אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — סוכות (2026-09-21)

רשימת ספרי "בן מלך" בסייעתא דשמיא
שיצאו לאור עד עתה:
אוצרות
בן מ>לך
•ימים נוראים •על התורה -י"ב
•חג הסוכות חלקים
•חנוכה •שבת קודש
•פורים •חכמה ומוסר
•שיר השירים •ביטחון
•עניינים בש"ס •הגדה של פסח
•המצוות התמידיות •חג המצות
שבמקדש •ספירת העומר וחג
•שומע כעונה השבועות
•דרכי החינוך •גלות וגאולה חג הסוכות תשפ"ז
ניתן להשיגmechonbenmelech@gmail.com :
גליון מס' 435
מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים
בארה"ב ניתן להשיג:
salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220
ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת
המקשרים את ישראל לאביהם שבשמיים ,ובתקופות תפילת המועדים -אתה בחרתנו
השנה אשר בהן באים לידי ביטוי הקשר והנתינה תפילת כל המועדים פותחת 'אתה בחרתנו מכל
שנותן ה' לעמו בארץ ישראל .באופן כללי אנו העמים אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל
הלשונות וקדשתנו במצוותיך וקרבתנו לעבודתך
בגליון: ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת'.
זהו הצד השוה בכל המועדים ,שכולם זמני
בעניינא דיומא שמחה וחגיגה ,זמני קדושה ועבודה ,אנו חוגגים
ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת ושמחים בהם על כך שה' הוא אלוקינו ,שזכינו
עמוד 1 להנהגתו ,להגנתו וחסדיו המרובים עלינו ,ונבחרנו
אנו לתפקיד הנכבד להיות עמו המיוחד לו .ימי
מצות נטילת ארבעת המינים המועד התקדשו עבורנו מאת ה' שנחגוג בהם על
עמוד 5
בחירתנו זו ,וכלשון החתימה השווה בכל שלש
הרגלים 'מקדש ישראל והזמנים'.
בין שבעת ימים של סוכות
המועדים הם 'מועדי ה' מקראי קודש' ,זמנים
לשבעת ימים של פסח
עמוד 9 שבהם עם ישראל מתקשר ומתוועד עם הקב"ה.
המועדים קבועים בזמנים שבהם אירעו מאורעות
פרנס השבוע
תשרי תשפ"ז
עץ חיים היא למחזיקים בה
חלק מהוצאות הדפסת גיליון זה נודבו לזיכוי הרבים
ע"י ידידנו הנכבד מחשובי קהילתנו ,מסור לכל פעולות המכון
מגדולי תומכי מכוננו ראש וראשון לכל דבר שבקדושה ,מקים אהלה של תורה
הרב יהושע פרוש שליט"א
פטרון עלון 'למען דעת'
לרגל אירוסי בנו הבה"ח ראובן הי"ו עב"ג
זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך
תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה
לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו
להנצחות ותרומות "פרנס השבוע/החודש"
אפשר להתקשר לטלפון מס' 054-8422488
וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ְּב ַחּגֶ ָך וְ ָהיִ ָית ַאְך ָׂש ֵמ ַח
יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'
לתרומות והנצחות נא לפנות ל־054-8422488 לקבלת העלון במייל ,ניתן להצטרף בכתובת
mechonbenmelech@gmail.com
כתובת המכון :אוהב ישראל ,1/9ביתר עילית לתגובות והערות נא לפנות ל־052-7616048
בשורה טובה למבקשי ה' הודעה חשובה ומשמחת
ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים
‘קו בן מלך' לתורמי המכון
03-3077354 ניתן לקבל החזר מס
ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים
בפרשת השבוע -ובעניינא דיומא על תרומות למכון בגובה של
שמעו ותחי נפשכם עד 35%מערך התרומה
ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה
מכון כתבי בן מלך
ההנהלה לפי סעיף 46
2
הוא 'ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת' ,שהוא מציינים בכל המועדים את כללות ענין הקשר
כלשון הפסוק (דברים כח ,י) 'וראו כל עמי הארץ כי שם והדביקות בה' על כל גווניו ומדרגותיו.
ה' נקרא עליך ויראו ממך' ,דהיינו השראת השכינה,
שה' בא לשכון בתוכנו .זהו עניינו של חג הסוכות, שלש רגלים -חטיבה של שלשה שלבים
ההשגחה המיוחדת שבאה מכוח השראת השכינה אולם ,כל מועד בפני עצמו מציין שלב ומידה
שיש בישראל ,שהקב"ה שוכן בתוכם ומשגיח עליהם אחרת בהשפעת הטובה מאת ה' ,ובהתקשרות שיש
תמיד על כל צרכיהם ומשרה בקרבם רוח קדשו. לנו עם הקב"ה .בחג הפסח אנו חוגגים את השלב
כמו מקדש בית ה' שנקרא 'הבית הגדול והקדוש הראשון ,את החירות ,את עצם עמידתנו כעם .בחג
שנקרא שמך עליו' ,כך נקראו ישראל עם ה' 'ושמך השבועות אנו חוגגים את השלב השני ,את הקציר
הגדול והקדוש עלינו קראת' .זהו 'צלא דמהימנותא', בארץ הטובה שניתנה לנו ,ואת קבלת התורה
וזהו ענין 'כי יצפנני בסוכו'. שניתנה לנו כתנאי למתנת הארץ .ובחג הסוכות אנו
הוי אומר' ,אתה בחרתנו מכל העמים אהבת שמחים וחוגגים על קבלת ברכת ה' וכל הטוב אשר
אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות' זה ברכנו בארץ ישראל' ,כי יברכך ה' בכל מעשה ידך
חג הפסח' ,וקדשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו והיית אך שמח' .והשפעת ברכה זו באה בהשגחה
לעבודתך' זה חג השבועות' ,ושמך הגדול והקדוש מיוחדת ,באופן של הימצאות ה' בתוכנו ,כיושבים
עלינו קראת' – זה חג הסוכות. ודרים בצל קורתו ,ומקבלים את כל צרכינו בצלא
בשלשה שלבים אלו נבנה עם ישראל ,כי לא דמהימנותא ,אשר 'בצלו חמדתי וישבתי ופריו
בבת אחת צמחו לגובה מעלתם. מתוק לחכי'.
אכן ,בתקופה קצרה אירעו הדברים ,מיד בשנה אם כן ,שלוש הרגלים הן חטיבה אחת של שלשה
הראשונה ליצירת העם ,נבנו וקמו מדרגותיהם של שלבים בבניינו של עם ישראל .הקשר הנשגב הזה
ישראל בשלשת זמנים אלו של הרגלים ,שלב אחר בנוי בתהליך זה המתהווה בשלשה שלבים אלו.
שלב ,בזה אחר זה ,כדלהלן. בפסח יציאת מצרים ,בשבועות מתן תורה ,ובסוכות
השראת השכינה בישראל .מתוך שלשתם ,עולה
חג הפסח -הכרה ונבנית צורתו הנשגבה של עם ישראל בכל הדרו.
בחג הפסח זכינו לעצם ההכרה במציאות ה'
שלושת השלבים בתפילת אתה בחרתנו
ובהשגחתו בהנהגת העולם .נעשינו אז לעם לה',
בכך שהוא גאלנו ,ואנו יודעים אותו ומכירים את בתפילת 'אתה בחרתנו' אנו מפרטים שלשה
שמו .משכו ידם מן העבודה זרה ונכנסו להיות שלבים בהתקרבותו של עם ישראל להקב"ה.
עם ה' ולהכיר במלכותו ,וכמו שדרשו חז"ל השלב הראשון הוא 'אתה בחרתנו מכל העמים,
בלקיחת קרבן פסח במצרים 'משכו ידיכם מעבודה אהבת אותנו ורצית בנו ,ורוממתנו מכל הלשונות'.
והדבקו במצוה'. שלב זה הוא עניינו של חג הפסח ,אשר בעת יציאת
ראינו אז ביציאת מצרים ,שהוא הבורא מצרים נבחרנו מכל העמים ,ואהב ה' אותנו ובחר בנו
והמנהיג את העולם וכל הבריאה וכל כוחות הטבע להיות לו לעם סגולה .זוהי שמחת חג הפסח ,שבו
כפופים למרותו והשגחתו .תכלית הלקיחה בשלב אנו שמחים על עצם היותנו עם ה' ,על שבחר בנו
זה היה 'וידעתם כי אני ה'' ,דהיינו ההכרה והידיעה, גאל אותנו ולקחנו אותנו להיות לעמו ,ולקח אותנו
וכמאמר הפייטן 'ובמצרים החילות להודיע כי לו לעם .לפני כל התורה והמצוות ,עצם הדבר שהוא
מאד נעלית'. יהיה לנו לאלוקים ,ואנו נהיה לו עם ונעסוק בכבודו.
באותה העת נתקיים בנו 'ולקחתי אתכם לי לעם השלב השני הוא 'וקדשתנו במצוותיך וקרבתנו
והייתי לכם לאלוקים וידעתם כי אני ה' המוציא מלכנו לעבודתך' .שלב זה הוא עניינו של חג השבועות,
אתכם מארץ מצרים' .והראנו אז לעיני כל כיצד הוא שבו קבלנו את התורה והמצוות ,וזכינו לעבודת ה'.
מלך העולם ,ואף חוקי הטבע החקוקים בבריאה והשלב השלישי ,המשלים את הקשר הנשגב,
3
עצמם רק לכבד את ה' ולהכיר במציאותו .לא היתה אינם עומדים בפני רצונו .אנו מצידנו קיבלנו אז
התמסרות גמורה עד שבמתן תורה כבר התמסרו את מלכותו עלינו ,הלכנו אחריו ,בטחנו בהנהגתו
לגמרי לה' .הקבלה 'נעשה ונשמע' מכריזה שכל אשר וסמכנו עליו ,עם גדול ורב במדבר בלי מזון מים.
יאמר לנו נעשה ,כי קבלת עול המצוות היא התמסרות עם ישראל מצידו ביטא את הכרתו זו בה',
לה' ולעבודתו .כאשר התורה הקדושה היא הקובעת בהקרבת קרבן הפסח ,שמבטא קבלת אלוקותו
לנו את סדר החיים ,כל סדרי חיינו מוכתבים כפי רצון עלינו ,כדאיתא (רש"י שמות יב ,ו) 'משכו וקחו לכם
ה' .זו היא עבדות שלימה ,ולזאת זכינו בחג השבועות. -משכו ידיכם מאלילים וקחו לכם צאן של מצוה'.
אף יתירה מכך ,ביטאו את ההכרה הזאת בפועל
חג הסוכות – השראת השכינה בהנהגתם ,בכך שעם שלם הלכו אחריו במדבר
חג הסוכות הוא כבר חג על השראת השכינה. בארץ לא זרועה .קבלנו אז את מלכותו עלינו,
שאחר שעם ישראל מזדכך ומתקדש בעסק התורה במה שהלכנו אחריו ,בטחנו בהנהגתו וסמכנו עליו,
והמצוות הוא מתעלה ונעשה מציאות של קדושה, והכרזנו בזה לעיני כל העולם שהוא מלך העולם
ואז מגיעים לדרגה של דבקות בה' והשראת השכינה. המנהיג את הכל ובו ניתן לבטוח.
במדבר הושיבנו בצל ענני כבוד והיינו סמוכים על הנביא משבח את עם ישראל בחיבה עצומה
שולחנו ואוכלים לחם שמים ,ובארץ ישראל נווה ה' שרוחש להם ה' על כך ,על האמונה הגדולה הזאת
מרעיף עלינו מטובו רוב אסיף וברכת שפע. שהראו בהליכתם 'כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך
נוסף על תפקידו של היהודי לעסוק בתורה אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא
ובמצוות ולהיות מסור לעבודתו ,קיימת עוד זרועה' (ירמיה ב ,ב) .וכלשון רש"י (שמות יב ,לט) 'מגיד
מציאות רמה ונשגבה ,שהוא עצמו נעשה מציאות שבחן של ישראל שלא אמרו היאך נצא למדבר בלא
של קדושה וזוכה להשראת השכינה ,וזהו שיא צדה ,אלא האמינו והלכו'.
תכליתו של היהודי שיהיה מעוטר בקדושה עליונה חג הפסח הוא החג על בחירתנו הראשונית
זו עומד בשלימות לפני ה' .וכדכתיב (דברים כח ,ט-י) לתפקיד של עצם ההכרה בה' וקבלת מלכותו .כאשר
'יקימך ה' לו לעם קדוש וגו' ,וראו כל עמי הארץ כי התקיים בנו הכתוב (ישעיה מג ,י) 'אתם עדי נאום ה'
שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'. ועבדי אשר בחרתי ,למען תדעו ותאמינו לי ,ותבינו
וכבר נתבאר בארוכה (בן מלך-חג הסוכות) כי זהו כי אני הוא לפני לא נוצר א-ל ואחרי לא יהיה' .וכן
עניינו של חג הסוכות ומצות ישיבת סוכה ,דהיינו כתוב שם (פסוק כא) 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו'.
השמחה של עם ישראל בהשגחת ה' עליהם באופן
של קירבה וידידות ודביקות כעם הדרים אצלו חג השבועות -עבודה
במחיצתו .כי בחג האסיף אין מודים רק על טובת בחג השבועות זכינו לעבודת ה' ,דהיינו קבלת
הארץ שנתן לנו ה' ,שהרי על זה כבר באה ההודאה עול מלכות שמים .קיבלנו עלינו עול תורה ומצוות,
בשבועות בחג הקציר ,אלא ההודאה לה' היא ,על באמירת נעשה ונשמע ,קיימנו את הכתוב 'תעבדון
כך שה' נמצא ושוכן בינינו ,והוא משגיח עלינו, את האלוקים על ההר הזה'.
וכביכול דואג לנו ומעמיד לנו כל צרכינו. זהו שלב נוסף במהותו של עם ישראל ,אחרי
המשמעות העמוקה של השגחה זו ,היא קירבת השלב של הכרה וידיעת ה' ,הגיע אל עם ישראל
ה' ודביקות עמו ,שהוא משגיח עלינו כמלך היושב התפקיד הגדול והנכבד ,לשמוע בקולו ולשמור
בתוך עמו ,וגם ברוחניות ,הזכות של קירבת ה' תורתו .במתן תורה ,התווסף השלב של קבלת
והשראת רוח קדושה בקרבנו ,כי יצפנני בסוכו. התפקיד הגדול והנרחב של עם ישראל ,לקיים
בסוכות אנו שמחים במידה הגדולה ביותר שזכינו מצוותיו וללכת בדרכיו .בחג השבועות אנו חוגגים
לה בקירבת ה' ,והיא המדרגה הנשגבה של 'ושכנתי על השלב הזה שמקיף וחובק את היהודי ,התפקיד
בתוכם' .אנו שמחים על שזכינו למידה הגדולה הגדול של עסק התורה והמצוות.
ביותר של קירבת ה'. כל זמן שלא קיבלו את התורה ,קיבלו על
4
לעומת זה ,חג הסוכות יש בו ג"כ התחלת כניסה כאשר מתבוננים בכל הסדר שזכינו לו ,וכל
באופן של 'צלא דמהימנותא' ,שמביעים את היותנו החלקים שיש לנו בקירבת ה' ובטובה מאיתו,
דרים בצל ובמקום ה' ,שהוא הנותן לנו דיורין ,כשם המדרגה הגבוהה ביותר היא זו שזכינו להיות תחת
שבמדבר הושיב אותנו בסוכות ,כך כל שנה ושנה, השגחתו והשראת קדושתו ודבקים בו.
מעון ביתנו והדיורים שלנו ,משלו הוא .וכמו שהסביר הן אמת כי בגלות אין כל המעלות הללו מורגשות
הטור בהלכות סוכות ,שלכן דווקא בתחילת החורף, כל כך ,ואינן גלויות לכל ,אבל עם ישראל כבר רכש
אשר מפני הקור והגשם והרוחות דרך העולם להיסגר לעצמו מדרגה עליונה זו ,ועוד יגיע הזמן שבו נרגיש
בבתים ספונים ואטומים ,הרי שיש בתקופה זו תחילת את המדרגה הזאת ,ותהיה בפועל קרבת ה' ממש
עונת הדיורין ,שבקיץ דרים בחוץ ובחורף דרים כמלך בתוך עמו וישכון בתוכנו ואנו נהיה אצלו.
בבית פנימה .והנה אנו מתחילים את הדיור הראשון סוכות היא פסגת השמחה ,כי זו שמחה על שיא
ב'צלא דמהימנותא' ,שהעבודה היא לומר שהקב"ה הקירבה של העם היהודי להקב"ה .זכינו להיות כה
הוא הנותן לנו דירות לדור ,ובביתו אנו יושבים .ובכך קרובים אל ה' ,לא רק שיש לנו ברית עם ה' שאנו עמו
קובעים אנו שאכן כך הוא בכל השנה. והוא משגיח עלינו מן השמים ,אלא עוד לקח אותנו
ובכך יש לנו הבנה נוספת במהות חג הסוכות אליו בקירבה כזו .אנו שמחים עם הענין הנעלה
ושייכותו לחג האסיף – שהוא בעצם 'חג הבית', ביותר ,עם המדרגה הרמה ביותר של עם ישראל.
פירוש שיש לנו מקום להיות ולדור ,ואף שפע מזון בבחינה הגדולה ביותר ,של ההטבה וקירבת ה'.
באוצרות אסמינו ,כך שהסוכות והאסיף מהווים יחד וכאמור זוהי תמצית עניינו של חג הסוכות בשלבי
דבר זה שהקב"ה מזמין לנו בתינו וכל הצטרכויותנו. העליה של כנסת ישראל ,כבר מגיעים לדרגה של
והנה גם במאורעות של פסח וסוכות ישנו דבר דביקות בה' ,יושבים ב'צלא דמהימנותא' ו'שואבים
זה ,שבתחילת דרכינו במדבר כעם ה' ,האכיל לנו רוח הקודש' והשראות של קדושה ,עד שמיני עצרת
את לחמו ,והיינו סמוכים על שולחנו ,שערך לנו שהוא כבר שיא הדביקות 'קשה עלי פרידתכם'.
שולחן במדבר ,והעוגות שהוציאו ממצרים טעמו
בהם טעם מן ,וכל זה התחיל באכילת קדשים ממש, מיכלא דמהימנותא וצלא דמהימנותא
שהוא קרבן הפסח שניתן לאכילה ,ומשארותם גם לפי עניינם של מועדי ה' אשר תלויים
צרורות בדרך נס עד ירידת המן .וכמו כן התחלת בברכת הארץ ,אביב קציר ואסיף .כפי שמודגש
הדיור של עם ישראל היתה בענני כבוד ,בסוכות בהרבה מן הכתובים .אנו מבחינים בהבדל היחס
שעשה לנו ה' במדבר בצלא דמהימנותא ,וזה הורה החל מפסח ועד סוכות.
שעם ישראל חוסים בצל ה' וסמוכים על שולחנו, שבפסח הקבוע 'בחודש האביב' ,יש בו המעלה
בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי ,וכמו"כ של תחילת שנת אכילת התבואה ,ואף אכילת המצה
בכל שנה זו גם התחלה חדשה. יש בה משמעות פנימית מאותו עניין ,שמתחילים
וההשלמה תהיה לעתיד לבוא בסוכת עורו באכילה של 'מיכלא דמהימנותא' לבטא דבר זה
של לוייתן ואכילת בשרו של לוייתן .צילא ומיכלא שעכשיו עונת הכניסה לשנת האכילה ויבול קציר
דמהימנותא .במהרה אמן. הארץ ,שתחילתה בפסח והמשכה בכל השנה כולה.
מצות נטילת ארבעת המינים
כמשמעות הכתוב (ויקרא כג ,לט-מ) 'אך בחמשה נטילת ארבעת המינים לציון
עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ השמחה וההילול על האסיף
תחוגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון
וביום השמיני שבתון ,ולקחתם לכם ביום הראשון מצות ארבעת המינים באה לרגל האסיף,
5
כאשר שיחק לפני ה' בהעלותו את ארון ברית פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי
ה' ,שנאמר (שמואל ב' ו-ה) 'ודוד וכל בית ישראל נחל ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים'.
משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים ובכנורות על פי פשוטו ,תוכן עניינה של לקיחה זו הוא
ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים' ,ואמרו לבטא את שמחת האסיף ,שעל ידי נטילת ארבעת
חז"ל במדרש (במדב"ר ד-כ) 'ובמנענעים זה לולב מינים אלו ,אנו באים לבטא את שמחת האסיף
שאדם מנענע בו'. שנתן לנו ה' ,כדמסיים הכתוב 'ושמחתם לפני ה'
אלוקיכם שבעת ימים' ,והיינו שבלקיחה זו נשמח
כן מצינו בחז"ל סוג שמחה זו ,על ידי נטילת לפני ה' אלוקינו שבעת ימים ,הרי משמע שנקראת
צמחים ביד ,בעת ריקוד של שמחה .שהיו מרקדין נטילה זו 'ושמחתם'.
לפני הכלה בבדי הדס ,כדאיתא בגמרא (כתובות יז).
'אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי שהיה נוטל ולקחתם לכם -ושמחתם לפני ה' אלוקיכם
בד של הדס ומרקד לפני הכלה וכו' רב שמואל כך מפורש בתורת כהנים כאן (ספרא אמור פ'
בר רב יצחק מרקד אתלת' וכו' ,וכן אמרו (שבת טז) 'ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ,ולא
קי' ).דלימטייה אסא וגידמי לבי הילולא' ,ופירש"י בגבולים כל שבעה ,ומשחרב בית המקדש התקין
'שהיו רגילין להביא הדס וענפי דקלים לשמוח לפני רבן יוחנן בן זכאי שיהיה לולב ניטל במדינה שבעה
זכר למקדש' .ומובא ברש"י על המשנה (סוכה מא).
החתן והכלה'.
בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ,עיי"ש.
נטילת ארבעת המינים בעת אמירת ההלל והרי ש'ושמחתם' מוסב על ארבעת המינים.
וכן בירושלמי על משנה זו (ירושלמי סוכה פ"ג
הדבר מוכרח מכך שתיקנו חז"ל נטילת הלולב הי"א) 'כתיב ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת
ונענועים בשעת אמירת ההלל ,כדתנן (סוכה לז): ימים ,אית תניי תני בשמחת לולב הכתוב מדבר'
'והיכן היו מנענעים בהודו לה' תחילה וסוף' וכו'. וכו' .הרי מפורש בדברי חז"ל שהכוונה ב'ושמחתם
כלומר ,דמכיון שתוכן נטילת ארבעת המינים לפני ה' אלוקיכם' היא על מצות לולב .וכן כתב
הוא עניין שמחה והילול לפני ה' ,משום כך תיקנו הרמב"ן על הכתוב' :ואמר עוד שתוסיפו לשמוח
חכמים שתהיה מצוות נטילת לולב ונענועו בעת לפני השם בלולב ואתרוג שבעת ימים ,כי הוא זמן
אמירת ההלל ,כאשר מהללים ומודים ושמחים לפני שמחה שברך השם אותך בכל תבואתך ובכל מעשה
ה' ,שאז הוא הזמן הראוי לנטילת לולב. ידיך והיית אך שמח לפניו' ,וכעי"ז כתב בספר
החינוך (מצוה שכד).
וכן מצינו שהלל של ליל פסח ,השיר של ליל
והיינו דנוסף על שאר השמחות שציוונו ה'
התקדש החג ,תיקנוהו חז"ל שיהיה נאמר עם לשמוח לפניו בחג ,בשלמים ובשאר מיני שמחה,
הסעודה ,ונחלק לפניה ולאחריה .וביארנו בזה (בן נצטווינו גם לבא לפני ה' בארבעת המינים ,ולשמוח
מלך חג המצות מאמר לו) שהוא מהאי טעמא ,דמאחר לפניו עם מיני גידולי קרקע אלו.
שהסעודה דהיינו אכילת פסח ומצה וכו' באים גם
כן לשם שמחה והילול ,על כן ראוי לצרף אמירת שמחה על ידי החזקת צמחים הדורים
ההלל לסעודה. למעשה ,נטילת צמחים הדורים ,היא מסממני
השמחה הידועים .כי כשם שיש מיני שמחה של
אפשר ישראל נוטלין לולביהן ריקוד ושירה וכדומה ,יש גם דרך הבעת שמחה על
ואין אומרים את ההלל ידי נטילת מיני צמחים רעננים והדורים ,שאוחזים
יותר מכך אמרו חז"ל (פסחים צה' ):אפשר ישראל בהם ושמחים על ידם .כמו שמצינו בדוד המלך,
שוחטין פסחיהם נוטלין לולביהן ואין אומרים את
ההלל' ,וכעין זה אמרו עוד (שם קיז' ):הלל זה מי
6
המצוה בשלימות ,כאשר נביע יתר שמחה על ידי אמרו וכו' ,אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו
נענועים .ולכן נקראים הנענועים 'שיירי מצוה', לולביהן ולא אמרו שירה'.1
ששמחת הנטילה לא תתקיים בצורה מצומצמת הרמב"ן הוכיח ממימרא זו ,שהלל באכילת
בהגבהה בעלמא ,אלא עוד מהדרים ומנענעים את פסחים ובנטילת לולב הוא מדאורייתא (השגות לסה"מ
המינים ,שבזה יש תוספת שמחה בלולב. שורש א') 'ועוד אם הוא מדבריהם ,למה יתמה רבי
ראיה גדולה לדבר היא מן הכתוב הנזכר יוסי אפשר שחטו' וכו' .כלומר ,דמלשון זה שאמרו
למעלה ,שנאמר בדוד המלך בהעלותו את ארון ה' 'אפשר ישראל' וכו' ,מוכח שהוא מדאורייתא .אכן
(שמואל ב' ו-ה) 'ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני הדברים צריכים ביאור ,דהיכן נתפרש בתורה לומר
ה' בכל עצי ברושים ובכנורות ובנבלים ובתפים הלל בנטילת לולב.
ובמנענעים ובצלצלים' ,ואמרו חז"ל במדרש (במדב"ר אלא ביאור הדברים הוא ,משום דכל מצוה
ד-כ) 'ובמנענעים -זה לולב שאדם מנענע בו' ,הנה שמהותה היא שבאה להילול ,כאשר תוכנה ועניינה
שצורת השמחה בלולבים היא בתור 'מנענעים'. של המצוה היא שמחה והלל לה' ,סברא היא שיש
כן מצינו ששיעור הפחות שבלולב הוא ד' לצרף יחד עם עשייתה גם אמירת הלל .ולכן מאחר
טפחים ,ואמרו בטעם הדבר במתני' (שם כט' ):כדי שכל מהות מצות נטילת לולב היא 'ושמחתם לפני
לנענע בו' .ואף על פי שאין הנענוע מעכב ,מכל ה' אלוקיכם' ,וכי אפשר שלא לומר הלל .2וזהו
מקום שלימות הלקיחה היא כשיהיה על ידי נענוע, שפירש"י שם (צה' ):דכיון דדבר מצוה הוא טעון
ולכך בעינן שיהא הלולב ראוי לכך .כלומר ,שאין הלל' ,והיינו דוקא מצוה של שמחה והילול ,שהרי
הנענועים דבר שחייבוהו רבנן נוסף על הלקיחה, בציצית ותפילין ושאר מצוות לא ס"ד דנימא הלל.
אלא קים להו לחז"ל שהוא הידור ושלימות בעצם ובירושלמי (סוכה פ"ה ה"א) איתא' :ר' יוסי בי
הנטילה מדאורייתא ,שיהא גם עם נענוע. רבי בון בשם ר' בא בר ממל ,למה קורין את ההלל
כן משמע בתוס' (שם לט .ד"ה עובר) שכתבו כל שבעת ימי החג ,כנגד הלולב שהוא מתחדש כל
דמברך על נטילת לולב אף לאחר שיטלנו בידו, שבעה' .כלומר שהלולב מביא אמירת הלל.
ומ"מ הוי עובר לעשייתן ,משום 'דלא גמרה מצוותו
עד לאחר ניענוע' ,וכתב בארחות חיים (הל' לולב) "הנענועים" שיירי מצות הנטילה
'והנענוע הוא עיקר מצוותו כדאמרינן מביאין לו ונראה ,שמצות הנענועים נובעת גם היא מענין
שופר ותוקע לולב ומנענע'. זה ,שהנענוע מבטא שמחה יתירה.
ומפורש כן ברמב"ם (הל' לולב פ"ז ה"ט) 'משיגביה בגמרא (סוכה לח ).מבואר שהנענועים הם בגדר
ארבעה מינים אלו וכו' יצא וכו' ,ומצוה כהלכתה 'שיירי מצוה' ,דהיינו הידור וחיזוק של מעשה
שיגביה וכו' ויוליך ויביא ויעלה ויוריד וינענע' וכו'. המצוה .שעיקר תוכנה של מצות נטילת לולב
הרי מפורש בדבריו שהנענוע אינו דבר נוסף על הוא הבעת שמחה לפני ה' ,ועל ידי הנענוע תהיה
הנטילה ,אלא הוא חלק מעצם מצות הלקיחה.3 הלקיחה מהודרת ושלימה ,שבזה יתקיים תוכן
.1וכן פשוט הוא בחז"ל ,שהלולב בא להילול ,כדאיתא בירושלמי (סוכה פ"ג ה"א) :רבי אבין בשם רבי יודה בר פזי ,היבש
פסול על שם לא המתים יהללו י-ה .ובמדרש (ויק"ר ל ,ג) :ועם נברא יהלל יה ,שהקב"ה עתיד לבראות אותן בריה חדשה,
ומה עלינו לעשות ליקח לולב ואתרוג ונקלס להקב"ה ,לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר ולקחתם לכם ביום הראשון.
ועוד במדרש תהלים (מזמור כב) ומה להם לעשות ,ליקח הדס ולולב ולהלל אותך ,שנאמר ,ועם נברא יהלל יה .וכן דרשו
על הנענוע בארבעת המינים את הפסוק -אז ירננו כל עצי יער (ויק"ר ל-ד ,תנחומא אמור יח ,הובא בתוס' סוכה לז.):
.2ובהקרבת קרבן פסח ,הטעם משום שהוא קרבן הברית עם ה' לכן יש בו הלל ,כאשר נתבאר במקומו.
.3ובספר מועדים וזמנים (ח"ב סימן קיז) הביא כן בשם הגרי"ז הלוי .והוסיף משמו דלפי"ז פשוט שצריך שיהיו הנענועים
באותו הלולב עצמו שבירך עליו ,וכן בעינן ליטול אותו הלולב לאמירת ההלל .ויש מדקדקים לברך על הלולב לפני אמירת
ההלל ,ונזהרין לא להניחם מידיהם עד אחר ההלל וההושענות.
7
לפי שאנו באים בחג להודות ולרצות על המים, עיקר מצוותו הוא הנענוע בשעת ההלל
שהם הסיבה המביאה את האסיף ,וכדכתיב (דברים ובהגהות מיימוני כתב עוד (פ"ז ה"ו) בשם
יא-יד) 'ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש רשב"ם 'שעיקר מצוותו היא הנענוע בשעת הלל'.4
ואספת דגנך ותירושך ויצהרך' .על כן נבחרו מינים כלומר ,קיום המצוה כתיקונה ובשלימותה ,הוא
אלו ,שהם צמחים שגדלים על המים ,לקחת אותם בנטילה עם נענועים ,שבזה היא יותר נטילה של
ולשמוח עמהם לפני ה'. שמחה ,ושתהיה נטילתה בעת אמירת ההלל ,בעת
אבל אין לומר שד' מינים אלו ,הם עצמם ביטוי שהוא עומד בהילול לפני ה' ,ובכך מקיים כהלכתו
לברכת הארץ ,ונטילתם הוי כעין הבאה ותנופה של ובשלימותו את הכתוב 'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם'.
פרי האסיף לפני ה' .שהרי אפילו על ידי נטילתם אכן כל זה הוא הידור מצוה ,אבל לצאת
במקדש אין בזה הבאה לפני ה' ,כיון שאין בו נתינה ידי חובתו הרי בהגבהה בעלמא סגי ליה ,שהרי
לה' ,ואינו קרב למזבח .וכ"ש בנטילתם בגבולין, 'ולקחתם' כתיב בהו ,והטעם הוא ,כי גם בעצם
שאין בזה כלל פעולת הבאה לפני ה' .ועוד ,שהרי ד' הלקיחה מתקיים ביטוי של שמחה ,ויוצא בה ידי
מינים אלו ,אינם כלל מפירות האסיף המשובחים, חובת המצוה .כמו כן מקיים המצוה אף שלא אמר
ואינם באים מתבואת גורן ויקב ,שהם עיקר האסיף. הלל בשעת נטילה ,כי בעצם הנטילה כבר מתקיים
ואילו היה גדר המצוה לבטא את ברכת האסיף 'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם'.
בנטילה זו ,היה ראוי יותר להביא עטרות של
שבלים ושבעת המינים מברכת הארץ ,כמו שמצינו גדר השמחה דווקא בנטילת מינים אלו
במצות ביכורים. קיימות דרכים נוספות לבטא הלל ושמחה ,כגון
אלא ודאי שבאה נטילה זו של מינים אלו, ריקודים ומחולות וכדומה .אבל כאן בחרה התורה
משום עניין השמחה שיש בנטילתם ,ונבחרו אלו וקבעה לבטא את ההלל ואת השמחה על ידי
מצד יופיים והידורם ,שמתעוררים רגשות שמחה נטילת צמחים ,משום שסיבת השמחה היא לרגל
בנטילתם ,וכמו שכתב בספר החינוך (מצוה שכד) 'חג האסיף' ,לרגל ברכת ה' את הארץ ,בתבואה
'וידוע מצד הטבע כי ארבעה המינים כולם משמחי ובפירות בגורן וביקב .על כן קבעה תורה ,שתהיה
לב רואיהם' .ועצם תוכן מעשה מצוותם ,הוא השמחה מעין עניין הברכה ,שנביע את השמחה
הבעת שמחה בהם לפני ה' .וכלשון הרמב"ם בספר לפני ה' ,דווקא עם סוג זה של ביטוי שמחה ,על ידי
המצוות (מצוה קסט) 'שציוונו ליטול לולב ולשמוח נטילת צמחים הדורים מגידולי הארץ.
בו לפני ה' שבעת ימים' ,הרי שכתב 'ולשמוח בו', וזהו שאמרו בגמרא (תענית ב' ):הואיל וארבעת
שעצם נטילת הלולב היא דרך של הבעת שמחה. מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים ,וכשם
ואף זה לשון בעל המאור (סוף פ' ערבי פסחים) 'נטילת שארבע מינין הללו אי אפשר להם בלא מים כך אי
לולב שהוא בא לשמחה'. אפשר לעולם בלא מים' .כלומר ,שנבחרו מינים אלו,
.4ועי' תוס' (סוכה לז :ד"ה בהודו) שכתבו 'ובשעת ברכה לא מצינו אם חייב לנענע בתחילת נטילה אלא מדאמרינן בפרקין
(דף מב) קטן היודע לנענע חייב בלולב ,משמע דמנענע בתחילת הברכה' וכו' ,משמע דס"ל דעיקר הנענועים הם בשעת
ההלל .אכן יש חולקים על זה וסברי שעיקר הנענועים הם בשעת ברכה .עיין בהגהות מיימוניות פ"ז ה"י' :כתב ראבי"ה
ונראה בעיני דכל אלו הנענועים בשעת ברכה אבל נענוע דמתני' דהודו תחילה וסוף ואנא ה' הושיעה נא ,נענוע בעלמא
נינהו .אבל רבינו שמחה כתב דנענוע שלאחר נטילה לא מצינו לא בגמרא דידן ולא בירושלמי ולא בתוספתא רק בהלל,
רק הא דמייתי בשלהי פרק תפילת השחר השכים לצאת לדרך מביא שופר ותוקע לולב ומנענע ,ושמא מכאן נהגו לנענע
אחר נטילה .אע"ג דאיכא למדחי דשאני התם דלית ליה לולב בשעת קריאת הלל .ופוק חזי מה עמא דבר ,שמנענעין בשעת
נטילת לולב וגם מנענעין בשעת קריאת הלל .אבל תימה דמתני' דקתני 'היכן מנענע' אמאי לא קאמר נמי אחר נטילתו' ,ע"כ.
ועי' בר"ן על המשנה והיכן היו מנענעין ,שכתב -פירוש על הנענועים שבשעת קריאת ההלל שיילינן דאילו בשעת נטילת
לולב פשיטא שיש לו לנענע שזהו עיקר מצוותו .ואולי כוונת הראבי"ה והר"ן דכיון שבשעת ברכה יצא ידי חובתו לכן זהו
עיקר נטילתו ,אבל ההלל מכיון שאינו מעכב הוי רק הוספה במצוה ,אבל גם לדידהו שלימות המצוה היא בשעת ההלל,
והבן .ועיין בריטב"א ומאירי דף לז.:
8
בין שבעת ימים של סוכות לשבעת ימים של פסח
בין מוסף והלל של פסח למוסף והלל של סוכות קביעות של שבעת ימים או ששת
ומן הטעם הזה עצמו איתא בגמרא (ערכין י): ימים כהמשך ליום הראשון
דבפסח אין היחיד גומר את ההלל בחולו של מועד, בלשונות הכתוב מצאנו הבדל בין חג הפסח
משום דאין חלוקין בקרבנותיהן ,ואילו בסוכות לחג הסוכות .שבחג המצות נאמר בפרשת פינחס:
היחיד גומר ההלל בכל הימים דחלוקין בקרבנותיהן, "ובחמשה עשר יום לחדש הזה ָחג ,שבעת ימים
עי"ש .דבפסח הא גופא דאין חלוקין בקרבנותיהן מצות יאכל" (במדבר כח ,יז) ,ואילו בחג הסוכות
היינו משום דאינם ימי חג מצד עצמם אלא כטפלים
נאמר" :ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו'
ליום הראשון ,כלשון השיטה מקובצת בברכות (יד).
כלפי ימי חול המועד של פסח ,שאינם חלוקים וחגותם חג לה' שבעת ימים" (שם כט ,יב).
לעצמם 'ונגררים אחר יום ראשון' .ומשום הכי אין וכיוצא בזה בפרשת אמור ,שבחג המצות
בהם חובה לגמור את ההלל ,כי אם ביום הראשון הוא אומר" :ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג
שהוא היום שנקבע ל'חג המצות' ,בו ישנה החובה המצות לה' .שבעת ימים מצות תאכלו" (ויקרא כג,
לאמירת ההלל ,ולא בהמשך ימי הפסח ,שהם רק ו) ,ולעומת זאת בחג הסוכות הוא אומר" :בחמשה
המשכו והארכתו של יום הראשון ,ונגררים אחריו. עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות שבעת
אבל בימי הסוכות שייחדה תורה כל יום ימים לה'" (שם לד)" ,אך בחמשה עשר יום לחדש
משבעת הימים בחילוק קרבנותיו ,באופן שכל השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג
יום הוא חג מצד עצמו [וכלשון רש"י (תענית כח: ה' שבעת ימים" (שם לט).
ד"ה יחיד) "דחג הסוכות חלוק בקרבנותיו וכל אחד
ואחד כחג בפני עצמו דמי" ,וכ"ה בתוס' (שם ד"ה
מדקדוק הלשונות נראה להסיק ,שחג המצות
ויום) ד"בסוכות כל יומא ויומא הוי יום־טוב לעצמו", עיקרו הוא היום הראשון ואילו חג הסוכות כל
עיי"ש] ,ממילא נקבעה בהם חובת אמירת הלל בכל שבעת הימים ימי חג הסוכות הם.
יום ,שאינם נגררים אחר יום הראשון. והגדר בזה ,שחג המצות שנקבע לחג לה' על
היציאה ממצרים ,נקבע ביום חמשה עשר לחדש
הזכרת שם 'מקרא קודש' בפרשת המוספין הראשון שהוא יום היציאה .ויום זה לבדו הוא חג
ובספר בן מלך על המצוות התמידיות שבמקדש המצות .ושאר ימי הפסח ,שלא בהם היתה היציאה,
(סימן ב) הארכנו טובא בענייני המוספים ,והתבאר אינם ימי חג מצד עצמם אלא כהמשכו של היום
בתוך הדברים שהטעם שבמועדים הזכירה תורה הראשון ונטפלים אליו .וכל שבעת ימי הפסח כיומא
בפרשת המוספין ,היותם מקראי קדש ,לא מפני
אריכתא של היום הראשון הם .מה שאין כן בחג
שעצם היותם מקראי קודש הוא סיבה וטעם לחובת
המוסף ,אלא משום שאיסור עשיית מלאכה ,שהוא הסוכות ,דקביעתו בחמשה עשר לחדש השביעי
תוצאה מהיותם מקראי קדש ,הוא תנאי בחובת אינה על מאורע שאירע ביום זה ,ואין עדיפות ליום
המוסף בהם. חמשה עשר המדויק לעומת שאר ימי חג הסוכות,
כי חלוק הוא גדר איסור עשיית מלאכה בשבת לומר שהוא עיקרו של החג והם טפלים אליו .אלא
מאיסור עשיית מלאכה במועדים ,שבשבת הרי דקבעה תורה לחוג חג זה שבעה ימים ,ואותה
שייחוד מעלתה וחשיבותה קבוע בו בעצמו עוד קביעה שקבעה תורה לחוג את חג הסוכות ביום
לפני שנאסר בעשיית מלאכה ,ואדרבה איסור חמשה עשר -קבעה תורה לחוג אותו בכל שבעת
עשיית מלאכה בשבת תוצאה הוא ממעלת יום ימי החג .וכל שבעת ימי החג ,קביעתם כחג הוא
השבת וחשיבותו ,אבל במועדים -ייחודו של היום מצד עצמם ולא כנטפלים ליום הראשון כבפסח.
9
הוא ,על כן שפיר מזכירין בו את 'יום חג הסוכות למעלה ולחשיבות להיותו "מועד" ,נקבע על ידי
הזה' ,שכן הפטרה זו באה מפני המחייב של 'היום' איסורו בעשיית מלאכה ,ולכן תלה בהם הכתוב
הזה ,ויש ליום ייחוד מעלה שהוא שבת כמו שהוא את חובת המוסף באיסור עשיית מלאכה.
חג הסוכות .אבל בימי חול המועד פסח ,שאין
'היום' מחייבתו לחוג בהם ימי הפסח ,אלא כל חובת המוסף בחוה"מ משום איסור
עיקר חיובו הוא להמשיך את קדושת היום הראשון המלאכה ביום ראשון של חג
להמשך הימים ,ולעשותו כשבוע ,ממילא אין צריך ומכאן באנו לבאר שאמנם חובת המוספין
להזכירו .כי אם ביום-טוב של פסח עצמו ,אז בימי חול המועד של פסח וסוכות לא תלה אותה
בוודאי צריך להזכיר את יום חג הפסח ,שהוא סוג הכתוב באיסור עשיית מלאכה [מה גם שישנה
יום אחר ,מה שאין כן בהפטרה שבחולו של מועד. שיטת ראשונים שמן התורה אין כלל איסור
אלא שעדיין צריך תלמוד ,שכן כי האי גוונא עשיית מלאכה בחולו של מועד] .אמנם נראה בזה
מצאנו לגבי הפטרת שבת ראש-חדש ,שגם כן לא שחובת המוספין בחול המועד היא משום איסור
מזכירין בו את ראש חודש בברכות ההפטרה ,על עשיית מלאכה ביום הראשון של פסח וסוכות.
אף ששם בוודאי 'היום' הוא המחייב של היותו והיינו ,שאיסור עשיית מלאכה ביום הראשון קובע
ראש חודש ,כמו שהוא מחייב את היותו שבת. "מועד" לא רק ליום זה עצמו שהוא אסור בעשיית
ושמא מוכרח מכאן שיש מעלה ייחודית בימי מלאכה אלא על כלל שבעת הימים .לאמר ,שכל
המועד של סוכות ,שאין בימים אחרים מיוחדים שבעת הימים (של פסח וסוכות) הם חטיבה אחת
שבשנה ,וצ"ע. של "מועד" אחד ,שתחילתו של מועד זה -היינו
היום הראשון משבעת ימי המועד -אסור בעשיית
דעה הסוברת שיש חובת אכילה מלאכה ,ומעתה כל שבעת הימים הם בחובת-
בסוכה כל יום שלא כפסח מועד לקרבן מוסף ,גם הימים שהם עצמם לא
נאסרו בעשיית מלאכה ,כיון שימים של "מועד"
שנינו במשנה (סוכה כז' ).רבי אליעזר אומר הם .וסגי באיסור עשיית מלאכה ביום הראשון כדי
ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, לקבוע שם "מועד" על כלל שבעת הימים לחייב
אחת ביום ואחת בלילה ,וחכמים אומרים אין לדבר בהם קרבן מוסף ,גם אם הם עצמם אינם אסורים
קצבה ,חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד'. בעשיית מלאכה.
ובגמ' דידן אסברה לה דעת רבי אליעזר,
משום 'תשבו – כעין תדורו' ,מה דירה אחת ביום הזכרת החג בברכות ההפטרה
ואחת בלילה ,אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה. של שבת חול-המועד
ולרבנן ,מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל ,אף דבר פלא אנו רואים ,שיש הבדל בנוסח ברכות
סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל .ומה דלילי ההפטרה בין שבת חול-המועד של-פסח לשבת
יו"ט ראשון חובה גם לרבנן הוא משום גזרה שווה חול-המועד של-סוכות .שבסוכות מזכירין בברכות
ט"ו ט"ו מפסח ,מה להלן בפסח לילה הראשון [שלאחר] ההפטרה" :על התורה ועל העבודה...
חובה [משום 'בערב תאכלו מצות'] מכאן ואילך ועל יום השבת הזה ועל יום חג הסוכות הזה",
רשות ,אף כאן בסוכות ללילה הראשון חובה מכאן ואילו בפסח הושמט שם חג הפסח מן הברכה,
ואילך רשות. שהנוסח הוא" :על התורה ועל העבודה ...ועל יום
אמנם בירושלמי (פ"ב ה"ז) נחלקו אמוראי השבת הזה שנתת לנו" ,מבלי לפרט שם חג הפסח.
בדעת חכמים ,שלרבי הושעיה כל שבעה חובה והוא פלאי.
לאכול כזית דגן בסוכה ,ולרבי ברכיה אין חובה ולפי האמור יואר הדבר באור יקרות ,שכן רק
בזה .ואמר רב אבונה דלא פליגין' ,בשנתן דעתו' בשבעת ימי הסוכות ,שנתבאר שכל יום הוא חג
לצאת ידי חובת סוכה באכילת הלילה הראשון, בפני עצמו ,ואין הם 'המשך' של היום הראשון
שוב לא צריך לאכול יותר בסוכה ,ומה שאמר רבי כלל ,אלא חטיבה אחת של חג גדול יומא אריכתא
10
הראשונה עבור כל הימים ,אך רק בתנאי שאכן הושעיה שצריך לאכול כל שבעה ,מדובר 'בשלא
מכוין לזה ,מפני שסוף סוף כל שבעת הימים הם נתן דעתו' לצאת באכילת הלילה הראשון ,לכן יש
חג אחד ,אבל כשאינו מתכוין מתפרש בסתמא לו תשלומים כל שבעה .ע"כ.
שכל אכילה היא רק עבור אותו הזמן בלבד ,דהיינו ויש לעיין מדוע נאמר שבחג הסוכות יש
ללילה הראשון .ולכן צריך לאכול בכל יום. להחמיר יותר מבחג הפסח ,שבפסח לכולי עלמא
רק בלילה הראשון חובה ולא בשאר ימים ,ואילו
ביאור מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בסוכות ,דעת רבי אליעזר ,ולרבי הושעיה כן היא
בחיוב סעודות בכל ז' ימי החג גם דעת חכמים כשעל כל פנים לא נתן דעתו –
ולגוף המחלוקת בין הבבלי לירושלמי בטעמא שצריך להשלים כל שבעה ימים באכילת כזית דגן
דרבי אליעזר שמחייב שתי סעודות בכל אחד בסוכה .מאי שנא סוכות מפסח.
משבעת ימי החג ,שלבבלי הוא מדין 'תשבו כעין ולאור מה שביארנו ,בפסח גדר שבעת ימי
תדורו' ,ולירושלמי הוא מדין 'תשבו יומם ולילה' החג שהם כולם המשך ויומא אריכתא של היום
שצריך לעשות בה לילות כבימים. הראשון ,שהוא עיקרו ושורשו של החג ,ואפשר
אפשר שלדעת הירושלמי ליכא ענין זה של שלכן פשיטא לכולי עלמא שאין חובת אכילת מצה
'כעין תדורו' ,ולכן הוצרך לדרוש באופן אחר זולת בלילה הראשון .אבל בסוכות מכיון שגדר
שישנו חיוב מיוחד ביום וחיוב מיוחד בלילה .גם שבעת הימים שכל יום הוא חג לעצמו ,שפיר איכא
אלמלא היתה דרך אכילתנו לאכול ביום ובלילה. למאן דאמרי שישנה חובת אכילה בכל יום ויום
ונמצא שלדעת הבבלי חכמים לא ס"ל שצריך מחמת עצמו.
לעשות מעשה של 'תשבו' כל שבעת הימים, ומסתבר לפי זה ,דלרב הושעיה יהא החיוב
ולדעת הירושלמי אף ר"א לא ס"ל שצריך לקיים לאכול בכל 'לילה' שאז הוא תחילת היום ,על דרך
בפועל מעשה של תשבו כעין תדורו ,ולכן הוצרך שאוכלין לפי חכמים בלילה הראשון ,בלילה ולא
ללמוד חיובו לשיטתו מפרשת המילואים שנאמר ביום ,ואז הוא מגדיר את כל המשך ימי החג ,כחג
בה 'תשבו יומם ולילה'. שיושבים בו בסוכה ,כך הסובר שצריך באמת לאכול
ולדעת חכמים שאין חיוב אכילה בשאר כל יום ,הוי נמי עיקר דינו בתחילת הלילה[ .וזהו
הימים ,לא הוצרכו ללמוד זה מדרשה ,שכן הגזרה רק לר' הושעיה אליבא דחכמים ,שיש חובת סעודה
שווה ט"ו ט"ו מחג המצות הוא כדי 'לחייב' את אחת ,כדי להתחיל כל יום באכילה של סוכה ,אבל
הלילה הראשון ,ולא כדי 'לפטור' שאר הימים ,דזה לדעת רבי אליעזר צריך לאכול שתי סעודות בכל יום
מובן ממילא .שלשיטתם גם זה נכלל בדין 'תשבו' מדין 'תשבו כעין תדורו' ,אחד ביום ואחד בלילה].
שנאמר על כל שבעת הימים ,דאי בעי אכיל ואי ומיניה וביה גם יבואר ,מדוע בפסח אין צריך
בעי לא אכיל .וכל עיקר הדרשה ללילה הראשון, שיהא נותן דעתו בלילה הראשון ואילו בסוכות
הוא שכדי להתחיל צורת הנהגה כפי שקבעה ס"ל לרבי הושעיה שצריך שיהא נותן דעתו .משום
תורה – לאכול מצה או לישב בסוכה ,צריך להגדיר דבפסח אין חובה יותר מן הלילה הראשון ,שהוא
עם כניסת החג ,שמשעה זו ואילך אכילת דגן שלו עיקרו ועיצומו של יום היציאה ממצרים ,ולכן אף
היא מצה ,ואכילת דגן שלו היא בסוכה. כשאינו מתכוין ,נחשבת אכילתו הראשונה ממילא
ויש משמעות בראשונים ,שאף לפי המבואר כאכילה עבור כל שבעת הימים – שזה יסוד החובה
בגמרא שם ,שרבי אליעזר חזר בו ,מיהו לכתחילה של הלילה הראשון ,לפתוח את ימי החג באכילה
אכתי איכא מצוה לשיטתו לאכול כל יום של מצה כחובת הפסח .אבל בסוכות שכל יום
שתי סעודות. הוא לעצמו ,אז יכול אמנם לצאת יד"ח באכילה
11
עץ חיים היא למחזיקים בה
חלק מהוצאות הדפסת גיליון זה נודבו לזיכוי הרבים
ע"י ידידנו הנכבד מחשובי קהילתנו
מגדולי תומכי מכוננו ראש וראשון לכל דבר שבקדושה ,מרבה תורה בקהילתנו
הרה"צ רבי מאיר בלויא שליט"א
ראש ומנהל מפעל "שעות רצופות"
לעילוי נשמת אמו האשה הצדקנית
מרת מלכה יהודית בת ר' צבי אריה ע"ה
נלב"ע ט"ז תשרי תש"ס
זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך
תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה
לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו
התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב שלמה זלמן כהן שליט"א הרב יעקב ישראל גוטפרב שליט"א
לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט לרגל הולדת הבת למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב יעקב בר"ד בר"מ מינצברג שליט"א הרב יוסף חיים גרינוולד שליט"א
לרגל הולדת הבת למזל"ט לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב שמואל מרגליות שליט"א הרב שלמה דושינסקי שליט"א
לרגל הולדת הבת למזל"ט לרגל הולדת הבן למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב שלמה קורנבליט שליט"א הרב נחמיה ברא"ח חשין שליט"א
לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב בנימין רבינוביץ שליט"א הרב טוביה כהן שליט"א
לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט
המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים,
בחסות נא לפנות ל־ 054-8422488או למייל mechonbenmelech@gmail.com
12
