מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — סוכות (2026-09-21)

קונטרס
מעיינות
החיים
דברי תורה
מכ"ק מרן אדמו"ר zצוקללה"ה
חג הסוכות תשפ"ז • גליון תקנא
פה יוניאן סיטי יצ"ו
©
כל הזכויות שמורות
י"ל ע"י
מכון שלמה משנתו
להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה
שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל
להערות והארות
או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל:
201-455-7269
בארה"ק:
052-712-6945
דוא"ל:
mayunoshachaim@gmail.com
א"עשת תוכוסה גחל שורד
דרוש לחג הסוכות
תשע"א
תקנת מריש באדם חשוב ,ואם מצד מידת חסידות ראוי להשיב
את הנקנה ביאוש ושינוי רשות
בגמרא (סוכה לא ,א) ,ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן ,אמרה ליה ,ריש
גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי ,צווחה ולא
אשגח בה רב נחמן ,אמרה ליה ,איתתא דהוה ליה לאבוה תלת מאה ותמני סרי
עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה ,אמר להו רב נחמן פעיתא היא דא ואין
לה אלא דמי עצים בלבד .וכבר דשו בה רבים לבאר סוגיא זו על מה אדניה
הטבעו ,ומה היתה כוונת ההיא סבתא במה שנקטה דייקא דבר זה שהיה
לאביה אברהם אבינו שי"ח עבדים ,ומה ענין זה לטענתה.
תקנת מריש לתלמידי חכמים ואנשים חשובים
א) ויתכן לומר ,דטענת ההיא סבתא היתה ,דכיון שכל תקנת מריש לא
תקנו חכמים אלא מפני תקנת השבים ,שתקנו חכמים (גיטין נה ,א)
על המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול הנגזל את דמיו ,ולא חייבוהו לקעקע
את בנינו מפני תקנת השבים ,כמבואר בדברי רש"י בשמעתין ,מסתברא שלא
תקנוה חכמים אלא לגזלנים דעלמא שאם יחייבו אותם לסתור את כל הבנין
ימנעו ולא יחזרו בתשובה ,אבל לגבי ריש גלותא ורבנן דבי ריש גלותא שהם
אנשים חשובים ,ואין לחוש שאם יחייבו אותם לסתור בניינם ימנעו מלעשות
תשובה ,לא תקנו חכמים תקנת מריש ,והם חייבים לסתור את העצים ולהחזירם
בעין .ולזה נקטה בלשונה ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא שהם אנשים
חשובים בסוכה גזולה הוו יתבי ,לפי שהיא המחייבתם שלא לסמוך על תקנת
מריש.
[ג]
א"עשת תוכוסה גחל שורד
אמנם רב נחמן ידע והכיר בטיבם של אנשי בית ריש גלותא שהיו אינשי דלא
מעלי ,כדמוכח בכמה מקומות בש"ס (עי' שבת נה ,א ועוד) ,ואף אמרו בגמ'
(ע"ז לח ,ב) שאנשי ריש גלותא גרמו מיתה לרב זביד משום שהחמיר עליהם,
עיי"ש ,אם כן אדרבה בהם יש מקום לחוש טפי שאם נחייבם לסתור בניינם
לא יעשו תשובה ,ולכן שייך בהם שפיר תקנת מריש ,ואין לה אלא דמי עצים.
הריש גלותא קנה את העצים בייאוש ושינוי רשות
ב) ביתר שאת יש לומר ,דהנה אפי' לפי סברתה דלגבי ריש גלותא וכולהו
רבנן לא תקנו חכמים תקנת מריש ,מכל מקום כיון שמסתמא
נתייאשה מן העצים כשבאו ליד עבדי ריש גלותא ,נמצא שכשלאחר מכן באו
העצים לרשות ריש גלותא ,קנינהו ריש גלותא ביאוש ושינוי רשות (עי' דברי
סופרים להרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין אות טז) ,נמצא דגם לולא תקנת מריש אין לה
אלא דמי עצים בלבד.
אמנם מצינו באברהם אבינו בעת חזרתו ממלחמת המלכים שאמר למלך
סדום (בראשית יד ,כג) הרימותי ידי אל ה' וגו' אם מחוט ועד שרוך נעל
ואם אקח מכל אשר לך ,שלא רצה לקחת מאומה מרכוש סדום ועמורה ששבו
ארבעת המלכים במלחמה ,מפני שלא רצה ליהנות מן הגזל (עי' חולין פט ,א).
ולכאו' יש להבין ,הרי ממון זה בא לידו בהיתר ,שהרי אנשי סדום ועמורה
נתייאשו כבר מכל ממונם ,וקנינהו אברהם אבינו ביאוש ובשינוי רשות ,ומדוע
לא רצה ליהנות ממנו.
ב' טעמים בכך שמיאן אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום
ויש לומר ב' טעמים בדבר ,הא' ,דאף שמדינא קנינהו אברהם ביאוש ושינוי
רשות ,מכל מקום מצד מידת חסידות החמיר אברהם על עצמו ולא
רצה ליהנות מאותו הממון שבא ליד המלכים בגזילה .והב' ,משום שניצחון
המלחמה היה בדרך נס ,וקיי"ל (עי' תענית כד ,ב וברש"י שם) אסור ליהנות ממעשה
ניסים (עיין של"ה הק' מסכת חולין תורה אור אות קלה).
ואפשר דהני תרי טעמי תליין במה שנחלקו בגמ' (נדרים לב ,א) בדרש הכתוב
(בראשית שם ,יד) וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות,
[ד]
א"עשת תוכוסה גחל שורד
אם שי"ח עבדים ממש היו או אליעזר היה דחושבניה הכי הוה .דאם הכוונה
כפשוטו שהיו עמו שי"ח אנשים ,ובפרט אם נאמר שהני שי"ח אנשים היו שרי
הצבא אשר לו ,הרי היו עמו אנשים רבים במלחמה ,ואין הניצחון נחשב כל כך
לנס ,ובהכרח לומר דמה שלא רצה אברהם ליהנות מרכוש סדום היה מפני
שהחמיר על עצמו ממידת חסידות שלא ליטול גם ממה שנקנה לו כדין ביאוש
ושינוי רשות.
אבל אם נאמר דאליעזר לבדו הוה ,היה הניצחון מעשה ניסים ,ואם כן יש
לומר ,דהטעם שלא רצה ליהנות מהרכוש הוא משום שאסור ליהנות
ממעשה ניסים ,ושוב אי אפשר ללמוד מאברהם אבינו ,דמצד מידת חסידות
ראוי להימנע שלא ליטול גם ממה שבא בידו בהיתר ביאוש ושינוי רשות.
על כן כדי להצדיק את טענתה דלגבי ריש גלותא וכולהו רבנן שהם אנשים
חשובים לא תקנו חכמים תקנת מריש ,ולכן גם אם קנו את הגזילה ביאוש
ושינוי רשות ראוי להם להחמיר על עצמם ולהשיב את העצים בעין ,פתחה פיה
בחכמה ואמרה ,איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי ,היינו
שהיו לו שי"ח עבדים בפועל ,נמצא שלא היה ניצחון המלחמה בדרך נס ,ואם
כן ליכא למימר שטעם הדבר שלא רצה אברהם ליהנות מרכוש המלחמה היה
משום שאסור ליהנות ממעשה ניסים ,ועל כרחך לומר הטעם ,לפי שאדם גדול
צריך להחמיר על עצמו להשיב את הגזילה אע"ג דקנינהו ביאוש ושינוי רשות,
והכ"נ ראוי להם לריש גלותא וכולהו רבנן להשיב לה את העצים אע"ג דקנינהו
ביאוש ושינוי רשות.
על כך אמר להו רב נחמן פעיתא היא דא ,כי לא צדקו אמריה ,משום דאנן
קיי"ל דאליעזר לחוד הוא דהוה ולא שי"ח עבדים ממש ,ושפיר היה
הניצחון בדרך נס ,וכיון שכן יש לנו לומר שהטעם שלא רצה אברהם ליהנות
מרכוש המלחמה היה משום דאסור ליהנות ממעשה ניסים ,ואין לנו מקור
נפתח שאדם גדול צריך להחמיר על עצמו שלא לסמוך על תקנת מריש ,ועל
כן אין לה אלא דמי עצים בלבד.
ד
[ה]
ד''עשת קחציד אזיפשוא הרות ירבד
דברי תורה בשוה"ט אושפיזא דיצחק
תשע"ד
הנה מדתו של האושפיזא קדישא הוא מדת הגבורה ,אמנם דבר פלא מצינו
בחז"ל (שבת פט ,ב) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב
(ישעיה סג ,טז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה'
אבינו גואלנו מעולם שמך ,לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי,
אמר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך ,אמר אימר ליה ליעקב דהוה
ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו ,אמר ליה בניך חטאו ,אמר לפניו
רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך ,אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה.
אמר לו ליצחק בניך חטאו לי ,אמר לפניו רבונו של עולם בני ולא בניך ,בשעה
שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי עכשיו בני ולא
בניך ,ועוד כמה חטאו וכו' אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי
ופלגא עליך ,ונתקשו המפרשים בזה איך יתכן שיצחק אבינו שהוא מדת
הגבורה הפליג מאוד בטענותיו לפני הקב"ה שירחם על בניו יותר מאברהם
ויעקב.
ונקדים עוד במה דמצינו אצל האושפיזא קדישא (בראשית כה ,כז-כח) ויגדלו
הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים,
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב ,וברש"י (בד"ה בפיו)
כתרגומו בפיו של יצחק ,ומדרשו בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו,
והקושיא מפורסמת ,הן נמי דיצחק אהב גם את עשיו אי משום שהביא ציד
לפיו ,או משום שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו ,אבל איזה חסרון ראה ביעקב
שהיה מעדיף את עשיו ממנו.
והנראה דהנה תכלית עבודת האדם בעולמו הוא לכבוש את יצרו ולהפך את
הרע לטוב ,ולכן לא ירצה האדם בעבודת בוראו כי אם כשיש כח
[ו]
ד''עשת קחציד אזיפשוא הרות ירבד
המתנגד המנסה להפילו ,ונצרך הוא למלחמה תמידית בעוסקו בתורה ומצוות
ומעש"ט ,ורק באופן זה ייחשב עבודת האדם.
ורגיל אני לחזור על מה דאיתא מזקה"ק רבי יצחק מראדוויל זי"ע (אור יצחק
פ' חיי שרה) בטעם מה שמצינו דהיצר הרע שולט באדם משעת יציאתו
לעולם (סנהדרין צא ,ב) ולפי מאי דס"ד בגמ' אף במעי אמו שולט היצה"ר ,ומאידך
היצר טוב שולט באדם רק כשהוא בן י"ג שנים ,ובשעה שהיצר טוב מגיע אל
האדם כבר נשתרש היצה"ר היטב בלב האדם ,וצריך התעצמות גדולה להרגיז
היצר טוב על היצר הרע ,ולכאורה היה יותר טוב אם היו נבראים שניהם יחד
היצר הטוב והיצה"ר ,ומבאר במשל לבית שהוא מלא אור ,כשיביאו איזה דבר
חושך לתוך הבית זה החושך אינו יכול לבטל את האור עד שנוטל מן הבית את
האור אזי יבא החושך ,אבל להיפך כשהחושך בבית כשיביאו איזה אור קטן
מבטל את החושך והחושך בורח תיכף.
ומטעם זה אומרים בתפלת ערבית גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור,
ומעביר יום ומביא לילה ,שאצל האור כתיב גולל אור מפני חושך
ואצל החושך לא כתיב גולל חושך מפני אור ,אלא וחושך מפני אור ,מחמת
שהחושך אינו יכול לבטל את האור ,לזה כתיב גולל חושך מפני אור מחמת
שאין כח בחושך שיבא רק לאחר שגולל האור תחלה ,אבל בעת שצריך היום
לבא אין צריך לגולל את החושך מחמת שהאור מבטל את החושך ,ולכן לא
כתיב וגולל חושך מפני אור ,ולזה כתיב אצל היום ומעביר יום ומביא לילה,
שאין בכח החושך לבא עד שמעביר את היום תחלה.
ובזה מבאר זקה"ק רבי יצחק מראדוויל טעם שהיצה"ר מגיע אל האדם תחלה
ואח"כ היצ"ט ,שהיצר טוב נמשל לאור אלו מעשיהן של צדיקים ,והיצה"ר
נמשל לחושך אלו מעשיהן של רשעים ,וכשיהי' להיפך שיבא היצ"ט תחילה
ואפי' אם יבואו שניהם ביחד ,לא היה ביכולת היצה"ר להתגבר על היצ"ט,
וכביכול רצה את הבחירה שיהיה ביכולת היצה"ר להתגבר על היצ"ט שזהו
עבודת האדם בעולמו בכדי שלא יאכל נהמא דכיסופא ,לזה היצה"ר בא קודם,
ומשתף את האדם עמו בכל התאוות וכל החמדות ,ואח"כ כשבא היצר טוב,
ויש לו התגברות על היצה"ר ,וכשאדם לוקח אלו התאוות והחמדות להיצ"ט
לעבודתו ית' אזי הוא אדם השלם ,שזהו עיקר תכלית עבודתינו ,עכתודה"ק.
[ז]
ד''עשת קחציד אזיפשוא הרות ירבד
והנה מיד כשנולד יעקב אבינו נולד שטנו עמו ,ועשיו הרשע השתדל מלמנוע
את יעקב מלעסוק בתורה ובמצוות ויעקב היה צריך ללחום עמו מלחמה
תמידית ,גם אצל יצחק אבינו מצינו שאחיו ישמעאל ניסה להפריעו מעבודת
ה' ,וכדכתיב (בראשית כא ,ט) ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם
מצחק ,וברש"י (בד"ה מצחק) שראתה בו ע"ז ג"ע ושפיכת דמים ,והיינו שלא
רצתה שישמעאל ישפיע על בנה יצחק.
אמנם חילוק אחד היה בין יצחק ליעקב ,דאילו יעקב ועשו היו תאומים ונולדו
בזמן אחד ,אבל ישמעאל נולד י"ד שנים קודם יצחק ,ולפי דברי זקה"ק
רבי יצחק מראדוויל זי"ע יש עבודתו של יצחק מובחרת יותר ,שהרי יעקב
ועשיו היו תאומים ,ומיד כשנולד עשו הרשע הוא היצר הרע ,נולד יחד עמו
יעקב אבינו הוא היצר טוב ,ומיד נתמלא הבית כולו אורה ולא היה ניכר כלל
חשכו של עשו הרשע ,אך יצחק אבינו היה צריך ללחום עם אחיו הגדול שכבר
נשתרש היטב קודם שבקע אורו של יצחק ,ובחינה זה הוא תכלית העבודה
שהאדם נברא עליה ,שיקדים באדם כח הרע ורק אח"כ יכנס בו כח הטוב ויגביר
האדם כח הטוב על כח הרע עד שיהפך את הרע לטוב.
ולפי"ז יש לפרש ויאהב יצחק את עשיו ,דהכוונה הוא על השטן הוא היצר
הרע ,והיינו שיצחק אבינו הבין את החשיבות של היצר הרע שרק ע"י
היצה"ר המקדים לבא ליצר טוב נרצה עבודת האדם ,דאם לא היה היצר הרע
מקדים לא היה כלל בחירה ,כי מאחר שהיו טועמים ורואים כי טוב ה' ,לא היו
במציאות שיפנו בני אדם אל לבם מעבודת ה' ,ודייקא יצחק ששטנו היה גדול
ממנו י"ד שנים ונצטרך ללחום אם אחיו שכבר נשתרש בעולם ,הוא הבין למה
צריכים את עשיו כי רק כשיש כח הרע המושכת את האדם ,יחשב עבודת
האדם המהפך את הרע לטוב.
והשתא דאתית להכי יש לפרש ויאהב יצחק את עשו גם כפשוטה ,שיצחק
אבינו שראה בעצמו עד כמה גדול וקשה כח היצר ,שכן היה צריך
ללחום עם שטנו שהיה גדול ממנו בי"ד שנים וכבר נשתרש הרבה בעולם ,ולכן
היה מבין איזה מלחמה קשה יש לו לעשיו עד שכמעט אי אפשר לנצח מלחמה
זו ,ולכן אף שעשיו הרשיע הרבה ,מ"מ לא הרפה יצחק אבינו את אהבתו ממנו,
מאחר שהיה יודע עד כמה גדול כוחו של היצר הרע.
[ח]
ד''עשת קחציד אזיפשוא הרות ירבד
ובזה אתי שפיר מה שדוקא יצחק אבינו נכנס לעובי הקורה ללמד זכות על בני
ישראל ,שרק יצחק אבינו ידע באמת כוחו הגדול של היצה"ר אחר שהיה
צריך ללחום עם שטנו ישמעאל שהקדימו בעולם והיה גדול ממנו ,ולכן טען
לפני הקב"ה שכיון שהאדם נולד עם יצר הרע והיצר טוב בא רק לאחר י"ג שנים
א"א להאשים את בני ישראל על שהעוויתו דרכם ,ואין לילך אתם בחומר הדין,
וכמו שמצינו שהקב"ה עצמו אמר (מיכה ד ,ו) ואשר הרעותי ,ודרשו חז"ל (ברכות
לב ,א ,וברש"י ד"ה דכתיב) אני גרמתי להם שבראתי יצר הרע ,והיינו שהבוחן כליות
יודע כוחו הגדול של היצר הרע ולכן מרחם על בניו ,ולכן יצחק אבינו שגם הוא
ידע כוחו הגדול של היצה"ר נאזר בגבורה לטעון עבור בני ישראל.
ד
[ט]
ג''עשת השמד אזיפשוא הרות ירבד
דברי תורה בשוה"ט אושפיזא דמשה
תשע"ג
יבואר קדושת נוי סוכה ועניניה
הנה מצינו בדין מצות נוי סוכה דהוקצו למצוותן ואסור להסתפק מהם ,וכתב
הפני יהושע (סוכה י :ד"ה דילמא) דהיינו דווקא כשהסוכה היתה כבר מסוככת
כהלכתה ואח"כ עיטרו הדפנות בקרמים המצוירים וה"ה בנוי סוכה שתחת
הסכך כדאיתא בברייתא (שם) או שתלה בה אגוזין אפרסקין וכו' ,משא"כ אם
עיטרו הדפנות קודם שסיכך הסכך אין בו קדושה.
ומדייק זאת מלשון הברייתא (שם) סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמים וכו' ותלה
בה אגוזין וכו' אסור להסתפק מהם .והיינו דרק אם סיככה כהלכתה
ואח"כ עיטרה אסור להסתפק מהם וחל קדושה על הנוי סוכה ,אבל אם הניחו
הנוי סוכה ואח"כ סיככו לא חל קדושה על הנוי סוכה ומותר ליהנות מהם.
וקשה מה טעם דבר זה ,ומאי שנא מהדפנות עצמן דאדרבה צריכים להיות
דוקא קודם הסכך ,ומדוע נוי סוכה אינו כן.
עוד ענין במצות סוכה צריך ביאור ,הא דאיתא בשם האריז"ל ליקח הד' מינים
דוקא בסוכה .ויש להבין מהו הקשר בין מצות ד' מינים למצות סוכה ומהו
הענין לקיימם יחד ליטול הד' מינים בתוך הסוכה דייקא.
ונראה לבאר אלו הדינים בדרך אגדה ,ובהקדם נבאר מה שכ"ק מרן אדמו"ר
זי"ע חזר כסדר על האימרה ממרן בעל הדברי חיים זי"ע ,מה שרואים
אצל הילולא דרשב"י שיש בו שמחה גדולה ,ומשא"כ יום ההילולא דמשה
רבינו ע"ה אינו יום שמחה אלא יום תענית צדיקים .דהוא משום שמשה רבינו
לא הגיע לתכלית הנרצה שרצה להגיע ,והיינו ליכנס לארץ ישראל ,ואף לאחר
שהתפלל הרבה תפילות כדאיתא (ריש פרשת ואתחנן) שהתפלל על כך תקט"ו
[י]
ג''עשת השמד אזיפשוא הרות ירבד
תפילות .ויש להבין מהו הענין שמשה רבינו קיבל עונש זה דלא לקיים מצות
יישוב ארץ ישראל והמצוות התלויות בה.
ונראה הביאור בזה ,דלא היה שייך שום עונש אחר אצל משה רבינו מלבד
מניעת מצוה זו לבל יכנס לאר"י ,וכמו שיבואר בהמשך ,דהנה עצם
הכניסה לארץ ישראל אינו מצוה ,ורק אחר שנכנס בה מקיים מצות ישוב ארץ
ישראל .וכמו דכתבו התוס' בשבת (כז ,ב ,ד"ה מסתברא; ותו"י דף לב ,ב ,ד"ה בעון ציצית),
דציצית הוי חובת טלית דטלית שיש בה ד' כנפות חייבת בציצית ,ולא חובת
האדם דאם אין לו טלית בת ד' כנפות פטור מן הציצית ,ורק דטוב לקנות
טלית ולברך עליו בכל יום ,ומדמין זאת להא דאיתא בסוטה (יד ,א) דמשה רבינו
רצה ליכנס לארץ כדי לקיים מצוותיה .והיינו דמצות ישוב אר"י הוא מצוה רק
כשנכנסים בה ולא עצם הכניסה .ולכן רק ענין זה למנוע ממשה רבינו שלא
יתחייב בקיום מצוה מסוימת ,כדוגמת מניעת כניסתו לא"י ,היה שייך עונש
אצל משה רבינו שהוא עונש קל יותר ,ולא נענש בביטול מצוה חיובית.
ויבואר עוד הא דהביא הקב"ה עונש זו דייקא .דמצינו אצל חטא משה רבינו
דהכה על הסלע ולא דיבר אל הסלע כמו שציווה אליו הקב"ה ,דבא
לכלל כעס בא לכלל טעות .ופירשו הישמח משה והשפת אמת (וכן הוא בחנוכת
התורה פרשת חוקת) מה באמת הביא למשה רבינו לטעות בדבר זה ,ופירשו עפ"י
דאיתא בחז"ל דכל מה שאברהם עשה בעצמו להביא לפני המלאכים ולא על
ידי שליח ,שילם לו הקב"ה לבניו שהביא לישראל ג"כ על ידי עצמו ולא ע"י
שליח ,ונתינת מים לישראל הביא הקב"ה ע"י שליח כיון שאברהם אבינו הביא
ג"כ ע"י שליח ,כדכתיב יקח נא מעט מים ופירוש רש"י ,ע"י שליח.
וא"כ אם היה משה רבינו מדבר אל הסלע היה זה כמו שהקב"ה עצמו דיבר,
כדאיתא בכמה מקומות שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה,
והרי זה כמעשהו של הקב"ה בעצמו ולא ע"י שליח והרי זה היה צריך להיות ע"י
שליח מדה כנגד מדה על יקח נא מעט מים .ולכן חשב משה שכאן צריך לשנות
ולהכות את הסלע ולא בדיבור בעלמא כדי שיהיה נתינת מים ע"י שליח .אמנם
כיון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות ,כלומר ,דהרי איתא בחז"ל דכל הכועס
כאילו עובד ע"ז והשכינה מסתלקת ממנו .וא"כ שוב היה יכול לדבר אל הסלע
דלא היתה שכינה מדברת מגרונו ,ולא היה צריך עוד להכות הסלע ולשנות
מציוו השי"ת ,ועל זה נענש.
[אי]
ג''עשת השמד אזיפשוא הרות ירבד
ומפורסמת העובדא מהמגיד הק' מזלוטשוב זי"ע ,מהימים שהיה חי בדחקות
גדולה ,ויום אחד הגיע אליו עשיר גדול שרצה לקנות ממנו את
התפילין של אביו הרה"ק ר"י מדרהוביטש זי"ע שהיה ברשותו תמורת סכום
כסף גדול ,אך המגיד הק' לא הסכים למכרן בעבור שום הון ,ובאחד השנים
בערב חג הסוכות לא השיגה ידו לקנות אתרוג שהיה אז ביוקר גדול ,ומגודל
חביבות מצות ד' מינים הלך ומכר את התפילין היקרים שברשותו וקנה אתרוג
מהודר ,וכשהביא האתרוג לביתו בשמחה רבה נודע לזוגתו הרבנית איך השיגה
ידו לקנות אתרוג הזה ,ונתרעמה מאוד על שיכול היה להרויח בהם הון רב אצל
אותו עשיר ולא הסכים ,וכאן עבור האתרוג מכרן ,ובמרירות נפשה תפסה את
האתרוג ובלי משים שברה את הפיטום .כשראה זאת הרה"ק ר' מיכל'ע נענה
בשלוה והגיב על כך ברוב קדושתו ואמר ,תפילין אין לי ואתרוג ג"כ אין לי,
ה'בעל דבר' רוצה שמיכל'י יכעס אבל מיכל'י לא יכעס ,ופנה להרבנית ואמר
לה ,בבקשה ממך תני לי כתונת ואלך לטבול לכבוד יו"ט.
באותה שנה בליל החג דסוכות אחר הקידוש ,הבחין רבי מיכל'י זי"ע בהרבנית
שהיא עציבה ,ושאל אותה על כך ,וענתה דאינה רואה את האושפיזין
כפי שרגילה לראות בכל שנה .והשיב לה רבי מיכל'י זי"ע דהסיבה לכך היא
כיון שהסוכה עמד תחת איזה צל של תיפלות עבודה זרה ,וזה גרם לאושפיזין
להתרחק ממנה.
וכשסיפר פעם הרה"ק מהוסיאטין זצ"ל את עובדא זו ,הקשה עליה ,א' האיך
יתכן שהרה"ק הרבי ר' מיכל'י זי"ע יבנה הסוכה במקום קרוב
לתיפלה ולא ירגיש בזה ,ועוד ,האיך לא הרגיש בדבר הרבי ר' מיכלי זי"ע עצמו
שאין האישפוזין מגיעים .וביאר הרה"ק מהוסיאטין כוונת הרבי ר' מיכל'י זי"ע,
ע"פ מה שאמרו חז"ל דכל הכועס הוא כאילו עובד ע"ז ,וכיון שבאה הרבנית
לכלל כעס ממילא היה שם צל של ע"ז בהסוכה וממילא נסתלקה הקדושה
מהסוכה ,ולזה לא ראתה האישפוזין.
ומצינו דסוכה יש לה קדושה כארץ ישראל ומקום המקדש ,כדאיתא
בקרא (תהילים עו ,ג) ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון .ומתרגמינן והוה
'בירושלים בית מקדשיה' ומדור ביה שכינת קודשיה בציון ,דארץ ישראל נקרא
סוכה .ולפי זה יש לומר ג"כ דמשה רבינו שהיה צריך ליכנס לאר"י ,אך כיון
שבא לכלל כעס שוב לא היה שורה קדושת ארץ ישראל ,ולכן היה שייך אצלו
דוקא זה העונש שבא אליו ממילא מחמת הכעס.
[בי]
ג''עשת השמד אזיפשוא הרות ירבד
אמנם עדיין צריך להבין איך היה שייך כלל ענין הכעס במשה רבינו שהיה עניו
מכל האדם .וביותר קשה ע"פ מה שביאר הדברי חיים דלאדם העניו
בתכלית לא שייך לצוות עליו מצות יראת ה' ,דמי שהוא כאין ואפס אצל עצמו
מה שייך לומר לו שיפחד מהקב"ה הרי אין לו שום ערך לחייו וממילא מפחד
בכל עת ורגע מהדר גאונו ,ופירוש בזה הקרא ועתה מה ה' אלקיך שואל מעמך,
דהיינו שיהיה האדם אצל עצמו בחינת 'מה' ,ואז כי אם ליראה את ה"א ,היינו
שעי"ז לפחד מהקב"ה יהיה דבר קטן אצלו .ואל אדם זה ציווה הקב"ה מצוות
היראה .וא"כ הרי משה רבינו לא החזיק עצמו לכלום דהיה עניו מאוד מכל
האדם אשר על פני האדמה ,וא"כ גם לא היה שייך כעס אצלו.
וכן צריך להבין מדוע קיבל עונש כזה שלא ליכנס תחת קדושת ארץ ישראל,
שרואים שגם אצל יהודי פשוט אי כניסתו לסוכה הוא עונש גדול אצלו ולא
יכול לעמוד בזה .וכמו שידוע העובדא דהוה אצל הקדושת לוי זי"ע שבשנה
אחת לא היה אצלו אתרוג לסוכות ,ובערב סוכות עבר בעירו אחד שהיה
ברשותו אתרוג וביקש ממנו הקדושת לוי שיואיל לישאר בעיר ולחוג שם את
החג כך שיהיו לכל אנשי העיר אתרוג כשר לברך עליו ,אבל הלה לא הסכים
רק בתנאי שהרה"ק מבארדיטשוב יבטיח לו שיהיה לו חלק העולם הבא לידו,
והבארדיטשבער אכן הבטיח לו כל זה ובלבד שיזכה לקיים מצות ד' מינים.
אחר שהבטיח לו ,ציווה הקדושת לוי לכל אנשי העיר שלא יכניסו אותו
לסוכתם בליל החג ,והלך הלה מסוכה לסוכה אך איש לא רצה להכניסו
לסוכתו ולא היה יכול לקיים מצות סוכה ,וכשנודע לאותו אורח שבא ההוראה
מהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע לבל יכניסו אותו ,הלך אליו מיד בטענה שהרי
בשבילו נשאר בעיר ונתן לו האתרוג וכעת מחזיר לו כפיית טובה כזו ,אז נענה
אליו הרה"ק מבארדיטשוב שאם יאות לוותר על חלקו בעולם הבא שהבטיח
לו אז יורה להכניסו לסוכה ,וכשהלה ראה שלא נשאר לו שתי ברירות וחשקה
נפשו לקיים מצוות סוכה ,הסכים ומחל על חלקו לעולם הבא.
ואז ,תיכף חזר הקדושת לוי ואמר לו דאם אתה מוותר על החלק העולם הבא
בשביל לקיים מצות ישיבת סוכה הרי ראוי אתה באמת ובדין לקבל
החלק שהבטחתי לך בגן עדן .וזהו דוגמא מיהודי פשוט שוויתר על הכל רק
כדי ליכנס תחת צל קדושת הסוכה שהיא מעין קדושת ארץ ישראל ,וכ"ש
אצל משה רבינו שהיה אצלו צער גדול ביותר שלא יכול יכנס תחת קדושת
[גי]
ג''עשת השמד אזיפשוא הרות ירבד
ארץ ישראל ,ואכן התפלל על כך תקט"ו תפילות ,וא"כ יש להבין מדוע קיבל
עונש חמור זה.
אלא הענין הוא ,דמשה רבינו היה בו ב' הדברים ,דהנה אף שהיה בתכלית מדת
הענוה אבל כשרצה לעשות ולפעול למען כלל ישראל השתמש במידת
הגאווה ,וכדמצינו בקרא דמשה דיבר קשות בטענה כלפי הקב"ה ואמר למה
הריעותה להם הזה וגו' ,ולכאורה האיך יכול העניו מכל אדם כזה לדבר דיבורים
כאלו להקב"ה ,אלא דלפעמים צריך גם להשתמש במידה זו של ויגבה לבו
בדרכי ה' ,שזהו ג"כ ממידותיו דהקב"ה ,וכמו שאומרים הגאוה והגדולה לחי
העולמים ,אלא דלאדם בשביל עצמו אסור להשתמש אף בכל שהוא ממידת
הגאווה ,אבל לטובת כלל ישראל הוכרח למשה רבינו להשתמש בזה ולטעון
להקב"ה למה הריעותה לעם הזה.
והאמת היא דגם במידת ענוה לפעמים אסור להשתמש בה ,והיינו אם עושה
על ידו דבר נגד רצון הקב"ה .וכדמפרשים העולם הפסוק כי הלל רשע
על תאות נפשו וגו' (תהלים י ,ג) ,דאדם עושה עצמו כהלל שהיה עניו גדול,
ומחזיק עצמו לאין ואפס ,אבל עושה כך לתאוות נפשו כדי להשביע נפשו עי"ז
מתאוות העוה"ז ח"ו.
ולפי זה יש לומר ,דזהו ג"כ ענין מצוות ד' מינים ,דמצותו ליקח אתרוג שיש
בו טעם וריח יחד עם הערבה שחובטים אותם על הקרקע ,לרמז הענין
דצריך לעבודת ה' גם שניהם ,דהיינו עם שתי המידות ,מדת הענוה והשפלות
כערבה ,ולפעמים צריך גם מדת החשיבות וההתפארות כאתרוג.
וגם במצות הסוכה מרומז ענין זה ,וכדאיתא דעל שם הסכך קרוי סוכה.
ומסככים בפסולת גורן ויקב שהוא מרמז על ענוה ושפלות ,אבל מעטרים
אותה בנויי סוכה מפוארים שמרמז על מדת ההתפארות והגאוה שצריך
להתנהג בה לפעמים ,ומרמז על ענין זה דאדם צריך להחזיק עצמו ולהתנהג
עם שתי המידות הגאוה והענוה.
ומובן לפי זה מה שמצדד הפני יהושע דנוי סוכה שתלויה קודם הסכך לא חל
עליה קדושה ,משום דרק אחרי שסככו את הסוכה בפסולת גורן ויקב,
דהיינו שהוא מסוכך תחת פסולת גורן ויקב המרמז על מדת הענוה ושפלות
ומתנהג עצמו במדת הענוה כדוגמתם ,או אז יכול לקיים מצוות עיטור הסוכה
שמרמז על התפארות ,דאז חל קדושה על הנוי סוכה ,אבל כשעדיין אינו יושב
[די]
ג''עשת השמד אזיפשוא הרות ירבד
תחת הפסולת גורן ויקב דהיינו תחת מדת הענוה והשיפלות ,אי אפשר לקיים
האי דינא דלעטרה בנוי סוכה ,דהיינו להתנהג במדת הגאווה הנצרכת לפעמים.
ובזה יש לפרש ג"כ סדר הכתובים במצות סוכות (ויקרא כג ,לד–מב) ,דתחילה
כתבה התורה בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת
ימים לה' .ובהמשך הפסוקים ,אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם
את תבואת הארץ תחוגו את חג ה' שבעת ימים וגו' ,ולקחתם לכם פרי עץ
הדר וגו' ,ושמחתם לפני ה"א וגו' וחגותם אותו חג לה' ,ואח"כ בסוכות תשבו
שבעת ימים וגו' .דתחילה כתבה מצות לקיחת ד' מינים בסוכות ,ולקחתם לכם
ביום הראשון וגו' ,ורק אח"כ כתבה התורה קיום המצוה דישיבת סוכה בסוכות
תשבו שבעת ימים .ולכאורה היתה התורה צריכה לכתוב תחילה מצות ישיבת
סוכה כיון שזה ראשון הנוהג בהתקדש ליל החג ,ואח"כ הא דלקחתם לכם וגו'
ושמחתם לפני ה"א וחגותם אותו חג לה' הנוהג רק ביום שאח"כ.
אלא דהתורה רמזה ע"י סדר הדברים ג"כ ענין הנ"ל .דתחילה כתבה ולקחתם
לכם פרי עץ הדר וגו' ,דהיינו שיהיה באדם ב' המידות מדת הענוה
והשיפלות ומדת הגאוה בשעת עשיית המצוות ,ואח"כ כתיב ושמחתם לפני
ה"א וגו' דבאופן זה שיש באדם ב' המידות ,מקיים מצות שמחת החג בשלמות,
וזהו ג"כ הענין ליטול הד' מינים בסוכה לרמז דקיום מצות סוכה צריך לקיימה
עם ב' המידות אלו מצד אחד ענוה ושיפלות ומצד שני גבהות הלב .והתורה
ממשיכה לומר בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' ,וסוכות הוא על שם הסכך,
לפרש דהעיקר הוא להתנהג במדת השיפלות כדוגמת הסכך שהוא פסולת
גורן ויקב ,ורק אחר שמתנהגים בשפלות מצוה לעטרה בנוי סוכה .לרמז
דעשיית המצות צריך לעשות בגבהות הלב ולא בשיפלות כזה בלי שום ערך
עצמי כעניו ושפל.
והנה גבי ענין מדת הענוה מובא בשם המגיד הק' מזלוטשוב זי"ע (בספר יושר
דברי אמת ובהקדמה לס' מים רבים .מלוקט במלכי בקודש -בהעלותך) דאין מצוה
בתורה להיות עניו ,ומה שכתבה התורה והאיש משה עניו מאוד ,התורה
מספרת בזה רק שבחו דמשה רבינו .והיינו משום דלא שייך לצוות על מדת
הענוה ,דאדם שמחליט להנהיג עצמו במדת העניוות הרי נמצא שחושב עצמו
לשוה ערך ובכל זאת מחליט בעצמו לקיים מצות ענוה ולהשפיל עצמו ,אך
ענוה אמיתית צריכה להיות שיהיה שפל בלבו באמת כאין וכאפס במציאות
ממש ולא שמשפיל עצמו.
[וט]
ג''עשת השמד אזיפשוא הרות ירבד
והנה מזה שהגיע משה רבינו לכלל כעס בהכרח שהיה איזה נקודה של
התנשאות וכנ"ל מהדברי חיים שהשפל באמת א"א לבוא לידי כעס,
והיינו שבבחינה זו של השתמשות בב' המידות גם יחד שפלות והתנשאות
בזה היה איזה פגם מצד משה רבינו ,וכיון שכן יש לומר דכעונש על דבר שלא
מבואר בתורה ,קיבל דבר שאינו מצוה ממש ,והיינו שלא יוכל ליכנס לארץ
ישראל ולהתחייב שם במצוות התלויות בה ,ולזה בא לו למשה רבינו דייקא
עונש זה ,אבל לא נענש במניעת קיום מצוה אשר כבר מחויב בה.
ד
[זט]
ג"עשת דודד אזיפשוא הרות ירבד
דברי תורה בשוה"ט אושפיזא דדוד
ליל הושענא רבה -תשע"ג
סגולת הסוכה ויום הו"ר לשמירה תמידית
הנה עומדים אנו ביום גדול ,יום הושענא רבא הנקרא יום הערבה ,שהוא ג"כ
יום האושפיזא דדוד מלכא משיחא הנכנס אלינו לתוך הסוכה .ויש ביום
זה צירוף ענינים מיוחדים ונעלים ומסוגלים להמשיך קדושתם לאורך כל השנה.
ונודע מפי ספרים וסופרים דהושענא רבה היא זמן מסירת הפתקאות ועד יום
זה עדיין אפשר לבקש ולפעול את הגמר חתימה טובה .ובספר שער
יששכר להרה"ק ממונקאטש זצ"ל (תשרי ,מאמר יום ערבה ט') כבר הביא ,שראה
מחזור לר"ה וי"כ ויו"ט שנדפס לפני יותר מד' מאות שנה באטליה ,והנוסח שם
בפיוט ונתנה תוקף ,בראש השנה ישפטו וביום הכיפורים יכתבון ובהושענא
רבא יחתמון .ואף דבנוסח דידן אומרים דביום צום כיפור יחתמון ,נראה דיש
ענינים שונים שבהם עדיין ממתינים לזמן הנעילה עד יום הושענא רבא.
והנה על אף שלא מצינו בספרי הקדמונים אודות גודל מעלת יום המסוגל
של הושנעא רבה ,כבר כתב בזה הרה"ק בעל התניא זי"ע (סידור רבינו
הזקן) וזל"ק :יש דברים שאין לזה תפיסה בתורה הק' ואף אין כתוב על זה אות
בתורה הקדושה ,כגון יום ערבה וההקפות.
ואכן מרגישים ביום זה התעלות מיוחדת אשר מוכיח על גודל סגולת היום,
ואצל כ"ק מרן אדמו"ח זי"ע ראו איך שערך עבודתו הק' באופן מיוחדת
ביום זה ,ובעוד שבימים טובים אחרים שחלו בערב שבת מיהר בתפילה ובעבודת
היום מחמת כבוד השבת .כגון בראש השנה שחל בע"ש מיהר בתפילה ,וכן
בפורים שחל בע"ש לא רצה לשתות כמנהגו אחרי חצות ,וכן בהקפות בשמחת
תורה שחל בע"ש היה ממהר ,שונה מכל אלו היה יום הושענא רבה ,דאף כשחל
בערב שבת היה עורך עבודתו כרגיל בשאר השנים ,וזכורני שאירע פעם באחד
[זי]
ג"עשת דודד אזיפשוא הרות ירבד
השנים בקרית צאנז שעמדו עדיין בתפילה עם ההושענות ,ושמעו כבר את קול
הציפצוף המבשר על כניסת יום השבת ושמיני עצרת.
ומרגלא בפי העולם בשם צדיקים (שער יששכר מאמר זמן שמחתינו אות יז ,בשם
החוזה מלובלין זי"ע משמיה דהבעש"ט הק' זי"ע) דכמו שמתפללים בהושענא
רבא כך מתפללים התפילות של כל השנה .ויש לומר סמך לזה עפ"י מה דאיתא
בחז"ל (מדרש רבה ויקרא ל ,יד) שהד' מינים דומים לאיברי האדם ,והערבה רומז
לפה ,וכיון שכן הרי מן הדין שיום זה יקבע איך יתפלל בפיו כל התפלות במשך
שאר ימות השנה ,ועל כן מה מאוד צריך האדם להשקיע בתפלותיו ביום קדוש
זה.
ועל דרך זה יש להבין גודל מעלת יום הערבה ,כיון דהפה המרומז בערבה היא
האבר החשוב והיקר ביותר בכל האדם ,כדכתיב החיים והמות ביד הלשון
(משלי יח ,כא) שחייו של האדם תלויים ועומדים בהלשון ,וכמאמר דוד המלך ע"ה
(תהלים לד) מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע ,וכמו כן המצוות הגדולים
והחשובים ביותר מקיימים בפה ,לימוד התורה ותפלות ותשבחות להשי"ת,
וח"ו להיפך גם עבירות חמורות חלילה נעשים בפה כלשון הרע ורכילות ,והוא
זה לעומת זה דהמצות שבפה מתקנות את העבירות שבפה.
ויומתק מאד הא דנקבע יום האושפיזא דנעים זמירות ישראל דוד מלכא
משיחא ביום הערבה ,כיון דדוד המלך ע"ה השאיר לנו ירושה גדולה
הלא הוא ספר התהלים הנאמרים בפה ,אשר ספר זה מלוה כל יהודי בכל יום
ויום ,ובכל עת צרה ומצוקה אשר יהודי נמצא ,יודע שיש לו התהלים ומיד לוקח
אותה ומרגיע עצמו באמירת מזמורי תהלים.
ובין הדברים ביקש דוד המלך מהשי"ת בקאפיטל לדוד ה' אורי -אשר אומרים
בימים אלו בהרבה קהלות ישראל ( -כז ,ד-ה) אחת שאלתי מאת ה' אותה
אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ,כי יצפנני
בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אהלו וגו' .ופירש בזה כ"ק אאמו"ר זצ"ל בשם
זקיני הקדוש רבי גדליה משה זצ"ל ,דהנה מטבע הדברים אצל ילדים ,שילד
קטן רוצה משחק המתאים לגילו לשחק בה ,ואם אין מביאין לו בוכה ומצטער
על כך שאין נותנים לו ,אמנם כשגדל מעט כבר רוצה משחק גדול יותר ואין
למשחק הקודם שום ערך וחשיבות אצלו ,וכל כמה שמתגדל גם משתנים סוגי
המשחקים אשר מתאוה להם ולא די לו במשחק שחשק בה קודם לכן .אמנם
[חי]
ג"עשת דודד אזיפשוא הרות ירבד
דוד המלך ביקש מהקב"ה אחת שאלתי וגו' ,שאותו דבר שמבקש עכשיו זה
יבקש כל ימיו ,לחזות בנועם וגו' ,שמיד מתחילה יגיע כבר לטעם הטוב דשבתי
בבית ה' ,ולא יצטרך לבקש עוד דבר אחר מלבד דבר זה כל ימיו.
ועל פי זה יש לפרש המשך הפסוקים ,כי יצפננו בסוכו ביום רעה ,שדוד המלך
ביקש מהקב"ה שהסוכה יהיה לנו שמירה לעולם .ומצינו עוד רמז לענין
שמירה בסוכה אצל דוד המלך ,במה שלמדו כעת בברכות (סב ):דדוד המלך
כשנפגש עם שאול אחרי שרצה שאול להורגו ,אמר לו דוד שמן התורה בן
הריגה אתה ,דהבא להרגך השכם להורגו ,אלא דצניעות שהיה בך היא חסה
עליך וכו' ,דכשיצא להסך את רגליו סיכך עצמו בבגדיו 'כסוכה' .ויש לרמז בזה
ששאול המלך החביא עצמו כדוגמת ענין הסוכה ,והוא היתה השמירה ששמרו
מחיוב מיתה שנתחייב בו.
וביום זה דדוד המלך מגיע לסוכה שיושבים בו צילא דמהימנתא ,הרי הוא
השמירה הגדולה ביותר לאדם ,ומזה מסוגל להמשיך שמירה דלעילא
לאורך כל השנה ,והעצה היעוצה להאדם שאכן ישאר כל השנה בצילא
דמהימנותא ,היא שיידע בכל דרכיו שהוא יושב תחת צל כנפיו של השי"ת,
שיקיים מאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו ויתנהג בכל פעולותיו תחת השראה
דקדושה ובידיעה שהבוכ"ע מסתכל על כל מעשהו ,ואז ג"כ יהיה את השמירה
המעולה ביותר מהקב"ה שאכן ישגיח וישמור עליו.
איתא מהרה"ק מטשערנוביל זי"ע דהושענא רבה מתפרש בג' פירושים,
הושענא רבה ,ישועה גדולה .הושענא רבה ,ישועה להגדול .הושענא
רבה ,הגדול יושיע .וכ"ק מרן אדמו"ח זי"ע היה אומר שנראה לו דהא דכתיבי
בקראי [ומפטירין בו בחג הסוכות] על מלחמת גוג ומגוג ,שיתקיים בימי חג
הסוכות ,דהכוונה היא ליום הושענא רבא דאז דוד מלך המשיח יגיע בפתע
פתאום וילחום בעבורנו ויגאלנו.
ויה"ר שבזכותו בעל האושפיזא נזכה למאמר הכתוב כל כלי יוצר עליך לא
יצלח (ישעי' נד ,יז) הם כל הכלים המשחיתים שנולדים חדשים לבקרים
ויכולים חלילה להרוס הרבה מן העולם ,וכנגדם יעמוד דוד מלכא משיחא עם
כלי מלחמתו וכבר יכבוש את העמים ויכניע הקליפות .והרי הזמן כעת של
מוצאי שבת מסוגל ביותר להגאולה וכמו דכתב בטור (או"ח סימן רצ"ה) דאין בן
דוד בא לא בערבי שבתות משום דטרודים בהכנות לשבת ולא בשבת משום
[טי]
ג"עשת דודד אזיפשוא הרות ירבד
תחומין ,אלא במוצ"ש ,ולכן מזכירין ג"כ במוצאי שבת זכותו של אליהו הנביא
שיהיה המבשר של הגאולה.
ויעזור השי"ת שבזכות התפילות ובכח התורה של דוד מלכא משיחא ,ובזכות
כל מה ששופכים כלל ישראל את לבם בתפלות ההושענות ומה
ששפכו כלל ישראל בתפילות ודמעות לאורך כל הדורות בספר התהלים ,כבר
נזכה לכך עוד ביום הו"ר זה שיבוא גואלנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
ד
[כ]
ו"עשת גחה תליענ הרות ירבד
דברי תורה בנעילת חג הסוכות
תשע"ו
בתוה"ק ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו (במדבר
כט ,לה) .ויש לבאר למה ייחס הכתוב שמיני עצרת יום השמיני לחג
הסוכות ,הלא קיי"ל דשמיני רגל בפני עצמו הוא ,ולאיזה ענין הוי שמיני עצרת
המשך לחג הסוכות ,ובשו"ע (או"ח סי' תרסח סע' א') ליל שמיני אומר בתפלה
ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת הזה ,וכתב הרמ"א ואנו נוהגין שאין אומרים
חג בשמיני דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג ,אלא אומרים יום שמיני עצרת,
ומנהגינו לומר יום שמיני עצרת החג הזה ,וכמו שהביא המג"א (ס"ק א) בשם
הרש"ל ,אמנם אפי' לדידן אין אומרים כמו בכל המועדים שמזכירים חג קודם
היום כגון חג המצות חג השבועות וחג הסוכות ,ויש לבאר מה נשתנה שמ"ע
שאומרים יום שמ"ע החג הזה.
כן יש לבאר הענין שקבעו שמחת תורה בשמיני עצרת לאחר חג הסוכות,
ולכאורה היה מן הראוי לקובעה בחג השבועות זמן מתן תורתינו ,ומכבר
אמרתי עפ"י מה שכתב בספר ארץ צבי להגה"ק מקוז'יקלוב הי"ד (מועדים –
סוכות ושמח"ת) דמיתת משה רבינו ע"ה היא כעין סיום התורה ,כי כל חייו היו
תורה שלמה ,וכל סדר חייו הוא כמו סדר תורה ,ובמיתתו היה סיום התורה,
וכמו שאנו שמחים בסיום התורה ,כן שמחים במיתת משה ,שהוא היה ג"כ
כעין סיום התורה ,שהרי תורה נקראת על שמו וכמו שנאמר (מלאכי ג ,כב) זכרו
תורת משה.
ובזה מתרץ הארץ צבי התמיה הגדולה שתמהו החתם סופר ועוד על מה
שבל"ג בעומר עושים הילולא ושמחה גדולה ביום פטירת רשב"י ,ואילו
ז' אדר יום פטירת משה רבינו ע"ה נקבע לתענית (כמבואר בשו"ע או"ח סי' תקפ
ס"ב) ,אלא דבאמת הא דז' אדר הוי יום תענית הוא מחמת שישראל גרמו לזה
במי מריבה ,אבל בעצם ביום פטירתו היה שמחה גדולה במרום ,ולכן בשמחת
תורה ,ביום הקריאה של מיתת משה רבינו ע"ה עושין שמחה ומשתה כמו
[אכ]
ו"עשת גחה תליענ הרות ירבד
בהילולא דרשב"י ,כי זה ג"כ טעם השמחה בהילולא דרשב"י כי צדיק גדול
כמוהו ,ודאי כל סדר חייו היה תורה שלמה וכמו סדר תורה ,ובפטירתו היתה
שמחה כמו שמחת סיום התורה.
ולפי דבריו אתי שפיר על מה שקבעו שמחת תורה בשמיני עצרת ולא
בחג השבועות ,דאה"נ על שמחת סיום התורה אפשר לשמוח גם בחג
השבועות ,אמנם השמחה הוא גם על פטירת משה רבינו שאנו קורים ביום
שמחת תורה ,ועל כן קבעו השמחה ביום זה דייקא ,וסרה תמיית החתם סופר
דגם בפטירת משה רבינו אנו שמחים ואדרבה אין יום שמחה גדול יותר מיום
שמחת תורה.
עוד מבואר בספה"ק על מה שקבעו שמחת תורה דייקא בשמיני עצרת ,והוא
דלאחר שעבר על בני ישראל ירח האיתנים דתקיפי במצוות ,אז קשה
מאוד ליפרד מהימים טובים ,ואין המדובר ממי שאין נפשו ונשמתו קשורים
בהימים טובים ובמצוות הרבים שקיימו בהם ,כי אצל אנשים כאלו זה שהולכים
מיו"ט ליו"ט הוא כמו שהם אומרים הי"ג מדות בתפלת נעילה פעם אחר פעם
ואין זה נוגע ללבבם כלל ,כן המועדים נכנסים ויוצאים ואינם מרגישים שום
שינוי בבואם ובצאתם.
אמנם איש הנלבב בעבודת הבורא שנותן כל חיותו במועדי ה' ובעסק
מצוותיה ,ובימי הסוכות שמח בשמחה של מצוה להתענג על ה' ,אזי
אחר עבור המועדים ומגיע חורף ארוך ולא יהי' יו"ט עד חנוכה ,נשבר לבו
בקרבו איך יוכל להחיות את נפשו בלי אף אחד מהמצוות שקיימו בחודש זה,
אלו אברכים ובחורים השואבים שמחה וקדושה מיום טוב ,ושואלין ודורשין
בעניני החג ,הרי היו"ט ממש מחיה אותם ,ובפרוס ימי החג הם מלאים געגועים
נשגבים להחגים הקדושים.
וכ"ק מרן אדמו"ח זי"ע היה רגיל לספר מה ששמע מאביו הרה"ק מרודניק
זי"ע כי פעם היה צדיק אחד שמאוד נדבק למצות סוכה ולא יצא מן
הסוכה אף לרגע קט ,והחליט בדעתו לישאר שם גם בשמע"צ ושמח"ת וגם
בימות החורף נשאר יושב בסוכה ,ובאותו שנה היה חורף קשה ברוחות עזות
ושלגים מרובים והקור הקפיאו עד לשד עצמותיו ,אך הוא נחוש בדעתו
שלא לצאת משם ,ולפתע באה רוח סערה ונשאה את הסוכה והצדיק בתוכה
למקומות החמים והניחתו שם ליד מקום יישוב ,וכך נשאר יושב בסוכה.
[בכ]
ו"עשת גחה תליענ הרות ירבד
אמנם אף כשהאדם כן פונה מסוכה לבית אפשר לאדם להמשיך עליו בחינת
הסוכה ,וכמו שרגיל אני לחזור על דברי התפארת שלמה בהא דשמחת
תורה נקבע אחר ימי חג הסוכות וימים הנוראים ,ומפני מה נקרא שמו שמחת
תורה ,מפני כי החודש הזה הוא ירח האיתנים דתקיפו במצות ,כי רבים המה
המצות שנעשים בו ,שופר וצום העשור ולולב ומיניו וישיבת סוכה ,ולאחר כי
עברו הימים האלה אם ירצה האדם לקיים מצות האלו אינו מועיל בזה כלום,
וא"כ כל אדם יפול בדעתו כי חלף ועבר ממנו נועם המצות היקרים האלה ,בזה
מורה לנו ביום שמחת התורה כי התורה הוא למעלה מן הזמן ,והתורה היא
נצחיות ותמיד בכל עת ועונה אשר הוא לומד בהלכות שופר ולולב הוא חשוב
בעיני הבורא כאלו עשה המצוה בפועל ממש ,לזאת נכון הדבר לקרוא שמו
שמחת תורה כי אין לנו שיור רק התורה הזאת ,ועדיין יש לנו הגמ' ר"ה יומא
וסוכה ,ובזה אפשר להמשיך המועדים לכל השנה ,עכלה"ק.
ובזה אתי שפיר נוסח התפלה שאומרים שמיני עצרת החג הזה ,ולא חג שמיני
עצרת ,כיון שעיקר שמיני עצרת ושמחת תורה הוא להורות שע"י לימוד
התורה אפשר להמשיך את המועדים וזמנים של חודש הזה לכל ימות השנה,
ולכן אומרים 'חג' לאחר היום לרמז ענין יו"ט זה שאפשר להמשיך החג גם
לאחר שעובר יום השמיני ,וכאשר יתעורר בלב האדם געגועים למצוות תקיעת
שופר ילמוד מס' ר"ה ,וכן ליוהכ"פ ילמוד מס' יומא ,ולסוכה וד' מינים ילמוד
מס' סוכה ,ובזה גם במשך השנה ביושבו בביתו יהא נחשב כאילו יושב בסוכה.
ולזה נאמר בתורה ביום השמיני עצרת יהיה לכם ,והיינו אף ששמיני רגל בפני
עצמו מ"מ יחסה הכתוב כהמשך לחג הסוכות ,לרמז ענין יו"ט זה שבא
להורות שאפשר להמשיך קדושת הסוכה גם לאחר שנגמרו ז' ימי החג ,והוא
ע"י לימוד התורה ומצוותיה ,דמטעם זה קבעו לשמוח עם התוה"ק בשמיני
עצרת דייקא וכנ"ל.
עוד יבואר מנהגינו לומר יום שמיני עצרת החג הזה ,עפ"י דברי הילקוט (רמז
תשפב) שבכל חדש וחדש שבקיץ בקש הקב"ה ליתן לישראל מועד ,בניסן
נתן להם פסח ,באייר נתן להם פסח שני .בסיון נתן עצרת ,בתמוז היה בדעתו
ליתן להם מועד גדול ועשו העגל ובטל תמוז ואב ואלול ,ובא תשרי ופרע
להם ראש השנה ויום הכפורים וסוכות ,במקום תמוז אב ואלול ,א"ל הקב"ה
לאחרים הוא פורע ושלו אינו נוטל תן לו יומו ,ביום השמיני עצרת תהיה לכם.
[גכ]
ו"עשת גחה תליענ הרות ירבד
וראיתי בספר בנין דוד (פרשת בראשית אות לה) שהביא מספר קנה חכמה מהגה"ק
המהר"ל מפראג (דרוש י"ד לחג הסוכות) לתרץ בדברי הילקוט הנ"ל
קושיית המפרשים מדוע בפר' משפטים כתיב (שמות כג ,טז) וחג האסיף בצאת
השנה ,ובפרשת כי תשא כתיב (שמות לד ,כב) וחג האסיף תקופת השנה ופירש"י
תחלת שנה הבאה ,ולפי דברי המדרש אתי שפיר דבפר' משפטים מיירי עוד
קודם חטא העגל ,א"כ היה ראוי להיות ר"ה בתמוז ויוה"כ באב וסוכות דהוא חג
האסיף באלול ,ע"כ נאמר שפיר בצאת השנה דהיינו סוף השנה ,משא"כ בפר'
כי תשא מיירי כבר אחר חטא העגל וביטל תמוז אב ואלול ,וחודש תשרי פרע
להן ,ע"כ נאמר שפיר תקופת השנה וכדפירש"י בתחלת שנה הבאה.
ועכ"פ נמצא דשמיני עצרת אינו חג מחמת עצמו ,אלא לפי שתשרי פרע
המועדים לשאר החדשים נתן הקב"ה גם לתשרי שמיני עצרת ,ולפי
שאינו חג בעצם אין אומרים חג שמיני עצרת הזה ,לפי שלא ניתנה בעצם כחג,
אלא משום שתשרי פרע לשאר החדשים נתן הקב"ה גם לתשרי חג ,ולכן אינו
חג בפני עצמו אלא יום השמיני לחג הסוכות.
אמנם אע"פ שלא ניתנה כחג בעצם ,מ"מ רגל בפני עצמו וגדלה מעלתה יותר
משאר מועדים וזמנים ,והוא עפ"י דברי זקה"ק רבי שלמק'ה זי"ע (מובא
בתורת מהר"ש בסוף ספר מרדכי בשער המלך) שמבאר ענין חטא העגל בדרך משל
למלך שביקש להנשא לבת כפרי שנשאה חן בעיניו שהוא ידע לבדו מעלתה,
אך היות שלא היתה למודה להתנהג לפי הכבוד ודרך ארץ ,ובפרט למלך גדול
אשר כמעט לא ימלט שבשום פעם לא תעשה שום עון בין בשוגג או במזיד
אשר לפי החוק אי אפשר לנקותה ממשפט מות ,וגם המלך בעצמו לא יוכל
להצילה כי מלך במשפט יעמוד ארץ ,וגם לא יוכל למצוא אחרת טובה ממנה,
כי מובן שבתחלה חיפש את הראויה ביותר בכל מדינותיו ,ולכן התיעץ שטוב
שתעשה מתחילה קודם גמר השידוך איזה עולה באופן שיתודע להשרים
ויכירוה ואז עדיין אין עליה משפט מות ,ואז מחמת שלא יהיה ברירה אחרת
ומההכרח לקחתה ,ממילא אף מה שתעשה אח"כ ינקל עונשה.
וכן היה גם בעת אשר בחר בנו השי"ת מכל העמים ונתן לנו את תורתו ,שחשב
מחשבות לבלתי נדח לעולם חלילה ,ולכן זימן הקב"ה שיעשו בני ישראל
אותו מעשה במדבר ,ואעפ"כ יחזור ויתן להם לוחות שניות ,ומזה יווכח דאפי'
לאחר שחטאו בחטא חמור כזה 'עלובה כלה מזנה בתוך חופתה' עם כל זה חזר
וקידש אותם לו לעם ,וקודם הקידושין כבר ראה את כל החסרונות שיש להם
[דכ]
ו"עשת גחה תליענ הרות ירבד
ועל דעת כן נשתדך כביכול עם כנסת ישראל ,וא"א להקדושין ליבטל בשום
טענה ,והוי קשר של קיימא ,ולזה היה צריך להיות חטא העגל אשר מרן הדברי
חיים זי"ע היה רגיל לקרותה ה'אינטערגעווארפענע מעשה' ,בכדי שיהי' קשר
של קיימא ,ועי"ז אין הקידושין בטלין בשום פנים.
וזהו השמחה הגדולה שאנו שמחים בשמיני עצרת ושמחת תורה ,שהרי נמצא
לפי דברי המדרש דאי לא היו ישראל חוטאים בעגל ,והיו המועדים ניתנים
לכל חודש בפני עצמו ,ולא היה תשרי פורע בשביל כולם ,לא היה הקב"ה נותן
שמיני עצרת חג הגדול והנשגב לחודש תשרי ,ורק ע"י חטא העגל נמשך לנו חג
הקדוש הזה ,והרי מחטא העגל ושבירת הלוחות והלוחות שניות נראה האהבה
רבה של הקב"ה לבני ישראל ,שאף לאחר שחטאו בחטא חמור כזה בחר שוב
בבני ישראל ונתן להם הלוחות שניות ,ולכן אף ששמיני עצרת אינה חג בעצם
רק המשך להחגים של חודש תשרי וכנ"ל דלכן אין אומרים 'חג שמיני עצרת',
מ"מ רגל בפני עצמו הוא היינו שהוא רגל מיוחד יותר משאר מועדים וזמנים,
ויש לה חידוש ומעלה יתירה יותר מימים הקודמים ,כיון שרגל זה נולד רק מכח
החטא שעשו בני ישראל במדבר ,ומזה ניכר ביותר מעלת בני ישראל שהקב"ה
בוחר בהם בכל מצב שהם נמצאים.
הנה ידוע גודל עבודת הצדיקים בחג הקדוש הזה ,והיו צדיקים שבשמחת
תורה אף ביזו את עצמן לכבוד התורה ,ובמשנה ברורה (סי' תרסט ס"ק יא)
הביא שהעידו על האר"י ז"ל שאמר שהמעלה העליונה שהשיג באה לו ע"י
שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה ,ומקורו מהכתוב אצל דוד המלך
(שמואל ב' ו ,יד) ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' וגו' ,ומרן הדברי חיים היה עושה
קוז'יקעל בשמחת תורה ,ובאמת ששמחת התורה הוא לכל בני ישראל ולא
רק להתלמידי חכמים שתורתם אומנתם ,וכדמשמע ממה שכתב הרמ"א (בסי'
תרסט) דנוהגין שהמסיים התורה והמתחיל בראשית נודרים נדבות וקוראים
לאחרים לעשות משתה ,ומשמע דהנגידים היו נודרים סכומים גדולים לכבוד
היום ,הרי שגם להם חלק בשמחת התורה.
וידוע (עיין אור ישראל סדיגורא עמ' רסא) שפעם ראה אחד מהצדיקים איך שאיש
כפרי רוקד ושמח עם התורה ,שאלו הצדיק מה אתה שמח כ"כ וכי
למדת פעם 'קצות' מוקשה וכי תרצת פעם קושיית הפני יהושע ,השיב הלה
הן נמי שאני לא למדתי תורה אמנם שמח אני עם שמחת אחי שכן למדו
תורה ,וכמו שכשאחי מחתן את בנו אני לובש בגדי שבת ושמח עמו כן הוא
[הכ]
ו"עשת גחה תליענ הרות ירבד
כשאחי שמח בשמחת התורה שזהו גם שמחתי ,וגם אנשים פשוטים אפשר
להם לזכות לדברים נשגבים ביום זה ,אמנם ביום זה צריך כל אחד לקבל עליו
להתחזק בלימוד התורה לפי דרגתו ,וההוכחה אם הריקודים בעוז ותעצומות
ביום זה היו בלב שלם בשמחת התורה יהיה משך החורף הארוך הבעל"ט,
דבלילות הארוכות של החורף צריך כל אדם לקבוע לו שיעורים כסדרם בלימוד
התורה ,ואפשר לו לאדם להשלים עצמו בהרבה מקצועות בתורה בתקופה
זה ,ואם האדם יקבע עתים לתורה כפי יכלתו יברר הדבר למפרע שמה שרקד
בשמחת תורה היה באמת ובלב שלם מתוך שאהבת התורה יוקדת בלבו.
ולפי"ז יש לומר עוד טעם על מה שאנו אומרים בנוסח התפלה 'שמיני עצרת
החג הזה' ולא 'חג שמיני עצרת' כבשאר מועדים ,להורות דשמיני
עצרת אינו נשלם ביום זה ,והחג עדיין תלוי ועומד כל ימות החורף ,לראות
אם האדם מנצל הזמן ללימוד התורה ,ורק כאשר האדם קובע עתים לתורה
מתברר ששמיני עצרת אכן היה 'חג' בעבורו והוא באמת שמח עם הקב"ה
ותורתו.
הנה כאשר מתבוננים במצב בני ישראל בעולם ,הרי רואים בחוש שאין לנו
שיור רק התורה הזאת ,המצב בארץ הקודש הוא נורא מאוד ,אב ואם
נרצחו בפני בניהם על ידי בני עולה ,וערבים על פני כל הארץ דוקרים בחרבות
את בני ישראל ,וגם בכל העולם מתגברת השנאה של אומות העולם על בני
ישראל ,ובכל רחבי העולם יהודים יראים לצאת ברחוב ,וכל אשר בשם ישראל
יכונה צריכים לרחמים מרובים.
ירחם השי"ת על שארית בית ישראל ,ואנן בדידן צריכים להתחזק בלימוד
התורה ,כי אין לנו שיור רק התורה הזאת ,וכל אחד צריך לידע שכאשר
הוא מתישב ללמוד דף גמרא בהתמדה ,בלילה כשהוא עיף ויגע לאחר יום של
עמל ויגיעה ,הריהו מציל בזכותו נפשות רבות מישראל בכל רחבי העולם .ירחם
השי"ת בימים אלו על כל בני ישראל הצריכים ישועות ברוחניות ובגשמיות,
שנשמע בקרוב קול השופר של משיח ,ונזכה בקרוב לקבל פני משיח צדקינו,
במהרה בימינו ,אמן.
ד
[וכ]
התודה והברכה לידידנו
משפחת נוסענצווייג הנכבדה
על עזרתם להדפסת הגליון
לע"נ אמם
מרת פיגא בת ר' משה ישכר דוב ע"ה
לרגל מלאות השבעה לפטירתה
ת.נ.צ.ב.ה.
* * *
התודה והברכה לידידנו
הרה"ח ר' ישראל דוד ראזנבערג הי"ו
על עזרתו להדפסת הגליון
לע"נ אביו
הרה"ח ר' יעקב ז"ל בן ר' משה ישכר דוב ע"ה
נלב"ע י"ז תשרי אושפיזא דיעקב תשנ"ה
ת.נ.צ.ב.ה.
התודה והברכה לידידנו
הרה"ח ר' רפאל פנחס זילבער הי"ו
על עזרתו להדפסת הגליון
לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'
יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח
* * *
התודה והברכה לידידנו
הרה"ח ר' זלמן לייב (ברמ"ש) אייזענבערגער הי"ו
על עזרתו להדפסת הגליון
לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'
יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח
* * *
התודה והברכה לידידנו
הרה"ח ר' שמחה בונם פאלגער הי"ו
על עזרתו להדפסת הגליון
לרגל שמחת היכנס בנו
הבה"ח יצחק קלמן ני"ו
לנועם עול התורה והמצוות
יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח
