gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם ורצון · Noyam Verutzoin — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: נועם ורצון · Noyam Verutzoin

שבוע: סוכות (2026-09-21)

נועם ורצון · Noyam Verutzoin — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ג׵יון‬ ‫נועם ורצון‬ ‫גליון פז‬ ‫שיחות ומאמרים ממו"ר המשפיע‬ ‫הגה"ח הרב יוסף שיינברגר שליט"א‬ ‫כוונת הנענועים‬ ‫פתח להם נועם ורצון‬ ‫גליון חג זה נדבת‬ ‫לפתוח שערי רצונך‬ ‫ידידינו עוז הרה"ח המפואר‬ ‫שערים בתורת החסידות‬ ‫משה אליקים בריעה האלפערן שליט"א‬ ‫בהבנה בהירה ובנפש האדם‬ ‫לרגל יומא דהילולא קדישא של זקנו‬ ‫הרה"ק רבי ישראל ב"ר שבתי זי"ע‬ ‫המגיד מקאזניץ החל בי"ד תשרי‪.‬‬ ‫©‬ ‫גליון זה לעילוי נשמת‬ ‫כל הזכיות שמורות‬ ‫הילד ישראל אשר ב"ר עמרם‬ ‫נלב"ע י"ד תשרי‬ ‫מכון נועם ורצון‬ ‫רחוב רבי יהושע ‪ ,12‬בית שמש‬ ‫איימיל‪w5187272@gmail.com :‬‬ ‫להצלחת ידידנו עוז‬ ‫הרה"ח המפואר‬ ‫לקבלת גליונות באיימיל‬ ‫יעקב יואל אליעזר בן שפרינצא‬ ‫‪w5187272@gmail.com‬‬ ‫פערל ובני ביתו שיחיו‬ ‫ניתן לשמוע כל שיעורי הרב‬ ‫באתר קול הלשון‬ ‫מספר ישיר‬ ‫ארץ ישראל‪073.2951207 :‬‬ ‫ארצות הברית‪646.5134509 :‬‬ ‫בקול נועם ורצון‪718.4007221 :‬‬ ‫ובאתר תורה אני טיים‬ ‫עימוד‪:‬‬ ‫ש"ס ‪053.3177225 -‬‬ ‫עיצוב‪:‬‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות לטלפון ‪0556781410‬‬ ‫אדרת ‪050.4107439 -‬‬ ‫כמו כן אפשר לתרום להוצאות הגליון בנדרים פלוס‬ ‫נועם ורצון ‪ -‬בית שמש (ע"ר)‬ ‫|א‬ ‫כוונת הנענועים‬ ‫כוונת הנענועים‬ ‫פרק א‬ ‫‪ äàøùä‬מיוחדת נרגש בבני ישראל קדושים בחג הסוכות "בצילו חמדתי וישבתי"‪,‬‬ ‫ובפרט שהרגשת הקדושה והטהרה של יום הכיפורים אופף וסובב ומקיף‬ ‫אותם מכל צד ופינה‪ ,‬נקיים הם מכל עון ופגם‪ ,‬ונקודת השמחה שזכו להתקרב‬ ‫פנים בפנים עם מלכו של עולם עולה על גדות לבם ‪.à‬‬ ‫באור פני מלך חיים‬ ‫‪ äçîù‬זו היא למעלה מגדרי ותפיסת בני אנוש‪ ,‬אין הגוף והנפש יכולים לעכל‬ ‫דיו את המתנה הגדולה שהעניק הקב"ה לבני ישראל עם קרובו בטהרתם‬ ‫מכל סיג ופגם‪ ,‬נצרכים הם לכל הפחות חג של שבעה ימים לעכל ולהפנים עומק‬ ‫חביבותם של אביהם שבשמים‪ ,‬ולהרגיש כיצד הקב"ה שש ושמח אתם‪ ,‬על דרך‬ ‫הנאמר "ישמח ה' במעשיו"‪ .‬גם בני ישראל ששים ושמחים בגילוי אור פני מלך‬ ‫חיים‪ ,‬כנאמר "ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם"‪ ,‬הרגשת איש הישראלי‬ ‫בשבתו בסוכה שהקב"ה מקיף אותו מכל צד ופינה כנאמר "כנשר יעיר קנו על‬ ‫גוזליו ירחף"‪.‬‬ ‫‪ ãáìî‬מצוות סוכה המורה על הישיבה נוכח פני ה' באור קודש הקדשים שלימות‬ ‫גילוי כבוד מלכותו המתגלה בסוכה בעולם גשמי‪ ,‬מקיימים אנו בחג הסוכות‬ ‫מצוות ד' מינים‪ ,‬ומשמש כהשלמה למצוות סוכה‪ ,‬בכוחה להוריד שפע קודש המקיף‬ ‫אותנו על ידי מצוות סוכה לכוחות הפנימיים של הנשמה והגוף‪ ,‬ממשיכים אנו על‬ ‫הערות וציונים‬ ‫הארת החגים כשמאמין בניסים ממשיך הארת‬ ‫‪ à‬ראה קדושת לוי )‪ (àá‬שהארת השמחה בחג‬ ‫פסח ובקבלת התורה ממשיך הארת שבועות‬ ‫הסוכות הוא מפני מחילת עוונות וז"ל‪:‬‬ ‫ובמחילות עונות ממשיך הארת סוכות‪.‬‬ ‫דהיינו לכל השנה שגם בחול יכולין להמשיך‬ ‫פרק א‬ ‫ב|‬ ‫ידם גילוי אור מלכותו יתברך בכל כוחות נפשנו‪ ,‬ומאירים אותנו באור יחודו‬ ‫ואחדותו יתברך אשר נתגלה בשלימות בראש השנה ויום הכיפורים בעולמות‬ ‫העליונים ובעולם הנשמות‪ ,‬ומלבד צחצוח הנשמה בעשרת ימי תשובה‪ ,‬גם הנפש‬ ‫לוקח חלק בראש ונמשך בליבנו אור מלכותו יתברך נקודת חיים בכל רמ"ח אברינו‬ ‫ושס"ה גידנו ‪.á‬‬ ‫למה נגרע‬ ‫‪ ãîåò‬לו אברך בבית הכנסת ורואה חסידים ואנשי מעשה מאריכים במצות לולב‪,‬‬ ‫על פניהם ניכר שכוונות נעלות יש בנענוני קודש אלו‪ ,‬ומהרהרים בלבם‬ ‫"למה נגרע"‪ .‬גם הוא חפץ ומשתוקק לגעת ולו במקצת מהכוונות הקשורים עם‬ ‫מצוה זו שגילו לנו צדיקי הדורות‪ ,‬מהרהר בנפשו הרי גם אני בן המלך דוגמת‬ ‫הצדיקים הכי גדולים‪ ,‬ובפרט לאחר טהרת יום הכיפורים שמנוקה אני מכל חטא‬ ‫ועון‪ ,‬אכן צודק הוא בדבריו‪ ,‬גם הוא שייך לכל המדרגות ולו הנעלים ביותר של‬ ‫טעמי וכוונת המצוות‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אין זה רק במצוות לולב בלבד‪ ,‬אלא שייך‬ ‫לכל המדרגות הנעלים ביותר של צדיקי עולם‪ ,‬שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב‬ ‫"ועמך כולם צדיקים"‪ ,‬נכון זה לכל ימות השנה‪ ,‬ולא רק לאחר טהרת יום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬אלא שבעמדנו בחג הסוכות נפרט עיקר כללות כוונת הנענועים באופן‬ ‫השוה לכל נפש‪.‬‬ ‫למען דעת‬ ‫‪ âç‬הסוכות כולל בו שני גוונים שונים‪ ,‬מצד אחד שייך הוא ליציאת מצרים‪,‬‬ ‫מערכת של חודש ניסן‪" ,‬כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם‬ ‫מארץ מצרים"‪ ,‬ומאידך משמש חג זה כחלק מבנין המלכות של מערכת הימים‬ ‫טובים של חודש תשרי‪ .‬אמנם משתווים הם באחד הכולל שניהם‪ ,‬ענין ה'דעת'‪,‬‬ ‫"למען ידעו דורתיכם"‪.‬‬ ‫‪ ùåìù‬הרגלים שהם שלימות יציאת מצרים מכוון נגד אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬פסח‬ ‫מידת אברהם מידת החסד‪ ,‬שבועות מידת הגבורה מכוון לעבודת יצחק‬ ‫הערות וציונים‬ ‫מחזיר לנו הנר"נ )‪ ,(:ãë÷ óã ù"ò‬ומתקיים‬ ‫‪ á‬ראה שפת אמת )‪ :(æ"ðøú ¯ úåëåñ‬ולקחתם‬ ‫בסוכות ואשובה אליכם‪ .‬וזהו ולקחתם לכם‬ ‫לכם כו' דכתיב שובו אלי ואשובה‬ ‫לעצמכם כי יוכל כל אחד לקבל הנר"נ‬ ‫אליכם‪ .‬פי' בתקונים כי ע"י החטא מסתלקין‬ ‫השייכים אליו‪.‬‬ ‫הנשמה ורוח וכשחוזרין בתשובה הקב"ה‬ ‫|ג‬ ‫כוונת הנענועים‬ ‫אבינו‪ ,‬וחג הסוכות מכוון לעבודת יעקב אבינו‪ ,‬נקודת הדעת כדאיתא בזוהר ‪ ,â‬וכן‬ ‫מידת האמת‪ ,‬ועל כן שורש ענין הסוכה רמוז בתורה בעבודת יעקב‪ ,‬כנאמר‬ ‫)בראשית לג יז( "ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות על כן קרא‬ ‫שם המקום סכות"‪.‬‬ ‫‪ íâ‬המצוות הכלולות בחג הסוכות מורה על ספירת הדעת מצד המערכת של חודש‬ ‫תשרי‪ .‬ראש השנה מכוון נגד ספירת החכמה‪ ,‬נקודה מופשטת‪ ,‬רצון למלוכה‬ ‫מבלי התפרטות‪ ,‬עבודת הביטול כח‪-‬מה‪ ,‬גם רומז השופר שהוא חכמה ואינו מלאכה‪,‬‬ ‫יום הכיפורים רומז על ספירת הבינה‪ ,‬עולם התשובה עולם הבא‪ ,‬כמו כן התפרטות‬ ‫התשובה בכל מצוות התורה‪ ,‬ובהכרח שחג הסוכות הוא נגד ספירת הדעת המקשר‬ ‫בין המוחין למידות‪ ,‬להאיר את המוחין קדישין של עשרת ימי תשובה לדרגת‬ ‫המידות שגם בהם יורגש אור יחודו ואחדותו ומלכותו יתברך ‪.ã‬‬ ‫כי בי‪-‬ה ה' צור עולמים‬ ‫‪ .øàáðå‬הקב"ה מגלה כבוד מלכותו יתברך בשיעור קומה של עשר ספירות‬ ‫הקדושות הנחלקים לשתיים‪ ,‬מוחין ומידות‪ ,‬חלק המוחין הוא הרעיון‬ ‫האלוקי המופשט והנעלה מהרגשת בני אדם‪ ,‬כנאמר "הנסתרות לה' אלוקינו"‪,‬‬ ‫ושורש הלב ז' המידות הם האור האלוקי המתגלה בקומת המידות‪ ,‬הנהגת הקב"ה‬ ‫וגילוי אורו לפי גדרי הנבראים‪" ,‬והנגלות לנו ולבנינו"‪ .‬התורה הק' רומזת למוחין‪,‬‬ ‫מחשבתו של הקב"ה‪ ,‬והמצוות משולים למידות‪ ,‬כיצד מחשבתו מתגלה לפי שיעור‬ ‫ומידה בעולם הזה הגשמי הכלולה מז' מידות‪ .‬הכח המאחד את המוחין והמידות‬ ‫הוא ספירת הדעת‪ ,‬ובא לידי גילוי על ידי השראת שכינתו בבית המקדש המחבר‬ ‫בין אור האלוקי לעולם הזה הגשמי‪ ,‬כן הוא שלימות החיבור בין התורה והמצוות‬ ‫בזמן שבית המקדש קיים‪ ,‬כנוסח התפילה 'שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן‬ ‫הערות וציונים‬ ‫ראש השנה יום הכיפורים וסוכות שניתן לבני‬ ‫‪ â‬ראה לשון הזוהר הק' )‪ :(.åèá"ç‬כד בעא‬ ‫ישראל‪ ,‬כי ראש השנה הוא בחי' חכמה כמו‬ ‫לקיימא עלמא‪ ,‬עבד לאברהם ברזא‬ ‫שכתוב שופר חכמה ואינה מלאכה‪ .‬והיא בחי'‬ ‫דחכמה‪ .‬ליצחק‪ ,‬ברזא דתבונה‪ .‬ליעקב ברזא‬ ‫יראה כדכ' הן יראת ה' היא חכמה וכתיב מה‬ ‫דדעת‪ .‬ובהאי אתקרי‪ (ãë éìùî) ,‬ובדעת חדרים‬ ‫ה' אלקיך שואל כו' כי אם ליראה לכן רמזו‬ ‫ימלאו‪.‬‬ ‫אינה מלאכה שהוא רק הביטול בחי' כח מה‪,‬‬ ‫ואמרו אם אין יראה אין חכמה‪ .‬וסור מרע‬ ‫‪ ã‬ראה שפת אמת )‪ :(â"ðøú ¯ øåôë íåé‬כתיב לאדם‬ ‫בינה הוא בחי' יום כיפור לפני ה' תטהרו וכו'‪.‬‬ ‫שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה‪ .‬הוא‬ ‫פרק א‬ ‫ד|‬ ‫חלקנו בתורתך'‪ ,‬גם שלימות תרי"ג מצוות היה בזמן שבית המקדש היה קיים‬ ‫ואכמ"ל‪ .‬בזמנינו הוא על ידי עבודת התפילה המחבר את המוחין והמידות‪.‬‬ ‫ובדעת חדרים ימלאו‬ ‫‪" áéúë‬מבשרי אחזה אלוקי"‪" ,‬בצלם אלוקים ברא אותם"‪ ,‬שיעור קומת הנפש יסודה‬ ‫בהררי קודש‪' ,‬בצלם דמות תבניתו' שבחר הקב"ה לגלות אורו בסדר המדרגות‬ ‫של העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין‪ ,‬כן הוא ציור קומת הנפש שגם‬ ‫היא כלולה מעשר כוחות הנבדלים בין המוחין והמידות‪ ,‬בעוד שהמוחין משמשים‬ ‫ככלי קיבול של כל ענין ורעיון על בוריה אשר מחוץ לעולמו הצר של האדם‪ ,‬הרי‬ ‫שהמידות הם הפנמת המוחין לרגשי הלב‪ ,‬שגם הם יתדבקו וירגישו את הענין‬ ‫שנקלט במוחם‪ .‬אמנם לכאורה המוחין והמידות שתי תנועות הפכיים הם‪ ,‬כי בעוד‬ ‫שהמוחין יש ביכלתם להתבונן על הענין בטהרתה מבלי לערב נטיית לבם‪ ,‬הרי‬ ‫שהעיקר מהות המידות הוא האחיזה לפי נטיית לבם ומדותם‪ ,‬וכיצד יכולים‬ ‫להתאחד ולהתכלל זה בזה‪.‬‬ ‫‪ ìò‬כן גילה הקב"ה את כח הדעת המקשר את המוחין והמידות יחדיו‪ ,‬על דרך‬ ‫הנאמר "וידעת היום והשבות אל לבבך"‪ ,‬תכונה נפלאה יש לספירה זו‪ ,‬מצד‬ ‫אחד משגת את אור החכמה והבינה העומדים ממעל לו‪ ,‬ומאידך מוצא את הדרך‬ ‫להורידם ולנטוע אותם בשערי הלב וכלי המידות‪ ,‬ומשמש כמפתח המידות‪ ,‬כנאמר‬ ‫בזוהר הק' שהדעת הוא מפתח דכליל שית‪ .‬וזהו פירוש הכתוב )משלי כד ג( "בחכמה‬ ‫יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים"‪.‬‬ ‫תפקידו של הסרסור‬ ‫‪ úåäî‬הדעת משמש כתפקיד ה'שדכן' 'סרסור' )‪'-‬משווק'(‪ ,‬עיקר חושם של אלו‪ ,‬לעמוד‬ ‫על טיב הסחורה שביד המוכר‪ ,‬ומאידך חוש מיוחד להם לרגשות הקונים‪,‬‬ ‫ובידם למצוא מסילות בלבבם בשכנוע עד כמה נצרכים הם לסחורה זו‪ ,‬גם יודעים‬ ‫הם להתאים דבריהם לכל אחד ואחד לפי תכונת נפשו‪ .‬כלל הדבר‪ ,‬בלי שדכן או‬ ‫מתווך מוצלח אי אפשר למכור או לקנות את הסחורה כראוי‪.‬‬ ‫‪ úùçîäì‬הענין נשתמש במשל מהמשקה המוכר הנקרא 'קוקה קולה'‪ ,‬הראשון‬ ‫שעמד על סוד משקה זו משוכנע שגילוי המרעיש שנתגלה אליו שווה‬ ‫הון רב‪ ,‬ובדעתו לבקש מחיר מפולפל על כל בקבוק‪ ,‬שקוע הוא בעצמו ואינו רואה‬ ‫את מידת הצורך של הקונים‪ ,‬וכמה מוכנים לשלם עבור זה‪ ,‬מאידך הקונים טרם‬ ‫זכו לעמוד על טיב משקה זה‪ ,‬ובשבילם הוא כשאר המשקאות שמחירם פעוט‪ .‬כאן‬ ‫|ה‬ ‫כוונת הנענועים‬ ‫נכנס תפקידו של הסרסור )משווק(‪ ,‬מבין טיבו של המשקה‪ ,‬וכמו כן מידת הצורך‬ ‫של הקונה‪ ,‬והסכום שמוכן לשלם לאחר שיתברר לו המיוחד במשקה זה‪ ,‬גם מעניק‬ ‫חינם אין כסף כוס אחד להטעים ללוקח מסחורה זו‪ ,‬וכך מחבר בין המוכר לקונה‪.‬‬ ‫‪ .ìùîðä‬טבע האדם שמתקשר ומתחבר לענינים אשר לבו קרוב להם‪ ,‬דוגמת‬ ‫הנאת העולם שהם נגד עיניו‪ ,‬דברי חכמה בדרך כלל הם מחוץ לעולמו‪,‬‬ ‫ואין ביד הלב להשיגם אל נקל‪ ,‬מוח הדעת מבחין בעומק החכמה והבינה‪ ,‬אמנם‬ ‫יודע הוא שרחוקים מלהתיישב על הלב‪ ,‬על כן לוקח עומק המושכל ומוצא את‬ ‫הדרך הנכונה להפשיטם ולהורידם וליישבם על הלב‪ ,‬ועל ידו מתקשרים ומתאחדים‬ ‫הלב והמוח‪.‬‬ ‫דעה קנית‬ ‫‪ úáéñ‬הדבר שלפעמים האדם מאבד חשקו בלימוד התורה‪ ,‬כי אינו מחובר דיו‬ ‫ללימוד‪ ,‬לומד סוגיא ומקבץ כל השיטות‪ ,‬ומכל מקום אינו מרגיש שהלימוד‬ ‫הוא חלק ממהותו‪ .‬והטעם‪ ,‬כי אופן לימודו הוא בידיעת כל השיטות‪ ,‬ואינו מבחין‬ ‫בנפשו לאיזה שיטת ראשונים נמשך דעתו הפרטית‪ ,‬נכון אינו יכול להכניס ראשו‬ ‫בין גדולי הראשונים ולהכריע ביניהם בנוגע הלכה למעשה‪ ,‬אבל על האדם לברר‬ ‫לאיזה מדברי הראשונים או האחרונים נוטה דעתו‪ ,‬ובדרך ממילא נהפך הלימוד‬ ‫להיות חלק ממהותו וממלא אותו‪ ,‬כי מרגיש בליבו שהוא חלק מהלימוד‪ ,‬ואינו‬ ‫עסוק רק בידיעת שיטות בלבד‪ ,‬ובאופן כזה זוכר גם שאר השיטות הדנים בסוגיא‪.‬‬ ‫‪ íéîòôì‬אנו פוגשים אברך שיש לו הרבה ידיעות בספרי חסידות‪ ,‬ולפני חג ומועד‬ ‫יודע לחזור על דברי הצדיקים לפני חבריהם‪ ,‬אבל משום לא נרגש שהם‬ ‫עצמם חיים לאור זה‪ ,‬אדרבה ריבוי אמרות מורה שאינם מחוברים בלב לדברי‬ ‫הצדיקים‪ .‬הסיבה כי רגילים הם לאסוף ידיעות הרבה מבין הספרים‪ ,‬וחסרים הם‬ ‫בכח הדעת לברר איזה נקודה מדברי הצדיקים מדבר אל ליבם‪ ,‬וכל כוחם להראות‬ ‫גדולתם בריבוי ידיעות אשר רכשו‪ ,‬אמנם מי שנתברך בכח הדעת‪ ,‬כאשר הוא לומד‬ ‫סוגיא או ספר חסידות‪ ,‬יודע היטב איזה אימרה מדבר על ליבו‪ ,‬ועם נקודה זו חי‬ ‫את היום טוב או המצוה שעומד לקיים‪.‬‬ ‫הכרה מפתח ההרגשה‬ ‫‪ øùàë‬אדם ברור בדעתו אזי נפתח לו כח הרגשה‪ ,‬היינו הכרה מפתח של הרגשה‪,‬‬ ‫המעלה העיקרית של ספירת הדעת הוא ענין ההכרה שכך הם הדברים‪,‬‬ ‫פרק א‬ ‫ו|‬ ‫'ככה ולא אחרת'‪) ,‬אזוי און נישט אנדערשט( ‪ .ä‬לא בכדי עמלק עומק שורש הספיקות‬ ‫עומד בעורף מול ספירת הדעת ומטיל ספקות באדם‪ ,‬כי כח הספק מחסר את‬ ‫ההכרה והוודאות‪ ,‬וכשהדעת מתערער אינו יכול לפתוח שערי הלב‪.‬‬ ‫‪ ìùî‬למה הדבר דומה לאחד שעולה ברעיונו שסיגריות לכאורה מזיק בריאותו‬ ‫של האדם‪ ,‬שלב זה נקרא בתורת החסידות כח ה'חכמה'‪ ,‬ברק המבריק נקודת‬ ‫ההשכלה טרם באה לפרטים והוכחות‪ .‬לאחר מכן הולך לבדוק מאיזה חומרים‬ ‫הסיגריה מורכבת‪ ,‬ונתברר לו שאכן יש הרבה חומרים מסוכנים המעורבים בטבק‬ ‫של הסגריות‪ ,‬לזאת ייקרא 'בינה' הירידה לפרטי השכל‪ ,‬אם כל זאת לאחר שגומר‬ ‫לחקור ולעמוד על אמיתיות השערתו מוציא סגריה ומעשן להנאתו‪ ,‬לכאורה אדם‬ ‫זה לשוטה יחשב‪ ,‬אמנם אין זו ההגדרה הנכונה‪ ,‬שהרי אדם פיקח הוא‪ ,‬הוא זה‬ ‫שעמד על סוד ההיזק הטמון בסיגריות‪ .‬אלא ההגדרה הנכונה הוא חסר דעה‪ ,‬היינו‬ ‫חסר בו כח הדעת‪ ,‬ההכרה שאכן הרעיון הוא אמיתי ואין שום צד אחר בענין‪' ,‬כך‬ ‫ולא אחרת'‪ ,‬באם אדם היה מעשן ומיד מת ח"ו בוודאי לא היה נוגע בו‪ ,‬אלא‬ ‫שרואה שהרבה עישנו כל ימיהם וחיו בטוב ובנעימים‪ ,‬הרי שיש קצת ספק בדבר‪,‬‬ ‫וזהו אשר מחסר את ההכרה הברורה בנידון‪.‬‬ ‫‪ äìåòä‬מאריכות דברינו שמהות הדעת כולל בו שני ענינים יסודים המחברים בין‬ ‫המוחין למידות‪ .‬א‪ .‬הכרה‪ ,‬וודאות בענין שכך ולא אחרת‪ .‬ב‪ .‬הכח לתווך‬ ‫בין המוחין למידות‪ .‬ובשורש שני תנועות אלו אחד הם‪ ,‬כי הכרה הוודאית גורמת‬ ‫לפתיחת כח ההרגשה ואכמ"ל‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫נחקק בנפשו שיש תפילה גם בלי תחנון‪,‬‬ ‫‪ ä‬יראה כן שיתכן אדם שממהר בתפילתו‬ ‫אבל ברכות קריאת שמע הוא מהות‬ ‫ידלג על אמירת תחנון‪ ,‬אבל לעולם לא‬ ‫התפילה‪' ,‬כך ולא אחרת'‪ ,‬על כן לעולם לא‬ ‫ידלג על ברכות קריאת שמע‪ ,‬טעם הדבר‪,‬‬ ‫ידלג עליהם‪.‬‬ ‫כי מפני שיש ימים שאין אומרים בהם תחנון‬ ‫|ז‬ ‫כוונת הנענועים‬ ‫פרק ב‬ ‫‪ øçàì‬שנתבאר בהרחבה מהות הדעת‪ ,‬נבוא לבאר כל זאת במערכת המועדים של‬ ‫חודש תשרי‪ ,‬כי גם לה קומה שלימה של מוחין ומידות ודעת המחברם‪.‬‬ ‫שמאלו תחת לראשי‬ ‫‪ ùàø‬השנה ויום הכפורים נקראים ראש ‪ ,å‬כי הם המוחין של השנה ‪ ,æ‬ראש השנה‬ ‫מכוון נגד ספירת החכמה‪ ,‬ויום הכיפורים מכוון לספירת הבינה כנ"ל‪ ,‬אמנם‬ ‫כל זה נתגלה בעולמות העליונים‪ ,‬דרגת המוחין‪ ,‬וכנאמר "שמאלו תחת לראשי" זה‬ ‫ראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬מידת היראה מורה על דבר הנעלה מתפיסת והשגת‬ ‫האדם‪' ,‬המלך הקדוש'‪.‬‬ ‫וימינו דחבקני‬ ‫‪ øçàì‬מכן מגיע השלב השני "וימינו דחבקני" בחג הסוכות‪ ,‬להוריד אור מלכותו‬ ‫יתברך לגדרי המידות שהם כללות העולם המורכב מז' ימים ומששה קצוות‬ ‫ומלכות הכולל‪ ,‬ובעיקר לגלות אור יחודו ואחדותו יתברך לשערי הלב של איש‬ ‫השראלי‪ ,‬החיבוק הוא במקום המידות‪ ,‬גם הם צריכים להיות מוארים באור מלכותו‬ ‫שנתגלה מחדש בשנה החדשה‪ ,‬וזהו על ידי מצוות סוכה וד' מינים‪.‬‬ ‫בכסא ליום חגנו‬ ‫‪ øåîàë‬הכח המחבר בין המוחין למידות הוא כח הדעת‪ ,‬ועל כן בא חג הסוכות‬ ‫המכוון לספירת הדעת "למען ידעו דורתיכם"‪ ,‬ומה שהיה "בכסא" בעשרת‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬מתגלה "ביום חגנו"‪ ,‬על ידי כח הדעת‪ ,‬סכך הסוכה מוריד אור מלכותו‬ ‫הערות וציונים‬ ‫עד"מ כמו הראש שבאדם הוא מקור החיות‬ ‫‪ å‬יום הכיפורים נקרא ראש השנה כדכתיב‬ ‫לכל האברים שבו ראשית גילוי כללות החיות‪,‬‬ ‫"בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה‬ ‫וממנו נמשכים לכל האברים חיותם וקיומם‬ ‫בעשור לחדש" )‪.(à î ìà÷æçé‬‬ ‫בפרטות שמתחלה היו כלולים בראש ומוח‬ ‫בהעלם וכו'‪ .‬ויום הכיפורים נק' גם כן ראש‬ ‫‪ æ‬ראה ליקוטי תורה )‪:(íåéá äéäå ä"ã ä"øì íéùåøã‬‬ ‫השנה בכתוב‪ ,‬והוא בחי' נשמה ופנימיות‪.‬‬ ‫כי הנה ענין ראש השנה שנקרא ראש הוא‬ ‫פרק ב‬ ‫ח|‬ ‫יתברך באופן מקיף בעולם‪ ,‬כי הסכך מורה על מאה קולות של שופר כמנין סכ"ך ‪,ç‬‬ ‫וכן מורה על אורו של קודש הקדשים וענן הקטורת הבא ומתגלה בצל הסוכה ‪.è‬‬ ‫כמו כן הסוכה מקפת קומת המידות דוגמת החיבוק‪ ,‬ועל כן שיעור סוכה שנים‬ ‫כהלכתה ושלישית אפילו טפח‪ ,‬דוגמת חיבוק היד פרק וזרוע וכף יד הקצר ‪ ,é‬הקב"ה‬ ‫מחבק אותנו על ידי ציור מצוות סוכה‪.‬‬ ‫‪ íðîà‬מהות הבית והסוכה הוא דרגת 'דעת המקיף'‪ ,‬טרם יורד האור לפרטי הכוחות‪,‬‬ ‫וכאמור לא די בגילוי כבוד המלכות באופן מקיף ונעלה‪ ,‬אלא כבוד ה' אמור‬ ‫להתגלות בפרטי גדרי העולם והזמן‪ ,‬וכן בפרטי קומת המידות שערי הלב של איש‬ ‫הישראלי‪ ,‬ועל כך משמש מצוות לולב‪ ,‬כח ה'דעת הפנימי'‪ ,‬להמשיך את המוחין‬ ‫קדישין של אור יחודו ואחדותו יתברך שהתחיל להתגלות באופן מקיף על סכך‬ ‫הסוכה לתוך לגדרי הלב‪ ,‬וכן להמשיך אור ה' בעולם על כל ששה קצוותיה על ידי‬ ‫נענועי קודש לכל ו' קצוות העולם‪ ,‬וזה מה שאנו אומרים לאחר הנענועים "למען‬ ‫דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא אלוקים אין עוד" ‪.àé‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫והוא מחבק אותה בזרועו הימיני‪ ,‬והנה הזרוע‬ ‫‪ ç‬ראה כעין זה שער הכוונות )‪ùåøã úåëåñä âç‬‬ ‫יש בו תלת פרקין‪ ,‬פרק העליון הסמוך‬ ‫‪ :(ã‬וע"כ נקרא סכך אם כפי הבנת הלשון‬ ‫ומחובר בכתף והוא ארוך‪ ,‬ופרק האמצעי והוא‬ ‫שהוא מסכך עליה' בבחי' אור מקיף‪ ,‬ואם‬ ‫הנק' זרוע‪ ,‬וגם הוא ארוך‪ ,‬ופרק האחרון והוא‬ ‫בבחי' הגימט' שלו שעולה סכך ק' כנגד מאה‬ ‫הכף של יד עם ה' אצבעותיו‪ ,‬ואלו נק' ב'‬ ‫אורות דז"א היורדין דרך בו‪ .‬וראה תורת לוי‬ ‫דפנות שלימות כהלכתן‪ ,‬והפרק הג' של היד‬ ‫יצחק )‪ (âù 'åîò‬המבאר שבסכך מאיר מאה‬ ‫נכפף יותר מכולם ומחבק צד פנים של נוק'‪,‬‬ ‫קולות של השופר‪ ,‬ומבאר שמרומז בתיבת‬ ‫ועל זה אמרו ודופן ג' אפילו טפח‪.‬‬ ‫סכ"ך‪ ,‬ס' קולות דתקיעה‪ ,‬כ' קולות דשברים‪,‬‬ ‫כ' קולות דתרועה‪.‬‬ ‫‪ àé‬הטעם שהדעת מתחלק למקיף ןפנימי‬ ‫‪ è‬ראה מאמרי האדמו"ר הזקן )‪:(æè 'åîò á"ò÷ú‬‬ ‫אפשר לבאר על פי מה האמור לעיל כי‬ ‫והנה ע"י כללות ענין עבודת כהן גדול ביום‬ ‫הכח של מוח הדעת שכולל בו דרגת המוחין‬ ‫הכיפורים נעשה אחר כך סוכות‪ ,‬שענינם הוא‬ ‫והמידות‪ ,‬שמצד אחד יש לו השגה ותפיסה‬ ‫בחי' ענני כבוד שהקיפום‪ ,‬כי ענן הוא ענין‬ ‫במוחין שמעליו שהם חכמה ובינה‪ ,‬ומאידך‬ ‫עשן כמו שנאמר "ענן הקטרת" כו'‪ ,‬ומבחי'‬ ‫מבין ומרגיש את דרגת המידות‪ .‬על כן הסכך‬ ‫הענן שבקטורת דיום כיפור הוא שנמשך‬ ‫שעל גבי הסוכה והדפנות הדומים לצורת‬ ‫אח"כ בחי' סוכות וכו'‪.‬‬ ‫החיבוק שהם אור מקיף הוא דרגת המוחין של‬ ‫הדעת‪ ,‬והנענוע בד' מינים הוא דרגת המידות‬ ‫ראה שער הכוונות )‪(ã ùøåã úåëåñä âç éùåøã‬‬ ‫‪é‬‬ ‫של הדעת‪.‬‬ ‫ואלו תורף דבריו‪ :‬כי הנה בהיות זו"ן פב"פ‬ ‫|ט‬ ‫כוונת הנענועים‬ ‫פרק ג‬ ‫‪ øçàì‬שבאנו לכלל הבנה בחג הסוכות שהוא כח הדעת של השנה נבוא לבאר‬ ‫עיקר כוונת הנענועים בדרך עבודה כהמשך לעבודת המלכת הקב"ה בעשרת‬ ‫ימי תשובה‪.‬‬ ‫והשבות אל לבבך‬ ‫‪ øåîàë‬לעיל לא די במוחין של חכמה ובינה בלבד‪ ,‬אלא נדרש עבודת הדעת‬ ‫להשיב אל הלב כנאמר "וידעת היום והשבות אל לבבך"‪ .‬יראה כן שאדם‬ ‫יכול להבין ולהשכיל "כי ה' הוא אלוקים אין עוד מלבדו"‪ ,‬ומכל מקום חסר לו את‬ ‫ה"והשבות אל לבבך"‪ ,‬אין הלב מרגיש מספיק שבאמת אין שום מציאות מלבד ה'‬ ‫יתברך‪ ,‬יראה מאדם החדור במוחו ענין אחדותו יתברך‪ ,‬ומכל מקום כאשר עסקיו‬ ‫מתעררים מאבד שלוות רוחו‪ ,‬ולכאורה כיצד נעלם מאיתו נקודת בטחונו בהקב"ה‪,‬‬ ‫והרי חוזר ומשנן במוחו שאין עוד מלבדו‪ ,‬אלא כי כל זה היה בהבנת המוח‪ ,‬אבל‬ ‫הלב בטח בעסק המצליח‪ ,‬ולכן יצא ידי שניהם‪ ,‬ראשו היה חדור באחדות ה'‪ ,‬והלב‬ ‫בטח על הצלחת העסק‪ .‬וברגע שהעסק מתחיל להתערער‪ ,‬אזי המוח אכן ממשיך‬ ‫לשנן אין עוד מלבדו‪ ,‬אבל הלב נשאר מבלי משען על מה לבטוח ועומד הוא חסר‬ ‫אונים‪ ,‬וד"ל‪.‬‬ ‫‪ ïëå‬הוא בדרכי הדביקות והיחוד עם הקב"ה‪ ,‬יתכן שהאדם שקוע בספרי החסידות‬ ‫ופנימיות התורה‪ ,‬מכל מקום כאשר הולך ברחוב או שעוסק בעניני העולם‬ ‫נעלמים כל מחשבתיו ומדרגותיו‪ ,‬ותמה בפשר השכחה הקונה שביתה במוחו וליבו‬ ‫בהרבה משעות היום‪ .‬המענה על כך‪ ,‬חוסר דעת‪ ,‬טרם הוריד כל השגתיו לשערי‬ ‫הלב להיות חלק ממהותו ופנימיותו‪ ,‬כח הדעת בנפש גורם לאדם להיות שקוע‬ ‫בענין גם כאשר עוסק בשאר עניניו‪ ,‬כי הענינים שהוא לומד חדורים בליבו‪ ,‬ונהפכו‬ ‫להיות חלק ממהותו ואישיותו‪ ,‬ובהכרח מקיפים אותו בכל שעות היום ובכל מקום‬ ‫שהוא נמצא‪.‬‬ ‫פרק ג‬ ‫י|‬ ‫דע את אלוקי אביך ועבדהו‬ ‫‪ úåäî‬הדעת אינו הידיעה בעלמא‪ ,‬כי אם כח היחוד והחיבור‪ ,‬מהות הדעת הוא‬ ‫נקודת דבקות בענין ללא הרף‪ ,‬וכמו שאמר דוד המלך לבנו שלמה "דע את‬ ‫אלוקי אביך ועבדהו"‪ ,‬ובהכרח שאין הכוונה לידיעה בעלמא‪ ,‬שעל זה מספיק הלימוד‬ ‫בפעם אחד‪ ,‬ואין צריך להתמיד בהם‪ ,‬אלא הכוונה שכל מוחו ושכלו וליבו יהיה‬ ‫דבוק בהקב"ה מבלי להסיח דעתו‪ ,‬מלשון יחוד וחיבור‪ ,‬כנאמר "והאדם ידע את‬ ‫חוה"‪ ,‬שכחה יתכן רק במקום שאין דעת‪ ,‬וענין הזכירה הוא מכח הדעת‪.‬‬ ‫‪ çë‬הדעת אינו נטוע באדם רק מכח עבודתו אלא מכח הניתן לו ממעל‪ ,‬בחג‬ ‫הסוכות אנו מקבלים כח ההכרה הברורה והוודאות באור יחודו ואחדותו יתברך‪,‬‬ ‫נקודת המלכות שהתנוצץ בראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬ובא לידי גמר בהשבה אל‬ ‫הלב על ידי עבודת הנענועים הממשיכים אור הדעת אל הלב‪ ,‬ומכח זה יש ביד‬ ‫האדם לחיות בוודאות גמורה ובהכרה מלאה ובתוקף הדעת ובכל לבו באור יחודו‬ ‫ואחדותו יתברך כל השנה‪ ,‬כך ולא אחרת )אזוי און נישט אנדערשט(‪ ,‬בעת הנענועים מפזם‬ ‫לו נוסח התפילה של ראש השנה 'אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך'‪.‬‬ ‫וממשיך את הדעת מנוה אפריון לכל חדרי לבו ‪.áé‬‬ ‫וידעת היום‬ ‫‪ úøôøôìå‬כתיב "וידעת היום"‪ ,‬ואיתא בזוהר )ח"ב לב‪ (:‬שכל פעם שנאמר בתורה‬ ‫"היום" סתם הכוונה על ראש השנה ‪" ,âé‬והשבות אל לבבך" הוא בחג‬ ‫הסוכות על ידי הדעת‪ ,‬מצוות סוכה וד' מינים‪" ,‬כי ה' הוא אלוקים אין עוד מלבדו"‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫כגוונא דא‪ (ã á íéëìî) ,‬ויהי היום ויבא שמה‪.‬‬ ‫‪ áé‬ביאור זה על דרך העבודה מבוסס על דברי‬ ‫ההוא יומא יום טוב דראש השנה הוה‪ .‬וראה‬ ‫הבעל התניא בסידור דא"ח )‪.(áìåì úåöî‬‬ ‫עוד ליקוטי תורה )‪ (íéáöð íúà ä"ã íéáöð‬אתם‬ ‫נצבים היום כלכם וגו'‪ .‬הנה פרשה זו קורין‬ ‫‪ âé‬לשון הזוהר‪ :‬רבי אלעזר פתח‪ (à áåéà) ,‬ויהי‬ ‫לעולם קודם ראש השנה‪ ,‬ומרומז במלת היום‬ ‫היום ויבאו בני האלהי"ם להתיצב על ה'‬ ‫דקאי על ראש השנה‪ ,‬כי זה היום תחלת‬ ‫ויבוא גם השׂטן בתוכם‪ .‬ויהי היום‪ ,‬דא ראש‬ ‫ממעשיך זכרון ליום ראשון‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬דקודשא בריך הוא קאים למידן עלמא‪.‬‬ ‫| יא‬ ‫כוונת הנענועים‬ ‫פרק ד‬ ‫‪ äúà‬הראת לדעת כי הדעת הוא המחבר את המוחין והמידות להיות לאחדים בידך‪,‬‬ ‫ומעתה נשאר לנו לבאר צורת ואופן עבודת הנענועים על פי הקדמה זו‪.‬‬ ‫סדר הנענועים‬ ‫‪ øãñ‬ואופן הנענועים הוא ב'הולכה' לכל ששה קצוות‪ ,‬דרום צפון מזרח מעלה מטה‬ ‫מערב‪ ,‬המכוונים נגד ז' ספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות‪.‬‬ ‫ולאחר מכן 'הובאה'‪ ,‬מקרבים את הד' מינים עד נקודת הלב הרומזת על ספירת‬ ‫המלכות‪ ,‬וכל נענוע הוא בשלוש פעמים הולכה והובאה‪.‬‬ ‫בדבר ה' שמים נעשו‬ ‫‪ ïéáäìå‬באר היטב טעם הנענועים לכל ו' קצוות ולאחר מכן הבאה והמשכה‬ ‫לנקודת הלב‪ ,‬יבואר בהקדם משמעות ו' קצוות העולם וכן נקודת לב איש‬ ‫הישראלי‪ .‬כבר נתבאר לעיל כי שורש המוחין והמידות הוא בעשר ספירות הק'‪,‬‬ ‫מהות המוחין הוא האור האלוקי המוסתר‪ ,‬והמידות הם אור האלוקי הבא לידי‬ ‫גילוי‪ ,‬ונקראים הם הנהגת ה'‪ ,‬וכמו כן נקרא בשם זעיר אנפין‪ ,‬הנהגה הקטנה‬ ‫המתגלה לפי גדרי העולם‪.‬‬ ‫‪ íéàøáðä‬מקבלים חיותם מהאור האלוקי השופע בהם‪ ,‬כנאמר בדבר ה' שמים‬ ‫נעשו‪ ,‬וציור העולם משמש כמעבר והמשכה לגילוי אלוקי לאדם‪ ,‬איש‬ ‫הישראלי המלובש בגוף ונפש בהמית מכיר בכבוד ה' על ידי הבריאה ופרטיה‪,‬‬ ‫כנאמר "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה"‪ ,‬מלבד זאת משמשת היא כמעבר‬ ‫לחיות אלוקי לאדם‪ ,‬יראה כן שהאדם ניזון מאכילת חי וצומח וכדו'‪ .‬על כן במידת‬ ‫מה העולם הגשמי משמש ככבוד חתן – זעיר אנפין‪ ,‬וממנה נשפע שפע אור אלוקי‬ ‫לנשמה המלובשת בגוף גשמי‪ ,‬מלכות ‪ -‬כבוד כלה‪.‬‬ ‫‪ úåéç‬הנבראים הוא מז' מדותיו של הקב"ה )הנקראים זעיר אנפין( על כן בבריאה ניכר‬ ‫רק מספר שבע‪ ,‬עולם הטבע‪ ,‬שבע ימים וז' מידות הטבועים באדם‪ ,‬אמנם‬ ‫המוחין שהם החיות האלוקי שמעל הטבע שהם חכמתו ורצונו של הקב"ה מוסתרים‬ ‫הם‪ ,‬וניתנו רק לבני ישראל עמו ביציאת מצרים ומתן תורה‪ ,‬ועל כן רק מצד הגוף‬ ‫פרק ד‬ ‫יב |‬ ‫והנפש הבהמית ניזון מאור השכל וכן מאכילת צומח חי‪ ,‬אבל חיי הנשמה הוא‬ ‫מאורו יתברך הפשוט ואכמ"ל‪.‬‬ ‫]‪ ììë‬זה נקוט בידך כי הנשמה של היהודי היא עליונה מעל כל הנבראים והנאצלים‪,‬‬ ‫וכל האמור לעיל הוא רק כאשר הנשמה מלובשת בגוף‪ ,‬אזי היא מקבלת‬ ‫השפעתה מהבריאה הגשמית‪ ,‬אמנם מצד הנשמה עצמה אין היא נצרכת כלל לבריאה‪,‬‬ ‫אדרבה מכרת את בוראה מכך שהיא חלק מאורו יתברך‪ ,‬ולכן נאמר "אנכי ה' אלוקיך‬ ‫אשר הוצאתיך מארץ מצרים"‪ ,‬ולא כתיב "אשר בראתי שמים וארץ"‪ ,‬כי מזמן יציאת‬ ‫מצרים עיקר הכרת איש הישראלי בהקב"ה הוא מצד הנשמה‪ ,‬מכל מקום יש להאיר‬ ‫את הנפש הבהמית בשכל אנושי וכן על ידי השפעת חיים מהעולם הגשמי[‪.‬‬ ‫המשכת הדעת למידות‬ ‫‪ íøè‬שאנו באים להמשיך אור אלוקי וגילוי כבוד מלכותו יתברך בעולם עלינו‬ ‫לעורר שורש הבריאה בעולם האצילות‪ ,‬היינו להמשיך את המוחין העליונים‬ ‫חכמה בינה למידותיו העליונות של הקב"ה הנקראים זעיר אנפין‪ ,‬על ידי דעת‬ ‫העליון של עולם האצילות המחבר בין המוחין למידות‪ ,‬והוא על ידי מצוות ד'‬ ‫מינים המעורר דעת העליון‪ ,‬ומשם אנו ממשיכים אור וחיות האלוקי לגדרי העולם‪,‬‬ ‫מידותיו הק' המתלבשות בבריאה‪ ,‬ועל כן הנענוע הוא על ששה קצוות העולם‪.‬‬ ‫‪ øçàì‬מכן אנו חוזרים וממשיכים את האור ה' הנמשך בעולם לעבר נקודת הלב‬ ‫שורש המידות של הנפש הישראלית כשהיא מלובשת בגוף גשמי‪ ,‬נקודת‬ ‫המלכות‪ ,‬בכדי שכל חדרי הלב על ששה מדותיה יהיו חדורים בנקודת החיים שפע‬ ‫המוחין של האור האלוקי הנמשך זה עתה על ידי אור הדעת‪.‬‬ ‫‪ ïëå‬בקומה הפרטית של האדם על ידי מצוות לולב‪ ,‬כח הדעת‪ ,‬מאירים אנו המוחין‬ ‫של הנשמה חכמה ובינה‪ ,‬שהם חכמתו ורצונו יתברך וההכרה ביחודו ואחדותו‬ ‫יתברך לתוך גדרי הלב‪.‬‬ ‫זה היום תחילת מעשיך‬ ‫‪ äáéñä‬והטעם שאיש הישראלי נקרא 'מלכות' לגבי העולם המכוון ל'ז"א'‪ ,‬ולכאורה‬ ‫נראה שהוא בדרגה נמוכה יותר מכל הנבראים‪ .‬המענה על כך שאדם‬ ‫הראשון נברא ביום השישי למעשה בראשית‪ ,‬לאחר כל הנבראים‪ ,‬ומאידך אנו‬ ‫אומרים בתפילת ראש השנה 'זה היום' היינו ראש השנה יום ברוא האדם‪' ,‬תחילת‬ ‫מעשיך'‪ ,‬ומורה על כך שכל סיבת הנבראים והנאצלים הוא למען האדם‪ ,‬והוא‬ ‫| יג‬ ‫כוונת הנענועים‬ ‫'מלכות' המקבל את כל מדרגות אור ה' מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין אל תוך‬ ‫נשמתו המלובשת בגוף‪ ,‬ודייקא שהוא אחרון הנבראים מורה על כך שהוא התכלית‬ ‫של כל העולמות העליונים והתחתונים‪.‬‬ ‫נענוע שלושה פעמים‬ ‫‪ øàùð‬לנו לבאר טעם הנענוע שלוש פעמים לכל צד בהולכה והובאה‪ .‬ביאור הענין‪,‬‬ ‫כי כללות המוחין הם שלושה‪ ,‬חכמה בינה דעת‪ ,‬וכלולים זה בזה‪ ,‬ועל כן‬ ‫לא יתכן לעורר כח הדעת מבלי לעורר תחילה את נקודת החכמה והבינה שבדעת‪.‬‬ ‫על דרך משל‪ ,‬אדם הרוצה להתפלל בדבקות פנימית ואמיתית‪ ,‬אינו יכול לגשת‬ ‫תיכף לכח הדעת בלבד‪ ,‬ועליו להעביר על כל פנים בהרהור המחשבה תוכן הענין‬ ‫שרוצה להתקשר בו‪ ,‬כי מבלי אותיות החכמה והבינה לא יכול להתעורר הדעת‪,‬‬ ‫אלא שאינו צריך להעמיק יתר על המידה‪ ,‬לזה ייקרא נענוע‪ ,‬לעורר קצת את‬ ‫החכמה והבינה הנמצאים בהעלמה‪.‬‬ ‫‪ äàøé‬כן גם ממגיד שיעור העומד למסור שיעור לתלמידיו‪ ,‬הגם שכל הסוגיא מונח‬ ‫בזכרונו‪ ,‬אמור הוא לרענן את הסוגיא מקודם‪ ,‬בכדי שיהיה מקושר לענין‪ ,‬כי‬ ‫מבלי זה ירגישו התלמידים חוסר חיבור והתקשרות לדבריו‪.‬‬ ‫‪ .ìùîä‬עבודת הנענועים הוא בכדי להפעיל את כח הדעת‪ ,‬ועל כן יש לעורר תחילה‬ ‫את החכמה ובינה שבדעת‪ .‬ובנענוע הראשון יכון לחכמה שבדעת‪ ,‬ובשניה‬ ‫בינה שבדעת‪ ,‬ובשלישית דעת דדעת שהוא עיקר ההמשכה‪ ,‬בין בהולכה לצדדי‬ ‫העולם וכנ"ל‪ ,‬וכן בקומת הנפש לעורר את נקודת החכמה והבינה הגנוזים בדעת ‪.ãé‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫ולכן צריך הולכה והובאה פ"א כנגד המוח הא'‬ ‫‪ ãé‬ראה שער הכוונות )‪ :(ä ùåøã úåëåñä âç‬וטעם‬ ‫אשר בדרום והולכה והובאה פ"ב להמשיך‬ ‫היות כל נענוע ג"פ הוא‪ ,‬כי הנה ג' מוחין‬ ‫המוח הב' אשר בדרום והולכה והובאה פ"ג‬ ‫יש ברישא דז"א חב"ד‪ ,‬ולהיות כי הדעת‬ ‫להמשיך מוח הג' שבדרום‪ .‬והנה האריז"ל‬ ‫מכריע ביניהם הוא כלול משלשתם‪ ,‬ולא עוד‬ ‫מבאר מקודם יש לכון על דעת דדעת ולאחר‬ ‫אלא שאפי' חו"ב כל א' מהם כלול משלשתן‬ ‫מכן בינה דדעת וכו'‪ .‬אמנם הבעל התניא‬ ‫ומכ"ש הדעת לטעם הנז'‪ ,‬ונמצא כי הדרום‬ ‫)‪ (áìåì úååöî Y ç"àã øåãéñ‬מבאר‪ ,‬שיש להקדים‬ ‫שהוא החסד של הדעת כלול מג' מוחין‪ ,‬ולכן‬ ‫חכמה דדעת לבינה דדעת וכאמור למעלה‪,‬‬ ‫צריך שלשה הולכות וג' הובאות כנגד דרום‬ ‫ואכמ"ל‪.‬‬ ‫הכלול מג' מוחין להמשיך הארה משלשתם‪,‬‬ ‫פרק ה‬ ‫יד |‬ ‫פרק ה‬ ‫‪ øçàì‬שלמדנו בחכמה ובינה ענין וכוונת הנענועים‪ ,‬נשתמש בכח הדעת‪ ,‬לנבאר‬ ‫צורת ואופן הנענועים בשערי הלב והכוונה הלכה למעשה‪.‬‬ ‫דמיון דקדושה‬ ‫‪ úåììë‬ושורש ענין הכוונה הוא הריכוז והדבקות לנקודה אחת‪ ,‬ועל כן יש‬ ‫להשקיט מתחילה את המוח מכל המחשבות הסובבים אותו‪ .‬אחד‬ ‫מהאופנים המועילים לכך הוא חוש הציור ודמיון דקדושה‪ ,‬יראה כן כאשר אדם‬ ‫נמצא במקום קדוש‪ ,‬דוגמת ציון הרשב"י או שאר מקומות הקדושים‪ ,‬אזי בדרך‬ ‫כלל כל ציור והלך מחשבתו סובבים סביב נקודה אחת‪ ,‬שהוא אור הנעלה של‬ ‫הרשב"י‪ ,‬לומד בהיכלו ואוכל וישן שם‪ ,‬וכל מהותו מרוכז לנקודה אחת‪ ,‬כי נמצא‬ ‫במקום מוגדר‪ ,‬ובדרך ממילא מחשבתו תפוסה לעבר נקודה זו‪ ,‬ומועיל לכוונה‬ ‫ודבקות שעל ידו נמשך השפעה רוחנית‪ ,‬כדברי הבעש"ט במקום שמחשבתו של‬ ‫האדם שם הוא נמצא‪.‬‬ ‫‪ íâå‬אם אינו נמצא בפועל בציון הרשב"י וכדו'‪ ,‬כאשר הוא מצייר בשכלו ובכח‬ ‫דמיונו ציון התנא הקדוש העומד לנגד עיניו‪ ,‬יועיל לו להתרכז בהתקשרות‬ ‫להתנא האלוקי‪ ,‬ולומד ומתפלל בהשראה של קדושה‪ ,‬כי ציור הגשמי מועיל לנקודת‬ ‫הריכוז לעבר נקודה אחת‪ ,‬וכך יכול להכנס בעבודתו הרוחנית‪.‬‬ ‫מכון בית אלוקינו‬ ‫‪ íøè‬שלוקח האדם את הד' מינים בידו‪ ,‬יצייר וידמה בנפשו שעומד הוא בבית‬ ‫המקדש מקום השראת השכינה‪ ,‬הבית המקדש מורה על כללות הדעת של‬ ‫העולם‪ ,‬מצד אחד הוא בנין גשמי הכולל כללות כל העולם‪ ,‬ומאידך שורה שם‬ ‫השכינה גילוי אור האלוקי‪ ,‬ומשם נמשך שפע אור וחיות אלוקי על כל העולם‪ ,‬לא‬ ‫בכדי אומרים אנו בתפילה קודם הנענועים‪' ,‬להמשיך דעת העליון מנוה אפריון למכון‬ ‫בית אלוקינו'‪ ,‬כי הבית המקדש הוא דעת המחבר בין עולם העליון המוחין לעולם‬ ‫| טו‬ ‫כוונת הנענועים‬ ‫הגשמי בעל ששה קצוות ‪ ,åè‬והגם שכבר נתגלה כללות אור ה' ביום הכיפורים‬ ‫בקודש הקדשים‪ ,‬עם כל זה נחשב כמקום סתר המורה על עולם העליון‪ ,‬ועיקר‬ ‫כוונת הנענועים להמשיך אור מלכותו יתברך לפי גדרי העולם‪.‬‬ ‫על דעת הצדיקים‬ ‫‪ íâ‬טוב להתקשר לצדיק שהוא קשור עימו‪ ,‬שהרי 'אתפשטותא דמשה בכל דרא‬ ‫ודרא'‪ ,‬ומשה רבינו הוא זה הממשיך את כח הדעת לבני ישראל ‪ ,æè‬ואין ביד‬ ‫האדם לבד לעורר כח זה כי עם על ידי קדושת מצוות ד' מינים‪ ,‬ובהתקשרות‬ ‫למשה רעיה מהימנא‪ .‬ומי שאינו יודע לאיזה צדיק הוא קשור יכול לכוון בכללות‬ ‫על דעת הצדיקים‪ ,‬ובכדי לעורר נקודת ההתקשרות ינגן לעצמו ניגון של אחד‬ ‫מהצדיקים הידועים לו‪ ,‬וכך יוכל לעורר התקשרות גם לכללות הצדיקים‪.‬‬ ‫המשכת מוחין‬ ‫‪ øçàì‬שמחשבתו פנויה ונקיה ומרוכזת לנקודת הדעת‪ ,‬מתבונן בד' מינים אשר‬ ‫בידו הכלולים מכל דרגת מין הצומח‪ ,‬וכמו כן הם 'שבעה' לולב‪ ,‬אתרוג‪,‬‬ ‫שלושה הדסים‪ ,‬ושני ערבות‪ ,‬ועל ידם ממשיך חיות אלוקי לז' גדרי העולם‪ .‬לאחר‬ ‫מכן מתבונן באיזה יום מחג הסוכות הוא עומד‪ ,‬אם ביום הראשון מידת החסד אם‬ ‫ביום השני מידת הגבורה וכו'‪ ,‬להמשיך אור ה' בגדר הזמן ‪ .æé‬לאחר מכן לוקח את‬ ‫הלולב ומנענע לצד דרום המכוון למידת החסד הראשונה שבמידות‪ ,‬ומכוון להמשיך‬ ‫הערות וציונים‬ ‫משרש נשמת משרע"ה המושרשת בדעת‬ ‫‪ åè‬ראה בת עין )‪ :(úåîù‬והנה כשהוא בבחינת‬ ‫העליון שבי"ס דאצילות המיוחדות במאצילן‬ ‫דעת הוא בחינת בנין בית המקדש‪ ,‬כמו‬ ‫ב"ה שהוא ודעתו אחד והוא המדע כו'‪ .‬ועוד‬ ‫שאיתא בגמרא )‪ (.âì úåëøá‬כל מי שיש בו דעה‬ ‫זאת יתר על כן בכל דור ודור יורדין ניצוצין‬ ‫כאלו נבנה בית המקדש‪.‬‬ ‫מנשמת משרע"ה ומתלבשין בגוף ונפש של‬ ‫חכמי הדור עיני העדה ללמד דעת את העם‬ ‫‪ æè‬ראה ספר התניא )‪ :(áî ÷øô‬כי כל נפש ונפש‬ ‫ולידע גדולת ה' ולעבדו בלב ונפש כי העבודה‬ ‫מבית ישראל יש בה מבחי' משה רבינו‬ ‫שבלב היא לפי הדעת כמ"ש דע את אלהי‬ ‫ע"ה‪ ,‬כי הוא משבעה רועים הממשיכים חיות‬ ‫אביך ועבדהו בלב שלם ונפש חפיצה‪.‬‬ ‫ואלהות לכללות נשמות ישראל‪ ,‬שלכן נקראים‬ ‫בשם רועים‪ ,‬ומשרע"ה הוא כללות כולם‪,‬‬ ‫‪ æé‬ולפי שיטת הרש"ש שכל חודש תשרי הוא‬ ‫ונקרא רעיא מהימנא‪ ,‬דהיינו שממשיך בחי'‬ ‫פרצוף הגבורה של פרצוף הזמנים הרי‬ ‫הדעת לכללות ישראל‪ ,‬לידע את ה' כל אחד‬ ‫שמקדים כללות קומת הגבורה‪.‬‬ ‫כפי השגת נשמתו ושרשה למעלה ויניקתה‬ ‫פרק ה‬ ‫טז |‬ ‫לה מוחין‪ ,‬האור האלוקי שנתחדש עכשיו בראש השנה ויום הכיפורים השייך למידה‬ ‫זו‪ ,‬ובכח נענוע זה נמשך אור וחיות אלוקי לכל צד דרום של כללות העולם‪.‬‬ ‫‪ øçàì‬מכן מביא בחזרה את הלולב לנקודת הלב‪ ,‬להמשיך אור האלוקי לחדרי לבו‬ ‫וכן לעורר האור האלוקי אשר בנשמתו‪ ,‬ובעיקר למידת החסד שתיהיה‬ ‫חדורה באור יחודו ואחדותו יתברך‪ ,‬ומידת חסדו ישמש רק למען שמו באהבה‪,‬‬ ‫לאהוב את הקב"ה בכל לבו‪ ,‬וכן שמידת חסדו תשמש כמרכבה למידת חסדו של‬ ‫הקב"ה להטיב לכל אחד מבני ישראל‪ ,‬שהוא מידת אברהם אבינו המוסתר בכל‬ ‫אחד מישראל‪ ,‬כי ירושה היא לנו מאבותינו‪ .‬גם יכון על גודל האהבה של הקב"ה‬ ‫על בני ישראל בכלל ועליו בפרט‪ ,‬וכנאמר "אהבתי אתכם אמר ה'"‪.‬‬ ‫‪ éãëá‬לאחוז בכוונה זו למשך זמן מה ינגן בלחש ניגון המבטא ענין אהבת ה' או‬ ‫מידת החסד לזולת‪ ,‬ויתבונן משך זמן מה להחדיר את נקודת הדעת לעבר‬ ‫נקודת הלב‪ ,‬ובפרט במידת החסד‪ .‬ועל דרך זה יעשה בנענועיו לשאר רוחות העולם‬ ‫גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות‪.‬‬ ‫כללות המידות‬ ‫‪ ïåéëî‬שאין הזמן מספיק לפרט פרטיות כל המידות‪ ,‬לכן נבאר אותם בדרך כללות‪.‬‬ ‫צד 'צפון' מכוון למידת 'הגבורה'‪ ,‬ובנפש הוא יראת שמים לבל להיות נפרד‬ ‫מאור ה'‪ ,‬כמו כן מורה על נקודת החיות בהשתוקקות הלב להתקרב להקב"ה‪ .‬גם‬ ‫ירגיש גודל היראה של הקב"ה לבל יפול היהודי בחטא ‪ .çé‬צד 'מזרח' מורה על מידת‬ ‫ה'תפארת'‪ ,‬להתפאר בנפשו על כך שזכה להיות פארו של הקב"ה כנאמר "ישראל‬ ‫אשר בך יתפאר"‪ ,‬גם הוא מתפאר על הקב"ה כנאמר 'פארי עליו'‪' .‬מעלה' מכוון נגד‬ ‫ספירת ה'נצח'‪ ,‬לעורר כח הניצוח לקיים מצוות ה' גם כאשר אין לו מוחין או‬ ‫פתיחת הלב‪' .‬מטה' נגד ספירת ה'הוד'‪ ,‬לעורר נקודת הביטול הגמור להקב"ה בסור‬ ‫מרע בל להמרות פי ה'‪' .‬מערב'‪ ,‬הוא נגד ספירת 'יסוד ומלכות'‪ ,‬לעורר נקודת‬ ‫ההתקשרות בכל נפשו ומאודו באור ה' ודרכיו ובשמירת התורה והמצוות‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫בהבורא ברוך הוא‪ .‬אך מצאנו גם כן יראה‬ ‫‪ çé‬ראה נועם אלימלך )‪ :(äðùåù éèå÷éì‬ולכאורה‬ ‫בהשם יתברך‪ ,‬דהיינו שמתיירא ברוך הוא‬ ‫כיון שאדם צריך לדבק במדותיו של‬ ‫וברוך שמו שלא יחטא אדם ויענש חלילה‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא אם כן קשה איך שייך יראה‬ ‫| יז‬ ‫כוונת הנענועים‬ ‫הקפת הבימה‬ ‫‪ øçàì‬הנענועים מקיפים אנו את התיבה ומכוון למידת המלכות שהיא כללות ששה‬ ‫קצוות העולם‪ ,‬היות ומידת המלכות הוא גילוי אור אלוקי בעולם המעשה‪,‬‬ ‫הרי שעיקר בקשותינו בזמן ההקפות על טוב גשמי הגלוי לבני ישראל עם קרובו‪.‬‬ ‫המעשה הוא העיקר‬ ‫‪ íâä‬שהרחבנו בתיאור וביאור צורת אופן כוונת הנענועים עלינו לדעת כי המעשה‬ ‫הוא העיקר‪ ,‬וכל המוחין נמשכים על ידי מצוות נטילת לולב‪ ,‬כי המשכת‬ ‫הדעת הוא על ידי קדושת המצוה‪ ,‬והכוונה אינו אלא כתוספת קישוט על המצוה‪,‬‬ ‫לכן בל יפול לב האדם בחלישות הדעת בראותו שאינו בקי בכוונת אלו‪ ,‬ויהיה שמח‬ ‫בקיימו מצוות השם מקור כל ההשפעות‪.‬‬ ‫לעצור טללים רעים‬ ‫‪ ãò‬עתה ביארנו טעם הנענועים על פי פנימית התורה‪ ,‬אמנם אין מקרא יוצא מידי‬ ‫פשוטו‪ ,‬ובמשנה מבואר כי הנענועים לד' רוחות השמים הוא בכדי לעצור‬ ‫טללים רעים‪ ,‬ובהיות חג הסוכות חג האסיף וכן בחג נידונים על המים הרי שסגולת‬ ‫המצוה היא להמשיך שפע גשמי לבני ישראל‪ ,‬וכן הד' מינים מורה על שלימות‬ ‫והמבחר מדרגת הצומח בכל מיניו וסוגיו דוגמת הלולב והאתרוג והדס וערבה‬ ‫כמבואר בספרי החסידות‪.‬‬ ‫]‪ íìåòìå‬אין סתירה בין נגלות התורה ופנימיותה‪ ,‬אדרבה הכוונה להשפעה רוחנית‬ ‫ואלוקית היא המשפעת שפע רב גם בעולם הגשמי‪ ,‬כי חיות העולם‬ ‫הגשמי תלוי בהשפעה הרוחנית‪[.‬‬ ‫‪ úáéñ‬התעסקות בהורדת שפע גשמי על ידי מצוות לולב מורה על שלימות גילוי‬ ‫כבוד מלכותו ית' שנתחדש בראש השנה ויום הכפורים לתוך גדרי העולם‪,‬‬ ‫שלימות ופאר מלכותו יתברך הוא כאשר כבוד מלכותו יורד ומתגלה עד העולם‬ ‫הזה הגשמי והחומרי‪.‬‬ ‫‪ åäæ‬גם טעם שאנו מביאים בחג שבעים פרים‪ ,‬בכדי להחדיר אור כבוד מלכותו‬ ‫יתברך גם בשבעים אומות‪ ,‬וכפי שבקשנו מעומק לבנו בראש השנה 'מלוך על‬ ‫כל העולם כולו בכבודך'‪ ,‬למרות שבקשה זו תתמלא במילואה בזמן הגאולה‪ ,‬אם‬ ‫כל זאת בכל שנה יש גאולה פרטית בגילוי כבוד מלכותו לשנה זו‪ ,‬ועל כן יש‬ ‫פרק ה‬ ‫יח |‬ ‫לקיים מצוות ד' מינים גם בכוונה זו להמשיך שפע אלוקי עד לעולם הגשמי‪ ,‬לבל‬ ‫יחסר המזג לבני ישראל קדושים‪ ,‬וכן לעצור טללים רעים שהם כל מיני חולאים‬ ‫ומגיפות ושאר מרעין בישין‪ ,‬בכדי שיהיה טוב לישראל בגשמיות‪.‬‬