מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — סוכות (2026-09-21)

לע''נ מרת רחל לאה בת רבי בס"ד
אברהם מרדכי הכהן ע''ה
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@ GMAIL.COM
גליון 353חג הסוכות תשפ''ז בכורות ט-טו
אמר לו שספרא חבירו ביאר שזה כר' יהודה שאסר מחיים וצריך לאסור גם לאחר עריפה שלא דף ט כשהספינה הגיעה למקום שמי האוקינוס בולעים את כל מי העולם לקח ר' יהושע מלא
נאמר שעריפה היא במקום פדייה שהיא מתירה קמ''ל שלומדים מעגלה ערופה לאסור ,ור''נ הכד ממי המקום הזה וכשהוא הביאם לפני הקיסר הוא ראה שהם שפלים ואמר לו הקיסר שהם
הוכיח ממה שלוי שנה שהוא הפסיד ממונו של כהן לכן יופסד ממונו ולר' יהודה הוא כבר לא זקני אתונה ,לקח ר' יהושע מעפרם והם הריחו אותו והם הקשו עצמם לפני המלך אמר לו
מופסד קודם לכן א''כ זה לר''ש והוא מודה שאסור לאחר עריפה ,ויש לומר שזה כר' יהודה הקיסר עשה בהם מה שתרצה לקח ר' יהושע מהמים שהביא מהים ונתנם בכלי ואמר להם
וההפסד בעריפה הוא גדול יותר שהרי יש הפרש בין דמי השה לדמי החמור ,או שזה כר''ש מלאו אותה והם מילאו בלי הפסקה עד שכתפם נשמטה והם בלו והלכו לאבדון.
והוא לא אסר בהנאה אך ההפסד הוא פחת המיתה ,ר''ל סבר כר''נ ורבה שר''ש מודה לאחר משנה אם חמורה עדיין לא ביכרה והיא ילדה שני זכרים יחד יתן לכהן טלה אחד ואם נולדו
עריפה ,ור' יוחנן או ר''א סוברים שר''ש התיר גם לאחר עריפה ויש ששנו את דברי ר''נ על זכר ונקבה וספק אם הזכר יצא ראשון נוטל הישראל טלה אחד לעצמו ,ואם יש לו שתי חמורות
המשנה שהמקדש בפטר חמור אינה מקודשת לכאורה זה לא כר''ש שמתיר פטר חמור בהנאה, שלא בכרו וילדו שני זכרים נוטל שני טלאים לכהן ואם ילדה זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה
ור''נ ביאר בשם רבה בר אבוה שהמשנה דברה לאחר עריפה שגם ר''ש אסר ,וללישנא בתרא נותן טלה אחד לכהן ואם ילדו שני נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין לכהן כלום ,ואם
הקשו שם שהמשנה לא כר' יהודה ולא כר''ש שהרי לר''ש היא יכולה להתקדש בכל הפטר אחת בכרה ואחת לא וילדו שני זכרים נותן טלה אחד לכהן ואם ילדו זכר ונקבה מפריש טלה
חמור ולר' יהודה היא יכולה להתקדש בהפרש שבין השה שהיא פודה בו לחמור ,ורבה בר אחד לעצמו שכתוב ופטר חמור תפדה בשה מן הכבשים ומן העזים ואותו שה בין זכר ובין
אבוה ביאר בשם רב שבאמת המשנה כר' יהודה ומדובר שאינו שוה אלא שקל והוא סובר כר' נקבה בין גדול בין קטן בין תמים ובין בעל מום ויכול לפדות בו הרבה פעמים ,אם הכהן
יוסי בר' יהודה ששנינו על הפסוק תפדה תפדה ,תפדה מיד ותפדה כל שהוא ור' יוסי בר' החזירו לישראל הוא נכנס לדיר למעשר בהמה ואם מת יכולים להנות בו .גמרא ר' ירמיה אומר
יהודה סובר שאין פדייה פחות משקל ,יש להקשות מדוע צריך לחדש שניתן לפדות מיד ויש שמשנתינו בילדה שני זכרים זה לא כדעת ר' יוסי הגלילי שסובר שאפשר לצמצם ,ואביי אומר
לומר שהחידוש הוא שלא נלמד מבכור אדם שהוא רק לאחר ל' יום ובחמש סלעים כך פטר שיתכן שר' יוסי הגלילי יודה כאן שכתוב הזכרים לה' ,ולר' ירמיה שלא מעמיד את משנתינו
חמור לאחר ל' ובחמש סלעים ,קמ''ל שמיד וכל שהוא ,ור' יוסי בר' יהודה סובר שלא נפדה כר' יוסי הגלילי מובן מדוע לא כתוב שיצאו שני ראשיהם כאחת אך אם המשנה היא גם לדעת
פחות משקל יש לדקדק בדבריו שאם לומדים מבכור אדם א''כ צריך חמש סלעים ,ואם לא ר' יוסי א''כ קשה מדוע לא כתוב שיצאו שני ראשיהם כאחת ,ועוד קשה ששנינו להדיא שאם
לומדים מבכור אדם מדוע צריך שקל ,ומבאר רבא שבאמת הוא לא מקיש לבכור אדם אלא חמור לא בכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהם כאחת ר' יוסי הגלילי אומר ששניהם
כתוב בפסוק וכל ערכך יהיה בשקל הקדש שכל ערכין שאתה מעריך לא פחותים משקל ורבנן לכהן שכתוב הזכרים לה' והרי פסוק זה נאמר בקדושת הגוף של בכור טהורה וא''כ זה לא
סוברים שהפסוק מדבר בשומא של השג יד שאינו פחות משקל. כאביי שאמר שר' יוסי הגלילי מודה בפטר חמור ,עמוד ב לכאורה יש ראיה שרבנן סוברים
דף יא ר''נ אומר שהלכה כחכמים שהפדיון הוא בשה כל שהוא וכמה כל שהוא פירש רב שמקצת רחם מקדש שאם נאמר שכל הרחם מקדש א''כ אף שאי אפשר לצמצם מי יצא ראשון
יוסף אפילו שה כחוש ששוה מעה ,ורבא מוכיח ממה ששנינו גדול וקטן ולכאורה זה פשוט אך יש כאן חציצה ,אמר רב שמין במינו לא חוצץ.
ויש לומר שרב יוסף מחדש שלא נאמר שלא יביא עד כדי כך בזול ,או שיכול להביא קטן אך יש להקשות במה ששנינו שמפריש ספק לעצמו שאם הוא לעצמו מדוע הוא צריך להפריש,
לא כחוש ,קמ''ל שיכול להביא כחוש בן זוז. ויש לומר שצריך להפקיע את איסורו ומשמע שלולא כן הוא אסור בהנאה כר' יהודה שפטר
לר' יהודה נשיאה היה פטר חמור והוא שאל את ר' טרפון כמה צריך אני לתת לכהן אמר לו חמור שלא נפדה אסור בהנאה ור''ש מתיר ,ועולא מבאר שר' יהודה סובר שאין דבר שצריך
ר''ט הרי אמרו עין יפה בסלע עין רעה בשקל עין בינונית בשיעור רגיא ,ורבא אומר שההלכה פדיה והוא מותר ,אך יש לדחות שבכור אדם צריך פדיה והוא מותר בלי פדיון אלא יש לפרש
היא שמביא רגיא שהוא ג' זוז שהוא ממוצע בין סלע לשקל ,ולכאורה לעיל אמר רב יוסף שאין דבר שהתורה מקפידה עליו בשה והוא מותר בלי פדיון ,אך קשה שהתורה לא הקפידה
שמספיק מעה ויש לומר שאם בא להמלך אומרים לו להביא ג' זוז ,ואם עושה מעצמו זה חל בשה כמו שרב נחמיה בר רב יוסף היה פודה בעשבים שלוקות ,ויש לומר שמדובר בשויו של
גם אם נתן רק מעה. החמור ובזה לא דיבר עולא והוא אמר שאין דבר שהתורה מקפידה להפקיע את איסורו בשה,
ר' יצחק אומר בשם ר''ל שאם יש לו פטר חמור ואין לו שה יפדהו בשויו ולכאורה ר' יהודה אך קשה שבמעשר שני התורה מקפידה לפדות בכסף צורי ושנינו שהמקדש במעשר שני במזיד
אמר לעיל שהתורה מקפידה בשה אלא זה לדעת ר''ש וכך שנה רב אחא ,אך רבינא הקשה מקודשת לר' יהודה ,ויש לומר שגם המקדש בפטר חמור מקודשת כר''א שאמר שאשה יודעת
שבמחלוקת ר' יהודה ור''ש תמיד הלכה כר' יהודה והתנא סתם כר' יהודה ואיך ר''ל ביאר לפי שמעשר שני לא מתחלל על ידה והיא אוכלת אותו בירושלים וכן במקדש בפטר חמור אשה
ר''ש אלא יש לומר שהוא דיבר גם לר' יהודה ולא מחמירים עליו מהקדש שפודה בשויו יודעת שפטר חמור אסור והיא פודה אותו והיא מתקדשת בעודף שבין החמור לשה.
והתורה אמרה שה לא להחמיר אלא להקל אפילו פחות משויו ,וכן ראינו שר''נ בן רב יוסף עולא מבאר בטעמו של ר''ש שלא יתכן שיש דבר שפדיונו מותר והוא אסור ,ויש להוכיח
פדה בשלקות בשויו. משביעית שהיא אסורה ופדיונה מותר ,ויש לומר שגם שביעית פדיונה אסור כמו ששנינו
רב שיזבי אומר בשם רב הונא שאם פדה פטר חמור של חבירו הוא פדוי והסתפקו אם פדיונו שהאחרון אחרון אסור בפדיון שביעית ,ועוד י''ל שר' יהודה ור''ש נחלקו בפסוק לא תעבוד
לפודה או לבעלים ולר''ש שסובר שהוא מותר בהנאה ודאי זה ממון הבעלים והספק הוא לר' בבכור שורך ור' יהודה לומד בפסוק לא תעבוד בבכור שורך אבל אתה עובד בשלך ובשל
יהודה שאסר בהנאה האם הוא דומה להקדש שהפדיון הולך לפודה או שכיון שהוא פודה אחרים ,לא תגוז בכור צאנך אך אתה גוזז שלך ושל אחרים ,ור''ש לומד לא תעבוד בבכור
בשה גם פחות משויו א''כ זה לא דומה להקדש ,ור''נ מוכיח ממה ששנינו שהגונב פטר חמור שורך אבל אתה עובד בבכור אדם לא תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז בכור חמורך ,ולר''ש
של חבירו משלם כפל לבעלים שאף שאין לו בו עכשיו יש לו בו לאחר פדיונו וזה לא כר''ש מובן מדוע התורה חלקה שני פסוקים בכור שור ובכור צאן ,אך לר' יהודה קשה מדוע התורה
שסובר שיש לו עכשיו וא''כ זה כר' יהודה ואם נאמר שלר' יהודה מדמים את זה להקדש א''כ צריכה למעט פעמיים שלך ושל אחרים ,ועוד מנין ר' יהודה ילמד שבכור אדם מותר ,אלא
איך שייך כפל הרי כתוב וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש ואין לפרוך ראיה זו. לכו''ע משורך ממעטים בכור אדם ונחלקו בצאנך שר' יהודה לשיטתו ששותפות עכו''ם חייבת
שנו בברייתא איך נכנס השה של פדיון פטר חמור למעשר שהרי אם בא ליד כהן לא שייך בבכורה וא''כ הפסוק צריך למעט גיזה ועבודה ור''ש סובר ששותפות עכו''ם פטורה מבכורה
מעשר שהרי שנינו שהלקוח או שניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה אלא מדובר בישראל ולא צריך פסוק לענין גיזה ועבודה וא''כ הפסוק מתיר פטר חמור בהנאה ,ולר' יהודה מובן
שיש לו עשרה ספק פטרי חמורים והוא מפריש עליהם עשרה שיים ומעשרם והם שלו ,ויש מדוע כתוב צאנך וכתבו שורך אגב צאנך אך לר''ש קשה מדוע התורה הדגישה שורך וצאנך.
הוכחה מכאן לדברי ר''נ בשם רבה בר אבוה שאם היו לישראל עשרה ספק פטרי חמורים רבה אומר שר''ש מודה שהחמור אסור לאחר עריפה שלומדים גזירה שוה עריפה עריפה
ודאים בתוך ביתו שנפלו לו מבית אבי אמו כהן שנפלו לאבי אמו מאבי אמו ישראל יפריש מעגלה ערופה ,ורבה אומר שיש ללמוד את זה ממה ששנינו שערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל
עליהם עשרה שיים ומעשרם והן שלו ,ועוד אמר ר''נ בשם רבה בר אבוה שאם היה לישראל ועגלה ערופה וצפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב כולם מטמאים טומאת אוכלים ור''ש
טבל ממורח בביתו שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ולאבי אמו נפלו מאבי אמו ישראל יעשר סובר שאינם מטמאים טומאת אוכלים ,ור''ש מודה בבשר בחלב שמטמא טומאת אוכלים כי
אותם והן שלו וצריך לחדש בטבל ובפטר חמור שאם היינו שונים בפטר חמור כי השה היה היה לו שעת הכושר ואמר ר' אסי בשם ר' יוחנן שטעמו של ר''ש שלומדים מהפסוק מכל
כבר מופרש אבל בטבל שנפל לו יש צד שמתנות שלא הורמו לא כמי שהורמו ,קמ''ל שהוא האוכל אשר יאכל שאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים נקרא אוכל ואוכל שאתה לא יכול
זכה בהם ,ואם היינו שונים בטבל היינו אומרים שניתן להפריש בו עצמו אך בפטר חמור להאכילו לאחרים אינו נקרא אוכל.
שצריך שה מבחוץ לפדותו לא נאמר שזה בבעלותו לפדות. דף י אך קשה א''כ מדוע ר''ש מפרש בבשר בחלב כי היה לו שעת הכושר הרי זה אוכל
ר' שמואל בר נתן אומר בשם ר' חנינא שמי שלקח טבל ממורח עמוד ב מעכו''ם יעשר אותם שיכולים להאכילו לאחרים כמו ששנינו שר''ש בן יהודה אמר בשם ר''ש שבשר בחלב אסור
והן שלו ולכאורה אם מדובר שהעכו''ם מירחם א''כ הם פטורים שהרי נאמר דגנך ולא של באכילה אך מותר בהנאה שכתוב כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך וכתוב בטרפה ואנשי קודש
עכו''ם אלא מדובר שישראל מירחם ברשות העכו''ם שאין קנין לעכו''ם בא''י להפקיע תהיון לי כמו שטריפה אסורה רק באכילה ומותרת הנאה כך בשר בחלב אסור באכילה אך
ממעשרות ובכ''ז מעשרם שהוא אומר לו אני בא מכח אדם שאינך יכול לעמוד עמו בדין. מותר בהנאה ,ויש לומר שר''ש אומר שני טעמים טעם אחד שהוא אוכל שראוי להאכילו
שנינו לגבי דמאי שמי שהפקיד פירות אצל כותי או עם הארץ הם נשארו בחזקתם לענין מעשר לאחרים ,ועוד שלו עצמו היה שעת הכושר ,ולכאורה אם נאמר שר''ש מודה שפטר חמור
ושביעית ואם הפקיד אצל עכו''ם הם כפירות העכו''ם ור''ש סובר שהן דמאי ,ואמר ר' אלעזר מותר בהנאה אף אחר עריפה א''כ הוא צריך לומר ומודה ר''ש בפטר חמור ובבשר בחלב
שלא נחלקו שצריך להפריש אלא נחלקו האם צריך ליתנם לכהן שת''ק סובר שודאי העכו''ם שמטמאים טומאת אוכלים ,ויש לומר שאכן אם חשב עליו הוא מטמא טומאת אוכלים וכאן
החליפם ולכן יש ליתנם לכהן ור''ש סובר שזה דמאי ,וכשאמר רב דימי שמועה זו הקשה לו מדובר שלא חשב עליו ,ומה שרבנן מטמאים פירשו התלמידים לפני רב ששת שאיסורו
אביי שהטעם הוא בגלל החלפה ולולא טעם זה לכו''ע צריך לתנם לכהן והרי ר' שמואל אמר מחשיבו ,אך קשה שלרבנן לא אומרים שהאיסור מחשיבו ששנינו שי''ג דברים נאמרו בנבלת
בשם ר' חנינא שמי שלקח טבל ממורח מעכו''ם יעשר והן שלו אך ניתן לומר שנחלקו בתרומה עוף טהור ואחד מהם הוא שהוא צריך מחשבה ולא צריך הכשר ואם נאמר שהאיסור מחשיבו
גדולה ורק לגבי תרומת מעשר יעשר והן שלו ,אמר לו רב דימי הזכרת לי את דברי ריב''ל שמי א''כ גם לא צריך מחשבה ,ויש לומר שזה כדעת ר''ש ,ויש להוכיח ממה ששנינו שנבלת בהמה
שלקח טבל ממורח מעכו''ם פטור מתרומת מעשר שכתוב ואל הלויים תדבר ואמרת עליהם כי טמאה בכל מקום ונבלת עוף טהור וחלב בכפרים צריכים מחשבה ואינם צריכים הכשר ואם
תקחו מאת בני ישראל שרק טבל שלוקחים מבני ישראל מפרישים ממנו תרומת מעשר אך מה נאמר שהאיסור מחשיבו א''כ לא צריך מחשבה ,ויש לומר שגם זה כר''ש ,ויש להוכיח ממה
שנלקח מעכו''ם לא מפרישים ממנו תרומת מעשר. ששנינו שנבלת בהמה טהורה בכל מקום ונבלת עוף הטהור והחלב בשווקים לא צריכים
שנינו במשנה שאם מת הפטר חמור מותר להנות ממנו לכאורה אם מדובר שמת אצל הכהן מחשבה ולא הכשר משמע שטמאה צריכה מחשבה ,ואין לומר שזה כר''ש כי אם הסיפא זה
ודאי הוא יכול להנות ממנו ואם נאמר שמדובר שמת אצל הבעלים פשוט שהכהן יכול להנות כר''ש א''כ ברישא זה לא כר''ש ששנינו בסיפא שר''ש אומר שאף גמל ארנבת שפן וחזיר לא
ממנו ויש לומר שהיינו אומרים שאם זה לא הגיע ליד כהן הוא לא זכה בו ,קמ''ל שאחר צריכים מחשבה והכשר ואמר ר''ש שהטעם הוא שיש בהם סימני טהרה ,אלא אומר רבא
שהפרישו הוא כבר ברשות הכהן. שלכו''ע לא אומרים שהאיסור מחשיבו ואכן אם ערף אותו אינו מטמא טומאת אוכלים עמוד ב
דף יב משנה לא פודים בעגל או בחיה או שחוטה או טריפה או בכלאים ולא בכוי ,ור''א ונחלקו בשחטו להתלמד בו ובמחלוקת נימוס ור''א ,שר' יוסי אמר שנימוס אחיו של ר' יהושע
מתיר בכלאים כי הוא שה אך הוא אוסר בכוי כי הוא ספק ,ואם נתן לכהן את הפטר חמור הוא הגרסי אמר לו שמי ששחט עורב להתלמד בו דמו מכשיר ,ור''א אומר שדם שחיטה לעולם
לא רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו .גמרא לכאורה משנתינו היא כדעת בן בג בג שאומר מכשיר ,ולכאורה זה כת''ק אלא נחלקו אם האיסור מחשיבו שלת''ק דם העורב מכשיר
שנאמר כאן שה וכן בפסח וכמו ששם ממעטים את כל השמות שבמשנה עגל שחוט טריפה לאחרים אך הוא עצמו צריך מחשבה ,ור''א סובר שדם השחיטה מכשיר לעולם אך לגופו לא
וכלאים וכוי כך בפטר חמור ,ואין ללמוד מפסח גם לענין זכר תמים ובן שנה כי כתוב פעמיים צריך מחשבה שהאיסור מחשיבו ,אך יש לדחות שר''א סבר שרק עורב מטמא כי יש בו סימן
תפדה תפדה לרבות ואין לרבות משם את כל הנ''ל שא''כ למה מועיל הגזירה שוה שה שה. טהרה וזה סיבה לטומאת אוכלים כמו שאמר ר''ש שהטעם הוא שיש בו סימני טהרה ,ולפ''ז
הסתפקו אם ניתן לפדות בבן פקועה ולר''מ שהוא טעון שחיטה הוא ודאי שה גמור אך הספק גם בשחט להתעסק ולא להתלמד הוא מטמא ור''א דיבר על הכשר משום דברי נימוס ,ויש
הוא לרבנן ששחיטת אמו מטהרת אותו וא''כ הוא כבשר בסל או שעכשיו הוא רץ ובא א''כ להוכיח ששנינו שאם לא רצה לפדותו לר' יהודה עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה
הוא שה גמור ,ומר זוטרא אמר שלא פודים ורב אשי אומר שפודים ,ורב אשי אמר למר זוטרא ור''ש מתיר ,ומשמע גם לאחר עריפה ויש לדחות שנחלקו מחיים ,שלר' יהודה אסור ור''ש
שאם אתה לומד מפסח מדוע לא תלמד גם לגבי תמים זכר ובן שנה אמר לו שהתורה רבתה מתיר ,אך קשה שאם בסיפא מדובר מחיים א''כ גם ברישא לא מדובר מחיים ששנינו שלא
תפדה תפדה אמר לו א''כ נרבה בן פקועה אמר מר זוטרא א''כ למה מועיל גזירה שוה שה שה. ימיתנו בקנה או במגל בקרדום או במגירה ולא יכניסנו לחדר וינעול דלת לפניו עד שימות ולר'
הסתפקו אם ניתן לפדות בנדמה ואין ספק לר''א שאם פודים בכלאים ק''ו שיפדו בנדמה, יהודה אסור בגיזה ועבודה ור''ש מתיר ,ויש לומר שברישא ובסיפא מדובר מחיים וברישא
והספק הוא לרבנן שרק בכלאים לא פודים אך בנדמה כן או שאין הבדל ,ויש להוכיח ממה מדובר בהנאת דמיו ובסיפא מדובר בהנאת גופו ,וצריך את שניהם שאם היו כותבים הנאת
ששנינו שאם פרה ילדה מין עז לא פודים משמע שרחל שילדה מין עז פודים וזה לא כר''א דמיו היינו אומרים שרק בזה התיר ר''ש ובהנאת גופו הוא יודה לר' יהודה ואם היינו שונים
שלשיטתו פודים אף בכלאיים אלא זה גם לרבנן ,ויש לדחות שזה כר''א והחידוש הוא בפרה בהנאת גופו היינו אומרים שרק בזה אסר ר' יהודה אך בהנאת דמיו ר' יהודה יתיר ,וגם ר''נ
שילדה כמין עז שלא אומרים שנלך אחריו והוא עז גמור אלא הולכים אחר אמו והוא עגל ,ויש אמר בשם רבה בר אבוה שר''ש מודה שלאחר עריפה הוא אסור ,ור''נ הוכיח ממה ששנינו על
להוכיח ממה ששנה רבה בר שמואל שכלאיים שנפסלו מדובר ברחל שילדה מין עז ואביו שה הפסוק וערפתו שלומדים עריפה עריפה מעגלה שאסור לאחר עריפה ,ולכאורה זה לא לר'
ולכאורה הוא לא כלאיים אלא נדמה והכונה היא שזה דומה לכלאיים שרבנן עשו אותו יהודה שהרי הוא אסר גם מחיים אלא זה לר''ש והוא למד שלאחר עריפה אסור ,ורב ששת
טעות ורבא מבאר שברישא ובסיפא זה מקח טעות אלא החילוק הוא שברישא מדובר שלא נתן ככלאיים רחל שילדה מין עז ,ולכאורה בקדשים מאותו פסוק שממעטים כלאיים ממעטים
מעות וזה לא נראה כע''ז ביד ישראל ובסיפא שהוא נתן מעות זה נראה כע''ז ביד ישראל, נדמה כמו ששנינו על הפסוק שור או כשב למעט כלאיים או עז פרט לנדמה ואם באים למעט
ואביי סובר שברישא יש מקח טעות כי הוא לא יודע כל עוד לא נתן לו מעות אך בסיפא שהוא בבכור לומדים כבר מהפסוק אך בכור שור שיהיה הוא שור ובכורו שור ולענין מעשר לומדים
נתן מעות מדוע משך שיש לו לבדוק ואח''כ למשוך ,ורב אשי אומר שכמו שברישא משיכה גזירה שוה תחת תחת מקדשים וא''כ מדובר בפטר חמור ,ויש לדחות שמדובר במעשר וכשיש
לא קונה כך בסיפא וכתבו בסיפא משך אגב שכתוב ברישא משך ,ורבינא אומר שכמו שבסיפא בו מקצת סימנים והיינו אומרים שנלמד גזירה שוה העברה העברה מבכור ,קמ''ל שעדיף
משיכה קונה כך ברישא והכוונה ברישא שאם לא נתן ולא משך יכול לחזור בו בדברים ,ואמנם ללמוד תחת תחת מקדשים.
יש בדברים משום מחוסר אמנה אך זה רק בישראל שעומדים בדיבורם ולא בעכו''ם שאינם הסתפקו אם ניתן לפדות בפסולי המוקדשים ואין ספק לר''ש שהוא מותר בהנאה הוא כחולין
עומדים בדיבורם. גמור אלא הספק הוא לר' יהודה שהוא אסור בהנאה א''כ אין איסור פטר חמור חל על איסור
דף יד משנה כל הקדשים שמום קבוע קדם להקדשם ונפדו הם חייבים בבכורה ובמתנות והם מוקדשים או שכיון שהוא לא תופס את פדיונו א''כ זה רק הפקעת איסור ,ורב מרי בר רב כהנא
יוצאים לחולין להגזז ולהעבר והולד והחלב שלהם מותר לאחר פדיון ומי ששחט אותן בחוץ אמר וכי קטן מה שכתוב בהם כצבי וכאיל וכמו שצבי ואיל לא פודים כך גם בפסולי
פטור ואינם עושים תמורה ואם מתו יפדו חוץ מבכור ומעשר ואם ההקדש קדם למומם או המוקדשים לא פודים ,עמוד ב ולפ''ז יש לומר שגם לר''ש לא פודים בפסולי המוקדשים
שהיה מום עובר ואח''כ הקדיש ונעשה מום קבוע ונפדו הם פטורים מבכורה וממתנות ואינם שכתוב בהם צבי ואיל.
יוצאים לחולין להגזז ולהעבד והולד והחלב שלהם אסור לאחר פדיונם ,והשוחט אותם בחוץ הסתפקו אם ניתן לפדות בבהמה שביעית ובפטר חמור ודאי אין ספק שאסור שכתוב לאכלה
חייב ,והם עושים תמורה ואם מתו יקברו .גמרא משמע במשנה גם שבקדם מומם להקדשם ולא לסחורה ,והספק הוא רק בספק פטר חמור ולר''ש אין ספק שהרי הוא מתיר פטר חמור
קודם פדיון אינם חייבים בבכורה ומתנות והתנא סובר שקדושת דמים דוחה בכורה וממתנות. בהנאה אלא הספק הוא לר' יהודה האם כשמפריש טלה לעצמו זה נקרא לאכלה או שכיון
ויש לדייק שרק בנפדו ולדם וחלבם מותר ואם לא נפדו הולד והחלב שלהם אסורים וזה ראיה שבלי פדיון לא פוקע האיסור א''כ זה כסחורה ,ויש להוכיח מדברי רב חסדא שבהמת שביעית
לדברי ר''א שקדשי בדק הבית אסורים בגיזה ועבודה ,ויש לדחות שרק בקדושת דמים למזבח לא פודים בה ודאי אלא רק ספק.
אסרו כי זה דומה לקדושת הגוף אך בשאר קדשי בדק הבית לא יאסר בגיזה ועבודה. עוד אמר רב חסדא שבהמת שביעית פטורה מבכורה שכתוב לאכלה ולא לשריפה והיא חייבת
יש לדקדק בדברי המשנה שהולד והחלב מותר לאחר פדיונם שאם נאמר שהתעברה וילדה במתנות כי זה כלול בלאכלה ,ולכאורה יש להוכיח ממה ששנינו שמי שאכל מעיסת שביעית
אחר שהקדישה א''כ פשוט שמותר שהרי הם חולין גמורים אלא מדובר שהתעברה קודם פדיון קודם שהורמה חלתה חייב מיתה ,ולכאורה נאמר שכיון שאם היא נטמאת היא עומדת לשריפה
וילדה אחר פדיון ומשמע שאם ילדה קודם פדיון אסורים ,עמוד ב ויש להסתפק אם הם נפדים א''כ נמעט מלאכלה ולא לשריפה ,ויש לומר שהתורה רבתה לדורותיכם וכן שנינו מנין לאוכל
תמימים או לא ,ויש להוכיח ממה ששנינו שאם התפיס בעל מום קבוע למזבח וילדו ימכרו מעיסת שביעית שלא הורמה חלתה שחייב מיתה כי כתוב לדורותיכם ולא לומדים בכורה
ואינם צריכים מום כי הקדושה לא חלה עליהם שהטפל לא חמור מהעיקר ומשמע שרק בגלל מחלה כי העיסה עומדת לאכילה ואילו עיקר הבכור עומד לשריפה בהקרבתו.
הטעם שטפל לא חמור מהעיקר ולולא הטעם הזה הקדיש זכר לדמיו הוא קדוש בקדושת הגוף שנינו במשנה שגם בנתן את הפטר חמור לכהן הוא צריך לפדותו ושנינו במשנה כדברי
וזה ראיה לדברי רבא שאם הקדיש זכר לדמיו הוא קדוש בקדושת הגוף. הברייתא שאם לישראל היה פטר חמור ואמר לו הכהן תנהו לי ואפדהו לא יתן לו אלא א''כ
בהקדיש אחר המום השוחטם בחוץ פטור ור''א שנה שחייב והיינו בזמן במת יחיד כמו שר' פודהו בפניו ומדייק מזה ר''נ בשם רבה בר אבוה שהכהנים נחשדו על פטרי חמורים ולכאורה
אלעזר אמר שהזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר במות עובר בלאו שכתוב לא זה פשוט ויש לומר שהיינו אומרים שהם חשודים רק כשראינו שנחשד אך לא בסתמא ,קמ''ל
תזבח לה' אלוקיך שור ושה ואם אינו ענין לבמה גדולה שכבר כתוב עורת או שבור לא תקריבו שהם חשודים כי הוא מורה היתר לעצמו שממילא הוא יקבל אותו.
נלמד משם לבמת יחיד ,אך קשה שנלמד שאם אינו ענין לקדשים נלמד משם לבכור שיש צד משנה אם הפריש פטר חמור ומת השה לר''א חייב באחריותו כמו ה' סלעים של פדיון הבן
שכיון שחלה בו קדושה במומו כך יקריבוהו במומו קמ''ל שלא ,ויש לומר שבבכור יש פסוק וחכמים סוברים שלא חייב באחריותו כפדיון מעשר שני ור' יהושע ור' צדוק העידו על פדיון
מפורש פסח או עור לא תזבחנו ,אך קשה שנאמר שאם אינו ענין לקדשים נלמד ממנו מעשר פטר חמור שמת שאין לכהן כלום ,אם מת הפטר חמור עצמו לר''א יקבר והוא מותר בהנאתו
שכיון שהוא קדוש במומו שכתוב לא יבקר בין טוב לרע כך יקרב במומו ,אך יש לדחות של השה ולחכמים לא צריך לקברו והשה לכהן .גמרא רב יוסף מבאר שר''א למד מהפסוק אך
שלמדו מעשר גזירה שוה העברה העברה מבכור שאינו קרב במומו ,אך קשה שנאמר שנלמד פדה תפדה כמו שבבכור אדם הוא חייב באחריותו כך בכור בהמה טמאה הוא חייב באחריותו
ממנו תמורה שיש צד לומר שכיון שהיא קדושה במום שכתוב לא יחליפנו ולא ימיר א''כ ואביי מקשה א''כ נלמד שכמו שבבכור אדם מותר בהנאה קודם פדיון כך בפטר חמור הוא
תקרב במומה קמ''ל שלא ,ויש לומר שכתוב והיה הוא ותמורתו ומקישים תמורה לקרבן שכמו מותר בהנאה ואין לומר שאכן הוא מותר בהנאה שהרי שנינו שלר''א אם מת הפטר חמור יקבר
שהקרבן עצמו לא קרב במומו כך התמורה לא תקרב במומה ,ורב זירא מקשה שנלמד משם ומשמע שהוא אסור בהנאה ,ויש לדחות שהוא יקבר כבכור אדם ,אך קשה וכי רק בכור אדם
ולדות קדשים שהרי הם קדושים במומם אגב אמם א''כ גם יקרבו במומם ,קמ''ל שלא קרבים טעון קבורה ופשוט שאינו בכור לא טעון קבורה ,ועוד קשה ששנינו שר''א מודה שאם יש
במומם ,ואמר רבא שכבר למד התנא אצל ר' ישמעאל מהפסוק רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך לישראל ספק פטר חמור יפריש עליו טלה והוא שלו ,אלא מבאר רבא שר''א סובר אך פדה
מרק קדשיך מיעטו תמורות ומיהיו לך מיעטו ולדות ובנדריך הפסוק מקיש לנדר שכמו שנדר תפדה שהוא הוקש לפדיון ולא לדבר אחר.
לא קרב במומו כך תמורות ולדות לא קרבים במומם. שנינו בברייתא שבערכין הולכים לפי שעת הערך ופדיון הבן הוא אחר ל' יום ופדיון פטר
מום שקדם להקדש לא עושה תמורה שכתוב לא יחליפנו ולא ימיר רע בטוב אם רע בטוב לא חמור הוא לאלתר ,ויש להקשות ששנינו שאין בערכין ובפדיון הבן ובנזירות ובפטר חמור
מומר ק''ו טוב ברע אלא לומדים שרק הטוב מעיקרו עושה תמורה ולא מה שהיה מום מעיקרו. פחות מל' יום ומוסיפים עד עולם אמר ר''נ שהנ''מ היא שאם פדאו אחר ל' יום הוא פדוי וקשה
רב יהודה אומר בשם רב שמשנתינו היא כר''ש שאומר שקדשי מזבח הם בכלל העמדה שמשמע שבבכור אדם אם פדה תוך ל' אינו פדוי ,וקשה ששנינו שלדעת רב הפודה את בנו תוך
והערכה ולא קדשי בדק הבית ,ששנינו שר''ש אומר שקדשי בדק הבית אם מתו יפדו ור''ש ל' הוא פדוי ,ומבאר רבא שלכו''ע אם אמר מעכשיו בנו לא פדוי תוך ל',
מודה בבעל מום מעיקרו שנפדה שכתוב אותה למעט בעל מום מעיקרו אבל לחכמים אם מתו דף יג ורב ששת אומר שבאמת מצות פדיון הוא מיד אך אינו עובר אם לא פדה עד ל' ,ורמי
יקברו וחכמים הם כדברי התנא ששנה אצל לוי שהכל היו בכלל העמדה והערכה ואפילו בעל בר חמא מקשה ממה ששנינו שמצותו כל ל' יום ומכאן ואילך או פודהו או עורפו ומשמע
מום מעיקרו ולוי שנה במשנתו שאפילו חיה ועוף ,אך קשה לתנא הזה מה לומדים מאותה, שמצוה להשהותו ל' יום ,ויש לבאר שמצוה לפדותו כל ל' יום ,אך קשה א''כ מדוע לא כתוב
ויוצא שגם לחכמים שחלקו על ר''ש גם בבעל מום מעיקרו אם מתו יפדו, בברייתא שאחר ל' או פודהו או עובר עליו אלא מבאר רבא שהברייתא שלא פודים פטר חמור
דף טו אך קשה שלפ''ז רב היה צריך לומר זו דברי ר''ש ומחלוקתו ,ויש לומר שרב סובר תוך ל' היא כר''א שמקישים פטר חמור לבכור אדם והברייתא שפודה לאלתר היא כרבנן שלא
כר''ל שאמר שלרבנן רק קדשי בדק הבית בכלל הצורך להעמדה והערכה וקדשי מזבח לא מקישים פטר חמור לבכור אדם.
בכלל העמדה והערכה ,ואי אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שהרי כתוב בסיפא ואם מתו משנה אם לא רצה לפדות את הפטר חמור יערוף אותו מאחוריו ויקברנו ,מצות פדיה קודמת
יקברו ,אך ניתן לומר שמה שיקברו אם מתו זה לא בגלל שצריך העמדה והערכה אלא זה בגלל למצות עריפה שכתוב אם לא תפדה וערפתו מצות יעוד קודמת למצת פדיית אמה שכתוב אשר
שלא פודים את הקדשים להאכילם לכלבים ,ויש לומר שמטעם זה היה צריך לכתוב שאם נעשו לא יעדה והפדה ,מצות יבום קודמת למצות חליצה בתחילה שהיו מכוונים לשם מצוה ועכשיו
טריפה יקברו ,ועוד יש לומר שאכן רב סובר כר' יוחנן שהכל היו בכלל העמדה והערכה והוא שלא מתכוונים לשם מצוה אמרו שמצות חליצה קודמת למצות יבום ,מצות גאולה באדון והוא
התכוון לר''ש ומחלוקתו. קודם לכל אדם שכתוב ואם לא יגאל ונמכר בערכך.
בקדם הקדשם את מומם יש בהם את כל דיני פסולי המוקדשים ולומדים את זה כדברי פרק הלוקח עובר פרתו
הברייתא שכתוב צבי וכמו שצבי פטור מבכורה כך מוקדשים פטורים מבכורה ואין לומר שרק משנה מי שקנה עובר פרתו של עכו''ם והמוכר לו אף שאינו רשאי והמשתתף עמו והמקבל
בכורה יצאה מהם אך הם חייבים במתנות שכתוב גם איל וכמו שאיל פטור מבכורה ומתנות כך ממנו והנותן לו בקבלה פטור מבכורה שכתוב בישראל ולא באחרים ,כהנים ולוויים חייבים כי
מוקדשים שנפסלו פטורים מבכורה ומתנות ,ואין ללמוד מצבי ואיל שחלבם מותר כי כתוב אך הם לא נפטרו מבכור בהמה טהורה אלא רק מפדיון הבן ופטר חמור .גמרא יש להקשות מדוע
לחלק ,ומה שבתחילה מיעטו רק בכורה כי בכורה לא שוה בכל ואילו מתנות שוות בכל לכן המסכת מפרשת עובר חמורו ורק אח''כ עובר פרתו ,ולכאורה עדיף לשנות עובר פרתו שזה
צריך ללמוד מאיל ,ורב פפא מקשה שנלמד מצבי ואיל שאין אותו ואת בנו נוהג בהם וכך קדושת הגוף ואח''כ עובר חמורו שזה קדושת דמים ,ובא''י פרשו שרבי הקדים כי חביב לו
בפסולי המוקדשים לא ינהג אותו ואת בנו אמר לו אביי אם מדמים אותם לחולין א''כ ודאי עובר חמורו כדברי ר' חנינא שהם סייעו לבני ישראל בצאתם ממצרים או שכיון שהלכותיו
אותו ואת בנו נוהג ואם מדמים אתם לשאר קדשים גם ינהג בהם אותו ואת בנו ,והקשה רב קצרים יותר לכן התנא סיים אתם קודם.
פפא א''כ מדוע היה צד בברייתא שחלבם מותר הרי גם חולין וגם קדשים חלבם אסור ,ויש ר' יצחק בר נחמני אומר בשם ר''ל בשם ר' אושעיא שאם ישראל נתן מעות לעכו''ם לפי
לומר שכמו שבאים למעט חלבם מאך כך נמעט אותו ואת בנו מאך ,ורבא אומר שמאך לומדים דיניהם קנה אף שלא משך והיא חייבת בבכורה ואם עכו''ם נתן לישראל מעות בדיניהם אף
לאותו ואת בנו וחלבם לומדים מדמו שכתוב אך את דמו לא תאכל שאין לומר דמו ממש שהרי שלא משך קנה והוא פטור מבכורה ,ויש לדייק באיזה דיניהם מדובר ברישא אם מדובר בקנין
גם דם צבי ואיל אסור אלא הכוונה לחלבו והתורה לא כתבה חלבו שאם היה כתוב חלב היינו העכו''ם עצמו לעבדות שהוא נקנה בכסף ויש ללמוד בק''ו שאם גופו נקנה בכסף שכתוב
אומרים שלומדים מהפסוק ומההקש מההקש לצבי ואיל ממעטים כרת שכרת נאמר רק על לרשת אחוזה וכמו שאחוזה קונים בכסף כך עבד כנעני נקנה בכסף וכ''ש ממונו ,אך לפ''ז יש
חלב בהמה כמו שכתוב כי כל אוכל חלב מהבהמה והפסוק מועיל שיהיה בו רק לאו לכן צריך ללמוד ק''ו גם על קנין שטר או חזקה ,ועוד שיש להוכיח מישראל עצמו שהוא נקנה בכסף
לכתוב דמו ללמד שכמו שדמו בכרת כך חלבו בכרת ,אך קשה שבברייתא עצמה ממעטים ואילו ממונו רק במשיכה ,אלא מבאר אביי שמה שכתוב בדיניהם הכוונה בדין שפסקה להם
חלבו מאך ,ויש לומר שאם לא היה כתוב דמו היינו לומדים חלבו מאך וכשלמדו חלבו מדמו התורה או קנה מיד עמיתך שרק מיד עמיתך קונים במשיכה אך מעכו''ם קונים בכסף ,אך יש
א''כ מאך לומדים למעט אותו ואת בנו מההקש. לדחות שנאמר שמעכו''ם לא יקנו כלל אך אי אפשר לומר כך שהרי יש ללמוד ק''ו שאם מועיל
שפסולי המוקדשים לא יוצאים לחולין לומדים כדברי הברייתא שכתוב תזבח ולא גיזה בשר קנין בגופו ודאי שיועיל גם בממונו ,אך יש לפרוך שנאמר שמיד עכו''ם יקנה בשתיים אך דבר
ולא חלב ואכלת ולא לכלביך שלא פודים את הקדשים להאכילם לכלבים ,עמוד ב ויש שלמדו זה ניתן כבר ללמוד מק''ו שאם בגופו מספיק קנין אחד כ''ש שבממונו מספיק קנין אחד ,אך
מהפסוק תזבח ואכלת שאין לך בהם התר אכילה אלא משעת זביחה אבל פודים את הקדשים יש לפרוך שנאמר שגופו באחד הקנינים שירצה או כסף או שטר או חזקה ,אך יש לדחות
להאכילם לכלבים. שלומדים כמו עמיתך שכמו שבישראל יש רק קנין אחד כך בעכו''ם ,ויש לדקדק במה שכתוב
יש לדקדק בדברי המשנה שולדם אסור לאחר פדיונם שאם מדובר שהעיבור והלידה היתה בסיפא שאם עכו''ם נתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם באיזה דין מדובר אם בקנין עכו''ם
אחר הפדיון א''כ זה מותר כולד צבי ואיל ואם מדובר שהתעברו קודם פדיון וילדו אחר פדיון בישראל עצמו שהוא בכסף כמו שכתוב מכסף מקנתו ויש ללמוד ק''ו ממונו ,אך יש לדחות
ואם ילדו קודם פדיון הם קדושים ,ולומדים את זה כדברי הברייתא שכתוב זכר לרבות ולד שישראל מישראל קונה את גופו בכסף ואילו את ממונו רק במשיכה ,אלא מבאר אביי
ונקבה לרבות תמורה ולמדו ולד ותמורת תמימים ,וולד ותמורת בעלי מומים לומדים מהפסוק שהכוונה לדין שפסקה להם התורה כמו שכתוב וכי תמכרו ממכר לעמיתך שרק לעמיתך
אם זכר לרבות ולד בעלי מומים ומאם נקבה לומדים תמורת בעלי מומים ,והולדות שנולדו במשיכה אך לעכו''ם בכסף ,אך יש לפרוך שעכו''ם לא יקנה כלל מישראל ,אך יש ללמוד ק''ו
אחר פדיון נחלקו בהם מה דינם קודם פדיונם יש הסוברים שהם קדושים להקרב ויש הסוברים שאם עכו''ם קונה את הישראל עצמו ק''ו שהוא יקנה את ממונו אך ניתן לומר שעכו''ם יקנה
שהם ירעו עד שיסתאבו ,ומה שנולדו אחר פדיון רב הונא אמר שמכניסם לכיפה והם מתים רק בשני קנינים ,אך יש לדחות שזה ק''ו שאם את גוף הישראל הוא קונה בקנין אחד ק''ו שאת
מעצמם שהרי לא ניתן להקריבם כי הם באים מכח קדושה דחויה ואי אפשר לפדותם כי אין ממונו יקנה בקנין אחד ,אך ניתן לומר שבממונו יקנה בקנין אחד או כסף או משיכה ,ויש לומר
להם כח לתפוס פדיונם ,ובא''י אמרו בשם ר' חנינא שקודם פדיונם מתפיסם לשם הזבח של שהוא קונה כמו עמיתך רק בקנין אחד עמוד ב ויש להקשות שלדעת אמימר שעכו''ם קונה
אמם ,אך קשה שהם לא נפדים אלא הכוונה שסמוך לפדיון אמם מתפיסם לשם אותו זבח במשיכה זה מובן רק לר' יוחנן שסובר שדבר תורה מעות קונות ולא משיכה א''כ מלעמיתך
והטעם שגזרו בהם אמר לוי שחששו שיגדל מהם עדרים עדרים ויבוא בינתיים למכשול. לומדים שלעמיתך בכסף ולעכו''ם במשיכה ,אך לר''ל שמשיכה מפורשת בתורה שלעמיתך
רבינא שאל את רב ששת אם יכול להתפיסם לשם כל זבח שירצה אמר לו שלא והטעם הוא במשיכה ולעכו''ם במשיכה א''כ קשה מה לומדים מלעמיתך ,ויש לומר שממעטים שרק
שלומדים גזירה שוה בשעריך בשעריך מבכור שלא יכול להתפיסו לכל זבח שירצה שכתוב אך לעמיתך מחזירים אונאה ולא לעכו''ם אך קשה שזה לומדים כבר מהפסוק אל תונו איש את
בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו כך את ולדות פסולי המוקדשים לא יקדיש אחיו אלא יש לומר שמפסוק אחד ממעטים כנעני ומהפסוק השני ממעטים הקדש וצריך פסוק
לכל מה שירצה ,ושנינו ברייתא כרב ששת שקדשים שמום קבוע קדם להקדשם ונפדו הם למעט את שניהם שאם היה רק מיעוט אחד היינו ממעטים כנעני אך להקדש יהיה אונאה קמ''ל
חייבים בבכורה ובמתנות בין קודם פדיונם בין אחר פדיונם והגוזז ועובד בהם אינו לוקה ובין שגם להקדש אין אונאה ,אך לכאורה רק למ''ד שגזל עכו''ם אסור צריך פסוק מיוחד למעט
קודם פדיון ובין אחר פדיון אינם עושים תמורה וקודם פדיונם מועלים בהם ואחר פדיונם לא אונאה אך אם נאמר שגזל עכו''ם מותר ודאי אונאתו מותרת ולא צריך פסוק לכך ,ויש לומר
מועלים בהם וולדותיהם חול ונפדים תמימים ומתפיסם לכל זבח שירצה ,והכלל הוא שהם שאכן אם אמימר יסבור שגזל עכו''ם מותר הוא יפרש כר' יוחנן ,ויש להקשות ששנינו שמי
כחולין ויש בהם רק מצות עילוי בדמים ואם קדם המום להקדשם או שהיה מום עובר קודם שלקח גרוטאות מעכו''ם ומצא בהם ע''ז אם הוא משך קודם נתינת מעות יחזיר ואם הוא משך
הקדשם ואח''כ נעשה מום קבוע ונפדו הם פטורים מבכורה ומתנות ,ובין קודם פדיון ובין אחר אחר נתינת המעות יוליך את ההנאה לים המלח ואם נאמר שמעות קונות מדוע רק כשמשך
פדיון והגוזז ועובד בהם לוקה ,ובין קודם פדיונם ובין אחר פדיונם הם עושים תמורה ,וקודם יוליך את ההנאה לים המלח ,ויש לומר שמדובר באופן שקיבל עליו העכו''ם לדון בדיני
פדיונם מועלים בהם ואחר פדיונם לא מועלים בהם ,וולדותיהם קודש ואינם נפדים תמימים ישראל ,אך קשה א''כ מדוע צריך מעות ,ויש לפרש שהכוונה שאף שנתן מעות רק אם משך זה
ולא מתפיסם לכל זבח שירצה והכלל הוא שהן כהקדש לכל דבריהם ויש לך בהם רק התר נאסר ואם לא לא נאסר ,אך קשה מהרישא מדוע הוא יכול להחזיר אם הוא קנה מהתורה ,אמר
אכילה ,והכלל ברישא מרבה שהשוחטם בחוץ פטור. אביי שברישא לא חל הקנין על הע''ז כי זה מקח טעות ,והקשה רבא א''כ גם בסיפא זה מקח
