gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דבר המלך · Dvar Hamelech — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: דבר המלך · Dvar Hamelech

שבוע: סוכות (2026-09-21)

דבר המלך · Dvar Hamelech — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪6:04‬‬ ‫‪7:10‬‬ ‫חג סוכות‬ ‫חש העגלון קצת יותר רוחני‪ ,‬והחל לדאוג על עולם הנצח‪.‬‬ ‫עולם הזה דומה לפרוזדור‬ ‫ושאל את הגאון בזו הלשון‪ ,‬כבוד הרב אני עובד מאוד קשה‪,‬‬ ‫סוכה היא זכר לענני כבוד ולהזכיר לנו את הניסים‬ ‫מצאת השבת אני יוצא לדרכי‪ ,‬וחוזר לביתי ביום שישי‪ ,‬כשבמשך‬ ‫המופלאים שנעשו במשך ארבעים שנה לעם ישראל במדבר‬ ‫ימות השבוע אני לא רואה שינה כראוי‪ ,‬וגם לא אכילה ושתיה‬ ‫אומרת הגמרא במסכת בוכה סוכה היא דירת עראי‪ ,‬אדם‬ ‫כראוי‪ ,‬וביום שישי כשאני מגיע לביתי אני סחוט ובקושי מצליח‬ ‫ש בוע שלם גר בסוכה עשויה קרשים ובדים וסכך מחורר‬ ‫להחזיק את עצמי בתפילות‪ ,‬וכל השבת כמעט אני ישן‪ ,‬וחוזר‬ ‫מלמעלה וגם ישן בסוכה זו ‪ ,‬להחדיר לאדם שעולם הזה הוא‬ ‫חלילה‪ ,‬והרב מבין שאת העולם הזה אין לי כלל ואני רק עובד‬ ‫עראי ועולם הבא הוא עולם הקבע וממלא אם יודע בנפשו כך‬ ‫קשה ומתייסר‪ ,‬האם עולם הבא כן יהיה לי?‬ ‫אינו מתרגש מהניסיונות של עולם הזה וכן אינו מקנא‬ ‫אמר לו הגאון רבי אליהו מווילנה‪ ,‬מובא במשנה (במסכת אבות‬ ‫בקנייני חבירו‪ ,‬כיון שיודע שהעיקר הוא עולם הבא וכפי‬ ‫פרק ד משנה טז) רבי יעקב אומר (ויש אומרים רבי שמעון) העולם‬ ‫שהמשילו חכמנו את העולם הזה לפרוזדור כמובא באבות‬ ‫הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא דומה לטרקלין (התקן עצמך‬ ‫פ"ד מ"טז ַרבִּ י ַי ֲעקֹב אֹומֵ ר‪ ,‬הָ עֹולָ ם הַ זֶּה ּדֹומֶּ ה לִּפְ רֹוזְ דֹור בִּ פְ נֵי‬ ‫בפרוזדור כדי שתוכל להכנס לטרקלין)‪ ,‬ואם נאמר שהפרוזדור‬ ‫הָ עֹו ָלם הַ בָ א‪ַ .‬ה ְת ֵקן עַ ְצ ְמָך בַ פְ רֹוזְ דֹור‪ ,‬כְ ֵדי שֶּ ִּתכָ נֵס ל ְַט ַר ְקלִּ ין‪.‬‬ ‫שזה העולם הזה‪ ,‬זה בלשוננו עשרה מטרים‪ ,‬אזי העולם הבא שזה‬ ‫פרוזדור ‪ ,‬משמש למעבר בסך הכל כדי שתכנס לטרקלין‬ ‫נצח נצחים זה הרבה יותר ממאה מיליארד של קילומטרים‪ ,‬ואם‬ ‫לסלון המפואר ל ְמקֹום מֹושַ ב הַ מֶּ לֶּ ְך שזה בנמשל עולם הבא‪.‬‬ ‫אתה עובד כל כך קשה בשביל העשר מטר‪ ,‬ועדיין לא השגת אותו‪,‬‬ ‫כותב בספר שערי תשובה חלק ב סימן יט וז"ל וכל אנשי‬ ‫אזי העולם הבא שאתה כלל לא עובד בשבילו‪ ,‬היאך תשיגנו???‬ ‫לבב (אנשים חכמים) יחש בו העולם הזה כמו דירת עראי ולא‬ ‫חשוב לדעת איפה להשקיע בעולם הזה או בעולם הבא לקבוע‬ ‫ישתמשו בו רק לעבודת הבורא יתברך ויכינו בו צדה לנפשם‪.‬‬ ‫עיתים לתורה או לפחות להחזיק תורה ואל יחוש על כספו ‪,‬כל‬ ‫כי אם שנים רבות יחיה האדם ואלו חיה אלף שנים פעמים‪.‬‬ ‫כסף ש ל החזקת תורה חוזר ולא רק שחוזר אלא גם מביא ברכה‬ ‫אחרי שיש מספר לשניו יכלה המספר וסופו כלא היה יהיה‪.‬‬ ‫גדולה לביתו של מחזיק התורה‬ ‫ועולם הגמול אין לו תכלית כענין שנאמר (איוב טז) כי שנות‬ ‫יש בנותן טעם להביא משל נפלא שאמר מרן רבן של כל בני הגולה‬ ‫מספר יאתיו ואורח לא אשוב אהלך‪.‬‬ ‫בעניין פרוזדור וטרקלין‪ .‬משל א'‪ :‬מעשה בסוחר גדול של אבנים‬ ‫אף כי ימי האדם כצל עובר כענין שנאמר ימי שנותינו בהם‬ ‫טובות ומרגליות שיצא לאחת הארצות הרחוקות לקנות שם‬ ‫שבעים שנה וגו'‪ .‬ונאמר (שם קמד) ימיו כצל עובר ואמרו‬ ‫סחורה‪ ,‬משבא לאותה מדינה נתקשר עם סוחרים העוסקים‬ ‫רבותינו זכרונם לברכה ימיו של אדם (אינם דומים ) לא כצלו‬ ‫ביהלומים וקנה סחורה בכל הכסף שייחד לכך‪ ,‬נשאר בידו סכום‬ ‫של אילן ולא כצלו של כותל אלא כצל עוף הפורח ועובר‪.‬‬ ‫מסויים לנסיעה חזור‪ ,‬בשעה שהלך לאכסנייתו לארוז את חפציו‬ ‫רצונו לומר ‪ -‬כי חייב האדם להמשיל העולם הזה בלבבו כצל‬ ‫פגש אותו סוחר שהציע לו יהלומים בהזדמנות בחצי המחיר‪ ,‬כיוון‬ ‫עוף הפורח וברגע קטן עובר‪ .‬גם כי אין האדם יודע אם היום‬ ‫שעומדים להחרים ממנו סחורה זו‪ ,‬רוצה הוא להפטר ממנה בכל‬ ‫כאן ולמחר בקבר‪ .‬ונמצא בהשתדלו וטרחו על יום מחר כי‬ ‫מחיר ‪ ,‬הראה לו הסוחר את הסחורה והנה אורו עיניו‪ ,‬סחורה כה‬ ‫הוא מצטער על עולם שאינו שלו‪ .‬ואמרו רבותינו זכרונם‬ ‫משובחת לא ראה מימיו‪ ,‬היות ונשארו בידו רק מעט מזומנים‬ ‫לברכה אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה יולד יום‬ ‫לצורך החזרה חכך בדעתו האם להענות לאותה הצעה‪ ,‬שקל בדבר‬ ‫כותב ''המסילת ישרים'' בפרק א‪ :‬ותראה שכבר לא יוכל‬ ‫והגיע לכלל מסקנה שאת הזדמנות חייו הוא לא מחמיץ‪ .‬שלשל‬ ‫שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו‬ ‫לידי הסוחר את הכסף ולקח הסחורה‪ ,‬צרר את האבנים היקרות‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬כי מה הם חיי האדם בעולם הזה‪ ,‬או מי הוא‬ ‫בצרור מיוחד ופנה לחזור לביתו‪.‬‬ ‫ששמח ושלו ממש בעולם הזה‪ ,‬ימי שנותינו בהם שבעים שנה‬ ‫מאחר ומוכרח היה לקמץ בהוצאות הדרך נאלץ לתאכסן‬ ‫ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואוון‪ ,‬בכמה מיני צער‬ ‫באכסניות הפשוטות ביותר שלא כהרגלו‪ ,‬ישן ע''ג הקרקע ואכל‬ ‫וחולאים ומכאובים וטרדות ואחר כל זאת ולאחר זקנה‬ ‫מאכלים פשוטים‪ ,‬לחם צר ומים במשורה‪ .‬באחד הימים הזדמן‬ ‫ושיבה גם נפטר לבית עולמו ואין איש שיכול לברוח מכך ‪:‬‬ ‫סוחר עשיר לאכסניה בה שהה מיודענו‪ ,‬ובראותו את הסוחר הנ''ל‬ ‫כתוב שתולים בבית ה' בחצרות א‪-‬לוקינו יפריחו ‪,‬עוד ינובון‬ ‫כמעט שהתעלף‪ .‬נשתומם ולא האמין למראה עיניו‪ ,‬שאל אותו‬ ‫בשיבה דשנים ורעננים יהיו ואפשר לרמוז שתול זה עץ או‬ ‫איך התגלגל למקומות כאלה? האם ירד מנכסיו? ענה לו הסוחר‬ ‫שתיל שגדל במקום אחר ושותלים אותו במקום אחר זה בה‬ ‫מיודענו הלא יודע כבודו כמה טרחות טורח האדם להרוויח מאות‬ ‫לרמוז שמי שהוא בחינת "שתול" שעוקר את עצמו מעניני‬ ‫דולרים‪ ,‬וכאן צפוי לי רווח של מליונים‪ ,‬ובאומרו זאת פתח את‬ ‫עולם הזה שיודע שעולם הזה עראי ‪,‬ההפך מרוב העולם‬ ‫צרור האבנים והראה את טיבה של הסחורה‪ ,‬עיניו של העשיר‬ ‫שחושבים שעולם הזה קבע ומשקיעים בו את כל כוחותיהם‬ ‫כמעט נסתמאו מהברק‪ ,‬ודאי שלמען אוצר כזה כדאי לשאת בכל‬ ‫ושותל את עצמו בבית ה' היינו שמשקיע בעולם הבא שמחדיר‬ ‫העינויים הללו במשך זמן קצר ובלבד לזכות אח''כ ברווח גדול‪.‬‬ ‫לעצמן שזה העיקר ‪ ,‬יזכה לחצרות א‪-‬לוקינו יפריחו ששמעתא‬ ‫כמו שכתוב (איוב ח‪ .‬ז) ''והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה‬ ‫דילי שדברי תורתו יתפזרו בבית המדרש ויזכה עוד לזקנה‬ ‫מאד''‪ .‬אולם יאמר לי כבודו מכירו אני שהוא איסטניס גדול א''כ‬ ‫ושיבה מתוך בריאת ונחת וזה המשך הפסוק הבא "עוד ינובון‬ ‫כיצד מסתדר בלי אוכל ומיט ה ושאר תנאים שהיה רגיל לחם?‬ ‫בשיבה דשנים ורעננים יהיו "‬ ‫אמר לו הסוחר מיודענו אכן רעות רבות שבעה נפשי בנסיעתי זו‪,‬‬ ‫כלנו אורחים בעולם הזה‬ ‫אולם כל פעם שגוברת עליי המצוקה אני מוציא צרור זה‪ ,‬פותח‬ ‫אֹורחַ עָ ִּשיר ִּמ ְמ ִּדינָה‬ ‫ְמסֻ פָּר עַ ל החפץ חיים ‪ ,‬שֶּ ִּהזְ ּדַ מֵ ן ֶּאל בֵ יתֹו ֵ‬ ‫אותו ומסתכל עליו‪ .‬זה נותן לי כוח להתגבר על הכל ולדעת שיום אחד‬ ‫תֹורה לָ הֶּ ם‬ ‫מֹוסדֹות ַה ָ‬ ‫ְ‬ ‫ז ָָרה‪ .‬אֹותֹו ָאדָ ם ִּהגִּ יעַ כְ דֵ י ִּל ְראֹות ֶּאת‬ ‫אֹותּה ִּהזְ ַּד ְמנּות לְ ִּה ָכנֵס ֵאצֶּ ל אֹותֹו ָאדָ ם גָדֹול אחזור לביתי ואהיה העשיר הגדול ביותר!! והנמשל כמובן מאליו‪.‬‬ ‫ָת ַרם‪ ,‬וְ הֶּ ְחלִּיט בְ ָ‬ ‫שֶּ ְשמֹו יָצָ א לְ מֵ ָרחֹוק‪ .‬כְ שֶּ נִּכְ נַס לְבֵ יתֹו‪ָ ,‬ר ָאה ְל ִּת ְמהֹונֹו ִּרהּוט ּדָ ל מעשה בגרף פוטולצקי שהתגייר ונתפס על ידי השלטונות להריגה‬ ‫וְ עָ לּוב‪ ,‬בְ ִּמּדָ ה ָכזֹו שֶּ ל ֹא עָ ל ְָתה עַ ל ּדַ עְ תֹו שֶּ כְָך ָּדר ָאדָ ם ִּמן על זה שהתגייר אמר לו הממונה להורגו שבעולם הבא תנקום בנו ענה‬ ‫אֹור ַח לו בשבילי זה כמו ילד קטן שהרסו לו ילדים אחרים את הבובות חול‬ ‫מּורם מֵ עַ ם כחפץ חיים‪ .‬שָ ַאל הָ ֵ‬ ‫ּובוַּדַ אי ל ֹא ָאדָ ם ָ‬ ‫הַ ִּישּוב‪ְ ,‬‬ ‫האם כשיגדל ינקום בהם הוא מבין שזה שטויות כך אני בעולם‬ ‫האמת מעשה זה שעשיתם בשבילי הוא כמו להרוס לילד בובת חול‬ ‫ֹא‬ ‫ל‬ ‫ל‬‫ְ‬ ‫ף‬ ‫א‬‫ַ‬ ‫וְ‬ ‫ים‪,‬‬ ‫יט‬ ‫ִּ‬ ‫ה‬ ‫ִּ‬ ‫ר‬ ‫ָ‬ ‫א‬‫ֹ‬ ‫ְל‬‫ל‬ ‫ת‬ ‫יִּ‬ ‫בַ‬ ‫בַ‬ ‫ָר‬‫ג‬ ‫הרב‬ ‫כבוד‬ ‫י‪,‬‬ ‫בִּ‬ ‫ר‬‫ַ‬ ‫ִּיאה‪:‬‬ ‫בִּ פְ ל ָ‬ ‫אֹורחָ יו‪ .‬הֲ ֵכיצַ ד? ִּחיְֵך החפץ שאין לי מה לנקום בו ככל שאדם מחדיר לעצמו שהעולם הזה הוא‬ ‫ִּרהּוט ִּמי ִּנימָ א ִּלי כְ ֵדי ְלכַבֵ ד ֶּאת ְ‬ ‫רֹואה אֹותֹו עראי כך קל לאדם לעבור את הניסיונות בעולם הזה!! וממלא הוא‬ ‫יטיו שֶּ ל כְ בֹודֹו? ַמּדּועַ ֵאינִּ י ֶּ‬ ‫חיים וְ הֵ ִּשיב‪ :‬וְ ֵהיכָן ָר ִּה ָ‬ ‫יטיו ַהיָפִּ ים? תמיד שמח שמגמד את כל בעיותיו ושמח בחלקו ומאושר‬ ‫ִּמ ְת ַר ֵּו ַח בְ כ ְֻרסָ תֹו הֲ נ ָָאה? מַ ּדּועַ ֵאינֹו ִּמכַ בְ דֵ ִּני בְ ָר ִּה ָ‬ ‫אֹורח אֲ נִּי כָ אן‪ ,‬וְ לָ מָ ה ִּלי כל פעם שהרב בן ציון רצה להכנס לסוכה הגשם פסק‬ ‫ַ‬ ‫אֹורחַ בִּ ְת ִּמיהָ ה‪ :‬עֹובֵ ר‬ ‫הֵ ִּשיב הָ ֵ‬ ‫'אף אֲ נִּ י ֵכן'‪ ,‬הגאון ַרבִּ י בֶּ ן ִּציֹון ַאבָ א שָ אּול זַ צַ "ל‪ ,‬שָ הָ ה פעם בְ חַ ג הַ סֻ כֹות בְ לֹונְ דֹון‪,‬‬ ‫יטי‪ַ ...‬‬ ‫יתי‪ ,‬וְ י ְִּר ֶּאה ֶּאת ָר ִּה ַ‬ ‫יטים‪ ,‬יָבֹוא כְ בֹודֹו לְבֵ ִּ‬ ‫ָר ִּה ִּ‬ ‫צּורה חֲ זָ ָקה ְמאֹד וְ לִּ זְ מַ ן ְממֻ שָ ְך‪,‬‬ ‫יֹורד בְ ָ‬ ‫יֹורד שָ ם‪ ,‬הּוא ֵ‬ ‫אֹורח בְ ֶּזה הָ עֹו ָלם‪ ,‬יָבֹוא נָא וְ כַ יָדּועַ כְ שֶּ הַ גֶּשֶּ ם ֵ‬ ‫הֵ ִּשיב החפץ חיים 'גַם אֲ נִּ י עֹובֵ ר ַ‬ ‫יאְך יְ ַקיֵם הָ ַרב ֶּאת‬ ‫יתי הַ מּוכָן לִּ י בָ עֹולָ ם הָ עֶּ לְיֹון‪ ,‬וְ שָ ם ִּת ְר ֶּאה ֶּאת כִּ בְ הַ ְרבֵ ה ְמקֹומֹות בְ חּוץ לָ ָא ֶּרץ‪ ,‬וְ הָ יָה ָקשֶּ ה לַ ִּצבּור הֵ ַ‬ ‫מַ ר כְ בֹודֹו לְבֵ ִּ‬ ‫יִּש ָר ֵאל‪ ,‬שֶּ הָ ַא ְקלִּים בָ ּה נֹוחַ לְ ִּקיּום‬ ‫ִּמצְ וַ ת הַ סֻ כָ ה כַ אֲ ֶּשר הּוא ָרגִּ יל בְ ֶּא ֶּרץ ְ‬ ‫ָר ִּהיטַ י הַ ְמהֻ ּדָ ִּרים וְ הַ נִּפְ ָל ִּאים'‪...‬‬ ‫מעשה בעגלון שהיה עובד קשה מאוד לפרנסתו ופרנסת הַ ִּמצְ וָ ה‪ְּ .‬ור ֵאה זֶּ ה פֶּלֶּ א ‪ -‬בְ כָל פַעַ ם שֶּ ָרצָ ה הָ ַרב זַצַ "ל לְ ִּהכָ נֵס לֶּ אֱ כֹל‬ ‫אנשי ביתו יום ולילה קיץ וחורף קור וחום‪ ,‬ובאחת בַ סֻ כָ ה‪ ,‬פָ ְסקּו הַ גְ שָ ִּמים וְ הָ ַרב נִּכְ נַס וְ ָאכַל בַ סֻ כָ ה בְ נַחַ ת‪ּ ,‬ולְ ַאחַ ר שֶּ יָצָ א‬ ‫מנסיעותיו הרבות היה חורף קר במיוחד‪ ,‬והשעה שתיים הָ ַרב מֵ הַ סֻ כָ ה‪ ,‬חָ זְ רּו שּוב הַ גְ שָ ִּמים‪ .‬וְ עַ ל זֶּ ה יָאֹות לְ הָ לִּיץ מַ ה ֶּש ָרגִּ יל הָ יָה‬ ‫בלילה‪ ,‬והנה החל לרדת שלג כבד מאוד‪ ,‬והאיש חיפש מה לֹומַ ר הַ גָאֹון ַר ִּבי ְשֹלמֹה זַ לְ מָ ן אֹוי ְֶּרבַ ְך זַצַ "ל אֹודֹות הַ ק ִֹּשי ְב ִּקיּום ִּמ ְצוַ ת‬ ‫ּומעֹונָתֹו‬‫לעשות‪ ,‬והנה הוא רואה אור מנצנץ באחד הבתים וניגש לשם סֻ כָ ה בְ חּוץ לָ ָא ֶּרץ ִּמפְ נֵי הַ גְ שָ ִּמים הָ ַר ִּבים‪" :‬וַ יְ ִּהי בְ שָ לֵ ם סּוכֹו ‪ְ -‬‬ ‫מצְ וַ ת סֻ כָ ה ִּהיא ַרק לַ ּדָ ִּרים בְ צִּ יֹון‪( .‬הליכות שלמה קכט)‬ ‫כשכולו רטוב ודפק על הדלת בזהירות‪ .‬מיד נפתחה הדלת בְ צִּ יֹון"‪ְ ,‬שלֵ מּות ִּקיּום ִּ‬ ‫לרווחה והאורח הוכנס פנימה ומי בעל הבית? הלוא הוא כותב הזוהר הקדוש שמי שמקיים מצות סוכה ויושב בצל‬ ‫צבןלם ומתברך בברכה העליונה‪,‬‬ ‫ולבניו לעו‬ ‫יגאל‬ ‫להצלחת לו‬ ‫מנחיל חירות‬ ‫מוקדש‬ ‫האמונה‪,‬‬ ‫העלון‬ ‫הגאון מווילנא שישב ולמד תורה בשעת לילה מאוחרת והכין‬ ‫ומגן עליו מפני מלאכי החבלה‪!!.‬‬ ‫בקרוב‬‫שיזכוהבא‪,‬‬ ‫עליו בעולם‬ ‫ורעיתו‬ ‫ציוןה מסכך‬ ‫בן הקב''‬ ‫לאורח משקה חם והאורח הלך לישון‪ ,‬ובבוקר קם והלך‬ ‫ממש לראות בחתונת בנותיהם‬ ‫לתפילה עם הגאון מוילנא‪ ,‬ובחזרתם מן התפילה‬ ‫לנענע הלולב והאתרוג יחד‬ ‫סיפורים מחזקים‪ -‬מצוות סוכה‬ ‫ה"ר מנחם מרקנ"ט כתב בפרשת אמור (ד"ה ולקחתם) צריך לסמוך האתרוג עם‬ ‫שאר המינים שלא להפרידה מן הבנין וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל יום טוב‬ ‫השופט שהסכים שיבנו סוכה לרבי מרדכי מנדבורנא למרות הסגר‬ ‫הראשון של חג הסוכות בהתאכסן אצלי חסיד אחד אשכנזי שמו הרב ר' יצחק‬ ‫בתקופתו של הרבי הקדוש רבי מרדכי מנדבורנא‪ ,‬זכר צדיק וקדוש לברכה‪,‬‬ ‫ראיתי בחלום שהיה כותב השם ביו"ד ה"א והיה מרחיק הה"א אחרונה מן‬ ‫פרצה בעיר מגוריו מגפה קשה‪ .‬והגיעו לידי מסקנה כי היא פרצה כתוצאה‬ ‫השלש אותיות הראשונות ואמרתי לו מה זה עשית והשיב כך נוהגים במקומינו‬ ‫מגושי הלכלוך והזוהמה שהתגוללו ברחובות‪ .‬השלטונות פתחו על אתר במבצע‬ ‫ואני מחיתי בו וכתבתי אותו שלם ואשתומם על המראה ואין מבין למחר בעת‬ ‫כללי של טיהור הרחובות‪ ,‬ובגמר עבודות הנקיון פרסמו כרוז עם תקנות‬ ‫נטילת לולב ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלא אתרוג והבנתי פתרון‬ ‫מחמירות‪ ,‬שנודעו למנוע את זהומם של הרחובות מחדש‪ .‬שוטרים חמושים‬ ‫חלומי וחזר בו‬ ‫פיטרלו בחוצות העיר‪ ,‬ואכפו את ביצוע צו השלטונות‪ ,‬כדי שאיש לא יהין‬ ‫גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה‬ ‫להשליך לכלוכים בחוצות‪ ,‬אשר עלולים להגביר את התפשטות המגפה‬ ‫בְ לֵיל חַ ג סֻ כֹות ּדָ פַ ק בְ בֵ יתֹו שֶּ ל ְראּובֵ ן ִּאיש עָ נִּ י‪ּ ,‬ובִּ ֵקש לְ ִּה ְת ָא ֵרחַ ֶּאצְ לֹו בֶּ חָ ג‪ ,‬כִּ י ֵאין‬ ‫הקטלנית‪ .‬יום אחד‪ ,‬בעוברם סמוך למעונו של הרבי הקדוש רבי מרדכי‬ ‫לֹו מָ קֹום ַאחֵ ר לֶּ אֱ כֹול וְ לִּישֹון‪ָ .‬ר ֲעיָיתֹו שֶּ ל ְראּובֵ ן ל ֹא ָרצְ ָתה לְ ָא ֵרחַ ֶּאת ֶּהעָ נִּ י‪ ,‬וְ יָדַ ע‬ ‫מנדבורנא‪ ,‬הבחינו השוטרים בסוכת עץ מתנוססת בחצרו המכוסה בענפי‬ ‫אֹורחַ ‪ ,‬יִּגְ רֹם הַ ּדָ בָ ר לִּ ְקצָ ת ְמ ִּתיחּות ְבבֵ יתֹו‪ּ ,‬ובָ א לִּ ְשאֹול ֶּאת‬ ‫ְראּובֵ ן שֶּ ִּאם יַכְ נִּ יס ֶּאת הָ ֵ‬ ‫אילנות – דבר שנחשב הפרה בוטה של חקי הבריאות‪ ,‬שנחקקו‪ .‬כדי למגר את‬ ‫יט"א ַה ִּאם בְ כָ ל ז ֹאת יַכְ נִּ יס ֶּאת הֶּ עָ נִּי‪ ,‬אֹו ֶּשמָ א גָדֹול‬ ‫הָ ַרב יִּצְ חָ ק זִּ ילְבֶּ ְר ְשטֵ יין ְשלִּ ָ‬ ‫ימנֹוב‪,‬‬ ‫אֹורחַ ‪ .‬הֵ ִּשיב לֹו הָ ַרב‪ ,‬שֶּ שָ מַ ע בְ שֵ ם הָ ַרב הַ ָקדֹוש ְמ ִּר ִּ‬ ‫הַ שָ לֹום וְ ל ֹא יַכְ נִּ יס ֶּאת הָ ֵ‬ ‫המגפה‪ .‬השוטרים מיהרו להכנס לבית הצדיק‪ ,‬ותבעו הסברים על המתרחש‪.‬‬ ‫אֹור ִּחים‪ ,‬ל ֹא י ְַשגִּ יחַ עַ ל זֶּ ה‪,‬‬ ‫ֹלקת עִּ ם ִּא ְשתֹו עַ ל יְדֵ י הַ כְ נָסַ ת ְ‬ ‫שֶּ אֲ פִּ ילּו ִּאם יָבֹוא לֹו מַ ְח ֶּ‬ ‫לאחר ש הצדיק ניסה להסביר להם את פשר חג הסוכות‪ ,‬נוכח כי השוטרים‬ ‫יֹותר מֵ הַ ְקבָ לַ ת פְ נֵי ְשכִּ ינָה‪.‬‬ ‫אֹור ִּחים ֵ‬ ‫ִּמשּום ֶּשגְ דֹולָ ה הַ כְ נָסַ ת ְ‬ ‫אוטמים את אזנם מלשמוע‪ ,‬וכי הם תובעים ממנו בנוקשות לפרק את סוכתו‬ ‫מרן רבנו החת"ס ראה ברוח קודשו‬ ‫ללא כל שהיות‪ .‬רבי מרדכי לא נרתע מהם‪ ,‬התייצב מול עיניהם בארשת פנים‬ ‫מעשה שהיה בזמן החתם סופר זצ"ל שהיתה לו ישיבה לתפארת שכללה כשלוש‬ ‫נחושה‪ ,‬והכריז בפסקנות‪" :‬הקמתי את הסוכה‪ ,‬כדי שתעמוד – ולא‬ ‫מאות תלמידים והרב לימד אותם במסירות נפש אדירה יומם ולילה‪ ,‬ובתוך‬ ‫להחריבה"‪ .‬כאש ר נלאו השוטרים מלשכנעו בדברי חלקות‪ ,‬סרו לבית שופט‬ ‫התלמידים היו שני תלמידים יתומים מאב‪ ,‬ופעמיים בשנה היו נוסעים לביתם‬ ‫העיר ושטחו בפניו את דברי רבי מרדכי‪ ,‬אשר עומד על דעתו בנחישות לא‬ ‫לחג סוכות ולחג הפסח וחוזרים לישיבה שוב‪ .‬והיו לומדים בשקידה עצומה‪.‬‬ ‫להחריב את סוכתו – בניגוד לתקנות המחמירות שנחקקו בעקבות המגפה‪.‬‬ ‫והנה הגיע חג הסוכות ושניהם הלכו לביתם לבקר את האימא ולשהות במחיצתה‬ ‫השופט מיהר לזמנו אליו‪ ,‬כדי להעמידו על מקומו‪ ,‬אך כאשר רבי מרדכי בושש‬ ‫ולקיים מצות כיבוד אם שנבצר מהם כל זמן היותם בישיבה‪ .‬וכשנגמר חג‬ ‫מלבוא‪ ,‬קם השופט בכבודו ובעצמו‪ ,‬והופיע במעונו של הצדיק‪ ,‬בעודו דורש‬ ‫הסוכות בא האחד לרעהו ואמר לו שהוא מתכונן לחזור לישיבה ושיכין מזוודה‬ ‫ממנו להחריב את סוכתו על אתר‪ .‬אחרת יביא הנה גדוד שוטרים חמושים‬ ‫לצאת לדרך הארוכה‪ ,‬אולם ענה לו הבחור שהפעם הוא לא מתכנן לחזור לישיבה‬ ‫שיעשו בו שופטים‪ ,‬ויאסרוהו בנחושתים בבית הסוהר‪ ,‬ובסופו של דבר אף‬ ‫ובמוחו נתרקמו מחשבות לילך ללמוד באוניברסיטה כדי להיות רופא ואמר‬ ‫יחרצו עליו עונש כבד‪ .‬רבי מרדכי החדיר את עיניו היוקדות בשופט הקשוח‪,‬‬ ‫שאם אין קמח אין תורה‪ .‬והבחור הראשון נסע לישיבה בלעדיו‪ ,‬כשראה אותו‬ ‫ואמר‪" :‬דע לך‪ ,‬כי רבי מאיר מפרימשלאן‪ ,‬זכותו יגן עלינו אמן‪ ,‬היה דודי‬ ‫החת"ם סופר אמר לו ברוך הבא אבל היכן החבר הטוב שלך? ענה לו‪ :‬הוא העדיף‬ ‫זקני!" התמלא השופט חמה‪ ,‬והצטעק‪" :‬אין זה מעניני מי היה דודך‪ .‬אם לא‬ ‫לילך ללמוד רפואה באוניברסיטה‪ .‬כשמוע הרב את דברי תלמידו נצטער עד‬ ‫תחריב על אתר את הסוכה הארורה שלך – רע ומר יהיה גורלך"‪ .‬רבי מרדכי‬ ‫מאוד‪ ,‬ועשה מה שעשה בכוונות ויחודים‪ .‬ובלילה הבחור השני שרצה ללמוד‬ ‫ביקש מהשופט הנזעם להשתהות קמעה‪ ,‬כדי לשמע ממנו ספור קצר‪ .‬השופט‬ ‫רפואה חולם חלום‪ ,‬והנה הוא רואה את עצמו שהלך לאוניברסיטה ולומד‬ ‫הנסער התרכך לרגע נוכח פניו המאירות של הצדיק‪ ,‬ונאות לשמע את הסיפור‪,‬‬ ‫ומחכים בענייני רפואה ואפילו הפרופסור של האונברסיטה כיבד אותו ואהב‬ ‫בעוד רבי מרדכי החל להשמיע את דבריו‪ :‬לפני כחמישים שנה‪ ,‬חי בעיר כומר‬ ‫אותו מאוד‪ .‬ואחר כשלוש שנים קיבל תעודה של רופא והחל להתעסק בענייני‬ ‫רפואה ושמו הלך לפניו בכל האיזור והפרופסור היה מחבבו מאוד וממליץ עליו‬ ‫עתיר נכסים‪ ,‬שהתגורר בתוך ארמון יפה‪ ,‬מוקף בוסתן עם אילנות ופרחים‪,‬‬ ‫לפני האנשים שהוא רופא טוב‪ .‬ואין צורך לומר שככל שעלתה אצלו הגשמיות כן‬ ‫שגדלו בגן אשר השתרע בחזית ביתו‪ .‬היו לו לכומר עשרה בנים חסונים‪ ,‬שהיו‬ ‫ירדה לו הרוח ניות‪ .‬ויהי היום והנה הגיע הפרופסור לבקר אותו ואמר לו שהוא‬ ‫מתלוים עמו להופעותיו בעולם הגדול‪ ,‬והסבו לו קורת רוח מרובה‪ .‬יום אחד‬ ‫מזמין אותו לארוחת צהריים‪ .‬ואכן הבחור הגיע והתפריט היה נבילות וטריפות‬ ‫טייל הכומר בגן הנאה הסמוך לביתו‪ ,‬ואז נמלך בדעתו לעקור מספר אילנות‪,‬‬ ‫שקצים ורמשים‪ ,‬אלא שהבחור כבר לא הלך בדרך ה' ולכן פיטם את עצמו‬ ‫ולנטוע תחתם‬ ‫במאכלי התועבה הנוראיים‪ ,‬ובינתיים הפרופסור אומר לו אתה יודע שיש לי בת‬ ‫פרחים צבעוניים מלבבים‪ ,‬שיפארו את חזותו של הגן‪ .‬עוד באותו יום זימן‬ ‫רווקה וגם אתה הרי רווק‪ ,‬מה דעתך להיפגש איתה‪ .‬ואחרי שהוא אכל את מה‬ ‫אליו פועלים שכרתו את האילנות הענקיים‪ ,‬ופתחו בעבודת זריעת הפרחים‪.‬‬ ‫שאכל והלב כבר נטמא הוא לא מבחין בין יהודיה לגויה‪ .‬ולכן מיד הסכים והם‬ ‫בערבו של יום‪ ,‬נפל למשכב בנו הבכור של הכומר באורח פתאומי‪ ,‬ולמחרת‬ ‫הלכו לתיאטרון ולקולנוע ולגיהנם ובסופו של דבר התחתנו והורידו בית‬ ‫היום – נדם לבו ומת‪ ,‬הכומר המזועזע טרם הספיק לעכל את האסון הנורא‬ ‫מישראל‪ ,‬ואחר חודש מהחתונה אמר "לאשתו" שהוא מאוד מתגעגע לאמא שלו‬ ‫שפקדו‪ ,‬והנה בנו השני אף הוא על ערש דוי‪ ,‬התייסר מספר ימים ומת‪ .‬הכומר‬ ‫שנשארה לבד בעירו והוא רוצה להביא אותה שתגור לידם והאשה הסכימה‪.‬‬ ‫הנסער מהר להזעיק רופאים מפורסמים מהערים הגדולות‪ .‬כדי שיעלו מזור‬ ‫והוא הלך להביאה לעירם וכשראתה האמא שבנה התחתן עם גויה כמעט‬ ‫לבניו‪ .‬שהחלו לחלות אחד אחד‪ ,‬אך הרופאים פכרו ידיהם ביאוש‪ ,‬בעוד הבנים‬ ‫ונתעלפה ואמרה לו אני לא אשתה אצלך אפילו מים‪ ,‬ורק אגור סמוך אליכם וכך‬ ‫ממשיכים לחלות ולמות בזה אחר זה‪ ,‬לדאבון לבו של הכומר‪ ,‬שלא היה מסוגל‬ ‫היה וכעבור שנה נולד להם בן‪ ,‬והגיעו כל הכמרים למסיבה שהוא עשה‪ .‬ובהגיע‬ ‫להבין מדוע החלו לפקדו אסונות כה נוראים יום אחר יום‪.‬לאחר שנלאה‬ ‫הילד לגיל שלוש עשרה שנה החליט האב שהוא עושה לו יום הולדת גדולה מאוד‬ ‫מלהושיע את בניו על ידי הרופאים שהביל לביתו‪ ,‬שהפטירו כולם בפה אחד‪ ,‬כי‬ ‫והזמין את כל אנשי הכמורה והבישופים‪ ,‬ואנשי האוניברסיטה והאוכל היה‬ ‫גזרה ממקום נחתה עליו‪ ,‬שאין הם יודעים את פישרה‪ ,‬החל הכומר לדרוש‬ ‫בשפע גדול ובאמצע המסיבה נכנסה אמו הזקנה אל בנה שישב ליד אשתו‬ ‫במכשפים ובמעוננים בתקוה שאלו יצליחו במקום שהרופאים נואשו‪ ,‬אך הכל‬ ‫ואמרה לו‪ ,‬אם הוא היה יהודי היית מלביש אותו היום טלית ותפילין‪ ,‬כמה‬ ‫היה ללא הועיל‪ ,‬ובניו החולים המשיכו למות עד שנותר בגפו עם בנו הקטן‬ ‫חבל שהוא לא יהודי‪ .‬וכשמוע האשה את דברי אמו החלה לצעוק על בעלה‬ ‫בלבד‪ ,‬שנפל אף הוא למשכב‪ ,‬ונטה למות‪ .‬הכומר האומלל החל להתרוצץ‬ ‫ולקללו‪ .‬אתה יהודי ואבא שלי הכריח אותי להתחתן איתך‪ ,‬אני שונאת‬ ‫בחוצות העיר כמטורף‪ ,‬כדי לתור אחר תקות ישועה לאחרון בניו‪ ,‬ואז הגיע‬ ‫יהודים והחגיגה הפכה לבזיון גדול וכל הנאספים הלכו למקומם וגם‬ ‫אליו שמעו של הרבי הקדוש רבי מאיר מפרימשלאן‪ ,‬עליו אמרו כי הושיע‬ ‫כשהגיעו לביתם היא המשיכה לקללו בצעקות נוראות‪ .‬והוא יצא לגינתו‬ ‫אנשים רבים מצרותיהם‪.‬כטובע הנאחז על קש‪ ,‬מהר הכומר להופיע בפתח‬ ‫וחזר כמה וכמה פעמים בשעה מאוחרת בלילה ומהרהר במצבו וחלק‬ ‫ביתו של רבי מאיר'ל נקש בבהילות על דלת חדרו‪ ,‬ובקש את ישועתו בקול‬ ‫מהשכנים ראו אותו איך הוא נכנס ויוצא בשעה מאוחרת בלילה ולא הבינו‬ ‫בוכים‪ .‬לאחר שהרגיעו מסערת רוחו החל רבי מאיר'ל לשקע בהרהוריו‪ ,‬ואז‬ ‫ולמחרת על הבוקר פתחה האשה בצעקות אימים ואמרה שהיא "מצאה" את‬ ‫שאל את הכומר‪" :‬הגד נא‪ ,‬וכי נתת ידך לכריתת עצים בתקופה האחרונה"‪.‬‬ ‫בנה הרוג במיטה כשגרונו חתוך‪ .‬ומיד באו משטרה והשכנים העידו שראו‬ ‫הכומר המופתע אישר את דברי הצדיק‪ ,‬ואז אמר לו רבי מאיר'ל‪" :‬נאמר כי‬ ‫אותו בש עת לילה מאוחרת נכנס ויוצא כמה פעמים‪ ,‬והובל למעצר‪ ,‬ונגזר דינו‬ ‫האדם עץ השדה‪ .‬גן עצים נאה היה לך‪ ,‬שפאר את הבריאה של בורא עולם‪,‬‬ ‫להיתלות בכיכר העיר וליוו אותו השוטרים עם אזיקים בידיו לעמוד התליה‬ ‫ואתה נחפזת לכרות את יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא בחוסר שקול דעת‪.‬‬ ‫ולדרכו האחרונה‪ ,‬ניגשה אליו אמו ואמרה לו בני‪ ,‬למרות מה שעבר עליך‪,‬‬ ‫משום כך שילם לך הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה‪ ,‬וגדע את זכרך מעולם –‬ ‫תעשה תשובה ותקרא שמע ישראל‪ .‬והבן הוריד דמעות חמות ואמר לאמו‪:‬‬ ‫אלו בניך שמתו אחד לאחד"‪ .‬הכומר תלה עיניים מתחננות בצדיק‪ ,‬כדי שיפעל‬ ‫חטא תי עויתי פשעתי ואת דרך התורה שמובילה לגן עדן עזבתי ואך דרך‬ ‫להציל למצער את האח רון בניו‪ ,‬ואז גמר הצדיק בדעתו להעניק את ברכתו‬ ‫הטומאה שמובילה לגיהנום בחרתי ומגיע לי כל זה וכשהעלוהו לעמוד‬ ‫לכומר‪ ,‬שבנו הקטן יתאושש מחוליו‪ ,‬כדי לקדש שם שמיים בעולם" – חתם‬ ‫התליה‪ ,‬הוא פתח בשאגה אדירה שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד‪ ,‬ומיד‬ ‫רבי מרדכל'ה את סיפורו ונדם‪.‬לרגע המשיך להתבונן בעניו של השופט‪ ,‬ואז‬ ‫התעורר מן החלום והוא מסתכל סביבו כשכל גופו מכוסה בזיעה קרה ולפתע‬ ‫פתח מחדש‪" :‬דע לך‪ ,‬כי אתה‪ ,‬שופט העיר‪ ,‬הנך אותו בן קטן של הכומר‪ ,‬אשר ניצל‬ ‫אמו באה לשמ ע הצעקה שמע ישראל‪ ,‬ועוד בטרם שהוא קם‪ ,‬אמר לאמו‬ ‫אודות לברכתו של דודי מאיר'ל ואתה עוד מהין לנהוג עמי כך?!"השופט השפיל את‬ ‫תכיני לי מזוודה אני היום נוסע לישיבה ללמוד תורת אלוקים חיים וקם‬ ‫עניו במבוכה‪ ,‬ונאלץ להודות כי ידע באמת את דבר הנס‪ ,‬אך לא העלה בדעתו כי‬ ‫ונסע אל רבו החת"ם סופר‪ .‬והכניסו החת"ם סופר לחדרו והגיש לו כוס תה‬ ‫אותו צדיק פלאי שהצילו ממות בקטנותו אינו אלא דודו של רבי מרדכל'ה‬ ‫ואמר לו איך הפרופסור חיבב אותך ונתן לך את בתו לאשה וראית מה עלה‬ ‫התרגשותו של השופט הלכה וגאתה‪ ,‬עד שנפל והשתטח לרגלי הצדיק‪ ,‬ובקש את‬ ‫בגורלך‪ .‬התלמיד ל א האמין למשמע אזניו שהרי הוא לא סיפר זאת לשום‬ ‫מחילתו על התנהגותו הנלוזה כלפיו‪ .‬לאחר שרבי מרדכל'ה התרצה‪ ,‬קם השופט‬ ‫אדם? ועוד בטרם הספיק להבין אמר לו רבו‪ ,‬בסך הכל הראו לך מהשמים‬ ‫והעניק אישור לסוכתו של הרבי‪ ,‬וכך נפטרו שניהם לשלום‪.‬‬ ‫את העתיד אם היית הולך לאוניברסיטה זה מה שהיה קורה לך בדיוק‬ ‫סו – סוכות כשרות כה‪ -‬סוכות פסולות‬ ‫‪.‬‬ ‫ואשריך שחזרת ללמוד תורת ה'‪.‬‬ ‫סו‪-‬כה‪ .‬המגיד רבי אברהם מטריסק צוה פעם על בניו ללמוד מסכת סוכה לפני חג‬ ‫ּומנֻסֶּ ה שֶּ מֹועִּ יל גַם‬ ‫סגולות בארבעת המינים ֶּא ְתרֹוג ֶּשבֵ ְרכּו עָ לָ יו בְ כַּוָ נָה‪ּ .‬ובָ דּוק ְ‬ ‫הסכות‪ .‬כאשר סיימו את המסכת התיצבו לפניו ואמרו לו כי סיימו את המסכת‪.‬‬ ‫לְ ִּאשָ ה ע ֲָק ָרה‪ֶּ ,‬שבְ עֶּ זְ ַרת ה' יִּ ְתבָ ַרְך ִּתזְ כֶּ ה לִּפְ ִּרי בָ טֶּ ן‪ּ .‬ומַ עֲשֶּ ה ִּב ְש ֵתי נ ִָּשים‪ַ ,‬אחַ ת ל ֹא‬ ‫שאלם אביהם‪ :‬כמה סוכות בכל מסכת סוכה נחשבות כשרות וכמה פסולות? לא‬ ‫יְלָדים ְש ֵתים עֶּ ְש ֵרה שָ נָה‪ ,‬וְ ִּקבְ לּו‬ ‫הָ יּו לָ ּה יְלָ ִּדים ְשמֹונֶּה ָשנִּים‪ ,‬וְ ַאחַ ת ל ֹא הָ יּו לָ ּה ִּ‬ ‫ידעו הבנים את התשובה‪ .‬אמר להם המגיד‪" :‬צאו ומנו בכל מסכת סוכה‪ ,‬ותמצאו‬ ‫אֹותּה שָ נָה‬‫חֲ ִּתיכָ ה מֵ ֶּא ְתרֹוגֹו שֶּ ל מָ ָרן הָ ִּראשֹון לְ צִּ יֹון ַרבֵ נּו עֹובַ ְדיָה יֹוסֵ ף זצוק"ל‪ּ ,‬ובְ ָ‬ ‫ס"ו סכות כשרות וכ"ה סכות פסולות‪ ,‬כמניין "סוכה"‪.‬‬ ‫נְשכּו ֶּאת ַהפִּ טָ ם שֶּ ל‬ ‫זֶּרע שֶּ ל ְקיָמָ א‪ ,‬בָ רּוְך ה'‪ְ .‬סגֻלָ ה לְ נ ִָּשים ְמעֻבָ רֹות‪ ,‬שֶּ יִּ ְ‬ ‫נִּ פְ ְקדּו ְב ַ‬ ‫הרב ישן בסוכה והכלב שהיה סמוך אליו מת‬ ‫הָ ֶּא ְתרֹוג‪ ,‬וְ יִּ ְתנּו צְ דָ ָקה לַ עֲנִּ יִּ ים‪ ,‬וְ יִּ ְתפַ לְ לּו שֶּ יִּ ְהיֶּה לָ הֶּ ן הֵ ָריֹון ַקל‪ ,‬וְ שֶּ ֵתלַ ְדנָה לְ חַ יִּ ים‬ ‫הרב הצדיק רבי וצייף יתרו הכהן ז"ל‪( ,‬מחבר ספר כמוס עמדי)‪ ,‬שגר טבריה‪ ,‬וכשעבר‬ ‫תֹורה‬‫נְשכּו ֶּאת הָ ֶּא ְתרֹוג ֶּאלָ א לְ ַאחַ ר ִּש ְמחַ ת ָ‬ ‫טֹובִּ ים ּולְשָ לֹום‪ְ ,‬ב ֶּרוַ ח וְ ל ֹא ְבצַ עַ ר‪ .‬וְ ל ֹא יִּ ְ‬ ‫לדירה אחרת‪ ,‬התקין לו מקום לסוכה שהיה בצמידות לקיר ביתו של השכן‪ ,‬בחג‬ ‫וְ ל ֹא קֹדֶּ ם לָ כֵ ן‪ ,‬מֵ ַאחַ ר וְ הָ ֶּא ְתרֹוג עֲדַ יִּ ן ָאסּור בַ אֲ כִּ ילָ ה‪ ,‬כַ ְמב ָֹאר לְ עֵ יל‪( .‬תמט) ְסגֻלָ ה‬ ‫הסוכות רצה לישון בסוכה‪ ,‬ולשאלת אשתו שתבדל לחיים ארוכים וטובים‪" ,‬איך‬ ‫לְ ִּמי שֶּ יֵש לֹו כְ ֵאב לֵב‪ ,‬שֶּ יִּ ַק ח ֶּאת הָ ֶּא ְתרֹוג שֶּ בֵ ְרכּו עָ לָ יו בֶּ חָ ג‪ ,‬וִּ יבַ שֵ ל אֹותֹו עִּ ם ְמעַ ט‬ ‫תישן בסוכה ומאחורי קיר זה נמצא כלב של השכן שהוא נובח בלילה ויפריע לך‬ ‫יִּש ֶּתה ֶּשבַ ע לְגִּ ימֹות כְ ֶּנגֶּד ִּשבְ עַ ת יְ מֵ י הֶּ חָ ג‪ ,‬וְ יִּ ְהיֶּה לֹו לֵ ב‬ ‫כַ מֹון‪ ,‬וִּ יסַ נֵן ֶּאת הַ מַ יִּ ם וְ ְ‬ ‫לישון?" ענה לה‪" :‬ה' יעזור"‪ .‬ואכן לא חרץ הכלב את לשונו כל אותו הלילה‪,‬‬ ‫בָ ִּריא וְ חָ זָ ק לַ עֲבֹודַ ת ה' יִּ ְתבָ ַרְך‪( .‬סגולות ישראל‪ .‬לבוש יוסף)‬ ‫למחרת מצאו את הכלב שרוע על הרצפה מת‪( .‬כמוס עמדי)‬ ‫דיני חול המועד ‪ .‬מַ זְ כִּ ִּירים ' ַי ֲעלֶּה וְ יָבֹוא' בְ שַ חֲ ִּרית‪ִּ ,‬מנְחָ ה וְ עַ ְר ִּבית‪ .‬וְ ִּאם טָ עָ ה‬ ‫בן איש חי והליכות עולם פרשת האזינו דיני סוכה‬ ‫וְ ל ֹא ָאמַ ר ‪ִּ -‬אם נִּזְ ַכר כְ שֶּ ָאמַ ר 'בָ רּוְך ַא ָתה ה'' כְ ֵדי לֹומַ ר 'הַ מַ חֲ זִּ יר ְשכִּ ינָתֹו לְצִּ יֹון'‪,‬‬ ‫לֹומר ' ַי ֲעלֶּה וְ יָבֹוא'‪ַ .‬אְך ִּאם כְ בָ ר ָאמַ ר 'הַ מַ חֲ זִּ יר‬ ‫ַ‬ ‫יְסַ יֵם 'לַ ְמדֵ נִּ י חֻ ֶּקיָך'‪ ,‬וְ יַחֲ זֹר‬ ‫[ה] בכל עת שיש קדוש יברך לישב בסוכה אחר ברכת קדוש ובזמן שלא‬ ‫'מֹודים'‪ .‬וְ ִּאם ִּה ְת ִּחיל אֲ פִּ לּו ֵתבָ ה ַא ַחת‬ ‫ִּ‬ ‫ֹאמר ' ַי ֲעלֶּה וְ יָבֹוא' לִּפְ נֵי‬ ‫ְשכִּ ינָתֹו לְצִּ יֹון'‪ ,‬י ַ‬ ‫מקדשים יש נוהגין לברך לישב בסוכה קודם ברכת המוציא אחר ברכת‬ ‫'מֹודים' וְ נִּזְ כַ ר‪ ,‬חֹוזֵ ר ִּל ְת ִּחלַת בִּ ְר ַכת ְ'רצֵ ה'‪ .‬וְ הּוא ַה ִּּדין כְ שֶּ נִּזְ כַ ר בְ ֶּה ְמ ֵשְך הַ ְתפִּ ָלה‬ ‫ִּ‬ ‫נטילת ידיים וכן נוהגים בביתנו וכן עיקר ‪ ,‬ויש נוהגין לברך לישב בסוכה אחר‬ ‫קֹדֶּ ם שֶּ בָ א ַל ֲעקֹר ַרגְ לָיו‪ ,‬אֲ בָ ל ִּאם נִּזְ ַכר כְ שֶּ בָ א ַל ֲעקֹר ַרגְ לָיו‪ ,‬חֹוזֵ ר ִּל ְת ִּחלַת‬ ‫ברכת המוציא קודם שיאכל ואין חשוב הפסק דהוי כגביל לתורי[ה"ע‬ ‫הָ ע ֲִּמידָ ה‪ .‬וְ ִּדין ֶּזה אֲ פִּ לּו ִּב ְתפִּ ַלת עַ ְרבִּ ית‪[ ,‬וְ ל ֹא כְ מֹו בְ ר ֹאש חֹדֶּ ש‪ ,‬שֶּ ְבעַ ְרבִּ ית ל ֹא‬ ‫לכתחילה יש לברך בימי החג לישב בסוכה תחילה כשהוא עומד ואחר כך‬ ‫חֹוזֵר‪( ].‬סימן תצ סעיף ב‪ .‬חזו"ע חנוכה רסה) אֹומֵ ר ' ַי ֲעלֶּה וְ יָבֹוא' בְ בִּ ְרכַ ת הַ מָ זֹון‪.‬‬ ‫ישב ויברך המוציא והנוהגים לברך אחר המוציא יש להם על מי לסמוך‬ ‫וְ ִּאם טָ עָ ה וְ ל ֹא ָאמַ ר ‪ִּ -‬אם ִּנזְ כַר ַא ַחר 'בָ רּוְך ַא ָתה ה' בֹונֵה יְרּושָ ַל ִּים'‪ ,‬אֹומֵ ר [בְ לִּ י‬ ‫וכשיש קידוש נוהגים לברך בזמן הקידוש]ובכל פעם שמברך לישב בסוכה‬ ‫שֵ ם ה'] בְ ָלשֹון זֹו‪" :‬בָ רּוְך אֲ שֶּ ר נ ַָתן מֹוע ֲִּדים לְעַ מֹו ִּי ְש ָר ֵאל ְלשָ שֹון ּו ְל ִּש ְמחָ ה"‪.‬‬ ‫יברך מעומד ואחר כך ישב ואם שכח ולא בירך קודם אכילה יברך כל זמן‬ ‫(סימן קפח סעיף ז)‬ ‫שלא סיים אכילתו‪[ ,‬ה"ע ואם סיים לאכול פת כל שעודו ממשיך לאכול‬ ‫דָּ בָּ ר הָּ ָּאבֵ ד ‪ָ -‬אסּור ַלעֲשֹות ְמלָאכָ ה בְ חֹל הַ מֹועֵ ד‪ֶּ ,‬אלָא ַרק 'ּדָ בָ ר ָה ָאבֵ ד'‪ְּ ,‬דהַ יְ נּו‬ ‫תבשיל או פירות או משקה רשאי לברך לישב בסוכה]ואם הוא מסופק אם‬ ‫אֹותּה ְמ ָלאכָה‪ ,‬יָכֹול לְהַ גִּ יעַ לְהֶּ פְ סֵ ד‪ּ ,‬וכְ ִּדלְהַ לָן‪.‬‬ ‫שֶּ ִּאם ל ֹא ַיעֲשֶּ ה ֶּאת ָ‬ ‫בירך או לאו לא יברך ואם ירצה לברך ברכת המזון כדי שיטול ידיו ויברך‬ ‫ֲשֹותּה אֲ פִּ לּו עַ ל‬‫אכֶּל ֶּנ ֶּפש בַ מֹועֵ ד‪ ,‬מֻ ָתר ַלע ָ‬ ‫אכֶל נֶפֶ ׁש ‪ָ -‬כל ְמלָ א ָכה שֶּ ִּהיא לְ צ ֶֹּרְך ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫לישב בסוכה ויאכל הרשות בידו‪ ,‬ואין בזה חשש גורם ברכה שאינה צריכה‪:‬‬ ‫יְדֵ י ָאמָ ן‪ ,‬וַאֲ פִּ לּו יֵש בָ ּה ט ַֹרח גָדֹול‪ .‬וְ ָל ֵכן מֻ ָתר ל ְַת ֵקן בְ חֹל הַ מֹועֵ ד ְמ ָק ֵרר חַ ְשמַ לִּ י‪,‬‬ ‫[ו] בליל א' ובליל ב' לדידן דיתבי בחוץ לארץ צריך לכוין באכילתו בכזית‬ ‫יר ִּים שֶּ ל גַז‪ַ ,‬תנּור אֲ פִּ יָה‪ ,‬בֶּ ֶּרז ַמיִּ ם שֶּ בַ ִּמ ְטבָ ח‪ ,‬וְ כַיֹוצֵ א בָ זֶּה‪ּ .‬ומֻ ָתר לַ פֹועֵ ל ל ְַקבֵ ל‬ ‫כִּ ַ‬ ‫ראשון שהוא חיוב דאורייתא כמו כזית מצה בליל פסח[ה"ע ויכוון גם לקיים‬ ‫ְשכָרֹו מֻ ְש ָלם עֲבּור עֲבֹודָ תֹו ז ֹאת‪ִּ ,‬אם ֵאין ָאמָ נִּ ים שֶּ ַיעֲשּו ְמלָאכֹות ֵאלּו בְ ִּחנָם‪.‬‬ ‫מצוות סוכה זכר לענני כבוד שהקיף הקב"ה את עם ישראל בצאתם ממצרים‬ ‫בּוׁשים ‪ָ -‬אסּור לִּכְ בֹש חֲ מּוצִּ ים‪ֶּ ,‬אלָא ִּאם ֵכן יָכֹול לֶּ אֱ כֹל מֵ הֶּ ם בַ מֹועֵ ד‪ .‬אֲ בָ ל ִּאם‬ ‫כְ ִׁ‬ ‫לבל יכם שמש ושרב ובדיעבד כל שכיון לצאת בלבד יצא‪,‬לנכון לכתחילה‬ ‫ּומאֲ ָכל שֶּ ל ֹא י ְִּהיֶּה מָ צּוי ל ְַא ַחר ַהמֹועֵ ד‪,‬‬ ‫ל ֹא י ְִּהיּו ְראּויִּ ים לַ אֲ כִּ י ָלה בַ מֹועֵ ד‪ָ ,‬אסּור‪ַ .‬‬ ‫לאכול כזית ראשון ללא תערובת לפתן] ‪ ,‬וטוב שיפרש דבר זה בפיו כשאומר‬ ‫מֻ ָתר לִּ ְקנֹותֹו ּו ְלכָבְ שֹו‪ .‬וְ כֵ ן ִּאם יֵש חֲ שָ ש שֶּ י ְַתלִּיעַ אֹו שֶּ י ְִּת ַקלְ ֵקל ִּאם ל ֹא יִּכְ בְ שֶּ נּו‬ ‫לשם יחוד קודשא בריך ושכינתיה קודם אכילה‪ ,‬וצריך לאכול יותר מכביצה‬ ‫בַ מֹועֵ ד‪ ,‬מֻ ָתר ְלכָבְ שֹו‪ ,‬שֶּ הֲ ֵרי ֶּזה 'ּדָ בָ ר הָ ָאבֵ ד'‪( .‬קפו)‬ ‫[ז] בכל לילה קודם שיכנס לסוכה יאמר לשם יחוד‬ ‫פת לכולי עלמא‪:‬‬ ‫גִׁ ּלּוחַ וְ ִׁת ְספ ֶֹרת ‪ֵ -‬אין ִּמ ְת ַגל ְִּחים וְ ֵאין ִּמ ְס ַתפְ ִּרים בַ מֹועֵ ד‪ .‬וַ אֲ פִּ לּו הָ יָה ָאנּוס וְ ל ֹא‬ ‫קודשא בריך ושכינתיה וכו' כמו שצונהו ה' אלהינו על ידי משה רבינו עליו השלום‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי‬ ‫ִּה ְספִּ יק ְל ִּה ְס ַתפֵר אֹו ל ְִּה ְת ַגלֵחַ בְ עֶּ ֶּרב הֶּ חָ ג‪ָ ,‬אסּור‪ .‬וַאֲ פִּ לּו ַלאֲ בִּ י הַ בֵ ן‪ ,‬לַמֹוהֵ ל‬ ‫בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ ,‬שגם לפ"ד הפוסקים‬ ‫וְ לַסַ ְנ ָּדק‪ָ ,‬אסּור‪ .‬אֲ בָ ל לְ סַ ּדֵ ר ֶּאת הַ ָש ָפם‪ ,‬מֻ ָתר ְלכָל ָאדָ ם‪( .‬קצ) אֲ פִּ לּו ִּה ְת ַגלַח בְ עֶּ ֶּרב‬ ‫הפשטנים יש חיוב לפרש פסוק זה כולו בפיו במצוה זו‪ ,‬ויזהר ללמוד משנה מסכת‬ ‫הֶּ חָ ג‪ָ ,‬אסּור ְל ִּה ְת ַגלֵחַ בַ מֹועֵ ד‪ ,‬וַאֲ פִּ לּו ָרגִּ יל ל ְִּה ְת ַגלֵחַ בְ כָל יֹום‪ .‬צִּ ָפ ְר ַנ ִּים ‪ -‬מֻ ָתר ִּלגְ זֹז‬ ‫סוכה בכל לילה בכל ימות החג בתוך הסוכה‪ ,‬והמבדיל בביתו יבדיל בסוכה‪:‬‬ ‫ּומנְ הַ ג בְ נֵי ַא ְשכְ נַז לְהַ ְח ִּמיר בָ זֶּה‪.‬‬ ‫צִּ פ ְָר ַנ ִּים בְ חֹל ַהמֹועֵ ד‪ִּ ,‬‬ ‫[ח] לא יברך לישב בסוכה אלא בפת גמור‪[,‬ה"ע ‪ 51‬גרם פת וטוב שיאכל ‪60‬‬ ‫ִׁמ ְׁש ָּק ַפ ִׁים ‪ -‬שֶּ ִּנ ְשבְ רּו בַ מֹועֵ ד‪ ,‬מֻ ָתר לְ ַת ְקנָם אֲ פִּ לּו עַ ל ְי ֵדי מַ עֲשֵ ה ָא ָמן‪( .‬קצה)‬ ‫גרם לצאת לכל הדעות] אבל במיני מזונות לא יברך משום סב"ל‪[,‬ה"ע ואם‬ ‫ירה‪ .‬גִׁ הּוץ ‪ִּ -‬מי שֶּ צָ ִּריְך לִּ ְתפֹר ֶּאת בִּ גְ ּדֹו בְ חֹל ַהמֹועֵ ד‪ִּ ,‬אם ֵאינֹו ָא ָמן בִּ ְמלֶּאכֶּ ת‬ ‫ְתפִׁ ָּ‬ ‫קובע סעודתו עליהם חייב לברך לישב בסוכה וגם ליטול ידיו וכן הקובע על‬ ‫ירה‪ַ ,‬ר ַשאי לִּ ְתפֹר כְ דַ ְרכֹו‪ .‬וְ ֵכן מֻ ָתר ְלגַהֵ ץ ֶּאת ַהבְ ג ִָּדים בְ חֹל הַ מֹועֵ ד‪( .‬קצז)‬ ‫הַ ְתפִּ ָ‬ ‫תבשיל מחמשת מיני דגן כגון אטריות יברך לישב בסוכה‪,‬ולאחר אכילתו על‬ ‫ֶרכֶב ‪ֵ -‬אין ְל ַת ֵקן ֶּרכֶּב פְ ָר ִּטי ִּאם צָ ִּריְך מַ עֲשֵ ה ָאמָ ן‪ ,‬וַ אֲ פִּ לּו ִּאם ִּמ ְתכַ ּוֵן לְ הַ עֲבִּ יר בֹו‬ ‫המחיה‪,‬ואם אינו קובע עליו חייב סוכה ואינו מברך לישב בסוכה‪,‬ומאכל‬ ‫ירם בְ דֶּ ֶּרְך ַאחֶּ ֶּרת‪ .‬אֲ בָ ל ִּתקּון שֶּ ֵאינֹו ַמעֲשֵ ה ָאמָ ן‪,‬‬ ‫ִּּדבְ ֵרי מַ אֲ כָל‪ ,‬כָל שֶּ ֶּאפְ שָ ר לְהַ עֲבִּ ָ‬ ‫שאינו מחמשת מיני דגן כגון אורז אפילו אוכל הרבה מהם מצד הדין פטור‬ ‫מֻ ָתר לְ ַת ְקנֹו‪( .‬קעה)‬ ‫מהסוכה והמחמיר הרי זה משובח ותבוא עליו ברכה] ובכל עת שיברך לישב‬ ‫פֹועֵ ל ‪ -‬שֶּ ִּאם יִּ ְתחַ ֵמק ִּמ ַל ֲעבֹד יֵש חֲ שָ ש שֶּ ְיפ ְַטרּוהּו‪ַ ,‬רשַ אי לְהַ ְמ ִּשיְך ַל ֲעבֹד‪ ,‬כָל‬ ‫בסוכה יכוין לפטור בברכה זו ישיבתו ואכילתו ושינתו עד זמן אכילת פת‬ ‫ח ֶּפש ְשנ ִָּתי הַ מַ גִּ יעַ לֹו‪ ,‬שֶּ ּוַּדַ אי נ ְֶּחשָ ב ּדָ בָ ר‬ ‫שֶּ ֵאינֹו יָכֹול ל ְַקבֵ ל חֻ פְ שָ ה עַ ל חֶּ ְשבֹון ֹ‬ ‫השנית אחרי זה ‪ ,‬ואף על פי דמן הדין מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה‪,‬‬ ‫הָ ָאבֵ ד‪( .‬קפג)‬ ‫עם כל זה המחמיר שלא לשתות אפילו מים חוץ לסוכה תבא עליו ברכה‪ ,‬אבל‬ ‫אֹותם יִּ צְ טָ ֵרְך לְ שַ ֵלם לָהֶּ ם‬ ‫בַ עַ ל עֵ סֶ ק ‪ -‬הַ מַ עֲבִּ יד פֹו ֲעלִּים ְקבּועִּ ים‪ ,‬וְ ִּאם ל ֹא ַיע ֲִּסיק ָ‬ ‫שינה אפילו שינת עראי אסור לישן חוץ לסוכה‪ ,‬לפיכך אם רואה אדם חבירו‬ ‫מַ ְשכ ֶֹּרת ְש ֵל ָמה ‪ַ -‬ר ַשאי ל ְַהע ֲִּסיק ָ‬ ‫אֹותם‪ .‬וְ י ְִּש ַת ְּדלּו ַל ֲעבֹד בְ צִּ נְעָ ה כְ כָל הָ ֶּאפְ שָ ר‪.‬‬ ‫בבית הכנסת מתנמנם בעת קריאת ספר תורה וכיוצא צריך לעורר אותו‪:‬‬ ‫נּותם‪ ,‬כֵ י ָון שֶּ יָדּועַ‬ ‫חֲ נּות ‪ -‬בַ ֲע ֵלי מַ ֹכ ֶלת ּומֹוכְ ֵרי ְי ָרקֹות ַרשָ ִּאים לִּפְ ת ַֹח ֶּאת חֲ ָ‬ ‫[ט] בכל לילה ישלח קערה תבשיל לאיזה עני‪ ,‬והוא חלק שבעה אושפיזין‬ ‫מּוצ ֵרי הֶּ חָ לָ ב וְ הַ ְי ָרקֹות ֵאינָם ִּמ ְת ַקיְ ִּמים זְ מַ ן ַרב‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫שֶּ קֹונִּים ְלצ ֶֹּרְך ַהמֹועֵ ד‪ ,‬שֶּ הֲ ֵרי‬ ‫קדישין‪ ,‬והסוכה היא צילא דמהימונתא זכר לענני כבוד לכן לא ינהוג בה‬ ‫וְ כֵן ָכל ַכיֹוצֵ א בָ זֶּה‪ .‬אֲ בָ ל מֹוכְ ֵרי ֵפרֹות יְבֵ ִּשים‪ ,‬א ֶֹּרז וְ כַּדֹומֶּ ה שֶּ ִּמ ְת ַקי ְִּמים זְ מַ ן ַרב‪,‬‬ ‫שחוק וקלות ראש‪ ,‬גם לא יכניס קדרות וקערות גדולות של תבשיל שדרכם‬ ‫פֹותחַ ּדֶּ לֶּ ת‬ ‫י ְִּמכְ רּו ְבצִּ נְעָ ה‪ְּ ,‬דהַ ְינּו‪ ,‬שֶּ ִּאם ָהי ְָתה פְ תּוחָ ה הַ חֲ נּות ל ְִּרשּות ָה ַרבִּ ים ‪ֵ -‬‬ ‫להניחם בבית התבשיל‪ ,‬והנר אחר שכבה יסירנו מן הסוכה‪,‬‬ ‫תֹורה‬ ‫ּומכָל מָ קֹום‪ ,‬בְ עֶּ ֶּרב ִּש ְמחַ ת ָ‬ ‫ַאחַ ת וְ נֹועֵ ל ַא ַחת‪ ,‬שֶּ ל ֹא י ְַח ְשדּוהּו ֶּשמֹו ֵכר ַלחֹל‪ִּ .‬‬ ‫[יוד] אסור ליהנות מן האוכלין שתולין בסוכה לנוי בכל יום טוב כולו דהוקצו‪,‬‬ ‫מֻ ָתר ל ְִּמ כֹר בְ פַ ְרהֶּ ְסיָא‪ִּ ,‬מפְ נֵי כְ בֹוד יֹום טֹוב‪( .‬שו"ע סימן תקלט סעיפים י‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫ומותרין בליל אסרו חג אם לא חל בשבת‪ ,‬ואם נפלו ביום טוב מוקצין הם ואסור‬ ‫קצ)‬ ‫לטלטלם אלא יביאו קטן בן ג' או ארבע שנים ויטלטלם למקום אחר להצניעם שם עד‬ ‫כִׁ בּוס ‪ָ -‬אסּור ְלכַבֵ ס בְ ג ִָּדים בְ חֹל הַ מֹועֵ ד אֲ פִּ לּו ְלצ ֶֹּרְך הַ מֹועֵ ד‪ .‬וְ אּולָ ם‪ ,‬מַ גְ בֹות‬ ‫אחר יום טוב ואפילו קיסם לחצוץ שיניו אסור ליקח מן הסוכה ואפילו מן‬ ‫יָדַ ִּים וְ ַר ְחצָ ה מֻ ָתר ְל ַכבֵ ס‪ .‬וְ כֵ ן בִּ גְ דֵ י ְיל ִָּדים ְק ַטנִּים מֻ ָתר ְל ַכבֵ ס‪ ,‬כֵ יוָן שֶּ ּדַ ְר ָכם‬ ‫הדפנות‪ ,‬מיהו אם ירדו גשמים יסיר הסדינין שתולין בדפנות דוקא כדי שלא‬ ‫ל ְִּה ְתלַכְ לְֵך ָת ִּמיד בֶּ עָ פָר‪ .‬וְ ֵאין לְ צָ ֵרף בִּ גְ דֵ י גְ דֹולִּים לִּ ְמכֹונַת הַ כְ בִּ יסָ ה‪( .‬קצח)‬ ‫יתקלקלו‪ ,‬לפיכך כשתולה הסדינין הדפנות קודם יום טוב יזהר שלא יתלם על‬ ‫בִׁ זְ מַ נֵנּו שֶּ מַ חֲ לִּיפִּ ים ג ְַרבַ ִּים ּו ְלבָ נִּים הַ ְסמּוכִּ ים לַבָ שָ ר ִּמּדֵ י יֹום‪ִּ ,‬מפְ נֵי ֶּש ִּמ ְתלַכְ לְכִּ ים‬ ‫ידי קשרים‪ ,‬שאם כן אם ירדו גשמים ביום טוב אסור להתיר קשרים של‬ ‫ָת ִּמיד בְ זֵעָ ה ‪ִּ -‬אם ֵאין לֹו אֲ חֵ ִּרים לְ הַ חֲ לִּיף‪ ,‬מֻ ָתר ְלכַ בְ סָ ם ִּב ְמכֹונַת כְ בִּ יסָ ה בַ מֹועֵ ד‪.‬‬ ‫קיימא‪ ,‬אלא יתלם באופן שלא יצטרך להתיר קשרים‪:‬‬ ‫(קצח) בֶ גֶד ׁשֶ ִׁה ְתלַ כְ לְֵך בְ כ ֶֶתם ‪ ,‬מֻ ָתר ְלנַקֹות ֶּאת הַ כ ֶֶּּתם בְ ָח ְמ ֵרי נִּקּוי‪ ,‬שֶּ ֵאין ֶּזה‬ ‫[יא] קטן החריף מתחי לת חמש שנים חייב אביו לחנכו במצות סוכה‪ ,‬ואינו‬ ‫בְ גֶּדֶּ ר כִּ בּוס‪( .‬ר)‬ ‫חריף מתחי לת שש שנים‪ ,‬ויש אומרים החריף עד שיגמור החמש שנים‪ ,‬ואינו‬ ‫צִׁ ְחצּוחַ ַנ ֲע ַל ִׁים ‪ -‬מֻ ָת ר לְ צַ ְחצֵ ַח ַנעֲלַ ִּים בַ מֹועֵ ד‪ ,‬שֶּ ֵאינֹו ּדֹומֶּ ה לְכִּ בּוס כְ לָל‪( .‬קצה)‬ ‫חריף עד שיגמור שש‪ ,‬והנשים אף על פי שפטורים משום דסוכה מצוות עשה‬ ‫מַ צְ לֵמָ ה ‪ -‬מֻ ָתר לְצַ ֵלם בַ מֹועֵ ד‪ ,‬אֲ בָ ל ל ֹא ְיפ ַַתח ֶּאת ַה ְתמּונָה ֶּא ָלא ל ְַא ַחר הַ מֹועֵ ד‪.‬‬ ‫שהזמן גרמא‪ ,‬עם כל זה אם ישבו בסוכה יש להם שכר מצוה‪:‬‬ ‫ּומכָל‬ ‫ֲשֹותּה‪ִּ .‬‬ ‫ֲשֹותּה בַ מֹועֵ ד‪ָ ,‬אסּור גַם לֹומַ ר לְגֹוי ַלע ָ‬ ‫גֹוי ‪ְ -‬מלָא ָכה שֶּ ָאסּור ַלע ָ‬ ‫[יב] חולה אפילו חש בראשו או חש בעיניו פטור אם יש לו מנוחה חוץ לסוכה‪,‬‬ ‫ֲשֹותּה‪ ,‬ל ֹא ָא ְסרּו חֲ ָכ ִּמים לֵהָ נֹות ִּממֶּ נָה אֲ פִּ לּו‬ ‫מָ קֹום‪ִּ ,‬אם עָ בַ ר וְ ָאמַ ר ְלגֹוי ַלע ָ‬ ‫ואם אין הפרש חייב‪ ,‬אבל לילה ראשונה אפילו חולה חייב לאכול כזית‬ ‫בַ מֹועֵ ד‪( .‬ר)‬ ‫בסוכה[ה"ע לדעת מרן פטור והרמ"א מחייב ואין לנו אלא דברי מרן וגם‬ ‫כְ ִׁתיבָּ ה ‪ -‬כְ ִּתיבָ ה ְרגִּ י ָלה שֶּ לָנּו [שֶּ ל ֹא מַ ְקפִּ יד שֶּ ִּת ְהיֶּה ְמתֻ ֶּקנֶּת וְ ָיפָה]‪ ,‬מֻ ֶּת ֶּרת‪ָ ,‬כל‬ ‫לדעת הרמ"א שמחמיר בחולה מודה שלא יברך]‪ ,‬והמצטער מפני הריח או‬ ‫שֶּ ִּהיא לְ ֹצ ֶּרְך הַ מֹועֵ ד‪ .‬וְ כֵ ן מֻ ָתר ִּלכְ תֹב בְ חֹל הַ מֹועֵ ד ִּאג ֶֶּּרת שָ לֹום לַחֲ בֵ רֹו וְ ִּחּדּושֵ י‬ ‫יתושין וכיוצא פטור מן הסוכה‪ ,‬מיהו צריך שיהיה לו צער שיעור שדרך בני‬ ‫תֹורה‪ ,‬בֵ ין שֶּ ִּחּדֵ ש מֵ עַ צְ מֹו ּובֵ ין שֶּ שָ מַ ע מֵ אֲ ֵח ִּרים‪ .‬מַ ה גַם‪ ,‬שֶּ ִּאם ל ֹא יִּ כְ ְתבֵ ם‪ ,‬יֵש‬ ‫ָ‬ ‫אדם להצטער בו‪ ,‬אבל אם הוא מפונק ומצטער על דבר מועט אינו פטור‪ ,‬וכל‬ ‫חֲ שָ ש שֶּ ִּישָ כְ חּו ִּמ ֶּמנּו וְ נ ְֶּחשָ ב כְ דָ בָ ר הָ ָא בֵ ד‪ ,‬וַ אֲ פִּ לּו יַחֲ זֹר ֲעלֵיהֶּ ם כַ מָ ה פְ עָ ִּמים‪ ,‬עֲדַ ִּין‬ ‫זה דוקא אם יצא מן הסוכה ינצל מצער זה‪ ,‬אבל אם אף על פי שיצא יגיע לו‬ ‫יֵש חֲ שָ ש שֶּ ִּי ְשכְ חֵ ם‪ּ .‬ומֻ ָתר ְלכָ ְתבָ ם בִּ כְ ַתב יָדֹו אֹו בִּ ְמכֹונַת כְ ִּתיבָ ה אֹו בְ ֶּא ְמצָ עּות‬ ‫זה הצער של ריח או יתושין וכיוצא אינו יכול לפטור עצמו מן הסוכה‪,‬‬ ‫מַ ְחשֵ ב‪( .‬רד)‬ ‫[יג] יברך על נטילת לולב ושהחיינו קודם שיטול האתרוג‪ ,‬אבל הלולב יטלנו‬ ‫הַ נֵעֹור כָל הַ ַל ְילָה‪,‬בהושענא רבא ְמבָ ֵרְך בְ עַ מּוד הַ שַ חַ ר 'בִּ ְרכֹות הַ שַ ַחר' ּו'בִּ ְרכֹות‬ ‫בידו קודם שיברך‪ ,‬ואם כרוך בגד על ידו בגלל פצע יסירנו קודם הברכה‬ ‫תֹורה'‪ ,‬לְבַ ד ִּמבִּ ְר ַכת 'עַ ל נְ ִּטי ַלת יָדַ ִּים'‪ ,‬שֶּ נֹוטֵ ל יָדָ יו ַאְך ל ֹא ְמבָ ֵרְך‪ .‬וְ כֵן ִּב ְר ַכת‬ ‫הַ ָ‬ ‫משו ם חציצה‪ ,‬ויש אומרים שיסיר גם הטבעת מאצבעו‪ ,‬ואם שכח ולא הסיר‬ ‫'אֲ שֶּ ר יָצַ ר' ל ֹא יְ בָ ֵרְך‪ֶּ ,‬אלָ א ַרק ִּאם הֻ צְ ַרְך לָ צֵ את לְבֵ ית הַ כִּ ֵסא‪ .‬וְ ָא ְמנָם‪ ,‬יֵש ִּמבְ נֵי‬ ‫יטול שנית בלא ברכה‪ ,‬ויזהר שישים השדרה של הלולב כנגד פניו בעת הברכה‬ ‫תֹורה' מֵ ָאדָ ם ַאחֵ ר שֶּ יָשֵ ן‬ ‫ַא ְשכְ נַז הַ נֹוהֲ גִּ ים ִּל ְשמֹעַ ֶּאת 'בִּ ְרכֹות הַ שַ חַ ר' ּו'בִּ ְרכֹות הַ ָ‬ ‫והנענוע‪ ,‬ואסור לאכול קודם שיברך על הלולב‪:‬‬ ‫ּומכָל מָ קֹום‪ִּ ,‬מנְהַ ג‬ ‫יאם יְדֵ י חֹובָ ָתם‪ִּ .‬‬ ‫ּומכַ ּוֵן לְהֹוצִּ ָ‬ ‫ְשנַת ֶּקבַ ע בַ ַל ְילָה‪ ,‬וְ הּוא ְמבָ ֵרְך ְ‬ ‫[יד] אפילו חולה יברך ויטול לולב מעומד‪ ,‬וצריך שיטול הלולב בימין והאתרוג‬ ‫בְ נֵי ְספָ ַרד ֵאינֹו כֵן‪ֶּ ,‬אלָ א כָל ֶּא ָחד וְ ֶּאחָ ד ְמ בָ ֵרְך לְעַ ְצמֹו‪ ,‬וְ ַאף בְ נֵי ַא ְשכְ נַז ַרשָ ִּאים‬ ‫בשמאל‪ ,‬ויזהר בכך גם בהקפות כשמקיף בלולב‪ ,‬כי יש טועין בזה שאוחזים‬ ‫לְבָ ֵרְך בְ עַ צְ מָ ם‪[ .‬חג סוכות בהלכה ובאגדה]‬ ‫בלולב והאתרוג ביד אחת והסידור שקורין בו ההושענה ביד השנית‪ ,‬וזה אינו‬ ‫חתן תורה משפיע תורה וחתן בראשית משפיע עשירות הפסקי תשובות‬ ‫נכון אלא גם בהקפות יאחז האתרוג בשמאל ולולב בימין‪[ ,‬ה"ע בשעת ההקפות‬ ‫בהערות סימן תרסט הערה ‪ 19‬הביא בשם עיין ליקוטי מהרי"ח‪ ,‬ובמשמרת‬ ‫רשאי לאחוז הסידור בידו השמאלית וכל ד' המינים בידו הימנית ומי אפשר לו בנקל‬ ‫שלום סי' מ"ז מביא ב' המנהגים‪ .‬ובאמרי פנחס אות ר"י בשם הה"ק מקוריץ‬ ‫לאחוז בשתי ידיו עם הסידור עדיף שיעשה כן] ויזהר שלא יפריד האתרוג מן‬ ‫זי"ע חתן תורה משפיע תורה וחתן בראשית משפיע עשירות ולכן יש להקפיד‬ ‫הלולב בשעת ברכה שפוגם בכך‪ ,‬וצריך לחבר האתרוג עם הלולב בסופו‬ ‫לבל יכובד איש צר עיןו בחתן בראשית כי הלא כתיב טוב עין הוא יבורך‪.‬‬ ‫במקום אחיזתו מלמטה וכמו שכתב האר"י ז"ל ולכן צריך להזהר בזה‪:‬‬ ‫מגונהש ַתּדֵ ל‬ ‫בפני‬ ‫דבר יר‪ִּ ,‬י ְ‬ ‫חּוץ לָעִּ‬ ‫עשה‬ ‫אוָר ִּמ‬‫דברבֹו ג‬ ‫אםם ַר‬ ‫האבלּו ִּא‬ ‫יעשהוַאֲ פִּ‬‫ואם בֶּ חָ ג‪,‬‬ ‫מגונהֵי ַרבֹו‬ ‫בדבר ֶּאת פְ נ‬ ‫בנול ְַקבֵ ל‬ ‫בפני ם‬ ‫ידברכָּל ָּאדָּ‬ ‫ָּה עַ ל‬‫שלא‬ ‫אמרי חז"ל ‪ :‬כתב מנורת המאור פרק יא ‪ -‬צריך אדם ליזהר ביותר‪ ,‬ולשמור פיו ולשונו‪ִׁ ,‬מצְ ו‬ ‫במדת‬ ‫ְֵך לְ ַקבֵ ל‬ ‫וידביקנו‬ ‫אדָ ם הֹול‬ ‫ויקריבנו‬ ‫אחרים‪.‬ל‪ ..‬פַעַ ם שֶּ ָ‬‫תקשטשָ נָה‪ ,‬בְ ָכ‬ ‫ואחרמֶּ שֶּ ְך הַ‬ ‫קֹום‪ ,‬גַם בְ‬ ‫קשוטמָעצמך‬ ‫ּומ ָכל‬‫אֹותֹו‪ִּ ....‬‬‫אתה‪.‬‬ ‫עשית ִּל ְר‬ ‫וכך ֵאלָיו‬ ‫כך ְנסֹעַ‬ ‫בנו‪ ,‬שמא ילמד הבן ממנו‪ ,‬ואם יאמר לו האב‪ ,‬למה עשית כך וכך‪ ,‬יאמר לו הבן‪ ,‬והלא ִּל‬ ‫באלו‪,‬‬ ‫ע"א ועוד‪.‬‬ ‫וכיוצא‬ ‫ע"ב‪ ,‬כו‬ ‫והוצאתי המת‬ ‫ע"ב‪ .‬סוכה‬ ‫ט"ז כלה‬ ‫והכנסת‬ ‫השנה‬ ‫חולים‬ ‫בקור(ראש‬ ‫כגוןצְ וָה‪.‬‬ ‫חסדים‪,‬זה ִּמ‬ ‫לגמול ְמ ַקיֵם בָ ֶּ‬ ‫כשילךֵי ַרבֹו‪,‬‬ ‫החסידים והישרים‪ .‬כגון שיקום האב לקדם בתפלה שיוליך עמו לבנו לבית הכ נסת‪ ,‬וכן ֶּאת פְ נ‬ ‫המצות יעשה אותה בעצמו‪ ,‬כגון סוכה ולולב‬ ‫תורה ה"ז)‬ ‫מצוה מן‬ ‫תלמוד‬ ‫מהלכותהאב‬ ‫וכשיעשה‬ ‫הבריות‪.‬פ"ה‬ ‫יוליך עמו לבנו‪ ,‬כדי שירגילנו בגמילות חסדים ובעשיית המצות וכמי שיהיה מעורב עםרמב"ם‬ ‫אביו‬ ‫כמעשההַ כ ֶֹּתל‬ ‫לעשותם ֶּאת‬ ‫הבן ָאה ָאדָ‬ ‫שילמד ֹא ָר‬ ‫לפייֹום שֶּ ל‬ ‫ֹלשים‬‫לבנו‪,‬‬ ‫ומזכה ְש ִּ‬ ‫זוכהם עָ בְ רּו‬ ‫ָה‪ִּ ,‬א‬ ‫האב‬ ‫ונמצאהַ שָ נ‬ ‫בעיניו‪.‬שֶּ בְ כָל‬ ‫חביביןעַ ל פִּ י‬ ‫וכיוצא בהן‪ ,‬יקשור הלולב בידו‪ ,‬ויר אה לבנו‪ ,‬וילמדנו לעשות כך‪ ,‬כדי שיהיו המצות ַאף‬ ‫גודל‬ ‫הסוכונּות אֲ שֶּ ר‬ ‫תפְ ַא ְר ֵת‬ ‫מצות‬ ‫מתוךשֵ נּו וְ ִּ‬‫ויתפרסםית ָק ְד‬ ‫שיתגלהסד י)‪" :‬בֵ‬ ‫כדי(ישעיה‬ ‫דוגמתן‪,‬סּוק‬ ‫סוכות ֶּאת הַ ָפ‬ ‫לעשות וְ אֹומֵ ר‬ ‫נצטווינוי‪ֵ ,‬‬ ‫עֹומד‬ ‫וללכת על הדרך הנכונה כאביו‪ .‬ויזכה האב לטוב וזרעו לברכה ‪.‬רבנו בחיי ‪" :‬מפני זה הַ מַ ע ֲָרבִּ‬ ‫מקום‬ ‫לאגְ ּדֹו עַ ד‬ ‫ושממה‪,‬ת בִּ‬ ‫קֹורעַ ֶּא‬ ‫ציהוְ ֵ‬ ‫ארץה"‪,‬‬ ‫הכתוב‪:‬לְחָ ְרבָ‬ ‫שהעידינּו הָ ָיה‬ ‫והוא מַ חֲ מַ ּדֵ‬‫ש‪ ,‬וְ כָ ל‬‫לחיות ֵאבו‪,‬‬ ‫האדם ְש ֵר ַפת‬‫ינּו הָ יָה ִּל‬ ‫בטבע‬ ‫ְלּוָךאיןאֲ ב ֵֹת‬ ‫אשר‬ ‫מעלתן של ישראל במדבר‪ ,‬שהיו הולכים עם כובד האנשים והנשים והטף במקום ההוא ִּהל‬ ‫מפני‬ ‫עליהם‬ ‫להגן‬ ‫להם‬ ‫שעשו‬ ‫קֹורעַ ‪ִּ ,‬מפְ נֵי ְק ֻד ַשת וְ ִּש ְמחַ ת ֶּהחָ ג‪ּ .‬ובְ ָכל‬ ‫בסוכות‬ ‫זרע ותאנה וגפן‪ .‬והלכו שם ארבעים שנה‪ ,‬וחיו בניסים תמידיים‪ :‬מן‪ ,‬שליו‪ ,‬באר מים‪ ,‬כְ ֶּנגֶּד ִּלבֹו‪ִּ ,‬מכָל מָ קֹום‪ִּ ,‬אם בָ א בֶּ חָ ג‪ֵ ,‬אינֹו ֵ‬ ‫שם‬ ‫שבו‬ ‫וי‬ ‫דבר‪,‬‬ ‫חסרו‬ ‫ולא‬ ‫בלו‬ ‫לא‬ ‫ובגדיהם‬ ‫יםח ג)‬ ‫יֹום‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫רמב"לן ְש ִּ‬ ‫ֹלש‬ ‫!" (הַ כ ֶֹּת‬ ‫את‬ ‫וחיה‬ ‫מצוותיור‪ָ -‬אה ֶּ‬ ‫שמור ִּאם ל ֹא ָ‬ ‫כן‪ַ ,‬אף‬ ‫אםרֹעַ‬ ‫יְך‪ִּ ,‬ל ְק‬ ‫יגזור‬ ‫אשר צָ ִּר‬ ‫בכל ֵאינֹו‬ ‫האדם ַל ִּים‬ ‫המחיהבִּ ירּושָ‬ ‫הואפֶּן‪ ,‬הַ גָר‬ ‫הקור בחורף‪( " ...‬כד הקמח‪ ,‬רבנו בחיי‪ ,‬רמב"ן ויקרא כג מג) כתב הרמב"ן‪" :‬כי עשה זה להודיעם‪ ,‬כי ֹ‬ ‫א‬ ‫נכתב לעורר לב המעיינים בלבד לא למעשה‬ ‫שואל ומשיב ‪ /‬הרב יהורם חדד שליט"‬ ‫שאלה ‪:‬ראובן גזל אתרוג והחזיר את האתרוג לאחר החג האם יתחייב לשלם את כל האתרוג או שנותן לו את האתרוג ואומר לו הרי שלך לפניך כמו בגזל חמץ‬ ‫שהדין הוא שאומר לו הרי שלך לפניך תשובה ‪ :‬פרי מגדים( או"ח סי' תרנ"ו במשבצות סק"א) נסתפק בזה שהרי מה שאנו רוצים לחייב אותו הוא מדינא דגרמי‬ ‫ודווקא בחמץ שלא שכיח יכול לומר הרי שלך לפניך אבל באתרוג לא יוכל לומר דהוי כמו שגזל סחורה שביום השוק שווה אלף זוז ולאחר יום השוק אין שווה‬ ‫אלא מעט האם נאמר שיחזיר לו סחורתו ונשאר בצ"ע‪ ,‬הפתחי תשובה( חו"מ סימן שס"ג סק"א) הביא בשם תשובת ב"ש שחייב‪ ,‬כיוון שחמץ לאחר הפסח לא‬ ‫ניכר ההפסד רק אם נודע שעבר עליו הפסח משאין כן אתרוג כולם יודעים שלאחר הפסח האתרוג לא שווה רק לאכילה ודומה לגזל מטבע ונפסל בכל המדינות‬ ‫שא ינו יכול לומר הרי שלך לפניך ואינו יכול לומר במטבע הרי שלך לפניך כיוון שההפסד ניכר לכל וה"ה הכא האתרוג בכל מקום ידוע שלאחר סוכות איננו שווה‬ ‫בעזה"יבגוף החפץ לא ניכר הריעותא כלל והפתחי תשובה הקשה עליו שדבריו נכונים רק לרמב"ם ולשו"ע שס"ל שאם נפסל בכל המדינות‬ ‫רק לאכילה משאין כן החמץ‬ ‫אינו יכול לומר הרי שלך לפניך אבל לדעת הרמ"א שס"ל שגם אם נפסל בכל המדינות יכול לומר הרי שלך לפניך א"כ גם באתרוג יכול לומר הרי שלך לפניך‬ ‫ונשאר בצ"ע ויש מקום לומר שגם לדעת הרמ"א יהיה חייב כיון שבמטבע ההיזק לא בא בזמן הגזל שלא ידע בזמן שגזל שתפסול את המטבע המלכות ולא הוא‬ ‫פסל את המטבע אלא דבר חיצוני המלכות היא שפסלה את המטבע אבל באתרוג כשגזל את האתרוג בגזלה עצמה מונח פה ההפסד שלאחר החג לא יהיה שווה‬ ‫שאלה‪:‬מעשה שהמצרים לפני שישים שנה החרימו אוניה יהודית והיו בה אתרוגים ונתנו את האתרוגים לקהילה היהודית האם‬ ‫אלא לאכילה‬ ‫יצאו ידי חובה ביום ראשון של סוכות שצריך שיהיה לכם –שלכם תשובה‪ :‬המעשה ארע כש מרן הרב עובדיה היה רב במצרים וכתב רבנו כיון שיאוש וודאי היה‬ ‫פה ויחד עם שנוי רשות שעבר לידי היהודים וכיון שיש יאוש ושנוי רשות קנו הקהילה היהודית את האתרוגים ולכן יכולים לצאת בהם ידי חובה (חזון עובדיה סוכות)‬ ‫ברכב כשתוך כדי ההמתנה נעצרה לידם משאית עליה בנויה‬ ‫סוכה וממנה ירדו שלושה חבדניקי"ם אחד מהם התקרב אל‬ ‫סיפורים על חג סוכות‬ ‫הקצינים ואמר להם "חבר'ה‪ ,‬בואו תעלו לסוכה תברכו על‬ ‫לולב‪ ,‬יש גם שתיה"‪ ,‬הם צחקו וזלזלו בו "אולי תעוף מפה‪,‬‬ ‫והברכה על הלולב שהצילה במלחמת יום הכיפורים‬ ‫הסוכה ‪.‬‬ ‫סיפור מדהים סיפר הגאון הרב ישראל מאיר לאו שליט"א השתגעת? יש פה מלחמה!" אך החבדיני"ק הפציר בהם ולא‬ ‫שניצל מהשואה למרות שהיה אז ילד חשבוהו כפולני באחד נכנע‪ ,‬הם הביטו אחד על השני ולבסוף התרצו‪ .‬הם עלו‬ ‫מראיונותיו" אמר כשאני אומר בשבת בבוקר בתפילת 'נשמת למשאית ונכנסו לסוכה‪ ,‬באותו רגע נשמעה שריקה חדה‬ ‫כל חי' "עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך‪ ...‬ואל ונוראה פגז פגע פגיעה ישירה ברכב הקומנדקר שריסק אותו‬ ‫תטשנו ה' אלוקינו לנצח" מצטמררים כל עצמותי ואני חש לחלוטין‪ ,‬ששת הקצינים נשכבו עם החבדיניק"ים על ריצפת‬ ‫כיצד ליבי ובשרי מרננים לקל חי‪ ,‬בכל בוקר שאני קם לא המשאית‪ ,‬לאחר שהתפזר העשן הם החלו למשש את ידיהם‬ ‫משנה השעה ולא משנה מי העיר אותי‪ ,‬המילים הראשונות ואת רגליהם וראו שיצאו כולם ללא שריטה‪ ,‬הם התרוממו‬ ‫הפורצות ספונטאנית מפי הם "מודה אני לפניך מלך חי וקיים וראו שהקומנדקר איננו וכל חלקיו מפוזרים בשטח‪ ,‬ואז קם‬ ‫שהחזרת בי נשמתי בחמלה‪ ,‬רבה אמונתך" כשהתעוררתי יהודה ואמר לחבדני"ק "אף אחד לא נפגע‪ ...‬אתם בטח קוראים‬ ‫במחנות לא היה בוקר שלא ראיתי לצידי יהודים שלא לזה נס?" והוא השיב לו "מי זה "אתם"? אנחנו עם אחד"‪ ,‬הם‬ ‫התעוררו‪ ,‬תמיד היה מישהו שכבר לא קם‪ ,‬הווי אומר שלקום שתו לחיים בהתרגשות רבה‪ ,‬ואז אמר יהודה "אני חייב לו‬ ‫בבוקר זה לא דבר מובן מאליו! ועל זה מודה אני לפניו מתוך משהו" כשהוא מצביע באצבעו כלפי מעלה‪" ,‬מה אני יכול‬ ‫שמחה עצומה ועם כל הלב ששם בורא עולם חלקי בין לשלם לו?" והחבדני"ק השיב לו "תתחיל להניח תפילין כל‬ ‫החיים"‪".‬היה זה במלחמת יום הכפורים"‪ ,‬חיילים פצועים בוקר"‪" ,‬טוב"‪ ,‬השיב מיד יהודה "תביא תפילין"‪" ,‬היום זה‬ ‫הגיעו בזמן המלחמה לאיכילוב "אני"‪ ,‬ממשיך הרב לספר‪ ,‬חג" השיב החבדני"ק "בעוד יומיים אחרי שמחת תורה תתחיל‬ ‫"הייתי אז רב שכונה בתל אביב‪ ,‬ימים מספר לאחר פרוץ להניח"‪" ,‬אבל אני לא יודע היכן אהיה בעוד יומיים?" אמר‬ ‫המלחמה פגשתי במנהל בית החולים שהכיר אותי והוא אמר יהודה‪",‬אני כבר אמצא אותך" אמר החבדני"ק "לפי המספר‬ ‫לי "הרב לאו‪ ,‬אני צריך אחד כמוך"‪ ,‬לשאלתי "למה כוונתו"? האישי שלך"‪.‬‬ ‫השיב "אני צריך מישהו שידבר עם החיילים‪ ,‬שיבכו לך‪ ,‬למחרת שמחת תורה קיבל יהודה בעודו במצרים שקית תפילין‬ ‫מהרבנות הצבאית בתיווכו של החבדני"ק‪ ,‬התפילין היו איתו‬ ‫שתהיה ה"כותל" שלהם‪ ,‬הם צריכים רופא נפש‬ ‫ת וך כדי שיחה עם מנהל בית החולים הגיע רופא צעיר הושיט והוא הניחם כל יום עד שכעבור שבועיים הוא נפגע קשה‬ ‫לי חלוק לבן עם פתק בחזית עליו היה כתוב שלש מילים "רב בראשו‪ ,‬הטיסו אותו לאיכילוב עם התפילין שלו לצידו‪ ,‬השאלה‬ ‫בית החולים" מאותו יום עד אחרי חנוכה הייתי שם בימים הראשונה שהטרידה אותו אחרי הניתוח היה‪" :‬מה השעה?‬ ‫בלילות ובשבתות‪ ,‬הכרתי חיילים פגועים‪ ,‬חלקם הכרות ואם אפשר עוד לשים תפילין"‪ .‬כשראה בעיניו את הנס הגלוי‬ ‫בסוכות כאשר קיבל את חייו במתנה מבורא עולם‪ ,‬קיבל עליו‬ ‫שטחית וחלקם הכרות עמוקה כשעד היום לא נפסק הקשר‪.‬‬ ‫חייל אחד שכב במחלקה הנוירוכירוגית שמו היה יהודל'ה ‪ ,‬להניח תפילין‪ ,‬קבלה איתנה ומוצקה לכל ימי חייו‪ .‬כיום יהודה‬ ‫הוא עבר ניתוח ראש מסובך ופציעתו היתה קשה מאוד‪ ,‬אישה סב לנכדים‪ ,‬כולם שומרי תורה ומצוות‪ ,‬והכל בזכות התפילין‬ ‫ניגשה אלי ושאלה אם אני הרב‪ ,‬השבתי לה שכן‪ ,‬עיניה היו שהחל להניח כתוצאה מהצלתו ממוות מקיום מצוות סוכה‬ ‫נפוחות ואדומות והיא לחשה חרישית "הבן שלי צריך אותך" בהשגחה פרטית‪.‬‬ ‫ואז היא הכניסה אותי לחדרו של יהודל'ה‪ .‬זו היתה ההיכרות בזכות מצוות סוכה מצא יהלומים וזהב ‪.‬‬ ‫הנה לפנינו מעשה שאירע במקסיקו בסוכות תשע"ה‪ :‬יהודי‬ ‫הראשונה שלי איתו‪,‬‬ ‫הוא שכב בחדר בודד מחובר למכשירים שונים ומשונים‪ ,‬כולו שחָ פַץ לקיים את ִּמצוַ ת הסוכה כהלכתה‪ ,‬ביקש משכנו הגוי‬ ‫היה חבוש למעט האף והעיניים‪ ,‬לא היה לי מושג אם כל מהקומה העליונה שיאפשר לו לבנות סוכה על הגג שלו למשך‬ ‫האברים שהיו מכוסים בשמיכה אכן קיימים‪ ,‬הוא לא יכל שמונה ימים בלבד‪ ,‬הגוי סירב בהתחלה‪ ,‬אולם אח"כ חשב לנצל‬ ‫לזוז‪ ,‬ואמא שלו ניגשה אליו ואמרה לו "יהודל'ה‪ ,‬הבאתי לך את היהודי ואמר לו שהוא בטובו מוכן להשכיר לו את הגג‬ ‫רב"‪ ,‬הוא פתח חצי עין ואחר כ ך חצי עין שניה הסתכל עלי תמורת עשרת אלפים דולר בלבד‪ .‬היהודי התלבט‪ ,‬ולבסוף הביע‬ ‫ואמר "אתה רב?" התקרבתי אליו ואמרתי לו "כן"‪" ,‬מה את הסכמתו לכך‪ .‬ומכיוון שהוא יהודי ואינו נאמן בעיני שכנו‬ ‫השעה"? הוא שאל‪ ,‬חשבתי שהוא מעורפל אחרי הנתוח האנטישמי‪ ,‬התבקש היהודי לבצע את עסקת השכירות בפני‬ ‫הארוך שעבר‪ ,‬וכי בשביל זה הוא צריך רב כדי לדעת מה עו"ד‪ ,‬וכמובן גם את שכר הטרחה היהודי התבקש לשלם‪.‬‬ ‫השעה? עניתי לו "השעה ‪ ,"12‬והוא המשיך לשאול "ביום או היהודי חתם על החוזה‪ ,‬שילם את מלא הסכום וקיבל את‬ ‫בלילה?" השבתי לו "ביום"‪" .‬ואז הוא שאל אותי"‪ ,‬מספר המפתח של הגג‪ .‬הוא עלה לגג וחשכו עיניו‪ ,‬הגג היה מלא‬ ‫הרב כשכולו התרגשות ודמעה מבצבצת מעינו‪" ,‬אני עוד לא בגרוטאות‪ .‬הוא החל לפנות משם ברזלים ישנים‪ ,‬בגדים‬ ‫שמתי תפילין היום‪ ,‬בשעה כזו עוד אפשר לשים?" הוא לא בלויים‪ ,‬ואז נתקל בשקית מלאה תכשיטי זהב כבדים ויהלומים‬ ‫אמר "להניח תפילין" אלא "שמתי" זה לא ביטוי שגור אצלנו‪ ,‬ששווים רב‪ ,‬ומכיוון שהחוק במקסיקו מחייב את מוצא הרכוש‬ ‫למוסרו למשטרה‪ ,‬ומי שלא עושה כן צפוי לעונש גדול‪ ,‬פנה‬ ‫אמרתי לו "בהחלט כן‪,‬‬ ‫כל היום אפשר להניח‪ ",‬והפצוע המשיך לשאול "אם יש לי היהודי למשטרה ומסר להם את השקית‪ .‬המשטרה החלה‬ ‫תחבושת על כל ה ראש ואני יכול להניח רק על היד האם שמים בבדיקה‪ ,‬ואז התברר שעשרים שנה קודם לכן‪ ,‬נשדדה חנות‬ ‫על היד בלי הראש?" "בהחלט כן" השבתי לו‪ .‬ואז במאמץ לא תכשיטים יוקרתית באזור‪ ,‬ולא הצליחו לשים יד על הגנבים‪,‬‬ ‫קל הוא שלף אט אט את ידו השמלאית מתוך השמיכה בעל החנות התמוטט ומת‪ ,‬ולא היו לו יורשים‪ .‬ובמקסיקו יש‬ ‫הרימה למעלה וביקש מהרב "אז תשים לי בבקשה"‪ ,‬קשרתי חוק שאם הבעלים של הרכוש נפטר ואין לו יורשים‪ ,‬הרכוש‬ ‫לו את התפילין על ידו וקראתי איתו "שמע ישראל" עם עובר למוצא‪ ,‬לכן פנו השוטרים ליהודי ומסרו לו את כל‬ ‫הרבה דמעות שלו ושל אימו‪ ,‬ושלי שזלגו ללא הרף‪ ,‬זה היה היהלומים והתכשיטים‪ .‬השכן הגוי שמע על שקית היהלומים‬ ‫המפגש הראשון שלי עם יהודל'ה"‪.‬הרב לוקח פסק זמן להירגע והתכשיטים שנמצאה בגג ופנה לבית המשפט בתביעה לקבל‬ ‫מהרגעים המרטטים שהתרגשותם חוצה עשרות שנים את כל האוצר‪ ,‬משום שנמצא בשטחו הפרטי‪ ,‬אולם היהודי‬ ‫‪...‬במשך החודשים שעברו החלים יהודל'ה מפציעתו הקשה‪ ,‬נפנף במסמך חתום ע"י עו"ד שבאותו זמן הגג היה מושכר לו‪,‬‬ ‫והוא סיפר לרב את סיפורו‪ .‬הוא היה סגן משנה בבונקר של והוא זכה במשפט‪ .‬אז היהודי הבין שהקב"ה הכין רפואה‬ ‫קצינים על שפת התעלה‪ ,‬ביום הושענה רבה לפני הצליחה‪ ,‬למכה בכך שעלה בדעת הגוי שיחתום על חוזה השכירות בפני‬ ‫עו"ד‪ ,‬היהודי התעשר והחל לתמוך בישיבות ותלמידי חכמים‪.‬‬ ‫לתעלה הם ישבו ששה חברה‬ ‫רבי זושא מחמם בתפילתו את הסוכה הקפואה‬ ‫הצדיק‬‫זושא כתיב‬ ‫עם שגיאת‬ ‫גדולרבי‬‫שהה‬‫שלט כזה‬ ‫איךאחת‬ ‫פעם‬‫החנות‬‫שלג‪.‬‬‫יורדלבעל‬ ‫אפילואומר‬ ‫שקנה צעצוע‪,‬‬ ‫ולפעמים‬‫מילי דבדיחותא ‪:‬בחנות צעצועים גדולה‪ ,‬כתוב שלט "צאצואים"‪ ,‬נכנס אדם ולאחר‬ ‫!!‪"".......‬רבי זושא‪ ,‬הכנתי לכם‬ ‫מהםאמר‪:‬‬ ‫המארח‬‫ואתה אחד‬‫קופהייבי‪.‬‬‫מהםרבי‬ ‫חברו‬ ‫ועשיתי‬ ‫אצל‬ ‫כזאת חמורה ‪,‬עונה לו המוכר‪ ,‬בזכות "הטעות" הזאת נכנסו מאות לקוחות לחנות‬ ‫ושבע‬ ‫חניה‪ ,‬צבן יגאל וציפורה‪ ,‬יצחק‬ ‫משובח‪,‬ושרה‬ ‫חדד אשר‪ ,‬דוד‬ ‫אלפקות‬ ‫התורמים צמר‬ ‫היקרים ובני ביתם‪:‬‬ ‫שמיכות‬ ‫עשר‬ ‫ויצלח את‬ ‫בסוכה‪,‬‬ ‫וירומם‬ ‫נוחה‬ ‫וינצור ויעזור‬ ‫מיטהוישמור‬ ‫מי שבירך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב משה אהרון דוד ושלמה הוא יברך‬ ‫העלון מוקדש להצלחת להצלחת משפחת‬ ‫נחמה חדד‪ ,‬רפי ואביבה זגדון‪,‬‬ ‫אומר‬ ‫זושא‬ ‫אליהו ורות‬ ‫עמי רבי‬ ‫ושושנה כהן‪,‬‬ ‫הנורא"‪.‬‬ ‫הקור בן אביבה‪,‬‬ ‫בגללמשה חיים‬ ‫זבולוןאוז‬ ‫וברברה חדד‪,‬‬ ‫מנוצות‬ ‫שמיכות פוך‬ ‫טרבלסי ורעיתו ‪,‬‬ ‫ויוכבד ת חדד‪ ,‬גד חדד‪ ,‬ישראל וקרין חניה‪ ,‬ציפורה חדד ומשפחתה‪ ,‬חי ואביבה חדד‪ ,‬משה‬ ‫יסכה ויעקב שמסיאן‪ ,‬שמואל ונורית חדד‪ ,‬כהן שמעון ומרים‪ ,‬מיכאל ואליס חדד‪ ,‬עמוס רזיאל ואוריה חדד‪ ,‬יצחק וכוכבה חדד‪ ,‬כהן יואל ורעייתו‪ ,‬כהן עוזיאל ורעייתו‪ ,‬יהונתן ושילת חדד‪ ,‬הדס ודניאל פראנג'י‪,‬‬ ‫יהורם בן טיטה חדד וב"ב‪ :‬שה' יתברך‬ ‫עליונתן‪ ,‬לרפואה שלמה‪ :‬שרה‬ ‫לשכב‬ ‫מזושן‬ ‫רבקה ובן‪,‬‬‫רוצה‬ ‫זושאוסוזי‪ ,‬בר‬ ‫תדאג‪.‬‬ ‫כהן רחמים‬ ‫ידידי‪,‬ר' אל‬ ‫יעקב אזוביב‪,‬‬ ‫ייבי‪,‬‬ ‫ואילנה ביתן‪,‬‬ ‫"רבי‬ ‫צבאן‪ ,‬דוד‬ ‫ייבי‪:‬יעקב‬ ‫לרבי מסס‪ ,‬ר'‬ ‫יוסף ומינה חדד‪ ,‬הרב אסף נתן ורעיתו‪ ,‬בת שבע חדד וכל משפחתה‪ ,‬אברהם וסיגלית‬ ‫יצלחם במאד מאד ויתקיים בהם‬ ‫בת טיטה‪ ,‬יוסף בן טיטה ‪ ,‬לזיווג הגון‪ :‬מוריה רחל בת בת שבע‪ ,,‬רבקה בת רות‪ ,‬עינב ליטל ומזל אורין בנות ציפורה‪ .‬זש"ק רינת בת סיגלת יהונתן בן בת שבע שתורמים לכוללי קול כמוס‪[ .‬כולל יום‪ ,‬כולל ליל‬ ‫הרצפה של הסוכה הקדושה‪ ,‬זושא לא צריך שמיכה"‪ .‬רבי ייבי‬ ‫שישי‪ ,‬כולל ערב ‪,‬כוללי בין הזמנים ועוד] ולעלון השבועי‪.‬ועוד מלך מלכי המלכים ברחמיו ישמרם ויחיים מכל צרה ונזק יצילם ובכל אשר יפנו ישכילו וכל אשר יעשו יצליחו ויבטל הא‪-‬ל מעליהם כל גזירות קשות‬ ‫הפסוקים ובאו עליך עכל הברכות האלה‬ ‫תמיד שמחים ומאושרים‬ ‫להחזיק‬ ‫דבר רע ונהיה‬‫תוכל‬ ‫ויסיר כללא‬ ‫מחלה וכל‬ ‫ומוצלחים‪,‬זקן‪,‬‬ ‫טוביםאתה‬‫מאוד‪,‬‬ ‫ליבם קר‬ ‫לטובה‪ ,‬לחיים‬ ‫זושא‪,‬‬‫משאלות‬ ‫"רבי‬ ‫אמר‪:‬‬ ‫וימלא ה' כל‬ ‫ורעות ויגזור עליהם הא‪-‬ל גזירות טובות וברכות מרובות‪ ,‬וזכות התורה תגן בעדם‬ ‫והשיגוך ‪,‬וכל אשר יעשה יצליח ‪,‬ימלא ה'‬ ‫אכי"ר‪ .‬לע"נ‪ :‬יורם בן זילו‪ ,‬רחל בת מזלה‪ ,‬אליהו בין מבירכה‪ ,‬לקבלת העלון במייל‪ 054-8464024 ALON.DVAR.HAMELEH@GMAIL.COM :‬כל הזכיות שמורות ‪ ,‬לצורך זיכוי הרבים הכל מותר‬ ‫מעמד"‪ .‬רבי זושא אמר‪" :‬אל תדאג‪ ,‬זושא יסתדר‪ ,‬ה' יעזור"‪.‬‬ ‫כל משאלותיך‬