gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil

שבוע: סוכות (2026-09-21)

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קונטרס‬ ‫מעיינות‬ ‫החיים‬ ‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר ‪z‬צוקללה"ה‬ ‫חג הסוכות תשפ"ז • גליון תקנא‬ ‫פה יוניאן סיטי יצ"ו‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫י"ל ע"י‬ ‫מכון שלמה משנתו‬ ‫להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה‬ ‫שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל‬ ‫להערות והארות‬ ‫או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל‪:‬‬ ‫‪201-455-7269‬‬ ‫בארה"ק‪:‬‬ ‫‪052-712-6945‬‬ ‫דוא"ל‪:‬‬ ‫‪mayunoshachaim@gmail.com‬‬ ‫א"עשת תוכוסה גחל שורד‬ ‫דרוש לחג הסוכות‬ ‫תשע"א‬ ‫תקנת מריש באדם חשוב‪ ,‬ואם מצד מידת חסידות ראוי להשיב‬ ‫את הנקנה ביאוש ושינוי רשות‬ ‫בגמרא (סוכה לא‪ ,‬א)‪ ,‬ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן‪ ,‬אמרה ליה‪ ,‬ריש‬ ‫גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי‪ ,‬צווחה ולא‬ ‫אשגח בה רב נחמן‪ ,‬אמרה ליה‪ ,‬איתתא דהוה ליה לאבוה תלת מאה ותמני סרי‬ ‫עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה‪ ,‬אמר להו רב נחמן פעיתא היא דא ואין‬ ‫לה אלא דמי עצים בלבד‪ .‬וכבר דשו בה רבים לבאר סוגיא זו על מה אדניה‬ ‫הטבעו‪ ,‬ומה היתה כוונת ההיא סבתא במה שנקטה דייקא דבר זה שהיה‬ ‫לאביה אברהם אבינו שי"ח עבדים‪ ,‬ומה ענין זה לטענתה‪.‬‬ ‫תקנת מריש לתלמידי חכמים ואנשים חשובים‬ ‫א) ויתכן לומר‪ ,‬דטענת ההיא סבתא היתה‪ ,‬דכיון שכל תקנת מריש לא‬ ‫תקנו חכמים אלא מפני תקנת השבים‪ ,‬שתקנו חכמים (גיטין נה‪ ,‬א)‬ ‫על המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול הנגזל את דמיו‪ ,‬ולא חייבוהו לקעקע‬ ‫את בנינו מפני תקנת השבים‪ ,‬כמבואר בדברי רש"י בשמעתין‪ ,‬מסתברא שלא‬ ‫תקנוה חכמים אלא לגזלנים דעלמא שאם יחייבו אותם לסתור את כל הבנין‬ ‫ימנעו ולא יחזרו בתשובה‪ ,‬אבל לגבי ריש גלותא ורבנן דבי ריש גלותא שהם‬ ‫אנשים חשובים‪ ,‬ואין לחוש שאם יחייבו אותם לסתור בניינם ימנעו מלעשות‬ ‫תשובה‪ ,‬לא תקנו חכמים תקנת מריש‪ ,‬והם חייבים לסתור את העצים ולהחזירם‬ ‫בעין‪ .‬ולזה נקטה בלשונה ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא שהם אנשים‬ ‫חשובים בסוכה גזולה הוו יתבי‪ ,‬לפי שהיא המחייבתם שלא לסמוך על תקנת‬ ‫מריש‪.‬‬ ‫[ג]‬ ‫א"עשת תוכוסה גחל שורד‬ ‫אמנם רב נחמן ידע והכיר בטיבם של אנשי בית ריש גלותא שהיו אינשי דלא‬ ‫מעלי‪ ,‬כדמוכח בכמה מקומות בש"ס (עי' שבת נה‪ ,‬א ועוד)‪ ,‬ואף אמרו בגמ'‬ ‫(ע"ז לח‪ ,‬ב) שאנשי ריש גלותא גרמו מיתה לרב זביד משום שהחמיר עליהם‪,‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬אם כן אדרבה בהם יש מקום לחוש טפי שאם נחייבם לסתור בניינם‬ ‫לא יעשו תשובה‪ ,‬ולכן שייך בהם שפיר תקנת מריש‪ ,‬ואין לה אלא דמי עצים‪.‬‬ ‫הריש גלותא קנה את העצים בייאוש ושינוי רשות‬ ‫ב) ביתר שאת יש לומר‪ ,‬דהנה אפי' לפי סברתה דלגבי ריש גלותא וכולהו‬ ‫רבנן לא תקנו חכמים תקנת מריש‪ ,‬מכל מקום כיון שמסתמא‬ ‫נתייאשה מן העצים כשבאו ליד עבדי ריש גלותא‪ ,‬נמצא שכשלאחר מכן באו‬ ‫העצים לרשות ריש גלותא‪ ,‬קנינהו ריש גלותא ביאוש ושינוי רשות (עי' דברי‬ ‫סופרים להרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין אות טז)‪ ,‬נמצא דגם לולא תקנת מריש אין לה‬ ‫אלא דמי עצים בלבד‪.‬‬ ‫אמנם מצינו באברהם אבינו בעת חזרתו ממלחמת המלכים שאמר למלך‬ ‫סדום (בראשית יד‪ ,‬כג) הרימותי ידי אל ה' וגו' אם מחוט ועד שרוך נעל‬ ‫ואם אקח מכל אשר לך‪ ,‬שלא רצה לקחת מאומה מרכוש סדום ועמורה ששבו‬ ‫ארבעת המלכים במלחמה‪ ,‬מפני שלא רצה ליהנות מן הגזל (עי' חולין פט‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ולכאו' יש להבין‪ ,‬הרי ממון זה בא לידו בהיתר‪ ,‬שהרי אנשי סדום ועמורה‬ ‫נתייאשו כבר מכל ממונם‪ ,‬וקנינהו אברהם אבינו ביאוש ובשינוי רשות‪ ,‬ומדוע‬ ‫לא רצה ליהנות ממנו‪.‬‬ ‫ב' טעמים בכך שמיאן אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום‬ ‫ויש לומר ב' טעמים בדבר‪ ,‬הא'‪ ,‬דאף שמדינא קנינהו אברהם ביאוש ושינוי‬ ‫רשות‪ ,‬מכל מקום מצד מידת חסידות החמיר אברהם על עצמו ולא‬ ‫רצה ליהנות מאותו הממון שבא ליד המלכים בגזילה‪ .‬והב'‪ ,‬משום שניצחון‬ ‫המלחמה היה בדרך נס‪ ,‬וקיי"ל (עי' תענית כד‪ ,‬ב וברש"י שם) אסור ליהנות ממעשה‬ ‫ניסים (עיין של"ה הק' מסכת חולין תורה אור אות קלה)‪.‬‬ ‫ואפשר דהני תרי טעמי תליין במה שנחלקו בגמ' (נדרים לב‪ ,‬א) בדרש הכתוב‬ ‫(בראשית שם‪ ,‬יד) וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות‪,‬‬ ‫[ד]‬ ‫א"עשת תוכוסה גחל שורד‬ ‫אם שי"ח עבדים ממש היו או אליעזר היה דחושבניה הכי הוה‪ .‬דאם הכוונה‬ ‫כפשוטו שהיו עמו שי"ח אנשים‪ ,‬ובפרט אם נאמר שהני שי"ח אנשים היו שרי‬ ‫הצבא אשר לו‪ ,‬הרי היו עמו אנשים רבים במלחמה‪ ,‬ואין הניצחון נחשב כל כך‬ ‫לנס‪ ,‬ובהכרח לומר דמה שלא רצה אברהם ליהנות מרכוש סדום היה מפני‬ ‫שהחמיר על עצמו ממידת חסידות שלא ליטול גם ממה שנקנה לו כדין ביאוש‬ ‫ושינוי רשות‪.‬‬ ‫אבל אם נאמר דאליעזר לבדו הוה‪ ,‬היה הניצחון מעשה ניסים‪ ,‬ואם כן יש‬ ‫לומר‪ ,‬דהטעם שלא רצה ליהנות מהרכוש הוא משום שאסור ליהנות‬ ‫ממעשה ניסים‪ ,‬ושוב אי אפשר ללמוד מאברהם אבינו‪ ,‬דמצד מידת חסידות‬ ‫ראוי להימנע שלא ליטול גם ממה שבא בידו בהיתר ביאוש ושינוי רשות‪.‬‬ ‫על כן כדי להצדיק את טענתה דלגבי ריש גלותא וכולהו רבנן שהם אנשים‬ ‫חשובים לא תקנו חכמים תקנת מריש‪ ,‬ולכן גם אם קנו את הגזילה ביאוש‬ ‫ושינוי רשות ראוי להם להחמיר על עצמם ולהשיב את העצים בעין‪ ,‬פתחה פיה‬ ‫בחכמה ואמרה‪ ,‬איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי‪ ,‬היינו‬ ‫שהיו לו שי"ח עבדים בפועל‪ ,‬נמצא שלא היה ניצחון המלחמה בדרך נס‪ ,‬ואם‬ ‫כן ליכא למימר שטעם הדבר שלא רצה אברהם ליהנות מרכוש המלחמה היה‬ ‫משום שאסור ליהנות ממעשה ניסים‪ ,‬ועל כרחך לומר הטעם‪ ,‬לפי שאדם גדול‬ ‫צריך להחמיר על עצמו להשיב את הגזילה אע"ג דקנינהו ביאוש ושינוי רשות‪,‬‬ ‫והכ"נ ראוי להם לריש גלותא וכולהו רבנן להשיב לה את העצים אע"ג דקנינהו‬ ‫ביאוש ושינוי רשות‪.‬‬ ‫על כך אמר להו רב נחמן פעיתא היא דא‪ ,‬כי לא צדקו אמריה‪ ,‬משום דאנן‬ ‫קיי"ל דאליעזר לחוד הוא דהוה ולא שי"ח עבדים ממש‪ ,‬ושפיר היה‬ ‫הניצחון בדרך נס‪ ,‬וכיון שכן יש לנו לומר שהטעם שלא רצה אברהם ליהנות‬ ‫מרכוש המלחמה היה משום דאסור ליהנות ממעשה ניסים‪ ,‬ואין לנו מקור‬ ‫נפתח שאדם גדול צריך להחמיר על עצמו שלא לסמוך על תקנת מריש‪ ,‬ועל‬ ‫כן אין לה אלא דמי עצים בלבד‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[ה]‬ ‫ד''עשת קחציד אזיפשוא הרות ירבד‬ ‫דברי תורה בשוה"ט אושפיזא דיצחק‬ ‫תשע"ד‬ ‫הנה מדתו של האושפיזא קדישא הוא מדת הגבורה‪ ,‬אמנם דבר פלא מצינו‬ ‫בחז"ל (שבת פט‪ ,‬ב) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב‬ ‫(ישעיה סג‪ ,‬טז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה'‬ ‫אבינו גואלנו מעולם שמך‪ ,‬לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי‪,‬‬ ‫אמר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך‪ ,‬אמר אימר ליה ליעקב דהוה‬ ‫ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו‪ ,‬אמר ליה בניך חטאו‪ ,‬אמר לפניו‬ ‫רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך‪ ,‬אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה‪.‬‬ ‫אמר לו ליצחק בניך חטאו לי‪ ,‬אמר לפניו רבונו של עולם בני ולא בניך‪ ,‬בשעה‬ ‫שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי עכשיו בני ולא‬ ‫בניך‪ ,‬ועוד כמה חטאו וכו' אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי‬ ‫ופלגא עליך‪ ,‬ונתקשו המפרשים בזה איך יתכן שיצחק אבינו שהוא מדת‬ ‫הגבורה הפליג מאוד בטענותיו לפני הקב"ה שירחם על בניו יותר מאברהם‬ ‫ויעקב‪.‬‬ ‫ונקדים עוד במה דמצינו אצל האושפיזא קדישא (בראשית כה‪ ,‬כז‪-‬כח) ויגדלו‬ ‫הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים‪,‬‬ ‫ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב‪ ,‬וברש"י (בד"ה בפיו)‬ ‫כתרגומו בפיו של יצחק‪ ,‬ומדרשו בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו‪,‬‬ ‫והקושיא מפורסמת‪ ,‬הן נמי דיצחק אהב גם את עשיו אי משום שהביא ציד‬ ‫לפיו‪ ,‬או משום שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו‪ ,‬אבל איזה חסרון ראה ביעקב‬ ‫שהיה מעדיף את עשיו ממנו‪.‬‬ ‫והנראה דהנה תכלית עבודת האדם בעולמו הוא לכבוש את יצרו ולהפך את‬ ‫הרע לטוב‪ ,‬ולכן לא ירצה האדם בעבודת בוראו כי אם כשיש כח‬ ‫[ו]‬ ‫ד''עשת קחציד אזיפשוא הרות ירבד‬ ‫המתנגד המנסה להפילו‪ ,‬ונצרך הוא למלחמה תמידית בעוסקו בתורה ומצוות‬ ‫ומעש"ט‪ ,‬ורק באופן זה ייחשב עבודת האדם‪.‬‬ ‫ורגיל אני לחזור על מה דאיתא מזקה"ק רבי יצחק מראדוויל זי"ע (אור יצחק‬ ‫פ' חיי שרה) בטעם מה שמצינו דהיצר הרע שולט באדם משעת יציאתו‬ ‫לעולם (סנהדרין צא‪ ,‬ב) ולפי מאי דס"ד בגמ' אף במעי אמו שולט היצה"ר‪ ,‬ומאידך‬ ‫היצר טוב שולט באדם רק כשהוא בן י"ג שנים‪ ,‬ובשעה שהיצר טוב מגיע אל‬ ‫האדם כבר נשתרש היצה"ר היטב בלב האדם‪ ,‬וצריך התעצמות גדולה להרגיז‬ ‫היצר טוב על היצר הרע‪ ,‬ולכאורה היה יותר טוב אם היו נבראים שניהם יחד‬ ‫היצר הטוב והיצה"ר‪ ,‬ומבאר במשל לבית שהוא מלא אור‪ ,‬כשיביאו איזה דבר‬ ‫חושך לתוך הבית זה החושך אינו יכול לבטל את האור עד שנוטל מן הבית את‬ ‫האור אזי יבא החושך‪ ,‬אבל להיפך כשהחושך בבית כשיביאו איזה אור קטן‬ ‫מבטל את החושך והחושך בורח תיכף‪.‬‬ ‫ומטעם זה אומרים בתפלת ערבית גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור‪,‬‬ ‫ומעביר יום ומביא לילה‪ ,‬שאצל האור כתיב גולל אור מפני חושך‬ ‫ואצל החושך לא כתיב גולל חושך מפני אור‪ ,‬אלא וחושך מפני אור‪ ,‬מחמת‬ ‫שהחושך אינו יכול לבטל את האור‪ ,‬לזה כתיב גולל חושך מפני אור מחמת‬ ‫שאין כח בחושך שיבא רק לאחר שגולל האור תחלה‪ ,‬אבל בעת שצריך היום‬ ‫לבא אין צריך לגולל את החושך מחמת שהאור מבטל את החושך‪ ,‬ולכן לא‬ ‫כתיב וגולל חושך מפני אור‪ ,‬ולזה כתיב אצל היום ומעביר יום ומביא לילה‪,‬‬ ‫שאין בכח החושך לבא עד שמעביר את היום תחלה‪.‬‬ ‫ובזה מבאר זקה"ק רבי יצחק מראדוויל טעם שהיצה"ר מגיע אל האדם תחלה‬ ‫ואח"כ היצ"ט‪ ,‬שהיצר טוב נמשל לאור אלו מעשיהן של צדיקים‪ ,‬והיצה"ר‬ ‫נמשל לחושך אלו מעשיהן של רשעים‪ ,‬וכשיהי' להיפך שיבא היצ"ט תחילה‬ ‫ואפי' אם יבואו שניהם ביחד‪ ,‬לא היה ביכולת היצה"ר להתגבר על היצ"ט‪,‬‬ ‫וכביכול רצה את הבחירה שיהיה ביכולת היצה"ר להתגבר על היצ"ט שזהו‬ ‫עבודת האדם בעולמו בכדי שלא יאכל נהמא דכיסופא‪ ,‬לזה היצה"ר בא קודם‪,‬‬ ‫ומשתף את האדם עמו בכל התאוות וכל החמדות‪ ,‬ואח"כ כשבא היצר טוב‪,‬‬ ‫ויש לו התגברות על היצה"ר‪ ,‬וכשאדם לוקח אלו התאוות והחמדות להיצ"ט‬ ‫לעבודתו ית' אזי הוא אדם השלם‪ ,‬שזהו עיקר תכלית עבודתינו‪ ,‬עכתודה"ק‪.‬‬ ‫[ז]‬ ‫ד''עשת קחציד אזיפשוא הרות ירבד‬ ‫והנה מיד כשנולד יעקב אבינו נולד שטנו עמו‪ ,‬ועשיו הרשע השתדל מלמנוע‬ ‫את יעקב מלעסוק בתורה ובמצוות ויעקב היה צריך ללחום עמו מלחמה‬ ‫תמידית‪ ,‬גם אצל יצחק אבינו מצינו שאחיו ישמעאל ניסה להפריעו מעבודת‬ ‫ה'‪ ,‬וכדכתיב (בראשית כא‪ ,‬ט) ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם‬ ‫מצחק‪ ,‬וברש"י (בד"ה מצחק) שראתה בו ע"ז ג"ע ושפיכת דמים‪ ,‬והיינו שלא‬ ‫רצתה שישמעאל ישפיע על בנה יצחק‪.‬‬ ‫אמנם חילוק אחד היה בין יצחק ליעקב‪ ,‬דאילו יעקב ועשו היו תאומים ונולדו‬ ‫בזמן אחד‪ ,‬אבל ישמעאל נולד י"ד שנים קודם יצחק‪ ,‬ולפי דברי זקה"ק‬ ‫רבי יצחק מראדוויל זי"ע יש עבודתו של יצחק מובחרת יותר‪ ,‬שהרי יעקב‬ ‫ועשיו היו תאומים‪ ,‬ומיד כשנולד עשו הרשע הוא היצר הרע‪ ,‬נולד יחד עמו‬ ‫יעקב אבינו הוא היצר טוב‪ ,‬ומיד נתמלא הבית כולו אורה ולא היה ניכר כלל‬ ‫חשכו של עשו הרשע‪ ,‬אך יצחק אבינו היה צריך ללחום עם אחיו הגדול שכבר‬ ‫נשתרש היטב קודם שבקע אורו של יצחק‪ ,‬ובחינה זה הוא תכלית העבודה‬ ‫שהאדם נברא עליה‪ ,‬שיקדים באדם כח הרע ורק אח"כ יכנס בו כח הטוב ויגביר‬ ‫האדם כח הטוב על כח הרע עד שיהפך את הרע לטוב‪.‬‬ ‫ולפי"ז יש לפרש ויאהב יצחק את עשיו‪ ,‬דהכוונה הוא על השטן הוא היצר‬ ‫הרע‪ ,‬והיינו שיצחק אבינו הבין את החשיבות של היצר הרע שרק ע"י‬ ‫היצה"ר המקדים לבא ליצר טוב נרצה עבודת האדם‪ ,‬דאם לא היה היצר הרע‬ ‫מקדים לא היה כלל בחירה‪ ,‬כי מאחר שהיו טועמים ורואים כי טוב ה'‪ ,‬לא היו‬ ‫במציאות שיפנו בני אדם אל לבם מעבודת ה'‪ ,‬ודייקא יצחק ששטנו היה גדול‬ ‫ממנו י"ד שנים ונצטרך ללחום אם אחיו שכבר נשתרש בעולם‪ ,‬הוא הבין למה‬ ‫צריכים את עשיו כי רק כשיש כח הרע המושכת את האדם‪ ,‬יחשב עבודת‬ ‫האדם המהפך את הרע לטוב‪.‬‬ ‫והשתא דאתית להכי יש לפרש ויאהב יצחק את עשו גם כפשוטה‪ ,‬שיצחק‬ ‫אבינו שראה בעצמו עד כמה גדול וקשה כח היצר‪ ,‬שכן היה צריך‬ ‫ללחום עם שטנו שהיה גדול ממנו בי"ד שנים וכבר נשתרש הרבה בעולם‪ ,‬ולכן‬ ‫היה מבין איזה מלחמה קשה יש לו לעשיו עד שכמעט אי אפשר לנצח מלחמה‬ ‫זו‪ ,‬ולכן אף שעשיו הרשיע הרבה‪ ,‬מ"מ לא הרפה יצחק אבינו את אהבתו ממנו‪,‬‬ ‫מאחר שהיה יודע עד כמה גדול כוחו של היצר הרע‪.‬‬ ‫[ח]‬ ‫ד''עשת קחציד אזיפשוא הרות ירבד‬ ‫ובזה אתי שפיר מה שדוקא יצחק אבינו נכנס לעובי הקורה ללמד זכות על בני‬ ‫ישראל‪ ,‬שרק יצחק אבינו ידע באמת כוחו הגדול של היצה"ר אחר שהיה‬ ‫צריך ללחום עם שטנו ישמעאל שהקדימו בעולם והיה גדול ממנו‪ ,‬ולכן טען‬ ‫לפני הקב"ה שכיון שהאדם נולד עם יצר הרע והיצר טוב בא רק לאחר י"ג שנים‬ ‫א"א להאשים את בני ישראל על שהעוויתו דרכם‪ ,‬ואין לילך אתם בחומר הדין‪,‬‬ ‫וכמו שמצינו שהקב"ה עצמו אמר (מיכה ד‪ ,‬ו) ואשר הרעותי‪ ,‬ודרשו חז"ל (ברכות‬ ‫לב‪ ,‬א‪ ,‬וברש"י ד"ה דכתיב) אני גרמתי להם שבראתי יצר הרע‪ ,‬והיינו שהבוחן כליות‬ ‫יודע כוחו הגדול של היצר הרע ולכן מרחם על בניו‪ ,‬ולכן יצחק אבינו שגם הוא‬ ‫ידע כוחו הגדול של היצה"ר נאזר בגבורה לטעון עבור בני ישראל‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[ט]‬ ‫ג''עשת השמד אזיפשוא הרות ירבד‬ ‫דברי תורה בשוה"ט אושפיזא דמשה‬ ‫תשע"ג‬ ‫יבואר קדושת נוי סוכה ועניניה‬ ‫הנה מצינו בדין מצות נוי סוכה דהוקצו למצוותן ואסור להסתפק מהם‪ ,‬וכתב‬ ‫הפני יהושע (סוכה י‪ :‬ד"ה דילמא) דהיינו דווקא כשהסוכה היתה כבר מסוככת‬ ‫כהלכתה ואח"כ עיטרו הדפנות בקרמים המצוירים וה"ה בנוי סוכה שתחת‬ ‫הסכך כדאיתא בברייתא (שם) או שתלה בה אגוזין אפרסקין וכו'‪ ,‬משא"כ אם‬ ‫עיטרו הדפנות קודם שסיכך הסכך אין בו קדושה‪.‬‬ ‫ומדייק זאת מלשון הברייתא (שם) סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמים וכו' ותלה‬ ‫בה אגוזין וכו' אסור להסתפק מהם‪ .‬והיינו דרק אם סיככה כהלכתה‬ ‫ואח"כ עיטרה אסור להסתפק מהם וחל קדושה על הנוי סוכה‪ ,‬אבל אם הניחו‬ ‫הנוי סוכה ואח"כ סיככו לא חל קדושה על הנוי סוכה ומותר ליהנות מהם‪.‬‬ ‫וקשה מה טעם דבר זה‪ ,‬ומאי שנא מהדפנות עצמן דאדרבה צריכים להיות‬ ‫דוקא קודם הסכך‪ ,‬ומדוע נוי סוכה אינו כן‪.‬‬ ‫עוד ענין במצות סוכה צריך ביאור‪ ,‬הא דאיתא בשם האריז"ל ליקח הד' מינים‬ ‫דוקא בסוכה‪ .‬ויש להבין מהו הקשר בין מצות ד' מינים למצות סוכה ומהו‬ ‫הענין לקיימם יחד ליטול הד' מינים בתוך הסוכה דייקא‪.‬‬ ‫ונראה לבאר אלו הדינים בדרך אגדה‪ ,‬ובהקדם נבאר מה שכ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫זי"ע חזר כסדר על האימרה ממרן בעל הדברי חיים זי"ע‪ ,‬מה שרואים‬ ‫אצל הילולא דרשב"י שיש בו שמחה גדולה‪ ,‬ומשא"כ יום ההילולא דמשה‬ ‫רבינו ע"ה אינו יום שמחה אלא יום תענית צדיקים‪ .‬דהוא משום שמשה רבינו‬ ‫לא הגיע לתכלית הנרצה שרצה להגיע‪ ,‬והיינו ליכנס לארץ ישראל‪ ,‬ואף לאחר‬ ‫שהתפלל הרבה תפילות כדאיתא (ריש פרשת ואתחנן) שהתפלל על כך תקט"ו‬ ‫[י]‬ ‫ג''עשת השמד אזיפשוא הרות ירבד‬ ‫תפילות‪ .‬ויש להבין מהו הענין שמשה רבינו קיבל עונש זה דלא לקיים מצות‬ ‫יישוב ארץ ישראל והמצוות התלויות בה‪.‬‬ ‫ונראה הביאור בזה‪ ,‬דלא היה שייך שום עונש אחר אצל משה רבינו מלבד‬ ‫מניעת מצוה זו לבל יכנס לאר"י‪ ,‬וכמו שיבואר בהמשך‪ ,‬דהנה עצם‬ ‫הכניסה לארץ ישראל אינו מצוה‪ ,‬ורק אחר שנכנס בה מקיים מצות ישוב ארץ‬ ‫ישראל‪ .‬וכמו דכתבו התוס' בשבת (כז‪ ,‬ב‪ ,‬ד"ה מסתברא; ותו"י דף לב‪ ,‬ב‪ ,‬ד"ה בעון ציצית)‪,‬‬ ‫דציצית הוי חובת טלית דטלית שיש בה ד' כנפות חייבת בציצית‪ ,‬ולא חובת‬ ‫האדם דאם אין לו טלית בת ד' כנפות פטור מן הציצית‪ ,‬ורק דטוב לקנות‬ ‫טלית ולברך עליו בכל יום‪ ,‬ומדמין זאת להא דאיתא בסוטה (יד‪ ,‬א) דמשה רבינו‬ ‫רצה ליכנס לארץ כדי לקיים מצוותיה‪ .‬והיינו דמצות ישוב אר"י הוא מצוה רק‬ ‫כשנכנסים בה ולא עצם הכניסה‪ .‬ולכן רק ענין זה למנוע ממשה רבינו שלא‬ ‫יתחייב בקיום מצוה מסוימת‪ ,‬כדוגמת מניעת כניסתו לא"י‪ ,‬היה שייך עונש‬ ‫אצל משה רבינו שהוא עונש קל יותר‪ ,‬ולא נענש בביטול מצוה חיובית‪.‬‬ ‫ויבואר עוד הא דהביא הקב"ה עונש זו דייקא‪ .‬דמצינו אצל חטא משה רבינו‬ ‫דהכה על הסלע ולא דיבר אל הסלע כמו שציווה אליו הקב"ה‪ ,‬דבא‬ ‫לכלל כעס בא לכלל טעות‪ .‬ופירשו הישמח משה והשפת אמת (וכן הוא בחנוכת‬ ‫התורה פרשת חוקת) מה באמת הביא למשה רבינו לטעות בדבר זה‪ ,‬ופירשו עפ"י‬ ‫דאיתא בחז"ל דכל מה שאברהם עשה בעצמו להביא לפני המלאכים ולא על‬ ‫ידי שליח‪ ,‬שילם לו הקב"ה לבניו שהביא לישראל ג"כ על ידי עצמו ולא ע"י‬ ‫שליח‪ ,‬ונתינת מים לישראל הביא הקב"ה ע"י שליח כיון שאברהם אבינו הביא‬ ‫ג"כ ע"י שליח‪ ,‬כדכתיב יקח נא מעט מים ופירוש רש"י‪ ,‬ע"י שליח‪.‬‬ ‫וא"כ אם היה משה רבינו מדבר אל הסלע היה זה כמו שהקב"ה עצמו דיבר‪,‬‬ ‫כדאיתא בכמה מקומות שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה‪,‬‬ ‫והרי זה כמעשהו של הקב"ה בעצמו ולא ע"י שליח והרי זה היה צריך להיות ע"י‬ ‫שליח מדה כנגד מדה על יקח נא מעט מים‪ .‬ולכן חשב משה שכאן צריך לשנות‬ ‫ולהכות את הסלע ולא בדיבור בעלמא כדי שיהיה נתינת מים ע"י שליח‪ .‬אמנם‬ ‫כיון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות‪ ,‬כלומר‪ ,‬דהרי איתא בחז"ל דכל הכועס‬ ‫כאילו עובד ע"ז והשכינה מסתלקת ממנו‪ .‬וא"כ שוב היה יכול לדבר אל הסלע‬ ‫דלא היתה שכינה מדברת מגרונו‪ ,‬ולא היה צריך עוד להכות הסלע ולשנות‬ ‫מציוו השי"ת‪ ,‬ועל זה נענש‪.‬‬ ‫[אי]‬ ‫ג''עשת השמד אזיפשוא הרות ירבד‬ ‫ומפורסמת העובדא מהמגיד הק' מזלוטשוב זי"ע‪ ,‬מהימים שהיה חי בדחקות‬ ‫גדולה‪ ,‬ויום אחד הגיע אליו עשיר גדול שרצה לקנות ממנו את‬ ‫התפילין של אביו הרה"ק ר"י מדרהוביטש זי"ע שהיה ברשותו תמורת סכום‬ ‫כסף גדול‪ ,‬אך המגיד הק' לא הסכים למכרן בעבור שום הון‪ ,‬ובאחד השנים‬ ‫בערב חג הסוכות לא השיגה ידו לקנות אתרוג שהיה אז ביוקר גדול‪ ,‬ומגודל‬ ‫חביבות מצות ד' מינים הלך ומכר את התפילין היקרים שברשותו וקנה אתרוג‬ ‫מהודר‪ ,‬וכשהביא האתרוג לביתו בשמחה רבה נודע לזוגתו הרבנית איך השיגה‬ ‫ידו לקנות אתרוג הזה‪ ,‬ונתרעמה מאוד על שיכול היה להרויח בהם הון רב אצל‬ ‫אותו עשיר ולא הסכים‪ ,‬וכאן עבור האתרוג מכרן‪ ,‬ובמרירות נפשה תפסה את‬ ‫האתרוג ובלי משים שברה את הפיטום‪ .‬כשראה זאת הרה"ק ר' מיכל'ע נענה‬ ‫בשלוה והגיב על כך ברוב קדושתו ואמר‪ ,‬תפילין אין לי ואתרוג ג"כ אין לי‪,‬‬ ‫ה'בעל דבר' רוצה שמיכל'י יכעס אבל מיכל'י לא יכעס‪ ,‬ופנה להרבנית ואמר‬ ‫לה‪ ,‬בבקשה ממך תני לי כתונת ואלך לטבול לכבוד יו"ט‪.‬‬ ‫באותה שנה בליל החג דסוכות אחר הקידוש‪ ,‬הבחין רבי מיכל'י זי"ע בהרבנית‬ ‫שהיא עציבה‪ ,‬ושאל אותה על כך‪ ,‬וענתה דאינה רואה את האושפיזין‬ ‫כפי שרגילה לראות בכל שנה‪ .‬והשיב לה רבי מיכל'י זי"ע דהסיבה לכך היא‬ ‫כיון שהסוכה עמד תחת איזה צל של תיפלות עבודה זרה‪ ,‬וזה גרם לאושפיזין‬ ‫להתרחק ממנה‪.‬‬ ‫וכשסיפר פעם הרה"ק מהוסיאטין זצ"ל את עובדא זו‪ ,‬הקשה עליה‪ ,‬א' האיך‬ ‫יתכן שהרה"ק הרבי ר' מיכל'י זי"ע יבנה הסוכה במקום קרוב‬ ‫לתיפלה ולא ירגיש בזה‪ ,‬ועוד‪ ,‬האיך לא הרגיש בדבר הרבי ר' מיכלי זי"ע עצמו‬ ‫שאין האישפוזין מגיעים‪ .‬וביאר הרה"ק מהוסיאטין כוונת הרבי ר' מיכל'י זי"ע‪,‬‬ ‫ע"פ מה שאמרו חז"ל דכל הכועס הוא כאילו עובד ע"ז‪ ,‬וכיון שבאה הרבנית‬ ‫לכלל כעס ממילא היה שם צל של ע"ז בהסוכה וממילא נסתלקה הקדושה‬ ‫מהסוכה‪ ,‬ולזה לא ראתה האישפוזין‪.‬‬ ‫ומצינו דסוכה יש לה קדושה כארץ ישראל ומקום המקדש‪ ,‬כדאיתא‬ ‫בקרא (תהילים עו‪ ,‬ג) ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון‪ .‬ומתרגמינן והוה‬ ‫'בירושלים בית מקדשיה' ומדור ביה שכינת קודשיה בציון‪ ,‬דארץ ישראל נקרא‬ ‫סוכה‪ .‬ולפי זה יש לומר ג"כ דמשה רבינו שהיה צריך ליכנס לאר"י‪ ,‬אך כיון‬ ‫שבא לכלל כעס שוב לא היה שורה קדושת ארץ ישראל‪ ,‬ולכן היה שייך אצלו‬ ‫דוקא זה העונש שבא אליו ממילא מחמת הכעס‪.‬‬ ‫[בי]‬ ‫ג''עשת השמד אזיפשוא הרות ירבד‬ ‫אמנם עדיין צריך להבין איך היה שייך כלל ענין הכעס במשה רבינו שהיה עניו‬ ‫מכל האדם‪ .‬וביותר קשה ע"פ מה שביאר הדברי חיים דלאדם העניו‬ ‫בתכלית לא שייך לצוות עליו מצות יראת ה'‪ ,‬דמי שהוא כאין ואפס אצל עצמו‬ ‫מה שייך לומר לו שיפחד מהקב"ה הרי אין לו שום ערך לחייו וממילא מפחד‬ ‫בכל עת ורגע מהדר גאונו‪ ,‬ופירוש בזה הקרא ועתה מה ה' אלקיך שואל מעמך‪,‬‬ ‫דהיינו שיהיה האדם אצל עצמו בחינת 'מה'‪ ,‬ואז כי אם ליראה את ה"א‪ ,‬היינו‬ ‫שעי"ז לפחד מהקב"ה יהיה דבר קטן אצלו‪ .‬ואל אדם זה ציווה הקב"ה מצוות‬ ‫היראה‪ .‬וא"כ הרי משה רבינו לא החזיק עצמו לכלום דהיה עניו מאוד מכל‬ ‫האדם אשר על פני האדמה‪ ,‬וא"כ גם לא היה שייך כעס אצלו‪.‬‬ ‫וכן צריך להבין מדוע קיבל עונש כזה שלא ליכנס תחת קדושת ארץ ישראל‪,‬‬ ‫שרואים שגם אצל יהודי פשוט אי כניסתו לסוכה הוא עונש גדול אצלו ולא‬ ‫יכול לעמוד בזה‪ .‬וכמו שידוע העובדא דהוה אצל הקדושת לוי זי"ע שבשנה‬ ‫אחת לא היה אצלו אתרוג לסוכות‪ ,‬ובערב סוכות עבר בעירו אחד שהיה‬ ‫ברשותו אתרוג וביקש ממנו הקדושת לוי שיואיל לישאר בעיר ולחוג שם את‬ ‫החג כך שיהיו לכל אנשי העיר אתרוג כשר לברך עליו‪ ,‬אבל הלה לא הסכים‬ ‫רק בתנאי שהרה"ק מבארדיטשוב יבטיח לו שיהיה לו חלק העולם הבא לידו‪,‬‬ ‫והבארדיטשבער אכן הבטיח לו כל זה ובלבד שיזכה לקיים מצות ד' מינים‪.‬‬ ‫אחר שהבטיח לו‪ ,‬ציווה הקדושת לוי לכל אנשי העיר שלא יכניסו אותו‬ ‫לסוכתם בליל החג‪ ,‬והלך הלה מסוכה לסוכה אך איש לא רצה להכניסו‬ ‫לסוכתו ולא היה יכול לקיים מצות סוכה‪ ,‬וכשנודע לאותו אורח שבא ההוראה‬ ‫מהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע לבל יכניסו אותו‪ ,‬הלך אליו מיד בטענה שהרי‬ ‫בשבילו נשאר בעיר ונתן לו האתרוג וכעת מחזיר לו כפיית טובה כזו‪ ,‬אז נענה‬ ‫אליו הרה"ק מבארדיטשוב שאם יאות לוותר על חלקו בעולם הבא שהבטיח‬ ‫לו אז יורה להכניסו לסוכה‪ ,‬וכשהלה ראה שלא נשאר לו שתי ברירות וחשקה‬ ‫נפשו לקיים מצוות סוכה‪ ,‬הסכים ומחל על חלקו לעולם הבא‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬תיכף חזר הקדושת לוי ואמר לו דאם אתה מוותר על החלק העולם הבא‬ ‫בשביל לקיים מצות ישיבת סוכה הרי ראוי אתה באמת ובדין לקבל‬ ‫החלק שהבטחתי לך בגן עדן‪ .‬וזהו דוגמא מיהודי פשוט שוויתר על הכל רק‬ ‫כדי ליכנס תחת צל קדושת הסוכה שהיא מעין קדושת ארץ ישראל‪ ,‬וכ"ש‬ ‫אצל משה רבינו שהיה אצלו צער גדול ביותר שלא יכול יכנס תחת קדושת‬ ‫[גי]‬ ‫ג''עשת השמד אזיפשוא הרות ירבד‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬ואכן התפלל על כך תקט"ו תפילות‪ ,‬וא"כ יש להבין מדוע קיבל‬ ‫עונש חמור זה‪.‬‬ ‫אלא הענין הוא‪ ,‬דמשה רבינו היה בו ב' הדברים‪ ,‬דהנה אף שהיה בתכלית מדת‬ ‫הענוה אבל כשרצה לעשות ולפעול למען כלל ישראל השתמש במידת‬ ‫הגאווה‪ ,‬וכדמצינו בקרא דמשה דיבר קשות בטענה כלפי הקב"ה ואמר למה‬ ‫הריעותה להם הזה וגו'‪ ,‬ולכאורה האיך יכול העניו מכל אדם כזה לדבר דיבורים‬ ‫כאלו להקב"ה‪ ,‬אלא דלפעמים צריך גם להשתמש במידה זו של ויגבה לבו‬ ‫בדרכי ה'‪ ,‬שזהו ג"כ ממידותיו דהקב"ה‪ ,‬וכמו שאומרים הגאוה והגדולה לחי‬ ‫העולמים‪ ,‬אלא דלאדם בשביל עצמו אסור להשתמש אף בכל שהוא ממידת‬ ‫הגאווה‪ ,‬אבל לטובת כלל ישראל הוכרח למשה רבינו להשתמש בזה ולטעון‬ ‫להקב"ה למה הריעותה לעם הזה‪.‬‬ ‫והאמת היא דגם במידת ענוה לפעמים אסור להשתמש בה‪ ,‬והיינו אם עושה‬ ‫על ידו דבר נגד רצון הקב"ה‪ .‬וכדמפרשים העולם הפסוק כי הלל רשע‬ ‫על תאות נפשו וגו' (תהלים י‪ ,‬ג)‪ ,‬דאדם עושה עצמו כהלל שהיה עניו גדול‪,‬‬ ‫ומחזיק עצמו לאין ואפס‪ ,‬אבל עושה כך לתאוות נפשו כדי להשביע נפשו עי"ז‬ ‫מתאוות העוה"ז ח"ו‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לומר‪ ,‬דזהו ג"כ ענין מצוות ד' מינים‪ ,‬דמצותו ליקח אתרוג שיש‬ ‫בו טעם וריח יחד עם הערבה שחובטים אותם על הקרקע‪ ,‬לרמז הענין‬ ‫דצריך לעבודת ה' גם שניהם‪ ,‬דהיינו עם שתי המידות‪ ,‬מדת הענוה והשפלות‬ ‫כערבה‪ ,‬ולפעמים צריך גם מדת החשיבות וההתפארות כאתרוג‪.‬‬ ‫וגם במצות הסוכה מרומז ענין זה‪ ,‬וכדאיתא דעל שם הסכך קרוי סוכה‪.‬‬ ‫ומסככים בפסולת גורן ויקב שהוא מרמז על ענוה ושפלות‪ ,‬אבל מעטרים‬ ‫אותה בנויי סוכה מפוארים שמרמז על מדת ההתפארות והגאוה שצריך‬ ‫להתנהג בה לפעמים‪ ,‬ומרמז על ענין זה דאדם צריך להחזיק עצמו ולהתנהג‬ ‫עם שתי המידות הגאוה והענוה‪.‬‬ ‫ומובן לפי זה מה שמצדד הפני יהושע דנוי סוכה שתלויה קודם הסכך לא חל‬ ‫עליה קדושה‪ ,‬משום דרק אחרי שסככו את הסוכה בפסולת גורן ויקב‪,‬‬ ‫דהיינו שהוא מסוכך תחת פסולת גורן ויקב המרמז על מדת הענוה ושפלות‬ ‫ומתנהג עצמו במדת הענוה כדוגמתם‪ ,‬או אז יכול לקיים מצוות עיטור הסוכה‬ ‫שמרמז על התפארות‪ ,‬דאז חל קדושה על הנוי סוכה‪ ,‬אבל כשעדיין אינו יושב‬ ‫[די]‬ ‫ג''עשת השמד אזיפשוא הרות ירבד‬ ‫תחת הפסולת גורן ויקב דהיינו תחת מדת הענוה והשיפלות‪ ,‬אי אפשר לקיים‬ ‫האי דינא דלעטרה בנוי סוכה‪ ,‬דהיינו להתנהג במדת הגאווה הנצרכת לפעמים‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש ג"כ סדר הכתובים במצות סוכות (ויקרא כג‪ ,‬לד–מב)‪ ,‬דתחילה‬ ‫כתבה התורה בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת‬ ‫ימים לה'‪ .‬ובהמשך הפסוקים‪ ,‬אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם‬ ‫את תבואת הארץ תחוגו את חג ה' שבעת ימים וגו'‪ ,‬ולקחתם לכם פרי עץ‬ ‫הדר וגו'‪ ,‬ושמחתם לפני ה"א וגו' וחגותם אותו חג לה'‪ ,‬ואח"כ בסוכות תשבו‬ ‫שבעת ימים וגו'‪ .‬דתחילה כתבה מצות לקיחת ד' מינים בסוכות‪ ,‬ולקחתם לכם‬ ‫ביום הראשון וגו'‪ ,‬ורק אח"כ כתבה התורה קיום המצוה דישיבת סוכה בסוכות‬ ‫תשבו שבעת ימים‪ .‬ולכאורה היתה התורה צריכה לכתוב תחילה מצות ישיבת‬ ‫סוכה כיון שזה ראשון הנוהג בהתקדש ליל החג‪ ,‬ואח"כ הא דלקחתם לכם וגו'‬ ‫ושמחתם לפני ה"א וחגותם אותו חג לה' הנוהג רק ביום שאח"כ‪.‬‬ ‫אלא דהתורה רמזה ע"י סדר הדברים ג"כ ענין הנ"ל‪ .‬דתחילה כתבה ולקחתם‬ ‫לכם פרי עץ הדר וגו'‪ ,‬דהיינו שיהיה באדם ב' המידות מדת הענוה‬ ‫והשיפלות ומדת הגאוה בשעת עשיית המצוות‪ ,‬ואח"כ כתיב ושמחתם לפני‬ ‫ה"א וגו' דבאופן זה שיש באדם ב' המידות‪ ,‬מקיים מצות שמחת החג בשלמות‪,‬‬ ‫וזהו ג"כ הענין ליטול הד' מינים בסוכה לרמז דקיום מצות סוכה צריך לקיימה‬ ‫עם ב' המידות אלו מצד אחד ענוה ושיפלות ומצד שני גבהות הלב‪ .‬והתורה‬ ‫ממשיכה לומר בסוכות תשבו שבעת ימים וגו'‪ ,‬וסוכות הוא על שם הסכך‪,‬‬ ‫לפרש דהעיקר הוא להתנהג במדת השיפלות כדוגמת הסכך שהוא פסולת‬ ‫גורן ויקב‪ ,‬ורק אחר שמתנהגים בשפלות מצוה לעטרה בנוי סוכה‪ .‬לרמז‬ ‫דעשיית המצות צריך לעשות בגבהות הלב ולא בשיפלות כזה בלי שום ערך‬ ‫עצמי כעניו ושפל‪.‬‬ ‫והנה גבי ענין מדת הענוה מובא בשם המגיד הק' מזלוטשוב זי"ע (בספר יושר‬ ‫דברי אמת ובהקדמה לס' מים רבים‪ .‬מלוקט במלכי בקודש ‪ -‬בהעלותך) דאין מצוה‬ ‫בתורה להיות עניו‪ ,‬ומה שכתבה התורה והאיש משה עניו מאוד‪ ,‬התורה‬ ‫מספרת בזה רק שבחו דמשה רבינו‪ .‬והיינו משום דלא שייך לצוות על מדת‬ ‫הענוה‪ ,‬דאדם שמחליט להנהיג עצמו במדת העניוות הרי נמצא שחושב עצמו‬ ‫לשוה ערך ובכל זאת מחליט בעצמו לקיים מצות ענוה ולהשפיל עצמו‪ ,‬אך‬ ‫ענוה אמיתית צריכה להיות שיהיה שפל בלבו באמת כאין וכאפס במציאות‬ ‫ממש ולא שמשפיל עצמו‪.‬‬ ‫[וט]‬ ‫ג''עשת השמד אזיפשוא הרות ירבד‬ ‫והנה מזה שהגיע משה רבינו לכלל כעס בהכרח שהיה איזה נקודה של‬ ‫התנשאות וכנ"ל מהדברי חיים שהשפל באמת א"א לבוא לידי כעס‪,‬‬ ‫והיינו שבבחינה זו של השתמשות בב' המידות גם יחד שפלות והתנשאות‬ ‫בזה היה איזה פגם מצד משה רבינו‪ ,‬וכיון שכן יש לומר דכעונש על דבר שלא‬ ‫מבואר בתורה‪ ,‬קיבל דבר שאינו מצוה ממש‪ ,‬והיינו שלא יוכל ליכנס לארץ‬ ‫ישראל ולהתחייב שם במצוות התלויות בה‪ ,‬ולזה בא לו למשה רבינו דייקא‬ ‫עונש זה‪ ,‬אבל לא נענש במניעת קיום מצוה אשר כבר מחויב בה‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[זט]‬ ‫ג"עשת דודד אזיפשוא הרות ירבד‬ ‫דברי תורה בשוה"ט אושפיזא דדוד‬ ‫ליל הושענא רבה ‪ -‬תשע"ג‬ ‫סגולת הסוכה ויום הו"ר לשמירה תמידית‬ ‫הנה עומדים אנו ביום גדול‪ ,‬יום הושענא רבא הנקרא יום הערבה‪ ,‬שהוא ג"כ‬ ‫יום האושפיזא דדוד מלכא משיחא הנכנס אלינו לתוך הסוכה‪ .‬ויש ביום‬ ‫זה צירוף ענינים מיוחדים ונעלים ומסוגלים להמשיך קדושתם לאורך כל השנה‪.‬‬ ‫ונודע מפי ספרים וסופרים דהושענא רבה היא זמן מסירת הפתקאות ועד יום‬ ‫זה עדיין אפשר לבקש ולפעול את הגמר חתימה טובה‪ .‬ובספר שער‬ ‫יששכר להרה"ק ממונקאטש זצ"ל (תשרי‪ ,‬מאמר יום ערבה ט') כבר הביא‪ ,‬שראה‬ ‫מחזור לר"ה וי"כ ויו"ט שנדפס לפני יותר מד' מאות שנה באטליה‪ ,‬והנוסח שם‬ ‫בפיוט ונתנה תוקף‪ ,‬בראש השנה ישפטו וביום הכיפורים יכתבון ובהושענא‬ ‫רבא יחתמון‪ .‬ואף דבנוסח דידן אומרים דביום צום כיפור יחתמון‪ ,‬נראה דיש‬ ‫ענינים שונים שבהם עדיין ממתינים לזמן הנעילה עד יום הושענא רבא‪.‬‬ ‫והנה על אף שלא מצינו בספרי הקדמונים אודות גודל מעלת יום המסוגל‬ ‫של הושנעא רבה‪ ,‬כבר כתב בזה הרה"ק בעל התניא זי"ע (סידור רבינו‬ ‫הזקן) וזל"ק‪ :‬יש דברים שאין לזה תפיסה בתורה הק' ואף אין כתוב על זה אות‬ ‫בתורה הקדושה‪ ,‬כגון יום ערבה וההקפות‪.‬‬ ‫ואכן מרגישים ביום זה התעלות מיוחדת אשר מוכיח על גודל סגולת היום‪,‬‬ ‫ואצל כ"ק מרן אדמו"ח זי"ע ראו איך שערך עבודתו הק' באופן מיוחדת‬ ‫ביום זה‪ ,‬ובעוד שבימים טובים אחרים שחלו בערב שבת מיהר בתפילה ובעבודת‬ ‫היום מחמת כבוד השבת‪ .‬כגון בראש השנה שחל בע"ש מיהר בתפילה‪ ,‬וכן‬ ‫בפורים שחל בע"ש לא רצה לשתות כמנהגו אחרי חצות‪ ,‬וכן בהקפות בשמחת‬ ‫תורה שחל בע"ש היה ממהר‪ ,‬שונה מכל אלו היה יום הושענא רבה‪ ,‬דאף כשחל‬ ‫בערב שבת היה עורך עבודתו כרגיל בשאר השנים‪ ,‬וזכורני שאירע פעם באחד‬ ‫[זי]‬ ‫ג"עשת דודד אזיפשוא הרות ירבד‬ ‫השנים בקרית צאנז שעמדו עדיין בתפילה עם ההושענות‪ ,‬ושמעו כבר את קול‬ ‫הציפצוף המבשר על כניסת יום השבת ושמיני עצרת‪.‬‬ ‫ומרגלא בפי העולם בשם צדיקים (שער יששכר מאמר זמן שמחתינו אות יז‪ ,‬בשם‬ ‫החוזה מלובלין זי"ע משמיה דהבעש"ט הק' זי"ע) דכמו שמתפללים בהושענא‬ ‫רבא כך מתפללים התפילות של כל השנה‪ .‬ויש לומר סמך לזה עפ"י מה דאיתא‬ ‫בחז"ל (מדרש רבה ויקרא ל‪ ,‬יד) שהד' מינים דומים לאיברי האדם‪ ,‬והערבה רומז‬ ‫לפה‪ ,‬וכיון שכן הרי מן הדין שיום זה יקבע איך יתפלל בפיו כל התפלות במשך‬ ‫שאר ימות השנה‪ ,‬ועל כן מה מאוד צריך האדם להשקיע בתפלותיו ביום קדוש‬ ‫זה‪.‬‬ ‫ועל דרך זה יש להבין גודל מעלת יום הערבה‪ ,‬כיון דהפה המרומז בערבה היא‬ ‫האבר החשוב והיקר ביותר בכל האדם‪ ,‬כדכתיב החיים והמות ביד הלשון‬ ‫(משלי יח‪ ,‬כא) שחייו של האדם תלויים ועומדים בהלשון‪ ,‬וכמאמר דוד המלך ע"ה‬ ‫(תהלים לד) מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע‪ ,‬וכמו כן המצוות הגדולים‬ ‫והחשובים ביותר מקיימים בפה‪ ,‬לימוד התורה ותפלות ותשבחות להשי"ת‪,‬‬ ‫וח"ו להיפך גם עבירות חמורות חלילה נעשים בפה כלשון הרע ורכילות‪ ,‬והוא‬ ‫זה לעומת זה דהמצות שבפה מתקנות את העבירות שבפה‪.‬‬ ‫ויומתק מאד הא דנקבע יום האושפיזא דנעים זמירות ישראל דוד מלכא‬ ‫משיחא ביום הערבה‪ ,‬כיון דדוד המלך ע"ה השאיר לנו ירושה גדולה‬ ‫הלא הוא ספר התהלים הנאמרים בפה‪ ,‬אשר ספר זה מלוה כל יהודי בכל יום‬ ‫ויום‪ ,‬ובכל עת צרה ומצוקה אשר יהודי נמצא‪ ,‬יודע שיש לו התהלים ומיד לוקח‬ ‫אותה ומרגיע עצמו באמירת מזמורי תהלים‪.‬‬ ‫ובין הדברים ביקש דוד המלך מהשי"ת בקאפיטל לדוד ה' אורי ‪ -‬אשר אומרים‬ ‫בימים אלו בהרבה קהלות ישראל ‪( -‬כז‪ ,‬ד‪-‬ה) אחת שאלתי מאת ה' אותה‬ ‫אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו‪ ,‬כי יצפנני‬ ‫בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אהלו וגו'‪ .‬ופירש בזה כ"ק אאמו"ר זצ"ל בשם‬ ‫זקיני הקדוש רבי גדליה משה זצ"ל‪ ,‬דהנה מטבע הדברים אצל ילדים‪ ,‬שילד‬ ‫קטן רוצה משחק המתאים לגילו לשחק בה‪ ,‬ואם אין מביאין לו בוכה ומצטער‬ ‫על כך שאין נותנים לו‪ ,‬אמנם כשגדל מעט כבר רוצה משחק גדול יותר ואין‬ ‫למשחק הקודם שום ערך וחשיבות אצלו‪ ,‬וכל כמה שמתגדל גם משתנים סוגי‬ ‫המשחקים אשר מתאוה להם ולא די לו במשחק שחשק בה קודם לכן‪ .‬אמנם‬ ‫[חי]‬ ‫ג"עשת דודד אזיפשוא הרות ירבד‬ ‫דוד המלך ביקש מהקב"ה אחת שאלתי וגו'‪ ,‬שאותו דבר שמבקש עכשיו זה‬ ‫יבקש כל ימיו‪ ,‬לחזות בנועם וגו'‪ ,‬שמיד מתחילה יגיע כבר לטעם הטוב דשבתי‬ ‫בבית ה'‪ ,‬ולא יצטרך לבקש עוד דבר אחר מלבד דבר זה כל ימיו‪.‬‬ ‫ועל פי זה יש לפרש המשך הפסוקים‪ ,‬כי יצפננו בסוכו ביום רעה‪ ,‬שדוד המלך‬ ‫ביקש מהקב"ה שהסוכה יהיה לנו שמירה לעולם‪ .‬ומצינו עוד רמז לענין‬ ‫שמירה בסוכה אצל דוד המלך‪ ,‬במה שלמדו כעת בברכות (סב‪ ):‬דדוד המלך‬ ‫כשנפגש עם שאול אחרי שרצה שאול להורגו‪ ,‬אמר לו דוד שמן התורה בן‬ ‫הריגה אתה‪ ,‬דהבא להרגך השכם להורגו‪ ,‬אלא דצניעות שהיה בך היא חסה‬ ‫עליך וכו'‪ ,‬דכשיצא להסך את רגליו סיכך עצמו בבגדיו 'כסוכה'‪ .‬ויש לרמז בזה‬ ‫ששאול המלך החביא עצמו כדוגמת ענין הסוכה‪ ,‬והוא היתה השמירה ששמרו‬ ‫מחיוב מיתה שנתחייב בו‪.‬‬ ‫וביום זה דדוד המלך מגיע לסוכה שיושבים בו צילא דמהימנתא‪ ,‬הרי הוא‬ ‫השמירה הגדולה ביותר לאדם‪ ,‬ומזה מסוגל להמשיך שמירה דלעילא‬ ‫לאורך כל השנה‪ ,‬והעצה היעוצה להאדם שאכן ישאר כל השנה בצילא‬ ‫דמהימנותא‪ ,‬היא שיידע בכל דרכיו שהוא יושב תחת צל כנפיו של השי"ת‪,‬‬ ‫שיקיים מאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו ויתנהג בכל פעולותיו תחת השראה‬ ‫דקדושה ובידיעה שהבוכ"ע מסתכל על כל מעשהו‪ ,‬ואז ג"כ יהיה את השמירה‬ ‫המעולה ביותר מהקב"ה שאכן ישגיח וישמור עליו‪.‬‬ ‫איתא מהרה"ק מטשערנוביל זי"ע דהושענא רבה מתפרש בג' פירושים‪,‬‬ ‫הושענא רבה‪ ,‬ישועה גדולה‪ .‬הושענא רבה‪ ,‬ישועה להגדול‪ .‬הושענא‬ ‫רבה‪ ,‬הגדול יושיע‪ .‬וכ"ק מרן אדמו"ח זי"ע היה אומר שנראה לו דהא דכתיבי‬ ‫בקראי [ומפטירין בו בחג הסוכות] על מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬שיתקיים בימי חג‬ ‫הסוכות‪ ,‬דהכוונה היא ליום הושענא רבא דאז דוד מלך המשיח יגיע בפתע‬ ‫פתאום וילחום בעבורנו ויגאלנו‪.‬‬ ‫ויה"ר שבזכותו בעל האושפיזא נזכה למאמר הכתוב כל כלי יוצר עליך לא‬ ‫יצלח (ישעי' נד‪ ,‬יז) הם כל הכלים המשחיתים שנולדים חדשים לבקרים‬ ‫ויכולים חלילה להרוס הרבה מן העולם‪ ,‬וכנגדם יעמוד דוד מלכא משיחא עם‬ ‫כלי מלחמתו וכבר יכבוש את העמים ויכניע הקליפות‪ .‬והרי הזמן כעת של‬ ‫מוצאי שבת מסוגל ביותר להגאולה וכמו דכתב בטור (או"ח סימן רצ"ה) דאין בן‬ ‫דוד בא לא בערבי שבתות משום דטרודים בהכנות לשבת ולא בשבת משום‬ ‫[טי]‬ ‫ג"עשת דודד אזיפשוא הרות ירבד‬ ‫תחומין‪ ,‬אלא במוצ"ש‪ ,‬ולכן מזכירין ג"כ במוצאי שבת זכותו של אליהו הנביא‬ ‫שיהיה המבשר של הגאולה‪.‬‬ ‫ויעזור השי"ת שבזכות התפילות ובכח התורה של דוד מלכא משיחא‪ ,‬ובזכות‬ ‫כל מה ששופכים כלל ישראל את לבם בתפלות ההושענות ומה‬ ‫ששפכו כלל ישראל בתפילות ודמעות לאורך כל הדורות בספר התהלים‪ ,‬כבר‬ ‫נזכה לכך עוד ביום הו"ר זה שיבוא גואלנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[כ]‬ ‫ו"עשת גחה תליענ הרות ירבד‬ ‫דברי תורה בנעילת חג הסוכות‬ ‫תשע"ו‬ ‫בתוה"ק ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו (במדבר‬ ‫כט‪ ,‬לה)‪ .‬ויש לבאר למה ייחס הכתוב שמיני עצרת יום השמיני לחג‬ ‫הסוכות‪ ,‬הלא קיי"ל דשמיני רגל בפני עצמו הוא‪ ,‬ולאיזה ענין הוי שמיני עצרת‬ ‫המשך לחג הסוכות‪ ,‬ובשו"ע (או"ח סי' תרסח סע' א') ליל שמיני אומר בתפלה‬ ‫ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת הזה‪ ,‬וכתב הרמ"א ואנו נוהגין שאין אומרים‬ ‫חג בשמיני דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג‪ ,‬אלא אומרים יום שמיני עצרת‪,‬‬ ‫ומנהגינו לומר יום שמיני עצרת החג הזה‪ ,‬וכמו שהביא המג"א (ס"ק א) בשם‬ ‫הרש"ל‪ ,‬אמנם אפי' לדידן אין אומרים כמו בכל המועדים שמזכירים חג קודם‬ ‫היום כגון חג המצות חג השבועות וחג הסוכות‪ ,‬ויש לבאר מה נשתנה שמ"ע‬ ‫שאומרים יום שמ"ע החג הזה‪.‬‬ ‫כן יש לבאר הענין שקבעו שמחת תורה בשמיני עצרת לאחר חג הסוכות‪,‬‬ ‫ולכאורה היה מן הראוי לקובעה בחג השבועות זמן מתן תורתינו‪ ,‬ומכבר‬ ‫אמרתי עפ"י מה שכתב בספר ארץ צבי להגה"ק מקוז'יקלוב הי"ד (מועדים –‬ ‫סוכות ושמח"ת) דמיתת משה רבינו ע"ה היא כעין סיום התורה‪ ,‬כי כל חייו היו‬ ‫תורה שלמה‪ ,‬וכל סדר חייו הוא כמו סדר תורה‪ ,‬ובמיתתו היה סיום התורה‪,‬‬ ‫וכמו שאנו שמחים בסיום התורה‪ ,‬כן שמחים במיתת משה‪ ,‬שהוא היה ג"כ‬ ‫כעין סיום התורה‪ ,‬שהרי תורה נקראת על שמו וכמו שנאמר (מלאכי ג‪ ,‬כב) זכרו‬ ‫תורת משה‪.‬‬ ‫ובזה מתרץ הארץ צבי התמיה הגדולה שתמהו החתם סופר ועוד על מה‬ ‫שבל"ג בעומר עושים הילולא ושמחה גדולה ביום פטירת רשב"י‪ ,‬ואילו‬ ‫ז' אדר יום פטירת משה רבינו ע"ה נקבע לתענית (כמבואר בשו"ע או"ח סי' תקפ‬ ‫ס"ב)‪ ,‬אלא דבאמת הא דז' אדר הוי יום תענית הוא מחמת שישראל גרמו לזה‬ ‫במי מריבה‪ ,‬אבל בעצם ביום פטירתו היה שמחה גדולה במרום‪ ,‬ולכן בשמחת‬ ‫תורה‪ ,‬ביום הקריאה של מיתת משה רבינו ע"ה עושין שמחה ומשתה כמו‬ ‫[אכ]‬ ‫ו"עשת גחה תליענ הרות ירבד‬ ‫בהילולא דרשב"י‪ ,‬כי זה ג"כ טעם השמחה בהילולא דרשב"י כי צדיק גדול‬ ‫כמוהו‪ ,‬ודאי כל סדר חייו היה תורה שלמה וכמו סדר תורה‪ ,‬ובפטירתו היתה‬ ‫שמחה כמו שמחת סיום התורה‪.‬‬ ‫ולפי דבריו אתי שפיר על מה שקבעו שמחת תורה בשמיני עצרת ולא‬ ‫בחג השבועות‪ ,‬דאה"נ על שמחת סיום התורה אפשר לשמוח גם בחג‬ ‫השבועות‪ ,‬אמנם השמחה הוא גם על פטירת משה רבינו שאנו קורים ביום‬ ‫שמחת תורה‪ ,‬ועל כן קבעו השמחה ביום זה דייקא‪ ,‬וסרה תמיית החתם סופר‬ ‫דגם בפטירת משה רבינו אנו שמחים ואדרבה אין יום שמחה גדול יותר מיום‬ ‫שמחת תורה‪.‬‬ ‫עוד מבואר בספה"ק על מה שקבעו שמחת תורה דייקא בשמיני עצרת‪ ,‬והוא‬ ‫דלאחר שעבר על בני ישראל ירח האיתנים דתקיפי במצוות‪ ,‬אז קשה‬ ‫מאוד ליפרד מהימים טובים‪ ,‬ואין המדובר ממי שאין נפשו ונשמתו קשורים‬ ‫בהימים טובים ובמצוות הרבים שקיימו בהם‪ ,‬כי אצל אנשים כאלו זה שהולכים‬ ‫מיו"ט ליו"ט הוא כמו שהם אומרים הי"ג מדות בתפלת נעילה פעם אחר פעם‬ ‫ואין זה נוגע ללבבם כלל‪ ,‬כן המועדים נכנסים ויוצאים ואינם מרגישים שום‬ ‫שינוי בבואם ובצאתם‪.‬‬ ‫אמנם איש הנלבב בעבודת הבורא שנותן כל חיותו במועדי ה' ובעסק‬ ‫מצוותיה‪ ,‬ובימי הסוכות שמח בשמחה של מצוה להתענג על ה'‪ ,‬אזי‬ ‫אחר עבור המועדים ומגיע חורף ארוך ולא יהי' יו"ט עד חנוכה‪ ,‬נשבר לבו‬ ‫בקרבו איך יוכל להחיות את נפשו בלי אף אחד מהמצוות שקיימו בחודש זה‪,‬‬ ‫אלו אברכים ובחורים השואבים שמחה וקדושה מיום טוב‪ ,‬ושואלין ודורשין‬ ‫בעניני החג‪ ,‬הרי היו"ט ממש מחיה אותם‪ ,‬ובפרוס ימי החג הם מלאים געגועים‬ ‫נשגבים להחגים הקדושים‪.‬‬ ‫וכ"ק מרן אדמו"ח זי"ע היה רגיל לספר מה ששמע מאביו הרה"ק מרודניק‬ ‫זי"ע כי פעם היה צדיק אחד שמאוד נדבק למצות סוכה ולא יצא מן‬ ‫הסוכה אף לרגע קט‪ ,‬והחליט בדעתו לישאר שם גם בשמע"צ ושמח"ת וגם‬ ‫בימות החורף נשאר יושב בסוכה‪ ,‬ובאותו שנה היה חורף קשה ברוחות עזות‬ ‫ושלגים מרובים והקור הקפיאו עד לשד עצמותיו‪ ,‬אך הוא נחוש בדעתו‬ ‫שלא לצאת משם‪ ,‬ולפתע באה רוח סערה ונשאה את הסוכה והצדיק בתוכה‬ ‫למקומות החמים והניחתו שם ליד מקום יישוב‪ ,‬וכך נשאר יושב בסוכה‪.‬‬ ‫[בכ]‬ ‫ו"עשת גחה תליענ הרות ירבד‬ ‫אמנם אף כשהאדם כן פונה מסוכה לבית אפשר לאדם להמשיך עליו בחינת‬ ‫הסוכה‪ ,‬וכמו שרגיל אני לחזור על דברי התפארת שלמה בהא דשמחת‬ ‫תורה נקבע אחר ימי חג הסוכות וימים הנוראים‪ ,‬ומפני מה נקרא שמו שמחת‬ ‫תורה‪ ,‬מפני כי החודש הזה הוא ירח האיתנים דתקיפו במצות‪ ,‬כי רבים המה‬ ‫המצות שנעשים בו‪ ,‬שופר וצום העשור ולולב ומיניו וישיבת סוכה‪ ,‬ולאחר כי‬ ‫עברו הימים האלה אם ירצה האדם לקיים מצות האלו אינו מועיל בזה כלום‪,‬‬ ‫וא"כ כל אדם יפול בדעתו כי חלף ועבר ממנו נועם המצות היקרים האלה‪ ,‬בזה‬ ‫מורה לנו ביום שמחת התורה כי התורה הוא למעלה מן הזמן‪ ,‬והתורה היא‬ ‫נצחיות ותמיד בכל עת ועונה אשר הוא לומד בהלכות שופר ולולב הוא חשוב‬ ‫בעיני הבורא כאלו עשה המצוה בפועל ממש‪ ,‬לזאת נכון הדבר לקרוא שמו‬ ‫שמחת תורה כי אין לנו שיור רק התורה הזאת‪ ,‬ועדיין יש לנו הגמ' ר"ה יומא‬ ‫וסוכה‪ ,‬ובזה אפשר להמשיך המועדים לכל השנה‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫ובזה אתי שפיר נוסח התפלה שאומרים שמיני עצרת החג הזה‪ ,‬ולא חג שמיני‬ ‫עצרת‪ ,‬כיון שעיקר שמיני עצרת ושמחת תורה הוא להורות שע"י לימוד‬ ‫התורה אפשר להמשיך את המועדים וזמנים של חודש הזה לכל ימות השנה‪,‬‬ ‫ולכן אומרים 'חג' לאחר היום לרמז ענין יו"ט זה שאפשר להמשיך החג גם‬ ‫לאחר שעובר יום השמיני‪ ,‬וכאשר יתעורר בלב האדם געגועים למצוות תקיעת‬ ‫שופר ילמוד מס' ר"ה‪ ,‬וכן ליוהכ"פ ילמוד מס' יומא‪ ,‬ולסוכה וד' מינים ילמוד‬ ‫מס' סוכה‪ ,‬ובזה גם במשך השנה ביושבו בביתו יהא נחשב כאילו יושב בסוכה‪.‬‬ ‫ולזה נאמר בתורה ביום השמיני עצרת יהיה לכם‪ ,‬והיינו אף ששמיני רגל בפני‬ ‫עצמו מ"מ יחסה הכתוב כהמשך לחג הסוכות‪ ,‬לרמז ענין יו"ט זה שבא‬ ‫להורות שאפשר להמשיך קדושת הסוכה גם לאחר שנגמרו ז' ימי החג‪ ,‬והוא‬ ‫ע"י לימוד התורה ומצוותיה‪ ,‬דמטעם זה קבעו לשמוח עם התוה"ק בשמיני‬ ‫עצרת דייקא וכנ"ל‪.‬‬ ‫עוד יבואר מנהגינו לומר יום שמיני עצרת החג הזה‪ ,‬עפ"י דברי הילקוט (רמז‬ ‫תשפב) שבכל חדש וחדש שבקיץ בקש הקב"ה ליתן לישראל מועד‪ ,‬בניסן‬ ‫נתן להם פסח‪ ,‬באייר נתן להם פסח שני‪ .‬בסיון נתן עצרת‪ ,‬בתמוז היה בדעתו‬ ‫ליתן להם מועד גדול ועשו העגל ובטל תמוז ואב ואלול‪ ,‬ובא תשרי ופרע‬ ‫להם ראש השנה ויום הכפורים וסוכות‪ ,‬במקום תמוז אב ואלול‪ ,‬א"ל הקב"ה‬ ‫לאחרים הוא פורע ושלו אינו נוטל תן לו יומו‪ ,‬ביום השמיני עצרת תהיה לכם‪.‬‬ ‫[גכ]‬ ‫ו"עשת גחה תליענ הרות ירבד‬ ‫וראיתי בספר בנין דוד (פרשת בראשית אות לה) שהביא מספר קנה חכמה מהגה"ק‬ ‫המהר"ל מפראג (דרוש י"ד לחג הסוכות) לתרץ בדברי הילקוט הנ"ל‬ ‫קושיית המפרשים מדוע בפר' משפטים כתיב (שמות כג‪ ,‬טז) וחג האסיף בצאת‬ ‫השנה‪ ,‬ובפרשת כי תשא כתיב (שמות לד‪ ,‬כב) וחג האסיף תקופת השנה ופירש"י‬ ‫תחלת שנה הבאה‪ ,‬ולפי דברי המדרש אתי שפיר דבפר' משפטים מיירי עוד‬ ‫קודם חטא העגל‪ ,‬א"כ היה ראוי להיות ר"ה בתמוז ויוה"כ באב וסוכות דהוא חג‬ ‫האסיף באלול‪ ,‬ע"כ נאמר שפיר בצאת השנה דהיינו סוף השנה‪ ,‬משא"כ בפר'‬ ‫כי תשא מיירי כבר אחר חטא העגל וביטל תמוז אב ואלול‪ ,‬וחודש תשרי פרע‬ ‫להן‪ ,‬ע"כ נאמר שפיר תקופת השנה וכדפירש"י בתחלת שנה הבאה‪.‬‬ ‫ועכ"פ נמצא דשמיני עצרת אינו חג מחמת עצמו‪ ,‬אלא לפי שתשרי פרע‬ ‫המועדים לשאר החדשים נתן הקב"ה גם לתשרי שמיני עצרת‪ ,‬ולפי‬ ‫שאינו חג בעצם אין אומרים חג שמיני עצרת הזה‪ ,‬לפי שלא ניתנה בעצם כחג‪,‬‬ ‫אלא משום שתשרי פרע לשאר החדשים נתן הקב"ה גם לתשרי חג‪ ,‬ולכן אינו‬ ‫חג בפני עצמו אלא יום השמיני לחג הסוכות‪.‬‬ ‫אמנם אע"פ שלא ניתנה כחג בעצם‪ ,‬מ"מ רגל בפני עצמו וגדלה מעלתה יותר‬ ‫משאר מועדים וזמנים‪ ,‬והוא עפ"י דברי זקה"ק רבי שלמק'ה זי"ע (מובא‬ ‫בתורת מהר"ש בסוף ספר מרדכי בשער המלך) שמבאר ענין חטא העגל בדרך משל‬ ‫למלך שביקש להנשא לבת כפרי שנשאה חן בעיניו שהוא ידע לבדו מעלתה‪,‬‬ ‫אך היות שלא היתה למודה להתנהג לפי הכבוד ודרך ארץ‪ ,‬ובפרט למלך גדול‬ ‫אשר כמעט לא ימלט שבשום פעם לא תעשה שום עון בין בשוגג או במזיד‬ ‫אשר לפי החוק אי אפשר לנקותה ממשפט מות‪ ,‬וגם המלך בעצמו לא יוכל‬ ‫להצילה כי מלך במשפט יעמוד ארץ‪ ,‬וגם לא יוכל למצוא אחרת טובה ממנה‪,‬‬ ‫כי מובן שבתחלה חיפש את הראויה ביותר בכל מדינותיו‪ ,‬ולכן התיעץ שטוב‬ ‫שתעשה מתחילה קודם גמר השידוך איזה עולה באופן שיתודע להשרים‬ ‫ויכירוה ואז עדיין אין עליה משפט מות‪ ,‬ואז מחמת שלא יהיה ברירה אחרת‬ ‫ומההכרח לקחתה‪ ,‬ממילא אף מה שתעשה אח"כ ינקל עונשה‪.‬‬ ‫וכן היה גם בעת אשר בחר בנו השי"ת מכל העמים ונתן לנו את תורתו‪ ,‬שחשב‬ ‫מחשבות לבלתי נדח לעולם חלילה‪ ,‬ולכן זימן הקב"ה שיעשו בני ישראל‬ ‫אותו מעשה במדבר‪ ,‬ואעפ"כ יחזור ויתן להם לוחות שניות‪ ,‬ומזה יווכח דאפי'‬ ‫לאחר שחטאו בחטא חמור כזה 'עלובה כלה מזנה בתוך חופתה' עם כל זה חזר‬ ‫וקידש אותם לו לעם‪ ,‬וקודם הקידושין כבר ראה את כל החסרונות שיש להם‬ ‫[דכ]‬ ‫ו"עשת גחה תליענ הרות ירבד‬ ‫ועל דעת כן נשתדך כביכול עם כנסת ישראל‪ ,‬וא"א להקדושין ליבטל בשום‬ ‫טענה‪ ,‬והוי קשר של קיימא‪ ,‬ולזה היה צריך להיות חטא העגל אשר מרן הדברי‬ ‫חיים זי"ע היה רגיל לקרותה ה'אינטערגעווארפענע מעשה'‪ ,‬בכדי שיהי' קשר‬ ‫של קיימא‪ ,‬ועי"ז אין הקידושין בטלין בשום פנים‪.‬‬ ‫וזהו השמחה הגדולה שאנו שמחים בשמיני עצרת ושמחת תורה‪ ,‬שהרי נמצא‬ ‫לפי דברי המדרש דאי לא היו ישראל חוטאים בעגל‪ ,‬והיו המועדים ניתנים‬ ‫לכל חודש בפני עצמו‪ ,‬ולא היה תשרי פורע בשביל כולם‪ ,‬לא היה הקב"ה נותן‬ ‫שמיני עצרת חג הגדול והנשגב לחודש תשרי‪ ,‬ורק ע"י חטא העגל נמשך לנו חג‬ ‫הקדוש הזה‪ ,‬והרי מחטא העגל ושבירת הלוחות והלוחות שניות נראה האהבה‬ ‫רבה של הקב"ה לבני ישראל‪ ,‬שאף לאחר שחטאו בחטא חמור כזה בחר שוב‬ ‫בבני ישראל ונתן להם הלוחות שניות‪ ,‬ולכן אף ששמיני עצרת אינה חג בעצם‬ ‫רק המשך להחגים של חודש תשרי וכנ"ל דלכן אין אומרים 'חג שמיני עצרת'‪,‬‬ ‫מ"מ רגל בפני עצמו הוא היינו שהוא רגל מיוחד יותר משאר מועדים וזמנים‪,‬‬ ‫ויש לה חידוש ומעלה יתירה יותר מימים הקודמים‪ ,‬כיון שרגל זה נולד רק מכח‬ ‫החטא שעשו בני ישראל במדבר‪ ,‬ומזה ניכר ביותר מעלת בני ישראל שהקב"ה‬ ‫בוחר בהם בכל מצב שהם נמצאים‪.‬‬ ‫הנה ידוע גודל עבודת הצדיקים בחג הקדוש הזה‪ ,‬והיו צדיקים שבשמחת‬ ‫תורה אף ביזו את עצמן לכבוד התורה‪ ,‬ובמשנה ברורה (סי' תרסט ס"ק יא)‬ ‫הביא שהעידו על האר"י ז"ל שאמר שהמעלה העליונה שהשיג באה לו ע"י‬ ‫שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה‪ ,‬ומקורו מהכתוב אצל דוד המלך‬ ‫(שמואל ב' ו‪ ,‬יד) ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' וגו'‪ ,‬ומרן הדברי חיים היה עושה‬ ‫קוז'יקעל בשמחת תורה‪ ,‬ובאמת ששמחת התורה הוא לכל בני ישראל ולא‬ ‫רק להתלמידי חכמים שתורתם אומנתם‪ ,‬וכדמשמע ממה שכתב הרמ"א (בסי'‬ ‫תרסט) דנוהגין שהמסיים התורה והמתחיל בראשית נודרים נדבות וקוראים‬ ‫לאחרים לעשות משתה‪ ,‬ומשמע דהנגידים היו נודרים סכומים גדולים לכבוד‬ ‫היום‪ ,‬הרי שגם להם חלק בשמחת התורה‪.‬‬ ‫וידוע (עיין אור ישראל סדיגורא עמ' רסא) שפעם ראה אחד מהצדיקים איך שאיש‬ ‫כפרי רוקד ושמח עם התורה‪ ,‬שאלו הצדיק מה אתה שמח כ"כ וכי‬ ‫למדת פעם 'קצות' מוקשה וכי תרצת פעם קושיית הפני יהושע‪ ,‬השיב הלה‬ ‫הן נמי שאני לא למדתי תורה אמנם שמח אני עם שמחת אחי שכן למדו‬ ‫תורה‪ ,‬וכמו שכשאחי מחתן את בנו אני לובש בגדי שבת ושמח עמו כן הוא‬ ‫[הכ]‬ ‫ו"עשת גחה תליענ הרות ירבד‬ ‫כשאחי שמח בשמחת התורה שזהו גם שמחתי‪ ,‬וגם אנשים פשוטים אפשר‬ ‫להם לזכות לדברים נשגבים ביום זה‪ ,‬אמנם ביום זה צריך כל אחד לקבל עליו‬ ‫להתחזק בלימוד התורה לפי דרגתו‪ ,‬וההוכחה אם הריקודים בעוז ותעצומות‬ ‫ביום זה היו בלב שלם בשמחת התורה יהיה משך החורף הארוך הבעל"ט‪,‬‬ ‫דבלילות הארוכות של החורף צריך כל אדם לקבוע לו שיעורים כסדרם בלימוד‬ ‫התורה‪ ,‬ואפשר לו לאדם להשלים עצמו בהרבה מקצועות בתורה בתקופה‬ ‫זה‪ ,‬ואם האדם יקבע עתים לתורה כפי יכלתו יברר הדבר למפרע שמה שרקד‬ ‫בשמחת תורה היה באמת ובלב שלם מתוך שאהבת התורה יוקדת בלבו‪.‬‬ ‫ולפי"ז יש לומר עוד טעם על מה שאנו אומרים בנוסח התפלה 'שמיני עצרת‬ ‫החג הזה' ולא 'חג שמיני עצרת' כבשאר מועדים‪ ,‬להורות דשמיני‬ ‫עצרת אינו נשלם ביום זה‪ ,‬והחג עדיין תלוי ועומד כל ימות החורף‪ ,‬לראות‬ ‫אם האדם מנצל הזמן ללימוד התורה‪ ,‬ורק כאשר האדם קובע עתים לתורה‬ ‫מתברר ששמיני עצרת אכן היה 'חג' בעבורו והוא באמת שמח עם הקב"ה‬ ‫ותורתו‪.‬‬ ‫הנה כאשר מתבוננים במצב בני ישראל בעולם‪ ,‬הרי רואים בחוש שאין לנו‬ ‫שיור רק התורה הזאת‪ ,‬המצב בארץ הקודש הוא נורא מאוד‪ ,‬אב ואם‬ ‫נרצחו בפני בניהם על ידי בני עולה‪ ,‬וערבים על פני כל הארץ דוקרים בחרבות‬ ‫את בני ישראל‪ ,‬וגם בכל העולם מתגברת השנאה של אומות העולם על בני‬ ‫ישראל‪ ,‬ובכל רחבי העולם יהודים יראים לצאת ברחוב‪ ,‬וכל אשר בשם ישראל‬ ‫יכונה צריכים לרחמים מרובים‪.‬‬ ‫ירחם השי"ת על שארית בית ישראל‪ ,‬ואנן בדידן צריכים להתחזק בלימוד‬ ‫התורה‪ ,‬כי אין לנו שיור רק התורה הזאת‪ ,‬וכל אחד צריך לידע שכאשר‬ ‫הוא מתישב ללמוד דף גמרא בהתמדה‪ ,‬בלילה כשהוא עיף ויגע לאחר יום של‬ ‫עמל ויגיעה‪ ,‬הריהו מציל בזכותו נפשות רבות מישראל בכל רחבי העולם‪ .‬ירחם‬ ‫השי"ת בימים אלו על כל בני ישראל הצריכים ישועות ברוחניות ובגשמיות‪,‬‬ ‫שנשמע בקרוב קול השופר של משיח‪ ,‬ונזכה בקרוב לקבל פני משיח צדקינו‪,‬‬ ‫במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[וכ]‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫משפחת נוסענצווייג הנכבדה‬ ‫על עזרתם להדפסת הגליון‬ ‫לע"נ אמם‬ ‫מרת פיגא בת ר' משה ישכר דוב ע"ה‬ ‫לרגל מלאות השבעה לפטירתה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫הרה"ח ר' ישראל דוד ראזנבערג הי"ו‬ ‫על עזרתו להדפסת הגליון‬ ‫לע"נ אביו‬ ‫הרה"ח ר' יעקב ז"ל בן ר' משה ישכר דוב ע"ה‬ ‫נלב"ע י"ז תשרי אושפיזא דיעקב תשנ"ה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫הרה"ח ר' רפאל פנחס זילבער הי"ו‬ ‫על עזרתו להדפסת הגליון‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'‬ ‫יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫* * *‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫הרה"ח ר' זלמן לייב (ברמ"ש) אייזענבערגער הי"ו‬ ‫על עזרתו להדפסת הגליון‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'‬ ‫יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫* * *‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫הרה"ח ר' שמחה בונם פאלגער הי"ו‬ ‫על עזרתו להדפסת הגליון‬ ‫לרגל שמחת היכנס בנו‬ ‫הבה"ח יצחק קלמן ני"ו‬ ‫לנועם עול התורה והמצוות‬ ‫יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח‬