gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech

שבוע: סוכות (2026-09-21)

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫רשימת ספרי "בן מלך"‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫שיצאו לאור עד עתה‪:‬‬ ‫אוצרות‬ ‫בן מ>לך‬ ‫•ימים נוראים‬ ‫•על התורה ‪ -‬י"ב‬ ‫•חג הסוכות‬ ‫חלקים‬ ‫•חנוכה‬ ‫•שבת קודש‬ ‫•פורים‬ ‫•חכמה ומוסר‬ ‫•שיר השירים‬ ‫•ביטחון‬ ‫•עניינים בש"ס‬ ‫•הגדה של פסח‬ ‫•המצוות התמידיות‬ ‫•חג המצות‬ ‫שבמקדש‬ ‫•ספירת העומר וחג‬ ‫•שומע כעונה‬ ‫השבועות‬ ‫•דרכי החינוך‬ ‫•גלות וגאולה‬ ‫חג הסוכות תשפ"ז‬ ‫ניתן להשיג‪mechonbenmelech@gmail.com :‬‬ ‫גליון מס' ‪435‬‬ ‫מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים‬ ‫בארה"ב ניתן להשיג‪:‬‬ ‫‪salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220‬‬ ‫ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת‬ ‫המקשרים את ישראל לאביהם שבשמיים‪ ,‬ובתקופות‬ ‫תפילת המועדים ‪ -‬אתה בחרתנו‬ ‫השנה אשר בהן באים לידי ביטוי הקשר והנתינה‬ ‫תפילת כל המועדים פותחת 'אתה בחרתנו מכל‬ ‫שנותן ה' לעמו בארץ ישראל‪ .‬באופן כללי אנו‬ ‫העמים אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל‬ ‫הלשונות וקדשתנו במצוותיך וקרבתנו לעבודתך‬ ‫בגליון‪:‬‬ ‫ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת'‪.‬‬ ‫זהו הצד השוה בכל המועדים‪ ,‬שכולם זמני‬ ‫בעניינא דיומא‬ ‫שמחה וחגיגה‪ ,‬זמני קדושה ועבודה‪ ,‬אנו חוגגים‬ ‫ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת‬ ‫ושמחים בהם על כך שה' הוא אלוקינו‪ ,‬שזכינו‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫להנהגתו‪ ,‬להגנתו וחסדיו המרובים עלינו‪ ,‬ונבחרנו‬ ‫אנו לתפקיד הנכבד להיות עמו המיוחד לו‪ .‬ימי‬ ‫מצות נטילת ארבעת המינים‬ ‫המועד התקדשו עבורנו מאת ה' שנחגוג בהם על‬ ‫עמוד ‪5‬‬ ‫בחירתנו זו‪ ,‬וכלשון החתימה השווה בכל שלש‬ ‫הרגלים 'מקדש ישראל והזמנים'‪.‬‬ ‫בין שבעת ימים של סוכות‬ ‫המועדים הם 'מועדי ה' מקראי קודש'‪ ,‬זמנים‬ ‫לשבעת ימים של פסח‬ ‫עמוד ‪9‬‬ ‫שבהם עם ישראל מתקשר ומתוועד עם הקב"ה‪.‬‬ ‫המועדים קבועים בזמנים שבהם אירעו מאורעות‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫תשרי תשפ"ז‬ ‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬ ‫חלק מהוצאות הדפסת גיליון זה נודבו לזיכוי הרבים‬ ‫ע"י ידידנו הנכבד מחשובי קהילתנו‪ ,‬מסור לכל פעולות המכון‬ ‫מגדולי תומכי מכוננו ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‪ ,‬מקים אהלה של תורה‬ ‫הרב יהושע פרוש שליט"א‬ ‫פטרון עלון 'למען דעת'‬ ‫לרגל אירוסי בנו הבה"ח ראובן הי"ו עב"ג‬ ‫זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך‬ ‫תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה‬ ‫לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו‬ ‫להנצחות ותרומות "פרנס השבוע‪/‬החודש"‬ ‫אפשר להתקשר לטלפון מס' ‪054-8422488‬‬ ‫וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ְּב ַחּגֶ ָך וְ ָהיִ ָית ַאְך ָׂש ֵמ ַח‬ ‫יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות ל־‪054-8422488‬‬ ‫לקבלת העלון במייל‪ ,‬ניתן להצטרף בכתובת‬ ‫‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫כתובת המכון‪ :‬אוהב ישראל ‪ ,1/9‬ביתר עילית‬ ‫לתגובות והערות נא לפנות ל־‪052-7616048‬‬ ‫בשורה טובה למבקשי ה'‬ ‫הודעה חשובה ומשמחת‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים‬ ‫‘קו בן מלך'‬ ‫לתורמי המכון‬ ‫‪03-3077354‬‬ ‫ניתן לקבל החזר מס‬ ‫ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים‬ ‫בפרשת השבוע ‪ -‬ובעניינא דיומא‬ ‫על תרומות למכון בגובה של‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫עד ‪ 35%‬מערך התרומה‬ ‫ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מכון כתבי בן מלך‬ ‫ההנהלה‬ ‫לפי סעיף ‪46‬‬ ‫‪2‬‬ ‫הוא 'ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת'‪ ,‬שהוא‬ ‫מציינים בכל המועדים את כללות ענין הקשר‬ ‫כלשון הפסוק (דברים כח‪ ,‬י) 'וראו כל עמי הארץ כי שם‬ ‫והדביקות בה' על כל גווניו ומדרגותיו‪.‬‬ ‫ה' נקרא עליך ויראו ממך'‪ ,‬דהיינו השראת השכינה‪,‬‬ ‫שה' בא לשכון בתוכנו‪ .‬זהו עניינו של חג הסוכות‪,‬‬ ‫שלש רגלים ‪ -‬חטיבה של שלשה שלבים‬ ‫ההשגחה המיוחדת שבאה מכוח השראת השכינה‬ ‫אולם‪ ,‬כל מועד בפני עצמו מציין שלב ומידה‬ ‫שיש בישראל‪ ,‬שהקב"ה שוכן בתוכם ומשגיח עליהם‬ ‫אחרת בהשפעת הטובה מאת ה'‪ ,‬ובהתקשרות שיש‬ ‫תמיד על כל צרכיהם ומשרה בקרבם רוח קדשו‪.‬‬ ‫לנו עם הקב"ה‪ .‬בחג הפסח אנו חוגגים את השלב‬ ‫כמו מקדש בית ה' שנקרא 'הבית הגדול והקדוש‬ ‫הראשון‪ ,‬את החירות‪ ,‬את עצם עמידתנו כעם‪ .‬בחג‬ ‫שנקרא שמך עליו'‪ ,‬כך נקראו ישראל עם ה' 'ושמך‬ ‫השבועות אנו חוגגים את השלב השני‪ ,‬את הקציר‬ ‫הגדול והקדוש עלינו קראת'‪ .‬זהו 'צלא דמהימנותא'‪,‬‬ ‫בארץ הטובה שניתנה לנו‪ ,‬ואת קבלת התורה‬ ‫וזהו ענין 'כי יצפנני בסוכו'‪.‬‬ ‫שניתנה לנו כתנאי למתנת הארץ‪ .‬ובחג הסוכות אנו‬ ‫הוי אומר‪' ,‬אתה בחרתנו מכל העמים אהבת‬ ‫שמחים וחוגגים על קבלת ברכת ה' וכל הטוב אשר‬ ‫אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות' זה‬ ‫ברכנו בארץ ישראל‪' ,‬כי יברכך ה' בכל מעשה ידך‬ ‫חג הפסח‪' ,‬וקדשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו‬ ‫והיית אך שמח'‪ .‬והשפעת ברכה זו באה בהשגחה‬ ‫לעבודתך' זה חג השבועות‪' ,‬ושמך הגדול והקדוש‬ ‫מיוחדת‪ ,‬באופן של הימצאות ה' בתוכנו‪ ,‬כיושבים‬ ‫עלינו קראת' – זה חג הסוכות‪.‬‬ ‫ודרים בצל קורתו‪ ,‬ומקבלים את כל צרכינו בצלא‬ ‫בשלשה שלבים אלו נבנה עם ישראל‪ ,‬כי לא‬ ‫דמהימנותא‪ ,‬אשר 'בצלו חמדתי וישבתי ופריו‬ ‫בבת אחת צמחו לגובה מעלתם‪.‬‬ ‫מתוק לחכי'‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬בתקופה קצרה אירעו הדברים‪ ,‬מיד בשנה‬ ‫אם כן‪ ,‬שלוש הרגלים הן חטיבה אחת של שלשה‬ ‫הראשונה ליצירת העם‪ ,‬נבנו וקמו מדרגותיהם של‬ ‫שלבים בבניינו של עם ישראל‪ .‬הקשר הנשגב הזה‬ ‫ישראל בשלשת זמנים אלו של הרגלים‪ ,‬שלב אחר‬ ‫בנוי בתהליך זה המתהווה בשלשה שלבים אלו‪.‬‬ ‫שלב‪ ,‬בזה אחר זה‪ ,‬כדלהלן‪.‬‬ ‫בפסח יציאת מצרים‪ ,‬בשבועות מתן תורה‪ ,‬ובסוכות‬ ‫השראת השכינה בישראל‪ .‬מתוך שלשתם‪ ,‬עולה‬ ‫חג הפסח ‪ -‬הכרה‬ ‫ונבנית צורתו הנשגבה של עם ישראל בכל הדרו‪.‬‬ ‫בחג הפסח זכינו לעצם ההכרה במציאות ה'‬ ‫שלושת השלבים בתפילת אתה בחרתנו‬ ‫ובהשגחתו בהנהגת העולם‪ .‬נעשינו אז לעם לה'‪,‬‬ ‫בכך שהוא גאלנו‪ ,‬ואנו יודעים אותו ומכירים את‬ ‫בתפילת 'אתה בחרתנו' אנו מפרטים שלשה‬ ‫שמו‪ .‬משכו ידם מן העבודה זרה ונכנסו להיות‬ ‫שלבים בהתקרבותו של עם ישראל להקב"ה‪.‬‬ ‫עם ה' ולהכיר במלכותו‪ ,‬וכמו שדרשו חז"ל‬ ‫השלב הראשון הוא 'אתה בחרתנו מכל העמים‪,‬‬ ‫בלקיחת קרבן פסח במצרים 'משכו ידיכם מעבודה‬ ‫אהבת אותנו ורצית בנו‪ ,‬ורוממתנו מכל הלשונות'‪.‬‬ ‫והדבקו במצוה'‪.‬‬ ‫שלב זה הוא עניינו של חג הפסח‪ ,‬אשר בעת יציאת‬ ‫ראינו אז ביציאת מצרים‪ ,‬שהוא הבורא‬ ‫מצרים נבחרנו מכל העמים‪ ,‬ואהב ה' אותנו ובחר בנו‬ ‫והמנהיג את העולם וכל הבריאה וכל כוחות הטבע‬ ‫להיות לו לעם סגולה‪ .‬זוהי שמחת חג הפסח‪ ,‬שבו‬ ‫כפופים למרותו והשגחתו‪ .‬תכלית הלקיחה בשלב‬ ‫אנו שמחים על עצם היותנו עם ה'‪ ,‬על שבחר בנו‬ ‫זה היה 'וידעתם כי אני ה''‪ ,‬דהיינו ההכרה והידיעה‪,‬‬ ‫גאל אותנו ולקחנו אותנו להיות לעמו‪ ,‬ולקח אותנו‬ ‫וכמאמר הפייטן 'ובמצרים החילות להודיע כי‬ ‫לו לעם‪ .‬לפני כל התורה והמצוות‪ ,‬עצם הדבר שהוא‬ ‫מאד נעלית'‪.‬‬ ‫יהיה לנו לאלוקים‪ ,‬ואנו נהיה לו עם ונעסוק בכבודו‪.‬‬ ‫באותה העת נתקיים בנו 'ולקחתי אתכם לי לעם‬ ‫השלב השני הוא 'וקדשתנו במצוותיך וקרבתנו‬ ‫והייתי לכם לאלוקים וידעתם כי אני ה' המוציא‬ ‫מלכנו לעבודתך'‪ .‬שלב זה הוא עניינו של חג השבועות‪,‬‬ ‫אתכם מארץ מצרים'‪ .‬והראנו אז לעיני כל כיצד הוא‬ ‫שבו קבלנו את התורה והמצוות‪ ,‬וזכינו לעבודת ה'‪.‬‬ ‫מלך העולם‪ ,‬ואף חוקי הטבע החקוקים בבריאה‬ ‫והשלב השלישי‪ ,‬המשלים את הקשר הנשגב‪,‬‬ ‫‪3‬‬ ‫עצמם רק לכבד את ה' ולהכיר במציאותו‪ .‬לא היתה‬ ‫אינם עומדים בפני רצונו‪ .‬אנו מצידנו קיבלנו אז‬ ‫התמסרות גמורה עד שבמתן תורה כבר התמסרו‬ ‫את מלכותו עלינו‪ ,‬הלכנו אחריו‪ ,‬בטחנו בהנהגתו‬ ‫לגמרי לה'‪ .‬הקבלה 'נעשה ונשמע' מכריזה שכל אשר‬ ‫וסמכנו עליו‪ ,‬עם גדול ורב במדבר בלי מזון מים‪.‬‬ ‫יאמר לנו נעשה‪ ,‬כי קבלת עול המצוות היא התמסרות‬ ‫עם ישראל מצידו ביטא את הכרתו זו בה'‪,‬‬ ‫לה' ולעבודתו‪ .‬כאשר התורה הקדושה היא הקובעת‬ ‫בהקרבת קרבן הפסח‪ ,‬שמבטא קבלת אלוקותו‬ ‫לנו את סדר החיים‪ ,‬כל סדרי חיינו מוכתבים כפי רצון‬ ‫עלינו‪ ,‬כדאיתא (רש"י שמות יב‪ ,‬ו) 'משכו וקחו לכם‬ ‫ה'‪ .‬זו היא עבדות שלימה‪ ,‬ולזאת זכינו בחג השבועות‪.‬‬ ‫‪ -‬משכו ידיכם מאלילים וקחו לכם צאן של מצוה'‪.‬‬ ‫אף יתירה מכך‪ ,‬ביטאו את ההכרה הזאת בפועל‬ ‫חג הסוכות – השראת השכינה‬ ‫בהנהגתם‪ ,‬בכך שעם שלם הלכו אחריו במדבר‬ ‫חג הסוכות הוא כבר חג על השראת השכינה‪.‬‬ ‫בארץ לא זרועה‪ .‬קבלנו אז את מלכותו עלינו‪,‬‬ ‫שאחר שעם ישראל מזדכך ומתקדש בעסק התורה‬ ‫במה שהלכנו אחריו‪ ,‬בטחנו בהנהגתו וסמכנו עליו‪,‬‬ ‫והמצוות הוא מתעלה ונעשה מציאות של קדושה‪,‬‬ ‫והכרזנו בזה לעיני כל העולם שהוא מלך העולם‬ ‫ואז מגיעים לדרגה של דבקות בה' והשראת השכינה‪.‬‬ ‫המנהיג את הכל ובו ניתן לבטוח‪.‬‬ ‫במדבר הושיבנו בצל ענני כבוד והיינו סמוכים על‬ ‫הנביא משבח את עם ישראל בחיבה עצומה‬ ‫שולחנו ואוכלים לחם שמים‪ ,‬ובארץ ישראל נווה ה'‬ ‫שרוחש להם ה' על כך‪ ,‬על האמונה הגדולה הזאת‬ ‫מרעיף עלינו מטובו רוב אסיף וברכת שפע‪.‬‬ ‫שהראו בהליכתם 'כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך‬ ‫נוסף על תפקידו של היהודי לעסוק בתורה‬ ‫אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא‬ ‫ובמצוות ולהיות מסור לעבודתו‪ ,‬קיימת עוד‬ ‫זרועה' (ירמיה ב‪ ,‬ב)‪ .‬וכלשון רש"י (שמות יב‪ ,‬לט) 'מגיד‬ ‫מציאות רמה ונשגבה‪ ,‬שהוא עצמו נעשה מציאות‬ ‫שבחן של ישראל שלא אמרו היאך נצא למדבר בלא‬ ‫של קדושה וזוכה להשראת השכינה‪ ,‬וזהו שיא‬ ‫צדה‪ ,‬אלא האמינו והלכו'‪.‬‬ ‫תכליתו של היהודי שיהיה מעוטר בקדושה עליונה‬ ‫חג הפסח הוא החג על בחירתנו הראשונית‬ ‫זו עומד בשלימות לפני ה'‪ .‬וכדכתיב (דברים כח‪ ,‬ט‪-‬י)‬ ‫לתפקיד של עצם ההכרה בה' וקבלת מלכותו‪ .‬כאשר‬ ‫'יקימך ה' לו לעם קדוש וגו'‪ ,‬וראו כל עמי הארץ כי‬ ‫התקיים בנו הכתוב (ישעיה מג‪ ,‬י) 'אתם עדי נאום ה'‬ ‫שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'‪.‬‬ ‫ועבדי אשר בחרתי‪ ,‬למען תדעו ותאמינו לי‪ ,‬ותבינו‬ ‫וכבר נתבאר בארוכה (בן מלך‪-‬חג הסוכות) כי זהו‬ ‫כי אני הוא לפני לא נוצר א‪-‬ל ואחרי לא יהיה'‪ .‬וכן‬ ‫עניינו של חג הסוכות ומצות ישיבת סוכה‪ ,‬דהיינו‬ ‫כתוב שם (פסוק כא) 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו'‪.‬‬ ‫השמחה של עם ישראל בהשגחת ה' עליהם באופן‬ ‫של קירבה וידידות ודביקות כעם הדרים אצלו‬ ‫חג השבועות ‪ -‬עבודה‬ ‫במחיצתו‪ .‬כי בחג האסיף אין מודים רק על טובת‬ ‫בחג השבועות זכינו לעבודת ה'‪ ,‬דהיינו קבלת‬ ‫הארץ שנתן לנו ה'‪ ,‬שהרי על זה כבר באה ההודאה‬ ‫עול מלכות שמים‪ .‬קיבלנו עלינו עול תורה ומצוות‪,‬‬ ‫בשבועות בחג הקציר‪ ,‬אלא ההודאה לה' היא‪ ,‬על‬ ‫באמירת נעשה ונשמע‪ ,‬קיימנו את הכתוב 'תעבדון‬ ‫כך שה' נמצא ושוכן בינינו‪ ,‬והוא משגיח עלינו‪,‬‬ ‫את האלוקים על ההר הזה'‪.‬‬ ‫וכביכול דואג לנו ומעמיד לנו כל צרכינו‪.‬‬ ‫זהו שלב נוסף במהותו של עם ישראל‪ ,‬אחרי‬ ‫המשמעות העמוקה של השגחה זו‪ ,‬היא קירבת‬ ‫השלב של הכרה וידיעת ה'‪ ,‬הגיע אל עם ישראל‬ ‫ה' ודביקות עמו‪ ,‬שהוא משגיח עלינו כמלך היושב‬ ‫התפקיד הגדול והנכבד‪ ,‬לשמוע בקולו ולשמור‬ ‫בתוך עמו‪ ,‬וגם ברוחניות‪ ,‬הזכות של קירבת ה'‬ ‫תורתו‪ .‬במתן תורה‪ ,‬התווסף השלב של קבלת‬ ‫והשראת רוח קדושה בקרבנו‪ ,‬כי יצפנני בסוכו‪.‬‬ ‫התפקיד הגדול והנרחב של עם ישראל‪ ,‬לקיים‬ ‫בסוכות אנו שמחים במידה הגדולה ביותר שזכינו‬ ‫מצוותיו וללכת בדרכיו‪ .‬בחג השבועות אנו חוגגים‬ ‫לה בקירבת ה'‪ ,‬והיא המדרגה הנשגבה של 'ושכנתי‬ ‫על השלב הזה שמקיף וחובק את היהודי‪ ,‬התפקיד‬ ‫בתוכם'‪ .‬אנו שמחים על שזכינו למידה הגדולה‬ ‫הגדול של עסק התורה והמצוות‪.‬‬ ‫ביותר של קירבת ה'‪.‬‬ ‫כל זמן שלא קיבלו את התורה‪ ,‬קיבלו על‬ ‫‪4‬‬ ‫לעומת זה‪ ,‬חג הסוכות יש בו ג"כ התחלת כניסה‬ ‫כאשר מתבוננים בכל הסדר שזכינו לו‪ ,‬וכל‬ ‫באופן של 'צלא דמהימנותא'‪ ,‬שמביעים את היותנו‬ ‫החלקים שיש לנו בקירבת ה' ובטובה מאיתו‪,‬‬ ‫דרים בצל ובמקום ה'‪ ,‬שהוא הנותן לנו דיורין‪ ,‬כשם‬ ‫המדרגה הגבוהה ביותר היא זו שזכינו להיות תחת‬ ‫שבמדבר הושיב אותנו בסוכות‪ ,‬כך כל שנה ושנה‪,‬‬ ‫השגחתו והשראת קדושתו ודבקים בו‪.‬‬ ‫מעון ביתנו והדיורים שלנו‪ ,‬משלו הוא‪ .‬וכמו שהסביר‬ ‫הן אמת כי בגלות אין כל המעלות הללו מורגשות‬ ‫הטור בהלכות סוכות‪ ,‬שלכן דווקא בתחילת החורף‪,‬‬ ‫כל כך‪ ,‬ואינן גלויות לכל‪ ,‬אבל עם ישראל כבר רכש‬ ‫אשר מפני הקור והגשם והרוחות דרך העולם להיסגר‬ ‫לעצמו מדרגה עליונה זו‪ ,‬ועוד יגיע הזמן שבו נרגיש‬ ‫בבתים ספונים ואטומים‪ ,‬הרי שיש בתקופה זו תחילת‬ ‫את המדרגה הזאת‪ ,‬ותהיה בפועל קרבת ה' ממש‬ ‫עונת הדיורין‪ ,‬שבקיץ דרים בחוץ ובחורף דרים‬ ‫כמלך בתוך עמו וישכון בתוכנו ואנו נהיה אצלו‪.‬‬ ‫בבית פנימה‪ .‬והנה אנו מתחילים את הדיור הראשון‬ ‫סוכות היא פסגת השמחה‪ ,‬כי זו שמחה על שיא‬ ‫ב'צלא דמהימנותא'‪ ,‬שהעבודה היא לומר שהקב"ה‬ ‫הקירבה של העם היהודי להקב"ה‪ .‬זכינו להיות כה‬ ‫הוא הנותן לנו דירות לדור‪ ,‬ובביתו אנו יושבים‪ .‬ובכך‬ ‫קרובים אל ה'‪ ,‬לא רק שיש לנו ברית עם ה' שאנו עמו‬ ‫קובעים אנו שאכן כך הוא בכל השנה‪.‬‬ ‫והוא משגיח עלינו מן השמים‪ ,‬אלא עוד לקח אותנו‬ ‫ובכך יש לנו הבנה נוספת במהות חג הסוכות‬ ‫אליו בקירבה כזו‪ .‬אנו שמחים עם הענין הנעלה‬ ‫ושייכותו לחג האסיף – שהוא בעצם 'חג הבית'‪,‬‬ ‫ביותר‪ ,‬עם המדרגה הרמה ביותר של עם ישראל‪.‬‬ ‫פירוש שיש לנו מקום להיות ולדור‪ ,‬ואף שפע מזון‬ ‫בבחינה הגדולה ביותר‪ ,‬של ההטבה וקירבת ה'‪.‬‬ ‫באוצרות אסמינו‪ ,‬כך שהסוכות והאסיף מהווים יחד‬ ‫וכאמור זוהי תמצית עניינו של חג הסוכות בשלבי‬ ‫דבר זה שהקב"ה מזמין לנו בתינו וכל הצטרכויותנו‪.‬‬ ‫העליה של כנסת ישראל‪ ,‬כבר מגיעים לדרגה של‬ ‫והנה גם במאורעות של פסח וסוכות ישנו דבר‬ ‫דביקות בה'‪ ,‬יושבים ב'צלא דמהימנותא' ו'שואבים‬ ‫זה‪ ,‬שבתחילת דרכינו במדבר כעם ה'‪ ,‬האכיל לנו‬ ‫רוח הקודש' והשראות של קדושה‪ ,‬עד שמיני עצרת‬ ‫את לחמו‪ ,‬והיינו סמוכים על שולחנו‪ ,‬שערך לנו‬ ‫שהוא כבר שיא הדביקות 'קשה עלי פרידתכם'‪.‬‬ ‫שולחן במדבר‪ ,‬והעוגות שהוציאו ממצרים טעמו‬ ‫בהם טעם מן‪ ,‬וכל זה התחיל באכילת קדשים ממש‪,‬‬ ‫מיכלא דמהימנותא וצלא דמהימנותא‬ ‫שהוא קרבן הפסח שניתן לאכילה‪ ,‬ומשארותם‬ ‫גם לפי עניינם של מועדי ה' אשר תלויים‬ ‫צרורות בדרך נס עד ירידת המן‪ .‬וכמו כן התחלת‬ ‫בברכת הארץ‪ ,‬אביב קציר ואסיף‪ .‬כפי שמודגש‬ ‫הדיור של עם ישראל היתה בענני כבוד‪ ,‬בסוכות‬ ‫בהרבה מן הכתובים‪ .‬אנו מבחינים בהבדל היחס‬ ‫שעשה לנו ה' במדבר בצלא דמהימנותא‪ ,‬וזה הורה‬ ‫החל מפסח ועד סוכות‪.‬‬ ‫שעם ישראל חוסים בצל ה' וסמוכים על שולחנו‪,‬‬ ‫שבפסח הקבוע 'בחודש האביב'‪ ,‬יש בו המעלה‬ ‫בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי‪ ,‬וכמו"כ‬ ‫של תחילת שנת אכילת התבואה‪ ,‬ואף אכילת המצה‬ ‫בכל שנה זו גם התחלה חדשה‪.‬‬ ‫יש בה משמעות פנימית מאותו עניין‪ ,‬שמתחילים‬ ‫וההשלמה תהיה לעתיד לבוא בסוכת עורו‬ ‫באכילה של 'מיכלא דמהימנותא' לבטא דבר זה‬ ‫של לוייתן ואכילת בשרו של לוייתן‪ .‬צילא ומיכלא‬ ‫שעכשיו עונת הכניסה לשנת האכילה ויבול קציר‬ ‫דמהימנותא‪ .‬במהרה אמן‪.‬‬ ‫הארץ‪ ,‬שתחילתה בפסח והמשכה בכל השנה כולה‪.‬‬ ‫מצות נטילת ארבעת המינים‬ ‫כמשמעות הכתוב (ויקרא כג‪ ,‬לט‪-‬מ) 'אך בחמשה‬ ‫נטילת ארבעת המינים לציון‬ ‫עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ‬ ‫השמחה וההילול על האסיף‬ ‫תחוגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון‬ ‫וביום השמיני שבתון‪ ,‬ולקחתם לכם ביום הראשון‬ ‫מצות ארבעת המינים באה לרגל האסיף‪,‬‬ ‫‪5‬‬ ‫כאשר שיחק לפני ה' בהעלותו את ארון ברית‬ ‫פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי‬ ‫ה'‪ ,‬שנאמר (שמואל ב' ו‪-‬ה) 'ודוד וכל בית ישראל‬ ‫נחל ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים'‪.‬‬ ‫משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים ובכנורות‬ ‫על פי פשוטו‪ ,‬תוכן עניינה של לקיחה זו הוא‬ ‫ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים'‪ ,‬ואמרו‬ ‫לבטא את שמחת האסיף‪ ,‬שעל ידי נטילת ארבעת‬ ‫חז"ל במדרש (במדב"ר ד‪-‬כ) 'ובמנענעים זה לולב‬ ‫מינים אלו‪ ,‬אנו באים לבטא את שמחת האסיף‬ ‫שאדם מנענע בו'‪.‬‬ ‫שנתן לנו ה'‪ ,‬כדמסיים הכתוב 'ושמחתם לפני ה'‬ ‫אלוקיכם שבעת ימים'‪ ,‬והיינו שבלקיחה זו נשמח‬ ‫כן מצינו בחז"ל סוג שמחה זו‪ ,‬על ידי נטילת‬ ‫לפני ה' אלוקינו שבעת ימים‪ ,‬הרי משמע שנקראת‬ ‫צמחים ביד‪ ,‬בעת ריקוד של שמחה‪ .‬שהיו מרקדין‬ ‫נטילה זו 'ושמחתם'‪.‬‬ ‫לפני הכלה בבדי הדס‪ ,‬כדאיתא בגמרא (כתובות יז‪).‬‬ ‫'אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי שהיה נוטל‬ ‫ולקחתם לכם ‪ -‬ושמחתם לפני ה' אלוקיכם‬ ‫בד של הדס ומרקד לפני הכלה וכו' רב שמואל‬ ‫כך מפורש בתורת כהנים כאן (ספרא אמור פ'‬ ‫בר רב יצחק מרקד אתלת' וכו'‪ ,‬וכן אמרו (שבת‬ ‫טז) 'ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים‪ ,‬ולא‬ ‫קי‪' ).‬דלימטייה אסא וגידמי לבי הילולא'‪ ,‬ופירש"י‬ ‫בגבולים כל שבעה‪ ,‬ומשחרב בית המקדש התקין‬ ‫'שהיו רגילין להביא הדס וענפי דקלים לשמוח לפני‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי שיהיה לולב ניטל במדינה שבעה‬ ‫זכר למקדש'‪ .‬ומובא ברש"י על המשנה (סוכה מא‪).‬‬ ‫החתן והכלה'‪.‬‬ ‫בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫נטילת ארבעת המינים בעת אמירת ההלל‬ ‫והרי ש'ושמחתם' מוסב על ארבעת המינים‪.‬‬ ‫וכן בירושלמי על משנה זו (ירושלמי סוכה פ"ג‬ ‫הדבר מוכרח מכך שתיקנו חז"ל נטילת הלולב‬ ‫הי"א) 'כתיב ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת‬ ‫ונענועים בשעת אמירת ההלל‪ ,‬כדתנן (סוכה לז‪):‬‬ ‫ימים‪ ,‬אית תניי תני בשמחת לולב הכתוב מדבר'‬ ‫'והיכן היו מנענעים בהודו לה' תחילה וסוף' וכו'‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬הרי מפורש בדברי חז"ל שהכוונה ב'ושמחתם‬ ‫כלומר‪ ,‬דמכיון שתוכן נטילת ארבעת המינים‬ ‫לפני ה' אלוקיכם' היא על מצות לולב‪ .‬וכן כתב‬ ‫הוא עניין שמחה והילול לפני ה'‪ ,‬משום כך תיקנו‬ ‫הרמב"ן על הכתוב‪' :‬ואמר עוד שתוסיפו לשמוח‬ ‫חכמים שתהיה מצוות נטילת לולב ונענועו בעת‬ ‫לפני השם בלולב ואתרוג שבעת ימים‪ ,‬כי הוא זמן‬ ‫אמירת ההלל‪ ,‬כאשר מהללים ומודים ושמחים לפני‬ ‫שמחה שברך השם אותך בכל תבואתך ובכל מעשה‬ ‫ה'‪ ,‬שאז הוא הזמן הראוי לנטילת לולב‪.‬‬ ‫ידיך והיית אך שמח לפניו'‪ ,‬וכעי"ז כתב בספר‬ ‫החינוך (מצוה שכד)‪.‬‬ ‫וכן מצינו שהלל של ליל פסח‪ ,‬השיר של ליל‬ ‫והיינו דנוסף על שאר השמחות שציוונו ה'‬ ‫התקדש החג‪ ,‬תיקנוהו חז"ל שיהיה נאמר עם‬ ‫לשמוח לפניו בחג‪ ,‬בשלמים ובשאר מיני שמחה‪,‬‬ ‫הסעודה‪ ,‬ונחלק לפניה ולאחריה‪ .‬וביארנו בזה (בן‬ ‫נצטווינו גם לבא לפני ה' בארבעת המינים‪ ,‬ולשמוח‬ ‫מלך חג המצות מאמר לו) שהוא מהאי טעמא‪ ,‬דמאחר‬ ‫לפניו עם מיני גידולי קרקע אלו‪.‬‬ ‫שהסעודה דהיינו אכילת פסח ומצה וכו' באים גם‬ ‫כן לשם שמחה והילול‪ ,‬על כן ראוי לצרף אמירת‬ ‫שמחה על ידי החזקת צמחים הדורים‬ ‫ההלל לסעודה‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬נטילת צמחים הדורים‪ ,‬היא מסממני‬ ‫השמחה הידועים‪ .‬כי כשם שיש מיני שמחה של‬ ‫אפשר ישראל נוטלין לולביהן‬ ‫ריקוד ושירה וכדומה‪ ,‬יש גם דרך הבעת שמחה על‬ ‫ואין אומרים את ההלל‬ ‫ידי נטילת מיני צמחים רעננים והדורים‪ ,‬שאוחזים‬ ‫יותר מכך אמרו חז"ל (פסחים צה‪' ):‬אפשר ישראל‬ ‫בהם ושמחים על ידם‪ .‬כמו שמצינו בדוד המלך‪,‬‬ ‫שוחטין פסחיהם נוטלין לולביהן ואין אומרים את‬ ‫ההלל'‪ ,‬וכעין זה אמרו עוד (שם קיז‪' ):‬הלל זה מי‬ ‫‪6‬‬ ‫המצוה בשלימות‪ ,‬כאשר נביע יתר שמחה על ידי‬ ‫אמרו וכו'‪ ,‬אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו‬ ‫נענועים‪ .‬ולכן נקראים הנענועים 'שיירי מצוה'‪,‬‬ ‫לולביהן ולא אמרו שירה'‪.1‬‬ ‫ששמחת הנטילה לא תתקיים בצורה מצומצמת‬ ‫הרמב"ן הוכיח ממימרא זו‪ ,‬שהלל באכילת‬ ‫בהגבהה בעלמא‪ ,‬אלא עוד מהדרים ומנענעים את‬ ‫פסחים ובנטילת לולב הוא מדאורייתא (השגות לסה"מ‬ ‫המינים‪ ,‬שבזה יש תוספת שמחה בלולב‪.‬‬ ‫שורש א') 'ועוד אם הוא מדבריהם‪ ,‬למה יתמה רבי‬ ‫ראיה גדולה לדבר היא מן הכתוב הנזכר‬ ‫יוסי אפשר שחטו' וכו'‪ .‬כלומר‪ ,‬דמלשון זה שאמרו‬ ‫למעלה‪ ,‬שנאמר בדוד המלך בהעלותו את ארון ה'‬ ‫'אפשר ישראל' וכו'‪ ,‬מוכח שהוא מדאורייתא‪ .‬אכן‬ ‫(שמואל ב' ו‪-‬ה) 'ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני‬ ‫הדברים צריכים ביאור‪ ,‬דהיכן נתפרש בתורה לומר‬ ‫ה' בכל עצי ברושים ובכנורות ובנבלים ובתפים‬ ‫הלל בנטילת לולב‪.‬‬ ‫ובמנענעים ובצלצלים'‪ ,‬ואמרו חז"ל במדרש (במדב"ר‬ ‫אלא ביאור הדברים הוא‪ ,‬משום דכל מצוה‬ ‫ד‪-‬כ) 'ובמנענעים ‪ -‬זה לולב שאדם מנענע בו'‪ ,‬הנה‬ ‫שמהותה היא שבאה להילול‪ ,‬כאשר תוכנה ועניינה‬ ‫שצורת השמחה בלולבים היא בתור 'מנענעים'‪.‬‬ ‫של המצוה היא שמחה והלל לה'‪ ,‬סברא היא שיש‬ ‫כן מצינו ששיעור הפחות שבלולב הוא ד'‬ ‫לצרף יחד עם עשייתה גם אמירת הלל‪ .‬ולכן מאחר‬ ‫טפחים‪ ,‬ואמרו בטעם הדבר במתני' (שם כט‪' ):‬כדי‬ ‫שכל מהות מצות נטילת לולב היא 'ושמחתם לפני‬ ‫לנענע בו'‪ .‬ואף על פי שאין הנענוע מעכב‪ ,‬מכל‬ ‫ה' אלוקיכם'‪ ,‬וכי אפשר שלא לומר הלל‪ .2‬וזהו‬ ‫מקום שלימות הלקיחה היא כשיהיה על ידי נענוע‪,‬‬ ‫שפירש"י שם (צה‪' ):‬דכיון דדבר מצוה הוא טעון‬ ‫ולכך בעינן שיהא הלולב ראוי לכך‪ .‬כלומר‪ ,‬שאין‬ ‫הלל'‪ ,‬והיינו דוקא מצוה של שמחה והילול‪ ,‬שהרי‬ ‫הנענועים דבר שחייבוהו רבנן נוסף על הלקיחה‪,‬‬ ‫בציצית ותפילין ושאר מצוות לא ס"ד דנימא הלל‪.‬‬ ‫אלא קים להו לחז"ל שהוא הידור ושלימות בעצם‬ ‫ובירושלמי (סוכה פ"ה ה"א) איתא‪' :‬ר' יוסי בי‬ ‫הנטילה מדאורייתא‪ ,‬שיהא גם עם נענוע‪.‬‬ ‫רבי בון בשם ר' בא בר ממל‪ ,‬למה קורין את ההלל‬ ‫כן משמע בתוס' (שם לט‪ .‬ד"ה עובר) שכתבו‬ ‫כל שבעת ימי החג‪ ,‬כנגד הלולב שהוא מתחדש כל‬ ‫דמברך על נטילת לולב אף לאחר שיטלנו בידו‪,‬‬ ‫שבעה'‪ .‬כלומר שהלולב מביא אמירת הלל‪.‬‬ ‫ומ"מ הוי עובר לעשייתן‪ ,‬משום 'דלא גמרה מצוותו‬ ‫עד לאחר ניענוע'‪ ,‬וכתב בארחות חיים (הל' לולב)‬ ‫"הנענועים" שיירי מצות הנטילה‬ ‫'והנענוע הוא עיקר מצוותו כדאמרינן מביאין לו‬ ‫ונראה‪ ,‬שמצות הנענועים נובעת גם היא מענין‬ ‫שופר ותוקע לולב ומנענע'‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬שהנענוע מבטא שמחה יתירה‪.‬‬ ‫ומפורש כן ברמב"ם (הל' לולב פ"ז ה"ט) 'משיגביה‬ ‫בגמרא (סוכה לח‪ ).‬מבואר שהנענועים הם בגדר‬ ‫ארבעה מינים אלו וכו' יצא וכו'‪ ,‬ומצוה כהלכתה‬ ‫'שיירי מצוה'‪ ,‬דהיינו הידור וחיזוק של מעשה‬ ‫שיגביה וכו' ויוליך ויביא ויעלה ויוריד וינענע' וכו'‪.‬‬ ‫המצוה‪ .‬שעיקר תוכנה של מצות נטילת לולב‬ ‫הרי מפורש בדבריו שהנענוע אינו דבר נוסף על‬ ‫הוא הבעת שמחה לפני ה'‪ ,‬ועל ידי הנענוע תהיה‬ ‫הנטילה‪ ,‬אלא הוא חלק מעצם מצות הלקיחה‪.3‬‬ ‫הלקיחה מהודרת ושלימה‪ ,‬שבזה יתקיים תוכן‬ ‫‪ .1‬וכן פשוט הוא בחז"ל‪ ,‬שהלולב בא להילול‪ ,‬כדאיתא בירושלמי (סוכה פ"ג ה"א)‪ :‬רבי אבין בשם רבי יודה בר פזי‪ ,‬היבש‬ ‫פסול על שם לא המתים יהללו י‪-‬ה‪ .‬ובמדרש (ויק"ר ל‪ ,‬ג)‪ :‬ועם נברא יהלל יה‪ ,‬שהקב"ה עתיד לבראות אותן בריה חדשה‪,‬‬ ‫ומה עלינו לעשות ליקח לולב ואתרוג ונקלס להקב"ה‪ ,‬לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר ולקחתם לכם ביום הראשון‪.‬‬ ‫ועוד במדרש תהלים (מזמור כב) ומה להם לעשות‪ ,‬ליקח הדס ולולב ולהלל אותך‪ ,‬שנאמר‪ ,‬ועם נברא יהלל יה‪ .‬וכן דרשו‬ ‫על הנענוע בארבעת המינים את הפסוק ‪ -‬אז ירננו כל עצי יער (ויק"ר ל‪-‬ד‪ ,‬תנחומא אמור יח‪ ,‬הובא בתוס' סוכה לז‪.):‬‬ ‫‪ .2‬ובהקרבת קרבן פסח‪ ,‬הטעם משום שהוא קרבן הברית עם ה' לכן יש בו הלל‪ ,‬כאשר נתבאר במקומו‪.‬‬ ‫‪ .3‬ובספר מועדים וזמנים (ח"ב סימן קיז) הביא כן בשם הגרי"ז הלוי‪ .‬והוסיף משמו דלפי"ז פשוט שצריך שיהיו הנענועים‬ ‫באותו הלולב עצמו שבירך עליו‪ ,‬וכן בעינן ליטול אותו הלולב לאמירת ההלל‪ .‬ויש מדקדקים לברך על הלולב לפני אמירת‬ ‫ההלל‪ ,‬ונזהרין לא להניחם מידיהם עד אחר ההלל וההושענות‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫לפי שאנו באים בחג להודות ולרצות על המים‪,‬‬ ‫עיקר מצוותו הוא הנענוע בשעת ההלל‬ ‫שהם הסיבה המביאה את האסיף‪ ,‬וכדכתיב (דברים‬ ‫ובהגהות מיימוני כתב עוד (פ"ז ה"ו) בשם‬ ‫יא‪-‬יד) 'ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש‬ ‫רשב"ם 'שעיקר מצוותו היא הנענוע בשעת הלל'‪.4‬‬ ‫ואספת דגנך ותירושך ויצהרך'‪ .‬על כן נבחרו מינים‬ ‫כלומר‪ ,‬קיום המצוה כתיקונה ובשלימותה‪ ,‬הוא‬ ‫אלו‪ ,‬שהם צמחים שגדלים על המים‪ ,‬לקחת אותם‬ ‫בנטילה עם נענועים‪ ,‬שבזה היא יותר נטילה של‬ ‫ולשמוח עמהם לפני ה'‪.‬‬ ‫שמחה‪ ,‬ושתהיה נטילתה בעת אמירת ההלל‪ ,‬בעת‬ ‫אבל אין לומר שד' מינים אלו‪ ,‬הם עצמם ביטוי‬ ‫שהוא עומד בהילול לפני ה'‪ ,‬ובכך מקיים כהלכתו‬ ‫לברכת הארץ‪ ,‬ונטילתם הוי כעין הבאה ותנופה של‬ ‫ובשלימותו את הכתוב 'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם'‪.‬‬ ‫פרי האסיף לפני ה'‪ .‬שהרי אפילו על ידי נטילתם‬ ‫אכן כל זה הוא הידור מצוה‪ ,‬אבל לצאת‬ ‫במקדש אין בזה הבאה לפני ה'‪ ,‬כיון שאין בו נתינה‬ ‫ידי חובתו הרי בהגבהה בעלמא סגי ליה‪ ,‬שהרי‬ ‫לה'‪ ,‬ואינו קרב למזבח‪ .‬וכ"ש בנטילתם בגבולין‪,‬‬ ‫'ולקחתם' כתיב בהו‪ ,‬והטעם הוא‪ ,‬כי גם בעצם‬ ‫שאין בזה כלל פעולת הבאה לפני ה'‪ .‬ועוד‪ ,‬שהרי ד'‬ ‫הלקיחה מתקיים ביטוי של שמחה‪ ,‬ויוצא בה ידי‬ ‫מינים אלו‪ ,‬אינם כלל מפירות האסיף המשובחים‪,‬‬ ‫חובת המצוה‪ .‬כמו כן מקיים המצוה אף שלא אמר‬ ‫ואינם באים מתבואת גורן ויקב‪ ,‬שהם עיקר האסיף‪.‬‬ ‫הלל בשעת נטילה‪ ,‬כי בעצם הנטילה כבר מתקיים‬ ‫ואילו היה גדר המצוה לבטא את ברכת האסיף‬ ‫'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם'‪.‬‬ ‫בנטילה זו‪ ,‬היה ראוי יותר להביא עטרות של‬ ‫שבלים ושבעת המינים מברכת הארץ‪ ,‬כמו שמצינו‬ ‫גדר השמחה דווקא בנטילת מינים אלו‬ ‫במצות ביכורים‪.‬‬ ‫קיימות דרכים נוספות לבטא הלל ושמחה‪ ,‬כגון‬ ‫אלא ודאי שבאה נטילה זו של מינים אלו‪,‬‬ ‫ריקודים ומחולות וכדומה‪ .‬אבל כאן בחרה התורה‬ ‫משום עניין השמחה שיש בנטילתם‪ ,‬ונבחרו אלו‬ ‫וקבעה לבטא את ההלל ואת השמחה על ידי‬ ‫מצד יופיים והידורם‪ ,‬שמתעוררים רגשות שמחה‬ ‫נטילת צמחים‪ ,‬משום שסיבת השמחה היא לרגל‬ ‫בנטילתם‪ ,‬וכמו שכתב בספר החינוך (מצוה שכד)‬ ‫'חג האסיף'‪ ,‬לרגל ברכת ה' את הארץ‪ ,‬בתבואה‬ ‫'וידוע מצד הטבע כי ארבעה המינים כולם משמחי‬ ‫ובפירות בגורן וביקב‪ .‬על כן קבעה תורה‪ ,‬שתהיה‬ ‫לב רואיהם'‪ .‬ועצם תוכן מעשה מצוותם‪ ,‬הוא‬ ‫השמחה מעין עניין הברכה‪ ,‬שנביע את השמחה‬ ‫הבעת שמחה בהם לפני ה'‪ .‬וכלשון הרמב"ם בספר‬ ‫לפני ה'‪ ,‬דווקא עם סוג זה של ביטוי שמחה‪ ,‬על ידי‬ ‫המצוות (מצוה קסט) 'שציוונו ליטול לולב ולשמוח‬ ‫נטילת צמחים הדורים מגידולי הארץ‪.‬‬ ‫בו לפני ה' שבעת ימים'‪ ,‬הרי שכתב 'ולשמוח בו'‪,‬‬ ‫וזהו שאמרו בגמרא (תענית ב‪' ):‬הואיל וארבעת‬ ‫שעצם נטילת הלולב היא דרך של הבעת שמחה‪.‬‬ ‫מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים‪ ,‬וכשם‬ ‫ואף זה לשון בעל המאור (סוף פ' ערבי פסחים) 'נטילת‬ ‫שארבע מינין הללו אי אפשר להם בלא מים כך אי‬ ‫לולב שהוא בא לשמחה'‪.‬‬ ‫אפשר לעולם בלא מים'‪ .‬כלומר‪ ,‬שנבחרו מינים אלו‪,‬‬ ‫‪ .4‬ועי' תוס' (סוכה לז‪ :‬ד"ה בהודו) שכתבו 'ובשעת ברכה לא מצינו אם חייב לנענע בתחילת נטילה אלא מדאמרינן בפרקין‬ ‫(דף מב) קטן היודע לנענע חייב בלולב‪ ,‬משמע דמנענע בתחילת הברכה' וכו'‪ ,‬משמע דס"ל דעיקר הנענועים הם בשעת‬ ‫ההלל‪ .‬אכן יש חולקים על זה וסברי שעיקר הנענועים הם בשעת ברכה‪ .‬עיין בהגהות מיימוניות פ"ז ה"י‪' :‬כתב ראבי"ה‬ ‫ונראה בעיני דכל אלו הנענועים בשעת ברכה אבל נענוע דמתני' דהודו תחילה וסוף ואנא ה' הושיעה נא‪ ,‬נענוע בעלמא‬ ‫נינהו‪ .‬אבל רבינו שמחה כתב דנענוע שלאחר נטילה לא מצינו לא בגמרא דידן ולא בירושלמי ולא בתוספתא רק בהלל‪,‬‬ ‫רק הא דמייתי בשלהי פרק תפילת השחר השכים לצאת לדרך מביא שופר ותוקע לולב ומנענע‪ ,‬ושמא מכאן נהגו לנענע‬ ‫אחר נטילה‪ .‬אע"ג דאיכא למדחי דשאני התם דלית ליה לולב בשעת קריאת הלל‪ .‬ופוק חזי מה עמא דבר‪ ,‬שמנענעין בשעת‬ ‫נטילת לולב וגם מנענעין בשעת קריאת הלל‪ .‬אבל תימה דמתני' דקתני 'היכן מנענע' אמאי לא קאמר נמי אחר נטילתו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ועי' בר"ן על המשנה והיכן היו מנענעין‪ ,‬שכתב ‪ -‬פירוש על הנענועים שבשעת קריאת ההלל שיילינן דאילו בשעת נטילת‬ ‫לולב פשיטא שיש לו לנענע שזהו עיקר מצוותו‪ .‬ואולי כוונת הראבי"ה והר"ן דכיון שבשעת ברכה יצא ידי חובתו לכן זהו‬ ‫עיקר נטילתו‪ ,‬אבל ההלל מכיון שאינו מעכב הוי רק הוספה במצוה‪ ,‬אבל גם לדידהו שלימות המצוה היא בשעת ההלל‪,‬‬ ‫והבן‪ .‬ועיין בריטב"א ומאירי דף לז‪.:‬‬ ‫‪8‬‬ ‫בין שבעת ימים של סוכות לשבעת ימים של פסח‬ ‫בין מוסף והלל של פסח למוסף והלל של סוכות‬ ‫קביעות של שבעת ימים או ששת‬ ‫ומן הטעם הזה עצמו איתא בגמרא (ערכין י‪):‬‬ ‫ימים כהמשך ליום הראשון‬ ‫דבפסח אין היחיד גומר את ההלל בחולו של מועד‪,‬‬ ‫בלשונות הכתוב מצאנו הבדל בין חג הפסח‬ ‫משום דאין חלוקין בקרבנותיהן‪ ,‬ואילו בסוכות‬ ‫לחג הסוכות‪ .‬שבחג המצות נאמר בפרשת פינחס‪:‬‬ ‫היחיד גומר ההלל בכל הימים דחלוקין בקרבנותיהן‪,‬‬ ‫"ובחמשה עשר יום לחדש הזה ָחג‪ ,‬שבעת ימים‬ ‫עי"ש‪ .‬דבפסח הא גופא דאין חלוקין בקרבנותיהן‬ ‫מצות יאכל" (במדבר כח‪ ,‬יז)‪ ,‬ואילו בחג הסוכות‬ ‫היינו משום דאינם ימי חג מצד עצמם אלא כטפלים‬ ‫נאמר‪" :‬ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו'‬ ‫ליום הראשון‪ ,‬כלשון השיטה מקובצת בברכות (יד‪).‬‬ ‫כלפי ימי חול המועד של פסח‪ ,‬שאינם חלוקים‬ ‫וחגותם חג לה' שבעת ימים" (שם כט‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫לעצמם 'ונגררים אחר יום ראשון'‪ .‬ומשום הכי אין‬ ‫וכיוצא בזה בפרשת אמור‪ ,‬שבחג המצות‬ ‫בהם חובה לגמור את ההלל‪ ,‬כי אם ביום הראשון‬ ‫הוא אומר‪" :‬ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג‬ ‫שהוא היום שנקבע ל'חג המצות'‪ ,‬בו ישנה החובה‬ ‫המצות לה'‪ .‬שבעת ימים מצות תאכלו" (ויקרא כג‪,‬‬ ‫לאמירת ההלל‪ ,‬ולא בהמשך ימי הפסח‪ ,‬שהם רק‬ ‫ו)‪ ,‬ולעומת זאת בחג הסוכות הוא אומר‪" :‬בחמשה‬ ‫המשכו והארכתו של יום הראשון‪ ,‬ונגררים אחריו‪.‬‬ ‫עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות שבעת‬ ‫אבל בימי הסוכות שייחדה תורה כל יום‬ ‫ימים לה'" (שם לד)‪" ,‬אך בחמשה עשר יום לחדש‬ ‫משבעת הימים בחילוק קרבנותיו‪ ,‬באופן שכל‬ ‫השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג‬ ‫יום הוא חג מצד עצמו [וכלשון רש"י (תענית כח‪:‬‬ ‫ה' שבעת ימים" (שם לט)‪.‬‬ ‫ד"ה יחיד) "דחג הסוכות חלוק בקרבנותיו וכל אחד‬ ‫ואחד כחג בפני עצמו דמי"‪ ,‬וכ"ה בתוס' (שם ד"ה‬ ‫מדקדוק הלשונות נראה להסיק‪ ,‬שחג המצות‬ ‫ויום) ד"בסוכות כל יומא ויומא הוי יום־טוב לעצמו"‪,‬‬ ‫עיקרו הוא היום הראשון ואילו חג הסוכות כל‬ ‫עיי"ש]‪ ,‬ממילא נקבעה בהם חובת אמירת הלל בכל‬ ‫שבעת הימים ימי חג הסוכות הם‪.‬‬ ‫יום‪ ,‬שאינם נגררים אחר יום הראשון‪.‬‬ ‫והגדר בזה‪ ,‬שחג המצות שנקבע לחג לה' על‬ ‫היציאה ממצרים‪ ,‬נקבע ביום חמשה עשר לחדש‬ ‫הזכרת שם 'מקרא קודש' בפרשת המוספין‬ ‫הראשון שהוא יום היציאה‪ .‬ויום זה לבדו הוא חג‬ ‫ובספר בן מלך על המצוות התמידיות שבמקדש‬ ‫המצות‪ .‬ושאר ימי הפסח‪ ,‬שלא בהם היתה היציאה‪,‬‬ ‫(סימן ב) הארכנו טובא בענייני המוספים‪ ,‬והתבאר‬ ‫אינם ימי חג מצד עצמם אלא כהמשכו של היום‬ ‫בתוך הדברים שהטעם שבמועדים הזכירה תורה‬ ‫הראשון ונטפלים אליו‪ .‬וכל שבעת ימי הפסח כיומא‬ ‫בפרשת המוספין‪ ,‬היותם מקראי קדש‪ ,‬לא מפני‬ ‫אריכתא של היום הראשון הם‪ .‬מה שאין כן בחג‬ ‫שעצם היותם מקראי קודש הוא סיבה וטעם לחובת‬ ‫המוסף‪ ,‬אלא משום שאיסור עשיית מלאכה‪ ,‬שהוא‬ ‫הסוכות‪ ,‬דקביעתו בחמשה עשר לחדש השביעי‬ ‫תוצאה מהיותם מקראי קדש‪ ,‬הוא תנאי בחובת‬ ‫אינה על מאורע שאירע ביום זה‪ ,‬ואין עדיפות ליום‬ ‫המוסף בהם‪.‬‬ ‫חמשה עשר המדויק לעומת שאר ימי חג הסוכות‪,‬‬ ‫כי חלוק הוא גדר איסור עשיית מלאכה בשבת‬ ‫לומר שהוא עיקרו של החג והם טפלים אליו‪ .‬אלא‬ ‫מאיסור עשיית מלאכה במועדים‪ ,‬שבשבת הרי‬ ‫דקבעה תורה לחוג חג זה שבעה ימים‪ ,‬ואותה‬ ‫שייחוד מעלתה וחשיבותה קבוע בו בעצמו עוד‬ ‫קביעה שקבעה תורה לחוג את חג הסוכות ביום‬ ‫לפני שנאסר בעשיית מלאכה‪ ,‬ואדרבה איסור‬ ‫חמשה עשר ‪ -‬קבעה תורה לחוג אותו בכל שבעת‬ ‫עשיית מלאכה בשבת תוצאה הוא ממעלת יום‬ ‫ימי החג‪ .‬וכל שבעת ימי החג‪ ,‬קביעתם כחג הוא‬ ‫השבת וחשיבותו‪ ,‬אבל במועדים ‪ -‬ייחודו של היום‬ ‫מצד עצמם ולא כנטפלים ליום הראשון כבפסח‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫הוא‪ ,‬על כן שפיר מזכירין בו את 'יום חג הסוכות‬ ‫למעלה ולחשיבות להיותו "מועד"‪ ,‬נקבע על ידי‬ ‫הזה'‪ ,‬שכן הפטרה זו באה מפני המחייב של 'היום'‬ ‫איסורו בעשיית מלאכה‪ ,‬ולכן תלה בהם הכתוב‬ ‫הזה‪ ,‬ויש ליום ייחוד מעלה שהוא שבת כמו שהוא‬ ‫את חובת המוסף באיסור עשיית מלאכה‪.‬‬ ‫חג הסוכות‪ .‬אבל בימי חול המועד פסח‪ ,‬שאין‬ ‫'היום' מחייבתו לחוג בהם ימי הפסח‪ ,‬אלא כל‬ ‫חובת המוסף בחוה"מ משום איסור‬ ‫עיקר חיובו הוא להמשיך את קדושת היום הראשון‬ ‫המלאכה ביום ראשון של חג‬ ‫להמשך הימים‪ ,‬ולעשותו כשבוע‪ ,‬ממילא אין צריך‬ ‫ומכאן באנו לבאר שאמנם חובת המוספין‬ ‫להזכירו‪ .‬כי אם ביום‪-‬טוב של פסח עצמו‪ ,‬אז‬ ‫בימי חול המועד של פסח וסוכות לא תלה אותה‬ ‫בוודאי צריך להזכיר את יום חג הפסח‪ ,‬שהוא סוג‬ ‫הכתוב באיסור עשיית מלאכה [מה גם שישנה‬ ‫יום אחר‪ ,‬מה שאין כן בהפטרה שבחולו של מועד‪.‬‬ ‫שיטת ראשונים שמן התורה אין כלל איסור‬ ‫אלא שעדיין צריך תלמוד‪ ,‬שכן כי האי גוונא‬ ‫עשיית מלאכה בחולו של מועד]‪ .‬אמנם נראה בזה‬ ‫מצאנו לגבי הפטרת שבת ראש‪-‬חדש‪ ,‬שגם כן לא‬ ‫שחובת המוספין בחול המועד היא משום איסור‬ ‫מזכירין בו את ראש חודש בברכות ההפטרה‪ ,‬על‬ ‫עשיית מלאכה ביום הראשון של פסח וסוכות‪.‬‬ ‫אף ששם בוודאי 'היום' הוא המחייב של היותו‬ ‫והיינו‪ ,‬שאיסור עשיית מלאכה ביום הראשון קובע‬ ‫ראש חודש‪ ,‬כמו שהוא מחייב את היותו שבת‪.‬‬ ‫"מועד" לא רק ליום זה עצמו שהוא אסור בעשיית‬ ‫ושמא מוכרח מכאן שיש מעלה ייחודית בימי‬ ‫מלאכה אלא על כלל שבעת הימים‪ .‬לאמר‪ ,‬שכל‬ ‫המועד של סוכות‪ ,‬שאין בימים אחרים מיוחדים‬ ‫שבעת הימים (של פסח וסוכות) הם חטיבה אחת‬ ‫שבשנה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫של "מועד" אחד‪ ,‬שתחילתו של מועד זה ‪ -‬היינו‬ ‫היום הראשון משבעת ימי המועד ‪ -‬אסור בעשיית‬ ‫דעה הסוברת שיש חובת אכילה‬ ‫מלאכה‪ ,‬ומעתה כל שבעת הימים הם בחובת‪-‬‬ ‫בסוכה כל יום שלא כפסח‬ ‫מועד לקרבן מוסף‪ ,‬גם הימים שהם עצמם לא‬ ‫נאסרו בעשיית מלאכה‪ ,‬כיון שימים של "מועד"‬ ‫שנינו במשנה (סוכה כז‪' ).‬רבי אליעזר אומר‬ ‫הם‪ .‬וסגי באיסור עשיית מלאכה ביום הראשון כדי‬ ‫ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה‪,‬‬ ‫לקבוע שם "מועד" על כלל שבעת הימים לחייב‬ ‫אחת ביום ואחת בלילה‪ ,‬וחכמים אומרים אין לדבר‬ ‫בהם קרבן מוסף‪ ,‬גם אם הם עצמם אינם אסורים‬ ‫קצבה‪ ,‬חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד'‪.‬‬ ‫בעשיית מלאכה‪.‬‬ ‫ובגמ' דידן אסברה לה דעת רבי אליעזר‪,‬‬ ‫משום 'תשבו – כעין תדורו'‪ ,‬מה דירה אחת ביום‬ ‫הזכרת החג בברכות ההפטרה‬ ‫ואחת בלילה‪ ,‬אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה‪.‬‬ ‫של שבת חול‪-‬המועד‬ ‫ולרבנן‪ ,‬מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל‪ ,‬אף‬ ‫דבר פלא אנו רואים‪ ,‬שיש הבדל בנוסח ברכות‬ ‫סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל‪ .‬ומה דלילי‬ ‫ההפטרה בין שבת חול‪-‬המועד של‪-‬פסח לשבת‬ ‫יו"ט ראשון חובה גם לרבנן הוא משום גזרה שווה‬ ‫חול‪-‬המועד של‪-‬סוכות‪ .‬שבסוכות מזכירין בברכות‬ ‫ט"ו ט"ו מפסח‪ ,‬מה להלן בפסח לילה הראשון‬ ‫[שלאחר] ההפטרה‪" :‬על התורה ועל העבודה‪...‬‬ ‫חובה [משום 'בערב תאכלו מצות'] מכאן ואילך‬ ‫ועל יום השבת הזה ועל יום חג הסוכות הזה"‪,‬‬ ‫רשות‪ ,‬אף כאן בסוכות ללילה הראשון חובה מכאן‬ ‫ואילו בפסח הושמט שם חג הפסח מן הברכה‪,‬‬ ‫ואילך רשות‪.‬‬ ‫שהנוסח הוא‪" :‬על התורה ועל העבודה‪ ...‬ועל יום‬ ‫אמנם בירושלמי (פ"ב ה"ז) נחלקו אמוראי‬ ‫השבת הזה שנתת לנו"‪ ,‬מבלי לפרט שם חג הפסח‪.‬‬ ‫בדעת חכמים‪ ,‬שלרבי הושעיה כל שבעה חובה‬ ‫והוא פלאי‪.‬‬ ‫לאכול כזית דגן בסוכה‪ ,‬ולרבי ברכיה אין חובה‬ ‫ולפי האמור יואר הדבר באור יקרות‪ ,‬שכן רק‬ ‫בזה‪ .‬ואמר רב אבונה דלא פליגין‪' ,‬בשנתן דעתו'‬ ‫בשבעת ימי הסוכות‪ ,‬שנתבאר שכל יום הוא חג‬ ‫לצאת ידי חובת סוכה באכילת הלילה הראשון‪,‬‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬ואין הם 'המשך' של היום הראשון‬ ‫שוב לא צריך לאכול יותר בסוכה‪ ,‬ומה שאמר רבי‬ ‫כלל‪ ,‬אלא חטיבה אחת של חג גדול יומא אריכתא‬ ‫‪10‬‬ ‫הראשונה עבור כל הימים‪ ,‬אך רק בתנאי שאכן‬ ‫הושעיה שצריך לאכול כל שבעה‪ ,‬מדובר 'בשלא‬ ‫מכוין לזה‪ ,‬מפני שסוף סוף כל שבעת הימים הם‬ ‫נתן דעתו' לצאת באכילת הלילה הראשון‪ ,‬לכן יש‬ ‫חג אחד‪ ,‬אבל כשאינו מתכוין מתפרש בסתמא‬ ‫לו תשלומים כל שבעה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫שכל אכילה היא רק עבור אותו הזמן בלבד‪ ,‬דהיינו‬ ‫ויש לעיין מדוע נאמר שבחג הסוכות יש‬ ‫ללילה הראשון‪ .‬ולכן צריך לאכול בכל יום‪.‬‬ ‫להחמיר יותר מבחג הפסח‪ ,‬שבפסח לכולי עלמא‬ ‫רק בלילה הראשון חובה ולא בשאר ימים‪ ,‬ואילו‬ ‫ביאור מחלוקת רבי אליעזר וחכמים‬ ‫בסוכות‪ ,‬דעת רבי אליעזר‪ ,‬ולרבי הושעיה כן היא‬ ‫בחיוב סעודות בכל ז' ימי החג‬ ‫גם דעת חכמים כשעל כל פנים לא נתן דעתו –‬ ‫ולגוף המחלוקת בין הבבלי לירושלמי בטעמא‬ ‫שצריך להשלים כל שבעה ימים באכילת כזית דגן‬ ‫דרבי אליעזר שמחייב שתי סעודות בכל אחד‬ ‫בסוכה‪ .‬מאי שנא סוכות מפסח‪.‬‬ ‫משבעת ימי החג‪ ,‬שלבבלי הוא מדין 'תשבו כעין‬ ‫ולאור מה שביארנו‪ ,‬בפסח גדר שבעת ימי‬ ‫תדורו'‪ ,‬ולירושלמי הוא מדין 'תשבו יומם ולילה'‬ ‫החג שהם כולם המשך ויומא אריכתא של היום‬ ‫שצריך לעשות בה לילות כבימים‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬שהוא עיקרו ושורשו של החג‪ ,‬ואפשר‬ ‫אפשר שלדעת הירושלמי ליכא ענין זה של‬ ‫שלכן פשיטא לכולי עלמא שאין חובת אכילת מצה‬ ‫'כעין תדורו'‪ ,‬ולכן הוצרך לדרוש באופן אחר‬ ‫זולת בלילה הראשון‪ .‬אבל בסוכות מכיון שגדר‬ ‫שישנו חיוב מיוחד ביום וחיוב מיוחד בלילה‪ .‬גם‬ ‫שבעת הימים שכל יום הוא חג לעצמו‪ ,‬שפיר איכא‬ ‫אלמלא היתה דרך אכילתנו לאכול ביום ובלילה‪.‬‬ ‫למאן דאמרי שישנה חובת אכילה בכל יום ויום‬ ‫ונמצא שלדעת הבבלי חכמים לא ס"ל שצריך‬ ‫מחמת עצמו‪.‬‬ ‫לעשות מעשה של 'תשבו' כל שבעת הימים‪,‬‬ ‫ומסתבר לפי זה‪ ,‬דלרב הושעיה יהא החיוב‬ ‫ולדעת הירושלמי אף ר"א לא ס"ל שצריך לקיים‬ ‫לאכול בכל 'לילה' שאז הוא תחילת היום‪ ,‬על דרך‬ ‫בפועל מעשה של תשבו כעין תדורו‪ ,‬ולכן הוצרך‬ ‫שאוכלין לפי חכמים בלילה הראשון‪ ,‬בלילה ולא‬ ‫ללמוד חיובו לשיטתו מפרשת המילואים שנאמר‬ ‫ביום‪ ,‬ואז הוא מגדיר את כל המשך ימי החג‪ ,‬כחג‬ ‫בה 'תשבו יומם ולילה'‪.‬‬ ‫שיושבים בו בסוכה‪ ,‬כך הסובר שצריך באמת לאכול‬ ‫ולדעת חכמים שאין חיוב אכילה בשאר‬ ‫כל יום‪ ,‬הוי נמי עיקר דינו בתחילת הלילה‪[ .‬וזהו‬ ‫הימים‪ ,‬לא הוצרכו ללמוד זה מדרשה‪ ,‬שכן הגזרה‬ ‫רק לר' הושעיה אליבא דחכמים‪ ,‬שיש חובת סעודה‬ ‫שווה ט"ו ט"ו מחג המצות הוא כדי 'לחייב' את‬ ‫אחת‪ ,‬כדי להתחיל כל יום באכילה של סוכה‪ ,‬אבל‬ ‫הלילה הראשון‪ ,‬ולא כדי 'לפטור' שאר הימים‪ ,‬דזה‬ ‫לדעת רבי אליעזר צריך לאכול שתי סעודות בכל יום‬ ‫מובן ממילא‪ .‬שלשיטתם גם זה נכלל בדין 'תשבו'‬ ‫מדין 'תשבו כעין תדורו'‪ ,‬אחד ביום ואחד בלילה]‪.‬‬ ‫שנאמר על כל שבעת הימים‪ ,‬דאי בעי אכיל ואי‬ ‫ומיניה וביה גם יבואר‪ ,‬מדוע בפסח אין צריך‬ ‫בעי לא אכיל‪ .‬וכל עיקר הדרשה ללילה הראשון‪,‬‬ ‫שיהא נותן דעתו בלילה הראשון ואילו בסוכות‬ ‫הוא שכדי להתחיל צורת הנהגה כפי שקבעה‬ ‫ס"ל לרבי הושעיה שצריך שיהא נותן דעתו‪ .‬משום‬ ‫תורה – לאכול מצה או לישב בסוכה‪ ,‬צריך להגדיר‬ ‫דבפסח אין חובה יותר מן הלילה הראשון‪ ,‬שהוא‬ ‫עם כניסת החג‪ ,‬שמשעה זו ואילך אכילת דגן שלו‬ ‫עיקרו ועיצומו של יום היציאה ממצרים‪ ,‬ולכן אף‬ ‫היא מצה‪ ,‬ואכילת דגן שלו היא בסוכה‪.‬‬ ‫כשאינו מתכוין‪ ,‬נחשבת אכילתו הראשונה ממילא‬ ‫ויש משמעות בראשונים‪ ,‬שאף לפי המבואר‬ ‫כאכילה עבור כל שבעת הימים – שזה יסוד החובה‬ ‫בגמרא שם‪ ,‬שרבי אליעזר חזר בו‪ ,‬מיהו לכתחילה‬ ‫של הלילה הראשון‪ ,‬לפתוח את ימי החג באכילה‬ ‫אכתי איכא מצוה לשיטתו לאכול כל יום‬ ‫של מצה כחובת הפסח‪ .‬אבל בסוכות שכל יום‬ ‫שתי סעודות‪.‬‬ ‫הוא לעצמו‪ ,‬אז יכול אמנם לצאת יד"ח באכילה‬ ‫‪11‬‬ ‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬ ‫חלק מהוצאות הדפסת גיליון זה נודבו לזיכוי הרבים‬ ‫ע"י ידידנו הנכבד מחשובי קהילתנו‬ ‫מגדולי תומכי מכוננו ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‪ ,‬מרבה תורה בקהילתנו‬ ‫הרה"צ רבי מאיר בלויא שליט"א‬ ‫ראש ומנהל מפעל "שעות רצופות"‬ ‫לעילוי נשמת אמו האשה הצדקנית‬ ‫מרת מלכה יהודית בת ר' צבי אריה ע"ה‬ ‫נלב"ע ט"ז תשרי תש"ס‬ ‫זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך‬ ‫תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה‬ ‫לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו‬ ‫התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב שלמה זלמן כהן שליט"א‬ ‫הרב יעקב ישראל גוטפרב שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫לרגל הולדת הבת למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב יעקב בר"ד בר"מ מינצברג שליט"א‬ ‫הרב יוסף חיים גרינוולד שליט"א‬ ‫לרגל הולדת הבת למזל"ט‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב שמואל מרגליות שליט"א‬ ‫הרב שלמה דושינסקי שליט"א‬ ‫לרגל הולדת הבת למזל"ט‬ ‫לרגל הולדת הבן למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב שלמה קורנבליט שליט"א‬ ‫הרב נחמיה ברא"ח חשין שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב בנימין רבינוביץ שליט"א‬ ‫הרב טוביה כהן שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים‪,‬‬ ‫בחסות‬ ‫נא לפנות ל־‪ 054-8422488‬או למייל ‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫‪12‬‬