gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim

שבוע: סוכות (2026-09-21)

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪1/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָּאֹון ַרבִ י מָּ ְּר ְּד ַכי לָּ ייפר זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב מרדכי לייפר זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬י"ט באייר ה'תקפ"ד (‪ )4281‬בנדבורנה‪ .‬האדמו"ר‬ ‫השני לחסידות נדבורנה‪ .‬לאחר נישואיו והתמנותו לאדמו"ר‪ ,‬עבר לנדבורנה שם שימש אביו‬ ‫כאדמו"ר‪ .‬כיוון שאחיו שימש גם הוא כאדמו"ר בנדבורנה‪ ,‬עבר להונגריה ושם שימש כאדמו"ר‬ ‫במקומות שונים ובהם בקיביושד בהונגריה ובחוסט‪ .‬מחוסט עבר לבושטינה‪ .‬נודע כצדיק ובעל‬ ‫מופת‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬נפטר ב‪-‬ט"ו בתשרי ה'תרנ"ה (‪ .)4281‬חי כ‪ 07-‬שנים‪ .‬ציונו בבושטינה‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' יצחק מקאליש‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר' יששכר דב ברצ'ה‪ .‬אמו‪ :‬מרת‬ ‫רחל (בת ר' אברהם לייב בלוך)‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת חיה (זיווג ראשון‪ -‬בת ר' שמואל שמעלקא טויבש‪ ,‬אב"ד‬ ‫יאסי ומח"ס 'חיי עולם')‪ ,‬מרת פריידא (זיווג שני‪ -‬אלמנת ר' גרשון מאולינוב)‪ .‬ילדיו‪ :‬ר' יצחק‬ ‫מסטניסלב‪ ,‬ר' ישכר דוב ברצ'ה מסאטמר‪ ,‬ר' מאיר רוזנבוים מקרטשניף‪ ,‬ר' ישראל יעקב‬ ‫מחוסט‪ ,‬ר' אהרן משה מז'וליניה ולאנצוט‪ ,‬ר' יוסף מדברצן ונירדהאז‪ ,‬מרת בינה (נישאה לר'‬ ‫אברהם יוסף איגרא מז'וליניה‪ ,‬קישינב וקראקא)‪ ,‬מרת יוכבד (נפטרה בצעירותה)‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪,‬‬ ‫האדמו"ר ר' יששכר דב ברצ'ה‪ .‬מתלמידיו‪ :‬האדמו"ר ר' ישעיה שטיינר מקרסטיר ור' משה‬ ‫גרינוולד (מח"ס 'ערוגת הבושם')‪ .‬מספריו‪• :‬מאמר מרדכי‪ -‬על התורה ובסופו אמרות מאביו בשם‬ ‫'סתרי תורה'‪ .‬ספרים אודותיו וליקוטים מתורתו‪• :‬אורות מרדכי •גדולת מרדכי •תפארת מרדכי‪.‬‬ ‫כ אשר הרבי ערך את שולחנו הטהור‪ ,‬וקולות הזמר התנגנו בחלל האוויר הוגשו המאכלים לרב‪ .‬ידי הרב‬ ‫נשלחו לאיטן‪ ,‬והוא נטל חתיכה מהקוגל‪ .‬באותו זמן בין החסידים ישב גם הגאון רבי משה חיים וייס זצ"ל‪.‬‬ ‫והנה העביר הצדיק את חתיכת הקוגל למשמשיו‪ ,‬ושלחה לרבי משה חיים‪ .‬כאשר הגיעה החתיכה לידיו‪,‬‬ ‫הוסיף הרב ואמר ‪":‬הא לך רבנות"‪ .‬הרב משה חיים לא ידע לשית עצות בנפשו‪ .‬מצד אחד‪ ,‬איסטניס‬ ‫גדול היה‪ .‬אין קיבתו מסוגלת לעכל דבר אשר ידיים אחרות מישמשו בו‪ .‬ומאידך גיסא‪ ,‬הן הרבי שלח‬ ‫חתיכה זו‪ ,‬ואיך יבזה מאכל של שבת ועוד בירכו שעל‪-‬ידי מאכל זה יזכה לשבת ברבינות‪ .‬תוך כדי דיבור‪,‬‬ ‫צץ על ידיו ילד קטן‪ .‬נעמד על קצות אצבעותיו‪ ,‬מנסה לראות אף הוא את זיו פני הרבי‪ .‬תחילה‪ ,‬לא שת‬ ‫לבו לינוקא‪ .‬אז מיד באה לו ההארה‪ .‬הרי ממש תשובה מן השמים ענו לו זה עתה‪ .‬נתן ר' משה חיים את‬ ‫חתיכת הקוגל לילד‪ .‬אשר שמח בה בכל מאודו‪ .‬ובכך נמנע מלזרוק את מאכל השבת‪ .‬לימים‪ ,‬סיפרו‬ ‫נפלאות‪ .‬אותו הילד‪ ,‬שאכל את הקוגל בחדווה רבה‪ ,‬זכה לשבת על כיסא הרבנות באחת הקהילות החשובות‪ .‬ואילו רבי משה חיים‪,‬‬ ‫על אף היותו גאון גדול‪ .‬אשר זכה להסכמות נלהבות מגדולי ישראל על ספריו‪ .‬לא כיהן ברבנות עד סוף ימיו‪.‬‬ ‫מ סופר על אדם בשם ר' יוסף שלא זכה לפרי בטן‪ .‬הלה על אף התפילות הרבות לא זכו לילדים‪ .‬כיבודים של קוואטר עד אין סוף‪ .‬מקפלים‬ ‫בתוכם שנים של בדידות ועצב‪ .‬רגעים של תקווה וציפייה‪ ,‬מהולים בחשש‪ .‬בני הזוג עשו כל סגולה מוכרת ונדירה‪ ,‬חקרו אחר טובי‬ ‫הרופאים בתחום‪ ,‬וממקום בו קצרה יד הרפואה מהושיע‪ ,‬תפסו אומנות אבותיהם בעיניהם‪ .‬אולם נראה‪ ,‬כי כוס דמעותיהם גדולה ועמוקה‬ ‫היא‪ .‬שעדיין לא נתמלאה הסאה‪ .‬באחד הימים לאחר שכלו כל הקיצין‪ ,‬הגיעו למסקנה‪ ,‬כי עליהם להתגרש‪ ,‬אולי כך יזכה אחד מהם לזרע‬ ‫בר‪-‬קיימא‪ .‬לפיכך‪ ,‬ביקשו להגיע לבית‪-‬הדין‪ .‬מאחר שמיקום ביה"ד היה מרוחק ממקום מגוריהם‪ ,‬נאלצו בדרך לשבות בפונדק הממוקם‬ ‫בשולי העיר סיגט‪ .‬ואז הופיעו עדת החסידים‪ ,‬אשר רקדו ושרו‪ .‬לשאלתו השיבו‪ ,‬כי ר' מרדכיל'ה מנדבורנה שבת בסיגט‪ .‬ע"כ נקבצו ובאו‬ ‫מרחוק ומקרוב להנות מזיו קדשו‪ .‬אך שמע הלה‪ ,‬כי האדמו"ר מנדבורנה נמצא בעיר‪ ,‬נפלה ההחלטה בליבו‪ ,‬לפנות אל אכסניית הרבי‪,‬‬ ‫להתברך מפיו‪ .‬ניגב ר' יוסף דמעותיו‪ ,‬ניער את זוגתו מיגונה‪ ,‬והורה לה לבוא אחריו‪ .‬בטרם יפנה כל אחד מאתנו לדרכו יתברכו מפי הרבי‪.‬‬ ‫אך נגע מיועדנו בשער החצר‪ ,‬פתח הרבי את הדלת‪ ,‬פנה אל ר' יוסף ואמר‪" :‬עתה הוא הזמן הנכון‪ ,‬כתוב פיתקא"‪.‬‬ ‫בידיים רועדות‪ ,‬פנה למשב"ק‪ ,‬שיכתוב עבורו קוויטל‪ .‬אך הגבאי התעקש‪ ,‬כי אין זה הזמן להגשת פתקאות‪ .‬אך כאשר שמע מפיו‪ ,‬כי‬ ‫הוראה מפורשת מאת הרבי הייתה זאת‪ ,‬נדם‪ .‬ופנה לעשות מלאכתו נאמנה‪ .‬הדלת נפתחה‪ .‬פני הרבי‪ ,‬כלהבת אש המתנענע מצד‬ ‫לצד‪ .‬אך ר' יוסף לא איבד עשתונותיו‪ .‬ביקש רשות‪ ,‬שאף נוות‪-‬ביתו אשר עומדת בחוץ‪ ,‬יותר לה להיכנס פנימה‪ .‬רבינו‪ ,‬הורה שיכניסנה‪.‬‬ ‫נטל הרבי את הקוויטל ואמר‪" :‬אני מורה שלא להתגרש‪ ,‬מכיוון שעוד יהיו לך ילדים"‪ .‬הכאב‪ ,‬אשר אצר בלבו במשך אותם שנים‪ .‬התפרץ‬ ‫בזרם דמעות אדיר‪ .‬רבי! אנו נשואים מעל עשר שנים‪ ,‬ועדיין לא נושענו‪ .‬אם לא ניוושע‪ ,‬לא אסלח לעצמי בימי זקנותי‪ ,‬על שלא עשיתי‬ ‫צעד זה‪ .‬רבינו לא נכנע‪" :‬מבטיח אני לך‪ ,‬כי בעזרת ה' תיפקדו בזרע של קיימא"‪ .‬ר' יוסף‪ ,‬לא עיכל את גודל הבשורה‪ .‬ביקש מרבנו‪,‬‬ ‫שיודיענו מה הסכום אותו עליו לתת כמעות פדיון‪ .‬ענה לו רבנו‪ ,‬כי סך המעות לפדיון‪ ,‬הינו ק"ס פרוטות‪ .‬וצריך שהפידיון י ֵעשה בימי חול‬ ‫המועד סוכות‪ .‬התעקש ר' יוסף להשאיר את הכסף בידי הרבי‪ .‬יצא הלה מאכסנית הרבי‪ ,‬וחזר לביתו בלב מלא גיל‪ .‬כעבור תקופה‬ ‫התבשר ר' יוסף‪ ,‬כי הבטחת הרבי קוימה במלואה‪.‬‬ ‫ד רכו של רבינו להיות ספון בביתו עד השעות הקטנות של הלילה‪ .‬באחד הלילות נשמעה נקישה על דלתו‪ .‬רבינו פתח את דלת הבית‪.‬‬ ‫במפתן נראה אורח מזדמן‪ ,‬אשר סיפר שהגיע בשעת לילה מאוחרת לעיר‪ .‬ומאחר שראה אור דלוק בבית‪ -‬הניח כי אנשי הבית ערים‪ .‬ולכן‬ ‫הרשה לעצמו לנקוש על הדלת בשעה מאוחרת זו‪ .‬הרב קיבלו במאור פנים‪ ,‬הזדרז ואמר‪" :‬ברוך הבא בצל קורתי"‪ .‬בשעה זו המשמשים‬ ‫כבר נמו את שנתם‪ .‬אמר הרב‪' :‬בטרם תניח את ראשך ‪ -‬אגיש דבר מה לאכול'‪ .‬האורח הנהן בראשו‪ .‬באותם הימים‪ ,‬נהוג היה לאפות‬ ‫כיכר לחם גדולה‪ ,‬אשר הספיקה לכל בני הבית למספר ימים‪ .‬לעיתים הספיקה כיכר זו‪ ,‬לכלכל את כל המשפחה לשבוע שלם!‬ ‫מטבע הדברים‪ ,‬אף אדם המרבה באכילה עלה בידו לשבוע מפרוסה אחת מאותו הלחם‪ .‬רבינו‪ ,‬הגיש לפני האורח לחם שלם‪ ,‬אשר עתיד‬ ‫היה להשביע בני ביתו בשבוע הקרוב‪ .‬אף חמאה הוסיף כדי שתערב סעודתו‪ .‬אז‪ ,‬התיישב לפניו להנעים את זמנו‪ .‬אך סיים האורח פרוסת‬ ‫לחמו‪ ,‬שאלו רבינו‪ ,‬האם יחפוץ בפרוסה נוספת‪ .‬השיב האורח‪' :‬הן'‪ .‬והרב מיהר להגיש לפניו פרוסה נוספת‪ .‬בסיימו לאכול גם את הפרוסה‬ ‫השניה‪ .‬שאלו שוב‪ ,‬אם ירצה עוד‪ .‬מעשה זה חזר מספר פעמים‪ ,‬עד שאכל את רוב הלחם‪.‬‬ ‫דבר זה‪ ,‬היה מחוץ לדרך הטבע‪ .‬אך רבינו לא שת לכל זאת‪ ,‬והמשיך להפציר בו‪ ,‬אולי ייאות לאכול פרוסה נוספת‪ .‬אך האורח טען‪ ,‬שלא‪.‬‬ ‫אין יותר מקום בקרבו להכיל כמות עצומה כל כך של לחם‪ .‬פנה הרבי לאיש ואמר‪" :‬ברצוני לשאלך‪ ,‬איזו עבודה היא זו‪ ,‬שאוכל הנך כל‬ ‫כך הרבה?"‪ -‬ענה האורח‪" :‬האמת‪ ,‬כי אין זה מדרכי כלל‪ .‬אבל משנוכחתי לראות‪ ,‬שמארחי זורח ורווה רוב נחת על כל טעימה‪ ,‬שאני טועם‪,‬‬ ‫גמרתי בנפשי לגרום לו הנאה‪ .‬לכן אכלתי במסירות נפש ממש‪ ,‬לשמחו‪ .‬עד שכבר ממש לא היה באפשרותי לאכול יותר‪."...‬‬ ‫‪2/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָּאֹון הַ מְּ ֻק ָּבל הָּ ַרב מאִ יר ִ‬ ‫ָאריק זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון המקובל הרב מאיר אריק זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תרט"ו (‪ )4211‬בהרימלוב שבגליציה (כיום‬ ‫אוקראינה)‪ .‬עוד בצעירותו נודע בגאוניותו ובשקדנותו המופלאה‪ .‬בשנת ה'תרמ"ה (‪ )4221‬הגאון ר'‬ ‫שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) עזב את העיר יאזלובייץ ורבינו התמנה במקומו כרב העיר‪,‬‬ ‫תפקיד בו שימש במשך ‪ 80‬שנים‪ .‬בשנת ה'תרע"ב (‪ )4848‬רבינו התמנה לרב של בוצ'אץ'‪.‬‬ ‫שנתיים לאחר מכן בשנת ה'תרע"ד (‪ )4841‬פרצה מלחמת העולם הראשונה ורבינו ברח לוינה‬ ‫(בבריחתו אבדו לו חמישה כרכים גדולים של שו"ת שעל אובדנם הצטער מאוד)‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרפ"ב (‪ )4888‬התמנה לרבנות בטרנוב (טארנא)‪ .‬חיי עוני ודוחק היו מנת חלקו והגיע עד‬ ‫פת לחם ממש‪ ,‬אבל עובדה זו לא הפריעה לשקידתו בתורה הקדושה‪ .‬למרות שקיבל הצעות‬ ‫רבנות של ערים גדולות‪ ,‬סירב‪ .‬לא היה לו אפילו בית הראוי לפי כבודו‪ .‬פורקי עול עמדו בדרכו‪,‬‬ ‫הציקו והפריעו לו‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬ידע את ארבעת חלקי שו"ע בע"פ‪ .‬בקיאותו היתה‬ ‫מופלאה בבבלי ובירושלמי וכן בספרי הראשונים והאחרונים‪ .‬קצות החושן‪ ,‬נתיבות המשפט‪ ,‬אבני‬ ‫מילואים‪ ,‬ה'נודע ביהודה'‪ ,‬חידושי הגאון ר' עקיבא איגר‪ ,‬טורי אבן‪ ,‬בית‪-‬מאיר וספרים רבים היו‬ ‫שגורים על לשונו‪ .‬רבינו העיד כי באותן שעות בהן העולם נוהג לישון‪ ,‬למד ארבע פעמים את כל‬ ‫הש"ס‪ .‬זירז את תלמידיו ללמוד ולשנן לפחות שבעה דפי גמרא בכל יום‪ .‬פתגמו הקבוע היה‪:‬‬ ‫"גמרא עם פירוש רש"י ותוספות הוא כמו לחם וחמאה"‪ .‬נפטר ב‪-‬ט"ו תשרי ה'תרפ"ו (‪ .)4881‬ציונו‬ ‫בטרנוב‪ .‬חי כ‪ 07-‬שנים‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬ר' יחזקאל‪ .‬אביו‪ :‬הגאון ר' אהרן יהודה (רבינו מביא ממנו חידושי תורה רבים‬ ‫בספריו 'מנחת פתים' ו'מנחת קנאות')‪ .‬אמו‪ :‬מרת פרימא לבית שטיין (דור חמישי לט"ז)‪.‬‬ ‫בניו‪ :‬ר' שמואל ור' דוד (שניהם נפטרו בחיי אביהם)‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת גיטל (נישאה לר' חיים ברוך רייך‬ ‫הי"ד)‪ ,‬מרת פרומא (נישאה לר' ברוך צוקרמן)‪ .‬מרבותיו‪ :‬האדמו"ר ר' דוד משה פרידמן מצ'ורטקוב‪,‬‬ ‫האדמו"ר ר' ישראל פרידמן מצ'ורטקוב‪ ,‬הגאון ר' יעקב ווידנפלד (מח"ס 'כוכב מיעקב') והגאון‬ ‫ר' שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' יהודה מאיר שפירא מלובלין‪,‬‬ ‫ר' אליעזר הגר (האדמו"ר מוויז'ניץ‪ ,‬ה'דמשק אליעזר')‪ ,‬ר' דוד יצחק אייזיק רבינוביץ (האדמו"ר‬ ‫מסקאלי)‪ ,‬ר' יהודה הורביץ (האדמו"ר מדז'יקוב)‪ ,‬ר' אלקנה זוברמן (אב"ד יארדאנוב)‪ ,‬ר' משה חיים‬ ‫לאו הי"ד (אב"ד פרשוב ופיטרקוב)‪ ,‬ר' חיים אליעזר הלוי איש הורביץ הי"ד (אב"ד בלכיטוב)‪,‬‬ ‫ר' משולם ראטה‪ ,‬ר' דוד שפרבר (חבר מועצת גדולי התורה בארץ ישראל)‪ ,‬ר' אברהם משה באב"ד‪,‬‬ ‫ר' מאיר באדנר‪ ,‬ר' יחיאל מיכל פרמינגר‪ ,‬ר' ראובן אונגר‪ ,‬ר' שמואל אלטר‪ ,‬ר' יעקב טירקל‪,‬‬ ‫ר' שלו ם יוסף פייגנבוים‪ ,‬ר' יחיאל מיכל הולנדר‪ ,‬ר' ראובן מרגליות‪ ,‬ר' יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז־קלויזנבורג ור'‬ ‫שמואל ארנפלד‪ .‬מספריו‪• :‬שירי טהרה‪ -‬ביאורים על סדר טהרות •מנחת קנאות‪ -‬חידושים על מסכת סוטה •מנחת פתים‪-‬‬ ‫חידושים ושו"ת על ארבעת חלקי שו"ע •אמרי יושר‪ -‬שו"ת •טל תורה‪ -‬הגהות‪ ,‬הערות וביאורים על התלמוד הבבלי והירושלמי‬ ‫•ביאור על פירוש הרמב"ן לתורה‪ -‬נדפס בתוך הספר 'כסף מזוקק'‪.‬‬ ‫תלמידו הגאון ר׳ מאיר שפירא‪ ,‬ראש ישיבת חכמי לובלין‪ ,‬סיפר שפעם אחת נשאלה שאלה בבית המדרש של רבינו‪ ,‬אם תרומת הלשכה‬ ‫שהיו תורמים את השקלים לקופות היתה צריכה להיתרם על ידי כהנים דווקא או לא‪ .‬אחד מן הלומדים ענה‪" :‬הרי זה רש"י מפורש"‪ .‬רבינו‬ ‫תמה על זה והתחיל מונה באצבעותיו ולוחש בינו לבין עצמו‪" :‬היכן נמצא רש"י זה? בגמ' ברכות‪ -‬לא נמצא‪ .‬בשבת‪ -‬אינו‪ .‬בעירובין‪ -‬אינו"‪.‬‬ ‫כך מנה באצבעותיו עד שהגיע למסכת מגילה‪ ,‬או אז נהרו פניו והכריז בשמחה‪" :‬אומנם כן‪ ,‬דברים אלו נמצאים ברש"י דף כ"א ע"ב דיבור‬ ‫המתחיל תורמין‪ ,‬וזה לשונו‪" :‬תורמין כהנים את הלשכה"‪.‬‬ ‫בענוותנותו הרבה רבינו הצהיר כי אינו יכול לומר על עצמו כי הוא יודע בע"פ את כל הש"ס‪ ,‬אבל הוא יודע רק את ארבעת חלקי שולחן‬ ‫ערוך‪ .‬פעם בעלי בתים מקהילת טארנא הסבו בסוכת רבינו ושוחחו איתו בדברי תורה‪ .‬השיחה התגלגלה לכדי הרבה מקצועות בתורה‪,‬‬ ‫ורבינו התגלה שוב בכוח זכרונו העצום בכל מרחבי ים התלמוד‪ .‬באמצע רבינו יצא לזמן קצר‪ .‬המסובים לא יכלו לכלוא את התפעלותם‬ ‫ושחו ביניהם מגדולת רבינו‪ ,‬שיודע את כל הש"ס בעל פה‪ .‬כשרבינו חזר ושאל במה הם עסקו הם סיפרו לו‪ .‬רבינו אמר‪" :‬את הש"ס בעל‬ ‫פה אי אפשר לומר‪ ,‬אבל את ארבעת חלקי שולחן ערוך מהתחלה ועד הסוף ‪ -‬כן!"‪ .‬כמו כן רבינו עסק בתורת הסוד‪ .‬בקיאותו הרבה‬ ‫בסתרי תורה היתה מופלאה‪ .‬הגרא"ל ווילנר העיד כי ספר הזוה"ק היה רגיל על לשונו של רבינו‪.‬‬ ‫פעם רבינו ישב מוקף בחברת תלמידים בני ‪ 40‬שנה‪ .‬רבינו שאל על מאמר מסויים בר"ן ־ איה מקומו‪ .‬התלמידים לא זכרו מקור מוצאו‪.‬‬ ‫רבינו העיר להם בקורטוב של תרעומת ‪" :‬איך יתכן כאשר אין להם שום תפקיד והם רק יכולים ללמוד כיצד הם לא זוכרים את מקומו של‬ ‫אותו הר"ן?"‪ .‬בנוסף על בקיאותו בש״ס ובראשונים‪ ,‬היה בקיא נפלא גם בספרי גדולי האחרונים והפוסקים‪ ,‬כמו 'קצות החושן'‪' ,‬נתיבות‬ ‫המשפט'‪' ,‬אבני מילואים'‪ ,‬ה'נודע ביהודה'‪' ,‬חידושי הגרעק״א'‪' ,‬טורי אבן'‪' ,‬בית מאיר'‪ .‬כל אלו ועוד היו שגורים על לשונו‪.‬‬ ‫העובדה שהיה שקוע בתלמודו מתוך הדחק ומופשט מכל ענייני העולם הזה‪ ,‬לא מנע ממנו להיות משכיל אל דל‪ ,‬משל היה גביר מנגידי‬ ‫העיר‪ .‬תמיד ידע כיצד להעניק לעניים ולנזקקים די מחסורם אשר יחסר להם ובדרך של כבוד‪ .‬בימי מלחמת העולם הראשונה הגאון ר׳‬ ‫משה דוד אסטרייכער זצ"ל אבד"ק טשימפא (מח"ס 'תפארת אדם')‪ ,‬חלה בכאב עיניים ל"ע‪ .‬הרופאים ציוו עליו לנסוע ולדרוש ברופאים‬ ‫המפורסמים אשר וויען היתה משופעת מהם‪ .‬כשהגיע לוויען נסע תיכף לקבל את פני רבינו‪ .‬באמצע השיחה בעל הבית נכבד מתושבי‬ ‫העיר נכנס להזמין את רבינו ולכבדו בסידור קידושין בנישואי יוצא חלציו‪ .‬רבינו פנה לבעה"ב וביקש שיכבד את הרה״ג הנ״ל בסידור‬ ‫הקידושין‪ .‬בעל הבית לא האמין למשמע אוזניו‪ ,‬ואמר לרבינו‪ :‬״המבלי אין רבנים בוויען באתי לכאן? רצוני שגאון גדול כרבינו יהיה המהדר‬ ‫קידושין אצלי״‪ .‬רבינו השיב לו‪" :‬קח את הרב הזה ‪ -‬כמוני כמוהו"‪ .‬כששמע דברים מפורשים כאלו יוצאים מפי רבינו‪ ,‬האיש הסכים‪ .‬רבי‬ ‫משה דוד נסע איתו‪ ,‬סידר את הקידושין והוא העניק לו מתת יד נדיבה על טרחתו‪ .‬כאשר ר' משה דוד חזר‪ ,‬רבינו הסביר לו את כוונתו‪:‬‬ ‫"ידעתי שמעלת כבודו בא הנה לעסוק ברפואות שדורשות הון עתק ורציתי שיהיו לכם מעות בדרך של כבוד!"‪( .‬תפארת אדם)‬ ‫קרדיט תמונות‪ :‬שי מאיר ‪Wikimedia Commons - CC BY-SA 4.0 -‬‬ ‫‪3/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫הַ צַ ִדיק הָּ ַרב כְּלִ יפָּ ה אֶ לְּ מָּ לִ יחַ זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּכמַ לְּ ָאכִים ‪-‬‬ ‫הצדיק רבי כליפה אלמליח זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תר"ד (‪ )4211‬בכפר איית אמעללאת‬ ‫שבדרום מרוקו‪ .‬השתייך למשפחת אלמליח‪ ,‬מהמשפחות המיוחסות שמוצאן מספרד‪ ,‬אשר‬ ‫ממנה יצאו גדולי תורה רבים‪ .‬משפחתו התגוררה בתחילה בכפר הסמוך תשמישית‪ ,‬ובהמשך‬ ‫עברה לאוולאד מנצור‪ .‬בשנת ה'תרי"ח (‪ ,)4212‬בהיותו כבן ‪ 41‬נסע ללמוד תורה בישיבת ר'‬ ‫דוד שלוש במרקש‪ .‬בתקופת לימודיו סבל מעוני ומרעב קשה עד שנשרו שערות ראשו‪ .‬אמו‬ ‫הייתה אופה עבורו לחם מיובש‪ ,‬והוא הרטיבו במעט מים ואכל אותו‪ .‬בלילות ישן בעזרת‬ ‫הנשים של ביה"כ ובשבתות התארח בבתי אנשי הקהילה‪ .‬התעלה בכל מכמני התורה‬ ‫והוסמך לשמש כשוחט‪ ,‬כמוהל וכסופר סת"ם‪ .‬בשנת ה'תרכ"ז (‪ ,)4280‬לאחר שסיים את‬ ‫לימודיו‪ ,‬שב לאוולאד מנצור וכיהן לצד רב המקום‪ ,‬ר' משה ועקנין‪ .‬לאחר פטירת ר' משה‬ ‫התמנה רבינו למלא את מקומו‪ .‬במשך ‪ 28‬שנות כהונתו שימש כרב הכפר‪ ,‬דיין‪ ,‬שוחט‪ ,‬מוהל‪,‬‬ ‫שליח ציבור וסופר סת"ם‪ .‬כתב קמעות על קלף ובצלחות לרפואת חולים‪ ,‬הרביץ תורה‪ ,‬ערך‬ ‫קידושין וגירושין ופעל להשכנת שלום בין בני זוג‪ .‬בתו העידה כי מקרי גירושין היו נדירים‬ ‫בכפר‪ ,‬משום שרבינו עשה כל שביכולתו כדי להשכין שלום‪ .‬העמיד תלמידים רבים מבני‬ ‫הכפר‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬גם המוסלמים נהגו לבוא לפניו כדי להתדיין ולקבל ממנו עצה וברכה‪.‬‬ ‫בשנת ה'תש"ד (‪ ,)4811‬כשהיה קרוב לגיל ‪ ,477‬קם בחצות ועלה לגג כדי לומר תיקון חצות‪.‬‬ ‫הוא נפל מהגג לחצר ואיבד את הכרתו במשך שלושה ימים עד שחשבוהו למת‪ .‬כאשר הגיעו‬ ‫אנשי החברה קדישא פקח את עיניו וסיפר שאליהו הנביא התגלה אליו והודיעו שיחיה עוד‬ ‫עשר שנים‪ .‬במשך שש שנים לאחר הנפילה גר בבית חתנו ממשפחת דהן‪ .‬בשנת ה'תש"י‬ ‫(‪ )4817‬עבר לגור בבית בנו בקזבלנקה‪ ,‬ובני המשפחה טיפלו בו במסירות עד פטירתו‪ .‬בתו‬ ‫עישה העידה כי רבינו לא יצא מהסוכה במשך כל שבעת ימי החג‪ ,‬מלבד בשעת התפילה‬ ‫בביה"כ‪ .‬נפטר ביום השני של חג הסוכות‪ ,‬ט"ז תשרי ה'תשי"ד (‪ .)4818‬חי כ־‪ 478‬שנים‪ .‬ציונו‬ ‫בבית העלמין בקזבלנקה‪ .‬יהודים מקזבלנקה‪ ,‬ממרקש ומכל ערי המחוז הגיעו להשתתף‬ ‫בהלווייתו‪ ,‬ובמהלכה תקעו בשופרות וערכו הקפות כמנהג בלוויותיהם של צדיקים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' מסעוד (סירב לעשות את תורתו אומנותו והתפרנס מעבודת כפיים)‪ .‬אמו‪ :‬מרת רחל‬ ‫(נודעה במעשי חסדיה הרבים)‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת רחל (זיווג שני)‪ ,‬מרת מוניה (זיווג שלישי)‪.‬‬ ‫בניו‪ :‬ר' אברהם (העלה לארץ את ספרי אביו)‪ ,‬ר' מסעוד‪ ,‬ר' מאיר (כתבי אביו נשמרו בביתו)‪.‬‬ ‫בנותיו‪ :‬מרת עישה‪ ,‬מרת זוהרה דהן‪ ,‬מרת שרה (נישאה לר' שמעון אבוקסיס)‪ .‬מרבותיו‪ :‬ר'‬ ‫דוד שלוש‪ .‬חברותות‪ :‬ר' יעקב דהן ור' אברהם אביטבול‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר' דוד סויסה‪ ,‬ר' יעקב‬ ‫אבוקסיס ור' יעקב אלמליח‪ .‬רבינו הותיר כתבי חידושי תורה‪ ,‬אך הם אבדו‪ .‬גם ספריו שהעלה‬ ‫בנו ר' אברהם לארץ‪ ,‬נרטבו בשיטפון ואבדו‪ .‬ד"ת שנמסרו בשמו מפי ילדיו ותלמידיו הועלו על‬ ‫הכתב בסיוע בן נינו‪ ,‬ר' אברהם אסולין‪.‬‬ ‫ל ילה אחד התארח רבינו אצל ביתו זוהרה דהן‪ ,‬מחמת החום הכבד ששרר עלה רבינו לגג הבית‪ ,‬שהיה בגובה שתי קומות‪ ,‬יחד עימו ישן‬ ‫הנכד ניסים דהן‪ ,‬באמצע הלילה קם רבינו לעסוק בתורה ולומר תיקון חצות בבכי ובתמרורים‪ .‬לפתע‪ ,‬מעד רבינו ונפל לחצר‪ .‬באותו זמן הצדיק‬ ‫היה בגיל מאה שנים ובגין נפילה זו שכב גוסס במשך מספר ימים עד שהחשיבוהו למת‪ .‬בני הכפר והמשפחה הרבו בתפילות למענו‪ .‬ביום‬ ‫השלישי לגסיסתו כשבאו אנשי החברא קדישא לומר עימו וידוי וקריאת שמע כיוון שהגיעו למסקנה‪ ,‬כי לא נותר לו זמן רב לחיות‪ ,‬נדהמו‬ ‫לראות את רבינו פותח את עיניו ומספר להם את השתלשלות המאורעות מאז נפילתו מגג ביתו‪" .‬בשעה שנפלתי"‪ ,‬סיפר רבינו‪" ,‬הגיע אליהו‬ ‫הנביא לתמוך בי שלא אנזק‪ .‬בחלומי רואה אני תשעה מלאכים‪ ,‬שבאו לבשרני כי אמשיך לחיות‪ ,‬וכל אחד מבטיחני שנה נוספת לחיי‪ ,‬ואני‬ ‫מצטרף עימהם לברכה לשנה עשירית‪ ,‬וכך הבטיחו לי עוד עשר שנות חיים!"‪ .‬הסובבים חשבוהו להוזה‪ ,‬הרי גוסס הוא ונוטה למות‪.‬‬ ‫במקום נכח גם ר' דוד סויסה‪ ,‬שהיסה את כולם ואמר‪' -‬זקני תלמידי חכמים ככל שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם'‪ ,‬חלילה לנו לזלזל בדברי‬ ‫רבינו למרות גילו המופלג ומצב בריאותו הרופף‪ .‬מיד הוציא רבינו פתק מכיסו ורשם עליו את התאריך המדויק‪ ,‬שבו אירע המעשה ‪ -‬יום רביעי‬ ‫של חול המועד סוכות‪ ,‬ואכן כפי שהרב אמר כך היה‪ ,‬חזר הוא לאיתנו הראשון‪ ,‬ולאחר עשור שנים בדיוק! נפטר רבינו‪.‬‬ ‫בנו ר' מסעוד‪ ,‬מספר‪ ,‬שבאחד ממסעותיו עם המשאית שברשותו שבה העביר צמר ממקום למקום‪ ,‬נתקע במדבר בדרך מקזבלנקה למרכאש‬ ‫כשהמים ברשותו נגמרו‪ .‬הוא יצא מהרכב והרים את ידו לשמיים בתפילה למצוא מקור מים וביקש שהקב"ה יושיעו בזכות אביו הקדוש‪ .‬עודו‬ ‫מתפלל צדה עינו מעיין מים נובע ליד רגלו‪ ,‬הלה השתומם מאוד‪ ,‬הרי שנים שהוא נוסע במקום ומעולם לא ראה מעיין מים במקום‪ .‬כשגמר‬ ‫למלאות את המים במשאית סימן את המקום למען יוכל לשתות לצמא בעתיד‪ ,‬אך בפעם הבאה שעבר שם לא ראה את אותו מעיין‪ .‬אין‬ ‫זה אלא שזכותו של רבינו‪ ,‬היא שעמדה לו כזכות אבות להצילו עם מעיין המים‪.‬‬ ‫לא הייתה זו הפעם היחידה‪ ,‬שבה הועילה זכותו של רבינו‪ .‬באחד הימים חלתה כלתו ונפלה למשכב עם חום גבוה‪ ,‬ובמשך שלושה חודשים‬ ‫ל"ע הייתה מחוסרת הכרה‪ .‬כשהתעוררה‪ ,‬סיפרה‪ ,‬כי בחלומה ראתה את רבינו מצווה עליה לקום ממיטתה‪ ,‬וכך התעוררה‪.‬‬ ‫בשנת ה'תש"א (‪ )4814‬הגיעו חיילי גרמניה הנאצית בשערי מרוקו‪ ,‬אז החלו ימים נוראים ליהודי הארץ‪ .‬מיד בכניסת הנאצים למרוקו השביתו‬ ‫את כל המדינה‪ ,‬הבנקים ומשרדי הממשלה הפסיקו את פעולתם‪ .‬אימה וחשיכה נפלה על הארץ‪ .‬השלטון הצרפתי החל מיד ברישום כל‬ ‫המשפחות היהודיות במרוקו‪ ,‬שליחים מטעם השלטון הגיעו לכל עיר וכפר והחלו במשימה‪ .‬גם לאולדמנצור הגיעו השליחים‪ .‬באותם ימים שרר‬ ‫מתח רב בכפר‪ ,‬ורבינו נשאל אודות השמועה על בוא הנאצים‪ ,‬אמר להם רבינו‪' :‬אכן יבואו לכאן הנאצים אך לא יצליחו לבצע את זממם‪ ,‬זאת‬ ‫בזכות ששמרנו על כבוד ביה"כ ולא דיברנו דברים בטלים בתוכו'‪ .‬ואכן כך היה כפי שחזה‪ .‬רבות רבינו עורר על קדושת ביה"כ‪ ,‬והיה שגור‬ ‫בפיו דברי הזוהר פרשת תרומה (עמוד קלא(‪ :‬מי שמדבר בביה"כ ומשוחח בדיבורי חול‪ ,‬אוי לו‪ ,‬שמראה פרוד‪ ,‬אוי לו שגורע האמונה‪ ,‬אוי לו‪,‬‬ ‫שאין לו חלק באלקי ישראל ל"ע‪ ,‬שמראה שאינו מפחד ממנו‪ ,‬ונוהג בבזיון בתיקון העליון שלמעלה‪.‬‬ ‫התמונות והמידע באדיבות אור חדש ‪ -‬האתר של יהדות מרוקו וצפון אפריקה הלכות ומנהגים‬ ‫‪4/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הַ תַ נָּא הָּ אֱ ִ‬ ‫ֹלקי ַרבִי אלעזר בן התנא ר' ׁשִ מְּ עֹון‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫בַר יֹוחַ אי זיע"א‬ ‫התנא רבי אלעזר בן רשב"י הקדוש זצ"ל‪ -‬תנא בדור החמישי שחי בארץ במאה השנייה‬ ‫לספירה‪ ,‬בסוף תקופת התנאים‪ .‬נודע כבעל גוף גדול וכוח רב‪ ,‬ומסופר כי כבר בילדותו הרבה‬ ‫באכילה‪ .‬בצעירותו נחשב לתלמיד חכם גדול והיה מחבריו של רבי יהודה הנשיא‪ .‬לאחר‬ ‫שהשלטון הרומי רדף את אביו‪ ,‬ברח עמו למערה ושהה שם במשך שלוש‪-‬עשרה שנים‪.‬‬ ‫לאחר צאתם מן המערה למד תורה מפי אביו ומפי חכמי דורו‪ .‬בתקופה מסוימת פעל מטעם‬ ‫השלטון בתפיסת גנבים ופושעים‪ .‬בשל החשש שמא נמסרו על ידו אנשים חפים מפשע‪,‬‬ ‫ביקש שיבואו עליו ייסורים קשים‪ .‬כדי לבדוק אם נהג כשורה‪ ,‬הוציאו מגופו בניתוח כמויות‬ ‫גדולות של שומן והניחוהו בשמש בחודש תמוז‪ .‬השומן לא הסריח‪ ,‬ועל כך קרא‪ַ" :‬אף בְּש ִרי‬ ‫י ִשְּ כֹּן לבֶטַ ח"‪ .‬בערוב ימיו התייסר בייסורים קשים‪ ,‬שאותם קיבל עליו באהבה‪ .‬דברי תורתו‬ ‫מובאים בתלמוד ובמדרשים‪ ,‬והוא נמנה עם החכמים המרכזיים המופיעים בספר הזוהר‪.‬‬ ‫לפני פטירתו חשש שחכמים לא יטפלו בקבורתו כראוי‪ ,‬ולכן ציווה את אשתו להניח את גופו‬ ‫בעליית הגג‪ .‬גופו נשמר שם במשך שנים רבות – לא פחות משמונה‪-‬עשרה שנה ולא יותר‬ ‫מעשרים ושתיים שנה – ובמשך כל אותה תקופה‪ ,‬לפי המסופר‪ ,‬לא נכנסה חיה רעה לעירו‪.‬‬ ‫לבסוף התגלה אביו בחלום לחכמים ואמר להם‪" :‬פרדה יש לי ביניכם‪ ,‬ואי אתם רוצים‬ ‫להביאה אצלי?"‪ .‬בעקבות זאת הביאוהו לקבורה‪ .‬לפי מסורת מאוחרת‪ ,‬נפטר ב־ט"ז בתשרי‪,‬‬ ‫אולם מועד פטירתו אינו נזכר במקורות הקדומים‪ .‬ציונו במירון‪ ,‬סמוך לציון אביו‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי‪ .‬אשתו‪ :‬בתו של התנא ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא‬ ‫( לפי גרסה אחרת‪ ,‬בתו של ר' יוסי בן ר' שמעון בן לקוניא)‪ .‬בנו‪ :‬התנא ר' יוסי‪ .‬מרבותיו‪ :‬התנאים‬ ‫הקדושים אביו‪ ,‬ר' שמעון בר יוחאי‪ ,‬ר' יהושע בן קרחה ור' שמעון בן גמליאל‪.‬‬ ‫פעם אחת התארחו בבית אביו‪ .‬בתחילה היה אכלן גדול‪ ,‬אימו היתה מוציאה מהתנור פיתות ור'‬ ‫אלעזר מיד היה אוכל הכל‪ .‬ראו זאת האורחים ואמרו‪" :‬ילד כזה יכול להביא לרעבון לעולם ונחש רע‬ ‫שוכן בקרבו"‪ .‬רבינו שמע זאת ו לקח את חמורהם והעלה אותם לגג‪ .‬כשחיפשו מצאו את החמורים על‬ ‫הגג‪ ,‬הבינו כי ידו במעל‪ .‬ניגשו לאביו וביקשו להחזיר את החמורים‪ .‬שאל אותם‪" :‬שמא דיברתם עליו?" ספרו לו‪ .‬ענה להם‪" :‬וכי משלכם‬ ‫הוא לוקח? בכל זאת תגידו לו בשמי שיוריד לכם את החמורים"‪ .‬וכשהוריד את החמורים‪ ,‬הורידם שניים שניים‪ .‬אולם כשהעלה את‬ ‫החמורים העלה אחד אחד‪ .‬עד כדי כך היה כוחו גדול‪ .‬אולם‪ ,‬לאחר שהתמסר לתורה‪ ,‬אף ציצית ביום חם היה קשה לו‪.‬‬ ‫לעת זקנתו כמה מחכמי דורו פרשו ממנו כיוון שמונה ע"י השלטון הרומי לתפוס גנבים מבני ישראל ולמסרם למלכות בשל מעשה שהיה‪:‬‬ ‫רבינו מצא את אותו שוטר שתופס גנבים‪ .‬שאל אותו‪" :‬אולי אתה תופס צדיקים ועוזב רשעים?"‪ .‬אמר לו‪" :‬מה אעשה? צו המלך הוא"‪ .‬אמר‬ ‫לו‪" :‬אלמדך איך תעשה‪ :‬כנס בארבע (שעות) לחנות וכשתראה אדם מחזיק כוס יין בידו ומתנמנם שאל עליו‪ .‬אם מחבורת ת"ח הוא וישן‪,‬‬ ‫סימן שהקדים לקראת לימודו‪ .‬אם פועל הוא‪ ,‬הקדים לעבודתו‪ ,‬ואם עבודתו בלילה‪ ,‬בוודאי עוסק הוא בריקוע פחים שעבודתם בלילה‪ ,‬וסיים‬ ‫משמרתו‪ .‬ואם לא‪ -‬גנב הוא ותפוס אותו"‪ .‬הדבר נשמע בבית המלך ואמרו‪" :‬היות ומדובר בעצה טובה‪ ,‬מי שהציע אותה יתמנה להיות‬ ‫שוטר"‪ .‬הביאוהו לרבי אלעזר בן רבי שמעון והיה תופס גנבים והולך‪ .‬שלח לו ר' יהושע בן קרחה‪" :‬חומץ בן יין‪ .‬עד מתי אתה מוסר עמו של‬ ‫ה' להריגה!?" ענה לו‪" :‬קוצים אני מכלה מן הכרם‪ ".‬החזיר לו‪" :‬יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו"‪.‬‬ ‫יום אחד פגש בו אותו כובס וקראו‪" :‬חומץ בן יין!" אמר‪" :‬מזה שהוא חצוף אני למד שרשע הוא"‪ ,‬אמר להם‪" :‬תפסוהו"‪ ,‬ותפסו אותו‪ .‬לאחר‬ ‫שנחה דעתו הלך בלילה כדי לשחררו או לפדותו‪ .‬אולם כבר איחר את המועד ותלו אותו‪ .‬עמד ובכה‪ .‬ניגשו אליו אנשים ואמרו לו‪" :‬רבי אל‬ ‫ירע בעיניך שמגיע לו תליה‪ ,‬הוא ובנו עשו מעשה חמור ביותר ביום הכיפורים שחל להיות בשבת" הניח ידו על בני מעיו‪ .‬אמר‪" :‬שישו בני‬ ‫מעי‪ .‬מובטח אני שאין רימה ותולעה שולטת בכם"‪ .‬ואפילו כך לא נחה דעתו‪ .‬השקוהו סם שינה והכניסו אותו לבית של שיש ופתחו את‬ ‫כרסו‪ ,‬והוציאו ממנה סלי שומן ושמו בשמש בחודשי תמוז ואב‪ ,‬ולא הסריח‪( .‬ומקשים‪ -‬הרי שום חלב אינו מסריח אלא חלב אינו מסריח אבל‬ ‫גידים אדומים של דם כן מסריחים‪ .‬וכאן אף על פי שהיו גידים אדומים‪ ,‬לא הסריח)‪ .‬קרא על עצמו‪" :‬אף בשרי ישכון לבטח" (תהילים טז)‬ ‫ואף על פי כן עדיין לא סמך על דעתו‪ ,‬וקיבל על עצמו ייסורים‪ .‬בערב היו מציעים תחתיו שישים מצעות ובבוקר מושכים מתחתיו שישים‬ ‫ספלי דם ומוגלה‪ .‬למחר עשתה לו אשתו שישים מיני לפד ואכלם‪ .‬בערב אמר לייסוריו‪" :‬בואו אחי‪ ,‬בואו רעי!"‪ .‬בבוקר אמר להם‪" :‬לכו‪,‬‬ ‫מפני ביטול תורה"‪ .‬פעם אחת שמעה אשתו ואמרה לו‪" :‬אתה מביא את הייסורין עליך‪ ,‬כילית ממון של בית אבא"‪ .‬כעסה והלכה לבית‬ ‫אביה‪ .‬אולם הקב"ה שלח לו את הישועה ממקום אחר‪ .‬היתה אוניה בים בה שישים ספנים‪ .‬עמד עליהם נחשול לטבעם‪ .‬עמדו בתפילה‬ ‫ואמרו‪" :‬אלו‪-‬ה‪-‬י אלעזר‪ ,‬עננו!" ונח הים מזעפו‪ .‬כשעלו ליבשה‪ ,‬ניגשו לרבינו‪ ,‬וכשראו את מצבו‪ ,‬החליטו שהם יטפלו בו עד שיפליגו‪ .‬הכניסו‬ ‫לו דורון שישים עבדים ושישים ארנקאות בידיהם‪ .‬עשו לו שישים מיני לפד ואכלם‪ .‬פעם אחת אמרה אשתו לבתה‪" :‬לכי וראי בשלום אביך"‬ ‫באה אצלו ואמר לה‪" :‬לכי תגידי לאימך‪ ,‬שה' שלח לי את הישועה ממקום אחר"‪ .‬כשביתה חזרה וסיפרה לאימה‪ ,‬חזרה האם לביתה‪.‬‬ ‫פעם אחת ניגשו אליו שישים מיני דם וטיהר את כל הנשים לבעליהם‪ .‬החכמים ריננו ואמרו‪" :‬אפשר אין בהם ספק אחד?" אמר להם ר'‬ ‫אלעזר‪" :‬אם כמותי הוא‪ ,‬כל השישים נשים ילדו לשנה הבאה וכולם זכרים‪ ,‬ואם אחת מהן תלד נקבה‪ -‬אות היא כי טעיתי"‪ .‬לאחר שנה כל‬ ‫הנשים ילדו כולם בנים זכרים וקראו הם 'אלעזר' על שמו‪.‬‬ ‫כ אשר נחה נפשו‪ ,‬אמר לאשתו‪ :‬יודע אני בחכמים שהם כועסים עלי ולא יטפלו בי יפה‪ .‬השכיבי אותי בעליית הגג ואל תפחדי‪ .‬אמר ר'‬ ‫שמואל בר נחמני‪ :‬סיפרה לי אמו של ר' יונתן שסיפרה לה אשתו של רבי אלעזר‪ :‬לא פחות מ‪ 42-‬ולא יותר מ‪ 88-‬שנה הניחה אותו בעלייה‪.‬‬ ‫כאשר היתה נתלשת שערה מראשו היה יוצא דם‪ .‬יום אחד ראתה תולעת מאוזנו‪ .‬נראה לה בחלום ואמר‪" :‬יום אחד שמעתי שמזלזלים‬ ‫בת"ח ולא מחיתי כראוי"‪ .‬כאשר באו שניים לדון היה יוצא קול מהעלייה‪ :‬איש פלוני חייב איש אלומי זכאי‪ .‬יום אחד התקוטטה אשתו עם‬ ‫שכנתה‪ .‬אמרה לה‪" :‬תהא כבעלה שלא ניתן לקבורה!"‪ .‬אמרו חכמים‪" :‬אין זו דרך ארץ!" ויש אומרים‪" :‬רבי שמעון בן יוחאי נגלה בחלומם‪.‬‬ ‫אמר להם‪' :‬פרידה אחת יש לי ואין אתם רוצים להביאה אצלי?'‪ .‬הלכו חכמים לעסוק בו ולא הניחו להם בני עכבריא‪ ,‬שכל השנים שהיה‬ ‫רבי אלעזר בעלייתו לא באה חיה רעה למקומם‪ .‬יום אחד ערב יוה"כ היה והיו טרודים‪ .‬שלחו חכמים והוציאו מיטתו והביאו למערה של‬ ‫אביו‪ .‬מצאו נחש עכן מקיף את פי המערה‪ .‬אמרו לו‪" :‬נחש‪ ,‬נחש! פתחי פיך ויכנס בן אצל אביו"‪ .‬פתח להם וקברוהו‪( .‬בבא מציעא פד ע"ב)‬ ‫‪5/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָּאֹון הָּ ַרב יִצְּחָּ ק דב הַ לוִי בָּמְּ ב ְֶּרגר זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הרב יצחק דב (זֶליגמן בֶר) הלוי במברגר זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬ה' בחשוון ה'תקס"ח (‪ )4270‬בויסנברון‬ ‫שבפרנקוניה התחתית‪ ,‬במחוז בוואריה שבגרמניה‪ .‬בנעוריו למד תורה ותלמוד אצל רב המקום‪.‬‬ ‫בהיותו כבן ‪ 41‬החל ללמוד בישיבת פיורדא‪ .‬בהיותו כבן ‪ 87‬הוסמך לרבנות‪ .‬בעקבות פטירת‬ ‫אביו חזר לויסנברון וכעבור זמן התמנה לרב המקום‪ .‬לאחר נישואיו עסק במסחר אך הקדיש את‬ ‫עיקר זמנו ללימוד התורה‪ .‬בשנת ה'תקצ"ו (‪ )4288‬השתתף באספה בווירצבורג ובלט במאבקו‬ ‫נגד הרפורמים‪ .‬בשנת ה'ת"ר (‪ ,)4217‬לאחר פטירת ר' אברהם בינג‪ ,‬התמנה לרב הראשי של‬ ‫מחוז וירצבורג ושימש בתפקיד זה עד לפטירתו‪ .‬כמו כן עמד בראש ישיבה שהקים בעיר‪.‬‬ ‫פעל רבות למען כ‪ 87-‬קהילות המחוז באמצעות הקמת בתי ספר‪ ,‬בתי מדרש ומוסדות צדקה‪,‬‬ ‫פסיקת הלכה ואיסוף כספים למען היישוב הישן בארץ‪ .‬בשנת ה'תרט"ו (‪ )4211‬הקים בית ספר‬ ‫יהודי יסודי‪ ,‬ובשנת ה'תרכ"ד (‪ )4281‬הקים בווירצבורג בית מדרש להכשרת מורים למקצועות‬ ‫היהדות‪ .‬רבינו התפרסם בכל גרמניה בזכות שיעוריו העמוקים והחריפים‪ .‬גאון אדיר ופוסק‬ ‫הלכה‪ .‬ניהל התכתבות ענפה בענייני הלכה עם גדולי דורו‪ .‬פעל למען ההתיישבות בארץ וסייע‬ ‫להקמת ביה"ח 'ביקור חולים' בירושלים‪ .‬נפטר ביום טוב שני של חג הסוכות‪ ,‬ט"ז תשרי‬ ‫ה'תרל"ט (‪ ,)4202‬בזמן קריאת התורה בתפילת שחרית בביה"כ הגדול בווירצבורג‪ .‬חי כ־‪07‬‬ ‫שנים‪ .‬הלווייתו נערכה בהוכברג‪ ,‬ובה השתתפו רבנים ואנשי ציבור מכל רחבי גרמניה‪ .‬ציונו‬ ‫בבית העלמין היהודי בהוכברג שבגרמניה‪ .‬את מקומו ברבנות וירצבורג מילא בנו‪ ,‬הגאון ר' נתן‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' שמחה (סוחר)‪ .‬אמו‪ :‬מרת יהודית‪ .‬אשתו‪ :‬מרת קילה (בת הגאון ר' זעקל לייב וורמסר‪,‬‬ ‫אב"ד פולדה)‪ .‬ילדיו‪ :‬תשעה ילדים‪ ,‬בהם מרת רעכל רבקה (בתו הגדולה‪ .‬נישאה לר' פנחס זליגמן‬ ‫פרום‪ ,‬רבה של באד הומבורג)‪ ,‬ר' שמחה (אב"ד אשפנבורג)‪ ,‬מרת צירל‪ ,‬ר' שלמה זלמן‪ ,‬מרת יהודית‪ ,‬ר' משה אריה (רבה של באד‬ ‫קיסינגן וחתן ה'ערוך לנר')‪ ,‬ר' יצחק זעקל‪ ,‬ר' נתן (ממלא מקום אביו כרב הראשי של וירצבורג) ור' יעקב‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' גרשון‬ ‫לוי‪ ,‬ר' אברהם בנימין זאב המבורג‪ ,‬ר' יהודה לייב הלברשטט‪ ,‬ר' אברהם בינג ור' מנחם מנדל קרגוי‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר'‬ ‫דוד צבי הופמן ור' יוסף אלטמן‪ .‬מספריו‪• :‬מלאכת שמיים‪ -‬הלכות כתיבת ס"ת‪ ,‬תפילין ומזוזות •אמירה לבית יעקב‪ -‬הלכות‬ ‫נידה‪ ,‬חלה‪ ,‬הדלקת הנר ומליחה •מורה לזובחים‪ -‬הלכות שחיטה ובדיקה •נחלי דבש‪ -‬הלכות חליצה •יצחק ירנן‪ -‬פירוש על‬ ‫'שערי שמחה' •יד הלוי‪ -‬שו"ת •קורא באמת‪ -‬ביאור דרשות 'אל תקרי' שבתלמוד ובמדרשים •נטיעה של שמחה‪ -‬תשובות‬ ‫שהשיב לבנו ר' משה אריה‪.‬‬ ‫מ ספר יהודי תלמיד חכם מופלג מרביץ תורה ברבים‪ :‬אני ועוד כ‪ 1,777-‬צאצאים הגרים ברחבי העולם‪ ,‬כולם בני תורה יראי ה'‪ ,‬ויש‬ ‫ביניהם גם ת"ח מופלגים‪ ,‬והכל בזכות אמירת 'שלום' אחת‪ .‬ומעשה שהיה‪ -‬כך היה‪ ,‬יעקב סבא רבא שלנו נולד בבית חרדי‪ .‬בבחרותו נפטר‬ ‫אביו ורוחות ההשכלה שנשבו בעוז גרמו לו אט‪-‬אט לנטוש את קיום התורה והמצוות ל"ע‪ .‬מיום ליום הוא הידרדר עד ששמר על מצוות‬ ‫בודדות בלבד‪ ,‬רק כדי להשקיט את מצפונו‪ .‬באחד הבקרים נזכר כי אותו היום היה יום פטירת אביו המנוח‪ ,‬שביקש ממנו לפני פטירתו‬ ‫להקפיד לומר עליו קדיש ביום היארצייט לעילוי נשמתו‪ ,‬בבוקר עוד חשב להתעלם אך מצפונו היהודי ורגשותיו לאביו המנוח לא נתנו לו‬ ‫לעשות כן‪ ,‬והוא החליט‪ ,‬שהוא יאמר היום קדיש בביה"כ‪ .‬במקום מגוריו החדש עדיין לא דרך בביה"כ ולא ידע היכן ממוקם ביה"כ‪ ,‬הוא‬ ‫פסע ברחובות העיר וירצבורג מסתכל על השלטים ועל חזיתות הבניינים ומחפש את ביה"כ‪ .‬לאחר שעה ארוכה ובסיוע עוברים ושבים‬ ‫הגיע אל בית הכנסת המפואר‪ ,‬הוא עמד בדלת מתחיל לפסוע פנימה בצעדים מהוססים‪ ,‬ותוהה‪ ,‬איך יקבלו את פניו פני בחור‪ ,‬שעוזב את‬ ‫דרך היהדות שניכרות על פניו אותות השפעת רוחות ההשכלה‪ ,‬ושמבקר בבית הכנסת רק כדי לומר קדיש על אביו ביום היארצייט‪.‬‬ ‫יעקב השמיע לעצמו בשקט אנחת רווחה‪ ,‬עת ראה שהציבור אוחזים כבר בתפילת שמונה עשרה של מנחה‪ ,‬ואף אחד לא הבחין‬ ‫כשהשתחל לירכתי בית הכנסת‪ ,‬הוא המתין בסבלנות לסוף התפילה‪ ,‬ואז פתח בקול רם באמירת קדיש לעילוי נשמת אביו המנוח‪.‬‬ ‫התפילה הסתיימה‪ ,‬בעוד יעקב חושב באיזו דרך יצא באופן בו לא יפגוש בעיניהם של המתפללים‪ ,‬מתקרב אליו יהודי נשוא פנים‪ ,‬שעל‬ ‫פניו חיוך רחב ומציג עצמו כרב העיר רבי יצחק דוב הלוי במברגר זצ"ל‪" :‬שלום עליכם"‪ ,‬פתח הרב את שיחתו עם הבחור‪ ,‬הוא התעניין‬ ‫לשלומו ובאשר למצבו בחיים היומיומיים בלבביות כנה ואמיתית כזו‪ ,‬שבכוחה לפתוח לבבות של אבן‪ .‬הרב אף ביטא בפניו את התפעלותו‬ ‫והערכתו הרבה ממנו‪ ,‬שעל אף רוחות ההשכלה הסוחפות צעירים בגילו לפרוק לגמרי עול תורה ומצוות‪ ,‬יעקב לא נסחף בזרם העכור‪,‬‬ ‫והוא שומר בנאמנות על המסורת ועל הקשר ליהדות ומצוות‪.‬‬ ‫יעקב עמד כמאובן וגרונו נחנק מהתרגשות‪ ,‬דמעות עקשניות נקוו בעיניו‪ ,‬וטשטשו את ראייתו עוד ועוד דמעות חברו והתאספו בעיניו‪,‬‬ ‫ובבת אחת הן פרצו והתגלגלו במורד לחייו הקרות דמעות של פורקן נפשי דמעות של מים קרים על נפש עייפה‪ .‬דמעות געגועים עזים‬ ‫לעולם החמים והטהור אותו עזב‪ ,‬דמעות של התרפקות על מילותיו החמות והאוהבות של רב העיר‪ ,‬שידע להעריך בכנות את מאמציו‬ ‫לשמור על קשר ליהדות‪ .‬יעקב יצא מבית הכנסת‪ ,‬ומחשבות חרטה הציפו אותו‪ ,‬רוח טהרה עברה עליו והוא התחיל לשוב אל אביו‬ ‫שבשמים ולחזור אל כור מחצבתו‪ .‬שנתיים אחרי אמירת הקדיש‪ ,‬ויעקב כבר עמד תחת חופתו בחור ירא שמיים ומקפיד על קלה כחמורה‪,‬‬ ‫כלתו אף היא שומרת מצוות‪ ,‬ומבית חרדי מובהק יחד הם מניחים את היסודות לבניין האיתן ומקימים בית נאמן בישראל כדת משה‬ ‫וישראל‪ .‬במהלך השנים נולדו להם שלושה עשר ילדים! בלי עין‪-‬הרע‪ ,‬וכולם ללא יוצא מן הכלל הלכו בדרך הישרה‪ ,‬בשביל הדרך התורה‬ ‫והמצוות‪ ,‬אותו סלל האב ביגיעה רבה יחד עם האם‪.‬‬ ‫כיום מאה וחמישים שנה אחרי אמירת הקדיש ההוא‪ ,‬מונים צאצאיו למעלה מחמשת אלפים נפשות‪ ,‬בלי עין הרע‪ ,‬כן ירבו‪ ,‬כאשר כולם ללא‬ ‫יוצא מן הכלל שומרי תורה ומצוות‪ ,‬וחלקם הגדול תלמידי חכמים עצומים מהם מרביצי תורה וחסידות ידועים‪ .‬אחד מאלפי צאצאיו של אותו‬ ‫יעקב שסיפר את המעשה‪ ,‬אמר‪" :‬תארו לעצמכם שהרב במברגר זצ"ל לא היה מחליט בדעתו לגשת לאותו בחור אורח לשאול בשלומו‬ ‫ולהעניק לו מילה טובה והערכה כנה‪ ,‬מי יודע מה היה קורה? הוא היה עולה לשמים לתת דין וחשבון על מעשיו בעולם הזה‪ ,‬וחמשת‬ ‫אלפים נשמות מקבלות את פניו וזועקות לעומתו‪" :‬למה לא הצלת אותנו?! עם מילה טובה אחת‪ ,‬עם חיוך קטן אחד היית מביא אור‬ ‫לנשמותינו‪ ,‬פעולה טובה אחת יכולה להיות משמעותית ומשפיעה לנצח נצחים!"‪( .‬מעובד מ'ווי העמודים')‬ ‫קרדיט צילום‪Psittacuso - Wikimedia Commons - CC BY-SA 4.0 :‬‬ ‫‪6/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָּ ַרב מָּ ְּר ְּד ַכי יִשָּ ׂש ָּכר בְּער לָּ ייפר זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב מרדכי יששכר בער לייפר מפיטסבורג זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬ט"ו בטבת ה'תשט"ז (‪)4811‬‬ ‫בניוארק שבניו ג'רזי‪ ,‬ארצות הברית‪ .‬חוטר מגזע אדמו"רי נדבורנה ופרמישלאן‪ .‬בשנת ה'תש"ל‬ ‫(‪ )4807‬עלה אביו לארץ ישראל והתיישב באשדוד‪ ,‬שהייתה אז שממה רוחנית‪ ,‬ועמל רבות כדי‬ ‫לקרב את תושביה לתורה ולמצוות‪ .‬רבינו עלה אף הוא לארץ ולמד בישיבת גרודנא באשדוד‪,‬‬ ‫בישיבת צאנז ובישיבת טשיבין בירושלים‪ .‬כמו כן למד בישיבת טלז שבקליבלנד ובישיבת לייקווד‬ ‫שבניו ג'רזי‪ .‬בבחרותו‪ ,‬בכל פעם לפני שיצא לרחוב‪ ,‬היה מתפלל לקב"ה שיציל אותו וישמור את‬ ‫עיניו ממראות אסורים‪ .‬לאחר נישואיו התגורר בלייקווד שבארצות הברית‪ ,‬שם עלה והתעלה‬ ‫בתורה‪ ,‬ולאחר מכן שב לארץ והתגורר בטלז־סטון‪.‬‬ ‫בשנת ה'תשמ"א (‪ ,)4824‬לאחר שאביו הקים ישיבה באשדוד‪ ,‬ביקש מרבינו לשוב לארץ ולכהן‬ ‫כראש הישיבה‪ .‬בשנת ה'תש"ן (‪ ,)4887‬לאחר פטירת אביו‪ ,‬התמנה למלא את מקומו ושימש‬ ‫כאדמו"ר השלישי מפיטסבורג‪ .‬בהנהגתו התבססה החסידות באשדוד‪ ,‬הוקמו מוסדות חינוך ותורה‬ ‫רבים וכן הוקמה 'קריית פיטסבורג' למגורי החסידים‪ .‬כמו כן הנהיג את חסידי פיטסבורג בירושלים‪,‬‬ ‫בבני ברק‪ ,‬בבית חלקיה‪ ,‬בארצות הברית ובמקומות נוספים‪ .‬בזכות פעילותו למען תושבי אשדוד‬ ‫הוענק לו אות 'יקיר העיר אשדוד'‪.‬‬ ‫הלחין למעלה מ־‪ 817‬ניגונים‪ ,‬שחלקם יצאו לאור בסדרת התקליטים 'ניגוני חסידי פיטסבורג'‪.‬‬ ‫אחדים מניגוניו‪ ,‬ובהם 'וידע כל פעול' ו'יה ריבון'‪ ,‬התפרסמו ברחבי העולם היהודי‪ .‬מתמיד עצום‬ ‫שהשקיע את כל כולו בתורה הקדושה‪ .‬תפילותיו נאמרו בהשתפכות הנפש‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‪.‬‬ ‫תמיד אמר מילה טובה לזולת ונזהר מאוד שלא לפגוע באיש‪ .‬כאשר חשש שפגע באדם‪ ,‬היה ניגש‬ ‫אליו ומבקש את סליחתו‪ .‬בדרשותיו עורר בבכיות להיזהר מפגעי הרחוב והזמן‪ .‬גם כאשר סבל‬ ‫ייסורים קשים קיבל כל אדם בסבר פנים יפות‪ .‬כל מי שנכנס אליו הרגיש כאילו הוא בן יחיד וכאילו‬ ‫לרבי יש את כל הזמן שבעולם בעבורו‪ .‬כדי למצוא פתרונות למצוקותיהם של תלמידיו וחסידיו היה‬ ‫מנדד שינה מעיניו‪ .‬חידושיו הקיפו את כל חלקי פרד"ס התורה‪ .‬בחודש אב ה'תש"פ (‪ )8787‬נדבק‬ ‫בנגיף הקורונה ואושפז בבית החולים לניאדו בנתניה‪ .‬במשך כחודש וחצי היה מורדם ומונשם‪,‬‬ ‫ולאחר הידרדרות במצבו נפטר ב‪-‬י"ז בתשרי ה'תשפ"א (‪ ,)8787‬ב' דחול המועד סוכות‪ .‬חי כ־‪81‬‬ ‫שנים‪ .‬ציונו בבית העלמין באשדוד‪ ,‬בחלקת חסידי פיטסבורג‪ .‬בנו‪ ,‬האדמו"ר ר' משולם אליעזר‬ ‫זאב‪ ,‬ממלא את מקומו באדמו"רות‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' יוסף (האדמו"ר הראשון מפיטסבורג ומח"ס 'צדקת יוסף')‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר‬ ‫ר' אברהם אבא (האדמו"ר השני מפיטסבורג ומח"ס 'אמונת אברהם')‪ .‬אמו‪ :‬מרת רחל (בת האדמו"ר ר'‬ ‫איתמר רוזנבוים‪ ,‬האדמו"ר הזקן מנדבורנה)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת אביבה מרים (בת הגאון ר' יצחק אייזיק ליבס‪,‬‬ ‫ראב"ד אגודת הרבנים באמריקה ומח"ס שו"ת 'בית אבי')‪ .‬ילדיו‪ :‬האדמו"ר ר' משולם אליעזר זאב‬ ‫(ממלא מקום אביו באדמו"רות וחתן ר' ניסן רוזנבוים‪ ,‬האדמו"ר מקרטשניף ירושלים)‪ ,‬מרת מלכה (נישאה‬ ‫לר' יעקב הגר)‪ ,‬ר' יעקב (ראש ישיבות פיטסבורג וחתן ר' ישראל אליעזר אדלר‪ ,‬האדמו"ר מדז'יקוב־ויז'ניץ)‪,‬‬ ‫ר' יוסף (רב קהילת פיטסבורג בבני ברק‪ .‬נישא למרת עטיל‪ ,‬בת ר' ישראל ארנסטר)‪ ,‬מרת שרה טויבא‬ ‫(נישאה לר' אליעזר זוסיא שטרן)‪ ,‬מרת איידל בינה (נישאה לר' מנחם מנדל דוד פלדמן)‪ ,‬מרת הינדא‬ ‫יוכבד (נפטרה בילדותה ממחלה קשה)‪ ,‬מרת דבורה (נישאה לר' אלעזר ארנסטר) ומרת רחל (נישאה לר'‬ ‫דוד מתתיהו קורנרייך)‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬האדמו"ר ר' אברהם אבא‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' אליהו‬ ‫טורבר (דומ"ץ חסידי פיטסבורג)‪ ,‬ר' יהושע העשיל איגל ור' אביגדור וייס‪ .‬מספריו‪• :‬פתגמי אורייתא‪-‬‬ ‫דברי תורה על השבתות‪ ,‬פרשות השבוע ומועדי ישראל‪.‬‬ ‫לרבי היתה רגישות עצומה לכבוד הזולת‪ .‬פעם נכח בשמחת צדיקים שבה השתתפו אלפי אנשים‪ .‬הרבי ישב בשולחן המזרח על יד אחד‬ ‫הרבנים שהיה איש שיחה מלבב ביותר ונעם לו לשבת במחיצת הרבי‪ .‬בשלב מסוים הרבי קם לאחל ברכת לחיים לאדמו"רים והרבנים שישבו‬ ‫בשולחן המזרח‪ .‬כשהגיע לאדמו"ר בעל השמחה‪ ,‬בדיוק התפנה מקום סמוך‪ .‬בעל השמחה כיבד את הרבי זצוק"ל לשבת בסמיכות אליו‪ ,‬אבל‬ ‫הרבי סירב‪ .‬בעל השמחה חזר והפציר‪ ,‬אבל הרבי שוב לא הסכים והסביר שכבר הוא יושב סמוך לפלוני שעלול להיות לו חולשת הדעת אם‬ ‫יעבור מקום ממנו‪ ,‬ואכן רבינו חזר למקומו הקודם שהיה מרוחק ממרכז השולחן‪.‬‬ ‫תלמידו הרב אביגדור ווייס שליט"א (מחנך ומחשובי המשפיעים וראשי החבורות בפיטסבורג) סיפר כי פעם אחת במוצאי יוכ"פ לאחר הצום‬ ‫הוא לא חש בטוב‪ .‬אבריו ושריריו כאבו מאוד‪ .‬הוא ניסה לשכב וכאביו רק גברו‪ .‬הוא הרגיש צורך להתקשר לרבי כדי לבקש ברכה‪ .‬האדמו"ר‬ ‫שמע על מצבו ואמר לו‪" :‬קח אקמול ויעבור לך"‪ .‬הוא עשה כדברי רבינו‪ ,‬נטל אקמול ושכב לנוח מעט‪ .‬כאשר הקיץ היתה השעה מאוחרת‬ ‫לאחר חצות לילה‪ ,‬הטיש שרבינו עשה בשולחנו הטהור במוצאי יוכ"פ כבר התחיל‪ .‬מדובר בטיש השמח ביותר מכל השנה‪ .‬הוא מיהר לצאת‬ ‫אל הטיש‪ ,‬ונכנס בשקט רב שלא יבלוט‪ .‬הרבי קלט אותו במבטו ושאל אותו בסימון בידיו אם כבר הוטב לו והוא הניד את ראשו בחיוב‪ .‬כעבור‬ ‫חודשיים‪ ,‬באחד מימי החנוכה‪ ,‬כשעבר אצל הרבי‪ ,‬רבינו אמר לו‪" :‬אני מאחל לעצמי שנה שמחה‪ ,‬כמו השמחה שהיתה לי בשעה שראיתי‬ ‫אותך מגיע אל הטיש במוצאי יום כיפור"‪ .‬כל כך היתה דאגתו והרגשתו לזולת‪.‬‬ ‫משב"ק הותיק הרה"ח ר' משה יהודה ווייס סיפר שכשחזר עם הרבי בסיום קבלת קהל לפנות בוקר‪ .‬הרבי היה מותש ובקושי היה יכול‬ ‫ה‬ ‫ללכת לאחר שהקשיב שעות לצרותיהם של ישראל‪ .‬כשחלפו ליד הבניינים‪ ,‬הרבי הניף את ידו לעבר בניין שבו התגורר אברך שבאותו זמן‬ ‫המתין כמה שנים לילדים ואמר מתוך צער עמוק‪" :‬פלוני‪ ,‬מה יהיה איתו? אין לו ילדים!"‪ .‬האברך ישן במיטתו והרבי למטה עובר ליד ביתו‬ ‫וחושב עליו ואין לו מנוחה מצרתו‪( .‬הסיפורים מעובדים מתוך המודיע)‬ ‫‪7/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ַ -‬ר ִבי מְּ ׁשּולָּ ם מׁשֶ ה אִ יג ְָּּרא מְּ טִ יסְּ מנִיץ זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון רבי משה משולם איגרא מטיסמניץ זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תקי"ב (‪ )4018‬בבוצ'אץ'‬ ‫שבגליציה‪ ,‬כ יום באוקראינה‪ .‬התייתם בגיל צעיר וגדל בבית סבו בקולומיאה‪ .‬מילדותו ניכרה‬ ‫גאונותו המופלאה‪ .‬בגיל שמונה התפרסם כעילוי והחל לכתוב את חידושי תורתו‪ .‬בהיותו כבן‬ ‫תשע היה בקי ברוב סדרי הש"ס עם פירושי הראשונים והאחרונים ודרש בביה"כ בברודי לפני‬ ‫גדולי חכמי הקלויז‪ .‬במהלך הדרשה התווכח עמו הגאון ר' יצחק הלוי הורוויץ‪ ,‬רבה של ברודי‪,‬‬ ‫ורבינו גבר עליו בוויכוח ההלכתי‪ .‬לאחר מכן התבטא ר' יצחק כי הלוואי שבתו תזכה להינשא‬ ‫לת"ח כמותו‪ ,‬ואכן לימים‪ ,‬בזיווגו השני‪ ,‬נשא רבינו את בתו‪ .‬פרוש מכל ענייני העולם הזה‪ .‬מיום‬ ‫שעמד על דעתו לא הלך ארבע אמות בלא תורה‪ ,‬לא שח שיחה בטלה‪ ,‬ישן במיטה רק בליל‬ ‫שבת‪ ,‬טבל בכל יום במקווה והתפלל בהתלהבות רבה‪ .‬אכל פעם אחת ביום כדי להחיות את‬ ‫נפשו‪ .‬ובשר ודגים אכל רק בשבת‪ .‬בהיותו כבן ‪ 40‬התמנה לרב ולראש ישיבה בטיסמניץ‪.‬‬ ‫התנגד לתנועת החסידות‪ ,‬פרסם מכתב חריף בגנותה ואף חתם על חרם נגד החסידים‪.‬‬ ‫בעקבות מחלוקת עם פרנסי הקהילה בסוגיית הגיוס לצבא עזב את טיסמניץ‪ .‬הקהילה נדרשה‬ ‫למסור מדי שנה מספר מסוים של אנשים לשירות הצבאי‪ ,‬והפרנסים פטרו בני תורה ות"ח‬ ‫ולמסור במקומם עמי הארץ‪ .‬רבינו טען שיש לערוך הגרלה בין כל הראויים לגיוס‪ ,‬ואף הצהיר‬ ‫שאם יעלה הגורל על בנו‪ ,‬ישלח גם אותו לצבא‪ .‬בשנת ה'תקנ"ד (‪ )4081‬עבר לפרשבורג‪ ,‬שם‬ ‫שימש כרב‪ ,‬כאב"ד וכראש ישיבה במשך כשמונה שנים‪ .‬גאון אדיר וחריף מופלא‪ .‬חידושיו נודעו‬ ‫בעמקותם הרבה ובקושי שבהבנתם‪ .‬החתם סופר‪ ,‬שמילא את מקומו ברבנות פרשבורג‪ ,‬הפליג‬ ‫בשבח בקיאותו וחריפותו והספידו לאחר פטירתו‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ח בתשרי ה'תקס"ב (‪ .)4274‬חי‬ ‫כ־‪ 17‬שנים‪ .‬ציונו במתחם קבר החתם סופר בברטיסלאבה שבסלובקיה‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' שמשון‪ .‬אמו‪ :‬מרת רייזל (בת ר' אפרים פישל‪ ,‬אב"ד קולומיאה)‪ .‬נשותיו‪ :‬בת הגביר‬ ‫ר' שמואל ביק (זיווג ראשון‪ -‬נישאו כשהיה כבן ‪ 48‬ולאחר זמן קצר התגרשו)‪ ,‬מרת רבקה‬ ‫אסתר (זיווג שני‪ -‬בת הגאון ר' יצחק הלוי הורוויץ‪ ,‬רבה של ברודי‪ .‬נישאו כשהיה כבן ‪.)48‬‬ ‫בנו‪ :‬ר' יצחק אליהו (אביו העיד כי בחריפות שכלו יפה כח הבן מכח האב‪ .‬נפטר בצעירותו)‪.‬‬ ‫מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' אריה לייב הכהן הלר (בעל 'קצות החושן')‪ ,‬ר' יעקב לורברבוים מליסא‬ ‫(בעל 'נתיבות המשפט')‪ ,‬ר' מרדכי בנט מניקלשבורג‪ ,‬ר' נפתלי צבי הורוויץ מרופשיץ‪ ,‬ר' ברוך‬ ‫תאומים־פרנקל ור' משה מינץ‪ .‬מספריו‪• :‬איגרא רמה‪ -‬חידושים ועומק הלכות בסוגיות הש"ס‬ ‫ושו"ת •שו"ת רבינו משולם איגרא‪ -‬תשובות בהלכה •חידושי רבינו משולם איגרא‪ -‬על סוגיות‬ ‫הש"ס •הלכות ערב פסח •הלכות קביעות במכירת חמץ‪.‬‬ ‫על קורות שידוכו של רבינו‪ ,‬הגה"צ אהרון קוטלר זצ"ל סיפר‪ :‬במקום ההוא היה מנהג להזמין את החתן לסעודה בבית‪-‬הכלה‪ .‬כך עשה גם‬ ‫אבי הכלה הגביר ר' שמואל ביק שהיה פרנס העיר‪ .‬באותה תקופה התחילו להשתמש בקפה‪ ,‬מכיוון שזה היה מוצר חדש‪ ,‬מטבע‬ ‫הדברים מחירו היה יקר‪ .‬רק אנשים אמידים יכלו להרשות לעצמם להשתמש בו‪ ,‬ואילו עניים כלל לא ידעו עליו‪ .‬רבינו הגיע לבית‪-‬‬ ‫הכלה וכיבדו אותו בקפה‪ .‬הביאו לשולחן כוס עם קפה שחור וליד קנקן חלב וצלחת סוכר כדי שיוכל ליטול כמה שיחפוץ וימהול בהם את‬ ‫הקפה‪ .‬בהיותו ילד עני שלא ראה קפה מימיו‪ ,‬הוא לא ידע כיצד נוהגים במה שהוגש‪ .‬חכך הנער בדעתו למספר רגעים והחליט‪ :‬הלא‬ ‫בגמרא כתוב שאכילה קודמת לשתיה‪ .‬ולכן לקח את הסוכר ואכלו כמות שהוא‪.‬‬ ‫עכשיו היה צריך להחליט מה לשתות קודם את החלב או את הקפה‪ .‬גם הפעם הוא עושה שימוש בתורה הקדושה‪ ,‬בבראשית כתוב "ויהי‬ ‫ערב ויהי בוקר"‪ ,‬מכאן הלילה קודם ליום‪ ,‬מכאן שצריך להקדים את השחור ללבן‪ .‬הלך ושתה את הקפה השחור ולאחר מכן שתה את‬ ‫החלב ‪ .‬כשסיים לשתות את הקפה‪ ,‬ראה כי נותר בכוס המשקע של הקפה‪ .‬מה עושים בו? מיד מצא את התשובה לכך‪ ,‬הרי נתנו לו כפית‪,‬‬ ‫אם כן העלה בכפית את משקע הקפה מן הכוס ואכל אותו‪ .‬כל אותו זמן התבוננה הכלה במעשיו התמוהים של רבינו‪ .‬לאחר שראתה‬ ‫כיצד הרב אוכל את משקע הקפה‪ ,‬קמה ממקומה ונמלטה אל המטבח ודמעות זלגו ללא הרף מעיניה‪ ,‬כשהיא מספרת לאמה את‬ ‫שהתרחש‪ .‬לבכי הבת הצטרפה האם‪ .‬לשמע הבכי הנשמע מהמטבח האב הגיע במרוצה ושאל לסיבת בכייתם‪ .‬בסיכומו של עניין‪ ,‬ראה‬ ‫האב כי הזיווג אינו עולה יפה (היות ורבינו היה פרוש מכל ענייני העולם הזה) והתחיל גם הוא לדבר על ליבו לגרש את אשתו‪ .‬בבד"צ‬ ‫השתוממו ואמרו‪" :‬הלא הוא ספר תורה ממש?"‪ ,‬הכלה השיבה לעומתם‪" :‬ספר תורה‪ ,‬מקומו בארון הקודש"‪ .‬לאחר זמן קצר נשא לו‬ ‫לאישה את בתו של רבי יצחק הורביץ‪ ,‬רבה של ברודי‪ .‬והתקיימה ברכתו של אותו גאון וצדיק‪.‬‬ ‫בימים ההם פרצה מחלוקת בין חכמי ברודי בדבר גט‪ ,‬הללו פסלוהו‪ ,‬הללו הכשירוהו‪ .‬במלחמת‪-‬הלכה זו השתתף גם רבינו שהיה אז כבן‬ ‫‪ .41‬חכמי ברודי שהיו מפורסמים בגדולת‪-‬תורתם החליטו לשאול את דעתו של ר' ישעיה ברלין רבה של ברסלוי‪ ,‬שבקיאותו בכל חדרי‪-‬‬ ‫תורה הרעישה את כל גדולי דורו‪ .‬כל אחד מחכמי ברודי כתב את תשובתו‪ ,‬וכל התשובות נשלחו לר' ישעיה ברלין‪ .‬בתוכן גם תשובתו של‬ ‫הגאון‪-‬הצעיר ר' משולם‪ .‬קרא רבי ישעיה את התשובות זו אחר זו‪ .‬כשגמר לקרוא את תשובתו של רבי משולם‪ ,‬קרא מתוך השתוממות‬ ‫והתפעלות‪" :‬זהו זקן שקנה חכמה! בחריפותו ובקיאותו יכול הוא להתחרות עם רבים מגדולי הדורות שקדמונו"‪ .‬נכספה גם כלתה נפשו של‬ ‫ר' ישעיה לדעת מי הוא בעל התשובה הזאת אשר עד עכשיו לא שמע אודותיו‪ .‬באותו פרק ר' שמואל ביק הזדמן לברסלוי‪ .‬שבא לרגל‬ ‫מסחרו‪ .‬הוא הלך לבקר את הרב‪ .‬ר' ישעיה קיבל את פניו ותוך כדי שיחה‪ ,‬שאל אם הוא מכיר בעירו ת"ח בשם רבי משולם איגרא‪.‬‬ ‫"כן"‪ ,‬השיב ר' שמואל‪" ,‬הוא עדיין צעיר‪-‬לימים‪ ,‬כבן חמש‪-‬עשרה שנה"‪" .‬כל‪-‬כך צעיר?‪ ,‬קרא הרב בהשתוממות‪" ,‬ואנוכי לא ידעתי ולא‬ ‫שמעתי על‪-‬אודותיו כלום?"‪" -‬ולמה משתומם הרב על זה?"‪ ,‬שאל ר' שמואל‪" ,‬ר' משולם זה הוא גאון אדיר‪ ,‬מיחידי‪-‬הסגולה שבגדולי‬ ‫הדור" ענה הרב‪ .‬שמע ר' שמואל ביק את הדברים האלה‪ ,‬נתכווץ ליבו בקרבו והתעלף‪ .‬לאחר שהשיבו את רוחו‪ ,‬שאלהו ר' ישעיה‪" :‬מה‬ ‫לך כי התעלפת?"‪" -‬גאון‪-‬צעיר זה חתני היה ואני השפעתי עליו שיגרש את אשתו‪ ,‬זו בתי" ‪ -‬החזיר ר' שמואל מתוך אנחה צורבת‪" .‬אם‬ ‫כלי מחזיק ברכה זה היה בביתך ואתה בעצמך בערת הקודש מן הבית"‪ ,‬אמר לו רבי ישעיה‪" ,‬צריך אתה להתעלף פעם שנייה!"‪.‬‬ ‫‪8/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָּ ְּ‬ ‫ַאדמֹו"ר ַרבִי נַחְּ מָּ ן מִ ב ְֶּרסְּ לַ ב זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר רבי נחמן מברסלב זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬א' ניסן ה'תקל"ב (‪ )4008‬במז'יבוז' שבפודוליה‪ ,‬כיום‬ ‫באוקראינה‪ .‬מנעוריו התבלט בכישרונותיו המיוחדים והרבה להתבודד‪ ,‬להתענות ולהתפלל שעות‬ ‫רבות‪ .‬בשנת ה'תק"ן (‪ ,)4087‬בטרם מלאו לו ‪ 87‬עבר למדבדיבקה‪ ,‬שם התקבצה סביבו קבוצת‬ ‫חסידים והוא החל לשמש כאדמו"ר‪ .‬בשנת ה'תקנ"ח (‪ )4082‬יצא למסע לארץ‪ .‬לאחר שהתעכב‬ ‫באיסטנבול הגיע באונייה לחיפה בערב ר"ה ה'תקנ"ט (‪ ,)4082‬ושם שהה בימי החג‪ .‬לאחר מכן נסע‬ ‫לטבריה‪ ,‬שהה כחצי שנה‪ ,‬וביקר בצפת ובמירון‪ .‬בדרך חזרה נקלע לעכו בעת המצור שהטיל עליה‬ ‫נפוליאון‪ .‬הוא הפליג משם באוניית מלחמה טורקית והגיע לרודוס‪ ,‬שם עוכב עד שנפדה בסיוע‬ ‫הקהילה היהודית המקומית‪ .‬לאחר חזרתו לאוקראינה גר תקופה קצרה בזלטופול‪ ,‬ובשנת‬ ‫ה'תקס"ב (‪ )4278‬עבר לברסלב‪ .‬מייסד חסידות ברסלב‪ .‬הדגיש בתורתו את חשיבות התפילה‪,‬‬ ‫ההתבודדות‪ ,‬השמחה‪ ,‬האמונה הפשוטה והתמימה וההתקשרות לצדיק האמת‪ .‬לימד כי‬ ‫בהתבודדות יכול האדם לדבר עם הקב"ה בפשטות ובשפתו שלו‪ ,‬כבן המדבר עם אביו‪ .‬גילה את‬ ‫'התיקון הכללי' ואמר כי אמירתם היא תיקון גדול ונורא מאוד‪.‬‬ ‫על כך אמר‪" :‬אני חזק בכל הדברים שלי‪ ,‬אך בזה אני חזק ביותר‪ ,‬שעשרה פרקי תהילים אלו‬ ‫מועילים מאוד מאוד"‪ .‬בשנת ה'תקס"ז (‪ )4270‬חלה בשחפת‪ .‬בשנת ה'תק"ע (‪ ,)4247‬לאחר שביתו‬ ‫ובית מדרשו בברסלב נשרפו‪ ,‬עבר לאומן‪ .‬הוא ביקש להיקבר שם‪ ,‬משום שבעיר בשנת ה'תקכ"ח‬ ‫(‪ )4082‬בוצע טבח נורא ביהודים בידי ההיידמקים‪ ,‬ובו נרצחו אלפים על קידוש ה'‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ח‬ ‫בתשרי ה'תקע"א (‪ ,)4247‬בחוה"מ סוכות‪ .‬חי כ־‪ 82‬שנים‪ .‬ציונו באומן שבאוקראינה‪ .‬לפני פטירתו‬ ‫הבטיח כי מי שיבוא אל ציונו‪ ,‬ייתן פרוטה לצדקה‪ ,‬יאמר את עשרת מזמורי 'התיקון הכללי' ויקבל‬ ‫על עצמו שלא לשוב לדרכו הרעה‪ ,‬הוא ישתדל להושיעו ולתקנו‪ .‬הדגיש במיוחד את חשיבות‬ ‫ההתקבצות אצלו בראש השנה ואמר‪" :‬מי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאוד‬ ‫מאוד"‪ ,‬וכן‪" :‬כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי"‪.‬‬ ‫סבו‪ :‬ר' נחמן מהורדנקא (מצד אביו‪ -‬מתלמידיו הקרובים של הבעש"ט)‪ ,‬ר' יחיאל מיכל אשכנזי (מצד אמו)‪ .‬אביו‪ :‬ר' שמחה‪ .‬אמו‪:‬‬ ‫מרת פייגא (בת מרת אדל בת הבעש"ט)‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת סשיה (זיווג ראשון‪ -‬בת ר' אפרים‪ .‬נישא כבן ‪ ,)48‬בת ר' יחזקאל טרכטנברג‬ ‫מברודי (זיווג שני)‪ .‬בניו‪ :‬שלמה אפרים ויעקב (נפטרו בילדותם)‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת אדל‪ ,‬מרת שרה‪ ,‬מרת מרים‪ ,‬מרת חיה‪ ,‬פייגא‬ ‫(נפטרה בינקותה)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' שמעון‪ ,‬ר' יודל מדאשיב‪ ,‬ר' יקותיאל המגיד מטורגוביצה‪ ,‬ר' אהרן מברסלב‪ ,‬ר' נתן‬ ‫שטרנהרץ מנמירוב ור' נפתלי וינברג מנמירוב‪ .‬מספריו‪• :‬ליקוטי מוהר"ן‪ -‬תורותיו ודרשותיו •ספר המידות‪ -‬אמרות והנהגות‬ ‫לפי סדר אל"ף־בי"ת •תיקון הכללי •סיפורי מעשיות •שיחות הר"ן‪ -‬שיחותיו שנרשמו בידי ר' נתן •שבחי הר"ן‪ -‬תולדותיו‬ ‫ותיאור מסעו לארץ ישראל •חיי מוהר"ן‪ -‬קורות חייו‪ ,‬הנהגותיו ושיחותיו‪.‬‬ ‫להלן סיפור מופלא שהובא ע"י אחד מחסידי ברסלב‪ :‬העיר אומן‪ ,‬ליל ר"ה‪ ,‬תפילת ערבית החגיגית זה עתה הסתיימה‪ ,‬הציבור נהר‬ ‫לעבר חדר האוכל במקום שבו יסעדו את כל סעודות החג‪ .‬גם אני התיישבתי במקום פנוי כלשהו‪ .‬לידי ישב יהודי מבני עדות המזרח‪ ,‬ארשת‬ ‫פניו ענתה בו‪ ,‬כי הוא מבני עליה‪ ,‬מאלה שמעדיפים לשבת בישיבה ולא לבלות את זמנם בנסיעות‪ ,‬אפילו לא לקברי צדיקים‪ .‬למחרת‬ ‫בסעודת הבוקר שאלתי‪" :‬מה עושה כבודו באומן?"‪ -‬והוא ענה‪" :‬באתי לרופא שלי"‪" .‬מה הכוונה?"‪ ,‬פתחתי זוג עיניים והוא סיפר‪" :‬שמי‬ ‫יואב‪ .‬הכל החל כאשר תקופה ארוכה חשתי ברע‪ .‬לאחר בדיקות נשלחתי לפרופ' סלמון‪ .‬חששתי מאד‪ ,‬ממה שאני עלול לשמוע מפי הרופא‪.‬‬ ‫נקראתי בשמי ונכנסתי בחששות מרובות‪ ,‬הרופא בדק את התיק‪ ,‬שאל מספר שאלות ולאחר דקות פנה אליי ואמר‪' :‬בעייתך היא חשוכת‬ ‫מרפא‪ ,‬ואין סיכוי להחלים ממנה‪ ,‬אך אם תקפיד ליטול בכל יום את התרופות שארשום לך‪ -‬יש סיכוי‪ ,‬כי תוכל להאריך ימים גם כך'‪.‬‬ ‫"אי אפשר לתאר ולשער את הרגשתי‪ .‬עולמי חרב עלי בשומעי בשורות אלו‪ .‬מעתה אני אדם חולה שחייו תלויים מנגד אם אשכח לבלוע‬ ‫תרופות ואפילו למשך יום אחד בלבד‪ .‬אט‪-‬אט אני מתאושש‪ ,‬משתדל למלא את חיי בתוכן‪ ,‬פיציתי את עצמי בבילויים‪ .‬הפכתי לבליין והחלתי‬ ‫לטייל סביב העולם‪ .‬באחד מטיוליי הגעתי לאפריקה וביליתי שם תקופה ארוכה‪ ,‬שם פגשתי את אשתי‪ ,‬ל"ע נוכריה‪ .‬באותה תקופה הדבר‬ ‫לא הפריע לי כלל‪ ,‬החלטנו‪ ,‬כי איש באמונתו יחיה ולא נתערב זה לזה בעניינים של אמונה ודת‪ .‬שנים חולפות‪ ,‬נולדה לנו בת שאומנם‬ ‫מקשה על הטיולים אך בכל זאת שיגרת החיים ממשיכה‪ .‬טיולים ובילויים‪ .‬באחת ממסעותיי פגשתי קבוצה שסחבה אותו לאומן‪ ,‬אומנם‬ ‫השם 'אומן' לא אמר לי כלום‪ ,‬אך מה אכפת לי‪ ,‬העיקר להיות בעוד מקום בעולם‪ .‬לאומן הגעתי בערב ר"ה‪ ,‬נכנסתי לציון הקדוש‪ .‬הייתי‬ ‫בהלם למראה עיניי‪ ,‬אנשים רבים בוכים‪ ,‬צועקים‪ ,‬מתנענעים פורשים ידיהם למעלה‪ ,‬מעולם לא ראיתי דבר כזה‪ .‬שאלתי את אחד האנשים‬ ‫לפשר המחזה והלה הסביר לי על רבי נחמן מברסלב‪ ,‬על הבטחתו לאלו שיבואו להתפלל על ציונו‪ .‬נסחפתי‪ ,‬נשמתי מתעוררת‪ ,‬משתוקקת‪,‬‬ ‫מבקשת ומחפשת‪ .‬הרגשתי כי יש כאן איזושהי אמת‪ .‬לא הייתי מסוגל להתאפק‪ ,‬והשתטחתי על הציון ובכיתי כפי שלא בכיתי מעולם‪.‬‬ ‫לפתע קמתי וזעקתי‪" :‬רבי נחמן‪ ,‬אני מבטיח‪ ,‬שאם אתרפא ממחלתי ולא אצטרך לקחת תרופות יותר‪ ,‬אני אשמור שבת"‪ .‬חזרתי הביתה ולא‬ ‫סיפרתי לאיש דבר‪ ,‬קיבלתי החלטה אמיצה על דעת עצמי‪ ,‬להפסיק לקחת את התרופות'‪.‬‬ ‫"לאחר שבוע ללא תרופות‪ ,‬ביצעתי בדיקות‪ ,‬ובלב מלא חששות אני מקבל את התוצאות‪" ,‬הכל תקין"‪ ,‬ענה הרופא בקופ"ח‪" .‬אין לך שום‬ ‫מחלה"‪ .‬קיימתי את הבטחתי והתחלתי לשמור שבת‪ .‬אולם כאשר הניצוץ מתעורר‪ -‬לא הסתפקתי בכך‪ .‬כאשר אשתי הבחינה בשינוי‪,‬‬ ‫עדכנתי אותה במה שקורה וניסיתי להשפיע עליה ללכת בעקבותי‪ ,‬אך היא הזכירה לי את ההסכם בינינו‪" :‬אינני מתערבת לך בענייניך ואתה‬ ‫אל תתערב בענייני"‪ .‬אינני יודע כיצד להתנהג‪ ,‬האם להתגרש או לא? ומה בקשר לבתי? בצר לי פניתי למספר רבנים ושטחתי בפניהם את‬ ‫מצוקתי‪ ,‬אך פיתרון לא קיבלתי‪ .‬לפתע צץ בראשי רעיון‪' :‬אם באומן נושעתי בפעם הראשונה‪ ,‬אסע לשם לבקש ישועה נוספת'‪ .‬קמתי ונסעתי‬ ‫לאומן‪ ,‬הגעתי לציון והשתטחתי על הציון‪ .‬הודיתי לרבי על שהחלים אותי ממחלתי ובקשתי את עזרתו בעניין אשתי ובתי'‪.‬‬ ‫'באחד הבקרים לאחר ששבתי‪ ,‬שמתי לב‪ ,‬כי אשתי נוטלת את ידיה של בתו בת השש‪' .‬מדוע את עושה זאת?' שאלתי‪ ,‬והיא הסבירה‪ ,‬כי‬ ‫במשך התקופה האחרונה היא עוקבת אחריי וכאשר ראתה את נועם דרכיי‪ ,‬החליטה ללמוד יהדות והיא הצטרפה לסמינר ‪ -‬וזהו אחד‬ ‫הדברים‪ ,‬שהיא למדה שם‪ ,‬כעת היא שוקלת ברצינות את עניין הגיור‪ .‬כיום‪ ,‬אני חי ב"ה עם אשתי‪ ,‬שהתגיירה ולומד באחת הישיבות‬ ‫הקדושות במרכז הארץ‪ .‬כעת אתה מבין‪ ,‬מה אני עושה כאן?'‪ ,‬שואל‪-‬קובע האברך שלצידי‪.‬‬ ‫‪9/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הַ צ ִַדיק הָּ ַרב ׁשָּ לֹום הַ כהן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון רבי שלום הכהן זצ"ל‪ :‬נולד בליל שבת קודש ב' אייר ה'תקצ"ה (‪ )4281‬בג'רבה‪ .‬ביום‬ ‫המילה נתן לו אביו שלושה שמות‪ :‬שלום‪ ,‬דניאל ויהודה‪ ,‬שהם ראשי תיבות של שם הקודש ש‪-‬ד‪-‬‬ ‫י ‪ .‬לצורך כלכלת ביתו‪ ,‬שלח במסחר ידו‪ ,‬כדרך רוב החכמים באותו זמן‪ .‬ההצלחה האירה לו פנים‪.‬‬ ‫עד מהרה הפך לעשיר מופלג ובעל קרקעות‪ .‬מהונו הרב‪ ,‬פיזר תרומות נכבדות לצדקה וחסד‪.‬‬ ‫במשך שנים רבות החזיק מכספו שני תלמידי חכמים גדולים (ר' יעקב הכהן גדישא ור' דוד הכהן‬ ‫גישא)‪ ,‬שהיו לומדים על חשבונו יומם ולילה‪ ,‬והוא היה דואג לכל צרכיהם‪ .‬מכיוון שעמד בניסיון‬ ‫העושר ניסו אותו בשמיים גם בניסיון העוני‪ .‬עד כדי כך הגיעה עניותו‪ ,‬שנותר לו חלוק אחד‬ ‫בלבד‪ .‬ביום שהיו מכבסים אותו‪ ,‬היה מתעטף בטליתו בביתו‪ .‬מאחר שלא היה לו בגד אחר‪,‬‬ ‫באותו היום הוא לא יכול לצאת החוצה‪ .‬אולם בגודל צדקותו‪ ,‬קיבל את הכול באהבה ובירך על‬ ‫הרעה כשם שבירך על הטובה‪ .‬עם כל זאת‪ ,‬גם בהיותו עני ואביון‪ ,‬היה דוחק את עצמו ונותן צדקה‬ ‫לעניים‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שהיה גם מכתת את רגליו לגבות תרומות עבור אורחים ושד"רים‪.‬‬ ‫רבינו התפרסם כצדיק ובעל מופת‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬ברכותיו לא שבו ריקם‪ .‬באמרי פיו‪ ,‬חולל‬ ‫ניסים ונפלאות‪ .‬בזכות תפילותיו עקרות רבות נפקדו וחולים רבים התרפאו‪ .‬עד שנת ה'תרנ"ב‬ ‫(‪ )4284‬התגורר בג'רבא ושימש כדרשן ושליח ציבור בביה"כ 'הכהנים'‪ .‬הרביץ תורה מספר שנים‬ ‫בעיר גאבס‪ .‬בהיותו כ בן חמישים ושבע נוסדה עיירה חדשה בדרום תוניסיה בסמוך לג'רבא ושמה‬ ‫זרזיס‪ .‬רבינו נקרא לכהן בקודש כרב ומורה צדק בעיירה החדשה‪ .‬שם הרביץ תורה במשך‬ ‫כשלושים שנה‪ .‬בערוב ימיו‪ ,‬כשהוא זקן ושבע ימים‪ ,‬זכה רבי שלום לחונן את עפר ארץ הקודש‪.‬‬ ‫בחודש סיוון ה'תרפ"ג (‪ )4888‬עלה לארץ ישראל והתיישב בטבריה‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ח תשרי ה'תרפ"ו‬ ‫(‪ .)4881‬חי כ‪ 87-‬שנים‪ .‬ציונו בבית העלמין העתיק בטבריה‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬הגאון ר' שאול (גאב"ד ג'רבה‪ ,‬בעל 'לחם הביכורים')‪ .‬אביו‪ :‬הגאון ר' משה‪ .‬אשתו‪:‬‬ ‫הצדקת מרת תראכִי (בת הגאון ר' יוסף הכהן‪ ,‬ראב"ד ג'רבה)‪ .‬בנו‪ :‬הגאון ר' משה כלפון (רבה הראשי‬ ‫של ג'רבה)‪ .‬בתו‪ :‬מרת שרה‪ .‬מרבותיו‪ :‬סבו‪ ,‬הגאון ר' שאול‪ ,‬אביו‪ ,‬הגאון ר' משה‪ ,‬המקובל ר'‬ ‫כליפה עידאן ואחיו הגאון ר' דוד‪ .‬מספריו‪• :‬ברכה ושלום‪ -‬מוסר ומידות והנהגות שבין אדם‬ ‫למשפחתו ולסביבתו •צדק ושלום‪ -‬דרושים‪ ,‬מוסר והנהגות •חיים ושלום‪ -‬מוסר ומידות •חפץ‬ ‫יקר‪ -‬ביאור המצוות הנוהגות בזמן הזה •נהר שלום‪ -‬חידושים על התורה •ברית שלום‪ -‬קיצורי‬ ‫דינים ומנהגים על ארבעת חלקי שו"ע •שערי שלום‪ -‬דברי מוסר על חמשת החושים‪.‬‬ ‫רבי שלום היה מפורסם לא רק בקרב היהודים‪ .‬גם הערבים תושבי המקום העריכו וכיבדו מאוד את הצדיק‪.‬‬ ‫מרוב הערצתם אליו כינו אותו בשם 'סידי הרבי' (אדוני הרב)‪ .‬מסופר על אישה ערביה‪ ,‬שנהגה לטאטא‪,‬‬ ‫לנקות ולסקל את השביל בו עבר רבינו בדרכו מהבית שלו לבית הכנסת‪ .‬היא עשתה זאת כדי שהצדיק‬ ‫לא ימעד חלילה בדרכו‪ .‬באחד הימים‪ ,‬ניגשה אל הרב וסיפרה‪ ,‬כי פיטרו את בנה והוא חסר עבודה במשך‬ ‫תקופה ארוכה‪ .‬היא ביקשה ממנו שיברך אותה ואת בנה לפרנסה טובה‪ .‬הצדיק בירך בברכת "מזוני‬ ‫רוויחי"‪ .‬עוד באותו שבוע‪ ,‬מצא בנה מקום עבודה עם משכורת גבוהה ביותר‪.‬‬ ‫באחד הימים ישב אדם מג'רבא בבית הקפה שבעיר גאבס‪ .‬לאחר דקות אחדות נכנס ישמעאלי הדור ומכובד וישב בסמוך אליו‪ .‬שאל‬ ‫הערבי את היהודי למקום מושבו‪ .‬היהודי השיב כי הוא מתגורר בג'רבא‪" .‬האם אתה מכיר את רבי שלום?"‪ ,‬שאל הערבי‪" .‬אכן‪ ,‬אני מכיר‬ ‫את הצדיק‪ .‬אך אם יורשה לי לשאול‪ ,‬כיצד אתה מכיר את רבינו?"‪ ,‬שאל היהודי‪ ,‬כשאינו מסתיר את פליאתו‪ ,‬שכן מה לערבי המתגורר‬ ‫בעיר גאבס ולרבי שלום שהתגורר בעיר זרזיס? חייך הערבי וסיפר ליהודי‪ ,‬כי בכל פעם שהוא היה מגיע לעיר זרזיס לרגל עסקיו‪ ,‬היה‬ ‫נכנס לביתו של רבי שלום ומבקש את ברכתו‪ ,‬שכן ידע שברכותיו מתקיימות‪.‬‬ ‫"פעם אחת"‪ ,‬הוסיף הערבי בהתלהבות‪" ,‬בירך אותי הרב שהשנה אתמנה למושל! כאשר שמעתי את ברכתו‪ ,‬אף שידעתי שברכותיו‬ ‫מתקיימות‪ ,‬הפעם לא האמנתי שברכתו תתקיים‪ .‬רחוק הייתי מלהיות מושל לפי החוק‪ ,‬והיה עלי להתקדם בכמה דרגות כדי שאהיה‬ ‫מועמד לתפקיד המושל‪ .‬באותו הזמן מספר אנשים היו בדרגה גבוה ובמעמד טוב ממני להתמנות כמושל‪ .‬אך למרבה הפלא‪,‬‬ ‫התקיימה ברכתו במלואה‪ ,‬והתמניתי למושל באותה שנה‪ ,‬בדיוק כפי שבירך הרב"‪ ,‬סיים בהתרגשות הערבי שהתגלה כמושל המקום‪.‬‬ ‫ע רבי אחד מתושבי עיר הנמל גאבס‪ ,‬נקנס על ידי השלטונות לגלות לעיר זרזיס‪ ,‬מקום משכנו של רבי שלום‪ .‬הערבי שכר עורך דין‬ ‫מעולה ושילם לו סכום עתק כדי לערער על פסק הדין‪ ,‬אך השופט דחה את טענות עורך הדין‪" .‬לך אל רב היהודים ותבקש ממנו שיברך‬ ‫אותך שתצליח לשוב לעיר מולדתך‪ .‬דע לך‪ ,‬רבי שלום ידוע בברכותיו שאינן שבות ריקם"‪ ,‬יעצו לו חבריו‪ .‬הוא סירב ולא האמין‬ ‫בברכותיו של הרב‪ .‬חבריו ניסו לשכנע אותו ואמרו‪" :‬הרי אתה נמצא כאן בזרזיס‪ .‬הגלו אותך מגאבס ואינך יכול לחזור לשם‪ .‬המרחק‬ ‫לבית רבינו קצר מאוד‪ ,‬ובמצבך אין לך מה להפסיד"‪ .‬לבסוף שמע לדבריהם ופנה לבית הרב‪ .‬כשהגיע לשם‪ ,‬סיפר לצדיק מה התרחש‪.‬‬ ‫הרב האציל מברכתו עליו‪ .‬חלפו שבועיים ימים בלבד‪ ,‬וכבר קיבל הערבי תעודת שחרור‪ ,‬בה הורשה לשוב לעיר מולדתו גאבס‪ .‬נסע‬ ‫הערבי לבית הכנסת 'אלגריבה'‪ ,‬וסיפר לפני יהודים וערבים את הנס אשר קרה לו‪ .‬הוא לא הסתפק בכך‪ ,‬אלא אף תרם סכום גבוה לבית‬ ‫הכנסת‪ ,‬כשהוא משבח ואומר "אין כמו דת ישראל!"‪ ,‬ונעשה מכך קידוש ה' גדול‪.‬‬ ‫מסופר כי שרה‪ ,‬בתו של רבינו‪ ,‬חלתה בילדותה בעיניה והתעוורה לגמרי ר"ל‪ .‬אביה הביא לפניה לשונות של צמר בצבעים שונים כדי‬ ‫שתבחין ביניהם‪ ,‬והיא לא זיהתה‪ .‬יצא רבינו מהחדר בצער‪ ,‬פרש כפיו אל ה'‪ ,‬והתפלל מעומק ליבו‪" :‬ריבונו של עולם! בת עיוורת ‪ -‬זהו‬ ‫צער ועלבון גדול‪ ,‬א‪-‬ל נא רפא נא לה!"‪ .‬באותו הלילה‪ ,‬ראתה הבת בחלומה דמות אדם‪ ,‬שהניח ידו על עיניה והבטיח לה‪" :‬אל תיראי!‬ ‫מחר תוכלי לראות ככל האדם"‪ .‬כאשר הקיצה הבת משנתה‪ ,‬גילתה להפתעתה כי מאור עיניה שב אליה כבראשונה! כאשר סיפרה‬ ‫לאביה את דבר החלום‪ ,‬אמר לה‪" :‬בוודאי זהו המלאך רפאל‪ ,‬שבא וריפא את עיניך"‪ .‬מרת שרה חיה כתשעים שנה ועד סוף ימיה לא‬ ‫ידעה חולי וכל מכאוב בעיניה‪.‬‬ ‫‪10/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָּ ַרב אלִ יָּהּו קְּ רמֶ ר ‪ -‬הַ גָּאֹון מִ ִּוילְּ נָּה זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב אליהו קרמר זצ"ל הידוע בכינויו 'הגאון מווילנה'‪ -‬נולד ב‪-‬ט"ו בניסן ה'ת"פ (‪)4087‬‬ ‫בכפר סלץ הסמוך לבריסק‪ ,‬כיום בבלארוס‪ .‬בהיותו כבן שש דרש בביה"כ הגדול בווילנה פלפול‬ ‫עמוק שלימדו אביו‪ ,‬ובהמשך‪ ,‬לבקשת הגאון ר' העשיל‪ ,‬אב"ד וילנה‪ ,‬הוסיף פלפול שהכין בעצמו‪.‬‬ ‫בהיותו כבן תשע החל ללמוד בספר הזוהר ובכתבי רבינו האריז"ל‪ .‬מגיל עשר כבר למד בכוחות‬ ‫עצמו ולא נזקק ללימודים בישיבה‪ .‬בהיותו כבן ‪ 48‬כל רז לא אניס ליה‪ .‬שלט בכל ספרות התורה‬ ‫והיה בקי גם בחכמות רבות‪ .‬הצטיין במידותיו והסתפק במועט‪ .‬פרוש מענייני העולם הזה‪ .‬היה‬ ‫עטוף בטלית ומוכתר בתפילין כמעט כל היום‪ .‬עניו מאוד ולא רצה להתמנות לרב או לדיין‪.‬‬ ‫בהיותו כבן ‪ 87‬קיבל עליו גלות ונדד במשך מספר שנים‪ .‬עבר בערים שונות בפולין ובאשכנז‬ ‫והגיע עד ברלין (יש סוברים שאף הגיע לאמסטרדם)‪ .‬בשנת ה'תק"ה (‪ )4011‬שב לווילנה‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תקכ"ח (‪ )4080‬הקים בית מדרש סמוך לביתו‪ ,‬שבו למדו תלמידי חכמים מובחרים‪ .‬התנגד‬ ‫בחריפות לתנועת החסידות ולדרכים מסוימות שראה בה‪ ,‬ובשנת ה'תקל"ב (‪ )4008‬חתם על‬ ‫החרם שהטילה קהילת וילנה נגד החסידים‪ .‬בשנת ה'תקמ"א (‪ )4024‬חתם על חרם נוסף‪.‬‬ ‫חפץ לעלות לארץ ישראל ויצא לדרך‪ .‬הגיע עד קניגסברג‪ ,‬ומשם שב לביתו באומרו כי אין לו‬ ‫רשות מן השמיים לעלות לארץ ישראל‪ .‬על מועד ניסיון העלייה קיימות מסורות שונות‪ .‬לאחר‬ ‫פטירתו עלו רבים מתלמידיו לארץ ישראל והקימו בה את קהילת הפרושים‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ט בתשרי‬ ‫ה'תקנ"ח (‪ .)4080‬חי כ־‪ 00‬שנים‪ .‬נקבר בתחילה בבית העלמין היהודי בשניפישוק שבווילנה;‬ ‫לימים הועברו עצמותיו לבית העלמין היהודי החדש בווילנה‪ ,‬שבו מצוי ציונו כיום‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬ר' יששכר דב (בן ר' אליהו חסיד)‪ .‬אביו‪ :‬ר' שלמה זלמן‪ .‬אמו‪ :‬מרת טריינא‪.‬‬ ‫נשותיו‪ :‬מרת חנה (זיווג ראשון‪ -‬בת ר' יהודה לייב מקיידאן)‪ ,‬מרת גיטל (זיווג שני‪ -‬בת ר' מאיר לונץ‬ ‫מחלם)‪ .‬בניו‪ :‬ר' שלמה זלמן‪ ,‬ר' יהודה לייב‪ ,‬ר' אברהם‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת חינה (נישאה לר' זלמן זליג‬ ‫חיניץ מפינסק ולאחר פטירתו נישאה לר' משה מפינסק)‪ ,‬מרת פסיה בתיה (נישאה לר' צבי הירש דונחין‬ ‫מדיסנה)‪ ,‬בת (נישאה לר' יחזקאל הלוי)‪ ,‬מרת טאובה (נישאה לר' אורי שרגא פייבוש מדוברובנו)‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬הגאונים ר' דוד קצנלבוגן ור' משה מרגלית (מחבר 'פני משה' על הירושלמי)‪.‬‬ ‫חברותא‪ :‬הגאון ר' אריה לייב (לימים אב"ד טשעכאנאוויץ)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' חיים איצקוביץ‬ ‫מוולוז'ין‪ ,‬ר' שלמה זלמן מוולוז'ין‪ ,‬ר' שלמה מטולוצין‪ ,‬ר' סעדיה‪ ,‬ר' משה שלמה מטולטשין‪ ,‬ר'‬ ‫צבי הירש מסמיאטיץ‪ ,‬ר' שלמה ממוהילוב‪ ,‬ר' בנימין ריבלין‪ ,‬ר' מנחם מנדל משקלוב‪ ,‬ר' מנשה‬ ‫מאיליה‪ ,‬ר' פנחס מפלאצק‪ ,‬ר' ישראל משקלוב ור' יהודה לייב הלוי עד"ל‪ .‬מספריו‪• :‬אדרת‬ ‫אליהו‪ -‬על התנ"ך •ביאור הגר"א‪ -‬על ארבעת חלקי שו"ע •הגהות הגר"א‪ -‬על תלמוד בבלי‪,‬‬ ‫ירושלמי‪ ,‬תוספתא ומדרשי ההלכה •שנות אליהו‪ -‬על המשנה •אליהו רבא‪ -‬על סדר טהרות‬ ‫•אמרי נועם‪ -‬על מסכת ברכות ועוד •ביאורי אגדות‪ -‬פירושים לאגדות חז"ל •יהל אור‪ -‬על ספר‬ ‫הזוהר‪ ,‬זוהר חדש‪ ,‬רעיא מהימנא וספר היכלות •פירוש לספרא דצניעותא •פירוש לספר יצירה‬ ‫•פירוש לתיקוני הזוהר •דקדוק אליהו •אבן שלמה‪ -‬מוסר •קול אליהו‪ -‬על התורה ואגדות חז"ל‬ ‫•קול התור‪ -‬בענייני גאולה ויישוב הארץ‪.‬‬ ‫קטן‪ ,‬שבו היה רושם את הרגעים הספורים שבהם ביטל עצמו מלימוד התורה‪ .‬ומדי שנה בשנה‪ ,‬בערב יום הכיפורים‪ ,‬היה הגאון עובר‬ ‫על מה שרשם בפנקסו באותה שעה‪ ,‬ומחשב את הזמן שביטל עצמו מן התורה במשך כל אותה השנה‪ ,‬ושעה ארוכה היה בוכה‬ ‫ומתודה על "עוון ביטול התורה" שלו‪ .‬רבי יוסף שאול סקר במבט נוקב את תלמידיו הנדהמים‪ ,‬וסיים ואמר‪" :‬לימים בדקו באותו‬ ‫פנקס של הגאון מוילנא ומצאו‪ ,‬שמעולם לא הגיעו כל אותם רגעים של ביטול תורה בשנה אחת‪ ,‬לזמן של שלוש שעות"‪.‬‬ ‫ב ני הגאון סיפרו על הרגלי השינה של אביהם‪ :‬קיבל על עצמו כל ימיו לא לישון יותר משתי שעות ביממה‪ ,‬ומימיו לא ישן יותר מחצי‬ ‫שעה רצופה‪ .‬ובאותה החצי שעה היו שפתיו מרחשים הלכות ואגדות‪ .‬ככלות החצי שעה‪ ,‬היה מתגבר כארי‪ ,‬נוטל ידיו ולומד בקול רם‪,‬‬ ‫ויושן שוב חצי שעה‪ ,‬וכך היתה שיעור שינתו שלוש מחציות השעה בלילה‪ ,‬ומחצית השעה ביום‪.‬‬ ‫מסופר על הרב שתמיד כל חלונות הבית היו מוגפים מהסיבה הפשוטה הבאה‪ :‬הרב לא רצה לדעת מתי יום ומתי לילה‪ ,‬ואין זה משנה‬ ‫את העובדה עם כעת יום או לילה‪ ,‬הוא חייב בעבודת ה'‪ ,‬והוא אינו רוצה להיות מוסך מן העובדה אם כעת יום או לילה‪ .‬פעם אחת‬ ‫הגיעה אחותו לבקרו לאחר שבמשך זמן של שנים ארוכות (כ‪ 05-‬שנים) לא נפגשה עימו‪ .‬לאחר שנקשה על הדלת והרב ראה אותה‪,‬‬ ‫הוא ניגש אליה באומרו‪ " :‬בעולם הבא שעתנו תהיה פנויה יותר‪ .‬כאן צריך לנצל כל רגע ללימוד התורה הקדושה ולעשיית מצוות"‪,‬‬ ‫ושילחה מביתו אחר כבוד‪.‬‬ ‫ק רן מיוחדת היתה בוילנא‪ ,‬מעזבונו של רבי משה קרמר‪ ,‬סבו של הגאון מוילנא‪ ,‬אשר שמה לה למטרה לתמוך בתלמידי חכמים‪ .‬בין‬ ‫הנתמכים היה נכדו של ר' משה קרמר‪ ,‬הגאון מוילנה‪ .‬מידי שבוע היו מעבירים באמצעות השמש סכום כסף לידיו‪ ,‬שנועד לספק את‬ ‫צרכיו וצרכי בני ביתו‪ .‬לימים החליט השמש לשלשל את הכסף הנועד לרב ‪ -‬לכיסו‪ ,‬ולהקל בזה על מצבו הדחוק‪ .‬הוא לא נרתע מלעשות זאת‬ ‫ביודעו כי הגאון בצדקותו לא יגער בו על כך‪ .‬ובבית הרב רעבו הילדים ללחם‪.‬‬ ‫כאשר אשתו הרבנית היתה באה להתנות את צערה על הסבל שנגרם לילדים מתוך זה שאין לה במה להשביע את נפשם הרעבה‪ ,‬היה‬ ‫הגאון משיב לה‪ ,‬שתשלחם לבתי השכנים וירחמו עליהם ויא כילום‪ ,‬ודי בזה שלא יגוועו ברעב‪ .‬כך נמשך הדבר כל ימי חייו של השמש‪ .‬הגאון‬ ‫לא ציערו על כך מעולם‪ ,‬אדרבה‪ ,‬גדולה היתה שמחתו על זה שמצליח להסתיר מפני השמש את העובדה שיודע הוא על מעשיו הנלוזים‪,‬‬ ‫ועומד כל העת בניסיון שלא לבייש את השמש העני בזה שיגלה את דבר הגניבה‪.‬‬ ‫קרדיט תמונות‪ :‬חיים ‪Wikimedia Commons - CC BY-SA 3.0 ,0‬‬ ‫‪11/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָּ ַרב אלִ יָּהּו קְּ רמֶ ר ‪ -‬הַ גָּאֹון מִ ִּוילְּ נָּה זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הקדמה ל'ספרא דצניעותא' מספר אחד מתלמידי רבינו ששמע מפיו הקדוש‪" :‬פעם אחת ביום‪-‬טוב ראשון של פסח ישבו שניים מתלמידיו‬ ‫ב‬ ‫של הגאון לפניו וראוהו שאין שמחתו שלימה ביום‪-‬טוב זה כבכל שנה ושנה דממש היה שש ושמח להפליא‪.‬‬ ‫כששאלו את פי קדשו‪" :‬מדוע אינו שמח מר כבכל שנה?" לא רצה להשיב להם‪ ,‬עד שהפצירו בו מאד‪ ,‬ולא יכל לסרב להם וענה‪" :‬מוכרח אני‬ ‫לגלות לכם שבזה הלילה בא אליי אליהו הנביא‪ ,‬וגילה לי עניינים וחידושים נוראים עד אין חקר על הפסוק‪" :‬עלו זה בנגב" (בפרשת‬ ‫שלח לך)‪.‬‬ ‫כשהתעוררתי בבוקר‪ ,‬לא יכולתי להתאפק‪ ,‬ומרוב שמחה‪ ,‬הרהרתי בחידושים אלו לפני שברכתי ברכות התורה‪ ,‬ומן השמיים הענישו‬ ‫אותי שתיכף נעלמו ממני כל החידושים ושכחתי את כולם‪( ,‬וזהו לפי שיטתו הטהורה בשולחן‪-‬ערוך אוה"ח‪ ,‬שגם הרהור בתורה אסור לפני‬ ‫ברכת התורה)‪ .‬כששמעו זאת תלמידיו עודדו וניחמו אותו שבורא עולם יחזיר לו את אבדתו‪ .‬לאחר זמן שאלו את רבינו אם כבר הוחזרו לו‬ ‫החידושים‪ ,‬והשיב שב"ה נתגלו לו שנית והם אלפיים ומאתיים ושישים אופנים על הפסוק הנ"ל (‪ !6622‬פירושים שונים על פסוק אחד!)‪.‬‬ ‫והוסיף ואמר‪" :‬וכאשר ידעתי מפני מה נעלמו ממני‪ ,‬כן יודע אני מפני מה הוחזרו לי בשנית"‪.‬‬ ‫יפור נפלא שגור בפיהם של זקני וילנא אודות אחד מתלמידי הגאון מווילנה‪ ,‬שהתעוור ל"ע בימי נעוריו ובכל זאת המשיך כל הימים‬ ‫ס‬ ‫לשקוד על תלמודו ועלה והתעלה‪ ,‬עד שזכה להגיע למעלות גדולות מאוד בתורתינו הקדושה‪ .‬הגאון נטל על עצמו להשיאו‪ ,‬ואכן נמצאה‬ ‫אחת שחשקה נפשה בבן תורה מוחלט והסכימה לבנות את ביתה עם הצעיר העיוור‪.‬‬ ‫אביה אף הבטיח לפרנס את הזוג כל הימים ובלבד שחתנו ימשיך לעסוק בתורה‪ .‬שמחתו של הגאון מוילנה ביום היכנס בני הזוג לחופה‬ ‫הייתה מרובה מאו ד‪ ,‬ושמחה גדולה זו הגיעה לשיאה סמוך לחופה‪ ,‬כאשר השושבינין החזיקו בחתן מכאן ומכאן וליווהו לכסות את הכלה‬ ‫בהינומא‪ ,‬פנה הגאון לתלמידו חביבו ואמר לו‪" :‬חכמינו זכרונם לברכה אמרו‪' :‬אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה'‪ ,‬אם כן‪ ,‬צריך אתה‬ ‫לראות עכשיו בעיניך את הכלה!!!"‪.‬‬ ‫הדברים אך יצאו מפי הגאון מוילנא‪ ,‬וה' פקח את עיני החתן על מנת שיוכל לראות את הכלה בעיניו‪ ,‬וחזר לו מאור עיניו לשמחת כל‬ ‫האורחים‪ .‬בתוך הסעודה כששמע הגאון מוילנה את הנוכחים מתפעלים מכוחו הגדול שהצליח לפקוח את עיני החתן שהיה עיוור שנים‬ ‫ארוכות‪ ,‬נענה ואמר בענווה‪:‬‬ ‫"דעו לכם שאין זה מכוחי! הנס התרחש מכוח מסירות נפש של החתן שהמשיך לשקוד על דלתות התורה למרות עיוורונו‪ ,‬ובכוח מסירות‬ ‫נפשה של הכלה שהסכימה להינשא לחתן העיוור בכוח אהבתה לתורתו‪ .‬ולכן ה' יתברך לעד ולעולמי עולמים החזיר לחתן דנן את מאור‬ ‫עיניו"‪.‬‬ ‫‪12/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָּאֹון הָּ ַרב יֹוסף מׁשֶ ה עַ ֶדס זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון רבי יוסף משה עדס זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬כ' תשרי ה'תרפ"ד (‪ )4888‬בירושלים‪ .‬מגדולי חכמי‬ ‫ארם צובא בירושלים ואחד מגדולי מרביצי התורה שבדורנו‪ .‬בצעירותו למד בישיבת 'פורת‬ ‫יוסף'‪ .‬לאחר פטירת אביו קרא לו רבי עזרא עטיה ואמר לו שמעתה הוא יהיה לו לאב‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תש"ה (‪ )4811‬הוסמך לשוחט‪ ,‬בשנת ה'תש"ז (‪ )4810‬הוסמך להוראה ובשנת ה'תש"ח‬ ‫(‪ )4812‬הוסמך לדיינות‪ .‬משנת ה'תשי"ב (‪ )4818‬מסר שיעורים בישיבת 'פורת יוסף'‪ .‬זכה‬ ‫להעמיד תלמידים רבים במשך ארבעים שנה והתבלט ביחסו החם והאבהי כלפי תלמידיו‪ .‬ניחן‬ ‫במתק שפתיים והיה משבץ את שיעוריו במשלים‪ ,‬מאמרי חז"ל‪ ,‬פסוקי תורה‪ ,‬ענייני דרך ארץ‬ ‫וחוכמת חיים‪ .‬בשנת ה'תשל"ב (‪ )4808‬ייסד את ישיבת 'יום השישי' והיה תומך בה כלכלית‪.‬‬ ‫ניצל כל רגע בהרבצת תורה‪ .‬סדר יומו העמוס החל באשמורת הבוקר‪ ,‬שבה טבל והלך לכותל‬ ‫המערבי למסור שיעור בגמרא‪ ,‬הלכה ומוסר‪ ,‬זאת למעלה מעשרים ושש שנים‪ .‬לאחר מכן‬ ‫התפלל ותיקין עם נץ החמה‪ .‬לפני הצהריים העביר שיעור בגמרא בישיבה ולאחר הצהריים‬ ‫מסר שיעור לאברכים בארבעת חלקי השו"ע‪ .‬לאחר מכן מסר שיעור לרבים בביה"כ 'שאול‬ ‫צדקה' בשכונת בית ישראל‪ ,‬כך היה מנהגו במשך כארבעים שנים‪ .‬סדר לימודו הסתיים בלימוד‬ ‫קבלה בישיבת המקובלים 'אמת ושלום' שבביה"כ 'אוהל רחל'‪ .‬הרב מסר שיעור במשניות בליל‬ ‫שבת במשך שעתיים‪ ,‬למעלה משלושים שנים‪ .‬לאחר תפילת שחרית של שבת מסר שיעור‬ ‫ק בוע בהלכה בביה"כ 'סילווירה' שבמחנה יהודה‪ ,‬ואחר הצהריים בבית המדרש 'מטלון'‪ .‬הקפיד‬ ‫על סדר יום זה בכל עת ובכל עונה‪ .‬למרות סדר יומו העמוס הקפיד להשלים את סדר לימודו‬ ‫האישי‪ ,‬אשר כלל בין השאר ח"י פרקי משנה בכל יום‪ ,‬הדף היומי‪ ,‬חוק לישראל ועוד‪ .‬ביום‬ ‫הזיכרון להוריו ובל"ג בעומר הוסיף את לימוד האידרא רבה והאידרא זוטא ואת קריאת כל ספר‬ ‫התהילים‪ .‬שמו יוסף‪ ,‬כיוון שנולד ביום השישי של חג הסוכות‪ ,‬יום האושפיזין של יוסף הצדיק‪.‬‬ ‫הצטיין במידת הענווה וברח מן המחלוקת‪ .‬הרבה במעשי צדקה וחסד בגופו ובממונו‪ .‬הוא‬ ‫בעצמו אסף כספים וחילקם לעניים הגונים בני תורה שהכיר אישית‪ .‬סייע בהקמת משפחות‬ ‫רבות‪ ,‬הן בשידוך והן בסיוע כלכלי‪ .‬השיא עשרות בחורים יתומים‪ ,‬דאג לכל מחסורם ואף ליווה‬ ‫אותם לחופה כאב‪ .‬השכין שלום בית בבתים רבים וגמל חסד של אמת עם נפטרים‪ ,‬בטהרתם‪,‬‬ ‫בהלבשת תכריכיהם ובקבורתם‪ .‬נפטר בערב שבת קודש‪ ,‬י"ט בתשרי ה'תשנ"ג (‪ .)4888‬חי‬ ‫כ‪ 88-‬שנים‪ .‬ציונו בהר המנוחות שבגבעת שאול בירושלים‪.‬‬ ‫סבו (מצד אמו)‪ :‬הגאון ר' עזרא הררי רפול (מחבר 'הכין עזרא')‪ .‬אביו‪ :‬הגאון ר' יעקב חי (ראש אבות בתי הדין בירושלים)‪.‬‬ ‫אמו‪ :‬מרת חיה אסתר (בת הגאון ר' עזרא הררי רפול)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת רחל (בת הגאון ר' אהרן אבוטבול ונכדת המקובל רבי יום טוב ידיד‬ ‫הלוי)‪ .‬בניו‪ :‬הגאונים ר' יעקב חי (ראש כולל 'מעלות יוסף') ור' אהרן שמעון‪ .‬אחיו‪ :‬הגאונים ר' עזרא ניסים‪ ,‬ר' יצחק‪ ,‬ר' רפאל‪ ,‬ר'‬ ‫דוד‪ ,‬ר' דניאל ור' יהודה (ראש ישיבת 'קול יעקב' בבית וגן)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' יהודה צדקה‪ ,‬דודו רבי משה עדס ורבי עזרא‬ ‫עטיה (ראש ישיבת 'פורת יוסף')‪ .‬מספריו‪• :‬אמרי יוסף‪ -‬חידושים על התורה‪ ,‬נ"ך‪ ,‬מועדים וסיומי מסכתות בשלושה כרכים‪.‬‬ ‫הוא ורבו חכם עזרא עטיה נקשרו בקשרי נפש מופלאים אשר חרגו ממסגרת רגילה של רב ותלמיד‪ ,‬עד שהיה מתבטא אליו‪" :‬יוסף! מחמד‬ ‫ליבי! מאור עיניי!!!"‪ .‬וכשהיו מגישים לחכם עזרא כוס תה היה מבקש כוס נוסף ומוזג לתוכו כמחצית מכוסו ומוסרו לשליח ואומר‪" :‬זה‬ ‫תיתן לחכם יוסף!"‪.‬‬ ‫מפורסם היה ב"פדיון הנפש" אשר ערך לחולים‪ ,‬אשר זכו ומיד לאחר הפדיון חזרו לאיתנם‪ .‬באחד המקרים מסופר מעשה בילד קטן‪,‬‬ ‫שחלה אנושות ל"ע והגיע עד למצב של דכדוכה של נפש (שכיב מרע)‪ .‬אמו‪ ,‬שזכתה לאמונת חכמים הגיעה מיידית לבית רבנו וגוללה את‬ ‫מצבו של בנה‪ ,‬תוך כדי שהיא מבקשת שיערוך לבנה "פדיון נפש"‪ .‬לאחר מכן שמה פעמיה חזרה לבית החולים‪ .‬הרופא קיבל את פניה בעצב‬ ‫ובידיעה שלצערו הרב‪ ,‬בנה נפטר‪" .‬לא ייתכן!!"‪ ,‬זעקה האישה‪" ,‬חכם יוסף עשה לו פדיון נפש ואף שינה את שמו ל'חיים'!!!"‪ .‬היא לא‬ ‫השגיחה בדברי הרופא‪ ,‬ומיד נכנסה לחדר‪ .‬היא התבוננה בבנה‪ .‬לא חלפו דקות ארוכות ולפתע פקח את עיניו ואמר לה‪" :‬ראיתי זקן‬ ‫בשמיים שאמר לי‪" :‬עכשיו שמך חיים‪ ,‬תחזור למטה!"‪ .‬הרופא‪ ,‬שראה את הילד החי‪ ,‬החל למלמל בהתפעלות‪" :‬בעיני ראיתי אותו‬ ‫נפטר! אין זאת כי אם החזירו לך אותו מהשמיים!"‪ .‬לא אחת העיד עליו רבו חכם עזרא‪" :‬הפדיון נפש שלך עושה רושם גדול בשמיים!"‪.‬‬ ‫סכומי כסף גדולים מאוד היה מחלק לקראת החגים‪ ,‬ובסוף ימיו‪ ,‬כשהיה מאושפז בבית החולים והגיע בנו לבקרו‪ ,‬שאלו‪" :‬חילקת כבר את‬ ‫הקצבאות המיועדות לחג?"‪" -‬לא! לא הספקתי עדיין"‪ ,‬ענה בנו‪" ,‬אם כך‪ ,‬הריני אוסר עליך לשוב ולבקרני עד שתסיים את כל‬ ‫החלוקה!!"‪ ,‬פקד עליו‪.‬‬ ‫מ עולם כמעט ולא אכל מחוץ לביתו‪ .‬אף הלחם נאפה בתוך הבית‪ ,‬ושחיטת העוף נעשתה על ידי תלמיד חכם אישי שסמך עליו‪ .‬העיד על‬ ‫עצמו‪" :‬מעולם לא קניתי עיתון‪ ,‬אפילו חרדי!!!"‪ .‬כשנשאל מדוע השיב‪" :‬מחשש שמא ימצא בו לשון הרע ונמצאתי מסייע ידי עוברי עבירה"‪.‬‬ ‫כשהגיע לבקר את אחד מתלמידיו שחלה אמר לו הלה‪" :‬מחילה! רבנו לא היה צריך לטרוח!!!"‪" -‬אולי גם תאמר לי לא להניח תפילין‬ ‫מחמת טרחה?"‪ ,‬ענה רבנו והוסיף‪" :‬מי שציווני על זה ‪ -‬ציווני גם על זה!!!"‪.‬‬ ‫הרבה להשתמש בתלמידיו כדי לקושרם אליו בעבותות אהבה‪ ,‬בפרוס חג הסוכות היה מונע מבניו לבנות את הסוכה באומרו‪" :‬עדיף לי‬ ‫שתלמידי יִבְּנּוהַ ‪ ,‬כיוון שבכך ירגישו שייכות לרבם ויהיו מקושרים אליי ביותר!!!"‪.‬‬ ‫בהושענא רבא שנת ה'תשנ"ב‪ ,‬כשסיים את לימוד האדרא זוטא בתוך סוכתו‪ ,‬אמר לתלמידיו‪" :‬מי שמבין את הכתוב באדרא‪ ,‬יודע כמה‬ ‫תענוג לעבור בלילה שכזה לעולם האמת"‪ ,‬וה' מילא רצונו ובשנה שלאחר מכן יצאה הלווייתו בליל הושענא רבא‪ ,‬כשאלפים רבים‬ ‫צועדים אחר מיטתו ומלווים אותו בדרכו האחרונה‪ .‬זכותו תגן על עם ישראל‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫‪13/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָּ ַרב י ַעֲ קב יִצְּחָּ ק ָּרבִינֹובִ יץ מִ פְּ ִ‬ ‫ׁשיסְּ חָּ א זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר רבי יעקב יצחק רבינוביץ מפשיסחא זצ"ל המכונה ה'יהודי הקדוש'‪ -‬נולד בשנת‬ ‫ה'תקכ"ו (‪ )4088‬בעיר פשדבורז' שבפולין‪ .‬נצר למשפחת רבנים מפוארת שייחוסה מגיע עד לרבי‬ ‫יצחק הלוי (אחיו של רבי דוד הלוי בעל הט"ז)‪ .‬כבר בהיותו ילד נודע כבעל כישרונות עצומים‪ ,‬ובהיותו‬ ‫רך בימים קיבלו ראש ישיבת פשדבורז'‪ ,‬כתלמיד בישיבתו‪ .‬לאחר מכן עבר עם חבירו רבי ישעיה‬ ‫לליסא‪ ,‬שם למד עוד מספר שנים אצל הגאון רבי דוד טבלי‪ .‬לאחר מכן חזר ללמוד אצל ראש‬ ‫הישיבה הראשון‪ ,‬שעבר לאפטא‪ .‬כונה 'העילוי מפשדבורז''‪ .‬לאחר נישואיו באפטא‪ ,‬גירש חותנו את‬ ‫הזוג מביתו בשל מנהגיו המשונים‪ ,‬ובאותם הימים חי רבינו חיי עוני ומחסור‪ .‬כאשר רבו‪ ,‬רבי אריה‬ ‫לייב חריף‪ ,‬התבקש לכהן כרב וכאב"ד בעיר סוכטשוב‪ ,‬מינה את רבינו לעמוד במקומו בראש‬ ‫הישיבה‪ .‬מכל רחבי פולין באו ללמוד בישיבה‪ ,‬מחמת שמו שנישא למרחקים בשל גאונותו‪.‬‬ ‫לאחר שנפש רבינו נקשרה בר' משה לייב מסאסוב‪ ,‬החליט כי מקומו יהיה בין תלמידי הבעש"ט‪.‬‬ ‫לאחר מכן פנה לר' אברהם יהושע העשל וחי מספר שנים בהתבודדות ובהסתר כמלמד תינוקות‬ ‫בכפרים‪ ,‬עד שבהשפעת האדמו"ר ר' דוד מלעלוב החל לנסוע ל'חוזה מלובלין'‪ .‬מאחר ששמו ושם‬ ‫רבו המובהק היו זהים‪ ,‬חבריו לא יכלו לקרוא לו בשמו‪ ,‬שכן היה תלמידו המובהק ולמד אצלו‬ ‫בקביעות‪ ,‬ולכן כינוהו ה'יהודי הקדוש'‪ .‬כינוי זה ניתן גם בשל העובדה שנזהר ונשמר ממידות רעות‬ ‫עד קצה האחרון‪ ,‬ככופר בעבודת כוכבים ובאביזרייהו‪ .‬לאחר מכן הקים חצר בפשיסחא וייסד את‬ ‫דרך חסידות פשיסחא‪ ,‬שהדגישה למדנות‪ ,‬חיפוש אחר האמת ועבודה פנימית‪ .‬ענוותן מופלא‪.‬‬ ‫חילק צדקה לעניים את כל אשר לו‪ .‬בעל אהבת ישראל ובעל רוח הקודש‪ .‬מלומד בניסים ורבים פנו‬ ‫אליו ונושעו‪ .‬תיקן נפטרים‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ט תשרי ה'תקע"ד (‪ .)4248‬חי כ‪ 12-‬שנים‪ .‬ציונו בפשיסחא‪.‬‬ ‫לאחר פטירתו קיבלו רוב חסידיו את הנהגת תלמידו המובהק‪ ,‬האדמו"ר ר' שמחה בונים‬ ‫מפשיסחא‪ .‬בנו‪ ,‬האדמו"ר ר' ירחמיאל‪ ,‬החל להנהיג חצר בפשיסחא כ‪ 41-‬שנים לאחר פטירת אביו‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬הגאון ר' אלחנן (אב"ד גריצה)‪ .‬אביו‪ :‬הגאון רבי אשר (שימש כרב‪ ,‬דרשן וראש ישיבה‬ ‫בפשדבורז')‪ .‬אמו‪ :‬מרת דייכא‪ .‬נשותיו‪ :‬בת רבי יעקב קאפיל מאפט (זיווג ראשון)‪ ,‬מרת שיינדל‬ ‫פריידא (זיווג שני‪ -‬אחות אשתו הראשונה‪ ,‬וממנה נולדו שני בניו הצעירים)‪ .‬בניו‪ :‬האדמו"רים רבי‬ ‫ירחמיאל מפשיסחא‪ ,‬רבי נחמיה יחיאל מביכוב ורבי יהושע אשר מזליחוב ומפאריסוב‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת‬ ‫רבקה רחל (נישאה לאדמו"ר רבי משה בידרמן מלעלוב)‪ ,‬מרת שרה לאה‪ .‬חתנו‪ :‬רבי שמואל רפאל'ס‬ ‫מלובלין‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' אריה לייב חריף היילפרין (בעל 'חידושי מהר"א') ור' דוד טבלי מליסא‪.‬‬ ‫האדמו"רים רבי יעקב יצחק הלוי הורוביץ‪ ,‬ה'חוזה מלובלין' (רבו המובהק)‪ ,‬ר' משה לייב מסאסוב‪ ,‬ר'‬ ‫אברהם יהושע העשל (ה'אוהב ישראל' מאפטא)‪ ,‬ור' דוד מלעלוב‪ .‬מתלמידיו‪ :‬האדמו"רים ר' שמחה‬ ‫בונים מפשיסחא‪ ,‬בנו ר' ירחמיאל מפשיסחא‪ ,‬ר' אשר מלעלוב‪ ,‬ר' יעקב צבי מפאריסוב‪ ,‬ר' מאיר‬ ‫שלום מקאלושין‪ ,‬ר' איתמר מקונסקוולה‪ ,‬ר' מנחם מנדל מקוצק‪ ,‬ר' יצחק מוורקא‪ ,‬ר' חנוך העניך‬ ‫הכהן מאלכסנדר‪ ,‬ר' יששכר בער מרדושיץ‪ ,‬ר' שלמה לייב מלנטשנה ור' יעקב אריה מרדזימין‪.‬‬ ‫חיבורים מתורתו‪• :‬היהודי הקדוש‪ -‬דברי תורה על התורה והמועדים וחידושים הלכתיים •כתר‬ ‫היהודי‪ -‬חידושים על הש"ס‪ ,‬חושן משפט ואבן העזר •תורת היהודי‪ -‬דברי תורה •כתבי קודש‪-‬‬ ‫דברי תורה וחידושים הלכתיים •קדושת היהודי‪ -‬מדברי תורתו •תורת היהודי הקדוש‪ -‬דברי‬ ‫תורתו •נפלאות היהודי‪ -‬סיפורים מתולדותיו ומופתיו •תפארת היהודי‪ -‬דברי תורה וסיפורים אודותיו‬ ‫•תפארת בנים‪ -‬על בניו וצאצאיו‪.‬‬ ‫אשת רבינו (בזיווג שני) לא נתנה רשות לאף אחד להיכנס אצלו‪ ,‬והחסידים היו צריכים להיכנס דרך הגגות‬ ‫והחלונות‪ .‬כמה שנים לאחר שנסתלק הצדיק‪ ,‬נפטרה אשתו‪ .‬תלמידו הגדול הרב בונם מפשיסחא הספיד‬ ‫אותה ואמר להם‪" :‬האם אתם יודעים מהו ערכה הקדושה של אשת הצדיק" כי הרב הקדוש היה במדרגה‬ ‫שכל מי שנכנס אצלו והיה צריך ישועה‪ ,‬התפלל להשי"ת שייתן לו זה הצער‪ ,‬ואשתו הצדקת לא הייתה יכולה לסבול כל הייסורים שקיבל‬ ‫עבור אהבת ישראל שלו‪ ,‬לכן לא נתנה רשות שיכנסו אצלו‪ .‬פעם נכנס אצלו איש של"ע שלושת בניו היו על ערש דוי‪ ,‬ורבינו קיבל את‬ ‫הדין במקומו של אותו אדם ואכן בניו של אותו האיש התרפאו בדרך פלא ושלושת בניו של רבינו נפטרו לבית‪-‬עולמם‪ .‬וכל זאת בשל‬ ‫קבלת הצער של אותו האיש‪ ,‬לכן אמרה הצדקת‪ ,‬שלא יכולה כבר לראות בצער של הצדיק ולכן מנעה מהאנשים להיכנס אליו‪.‬‬ ‫אחד ממשמשי רבינו ‪ ,‬אשר בראותו את הצדיק יושב בדביקות‪ ,‬הלך והגיש לו כוס תה‪ .‬חלף זמן מה‪ ,‬והמשמש ראה שכוס התה כבר‬ ‫נתקררה‪ .‬הלך והבין כוס תה שניה‪ ,‬ואולם‪ ,‬שקדנותו של רבינו הייתה מופלאה‪ ,‬והוא לא השגיח בכוס השנייה‪ ,‬אף היא נתקררה‪ .‬בפעם‬ ‫השלישית‪ ,‬שאל 'היהודי הקדוש'‪ ,‬שהבחין בתנועה כלשהי‪" :‬מה היה כאן?"‪ .‬השיב לו המשמש שהוא הכין כוס תה‪ .‬נענה הצדיק‪" :‬תזכה‬ ‫לחיות מאה ועשרים שנה!"‪ .‬ואכן כך הווה‪ ,‬אותו משמש זכה לחיים ארוכים‪ ,‬מאה ועשרים שנה‪...‬‬ ‫בימי חורפו היה רבינו מלמד באיזה כפר אצל נגיד אחד‪ .‬לאחר שנים כאשר הפך רבינו למנהיג עדה‪ ,‬חלה בנו של אותו נגיד במחלת‬ ‫עיניים‪ ,‬ודרש אצל הרופאים אך לא הועילו מאומה‪ .‬אחר ששמע ש'היהודי הקדוש'‪ ,‬שהיה המלמד של הבן‪ ,‬נעשה לרבי גדול‪ ,‬נסע אליו עם‬ ‫בנו כדי לקבל את ברכת קודשו‪ .‬שם הבן היה משה והתחיל היהודי הקדוש לדבר עמו דברי תורה‪ ,‬ואמר אליו‪" :‬משה! אתה שומע?!"‪.‬‬ ‫השיב לו‪" :‬הן"‪ ,‬אמר היהודי הקדוש‪ :‬כתיב "וַיִׁשְּ מַ ע מׁשֶ ה וַיִטַ ב בְּעינָּיו"‪ ,‬ומיד התחיל הבן לראות בעיניו ונתרפא מחוליו‪.‬‬ ‫הרה"ק ר' יהושע אשר בן רבינו סיפר שסבל מכאבים בשיניו ובא לאביו והניח אביו הקדוש ידו על שיניו‪ ,‬ומאז כל ימי חייו לא ידע מכאב‬ ‫שיניים‪.‬‬ ‫‪14/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הַ גָּאֹון הָּ ַרב ָאלְּ טר מָּ אזּוז זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון רבי אלטר מאזוז זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬י"א אב ה'תרצ"ב (‪ )4888‬באי ג'רבה‬ ‫שבתוניסיה‪ .‬מאחר שהוריו שכלו את ילדיהם בעודם רכים בשנים‪ ,‬קראו לו בשם‬ ‫'אלטר'‪ ,‬שפירושו ביידיש הוא 'זקן'‪ .‬זוהי סגולה ידועה לאריכות ימים ושנים ולכך שלא‬ ‫ייפטר בילדותו‪ ,‬כפי שהתרחש עם אחיו‪ .‬עוד בילדותו ניכר כי לגדולות נועד‪ .‬בהיותו‬ ‫נער ניתן היה למוצאו בבית המדרש בשקדנות אין קץ‪ ,‬וניכר כי תורתו היא כל עולמו וכי‬ ‫הוא מואס בחמודי תבל‪ .‬בהיותו כבן ‪ 81‬בשנת ה'תשט"ז (‪ ,)4818‬זכה ועלה לארץ‪.‬‬ ‫בהמשך התיישב במושב איתן שליד קריית גת ושימש בו כדרשן‪ ,‬שוחט‪ ,‬חזן‪ ,‬תוקע‬ ‫ומלמד תינוקות של בית רבן‪ .‬לאחר שהגאון רבי שושן הכהן‪ ,‬רב המושב ובנו של הגאון‬ ‫רבי משה כל פון הכהן‪ ,‬התבקש לבית עולמו‪ ,‬מונה רבינו במקומו לרב המושב‪ .‬ענוותן‬ ‫וברח מן הכבוד‪ .‬כאשר הציעו לו לעבור לעיר גדולה ומכובדת‪ ,‬ענה בתמימות חן‪" :‬מה‬ ‫רע לי כאן במושב?"‪.‬‬ ‫רכש את אמון הציבור ואת הערצתו בהיותו נאה דורש ונאה מקיים ובעבודתו הנאמנה‬ ‫והמסורה‪ ,‬מעל ומעבר למה שתפקידו חייב‪ .‬במשכורתו הצנועה הסתפק ושמח בחלקו‪,‬‬ ‫ושירת את הציבור בהתלהבות ובשמחה כל הימים‪ ,‬ללא חופשות וללא מנוחה‪ .‬ביתו‬ ‫היה פתוח לרווחה 'מסביב לשעון'‪ ,‬ולא ידע ולא הכיר את המושג 'שעות קבלה'‪ ,‬אלא‬ ‫כל שעה הייתה כשרה ומוכשרת לקבל את הזקוקים לעצתו ולהדרכתו בכל עניין‬ ‫שהתעורר ולעזור להם בכל יכולתו‪ .‬נפטר בתאונת דרכים בי"ט בתשרי ה'תשמ"ח‬ ‫(‪ , )4820‬לאחר ששב מכנס 'הקהל' בבאר שבע ונפגע מרכב בדרכו לביתו‪ .‬חי כ‪11-‬‬ ‫שנים‪ .‬ציונו במושב איתן‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬חכם ר' בן ציון‪ .‬אמו‪ :‬מרת תרכונה (לבית עשוש)‪ .‬אשתו‪ :‬בת רבי חסאן‪.‬‬ ‫ילדיו‪ :‬רבי ינון‪ ,‬רבי יונתן‪ ,‬רבי עוזיאל‪ ,‬מרת פנינה ומרת גילה‪ .‬מרבותיו‪ :‬חכם ר' שאול‬ ‫מקיקץ שלי ודודו הגאון ר' שלמה מאזוז (ראב"ד ג'רבה)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר' אשר חדאד‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬אם לבינה‪ -‬שו"ת •אם הבנים שמחה •אם למקרא‪ -‬על התורה •דרכי‬ ‫אבות‪ -‬חידושים על התלמוד •אם הדרך‪ -‬כללי הש"ס •אבות על בנים‪ -‬פירוש למסכת‬ ‫אבות •דרכי אמת‪ -‬חידושי ש"ס על סדרי זרעים ומועד‪.‬‬ ‫ימים‪ ,‬בעת שכבר עלה לארץ ישראל וחונן את עפרה‪ ,‬באו וביקשוהו לעבור למושב איתן‪ ,‬יהיה‬ ‫ל‬ ‫להם לקצין ולמורה דרך‪ .‬ותהה על כך‪" :‬והלא אין עימדי תעודת כושר לכהן כרב?!"‪ .‬השיבו לו‪" :‬ומה‬ ‫בכך? יעלה לירושלים ויבקש תעודה ממשרדי הרבנות הראשית!"‪.‬‬ ‫בתמימותו הרבה נסע לירושלים למשרדי הרבנות הראשית‪ ,‬ראה את השלט 'היכל שלמה' ונכנס‬ ‫לחדרו של הגאון הרב ש‪.‬ג‪ ,‬הרב הראשי האשכנזי‪ .‬הוא נכנס וביקש להיבחן כעת ולקבל תעודת‬ ‫רבנות‪ .‬הרב הביט אל מראהו וראה‪ ,‬שהיה לבוש בגדים פשוטים‪ ,‬ללא חליפה וכובע רבני ודחה אותו באומרו‪" :‬ראה נא‪ ,‬כדי לעשות זאת צריך‬ ‫לקבוע זמן ואחר כך נראה לגבי תעודת רבנות"‪ ...‬יצא מהחדר וראה שלט על הדלת הסמוכה‪" ,‬הרב עובדיה יוסף‪ ,‬הראשון לציון"‪ .‬נרעש והקיש‬ ‫בדלת‪ ,‬נכנס למרן‪ ,‬סיפר על עברו ושטח בפניו את מבוקשו להיבחן כדי לקבל תעודת רבנות לכהן כרב המושב‪ .‬שמע מרן את בקשתו והושיבו‬ ‫בחביבות רבה‪ ,‬הוציא מאמתחתו נייר רשמי וכתב עליו תעודה תקפה‪...‬‬ ‫תמה רבינו על מעשה זה ואמר‪" :‬הרי כבודו לא יכירני‪ ,‬כיצד יכתוב עבורי תעודה בלי שיבחן את ידיעותי?!"‪ .‬חייך הרשל"צ והצביע על‬ ‫שולחנו ואמר‪" :‬הנה ספרו של מר‪ ,‬שו"ת 'אם לבינה'‪ .‬בימים אלו מתענג אני על חריפות תשובותיו ומתוך ספרו יודע ומכיר את ידיעותיו"‪,‬‬ ‫ובענווה אין קץ הוסיף ואמר‪" :‬וכי ראוי לי לבחון אדם כמותו?!"‪.‬‬ ‫(בגרסה אחרת‪ ,‬מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל הגיע וכששמע את שמו‪ ,‬נזכר בספרו 'אבות על בנים'‪ ,‬שבו גילה רבינו טפח מבקיאותו באגדה‬ ‫ובהלכה‪ ,‬והחל לדבר עימו בדברי תורה ומצאו מלא וגדוש וכתב לו תעודת כושר)‪ .‬שב רבינו כשהתעודה בידו והודיע‪ ,‬שיקבל עליו את המשרה‬ ‫בתנאי אחד‪ -‬שכל ענייני המושב התורניים יהיו נכפפים למרותו‪ .‬הסכימו לתנאי ורבינו החל לשמש כרב המושב‪ .‬כל היום ישב ספון בחדרו‬ ‫בהתמדה עד אין קץ‪ ,‬וספריו היו לו לידידיו‪ ,‬כאשר בחדר הסמוך התגורר אביו‪ ,‬רבי בן ציון והיו קולות לימודם נמסכים זה בזה‪.‬‬ ‫בשעות הצהריים הסתובב בין בתי התושבים‪ ,‬עודד וחיזק‪ ,‬יעץ והוכיח‪ ,‬עזר ועשה‪ ,‬הקהיל קהילות ויסד שיעורי תורה והיו בני המושב מעריצים‬ ‫אותו עד לאחת‪ ,‬והוא היה להם לאורים ותומים וכרועה עדרו שימש במסירות נפש ובאהבה וכל דבר נעזרו בו‪ ,‬עד כדי כך שהעידו תושבי‬ ‫המושב‪" :‬מעולם לא בירך אדם על ארבעת המינים‪ ,‬עד שהסכים רבינו לכשרותם‪ ,‬ולא תלה אדם את סדיניו בסוכתו‪ ,‬עד שיבוא רבינו‬ ‫ויאשר שהדפנות והסכך נבנו לכתחילה וראויים למצווה!"‪.‬‬ ‫ספר בנו ר' ינון‪ :‬מעבר להשגחה של מור אבי בחג הסוכות‪ ,‬גם לקראת חג פסח היה משגיח‪ .‬ר' שמואל קדמי החליט להקים מאפיית מצות‬ ‫מ‬ ‫במושב‪ ,‬אבל הבעיה שכדי למכור צריך השגחה‪ .‬בסופו של דבר הוא הציע את אבא‪ .‬ההשגחה שלו כמובן היתה חינם אין כסף‪ ,‬כדרכו‪ .‬אדם‬ ‫שמשגיח בחינם לא מגיע לו לפחות מצות? אבל הוא לא‪ .‬הזמין מצות שמורות ביחד עם כל הרשימה של בני המושב‪ ,‬כתב את שמו 'אלטר‬ ‫מאזוז'‪ ,‬ושילם כרגיל כמו כולם‪ .‬הם ידעו שאין מה להתווכח אתו‪ ,‬והוא כבר שילם‪ ,‬אז אמרו‪" :‬בוא נוסיף לו עוד קילו בחבילה"‪ .‬אבל הוא שם‬ ‫לב‪ ,‬ואמר להם‪" :‬או שאני משלם או שאני מחזיר"‪.‬‬ ‫עם אחת הוא היה בדרך מביתו למאפייה‪ ,‬פתאום עוצר לו טרמפ‪ ,‬בא להיכנס לרכב‪ ,‬הוא מסתכל רואה את הנהג‪ ,‬אומר לו‪" :‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬אני לא‬ ‫פ‬ ‫יכול לעלות איתך"‪" .‬מדוע לא?"‪ ,‬הקשה הנהג‪ .‬והרב השיב‪" :‬אתה אחד מהעובדים במאפיה‪ ,‬ואם אני עולה איתך‪ ,‬זה כבר שוחד‪"...‬‬ ‫‪15/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָּ ַרב ַאב ְָּּרהָּ ם י ְּהֹוׁשֻ עַ הֶ עׁשִ יל מִ קְּ ָּר ָּ‬ ‫אקא זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון רבי אברהם יהושע העשיל מקראקא זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'שנ"ה (‪ )4181‬בקירוב‪ .‬בשחר‬ ‫ילדותו הפליא את כל רואיו ברוחב בינתו‪ ,‬בחריפותו ובבקיאותו‪ .‬בנערותו כבר יצא שמו לתהילה‬ ‫בקרב הלמדנים‪ .‬כשהתמנה אביו בשנת ה'שצ"ה (‪ )4881‬לרב בלובלין ולראש הישיבה שם‪ ,‬רבינו‬ ‫עזר לאביו לנהל את הישיבה‪ ,‬שאליה זרמו מאות תלמידים שעתידים היו להיות גדולי תורה‬ ‫ועמודי הוראה בישראל‪ .‬איש קדוש וצדיק‪ .‬מתלמידיו יצאו גדולי רבני הדור וחידודיו הנפלאים קנו‬ ‫להם פרסום רחב‪ .‬בט"ז בכסלו ה'ת"ד (‪ )4818‬נפטר אביו‪ ,‬ורבינו התמנה במקומו לרבה של‬ ‫לובלין ולראש הישיבה‪ .‬בעקבות גזירות ה'ת"ח–ה'ת"ט (‪ )4818–4812‬נסע רבינו לעיר הבירה‬ ‫וינה‪ ,‬וביקש מהנדיבים שיבואו לעזרת אחיהם שהתרוששו לאחר האסונות הנוראים‪ ,‬ועזר להם‬ ‫ככל יכולתו‪ .‬בשנת ה'תט"ו (‪ ,)4811‬לאחר פטירת רבה של קראקא‪ ,‬הגאון רבי יום טוב ליפמן‬ ‫הלר‪ ,‬בעל 'תוספות יום טוב'‪ ,‬התבקש רבינו לשמש כרבה של קראקא במקומו‪ .‬בקראקא עמד‬ ‫בראש ישיבה גדולה וכונן מחדש את בית הדין בעיר‪ .‬בתפקיד זה שימש עד יומו האחרון‪ .‬נפטר‬ ‫בכ' בתשרי ה'תכ"ד (‪ .)4888‬חי כ־‪ 82‬שנים‪ .‬ציונו בבית העלמין היהודי העתיק בקראקא‪.‬‬ ‫סבו (מצד אמו)‪ :‬הגאון ר' מאיר יואל מבריסק‪ .‬אביו‪ :‬הגאון ר' יעקב (אב"ד ור"מ בבריסק ובלובלין)‪.‬‬ ‫נשותיו‪ :‬בת הנגיד ר' משה ר' ליזרש מבריסק (זיווג ראשון‪ -‬נפטרה בצעירותה)‪ ,‬מרת דינה (זיווג‬ ‫שני‪ -‬בת רבי יהודה וואהל ואלמנת רבי נפתלי כ"ץ)‪ .‬בניו‪ :‬הגאונים ר' יהודה לייב‪ ,‬ר' מרדכי‪ ,‬ר'‬ ‫יששכר בעריש (גדול בתורה וצדיק‪ ,‬מנהיג בקראקא ועשיר מופלג) ור' שאול (אב"ד בריסק וקראקא)‪.‬‬ ‫בנותיו‪ :‬מרת העסיא (נישאה לגאון ר' מאיר‪ ,‬אב"ד אפטא ולובלין)‪ .‬חתניו‪ :‬הגאונים ר' אברהם (בנו‬ ‫היה ר' משה‪ ,‬אב"ד הורודנא ומחבר 'תפארת למשה')‪ ,‬ר' נפתלי הירש בן בנימין וולף (אב"ד פינצ'וב‬ ‫ולובלין ומראשי ועד ארבע ארצות)‪ ,‬ר' נתן נטע מקראקא ור' פייביל מקראקא‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪,‬‬ ‫הגאון ר' יעקב‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' שבתי הכהן (הש"ך‪ ,‬בעל 'שפתי כהן')‪ ,‬ר' דוד הלוי סגל‬ ‫(הט"ז)‪ ,‬ר' גרשון אשכנזי (מחבר שו"ת 'עבודת הגרשוני')‪ ,‬ר' אהרן שמואל קאיידנובר (בעל 'ברכת‬ ‫הזבח')‪ ,‬ר' שמואל מפיורדא (מחבר 'בית שמואל')‪ ,‬ר' יעקב משה העלין (מחבר 'ידי משה')‪ ,‬אחיינו‬ ‫ר' הלל הירץ (מחבר 'בית הלל')‪ ,‬ר' אלעזר נין מניקלשבורג (מחבר 'משנת אלעזר') ור' יצחק חיות‬ ‫(מחבר 'זרע יצחק'‪ ,‬פירוש על המשנה)‪ .‬מתורתו‪ :‬כתב עשרות חיבורים‪ ,‬אך רובם אבדו •חנוכת‬ ‫התורה‪ -‬חידושים על פרשיות התורה •חידושי הלכות על בבא קמא •גיליונות על הטור ועל‬ ‫ספר מצוות גדול •חידושי תורתו ופסקיו‪ -‬הובאו בספרי הש"ך‪ ,‬ה'חכם צבי'‪ ,‬ה'נודע ביהודה'‪,‬‬ ‫רבי משולם איגרא‪ ,‬ה'חתם סופר' ואחרונים נוספים‪.‬‬ ‫ת כונה רבה ניכרה בביתו הגדול של גביר העיירה‪ .‬בתו נכנסה זה בברית האירוסין‪ ,‬ועתה הגיע עת‬ ‫דודים‪ .‬בעוד ימים מספר יחגגו בני העיירה את שמחת כלולותיה עם חתנה‪ ,‬שנבחר בקפידה מתוך שלל‬ ‫ההצעות‪ ,‬שהוגשו ע"י שדכנים מנוסים‪ .‬יודעי דבר סיפרו שהגביר הבטיח לבתו סכום עתק כנדוניה‪,‬‬ ‫ואף התחייב לזון את הזוג לכל ימי חייו‪ .‬השמועות בדבר החתונה שעומדת להיערך‪ ,‬הגבירו את‬ ‫ציפייתם של בני העיירה לקראת החתונה‪ .‬דירה מפוארת ייחד הגביר לחתן שהגיע לעיירה מספר ימים לפני החתונה ממקום מגוריו‬ ‫הרחוק‪ .‬החתן כמעט לא יצא מפתח חדרו‪ .‬ארון הספרים שהיה עמוס בספרי קודש נדירים ריתק אותו‪.‬‬ ‫יום השישי של ערב שבת ה'אויפרוף' החל בהכנות קדחתניות של משפחת הגביר ומשרתיו‪ ,‬ובמטבח ביתו של הגביר עמלו המבשלות על‬ ‫הכנת המאכל המרכזי של הקידוש‪ ,‬הלא הוא הקוגל המסורתי‪ .‬עובדי המטבח הכינו כמות אדירה של בצק שהוכנסה לחבית אדירת‬ ‫מימדים‪ ,‬והניחו את הבצק בשמש החמימה כדי שיתייבש‪ .‬כעבור זמן מה אמורים היו המומחים לפרוס רצועות דקות וארוכות מן הבצק וכך‬ ‫נוצרו האטריות‪ ,‬שמהן הכינו את הקוגל‪ .‬אותה שעה הניח החתן על אדן חלון בחדרו את אחד הספרים‪ ,‬שבהם למד‪ ,‬ושאף מלא ריאותיו‬ ‫אוויר צח ובריא תוך כדי עיונו בספר‪ .‬קריאת העידוד של מנהל המטבח לעבר הפועלים שנשאו את חבית הענק שבה היה הבצק עוררוהו‬ ‫משרעפיו והוא הביט בעניין רב בכמות הבצק הגדולה‪ .‬אותה שעה התבונן גם תרנגול נמרץ במעשה ולאחר שניות אחדות קיפץ במלא‬ ‫המרץ אל מרכז העיסה‪ ,‬והחל מנקר בה במלא כוחו‪.‬‬ ‫החתן שקע שוב בספרו‪ .‬והנה‪ ,‬יצאה הכלה מהבית והבחינה בקוגל ובתרנגול‪ ,‬וחמתה בערה בה‪ .‬ללא אומר ודברים אחזה בתרנגול‪...‬‬ ‫לאחר מספר דקות נשא שוב החתן את עיניו והבחין בתרנגול מת‪ ,‬המוטל על הארץ‪ .‬לשאלתו מה אירע לו‪ ,‬השיב אחד מעובדי המטבח‪ ,‬כי‬ ‫הכלה אחראית למעשה זה מאחר והתרנגול ניקר בקוגל‪ .‬בו ברגע החליט החתן בליבו‪" :‬אינני רוצה להינשא לה!"‪ .‬ליבו הרגיש ומידותיו‬ ‫הרחומות לא יכלו לשאת את מעשיה‪ .‬החתן עזב את הספר‪ ,‬לבש את בגדיו העליונים ופנה לעבר ביהמ"ד‪ .‬באותה השעה לומדים רבים‬ ‫עסקו בתורה‪ ,‬ואיש לא שם לב אליו‪ .‬קופת הצדקה‪ ,‬שניצבה על הבימה‪ ,‬הייתה מלאה במטבעות ששולשלו אליה בתפילת שחרית‪.‬‬ ‫החתן התקרב בשקט לעבר הקופה‪ .‬איש עדיין לא הבחין‪ .‬הוא פתח את המכסה של הקופה ולפתע השליכה ארצה‪ .‬הס הושלך בביהמ"ד‪.‬‬ ‫לפתע נשמעו קולות מטבעות מתגלגלים על רצפת העץ‪ ,‬ועיני הכול ננעצו בהלך‪ ,‬שהסתתר מאחורי הבימה‪ .‬כעבור זמן לא רב מצא את‬ ‫עצמו ה'גנב' מאחורי סורג ובריח‪ .‬הגיעה שבת המלכה‪ ,‬והגביר‪ ,‬שהמתין זמן רב לחתנו‪ ,‬שיתלווה אליו‪ ,‬החליט בסוף ללכת לביה"כ לבדו‪.‬‬ ‫מחדרו ראה 'האסיר' את בני הקהילה הלבושים חגיגית נכנסים לביה" כ‪ .‬הדי הקולות הגיעו לאוזניו והוא התאמץ להשתתף בתפילת‬ ‫הציבור‪ .‬החתן עמד בדבקות והתנועע עם קולות שירת 'לכה דודי'‪ ,‬שבקעו‪ ,‬כאשר לפתע חש זוג עיניים ננעצות בו‪ .‬מהעבר השני של‬ ‫הסורגים עמד הגביר‪ ,‬המום ונדהם כולו‪ .‬מאן דהו הבחין‪ ,‬כי הוא מחפש את חתנו‪ .‬הלה חיבר מאורע למאורע וסיפר לגביר כי החתן אינו‬ ‫אלא גנב מושחת‪ .‬במוצ"ש סולק ה'גנב' מהעיירה בבושת פנים‪ .‬כאשר הכל מהללים את מזלו של הגביר‪ ,‬ובתו שלא נישאה לגנב‬ ‫פרחח שכזה‪ .‬החתן שב לבית הוריו הנדהמים‪ ,‬ששמעו מפיו את דבר המעשה‪ ,‬כאשר הוא הסבי‪ ,‬שלא עלה בדעתו לבייש את בת‬ ‫ישראל‪ .‬לפיכך העמיד פנים כגנב ובלבד שלא להכלים את פניה‪ .‬חלפו שנים וה'חתן הגנב' התפרסם בעולם היהדות כגאון הרב‬ ‫העשיל מקראקא זצ"ל‪ ,‬רבו של הש"ך‪ ,‬ה'נחלת שבעה' ועוד רבים מגדולי הפוסקים‪.‬‬ ‫‪16/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים – האדמו"ר הָּ ַרב יַעֲ קב יֹוסף מֶ אֹוסְּ טְּ ָּראה זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב יעקב יוסף (הראשון) מאוסטראה‪ -‬נולד בשנת ה'תצ"ח (‪)4082‬‬ ‫באוסטראה‪ .‬כונה 'רב ייבי' (ר"ת יעקב יוסף בן יהודה)‪ .‬עוד בילדותו ניכר‪ ,‬כי‬ ‫לגדולות נועד‪ .‬רבינו זכה להסתופף אצל מרן הבעל שם טוב הקדוש זצ"ל אשר‬ ‫השאיר עליו רושם גדול למשך כל ימי חייו‪ .‬שאב את חכמתו ותורתו מאביו‪.‬‬ ‫בהמשך אביו שלח אותו ללמוד מפי המגיד ממזריטש והוא התקבל לחבורה‬ ‫הקדושה‪ .‬בשנת תקכ"ו (‪ )4081‬לאחר פטירת אביו החל למלא את מקומו‪ .‬בעל‬ ‫מתק שפתיים‪ .‬דרשותיו משכו את ההמונים בהן הוא פעל רבות למען תנועת‬ ‫החסידות‪ .‬אהבת הזולת אצלו היתה מופלאה‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬הצדיק ר' לוי‬ ‫יצחק מברדיצ'ב כינה אותו‪" :‬איש אלוקים קדוש יאמר לו"‪ .‬ר' אשר צבי‬ ‫מאוסטראה קרא לו‪" :‬איש קדוש מבטן"‪ .‬על חשיבותו ניתן לראות שרבינו‬ ‫התבקש לכתוב הסכמות לספרים 'עץ חיים ופרי עץ חיים'‪' ,‬כנפי יונה'‪' ,‬זהר‬ ‫הרקיע' ו'צמח צדיק'‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬על מצבתו חרותים רק שמו ותפקידיו‬ ‫בקהילה‪ .‬ייסד את שושלת חסידות אוסטראה שנמשכה עד מלחמת העולם‬ ‫השנייה‪ .‬נפטר ב‪-‬כ’ תשרי ה’תקנ”א (‪ .)4087‬חי כ‪ 18-‬שנים‪ .‬ציונו באוסטראה‪ .‬בנו‪ ,‬ר' אליקים גץ מילא את מקומו‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬רבי משה מברודי‪ .‬אביו‪ :‬הגאון רבי יהודה לייב (שימש כדרשן ומורה צדק באוסטראה שבאוקראינה)‪.‬‬ ‫אשתו‪ :‬בת האדמו"ר רבי שמחה מהורודנקה‪ .‬בניו‪ :‬הגאונים רבי אליקים גץ (ממלא מקום אביו)‪ ,‬האדמו"ר רבי פנחס ורבי‬ ‫יהודה לייב ייבין מברדיצ'ב‪ .‬חתנו‪ :‬הגאון רבי אברהם בן רבי צבי מפאווליטש‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬הגאון רבי יהודה לייב‪ ,‬מרן‬ ‫רבי ישראל בעל שם טוב והאדמו"ר רבי דב בער‪ ,‬המגיד ממזריטש‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאון החסיד רבי אלטר קסטנטינר‬ ‫(נחשב לאחד הפוסקים הגדולים באוקראינה)‪ .‬מספריו‪• :‬רב ייב"י‪ -‬חידושים על התורה‪ ,‬על נ"ג פרקי תהילים ופירושים על‬ ‫הש"ס ואגדותיו •עין משפט‪ -‬קבלה ומוסר •מורא מקדש‪ -‬נגד הדיבור בבתי הכנסת‪.‬‬ ‫מסופר על אשתו שהיתה מפורסמת ובעלת מדריגה‪ .‬פעם אחת בעת שטאטאה את הבית לכבוד שבת קודש‪ ,‬עצרה באמצע וענתה‬ ‫קדושה עם המלאכים‪.‬‬ ‫מסופר על אישה אחת שכבר חלפו מספר שנים מנישואיה ועדיין לא נפקדה בזש"ק‪ .‬בצר לה היא פנתה אל הרה"ק רבי פינחס שפירא‬ ‫מקוריץ (שהיה מתלמידיו הקרובים של הבעל שם טוב‪' ,‬אור שבעת הימים' והיה מגדולי צדיקי החסידות) וביקשה ממנו שיברך אותה‬ ‫שתזכה לישועה ותיפקד בבנים‪ .‬הצדיק מסיבות מסוימות לא הבטיח לה‪ .‬אולם היא לא התייאשה והמשיכה להפציר בצדיק ולא הפסיקה‪.‬‬ ‫הצדיק ניסה לשכנע אותה שלא תפציר בו אולם היא המשיכה לבקש ולא עזבה את מקום הצדיק‪ .‬לבסוף אמר לה הצדיק‪" :‬אני מבטיח‬ ‫שלא יהיו לך בנים!"‪ .‬בפחי נפש עזבה האישה את המקום‪ .‬במר לה פנתה לרבינו וסיפרה לו מה שאמר לה הרה"ק רבי פינחס‪ .‬שמע זאת‬ ‫רבינו ואמר לה‪" :‬אני מבטיח לך שתלדי בן זכר בקרוב"‪.‬‬ ‫מדברי רבינו לא נפל דבר ארצה ועוד באותה השנה נפקדה בזש"ק‪ .‬בליל 'שּולֶם זּוכֶר' התעלפה האשה ותהי צעקה גדולה‪ .‬לא חלפו דקות‬ ‫אחדות והאישה התעוררה מעלפונה וביקשה להניק את בנה‪ .‬כאשר נרגע המצב שאלו אותה‪" :‬מה קרה?"‪ .‬היא סיפרה שראתה את עצמה‬ ‫עומדת בבית דין של מעלה והם דנו לגביה‪ .‬לפתע הגיע לשם הרה"ק ר' פינחס שפירא מקוריץ והוא אמר לבית הדין‪" :‬אני אמרתי שלא יתנו‬ ‫לה בן‪ .‬לכן היא תישאר כאן ונביא לכאן גם את הילד"‪ .‬דבריו התקבלו וכתבו פסק דין‪ ,‬והניחו את הפסק על השולחן‪.‬‬ ‫לפתע הגיע יהודי זקן חבוש בספאדיק‪ ,‬כשספר תחת זרועו‪ .‬הוא שאל אותי למעשי במקום זה‪ .‬סיפרתי לו מה אירע‪ ,‬ואני הראתי באצבעי‬ ‫כי פסק הדין מונח על השולחן‪ .‬הזקן נטל את הפסק‪ ,‬קרע אותו ואמר‪" :‬איך עורכים פסק דין ללא ידיעתי?!"‪ .‬תוך כדי דיבור הוא צעק אלי‪:‬‬ ‫"הלא מוטל עליך להניק את הילד‪ .‬מה את עושה כאן?!"‪ .‬באותו הרגע התעוררתי וצעקתי לכם שתתנו לי את הילד להניק‪.‬‬ ‫חיבה מיוחדת נודעת לרבינו למצוות סוכה‪ .‬הצדיק השתדל מאוד לא לצאת מהסוכה במשך כל ימי החג‪ .‬אנשים שהתארחו אצל רבינו‬ ‫סיפרו כי מעולם לא נראו זבובים בסוכת רבינו גם בימים בהם החום היה רב כאשר בשאר הסוכות נראו זבובים‪ .‬כאשר שמע זאת הרה"ק‬ ‫רבי פינחס שפירא מקוריץ זיע"א‪ ,‬הוא ביקש לראות זאת בעצמו‪ .‬לפיכך הוא הטריח את עצמו ללכת לסוכת רבינו ולחזות בפלא המדובר‪.‬‬ ‫כך ישב שם רבי פינחס כשעתיים עד שלפתע נראה זבוב קטן הולך ויורד ממרומי הסכך‪ .‬פנה ר' פינחס לרבינו והבעת תמיהה ניכרה על‬ ‫פניו‪ .‬נענה רבינו ואמר בחיוך של פיוס‪" :‬ראה נא‪ ,‬איך שמלאכי מרום מטריחים את עצמם להביא זבוב במיוחד לכבודכם‪ ,‬כדי שלא יגרם‬ ‫לכם חלילה עוגמת נפש"‪.‬‬ ‫מ ספר שנים אחר פטירת רבינו פעם פרצה שריפה בעיר אוסטראה‪ .‬השרפה התפשטה לכל עבר במהירות ואנשים רבים ניסו לכבות את‬ ‫השרפה‪ .‬לפתע הגיע מושל העיר ופקד שיביאו אליו רב העיר‪ .‬כאשר הגיע אליו הרב‪ ,‬שאל אותו המושל‪" :‬האם אתה הוא רב העיר?"‪ .‬הרב‬ ‫השיב בחיוב‪ .‬לקח אותו המושל והלך עימו בכל אותם המקומות שאחזה בהם האש באותה השעה‪ .‬כאשר סיימו להקיף את כל המקומות‬ ‫והשרפה המשיכה ביתר עוז‪ .‬אמר המושל בזעם‪" :‬אתה לא רב‪ .‬לפני מספר שנים כאשר הרב הקודם (הוא התכוון לרבינו) עדיין היה‬ ‫בחיים‪ ,‬פרצה שריפה גדולה‪ .‬רב העיר הקיף את כל המקומות בהם אחזה האש‪ ,‬ותיכף שקעה האש ללא כל צורך בכיבוי‪ .‬ואילו איתך‪,‬‬ ‫כלום לא קרה!"‪.‬‬ ‫בהלוויית רבינו התרחש מאורע שהתפרסם מאוד‪ .‬במרכז העיר עמד בית תיפלה‪ .‬כדי לקבור את הנפטרים היו חייבים לעבור בדרך ליד‬ ‫בית התיפלה של הגויים‪ .‬בכל פעם שנפטר אדם מישראל‪ ,‬הגויים נהגו לצלצל בפעמוניהם בקול מחריש אוזניים‪ .‬מעשה זה ציער את‬ ‫המלווים וגרם לביזיון לנפטר‪ .‬גם כשנפטר רבינו המשיכו הגויים במנהגיהם וצלצלו בפעמונים‪ .‬לפתע כדרך פלא התיישב רבינו על מיטתו‬ ‫וציווה להביא לו ספר מסוים‪ .‬מיד הובא הספר למקום ורבינו עיין בו לרגע וחזר לשכב‪ .‬לפתע נשמע קול נפץ אדיר ובית התיפלה קרס על‬ ‫כל הנמצאים שם‪ .‬במקום נפער בור עמוק עם הלבנים המרוסקות‪ .‬שנים רבות לאחר מכן עדיין ניתן היה לראות את הבור במקום שהיה‬ ‫שם בית התיפלה שלהם‪.‬‬ ‫‪17/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָּ ַרב ַאב ְָּּרהָּ ם י ִָּש ָּכר אֶ ְּנגֶלָּ ְּרד זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר רבי אברהם ישכר אנגלרד מראדזין זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תרס"ט (‪)4878‬‬ ‫לערך בקרימילוב שבפולין‪ .‬לאחר נישואיו עבר לראדזין‪ .‬בשנת ה'תרפ"ט (‪ ,)4888‬עם‬ ‫פטירת חותנו‪ ,‬האדמו"ר רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר מראדזין‪ ,‬התמנה גיסו‪ ,‬האדמו"ר‬ ‫רבי שמואל שלמה ליינר מראדזין‪ ,‬לאדמו"ר החמישי בחסידות ראדזין‪ .‬בשנים אלו שימש‬ ‫רבינו כיד ימינו ועמד בראש ישיבת 'סוד ישרים' בראדזין‪ .‬בשליחות גיסו הקים עוד כשבעה‬ ‫סניפים בעיירות שונות בפולין ודאג לניהולם הרוחני‪ .‬כשפרצה מלחמת העולם השנייה‬ ‫נלווה לגיסו‪ ,‬האדמו"ר רבי שמואל שלמה‪ ,‬שעבר לגטו וולודבה‪ .‬שם דאגו לכל ענייני‬ ‫היהדות ועזרו ליהודים במצוקה‪ .‬באותה תקופה לכדו הנאצים את הבונקר שבו שהתה‬ ‫משפחת הרבי ודרשו מיושביו לצאת‪ .‬כל היוצאים נורו במקום‪ .‬היחיד שנשאר היה רבינו‪,‬‬ ‫שסירב לצאת‪ .‬הם השליכו רימונים לתוך הבונקר‪ ,‬ובניסים גלויים לא נפגע‪.‬‬ ‫ב‪-‬כ"ט אייר ה'תש"ב (‪ ,)4818‬במהלך השואה‪ ,‬נרצח גיסו האדמו"ר הי"ד בוולודבה‬ ‫שבפולין‪ .‬רבינו ברח ליערות עם החסיד רבי מוטל רייכמן‪ ,‬והם הצטרפו לפרטיזנים‪ .‬במשך‬ ‫שנתיים חיו בתנאים תת־אנושיים ובניסי ניסים ניצלו בצורה פלאית‪ .‬לאחר השואה‪ ,‬למרות‬ ‫השבר האיום שעבר בשנות הזעם‪ ,‬חזר לסוסנובצה‪ ,‬שם כיהן כרב במשך כמה שנים‪.‬‬ ‫ביתו הפך לכתובת לכל נדכא ונצרך‪ .‬אלפי פליטים מצאו אצלו מחסה ואוזן קשבת‪ ,‬ובין‬ ‫הבאים היו אדמו"רים חשובים‪ .‬רבינו הקים שם תלמוד תורה וישיבות לפליטים ולילדיהם‬ ‫ודאג לכל ענייני היהדות ולשחיטה כשרה‪ .‬הקים בית דין מיוחד להתרת עגונות‪ ,‬כדי‬ ‫לאפשר לפליטים שאיבדו את משפחותיהם להקים בית חדש‪ ,‬וסידר קידושין לאלפי זוגות‪.‬‬ ‫פעילותו נמשכה קרוב לשלוש שנים‪ ,‬עד שנת ה'תש"ח (‪ .)4812‬רק משהתרוקן האזור‬ ‫מפליטים יהודים הסכים לעזוב את המקום‪ .‬בתחילה נסע לצרפת ומשם לארצות הברית‪,‬‬ ‫והתיישב בשכונת קראון הייטס שבברוקלין‪.‬‬ ‫עלה לישראל בלחץ פליטי השואה מחסידי ראדזין שהתגוררו בארץ‪ .‬ב‪-‬כ"ט אייר ה'תשי"ג‬ ‫(‪ )4818‬הוכתר בהיכל שלמה שבתל אביב לאדמו"ר השישי בשושלת חסידות‬ ‫איזביצה־ראדזין‪ .‬בראשית כהונתו קבע את מקום מושבו בשכונת בית וגן בירושלים והקים‬ ‫בתי חסידים ברחבי הארץ‪ .‬עמל לחדש את ישיבת 'סוד ישרים' בירושלים‪ .‬לימים חזר‬ ‫לקהילתו בקראון הייטס‪ .‬בסוף שנת ה'תשל"א (‪ )4804‬עלה שוב לארץ והתגורר במרכז‬ ‫החסידות שנבנה ברחוב הרב אהרונסון בבני ברק‪ .‬יהודים מכל השכבות והעדות מצאו‬ ‫אצלו אוזן קשבת‪ .‬הם יכלו לגשת אליו בכל שעה ולבקש עצה וברכה‪ .‬ענייני גשמיות‪,‬‬ ‫אכילה ושתייה‪ ,‬לא תפסו אצלו מקום‪ .‬איש אמת‪ .‬ענוותן ושפל ברך‪ .‬מחל על כבודו‬ ‫והתהלך בצניעות מופלגת‪ .‬לא הרשה שישמשו אותו‪ .‬בירושלים ייסד את ישיבת 'סוד ישרים'‪ ,‬ובבני ברק ייסד את ישיבת‬ ‫'עטרת שלמה' ואת ישיבת 'תפארת יוסף'‪ .‬תחת נשיאותו נוסדו שטיבלך של חסידי ראדזין בירושלים‪ ,‬בבני ברק‪ ,‬בחיפה‪,‬‬ ‫בחולון‪ ,‬בנתניה ובפתח תקווה‪ .‬בתל אביב ייסד עוד שני שטיבלך‪ ,‬נוסף על השטיבל שנוסד לפני השואה‪ .‬בחלק מהשטיבלך‬ ‫נפתחו כוללים‪ .‬השקיע רבות בחידוש מצוות התכלת בציצית‪ ,‬לאחר שמסורת הצביעה פסקה בתקופת השואה‪ ,‬ופעל לחידושה‬ ‫על פי שיטתו של האדמו"ר רבי גרשון חנוך הניך ליינר מראדזין‪ .‬כשש שנים לפני פטירתו חלה ונפל למשכב‪ .‬נפטר בכ' בתשרי‬ ‫ה'תשס"ו (‪ ,)8771‬בחול המועד סוכות‪ .‬חי כ־‪ 88‬שנים‪ .‬ציונו בחלקת הרבנים שבהר המנוחות בירושלים‪ .‬בנו‪ ,‬האדמו"ר רבי‬ ‫שלמה יוסף‪ ,‬התמנה למלא את מקומו‪.‬‬ ‫סבו (מצד אמו)‪ :‬האדמו"ר רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ מקרימילוב‪ .‬אביו‪ :‬הגאון רבי ישעיהו (רבה של העיר סוסנובצה שבפולין)‪.‬‬ ‫אמו‪ :‬מרת אסתר פרומט (בת האדמו"ר רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ מקרימילוב)‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת שרה זלדה (זיווג ראשון‪ -‬בת‬ ‫האדמו"ר ר' מרדכי יוסף אלעזר ליינר מראדזין‪ ,‬בעל 'תפארת יוסף'‪ .‬נרצחה בשואה ללא ילדים)‪ ,‬מרת בלומה שרה (זיווג שני)‪.‬‬ ‫בניו‪ :‬האדמו"ר רבי שלמה יוסף (ממלא מקום אביו)‪ ,‬ר' יצחק נתן נחום (רב בית המדרש בבני ברק ואחראי על ייצור התכלת של‬ ‫החסידות) ור' ישעיהו מבורו פארק (נפטר מנגיף הקורונה בשנת ה'תש"פ [‪ .)]8787‬מרבותיו‪ :‬סבו‪ ,‬האדמו"ר רבי נתן נחום הכהן‬ ‫רבינוביץ מקרימילוב‪ ,‬ואביו‪ ,‬הגאון רבי ישעיהו‪.‬‬ ‫בנו סיפר‪ :‬פעם אחת אבא השתתף בכ ינוס תורני גדול‪ .‬לפני שאחד מהאדמו"רים נשא את דבריו האולם התרוקן ממרבית המשתתפים‬ ‫בגלל השעה המאוחרת‪ .‬המקורבים ניסו לומר לאבי שכבר מאוחר ולאחר כמה שעות של השתתפות הוא כבר יכול לשוב לביתו‪ ,‬אבל הוא‬ ‫התנגד ‪' -‬אולי הנואם ירגיש ביציאתי והוא עלול להיפגע'‪ .‬גם כשהסבירו לו כי הוא יושב מאחוריו ואין שום סיכוי בעולם שיבחין בו‪ ,‬הוא עדיין‬ ‫לא הסכים בשום אופן לעזוב ‪ -‬שמא ואולי‪.‬‬ ‫פ עם ביקש רבינו לנסוע בערב יום הכיפורים לבית החולים תל השומר כדי לבקר יהודי חולה‪ .‬בכניסה השומר התעקש ולא רצה להכניס‬ ‫אותו בטענה שאין זה זמן ביקור וגם החו לה שקוע בתרדמת‪ .‬ברם האדמו"ר הפציר בו והסביר בדבר חשיבות הביקור‪ .‬לאחר מאמצים‬ ‫רבים הגיע למיטת החולה‪ .‬רבינו נטל את ידו ולחש על אוזנו שבא לברכו ב'גמר חתימה טובה'‪ .‬החולה לא הגיבאבל רבינו לא התייאש‪.‬‬ ‫שוב ושוב האדמו"ר חזר על הדברים‪ .‬לפתע התעורר האיש וחזר להכרה‪ .‬הרופאים לא האמינו כי החולה שלא היה לו כל סיכוי לחזור‬ ‫ולחיות יושב עתה בריא! (לקדושים אשר בארץ)‬ ‫ר בינו תמיד ראה את חזות הכל במידות הטובות‪ .‬רבינו נהג לומר‪" :‬ישנן כל כך הרבה ישיבות בכל מקום‪ ,‬מדוע לא פותחים ישיבה‬ ‫למידות?!"‪ .‬אין לתאר ולשער עד כמה רבינו היה נזהר מלפגוע חלילה בזולת‪ .‬מבחינתו‪ ,‬הפגיעה באחר היה אצלו הדבר החמור‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫‪18/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר ר' ָּדוִד מׁשֶ ה פְּ ִר ְּ‬ ‫ידמַ ן מְּ ְּ‬ ‫צ'ֹורטָּ קֹוב זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב דוד משה פרידמן מצ'ורטקוב זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬ז' סיון ה'תקפ"ז (‪ -4280‬יום טוב שני של‬ ‫חג שבועות)‪ .‬מילדות שקד על לימוד התורה‪ ,‬נודע במידותיו הנעלות‪ ,‬בענוותנותו ובטוב ליבו‪ .‬אהב כל‬ ‫יהודי ובגיל שבע קיבל על עצמו לא להרע לשום בריה בעולם‪ .‬אביו אמר עליו עוד בהיותו תינוק‪ ,‬כי‬ ‫בקרבו יש נשמה גדולה שתקרב את לבבות ישראל לאביהם שבשמיים וכן מאחר והיה בן חמישי‬ ‫לאביו אמר עליו‪ ,‬שהוא מכוון כנגד סדר קדשים‪ .‬לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרי"א (‪ )4217‬התיישב‬ ‫בזלוטיפוטוק‪ .‬בשנת ה'תרכ"ה (‪ )4281‬עבר לצ'ורטקוב וייסד את חצרו והיה לאבי חסידות צ'ורטקוב‪.‬‬ ‫ייסד בית מדרש‪ .‬שקד יומם ולילה על לימוד התורה הקדושה‪ .‬בלילות ישן כשעתיים בלבד‪ ,‬מיעט‬ ‫באכילה והרבה בתעניות‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬מעולם לא התערב במחלוקת‪,‬‬ ‫הרגיש בכאב של כל יהודי‪ .‬מפורסם כאיש קדוש‪ ,‬שלא שח לעולם שיחה בטלה‪ .‬תמך כספית‬ ‫בהקמת ביה"כ של צ'ורטקוב בצפת‪ .‬סיפר ר' צבי דוד מו"צ ק"ק אסטילע ששמע מפי אשתו של רבינו‪,‬‬ ‫שאמרה כי בעולם העליון תוכל להעיד עליו‪ ,‬שלא נהנה מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה‪ .‬נפטר‬ ‫ב‪-‬כ"א תשרי ה'תרס"ד (‪ ,)4878‬ביום הושענא רבא‪ .‬חי כ‪ 08-‬שנים‪ .‬ציונו בצ'ורטקוב שבאוקראינה‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' שלום שכנא מפרוהוביטש‪ .‬סבו (מצד אימו)‪ :‬ר' משה אפרתי מברדיצ'ב‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין‪ .‬אימו‪ :‬מרת שרה‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת פייגא (בת האדמו"ר רבי אהרן‬ ‫טברסקי מצ'רנוביל – זיווג ראשון)‪ ,‬מרת לאה רחל (בת אחיו‪ ,‬האדמו"ר רבי שלום יוסף מסדיגורה‪ ,‬ואלמנת‬ ‫האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל ממז'יבוז' – זיווג שני)‪ .‬בניו (מזיווג ראשון)‪ :‬האדמו"ר ר' ישראל‬ ‫מצ'ורטקוב (מילא את מקום אביו)‪ ,‬ר' מנחם נחום מרדכי (נפטר בחיי אביו)‪ .‬מרבותיו‪ :‬האדמו"רים אביו‪,‬‬ ‫רבי ישראל מרוז'ין‪ ,‬וחותנו‪ ,‬ר' אהרן טברסקי מצ'רנוביל‪ .‬מחסידיו הבולטים‪ :‬הגאונים ר' מאיר אריק‪,‬‬ ‫ר' שלום מרדכי הכהן שבדרון (המהרש"ם מברז'אן)‪ ,‬ר' משה פארהאנד ממאקווא‪ ,‬האדמו"ר ר' מרדכי‬ ‫חיים סלאנים והאדמו"ר ר' שמואל וינברג מסלונים‪ .‬מדברי תורתו‪• :‬דברי דוד‪ -‬דברי תורה שנאספו‬ ‫ונדפסו לאחר פטירתו‪ .‬ספרים עליו‪• :‬תפארת אדם‪ -‬תולדותיו‪ ,‬הנהגותיו וסיפורים עליו‪ ,‬בעריכת רבי‬ ‫ראובן מרגליות‪.‬‬ ‫לאחר הסתלקותו של האדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין זיע"א‪ ,‬הותיר הוא זוג תפילין‪ ,‬שעבר אליו בירושה מאבי‬ ‫סבו‪ ,‬המגיד הקדוש ממזריטש‪ .‬כל אחד מששת בניו הקדושים חפץ בתפילין הקדושות‪ ,‬אולם נראה‪ ,‬כי ר' דוד‬ ‫משה הצעיר שבחבורה‪ ,‬השתוקק יותר מכולם‪ ,‬לשם כך אף הסכים לוותר על חלקו בשאר הירושה‪ .‬לאחר דיון‬ ‫החליטו להטיל גורל ולמסור את ההחלטה בידי שמים‪ ,‬בגורל עלה שמו של רבינו‪ .‬חלפו שנים‪ ,‬ערב אחד ישב‬ ‫ר' אברהם יעקב מסדיגורא (בנו הבכור של הצדיק מרוז'ין) עם קבוצה מחסידיו‪ ,‬וסיפר על המגיד ממזריטש‪.‬‬ ‫ובתוך כך עלה עניין התפילין של המגיד ושעלה בחלקו של אחיו‪ .‬הוא תיאר כמה השתוקקו כל אחד מהאחים‬ ‫לזכות בתפילין‪" .‬העובדה‪ ,‬שאחי ר' דוד משה זכה בהן‪ ,‬הייתה ההוכחה‪ ,‬שהוא הראוי להן מכולנו" אמר‪.‬‬ ‫והנה הבחינו הנוכחים בחילופי מבטים בין שניים מהיושבים‪ .‬לפתע קם אחד מהם על רגליו ובקול רועד אמר‪" :‬רבי‪ ,‬חברי ואני החלטנו‪ ,‬כי‬ ‫הגיעה השעה לגלות סוד ששמרנו זמן רב‪ ,‬מעשה שלא ייעשה עשינו‪ ,‬סברנו‪ ,‬שאנו עושים דבר טוב למען רבינו‪.‬זמן רב שכליותינו‬ ‫מייסרות אותנו על מעשינו‪ .‬הערב לאחר דברי הרבי על התפילין החלטנו לשים לכך קץ ולבקש מחילה על כך"‪ .‬קם החסיד השני והתחיל‬ ‫לספר‪" :‬יום אחד ישבנו ודיברנו על כך שרבינו רצה את התפילין של המגיד הקדוש‪ .‬סברנו‪ ,‬שהיות והוא הבכור‪ ,‬הרי שלו משפט הבכורה‬ ‫וראויות התפילין להיות שלו‪ .‬באחד הימים התגנבנו לחדרו של ר' דוד משה‪ ,‬פתחנו את הבתים של התפילין‪ ,‬הוצאנו את הפרשיות והכנסנו‬ ‫במקומם פרשיות אחרות כשרות ומהודרות‪ .‬תפרנו מחדש את הבתים ויצאנו מהבית‪ .‬רק לאחר מכן קלטנו את חומרת המעשה‪ .‬לא ידענו‬ ‫מה לעשות בפרשיות הקדושות‪ ,‬להחזירן למקומן ‪ -‬חששנו שמא ניתפס‪ ,‬גם להביאן לרבי חששנו‪ .‬עתה כשהחל הרבי לדבר בעניין‪ ,‬ראינו‬ ‫בכך אות משמיים‪ ,‬כי עלינו לבקש כפרה"‪ .‬הוא הוציא חבילה מכיס מעילו ובידיים רועדות הניחה על השולחן ליד הרבי‪ .‬הסובבים התקשו‬ ‫להאמין‪ ,‬כי שני אברכים יראי שמיים מסוגלים היו לבצע מעשה כה חמור‪ .‬מאידך חשבו כמה מהם ‪ -‬אם ר' דוד משה המשיך להתפלל‬ ‫באותן התפילין ולא חש בהחלפת הפרשיות‪ ,‬יתכן ויש בכך סימן‪ ,‬שהתפילין של המגיד אינן מגיעות לו‪ .‬הרבי פתח את החבילה והוציא את‬ ‫הפרשיות‪ ,‬הוא התבונן בהן‪ ,‬ואז עטפן בחרדת קודש במטפחתו‪ ,‬נשק להן והכניסן לכיס הפנימי של מעילו‪ .‬הרבי ישב אחוז בשרעפים‬ ‫ולפתע אמר‪" :‬אבקש מהנוכחים לשמור על סודיות מלאה‪ .‬בעוד ימים אחדים אצא בעז"ה אל אחי‪ .‬אם מישהו חפץ להצטרף‪ ,‬הרשות‬ ‫נתונה"‪ .‬בהגיע הרבי מסדיגורא בלוויית חסידיו לצ'ורטקוב‪ ,‬יצא רבינו לקבל את פני אחיו בכבוד ואהבה‪.‬‬ ‫למחרת בבוקר הכניס ר' דוד משה את אחיו לחדר שבו נהג להתכונן לתפילת שחרית טרם כניסתו לביה"מ‪ .‬על השולחן היו מונחים‬ ‫שלושה זוגות תפילין‪ :‬רש"י‪ ,‬רבינו תם ושימושא רבא‪ .‬במרחק מה עמדה שקית התפילין של המגיד‪ .‬הרבי מסדיגורא עקב אחר מעשי‬ ‫אחיו‪ .‬רבינו הוציא את התפילין של המגיד מהשקית ואחזן בשתי ידיו‪ ,‬עצם עיניו‪ ,‬לאחר כמה שניות פקח את עיניו ונאנח עמוקות‪ ,‬החזירן‬ ‫לשולחן‪ ,‬לקח את התפילין שלו והניחן‪ .‬תפילת שחרית תמה‪ ,‬ושני האחים שבו לחדר כדי להניח את שני הזוגות הנוספים כמנהגם‪.‬‬ ‫בעודם גוללים את רצועות התפילין‪ ,‬שאל הרבי מסדיגורא על התפילין הקדושות של המגיד‪ .‬פניו של רבינו עטו ארשת צער וקולו הסגיר‬ ‫שברון לב‪" :‬בוקר אחד לפני זמן רב רציתי להניח תפילין כבכל יום‪ ,‬והנה לפתע חשתי‪ ,‬כי דבר מה השתנה ואיננו כתמול שלשום‪ ,‬תמיד‬ ‫כאשר נטלתי בידי את התפילין הקדושות של המגיד‪ ,‬הייתי חש רטט קדושה‪ ,‬אך באותה פעם לא רעדתי‪ .‬נדמה היה‪ ,‬כאילו הקדושה‬ ‫הסתלקה מהתפילין‪ .‬ברור שהחיסרון בי‪ ,‬כנראה שנכשלתי בחטאי‪ ,‬ושוב איני ראוי להניח את התפילין של המגיד"‪.‬‬ ‫"מאותו יום אני מפשפש במעשיי בכל יום ומשתוקק לדעת במה חטאתי‪ ,‬וכיצד אוכל לתקן זאת‪ ,‬בכל בוקר אני נוטל בידיי את התפילין‬ ‫כשליבי שבור‪ .‬אולי יכול אתה‪ ,‬אחי היקר‪ ,‬לתת לי עצה או תיקון"‪ .‬הרבי מסדיגורא היה נרגש מאוד‪" .‬אחי האהוב‪ ,‬יודע אני כי לחינם חושד‬ ‫אתה בעצמך‪ ,‬ובטוחני‪ ,‬כי אין אדם הראוי ממך להניחן‪ ,‬ואכן בשל כך הגעתי לכאן"‪ .‬או אז גילה לאחיו את המעשה לפרטיו‪ ,‬כיצד פרשיות‬ ‫התפילין של המגיד הוחלפו‪ .‬הוא סיפר על חרטתם של החסידים‪ ,‬וכאשר הוציא מכיסו את הפרשיות היקרות הוסיף‪" :‬בעצמי הגהתי את‬ ‫הפרשיות והן שלמות כפי שהיו‪ .‬הכנס אותן שוב לתוך הבתים‪ ,‬ואני בטוח שאותם רגשות נעלים ישובו אליך כבראשונה"‪ .‬את שמחתו של‬ ‫ר' דוד משה אין צורך לתאר‪ ,‬זו הייתה שמחה כפולה על שובן של התפילין ועל ביטול תחושת האשם‪ ,‬שייסרה אותו‪.‬‬ ‫‪19/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬ ‫אנו מבקשים ממי שיש לו תמונות טובות יותר של הצדיקים או של הקברים‬ ‫או אם לא שמנו את תמונת הצדיק או הקבר‬ ‫ויש לו תמונה שהוא צילם או שקיבל ממישהו ששהוא צילם ונתן לו את זכויות יוצרים‬ ‫להשתמש בה ולא הוריד אותה מאתר באינטרנט‪ ,‬אנא שלחו למייל‬ ‫‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫למעוניינים לקבל את העלון ישירות למייל‪ ,‬יש לשלוח‬ ‫בקשה ‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫העלון מוקדש לרפואה והצלחת רחל ברכה בת פדילה דליה הי"ו ובני‪-‬ביתה‬ ‫רפואת יהודה אריה בן רחל ברכה‪ -‬רפואת הנפש ורפואת הגוף‬ ‫ולהצלחת כל עם ישראל ובתוכם יוסף ליאור בן דליה אפרת ומשפחתו‬ ‫והצלחה בכל העניינים‪ ,‬נחת יהודי מכל יוצאי חלציו וכן בחינוך הילדים‬ ‫‪20/20‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫–כ"א תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 428‬פניני הצדיקי‬ ‫חג סוכות | ט"ו תשרי תשפ"ז –כ"א‬