gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פניני הרמה · Pninei Harumu — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: פניני הרמה · Pninei Harumu

שבוע: סוכות (2026-09-21)

פניני הרמה · Pninei Harumu — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס''ד‬ ‫של מורינו ו רבינו מרן הגאון החסיד‬ ‫רבי אליקים שלעזינגער זצוק " ל בעל הבית אב‬ ‫יו"ל ע"י התאחדות תלמידי ישיבה הרמה ‪ -‬בדרכו של רבינו רא"ש הישיבה זצוק"ל‬ ‫סוכות‬ ‫עניני סוכות‬ ‫ביום הראשון מקרא קודש‪ ,‬מה דבכל המועדים כתי' מקרא קודש יהיה לכם חוץ מבראשון של סוכות‬ ‫דלא כתי' בי' לכם אולי יל"פ לרמז למה מה דאיתא בחולין פ"ג ]ובתוס' שם ד"ה וכדברי[‪ ,‬שבארבעה‬ ‫פרקים משחיטין את הטבח בעל כרחו‪ ,‬חוץ מערב יו"ט ראשון של סוכות דכולי עלמא טרידי בסוכה ובלולב‬ ‫ואין להם פנאי להרבות בשחיטה‪.‬‬ ‫בסוכה דף ל"ז א"ר יוחנן מוליך ומביא למי שהד' רוחות שלו וכו' לעצור רוחות רעות וטללים רעים‪.‬‬ ‫נראה לומר בביאור הדברים מה שהנענועים עוצרים רוחות רעות וטללים‪ ,‬עפימש"כ בנפשה"ח שער ג'‬ ‫פי"ב ז"ל הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסר לבטל מעליו כל דינין ורצונות וכו' כשאדם קובע בלבו לאמור‬ ‫הלא ד' הוא אלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו ית"ש וכו' ממילא יתבטלו מעליו כל הכחות ורצונות עיי"ש‬ ‫מתק דבריו‪ ,‬וע"י הנענועים מעיד כי ד' הוא האלקים‪ ,‬כמו שאמר ר' יוחנן מוליך ומביא למי שהד' רוחות‬ ‫שלו מעלה ומוריד למי ששמים וארץ שלו‪ ,‬ועל כן בכח זה עוצר כל רע‪.‬‬ ‫]והנה בט"ז סי' תרנ"ח כתב נ"ל כיון דאמרינן בגמ' מוליך וכו' לעצור רוחות רעות וכו' א"כ גם אשה נהנית‬ ‫מזה ע"כ צריכה ליתן לסיוע לגביית ממון אתרוג עכ"ל‪ .‬ומכאן הערה לכל הקהל שמחויבים להחזיק מוסדות‬ ‫התורה ות"ח בעיר‪ ,‬כי הן הן נטורי קרתא‪ ,‬כדאיתא במד"ר‪ ,‬והבן[‪.‬‬ ‫במד"ר ויקרא פ' ל' איתא דהפסוק כל עצמותי תאמרנה נאמר על ד' מינים כי לולב דומה לשדרה אתרוג‬ ‫ללב הדס לעינים וערבה לפה‪ ,‬ויעיי' כן בחינוך במצות לולב‪ .‬ולפי"ז שפיר מובן מה שאנו אומרים בנוסח‬ ‫נשמת לפני הפסוק כל עצמותי תאמרנה ‪ -‬אילו פינו מלא שירה כים ועינינו מאירות כשמש וכו' וידינו‬ ‫פרושת וכו' ורגלינו קלות‪ ,‬והוא כנגד השדרה שזה עיקר כחה‪ ,‬וכל פה לך יודה )ובנוסח ספרד עין לך‬ ‫תצפה( וכל קומה לפניך תשתחוה וכל לבבות יראוך‪) .‬מדברי רבינו בשמחת בית השואבה תשנ"ט לפ"ק(‪.‬‬ ‫ברמב"ם הל' ברכות פי"א ה"ח כתב כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשיי' וכל מצוה‬ ‫שיש אחר עשייתה צווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה צווי האחרון כיצד העושה סוכה או לולב וכו'‬ ‫ואימתי מברך בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב וכו'‪ ,‬והעיר בני הרה"ג ר' ישעי' שליט"א הרי יציאת‬ ‫חובת המצוה היא כבר בשעה שמגביה הלולב וכמו שכתב הר"מ עצמו בהל' ט"ו שכיון שהגביה יצא אם‬ ‫כן למה הזכיר כאן לברך דייקא בשעת הנענוע וצ"ע‪.‬‬ ‫ולכאורה נראה שכיון שכתב הר"מ בהל' סוכה פ"ז ה"ט ומצוה כהלכתה וכו' ויוליך ויביא ויעלה ויוריד ע"כ‬ ‫היינו שכך תקנו רבנן שמצוה כהלכה לעשות קיום המצוה בנענוע לכן כתב הר"מ לסמוך לנטילה עם‬ ‫הנענוע היינו לעשות מצוה כהלכתה‪.‬‬ ‫וידוע מה שאמר מרן זצ"ל שצריך ליקח לנענועים את אותו הלולב שלקח לברכה כיון שזה גמר הנטילה‬ ‫והביא כמה ראיות לזה שהנענועים שייכים לעצם מצות הנטילה של הלולב‪ ,‬ואחת מראיותיו ששיעור‬ ‫הלולב לקיום המצוה לעכובא הוא שיהי' בכדי שיוכל לנענע‪ ,‬ועוד שכל זמן שלא עשה הנענוע עדיין יכול‬ ‫לברך אם לא בירך דנחשב המשך קיום המצוה‪ ,‬היינו שכך תקנו חכמים לקיים המצוה עם הנענוע ולא רק‬ ‫תוספת להמצוה אלא כן תקנו המצות לולב ומשום כך צריך הלולב שיהי' לו שיעור זה כאמור לעכובא‪,‬‬ ‫ולכאורה זהו פירוש מצוה כהלכתה שכתב הרמב"ם‪.‬‬ ‫אבל לכאורה צ"ע בזה ממה דאיתא בסוכה דף ל"ז א"ר יוחנן מוליך ומביא למי שהד' רוחות שלו וכו' לעצור‬ ‫רוחות רעות וטללים רעים א"ר יוסי וכו' זאת אומרת שיירי מצוה מעכבין הפרענות‪ .‬משמע מזה שהנענועים‬ ‫אינם עיקר המצוה אלא שיירי מצוה וכ"כ רש"י ז"ל שיירי מצוה מצוה שהיא שריים וכו' מוליך ומביא מעלה‬ ‫ומוריד עיי"ש‪ ,‬והוא לכאורה דלא כדעת הרמב"ם שכך היא מצות לולב כהלכתו‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫בס''ד‬ ‫בענין לולב ביו״ט שני של גלויות‬ ‫בשו"ע סי' תרס"ב‪ ,‬אינו מברך זמן ביום שני על הלולב אלא אם כן חל יום א' בשבת‪ ,‬ובמג"א שם‬ ‫עמד על הסתירה מהל' שופר דשם איכא י"א שמברך שהחיינו )וגם החולקים ס"ל דרק משום שב'‬ ‫ימי ר"ה קדושה אחת הם לא מברכין( וכן המנהג לברך על השופר ביום ב' ולא על לולב ומאי שנא‪,‬‬ ‫ועיי"ש תירוצים ובמחצה"ש‪.‬‬ ‫והנראה מה שי"ל בזה‪ ,‬דהנה איתא בסי' תרמ"ט סעי' ה' כל אלו שאמרנו שהם פסולים מפני המומין‬ ‫וכו' ביו"ט ראשון בלבד אבל בשאר הימים הכל כשר וכו' והעושים שני ימים טובים פסולי ראשון‬ ‫נוטלין בשני אבל ברוכי לא מברכינן‪ ,‬ויעויי' בט"ז ובמשנ"ב הטעם במחלוקת הפוסקים אי אמרינן‬ ‫דכיון דאנן בקיעין בקביעא דירחא ולא עושים יו"ט שני רק משום מנהג אבותינו ע"כ מעיקר הדין‬ ‫כשרים הם כמו בשאר ימים או שנומר דכיון דתקנו חכמים יום ב' כיום א' ופסולי יום ראשון פסולים‬ ‫גם בו‪ ,‬ולכן נוטלם ואינו מברך‪ ,‬עכתו"ד‪ .‬ולכאורה צ"ע דמאי שנא משאר כל דיני יו"ט ראשון שנוהגים‬ ‫בשני בקידוש ובתפילה ובמצה שדין יו"ט ראשון כשני ולא מצאנו פלוגתא להקל בשני מראשון רק‬ ‫בלולב ומיניו‪.‬‬ ‫והנראה בזה דהרי יסוד יו"ט שני היא משום מנהג אבותנו בידינו ולכן במקום חול אמרו שינהג קודש‬ ‫מדין מנהג אבותנו דלא ידעו בקביעא דירחא‪ ,‬אבל גבי לולב שבלא דין יו"ט שני איכא דין לולב גם‬ ‫משום זכר למקדש לכן במקום תקנה לא הוסיפו משום מנהג אבותנו דלא ידעו בקביעא דירחא‬ ‫והשאירו על עיקר הדין של זכר למקדש‪ ,‬נמצא שמה שנוטלין ביום ב' בחו"ל היא מאותו הדין שנוטלין‬ ‫באר"י והוי כולו משום זכר למקדש‪) ,‬ומה גם שע"י ההוספה של ספק ראשון יצא שיבטל נטילת זכר‬ ‫למקדש אם לא ימצא ד' מינים שיהי' כשר לראשון לכן השאירו על עיקר הדין של זכר למקדש( וכן‬ ‫הוא לשון הרמב"ם בפ"ח הל"ט כל אלו שאמרנו שהן פסולין וכו' ביו"ט ראשון בלבד אבל ביו"ט שני‬ ‫עם שאר הימים הכל כשר ע"כ הרי דיו"ט שני עם שאר הימים דין א' הם ומשום זכר למקדש ולא‬ ‫תקנו כאן משום ספק ראשון‪.‬‬ ‫וכן מבואר מדברי המחבר בריש סי' תרס"ב ז"ל ביום ב' מברך על נטילת לולב וכך בשאר הימים‬ ‫עכ"ל‪ ,‬וציין שם הבאר הגולה בגמ' בסוכה מ"ו מ"ז ונקטינן להלכה כר"י דאמר אחד זה ואחד זה‬ ‫מברך שבעה‪ ,‬והנה מח' ר"י אמר שמואל ורבב"ח אמר ר"י מפרש רש"י בדף מ"ה ע"ב דסברת רבב"ח‬ ‫דס"ל לולב מברך יום א' משום דלולב דרבנן וז"ל ואע"פ שניטל כל שבעה זכר למקדש אין מברכין‬ ‫בו אלא יום ראשון שהוא מן התורה ע"כ הרי דיסוד הטעם הוא משום שהוא זכר למקדש א"כ י"ל‬ ‫לכאורה דביו"ט שני בחול גם רבב"ח מודה דמברך )דאפי' אם בכל מנהג אינו מברך מ"מ ביו"ט שני‬ ‫מברכינן ועי' בראשונים מד' ע"ב‪ ,‬ועי' ברמב"ם חו"מ סוף נוסח ההגדה כסדר שמברכין וקוראים‬ ‫ההגדה בליל יו"ט ראשון וכו' עי"ש ודו"ק‪ (.‬ואעפ"כ המחבר כאן כלל יו"ט שני עם שאר הימים לגבי‬ ‫דין ברכה ומוכח מזה דדין נטילת לולב דיו"ט שני הוא גם כן משום זכר למקדש לבד ולכן תלוי גם‬ ‫ברכתה בסוגיא הנ"ל וכמו שנת'‪.‬‬ ‫ובזה מיושבת גם הקו' שקים לן שלא לברך שהחיינו ביום ב' דכיון דלא תקנו נטילת לולב משום‬ ‫ספיקא דיומא ונשארה נטילת לולב משום זכר למקדש כתקנה הראשונה ולא שייך בו ברכת שהחיינו‪.‬‬ ‫ויובן בזה עוד מש"כ שם בביאור הגר"א על מש"כ המחבר לברך ביום ב' עם שאר הימים ז"ל כמסקנא‬ ‫שם בסוכה ובשבת היכן צוונו אביי ורבא שם ע"כ‪ ,‬היינו שציין המקורות בש"ס שנתבאר שם הטעם‬ ‫איך מברכים על מצוות דרבנן‪ ,‬ולמה ציין את זה דייקא כאן ולא בשאר הלכות יו"ט שני שהשווהו‬ ‫כראשון‪ ,‬ונראה שמוכח מזה ג"כ שממצוות דרבנן בעלמא אתינן כאן שתקנו לולב כל שבעה‪ ,‬ולא‬ ‫שייך בו ברכת שהחיינו‪.‬‬ ‫בס''ד‬ ‫בענין מנהגי הישיבה״ק בשמחת תורה‬ ‫קבלתי מכתב מת"ח חשוב ממתפללי בית מדרשנו שהעיר לי על כמה מההנהגות שראה אצלנו‪,‬‬ ‫ואעתיק בזה תוכן דבריו ותשבותי עליהם‪.‬‬ ‫מש"כ אודות העליה למפטיר לא' שכבר היתה לו עלי' לתורה בספר הראשון של וזאת הברכה‪ ,‬וציין‬ ‫בזה מחלוקת הב"ח והמג"א בסי' קמ"ד אם לקרא אותו אדם שנית לס"ת אחר שיתכן שיש חשש‬ ‫מום פגמו של ספר הראשון‪ ,‬שהב"ח אסר והמג"א דחה דבריו והתיר לכתחילה‪ ,‬וכתב שהמ"ב נוטה‬ ‫לדעת הב"ח וע"כ הכי נקטינן‪ .‬אלא שעדיין דן ממנהג שהביאו הפוסקים להקל בשמחת תורה לאפושי‬ ‫שמחה להרבות בקרואים וגם לקרא אדם אחד פעמיים‪ ,‬וכתב שכל זה ברבוי קרואים בקריאה של‬ ‫שמחת תורה משא"כ מפטיר בש"ת אינו משום ש"ת אלא חיוב שמיני עצרת‪ ,‬וגםמה שקראו אותו‬ ‫חתן מפטיר לא ניחא לי'‪ .‬עכת"ד‪.‬‬ ‫ואשר השבתי‪ ,‬כי קודם יש להקדים כי מנהגי ביהמד"ר של הישיבה אינם באקראי בעלמא אלא נתקנו‬ ‫אחר עיון ובירור הלכה ובעיקר ע"פ מנהג אבות‪ ,‬וכשנוסדה הישיבה הותנה להנהיג מנהגי תפילה‬ ‫כמנהג אשכנז כבקהילות אונגרן העליונה‪ ,‬שהישיבה נתיסדה ע'י הבע"ב של ביהמד"ר של הרה"ג ר'‬ ‫שלמה בוימגארטן זצ"ל‪ ,‬והרב שנפעלד זצ"ל‪ ,‬וכידוע שמנהגיהם נתקנו ע"פ חכמים‪ ,‬ובעיקר כמנהגי‬ ‫רבן של ישראל החת"ס זצ'ל‪.‬‬ ‫ואשר לענין הנידון כן נהגו בקהילות הנ"ל‪ ,‬ועוד מאחר שמג"א התיר וכן נהגו רוב ישראל כפסקי‬ ‫מג"א מי רשאי לדחות ולשנות‪ ,‬גם אם המ"ב במדינתו נוטה לדעת הב"ח‪ ,‬אין זה מחייב אלה שיש‬ ‫להם מנהג אבות כהמג"א‪ .‬ומכל שכן בשמחת תורה שהקילו בכל שיש לסמוך עליו לאפושי שמחה‪.‬‬ ‫ומה שכתב לחלק שזה רק בקריאה של יומא דשמחת תורה ולא מה שהוא משום שמנע"צ‪ ,‬זהו‬ ‫חדושא דמר‪ ,‬כי לכאורה שמחה דיומא קגרים ומאי שנא‪ .‬ועוד שגם אינו נכון ‪ ,‬ויועי' בברכ"י שמפרש‬ ‫מקור ההפטורה דייקא משום שמחת תורה‪ ,‬היינו גמרה של תורה ותחילת נביאים ועוד טעמים‬ ‫יעוי'ש‪ ,‬וכן משמע באו"ח ]ספינקא[‪ ,‬שדימה חתן מפטיר לחתן תורה‪ ,‬וכן נהגו לקראותו בקהילותינו‬ ‫שגדלתי בהם לכבדו בשם חתן‪ ,‬וגם נהגו שהוא יתן קידוש לשמחת היום‪.‬‬ ‫ועוד העיר בנידון מה שנהגינן אמירת המלאך בקריאת כל הנערים רק אחר ברכת תורה האחרונה‬ ‫וכתב שזה נגד המובא בפוסקים‪ ,‬שבאלי' רבא כתב שהמנהג לומר לפני הברכה ולא נחשב להפסק‪,‬‬ ‫וכן בבכורי יעקב כתב כיון שקוראים בע"פ אינו הפסק כמו בכה"ג ביוה"כ‪.‬‬ ‫השבתי‪ ,‬שמה שכתבו הפוסקים הוא לישב מנהג מקומותיהם שלא חשו להפסק‪ ,‬אבל מה יש להתלונן‬ ‫על אבותינו בקהילותינו שלא סומכים על ההיתר ואומרים המלאך אחר הברכה‪ ,‬מאחר שכן נוהגים‬ ‫כל יוצאי קהילות הנ"ל עד היום‪ ,‬שהיום שנתבלבלו הקהילות כ"א נוהג כמנהג אבותיו‪.‬‬ ‫ועוד כתב להעיר מש"כ הערוך השולחן ]יו"ד סי' רפ"ב[ שאין לשבת בביהכ"נ באמצע ההקפות‬ ‫הואיל והס"ת אינה במקומה‪ ,‬מדין הרואה ס"ת מהלך צריך לעמוד‪.‬‬ ‫התשובה היא‪ ,‬שאמנם גם אנכי נזהר בזה‪ ,‬ולכן עשינו תקון בבית מדרשנו בשעה שהס"ת הולכת‬ ‫יעשו הריקודים דייקא בעיגול מסביב לאחוז יד ביד כדי שיהא נחשב כמחיצה‪ ,‬ובדרך כלל מקיימים‬ ‫תקנה זו‪ ,‬ויותר אי אפשר להכביד על הציבור בשמחת תורה שכבר כתבו הפוסקים שאין לערער על‬ ‫שום מנהג שמחה‪.‬‬ ‫ואמנם נראה לי גם מדינא אין להחמיר בשעת ההקפה‪ ,‬דדין עמידה בשעה שהס"ת מהלך מקורה‬ ‫בגמ' קידושין דף ל"ג‪ ,‬בדין עומד בזמן שרבו או נשיא מהלך עד שיגיע למקומו‪ ,‬ונלמד מקרא שנא'‬ ‫אל משה‪ ,‬ויתיצבו וכו' עד שבא האוהלה‪ ,‬והוא בשעה שהס"ת מהלך למקום מסוים אז ממידת דרך‬ ‫ארץ לעמוד עד שתגיע למקומה‪ ,‬אבל בשעת ההקפות שאין הליכה מכוון למקום מסוים אלא עצם‬ ‫הסיבוב הוא מקומה י"ל שלא מצינו חיוב עמידה כלל‪ ,‬עיי' בסוגיא שם וביו"ד סי' רפ"ב‪ ,‬ועי' מה‬ ‫דאיתא בשו"ע שכשהרב כבר עומד בשעת עליתו לתורה אין חיוב עמידה על הקהל‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫בס''ד‬ ‫מכתב בענין שמחת יו״ט‬ ‫מוצש"ק כי תשא שמ"ב‬ ‫‪..‬יסלח לי על אחור תשובתי על מכתבו‪ .‬ואענה על ראשון ראשון בהערותיו בענין שמחת י"ט‪ ,‬הרי כבר תוך ל'‬ ‫לימי החג הבעל"ט‪.‬‬ ‫מה שתמה על הר"ם פ"א מש"כ כשם שהראשון אסור וכו' כן השני וכו' והק' הרי זה נכלל בין כך בדין שמחת‬ ‫חוה"מ שכ' הר"מ בפ"ו‪ ,‬ע"כ צ"ל שכוונת הר"מ בזה על יו"ט אחרון‪ ,‬או על שבועות ור"ה שלולי דין יו"ט שני הי'‬ ‫חול‪) ,‬אם כמובן דחוק שבדין שביתה כוונתו גם על יו"ט ראשון‪ ,‬אבל מוכרחים לומר שכוונתו ע"כ לכל יו"ט שני‬ ‫אלא שאין נפ"מ רק כנ"ל ביו"ט אחרון או ר"ה וכו' ובאמת הרי הר"מ מיירא כאן ביחוד מר"ה(‪ .‬אלא מה שצ"ע‬ ‫בגוף דברי הר"מ מה קמ"ל בזה שכתב שאפי' בר"ה מכין וכו' ומה ס"ד שר"ה יהי' שאני בזה‪ ,‬ומש"כ הלח"מ אין‬ ‫לו מובן דפשיטא שאין כאן לאו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫מה שהק' על דברי הגרע"א דאפילו לו הי' חיוב שמחה בפת לא הי' שייך זה בנשים דחיוב שמחתה בבגדים וכו'‪,‬‬ ‫נ"ל פשוט דחיוב סעודה לחוד וחיוב שמחה דיין לחוד‪ ,‬ובדין יין גופא חלוק בין יין דסעודה ליין דשמחה‪ ,‬יעויי'‬ ‫ביש"ש ביצה )שבעצמו ציין לי( שכתב לחלק דדין יין הנזכר ‪ ...‬סעודה על היין הוא בצמצום ובמזוג הרבה כפי‬ ‫צורך האכילה ולא ‪ ...‬ליין משמח לב‪ ,‬ושפיר י"ל דאמנם קביעות יין לשמחה זה לא שייך בנשים‪ ,‬משא"כ דין‬ ‫סעודת פת עם בשר ויין לפי הצורך שייך גם בנשים‪ ,‬וזש"כ הגרע"א דאילו הי' חיוב סעודה מדין שמחה ודאי היו‬ ‫נשים נכללים בזה‪) ,‬ומעולם תמהתי מש"כ הר"מ בהל' יו"ט כי דין עונג הוא כנזכר בהל' שבת ושם נאמר הדין‬ ‫לקבוע סעודה על היין‪ ,‬וכמש"כ בכס"מ שם‪ ,‬ואם כן מה זה שכתב עוד הלכה בהל' יו"ט שחייב ביין משום שמחה‪,‬‬ ‫ועכצ"ל כנ"ל דדין יין דסעודה ודין יין דשמחה תרי ענינא הוי(‪.‬‬ ‫ומש"כ דיוצא שחייב כל אדם לקנות לאשתו בגדים וכד' לחג )ויוצא בתכשיטין כדאי' בגמ'‪ ,‬או בנעלים עיי' בה"ל(‬ ‫ודאי כן הוא וכן נהגו מעולם‪ ,‬ואיני יודע למה הדבר נשתכח היום אצל הרבה בני תורה מדקדקים‪ ,‬דבר שהי'‬ ‫פשוט גם אצל בע"ב פשוטים‪) ,‬ובאמת כבר נתעוררתי בכמה דברים שנשתכחו אחרי המלחמה האחרונה‪ ,‬וכן‬ ‫להיפך יש דברים שנתחזקו‪ ,‬וכל מצוה ומנהג תלוי במזל(‪.‬‬ ‫מש"כ מענין שתיית יין למי שאין דעתו נוח מזה‪ ,‬לא מיבעי לדעת השג"א דיין לאו דוקא‪ ,‬ודאי מוטב שיצא ממה‬ ‫שיש לו שמחה‪ ,‬אבל מסתבר גם לולי זה מה שייך שמחה במה שמצטער או אינו שמחה‪ ,‬וקצת ראי' ממש"כ ס'‬ ‫תע"ב ס"ק י'‪ ,‬משמע דדייקא בד' כוסות נאמר זה‪ - ,‬עכ"פ מה שראיתי שיש רוצים לצאת ידי שמחה במיץ ענבים‬ ‫)גרייפדזוס( נ"ל דאינו כלום לענין יין ישמח‪ ,‬כי אע"פ שברכתו פרה"ג וכשר לקידוש אינו ענין לשמחה‪.‬‬ ‫ומה שהעיר מהו גדר שמחה אם יש לזה איזה שיעור‪ ,‬יעויי' מש"כ במעשה רב מהגר"א ז"ל‪ ,‬משמע שיש שיעור‬ ‫שכל ששמח איזה שמחה סגי לשמחת יו"ט‪ ,‬ורק בשמ"ע צריך יותר עפ"י סוד‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ובודאי הדבר תלוי ברגשותיו‬ ‫של אדם לשמוח בעבודתו ית"ש‪.‬‬ ‫עוד מה שהעיר ידידי למה הר"מ קרא להלכות שבת סתם וביו"ט כתב שביתת יו"ט‪ ,‬נראה כי יו"ט זה שם כולל‬ ‫לאו דוקא לימים האסורים במלאכה‪ ,‬וכדאי' במשנה על ט"ו באב שנקרא יו"ט ע"כ קרא להלכות אלו שביתת‬ ‫יו"ט‪) ,‬הערה על הגליון( אולם עי' מגילה ה' משמע דיו"ט אסור מלאכה הוא‪ .‬גם הרי יו"ט נקרא שבת‪ ,‬כדאי'‬ ‫ברש"י שבועות ט"ו‪ ,‬וע"כ שפיר חילק בין שבת סתם לשביתת יו"ט‪.‬‬ ‫ומענין לענין מרן זצ"ל בספרו עה"ת עיי' מש"כ בזה בפ' השבוע על הפסוק את שבתותי תשמרו‪ .‬ונ"ל להוסיף עוד‬ ‫בפי' הפסוק מה שבפסוק ראשון נאמר שבתותי וכו' כי אני מקדשיכם‪ ,‬ואח"כ נאמר שבת קודש‪ ,‬כי אולי הפסוק‬ ‫הראשון מיירא ביו"ט‪ ,‬וקדושתם תלוי' בקדושת ישראל שמקדשים החדש‪ ,‬כמו שנוסח התפלה הוא מקדש ישראל‬ ‫וכו' וזש"כ מקדישכם‪,‬אבל הפסוק השני מיירא משבת שקדושתו בעצמותו ואינו תלוי בישראל כמו שהנוסח הוא‬ ‫מקדש השבת‪ ,‬וזש"כ שבת קדש‪.‬‬ ‫והנני בזה ידידו מוקירו מברכו בברכת חג הבע"ל בכשרות ודיצה ושמחתם של ישראל‬ ‫אליקים‬ ‫בס''ד‬ ‫קהלת‬ ‫אין יתרון תחת השמש‪.‬‬ ‫דרשו חז"ל )שבת דף ל‪ (:‬תחת השמש אין יתרון אבל למעלה מן השמש יש יתרון‪ ,‬בעמלו של הבל אין יתרון אבל בעמלה‬ ‫של תורה יש יתרון ותכלית לאדם בעולמו‪.‬‬ ‫נראה הביאור כי הת"ח העמל בתורה הוא המתהלך בעוה"ז אבל באמת הוא חי חיים שלמעלה מן השמש‪ ,‬כי זהו עצמות‬ ‫העמלה בתורה לחיות חיים עליונים שיש בהן יתרון‪ ,‬וכן כתב מרן החזו"א זצ"ל באגרת י"ג‪ ,‬וז"ל‪" :‬ואמנם האיש הזוכה‬ ‫לידיעת התורה הוא ההולך בין אנשים ונדמה לאדם הרואה לעינים כבן אדם אבל באמת הוא מלאך הגר עם בני תמותה‬ ‫וחי חיי אצילות ומרומם על כל ברכה ותהילה ]הוא הת"ח ששמו ראוי לו[" עכ"ל‪.‬‬ ‫ונראה שהוא שאמרו ז"ל בברכות )דף לד‪" (:‬כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה‬ ‫פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך"‪ ,‬והוא מפני שעסקו של‬ ‫ת"ח הוא למעלה מן השמש על כן שכרו אינו בציור טבעי כלל ולא ניתן לנבואת הנביאים‪.‬‬ ‫כיתרון האור מן החשך כן יתרון החכמה מן הכסלות‪.‬‬ ‫שאלתי את מרן ז"ל וכי צריך להביא משל על יתרון החכמה מן הכסלות שהוא כיתרון האור מן החשך‪ ,‬הרי שני הפכים‬ ‫המה‪ ,‬וביאר מרן ז"ל כי אין המדובר כאן מסתם טפשות אלא בכסילות של חכמה כביכול בכסילות זו חיברו הרבה ספרים‬ ‫ומנהיגים מדינות אבל בחשך יהלכו כלפי החכמה האמיתית שהיא אור כלפי'‪.‬‬ ‫והאלקים עשה שיראו מלפניו‪.‬‬ ‫שמעתי ממו"ר המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל זצ"ל שר"ל שכל תכלית עשיותיו של הקב"ה הוא לתכלית שנלמד מזה יראתו‬ ‫ית"ש‪ ,‬והוא מכוון רק לזה‪ ,‬ועל האדם מוטל להתבונן למצוא מוצא היראה מזה‪.‬‬ ‫זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח‪.‬‬ ‫מרן זצ"ל אמר כי שלמה המלך לא צייר לנו כמה גדולים הם זבובי מות אלה ובאיזה כמות שמן רוקח מדובר בזה‪ ,‬ומוכח‬ ‫שאפילו תהיה חבית גדולה מאד של שמן רוקח והזבוב קטן מאד כבר מבאיש מביע את כל השמן רוקח‪ ,‬כי יראת ד' כזו‬ ‫כבר אינה יראת ד' טהורה‪ ,‬וכן אמר מרן ז"ל לענין חינוך ידוע שהתנגד לזה מרן ז"ל וטענו לפניו כי הוא רע במיעוטו‪,‬‬ ‫ואמר מרן ז"ל כי אם הוא רע אפי' רק כזבוב קטן כבר יבאיש יביע את הכל‪.‬‬ ‫לכל זמן ועת לכל חפץ‪ ,‬עת וגו' ועת וגו'‪.‬‬ ‫נראה הביאור בזה כי האדם במצב משתנה נמצא‪ ,‬לא הרי תנאי חייו היום כתנאי חייו למחר‪ ,‬וכל מקרה ומצב שמתגלגל‬ ‫בו יש לו לזכור תפקידו בעולמו ולהוציא מזה התועלת לעבודתו‪ ,‬יש זמן שזוכה לשלימות ע"י עת רקוד ויש ע"י עת‬ ‫לבכות‪ ,‬יש ע"י שתיקה ויש ע"י דבור‪ ,‬ואם מזדמן לו מצב לזכות ע"י רקוד בשמחה של מצוה והוא מתנמנם ואינו נזקק‬ ‫למצוה המזדמנת‪ ,‬הזדמנות הלזו עוברת ממנו והוא אבד האפשרות שהיה יכול לזכות בו‪.‬‬ ‫והוא מה דכתי' )ז‪ .‬יד‪ (.‬ביום טוב היה בטוב וביום רעה ראה‪ ,‬יעוי"ש בפירש"י ובספורנו‪ ,‬וכלל הדברים הוא‪ ,‬לא ליתן‬ ‫להמצב לעבור ע"י שינה ועצלות‪ ,‬כי אפשרות לידך להתעלות ואל תחמיצנה‪ ,‬משכה רברבא שקיל משכה זוטרתא שקיל‪,‬‬ ‫כי "ימיו אינם חוזרים" ‪ -‬כלשון החכם )מובא במובא בקובץ אגרות חזו"א ח"א סי' מה( ‪ -‬ונכללו בזה המצבים השונים‬ ‫בחיי האדם‪ ,‬אשר לא כל הזמנים שוים‪ ,‬וכל רגע יש בה סגולה מיוחדת אשר אפשר שלא יתכן כן רגע אחר זה‪.‬‬ ‫גם כל האדם אשר נתן לו האלקים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו‬ ‫ולשמוח בעמלו‪ ,‬וגו'‪ ,‬יש רעה אשר ראיתי וגו' איש אשר יתן לו האלקים עושר ונכסים וכבוד‬ ‫ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו אלקים לאכול ממנו‪.‬‬ ‫פירש"י‪ ,‬ולשמוח בעמלו ‪ -‬במותו‪ ,‬שיזכהו לעסוק בתורה ובמצוות בחייו כדי לקבל שכר ‪ -‬מתת אלקים הוא‪ ,‬ולא ישליטנו‬ ‫פירש"י שיהא שמח בחלקו למצוא קורת רוח בעשרו כי שואף לעסוק ולהרבות הון ולא ישליטנו לעשות צדקה לאכול‬ ‫הימנו לעתיד‪ .‬ביאור הדברים כי ההבדל הוא בין מי שנכסי עוה"ז הם מתת אלקים‪ ,‬לבין מה שמתאווה לעושר ונכסים‬ ‫אשר לא ישליטנו האלקים לאכול ממנו לעתיד‪ ,‬ואין מדובר בזה ממדת הסתפקות בעלמא‪ ,‬להיות שמח בחלקו‪ ,‬אלא‬ ‫מדובר כאן בשינוי גישה מעיקרא‪ ,‬שיש מי שרואה התכלית בקניני עוה"ז‪ ,‬ומתאמץ להשיג כל מה שיכול מטובות עוה"ז‬ ‫ולמלאות תאותו בהן‪ ,‬ואילו השני להיפך שאין מגמתו ותאוותו כלל לקניני עוה"ז‪ ,‬וכל כולו רק בדיעבד במדה שיש הכרח‬ ‫להחיות נפשו ונפשות ביתו כדי שיוכל לעבור הפרוזדור אל הטרקלין שהוא השגת העוה"ב‪ ,‬צורך גבוה‪ ,‬ומה שאין לו‬ ‫צורך ותועלת לצורך גבוה אינו רוצה בו כלל‪ ,‬ואינו שוה לו‪ ,‬וכמוש"כ החובות הלבבות בשער הפרישות )פרק ב(‪ ,‬וכמו‬ ‫שהתבטא פעם מרן החזו"א זצ"ל כי גדר אכילה אצלו הוא "אז ס' ציפט ביים הארצ'ן לעגט מען עפעס אריין אין מויל"‬ ‫]כשמרגישים חולשה בלב מכניסים משהו בפה[‪.‬‬ ‫בס''ד‬ ‫עובדות והנהגות ממרן הגרי״ז זי״ע בעניני חג הסוכות שנשמעו מפי רבינו זצ״ל‬ ‫ידידי הר"ר משה שמואל הכהן פרידמאן ז"ל‬ ‫את סוכתו הי' מסכך מרן ז"ל בקנים שהיו מונחים‬ ‫מלאנדאן הי' רגיל לשלוח אתרוג מרוקאי עבור‬ ‫על עצים קבועים במסמרות ולא חשש בזה משום‬ ‫מרן ז"ל‪ ,‬פעם שלח לי שני אתרוגים אחד עבור‬ ‫מעמיד דמעמיד‪.‬‬ ‫מרן ז"ל ואחד עבורי וכתב על מכתבו שאבחר‬ ‫פעם קנו סכך מקטן שהי' מוכר סכך והערתי איך‬ ‫מתחלה עבורי והשני אתן למרן ז"ל‪ ,‬אך כמובן‬ ‫יכול הקטן להקנות וגם אולי לקח הסכך מגזל‬ ‫שנתתי למרן ז"ל את היותר נאה‪ ,‬אבל לפני‬ ‫אבל מרן ז"ל דחה אותי באמרו 'מאך נישט‬ ‫שמסרתי האתרוג למרן ז"ל חקר אותי מה כתב‬ ‫שווער'‪.‬‬ ‫הלה במכתבו ורצה לראות את המכתב ואחר‬ ‫שנתברר לו שנתתי עבורו את היותר נאה דרש‬ ‫דעת מרן ז"ל היה שצריך לכוון בשעת עשיית‬ ‫ממני להחליפו‪ ,‬באמרו אתה מצווה במצות ארבע‬ ‫הסוכה לשם 'צל'‪.‬‬ ‫מינים כמוני ואין לך לוותר על היותר מהודר‬ ‫מרן זצ"ל לא בירך לישב בסוכה אלא בסעודות‬ ‫)שו"ר כעין זה בשיירי כנה"ג הל' לולב סי' תר"ס‬ ‫הקבועות‪.‬‬ ‫וז"ל שאביו ז"ל העלה בדמים לולב אחד שקנאו‬ ‫הקפיד מאוד שיהא האתרוג צהוב 'געל' לגמרי‬ ‫גביר אחד להר' החכם מוהר"ר דוד הכהן ז"ל‬ ‫ושאפילו קצת ירוק לא יהא ]דלא כמרן החזו"א‬ ‫ואמרו לו שלא הי' לו לעשות כן מפני כבודו‪,‬‬ ‫והשיב הרה"ח גדול כבודו אך במה שצונו ד'‬ ‫זי"ע שהקיל בזה[‪ ,‬כדעת הב"ח והביכורי יעקב‬ ‫הל' לולב סי' תרמ"ח )וז"ל מרן ז"ל במכתבו‬ ‫מצוה מן התורה אין חולקין כבוד לרב דיותר קרוב‬ ‫להגרא"ז מלצר זצ"ל וכמו בכל שנה אבקש‬ ‫אדם לעצמו לעשות המצוה שצונו הקב"ה משום‬ ‫אדם‪ ,‬ושבחוהו חכמים על התשובה הזאת‪,‬‬ ‫שהאתרוג לא יהיה ירוק אף במקצת לחוש לדעת‬ ‫המשכנות יעקב שהירקות פוסלת אף אם סופה‬ ‫עכ"ל(‪.‬‬ ‫לחזור למראה אתרוג וכו' עכ"ל(‪.‬‬ ‫מרן ז"ל הקפיד מאוד על לולבים שהראש לא יהא‬ ‫קטום אפלו כל שהוא ]אבל מרן החזו"א זי"ע‬ ‫החמיר בשיעור גודל האתרוג כדעת האחרונים‬ ‫דס"ל שנתקטנו הביצים כידוע‪.‬‬ ‫הקיל כשנשרף קצת ראשו מן השמש[‪.‬‬ ‫הי' למרן ז"ל הרבה אתרוגים מכל המינים‬ ‫הקפיד לא ליטול לולב כשראשה מכוסה בבאסט‬ ‫ועל כן הורידו הבאסט לראות אם התיומת שלמה‬ ‫והחשיב מאד אתרוג מרוקאי‪.‬‬ ‫ומחוברת‪ ,‬שנה אחת לא הי' הרבה לולבים ולא‬ ‫]א‪.‬ה‪ .‬מן הענין להעתיק מרשימות מורינו הגה"צ רבי‬ ‫מצאו לולב שהי' כשר כרצון מרן ז"ל‪ ,‬בערב‬ ‫יצחק טובי' ווייס זצ"ל ר"מ בישיבה"ק וגאב"ד עיה"ק‬ ‫ירושלם ת"ו‪ ,‬משנת תש"ל לפ"ק ‪:‬‬ ‫סוכות אמר לי שיש לו שני לולבים עם באסט והי'‬ ‫מסתפק אם להוריד הבאסט או לא‪ ,‬כי אולי ימצא‬ ‫בסוכות העל"ט לקחתי אתרוג ממדינת מאראקא ‪ -‬עי'‬ ‫שהן נפרדין ויהא הלולב פסול לכו"ע‪ ,‬לבסוף‬ ‫ביכור"י בתוס' ביכורים ששיבח מאד אתרוג שקיבל‬ ‫ממאראקא שהיו בו כל הסימנים של כשרות ומימיו לא‬ ‫החליט להורידן ומצא לולב נפלא וסיים בצחות‬ ‫ראה אתרוג מהודר כמוהו‪ ,‬ושוב יצא ערעור ממי שהוא‬ ‫איך בין שוין מלומד מיט דעם‪.‬‬ ‫מא"י לפסול אתרוגי מאראקא מטעם שאין בהם זרע‪,‬‬ ‫פעם בחג הסוכות עלה על דעת כמה בחורים‬ ‫וחתכתי אתרוג הנ"ל ובאמת שלא מצאתי בהם זרע כי‬ ‫ליקח הארבע מינים לעיר העתיקה כדי לקיים‬ ‫הקליפה עבה מאד וחדרי הזרע קטנים מאד וכמעט יבש‬ ‫בפנים ומבואר בפוסקים שזהו מסימנים בלתי מורכב‪,‬‬ ‫מצות ד' מינים מדאורייתא ]לפי כמה שיטות[‪,‬‬ ‫אמנם עפ"י סברא ע"כ יש בהם גרעינים רק קטנים ואינם‬ ‫כשספרתי זאת למרן ז"ל אמר מי יודע אם הד'‬ ‫נראים כי בלי זרע הלא היו כלים מכבר כל האתרוגים‬ ‫מינים שלנו כשרים מדאורייתא ומה לנו להכנס‬ ‫האלה כמובן‪ ,‬וגם מקרא מלא כתוב עץ פרי וכו' אשר‬ ‫לספק ביטול מצות עשה‪.‬‬ ‫זרעו בו למינהו ומאי איכפת לן אם אין הזרע נראה‪.‬‬ ‫מרן זצ"ל הקפיד מאד על מה שקרא זיך‬ ‫שוב שמעתי אחר חקירה מה גאון ה ר"ר אליקים‬ ‫געזעגענען פון די סוכה‪.‬‬ ‫שלזינגער שליט"א שהגאון מבריסק זצ"ל חתך‬ ‫בכל שנה אתרוג ממאראקא שהיה לו ובכל פעם‬ ‫מרן זצ"ל אמר כי בפורים זמן שמחה הוא רק עד‬ ‫ראו שאינם נראים בו חרצנים ואעפ"כ לקח‬ ‫הלילה ואז עבר הזמן‪ ,‬אבל בשמחת תורה‬ ‫אתרוג ה נ"ל בכל שנה ‪ ,‬מובן שלקח גם שארי‬ ‫שהשמחה היא משום סיום התורה יכול להאריך‬ ‫אתרוגים כידוע מגדולי דורינו שנהגו ונוהגין כן [ ‪.‬‬ ‫כמה שירצה‪ ,‬כי התורה תמידית היא‪.‬‬ ‫בס''ד‬ ‫מתוך דרשת נעילת החג משנת תשפ״ב לפ״ק‬ ‫כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה )ירמיה ב‪,‬‬ ‫ב(‪ .‬כן אמר הקב"ה לישראל‪ ,‬שזוכר לישראל גודל החסד שכביכול עשו לקב"ה‪ ,‬לכתך אחריו במדבר‬ ‫שממה‪ ,‬קטנים עם זקנים ללא אוכל זולת בצק על שכמם‪ ,‬ללא מקום בארות אלא חיות רעות ללא גג‬ ‫על ראשם‪ ,‬הקב"ה מחשיב להם אהבתם‪ .‬ואילו ישראל משוררים דיבורים אלה כשיר להקב"ה על‬ ‫גאולתם‪ ,‬מה פירוש דבר זה?‬ ‫הנה מצאתי בפנים יפות )פרשת אחרי עמ' קל"ז( פירוש ארוך על מזמור לדוד‪ ,‬מזמור שאנו אומרים‬ ‫בימים האלו‪ ,‬שהוא מכוון לימים אלה‪ ,‬ראש השנה יוה"כ וסוכות‪ ,‬וברמז קצר‪ ,‬אורי הוא ראש השנה‪,‬‬ ‫וישעי יוה"כ‪ ,‬כי יצפנני בסוכה‪ ,‬הוא סוכות‪ ,‬וסיים דש"כ אחת שאלתי מה' אותה אבקש‪ ,‬שכל מה‬ ‫ששאלתי מה' בר"ה ויוה"כ עיקר הבקשה הוא כי יצפנני בסוכה‪ ,‬לקבל פני השכינה בשבעת ימי החג‬ ‫שהם רמז לימי חיי האדם‪ ,‬וכמש"כ לעיל דכתיב במעלת חג הסוכות שם כי יצפנני בסוכו עכת"ד‪.‬‬ ‫והוסיף‪ ,‬כבר כתבנו בפרשת וישלח בפסוק וישב ביום ההוא‪ ,‬שכל תועלת ימי התשובה כדי שיוכלו‬ ‫ישראל לקבל פני השכינה בחג הסוכות‪ ,‬הלך עשיו לדרכו שעירה ויעקב נסע סוכותה‪ ,‬ע"כ תוכן‬ ‫דברי הפנ"י הנ"ל‪.‬‬ ‫כדי להקל עלינו להבין הדברים הנ"ל על מעלת חג הסוכות‪ ,‬הלא ידועה היא שהחיים בבתים רומזים‬ ‫על חיי העולם הזה‪ ,‬הם חיי הנסיונות של עוה"ז כמו שכתב המסילת ישרים ]וכבר הארכנו בזה‬ ‫בישיבה בחודש אלול‪ ,‬שעוה"ז הוא רק פרוזדור לעוה"ב[‪ ,‬ואילו ענין הסוכה‪ ,‬דייקא בתחילת ימי‬ ‫גשמים‪ ,‬מורה על חיים רוחניים שעל האדם להשתדל לחיות חיים רוחניים כבר בעוה"ז להתקרב‬ ‫להקב"ה ע"י מצוותיו ותפילתו ותורתו‪ ,‬וכמו דאיתא בנפש החיים )שער א פרק ו בהגה( שכשיעלה‬ ‫ברצונו של אדם לעשות מצוה כבר נמצא נשמתו בגן עדן‪ ,‬וביותר שזה עיקר התפילה כמו שכתב‬ ‫הרבינו יונה )ברכות דף כב‪ :‬מדפי הרי"ף(‪ ,‬ונזכר ג"כ בנפש החיים‪ ,‬שהאדם בתפלתו צריך להשתדל‬ ‫במחשבתו כאילו אינו בעל גוף ועולה בדעתו לעלות בסולם עליה‪ ,‬וע"כ מקרי תפילה כאילו עומד‬ ‫בשמים‪ ,‬עיי"ש שער ב'‪ ,‬וביותר במאמר דרך השם להרמח"ל זצ"ל‪.‬‬ ‫והפנים יפות עצמו כתב דברים נפלאים בסוף פרשת ויחי‪ ,‬וז"ל‪ :‬ויש להבין יותר על דרך שאמר‬ ‫הכתוב יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים‬ ‫מלומדה‪ ,‬כי עיקר התפלה הוא בכוונת הלב‪ ,‬ואז ע"י הכוונה שהוא החיות מעלה את גוף הדיבור‪,‬‬ ‫ולפי עוצם הכוונה והפחד כעומד לפני המלך כן הוא החיות שבו‪ ,‬אבל בלא כוונה הוא כגוף בלא‬ ‫נשמה ומבלתי יכולת להנשא מן הארץ עד לשמים‪ ,‬וצריך שיהא החיות שהוא המחשבה כחו מרובה‬ ‫לשאת את הדיבור‪ ,‬ע"כ אמר שלמה ע"ה כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך‬ ‫מעטים‪ ,‬דהיינו שיהא המחשבה כחה מרובה להעלות גוף הדיבור עד השמים‪ ,‬ואף אם מבין פירוש‬ ‫המלות אם אין מכווין לבו לשמים כראוי‪ ,‬אינו אלא כלומד את התפלה ולא כמתפלל‪ ,‬וז"ש ותהי‬ ‫יראתם אותי מצות אנשים מלומדה ע"כ כבדוני בשפתם שהם כבדים מבלי חיות עכ"ד‪ .‬וזהו מעלת‬ ‫חג הסוכות‪ .‬און דאס איז די מאמענט וואס מיר דארפן מיטנעמען‪.‬‬ ‫בס''ד‬ ‫מדברי רבינו זצ״ל על רבו מרן הגרי״ץ דושינסקיא זיע״א גאב״ד עיה״ק ירושת״ו‬ ‫מובא לרגל היא״צ ‪ -‬נלב״ע י״ד תשרי תש״ט לפ״ק‬ ‫ראשית למודי בישיבת כ"ק אדמו"ר פאר ישראל והדרו מרא דאּרעא דישראל הגה"צ‬ ‫מוהרי"ץ דושינסקי זצ"ל‪ .‬אשר על אף זקנותו והנהגת העדה‪ .‬ומילי דמתא עלי' שם כל‬ ‫מעיינו ללמודי התלמידים בשקידה נפלאה‪ ,‬והיה אומר שלש שיעורים בכל יום שעות‬ ‫מרובות‪ .‬והיה כל דבור מנוי ומחושב בעיון מעמיק‪ .‬אולם בדלות כחי לא יכולתי להסתגר‬ ‫לישב שלש שעות רצופות בשיעור אחד‪ ,‬ע"כ היה למודי בישיבתו פחות משנה‪ .‬אבל מרוב‬ ‫חבתו הנודעת לו לבית אבא הייתי אדוק למורי ורבי כל הימים לבא אל הקדש פנימה‬ ‫ויוצא ונכנס לפניו‪ .‬ואם כי היה דבורו מעט עם הבריות לא חשך עצה ותושי' והדרכה‬ ‫לתלמידים שהיו נתונים למשמעתו והרבה הדרכני בעניני פרט ועניני כלל‪ ,‬ועוד במוצאי‬ ‫יוה"כ תש"ט זכיתי להתברך על ידו ביחידות‪ .‬ובערב סוכות נצחו אראלים‪.‬‬ ‫∞∞∞∞∞‬ ‫דברים שהוסיף מרן הגרי״ץ דושינסקיא זי״ע למכתב שכתב רבינו זצ״ל‬ ‫רב שלום לכבוד הרה״ג כש״ת מו״ה אלי׳ יונג נ״י‪.‬‬ ‫אחדש״ה‪ ,‬כותב המכתב הוא נכדו של נשיא האגודה מורינו מו״ה‬ ‫יעקב ראזנעהיים נ״י‪ ,‬והוא נחמד ומופלג מאד בתורה ויראה‪ ,‬חתנו‬ ‫של הרה״ח מו״ה משה בלוי זצ״ל‪ ,‬ודבריו נאמנים‪ ,‬וראוי לשים לב‬ ‫לדבריו‪ .‬וגם אביו של האברך אשר המליץ עבורו ניכר לי שהוא ירא‬ ‫וחרד למצות‪ ,‬וראוי לעשות לטובה זאת‪ ,‬ואקוה שכבוד הרה״ג נ״י‬ ‫יעשה כל שביכלתו‪ ,‬ולמצוה רבה יחשב‪.‬‬ ‫והנני לחתום בברכה מרובה הדש״ת בלונ״ח‪.‬‬ ‫ידידו הנאמן‬ ‫יוסף צבי דושינסקיא‬ ‫הגליון הבא יופיע בע״ה לעי"נ מרא דארעא דישראל מרן הגה"ק‬ ‫טובטוב‬ ‫לידידינו הר"ר יעקב פאפנהיים‬ ‫מזלמזל‬ ‫ברכת‬ ‫ברכת‬ ‫בחודש חשון הבעל״ט רבי יוסף צבי ב"ר ישראל דושינסקיא זי"ע‬ ‫שליט"א ולחותנו הרה"ג ר' יואל שישא שליט"א‬ ‫גאב"ד עיה"ק ירושלים ת"ו‬ ‫בברכת חג כשר ושמח‬ ‫ולזקינו מוהג"ר מאיר שליט"א לרגל הולדת בתו \‬ ‫נלב"ע י"ד תשרי תש"ט לפ"ק‬ ‫נכדתם למז"ט שיזכה לגדלה לתורה לחופה ולמע"ט‬ ‫המערכת‬