gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי מנחם · Imrei Menachem — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: אמרי מנחם · Imrei Menachem

שבוע: סוכות (2026-09-21)

אמרי מנחם · Imrei Menachem — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫חג הסוכות‬ ‫גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת פראדל ע"ה‬ ‫אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת רחל לאה ע"ה‬ ‫בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫סוכה זכר לענני הכבוד‬ ‫בבני יששכר (תשרי‪ ,‬מאמר י'‪ ,‬אות י"ג) הביא שדרשו וחקרו הקדמונים למה עשה‬ ‫ה' ככה‪ ,‬דהלא ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל במדבר‪ ,‬מן‪ ,‬ובאר‪ ,‬וענני‬ ‫הכבוד‪ ,‬ואם כן למה צוה השי"ת לעשות זכר לענני הכבוד דוקא (במצות סוכה) ולא‬ ‫עשה כן במן ובאר (וראה מה שביארנו בזה לעיל)‪.‬‬ ‫ויש לומר על פי דברי התרגום יונתן בפסוק (שמות יט‪ ,‬ד) 'ואשא אתכם על כנפי‬ ‫נשרים'‪ ,‬שהכונה שביום צאתם ממצרים נשאם הענן לארץ ישראל‪ ,‬להקריב את‬ ‫קרבן פסח במקום המקדש בהר המוריה‪.‬‬ ‫על פי זה יש לומר שבענני כבוד היה בחינת ארץ ישראל כל משך זמן היותם‬ ‫במדבר [ויש לומר שזהו מה שנאמר בכתוב שם "ואביא אתכם אלי"]‪ .‬ואם כן‬ ‫ההודאה על ענני הכבוד היא הודאה מיוחדת‪ ,‬לא רק על התועלת הגשמית שבזה‬ ‫אלא על זה שזכו במדבר לבחינת ארץ ישראל‪ .‬ולכן דוקא על זה נצטווינו לעשות‬ ‫זכר‪.‬‬ ‫ולפי זה מבואר היטב מה שאמר הרה"ק מבעלזא זיע"א‪ ,‬שסוכה היא בחינת‬ ‫ארץ ישראל‪.‬‬ ‫והשענו תחת העץ‬ ‫איתא במדרש (ב"ר פמ"ח‪ ,‬י‪ .‬תנחומא וירא ד)‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם‪,‬‬ ‫שבשכר זה שאמר למלאכים "והשענו תחת העץ" אני נותן לבניך מצות סוכה‪.‬‬ ‫ויש לבאר על פי מה שמצינו שבזוה"ק ש"והשענו תחת העץ" היה בחינת‬ ‫סוכה‪ ,‬והיינו מפני שהתגלה שם הקב"ה‪.‬‬ ‫והנה כאשר בא משה רבינו לקבל התורה באו המלאכים בטענה אל הקב"ה‬ ‫שיתנה להם‪ .‬ומבואר בספרים (ספר שתי ידות ר"פ תרומה‪ .‬פני דוד להחיד"א פ' יתרו‪.‬‬ ‫שפ"א פ' יתרו‪ .‬ועוד) שטענתם היתה מדין בר מצרא‪ ,‬שהמוכר שדה וכיו"ב‪ ,‬יש זכות‬ ‫קדימה לבן המצר לקנותה ויכול אף לסלק את הלוקח שאינו בן המצר‪.‬‬ ‫ולפי הנ"ל יש לבאר מהו אכן התשובה לטענת המלאכים – דכיון שכבר היה‬ ‫***** ב ******‬ ‫הקב"ה אצל אברהם בבחינת סוכה‪ ,‬הרי שגם ישראל הם בבחינת בר מצרא אל‬ ‫הקב"ה כביכול [אמנם אמרו חז"ל שהמנורה עדות היא לכל באי עולם שהשכינה‬ ‫שורה בשיראל‪ .‬אלא שזה היה לאחרי קבלת התורה‪ ,‬ואילו כדי לפרוך את טענת‬ ‫המלאכים לפני מ"ת היה צריך להגיע להשראת השכינה שהיתה אצל אברהם]‪.‬‬ ‫נמצא שבזכות "והשענו תחת העץ" קיבלו ישראל את התורה‪.‬‬ ‫מקדש ישראל והזמנים‬ ‫נוסח חתימת הברכה (בתפילה ובקידוש) בשלושת הרגלים הוא מקדש ישראל‬ ‫והזמנים‪ .‬והנה בשבת חותמים "מקדש השבת"‪ ,‬ועל דרך זה בראש השנה "מקדש‬ ‫ישראל ויום הזכרון"‪ ,‬וביום הכיפורים "מקדש ישראל ויום הכיפורים"‪ .‬ומדוע בג'‬ ‫הרגלים לא מפרטים בחתימת הברכה בכל מועד את עניינו‪ ,‬פסח שבועות או‬ ‫סוכות‪.‬‬ ‫ויש לבאר עפ"י מ"ש הטור (סי' תיז) שג' הרגלים הם כנגד שלושת האבות‪ ,‬פסח‬ ‫כנגד אברהם‪ ,‬שבועות כנגד יצחק‪ ,‬וסוכות כנגד יעקב‪ .‬לפי זה מובן שיש בהם‬ ‫ענין כללי אחד‪ ,‬והעיקר בהם אינו מה שמייחד כל מועד מחבירו כי אם הענין‬ ‫הכללי של קדושת ישראל (שבאה מהאבות) והזמנים‪.‬‬ ‫***** ג ******‬ ‫אמרי מנחם סוכות‬ ‫משנים קדמוניות‬ ‫'ראשון לחשבון עוונות' – בכח הדעת‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪.‬‬ ‫'למען ידעו דורותיכם'‪ ,‬הסוכה מסוגלת להשפיע ליהודי היושב בצילא‬ ‫דמהימנותא מתחת לסכך‪' ,‬דעת דקדושה'‪.‬‬ ‫והדעת מסייעת לאדם למול היצר הרע‪ ,‬דזהו כחו של היצר הרע‪ ,‬לבלבל‬ ‫את האדם ולבטל ממנו את דעתו וכח ההבחנה וההבדלה‪ ,‬וכה אמר אור שבעת‬ ‫הימים מרנא הבעש"ט הק' זי"ע (הובא בספה"ק בן פורת יוסף פר' אחרי ד"ה שמעתי ממורי‬ ‫ובספה"ק אורח לחיים פר' לך ד"ה הפרד נא מעלי) לפרש מה שאמרו בגמרא (שבת עה‪ ,‬א)‬ ‫'שוחט משום מאי מחייב' ובתוס' (ד"ה שוחט משום מאי) פירשו ד'אשוחט דעלמא‬ ‫קאי'‪ ,‬והאי שוחט דעלמא הוא היצר הרע השוחט את נשמתם של בני העולם‬ ‫ומאבדם מהעולם הבא‪ ,‬והתמיהה היא‪ ,‬משום מאי מתחייב במיתה לעתיד לבוא‬ ‫אז יביא אותו הקב"ה בפני הצדיקים והרשעים וישחט אותו (סוכה נב‪ ,‬א)‪ ,‬והלא‬ ‫זהו תפקידו ולשם כך נברא‪ ,‬לעמוד כנגד ברואי עולם ולהכשילם בחטא ומה זה‬ ‫שנענש על מילוי תפקידו‪.‬‬ ‫ומתרצינן בגמרא 'משום צובע'‪ ,‬פירוש שדבר זה הוא מוסיף בעצמו מחמת‬ ‫רשעותו‪ ,‬שמבלבל את האדם וצובע בפניו את המעשים‪ ,‬ואת הדבר הטוב הוא‬ ‫צובע בצבע מעשה רע‪ ,‬ומפתה את האדם כי מעשה זה כלל אינו טוב אלא‬ ‫רע הגמור‪ ,‬ואם יעשה כן הרי הוא משחית את נפשו‪ ,‬ולמול פליאת האדם מה‬ ‫עבירה יש במצוה‪ ,‬הוא מביא תירוצים ובלבולים עד שהאדם מאבד את דעתו‬ ‫ונמנע מעשיית המצוה באונס ולא ברצון‪ ,‬וכן הוא נוהג במעשי עבירה‪ ,‬שמפתה‬ ‫ומסית את האדם לחטוא במעשה חטא‪ ,‬וכאשר האדם נמנע ומתרחק מהחטא‬ ‫ברוב יראת שמים ואוטם אוזנו משמוע ברע‪ ,‬הוא בא כנגדו בתחבולה וצובע‬ ‫את המעשה הרע בצבע מעשה טוב ואומר לאדם כי האיך ימנע מעשיית מעשה‬ ‫טוב ומצוה גדולה זו‪ ,‬עד שהאדם אכן מתבלבל ומאבד את שכלו ודעתו העצמית‬ ‫וחוטא שלא בידיעתו‪.‬‬ ‫***** ד ******‬ ‫ועל כך מתחייב היצר הרע בעונש מיתה‪ ,‬משום שחטאים הרבה חוטאים בני‬ ‫האדם שלא בדעת ושלא בשכל ואך מחמת בלבול היצר‪ ,‬והרי לכך לא נברא‪ ,‬אלא‬ ‫להסית את האדם לעשות רע ולהמנע מטוב ולא לשנות את הגבולות ולהחליף‬ ‫בין טוב לרע‪.‬‬ ‫ובסוכות מקבל היהודי כח כנגד אומנות זו של היצר הרע‪ ,‬דכתיב 'למען ידעו‬ ‫דורותיכם' ואמרו חז"ל 'אם אין דעת הבדלה מנין'‪ ,‬והיינו שעל ידי כח הדעת‬ ‫יכול האדם להבחין ולהבדיל בין טוב לרע ובין מצוה לעבירה‪ ,‬ועל כן אמרו חז"ל‬ ‫(תנחומא אמור כב) על הפסוק (ויקרא כג‪ ,‬מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון'‪' ,‬וכי ראשון‬ ‫הוא‪ ,‬והלא ט"ו יום הוא‪ ,‬ואת אמרת 'ביום הראשון'‪ ,‬אלא ראשון הוא לחשבון‬ ‫עוונות'‪.‬‬ ‫משום שביום זה מקבל האדם כח להיות גבור וראש על היצר הרע‪ ,‬בכח‬ ‫הדעת וההבדלה‪ ,‬שלא ליפול ברשתו ולא לחטוא בעוונות‪.‬‬ ‫ראשון הוא להכיר בעוונות‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא‬ ‫כג‪ ,‬מ)‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל (תנחומא אמור כב) 'וכי ראשון הוא‪ ,‬והלא ט"ו יום הוא‪ ,‬ואת אמרת‬ ‫'ביום הראשון'‪ ,‬אלא ראשון הוא לחשבון עוונות'‪.‬‬ ‫יש לפרש על פי מה שכתבו בספה"ק דאם עדיין לא שב האדם בתשובה‬ ‫הוא בבחינת סומא שאינו רואה את מצבו ואינו מכיר בחטאיו הרבים‪ .‬והרה"ק‬ ‫הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע כתב בהנהגות האדם כי חטאת נעורים מסמא‬ ‫את העיניים‪.‬‬ ‫ויש לומר כי אחר יום הכפורים בו שבו כל עדת ישראל בתשובה לפני אדון‬ ‫כל‪ ,‬זכו עיני כל ישראל להיפקח ועתה רואים כולם כמה חטאו ופשעו‪ ,‬ועד כמה‬ ‫הם מלאכים עוונות ונצרכים לכפרה‪.‬‬ ‫וזהו 'ראשון הוא לחשבון עוונות'‪ ,‬שדוקא כאשר מגיע חג הסוכות מתחילים‬ ‫לספור את מנין העוונות‪ ,‬ולהכיר בפעם הראשונה בחטאים‪.‬‬ ‫ראשון למנין עוונות‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא‬ ‫כג‪ ,‬מ)‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל (תנחומא אמור כב) 'וכי ראשון הוא‪ ,‬והלא ט"ו יום הוא‪ ,‬ואת אמרת‬ ‫'ביום הראשון'‪ ,‬אלא ראשון הוא לחשבון עוונות'‪.‬‬ ‫יש לפרש‪ ,‬דהסוכה ענינה אחדות בקרב ישראל‪ ,‬שכן הסוכה היא זכר לענני‬ ‫***** ה ******‬ ‫הכבוד‪ ,‬שענינם שלום ואחדות בקרב ישראל‪ ,‬וכן אמרו בגמרא (סוכה ט‪' ).‬ראויים‬ ‫כל ישראל לישב בסוכה אחת'‪ ,‬והרמז בכך שהסוכה מאחדת את כל בני ישראל‪,‬‬ ‫והיא סגולת הסוכה‪ ,‬שמביאה שלום על כל עם ישראל‪ ,‬ובחג הסוכות הקב"ה‬ ‫'פורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'‪.‬‬ ‫והנה במשך כל השנה מדברים אנשים רע האחד על חבירו‪ ,‬כי עוון לשון‬ ‫הרע הוא מהעוונות אשר אנשים דשים בו בעקביהם‪ ,‬ולפי דברי החובות הלבבות‬ ‫(שער הכניעה פרק ז) כי המדבר לשון הרע על חבירו‪ ,‬עוברים עוונות חבירו אליו‪,‬‬ ‫ונעשה חבירו זכאי מעוונות‪ ,‬והוא נהיה עמוס בעוונות‪ ,‬נמצא שיש בידי כל אחד‬ ‫מישראל כמה וכמה עוונות שאינם באמת שלו‪.‬‬ ‫אך כאשר אתא ובא חג הסוכות וכל בני ישראל שבים בתשובה על עוון‬ ‫המחלוקת ומתאחדים כאיש אחד בלב אחד‪ ,‬אזי חוזרים כל העוונות לבעליהם‬ ‫האמתי‪ ,‬נמצא הזמן הראוי לספור ולמנות את חשבון העוונות הנכון הוא בחג‬ ‫הסוכות‪ ,‬וזהו 'ראשון לחשבון עוונות'‪.‬‬ ‫מעשי בני ישראל מרובים מחכמתם‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ...‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני‬ ‫ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪.‬‬ ‫כתב בספה"ק תפארת שלמה (לחג הסוכות ד"ה ויסעו בני ישראל) 'הסוכה היא בחינת‬ ‫הקדושה של הקרבנות‪ ,‬ובחינת ארץ ישראל'‪.‬‬ ‫ובספה"ק קדושת יום טוב (לסוכות אות ח) כתב 'הסוכה יש לה קדושה יתירה‬ ‫כמו קדושת ארץ ישראל אשר ה' דורש אותה'‪.‬‬ ‫ועל פי דבריהם הקדושים מתפרש מאמר הכתוב 'למען ידעו דורותיכם' היינו‬ ‫שהתורה מבטיחה שאם תשבו בסוכות תזכו לדעת‪ ,‬כי 'אווירא דארץ ישראל‬ ‫מחכים' (ב"ב קנח‪.):‬‬ ‫והנה אמרו חז"ל במשנה (אבות פ"ג מ"ט) 'כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו‬ ‫מתקיימת‪ ,‬וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת'‪ .‬נמצא בהגיע‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬בעת שזוכים למתנת ה'דעת'‪ ,‬מכח הבטחת הכתוב 'למען ידעו‬ ‫דורותיכם'‪ ,‬נדרשים ישראל להרבות במעשים טובים קודם לכן‪ ,‬בכדי שלא להיות‬ ‫בכלל מי ש'חכמתו מרובה ממעשיו‪ ,‬אין חכמתו מתקיימת'‪.‬‬ ‫ויש לומר שעל כן נתנה תורה קודם לחג הסוכות את הימים הנוראים בהם‬ ‫זוכים בני ישראל לכפרה‪ ,‬שכך חג הסוכות הוא 'ראשון לחשבון עוונות'‪ ,‬כמו‬ ‫שאמרו חז"ל (תנחומא אמור כב) על הפסוק (ויקרא כג‪ ,‬מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון'‪,‬‬ ‫'וכי ראשון הוא‪ ,‬והלא ט"ו יום הוא‪ ,‬ואת אמרת 'ביום הראשון'‪ ,‬אלא ראשון הוא‬ ‫לחשבון עוונות'‪.‬‬ ‫***** ו ******‬ ‫שעל ידי זה נקראים בני ישראל כמי שמעשיהם הטובים מרובים מחכמתם‪,‬‬ ‫שכן אין נחשב להם עוד חטאים‪.‬‬ ‫ויש להוסיף דהנה כלל גדול יסדו בספרים הק' (אוה"ח הק' שמות לט‪ ,‬לב; ובדרך‬ ‫פיקודיך הקדמה ה) שעל ידי שהאדם נכלל בתוך כלל ישראל נחשב קיום המצוות‬ ‫של אלו המחוייבים בהם כאילו קיימם אף הוא‪ ,‬ויש לומר שלכן ציוותה תורה‬ ‫על מצוות נטילת ד' מינים שענינה התכללות והתאחדות ישראל כאיש אחד בלב‬ ‫אחד‪ ,‬כמו שאמרו במדרש (ויק"ר ל‪ ,‬יב) ''פרי עץ הדר'‪ ,‬אלו ישראל‪ .‬מה אתרוג זה‬ ‫יש בו טעם ויש בו ריח‪ ,‬כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם‬ ‫מעשים טובים‪' .‬כפות תמרים'‪ ,‬אלו ישראל‪ .‬מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו‬ ‫ריח‪ ,‬כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים‪' .‬וענף עץ‬ ‫אבות' אלו ישראל‪ .‬מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם‪ ,‬כך ישראל יש בהם שיש‬ ‫בהם מעשים טובים ואין בהם תורה‪' .‬וערבי נחל'‪ ,‬אלו ישראל‪ ,‬מה ערבה זו אין‬ ‫בה טעם ואין בה ריח‪ ,‬כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא‬ ‫מעשים טובים ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם‪ ,‬לאבדן אי אפשר‪ ,‬אלא אמר‬ ‫הקדוש ברוך הוא יקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו'‪.‬‬ ‫שעל ידי ההתכללות נחשב לכל אחד מישראל מצוות הרבה‪ ,‬ובזה יש לזכות‬ ‫להבטחת התורה 'למען ידעו דורותיכם'‪ ,‬אחר שישראל בכלל 'מעשיהם מרובים‬ ‫מחכמתם'‪.‬‬ ‫עוד יש להוסיף בהאי ענינא‪ ,‬דבספה"ק נתבאר שעבודת הימים של חודש‬ ‫אלול וראש השנה יום הקדוש ועשרת ימי תשובה הם בבחינת 'שמאלו תחת‬ ‫לראשי'‪ ,‬בחינת יראה‪.‬‬ ‫ויש לומר שהוא הכנה למתנת הדעת בחג הסוכות‪ ,‬שכן תנאי הוא להשגת‬ ‫החכמה 'יראתו קודמת לחכמתו'‪ ,‬ועל ידי שישראל מתחזקים ביראת שמים‬ ‫ויראת חטא בימים שקודם חג הסוכות‪ ,‬הם זוכים בתר כך לדעת‪.‬‬ ‫השמחה עם האורח והצער על כך שהשכינה היא רק אורח‬ ‫חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך‪ .‬ושמחת בחגך אתה‬ ‫ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר וגו' והיית אך שמח (דברים טז‪ ,‬יג‪-‬טו)‪.‬‬ ‫'אך' הוא לשון מיעוט‪ ,‬ובא למעט קצת מהשמחה‪.‬‬ ‫ויש לומר בהקדם מה שסיפר הרה"ק בעל הייטב לב זי"ע (ייטב פנים‪ ,‬אבני זכרון‬ ‫לר"ה אות יא) אודות זקנו הרה"ק בעל הישמח משה זצ"ל וז"ל‪ ,‬שמעתי ממוזלה"ה‪,‬‬ ‫סיפר לנו שבימי נעוריו היה קשה בעיניו מה שהחסידים יגילו כל היום‪ ,‬הלא‬ ‫איתא בש"ע (או"ח סי' א' ס"ג) ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית‬ ‫המקדש‪ ,‬ועגמה נפשו על דבר זה‪ ,‬והתפלל אל ה' במחשבה צפונה בלב בנסעו‬ ‫לקבל פני רבו הקדוש מהר"י יצחק זלה"ה מלובלין‪ ,‬אנא ה' הושיעה נא בעת‬ ‫***** ז ******‬ ‫בואי אל הצדיק יורינו דרך תירוץ על ענין זה לבל יקשה בעיני‪ ,‬כי אתה יודע‬ ‫שאיני רוצה להקשות רק לדעת אמיתת הענין‪ ,‬וכבר אמרו חכמים (יומא לח‪ ):‬הבא‬ ‫לטהר מסייעין אותו‪ ,‬לא אמרו מסייע לשון יחיד‪ ,‬רק מסייעין לשון רבים‪ ,‬משמע‬ ‫הכל מסייעין‪ ,‬אם כן גם הצדיק יסייע אותי בזה‪ ,‬כל זאת עלה במחשבתו ובלבו‪,‬‬ ‫וכאשר בא אל ביתו נאוה קודש‪ ,‬תיכף פיו פתח בחכמה וברוח הקודש‪ ,‬ואמר לו‬ ‫למה נפלו פניך‪ ,‬אם אמנם איתא בשולחן ערוך ראוי לכל אדם ירא שמים שיהא‬ ‫מיצר ודואג וכו'‪ ,‬אבל כבר אמרו (עי' מדרש אסס"ר פט‪ ,‬א) החכם צהלתו בפניו ואבלו‬ ‫בלבו‪ ,‬והן תאמינו‪ ,‬כי בעת שאומר חצות בבכי ותחנונים ופלגי מים‪ ,‬בכל זאת אני‬ ‫שש ושמח‪ .‬וכך הורה לי רבינו הקדוש הגאון מהר"ש שמעלקי זלה"ה אבדק"ק‬ ‫ניקילשבורג‪ ,‬על פי משל למלך גדול שנשבה והגיע לעמוד לפוש וללוי אצל‬ ‫אוהבו ומיודעו‪ ,‬וכראות אוהבו את המלך בשביה הלך ילך ובכה מאין הפיגות‪,‬‬ ‫ובכל זאת שש ושמח‪ ,‬כי המלך נתאכסן אצלו‪ ,‬והנמשל כי באותו שעה שבוכה‬ ‫על חורבן בית המקדש השכינה כנגדו‪ ,‬שנאמר (איכה ב‪ ,‬יט) 'קומי רוני בלילה וגו'‬ ‫נוכח פני ה''‪ ,‬ואם כי כתיב (מיכה ו‪ ,‬ח) 'הצנע לכת עם י' אלקיך'‪ ,‬ולא היה ראוי‬ ‫לגלות הדבר‪ ,‬אבל מה נעשה הלא אמרו הבא לטהר מסייעין אותו‪ ,‬לא אמרו‬ ‫מסייע כי אם מסייעין‪ ,‬משמע הכל מסייעין אם כן גם אני צריך לסייע‪ ,‬עד כאן‬ ‫דברי פה קדוש ה' מכובד‪ ,‬הרי שידע ברוח קדשו לתרץ לו מה שהקשה לו‪ ,‬ומה‬ ‫שעלה בלבו על אומרם מסייעין לו לשון רבים‪.‬‬ ‫ויש לומר שענין זה הוא בסוכות‪ ,‬דמצד אחד יש בימים אלו שמחה גדולה‬ ‫על שהמלך נמצא עמנו‪ ,‬כי הסוכה היא 'צילא דמהימנותא' וכביכול אנו יושבים‬ ‫ממש במושב אחד עם המלך הגדול‪ ,‬ובוודאי מי שזוכה שהמלך הוא אורחו שש‬ ‫ושמח‪ ,‬אמנם בתוך הלב שוכן קצת צער משום שאנו יודעים שכן הוא עכשיו‬ ‫בחג בלבד‪ ,‬כי בחלוף ימי החג אנו שבים לימי הגלות‪ ,‬ולעת הסתר הפנים בעת‬ ‫שאין בית המקדש בנוי ועומד על מכונו והשכינה נסתרת ונעלמת מישראל‪.‬‬ ‫וזהו 'והיית אך שמח'‪ ,‬יש לשוש ולשמוח בימים אלו‪ ,‬אמנם 'אך' למעט‪ ,‬כי‬ ‫בתוך הלב יש להצטער על כך שהמלך הוא בבחינת אורח בימים אלו של חג‬ ‫הסוכות‪ ,‬שאחר החג עתיד הוא להסתתר שוב‪.‬‬ ‫התעוררות 'תשובה מאהבה'‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ...‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪ .‬והסוכות שאומר הכתוב‬ ‫שהושיבנו בהם‪ ,‬הם ענני כבודו שהקיפנו בהם לבל יכה אותנו שרב ושמש‪.‬‬ ‫ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו (טור סי' ס"א)‪.‬‬ ‫איתא בספה"ק (עי' קדושת לוי פר' האזינו) דבסוכות מתעוררת בחינת 'תשובה‬ ‫מאהבה'‪.‬‬ ‫ויש לומר הענין בכך‪ ,‬דהסוכה היא זכה לענני הכבוד‪ ,‬וכתב הגר"א (שיה"ש א‪ ,‬ד)‬ ‫***** ח ******‬ ‫דאחר חטא העגל נסתלקו ענני הכבוד‪ ,‬והם חזרו כאשר עשו בני ישראל תשובה‬ ‫על חטא העגל‪' ,‬תשובה מאהבה'‪ ,‬וזה יש לומר הטעם שמתעורר בסוכות ענין‬ ‫תשובה מאהבה‪ ,‬בכח ענני הכבוד שניתנו לישראל אחר שעשו תשובה מאהבה‬ ‫על חטא העגל‪.‬‬ ‫'למען ידעו דורותיכם' – כי התשובה מועילה‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ...‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪ .‬והסוכות שאומר הכתוב‬ ‫שהושיבנו בהם‪ ,‬הם ענני כבודו שהקיפנו בהם לבל יכה אותנו שרב ושמש‪.‬‬ ‫ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו (טור סי' ס"א)‪.‬‬ ‫איתא בספה"ק (עי' קדושת לוי פר' האזינו) דבסוכות מתעוררת בחינת 'תשובה‬ ‫מאהבה'‪.‬‬ ‫ויש לבאר הענין‪ ,‬דהנה יש להבין מאי טעמא ציוה הקב"ה לעשות זכר לנס‬ ‫ענני הכבוד בלבד‪ ,‬ואכן על מה שאמרו בגמרא (תענית ט‪' ).‬שלש מתנות טובות‬ ‫ניתנו לישראל‪ ,‬באר‪ ,‬ענן‪ ,‬ומן‪ .‬באר בזכות מרים‪ ,‬עמוד ענן בזכות אהרן‪ ,‬מן בזכות‬ ‫משה'‪' ,‬הקדמונים אחזו שער לדרוש ולחקור על מה עשה ה' ככה‪ ,‬צוה ה' זכר‬ ‫לענני הכבוד במצות סוכה‪ ,‬ולא עשה כן במן ובאר' (לשון הבני יששכר מאמרי תשרי‬ ‫י‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫ויש להוסיף ולתמוה‪ ,‬מה נשתנה ענני הכבוד אף משאר מתנות טובות ונסים‬ ‫ונפלאות שנעשו לישראל בארבעים שנות המדבר‪ ,‬וכגון 'שמלתך לא בלתה‬ ‫מעליך ורגליך לא בצקה' (דברים ח‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫ויש לומר דהנה כתב הגר"א דכוונת הכתוב 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות‬ ‫הושבתי את בני ישראל' אינו לאלו הענני כבוד שליוו את ישראל ארבעים שנה‪,‬‬ ‫אלא הכוונה דייקא לענני הכבוד שחזרו לישראל ביום ט"ו בתשרי אחר שנסתלקו‬ ‫בזמן שחטאו בעגל‪.‬‬ ‫ולזה יש לעשות זכר‪ ,‬שהקב"ה קיבל את תשובה ישראל‪ ,‬לאחר שחטאו בחטא‬ ‫המר והנמהר‪ ,‬חטא העגל‪.‬‬ ‫וכעין זה כתב בחתם סופר (דרשות לשבת שובה שנת תקצה) 'נראה לענ"ד עיקר‬ ‫שמחת החג היא על יום סליחה של יוה"כ‪ ,‬וכמ"ש במדרש שתופסין ד' מינים‬ ‫בידם כמי שחוזר ממלחמה ונצח שתופס כידון לאות ניצוח‪ .‬והנה הראיה‬ ‫הברורה שזכינו ביוה"כ ליום סליחה‪ ,‬נלע"ד כי החוטאים בעגל פלטם ענני הכבוד‬ ‫וכשנסלח להם ביוה"כ וירד משה מחרת יוה"כ וצוה על נדבת המשכן לכפר על‬ ‫העגל והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר עד ליל שבת שהעבירו קול‬ ‫במחנה והיא היתה ליל א' של סוכות לפי מש"כ התוס' בב"ק פ"ב ע"א ד"ה כדי‬ ‫שירד משה ביום ב' מחרת יוה"כ ואז כשנגמרה נדבת המשכן נגמרה סליחת‬ ‫***** ט ******‬ ‫יוה"כ וקלט הענן אותן שכבר פלט‪ .‬וע"כ יושבים בסוכה זכר לענני כבוד שקלטם‬ ‫ושהוא סימן על סליחת יוה"כ'‪.‬‬ ‫ובזה מובן שפיר הטעם שעושים זכר לנס ענני הכבוד בדוקא‪ ,‬שהרי ענין‬ ‫זה‪ ,‬שהקב"ה מקבל את בני ישראל השבים אליו באהבה‪ ,‬הוא יסוד מוסד שיש‬ ‫לעשות לו זכר בעבודת הימים הנוראים של כל שנה ושנה‪' ,‬למען ידעו דורותיכם'‬ ‫כי אף אם הרבו לפשוע עד מאוד‪ ,‬וחטאו ח"ו בחטאים חמורים ביותר‪ ,‬אם ישובו‬ ‫בתשובה מאהבה כדוגמת תשובת דור המדבר‪ ,‬יתקבלו בתשובה‪.‬‬ ‫וזה יש לפרש הענין דאיתא בספה"ק שסוכות הוא זמן תשובה באהבה‪ ,‬שכן‬ ‫בימים אלו בני ישראל נכנסים תחת ענני הכבוד‪ ,‬והיינו שבני ישראל חוסים‬ ‫תחת בחינה זו‪ ,‬שהקב"ה מקבל אותם אחר ששבו בתשובה מאהבה בימי חודש‬ ‫תשרי‪.‬‬ ‫כיסוי העוונות שבאו משום לשון הרע‬ ‫כתב בהגהות חכמת שלמה להגר"ש קלוגר וז"ל‪ ,‬יש בירושלמי בפ"ק דיומא‪,‬‬ ‫'וכסה ענן הקטורת'‪ ,‬כיסוי זה איני יודע מה הוא‪ ,‬כשהוא אומר 'כסית כל חטאתם‬ ‫סלה'‪ ,‬היינו כיסוי עון‪ .‬ולפ"ז הנה כל מה שישראל עושין להקב"ה משלם הקב"ה‬ ‫להם כנגדן‪ ,‬כך ביוה"כ שישראל עושין תשובה אז מכסין עוונם ממנו ית' ומשליך‬ ‫אותם במצולות‪ ,‬ולכך נאמר 'וכסה ענן הקטורת את הכפורת'‪ ,‬שישראל מכסין‬ ‫עונותיהם ממנו יתברך‪ ,‬ולכך כנגד כיסוי זה שישראל מכסין לפניו יתברך בענן‬ ‫הקטורת משלם להם הקב"ה תיכף אחר יוה"כ כי זה נמשך מזה בסוכות לכסות‬ ‫אותם מזרם וממטר ומעונש הגיהנום ולכך ראוי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וראה עוד שם‪.‬‬ ‫יש להוסיף בשייכות קטורת לסוכה‪ ,‬דאמרו בגמרא (ערכין טו‪ ).‬כי בכח הקטורת‬ ‫לכפר על עוון לשון הרע‪ ,‬והנה חג הסוכות בא לאחר יום הכפורים בו נמצאים כל‬ ‫עדת ישראל באחדות ובאהבת רעים‪ ,‬שמרצה כל אחד את חבירו‪.‬‬ ‫נמצא חג הסוכות וקטורת שניהם באים על השלום והאחדות‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בדרש הכתוב 'כסית כל חטאתם סלה'‪ ,‬כי על ידי הכפרה על חטא‬ ‫לשון הרע‪ ,‬חוזרים כל עוונות מי שדיבר עליו לשון הרע אל בעל העבירות‪ ,‬כי‬ ‫כתב בחובות הלבבות שהמדבר לשון הרע על חבירו מקבל לעצמו כל העבירות‬ ‫שעשה חבירו‪ ,‬וכאשר שב בתשובה הוא נפטר מכל העבירות‪.‬‬ ‫וזהו 'כסית כל חטאתם סלה'‪ ,‬היינו כיסוי כל החטאים שקנה האדם לעצמו‬ ‫בדברו לשון הרע‪.‬‬ ‫'למען ידעו' – על ידי 'ושמחת בחגך'‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪.‬‬ ‫***** י ******‬ ‫'למען ידעו דורותיכם' היינו השפעת חכמה אלקית‪.‬‬ ‫ויש לבאר הענין‪ ,‬דהוא משום ציווי התורה (דברים טז‪ ,‬טו) 'ושמחת בחגך אתה‬ ‫ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר וגו' והיית אך שמח'‪ ,‬כי השמחה מביאה‬ ‫חכמה אלקית כמו שהביאו התוס' (סוכה נ‪ :‬ד"ה חד) בשם הירושלמי (סוכה פ"ה‬ ‫ה"א) דלמה נקרא שמה 'שמחת בית השואבה' על שמשם שואבין רוח הקודש‪.‬‬ ‫ובירושלמי (שם) מסופר על יונה בן אמיתי הנביא‪ ,‬שהשיג את מעלת הנבואה‬ ‫מכח שמחת בית השואבה‪.‬‬ ‫וכן מביא בחרדים על האר"י הקדוש שזכה לכל השגותיו הרמות בכח השמחה‪.‬‬ ‫נמצא יש לפרש 'למען ידעו דורותיכם' חכמה אלקית‪ ,‬בכח 'ושמחת בחגך'‪.‬‬ ‫וזהו הענין ש'אמר הרב הקדוש המפורסם מורינו הרב רבי פנחס מקארעץ‬ ‫זצוק"ל (אמרי פנחס שער ד אות קעט)‪ ,‬נקרא החג סוכות מלשון 'סוכה ברוח הקודש'‬ ‫(עי' מגילה יד‪ ,).‬ונראה לי דבזה ידוקדק בפסוק (דברים טז‪ ,‬יג) 'חג הסוכות תעשה לך‬ ‫וכו'‪' ,‬לך' דייקא‪ ,‬שתהא אתה סוכה ברוח הקודש‪( .‬בני יששכר מאמרי חדשי תשרי חשון‬ ‫מאמר י צלא דמהימנותא אות א)'‪.‬‬ ‫מצוות סוכה‬ ‫'סוכת שלום' – הסוכה עניינה שלום ואחדות‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ...‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪ .‬והסוכות שאומר הכתוב‬ ‫שהושיבנו בהם‪ ,‬הם ענני כבודו שהקיפנו בהם לבל יכה אותנו שרב ושמש‪.‬‬ ‫ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו (טור סי' ס"א)‪.‬‬ ‫איתא בגמרא (תענית ט‪' ).‬שלש מתנות טובות ניתנו לישראל‪ ,‬באר‪ ,‬ענן‪ ,‬ומן‪.‬‬ ‫באר בזכות מרים‪ ,‬עמוד ענן בזכות אהרן‪ ,‬מן בזכות משה'‪.‬‬ ‫הנה למתנת ענני הכבוד ששמרו והגינו על בני ישראל מכל פגע ומשחית צוה‬ ‫ה' לעשות זכר ולבנות סוכה‪ ,‬אך מה שאין כן למתנת המן והבאר לא נצטווינו‬ ‫לעשות שום זכר‪ ,‬והדבר תמוה‪ ,‬ואכן 'הקדמונים אחזו שער לדרוש ולחקור על‬ ‫מה עשה ה' ככה‪ ,‬צוה ה' זכר לענני הכבוד במצות סוכה‪ ,‬ולא עשה כן במן ובאר'‬ ‫(לשון הבני יששכר מאמרי תשרי י‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫ונראה ליישב תמיהה רבתי זו ולומר שמצות סוכה יש בה זכר לכל המתנות‬ ‫הטובות שניתנו לישראל במדבר‪ .‬דהנה הגמרא אומרת שענני הכבוד באו בזכות‬ ‫אהרן הכהן‪ ,‬ומהי זכותו המיוחדת של אהרן הכהן שעמדה לישראל‪ ,‬היא מידת‬ ‫השלום שהיה אהרן 'אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'‬ ‫(אבות פ"א מי"ב)‪ .‬וענני הכבוד אף הם היו מתנה של שלום בקרב בני ישראל‪,‬‬ ‫***** אי ******‬ ‫שהענן סבב והקיף את בני ישראל‪ ,‬ואיחד את כל העם כאיש אחד בלב אחד‪.‬‬ ‫ומצות סוכה היא זכר לענני הכבוד ולאחדות בעם ישראל‪ ,‬ועניינה שלום ואחדות‬ ‫כדברי הגמרא (סוכה ט‪' ).‬ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת'‪ ,‬והסוכה משרה‬ ‫שלום בקרב ישראל‪ ,‬שהקב"ה 'פורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'‪.‬‬ ‫והרי שנינו (רש"י ויקרא כו‪ ,‬ו) ש'השלום שקול כנגד הכל'‪ ,‬שכן השלום הוא שורש‬ ‫וראש לכל הברכות והמתנות‪ .‬נמצא שבסוכה שהיא זכר לענני הכבוד ולמידת‬ ‫השלום של אהרן הכהן טמון זכר כל המתנות שבאו על ידי השלום‪.‬‬ ‫'למען ידעו דורותיכם' – אווירא דארץ ישראל מחכים‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ...‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני‬ ‫ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪.‬‬ ‫כתב בספה"ק תפארת שלמה (לחג הסוכות ד"ה ויסעו בני ישראל) 'הסוכה היא בחינת‬ ‫הקדושה של הקרבנות‪ ,‬ובחינת ארץ ישראל'‪.‬‬ ‫בזה יש לפרש מאמר הכתוב 'בסוכות תשבו‪ ...‬למען ידעו דורותיכם'‪ ,‬דעל ארץ‬ ‫ישראל אמרו חז"ל (ב"ב קנח‪' ):‬אווירא דארץ ישראל מחכים'‪ ,‬ולפי דברי התפארת‬ ‫שלמה דהסוכה היא בחינת ארץ ישראל נמצא מי שיושב בסוכה ושואף מאוירא‬ ‫הוא כשואף מאויר ארץ ישראל‪ ,‬וזוכה לחכמה 'למען ידעו דורותיכם'‪.‬‬ ‫יש בסוכה מ'טבע ארץ הקדושה להוסיף עוד אחדות'‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ .‬למען ידעו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא‬ ‫כג‪ ,‬מב‪-‬מג)‪.‬‬ ‫הסוכה היא זכר לענני הכבוד כמו שהתורה אומרת (ויקרא כג‪ ,‬מג) 'בסוכות‬ ‫תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי'‪ ,‬ופירוש הכתוב‬ ‫'בסוכות הושבתי'‪ ,‬היינו בענני הכבוד (סוכה יא‪ :‬וקי"ל כדברי ר"א התם‪ .‬עי' טור או"ח סי'‬ ‫תרכה)‪ .‬וענני הכבוד באו בזכות אהרן הכהן‪ ,‬כמו שאמרו בגמרא (תענית ט‪ .).‬ומדתו‬ ‫של אהרן היה 'אוהב שלום ורודף שלום'‪ ,‬והרי שענני הכבוד באו בזכות מדת‬ ‫השלום‪ .‬וכן פעולת ענני הכבוד מורה על שלום ואחדות‪ ,‬שהקיפו את כל ישראל‬ ‫(עי' מועד לכל חי להגר"ח פאלאג'י סימן כ סעיף מח בשם ספר לחמי תודה‪ ,‬פתיחה שערים ט‪;.‬‬ ‫משך חכמה כ‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫ובכן נמצא דהסוכה שהיא כנגד ענני הכבוד יש בה סגולת השלום‪.‬‬ ‫ויש להוסיף עוד בסגולת הסוכה לשלום ואחדות‪ ,‬דאיתא בספה"ק (תפא"ש‬ ‫מועדים; קדושת יו"ט סוכות אות ח; מהר"ש מבעלזא) דהסוכה היא אווירא דארץ ישראל‪,‬‬ ‫והנה כתב החתם סופר 'מדרך טבע ארץ הקדושה להוסיף עוד אחדות ואהבה‬ ‫ורעות לצדיקים היושבים'‪.‬‬ ‫***** בי ******‬ ‫וכן אמרו חז"ל (נדרים כב‪'' ).‬ונתן ה' לך שם לב רגז'‪ ,‬בבבל הוא דכתיב'‪.‬‬ ‫עוד אמרו דבין תלמידי חכמים שבארץ ישראל שוכן אהבה ורעות ונוהגין‬ ‫כבוד בין זה לזה‪.‬‬ ‫בזה יש לומר שהסוכה שיש בה אווירא דארץ ישראל‪ ,‬יש בה סגולת השלום‬ ‫וה'אחדות ואהבה ורעות לצדיקים' היושבים' בה‪.‬‬ ‫זהירות בקדושת הסוכה‬ ‫הסוכה היא בחינת הקדושה של הקרבנות‪ ,‬ובחינת ארץ ישראל (תפארת שלמה‬ ‫לחג הסוכות ד"ה ויסעו בני ישראל)‪.‬‬ ‫כתב רביה"ק זי"ע בספה"ק ויואל משה (מאמר ישוב ארץ ישראל קמ) בענין חומר‬ ‫חטאים הנעשים בארץ ישראל‪' ,‬בשביל שהוא פלטין של מלך אין לבוא אל שער‬ ‫המלך בלבוש שק ואפר בגדים הצואים מהעונות המכעיסים את המלך מלכו של‬ ‫עולם ב"ה‪ ,‬ובתשובת מהר"ם שבכלבו‪ ,‬וכן החרדים והשל"ה הקדוש כתבו אותו‬ ‫הטעם שהוא בהיכל המלך‪ ,‬שבשביל זה צריך להיות ירא וחרד מאוד כל הבא‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬ולא להיפך‪ .‬וכדי בזיון וקצף אם פלטין של מלך הפקר ואין צריך‬ ‫בדיקה מי ומי הראוי לבוא בפלטין של מלך‪.‬‬ ‫וכך הוא דברי תשובת מהר"ם שהובא בכלבו סי' קכז‪ ,‬שהעליה לארץ ישראל‬ ‫היא 'בלבד שיהא פרוש ונזהר מכל עון ומקיים כל המצוות הנוהגות בארץ'‪,‬‬ ‫שאם יחטא שם יענש יותר מאם יחטא בחוץ לארץ‪ ,‬כי ה' דורש אותה תמיד‪,‬‬ ‫ואינו דומה מורד במלכות בפלטין למורד חוץ לפלטין‪ ,‬והוא ארץ אוכלת יושביה‪,‬‬ ‫ואותם ההולכים לשם ורוצים לנהוג קלות ראש בפחזותם ולהתקוטט שמה‪ ,‬קורא‬ ‫אני עליהם 'ותבאו ותטמאו את ארצי' (ירמיה ב‪ ,‬ז)'‪.‬‬ ‫ובחרדים (פרק נט) כתב 'אותם הבאים לארץ ישראל ואינם שמים על לב כי‬ ‫המה בהיכל מלך‪ ,‬ומורדים ופושעים‪ ,‬ומרבים במשתאות וכו' עליהם הכתוב אומר‬ ‫(ירמיה ב‪ ,‬ז) 'ותבואו ותטמאו את ארצי''‪.‬‬ ‫ובשל"ה הק' (שער האותיות אות קדושה) כתב 'והנה שנה אחת אחר בואי לירושלים‬ ‫תובב"א הי' שנת השמיטה‪ ,‬ורבים מיושבי ארץ הקודש רצו לפטור עצמם מדיני‬ ‫שביעית מחמת הדוחק הגדול‪ ,‬שהיה ערב שביעית רעב במדינה ולא הי' סיפק‬ ‫בידם לאכול דבר יום ביומו ק"ו להכין איזה ענינים בביתם על שנת השביעית‪,‬‬ ‫ואמרו שינויי דחיקי להתיר איסורי שביעית ואני דנתי עם עצמי וחשבתי בלבבי‬ ‫אני מחויב לקיים יותר מהם ואפילו למכור גלימא שעל כתפאי כדי לקיים‬ ‫בשלימות מצות שביעית כי יאמר לי הקב"ה למה באת ממקום שהית פטור מזה‬ ‫ובאת למקום החיוב וכו''‪.‬‬ ‫בזה נמצא‪ ,‬דהאדם הבא לישב בסוכה‪ ,‬שהיא 'בחינת ארץ ישראל'‪ ,‬צריך‬ ‫להכשיר מעשיו קודם לכן‪ ,‬ויש לרמז כן במה שאמרו חז"ל (תנחומא אמור כב) על‬ ‫***** גי ******‬ ‫הפסוק (ויקרא כג‪ ,‬מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון'‪' ,‬וכי ראשון הוא‪ ,‬והלא ט"ו יום‬ ‫הוא‪ ,‬ואת אמרת 'ביום הראשון'‪ ,‬אלא ראשון הוא לחשבון עוונות'‪.‬‬ ‫כי ראשון לישיבה בסוכה‪ ,‬הוא ענין הטהרה מעוונות‪.‬‬ ‫השפעות פרנסה‬ ‫סוכה‪.‬‬ ‫סוכה בגימטריא 'פא"י'‪ ,‬או 'סא"ל‪ ,‬והם שמות הממונים על הפרנסה‪.‬‬ ‫והוא רמז למה שכתבו בספה"ק כי 'בחג נידונין על המים'‪ ,‬היינו שבחג הסוכות‬ ‫נמשך שפע פרנסה והרחבה לבני ישראל‪.‬‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬דהסוכה היא 'צילא דמהימנותא' והיינו שנמשך בחג זה מדת‬ ‫האמונה‪ ,‬ובני ישראל מתעוררים ומתחזקים באמונה תמימה בהשי"ת‪.‬‬ ‫והרי במדרש (עי' דב"ר ג‪ ,‬ג) אמרו ששכר אמונה איכא בהאי עלמא‪.‬‬ ‫וזה יש לומר ענין שכר הפרנסה שנשפע בסוכות‪.‬‬ ‫רפואה בסוכה‬ ‫'בסוכות תשבו שבעת ימים' אמרה תורה‪ ,‬כל שבעת הימים צא מדירת קבע‬ ‫ושב בדירת עראי (סוכה ב‪.).‬‬ ‫'ארעי' בגימטריא 'רפא'‪ ,‬והוא רמז למה שפירש בתפארת שלמה (מועדים)‬ ‫'המצטער פטור מהסוכה'‪ ,‬המצטער נפטר מצער חוליו בישיבה בסוכה‪.‬‬ ‫בסוכות מבטלין את הדינים לכתחילה‬ ‫אמרו בגמרא (סוכה ט‪ ):‬העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך בית‪.‬‬ ‫ובגמרא אמר רבא לא שנו אלא באילן שצילתה מרובה מחמתו‪ ,‬אבל חמתו מרובה‬ ‫מצילתו כשרה וכו'‪ .‬ומסקינן בגמרא דמייר בשחבטן‪ ,‬ואפילו לכתחילה שרי‪.‬‬ ‫והמפרשים (עי' מרדכי שם סי' תשלח בשם ראבי"ה סי' תריג; אגודה פ"ק דסוכה אות י;‬ ‫ב"ח וט"ז סי' תרכו; ועוד) האריכו מדוע אף דבכל מקום אמרינן דאין מבטלין איסור‬ ‫לכתחילה‪ ,‬בכאן אמרינן דמבטלים אפילו לכתחילה‪.‬‬ ‫ויש לומר רמז בענין דאמרינן מבטלים איסור לכתחילה בסוכה‪ ,‬דאיתא‬ ‫בכוונות האר"י (עי' שער הכוונות דרוש חג הסוכות דרוש ו) דבחג הסוכות העבודה היא‬ ‫להמשיך החסדים ולהרבותם באופן שיגברו ויבטלו את הדינים‪ ,‬עד שביום שמיני‬ ‫עצרת שהוא יום שילוח הפתקים יתבטלו הגבורות לגמרי‪.‬‬ ‫וזהו ענין מבטלין איסור לכתחילה בסוכה‪ ,‬שזהו ענין החג‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בענין‪ ,‬דהנה כתיב אצל אברהם אבינו 'יקח נא מעט מים ורחצו‬ ‫***** די ******‬ ‫רגליכם והשענו תחת העץ' (בראשית יח‪ ,‬ד)‪ ,‬ואמרו במדרש (במ"ר יד‪ ,‬ב) 'והשענו תחת‬ ‫העץ'‪ ,‬מלמד שעשה להם סוכה'‪.‬‬ ‫והנה לכאורה הוי 'סוכה תחת האילן' שפסולה‪ ,‬אלא צריך לומר שעירב אברהם‬ ‫סכך כשר עם ענפי האילן וביטל את הענפים המחוברים‪.‬‬ ‫והנה אמרו בזוהר (ח"א קב‪' ):‬עץ אחד היה לאברהם ובו היה יודע מי היה ראוי‬ ‫לחסות תחת כנפי השי"ת שהוא מגין כעץ'‪.‬‬ ‫ויש לומר שעץ זה הינו העץ ששימש כסוכה למלאכים‪ .‬והרי שבעץ זה היה‬ ‫אברהם ממשיך חסדים ומושך את האנשים לחסות תחת כנפי ה'‪.‬‬ ‫ואיתא במדרש (תנחומא וירא ד) 'אתה אמרת והשענו תחת העץ‪ ,‬אני נותן לבניך‬ ‫מצות סוכה'‪ .‬ויש לפרש דהיינו‪ ,‬שמכח אברהם יכולים בני ישראל לעסוק בימי‬ ‫הסוכות בעבודת ביטול הדינים וריבוי החסדים‪.‬‬ ‫הארת ע"ב אורות בסוכות‬ ‫אמר הרב הקדוש המפורסם מורינו הרב רבי פנחס מקארעץ זצוק"ל (אמרי‬ ‫פנחס שער ד אות קעט)‪ ,‬נקרא החג סוכות מלשון 'סוכה ברוח הקודש' (עי' מגילה‬ ‫יד‪ ,).‬ונראה לי דבזה ידוקדק בפסוק (דברים טז‪ ,‬יג) 'חג הסוכות תעשה לך וכו'‪' ,‬לך'‬ ‫דייקא‪ ,‬שתהא אתה סוכה ברוח הקודש‪( .‬בני יששכר מאמרי חדשי תשרי חשון מאמר י‬ ‫צלא דמהימנותא אות א)‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בזה דהנה מו"ר הרה"ק ר' מנחם שלמה מקאליב זי"ע פירש (ועי'‬ ‫אור מנחם בראשית אות יט) מה שאומרים בברכת אבות (תפילת שמו"ע) 'וקונה הכל‬ ‫וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם'‪ ,‬דהנה פירש האר"י ז"ל (שער הכוונות‬ ‫דרושי העמידה דרוש ב) שבחסד יש ע"ב אורות כמנין 'חסד'‪ ,‬ונ"ה אורות כמנין‬ ‫'הכל' מתוך ע"ב האורות נחפשטו בעולם‪ ,‬ועושים טובות עם כל העולם בין‬ ‫עם הצדיקים ובין עם הרשעים‪ ,‬ו'טוב' אורות נגנזו בשביל מעשה הרשעים ולא‬ ‫זכו ולא נתפשטו בעולם‪ ,‬ויתגלו לעתיד לבוא‪ ,‬ולפי זה מפרש‪' ,‬וקונה הכל' היינו‬ ‫שבזמן הזה יש כמנין 'הכל' אורות של חסד‪ ,‬ומבקשים שיהיה 'וזוכר חסדי אבות'‬ ‫ויתגלו כל האורות שבחסד כאשר 'מביא גואל לבני בניהם'‪.‬‬ ‫בחג הסוכות יש תיקון לכל ע"ב האורות‪ ,‬כמו שכתב האר"י הק' שיש לכוון‬ ‫בסוכות שם ע"ב‪ ,‬ובבני יששכר (מאמרי חדשי תשרי חשון מאמר יא אות יד) כתב בענין‬ ‫הנענועים דיש 'לנענע ע"ב נענועים מנין חס"ד'‪.‬‬ ‫והנה על ידי שיש תיקון לע"ב האורות‪ ,‬ולאור הגנוז‪ ,‬חוזר וניעור הסגולה‬ ‫והכח שיש באור הגנוז‪ ,‬שהצדיקים צופים בכחו מסוף העולם ועד סופו‪ .‬וזה נרמז‬ ‫במאמר הרה"ק מקוריץ שבסוכות זוכים 'שתהא אתה סוכה ברוח הקודש'‪ ,‬על‬ ‫ידי התעוררות אור הגנוז‪.‬‬ ‫***** וט ******‬ ‫היחוד הנעלה‬ ‫כצאתי מביתי חוצה יחשב כאילו הרחקתי נדוד (יהי רצון בכניסה לסוכה)‪.‬‬ ‫הסוכה היא רמז למצב בני ישראל בעת הגלות‪.‬‬ ‫והנה כתב המגיד הק' מקאזניץ זי"ע לבאר הענין דאיתא מהאר"י הק' שבעת‬ ‫הגלות היחוד בין כנסת ישראל להקב"ה הוא בבחינת פנים בפנים‪ ,‬ובעת שהיה‬ ‫ביהמ"ק קיים היה היחוד בבחינה פחותה של פנים באחור‪ ,‬ואלו דבריו (עבודת‬ ‫ישראל‪ ,‬לראש השנה ד"ה כה אמר ה') 'כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת‬ ‫כלולותיך לכתך אחרי במדבר' (ירמיה ב‪ ,‬ב)‪ ,‬ופירש האר"י ז"ל (ליקו"ת ירמיה שם) שאז‬ ‫היה היחוד פנים באחור‪ ,‬עי"ש בכוונת תפלת מוסף ר"ה (פע"ח שער השופר פ"ה)‪.‬‬ ‫וזה הענין נפלא מלהבין‪ ,‬כי לפי השגת כל שכל לא היה דור כדור המדבר‬ ‫אשר עיניהם ראו נפלאות ה' ואומץ גדולתו ביציאת מצרים וקריעת ים סוף‬ ‫והורדת המן ושליו‪ ,‬ובפרט קבלת אש דת מימינו של הקב"ה והקפת ענני כבוד‬ ‫סביב למחנותם‪ ,‬וכמ"ש (במדבר יד‪ ,‬ד) 'אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד‬ ‫עליהם'‪ ,‬ואם כן אין לך יחוד כנסת ישראל עם דודה פנים בפנים כזה‪ ,‬כנודע כי‬ ‫הפנים מורה בכל מקום על גילוי אלקות‪ ,‬ומה זה שכתב האר"י על פסוק לכתך‬ ‫אחרי שהיה היחוד פנים באחור‪.‬‬ ‫לכן נראה ליישב קצת דברי חכמים כדרבונות על פי סברא ישרה‪ ,‬נהפוך‬ ‫הוא מהנ"ל‪ ,‬כי בזמן דור המדבר אשר ראו ימין ה' רוממה עושה חיל וגדולותיו‬ ‫וגבורותיו‪ ,‬בודאי אין תימא אשר עבדוהו באמת ובלב שלם‪ ,‬מאחר שהיה יורד‬ ‫עליהם אש מן השמים יראת ה' ואהבתו ע"י ראותם נפלאותיו בעליל‪ .‬לכן הגם‬ ‫שהייתה עבודתם בשלימות וביתר שאת‪ ,‬לא היתה חשובה כל כך‪ ,‬כי החוש נותן‬ ‫למי שרואה גדולת השם ומלכותו כמותם שיקבל עליו עול העבודה מפני אדון‬ ‫האדונים‪ ,‬לכן נקרא היחוד פנים באחור וכתיב לכתך אחרי'‪.‬‬ ‫ובהמשך דבריו 'בדורות אחרונים וכל מה שכבוד ה' הסתר דבר יותר‪ ,‬ואין‬ ‫נראה אומץ ידו ונפלאותיו‪ ,‬ואף על פי כן מתחזקת כנסת ישראל ומתדבקת‬ ‫ביוצרה ומקבלת עול מלכותו‪ ,‬ולא תפנה אל רהבים ושטי כזב‪ ,‬בפרט בחורבן‬ ‫ומצור ומצוק‪ ,‬יוכל להיות כי עבודתם נקרא בשם יחוד פנים בפנים'‪.‬‬ ‫ויש לרמז ענין דבריו הק' במה שהסוכה היא רמז לגלות‪ ,‬שכן הסוכה היא‬ ‫'צילא דמהימנותא'‪ ,‬והיינו שיש בה גילוי שכינה נעלה ונפלא‪ ,‬והרי זה רמז‬ ‫והוראה כי על פי האמת אף בפנימיות הגלות האיומה יש השראת השכינה‪,‬‬ ‫ואדרבה‪ ,‬הוא באופן נעלה יותר‪.‬‬ ‫התעוררות בחינת 'עזרה'‬ ‫שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל‪ ,‬אלו הן‪ ,‬משה ואהרן ומרים‪ ,‬ושלש‬ ‫***** זט ******‬ ‫מתנות טובות ניתנו על ידם‪ ,‬ואלו הן באר וענן ומן‪ ,‬באר בזכות מרים‪ ,‬עמוד ענן‬ ‫בזכות אהרן‪ ,‬מן בזכות משה (תענית ט‪.).‬‬ ‫כתב בבני יששכר (מאמרי חדשי תשרי חשון מאמר י אות יג) 'הקדמונים אחזו שער‬ ‫לדרוש ולחקור על מה עשה ה' ככה‪ ,‬ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל‬ ‫במדבר‪ ,‬מן ובאר וענני כבוד‪ ,‬הנה צוה השם יתברך זכר לענני הכבוד במצוות‬ ‫סוכה‪ ,‬ולא עשה כן במן ובאר‪.‬‬ ‫ומביא מה שכתב החיד"א (ראש דוד פר' אמור) 'בשם הרב מוה"ר ישועה זיי"ן‬ ‫זללה"ה‪ ,‬להיות המן ובאר ניתן להם על ידי תלונותם ותרעומתם אשר בקשו‬ ‫אוכל למו ומים לצמאם‪ ,‬מה שאין כן ענני כבוד ניתן להם מבלי שאלה מאתם‬ ‫רק בטובו הגדול ית"ש‪ ,‬על כן לא ניתן להם זכר למן ובאר רק זכר לענני כבוד'‪.‬‬ ‫רביה"ק זי"ע (דברי יואל פר' בשלח עמ' תיג) מביא מה שהביא אביו הרה"ק בעל‬ ‫קדושת יו"ט זי"ע (פר' נשא) דברי הבני יששכר (מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ב אור‬ ‫תורה אות כט) לפרש 'עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע להם ולבניהם‬ ‫אחריהם בכל דור' ד'עזרה נקרא מבלי בקשה‪ ,‬וישועה בהקדמת בקשה‪ ,‬וזהו‬ ‫שתיקנו בברכת קריאת שמע 'עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע להם‬ ‫ולבניהם אחריהם בכל דור ודור'‪ ,‬היינו לאבותינו שהיו צדיקים גדולים הנה היית‬ ‫עזרתם גם בטרם התפללו אליך‪ ,‬אבל אנחנו בניהם אחריהם שאינם במעלה‬ ‫כל כך‪ ,‬על כל פנים אחר התפלה יש לנו ישועה‪ ,‬כי אתה 'מגן ומושיע לבניהם‬ ‫אחריהם בכל דור ודור''‪.‬‬ ‫על פי חילוק המדרגות בין ישועת השי"ת לאבותינו ולנו‪ ,‬יש לבאר יותר‬ ‫הטעם מדוע עושים זכר לענני הכבוד בלבד‪ ,‬שענני הכבוד באו לישראל בלא‬ ‫שביקשו על כך‪ ,‬דלא כמו המן והבאר שהתפללו על כך‪ ,‬ומעוררים זה הזכות‪ ,‬של‬ ‫'עזרה בלא בקשה'‪ ,‬לנו בני הדור האחרון שאינם במדרגה לבקש כראוי ונצרכים‬ ‫שיעזור לנו השי"ת בבחינת עזרה‪.‬‬ ‫וכך אמרה תורה (ויקרא כג‪ ,‬מב‪-‬מג) 'בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח‬ ‫בישראל ישבו בסוכות‪ .‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל‬ ‫בהוציאי אותם מארץ מצרים'‪ ,‬היינו שעל ידי הישיבה בסוכה‪ ,‬זכר לענני הכבוד‪,‬‬ ‫'למען ידעו דורותיכם'‪ ,‬מתעוררת זו הבחינה‪ ,‬של 'עזרה בלא בקשה' לבני הדורות‬ ‫המאוחרים‪.‬‬ ‫אגב אורחא‪ ,‬בענין זה יש לפרש מאמר הגמרא (פסחים קיח‪' ).‬קשין מזונותיו‬ ‫של אדם כקריעת ים סוף'‪ ,‬ולכאורה מדוע מדמים קושי המזונות לקריעת ים‬ ‫סוף בדוקא‪.‬‬ ‫אלא משום שבמזונות אמרו (קידושין פב‪' ).‬הערותי מעשי‪ ,‬וקפחתי את פרנסתי'‪,‬‬ ‫והיינו שהאדם קלקל לעצמו‪ ,‬ואינו ראוי עוד שישפיע לו השי"ת מזונות‪ .‬והעצה‬ ‫היא‪ ,‬שישפיע לו השי"ת במדת 'עזרה' בלא בקשה ובלא שיהא ראוי לכך‪ ,‬וזהו‬ ‫***** זי ******‬ ‫כמו בקריעת ים סוף‪ ,‬שם כתיב (שמות יד‪ ,‬יד) 'ה' ילחם לכם ואתם תחרישון' והיינו‬ ‫בלא שיהיו ישראל ראויים לכך או עושים שום מעשה לזכות לישועה‪.‬‬ ‫הטעם שלא נהנו הערב רב מענני הכבוד‬ ‫שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל‪ ,‬אלו הן‪ ,‬משה וארן ומרים‪ ,‬ושלש מתנות‬ ‫טובות ניתנו על ידם‪ ,‬ואלו הן באר וענן ומן‪ ,‬באר בזכות מרים‪ ,‬עמוד ענן בזכות‬ ‫אהרן‪ ,‬מן בזכות משה (תענית ט‪.).‬‬ ‫כתב בבני יששכר (מאמרי חדשי תשרי חשון מאמר י אות יג) 'הקדמונים אחזו שער‬ ‫לדרוש ולחקור על מה עשה ה' ככה‪ ,‬ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל‬ ‫במדבר‪ ,‬מן ובאר וענני כבוד‪ ,‬הנה צוה השם יתברך זכר לענני הכבוד במצוות‬ ‫סוכה‪ ,‬ולא עשה כן במן ובאר‪.‬‬ ‫ומביא מה שכתב החיד"א (ראש דוד פר' אמור) בשם הרב החסיד מוה"ר יהודא‬ ‫חאבילוו זללה"ה דהטעם מדוע ציותה תורה לעשות זכר לענני הכבוד בלבד‪,‬‬ ‫ולא למן ובאר (עי' תענית ט‪ ,).‬משום ד'ענני הכבוד היו רק ישראל מיוחדים בטובה‬ ‫כי הערב רב פלט אותם הענן‪ ,‬מה שאין כן מן ובאר גם הערב רב נהנו מהם'‪.‬‬ ‫וכן הוא בזוהר (ח"ב קצא‪ ).‬ד'כל ענני יקר דאזלו במדברא לא הוו חפיין אלא לבני‬ ‫ישראל לחודייהו'‪.‬‬ ‫ויש לומר הטעם מדוע דוקא במתנת ענני הכבוד לא נטלו הערב רב חלק‪.‬‬ ‫דהנה כתב הגר"א (שיה"ש א‪ ,‬ד) דאחר חטא העגל נסתלקו ענני הכבוד‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫שעשו בני ישראל תשובה חזרו ענני הכבוד‪.‬‬ ‫בזה יש לומר‪ ,‬דהנה איתא (עי' זוהר ח"א קצא‪ ,‬א; עץ הדעת טוב למהרח"ו ועי' רש"י‬ ‫שמות לב‪ ,‬ד) דכל פגם חטא העגל היה על ידי הערב רב‪ ,‬ויש לומר שאחר שעשו‬ ‫בני ישראל תשובה נדרשו לתקן את המעוות‪ ,‬ולגרש ולהפריש מתוכם את הערב‬ ‫רב‪ ,‬וזכו שחזרו ענני הכבוד להם בלבד‪ ,‬ולא לערב רב‪.‬‬ ‫תפילות החג‬ ‫הושענא בזכות קיום המצוות לשמה‬ ‫הושענא יחידה לייחדך‪.‬‬ ‫כאשר הקב"ה הוא זה אשר דן את האדם‪ ,‬ולא שליחיו‪ ,‬אזי פשוט שהאדם‬ ‫יוצא זכאי בדין‪.‬‬ ‫ולכך עמד דוד וביקש 'מלפניך משפטי יצא' (תהלים יז‪ ,‬ב)‪ ,‬היינו מלפני הקב"ה‬ ‫בעצמו‪ .‬וכן הוא אומר (תהלים קמו‪ ,‬י) 'זכות ומישור לפני כסאו'‪ ,‬היינו שלפני כסא‬ ‫הכבוד עצמו‪ ,‬הכל הוא זכות ומישור‪.‬‬ ‫***** חי ******‬ ‫ויש לפרש 'הושענא יחידה לייחדך'‪ ,‬שאנו מבקשים מהקב"ה שיתנהג עמנו‬ ‫באופן מדה כנגד מדה‪ ,‬כפי שאנו 'לייחדך'‪ ,‬עובדים את השי"ת לשמה‪ ,‬בכונה‬ ‫לעשות נחת רוח לפניו‪ ,‬ואין לנו מחשבות זרות‪ ,‬כן לא יכנס זר לדיננו‪ ,‬ו'יחידה‬ ‫לייחדך'‪ ,‬הקב"ה בעצמו ידין אותנו‪.‬‬ ‫והיינו דאמרו חז"ל (פסחים נ‪' ).‬רבא רמי‪ ,‬כתיב (תהלים‪ ,‬נז‪ ,‬יא) 'כי גדול עד שמים‬ ‫חסדך'‪ ,‬וכתיב (תהלים קח‪ ,‬ה) 'כי גדול מעל שמים חסדך'‪ ,‬הא כיצד‪ ,‬כאן בעושין‬ ‫לשמה‪ ,‬וכאן בעושין שלא לשמה'‪.‬‬ ‫הכוונה‪ ,‬שמי שעובד את השי"ת לשמה‪ ,‬זוכה ש'מעל השמים' הוא דינו‬ ‫ומשפטו‪ ,‬היינו שהקב"ה בעצמו דן אותו לכף זכות‪.‬‬ ‫שבענו מטובך תחילה‬ ‫שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת‪.‬‬ ‫אמר הרה"ק ר' שמחה בונם מפרשיסחא זי"ע כי אם מתפלל האדם תפילת‬ ‫'השיבנו אבינו לתורתך'‪ ,‬מתוך כוונה עצומה‪ ,‬וכאשר הוא עומד בתפילת 'ברך‬ ‫עלינו'‪ ,‬הוא מתרפה מלכוון‪ ,‬הרי זה סימן וראיה שאף בברכת 'השיבנו אבינו'‪ ,‬לא‬ ‫הייתה כוונתו שלימה‪ ,‬משום שאי אפשר לזה בלא זה‪.‬‬ ‫ופעם אחת בא יהודי חשוב אל רביה"ק זי"ע ואמר לו כי אם אין ליהודי הרחבת‬ ‫הדעת קשה לו ביותר להיות יהודי ירא שמים‪ ,‬נענה ואמר רביה"ק‪ ,‬כאשר אין‬ ‫ליהודי הרחבת הדעת‪ ,‬קשה לו ביותר להיות בכלל יהודי‪.‬‬ ‫ויש לפרש כן בכוונת התפילה‪' ,‬שבענו מטובך'‪ ,‬אנא תן לנו שפע גשמי רב‪,‬‬ ‫בכדי 'ושמח נפשנו בישועתך' שיהא לנו שמחה והרחבת הדעת‪ ,‬ומתוך כך 'וטהר‬ ‫לבנו לעבדך באמת'‪ ,‬נוכל לעבדך כראוי וכנכון‪.‬‬ ‫וכן הוא סדר התפילה בנוסח 'אבינו מלכינו'‪' ,‬אבינו מלכינו כתבנו בספר‬ ‫פרנסה וכלכלה'‪ ,‬והיינו שפע גשמי‪ ,‬ורק אחר כך אנו מבקשים 'כתבנו בספר‬ ‫זכויות'‪ ,‬כי אחר שיהא לנו פרנסה נוכל לעסוק בתורה ומעשים טובים‪.‬‬ ‫בנין בית המקדש על ידינו‬ ‫בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו והראנו בבנינו ושמחנו בתיקונו‪.‬‬ ‫כתב רביה"ק זי"ע (ויואל משה הקדמה) 'שבית המקדש של מעלה נבנה על ידי‬ ‫עבודת הצדיקים ומעשיהם הטובים‪ ,‬וכשיהיה נגמר הבית המקדש של מעלה‬ ‫יבוא משיח צדקנו‪ ,‬אבל הרשעים במעשיהם גורמים חורבן למעלה והורסים‬ ‫מה שהצדיקים בונים שמה במעשיהם הטובים‪ .‬ופעם אחת אמר מרן הקדוש‬ ‫מצאנז בעל דברי חיים זלה"ה בשלחנו הטהור‪ ,‬שהבית המקדש של מעלה נגמר‬ ‫אלא שחסר עדיין הפרוכת‪ .‬וענה הרה"ק ר"י מטמאשוב זלה"ה שאנחנו מאמינים‬ ‫באמונה שלימה שרבינו הק' יוכל לעשות הפרוכת‪ .‬ולא השיב אז הדברי חיים‬ ‫***** טי ******‬ ‫דבר‪ .‬אלא פעם אחרת כשישב אל השלחן התחיל לומר‪ ,‬מהיכן אתם יודעים שלא‬ ‫עשיתי את הפרוכת‪ ,‬אלא שרשע גדול במעשיו קרע אותו'‪.‬‬ ‫הרי מדבריו הקדושים דעבודת בני ישראל בעת הגלות‪ ,‬הוא לבנות את בית‬ ‫המקדש השלישי בכח מעשיהם הטובים‪ ,‬ויש להגביר במעשים טובים הרבה‪ ,‬אף‬ ‫כנגד מה שהרשעים גורמים חורבן לבית המקדש‪.‬‬ ‫ויש לפרש שאנו מבקשים 'בנה בתך כבתחילה' והיינו שנעשה מעשים טובים‬ ‫ונבנה בכך בית המקדש‪ ,‬ואנו מוסיפים 'ושמחנו בתיקונו'‪ ,‬היינו שכאשר אנו‬ ‫עושים תשובה ומקרבים בכך את בנין הבית‪ ,‬שיהא זה 'תשובה מאהבה' ומתוך‬ ‫שמחה‪.‬‬ ‫ארבעה מינים‬ ‫'דידן נצח' – חיי אריכי‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא‬ ‫כג‪ ,‬מ)‪.‬‬ ‫אמרו במדרש (ויק"ר ל‪ ,‬ב) 'משל לשנים שנכנסו אצל הדין‪ ,‬ולית אנן ידעין מאן‬ ‫הוא נצח‪ ,‬אלא מאן דנסב באין בידיה אנן ידעין דהוא נצחויא‪ .‬כך ישראל ואומות‬ ‫העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה‪ ,‬ולית אנן ידעין מאן‬ ‫נצח‪ ,‬אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן‬ ‫בידן אנו יודעין דישראל אנון נצוחיה‪ .‬לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם‬ ‫'ולקחתם ביום הראשון''‪.‬‬ ‫ויש לומר רמז 'דידן' בגימטריא 'חיים'‪.‬‬ ‫'לו לב' – מליבא לפומיה יגלי‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא‬ ‫כג‪ ,‬מ)‪.‬‬ ‫לולב נוטריקון 'לו לב' (עי' ברכות נז‪.).‬‬ ‫ויש לומר הרמז על פי מה שאמרו במדרש (ויק"ר ל‪ ,‬ב) 'משל לשנים שנכנסו‬ ‫אצל הדין‪ ,‬ולית אנן ידעין מאן הוא נצח‪ ,‬אלא מאן דנסב באין בידיה אנן ידעין‬ ‫דהוא נצחויא‪ .‬כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא‬ ‫בראש השנה‪ ,‬ולית אנן ידעין מאן נצח‪ ,‬אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש‬ ‫ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אנון נצוחיה‪ .‬לפיכך משה‬ ‫מזהיר לישראל ואומר להם 'ולקחתם ביום הראשון''‪.‬‬ ‫ויש לפרש שעל ידי הלולב אנו יודעין כי 'דידן נצח' ונגזר עלינו שנה טובה‬ ‫***** כ ******‬ ‫וברוכה‪ ,‬שנת גאולה וישועה‪ ,‬שנת פדיה והצלה‪ ,‬ואנו בטוחים שאנו עומדים‬ ‫להיגאל ולצאת מן הגלות בזו השנה‪.‬‬ ‫וזהו הרמז 'לו לב'‪ ,‬דאמרו חז"ל (סנהדרין צט‪ ).‬על זמן הגאולה ד'מליבא לפומיה‬ ‫לא גליא'‪ ,‬והיינו שלא גילה ולא הוציא הקב"ה בפיו את זמן הגאולה‪ ,‬אלא הוא‬ ‫צפון בלבו כביכול‪.‬‬ ‫ועל ידי הלולב 'לו לב' יתגלה הסוד הצפון בלב הקב"ה ויתגלה זמן הגאולה‪.‬‬ ‫ר"ת 'לולב'‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא‬ ‫כג‪ ,‬מ)‪.‬‬ ‫'לולב' ר"ת 'וטהר לבנו לעבדך באמת'‪.‬‬ ‫'גירא בעיניה דסטנא' – נטילת חודשי העיניים ממנו‬ ‫אמר ר' אחא בר יעקב דין גירא בעיניה דסטנא (סוכה לח‪.).‬‬ ‫יש לבאר רמז הגמרא‪ ,‬דהנה כתב בבני יששכר (מאמרי חודש תמוז אב‪ ,‬מאמר‬ ‫א ‪ -‬מהות החודשים) האר"י הק' אמר (ליקוטי תורה פר' בא) דכל חודשי השנה הם‬ ‫כנגד איברי הראש‪ ,‬וב' החודשים תמוז ואב הם כנגד העיניים‪ ,‬וחודש תמוז הוא‬ ‫כנגד עין ימין‪ ,‬וחודש אב הוא כנגד עין שמאל‪ .‬והנה בזמן הזה נאמר (איכה ט‪,‬‬ ‫טז) 'עיני עיני יורדה מים'‪ ,‬והכונה על ב' חודשי העיניים‪ ,‬שבני ישראל מורידים‬ ‫בהם דמעות כמים על צער השכינה וחורבן הבית‪ ,‬ובזמן הזה מדת הדין שולטת‬ ‫בעולם באלו החודשים‪ ,‬שבחודש תמוז הובקעה העיר (תענית כח‪ ,):‬ובחודש אב‬ ‫חרב בית המקדש‪ ,‬אמנם לעתיד לבוא 'והימים האלה יהפכו לנו לששון ולשמחה'‬ ‫(זכריה ח‪ ,‬יט)‪ ,‬וחודשים אלו יהיו זמן שמחה והתגלות החסדים‪.‬‬ ‫והנה במה תלוי הדבר‪ ,‬בענין האחדות ואהבת חינם‪ ,‬שהסיבה מחמתה ישראל‬ ‫נמצאים עדיין בגלות‪ ,‬הוא כמו שאמרו בגמרא (יומא סט‪ ):‬מפני שהשטן שמביא‬ ‫לשנאת חינם עומד עדיין ומרקד בינינו‪ .‬אך כאשר בני ישראל יהיו באחדות‬ ‫תבוא הגאולה‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל (ילקוט בשלח רמז ר"מ) 'אתה מוצא שאין הגליות‬ ‫מתכנסות אלא בשכר האמונה'‪.‬‬ ‫נמצא על ידי האחדות מתהפכים חודשי תמוז ואב להיות מנחלת הסט"א‬ ‫לשליטת סטרא דקדושה‪.‬‬ ‫והנה אמרו במדרש (ויק"ר ל‪ ,‬יב) ''פרי עץ הדר'‪ ,‬אלו ישראל‪ .‬מה אתרוג זה יש‬ ‫בו טעם ויש בו ריח‪ ,‬כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם‬ ‫מעשים טובים‪' .‬כפות תמרים'‪ ,‬אלו ישראל‪ .‬מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו‬ ‫ריח‪ ,‬כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים‪' .‬וענף עץ‬ ‫אבות' אלו ישראל‪ .‬מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם‪ ,‬כך ישראל יש בהם שיש‬ ‫***** אכ ******‬ ‫בהם מעשים טובים ואין בהם תורה‪' .‬וערבי נחל'‪ ,‬אלו ישראל‪ ,‬מה ערבה זו אין‬ ‫בה טעם ואין בה ריח‪ ,‬כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא‬ ‫מעשים טובים ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם‪ ,‬לאבדן אי אפשר‪ ,‬אלא אמר‬ ‫הקדוש ברוך הוא יקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו'‪.‬‬ ‫נמצא מכל זה‪ ,‬דעל ידי נטילת לולב‪ ,‬שמתעורר בכך אחדות ואהבה בקרב‬ ‫כל ישראל‪ ,‬מתקרבת הגאולה‪ ,‬ובביאת הגאולה ינטלו חודשי תמוז ואב משליטת‬ ‫השטן‪ ,‬וזהו 'גירא בעיניה דסטנא'‪ ,‬שבחודשי העיניים שעתה הם בשליטתו‪ ,‬באה‬ ‫פגיעת הלולב‪.‬‬ ‫כוונת סדר נטילת ד' מינים‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא‬ ‫כג‪ ,‬מ)‪.‬‬ ‫אמרו במדרש (ויק"ר ל‪ ,‬י) ''פרי עץ הדר'‪ ,‬זה אברהם וכו'‪' ,‬כפות תמרים'‪ ,‬זה‬ ‫יצחק וכו'‪' ,‬וענף עץ עבות'‪ ,‬זה יעקב וכו'‪' ,‬וערבי נחל'‪ ,‬זה יוסף'‪.‬‬ ‫יש לתמוה‪ ,‬דמדתו של אברהם היא מדת החסד‪ ,‬אשר הוא מצד ימין‪ ,‬ומדתו‬ ‫של יצחק היא מדת הגבורה‪ ,‬אשר הוא מצד שמאל‪ .‬והיה ראוי ליטול את‬ ‫האתרוג שכנגד אברהם ביד ימין והלולב שכנגד יצחק ביד שמאל‪ ,‬ומדוע הדין‬ ‫הוא (או"ח סי' תרנא ס"ב) ד'יטול האגודה בידו הימנית ראשיהם למעלה ועיקריהם‬ ‫למטה והאתרוג בשמאלית'‪.‬‬ ‫ויש לומר על דרך שכתב בספה"ק עת רצון מהרה"ק מקאלוב זי"ע (פר' וירא‬ ‫ד"ה ויקח) 'הנה לכאורה צריך להבין מפני מה אנו תוקעים בר"ה תקיעה שברים‬ ‫תרועה‪ ,‬התקיעה הוא אברהם‪ ,‬ושברים הוא נגד יצחק‪ ,‬ויעקב הוא תרועה‪ ,‬היו‬ ‫צריכים לתקוע תקיעה תרועה שברים‪ ,‬כי יעקב הוא בריח התיכון‪ ,‬והיה צריך‬ ‫להיות באמצע כמדתו שהוא עמודא דאמצעותא‪ .‬אך הטעם הוא שבכל השנה‬ ‫שאין עת דין עומד יצחק בשמאל ויעקב באמצע‪ ,‬אכן בר"ה מחמת גודל הדין‬ ‫והקטרוג‪ ,‬עומד יעקב בשמאל במקום אביו יצחק‪ ,‬ויצחק עומד על מקום יעקב‬ ‫באמצע‪ ,‬כדי שיהא שני צדדים אברהם בימין שהוא חסד ויעקב שהוא רחמים‬ ‫עומד בשמאל במקום אביו‪ ,‬ויצחק באמצע כדי שלא יהי דין וקטרוג‪ ,‬ואין בדין‬ ‫של יצחק כח כל כך כי השני צדדים מגינים על כלל ישראל שלא יבואו עליהם‬ ‫שום רעות'‪.‬‬ ‫וזה יש לומר הטעם שנוטלים הלולב שהוא כנגד יצחק‪ ,‬מדת הגבורה‪ ,‬ביד‬ ‫ימין‪ ,‬צד החסד‪ ,‬בשביל להמתיק מדת הגבורה‪.‬‬ ‫***** בכ ******‬ ‫'לו לב' – תנה בני לבך לי‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא‬ ‫כג‪ ,‬מ)‪.‬‬ ‫ובגמרא (סוכה לב‪ ).‬אמרו דהאי 'כפות תמרים' היינו 'לולבא'‪.‬‬ ‫לולב נוטריקון 'לו לב' (עי' ברכות נז‪.).‬‬ ‫ויש לומר הרמז‪ ,‬דאין הקב"ה מבקש מאדם אלא 'תנה בני לבך לי' (משלי כג‪ ,‬כו)‪,‬‬ ‫שיהא האדם חושק ומבקש בלבו קרבת ודביקות בשי"ת ותורתו‪.‬‬ ‫וזהו הכח הרוחני הטמון בהפעולות הגשמיות שבנטילת לולב‪ ,‬בסדר הנענועים‬ ‫וההולכה והבאה שבמעשה נטילת לולב‪ ,‬כדאיתא בשולחן ערוך (אורח חיים סי' תרנא‬ ‫ס"ט) 'הנענוע הוא שמוליך ידו מכנגדו והלאה וינענע שם שלש פעמים בהולכה‬ ‫ושלש פעמים בהבאה‪ .‬הג"ה‪ .‬טורף הלולב ומכסכס העלין בכל נענוע‪ .‬ואחר כך‬ ‫מטה ידו לצד אחר ועושה כן וכן לכל צד מארבעה צדדין ומעלה ומטה'‪ ,‬שעל‬ ‫ידי הפעולות הגשמיות מתעוררת פעולה רוחנית‪ ,‬לנענע ולסלק כל המפריעים‬ ‫העומדים על פתחי הלב‪ ,‬ולפתוח את שערי הלב לאהבת השי"ת‪.‬‬ ‫'דידן נצח' – משום האחדות‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי‬ ‫נחל וגו'‪ .‬בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ .‬למען‬ ‫ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‬ ‫(ויקרא כג‪ ,‬מ‪-‬מג)‪.‬‬ ‫וברש"י 'כי בסוכות הושבתי‪ .‬ענני כבוד'‪.‬‬ ‫מצוות נטילת ד' מינים מרמז על אחדות בקרב ישראל‪ ,‬כמו שאמרו במדרש‬ ‫(ויק"ר ל‪ ,‬יב) ''פרי עץ הדר'‪ ,‬אלו ישראל‪ .‬מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח‪,‬‬ ‫כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים‪' .‬כפות‬ ‫תמרים'‪ ,‬אלו ישראל‪ .‬מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח‪ ,‬כך הם ישראל‬ ‫יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים‪' .‬וענף עץ אבות' אלו ישראל‪.‬‬ ‫מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם‪ ,‬כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים‬ ‫ואין בהם תורה‪' .‬וערבי נחל'‪ ,‬אלו ישראל‪ ,‬מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה‬ ‫ריח‪ ,‬כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים‬ ‫ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם‪ ,‬לאבדן אי אפשר‪ ,‬אלא אמר הקדוש ברוך הוא‬ ‫יקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו'‪.‬‬ ‫אף מצוות סוכה מרמז על אחדות‪ ,‬שכן הסוכה היא זכר לענני הכבוד‪ ,‬שענינם‬ ‫שלום ואחדות בקרב ישראל‪ ,‬וכן אמרו בגמרא (סוכה ט‪' ).‬ראויים כל ישראל לישב‬ ‫בסוכה אחת'‪ ,‬והרמז בכך שהסוכה מאחדת את כל בני ישראל‪ ,‬והיא סגולת‬ ‫***** גכ ******‬ ‫הסוכה‪ ,‬שמביאה שלום על כל עם ישראל‪ ,‬ובחג הסוכות הקב"ה 'פורש סוכת‬ ‫שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'‪.‬‬ ‫והנה אמר הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע על מה שכתב רש"י בפסוק (שמות‬ ‫יט‪ ,‬ב) 'ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני'‪ ,‬דבא 'להקיש נסיעתן מרפידים לביאתן‬ ‫למדבר סיני‪ ,‬מה ביאתן למדבר סיני בתשובה‪ ,‬אף נסיעתן מרפידים בתשובה'‪.‬‬ ‫דלכאורה מנא ליה לרש"י כן‪ ,‬אלא דמאחר דכתיב (שם) 'ויחן שם ישראל כנגד‬ ‫ההר'‪ ,‬והיינו 'כאיש אחד בלב אחד' (רש"י שם)‪ ,‬זה סימן שעשו תשובה‪ ,‬שכאשר יש‬ ‫שלום בקרב ישראל פשוט שעשו תשובה‪.‬‬ ‫בזה יש לומר‪ ,‬כי הנה אחר חודש אלול‪ ,‬חודש התשובה‪ ,‬וראש השנה ועשרת‬ ‫ימי תשובה ויום הכפורים‪ ,‬שבימים אלו עשו בני ישראל תשובה רבה‪ ,‬ואין‬ ‫אנו יודעים האם התשובה היתה כדבעי‪ ,‬ועלתה לרצון לפני אדון כל‪ .‬בבוא חג‬ ‫הסוכות בו אנו נוטלים ד' מינים ויושבים בסוכה‪ ,‬וזוכים לאחדות בקרב כל בני‬ ‫ישראל‪ ,‬הרי זה ראיה והוכחה שעשינו תשובה נכונה‪ ,‬כי השלום והאחדות סימן‬ ‫לתשובה‪ ,‬כדברי הרה"ק מבעלזא‪.‬‬ ‫וזהו שאמרו במדרש (ויק"ר ל‪ ,‬ב) 'משל לשנים שנכנסו אצל הדין‪ ,‬ולית אנן‬ ‫ידעין מאן הוא נצח‪ ,‬אלא מאן דנסב באין בידיה אנן ידעין דהוא נצחויא‪ .‬כך‬ ‫ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה‪,‬‬ ‫ולית אנן ידעין מאן נצח‪ ,‬אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא‬ ‫ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אנון נצוחיה‪ .‬לפיכך משה מזהיר‬ ‫לישראל ואומר להם 'ולקחתם ביום הראשון''‪.‬‬ ‫והיינו שאחר נטילת ד' מינים‪ ,‬וריבוי האחדות והשלום בקרב ישראל‪ ,‬יודעים‬ ‫אנו כי 'דידן נצח'‪ ,‬והתשובה התקבלה לרחמים ולרצון‪ ,‬ויצאנו זכאים בדין‪.‬‬ ‫וזהו הענין בכך שסוכות הוא זמן 'תשובה מאהבה' (עי' קדושת לוי פר' האזינו; ועוד)‪,‬‬ ‫משום שבעת הזו אנו כבר יודעים שהתשובה שעשינו בזמני התשובה שעברו‬ ‫התקבלה לרחמים ולרצון‪ ,‬ומתוך אהבת השי"ת על שקרבנו והחזירנו לפניו אנו‬ ‫מוסיפים עוד ועוד בתשובה שלימה‪.‬‬ ‫זמן הגלות שאני‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי‬ ‫נחל וגו'‪ .‬בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ .‬למען‬ ‫ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‬ ‫(ויקרא כג‪ ,‬מ‪-‬מג)‪.‬‬ ‫תחילה נכתב מצוות ד' מינים ואחר כך מצוות סוכה‪ ,‬ובמשנה הסדר הוא‬ ‫להיפך‪.‬‬ ‫ויש לומר הרמז בכך‪ ,‬על פי מה שכתב החינוך (מצוה שכד) בביאור טעם נטילת‬ ‫***** דכ ******‬ ‫ד' מינים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל כי היא עת אסיפת‬ ‫התבואות ופירות האילן לבית ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה‪ ,‬ומפני כן נקרא‬ ‫חג האסיף‪ ,‬וצוה האל לעמו לעשות לפניו חג באותה העת לזכותם להיות עיקר‬ ‫השמחה לשמו‪ ,‬ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת‬ ‫אלוקים בעת ההיא‪ ,‬צוונו ה' לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל‬ ‫שמחת לבנו לשמו ולכבודו‪ ,‬והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח כמו שהעת‬ ‫עת שמחה‪ ,‬כי צדק כל אמרי פיו‪ ,‬וידוע מצד הטבע כי ארבעת המינין כולם‬ ‫משמחי לב רואיהם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ויש לומר דלכן נכתב בתורה תחילה מצוות ד' מינים משום הזהירות היתירה‬ ‫הנצרכת בימי חג הסוכות‪ .‬אמנם בעת הגלות אין כבר שמחה כל כך בישראל‪,‬‬ ‫וכבר אין להזהיר בחומרה כל כך על ענין השמחה‪ ,‬ולכך לא נכתב במשנה‬ ‫ובגמרא תחילה מצוות ד' מינים‪.‬‬ ‫אחדות כתנאי ל'דידן נצח'‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי‬ ‫נחל וגו'‪ .‬בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ .‬למען‬ ‫ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‬ ‫(ויקרא כג‪ ,‬מ‪-‬מג)‪.‬‬ ‫תחילה נכתב מצוות ד' מינים ואחר כך מצוות סוכה‪ ,‬ובמשנה הסדר הוא‬ ‫להיפך‪.‬‬ ‫ויש לומר דהנה אמרו במדרש (ויק"ר ל‪ ,‬ב) 'משל לשנים שנכנסו אצל הדין‪ ,‬ולית‬ ‫אנן ידעין מאן הוא נצח‪ ,‬אלא מאן דנסב באין בידיה אנן ידעין דהוא נצחויא‪ .‬כך‬ ‫ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה‪,‬‬ ‫ולית אנן ידעין מאן נצח‪ ,‬אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא‬ ‫ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אנון נצוחיה‪ .‬לפיכך משה מזהיר‬ ‫לישראל ואומר להם 'ולקחתם ביום הראשון''‪.‬‬ ‫הרי שציווי 'ולקחתם לכם ביום הראשון' הוא ענין של 'דידן נצח'‪ ,‬ויש לומר‬ ‫שבזמן הכתוב היו ישראל במעלה רמה‪ ,‬ותיכף ומיד פתח הכתוב ואמר 'דידן‬ ‫נצח'‪ .‬אמנם עתה בזמן הגלות נמצאים ישראל בשפל המדרגה ובכדי שיוכלו‬ ‫לומר 'דידן נצח' הם צריכים לזכות הסוכה‪ ,‬ועל כן פותחת המשנה תחילה‬ ‫במצוות סוכה ואחר כך במצוות ד' מינים‪ ,‬כי אחר קיום מצוות סוכה מובטחים‬ ‫ישראל שיצאו זכאים בדין ושפיר יכולים לומר 'דידן נצח'‪.‬‬ ‫וזהו כח הסוכה‪ ,‬שהוא מורהעל אחדות‪ ,‬שכן הסוכה היא זכר לענני הכבוד‪,‬‬ ‫שענינם שלום ואחדות בקרב ישראל‪ ,‬וכן אמרו בגמרא (סוכה ט‪' ).‬ראויים כל‬ ‫ישראל לישב בסוכה אחת'‪ ,‬והרמז בכך שהסוכה מאחדת את כל בני ישראל‪,‬‬ ‫***** הכ ******‬ ‫והיא סגולת הסוכה‪ ,‬שמביאה שלום על כל עם ישראל‪ ,‬ובחג הסוכות הקב"ה‬ ‫'פורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'‪.‬‬ ‫ובכח האחדות‪ ,‬רשעים עם צדיקים‪ ,‬יוצאים כולם זכאים בדין‪.‬‬ ‫היפרדות מרשעים כתנאי לאחדות בישראל‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי‬ ‫נחל וגו'‪ .‬בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ .‬למען‬ ‫ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‬ ‫(ויקרא כג‪ ,‬מ‪-‬מג)‪.‬‬ ‫תחילה נכתב מצוות ד' מינים ואחר כך מצוות סוכה‪.‬‬ ‫ויש לומר הרמז בכך‪ ,‬דבבני יששכר (מאמרי חודשי תשרי חשון מאמר י) מביא מה‬ ‫שכתב החיד"א (ראש דוד פר' אמור) בשם הרב החסיד מוה"ר יהודא חאבילוו זללה"ה‬ ‫דהטעם מדוע ציותה תורה לעשות זכר לענני הכבוד בלבד‪ ,‬ולא למן ובאר (עי'‬ ‫תענית ט‪ ,).‬משום ד'ענני הכבוד היו רק ישראל מיוחדים בטובה כי הערב רב פלט‬ ‫אותם הענן‪ ,‬מה שאין כן מן ובאר גם הערב רב נהנו מהם'‪ .‬וכן הוא בזוהר (ח"ב‬ ‫קצא‪ ).‬ד'כל ענני יקר דאזלו במדברא לא הוו חפיין אלא לבני ישראל לחודייהו'‪.‬‬ ‫ורביה"ק זי"ע הוכיח מכאן דהשלום שורה בישראל אך ורק כאשר נפרדים‬ ‫ונבדלים מהרשעים והערב רב‪ ,‬דהנה ענני הכבוד באו בזכות אהרן הכהן כמו‬ ‫שאמרו בגמרא (תענית ט‪ ).‬ומדתו של אהרן היה 'אוהב שלום ורודף שלום'‪ ,‬וכן‬ ‫פעולת ענני הכבוד מורה על שלום ואחדות‪ ,‬שהקיפו את כל ישראל (עי' מועד‬ ‫לכל חי להגר"ח פאלאג'י סימן כ סעיף מח בשם ספר לחמי תודה‪ ,‬פתיחה שערים ט‪ ;.‬משך חכמה‬ ‫כ‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫ולכך נבדלו הערב רב מקרב ישראל דוקא בענני הכבוד ולא במן ובאר‪ ,‬משום‬ ‫דענין השלום והאחדות המרומז בענני הכבוד‪ ,‬אינו שייך ואינו בנמצא כאשר‬ ‫הערב רב והרשעים נמצאים אף הם בקרב ישראל‪ ,‬ובני ישראל הם בשלום‬ ‫ואחדות עמהם‪ ,‬ולכך היה מוכרח שיבדלו ישראל מהערב רב‪ ,‬ורק אז יכלו לזכות‬ ‫לשלום ואחדות בענני הכבוד‪.‬‬ ‫זה יש לרמז בסדר ציווי מצוות חג הסוכות בפרשה‪ ,‬שד' מינים רומז על‬ ‫אחדות בקרב ישראל (עי' ויק"ר ל‪ ,‬יב)‪ ,‬ובא הכתוב לומר כי זה אינו אלא כאשר‬ ‫ישראל נבדלים מאומות העולם‪ ,‬והוא מרומז במצוות סוכה שהוא על שם ענני‬ ‫הכבוד‪ ,‬שהיו באופן הזה‪ ,‬בהבדלת ישראל וערב רב‪.‬‬ ‫***** וכ ******‬ ‫אושפיזין‬ ‫אושפיזא דאברהם‬ ‫אברהם אבינו הובטח בט"ו בניסן כי ביום זה 'אני נותן לבניך מצות סוכה'‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא‪ ...‬וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים‬ ‫עליו‪ ...‬ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך‪ ...‬יקח נא מעט מים‪ ...‬והשענו תחת‬ ‫העץ (בראשית יח‪ ,‬א‪-‬ד)‬ ‫איתא במדרש (תנחומא וירא ד)‪ :‬אתה אמרת והשענו תחת העץ‪ ,‬אני נותן לבניך‬ ‫מצות סוכה‪.‬‬ ‫אותו היום בו נשא אברהם את עיניו וירא את המלאכים באים לבשרו בבשורת‬ ‫לידת יצחק היה ט"ו ניסן‪( .‬סדר עולם פ"ה – תוס ר"ה)‬ ‫הנה מצות סוכה היא זכר ליציאת מצרים 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות‬ ‫הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים'‪ .‬ויציאת מצרים הייתה ביום‬ ‫ט"ו ניסן‪ .‬ומקשים מדוע אם כן לא נקבעה מצות סוכה לחודש ניסן ומיישבים‬ ‫שיש בזה ענין מיוחד‪ .‬אך על כל פנים מבואר מהם ששורש ענין הסוכה הוא‬ ‫בחודש ניסן‪ ,‬בו הוקמו הסוכות במדבר בעת שהוציא הקב"ה את בני ישראל‬ ‫מארץ מצרים‪.‬‬ ‫מדברי המדרש 'אתה אמרת והשענו תחת העץ‪ ,‬אני נותן לבניך מצות סוכה'‪,‬‬ ‫מתבאר בנוסף שאף שורש עצם הזכיה שזכו ישר ישראל שיתן להם הקב"ה‬ ‫מצות סוכה‪ ,‬הוא ביום ט"ו ניסן שאז אמר אברהם 'השענו תחת העץ'‪.‬‬ ‫ומתבאר גם הכונה הנכונה במה שנאמר לאברהם 'אני נותן לבניך מצות סוכה'‪,‬‬ ‫דהיינו שבניך יקבלו מצות סוכה ביום הזה 'ט"ו ניסן' ממש‪ ,‬בעת שיצאו ממצרים‬ ‫ביום הזה‪.‬‬ ‫הקב"ה קיים אצל אברהם מצות ביקור חולים כענינה וכוונתה‬ ‫וירא ה' אליו וגו' (בראשית יח‪ ,‬א)‬ ‫***** זכ ******‬ ‫האור החיים הק' (ד"ה וירא) מדקדק בלשון הכתוב‪ ,‬מדוע שינה הכתוב כאן‬ ‫מלשונו בכל מקום 'והקדים הרואה – ה'‪ ,‬להנראה – אברהם'‪ ,‬והיה לו לומר 'וירא‬ ‫אליו ה''‪ ,‬כדוגמת (בראשית י"ב ז) 'וירא ה' אל אברהם'‪.‬‬ ‫ויש ליישב הדקדוק בהקדם ביאור ענין מצות ביקור חולים‪ ,‬שכן 'וירא אליו‬ ‫ה' היה בכדי לבקר את אברהם בעת חוליו‪ ,‬כתב האר"י הקדוש (סידור האר"י ביקור‬ ‫חולים) בכונת המצוה 'להמשיך משער הנו'ן למ"ט‪ ,‬והיינו לפי שהחולה בגימטריא‬ ‫מ"ט'‪ .‬והענין בכך‪ ,‬דהנה השם הקדוש 'הוי"ה' הוא שם של רחמים‪ ,‬והשם 'אדני'‬ ‫הוא שם של גבורה‪ ,‬והשם 'הויה' עולה כמנין כ"ו‪ ,‬והשם 'אדני' הוא כמנין ס"ה‪,‬‬ ‫וההפרש בין השמות הוא מספר 'ל"ט'‪ .‬וכשרוצים להמתיק השם 'אדני' ולשכך‬ ‫את מידת הגבורה‪ ,‬יש להסיר ממנו מספר 'ל"ט'‪ ,‬ובכך להפכו למספר 'כ"ו' שהוא‬ ‫שם 'הוי"ה' של רחמים‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר כי כאשר הגיע הקב"ה אל אברהם לקיים מצות ביקור חולים‬ ‫כענינה וכונתה‪ ,‬המתיק את השם 'אדני' והסיר ממנו מספר 'לט'‪ ,‬ובזה נמשך שם‬ ‫'הוי"ה' של רחמים שהחיש מזור ורפואה לאברהם‪ .‬והכתוב מתפרש כך‪' :‬וירא‬ ‫אליו – ה'‪ ,‬שהקב"ה נראה אל אברהם לקיים מצות ביקור חולים‪ ,‬והביא הקב"ה‬ ‫אליו את שם 'הוי"ה'‪ ,‬ככונת מצות ביקור חולים‪ .‬ובזה נתבאר שינוי הלשון בכתוב‪,‬‬ ‫שפירוש נסתר נרמז בכתוב‪.‬‬ ‫על פי כונת האר"י יש לבאר את עומק הענין בכך שהסוכה סגולה לרפואה‬ ‫כמו שפירש התפארת שלמה (מועדים) 'המצטער פטור מהסוכה' – המצטער‬ ‫נפטר מצערו בישיבה בסוכה‪ .‬וכמו שנרמז בכינוי הסוכה 'דירת ארעי' – ארעי‬ ‫בגימטריא 'רפא'‪ ,‬לרמז שהסוכה הארעית מרפאת חולים‪ .‬שכן 'סוכה' עולה למנין‬ ‫צ"א‪ ,‬והוא כמנין שמות 'הויה' ו'אדני' ביחד‪ ,‬והסוכה מאחדת ב' השמות להפכם‬ ‫לרחמים גמורים‪.‬‬ ‫אף יש לבאר בכך את סגולת השבת להחיש רפואה לחולים‪' ,‬שבת היא‬ ‫מלזעוק ורפואה קרובה לבוא'‪ ,‬שבשבת שובתים ונמנעים מל"ט מלאכות‪ ,‬ושביתה‬ ‫ממלאכות זו סגולה של ''ל"ט כנגד ל"ט'‪ ,‬של"ט השביתות באים כנגד השם 'אדני'‬ ‫להשבית ממנו מספר ל"ט ולגרוע ממנין ס"ה המספר עד מנין כ"ו‪ ,‬ובכך להפוך‬ ‫שם 'אדני' לשם של רחמים‪ .‬ובכך 'רפואה קרובה לבוא'‪' ,‬לבוא' בגימטריא 'ל"ט'‪,‬‬ ‫לרמז שהשבת מביאה ומקרבת את הרפואה בענין 'הל"ט'‪ ,‬של"ט המלאכות הם‬ ‫מידה כנגד מידה להמתיק שם אדני‪.‬‬ ‫ודבר פלא הוא שסוגיית 'ביקור חולים' נידונת בהרחבה בגמרא מסכת נדרים‬ ‫דף 'לט'‪.‬‬ ‫אגב אורחא‪ ,‬יש לומר בענין ביאת המלאכים אל אברהם חידוש נאה‪ ,‬הנה‬ ‫הקשה הרבי ר' העשיל בחנוכת התורה (פרשת משפטים) על מה דאיתא שהמלאכים‬ ‫נכשלו אצל אברהם באכילת בשר בחלב‪ .‬באיזה אופן אכלו המלאכים‪ ,‬אם אכלו‬ ‫***** חכ ******‬ ‫את החמאה וחלב ובן הבקר שלא כדרך בישולו‪ ,‬קשה דהלא אין כאן איסור‬ ‫דאורייתא שאך דרך בישול אסרה תורה‪ ,‬ותאמר שאכלו דרך בישול תיקשי על‬ ‫אברהם אבינו האיך נכשל באיסור לאו דלא תבשל‪ .‬ונשאר בצ"ע‪.‬‬ ‫ויש לומר שאכן אברהם אבינו נתן בפניהם בשר בחלב שאינם מבושלים‪ ,‬אך‬ ‫המלאכים שהם מהות של אש 'מלאכי אש'‪ ,‬הכניסו האוכל לגופם ובכך נתבשל‪.‬‬ ‫אושפיזא דיצחק‬ ‫יצחק תחילתו מדת הדין וסופו מדת הרחמים‬ ‫וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר (בראשית כא‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫פתח הכתוב בלשון 'כאשר אמר' והיינו 'אמירה רכה'‪ ,‬וסיים 'כאשר דיבור'‪,‬‬ ‫והיינו 'דיבור קשה'‪.‬‬ ‫ויש לבאר הענין‪ ,‬דמדתו של יצחק אבינו 'מדת הגבורה'‪ .‬אמנם איתא דלעתיד‬ ‫לבוא יתהפך מדת הדין למדת הרחמים‪ ,‬וכן אמרו בגמרא (שבת פט‪' ):‬לעתיד לבא‬ ‫יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי‪ ,‬אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת‬ ‫שמך‪ .‬אמר אימר ליה ליעקב וכו' אמר ליה בניך חטאו‪ ,‬אמר לפניו רבש"ע ימחו‬ ‫על קדושת שמך וכו' אמר לו ליצחק בניך חטאו לי‪ ,‬אמר לפניו רבש"ע בני ולא‬ ‫בניך‪ ,‬בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי‪ ,‬עכשיו בני‬ ‫ולא בניך וכו' אם אתה סובל את כולם מוטב‪ ,‬ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך‬ ‫וכו''‪ .‬הרי שיצחק הוא זה אשר יעורר רחמים על ישראל‪ ,‬יותר מאברהם ויעקב‪.‬‬ ‫והענין בזה משום דכך הוא הטבע‪ ,‬שהשלום והאהבה שמתעורר אחר שהיו‬ ‫במחלוקת והשלימו ונעשו שוב אוהבים‪ ,‬הוא יותר גדול ורב מהשלום שהיה‬ ‫לפני המחלוקת‪ .‬ועל כן מדתו של יצחק‪ ,‬מדת הגבורה‪ ,‬כאשר תתמתק לעתיד‬ ‫לבוא להיות רחמים‪ ,‬אזי תהא בתוקף יותר ממדתם של אברהם ויעקב שהיו‬ ‫מלכתחילה מדות הרחמים‪.‬‬ ‫ואיתא ששרה נפקדה בראש השנה‪ ,‬ונולד יצחק בפסח‪ ,‬וראש השנה הוא יום‬ ‫הדין ופסח הוא זמן חסד‪ ,‬וזה הוא רמז למדתו של יצחק אבינו‪ ,‬שבתחלה מדתו‬ ‫מדת הדין‪ ,‬ולעתיד לבוא תהא מדתו מדת החסד‪.‬‬ ‫וזהו מרומז בלשונות הכתוב‪ ,‬לשון רכה וקשה ביצחק‪ ,‬שבעת הזו מדתו מדת‬ ‫הגבורה והדין‪ ,‬ולעתיד לבוא תהא מדתו מדת הרחמים והחסד‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר השמחה היתירה שיש ביום אושפיזא דיצחק‪ ,‬דבמשנה (סוכה‬ ‫פ"ה) מבואר ששמחת בית השואבה בבית המקדש התחילה להיחגג במוצאי יום‬ ‫טוב ראשון ביום 'אושפיזא דיצחק'‪ .‬ומכאן שביום זה יש שמחה מיוחדת ונעלית‬ ‫יותר משאר ימי האושפיזין‪.‬‬ ‫***** טכ ******‬ ‫וענין זה הוא מה שמדת הדין מתהפך לרחמים‪ ,‬ובאופן כזה הרחמים הינה‬ ‫בתוקף יותר‪.‬‬ ‫שמחת נישואי יצחק ורבקה‬ ‫כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה‪ ,‬לא ראה שמחה מימיו‪ .‬במוצאי יום טוב‬ ‫הראשון של חג‪ ,‬ירדו לעזרת נשים‪ ,‬ומתקנין שם תקון גדול‪ .‬ומנורות של זהב היו‬ ‫שם‪ ,‬וארבעה ספלים של זהב בראשיהן וארבעה סלמות לכל אחד ואחד‪ ,‬וארבעה‬ ‫ילדים מפרחי כהנה ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לג‪ ,‬שהן מטילין‬ ‫לכל ספל וספל (סוכה פ"ה מ"א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫יש לבאר ענין השמחה הגדולה והיתירה שהיתה 'במוצאי יום טוב הראשון של‬ ‫חג'‪ ,‬על פי מה שכתב רביה"ק זי"ע (חידושי תורה פר' חיי שרה ד"ה ויקראו לרבקה) שהיום‬ ‫שבא אליעזר לבית בתואל בכדי לקדש את רבקה‪ ,‬היה יום א' דסוכות‪ .‬דכך יוצא‬ ‫על פי חשבון הימים לפי מה דאיתא (מסכת סופרים פרק כא הלכה ט) שרבקה הייתה‬ ‫ביום קידושיה בת ג' שנים ויום אחד‪.‬‬ ‫ובזבה מבאר רביה"ק מה שאמר אליעזר 'לא אוכל עד אם דיברתי דברי'‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬לג)‪ ,‬דבתואל הכין את מקום הסעודה מחוץ לסוכה‪ ,‬ואליעזר הצדיק‬ ‫שיצא כבר מכלל ארור ונכנס בכלל ברוך‪ ,‬שכך נאמר עליו (כד‪ ,‬לא) 'בוא ברוך ה''‪,‬‬ ‫היה מחוייב במצוות סוכה‪ ,‬ולא יכל לאכול מחוץ לסוכה‪ .‬אכן‪ ,‬עצה הייתה לו‬ ‫האיך לאכול מחוץ לסוכה בהיתר‪ ,‬והיא‪ ,‬לקיים את שליחותו ולקדש את רבקה‬ ‫להיות לאשה ליצחק‪ ,‬ובכך להיות 'שליח מצוה' עליהם שנינו (סוכה כה‪' ).‬שליחי‬ ‫מצוה פטורים מהסוכה'‪ .‬על כן סירב אליעזר לאכול‪ ,‬עד אחר שדיבר דבריו‬ ‫ושמע את התרצות משפחת הכלה‪ ,‬אז בא לקדש את רבקה‪.‬‬ ‫וזה יש לומר טעם השמחה המיוחדת במוצאי יום טוב הראשון של חג‪.‬‬ ‫יצחק אהב את העבירות של יעקב‬ ‫ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו (בראשית כה‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫יש לפרש 'כי ציד בפיו' היינו שעשיו היה סח ומדבר לשון הרע על יעקב‪,‬‬ ‫שהיה בא אל יצחק ובפיו סיפורי עבירות שעשה יעקב‪.‬‬ ‫והנה כתב בחובות הלבבות (שער הכניעה פרק ז) כי המדבר לשון הרע על‬ ‫חבירו‪ ,‬עוברים עוונות חבירו אליו‪ ,‬ונעשה חבירו זכאי מעוונות‪ ,‬והוא נהיה עמוס‬ ‫בעוונות‪ .‬ובזה נמצא שקיבל עשיו את העבירות של יעקב‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬מה הן העבירות של יעקב‪ ,‬הרי פשוט שיעקב לא עבר עבירות ממש‪,‬‬ ‫אלא הן מצוות שלא עשה כראוי וכדומה‪.‬‬ ‫וזה אהב יצחק‪ ,‬כענין העובדא‪ ,‬שהרה"ק מראפשיץ זי"ע הלך אל הנהר שעשה‬ ‫שם תשליך רבו הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע‪ ,‬ושאלו החוזה לשם מה הנך הולך‬ ‫***** ל ******‬ ‫לשם עתה אחר שסיימנו כעת תשליך שמה‪ ,‬השיבו חכימא דיהודאי‪' ,‬הולך אני‬ ‫ליטול את העוונות של הרבי‪ ,‬כי העבירות של הרבי נחשבות אצלי כמצות'‪.‬‬ ‫אושפיזא דיעקב‬ ‫בני יעקב אינם בטלים ברוב בני עשיו מאחר שבאו לעולם בתערובת‬ ‫ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו וגו' (בראשית כה‪ ,‬כו)‪.‬‬ ‫וברש"י 'ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה‪ ,‬ויפטור את‬ ‫רחמה‪ ,‬ויטול את הבכורה מן הדין'‪.‬‬ ‫לכאורה תמוה‪ ,‬אם ראה יעקב שלא עולה בידו לעכב את עשיו מלצאת ראשון‪,‬‬ ‫מה טעם אחז ידו בעקבו של עשיו‪.‬‬ ‫ויש לבאר כי יעקב ביקש לצאת ראשון לעשיו בכדי שבני ישראל יהיו במעלה‬ ‫ראשונה ועדיפה מבני עשיו‪ ,‬ובכך יהיה על בני עשיו להתבטל ולהיכנע אל בני‬ ‫ישראל‪ .‬כשראה יעקב שזאת לא עולה בידו‪ ,‬ביקש לכל הפחות לבטל טענת בני‬ ‫עשיו כי הם הרוב‪ ,‬ועל פי הנפסק (יבמות יד‪ ).‬כי 'יחיד ורבים הלכה כרבים' על‬ ‫בני ישראל לקבל מרותם ולהתבטל אליהם בקבלת דתם‪.‬‬ ‫ויבואר האיך פעלה אחיזת עקב עשיו לבטל טענת הרוב על פי דברי המרדכי‬ ‫במסכת חולין (סימן תשלז)‪ ,‬בענין אדם העושה חליצה ויורק כדין‪ ,‬וביריקתו יצאה‬ ‫דם עם הרוק‪ ,‬שחידש המרדכי שבכהי גונא לא אמרינן שהדם מתבטל ברוב‬ ‫הרוק‪ ,‬משום ש'דבר שתחילת ביאתו לעולם מעורב ליכא למימר בטיל'‪ ,‬ומאחר‬ ‫שהדם בא לעולם בעירוב עם הרוק אין הוא מתבטל‪ .‬ובכך מתבאר שכאשר יצא‬ ‫עשיו לאוויר העולם כשידו של יעקב אחוזה בו‪ ,‬הרי יעקב ועשיו הם תערובות‬ ‫שבאה לעולם כך‪ ,‬ואין בזה דין ביטול ובכך נסתתמו פיות בני עשיו‪.‬‬ ‫אושפיזא דמשה‬ ‫משה רבינו מסר נפש להמשיך לישראל השפעות של חסד ורחמים‬ ‫זכור משוי בתבת גומא מן המים נמו דלה דלה והשקה צאן מים סגוליך עת‬ ‫צמאו למים על הסלע הך ויצאו מים (תפילת גשם)‪.‬‬ ‫יש להבין מה שמזכירים ענין הכאת הסלע‪ ,‬והלא היה זה חטא של משה‪ ,‬מה‬ ‫שלא קיים מאמר הקב"ה‪ ,‬שאמר לו (במדבר כ‪ ,‬ח) 'ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן‬ ‫מימיו'‪ ,‬והוא לא דיבר אלא הכה‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דהנה בילקוט (רמז תשסד בשם מדרש ילמדנו) מפרש כוונת 'ודברתם‬ ‫***** אל ******‬ ‫אל הסלע'‪ ,‬שנה עליו פרק אחד‪ .‬ובפנים יפות (שם) מבאר הטעם שלא קיים‬ ‫משה מאמר הקב"ה משום שהיה באבילות על מרים והיה אסור בדברי תורה‪.‬‬ ‫והטעם שהיה זה חטא‪ ,‬משום שעדיין יכול היה לשנות אל הסלע פרק אחד בדיני‬ ‫אבילות המותרים בלימוד לאבל‪.‬‬ ‫ויש לבאר מדוע אכן לא שנה משה הלכות אבילות‪ .‬משום דענין ציווי 'שנה‬ ‫עליו פרק אחד'‪ ,‬בכדי שבהשפעת עסק התורה יבוא מים‪ ,‬ויש לומר שמשה רבינו‬ ‫לא הסכים שתבוא השפעת מים שהם חסד‪ ,‬על ידי הלכות אבילות‪ ,‬ולזה היה‬ ‫מוכן למסור נפשו‪ ,‬והלך והמרה את פה ה'‪.‬‬ ‫וזהו שמזכירים 'על הסלע הך'‪ ,‬דהכוונה להזכרת זכות מסירות נפשו של משה‬ ‫רבינו‪ ,‬שלא להמשיך לבני ישראל השפעות חסד על ידי לימוד הלכות אבילות‪,‬‬ ‫וגדולה זכות זו להמשיך על ידה שפע גשמים במידת הרחמים‪.‬‬ ‫משה רבינו ביקש להאמין באמונה פשוטה‬ ‫כתב האור החיים הק' (פר' תזריע) וז"ל 'וראיתי ליישב מאמר רז"ל שאמרו (ויק"ר‬ ‫כ"ב‪ ,‬א) שלא היה דבר שלא נמסר למשה בסיני ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד‬ ‫לחדש‪ ,‬ואמרו במקום אחר כי רבי עקיבא היה דורש מה שלא ידע משה‪ ,‬ונראה‬ ‫כי ישוב המאמרים הוא‪ ,‬כי הן אמת שכל דבר תורה נאמר למשה‪ ,‬ואין חכם יכול‬ ‫לדעת יותר ממה שידע משה‪ ,‬והגם שתצרף כל דורות ישראל מיום מתן תורה‬ ‫עד שתמלא הארץ דעה‪ ,‬אין חידוש שלא ידעו משה‪ ,‬אבל ההפרש הוא‪ ,‬כי משה‬ ‫נתן לו ה' תורה שבכתב ותורה שבעל פה‪ ,‬והנה האדון ב"ה בחכמתו יתברך רשם‬ ‫בתורה שבכתב כל תורה שבעל פה שאמר למשה‪ ,‬אבל לא הודיע למשה כל‬ ‫מה שנתן לו בעל פה היכן הוא‪ ,‬כולו לדעת כל תורה שבעל פה היכן הוא כולה‬ ‫רמוזה בתורה שבכתב‪ ,‬ולזה אמרו ז"ל שדרש רבי עקיבא דרשות שלא ידעם‬ ‫משה‪ ,‬אין הכוונה שלא ידע משה עיקרן של דברים‪ ,‬הלא ממנו הכל‪ ,‬אפילו מה‬ ‫שתלמיד ותיק עתיד לחדש‪ ,‬אלא שלא ידע סמיכתם ודיוקם היכן רמוזים בתורה‪,‬‬ ‫ודברים אלו נכונים הם'‪.‬‬ ‫מבואר מדבריו שמשה רבנו אכן יודע היה את כל התורה כולה‪ ,‬אולם לא‬ ‫ידע את מקור הדברים ברמזים שבכתוב‪ ,‬וזה חידש רבי עקיבא שבמדה זו היה‬ ‫עדיף ממשה‪.‬‬ ‫ובשם האריז"ל מובא (ספר הגלגולים סוף פ"ז ובשער מאמרי רז"ל סוף מס' שבת בהגהות‬ ‫ר' שמואל ויטאל) שרבי עקיבא השיג גם שער הנ' משערי בינה‪ ,‬ואלו משה לא‬ ‫השיג רק מ"ט שערי בינה ולא את שער הנ'‪ ,‬וכמובא בגמרא (נדרים ל"ח‪' ).‬חמשים‬ ‫שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חסר אחת‪ ,‬שנאמר ותחסרהו מעט‬ ‫מאלוקים'‪.‬‬ ‫ובספר דבש לפי להחיד"א (מער' מ אות ט"ו וכן בספר לב אריה על התורה פר' חקת)‬ ‫***** בל ******‬ ‫איתא לרמז הענין בלשון המדרש (במד"ר יט‪ ,‬ו) 'דברים שלא נגלו למשה נגלו לרבי‬ ‫עקיבא וחבריו‪ ,‬וכל יקר ראתה עינו זה רבי עקיבא וחביריו'‪' ,‬וכל יקר ראתה עינו‬ ‫של רבי עקיבא ולא נגלה למשה‪ ,‬היינו משום כי הוא לא השיג שער הנ''‪.‬‬ ‫ויש לבאר הענין בזה‪ ,‬על פי מה שאמר לי מורי ורבי כ"ק האדמו"ר מטאהש‬ ‫זי"ע כי רבי עקיבא דאיתא עליו שהוא השיג נו"ן שערי בינה‪ ,‬השיג זה בכח‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫ובאמת‪ ,‬חיפשתי ולא מצאתי מקור לדבריו‪ ,‬אך הוא ייסד כן בגודל השגותיו‪.‬‬ ‫בכך יש לומר‪ ,‬כי אם רבי עקיבא השיג הכל בכח התפילה‪ ,‬בודאי שאף משה‬ ‫רבינו היה בכחו להתפלל ולהשיג בכח התפילה הכל‪ ,‬ויש לומר שמשה לא היה‬ ‫חפץ להשיג את כל התורה בשלימות ממש‪ ,‬והביאור בזה הוא כענין שאמר‬ ‫הבעש"ט הק' זי"ע פעם לתלמידיו‪' ,‬אחר כל המדרגות וההשגות שיש לי‪ ,‬אני‬ ‫מניח הכל ואיני עובד את השי"ת כי אם באמונה פשוטה ותמימה' (תורת אבות‬ ‫קאברין; בעש"ט עה"ת פר' שמות אות י; ויש שהביאו שאמר זה לפני פטירתו‪ ,‬עי' תפארת שמואל‬ ‫סוכות אות יח)‪.‬‬ ‫זה יש לפרש הטעם שמשה רבינו ביקש שלא להשיג שער בינה אחד‪ ,‬שיהא‬ ‫בו ענין של אמונה פשוטה‪.‬‬ ‫משה היה תמה על 'חציו גוף'‬ ‫והאיש משה עניו מאוד מכל אדם אשר על פני האדמה (במדבר יב‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫יש לתמוה האיך היה משה סבור בדעתו כי הוא פחות במדרגה מכל אדם‪,‬‬ ‫בעוד שהקב"ה דיבר עמו 'פה אל פה' (שם פס' ח)‪.‬‬ ‫ויש לבאר כי משה היה עניו‪ ,‬בחשבו כי משום שהוא זוכה לכזו דביקות וקרבת‬ ‫השי"ת‪ ,‬היה לו להתבטל ממציאות‪ ,‬וגופו המגושם לא היה צריך לעמוד בכך‪,‬‬ ‫והרי אמרו (דב"ר יא‪ ,‬ד) דמשה היה חציו אדם וחציו מלאך‪ ,‬ובכך סבר דחציו‬ ‫שהוא אדם הוא גשמי משום שאינו נתפעל מדביקות השי"ת‪.‬‬ ‫ובחינה זו‪ ,‬שהגוף צריך להתבטל ממציאות מחמת דביקות בה' הוא כענין‬ ‫שאמר הבעש"ט הק' (עי' רשפי אש ערך יראת ה') 'תמה אני עליך הגוף‪ ,‬איך לא‬ ‫התפוררת מאימת בוראך בעמדך לחנן לפניו'‬ ‫זה הפירוש 'עניו מאוד מכל אדם'‪ ,‬היינו משום מה שהוא עדיין אדם‪ ,‬אף אחר‬ ‫ש'פה אל פה' הקב"ה מדבר עמו‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬פשוט שאין לנו השגה במדרגת גופו של משה רבינו‪ .‬וכענין שכתב‬ ‫הרה"ק מחמעלניק זי"ע בספה"ק אורח לצדיק (פר' תזריע ד"ה מדרש) ששמע מאביו‬ ‫הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע 'שאמר כמה פעמים‪ ,‬הלואי שיהיה לבני‬ ‫אדם נשמה טהורה מזדככת כמו הגוף שלי'‪.‬‬ ‫***** גל ******‬ ‫משה תלה את השגתו במה ש'ויקרא אל משה'‬ ‫ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר (ויקרא א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫במדרש (ויק"ר א‪ ,‬יג) מביא כאן הכתוב (ישעיה ו‪ ,‬ג) 'וקרא זה אל זה ואמר'‪.‬‬ ‫בחתם סופר (תורת משה כאן) מפרש הכוונה‪ ,‬דהנה יונתן בן עוזיאל מתרגם‬ ‫הכתוב‪' ,‬ומקבלין דין מן דין'‪ ,‬והכוונה‪ ,‬שמכך שמלאך אחד קורא לחברו‪' ,‬וקרא‬ ‫זה אל זה'‪ ,‬מקבל המלאך הקטן כוח מהמלאך הגדול ממנו‪' ,‬ומקבלין דין מן דין'‪,‬‬ ‫כי זה הכוח שיש בקריאה בשם‪ ,‬שהקורא נותן כוח במתקרא‪.‬‬ ‫וכותב החתם סופר‪' ,‬לכן מביא המדרש פסוק 'וקרא זה אל זה'‪ ,‬על 'ויקרא‬ ‫אל משה'‪ ,‬לומר שקריאת השי"ת למשה הוסיף לו כח ונתעלה על ידי זה‪ ,‬כמו‬ ‫שמקבלין המלאכים דין מן דין כח להקדיש ולהעריץ פני רם יושב על כסא כבוד‬ ‫ברוך הוא לעולם ועד'‪.‬‬ ‫ובמקום אחר (תורת משה פר' בראשית) כותב‪' ,‬כשהקב"ה רוצה לדבר עם הצדיק‬ ‫הוא מזכיר תחלה שמו של אותו הצדיק ועל ידי זה נתוסף כוח בפמליא שלמעלה‬ ‫ויורד השפעת השכינה על אותו צדיק וכו'‪ ,‬ולכן כתיב 'ויקרא אל משה' ואחר כך‬ ‫'וידבר ה' אליו''‬ ‫בדברי החתם סופר יש לפרש מה שאומרים בתפילת שבת 'ישמח משה‬ ‫במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו'‪ ,‬שמשה רבינו בענוותנתו‪ ,‬לא תלה את‬ ‫קדושתו ומעלתו בכוחו ובזכותו‪ ,‬אלא החזיק הדבר למתנה מן השמים שבאה‬ ‫בכוח מה שקרא לו הקב"ה בשמו משה‪ ,‬וזהו ישמח משה במתנה שקיבל בזכות‬ ‫שקראו הקב"ה בשמו‪.‬‬ ‫וזה יש לפרש ענין ה'אלף זעירא'‪ ,‬שמשה רבינו למד להיות בענוה‪ ,‬מכך‬ ‫ש'ויקרא'‪ ,‬ותלה את כל כוחו במה ש'עבד נאמן קראת לו' ה' בשמו 'משה'‪.‬‬ ‫וזה יש לומר מה שהתורה מעידה על משה כי 'והאיש משה עניו מאוד מכל‬ ‫אדם אשר על פני האדמה' (במדבר יב‪ ,‬ג)‪ ,‬ולכאורה יש לתמוה האיך היה משה‬ ‫סבור בדעתו כי הוא פחות במדרגה מכל אדם‪ ,‬בעוד שהקב"ה דיבר עמו 'פה אל‬ ‫פה' (שם פס' ח)‪.‬‬ ‫אלא שהיה תולה כל גדלותו משום שקרא הקב"ה בשמו‪ ,‬וסבור כי גם אנשים‬ ‫אחרים היו אוחזים במדרגתו הרמה אילו היה הקב"ה קורא בשמם‪ ,‬ולכך לא‬ ‫התגאה עליהם‪.‬‬ ‫ישמח משה ברגע האחד שהיה צדיק באמת‬ ‫ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו (תפילת שבת)‪.‬‬ ‫הביא רביה"ק זי"ע (דברי יואל פר' בהעלותך עמ' רמא) העובדא עם הרה"ק החוזה‬ ‫מלובלין זי"ע שאמר כי הוא שפל ופחות באמת‪ ,‬והוסיף לומר שאפילו אם יבוא‬ ‫***** דל ******‬ ‫הקב"ה בעצמו ויאמר כי 'יעקב יצחק מלובלין' הוא צדיק אמתי‪ ,‬גם כן לא אאמין‬ ‫לו כי אם לאותו רגע‪ ,‬ותיכף רגע לאחר מכן אהיה שוב סבור שהנני רשע גמור‪,‬‬ ‫משום שאסבור שאבדתי כבר מדרגתי‪.‬‬ ‫והנה הקב"ה בכבודו ובעצמו קרא למשה רבינו 'עבד נאמן'‪ ,‬ואנו אומרים‬ ‫'ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו'‪ ,‬ולכאורה מה לו לשמוח עד‬ ‫מאוד‪ ,‬הלא יתכן כי אין זה נכון כי אם לאותו רגע‪.‬‬ ‫אלא משום שצדיקים אמרו שנח לו לאדם שירד לעולם הזה בשביל רגע אחד‬ ‫בו יזכה לגרום לנחת רוח לפניו יתברך‪ ,‬וזהו 'ישמח משה' ברגע האחד הזה בו‬ ‫הנך יכול להיות סמוך ובטוח שגרמת נחת רוח לבורא יתברך‪ ,‬משום ש'עבד נאמן‬ ‫קראת לו' והעדת בו כי הוא צדיק‪.‬‬ ‫מדרגת משה אחר שבירך את ישראל‬ ‫וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל לפני מותו (דברים‬ ‫לג‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫כתב האור החיים הק' 'ירמוז באומרו 'וזאת' על דרך אמרם (ילקוט ועי' ספרי‬ ‫כאן) שלאא זכה משה שיקרא איש האלקים עד שבירך את ישראל‪' .‬וזאת' פירוש‬ ‫מלבד כל אשר פעל ועשה מהיושר כשהוסיף זאת הברכה אשר בירך משה‬ ‫ישראל בזה נקרא איש האלהים‪.‬‬ ‫עוד כתב האור החיים הק' דהנה תניא בגמרא (ערכין יז‪' ).‬רבי אליעזר הגדול‬ ‫אומר אלמלא בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין אין יכולין לעמוד מפני‬ ‫תוכחה'‪ .‬ואף דוד המלך עומד ומבקש 'אל תבוא במשפט את עבדיך כי לא יצדק‬ ‫בעיניך כל חי' (תהלים קמג‪ ,‬ב)‪ .‬אמנם התורה מגלה על משה רבינו‪ ,‬שהיה 'איש‬ ‫האלקים'‪ ,‬והיינו שהוא יכול לעמוד אף בפני מידת הדין 'כי צדיק זה נתעצם‬ ‫ופעל הטוב אפילו בערך בחינת הדין הרמוז באלהים‪ ,‬והוא אמרו איש האלהים‪,‬‬ ‫ואם יבוא ה' לעמוד עמו בדין יוכל כי הפליא לעשות הטוב והישר'‪.‬‬ ‫ויש לשלב ב' הפירושים שכתב האור החיים הק'‪ ,‬דאימתי הגיע משה רבינו‬ ‫למעלתו הרמה 'איש האלקים'‪ ,‬שאינו צריך לירא משום קטרוג וממדת הדין‪,‬‬ ‫דיקא לאחר שבירך את ישראל‪ ,‬שכן מצד עצמו היה לו עדיין פגם‪ ,‬מה שכעס‬ ‫ואמר לבני ישראל 'שמעו נא המורים' (במדבר כ‪ ,‬ח)‪ ,‬וכאשר בירך את ישראל‪ ,‬היה‬ ‫זה תיקון וכפרה על כך‪ ,‬מדה כנגד מדה‪ ,‬ברכה כנגד מה שכעס ודיבר אליהם‬ ‫קשה‪ ,‬ובזה זכה למדרגת 'איש האלקים'‪.‬‬ ‫***** הל ******‬ ‫אושפיזא דאהרן‬ ‫אהרן הכהן השפיע אהבת חברים בדיבורו‬ ‫ויעש כן אהרן כאשר ציוה ה'‪ .‬להגיד שבחו של אהרן שלא שינה (במדבר ח‪ ,‬ג‬ ‫וברש"י)‪.‬‬ ‫על אהרן הכהן אמרו (אבות א‪ ,‬יד) 'אהרן אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את‬ ‫הבריות'‪ .‬ופרשו (אדר"נ) 'כיצד היה אהרן אוהב שלום‪ ,‬כשהיה רואה שני בני אדם‬ ‫מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו‪ ,‬ואומר לו ראה חברך‬ ‫איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך‪ ,‬והוא אמר לי שאבא אליך‬ ‫שתמחל לו‪ ,‬ומתוך כך כשהיו פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה'‪.‬‬ ‫בפשטות היה ההיתר של אהרן לשנות מן האמת 'מותר לשנות מן האמת מפני‬ ‫השלום'‪ .‬אכן אליבא דאמת לא היו דיבורי אהרן שקר ורמיה כלל‪ .‬שכן אהרן היה‬ ‫שלם במידתו מידת השלום ואהבת חברים‪ ,‬וכה גדלה שלימותו‪ ,‬עד שכאשר אך‬ ‫היה מדבר מענין של שלום‪ ,‬הייתה עצם דיבורו משפיעה ומשרישה בלב אהבה‬ ‫ושלום‪ .‬וכשעסק יעקב בהשכנת שלום ואמר לשמעון 'ראובן חפץ להתפייס עמך'‪,‬‬ ‫היה הדיבור משפיע למרחוק להכניס בלב ראובן חשק לעשות שלום עם שמעון‪,‬‬ ‫עד שרצה ראובן באמת לעשות שליח להולכת דברי פיוס לשמעון‪ ,‬ומאחר וזכין‬ ‫לאדם שלא בפניו‪ ,‬נמצאו דיבורי אהרן אמת לאמיתה‪ .‬ואכן כאשר נפגשו ראובן‬ ‫ושמעון אחר כך ונישקו זה את זה היה זה באמת ובלב שלם‪.‬‬ ‫אושפיזא דיוסף‬ ‫נחלקו יוסף ואחיו האם דעת הרב מתבטלת מפני הרוב‬ ‫וישראל אהב את יוסף מכל אחיו כי בן זקונים הוא לו‪ .‬וברש"י 'בן זקונים‪.‬‬ ‫אונקלוס תרגם 'בר חכים הוא ליה'‪ ,‬כל מה שלמד משם ועבר מסר לו'‪ .‬ויחלום‬ ‫יוסף חלום‪ ...‬והנה תסבינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי‪ .‬ויאמרו לו אחיו‬ ‫המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו‬ ‫ועל דבריו (בראשית לז‪ ,‬ג‪-‬ח)‪.‬‬ ‫יש להבין כפל הלשון שנקטו השבטים 'המלוך תמלוך'‪' ,‬אם משול תמשול'‪,‬‬ ‫הלא שניהם ענין שליטה‪ .‬עוד יש להבין מדוע חלק יוסף על אחיו‪ ,‬הרי הם היו‬ ‫הרוב נגדו והיה לו להתבטל לפניהם‪ ,‬שכך אומרת התורה(שמות כב‪ ,‬ב) 'אחרי רבים‬ ‫להטות' ודרשו בגמרא 'יחיד ורבים הלכה כרבים' (ברכות ט‪ .‬ועוד)‪.‬‬ ‫הנה אף שבכל דבר הדין שהמועט בטל ברוב‪ ,‬בדבר חשוב הדין הוא שאינו‬ ‫***** ול ******‬ ‫בטל מפני הרוב (תמורה לד‪ .).‬ודנו הפוסקים בענין‪ ,‬האם הדין שדבר חשוב אינו‬ ‫בטל ברוב הוא מהתורה או מדרבנן‪ .‬הגאון רבי יעקב עמדין זצ"ל בתשובות‬ ‫היעב"ץ (קנ"ח) כותב שלדעתו הא דדבר חשוב אינו בטל מפני הרוב הוא דין‬ ‫דאורייתא‪' ,‬ואם תאמר מאין הרגלים לומר שהוא מן התורה'‪ ,‬פשוט הוא‪ ,‬שכן‬ ‫אותו הפסוק המלמד על ביטול ברוב אומר בראשו 'לא תענה אחר רב'‪ ,‬ופירשו‬ ‫בגמרא (סנהדרין לו‪ ).‬שהכתוב מלמד ש'בדיני נפשות מתחילין מן הצד'‪ ,‬פירוש‬ ‫שאין שומעים מתחילה את דברי הרב הוא ראש הבית דין היושב באמצע‪ ,‬אלא‬ ‫מתחילין לשמוע את דעת חברי הבית דין היושבים בצד‪ .‬והטעם לכך‪ ,‬משום‬ ‫שאם אמר הראש בית בית דין את דבריו תחילה‪' ,‬לא תענה אחר הרב'‪ ,‬ואין‬ ‫לחברי הבית לענות אחריו‪ ,‬משום שהדין נפסק כמותו אף אם יעמדו הרוב כנגדו‪.‬‬ ‫והטעם לכך שאין דברי הרב בטלים ברוב חברי הבית דין‪ ,‬משום 'דבר החשוב‬ ‫אינו בטל ברוב'‪ ,‬והרי מכאן שהכלל שמיעוט בטל ברוב אינו אמור בדבר חשוב‪.‬‬ ‫ומסיים היעב"ץ‪' ,‬ונראה לי שהיא ראיה מפורשת מן התורה‪ ,‬אע"פ שהיא מחודשת‬ ‫וכמדומה לא קדמני אדם בו‪ ,‬אולי מהשמים הניחו לי מקום'‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬הנימוקי יוסף בשם הרבה ראשונים (סנהדרין שם) תמה על פשטות הגמרא‪,‬‬ ‫ואומר שלא יתכן לומר שאין לחלוק על דברי הרב‪ .‬אלא הענין שמתחילין מהצד‪,‬‬ ‫הוא בכדי שחברי הבית דין לא יחששו מלחלוק על דברי הרב‪ .‬נמצא מדבריו‬ ‫ההיפך מפשט היעב"ץ‪ ,‬שדברי הרוב חשובים ביותר‪ ,‬עד שחוששים שיאמרו‬ ‫את אשר על ליבם ללא מורא‪ .‬הרי כאן מחלוקת גדולה בנידון מחלוקת בין רב‬ ‫לרבים‪ ,‬האם הולכים אחר הרוב‪ ,‬או שהולכים אחר הרב מפני חשיבותו‪.‬‬ ‫יוסף הצדיק סבר שהוא חשוב יותר משאר אחיו‪ ,‬שכן הוא חכם יותר ולו מסר‬ ‫אביו את כל אשר למד בבית שם ועבר‪ ,‬ועל כן סבר שיש לאחיו להתבטל מלפניו‬ ‫אף שהם הרוב‪ .‬דבר זה בא להוכיח לאחיו בחלום אשר חלם 'והנה תסבינה‬ ‫אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי'‪ ,‬והרי שהוא חשוב מהם‪ ,‬שעל כן הם משתחוים‬ ‫לו‪.‬‬ ‫אך אחיו חלקו עליו בדבר זה מב' סיבות‪ ,‬שסברו שכלל אינו חשוב מהם‪ ,‬וכן‬ ‫סברו לחלוק עליו בעצם הדין שבמחלקות על הרבים לבטל דעתם מפני הרב‬ ‫החשוב‪ .‬וזה אמרו לו 'המלוך תמלוך עלינו'‪ ,‬וכי סבור אתה שהנך חשוב מאתנו‪,‬‬ ‫ועוד‪ ,‬אף אילו היית חשוב מאתנו‪' ,‬אם משול תמשול בנו' סבור אתה שמפני‬ ‫חשיבותך אינך מתבטל מפני הרוב‪ ,‬לא כן‪ ,‬אלא אף במחלוקת הרב והרבים‬ ‫ההלכה כרבים‪.‬‬ ‫ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו מהם סובר שהוא חשוב מהם‪ ,‬ועל דבריו‬ ‫ומסקנתו מהחלום שהחשוב אינו מתבטל מהרוב‪ ,‬מה שאינו נכון‪.‬‬ ‫דמות דיוקן אביו ואמו נראה ליוסף‬ ‫ואין איש מאנשי הבית שם בבית (בראשית לט‪ ,‬יא)‬ ‫***** זל ******‬ ‫איתא בגמרא מסכת סוטה (לו‪ ):‬שדמות דיוקנו של יעקב נראה ליוסף בשעת‬ ‫הניסיון והיא שעמדה לו לבל יכשל‪ .‬ובתלמוד ירושלמי (הוריות פ"א ה"ה) איתא‬ ‫שאף דמות אמו רחל נראתה ליוסף בשעת הניסיון‪.‬‬ ‫נראה לרמז בכתוב הענין שיוסף ראה דמות אמו‪' ,‬ואין איש מאנשי' ר"ת 'אמו'‪.‬‬ ‫ויש לבאר הענין שנראה ליוסף דמות הוריו בשעת הניסיון‪ ,‬דלכאורה יש להבין‬ ‫מדוע הייתה אמו צריכה גם להיראות לו‪ ,‬הרי משום הניסיון היה די שיראה אליו‬ ‫דמות אביו בלבד‪.‬‬ ‫אלא הנה‪ ,‬שורש הניסיון של יוסף וכל מה שנתגלגל עמו‪ ,‬הוא העין הרע‬ ‫שהכניסו בו השבטים כאשר ראו כי 'אותו אהב אביהם מכל אחיו'‪ ,‬שבכך ביקשו‬ ‫לסלקו מהעולם הזה ואף מהעולם הבא‪ ,‬מהעולם הזה כמעט ונסתלק בעת‬ ‫שחשבו לרוצחו נפש‪ ,‬ועתה באה פוטיפר וביקשה לסלקו מהעולם הבא‪.‬‬ ‫ובעין הרע הכלל הוא שכאשר ההורים נמצאים יחד עם הילדים אין עין הרע‬ ‫יכולה לשלוט בהם‪ ,‬כך איתא באגרא דכלה (פרשת בלק) בשם ספר הקנה‪ .‬לכן‬ ‫יעקב ורחל הוריו של יוסף כשביקשו להגן עליו משליטת העין הרע‪ ,‬נגלו אליו‬ ‫להימצא יחד עמו במחיצה אחת‪ ,‬בכדי שבכך תתבטל כוח העין הרע‬ ‫וזה יש לפרש מה שאמר יעקב ליוסף 'ברכות אביך גברו על ברכות הורי'‬ ‫(בראשית מט‪ ,‬כו)‪ ,‬והיינו 'ברכות אביך' שגברו על העין הרע‪.‬‬ ‫'ולקדקד' – יצחק אבינו‬ ‫וממגד ארץ ומלואה ורצון שוכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו‬ ‫(דברים לג‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫'קדקד' בגימטריא 'יצחק'‪.‬‬ ‫ויש לומר הרמז על פי מה דאיתא בכתבי האר"י ז"ל כי ליוסף היה ניצוץ‬ ‫מנשמת יצחק אבינו‪.‬‬ ‫וזהו 'ולקדקד נזיר אחיו'‪ ,‬שורש נשמה זה הוא מה היה עדיף וחשוב מכל‬ ‫אחיו‪.‬‬ ‫אושפיזא דדוד‬ ‫דוד מלך ישראל קם לתחיה בעת שחינך שלמה‬ ‫את בית המקדש ונשאר חי וקיים‬ ‫דוד מלך ישראל חי וקיים (ר"ה כה‪.).‬‬ ‫***** חל ******‬ ‫והוא תמוה‪ ,‬הרי כתוב מפורש (דה"י א' כט‪ ,‬כח) 'וימת דוד'‪ ,‬וכי יש לחלוק על‬ ‫דברים מפורשים‪.‬‬ ‫אלא איתא בגמרא (שבת ל‪ ).‬שכאשר שלמה המלך בנה את בית המקדש וביקש‬ ‫לחנוך אותו מיאנו השערים להיפתח לפניו עד שהזכיר זכותו של אביו דוד‪.‬‬ ‫ובמדרש (שמו"ר פח‪ ,‬א) מתבאר ששערי המקדש לא נפתחו עד שהביא שלמה‬ ‫המלך את ארונו של דוד לבית המקדש ודוד המלך קם לתחיה‪ ,‬שאז נפתחו‬ ‫השערים‪.‬‬ ‫הרי מדברי המדרש שדוד המלך חי פעם נוספת‪ .‬ויש לומר שחייו אלו אין‬ ‫להם סוף‪ ,‬ומכיון שקם ממיתה לחיים שוב יש לו תחיה עולמית‪ ,‬ועל כן שפיר‬ ‫אנו אומרים 'דוד מלך ישראל חי וקים' לעולמי עולמים‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש מה שאמר דוד (תהלים קיח‪ ,‬יז) 'לא אמות כי אחיה' ולכאורה הוא‬ ‫כפל לשון‪ ,‬אם לא אמות ודאי שאחיה‪ ,‬אלא אמר דוד 'לא אמות' ואהיה חי וקיים‬ ‫לעולם‪ ,‬ומדוע 'כי אחיה' מאחר שקמתי פעם אחת ל'תחיית המתים'‪.‬‬ ‫ספר תהלים הוא כעסק התורה‬ ‫איתא במדרש (ילקוט תהלים רמז תריג) שדוד המלך ביקש שיהיו קורין והוגין‬ ‫בספר תהילים ונוטלין שכר עליהם כנגעים ואהלות‪.‬‬ ‫עוד אמרו שביקש דוד שיהיו קורין ומזכירין אותי בבתי כנסיות ובבתי‬ ‫מדרשות כאילו אני קיים‪.‬‬ ‫ויש לבאר שב' הבקשות הם היינו הך‪ ,‬דהנה בגמרא (שבת י‪ ).‬אמרו על עסק‬ ‫התפילה שהוא עסק בחיי שעה ועסק התורה הוא עסק בחיי עולם‪ ,‬וביקש דוד‬ ‫המלך שעסק התהלים יחשב כמו עסק התורה‪ ,‬ובזה יהא זה חיי עולם‪ .‬וזה‬ ‫אמר 'כנגעים ואהלות' והיינו כמו עסק התורה‪ ,‬ואז יזכירו אותו כאילו הוא קיים‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫וכוונת בקשת דוד המלך‪ ,‬יבואר על פי מה שאמר רביה"ק זי"ע שהתפילה‬ ‫על עניני רוחניות וקרבת השי"ת הוא עסק בחיי עולם‪ ,‬משום שהרי זה כעסק‬ ‫התורה‪ ,‬שכן זוהי תכליתה‪ .‬וזהו בקשת דוד המלך‪ ,‬שספר תהלים הוא מלא‬ ‫בבקשות ותחינות בעניני שמים‪ ,‬שהמשתפך לפני קונו באמירת תהילותיו של‬ ‫דוד המלך מבקש על קרבת השי"ת‪ ,‬לכך ביקש דוד המלך שיהא נחשב כמו עסק‬ ‫התורה‪ ,‬ובכך יהא שמו נזכר לעולם‪.‬‬ ‫וזה אמר דוד 'תהלות ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד'‪,‬‬ ‫'לעולם ועד'‪ ,‬הביאור שביקש שיהא זה כחיי עולם‪.‬‬ ‫***** טל ******‬ ‫דרוש בעניני החג‬ ‫רמז דרש 'ט"ו ט"ו'‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ...‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני‬ ‫ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪.‬‬ ‫כתב בתרגום יונתן על הפסוק (שמות יט‪ ,‬ד) 'אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים‬ ‫ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי'‪' ,‬אתון חמיתון מה די עבדית‬ ‫למצראי‪ ,‬וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין‪ ,‬ואובילית יתכון‬ ‫לאתר בית מוקדשא‪ ,‬למעבד תמן פסחא‪ ,‬ובההוא לילא אתיבית יתכון לפילוסין‪,‬‬ ‫ומתמן קריבית יתכון לאולפן אורייתי'‪ .‬פירוש‪ ,‬אתם ראיתם מה שעשיתי למצרים‪,‬‬ ‫והטענתי אתכם על העננים כעל כנפי נשרים מן רעמסס והובלתי אתכם למקום‬ ‫בית המקדש לעשות שם הפסח‪ ,‬ובאותו לילה השבתי אתכם לרעמסס ומשם‬ ‫קירבתי אתכם ללימוד תורתי‪.‬‬ ‫ואמר הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע כי הסוכה היא זכר לאלו ענני הכבוד‬ ‫שהוליכו את ישראל ביום י"ד בניסן לארץ ישראל להקריב קרבן פסח‪ ,‬וזהו‬ ‫'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'‪ ,‬היינו בענני הכבוד‪' ,‬בהוציאי אותם מארץ‬ ‫מצרים'‪ ,‬היינו ביום י"ד בניסן יום יציאת מצרים‪.‬‬ ‫על פי זה יש לומר הטעם בענין שלמדים (סוכה כז‪ ).‬חיוב אכילה בסוכה בליל‬ ‫יו"ט ראשון‪ ,‬בגזירה שוה מחיוב אכילת מצה בליל הראשון של חג הפסח‪ ,‬כי זהו‬ ‫שייכות סוכות ליום הראשון של פסח‪.‬‬ ‫לילה ראשון חובה שאר ימים רשות‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ .‬למען ידעו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא‬ ‫כג‪ ,‬מב‪-‬מג)‪.‬‬ ‫נכתב כפול 'בסוכות תשבו' ושוב 'ישבו בסוכות'‪.‬‬ ‫ויש לומר שיש כאן ב' גדרים במצוות ישיבה בסוכה‪ ,‬מצווה אחת היא אכילת‬ ‫כזית חובה בלילה הראשון‪ ,‬שהוא מצוה שחובה לקיים כנדרש בגמרא (סוכה כז‪.).‬‬ ‫***** מ ******‬ ‫עוד מצוה היא האכילה בשאר הימים‪ ,‬שאין על האדם חובה לאכול בשאר הימים‪,‬‬ ‫כמו שאמרו חכמים (משנה סוכה כז‪' ).‬אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב ראשון‬ ‫של חג בלבד'‪ ,‬אמנם אם יבוא לאכול‪ ,‬חובה עליו להיכנס לסוכה ולא לאכול‬ ‫בבית‪.‬‬ ‫נמצא 'בסוכות תשבו' היינו לילה ראשון שהוא חובה‪' ,‬ישבו בסוכות' היינו‬ ‫שאר ימים שבהם אין חובה לאכול‪ ,‬ויש חובה לאכול בסוכה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאם בא‬ ‫לאכול אוכל בסוכה‪.‬‬ ‫הסוכה שמירה ורפואה מכל פגע ומחלה‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪.‬‬ ‫איתא בגמרא (סוכה יא‪ ):‬מחלוקת רבי עקיבא ורבי אליעזר בפירוש הכתוב‬ ‫'כי בסוכות הושבתי'‪ ,‬רבי אליעזר סובר 'ענני הכבוד היו'‪ ,‬ורבי עקיבא סובר כי‬ ‫הכונה ל'סוכות ממש'‪.‬‬ ‫הנה שיטת רבי עקיבא טעונה ביאור הגון‪ ,‬שלכאורה פליאה דעת הוא‪ ,‬מה‬ ‫הטעם ומה הענין בציווי לעשות זכר לסוכות שדרו בהם אבותינו במדבר‪.‬‬ ‫שבפשטות הסוכות במדבר היו בתי מגורים פשוטים‪ ,‬ולא היה בהם ענין מיוחד‬ ‫שראוי לעשות לו זכר כל שנה מחדש במשך שבעת ימים שלמים‪.‬‬ ‫וביותר יוקשה על רבי עקיבא‪ ,‬מה פסול מצא בפירושו של רבי אליעזר‪,‬‬ ‫שכן לדברי רבי אליעזר ש'סוכות' הכוונה לענני הכבוד‪ ,‬מובן ענין 'למען ידעו‬ ‫דורותיכם' באופן היותר מסתבר‪ ,‬שאנו עושים זכר לענני הכבוד שהיו שמירה‬ ‫עליונה על בני ישראל‪ ,‬שליוו והקיפו את בני ישראל בדרך הארוכה במדבר‬ ‫שממה‪ ,‬לשמרם ולהצילם מכל מיני פגעים רעים המצויים במדבריות‪ ,‬וכן ליישר‬ ‫בפניהם הדרך‪ ,‬כמו שפירש רש"י בפסוק (במדבר י‪ ,‬לד) 'וענן ה' עליהם יומם‬ ‫בנסעם מן המחנה'‪ ,‬ש'שבעה עננים כתובים במסעיהם‪ ,‬ארבע מארבע רוחות‬ ‫ואחד למעלה ואחד למטה‪ ,‬ואחד לפניהם מנמיך את הגבוה ומגביה את הנמוך‬ ‫והורג נחשים ועקרבים‪ .‬ומדוע אם כן ממאן רבי עקיבא בפירוש נכון זה‪.‬‬ ‫ויש לבאר כי רבי עקיבא סבירא ליה‪ ,‬כי אדרבה לענני הכבוד לא נראה‬ ‫שציותה התורה לעשות זכר‪ .‬שכן מאחר שענני הכבוד היה ענין זמני‪ ,‬אין נראה‬ ‫שציוה הקב"ה לעשות זכר לדבר שהיה ואיננו עוד‪ .‬על כן סובר רבי עקיבא‬ ‫שמוכרח להיות שהסוכות שישבו בהם אבותינו היה בהם ענין מיוחד ונעלה‪,‬‬ ‫שאותם ה'סוכות ממש' שמרו והגינו על בני הבית מכל נשיכת נחש ועקיצת‬ ‫עקרב ומשאר פגעי המדבר‪ ,‬ואף הם סללו את הדרך לפני ההולכים‪ ,‬ככל הענין‬ ‫שהיה אצל ענני הכבוד‪.‬‬ ‫וביאור ענין כפילות הנס‪ ,‬והטעם שהנס התקיים גם ב'סוכות ממש' מלבד‬ ‫***** אמ ******‬ ‫ענני הכבוד‪ .‬יש לומר שמכיוון וענני הכבוד היה לדור המדבר בלבד‪ ,‬ובעתיד‬ ‫לא יהיה להם ענין דומה‪ ,‬והקב"ה חפץ לעשות נס לישראל שילווה אותם תמיד‪,‬‬ ‫עשה הקב"ה נס נוסף ב'סוכות ממש'‪ ,‬דהיינו בבתי המגורים הפשוטים שהם דבר‬ ‫קבוע‪ ,‬והכניס בהם קדושה עצומה לשעתה ולדורות‪ ,‬כדי כאשר יצטו ישראל‬ ‫לבנות סוכות בדומה לסוכות במדבר‪ ,‬יתעורר אותו הענין עצמו שהיה באלו‬ ‫הסוכות ממש במדבר‪ ,‬והקדושה שנשתרשה ב'סוכות ממש' במדבר‪ ,‬תהיה לה‬ ‫המשכה נצחית ותשפיע בסוכות שיושבים בהם ישראל בכל הדורות‪ .‬ולמד רבי‬ ‫עקיבא שזהו העומק בכונת הכתוב 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי'‪,‬‬ ‫'ידעו' הכונה‪ ,‬שידעו ויראו בעצמם את אותו הנס שהיה בעת שהושיב הקב"ה‬ ‫את אבותינו בסוכות‪.‬‬ ‫ואין הסוכה שאנו מקימים זכר בעלמא לענין ישן מלפני שנות דור‪ ,‬רק הסוכה‬ ‫עצמה היא נס ופלא המתחדש בכל שנה מכוח ה'סוכות ממש' במדבר ששמרו‬ ‫והגינו על אבותינו שישבו בהם‪ .‬ואכן יש בה בסוכה סגולה מיוחדת לשמירה‬ ‫ורפואה‪ ,‬המרומזת בכך שהסוכה נקראת 'דירת ארעי'‪' ,‬ארעי' בגימטריא 'רפא'‬ ‫ללמדך שה'סוכת ארעי' מרפאת ומביאה מזור לכל מחלה‪ .‬וסגולה זו נובעת‬ ‫מהקדושה העצומה השוררת בסוכה‪ ,‬כענין שכתבו הספרים (זרע קודש סוכות)‬ ‫ש'סוכה' היא מנין צ"א‪ ,‬ועולה כמנין שמות 'הויה' ו'אדני' ביחד‪ .‬וכן פירש התפארת‬ ‫שלמה (הו"ר ד"ה מצטער) מאמר המשנה 'המצטער פטור מהסוכה'‪ ,‬שהסוכה נותנת‬ ‫גט פיטורין לכל צער וכאב ממנה סובל היושב בסוכה‪.‬‬ ‫ויש להביא לחידוש שנתבאר כי לרבי עקיבא היה ב'סוכות ממש' אותו הענין‬ ‫כמו בענני הכבוד‪ ,‬סמך וסיוע ממה שחידש הקדושת לוי (ראה בספר פתגמין קדישין‬ ‫אות כא) במאמר חז"ל (מגילה כט‪' ).‬עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל‬ ‫שיקבעו בארץ ישראל'‪ ,‬שלא רק בתי הכנסיות יקבעו בארץ ישראל‪ ,‬כי אם אף‬ ‫בתי המגורים שדרו בהם ישראל בבבל‪ .‬והדבר נלמד מק"ו‪ ,‬ומה בית המדרש בו‬ ‫אך נלמד האיך לקיים המצות ולהתנהג בבית‪ ,‬עתיד להקבע בארץ ישראל‪ ,‬כל‬ ‫שכן וקל וחומר שהבתים עצמם בהם מקיימים בפועל ממש את כל המצוות‪,‬‬ ‫יקבעו בארץ ישראל‪ .‬ובזה ניקל להבין המעלה שיש בבתים בהם מקיימים תורה‬ ‫ומצוות‪.‬‬ ‫ובאופן נוסף יש לבאר הענין שעושים זכר ל'סוכות ממש'‪ ,‬דהנה כשבא בלעם‬ ‫אצל ישראל כתוב (במדבר כד‪ ,‬ב) 'וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן‬ ‫לשבטיו ותהי עליו רוח ה''‪ ,‬והכונה שעל ידי השראת השכינה ששרתה במשכנות‬ ‫ישראל‪ ,‬נחה רוח ה' על בלעם כאשר נשא עיניו לעבר ישראל‪ .‬והרי שב'סוכות‬ ‫ממש' במדבר הייתה קדושה מרובה והשראת השכינה‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שאליבא‬ ‫דרבי עקיבא‪ ,‬בבניית הסוכה אנו עושים זכר לאותה קדושה מיוחדת ששררה‬ ‫במשכנות ישראל‪ .‬וזה נרמז בקרא 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות 'הושבתי' את‬ ‫בני ישראל'‪ ,‬שהכונה שהקב"ה כביכול הושיבם לימינו תחת הסוכה לדור בכפיפה‬ ‫***** במ ******‬ ‫אחת באותו בית‪ .‬ונצטווינו 'למען ידעו דורותיכם'‪ ,‬לדעת שהסוכה הינה משכן‬ ‫לשכינה‪ ,‬ודפנותיה וגגה שמות של הקב"ה כמו שנתבאר‪ .‬ואף זאת נכלל ב'למען‬ ‫ידעו דורותיכם' שיש להכין אף את ה'דירת קבע' בה דרים משך כל השנה להיות‬ ‫'משכן לשכינה'‪ ,‬כמו שבתי אבותינו במדבר שישמו למשכן לשכינה‪.‬‬ ‫רבי עקיבא לשיטתיה ד'דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא'‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪.‬‬ ‫איתא בגמרא (סוכה יא‪ ):‬מחלוקת רבי עקיבא ורבי אליעזר בפירוש הכתוב‬ ‫'כי בסוכות הושבתי'‪ ,‬רבי אליעזר סובר 'ענני הכבוד היו'‪ ,‬ורבי עקיבא סובר כי‬ ‫הכונה ל'סוכות ממש'‪.‬‬ ‫יש לבאר הטעם שלא אבה רבי עקיבא ללמוד פירוש 'כי בסוכות הושבתי'‬ ‫היינו ענני הכבוד‪ ,‬כמו רבי אליעזר‪ .‬דהנה כתב הגר"א דענין הזכר לענני הכבוד‪,‬‬ ‫אינו רק לעצם כך שהקב"ה נתן מתנה לישראל בדמות ענני הכבוד ששמרו‬ ‫עליהם ארבעים שנה‪ ,‬אלא יש בזה ענין מיוחד‪ ,‬להזכיר את הדבר שענני הכבוד‬ ‫נסתלקו אחר חטא העגל‪ ,‬וחזרו ביום ט"ו בתשרי‪ .‬ולזה עושים זכר בבניית סוכה‪,‬‬ ‫על שקיבל הקב"ה את תשובת עמו ישראל‪.‬‬ ‫וכעין זה כתב בחתם סופר (דרשות לשבת שובה שנת תקצה) 'נראה לענ"ד עיקר‬ ‫שמחת החג היא על יום סליחה של יוה"כ‪ ,‬וכמ"ש במדרש שתופסין ד' מינים‬ ‫בידם כמי שחוזר ממלחמה ונצח שתופס כידון לאות ניצוח‪ .‬והנה הראיה‬ ‫הברורה שזכינו ביוה"כ ליום סליחה‪ ,‬נלע"ד כי החוטאים בעגל פלטם ענני הכבוד‬ ‫וכשנסלח להם ביוה"כ וירד משה מחרת יוה"כ וצוה על נדבת המשכן לכפר על‬ ‫העגל והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר עד ליל שבת שהעבירו קול‬ ‫במחנה והיא היתה ליל א' של סוכות לפי מש"כ התוס' בב"ק פ"ב ע"א ד"ה כדי‬ ‫שירד משה ביום ב' מחרת יוה"כ ואז כשנגמרה נדבת המשכן נגמרה סליחת‬ ‫יוה"כ וקלט הענן אותן שכבר פלט‪ .‬וע"כ יושבים בסוכה זכר לענני כבוד שקלטם‬ ‫ושהוא סימן על סליחת יוה"כ'‪.‬‬ ‫והנה רבי עקיבא סבירא ליה (סנהדרין קי‪ ):‬דדור המדבר אין להם חלק לעולם‬ ‫הבא‪ ,‬שלא התקבלה תשובתם על חטא העגל בשלימות‪ ,‬נמצא לשיטתם לא‬ ‫שייך כל הענין שנתבאר בדברי החתם סופר והגר"א‪ ,‬ואין הוא יכול לפרש 'כי‬ ‫בסוכות הושבתי' היינו זכר לענני הכבוד שחזרו לאחר חטא העגל‪ ,‬ועושים זכר‬ ‫לכך שהקב"ה קיבל תשובת בני דור המדבר‪.‬‬ ‫ועל כן הוצרך לפרש 'כי בסוכות הושבתי' היינו 'סוכות ממש'‪.‬‬ ‫***** גמ ******‬ ‫מחלוקת אם מותר לצאת מסוכה לסוכה תליא‬ ‫בפירוש 'כי בסוכות הושבתי'‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪.‬‬ ‫בגמרא (סוכה יא‪ ):‬נחלקו רבי עקיבא ורבי אליעזר בפירוש הכתוב 'כי בסוכות‬ ‫הושבתי'‪ ,‬רבי אליעזר סובר 'ענני הכבוד היו'‪ ,‬ורבי עקיבא סובר כי הכונה‬ ‫ל'סוכות ממש'‪.‬‬ ‫יש לומר דבמחלוקת זו תלוי הנדון אם מותר לצאת מסוכה לסוכה‪ ,‬ד'תניא‪,‬‬ ‫רבי אליעזר אומר אין יוצאים מסוכה לסוכה וכו'‪ ,‬וחכמים אומרים יוצאים מסוכה‬ ‫לסוכה (סוכה כז‪.').‬‬ ‫ויש לומר כי לרבי עקיבא דסובר דכוונת 'למען ידעו דורותיכם' היינו למה‬ ‫שבנו ישראל לעצמם סוכות ממש‪ ,‬והרי לא היה אז לישראל סוכה אחת‪ ,‬והיו‬ ‫יוצאים מסוכה לסוכה בזמן מ"ב מסעות כאשר עברו ממקום למקום‪.‬‬ ‫ולרבי אליעזר ד'ענני הכבוד היו' יש לומר דאין יוצאים מסוכה לסוכה מטעם‬ ‫שאז היו בני ישראל בסוכה אחת‪ ,‬שענני הכבוד סככו על כל ישראל כאחד‪.‬‬ ‫אמנם אף אם 'ענני הכבוד היו' יתכן לומר דיוצאים מסוכה לסוכה משום דאף‬ ‫שהיו תחת ענני הכבוד אחד‪ ,‬אך היו שוכנים לשבטיהם כל אחד ואחד במקומו‪,‬‬ ‫נמצא דיש לבאר שיטת חכמים דיוצאים מסוכה לסוכה לב' הפירושים בכתוב‬ ‫'למען ידעו דורותיכם'‪.‬‬ ‫'כי בסוכות הושבתי' – ביום י"ד בניסן‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ...‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני‬ ‫ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪.‬‬ ‫כתב בתרגום יונתן על הפסוק (שמות יט‪ ,‬ד) 'אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים‬ ‫ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי'‪' ,‬אתון חמיתון מה די עבדית‬ ‫למצראי‪ ,‬וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין‪ ,‬ואובילית יתכון‬ ‫לאתר בית מוקדשא‪ ,‬למעבד תמן פסחא‪ ,‬ובההוא לילא אתיבית יתכון לפילוסין‪,‬‬ ‫ומתמן קריבית יתכון לאולפן אורייתי'‪ .‬פירוש‪ ,‬אתם ראיתם מה שעשיתי למצרים‪,‬‬ ‫והטענתי אתכם על העננים כעל כנפי נשרים מן רעמסס והובלתי אתכם למקום‬ ‫בית המקדש לעשות שם הפסח‪ ,‬ובאותו לילה השבתי אתכם לרעמסס ומשם‬ ‫קירבתי אתכם ללימוד תורתי‪.‬‬ ‫ואמר הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע כי הסוכה היא זכר לאלו ענני הכבוד‬ ‫שהוליכו את ישראל ביום י"ד בניסן לארץ ישראל להקריב קרבן פסח‪ ,‬וזהו‬ ‫***** דמ ******‬ ‫'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'‪ ,‬היינו בענני הכבוד‪' ,‬בהוציאי אותם מארץ‬ ‫מצרים'‪ ,‬היינו ביום י"ד בניסן יום יציאת מצרים‪.‬‬ ‫על פי זה יש לומר הטעם בענין שלמדים (סוכה כז‪ ).‬חיוב אכילה בסוכה בליל‬ ‫יו"ט ראשון‪ ,‬בגזירה שוה מחיוב אכילת מצה בליל הראשון של חג הפסח‪ ,‬כי זהו‬ ‫שייכות סוכות ליום הראשון של פסח‪.‬‬ ‫עוד יש להוסיף‪ ,‬כי לפי זה‪ ,‬דהסוכה היא זכר לענני הכבוד שהוליכו את בני‬ ‫ישראל לארץ ישראל‪ ,‬יש להבין מה שכתבו בספה"ק (תפא"ש מועדים; קדושת יו"ט‬ ‫סוכות אות ח; מהר"ש מבעלזא) דהסוכה היא אווירא דארץ ישראל‪ ,‬שהרי היא כנגד‬ ‫ענני הכבוד שהיו בארץ ישראל גופא‪.‬‬ ‫מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא אם פסח מצרים נחשב‬ ‫קרבן גבוה תלוי במחלוקתם בפירוש 'בסוכות הושבתי'‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪.‬‬ ‫בגמרא מסכת סוכה (יא‪ ):‬נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא בפירוש הכתוב 'כי‬ ‫בסוכות הושבתי'‪ ,‬רבי אליעזר סובר 'ענני הכבוד היו'‪ ,‬ורבי עקיבא סובר שהכונה‬ ‫ל'סוכות ממש'‪.‬‬ ‫ובמסכת מנחות (פב‪ ).‬בסוגיא ד'כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין'‪,‬‬ ‫נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא אם אפשר ללמוד פסח האמור לדורות מפסח‬ ‫האמור במצרים‪ ,‬רבי אליעזר סובר שדנין‪ ,‬ורבי עקיבא סובר שאין דנין‪ .‬ורבי‬ ‫עקיבא מפרש סברתו‪ ,‬מה טעם אין לומדים מפסח האמור במצרים‪ ,‬משום 'מה‬ ‫לפסח האמור במצרים שכן אין טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח'‪ ,‬שעל כן‬ ‫אין לדון ממנו‪.‬‬ ‫נראה לחדש ששורש אחד לשתי המחלוקות‪ ,‬ולטעמיהו בפירוש הכתוב‬ ‫'בסוכות הושבתי'‪ ,‬אזלי רבי אליעזר ורבי עקיבא במחלוקתם אי ילפינן מפסח‬ ‫מצרים‪.‬‬ ‫ויבואר בהקדם מה שדנו האחרונים בענין הקרבת קרבן 'פסח מצרים' מצאן‬ ‫של מצריים‪ ,‬ומהם נלמד מהותו של 'פסח מצרים'‪ .‬הנה בפנים יפות (פרשת‬ ‫בא) מבאר מה שמפרש במכילתא עה"פ (שמות יב‪ ,‬כא) 'משכו וקחו לכם צאן‬ ‫למשפחותיכם ושחטו הפסח'‪' ,‬משכו ידיכם מעבודה זרה'‪ ,‬שלכאורה אינו מובן‬ ‫השייכות בין עבודה זרה ללקיחת הצאן‪ ,‬ומדוע נצטו בדוקא עכשיו קודם הקרבת‬ ‫הפסח למשוך הידיים מעבודה זרה‪.‬‬ ‫אכן הענין מתבאר על פי מה המשך דברי המכילתא 'וקחו לכם צאן מהשוק'‪,‬‬ ‫שנאמר לישראל לילך לשוק ולרכוש ממוכרי הצאן‪ ,‬כבש לקרבן פסח‪ .‬ועל זה‬ ‫קשה‪ ,‬מאחר שהמצרים הרי החשיבו את הצאן לאלוהים ועבדו לו‪ ,‬כמו שאמר‬ ‫***** המ ******‬ ‫משה לפרעה הטעם שלא יוכלו ישראל להקריב קרבנות צאן לה' בארץ מצרים‪,‬‬ ‫'הן נזבח את תועבת מצרים לעינהם ולא יסקלונו' (שמות ח‪ ,‬כב) ופירש רש"י‬ ‫'תועבת מצרים‪ .‬יראת מצרים'‪ ,‬והדין הוא שצאן של עבודה זרה אסור בהנאה‪,‬‬ ‫אם כן האיך נאמר לישראל לקחת מהשוק צאן של מצריים‪.‬‬ ‫ויישוב הקושיא על פי הגמרא בעבודה זרה (נג‪ ).‬המתרת בהמת עבודה זרה של‬ ‫נכרי שנמכרה לישראל‪ ,‬מהטעם שהנכרי מבטל את העבודה זרה כשהוא מוכרה‬ ‫לישראל‪ ,‬וזאת משום שיודע שהלוקח הישראל לא ימשיך לעבדה‪ .‬אך לא כן‬ ‫הוא בבהמה שעבדה נכרי לשם עבודה זרה וחזר ומכרה לנכרי אחר‪ ,‬שאין ניתרת‬ ‫בהנאה בשעת המכירה‪ ,‬שכן המוכר אינו מבטלה שכן סבור שהלוקח ימשיך‬ ‫לעבדה‪ .‬ומעתה‪ ,‬מאחר וישראל בארץ מצרים היו עובדי ע"ז‪ ,‬שכך נטען כלפיהם‪:‬‬ ‫'הללו בני ישראל והללו המצריים עובדי עבודה זרה'‪ ,‬כשיבואו לשוק לרכוש‬ ‫הצאן יסבור המוכר המצרי שהבהמה תמשיך להיות אלוהים אצל הישראל‪ ,‬ועל‬ ‫כן לא יבטלנה‪ ,‬ובכך תישאר הבהמה אסורה בהנאה‪ .‬על כן נצטו ישראל תחילה‬ ‫'משכו ידיכם מעבודה זרה'‪ ,‬בכדי שבכך 'וקחו לכם צאן של מצוה מהשוק' שאינו‬ ‫אסור בהנאה‪ ,‬שהמוכר המצרי יבטל את העבודה זרה כשימכרו לישראל שמשך‬ ‫ידיו מעבודה זרה‪.‬‬ ‫הקשה הגאון ר' אפרים זלמן מרגליות זצ"ל לתלמידו המובהק של ה'פנים‬ ‫יפות'‪ ,‬החתם סופר‪ ,‬על דברי רבו‪ ,‬מה ענין ומה שייכות דברי הגמרא בעבודה‬ ‫זרה בהיתר בהמת עבודה זרה בהנאה לכאן‪ ,‬הרי התם הנידון בענין 'איסור הנאה‬ ‫מעבודה זרה'‪ ,‬שסברת ביטול הנכרי המוכר‪ ,‬מועילה להסיר מהבהמה שם עבודה‬ ‫זרה‪ ,‬ולהתירה בהנאה מכאן ולהבא‪ .‬אכן‪ ,‬בנידון דהכא שבני ישראל לקחו את‬ ‫הבהמה לשם הקרבת קרבן‪ ,‬הביטול אינו מועיל‪ ,‬שכן בבהמת קרבן ניתוסף‬ ‫איסור 'נעבד'‪ ,‬שהתורה אוסרת בהמה שנעבדה להקרבה לעולם‪ ,‬משום ד'מאיס‬ ‫לגבוה'‪ ,‬כמו שנלמד (ב"ק מ‪ ):‬מהפסוק (ויקרא א‪ ,‬ב) 'מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן‬ ‫תקריבו את קרבנכם'‪' ,‬מן' למעוטי נעבד‪.‬‬ ‫החתם סופר (יו"ד תשובה רלה) השיבו בדבר חידוש מופלא‪ ,‬ש'פסח מצרים' לא‬ ‫נחשב ל'קרבן גבוה' ולא חלים עליו דיני קרבן‪ .‬והסיבה לכך משום חסרון מזבח‬ ‫להזאת הדם ולהקטרת האימורים‪[ .‬ובנידון מה עשו באימורים כותב החתם סופר‬ ‫'וכמדומה לי שאכלו את החלבים והאימורים בכלל 'ואכלו את הבשר בלילה הזה'‬ ‫(שמות יב‪ ,‬ח)'‪ .‬אמנם המאירי (פסחים צו‪ ).‬כותב‪' :‬צלאום בשיפוד ושרפום לשם גבוה''‪.‬‬ ‫אכן אף לשיטתו לכאורה לא הופרך חידושו של החתם סופר‪].‬‬ ‫ומוסיף החתם סופר בדברי תשובתו‪ ,‬כי 'מה עמקו מחשבות רבינו הפלאה‬ ‫זצ"ל'‪ ,‬שבמקום אחר (שמות ח‪ ,‬כב ד"ה ויאמר משה לא נכון) בענין הקרבנות שביקש‬ ‫משה להקריב במדבר‪ ,‬כתב גם כן את אותו הביאור בדברי המדרש 'משכו ידיכם‬ ‫מעבודה זרה'‪ ,‬שהוא מטעם שיהיה להם דין של נכרי שמכר בהמה לישראל‪.‬‬ ‫אמנם שם שינה בענין ההיתר‪ ,‬ודייק לבאר שהנכרי המוכר בהמה לישראל מוכיח‬ ‫***** ומ ******‬ ‫בזה שמעולם לא עבדה לשם עבודה זרה‪' ,‬דאם איתא דפלחיה לא הוה מזבין‬ ‫ליה לישראל' שיזלזל בה‪ .‬וכוונת ה'פנים יפות'‪ ,‬משום שהקרבנות הללו היו 'קרבן‬ ‫גבוה' ככל פרטיו והלכותיו‪ ,‬ודלא כ'קרבן מצרים'‪ ,‬ומשכך היה אסור להקריב‬ ‫'נעבד'‪ ,‬ועל כך מועילה המכירה להוכיח שלא נעבדה מעולם‪ .‬ואף היתר זה‬ ‫מבואר בגמרא עבודה זרה דף כב‪ :‬בענין קרבן 'נעבד'‪.‬‬ ‫יש לדון בעצם חידוש החתם סופר‪ ,‬כי לכאורה בגמרא מנחות מוכח שרבי‬ ‫אליעזר סבירא ליה‪ ,‬שלא כן הוא כדברי החתם סופר‪ ,‬אלא לפסח מצרים היה‬ ‫דין 'קרבן גבוה'‪ .‬שכן סובר שיש ללמוד פסח דורות מפסח מצרים‪ ,‬ואינו חושש‬ ‫לטענה שלפסח מצרים אין דין קרבן משום שלא היה הזאת דם‪ .‬ויש להבין‬ ‫טעמו וסברתו של רבי אליעזר‪ ,‬האיך יתכן שהיה לפסח מצרים שם קרבן גבוה‪,‬‬ ‫בלא שהיה הזאת דם‪.‬‬ ‫ויש לומר על פי דברי התרגום יונתן בפסוק (שמות יט‪ ,‬ד) 'ואשא אתכם על‬ ‫כנפי נשרים'‪ ,‬שהכונה שביום צאתם ממצרים נשאם הענן לארץ ישראל‪ ,‬להקריב‬ ‫את קרבן פסח בבית המקדש שבהר המוריה‪ .‬ובכך יש לומר‪ ,‬שמאחר והקריבו‬ ‫את הפסח בבית המקדש בו היה מזבח‪ ,‬הרי יש ל'פסח מצרים' שהוקרב בבית‬ ‫המקדש דין 'קרבן גבוה'‪ ,‬שכן לא חסר בו ולא כלום מסדר הקרבת קרבן‪.‬‬ ‫מעתה יש לומר כי אכן בענין זה של ענני הכבוד שנשאו את בני ישראל‬ ‫מארץ מצרים לארץ ישראל‪ ,‬תלוי מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא בגמרא‬ ‫מנחות‪ ,‬ודוקא רבי אליעזר דסבירא ליה בגמרא סוכה כי פירוש הפסוק 'למען‬ ‫ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'‪ ,‬למען ידעו כי בענן הושבתי‬ ‫ונשאתי את בני ישראל להקריב קרבן פסח בבית המקדש‪ ,‬הוא סבירא ליה שהיה‬ ‫לפסח דין קרבן גבוה שכן הוקרב בבית המקדש של מעלה‪ .‬אכן רבי עקיבא‬ ‫דסבירא ליה 'כי בסוכות הושבתי'‪ ,‬היינו 'סוכות ממש'‪ ,‬לא סבירא ליה שיש לפסח‬ ‫מצרים שם קרבן גבוה‪ .‬והרי שב' המחלוקות בגמרא מנחות ובגמרא סוכה שורשן‬ ‫אחת ולשיטתייהו אזלי‪.‬‬ ‫דרש 'והיית אך שמח'‬ ‫חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך‪ .‬ושמחת בחגך אתה‬ ‫ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר וגו' והיית אך שמח (דברים טז‪ ,‬יג‪-‬טו)‪.‬‬ ‫וברש"י 'והיית אך שמח‪ .‬למדו מכאן‪ ,‬לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה'‪.‬‬ ‫כתב המהרש"ל (תשובות סי' סח) שבשמיני עצרת אין לקדש ולאכול מבעוד יום‬ ‫קודם חשיכה‪ ,‬דאם ירצה לאכול מבעוד יום הא צריך לישב בסוכה ולברך לישב‬ ‫בסוכה‪ ,‬דהא עדיין יום הוא ומחוייב במצוות סוכה‪ .‬ומאידך הוא צריך להזכיר‬ ‫בקידוש את יום שמיני עצרת‪ ,‬והוא תרתי דסתרי שמצד אחד מברך לישב בסוכה‬ ‫הרי עשאו חול‪ ,‬ומצד שני מזכיר שמיני עצרת הרי עשאו קודש‪ .‬ולשבת בסוכה‬ ‫***** זמ ******‬ ‫בלא ברכה ג"כ אינו נכון‪ ,‬דכיון שהוא מחוייב בברכה אין לו להפסיד את הברכה‪,‬‬ ‫דמה שאמרו שברכות אינן מעכבות היינו בדיעבד אבל לכתחלה עון גדול הוא‬ ‫לעשות מצוה בלא ברכה‪ .‬ואין לומר שכיון שבתפילה הוא מוסיף מחול על‬ ‫הקודש ומקבל עליו יו"ט‪ ,‬א"כ עבר היום הקודם ופטור ממצות סוכה זה אינו‪.‬‬ ‫הט"ז (או"ח סי' תרס"ח ס"ק א) חולק על זה וכותב 'דודאי מי שמוסיף מחול על‬ ‫הקודש הוא עושה ע"פ צווי תורתינו‪ ,‬כבר חלף והלך ממנו חובת היום מה שהיה‬ ‫עליו קודם זה והוה כמו בלילה ומחר ממש'‪.‬‬ ‫והאחרונים חולקים על הט"ז‪ ,‬וכתב החתם סופר לפרש הפסוק 'והיית‬ ‫אך שמח'‪' ,‬ואמרו אך שמח לשון מיעוט‪ ,‬משום דכל יום טוב נכנס עם צאת‬ ‫הכוכבים‪ ,‬ועוד קודם לזה מוסיפים מחול על הקודש‪ ,‬מה שאין כן ליל יום טוב‬ ‫אחרון‪ ,‬אדרבא צריך להוסיף על קודש יציאת יום טוב ראשון‪ ,‬ואחר שכבר יצאו‬ ‫הכוכבים עדיין אינו שמיני עצרת בהחלט מפני קדושת יציאת חג הסוכות‪ ,‬ודלא‬ ‫כט"ז ססי' תרס"ח עי"ש‪ ,‬ואם כן אם אוכל שלמי שמחה באותה שעה לא יצא ידי‬ ‫חובת שמחת לילה‪ ,‬היא‪ ,‬נמצא היא ממועט קצת שעה מועטת משמחה‪ ,‬והיינו‬ ‫והיית אך שמח לשון מיעוט'‪.‬‬ ‫והיינו שהכתוב מתפרש 'והיית אך שמח' הוא מיעוט משמחת יום שמיני‬ ‫עצרת‪ ,‬שמעט מזמן שמיני עצרת מתמעט למען שמחת חג הסוכות‪ ,‬והיינו שאין‬ ‫לאכול סעודת שמיני עצרת תיכף בזמן היום טוב כמו בשאר מועדים‪ ,‬משום דאז‬ ‫עדיין סוכות‪.‬‬ ‫אך יתכן לומר שהט"ז אינו לומד כביאור החתם סופר בפסוק‪ ,‬אלא הוא מפרש‬ ‫'והיית אך שמח' דבא לרבות ליל יום טוב האחרון‪ ,‬ולמעט מסוכות‪ ,‬והיינו דיש‬ ‫להוסיף בו מסוכות על הקודש של יום טוב האחרון‪.‬‬ ‫ומסתבר כפירוש זה משום שהפסוק מיירי בסוכות‪.‬‬ ‫הטעם דאין סוכה במקדש‬ ‫אמרו במדרש (ילקוט פר' שופטים רמז תתקכז) ''לא תטע לך אשירה כל עץ אצל‬ ‫מזבח ה' אלקיך' וגו' (דברים טז‪ ,‬כא)‪ ,‬דבר אחר‪ ,‬אפילו בית‪ ,‬אפילו סוכה'‪ .‬ובפנים‬ ‫יפות מבאר דמהאי טעמא לא נזכר חג הסוכות בפרשת פנחס‪ ,‬משום דשם נכתב‬ ‫פרשת הקרבנות והם לא נאכלו בסוכה‪.‬‬ ‫והנה הסוכה היא 'צילא דמהימנותא'‪ ,‬ובזה יש לפרש טעם דאין לבנות סוכה‬ ‫בעזרה‪ ,‬משום דהתם אין צריך להכנס לתוך הסוכה בכדי לחסות תחת כנפי‬ ‫השכינה‪ ,‬דהרי כל העזרה הוא תחת כנפי השכינה‪.‬‬ ‫ויש לפרש מה דכתיב בפרשת פנחס 'וחגותם אותו חג לה''‪ ,‬היינו דהוא 'חג‬ ‫לה''‪ ,‬שיש שם השראת הוי"ה ב"ה ואינו נצרך לסוכה‪.‬‬ ‫***** חמ ******‬ ‫טעם פטור נשים‬ ‫נשים עבדים וקטנים פטורין מן הסוכה (משנה סוכה כח‪.).‬‬ ‫יש לומר הטעם דהם פטורין ממצוות סוכה‪ ,‬דהנה כתיב (ויקרא כג‪ ,‬מג) 'בסוכות‬ ‫תשבו שבעת ימים‪ ...‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל‬ ‫בהוציאי אותם מארץ מצרים'‪ .‬ובגמרא סוכה (יא‪ ):‬נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא‬ ‫בפירוש הכתוב 'כי בסוכות הושבתי'‪ ,‬רבי אליעזר סובר 'ענני הכבוד היו'‪ ,‬ורבי‬ ‫עקיבא סובר שהכונה ל'סוכות ממש'‪.‬‬ ‫והנה כתב בתרגום יונתן על הפסוק (שמות יט‪ ,‬ד) 'אתם ראיתם אשר עשיתי‬ ‫למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי'‪' ,‬אתון חמיתון מה‬ ‫די עבדית למצראי‪ ,‬וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין‪,‬‬ ‫ואובילית יתכון לאתר בית מוקדשא‪ ,‬למעבד תמן פסחא‪ ,‬ובההוא לילא אתיבית‬ ‫יתכון לפילוסין‪ ,‬ומתמן קריבית יתכון לאולפן אורייתי'‪ .‬פירוש‪ ,‬אתם ראיתם מה‬ ‫שעשיתי למצרים‪ ,‬והטענתי אתכם על העננים כעל כנפי נשרים מן רעמסס‬ ‫והובלתי אתכם למקום בית המקדש לעשות שם הפסח‪ ,‬ובאותו לילה השבתי‬ ‫אתכם לרעמסס ומשם קירבתי אתכם ללימוד תורתי‪.‬‬ ‫ואמר הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע כי הסוכה היא זכר לאלו ענני הכבוד‬ ‫שהוליכו את ישראל ביום י"ד בניסן לארץ ישראל להקריב קרבן פסח‪ ,‬וזהו‬ ‫'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'‪ ,‬היינו בענני הכבוד‪' ,‬בהוציאי אותם מארץ‬ ‫מצרים'‪ ,‬היינו ביום י"ד בניסן יום יציאת מצרים‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש הטעם דנשים עבדים וקטנים פטורים מן הסוכה‪ ,‬משום דהם‬ ‫לא עלו לארץ ישראל להקריב קרבן פסח‪.‬‬ ‫עוד יש לומר הטעם‪ ,‬על פי מה שכתב הרוקח (הלכות סוכה סימן ריט) וז"ל‪ ,‬יש‬ ‫מפרשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג וכל כרכים שבארץ כנען‪ ,‬אז‬ ‫ישבו ישראל בסוכות‪ ,‬כמו שכתוב (שמואל ב יא) 'הארון וישראל ויהודא יושבים‬ ‫בסוכות וגו'‪ ,‬זהו 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' כשצרים על האומת'‪ ,‬כך‬ ‫'למען ידעו דורותיכם' שהקב"ה ביאם ממצרים וכשצרו על הערים של מלכים‬ ‫ישבו בסוכות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והובאו דברי הרוקח באליהו רבא (או"ח סי' תרכה) ובדרשות‬ ‫חת"ס (ח"א דף נב‪ ,‬לסוכות תקצ"ג) ובדברי יואל (לסוכות עמ' ז)‪.‬‬ ‫והנשים אין דרכן במלחמה‪ ,‬ובזה יש לומר דלא שייך לגבייהו חייב סוכה‪,‬‬ ‫שאינן בכלל זכר לסוכות ממש שעשו ישראל בזמן מלחמה‪.‬‬ ‫עוד יש לומר על פי מה שכתב הגר"א דענני הכבוד נסתלקו אחר חטא העגל‪,‬‬ ‫וחזרו ביום ט"ו בתשרי‪ .‬ולזה עושים זכר בבניית סוכה‪ ,‬על שקיבל הקב"ה את‬ ‫תשובת עמו ישראל‪.‬‬ ‫וכעין זה כתב בחתם סופר (דרשות לשבת שובה שנת תקצה) 'נראה לענ"ד עיקר‬ ‫שמחת החג היא על יום סליחה של יוה"כ‪ ,‬וכמ"ש במדרש שתופסין ד' מינים‬ ‫***** טמ ******‬ ‫בידם כמי שחוזר ממלחמה ונצח שתופס כידון לאות ניצוח‪ .‬והנה הראיה‬ ‫הברורה שזכינו ביוה"כ ליום סליחה‪ ,‬נלע"ד כי החוטאים בעגל פלטם ענני הכבוד‬ ‫וכשנסלח להם ביוה"כ וירד משה מחרת יוה"כ וצוה על נדבת המשכן לכפר על‬ ‫העגל והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר עד ליל שבת שהעבירו קול‬ ‫במחנה והיא היתה ליל א' של סוכות לפי מש"כ התוס' בב"ק פ"ב ע"א ד"ה כדי‬ ‫שירד משה ביום ב' מחרת יוה"כ ואז כשנגמרה נדבת המשכן נגמרה סליחת‬ ‫יוה"כ וקלט הענן אותן שכבר פלט‪ .‬וע"כ יושבים בסוכה זכר לענני כבוד שקלטם‬ ‫ושהוא סימן על סליחת יוה"כ'‪.‬‬ ‫וזה אין שייך בנשים שכלל לא חטאו בעגל‪.‬‬ ‫טעם נוסף יש לומר בזה‪ ,‬דהתורה מפרשת טעם מצוות סוכה‪' ,‬בסוכות תשבו‬ ‫שבעת ימים‪ ...‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי‬ ‫אותם מארץ מצרים'‪ ,‬וענין 'למען ידעו דורותיכם' אינו שייך אצל נשים‪ ,‬שפטורות‬ ‫מלימוד התורה‪.‬‬ ‫טעם מחלוקת כמה סעודות חייב לאכול בסוכה‬ ‫רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה‪ ,‬אחת ביום‬ ‫ואחת בלילה‪ .‬וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב ראשון של‬ ‫חג בלבד‪ .‬ועוד אמר רבי אליעזר מי שלא אכל יום טוב הראשון ישלים לילי יום‬ ‫טוב האחרון של חג‪ ,‬וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין ועל זה נאמר (קהלת א‪,‬‬ ‫ט) 'מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות' (משנה סוכה כז‪.).‬‬ ‫יש לומר טעם המחלוקת‪ ,‬דהוא תלוי במחלוקת בפירוש הכתוב (ויקרא כג‪,‬‬ ‫מג) 'בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'‪ .‬דבגמרא מסכת סוכה (יא‪ ):‬נחלקו‬ ‫רבי אליעזר ורבי עקיבא בפירוש הכתוב 'כי בסוכות הושבתי'‪ ,‬רבי אליעזר סובר‬ ‫'ענני הכבוד היו'‪ ,‬ורבי עקיבא סובר שהכונה ל'סוכות ממש'‪.‬‬ ‫דאם הוא סוכות ממש הרי היו הסוכות כל העת‪ ,‬ואין טעם לומר דיהא החיוב‬ ‫לאכול בסוכה רק בלילה הראשון‪.‬‬ ‫ואם הסוכה היא זכר לענני הכבוד‪ ,‬יש לומר כמו כן דהמצוה היא לאכול כל‬ ‫החג‪ ,‬משום דענני הכבוד שימשו לטובת ישראל במשך כל ארבעים השנה‪ ,‬וזוהי‬ ‫סברת ר' אליעזר האומר ד'בסוכות הושבתי' היינו ענני הכבוד‪ ,‬וסובר ד'ארבע‬ ‫עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה'‪.‬‬ ‫אמנם יתכן דאף אם פירוש 'בסוכות הושבתי' היינו ענני הכבוד‪ ,‬לא יהא‬ ‫החיוב אלא ללילה הראשון‪ ,‬כשיטת חכמים‪ ,‬וזהו על פי מה שאמר הרה"ק‬ ‫מהר"י מבעלזא זי"ע דאין הכוונה לעשות זכר לענני הכבוד שליוו את ישראל‬ ‫במשך ארבעים שנה‪ ,‬אלא לענני הכבוד שנטלו את ישראל מארץ מצרים לארץ‬ ‫***** נ ******‬ ‫ישראל ביום י"ד בניסן בשנה שיצאו ממצרים על מנת להקריב את קרבן הפסח‬ ‫בהר המוריה‪ ,‬דכתב בתרגום יונתן על הפסוק (שמות יט‪ ,‬ד) 'אתם ראיתם אשר‬ ‫עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי'‪' ,‬אתון חמיתון‬ ‫מה די עבדית למצראי‪ ,‬וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין‪,‬‬ ‫ואובילית יתכון לאתר בית מוקדשא‪ ,‬למעבד תמן פסחא‪ ,‬ובההוא לילא אתיבית‬ ‫יתכון לפילוסין‪ ,‬ומתמן קריבית יתכון לאולפן אורייתי'‪ .‬פירוש‪ ,‬אתם ראיתם מה‬ ‫שעשיתי למצרים‪ ,‬והטענתי אתכם על העננים כעל כנפי נשרים מן רעמסס‬ ‫והובלתי אתכם למקום בית המקדש לעשות שם הפסח‪ ,‬ובאותו לילה השבתי‬ ‫אתכם לרעמסס ומשם קירבתי אתכם ללימוד תורתי‪.‬‬ ‫וכך מפרש הרה"ק המהר"י מבעלזא‪' ,‬כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'‪ ,‬היינו‬ ‫בענני הכבוד‪' ,‬בהוציאי אותם מארץ מצרים'‪ ,‬היינו ביום י"ד בניסן יום יציאת‬ ‫מצרים‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לומר דאין החיוב כי אם בלילה הראשון‪ ,‬דהרי כמו כן נס ענני‬ ‫הכבוד נמשך לילה אחד בלבד‪.‬‬ ‫סוגיא דמצוות אכילה בסוכה בלילה הראשון ובשאר ימים‬ ‫רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה‪ ,‬אחת ביום‬ ‫ואחת בלילה‪ .‬וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב ראשון של‬ ‫חג בלבד‪ .‬ועוד אמר רבי אליעזר מי שלא אכל יום טוב הראשון ישלים לילי יום‬ ‫טוב האחרון של חג‪ ,‬וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין ועל זה נאמר (קהלת א‪,‬‬ ‫ט) 'מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות' (משנה סוכה כז‪.).‬‬ ‫בירושלמי (סוכה פ"ב ה"ז) נחלקו בשיטת רבי אליעזר דאמר ארבע עשרה‬ ‫סעודות חייב אדם לאכול בסוכה‪ ,‬רבי יוחנן משמיה דרבי ישמעאל אומר‪ ,‬שטעמו‬ ‫של רבי אליעזר משום שלומד גזירה שוה סוכות מפסח‪ ,‬נאמר ט"ו לגבי פסח‬ ‫(ויקרא כג‪ ,‬ו) ונאמר חמישה עשר לגבי חג (שם פס' לד)‪ ,‬מה חמשה עשר שנאמר‬ ‫בפסח‪ ,‬לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות‪ ,‬אף חמשה עשר שנאמר בחג‪,‬‬ ‫לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות‪ .‬אך רבי הושיעא לומד כי כל שבעה‬ ‫ימים חובה ולא רשות‪.‬‬ ‫ולכאורה פליגי רבי הושיעא אם רבי יוחנן‪ ,‬דרבי יוחנן סובר דשאר כל הימים‬ ‫רשות ורבי הושיעא סובר דאף שאר כל הימים חובה‪ ,‬וצריך לומר דרבי הושיעא‬ ‫יש לו ביאור אחר במקור שלמד רבי אליעזר חובת י"ד סעודות‪ .‬וכך אמר רבי‬ ‫ברכיה בירושלמי ' 'רב ברכיה אמר פליגין'‪.‬‬ ‫אמנם 'רב אבונא אמר לא פליגין‪ ,‬מה דאמר רבי יוחנן בשנתן דעתו‪ ,‬מה דאמר‬ ‫רבי הושיעא בשלא נתן דעתו'‪ .‬והיינו שלא נחלקו בשיטת רבי אליעזר‪ ,‬אלא‬ ‫שניהם מודים דיליף רבי אליעזר גז"ש ט"ו ט"ו‪ ,‬ולילה הראשון חובה ושאר כל‬ ‫***** אנ ******‬ ‫הימים רשות‪ ,‬ומאי דקאמר רבי הושיעא כי שבעת ימים חובה היינו כשלא כיון‬ ‫בלילה הראשון שאז יש לו תשלומים כל שבעה‪.‬‬ ‫וביאור זה הוא על פי פירוש הקרבן העדה בירושלמי‪ .‬והגאון רבי יוסף ענגיל‬ ‫(תפארת יוסף) עמד על החידוש הגדול שבדברי הירושלמי‪ ,‬דמשמע שאף לגבי‬ ‫מצוות אכילת מצה בליל הפסח יש תשלומים כל שבעה‪ ,‬שכן גזירה שוה דט"ו‬ ‫ט"ו נדרש אף מהחג לפסח‪ ,‬וכשם שבחג יש תשלומים כך גם בפסח‪ .‬וסיים 'וזה‬ ‫חידוש גדול'‪ .‬ואכן בתוס' (תוספות סוכה כז‪ .‬ד"ה חזר בו) כבר אמרו 'לא מצינן שיהא‬ ‫תשלומין למצה של לילה הראשון של פסח'‪.‬‬ ‫עוד יש להקשות על ביאור זה‪ ,‬דבגמרא (ר"ה כח‪ ).‬אמרינן 'כפאוהו פרסיים יצא'‪,‬‬ ‫והרי שאין צריכים כוונה‪.‬‬ ‫ובתפארת יוסף (שם) מחדש מהלך אחר בפירוש הגמרא‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דסברת‬ ‫הירושלמי דמצה הוא כל שבעה מצוה של רשות‪ ,‬היינו דאינו מחויב לאכול‪,‬‬ ‫וכשאוכל מקיים מצוה‪ .‬ואך מצוה של רשות הא בעי כוונה‪ ,‬דרק בחיוב שייך‬ ‫לומר דסתמא לשמן קאי‪ ,‬מה שאין כן כאשר אין מחוייב ומוכרח‪ ,‬אין סתמו‬ ‫עומד לשמה וצריך כוונה בפירוש‪ .‬ואם כן יש חילוק במצה‪ ,‬בין מצוות לילה‬ ‫ראשונה למצוות כל שבעה‪ ,‬דמצוות לילה ראשונה אין צריך כוונה‪ ,‬וכדקיימא‬ ‫לן (ר"ה כח‪ ;.‬ועי' רמב"ם פ"ו מהלכות חמץ ומצה ה"ג) 'כפאוהו פרסיים יצא'‪ ,‬ומה שאין כן‬ ‫כל שבעה אם אין מכוון אינו מצוה‪ ,‬רק אכילות רשות בעלזא כשאר אכילות‪.‬‬ ‫וזהו דאמר דלא פליגין‪ ,‬דמה דאמר רבי יוחנן דכל שבעה רשות כשלא נתן‬ ‫דעתו‪ ,‬היינו כשלא כיוון באכילת כל שבעה כוונת מצוה‪ ,‬אז הוא רשות‪ .‬ומה‬ ‫דאמר הושעיה דהוא כל שבעה מצוה‪ ,‬כשנותן דעתו‪ ,‬דו"ק מאוד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכדבריו בענין אכילת מצה כל שבעת ימי חול המועד פסח‪ ,‬כן הוא לגבי‬ ‫אכילת כזית דסוכה‪.‬‬ ‫ויש להוסיף מהלך אחר בביאור הגמרא‪ ,‬דמאי דקאמר הירושלמי שאפשר‬ ‫להשלים מצוות אכילת מצה ומצוות אכילה בסוכה‪ ,‬היינו באופן שאכל אך לא‬ ‫כיוון בשעת ההכנה לאכילה‪ ,‬והיינו לגבי אכילת מצוה שלא כיון שמירה על‬ ‫הקמח משעת קצירה‪ ,‬וכדיני 'ושמרתם את המצות'‪ ,‬ולגבי אכילה בסוכה היינו‬ ‫שלא כיון בעת בניית הסוכה לשם מצוה‪.‬‬ ‫וזהו ענין 'כיון דעתו' או 'לא כיון דעתו'‪ ,‬דאין מדובר על כוונת המצוה בשעת‬ ‫האכילה‪ ,‬דמצוות אין צריכות כוונה ומקיים המצוה אף באכילה בלא כוונה‪ ,‬אלא‬ ‫מדובר על הכוונה בענין 'ושמרתם את המצות'‪ ,‬ובענין כוונת בנין הסוכה‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בענין‪ ,‬דכתב הטור (או"ח סי' תרמא) 'העושה סוכה לעצמו אין צריך‬ ‫לברך על עשייתה‪ ,‬אף על גב דגרסינן בירושלמי ברכות (פ"ט ה"ג) העושה סוכה‬ ‫לעצמו מברך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה‪ ,‬עשאה לחבירו מברך‬ ‫על עשיית סוכה‪ ,‬סמכינן אגמרא דידן דקאמר שאינו צריך לברך על עשייתה‪,‬‬ ‫***** בנ ******‬ ‫אבל שהחיינו היה ראוי לברך‪ ,‬דתניא (סוכה מו‪' ).‬העושה סוכה לעצמו מברך‬ ‫שהחיינו'‪.‬‬ ‫הרי מחלוקת בבלי וירושלמי אם בנין הסוכה הוא מצוה או לאו‪ ,‬נמצא‬ ‫דהירושלמי דקאמר דכוונה מעכבת בבנין הסוכה‪ ,‬הוא לשיטתיה דבנין הסוכה‬ ‫הוא מצוה‪.‬‬ ‫מחלוקת רמב"ם ורא"ש בגדר מצוות ישיבה בסוכות‬ ‫כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות סוכה הי"ב) 'כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה‪,‬‬ ‫מברך קודם שישב אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לישב בסוכה'‪ .‬וכתב על כך הבית‬ ‫יוסף (או"ח סי' תרמג) 'וטעמו מבואר‪ ,‬דמשמע ליה ברכת לישב בסוכה ישיבה ממש‪,‬‬ ‫וכדי לברך עובר לעשייתה היה מברך עליה מעומד קודם שישב'‪ .‬אמנם הרא"ש‬ ‫(סוכה פ"ד סי' ג) חולק על הרמב"ם וכותב 'כתב הרמב"ם ז"ל שיש לקדש מעומד‬ ‫משום עובר לעשייתן‪ ,‬ולדבריו היה צריך לברך קודם שיכנס בה‪ ,‬דהכניסה היא‬ ‫המצוה ולא הישיבה‪ ,‬דאם היה אוכל מעומד היה צריך לברך על הסוכה‪ ,‬אלא‬ ‫ודאי כיון דמצוות סוכה היא אכילה וטיול‪ ,‬אם מברך אחר שישב מיקרי שפיר‬ ‫עובר לעשייתן'‪.‬‬ ‫ויש לבאר שיטת הרא"ש על פי מה שחידש הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע‪ ,‬לבאר‬ ‫הכתוב (ויקרא כג‪ ,‬מב‪-‬מג) 'בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו‬ ‫בסוכות‪ .‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם‬ ‫מארץ מצרים'‪ ,‬ואמר רבי אליעזר דהכוונה לענני הכבוד‪ ,‬דאין הכוונה כפשוטו‬ ‫לענני הכבוד שליוו את ישראל במדבר‪ ,‬אלא הכוונה לענני הכבוד שנשאו את‬ ‫בני ישראל ביום י"ד בניסן בשנה שיצאו ממצרים מארץ מצרים לעבר מקום‬ ‫המקדש שבארץ ישראל לקיים מצוות שחיטת הפסח במקום המקדש‪ ,‬וכדכתב‬ ‫כן בתרגום יונתן על הפסוק (שמות יט‪ ,‬ד) 'אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא‬ ‫אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי'‪' ,‬אתון חמיתון מה די עבדית למצראי‪,‬‬ ‫וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין‪ ,‬ואובילית יתכון לאתר‬ ‫בית מוקדשא‪ ,‬למעבד תמן פסחא‪ ,‬ובההוא לילא אתיבית יתכון לפילוסין‪ ,‬ומתמן‬ ‫קריבית יתכון לאולפן אורייתי'‪ .‬פירוש‪ ,‬אתם ראיתם מה שעשיתי למצרים‪,‬‬ ‫והטענתי אתכם על העננים כעל כנפי נשרים מן רעמסס והובלתי אתכם למקום‬ ‫בית המקדש לעשות שם הפסח‪ ,‬ובאותו לילה השבתי אתכם לרעמסס ומשם‬ ‫קירבתי אתכם ללימוד תורתי‪.‬‬ ‫והנה הדין הוא ד'אין ישיבה בעזרה' (יומא כה‪ ,):‬ובזה יש לומר דודאי שאין‬ ‫מצוות 'בסוכות תשבו שבעת ימים' לישיבה כפשוטו‪ ,‬שהרי הסוכה היא זכר‬ ‫לענני הכבוד שנשאו את ישראל למקום המקדש שם חל איסור ישיבה‪.‬‬ ‫אמנם הרמב"ם דלמד מצוות ישיבה בסוכה כפשוטו‪ ,‬יש לומר דלמד פירוש 'כי‬ ‫בסוכות הושבתי'‪ ,‬או לענני הכבוד שבמדבר או לסוכות ממש‪.‬‬ ‫***** גנ ******‬ ‫בשיטת הרמב"ם יש להוסיף‪ ,‬דהנה דייקו המפרשים בלשון הכתוב 'בסוכות‬ ‫תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות'‪ ,‬דלמה נכתב כפול ציווי‬ ‫ישיבה בסוכה‪.‬‬ ‫ויש לומר דלמד הרמב"ם דבא הכתוב לומר מצווה אחת 'מצוות סוכה היא‬ ‫אכילה וטיול'‪ ,‬והוסיף הכתוב 'ישבו בסוכות' לומר דגם יש מצוה בישיבה ממש‪.‬‬ ‫מתוך 'פשעטיל' שערכתי עבור נכדי היקר יניק וחכים‬ ‫הבה"ח משה בער ני"ו בן חתני היקר באנשים איש החסד‬ ‫הרה"ח ר' אפרים שטערן שליט"א לרגל שמחת הבר מצוה‬ ‫נשים בסוכה תליא אי עשיית הסוכה מצוה‬ ‫כתב באבני נזר (או"ח סי' תפא;) דהנה שיטת רבינו תם (תוס' גיטין מה‪ ):‬היא דאין‬ ‫אשה עושה ציצית ואוגדת לולב כיון שאינה מחוייבת‪ ,‬וכמו שפסולה לכתיבת‬ ‫תפילין כיון שאינה בקשירה‪ .‬וקשה עליו‪ ,‬דמאי שנא מסוכת גנב"ך דאמרינן‬ ‫בגמרא (סוכה ח‪ ):‬דכשרה‪.‬‬ ‫וכתב האבני נזר לחלק‪ ,‬דסוכה 'שפיר יש לומר שהסוכה מתיר האכילה טיול‬ ‫ושינה'‪' ,‬ועל כן ניחא סוכת גנב"ך שכשרה כיון שהוא רק מתיר ואין צריך שיעשנה‬ ‫בר חיוב'‪ .‬ומה שאין כן ציצית ולולב ותפילין הוי מצוה ולא מתיר‪.‬‬ ‫ויש להקשות‪ ,‬דתינח לגבי האכילה טיול ושינה של כל שבעת ימי סוכות שאין‬ ‫בהם מצוה באכילה בסוכה‪ ,‬ולכך חשיבא ההכנה לאכילה כעשיית היתר‪ ,‬אך לגבי‬ ‫האכילה של לילה הראשון‪ ,‬שהוא מצוה מן התורה הנלמדת 'ט"ו ט"ו' מפסח‪ ,‬אין‬ ‫לומר שעשיית הסוכה הינה מתיר בלבד‪ ,‬אלא הוי חלק מהמצוה ממש‪.‬‬ ‫ואין מסתבר לאוקמא לדברי הגמרא ד'סוכת גנב"ך' כשרה רק לגבי שבעת‬ ‫הימים ולא לגבי לילה הראשון‪ ,‬דאין הגמרא עושה חילוק בכך‪.‬‬ ‫בשנת תשס"ט במוצאי שנת השמיטה‪ ,‬עליתי לרגל לירושלים קרתא דשופריא‪,‬‬ ‫ושהיתי בעיר הקודש בחג הסוכות‪ ,‬באחד מהימי המועד עליתי לביקור חג אצל‬ ‫ידיד נעורי עמו למדתי הוראה בשנים קדמוניות‪ ,‬הגאון הגדול ר' אברהם יצחק‬ ‫אולמאן שליט"א משרי התורה חברי הבי"ד הגדול שבירושלים‪ ,‬ושוחחתי אז עמו‬ ‫זמן ממושך בדברי תורה‪ ,‬ובהיותי בביתו בית ועד לחכמים‪ ,‬עלו אליו לביקור‬ ‫גומלין אדירי התורה מרנן מרא דארעא קדישא הגה"ק בעל שערי טוביה זי"ע‪,‬‬ ‫ויבלחט"א מרא דארעא קדישא מרן פוסק הדור בעל תשובות והנהגות רבי משה‬ ‫שטערנבוך שליט"א‪.‬‬ ‫***** דנ ******‬ ‫בין הדברים שעלו על שולחן מלכים‪ ,‬מאן מלכי רבנן‪ ,‬הזכרתי תמיהה זו‪ ,‬ולא‬ ‫עלה בידי חכמי ירושלים ליישב הענין‪.‬‬ ‫ואולי יש ליישב שיטת רבינו תם‪ ,‬דהנדון תליא אם עשיית הסוכה הינה מצוה‬ ‫או לא‪ ,‬דכתב הטור (או"ח סי' תרמא) 'העושה סוכה לעצמו אין צריך לברך על‬ ‫עשייתה‪ ,‬אף על גב דגרסינן בירושלמי ברכות (פ"ט ה"ג) העושה סוכה לעצמו‬ ‫מברך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה‪ ,‬עשאה לחבירו מברך על‬ ‫עשיית סוכה‪ ,‬סמכינן אגמרא דידן דקאמר שאינו צריך לברך על עשייתה‪ ,‬אבל‬ ‫שהחיינו היה ראוי לברך‪ ,‬דתניא (סוכה מו‪' ).‬העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו'‪.‬‬ ‫ויש לומר דמאי דקאמר ר"ת דנשים פסולות היינו אליבא דירושלמי דעשיית‬ ‫הסוכה היא מצוה‪ ,‬אך אם עשיית הסוכה אינה מצוה יודה ר"ת‪ ,‬והגמרא האומרת‬ ‫דסוכת גנב"ך כשרה‪ ,‬היינו אליבא דמאי דאמרינן בגמרא בבלי דאין עשיית הסוכה‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫ובנדון האם עשיית סוכה הוי מצוה‪ ,‬ובדברי האבני נזר‪ ,‬האריכו המנחת אלעזר‬ ‫(שו"ת ח"ד סי' נה) ורבהי"ק זי"ע (שו"ת דברי יואל סי' נז) יעו"ש‪.‬‬ ‫ובדברי הטור יש להוסיף דהנה כתיב (ויקרא כג‪ ,‬מג) 'בסוכות תשבו שבעת ימים‪,‬‬ ‫כל האזרח מישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל'‪ ,‬ובגמרא מסכת סוכה (יא‪ ):‬נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא בפירוש‬ ‫הכתוב 'כי בסוכות הושבתי'‪ ,‬רבי אליעזר סובר 'ענני הכבוד היו'‪ ,‬ורבי עקיבא‬ ‫סובר שהכונה ל'סוכות ממש'‪.‬‬ ‫ויש לומר שהמחלוקת אם עשיית הסוכה היא מצוה תלויה בפירוש הכתוב‬ ‫'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'‪ ,‬דאליבא דרבי אליעזר‬ ‫ד'ענני הכבוד היו'‪ ,‬והזכר שאנו עושים הוא לענני הכבוד‪ ,‬יש לומר דאין עשיית‬ ‫הסוכה מצוה‪ ,‬דהוא כמו בענני הכבוד שלא עשו בני ישראל שום מעשה לכך‪.‬‬ ‫אך אליבא דרבי עקיבא דהכונה ל'סוכות ממש'‪ ,‬ואותם הסוכות בנו בני ישראל‬ ‫במו ידיהם‪ ,‬יש לומר דכמו כן הסוכות שאנו עושים כזכר לזה‪ ,‬הוי בנין הסוכה‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫***** הנ ******‬ ‫תפילות החג‬ ‫ע"י שיהי' לנו קרקע בא"י נהי' מחויבים לעלות ברגל‬ ‫והשב ישראל לנוויהם ושם נעלה ונראה (תפילת מוסף לשלש רגלים)‪.‬‬ ‫לכאורה נראה שיש כאן ב' בקשות שונות בהמשך אחד‪ ,‬דקודם מבקשים על‬ ‫השבת ישראל לנוויהם‪ ,‬דהיינו שמתפללים שיקבץ נדחינו לארץ ישראל‪ ,‬ונשב‬ ‫לבטח בארץ ישראל‪ .‬ואח"כ מבקשים ושם נעלה ונראה‪ ,‬שמתחננים לקיים מצות‬ ‫'שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך' (שמות כג‪ ,‬יז)‪ .‬ויש להבין הסמיכות‪.‬‬ ‫ונראה לבאר הסמיכות‪ ,‬דהנה ההלכה היא 'כל אדם שיש לו קרקע בארץ‬ ‫ישראל עולה לרגל‪ ,‬ושאין לו קרקע אין עולה לרגל' (פסחים ח‪ .).‬והמקור לכך הוא‬ ‫מלימוד בקרא (שמות לד‪ ,‬כד) 'ולא יחמוד איש את ארצך'‪ ,‬שרק מי שיש לו קרקע‬ ‫ונצרך להבטחת התורה לשלום ארצו נכלל במצות עליה לרגל‪.‬‬ ‫נמצא שכדי לעלות לרגל צריך העולה להיות לו קרקע בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ובכך יובן שפיר מדוע כאשר אנו מתפללים ומייחלים לעלות ולראות‬ ‫ולהשתחוות לפני ה' בבית המקדש‪ ,‬אנו כוללים בקשה לבית ונחלה בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬שכונתנו בכך לתכלית שנהיה מחויבים במצות העליה לרגל‪.‬‬ ‫ולפי"ז אתי שפיר בקשתינו והשב ישראל לנוויהם‪ ,‬הינו שמבקשים שיהי'‬ ‫לישראל קרקע ואחוזה בארץ‪ ,‬ואז נהי' מחויבים לעלות וליראות ברגל למקום‬ ‫בית מקדשינו ותפארתינו‪.‬‬ ‫בהקרבת הקרבנות בביהמ"ק באים ליראת שמים מיוחדת‬ ‫ותערב לפניך עתירתנו‪ ,‬כעולה וכקרבן‪ .‬אנא רחום‪ ,‬ברחמיך הרבים‪ ,‬השב‬ ‫שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים‪ .‬ותחזינה עיננו בשובך לציון‬ ‫ברחמים‪ ,‬ושם נעבדך ביראה וכו' (תפילת מוסף לשלש רגלים)‪.‬‬ ‫תפילת 'ותערב' טעונה ביאור‪ ,‬שאנו פותחים בבקשה שתפילותינו יתקבלו‬ ‫וירצו לפני המקום כעולה וכקרבן‪ ,‬ומוסיפים לבקש על השבת סדר עבודת‬ ‫הקרבנות בבית המקדש‪ .‬ולכאורה הוא פלא‪ ,‬שכן אם תפילותינו נחשבות כאילו‬ ‫הקרבנו הקרבנות במועדן‪ ,‬מה אנו זקוקים עוד להקרבת הקרבנות בפועל‪ ,‬ומה‬ ‫מבוקשנו בתפילת 'והשב סדר העבודה לירושלים'‪.‬‬ ‫אמנם נראה לתרץ ולבאר דאה"נ דנחשב כאילו מקריבין קרבנות‪ ,‬אמנם‬ ‫הלא יש מעלה גדולה להיות בירושלים דוקא‪ ,‬וכפי שנדרש מהכתוב (דברים יד‪,‬‬ ‫כג) 'למען תלמד ליראה'‪ ,‬שהנוכח בעת סדר העבודה 'לפי שהיה רואה קדושה‬ ‫גדולה‪ ,‬וכהנים עוסקים בעבודתם‪ ,‬היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד‬ ‫***** ונ ******‬ ‫תורה' (כן כתבו התוס' ב"ב כא‪ .‬ד"ה כי)‪ .‬ומעלה זו עדיין אין לנו אפילו כאשר תתקבלנה‬ ‫תפילותינו לפני המקום כעולה וכקרבן‪ ,‬רק בביהמ"ק‪.‬‬ ‫ולזה אחר שמבקשין שיחשב תפילותינו כעולה וכקרבן‪ ,‬מסיימים דמ"מ אין‬ ‫אנו מנתנחמים בזה לחוד‪.‬‬ ‫ובתוך כדי דיבור אנו מפרשים כוונתנו לאמור 'ושם נעבדך ביראה'‪ ,‬שאנו‬ ‫מייחלים ומצפים לבנין המקדש בעבור היראת שמים המיוחדת והנעלית ששוררת‬ ‫במקדש בעת שהכהנים עוסקים בסדר הקרבת הקרבנות‪ ,‬ממנה מושפעים כל‬ ‫באי הבית הגדול והקדוש‪.‬‬ ‫****‬ ‫ענייני החג‬ ‫'סוכת שלום' – הסוכה זכר לענני הכבוד דעניינה שלום ואחדות‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ...‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני‬ ‫ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪.‬‬ ‫א] בטור (סי' תרכ"ה) כ' וז"ל‪ ,‬והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם‪ ,‬הם ענני‬ ‫כבודו שהקיפנו בהם לבל יכה אותנו שרב ושמש‪ .‬ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות‬ ‫כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו‪ .‬ויש לבאר דבריו ביתר ביאור קצת‪.‬‬ ‫ב] בגמרא (סוכה לח‪ ).‬אמר ר' אחא בר יעקב דין גירא בעיניה דסטנא‪ .‬ובירושלמי‬ ‫איתא (מובא ברא"ש שם‪ ,‬ובירושלמי שלנו ליתא‪ .‬אכן‪ ,‬ידוע שלבעלי התוס' היה תלמוד ירושלמי‬ ‫בגרסא מדויקת שאינו לפנינו)‪ :‬למה מנענע משום לנענע כחו של קטיגור‪ .‬ויש להבין‬ ‫מהו הכח של הד' מינים‪.‬‬ ‫ג] במדרש (תנחומא אמור כב) הקשו על לשון הכתוב 'ולקחתם לכם ביום הראשון'‬ ‫– 'וכי ראשון הוא והלא חמישה עשר הוא‪ ,‬אלא ראשון לחשבון עוונות'‪ .‬ויש לבאר‬ ‫הכונה‪.‬‬ ‫ד] בבני יששכר (תשרי‪ ,‬מאמר י'‪ ,‬אות י"ג) הביא שדרשו וחקרו הקדמונים למה‬ ‫עשה ה' ככה‪ ,‬דג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל במדבר‪ ,‬מן‪ ,‬ובאר‪ ,‬וענני‬ ‫הכבוד‪ ,‬הנה צוה השי"ת לעשות זכר לענני הכבוד במצות סוכה ולא עשה כן‬ ‫במן ובאר (עי"ש תירוצו)‪.‬‬ ‫ונראה ליישב ולחדש‪ ,‬דאה"נ עושים ג"כ זכר למן‪ ,‬באר‪ ,‬וענני הכבוד‪ ,‬ולכל‬ ‫המתנות הטובות שניתנו לישראל במדבר‪ .‬דהנה הגמרא אומרת שענני הכבוד‬ ‫באו בזכות אהרן הכהן‪ ,‬ומהי זכותו המיוחדת של אהרן הכהן שעמדה לישראל‪,‬‬ ‫היא מידת השלום שהיה אהרן 'אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות‬ ‫ומקרבן לתורה' (אבות פ"א מי"ב)‪ .‬וענני הכבוד אף הם היו מתנה של שלום בקרב‬ ‫***** זנ ******‬ ‫בני ישראל‪ ,‬שהענן סבב והקיף את בני ישראל‪ ,‬ואיחד את כל העם כאיש אחד‬ ‫בלב אחד‪ .‬ולכן הי' הענני כבוד זכר לאהרן‪.‬‬ ‫נמצא דענני הכבוד הביא שלום בעולם‪ ,‬והרי שנינו (רש"י ויקרא כו‪ ,‬ו) ש'השלום‬ ‫שקול כנגד הכל'‪ ,‬שכן השלום הוא שורש וראש לכל הברכות והמתנות‪ .‬נמצא‬ ‫שאכן בשביל השלום זוכים לבאר ולמן ולכל הטובות‪ ,‬דבלי השלום אי אפשר‬ ‫לזכות לכל הטובות‪.‬‬ ‫הרי מבואר דכשעושים זכר על השלום‪ ,‬במילא עושין זכר לכל השאר הטובות‪,‬‬ ‫דהיינו באר ומן‪ ,‬דהכל נכלל בכלל הענני הכבוד שהביא השלום‪.‬‬ ‫ואחר שביארנו דהסוכה זכר לענני הכבוד דהי' בזכות אהרן‪ ,‬מבואר שגם הסוכה‬ ‫ענינה להביא שלום ואחדות‪ ,‬והסוכה משרה שלום בקרב ישראל‪ ,‬שהקב"ה 'פורש‬ ‫סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'‪ .‬ומובן דברי הגמרא (סוכה ט‪' :).‬ראויים כל‬ ‫ישראל לישב בסוכה אחת'‪ ,‬כיון דכל ענין הסוכה בא להורות אחדות‪.‬‬ ‫ובזה יבואר ענין מנהג ישראל תורה (ראה 'יסוד ושורש העבודה' שער יא פרק יד בשם‬ ‫האר"י ז"ל) ליטול הד' מינים בתוך הסוכה דוקא‪ ,‬שכן הד' מינים מרמזים על אחדות‬ ‫בין ד' מיני יהודים‪ ,‬שהצדיקים שיש בהם טעם וריח כמו האתרוג‪ ,‬ואלו שיש בהם‬ ‫אך טעם או ריח כמו הלולב וההדס‪ ,‬ואלו שאין להם לא זה ולא זה והם דומים‬ ‫לערבה‪ ,‬מתאגדים ומתחברים יחד‪ ,‬ועל כן מה נאה ומה יאה לנענע הד' מינים‬ ‫בתוך הסוכה שעניינה שלום ורעות‪.‬‬ ‫ובזה מובן הא דאמר ר' אחא בר יעקב דין גירא בעיניה דסטנא (סוכה לח‪.).‬‬ ‫ובירושלמי למה מנענע משום לנענע כחו של קטיגור‪ .‬דהרי כל מלאכתו של‬ ‫השטן היא לזרוע פירוד ומחלוקת בין בני ישראל‪ ,‬ובכך להשטין כנגדם ולהביא‬ ‫עליהם גזירות קשות ורעות‪ .‬ועל פי מה שנתבאר שהד' מינים מביאים אחדות‬ ‫והתלכדות בין בני ישראל‪ ,‬מובן טעם הדבר שבנטילת הד' מינים דוקרים את עיני‬ ‫השטן ומבלבלים אותו מלקטרג‪ ,‬שכן כאשר ישראל נמצאים באחדות אין לשטן‬ ‫שום שליטה עליהם‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בדרך צחות‪ ,‬הנה יש לתמוה על השטן מדוע הוא מתבלבל‬ ‫מנענוע הלולב‪ ,‬וכי לא שמע מימיו על הירושלמי המגלה את סוד הנענועים‪,‬‬ ‫הלא הוא מלך זקן ושבע ימים‪ ,‬ואף שאכן כסיל הוא‪ ,‬אמנם ללמוד הוא יודע‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬השטן מאמין ואינו מאמין‪ ,‬מאמין הוא לירושלמי‪ ,‬אך אינו מאמין לרא"ש‪,‬‬ ‫ומאחר שהלך לתור בירושלמי למצוא היכן הדבר כתוב ולא מצא‪ ,‬אינו מאמין‬ ‫לרא"ש שכך איתא בירושלמי שלפניו‪ ,‬ואינו גורס את דברי הירושלמי‪.‬‬ ‫ובזה יש להבין המדרש (תנחומא אמר כב) שהקשו 'וכי ראשון הוא והלא חמישה‬ ‫עשר הוא‪ ,‬אלא ראשון לחשבון עוונות'‪ .‬שבפרוס חג הסוכות מתחיל חשבון‬ ‫עוונות חדש‪ ,‬כאשר ישראל אינם באחדות ומדברים סרה איש ברעהו‪ ,‬עוונות‬ ‫ישראל עוברים מהאחד לשני‪ ,‬שכך איתא (חובת הלבבות שער ו) שהמדבר לשון הרע‬ ‫***** חנ ******‬ ‫על רעהו‪ ,‬עוונות חברו עוברים אליו‪ .‬ויתכן שראובן שלא חטא‪ ,‬מלא בעבירות‬ ‫של שמעון החוטא‪ ,‬אם דיבר עליו לשה"ר‪ .‬ובאופן כזה אי אפשר לעשות חשבון‬ ‫עוונות נכון וישר‪.‬‬ ‫ובפרוס חג הסוכות כשבני ישראל נכנסים לסוכה אחת וזונחים את הריב‬ ‫והמחלוקות של כל השנה‪ ,‬שוב לא נחשב לאדם עבירות שלא חטא‪ ,‬ואפשר‬ ‫להתחיל בחשבון נכון ולשוב עליהם מאהבה‪.‬‬ ‫כדי שנוכל לקיים 'ושמחת בחגך' מבטיח לנו השי"ת 'והיית אך שמח'‬ ‫ושמחת בחגך וגו' והיית אך שמח (דברים טז‪ ,‬יד‪-‬טז)‪ .‬ופירש"י 'לפי פשוטו אין זה‬ ‫לשון ציווי אלא לשון הבטחה'‪.‬‬ ‫אפשר להעמיס ביאור בפסוק זה‪ ,‬בהקדם סיפור נפלא ששמעתי כמה פעמים‬ ‫מפי בעל המעשה‪ ,‬יהודי שפרנסתו היה מעסקי יהלומים ברחוב ‪ ,74‬ופעם אחת‬ ‫היה קיץ קשה‪ ,‬וכמעט שלא הרוויח כלום‪ .‬הוא נכנס כמה פעמים אל רביה"ק‬ ‫זי"ע לבקש ברכה על הפרנסה‪ ,‬ורבינו בירכו‪ ,‬אך מצב פרנסתו עדיין לא הוטב‪.‬‬ ‫בהושענא רבא בא האיש עוד הפעם אל רבינו‪ ,‬וכידוע בכל שנה היה אז שורה‬ ‫ארוכה של מאות אנשים שביקשו להתברך מפי רבינו בהאי יומא רבא‪ .‬רבינו‬ ‫שאל אותו מה מצב הפרנסה אצלו‪ ,‬והאיש ענה הלא רבינו יודע שהמצב אינו‬ ‫פשוט‪ ,‬והזכרתי את עצמי על זה אצל רבינו כמה פעמים בקיץ האחרון‪ .‬רבינו‬ ‫התנמנם כמה רגעים‪ ,‬וכאשר הקיץ אמר לו‪ :‬אה! דו וועסט האבן גרויס שפע‪ ,‬און‬ ‫דו וועסט האבן 'שמחת יום טוב'‪.‬‬ ‫כאשר חזר האיש לביתו‪ ,‬היתה כבר השעה מאוחרת קרוב לזמן הדלקת‬ ‫הנרות‪ ,‬והנה הטלפון מצלצל‪ .‬לא היה לו פנאי לענות‪ ,‬אבל הלה לא הרפה‬ ‫והמשיך לצלצל זמן רב‪ ,‬בלית ברירה ניגש והרים את השפופרת‪ ,‬והנה הבעל‬ ‫הבית שלו על הטלפון‪ .‬שאל אותו האיש 'מה אתה רוצה ממני בהושענא רבא‬ ‫בשעה מאוחרת כזו? הרי כל הקיץ לא היה לך בשבילי עבודה'‪ ,‬ענה לו הבעה"ב‬ ‫'עשיתי עכשיו חוזה גדול על עסקי היהלומים‪ ,‬ויש לי עבורך הרבה עבודה'‪ .‬שאל‬ ‫אותו האיש 'מאיזה סיבה אתה רואה צורך להודיעני על זאת תיכף בהושענא‬ ‫רבא?'‪ ,‬השיב לו הבעה"ב 'רציתי שיהיה לך שמחת יום טוב!' ממש כפי שרבינו‬ ‫בירך אותו זמן קצר קודם לכן‪ ,‬לא נפל דבר ארצה!‬ ‫והנה הכתוב אומר 'ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך' וגו'‪ ,‬ושוב מסיים‬ ‫הכתוב 'והיית אך שמח'‪ ,‬וצריך להבין מה מוסיף בזה‪ ,‬הרי כבר אמר מתחילה‬ ‫'ושמחת בחגך'‪ ,‬שצריך להיות בשמחה בחג‪ ,‬ומהו שוב 'והיית אך שמח'‪.‬‬ ‫ולבאר זאת‪ ,‬נקדים עוד עובדא דהוה אצל הרה"ק בעל דברי חיים זי"ע‪,‬‬ ‫שכידוע היה מחלק בערב סוכות סכומים עצומים לצדקה‪ .‬פעם אחת קרא אליו‬ ‫הד"ח איש אחד כמה שעות לפני יו"ט‪ ,‬והעניק לו סכום נכבד‪ .‬ויהודי זה כבר‬ ‫***** טנ ******‬ ‫קיבל קודם לכן מהד"ח סכום גדול בשביל צרכי יו"ט‪ .‬נכנס אחד מבניו של הד"ח‬ ‫ושאלו‪ ,‬הרי אדם זה יש לו כבר כל צרכי יו"ט בהרחבה‪ ,‬ומה הצורך ליתן לו עוד‬ ‫סכום נכבד כזה?‬ ‫השיב לו הד"ח‪ ,‬אמת שהיהודי הזה יש לו כל צרכי יו"ט בהרחבה‪ ,‬אבל כל‬ ‫השנה הוא עני ואביון‪ ,‬והנה כל יהודי הוא בשמחה ביו"ט‪ ,‬כי הוא יודע שאע"פ‬ ‫שהוציא הרבה על הוצאות היו"ט‪ ,‬אבל אחר החג יפתח את חנותו וירויח הלאה‪,‬‬ ‫ולכן אינו דואג‪ .‬אבל יהודי זה‪ ,‬הגם שיש לו צרכי יו"ט בהרחבה‪ ,‬אבל אינו יכול‬ ‫להיות בשמחה‪ ,‬כיון שיודע שאכן לכבוד היו"ט מרחמין עליו ונותנים לו כל צרכו‪,‬‬ ‫אבל מה יהא אחר היו"ט‪ ,‬מנין יקח לחם לפי הטף ועצים להסקה בבוא החורף‪,‬‬ ‫נמצא שאין לו שמחת יו"ט והוא נאנח ודואג‪ .‬לכן כשנתתי לו עכשיו סכום נכבד‬ ‫לפני יו"ט‪ ,‬ואת המעות האלו לא יוציא על צרכי יו"ט אלא יניחם על אחר היו"ט‪,‬‬ ‫ממילא יוכל להיות ביו"ט בשמחה‪ ,‬כי יודע שיש לו בכיסו מעות בשביל אחר‬ ‫היו"ט‪ ,‬ואין לך השגה בגודל המצוה לסייע ליהודי שיהיה לו שמחת יו"ט‪.‬‬ ‫ועפ"י זה יבואר הכתוב 'ושמחת בחגך'‪ ,‬דהקב"ה מצוה אותנו לשמוח בחג‪,‬‬ ‫אך שמא ידאג האדם ויאמר בליבו מי יודע איזה שנה מצפה לי‪ ,‬איך אני יכול‬ ‫לשמוח בחג בלב שלם‪ ,‬על זה בא הכתוב ואומר 'והיית אך שמח'‪ ,‬וכפירש"י שזהו‬ ‫הבטחה‪ ,‬הקב"ה אבינו הרחמן רוצה שנוכל לשמוח באמת בחג הסוכות‪ ,‬ועל כן‬ ‫הוא מבטיח לנו 'והיית אך שמח'‪ ,‬אני מבטיח לך שיהא לך שמחה ונחת והרחבת‬ ‫הדעת כל השנה‪ ,‬כדי שתוכל לשמוח בחג הסוכות בלב שלם ובנפש חפיצה‪.‬‬ ‫נמצא שמכח הבטחה זו על כל השנה אנו יכולים לקיים בהידור את המצוה‬ ‫של 'ושמחת בחגך'‪ ,‬וכן עשה הד"ח במה שנתן לעני סכום נוסף שיהא לו לאחר‬ ‫החג‪ ,‬כדי שעי"ז יוכל לשמוח בחג הסוכות בלב שלם‪.‬‬ ‫****‬ ‫חלק הדרוש‬ ‫מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא אם פסח מצרים נחשב‬ ‫קרבן גבוה תלוי במחלוקתם בפירוש 'בסוכות הושבתי'‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬כל האזרח מישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל‪( .‬ויקרא כג‪ ,‬מג)‬ ‫בגמרא מסכת סוכה (יא‪ ):‬נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא בפירוש הכתוב 'כי‬ ‫בסוכות הושבתי'‪ ,‬רבי אליעזר סובר 'ענני הכבוד היו'‪ ,‬ורבי עקיבא סובר שהכונה‬ ‫ל'סוכות ממש'‪.‬‬ ‫במסכת מנחות (פב‪ ).‬בסוגיא ד'כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין'‪,‬‬ ‫***** ס ******‬ ‫נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא אם אפשר ללמוד פסח האמור לדורות מפסח‬ ‫האמור במצרים‪ ,‬רבי אליעזר סובר שדנין‪ ,‬ורבי עקיבא סובר שאין דנין‪ .‬ורבי‬ ‫עקיבא מפרש סברתו משום 'מה לפסח האמור במצרים שכן אין טעון מתן דמים‬ ‫ואימורין לגבי מזבח'‪ ,‬שעל כן אין לדון ממנו‪.‬‬ ‫נראה לחדש ששורש אחד לשתי המחלוקות‪ ,‬ולטעמייהו בפירוש הכתוב‬ ‫'בסוכות הושבתי'‪ ,‬אזלי רבי אליעזר ורבי עקיבא במחלוקתם אי ילפינן מפסח‬ ‫מצרים‪.‬‬ ‫ויבואר בהקדם מה שדנו האחרונים בענין הקרבת קרבן 'פסח מצרים' מצאן‬ ‫של מצריים‪ ,‬ומהם נלמד מהותו של 'פסח מצרים'‪ .‬הנה בספר פנים יפות (פרשת‬ ‫בא) מבאר מה שמפרש במכילתא עה"פ (שמות יב‪ ,‬כא) 'משכו וקחו לכם צאן‬ ‫למשפחותיכם ושחטו הפסח'‪' - ,‬משכו ידיכם מעבודה זרה'‪ ,‬שלכאורה אינו מובן‬ ‫השייכות בין עבודה זרה ללקיחת הצאן‪ ,‬ומדוע נצטוו דוקא עכשיו קודם הקרבת‬ ‫הפסח למשוך הידיים מעבודה זרה‪ .‬אכן הענין מתבאר על פי מה המשך דברי‬ ‫המכילתא 'וקחו לכם צאן מהשוק'‪ ,‬שנאמר לישראל לילך לשוק ולרכוש ממוכרי‬ ‫הצאן כבש לקרבן פסח‪ .‬ועל זה קשה‪ ,‬מאחר שהמצרים הרי החשיבו את הצאן‬ ‫לאלוהים ועבדו לו‪ ,‬והדין הוא שצאן של עבודה זרה אסור בהנאה‪ ,‬אם כן האיך‬ ‫נאמר לישראל לקחת מהשוק צאן של מצריים‪.‬‬ ‫ויישוב הקושיא על פי הגמרא בעבודה זרה (נג‪ ).‬המתרת בהמת עבודה זרה‬ ‫של נכרי שנמכרה לישראל‪ ,‬מהטעם שהנכרי מבטל את העבודה זרה כשהוא‬ ‫מוכרה לישראל‪ ,‬וזאת משום שיודע שהלוקח הישראל לא ימשיך לעבדה‪ .‬אך‬ ‫לא כן הוא בבהמה שעבדה נכרי לשם עבודה זרה וחזר ומכרה לנכרי אחר‪ ,‬שאין‬ ‫ניתרת בהנאה בשעת המכירה‪ ,‬שכן המוכר אינו מבטלה מאחר שסבור שהלוקח‬ ‫ימשיך לעבדה‪ .‬ומעתה‪ ,‬מאחר וישראל בארץ מצרים היו עובדי ע"ז‪ ,‬כשיבואו‬ ‫לשוק לרכוש הצאן יסבור המוכר המצרי שהבהמה תמשיך להיות עבודה זרה‬ ‫אצל הישראל‪ ,‬ועל כן לא יבטלנה‪ ,‬ובכך תישאר הבהמה אסורה בהנאה‪ .‬על כן‬ ‫נצטו ישראל תחילה 'משכו ידיכם מעבודה זרה'‪ ,‬בכדי שבכך 'וקחו לכם צאן‬ ‫של מצוה מהשוק' שאינו אסור בהנאה‪ ,‬שהמוכר המצרי יבטל את העבודה זרה‬ ‫כשימכרו לישראל שמשך ידיו מעבודה זרה‪.‬‬ ‫הקשה הגאון ר' אפרים זלמן מרגליות לתלמידו המובהק של ה'פנים יפות'‪,‬‬ ‫החתם סופר‪ ,‬על דברי רבו‪ ,‬מה ענין ומה שייכות דברי הגמרא בעבודה זרה‬ ‫בהיתר בהמת עבודה זרה בהנאה לכאן‪ ,‬הרי התם הנידון בענין 'איסור הנאה‬ ‫מעבודה זרה'‪ ,‬שסברת ביטול הנכרי המוכר‪ ,‬מועילה להסיר מהבהמה שם עבודה‬ ‫זרה‪ ,‬ולהתירה בהנאה מכאן ולהבא‪ .‬אכן‪ ,‬בנידון דהכא שבני ישראל לקחו את‬ ‫הבהמה לשם הקרבת קרבן‪ ,‬הביטול אינו מועיל‪ ,‬שכן בבהמת קרבן ניתוסף‬ ‫איסור 'נעבד'‪ ,‬שהתורה אוסרת בהמה שנעבדה להקרבה לעולם‪ ,‬משום ד'מאיס‬ ‫***** אס ******‬ ‫לגבוה'‪ ,‬כמו שנלמד (ב"ק מ‪ ):‬מהפסוק (ויקרא א‪ ,‬ב) 'מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן‬ ‫תקריבו את קרבנכם'‪' ,‬מן' למעוטי נעבד‪.‬‬ ‫החתם סופר (יו"ד תשובה רלה) מיישב הקושיא בדבר חידוש מופלא‪ ,‬ש'פסח‬ ‫מצרים' לא נחשב ל'קרבן גבוה' ולא חלים עליו דיני קרבן‪ .‬והסיבה לכך משום‬ ‫חסרון מזבח להזאת הדם ולהקטרת האימורים‪ ,‬שעל כן לא יכול להיחשב כקרבן‬ ‫בלא שיקויים בו סדר עבודת הקרבנות‪.‬‬ ‫יש לדון בעצם חידוש החתם סופר‪ ,‬כי לכאורה בגמרא מנחות מוכח שרבי‬ ‫אליעזר סבירא ליה שלא כדברי החתם סופר‪ ,‬אלא לפסח מצרים היה דין 'קרבן‬ ‫גבוה'‪ .‬שכן סובר שיש ללמוד פסח דורות מפסח מצרים‪ ,‬ואינו חושש לטענה‬ ‫שלפסח מצרים אין דין קרבן משום שלא היה הזאת דם‪ .‬ויש להבין טעמו‬ ‫וסברתו של רבי אליעזר‪ ,‬האיך יתכן שהיה לפסח מצרים שם קרבן גבוה‪ ,‬בלא‬ ‫שהיה הזאת דם‪.‬‬ ‫ויש לומר על פי דברי התרגום יונתן בפסוק (שמות יט‪ ,‬ד) 'ואשא אתכם על‬ ‫כנפי נשרים'‪ ,‬שהכונה שביום צאתם ממצרים נשאם הענן לארץ ישראל‪ ,‬להקריב‬ ‫את קרבן פסח בבית המקדש שבהר המוריה‪ .‬ובכך יש לומר‪ ,‬שמאחר והקריבו‬ ‫את הפסח בבית המקדש בו היה מזבח‪ ,‬הרי יש ל'פסח מצרים' שהוקרב בבית‬ ‫המקדש דין 'קרבן גבוה'‪ ,‬שכן לא חסר בו ולא כלום מסדר הקרבת קרבן‪.‬‬ ‫מעתה יש לומר כי אכן בענין זה של ענני הכבוד שנשאו את בני ישראל‬ ‫מארץ מצרים לארץ ישראל‪ ,‬תלויה מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא בגמרא‬ ‫מנחות‪ ,‬ודוקא רבי אליעזר דסבירא ליה בגמרא סוכה כי פירוש הפסוק 'למען‬ ‫ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'‪ ,‬למען ידעו כי בענן הושבתי‬ ‫ונשאתי את בני ישראל להקריב קרבן פסח בבית המקדש‪ ,‬הוא סבירא ליה שהיה‬ ‫לפסח דין קרבן גבוה שכן הוקרב בבית המקדש של מעלה‪ .‬אכן רבי עקיבא‬ ‫דסבירא ליה 'כי בסוכות הושבתי'‪ ,‬היינו 'סוכות ממש'‪ ,‬לא סבירא ליה שיש לפסח‬ ‫מצרים שם קרבן גבוה‪ .‬והרי שב' המחלוקות בגמרא מנחות ובגמרא סוכה שורשן‬ ‫אחד ולשיטתייהו אזלי‪.‬‬ ‫אמנם תמיהה גדולה היא על החתם סופר שכתב את הדברים באופן של‬ ‫'כמדומה לי'‪ ,‬ומשמע מדבריו שהיסוד נתחדש לו אך מחמת קושיית השואל‪,‬‬ ‫האיך נעלמה מעיניו גמרא מפורשת‪ ,‬וכי לא ראה את דברי רבי עקיבא במסכת‬ ‫מנחות הטוען את אותם הדברים ממש‪ ,‬שעל כן אין ללמוד סתם קרבן מפסח‬ ‫מצרים‪ ,‬כיון שאין לפסח מצרים דין קרבן מאחר שלא היה הזאת הדם‪.‬‬ ‫****‬ ‫בכל התורה כולה קי"ל דהגם דמיעוט בטל ברוב‪ ,‬מ"מ אם אפשר לברר‬ ‫האיסור מתוך ההיתר אין האיסור בטל ברוב‪ .‬ומ"מ בסוכה קי"ל דאם יש רוב‬ ‫סכך כשר ומיעוט סכך פסול אז אמרינן דהמיעוט בטל כלפי הרוב‪ ,‬ואדרבה‬ ‫***** בס ******‬ ‫מצטרף להסכך הכשר‪ ,‬וכשר לישב גם תחת הסכך פסול‪ .‬וחשבתי בס"ד טעמו‬ ‫על פי הידוע מהקדושת לוי דבסוכות עושין תשובה מאהבה‪ ,‬וידוע דכשעושין‬ ‫תשובה מאהבה נתהפכין העוונות לזכיות‪ ,‬לכן דוקא במצות סוכה קי"ל דהסכך‬ ‫פסול מתהפך להיות סכך כשר‪.‬‬ ‫***** גס ******‬ ‫אושפיזין עילאין‬ ‫אושפיזא דאברהם‬ ‫הקב"ה קיים אצל אברהם מצות ביקור חולים כענינה וכוונתה‬ ‫וירא אליו ה' וגו' (בראשית יח‪ ,‬א)‬ ‫האור החיים הק' (ד"ה וירא) מדקדק בלשון הכתוב‪ ,‬מדוע שינה הכתוב כאן‬ ‫מלשונו בכל מקום 'והקדים הרואה – ה'‪ ,‬להנראה – אברהם'‪ ,‬והיה לו לומר 'וירא‬ ‫ה' אליו'‪ ,‬כדוגמת (בראשית י"ב ז) 'וירא ה' אל אברהם'‪.‬‬ ‫ויש ליישב הדקדוק בהקדם ביאור ענין מצות ביקור חולים‪ ,‬שכן 'וירא אליו‬ ‫ה'' היה בכדי לבקר את אברהם בעת חוליו‪ .‬כתב האר"י הקדוש (סידור האר"י ביקור‬ ‫חולים) בכונת המצוה‪' ,‬להמשיך משער הנו"ן למ"ט‪ ,‬והיינו לפי שהחולה בגימטריא‬ ‫מ"ט'‪ .‬והענין בכך‪ ,‬דהנה השם הקדוש 'הוי"ה' הוא שם של רחמים‪ ,‬והשם 'אדני'‬ ‫הוא שם של גבורה‪ ,‬והשם 'הויה' עולה כמנין כ"ו‪ ,‬והשם 'אדני' הוא כמנין ס"ה‪,‬‬ ‫וההפרש בין השמות הוא מספר 'ל"ט'‪ .‬וכשרוצים להמתיק השם 'אדני' ולשכך‬ ‫את מידת הגבורה‪ ,‬יש להסיר ממנו מספר 'ל"ט'‪ ,‬ובכך להפכו למספר 'כ"ו' שהוא‬ ‫שם 'הוי"ה' של רחמים‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר‪ ,‬כי כאשר הגיע הקב"ה אל אברהם לקיים מצות ביקור חולים‬ ‫כענינה וכונתה‪ ,‬המתיק את השם 'אדני' והסיר ממנו מספר 'לט'‪ ,‬ובזה נמשך שם‬ ‫'הוי"ה' של רחמים שהחיש מזור ורפואה לאברהם‪ .‬והכתוב מתפרש כך‪' :‬וירא‬ ‫אליו – ה''‪ ,‬שהקב"ה נראה אל אברהם לקיים מצות ביקור חולים‪ ,‬והביא הקב"ה‬ ‫אליו את שם 'הוי"ה'‪ ,‬ככונת מצות ביקור חולים‪ .‬ובזה נתבאר שינוי הלשון בכתוב‪,‬‬ ‫שפירוש נסתר נרמז בכתוב‪.‬‬ ‫על פי כונת האר"י יש לבאר את עומק הענין בכך שהסוכה סגולה לרפואה‪,‬‬ ‫כמו שפירש התפארת שלמה (מועדים) 'המצטער פטור מהסוכה' – המצטער נפטר‬ ‫מצערו בישיבה בסוכה‪ .‬וכמו שנרמז בכינוי הסוכה 'דירת ארעי' – ארעי בגימטריא‬ ‫'רפא'‪ ,‬לרמז שהסוכה הארעית מרפאת חולים‪ .‬שכן 'סוכה' עולה למנין צ"א‪ ,‬והוא‬ ‫***** דס ******‬ ‫כמנין שמות 'הויה' ו'אדני' ביחד‪ ,‬והסוכה מאחדת ב' השמות להפכם לרחמים‬ ‫גמורים‪.‬‬ ‫בכך יש לבאר אף את סגולת השבת להחיש רפואה לחולים‪' ,‬שבת היא‬ ‫מלזעוק ורפואה קרובה לבוא'‪ ,‬שבשבת שובתים ונמנעים מל"ט מלאכות‪ ,‬ושביתה‬ ‫ממלאכות זו סגולה של 'ל"ט כנגד ל"ט'‪ ,‬של"ט השביתות באים כנגד מספר ל"ט‬ ‫שגורעים משם 'אדני' עד מנין כ"ו‪ ,‬ובכך נהפך שם 'אדני' לשם של רחמים‪ .‬ובכך‬ ‫'רפואה קרובה לבוא'‪' ,‬לבוא' בגימטריא 'ל"ט'‪ ,‬לרמז שהשבת מביאה ומקרבת את‬ ‫הרפואה בענין 'הל"ט'‪ ,‬של"ט המלאכות הם מידה כנגד מידה להמתיק שם אדני‪.‬‬ ‫ודבר פלא הוא‪ ,‬שסוגיית 'ביקור חולים' נידונת בהרחבה בגמרא מסכת נדרים‬ ‫דף 'לט'‪.‬‬ ‫אגב אורחא‪ ,‬יש לומר בענין ביאת המלאכים אל אברהם חידוש נאה‪ ,‬הנה‬ ‫הקשה הרבי ר' העשיל בחנוכת התורה (פרשת משפטים) על מה דאיתא שהמלאכים‬ ‫נכשלו אצל אברהם באכילת בשר בחלב‪ .‬באיזה אופן אכלו המלאכים‪ ,‬אם אכלו‬ ‫את החמאה וחלב ובן הבקר שלא כדרך בישולו‪ ,‬קשה דהלא אין כאן איסור‬ ‫דאורייתא שאך דרך בישול אסרה תורה‪ ,‬ותאמר שאכלו דרך בישול תיקשי על‬ ‫אברהם אבינו האיך נכשל באיסור לאו דלא תבשל‪ .‬ונשאר בצ"ע‪.‬‬ ‫ויש לומר שאכן אברהם אבינו נתן בפניהם בשר בחלב שאינם מבושלים‪ ,‬אך‬ ‫המלאכים שהם מהות של אש 'מלאכי אש'‪ ,‬הכניסו האוכל לגופם ובכך נתבשל‪.‬‬ ‫****‬ ‫אושפיזא דיצחק‬ ‫ביום אושפיזא דיצחק שמחת החג כפולה ומכופלת‬ ‫במשנה (סוכה פ"ה) מבואר ששמחת בית השואבה בבית המקדש התחילה‬ ‫להיחגג במוצאי יום טוב ראשון ביום 'אושפיזא דיצחק'‪ .‬ומכאן שביום זה יש‬ ‫שמחה מיוחדת ונעלית יותר משאר ימי האושפיזין‪ .‬ויש לבאר למה דוקא בהאי‬ ‫יומא יש שמחה מיוחדת‪.‬‬ ‫‪-‬אופן א‪-‬‬ ‫ענין השמחה המיוחדת יש לבאר‪ ,‬שהיא משום שביום זה זוכים שיצחק אבינו‬ ‫יורד אל בני ישראל בסוכות‪ ,‬ואנו ששים ושמחים לקראתו ומקבלים את פניו‬ ‫בתופים ובמחולות במעמד מיוחד של שמחת בית השואבה‪ .‬ואף שבכל ימי החג‬ ‫יורדים שבעת הרועים אל הסוכות בימי האושפיזא שלהם‪ ,‬ויצחק אבינו אינו‬ ‫האורח היחיד בחג‪ ,‬יש שמחה גדולה יותר ביום הזה‪ ,‬שכן את האושפיזין האחרים‬ ‫אנו פוגשים במשך השנה גם‪ ,‬אך את יצחק אנו רואים רק בחג הסוכות‪.‬‬ ‫***** הס ******‬ ‫והביאור בכך‪ ,‬דהנה כל הצדיקים אף כאשר הם מסתלקים לעולם העליון‪,‬‬ ‫עדיין יש להם שייכות לעולם התחתון והם יורדים אליו בזמנים שונים‪ ,‬כגון‬ ‫בעת הזכרת נשמות שהנשמות הגבוהות יורדות לעולם הזה (קב הישר)‪ ,‬וכן בעת‬ ‫שמחת צאצאים שאז אפילו סתם נשמות יורדות לעולם הזה להשתתף בשמחה‬ ‫כדאיתא בזוהר הקדוש‪ .‬אך יצחק אבינו יש לו מניעה לרדת‪ ,‬לעולם הזה‪ ,‬שכך‬ ‫נאמר לו (בראשית כו‪ ,‬ב)‪' :‬וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה'‪ ,‬ופירש רש"י‪:‬‬ ‫'אתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך'‪ .‬אך אל הסוכה יכול יצחק לרדת‬ ‫ביום האושפיזא שלו‪ ,‬שכך איתא (המהר"ש מבעלזא; תפא"ש מועדים) שהסוכה היא‬ ‫חלק מארץ ישראל‪ ,‬ועל כן אין שום מניעה מצד הלכות קרבנות שיבוא יצחק‬ ‫אל הסוכה‪ .‬ומשכך‪ ,‬כאשר אנו זוכים לקבל פני אורח שאינו מגיע כי אם בזמנים‬ ‫רחוקים‪ ,‬השמחה גדולה לאין שיעור‪.‬‬ ‫‪-‬אופן ב‪-‬‬ ‫באופן נוסף יש לבאר מהות השמחה המיוחדת ביום אושפיזא דיצחק‪ .‬דהנה‬ ‫בסוכות אנו עושים 'תשובה מאהבה'‪ ,‬שבימי ר"ה ויוה"כ שאז מידת הדין מתוחה‬ ‫ויש אימת הדין מהמשפט הגדול עושים תשובה מיראה ופחד‪ ,‬אך כשמגיע חג‬ ‫הסוכות‪ ,‬ועל הסוכה נאמר 'וימינו תחבקני'‪ ,‬אזי התשובה נובעת מאהבה ומקרבת‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫ובגמרא (יומא פו‪ :):‬בתשובה מיראה הקב"ה הופך את העבירות במזיד לעבירות‬ ‫בשוגג‪ ,‬ובתשובה מאהבה הקב"ה הופך את השגגות לזכויות‪ .‬והנה תמיד מתרחק‬ ‫ומואס האדם בעוונות לבל לקיימם ח"ו‪ ,‬ולהתחרט עליהם‪ ,‬אמנם אחר שעשה‬ ‫תשובה מאהבה‪ ,‬כשרואה איך שהעבירות נהפכים לזכויות‪ ,‬הרי הוא שש ושמח‬ ‫בכל עבירה הנהפכת למצוה‪.‬‬ ‫והנה יצחק הוא מידת הגבורה‪ ,‬ומידת הגבורה היא השולטת על חבילות‬ ‫העבירות של בני ישראל‪ ,‬ועל כן כשבא יום האושפיזא של יצחק ומידת הדין‬ ‫יוצאת לקראתנו אנו שמחים בה מאוד‪ ,‬שעתה נקבל חבילות חבילות של מעשים‬ ‫שזה עתה נהפכו למצות‪.‬‬ ‫ולפי מה שנתבאר מובן הא דאיתא 'צדיקים הקב"ה מדקדק עמם כחוט‬ ‫השערה'‪ ,‬שהוא משום שהצדיקים האוהבים את השי"ת בכל לבם ונפשם עושים‬ ‫תמיד תשובה על כל ענין‪ ,‬והתשובה מאהבה שלהם מהפכת כל סרך עבירה‬ ‫לזכות גדולה‪ ,‬ועל כן הם מבקשים לתור ולחפש בדקדוק רב אחר כל מכשול‬ ‫ועוון‪.‬‬ ‫****‬ ‫***** וס ******‬ ‫אושפיזא דיעקב‬ ‫בני יעקב אינם בטלים ברוב בני עשיו מאחר שבאו לעולם בתערובת‬ ‫ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו וגו' (בראשית כה‪ ,‬כו)‪ ,‬ופירש רש"י‪:‬‬ ‫ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה‪ ,‬ויפטור את רחמה‪ ,‬ויטול‬ ‫את הבכורה מן הדין‪.‬‬ ‫לכאורה תמוה‪ ,‬אם ראה יעקב שלא עולה בידו לעכב את עשיו מלצאת ראשון‪,‬‬ ‫מה טעם אחז ידו בעקבו של עשיו‪.‬‬ ‫ויש לבאר כי יעקב ביקש לצאת ראשון לעשיו בכדי שבני ישראל יהיו במעלה‬ ‫ראשונה ועדיפה מבני עשיו‪ ,‬ובכך יהיה על בני עשיו להתבטל ולהיכנע אל בני‬ ‫ישראל‪ .‬כשראה יעקב שזאת לא עולה בידו‪ ,‬ביקש לכל הפחות לבטל טענת בני‬ ‫עשיו כי הם הרוב‪ ,‬ועל פי הנפסק (יבמות יד‪ ).‬כי 'יחיד ורבים הלכה כרבים' על בני‬ ‫ישראל לקבל מרותם ולהתבטל אליהם בקבלת דתם‪.‬‬ ‫ויבואר האיך פעלה אחיזת עקב עשיו לבטל טענת הרוב על פי דברי ה'מרדכי'‬ ‫במסכת חולין (סימן תשלז)‪ ,‬בענין אדם העושה חליצה ויורק כדין‪ ,‬וביריקתו יצאה‬ ‫דם עם הרוק‪ ,‬שחידש המרדכי שבכהאי גונא לא אמרינן שהדם מתבטל ברוב‬ ‫הרוק‪ ,‬משום ש'דבר שתחילת ביאתו לעולם מעורב ליכא למימר בטיל'‪ ,‬ומאחר‬ ‫שהדם בא לעולם בעירוב עם הרוק אין הוא מתבטל‪ .‬ובכך מתבאר שכאשר יצא‬ ‫עשיו לאוויר העולם כשידו של יעקב אחוזה בו‪ ,‬הרי יעקב ועשיו הם תערובות‬ ‫שבאה לעולם כך ואין בזה דין ביטול‪ ,‬ובכך נסתתמו פיות בני עשיו‪.‬‬ ‫****‬ ‫אושפיזא דמשה‬ ‫האיש משה עניו מאוד שכן ידע שהכל הוא מתנת חינם מהשי"ת‬ ‫ויקרא אל משה וידבר ה' אליו וגו' (ויקרא א‪ ,‬א)‬ ‫החתם סופר כותב שכל מעלתו של משה באה לו בגין שהקב"ה נקב בשמו‬ ‫'משה' – ויקרא אל משה‪ .‬ומבאר דהדרך להשיג מידת הענוה הוא בהבנה כי‬ ‫הטובות והמעלות שיש לאדם‪ ,‬אף אם מחמת עצמם יש בכוחם לגרום לגאוה‪,‬‬ ‫אבל מאחר שלא באו בזכות האדם עצמו ורק ה' נתנם לאדם במתנת חינם‪ ,‬אם‬ ‫כן אין שום טעם וסיבה להתגאות בהם‪.‬‬ ‫משה רבינו‪' ,‬האיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה' (במדבר יב‪ ,‬ג)‪,‬‬ ‫האיך בא למדרגת ענוה גדולה כזו‪ ,‬והאיך יתכן כי האיש היותר נעלה וחשוב‬ ‫***** זס ******‬ ‫מכל אדם אשר על פני האדמה‪ ,‬יחשוב את עצמו כפחות מכל אדם אשר על‬ ‫פני האדמה? אלא סיבת הענוה‪ ,‬משום שידע משה כי מעלתו העצומה באה לו‬ ‫במתנת חינם מהשי"ת‪ ,‬ועל כן מחמת עצמו אין לו שום מעלה על פני כל אדם‪.‬‬ ‫עכת"ד‪.‬‬ ‫ובזה נראה לפרש הא דאומרים בתפילה 'ישמח משה במתנת חלקו כי עבד‬ ‫נאמן קראת לו' (תפילות שבת)‪ ,‬משה רבינו שמח במתנת חלקו בשמחה של אדם‬ ‫המקבל מתנת חינם‪ ,‬משום שידע כי כל זה בא לו בגלל 'עבד נאמן קראת לו'‪,‬‬ ‫שהשי"ת נקב בשמו 'משה עבדי' כדברי החתם סופר‪.‬‬ ‫****‬ ‫אושפיזא דאהרן‬ ‫אהרן הכהן השפיע אהבת חברים בדיבורו‬ ‫ויעש כן אהרן כאשר ציוה ה'‪ .‬להגיד שבחו של אהרן שלא שינה‪( .‬במדבר ח‪ ,‬ג‬ ‫וברש"י)‬ ‫על אהרן הכהן אמרו (אבות א‪ ,‬יד)‪ :‬אהרן אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את‬ ‫הבריות‪ .‬ופרשו (אדר"נ)‪ :‬כיצד היה אהרן אוהב שלום‪ ,‬כשהיה רואה שני בני אדם‬ ‫מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו‪ ,‬ואומר לו‪ :‬ראה חברך‬ ‫איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך‪ ,‬והוא אמר לי שאבא אליך‬ ‫שתמחל לו‪ ,‬ומתוך כך כשהיו פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה‪ .‬ויש להבין‬ ‫מה הי' טעמו ונימוקו שמותר לשנות למען השלום‪.‬‬ ‫והנה בפשטות היה ההיתר של אהרן לשנות מן האמת 'מותר לשנות מן האמת‬ ‫מפני השלום' (עי' יבמות סה‪ :‬ב"מ כג‪.):‬‬ ‫אכן אליבא דאמת נראה לחדש דלא היו דיבורי אהרן שקר ורמיה כלל‪ .‬שכן‬ ‫אהרן היה שלם במידתו מידת השלום ואהבת חברים‪ ,‬וכה גדלה שלימותו‪ ,‬עד‬ ‫שכאשר אך היה מדבר מענין של שלום‪ ,‬הייתה עצם דיבורו משפיעה ומשרישה‬ ‫בלב אהבה ושלום‪ .‬וכשעסק אהרן בהשכנת שלום ואמר לשמעון 'ראובן חפץ‬ ‫להתפייס עמך'‪ ,‬היה הדיבור משפיע למרחוק להכניס בלב ראובן חשק לעשות‬ ‫שלום עם שמעון‪ ,‬עד שרצה ראובן באמת לעשות שליח להולכת דברי פיוס‬ ‫לשמעון‪ ,‬ומאחר וזכין לאדם שלא בפניו‪ ,‬נמצאו דיבורי אהרן אמת לאמיתה‪ .‬ואכן‬ ‫כאשר נפגשו ראובן ושמעון אחר כך ונישקו זה את זה היה זה באמת ובלב‬ ‫שלם‪.‬‬ ‫****‬ ‫***** חס ******‬ ‫אושפיזא דיוסף‬ ‫יוסף התברך שהעין הרע שתינתן בו לא תשלוט בו ותיהפך לברכה‬ ‫בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וגו' (בראשית מט‪ ,‬כב)‬ ‫איתא בגמרא (ברכות כ‪ ).‬רבי יוחנן אמר‪ :‬אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא‬ ‫שלטא ביה עינא בישא‪ ,‬דכתיב 'בן פורת יוסף בן פורת עלי עין'‪ ,‬ואמר רבי אבהו‬ ‫אל תיקרי עלי עין‪ ,‬אלא עולי עין‪.‬‬ ‫והנה ברבינו חננאל (שם) כותב שמי שניתן בו עין הרע ולא שלטה עליו‪ ,‬העין‬ ‫הרע נהפכת מקללה לברכה‪.‬‬ ‫ולפי"ז יש לפרש את ברכת יעקב ליוסף 'בן פורת יוסף בן פורת עלי עין'‪,‬‬ ‫שהתברך יוסף ש'עין הרע' לא תשלוט עליו‪ ,‬ומה'עין הרע' גופא תבוא עליו ברכה‪,‬‬ ‫'פורת יוסף – עלי עין'‪' ,‬פורת' מלשון פריה ורביה‪ ,‬שתפרה על יוסף ברכה מה'עין‬ ‫הרע' משום ש'עלי עין' – אל תיקרי עלי אלא עולי‪ ,‬שיוסף עולה וגובר על עין‬ ‫הרע‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש גם ברכת יצחק אבינו את יעקב בנו 'ויתן לך האלהים' ‪' -‬יתן‬ ‫ויחזור ויתן' (בראשית כז‪ ,‬כח וברש"י)‪ ,‬בהקדם מה דאיתא ב'מדבר קדש' (פרשת וירא)‬ ‫שהשם כנגד עין הרע הוא 'ית"ן'‪ ,‬ומפרש שזוהי הברכה (בראשית מט‪ ,‬כ) 'מאשר‬ ‫שמנה לחמו – והוא יתן'‪ ,‬שהתברך אשר‪ ,‬שאף ששמנה לחמו‪ ,‬והסובבים אותו‬ ‫בקנאם את קנאתם ברוב עושרו ישימו בו עין הרע‪' ,‬והוא יתן' ‪ -‬תשפיע עליו‬ ‫השם 'ית"ן' להינצל מעין הרע‪ .‬ובזה יתבאר שיצחק בירך את יעקב לבל ישלוט‬ ‫בו חלילה עין הרע בכוח השם הקדוש 'יתן'‪ ,‬ומאחר שלא ישלוט בו עין הרע‪' ,‬יתן‬ ‫ויחזור ויתן'‪ ,‬שהעין הרע תחזור להיות ברכה ומתנה‪.‬‬ ‫****‬ ‫אושפיזא דדוד‬ ‫דוד מלך ישראל קם לתחיה בעת שחינך שלמה‬ ‫את בית המקדש ונשאר חי וקיים‬ ‫'דוד מלך ישראל חי וקיים' (ר"ה כה‪ .).‬והוא תמוה‪ ,‬הרי כתוב מפורש (דה"י א' כט‪,‬‬ ‫כח) 'וימת דוד'‪ ,‬וכי יש לחלוק על דברים מפורשים‪.‬‬ ‫ונראה דהרי איתא בגמרא (שבת ל‪ ).‬שכאשר שלמה המלך בנה את בית המקדש‬ ‫וביקש לחנוך אותו מיאנו השערים להיפתח לפניו עד שהזכיר זכותו של אביו‬ ‫דוד‪ .‬ובמדרש (שמו"ר פח‪ ,‬א) מתבאר ששערי המקדש לא נפתחו עד שהביא שלמה‬ ‫***** טס ******‬ ‫המלך את ארונו של דוד לבית המקדש ודוד המלך קם לתחיה‪ ,‬שאז נפתחו‬ ‫השערים‪.‬‬ ‫הרי מדברי המדרש שדוד המלך חי פעם נוספת‪ .‬ויש לומר שחייו אלו אין‬ ‫להם סוף‪ ,‬ומכיון שקם ממיתה לחיים שוב יש לו תחיה עולמית‪ ,‬ועל כן שפיר‬ ‫אנו אומרים 'דוד מלך ישראל חי וקיים' לעולמי עולמים‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש מה שאמר דוד (תהלים קיח‪ ,‬יז) 'לא אמות כי אחיה'‪ ,‬דלכאורה‬ ‫הוא כפל לשון‪ ,‬אם לא אמות ודאי שאחיה? אלא אמר דוד 'לא אמות' ואהיה חי‬ ‫וקיים לעולם‪ ,‬ומדוע‪' ,‬כי אחיה' – מאחר שקמתי פעם אחת ל'תחיית המתים'‪.‬‬ ‫***** ע ******‬ ‫להושענא רבה‬ ‫ורי"ב אל תמתח – תפילה להינצל מכעס ומריבה‬ ‫שערי שמים פתח‪ ,‬ואוצרך הטוב לנו תפתח‪ ,‬תושיענו וריב אל תמתח‪( .‬הושענות‬ ‫להושענא רבה)‬ ‫הכלל הוא שתיבות אשר אותיותיהן מופיעות כסדר האל"ף בי"ת מרמזות‬ ‫לרחמים‪ ,‬ותיבות שיש בהן מוקדם ומאוחר מסדר האל"ף בי"ת מרמזות להיפך‬ ‫רחמים‪ .‬והקשה הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע (נועם אלימלך פרשת פנחס)‪ ,‬האיך‬ ‫יתכן שאותיות שם הרחמים 'הויה' אינן כסדר האל"ף בי"ת‪ .‬ומביא מהזוה"ק‬ ‫(הקדמת הזוה"ק ב‪ ):‬שסדר האותיות בעולם העליון הוא הפוך מהסדר שלנו‪ ,‬ומתחיל‬ ‫בת' ומסתיים בא'‪ .‬ולפי הסדר העליון שם 'הויה' מרמז לרחמים‪.‬‬ ‫והנה הרה"ק ר' שמשון מאוסטרופליא זצ"ל כותב (ניצוצי שמשון בא) ששורש‬ ‫מידת הכעס והמריבה הוא הקליפה ששמה 'רי"ב'‪ ,‬והדרך להינצל מכעס ולהמתיק‬ ‫הקליפה הוא לסדר את אותיות הקליפה כסדר האל"ף בי"ת‪ ,‬ולהקדים האות ב'‬ ‫לפני האות י'‪ ,‬ובכך להפוך את השם 'רי"ב' ל'רב"י'‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש התפילה 'שערי שמים פתח ואוצרך הטוב לנו תפתח'‪ ,‬אנו‬ ‫מבקשים מהקב"ה להוריק לנו שפע ברכה ורוב טובה מאוצר המנוצר‪ .‬ומתפללים‬ ‫להיוושע מכעס ומריבה‪" ,‬תושיענו וריב אל תמתח" – שלא ישאר עוד שם‬ ‫הקליפה 'רי"ב' רק יתהפך שמו ל'רבי'‪ ,‬באופן שיסודרו האותיות כסדר האותיות‬ ‫שלנו‪ ,‬ולא כסדר האותיות למעלה‪ ,‬וזהו‪ :‬ואוצרך הטוב 'לנו' תפתח‪.‬‬ ‫****‬ ‫***** אע ******‬ ‫לנעוץ סוף התורה לתחילתה‬ ‫לנעוץ סוף התורה לתחילתה‪.‬‬ ‫יש לפרש בדרך רמז בהקדם הא דאיתא (אבות פ"ב מ"ה) 'אין בור ירא חטא‪ ,‬ולא‬ ‫עם הארץ חסיד'‪ ,‬כי כדי להגיע ליראת שמים צריך מקודם להיות תלמיד חכם‪.‬‬ ‫וכמו שפירש האור החיים הק' (ויקרא כו‪ ,‬ג) שאסור לעם הארץ להתנהג בחסידות‬ ‫שיעשה חומרות וגדרים כמנהג החסידים‪ ,‬כי לפעמים יעשה חומרא בדבר שהוא‬ ‫אדרבה עבריין וכו'‪.‬‬ ‫ולפי"ז נראה שזהו שרמזה התורה בסוף התורה דייקא‪' ,‬לכל המורא הגדול‬ ‫אשר עשה משה לעיני כל ישראל'‪ ,‬לרמז דדוקא אחר שילמד תורה לבסוף יבוא‬ ‫לידי יראת חטא‪.‬‬ ‫אמנם מצד שני‪ ,‬ידוע הא דאיתא (אבות פ"ג מ"ט) 'כל שיראת חטאו קודמת‬ ‫לחכמתו חכמתו מתקיימת'‪ .‬וא"כ כדי שתתקיים התורה בידו‪ ,‬צריך האדם להזהר‬ ‫שיהי' לו יראת שמים‪ ,‬וזהו גלגל החוזר כי כדי שיתקיים לימודו בידו צריך ליראת‬ ‫שמים‪ ,‬וליראת שמים אמתיות יכולים לזכות רק אחר הלימוד התורה הק'‪.‬‬ ‫וא"כ יש לומר דזהו ההמשך בין סוף התורה לתחילתו‪ ,‬דאה"נ דיכולים לזכות‬ ‫ליראה רק בסיום לימוד התורה‪ ,‬אמנם כדי שיתקיים התורה בידו לזה צריך‬ ‫מקודם ליראה‪ .‬ולזה דוקא אחר שיש לו כבר היראה אז יכול באמת להתחיל‬ ‫ללמוד‪.‬‬ ‫ולכן מתחילין התורה אחר שמסיימים ולכל המורא הגדול‪ ,‬לרמז שרק אחר‬ ‫שיש לו מורא גדול‪ ,‬אז יכול להתחיל את התורה וללמוד‪ ,‬ואז יתקיים בידו בעזרת‬ ‫השם יתברך‪.‬‬ ‫***** בע ******‬ ‫שפתי ישנים סוכות‬ ‫מיין טאטע ז"ל האט פארציילט וואס ער האט געהערט פון דעם‬ ‫וואוידוסלובער רב ז"ל וואס ער האט געהערט פון הרה"ק רבי ישכר דוב פון‬ ‫בעלז זי"ע‪ ,‬אז אמאל האט זיין זיידע דער הייליגער שר שלום פון בעלז געמאכט‬ ‫א גרויסע סעודה‪ ,‬און ער האט ערקלערט אז די סיבה פארוואס ער מאכט די‬ ‫סעודה איז ווייל עס איז מקובל אז ווען עשיו הרשע האט געקויפט די בכורה‬ ‫פון יעקב אבינו‪ ,‬איז מקובל אז יעקב אבינו האט דעמאלטס געלערנט מסכת‬ ‫בבא קמא‪ ,‬און עס איז אפילו מקובל וועלעכע דף יעקב אבינו האט דעמאלטס‬ ‫געלערנט‪ ,‬און עשיו האט זיך צוגעשטעלט און אויך געוואלט מיטלערנען‪ ,‬אבער‬ ‫ער האט גארנישט מקבל געווען פון יעקב אבינו‪.‬‬ ‫האט די שר שלום געזאגט אז ער איז יעצט אנגעקומען צו דעם גמרא וואס‬ ‫יעקב אבינו האט דעמאלטס געלערנט און עשיו האט נישט געקענט נהנה זיין‬ ‫פון דעם‪ ,‬מאכט ער א סעודה אלס א זכר צו דעם‪.‬‬ ‫*‬ ‫הרה"ק רבי הירצקא'לע ראצפעטער זי"ע איז נפטר געווארן ערב יום קדוש‪,‬‬ ‫ער איז געווען א גרויסע עובד השם‪ ,‬ער פלעגט צו פאסטן אסאך מאל משבת‬ ‫לשבת‪ ,‬ער פלעגט אויף אסאך פאסטן דרייערלעך‪ ,‬דאס הייסט דריי טעג אין א‬ ‫צי‪ ,‬און אויף אויסצופאסטן פלעגט ער נעמען קארטאפל מיט טאביק‪.‬‬ ‫*‬ ‫ער פלעגט אלעמאל פארן ז' אדר צום קאלוב'ער רבי'נס יארצייט‪ ,‬און ער‬ ‫פלעגט זייער וויינען ביים ציון פון הרה"ק ר' אייזיקל קאלוב'ער און ער איז נישט‬ ‫אוועקגעגאנגען פון דארט ביז ער האט נישט געזען ווי ר' אייזיקל קאלוב'ער‬ ‫קומט און וויינט מיט מיט אים‪ ,‬איינמאל איז ער געווען דארט און ער איז אוועק‬ ‫ממש נאך אפאר מינוט‪ ,‬האט מען זיך גע'חידוש'ט‪ ,‬ווייל געווענדליך פלעגט ער‬ ‫זיצן דארט שעות און זאגן תהילים מיט בכיות‪ ,‬האט ער געזאגט אז דאס איז‬ ‫ווייל דאס מאל איז דער הייליגער קאלוב'ער אנגעקומען ממש גלייך ווען ער‬ ‫האט אנגעהויבן מתפלל זיין‪.‬‬ ‫*‬ ‫***** גע ******‬ ‫ער פלעגט אויך אסאך פארן קיין ליזענסק צום ציון פון הייליגן רבי ר' אלימלך‬ ‫זי"ע‪ ,‬איינמאל ווען ער איז געווען אין ליזענסק האט ער מתפלל געווען אז אלע‬ ‫ברכות וואס ער וואונטש פאר אידן זאלן מקויים ווערן‪ ,‬אזויווי ער איז ארויס פון‬ ‫אוהל האט ער זיך באגעגנט מיט די מיטעלע בעלז'ער רב‪ ,‬הרה"ק רבי יהושע'לע‬ ‫זי"ע‪ ,‬האט אים די בעלז'ער רב געזאגט‪ ,‬אלע ברכות וואס איר וואנטש ווערן דאך‬ ‫מקויים‪ ,‬בעט איך אייך‪ ,‬געט מיר אויך א ברכה‪...‬‬ ‫האט ר' הירצקא'לע אים טאקע געגעבן א לאנגע ברכה און ער האט‬ ‫פארשטאנען אז דער בעלז'ער רב האט מרגיש געווען וואס ער האט געבעטן‬ ‫ביים רבי ר' אלימלך‪.‬‬ ‫ווען דער בעלזער רב איז נפטר געווארן און ער איז ליידער נאכנישט געווען‬ ‫קיין זיבעציג יאר‪ ,‬האט רבי הירצקא'לע געזאגט אז די איינע ברכה פון אריכות‬ ‫ימים האט ער אים טאקע נישט געגעבן‪ ,‬און פון דעמאלטס אן ווען ער האט‬ ‫געוואונטשן האט ער אויך געוואונטשן אריכות ימים ושנים‪.‬‬ ‫צדיקים האבן געזאגט אז רבי הירצקא'לע ראצפעטער האט געהאט צוויי‬ ‫כוחות וואס מיט דעם האט ער גע'פועל'ט ישועות‪ ,‬איינס איז געווען אז ער‬ ‫פלעגט אויסזאגן תהילים פאר די אלע בקשות וואס אידן זענען געקומען בעטן‬ ‫ביי אים‪ ,‬און די צווייטע איז געווען די פושקע פון רבי מאיר בעל הנס‪.‬‬ ‫זאל דער אויבערשטער טאקע העלפן אזויווי עס קומט די נייע יאר זאל מען‬ ‫טאקע געהאלפן ווערן מיט אריכות ימים ושנים און מיט אלע מיני ברכות בגשם‬ ‫וברוח‪.‬‬ ‫עס שטייט אין אור לשמים‪ ,‬פון הרה"ק רבי מאיר פון אפטא וואס איז געווען‬ ‫א תלמיד פון הייליגן רבי'ן פון לובלין און די רבי פון לובלין האט געזאגט אויף‬ ‫אים אז ער זעט אויס ווי אדם הראשון פארן חטא‪ ,‬שרייבט ער‪ ,‬אז ער האט‬ ‫געהערט פון זיין רבי'ן אז א איד וואס וויל דינען דעם אויבערשטן דארף בעטן‬ ‫דעם אויבערשטן אז ער זאל האבן מנוחת הנפש און בני חיי ומזוני און אלעס‬ ‫וואס ער דארף‪ ,‬ווייל אויב נישט איז ער נישט קיין אמת'ע צדיק‪ .‬ווייל די גמרא‬ ‫זאגט אז ווען איינער זאגט אז ער גיבט צדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק‬ ‫גמור‪ ,‬וואס איז פשט פון דעם? זאגט דער הייליגער חוזה‪ ,‬אז די טעם איז ווייל‬ ‫כדי צו קענען דינען דעם אויבערשטן מיט הרחבת הדעת דארף מען אז די‬ ‫קינדער זאלן לעבן‪ ,‬זעט מען פון דעם אז כדי צו זיין א צדיק דארף מען בעטן‬ ‫דעם אויבערשטן אויף אלע גוטע זאכן אז מען זאל האבן הרחבת הדעת צו דינען‬ ‫דעם אויבערשטן‪.‬‬ ‫***** דע ******‬ ‫שמחת תורה‬ ‫מעלת יום שמיני עצרת‬ ‫ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו (במדבר כט‪ ,‬לה)‪.‬‬ ‫כתב החתם סופר (דרשות ח"א לחג הסוכות שנת תקפ"א עמ' מז‪ ):‬דמעלת שמיני עצרת‬ ‫היא יותר מיום הכפורים‪.‬‬ ‫ויש לומר דלכך לא ניתנה בתורה שום מצוה מיוחדת ליום זה‪ ,‬משום שמקור‬ ‫קדושת היום טוב הוא גבוה ונעלה ביותר עד שאין שייך בו שום מעשה ופעולה‪.‬‬ ‫כליון לאומות העולם‬ ‫חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך‪ .‬ושמחת בחגך אתה‬ ‫ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר וגו' והיית אך שמח (דברים טז‪ ,‬יג‪-‬טו)‪.‬‬ ‫כתיב (במדבר כט‪ ,‬לה) 'ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא‬ ‫תעשו'‪ .‬וברש"י 'לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד ע' אומות‪ ,‬וכשבאין ללכת‪,‬‬ ‫אמר להם המקום‪ ,‬בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם'‪ .‬וכן‬ ‫הוא בגמרא (סוכה נה‪ ,‬ב) 'אמר רבי אלעזר‪ ,‬הני שבעים פרים כנגד מי‪ ,‬כנגד שבעים‬ ‫אומות‪ .‬פר יחידי למה‪ ,‬כנגד אומה יחידה‪ ,‬משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו‪,‬‬ ‫עשו לי סעודה גדולה‪ ,‬ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה‪ ,‬כדי‬ ‫שאהנה ממך'‪.‬‬ ‫ובמדרש (במ"ר כא‪ ,‬כד) אמרו 'ביום השמיני עצרת‪ ,‬זה שאמר הכתוב (תהלים‬ ‫קט‪ ,‬ד) 'תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה'‪ ,‬את מוצא‪ ,‬בחג ישראל מקריבין לפניך‬ ‫שבעים פרים על שבעים אומות‪ ,‬אמרו ישראל רבון העולמים‪ ,‬הרי אנו מקריבין‬ ‫עליהם שבעים פרים‪ ,‬והיו צריכין לאהוב אותנו‪ ,‬והם שונאין אותנו‪ ,‬שנאמר 'תחת‬ ‫אהבתי ישטנוני'‪ .‬לפיכך אמר להם הקב"ה עכשיו הקריבו על עצמכם‪ ,‬ביום‬ ‫השמיני עצרת תהיה לכם'‪.‬‬ ‫והענין בזה שביום הזה יש כליון לאומות העולם‪' ,‬כי תעביר ממשלת זדון מן‬ ‫הארץ' ביום שמני עצרת‪.‬‬ ‫ויש לרמז כן בפסוק 'והיית אך שמח' 'היית' הוא בגימטריא 'תכ"ה' והוא השם‬ ‫***** הע ******‬ ‫הק' בו הרג משה רבינו את המצרי (עי' פע"ח שער קריאת התורה פ"ה)‪ ,‬והוא רמז‬ ‫להכאה וכליון לכל זרע המצריים ואומות העולם‪.‬‬ ‫שמחה מתוך יראה‬ ‫חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך‪ .‬ושמחת בחגך אתה‬ ‫ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר וגו' והיית אך שמח (דברים טז‪ ,‬יג‪-‬טו)‪.‬‬ ‫'אך' הוא לשון מיעוט‪ ,‬ובא למעט קצת מהשמחה‪.‬‬ ‫ויבואר‪ ,‬דהנה כתיב (במדבר כט‪ ,‬לה) 'ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת‬ ‫עבודה לא תעשו'‪ .‬וברש"י 'לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד ע' אומות‪ ,‬וכשבאין‬ ‫ללכת‪ ,‬אמר להם המקום‪ ,‬בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם'‪.‬‬ ‫וכן הוא בגמרא (סוכה נה‪ ,‬ב) 'אמר רבי אלעזר‪ ,‬הני שבעים פרים כנגד מי‪ ,‬כנגד‬ ‫שבעים אומות‪ .‬פר יחידי למה‪ ,‬כנגד אומה יחידה‪ ,‬משל למלך בשר ודם שאמר‬ ‫לעבדיו‪ ,‬עשו לי סעודה גדולה‪ ,‬ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה‪,‬‬ ‫כדי שאהנה ממך'‪.‬‬ ‫ובמדרש (במ"ר כא‪ ,‬כד) אמרו 'ביום השמיני עצרת‪ ,‬זה שאמר הכתוב (תהלים‬ ‫קט‪ ,‬ד) 'תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה'‪ ,‬את מוצא‪ ,‬בחג ישראל מקריבין לפניך‬ ‫שבעים פרים על שבעים אומות‪ ,‬אמרו ישראל רבון העולמים‪ ,‬הרי אנו מקריבין‬ ‫עליהם שבעים פרים‪ ,‬והיו צריכין לאהוב אותנו‪ ,‬והם שונאין אותנו‪ ,‬שנאמר 'תחת‬ ‫אהבתי ישטנוני'‪ .‬לפיכך אמר להם הקב"ה עכשיו הקריבו על עצמכם‪ ,‬ביום‬ ‫השמיני עצרת תהיה לכם'‪.‬‬ ‫הרי מדברים אלו שביום שמיני עצרת מתעלים בני ישראל ביותר ובמאוד‪,‬‬ ‫ומדבקים אל השי"ת באופן נעלה ביותר‪ .‬והנה אמרו בגמרא (חגיגה ה‪ ):‬דיש סתירה‬ ‫בדברי הכתוב‪ ,‬כתיב (דברי הימים א טז‪ ,‬כז) 'הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו'‪,‬‬ ‫ומאידך כתיב (ירמיה יג‪ ,‬יז) 'במסתרים תבכה נפשי'‪ ,‬ומתרץ בגמרא 'לא קשיא‪ ,‬כאן‬ ‫בבתי גוואי‪ ,‬כאן בבתי בראי'‪ ,‬היינו שכלפי פנים יש פחד ויראה‪ ,‬וכלפי חוץ יש‬ ‫שמחה וחדוה‪.‬‬ ‫ויש לפרש דמשום שבני ישראל נמצאים בהאי יומא רבא במעלה רמה‬ ‫מאוד‪ ,‬בבחינת לפני ולפנים‪ ,‬הרי נאמר על יום זה 'במסתרים תבכה נפשי'‪ ,‬ויש‬ ‫התעוררות יראה ופחד ביום זה בו אנו עומדים למעלה למעלה‪ ,‬בבתי גוואי‪.‬‬ ‫וזהו 'והיית אך שמח'‪' ,‬אך' למעט קצת מהשמחה בשביל היראה שיש בעת‬ ‫שנכנסים לפני ולפנים‪.‬‬ ‫התעוררות מדת 'אל'‬ ‫חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך‪ .‬ושמחת בחגך אתה‬ ‫ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר וגו' והיית אך שמח (דברים טז‪ ,‬יג‪-‬טו)‪.‬‬ ‫***** וע ******‬ ‫וברש"י 'והיית אך שמח‪ .‬למדו מכאן‪ ,‬לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה'‪.‬‬ ‫ומקורו בגמרא (סוכה מח‪ ).‬וכתב רש"י שם 'וכיון דאתרבי ליל יום טוב האחרון‬ ‫שהוא טפל קל וחומר היום שהוא עיקר'‪.‬‬ ‫איתא בזוהר הק' (ח"ג רכח‪ ).‬דשלוש עשרה מדות שהתורה נלמדת בהן הן כנגד‬ ‫שלוש עשרה מדות של רחמים‪ .‬וכתב בבני יששכר (מאמרי חודש תשרי מאמר יב‬ ‫אות ד) בשם הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע (מגיד דבריו ליעקב סימן קמז) שמדת קל‬ ‫וחומר מעורר מדת 'אל'‪.‬‬ ‫והנה נתבאר שהשמחה ביום טוב האחרון נדרש ממדת קל וחומר‪ ,‬כדברי‬ ‫רש"י‪ ,‬ועל פי דברי הרה"ק ממעזריטש יש לרמז כן בפסוק 'ושמחת בחגך'‪' ,‬חגך'‬ ‫בגימטריא 'אל'‪.‬‬ ‫וענין שם הק' 'אל' הוא שייך ליום שמיני עצרת‪ ,‬דבבני יששכר (שם) כתב 'מרן‬ ‫האריז"ל כתב בכונות (פע"ח שכ"ט פ"ו) כל ההקפות לכון שם אל במלואו כזה אל"ף‬ ‫למ"ד בגימטריא הק"ף ואבאר לך את אשר עם לבבי וכו'‪.‬‬ ‫הרי שענין יום טוב האחרון הוא להמשיך חסדים משורש מדת 'אל'‪ ,‬על ידי‬ ‫דרש קל וחומר 'קל וחומר היום שהוא עיקר' לגבי שמחת יום טוב‪ ,‬וכוונת שם‬ ‫זה בהקפות‪.‬‬ ‫שמחה בלימוד והבנת התורה‬ ‫וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה‬ ‫לגמרה של תורה (רמ"א או"ח סי' תרסט ס"א)‪.‬‬ ‫יש לבאר ענין השמחה הנעלית ביום שמחת תורה‪ .‬דכתב הלבוש (או"ח סי' מז‬ ‫ס"ו) מבאר הענין שמברכים ב' ברכות על התורה‪ ,‬האחת 'אשר קדשנו במצוותיו‬ ‫וצוונו לעסוק בדברי תורה' והשנית 'אשר בחר בנו'‪ ,‬דהברכות הן ברכות הנהנין‪,‬‬ ‫וברכה אחת היא ברכה שלפניה על הלימוד דהיום‪ ,‬וברכה אחת היא ברכה‬ ‫לאחריה על לימוד התורה דאתמול‪ .‬ואין לתמוה למה אין מברכין ברכה לאחריה‬ ‫תיכף בגמר הלימוד בערב‪ ,‬כמו שמברכין על הספר תורה ברכה לאחריה‪,‬‬ ‫דבשלמא כשקורין אותו לתורה שייך שפיר ברכה לפניה כשמתחיל בספר תורה‪,‬‬ ‫וברכה לאחריה כשמסיים והולך ממנה‪ ,‬כמו בכל ברכת הנהנין שמברכין לפניה‬ ‫ולאחריה‪ ,‬אבל הברכה שמברכין כל אחד על מה שחייב ללמוד ולעסוק בתורה‪,‬‬ ‫זה החיוב הוא מוטל עליו בכל עת‪ ,‬דכתוב 'והגית בו יומם ולילה'‪ ,‬ואין שייך לומר‬ ‫לברך לאחריה‪ ,‬שאין זמן בכל היום ובכל הלילה לומר עליו שהוא לאחריה‪ .‬ורק‬ ‫אחר השינה שהיא דבר המפסיק שייך לברך ברכה לאחריה‪.‬‬ ‫ובהגהות על הלבוש רצה לומר כי שתי הברכות הן‪ ,‬אחת מדין ברכת המצוות‬ ‫והשניה מדין ברכת הנהנין‪.‬‬ ‫***** זע ******‬ ‫והלבוש חולק על זה גופא‪ ,‬וסובר שברכת המצוות היא גופא ברכות הנהנין‪,‬‬ ‫כי השמחה היא חלק ממש מהמצוה‪.‬‬ ‫ובהאי עניינא יש להביא מה שכתב האבני נזר בהקדמתו לספר אגלי טל‪,‬‬ ‫וזו לשונו הזהב 'שמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בענין לימוד תוה"ק‪,‬‬ ‫ואמרו כי הלומד ומחדש חידושים ושמח ומתענג בלימודו אין זה לימוד התורה‬ ‫כל כך לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא‬ ‫רק לשם מצוה‪ ,‬אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת‬ ‫עצמו‪ ,‬ובאמת זה טעות מפורסם‪ ,‬ואדרבא כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה‬ ‫להיות שש ושמח ומתענג בלימודו‪ ,‬ואז דברי תורה נבלעין בדמו‪ ,‬ומאחר שנהנה‬ ‫מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה (ועיין פירש"י סנהדרין נח‪ .‬ד"ה ודבק)‪ ...‬אבל‬ ‫הלומד לשם מצוה ומתענג בלימודו הרי זה לימוד לשמה וכולו קודש כי גם‬ ‫התענוג מצוה'‪.‬‬ ‫לאור המתבאר בהנאה ושמחה בלימוד התורה‪ ,‬יש לפרש (ברכת אהבת עולם‬ ‫בתפילת מעריב) 'על כן ה' אלוקינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי‬ ‫תורתך ובמצוותך'‪ ,‬שכוללים את השיחה והשמחה בדברי תורה בחדא מחתא‪,‬‬ ‫ששניהם אחד מכיוון שהשמחה היא חלק ממצות תלמוד תורה‪.‬‬ ‫ויש לומר שבשמחה זו עוסקים ביום שמחת תורה‪ ,‬להשלים עבודת השמחה‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬שהוא עיקר גדול‪.‬‬ ‫השמחה על 'כלי מלא'‬ ‫וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה‬ ‫לגמרה של תורה (רמ"א או"ח סי' תרסט ס"א)‪.‬‬ ‫יש לבאר השמחה 'לגמרה של תורה'‪ ,‬על פי מה שאמרו בגמרא (סוכה מו‪' ).‬בוא‬ ‫וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם‪ ,‬מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא‬ ‫אינו מחזיק‪ ,‬אבל מדת הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק'‪.‬‬ ‫ולכך ששים ושמחים ביום שמחת תורה‪ ,‬על שאנו עתידים להשיג תורה יותר‬ ‫ויותר‪ ,‬משום שעתה אנו מסיימים את התורה ונחשבים ככלי מלא‪.‬‬ ‫'הדרן עלך' – הידור מצוה‬ ‫וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה‬ ‫לגמרה של תורה (רמ"א או"ח סי' תרסט ס"א)‪.‬‬ ‫ענין עבודת השמחה ביום שמחת תורה‪' ,‬לגמרה של תורה'‪ ,‬הוא שמחה‬ ‫שמורה ומוכיחה את האהבה שאוהבים בני ישראל את התורה הקדושה‪ ,‬שששים‬ ‫ושמחים על כך שזכו לסיים ולהשיג הרבה בתורה הקדושה‪ .‬ובעת הסיום מקבלים‬ ‫***** חע ******‬ ‫על עצמם להוסיף וללמוד שוב‪ ,‬והרי זו ראיה על שהם אוהבים את התורה באמת‬ ‫ובלב שלם‪.‬‬ ‫וזה ענין השמחה שעושים בעת כל סיום מסכת וחלק בתורה‪ ,‬להוכיח אהבת‬ ‫התורה והשמחה בהשי"ת ובתורתו‪.‬‬ ‫ובעת שמסיימים אומרים 'הדרן עלך'‪ ,‬והיינו שמבטיחים למסכת שעתידים‬ ‫לחזור ולשננה עוד‪.‬‬ ‫ויש לפרש 'הדרן' מלשון 'הידור'‪ ,‬שזהו הידור מצוה‪ ,‬ששמחים בתורה וחוזרים‬ ‫ומשננים אותה עוד ועוד‪.‬‬ ‫וזהו הענין במה שהשטן מתנגד במיוחד לסיום מסכת‪ ,‬כמו שנרמז בשמו‬ ‫'סמא"ל'‪ ,‬ר"ת 'סיום מסכת אין לעשות'‪ ,‬משום דההידור מצוה שניכר בעת סיום‬ ‫מסכת מבלבל את השטן וסותם ומונע את כל טענותיו ותלונותיו לעומת ישראל‪.‬‬ ‫השמחה של התורה הק'‬ ‫וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה‬ ‫לגמרה של תורה (רמ"א או"ח סי' תרסט ס"א)‪.‬‬ ‫לכאורה מדוע קורין ליום טוב 'שמחת תורה'‪ ,‬היה ראוי לקרוא ליום טוב‬ ‫'שמחה בתורה'‪ ,‬שאנו בני ישראל ששים ושמחים בתורה הק'‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬דלא כן‪ ,‬רק התורה הק' בעצמה שמחה בכך שבני ישראל מסיימים את‬ ‫התורה‪ ,‬והתורה מדבקת ומתאחדת עם ישראל‪' ,‬אורייתא וישראל חד הוא'‪.‬‬ ‫ובכך שישראל מוסרים נפשם ללימוד התורה‪ ,‬התורה מוסרת נפשה עבור‬ ‫ישראל‪ ,‬כמו שאמרו בגמרא (סנהדרין צט‪ ):‬אמר רב יצחק בר אבדימי מאי קרא‬ ‫שנאמר (משלי טז‪ ,‬כו) 'נפש עמל עמלה לו' הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו‬ ‫במקום אחר‪ .‬ופירש"י 'שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה‬ ‫וסדריה‪ ,‬וכל כך למה מפני שכפף פיהו על דברי תורה'‪.‬‬ ‫'הדרך עלך' – ללמוד תורה לשמה‬ ‫הדרן עלך‪ ...‬והדרן עלן‪ ...‬דעתן עלך‪ ...‬ודעתך עלן‪ ,‬לא נתנשי מנך‪.‬‬ ‫יש לבאר כוונת נוסח ה'הדרן' שאומרים בעת סיום מסכת‪.‬‬ ‫דהנה החתם סופר מבאר חובת לימוד התורה לשמה‪ ,‬הנה איתא בנדרים (פא‪).‬‬ ‫אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (ירמיהו ט) 'מי האיש החכם ויבן את זאת' דבר‬ ‫זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו‪ ,‬עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו‪,‬‬ ‫דכתיב (ירמיהו ט) 'ויאמר ה' על עזבם את תורתי' וגו'‪ ,‬היינו לא שמעו בקולי‪ ,‬היינו‬ ‫לא הלכו בה‪ ,‬אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה‪ .‬ופירש שם‬ ‫הר"ן וז"ל מצאתי במגילת סתרים של ה"ר יונה ז"ל וכו' שלא היו מברכין בתורה‬ ‫***** טע ******‬ ‫תחלה כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה‪,‬‬ ‫שלא היו עוסקים בה לשמה‪ ,‬ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה‪ ,‬והיינו לא הלכו‬ ‫בה‪ ,‬כלומר בכונתה ולשמה‪ ,‬אלו דברי הרב החסיד ז"ל‪ ,‬והם נאים ראויין למי‬ ‫שאמרם‪.‬‬ ‫ומבאר שם החתם סופר וז"ל שלא ברכו בתורה תחלה‪ ,‬על פי דברי רבינו יונה‬ ‫שבר"ן כאן יש לפרש כפשוטו‪ ,‬כשנדקדק תחלה לשון תורה לשמה‪ ,‬מהו לשון‬ ‫לשמה ולא אמר לשם שמים‪ ,‬אלא יש תורה לשם שמים ממש אך אין כוונתו‬ ‫אלא כדי לקיים המצות ולידע ההלכה איך יעשה המעשה‪ .‬אך עיקר מצות עסק‬ ‫התורה הוא מצוה בפני עצמה להגות בה יומם ולילה‪ ,‬ולהעמיק ולעיין בכל‬ ‫תוצאותיה כי עמקו מחשבותיה‪ .‬ואז בשעת החורבן לא עסקו על זה האופן‬ ‫והמחשבה‪ ,‬גילה להם הקדוש ברוך הוא היודע מחשבות ולא חכמים ונביאים‪ ,‬אך‬ ‫במה יודע איפה זאת אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה‪ ,‬היינו‬ ‫שלא למדו לשם עיקר מצוות לימוד התורה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ויסוד זה בחילוק הלימוד לשם ידיעת ההלכות או לשמה של תורה לא על‬ ‫כונה אחרת‪ ,‬מובא רבות בספרי החתם סופר (דרשות ח"ב עמוד רנב ועוד)‪ ,‬ובתורת‬ ‫משה פרשת צו לשונו הזהב היא 'העוסק בתורה כדי לידע ההלכות היאך לקיים‬ ‫המצוה אז הלימוד רק הכשר מצוה ולא עדיף מהמצוה גופא ואין זה לשמה של‬ ‫תורה ממש'‪.‬‬ ‫ויש לומר שעל כן אומר מסיים המסכת 'הדרן עלך'‪ ,‬והיינו שאין הוא מסתפק‬ ‫במה שלמד עתה בפעם הראשונה בכדי לדעת ההלכות‪ ,‬משום שאין זה תורה‬ ‫לשמה‪ ,‬אלא 'הדרן עלך' ללמוד עוד פעם בכוונה לשמה‪.‬‬ ‫'עשרין וחד ימים'‬ ‫כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו (דברים לב‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫כתב בתרגום יונתן 'ווי להון לרשיעיא דמדכרין שמא קדישא בגידופין ארום‬ ‫משה דהוה רבהון דישראל לא הוה אפשר ליה למדכר ית שמא קדישא עד שהוה‬ ‫מחניך פומיה בריש שירתא בתמניין וחמשא אתין דהינון עשרין וחד מלין ומן‬ ‫בתר כדין אמר ארום בשמא דה' אנא מצלי ואתון עמא בית ישראל הבו איקר‬ ‫ורבותא קדם אלקנא'‪.‬‬ ‫יש לומר דענין 'עשרין וחד מלין'‪ ,‬הוא רמז לעשרים ואחד ימים שבין ראש‬ ‫השנה לשמיני עצרת‪.‬‬ ‫והאר"י הק' כתב בביאור ענין עבודת ימי חודש תשרי‪ ,‬דתחילת החודש היא‬ ‫במדת הדין‪ ,‬ועבודת בני ישראל להמתיק מדת הדין ולהגביר החסדים באופן‬ ‫שירבו על הדין ויבטלו את תוקף מדת הדין‪ ,‬וכתב האר"י הק' דבכל יום ויום‬ ‫ממעטין בני ישראל עוד ועוד את מדת הדין‪ ,‬עד שביום שמיני עצרת הוא תוקף‬ ‫***** פ ******‬ ‫מדת הרחמים‪ ,‬וביום זה הוא יום שילוח הפתקים‪ ,‬ויוצא משפט בני ישראל לחן‬ ‫ולחסד ולרחמים‪.‬‬ ‫ויש לרמז כן בפסוק 'כי שם ה' אקרא'‪ ,‬והיינו באופן של 'עשרין וחד מילין'‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬בעבודת כ"א הימים שבין ראש השנה לשמיני עצרת‪ ,‬הימים בהם עוסקים‬ ‫ישראל בריבוי מדת הרחמים‪ ,‬ואז 'הבו גודל לאלקינו' ביום שמיני עצרת‪.‬‬ ‫ו'גודל' הוא רמז למדת החסד‪ ,‬שכך אמרו בזוהר הק' על הפסוק 'לך ה' הגדולה'‬ ‫שעולה על מדת החסד‪.‬‬ ‫כל הנסים נבראו מששת ימי בראשית‬ ‫ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל (דברים‬ ‫לד‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫זהו סיום חמשה חומשי תורה‪ ,‬ותחילת התורה היא בפסוק 'בראשית ברא‬ ‫אלקים את השמים ואת הארץ'‪ ,‬ואיתא בספרים (עי' ספר יצירה פ"א מ"ז; שו"ת הרדב"ז‬ ‫א'רע"ט ח"ד ס' רח; ברכ"י סי' תרסט אות א)‪ ,‬כי יש לנעוץ סוף התורה בתחילתה‪.‬‬ ‫ויש לומר הרמז על פי מה דעובדא הוי עם מרנא אור שבעת הימים הבעל‬ ‫שם טוב הק' זי"ע שהלך עם תלמיד אחד במדבר שממה‪ ,‬באמצע הדרך ויאמר‬ ‫התלמיד לבעש"ט‪ ,‬צמא אני מאוד וצריך אני למים‪ ,‬שאלו הבעש"ט האם מאמין‬ ‫אתה שבהיות שאתה נצרך למים‪ ,‬הזמין לך ה' במקום הזה מים מששת ימי‬ ‫בראשית‪ ,‬אמר התלמיד אכן‪ .‬ונעשה נס והתגלה לפניהם מים‪.‬‬ ‫וכן כתב הרמב"ם (אבות פ"ה מ"ו) שכל הנסים שנעשים בכל הדורות נבראו כל‬ ‫בטבע העולם בששת ימי בריאת העולם‪.‬‬ ‫וזהו 'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל'‪,‬‬ ‫היינו כל הנסים והנפלאות‪' ,‬בראשית ברא אלקים'‪ ,‬נבראו כולם בזמן בראשית‪,‬‬ ‫בששת ימי בראשית‪.‬‬ ‫'ולכל המורא הגדול' – תנאי ללימוד התורה‬ ‫ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל (דברים‬ ‫לד‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫יש לומר הרמז בכך שסיום התורה הוא בפסוק 'ולכל המורא הגדול'‪ ,‬על פי מה‬ ‫שאמרו בגמרא (שבת לא‪ ).‬כי מי שאין לו יראת שמים אין תורתו מתקיימת‪ ,‬והוא‬ ‫דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות פנימיות ולא מסרו לו מפתחות החיצונות‪.‬‬ ‫ויש לפרש כי סיום התורה 'ולכל המורא הגדול' הוא ההקדמה והפתיחה‬ ‫לתחילת התורה‪ ,‬בחומש בראשית‪ ,‬כי דוקא אחר 'ולכל המורא הגדול' ביראת‬ ‫שמים אמתית‪ ,‬אפשר ללמוד ולהשיג חכמת התורה‪.‬‬ ‫***** אפ ******‬ ‫השלמה ליום כיפור‬ ‫הביטול של הכהן הגדול‬ ‫וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו (ויקרא טז‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫ביומא (לט‪ ,‬ב)‪ ,‬תנו רבנן‪ ,‬אמר להם [שמעון הצדיק] בכל יום הכפורים היה‬ ‫מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי‪ .‬וכן הובא גם‬ ‫בירושלמי (יומא פ"ה ה"ב)‪ ,‬ושם נוסף‪ :‬בעון קומי ר' אבהו והא כתיב וכל אדם לא‬ ‫יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו‪ ,‬אפי' אותן שכתוב בהן ודמות‬ ‫פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד? אמר לון מה אמר לי דהוה בר נש אני‬ ‫אומר הקב"ה היה‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע"א הקשה כיצד יכל הכהן הגדול עצמו‬ ‫להיות בקדש הקדשים (וביאר שהוא היה כמלאך)‪.‬‬ ‫נראה לבאר‪ ,‬שבעת כניסתו היה הכהן הגדול בטל במציאות לגמרי בפני‬ ‫התגלות השכינה‪ ,‬עד שלא היה בבחינת "אדם" כלל‪.‬‬ ‫ולכן נאמר בסיום סדר העבודה "ויעש כאשר צוה ה' את משה" (ויקרא טז‪ ,‬לד)‪,‬‬ ‫ולא נאמר "ויעש אהרן"‪ ,‬כי היה כל כך בטל עד שכלל לא נרגשה מציאותו‪.‬‬ ‫הרמז בעשרת הוידויים‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו (ויקרא‬ ‫טז‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫כתב המהרי"ל‪ ,‬שעשרת הוידויים שמתוודים ביום הכיפורים הם כנגד עשר‬ ‫הפעמים שהיה הכהן הגדול מקדש ידיו ורגליו (לפני ואחרי כל טבילה) ביום‬ ‫הכיפורים‪.‬‬ ‫והטור והלבוש כתבו (סי' תרכ)‪ ,‬שעשרת הוידויים הם כנגד עשר פעמים שהיה‬ ‫הכהן הגדול מזכיר את השם ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫יש לומר שזה נרמז בלשון הכתוב‪" :‬כי ביום הזה יכפר עליכם" – אלו הוידויים‪,‬‬ ‫והם כנגד "לטהר אתכם"‪ ,‬דהיינו קידוש ידיו ורגליו של הכהן הגדול‪ ,‬וכנגד "לפני‬ ‫ה'"‪ ,‬דהיינו השם הנאמר בקדושה ובטהרה מפי הכה"ג בבית המקדש‪.‬‬ ‫***** בפ ******‬ ‫ביאור פרטי הדינים דיום הכיפורים‪ ,‬לפי הבנת מהותו‬ ‫וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה‪ ,‬כי יום כיפורים הוא לכפר עליכם לפני‬ ‫ה' אלקיכם (ויקרא כג‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫הטעם שנצטווינו לשבות ממלאכה ביום הכיפורים‪ ,‬יש לבאר על דרך הפשט‪,‬‬ ‫שרצה הקדוש ברוך הוא שנייחד כל מעיינינו ומחשבותינו ביום הכיפורים לבקשת‬ ‫מחילה מאתו יתברך‪ .‬לכן נאסרנו בעשיית מלאכה‪ ,‬כדי שלא נהיה טרודים בשום‬ ‫דבר אחר ונוכל לרכז את כל המחשבה והכוונה בבקשת המחילה‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר גם דעת הטור בענין תוספת מחול על הקודש‪ .‬דהנה הרמב"ם‪,‬‬ ‫אף על פי שהביא דין תוספת מחול על הקודש לענין עינוי ביום הכיפורים (הל'‬ ‫שביתת עשור פ"א ה"ו)‪ ,‬אבל לענין איסור מלאכה פסק (כרבי עקיבא) שאין צריך‬ ‫להוסיף מן החול על הקודש‪ ,‬שהרי לא הביא כלל בחיבורו שצריך להוסיף מן‬ ‫החול על הקודש‪ ,‬לא ביום הכיפורים ולא בשבת ויום טוב‪ .‬ויש ראשונים שפסקו‬ ‫שחובה מן התורה להוסיף מחול על הקודש ולשבות ממלאכה כבר לפני כניסת‬ ‫שבת‪ ,‬יום טוב ויום הכיפורים (ראה הה"מ הל' שביתת עשור שם‪ .‬תוס' כתובות מז‪ ,‬א ד"ה‬ ‫דמסר‪ .‬ועוד)‪.‬‬ ‫והטור עשה כעין פשרה בין השיטות‪ ,‬דלגבי יום הכיפורים הביא דין תוספת‬ ‫מחול על הקודש אף לענין איסור מלאכה (סי' תרח)‪ ,‬אבל בשבת ויום טוב לא‬ ‫הביא דין זה (ועי' ב"י סי' רסא)‪.‬‬ ‫ויש לעיין מה טעמו‪ ,‬דאם פוסק כהרמב"ם דליכא לחיוב זה בשבת ויום טוב‪,‬‬ ‫מהי הסברא שביום הכיפורים דוקא יהיה חיוב תוספת‪.‬‬ ‫ואולי יש לבאר לפי הנ"ל‪ ,‬דבשביל שביום הכיפורים נוכל לעסוק בכל לבנו‬ ‫וכוונתנו בעבודת היום‪ ,‬תשובה ובקשת מחילה‪ ,‬נדרש לעצור מעשיית מלאכות‬ ‫זמן מה טרם בוא היום הקדוש‪ ,‬כך שבכניסת היום הקדוש תהיה כבר מחשבתנו‬ ‫פנויה משאר טרדות ומיוחדת לעבודת היום‪.‬‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬שזהו גם הטעם למצוה לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים –‬ ‫דגם בזה כדי שלא ייחלש האדם אלא יוכל לעסוק בכוונה בעבודת היום‪ ,‬תשובה‬ ‫ובקשת מחילה‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬יש מי ששקו"ט אם יש ענין להוסיף ולסגף א"ע בכל מיני סיגופים‬ ‫ביום הכיפורים‪ .‬ויש שכתבו שאסור לו לאדם לסגף עצמו מלבד חמשת העינויים‬ ‫שאמרו חז"ל‪ ,‬משום שיום הכיפורים הוא יום טוב וצריך לשמוח בו (מה גם שביום‬ ‫זה הקדוש ברוך הוא דן את עולמו‪ ,‬ואנו בטוחים שהקב"ה מוחל על עוונותינו ויְ זַ ֶּכה אותנו בדין‪,‬‬ ‫ועל דרך מ"ש הטור בהל' ראש השנה סוף סי' תקפא)‪ ,‬והמענה עצמו במה שלא ציוותה‬ ‫תורה הרי הוא פוגם בקדושת היום‪ – .‬וכן נראה‪ ,‬שהרי אילו היה עניינו של יום‬ ‫הכיפורים להסתגף‪ ,‬לא היתה התורה מצווה אותנו לאכול ולשתות בערב יום‬ ‫***** גפ ******‬ ‫הכיפורים‪ .‬אלא כנ"ל שעיקר הענין הוא לרכז דעתנו ולייחד עצמנו לתשובה‬ ‫ובקשת מחילה מהקב"ה‪ ,‬ולכן ַאל לו לאדם לסגף עצמו ולהחליש בכך את כוחו‪.‬‬ ‫*‬ ‫עוד ענין במצות האכילה בערב יום הקדוש‪ ,‬כיון שביום הכיפורים אנו דומים‬ ‫למלאכים‪ ,‬צריכים להיות גם כן גיבורים ובעלי כוח כמו המלאכים‪.‬‬ ‫ביאור המחלוקת בנוסח הוידוי‬ ‫ת"ר כיצד מתודה עויתי פשעתי וחטאתי ‪ . .‬וכן במשה הוא אומר נושא עון‬ ‫ופשע וחטאה‪ ,‬דברי ר' מאיר‪ .‬וחכ"א עונות אלו הזדונות ‪ . .‬פשעים אלו המרדים‬ ‫‪ . .‬חטאתם אלו השגגות ‪ . .‬ומאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר‬ ‫ומתודה על השגגות‪ ,‬אלא כך היה מתודה חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך אני‬ ‫וביתי וכו' ‪ . .‬אמר רב הלכה כדברי חכמים‪ ,‬פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים‪ ,‬מהו‬ ‫דתימא מסתבר טעמיה דר' מאיר דקמסייע ליה קרא דמשה קמ"ל (יומא לו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ותניא כיצד מתוודה אומר עויתי פשעתי חטאתי דברי רבי מאיר‪ ,‬וחכמים‬ ‫אומרים חטאתי עויתי פשעתי‪ .‬ופסק רב סעדיה כר"מ‪ ,‬וכן פסק ה"ר יצחק גיאת‬ ‫ובעל העיטור‪ .‬אבל רי"ף פסק כרבנן‪ ,‬וכן כתב בעל הלכות ורב פלטוי ורבינו‬ ‫חננאל‪ ,‬והכי נהיגי כרבנן (טור סי' תרכא)‪.‬‬ ‫יש לבאר על פי ששמעתי כמה פעמים מרבינו הקדוש מסאטמאר זיע"א‪,‬‬ ‫בפירוש "אל תזכר לנו עוונות ראשונים" – דהנה אמרו חז"ל אשר כיון שעבר‬ ‫אדם שונה נעשה לו כהיתר‪ .‬נמצא שהעוונות שלאחרי זה הינם כעין אונס‪ ,‬כי‬ ‫אין לאדם כוח כל כך להתגבר על היצר בזה‪ .‬ולכן עיקר התשובה צריכה להיות‬ ‫על עוונות הראשונים‪ ,‬שאותם עשה האדם מדעתו ממש‪.‬‬ ‫לפי זה יש לבאר שיטת רבי מאיר‪ ,‬שאכן עיקר התשובה צריכה להיות על מה‬ ‫שעבר האדם במזיד‪ ,‬אלא שלאחרי זה צריך להוסיף ולהתוודות ולשוב גם על‬ ‫מה שנמשך מזה אחר כך עבירות קלות יותר בשוגג‪.‬‬ ‫מעלת השמאל‬ ‫נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו (משנה יומא מז‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫אף על פי שבכל התורה הימין חשובה‪ ,‬את כף הקטורת ביום הכיפורים היה‬ ‫הכהן נוטל בשמאל‪.‬‬ ‫בפשטות הרי זה מפני שהמחתה בימינו‪ ,‬אמנם יש להוסיף ולבאר זאת גם‬ ‫בדרך הרמז‪ .‬דהלא ידוע שהקטורת מעשרת (יומא כו‪ ,‬א‪ .‬מנחות נ‪ ,‬א)‪ .‬והנה הכהן‬ ‫הגדול היה מתפלל ביום הכיפורים על פרנסה לכלל בית ישראל‪" ,‬ולא יהיו עמך‬ ‫ישראל צריכין לפרנס זה מזה" (יומא נג‪ ,‬ב)‪ .‬ועל פי זה יש לבאר הרמז ביד שמאל‪,‬‬ ‫שהרי נאמר במשלי "בשמאולה עושר וכבוד"‪.‬‬ ‫***** דפ ******‬ ‫הריבוי בתורה שבעל פה‬ ‫יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן (משנה יומא סח‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ידוע שתורה שבעל פה היא בחינת חסד ותורה שבכתב בחינת דין‪.‬‬ ‫וזה נרמז במאמר רבי יוחנן (גיטין ס‪ ,‬ב) תורה רוב על פה ומיעוט בכתב –‬ ‫חסד מורה על השפעה בריבוי‪ ,‬ואילו גבורה ודין ענינה צמצום‪ ,‬ולכן רוב על פה‬ ‫ומיעוט בכתב‪.‬‬ ‫נראה לפרש שעל זה רומזת המשנה כאן‪ ,‬שיותר ממה שקראתי‪ ,‬היינו מה‬ ‫שמפורש בתורה שבכתב‪ ,‬הנה הרבה יותר מזה טמון ומרומז כאן ונתפרש רק‬ ‫בתורה שבעל פה‪.‬‬ ‫ואכן סדר העבודה של הכהן הגדול לא נתפרש בתורה שבכתב‪ ,‬ונמסר לנו‬ ‫בעל פה ממשה רבינו‪.‬‬ ‫אשריכם ישראל‬ ‫עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין‬ ‫יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו ‪ . .‬אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל‬ ‫לפני מי אתם מטהרין מי מטהר אתכם אביכם שבשמים (משנה יומא פה‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫בפי' הרי"ף על העין יעקב ביאר בדעת רבי עקיבא‪ ,‬שדעתו לחלוק על ת"ק‬ ‫וסבירא ליה דיום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו אע"פ שלא‬ ‫ריצה את חבירו‪ .‬ומביא על זה ראיה‪ ,‬שהרי אמרו בברייתא (יומא פה‪ ,‬ב) רבי אומר‬ ‫יוה"כ מכפר אע"פ שלא עשה תשובה‪ .‬ואם כן ק"ו‪ ,‬אם יוה"כ מכפר עבירות שבין‬ ‫אדם למקום אע"פ שלא עשה תשובה לפני הקב"ה‪ ,‬כל שכן שיכפר יוה"כ אע"פ‬ ‫שלא עשה תשובה מהעבירות שבין אדם לחברו דהיינו לרצות את חברו (ע"כ‬ ‫מפי' רי"ף)‪.‬‬ ‫[כיון דאתינן להכי יש להעיר בזה‪ ,‬דהנה ידוע שרבי עקיבא היו לו כ"ד אלף‬ ‫תלמידים שלא נהגו כבוד זה בזה (יבמות סב‪ ,‬ב)‪ ,‬ולא מצינו שביקשו מחילה זה‬ ‫מזה‪ .‬ואם כן מסתבר לומר שמפני זה חיזר רבי עקיבא להמתיק הדין מהם‪ ,‬בזה‬ ‫שלימד שיש כפרה להחוטא כלפי חבירו אף אם לא ריצה את חבירו]‪.‬‬ ‫והנה בדברי יואל (פ' תזריע) מבאר רבינו קדוש מסאטמאר זיע"א את דעת רבי‬ ‫אחא ברבי חנינא (בערכין טו‪ ,‬ב) שהמספר לשון הרע אין לו תקנה – דהלא לכל‬ ‫דבר מועילה תשובה? אלא שכיון שסיפר לשון הרע הרי כבר נשמעו דבריו‬ ‫והתפרסמו בין בני אדם‪ ,‬ואין באפשרותו לבטל זאת‪ .‬ומוסיף על כך רבינו הקדוש‬ ‫שם‪ ,‬שכאשר יהודי עושה תשובה באמת ובלב שלם‪ ,‬יעזור השי"ת שהדיבורים‬ ‫הרעים שדיבר יישכחו מלבם של השומעים‪ ,‬ואזי תקובל תשובתו‪.‬‬ ‫לפי זה יש לבאר גם סברת הרי"ף כנ"ל בדעת ר"ע‪ ,‬שאין פירוש הדברים‬ ‫***** הפ ******‬ ‫שהאדם שנפגע ממנו לא מחל ואעפ"כ הקב"ה מוחל ומכפר לו‪ .‬אלא שמסגולת‬ ‫יום הכיפורים הוא‪ ,‬שאע"פ שהוא לא טרח לרצות את חבירו יתן הקב"ה בלבו‬ ‫שימחול לו‪ ,‬ואזי יתכפר לו‪.‬‬ ‫תפילת הקב"ה‬ ‫ויתיצב עמו שם (שמות לד‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫מבואר ברש"י (שמות לג‪ ,‬יט)‪ ,‬שהקב"ה לימדו למשה סדר תפילה‪ .‬ויש להוסיף‬ ‫על פי לשון הכתוב "ויתיצב עמו"‪" ,‬ויתיצב" משמעו עמידה‪ ,‬והרי אין עמידה אלא‬ ‫תפילה (ברכות ו‪ ,‬ב)‪ ,‬ואם כן נמצא שהקב"ה מתפלל ממש יחד עם ישראל כביכול‪.‬‬ ‫*‬ ‫אמרו חז"ל במדרש (ויק"ר פכ"ט‪ ,‬ג)‪" ,‬בשעה שישראל נוטלין את שופריהן‬ ‫ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים"‪.‬‬ ‫יש לפרש‪ ,‬דקיי"ל שבעל דין צריך לעמוד (שבועות ל‪ ,‬א‪ .‬רמב"ם הל' סנהדרין פכ"א‬ ‫ה"ג)‪ .‬וכאשר הקב"ה דן את ישראל‪ ,‬הרי שהוא עצמו גם כן בעל דין כביכול‪,‬‬ ‫שהרי בשעה שאדם מצטער שכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי (סנה' מו‪,‬‬ ‫א)‪ ,‬וכאשר גלו ישראל גלתה שכינה עמהם‪ .‬לכן כביכול "עומד" מכסא הדין‪.‬‬ ‫לפי זה יובן גם מה שהקב"ה מלמד את ישראל עצה לזכות בדין‪ ,‬ע"י תקיעת‬ ‫שופר‪ .‬והרי אסור לו לדיין לסייע ביד בעל הדין וללמדו עצות כיצד לזכות בדין?‬ ‫אלא שכנ"ל הקב"ה עומד לדין יחד עם ישראל‪ ,‬והוא עצמו נחשב כביכול בעל‬ ‫דין הצריך עצה לעצמו לזכות בדין‪.‬‬ ‫ענין זה נרמז אף בלשון הכתוב "תקעו בחודש שופר גו'‪ ,‬כי חק לישראל הוא‬ ‫משפט לאלקי יעקב" (תהלים פא‪ ,‬ד‪-‬ה) – כיצד יכול הקב"ה להורות לישראל עצה‬ ‫זו "תקעו בחודש שופר" – כיון שאף על פי ש"חוק לישראל הוא"‪ ,‬שהם בעלי‬ ‫דין‪ ,‬אבל סוף סוף "משפט לאלקי יעקב"‪ ,‬המשפט הוא גם לאלקי יעקב כביכול‪,‬‬ ‫שהוא גם כן בעל דין‪.‬‬ ‫ולפי כל זה אתי שפיר יותר מה שהקב"ה עצמו עומד להתפלל עם ישראל‪,‬‬ ‫"ויתיצב עמו"‪ ,‬שהוא גם כן בעל דין כביכול‪.‬‬ ‫כתר תורה עולה על גביהם‬ ‫בגמרא יומא (נד‪ ,‬א) מובאת ברייתא‪ ,‬אשר בדי הארון היו דוחקין ובולטין‬ ‫ויוצאין בפרוכת [הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע"א הקשה על כך‪ ,‬דלכאורה‬ ‫הרי בנביא (מלכים‪-‬א' ו‪ ,‬לא) נאמר "ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן"‪ ,‬ואם‬ ‫כך‪ ,‬שהיתה דלת‪ ,‬מה שייך דוחקין ובולטין בפרוכת כו'? והביא על כך מברייתא‬ ‫דמלאכת המשכן‪ ,‬שאף על פי שהיו דלתות‪ ,‬הדלתות היו פתוחות‪ ,‬והפרוכת היא‬ ‫***** ופ ******‬ ‫זו שהיתה עומדת בחלל הפתח‪ ,‬ושפיר אמרינן דבדי הארון היו דוחקין ובולטין‬ ‫וכו']‪.‬‬ ‫ויש לבאר הרמז בזה‪ ,‬דהלא הארון עניינו תורה‪ ,‬ואם כן בזה שבדי הארון‬ ‫היו בולטין כלפי ההיכל‪ ,‬הרי זה מורה שכל ההשפעות הטובות לישראל‪ ,‬גם‬ ‫בגשמיות‪ ,‬באות מכוח התורה‪.‬‬ ‫וזהו גם הטעם שעבודת הכהן הגדול היתה בקודש הקדשים‪ ,‬שהיה מזה בין‬ ‫בדי הארון‪ ,‬ואף בבית שני שלא היה בו הארון (יומא כא‪ ,‬ב) היה עושה את העבודה‬ ‫במקום הארון‪ .‬כי סוף סוף הרי זהו מקום הארון‪ ,‬היינו מקום התורה‪ ,‬והתורה‬ ‫עצמה יש בכוחה לכפר ולהביא שפע טוב על ישראל גם על הדורות הבאים‪.‬‬ ‫ולכן גם חלק מסדר העבודה היה הקריאה בתורה‪ .‬וכמ"ש בזוה"ק‪ ,‬אין לך טהרה‬ ‫אלא מי שעוסק בתורה‪.‬‬ ‫וכפי שהביא הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע"א מספרי‪ ,‬שמה שנאמר‬ ‫בפרשת האזינו "כשעירים עלי דשא" היינו שהתורה (הנזכרת לפנ"ז – "יערוף כמטר‬ ‫לקחי") יש בכוחה לכפר כמו שעירי יום הכיפורים‪.‬‬ ‫*‬ ‫ויש למצוא רמז לענין הנ"ל מה דאיתא במשנה (הוריות יג‪ ,‬א) ממזר תלמיד‬ ‫חכם קודם לכהן גדול עם הארץ‪ ,‬ובגמ' שם‪ ,‬מנא הני מילי‪ ,‬א"ר אחא ברבי‬ ‫חנינא דאמר קרא "יקרה היא מפנינים"‪ ,‬מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫הרי שכוח התורה הוא יותר מקדושת הכהן הגדול‪ ,‬והיינו כנ"ל שאפילו הכהן‬ ‫הגדול בעבודתו נזקק להגיע ולהסתייע בכוח התורה‪.‬‬ ‫*‬ ‫עוד יש להוסיף בענין זה‪ ,‬דהנה הרמב"ם כ' ששעיר השתלח מכפר אפי' על‬ ‫חילול השם‪ .‬ולפי הנ"ל שבכוח התורה לכפר כמו שעירי יום הכיפורים‪ ,‬נמצא‬ ‫שגם ע"י לימוד התורה מתכפר עוון חילול השם‪ .‬ויש לרמז בלשון הפס' "שובה‬ ‫ישראל עד ה' אלקיך‪ ,‬קחו עמכם דברים" – "קחו עמכם דברים" היינו לימוד‬ ‫התורה‪ ,‬ועל ידי זה מתקבלת התשובה "עד ה' אלקיך"‪ ,‬אפילו עוון כזה שנוגע‬ ‫כביכול בה' אלקיך‪ ,‬חילול ה'‪.‬‬ ‫כפרה מתמדת‬ ‫מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה (נוסח התפילה דיוהכ"פ)‪.‬‬ ‫לשם מה מזכירים בתפילה שהקב"ה מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה‪,‬‬ ‫דלכאורה מה נוגע בשנה זו‪ ,‬להזכיר מה שאירע בשנים אחרות‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬עצם זה שיהודי יודע שהקב"ה כבר מחל לו בשנים שלפני זה‪ ,‬הרי זה‬ ‫מיקל לו עוד יותר את התשובה ובקשת המחילה‪ .‬משא"כ אילו היתה הכפרה רק‬ ‫***** זפ ******‬ ‫פעם אחת בימי חייו‪ ,‬לא היה האדם מכיר את האפשרות הזו ולא היה בא בנקל‬ ‫לבקש מחילה‪.‬‬ ‫*‬ ‫עוד יש לבאר בזה‪ ,‬שדוקא על ידי זה שמעביר אשמותינו שוב ושוב‪ ,‬בכל שנה‬ ‫ושנה‪ ,‬הרי זה מגדיל החסד והאהבה‪.‬‬ ‫וכמשל שאמר מורי ורבי הרה"ק רבי מנחם שלמה בן רבי משה מקאלוב‬ ‫זיע"א‪ ,‬לשני ידידים או איש ואשתו שנפל ביניהם איזה פירוד וקטטה‪ ,‬הנה כאשר‬ ‫ישלימו ויחזרו לאהבתם כאשר בתחילה‪ ,‬תגדל האהבה ביניהם עוד יותר‪.‬‬ ‫כך כביכול בכל פעם שיש קטרוג ודינים למעלה‪ ,‬והקב"ה מעביר ומוחל‬ ‫על אשמותינו‪ ,‬הרי זה מגדיל עוד את החסד והאהבה והחיבור של ישראל עם‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫מהו הציווי בסיפוג‬ ‫וירד וטבל ועלה ונסתפג כמו שהוזהר (סדר עבודה)‪.‬‬ ‫מסדר הדברים נראה כי מה שאומרים "כמו שהוזהר" קאי גם על הסיפוג ולא‬ ‫רק על הטבילה‪ ,‬דהיינו שמחוייב על פי דין להסתפג אחר הטבילה‪ .‬וכן נראה‬ ‫מלשון הרמב"ם (הל' עבודת יוהכ"פ פ"ב ה"ב)‪ .‬וכתב המל"מ שם‪ ,‬שאם לא יסתפג הרי‬ ‫שהמים שישארו על גופו יחצצו בין בשרו לבגדיו‪ ,‬ולכן מחוייב להסתפג‪ .‬ולפי‬ ‫דבריו אתי שפיר היטב הלשון בסדר העבודה "ונסתפג כמו שהוזהר" – דאכן אף‬ ‫על הסיפוג הוזהר‪ ,‬דאם לאו הרי יהיה חציצה שפוסלת את העבודה‪.‬‬ ‫מניינא למה לי‬ ‫מצות הקרבת קרבן מוסף ביום הכיפורים‪ ,‬לפי סדר המצוות שבספר החינוך‬ ‫היא מצוה שיד‪.‬‬ ‫יש לומר שזה רומז לשם הקדוש שד‪-‬י‪ ,‬שעל ידי עבודת יום הכיפורים הקב"ה‬ ‫מוחל על העוונות בחסד וברחמים‪.‬‬ ‫עבודת הכהן הגדול מבטלת את כוח הקליפה‬ ‫ונכנס למקום שנכנס (משנה יומא נג‪ ,‬ב‪ .‬סדר עבודה)‪.‬‬ ‫ידוע מ"ש בספרים‪ ,‬שהכוח להתגבר על קליפת לילית‪ ,‬ששמה בגימטריא ת"פ‪,‬‬ ‫הוא ע"י תהלים‪ ,‬שגם "תילים" בגימטריא ת"פ‪.‬‬ ‫ויש לומר שזהו הרמז גם בלשון המשנה "נכנס למקום שנכנס" – כי "שנכנס"‬ ‫הוא גם כן בגימטריא ת"פ‪ ,‬ועל ידי עבודת הכהן גדול מתגברים ומבטלים את‬ ‫כוח הקליפה‪.‬‬ ‫***** חפ ******‬ ‫מנחם משיב נפשי‬ ‫השלמה ליום כיפור‬ ‫דער הייליגער מאור ענים ווייסט מען דאך אז ער האט מחזיר בתשובה געווען‬ ‫טויזנטער אידן‪ ,‬ער איז געווען א מגיד מישרים‪ ,‬דארט אין שטאט איז געווען א‬ ‫גרויסע פושע ישראל נעבעך‪ ,‬און ער האט זיך אלעמאל אכטונג געגעבן ער זאל‬ ‫זיך נישט טרעפן מיטן מאור עינים‪ ,‬ווייל ער האט מורא געהאט ער זאל אים‬ ‫נישט מחזיר בתשובה זיין‪.‬‬ ‫איינמאל האט ער זיך געטראפן מיט אים‪ ,‬האט אים א פרעג געטון‪" ,‬ווען‬ ‫וועסטו שוין תשובה טוען?" און דער פושע ישראל איז ממש געפאלן חלשות‬ ‫מכח די קדושה פון דעם הייליגן מאור עינים‪ ,‬און ער האט זיך ממש נישט‬ ‫געקענט בארואיגן‪ ,‬צומארגס האט ער געוואלט גיין מקבל זיין א דרך תשובה‬ ‫פונעם מאור עינים אבער ער האט אים נישט געטראפן‪ ,‬נאר זיין זון‪ ,‬דער רבי‬ ‫ר' מרדכי'לע טשערנאבלער זכותו יגן עלינו איז דארט געווען‪ ,‬האט ער אים‬ ‫געפרעגט וואס זוכסטו דא? האט ער אים געזאגט אז ער וויל תשובה טוען‪ ,‬האט‬ ‫אים דער הייליגער רבי מרדכי'לע טשערנאבלער געזאגט‪ ,‬תשובה‪ ,‬דאס איז זייער‬ ‫א גרינגע זאך‪ ,‬נעם זיך פאר אז פון יעצט אן וועסטו שוין מער נישט זינדיגן‪,‬‬ ‫האט ער געפרעגט‪ ,‬רבי‪ ,‬וואס וועט זיין מיט די אלע אלטע עבירות וואס איך‬ ‫האב געטוען ביז יעצט? איך האב דאך אזויפיל עבירות געטון ר"ל‪ ,‬האט אים‬ ‫דער הייליגע ר' מרדכי'לע געזאגט‪ ,‬ווייסטו וואס‪ ,‬איך נעם דאס אויף מיר‪ ,‬דו‬ ‫זאלסט זיך נעמען און דו זאלסט זיך מקבל זיין מער נישט צו זינדיגן‪.‬‬ ‫ער האט אים נישט געוואלט גלייבן‪ ,‬ער איז דאך געווען א גרויסע בעל עבירה‬ ‫נעבעך‪ ,‬ער האט געזאגט אז ער מוז עס האבן בכתב‪ ,‬האט דער הייליגער רבי‬ ‫מרדכי'לע טשערנאבל'ער געגעבן א כתב אז ער נעמט אויף זיך אלע עבירות פון‬ ‫דעם פושע ישראל‪.‬‬ ‫ווען דער מאור עינים איז צוריקגעקומען אין שטאט איז ער אריינגעקומען‬ ‫אין שטוב און געטראפן דעם צעטל‪ ,‬האט ער אים געפרעגט‪ ,‬וויאזוי קענסטו‬ ‫טון אזא זאך? וויאזוי קענסטו נעמען אויף זיך אלע גראבע עבירות פון דעם‬ ‫איד נעבעך? האט ער אים געענטפערט‪ ,‬טאטע‪ ,‬דער אויבערשטער האט אסאך‬ ‫פעקלעך‪ ,‬וועט ער נעמען נאך א פעקל‪...‬‬ ‫***** טפ ******‬ ‫מיט דעם האט מיין טאטע ז"ל אמאל געטייטשט 'השלך על השם יהבך'‬ ‫(תהילים נה כג)‪ ,‬אז מ'האט אמאל מורא אז מען וועט נישט קענען תשובה טון‪,‬‬ ‫דארף מען זיך נאר פארלאזן אויפן אויבערשטן‪.‬‬ ‫מיט דעם קען מען טייטשן די פסוק (ויקרא טז ל) 'כי ביום הזה יכפר עליכם‬ ‫לטהר אתכם מכל עוונותיכם לפני השם תטהרו'‪ ,‬וועט מען פרעגן וויאזוי קען‬ ‫מען פטור ווערן פון די אלע עבירות? אויף דעם איז די תירוץ 'לפני השם' דער‬ ‫אויבערשטער איז מקבל בתשובה יעדן איד און ער נעמט אויף זיך כביכול‪,‬‬ ‫און אזויווי דער הייליגער ר' מרדכי טשערנאבלער האט געזאגט‪ ,‬אויב איז עס‬ ‫לפני השם דארף מען נישט מורא האבן‪ ,‬דער אויבערשטער וועט אונז אלע‬ ‫אויסרייניגן אזויווי עס שטייט אין פסוק (ירמיה יז יג) 'מקוה ישראל השם'‪ ,‬און‬ ‫אזויווי רבי עקיבא האט געזאגט (יומא פ"ח מ"ט) 'מה מקוה מטהר את הטמאים‬ ‫אף הקב"ה מטהר את ישראל'‪.‬‬ ‫די חינוך זאגט אז דער אויבערשטער איז מוחל עוונות יעדעס יאר‪ ,‬אזויווי‬ ‫מ'זאגט אין די נוסח התפילה 'ומעביר אשמותיהם בכל שנה ושנה'‪ ,‬פרעגט ער‪,‬‬ ‫וואס פעלט אויס אז דער אויבערשטער זאל יעדע יאל נאכאמאל מכפר זיין‪,‬‬ ‫מ'קען דאך מכפר זיין די עבירות איינמאל אין לעבן? און די חינוך ענטפערט‬ ‫כדרכו‪ ,‬אז אויב מען אין מוחל די עבירות יעדעס יאר איז די קומענדיגע יאר‬ ‫גרינגער ווייל עס איז דא ווייניגער עבירות‪ ,‬און ווען עס וואלט געווען מער‬ ‫עבירות וואלט געווען א גרויסע קטרוג אז עס קומט א מענטש מיט אזויפיל‬ ‫עבירות‪ ,‬וואלט געווען א קטרוג אז מ'זאל אים נישט מוחל זיין‪.‬‬ ‫ס'קען אפשר זיין אויף א אנדערע וועג אויך‪ ,‬אז א מענטש טראכט ביי זיך‬ ‫אז בלויז איינמאל אין לעבן קען מען תשובה טון‪ ,‬און א מענטש איז דאך נאר‬ ‫א בשר ודם‪' ,‬אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא'‪ ,‬נאר די עצה איז‬ ‫אז מען זעט אז דער אויבערשטער איז מעביר אשמותיהם בכל שנה ושנה‪ ,‬און‬ ‫מען מוז דאך גלייבן אז ס'איז אזוי‪ ,‬די פסוק זאגט דאך כי ביום הזה יכפר עליכם‬ ‫לטהר אתכם מכל חטאותיכם‪ ,‬פון אלע עבירות‪ ,‬קומט דאך אויס אז די עבירות‬ ‫וואס מען האט געטון לעצטע יאר איז דאך שוין נישט דא מער‪ ,‬אוודאי דארף‬ ‫מען תשובה טון און חרטה האבן‪ ,‬אבער דער מענטש ווערט א נייע מענטש‪,‬‬ ‫אבער טאמער חס ושלום וואלט מען געקענט תשובה טון נאר איינמאל א יאר‬ ‫וואלט א מענטש דאס אנגעקוקט ווי זייער א שווערע זאך און ער וואלט חלילה‬ ‫אריינגעפאלן אין א יאוש‪ ,‬אבער אזויווי דער אויבערשטער איז מעביר אשמותינו‬ ‫בכל שנה ושנה‪ ,‬קומט אים אויס אסאך גרינגער‪.‬‬ ‫דער אמת איז אז אונז ווייס מיר דאך אז דער אויבערשטער איז אונזער‬ ‫טאטע און וויל אונז העלפן‪ ,‬און ווען א קינד האט שכל און ער זעט אז דער‬ ‫טאטע וויל אים‪ ,‬האבן קומט ער און ער בעט אים איבער‪ ,‬ווייל א טאטע איז‬ ‫נישט ברוגז אויף א אופן אז ער וויל ח"ו דעם קינד אוועקווארפן‪ ,‬פארקערט‪,‬‬ ‫***** צ ******‬ ‫ער וויל אונז זאלן צוריקומען‪ ,‬ער ווארט אויף אונז‪ ,‬ער זאגט‪ ,‬קום צו מיר‪ ,‬האב‬ ‫שכל‪ ,‬איך בין דיין טאטע און איך האב דיך ליב‪ ,‬איך ווייס אז דו שעמסט זיך‬ ‫אבער דו דארפסט זיך נישט פילן אפגעפרעמדט‪.‬‬ ‫און די אמת איז‪ ,‬מען האט שוין געשמועסט פון דעם ראש השנה‪ ,‬אז מען דארף‬ ‫בעטן דעם אויבערשטן אין די הייליגע טעג אז מען זאל נישט זיין אפגעפרעמדט‪,‬‬ ‫נישט נאר היינט ווען יעדע איד פילט א נאנטקייט צום אויבערשטן און מ'ווייסט‬ ‫אז דער אויבערשטער איז מוחל‪ ,‬נאר אגאנץ יאר‪ ,‬מ'דארף בעטן אז מ'זאל אגאנץ‬ ‫יאר פילן די נאנטקייט און די ליבשאפט און מ'זאל נישט זיין דערווייטערט‪,‬‬ ‫מ'זאל וויסן אז דער טאטע איז דא מיט אונז‪ ,‬אזויווי מ'זעט אז א קליינע קינד‬ ‫בעט זיין טאטן אויף יעדע קלייניגקייט‪ ,‬ער זעט עפעס‪ ,‬ער וויל עפעס‪ ,‬עפעס‬ ‫טוט אים וויי‪ ,‬שעמט ער זיך נישט און ער בעט זיין טאטן‪ ,‬די זעלבע זאך‬ ‫דארף א איד וויסן אז דער אויבערשטער הערט אויס זיינע תפילות אויף יעדע‬ ‫קלייניקייט‪ ,‬מ'דארף נישט זיין אפגעפרעמדט נאר מ'דארף כסדר בעטן‪ ,‬טאטע‬ ‫געב מיר דאס‪ ,‬באשעפער העלף מיר‪ ,‬וכדומה‪.‬‬ ‫און דאס איז די ענין פון די הייליגע טעג‪' ,‬דרשו השם בהמצאו קראוהו בהיותו‬ ‫קרוב' (ישעיה נה ו)‪ ,‬מען זאל האבן שכל און מתפלל זיין אז מען זאל נישט זיין‬ ‫אפגעפרעמדט‪ .‬און אזוי ארום געבט מען זיך טאקע מער אכטונג‪ ,‬ווייל אז מען‬ ‫ווייסט אז מען איז אנגעוויזן יעדע זאך אין דעם אויבערשטן‪ ,‬פילט מען זיך נאנט‬ ‫און מען געבט זיך מער אכטונג‪.‬‬ ‫זאל דער אויבערשטער טאקע העלפן‪ ,‬די גמרא זאגט דאך אז ווען א איד‬ ‫האט א צער האט דער אויבערשטער כביכול אויך א צער‪ ,‬זעט מען דאך אז ער‬ ‫איז ממש נאנט צו אונז‪ ,‬אז ווען אונז האבן צער האט ער אויך צער‪ ,‬דארף מען‬ ‫זיך נישט פילן פרעמד‪ ,‬מ'דארף זיך נישט פילן ווייט‪ ,‬מ'קען בעטן און מ'דארף‬ ‫וויסן אז דער אויבערשטער הערט צו די תפילות‪ ,‬און איך דעם זכות וואס מען‬ ‫גלייבט אז דער אויבערשטער נעמט אן די תפילות‪ ,‬נעמט דער אויבערשטער‬ ‫טאקע אן די תפילות‪.‬‬ ‫זאל דער אויבערשטער העלפן ס'זאל זיין א געבענטשט זיס לעכטיג יאר פאר‬ ‫אידישע קינדער‪ ,‬מ'זאל זעט סיעתא דשמיא אויף יעדע טריט‪ ,‬מ'זאל אפגעהיטן‬ ‫ווערן פון אלעם שלעכטן און מ'זאל געהאלפן ווערן מיט אלע מיני גוטע זאכן‬ ‫וואס מ'דארף און אלע בקשות פון א גאנץ יאר זאל דער אויבערשטער אונז געבן‬ ‫אלעס וואס מ'דארף‪.‬‬ ‫א גמר חתימה טובה פאר אלע אידישע קינדער‪.‬‬ ‫***** אצ ******‬