gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa

שבוע: סוכות (2026-09-21)

חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‪ ,‬גליון מס' ‪126‬‬ ‫יו"ט סוכות תשפז‬ ‫גיליון מורחב לרגל זמן שמחתנו‬ ‫האהבה' הלוא המה ימי חג הסוכות‬ ‫מימי הדין לחג הסוכות | היכן מצינו‬ ‫הבאים עלינו לטובה שהם ימי‬ ‫כזאת‬ ‫תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫אך לפני כמה ימים עמדו וניצבו‬ ‫כל אחד תמה בעצמו‪ ,‬איך יתכן‬ ‫להם כלל ישראל מעוטפים בטלית‬ ‫שמימים נשגבים ומרוממים אלו‬ ‫מדרשות‬ ‫ובתי‬ ‫כנסיות‬ ‫בבתי‬ ‫שהיינו שרויים בהם בפחד ואימה‬ ‫ובגולה‬ ‫בארץ‬ ‫להם‬ ‫הפזורים‬ ‫מימי הדין‪ ,‬בפתע פתאום מתרגשת‬ ‫ובתחנונים‬ ‫בתפילה‬ ‫והעתירו‬ ‫עלינו ימים נעלים אלו של ימי‬ ‫להשי"ת שיחוס וירחם על שארית‬ ‫שמחה וצהלה כאילו לא היה כלום‬ ‫הפליטה בימי הדין הלוא הם עשרת‬ ‫אך קודם לכן‪.‬‬ ‫ימי תשובה כשהאוויר היתה נעלית‬ ‫לרקוד‬ ‫אנו‬ ‫מתחילים‬ ‫לפתע‬ ‫ומרוממת על שנוקינו מחטאתינו‬ ‫בשמחת השואבה כמנהג חסידים‬ ‫עוונותינו ופשעינו וקיבלנו על‬ ‫ואנשי מעשה אשר היו מרקדים‬ ‫עצמנו לשוב בתשובה שלימה‬ ‫בבית המקדש באבוקות של אור‬ ‫להשי"ת‪.‬‬ ‫שבידיהם כדאיתא בגמרא (סוכה‬ ‫ומ'ימי היראה' שבהם היינו דבקים‬ ‫נ"ג ע"א)‪ ,‬וכאילו לא אירע כלום‬ ‫להשי"ת מתוך יראת הרוממות‬ ‫קודם לכן ולא היינו נמצאים אך‬ ‫כשאנו נסקרים בסקירה אחת לפני‬ ‫עתה באימה ויראה מהדין ומשפט‬ ‫בוחן כליות ולב‪ ,‬באים כעת 'ימי‬ ‫הפליטה מכח סמכויותיו החוקיות‬ ‫שנצטרכנו לתת לפני מלכו של‬ ‫כנשיא המעצמה הגדולה בעולם‬ ‫עולם על כל אשר עברנו‪ ,‬ומי הוא‬ ‫למען השאיר בידם מעט מזעיר‬ ‫שיוכל לומר לעצמו בטוח אני‬ ‫מהנותר בידינו בכל תחומי החיים‪,‬‬ ‫בצדקת דרכי ועם כל העבירות‬ ‫מענייני היהדות ועד לשאר תחומי‬ ‫שבידי מהקלות עד החמורות יותר‪,‬‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫מרגיש בעצמו שנמחלו עוונותיו‬ ‫אכן ביום המיועד נשנה שוב‬ ‫ושמח על כך לפני הקב"ה‪ ,‬הלוא כן‬ ‫ההיסטוריה אצל עם ישראל עת‬ ‫הוא‪ ,‬אתמהה‪.‬‬ ‫התכנסו להם גדולי האדמו"רים‬ ‫בארה"ב‬ ‫הגדולות‬ ‫מהחצרות‬ ‫למפגש רב האיכות ומעט הכמות‬ ‫רשמים מהביקור ההיסטורי של‬ ‫אצל נשיא ארה"ב‪.‬‬ ‫גדולי ישראל בבית הלבן | ניגשו‬ ‫מובן מאליו שכל אחד רצה מיד‬ ‫אצל הנשיא טראמפ להתחנן‬ ‫לשמוע כל פסיס וכל הגה שיצא‬ ‫מלפניו על עמו‬ ‫מבית המלכות של חסד‪ ,‬הן מצד‬ ‫ונקדים בזאת במשל נפלא‪.‬‬ ‫מצד‬ ‫גם‬ ‫וכך‬ ‫עצמו‬ ‫הנשיא‬ ‫בהתרחשות ההיסטורית שאירע‬ ‫האדמו"רים מה שהם דיברו עם‬ ‫אך לפני שבועיים בערך‪ ,‬בשעה‬ ‫הנשיא ומשרתיו ויועציו‪ .‬כך גם את‬ ‫שעם ישראל עמד להקיש על שערי‬ ‫הנושאים שעלו ביניהם בפגישה‪,‬‬ ‫הרחמים והרצון בימי הסליחות‪.‬‬ ‫אם זה בנושא הבוער של 'גזירת‬ ‫לפתע הגיעה לאזנינו הידיעה‬ ‫הגיוס' וכדומה בדברים הנוגעים‬ ‫המרגשת על גדולי ישראל מכל‬ ‫בציפור נפשה של היהדות החרדים‬ ‫שכבות הציבור באמריקה רבתי‬ ‫בארץ‪ ,‬ואם זה בדברים הנוגעים‬ ‫שמצאו לעצמם גדר להתגדר בה‬ ‫ליהודים שבגולה בענין חופש הדת‬ ‫ברוחניות והחליטו שלא עת לחשות‬ ‫ופדיון שבויים וכן הלאה‪.‬‬ ‫וצריך להשמיע באזני הנשיא‬ ‫כבר למחרת‪ ,‬כולם הסתקרנו‬ ‫טראמפ את הקורות עם עם ישראל‬ ‫לראות את התמונות המרהיבות‬ ‫בכל מקום שהם בארץ ובגולה‪,‬‬ ‫ההיסטורית‬ ‫מהפגישה‬ ‫שיצא‬ ‫ובפרט אשר בידו לרחם על שארית‬ ‫זרם כשורה – אולם לא כן הוא!'‪ ,‬כך‬ ‫שקישט את כל העיתונות החרדית‬ ‫פתח את הראיון‪.‬‬ ‫בצבעי דגל ארה"ב‪.‬‬ ‫וכך הוא מתאר את הרגעים‬ ‫כולו אומר הוד והדר‪.‬‬ ‫ההיסטוריים שהיה נלווה במשך‬ ‫זמן מה לעצם הביקור‪:‬‬ ‫'היינו צריכים בהתחלה לשבת יחד‬ ‫כולנו יודעים שהפגישה ביניהם‬ ‫מאיר‬ ‫צבי‬ ‫רבי‬ ‫העסקן‬ ‫עם‬ ‫זרם מאוד | אולם לא כן הוא‬ ‫סקווירא‬ ‫מחסידי‬ ‫מארגרעטן‬ ‫כפי שכל היהדות החרדית שמעה‬ ‫העוסק בפדיון שבויים‪ .‬ומכיוון‬ ‫שהפגישה היתה מוצלחת מאוד‪ ,‬הן‬ ‫שבהתאם לתפקידו יש לו קשרים‬ ‫מבחינת היועצים שהיטו אוזנם‬ ‫עם בכירי השלטון‪,‬‬ ‫מסועפים‬ ‫כאפרכסת לשמוע מה בפיהם של‬ ‫מהגורמים‬ ‫לבקש‬ ‫לו‬ ‫ייעצנו‬ ‫גדולי האדמו"רים שמנהיגים כל‬ ‫המעורים שייאותו לכך ויסייעו כדי‬ ‫אחד לעצמו קהילה ועדה קדושה‬ ‫שיתקיים הביקור‪.‬‬ ‫בישראל‪ ,‬וגם הפגישה שהיה להם‬ ‫דבר זה לכשעצמו ארך זמן רב‬ ‫אחר כך עם הנשיא טראמפ כאשר‬ ‫כשהוא מלווה בפגישות תכופות עם‬ ‫הצטרכו לבקש ממעלת כבודו את‬ ‫טובי המומחים איך לבקש ועל מה‬ ‫הצטרכויותיהם של עמך בית‬ ‫עדיף שלא לבקש ולהטריד יותר‬ ‫ישראל בכל מקומות פזוריהם‪,‬‬ ‫מדאי את כבוד הנשיא‪ ,‬וכך גם‬ ‫ואכן הבטיח למלא משאלות ליבם‪.‬‬ ‫תוכן הפגישות התמקדו בעיקר‬ ‫המעט מזעיר שאנו יודעים הוא כפי‬ ‫באיזה זמן בערך יקבעו את תאריך‬ ‫שתיאר זאת ברגש רב אחד מגדולי‬ ‫הפגישה‪ ,‬היינו באיזה יום יהיה‬ ‫שהתלווה‬ ‫באמריקה‬ ‫העסקנים‬ ‫מועד‬ ‫מבעוד‬ ‫פנוי‬ ‫הנשיא‬ ‫לביקור‪ .‬הוא אמר את מה שהרשו‬ ‫מהנושאים המטרידים אותו דבר‬ ‫לו לומר‪ ,‬ודברים אלו נוגעים אלינו‬ ‫הכלכלה‬ ‫בנושאי‬ ‫ביומו‬ ‫יום‬ ‫ביתר שאת‪ ,‬אשר לקח רב בצידו‬ ‫והביטחון!'‬ ‫בימים אלו‪:‬‬ ‫'ובכן‪ ,‬סיפר הוא למראיין‪.‬‬ ‫'כולנו חושבים שהפגישה ביניהם‬ ‫התאפיין באווירה חיובית והכל‬ ‫מתעקש על משהו אחר‪ .‬הרי אצל‬ ‫'עצם הדבר ארך הרבה זמן עם כל‬ ‫כל אחד בוער נושא אחר‪ ,‬וכך היו‬ ‫הגורמים של בית הנשיא לקבוע‬ ‫צריכים המשב"קים לתאם ביניהם‬ ‫את השעה היעודה אצל כל אחד‬ ‫מה הם הדברים העיקריים שיועלו‬ ‫להתפנות‬ ‫יוכל‬ ‫מתי‬ ‫מהם‪,‬‬ ‫בזמן הפגישה ומה הם הדברים‬ ‫מהנושאים שמופקד עליהם מבית‬ ‫הטפלים שיתאפשר להעלות רק‬ ‫הנשיא בענייני החוץ והפנים של‬ ‫'בין לבין' באמצע הפגישה‪.‬‬ ‫מדינת ארה"ב‪ ,‬וכך גם היו צריכים‬ ‫כלומר מה הם העניינים העומדים‬ ‫לתאם עם הבנש"קים והמשב"קים‬ ‫ברומו של עולם שניצב לעת עתה‬ ‫של האדמו"רים כדי שיראו מתי‬ ‫כ'נושא הבוער ביותר' על סדר היום‬ ‫הלו"ז של גדולי אמריקה פנוי'‪.‬‬ ‫של היהדות החרדית בארה"ב‬ ‫ובעולם כולו שנצרכת לכך תשומת‬ ‫לב מיוחדת מצד כבוד הנשיא‪ ,‬ומה‬ ‫היו צריכים לתאם בין האדמו"רים‬ ‫הם הנושאים הבוערים קצת פחות‬ ‫עצמם | מה עדיף להעלות על סדר‬ ‫שיתאפשר ועדיף יהיה לגנוז אותם‬ ‫היום לפני הנשיא‬ ‫כרגע מתחת לשולחן ולהעביר‬ ‫'וכך לאחר כמה ימים‪ ,‬מספר אותו‬ ‫אותם מסדר היום'‪.‬‬ ‫עסקן‪.‬‬ ‫'החלה סדרת פגישות מרתוניות עם‬ ‫חצרות בתי האדמו"רים‪ .‬כל אחד‬ ‫עם בקשתו מה שבוער לו יותר על‬ ‫יצאו תמונות מרהיבות מבית‬ ‫צריכים‬ ‫וכך היו‬ ‫סדר היום‪.‬‬ ‫המלוכה | היתה נדרשת לכך הכנה‬ ‫להתכונן ביניהם מי הוא שיעלה‬ ‫רבתי מצד גדולי ישראל‬ ‫את הנושא הספציפי הזה ל'גולת‬ ‫'עוד זאת!‪ ,‬מספר אותו עסקן‪.‬‬ ‫הכותרת' בבית המלכות ומי הוא‬ ‫'חוץ מזה‪ ,‬היו צריכים כל בתי‬ ‫שיעלה לסדר היום את הנושא‬ ‫האדמו"רים לתאם ביניהם אלו‬ ‫הבוער האחרת שיש בעם ישראל'‪.‬‬ ‫נושאים יועלו בהתחלה כשייפגשו‬ ‫אכן הדברים התנהלו בהתחלה‬ ‫הזוטריים‬ ‫היועצים‬ ‫אצל‬ ‫יחד‬ ‫קצת בעצלתיים כאשר כל צד‬ ‫במבט שטחי גדולי ישראל הצטרכו‬ ‫יותר‪,‬‬ ‫הדומיננטיים‬ ‫והבכירים‬ ‫להטריח את עצמם ביותר כהכנה‬ ‫ואיזה נושא יעלו הם קודם‬ ‫לפגישה | במציאות אחר כך התברר‬ ‫בפגישה‪ ,‬ואיך יצליחו לשכנע את‬ ‫כי הכל היה שווה‬ ‫הנשיא על דא ועל הא בנחיצות‬ ‫ללמדנו בא‪ ,‬שאכן כפי ראות עינינו‬ ‫הענין'‪.‬‬ ‫כל האדמו"רים והרבנים ולהבדיל‬ ‫'ומי מדבר בכלל על עצם פגישתם‪.‬‬ ‫היועצים‬ ‫הבדלות‬ ‫אלפי‬ ‫אלף‬ ‫ההיסטורי‬ ‫במקום‬ ‫בהיפגשם‬ ‫יותר‬ ‫והבכירים‬ ‫הזוטרים‬ ‫שבבית הלבן עם שר מלכות החסד‬ ‫שהתיידדו מאוד אחד עם השני‪ ,‬לא‬ ‫בעולם הלוא הוא נשיא ארה"ב‪,‬‬ ‫היה זה פגישה של מה בכך‪ ,‬של‬ ‫כשבפגישה זו עליהם להיזהר‬ ‫חיוכים מאולצים אחד לשני‪ .‬כי אם‬ ‫שבעתיים על כל דיבור ודיבור‬ ‫היה זה פגישה שהצליח בסוף‬ ‫היוצא מפיהם‪ ,‬והרי כל תכלית‬ ‫שמצד‬ ‫ונכון‬ ‫תוצאות‪,‬‬ ‫להניב‬ ‫הפגישה היא להאהיב את עם‬ ‫המציאות היו צריכים לעמול על זה‬ ‫ישראל עליו שירצה מעצמו לתת‬ ‫ובתי‬ ‫העסקנים‬ ‫מצד‬ ‫קשה‬ ‫להם את כל הצטרכויותיהם‪ ,‬ובכך‬ ‫משנסתכל‬ ‫אבל‬ ‫האדמו"רים‬ ‫לשכך כעס וחימה היוצא מבית‬ ‫ב'תוצאה' שאחר כך‪ ,‬כל המאמצים‬ ‫המלוכה באם יש חלילה מצד‬ ‫שנעשו לפני כן היה שווה‪.‬‬ ‫גורמים שונים העוינים את עם‬ ‫והנמשל הוא‪:‬‬ ‫ישראל'‪.‬‬ ‫אומר המגיד מישרים רבי אברהם‬ ‫ולסיום מספר שם העסקן את‬ ‫מרדכי מלאך שליט"א שאלו הם‬ ‫המותר לגלות‪ ,‬וכה הוא אומר‪:‬‬ ‫הימים שאחר יוהכ"פ‪ .‬כי הלוא איך‬ ‫כל זה ארך הרבה זמן עד ליום‬ ‫בטוחים‬ ‫ישראל‬ ‫שכלל‬ ‫יתכן‬ ‫הנכסף שהתקיימה בימים אלו‬ ‫בצדקת דרכם אחר שעבר עליהם‬ ‫הנושקים ליום ראש השנה של שנה‬ ‫כל זאת‪ ,‬ימים שהיו הם שרויים‬ ‫זו‪ ,‬שמשם יצאו התמונות היפות‬ ‫בהם בפחד ואימה מאימת הדין‬ ‫והמרגשות מבית המלוכה‪.‬‬ ‫לפני הקב"ה אשר מלוא כל הארץ‬ ‫מרתוניות‬ ‫פגישות‬ ‫הרבה‬ ‫כבודו ומי אשר יוכל להצטדק‬ ‫היועצים‬ ‫מצד‬ ‫והשתדלות‬ ‫לפניו בדין‪.‬‬ ‫העסקנים והבכירים למיניהם‪.‬‬ ‫כלומר שהשמחה שיש לנו בחג‬ ‫עם ישראל הכינו את עצמם‬ ‫הסוכות היא כ'תוצאה' מההכנה‬ ‫במחילה וסליחה מר"ח אלול | בחג‬ ‫רבתי שהכינו את עצמם עם ישראל‬ ‫הסוכות בטוחים אנו בישועתנו‬ ‫בימים שקודם לכן כבר מראש‬ ‫והתשובה לכך היא‪ ,‬שלפי האמת‬ ‫חודש אלול ואילך‪ ,‬וע"י כן אנו‬ ‫הרי עשינו מה שעשינו בכל ימות‬ ‫זוכים לשוש ולשמוח בשמחת החג‬ ‫השנה‪ ,‬חטאנו עווינו ופשענו לפניו‪.‬‬ ‫עם האושפיזין הקדושים לאחר‬ ‫ואכן מראש חודש אלול ואילך‬ ‫שנזדככנו כל כך ונהיינו כמלאכים‬ ‫תפילה‬ ‫לבקש‬ ‫אנו‬ ‫מתחילים‬ ‫ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫ותחנונים לפניו ית"ש ולהתפייס‬ ‫עמו כביכול על כל מה שעשינו‬ ‫במרד ובמעל‪ ,‬בזדון ובשגגה‪.‬‬ ‫הרבינו סליחה ומחילה לפניו‪,‬‬ ‫ולשמוח‬ ‫לשוש‬ ‫ביכלתנו‬ ‫איך‬ ‫אותנו‬ ‫שיושיע‬ ‫ה'‬ ‫אל‬ ‫זעקנו‬ ‫בשמחת החג | הרי שרויים אנו‬ ‫מצרותינו ובעיקר מצרות נפשנו‬ ‫בדאגות יומיומיות‬ ‫שבאו עלינו בעוונותינו הרבים‪.‬‬ ‫עוד זאת שומה עלינו לדעת‪.‬‬ ‫ואחר כל זאת בטוחים אנו שודאי‬ ‫הרי כל אחד תוהה בעצמו באמרו‪,‬‬ ‫שמע ה' את שוועתנו ויוציאנו‬ ‫איך יתכן כדבר הזה שהקב"ה‬ ‫למרחב והחתימנו לחיים טובים‬ ‫בשמחה‬ ‫להיות‬ ‫עלינו‬ ‫מצווה‬ ‫ארוכים ולשנת ישועה ורחמים‪,‬‬ ‫עילאית בימים אלו‪ ,‬הלוא זה דומה‬ ‫ולכן יש לנו על מה לשמוח על כך‬ ‫לבחינת אומרם ז"ל בגמרא (שבת‬ ‫בשבעה ימים אלו‪.‬‬ ‫פ"ח ע"א) שהקב"ה כפה עליהם את‬ ‫וזהו כאותה פגישה ידידותית שהיה‬ ‫ההר כגיגית ואמר להם 'אם אתם‬ ‫בין נשיא ארה"ב טראמפ לבין‬ ‫מקבלין התורה – מוטב‪ ,‬ואם לאו –‬ ‫והרבנים‬ ‫האדמו"רים‬ ‫גדולי‬ ‫שם תהא קבורתכם'‪.‬‬ ‫באמריקה שנהיה אחרי כל כך‬ ‫במשך שבעת הימים‪ ,‬כאילו אין‬ ‫ומבארים בזה המפרשים שמה‬ ‫לכל אחד ואחד די והותר דאגות‬ ‫טעם כפה עליהם את ההר כגיגית‪,‬‬ ‫בחיים‪.‬‬ ‫והרי היה צריך ליתן להם התורה‬ ‫בדרכי נועם מתוך עונג ואושר‪.‬‬ ‫אלא הביאור בזה הוא כמאמר‬ ‫אדם מבקר את החולה ומצווה עליו‬ ‫נעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה‬ ‫להיות בשמחה | מיד יזרוק אותו‬ ‫בתהלים (ל"ד‪ ,‬ט') 'טעמו וראו כי‬ ‫משם כלעומת שבא‬ ‫טוב ה''‪.‬‬ ‫'על מה ולמה?' ישאל האדם את‬ ‫כלומר‪ ,‬שכדי להרגיש את חשקת‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫ונועם טיב התורה‪ ,‬על האדם‬ ‫'הרי איני במדריגה כזו שאני יכול‬ ‫להתייגע הדק היטב על דברי תורה‪,‬‬ ‫להיות בשמחה בכל מצב שהוא‪.‬‬ ‫לרצות להבינם לעומק ורק אחר כך‬ ‫הרי רבות אנחותי ולבי דוי חלילה‬ ‫מתחיל להרגיש בפיו את טעם‬ ‫מרוב הצרות הפוקדות אותו ל"ע‬ ‫'כל‬ ‫בבחינת‬ ‫התורה‬ ‫מתיקות‬ ‫בכל עת ועונה‪ ,‬ושמחה זו מנין לו'‪.‬‬ ‫ההתחלות קשות – מכאן ואילך‬ ‫ובכן בוא נשאל את עצמנו בכנות‪.‬‬ ‫יערב לכם'‪ ,‬לכן היה צריך הקב"ה‬ ‫אדם שיש לו חולה בתוך ביתו‬ ‫לכפות בתחילה עליהם את ההר‬ ‫חלילה או שהחשבון בבנק תופח‬ ‫כגיגית על עם ישראל כדי שירגישו‬ ‫ואינו יודע בעצמו אנה אני בא וכן‬ ‫בעצמם שלולא התורה חיים להם‬ ‫שיכולים‬ ‫בישין‬ ‫מרעין‬ ‫שאר‬ ‫מנין‪.‬‬ ‫להתרגש על האדם חלילה בלא עת‪.‬‬ ‫אבל כאן‪ ,‬במצות השמחה שיש בחג‬ ‫האם יעלה בדעתנו לבוא אליו בעת‬ ‫הסוכות למה נצטוווינו בזה כלל‪,‬‬ ‫הזאת ולומר לו 'אין לך מצוה גדולה‬ ‫והלוא אין זה דבר של מה בכך ואין‬ ‫יותר משמחה – ועל כן עליך להיות‬ ‫זה בא לו בנקל לאדם וכמו שפירשו‬ ‫בשמחה ולא משנה כלל באיזה‬ ‫בזה הצדיקים שיותר נקל לו לאדם‬ ‫מצב נמצא אתה כעת‪ ,‬ואף כאשר‬ ‫לקיים מצוות אחרות מלהיות תמיד‬ ‫בא עליו צרות רבות ורעות לא נעיז‬ ‫בשמחה‪ ,‬ואיך ציווה עלינו הקב"ה‬ ‫לחוג את חג הסוכות בדיצה וחדווה‬ ‫היא טומן בחובה כוחות הרסניים‬ ‫לומר לו שעליו להישאר רענן‬ ‫מאוד‬ ‫ולחיות מתוך שמחה תמידית'‪.‬‬ ‫כפי הידוע‪ ,‬אך לפני שבועיים אירע‬ ‫הרי מטבע הדברים הלה יצעק עליו‬ ‫תפנית דרמטית בתחום הבינה‬ ‫מיד ויגער בו שייצא מארבע‬ ‫המלאכותית כאשר אחד המומחים‬ ‫אמותיו על שהעיז פניו כנגדו‬ ‫הראשיים התפטר מעצמו‪.‬‬ ‫בשעתו הקשה בדיבורים כאלו‬ ‫כששאלו אותו העיתונאים לפשר‬ ‫באמרו שאינו משגיח ומרחם עליו‬ ‫ההתפטרות‪ ,‬אמר להם דברים‬ ‫"באמת" ואינו מרעיף עליו טללי‬ ‫כהוויתן‪:‬‬ ‫חיזוק‪.‬‬ ‫כולם מסתכלים על אלו שפיתחו‬ ‫כלומר כשהאדם שרוי בעת צרה‪,‬‬ ‫את הבינה המלאכותית כאנשים‬ ‫אזי מטבע הדברים אינו מסוגל‬ ‫חכמים וידועי שם‪ .‬לאמיתו של דבר‬ ‫להישקע במחשבות כאלו ואחרים‬ ‫הם אכן צודקים‪ ,‬אולם מה יעשה‬ ‫אלא כל כולו נתון ב'צרות של‬ ‫האדם ולא יחטא‪ .‬הרי ע"י כך נהיה‬ ‫עצמו' ומבקש להיפטר מהם ככל‬ ‫שהרבה מהם עוקפים את המוח‬ ‫היותר מהר‪ .‬ואם כן איך יתכן‬ ‫האנושי ועוד מעט יגיע הזמן‬ ‫להיות‬ ‫עלינו‬ ‫מצווה‬ ‫שהתורה‬ ‫שהאדם לא יהיה שווה כביכול‬ ‫בשמחה בשבעה ימים אלו‪ ,‬הלוא‬ ‫המדע‬ ‫מבחינת‬ ‫בעולם‬ ‫כלום‬ ‫איזה דבר ימלא את שחוק פינו‬ ‫והחכמה‪.‬‬ ‫ויביא אותנו לידי שמחה‪ ,‬ואיך‬ ‫כמובן שההתפטרותו הדהדה בכל‬ ‫יעלה על דעתנו כלל לשוש ולשמוח‬ ‫הרשתות ועשתה רושם למליוני‬ ‫בשמחת החג כאשר העול מוטל על‬ ‫הצופים שהתמכרו לכך על בסיס‬ ‫צווארינו מבית ומחוץ בכללות‬ ‫יומי‪ ,‬למען ייזהרו מלהשתמש בה‬ ‫ופרטיות‪.‬‬ ‫יותר ממידת הצורך‪.‬‬ ‫כמה שעות אחרי הודעה זו הגיע‬ ‫אחד הפרשנים הידועים ופירש את‬ ‫דבריו באמרו‪:‬‬ ‫הבינה המלאכותית היא חכמה‬ ‫טכנולוגית מאין כמוה | בד בבד‬ ‫ולצורך פרנסתו היה הולך לעבר‬ ‫מטבע הדברים‪ ,‬האנשים שבנו‬ ‫שפת הנהר ויושב שם מהבוקר עד‬ ‫הטכנולוגיה‬ ‫את‬ ‫ושיכללו‬ ‫הערב‪.‬‬ ‫המתוחכמת הזו מעלים בדעתם‬ ‫התיישב עם חכתו על יד שפת הנהר‪,‬‬ ‫שהם האנשים החכמים והמנוסים‬ ‫הביא עימו אוכל ושתיה לסעוד את‬ ‫ביותר מכולם‪ .‬הוא אומר לעצמו‪,‬‬ ‫ארוחתו הדשינה וכך הצליח במשך‬ ‫אני הרי מנוסה מכל אדם אחר‬ ‫היום לתפוס בחכתו סך של דגים‪,‬‬ ‫בתחום המדעי הבדיוני הזה‪ ,‬ועלי‬ ‫וכך בצהרי היום בא לכיוון העיר‪,‬‬ ‫להתגאות בכך‪.‬‬ ‫ניצב שם בשוק עם מרכולתו ביד‪,‬‬ ‫אולם בפתע פתאום מתייצב אחד‬ ‫וכך לאחר כמה זמן מכר את כל‬ ‫האנשים הכי חזקים בעולם בתחום‬ ‫הדגים במחיר כפול ומכופל‪.‬‬ ‫הזה שהוא מהמייסדים הראשונים‬ ‫ובפרט אז שלא היו חברות של‬ ‫של חכמה זו ויודע בדיוק את פרטי‬ ‫בריכות וכדומה לגדילת דגים‬ ‫הפיתוח ואת תוכן הידע הרב שבו‪,‬‬ ‫ולמכירתם בשוק‪ ,‬ניצל הלה את‬ ‫ולכן הוא גם יודע את ההשלכות‬ ‫הפירצה והביא עימו כמויות של‬ ‫ההרסניות שיכולות להיות לעולם‬ ‫דגים והצליח למכור אותם לכל‬ ‫מכך‪ .‬ואכן בהתחלה‪ ,‬זה נראה‬ ‫המרבה במחיר‪.‬‬ ‫כטכנולוגיה פורצת דרך שבלי זה‬ ‫יום אחד פגש אותו מאן‪-‬דהוא‬ ‫לא יהיה מהיכן להשיג הרבה‬ ‫ותמה בפניו באמרו למה הנך יושב‬ ‫דברים‪ ,‬אבל דווקא חכמה גדולה זו‬ ‫כאן לבדך בודד במקום זה עם כזה‬ ‫טומן בחובו דברים הרסניים‬ ‫עבודה בזויה שבידך‪ .‬הרי במקום‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫זה תוכל לעבוד במשרה מכובדת‬ ‫באיזה מקום וכך תרוויח די והותר‬ ‫לפרנסתך ולפרנסת אנשי ביתך‪.‬‬ ‫הלה ישב על שפת הים ודג דגים |‬ ‫הלה היה תמה עליו ושאל אותו 'נו‪,‬‬ ‫אולי תקבל משרה מכובדת במקום‬ ‫ואם יש לי יותר כסף מה אני יעשה‬ ‫זה‬ ‫עם זה?'‪.‬‬ ‫לענייננו אנו‪ ,‬מספרים על אחד‬ ‫שהיה גר במקום כפרי מרוחק‬ ‫יותר‪ ,‬וכך ברבות הימים יתהפך‬ ‫'מה זה נקרא 'מה תעשה עם זה?!'‬ ‫מזלך ותוכל להיות 'סוחר מוצלח!'‬ ‫הרי ברגע שיש לך מספיק כסף‬ ‫'ואז מה?'‬ ‫תוכל להשקיע בדירה!' אמר לו‬ ‫'מה זה נקרא?! הרי ברבות הימים‬ ‫החבר‪.‬‬ ‫תוכל לרכוש לעצמך סוויטות‬ ‫'נו‪ ,‬ואז מה?' שאל אותו שוב‪.‬‬ ‫יוקרה‬ ‫ומלונות‬ ‫ופנטהאוזים‬ ‫'מה‪ ,‬אתה חולם?! כשיהיה לך דירה‬ ‫ולהתעשר בגדול!' אתה יודע איזה‬ ‫תוכל לעשות יותר עסקים!' אמר‪.‬‬ ‫עשיר תהיה?! כולם ירדפו אחריך!'‬ ‫'הכל טוב ויפה‪ ,‬אבל מה יהיה לי‬ ‫נו‪ ,‬ואז מה?!'‬ ‫אם אם אני ירוויח מזה עוד?!'‬ ‫הלה כבר התפוצץ עליו ואמר לו‪:‬‬ ‫'מה זה נקרא 'מה יהיה לך'?! יהיו לך‬ ‫'האם השתגעת לגמרי? אתה יודע‬ ‫עוד כמה דירות פה ושם!' אמר לו‪.‬‬ ‫מה זה ביזנעס? בין רגע תוכל להפוך‬ ‫'נו‪ ,‬ואז?!'‬ ‫לאחד ממייסדי שכונות יוקרה‬ ‫לעשירים וכדומה!'‬ ‫'אני באמת לא מבין אותך!‪ ,‬אמר לו‬ ‫הלה‪' .‬לאן אתה חותר?'‬ ‫תשקיע ואחר כך תצליח ביותר |‬ ‫נענה לו חבירו באמרו 'הרי ברגע‬ ‫תוכל ליהנות ממנעמי החיים‬ ‫שתהיה עשיר גדול ממילא תוכל‬ ‫הלה כבר השתגע מתשובותיו ואמר‬ ‫ליהנות מטיולים ותענוגים ומחופש‬ ‫לו 'שוטה שבעולם – אתה לא מבין‬ ‫מלא על מלא במשך כל ימות‬ ‫עסקים?! הרי ע"י כך תוכל להתברג‬ ‫השנה‪ ,‬ובמילים אחרות – תוכל‬ ‫הלאה ולרכוש לעצמך בנין אחד או‬ ‫ליהנות מהחיים עד הסוף‪.‬‬ ‫שניים שיהיו שלך!'‪ ,‬שיכנע אותו‬ ‫תקנה לעצמך רכבי יוקרה שימשכו‬ ‫החבר‪.‬‬ ‫את עיני הצופים עליך‪ ,‬ותוכל‬ ‫'ואם יהיה לי בנין אחד או שניים‪,‬‬ ‫לנסוע בכיף יחד עם כל משפחתך‬ ‫מה יהיה לי מזה?!'‪ ,‬שאלו שוב‪.‬‬ ‫לאוסטריה‪ ,‬לשווייץ‪ ,‬לאריזונה‬ ‫'אם יהיה לך את זה‪ ,‬אז ברבות‬ ‫ולעוד ועוד מקומות יפים בעולם‬ ‫הימים תוכל להרוויח עוד יותר ועוד‬ ‫לפעמים בשנות הזקנה מבין האדם‬ ‫מבלי להיות לחוץ מחשבון הבנק‬ ‫שלא הגיע עדיין לעושר הנכסף |‬ ‫התופח!'‬ ‫הוא גרם לעצמו שלא להגיע‬ ‫ל'אושר האמיתי'‬ ‫זהו משל נפלא שהמשיל הגה"צ רבי‬ ‫אני בין כה נהנה מהחיים | למה לי‬ ‫יענק'לי גלינסקי זצוק"ל בגודל‬ ‫להשקיע כדי ליהנות‬ ‫מעלת השמחה בימים אלו‪.‬‬ ‫'אה‪ ,‬עכשיו אני כבר מבין לאן אתה‬ ‫כל אחד שואל את עצמו היתכן‬ ‫חותר! אתה בעצם רוצה שאני יוכל‬ ‫שאהיה שמח‪ ,‬הרי מה יביא אותי‬ ‫ליהנות מהכיף של החיים וליהנות‬ ‫לידי שמחה‪ .‬והתורה הרי מצווה עלי‬ ‫מכל רגע בעולם הזה'‪.‬‬ ‫להיות בשמחה ואיך אקיים את‬ ‫אתה בעצם צודק ב'רעיון'‪ ,‬אבל מה‬ ‫המצוה‪.‬‬ ‫לעשות שאני כבר נהנה עכשיו‬ ‫אומר על כך רבי יענק'לי‪.‬‬ ‫מהמצב בו אני נמצא כעת ואיני‬ ‫לפעמים האדם מרגיש את עצמו‬ ‫חפץ בטיולים ובחופשים למיניהם‪.‬‬ ‫בגובה העננים ושואף להגיע ל'גבוה‬ ‫אני כבר יושב כאן ליד החוף ונהנה‬ ‫מעל גבוה' באמרו שכשיהיה כך‬ ‫מכל רגע‪.‬‬ ‫וכך ויצליח בעיסקא זו וזו – אז‬ ‫אז למה אם כן אני צריך להשקיע‬ ‫ממילא הוא יהיה שמח בעודו חושב‬ ‫כל כך הרבה דמים תרתי משמע עד‬ ‫ששם טמון ה'אושר הנכסף'‪.‬‬ ‫שבסוף זה יקרה ואתהפך להיות‬ ‫אולם לא כן הם פני הדברים‪.‬‬ ‫עשיר גדול ואז אוכל ליהנות‬ ‫יש‪ ,‬והאדם אינו תופס את עצמו‬ ‫מהחיים‪ ,‬הרי בין כה ובין כה אני‬ ‫שדווקא ע"י מעשיו הלא טובים‬ ‫כבר נהנה מהחיים‪ ,‬אז מה בצע לי‬ ‫להגיע לעושר הנכסף הוא מרחיק‬ ‫בגלל זה להתעשר ולקחת כאבי‬ ‫את עצמו מה'אושר האמיתי'‪.‬‬ ‫ראש על עצמי למשך זמן מה?!'‪,‬‬ ‫אכן הוא רוצה לתפוס כל הון‬ ‫חתם הלה את דבריו‪.‬‬ ‫דעלמא‪ ,‬ובד בבד שוכח מעצמו‬ ‫לגמרי‪ .‬הוא פשוט שקוע כל הזמן‬ ‫בהבלי העוה"ז ורודף אחר התאווה‬ ‫שברצונו‬ ‫להם‬ ‫ואמר‬ ‫המלון‬ ‫והכבוד ואינו נותן לעצמו מנוח‬ ‫להתארח באותו שבת הוא ובני‬ ‫ומחשבה באמרו 'היכן אני‪ ,‬ומה‬ ‫משפחתו‪ ,‬ואמר להם שמאוד‬ ‫התכלית שלי כאן בעולם'‪ ,‬ולבסוף‬ ‫הקסים לו השהות שם מהתמונות‬ ‫מוצא את עצמו בזקנה ושיבה ערום‬ ‫שבפרסומת‪.‬‬ ‫מכל מצוות ומעשים טובים ואו אז‬ ‫הם נקבו לו בסכום כלשהו גבוה‬ ‫מתברר לו שלא רק שלא הצליח‬ ‫שעליו לשלם‪ ,‬וכל ילד נוסף שהוא‬ ‫להגיע אל האושר הנכסף אלא במו‬ ‫מביא עימו דורש להביא להם‬ ‫ידיו הבריח את עצמו מזה‪.‬‬ ‫ומרוב‬ ‫ומכופל‪,‬‬ ‫כפול‬ ‫סכום‬ ‫השתאות אמר להם שהכל על‬ ‫חשבונו ואין להם מה לדאוג‪ .‬הוא‬ ‫ראה פרסומת גרפיקאית על שבת‬ ‫מיד גיהץ את התשלום בכרטיס‬ ‫במלון יוקרתי | החליט להשקיע‬ ‫אשראי‪.‬‬ ‫ולנסוע לשם‬ ‫מספרים על אחד שפתח את העיתון‬ ‫בבוקרו של יום וראה לפניו איזה‬ ‫פרסומת גרפיקאית מרהיבה על‬ ‫נהנה מאוד מסעודות השבת | היה‬ ‫שבת מיוחדת שעומדת להיערך‬ ‫מרתק לו מאוד מכל השיעורים‬ ‫באחד מהמלונות היוקרתיים כאן‬ ‫וההרצאות‬ ‫בארץ‪ ,‬מלווה עם אחד מהזמרים‬ ‫היום המיוחל הגיע‪ .‬ערב שבת זה‬ ‫החסידיים העולמיים עם מקהלה‬ ‫היה כשנסע יחד עם כל משפחתו‬ ‫זמרים מהשורה‬ ‫מפוארת של‬ ‫לשם‪.‬‬ ‫הראשונה ועם אחד מילדי הפלא‬ ‫הם ניצבו בשערי המלון המפואר‪,‬‬ ‫של מקהלת חסידימ'לעך‪.‬‬ ‫והנה הם ראו לפניהם נוף פסטורלי‬ ‫המיטות‬ ‫בתמונה‬ ‫נראו‬ ‫לפניו‬ ‫ומרהיב עוצר נשימה ממש בבחינת‬ ‫וחדרים שיש שם‪ ,‬האירוח והאוכל‬ ‫'אשרי עין ראתה כל אלה – הלוא‬ ‫המכובד שהולך להיות שם‪ ,‬ממש‬ ‫לראיית העין שמחה נפשם'‪.‬‬ ‫בבחינת כולו אומר כבוד ניגש מיד‬ ‫לפלאפון שבידיו‪ ,‬צלצל לבעלי‬ ‫וכך הסעודה עצמה ארך זמן רב‪,‬‬ ‫ובכן ניגש יחד עם ילדיו לכיוון חדר‬ ‫כשהם שרים את זמירות השבת‪,‬‬ ‫השינה שהזמין‪ ,‬ואכן כמה שיותר‬ ‫'כל מקדש' ‪' -‬מנוחה ושמחה' ‪' -‬ק‪-‬‬ ‫הלך בפרוזדור הרגיש את עצמו‬ ‫ה אכסוף' עד אחרון הפיוטים‬ ‫ברום המעלה איך שהוא ניצב כאן‬ ‫כשהכל מלווה בשירה עריבה של‬ ‫בכזה מקום יפה ומכובד‪.‬‬ ‫כל בעלי המנגנים ביחד‪ ,‬כל אחד‬ ‫הילדים מיהרו ל'חדר המשחקים'‪.‬‬ ‫בתורו‪ ,‬עד שהגיעה עת הנעילה‪.‬‬ ‫להנאתם‬ ‫לשחק‬ ‫התחילו‬ ‫שם‬ ‫לסעודת מלווה מלכה במוצאי‬ ‫במשחקים היוקרתיים וממש אין‬ ‫משפיעים‬ ‫הרבה‬ ‫באו‬ ‫שבת‬ ‫זה פלא שלא הרגישו את עצמם‬ ‫ומגידים‪ ,‬הרב ברוך רוזנבלום‬ ‫מרוב עונג ואושר שהיה להם‪.‬‬ ‫שהרעים בקולו לעורר את הלבבות‪,‬‬ ‫הגיע השבת‪ ,‬כל באיה באו לבית‬ ‫הרב חיים זאיד שסיפר את כל‬ ‫המדרש הגדול המפואר שהיה שם‪.‬‬ ‫הסיפורים המרתקים וההשגחה‬ ‫והנה התחילו לומר את קבלת שבת‬ ‫הפרטית שהיה עמו באוטובוס‬ ‫מתוך שירה וזמרה על כל פסוק‬ ‫וברכב‪ ,‬בבית ובקניון‪ ,‬בשמחה‬ ‫ופיוט שנאמר שם במזמורי תהלים‬ ‫המשפחתית שהיה לו בדיוק באותו‬ ‫וב'לכה דודי'‪ ,‬מלווה בקולם הערב‬ ‫יום ובעזרה לשכן שפתאום הוא‬ ‫של בעלי המנגנים‪.‬‬ ‫מצא איזה כסף במקום מסתור‬ ‫כל זה ארך זמן רב עד שהגיעו‬ ‫מן‬ ‫למעלה‬ ‫פרטית‬ ‫בהשגחה‬ ‫ל'חדר האוכל' המפואר ששם‬ ‫המשוער‪ ,‬סיפורים ומעשיות בלי‬ ‫אמורים לאכול את סעודות השבת‬ ‫סוף כדרכו בקודש‪ .‬ומי מדבר בכלל‬ ‫בצוותא חדא כאיש אחד בלב אחד‪.‬‬ ‫על הרב אורי גלזר שהגיע במיוחד‬ ‫נכנסו לתוכו‪ ,‬כסאות עגולים היו‬ ‫לשם לשמח את האנשים‪ ,‬בחינם‬ ‫שם ואבן אחת מנצנצת ניבטה‬ ‫יש כסף מאדון זה היינו בעלי המלון‬ ‫המלון‬ ‫באמצע‬ ‫כולם‬ ‫לעיני‬ ‫שמגיע מאדון אחר היינו מאלו‬ ‫שפיארה את השולחנות באורות‬ ‫השוהים במקום‪.‬‬ ‫הבוהקים‪.‬‬ ‫מובן מאליו שכולם נהנו מכך‪,‬‬ ‫שרו הם יחד את זמירות השבת עם‬ ‫והשיעורים והדרשות היו כל כך‬ ‫המקהלה שליוותה את הטקס‪.‬‬ ‫'כן‪ ,‬מה השאלה? הייתי כל כך‬ ‫מרתקים עד שהם לא יכלו לצאת‬ ‫מרותק לזה עד שלא יכולתי‬ ‫משם בצאת השבת‪.‬‬ ‫להתנתק מהקומזיץ!'‪ ,‬ענה לו‪.‬‬ ‫וכך התגלגלה השיחה ביניהם והחל‬ ‫לספר דברים כהוויתן מאותו שבת‬ ‫שירי השבת היו כה ערבים לאוזן |‬ ‫עליו‬ ‫שעברה‬ ‫במינו‬ ‫מיוחדת‬ ‫הקומזיצ'ים היו כל כך מושכים‬ ‫צאתה‪,‬‬ ‫עד‬ ‫השבת‬ ‫מתחילת‬ ‫כשהגיע חזרה הביתה פוגש אותו‬ ‫מהשיעורים המרתקים מהרבנים‬ ‫איזה חבר ומתעניין בו איך עברה‬ ‫המפורסמים החל‪ ,‬ועד זמירות‬ ‫עליו השבת‪.‬‬ ‫השבת הנעימים והערבים לאוזן‪,‬‬ ‫'איך היה קבלת שבת? מי ניגש‬ ‫וכלה לה בסימפוזיון ובקומזיצים‬ ‫לעמוד?' שואל אותו‪.‬‬ ‫המרתקים שהיו שם במשך כל‬ ‫'מה‪ ,‬אתה לא יודע?! החזון העולמי‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫לעמוד!‬ ‫ניגש‬ ‫הלפגוט‬ ‫איצ'ה‬ ‫הוא‬ ‫בלעה"ר איזה קול יש לו!‬ ‫פשוט הגביה את קולו כל כך חזק‬ ‫האווירה המוזיקלית בשבת היתה‬ ‫שהיה כל כך נעים לשמוע אותו!‪,‬‬ ‫כה מרוממת | טעם השבת ממנו‬ ‫אמר‪.‬‬ ‫והלאה‪...‬‬ ‫'מה היה אחר כך? מי שר את‬ ‫את זה סיפר הרב ברוך רוזנבלום‬ ‫זמירות השבת?‪ ,‬שאלו שוב‪.‬‬ ‫ששמע דו‪-‬שיח בין שני שכנים‬ ‫'שאלה טוב שאלת‪ .‬אין לך מושג‬ ‫שדיברו אחד עם השני על אודות‬ ‫מה היה כאן! כל הבעלי מנגנים שרו‬ ‫שבת שכולה מוזיקה שעבר על‬ ‫יחד את הזמירות‪ ,‬את הקטעים הם‬ ‫היוקרתי‬ ‫במלון‬ ‫השני‬ ‫השכן‬ ‫התחלקו ביניהם ופשוט מרוב‬ ‫והמפוארת הזו‪.‬‬ ‫העריבות והמתיקות נשארנו שם‬ ‫הפנה את פניו לעבר השומעים‬ ‫לשמוע את הניגונים עד שעות‬ ‫ואמר להם‪:‬‬ ‫הלילה הקטנות!'‪ ,‬ענה‪.‬‬ ‫אתם חושבים שעבר עליו אווירה‬ ‫'מה‪ ,‬כל כך הרבה שעות שרו את‬ ‫שבתית‪ ,‬לא ולא‪ ,‬ההיפך הוא הנכון‪.‬‬ ‫הזמירות?'‬ ‫ושמעתיה מפי הגאון הגדול רבי‬ ‫עברה עליו שבת של אווירה‬ ‫מנשה ישראל רייזמן שליט"א‪:‬‬ ‫מוזיקלית עריבה‪.‬‬ ‫מעשה במלך אחד ששלט באחד‬ ‫הוא אכן השקיע ב'שבת הזו' כל כך‬ ‫המעצמות הגדולות בעולם‪.‬‬ ‫הרבה כסף לו ולבני משפחתו‪ ,‬אבל‬ ‫הוא שלט בה ביד רמה‪ ,‬ובבחינת‬ ‫לאמיתו של דבר הלה כלל לא טעם‬ ‫'כמים הפנים לפנים – כן לב האדם‬ ‫את‬ ‫השבת‪,‬‬ ‫ונעימות‬ ‫עריבות‬ ‫לאדם' אהבו אותו אזרחי המדינה‬ ‫המתנה הטובה המונח באוצר בית‬ ‫אהבה יתירה‪.‬‬ ‫גנזיו של השי"ת ושבת שמה‪ ,‬מתנה‬ ‫כמובן שהמלך שם נפשו בכפו‬ ‫זו שכולו רוחני אשר אותה לא טעם‬ ‫מבעוד מועד‪.‬‬ ‫הלה כלל מעולם‪.‬‬ ‫מצד אחד רצה לשלוט על המדינה‬ ‫כי אם כל כולו היה עסוק בדברים‬ ‫ביד רמה אולם מאידך לא רצה‬ ‫אחרים כדי להעסיק את עצמו‬ ‫להיראות כ'דיקטטור' אלא כמלך‬ ‫אווירה‬ ‫קצת‬ ‫ושירגיש‬ ‫בשבת‬ ‫שמאחד בין כולם ומכבד את כולם‪.‬‬ ‫טורח‬ ‫מעמל‬ ‫בשבת‬ ‫נינוחה‬ ‫כיבד את כל הדתות‪ ,‬כל גווני‬ ‫הפרנסה של ששת ימי השבוע‪ ,‬אבל‬ ‫הקשת וכל העדות שהתגוררו‬ ‫השבת ממנו והלאה‪ .‬הלה כלל לא‬ ‫בשטחו‪ ,‬ומעצמו דאג לרווחתם‬ ‫היה מודע לכך ואינו יודע שבת‬ ‫וסיפק להם כל צרכיהם בהרחבה‬ ‫והמתיקות‬ ‫שבה‬ ‫הטעם‬ ‫מהו‪,‬‬ ‫גדולה וביד נדיבה‪.‬‬ ‫לשומריה‬ ‫שיש‬ ‫והעריבות‬ ‫לרכוש‬ ‫הצליח‬ ‫הימים‬ ‫ברבות‬ ‫ולמתענגים בה‪.‬‬ ‫לעצמו אהדה עצומה בבני מדינתו‬ ‫בכל שכבות הציבור‪ ,‬ומקרוב‬ ‫ומרחוק באו אנשים למדינה זו כדי‬ ‫הוא שלט כעין דיקטטור במדינה |‬ ‫לחתום עם עמיתיהם מהמדינה‬ ‫האזרחים אהבו אותו עד מאוד‬ ‫ההוא שותפויות ענקיות בענייני‬ ‫מעתה‪ ,‬משנתבונן קצת במצות‬ ‫מסחר וכלכלה‪ ,‬כך גם בתחומי‬ ‫סוכה נראה דבר פלא‪ ,‬ונקדים זאת‬ ‫האקלים האנרגיה והחקלאות‪ ,‬וכן‬ ‫במשל הנפלא שהמשיל בזה הגה"צ‬ ‫שוויון‬ ‫שוברי‬ ‫בעסקאות‬ ‫גם‬ ‫רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל‪,‬‬ ‫עליו טללי שבחים ועידודים על מה‬ ‫בתחומי ההייטק ובכלי הגנה‬ ‫שהוא עשה להם עד כה‪ ,‬על‬ ‫והתקפה מהצבא האדיר שיכולים‬ ‫השקעתו העצומה שהניבה פירות‬ ‫לשמש אותם ביום פקודה ככלי‬ ‫ברבות הימים‪.‬‬ ‫יעיל נגד האויב‪.‬‬ ‫עד כדי כך הלך שמו הטוב למרחוק‬ ‫התושבים הכינו את עצמם מבעוד‬ ‫שכשהגיע המלך לאחת המדינות‬ ‫מועד | המצב של העיר הוחזר‬ ‫לשם‬ ‫באו‬ ‫כולם‬ ‫הידידותיות‪,‬‬ ‫לקדמותו‬ ‫לראות אותו ולהסתכל בפניו מרוב‬ ‫היות וכך קבע המלך זמן מדויק‬ ‫"יראת הרוממות" שאחזה בהם‪.‬‬ ‫לעוד כמה חודשים שבהם יוכלו‬ ‫מדינתו היווה כעין 'מותג ומודל' על‬ ‫להכין את עצמם כראוי‪ ,‬ולאות‬ ‫מושלי המדינות האחרות למען‬ ‫בקרב‬ ‫ביקורו‬ ‫יהיה‬ ‫ולמופת‬ ‫יראו איך מוטל עליהם להתנהג עם‬ ‫התושבים‪.‬‬ ‫עימם‬ ‫ולהיטיב‬ ‫מדינתם‬ ‫בני‬ ‫לשמע בשורה מפתיעה זו יוצאת‬ ‫כרצונם הטוב בכל המישורים‪.‬‬ ‫וברננה‬ ‫בגיל‬ ‫המלכות‪,‬‬ ‫מבית‬ ‫המדינה‬ ‫ראשי‬ ‫להם‬ ‫התכנסו‬ ‫החליט לבקר במדינה הרחוקה |‬ ‫בטקס‬ ‫לדון‬ ‫העיירות‬ ‫ועסקני‬ ‫רצונו להטיב עימם‬ ‫איך‬ ‫פרטים‪,‬‬ ‫לפרטי‬ ‫הביקור‬ ‫מכיוון שמדינתו התפרסה על פני‬ ‫ביכולתם לכבד את המלך ביותרת‬ ‫מרחקים עצומים ברחבי הגלובוס‪,‬‬ ‫הכבוד ולפאר את הטקס המרומם‬ ‫ורצה לרכוש עצמו אהדה גם בקרב‬ ‫כיאה לפי כבודו‪.‬‬ ‫השכבות החלשות יותר באחד‬ ‫היו הם חפצים להראות למלך את‬ ‫מעיירות העוני במעצמה‪.‬‬ ‫העיר כי טוב הוא‪ ,‬איך שחפצים‬ ‫יום אחד התקבלה החלטה על ידו‬ ‫מאוד ביקרו ורוצים בכבודו‪ .‬לכן‬ ‫לבוא לבקר במדינה רחוקה זו כדי‬ ‫עשו את מירב יכולתם בכדי‬ ‫שיוכל להתרשם מאורח החיים של‬ ‫תירשם‬ ‫ההיסטורי‬ ‫שהביקור‬ ‫עמהם‬ ‫ולהיטיב‬ ‫המדינה‬ ‫בני‬ ‫ותיחקק בדברי הימים של המדינה‬ ‫כרצונם‪ ,‬וכמובן תאוותו בידו‬ ‫על הצד היותר טוב‪.‬‬ ‫לשמוע אותם בעודם מרעיפים‬ ‫וכמובן שאף הפיוטים שבעם יצאו‬ ‫קישטו ופיארו את המדינה‪ ,‬ואפילו‬ ‫לקבל את פניו‪ ,‬וביניהם היו גם‬ ‫את הסמטאות ומבואות העיר‬ ‫כאלו שלא ידעו כבוד מהו ומלכות‬ ‫שנזנחו זה שנים ולא השקיעו בהם‪,‬‬ ‫מהו‪ ,‬היינו במה מתבטאים גינוני‬ ‫ולפתע עשו הכל כדי להשיב את‬ ‫מלכות‪.‬‬ ‫המצב לקדמותו ולהחזיר את היופי‬ ‫לעיר בכיכרות ובצידי הדרכים‪,‬‬ ‫בגשרים ובכבישים‪ ,‬בכניסה לעיר‬ ‫ובמבואות ובסימטאות המובילות‬ ‫המלך ביקש להתאכסן בבית רעוע‬ ‫אל העיר‪ ,‬ולהוסיף בכך נופך‬ ‫| כולם תמהו על כך‬ ‫ומראה של פאר והדר למדינה‪.‬‬ ‫מובן מאליו שבראש המקבלים את‬ ‫פני המלך היו שרים רמי מעלה‬ ‫ששימשו שם בעיירה בתפקידים‬ ‫המלך התפעל מאוד מהקישוטים‬ ‫בכירים מאוד‪ ,‬והם אלו שהכינו את‬ ‫שהוכנו לכבודו | היו כאלו שלא‬ ‫ביתם בכבוד ובהדר בתקווה אולי‬ ‫הבינו מהו כבוד ומהו מלכות‬ ‫יבוא אליהם המלך להתאכסן‬ ‫הימים התקרבו בצעדי ענק‪.‬‬ ‫אצלם בכבוד ובהדר‪.‬‬ ‫ככל שנקפו השעות והשעון הראה‬ ‫אולם עד מהרה תקוותם נכזבה‪.‬‬ ‫על הביקור המתקרב רצו אצו‬ ‫לפליאתם רואים הם איך שהמלך‬ ‫הפועלים ושקדו על המלאכה יומם‬ ‫ניגש לאחד מפשוטי העם אשר לו‬ ‫נעשות‬ ‫כשהעבודות‬ ‫ולילה‬ ‫הכפר‬ ‫בקצה‬ ‫עלובה‬ ‫בקתה‬ ‫בשקדנות וביעילות ערב ובוקר לא‬ ‫ומבקש‬ ‫סרוחים‬ ‫ומיטותיו‬ ‫ישבותו‪.‬‬ ‫להתאכסן דווקא אצלו‪ ,‬מקום אשר‬ ‫והנה הגיע היום המיוחל והמלך‬ ‫איש מבני המדינה לא העלה‬ ‫הגיע אל שערי העיר ותושבי העיר‬ ‫בדעתו שהמלך ירצה אי פעם‬ ‫התפלאו למראה ההוד וההדר‬ ‫לדרוך במקום זה וכ"ש שלא לסעוד‬ ‫הנסוך על פניו‪.‬‬ ‫שם שזהו בושה וחרפה למלכות‪.‬‬ ‫כולם נאחזו בכל נימי נפשם‬ ‫הנערץ‪,‬‬ ‫מלכם‬ ‫כבוד‬ ‫למראה‬ ‫להתחנף אלי‪ ,‬וכדי למשוך את לב‬ ‫אכן כל אזרחי המדינה והשרים‬ ‫כולם שידברו מהביקור שערך‬ ‫רמי מעלה המה ראו כן תמהו לפשר‬ ‫המלך בביתם ויסתכלו בכליון‬ ‫בקשה תמוהה זו‪.‬‬ ‫עיניים על הבית המפואר והנוצץ‬ ‫אפילו איש זה חש את עצמו‬ ‫וכך יהיה סביב ביתם מצ'ב‬ ‫במבוכה‪ .‬הוא אמר לעצמו 'איך‬ ‫מהמתרחש סביבם'‪.‬‬ ‫יתכן שיחפוץ המלך להתאכסן‬ ‫'אכן!' המשיך המלך ואמר לו‪.‬‬ ‫בביתי הרעוע ובאלו כלים אוכל‬ ‫רואה אני לנגד עיניי הרבה אנשים‬ ‫לכבד את המלך'‪ ,‬אולם חזקה עליו‬ ‫שעבדו קשות כדי לקשט את‬ ‫ציווי המלך ועשה הוא כפקודתו‪,‬‬ ‫הבתים ואת החצרות בשלל צבעים‬ ‫ומכיוון שציווה לו המלך כן לא היה‬ ‫וראיתי עליהם שכל מטרתם היא‬ ‫יכול לסרב לבקשת בית המלכות‪.‬‬ ‫כדי להתהדר בפניי‪.‬‬ ‫'אבל‪ ,‬המשיך ואמר לו‪' .‬אצלך‬ ‫ראיתי את הנקיון כפיים‪ ,‬רציתי את‬ ‫היופי וההדר הם רק ה'רוח'‬ ‫הצניעות היתירה שבך שלא רצית‬ ‫שמסביב | הצניעות וההסתרה היא‬ ‫להתהדר בפניי ופשוט הראית את‬ ‫ה'אמת לאמיתה'‬ ‫'פרצופך האמיתי'‪ ,‬והראית לי‬ ‫והנה מגיע המלך לאותו בית‪.‬‬ ‫שאתה באמת אוהב אותי ורוצה בי‬ ‫הלה ישב בצד והתיישב עם עצמו‬ ‫כשניגשת אלי לברכת שלום עליכם‬ ‫ברוב בושה וכלימה על שאין לו‬ ‫ולא היה אצלך משוא פנים'‪.‬‬ ‫במה לארח כראוי את המלך‪,‬‬ ‫עליך ראיתי מה זה להיות 'נתין‬ ‫ומשראה זאת המלך קרא לו לבוא‬ ‫נאמן' שאוהב את המלך ורוצה‬ ‫לסעוד עימו‪ ,‬ואז אמר לו את‬ ‫בטובתו ולא מתהדר כל הזמן במה‬ ‫המשפטים הבאים שייחקק בליבנו‬ ‫שעושה‪.‬‬ ‫לאורך שנים‪:‬‬ ‫'דע לך‪ .‬לפי האמת ביתם של כל‬ ‫השרים כאן מקושטים כראוי‬ ‫וכיאות לכבודי‪ ,‬אולם לאמיתו של‬ ‫דבר כל זה הם עשו למען ה'רוח' כדי‬ ‫נודף ממנו‪ ...‬ולארח שם את‬ ‫מורי ורבותי‪.‬‬ ‫השכינה הקדושה כביכול‪ ,‬והאם‬ ‫אנחנו אוחזים כעת בימים אלו של‬ ‫דבר זה לשמחה ייחשב?! והלוא‬ ‫'זמן‬ ‫הוא‬ ‫הלוא‬ ‫הסוכות‬ ‫חג‬ ‫לשמחה זו מה היא עושה במקום‬ ‫שמחתנו' האמור בתורה‪.‬‬ ‫כזה?! אתמהה‪.‬‬ ‫האם אנו מקימים דירת עראי כזו‬ ‫מתנהגים‬ ‫העולם‬ ‫אומות‬ ‫לשם מצות סוכה | היתכן שנארח בו‬ ‫בממלכתיות כ'מעטפת חיצונית'‬ ‫את האושפיזין‬ ‫כלפי העולם | עם ישראל צנועים‬ ‫ומה מצווה עלינו הקב"ה לעשות‬ ‫הם במהותם‬ ‫עבורו – לבנות סוכה פשוטה העשוי‬ ‫התשובה לכך מאוד פשוטה‪.‬‬ ‫מ'אספך מגרנך ומיקבך'‪ ,‬מפסולת‬ ‫אין אנו כשאר גויי הארצות‪ .‬הרי‬ ‫גורן ויקב‪ ,‬היינו מדברים פשוטים‬ ‫הוא‬ ‫המנהג‬ ‫העולם‬ ‫באומות‬ ‫ביותר למראה‪ ,‬וגם הדפנות צריכות‬ ‫להתהדר במראה חיצוני אבל‬ ‫להיעשות באופן שממחיש לנו מהו‬ ‫לאמיתו של דבר אין תוכם כברם‬ ‫דירת עראי‪.‬‬ ‫ומושחתים הם במידותיהם עד‬ ‫ולכאורה ישאל השואל‪ ,‬איך יתכן‪.‬‬ ‫פחותים‬ ‫שנהיים‬ ‫שברגע‬ ‫האם בבית כזה אנו מאחרים את‬ ‫במדריגתם או שהדיחו אותם‬ ‫האושפיזין בימים אלו? האם נאה‬ ‫מהשלטון מאבדים הם ברגע אחד‬ ‫והאם יאה להזמין את נשמות‬ ‫את ה"ממלכיות" שלהם‪ ,‬ודבר זה‬ ‫האבות הקדושים אשר הם אבות‬ ‫מראה כי כל זה הוא רק כ'מעטפת‬ ‫האומה למקום קטן ובזוי כזה‬ ‫חיצונית' להיראות בעיני הבריות‬ ‫כביכול? האם חשבנו פעם בדעתנו‬ ‫כאדם מבוגר ואחראי וכאדם‬ ‫שנוכל לארח את אחד מגדולי הדור‬ ‫האוהב את הבריות ומרחם עליהם‪,‬‬ ‫במקום קטן ופשוט מאוד – הלוא‬ ‫אבל כלפי פנים לא אכפת להם‬ ‫לחוצפה ועזות ייחשב?! אם כן איך‬ ‫מכלום ואין להם שום ערכים‬ ‫אנו מעיזים בעצמנו לבנות בקתה‬ ‫באמת‪.‬‬ ‫פשוטה וקטנה אשר 'ריח של פעם‬ ‫מפסולת גורן ויקב‪ ,‬ללמדנו בא‬ ‫אבל אצל עם ישראל אין הדבר כן‪,‬‬ ‫שמה שנצרך לו הוא ה'פשטות‬ ‫אלא נבראנו בצלם וכדכתיב‬ ‫והצניעות' והעיקר הוא עבודת הלב‬ ‫(בראשית א'‪ ,‬כ"ז) 'בצלם אלוקים‬ ‫שלנו‪.‬‬ ‫עשה את האדם'‪ ,‬וכל התכלית שלנו‬ ‫וע"י כך בא כבר ממילא השמחה‬ ‫בעולם הוא לעשות רצון ה'‪ ,‬ואין ה'‬ ‫לאדם כאשר יודע שאינו תלוי באף‬ ‫עבורו‬ ‫שנרכוש‬ ‫מאיתנו‬ ‫חפץ‬ ‫אדם ומבלעדי ישועתו ועזרתו אין‬ ‫מלונות יוקרה או נבנה בשבילו‬ ‫לו עזרה וישועה מצד שום אדם‬ ‫בניינים יוקרתיים אשר מתנוססים‬ ‫בעולם‪ .‬זה עצמו כבר יביא אותו‬ ‫להם לתפארה בעוז ובגאון בבירות‬ ‫ממילא לידי שמחה‪ ,‬וכאשר יש לו‬ ‫של סעודיה וקטאר וכדומה‪.‬‬ ‫לאדם אמונה שלימה ואמיתית‬ ‫אינו דורש כי נרכוש עבורו סטים‬ ‫בהשי"ת ויודע שהכל הוא ממנו אז‬ ‫של כסף וזהב נוצץ אלא הוא רוצה‬ ‫ממילא נהיה בשמחה‪.‬‬ ‫מאיתנו דבר אחד – את ה'לב'‪ ,‬ומפי‬ ‫ואף כאשר שחלילה פוקדות אותו‬ ‫השמועה למדו (רמב"ם הל' תפילה‬ ‫דברים בלתי הגונים אשר אין העט‬ ‫פ"א ה"א) על הפסוק 'ועבדתם את‬ ‫יכול לכותבם‪ ,‬בכל זאת בוטח הוא‬ ‫ה' אלוקיכם' שעבודה שבלב זו היא‬ ‫באמונה שלימה וברורה בו ית"ש‬ ‫תפילה‪.‬‬ ‫וסומך ובוטח עליו שהכל הוא ממנו‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫העיקר הוא ב'פנימיות הלב' |‬ ‫השמחה האמיתית בא לו לאדם‬ ‫סיפור מרטיט על רבי אליה ראטה‬ ‫בכח האמונה‬ ‫זצוק"ל | היה מזמין בחורים‬ ‫כלומר שהקב"ה דורש מאיתנו את‬ ‫להתארח אצלו בסעודות שבת‬ ‫אותו‬ ‫שנרצה‬ ‫הלב'‬ ‫'פנימיות‬ ‫מאלף‬ ‫בסיפור‬ ‫זאת‬ ‫ונמחיש‬ ‫ונשתעבד אליו בכל לבבנו ובכל‬ ‫ומרטיט שאירע אצל הגה"צ רבי‬ ‫נפשנו‪ .‬ודבר זה אינו בדברים‬ ‫אליה ראטה זצוק"ל משמש בקודש‬ ‫המושכים את העין כי אם בדברים‬ ‫ונאמן ביתו של הרה"ק רבי‬ ‫הפשוטים ביותר‪ ,‬לכן ציווה עלינו‬ ‫השי"ת לבנות לו דירת עראי‬ ‫התפנה לצאת מביהמ"ד יחד עם‬ ‫שלומקה מזוועהיל זיע"א‪ ,‬וכה היה‬ ‫הבחורים שהלכו לסעוד עמו בליל‬ ‫מעשה‪:‬‬ ‫קדוש כזה‪.‬‬ ‫ידוע שלרבי אלי'ה לא היו לו חיים‬ ‫לביתו‪,‬‬ ‫לכתם‬ ‫בדרך‬ ‫אולם‬ ‫קלים כלל ועיקר‪.‬‬ ‫משהסתכל אחד הבחורים מרחוק‬ ‫היתה לו אשה רעה וגם בנים לא‬ ‫על ביתו של רבי אלי'ה – חשכו‬ ‫היו לו‪ ,‬ואי לכך לא היה יכול לסעוד‬ ‫עיניו‪.‬‬ ‫יחד עם אשתו אלא היה נוהג לארח‬ ‫הוא ראה איך שכל הבית חשוך וכל‬ ‫בביתו בחורים ואורחים ודיבר‬ ‫הכלים שהיו שם התגלגלו על‬ ‫באגדה‬ ‫תורה‬ ‫דברי‬ ‫איתם‬ ‫הרצפה כאילו שרבי אלי'ה לא טרח‬ ‫המושכים את הלב כדי להנעים‬ ‫אך לפני שעות אחדות להניחם שם‬ ‫להם את השהות שם‪ ,‬ויתרוממו יחד‬ ‫לכבוד החג‪.‬‬ ‫בצוותא מתוך שבת חברים לק‪-‬ל‬ ‫מכל מקום‪ ,‬כשהבחורים הביטו על‬ ‫חי בשירה וזמרה מתוך התרוממות‬ ‫רבי אלי'ה ראו אותו כשהוא שמח‬ ‫נפשי‬ ‫'צמאה‬ ‫בבחינת‬ ‫הנפש‬ ‫ועליז‪ ,‬והיה נרגש אצלו כאילו לא‬ ‫לאלוקים'‪.‬‬ ‫קרה כלום‪.‬‬ ‫פעם אחת הזמין אצלו כמה וכמה‬ ‫כששאלו אותו לפרש הדבר נענה‬ ‫בחורים ל'ליל הסדר'‪ .‬כמובן שאת‬ ‫להם תשובה שהפתיעה אותם‬ ‫כל הסעודה הכין מעצמו לקראת‬ ‫מאוד‪ ,‬וזהו יסוד גדול לכל החיים‪:‬‬ ‫היום הנשגב הזה‪ ,‬הכין אוכל בשפע‬ ‫"הרי לכל אחד יש את הדברים‬ ‫והדליק את ביתו באור יקרות‪ ,‬כך‬ ‫המעיקים עליו‪ ,‬אולם אצל אחד‬ ‫שיהיה להם נעים לשהות בביתו‪.‬‬ ‫מהם קצת פחות ואילו אצל השני‬ ‫יותר‪ ,‬ולכן מתפלל האדם יותר‬ ‫כאשר האדם בוטח בהשם | שמח‬ ‫ויותר בכוונה ועושה את מירב‬ ‫בכל מצב שהוא‬ ‫המאמצים כדי שהדבר המעיק‬ ‫בפרוס ליל א' דפסח כמו כולם הלך‬ ‫עליו ייפתר ככל היותר מהר‪.‬‬ ‫גם הוא לביהמ"ד בתקווה שהכל‬ ‫המשיך ואמר‪ :‬בואו נתאר לעצמנו‬ ‫יעבור בשלום‪ .‬לאחר שסיימו‬ ‫זקן אחד יושב לו יחד עם צאצאיו‬ ‫תפילת ערבית ואמרו הלל השלם‪,‬‬ ‫השי"ת על כל מה שעשה ועושה‬ ‫אשר רבים הם כחול הים סביב‬ ‫עימנו השי"ת בכל עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫לשולחנו והולך להסב איתם בליל‬ ‫הסדר‪ ,‬זהו ההרגשה הכי טובה‪.‬‬ ‫סוכות מכוון כנגד יעקב‬ ‫ולא כן‪ ,‬כאשר היהודי דבוק‬ ‫יעקב אמר 'יש לי כל' – היינו‬ ‫במחשבתו כל הזמן בהשי"ת – אז‬ ‫הסתפקות במועט‬ ‫ממילה יתמלא בשמחה בכל מצב‬ ‫עשיו אמר לעצמו כל הזמן איני‬ ‫שהוא כי הרי יודע שיש מי שמשגיח‬ ‫מסתפק במועט | יעקב מודה לה' על‬ ‫עליו מלמעלה ודואג לו ולכן הוא‬ ‫מה שיש לו‬ ‫סומך ובוטח בו‪.‬‬ ‫אכן כאן טמונה עיקר 'נקודת‬ ‫נמצינו למדים שהשי"ת אינו חפץ‬ ‫המחלוקת' של יעקב ועשיו כאשר‬ ‫כביכול בפאר והדר שמשקיע‬ ‫נפגשו יחד‪.‬‬ ‫האדם אלא הוא צריך רק את‬ ‫יעקב שלח לו מתנות הרבה‪,‬‬ ‫ה'לב'‪ ,‬ולכן ציווה עלינו הקב"ה‬ ‫וכשראה זאת עשיו אחיו שלח לו‬ ‫לעשות סוכה שהוא דירת עראי‬ ‫ד"ש בחזרה לאמור ליעקב 'אחי –‬ ‫דווקא בימים אלו שהוא 'זמן‬ ‫יש לי רב'‪ .‬ואילו יעקב אמר 'יש לי‬ ‫שמחתנו'‪ ,‬משום שברצונו להזכיר‬ ‫כל'‪ ,‬ואז כתיב בו 'ויפצר בו ויקח'‪.‬‬ ‫לנו שנדע מהי שמחה אמיתית‪.‬‬ ‫וכשנתעמק בדברי רש"י נבין כבר‬ ‫וכדי להגיע להכרה זו‪ ,‬עלינו‬ ‫את הכל‪.‬‬ ‫להיזכר קצת במה שהיה איתנו‬ ‫רש"י מבאר ואומר‪ :‬מהו יש לי רב'‬ ‫במדבר בבחינת הכתוב 'לכתך‬ ‫היינו שיש לי באמת הרבה‪ .‬אולם‬ ‫אחרי במדבר בארץ לא זרועה'‬ ‫שבדרך הטבע אין לו לאדם במקום‬ ‫האם זה מספיק בשבילי?! – לא ולא‬ ‫זה כלים וכסות ללבוש והכל בא‬ ‫– הוא רוצה כל הזמן עוד ועוד‪ ,‬ולא‬ ‫לנו רק מאת ה' משום שבדרך‬ ‫מספיק לו מה שיש לו כבר‪.‬‬ ‫הטבע לא היה לנו שום סיכוי‬ ‫אבל יעקב אבינו אמר 'יש לי כל'‪,‬‬ ‫שיהיה לנו משהו‪.‬‬ ‫היינו כל מה שאני צריך‪ .‬כלומר‬ ‫ודווקא ע"י שניזכר בזה – אזי מיד‬ ‫שרצה לומר לאחיו עשיו‪ ,‬אין לי‬ ‫יעלה בליבנו לומר שירה לפני‬ ‫כל מה שהצליח במסחרו תלה את‬ ‫לדאוג כלל לכל הצטרכויותיי‬ ‫המזהירים‬ ‫בכשרונותיו‬ ‫זה‬ ‫שהרי השי"ת הוא הנותן לי כל צרכי‬ ‫ובחכמתו‪ ,‬ולכן כל הזמן חפץ היה‬ ‫ואף שאין לי באמת הרבה‪.‬‬ ‫להצליח עוד יותר ועוד יותר ולא‬ ‫נמצינו למדים מכאן יסוד גדול‬ ‫הסתפק אף פעם במה שכבר יש לו‪.‬‬ ‫מאוד‪ ,‬והוא‪:‬‬ ‫בעצם לשניהם היה את אותה‬ ‫עשירות כמו שמצינו בתורה‪ ,‬אולם‬ ‫השמחה האמיתית של חג הסוכות |‬ ‫ההבדל ביניהם היה 'הבדל מהותי'‬ ‫כשאנחנו לחיות שבעה ימים ברצף‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫בפשטות‬ ‫יעקב אבינו התעשר בעושר רב –‬ ‫ואם כן אפילו כאשר יש לו לאדם‬ ‫ומטבע הדברים כאשר האדם‬ ‫ארמונות פאר ושכונות יוקרתיות‬ ‫התברך בעשירות הרי שליבו מלא‬ ‫פה ושם אינו מתמלא בשמחה גם‬ ‫גאווה על כך בראותו שהכל תלויים‬ ‫כי אינו מסתפק כלל במה שיש לו‬ ‫בו ויכול לעשות ככל אשר יחפוץ –‬ ‫וגם משום שחושש על העתיד‬ ‫אולם אצל יעקב לא מצינו כן‪ ,‬ולא‬ ‫באמרו אולי אני יפסיד באיזשהו‬ ‫רק שלא נתמלא ליבו בגאווה אלא‬ ‫סיטואציה וליבו אינו נותן לו‬ ‫ידע שכל זה ניתן לו אך ורק מאת‬ ‫מרגוע כלל‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬ואם כן אין בלבי על מה‬ ‫וזוהי הנקודה האמיתי של חג‬ ‫להתגאות כי ה' מוריש ומעשיר‪,‬‬ ‫הסוכות – זמן שמחתנו‪.‬‬ ‫ברגע אחד יכול ליתן הכל לאדם‬ ‫הקב"ה מבקש מאיתנו דווקא‬ ‫ובין רגע יכול לקחת את זה ממנו‪,‬‬ ‫בימים אלה להיעקר מדירת הקבע‪,‬‬ ‫ולכן היה חי את ימיו ברוגע בשמחה‬ ‫הדירה המרווחת שהיה לנו עד כה‪,‬‬ ‫ובשלווה‪ ,‬ומה שה' נתן לי – אני‬ ‫ולבנות במקומו דירת עראי פשוטה‬ ‫מודה לך על כך‪.‬‬ ‫דקים‬ ‫מרעפים‬ ‫הבנויה‬ ‫מאוד‬ ‫אבל לא כן עשיו שדרכו היתה דרך‬ ‫ומשאר מיני עצים – ודווקא ע"י כך‬ ‫רשע‪.‬‬ ‫נשיג בליבנו שמחה אמיתית‪.‬‬ ‫עורך ומתמלל שיחות תורניות‪ ,‬שמועס'ן בהלכה ובאגדה‪,‬‬ ‫סיפורי צדיקים והסטוריה שסופרו ע"י חסידים ואנשי מעשה וכדומה‬ ‫‪ :‬צרו קשר בפלא'‪ ,053-4199-289 :‬או בדוא"ל‪s963096 @gmail.com :‬‬ ‫כשם שנכנס לברית‬ ‫מעומקא דליבא נשגר בזה ברכת מזל טוב קדם‬ ‫מורינו ראש הכולל שליט"א‬ ‫ולחתנו הר"ר אהרן קעלער הי"ו‬ ‫לרגל הולדת הנכד | הבן למז"ט ובשעטו"מ‬ ‫יה"ר שמשמחה זו יושפע למע"כ שפע שמחות ורב טוב‬ ‫ואך ששון ושמחה יישמע באהליכם תמיד‬ ‫המברכים בכבוד וביקר‬ ‫הנהלת כולל "חסדי ישעיה" אשדוד‬ ‫בשם כל חברי הכולל‬