gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דרכי אורה · Darchei Oiru — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: דרכי אורה · Darchei Oiru

שבוע: סוכות (2026-09-21)

דרכי אורה · Darchei Oiru — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫דרכי אורה‬ ‫סוכות תשפ"ז (‪)149‬‬ ‫משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א‬ ‫סוכות‬ ‫אוצר בלום של ניצוצי תורה‪ ,‬זיקוקין דנורא דנפקו מפום רבינו מרן שליט"א‬ ‫כפי שהעלם ע"ג הכתב א' מחשובי התלמידים בזמן אמירתם‪ ,‬ותשוח"ח על שהמציאם לידינו לזכות רבינו מרן שליט"א‬ ‫מכל מחשבה וענין אחר‪ ,‬דזו אינה שוה בכל אדם‪ ,‬אלא שניתן דרך לכל איש ישראל‬ ‫שיכניס גם מחשבותיו ועניני גשמיות שלו בתוך האמונה‪ ,‬וכמ"ש כל דעביד רחמנא‬ ‫בצלא דמהימנותא‬ ‫לטב עביד‪ ,‬וגם זה בכלל תשובה‪ ,‬לתקן הדעת וההסתכלות על כל עניני עוה"ז לראות‬ ‫במדרש (ב״ר מח) בזכות 'והשענו תחת העץ' זכו בניו לענני הכבוד ולמצות סוכה‪,‬‬ ‫שהכל מאתו ית'‪.‬‬ ‫ולעתיד 'וסוכה תהיה לצל יומם מחורב'‪.‬‬ ‫ועל כן סוכות בא אחר ר"ה ויוהכ"פ‪ ,‬דאחר התשובה יוצא האדם מדירת קבע ונכנס‬ ‫עיקר הכנסת אורחים דאברהם אע״ה היתה להכניסם תחת צלו של הקב"ה‪ ,‬שיכירו‬ ‫לסוכה‪ ,‬ובזה ניכר שכל ישיבת העה"ז תחת הנהגתו ית'‪ .‬וזהו 'והיית אך שמח' פי'‬ ‫שאין האדם אוכל משלו רק משולחנו של מקום וכמ"ש ברכו למי שאכלתם משלו‪.‬‬ ‫דמיעוטא הוא‪ ,‬שגם כשיש לאדם דברים המונעים השמחה‪ ,‬מ"מ מכניס אותם אל‬ ‫ובעבור זה זכו בניו לענני הכבוד שהיו מוקפים בעננים תחת צלו של מקום‪ ,‬וכן מצות‬ ‫האמונה ויודע דלטב עביד‪ ,‬וע"י האמונה שהכל מאתו ית' הר"ז נהפך לשמחה ודו"ק‪.‬‬ ‫סוכה צלא דמהימנותא‪ ,‬שמניח דירתו ונכנס לדירת עראי לישב תחת צלו ית׳‪,‬‬ ‫(חולו של מועד סוכות ע"ה)‬ ‫להראות שכל ישיבת האדם בעוה״ז היא תחת השגחתו‪.‬‬ ‫וזהו ענין שהסוכה חל עליה שם שמים כקרבן‪ ,‬שנכנס תחת צל השכינה ממש‪,‬‬ ‫'הושבתי את בני ישראל'‬ ‫ונמצא מדה כנגד מדה כהוגן‪ ,‬שאברהם אבינו הכניס אורחים תחת צל הקב"ה‬ ‫המשך חכמה עמד על מה שבפרשת המוספים לא נזכרו מצות סוכה וארבעת‬ ‫והאכילם משולחנו של מקום‪ ,‬ובניו זכו ג"כ לישב תחת צל השי"ת בענני הכבוד‬ ‫המינים‪ ,‬אף שבשאר המועדים נזכרו מצוות החג עש"ה‪.‬‬ ‫ובסוכה‪ ,‬ולעתיד יתגלה זה ביותר וכמ"ש וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ודו"ק‪.‬‬ ‫ונראה דהנה בחג הסוכות יש בחינה השייכת לכל העולם ובחינה המיוחדת לישראל‪.‬‬ ‫(בצל סוכת שלו' מו"ר מרן שליט"א‪ .‬סוכות ס"ד)‬ ‫שהקרבנות הם כנגד ע' אומות ומורים על השפעת החג לכלל העולם‪ ,‬אבל הסוכה‬ ‫והד' המינים אות על יחודם של ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬וע"כ בפרשת המוספים‪,‬‬ ‫'והיית אך שמח'‬ ‫שהיא בחינת השפעת החג לכל העולם‪ ,‬לא נזכרו המצוות המיוחדות לישראל‪.‬‬ ‫"חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וגו' ושמחת בחגך וגו' והיית אך שמח"‬ ‫הה"ד כי בסוכות הושבתי את בני ישראל‪ ,‬יוצאין מדירת קבע ונכנסין בצלו של מקום‬ ‫ויש להבין ענין ציווי על שמחה שבלב‪ .‬וי"ל דעיקר השמחה אינו אלא מצד האמונה‪,‬‬ ‫תחת כנפי השכינה ודו"ק‪.‬‬ ‫כשמכניס האדם כל מעשיו ועניניו תחת הנהגת השי"ת‪ ,‬ואין רצוני שיהא לבו פנוי‬ ‫(חוה"מ סוכות נ"ו)‬ ‫אֶת ָָך‬ ‫ָבָ רּוְּךְ ַַא �ָּּתה ּ�ְּבֵצֵ ֶ‬ ‫שמירת העליה ‪" -‬החזק במוסר אל תרף"‬ ‫מכתב חיזוק והדרכה מכת"י רבינו מרן שליט"א לא' מתלמידיו לשאלתו‪ ,‬שאלת רבים‪ ,‬הכיצד יוכל האדם להחזיק ולשמר את ההתעוררות‪ ,‬תוקף עלייתו בימים‬ ‫הקדושים‪ ,‬למשך כל ימות השנה‪.‬‬ ‫ה' אפילו יומיים בשנה‪ ,‬מבלי להיות עסוק בה כל השנה בלי הפסק כלל‪ ,‬כי כל‬ ‫במיפק שתא‪ ,‬א' דסליחות הבעל"ט‪ .‬לעמל בתורה‪ ,‬הרה"ג ר' ‪ ....‬שליט"א‪ .‬על‬ ‫השנה צריכים להיות במצב של עבודת היומיים‪ .‬וממילא צריך לעבוד ע"ז כל‬ ‫שאלתך‪ ,‬אין זמני וכוחי להאריך בדברים‪ ,‬והנני נמצא לע"ל שלא בקו הבריאות‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬וזהו מה שכתבה התורה (במדבר י"ח כ"א) ולבני לוי נתתי את כל מעשר‬ ‫ולכן רק אעתיק לך מה שכתבתי בימים אלו לבני הישיבות בארה"ב על שאלתם‪,‬‬ ‫בני ישראל לנחלה‪ ,‬חלף עבודתם אשר הם עובדים את‬ ‫איך נוכל להמשיך ההתעוררות של ימי אלול והימים‬ ‫עבודת אהל מועד‪" .‬אין הפסקים בעבודה רוחנית"‪.‬‬ ‫הנוראים במשך השנה‪.‬‬ ‫ופשוט הוא שכן הוא בלימוד התורה‪ ,‬שהיא העבודה‬ ‫כתשובה על זה הנני להקדים מה ששמעתי בשם רבינו‬ ‫הנרצית לפניו‪ ,‬כי ה' יתן חכמה‪ ,‬ומפיו דעת ותבונה‪ ,‬וכל‬ ‫האור שמח זצוק"ל‪ ,‬דאם נשים לב להתבונן על עבודת‬ ‫העליות שעלה‪ ,‬הרי בהפסקתו נופל מהם‪ ,‬וזה הסיבה‬ ‫הלווים במקדש‪ ,‬וכמה זמן היה נדרש מהם לעבוד את‬ ‫גם שבהפסקתו מעבודת ה' שהגיע אליה בחודש אלול‪,‬‬ ‫עבודתם במקדש‪ ,‬נראה דכל לוי ולוי עבד יום אחד‬ ‫ובימים הנוראים נופל מהם‪ .‬והרי הוא מקלקל גם את‬ ‫בכ"ד שבועות‪ .‬ודבר זה מבואר ברמב"ם בפ"ג מכלי‬ ‫העתיד‪ ,‬את חודש אלול וימים הנוראים שיבוא עליו‬ ‫המקדש ה"ט‪ ,‬וז"ל‪ :‬שמואל הרואה ודוד המלך‪ ,‬חלקו‬ ‫לעתיד כשמפסיק במלך השנה‪.‬‬ ‫הלוים לארבעה ועשרים משמרות‪ ,‬ועובד משמר בכל‬ ‫והנה מחשבה זו היא צריכה להדריכו‪ ,‬כי כשיודע‬ ‫שבת‪ ,‬וכל אנשי משמר מחלק אותם ראש המשמר‬ ‫האדם דבר זה שאם הוא יפסיק בעבודתו הוא מאבד‬ ‫לבתי אבות‪ ,‬וכל יום מימי השבת עובדים אותו אנשים‬ ‫את כל מה שהשיג בימים הנוראים‪ ,‬זה גופא יביא אותו‬ ‫ידועים‪ ,‬וראשי האבות מחלקים אלו העובדים ביום‬ ‫שימשיך את עבודתו וההתעוררות שלו‪ ,‬וזה ע"י שירבה‬ ‫שלהם‪ ,‬איש איש על עבודתו‪ ,‬ולפי"ז יוצא שכל לוי‬ ‫בלימוד מוסר כל יום‪ ,‬וכמו שאמר שלמה המלך‪,‬‬ ‫עבד יום אחד מכ"ד שבועות‪ ,‬ומכיון שבשנה ישנם‬ ‫"החזק במוסר אל תרף‪ ,‬נצרה כי היא חייך"‪.‬‬ ‫כחמישים שבועות‪ ,‬נמצא שכל לוי עבד יומיים בשנה‬ ‫ואשרי הישיבות והכוללים שיש בהם חיוב לימוד מוסר‬ ‫בערך‪,‬‬ ‫כל יום‪ ,‬בשעה מסוימת‪ ,‬וזה מסדרי הישיבה!‬ ‫ולכאורה יפלא למה לא ינחלו הלוים שדה וכרם‪,‬‬ ‫אחשוב שבזה תמצא תשובה מספקת לשאלתך‪ .‬הפך בה והפך בה דכולה בה‪.‬‬ ‫ויעבדו עבודת האדמה כמו שאר השבטים כל ימות השנה פחות יומיים‪ ,‬מה‬ ‫מברכך בעליה בתורה ויראת שמים‪ ,‬כתיבה וחתימה טובה לך ולכל משפחתך‪,‬‬ ‫שעסוקים בעבודת הקודש במשמרתם‪ ,‬וגם מדוע מגיע להם‪ ,‬כל מעשר בישראל‪,‬‬ ‫בספרן של צדיקים גמורים‪.‬‬ ‫תמורת עבודת היומיים בשנה בעבודת המקדש‪ .‬אנו למדין מזה שכדי שהלויים‬ ‫יוכלו לעבוד יומיים בשנה‪ ,‬עליהם להתכונן כל השנה כולה‪ ,‬אי אפשר לעבוד את‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫הרמב"ם (פ"ג מהל' תשובה) שצריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו‬ ‫'ושמחת בחגך'‬ ‫חציו חייב וחציו זכאי‪ .‬והיינו שכל השנה כולה האדם בבחינת בינוני ועדיין הדבר‬ ‫בספק‪ ,‬ואינו יכול להחזיק עצמו כמי שיצא זכאי בדין‪ .‬רק בחג הסוכות נתגלה בחינה‬ ‫"באספך מגרנך ומיקבך ושמחת בחגך"‪.‬‬ ‫אחרת‪ ,‬וכדאי' במדרש (ויק"ר ל‪ ,‬ב) משל לב' שנכנסו אצל הדיין וכו' מי שיוצא‬ ‫עיקר השמחה האמיתית אינה אלא כשנמשכת ויוצאת מאתו ית׳‪ ,‬וזהו באספך‬ ‫וכידון בידו בידוע שהוא המנצח‪ ,‬כך ישראל ואומות העולם נכנסין לדין בר"ה‪ ,‬וכיון‬ ‫מגרנך ומיקבך‪ ,‬דאף שרואה שפע וברכה תחת ידו‪ ,‬מ"מ צריך לידע ולהכיר כי הכל‬ ‫שישראל יוצאין ולולביהן ואתרוגיהן בידיהן אנו יודעים דישראל אינון נצוחייא‪.‬‬ ‫מן השי"ת‪.‬‬ ‫והיינו 'שבעת ימים בשנה' פי' שבעת ימים מיוחדים בשנה‬ ‫והדרך לזה 'ושמחת בחגך'‪ ,‬שאי"ז רק לשון הזמן רק ציווי‬ ‫שבהם נתברר ונתגלה הנצחון של ישראל‪ .‬שכל השנה כולה‬ ‫שגם בעת האסיף לא תהי' שמחתו בהגשמיות של הגורן‬ ‫הוא בבחינת חציו חייב וחציו זכאי‪ ,‬ובז' ימים של סוכות‬ ‫ויקב‪ ,‬רק ישמח בהחג שהוא השמחה והדביקות בהשי"ת‪.‬‬ ‫נתברר הדין וישראל יוצאין זכאין לפני הקב"ה בלולביהן‬ ‫וכשזוכין להכיר שהוא ית' שורש הברכה‪ ,‬נהפך גם השפע‬ ‫ובאתרוגיהן‪ .‬וע"כ כתיב ושמחתם לפני ה"א שבעת ימים‪,‬‬ ‫הגשמי להיות בכלל הקדושה‪ ,‬בחינת בכל דרכיך דעהו‪,‬‬ ‫שאחר ימי הדין והספק באה השמחה‪ ,‬שאין השמחה‬ ‫שגם בתוך עניני העולם ועסק הגשמיות יוכל איש ישראל‬ ‫רק על האסיף לבד‪ ,‬אלא על מה שנתברר אחר ימי הדין‪,‬‬ ‫להיות דבוק בו ית' ודוק‪.‬‬ ‫שהאסיף הוא שמחת הברכה והלולב ואתרוג גילוי הנצחון‬ ‫(סוכות ע"ט)‬ ‫ודוק‪.‬‬ ‫(יו"ט סוכות תשע"ח)‬ ‫סוכת דוד‬ ‫בברהמ"ז 'הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת'‪ .‬ויש להבין‪ ,‬דשלמה בנה את‬ ‫בענין ימי ההכנה שבין יוהכ"פ לסוכות‬ ‫בית המקדש ולמה קרוי 'סוכת דוד'‪.‬‬ ‫בילקוט אמור‪ ,‬ולקחתם לכם ביום הראשון‪ ,‬ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬משל למדינה‬ ‫ונראה דבנין החיצוני הי' מעשה שלמה‪ ,‬אבל פנימיות המקדש כמער איש וליות‬ ‫שהיתה חייבת למלך ויצאו גדולי המדינה ופטרופליה והתיר להם ב' שלישי חובם‪,‬‬ ‫(מלכים ז') היתה מכח דוד אע"ה‪ ,‬וכשביקש שלמה להכניס הארון לקדה"ק לא‬ ‫וכשנכנס המלך יצאו כל בני המדינה וא"ל מה דאזל אזל ומכאן ולהלן חושבנא‪ .‬וכן‬ ‫נפתחו שערים עד שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך‪ ,‬שעיקר המקדש אינו הבנין הגשמי‬ ‫בישראל בר"ה ועשי"ת וביו"כ סולח לכל עוונותיהם‪ ,‬ואח"כ עד החג כל ישראל‬ ‫אלא הפנימיות‪ ,‬קשר איש ישראל עם הקב"ה בבחינת תוכו רצוף אהבה‪.‬‬ ‫עסוקין במצות‪ ,‬זה בסוכתו וזה בלולבו‪ ,‬וביו"ט ראשון אומר להם כבר מחלתי לכם‬ ‫והיינו 'סוכת דוד'‪ ,‬שהסוכה בחינת מקיף ועיקרו למה שבתוכו‪ ,‬וכן בחג הסוכות‬ ‫ומכאן ואילך חושבנא עש"ה‪.‬‬ ‫יוצאים מדירת קבע לדירת עראי כדי לעורר אותה אהבה דלכתך אחרי במדבר‪ ,‬וע"ז‬ ‫ויש להבין ענין אלו הימים שבין יו"כ לסוכות‪ ,‬דאה"נ ביו"כ נמחל הכל‪ ,‬אבל אח"כ‬ ‫אנו מבקשים שיקים לנו את סוכת דוד הנופלת‪ ,‬ויתגלה שוב אותה האהבה הפנימית‬ ‫למה לא הגיע ראשון לחשבון עוונות‪ .‬ונראה דגמר התשובה בעסק המצוה‪ ,‬ועל כן‬ ‫ותשרה שכינה בישראל ודוק‪.‬‬ ‫מיו"כ עד החג דכל ישראל עסוקין במצות‪ ,‬שאין אלו ימים שבינתיים אלא עיקר מה‬ ‫(סוכות תנש"א)‬ ‫שמגיעים ביו"כ למציאות של 'עם נברא יהלל יה' שאח"כ יהי' זה עוסק בסוכתו וזה‬ ‫בלולבו‪.‬‬ ‫שמחה ואהבה‬ ‫וזהו מה דאזל אזל‪ ,‬שאין עוסקין עוד במה שעבר אלא במה שמכאן ולהבא‪ ,‬ולכן‬ ‫ברמב"ם (פ"ח מלולב) השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה‬ ‫כל אותם הימים בעסק המצוות עד החג ואח"כ ראשון לחשבון עוונות‪ .‬ומזה מובן‬ ‫בהן עבודה גדולה היא‪ ,‬והוסיף דהמשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול‬ ‫ג"כ ענין שמחת בית השואבה (סוכה נ'‪ ).‬שכל ענינה רמז לתשובה‪ ,‬לפי ששמחה‬ ‫המכובד העובד מאהבה עש"ה‪ ,‬וצריך מובן ענין השפלת הגוף למדת האהבה‪.‬‬ ‫זו באה אחר אותם ימים של עסק המצוות שהם גמר ותשלום התשובה דיוהכ"פ‬ ‫ונראה דהעובד מאהבה אינו חושב לעצמו כלל‪ ,‬אלא כל מגמתו לעשות רצון קונו‬ ‫כנ"ל ודו"ק‪.‬‬ ‫ולכן משפיל עצמו ומקל גופו‪ ,‬שאין תופס מקום כלל במקום שיש אהבת השי"ת‪,‬‬ ‫(תשע"ח)‬ ‫והוא בחינת העובד מאהבה באמת‪ ,‬וכמ"ש הרמב"ם (פ"י מתשובה) בשעה שיתבונן‬ ‫האדם במעשיו ובברואיו הנפלאים ויראה מהם חכמתו ית'‪ ,‬מיד הוא אוהב ומתאוה‬ ‫'זה אלי ואנוהו'‬ ‫תאוה גדולה לידע השם הגדול‪ ,‬ועי"ז בא לאהבתו ית' עד שאין עניניו עצמו תופסים‬ ‫חז"ל דרשו זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות‪ .‬ויש להבין‪ ,‬אם ההידור אינו אלא‬ ‫מקום אצלו‪.‬‬ ‫תוספת נוי‪ ,‬מדוע לולב היבש פסול‪ ,‬ואיגודו אינו מעכב‪.‬‬ ‫והוא שסמך הרמב"ם שמחה לאהבה‪ ,‬שהשמחה בעשיית המצוה אינה מצד עצמו‬ ‫ונראה דיש נוי שהוא תוספת על המצוה‪ ,‬ויש הדר שהוא גוף שלמות המצוה‪ ,‬ואיגוד‬ ‫והנאתו‪ ,‬אלא שמחה פנימית שזכה לעשות רצון המקום‪ ,‬ועד"ז יש לפרש דברי‬ ‫הלולב הוא רק תוספת נוי ואינו מעכב‪ ,‬אבל ד' מינים הבאים באחדות בהם נשלמת‬ ‫הראב"ד (שם) עה"פ באהבתה תשגה תמיד‪ ,‬שפי' שגיון מל' שיר‪ ,‬כי תוקף האהבה‬ ‫צורת המצוה כמבואר בדברי המקובלים שיש בהם רמז לשם הוי"ה‪ ,‬וע"כ ההדר‬ ‫מביא לידי שיר והוא בחינת שמחת הנפש ממש‪ ,‬דכיון שממעט עצמו ומקל גופו ע"כ‬ ‫שבהם הוא מעצם שלימותם‪ ,‬וכשחסר ההדר חסר בגוף המצוה‪.‬‬ ‫כל שמחתו וחיותו רק בעבודת המקום ודוק‪.‬‬ ‫ו'זה אלי ואנוהו' שע"י ההדר מתגלה בחינת 'זה אלי'‪ ,‬וד' מינים שהם חלוקים ונעשים‬ ‫(א' דחוה"מ סוכות תשפ"ח)‬ ‫אגודה א' מורים כי אף הריבוי בשורשו א' והכל מיוחד לשמו ית'‪ ,‬וע"כ מנענעים לד'‬ ‫רוחות ולמעלה ומטה‪ ,‬שהכל כלול באחדותו ית' ואין צד ומקום נפרד ממנו כלל‬ ‫'שבעת ימים בשנה'‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫"וחגתם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה"‬ ‫(סוכות ע"א)‬ ‫הגאון רבי יגאל רוזן שליט"א (הר"י בפ"ת) שאל על לשון הפס'‬ ‫'שבעת ימים בשנה'‪ ,‬והסביר רבינו שליט"א להמסובים תוכן‬ ‫בענין חזרת ענני הכבוד‬ ‫כוונת השאלה‪ ,‬דהלשון כאן חלוק מכל מועדות כמו שבא להורות‬ ‫איתא בטור (סי׳ תרכ״ה) דאף שיציאת מצרים היתה בניסן‪ ,‬לא‬ ‫שעיקר חג הסוכות הוא חובת השנה כולה‪ ,‬ואינו נקשר מתחילתו‬ ‫ציוותה התורה לעשות סוכה אלא בתשרי‪ ,‬כדי שיהא ניכר שאנו‬ ‫לחודש השביעי‪.‬‬ ‫עושים מצד מצות השי"ת‪ ,‬דבזמן הגשמים שאדם יוצא מביתו‬ ‫ואמר רבינו שליט"א דאיכא בחג הסוכות ב' בחינות‪ ,‬בחינת‬ ‫לסוכה ניכר שהוא לעשות רצון המלך‪ .‬והגר״א ביאר דענני הכבוד‬ ‫החודש ובחינת השנה‪ ,‬דהנה בפרשה ראשונה כתיב 'בחודש‬ ‫נסתלקו בחטא העגל ולא חזרו אלא בט״ו בתשרי כשהתחילו‬ ‫השביעי הזה' והוא מסדר החודש‪ ,‬דר"ה ויוהכ"פ וסוכות מהלך‬ ‫במלאכת המשכן‪ ,‬ועל כן נקבע החג בזמן חזרתם עש"ה‪ .‬ויש‬ ‫א' הם‪ ,‬שאחר ימי הדין והכפרה באה שעת השמחה‪ ,‬ונשלם‬ ‫להבין‪ ,‬מדוע בחג השבועות נקבע הזמן כפי נתינה הראשונה בסיון‬ ‫ענין החודש‪ .‬ובפרשה שניה כתיב 'באספכם את תבואת הארץ'‪,‬‬ ‫אף שהלוחות נשברו‪ ,‬ואילו בענני הכבוד לא נקבע החג אלא בזמן‬ ‫הוא הודאה בד' מינים על הברכה כענין ביכורים דמעצרת ועד‬ ‫חזרתם‪.‬‬ ‫החג שהאדם מכיר טובתו למי שהברכה שלו‪ ,‬והוא ענין הסוכה‬ ‫ונראה דחילוק גדול יש בין התורה לענני הכבוד‪ ,‬דהתורה כשניתנה‬ ‫מפסולת גורן ויקב ויוצא מביתו לומר שכל יש בידו הוא מאת ה'‪,‬‬ ‫לישראל נעשתה קנין עצמי בנפשותם‪ ,‬ואינה רק נתינה מן השמים‬ ‫וע"ז שייך 'שבעת ימים בשנה'‪ ,‬דכל ימות השנה באין לידי גילוי‬ ‫אלא התקשרות פנימית עד שהתורה היא גוף חיותם של ישראל‪ ,‬ועל כן אף שנשברו‬ ‫בעת האסיף‪ ,‬ונעשה חג של הודאה ושמחה לפני ה'‪ .‬ושיעור‬ ‫הלוחות לא נתבטל עצם הקשר‪ ,‬דמה שנעשה עצם בישראל אינו מסתלק לעולם‪.‬‬ ‫הכתוב 'שבעת ימים בשנה' ואח"כ 'בחודש השביעי תחגו אותו'‪ ,‬כי ענין החג הוא‬ ‫אבל ענני הכבוד הם גילוי השגחתו וחסותו ית׳ המקפת עליהם‪ ,‬וגילוי זה תלוי במצב‬ ‫מצד כל השנה אלא שזמנו קבוע לחודש השביעי‪.‬‬ ‫הקשר‪ ,‬דבעגל נסתלקו‪ .‬ועל כן אין עיקר הזיכרון על מה שהיה בראשונה‪ ,‬אלא על‬ ‫אח"כ הוסיף עוד רבינו שליט"א לומר בזה (אחר ששוררו מנעימות החג)‪ ,‬ע"פ דברי‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫יעמידו בעצמם את השערים שנגנזו‪ ,‬ועי"ז חשוב גמר בניינו ע"י ישראל דהעמדת‬ ‫העננים שחזרו אחר שנתרצה הקב״ה לישראל בתשובה‪.‬‬ ‫הדלתות והשערים בכלל גמר הבנין‪ ,‬וע"ז תיקנו נוסח 'ושמחנו בתיקונו'‪ .‬וכן שמעתי‬ ‫וזהו עומק מצות סוכה‪ ,‬שאינה רק זכר לחסד דמדבר‪ ,‬אלא עדות ואות לאהבת‬ ‫עד"ז מכבר בשם מהריל"ד להסביר קיום מצות עשה דבנין בית הבחירה דלכאו'‬ ‫השי"ת לישראל‪ ,‬שאף אחר נפילה וחטא אין הקשר נפסק‪ ,‬אלא כשישראל שבים‬ ‫צ"ע בגמ' סוכה דמ"א א' משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור‪,‬‬ ‫אליו חוזרת השכינה להקיפם בצלה‪ ,‬והוא גילוי השראת השכינה המתחדש אחר‬ ‫מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח השתא‬ ‫התשובה‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫נמי ניכול וכו' דאיבני אימת וכו' לא צריכא דאיבני בליליא א"נ סמוך לשקיעת החמה‬ ‫(בצל מרן שליט"א תשע"ה)‬ ‫עי"ש‪ ,‬ובפירש"י שם‪ :‬ואי קשיא דבלילה אינו נבנה דקי"ל בשבועות דט"ו ב' דאין‬ ‫בנין בית המקדש בלילה דכתיב 'וביום הקים' ולא בחמיסר שהוא יו"ט דקי"ל דאין‬ ‫בענין נעשה ונשמע בקבלת המצוות‬ ‫בנין בית המקדש דוחה יו"ט‪ ,‬הנ"מ בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו‬ ‫בגמ ע"ז ג‪ .‬דכשאומות העולם באים לפני הקב"ה ואומרים תנה לנו מראש ונעשנה‪,‬‬ ‫מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנא' (שמות טו) מקדש ה' כוננו ידיך‬ ‫נותן להם מצות סוכה‪ ,‬וכשמוציא חמה מנרתיקה מיד כל אחד ואחד מבעט בסוכתו‬ ‫עכ"ל‪ ,‬וביאר המהריל"ד ז"ל שבית המקדש ירד עם איזה חסרון כגון פגם במזבח או‬ ‫ויוצא‪ ,‬שנאמר ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו עש"ה‪.‬‬ ‫בכפתורי מנורה‪ ,‬והשלמתו ע"י אדם תיחשב קיום מצות‬ ‫וביארנו במק"א (בשערי אורה) דענין נעשה ונשמע הוא‬ ‫בנין הבית‪.‬‬ ‫קבלת מלכות שמים‪ ,‬שעיקרה שהאדם מקבל עליו רצון‬ ‫ולכאו' יש להעיר ע"ד המהריל"ד דא"כ הדרא קושי'‬ ‫הבורא קודם שהדבר מושג בשכלו‪ ,‬ועל כן הקדימו‬ ‫רש"י לדוכתה‪ ,‬וממ"נ אם השלמת החסרון בכלל בנין‬ ‫ישראל נעשה לנשמע‪ ,‬שתחילה הוא הביטול לרצונו‬ ‫הבית א"כ גם זה יהי' אסור ביו"ט וגם א"א להשלימו‬ ‫ית׳ ומתוך כך באה ההשגה‪ .‬והנה ידוע דנעשה הוא כנגד‬ ‫בלילה‪ ,‬ואם אינו מעכב ‪ -‬שוב אין תיקונו גמר הבנין וקיום‬ ‫תש"י שהם שעבוד המעשה‪ ,‬ונשמע כנגד תש"ר שהם‬ ‫המצוה דבנין בית הבחירה‪ ,‬ובבוקר כבר האיר מזרח‬ ‫בחינת המוח והדעת‪ .‬וזהו שדרשו על הפסוק מוסרותימו‬ ‫והותר החדש‪ ,‬ומעתה אין זמן שניתן להשלים אותו‬ ‫הם תש"י כנגד נעשה‪ ,‬ועבותימו הם תש"ר כנגד נשמע‪.‬‬ ‫חסרון המעכב את גמר הבנין‪.‬‬ ‫וביאור הדבר‪ ,‬שעיקר מלחמת האומות היא על בחינת‬ ‫ונראה לחדש עפ"י דברי הרשב״ם בר"פ בהעלותך‪:‬‬ ‫נעשה‪ ,‬כי מוסרות עניינם שהאדם מוסר עצמו למי‬ ‫בהעלותך וגו׳ לפי שמלאכת התדיר היא זו‪ ,‬הזכירה כאן‬ ‫שמנהיגו ואינו עושה כפי רצונו הפרטי אלא כפי רצון‬ ‫אעפ"י שכל מלאכת המשכן נגמרה‪ ,‬מלאכת הדלקת‬ ‫המצוה‪ ,‬והוא שורש קבלת עול מלכות שמים‪.‬‬ ‫המנורה לא נגמרה כי תדירה עכ"ל‪ .‬ומבואר מדבריו‪ ,‬דהדלקת המנורה אינה רק‬ ‫ולכן תחילה נאמר ננתקה את מוסרותימו‪ ,‬לנתק שעבוד המעשה והביטול לרצון‬ ‫עבודה הנעשית לאחר גמר בנין המשכן‪ ,‬אלא היא עצמה בכלל בחינת המשך וגמר‬ ‫הבורא קודם שהשכל משיג‪ ,‬ואח"כ ונשליכה ממנו עבותימו‪ ,‬דכאשר נתבטל יסוד‬ ‫מלאכת המשכן‪ ,‬כלומר אף לאחר שנגמר הבנין מצד עצמותו‪ ,‬עדיין יש במקדש‬ ‫הקבלה שוב אף ההשגה אינה בקדושה‪ .‬וזהו עומק ענין האומות שאומרים תנה‬ ‫מעשה של גמר ושלמות בהדלקת המנורה‪ .‬ועפי"ז י"ל גם את דברי הרמב״ן בפרשת‬ ‫לנו מראש ונעשנה‪ ,‬פירוש שאצלם ה"נעשה" בא מתוך ה"נשמע"‪ ,‬שתחילה צריך‬ ‫בהעלותך‪ ,‬שביאר מאמר הקב״ה לאהרן‪' :‬שלך גדולה משלהם' לפי שהנשיאים‬ ‫הדבר להתיישב בדעתם ורק אחר כך מקבלים לעשותו‪ ,‬וכל זמן שהמצוה מתאימה‬ ‫הקריבו את קרבנותיהם‪ ,‬ואילו לאהרן ניתנה הדלקת המנורה‪ ,‬והענין שאצל הנשיאים‬ ‫להשגתם מקיימים אותה‪ ,‬אבל כשמגיע ניסיון שאין השכל משיגו מתגלה שאין כאן‬ ‫היתה חנוכת המשכן במעשה חד־פעמי‪ ,‬אבל אהרן זכה במעשה התמידי המעמיד‬ ‫קבלת מלכות‪ .‬ולפיכך כשהחמה מנרתיקה מיד מבעט בסוכתו ויוצא‪ .‬ואף שמצטער‬ ‫את הבית על שלמותו‪ .‬הדלקת המנורה היא אפוא לא רק עבודת המקדש‪ ,‬אלא‬ ‫פטור מן הסוכה‪ ,‬מ"מ אמרו חז"ל נהי דפטור בעוטי מי מבעטי‪ ,‬דהבעיטה מגלה‬ ‫מעשה הממשיך ומשלים את בניינו‪.‬‬ ‫שלא היה כאן קבלת עול באמת אלא קיום התלוי בדעת האדם‪ ,‬וזהו ננתקה את‬ ‫ומעתה א"צ לומר שישאר פגם באבן או חסרון בגוף הבנין שאותו יצטרכו לתקן‬ ‫מוסרותימו‪.‬‬ ‫ביו"ט או בלילה‪ ,‬כי אכן ביהמ"ק הג' ירד מן השמים בנוי בשלמות‪ ,‬אלא שעדיין חסר‬ ‫אבל ישראל הקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬שמקבלים עליהם תחילה רצון הבורא ומתוך‬ ‫בו גמר הבנין מצד עבודת ישראל‪ ,‬וגמר זה נעשה ע"י הדלקת המנורה‪ ,‬ומ"מ כיון‬ ‫הביטול זוכים להשגה‪ .‬וזהו ענין הסוכה שיוצא האדם מרשות עצמו ונכנס תחת‬ ‫שהיא עבודה המוטלת על המקדש בכל יום‪ ,‬אין כאן בנין חדש האסור ביו"ט‪ ,‬אלא‬ ‫צלו של מקום‪ ,‬להורות שעיקר הדביקות אינה מתחילה בהשגה אלא בקבלת עול‬ ‫דעי"ז ממילא נגמר בנין הבית‪ .‬ולפי"ז מיושב גם הלשון 'והראנו בבניינו'‪ ,‬כי הכוונה‬ ‫ומסירת הרצון‪ ,‬ומתוך כך זוכים לאור ההבנה ולהשראת השכינה‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫למצב של בנין והשלמה‪ ,‬שנזכה לראות את בית המקדש מגיע לתכלית בניינו ע"י‬ ‫עבודת ישראל בתוכו‪.‬‬ ‫'והראנו בבניינו ושמחנו בתקונו'‬ ‫וזהו עומק הבקשה 'ושמחנו בתיקונו'‪ ,‬כי אף שעיקרו ירד בנוי מן השמים‪ ,‬אבל‬ ‫תיקונו ושלמותו יהיו ע"י ישראל‪ ,‬וכשם שהמעמיד דלתות כאילו בנה את הבית‬ ‫ביאר רבינו המהרי"ל דיסקין (הביאו בפי' שיח יצחק להגר"י מאלצאן זצ"ל על סידור‬ ‫והדלקת המנורה נחשבת המשך וגמר דמלאכת המשכן‪ ,‬ה"נ בבית המקדש העתיד‬ ‫אשי ישראל להגר"א) 'ושמחנו בתקונו' שאנו נזכה לתקנו‪ ,‬והסביר עפ"י דברי הגמ'‬ ‫שיהי' בנוי מן השמים אבל בניינו יושלם בתיקונם של ישראל ובהעמדתו על שלמות‬ ‫ב"ב (נ״ג ע״ב) ובא אחר והעמיד להן דלתות‪ ,‬דהמעמיד דלתות בבית כאילו בנהו‪,‬‬ ‫עניינו‪ ,‬כי 'תחילת בנין אינו עיקר אלא גמרו'‪ ,‬וגם עיקר בניינו של בית המקדש אינו רק‬ ‫ופירש שם רש״י 'תחילת בנין אינו עיקר אלא גמרו'‪ .‬והנה אחז"ל עה"פ (איכה ב׳)‬ ‫בהיותו עומד על מכונו‪ ,‬אלא בהיותו מושלם ומתוקן לעבודת ה׳‪.‬‬ ‫'טבעו בארץ שעריה' דשערי המקדש נגנזו בארץ‪ ,‬ועפי"ז י"ל דלעתיד לבוא אחר‬ ‫(סוכות ס"ג)‬ ‫שבית המקדש ירד מן השמים כשהוא בנוי (כדברי רש״י בסוכה דמ״א) אבל ישראל‬ ‫שמחת תורה‬ ‫מאמרי ש''ת מרשימות א' מנכדי מרן שליט"א‬ ‫לא עלה בלבו שום פני’ יתרה להשגיח ג”כ בהחמודות הרצופות עמה‪ ,‬כי לא נחשבו‬ ‫בעיניו לעומתה שיוסיף בהם סיבה לבחירתו את החכמה שהיא ‘בתו של מלך’‬ ‫שמחת תורה‬ ‫ובהשכלתה תתעצם דביקותו בהשי”ת‪.‬‬ ‫(אות א) במדרש א"ר סימון בשם ר"ש בן חלפתא‪ ,‬משל למלך שהי' לו פרדס ואמר‬ ‫ולדידי אי”ז קושיא כי אדרבה הוטב בעיני הקב”ה מה שהשכיל שלמה המלך להבין‬ ‫לבלווטוס שאל מה אתן לך‪ ,‬אמר אותו בלוווטוס אם שואל אני כסף וזהב הוא נותן‬ ‫עיקר דבר זה שהחכמה ‘בתו של מלך’‪ ,‬ושהאמין בכל לב שהיא כוללת כל הטובות‬ ‫לי‪ ,‬אלא הריני שואל בתו והכל ינתן לי בכלל בתו‪ .‬כך בגבעון אמר אלהים לשלמה‬ ‫שבעולם‪ ,‬וקיים מצות הבחירה כפי שנצטוינו כמה פעמים‬ ‫שאל מה אתן לך‪ ,‬אמר שלמה הריני שואל את החכמה‬ ‫בכל הס”ת‪ ,‬ופרי מעלליו זכה לאכול‪ .‬זהו שלמד רבי יצחק‬ ‫והכל בכלל‪ ,‬הה"ד ונתת לעבדך לב שומע‪ .‬א"ר יצחק‪ ,‬מיד‬ ‫מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה‪ ,‬ויל”פ ‘גמרה של‬ ‫ויבא ירושלים ויעמד לפני ה' ויעל עולות ושלמים ויעש‬ ‫תורה’ היקף התורה שבה נגנזו כל החכמות וכחות הבריאה‪,‬‬ ‫משתה לכל עבדיו‪ ,‬מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה‪.‬‬ ‫כמ”ש בהק’ פי’ התורה לרמב”ן שהכל נמצא בדקדוקי‬ ‫מיד שרתה עליו רוה"ק ואמר ג' ספרים הללו‪ ,‬משלי ושיר‬ ‫אותיות התורה‪ ,‬וא”ש שקנה שלמה הכל בכלל הבת‪.‬‬ ‫השירים וקהלת ע"כ‪.‬‬ ‫(אות ב) אמנם איתא בגמ’ טוב לי יום א’ שאתה יושב ועוסק‬ ‫ויש להבין מה שהוטב בעיני ה’ שאלת שלמה‪ ,‬דלכאו’ מאי‬ ‫בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב‪ ,‬ולכאורה‬ ‫רבותא שבחר בחכמה כיון שידע שעי”ז יזכה לכל הטובות‬ ‫יפלא‪ ,‬דהא אלף עולות שהעלה שלמה הי’ בגבעון על שזכה‬ ‫הגשמיות‪ ,‬כמשל שר הצבא שבחר בס”ת מפני המרגלית‬ ‫לחכמה‪ ,‬ומה מעלה יש ביומו של דוד על אותו יום של‬ ‫שבו‪ .‬אך באמת שלמה המלך ע”ה ברוב חשקו אל החכמה‪,‬‬ ‫עמוד ‪3‬‬ ‫(אות ד) ובזה מתבאר עניינה של שמחת תורה‪ ,‬שמסיימים את התורה כולה‬ ‫קבלת החכמה ברה”ק‪ .‬ולולי דמסתפינא‪ ,‬הנה שלמה המלך ע”ה קיבל את החכמה‬ ‫ומתחילים מבראשית‪ .‬כי הסיום אינו הפסקה מן התורה‪ ,‬אלא המעבר ללימודה‬ ‫בחינת מתנה‪ ,‬אבל דוד המלך ע”ה יושב ועוסק בתורה מתוך עמל ויגיעה גמורה‪,‬‬ ‫מחדש מתוך כל מה שכבר נקנה בנפש במשך השנה שעברה‪ ,‬שהתורה ניתנה מן‬ ‫חצות לילה אקום כו’ ידי מלוכלכות בשפיר ובשליא‪ ,‬ואי”ז פחיתות במעלת שלמה‬ ‫השמים אבל קניינה מסור לאדם‪ .‬ומשום כך קבעו חכמים לעשות חתן תורה וחתן‬ ‫ח”ו‪ ,‬אלא שגילה הקב”ה מעלה יתרה בתורה שנקנית בעמל‪ ,‬שאצל דוד קדמה‬ ‫בראשית‪ ,‬שהא' מסיים והאחר מתחיל‪ ,‬ללמדנו שזהו מהלך א' בלתי נפרד של קנין‬ ‫היגיעה למתנה וכמ”ש וממדבר מתנה שעי”ז נעשית התורה קנויה לעצמותו‪ .‬וזהו‬ ‫התורה‪ ,‬שחתן בראשית מגלה משמעותו האמיתית של הסיום‪ ,‬שהלימוד שנגמר‬ ‫עומק דברי הגר”א ז”ל שאין העיקר מה שהנשמה משגת בחלום ושינה במתיבתין‬ ‫נעשה יסוד ללימוד הבא‪ ,‬דגמרה של תורה הוא התחלה‬ ‫עילאין‪ ,‬אלא מה שמשיג האדם בזה העולם ע”י עמל‬ ‫שניה‪ .‬ולכן כשמסיימים את התורה וחוזרים לתחילתה‪,‬‬ ‫ויגיעה‪ .‬ומזה נבין גבי יעקב אבינו ע”ה שאמר אכן יש‬ ‫הר"ז קבלת עול מחודשת לחזור ולעמול כדי לזכות שוב‬ ‫ה’ במקום הזה ואנכי לא ידעתי‪ ,‬ופירש”י אם ידעתי לא‬ ‫שתהי' תורה דיליה‪ ,‬חלקו של כ"א בתורה שנעשית חלק‬ ‫ישנתי‪ ,‬אף שזכה לגילוי נורא בחלום הנבואה מ”מ נצטער‬ ‫מעצמותו‪.‬‬ ‫על שישן‪ ,‬כי גילוי הבא מצד מתנה בלא הכנה ויגיעה‬ ‫אינו חביב כעבודה שבאה מתוך עמל‪ ,‬וזהו שדרשו וייקץ‬ ‫שמחת תורה ‪ -‬בחינת השלמות‬ ‫יעקב ממשנתו ‪ -‬מהלכותיו‪.‬‬ ‫כתב הרמ"א (או"ח סי' תרס"ט סעיף א') שעושין סעודה‬ ‫(אות ג) ועוד נראה ע”פ מה שביארתי במק”א במ”ש דוד‬ ‫ושמחה לגמרה של תורה‪ ,‬והביאו לזה סמך מדברי‬ ‫המלך ע”ה יה”ר שיאמרו דבר שמועה מפי בעה”ז ויהיו‬ ‫המדרש במעשה דשלמה המלך ע"ה‪ .‬ובפי'נפש יוסף‬ ‫שפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬דהנה אחז”ל אלו ואלו דא”ח‪ ,‬כי‬ ‫הביא גיר' בעל הילקוט הריני שואל דבר שכל הדברים‬ ‫התורה נמסרה לשכל האנושי בעה”ז כמ”ש לא בשמים‬ ‫טפלים לו‪ ,‬שואל אני לך שתשיאני את בתך‪ ,‬וביאו"ד כוונת שלמה לא היתה לעניינים‬ ‫היא‪ ,‬וכ”א מישראל יש חלקו המיוחד בתורה לפי הבנת שכלו‪ .‬וכל מה שנתחדש‬ ‫גשמיים‪ ,‬אלא שרצונו הי' להתקרב ולישב בבית המלך ומתוך כך לזכות לחכמה שכל‬ ‫לאדם ביגיעתו ואפי’ בהבנת הדברים‪ ,‬הר”ז חידוש גמור וחלקו המיוחד בתורה‪ ,‬והיא‬ ‫הדברים טפלים אליה‪ .‬והקשה שם מה ענין משתה שלמה לסיומה של תורה‪ ,‬הלא‬ ‫נצחית ונקשרת בו‪ .‬ומעתה מ”ש שפתותיו דובבות בקבר אי”ז רק בחידוש שאומר‬ ‫בשלמה לא הי' סיומה של תורה אלא שמחה בחכמה שנתן לו השי"ת‪ .‬ותי' דאין‬ ‫מעצמו‪ ,‬אלא גם שמועה שאמרה מפי אחרים‪ ,‬כיון שמזכירים עלי’ את שמו הר”ז‬ ‫שמחה בשום דבר אלא כאשר יהי' שלמותו‪ ,‬ולכן כשזכינו לסיומה נשמח ונעלוז‬ ‫מכוון על צורתה בהבנתו המיוחדת שלו שנקשרת בהכנת מוחו הגופני‪ .‬ובזה ית’‬ ‫שזכינו ללמודה להתחיל ולהשלים‪ ,‬ומזה פשט המנהג לעשות סעודה בגמר מסכת‬ ‫דברי הגמ’ שחביב יום א’ של דוד העוסק בתורה מאלף עולות של שלמה‪ ,‬כי שלמה‬ ‫והיא סעודת מצוה‪.‬‬ ‫קיבל במתנה את כל חכמתו‪ ,‬אבל דוד ביגיעתו מוליד ומחדש בכל יום עוד חלק‬ ‫אלא שעיקר הדברים צריכים ביאור‪ ,‬דאם יסוד השמחה הוא השלמות‪ ,‬מה נחשב‬ ‫בתורה בעצם שכלו‪ ,‬וזו תורתו שנשארת בעה”ז‪ ,‬כמ”ש אור תורה מחייהו לעתיד‬ ‫שלמות בתורה‪ ,‬דהלא אדם יכול לסיים מסכת בסדר הבקיאות בלא שירד לעומקה‪,‬‬ ‫לבא כ”א כפי הכנת גופו לתורה‪.‬‬ ‫וכי עצם ההגעה לדף האחרון עושה את המסכת דבר שלם‪.‬‬ ‫ובזה מת' יותר ענין יום ששמחים על גמרה של תורה‪ ,‬דאי”ז רק על סיום הלימוד‪,‬‬ ‫והנה שמעתי ממור"ח מרן הגרא"מ שך זצ"ל בביאור דברי חז"ל במדרש שהביאם‬ ‫שהרי מיד חוזרים ומתחילים מבראשית‪ ,‬אלא שמחה על אותה תורה שנעשית קנוי’‬ ‫רש"י על הפסוק ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו‪ ,‬ככלותו כתיב חסר‪ ,‬שנמסרה‬ ‫לנו מתוך עמל ויגיעה של כל השנה‪ ,‬שהתורה כבר ניתנה מן השמים אבל קנינה עדיין‬ ‫לו תורה במתנה ככלה לחתן‪ .‬וביאר מרן זצ"ל שהדימוי לכלה מלמד שגמר אינו‬ ‫מסור לאדם‪ .‬ואכן למדנו משלמה המלך שעושין סעודה לגמרה של תורה‪ ,‬כמ”ש‬ ‫הפסקה בלבד‪ ,‬דאישה פנויה בשעה שהיא נעשית כלה מסיימת את מעמדה‬ ‫שהשכיל לבחור ‘בתו של מלך’ שכוללת כל הטובות שבעולם‪ ,‬אבל יותר יש לעשות‬ ‫הקודם‪ ,‬אך באותה שעה עצמה היא נכנסת למעמד חדש ומתחילה לבנות ביתה‪.‬‬ ‫יו”ט על הלימוד בעמל ויגיעה‪ ,‬והוא בחינה מעולה של ‘גמרה של תורה’‪ ,‬שיש כאן‬ ‫נמצא שהסיום אינו נקודה סופית אלא מעבר למעמד חדש‪ .‬כך גם בתורה‪ ,‬מסירת‬ ‫תורה חדשה שקנוי’ לו במהותה ותלוי’ בו לעולם‪ ,‬יה”ר שנזכה ללמוד וללמד וכו’‪.‬‬ ‫התורה למשה רבינו היתה גמר הנתינה‪ ,‬דכל התורה נמסרה לו במתנה‪ ,‬אולם בזה‬ ‫לא תם עניינה אלא מכאן ואילך מתחיל עמלה של תורה‪ .‬והגמר ר"ל השלמת השלב‬ ‫'גמרה של תורה'‬ ‫שלפניו‪ ,‬שמכוחה יכול האדם לעמוד בשלב הבא‪.‬‬ ‫(אות א) בהג' אשרי (סוכה) הביא דברי המדרש (שהש"ר א‪ ,‬ט) במעשה דשלמה‬ ‫וכבר שמעתי ממרן זצ"ל בשם הסבא מסלבודקא הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל‬ ‫המלך ע"ה אחר חלום גבעון‪ ,‬דכתיב ויבא ירושלים ויעמד לפני ארון ברית ה' ויעל‬ ‫שביאר ענין השם ש‪-‬ד‪-‬י‪ ,‬שהקב"ה נקרא בו על שם שאמר לעולמו די‪ ,‬שבשעת‬ ‫עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו‪ ,‬ואמר רבי יצחק מכאן שעושין סעודה‬ ‫הבריאה היה העולם הולך ומתרחב עד שאמר לו די‪ ,‬אבל התורה הקדושה שהיא‬ ‫לגמרה של תורה‪ ,‬וכן ציין הגר"א (סי' תרס"ט)‪ .‬והדברים צריכים ביאור גדול‪ ,‬דהלא‬ ‫חכמתו יתברך אין בה בחינת די‪ ,‬ואין גבול לעומקה‪ .‬וממילא אין לומר שבסיום‬ ‫אין לתורה גמר וסוף‪ ,‬כמ"ש ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים‪ ,‬ואם כן מה שייך לומר‬ ‫מסכת הגיע האדם לסופה של תורה‪ ,‬אלא שהשלים מה שלמד ומתוך כך נעשה‬ ‫גמרה של תורה‪ .‬ואכתי קשה למה נלמד הדבר דווקא מחלום גבעון‪ ,‬שכל עניינו היה‬ ‫כלי להוסיף עוד‪.‬‬ ‫קבלת חכמה חדשה לב חכם ונבון‪ ,‬ואמאי קרי ליה גמרה של‬ ‫ובזה יש לבאר משתה שלמה‪ ,‬שקיבל בלילה בחלום‬ ‫תורה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬הי"ל לומר מכאן שעושין סעודה לתחילתה‬ ‫גבעון חכמה ולב מבין‪ ,‬והשמחה היתה על מדרגת‬ ‫של תורה‪ ,‬שהרי בו ביום שרתה עליו רה"ק ואמר ג' ספרים‬ ‫חכמה שניתנה לו שעל ידה נפתח לפניו אופן חדש של‬ ‫משלי קהלת ושיר השירים‪.‬‬ ‫השגה‪ ,‬וע"ז עשה משתה‪ .‬ומכאן הראי' לסעודת גמרה‬ ‫(אות ב) ונראה שיש כאן יסוד גדול בעצם צורת קנין‬ ‫של תורה‪ ,‬שכשם ששלמה שמח על מדרגה חדשה‬ ‫התורה‪ ,‬דעיקר לימודה הוא בחינת ושננתם לבניך (דברים‬ ‫שנפתחה לפניו‪ ,‬כך אנו שמחים על השלמת הלימוד‬ ‫ו'‪ ,‬ז')‪ ,‬והשינון הוא החזרה‪ ,‬אלא שהשינון אינו רק מעשה‬ ‫שמעמידה אותנו למדרגה הבאה‪ .‬וכעי"ז אחז"ל (ברכות‬ ‫חזרה בעלמא שלא ישכח האדם תלמודו‪ ,‬אלא עצם דרך‬ ‫מ‪ ).‬שהקב"ה נותן חכמה רק למי שיש בו חכמה‪,‬‬ ‫קנין התורה בנפש‪ ,‬שהפעם הב' אינה דומה כלל לפעם הא'‪.‬‬ ‫שהחכמה הנוספת באה ע"ג מה שכבר נמצא אצל‬ ‫דבלימוד הא' האדם רוכש את עצם הידיעה מבחוץ‪ ,‬ובחזרה‬ ‫האדם ונעשית לו בסיס להשגה חדשה‪ ,‬וזהו ענין 'כלי‬ ‫שב אל הסוגיה מתוך הידיעה שכבר קנה‪ ,‬ועי"ז נפתחת‬ ‫מלא מחזיק'‪ ,‬שמה שכבר בידו משמש כלי לתוספת‪.‬‬ ‫לפניו בעומק אחר לגמרי‪ ,‬והלימוד הא' עצמו נעשה כלי‬ ‫וכמה ִִהרבה מור"ח מרן הגרא"מ שך זצ"ל לדבר על חשיבות הלימוד בפרשיות‬ ‫מחזיק ברכה ללימוד הבא‪ ,‬נמצא שהשינון הופך את הלימוד הא' למדרגה מוצקה‬ ‫התורה‪ ,‬ואמר שחכמים חייבו ללמוד שנים מקרא ואחד תרגום‪ ,‬ובע"כ שאין הכוונה‬ ‫שע"ג נבנה הלימוד הב'‪.‬‬ ‫לקריאה בעלמא אלא ללמוד ולהבין ולדקדק‪ .‬נמצא שהחזרה על אותה תורה אינה‬ ‫(אות ג) וזהו עומק ענין הגמרה‪ .‬אין הכוונה שהתורה עצמה הגיעה לסופה ותכליתה‬ ‫חזרה לאחור‪ ,‬אלא חזרה מתוך מדרגה שכבר נרכשה‪ ,‬ולכן מביא הבנה חדשה‪.‬‬ ‫ח"ו‪ ,‬אלא שמדרגת הלימוד של האדם הגיעה לידי שלמות‪ ,‬עד שהלימוד שכבר‬ ‫וזהו ענינה של שמחת תורה‪ ,‬דכשגומרים את התורה כולה אין עומדים בסוף הדרך‪,‬‬ ‫נקנה נעשה יסוד למדרגה נוספת ועליונה יותר‪ .‬נמצא שהגמר אינו נקודת עצירה‪,‬‬ ‫אלא משלימים את מחזור הלימוד שממנו אנו יוצאים מיד ל"בראשית"‪ ,‬ואי"ז חזרה‬ ‫אלא השלמת מדרגה המאפשרת את המשך בנין התורה בלב‪ .‬ובזה מיושבת הקושי'‬ ‫נוספת לנקודת המוצא‪ ,‬שהרי כל מה שנלמד במשך השנה עומד עם האדם‪ ,‬והוא‬ ‫על משתה שלמה ע"ה‪ ,‬שדווקא המשתה שנעשה בשעה של קבלת חכמה חדשה‬ ‫חוזר אל התורה מתוך היקף וידיעות שלא היו בידו בתחילת השנה‪ .‬וזהו עומק‬ ‫מלמד שאין גמרה של תורה פירושה סוף‪ ,‬ומדרגה נשגבה זו שקיבל לא התחילה יש‬ ‫השמחה בגמרה של תורה‪ ,‬שאין שמחים על סוף התורה‪ ,‬שהרי לתורה אין סוף‪,‬‬ ‫מאין‪ ,‬אלא נבנתה על גבי כל מה שהי' בידו ועמל בו עד אותו רגע‪ ,‬ונמצא שקבלת‬ ‫אלא על שלמות הלימוד שלפנינו‪ ,‬שמכחה נעשית התחלה הבאה במדרגה אחרת‪,‬‬ ‫החכמה היתה בחינת התחלה מצד מה שנפתח בה‪ ,‬ובבחינת גמר וסיום מצד‬ ‫ומשתנה כל מעמד הלומד בחינת כלה הנכנסת למעמד מחודש‪.‬‬ ‫המדרגה הקודמת שהביאה אליה‪ ,‬ולכן שפיר למד רבי יצחק מאותו מעשה מכאן‬ ‫שעושין סעודה לגמרה של תורה‪.‬‬ ‫יו"ל על ידי מערכת "דרכי אורה" | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא"ל‪62112dw@gmail.com :‬‬ ‫עמוד ‪4‬‬