אמרי מנחם · Imrei Menachem — סוכות (2026-09-21)

ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
חג הסוכות
גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת פראדל ע"ה
אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת רחל לאה ע"ה
בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל
ת.נ.צ.ב.ה
חג הסוכות
סוכה זכר לענני הכבוד
בבני יששכר (תשרי ,מאמר י' ,אות י"ג) הביא שדרשו וחקרו הקדמונים למה עשה
ה' ככה ,דהלא ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל במדבר ,מן ,ובאר ,וענני
הכבוד ,ואם כן למה צוה השי"ת לעשות זכר לענני הכבוד דוקא (במצות סוכה) ולא
עשה כן במן ובאר (וראה מה שביארנו בזה לעיל).
ויש לומר על פי דברי התרגום יונתן בפסוק (שמות יט ,ד) 'ואשא אתכם על כנפי
נשרים' ,שהכונה שביום צאתם ממצרים נשאם הענן לארץ ישראל ,להקריב את
קרבן פסח במקום המקדש בהר המוריה.
על פי זה יש לומר שבענני כבוד היה בחינת ארץ ישראל כל משך זמן היותם
במדבר [ויש לומר שזהו מה שנאמר בכתוב שם "ואביא אתכם אלי"] .ואם כן
ההודאה על ענני הכבוד היא הודאה מיוחדת ,לא רק על התועלת הגשמית שבזה
אלא על זה שזכו במדבר לבחינת ארץ ישראל .ולכן דוקא על זה נצטווינו לעשות
זכר.
ולפי זה מבואר היטב מה שאמר הרה"ק מבעלזא זיע"א ,שסוכה היא בחינת
ארץ ישראל.
והשענו תחת העץ
איתא במדרש (ב"ר פמ"ח ,י .תנחומא וירא ד) ,שהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם,
שבשכר זה שאמר למלאכים "והשענו תחת העץ" אני נותן לבניך מצות סוכה.
ויש לבאר על פי מה שמצינו שבזוה"ק ש"והשענו תחת העץ" היה בחינת
סוכה ,והיינו מפני שהתגלה שם הקב"ה.
והנה כאשר בא משה רבינו לקבל התורה באו המלאכים בטענה אל הקב"ה
שיתנה להם .ומבואר בספרים (ספר שתי ידות ר"פ תרומה .פני דוד להחיד"א פ' יתרו.
שפ"א פ' יתרו .ועוד) שטענתם היתה מדין בר מצרא ,שהמוכר שדה וכיו"ב ,יש זכות
קדימה לבן המצר לקנותה ויכול אף לסלק את הלוקח שאינו בן המצר.
ולפי הנ"ל יש לבאר מהו אכן התשובה לטענת המלאכים – דכיון שכבר היה
***** ב ******
הקב"ה אצל אברהם בבחינת סוכה ,הרי שגם ישראל הם בבחינת בר מצרא אל
הקב"ה כביכול [אמנם אמרו חז"ל שהמנורה עדות היא לכל באי עולם שהשכינה
שורה בשיראל .אלא שזה היה לאחרי קבלת התורה ,ואילו כדי לפרוך את טענת
המלאכים לפני מ"ת היה צריך להגיע להשראת השכינה שהיתה אצל אברהם].
נמצא שבזכות "והשענו תחת העץ" קיבלו ישראל את התורה.
מקדש ישראל והזמנים
נוסח חתימת הברכה (בתפילה ובקידוש) בשלושת הרגלים הוא מקדש ישראל
והזמנים .והנה בשבת חותמים "מקדש השבת" ,ועל דרך זה בראש השנה "מקדש
ישראל ויום הזכרון" ,וביום הכיפורים "מקדש ישראל ויום הכיפורים" .ומדוע בג'
הרגלים לא מפרטים בחתימת הברכה בכל מועד את עניינו ,פסח שבועות או
סוכות.
ויש לבאר עפ"י מ"ש הטור (סי' תיז) שג' הרגלים הם כנגד שלושת האבות ,פסח
כנגד אברהם ,שבועות כנגד יצחק ,וסוכות כנגד יעקב .לפי זה מובן שיש בהם
ענין כללי אחד ,והעיקר בהם אינו מה שמייחד כל מועד מחבירו כי אם הענין
הכללי של קדושת ישראל (שבאה מהאבות) והזמנים.
***** ג ******
אמרי מנחם סוכות
משנים קדמוניות
'ראשון לחשבון עוונות' – בכח הדעת
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו
דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג ,מג).
'למען ידעו דורותיכם' ,הסוכה מסוגלת להשפיע ליהודי היושב בצילא
דמהימנותא מתחת לסכך' ,דעת דקדושה'.
והדעת מסייעת לאדם למול היצר הרע ,דזהו כחו של היצר הרע ,לבלבל
את האדם ולבטל ממנו את דעתו וכח ההבחנה וההבדלה ,וכה אמר אור שבעת
הימים מרנא הבעש"ט הק' זי"ע (הובא בספה"ק בן פורת יוסף פר' אחרי ד"ה שמעתי ממורי
ובספה"ק אורח לחיים פר' לך ד"ה הפרד נא מעלי) לפרש מה שאמרו בגמרא (שבת עה ,א)
'שוחט משום מאי מחייב' ובתוס' (ד"ה שוחט משום מאי) פירשו ד'אשוחט דעלמא
קאי' ,והאי שוחט דעלמא הוא היצר הרע השוחט את נשמתם של בני העולם
ומאבדם מהעולם הבא ,והתמיהה היא ,משום מאי מתחייב במיתה לעתיד לבוא
אז יביא אותו הקב"ה בפני הצדיקים והרשעים וישחט אותו (סוכה נב ,א) ,והלא
זהו תפקידו ולשם כך נברא ,לעמוד כנגד ברואי עולם ולהכשילם בחטא ומה זה
שנענש על מילוי תפקידו.
ומתרצינן בגמרא 'משום צובע' ,פירוש שדבר זה הוא מוסיף בעצמו מחמת
רשעותו ,שמבלבל את האדם וצובע בפניו את המעשים ,ואת הדבר הטוב הוא
צובע בצבע מעשה רע ,ומפתה את האדם כי מעשה זה כלל אינו טוב אלא
רע הגמור ,ואם יעשה כן הרי הוא משחית את נפשו ,ולמול פליאת האדם מה
עבירה יש במצוה ,הוא מביא תירוצים ובלבולים עד שהאדם מאבד את דעתו
ונמנע מעשיית המצוה באונס ולא ברצון ,וכן הוא נוהג במעשי עבירה ,שמפתה
ומסית את האדם לחטוא במעשה חטא ,וכאשר האדם נמנע ומתרחק מהחטא
ברוב יראת שמים ואוטם אוזנו משמוע ברע ,הוא בא כנגדו בתחבולה וצובע
את המעשה הרע בצבע מעשה טוב ואומר לאדם כי האיך ימנע מעשיית מעשה
טוב ומצוה גדולה זו ,עד שהאדם אכן מתבלבל ומאבד את שכלו ודעתו העצמית
וחוטא שלא בידיעתו.
***** ד ******
ועל כך מתחייב היצר הרע בעונש מיתה ,משום שחטאים הרבה חוטאים בני
האדם שלא בדעת ושלא בשכל ואך מחמת בלבול היצר ,והרי לכך לא נברא ,אלא
להסית את האדם לעשות רע ולהמנע מטוב ולא לשנות את הגבולות ולהחליף
בין טוב לרע.
ובסוכות מקבל היהודי כח כנגד אומנות זו של היצר הרע ,דכתיב 'למען ידעו
דורותיכם' ואמרו חז"ל 'אם אין דעת הבדלה מנין' ,והיינו שעל ידי כח הדעת
יכול האדם להבחין ולהבדיל בין טוב לרע ובין מצוה לעבירה ,ועל כן אמרו חז"ל
(תנחומא אמור כב) על הפסוק (ויקרא כג ,מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון'' ,וכי ראשון
הוא ,והלא ט"ו יום הוא ,ואת אמרת 'ביום הראשון' ,אלא ראשון הוא לחשבון
עוונות'.
משום שביום זה מקבל האדם כח להיות גבור וראש על היצר הרע ,בכח
הדעת וההבדלה ,שלא ליפול ברשתו ולא לחטוא בעוונות.
ראשון הוא להכיר בעוונות
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא
כג ,מ).
אמרו חז"ל (תנחומא אמור כב) 'וכי ראשון הוא ,והלא ט"ו יום הוא ,ואת אמרת
'ביום הראשון' ,אלא ראשון הוא לחשבון עוונות'.
יש לפרש על פי מה שכתבו בספה"ק דאם עדיין לא שב האדם בתשובה
הוא בבחינת סומא שאינו רואה את מצבו ואינו מכיר בחטאיו הרבים .והרה"ק
הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע כתב בהנהגות האדם כי חטאת נעורים מסמא
את העיניים.
ויש לומר כי אחר יום הכפורים בו שבו כל עדת ישראל בתשובה לפני אדון
כל ,זכו עיני כל ישראל להיפקח ועתה רואים כולם כמה חטאו ופשעו ,ועד כמה
הם מלאכים עוונות ונצרכים לכפרה.
וזהו 'ראשון הוא לחשבון עוונות' ,שדוקא כאשר מגיע חג הסוכות מתחילים
לספור את מנין העוונות ,ולהכיר בפעם הראשונה בחטאים.
ראשון למנין עוונות
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא
כג ,מ).
אמרו חז"ל (תנחומא אמור כב) 'וכי ראשון הוא ,והלא ט"ו יום הוא ,ואת אמרת
'ביום הראשון' ,אלא ראשון הוא לחשבון עוונות'.
יש לפרש ,דהסוכה ענינה אחדות בקרב ישראל ,שכן הסוכה היא זכר לענני
***** ה ******
הכבוד ,שענינם שלום ואחדות בקרב ישראל ,וכן אמרו בגמרא (סוכה ט' ).ראויים
כל ישראל לישב בסוכה אחת' ,והרמז בכך שהסוכה מאחדת את כל בני ישראל,
והיא סגולת הסוכה ,שמביאה שלום על כל עם ישראל ,ובחג הסוכות הקב"ה
'פורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'.
והנה במשך כל השנה מדברים אנשים רע האחד על חבירו ,כי עוון לשון
הרע הוא מהעוונות אשר אנשים דשים בו בעקביהם ,ולפי דברי החובות הלבבות
(שער הכניעה פרק ז) כי המדבר לשון הרע על חבירו ,עוברים עוונות חבירו אליו,
ונעשה חבירו זכאי מעוונות ,והוא נהיה עמוס בעוונות ,נמצא שיש בידי כל אחד
מישראל כמה וכמה עוונות שאינם באמת שלו.
אך כאשר אתא ובא חג הסוכות וכל בני ישראל שבים בתשובה על עוון
המחלוקת ומתאחדים כאיש אחד בלב אחד ,אזי חוזרים כל העוונות לבעליהם
האמתי ,נמצא הזמן הראוי לספור ולמנות את חשבון העוונות הנכון הוא בחג
הסוכות ,וזהו 'ראשון לחשבון עוונות'.
מעשי בני ישראל מרובים מחכמתם
בסוכות תשבו שבעת ימים ...למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני
ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג ,מג).
כתב בספה"ק תפארת שלמה (לחג הסוכות ד"ה ויסעו בני ישראל) 'הסוכה היא בחינת
הקדושה של הקרבנות ,ובחינת ארץ ישראל'.
ובספה"ק קדושת יום טוב (לסוכות אות ח) כתב 'הסוכה יש לה קדושה יתירה
כמו קדושת ארץ ישראל אשר ה' דורש אותה'.
ועל פי דבריהם הקדושים מתפרש מאמר הכתוב 'למען ידעו דורותיכם' היינו
שהתורה מבטיחה שאם תשבו בסוכות תזכו לדעת ,כי 'אווירא דארץ ישראל
מחכים' (ב"ב קנח.):
והנה אמרו חז"ל במשנה (אבות פ"ג מ"ט) 'כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו
מתקיימת ,וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת' .נמצא בהגיע
חג הסוכות ,בעת שזוכים למתנת ה'דעת' ,מכח הבטחת הכתוב 'למען ידעו
דורותיכם' ,נדרשים ישראל להרבות במעשים טובים קודם לכן ,בכדי שלא להיות
בכלל מי ש'חכמתו מרובה ממעשיו ,אין חכמתו מתקיימת'.
ויש לומר שעל כן נתנה תורה קודם לחג הסוכות את הימים הנוראים בהם
זוכים בני ישראל לכפרה ,שכך חג הסוכות הוא 'ראשון לחשבון עוונות' ,כמו
שאמרו חז"ל (תנחומא אמור כב) על הפסוק (ויקרא כג ,מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון',
'וכי ראשון הוא ,והלא ט"ו יום הוא ,ואת אמרת 'ביום הראשון' ,אלא ראשון הוא
לחשבון עוונות'.
***** ו ******
שעל ידי זה נקראים בני ישראל כמי שמעשיהם הטובים מרובים מחכמתם,
שכן אין נחשב להם עוד חטאים.
ויש להוסיף דהנה כלל גדול יסדו בספרים הק' (אוה"ח הק' שמות לט ,לב; ובדרך
פיקודיך הקדמה ה) שעל ידי שהאדם נכלל בתוך כלל ישראל נחשב קיום המצוות
של אלו המחוייבים בהם כאילו קיימם אף הוא ,ויש לומר שלכן ציוותה תורה
על מצוות נטילת ד' מינים שענינה התכללות והתאחדות ישראל כאיש אחד בלב
אחד ,כמו שאמרו במדרש (ויק"ר ל ,יב) ''פרי עץ הדר' ,אלו ישראל .מה אתרוג זה
יש בו טעם ויש בו ריח ,כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם
מעשים טובים' .כפות תמרים' ,אלו ישראל .מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו
ריח ,כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים' .וענף עץ
אבות' אלו ישראל .מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם ,כך ישראל יש בהם שיש
בהם מעשים טובים ואין בהם תורה' .וערבי נחל' ,אלו ישראל ,מה ערבה זו אין
בה טעם ואין בה ריח ,כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא
מעשים טובים ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם ,לאבדן אי אפשר ,אלא אמר
הקדוש ברוך הוא יקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו'.
שעל ידי ההתכללות נחשב לכל אחד מישראל מצוות הרבה ,ובזה יש לזכות
להבטחת התורה 'למען ידעו דורותיכם' ,אחר שישראל בכלל 'מעשיהם מרובים
מחכמתם'.
עוד יש להוסיף בהאי ענינא ,דבספה"ק נתבאר שעבודת הימים של חודש
אלול וראש השנה יום הקדוש ועשרת ימי תשובה הם בבחינת 'שמאלו תחת
לראשי' ,בחינת יראה.
ויש לומר שהוא הכנה למתנת הדעת בחג הסוכות ,שכן תנאי הוא להשגת
החכמה 'יראתו קודמת לחכמתו' ,ועל ידי שישראל מתחזקים ביראת שמים
ויראת חטא בימים שקודם חג הסוכות ,הם זוכים בתר כך לדעת.
השמחה עם האורח והצער על כך שהשכינה היא רק אורח
חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך .ושמחת בחגך אתה
ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר וגו' והיית אך שמח (דברים טז ,יג-טו).
'אך' הוא לשון מיעוט ,ובא למעט קצת מהשמחה.
ויש לומר בהקדם מה שסיפר הרה"ק בעל הייטב לב זי"ע (ייטב פנים ,אבני זכרון
לר"ה אות יא) אודות זקנו הרה"ק בעל הישמח משה זצ"ל וז"ל ,שמעתי ממוזלה"ה,
סיפר לנו שבימי נעוריו היה קשה בעיניו מה שהחסידים יגילו כל היום ,הלא
איתא בש"ע (או"ח סי' א' ס"ג) ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית
המקדש ,ועגמה נפשו על דבר זה ,והתפלל אל ה' במחשבה צפונה בלב בנסעו
לקבל פני רבו הקדוש מהר"י יצחק זלה"ה מלובלין ,אנא ה' הושיעה נא בעת
***** ז ******
בואי אל הצדיק יורינו דרך תירוץ על ענין זה לבל יקשה בעיני ,כי אתה יודע
שאיני רוצה להקשות רק לדעת אמיתת הענין ,וכבר אמרו חכמים (יומא לח ):הבא
לטהר מסייעין אותו ,לא אמרו מסייע לשון יחיד ,רק מסייעין לשון רבים ,משמע
הכל מסייעין ,אם כן גם הצדיק יסייע אותי בזה ,כל זאת עלה במחשבתו ובלבו,
וכאשר בא אל ביתו נאוה קודש ,תיכף פיו פתח בחכמה וברוח הקודש ,ואמר לו
למה נפלו פניך ,אם אמנם איתא בשולחן ערוך ראוי לכל אדם ירא שמים שיהא
מיצר ודואג וכו' ,אבל כבר אמרו (עי' מדרש אסס"ר פט ,א) החכם צהלתו בפניו ואבלו
בלבו ,והן תאמינו ,כי בעת שאומר חצות בבכי ותחנונים ופלגי מים ,בכל זאת אני
שש ושמח .וכך הורה לי רבינו הקדוש הגאון מהר"ש שמעלקי זלה"ה אבדק"ק
ניקילשבורג ,על פי משל למלך גדול שנשבה והגיע לעמוד לפוש וללוי אצל
אוהבו ומיודעו ,וכראות אוהבו את המלך בשביה הלך ילך ובכה מאין הפיגות,
ובכל זאת שש ושמח ,כי המלך נתאכסן אצלו ,והנמשל כי באותו שעה שבוכה
על חורבן בית המקדש השכינה כנגדו ,שנאמר (איכה ב ,יט) 'קומי רוני בלילה וגו'
נוכח פני ה'' ,ואם כי כתיב (מיכה ו ,ח) 'הצנע לכת עם י' אלקיך' ,ולא היה ראוי
לגלות הדבר ,אבל מה נעשה הלא אמרו הבא לטהר מסייעין אותו ,לא אמרו
מסייע כי אם מסייעין ,משמע הכל מסייעין אם כן גם אני צריך לסייע ,עד כאן
דברי פה קדוש ה' מכובד ,הרי שידע ברוח קדשו לתרץ לו מה שהקשה לו ,ומה
שעלה בלבו על אומרם מסייעין לו לשון רבים.
ויש לומר שענין זה הוא בסוכות ,דמצד אחד יש בימים אלו שמחה גדולה
על שהמלך נמצא עמנו ,כי הסוכה היא 'צילא דמהימנותא' וכביכול אנו יושבים
ממש במושב אחד עם המלך הגדול ,ובוודאי מי שזוכה שהמלך הוא אורחו שש
ושמח ,אמנם בתוך הלב שוכן קצת צער משום שאנו יודעים שכן הוא עכשיו
בחג בלבד ,כי בחלוף ימי החג אנו שבים לימי הגלות ,ולעת הסתר הפנים בעת
שאין בית המקדש בנוי ועומד על מכונו והשכינה נסתרת ונעלמת מישראל.
וזהו 'והיית אך שמח' ,יש לשוש ולשמוח בימים אלו ,אמנם 'אך' למעט ,כי
בתוך הלב יש להצטער על כך שהמלך הוא בבחינת אורח בימים אלו של חג
הסוכות ,שאחר החג עתיד הוא להסתתר שוב.
התעוררות 'תשובה מאהבה'
בסוכות תשבו שבעת ימים ...למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג ,מג) .והסוכות שאומר הכתוב
שהושיבנו בהם ,הם ענני כבודו שהקיפנו בהם לבל יכה אותנו שרב ושמש.
ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו (טור סי' ס"א).
איתא בספה"ק (עי' קדושת לוי פר' האזינו) דבסוכות מתעוררת בחינת 'תשובה
מאהבה'.
ויש לומר הענין בכך ,דהסוכה היא זכה לענני הכבוד ,וכתב הגר"א (שיה"ש א ,ד)
***** ח ******
דאחר חטא העגל נסתלקו ענני הכבוד ,והם חזרו כאשר עשו בני ישראל תשובה
על חטא העגל' ,תשובה מאהבה' ,וזה יש לומר הטעם שמתעורר בסוכות ענין
תשובה מאהבה ,בכח ענני הכבוד שניתנו לישראל אחר שעשו תשובה מאהבה
על חטא העגל.
'למען ידעו דורותיכם' – כי התשובה מועילה
בסוכות תשבו שבעת ימים ...למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג ,מג) .והסוכות שאומר הכתוב
שהושיבנו בהם ,הם ענני כבודו שהקיפנו בהם לבל יכה אותנו שרב ושמש.
ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו (טור סי' ס"א).
איתא בספה"ק (עי' קדושת לוי פר' האזינו) דבסוכות מתעוררת בחינת 'תשובה
מאהבה'.
ויש לבאר הענין ,דהנה יש להבין מאי טעמא ציוה הקב"ה לעשות זכר לנס
ענני הכבוד בלבד ,ואכן על מה שאמרו בגמרא (תענית ט' ).שלש מתנות טובות
ניתנו לישראל ,באר ,ענן ,ומן .באר בזכות מרים ,עמוד ענן בזכות אהרן ,מן בזכות
משה'' ,הקדמונים אחזו שער לדרוש ולחקור על מה עשה ה' ככה ,צוה ה' זכר
לענני הכבוד במצות סוכה ,ולא עשה כן במן ובאר' (לשון הבני יששכר מאמרי תשרי
י ,יג).
ויש להוסיף ולתמוה ,מה נשתנה ענני הכבוד אף משאר מתנות טובות ונסים
ונפלאות שנעשו לישראל בארבעים שנות המדבר ,וכגון 'שמלתך לא בלתה
מעליך ורגליך לא בצקה' (דברים ח ,ד).
ויש לומר דהנה כתב הגר"א דכוונת הכתוב 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות
הושבתי את בני ישראל' אינו לאלו הענני כבוד שליוו את ישראל ארבעים שנה,
אלא הכוונה דייקא לענני הכבוד שחזרו לישראל ביום ט"ו בתשרי אחר שנסתלקו
בזמן שחטאו בעגל.
ולזה יש לעשות זכר ,שהקב"ה קיבל את תשובה ישראל ,לאחר שחטאו בחטא
המר והנמהר ,חטא העגל.
וכעין זה כתב בחתם סופר (דרשות לשבת שובה שנת תקצה) 'נראה לענ"ד עיקר
שמחת החג היא על יום סליחה של יוה"כ ,וכמ"ש במדרש שתופסין ד' מינים
בידם כמי שחוזר ממלחמה ונצח שתופס כידון לאות ניצוח .והנה הראיה
הברורה שזכינו ביוה"כ ליום סליחה ,נלע"ד כי החוטאים בעגל פלטם ענני הכבוד
וכשנסלח להם ביוה"כ וירד משה מחרת יוה"כ וצוה על נדבת המשכן לכפר על
העגל והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר עד ליל שבת שהעבירו קול
במחנה והיא היתה ליל א' של סוכות לפי מש"כ התוס' בב"ק פ"ב ע"א ד"ה כדי
שירד משה ביום ב' מחרת יוה"כ ואז כשנגמרה נדבת המשכן נגמרה סליחת
***** ט ******
יוה"כ וקלט הענן אותן שכבר פלט .וע"כ יושבים בסוכה זכר לענני כבוד שקלטם
ושהוא סימן על סליחת יוה"כ'.
ובזה מובן שפיר הטעם שעושים זכר לנס ענני הכבוד בדוקא ,שהרי ענין
זה ,שהקב"ה מקבל את בני ישראל השבים אליו באהבה ,הוא יסוד מוסד שיש
לעשות לו זכר בעבודת הימים הנוראים של כל שנה ושנה' ,למען ידעו דורותיכם'
כי אף אם הרבו לפשוע עד מאוד ,וחטאו ח"ו בחטאים חמורים ביותר ,אם ישובו
בתשובה מאהבה כדוגמת תשובת דור המדבר ,יתקבלו בתשובה.
וזה יש לפרש הענין דאיתא בספה"ק שסוכות הוא זמן תשובה באהבה ,שכן
בימים אלו בני ישראל נכנסים תחת ענני הכבוד ,והיינו שבני ישראל חוסים
תחת בחינה זו ,שהקב"ה מקבל אותם אחר ששבו בתשובה מאהבה בימי חודש
תשרי.
כיסוי העוונות שבאו משום לשון הרע
כתב בהגהות חכמת שלמה להגר"ש קלוגר וז"ל ,יש בירושלמי בפ"ק דיומא,
'וכסה ענן הקטורת' ,כיסוי זה איני יודע מה הוא ,כשהוא אומר 'כסית כל חטאתם
סלה' ,היינו כיסוי עון .ולפ"ז הנה כל מה שישראל עושין להקב"ה משלם הקב"ה
להם כנגדן ,כך ביוה"כ שישראל עושין תשובה אז מכסין עוונם ממנו ית' ומשליך
אותם במצולות ,ולכך נאמר 'וכסה ענן הקטורת את הכפורת' ,שישראל מכסין
עונותיהם ממנו יתברך ,ולכך כנגד כיסוי זה שישראל מכסין לפניו יתברך בענן
הקטורת משלם להם הקב"ה תיכף אחר יוה"כ כי זה נמשך מזה בסוכות לכסות
אותם מזרם וממטר ומעונש הגיהנום ולכך ראוי ,עכ"ל .וראה עוד שם.
יש להוסיף בשייכות קטורת לסוכה ,דאמרו בגמרא (ערכין טו ).כי בכח הקטורת
לכפר על עוון לשון הרע ,והנה חג הסוכות בא לאחר יום הכפורים בו נמצאים כל
עדת ישראל באחדות ובאהבת רעים ,שמרצה כל אחד את חבירו.
נמצא חג הסוכות וקטורת שניהם באים על השלום והאחדות.
ויש להוסיף בדרש הכתוב 'כסית כל חטאתם סלה' ,כי על ידי הכפרה על חטא
לשון הרע ,חוזרים כל עוונות מי שדיבר עליו לשון הרע אל בעל העבירות ,כי
כתב בחובות הלבבות שהמדבר לשון הרע על חבירו מקבל לעצמו כל העבירות
שעשה חבירו ,וכאשר שב בתשובה הוא נפטר מכל העבירות.
וזהו 'כסית כל חטאתם סלה' ,היינו כיסוי כל החטאים שקנה האדם לעצמו
בדברו לשון הרע.
'למען ידעו' – על ידי 'ושמחת בחגך'
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו
דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג ,מג).
***** י ******
'למען ידעו דורותיכם' היינו השפעת חכמה אלקית.
ויש לבאר הענין ,דהוא משום ציווי התורה (דברים טז ,טו) 'ושמחת בחגך אתה
ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר וגו' והיית אך שמח' ,כי השמחה מביאה
חכמה אלקית כמו שהביאו התוס' (סוכה נ :ד"ה חד) בשם הירושלמי (סוכה פ"ה
ה"א) דלמה נקרא שמה 'שמחת בית השואבה' על שמשם שואבין רוח הקודש.
ובירושלמי (שם) מסופר על יונה בן אמיתי הנביא ,שהשיג את מעלת הנבואה
מכח שמחת בית השואבה.
וכן מביא בחרדים על האר"י הקדוש שזכה לכל השגותיו הרמות בכח השמחה.
נמצא יש לפרש 'למען ידעו דורותיכם' חכמה אלקית ,בכח 'ושמחת בחגך'.
וזהו הענין ש'אמר הרב הקדוש המפורסם מורינו הרב רבי פנחס מקארעץ
זצוק"ל (אמרי פנחס שער ד אות קעט) ,נקרא החג סוכות מלשון 'סוכה ברוח הקודש'
(עי' מגילה יד ,).ונראה לי דבזה ידוקדק בפסוק (דברים טז ,יג) 'חג הסוכות תעשה לך
וכו'' ,לך' דייקא ,שתהא אתה סוכה ברוח הקודש( .בני יששכר מאמרי חדשי תשרי חשון
מאמר י צלא דמהימנותא אות א)'.
מצוות סוכה
'סוכת שלום' – הסוכה עניינה שלום ואחדות
בסוכות תשבו שבעת ימים ...למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג ,מג) .והסוכות שאומר הכתוב
שהושיבנו בהם ,הם ענני כבודו שהקיפנו בהם לבל יכה אותנו שרב ושמש.
ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו (טור סי' ס"א).
איתא בגמרא (תענית ט' ).שלש מתנות טובות ניתנו לישראל ,באר ,ענן ,ומן.
באר בזכות מרים ,עמוד ענן בזכות אהרן ,מן בזכות משה'.
הנה למתנת ענני הכבוד ששמרו והגינו על בני ישראל מכל פגע ומשחית צוה
ה' לעשות זכר ולבנות סוכה ,אך מה שאין כן למתנת המן והבאר לא נצטווינו
לעשות שום זכר ,והדבר תמוה ,ואכן 'הקדמונים אחזו שער לדרוש ולחקור על
מה עשה ה' ככה ,צוה ה' זכר לענני הכבוד במצות סוכה ,ולא עשה כן במן ובאר'
(לשון הבני יששכר מאמרי תשרי י ,יג).
ונראה ליישב תמיהה רבתי זו ולומר שמצות סוכה יש בה זכר לכל המתנות
הטובות שניתנו לישראל במדבר .דהנה הגמרא אומרת שענני הכבוד באו בזכות
אהרן הכהן ,ומהי זכותו המיוחדת של אהרן הכהן שעמדה לישראל ,היא מידת
השלום שהיה אהרן 'אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'
(אבות פ"א מי"ב) .וענני הכבוד אף הם היו מתנה של שלום בקרב בני ישראל,
***** אי ******
שהענן סבב והקיף את בני ישראל ,ואיחד את כל העם כאיש אחד בלב אחד.
ומצות סוכה היא זכר לענני הכבוד ולאחדות בעם ישראל ,ועניינה שלום ואחדות
כדברי הגמרא (סוכה ט' ).ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת' ,והסוכה משרה
שלום בקרב ישראל ,שהקב"ה 'פורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'.
והרי שנינו (רש"י ויקרא כו ,ו) ש'השלום שקול כנגד הכל' ,שכן השלום הוא שורש
וראש לכל הברכות והמתנות .נמצא שבסוכה שהיא זכר לענני הכבוד ולמידת
השלום של אהרן הכהן טמון זכר כל המתנות שבאו על ידי השלום.
'למען ידעו דורותיכם' – אווירא דארץ ישראל מחכים
בסוכות תשבו שבעת ימים ...למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני
ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג ,מג).
כתב בספה"ק תפארת שלמה (לחג הסוכות ד"ה ויסעו בני ישראל) 'הסוכה היא בחינת
הקדושה של הקרבנות ,ובחינת ארץ ישראל'.
בזה יש לפרש מאמר הכתוב 'בסוכות תשבו ...למען ידעו דורותיכם' ,דעל ארץ
ישראל אמרו חז"ל (ב"ב קנח' ):אווירא דארץ ישראל מחכים' ,ולפי דברי התפארת
שלמה דהסוכה היא בחינת ארץ ישראל נמצא מי שיושב בסוכה ושואף מאוירא
הוא כשואף מאויר ארץ ישראל ,וזוכה לחכמה 'למען ידעו דורותיכם'.
יש בסוכה מ'טבע ארץ הקדושה להוסיף עוד אחדות'
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות .למען ידעו
דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא
כג ,מב-מג).
הסוכה היא זכר לענני הכבוד כמו שהתורה אומרת (ויקרא כג ,מג) 'בסוכות
תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי' ,ופירוש הכתוב
'בסוכות הושבתי' ,היינו בענני הכבוד (סוכה יא :וקי"ל כדברי ר"א התם .עי' טור או"ח סי'
תרכה) .וענני הכבוד באו בזכות אהרן הכהן ,כמו שאמרו בגמרא (תענית ט .).ומדתו
של אהרן היה 'אוהב שלום ורודף שלום' ,והרי שענני הכבוד באו בזכות מדת
השלום .וכן פעולת ענני הכבוד מורה על שלום ואחדות ,שהקיפו את כל ישראל
(עי' מועד לכל חי להגר"ח פאלאג'י סימן כ סעיף מח בשם ספר לחמי תודה ,פתיחה שערים ט;.
משך חכמה כ ,יח).
ובכן נמצא דהסוכה שהיא כנגד ענני הכבוד יש בה סגולת השלום.
ויש להוסיף עוד בסגולת הסוכה לשלום ואחדות ,דאיתא בספה"ק (תפא"ש
מועדים; קדושת יו"ט סוכות אות ח; מהר"ש מבעלזא) דהסוכה היא אווירא דארץ ישראל,
והנה כתב החתם סופר 'מדרך טבע ארץ הקדושה להוסיף עוד אחדות ואהבה
ורעות לצדיקים היושבים'.
***** בי ******
וכן אמרו חז"ל (נדרים כב'' ).ונתן ה' לך שם לב רגז' ,בבבל הוא דכתיב'.
עוד אמרו דבין תלמידי חכמים שבארץ ישראל שוכן אהבה ורעות ונוהגין
כבוד בין זה לזה.
בזה יש לומר שהסוכה שיש בה אווירא דארץ ישראל ,יש בה סגולת השלום
וה'אחדות ואהבה ורעות לצדיקים' היושבים' בה.
זהירות בקדושת הסוכה
הסוכה היא בחינת הקדושה של הקרבנות ,ובחינת ארץ ישראל (תפארת שלמה
לחג הסוכות ד"ה ויסעו בני ישראל).
כתב רביה"ק זי"ע בספה"ק ויואל משה (מאמר ישוב ארץ ישראל קמ) בענין חומר
חטאים הנעשים בארץ ישראל' ,בשביל שהוא פלטין של מלך אין לבוא אל שער
המלך בלבוש שק ואפר בגדים הצואים מהעונות המכעיסים את המלך מלכו של
עולם ב"ה ,ובתשובת מהר"ם שבכלבו ,וכן החרדים והשל"ה הקדוש כתבו אותו
הטעם שהוא בהיכל המלך ,שבשביל זה צריך להיות ירא וחרד מאוד כל הבא
לארץ ישראל ,ולא להיפך .וכדי בזיון וקצף אם פלטין של מלך הפקר ואין צריך
בדיקה מי ומי הראוי לבוא בפלטין של מלך.
וכך הוא דברי תשובת מהר"ם שהובא בכלבו סי' קכז ,שהעליה לארץ ישראל
היא 'בלבד שיהא פרוש ונזהר מכל עון ומקיים כל המצוות הנוהגות בארץ',
שאם יחטא שם יענש יותר מאם יחטא בחוץ לארץ ,כי ה' דורש אותה תמיד,
ואינו דומה מורד במלכות בפלטין למורד חוץ לפלטין ,והוא ארץ אוכלת יושביה,
ואותם ההולכים לשם ורוצים לנהוג קלות ראש בפחזותם ולהתקוטט שמה ,קורא
אני עליהם 'ותבאו ותטמאו את ארצי' (ירמיה ב ,ז)'.
ובחרדים (פרק נט) כתב 'אותם הבאים לארץ ישראל ואינם שמים על לב כי
המה בהיכל מלך ,ומורדים ופושעים ,ומרבים במשתאות וכו' עליהם הכתוב אומר
(ירמיה ב ,ז) 'ותבואו ותטמאו את ארצי''.
ובשל"ה הק' (שער האותיות אות קדושה) כתב 'והנה שנה אחת אחר בואי לירושלים
תובב"א הי' שנת השמיטה ,ורבים מיושבי ארץ הקודש רצו לפטור עצמם מדיני
שביעית מחמת הדוחק הגדול ,שהיה ערב שביעית רעב במדינה ולא הי' סיפק
בידם לאכול דבר יום ביומו ק"ו להכין איזה ענינים בביתם על שנת השביעית,
ואמרו שינויי דחיקי להתיר איסורי שביעית ואני דנתי עם עצמי וחשבתי בלבבי
אני מחויב לקיים יותר מהם ואפילו למכור גלימא שעל כתפאי כדי לקיים
בשלימות מצות שביעית כי יאמר לי הקב"ה למה באת ממקום שהית פטור מזה
ובאת למקום החיוב וכו''.
בזה נמצא ,דהאדם הבא לישב בסוכה ,שהיא 'בחינת ארץ ישראל' ,צריך
להכשיר מעשיו קודם לכן ,ויש לרמז כן במה שאמרו חז"ל (תנחומא אמור כב) על
***** גי ******
הפסוק (ויקרא כג ,מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון'' ,וכי ראשון הוא ,והלא ט"ו יום
הוא ,ואת אמרת 'ביום הראשון' ,אלא ראשון הוא לחשבון עוונות'.
כי ראשון לישיבה בסוכה ,הוא ענין הטהרה מעוונות.
השפעות פרנסה
סוכה.
סוכה בגימטריא 'פא"י' ,או 'סא"ל ,והם שמות הממונים על הפרנסה.
והוא רמז למה שכתבו בספה"ק כי 'בחג נידונין על המים' ,היינו שבחג הסוכות
נמשך שפע פרנסה והרחבה לבני ישראל.
ויש להוסיף ,דהסוכה היא 'צילא דמהימנותא' והיינו שנמשך בחג זה מדת
האמונה ,ובני ישראל מתעוררים ומתחזקים באמונה תמימה בהשי"ת.
והרי במדרש (עי' דב"ר ג ,ג) אמרו ששכר אמונה איכא בהאי עלמא.
וזה יש לומר ענין שכר הפרנסה שנשפע בסוכות.
רפואה בסוכה
'בסוכות תשבו שבעת ימים' אמרה תורה ,כל שבעת הימים צא מדירת קבע
ושב בדירת עראי (סוכה ב.).
'ארעי' בגימטריא 'רפא' ,והוא רמז למה שפירש בתפארת שלמה (מועדים)
'המצטער פטור מהסוכה' ,המצטער נפטר מצער חוליו בישיבה בסוכה.
בסוכות מבטלין את הדינים לכתחילה
אמרו בגמרא (סוכה ט ):העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך בית.
ובגמרא אמר רבא לא שנו אלא באילן שצילתה מרובה מחמתו ,אבל חמתו מרובה
מצילתו כשרה וכו' .ומסקינן בגמרא דמייר בשחבטן ,ואפילו לכתחילה שרי.
והמפרשים (עי' מרדכי שם סי' תשלח בשם ראבי"ה סי' תריג; אגודה פ"ק דסוכה אות י;
ב"ח וט"ז סי' תרכו; ועוד) האריכו מדוע אף דבכל מקום אמרינן דאין מבטלין איסור
לכתחילה ,בכאן אמרינן דמבטלים אפילו לכתחילה.
ויש לומר רמז בענין דאמרינן מבטלים איסור לכתחילה בסוכה ,דאיתא
בכוונות האר"י (עי' שער הכוונות דרוש חג הסוכות דרוש ו) דבחג הסוכות העבודה היא
להמשיך החסדים ולהרבותם באופן שיגברו ויבטלו את הדינים ,עד שביום שמיני
עצרת שהוא יום שילוח הפתקים יתבטלו הגבורות לגמרי.
וזהו ענין מבטלין איסור לכתחילה בסוכה ,שזהו ענין החג.
ויש להוסיף בענין ,דהנה כתיב אצל אברהם אבינו 'יקח נא מעט מים ורחצו
***** די ******
רגליכם והשענו תחת העץ' (בראשית יח ,ד) ,ואמרו במדרש (במ"ר יד ,ב) 'והשענו תחת
העץ' ,מלמד שעשה להם סוכה'.
והנה לכאורה הוי 'סוכה תחת האילן' שפסולה ,אלא צריך לומר שעירב אברהם
סכך כשר עם ענפי האילן וביטל את הענפים המחוברים.
והנה אמרו בזוהר (ח"א קב' ):עץ אחד היה לאברהם ובו היה יודע מי היה ראוי
לחסות תחת כנפי השי"ת שהוא מגין כעץ'.
ויש לומר שעץ זה הינו העץ ששימש כסוכה למלאכים .והרי שבעץ זה היה
אברהם ממשיך חסדים ומושך את האנשים לחסות תחת כנפי ה'.
ואיתא במדרש (תנחומא וירא ד) 'אתה אמרת והשענו תחת העץ ,אני נותן לבניך
מצות סוכה' .ויש לפרש דהיינו ,שמכח אברהם יכולים בני ישראל לעסוק בימי
הסוכות בעבודת ביטול הדינים וריבוי החסדים.
הארת ע"ב אורות בסוכות
אמר הרב הקדוש המפורסם מורינו הרב רבי פנחס מקארעץ זצוק"ל (אמרי
פנחס שער ד אות קעט) ,נקרא החג סוכות מלשון 'סוכה ברוח הקודש' (עי' מגילה
יד ,).ונראה לי דבזה ידוקדק בפסוק (דברים טז ,יג) 'חג הסוכות תעשה לך וכו'' ,לך'
דייקא ,שתהא אתה סוכה ברוח הקודש( .בני יששכר מאמרי חדשי תשרי חשון מאמר י
צלא דמהימנותא אות א).
ויש להוסיף בזה דהנה מו"ר הרה"ק ר' מנחם שלמה מקאליב זי"ע פירש (ועי'
אור מנחם בראשית אות יט) מה שאומרים בברכת אבות (תפילת שמו"ע) 'וקונה הכל
וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם' ,דהנה פירש האר"י ז"ל (שער הכוונות
דרושי העמידה דרוש ב) שבחסד יש ע"ב אורות כמנין 'חסד' ,ונ"ה אורות כמנין
'הכל' מתוך ע"ב האורות נחפשטו בעולם ,ועושים טובות עם כל העולם בין
עם הצדיקים ובין עם הרשעים ,ו'טוב' אורות נגנזו בשביל מעשה הרשעים ולא
זכו ולא נתפשטו בעולם ,ויתגלו לעתיד לבוא ,ולפי זה מפרש' ,וקונה הכל' היינו
שבזמן הזה יש כמנין 'הכל' אורות של חסד ,ומבקשים שיהיה 'וזוכר חסדי אבות'
ויתגלו כל האורות שבחסד כאשר 'מביא גואל לבני בניהם'.
בחג הסוכות יש תיקון לכל ע"ב האורות ,כמו שכתב האר"י הק' שיש לכוון
בסוכות שם ע"ב ,ובבני יששכר (מאמרי חדשי תשרי חשון מאמר יא אות יד) כתב בענין
הנענועים דיש 'לנענע ע"ב נענועים מנין חס"ד'.
והנה על ידי שיש תיקון לע"ב האורות ,ולאור הגנוז ,חוזר וניעור הסגולה
והכח שיש באור הגנוז ,שהצדיקים צופים בכחו מסוף העולם ועד סופו .וזה נרמז
במאמר הרה"ק מקוריץ שבסוכות זוכים 'שתהא אתה סוכה ברוח הקודש' ,על
ידי התעוררות אור הגנוז.
***** וט ******
היחוד הנעלה
כצאתי מביתי חוצה יחשב כאילו הרחקתי נדוד (יהי רצון בכניסה לסוכה).
הסוכה היא רמז למצב בני ישראל בעת הגלות.
והנה כתב המגיד הק' מקאזניץ זי"ע לבאר הענין דאיתא מהאר"י הק' שבעת
הגלות היחוד בין כנסת ישראל להקב"ה הוא בבחינת פנים בפנים ,ובעת שהיה
ביהמ"ק קיים היה היחוד בבחינה פחותה של פנים באחור ,ואלו דבריו (עבודת
ישראל ,לראש השנה ד"ה כה אמר ה') 'כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת
כלולותיך לכתך אחרי במדבר' (ירמיה ב ,ב) ,ופירש האר"י ז"ל (ליקו"ת ירמיה שם) שאז
היה היחוד פנים באחור ,עי"ש בכוונת תפלת מוסף ר"ה (פע"ח שער השופר פ"ה).
וזה הענין נפלא מלהבין ,כי לפי השגת כל שכל לא היה דור כדור המדבר
אשר עיניהם ראו נפלאות ה' ואומץ גדולתו ביציאת מצרים וקריעת ים סוף
והורדת המן ושליו ,ובפרט קבלת אש דת מימינו של הקב"ה והקפת ענני כבוד
סביב למחנותם ,וכמ"ש (במדבר יד ,ד) 'אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד
עליהם' ,ואם כן אין לך יחוד כנסת ישראל עם דודה פנים בפנים כזה ,כנודע כי
הפנים מורה בכל מקום על גילוי אלקות ,ומה זה שכתב האר"י על פסוק לכתך
אחרי שהיה היחוד פנים באחור.
לכן נראה ליישב קצת דברי חכמים כדרבונות על פי סברא ישרה ,נהפוך
הוא מהנ"ל ,כי בזמן דור המדבר אשר ראו ימין ה' רוממה עושה חיל וגדולותיו
וגבורותיו ,בודאי אין תימא אשר עבדוהו באמת ובלב שלם ,מאחר שהיה יורד
עליהם אש מן השמים יראת ה' ואהבתו ע"י ראותם נפלאותיו בעליל .לכן הגם
שהייתה עבודתם בשלימות וביתר שאת ,לא היתה חשובה כל כך ,כי החוש נותן
למי שרואה גדולת השם ומלכותו כמותם שיקבל עליו עול העבודה מפני אדון
האדונים ,לכן נקרא היחוד פנים באחור וכתיב לכתך אחרי'.
ובהמשך דבריו 'בדורות אחרונים וכל מה שכבוד ה' הסתר דבר יותר ,ואין
נראה אומץ ידו ונפלאותיו ,ואף על פי כן מתחזקת כנסת ישראל ומתדבקת
ביוצרה ומקבלת עול מלכותו ,ולא תפנה אל רהבים ושטי כזב ,בפרט בחורבן
ומצור ומצוק ,יוכל להיות כי עבודתם נקרא בשם יחוד פנים בפנים'.
ויש לרמז ענין דבריו הק' במה שהסוכה היא רמז לגלות ,שכן הסוכה היא
'צילא דמהימנותא' ,והיינו שיש בה גילוי שכינה נעלה ונפלא ,והרי זה רמז
והוראה כי על פי האמת אף בפנימיות הגלות האיומה יש השראת השכינה,
ואדרבה ,הוא באופן נעלה יותר.
התעוררות בחינת 'עזרה'
שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל ,אלו הן ,משה ואהרן ומרים ,ושלש
***** זט ******
מתנות טובות ניתנו על ידם ,ואלו הן באר וענן ומן ,באר בזכות מרים ,עמוד ענן
בזכות אהרן ,מן בזכות משה (תענית ט.).
כתב בבני יששכר (מאמרי חדשי תשרי חשון מאמר י אות יג) 'הקדמונים אחזו שער
לדרוש ולחקור על מה עשה ה' ככה ,ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל
במדבר ,מן ובאר וענני כבוד ,הנה צוה השם יתברך זכר לענני הכבוד במצוות
סוכה ,ולא עשה כן במן ובאר.
ומביא מה שכתב החיד"א (ראש דוד פר' אמור) 'בשם הרב מוה"ר ישועה זיי"ן
זללה"ה ,להיות המן ובאר ניתן להם על ידי תלונותם ותרעומתם אשר בקשו
אוכל למו ומים לצמאם ,מה שאין כן ענני כבוד ניתן להם מבלי שאלה מאתם
רק בטובו הגדול ית"ש ,על כן לא ניתן להם זכר למן ובאר רק זכר לענני כבוד'.
רביה"ק זי"ע (דברי יואל פר' בשלח עמ' תיג) מביא מה שהביא אביו הרה"ק בעל
קדושת יו"ט זי"ע (פר' נשא) דברי הבני יששכר (מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ב אור
תורה אות כט) לפרש 'עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע להם ולבניהם
אחריהם בכל דור' ד'עזרה נקרא מבלי בקשה ,וישועה בהקדמת בקשה ,וזהו
שתיקנו בברכת קריאת שמע 'עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע להם
ולבניהם אחריהם בכל דור ודור' ,היינו לאבותינו שהיו צדיקים גדולים הנה היית
עזרתם גם בטרם התפללו אליך ,אבל אנחנו בניהם אחריהם שאינם במעלה
כל כך ,על כל פנים אחר התפלה יש לנו ישועה ,כי אתה 'מגן ומושיע לבניהם
אחריהם בכל דור ודור''.
על פי חילוק המדרגות בין ישועת השי"ת לאבותינו ולנו ,יש לבאר יותר
הטעם מדוע עושים זכר לענני הכבוד בלבד ,שענני הכבוד באו לישראל בלא
שביקשו על כך ,דלא כמו המן והבאר שהתפללו על כך ,ומעוררים זה הזכות ,של
'עזרה בלא בקשה' ,לנו בני הדור האחרון שאינם במדרגה לבקש כראוי ונצרכים
שיעזור לנו השי"ת בבחינת עזרה.
וכך אמרה תורה (ויקרא כג ,מב-מג) 'בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח
בישראל ישבו בסוכות .למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל
בהוציאי אותם מארץ מצרים' ,היינו שעל ידי הישיבה בסוכה ,זכר לענני הכבוד,
'למען ידעו דורותיכם' ,מתעוררת זו הבחינה ,של 'עזרה בלא בקשה' לבני הדורות
המאוחרים.
אגב אורחא ,בענין זה יש לפרש מאמר הגמרא (פסחים קיח' ).קשין מזונותיו
של אדם כקריעת ים סוף' ,ולכאורה מדוע מדמים קושי המזונות לקריעת ים
סוף בדוקא.
אלא משום שבמזונות אמרו (קידושין פב' ).הערותי מעשי ,וקפחתי את פרנסתי',
והיינו שהאדם קלקל לעצמו ,ואינו ראוי עוד שישפיע לו השי"ת מזונות .והעצה
היא ,שישפיע לו השי"ת במדת 'עזרה' בלא בקשה ובלא שיהא ראוי לכך ,וזהו
***** זי ******
כמו בקריעת ים סוף ,שם כתיב (שמות יד ,יד) 'ה' ילחם לכם ואתם תחרישון' והיינו
בלא שיהיו ישראל ראויים לכך או עושים שום מעשה לזכות לישועה.
הטעם שלא נהנו הערב רב מענני הכבוד
שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל ,אלו הן ,משה וארן ומרים ,ושלש מתנות
טובות ניתנו על ידם ,ואלו הן באר וענן ומן ,באר בזכות מרים ,עמוד ענן בזכות
אהרן ,מן בזכות משה (תענית ט.).
כתב בבני יששכר (מאמרי חדשי תשרי חשון מאמר י אות יג) 'הקדמונים אחזו שער
לדרוש ולחקור על מה עשה ה' ככה ,ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל
במדבר ,מן ובאר וענני כבוד ,הנה צוה השם יתברך זכר לענני הכבוד במצוות
סוכה ,ולא עשה כן במן ובאר.
ומביא מה שכתב החיד"א (ראש דוד פר' אמור) בשם הרב החסיד מוה"ר יהודא
חאבילוו זללה"ה דהטעם מדוע ציותה תורה לעשות זכר לענני הכבוד בלבד,
ולא למן ובאר (עי' תענית ט ,).משום ד'ענני הכבוד היו רק ישראל מיוחדים בטובה
כי הערב רב פלט אותם הענן ,מה שאין כן מן ובאר גם הערב רב נהנו מהם'.
וכן הוא בזוהר (ח"ב קצא ).ד'כל ענני יקר דאזלו במדברא לא הוו חפיין אלא לבני
ישראל לחודייהו'.
ויש לומר הטעם מדוע דוקא במתנת ענני הכבוד לא נטלו הערב רב חלק.
דהנה כתב הגר"א (שיה"ש א ,ד) דאחר חטא העגל נסתלקו ענני הכבוד ,ורק לאחר
שעשו בני ישראל תשובה חזרו ענני הכבוד.
בזה יש לומר ,דהנה איתא (עי' זוהר ח"א קצא ,א; עץ הדעת טוב למהרח"ו ועי' רש"י
שמות לב ,ד) דכל פגם חטא העגל היה על ידי הערב רב ,ויש לומר שאחר שעשו
בני ישראל תשובה נדרשו לתקן את המעוות ,ולגרש ולהפריש מתוכם את הערב
רב ,וזכו שחזרו ענני הכבוד להם בלבד ,ולא לערב רב.
תפילות החג
הושענא בזכות קיום המצוות לשמה
הושענא יחידה לייחדך.
כאשר הקב"ה הוא זה אשר דן את האדם ,ולא שליחיו ,אזי פשוט שהאדם
יוצא זכאי בדין.
ולכך עמד דוד וביקש 'מלפניך משפטי יצא' (תהלים יז ,ב) ,היינו מלפני הקב"ה
בעצמו .וכן הוא אומר (תהלים קמו ,י) 'זכות ומישור לפני כסאו' ,היינו שלפני כסא
הכבוד עצמו ,הכל הוא זכות ומישור.
***** חי ******
ויש לפרש 'הושענא יחידה לייחדך' ,שאנו מבקשים מהקב"ה שיתנהג עמנו
באופן מדה כנגד מדה ,כפי שאנו 'לייחדך' ,עובדים את השי"ת לשמה ,בכונה
לעשות נחת רוח לפניו ,ואין לנו מחשבות זרות ,כן לא יכנס זר לדיננו ,ו'יחידה
לייחדך' ,הקב"ה בעצמו ידין אותנו.
והיינו דאמרו חז"ל (פסחים נ' ).רבא רמי ,כתיב (תהלים ,נז ,יא) 'כי גדול עד שמים
חסדך' ,וכתיב (תהלים קח ,ה) 'כי גדול מעל שמים חסדך' ,הא כיצד ,כאן בעושין
לשמה ,וכאן בעושין שלא לשמה'.
הכוונה ,שמי שעובד את השי"ת לשמה ,זוכה ש'מעל השמים' הוא דינו
ומשפטו ,היינו שהקב"ה בעצמו דן אותו לכף זכות.
שבענו מטובך תחילה
שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת.
אמר הרה"ק ר' שמחה בונם מפרשיסחא זי"ע כי אם מתפלל האדם תפילת
'השיבנו אבינו לתורתך' ,מתוך כוונה עצומה ,וכאשר הוא עומד בתפילת 'ברך
עלינו' ,הוא מתרפה מלכוון ,הרי זה סימן וראיה שאף בברכת 'השיבנו אבינו' ,לא
הייתה כוונתו שלימה ,משום שאי אפשר לזה בלא זה.
ופעם אחת בא יהודי חשוב אל רביה"ק זי"ע ואמר לו כי אם אין ליהודי הרחבת
הדעת קשה לו ביותר להיות יהודי ירא שמים ,נענה ואמר רביה"ק ,כאשר אין
ליהודי הרחבת הדעת ,קשה לו ביותר להיות בכלל יהודי.
ויש לפרש כן בכוונת התפילה' ,שבענו מטובך' ,אנא תן לנו שפע גשמי רב,
בכדי 'ושמח נפשנו בישועתך' שיהא לנו שמחה והרחבת הדעת ,ומתוך כך 'וטהר
לבנו לעבדך באמת' ,נוכל לעבדך כראוי וכנכון.
וכן הוא סדר התפילה בנוסח 'אבינו מלכינו'' ,אבינו מלכינו כתבנו בספר
פרנסה וכלכלה' ,והיינו שפע גשמי ,ורק אחר כך אנו מבקשים 'כתבנו בספר
זכויות' ,כי אחר שיהא לנו פרנסה נוכל לעסוק בתורה ומעשים טובים.
בנין בית המקדש על ידינו
בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו והראנו בבנינו ושמחנו בתיקונו.
כתב רביה"ק זי"ע (ויואל משה הקדמה) 'שבית המקדש של מעלה נבנה על ידי
עבודת הצדיקים ומעשיהם הטובים ,וכשיהיה נגמר הבית המקדש של מעלה
יבוא משיח צדקנו ,אבל הרשעים במעשיהם גורמים חורבן למעלה והורסים
מה שהצדיקים בונים שמה במעשיהם הטובים .ופעם אחת אמר מרן הקדוש
מצאנז בעל דברי חיים זלה"ה בשלחנו הטהור ,שהבית המקדש של מעלה נגמר
אלא שחסר עדיין הפרוכת .וענה הרה"ק ר"י מטמאשוב זלה"ה שאנחנו מאמינים
באמונה שלימה שרבינו הק' יוכל לעשות הפרוכת .ולא השיב אז הדברי חיים
***** טי ******
דבר .אלא פעם אחרת כשישב אל השלחן התחיל לומר ,מהיכן אתם יודעים שלא
עשיתי את הפרוכת ,אלא שרשע גדול במעשיו קרע אותו'.
הרי מדבריו הקדושים דעבודת בני ישראל בעת הגלות ,הוא לבנות את בית
המקדש השלישי בכח מעשיהם הטובים ,ויש להגביר במעשים טובים הרבה ,אף
כנגד מה שהרשעים גורמים חורבן לבית המקדש.
ויש לפרש שאנו מבקשים 'בנה בתך כבתחילה' והיינו שנעשה מעשים טובים
ונבנה בכך בית המקדש ,ואנו מוסיפים 'ושמחנו בתיקונו' ,היינו שכאשר אנו
עושים תשובה ומקרבים בכך את בנין הבית ,שיהא זה 'תשובה מאהבה' ומתוך
שמחה.
ארבעה מינים
'דידן נצח' – חיי אריכי
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא
כג ,מ).
אמרו במדרש (ויק"ר ל ,ב) 'משל לשנים שנכנסו אצל הדין ,ולית אנן ידעין מאן
הוא נצח ,אלא מאן דנסב באין בידיה אנן ידעין דהוא נצחויא .כך ישראל ואומות
העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה ,ולית אנן ידעין מאן
נצח ,אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן
בידן אנו יודעין דישראל אנון נצוחיה .לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם
'ולקחתם ביום הראשון''.
ויש לומר רמז 'דידן' בגימטריא 'חיים'.
'לו לב' – מליבא לפומיה יגלי
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא
כג ,מ).
לולב נוטריקון 'לו לב' (עי' ברכות נז.).
ויש לומר הרמז על פי מה שאמרו במדרש (ויק"ר ל ,ב) 'משל לשנים שנכנסו
אצל הדין ,ולית אנן ידעין מאן הוא נצח ,אלא מאן דנסב באין בידיה אנן ידעין
דהוא נצחויא .כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא
בראש השנה ,ולית אנן ידעין מאן נצח ,אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש
ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אנון נצוחיה .לפיכך משה
מזהיר לישראל ואומר להם 'ולקחתם ביום הראשון''.
ויש לפרש שעל ידי הלולב אנו יודעין כי 'דידן נצח' ונגזר עלינו שנה טובה
***** כ ******
וברוכה ,שנת גאולה וישועה ,שנת פדיה והצלה ,ואנו בטוחים שאנו עומדים
להיגאל ולצאת מן הגלות בזו השנה.
וזהו הרמז 'לו לב' ,דאמרו חז"ל (סנהדרין צט ).על זמן הגאולה ד'מליבא לפומיה
לא גליא' ,והיינו שלא גילה ולא הוציא הקב"ה בפיו את זמן הגאולה ,אלא הוא
צפון בלבו כביכול.
ועל ידי הלולב 'לו לב' יתגלה הסוד הצפון בלב הקב"ה ויתגלה זמן הגאולה.
ר"ת 'לולב'
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא
כג ,מ).
'לולב' ר"ת 'וטהר לבנו לעבדך באמת'.
'גירא בעיניה דסטנא' – נטילת חודשי העיניים ממנו
אמר ר' אחא בר יעקב דין גירא בעיניה דסטנא (סוכה לח.).
יש לבאר רמז הגמרא ,דהנה כתב בבני יששכר (מאמרי חודש תמוז אב ,מאמר
א -מהות החודשים) האר"י הק' אמר (ליקוטי תורה פר' בא) דכל חודשי השנה הם
כנגד איברי הראש ,וב' החודשים תמוז ואב הם כנגד העיניים ,וחודש תמוז הוא
כנגד עין ימין ,וחודש אב הוא כנגד עין שמאל .והנה בזמן הזה נאמר (איכה ט,
טז) 'עיני עיני יורדה מים' ,והכונה על ב' חודשי העיניים ,שבני ישראל מורידים
בהם דמעות כמים על צער השכינה וחורבן הבית ,ובזמן הזה מדת הדין שולטת
בעולם באלו החודשים ,שבחודש תמוז הובקעה העיר (תענית כח ,):ובחודש אב
חרב בית המקדש ,אמנם לעתיד לבוא 'והימים האלה יהפכו לנו לששון ולשמחה'
(זכריה ח ,יט) ,וחודשים אלו יהיו זמן שמחה והתגלות החסדים.
והנה במה תלוי הדבר ,בענין האחדות ואהבת חינם ,שהסיבה מחמתה ישראל
נמצאים עדיין בגלות ,הוא כמו שאמרו בגמרא (יומא סט ):מפני שהשטן שמביא
לשנאת חינם עומד עדיין ומרקד בינינו .אך כאשר בני ישראל יהיו באחדות
תבוא הגאולה ,כמו שאמרו חז"ל (ילקוט בשלח רמז ר"מ) 'אתה מוצא שאין הגליות
מתכנסות אלא בשכר האמונה'.
נמצא על ידי האחדות מתהפכים חודשי תמוז ואב להיות מנחלת הסט"א
לשליטת סטרא דקדושה.
והנה אמרו במדרש (ויק"ר ל ,יב) ''פרי עץ הדר' ,אלו ישראל .מה אתרוג זה יש
בו טעם ויש בו ריח ,כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם
מעשים טובים' .כפות תמרים' ,אלו ישראל .מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו
ריח ,כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים' .וענף עץ
אבות' אלו ישראל .מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם ,כך ישראל יש בהם שיש
***** אכ ******
בהם מעשים טובים ואין בהם תורה' .וערבי נחל' ,אלו ישראל ,מה ערבה זו אין
בה טעם ואין בה ריח ,כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא
מעשים טובים ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם ,לאבדן אי אפשר ,אלא אמר
הקדוש ברוך הוא יקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו'.
נמצא מכל זה ,דעל ידי נטילת לולב ,שמתעורר בכך אחדות ואהבה בקרב
כל ישראל ,מתקרבת הגאולה ,ובביאת הגאולה ינטלו חודשי תמוז ואב משליטת
השטן ,וזהו 'גירא בעיניה דסטנא' ,שבחודשי העיניים שעתה הם בשליטתו ,באה
פגיעת הלולב.
כוונת סדר נטילת ד' מינים
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא
כג ,מ).
אמרו במדרש (ויק"ר ל ,י) ''פרי עץ הדר' ,זה אברהם וכו'' ,כפות תמרים' ,זה
יצחק וכו'' ,וענף עץ עבות' ,זה יעקב וכו'' ,וערבי נחל' ,זה יוסף'.
יש לתמוה ,דמדתו של אברהם היא מדת החסד ,אשר הוא מצד ימין ,ומדתו
של יצחק היא מדת הגבורה ,אשר הוא מצד שמאל .והיה ראוי ליטול את
האתרוג שכנגד אברהם ביד ימין והלולב שכנגד יצחק ביד שמאל ,ומדוע הדין
הוא (או"ח סי' תרנא ס"ב) ד'יטול האגודה בידו הימנית ראשיהם למעלה ועיקריהם
למטה והאתרוג בשמאלית'.
ויש לומר על דרך שכתב בספה"ק עת רצון מהרה"ק מקאלוב זי"ע (פר' וירא
ד"ה ויקח) 'הנה לכאורה צריך להבין מפני מה אנו תוקעים בר"ה תקיעה שברים
תרועה ,התקיעה הוא אברהם ,ושברים הוא נגד יצחק ,ויעקב הוא תרועה ,היו
צריכים לתקוע תקיעה תרועה שברים ,כי יעקב הוא בריח התיכון ,והיה צריך
להיות באמצע כמדתו שהוא עמודא דאמצעותא .אך הטעם הוא שבכל השנה
שאין עת דין עומד יצחק בשמאל ויעקב באמצע ,אכן בר"ה מחמת גודל הדין
והקטרוג ,עומד יעקב בשמאל במקום אביו יצחק ,ויצחק עומד על מקום יעקב
באמצע ,כדי שיהא שני צדדים אברהם בימין שהוא חסד ויעקב שהוא רחמים
עומד בשמאל במקום אביו ,ויצחק באמצע כדי שלא יהי דין וקטרוג ,ואין בדין
של יצחק כח כל כך כי השני צדדים מגינים על כלל ישראל שלא יבואו עליהם
שום רעות'.
וזה יש לומר הטעם שנוטלים הלולב שהוא כנגד יצחק ,מדת הגבורה ,ביד
ימין ,צד החסד ,בשביל להמתיק מדת הגבורה.
***** בכ ******
'לו לב' – תנה בני לבך לי
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא
כג ,מ).
ובגמרא (סוכה לב ).אמרו דהאי 'כפות תמרים' היינו 'לולבא'.
לולב נוטריקון 'לו לב' (עי' ברכות נז.).
ויש לומר הרמז ,דאין הקב"ה מבקש מאדם אלא 'תנה בני לבך לי' (משלי כג ,כו),
שיהא האדם חושק ומבקש בלבו קרבת ודביקות בשי"ת ותורתו.
וזהו הכח הרוחני הטמון בהפעולות הגשמיות שבנטילת לולב ,בסדר הנענועים
וההולכה והבאה שבמעשה נטילת לולב ,כדאיתא בשולחן ערוך (אורח חיים סי' תרנא
ס"ט) 'הנענוע הוא שמוליך ידו מכנגדו והלאה וינענע שם שלש פעמים בהולכה
ושלש פעמים בהבאה .הג"ה .טורף הלולב ומכסכס העלין בכל נענוע .ואחר כך
מטה ידו לצד אחר ועושה כן וכן לכל צד מארבעה צדדין ומעלה ומטה' ,שעל
ידי הפעולות הגשמיות מתעוררת פעולה רוחנית ,לנענע ולסלק כל המפריעים
העומדים על פתחי הלב ,ולפתוח את שערי הלב לאהבת השי"ת.
'דידן נצח' – משום האחדות
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי
נחל וגו' .בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות .למען
ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים
(ויקרא כג ,מ-מג).
וברש"י 'כי בסוכות הושבתי .ענני כבוד'.
מצוות נטילת ד' מינים מרמז על אחדות בקרב ישראל ,כמו שאמרו במדרש
(ויק"ר ל ,יב) ''פרי עץ הדר' ,אלו ישראל .מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח,
כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים' .כפות
תמרים' ,אלו ישראל .מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח ,כך הם ישראל
יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים' .וענף עץ אבות' אלו ישראל.
מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם ,כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים
ואין בהם תורה' .וערבי נחל' ,אלו ישראל ,מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה
ריח ,כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים
ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם ,לאבדן אי אפשר ,אלא אמר הקדוש ברוך הוא
יקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו'.
אף מצוות סוכה מרמז על אחדות ,שכן הסוכה היא זכר לענני הכבוד ,שענינם
שלום ואחדות בקרב ישראל ,וכן אמרו בגמרא (סוכה ט' ).ראויים כל ישראל לישב
בסוכה אחת' ,והרמז בכך שהסוכה מאחדת את כל בני ישראל ,והיא סגולת
***** גכ ******
הסוכה ,שמביאה שלום על כל עם ישראל ,ובחג הסוכות הקב"ה 'פורש סוכת
שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'.
והנה אמר הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע על מה שכתב רש"י בפסוק (שמות
יט ,ב) 'ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני' ,דבא 'להקיש נסיעתן מרפידים לביאתן
למדבר סיני ,מה ביאתן למדבר סיני בתשובה ,אף נסיעתן מרפידים בתשובה'.
דלכאורה מנא ליה לרש"י כן ,אלא דמאחר דכתיב (שם) 'ויחן שם ישראל כנגד
ההר' ,והיינו 'כאיש אחד בלב אחד' (רש"י שם) ,זה סימן שעשו תשובה ,שכאשר יש
שלום בקרב ישראל פשוט שעשו תשובה.
בזה יש לומר ,כי הנה אחר חודש אלול ,חודש התשובה ,וראש השנה ועשרת
ימי תשובה ויום הכפורים ,שבימים אלו עשו בני ישראל תשובה רבה ,ואין
אנו יודעים האם התשובה היתה כדבעי ,ועלתה לרצון לפני אדון כל .בבוא חג
הסוכות בו אנו נוטלים ד' מינים ויושבים בסוכה ,וזוכים לאחדות בקרב כל בני
ישראל ,הרי זה ראיה והוכחה שעשינו תשובה נכונה ,כי השלום והאחדות סימן
לתשובה ,כדברי הרה"ק מבעלזא.
וזהו שאמרו במדרש (ויק"ר ל ,ב) 'משל לשנים שנכנסו אצל הדין ,ולית אנן
ידעין מאן הוא נצח ,אלא מאן דנסב באין בידיה אנן ידעין דהוא נצחויא .כך
ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה,
ולית אנן ידעין מאן נצח ,אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא
ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אנון נצוחיה .לפיכך משה מזהיר
לישראל ואומר להם 'ולקחתם ביום הראשון''.
והיינו שאחר נטילת ד' מינים ,וריבוי האחדות והשלום בקרב ישראל ,יודעים
אנו כי 'דידן נצח' ,והתשובה התקבלה לרחמים ולרצון ,ויצאנו זכאים בדין.
וזהו הענין בכך שסוכות הוא זמן 'תשובה מאהבה' (עי' קדושת לוי פר' האזינו; ועוד),
משום שבעת הזו אנו כבר יודעים שהתשובה שעשינו בזמני התשובה שעברו
התקבלה לרחמים ולרצון ,ומתוך אהבת השי"ת על שקרבנו והחזירנו לפניו אנו
מוסיפים עוד ועוד בתשובה שלימה.
זמן הגלות שאני
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי
נחל וגו' .בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות .למען
ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים
(ויקרא כג ,מ-מג).
תחילה נכתב מצוות ד' מינים ואחר כך מצוות סוכה ,ובמשנה הסדר הוא
להיפך.
ויש לומר הרמז בכך ,על פי מה שכתב החינוך (מצוה שכד) בביאור טעם נטילת
***** דכ ******
ד' מינים ,וז"ל ,לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל כי היא עת אסיפת
התבואות ופירות האילן לבית ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה ,ומפני כן נקרא
חג האסיף ,וצוה האל לעמו לעשות לפניו חג באותה העת לזכותם להיות עיקר
השמחה לשמו ,ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת
אלוקים בעת ההיא ,צוונו ה' לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל
שמחת לבנו לשמו ולכבודו ,והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח כמו שהעת
עת שמחה ,כי צדק כל אמרי פיו ,וידוע מצד הטבע כי ארבעת המינין כולם
משמחי לב רואיהם ,עכ"ל.
ויש לומר דלכן נכתב בתורה תחילה מצוות ד' מינים משום הזהירות היתירה
הנצרכת בימי חג הסוכות .אמנם בעת הגלות אין כבר שמחה כל כך בישראל,
וכבר אין להזהיר בחומרה כל כך על ענין השמחה ,ולכך לא נכתב במשנה
ובגמרא תחילה מצוות ד' מינים.
אחדות כתנאי ל'דידן נצח'
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי
נחל וגו' .בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות .למען
ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים
(ויקרא כג ,מ-מג).
תחילה נכתב מצוות ד' מינים ואחר כך מצוות סוכה ,ובמשנה הסדר הוא
להיפך.
ויש לומר דהנה אמרו במדרש (ויק"ר ל ,ב) 'משל לשנים שנכנסו אצל הדין ,ולית
אנן ידעין מאן הוא נצח ,אלא מאן דנסב באין בידיה אנן ידעין דהוא נצחויא .כך
ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה,
ולית אנן ידעין מאן נצח ,אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא
ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אנון נצוחיה .לפיכך משה מזהיר
לישראל ואומר להם 'ולקחתם ביום הראשון''.
הרי שציווי 'ולקחתם לכם ביום הראשון' הוא ענין של 'דידן נצח' ,ויש לומר
שבזמן הכתוב היו ישראל במעלה רמה ,ותיכף ומיד פתח הכתוב ואמר 'דידן
נצח' .אמנם עתה בזמן הגלות נמצאים ישראל בשפל המדרגה ובכדי שיוכלו
לומר 'דידן נצח' הם צריכים לזכות הסוכה ,ועל כן פותחת המשנה תחילה
במצוות סוכה ואחר כך במצוות ד' מינים ,כי אחר קיום מצוות סוכה מובטחים
ישראל שיצאו זכאים בדין ושפיר יכולים לומר 'דידן נצח'.
וזהו כח הסוכה ,שהוא מורהעל אחדות ,שכן הסוכה היא זכר לענני הכבוד,
שענינם שלום ואחדות בקרב ישראל ,וכן אמרו בגמרא (סוכה ט' ).ראויים כל
ישראל לישב בסוכה אחת' ,והרמז בכך שהסוכה מאחדת את כל בני ישראל,
***** הכ ******
והיא סגולת הסוכה ,שמביאה שלום על כל עם ישראל ,ובחג הסוכות הקב"ה
'פורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'.
ובכח האחדות ,רשעים עם צדיקים ,יוצאים כולם זכאים בדין.
היפרדות מרשעים כתנאי לאחדות בישראל
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי
נחל וגו' .בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות .למען
ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים
(ויקרא כג ,מ-מג).
תחילה נכתב מצוות ד' מינים ואחר כך מצוות סוכה.
ויש לומר הרמז בכך ,דבבני יששכר (מאמרי חודשי תשרי חשון מאמר י) מביא מה
שכתב החיד"א (ראש דוד פר' אמור) בשם הרב החסיד מוה"ר יהודא חאבילוו זללה"ה
דהטעם מדוע ציותה תורה לעשות זכר לענני הכבוד בלבד ,ולא למן ובאר (עי'
תענית ט ,).משום ד'ענני הכבוד היו רק ישראל מיוחדים בטובה כי הערב רב פלט
אותם הענן ,מה שאין כן מן ובאר גם הערב רב נהנו מהם' .וכן הוא בזוהר (ח"ב
קצא ).ד'כל ענני יקר דאזלו במדברא לא הוו חפיין אלא לבני ישראל לחודייהו'.
ורביה"ק זי"ע הוכיח מכאן דהשלום שורה בישראל אך ורק כאשר נפרדים
ונבדלים מהרשעים והערב רב ,דהנה ענני הכבוד באו בזכות אהרן הכהן כמו
שאמרו בגמרא (תענית ט ).ומדתו של אהרן היה 'אוהב שלום ורודף שלום' ,וכן
פעולת ענני הכבוד מורה על שלום ואחדות ,שהקיפו את כל ישראל (עי' מועד
לכל חי להגר"ח פאלאג'י סימן כ סעיף מח בשם ספר לחמי תודה ,פתיחה שערים ט ;.משך חכמה
כ ,יח).
ולכך נבדלו הערב רב מקרב ישראל דוקא בענני הכבוד ולא במן ובאר ,משום
דענין השלום והאחדות המרומז בענני הכבוד ,אינו שייך ואינו בנמצא כאשר
הערב רב והרשעים נמצאים אף הם בקרב ישראל ,ובני ישראל הם בשלום
ואחדות עמהם ,ולכך היה מוכרח שיבדלו ישראל מהערב רב ,ורק אז יכלו לזכות
לשלום ואחדות בענני הכבוד.
זה יש לרמז בסדר ציווי מצוות חג הסוכות בפרשה ,שד' מינים רומז על
אחדות בקרב ישראל (עי' ויק"ר ל ,יב) ,ובא הכתוב לומר כי זה אינו אלא כאשר
ישראל נבדלים מאומות העולם ,והוא מרומז במצוות סוכה שהוא על שם ענני
הכבוד ,שהיו באופן הזה ,בהבדלת ישראל וערב רב.
***** וכ ******
אושפיזין
אושפיזא דאברהם
אברהם אבינו הובטח בט"ו בניסן כי ביום זה 'אני נותן לבניך מצות סוכה'
וירא אליו ה' באלוני ממרא ...וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים
עליו ...ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך ...יקח נא מעט מים ...והשענו תחת
העץ (בראשית יח ,א-ד)
איתא במדרש (תנחומא וירא ד) :אתה אמרת והשענו תחת העץ ,אני נותן לבניך
מצות סוכה.
אותו היום בו נשא אברהם את עיניו וירא את המלאכים באים לבשרו בבשורת
לידת יצחק היה ט"ו ניסן( .סדר עולם פ"ה – תוס ר"ה)
הנה מצות סוכה היא זכר ליציאת מצרים 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות
הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים' .ויציאת מצרים הייתה ביום
ט"ו ניסן .ומקשים מדוע אם כן לא נקבעה מצות סוכה לחודש ניסן ומיישבים
שיש בזה ענין מיוחד .אך על כל פנים מבואר מהם ששורש ענין הסוכה הוא
בחודש ניסן ,בו הוקמו הסוכות במדבר בעת שהוציא הקב"ה את בני ישראל
מארץ מצרים.
מדברי המדרש 'אתה אמרת והשענו תחת העץ ,אני נותן לבניך מצות סוכה',
מתבאר בנוסף שאף שורש עצם הזכיה שזכו ישר ישראל שיתן להם הקב"ה
מצות סוכה ,הוא ביום ט"ו ניסן שאז אמר אברהם 'השענו תחת העץ'.
ומתבאר גם הכונה הנכונה במה שנאמר לאברהם 'אני נותן לבניך מצות סוכה',
דהיינו שבניך יקבלו מצות סוכה ביום הזה 'ט"ו ניסן' ממש ,בעת שיצאו ממצרים
ביום הזה.
הקב"ה קיים אצל אברהם מצות ביקור חולים כענינה וכוונתה
וירא ה' אליו וגו' (בראשית יח ,א)
***** זכ ******
האור החיים הק' (ד"ה וירא) מדקדק בלשון הכתוב ,מדוע שינה הכתוב כאן
מלשונו בכל מקום 'והקדים הרואה – ה' ,להנראה – אברהם' ,והיה לו לומר 'וירא
אליו ה'' ,כדוגמת (בראשית י"ב ז) 'וירא ה' אל אברהם'.
ויש ליישב הדקדוק בהקדם ביאור ענין מצות ביקור חולים ,שכן 'וירא אליו
ה' היה בכדי לבקר את אברהם בעת חוליו ,כתב האר"י הקדוש (סידור האר"י ביקור
חולים) בכונת המצוה 'להמשיך משער הנו'ן למ"ט ,והיינו לפי שהחולה בגימטריא
מ"ט' .והענין בכך ,דהנה השם הקדוש 'הוי"ה' הוא שם של רחמים ,והשם 'אדני'
הוא שם של גבורה ,והשם 'הויה' עולה כמנין כ"ו ,והשם 'אדני' הוא כמנין ס"ה,
וההפרש בין השמות הוא מספר 'ל"ט' .וכשרוצים להמתיק השם 'אדני' ולשכך
את מידת הגבורה ,יש להסיר ממנו מספר 'ל"ט' ,ובכך להפכו למספר 'כ"ו' שהוא
שם 'הוי"ה' של רחמים.
ובזה יש לבאר כי כאשר הגיע הקב"ה אל אברהם לקיים מצות ביקור חולים
כענינה וכונתה ,המתיק את השם 'אדני' והסיר ממנו מספר 'לט' ,ובזה נמשך שם
'הוי"ה' של רחמים שהחיש מזור ורפואה לאברהם .והכתוב מתפרש כך' :וירא
אליו – ה' ,שהקב"ה נראה אל אברהם לקיים מצות ביקור חולים ,והביא הקב"ה
אליו את שם 'הוי"ה' ,ככונת מצות ביקור חולים .ובזה נתבאר שינוי הלשון בכתוב,
שפירוש נסתר נרמז בכתוב.
על פי כונת האר"י יש לבאר את עומק הענין בכך שהסוכה סגולה לרפואה
כמו שפירש התפארת שלמה (מועדים) 'המצטער פטור מהסוכה' – המצטער
נפטר מצערו בישיבה בסוכה .וכמו שנרמז בכינוי הסוכה 'דירת ארעי' – ארעי
בגימטריא 'רפא' ,לרמז שהסוכה הארעית מרפאת חולים .שכן 'סוכה' עולה למנין
צ"א ,והוא כמנין שמות 'הויה' ו'אדני' ביחד ,והסוכה מאחדת ב' השמות להפכם
לרחמים גמורים.
אף יש לבאר בכך את סגולת השבת להחיש רפואה לחולים' ,שבת היא
מלזעוק ורפואה קרובה לבוא' ,שבשבת שובתים ונמנעים מל"ט מלאכות ,ושביתה
ממלאכות זו סגולה של ''ל"ט כנגד ל"ט' ,של"ט השביתות באים כנגד השם 'אדני'
להשבית ממנו מספר ל"ט ולגרוע ממנין ס"ה המספר עד מנין כ"ו ,ובכך להפוך
שם 'אדני' לשם של רחמים .ובכך 'רפואה קרובה לבוא'' ,לבוא' בגימטריא 'ל"ט',
לרמז שהשבת מביאה ומקרבת את הרפואה בענין 'הל"ט' ,של"ט המלאכות הם
מידה כנגד מידה להמתיק שם אדני.
ודבר פלא הוא שסוגיית 'ביקור חולים' נידונת בהרחבה בגמרא מסכת נדרים
דף 'לט'.
אגב אורחא ,יש לומר בענין ביאת המלאכים אל אברהם חידוש נאה ,הנה
הקשה הרבי ר' העשיל בחנוכת התורה (פרשת משפטים) על מה דאיתא שהמלאכים
נכשלו אצל אברהם באכילת בשר בחלב .באיזה אופן אכלו המלאכים ,אם אכלו
***** חכ ******
את החמאה וחלב ובן הבקר שלא כדרך בישולו ,קשה דהלא אין כאן איסור
דאורייתא שאך דרך בישול אסרה תורה ,ותאמר שאכלו דרך בישול תיקשי על
אברהם אבינו האיך נכשל באיסור לאו דלא תבשל .ונשאר בצ"ע.
ויש לומר שאכן אברהם אבינו נתן בפניהם בשר בחלב שאינם מבושלים ,אך
המלאכים שהם מהות של אש 'מלאכי אש' ,הכניסו האוכל לגופם ובכך נתבשל.
אושפיזא דיצחק
יצחק תחילתו מדת הדין וסופו מדת הרחמים
וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר (בראשית כא ,א).
פתח הכתוב בלשון 'כאשר אמר' והיינו 'אמירה רכה' ,וסיים 'כאשר דיבור',
והיינו 'דיבור קשה'.
ויש לבאר הענין ,דמדתו של יצחק אבינו 'מדת הגבורה' .אמנם איתא דלעתיד
לבוא יתהפך מדת הדין למדת הרחמים ,וכן אמרו בגמרא (שבת פט' ):לעתיד לבא
יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי ,אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת
שמך .אמר אימר ליה ליעקב וכו' אמר ליה בניך חטאו ,אמר לפניו רבש"ע ימחו
על קדושת שמך וכו' אמר לו ליצחק בניך חטאו לי ,אמר לפניו רבש"ע בני ולא
בניך ,בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי ,עכשיו בני
ולא בניך וכו' אם אתה סובל את כולם מוטב ,ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך
וכו'' .הרי שיצחק הוא זה אשר יעורר רחמים על ישראל ,יותר מאברהם ויעקב.
והענין בזה משום דכך הוא הטבע ,שהשלום והאהבה שמתעורר אחר שהיו
במחלוקת והשלימו ונעשו שוב אוהבים ,הוא יותר גדול ורב מהשלום שהיה
לפני המחלוקת .ועל כן מדתו של יצחק ,מדת הגבורה ,כאשר תתמתק לעתיד
לבוא להיות רחמים ,אזי תהא בתוקף יותר ממדתם של אברהם ויעקב שהיו
מלכתחילה מדות הרחמים.
ואיתא ששרה נפקדה בראש השנה ,ונולד יצחק בפסח ,וראש השנה הוא יום
הדין ופסח הוא זמן חסד ,וזה הוא רמז למדתו של יצחק אבינו ,שבתחלה מדתו
מדת הדין ,ולעתיד לבוא תהא מדתו מדת החסד.
וזהו מרומז בלשונות הכתוב ,לשון רכה וקשה ביצחק ,שבעת הזו מדתו מדת
הגבורה והדין ,ולעתיד לבוא תהא מדתו מדת הרחמים והחסד.
ובזה יש לבאר השמחה היתירה שיש ביום אושפיזא דיצחק ,דבמשנה (סוכה
פ"ה) מבואר ששמחת בית השואבה בבית המקדש התחילה להיחגג במוצאי יום
טוב ראשון ביום 'אושפיזא דיצחק' .ומכאן שביום זה יש שמחה מיוחדת ונעלית
יותר משאר ימי האושפיזין.
***** טכ ******
וענין זה הוא מה שמדת הדין מתהפך לרחמים ,ובאופן כזה הרחמים הינה
בתוקף יותר.
שמחת נישואי יצחק ורבקה
כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה ,לא ראה שמחה מימיו .במוצאי יום טוב
הראשון של חג ,ירדו לעזרת נשים ,ומתקנין שם תקון גדול .ומנורות של זהב היו
שם ,וארבעה ספלים של זהב בראשיהן וארבעה סלמות לכל אחד ואחד ,וארבעה
ילדים מפרחי כהנה ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לג ,שהן מטילין
לכל ספל וספל (סוכה פ"ה מ"א-ב).
יש לבאר ענין השמחה הגדולה והיתירה שהיתה 'במוצאי יום טוב הראשון של
חג' ,על פי מה שכתב רביה"ק זי"ע (חידושי תורה פר' חיי שרה ד"ה ויקראו לרבקה) שהיום
שבא אליעזר לבית בתואל בכדי לקדש את רבקה ,היה יום א' דסוכות .דכך יוצא
על פי חשבון הימים לפי מה דאיתא (מסכת סופרים פרק כא הלכה ט) שרבקה הייתה
ביום קידושיה בת ג' שנים ויום אחד.
ובזבה מבאר רביה"ק מה שאמר אליעזר 'לא אוכל עד אם דיברתי דברי'
(בראשית כד ,לג) ,דבתואל הכין את מקום הסעודה מחוץ לסוכה ,ואליעזר הצדיק
שיצא כבר מכלל ארור ונכנס בכלל ברוך ,שכך נאמר עליו (כד ,לא) 'בוא ברוך ה'',
היה מחוייב במצוות סוכה ,ולא יכל לאכול מחוץ לסוכה .אכן ,עצה הייתה לו
האיך לאכול מחוץ לסוכה בהיתר ,והיא ,לקיים את שליחותו ולקדש את רבקה
להיות לאשה ליצחק ,ובכך להיות 'שליח מצוה' עליהם שנינו (סוכה כה' ).שליחי
מצוה פטורים מהסוכה' .על כן סירב אליעזר לאכול ,עד אחר שדיבר דבריו
ושמע את התרצות משפחת הכלה ,אז בא לקדש את רבקה.
וזה יש לומר טעם השמחה המיוחדת במוצאי יום טוב הראשון של חג.
יצחק אהב את העבירות של יעקב
ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו (בראשית כה ,כח).
יש לפרש 'כי ציד בפיו' היינו שעשיו היה סח ומדבר לשון הרע על יעקב,
שהיה בא אל יצחק ובפיו סיפורי עבירות שעשה יעקב.
והנה כתב בחובות הלבבות (שער הכניעה פרק ז) כי המדבר לשון הרע על
חבירו ,עוברים עוונות חבירו אליו ,ונעשה חבירו זכאי מעוונות ,והוא נהיה עמוס
בעוונות .ובזה נמצא שקיבל עשיו את העבירות של יעקב.
והנה ,מה הן העבירות של יעקב ,הרי פשוט שיעקב לא עבר עבירות ממש,
אלא הן מצוות שלא עשה כראוי וכדומה.
וזה אהב יצחק ,כענין העובדא ,שהרה"ק מראפשיץ זי"ע הלך אל הנהר שעשה
שם תשליך רבו הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע ,ושאלו החוזה לשם מה הנך הולך
***** ל ******
לשם עתה אחר שסיימנו כעת תשליך שמה ,השיבו חכימא דיהודאי' ,הולך אני
ליטול את העוונות של הרבי ,כי העבירות של הרבי נחשבות אצלי כמצות'.
אושפיזא דיעקב
בני יעקב אינם בטלים ברוב בני עשיו מאחר שבאו לעולם בתערובת
ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו וגו' (בראשית כה ,כו).
וברש"י 'ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה ,ויפטור את
רחמה ,ויטול את הבכורה מן הדין'.
לכאורה תמוה ,אם ראה יעקב שלא עולה בידו לעכב את עשיו מלצאת ראשון,
מה טעם אחז ידו בעקבו של עשיו.
ויש לבאר כי יעקב ביקש לצאת ראשון לעשיו בכדי שבני ישראל יהיו במעלה
ראשונה ועדיפה מבני עשיו ,ובכך יהיה על בני עשיו להתבטל ולהיכנע אל בני
ישראל .כשראה יעקב שזאת לא עולה בידו ,ביקש לכל הפחות לבטל טענת בני
עשיו כי הם הרוב ,ועל פי הנפסק (יבמות יד ).כי 'יחיד ורבים הלכה כרבים' על
בני ישראל לקבל מרותם ולהתבטל אליהם בקבלת דתם.
ויבואר האיך פעלה אחיזת עקב עשיו לבטל טענת הרוב על פי דברי המרדכי
במסכת חולין (סימן תשלז) ,בענין אדם העושה חליצה ויורק כדין ,וביריקתו יצאה
דם עם הרוק ,שחידש המרדכי שבכהי גונא לא אמרינן שהדם מתבטל ברוב
הרוק ,משום ש'דבר שתחילת ביאתו לעולם מעורב ליכא למימר בטיל' ,ומאחר
שהדם בא לעולם בעירוב עם הרוק אין הוא מתבטל .ובכך מתבאר שכאשר יצא
עשיו לאוויר העולם כשידו של יעקב אחוזה בו ,הרי יעקב ועשיו הם תערובות
שבאה לעולם כך ,ואין בזה דין ביטול ובכך נסתתמו פיות בני עשיו.
אושפיזא דמשה
משה רבינו מסר נפש להמשיך לישראל השפעות של חסד ורחמים
זכור משוי בתבת גומא מן המים נמו דלה דלה והשקה צאן מים סגוליך עת
צמאו למים על הסלע הך ויצאו מים (תפילת גשם).
יש להבין מה שמזכירים ענין הכאת הסלע ,והלא היה זה חטא של משה ,מה
שלא קיים מאמר הקב"ה ,שאמר לו (במדבר כ ,ח) 'ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן
מימיו' ,והוא לא דיבר אלא הכה.
ויש לומר ,דהנה בילקוט (רמז תשסד בשם מדרש ילמדנו) מפרש כוונת 'ודברתם
***** אל ******
אל הסלע' ,שנה עליו פרק אחד .ובפנים יפות (שם) מבאר הטעם שלא קיים
משה מאמר הקב"ה משום שהיה באבילות על מרים והיה אסור בדברי תורה.
והטעם שהיה זה חטא ,משום שעדיין יכול היה לשנות אל הסלע פרק אחד בדיני
אבילות המותרים בלימוד לאבל.
ויש לבאר מדוע אכן לא שנה משה הלכות אבילות .משום דענין ציווי 'שנה
עליו פרק אחד' ,בכדי שבהשפעת עסק התורה יבוא מים ,ויש לומר שמשה רבינו
לא הסכים שתבוא השפעת מים שהם חסד ,על ידי הלכות אבילות ,ולזה היה
מוכן למסור נפשו ,והלך והמרה את פה ה'.
וזהו שמזכירים 'על הסלע הך' ,דהכוונה להזכרת זכות מסירות נפשו של משה
רבינו ,שלא להמשיך לבני ישראל השפעות חסד על ידי לימוד הלכות אבילות,
וגדולה זכות זו להמשיך על ידה שפע גשמים במידת הרחמים.
משה רבינו ביקש להאמין באמונה פשוטה
כתב האור החיים הק' (פר' תזריע) וז"ל 'וראיתי ליישב מאמר רז"ל שאמרו (ויק"ר
כ"ב ,א) שלא היה דבר שלא נמסר למשה בסיני ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד
לחדש ,ואמרו במקום אחר כי רבי עקיבא היה דורש מה שלא ידע משה ,ונראה
כי ישוב המאמרים הוא ,כי הן אמת שכל דבר תורה נאמר למשה ,ואין חכם יכול
לדעת יותר ממה שידע משה ,והגם שתצרף כל דורות ישראל מיום מתן תורה
עד שתמלא הארץ דעה ,אין חידוש שלא ידעו משה ,אבל ההפרש הוא ,כי משה
נתן לו ה' תורה שבכתב ותורה שבעל פה ,והנה האדון ב"ה בחכמתו יתברך רשם
בתורה שבכתב כל תורה שבעל פה שאמר למשה ,אבל לא הודיע למשה כל
מה שנתן לו בעל פה היכן הוא ,כולו לדעת כל תורה שבעל פה היכן הוא כולה
רמוזה בתורה שבכתב ,ולזה אמרו ז"ל שדרש רבי עקיבא דרשות שלא ידעם
משה ,אין הכוונה שלא ידע משה עיקרן של דברים ,הלא ממנו הכל ,אפילו מה
שתלמיד ותיק עתיד לחדש ,אלא שלא ידע סמיכתם ודיוקם היכן רמוזים בתורה,
ודברים אלו נכונים הם'.
מבואר מדבריו שמשה רבנו אכן יודע היה את כל התורה כולה ,אולם לא
ידע את מקור הדברים ברמזים שבכתוב ,וזה חידש רבי עקיבא שבמדה זו היה
עדיף ממשה.
ובשם האריז"ל מובא (ספר הגלגולים סוף פ"ז ובשער מאמרי רז"ל סוף מס' שבת בהגהות
ר' שמואל ויטאל) שרבי עקיבא השיג גם שער הנ' משערי בינה ,ואלו משה לא
השיג רק מ"ט שערי בינה ולא את שער הנ' ,וכמובא בגמרא (נדרים ל"ח' ).חמשים
שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חסר אחת ,שנאמר ותחסרהו מעט
מאלוקים'.
ובספר דבש לפי להחיד"א (מער' מ אות ט"ו וכן בספר לב אריה על התורה פר' חקת)
***** בל ******
איתא לרמז הענין בלשון המדרש (במד"ר יט ,ו) 'דברים שלא נגלו למשה נגלו לרבי
עקיבא וחבריו ,וכל יקר ראתה עינו זה רבי עקיבא וחביריו'' ,וכל יקר ראתה עינו
של רבי עקיבא ולא נגלה למשה ,היינו משום כי הוא לא השיג שער הנ''.
ויש לבאר הענין בזה ,על פי מה שאמר לי מורי ורבי כ"ק האדמו"ר מטאהש
זי"ע כי רבי עקיבא דאיתא עליו שהוא השיג נו"ן שערי בינה ,השיג זה בכח
התפילה.
ובאמת ,חיפשתי ולא מצאתי מקור לדבריו ,אך הוא ייסד כן בגודל השגותיו.
בכך יש לומר ,כי אם רבי עקיבא השיג הכל בכח התפילה ,בודאי שאף משה
רבינו היה בכחו להתפלל ולהשיג בכח התפילה הכל ,ויש לומר שמשה לא היה
חפץ להשיג את כל התורה בשלימות ממש ,והביאור בזה הוא כענין שאמר
הבעש"ט הק' זי"ע פעם לתלמידיו' ,אחר כל המדרגות וההשגות שיש לי ,אני
מניח הכל ואיני עובד את השי"ת כי אם באמונה פשוטה ותמימה' (תורת אבות
קאברין; בעש"ט עה"ת פר' שמות אות י; ויש שהביאו שאמר זה לפני פטירתו ,עי' תפארת שמואל
סוכות אות יח).
זה יש לפרש הטעם שמשה רבינו ביקש שלא להשיג שער בינה אחד ,שיהא
בו ענין של אמונה פשוטה.
משה היה תמה על 'חציו גוף'
והאיש משה עניו מאוד מכל אדם אשר על פני האדמה (במדבר יב ,ג).
יש לתמוה האיך היה משה סבור בדעתו כי הוא פחות במדרגה מכל אדם,
בעוד שהקב"ה דיבר עמו 'פה אל פה' (שם פס' ח).
ויש לבאר כי משה היה עניו ,בחשבו כי משום שהוא זוכה לכזו דביקות וקרבת
השי"ת ,היה לו להתבטל ממציאות ,וגופו המגושם לא היה צריך לעמוד בכך,
והרי אמרו (דב"ר יא ,ד) דמשה היה חציו אדם וחציו מלאך ,ובכך סבר דחציו
שהוא אדם הוא גשמי משום שאינו נתפעל מדביקות השי"ת.
ובחינה זו ,שהגוף צריך להתבטל ממציאות מחמת דביקות בה' הוא כענין
שאמר הבעש"ט הק' (עי' רשפי אש ערך יראת ה') 'תמה אני עליך הגוף ,איך לא
התפוררת מאימת בוראך בעמדך לחנן לפניו'
זה הפירוש 'עניו מאוד מכל אדם' ,היינו משום מה שהוא עדיין אדם ,אף אחר
ש'פה אל פה' הקב"ה מדבר עמו.
אכן ,פשוט שאין לנו השגה במדרגת גופו של משה רבינו .וכענין שכתב
הרה"ק מחמעלניק זי"ע בספה"ק אורח לצדיק (פר' תזריע ד"ה מדרש) ששמע מאביו
הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע 'שאמר כמה פעמים ,הלואי שיהיה לבני
אדם נשמה טהורה מזדככת כמו הגוף שלי'.
***** גל ******
משה תלה את השגתו במה ש'ויקרא אל משה'
ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר (ויקרא א ,א).
במדרש (ויק"ר א ,יג) מביא כאן הכתוב (ישעיה ו ,ג) 'וקרא זה אל זה ואמר'.
בחתם סופר (תורת משה כאן) מפרש הכוונה ,דהנה יונתן בן עוזיאל מתרגם
הכתוב' ,ומקבלין דין מן דין' ,והכוונה ,שמכך שמלאך אחד קורא לחברו' ,וקרא
זה אל זה' ,מקבל המלאך הקטן כוח מהמלאך הגדול ממנו' ,ומקבלין דין מן דין',
כי זה הכוח שיש בקריאה בשם ,שהקורא נותן כוח במתקרא.
וכותב החתם סופר' ,לכן מביא המדרש פסוק 'וקרא זה אל זה' ,על 'ויקרא
אל משה' ,לומר שקריאת השי"ת למשה הוסיף לו כח ונתעלה על ידי זה ,כמו
שמקבלין המלאכים דין מן דין כח להקדיש ולהעריץ פני רם יושב על כסא כבוד
ברוך הוא לעולם ועד'.
ובמקום אחר (תורת משה פר' בראשית) כותב' ,כשהקב"ה רוצה לדבר עם הצדיק
הוא מזכיר תחלה שמו של אותו הצדיק ועל ידי זה נתוסף כוח בפמליא שלמעלה
ויורד השפעת השכינה על אותו צדיק וכו' ,ולכן כתיב 'ויקרא אל משה' ואחר כך
'וידבר ה' אליו''
בדברי החתם סופר יש לפרש מה שאומרים בתפילת שבת 'ישמח משה
במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו' ,שמשה רבינו בענוותנתו ,לא תלה את
קדושתו ומעלתו בכוחו ובזכותו ,אלא החזיק הדבר למתנה מן השמים שבאה
בכוח מה שקרא לו הקב"ה בשמו משה ,וזהו ישמח משה במתנה שקיבל בזכות
שקראו הקב"ה בשמו.
וזה יש לפרש ענין ה'אלף זעירא' ,שמשה רבינו למד להיות בענוה ,מכך
ש'ויקרא' ,ותלה את כל כוחו במה ש'עבד נאמן קראת לו' ה' בשמו 'משה'.
וזה יש לומר מה שהתורה מעידה על משה כי 'והאיש משה עניו מאוד מכל
אדם אשר על פני האדמה' (במדבר יב ,ג) ,ולכאורה יש לתמוה האיך היה משה
סבור בדעתו כי הוא פחות במדרגה מכל אדם ,בעוד שהקב"ה דיבר עמו 'פה אל
פה' (שם פס' ח).
אלא שהיה תולה כל גדלותו משום שקרא הקב"ה בשמו ,וסבור כי גם אנשים
אחרים היו אוחזים במדרגתו הרמה אילו היה הקב"ה קורא בשמם ,ולכך לא
התגאה עליהם.
ישמח משה ברגע האחד שהיה צדיק באמת
ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו (תפילת שבת).
הביא רביה"ק זי"ע (דברי יואל פר' בהעלותך עמ' רמא) העובדא עם הרה"ק החוזה
מלובלין זי"ע שאמר כי הוא שפל ופחות באמת ,והוסיף לומר שאפילו אם יבוא
***** דל ******
הקב"ה בעצמו ויאמר כי 'יעקב יצחק מלובלין' הוא צדיק אמתי ,גם כן לא אאמין
לו כי אם לאותו רגע ,ותיכף רגע לאחר מכן אהיה שוב סבור שהנני רשע גמור,
משום שאסבור שאבדתי כבר מדרגתי.
והנה הקב"ה בכבודו ובעצמו קרא למשה רבינו 'עבד נאמן' ,ואנו אומרים
'ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו' ,ולכאורה מה לו לשמוח עד
מאוד ,הלא יתכן כי אין זה נכון כי אם לאותו רגע.
אלא משום שצדיקים אמרו שנח לו לאדם שירד לעולם הזה בשביל רגע אחד
בו יזכה לגרום לנחת רוח לפניו יתברך ,וזהו 'ישמח משה' ברגע האחד הזה בו
הנך יכול להיות סמוך ובטוח שגרמת נחת רוח לבורא יתברך ,משום ש'עבד נאמן
קראת לו' והעדת בו כי הוא צדיק.
מדרגת משה אחר שבירך את ישראל
וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל לפני מותו (דברים
לג ,א).
כתב האור החיים הק' 'ירמוז באומרו 'וזאת' על דרך אמרם (ילקוט ועי' ספרי
כאן) שלאא זכה משה שיקרא איש האלקים עד שבירך את ישראל' .וזאת' פירוש
מלבד כל אשר פעל ועשה מהיושר כשהוסיף זאת הברכה אשר בירך משה
ישראל בזה נקרא איש האלהים.
עוד כתב האור החיים הק' דהנה תניא בגמרא (ערכין יז' ).רבי אליעזר הגדול
אומר אלמלא בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין אין יכולין לעמוד מפני
תוכחה' .ואף דוד המלך עומד ומבקש 'אל תבוא במשפט את עבדיך כי לא יצדק
בעיניך כל חי' (תהלים קמג ,ב) .אמנם התורה מגלה על משה רבינו ,שהיה 'איש
האלקים' ,והיינו שהוא יכול לעמוד אף בפני מידת הדין 'כי צדיק זה נתעצם
ופעל הטוב אפילו בערך בחינת הדין הרמוז באלהים ,והוא אמרו איש האלהים,
ואם יבוא ה' לעמוד עמו בדין יוכל כי הפליא לעשות הטוב והישר'.
ויש לשלב ב' הפירושים שכתב האור החיים הק' ,דאימתי הגיע משה רבינו
למעלתו הרמה 'איש האלקים' ,שאינו צריך לירא משום קטרוג וממדת הדין,
דיקא לאחר שבירך את ישראל ,שכן מצד עצמו היה לו עדיין פגם ,מה שכעס
ואמר לבני ישראל 'שמעו נא המורים' (במדבר כ ,ח) ,וכאשר בירך את ישראל ,היה
זה תיקון וכפרה על כך ,מדה כנגד מדה ,ברכה כנגד מה שכעס ודיבר אליהם
קשה ,ובזה זכה למדרגת 'איש האלקים'.
***** הל ******
אושפיזא דאהרן
אהרן הכהן השפיע אהבת חברים בדיבורו
ויעש כן אהרן כאשר ציוה ה' .להגיד שבחו של אהרן שלא שינה (במדבר ח ,ג
וברש"י).
על אהרן הכהן אמרו (אבות א ,יד) 'אהרן אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את
הבריות' .ופרשו (אדר"נ) 'כיצד היה אהרן אוהב שלום ,כשהיה רואה שני בני אדם
מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו ,ואומר לו ראה חברך
איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך ,והוא אמר לי שאבא אליך
שתמחל לו ,ומתוך כך כשהיו פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה'.
בפשטות היה ההיתר של אהרן לשנות מן האמת 'מותר לשנות מן האמת מפני
השלום' .אכן אליבא דאמת לא היו דיבורי אהרן שקר ורמיה כלל .שכן אהרן היה
שלם במידתו מידת השלום ואהבת חברים ,וכה גדלה שלימותו ,עד שכאשר אך
היה מדבר מענין של שלום ,הייתה עצם דיבורו משפיעה ומשרישה בלב אהבה
ושלום .וכשעסק יעקב בהשכנת שלום ואמר לשמעון 'ראובן חפץ להתפייס עמך',
היה הדיבור משפיע למרחוק להכניס בלב ראובן חשק לעשות שלום עם שמעון,
עד שרצה ראובן באמת לעשות שליח להולכת דברי פיוס לשמעון ,ומאחר וזכין
לאדם שלא בפניו ,נמצאו דיבורי אהרן אמת לאמיתה .ואכן כאשר נפגשו ראובן
ושמעון אחר כך ונישקו זה את זה היה זה באמת ובלב שלם.
אושפיזא דיוסף
נחלקו יוסף ואחיו האם דעת הרב מתבטלת מפני הרוב
וישראל אהב את יוסף מכל אחיו כי בן זקונים הוא לו .וברש"י 'בן זקונים.
אונקלוס תרגם 'בר חכים הוא ליה' ,כל מה שלמד משם ועבר מסר לו' .ויחלום
יוסף חלום ...והנה תסבינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי .ויאמרו לו אחיו
המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו
ועל דבריו (בראשית לז ,ג-ח).
יש להבין כפל הלשון שנקטו השבטים 'המלוך תמלוך'' ,אם משול תמשול',
הלא שניהם ענין שליטה .עוד יש להבין מדוע חלק יוסף על אחיו ,הרי הם היו
הרוב נגדו והיה לו להתבטל לפניהם ,שכך אומרת התורה(שמות כב ,ב) 'אחרי רבים
להטות' ודרשו בגמרא 'יחיד ורבים הלכה כרבים' (ברכות ט .ועוד).
הנה אף שבכל דבר הדין שהמועט בטל ברוב ,בדבר חשוב הדין הוא שאינו
***** ול ******
בטל מפני הרוב (תמורה לד .).ודנו הפוסקים בענין ,האם הדין שדבר חשוב אינו
בטל ברוב הוא מהתורה או מדרבנן .הגאון רבי יעקב עמדין זצ"ל בתשובות
היעב"ץ (קנ"ח) כותב שלדעתו הא דדבר חשוב אינו בטל מפני הרוב הוא דין
דאורייתא' ,ואם תאמר מאין הרגלים לומר שהוא מן התורה' ,פשוט הוא ,שכן
אותו הפסוק המלמד על ביטול ברוב אומר בראשו 'לא תענה אחר רב' ,ופירשו
בגמרא (סנהדרין לו ).שהכתוב מלמד ש'בדיני נפשות מתחילין מן הצד' ,פירוש
שאין שומעים מתחילה את דברי הרב הוא ראש הבית דין היושב באמצע ,אלא
מתחילין לשמוע את דעת חברי הבית דין היושבים בצד .והטעם לכך ,משום
שאם אמר הראש בית בית דין את דבריו תחילה' ,לא תענה אחר הרב' ,ואין
לחברי הבית לענות אחריו ,משום שהדין נפסק כמותו אף אם יעמדו הרוב כנגדו.
והטעם לכך שאין דברי הרב בטלים ברוב חברי הבית דין ,משום 'דבר החשוב
אינו בטל ברוב' ,והרי מכאן שהכלל שמיעוט בטל ברוב אינו אמור בדבר חשוב.
ומסיים היעב"ץ' ,ונראה לי שהיא ראיה מפורשת מן התורה ,אע"פ שהיא מחודשת
וכמדומה לא קדמני אדם בו ,אולי מהשמים הניחו לי מקום'.
אכן ,הנימוקי יוסף בשם הרבה ראשונים (סנהדרין שם) תמה על פשטות הגמרא,
ואומר שלא יתכן לומר שאין לחלוק על דברי הרב .אלא הענין שמתחילין מהצד,
הוא בכדי שחברי הבית דין לא יחששו מלחלוק על דברי הרב .נמצא מדבריו
ההיפך מפשט היעב"ץ ,שדברי הרוב חשובים ביותר ,עד שחוששים שיאמרו
את אשר על ליבם ללא מורא .הרי כאן מחלוקת גדולה בנידון מחלוקת בין רב
לרבים ,האם הולכים אחר הרוב ,או שהולכים אחר הרב מפני חשיבותו.
יוסף הצדיק סבר שהוא חשוב יותר משאר אחיו ,שכן הוא חכם יותר ולו מסר
אביו את כל אשר למד בבית שם ועבר ,ועל כן סבר שיש לאחיו להתבטל מלפניו
אף שהם הרוב .דבר זה בא להוכיח לאחיו בחלום אשר חלם 'והנה תסבינה
אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי' ,והרי שהוא חשוב מהם ,שעל כן הם משתחוים
לו.
אך אחיו חלקו עליו בדבר זה מב' סיבות ,שסברו שכלל אינו חשוב מהם ,וכן
סברו לחלוק עליו בעצם הדין שבמחלקות על הרבים לבטל דעתם מפני הרב
החשוב .וזה אמרו לו 'המלוך תמלוך עלינו' ,וכי סבור אתה שהנך חשוב מאתנו,
ועוד ,אף אילו היית חשוב מאתנו' ,אם משול תמשול בנו' סבור אתה שמפני
חשיבותך אינך מתבטל מפני הרוב ,לא כן ,אלא אף במחלוקת הרב והרבים
ההלכה כרבים.
ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו מהם סובר שהוא חשוב מהם ,ועל דבריו
ומסקנתו מהחלום שהחשוב אינו מתבטל מהרוב ,מה שאינו נכון.
דמות דיוקן אביו ואמו נראה ליוסף
ואין איש מאנשי הבית שם בבית (בראשית לט ,יא)
***** זל ******
איתא בגמרא מסכת סוטה (לו ):שדמות דיוקנו של יעקב נראה ליוסף בשעת
הניסיון והיא שעמדה לו לבל יכשל .ובתלמוד ירושלמי (הוריות פ"א ה"ה) איתא
שאף דמות אמו רחל נראתה ליוסף בשעת הניסיון.
נראה לרמז בכתוב הענין שיוסף ראה דמות אמו' ,ואין איש מאנשי' ר"ת 'אמו'.
ויש לבאר הענין שנראה ליוסף דמות הוריו בשעת הניסיון ,דלכאורה יש להבין
מדוע הייתה אמו צריכה גם להיראות לו ,הרי משום הניסיון היה די שיראה אליו
דמות אביו בלבד.
אלא הנה ,שורש הניסיון של יוסף וכל מה שנתגלגל עמו ,הוא העין הרע
שהכניסו בו השבטים כאשר ראו כי 'אותו אהב אביהם מכל אחיו' ,שבכך ביקשו
לסלקו מהעולם הזה ואף מהעולם הבא ,מהעולם הזה כמעט ונסתלק בעת
שחשבו לרוצחו נפש ,ועתה באה פוטיפר וביקשה לסלקו מהעולם הבא.
ובעין הרע הכלל הוא שכאשר ההורים נמצאים יחד עם הילדים אין עין הרע
יכולה לשלוט בהם ,כך איתא באגרא דכלה (פרשת בלק) בשם ספר הקנה .לכן
יעקב ורחל הוריו של יוסף כשביקשו להגן עליו משליטת העין הרע ,נגלו אליו
להימצא יחד עמו במחיצה אחת ,בכדי שבכך תתבטל כוח העין הרע
וזה יש לפרש מה שאמר יעקב ליוסף 'ברכות אביך גברו על ברכות הורי'
(בראשית מט ,כו) ,והיינו 'ברכות אביך' שגברו על העין הרע.
'ולקדקד' – יצחק אבינו
וממגד ארץ ומלואה ורצון שוכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו
(דברים לג ,טז).
'קדקד' בגימטריא 'יצחק'.
ויש לומר הרמז על פי מה דאיתא בכתבי האר"י ז"ל כי ליוסף היה ניצוץ
מנשמת יצחק אבינו.
וזהו 'ולקדקד נזיר אחיו' ,שורש נשמה זה הוא מה היה עדיף וחשוב מכל
אחיו.
אושפיזא דדוד
דוד מלך ישראל קם לתחיה בעת שחינך שלמה
את בית המקדש ונשאר חי וקיים
דוד מלך ישראל חי וקיים (ר"ה כה.).
***** חל ******
והוא תמוה ,הרי כתוב מפורש (דה"י א' כט ,כח) 'וימת דוד' ,וכי יש לחלוק על
דברים מפורשים.
אלא איתא בגמרא (שבת ל ).שכאשר שלמה המלך בנה את בית המקדש וביקש
לחנוך אותו מיאנו השערים להיפתח לפניו עד שהזכיר זכותו של אביו דוד.
ובמדרש (שמו"ר פח ,א) מתבאר ששערי המקדש לא נפתחו עד שהביא שלמה
המלך את ארונו של דוד לבית המקדש ודוד המלך קם לתחיה ,שאז נפתחו
השערים.
הרי מדברי המדרש שדוד המלך חי פעם נוספת .ויש לומר שחייו אלו אין
להם סוף ,ומכיון שקם ממיתה לחיים שוב יש לו תחיה עולמית ,ועל כן שפיר
אנו אומרים 'דוד מלך ישראל חי וקים' לעולמי עולמים.
ובזה יש לפרש מה שאמר דוד (תהלים קיח ,יז) 'לא אמות כי אחיה' ולכאורה הוא
כפל לשון ,אם לא אמות ודאי שאחיה ,אלא אמר דוד 'לא אמות' ואהיה חי וקיים
לעולם ,ומדוע 'כי אחיה' מאחר שקמתי פעם אחת ל'תחיית המתים'.
ספר תהלים הוא כעסק התורה
איתא במדרש (ילקוט תהלים רמז תריג) שדוד המלך ביקש שיהיו קורין והוגין
בספר תהילים ונוטלין שכר עליהם כנגעים ואהלות.
עוד אמרו שביקש דוד שיהיו קורין ומזכירין אותי בבתי כנסיות ובבתי
מדרשות כאילו אני קיים.
ויש לבאר שב' הבקשות הם היינו הך ,דהנה בגמרא (שבת י ).אמרו על עסק
התפילה שהוא עסק בחיי שעה ועסק התורה הוא עסק בחיי עולם ,וביקש דוד
המלך שעסק התהלים יחשב כמו עסק התורה ,ובזה יהא זה חיי עולם .וזה
אמר 'כנגעים ואהלות' והיינו כמו עסק התורה ,ואז יזכירו אותו כאילו הוא קיים
לעולם.
וכוונת בקשת דוד המלך ,יבואר על פי מה שאמר רביה"ק זי"ע שהתפילה
על עניני רוחניות וקרבת השי"ת הוא עסק בחיי עולם ,משום שהרי זה כעסק
התורה ,שכן זוהי תכליתה .וזהו בקשת דוד המלך ,שספר תהלים הוא מלא
בבקשות ותחינות בעניני שמים ,שהמשתפך לפני קונו באמירת תהילותיו של
דוד המלך מבקש על קרבת השי"ת ,לכך ביקש דוד המלך שיהא נחשב כמו עסק
התורה ,ובכך יהא שמו נזכר לעולם.
וזה אמר דוד 'תהלות ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד',
'לעולם ועד' ,הביאור שביקש שיהא זה כחיי עולם.
***** טל ******
דרוש בעניני החג
רמז דרש 'ט"ו ט"ו'
בסוכות תשבו שבעת ימים ...למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני
ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג ,מג).
כתב בתרגום יונתן על הפסוק (שמות יט ,ד) 'אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים
ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי'' ,אתון חמיתון מה די עבדית
למצראי ,וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין ,ואובילית יתכון
לאתר בית מוקדשא ,למעבד תמן פסחא ,ובההוא לילא אתיבית יתכון לפילוסין,
ומתמן קריבית יתכון לאולפן אורייתי' .פירוש ,אתם ראיתם מה שעשיתי למצרים,
והטענתי אתכם על העננים כעל כנפי נשרים מן רעמסס והובלתי אתכם למקום
בית המקדש לעשות שם הפסח ,ובאותו לילה השבתי אתכם לרעמסס ומשם
קירבתי אתכם ללימוד תורתי.
ואמר הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע כי הסוכה היא זכר לאלו ענני הכבוד
שהוליכו את ישראל ביום י"ד בניסן לארץ ישראל להקריב קרבן פסח ,וזהו
'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' ,היינו בענני הכבוד' ,בהוציאי אותם מארץ
מצרים' ,היינו ביום י"ד בניסן יום יציאת מצרים.
על פי זה יש לומר הטעם בענין שלמדים (סוכה כז ).חיוב אכילה בסוכה בליל
יו"ט ראשון ,בגזירה שוה מחיוב אכילת מצה בליל הראשון של חג הפסח ,כי זהו
שייכות סוכות ליום הראשון של פסח.
לילה ראשון חובה שאר ימים רשות
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות .למען ידעו
דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא
כג ,מב-מג).
נכתב כפול 'בסוכות תשבו' ושוב 'ישבו בסוכות'.
ויש לומר שיש כאן ב' גדרים במצוות ישיבה בסוכה ,מצווה אחת היא אכילת
כזית חובה בלילה הראשון ,שהוא מצוה שחובה לקיים כנדרש בגמרא (סוכה כז.).
***** מ ******
עוד מצוה היא האכילה בשאר הימים ,שאין על האדם חובה לאכול בשאר הימים,
כמו שאמרו חכמים (משנה סוכה כז' ).אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב ראשון
של חג בלבד' ,אמנם אם יבוא לאכול ,חובה עליו להיכנס לסוכה ולא לאכול
בבית.
נמצא 'בסוכות תשבו' היינו לילה ראשון שהוא חובה' ,ישבו בסוכות' היינו
שאר ימים שבהם אין חובה לאכול ,ויש חובה לאכול בסוכה ,כלומר ,שאם בא
לאכול אוכל בסוכה.
הסוכה שמירה ורפואה מכל פגע ומחלה
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו
דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג ,מג).
איתא בגמרא (סוכה יא ):מחלוקת רבי עקיבא ורבי אליעזר בפירוש הכתוב
'כי בסוכות הושבתי' ,רבי אליעזר סובר 'ענני הכבוד היו' ,ורבי עקיבא סובר כי
הכונה ל'סוכות ממש'.
הנה שיטת רבי עקיבא טעונה ביאור הגון ,שלכאורה פליאה דעת הוא ,מה
הטעם ומה הענין בציווי לעשות זכר לסוכות שדרו בהם אבותינו במדבר.
שבפשטות הסוכות במדבר היו בתי מגורים פשוטים ,ולא היה בהם ענין מיוחד
שראוי לעשות לו זכר כל שנה מחדש במשך שבעת ימים שלמים.
וביותר יוקשה על רבי עקיבא ,מה פסול מצא בפירושו של רבי אליעזר,
שכן לדברי רבי אליעזר ש'סוכות' הכוונה לענני הכבוד ,מובן ענין 'למען ידעו
דורותיכם' באופן היותר מסתבר ,שאנו עושים זכר לענני הכבוד שהיו שמירה
עליונה על בני ישראל ,שליוו והקיפו את בני ישראל בדרך הארוכה במדבר
שממה ,לשמרם ולהצילם מכל מיני פגעים רעים המצויים במדבריות ,וכן ליישר
בפניהם הדרך ,כמו שפירש רש"י בפסוק (במדבר י ,לד) 'וענן ה' עליהם יומם
בנסעם מן המחנה' ,ש'שבעה עננים כתובים במסעיהם ,ארבע מארבע רוחות
ואחד למעלה ואחד למטה ,ואחד לפניהם מנמיך את הגבוה ומגביה את הנמוך
והורג נחשים ועקרבים .ומדוע אם כן ממאן רבי עקיבא בפירוש נכון זה.
ויש לבאר כי רבי עקיבא סבירא ליה ,כי אדרבה לענני הכבוד לא נראה
שציותה התורה לעשות זכר .שכן מאחר שענני הכבוד היה ענין זמני ,אין נראה
שציוה הקב"ה לעשות זכר לדבר שהיה ואיננו עוד .על כן סובר רבי עקיבא
שמוכרח להיות שהסוכות שישבו בהם אבותינו היה בהם ענין מיוחד ונעלה,
שאותם ה'סוכות ממש' שמרו והגינו על בני הבית מכל נשיכת נחש ועקיצת
עקרב ומשאר פגעי המדבר ,ואף הם סללו את הדרך לפני ההולכים ,ככל הענין
שהיה אצל ענני הכבוד.
וביאור ענין כפילות הנס ,והטעם שהנס התקיים גם ב'סוכות ממש' מלבד
***** אמ ******
ענני הכבוד .יש לומר שמכיוון וענני הכבוד היה לדור המדבר בלבד ,ובעתיד
לא יהיה להם ענין דומה ,והקב"ה חפץ לעשות נס לישראל שילווה אותם תמיד,
עשה הקב"ה נס נוסף ב'סוכות ממש' ,דהיינו בבתי המגורים הפשוטים שהם דבר
קבוע ,והכניס בהם קדושה עצומה לשעתה ולדורות ,כדי כאשר יצטו ישראל
לבנות סוכות בדומה לסוכות במדבר ,יתעורר אותו הענין עצמו שהיה באלו
הסוכות ממש במדבר ,והקדושה שנשתרשה ב'סוכות ממש' במדבר ,תהיה לה
המשכה נצחית ותשפיע בסוכות שיושבים בהם ישראל בכל הדורות .ולמד רבי
עקיבא שזהו העומק בכונת הכתוב 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי',
'ידעו' הכונה ,שידעו ויראו בעצמם את אותו הנס שהיה בעת שהושיב הקב"ה
את אבותינו בסוכות.
ואין הסוכה שאנו מקימים זכר בעלמא לענין ישן מלפני שנות דור ,רק הסוכה
עצמה היא נס ופלא המתחדש בכל שנה מכוח ה'סוכות ממש' במדבר ששמרו
והגינו על אבותינו שישבו בהם .ואכן יש בה בסוכה סגולה מיוחדת לשמירה
ורפואה ,המרומזת בכך שהסוכה נקראת 'דירת ארעי'' ,ארעי' בגימטריא 'רפא'
ללמדך שה'סוכת ארעי' מרפאת ומביאה מזור לכל מחלה .וסגולה זו נובעת
מהקדושה העצומה השוררת בסוכה ,כענין שכתבו הספרים (זרע קודש סוכות)
ש'סוכה' היא מנין צ"א ,ועולה כמנין שמות 'הויה' ו'אדני' ביחד .וכן פירש התפארת
שלמה (הו"ר ד"ה מצטער) מאמר המשנה 'המצטער פטור מהסוכה' ,שהסוכה נותנת
גט פיטורין לכל צער וכאב ממנה סובל היושב בסוכה.
ויש להביא לחידוש שנתבאר כי לרבי עקיבא היה ב'סוכות ממש' אותו הענין
כמו בענני הכבוד ,סמך וסיוע ממה שחידש הקדושת לוי (ראה בספר פתגמין קדישין
אות כא) במאמר חז"ל (מגילה כט' ).עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל
שיקבעו בארץ ישראל' ,שלא רק בתי הכנסיות יקבעו בארץ ישראל ,כי אם אף
בתי המגורים שדרו בהם ישראל בבבל .והדבר נלמד מק"ו ,ומה בית המדרש בו
אך נלמד האיך לקיים המצות ולהתנהג בבית ,עתיד להקבע בארץ ישראל ,כל
שכן וקל וחומר שהבתים עצמם בהם מקיימים בפועל ממש את כל המצוות,
יקבעו בארץ ישראל .ובזה ניקל להבין המעלה שיש בבתים בהם מקיימים תורה
ומצוות.
ובאופן נוסף יש לבאר הענין שעושים זכר ל'סוכות ממש' ,דהנה כשבא בלעם
אצל ישראל כתוב (במדבר כד ,ב) 'וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן
לשבטיו ותהי עליו רוח ה'' ,והכונה שעל ידי השראת השכינה ששרתה במשכנות
ישראל ,נחה רוח ה' על בלעם כאשר נשא עיניו לעבר ישראל .והרי שב'סוכות
ממש' במדבר הייתה קדושה מרובה והשראת השכינה .ויש לומר ,שאליבא
דרבי עקיבא ,בבניית הסוכה אנו עושים זכר לאותה קדושה מיוחדת ששררה
במשכנות ישראל .וזה נרמז בקרא 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות 'הושבתי' את
בני ישראל' ,שהכונה שהקב"ה כביכול הושיבם לימינו תחת הסוכה לדור בכפיפה
***** במ ******
אחת באותו בית .ונצטווינו 'למען ידעו דורותיכם' ,לדעת שהסוכה הינה משכן
לשכינה ,ודפנותיה וגגה שמות של הקב"ה כמו שנתבאר .ואף זאת נכלל ב'למען
ידעו דורותיכם' שיש להכין אף את ה'דירת קבע' בה דרים משך כל השנה להיות
'משכן לשכינה' ,כמו שבתי אבותינו במדבר שישמו למשכן לשכינה.
רבי עקיבא לשיטתיה ד'דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא'
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו
דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג ,מג).
איתא בגמרא (סוכה יא ):מחלוקת רבי עקיבא ורבי אליעזר בפירוש הכתוב
'כי בסוכות הושבתי' ,רבי אליעזר סובר 'ענני הכבוד היו' ,ורבי עקיבא סובר כי
הכונה ל'סוכות ממש'.
יש לבאר הטעם שלא אבה רבי עקיבא ללמוד פירוש 'כי בסוכות הושבתי'
היינו ענני הכבוד ,כמו רבי אליעזר .דהנה כתב הגר"א דענין הזכר לענני הכבוד,
אינו רק לעצם כך שהקב"ה נתן מתנה לישראל בדמות ענני הכבוד ששמרו
עליהם ארבעים שנה ,אלא יש בזה ענין מיוחד ,להזכיר את הדבר שענני הכבוד
נסתלקו אחר חטא העגל ,וחזרו ביום ט"ו בתשרי .ולזה עושים זכר בבניית סוכה,
על שקיבל הקב"ה את תשובת עמו ישראל.
וכעין זה כתב בחתם סופר (דרשות לשבת שובה שנת תקצה) 'נראה לענ"ד עיקר
שמחת החג היא על יום סליחה של יוה"כ ,וכמ"ש במדרש שתופסין ד' מינים
בידם כמי שחוזר ממלחמה ונצח שתופס כידון לאות ניצוח .והנה הראיה
הברורה שזכינו ביוה"כ ליום סליחה ,נלע"ד כי החוטאים בעגל פלטם ענני הכבוד
וכשנסלח להם ביוה"כ וירד משה מחרת יוה"כ וצוה על נדבת המשכן לכפר על
העגל והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר עד ליל שבת שהעבירו קול
במחנה והיא היתה ליל א' של סוכות לפי מש"כ התוס' בב"ק פ"ב ע"א ד"ה כדי
שירד משה ביום ב' מחרת יוה"כ ואז כשנגמרה נדבת המשכן נגמרה סליחת
יוה"כ וקלט הענן אותן שכבר פלט .וע"כ יושבים בסוכה זכר לענני כבוד שקלטם
ושהוא סימן על סליחת יוה"כ'.
והנה רבי עקיבא סבירא ליה (סנהדרין קי ):דדור המדבר אין להם חלק לעולם
הבא ,שלא התקבלה תשובתם על חטא העגל בשלימות ,נמצא לשיטתם לא
שייך כל הענין שנתבאר בדברי החתם סופר והגר"א ,ואין הוא יכול לפרש 'כי
בסוכות הושבתי' היינו זכר לענני הכבוד שחזרו לאחר חטא העגל ,ועושים זכר
לכך שהקב"ה קיבל תשובת בני דור המדבר.
ועל כן הוצרך לפרש 'כי בסוכות הושבתי' היינו 'סוכות ממש'.
***** גמ ******
מחלוקת אם מותר לצאת מסוכה לסוכה תליא
בפירוש 'כי בסוכות הושבתי'
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו
דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג ,מג).
בגמרא (סוכה יא ):נחלקו רבי עקיבא ורבי אליעזר בפירוש הכתוב 'כי בסוכות
הושבתי' ,רבי אליעזר סובר 'ענני הכבוד היו' ,ורבי עקיבא סובר כי הכונה
ל'סוכות ממש'.
יש לומר דבמחלוקת זו תלוי הנדון אם מותר לצאת מסוכה לסוכה ,ד'תניא,
רבי אליעזר אומר אין יוצאים מסוכה לסוכה וכו' ,וחכמים אומרים יוצאים מסוכה
לסוכה (סוכה כז.').
ויש לומר כי לרבי עקיבא דסובר דכוונת 'למען ידעו דורותיכם' היינו למה
שבנו ישראל לעצמם סוכות ממש ,והרי לא היה אז לישראל סוכה אחת ,והיו
יוצאים מסוכה לסוכה בזמן מ"ב מסעות כאשר עברו ממקום למקום.
ולרבי אליעזר ד'ענני הכבוד היו' יש לומר דאין יוצאים מסוכה לסוכה מטעם
שאז היו בני ישראל בסוכה אחת ,שענני הכבוד סככו על כל ישראל כאחד.
אמנם אף אם 'ענני הכבוד היו' יתכן לומר דיוצאים מסוכה לסוכה משום דאף
שהיו תחת ענני הכבוד אחד ,אך היו שוכנים לשבטיהם כל אחד ואחד במקומו,
נמצא דיש לבאר שיטת חכמים דיוצאים מסוכה לסוכה לב' הפירושים בכתוב
'למען ידעו דורותיכם'.
'כי בסוכות הושבתי' – ביום י"ד בניסן
בסוכות תשבו שבעת ימים ...למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני
ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג ,מג).
כתב בתרגום יונתן על הפסוק (שמות יט ,ד) 'אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים
ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי'' ,אתון חמיתון מה די עבדית
למצראי ,וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין ,ואובילית יתכון
לאתר בית מוקדשא ,למעבד תמן פסחא ,ובההוא לילא אתיבית יתכון לפילוסין,
ומתמן קריבית יתכון לאולפן אורייתי' .פירוש ,אתם ראיתם מה שעשיתי למצרים,
והטענתי אתכם על העננים כעל כנפי נשרים מן רעמסס והובלתי אתכם למקום
בית המקדש לעשות שם הפסח ,ובאותו לילה השבתי אתכם לרעמסס ומשם
קירבתי אתכם ללימוד תורתי.
ואמר הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע כי הסוכה היא זכר לאלו ענני הכבוד
שהוליכו את ישראל ביום י"ד בניסן לארץ ישראל להקריב קרבן פסח ,וזהו
***** דמ ******
'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' ,היינו בענני הכבוד' ,בהוציאי אותם מארץ
מצרים' ,היינו ביום י"ד בניסן יום יציאת מצרים.
על פי זה יש לומר הטעם בענין שלמדים (סוכה כז ).חיוב אכילה בסוכה בליל
יו"ט ראשון ,בגזירה שוה מחיוב אכילת מצה בליל הראשון של חג הפסח ,כי זהו
שייכות סוכות ליום הראשון של פסח.
עוד יש להוסיף ,כי לפי זה ,דהסוכה היא זכר לענני הכבוד שהוליכו את בני
ישראל לארץ ישראל ,יש להבין מה שכתבו בספה"ק (תפא"ש מועדים; קדושת יו"ט
סוכות אות ח; מהר"ש מבעלזא) דהסוכה היא אווירא דארץ ישראל ,שהרי היא כנגד
ענני הכבוד שהיו בארץ ישראל גופא.
מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא אם פסח מצרים נחשב
קרבן גבוה תלוי במחלוקתם בפירוש 'בסוכות הושבתי'
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו
דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג ,מג).
בגמרא מסכת סוכה (יא ):נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא בפירוש הכתוב 'כי
בסוכות הושבתי' ,רבי אליעזר סובר 'ענני הכבוד היו' ,ורבי עקיבא סובר שהכונה
ל'סוכות ממש'.
ובמסכת מנחות (פב ).בסוגיא ד'כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין',
נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא אם אפשר ללמוד פסח האמור לדורות מפסח
האמור במצרים ,רבי אליעזר סובר שדנין ,ורבי עקיבא סובר שאין דנין .ורבי
עקיבא מפרש סברתו ,מה טעם אין לומדים מפסח האמור במצרים ,משום 'מה
לפסח האמור במצרים שכן אין טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח' ,שעל כן
אין לדון ממנו.
נראה לחדש ששורש אחד לשתי המחלוקות ,ולטעמיהו בפירוש הכתוב
'בסוכות הושבתי' ,אזלי רבי אליעזר ורבי עקיבא במחלוקתם אי ילפינן מפסח
מצרים.
ויבואר בהקדם מה שדנו האחרונים בענין הקרבת קרבן 'פסח מצרים' מצאן
של מצריים ,ומהם נלמד מהותו של 'פסח מצרים' .הנה בפנים יפות (פרשת
בא) מבאר מה שמפרש במכילתא עה"פ (שמות יב ,כא) 'משכו וקחו לכם צאן
למשפחותיכם ושחטו הפסח'' ,משכו ידיכם מעבודה זרה' ,שלכאורה אינו מובן
השייכות בין עבודה זרה ללקיחת הצאן ,ומדוע נצטו בדוקא עכשיו קודם הקרבת
הפסח למשוך הידיים מעבודה זרה.
אכן הענין מתבאר על פי מה המשך דברי המכילתא 'וקחו לכם צאן מהשוק',
שנאמר לישראל לילך לשוק ולרכוש ממוכרי הצאן ,כבש לקרבן פסח .ועל זה
קשה ,מאחר שהמצרים הרי החשיבו את הצאן לאלוהים ועבדו לו ,כמו שאמר
***** המ ******
משה לפרעה הטעם שלא יוכלו ישראל להקריב קרבנות צאן לה' בארץ מצרים,
'הן נזבח את תועבת מצרים לעינהם ולא יסקלונו' (שמות ח ,כב) ופירש רש"י
'תועבת מצרים .יראת מצרים' ,והדין הוא שצאן של עבודה זרה אסור בהנאה,
אם כן האיך נאמר לישראל לקחת מהשוק צאן של מצריים.
ויישוב הקושיא על פי הגמרא בעבודה זרה (נג ).המתרת בהמת עבודה זרה של
נכרי שנמכרה לישראל ,מהטעם שהנכרי מבטל את העבודה זרה כשהוא מוכרה
לישראל ,וזאת משום שיודע שהלוקח הישראל לא ימשיך לעבדה .אך לא כן
הוא בבהמה שעבדה נכרי לשם עבודה זרה וחזר ומכרה לנכרי אחר ,שאין ניתרת
בהנאה בשעת המכירה ,שכן המוכר אינו מבטלה שכן סבור שהלוקח ימשיך
לעבדה .ומעתה ,מאחר וישראל בארץ מצרים היו עובדי ע"ז ,שכך נטען כלפיהם:
'הללו בני ישראל והללו המצריים עובדי עבודה זרה' ,כשיבואו לשוק לרכוש
הצאן יסבור המוכר המצרי שהבהמה תמשיך להיות אלוהים אצל הישראל ,ועל
כן לא יבטלנה ,ובכך תישאר הבהמה אסורה בהנאה .על כן נצטו ישראל תחילה
'משכו ידיכם מעבודה זרה' ,בכדי שבכך 'וקחו לכם צאן של מצוה מהשוק' שאינו
אסור בהנאה ,שהמוכר המצרי יבטל את העבודה זרה כשימכרו לישראל שמשך
ידיו מעבודה זרה.
הקשה הגאון ר' אפרים זלמן מרגליות זצ"ל לתלמידו המובהק של ה'פנים
יפות' ,החתם סופר ,על דברי רבו ,מה ענין ומה שייכות דברי הגמרא בעבודה
זרה בהיתר בהמת עבודה זרה בהנאה לכאן ,הרי התם הנידון בענין 'איסור הנאה
מעבודה זרה' ,שסברת ביטול הנכרי המוכר ,מועילה להסיר מהבהמה שם עבודה
זרה ,ולהתירה בהנאה מכאן ולהבא .אכן ,בנידון דהכא שבני ישראל לקחו את
הבהמה לשם הקרבת קרבן ,הביטול אינו מועיל ,שכן בבהמת קרבן ניתוסף
איסור 'נעבד' ,שהתורה אוסרת בהמה שנעבדה להקרבה לעולם ,משום ד'מאיס
לגבוה' ,כמו שנלמד (ב"ק מ ):מהפסוק (ויקרא א ,ב) 'מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן
תקריבו את קרבנכם'' ,מן' למעוטי נעבד.
החתם סופר (יו"ד תשובה רלה) השיבו בדבר חידוש מופלא ,ש'פסח מצרים' לא
נחשב ל'קרבן גבוה' ולא חלים עליו דיני קרבן .והסיבה לכך משום חסרון מזבח
להזאת הדם ולהקטרת האימורים[ .ובנידון מה עשו באימורים כותב החתם סופר
'וכמדומה לי שאכלו את החלבים והאימורים בכלל 'ואכלו את הבשר בלילה הזה'
(שמות יב ,ח)' .אמנם המאירי (פסחים צו ).כותב' :צלאום בשיפוד ושרפום לשם גבוה''.
אכן אף לשיטתו לכאורה לא הופרך חידושו של החתם סופר].
ומוסיף החתם סופר בדברי תשובתו ,כי 'מה עמקו מחשבות רבינו הפלאה
זצ"ל' ,שבמקום אחר (שמות ח ,כב ד"ה ויאמר משה לא נכון) בענין הקרבנות שביקש
משה להקריב במדבר ,כתב גם כן את אותו הביאור בדברי המדרש 'משכו ידיכם
מעבודה זרה' ,שהוא מטעם שיהיה להם דין של נכרי שמכר בהמה לישראל.
אמנם שם שינה בענין ההיתר ,ודייק לבאר שהנכרי המוכר בהמה לישראל מוכיח
***** ומ ******
בזה שמעולם לא עבדה לשם עבודה זרה' ,דאם איתא דפלחיה לא הוה מזבין
ליה לישראל' שיזלזל בה .וכוונת ה'פנים יפות' ,משום שהקרבנות הללו היו 'קרבן
גבוה' ככל פרטיו והלכותיו ,ודלא כ'קרבן מצרים' ,ומשכך היה אסור להקריב
'נעבד' ,ועל כך מועילה המכירה להוכיח שלא נעבדה מעולם .ואף היתר זה
מבואר בגמרא עבודה זרה דף כב :בענין קרבן 'נעבד'.
יש לדון בעצם חידוש החתם סופר ,כי לכאורה בגמרא מנחות מוכח שרבי
אליעזר סבירא ליה ,שלא כן הוא כדברי החתם סופר ,אלא לפסח מצרים היה
דין 'קרבן גבוה' .שכן סובר שיש ללמוד פסח דורות מפסח מצרים ,ואינו חושש
לטענה שלפסח מצרים אין דין קרבן משום שלא היה הזאת דם .ויש להבין
טעמו וסברתו של רבי אליעזר ,האיך יתכן שהיה לפסח מצרים שם קרבן גבוה,
בלא שהיה הזאת דם.
ויש לומר על פי דברי התרגום יונתן בפסוק (שמות יט ,ד) 'ואשא אתכם על
כנפי נשרים' ,שהכונה שביום צאתם ממצרים נשאם הענן לארץ ישראל ,להקריב
את קרבן פסח בבית המקדש שבהר המוריה .ובכך יש לומר ,שמאחר והקריבו
את הפסח בבית המקדש בו היה מזבח ,הרי יש ל'פסח מצרים' שהוקרב בבית
המקדש דין 'קרבן גבוה' ,שכן לא חסר בו ולא כלום מסדר הקרבת קרבן.
מעתה יש לומר כי אכן בענין זה של ענני הכבוד שנשאו את בני ישראל
מארץ מצרים לארץ ישראל ,תלוי מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא בגמרא
מנחות ,ודוקא רבי אליעזר דסבירא ליה בגמרא סוכה כי פירוש הפסוק 'למען
ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' ,למען ידעו כי בענן הושבתי
ונשאתי את בני ישראל להקריב קרבן פסח בבית המקדש ,הוא סבירא ליה שהיה
לפסח דין קרבן גבוה שכן הוקרב בבית המקדש של מעלה .אכן רבי עקיבא
דסבירא ליה 'כי בסוכות הושבתי' ,היינו 'סוכות ממש' ,לא סבירא ליה שיש לפסח
מצרים שם קרבן גבוה .והרי שב' המחלוקות בגמרא מנחות ובגמרא סוכה שורשן
אחת ולשיטתייהו אזלי.
דרש 'והיית אך שמח'
חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך .ושמחת בחגך אתה
ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר וגו' והיית אך שמח (דברים טז ,יג-טו).
וברש"י 'והיית אך שמח .למדו מכאן ,לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה'.
כתב המהרש"ל (תשובות סי' סח) שבשמיני עצרת אין לקדש ולאכול מבעוד יום
קודם חשיכה ,דאם ירצה לאכול מבעוד יום הא צריך לישב בסוכה ולברך לישב
בסוכה ,דהא עדיין יום הוא ומחוייב במצוות סוכה .ומאידך הוא צריך להזכיר
בקידוש את יום שמיני עצרת ,והוא תרתי דסתרי שמצד אחד מברך לישב בסוכה
הרי עשאו חול ,ומצד שני מזכיר שמיני עצרת הרי עשאו קודש .ולשבת בסוכה
***** זמ ******
בלא ברכה ג"כ אינו נכון ,דכיון שהוא מחוייב בברכה אין לו להפסיד את הברכה,
דמה שאמרו שברכות אינן מעכבות היינו בדיעבד אבל לכתחלה עון גדול הוא
לעשות מצוה בלא ברכה .ואין לומר שכיון שבתפילה הוא מוסיף מחול על
הקודש ומקבל עליו יו"ט ,א"כ עבר היום הקודם ופטור ממצות סוכה זה אינו.
הט"ז (או"ח סי' תרס"ח ס"ק א) חולק על זה וכותב 'דודאי מי שמוסיף מחול על
הקודש הוא עושה ע"פ צווי תורתינו ,כבר חלף והלך ממנו חובת היום מה שהיה
עליו קודם זה והוה כמו בלילה ומחר ממש'.
והאחרונים חולקים על הט"ז ,וכתב החתם סופר לפרש הפסוק 'והיית
אך שמח'' ,ואמרו אך שמח לשון מיעוט ,משום דכל יום טוב נכנס עם צאת
הכוכבים ,ועוד קודם לזה מוסיפים מחול על הקודש ,מה שאין כן ליל יום טוב
אחרון ,אדרבא צריך להוסיף על קודש יציאת יום טוב ראשון ,ואחר שכבר יצאו
הכוכבים עדיין אינו שמיני עצרת בהחלט מפני קדושת יציאת חג הסוכות ,ודלא
כט"ז ססי' תרס"ח עי"ש ,ואם כן אם אוכל שלמי שמחה באותה שעה לא יצא ידי
חובת שמחת לילה ,היא ,נמצא היא ממועט קצת שעה מועטת משמחה ,והיינו
והיית אך שמח לשון מיעוט'.
והיינו שהכתוב מתפרש 'והיית אך שמח' הוא מיעוט משמחת יום שמיני
עצרת ,שמעט מזמן שמיני עצרת מתמעט למען שמחת חג הסוכות ,והיינו שאין
לאכול סעודת שמיני עצרת תיכף בזמן היום טוב כמו בשאר מועדים ,משום דאז
עדיין סוכות.
אך יתכן לומר שהט"ז אינו לומד כביאור החתם סופר בפסוק ,אלא הוא מפרש
'והיית אך שמח' דבא לרבות ליל יום טוב האחרון ,ולמעט מסוכות ,והיינו דיש
להוסיף בו מסוכות על הקודש של יום טוב האחרון.
ומסתבר כפירוש זה משום שהפסוק מיירי בסוכות.
הטעם דאין סוכה במקדש
אמרו במדרש (ילקוט פר' שופטים רמז תתקכז) ''לא תטע לך אשירה כל עץ אצל
מזבח ה' אלקיך' וגו' (דברים טז ,כא) ,דבר אחר ,אפילו בית ,אפילו סוכה' .ובפנים
יפות מבאר דמהאי טעמא לא נזכר חג הסוכות בפרשת פנחס ,משום דשם נכתב
פרשת הקרבנות והם לא נאכלו בסוכה.
והנה הסוכה היא 'צילא דמהימנותא' ,ובזה יש לפרש טעם דאין לבנות סוכה
בעזרה ,משום דהתם אין צריך להכנס לתוך הסוכה בכדי לחסות תחת כנפי
השכינה ,דהרי כל העזרה הוא תחת כנפי השכינה.
ויש לפרש מה דכתיב בפרשת פנחס 'וחגותם אותו חג לה'' ,היינו דהוא 'חג
לה'' ,שיש שם השראת הוי"ה ב"ה ואינו נצרך לסוכה.
***** חמ ******
טעם פטור נשים
נשים עבדים וקטנים פטורין מן הסוכה (משנה סוכה כח.).
יש לומר הטעם דהם פטורין ממצוות סוכה ,דהנה כתיב (ויקרא כג ,מג) 'בסוכות
תשבו שבעת ימים ...למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל
בהוציאי אותם מארץ מצרים' .ובגמרא סוכה (יא ):נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא
בפירוש הכתוב 'כי בסוכות הושבתי' ,רבי אליעזר סובר 'ענני הכבוד היו' ,ורבי
עקיבא סובר שהכונה ל'סוכות ממש'.
והנה כתב בתרגום יונתן על הפסוק (שמות יט ,ד) 'אתם ראיתם אשר עשיתי
למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי'' ,אתון חמיתון מה
די עבדית למצראי ,וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין,
ואובילית יתכון לאתר בית מוקדשא ,למעבד תמן פסחא ,ובההוא לילא אתיבית
יתכון לפילוסין ,ומתמן קריבית יתכון לאולפן אורייתי' .פירוש ,אתם ראיתם מה
שעשיתי למצרים ,והטענתי אתכם על העננים כעל כנפי נשרים מן רעמסס
והובלתי אתכם למקום בית המקדש לעשות שם הפסח ,ובאותו לילה השבתי
אתכם לרעמסס ומשם קירבתי אתכם ללימוד תורתי.
ואמר הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע כי הסוכה היא זכר לאלו ענני הכבוד
שהוליכו את ישראל ביום י"ד בניסן לארץ ישראל להקריב קרבן פסח ,וזהו
'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' ,היינו בענני הכבוד' ,בהוציאי אותם מארץ
מצרים' ,היינו ביום י"ד בניסן יום יציאת מצרים.
ובזה יש לפרש הטעם דנשים עבדים וקטנים פטורים מן הסוכה ,משום דהם
לא עלו לארץ ישראל להקריב קרבן פסח.
עוד יש לומר הטעם ,על פי מה שכתב הרוקח (הלכות סוכה סימן ריט) וז"ל ,יש
מפרשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג וכל כרכים שבארץ כנען ,אז
ישבו ישראל בסוכות ,כמו שכתוב (שמואל ב יא) 'הארון וישראל ויהודא יושבים
בסוכות וגו' ,זהו 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' כשצרים על האומת' ,כך
'למען ידעו דורותיכם' שהקב"ה ביאם ממצרים וכשצרו על הערים של מלכים
ישבו בסוכות ,עכ"ל .והובאו דברי הרוקח באליהו רבא (או"ח סי' תרכה) ובדרשות
חת"ס (ח"א דף נב ,לסוכות תקצ"ג) ובדברי יואל (לסוכות עמ' ז).
והנשים אין דרכן במלחמה ,ובזה יש לומר דלא שייך לגבייהו חייב סוכה,
שאינן בכלל זכר לסוכות ממש שעשו ישראל בזמן מלחמה.
עוד יש לומר על פי מה שכתב הגר"א דענני הכבוד נסתלקו אחר חטא העגל,
וחזרו ביום ט"ו בתשרי .ולזה עושים זכר בבניית סוכה ,על שקיבל הקב"ה את
תשובת עמו ישראל.
וכעין זה כתב בחתם סופר (דרשות לשבת שובה שנת תקצה) 'נראה לענ"ד עיקר
שמחת החג היא על יום סליחה של יוה"כ ,וכמ"ש במדרש שתופסין ד' מינים
***** טמ ******
בידם כמי שחוזר ממלחמה ונצח שתופס כידון לאות ניצוח .והנה הראיה
הברורה שזכינו ביוה"כ ליום סליחה ,נלע"ד כי החוטאים בעגל פלטם ענני הכבוד
וכשנסלח להם ביוה"כ וירד משה מחרת יוה"כ וצוה על נדבת המשכן לכפר על
העגל והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר עד ליל שבת שהעבירו קול
במחנה והיא היתה ליל א' של סוכות לפי מש"כ התוס' בב"ק פ"ב ע"א ד"ה כדי
שירד משה ביום ב' מחרת יוה"כ ואז כשנגמרה נדבת המשכן נגמרה סליחת
יוה"כ וקלט הענן אותן שכבר פלט .וע"כ יושבים בסוכה זכר לענני כבוד שקלטם
ושהוא סימן על סליחת יוה"כ'.
וזה אין שייך בנשים שכלל לא חטאו בעגל.
טעם נוסף יש לומר בזה ,דהתורה מפרשת טעם מצוות סוכה' ,בסוכות תשבו
שבעת ימים ...למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי
אותם מארץ מצרים' ,וענין 'למען ידעו דורותיכם' אינו שייך אצל נשים ,שפטורות
מלימוד התורה.
טעם מחלוקת כמה סעודות חייב לאכול בסוכה
רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה ,אחת ביום
ואחת בלילה .וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב ראשון של
חג בלבד .ועוד אמר רבי אליעזר מי שלא אכל יום טוב הראשון ישלים לילי יום
טוב האחרון של חג ,וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין ועל זה נאמר (קהלת א,
ט) 'מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות' (משנה סוכה כז.).
יש לומר טעם המחלוקת ,דהוא תלוי במחלוקת בפירוש הכתוב (ויקרא כג,
מג) 'בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו
דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' .דבגמרא מסכת סוכה (יא ):נחלקו
רבי אליעזר ורבי עקיבא בפירוש הכתוב 'כי בסוכות הושבתי' ,רבי אליעזר סובר
'ענני הכבוד היו' ,ורבי עקיבא סובר שהכונה ל'סוכות ממש'.
דאם הוא סוכות ממש הרי היו הסוכות כל העת ,ואין טעם לומר דיהא החיוב
לאכול בסוכה רק בלילה הראשון.
ואם הסוכה היא זכר לענני הכבוד ,יש לומר כמו כן דהמצוה היא לאכול כל
החג ,משום דענני הכבוד שימשו לטובת ישראל במשך כל ארבעים השנה ,וזוהי
סברת ר' אליעזר האומר ד'בסוכות הושבתי' היינו ענני הכבוד ,וסובר ד'ארבע
עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה'.
אמנם יתכן דאף אם פירוש 'בסוכות הושבתי' היינו ענני הכבוד ,לא יהא
החיוב אלא ללילה הראשון ,כשיטת חכמים ,וזהו על פי מה שאמר הרה"ק
מהר"י מבעלזא זי"ע דאין הכוונה לעשות זכר לענני הכבוד שליוו את ישראל
במשך ארבעים שנה ,אלא לענני הכבוד שנטלו את ישראל מארץ מצרים לארץ
***** נ ******
ישראל ביום י"ד בניסן בשנה שיצאו ממצרים על מנת להקריב את קרבן הפסח
בהר המוריה ,דכתב בתרגום יונתן על הפסוק (שמות יט ,ד) 'אתם ראיתם אשר
עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי'' ,אתון חמיתון
מה די עבדית למצראי ,וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין,
ואובילית יתכון לאתר בית מוקדשא ,למעבד תמן פסחא ,ובההוא לילא אתיבית
יתכון לפילוסין ,ומתמן קריבית יתכון לאולפן אורייתי' .פירוש ,אתם ראיתם מה
שעשיתי למצרים ,והטענתי אתכם על העננים כעל כנפי נשרים מן רעמסס
והובלתי אתכם למקום בית המקדש לעשות שם הפסח ,ובאותו לילה השבתי
אתכם לרעמסס ומשם קירבתי אתכם ללימוד תורתי.
וכך מפרש הרה"ק המהר"י מבעלזא' ,כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' ,היינו
בענני הכבוד' ,בהוציאי אותם מארץ מצרים' ,היינו ביום י"ד בניסן יום יציאת
מצרים.
ולפי זה יש לומר דאין החיוב כי אם בלילה הראשון ,דהרי כמו כן נס ענני
הכבוד נמשך לילה אחד בלבד.
סוגיא דמצוות אכילה בסוכה בלילה הראשון ובשאר ימים
רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה ,אחת ביום
ואחת בלילה .וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב ראשון של
חג בלבד .ועוד אמר רבי אליעזר מי שלא אכל יום טוב הראשון ישלים לילי יום
טוב האחרון של חג ,וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין ועל זה נאמר (קהלת א,
ט) 'מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות' (משנה סוכה כז.).
בירושלמי (סוכה פ"ב ה"ז) נחלקו בשיטת רבי אליעזר דאמר ארבע עשרה
סעודות חייב אדם לאכול בסוכה ,רבי יוחנן משמיה דרבי ישמעאל אומר ,שטעמו
של רבי אליעזר משום שלומד גזירה שוה סוכות מפסח ,נאמר ט"ו לגבי פסח
(ויקרא כג ,ו) ונאמר חמישה עשר לגבי חג (שם פס' לד) ,מה חמשה עשר שנאמר
בפסח ,לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות ,אף חמשה עשר שנאמר בחג,
לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות .אך רבי הושיעא לומד כי כל שבעה
ימים חובה ולא רשות.
ולכאורה פליגי רבי הושיעא אם רבי יוחנן ,דרבי יוחנן סובר דשאר כל הימים
רשות ורבי הושיעא סובר דאף שאר כל הימים חובה ,וצריך לומר דרבי הושיעא
יש לו ביאור אחר במקור שלמד רבי אליעזר חובת י"ד סעודות .וכך אמר רבי
ברכיה בירושלמי ' 'רב ברכיה אמר פליגין'.
אמנם 'רב אבונא אמר לא פליגין ,מה דאמר רבי יוחנן בשנתן דעתו ,מה דאמר
רבי הושיעא בשלא נתן דעתו' .והיינו שלא נחלקו בשיטת רבי אליעזר ,אלא
שניהם מודים דיליף רבי אליעזר גז"ש ט"ו ט"ו ,ולילה הראשון חובה ושאר כל
***** אנ ******
הימים רשות ,ומאי דקאמר רבי הושיעא כי שבעת ימים חובה היינו כשלא כיון
בלילה הראשון שאז יש לו תשלומים כל שבעה.
וביאור זה הוא על פי פירוש הקרבן העדה בירושלמי .והגאון רבי יוסף ענגיל
(תפארת יוסף) עמד על החידוש הגדול שבדברי הירושלמי ,דמשמע שאף לגבי
מצוות אכילת מצה בליל הפסח יש תשלומים כל שבעה ,שכן גזירה שוה דט"ו
ט"ו נדרש אף מהחג לפסח ,וכשם שבחג יש תשלומים כך גם בפסח .וסיים 'וזה
חידוש גדול' .ואכן בתוס' (תוספות סוכה כז .ד"ה חזר בו) כבר אמרו 'לא מצינן שיהא
תשלומין למצה של לילה הראשון של פסח'.
עוד יש להקשות על ביאור זה ,דבגמרא (ר"ה כח ).אמרינן 'כפאוהו פרסיים יצא',
והרי שאין צריכים כוונה.
ובתפארת יוסף (שם) מחדש מהלך אחר בפירוש הגמרא ,וז"ל ,דסברת
הירושלמי דמצה הוא כל שבעה מצוה של רשות ,היינו דאינו מחויב לאכול,
וכשאוכל מקיים מצוה .ואך מצוה של רשות הא בעי כוונה ,דרק בחיוב שייך
לומר דסתמא לשמן קאי ,מה שאין כן כאשר אין מחוייב ומוכרח ,אין סתמו
עומד לשמה וצריך כוונה בפירוש .ואם כן יש חילוק במצה ,בין מצוות לילה
ראשונה למצוות כל שבעה ,דמצוות לילה ראשונה אין צריך כוונה ,וכדקיימא
לן (ר"ה כח ;.ועי' רמב"ם פ"ו מהלכות חמץ ומצה ה"ג) 'כפאוהו פרסיים יצא' ,ומה שאין כן
כל שבעה אם אין מכוון אינו מצוה ,רק אכילות רשות בעלזא כשאר אכילות.
וזהו דאמר דלא פליגין ,דמה דאמר רבי יוחנן דכל שבעה רשות כשלא נתן
דעתו ,היינו כשלא כיוון באכילת כל שבעה כוונת מצוה ,אז הוא רשות .ומה
דאמר הושעיה דהוא כל שבעה מצוה ,כשנותן דעתו ,דו"ק מאוד ,עכ"ל.
וכדבריו בענין אכילת מצה כל שבעת ימי חול המועד פסח ,כן הוא לגבי
אכילת כזית דסוכה.
ויש להוסיף מהלך אחר בביאור הגמרא ,דמאי דקאמר הירושלמי שאפשר
להשלים מצוות אכילת מצה ומצוות אכילה בסוכה ,היינו באופן שאכל אך לא
כיוון בשעת ההכנה לאכילה ,והיינו לגבי אכילת מצוה שלא כיון שמירה על
הקמח משעת קצירה ,וכדיני 'ושמרתם את המצות' ,ולגבי אכילה בסוכה היינו
שלא כיון בעת בניית הסוכה לשם מצוה.
וזהו ענין 'כיון דעתו' או 'לא כיון דעתו' ,דאין מדובר על כוונת המצוה בשעת
האכילה ,דמצוות אין צריכות כוונה ומקיים המצוה אף באכילה בלא כוונה ,אלא
מדובר על הכוונה בענין 'ושמרתם את המצות' ,ובענין כוונת בנין הסוכה.
ויש להוסיף בענין ,דכתב הטור (או"ח סי' תרמא) 'העושה סוכה לעצמו אין צריך
לברך על עשייתה ,אף על גב דגרסינן בירושלמי ברכות (פ"ט ה"ג) העושה סוכה
לעצמו מברך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה ,עשאה לחבירו מברך
על עשיית סוכה ,סמכינן אגמרא דידן דקאמר שאינו צריך לברך על עשייתה,
***** בנ ******
אבל שהחיינו היה ראוי לברך ,דתניא (סוכה מו' ).העושה סוכה לעצמו מברך
שהחיינו'.
הרי מחלוקת בבלי וירושלמי אם בנין הסוכה הוא מצוה או לאו ,נמצא
דהירושלמי דקאמר דכוונה מעכבת בבנין הסוכה ,הוא לשיטתיה דבנין הסוכה
הוא מצוה.
מחלוקת רמב"ם ורא"ש בגדר מצוות ישיבה בסוכות
כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות סוכה הי"ב) 'כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה,
מברך קודם שישב אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לישב בסוכה' .וכתב על כך הבית
יוסף (או"ח סי' תרמג) 'וטעמו מבואר ,דמשמע ליה ברכת לישב בסוכה ישיבה ממש,
וכדי לברך עובר לעשייתה היה מברך עליה מעומד קודם שישב' .אמנם הרא"ש
(סוכה פ"ד סי' ג) חולק על הרמב"ם וכותב 'כתב הרמב"ם ז"ל שיש לקדש מעומד
משום עובר לעשייתן ,ולדבריו היה צריך לברך קודם שיכנס בה ,דהכניסה היא
המצוה ולא הישיבה ,דאם היה אוכל מעומד היה צריך לברך על הסוכה ,אלא
ודאי כיון דמצוות סוכה היא אכילה וטיול ,אם מברך אחר שישב מיקרי שפיר
עובר לעשייתן'.
ויש לבאר שיטת הרא"ש על פי מה שחידש הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע ,לבאר
הכתוב (ויקרא כג ,מב-מג) 'בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו
בסוכות .למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם
מארץ מצרים' ,ואמר רבי אליעזר דהכוונה לענני הכבוד ,דאין הכוונה כפשוטו
לענני הכבוד שליוו את ישראל במדבר ,אלא הכוונה לענני הכבוד שנשאו את
בני ישראל ביום י"ד בניסן בשנה שיצאו ממצרים מארץ מצרים לעבר מקום
המקדש שבארץ ישראל לקיים מצוות שחיטת הפסח במקום המקדש ,וכדכתב
כן בתרגום יונתן על הפסוק (שמות יט ,ד) 'אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא
אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי'' ,אתון חמיתון מה די עבדית למצראי,
וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין ,ואובילית יתכון לאתר
בית מוקדשא ,למעבד תמן פסחא ,ובההוא לילא אתיבית יתכון לפילוסין ,ומתמן
קריבית יתכון לאולפן אורייתי' .פירוש ,אתם ראיתם מה שעשיתי למצרים,
והטענתי אתכם על העננים כעל כנפי נשרים מן רעמסס והובלתי אתכם למקום
בית המקדש לעשות שם הפסח ,ובאותו לילה השבתי אתכם לרעמסס ומשם
קירבתי אתכם ללימוד תורתי.
והנה הדין הוא ד'אין ישיבה בעזרה' (יומא כה ,):ובזה יש לומר דודאי שאין
מצוות 'בסוכות תשבו שבעת ימים' לישיבה כפשוטו ,שהרי הסוכה היא זכר
לענני הכבוד שנשאו את ישראל למקום המקדש שם חל איסור ישיבה.
אמנם הרמב"ם דלמד מצוות ישיבה בסוכה כפשוטו ,יש לומר דלמד פירוש 'כי
בסוכות הושבתי' ,או לענני הכבוד שבמדבר או לסוכות ממש.
***** גנ ******
בשיטת הרמב"ם יש להוסיף ,דהנה דייקו המפרשים בלשון הכתוב 'בסוכות
תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות' ,דלמה נכתב כפול ציווי
ישיבה בסוכה.
ויש לומר דלמד הרמב"ם דבא הכתוב לומר מצווה אחת 'מצוות סוכה היא
אכילה וטיול' ,והוסיף הכתוב 'ישבו בסוכות' לומר דגם יש מצוה בישיבה ממש.
מתוך 'פשעטיל' שערכתי עבור נכדי היקר יניק וחכים
הבה"ח משה בער ני"ו בן חתני היקר באנשים איש החסד
הרה"ח ר' אפרים שטערן שליט"א לרגל שמחת הבר מצוה
נשים בסוכה תליא אי עשיית הסוכה מצוה
כתב באבני נזר (או"ח סי' תפא;) דהנה שיטת רבינו תם (תוס' גיטין מה ):היא דאין
אשה עושה ציצית ואוגדת לולב כיון שאינה מחוייבת ,וכמו שפסולה לכתיבת
תפילין כיון שאינה בקשירה .וקשה עליו ,דמאי שנא מסוכת גנב"ך דאמרינן
בגמרא (סוכה ח ):דכשרה.
וכתב האבני נזר לחלק ,דסוכה 'שפיר יש לומר שהסוכה מתיר האכילה טיול
ושינה'' ,ועל כן ניחא סוכת גנב"ך שכשרה כיון שהוא רק מתיר ואין צריך שיעשנה
בר חיוב' .ומה שאין כן ציצית ולולב ותפילין הוי מצוה ולא מתיר.
ויש להקשות ,דתינח לגבי האכילה טיול ושינה של כל שבעת ימי סוכות שאין
בהם מצוה באכילה בסוכה ,ולכך חשיבא ההכנה לאכילה כעשיית היתר ,אך לגבי
האכילה של לילה הראשון ,שהוא מצוה מן התורה הנלמדת 'ט"ו ט"ו' מפסח ,אין
לומר שעשיית הסוכה הינה מתיר בלבד ,אלא הוי חלק מהמצוה ממש.
ואין מסתבר לאוקמא לדברי הגמרא ד'סוכת גנב"ך' כשרה רק לגבי שבעת
הימים ולא לגבי לילה הראשון ,דאין הגמרא עושה חילוק בכך.
בשנת תשס"ט במוצאי שנת השמיטה ,עליתי לרגל לירושלים קרתא דשופריא,
ושהיתי בעיר הקודש בחג הסוכות ,באחד מהימי המועד עליתי לביקור חג אצל
ידיד נעורי עמו למדתי הוראה בשנים קדמוניות ,הגאון הגדול ר' אברהם יצחק
אולמאן שליט"א משרי התורה חברי הבי"ד הגדול שבירושלים ,ושוחחתי אז עמו
זמן ממושך בדברי תורה ,ובהיותי בביתו בית ועד לחכמים ,עלו אליו לביקור
גומלין אדירי התורה מרנן מרא דארעא קדישא הגה"ק בעל שערי טוביה זי"ע,
ויבלחט"א מרא דארעא קדישא מרן פוסק הדור בעל תשובות והנהגות רבי משה
שטערנבוך שליט"א.
***** דנ ******
בין הדברים שעלו על שולחן מלכים ,מאן מלכי רבנן ,הזכרתי תמיהה זו ,ולא
עלה בידי חכמי ירושלים ליישב הענין.
ואולי יש ליישב שיטת רבינו תם ,דהנדון תליא אם עשיית הסוכה הינה מצוה
או לא ,דכתב הטור (או"ח סי' תרמא) 'העושה סוכה לעצמו אין צריך לברך על
עשייתה ,אף על גב דגרסינן בירושלמי ברכות (פ"ט ה"ג) העושה סוכה לעצמו
מברך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה ,עשאה לחבירו מברך על
עשיית סוכה ,סמכינן אגמרא דידן דקאמר שאינו צריך לברך על עשייתה ,אבל
שהחיינו היה ראוי לברך ,דתניא (סוכה מו' ).העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו'.
ויש לומר דמאי דקאמר ר"ת דנשים פסולות היינו אליבא דירושלמי דעשיית
הסוכה היא מצוה ,אך אם עשיית הסוכה אינה מצוה יודה ר"ת ,והגמרא האומרת
דסוכת גנב"ך כשרה ,היינו אליבא דמאי דאמרינן בגמרא בבלי דאין עשיית הסוכה
מצוה.
ובנדון האם עשיית סוכה הוי מצוה ,ובדברי האבני נזר ,האריכו המנחת אלעזר
(שו"ת ח"ד סי' נה) ורבהי"ק זי"ע (שו"ת דברי יואל סי' נז) יעו"ש.
ובדברי הטור יש להוסיף דהנה כתיב (ויקרא כג ,מג) 'בסוכות תשבו שבעת ימים,
כל האזרח מישראל ישבו בסוכות ,למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל' ,ובגמרא מסכת סוכה (יא ):נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא בפירוש
הכתוב 'כי בסוכות הושבתי' ,רבי אליעזר סובר 'ענני הכבוד היו' ,ורבי עקיבא
סובר שהכונה ל'סוכות ממש'.
ויש לומר שהמחלוקת אם עשיית הסוכה היא מצוה תלויה בפירוש הכתוב
'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' ,דאליבא דרבי אליעזר
ד'ענני הכבוד היו' ,והזכר שאנו עושים הוא לענני הכבוד ,יש לומר דאין עשיית
הסוכה מצוה ,דהוא כמו בענני הכבוד שלא עשו בני ישראל שום מעשה לכך.
אך אליבא דרבי עקיבא דהכונה ל'סוכות ממש' ,ואותם הסוכות בנו בני ישראל
במו ידיהם ,יש לומר דכמו כן הסוכות שאנו עושים כזכר לזה ,הוי בנין הסוכה
מצוה.
***** הנ ******
תפילות החג
ע"י שיהי' לנו קרקע בא"י נהי' מחויבים לעלות ברגל
והשב ישראל לנוויהם ושם נעלה ונראה (תפילת מוסף לשלש רגלים).
לכאורה נראה שיש כאן ב' בקשות שונות בהמשך אחד ,דקודם מבקשים על
השבת ישראל לנוויהם ,דהיינו שמתפללים שיקבץ נדחינו לארץ ישראל ,ונשב
לבטח בארץ ישראל .ואח"כ מבקשים ושם נעלה ונראה ,שמתחננים לקיים מצות
'שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך' (שמות כג ,יז) .ויש להבין הסמיכות.
ונראה לבאר הסמיכות ,דהנה ההלכה היא 'כל אדם שיש לו קרקע בארץ
ישראל עולה לרגל ,ושאין לו קרקע אין עולה לרגל' (פסחים ח .).והמקור לכך הוא
מלימוד בקרא (שמות לד ,כד) 'ולא יחמוד איש את ארצך' ,שרק מי שיש לו קרקע
ונצרך להבטחת התורה לשלום ארצו נכלל במצות עליה לרגל.
נמצא שכדי לעלות לרגל צריך העולה להיות לו קרקע בארץ ישראל.
ובכך יובן שפיר מדוע כאשר אנו מתפללים ומייחלים לעלות ולראות
ולהשתחוות לפני ה' בבית המקדש ,אנו כוללים בקשה לבית ונחלה בארץ
ישראל ,שכונתנו בכך לתכלית שנהיה מחויבים במצות העליה לרגל.
ולפי"ז אתי שפיר בקשתינו והשב ישראל לנוויהם ,הינו שמבקשים שיהי'
לישראל קרקע ואחוזה בארץ ,ואז נהי' מחויבים לעלות וליראות ברגל למקום
בית מקדשינו ותפארתינו.
בהקרבת הקרבנות בביהמ"ק באים ליראת שמים מיוחדת
ותערב לפניך עתירתנו ,כעולה וכקרבן .אנא רחום ,ברחמיך הרבים ,השב
שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים .ותחזינה עיננו בשובך לציון
ברחמים ,ושם נעבדך ביראה וכו' (תפילת מוסף לשלש רגלים).
תפילת 'ותערב' טעונה ביאור ,שאנו פותחים בבקשה שתפילותינו יתקבלו
וירצו לפני המקום כעולה וכקרבן ,ומוסיפים לבקש על השבת סדר עבודת
הקרבנות בבית המקדש .ולכאורה הוא פלא ,שכן אם תפילותינו נחשבות כאילו
הקרבנו הקרבנות במועדן ,מה אנו זקוקים עוד להקרבת הקרבנות בפועל ,ומה
מבוקשנו בתפילת 'והשב סדר העבודה לירושלים'.
אמנם נראה לתרץ ולבאר דאה"נ דנחשב כאילו מקריבין קרבנות ,אמנם
הלא יש מעלה גדולה להיות בירושלים דוקא ,וכפי שנדרש מהכתוב (דברים יד,
כג) 'למען תלמד ליראה' ,שהנוכח בעת סדר העבודה 'לפי שהיה רואה קדושה
גדולה ,וכהנים עוסקים בעבודתם ,היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד
***** ונ ******
תורה' (כן כתבו התוס' ב"ב כא .ד"ה כי) .ומעלה זו עדיין אין לנו אפילו כאשר תתקבלנה
תפילותינו לפני המקום כעולה וכקרבן ,רק בביהמ"ק.
ולזה אחר שמבקשין שיחשב תפילותינו כעולה וכקרבן ,מסיימים דמ"מ אין
אנו מנתנחמים בזה לחוד.
ובתוך כדי דיבור אנו מפרשים כוונתנו לאמור 'ושם נעבדך ביראה' ,שאנו
מייחלים ומצפים לבנין המקדש בעבור היראת שמים המיוחדת והנעלית ששוררת
במקדש בעת שהכהנים עוסקים בסדר הקרבת הקרבנות ,ממנה מושפעים כל
באי הבית הגדול והקדוש.
****
ענייני החג
'סוכת שלום' – הסוכה זכר לענני הכבוד דעניינה שלום ואחדות
בסוכות תשבו שבעת ימים ...למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני
ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג ,מג).
א] בטור (סי' תרכ"ה) כ' וז"ל ,והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם ,הם ענני
כבודו שהקיפנו בהם לבל יכה אותנו שרב ושמש .ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות
כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו .ויש לבאר דבריו ביתר ביאור קצת.
ב] בגמרא (סוכה לח ).אמר ר' אחא בר יעקב דין גירא בעיניה דסטנא .ובירושלמי
איתא (מובא ברא"ש שם ,ובירושלמי שלנו ליתא .אכן ,ידוע שלבעלי התוס' היה תלמוד ירושלמי
בגרסא מדויקת שאינו לפנינו) :למה מנענע משום לנענע כחו של קטיגור .ויש להבין
מהו הכח של הד' מינים.
ג] במדרש (תנחומא אמור כב) הקשו על לשון הכתוב 'ולקחתם לכם ביום הראשון'
– 'וכי ראשון הוא והלא חמישה עשר הוא ,אלא ראשון לחשבון עוונות' .ויש לבאר
הכונה.
ד] בבני יששכר (תשרי ,מאמר י' ,אות י"ג) הביא שדרשו וחקרו הקדמונים למה
עשה ה' ככה ,דג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל במדבר ,מן ,ובאר ,וענני
הכבוד ,הנה צוה השי"ת לעשות זכר לענני הכבוד במצות סוכה ולא עשה כן
במן ובאר (עי"ש תירוצו).
ונראה ליישב ולחדש ,דאה"נ עושים ג"כ זכר למן ,באר ,וענני הכבוד ,ולכל
המתנות הטובות שניתנו לישראל במדבר .דהנה הגמרא אומרת שענני הכבוד
באו בזכות אהרן הכהן ,ומהי זכותו המיוחדת של אהרן הכהן שעמדה לישראל,
היא מידת השלום שהיה אהרן 'אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות
ומקרבן לתורה' (אבות פ"א מי"ב) .וענני הכבוד אף הם היו מתנה של שלום בקרב
***** זנ ******
בני ישראל ,שהענן סבב והקיף את בני ישראל ,ואיחד את כל העם כאיש אחד
בלב אחד .ולכן הי' הענני כבוד זכר לאהרן.
נמצא דענני הכבוד הביא שלום בעולם ,והרי שנינו (רש"י ויקרא כו ,ו) ש'השלום
שקול כנגד הכל' ,שכן השלום הוא שורש וראש לכל הברכות והמתנות .נמצא
שאכן בשביל השלום זוכים לבאר ולמן ולכל הטובות ,דבלי השלום אי אפשר
לזכות לכל הטובות.
הרי מבואר דכשעושים זכר על השלום ,במילא עושין זכר לכל השאר הטובות,
דהיינו באר ומן ,דהכל נכלל בכלל הענני הכבוד שהביא השלום.
ואחר שביארנו דהסוכה זכר לענני הכבוד דהי' בזכות אהרן ,מבואר שגם הסוכה
ענינה להביא שלום ואחדות ,והסוכה משרה שלום בקרב ישראל ,שהקב"ה 'פורש
סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל' .ומובן דברי הגמרא (סוכה ט' :).ראויים כל
ישראל לישב בסוכה אחת' ,כיון דכל ענין הסוכה בא להורות אחדות.
ובזה יבואר ענין מנהג ישראל תורה (ראה 'יסוד ושורש העבודה' שער יא פרק יד בשם
האר"י ז"ל) ליטול הד' מינים בתוך הסוכה דוקא ,שכן הד' מינים מרמזים על אחדות
בין ד' מיני יהודים ,שהצדיקים שיש בהם טעם וריח כמו האתרוג ,ואלו שיש בהם
אך טעם או ריח כמו הלולב וההדס ,ואלו שאין להם לא זה ולא זה והם דומים
לערבה ,מתאגדים ומתחברים יחד ,ועל כן מה נאה ומה יאה לנענע הד' מינים
בתוך הסוכה שעניינה שלום ורעות.
ובזה מובן הא דאמר ר' אחא בר יעקב דין גירא בעיניה דסטנא (סוכה לח.).
ובירושלמי למה מנענע משום לנענע כחו של קטיגור .דהרי כל מלאכתו של
השטן היא לזרוע פירוד ומחלוקת בין בני ישראל ,ובכך להשטין כנגדם ולהביא
עליהם גזירות קשות ורעות .ועל פי מה שנתבאר שהד' מינים מביאים אחדות
והתלכדות בין בני ישראל ,מובן טעם הדבר שבנטילת הד' מינים דוקרים את עיני
השטן ומבלבלים אותו מלקטרג ,שכן כאשר ישראל נמצאים באחדות אין לשטן
שום שליטה עליהם.
ויש להוסיף בדרך צחות ,הנה יש לתמוה על השטן מדוע הוא מתבלבל
מנענוע הלולב ,וכי לא שמע מימיו על הירושלמי המגלה את סוד הנענועים,
הלא הוא מלך זקן ושבע ימים ,ואף שאכן כסיל הוא ,אמנם ללמוד הוא יודע.
אלא ,השטן מאמין ואינו מאמין ,מאמין הוא לירושלמי ,אך אינו מאמין לרא"ש,
ומאחר שהלך לתור בירושלמי למצוא היכן הדבר כתוב ולא מצא ,אינו מאמין
לרא"ש שכך איתא בירושלמי שלפניו ,ואינו גורס את דברי הירושלמי.
ובזה יש להבין המדרש (תנחומא אמר כב) שהקשו 'וכי ראשון הוא והלא חמישה
עשר הוא ,אלא ראשון לחשבון עוונות' .שבפרוס חג הסוכות מתחיל חשבון
עוונות חדש ,כאשר ישראל אינם באחדות ומדברים סרה איש ברעהו ,עוונות
ישראל עוברים מהאחד לשני ,שכך איתא (חובת הלבבות שער ו) שהמדבר לשון הרע
***** חנ ******
על רעהו ,עוונות חברו עוברים אליו .ויתכן שראובן שלא חטא ,מלא בעבירות
של שמעון החוטא ,אם דיבר עליו לשה"ר .ובאופן כזה אי אפשר לעשות חשבון
עוונות נכון וישר.
ובפרוס חג הסוכות כשבני ישראל נכנסים לסוכה אחת וזונחים את הריב
והמחלוקות של כל השנה ,שוב לא נחשב לאדם עבירות שלא חטא ,ואפשר
להתחיל בחשבון נכון ולשוב עליהם מאהבה.
כדי שנוכל לקיים 'ושמחת בחגך' מבטיח לנו השי"ת 'והיית אך שמח'
ושמחת בחגך וגו' והיית אך שמח (דברים טז ,יד-טז) .ופירש"י 'לפי פשוטו אין זה
לשון ציווי אלא לשון הבטחה'.
אפשר להעמיס ביאור בפסוק זה ,בהקדם סיפור נפלא ששמעתי כמה פעמים
מפי בעל המעשה ,יהודי שפרנסתו היה מעסקי יהלומים ברחוב ,74ופעם אחת
היה קיץ קשה ,וכמעט שלא הרוויח כלום .הוא נכנס כמה פעמים אל רביה"ק
זי"ע לבקש ברכה על הפרנסה ,ורבינו בירכו ,אך מצב פרנסתו עדיין לא הוטב.
בהושענא רבא בא האיש עוד הפעם אל רבינו ,וכידוע בכל שנה היה אז שורה
ארוכה של מאות אנשים שביקשו להתברך מפי רבינו בהאי יומא רבא .רבינו
שאל אותו מה מצב הפרנסה אצלו ,והאיש ענה הלא רבינו יודע שהמצב אינו
פשוט ,והזכרתי את עצמי על זה אצל רבינו כמה פעמים בקיץ האחרון .רבינו
התנמנם כמה רגעים ,וכאשר הקיץ אמר לו :אה! דו וועסט האבן גרויס שפע ,און
דו וועסט האבן 'שמחת יום טוב'.
כאשר חזר האיש לביתו ,היתה כבר השעה מאוחרת קרוב לזמן הדלקת
הנרות ,והנה הטלפון מצלצל .לא היה לו פנאי לענות ,אבל הלה לא הרפה
והמשיך לצלצל זמן רב ,בלית ברירה ניגש והרים את השפופרת ,והנה הבעל
הבית שלו על הטלפון .שאל אותו האיש 'מה אתה רוצה ממני בהושענא רבא
בשעה מאוחרת כזו? הרי כל הקיץ לא היה לך בשבילי עבודה' ,ענה לו הבעה"ב
'עשיתי עכשיו חוזה גדול על עסקי היהלומים ,ויש לי עבורך הרבה עבודה' .שאל
אותו האיש 'מאיזה סיבה אתה רואה צורך להודיעני על זאת תיכף בהושענא
רבא?' ,השיב לו הבעה"ב 'רציתי שיהיה לך שמחת יום טוב!' ממש כפי שרבינו
בירך אותו זמן קצר קודם לכן ,לא נפל דבר ארצה!
והנה הכתוב אומר 'ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך' וגו' ,ושוב מסיים
הכתוב 'והיית אך שמח' ,וצריך להבין מה מוסיף בזה ,הרי כבר אמר מתחילה
'ושמחת בחגך' ,שצריך להיות בשמחה בחג ,ומהו שוב 'והיית אך שמח'.
ולבאר זאת ,נקדים עוד עובדא דהוה אצל הרה"ק בעל דברי חיים זי"ע,
שכידוע היה מחלק בערב סוכות סכומים עצומים לצדקה .פעם אחת קרא אליו
הד"ח איש אחד כמה שעות לפני יו"ט ,והעניק לו סכום נכבד .ויהודי זה כבר
***** טנ ******
קיבל קודם לכן מהד"ח סכום גדול בשביל צרכי יו"ט .נכנס אחד מבניו של הד"ח
ושאלו ,הרי אדם זה יש לו כבר כל צרכי יו"ט בהרחבה ,ומה הצורך ליתן לו עוד
סכום נכבד כזה?
השיב לו הד"ח ,אמת שהיהודי הזה יש לו כל צרכי יו"ט בהרחבה ,אבל כל
השנה הוא עני ואביון ,והנה כל יהודי הוא בשמחה ביו"ט ,כי הוא יודע שאע"פ
שהוציא הרבה על הוצאות היו"ט ,אבל אחר החג יפתח את חנותו וירויח הלאה,
ולכן אינו דואג .אבל יהודי זה ,הגם שיש לו צרכי יו"ט בהרחבה ,אבל אינו יכול
להיות בשמחה ,כיון שיודע שאכן לכבוד היו"ט מרחמין עליו ונותנים לו כל צרכו,
אבל מה יהא אחר היו"ט ,מנין יקח לחם לפי הטף ועצים להסקה בבוא החורף,
נמצא שאין לו שמחת יו"ט והוא נאנח ודואג .לכן כשנתתי לו עכשיו סכום נכבד
לפני יו"ט ,ואת המעות האלו לא יוציא על צרכי יו"ט אלא יניחם על אחר היו"ט,
ממילא יוכל להיות ביו"ט בשמחה ,כי יודע שיש לו בכיסו מעות בשביל אחר
היו"ט ,ואין לך השגה בגודל המצוה לסייע ליהודי שיהיה לו שמחת יו"ט.
ועפ"י זה יבואר הכתוב 'ושמחת בחגך' ,דהקב"ה מצוה אותנו לשמוח בחג,
אך שמא ידאג האדם ויאמר בליבו מי יודע איזה שנה מצפה לי ,איך אני יכול
לשמוח בחג בלב שלם ,על זה בא הכתוב ואומר 'והיית אך שמח' ,וכפירש"י שזהו
הבטחה ,הקב"ה אבינו הרחמן רוצה שנוכל לשמוח באמת בחג הסוכות ,ועל כן
הוא מבטיח לנו 'והיית אך שמח' ,אני מבטיח לך שיהא לך שמחה ונחת והרחבת
הדעת כל השנה ,כדי שתוכל לשמוח בחג הסוכות בלב שלם ובנפש חפיצה.
נמצא שמכח הבטחה זו על כל השנה אנו יכולים לקיים בהידור את המצוה
של 'ושמחת בחגך' ,וכן עשה הד"ח במה שנתן לעני סכום נוסף שיהא לו לאחר
החג ,כדי שעי"ז יוכל לשמוח בחג הסוכות בלב שלם.
****
חלק הדרוש
מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא אם פסח מצרים נחשב
קרבן גבוה תלוי במחלוקתם בפירוש 'בסוכות הושבתי'
בסוכות תשבו שבעת ימים ,כל האזרח מישראל ישבו בסוכות ,למען ידעו
דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל( .ויקרא כג ,מג)
בגמרא מסכת סוכה (יא ):נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא בפירוש הכתוב 'כי
בסוכות הושבתי' ,רבי אליעזר סובר 'ענני הכבוד היו' ,ורבי עקיבא סובר שהכונה
ל'סוכות ממש'.
במסכת מנחות (פב ).בסוגיא ד'כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין',
***** ס ******
נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא אם אפשר ללמוד פסח האמור לדורות מפסח
האמור במצרים ,רבי אליעזר סובר שדנין ,ורבי עקיבא סובר שאין דנין .ורבי
עקיבא מפרש סברתו משום 'מה לפסח האמור במצרים שכן אין טעון מתן דמים
ואימורין לגבי מזבח' ,שעל כן אין לדון ממנו.
נראה לחדש ששורש אחד לשתי המחלוקות ,ולטעמייהו בפירוש הכתוב
'בסוכות הושבתי' ,אזלי רבי אליעזר ורבי עקיבא במחלוקתם אי ילפינן מפסח
מצרים.
ויבואר בהקדם מה שדנו האחרונים בענין הקרבת קרבן 'פסח מצרים' מצאן
של מצריים ,ומהם נלמד מהותו של 'פסח מצרים' .הנה בספר פנים יפות (פרשת
בא) מבאר מה שמפרש במכילתא עה"פ (שמות יב ,כא) 'משכו וקחו לכם צאן
למשפחותיכם ושחטו הפסח'' - ,משכו ידיכם מעבודה זרה' ,שלכאורה אינו מובן
השייכות בין עבודה זרה ללקיחת הצאן ,ומדוע נצטוו דוקא עכשיו קודם הקרבת
הפסח למשוך הידיים מעבודה זרה .אכן הענין מתבאר על פי מה המשך דברי
המכילתא 'וקחו לכם צאן מהשוק' ,שנאמר לישראל לילך לשוק ולרכוש ממוכרי
הצאן כבש לקרבן פסח .ועל זה קשה ,מאחר שהמצרים הרי החשיבו את הצאן
לאלוהים ועבדו לו ,והדין הוא שצאן של עבודה זרה אסור בהנאה ,אם כן האיך
נאמר לישראל לקחת מהשוק צאן של מצריים.
ויישוב הקושיא על פי הגמרא בעבודה זרה (נג ).המתרת בהמת עבודה זרה
של נכרי שנמכרה לישראל ,מהטעם שהנכרי מבטל את העבודה זרה כשהוא
מוכרה לישראל ,וזאת משום שיודע שהלוקח הישראל לא ימשיך לעבדה .אך
לא כן הוא בבהמה שעבדה נכרי לשם עבודה זרה וחזר ומכרה לנכרי אחר ,שאין
ניתרת בהנאה בשעת המכירה ,שכן המוכר אינו מבטלה מאחר שסבור שהלוקח
ימשיך לעבדה .ומעתה ,מאחר וישראל בארץ מצרים היו עובדי ע"ז ,כשיבואו
לשוק לרכוש הצאן יסבור המוכר המצרי שהבהמה תמשיך להיות עבודה זרה
אצל הישראל ,ועל כן לא יבטלנה ,ובכך תישאר הבהמה אסורה בהנאה .על כן
נצטו ישראל תחילה 'משכו ידיכם מעבודה זרה' ,בכדי שבכך 'וקחו לכם צאן
של מצוה מהשוק' שאינו אסור בהנאה ,שהמוכר המצרי יבטל את העבודה זרה
כשימכרו לישראל שמשך ידיו מעבודה זרה.
הקשה הגאון ר' אפרים זלמן מרגליות לתלמידו המובהק של ה'פנים יפות',
החתם סופר ,על דברי רבו ,מה ענין ומה שייכות דברי הגמרא בעבודה זרה
בהיתר בהמת עבודה זרה בהנאה לכאן ,הרי התם הנידון בענין 'איסור הנאה
מעבודה זרה' ,שסברת ביטול הנכרי המוכר ,מועילה להסיר מהבהמה שם עבודה
זרה ,ולהתירה בהנאה מכאן ולהבא .אכן ,בנידון דהכא שבני ישראל לקחו את
הבהמה לשם הקרבת קרבן ,הביטול אינו מועיל ,שכן בבהמת קרבן ניתוסף
איסור 'נעבד' ,שהתורה אוסרת בהמה שנעבדה להקרבה לעולם ,משום ד'מאיס
***** אס ******
לגבוה' ,כמו שנלמד (ב"ק מ ):מהפסוק (ויקרא א ,ב) 'מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן
תקריבו את קרבנכם'' ,מן' למעוטי נעבד.
החתם סופר (יו"ד תשובה רלה) מיישב הקושיא בדבר חידוש מופלא ,ש'פסח
מצרים' לא נחשב ל'קרבן גבוה' ולא חלים עליו דיני קרבן .והסיבה לכך משום
חסרון מזבח להזאת הדם ולהקטרת האימורים ,שעל כן לא יכול להיחשב כקרבן
בלא שיקויים בו סדר עבודת הקרבנות.
יש לדון בעצם חידוש החתם סופר ,כי לכאורה בגמרא מנחות מוכח שרבי
אליעזר סבירא ליה שלא כדברי החתם סופר ,אלא לפסח מצרים היה דין 'קרבן
גבוה' .שכן סובר שיש ללמוד פסח דורות מפסח מצרים ,ואינו חושש לטענה
שלפסח מצרים אין דין קרבן משום שלא היה הזאת דם .ויש להבין טעמו
וסברתו של רבי אליעזר ,האיך יתכן שהיה לפסח מצרים שם קרבן גבוה ,בלא
שהיה הזאת דם.
ויש לומר על פי דברי התרגום יונתן בפסוק (שמות יט ,ד) 'ואשא אתכם על
כנפי נשרים' ,שהכונה שביום צאתם ממצרים נשאם הענן לארץ ישראל ,להקריב
את קרבן פסח בבית המקדש שבהר המוריה .ובכך יש לומר ,שמאחר והקריבו
את הפסח בבית המקדש בו היה מזבח ,הרי יש ל'פסח מצרים' שהוקרב בבית
המקדש דין 'קרבן גבוה' ,שכן לא חסר בו ולא כלום מסדר הקרבת קרבן.
מעתה יש לומר כי אכן בענין זה של ענני הכבוד שנשאו את בני ישראל
מארץ מצרים לארץ ישראל ,תלויה מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא בגמרא
מנחות ,ודוקא רבי אליעזר דסבירא ליה בגמרא סוכה כי פירוש הפסוק 'למען
ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' ,למען ידעו כי בענן הושבתי
ונשאתי את בני ישראל להקריב קרבן פסח בבית המקדש ,הוא סבירא ליה שהיה
לפסח דין קרבן גבוה שכן הוקרב בבית המקדש של מעלה .אכן רבי עקיבא
דסבירא ליה 'כי בסוכות הושבתי' ,היינו 'סוכות ממש' ,לא סבירא ליה שיש לפסח
מצרים שם קרבן גבוה .והרי שב' המחלוקות בגמרא מנחות ובגמרא סוכה שורשן
אחד ולשיטתייהו אזלי.
אמנם תמיהה גדולה היא על החתם סופר שכתב את הדברים באופן של
'כמדומה לי' ,ומשמע מדבריו שהיסוד נתחדש לו אך מחמת קושיית השואל,
האיך נעלמה מעיניו גמרא מפורשת ,וכי לא ראה את דברי רבי עקיבא במסכת
מנחות הטוען את אותם הדברים ממש ,שעל כן אין ללמוד סתם קרבן מפסח
מצרים ,כיון שאין לפסח מצרים דין קרבן מאחר שלא היה הזאת הדם.
****
בכל התורה כולה קי"ל דהגם דמיעוט בטל ברוב ,מ"מ אם אפשר לברר
האיסור מתוך ההיתר אין האיסור בטל ברוב .ומ"מ בסוכה קי"ל דאם יש רוב
סכך כשר ומיעוט סכך פסול אז אמרינן דהמיעוט בטל כלפי הרוב ,ואדרבה
***** בס ******
מצטרף להסכך הכשר ,וכשר לישב גם תחת הסכך פסול .וחשבתי בס"ד טעמו
על פי הידוע מהקדושת לוי דבסוכות עושין תשובה מאהבה ,וידוע דכשעושין
תשובה מאהבה נתהפכין העוונות לזכיות ,לכן דוקא במצות סוכה קי"ל דהסכך
פסול מתהפך להיות סכך כשר.
***** גס ******
אושפיזין עילאין
אושפיזא דאברהם
הקב"ה קיים אצל אברהם מצות ביקור חולים כענינה וכוונתה
וירא אליו ה' וגו' (בראשית יח ,א)
האור החיים הק' (ד"ה וירא) מדקדק בלשון הכתוב ,מדוע שינה הכתוב כאן
מלשונו בכל מקום 'והקדים הרואה – ה' ,להנראה – אברהם' ,והיה לו לומר 'וירא
ה' אליו' ,כדוגמת (בראשית י"ב ז) 'וירא ה' אל אברהם'.
ויש ליישב הדקדוק בהקדם ביאור ענין מצות ביקור חולים ,שכן 'וירא אליו
ה'' היה בכדי לבקר את אברהם בעת חוליו .כתב האר"י הקדוש (סידור האר"י ביקור
חולים) בכונת המצוה' ,להמשיך משער הנו"ן למ"ט ,והיינו לפי שהחולה בגימטריא
מ"ט' .והענין בכך ,דהנה השם הקדוש 'הוי"ה' הוא שם של רחמים ,והשם 'אדני'
הוא שם של גבורה ,והשם 'הויה' עולה כמנין כ"ו ,והשם 'אדני' הוא כמנין ס"ה,
וההפרש בין השמות הוא מספר 'ל"ט' .וכשרוצים להמתיק השם 'אדני' ולשכך
את מידת הגבורה ,יש להסיר ממנו מספר 'ל"ט' ,ובכך להפכו למספר 'כ"ו' שהוא
שם 'הוי"ה' של רחמים.
ובזה יש לבאר ,כי כאשר הגיע הקב"ה אל אברהם לקיים מצות ביקור חולים
כענינה וכונתה ,המתיק את השם 'אדני' והסיר ממנו מספר 'לט' ,ובזה נמשך שם
'הוי"ה' של רחמים שהחיש מזור ורפואה לאברהם .והכתוב מתפרש כך' :וירא
אליו – ה'' ,שהקב"ה נראה אל אברהם לקיים מצות ביקור חולים ,והביא הקב"ה
אליו את שם 'הוי"ה' ,ככונת מצות ביקור חולים .ובזה נתבאר שינוי הלשון בכתוב,
שפירוש נסתר נרמז בכתוב.
על פי כונת האר"י יש לבאר את עומק הענין בכך שהסוכה סגולה לרפואה,
כמו שפירש התפארת שלמה (מועדים) 'המצטער פטור מהסוכה' – המצטער נפטר
מצערו בישיבה בסוכה .וכמו שנרמז בכינוי הסוכה 'דירת ארעי' – ארעי בגימטריא
'רפא' ,לרמז שהסוכה הארעית מרפאת חולים .שכן 'סוכה' עולה למנין צ"א ,והוא
***** דס ******
כמנין שמות 'הויה' ו'אדני' ביחד ,והסוכה מאחדת ב' השמות להפכם לרחמים
גמורים.
בכך יש לבאר אף את סגולת השבת להחיש רפואה לחולים' ,שבת היא
מלזעוק ורפואה קרובה לבוא' ,שבשבת שובתים ונמנעים מל"ט מלאכות ,ושביתה
ממלאכות זו סגולה של 'ל"ט כנגד ל"ט' ,של"ט השביתות באים כנגד מספר ל"ט
שגורעים משם 'אדני' עד מנין כ"ו ,ובכך נהפך שם 'אדני' לשם של רחמים .ובכך
'רפואה קרובה לבוא'' ,לבוא' בגימטריא 'ל"ט' ,לרמז שהשבת מביאה ומקרבת את
הרפואה בענין 'הל"ט' ,של"ט המלאכות הם מידה כנגד מידה להמתיק שם אדני.
ודבר פלא הוא ,שסוגיית 'ביקור חולים' נידונת בהרחבה בגמרא מסכת נדרים
דף 'לט'.
אגב אורחא ,יש לומר בענין ביאת המלאכים אל אברהם חידוש נאה ,הנה
הקשה הרבי ר' העשיל בחנוכת התורה (פרשת משפטים) על מה דאיתא שהמלאכים
נכשלו אצל אברהם באכילת בשר בחלב .באיזה אופן אכלו המלאכים ,אם אכלו
את החמאה וחלב ובן הבקר שלא כדרך בישולו ,קשה דהלא אין כאן איסור
דאורייתא שאך דרך בישול אסרה תורה ,ותאמר שאכלו דרך בישול תיקשי על
אברהם אבינו האיך נכשל באיסור לאו דלא תבשל .ונשאר בצ"ע.
ויש לומר שאכן אברהם אבינו נתן בפניהם בשר בחלב שאינם מבושלים ,אך
המלאכים שהם מהות של אש 'מלאכי אש' ,הכניסו האוכל לגופם ובכך נתבשל.
****
אושפיזא דיצחק
ביום אושפיזא דיצחק שמחת החג כפולה ומכופלת
במשנה (סוכה פ"ה) מבואר ששמחת בית השואבה בבית המקדש התחילה
להיחגג במוצאי יום טוב ראשון ביום 'אושפיזא דיצחק' .ומכאן שביום זה יש
שמחה מיוחדת ונעלית יותר משאר ימי האושפיזין .ויש לבאר למה דוקא בהאי
יומא יש שמחה מיוחדת.
-אופן א-
ענין השמחה המיוחדת יש לבאר ,שהיא משום שביום זה זוכים שיצחק אבינו
יורד אל בני ישראל בסוכות ,ואנו ששים ושמחים לקראתו ומקבלים את פניו
בתופים ובמחולות במעמד מיוחד של שמחת בית השואבה .ואף שבכל ימי החג
יורדים שבעת הרועים אל הסוכות בימי האושפיזא שלהם ,ויצחק אבינו אינו
האורח היחיד בחג ,יש שמחה גדולה יותר ביום הזה ,שכן את האושפיזין האחרים
אנו פוגשים במשך השנה גם ,אך את יצחק אנו רואים רק בחג הסוכות.
***** הס ******
והביאור בכך ,דהנה כל הצדיקים אף כאשר הם מסתלקים לעולם העליון,
עדיין יש להם שייכות לעולם התחתון והם יורדים אליו בזמנים שונים ,כגון
בעת הזכרת נשמות שהנשמות הגבוהות יורדות לעולם הזה (קב הישר) ,וכן בעת
שמחת צאצאים שאז אפילו סתם נשמות יורדות לעולם הזה להשתתף בשמחה
כדאיתא בזוהר הקדוש .אך יצחק אבינו יש לו מניעה לרדת ,לעולם הזה ,שכך
נאמר לו (בראשית כו ,ב)' :וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה' ,ופירש רש"י:
'אתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך' .אך אל הסוכה יכול יצחק לרדת
ביום האושפיזא שלו ,שכך איתא (המהר"ש מבעלזא; תפא"ש מועדים) שהסוכה היא
חלק מארץ ישראל ,ועל כן אין שום מניעה מצד הלכות קרבנות שיבוא יצחק
אל הסוכה .ומשכך ,כאשר אנו זוכים לקבל פני אורח שאינו מגיע כי אם בזמנים
רחוקים ,השמחה גדולה לאין שיעור.
-אופן ב-
באופן נוסף יש לבאר מהות השמחה המיוחדת ביום אושפיזא דיצחק .דהנה
בסוכות אנו עושים 'תשובה מאהבה' ,שבימי ר"ה ויוה"כ שאז מידת הדין מתוחה
ויש אימת הדין מהמשפט הגדול עושים תשובה מיראה ופחד ,אך כשמגיע חג
הסוכות ,ועל הסוכה נאמר 'וימינו תחבקני' ,אזי התשובה נובעת מאהבה ומקרבת
ה'.
ובגמרא (יומא פו :):בתשובה מיראה הקב"ה הופך את העבירות במזיד לעבירות
בשוגג ,ובתשובה מאהבה הקב"ה הופך את השגגות לזכויות .והנה תמיד מתרחק
ומואס האדם בעוונות לבל לקיימם ח"ו ,ולהתחרט עליהם ,אמנם אחר שעשה
תשובה מאהבה ,כשרואה איך שהעבירות נהפכים לזכויות ,הרי הוא שש ושמח
בכל עבירה הנהפכת למצוה.
והנה יצחק הוא מידת הגבורה ,ומידת הגבורה היא השולטת על חבילות
העבירות של בני ישראל ,ועל כן כשבא יום האושפיזא של יצחק ומידת הדין
יוצאת לקראתנו אנו שמחים בה מאוד ,שעתה נקבל חבילות חבילות של מעשים
שזה עתה נהפכו למצות.
ולפי מה שנתבאר מובן הא דאיתא 'צדיקים הקב"ה מדקדק עמם כחוט
השערה' ,שהוא משום שהצדיקים האוהבים את השי"ת בכל לבם ונפשם עושים
תמיד תשובה על כל ענין ,והתשובה מאהבה שלהם מהפכת כל סרך עבירה
לזכות גדולה ,ועל כן הם מבקשים לתור ולחפש בדקדוק רב אחר כל מכשול
ועוון.
****
***** וס ******
אושפיזא דיעקב
בני יעקב אינם בטלים ברוב בני עשיו מאחר שבאו לעולם בתערובת
ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו וגו' (בראשית כה ,כו) ,ופירש רש"י:
ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה ,ויפטור את רחמה ,ויטול
את הבכורה מן הדין.
לכאורה תמוה ,אם ראה יעקב שלא עולה בידו לעכב את עשיו מלצאת ראשון,
מה טעם אחז ידו בעקבו של עשיו.
ויש לבאר כי יעקב ביקש לצאת ראשון לעשיו בכדי שבני ישראל יהיו במעלה
ראשונה ועדיפה מבני עשיו ,ובכך יהיה על בני עשיו להתבטל ולהיכנע אל בני
ישראל .כשראה יעקב שזאת לא עולה בידו ,ביקש לכל הפחות לבטל טענת בני
עשיו כי הם הרוב ,ועל פי הנפסק (יבמות יד ).כי 'יחיד ורבים הלכה כרבים' על בני
ישראל לקבל מרותם ולהתבטל אליהם בקבלת דתם.
ויבואר האיך פעלה אחיזת עקב עשיו לבטל טענת הרוב על פי דברי ה'מרדכי'
במסכת חולין (סימן תשלז) ,בענין אדם העושה חליצה ויורק כדין ,וביריקתו יצאה
דם עם הרוק ,שחידש המרדכי שבכהאי גונא לא אמרינן שהדם מתבטל ברוב
הרוק ,משום ש'דבר שתחילת ביאתו לעולם מעורב ליכא למימר בטיל' ,ומאחר
שהדם בא לעולם בעירוב עם הרוק אין הוא מתבטל .ובכך מתבאר שכאשר יצא
עשיו לאוויר העולם כשידו של יעקב אחוזה בו ,הרי יעקב ועשיו הם תערובות
שבאה לעולם כך ואין בזה דין ביטול ,ובכך נסתתמו פיות בני עשיו.
****
אושפיזא דמשה
האיש משה עניו מאוד שכן ידע שהכל הוא מתנת חינם מהשי"ת
ויקרא אל משה וידבר ה' אליו וגו' (ויקרא א ,א)
החתם סופר כותב שכל מעלתו של משה באה לו בגין שהקב"ה נקב בשמו
'משה' – ויקרא אל משה .ומבאר דהדרך להשיג מידת הענוה הוא בהבנה כי
הטובות והמעלות שיש לאדם ,אף אם מחמת עצמם יש בכוחם לגרום לגאוה,
אבל מאחר שלא באו בזכות האדם עצמו ורק ה' נתנם לאדם במתנת חינם ,אם
כן אין שום טעם וסיבה להתגאות בהם.
משה רבינו' ,האיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה' (במדבר יב ,ג),
האיך בא למדרגת ענוה גדולה כזו ,והאיך יתכן כי האיש היותר נעלה וחשוב
***** זס ******
מכל אדם אשר על פני האדמה ,יחשוב את עצמו כפחות מכל אדם אשר על
פני האדמה? אלא סיבת הענוה ,משום שידע משה כי מעלתו העצומה באה לו
במתנת חינם מהשי"ת ,ועל כן מחמת עצמו אין לו שום מעלה על פני כל אדם.
עכת"ד.
ובזה נראה לפרש הא דאומרים בתפילה 'ישמח משה במתנת חלקו כי עבד
נאמן קראת לו' (תפילות שבת) ,משה רבינו שמח במתנת חלקו בשמחה של אדם
המקבל מתנת חינם ,משום שידע כי כל זה בא לו בגלל 'עבד נאמן קראת לו',
שהשי"ת נקב בשמו 'משה עבדי' כדברי החתם סופר.
****
אושפיזא דאהרן
אהרן הכהן השפיע אהבת חברים בדיבורו
ויעש כן אהרן כאשר ציוה ה' .להגיד שבחו של אהרן שלא שינה( .במדבר ח ,ג
וברש"י)
על אהרן הכהן אמרו (אבות א ,יד) :אהרן אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את
הבריות .ופרשו (אדר"נ) :כיצד היה אהרן אוהב שלום ,כשהיה רואה שני בני אדם
מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו ,ואומר לו :ראה חברך
איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך ,והוא אמר לי שאבא אליך
שתמחל לו ,ומתוך כך כשהיו פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה .ויש להבין
מה הי' טעמו ונימוקו שמותר לשנות למען השלום.
והנה בפשטות היה ההיתר של אהרן לשנות מן האמת 'מותר לשנות מן האמת
מפני השלום' (עי' יבמות סה :ב"מ כג.):
אכן אליבא דאמת נראה לחדש דלא היו דיבורי אהרן שקר ורמיה כלל .שכן
אהרן היה שלם במידתו מידת השלום ואהבת חברים ,וכה גדלה שלימותו ,עד
שכאשר אך היה מדבר מענין של שלום ,הייתה עצם דיבורו משפיעה ומשרישה
בלב אהבה ושלום .וכשעסק אהרן בהשכנת שלום ואמר לשמעון 'ראובן חפץ
להתפייס עמך' ,היה הדיבור משפיע למרחוק להכניס בלב ראובן חשק לעשות
שלום עם שמעון ,עד שרצה ראובן באמת לעשות שליח להולכת דברי פיוס
לשמעון ,ומאחר וזכין לאדם שלא בפניו ,נמצאו דיבורי אהרן אמת לאמיתה .ואכן
כאשר נפגשו ראובן ושמעון אחר כך ונישקו זה את זה היה זה באמת ובלב
שלם.
****
***** חס ******
אושפיזא דיוסף
יוסף התברך שהעין הרע שתינתן בו לא תשלוט בו ותיהפך לברכה
בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וגו' (בראשית מט ,כב)
איתא בגמרא (ברכות כ ).רבי יוחנן אמר :אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא
שלטא ביה עינא בישא ,דכתיב 'בן פורת יוסף בן פורת עלי עין' ,ואמר רבי אבהו
אל תיקרי עלי עין ,אלא עולי עין.
והנה ברבינו חננאל (שם) כותב שמי שניתן בו עין הרע ולא שלטה עליו ,העין
הרע נהפכת מקללה לברכה.
ולפי"ז יש לפרש את ברכת יעקב ליוסף 'בן פורת יוסף בן פורת עלי עין',
שהתברך יוסף ש'עין הרע' לא תשלוט עליו ,ומה'עין הרע' גופא תבוא עליו ברכה,
'פורת יוסף – עלי עין'' ,פורת' מלשון פריה ורביה ,שתפרה על יוסף ברכה מה'עין
הרע' משום ש'עלי עין' – אל תיקרי עלי אלא עולי ,שיוסף עולה וגובר על עין
הרע.
ובזה יש לפרש גם ברכת יצחק אבינו את יעקב בנו 'ויתן לך האלהים' ' -יתן
ויחזור ויתן' (בראשית כז ,כח וברש"י) ,בהקדם מה דאיתא ב'מדבר קדש' (פרשת וירא)
שהשם כנגד עין הרע הוא 'ית"ן' ,ומפרש שזוהי הברכה (בראשית מט ,כ) 'מאשר
שמנה לחמו – והוא יתן' ,שהתברך אשר ,שאף ששמנה לחמו ,והסובבים אותו
בקנאם את קנאתם ברוב עושרו ישימו בו עין הרע' ,והוא יתן' -תשפיע עליו
השם 'ית"ן' להינצל מעין הרע .ובזה יתבאר שיצחק בירך את יעקב לבל ישלוט
בו חלילה עין הרע בכוח השם הקדוש 'יתן' ,ומאחר שלא ישלוט בו עין הרע' ,יתן
ויחזור ויתן' ,שהעין הרע תחזור להיות ברכה ומתנה.
****
אושפיזא דדוד
דוד מלך ישראל קם לתחיה בעת שחינך שלמה
את בית המקדש ונשאר חי וקיים
'דוד מלך ישראל חי וקיים' (ר"ה כה .).והוא תמוה ,הרי כתוב מפורש (דה"י א' כט,
כח) 'וימת דוד' ,וכי יש לחלוק על דברים מפורשים.
ונראה דהרי איתא בגמרא (שבת ל ).שכאשר שלמה המלך בנה את בית המקדש
וביקש לחנוך אותו מיאנו השערים להיפתח לפניו עד שהזכיר זכותו של אביו
דוד .ובמדרש (שמו"ר פח ,א) מתבאר ששערי המקדש לא נפתחו עד שהביא שלמה
***** טס ******
המלך את ארונו של דוד לבית המקדש ודוד המלך קם לתחיה ,שאז נפתחו
השערים.
הרי מדברי המדרש שדוד המלך חי פעם נוספת .ויש לומר שחייו אלו אין
להם סוף ,ומכיון שקם ממיתה לחיים שוב יש לו תחיה עולמית ,ועל כן שפיר
אנו אומרים 'דוד מלך ישראל חי וקיים' לעולמי עולמים.
ובזה יש לפרש מה שאמר דוד (תהלים קיח ,יז) 'לא אמות כי אחיה' ,דלכאורה
הוא כפל לשון ,אם לא אמות ודאי שאחיה? אלא אמר דוד 'לא אמות' ואהיה חי
וקיים לעולם ,ומדוע' ,כי אחיה' – מאחר שקמתי פעם אחת ל'תחיית המתים'.
***** ע ******
להושענא רבה
ורי"ב אל תמתח – תפילה להינצל מכעס ומריבה
שערי שמים פתח ,ואוצרך הטוב לנו תפתח ,תושיענו וריב אל תמתח( .הושענות
להושענא רבה)
הכלל הוא שתיבות אשר אותיותיהן מופיעות כסדר האל"ף בי"ת מרמזות
לרחמים ,ותיבות שיש בהן מוקדם ומאוחר מסדר האל"ף בי"ת מרמזות להיפך
רחמים .והקשה הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע (נועם אלימלך פרשת פנחס) ,האיך
יתכן שאותיות שם הרחמים 'הויה' אינן כסדר האל"ף בי"ת .ומביא מהזוה"ק
(הקדמת הזוה"ק ב ):שסדר האותיות בעולם העליון הוא הפוך מהסדר שלנו ,ומתחיל
בת' ומסתיים בא' .ולפי הסדר העליון שם 'הויה' מרמז לרחמים.
והנה הרה"ק ר' שמשון מאוסטרופליא זצ"ל כותב (ניצוצי שמשון בא) ששורש
מידת הכעס והמריבה הוא הקליפה ששמה 'רי"ב' ,והדרך להינצל מכעס ולהמתיק
הקליפה הוא לסדר את אותיות הקליפה כסדר האל"ף בי"ת ,ולהקדים האות ב'
לפני האות י' ,ובכך להפוך את השם 'רי"ב' ל'רב"י'.
ובזה יש לפרש התפילה 'שערי שמים פתח ואוצרך הטוב לנו תפתח' ,אנו
מבקשים מהקב"ה להוריק לנו שפע ברכה ורוב טובה מאוצר המנוצר .ומתפללים
להיוושע מכעס ומריבה" ,תושיענו וריב אל תמתח" – שלא ישאר עוד שם
הקליפה 'רי"ב' רק יתהפך שמו ל'רבי' ,באופן שיסודרו האותיות כסדר האותיות
שלנו ,ולא כסדר האותיות למעלה ,וזהו :ואוצרך הטוב 'לנו' תפתח.
****
***** אע ******
לנעוץ סוף התורה לתחילתה
לנעוץ סוף התורה לתחילתה.
יש לפרש בדרך רמז בהקדם הא דאיתא (אבות פ"ב מ"ה) 'אין בור ירא חטא ,ולא
עם הארץ חסיד' ,כי כדי להגיע ליראת שמים צריך מקודם להיות תלמיד חכם.
וכמו שפירש האור החיים הק' (ויקרא כו ,ג) שאסור לעם הארץ להתנהג בחסידות
שיעשה חומרות וגדרים כמנהג החסידים ,כי לפעמים יעשה חומרא בדבר שהוא
אדרבה עבריין וכו'.
ולפי"ז נראה שזהו שרמזה התורה בסוף התורה דייקא' ,לכל המורא הגדול
אשר עשה משה לעיני כל ישראל' ,לרמז דדוקא אחר שילמד תורה לבסוף יבוא
לידי יראת חטא.
אמנם מצד שני ,ידוע הא דאיתא (אבות פ"ג מ"ט) 'כל שיראת חטאו קודמת
לחכמתו חכמתו מתקיימת' .וא"כ כדי שתתקיים התורה בידו ,צריך האדם להזהר
שיהי' לו יראת שמים ,וזהו גלגל החוזר כי כדי שיתקיים לימודו בידו צריך ליראת
שמים ,וליראת שמים אמתיות יכולים לזכות רק אחר הלימוד התורה הק'.
וא"כ יש לומר דזהו ההמשך בין סוף התורה לתחילתו ,דאה"נ דיכולים לזכות
ליראה רק בסיום לימוד התורה ,אמנם כדי שיתקיים התורה בידו לזה צריך
מקודם ליראה .ולזה דוקא אחר שיש לו כבר היראה אז יכול באמת להתחיל
ללמוד.
ולכן מתחילין התורה אחר שמסיימים ולכל המורא הגדול ,לרמז שרק אחר
שיש לו מורא גדול ,אז יכול להתחיל את התורה וללמוד ,ואז יתקיים בידו בעזרת
השם יתברך.
***** בע ******
שפתי ישנים סוכות
מיין טאטע ז"ל האט פארציילט וואס ער האט געהערט פון דעם
וואוידוסלובער רב ז"ל וואס ער האט געהערט פון הרה"ק רבי ישכר דוב פון
בעלז זי"ע ,אז אמאל האט זיין זיידע דער הייליגער שר שלום פון בעלז געמאכט
א גרויסע סעודה ,און ער האט ערקלערט אז די סיבה פארוואס ער מאכט די
סעודה איז ווייל עס איז מקובל אז ווען עשיו הרשע האט געקויפט די בכורה
פון יעקב אבינו ,איז מקובל אז יעקב אבינו האט דעמאלטס געלערנט מסכת
בבא קמא ,און עס איז אפילו מקובל וועלעכע דף יעקב אבינו האט דעמאלטס
געלערנט ,און עשיו האט זיך צוגעשטעלט און אויך געוואלט מיטלערנען ,אבער
ער האט גארנישט מקבל געווען פון יעקב אבינו.
האט די שר שלום געזאגט אז ער איז יעצט אנגעקומען צו דעם גמרא וואס
יעקב אבינו האט דעמאלטס געלערנט און עשיו האט נישט געקענט נהנה זיין
פון דעם ,מאכט ער א סעודה אלס א זכר צו דעם.
*
הרה"ק רבי הירצקא'לע ראצפעטער זי"ע איז נפטר געווארן ערב יום קדוש,
ער איז געווען א גרויסע עובד השם ,ער פלעגט צו פאסטן אסאך מאל משבת
לשבת ,ער פלעגט אויף אסאך פאסטן דרייערלעך ,דאס הייסט דריי טעג אין א
צי ,און אויף אויסצופאסטן פלעגט ער נעמען קארטאפל מיט טאביק.
*
ער פלעגט אלעמאל פארן ז' אדר צום קאלוב'ער רבי'נס יארצייט ,און ער
פלעגט זייער וויינען ביים ציון פון הרה"ק ר' אייזיקל קאלוב'ער און ער איז נישט
אוועקגעגאנגען פון דארט ביז ער האט נישט געזען ווי ר' אייזיקל קאלוב'ער
קומט און וויינט מיט מיט אים ,איינמאל איז ער געווען דארט און ער איז אוועק
ממש נאך אפאר מינוט ,האט מען זיך גע'חידוש'ט ,ווייל געווענדליך פלעגט ער
זיצן דארט שעות און זאגן תהילים מיט בכיות ,האט ער געזאגט אז דאס איז
ווייל דאס מאל איז דער הייליגער קאלוב'ער אנגעקומען ממש גלייך ווען ער
האט אנגעהויבן מתפלל זיין.
*
***** גע ******
ער פלעגט אויך אסאך פארן קיין ליזענסק צום ציון פון הייליגן רבי ר' אלימלך
זי"ע ,איינמאל ווען ער איז געווען אין ליזענסק האט ער מתפלל געווען אז אלע
ברכות וואס ער וואונטש פאר אידן זאלן מקויים ווערן ,אזויווי ער איז ארויס פון
אוהל האט ער זיך באגעגנט מיט די מיטעלע בעלז'ער רב ,הרה"ק רבי יהושע'לע
זי"ע ,האט אים די בעלז'ער רב געזאגט ,אלע ברכות וואס איר וואנטש ווערן דאך
מקויים ,בעט איך אייך ,געט מיר אויך א ברכה...
האט ר' הירצקא'לע אים טאקע געגעבן א לאנגע ברכה און ער האט
פארשטאנען אז דער בעלז'ער רב האט מרגיש געווען וואס ער האט געבעטן
ביים רבי ר' אלימלך.
ווען דער בעלזער רב איז נפטר געווארן און ער איז ליידער נאכנישט געווען
קיין זיבעציג יאר ,האט רבי הירצקא'לע געזאגט אז די איינע ברכה פון אריכות
ימים האט ער אים טאקע נישט געגעבן ,און פון דעמאלטס אן ווען ער האט
געוואונטשן האט ער אויך געוואונטשן אריכות ימים ושנים.
צדיקים האבן געזאגט אז רבי הירצקא'לע ראצפעטער האט געהאט צוויי
כוחות וואס מיט דעם האט ער גע'פועל'ט ישועות ,איינס איז געווען אז ער
פלעגט אויסזאגן תהילים פאר די אלע בקשות וואס אידן זענען געקומען בעטן
ביי אים ,און די צווייטע איז געווען די פושקע פון רבי מאיר בעל הנס.
זאל דער אויבערשטער טאקע העלפן אזויווי עס קומט די נייע יאר זאל מען
טאקע געהאלפן ווערן מיט אריכות ימים ושנים און מיט אלע מיני ברכות בגשם
וברוח.
עס שטייט אין אור לשמים ,פון הרה"ק רבי מאיר פון אפטא וואס איז געווען
א תלמיד פון הייליגן רבי'ן פון לובלין און די רבי פון לובלין האט געזאגט אויף
אים אז ער זעט אויס ווי אדם הראשון פארן חטא ,שרייבט ער ,אז ער האט
געהערט פון זיין רבי'ן אז א איד וואס וויל דינען דעם אויבערשטן דארף בעטן
דעם אויבערשטן אז ער זאל האבן מנוחת הנפש און בני חיי ומזוני און אלעס
וואס ער דארף ,ווייל אויב נישט איז ער נישט קיין אמת'ע צדיק .ווייל די גמרא
זאגט אז ווען איינער זאגט אז ער גיבט צדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק
גמור ,וואס איז פשט פון דעם? זאגט דער הייליגער חוזה ,אז די טעם איז ווייל
כדי צו קענען דינען דעם אויבערשטן מיט הרחבת הדעת דארף מען אז די
קינדער זאלן לעבן ,זעט מען פון דעם אז כדי צו זיין א צדיק דארף מען בעטן
דעם אויבערשטן אויף אלע גוטע זאכן אז מען זאל האבן הרחבת הדעת צו דינען
דעם אויבערשטן.
***** דע ******
שמחת תורה
מעלת יום שמיני עצרת
ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו (במדבר כט ,לה).
כתב החתם סופר (דרשות ח"א לחג הסוכות שנת תקפ"א עמ' מז ):דמעלת שמיני עצרת
היא יותר מיום הכפורים.
ויש לומר דלכך לא ניתנה בתורה שום מצוה מיוחדת ליום זה ,משום שמקור
קדושת היום טוב הוא גבוה ונעלה ביותר עד שאין שייך בו שום מעשה ופעולה.
כליון לאומות העולם
חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך .ושמחת בחגך אתה
ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר וגו' והיית אך שמח (דברים טז ,יג-טו).
כתיב (במדבר כט ,לה) 'ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא
תעשו' .וברש"י 'לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד ע' אומות ,וכשבאין ללכת,
אמר להם המקום ,בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם' .וכן
הוא בגמרא (סוכה נה ,ב) 'אמר רבי אלעזר ,הני שבעים פרים כנגד מי ,כנגד שבעים
אומות .פר יחידי למה ,כנגד אומה יחידה ,משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו,
עשו לי סעודה גדולה ,ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה ,כדי
שאהנה ממך'.
ובמדרש (במ"ר כא ,כד) אמרו 'ביום השמיני עצרת ,זה שאמר הכתוב (תהלים
קט ,ד) 'תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה' ,את מוצא ,בחג ישראל מקריבין לפניך
שבעים פרים על שבעים אומות ,אמרו ישראל רבון העולמים ,הרי אנו מקריבין
עליהם שבעים פרים ,והיו צריכין לאהוב אותנו ,והם שונאין אותנו ,שנאמר 'תחת
אהבתי ישטנוני' .לפיכך אמר להם הקב"ה עכשיו הקריבו על עצמכם ,ביום
השמיני עצרת תהיה לכם'.
והענין בזה שביום הזה יש כליון לאומות העולם' ,כי תעביר ממשלת זדון מן
הארץ' ביום שמני עצרת.
ויש לרמז כן בפסוק 'והיית אך שמח' 'היית' הוא בגימטריא 'תכ"ה' והוא השם
***** הע ******
הק' בו הרג משה רבינו את המצרי (עי' פע"ח שער קריאת התורה פ"ה) ,והוא רמז
להכאה וכליון לכל זרע המצריים ואומות העולם.
שמחה מתוך יראה
חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך .ושמחת בחגך אתה
ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר וגו' והיית אך שמח (דברים טז ,יג-טו).
'אך' הוא לשון מיעוט ,ובא למעט קצת מהשמחה.
ויבואר ,דהנה כתיב (במדבר כט ,לה) 'ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת
עבודה לא תעשו' .וברש"י 'לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד ע' אומות ,וכשבאין
ללכת ,אמר להם המקום ,בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם'.
וכן הוא בגמרא (סוכה נה ,ב) 'אמר רבי אלעזר ,הני שבעים פרים כנגד מי ,כנגד
שבעים אומות .פר יחידי למה ,כנגד אומה יחידה ,משל למלך בשר ודם שאמר
לעבדיו ,עשו לי סעודה גדולה ,ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה,
כדי שאהנה ממך'.
ובמדרש (במ"ר כא ,כד) אמרו 'ביום השמיני עצרת ,זה שאמר הכתוב (תהלים
קט ,ד) 'תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה' ,את מוצא ,בחג ישראל מקריבין לפניך
שבעים פרים על שבעים אומות ,אמרו ישראל רבון העולמים ,הרי אנו מקריבין
עליהם שבעים פרים ,והיו צריכין לאהוב אותנו ,והם שונאין אותנו ,שנאמר 'תחת
אהבתי ישטנוני' .לפיכך אמר להם הקב"ה עכשיו הקריבו על עצמכם ,ביום
השמיני עצרת תהיה לכם'.
הרי מדברים אלו שביום שמיני עצרת מתעלים בני ישראל ביותר ובמאוד,
ומדבקים אל השי"ת באופן נעלה ביותר .והנה אמרו בגמרא (חגיגה ה ):דיש סתירה
בדברי הכתוב ,כתיב (דברי הימים א טז ,כז) 'הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו',
ומאידך כתיב (ירמיה יג ,יז) 'במסתרים תבכה נפשי' ,ומתרץ בגמרא 'לא קשיא ,כאן
בבתי גוואי ,כאן בבתי בראי' ,היינו שכלפי פנים יש פחד ויראה ,וכלפי חוץ יש
שמחה וחדוה.
ויש לפרש דמשום שבני ישראל נמצאים בהאי יומא רבא במעלה רמה
מאוד ,בבחינת לפני ולפנים ,הרי נאמר על יום זה 'במסתרים תבכה נפשי' ,ויש
התעוררות יראה ופחד ביום זה בו אנו עומדים למעלה למעלה ,בבתי גוואי.
וזהו 'והיית אך שמח'' ,אך' למעט קצת מהשמחה בשביל היראה שיש בעת
שנכנסים לפני ולפנים.
התעוררות מדת 'אל'
חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך .ושמחת בחגך אתה
ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר וגו' והיית אך שמח (דברים טז ,יג-טו).
***** וע ******
וברש"י 'והיית אך שמח .למדו מכאן ,לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה'.
ומקורו בגמרא (סוכה מח ).וכתב רש"י שם 'וכיון דאתרבי ליל יום טוב האחרון
שהוא טפל קל וחומר היום שהוא עיקר'.
איתא בזוהר הק' (ח"ג רכח ).דשלוש עשרה מדות שהתורה נלמדת בהן הן כנגד
שלוש עשרה מדות של רחמים .וכתב בבני יששכר (מאמרי חודש תשרי מאמר יב
אות ד) בשם הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע (מגיד דבריו ליעקב סימן קמז) שמדת קל
וחומר מעורר מדת 'אל'.
והנה נתבאר שהשמחה ביום טוב האחרון נדרש ממדת קל וחומר ,כדברי
רש"י ,ועל פי דברי הרה"ק ממעזריטש יש לרמז כן בפסוק 'ושמחת בחגך'' ,חגך'
בגימטריא 'אל'.
וענין שם הק' 'אל' הוא שייך ליום שמיני עצרת ,דבבני יששכר (שם) כתב 'מרן
האריז"ל כתב בכונות (פע"ח שכ"ט פ"ו) כל ההקפות לכון שם אל במלואו כזה אל"ף
למ"ד בגימטריא הק"ף ואבאר לך את אשר עם לבבי וכו'.
הרי שענין יום טוב האחרון הוא להמשיך חסדים משורש מדת 'אל' ,על ידי
דרש קל וחומר 'קל וחומר היום שהוא עיקר' לגבי שמחת יום טוב ,וכוונת שם
זה בהקפות.
שמחה בלימוד והבנת התורה
וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה
לגמרה של תורה (רמ"א או"ח סי' תרסט ס"א).
יש לבאר ענין השמחה הנעלית ביום שמחת תורה .דכתב הלבוש (או"ח סי' מז
ס"ו) מבאר הענין שמברכים ב' ברכות על התורה ,האחת 'אשר קדשנו במצוותיו
וצוונו לעסוק בדברי תורה' והשנית 'אשר בחר בנו' ,דהברכות הן ברכות הנהנין,
וברכה אחת היא ברכה שלפניה על הלימוד דהיום ,וברכה אחת היא ברכה
לאחריה על לימוד התורה דאתמול .ואין לתמוה למה אין מברכין ברכה לאחריה
תיכף בגמר הלימוד בערב ,כמו שמברכין על הספר תורה ברכה לאחריה,
דבשלמא כשקורין אותו לתורה שייך שפיר ברכה לפניה כשמתחיל בספר תורה,
וברכה לאחריה כשמסיים והולך ממנה ,כמו בכל ברכת הנהנין שמברכין לפניה
ולאחריה ,אבל הברכה שמברכין כל אחד על מה שחייב ללמוד ולעסוק בתורה,
זה החיוב הוא מוטל עליו בכל עת ,דכתוב 'והגית בו יומם ולילה' ,ואין שייך לומר
לברך לאחריה ,שאין זמן בכל היום ובכל הלילה לומר עליו שהוא לאחריה .ורק
אחר השינה שהיא דבר המפסיק שייך לברך ברכה לאחריה.
ובהגהות על הלבוש רצה לומר כי שתי הברכות הן ,אחת מדין ברכת המצוות
והשניה מדין ברכת הנהנין.
***** זע ******
והלבוש חולק על זה גופא ,וסובר שברכת המצוות היא גופא ברכות הנהנין,
כי השמחה היא חלק ממש מהמצוה.
ובהאי עניינא יש להביא מה שכתב האבני נזר בהקדמתו לספר אגלי טל,
וזו לשונו הזהב 'שמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בענין לימוד תוה"ק,
ואמרו כי הלומד ומחדש חידושים ושמח ומתענג בלימודו אין זה לימוד התורה
כל כך לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא
רק לשם מצוה ,אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת
עצמו ,ובאמת זה טעות מפורסם ,ואדרבא כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה
להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ,ואז דברי תורה נבלעין בדמו ,ומאחר שנהנה
מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה (ועיין פירש"י סנהדרין נח .ד"ה ודבק) ...אבל
הלומד לשם מצוה ומתענג בלימודו הרי זה לימוד לשמה וכולו קודש כי גם
התענוג מצוה'.
לאור המתבאר בהנאה ושמחה בלימוד התורה ,יש לפרש (ברכת אהבת עולם
בתפילת מעריב) 'על כן ה' אלוקינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי
תורתך ובמצוותך' ,שכוללים את השיחה והשמחה בדברי תורה בחדא מחתא,
ששניהם אחד מכיוון שהשמחה היא חלק ממצות תלמוד תורה.
ויש לומר שבשמחה זו עוסקים ביום שמחת תורה ,להשלים עבודת השמחה
בלימוד התורה ,שהוא עיקר גדול.
השמחה על 'כלי מלא'
וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה
לגמרה של תורה (רמ"א או"ח סי' תרסט ס"א).
יש לבאר השמחה 'לגמרה של תורה' ,על פי מה שאמרו בגמרא (סוכה מו' ).בוא
וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם ,מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא
אינו מחזיק ,אבל מדת הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק'.
ולכך ששים ושמחים ביום שמחת תורה ,על שאנו עתידים להשיג תורה יותר
ויותר ,משום שעתה אנו מסיימים את התורה ונחשבים ככלי מלא.
'הדרן עלך' – הידור מצוה
וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה
לגמרה של תורה (רמ"א או"ח סי' תרסט ס"א).
ענין עבודת השמחה ביום שמחת תורה' ,לגמרה של תורה' ,הוא שמחה
שמורה ומוכיחה את האהבה שאוהבים בני ישראל את התורה הקדושה ,שששים
ושמחים על כך שזכו לסיים ולהשיג הרבה בתורה הקדושה .ובעת הסיום מקבלים
***** חע ******
על עצמם להוסיף וללמוד שוב ,והרי זו ראיה על שהם אוהבים את התורה באמת
ובלב שלם.
וזה ענין השמחה שעושים בעת כל סיום מסכת וחלק בתורה ,להוכיח אהבת
התורה והשמחה בהשי"ת ובתורתו.
ובעת שמסיימים אומרים 'הדרן עלך' ,והיינו שמבטיחים למסכת שעתידים
לחזור ולשננה עוד.
ויש לפרש 'הדרן' מלשון 'הידור' ,שזהו הידור מצוה ,ששמחים בתורה וחוזרים
ומשננים אותה עוד ועוד.
וזהו הענין במה שהשטן מתנגד במיוחד לסיום מסכת ,כמו שנרמז בשמו
'סמא"ל' ,ר"ת 'סיום מסכת אין לעשות' ,משום דההידור מצוה שניכר בעת סיום
מסכת מבלבל את השטן וסותם ומונע את כל טענותיו ותלונותיו לעומת ישראל.
השמחה של התורה הק'
וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה
לגמרה של תורה (רמ"א או"ח סי' תרסט ס"א).
לכאורה מדוע קורין ליום טוב 'שמחת תורה' ,היה ראוי לקרוא ליום טוב
'שמחה בתורה' ,שאנו בני ישראל ששים ושמחים בתורה הק'.
אלא ,דלא כן ,רק התורה הק' בעצמה שמחה בכך שבני ישראל מסיימים את
התורה ,והתורה מדבקת ומתאחדת עם ישראל' ,אורייתא וישראל חד הוא'.
ובכך שישראל מוסרים נפשם ללימוד התורה ,התורה מוסרת נפשה עבור
ישראל ,כמו שאמרו בגמרא (סנהדרין צט ):אמר רב יצחק בר אבדימי מאי קרא
שנאמר (משלי טז ,כו) 'נפש עמל עמלה לו' הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו
במקום אחר .ופירש"י 'שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה
וסדריה ,וכל כך למה מפני שכפף פיהו על דברי תורה'.
'הדרך עלך' – ללמוד תורה לשמה
הדרן עלך ...והדרן עלן ...דעתן עלך ...ודעתך עלן ,לא נתנשי מנך.
יש לבאר כוונת נוסח ה'הדרן' שאומרים בעת סיום מסכת.
דהנה החתם סופר מבאר חובת לימוד התורה לשמה ,הנה איתא בנדרים (פא).
אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (ירמיהו ט) 'מי האיש החכם ויבן את זאת' דבר
זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו ,עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו,
דכתיב (ירמיהו ט) 'ויאמר ה' על עזבם את תורתי' וגו' ,היינו לא שמעו בקולי ,היינו
לא הלכו בה ,אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה .ופירש שם
הר"ן וז"ל מצאתי במגילת סתרים של ה"ר יונה ז"ל וכו' שלא היו מברכין בתורה
***** טע ******
תחלה כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה,
שלא היו עוסקים בה לשמה ,ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה ,והיינו לא הלכו
בה ,כלומר בכונתה ולשמה ,אלו דברי הרב החסיד ז"ל ,והם נאים ראויין למי
שאמרם.
ומבאר שם החתם סופר וז"ל שלא ברכו בתורה תחלה ,על פי דברי רבינו יונה
שבר"ן כאן יש לפרש כפשוטו ,כשנדקדק תחלה לשון תורה לשמה ,מהו לשון
לשמה ולא אמר לשם שמים ,אלא יש תורה לשם שמים ממש אך אין כוונתו
אלא כדי לקיים המצות ולידע ההלכה איך יעשה המעשה .אך עיקר מצות עסק
התורה הוא מצוה בפני עצמה להגות בה יומם ולילה ,ולהעמיק ולעיין בכל
תוצאותיה כי עמקו מחשבותיה .ואז בשעת החורבן לא עסקו על זה האופן
והמחשבה ,גילה להם הקדוש ברוך הוא היודע מחשבות ולא חכמים ונביאים ,אך
במה יודע איפה זאת אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה ,היינו
שלא למדו לשם עיקר מצוות לימוד התורה .ע"כ.
ויסוד זה בחילוק הלימוד לשם ידיעת ההלכות או לשמה של תורה לא על
כונה אחרת ,מובא רבות בספרי החתם סופר (דרשות ח"ב עמוד רנב ועוד) ,ובתורת
משה פרשת צו לשונו הזהב היא 'העוסק בתורה כדי לידע ההלכות היאך לקיים
המצוה אז הלימוד רק הכשר מצוה ולא עדיף מהמצוה גופא ואין זה לשמה של
תורה ממש'.
ויש לומר שעל כן אומר מסיים המסכת 'הדרן עלך' ,והיינו שאין הוא מסתפק
במה שלמד עתה בפעם הראשונה בכדי לדעת ההלכות ,משום שאין זה תורה
לשמה ,אלא 'הדרן עלך' ללמוד עוד פעם בכוונה לשמה.
'עשרין וחד ימים'
כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו (דברים לב ,ג).
כתב בתרגום יונתן 'ווי להון לרשיעיא דמדכרין שמא קדישא בגידופין ארום
משה דהוה רבהון דישראל לא הוה אפשר ליה למדכר ית שמא קדישא עד שהוה
מחניך פומיה בריש שירתא בתמניין וחמשא אתין דהינון עשרין וחד מלין ומן
בתר כדין אמר ארום בשמא דה' אנא מצלי ואתון עמא בית ישראל הבו איקר
ורבותא קדם אלקנא'.
יש לומר דענין 'עשרין וחד מלין' ,הוא רמז לעשרים ואחד ימים שבין ראש
השנה לשמיני עצרת.
והאר"י הק' כתב בביאור ענין עבודת ימי חודש תשרי ,דתחילת החודש היא
במדת הדין ,ועבודת בני ישראל להמתיק מדת הדין ולהגביר החסדים באופן
שירבו על הדין ויבטלו את תוקף מדת הדין ,וכתב האר"י הק' דבכל יום ויום
ממעטין בני ישראל עוד ועוד את מדת הדין ,עד שביום שמיני עצרת הוא תוקף
***** פ ******
מדת הרחמים ,וביום זה הוא יום שילוח הפתקים ,ויוצא משפט בני ישראל לחן
ולחסד ולרחמים.
ויש לרמז כן בפסוק 'כי שם ה' אקרא' ,והיינו באופן של 'עשרין וחד מילין',
כלומר ,בעבודת כ"א הימים שבין ראש השנה לשמיני עצרת ,הימים בהם עוסקים
ישראל בריבוי מדת הרחמים ,ואז 'הבו גודל לאלקינו' ביום שמיני עצרת.
ו'גודל' הוא רמז למדת החסד ,שכך אמרו בזוהר הק' על הפסוק 'לך ה' הגדולה'
שעולה על מדת החסד.
כל הנסים נבראו מששת ימי בראשית
ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל (דברים
לד ,יב).
זהו סיום חמשה חומשי תורה ,ותחילת התורה היא בפסוק 'בראשית ברא
אלקים את השמים ואת הארץ' ,ואיתא בספרים (עי' ספר יצירה פ"א מ"ז; שו"ת הרדב"ז
א'רע"ט ח"ד ס' רח; ברכ"י סי' תרסט אות א) ,כי יש לנעוץ סוף התורה בתחילתה.
ויש לומר הרמז על פי מה דעובדא הוי עם מרנא אור שבעת הימים הבעל
שם טוב הק' זי"ע שהלך עם תלמיד אחד במדבר שממה ,באמצע הדרך ויאמר
התלמיד לבעש"ט ,צמא אני מאוד וצריך אני למים ,שאלו הבעש"ט האם מאמין
אתה שבהיות שאתה נצרך למים ,הזמין לך ה' במקום הזה מים מששת ימי
בראשית ,אמר התלמיד אכן .ונעשה נס והתגלה לפניהם מים.
וכן כתב הרמב"ם (אבות פ"ה מ"ו) שכל הנסים שנעשים בכל הדורות נבראו כל
בטבע העולם בששת ימי בריאת העולם.
וזהו 'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל',
היינו כל הנסים והנפלאות' ,בראשית ברא אלקים' ,נבראו כולם בזמן בראשית,
בששת ימי בראשית.
'ולכל המורא הגדול' – תנאי ללימוד התורה
ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל (דברים
לד ,יב).
יש לומר הרמז בכך שסיום התורה הוא בפסוק 'ולכל המורא הגדול' ,על פי מה
שאמרו בגמרא (שבת לא ).כי מי שאין לו יראת שמים אין תורתו מתקיימת ,והוא
דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות פנימיות ולא מסרו לו מפתחות החיצונות.
ויש לפרש כי סיום התורה 'ולכל המורא הגדול' הוא ההקדמה והפתיחה
לתחילת התורה ,בחומש בראשית ,כי דוקא אחר 'ולכל המורא הגדול' ביראת
שמים אמתית ,אפשר ללמוד ולהשיג חכמת התורה.
***** אפ ******
השלמה ליום כיפור
הביטול של הכהן הגדול
וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו (ויקרא טז ,יז).
ביומא (לט ,ב) ,תנו רבנן ,אמר להם [שמעון הצדיק] בכל יום הכפורים היה
מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי .וכן הובא גם
בירושלמי (יומא פ"ה ה"ב) ,ושם נוסף :בעון קומי ר' אבהו והא כתיב וכל אדם לא
יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו ,אפי' אותן שכתוב בהן ודמות
פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד? אמר לון מה אמר לי דהוה בר נש אני
אומר הקב"ה היה.
הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע"א הקשה כיצד יכל הכהן הגדול עצמו
להיות בקדש הקדשים (וביאר שהוא היה כמלאך).
נראה לבאר ,שבעת כניסתו היה הכהן הגדול בטל במציאות לגמרי בפני
התגלות השכינה ,עד שלא היה בבחינת "אדם" כלל.
ולכן נאמר בסיום סדר העבודה "ויעש כאשר צוה ה' את משה" (ויקרא טז ,לד),
ולא נאמר "ויעש אהרן" ,כי היה כל כך בטל עד שכלל לא נרגשה מציאותו.
הרמז בעשרת הוידויים
כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו (ויקרא
טז ,ל).
כתב המהרי"ל ,שעשרת הוידויים שמתוודים ביום הכיפורים הם כנגד עשר
הפעמים שהיה הכהן הגדול מקדש ידיו ורגליו (לפני ואחרי כל טבילה) ביום
הכיפורים.
והטור והלבוש כתבו (סי' תרכ) ,שעשרת הוידויים הם כנגד עשר פעמים שהיה
הכהן הגדול מזכיר את השם ביום הכיפורים.
יש לומר שזה נרמז בלשון הכתוב" :כי ביום הזה יכפר עליכם" – אלו הוידויים,
והם כנגד "לטהר אתכם" ,דהיינו קידוש ידיו ורגליו של הכהן הגדול ,וכנגד "לפני
ה'" ,דהיינו השם הנאמר בקדושה ובטהרה מפי הכה"ג בבית המקדש.
***** בפ ******
ביאור פרטי הדינים דיום הכיפורים ,לפי הבנת מהותו
וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה ,כי יום כיפורים הוא לכפר עליכם לפני
ה' אלקיכם (ויקרא כג ,כח).
הטעם שנצטווינו לשבות ממלאכה ביום הכיפורים ,יש לבאר על דרך הפשט,
שרצה הקדוש ברוך הוא שנייחד כל מעיינינו ומחשבותינו ביום הכיפורים לבקשת
מחילה מאתו יתברך .לכן נאסרנו בעשיית מלאכה ,כדי שלא נהיה טרודים בשום
דבר אחר ונוכל לרכז את כל המחשבה והכוונה בבקשת המחילה.
ובזה יש לבאר גם דעת הטור בענין תוספת מחול על הקודש .דהנה הרמב"ם,
אף על פי שהביא דין תוספת מחול על הקודש לענין עינוי ביום הכיפורים (הל'
שביתת עשור פ"א ה"ו) ,אבל לענין איסור מלאכה פסק (כרבי עקיבא) שאין צריך
להוסיף מן החול על הקודש ,שהרי לא הביא כלל בחיבורו שצריך להוסיף מן
החול על הקודש ,לא ביום הכיפורים ולא בשבת ויום טוב .ויש ראשונים שפסקו
שחובה מן התורה להוסיף מחול על הקודש ולשבות ממלאכה כבר לפני כניסת
שבת ,יום טוב ויום הכיפורים (ראה הה"מ הל' שביתת עשור שם .תוס' כתובות מז ,א ד"ה
דמסר .ועוד).
והטור עשה כעין פשרה בין השיטות ,דלגבי יום הכיפורים הביא דין תוספת
מחול על הקודש אף לענין איסור מלאכה (סי' תרח) ,אבל בשבת ויום טוב לא
הביא דין זה (ועי' ב"י סי' רסא).
ויש לעיין מה טעמו ,דאם פוסק כהרמב"ם דליכא לחיוב זה בשבת ויום טוב,
מהי הסברא שביום הכיפורים דוקא יהיה חיוב תוספת.
ואולי יש לבאר לפי הנ"ל ,דבשביל שביום הכיפורים נוכל לעסוק בכל לבנו
וכוונתנו בעבודת היום ,תשובה ובקשת מחילה ,נדרש לעצור מעשיית מלאכות
זמן מה טרם בוא היום הקדוש ,כך שבכניסת היום הקדוש תהיה כבר מחשבתנו
פנויה משאר טרדות ומיוחדת לעבודת היום.
עוד יש לומר ,שזהו גם הטעם למצוה לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים –
דגם בזה כדי שלא ייחלש האדם אלא יוכל לעסוק בכוונה בעבודת היום ,תשובה
ובקשת מחילה.
זאת ועוד ,יש מי ששקו"ט אם יש ענין להוסיף ולסגף א"ע בכל מיני סיגופים
ביום הכיפורים .ויש שכתבו שאסור לו לאדם לסגף עצמו מלבד חמשת העינויים
שאמרו חז"ל ,משום שיום הכיפורים הוא יום טוב וצריך לשמוח בו (מה גם שביום
זה הקדוש ברוך הוא דן את עולמו ,ואנו בטוחים שהקב"ה מוחל על עוונותינו ויְ זַ ֶּכה אותנו בדין,
ועל דרך מ"ש הטור בהל' ראש השנה סוף סי' תקפא) ,והמענה עצמו במה שלא ציוותה
תורה הרי הוא פוגם בקדושת היום – .וכן נראה ,שהרי אילו היה עניינו של יום
הכיפורים להסתגף ,לא היתה התורה מצווה אותנו לאכול ולשתות בערב יום
***** גפ ******
הכיפורים .אלא כנ"ל שעיקר הענין הוא לרכז דעתנו ולייחד עצמנו לתשובה
ובקשת מחילה מהקב"ה ,ולכן ַאל לו לאדם לסגף עצמו ולהחליש בכך את כוחו.
*
עוד ענין במצות האכילה בערב יום הקדוש ,כיון שביום הכיפורים אנו דומים
למלאכים ,צריכים להיות גם כן גיבורים ובעלי כוח כמו המלאכים.
ביאור המחלוקת בנוסח הוידוי
ת"ר כיצד מתודה עויתי פשעתי וחטאתי . .וכן במשה הוא אומר נושא עון
ופשע וחטאה ,דברי ר' מאיר .וחכ"א עונות אלו הזדונות . .פשעים אלו המרדים
. .חטאתם אלו השגגות . .ומאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר
ומתודה על השגגות ,אלא כך היה מתודה חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך אני
וביתי וכו' . .אמר רב הלכה כדברי חכמים ,פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים ,מהו
דתימא מסתבר טעמיה דר' מאיר דקמסייע ליה קרא דמשה קמ"ל (יומא לו ,ב).
ותניא כיצד מתוודה אומר עויתי פשעתי חטאתי דברי רבי מאיר ,וחכמים
אומרים חטאתי עויתי פשעתי .ופסק רב סעדיה כר"מ ,וכן פסק ה"ר יצחק גיאת
ובעל העיטור .אבל רי"ף פסק כרבנן ,וכן כתב בעל הלכות ורב פלטוי ורבינו
חננאל ,והכי נהיגי כרבנן (טור סי' תרכא).
יש לבאר על פי ששמעתי כמה פעמים מרבינו הקדוש מסאטמאר זיע"א,
בפירוש "אל תזכר לנו עוונות ראשונים" – דהנה אמרו חז"ל אשר כיון שעבר
אדם שונה נעשה לו כהיתר .נמצא שהעוונות שלאחרי זה הינם כעין אונס ,כי
אין לאדם כוח כל כך להתגבר על היצר בזה .ולכן עיקר התשובה צריכה להיות
על עוונות הראשונים ,שאותם עשה האדם מדעתו ממש.
לפי זה יש לבאר שיטת רבי מאיר ,שאכן עיקר התשובה צריכה להיות על מה
שעבר האדם במזיד ,אלא שלאחרי זה צריך להוסיף ולהתוודות ולשוב גם על
מה שנמשך מזה אחר כך עבירות קלות יותר בשוגג.
מעלת השמאל
נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו (משנה יומא מז ,א).
אף על פי שבכל התורה הימין חשובה ,את כף הקטורת ביום הכיפורים היה
הכהן נוטל בשמאל.
בפשטות הרי זה מפני שהמחתה בימינו ,אמנם יש להוסיף ולבאר זאת גם
בדרך הרמז .דהלא ידוע שהקטורת מעשרת (יומא כו ,א .מנחות נ ,א) .והנה הכהן
הגדול היה מתפלל ביום הכיפורים על פרנסה לכלל בית ישראל" ,ולא יהיו עמך
ישראל צריכין לפרנס זה מזה" (יומא נג ,ב) .ועל פי זה יש לבאר הרמז ביד שמאל,
שהרי נאמר במשלי "בשמאולה עושר וכבוד".
***** דפ ******
הריבוי בתורה שבעל פה
יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן (משנה יומא סח ,ב).
ידוע שתורה שבעל פה היא בחינת חסד ותורה שבכתב בחינת דין.
וזה נרמז במאמר רבי יוחנן (גיטין ס ,ב) תורה רוב על פה ומיעוט בכתב –
חסד מורה על השפעה בריבוי ,ואילו גבורה ודין ענינה צמצום ,ולכן רוב על פה
ומיעוט בכתב.
נראה לפרש שעל זה רומזת המשנה כאן ,שיותר ממה שקראתי ,היינו מה
שמפורש בתורה שבכתב ,הנה הרבה יותר מזה טמון ומרומז כאן ונתפרש רק
בתורה שבעל פה.
ואכן סדר העבודה של הכהן הגדול לא נתפרש בתורה שבכתב ,ונמסר לנו
בעל פה ממשה רבינו.
אשריכם ישראל
עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין
יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו . .אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל
לפני מי אתם מטהרין מי מטהר אתכם אביכם שבשמים (משנה יומא פה ,ב).
בפי' הרי"ף על העין יעקב ביאר בדעת רבי עקיבא ,שדעתו לחלוק על ת"ק
וסבירא ליה דיום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו אע"פ שלא
ריצה את חבירו .ומביא על זה ראיה ,שהרי אמרו בברייתא (יומא פה ,ב) רבי אומר
יוה"כ מכפר אע"פ שלא עשה תשובה .ואם כן ק"ו ,אם יוה"כ מכפר עבירות שבין
אדם למקום אע"פ שלא עשה תשובה לפני הקב"ה ,כל שכן שיכפר יוה"כ אע"פ
שלא עשה תשובה מהעבירות שבין אדם לחברו דהיינו לרצות את חברו (ע"כ
מפי' רי"ף).
[כיון דאתינן להכי יש להעיר בזה ,דהנה ידוע שרבי עקיבא היו לו כ"ד אלף
תלמידים שלא נהגו כבוד זה בזה (יבמות סב ,ב) ,ולא מצינו שביקשו מחילה זה
מזה .ואם כן מסתבר לומר שמפני זה חיזר רבי עקיבא להמתיק הדין מהם ,בזה
שלימד שיש כפרה להחוטא כלפי חבירו אף אם לא ריצה את חבירו].
והנה בדברי יואל (פ' תזריע) מבאר רבינו קדוש מסאטמאר זיע"א את דעת רבי
אחא ברבי חנינא (בערכין טו ,ב) שהמספר לשון הרע אין לו תקנה – דהלא לכל
דבר מועילה תשובה? אלא שכיון שסיפר לשון הרע הרי כבר נשמעו דבריו
והתפרסמו בין בני אדם ,ואין באפשרותו לבטל זאת .ומוסיף על כך רבינו הקדוש
שם ,שכאשר יהודי עושה תשובה באמת ובלב שלם ,יעזור השי"ת שהדיבורים
הרעים שדיבר יישכחו מלבם של השומעים ,ואזי תקובל תשובתו.
לפי זה יש לבאר גם סברת הרי"ף כנ"ל בדעת ר"ע ,שאין פירוש הדברים
***** הפ ******
שהאדם שנפגע ממנו לא מחל ואעפ"כ הקב"ה מוחל ומכפר לו .אלא שמסגולת
יום הכיפורים הוא ,שאע"פ שהוא לא טרח לרצות את חבירו יתן הקב"ה בלבו
שימחול לו ,ואזי יתכפר לו.
תפילת הקב"ה
ויתיצב עמו שם (שמות לד ,ה).
מבואר ברש"י (שמות לג ,יט) ,שהקב"ה לימדו למשה סדר תפילה .ויש להוסיף
על פי לשון הכתוב "ויתיצב עמו"" ,ויתיצב" משמעו עמידה ,והרי אין עמידה אלא
תפילה (ברכות ו ,ב) ,ואם כן נמצא שהקב"ה מתפלל ממש יחד עם ישראל כביכול.
*
אמרו חז"ל במדרש (ויק"ר פכ"ט ,ג)" ,בשעה שישראל נוטלין את שופריהן
ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים".
יש לפרש ,דקיי"ל שבעל דין צריך לעמוד (שבועות ל ,א .רמב"ם הל' סנהדרין פכ"א
ה"ג) .וכאשר הקב"ה דן את ישראל ,הרי שהוא עצמו גם כן בעל דין כביכול,
שהרי בשעה שאדם מצטער שכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי (סנה' מו,
א) ,וכאשר גלו ישראל גלתה שכינה עמהם .לכן כביכול "עומד" מכסא הדין.
לפי זה יובן גם מה שהקב"ה מלמד את ישראל עצה לזכות בדין ,ע"י תקיעת
שופר .והרי אסור לו לדיין לסייע ביד בעל הדין וללמדו עצות כיצד לזכות בדין?
אלא שכנ"ל הקב"ה עומד לדין יחד עם ישראל ,והוא עצמו נחשב כביכול בעל
דין הצריך עצה לעצמו לזכות בדין.
ענין זה נרמז אף בלשון הכתוב "תקעו בחודש שופר גו' ,כי חק לישראל הוא
משפט לאלקי יעקב" (תהלים פא ,ד-ה) – כיצד יכול הקב"ה להורות לישראל עצה
זו "תקעו בחודש שופר" – כיון שאף על פי ש"חוק לישראל הוא" ,שהם בעלי
דין ,אבל סוף סוף "משפט לאלקי יעקב" ,המשפט הוא גם לאלקי יעקב כביכול,
שהוא גם כן בעל דין.
ולפי כל זה אתי שפיר יותר מה שהקב"ה עצמו עומד להתפלל עם ישראל,
"ויתיצב עמו" ,שהוא גם כן בעל דין כביכול.
כתר תורה עולה על גביהם
בגמרא יומא (נד ,א) מובאת ברייתא ,אשר בדי הארון היו דוחקין ובולטין
ויוצאין בפרוכת [הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע"א הקשה על כך ,דלכאורה
הרי בנביא (מלכים-א' ו ,לא) נאמר "ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן" ,ואם
כך ,שהיתה דלת ,מה שייך דוחקין ובולטין בפרוכת כו'? והביא על כך מברייתא
דמלאכת המשכן ,שאף על פי שהיו דלתות ,הדלתות היו פתוחות ,והפרוכת היא
***** ופ ******
זו שהיתה עומדת בחלל הפתח ,ושפיר אמרינן דבדי הארון היו דוחקין ובולטין
וכו'].
ויש לבאר הרמז בזה ,דהלא הארון עניינו תורה ,ואם כן בזה שבדי הארון
היו בולטין כלפי ההיכל ,הרי זה מורה שכל ההשפעות הטובות לישראל ,גם
בגשמיות ,באות מכוח התורה.
וזהו גם הטעם שעבודת הכהן הגדול היתה בקודש הקדשים ,שהיה מזה בין
בדי הארון ,ואף בבית שני שלא היה בו הארון (יומא כא ,ב) היה עושה את העבודה
במקום הארון .כי סוף סוף הרי זהו מקום הארון ,היינו מקום התורה ,והתורה
עצמה יש בכוחה לכפר ולהביא שפע טוב על ישראל גם על הדורות הבאים.
ולכן גם חלק מסדר העבודה היה הקריאה בתורה .וכמ"ש בזוה"ק ,אין לך טהרה
אלא מי שעוסק בתורה.
וכפי שהביא הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע"א מספרי ,שמה שנאמר
בפרשת האזינו "כשעירים עלי דשא" היינו שהתורה (הנזכרת לפנ"ז – "יערוף כמטר
לקחי") יש בכוחה לכפר כמו שעירי יום הכיפורים.
*
ויש למצוא רמז לענין הנ"ל מה דאיתא במשנה (הוריות יג ,א) ממזר תלמיד
חכם קודם לכהן גדול עם הארץ ,ובגמ' שם ,מנא הני מילי ,א"ר אחא ברבי
חנינא דאמר קרא "יקרה היא מפנינים" ,מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים .ע"כ.
הרי שכוח התורה הוא יותר מקדושת הכהן הגדול ,והיינו כנ"ל שאפילו הכהן
הגדול בעבודתו נזקק להגיע ולהסתייע בכוח התורה.
*
עוד יש להוסיף בענין זה ,דהנה הרמב"ם כ' ששעיר השתלח מכפר אפי' על
חילול השם .ולפי הנ"ל שבכוח התורה לכפר כמו שעירי יום הכיפורים ,נמצא
שגם ע"י לימוד התורה מתכפר עוון חילול השם .ויש לרמז בלשון הפס' "שובה
ישראל עד ה' אלקיך ,קחו עמכם דברים" – "קחו עמכם דברים" היינו לימוד
התורה ,ועל ידי זה מתקבלת התשובה "עד ה' אלקיך" ,אפילו עוון כזה שנוגע
כביכול בה' אלקיך ,חילול ה'.
כפרה מתמדת
מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה (נוסח התפילה דיוהכ"פ).
לשם מה מזכירים בתפילה שהקב"ה מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה,
דלכאורה מה נוגע בשנה זו ,להזכיר מה שאירע בשנים אחרות.
אלא ,עצם זה שיהודי יודע שהקב"ה כבר מחל לו בשנים שלפני זה ,הרי זה
מיקל לו עוד יותר את התשובה ובקשת המחילה .משא"כ אילו היתה הכפרה רק
***** זפ ******
פעם אחת בימי חייו ,לא היה האדם מכיר את האפשרות הזו ולא היה בא בנקל
לבקש מחילה.
*
עוד יש לבאר בזה ,שדוקא על ידי זה שמעביר אשמותינו שוב ושוב ,בכל שנה
ושנה ,הרי זה מגדיל החסד והאהבה.
וכמשל שאמר מורי ורבי הרה"ק רבי מנחם שלמה בן רבי משה מקאלוב
זיע"א ,לשני ידידים או איש ואשתו שנפל ביניהם איזה פירוד וקטטה ,הנה כאשר
ישלימו ויחזרו לאהבתם כאשר בתחילה ,תגדל האהבה ביניהם עוד יותר.
כך כביכול בכל פעם שיש קטרוג ודינים למעלה ,והקב"ה מעביר ומוחל
על אשמותינו ,הרי זה מגדיל עוד את החסד והאהבה והחיבור של ישראל עם
הקב"ה.
מהו הציווי בסיפוג
וירד וטבל ועלה ונסתפג כמו שהוזהר (סדר עבודה).
מסדר הדברים נראה כי מה שאומרים "כמו שהוזהר" קאי גם על הסיפוג ולא
רק על הטבילה ,דהיינו שמחוייב על פי דין להסתפג אחר הטבילה .וכן נראה
מלשון הרמב"ם (הל' עבודת יוהכ"פ פ"ב ה"ב) .וכתב המל"מ שם ,שאם לא יסתפג הרי
שהמים שישארו על גופו יחצצו בין בשרו לבגדיו ,ולכן מחוייב להסתפג .ולפי
דבריו אתי שפיר היטב הלשון בסדר העבודה "ונסתפג כמו שהוזהר" – דאכן אף
על הסיפוג הוזהר ,דאם לאו הרי יהיה חציצה שפוסלת את העבודה.
מניינא למה לי
מצות הקרבת קרבן מוסף ביום הכיפורים ,לפי סדר המצוות שבספר החינוך
היא מצוה שיד.
יש לומר שזה רומז לשם הקדוש שד-י ,שעל ידי עבודת יום הכיפורים הקב"ה
מוחל על העוונות בחסד וברחמים.
עבודת הכהן הגדול מבטלת את כוח הקליפה
ונכנס למקום שנכנס (משנה יומא נג ,ב .סדר עבודה).
ידוע מ"ש בספרים ,שהכוח להתגבר על קליפת לילית ,ששמה בגימטריא ת"פ,
הוא ע"י תהלים ,שגם "תילים" בגימטריא ת"פ.
ויש לומר שזהו הרמז גם בלשון המשנה "נכנס למקום שנכנס" – כי "שנכנס"
הוא גם כן בגימטריא ת"פ ,ועל ידי עבודת הכהן גדול מתגברים ומבטלים את
כוח הקליפה.
***** חפ ******
מנחם משיב נפשי
השלמה ליום כיפור
דער הייליגער מאור ענים ווייסט מען דאך אז ער האט מחזיר בתשובה געווען
טויזנטער אידן ,ער איז געווען א מגיד מישרים ,דארט אין שטאט איז געווען א
גרויסע פושע ישראל נעבעך ,און ער האט זיך אלעמאל אכטונג געגעבן ער זאל
זיך נישט טרעפן מיטן מאור עינים ,ווייל ער האט מורא געהאט ער זאל אים
נישט מחזיר בתשובה זיין.
איינמאל האט ער זיך געטראפן מיט אים ,האט אים א פרעג געטון" ,ווען
וועסטו שוין תשובה טוען?" און דער פושע ישראל איז ממש געפאלן חלשות
מכח די קדושה פון דעם הייליגן מאור עינים ,און ער האט זיך ממש נישט
געקענט בארואיגן ,צומארגס האט ער געוואלט גיין מקבל זיין א דרך תשובה
פונעם מאור עינים אבער ער האט אים נישט געטראפן ,נאר זיין זון ,דער רבי
ר' מרדכי'לע טשערנאבלער זכותו יגן עלינו איז דארט געווען ,האט ער אים
געפרעגט וואס זוכסטו דא? האט ער אים געזאגט אז ער וויל תשובה טוען ,האט
אים דער הייליגער רבי מרדכי'לע טשערנאבלער געזאגט ,תשובה ,דאס איז זייער
א גרינגע זאך ,נעם זיך פאר אז פון יעצט אן וועסטו שוין מער נישט זינדיגן,
האט ער געפרעגט ,רבי ,וואס וועט זיין מיט די אלע אלטע עבירות וואס איך
האב געטוען ביז יעצט? איך האב דאך אזויפיל עבירות געטון ר"ל ,האט אים
דער הייליגע ר' מרדכי'לע געזאגט ,ווייסטו וואס ,איך נעם דאס אויף מיר ,דו
זאלסט זיך נעמען און דו זאלסט זיך מקבל זיין מער נישט צו זינדיגן.
ער האט אים נישט געוואלט גלייבן ,ער איז דאך געווען א גרויסע בעל עבירה
נעבעך ,ער האט געזאגט אז ער מוז עס האבן בכתב ,האט דער הייליגער רבי
מרדכי'לע טשערנאבל'ער געגעבן א כתב אז ער נעמט אויף זיך אלע עבירות פון
דעם פושע ישראל.
ווען דער מאור עינים איז צוריקגעקומען אין שטאט איז ער אריינגעקומען
אין שטוב און געטראפן דעם צעטל ,האט ער אים געפרעגט ,וויאזוי קענסטו
טון אזא זאך? וויאזוי קענסטו נעמען אויף זיך אלע גראבע עבירות פון דעם
איד נעבעך? האט ער אים געענטפערט ,טאטע ,דער אויבערשטער האט אסאך
פעקלעך ,וועט ער נעמען נאך א פעקל...
***** טפ ******
מיט דעם האט מיין טאטע ז"ל אמאל געטייטשט 'השלך על השם יהבך'
(תהילים נה כג) ,אז מ'האט אמאל מורא אז מען וועט נישט קענען תשובה טון,
דארף מען זיך נאר פארלאזן אויפן אויבערשטן.
מיט דעם קען מען טייטשן די פסוק (ויקרא טז ל) 'כי ביום הזה יכפר עליכם
לטהר אתכם מכל עוונותיכם לפני השם תטהרו' ,וועט מען פרעגן וויאזוי קען
מען פטור ווערן פון די אלע עבירות? אויף דעם איז די תירוץ 'לפני השם' דער
אויבערשטער איז מקבל בתשובה יעדן איד און ער נעמט אויף זיך כביכול,
און אזויווי דער הייליגער ר' מרדכי טשערנאבלער האט געזאגט ,אויב איז עס
לפני השם דארף מען נישט מורא האבן ,דער אויבערשטער וועט אונז אלע
אויסרייניגן אזויווי עס שטייט אין פסוק (ירמיה יז יג) 'מקוה ישראל השם' ,און
אזויווי רבי עקיבא האט געזאגט (יומא פ"ח מ"ט) 'מה מקוה מטהר את הטמאים
אף הקב"ה מטהר את ישראל'.
די חינוך זאגט אז דער אויבערשטער איז מוחל עוונות יעדעס יאר ,אזויווי
מ'זאגט אין די נוסח התפילה 'ומעביר אשמותיהם בכל שנה ושנה' ,פרעגט ער,
וואס פעלט אויס אז דער אויבערשטער זאל יעדע יאל נאכאמאל מכפר זיין,
מ'קען דאך מכפר זיין די עבירות איינמאל אין לעבן? און די חינוך ענטפערט
כדרכו ,אז אויב מען אין מוחל די עבירות יעדעס יאר איז די קומענדיגע יאר
גרינגער ווייל עס איז דא ווייניגער עבירות ,און ווען עס וואלט געווען מער
עבירות וואלט געווען א גרויסע קטרוג אז עס קומט א מענטש מיט אזויפיל
עבירות ,וואלט געווען א קטרוג אז מ'זאל אים נישט מוחל זיין.
ס'קען אפשר זיין אויף א אנדערע וועג אויך ,אז א מענטש טראכט ביי זיך
אז בלויז איינמאל אין לעבן קען מען תשובה טון ,און א מענטש איז דאך נאר
א בשר ודם' ,אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא' ,נאר די עצה איז
אז מען זעט אז דער אויבערשטער איז מעביר אשמותיהם בכל שנה ושנה ,און
מען מוז דאך גלייבן אז ס'איז אזוי ,די פסוק זאגט דאך כי ביום הזה יכפר עליכם
לטהר אתכם מכל חטאותיכם ,פון אלע עבירות ,קומט דאך אויס אז די עבירות
וואס מען האט געטון לעצטע יאר איז דאך שוין נישט דא מער ,אוודאי דארף
מען תשובה טון און חרטה האבן ,אבער דער מענטש ווערט א נייע מענטש,
אבער טאמער חס ושלום וואלט מען געקענט תשובה טון נאר איינמאל א יאר
וואלט א מענטש דאס אנגעקוקט ווי זייער א שווערע זאך און ער וואלט חלילה
אריינגעפאלן אין א יאוש ,אבער אזויווי דער אויבערשטער איז מעביר אשמותינו
בכל שנה ושנה ,קומט אים אויס אסאך גרינגער.
דער אמת איז אז אונז ווייס מיר דאך אז דער אויבערשטער איז אונזער
טאטע און וויל אונז העלפן ,און ווען א קינד האט שכל און ער זעט אז דער
טאטע וויל אים ,האבן קומט ער און ער בעט אים איבער ,ווייל א טאטע איז
נישט ברוגז אויף א אופן אז ער וויל ח"ו דעם קינד אוועקווארפן ,פארקערט,
***** צ ******
ער וויל אונז זאלן צוריקומען ,ער ווארט אויף אונז ,ער זאגט ,קום צו מיר ,האב
שכל ,איך בין דיין טאטע און איך האב דיך ליב ,איך ווייס אז דו שעמסט זיך
אבער דו דארפסט זיך נישט פילן אפגעפרעמדט.
און די אמת איז ,מען האט שוין געשמועסט פון דעם ראש השנה ,אז מען דארף
בעטן דעם אויבערשטן אין די הייליגע טעג אז מען זאל נישט זיין אפגעפרעמדט,
נישט נאר היינט ווען יעדע איד פילט א נאנטקייט צום אויבערשטן און מ'ווייסט
אז דער אויבערשטער איז מוחל ,נאר אגאנץ יאר ,מ'דארף בעטן אז מ'זאל אגאנץ
יאר פילן די נאנטקייט און די ליבשאפט און מ'זאל נישט זיין דערווייטערט,
מ'זאל וויסן אז דער טאטע איז דא מיט אונז ,אזויווי מ'זעט אז א קליינע קינד
בעט זיין טאטן אויף יעדע קלייניגקייט ,ער זעט עפעס ,ער וויל עפעס ,עפעס
טוט אים וויי ,שעמט ער זיך נישט און ער בעט זיין טאטן ,די זעלבע זאך
דארף א איד וויסן אז דער אויבערשטער הערט אויס זיינע תפילות אויף יעדע
קלייניקייט ,מ'דארף נישט זיין אפגעפרעמדט נאר מ'דארף כסדר בעטן ,טאטע
געב מיר דאס ,באשעפער העלף מיר ,וכדומה.
און דאס איז די ענין פון די הייליגע טעג' ,דרשו השם בהמצאו קראוהו בהיותו
קרוב' (ישעיה נה ו) ,מען זאל האבן שכל און מתפלל זיין אז מען זאל נישט זיין
אפגעפרעמדט .און אזוי ארום געבט מען זיך טאקע מער אכטונג ,ווייל אז מען
ווייסט אז מען איז אנגעוויזן יעדע זאך אין דעם אויבערשטן ,פילט מען זיך נאנט
און מען געבט זיך מער אכטונג.
זאל דער אויבערשטער טאקע העלפן ,די גמרא זאגט דאך אז ווען א איד
האט א צער האט דער אויבערשטער כביכול אויך א צער ,זעט מען דאך אז ער
איז ממש נאנט צו אונז ,אז ווען אונז האבן צער האט ער אויך צער ,דארף מען
זיך נישט פילן פרעמד ,מ'דארף זיך נישט פילן ווייט ,מ'קען בעטן און מ'דארף
וויסן אז דער אויבערשטער הערט צו די תפילות ,און איך דעם זכות וואס מען
גלייבט אז דער אויבערשטער נעמט אן די תפילות ,נעמט דער אויבערשטער
טאקע אן די תפילות.
זאל דער אויבערשטער העלפן ס'זאל זיין א געבענטשט זיס לעכטיג יאר פאר
אידישע קינדער ,מ'זאל זעט סיעתא דשמיא אויף יעדע טריט ,מ'זאל אפגעהיטן
ווערן פון אלעם שלעכטן און מ'זאל געהאלפן ווערן מיט אלע מיני גוטע זאכן
וואס מ'דארף און אלע בקשות פון א גאנץ יאר זאל דער אויבערשטער אונז געבן
אלעס וואס מ'דארף.
א גמר חתימה טובה פאר אלע אידישע קינדער.
***** אצ ******
