gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer

שבוע: סוכות (2026-09-21)

משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫משך חכמה‬ ‫חג הסוכות – מפרשת אמור פסקא ק ‪ -‬קו‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ג ‪ -‬תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫כוון להך דאמר רבי מאיר בנדרים פרק קמא דף ט‪ ,‬א טוב מזה‬ ‫להורדת כל המשך חכמה עם בינת החכמה חינם לחץ כאן‬ ‫שאינו נודר כל עיקר‪ ,‬מאי שנא נודר דלא כו'‪ ,‬נדבה נמי לא‪,‬‬ ‫פרשת חג הסוכות‬ ‫דילמא אתי בה לידי תקלה‪ ,‬כהלל הזקן‪ ,‬דתניא כו' מביאה חולין‬ ‫ויקרא כג‪ ,‬לג‪-‬מד‬ ‫לעזרה ומקדישה‪ .‬וזה שלימד אותנו‪ ,‬איך לנדור ואיך לנדוב‪ ,‬אשר‬ ‫תתנו לה'‪ ,‬שיהא תיכף ברשות השם להקרבה‪ .‬ודו"ק ‪.2‬‬ ‫פסקאות‪ :‬ק ‪ -‬קו‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫]קא[‬ ‫]ק[‬ ‫)כג‪ ,‬לט( ַא� בַּ חֲ ִמ ָשּׁה עָ שָׂ ר יוֹם לַ חֹדֶ שׁ הַ ְשּׁבִ יעִ י ְבּ ָא ְספְּ ֶכם ֶאת‬ ‫וּמלְּבַ ד ָכּל נ ְִד ֵריכֶם‬ ‫נוֹתיכֶ ם ִ‬ ‫וּמלְּ בַ ד מַ ְתּ ֵ‬ ‫)כג‪ ,‬לח( ִמלְּבַ ד שַׁ בְּ תֹת ה' ִ‬ ‫בוּאת ָה ָא ֶרץ ָתּחֹגּוּ ֶאת חַ ג ה' ִשׁבְ עַ ת י ִָמים בַּ יּוֹם ָה ִראשׁוֹן ַשׁבָּ תוֹן‬ ‫ְתּ ַ‬ ‫וּמלְּבַ ד כָּל ִנ ְדב ֵֹתיכֶם אֲ שֶׁ ר ִתּ ְתּנוּ לַה'‪:‬‬ ‫ִ‬ ‫וּבַ יּוֹם הַ ְשּׁ ִמינִי שַׁ בָּ תוֹן‪:‬‬ ‫מדוע כתוב "ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם"‪ ,‬ועוד‪ ,‬שמפסיק בין מתנה‬ ‫למתנה‬ ‫מדוע כתבה תורה "באוספכם"‪ .‬ועוד קשה‪ ,‬מדוע ב' פעמים כתבה זאת התורה‬ ‫)כג‪ ,‬לח( מלבד שבתת ה' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם כו'‬ ‫)כג‪ ,‬לט( באספכם את תבואת הארץ כו' ‪ .3‬בתורת כהנים )פרק טו‬ ‫נדבותיכם אשר תתנו לה' ‪ .1‬הזרות מבואר‪ ,‬שהיה למכתב ומלבד‬ ‫סעיף ז( יכול באסיפת כל הפירות תלמוד לומר כו' מגרנך ולא כל‬ ‫מתנותיכם אשר תתנו לה'‪ ,‬וסמך זה אצל נדבותיכם‪ .‬ויתכן‪ ,‬כי‬ ‫וּמלְּ בַ ד כָּל נ ְִדבֹתֵ יכֶם אֲשֶׁ ר תִּ תְּ נוּ‬ ‫וּמלְּ בַ ד כָּל נ ְִד ֵריכֶם ִ‬ ‫להקרבה‪ ,‬וזה הפירוש " ִ‬ ‫וּמלְּ בַ ד‬ ‫וּמלְּ בַ ד כָּל נ ְִד ֵריכֶם ִ‬ ‫וּמלְּ בַ ד מַ תְּ נוֹתֵ יכֶם ִ‬ ‫‪] 1‬ק[ )כג‪ ,‬לח( " ִמלְּ בַ ד שַׁ בְּ תֹ ת ה' ִ‬ ‫לַה'"‪ ,‬לכן כתבה תורה גם נדרים וגם נדבות‪ ,‬ללמד הן על נדרים והן על‬ ‫כָּל נ ְִדבֹתֵ יכֶם אֲשֶׁ ר תִּ תְּ נוּ לַה'" ע"כ‪ .‬ויש לדקדק‪ :‬א‪ .‬כיון דכתיב מלבד‬ ‫נדבות‪ ,‬ולא די לכתוב סתם על מתנות‪ ,‬ולכן הפסיקה תורה בנדרים ונדבות‬ ‫מתנותיכם‪ ,‬זה כולל נדרים ונדבות‪ ,‬ודי לכתוב מלבד מתנותיכם אשר תתנו‬ ‫ממתנותיכם‪ ,‬ומיושב הכל בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫לה'‪ .‬ב‪ .‬כיון דאשר תתנו לה' עולה על מתנותיכם‪ ,‬היה לכתוב אשר תתנו‬ ‫‪ 2‬תמצית דבריו‪ :‬יש לדקדק‪ ,‬מדוע כתוב "ומלבד כל נדריכם‬ ‫לה' סמוך למתנותיכם‪ ,‬ולא להפסיק בנדרים ונדבות‪.‬‬ ‫ומלבד כל נדבותיכם"‪ ,‬ועוד‪ ,‬שמפסיק בין מתנה למתנה‪ .‬והביאור‬ ‫ונראה על פי הא דאמר רבי מאיר בנדרים )ט‪ ,‬א(‪ ,‬על הכתוב בקהלת )ה‪ ,‬ד(‬ ‫בזה‪ ,‬דהתורה באה ללמדנו‪ ,‬שכשנודר או נודב‪ ,‬יקדיש בעזרה‬ ‫"טוֹב אֲשֶׁ ר �א תִ דֹּר ִמשֶּׁ תִּ דּוֹר וְ �א ְתשַׁ לֵּם"‪ ,‬שהכתוב עולה על הכתוב לפני‬ ‫ומיד יתן לה'‪ ,‬כדי שלא יהיה לו תקלה וישתמש בבהמה לצורכו‪,‬‬ ‫כן )פסוק ג( " ַכּאֲשֶׁ ר תִּ דֹּר נ ֶֶדר לֵא�הִ ים אַל תְּ אַחֵ ר לְ שַׁ לְּ מ ֹו כִּ י אֵ ין חֵ פֶ ץ‬ ‫וימעול בהקדש‪ ,‬לכן כתוב שהנדרים והנדבות יתן לה'‪ ,‬היינו מיד‪,‬‬ ‫בַּ כְּ סִ ילִ ים אֵ ת אֲשֶׁ ר תִּ דֹּר שַׁ לֵּם"‪ ,‬ואומר‪ ,‬שטוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר‪.‬‬ ‫בלא הפסק‪.‬‬ ‫ומבאר הש"ס‪ ,‬שנדבה מותר‪ ,‬שנדר הוא שאומר הרי עלי להביא נדר‪ ,‬ונדבה‬ ‫הוא שאומר הרי זו‪ .‬ומקשה הש"ס‪ ,‬מאי שנא נדר דלא ראוי לנדור שמא יבוא‬ ‫לידי תקלה‪ ,‬שלא יביא את נדרו בזמן ויעבור על בל תאחר‪ ,‬גם אם מקדיש‬ ‫בהמה לנדבה יכול לבוא לידי תקלה‪ ,‬שישתמש בבהמה שנדב לה' לצורך‬ ‫]קא[‬ ‫חולין וימעול‪ .‬ומתרץ הש"ס‪ ,‬שבנדבה יכול לעשות כהלל שלא יבוא לידי‬ ‫‪] 3‬קא[ )כג‪ ,‬לט( "אַ � בַּ ח ֲִמשָּׁ ה עָ שָׂ ר יוֹם לַחֹ ֶדשׁ הַ ְשּׁבִ יעִ י בְּ אָסְ פְּ כֶם אֶ ת תְּ בוּאַת‬ ‫תקלה‪" ,‬דתניא אמרו על הילל הזקן שלא מעל אדם בעולתו כל ימיו‪ ,‬מביאה‬ ‫אָרץ תָּ חֹ גּוּ אֶ ת חַ ג ה' ִשׁבְ עַ ת י ִָמים בַּ יּוֹם הָ ִראשׁוֹן שַׁ בָּ תוֹן וּבַ יּוֹם הַ ְשּׁ ִמינִי‬ ‫הָ ֶ‬ ‫כשהיא חולין לעזרה ומקדישה‪ ,‬וסומך עליה ושוחטה"‪ .‬אבל בנדר יש חשש‬ ‫שַׁ בָּ תוֹן" ע"כ‪ .‬יש לדקדק‪ ,‬כיון שכתוב מתי יהיה חג הסוכות‪ ,‬דהיינו בחודש‬ ‫שיבוא לידי תקלה של איסור בל תאחר‪ .‬והנה לפי זה‪ ,‬גם הנודר צריך להזהר‬ ‫השביעי בחמשה עשר יום לחודש‪ ,‬מדוע כתבה תורה "בְּ אָסְ פְּ כֶם אֶ ת תְּ בוּאַת‬ ‫שלא ישתמש בבהמת קדשים לחולין ולהקדישה לנדרו בעזרה‪.‬‬ ‫אָרץ"‪ ,‬מה הנפקא מינא מזה‪ .‬ובספרא )אמור פרשה יב‪ ,‬פרק טו‪ ,‬פסקא ז(‬ ‫הָ ֶ‬ ‫ועל פי זה מבואר הכל‪ .‬דבא הכתוב ללמד איך לנדור ואיך לנדוב‪ ,‬לפיכך‬ ‫דרשו בזה‪ ,‬וז"ל "יכול באסיפת כל הפירות‪ ,‬תלמוד לומר )דברים טז‪ ,‬יג(‬ ‫כתוב שאת הנדרים והנדבות יתנו לה'‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שיהא תיכף ברשות ה'‬ ‫א‬ ‫משך חכמה‬ ‫חג הסוכות – מפרשת אמור פסקא ק ‪ -‬קו‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ג ‪ -‬תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫שיש בו אסיפה כו' בעינא רוב אסיף כו' מידי רוב אסיף כתיב‪,‬‬ ‫גרנך כו'‪ ,‬יכול אפילו מקצתם כו' כיצד ברוב אסיפת כל הפירות‪.‬‬ ‫והא כתיבא‪ ,‬כדדריש בתורת כהנים‪ .‬אולם אחר העיון התבוננתי‪,‬‬ ‫לפי זה תמיה טובה מה דקאמר בראש השנה דף ז‪ ,‬א איזהו חודש‬ ‫ומהיקב‪ ,‬דהיינו קש וזמורות ענפים‪ ,‬שאינם בעלי חיים ואינם מקבלים‬ ‫באספך מגרנך מיקבך‪ ,‬מגורנך ולא כל גורנך‪ ,‬מיקבך ולא כל יקבך‪ .‬אי‬ ‫טומאה‪ .‬ומקשה הש"ס‪ ,‬אולי הכוונה שיש לסכך בגורן עצמו‪ ,‬דהיינו‬ ‫באספך מגורנך ומיקבך‪ ,‬יכול מקצתם‪ ,‬תלמוד לומר )ויקרא כג‪ ,‬לט(‬ ‫בחטים‪ ,‬שהם דבר מאכל ומקבל טומאה‪ ,‬וכן לסכך ביין עצמו כשהוא קרוש‪,‬‬ ‫באספכם את תבואת הארץ‪ ,‬כיצד‪ ,‬השתדל לעבר את השנה‪ ,‬שתעשה את‬ ‫והוא משקה שמקבל טומאה‪ ,‬ומנלן שאסור לסכך בדבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫החג ברוב אסיפת כל הפירות" ע"כ‪.‬‬ ‫ומתרץ רב אשי‪ ,‬דכיון שכתוב "מגרונך" "מיקבך"‪ ,‬ולא כתוב 'גרונך'‬ ‫הנה הוקשה לתורת כהנים‪ ,‬מדוע כתבה תורה ב' פעמים שזמן חג הסוכות‬ ‫'יקבך'‪ ,‬משמע שיש לסכך בדבר שאתה נוטל "מ"הגורן‪ ,‬ולא בגורן עצמו‪,‬‬ ‫יהיה באסיפת התבואה‪ ,‬ומתרץ‪ ,‬שבא ללמד שיעברו את השנה כדי שחג‬ ‫וכן דבר שאתה נוטל "מ"היקב‪ ,‬ולא ביקב עצמו‪.‬‬ ‫הסוכות יחול בזמן שאוספים את רוב התבואה‪ ,‬דלשון באספכם משמע גם‬ ‫אָרץ"‪ ,‬בא‬ ‫ולפי זה אין פסוק מיותר‪ ,‬דהא דכתיב כאן "בְּ אָסְ פְּ כֶם אֶ ת תְּ בוּאַת הָ ֶ‬ ‫כל התבואה‪ ,‬ולשון מגרונך ומיקבך משמע מיעוט‪ ,‬לכן כתבה תורה ב'‬ ‫ללמד על זמן חג הסוכות‪ ,‬והא דכתיב באספך מגרונך ומיקבך לא בא ללמד‬ ‫פעמים‪ ,‬ללמד שהוא בזמן רוב תבואה‪ ,‬דרובו ככולו‪ .‬אבל אם היה כתוב רק‬ ‫על זמן חג הסוכות‪ ,‬אלא בא ללמד על הסכך ממה עושים אותו‪ ,‬וכיון שאין‬ ‫באספכם‪ ,‬הייתי מפרש אפילו מעט אסיפה‪ ,‬או הייתי מפרש "כל" אסיפה‪,‬‬ ‫מקרא מיותר אפשר לפרש "באספכם" על מיעוט אסיפה‪.‬‬ ‫ובא הכתוב בפ' ראה לגלות שיהיה רוב‪ ,‬דאם לא כן‪ ,‬למה כתוב בפ' ראה‬ ‫אבל בתורת כהנים דדרשו על רוב אסיפה‪ ,‬כיון שהיה לתורת כהנים מקרא‬ ‫עוד פעם בזמן אסיפה‪.‬‬ ‫מיותר‪ ,‬דסתם תורת כהנים רבי יהודה היא‪ ,‬ורבי יהודה סובר בסוכה )לו‪ ,‬ב(‬ ‫ולפי זה יש להקשות‪ ,‬על הא דאיתא בראש השנה )ז‪ ,‬א(‪ ,‬מנלן שניסן ראש‬ ‫דאין לסכך סוכה אלא מארבעה מינים בלבד‪ ,‬ולפי זה על כורחך אינו דורש‬ ‫חודשים‪ ,‬ואמרו‪ ,‬מדכתיב הכא שבחודש השביעי‪ ,‬הוא זמן אסיפת התבואה‪,‬‬ ‫"באספך מגרונך ומיקבך" על סכך‪ ,‬דגורן ויקב אינו מארבע מינים שבלולב‪,‬‬ ‫והוא חודש תשרי‪ ,‬שמע מינא שניסן חודש הראשון‪ .‬ומקשה הש"ס דלמא‬ ‫וכן כתבו התוס' בסוכה )שם‪ ,‬ד"ה רבי יהודה(‪ ,‬ולפי זה על כורחך רבי יהודה‬ ‫ניסן הוא באייר‪ ,‬וחודש השביעי הוא מר חשון‪ ,‬ומתרץ דבחשון אין כבר‬ ‫דורש את הכתוב בפ' ראה‪ ,‬דבא ללמד מתי יהיה חג הסוכות‪ ,‬ואם כן יש קרא‬ ‫אסיף ומקרא מוכח שצריך להיות בזמן שעושים אסיפה‪ ,‬לכן בהכרח הוא‬ ‫מיותר‪ ,‬דב' פעמים כתבה תורה שחג הסוכות יהיה בזמן אסיפה‪ ,‬לפיכך‬ ‫תשרי‪ .‬ומקשה הש"ס‪ ,‬אולי חודש השביעי הוא באלול‪ ,‬שיש בו כבר קצת‬ ‫בהכרח בא ללמד על רוב אסיפה‪ ,‬אבל הש"ס שמקשה מנלן דבאספכם‬ ‫אסיפה‪ ,‬ולפי זה ניסן יהיה באדר‪ ,‬ומתרץ הש"ס‪ ,‬דלשון הכתוב באוספכם‬ ‫משמע רוב אסיפה‪ ,‬אולי הוא מיעוט‪ ,‬אינו סובר כרבי יהודה‪ ,‬ודורש קרא‬ ‫מתבואת הארץ‪ ,‬משמע לפחות אסיפה של רוב תבואה‪ ,‬ובחודש אלול‬ ‫דמגרונך ויקבך לסכך ולא לזמן חג הסוכות‪ ,‬וממילא אין מקרא מיותר‪,‬‬ ‫אוספים רק מקצת תבואה‪ .‬ומקשה הש"ס‪ ,‬וכי משמעות הלשון "באספכם"‬ ‫ולשון "באספך" יכול להתפרש מיעוט אסיפה‪ ,‬ומיושב הכל בסייעתא‬ ‫מוכח שהוא "רוב"‪ ,‬אולי גם מעט אסיפה נקרא "באספכם"‪ ,‬וחודש השביעי‬ ‫דשמיא‪.‬‬ ‫יהיה בחודש אלול‪ ,‬וניסן הוא באדר‪ .‬והש"ס אינו מוצא תירוץ לתמיה זו‪,‬‬ ‫]א‪ .‬ה‪ .‬ודע דרבינו מפרש את פשט התורת כהנים בדרך זו שביארנו‪ ,‬דלשון‬ ‫ודורש דרשה אחרת ממקום אחר‪ ,‬שניסן הוא חודש הראשון‪.‬‬ ‫באספכם משמע גם מיעוט אסיפה‪ ,‬וגם משמע כל אסיפה‪ ,‬ורק מחמת יתור‬ ‫והשתא יש לתמוה טובא‪ ,‬הא באמת כתוב בתורה רוב אסיפה כיון שכתוב‬ ‫קרא דרשו דאספכם הוא לרוב‪ .‬אבל בקרבן אהרן מפרש דלשון באספכם‬ ‫פעמיים שיהיה חג הסוכות בזמן אסיפה‪ ,‬כמו שמבאר בתורת כהנים‪ ,‬ואיך‬ ‫גופיה משמע כל האסיפה‪ ,‬ולשון מגרונך ומיקבך משמע מיעוט‪ ,‬וכדי ליישב‬ ‫דוחה הש"ס דרשה זאת כנגד דברי התורת כהנים‪.‬‬ ‫הסתירה אמרו בתורת כהנים שיהיה ברוב אסיפה‪ ,‬שרובו ככולו‪ .‬ולפי‬ ‫ונראה בזה‪ ,‬דהנה אמרו בסנהדרין )פו‪ ,‬א( דסתם ספרא רבי יהודה‪ ,‬ורק רבי‬ ‫ביאורו אין לתרץ מה שכתב רבינו‪ ,‬דהרי סתם לשון באספכם משמע כולו‪,‬‬ ‫יהודה יכול לדרוש רוב אסיף מהסתירה של המקראות‪ ,‬כפי שיבואר להלן‪.‬‬ ‫ואיך מקשה הש"ס דאולי משמעו מיעוט‪ .‬ושיטת רבינו בביאור הספרא הוא‬ ‫דהנה בסוכה )יב‪ ,‬א( אמרו‪ ,‬מנלן שסכך אינו אלא מדבר שאינו בעלי חיים‬ ‫מוכח מתוך קושיית הש"ס‪ ,‬שלשון באספכם משמע גם מיעוט‪ ,‬ועל כורחך‬ ‫ושאינו מקבל טומאה‪ ,‬דכתיב )דברים טז‪ ,‬יג( "חַ ג הַ סֻּכֹּ ת תַּ עֲשֶׂ ה לְ � ִשׁבְ עַ ת‬ ‫דמחמת יתור לשון בלבד דרשו רוב בתורת כהנים‪ ,‬וכמו שביארנו בסיעתא‬ ‫וּמיִּ ְקבֶ �"‪ ,‬וקשה מה בא הכתוב להשמועינן "באספך‬ ‫י ִָמים בְּ אָסְ פְּ � ִמגּ ְָרנְ� ִ‬ ‫דשמיא[‪.‬‬ ‫מגרנך ומיקבך"‪ ,‬אלא שבא ללמד‪ ,‬שסכך תעשה ממה שאתה אוסף מהגורן‬ ‫ב‬ ‫משך חכמה‬ ‫חג הסוכות – מפרשת אמור פסקא ק ‪ -‬קו‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ג ‪ -‬תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫וּשׂמַ ְח ֶתּם לִפְ נֵי ה' אֱ �הֵ י ֶכם ִשׁ ְבעַ ת‬ ‫ְתּמָ ִרים ַו ֲענַף עֵ ץ עָ בֹת וְ עַ ְרבֵ י נָחַ ל ְ‬ ‫דסתם ספרא רבי יהודה )סנהדרין פו‪ ,‬א(‪ ,‬ואיהו סובר‪ ,‬דאין‬ ‫י ִָמים‪:‬‬ ‫מסככין אלא מארבעת מינים )סוכה לו‪ ,‬ב(‪ ,‬ועל כורחך דלית ליה‬ ‫הטעם שמתוך ארבעת המינים‪ ,‬רק האתרוג הוא פרי ראוי לאכילה‬ ‫הך דדריש רבי יוחנן הך קרא )דברים טז‪ ,‬יג( דבאספך מגרנך‬ ‫)מ( ולקחתם לכם וכו' פרי עץ הדר‪ .‬יתכן ‪ 5‬עוד דמרמז דמכל‬ ‫ומיקבך‪ ,‬על פסולת גורן ויקב‪ ,‬וכמו שכתבו תוס' סוכה לו‪ ,‬ב )ד"ה‬ ‫האוסף והעמל שיגעו וזרעו וחרשו וקצרו וכו'‪ ,‬העיקר מזה הוא‬ ‫רבי יהודה(‪ ,‬אבל לדידן איצטריך קרא להך דדריש רבי יוחנן‪,‬‬ ‫הניתן לשומרי הדת והעניים‪ ,‬המה הכהנים והלויים והעניים‪ .‬כי‬ ‫דבפסולת גורן ויקב מסככין‪ ,‬ואם כן לא כתיבא רוב אסיף‪ ,‬ומגרנך‬ ‫מעשר ראשון ומעשר עני או מעשר שני‪ ,‬והביכורים והפאה‬ ‫דריש‪ ,‬ולא גורן עצמו‪ .‬ודו"ק ‪.4‬‬ ‫והתרומה שהן כל אחד‪ ,‬אחד מששים‪ ,‬ובכללם הם אחד מעשרים‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫שהוא הנוסף מחלק רביעי על חלק חמישי‪ ,‬שעודפו הוא חלק אחד‬ ‫מעשרים‪ .‬והגם כי שני המעשרות אינם שוים‪ ,‬שמעשר שני‬ ‫]קב[‬ ‫מהמותר‪ ,‬זה משלים הלקט‪ .‬לזה מורה‪ ,‬שמפרי הארץ‪ ,‬הרביעי‪,‬‬ ‫ויקרא )כג‪ ,‬מ( וּל ְַק ְח ֶתּם ָלכֶ ם בַּ יּוֹם הָ ִראשׁוֹן פְּ ִרי עֵ ץ ָהדָ ר ַכּפֹּת‬ ‫שנתחלק לעניים וללויים ולכהנים‪ ,‬הוא מרכז המטרה בכל עמל‬ ‫נותנים לכהנים ללויים ולעניים‪ ,‬לרמז‪ ,‬שהרביע הניתן לכהנים לויים ועניים‪,‬‬ ‫‪ 4‬תמצית דבריו‪ :‬יש לדקדק‪ ,‬מדוע כתבה תורה באוספכם‪ .‬ועוד‬ ‫הוא מרכז המטרה בכל עמל אדם לפיהו‪ ,‬והרביעי הוא קודש הילולים‪,‬‬ ‫קשה‪ ,‬מדוע ב' פעמים כתבה זאת התורה‪ ,‬כאן ובפרשת ראה‪,‬‬ ‫ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שזכיתם לחלק לעניים ולקיים מצוה זו‪ .‬לפיכך‬ ‫באספך מגרונך ומיקבך‪ .‬והביאור בזה‪ ,‬לפי חכמים שסכך אינו‬ ‫חלק הרביעי הוא המובחר מכל ארבעת המינים‪.‬‬ ‫צריך להיות מארבע מינים שבלולב‪ ,‬בפ' ראה כתוב באוספך‬ ‫מגורנך ומיקבך‪ ,‬ללמד שסכך יהיה מפסולת גורן ויקב‪ ,‬שאינו‬ ‫והחשבון שסך הכל הוא רביע‪ ,‬הוא כדלהלן‪ ,‬דהנה נתינה הראוייה מביכורים‬ ‫בעלי חיים‪ ,‬ושהוא תלוש‪ ,‬ואינו מקבל טומאה‪ .‬וכאן כתוב‬ ‫הוא אחד משישים )ירושלמי ביכורים ג‪ ,‬א‪ .‬רמב"ם ביכורים ב‪ ,‬יז(‪ ,‬וכן פאה‬ ‫באספך‪ ,‬ללמד שיעברו את השנה כדי שיהיה חג הסוכות בזמן‬ ‫)ירושלמי שם‪ .‬רמב"ם א‪ ,‬טו(‪ .‬וכן בתרומה‪ ,‬הפחות בנתינה הוא אחד‬ ‫אסיפה‪ .‬ולרבי יהודה שסכך הוא רק מארבע מינים שבלולב‪ ,‬גם‬ ‫משישים‪ ,‬כדתנן בתרומות )ד‪ ,‬ג‪ .‬רמב"ם תרומות‪ ,‬ג‪ ,‬ב(‪ .‬וכשתצרף שלוש‬ ‫הכתוב בפ' ראה בא ללמד שחג הסוכות יהיה בזמן אסיפה‪,‬‬ ‫פעמים אחד משישים‪ ,‬עולה אחד מעשרים ]שאם השלם מחולק לשישים‬ ‫וכתבה תורה ב' פעמים‪ ,‬ללמד שיהיה בזמן "רוב" אסיפה‪,‬‬ ‫חלקים‪ ,‬ואתה נוטל שלושה חלקים של אחד משישים‪ ,‬יש בידך אחד‬ ‫דמגרונך ויקבך משמע מיעוט‪ ,‬ובאוספך משמע גם כל אסיפה‪,‬‬ ‫מעשרים‪ ,‬שאם תחלק את השלם לעשרים חלקים‪ ,‬יהיה חלק אחד ממנו‪,‬‬ ‫ומכאן שיהיה חג הסוכות בזמן רוב אסיפה‪ ,‬דרובו ככולו‪.‬‬ ‫כשיעור שלושה חלקים של אחד משישים[‪.‬‬ ‫והנה מעשר ראשון הוא עשירית‪] .‬ואף על פי שהוא עשירית ממה שנשאר‬ ‫לאחר שהופחת אחד משישים תרומה גדולה‪ ,‬נראה‪ ,‬שגם על זה הלקט‬ ‫]קב[‬ ‫משלים כדלהלן‪ ,‬ולא האריך רבינו לבאר זאת‪ ,‬כי נכלל במה שכתב להלן[‪.‬‬ ‫וכשנוסיף מעשר עני או מעשר שני‪ ,‬הוא חמישית ממה שגדל בשדהו‪ .‬ואף‬ ‫‪] 5‬קב[ )כג‪ ,‬מ( "וּלְ קַ ְחתֶּ ם ָלכֶם בַּ יּוֹם הָ ִראשׁוֹן פְּ ִרי עֵ ץ הָ ָדר כַּפֹּ ת תְּ מָ ִרים ַו ֲענַף‬ ‫על פי ששיעור מעשר עני או שני אינו עשירית ממה שגדל בשדהו‪ ,‬שהרי‬ ‫וּשׂמַ ְחתֶּ ם לִ פְ נֵי ה' אֱ�הֵ יכֶם ִשׁבְ עַ ת י ִָמים" ע"כ‪ .‬יש לומר‬ ‫עֵ ץ עָ בֹת וְ עַ ְרבֵ י נָחַ ל ְ‬ ‫שמעשר שני הוא עשירית ממה שנותר לאחר הפרשת מעשר ראשון‪ ,‬מכל‬ ‫בדרך רמז מדוע מכל ארבעת המינים‪ ,‬שלושה אינם ראויים לאכילה‪ ,‬והפרי‬ ‫מקום‪ ,‬יש להוסיף לזה הלקט שמשלים לחסר זה ]א‪ .‬ה‪ .‬ומה שהקשה רבינו‬ ‫הראוי לאכילה הוא רק האתרוג‪] ,‬שהרי הלולב‪ ,‬אף על פי שבא מעץ הנותן‬ ‫דוקא ממעשר עני ולא ממעשר שני‪ ,‬לאו בדוקא הוא‪ ,‬וחד נקט[ שעולה‬ ‫פירות‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬כפות תמרים אינם ראויים לאכילה[‪.‬‬ ‫חמישית‪ .‬והשתא נוסיף לזה אחד מעשרים של ביכורים פאה ותרומה‪,‬‬ ‫ונראה‪ ,‬שכיון שסך כל מה שחייבה תורה לתת לכהנים ללויים ולעניים ממה‬ ‫שעולה הכל בסך רביעית מהגדל בשדהו‪ ,‬כפי שנתבאר‪ ,‬שעשירית היא‬ ‫שזרע וגדל בחצירו הוא רביע‪ ,‬כפי שיבואר להלן‪ ,‬לפיכך אמרה תורה שאחד‬ ‫ההפרש בין חומש לרביע‪.‬‬ ‫מארבעת המינים יהיה אתרוג‪ ,‬שהוא פרי הראוי לאכילה‪ ,‬שמפירות בלבד‬ ‫ג‬ ‫משך חכמה‬ ‫חג הסוכות – מפרשת אמור פסקא ק ‪ -‬קו‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ג ‪ -‬תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫ימים בשנה הוו‪ .‬וזה מדויק יותר‪ ,‬לפי מה שכתוב בתשא )שמות‬ ‫אדם לפיהו‪ ,‬והרביעי הוא קודש הילולים‪ .‬ולכן מכל הארבעה‬ ‫לד‪ ,‬כב( תקופת השנה‪ ,‬והרמב"ם )קידוש החודש ד‪ ,‬ז( פסק דעל‬ ‫מינים‪ ,‬הפרי אינו רק האתרוג‪ ,‬שהוא רק חלק רביעי‪ ,‬ולזה‬ ‫תקופת תשרי לבד אין מעברים‪ ,‬ויתכן דהתקופה בתוך החג‪ ,‬ורק‬ ‫תשמחו‪ ,‬שזכיתם לחלק לעניים ולקיים מצוה זו ‪.6‬‬ ‫בשנה אחת הוו‪ .‬אבל ניסן מעברים על תקופת ניסן‪ ,‬ולכן כתוב‬ ‫‪‬‬ ‫)שמות לד‪ ,‬יח( למועד חודש האביב ‪.8‬‬ ‫]קג[‬ ‫‪‬‬ ‫)ויקרא כג‪ ,‬מא( וְ חַ ֹגּ ֶתם אֹתוֹ חַ ג לַה' ִשׁ ְבעַ ת י ִָמים בַּ שָּׁ נָה חֻ ַקּת עוֹלָם‬ ‫]קד[‬ ‫ְל ֹדר ֵֹתיכֶ ם בַּ ח ֶֹדשׁ הַ ְשּׁבִ יעִ י ָתּחֹגּוּ אֹתוֹ‪:‬‬ ‫מדוע כתוב שבעה ימים "בשנה"‬ ‫)ויקרא כג‪ ,‬מב( בַּ סֻּ כֹּת ֵתּ ְשׁבוּ ִשׁבְ עַ ת י ִָמים כָּ ל ָה ֶאזְ ָרח בְּ ִי ְשׂ ָר ֵאל‬ ‫)מא( וחגתם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה‪ .‬לפי ‪ 7‬דברי ר' יהודה‬ ‫י ְֵשׁבוּ בַּ סֻּ כֹּת‪:‬‬ ‫]בן[ ספרא )פסחים ע‪ ,‬ב( שמונה הוו‪ ,‬אלא מכאן לחגיגה שאינה‬ ‫הטעם שציותה תורה על סוכה וארבעת המינים‬ ‫דוחה השבת‪ .‬לכן כאן כתוב שבעת ימים בשנה‪ ,‬שהשבעה ימים‬ ‫)מב( בסכת תשבו וכו'‪ .‬התורה האלקית ‪ ,9‬יש בה מצוות שהם‬ ‫אינם רצופים‪ ,‬כמו כל הנך‪ ,‬רק שבת מפסיק ביניהם‪ ,‬ורק שבעת‬ ‫תֹּ אכֵלוּ"‪ ,‬הוא ללא הפסקה‪ ,‬דמצות אוכלים אף בשבת‪.‬‬ ‫‪ 6‬תמצית דבריו‪ :‬הטעם שמתוך ארבעת המינים‪ ,‬רק האתרוג הוא‬ ‫וזה מדוקדק יותר‪ ,‬דהנה עוד יש לדקדק‪ ,‬מדוע לא כתוב שבעת ימים בחודש‬ ‫פרי ראוי לאכילה‪ ,‬לרמז‪ ,‬שהרביע שנותנים לכהנים לויים ועניים‬ ‫האסיף‪ ,‬וכתוב בשנה‪ ,‬ונראה‪ ,‬על פי דברי הרמב"ם )קידוש החודש פרק ד(‪,‬‬ ‫משדהו – מעשר ראשון‪ ,‬מעשר שני\עני‪ ,‬ביכורים‪ ,‬פאה‪ ,‬תרומה‬ ‫דפסק שאין מעברין את השנה כדי שתפול תקופת החג בתוך החג‪ ,‬ורק על‬ ‫ולקט‪ ,‬שסך הכל הוא רביע ממשדהו ‪ -‬הוא העיקר בכל עמל‬ ‫תקופת אביב מעברין השנה שתפול בפסח‪ ,‬אם כן חג הסוכות לא יהיה תמיד‬ ‫האדם‪ ,‬שנותן לשומרי הדת והעניים‪ .‬ועל זה‪" ,‬ושמחתם לפני‬ ‫בחודש של תקופת תשרי‪ ,‬אבל יהיה בשנה‪ ,‬וזה מדוקדק מאוד בכתוב‪,‬‬ ‫ה'"‪ ,‬שזיכתם לתת להם‪.‬‬ ‫שבחג הפסח כתוב )שמות לד‪ ,‬יח( אֶ ת חַ ג הַ מַּ צּוֹת תִּ ְשׁמֹ ר ִשׁבְ עַ ת י ִָמים תֹּ אכַל‬ ‫מַ צּוֹת אֲשֶׁ ר צִ וִּ יתִ � לְ מוֹעֵ ד חֹ ֶדשׁ הָ אָבִ יב"‪ ,‬ולגבי חג הסוכות כתוב )שמות פרק‬ ‫לד‪ ,‬כב( "וְ חַ ג הָ אָסִ יף תְּ קוּפַ ת הַ שָּׁ נָה"‪ ,‬הנה בחג הפסח כתוב במועד חודש‬ ‫]קג[‬ ‫האביב‪ ,‬כי לעולם יהיה חג הפסח בתקופת חודש האביב‪ ,‬אבל חג הסוכות‬ ‫‪] 7‬קג[ )ויקרא כג‪ ,‬מא( "וְ חַ גֹּ תֶ ם אֹ ת ֹו חַ ג לַה' ִשׁבְ עַ ת י ִָמים בַּ שָּׁ נָה חֻ קַּ ת ע ֹולָם‬ ‫דהוא חג‪ ,‬אין בהכרח שיפול בחודש האסיף‪ ,‬שאין מעברין השנה בשבילו‪,‬‬ ‫לְ ֹדרֹתֵ יכֶם בַּ חֹ ֶדשׁ הַ ְשּׁבִ יעִ י תָּ חֹ גּוּ אֹ ת ֹו" ע"כ‪ .‬יש לדקדק‪ ,‬מדוע כתוב " ִשׁבְ עַ ת‬ ‫"שׁבְ עַ ת י ִָמים בַּ שָּׁ נָה" ולא‬ ‫אלא יהיה בתקופת השנה‪ ,‬ולכן כתוב בכתוב ִ‬ ‫י ִָמים בַּ שָּׁ נָה" מה הוא לשון "בשנה" שלא כתוב בפסח‪.‬‬ ‫בחודש‪ ,‬לרמז על זה‪.‬‬ ‫ונראה על פי מה דאמרו )פסחים ע‪ ,‬ב( מנין שקרבן חגיגה אינו דוחה שבת‪,‬‬ ‫‪ 8‬תמצית דבריו‪ :‬הטעם שכתוב שבעה ימים "בשנה"‪ ,‬לרמז שאין‬ ‫וז"ל "ורבנן מאי טעמא לא דחי שבת‪ ,‬הא ודאי קרבן ציבור הוא‪ ,‬אמר רבי‬ ‫השבעה ימים רצופים‪ ,‬שבשבת אין קרבן חגיגה‪ .‬ולא כתוב‬ ‫אילעא משום רבי יהודה בן ספרא‪ ,‬אמר קרא וחגתם אתו חג לה' שבעת‬ ‫בחודש האסיף‪ ,‬כיון שחג הסוכות יכול לחול שלא בתקופת תשרי‪,‬‬ ‫ימים בשנה‪ ,‬שבעה‪ ,‬שמונה הוו‪ ,‬אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה את‬ ‫משא"כ פסח‪ ,‬ולכן כתיב ביה למועד חודש האביב‪ ,‬כי מעברין על‬ ‫השבת"‪ .‬הנה מבואר‪ ,‬דדרשו חז"ל שאינו דוחה שבת‪ ,‬מדכתיב חג שבעה‬ ‫תקופת ניסן‪.‬‬ ‫ולא שמונה‪ ,‬שהרי גם ביום טוב אחרון יכול להקריב קרבן חגיגה‪ ,‬אלא בא‬ ‫ללמד דלעולם אין שמונה ימים‪ ,‬דבשבת אין מקריבין קרבן חגיגה‪ .‬ונראה‪,‬‬ ‫דיש בכתוב כאן עוד רמז לזה‪ ,‬דלפיכך כתיב בשנה‪ ,‬להורות שאין השבעה‬ ‫]קד[‬ ‫ימים רצופים כשאר קרבנות‪ ,‬אלא הם שבעה ימים בשנה אחת‪ ,‬אבל השבת‬ ‫]קד[ )ויקרא כג‪ ,‬מב( "בַּ סֻּכֹּ ת תֵּ ְשׁבוּ ִשׁבְ עַ ת י ִָמים כָּל הָ אֶ זְ ָרח בְּ י ְִשׂ ָראֵ ל י ְֵשׁבוּ‬ ‫‪9‬‬ ‫מפסיקה ביניהם‪ ,‬אבל בחג הפסח דכתיב )ויקרא כג‪ ,‬ו( " ִשׁבְ עַ ת י ִָמים מַ צּוֹת‬ ‫ד‬ ‫משך חכמה‬ ‫חג הסוכות – מפרשת אמור פסקא ק ‪ -‬קו‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ג ‪ -‬תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫הטבע‪ ,‬רק שהוא על פי חוקי החכמה העליונה בפרטים מצוינים‬ ‫מדריכים האדם נגד הטבע‪ ,‬ויש מצוות שהם כפי הטבע‪ ,‬רק שהם‬ ‫לפי טעמי החכמה האלקית‪ ,‬ועל זה אמרו )בבא מציעא סא‪ ,‬ב(‬ ‫מטהרים את הטבע ומזככים אותה‪ .‬וזה מצות סוכה‪ ,‬אחרי‬ ‫המעלה )ויקרא יא‪ ,‬מה( מעלה שעשיתי להם שהבדילום‬ ‫שהאדם הוא עמל בשדה כל הקיץ‪ ,‬יחרוש‪ ,‬יזרע‪ ,‬ויעדור‪ ,‬ויקצור‪,‬‬ ‫מהשרצים‪ .‬והנה מחק הטבעי לשמוח עת האסיף בזרעונים‬ ‫ויעמר‪ ,‬ועמל בשדה‪ ,‬ויאסוף את גרנו‪ ,‬ואסמיו מלאו בר‪ ,‬ולבו שמח‬ ‫ובעטרות של שבלים‪ ,‬כנהוג בין העמים‪ ,‬על זה באה התורה‬ ‫בפרי עמלו‪ ,‬מה מתוקה לו מנוחתו להסתופף בצל ביתו‪ ,‬אז באה‬ ‫והגבילה ד' מינים ידועים בקבלה‪ ,‬ואמרה ושמחתם לפני ה'‬ ‫התורה ואמרה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי‪ ,‬זה נגד הטבע‬ ‫שבעת ימים‪ .‬לכן גבי אתרוג לא נזכר רק הוקצה למצותו )סוכה‬ ‫לקדש כוחות האדם והרגשותיו מגבול החמרי‪ .‬ולכן אמרו )סוכה‬ ‫מו‪ ,‬ב(‪ ,‬אבל שיהא חל שם שמים לא הוזכר בגמרא ]רק ברשי לז‬ ‫ט‪ ,‬א( חג הסוכות תעשה לה'‪ ,‬שיהא שם שמים חל על הסוכה‬ ‫יעויין שם[‪ .‬ומפני זה מצוות שהן נגד הטבע צריכין הכנה רבה‬ ‫כעל החגיגה‪ ,‬והוא ענין קדושה‪ ,‬ועצי סוכה אסורים מן התורה‬ ‫וחיזוק‪ ,‬לכן כתוב תעשה )דברים טז‪ ,‬יז( בסוכה ]ולבית שמאי בעי‬ ‫)סוכה ט‪ ,‬א גמ' ותוד"ה מנין(‪ .‬אמנם‪ ,‬יש מצוות שהן כפי חוקי‬ ‫אבל לולב הוא על פי חוקי הטבע‪ ,‬לשמוח עת האסיף בזרעונים ובעטרות‬ ‫בַּ סֻּכֹּ ת" ע"כ‪ .‬יש לדקדק‪ :‬א‪ .‬דתניא )סוכה ט‪ ,‬א( "תניא רבי יהודה בן בתירה‬ ‫של שבלים‪ ,‬כנהוג בין העמים‪ ,‬על זה באה התורה והגבילה ד' מינים ידועים‬ ‫אומר‪ ,‬כשם שחל שם שמים על החגיגה‪ ,‬כך חל שם שמים על הסוכה‪,‬‬ ‫בקבלה‪ ,‬ואמרה ושמחתם לפני ה' שבעת ימים‪ .‬לכן גבי אתרוג לא נזכר רק‬ ‫שנאמר חג הסכות שבעת ימים לה'‪ ,‬מה חג לה' אף סוכה לה'" ע"כ‪ .‬והדבר‬ ‫הוקצה למצותו )סוכה מו‪ ,‬ב(‪ ,‬אבל שיהא חל שם שמים לא הוזכר בגמרא‬ ‫צריך ביאור‪ ,‬מדוע חל שם שמים על סוכה‪ ,‬מה שלא מצינו בשום תשמיש‬ ‫]רק ברשי לז יעויין שם[‪ .‬ומפני זה מצוות שהן נגד הטבע צריכין הכנה רבה‬ ‫מצוה‪ .‬ב‪ .‬אם הוא מיוחד לחג הסוכות‪ ,‬אם כן מדוע ד' מינים אין שם שמים‬ ‫וחיזוק‪ ,‬לכן כתוב תעשה )דברים טז‪ ,‬יז( בסוכה ]ולבית שמאי בעי שיהא‬ ‫חל עליהם‪ ,‬ועל לולב אמרו רק שהוקצה למצותו ולא אמרו שחל עליו שם‬ ‫לשם חג )סוכה ט‪ ,‬א([‪ ,‬ותעשה ולא מן העשוי )סוכה יא‪ ,‬ב(‪ ,‬לא כן בד'‬ ‫שמים‪ .‬ג‪ .‬מדוע בסוכה יש פסול של תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬וצריך לעשות‬ ‫מינים )סוכה יא‪ ,‬ב(‪ ,‬שהן כפי הטבע‪ ,‬אינו צריך הכנה רבה‪ ,‬ואף שאינו אגוד‬ ‫הסוכה לשם צל לבית הלל )סוכה ט‪ ,‬א(‪ ,‬ולבית שמאי צריך לשם חג )שם(‪,‬‬ ‫כשר )סוכה יא‪ ,‬ב(‪ ,‬וליכא עשייה גביה‪ ,‬ולא שייך תעשה ולא מן העשוי‪,‬‬ ‫וארבעה מינים כשרים אפילו אינו אגוד‪ ,‬שלא עשה הכנה )יא‪ ,‬ב‪ .‬לרבנן‬ ‫וליקט ענבים ביום טוב כשר )סוכה לג‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫דהלכה כוויהו( ואין פסול של תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬ואם ליקט ביום טוב‬ ‫ומצאנו ענין זה במקום אחר‪ ,‬דכתיב )ויקרא יא‪ ,‬מה( "כִּ י ֲאנִי ה' הַ מַּ ֲעלֶה‬ ‫ענבים של הדס שפוסלים אותו‪ ,‬ונעשה ממילא כשר‪ ,‬כשר ההדס )סוכה לג‪,‬‬ ‫אֶ תְ כֶם מֵ אֶ ֶרץ ִמצְ ַריִם לִ הְ יֹת ָלכֶם לֵא�הִ ים וִ הְ יִיתֶ ם ְקד ִֹשׁים כִּ י קָ דוֹשׁ אָנִי"‪,‬‬ ‫א( ולא פסול מטעם תעשה ולא מן העשוי‪.‬‬ ‫וגרסינן בבבא מציעא )סא‪ ,‬ב( "מאי שנא הכא המעלה דכתב רחמנא‪ ,‬אמר‬ ‫ונראה בזה‪ ,‬שיש שני סוגים של מצוות בתורה‪ :‬מצוות שהם נגד הטבע‬ ‫ליה‪ ,‬לכדתנא דבי רבי ישמעאל‪ ,‬דתנא דבי רבי ישמעאל‪ ,‬אמר הקדוש ברוך‬ ‫האנושי‪ ,‬ומטרתן לזכך את החומר‪" ,‬ויש מצוות שהן כפי חוקי הטבע‪ ,‬רק‬ ‫הוא אילמלא )לא( העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה‪ ,‬שאין‬ ‫שהוא על פי חוקי החכמה העליונה בפרטים מצוינים לפי טעמי החכמה‬ ‫מטמאין בשרצים דיי" ע"כ‪ .‬פירוש‪ ,‬הוקשה לחז"ל מדוע לא כתוב המוציא‬ ‫האלקית"‪ .‬והמצוות שהם נגד חוק הטבע‪ ,‬ובאו לזככו צריכים הכנה רבה‪,‬‬ ‫)תורה תמימה‪ ,‬שם(‪ ,‬אלא לרמז שיש להם עילוי על ידי זה‪ ,‬כפרש"י )שם(‬ ‫וחל עליהם קדושה‪ .‬ואלו שהן באות בחוק הטבע‪ ,‬אינן צריכות הכנה רבה‪.‬‬ ‫"אלא בשביל דבר זה ‪ -‬כדמפרש לקמיה שהן מעולים ונאים‪ ,‬ואינן נמאסים‬ ‫והנה מצות סוכה היא נגד הטבע‪ ,‬אחרי שהאדם הוא עמל בשדה כל הקיץ‪,‬‬ ‫בשקצים הללו‪ ,‬להכי כתב לשון עילוי‪ ,‬שמעלה גדולה היא אצלם" עכ"ל‪.‬‬ ‫יחרוש‪ ,‬יזרע‪ ,‬ויעדור‪ ,‬ויקצור‪ ,‬ויעמר‪ ,‬ועמל בשדה‪ ,‬ויאסוף את גרנו‪ ,‬ואסמיו‬ ‫מבואר‪ ,‬שאף על פי ששקצים נמאסים ואין חוק בטבע הנמשך לאוכלם‪ ,‬אף‬ ‫מלאו בר‪ ,‬ולבו שמח בפרי עמלו‪ ,‬מה מתוקה לו מנוחתו להסתופף בצל‬ ‫על פי כן‪ ,‬כיון שהבדילה התורה את ישראל מהשקצים היא מעלה להם‬ ‫ביתו‪ ,‬אז באה התורה ואמרה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי‪ ,‬זה נגד‬ ‫שפורשים מהם מחמת ציווי ה'‪ ,‬וזה כמצוות שהם לא נגד חוק הטבע‪ ,‬אבל‬ ‫הטבע לקדש כוחות האדם והרגשותיו מגבול החמרי‪ .‬ולכן אמרו )סוכה ט‪,‬‬ ‫גזרה חכמה העליונה לעשותם בפרטים מסויימים‪] ,‬ומכל מקום לא זכיתי‬ ‫א( חג הסוכות תעשה לה'‪ ,‬שיהא שם שמים חל על הסוכה כעל החגיגה‪,‬‬ ‫להבין מדוע נקט דוקא ענין זה[‪.‬‬ ‫והוא ענין קדושה‪ ,‬ועצי סוכה אסורים מן התורה )סוכה ט‪ ,‬א גמ' ותוד"ה‬ ‫מנין(‪.‬‬ ‫ה‬ ‫משך חכמה‬ ‫חג הסוכות – מפרשת אמור פסקא ק ‪ -‬קו‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ג ‪ -‬תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫מדוע רק בסוכות כתוב למען ידעו כו' והרי גם פסח הוא זכר ליציאת מצרים‬ ‫שיהא לשם חג )סוכה ט‪ ,‬א([‪ ,‬ותעשה ולא מן העשוי )סוכה יא‪,‬‬ ‫)כג‪ ,‬מב( למען ידעו וכו' כי בסכות הושבתי וכו' מארץ מצרים אני‬ ‫ב(‪ ,‬לא כן בד' מינים )סוכה יא‪ ,‬ב(‪ ,‬שהן כפי הטבע‪ ,‬אינו צריך‬ ‫ה' אלקיכם ‪ .11‬בכל פרשת המועדות לא נזכר יציאת מצרים לבד‬ ‫הכנה רבה‪ ,‬ואף שאינו אגוד כשר )סוכה יא‪ ,‬ב(‪ ,‬וליכא עשייה‬ ‫כאן‪ .‬נראה‪ ,‬דהשם יתברך הוציאם מבית עבדים להיות להם‬ ‫גביה‪ ,‬ולא שייך תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬וליקט ענבים ביום טוב‬ ‫לאלקים ואינם עבדים לזולתו‪ ,‬לכן עבדי הם ולא עבדים לעבדים‬ ‫כשר )סוכה לג‪ ,‬א(‪ ,‬ודו"ק ‪.10‬‬ ‫)בבא מציעא י‪ ,‬א(‪ ,‬וראשית בצאתם ממצרים אמר להם‪ ,‬כי יצא‬ ‫בשש‪ ,‬כי אין קנין בישראל רק לה' לבדו‪ ,‬ולכן בסוף פרשת שילוח‬ ‫‪‬‬ ‫עבדים )ויקרא כה‪ ,‬נה( כי לי בני ישראל עבדים עבדי כו' אשר‬ ‫]קה[‬ ‫הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' וכו'‪ ,‬ולכן גם מגלות יוציא‬ ‫לבלי היות עבדי אחשורוש‪ ,‬כמו שהבטיח )ויקרא כו‪ ,‬מד – מה(‬ ‫)כג‪ ,‬מב( בַּ סֻּ כֹּת ֵתּ ְשׁבוּ ִשׁבְ עַ ת י ִָמים כָּל ָה ֶאזְ ָרח בְּ ִי ְשׂ ָר ֵאל י ְֵשׁבוּ‬ ‫וזכרתי להם כו' אשר כו'‪ ,‬וזה בא מסיבת קדושת המצוות אשר‬ ‫בַּ סֻּ כֹּת‪) :‬מג( לְ מַ עַ ן י ְֵדעוּ ֹדר ֵֹתיכֶם כִּ י בַ סֻּ כּוֹת הוֹשַׁ בְ ִתּי ֶאת בְּ נֵי‬ ‫מקדשים את ישראל וכל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו‬ ‫אוֹתם מֵ ֶא ֶרץ ִמצְ ָר ִים אֲ ִני ה' אֱ �הֵ יכֶ ם‪:‬‬ ‫יאי ָ‬ ‫ִי ְשׂ ָר ֵאל ְבּהוֹצִ ִ‬ ‫וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק שלא יחטא‪ ,‬שנאמר חונה‬ ‫משועבדים לה'‪ ,‬וכל זמן שמשועבדים לפרעה אינם יכולים להיות‬ ‫‪ 10‬תמצית דבריו‪ :‬סוכה היא מצוה נגד הטבע ‪ -‬שרוצה לנוח לאחר‬ ‫משועבדים לה'‪ .‬והנה שיעבוד זה להיות משועבד לה' לא יתכן רק על ידי‬ ‫עמל הקיץ ‪ -‬ובאה לזכך את החומר‪ .‬לכן מצותה קדושה‪ ,‬ועצי‬ ‫קיום מצוות והכנעת כל החומר‪ ,‬אז יהיה משוחרר משיעבוד אחרים‪ ,‬כי על‬ ‫סוכה קדושים‪ ,‬וצריכה הכנה‪ ,‬ופסול בה מן העשוי‪ .‬משא"כ ד'‬ ‫ידי המצוות הוא מסובב בקדושת ה'‪.‬‬ ‫מינים הוא מנהג האומות לשמוח בסיום הקציר‪ ,‬אלא שהיא‬ ‫לכן עבדי הם ולא עבדים לעבדים )בבא מציעא י‪ ,‬א(‪ ,‬וראשית בצאתם‬ ‫מצוה בחוקי הטבע‪ ,‬לכן אינם קדושים‪ ,‬ואינם צריכים הכנה‪.‬‬ ‫ממצרים אמר להם‪ ,‬כי יצא בשש‪ ,‬כי אין קנין בישראל רק לה' לבדו‪ ,‬ולכן‬ ‫בסוף פרשת שילוח עבדים )ויקרא כה‪ ,‬נה( כי לי בני ישראל עבדים עבדי‬ ‫כו' אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' וכו'‪ ,‬ולכן גם מגלות יוציא לבלי‬ ‫]קה[‬ ‫היות עבדי אחשורוש‪ ,‬כמו שהבטיח )ויקרא כו‪ ,‬מד – מה( וזכרתי להם כו'‬ ‫‪] 11‬קה[ )כג‪ ,‬מב‪-‬מג( – ")מב( בַּ סֻּכֹּ ת תֵּ ְשׁבוּ ִשׁבְ עַ ת י ִָמים כָּל הָ אֶ זְ ָרח בְּ י ְִשׂ ָראֵ ל‬ ‫אשר כו'‪ ,‬וזה בא מסיבת קדושת המצוות אשר מקדשים את ישראל וכל שיש‬ ‫י ְֵשׁבוּ בַּ סֻּכֹּ ת‪) :‬מג( לְ מַ עַ ן י ְֵדעוּ ֹדרֹתֵ יכֶם כִּ י בַ סֻּכּוֹת הוֹשַׁ בְ תִּ י אֶ ת בְּ נֵי י ְִשׂ ָראֵ ל‬ ‫לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק שלא‬ ‫בְּ הוֹצִ יאִ י אוֹתָ ם מֵ אֶ ֶרץ ִמצְ ָריִם ֲאנִי ה' אֱ�הֵ יכֶם" ע"כ‪ .‬יש לדקדק‪ ,‬הרי כל‬ ‫יחטא‪ ,‬שנאמר חונה מלאך ה' סביב מצוות המסבבים האדם כו'‬ ‫המועדות הם זכר ליציאת מצרים‪ ,‬במיוחד חג הפסח שהוא זכר ליציאת‬ ‫אולם כל החומר בכל מקום נתקדש בבואו לראות בעזרה וזה יראה האדון‪,‬‬ ‫מצרים‪ ,‬ולא נזכר בכל המועדות יציאת מצרים רק בחג הסוכות‪ .‬ואע"פ‬ ‫שאין לו אלא אדון אחד‪ ,‬כי מי יוכל להשתעבד במי שקנוי להאדון יתברך‪,‬‬ ‫שכתיב למען ידעו דורתיכם כו' ולכן כתיב יציאת מצרים‪ ,‬אם כן מדוע לא‬ ‫אמנם זה רק בלא חומריותו‪ ,‬אכן מצוה שיכנס האדם בכל חומרו‪ ,‬היינו‬ ‫כתיב בפסח למען ידעו כו'‪ ,‬והרי חיוב אכילת מצה זכר ליציאת מצרים‪ ,‬על‬ ‫באכילה ושתיה‪ ,‬ושינה וכו' היא הסוכה‪ ,‬לכן נתקדש כל החומר הישראלי‪,‬‬ ‫כרחך יש טעם מיוחד בחג הסוכות שאין באף אחד מהמועדות‪.‬‬ ‫שלא יוכל להשתעבד ולהמכר לבן אדם‪ ,‬רק יהיו עבדי ה' כמו שהוציאם‬ ‫ונראה‪ ,‬שעבדות לה' ועבדות לאחרים תלויות זו בזו‪ ,‬שלא יתכן להיות‬ ‫ממצרים להיות לו לעבדים והוא יהיה להם לאלקים‪ ,‬ודו"ק‪ .‬ולכן זכו לענני‬ ‫משועבד לאחר ולהיות משועבד לה'‪ ,‬ולא יתכן להיות משועבד לה' ולהיות‬ ‫כבוד שהיו מוקפים כל חומריותם בענן ה' יומם ואש לילה‬ ‫משועבד לאחר‪ ,‬וככל שאדם משתעבד לה' יהיה פחות משועבד לאחרים‪.‬‬ ‫ולפי זה יש עומק אחר לגמרי למשמעות למען ידעו כו'‪ ,‬שאין הפירוש‬ ‫ולכן הוציאם ממצרים ולא נתן להם את התורה במצרים‪ ,‬כיון שבנתינת‬ ‫כפשוטו‪ ,‬שעל ידי הסוכה ידעו שהוציאם ממצרים‪ ,‬אלא עומק הכונה היא‪,‬‬ ‫התורה נהיו משועבדים לה'‪ ,‬ולא יתכן שיעבוד לה' כאשר משועבדים‬ ‫שעל ידי קודשת הסוכה הגדולה ידעו שה' הוציאם ממצרים ליטול מהם עול‬ ‫למצרים‪ ,‬והטעם העיקרי ביציאת מצרים היה כדי שיהיו יכולים להיות‬ ‫שיעבוד‪ ,‬כדי שיוכל לחול עליהם קדושת הסוכה‪.‬‬ ‫ו‬ ‫משך חכמה‬ ‫חג הסוכות – מפרשת אמור פסקא ק ‪ -‬קו‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ג ‪ -‬תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫]קו[‬ ‫מלאך ה' סביב מצוות המסבבים האדם כו' אולם כל החומר בכל‬ ‫מה הוא ביאור הירושלמי שיש לאכול חולין בטהרה בשבעה ימים בשנה‬ ‫מקום נתקדש בבואו לראות בעזרה וזה יראה האדון‪ ,‬שאין לו אלא‬ ‫ירושלמי ‪ 13‬שבת פרק א הלכה ג‪ .‬רבי חייא רובא מקפיד לרב‪ ,‬אין‬ ‫אדון אחד‪ ,‬כי מי יוכל להשתעבד במי שקנוי להאדון יתברך‪,‬‬ ‫את יכול מיכול כל שתא חולין בטהרה‪ ,‬אכול‪ ,‬ואם לא‪ ,‬תהא אכיל‬ ‫אמנם זה רק בלא חומריותו‪ ,‬אכן מצוה שיכנס האדם בכל חומרו‪,‬‬ ‫שבעה ימים מן שתא‪ .‬עיין רא"ש סוף ראש השנה )ד‪ ,‬סוף פסקא‬ ‫היינו באכילה ושתיה‪ ,‬ושינה וכו' היא הסוכה‪ ,‬לכן נתקדש כל‬ ‫יד( בשם אבי העזרי קבלתי כו'‪ .‬ואם קבלה נקבל‪ .‬ונראה לפרש‪,‬‬ ‫החומר הישראלי‪ ,‬שלא יוכל להשתעבד ולהמכר לבן אדם‪ ,‬רק‬ ‫דכוונתו על שבעת ימים טובים‪ ,‬היינו פסח שני ימים‪ ,‬וסוכות שני‬ ‫יהיו עבדי ה' כמו שהוציאם ממצרים להיות לו לעבדים והוא‬ ‫ימים‪ ,‬ועצרת יום אחד‪ ,‬וראש השנה‪ ,‬לבד מקום הועד היו עושין‬ ‫יהיה להם לאלקים‪ ,‬ודו"ק‪ .‬ולכן זכו לענני כבוד שהיו מוקפים כל‬ ‫שני ימים מספיקא‪ ,‬והוי שבעת יומין‪ ,‬שלעולם יטהר עצמו ברגל‬ ‫חומריותם בענן ה' יומם ואש לילה ‪.12‬‬ ‫)ראש השנה טז‪ ,‬ב(‪ ,‬לכן צוהו להזהר באכילת חולין בטהרה‬ ‫‪‬‬ ‫בימים אלו‪ .‬ודו"ק‬ ‫בטהרה יותר משאר השנה‪ ,‬אפילו שהם ימי תשובה‪ ,‬אבל אם אינו מקפיד‬ ‫‪ 12‬תמצית דבריו‪ :‬סוכות‪ ,‬היא המצוה היחידה שכל גופו מתקדש‬ ‫על זה כל השנה‪ ,‬ואינו שב מזה‪ ,‬מה תועלת היא זו‪.‬‬ ‫בה‪ ,‬באכילה שתיה ולינה בסוכה‪ ,‬וזה אי אפשר אלא אם הוא‬ ‫ונראה לפרש פירוש אחר‪ ,‬דשבעה ימים אלו הם שבעה ימים טובים שיש‬ ‫משוחרר מעול אחר‪ ,‬שאי אפשר להיות משועבד לה' אם יש עליו‬ ‫בשנה‪ ,‬והם שני ימים של פסח‪ ,‬ושני ימים של סוכות‪ ,‬ויום אחד עצרת‪ ,‬ושני‬ ‫שיעבוד אחר‪ ,‬ולכן הוציאנו ממצרים לקבל את התורה‪ ,‬כי אין‬ ‫ימים ראש השנה‪ ,‬שאפילו בארץ ישראל היו עושים שני ימים ראש השנה‪,‬‬ ‫אפשרות להיות משועבד לה' כאשר אנו משועבדים למצרים‪ ,‬ורק‬ ‫חוץ ממקום הוועד שהיו מקבלים שם את העדים )ראש השנה לא‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫לאחר השחרור משיעבוד מצרים השרה עלינו את שכינתו בענני‬ ‫ובזה מבואר היטב מדוע בשבעה ימים אלו יש לאכול חולין בטהרה‪ ,‬דכיון‬ ‫הכבוד‪ ,‬לכן רק בסוכות כתוב למען ידעו דורתיכם‪.‬‬ ‫שאמרו חז"ל בראש השנה )טז‪ ,‬א( שחייב אדם לטהר עצמו ברגל‪ ,‬לפיכך‬ ‫בימים אלו‪ ,‬שבלאו הכי הוא מטהר עצמו‪ ,‬יש לו לאכול חולין בטהרה‪] .‬א‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ואף על פי שכתב הרא"ש )יומא ח‪ ,‬כד(‪ ,‬והטור )אור"ח תרח(‪ ,‬ועוד הרבה‬ ‫]קו[‬ ‫ראשונים‪ ,‬שבזמן הזה אין מצוה לטהר עצמו ברגל‪ ,‬ולכן השמיטו הפוסקים‬ ‫‪] 13‬קו[ גרסינן בירושלמי )שבת א‪ ,‬ג( וז"ל "רבי חייא רובא מפקד לרב‪ ,‬אין‬ ‫דין זה‪ ,‬מכל מקום יש גדולי עולם שכתבו שגם בזמן הזה יש מצוה לטהר‪,‬‬ ‫את יכול מיכול כל שתא חולין בטהרה‪ ,‬אכול‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬תהא אכיל שבעה‬ ‫דז"ל השל"ה )מסכת סוכה‪ ,‬פרק נר מצוה‪ ,‬אות מב( "ולפי שהמועדים ימי‬ ‫יומין מן שתא" ע"כ‪ .‬פירוש‪ :‬רבי חייא הגדול‪ ,‬ציוה לרב‪ ,‬אם אתה יכול‬ ‫דינא‪ ,‬אמר רבי יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל )ראש השנה טז ב(‪,‬‬ ‫לאכול כל השנה חולין בטהרה אכול‪ ,‬ואם לא‪ ,‬לפחות בשבעה ימים בשנה‬ ‫כדי שיכנס בטהרה ליום הדין‪ ,‬כמו ראש השנה ויום הכפורים"‪ .‬וכן משמע‬ ‫תאכל חולין בטהרה‪ .‬ולא מבואר אלו ימים אלו‪ ,‬ומדוע בהם יש לאכול‬ ‫שסובר להלכה הבית שמואל )אבן העזר נה‪ ,‬י עיין שם( והדברים ארוכים‪.‬‬ ‫חולין בטהרה‪.‬‬ ‫ובאמת אין צורך לכל זה‪ ,‬דכיון שר' חייא ציוה שיאכל חולין בטהרה‪ ,‬מוכח‪,‬‬ ‫והרא"ש בראש השנה )ד‪ ,‬יד( הביא את הירושלמי‪ ,‬וכתב‪ ,‬וז"ל "וכתב ראב"י‬ ‫שנהג בזמניהם טומאה וטהרה‪ ,‬ובזמן ההוא הרבה כתבו שהיה חייב לטהר‬ ‫העזרי ז"ל‪ ,‬קבלתי שאלו שבעה ימים הן שבין ראש השנה ליום הכפורים‪,‬‬ ‫ברגל‪ ,‬אפילו שכבר חרב בית המקדש[‪ .‬ומבאר הכל בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫על כן נהגו באשכנז‪ ,‬אף אותן שאין נזהרין מפת של נכרים כל השנה‪,‬‬ ‫תמצית דבריו‪ :‬אמרו בירושלמי‪ ,‬שמי שקשה עליו לאוכל חולין‬ ‫בעשרת ימי התשובה נזהרין" עכ"ל‪.‬‬ ‫בטהרה‪ ,‬מכל מקום בשבעה ימים בשנה יאכל חולין בטהרה‪.‬‬ ‫ואם קבלה היא נקבל‪ .‬אבל באמת יש להקשות‪ ,‬מדוע אמר שבעה ימים‪ ,‬והא‬ ‫וכתב הרא"ש שיש קבלה‪ ,‬שהם השבעה ימים שבין ר"ה ליו"כ‪.‬‬ ‫עשרה ימים הם‪ ,‬וכי נקל בשני ימים של ראש השנה יותר מהימים שבין ראש‬ ‫והמשך חכמה מבאר‪ ,‬שהם שבעה ימים טובים שיש בשנה‪,‬‬ ‫השנה ליום כיפור‪ .‬ועוד קשה‪ ,‬מדוע בימים אלו יש להזהר לאכול חולין‬ ‫שחייב אדם לטהר עצמו ברגל‪.‬‬ ‫ז‬