואם ללמד חמור ,וממילא לתנא דידן יש
על שה לא היינו צריכים למימר לומר דבמקצת סימנין לא יהא
פטר חמור דווקא ,וממילא מה חייב בבכורה ,דממילא מחלוקת
הוא קושייתו של רב אחאי כלל, למעשה איכא ביניהם ,ולמה לא
וצ''ע. נקטו כן בגמ' ,וצ''ע.
דף ו ע''ב דף ו ע''א
יב .בגמ' הניחא למאן דאמר דם יא .בגמ' פריך רב אחאי אי כתב
נעכר ונעשה חלב אלא למאן רחמנא חד הוא אמינא דבר
דאמר איבריה מתפרקין הימנה שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד
ואין נפשה חוזרת עליה עד לא ללמד על עצמו יצא אלא
מאי חודש וארבעה עשרים ללמד על הכלל כולו יצא ולעולם
איכא למימר .היינו דדווקא למ''ד בשה כתב רחמנא פטר חמור
דם נעכר ונעשה חלב והיינו אחרינא פטרי חמורים ולא פטרי
שהחלב מקורו מן הדם ,להכי הוי סוסים וגמלים ואימא מעטינהו
חידוש דמותר באכילה ולכך משה ולעולם בכל דבר .היינו
משום דחידוש הוא הו''א דגם דרב אחאי הקשה דעדיין נאמר
בבהמה טמאה לישתרי ,אבל דפטרי חמורים הוא דפודים בשה
למ''ד דהטעם שליולדת אין דם והשאר בכל דבר ,ולא יהא לנו
לא משום שהדם נעכר הוא ,אלא וגמלים סוסים פטרי למעט
משום דאבריה מתפרקין ,וממילא לגמרי .אבל באמת קשה דהרי
יט והערות מסכת חולין ביאורים
ואי בעית אימא מהכא לכו אין מקור החלב מן הדם ולא הוי
שברו ואכלו ולכו שברו בלוא חידוש דמותר באכילה ,למה
כסף ובלוא מחיר יין וחלב .היינו נמי טמאה דבבהמה הו''א
דהביאו לימודים אלו ללמד דחלב לישתרי .בענין דמ''ד אבריה
שרי באכילה ,אי משום דבמשבח מתפרקין לכאורה קשה דענינו
בהו קרא ,אי משום דאומר לנו רואות שאשה שאינה מניקה בא
הכתוב לכו שברו על האוכל גם לעשרים קודם הרבה דמה
היין והחלב ,משמע שחלב מותר וארבעה חודש ,וא''כ לכאורה
באכילה .אבל קשה מהההראיה ראיה ניצחת הוא דהטעם שאין
בשני לימודים אלו ,הרי יש לומר לה דם הוא כן בשביל שהדם
דאיירי בחלב של פירות וכגון נעכר ונעשה חלב ,דהראיה שאם
שגדל בפרי הקרוי קוקוס וכדומה, אינה מניקה בא דמה קודם .ואולי
ובזה אפי' ניחא יותר הא ד'ארץ' יש לומר דמ''ד אבריה מתפרקין
זבת חלב דבש ,שהחלב בא מן יאמר לך ,דהטעם שאין נפשה
הארץ ולא מן הבהמות ,וממילא חוזרת עד כ''ד חודש זהו משום
מה הראיה דחלב של בהמה יהא שהיא מניקה ,ובכך גורם לה
מותר באכילה ,וצ''ע. לחלישות גופה שלכך אין נפקה
יד .בגמ' אלא מעתה שפן שפן חוזרת עד כ''ד חודש כשגומרת
ארנבת ארנבת חזיר חזיר להני להניק ,אבל באמת אם אינה
הוא דאתו אלא לכדתניא למה מניקה על אף דבשביל שאבריה
נשנו בבהמה מפני השסועה מתפרקין הוא ,מ''מ במה שאינה
ובעופות מפני הראה גמל גמל מניקה יש לה יותר כוח ונפשה
נמי להכי הוא דאתא כל היכא חוזרת לה קודם כ''ד חודש ,ולכך
דאיכא למידרש דרשינן .היינו כשאינה מניקה דמה באה לה
דמה שאמרנו שגמל שנכתב קודם.
פעם שניה בדברים ולא נכתב רק יג .בגמ' ואיבעית אימא מהכא ארץ
בויקרא ,ובא ללמד להתיר חלב זבת חלב ודבש ואי לא דשרי
או לאסור גמל הנולד מן הפרה, משתבח לן קרא במידי דלא חזי
והערות מסכת חולין ביאורים כ
למידרש דרשינן .אבל קשה על א''כ למאי נכתבו כל הני שם
מה שאמרו כאן דנכתבו משום פעם שניה ,הרי להם לא מצינו
השסועה והראה שלא נכתבו לימוד מכך ,ואלא ודאי דלכך
בראשונה ,דא''כ יקשה למה לא נכתבו פעם שניה משום השסועה
והראה השסועה נכתבו בפעם נכתבו שלא והראה
בראשונה ולא יצטרכו לחנם הראשונה ,וכדי להוסיפם נכתבו
לכתוב כולם שוב ,ותימה הוא, שוב כולם ,וממילא למה מגמל כן
וצ''ע. למידים לימוד מיוחד יותר מן
השאר .ותירצו דהיכא דאיכא
