gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli

שבוע: סוכות (2026-09-21)

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע''נ מרת רחל לאה בת רבי‬ ‫בס"ד‬ ‫אברהם מרדכי הכהן ע''ה‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@ GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 353‬חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫בכורות ט‪-‬טו‬ ‫אמר לו שספרא חבירו ביאר שזה כר' יהודה שאסר מחיים וצריך לאסור גם לאחר עריפה שלא‬ ‫דף ט כשהספינה הגיעה למקום שמי האוקינוס בולעים את כל מי העולם לקח ר' יהושע מלא‬ ‫נאמר שעריפה היא במקום פדייה שהיא מתירה קמ''ל שלומדים מעגלה ערופה לאסור‪ ,‬ור''נ‬ ‫הכד ממי המקום הזה וכשהוא הביאם לפני הקיסר הוא ראה שהם שפלים ואמר לו הקיסר שהם‬ ‫הוכיח ממה שלוי שנה שהוא הפסיד ממונו של כהן לכן יופסד ממונו ולר' יהודה הוא כבר‬ ‫לא זקני אתונה‪ ,‬לקח ר' יהושע מעפרם והם הריחו אותו והם הקשו עצמם לפני המלך אמר לו‬ ‫מופסד קודם לכן א''כ זה לר''ש והוא מודה שאסור לאחר עריפה‪ ,‬ויש לומר שזה כר' יהודה‬ ‫הקיסר עשה בהם מה שתרצה לקח ר' יהושע מהמים שהביא מהים ונתנם בכלי ואמר להם‬ ‫וההפסד בעריפה הוא גדול יותר שהרי יש הפרש בין דמי השה לדמי החמור‪ ,‬או שזה כר''ש‬ ‫מלאו אותה והם מילאו בלי הפסקה עד שכתפם נשמטה והם בלו והלכו לאבדון‪.‬‬ ‫והוא לא אסר בהנאה אך ההפסד הוא פחת המיתה‪ ,‬ר''ל סבר כר''נ ורבה שר''ש מודה לאחר‬ ‫משנה אם חמורה עדיין לא ביכרה והיא ילדה שני זכרים יחד יתן לכהן טלה אחד ואם נולדו‬ ‫עריפה‪ ,‬ור' יוחנן או ר''א סוברים שר''ש התיר גם לאחר עריפה ויש ששנו את דברי ר''נ על‬ ‫זכר ונקבה וספק אם הזכר יצא ראשון נוטל הישראל טלה אחד לעצמו‪ ,‬ואם יש לו שתי חמורות‬ ‫המשנה שהמקדש בפטר חמור אינה מקודשת לכאורה זה לא כר''ש שמתיר פטר חמור בהנאה‪,‬‬ ‫שלא בכרו וילדו שני זכרים נוטל שני טלאים לכהן ואם ילדה זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה‬ ‫ור''נ ביאר בשם רבה בר אבוה שהמשנה דברה לאחר עריפה שגם ר''ש אסר‪ ,‬וללישנא בתרא‬ ‫נותן טלה אחד לכהן ואם ילדו שני נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין לכהן כלום‪ ,‬ואם‬ ‫הקשו שם שהמשנה לא כר' יהודה ולא כר''ש שהרי לר''ש היא יכולה להתקדש בכל הפטר‬ ‫אחת בכרה ואחת לא וילדו שני זכרים נותן טלה אחד לכהן ואם ילדו זכר ונקבה מפריש טלה‬ ‫חמור ולר' יהודה היא יכולה להתקדש בהפרש שבין השה שהיא פודה בו לחמור‪ ,‬ורבה בר‬ ‫אחד לעצמו שכתוב ופטר חמור תפדה בשה מן הכבשים ומן העזים ואותו שה בין זכר ובין‬ ‫אבוה ביאר בשם רב שבאמת המשנה כר' יהודה ומדובר שאינו שוה אלא שקל והוא סובר כר'‬ ‫נקבה בין גדול בין קטן בין תמים ובין בעל מום ויכול לפדות בו הרבה פעמים‪ ,‬אם הכהן‬ ‫יוסי בר' יהודה ששנינו על הפסוק תפדה תפדה‪ ,‬תפדה מיד ותפדה כל שהוא ור' יוסי בר'‬ ‫החזירו לישראל הוא נכנס לדיר למעשר בהמה ואם מת יכולים להנות בו‪ .‬גמרא ר' ירמיה אומר‬ ‫יהודה סובר שאין פדייה פחות משקל‪ ,‬יש להקשות מדוע צריך לחדש שניתן לפדות מיד ויש‬ ‫שמשנתינו בילדה שני זכרים זה לא כדעת ר' יוסי הגלילי שסובר שאפשר לצמצם‪ ,‬ואביי אומר‬ ‫לומר שהחידוש הוא שלא נלמד מבכור אדם שהוא רק לאחר ל' יום ובחמש סלעים כך פטר‬ ‫שיתכן שר' יוסי הגלילי יודה כאן שכתוב הזכרים לה'‪ ,‬ולר' ירמיה שלא מעמיד את משנתינו‬ ‫חמור לאחר ל' ובחמש סלעים‪ ,‬קמ''ל שמיד וכל שהוא‪ ,‬ור' יוסי בר' יהודה סובר שלא נפדה‬ ‫כר' יוסי הגלילי מובן מדוע לא כתוב שיצאו שני ראשיהם כאחת אך אם המשנה היא גם לדעת‬ ‫פחות משקל יש לדקדק בדבריו שאם לומדים מבכור אדם א''כ צריך חמש סלעים‪ ,‬ואם לא‬ ‫ר' יוסי א''כ קשה מדוע לא כתוב שיצאו שני ראשיהם כאחת‪ ,‬ועוד קשה ששנינו להדיא שאם‬ ‫לומדים מבכור אדם מדוע צריך שקל‪ ,‬ומבאר רבא שבאמת הוא לא מקיש לבכור אדם אלא‬ ‫חמור לא בכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהם כאחת ר' יוסי הגלילי אומר ששניהם‬ ‫כתוב בפסוק וכל ערכך יהיה בשקל הקדש שכל ערכין שאתה מעריך לא פחותים משקל ורבנן‬ ‫לכהן שכתוב הזכרים לה' והרי פסוק זה נאמר בקדושת הגוף של בכור טהורה וא''כ זה לא‬ ‫סוברים שהפסוק מדבר בשומא של השג יד שאינו פחות משקל‪.‬‬ ‫כאביי שאמר שר' יוסי הגלילי מודה בפטר חמור‪ ,‬עמוד ב לכאורה יש ראיה שרבנן סוברים‬ ‫דף יא ר''נ אומר שהלכה כחכמים שהפדיון הוא בשה כל שהוא וכמה כל שהוא פירש רב‬ ‫שמקצת רחם מקדש שאם נאמר שכל הרחם מקדש א''כ אף שאי אפשר לצמצם מי יצא ראשון‬ ‫יוסף אפילו שה כחוש ששוה מעה‪ ,‬ורבא מוכיח ממה ששנינו גדול וקטן ולכאורה זה פשוט‬ ‫אך יש כאן חציצה‪ ,‬אמר רב שמין במינו לא חוצץ‪.‬‬ ‫ויש לומר שרב יוסף מחדש שלא נאמר שלא יביא עד כדי כך בזול‪ ,‬או שיכול להביא קטן אך‬ ‫יש להקשות במה ששנינו שמפריש ספק לעצמו שאם הוא לעצמו מדוע הוא צריך להפריש‪,‬‬ ‫לא כחוש‪ ,‬קמ''ל שיכול להביא כחוש בן זוז‪.‬‬ ‫ויש לומר שצריך להפקיע את איסורו ומשמע שלולא כן הוא אסור בהנאה כר' יהודה שפטר‬ ‫לר' יהודה נשיאה היה פטר חמור והוא שאל את ר' טרפון כמה צריך אני לתת לכהן אמר לו‬ ‫חמור שלא נפדה אסור בהנאה ור''ש מתיר‪ ,‬ועולא מבאר שר' יהודה סובר שאין דבר שצריך‬ ‫ר''ט הרי אמרו עין יפה בסלע עין רעה בשקל עין בינונית בשיעור רגיא‪ ,‬ורבא אומר שההלכה‬ ‫פדיה והוא מותר‪ ,‬אך יש לדחות שבכור אדם צריך פדיה והוא מותר בלי פדיון אלא יש לפרש‬ ‫היא שמביא רגיא שהוא ג' זוז שהוא ממוצע בין סלע לשקל‪ ,‬ולכאורה לעיל אמר רב יוסף‬ ‫שאין דבר שהתורה מקפידה עליו בשה והוא מותר בלי פדיון‪ ,‬אך קשה שהתורה לא הקפידה‬ ‫שמספיק מעה ויש לומר שאם בא להמלך אומרים לו להביא ג' זוז‪ ,‬ואם עושה מעצמו זה חל‬ ‫בשה כמו שרב נחמיה בר רב יוסף היה פודה בעשבים שלוקות‪ ,‬ויש לומר שמדובר בשויו של‬ ‫גם אם נתן רק מעה‪.‬‬ ‫החמור ובזה לא דיבר עולא והוא אמר שאין דבר שהתורה מקפידה להפקיע את איסורו בשה‪,‬‬ ‫ר' יצחק אומר בשם ר''ל שאם יש לו פטר חמור ואין לו שה יפדהו בשויו ולכאורה ר' יהודה‬ ‫אך קשה שבמעשר שני התורה מקפידה לפדות בכסף צורי ושנינו שהמקדש במעשר שני במזיד‬ ‫אמר לעיל שהתורה מקפידה בשה אלא זה לדעת ר''ש וכך שנה רב אחא‪ ,‬אך רבינא הקשה‬ ‫מקודשת לר' יהודה‪ ,‬ויש לומר שגם המקדש בפטר חמור מקודשת כר''א שאמר שאשה יודעת‬ ‫שבמחלוקת ר' יהודה ור''ש תמיד הלכה כר' יהודה והתנא סתם כר' יהודה ואיך ר''ל ביאר לפי‬ ‫שמעשר שני לא מתחלל על ידה והיא אוכלת אותו בירושלים וכן במקדש בפטר חמור אשה‬ ‫ר''ש אלא יש לומר שהוא דיבר גם לר' יהודה ולא מחמירים עליו מהקדש שפודה בשויו‬ ‫יודעת שפטר חמור אסור והיא פודה אותו והיא מתקדשת בעודף שבין החמור לשה‪.‬‬ ‫והתורה אמרה שה לא להחמיר אלא להקל אפילו פחות משויו‪ ,‬וכן ראינו שר''נ בן רב יוסף‬ ‫עולא מבאר בטעמו של ר''ש שלא יתכן שיש דבר שפדיונו מותר והוא אסור‪ ,‬ויש להוכיח‬ ‫פדה בשלקות בשויו‪.‬‬ ‫משביעית שהיא אסורה ופדיונה מותר‪ ,‬ויש לומר שגם שביעית פדיונה אסור כמו ששנינו‬ ‫רב שיזבי אומר בשם רב הונא שאם פדה פטר חמור של חבירו הוא פדוי והסתפקו אם פדיונו‬ ‫שהאחרון אחרון אסור בפדיון שביעית‪ ,‬ועוד י''ל שר' יהודה ור''ש נחלקו בפסוק לא תעבוד‬ ‫לפודה או לבעלים ולר''ש שסובר שהוא מותר בהנאה ודאי זה ממון הבעלים והספק הוא לר'‬ ‫בבכור שורך ור' יהודה לומד בפסוק לא תעבוד בבכור שורך אבל אתה עובד בשלך ובשל‬ ‫יהודה שאסר בהנאה האם הוא דומה להקדש שהפדיון הולך לפודה או שכיון שהוא פודה‬ ‫אחרים‪ ,‬לא תגוז בכור צאנך אך אתה גוזז שלך ושל אחרים‪ ,‬ור''ש לומד לא תעבוד בבכור‬ ‫בשה גם פחות משויו א''כ זה לא דומה להקדש‪ ,‬ור''נ מוכיח ממה ששנינו שהגונב פטר חמור‬ ‫שורך אבל אתה עובד בבכור אדם לא תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז בכור חמורך‪ ,‬ולר''ש‬ ‫של חבירו משלם כפל לבעלים שאף שאין לו בו עכשיו יש לו בו לאחר פדיונו וזה לא כר''ש‬ ‫מובן מדוע התורה חלקה שני פסוקים בכור שור ובכור צאן‪ ,‬אך לר' יהודה קשה מדוע התורה‬ ‫שסובר שיש לו עכשיו וא''כ זה כר' יהודה ואם נאמר שלר' יהודה מדמים את זה להקדש א''כ‬ ‫צריכה למעט פעמיים שלך ושל אחרים‪ ,‬ועוד מנין ר' יהודה ילמד שבכור אדם מותר‪ ,‬אלא‬ ‫איך שייך כפל הרי כתוב וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש ואין לפרוך ראיה זו‪.‬‬ ‫לכו''ע משורך ממעטים בכור אדם ונחלקו בצאנך שר' יהודה לשיטתו ששותפות עכו''ם חייבת‬ ‫שנו בברייתא איך נכנס השה של פדיון פטר חמור למעשר שהרי אם בא ליד כהן לא שייך‬ ‫בבכורה וא''כ הפסוק צריך למעט גיזה ועבודה ור''ש סובר ששותפות עכו''ם פטורה מבכורה‬ ‫מעשר שהרי שנינו שהלקוח או שניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה אלא מדובר בישראל‬ ‫ולא צריך פסוק לענין גיזה ועבודה וא''כ הפסוק מתיר פטר חמור בהנאה‪ ,‬ולר' יהודה מובן‬ ‫שיש לו עשרה ספק פטרי חמורים והוא מפריש עליהם עשרה שיים ומעשרם והם שלו‪ ,‬ויש‬ ‫מדוע כתוב צאנך וכתבו שורך אגב צאנך אך לר''ש קשה מדוע התורה הדגישה שורך וצאנך‪.‬‬ ‫הוכחה מכאן לדברי ר''נ בשם רבה בר אבוה שאם היו לישראל עשרה ספק פטרי חמורים‬ ‫רבה אומר שר''ש מודה שהחמור אסור לאחר עריפה שלומדים גזירה שוה עריפה עריפה‬ ‫ודאים בתוך ביתו שנפלו לו מבית אבי אמו כהן שנפלו לאבי אמו מאבי אמו ישראל יפריש‬ ‫מעגלה ערופה‪ ,‬ורבה אומר שיש ללמוד את זה ממה ששנינו שערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל‬ ‫עליהם עשרה שיים ומעשרם והן שלו‪ ,‬ועוד אמר ר''נ בשם רבה בר אבוה שאם היה לישראל‬ ‫ועגלה ערופה וצפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב כולם מטמאים טומאת אוכלים ור''ש‬ ‫טבל ממורח בביתו שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ולאבי אמו נפלו מאבי אמו ישראל יעשר‬ ‫סובר שאינם מטמאים טומאת אוכלים‪ ,‬ור''ש מודה בבשר בחלב שמטמא טומאת אוכלים כי‬ ‫אותם והן שלו וצריך לחדש בטבל ובפטר חמור שאם היינו שונים בפטר חמור כי השה היה‬ ‫היה לו שעת הכושר ואמר ר' אסי בשם ר' יוחנן שטעמו של ר''ש שלומדים מהפסוק מכל‬ ‫כבר מופרש אבל בטבל שנפל לו יש צד שמתנות שלא הורמו לא כמי שהורמו‪ ,‬קמ''ל שהוא‬ ‫האוכל אשר יאכל שאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים נקרא אוכל ואוכל שאתה לא יכול‬ ‫זכה בהם‪ ,‬ואם היינו שונים בטבל היינו אומרים שניתן להפריש בו עצמו אך בפטר חמור‬ ‫להאכילו לאחרים אינו נקרא אוכל‪.‬‬ ‫שצריך שה מבחוץ לפדותו לא נאמר שזה בבעלותו לפדות‪.‬‬ ‫דף י אך קשה א''כ מדוע ר''ש מפרש בבשר בחלב כי היה לו שעת הכושר הרי זה אוכל‬ ‫ר' שמואל בר נתן אומר בשם ר' חנינא שמי שלקח טבל ממורח עמוד ב מעכו''ם יעשר אותם‬ ‫שיכולים להאכילו לאחרים כמו ששנינו שר''ש בן יהודה אמר בשם ר''ש שבשר בחלב אסור‬ ‫והן שלו ולכאורה אם מדובר שהעכו''ם מירחם א''כ הם פטורים שהרי נאמר דגנך ולא של‬ ‫באכילה אך מותר בהנאה שכתוב כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך וכתוב בטרפה ואנשי קודש‬ ‫עכו''ם אלא מדובר שישראל מירחם ברשות העכו''ם שאין קנין לעכו''ם בא''י להפקיע‬ ‫תהיון לי כמו שטריפה אסורה רק באכילה ומותרת הנאה כך בשר בחלב אסור באכילה אך‬ ‫ממעשרות ובכ''ז מעשרם שהוא אומר לו אני בא מכח אדם שאינך יכול לעמוד עמו בדין‪.‬‬ ‫מותר בהנאה‪ ,‬ויש לומר שר''ש אומר שני טעמים טעם אחד שהוא אוכל שראוי להאכילו‬ ‫שנינו לגבי דמאי שמי שהפקיד פירות אצל כותי או עם הארץ הם נשארו בחזקתם לענין מעשר‬ ‫לאחרים‪ ,‬ועוד שלו עצמו היה שעת הכושר‪ ,‬ולכאורה אם נאמר שר''ש מודה שפטר חמור‬ ‫ושביעית ואם הפקיד אצל עכו''ם הם כפירות העכו''ם ור''ש סובר שהן דמאי‪ ,‬ואמר ר' אלעזר‬ ‫מותר בהנאה אף אחר עריפה א''כ הוא צריך לומר ומודה ר''ש בפטר חמור ובבשר בחלב‬ ‫שלא נחלקו שצריך להפריש אלא נחלקו האם צריך ליתנם לכהן שת''ק סובר שודאי העכו''ם‬ ‫שמטמאים טומאת אוכלים‪ ,‬ויש לומר שאכן אם חשב עליו הוא מטמא טומאת אוכלים וכאן‬ ‫החליפם ולכן יש ליתנם לכהן ור''ש סובר שזה דמאי‪ ,‬וכשאמר רב דימי שמועה זו הקשה לו‬ ‫מדובר שלא חשב עליו‪ ,‬ומה שרבנן מטמאים פירשו התלמידים לפני רב ששת שאיסורו‬ ‫אביי שהטעם הוא בגלל החלפה ולולא טעם זה לכו''ע צריך לתנם לכהן והרי ר' שמואל אמר‬ ‫מחשיבו‪ ,‬אך קשה שלרבנן לא אומרים שהאיסור מחשיבו ששנינו שי''ג דברים נאמרו בנבלת‬ ‫בשם ר' חנינא שמי שלקח טבל ממורח מעכו''ם יעשר והן שלו אך ניתן לומר שנחלקו בתרומה‬ ‫עוף טהור ואחד מהם הוא שהוא צריך מחשבה ולא צריך הכשר ואם נאמר שהאיסור מחשיבו‬ ‫גדולה ורק לגבי תרומת מעשר יעשר והן שלו‪ ,‬אמר לו רב דימי הזכרת לי את דברי ריב''ל שמי‬ ‫א''כ גם לא צריך מחשבה‪ ,‬ויש לומר שזה כדעת ר''ש‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שנבלת בהמה‬ ‫שלקח טבל ממורח מעכו''ם פטור מתרומת מעשר שכתוב ואל הלויים תדבר ואמרת עליהם כי‬ ‫טמאה בכל מקום ונבלת עוף טהור וחלב בכפרים צריכים מחשבה ואינם צריכים הכשר ואם‬ ‫תקחו מאת בני ישראל שרק טבל שלוקחים מבני ישראל מפרישים ממנו תרומת מעשר אך מה‬ ‫נאמר שהאיסור מחשיבו א''כ לא צריך מחשבה‪ ,‬ויש לומר שגם זה כר''ש‪ ,‬ויש להוכיח ממה‬ ‫שנלקח מעכו''ם לא מפרישים ממנו תרומת מעשר‪.‬‬ ‫ששנינו שנבלת בהמה טהורה בכל מקום ונבלת עוף הטהור והחלב בשווקים לא צריכים‬ ‫שנינו במשנה שאם מת הפטר חמור מותר להנות ממנו לכאורה אם מדובר שמת אצל הכהן‬ ‫מחשבה ולא הכשר משמע שטמאה צריכה מחשבה‪ ,‬ואין לומר שזה כר''ש כי אם הסיפא זה‬ ‫ודאי הוא יכול להנות ממנו ואם נאמר שמדובר שמת אצל הבעלים פשוט שהכהן יכול להנות‬ ‫כר''ש א''כ ברישא זה לא כר''ש ששנינו בסיפא שר''ש אומר שאף גמל ארנבת שפן וחזיר לא‬ ‫ממנו ויש לומר שהיינו אומרים שאם זה לא הגיע ליד כהן הוא לא זכה בו‪ ,‬קמ''ל שאחר‬ ‫צריכים מחשבה והכשר ואמר ר''ש שהטעם הוא שיש בהם סימני טהרה‪ ,‬אלא אומר רבא‬ ‫שהפרישו הוא כבר ברשות הכהן‪.‬‬ ‫שלכו''ע לא אומרים שהאיסור מחשיבו ואכן אם ערף אותו אינו מטמא טומאת אוכלים עמוד ב‬ ‫דף יב משנה לא פודים בעגל או בחיה או שחוטה או טריפה או בכלאים ולא בכוי‪ ,‬ור''א‬ ‫ונחלקו בשחטו להתלמד בו ובמחלוקת נימוס ור''א‪ ,‬שר' יוסי אמר שנימוס אחיו של ר' יהושע‬ ‫מתיר בכלאים כי הוא שה אך הוא אוסר בכוי כי הוא ספק‪ ,‬ואם נתן לכהן את הפטר חמור הוא‬ ‫הגרסי אמר לו שמי ששחט עורב להתלמד בו דמו מכשיר‪ ,‬ור''א אומר שדם שחיטה לעולם‬ ‫לא רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו‪ .‬גמרא לכאורה משנתינו היא כדעת בן בג בג שאומר‬ ‫מכשיר‪ ,‬ולכאורה זה כת''ק אלא נחלקו אם האיסור מחשיבו שלת''ק דם העורב מכשיר‬ ‫שנאמר כאן שה וכן בפסח וכמו ששם ממעטים את כל השמות שבמשנה עגל שחוט טריפה‬ ‫לאחרים אך הוא עצמו צריך מחשבה‪ ,‬ור''א סובר שדם השחיטה מכשיר לעולם אך לגופו לא‬ ‫וכלאים וכוי כך בפטר חמור‪ ,‬ואין ללמוד מפסח גם לענין זכר תמים ובן שנה כי כתוב פעמיים‬ ‫צריך מחשבה שהאיסור מחשיבו‪ ,‬אך יש לדחות שר''א סבר שרק עורב מטמא כי יש בו סימן‬ ‫תפדה תפדה לרבות ואין לרבות משם את כל הנ''ל שא''כ למה מועיל הגזירה שוה שה שה‪.‬‬ ‫טהרה וזה סיבה לטומאת אוכלים כמו שאמר ר''ש שהטעם הוא שיש בו סימני טהרה‪ ,‬ולפ''ז‬ ‫הסתפקו אם ניתן לפדות בבן פקועה ולר''מ שהוא טעון שחיטה הוא ודאי שה גמור אך הספק‬ ‫גם בשחט להתעסק ולא להתלמד הוא מטמא ור''א דיבר על הכשר משום דברי נימוס‪ ,‬ויש‬ ‫הוא לרבנן ששחיטת אמו מטהרת אותו וא''כ הוא כבשר בסל או שעכשיו הוא רץ ובא א''כ‬ ‫להוכיח ששנינו שאם לא רצה לפדותו לר' יהודה עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה‬ ‫הוא שה גמור‪ ,‬ומר זוטרא אמר שלא פודים ורב אשי אומר שפודים‪ ,‬ורב אשי אמר למר זוטרא‬ ‫ור''ש מתיר‪ ,‬ומשמע גם לאחר עריפה ויש לדחות שנחלקו מחיים‪ ,‬שלר' יהודה אסור ור''ש‬ ‫שאם אתה לומד מפסח מדוע לא תלמד גם לגבי תמים זכר ובן שנה אמר לו שהתורה רבתה‬ ‫מתיר‪ ,‬אך קשה שאם בסיפא מדובר מחיים א''כ גם ברישא לא מדובר מחיים ששנינו שלא‬ ‫תפדה תפדה אמר לו א''כ נרבה בן פקועה אמר מר זוטרא א''כ למה מועיל גזירה שוה שה שה‪.‬‬ ‫ימיתנו בקנה או במגל בקרדום או במגירה ולא יכניסנו לחדר וינעול דלת לפניו עד שימות ולר'‬ ‫הסתפקו אם ניתן לפדות בנדמה ואין ספק לר''א שאם פודים בכלאים ק''ו שיפדו בנדמה‪,‬‬ ‫יהודה אסור בגיזה ועבודה ור''ש מתיר‪ ,‬ויש לומר שברישא ובסיפא מדובר מחיים וברישא‬ ‫והספק הוא לרבנן שרק בכלאים לא פודים אך בנדמה כן או שאין הבדל‪ ,‬ויש להוכיח ממה‬ ‫מדובר בהנאת דמיו ובסיפא מדובר בהנאת גופו‪ ,‬וצריך את שניהם שאם היו כותבים הנאת‬ ‫ששנינו שאם פרה ילדה מין עז לא פודים משמע שרחל שילדה מין עז פודים וזה לא כר''א‬ ‫דמיו היינו אומרים שרק בזה התיר ר''ש ובהנאת גופו הוא יודה לר' יהודה ואם היינו שונים‬ ‫שלשיטתו פודים אף בכלאיים אלא זה גם לרבנן‪ ,‬ויש לדחות שזה כר''א והחידוש הוא בפרה‬ ‫בהנאת גופו היינו אומרים שרק בזה אסר ר' יהודה אך בהנאת דמיו ר' יהודה יתיר‪ ,‬וגם ר''נ‬ ‫שילדה כמין עז שלא אומרים שנלך אחריו והוא עז גמור אלא הולכים אחר אמו והוא עגל‪ ,‬ויש‬ ‫אמר בשם רבה בר אבוה שר''ש מודה שלאחר עריפה הוא אסור‪ ,‬ור''נ הוכיח ממה ששנינו על‬ ‫להוכיח ממה ששנה רבה בר שמואל שכלאיים שנפסלו מדובר ברחל שילדה מין עז ואביו שה‬ ‫הפסוק וערפתו שלומדים עריפה עריפה מעגלה שאסור לאחר עריפה‪ ,‬ולכאורה זה לא לר'‬ ‫ולכאורה הוא לא כלאיים אלא נדמה והכונה היא שזה דומה לכלאיים שרבנן עשו אותו‬ ‫יהודה שהרי הוא אסר גם מחיים אלא זה לר''ש והוא למד שלאחר עריפה אסור‪ ,‬ורב ששת‬ ‫טעות ורבא מבאר שברישא ובסיפא זה מקח טעות אלא החילוק הוא שברישא מדובר שלא נתן‬ ‫ככלאיים רחל שילדה מין עז‪ ,‬ולכאורה בקדשים מאותו פסוק שממעטים כלאיים ממעטים‬ ‫מעות וזה לא נראה כע''ז ביד ישראל ובסיפא שהוא נתן מעות זה נראה כע''ז ביד ישראל‪,‬‬ ‫נדמה כמו ששנינו על הפסוק שור או כשב למעט כלאיים או עז פרט לנדמה ואם באים למעט‬ ‫ואביי סובר שברישא יש מקח טעות כי הוא לא יודע כל עוד לא נתן לו מעות אך בסיפא שהוא‬ ‫בבכור לומדים כבר מהפסוק אך בכור שור שיהיה הוא שור ובכורו שור ולענין מעשר לומדים‬ ‫נתן מעות מדוע משך שיש לו לבדוק ואח''כ למשוך‪ ,‬ורב אשי אומר שכמו שברישא משיכה‬ ‫גזירה שוה תחת תחת מקדשים וא''כ מדובר בפטר חמור‪ ,‬ויש לדחות שמדובר במעשר וכשיש‬ ‫לא קונה כך בסיפא וכתבו בסיפא משך אגב שכתוב ברישא משך‪ ,‬ורבינא אומר שכמו שבסיפא‬ ‫בו מקצת סימנים והיינו אומרים שנלמד גזירה שוה העברה העברה מבכור‪ ,‬קמ''ל שעדיף‬ ‫משיכה קונה כך ברישא והכוונה ברישא שאם לא נתן ולא משך יכול לחזור בו בדברים‪ ,‬ואמנם‬ ‫ללמוד תחת תחת מקדשים‪.‬‬ ‫יש בדברים משום מחוסר אמנה אך זה רק בישראל שעומדים בדיבורם ולא בעכו''ם שאינם‬ ‫הסתפקו אם ניתן לפדות בפסולי המוקדשים ואין ספק לר''ש שהוא מותר בהנאה הוא כחולין‬ ‫עומדים בדיבורם‪.‬‬ ‫גמור אלא הספק הוא לר' יהודה שהוא אסור בהנאה א''כ אין איסור פטר חמור חל על איסור‬ ‫דף יד משנה כל הקדשים שמום קבוע קדם להקדשם ונפדו הם חייבים בבכורה ובמתנות והם‬ ‫מוקדשים או שכיון שהוא לא תופס את פדיונו א''כ זה רק הפקעת איסור‪ ,‬ורב מרי בר רב כהנא‬ ‫יוצאים לחולין להגזז ולהעבר והולד והחלב שלהם מותר לאחר פדיון ומי ששחט אותן בחוץ‬ ‫אמר וכי קטן מה שכתוב בהם כצבי וכאיל וכמו שצבי ואיל לא פודים כך גם בפסולי‬ ‫פטור ואינם עושים תמורה ואם מתו יפדו חוץ מבכור ומעשר ואם ההקדש קדם למומם או‬ ‫המוקדשים לא פודים‪ ,‬עמוד ב ולפ''ז יש לומר שגם לר''ש לא פודים בפסולי המוקדשים‬ ‫שהיה מום עובר ואח''כ הקדיש ונעשה מום קבוע ונפדו הם פטורים מבכורה וממתנות ואינם‬ ‫שכתוב בהם צבי ואיל‪.‬‬ ‫יוצאים לחולין להגזז ולהעבד והולד והחלב שלהם אסור לאחר פדיונם‪ ,‬והשוחט אותם בחוץ‬ ‫הסתפקו אם ניתן לפדות בבהמה שביעית ובפטר חמור ודאי אין ספק שאסור שכתוב לאכלה‬ ‫חייב‪ ,‬והם עושים תמורה ואם מתו יקברו‪ .‬גמרא משמע במשנה גם שבקדם מומם להקדשם‬ ‫ולא לסחורה‪ ,‬והספק הוא רק בספק פטר חמור ולר''ש אין ספק שהרי הוא מתיר פטר חמור‬ ‫קודם פדיון אינם חייבים בבכורה ומתנות והתנא סובר שקדושת דמים דוחה בכורה וממתנות‪.‬‬ ‫בהנאה אלא הספק הוא לר' יהודה האם כשמפריש טלה לעצמו זה נקרא לאכלה או שכיון‬ ‫ויש לדייק שרק בנפדו ולדם וחלבם מותר ואם לא נפדו הולד והחלב שלהם אסורים וזה ראיה‬ ‫שבלי פדיון לא פוקע האיסור א''כ זה כסחורה‪ ,‬ויש להוכיח מדברי רב חסדא שבהמת שביעית‬ ‫לדברי ר''א שקדשי בדק הבית אסורים בגיזה ועבודה‪ ,‬ויש לדחות שרק בקדושת דמים למזבח‬ ‫לא פודים בה ודאי אלא רק ספק‪.‬‬ ‫אסרו כי זה דומה לקדושת הגוף אך בשאר קדשי בדק הבית לא יאסר בגיזה ועבודה‪.‬‬ ‫עוד אמר רב חסדא שבהמת שביעית פטורה מבכורה שכתוב לאכלה ולא לשריפה והיא חייבת‬ ‫יש לדקדק בדברי המשנה שהולד והחלב מותר לאחר פדיונם שאם נאמר שהתעברה וילדה‬ ‫במתנות כי זה כלול בלאכלה‪ ,‬ולכאורה יש להוכיח ממה ששנינו שמי שאכל מעיסת שביעית‬ ‫אחר שהקדישה א''כ פשוט שמותר שהרי הם חולין גמורים אלא מדובר שהתעברה קודם פדיון‬ ‫קודם שהורמה חלתה חייב מיתה‪ ,‬ולכאורה נאמר שכיון שאם היא נטמאת היא עומדת לשריפה‬ ‫וילדה אחר פדיון ומשמע שאם ילדה קודם פדיון אסורים‪ ,‬עמוד ב ויש להסתפק אם הם נפדים‬ ‫א''כ נמעט מלאכלה ולא לשריפה‪ ,‬ויש לומר שהתורה רבתה לדורותיכם וכן שנינו מנין לאוכל‬ ‫תמימים או לא‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שאם התפיס בעל מום קבוע למזבח וילדו ימכרו‬ ‫מעיסת שביעית שלא הורמה חלתה שחייב מיתה כי כתוב לדורותיכם ולא לומדים בכורה‬ ‫ואינם צריכים מום כי הקדושה לא חלה עליהם שהטפל לא חמור מהעיקר ומשמע שרק בגלל‬ ‫מחלה כי העיסה עומדת לאכילה ואילו עיקר הבכור עומד לשריפה בהקרבתו‪.‬‬ ‫הטעם שטפל לא חמור מהעיקר ולולא הטעם הזה הקדיש זכר לדמיו הוא קדוש בקדושת הגוף‬ ‫שנינו במשנה שגם בנתן את הפטר חמור לכהן הוא צריך לפדותו ושנינו במשנה כדברי‬ ‫וזה ראיה לדברי רבא שאם הקדיש זכר לדמיו הוא קדוש בקדושת הגוף‪.‬‬ ‫הברייתא שאם לישראל היה פטר חמור ואמר לו הכהן תנהו לי ואפדהו לא יתן לו אלא א''כ‬ ‫בהקדיש אחר המום השוחטם בחוץ פטור ור''א שנה שחייב והיינו בזמן במת יחיד כמו שר'‬ ‫פודהו בפניו ומדייק מזה ר''נ בשם רבה בר אבוה שהכהנים נחשדו על פטרי חמורים ולכאורה‬ ‫אלעזר אמר שהזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר במות עובר בלאו שכתוב לא‬ ‫זה פשוט ויש לומר שהיינו אומרים שהם חשודים רק כשראינו שנחשד אך לא בסתמא‪ ,‬קמ''ל‬ ‫תזבח לה' אלוקיך שור ושה ואם אינו ענין לבמה גדולה שכבר כתוב עורת או שבור לא תקריבו‬ ‫שהם חשודים כי הוא מורה היתר לעצמו שממילא הוא יקבל אותו‪.‬‬ ‫נלמד משם לבמת יחיד‪ ,‬אך קשה שנלמד שאם אינו ענין לקדשים נלמד משם לבכור שיש צד‬ ‫משנה אם הפריש פטר חמור ומת השה לר''א חייב באחריותו כמו ה' סלעים של פדיון הבן‬ ‫שכיון שחלה בו קדושה במומו כך יקריבוהו במומו קמ''ל שלא‪ ,‬ויש לומר שבבכור יש פסוק‬ ‫וחכמים סוברים שלא חייב באחריותו כפדיון מעשר שני ור' יהושע ור' צדוק העידו על פדיון‬ ‫מפורש פסח או עור לא תזבחנו‪ ,‬אך קשה שנאמר שאם אינו ענין לקדשים נלמד ממנו מעשר‬ ‫פטר חמור שמת שאין לכהן כלום‪ ,‬אם מת הפטר חמור עצמו לר''א יקבר והוא מותר בהנאתו‬ ‫שכיון שהוא קדוש במומו שכתוב לא יבקר בין טוב לרע כך יקרב במומו‪ ,‬אך יש לדחות‬ ‫של השה ולחכמים לא צריך לקברו והשה לכהן‪ .‬גמרא רב יוסף מבאר שר''א למד מהפסוק אך‬ ‫שלמדו מעשר גזירה שוה העברה העברה מבכור שאינו קרב במומו‪ ,‬אך קשה שנאמר שנלמד‬ ‫פדה תפדה כמו שבבכור אדם הוא חייב באחריותו כך בכור בהמה טמאה הוא חייב באחריותו‬ ‫ממנו תמורה שיש צד לומר שכיון שהיא קדושה במום שכתוב לא יחליפנו ולא ימיר א''כ‬ ‫ואביי מקשה א''כ נלמד שכמו שבבכור אדם מותר בהנאה קודם פדיון כך בפטר חמור הוא‬ ‫תקרב במומה קמ''ל שלא‪ ,‬ויש לומר שכתוב והיה הוא ותמורתו ומקישים תמורה לקרבן שכמו‬ ‫מותר בהנאה ואין לומר שאכן הוא מותר בהנאה שהרי שנינו שלר''א אם מת הפטר חמור יקבר‬ ‫שהקרבן עצמו לא קרב במומו כך התמורה לא תקרב במומה‪ ,‬ורב זירא מקשה שנלמד משם‬ ‫ומשמע שהוא אסור בהנאה‪ ,‬ויש לדחות שהוא יקבר כבכור אדם‪ ,‬אך קשה וכי רק בכור אדם‬ ‫ולדות קדשים שהרי הם קדושים במומם אגב אמם א''כ גם יקרבו במומם‪ ,‬קמ''ל שלא קרבים‬ ‫טעון קבורה ופשוט שאינו בכור לא טעון קבורה‪ ,‬ועוד קשה ששנינו שר''א מודה שאם יש‬ ‫במומם‪ ,‬ואמר רבא שכבר למד התנא אצל ר' ישמעאל מהפסוק רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך‬ ‫לישראל ספק פטר חמור יפריש עליו טלה והוא שלו‪ ,‬אלא מבאר רבא שר''א סובר אך פדה‬ ‫מרק קדשיך מיעטו תמורות ומיהיו לך מיעטו ולדות ובנדריך הפסוק מקיש לנדר שכמו שנדר‬ ‫תפדה שהוא הוקש לפדיון ולא לדבר אחר‪.‬‬ ‫לא קרב במומו כך תמורות ולדות לא קרבים במומם‪.‬‬ ‫שנינו בברייתא שבערכין הולכים לפי שעת הערך ופדיון הבן הוא אחר ל' יום ופדיון פטר‬ ‫מום שקדם להקדש לא עושה תמורה שכתוב לא יחליפנו ולא ימיר רע בטוב אם רע בטוב לא‬ ‫חמור הוא לאלתר‪ ,‬ויש להקשות ששנינו שאין בערכין ובפדיון הבן ובנזירות ובפטר חמור‬ ‫מומר ק''ו טוב ברע אלא לומדים שרק הטוב מעיקרו עושה תמורה ולא מה שהיה מום מעיקרו‪.‬‬ ‫פחות מל' יום ומוסיפים עד עולם אמר ר''נ שהנ''מ היא שאם פדאו אחר ל' יום הוא פדוי וקשה‬ ‫רב יהודה אומר בשם רב שמשנתינו היא כר''ש שאומר שקדשי מזבח הם בכלל העמדה‬ ‫שמשמע שבבכור אדם אם פדה תוך ל' אינו פדוי‪ ,‬וקשה ששנינו שלדעת רב הפודה את בנו תוך‬ ‫והערכה ולא קדשי בדק הבית‪ ,‬ששנינו שר''ש אומר שקדשי בדק הבית אם מתו יפדו ור''ש‬ ‫ל' הוא פדוי‪ ,‬ומבאר רבא שלכו''ע אם אמר מעכשיו בנו לא פדוי תוך ל'‪,‬‬ ‫מודה בבעל מום מעיקרו שנפדה שכתוב אותה למעט בעל מום מעיקרו אבל לחכמים אם מתו‬ ‫דף יג ורב ששת אומר שבאמת מצות פדיון הוא מיד אך אינו עובר אם לא פדה עד ל'‪ ,‬ורמי‬ ‫יקברו וחכמים הם כדברי התנא ששנה אצל לוי שהכל היו בכלל העמדה והערכה ואפילו בעל‬ ‫בר חמא מקשה ממה ששנינו שמצותו כל ל' יום ומכאן ואילך או פודהו או עורפו ומשמע‬ ‫מום מעיקרו ולוי שנה במשנתו שאפילו חיה ועוף‪ ,‬אך קשה לתנא הזה מה לומדים מאותה‪,‬‬ ‫שמצוה להשהותו ל' יום‪ ,‬ויש לבאר שמצוה לפדותו כל ל' יום‪ ,‬אך קשה א''כ מדוע לא כתוב‬ ‫ויוצא שגם לחכמים שחלקו על ר''ש גם בבעל מום מעיקרו אם מתו יפדו‪,‬‬ ‫בברייתא שאחר ל' או פודהו או עובר עליו אלא מבאר רבא שהברייתא שלא פודים פטר חמור‬ ‫דף טו אך קשה שלפ''ז רב היה צריך לומר זו דברי ר''ש ומחלוקתו‪ ,‬ויש לומר שרב סובר‬ ‫תוך ל' היא כר''א שמקישים פטר חמור לבכור אדם והברייתא שפודה לאלתר היא כרבנן שלא‬ ‫כר''ל שאמר שלרבנן רק קדשי בדק הבית בכלל הצורך להעמדה והערכה וקדשי מזבח לא‬ ‫מקישים פטר חמור לבכור אדם‪.‬‬ ‫בכלל העמדה והערכה‪ ,‬ואי אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שהרי כתוב בסיפא ואם מתו‬ ‫משנה אם לא רצה לפדות את הפטר חמור יערוף אותו מאחוריו ויקברנו‪ ,‬מצות פדיה קודמת‬ ‫יקברו‪ ,‬אך ניתן לומר שמה שיקברו אם מתו זה לא בגלל שצריך העמדה והערכה אלא זה בגלל‬ ‫למצות עריפה שכתוב אם לא תפדה וערפתו מצות יעוד קודמת למצת פדיית אמה שכתוב אשר‬ ‫שלא פודים את הקדשים להאכילם לכלבים‪ ,‬ויש לומר שמטעם זה היה צריך לכתוב שאם נעשו‬ ‫לא יעדה והפדה‪ ,‬מצות יבום קודמת למצות חליצה בתחילה שהיו מכוונים לשם מצוה ועכשיו‬ ‫טריפה יקברו‪ ,‬ועוד יש לומר שאכן רב סובר כר' יוחנן שהכל היו בכלל העמדה והערכה והוא‬ ‫שלא מתכוונים לשם מצוה אמרו שמצות חליצה קודמת למצות יבום‪ ,‬מצות גאולה באדון והוא‬ ‫התכוון לר''ש ומחלוקתו‪.‬‬ ‫קודם לכל אדם שכתוב ואם לא יגאל ונמכר בערכך‪.‬‬ ‫בקדם הקדשם את מומם יש בהם את כל דיני פסולי המוקדשים ולומדים את זה כדברי‬ ‫פרק הלוקח עובר פרתו‬ ‫הברייתא שכתוב צבי וכמו שצבי פטור מבכורה כך מוקדשים פטורים מבכורה ואין לומר שרק‬ ‫משנה מי שקנה עובר פרתו של עכו''ם והמוכר לו אף שאינו רשאי והמשתתף עמו והמקבל‬ ‫בכורה יצאה מהם אך הם חייבים במתנות שכתוב גם איל וכמו שאיל פטור מבכורה ומתנות כך‬ ‫ממנו והנותן לו בקבלה פטור מבכורה שכתוב בישראל ולא באחרים‪ ,‬כהנים ולוויים חייבים כי‬ ‫מוקדשים שנפסלו פטורים מבכורה ומתנות‪ ,‬ואין ללמוד מצבי ואיל שחלבם מותר כי כתוב אך‬ ‫הם לא נפטרו מבכור בהמה טהורה אלא רק מפדיון הבן ופטר חמור‪ .‬גמרא יש להקשות מדוע‬ ‫לחלק‪ ,‬ומה שבתחילה מיעטו רק בכורה כי בכורה לא שוה בכל ואילו מתנות שוות בכל לכן‬ ‫המסכת מפרשת עובר חמורו ורק אח''כ עובר פרתו‪ ,‬ולכאורה עדיף לשנות עובר פרתו שזה‬ ‫צריך ללמוד מאיל‪ ,‬ורב פפא מקשה שנלמד מצבי ואיל שאין אותו ואת בנו נוהג בהם וכך‬ ‫קדושת הגוף ואח''כ עובר חמורו שזה קדושת דמים‪ ,‬ובא''י פרשו שרבי הקדים כי חביב לו‬ ‫בפסולי המוקדשים לא ינהג אותו ואת בנו אמר לו אביי אם מדמים אותם לחולין א''כ ודאי‬ ‫עובר חמורו כדברי ר' חנינא שהם סייעו לבני ישראל בצאתם ממצרים או שכיון שהלכותיו‬ ‫אותו ואת בנו נוהג ואם מדמים אתם לשאר קדשים גם ינהג בהם אותו ואת בנו‪ ,‬והקשה רב‬ ‫קצרים יותר לכן התנא סיים אתם קודם‪.‬‬ ‫פפא א''כ מדוע היה צד בברייתא שחלבם מותר הרי גם חולין וגם קדשים חלבם אסור‪ ,‬ויש‬ ‫ר' יצחק בר נחמני אומר בשם ר''ל בשם ר' אושעיא שאם ישראל נתן מעות לעכו''ם לפי‬ ‫לומר שכמו שבאים למעט חלבם מאך כך נמעט אותו ואת בנו מאך‪ ,‬ורבא אומר שמאך לומדים‬ ‫דיניהם קנה אף שלא משך והיא חייבת בבכורה ואם עכו''ם נתן לישראל מעות בדיניהם אף‬ ‫לאותו ואת בנו וחלבם לומדים מדמו שכתוב אך את דמו לא תאכל שאין לומר דמו ממש שהרי‬ ‫שלא משך קנה והוא פטור מבכורה‪ ,‬ויש לדייק באיזה דיניהם מדובר ברישא אם מדובר בקנין‬ ‫גם דם צבי ואיל אסור אלא הכוונה לחלבו והתורה לא כתבה חלבו שאם היה כתוב חלב היינו‬ ‫העכו''ם עצמו לעבדות שהוא נקנה בכסף ויש ללמוד בק''ו שאם גופו נקנה בכסף שכתוב‬ ‫אומרים שלומדים מהפסוק ומההקש מההקש לצבי ואיל ממעטים כרת שכרת נאמר רק על‬ ‫לרשת אחוזה וכמו שאחוזה קונים בכסף כך עבד כנעני נקנה בכסף וכ''ש ממונו‪ ,‬אך לפ''ז יש‬ ‫חלב בהמה כמו שכתוב כי כל אוכל חלב מהבהמה והפסוק מועיל שיהיה בו רק לאו לכן צריך‬ ‫ללמוד ק''ו גם על קנין שטר או חזקה‪ ,‬ועוד שיש להוכיח מישראל עצמו שהוא נקנה בכסף‬ ‫לכתוב דמו ללמד שכמו שדמו בכרת כך חלבו בכרת‪ ,‬אך קשה שבברייתא עצמה ממעטים‬ ‫ואילו ממונו רק במשיכה‪ ,‬אלא מבאר אביי שמה שכתוב בדיניהם הכוונה בדין שפסקה להם‬ ‫חלבו מאך‪ ,‬ויש לומר שאם לא היה כתוב דמו היינו לומדים חלבו מאך וכשלמדו חלבו מדמו‬ ‫התורה או קנה מיד עמיתך שרק מיד עמיתך קונים במשיכה אך מעכו''ם קונים בכסף‪ ,‬אך יש‬ ‫א''כ מאך לומדים למעט אותו ואת בנו מההקש‪.‬‬ ‫לדחות שנאמר שמעכו''ם לא יקנו כלל אך אי אפשר לומר כך שהרי יש ללמוד ק''ו שאם מועיל‬ ‫שפסולי המוקדשים לא יוצאים לחולין לומדים כדברי הברייתא שכתוב תזבח ולא גיזה בשר‬ ‫קנין בגופו ודאי שיועיל גם בממונו‪ ,‬אך יש לפרוך שנאמר שמיד עכו''ם יקנה בשתיים אך דבר‬ ‫ולא חלב ואכלת ולא לכלביך שלא פודים את הקדשים להאכילם לכלבים‪ ,‬עמוד ב ויש שלמדו‬ ‫זה ניתן כבר ללמוד מק''ו שאם בגופו מספיק קנין אחד כ''ש שבממונו מספיק קנין אחד‪ ,‬אך‬ ‫מהפסוק תזבח ואכלת שאין לך בהם התר אכילה אלא משעת זביחה אבל פודים את הקדשים‬ ‫יש לפרוך שנאמר שגופו באחד הקנינים שירצה או כסף או שטר או חזקה‪ ,‬אך יש לדחות‬ ‫להאכילם לכלבים‪.‬‬ ‫שלומדים כמו עמיתך שכמו שבישראל יש רק קנין אחד כך בעכו''ם‪ ,‬ויש לדקדק במה שכתוב‬ ‫יש לדקדק בדברי המשנה שולדם אסור לאחר פדיונם שאם מדובר שהעיבור והלידה היתה‬ ‫בסיפא שאם עכו''ם נתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם באיזה דין מדובר אם בקנין עכו''ם‬ ‫אחר הפדיון א''כ זה מותר כולד צבי ואיל ואם מדובר שהתעברו קודם פדיון וילדו אחר פדיון‬ ‫בישראל עצמו שהוא בכסף כמו שכתוב מכסף מקנתו ויש ללמוד ק''ו ממונו‪ ,‬אך יש לדחות‬ ‫ואם ילדו קודם פדיון הם קדושים‪ ,‬ולומדים את זה כדברי הברייתא שכתוב זכר לרבות ולד‬ ‫שישראל מישראל קונה את גופו בכסף ואילו את ממונו רק במשיכה‪ ,‬אלא מבאר אביי‬ ‫ונקבה לרבות תמורה ולמדו ולד ותמורת תמימים‪ ,‬וולד ותמורת בעלי מומים לומדים מהפסוק‬ ‫שהכוונה לדין שפסקה להם התורה כמו שכתוב וכי תמכרו ממכר לעמיתך שרק לעמיתך‬ ‫אם זכר לרבות ולד בעלי מומים ומאם נקבה לומדים תמורת בעלי מומים‪ ,‬והולדות שנולדו‬ ‫במשיכה אך לעכו''ם בכסף‪ ,‬אך יש לפרוך שעכו''ם לא יקנה כלל מישראל‪ ,‬אך יש ללמוד ק''ו‬ ‫אחר פדיון נחלקו בהם מה דינם קודם פדיונם יש הסוברים שהם קדושים להקרב ויש הסוברים‬ ‫שאם עכו''ם קונה את הישראל עצמו ק''ו שהוא יקנה את ממונו אך ניתן לומר שעכו''ם יקנה‬ ‫שהם ירעו עד שיסתאבו‪ ,‬ומה שנולדו אחר פדיון רב הונא אמר שמכניסם לכיפה והם מתים‬ ‫רק בשני קנינים‪ ,‬אך יש לדחות שזה ק''ו שאם את גוף הישראל הוא קונה בקנין אחד ק''ו שאת‬ ‫מעצמם שהרי לא ניתן להקריבם כי הם באים מכח קדושה דחויה ואי אפשר לפדותם כי אין‬ ‫ממונו יקנה בקנין אחד‪ ,‬אך ניתן לומר שבממונו יקנה בקנין אחד או כסף או משיכה‪ ,‬ויש לומר‬ ‫להם כח לתפוס פדיונם‪ ,‬ובא''י אמרו בשם ר' חנינא שקודם פדיונם מתפיסם לשם הזבח של‬ ‫שהוא קונה כמו עמיתך רק בקנין אחד עמוד ב ויש להקשות שלדעת אמימר שעכו''ם קונה‬ ‫אמם‪ ,‬אך קשה שהם לא נפדים אלא הכוונה שסמוך לפדיון אמם מתפיסם לשם אותו זבח‬ ‫במשיכה זה מובן רק לר' יוחנן שסובר שדבר תורה מעות קונות ולא משיכה א''כ מלעמיתך‬ ‫והטעם שגזרו בהם אמר לוי שחששו שיגדל מהם עדרים עדרים ויבוא בינתיים למכשול‪.‬‬ ‫לומדים שלעמיתך בכסף ולעכו''ם במשיכה‪ ,‬אך לר''ל שמשיכה מפורשת בתורה שלעמיתך‬ ‫רבינא שאל את רב ששת אם יכול להתפיסם לשם כל זבח שירצה אמר לו שלא והטעם הוא‬ ‫במשיכה ולעכו''ם במשיכה א''כ קשה מה לומדים מלעמיתך‪ ,‬ויש לומר שממעטים שרק‬ ‫שלומדים גזירה שוה בשעריך בשעריך מבכור שלא יכול להתפיסו לכל זבח שירצה שכתוב אך‬ ‫לעמיתך מחזירים אונאה ולא לעכו''ם אך קשה שזה לומדים כבר מהפסוק אל תונו איש את‬ ‫בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו כך את ולדות פסולי המוקדשים לא יקדיש‬ ‫אחיו אלא יש לומר שמפסוק אחד ממעטים כנעני ומהפסוק השני ממעטים הקדש וצריך פסוק‬ ‫לכל מה שירצה‪ ,‬ושנינו ברייתא כרב ששת שקדשים שמום קבוע קדם להקדשם ונפדו הם‬ ‫למעט את שניהם שאם היה רק מיעוט אחד היינו ממעטים כנעני אך להקדש יהיה אונאה קמ''ל‬ ‫חייבים בבכורה ובמתנות בין קודם פדיונם בין אחר פדיונם והגוזז ועובד בהם אינו לוקה ובין‬ ‫שגם להקדש אין אונאה‪ ,‬אך לכאורה רק למ''ד שגזל עכו''ם אסור צריך פסוק מיוחד למעט‬ ‫קודם פדיון ובין אחר פדיון אינם עושים תמורה וקודם פדיונם מועלים בהם ואחר פדיונם לא‬ ‫אונאה אך אם נאמר שגזל עכו''ם מותר ודאי אונאתו מותרת ולא צריך פסוק לכך‪ ,‬ויש לומר‬ ‫מועלים בהם וולדותיהם חול ונפדים תמימים ומתפיסם לכל זבח שירצה‪ ,‬והכלל הוא שהם‬ ‫שאכן אם אמימר יסבור שגזל עכו''ם מותר הוא יפרש כר' יוחנן‪ ,‬ויש להקשות ששנינו שמי‬ ‫כחולין ויש בהם רק מצות עילוי בדמים ואם קדם המום להקדשם או שהיה מום עובר קודם‬ ‫שלקח גרוטאות מעכו''ם ומצא בהם ע''ז אם הוא משך קודם נתינת מעות יחזיר ואם הוא משך‬ ‫הקדשם ואח''כ נעשה מום קבוע ונפדו הם פטורים מבכורה ומתנות‪ ,‬ובין קודם פדיון ובין אחר‬ ‫אחר נתינת המעות יוליך את ההנאה לים המלח ואם נאמר שמעות קונות מדוע רק כשמשך‬ ‫פדיון והגוזז ועובד בהם לוקה‪ ,‬ובין קודם פדיונם ובין אחר פדיונם הם עושים תמורה‪ ,‬וקודם‬ ‫יוליך את ההנאה לים המלח‪ ,‬ויש לומר שמדובר באופן שקיבל עליו העכו''ם לדון בדיני‬ ‫פדיונם מועלים בהם ואחר פדיונם לא מועלים בהם‪ ,‬וולדותיהם קודש ואינם נפדים תמימים‬ ‫ישראל‪ ,‬אך קשה א''כ מדוע צריך מעות‪ ,‬ויש לפרש שהכוונה שאף שנתן מעות רק אם משך זה‬ ‫ולא מתפיסם לכל זבח שירצה והכלל הוא שהן כהקדש לכל דבריהם ויש לך בהם רק התר‬ ‫נאסר ואם לא לא נאסר‪ ,‬אך קשה מהרישא מדוע הוא יכול להחזיר אם הוא קנה מהתורה‪ ,‬אמר‬ ‫אכילה‪ ,‬והכלל ברישא מרבה שהשוחטם בחוץ פטור‪.‬‬ ‫אביי שברישא לא חל הקנין על הע''ז כי זה מקח טעות‪ ,‬והקשה רבא א''כ גם בסיפא זה מקח‬