gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu

שבוע: סוכות (2026-09-21)

אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫סוכות תשפ"ז‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫יו"ל ע"י מכון‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫בהנהלת הרב ש‪ .‬י‪.‬‬ ‫הגליון נתנדב לרפו"ש שרה לאה בת אסתר יהודית‬ ‫אטלאס‬ ‫שנה ח'‬ ‫ביאורים בספרי בעל הבני יששכר‬ ‫גליון ב'‬ ‫מאמר למען ידעו דורותיכם‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫בעשרת ימי התשובה‪( ".‬שם)‬ ‫בחודש אחד‪ ,‬אלא שבמיתת משה‬ ‫מאמר למען ידעו דורותיכם‬ ‫פירוש‪ ,‬דבאמת לא חטאו ישראל רק‬ ‫נסתלק כל ג' מתנות אלו ונחשב‬ ‫פרק א'‬ ‫ביאור הדעת שנשפעת על‬ ‫משום גזירת יוצר שיחטאו‪ ,‬ועצם‬ ‫כאילו מתו כולם בחודש אחד‪.‬‬ ‫בזכות שלשת הרועים‬ ‫ידי הענני הכבוד וישיבת‬ ‫החטא לא היה טענה עליהם‪( ,‬כן‬ ‫יוצא מפרש"י‪ ,‬אבל שאר המפרשים‬ ‫"ענני הכבוד הי' בזכות אהרן‪ ,‬ע"כ‬ ‫נסתלקו אחר פטירתו‪ ,‬כמד"א ויראו‬ ‫מען ידעו דורותיכם כי בסוכות‬ ‫הושבתי את בני ישראל וכו'‪.‬‬ ‫ל‬ ‫הסוכה‪ ,‬וענין החטא והתשובה‬ ‫על הרוח שטות (עמוד א')‬ ‫חולקים עליו)‪ .‬אלא אדרבה‪ ,‬כל‬ ‫כל העדה כי גוע וכו'‪ ,‬וקבלו חז"ל‬ ‫(ויקרא כ"ג מ"ג)‬ ‫המעשה היה זיכוי לדורות‬ ‫אל תקרי ויראו אלא וייראו‪( ".‬שם)‬ ‫במאמר הזאת מבאר רבינו למה‬ ‫הערות הקורא‬ ‫שלאחריהם‪ ,‬שגם הם יוכלו לעשות‬ ‫ודרשו כי בלשון דהא‪ ,‬ופירושו של‬ ‫עושין זכר לענני הכבוד יותר משאר‬ ‫כמה הערות על הגליון העבר‬ ‫ת ש ו ב ה ‪ .‬נ מ צ א של א גר ם א ה ר ן‬ ‫הפסוק למה ייראו‪ ,‬כי גוע אהרן‪,‬‬ ‫המתנ ות ש זכי נו ב מדב ר‪ ,‬ו מתו ך‬ ‫(עמוד ד')‬ ‫קלקול ע"י מעשיו‪ ,‬אלא אדרבה גרם‬ ‫שהרי מת אהרן‪ .‬ופירשו חז"ל למה‬ ‫הדברים מבאר ענין הדעת שנשפע‬ ‫פנינים מספרי רבינו‬ ‫תיקון גדול שיוכלו דורות הבאים‬ ‫יי ר א ו מ ש ום מ ית ת אה ר ן ‪ ,‬אל א‬ ‫שזוכינו ע"י ענני הכבוד ושזוכים גם‬ ‫ענני הכבוד‪ ,‬לולב בשבת‪,‬‬ ‫לעשות תשובה‪.‬‬ ‫שנ ס תלק ו ה ענ נ י הכ ב ו ד ש ה י ת ה‬ ‫עכשיו ע"י קיום מצות ישיבת סוכה‪.‬‬ ‫ה ו ש ע נ ות ‪ ,‬ה ו ש ע נא ר ב ה ‪,‬‬ ‫שמירתם‪.‬‬ ‫ומתחיל רבינו במליצה‪ ,‬שכיון שהוא‬ ‫פרק ב'‬ ‫סימן י"ז (בגימ' טו"ב) של המאמר‪,‬‬ ‫שמיני עצרת (עמוד ד')‬ ‫מגלגלין זכות ע"י זכאי‬ ‫להורות תשובה‬ ‫מתחיל לומר טו"ב הוא לענות וכו'‪.‬‬ ‫פקודיך הבינני‬ ‫"והנה תבין לפי זה ג"כ מה דקשה‬ ‫"והנה כשבאו ישראל לידי אותה‬ ‫" [טו"ב] הוא לענות גם אני חלקי‬ ‫ביאור דעת הביכורי יעקב עד‬ ‫לכל משכיל‪ ,‬הא קיי"ל בהמתן של‬ ‫מעשה הידועה במדבר‪ ,‬הנה היה ע"י‬ ‫ולומר טעם מה נשתנה זכר ענני‬ ‫מתי יכולים לברך על מצות‬ ‫צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על‬ ‫אהרן‪ ,‬ויקח מידם וכו' ויצר וכו'‪.‬‬ ‫כבוד מן מתנת מן ובאר‪ .‬ידוע הוא‬ ‫ד' מינים‪ ,‬החילוק שבין‬ ‫ידם צדיקים עצמן לא כ"ש‪ ,‬דכתיב‬ ‫והנה היה מהראוי לפ"ז שיסתלקו‬ ‫דמתנת המן הי' בזכות משה‪ ,‬ע"כ‬ ‫השלמת מאה קולות של‬ ‫רגלי חסידיו ישמור‪ ,‬והנה היוצר כל‬ ‫ח"ו הענני כבוד שהיו בזכותו‪( ".‬שם)‬ ‫לא נפסק עד שנגנז אורו‪ ,‬והבאר הי'‬ ‫השופר להושענות (עמוד ז')‬ ‫הוא אלקינו איך לא שמר רגלי‬ ‫פירוש‪ ,‬דכיון שגרם אהרן קלקול‬ ‫בזכות מרים‪ ,‬ע"כ נסתלקה באר‬ ‫אגרא דפרקא רמז ע"ב‬ ‫חסידו אהרן קדוש ד' שלא תגיע‬ ‫גדול כזאת‪ ,‬הוא החטא העגל‪ ,‬למה‬ ‫אחרי פטירתה (עד שחזר בזכות‬ ‫עניני עין הרע‪ ,‬והיאך להנצל‬ ‫התקלה הזאת על ידו‪ ,‬הגם שנודע‬ ‫יהיה לו זכות שישרה על ישראל ענני‬ ‫משה)‪( ",‬בנ"י תשרי י' י"ז)‬ ‫מהם‪ ,‬וסגולת התשובה בגלוי‬ ‫אשר אהרן לטובה נתכוין כמו‬ ‫הכבוד‪ ,‬למה לא הפסיד כל זכותו‬ ‫כל זה דרשו חז"ל‪ ,‬ואצל הבאר‬ ‫(עמוד ח')‬ ‫שאמרו רז"ל‪ ,‬עכ"ז הנה באתה‬ ‫ע"י המעשה הלז‪.‬‬ ‫דרשו‪ ,‬כתיב ותמת מרים‪ ,‬וכתיב‬ ‫לישראל תקלה על ידו‪ ,‬הגם שהיתה‬ ‫"אבל ידוע הוא מה שאמרו רז"ל‬ ‫בתריה ולא היה מים לעדה‪ .‬והבאר‪,‬‬ ‫תולדות רבינו‬ ‫כוונתו להציל את ישראל כמו‬ ‫לא ה י ו י ש ר א ל ר א ו י י ם ל א ות ה‬ ‫וגם הענני הכבוד שנסתלקו במיתת‬ ‫מעלת ההקפות של רבינו‪,‬‬ ‫שא מ ר ו ר ז "ל ‪ ,‬הל א אי ן מע צ ו ר‬ ‫מעשה‪ ,‬אלא היה הדבר בכדי‬ ‫אהרן שמובא בסמוך‪ ,‬חזרו בזכות‬ ‫והיאך קיבל סודות ההקפות‬ ‫להש"י להושיע באיזה אופן אחר‬ ‫להורות תשובה לרבים‪ .‬וא"כ זכות‬ ‫משה‪ ,‬וכמו שדרשו ז"ל שבמיתת‬ ‫מן הרה"ק מאפטא (עמוד ח')‬ ‫ותתקיים כוונת אהרן ולא תארע‬ ‫גדול הוא לדור המדבר מה שעל ידם‬ ‫משה נסתלקו כל הג' מתנות‪ ,‬שהרי‬ ‫תקלה על ידו‪( ".‬שם)‬ ‫נעשית מצות התשובה בכל דור ודור‬ ‫כתיב ואכחד את שלשת הרעים‬ ‫כמה דרשות דרשו חז"ל בסיבת‬ ‫ובכל שנה ושנה‪ ,‬ובפרט לעת מצוא‬ ‫בירח אחד‪ ,‬והלא לא מתו כולם‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫המשך בעמוד ו'‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫עמוד ב‘‬ ‫סוד הדעת‪ ,‬אשר ידעו ד' וכו'‪( ".‬שם)‬ ‫שהאש הוא חם על ליבו שלא ירצה‬ ‫ונסתלק ממנו השכל שלו כדי שיוכל‬ ‫המשך המאמר מעמוד הקודם‬ ‫ולפיכך היה הוא המוסר את התורה‬ ‫לעשות הדבר המסוכן הזאת‪.‬‬ ‫לעשות שטות גדול כזה‪.‬‬ ‫השתתפותו של אהרן בעשיית‬ ‫משמים אל ישראל‪ .‬ויש להוסיף‪,‬‬ ‫וזהו החילוק בין מי שמקיים רצונו‬ ‫ובעומק הענין‪ ,‬הדגיש רבינו על‬ ‫העגל‪ ,‬דלכאורה לא היה לו לסייע‬ ‫דאע"פ דמצינו שמשה בבחי' נצח‪,‬‬ ‫ית' למי שעובר עבירות‪ ,‬שאפי' מי‬ ‫הסתלקות הדעת יותר משאר חלקי‬ ‫ידי עוברי עבירה‪ .‬אלא שביארו‬ ‫וכמו בסדר האושפיזין‪ ,‬אין בזה‬ ‫שיודע האמת מהו טוב ומהו רע‪,‬‬ ‫השכל‪ ,‬הם החכמה ובינה‪ ,‬הוא ע"פ‬ ‫כיוון אהרן שעי"ז יהיו ניצולים‪,‬‬ ‫סתירה‪ ,‬דשורש נשמת משה הי ה‬ ‫אפ"ה לא בכל פעם מונע את עצמו‬ ‫מה שביארנו כמה פעמים בביאור‬ ‫ונתקיים מחשבתו‪ .‬אמנם יש לו‬ ‫בדעת‪ ,‬אבל הוא בעצמו היה בבחי'‬ ‫מן החטא‪ .‬והדבר פלא‪ ,‬הרי שהוא‬ ‫החילוק שבין החכמה ובינה והדעת‪.‬‬ ‫להקב"ה כמה עצות היאך להציל‬ ‫נצח‪.‬‬ ‫מאמין בהש"י ובגדלותו‪ ,‬וגם מאמין‬ ‫דהחכמה הוא עצם דברי החכמה‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא היה צורך שיבוא‬ ‫בשכר ועונש‪ ,‬וא"כ למה יעשה החטא‪.‬‬ ‫והבינה הוא הבנת החכמה‪ .‬ולמשל‬ ‫ההצלה הזאת דוקא ע"י אהרן‪,‬‬ ‫דעת דס"א‬ ‫אלא משום שאין לו הדעת שיקשר‬ ‫בתלמיד שלומד אצל הרב‪ ,‬שכאשר‬ ‫וא"כ למה עשה הקב"ה זאת‬ ‫"(והערב רב בפגמם אמרו כי זה‬ ‫ידיעותיו לליבו‪ ,‬ולפיכך אינו מונע‬ ‫שומע דברי התורה מן רבו וקולטם‬ ‫שיבוא ע"י תקלת אהרן‪.‬‬ ‫משה האיש וכו' לא ידענו וכו'‪,‬‬ ‫את עצמו מלעשות רע‪ .‬וזהו עומק‬ ‫במוחו‪ ,‬בזה רכש כמה ידיעות בשכלו‪,‬‬ ‫"אבל ע"פ דבריהם הנ"ל יתכן‬ ‫והתעוררו הרוח שטות‪ ,‬דעת דקליפה‪,‬‬ ‫מאמרם ז"ל שאין אדם חוטא אא"כ‬ ‫אבל ידיעות אלו הם בחי' החכמה‪,‬‬ ‫שפיר‪ ,‬כיון שלא היו ישראל ראוין‬ ‫ער"ב ר"ב בגימ' ידע"ת)‪( ".‬שם)‬ ‫נכנס בו רוח שטות‪.‬‬ ‫היינו הדברים כמו שאמרם הרב‪ .‬אבל‬ ‫לאותה מעשה רק הי' הדבר בכדי‬ ‫הקשו חז"ל בזוה"ק מהו הפי' ערב‬ ‫בהתבוננותו בדברי הרב יוכל גם‬ ‫להורות תשובה לרבים‪ ,‬א"כ זכות‬ ‫רב‪ ,‬הלא ל א הי ו עיר וב ר ב בי ן‬ ‫תשובה וקנין הדעת‬ ‫להבין כוונת הרב‪ .‬וזהו גם מה שאמרו‬ ‫גדול הוא להם שעל ידם נעשית‬ ‫האומות אלא כולם מצריים היו‪.‬‬ ‫"וכאשר רוצה לשוב בתשובה הנה‬ ‫חז"ל שהבינה היא להבין דבר מתוך‬ ‫התשובה בכל ימות עולם‪,‬‬ ‫ועוד‪ ,‬דכתיב וערב רב עלה בלשון‬ ‫החונן לאדם דעת ישיב אליו הדעת‪,‬‬ ‫דבר‪ ,‬היינו שמי שמבין עומק כוונת‬ ‫ומגלגלין זכות ע"י זכאי אהרן‬ ‫יחיד‪ ,‬והול"ל עלו בלשון רבים‪ .‬ע"כ‬ ‫כמ"ש כי אחרי שובי נחמתי ואחרי‬ ‫הרב‪ ,‬שורש דבריו ועל מה הדבריו‬ ‫בחיר ד'‪ ,‬וכאשר יתבאר‬ ‫ביארו ע"פ סוד‪ ,‬שהערב רב היו‬ ‫הוודעי ספקתי וכו'‪( ",‬שם)‬ ‫נבנים‪ ,‬אז יוכל להבין עוד דברים‬ ‫הטעם‪( ".‬שם)‬ ‫המכשפים הגדולים שבמצרים שידעו‬ ‫פירוש‪ ,‬אחר שעושה האדם תשובה‬ ‫ע"פ יסודותיו שקבע רבו‪.‬‬ ‫היאך לעשות כישוף בזמן מנחה‬ ‫ויודע את חטאו הוא מתאנח על‬ ‫פרק ג'‬ ‫גד ול ה‪ ,‬ש ה וא ז מן ה ק שה ב יו ת ר‬ ‫חטאו‪.‬‬ ‫דעת ורוח שטות‬ ‫חכמה ובינה‬ ‫לעשות כישוף‪ .‬ועל שם ערב הזאת‪,‬‬ ‫"וכתיב וידעת היום והשבות וכו'‪.‬‬ ‫כל זה הוא מה שנוגע לחלק הידיעה‬ ‫"והנה לדעתי י"ל מה שנתהווה‬ ‫היינו אחר חצות‪ ,‬נקראים ערב רב‪.‬‬ ‫(על כן תמצא ברכה הראשונה מן‬ ‫שבמח האדם‪ ,‬אבל בחי' הדעת הוא‬ ‫המפעל הזה‪( ,‬היינו הוראת תשובה‬ ‫וביאר האריז"ל‪ ,‬שבחי' הזאת של‬ ‫הברכות האמצעיות בשמ"ע הוא‬ ‫אחרת לגמרי‪ .‬שעד כאן לא דברנו‬ ‫לרבים)‪ ,‬דוקא ע"י הדור ההוא‪,‬‬ ‫כישוף היא בדעת דס"א‪ ,‬והוא בחי'‬ ‫ברכת הדעת ואח"כ ברכת התשובה‪,‬‬ ‫אלא על רכישת הידיעות בשכלו‪,‬‬ ‫הוא ע"פ מה שאמרו רז"ל אין‬ ‫בלעם שהיה ג"כ מכשף גדול כמותם‬ ‫הבן)‪( ".‬שם)‬ ‫אבל הדעת הוא ענין אחרת לגמרי‪,‬‬ ‫אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח‬ ‫אשר עליו נאמר יודע דעת עליון‪.‬‬ ‫ומובן בפשיטות‪ ,‬שכיון שיסוד החטא‬ ‫שהוא עומד בין השכל להלב‪ ,‬ומקשר‬ ‫שטות ובורח ממנו הדעת‪( ",‬שם)‬ ‫וי"ל דכישוף הוא בקצה האחרת מן‬ ‫היתה על הפסדת הדעת כנ"ל‪ ,‬ע"כ‬ ‫שכלו לליבו‪ ,‬והוא ההשפעה שדברי‬ ‫כן דרשו חז"ל מדכתיב איש איש‬ ‫הדעת האמיתי‪ ,‬שפינה העיקרית‬ ‫תחילת התשובה היא בקניית הדעת‬ ‫השכל יפעלו על מעשיו‪.‬‬ ‫כי תשטה את אשתו‪ ,‬ומהו הלשון‬ ‫בדעת הטוב היא האמונה שהקב"ה‬ ‫לעשות טוב ולא רע‪.‬‬ ‫שהרי שייך שיהא אדם חכם ונבון‬ ‫תשטה‪ ,‬אי הוי מלשון נטייה הול"ל‬ ‫הוא מלך על הכל ומנהיג את כל‬ ‫גדול‪ ,‬ואפ"ה אינו נוהג כפי שכלו‬ ‫תט ה ו א י מל ש ון ס וט ה ה ול " ל‬ ‫העולם כפי רצונו‪ ,‬וכמו שביארנו‬ ‫פרק ד'‬ ‫אלא עושה מעשה טפשות‪ .‬ולמשל‬ ‫תסטה בסמ"ך‪ .‬ע"כ דרשו שהוא‬ ‫לעיל שאז יש חיוב לקיים מצוות‬ ‫הדור דעה‬ ‫בקטן‪ ,‬שאפילו אם יאמרו לו כמה‬ ‫מלשון שוטה ושטות‪.‬‬ ‫המלך‪ ,‬בין מצד רוממותו ובין מצד‬ ‫"והנה הדור ההוא היו דור‬ ‫פעמים שאש הוא חם ויש סכנה‬ ‫וכפשוטו ביאורו‪ ,‬שע"פ שכל הישר‬ ‫השכר ועונש שיש ביד השם לעשות‪,‬‬ ‫דעה‪( ",‬שם)‬ ‫ב נ ג י ע ת ו ‪ ,‬ו ג ם י וכ ל ה ק ט ן ל ו מ ר‬ ‫אין שום סיבה לעשות חטא‪ ,‬בין‬ ‫אבל המכשף מכחיש זאת המציאות‬ ‫שהם היו הדור שקיבלו את התורה‬ ‫לאחרים שאין לנגוע בהאש משום‬ ‫מצד העונש לעוברי רצונו ושכר‬ ‫לומר שהכישוף שלו ינהיג את העולם‬ ‫שהוא הדעת הטוב והאמת‪ ,‬והשיגו‬ ‫הסכנה הכרוך בו‪ ,‬אפ"ה הקטן בעצמו‬ ‫ל מ ק י י ם ד בר ו ‪ ,‬ב י ן מ צד ר ע ת‬ ‫כפי רצונו‪.‬‬ ‫השגות גדולות במדבר‪ ,‬ובפרט על‬ ‫לאו דוקא שימנע את עצמו מלנגוע‬ ‫החטא‪ ,‬ובין מצד גדלותו של מלך‬ ‫ופי' האריז"ל‪ ,‬שכיון היו הערב רב‬ ‫הים סוף ובמעמד הר סיני‪ ,‬מה שלא‬ ‫בהאש‪ .‬וסיבה לכך הוא משום שהקטן‬ ‫מלכי המלכים הקב"ה שאין ראוי‬ ‫בבחי' דעת רצה משה בבחי' דעת‬ ‫השיגו שום דור אחר‪.‬‬ ‫אי נ ו בר ד ע ת ‪ .‬מ ש א "כ ב פ ע ול ת‬ ‫לעבור על דברו‪ .‬רק כדי לעבור‬ ‫להוציאם ממצרים‪ ,‬רק שעדיין לא‬ ‫"ומשה היה רועם‪ ,‬אשר נשמתו מן‬ ‫הד עת אז יפ עו ל ה ידי עה הז א ת‬ ‫עבירה ע"כ שנכנס בו היצה"ר‬ ‫המשך המאמר בעמוד הבא‬ ‫סוכות תשפ"ז‬ ‫עמוד ג‘‬ ‫לעבוד את הש"י בכל לב ונפש‬ ‫הבדלה הזאת‪ ,‬שלא הכניס אוה"ע‪,‬‬ ‫של התשובה‪( ,‬למען דעת דורות‬ ‫המשך המאמר מעמוד הקודם‬ ‫ומאד‪( ",‬שם)‬ ‫ואפי' הערב רב לא יוכלו לכנס‪,‬‬ ‫הבאים) דוקא על ידו להורות להם‬ ‫היו ראויים לתיקונם‪ ,‬ע"כ התנגדו‬ ‫ובפרט שהם בבחי' הדעת דס"א‬ ‫הדעת (אשר מסירים מקרבם ע"י‬ ‫לדעת דקדושה לאמר על משה לא‬ ‫וכן מבואר בספה"ק שזהו החילוק‬ ‫ורוח שטות כנ"ל‪.‬‬ ‫הרוח שטות)‪ ,‬והחונן הדעת יחוננם‬ ‫ידענו מה היה לו‪ ,‬וגם התחילו בחטא‬ ‫בין עשי"ת וסוכות‪ ,‬שבחי' עשי"ת‬ ‫"ומעתה תבין היטב את אשר דברנו‬ ‫ברחמים‪ ,‬וכענין שכתב החסיד רבינו‬ ‫העגל שהוא הכפירה בהש"י‪ ,‬ועירבבו‬ ‫הוא ביראה‪ ,‬משא"כ בסוכות‬ ‫בהתחלת דברינו מה שלא נסתלקו‬ ‫יונה וז"ל‪ ,‬התבאר בתורה כי יעזור‬ ‫דעת דקדושה שהיה אז אצל הדור‬ ‫שהעבודה הוא באהבה‪ .‬ורמזו‪,‬‬ ‫ענני הכבוד אשר היו בזכות אהרן‬ ‫הש"י לשבים ויחדש בקרבם רוח‬ ‫דעה‪.‬‬ ‫ש מ א ל ו ת ח ת לר א ש י ו י מ י נ ו‬ ‫אחר המעשה ההוא‪ ,‬כי אדרבה לא‬ ‫טהורה להשיב מעלת אהבתו‪.‬‬ ‫"והנה להיות הדור ההוא דור דעה‬ ‫תחבקיני‪ ,‬שמאלו היינו מידת‬ ‫היו ישראל ראוין לאותו מעשה רק‬ ‫והנה ענני הכבוד היו בזכות אהרן‪,‬‬ ‫נתהוו המפעל הזה (להורות תשובה‪,‬‬ ‫הגבור ה וה יראה‪ ,‬הוא ברא ש‬ ‫למ ע ן ד עת דו ר ות הב א ין כנ " ל ‪,‬‬ ‫הוא הכהן אשר ישראל משיגים‬ ‫להשיב הדעת) דייקא ע"י הדור‬ ‫השנה‪ ,‬וימינו‪ ,‬חסד ואהבה‪,‬‬ ‫ונתגלגל הדבר ע"י אהרן דייקא‪ ,‬כי‬ ‫הדעת על ידו‪( ,‬עיין בעירובין כיצד‬ ‫ההוא‪( ".‬שם)‬ ‫תחבקיני‪ .‬והחיבוק הלזה הוא ע"י‬ ‫שפתי כהן ישמרו דעת כנ"ל‪ ,‬אשר‬ ‫סדר המשנה‪ ,‬משה למד כו' שנה‬ ‫הסוכה‪ ,‬שהוא ב' דפנות וטפח‪,‬‬ ‫ע"כ על ידו ובזכותו היו ענני הכבוד‬ ‫מתחילה לאהרן‪ ,‬פרקו)‪ ,‬כענין‬ ‫פרק ה'‬ ‫ומרמז על הזרוע שחובק שיש לו‬ ‫הכהנים בבחי' הדעת‬ ‫להבדיל בדעת בין ישראל לעמים‬ ‫האמור‪ ,‬כי שפתי כהן ישמרו דעת‬ ‫ב' פרקין שלימים עם היד‪ .‬וזהו‬ ‫כנ"ל‪( ".‬שם)‬ ‫ותורה יבקשו מפיהו‪( " .‬שם)‬ ‫"וגם נתהווה המפעל הזה ע"י אהרן‬ ‫שמבאר רבינו ע"פ דרכו היאך‬ ‫דהיינו‪ ,‬שמתחילה למד משה התורה‬ ‫דייקא‪ ,‬אש ר לו ניתנ ה הכהונה ‪,‬‬ ‫הסוכה מעורר האהבה‪.‬‬ ‫פרק ז'‬ ‫מפי הגבורה‪ ,‬נכנס אהרן ושנה לו‬ ‫וכתיב כי שפתי כהן ישמרו‬ ‫"על כן נקרא מצות סוכה בזהר‬ ‫לעורר הדעת והאהבה‬ ‫משה פירקו‪ ,‬ואח"כ נכנסו בני אהרן‬ ‫דעת‪( ",‬שם)‬ ‫צלא דמהימנותא‪ ,‬אמונת אומן‬ ‫"ועתה אם עיני שכל לך בקל תוכל‬ ‫ושנה להן משה פירקן‪ ,‬שוב שנה‬ ‫דה י י נ ו ‪ ,‬ש הכ ה ן ה ו א ה של י ח ש ל‬ ‫אשר הש"י מקבלינו בתשובה‬ ‫להתבונן את אשר צונו יוצרינו ית"ש‬ ‫להזקנים ואח"כ לשאר העם‪ ,‬אח"כ‬ ‫ישראל ללמוד תורה ולמוסרו להם‪,‬‬ ‫שלימה‪( ".‬שם)‬ ‫לעשות דוקא זכר לענני הכבוד‪,‬‬ ‫נסתלק משה ואהרן שנה לכולם וכו'‪.‬‬ ‫וכדכתיב בהמשך הפסוק יבקשו תורה‬ ‫(משא"כ בשאר המתנות)‪ ,‬ודייקא‬ ‫ומזה נשמע שמשה הוריד את התורה‬ ‫מפיהו‪ .‬ומהאי טעמא מקבלים הכהנים‬ ‫פירוש‪ ,‬דהסוכה צריך לעורר‬ ‫בימים ההם בזמן הזה אחר עבור ימי‬ ‫למטה‪ ,‬ואהרן היה התלמיד הראשון‪,‬‬ ‫מתנות כדי שיוכלו להתעסק בתורה‬ ‫אמונה הזאת שהש"י מוכן לקבל‬ ‫התשובה‪ ,‬כי הנה הוראה עצומה‬ ‫ושמעו ד' פעמים מן משה רבינו‪ ,‬ואז‬ ‫ועבודה כל היום‪.‬‬ ‫תשובתנו‪.‬‬ ‫והבטחה רבה לישראל ינוחמו‬ ‫מסרו לשאר העם‪ ,‬והוא משום שמצד‬ ‫"(על כן עבודת הכהונה תלוי' בדעת‪,‬‬ ‫בכפלים בצוות אותן הש"י מצות‬ ‫כה ו נ ת ו ה יה ב ב ח י ' ד ע ת ו מ ו ס ר‬ ‫ע"כ מחשבה אחרת פוסלת בעבודה‪,‬‬ ‫למען ידעו דורותיכם‬ ‫סוכה‪ ,‬למען יזכרו את אשר הקיפן‬ ‫התורה כנ"ל‪.‬‬ ‫ע"כ אמר הנביא כי אתה הדעת‬ ‫הש"י בענני כבוד בזכות אהרן ולא‬ ‫מאסת ואמאסך מכהן לי)‪( ".‬שם)‬ ‫"ומעתה תתבונן אשר הודיענו‬ ‫נסתלקו ע"י אותה מעשה‪ ,‬רק הוא‬ ‫פרק ו'‬ ‫גם פירושו הפשוט של הפסוק הוא‬ ‫הש"י זה בתורתו הקדושה אמרה‬ ‫הוראה עצומה אשר לא היו ישראל‬ ‫ענני הכבוד בבחי' דעת‬ ‫ע"ד ענין לימוד התורה‪ ,‬שהכהן מואס‬ ‫למען ידעו דורותיכם‪( ,‬ולא אמרה‬ ‫ראוין לאותה מעשה רק להורות‬ ‫"והנה ענני הכבוד המה היו מבדילין‬ ‫בתורה שהיה צריך להורות להעם‪.‬‬ ‫למען תזכרו רק למען ידעו)‪ ,‬הוא‬ ‫תשובה לרבי ם‪ ,‬לה יותן בטוחי ם‬ ‫בין קדש לחול בין ישראל לעמים‪,‬‬ ‫ומוסיף כאן רבינו גם בענין עבודת‬ ‫אשר כתבתי שנעשה הוראה זו‪,‬‬ ‫ומאמינין בכל זמן ועידן אשר הש"י‬ ‫(ואפי' בין ישראל לער"ב ר"ב בגימ'‬ ‫הכהנים‪ ,‬שגם הוא בבחי' הדעת‪ ,‬שכן‬ ‫(היינו הוראת התשובה)‪ ,‬דייקא‬ ‫מצינו שצריך הכהן לכוון עבודתו‬ ‫יקבלם בתשובה שלימה‪ ,‬וזכות הוא‬ ‫דע"ת דסט"א‪ ,‬רוח שטות)‪ ,‬וההבדלה‬ ‫ע"י הדור דעה וע"י אהרן‪ ,‬שפתי‬ ‫לדור דעה‪ ,‬ונתגלגל הזכות ע"י אהרן‬ ‫הוא ע " י ד עת ‪ ,‬כ י א ם א י ן ד עת‬ ‫במחשב ה הרא ויה‪ ,‬ואילו מחש ב‬ ‫כהן ישמרו דעת‪ ,‬להורות תשובה‬ ‫דייקא שהוא מסוגל לגרש הרוח‬ ‫הבדלה מנין‪ ,‬הבן מאד‪( ".‬שם)‬ ‫מחשבת שלא לשמו‪ ,‬חוץ למקומו‬ ‫אשר על ידה יוסר הרוח שטות‬ ‫שטות מישראל ולהשיג הדעת וכנ"ל‪.‬‬ ‫א מר ו ח ז " ל ש מ בד י ל י ן ב ת פ יל ה‬ ‫וכו'‪ ,‬הרי הוא בכוחו לפסול הקרבן‪.‬‬ ‫ותתרבה הדעת אחרי הוודעי‬ ‫ומעתה אחר עבור ימי התשובה נתן‬ ‫בברכת אתה חונן‪ ,‬דאם אין דעה‬ ‫ובאמת מובן שעבודתם יהא בבחי'‬ ‫ספקתי וכו'‪ ,‬ויכירו וידעו כי אני‬ ‫להם הש"י מצות סוכה זכר לענני‬ ‫הבדלה מנין‪ .‬וביאורו כנ"ל‪ ,‬שע"י‬ ‫דעת‪ ,‬שע"י העבודה נתרבה הדעת‬ ‫הוי"ה אלקיכם‪ ,‬כענין שנאמר‬ ‫כבוד בכדי שיהיו ישראל בטוחים‬ ‫הדעת יכולים לחלק בין קודש לחול‪,‬‬ ‫בכל העולם‪ ,‬שע"י הקרבנות היה‬ ‫וידעת היום והשבות אל לבבך כי‬ ‫ומאמינין אשר הש"י יקבלם בתשובה‬ ‫לא עוד בשכלינו אלא גם למעשה‪.‬‬ ‫נמשך השראת השכינה למטה‪.‬‬ ‫הוי"ה הוא האלקים וכו'‪ ,‬הבן‬ ‫שלימה‪ ,‬ונתעורר בלבן אהבתו ית"ש‬ ‫והנה אחד מן ההבדלות הוא גם בין‬ ‫"וכיון שאהרן קדוש ד' נבחר‬ ‫היטב‪( ".‬שם)‬ ‫ויש יב ו אל לב ן בד עת ובתב ונ ה‬ ‫ישראל לעמים‪ ,‬וענני הכבוד עשה‬ ‫לעבודת הדעת‪ ,‬ע"כ נולד הזכות הזה‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫עמוד ד‘‬ ‫פנינים מספרי רבינו‬ ‫הערות הקורא‬ ‫היא בבחינת הלולב להמשיך ה'‬ ‫במאמר בידך אפקיד רוחי‬ ‫לולב בשבת‬ ‫ענני הכבוד‬ ‫[בגליון לר"ה] הבאת דברי הבני‬ ‫חסדים מהיסוד לנוקבא וכמש"ל‪ ,‬וזה‬ ‫נעשה ג"כ בשבת מקדושת היום‪...‬‬ ‫כלה של לולב ושל שבת‬ ‫סעודת יו"ט‬ ‫יששכר בענין המנהג שהש"ץ‬ ‫(שם שבתות ט' א')‬ ‫‪...‬מה שגזרו חז"ל בשב ואל תעשה‬ ‫הקדמונים אחזו שער לדרוש ולחקור‬ ‫מברך על נטילת ידים בציבור‪.‬‬ ‫לבטל שלשה מצות בהגיע זמן מצותן‬ ‫ומעולם הבנתי שהיה מונע את‬ ‫על מה עשה ד' ככה‪ ,‬ג' מתנו ת‬ ‫שלם עיר שכם‬ ‫בשבת דהיינו שופר לולב מגילה‪...‬‬ ‫עצמו מלברך על שהיה עומד‬ ‫טובות נתן הקב"ה לישראל במדבר‪,‬‬ ‫ויבא יעקב‪( ,‬כל בית יעקב [עד סוף‬ ‫לפני העמוד‪ ,‬ולא כמו‬ ‫והנה בודאי כל משכיל יבין שהגם‬ ‫מן ובאר וענני כבוד‪ ,‬הנה צוה הש"י‬ ‫הדורות] ) של"ם (ר"ת ש'ופר ל'ולב‬ ‫שפירשת שהיה מברך שתי‬ ‫שגזרו חז"ל לבטל מצות אלו ביום‬ ‫זכר לענני הכבוד במצות סוכה ולא‬ ‫מ'גילה‪ ,‬בג' מצות אלו באים שלימים‬ ‫פעמים‪ .‬ואני מעוין לידע למה‬ ‫השבת בכדי שלא יבואו לידי חילול‪,‬‬ ‫עשה כן במן ובאר‪.‬‬ ‫ומושלמים) עיר שכ"ם (ר"ת ש'בת‬ ‫פירשת דבריו כן‪.‬‬ ‫עכ"ז השכל מחייב שבודאי לא היו‬ ‫והנה נ"ל ע"פ פשוטו‪ ,‬ע"פ מה‬ ‫כ'לה מ'לכתא)‪ ,‬עיר לשון התעוררות‪,‬‬ ‫ש‪ .‬י‪ .‬ווייס‬ ‫גוזרים לבטל מצות עשה הבא מזמן‬ ‫שכתב הרב הגדול חיד"א זללה"ה‬ ‫תשובה מחברי המכון‪ :‬רבינו‬ ‫כשמתעורר קדושת יום השבת אשר‬ ‫לזמן אם לא שידעו אשר כח וסגולת‬ ‫בשם הרב צמח דוד‪ ,‬דגם הבאר הי'‬ ‫מת חי ל ל ומ ר ב זה הל שו ן ‪,‬‬ ‫קדושת היום יכונה בג' שמות הללו‪,‬‬ ‫השבת תעמוד במקומה‪ ,‬דאי לא‬ ‫בו טעם כל המשקין כפי רצון האדם‬ ‫מנהג ישראל בכל מקום‬ ‫הנה עצם קדושת היום פועל תמורת‬ ‫תימא הכי קשה קושית הראשונים‬ ‫כמו שהמן הי' בו טעם כל המאכלים‪.‬‬ ‫מושבותם בגליות וכו'‪ ,‬שמזה‬ ‫הג' מצות הללו וקילורין של מלך‬ ‫למה לא גזרו בקריאת התורה ולמה‬ ‫א"כ כיון שנצטוינו בשמחת החג‬ ‫נשמע שמדבר ממנהג נפוץ‬ ‫אינו חסר כלום‪ ,‬וכל העדה כולם‬ ‫לא גזרו על מצות מילה בשבת‪ ,‬ע"כ‬ ‫בבשר ויין ושאר מטעמים הנה יש‬ ‫מאד‪ .‬והנה הפוסקים (או"ח סי' ו'‬ ‫קדושים ותמימים ומושלמים לפני‬ ‫צריכינן למימר שהם ידעו שהתיקון‬ ‫זכר למן ובאר‪( .‬בנ"י תשרי י' י"ג)‬ ‫סעי' ב') מזכירים המנהג שבכל‬ ‫היוצר כל הוא אלקינו‪( ...‬שם)‬ ‫שנעשה על ידי ג' המצות הנ"ל הנה‬ ‫ימות השנה היה הש"ץ מברך‬ ‫יושלם בקדושת השבת‪...‬‬ ‫על נטילת ידים‪ ,‬אשר יצר‪,‬‬ ‫הושענות‬ ‫ענין ס גו לת ה לו ל ב‪ ,‬נודע ענינו‬ ‫מתנה לישראל ולא הערב רב‬ ‫אלקי נשמה‪ ,‬וברכת התורה‬ ‫הרב הגדול החסיד מוה"ר חיד"א‬ ‫בכתבי מרן האריז"ל להמשיך ה'‬ ‫לפני העמוד‪ ,‬מה שאין נוהגין‬ ‫הקפת הבימה מעורר חסד‬ ‫זלל"ה הטעים לנו עוד טעם מן ובאר‬ ‫חסדים מהיסוד הנקרא כ"ל‪ ,‬לנוקבא‬ ‫כן כהיום‪ .‬ובימי הסליחות היה‬ ‫טעם קרוב לפשוטו מה שנוהגין‬ ‫למה לא צוונו הש"י לעשות להם‬ ‫צורך לברך לפני סליחות מפני‬ ‫היא ה' א חר ו נ ה‪ ,‬ע ל כ ן נ ק ר את‬ ‫לעשות הקפות בחג הסוכות‪ ...‬הנה‬ ‫זכר וצוונו במצוה לעשות זכר לענני‬ ‫הפסוקים שאומרים אז‪ ,‬אבל‬ ‫כל"ה‪ ,‬כי היסוד כ"ל ממשיך לה ה'‬ ‫מרן ה אר יז "ל כ תב ב כו ונ ות כ ל‬ ‫כבוד‪ .‬הנה כתב בשם הרה"ח מוה"ר‬ ‫עדיין היו מברכים פעם שנית‬ ‫חסדים והיא ה' אחרונה שבשם‪ .‬הנה‬ ‫ההקפות לכוין שם א"ל במילואו כזה‪:‬‬ ‫יהודא חאבילייו זללה"ה להיות ענני‬ ‫בתחילת תפילת שחרית‪ .‬ומזה‬ ‫גם שבת נקראת כלה וכמו שאמרו‬ ‫אל"ף למ"ד בגימטריא הק"ף‪.‬‬ ‫כבוד היו רק ישראל מיוחדים בטובה‬ ‫היה נובע המנהג שגם בראש‬ ‫בגמרא בואי כלה‪ ,‬הנה מורה אשר‬ ‫‪...‬קבלת רבותינו אשר הי"ג מדות‬ ‫כי הערב רב פלט אותם הענין‪,‬‬ ‫השנה ויו"כ היה הש"ץ מברך‬ ‫סגולת שבת בעצמותו פועל פעולת‬ ‫שהתורה נדרשת בהם הן המה‬ ‫פעם שנית ברכות אלו‬ ‫הלולב‪...‬‬ ‫משא"כ מן ובאר גם הערב רב נהנו‬ ‫מפתחות מכוונים לעורר ולפתוח‬ ‫בציבור‪ ,‬וכדמבואר במטה‬ ‫כל הדברים הנ"ל יש לרמוז בדברי‬ ‫מהם‪ ,‬עכ"ד‪( ...‬שם ט"ו)‬ ‫הי"ג מדות של רחמים‪ ,‬וכל מדה‬ ‫אפרים (סי' תקפ"א סעי' י"ג וסי'‬ ‫הנבואה‪ ,‬אם תשיב משבת רגליך‬ ‫ומדה שימדוד האדם בלימוד התורה‬ ‫תקפ"ד סעי' ו') בפירוש‪ .‬ומסתבר‬ ‫וכו' (היינו שלא להעביר ד' אמות‬ ‫לא בקשו לענני הכבוד‬ ‫שבעל פה מעורר כנגדו המדה בגבהי‬ ‫שרבינו כיוון לזה המנהג‪,‬‬ ‫ברשות הרבים) וקראת לשבת ענג‬ ‫עוד דרש הרב הגדול מוה"ר חיד"א‬ ‫מרומים המבוארים בתורה שבכתב‬ ‫שמסתמא היה עדיין מנהג‬ ‫(היינו מותר לך לגזור גם על הג'‬ ‫בשם הרב מוה"ר ישועה זיי"ן‬ ‫א"ל רחו"ם וחנון וגו'‪ ...‬שם א"ל‬ ‫נפוץ מאד בימיו‪.‬‬ ‫הוא המדה הראשונה מן הי"ג מדות‪,‬‬ ‫מצות שלא לעשותן בשבת בכדי‬ ‫זללה"ה להיות המן והבאר ניתן להם‬ ‫——————‬ ‫והוא מה שנאמר חסד אל כל היום‪...‬‬ ‫שלא תבוא להעביר ד' אמות ומצות‬ ‫ע"י תלונותם ותרעומתם אשר בקשו‬ ‫מצאתי כתוב בקונטרס הליכות‬ ‫וע"י הקל וחומר שהוא המדה‬ ‫קדושת השבת תעמוד לך במקומה)‬ ‫אומל למו ומים לצמאם‪ ,‬משא"כ ענני‬ ‫קודש – בלאזוב (לימי הרחמים‬ ‫הראשונה שהתורה נדרשת מעוררים‬ ‫וה ר מ ז הוא ‪ ,‬ל שב "ת ב גי מ ט ר י א‬ ‫כבוד ניתן להם מבלי שאלה מאתם‬ ‫והרצון) במדור הסיפורים אות‬ ‫א"ל חסד עליון‪.‬‬ ‫שופ"ר לול"ב מגל"ה‪ ,‬ענ"ג כבר‬ ‫רק בטובו הגדול ית"ש‪ ,‬ע"כ לא‬ ‫כ"א‪ ,‬שהובא עדותו של‬ ‫‪...‬הנה צונו להקריב בחג הקדוש הזה‬ ‫דרשו דורשי רשומות ראשי תיבות‬ ‫ניתן להם זכר למן רק זכר לענני‬ ‫הגה"צ מקרעניץ זצ"ל‬ ‫ע' פרים בשביל ע' אומות ליתן להם‬ ‫ע'דן נ'הר ג'ן‪ ...‬נהר רומז ליסוד אשר‬ ‫כבוד‪ ,‬עכ"ד‪( .‬שם ט"ז)‬ ‫שמנהגו של הצבי לצדיק‪ ,‬נכד‬ ‫המשך הערות בעמוד הבא‬ ‫המשך הפנינים בעמוד הבא‬ ‫סוכות תשפ"ז‬ ‫עמוד ה‘‬ ‫המשך הערות מעמוד הקודם‬ ‫בחפזון‪ ,‬כי רצוני ליהנות ממך כביכול‬ ‫החטא‪ ,‬הבן הדבר‪( ...‬שם א')‬ ‫המשך הפנינים מעמוד הקודם‬ ‫רבינו‪ ,‬היה שביו"כ מיד‬ ‫בקירוב בשר ולא יתערב זר‬ ‫כח הקיום‪ ,‬והנה עי"ז אנחנו בניו‬ ‫כשנתעורר משינתו היה הולך‬ ‫בשמחתינו‪( ...‬י"ג א')‬ ‫ארי"ה שאג‬ ‫ית"ש יש לנו לטעון קו"ח הניתן‬ ‫לבית המדרש ואמר כל‬ ‫‪...‬והנה ג' זמנים להפסקות הדין בבית‬ ‫לדרוש‪ ,‬באמרינו רבש"ע אם לעוברי‬ ‫ברכות השחר מנטילת ידים‬ ‫מקיף פרטי ומקיף כללי‬ ‫דין של מעלה‪ ,‬היינו בראש השנה‬ ‫רצונך אתה חס עליהם וצוית לנו‬ ‫ואשר יצר וכו' לפני העמוד‬ ‫יכתבון‪ ,‬וביום צום כפור יחתמון‪,‬‬ ‫להקריב קרבנות עבורם בכדי ליתן‬ ‫‪...‬ממעשה כל המצות מתהוים (על‬ ‫עד וידבר‪ ,‬וכשהאיר היום‬ ‫להם כח הקיום‪ ,‬קו"ח לבניך עושי‬ ‫האדם ג"כ) אורות מקיפים‪ ,‬אך הוא‬ ‫ובהושענא רבה גמר החתימה מסירת‬ ‫הת ח י ל ל ה ת פ ל ל ‪ .‬ו א פ ש ר‬ ‫רצונך ילידי שעשועך על אחת כמה‬ ‫בחינת אור מקיף פרטי מקיף החוזר‪,‬‬ ‫הפתקין כמו שכתוב בזוהר‪ ,‬א"כ הוא‬ ‫שבזה רצה לקיים הענין של‬ ‫היינו האור שלא יכילנו הכלי יוחזר‬ ‫כעין בית דין של מטה אשר נעשה‬ ‫וכמה שתרחם עליהם‪ ,‬אפילו ח"ו‬ ‫המנהג הזאת‪ ,‬הגם שלא‬ ‫להיות בבחינת מקיף על הכלי‪ ...‬והוא‬ ‫עניינם בכתיבה וחתימה ומסירה‪...‬‬ ‫אינם ראויים לכך‪ ,‬הנה ע"י הקל‬ ‫בירך שתי פעמים כדי לצאת‬ ‫ומעתה מה שהקדמונים אתנחו סימנא‪,‬‬ ‫וחומר מעוררים מדת א"ל שהוא‬ ‫גם דעת הפוסקים שאינו נכון‬ ‫דמיון בחינת חיה אשר הוא מקיף‬ ‫ארי"ה שאג מי לא יירא ר"ת א'לול‬ ‫במילואו הק"ף ושמירה מן כל‬ ‫לעשות כן‪.‬‬ ‫פרטי לכל מדריגה בפני עצמה היינו‬ ‫ר'אש השנה י'ום הכיפורים ה'ושענא‬ ‫המקטריגים‪( ...‬שם י"ב ד')‬ ‫א‪ .‬ח‪ .‬שפירא‬ ‫לנפש בפני עצמה ולרוח בפני עצמה‬ ‫ולנשמה בפני עצמה כנודע‪ .‬אבל יש‬ ‫רבה‪ ,‬הנה אנן נמי נימא כתיב"ה‬ ‫יפה העיר א‪ .‬ח‪ .‬שפירא‪ .‬ויש‬ ‫חתימ"ה מסיר"ה בגימטריא ארי"ה‬ ‫הושע נ"א‬ ‫להוסיף‪ ,‬שהגם שרבינו דיבר‬ ‫אור מקיף כללי אשר הוא מקיף‬ ‫בהחזרת האֶ לף לאַ ל"ף‪ ...‬וזה שיש‬ ‫מה שאנחנו מתפללין בימים הללו‬ ‫מר"ה ומנהג הלזה של הצבי‬ ‫מתחלתו היינו מתחילת הארתו ומקיף‬ ‫לרמז ג"כ הושיעני מפי אריה‪ ,‬שלא‬ ‫בלשון הושענא‪ ,‬וכן קורין ליום גמר‬ ‫לצדיק היה ביו"כ‪ ,‬אעפ"כ‬ ‫הכל בהשוואה דמיון בחינת יחידה‬ ‫יקטרגו המקטריגים בג' עיתים אשר‬ ‫החתימה יום הושענא רבה‪ ,‬נ"ל‪,‬‬ ‫יש שייכות בעבודות שני‬ ‫המקיף הכל ביחד לכל חלקי נר"ן‬ ‫ימים טובים אלו‪ ,‬וכדמבואר‬ ‫מספרן ארי"ה‪ ,‬ומקרני רמים וכו'‪,‬‬ ‫דהכוונה היא ה ו ש ע נ "א ‪ ,‬ה י י נ ו‬ ‫[ ר " ת נ ' פ ש ר ' ו ח נ ' ש מ ה ] ‪ .‬הגה‪ :‬ונ" ל‬ ‫בס פ ה " ק ש ב ט ' ימ י ם ש ל‬ ‫ה י י נ ו מ ה ת ח לת ר א ש ה ש נ ה ע ד‬ ‫תושיע לנו לקבל צעקתינו בנ"א‬ ‫בדומה ענין מנהגינו בטלית של מצוה‬ ‫עשי"ת כל העבודות הם‬ ‫החתימה בנעילת יום הכיפורים ר"מ‬ ‫ימים מן ראש חדש אלול עד היום‬ ‫הנהוג אצלינו שאינו כעין מלבוש‬ ‫בחיצוניות העולמות‪ ,‬וביו"כ‬ ‫ש ע ו ת ‪ ,‬ו כ ן מ ה חת י מ ה ה זאת ע ד‬ ‫ההוא‪ ,‬וג"כ הושע נ"א‪ ,‬תושיע לנו‬ ‫בחיתוך איברים בפני עצמן רק על‬ ‫חוזרים לעשות כל תיקונים‬ ‫התחלת ליל הושענא רבה‪[ ,‬והוא הנרמז‬ ‫ביום הנ"א‪ ,‬יום גמר החתימה מסירת‬ ‫המלבושים הנעשים בחיתוך אברים‬ ‫אלו בפנימיות העולמות‪ ,‬ע"כ‬ ‫בתיבת רמי"ם]‪( ...‬שם ב')‬ ‫הפתקין לטובה ולרחמים ולחיים‬ ‫בודאי ששייך לומר הענין‬ ‫עוד יש למעלה מהם מלבוש עליון‬ ‫ולשלום ולגאולה שלימה לישראל‬ ‫בלא חיתוך איברים‪ ,‬עטיפת כל הגוף‬ ‫שביאר רבינו אצל ר"ה גם‬ ‫ביחד‪[ ...‬ע"כ הגה] (והיא באה משמחה‬ ‫שמיני עצרת‬ ‫אמן‪( .‬שם ג')‬ ‫ביו"כ‪.‬‬ ‫ש‪ .‬י‪ .‬אטלאס‬ ‫של מצוה)‪ ,‬והוא ענין יום שמחת‬ ‫פר אחד איל אחד‬ ‫הושענא רבה‬ ‫תורה להתהוות המקיף הכללי מן‬ ‫———————‬ ‫רז"ל נתנו טעם למה בכל ימי החג‬ ‫הבאת דברי האגרא דכלה‬ ‫כללות עשיית המצות ולכל התורה‪...‬‬ ‫מקריבין הרבה פרים וביומא תמינאה‬ ‫חותם בתוך חותם‬ ‫בפרשת תזריע [בגליון לר"ה‪,‬‬ ‫ולדעתי הוא סוד ההקפות שעושין‬ ‫פר אחד איל אחד‪ ,‬ואמרו במשל‬ ‫קי"ל בדבר החשוב בעינן חותם‬ ‫במדור בפקודיך אשיחה] ‪ ,‬וביאר‬ ‫ביו ם שמחת תו רה לר מז המ קי ף‬ ‫למלך שעשה סעודה לכל עבדיו כמה‬ ‫בתוך חותם‪ ,‬א ין לך דב ר ח שו ב‬ ‫סדר קריאת פרשיות‬ ‫הנ"ל‪...‬‬ ‫ימים‪ ,‬ליום אחרון אמר לאוהבו עשה‬ ‫בעולם כישראל‪ ,‬ע"כ הגם שנחתמו‬ ‫הקרבנות‪ ,‬ונראה מדבריך‬ ‫ומעתה תתבונן דבר מתוך דבר‪ ,‬מנהג‬ ‫לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך‪...‬‬ ‫לחיים ולישועה ולרחמים ביום‬ ‫שגם היולדות צריכה להפך‬ ‫אבותינו תורה היא שביום זה אין‬ ‫הנה יש להתבונן אדרבא כיון שהוא‬ ‫הסליחה עכ"ז צריכין עדיין חותם‬ ‫סדר הפרשיות ולומר עולה‬ ‫חשבון ומספר אל העולים לקריאת‬ ‫בתוך חותם ביום הושענא‪.‬‬ ‫אוהבו אצלו אדרבא מהראוי להגדיל‬ ‫קודם לחטאת כיון שהחטאת‬ ‫התורה‪ ,‬כיון שהארת היום מבחינת‬ ‫ולהאריך עמו בסעודה יותר ויותר‪,‬‬ ‫ואמרו חז"ל בדבר החשוב הנשלח‬ ‫אינו אלא ספק‪ .‬אמנם לא‬ ‫אור מקיף הכללי אל התורה‪ ,‬ממילא‬ ‫וגם מהו הטעם כדי שאהנה ממך‪.‬‬ ‫ביד עכו"ם דבעינן חותם תוך חותם‬ ‫כתב כן הבני יששכר‪ ,‬אלא‬ ‫אין גבול וחשבון‪ ,‬וכן תבין מה‬ ‫אבל המשכיל על דבר סוד שמיני‬ ‫דכולי האי לא טרחי ומזייפי‪ ,‬הוא‬ ‫אדרבה זהו כוונת רש"י‬ ‫שנוהגין תיכף אחר סיום התורה ביום‬ ‫עצרת הוא עיקר יום הנרצה ליחודא‬ ‫הדין בנידון המשפט הקדוש העליון‬ ‫בפירוש דברי הגמ' למקראה‬ ‫זה מתחילין תיכף בבראשית לנעוץ‬ ‫שלים‪ ,‬וזהו הנרצה עשה לי סעודה‬ ‫כיון שנגמר לטובה חותם תוך חותם‬ ‫שאעפ"כ צריכה לקרות‬ ‫סופה בתחלתה‪ ,‬כי אין סיום וגבול‪...‬‬ ‫קטנה‪ ,‬שלא להאריך בהנאת הסעודה‬ ‫שוב לא טרחי הקליפות והמקטריגים‬ ‫החטאת קודם לעולה‪.‬‬ ‫(שם ב')‬ ‫כי אני מבקש לעשות הסעודה‬ ‫לקטרג ולומר חס ושלום שיגרם‬ ‫המשך הערות בעמוד הבא‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫עמוד ו‘‬ ‫המשך הערות מעמוד הקודם‬ ‫ד‪ .‬ב‪ .‬שפירא‬ ‫יפה העיר הרב ד‪ .‬ב‪ .‬שפירא‪,‬‬ ‫והדברים נכתבו בקיצור‬ ‫הלשון‪ .‬ויש להוסיף שביאר‬ ‫רבינו הטעם שהיולדות שאני‪,‬‬ ‫משו ם דלע ול ם הוי האש ה‬ ‫ב ס פ ק א ם ח טא ה ו נ ש ב ע ה‬ ‫שלא תזדקק לבעלה ואפ"ה‬ ‫חייבה התורה‪ ,‬וע"כ‬ ‫דמתחייבת בודאית ולא מספק‪.‬‬ ‫משא"כ לדידן שלא חייבה‬ ‫האם יש לך הנאה מן הגליון?‬ ‫התורה להקריב חטאת בכל‬ ‫יום‪ ,‬שכשבאים לקרות‬ ‫הפרשה בכל יום אינו אלא‬ ‫האם רוצה אתה לזכות גם אחרים בהנאה הזאת?‬ ‫ספק‪ ,‬ע"כ צריכים לקרות‬ ‫פרשת העולה לפני החטאת‪.‬‬ ‫ש‪ .‬י‪ .‬אטלאס‬ ‫רוצים אנחנו לפרסם ולהפיץ את הגליון באופן שיבא ליד עוד אנשים אחרים‪.‬‬ ‫——————‬ ‫אודות ספיקת רבינו‪ ,‬אם‬ ‫אבל ההוצאות מרובות מאד‪ ,‬ואין הדבר תלוי אלא בך‪...‬‬ ‫יכולים לברך על השלמת מאה‬ ‫קולות אם לאו‪[ ,‬הובא בגליון‬ ‫העבר‪ ,‬וגם בגליון הזאת במדור פקודיך‬ ‫הבינני] ‪ ,‬ביארת בטוב טעם ב'‬ ‫כל מי שרוצה לסייע בעבודתנו הקדושה‬ ‫מהלכים בזה‪ .‬אמנם יש‬ ‫להפליא שלא הבאת עוד דרך‬ ‫פשוט מאד‪ .‬דהנה דברי רבינו‬ ‫יפנה להמכון במוקדם האפשרי‬ ‫מי וס ד ים ע ל פ סק הע יק ר י‬ ‫הד"ט שהתיר לברך על‬ ‫תקיעות דמעומד‪ ,‬ויש לו ב'‬ ‫טל‪777-707-1778 :‬‬ ‫צירופים‪ ,‬א' שיש שיטות‬ ‫שיכולים לברך גם אחר‬ ‫אימייל‪mechonusicha@gmail.com :‬‬ ‫עשיית המצוה‪ ,‬וב' שתוס'‬ ‫והרא"ש סברי שיכולים לברך‬ ‫עד גמר המצוה‪ .‬ובהשלמת‬ ‫מאה קולות כבר גמר המצוה‬ ‫וא"א לברך עוד‪ ,‬אבל מצד‬ ‫השיטות שיכולים לברך גם‬ ‫אחר עשיית המצוה יש לברך‪,‬‬ ‫ובזה יתבאר היטב ספיקת‬ ‫רבינו‪ ,‬אם יש לסמוך על‬ ‫שיטתם אם לאו‪.‬‬ ‫בכבוד רב‪,‬‬ ‫שלום בעסערמאן‬ ‫המשך הערות בעמוד הבא‬ ‫סוכות תשפ"ז‬ ‫עמוד ז‘‬ ‫פקודיך הבינני‬ ‫ואם המצוה הוא אחיזה‪ ,‬וכמו שפשט הביכו"י‪ ,‬יתפרש מנהג ירושלים בזה‬ ‫מידו‪.‬‬ ‫הדרך‪ ,‬שכל זמן שעדיין אחזו הד' מינים הוסיפו בקיום המצוה שלהם‪ ,‬כיון‬ ‫גליון העבר (במדור פקודיך הבינני) הבאנו הפסק של העיקרי הד"ט‪ ,‬דמי‬ ‫שלא בירך על תקיעות דמיושב עדיין יכול לברך על תקיעות‬ ‫דמעומד‪ .‬ואחד מטעמיו‪ ,‬משום שאפי' לפי השיטות שא"א לברך ברכת‬ ‫ב‬ ‫שלא הפסיקו מלאחוז הלולב משעת הנטילה‪.‬‬ ‫המצוות אחר קיום המצוה‪ ,‬אפ"ה יכולים לברך עד גמר המצוה‪ ,‬וכמו‬ ‫וממילא מובן למה לא כתב הרמב"ם שאינו אלא משום חביבות המצוה‪,‬‬ ‫שכתבו התוס' והרא"ש בענין לולב שיכול לברך אחר הגבהת הלולב כיון‬ ‫דבאמת יש בזה משום תוספת קיום המצוה‪.‬‬ ‫שעדיין לא גמר המצוה בנענועיו‪ .‬והוסיף רבינו (בנ"י תשרי ב' ל"ד) להסתפק‬ ‫ובזה יתפרש ג"כ ראיית התוס' מאנשי ירושלים שיש בזה משום מצוה מן‬ ‫באם גם קיים מצות תקיעות דמעומד בלא ברכה‪ ,‬אם שייך לברך גם על‬ ‫המובחר‪ ,‬שבאמת קיימו במנהגם עוד תוספת על המצוה‪ ,‬ש"מ שגם מי‬ ‫השלמת מאה תקיעות ע"פ קבלה אם לאו‪ .‬וביארנו הספק בכמה אנפין‪.‬‬ ‫שהגביה הלולב בידו עדיין יכול לברך כיון שיש בזה מצוה מן המובחר‪.‬‬ ‫ובדרך א' ביארנו ע"פ דעת הביכורי יעקב (תרנ"א סק"כ) דמי ששכח לברך‬ ‫ונחזור עכשיו לדברי הביכורי יעקב‪ ,‬שרצה לדייק מן תוס' שיכולים לברך גם‬ ‫על הלולב עד אחר הלל‪ ,‬שאפ"ה יכול לברך על מנהג הקפות‪ ,‬דהיינו‬ ‫על מנהג‪ ,‬על כן אם לא בירך על נטילת לולב עד אחר הלל עדיין יכול לברך‬ ‫הושענות‪ .‬והוא ע"פ דברי התוס' דהביא ראי' מאנשי ירושלים שאחזו הד'‬ ‫על מנהג הושענות‪ .‬והנה הביכורי יעקב מוסיף‪ ,‬שדוקא עד שמקיים מנהג‬ ‫מינים בידם כל היום‪ ,‬ומזה ראי' דכל משך זמן אחיזת הלולב שייך בי'‬ ‫הושענות יכול לברך‪ ,‬אבל אחר כך א"א עוד לברך‪ ,‬אע"פ שעדיין אוחז הד'‬ ‫מצוה מן המובחר‪ .‬וא"כ גם לדידן ההקפות עם הלולב הוא חלק מן מצוה מן‬ ‫מינים בידו‪ .‬ואע"פ שכך היה מנהגם של אנשי ירושלים להחזיק הד' מינים כל‬ ‫המובחר ומי שלא בירך על הלולב יכול לברך עליו‪ .‬ולפי זה פירשנו‪ ,‬דה"ה‬ ‫היום‪ ,‬אפ"ה כיון שאין זה מנהגינו א"א עוד לברך‪.‬‬ ‫בתקיעת מאה קולות‪ ,‬אע"פ שאינו אלא מנהג סוכ"ס נחשב הדבר להיות‬ ‫ועוד‪ ,‬שמי שיצא מצות נטילת לולב בלולבו של חבירו‪ ,‬שמנהגם היה שאז לא‬ ‫חלק מן מצוה מן המובחר‪ ,‬ולפי הביכורי יעקב יהא שייך לברך גם על‬ ‫היה מנענע הד' מינים בשעת אמירת ההלל‪ ,‬אז אם לא בירך‪ ,‬אפילו אם יקח‬ ‫השלמת המאה קולות‪ .‬וכיון דהדבר תלוי בב' תירוצים בתוס'‪ ,‬י"ל דלפיכך‬ ‫אח"כ הד' מינים לנענע אותם בהלל‪ ,‬א"א לברך עוד על נטילת לולב כיון‬ ‫נשאר רבינו בספק‪.‬‬ ‫שאין נוהגין כן בסתמא‪ ,‬ולא היה בדעתו משעה ראשונה לעשות כן‪.‬‬ ‫והנה כל זה אם נפרש התוס' כפשטות דברי הביכו"י שיכולים לברך גם על‬ ‫וכפשוטו כוונתו לומר‪ ,‬שכיון שא"א לברך רק על המנהג‪ ,‬כיון שכבר סיים‬ ‫המנהג‪ .‬אבל י"ל דברי התוס' באופן אחר‪ ,‬ובזה יצא חילוק בין תקיעת‬ ‫המצוה גם ע"פ המנהג א"א עוד לברך‪.‬‬ ‫שופר לנטילת לולב‪ .‬דצריכים להבין ראיית התוס' ממנהג אנשי ירושלים‪.‬‬ ‫אבל דבריו עדיין צריכים ביאור‪ ,‬דסוכ"ס כיון שאנשי ירושלים היו יכולים‬ ‫דלכאורה צ"ב היאך חידשו אנשי ירושלים להוסיף על המצוה‪ ,‬הלא אין‬ ‫לחדש לעצמם מנהג חדש לאחוז הד' מינים כל היום‪ ,‬למה א"א לנו לנהוג‬ ‫המצוה רק נטילה‪ ,‬וחז"ל הוסיפו גם נענועים‪ ,‬ומהיכן באו להם להוסיף עוד‬ ‫מנהג הזאת בפעם אחת ויהא יכול לברך על קיום מנהג הזאת‪ .‬וכ"ת דאי‬ ‫על המצוה ליטול הלולב כל היום‪ .‬והנה כתב הרמ"א (תרנ"ב סעי' א') שלא‬ ‫אפשר לחדש מנהג לפעם אחת בלבד‪ ,‬וכיון שלעולם אין נוהגין כאנשי‬ ‫היה במנהגם משום קיום מצוה‪ ,‬רק משום חביבות המצוה‪ .‬ואם כן דברי‬ ‫ירושלים א"א לנהוג כן פעם אחת כדי לברך‪ .‬אבל עדיין צ"ב‪ ,‬דהנענועים הוא‬ ‫התוס' צ"ע‪ ,‬שכלל במנהגם ענין של מצוה מן המובחר‪ ,‬ומהו המצוה מן‬ ‫מנהג הנהוג אצל כל אחד‪ ,‬ואילו היה לו לולב לעצמו היה מוכן לומר הלל‬ ‫המובחר ע"י חביבות המצוה‪.‬‬ ‫עליו‪ .‬ולמה משום פעם הזאת שאין לו לולב כבר ישתנה הדין שא"א לו לברך‬ ‫וכמו כן יש להעיר מן המרב"ם (פ"ז מהל' לולב הל' כ"ד) דהביא מנהג‬ ‫עוד‪.‬‬ ‫אנשי ירושלים ולא הוסיף שאינו אלא ענין משום חביבות המצוה‪ ,‬ומזה‬ ‫אלא שיש לדייק מדבריו‪ ,‬דתלה הדבר באם כוונתו היתה מתחילה לנענע‬ ‫משמע דיש בזה גם משום קיום מצוה‪.‬‬ ‫הלולב אם לאו‪ ,‬ומזה מוכח שבמקום שיכול עדיין לברך היינו משום שכבר‬ ‫אמנם‪ ,‬הביכו"י (תרנ"ב סק"י) מסתפק במי שכבר נטל הד' מינים בידו לפני‬ ‫קבע בשעה ראשונה שכך יעשה‪ .‬ואם כוונתו שיכולים לברך על מנהג גרידא‬ ‫עלות השחר‪ ,‬אם בעלות השחר יצא באחיזת הלולב‪ ,‬או דאין יוצאים רק‬ ‫אמאי תלוי הדבר בדעתו בשעה הראשונה‪.‬‬ ‫בנטילה לתוך ידו‪ .‬והביא ראי' מן דברי הגמ' (שם) דמי שיוצא מצות נטילת‬ ‫ומזה נראה שכוונתו לומר כמו שפירשנו בדברי התוס'‪ ,‬שע"י אחיזת הלולב‬ ‫לולב בשבת בשעה שמוציאו לרה"ר פטור‪ ,‬והק' הגמ'‪ ,‬היאך שייך שיצא‬ ‫יהיה המשך למצוותו הראשונה‪ .‬ע"כ תלוי הדבר בדעתו בשעה הראשונה‪ ,‬עד‬ ‫בשעת ההוצאה‪ ,‬הא כשמגביה מיד יצא‪ .‬ומדייק הביכורי יעקב‪ ,‬למה לא תי'‬ ‫מתי רוצה להמשיך מצוה הזאת‪ .‬וכיון שכבר קבע בדעתו שאינו ממשיך‬ ‫הגמ' דכבר נטל הלולב בידו קודם עלות השחר‪ ,‬שבאופן כזה לא יצא‬ ‫המצוה רק עד אחר ההושענות‪ ,‬או עד אחר הנענועים הראשונים‪ ,‬אז כשיגיע‬ ‫המצוה‪ .‬ומזה מוכח דבאחיזה לחוד יוצא‪ ,‬דאין המצוה להגביה דוקא רק‬ ‫זמן הזאת יסתיים המצוה‪ ,‬וא"א לו לברך עוד כיון שכבר סיים מצוותו‪.‬‬ ‫לאחוז הלולב בידו‪( .‬והאחרונים דנו הרבה בזה) ‪ .‬והנה נראה לפרש דיש נ"מ בין‬ ‫ואם כן יש לחלק טובא בין ד' מינים לשופר‪ ,‬דדוקא בד' מינים‪ ,‬שהמצוה יש‬ ‫אם המצוה הוא נטילה או אחיזה באם ממשיך לאחוז הלולב‪ ,‬שאם המצוה‬ ‫לו המשך כל זמן שעדיין אוחז הלולב בידו‪ ,‬ששייך עדיין לברך עליו‪ .‬משא"כ‬ ‫אינו אלא נטילה אז מיד אחר שנוטל הלולב בידו כבר קיים המצוה‪ ,‬אין‬ ‫בשופר שאין המצוה רק בתקיעה‪ ,‬ואחר שסיים כל התקיעות שמחויבות בהם‬ ‫כאן עוד הוספת קיום מצוה בזה שממשיך לאחוז הלולב בידו‪ .‬אבל אם‬ ‫א"א עוד לברך כיון שאין המצוה נמשך כלל‪ .‬וא"כ א"א לפרש ספיקת רבינו‬ ‫המצוה הוא אחיזה‪ ,‬י"ל שכל זמן שעדיין אוחז הלולב בידו הוא ממשיך‬ ‫בענין הברכה על השלמת מאה קולות ע"פ דברי התוס' האלו‪.‬‬ ‫לקיים המצוה‪ ,‬עד שמפסיק במעשה האחיזה שלו‪ ,‬דהיינו שמניח הלולב‬ ‫להערות ולנדבות יש להתקשר עם המכון‬ ‫טלפון ‪ 777-707-2788‬אימייל ‪mechonusicha@gmail.com‬‬ ‫אגרא דפרקא רמז ע"ב‬ ‫אתר דהוה מסתכל ביה הוה עליו אמשיך רוח מחבלה‪ ,‬ובגין כך הוה בעי‬ ‫לאסתכלא בהו בישראל‪ ,‬בגין דשצי בכל אתר דעיניה הוה מסתכל‪".‬‬ ‫וכן כתיב אצל בלעם‪ ,‬שהיה לו עין הרע ובכל מקום שהיה מסתכל היה ממשיך‬ ‫אן מביא רבינו דברי הזוה"ק היאך נזהרים מן העין הרע‪ ,‬וסגולות‬ ‫להנצל ממנו‪.‬‬ ‫"בזוהר נח דף ס"ח ע"ב‪",‬‬ ‫כ‬ ‫רוח המשחית ע"י עינו הרעה‪ .‬וזהו שפירשו ז"ל שתום העין‪ ,‬היינו שרצה‬ ‫ר' חייא מפרש שם שמי שחטא א"א לו להסתתר מלפני הקב"ה ואת דינו‪,‬‬ ‫לשאוב רוח המשחית על ישראל בעינו הרעה‪.‬‬ ‫דהיינו שרוצה להסתתר תחת הקליפות כדי שלא ימצאנו הקב"ה וצד‬ ‫"מה כתיב‪ ,‬וישא בלעם את עיניו‪ ,‬דזקיף עינא חד‪ ,‬ומאיך עינא חד בגין‬ ‫הקדושה‪ ,‬ועי"ז יתנצל מן הדין‪ .‬דאינו כן‪ ,‬שהרי הקב"ה הוא אשר ברא גם‬ ‫לאסתכלא בהו בישראל בעינא בישא‪".‬‬ ‫את הרע ואת הקליפות‪ ,‬ולפניו ית' אין חילוק בין טוב ורע‪ ,‬אור וחושך‪.‬‬ ‫וזהו דכתיב וישא בלעם את עיניו‪ ,‬שהגביה עין אחת למעלה לשאוב ולקבל‬ ‫אלא אדרבה‪ ,‬מי שמסתיר את עצמו הקב"ה עושה עמו דין בגלוי‪.‬‬ ‫כח החיצונים‪ ,‬והשפיל עינו השני כדי להסתכל על ישראל ולהטיל בהם כח‬ ‫אבל מי שמטהר עצמו בתשובה בפרהסיא ואינו בוש מלפני בני אדם‬ ‫הרע הזאת ע"י העין הרע שלו‪.‬‬ ‫שמתלוצצים עליו‪ ,‬אז הקב"ה מסתירו שלא יתראה ביום ששולט הדין‪.‬‬ ‫"תא חזי‪ ,‬מה כתיב וירא את ישראל שוכן לשבטיו‪ ,‬חמא דשכניתא חפיא‬ ‫ומבאר הזוה"ק וז"ל‪" ,‬דודאי אבעי ליה לאיניש דלא יתחזי קמי מחבלא כד‬ ‫עלייהו עכ"ל‪".‬‬ ‫שריא על עלמא דלא יסתכל ביה‪ ,‬דהא כל אינון דיתחזון קמיה אית ליה‬ ‫כל הנ"ל היה במחשבתו של בלעם לעשות‪ ,‬אבל לבסוף ראה שהשכינה חופף‬ ‫רשו לחבלא"‪ ,‬פירוש‪ ,‬דצריך האדם שלא יתראה לפני המחבל ומשחית‬ ‫עליהם ומסתירה אותם מן עינו הרעה ופעולת המשחית‪ .‬וכיון שלא היה יכול‬ ‫כששורה שליטתו בעולם‪ ,‬דכל מי שיתראה לפניו יש לו להמשחית רשות‬ ‫לראותם לא היה יכול לשלוט עליהם‪ ,‬שמזיק צריך לראות את הניזק בפניו כדי‬ ‫להשחית‪.‬‬ ‫להזיקו‪ .‬וזהו מה שאמרו ז"ל לעיל שאסור יתראה לפני מי שיש לו עין הרע‪.‬‬ ‫"והיינו דקאמר ר"ש כל בר נש דעיני' בישא עינא דמחבלה שריא עלויה‪,‬‬ ‫"והנה נכתב אצלינו בסגולה להנצל מעין הרע של איש אחד הבא פתאום‬ ‫ואיהו מחבלא דעלמא איקרי‪",‬‬ ‫לומר הפסוק וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו‬ ‫וזהו דקאמר ר"ש דכל מי שיש לו עין הרע‪ ,‬עינו נעשה כלי קיבול‬ ‫רוח אלקים‪".‬‬ ‫להמשחית ששורה עליו‪ ,‬והוא נקרא משחית‪.‬‬ ‫דהיינו‪ ,‬שלכתחילה יש לעשות כדברי הזוה"ק שלא יתראה כלל לפני האיש‬ ‫"וליבעי ליה לאינש לאסתמרא מיניה ולא לאיקרבא בהדיה דלא יתזק‪,‬‬ ‫שיש לו עין הרע‪ .‬אבל אם בא האיש הזאת פתאום אז יש לעורר ע"י אמירת‬ ‫ואסור למיקרב בהדיה באיתגליא כו'‪".‬‬ ‫הפסוק מה שנעשה אצל ישראל במדבר‪ ,‬שכאשר רצה בלעם להזיקם השכינה‬ ‫וצריך האדם להסתתר מן האיש שעינו רע ולא להתקרב אצלו כדי שלא‬ ‫הק' כיסה אותם ולא היה ביכולתו להזיקם‪ ,‬כמו כן יהיה הוא זוכה לכך‬ ‫יזיק לו המשחית‪ ,‬ואסור להתקרב אצלו בגלוי‪.‬‬ ‫שהשכינה יכסה עליו ולא יראה אותו האיש ההוא‪.‬‬ ‫ומוסיף עוד הזוה"ק‪( ,‬לא הביאו רבינו)‪ ,‬וז"ל‪" ,‬ומשום הכי מאיש רע אין בעי‬ ‫ויש להוסיף ולחבר תחילת דברי הזוה"ק לסופם‪ ,‬דאמרו ז"ל שמי שעושה‬ ‫להסמתרא מניה‪ ,‬מקמי מלאך המות על אחת כמה וכמה"‪ .‬פירוש‪ ,‬דמשו"ה‬ ‫תשובה בפרהסיא הקב"ה מסתירו שלא יתראה ביום ששולט הדין‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫צריך להשמר מן האיש הרע ההוא‪ ,‬וכ"ש שצריכים להתחבא ולהשמר עצמו‬ ‫והיוצא מזה שאחד מסגולת התשובה היא להנצל מן העין הרע‪ ,‬שכשאחד‬ ‫מן המלאך המות‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל שבשעת שלום צריך להלך באמצע‬ ‫רוצה להזיק חבירו ע"י עין הרע אז שורה ושולט המשחית והדין‪ ,‬ומי שעשה‬ ‫הדרך ולא בפינות ששם הולך המלאך המות‪ ,‬ולהיפך בזמן המגפה שאין‬ ‫תשובה בפרהסיא זוכה שהקב"ה מכסה עליו‪ ,‬כמו שכיסה על ישראל במדבר‬ ‫להלך באמצע הדרך שאז שולט המלאך המות והולך שם‪.‬‬ ‫מלפני עינו הרעה של בלעם‪.‬‬ ‫"מה כתיב בבלעם‪ ,‬נאום הגבר שתום העין‪ ,‬דעינא בישא הוה ליה ובכל‬ ‫תולדות רבינו‬ ‫החשובים שירגישו בדבר‪ .‬וממילא מצוה שיהיו כולם עם משפחתם לחג‬ ‫הסוכות‪ .‬רבינו לא רצה להפסיד ההזדמנות להיות אצל הקפות כה רמים כאלו‪,‬‬ ‫וגם לא רצה לעבור על ציווי הרבי‪ .‬אמנם מצא פתח לצאת ידי שניהם‪ ,‬ודקדק‬ ‫צל נכדיו של רבינו‪ ,‬השיא של כל השנה בכלל‪ ,‬וחודש תשרי בפרט‪,‬‬ ‫הם ההקפות שנוהגים בשמיני עצרת ושמחת תורה‪ .‬וקשה לתאר את‬ ‫ההקפות‪ .‬אין האויר דומה להקפות שנוהגים בשאר קהילות קודש‪ ,‬שאין‬ ‫א‬ ‫בדברי הרב שלא אמר שיהיו בביתם‪ ,‬רק עם משפחתם‪ .‬ולפיכך הביא את‬ ‫ההקפות זמן של שמחה וגיל‪ ,‬אלא טעם אחרת לגמרי‪ ,‬אויר והרגש של‬ ‫משפחתו למעזיבוז לחוג את החג עמהם שמה‪ .‬בלילה הראשונה של סוכות‬ ‫וגילו ברעדה‪ .‬ורק החסידים שהם רגילים בנוסח הזאת יכולים להבינה‪,‬‬ ‫נכנס הרבי לבית המדרש מצא שם רבינו‪ ,‬ושאלו למה עבר על ציוויו להיום‬ ‫ולגבי אחרים אומרים "אל יתערב זר בשמחתנו"‪.‬‬ ‫עם המשפחה‪ .‬השיבו רבינו‪ ,‬אכן כן הוא שמשפחתו שם במעזיבוז‪ .‬הרבי נהנה‬ ‫מקובל שנשמת ההקפות האלו קיבל רבינו מן הרה"ק מאפטא‪ ,‬וכמו שזכרנו‬ ‫מתשובתו‪ ,‬והניחו להיות שם אצל ההקפות‪.‬‬ ‫שרבינו נסע אליו כשכבר דר בהעיר מעזיבוז בסוף ימיו‪ .‬בשנתו האחרונה‬ ‫רבינו אמר על הקפות אלו‪ ,‬שהיו יותר גבוהים מן הקפות הרה"ק מלובלין של‬ ‫של הרה"ק מאפטא‪ ,‬הכריז שבשנה הזאת הוא מזמין את האושפיזין‬ ‫"שנת הנפילה"‪( ,‬הקפות האחרונות של הרה"ק מלובלין‪ ,‬שנפל אז הרבי מן החלון)‪.‬‬ ‫לההקפות שלו‪ ,‬ע"כ הוא מתיירא מהקפדתם אם יהיו שם מתלמידיו‬