gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בהיכלי קאמארנא · Beheichlei Kamarna — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: בהיכלי קאמארנא · Beheichlei Kamarna

שבוע: סוכות (2026-09-21)

בהיכלי קאמארנא · Beheichlei Kamarna — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||‬ ‫א שבת אין‬ ‫קאמארנא‬ ‫מארג נפלא של תיאורים‬ ‫מלאי הוד‪ ,‬על שבת‬ ‫קודש בצל רבוה”ק‬ ‫מקאמארנא זי”ע‬ ‫מבואו ועד צאתו‬ ‫‪126‬‬ ‫ה ֹֹו �‬ ‫שַע נָא‬ ‫ֻצ ִי�ֹוֹן הַמ ְֻצ ֻי ֶ �נֶת ‪148‬‬ ‫החיפושים אודות מקום מנוחת‬ ‫רביה”ק רבי אברהם מרדכי‬ ‫מפינטשוב זי”ע‬ ‫חותנו הגדול של רביה”ק ההיכל‬ ‫הברכה מקאמארנא זי”ע‬ ‫סידור האריז"ל‬ ‫או נוסח הבעש"ט‬ ‫הפולמוס בין רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע‬ ‫‪58‬‬ ‫לבין הרב בעל התניא זי"ע | יסודות נוסח ספרד‬ ‫אור חדש על ציו"ן תאיר‬ ‫ניצוצות אור נחשפים לראשונה‪ ,‬מסידורו של‬ ‫חשיפה הסטורית‪:‬‬ ‫ספר הקדוש‬ ‫פרי הארץ‬ ‫מהרה"ק רמ"מ מויטעפסק זי"ע‬ ‫הגה”ק רבי פינחס חיים מראזלא זי”ע‪ ,‬נכדו הגדול‬ ‫של רביה”ק הדמשק אליעזר מקאמארנא זי”ע‬ ‫רפ"ח ניצוצות‬ ‫מיוחד‪ :‬קובץ מכתבים של רפ"ח מראזלא עם עדויות על מנהגי קאמארנא‬ ‫עם ביאור אור שבעת הימים‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫שנת התשעים להסתלקותו‪ :‬תרצ"ו‪-‬תשפ"ו‬ ‫יו”ל ע”י מרכז מוסדות קאמארנא בארה”ק | מרים הנביאה ‪ 14‬רמה ג’ ‪ 2‬בית שמש | חודש תשרי תשפ”ז | בטאון ‪ | 10‬קול הברכה ‪02-30-24-141‬‬ ‫החודש השביעי‬ ‫ניצוצות של אור על ירח האיתנים‬ ‫מרבוה"ק מקאמארנא זי"ע ‪6 .......................‬‬ ‫תוכן העניינים‪:‬‬ ‫מחשבת קאמרנא‬ ‫מאמרי מחשבה והלכה‬ ‫במשנת רבוה"ק מקאמרנא זי"ע ‪25 .............‬‬ ‫סידור האריז"ל או נוסח הבעש"ט‬ ‫הפולמוס בין רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא‬ ‫זי"עלבין הרב בעל התניא זי"ע על יסודות נוסח‬ ‫ספרד‪58 ...................................................................‬‬ ‫רפ"ח ניצוצין‬ ‫גילוי היסטורי נדיר של כת"י הגה”ק רבי פינחס‬ ‫חיים מראזלא זי”ע עם קובץ מכתביו ויריעה‬ ‫לתולדותיו ‪90 ...................................................‬‬ ‫א שבת אין קאמארנא‬ ‫מבואו ועד צאתו ‪126 ..................................‬‬ ‫הושענא ציון המצוינת‬ ‫החיפושים אודות מקום מנוחת רביה”ק רבי‬ ‫אברהם מרדכי מפינטשוב זי”ע ‪148 ............‬‬ ‫פרי הארץ‬ ‫עם ביאור אור שבעת הימים מכ"ק מרן‬ ‫אדמו"ר שליט"א ‪164 ..................................‬‬ ‫מהנעשה והנשמע‬ ‫סיקור מקיף מהנעשה והנשמע בחצר‬ ‫קדשנו ‪ -‬היכלי קאמארנא ‪173 ............‬‬ ‫יו"ל על ידי‬ ‫מרכז מוסדות קאמארנא בארץ הקודש‬ ‫רח' מרים הנביאה ‪ 14‬רמת בית שמש ג'‪2‬‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫טל‪072-25-25-800 .‬‬ ‫אימייל‪mosdos.komarne@gmail.com :‬‬ ‫כריכה ושערים ‪‬info@sdr.org.il‬‏‏‬פרסום ‪‪SDR‬‏‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א על חג הפסח‪ ,‬בולט המאמר‬ ‫כך אנו מוצאים בין המאמרים המחקריים שנשאו‬ ‫המיוחד "א שבת אין קאמארנא" בו מוגש מארג נפלא‬ ‫הדים רבים‪ ,‬את המאמר "הנסתרות והנגלות" ‪ -‬על דרכי‬ ‫של תיאורים מלאי הוד‪ ,‬על שבת קודש בצל רבוה"ק‬ ‫ההכרעה בין נגלה ונסתר‪ ,‬כמו כן את המאמר "חסורי‬ ‫מקאמארנא זי"ע‪ ,‬מבואו ועד צאתו‪.‬‬ ‫מחסרי והכי קתני" ‪ -‬אודות דרכי כתיבת המשניות של‬ ‫המאמר המרכזי בגליון שלפנינו נושא את השם‬ ‫רבינו הקדוש‪ ,‬ואת המאמר "קבלה בידינו" ‪ -‬על דרכי‬ ‫המעורר "סידור האריז"ל או נוסח הבעש"ט"‪ ,‬ובו מתגולל‬ ‫לימוד הקבלה‪ ,‬וכך זכורים לטוב המאמרים הנפלאים‬ ‫פולמוס בין רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע‬ ‫בסוגיית ה"קאמארנער זמן קריאת שמע" ושיטת רבנו‬ ‫לבין הרב בעל התניא זי"ע אודות יסודות נוסח ספרד‪.‬‬ ‫תם‪ ,‬שהפכו לשם דבר בעולם הכוללים‪ ,‬כאשר על‬ ‫שולחן המערכת התקבלו תגובות נלהבות מכל רחבי‬ ‫המאמר מלא וגדוש במחקרים מעמיקים המציגים את‬ ‫תבל‪.‬‬ ‫הדברים באור חדש‪.‬‬ ‫חובבי הסטוריה זוכרים עד היום את המאמרים‬ ‫מאמר נוסף מגלה חשיפה הסטורית בשם‪" :‬רפ"ח‬ ‫הנפלאים ששפכו אור על קורות הימים‪ ,‬כמו המאמר‬ ‫ניצוצות"‪ ,‬בה נחשפים לראשונה ניצוצות אור מסידורו‬ ‫"ויזרע יצחק בארץ ההיא" ‪ -‬על הפצת החסידות‬ ‫של הגה"ק רבי פינחס חיים מראזלא זי"ע‪ ,‬נכדו הגדול‬ ‫בהונגריה על ידי רבינו ההיכל הברכה ועדת תלמידיו‪,‬‬ ‫של רביה"ק הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע‪ ,‬עם‬ ‫או את המאמר "עבודת ההיכל" ‪ -‬ובו תיאור הימים‬ ‫עשירי קודש‬ ‫פענוח ועיבוד על ידי חכמי ורבני המכון‪ .‬לצידו מופיע‬ ‫הנוראים בחצרות קאמארנא‪ ,‬לצד מאמר "ויהי בחצי‬ ‫קובץ מיוחד של מכתבים מאת הגה"ק רפ"ח מראזלא‬ ‫הלילה" ‪ -‬סדר יומו המקיף של רביה"ק ההיכל הברכה‬ ‫עם עדויות על מנהגי קאמארנא‪ ,‬במלאות תשעים‬ ‫שעורר השתאות גדולה‪ ,‬ו"בסערות תימן" ‪ -‬על תפוצת‬ ‫להסתלקותו‪ :‬תרצ"ו‪-‬תשפ"ו‪.‬‬ ‫ספרי קאמארנא עד למדינת תימן‪.‬‬ ‫על ידי הרבנים הגאונים חברי בית‬ ‫עשרה מי יודע?‬ ‫אנשי בשורה אנו לקהל שוחרי החסידות‪ ,‬כאשר‬ ‫במיוחד בולטת הסידרה המיוחדת על תלמידי בית‬ ‫ההוראה לפי פסיקתם של צדיקי‬ ‫אלו הם עשרה גליונות‪ ,‬כל אחד‬ ‫אור חדש על ציו"ן תאיר‪ ,‬הלא ניהו הספר הקדוש "פרי‬ ‫קאמארנא ‪" -‬קאמארנאער עבודה און טאהש" ו"א‬ ‫קאמארנא שהעניקו חמה בקומתם‬ ‫מהם אוצר בלום‪ ,‬ממלכה שלימה של‬ ‫הארץ" מהרה"ק רמ"מ מויטעפסק זי"ע‪ ,‬שעתיד לצאת‬ ‫קאמארנער ווינקל און אונגארין" על צדיקי בית האדאס‬ ‫בכל חלקי התורה; לצד חוקרי העתים‬ ‫תורה ועבודה‪ ,‬שכבר יצאו בסייעתא‬ ‫לאור עם ביאור משולב‪ ,‬מעוטר עם ליקוטי פניני "אור‬ ‫דבר‬ ‫‪ -‬המעניק סקירה מיוחדת והיסטורית על החותם‬ ‫המתענגים על חשיפות מטלטלות‬ ‫דשמיא לאור עולם‪ ,‬להאיר לארץ‬ ‫שבעת הימים" מתוך שיעורי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫העמוק של בית קאמארנא הגליציאית שנחרטה בלב‬ ‫בינות לעמודי הגליונות; וגם המוני‬ ‫ולדרים עליה עם ניצוצי נוגה דנפקו‬ ‫כאשר בימים אלו שוקדים חכמי ורבני המכון על‬ ‫המערכת‬ ‫רבני ואדמור"י אונגארין‪ ,‬מלווה בסיפורים ועובדות‬ ‫עמך בית ישראל הנהנים לראות את‬ ‫בהדרתא מאת צדיקי בית קאמארנא‪.‬‬ ‫עבודות הגמר‪ ,‬ולקראת ההוצאה לאור ‪ -‬הובאו דברי‬ ‫מפעלות חצר הקודש קאמארנא ואת‬ ‫ממקורות נאמנים‪.‬‬ ‫מבוא עם תמצית משנתו העמוקה והטמירה של הפרי‬ ‫התנופה האדירה בקהילה הקדושה‬ ‫גליונות "בהיכלי קאמארנא"‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫במאמר נוסף "מנהג אבותינו בידנו" ‪ -‬הובא שיח‬ ‫כבר הפכו לשם דבר במשך השנים‬ ‫המתנוססת לשם ולתהילה‪.‬‬ ‫מרתק אודות הסתירות בין הספר "מנהגי קאמארנא"‬ ‫האחרונות‪ .‬תורתה של קאמארנא ‪-‬‬ ‫בין קפלי הבטאון מופיעה סקירה נרחבת של אירועי‬ ‫הצד השוה שבהם ‪ -‬שהגליונות‪,‬‬ ‫לפסקי ה"שולחן הטהור"‪.‬‬ ‫החובקת זרועות עולם בכל מכמני‬ ‫חצר הקודש קאמארנא במחצית השנה החולפת‪,‬‬ ‫עליהם שוקדים חכמי ורבני המכון‬ ‫השוקק חיים משך כל שעות היממה‪ ,‬כאשר מאות‬ ‫מקום מיוחד נתבצר לגילוי המרעיש‪ ,‬כאשר כתב יד‬ ‫התורה ‪ -‬מתגלית בהם במלוא‬ ‫במשך חדשים ארוכים מתוך רצון‬ ‫הדרה בפני קהל ועדה‪ ,‬כאשר קהל‬ ‫אברכים מתרוממים בשולחנות הטהורים‪ ,‬במעמדי‬ ‫קדשו של רביה"ק רבי אברהם מרדכי מקאמארנא נחשף‬ ‫להעניק לציבור הרחב את העידית‬ ‫הקוראים מגוון עד למאוד‪ ,‬כל‬ ‫הקודש‪ ,‬בשיעורים התורניים‪ ,‬בשמועסן החסידיים‪,‬‬ ‫לראשונה‪ ,‬ובו הגהותיו על פי סוד על הספר "דעת‬ ‫שבעידית ‪ -‬מתקבלים בכל גווני‬ ‫אחד מוצא שם את מקומו‪ ,‬החל‬ ‫בשטיבלאך‪ ,‬ברשת הכוללים‪ ,‬בבית הוראה‪ ,‬בהיכל‬ ‫קדושים"‪ ,‬ובהמשך זכינו לפרסם את כתב יד קדשו‬ ‫הציבור על כל שכבותיו השונים‪ ,‬כי‬ ‫מבעלי מחשבה המשתוקקים לגלות‬ ‫התורה‪ ,‬מקוואות הטהרה ובשאר מפעלות התורה‬ ‫של הרה"ק רבי פינחס נתן מרודיק ומנהגיו הנאדרים‬ ‫האור הגדול הבוקע מחצרותם של‬ ‫מערכות שלימות הנבנות לתלפיות‬ ‫התפילה‪ ,‬החסד והטהרה‪ ,‬שהוקמו ונוסדו על שמם‬ ‫בקודש שנהפכו לשיחת היום בקרב כל אוהדי בית‬ ‫צדיקי השושלת‪ ,‬מאיר וזורח לכל‬ ‫מתוך אוצר ספרי קאמארנא; דרך‬ ‫וזכרם‪ ,‬על דרכם והליכותם בקודש‪ ,‬של רבותינו‬ ‫קאמארנא‪.‬‬ ‫פינה‪ ,‬קטן וגדול שם הוא‪ ,‬כל אחד‬ ‫מבקשי ה' הצמאים לטללי תחיה‬ ‫הקדושים שרי בית הזוהר לבית קאמארנא‪.‬‬ ‫•‬ ‫ימצא בו את מקומו ואת מבוקשו‪.‬‬ ‫וניצוצות אור לרומם נפשם ולהלהיב‬ ‫ואנו תפילה קדם שוכן מעונים שיהא בעזרינו‬ ‫הגליון הנוכחי ‪ -‬העשירי במספרו ‪ -‬אינו נופל מאחיו‬ ‫כאשר אנו מביטים בשבח‬ ‫לבבם לדבקה את ה' מאוצרם‬ ‫להמשיך בהפצת מעיינותיהם המפכים של רבותינו‬ ‫הקודמים‪ ,‬וגם בו מקופלת ממלכה שלימה של תורה‬ ‫והודיה להשי"ת על עשרת הגליונות‬ ‫הטוב של רבותינו הקדושים ומאת‬ ‫הק'‪ ,‬להגדיל תורה ולהאדירה ולהרחיב גבולי הקדושה‬ ‫וחסידות‪ ,‬עולם שלם של ידיעות מקיפות וחשיפות‬ ‫שיצאו לאור‪ ,‬בולטים לפנינו מיטב‬ ‫ממשיך השושלת ‪ -‬כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫בדרכם של רבותינו הקדושים ההולכים בנתיבות אור‬ ‫שונות‪.‬‬ ‫המאמרים שהושקעו בהם שעות על‬ ‫שליט"א; ובמיוחד ‪ -‬שוחרי התורה‪,‬‬ ‫שבעת הימים מרנא הבעש"ט הק' זי"ע‪.‬‬ ‫גבי שעות ורבים מהם גרמו לטלטלה‬ ‫רבנים יושבי על מדין‪ ,‬המעמיקים‬ ‫לצד המדור "מחשבת קאמארנא" שבו נלקטו‬ ‫•‬ ‫פנינים מובחרים מתורת קאמארנא ודברות קדשו של‬ ‫בהיכלי התורה וחצרות החסידות‪.‬‬ ‫במאמרי ההלכה השונים המוגשים‬ ‫‪5‬‬ ‫‪‬‬ ‫קס״א אלהי"ם אדנ"י]‪ ,‬ויהיה לו להוראת מזל טוב על כל‬ ‫השנה‪ ,‬לסלק החיות מן הקליפות ומן המצירים לו‪.‬‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫(זוהר חי ח"ד קט‪).‬‬ ‫בעל תפילה צריך להיות נשוי‬ ‫מי שאין לו אשה אסור להתפלל להוציא הרבים כי‬ ‫‪‬‬ ‫עבודתו פסולה‪ ,‬ומום ופגום‪ .‬והרב הקדוש מקאזניץ היה‬ ‫בן שבעים ויותר שמתה אשתו ולא רצה עוד לישא אשה‪,‬‬ ‫ושלח אליו רבינו יעקב יצחק מלובלין‪ ,‬אמור לו משמי כי‬ ‫בכל ראש השנה‬ ‫באלו ימים נוראים וכן בכל יום כל התפילות שלו לא עלו‬ ‫נעשה קומה שלימה‬ ‫כהוגן‪ ,‬לא נהירין ולא בהירין‪ ,‬טינקיל לגמרי‪ ,‬ואמור לו‬ ‫משמי שישא אשה‪ ,‬ותיכף קיים דבריו ונשא‪.‬‬ ‫מהמצוות של כל השנה שעברה‬ ‫(זוהר חי ח"ה ה‪).‬‬ ‫כל ישראל צריכים להביא להקב"ה סולת נקיה‪ ,‬שנבררו‬ ‫מכל סוג הפסולת‪ ,‬היינו מלימודו בתורה ומתפלתו ומכל‬ ‫‪‬‬ ‫עשיותיו של מעשים טובים‪ ,‬והוא בחינת העלאת מ"נ‬ ‫למלכות שמים‪ ,‬וכל עלייתו יהיה נקי וזך מכל הפסולת‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫סתרו יושר‬ ‫וזהו בכל שנה ושנה‪ ,‬כידוע שכל סוף שנה שעברה‪,‬‬ ‫כשבא יום טוב של ראש השנה‪ ,‬אזי בא לפני הקב"ה כל‬ ‫עצתו אמונה‬ ‫קומה שלמה‪ ,‬הכולל מרמ"ח מצות עשה‪ ,‬ושס"ה לא‬ ‫ירח‬ ‫כמאמר הקדוש רבינו יחיאל מיכל מזלאטשוב‪' ,‬סתרו‬ ‫תעשה‪ ,‬שהם כנגד רמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים‪,‬‬ ‫יושר' (פיוט 'אתה הוא אלוקינו') שה'יושר' הוא ב'הסתרה'‬ ‫והוא שכל ישראל עוסקים כל השנה‪ ,‬זה במצוה זו‪ ,‬וזה‬ ‫גדולה‪ ,‬ואף 'הסתרה' הוא 'יושר'‪ ,‬ועיקר 'הסתרה' הוא‬ ‫במצוה זו‪ ,‬וזה שומר עצמו מלא תעשה זו‪ ,‬וזה שומר‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫שאחר כך 'יושר' בא‪ ,‬אבל 'עצתו' לאחוז צדיק דרכו‬ ‫משאר לא תעשה‪ ,‬עד שנתאסף ביחד קומה שלמה‪ ,‬אדם‬ ‫ב'אמונה'‪ ,‬ואז יתגלה לו הארות המשגיח‪ ,‬שיראה השגחה‬ ‫אחד הרוחני‪ ,‬הכולל בו תרי"ג אברים רוחניים‪ ,‬כנ"ל‪ .‬וזהו‬ ‫האיתנים‬ ‫על כל תנועה ותנועה‪ ,‬לרשעים אסתתר קודשא בריך‬ ‫דייקא אחרי שנתברר בעשרה נפות עד שנשאר סולת‬ ‫ואשתני‪ ,‬אבל לגבי צדיקיא לא אשתני ולא אסתתר‪ ,‬כי‬ ‫נקיה‪ ,‬וזאת אינו בא אלא לפני הקב"ה לבדו‪ ,‬ויש מי שיש‬ ‫יודעין שגם בהסתרה מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬ובזה 'יתפרדו‬ ‫לו חלק יותר באדם הרוחני הזה‪ ,‬ויש מי שאין לו כל כך‬ ‫כל פועל און' (תהלים צב‪ ,‬י)‪.‬‏‬ ‫חלק כמו שאר בני ישראל‪ ,‬הכל כנודע‪.‬‬ ‫(אוצר החיים קדושים קסה‪).‬‬ ‫וכן שנה שלהבא צריך לקבל כל אחד מישראל עול‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬להביא מ"נ רעותן דלבא‪ ,‬היינו בעשרת‬ ‫‪‬‬ ‫ימי תשובה וביום הכפורים ובחג הסוכות‪ ,‬שאז הוא עת‬ ‫רצון‪ .‬ואחר שפירשתי זה מצאתי בספר הקדוש ברית‬ ‫כהונת עולם (מאמר אש"ר פרק מ"ז) והוא ג"כ כיון לפירוש זה‪,‬‬ ‫סתרו יושר עצתו אמונה‬ ‫ושמחתי מאד אשר כוונתי לדעתו הגדולה והקדושה‪.‬‬ ‫ניצוצות אור‬ ‫פעולתו אמת‬ ‫(בן ביתי פר' ראה)‬ ‫מרבוה"ק מקאמארנא זי"ע‬ ‫הנה רבינו המגיד הקדוש מהר"מ זצללה"ה‬ ‫מזלאטשוב מפרש הפיוט בתפלת ראש השנה‬ ‫‪‬‬ ‫על ירח האיתנים‬ ‫'סתרו יושר עצתו אמונה פעולתו אמת'‪,‬‬ ‫היינו באם האדם ח"ו בעת צרה שלא‬ ‫ויושר יליצו בעדינו‬ ‫תבוא‪ ,‬אזי ח"ו אומר 'סתרו יושר'‬ ‫ועיקר 'הסתרה'‬ ‫חיות אש‬ ‫•‬ ‫ראש השנה‬ ‫•‬ ‫הוא שאחר כך 'יושר'‬ ‫שהיושר של הקב"ה הוא בהסתרה‪,‬‬ ‫העצה לזה 'עצתו אמונה'‪ ,‬העצה‬ ‫זכאין אינון נשמות צדיקים‬ ‫שיתחזק באמונה‪ ,‬אז יראה בעיניו‬ ‫ש'פעולתו אמת' שכל מה שעושה‬ ‫בא‪ ,‬אבל 'עצתו'‬ ‫שכבר היו בעולם הזה‪ ,‬והם בעולם‬ ‫העליון‪ ,‬וכשבא עשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫אותן החטאים שעשה האדם שהם אותן המזיקין שנבראו‬ ‫כוונת טיבול המוציא בדבש ‪-‬‬ ‫לאחוז צדיק דרכו‬ ‫על ידי טפה קרי ושאר חטאים יורדין במצולות ים של‬ ‫הקב"ה הוא אמת‪.‬‬ ‫ובפרט ראש השנה‪ ,‬רואין הם‬ ‫ס"ם ונחש‪ ,‬ואינם יונקים מלמעלה‪ ,‬שכבר נמתק שורשן‬ ‫הוראת מזל טוב על כל השנה‬ ‫ב'אמונה'‪ ,‬ואז יתגלה‬ ‫וזה אמרתי לפרש הכתוב (תהלים‬ ‫ומסייעים לשירות ותשבחות‪ ,‬כי‬ ‫שינקו משם‪ ,‬והם אדנ"י אלהי"ם‪ ,‬ואז ותשליך כל חטאתם‪,‬‬ ‫הם אז מליצי יושר עבור ישראל‬ ‫הנה יחוד נצר חסד הוא שם יו"ד ה"י וי"ו ה"י [בגי'‬ ‫קיא‪ ,‬ז‪-‬ט) 'מעשה ידיו אמת ומשפט‬ ‫היינו הרע שבעון נופל לנוקבא דתהומא רבא‪ ,‬ובזה יכבוש‬ ‫חס"ד] משפיע אור אל שם אל"ף ה"י יו"ד ה"י‪ ,‬ועל ידי‬ ‫נאמנים כל פקודיו סמוכים לעד‬ ‫לעולם עשוים באמת וישר פדות‬ ‫לו הארות המשגיח‪,‬‬ ‫הקדושים כנודע‪.‬‬ ‫עונותינו ותשליך הרע אל מצולות ים‪.‬‬ ‫שפע שהשפיע 'נצר חסד' אל 'לאלפים' שמספרו אל"ף ה"י‬ ‫שיראה השגחה על כל‬ ‫(דמשק אליעזר ח"ד ג‪):‬‬ ‫ואלו שמות ע״ב קס״א אלהי"ם אדנ"י יכוין בראש השנה‬ ‫יו"ד ה"י [בגי' אלפי"ם]‪ ,‬הנה הוא ממתיק אח״כ את שמות‬ ‫שלח לעמו צוה לעולם בריתו'‪,‬‬ ‫באכילות 'מוציא' של לח״ם דב״ש מספר השוה [בגי' ע״ב‬ ‫אלהי"ם אדנ"י שהם מתחילין באלפי"ן‪ ,‬ואחר שנמתקו אז‬ ‫הנה ידוע מי שח"ו בא עליו איזה‬ ‫תנועה ותנועה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪‬‬ ‫סוף ב"ה הוא מלא רחמים וחסדים‪ ,‬והוא הבוחן לבבות‬ ‫וכליות‪.‬‬ ‫צרה שלא תבוא‪ ,‬מבואר בספרים‬ ‫הקדושים עצות איך יוכל‬ ‫וכל זה הוא באופן שכל ההליכות שיש לפניך להלוך‪ ,‬בין‬ ‫אל רחוב העיר‬ ‫להמתיק הדינים ויהפכו לרחמים‬ ‫מי שמקשר עשרת ימי תשובה‬ ‫במשא ומתן‪ ,‬בין בדרך עבודת הבורא ב"ה‪ ,‬יהיה לך עול‬ ‫אשר לפני שער המלך‬ ‫וחסדים‪ ,‬על ידי שיתחזק באמונה‬ ‫ובטחון‪ ,‬ועל ידי זה יזכה לחסדים‬ ‫ביראה ואהבה כך מתנהג כל השנה‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬באמונה ובטחון‪ ,‬שהוא אין סוף ב"ה יהיה‬ ‫אתך בכל אשר תלך‪ ,‬אז בודאי 'לא ירפך' ולא ישבקינך‬ ‫חודש אלול‪ ,‬ובמיוחד הימים הנוראים‪ ,‬היו ימים גדולים בקאמארנא‪ .‬אלפים‬ ‫מגולים‪ ,‬וידע כי הכל חסד מהאין‬ ‫באו אז להזכיר את עצמם ולהסתופף בימי הרחמים והסליחות‪ ,‬בראש השנה‬ ‫סוף ברוך הוא ויתעלה‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫בכל שנה קודם ימים נוראים בא יראה ופחד על האדם‪,‬‬ ‫הקב"ה ג"כ‪' ,‬ולא יעזבך' ולא ירחיקנך ממך הקב"ה ח"ו‪,‬‬ ‫וביום הקדוש‪ .‬היו אלו ימי שיא והתעלות‪ .‬אין לתאר במילים את הרושם‬ ‫יזכה לישועה מצרה לרוחה‪.‬‬ ‫היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו (עמוס ג‪ ,‬ו)‪ ,‬ומי שמקשר‬ ‫ואז 'לא תירא' מבי"ד של מעלה‪' ,‬ולא תחת' מכל פחד‬ ‫הרוחני הכביר של הימים האלו על כל אלה שזכו להיות שם‪.‬‬ ‫עשרת ימי תשובה ביראה ואהבה כך מתנהג כל השנה‪,‬‬ ‫שבעולם‪ ,‬ובודאי יהיה לאיש הזה חותם חיים‪ ,‬חיי נחת‬ ‫וזה מרמז הכתוב 'מעשה‬ ‫כי הכל הולך אחר השורש‪ ,‬והעיקר שיהיה [ו'החזירנו]‬ ‫מתוך תורה ועבודה דקדושה‪.‬‬ ‫האדמו"ר רבי יעקב משה מקאמארנא היה נוהג לעבור לפני התיבה בכל‬ ‫ידיו' של הקב"ה 'אמת ומשפט'‬ ‫ב'תשובה ש'לימה ל'פניך ר"ת 'לבוש' מלבוש הנשמה‪,‬‬ ‫התפילות של ימי ראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬זולת פסוקי דזמרה‪ .‬תפילתו‬ ‫אפילו שהוא 'משפט' ידע שהוא‬ ‫(בן ביתי פר' וילך)‬ ‫ויקשר בימים אלו באמונה שלימה כי לית אתר פנוי מניה‪,‬‬ ‫היתה בוקעת שחקים‪ ,‬השתפכותו הנרגשת לפני בוראו זיעזעה את כולם‪.‬‬ ‫'אמת'‪ ,‬כי אין הקב"ה עביד דינא‬ ‫‪‬‬ ‫ובנקל לו לעשות תשובה מאהבה‪ ,‬עד שמעוונות בעצמו‬ ‫הוא התפלל בקול חוצב להבות‪ ,‬בבכי ובדמעות עד כלות הנפש‪ ,‬ולא פעם‬ ‫בלא דינא (ברכות ה‪' .):‬נאמנים כל‬ ‫יהיה לו לבוש של ו'החזירנו ב'תשובה ש'לימה ל'פניך‪.‬‬ ‫התעלף מרוב התאמצות באמצע תפילתו‪ ,‬אך מיד כאשר הוטב לו המשיך‬ ‫פקודיו'‪ ,‬שיאמין באמונ"ה ש'כל‬ ‫וידע כי כל עוונות נרשמים לו על אברים‪ ,‬כמו שעיני ראו‬ ‫בתפילתו‪.‬‬ ‫פקודיו' הכל ברצון אין סוף והכל‬ ‫ולא זר‪ ,‬צדיק אחד שאמר לאדם מה שעבר בנשג"ז עם‬ ‫כן היה קורא בעצמו קריאת התורה‪ .‬הוא בעצמו היה תוקע בשופר‪ ,‬יתירה‬ ‫כל הסימנים‪ ,‬שנתן לה חתיכות בגד יפה‪ ,‬וגם זה נרשם‬ ‫יחביאנו צל ידו‬ ‫מזו‪ :‬הרבה שנים היה בעל‪-‬תוקע בכל בתי המדרש ובתי הכנסת בעיר‬ ‫בהשגחה העליונה‪' .‬סמוכים‬ ‫לעד לעולם'‪' ,‬עד' הוא השם של‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫תחת כנפי השכינה‬ ‫קאמארנא‪ ,‬ובמסירות נפש ממש עלתה לו עבודה קדושה זו שנמשכה עד‬ ‫בטחון כנודע (שעה"כ דרושי הפסח‬ ‫ומעתה אם אדם הצדיק רואה ויודע כך‪ ,‬מכל שכן מלך‬ ‫שעות בין הערבים‪ ,‬בימי ראש השנה הספיקו ברגע האחרון ממש להתפלל‬ ‫י"ב)‪ ,‬וזה 'סמוכים לעד לעולם'‬ ‫מה שאנו מתפללין (סליחות ליום ג' של עשי"ת) 'יחביאנו צל‬ ‫מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬והחי יתן אל לבו ואל יתייאש עצמו‬ ‫גם תפילת מנחה‪.‬‬ ‫שיהיה להעולם בטחון כזה‪ ,‬יסוד‬ ‫ידו תחת כנפי השכינה'‪ ,‬כי זה מיירי אחר פטירת אדם‪,‬‬ ‫כי גדול כח התשובה‪ ,‬ובנקל לשבר כל המסכים המבדילים‬ ‫בית מדרשו של האדמו"ר הרי"מ היה המקדש מעט הגדול ביותר‬ ‫העולם אמונה ובטחון‪ ,‬כאומרם‬ ‫אזי גרים כולהו עאלין תחות גדפי דשכינתא‪ ,‬אבל ישראל‬ ‫ולדבק עצמו לקונו על ידי צדיק הדור‪.‬‬ ‫בקאמארנא‪ ,‬מקום קדוש ענקי בגדלו אשר היה מסוגל להכיל בתוכו אלפים‬ ‫ז"ל (מכות כד‪ ).‬בא חבקוק והעמידן‬ ‫נצררין בצרור החיים‪ .‬ואנחנו מבקשין שבעולם הזה נזכה‬ ‫על אחת וצדיק באמונתו יחיה‪,‬‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫שיחביאנו תחת כני שכינה‪ ,‬ויגין ויסוכך עלינו‪' .‬תחת כנפי‬ ‫רבים‪ .‬ביהמ"ד ניצב מול ביתו הפרטי של האדמו"ר‪ .‬בימים הנוראים עמדו‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫(נוצר חסד פ"ה מ"ח)‬ ‫מאות יהודים גם מחוץ לבית המדרש‪ ,‬והתפללו ברחוב מחוסר מקום‪.‬‬ ‫וזה 'סמוכים לעד לעולם' שיהיה‬ ‫השכינה' במספר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫בטחון כי כל האדם הוא 'עולם'‬ ‫סוד שית תיבין נגד שש כנפים‪.‬‬ ‫גם ליום הכיפורים באו המונים להסתופף בצל קדשו ולשמוע את תפילותיו‬ ‫קטן‪' ,‬עשוים באמת וישר' ואז‬ ‫(זוהר חי ח"א לט‪):‬‬ ‫הערבות המעוררות לתשובה‪ ,‬קשה לשער את השפעתו העצומה בתפילותיו‪,‬‬ ‫ידע כי כל הנעשה בעולם הוא‬ ‫אשר קרבו את הלבבות לאבינו שבשמים‪ .‬וכאשר נפרדו מן הרבי אחרי יום‬ ‫'באמת וישר' והכל לטובה‪' ,‬פדות‬ ‫כל עשרת ימי תשובה‬ ‫כיפור‪ ,‬כאשר העיפו אז מבט לעבר דמותו האצילה העטויה במלבושי לובן‬ ‫שלח לעמו' כי על ידי זה שיתחזק‬ ‫ונתברכו מפיו‪ ,‬ב'גמר חתימה טובה'‪ ,‬הרגישו כולם כי אכן תבוא שנה טובה‬ ‫יהיו בהתלהבות‬ ‫וארבעה פנים לאחד‬ ‫ומבורכת לכל ישראל‪ ,‬השמחה הפנימית ברגעים אלו היתה בלי גבול וקץ‪.‬‬ ‫באמונה ובטחון יזכה לישועה‬ ‫בבחינת 'פדות שלח לעמו'‪,‬‬ ‫במסירות נפש‬ ‫בגלילות דראהביטש יש עיר קטנה הסמוך ונראה לדראהביטש [ונקראת]‬ ‫(הר"ר זאב פישר‪-‬שיין ז"ל‪' ,‬בסוד ישרים ועדה'‪ ,‬עמוד ריח)‬ ‫שיתהפך הכל לרחמים וחסדים‬ ‫כמו בראש השנה‬ ‫"לאנקע"‪ ,‬ובכל פעם ופעם עשו מנין בימים הנוראים‪ ,‬ופעם אחד ראו שלא‬ ‫עלינו ועל כל ישראל אמן‪.‬‬ ‫יהיה להם מנין‪ ,‬ונסעו לקאמרנא [‪-‬לרביה"ק הדמשק אליעזר זי"ע]‪ ,‬והתנצלו‬ ‫(פרי חיים פר' שופטים)‬ ‫פרשתי המדרש פליאה‪ ,‬בשעה‬ ‫לפניו‪ ,‬איך שבכל פעם ופעם עושין מנין בימים הנוראים‪ ,‬וכעת השתא בשנה‬ ‫וחטאים בעיניהם‪' .‬ולטובים' הם הטובים בעיני עצמם כי‬ ‫שאמר המלאך לאברהם אבינו‬ ‫הלזו לא יהיה להם מנין‪ .‬וענה ואמר בפה קדשו‪' :‬תסעו לדרככם לשלום‪ ,‬ולא‬ ‫ע"ה 'אל תשלח ידך אל הנער'‬ ‫יחסור לכם מנין כמלפנים'‪.‬‬ ‫אין חרצובות וכו' ובריא אולם (תהלים עג‪ ,‬ד)‪ ,‬והר נדמה להם‬ ‫הטוב ומטיב לרעים ולטובים‬ ‫כחוט השערה (עי' סוכה נב‪ ,).‬וגם להם טוב ומטיב‪.‬‬ ‫(בראשית כב‪ ,‬יב)‪ ,‬ביקש אברהם‬ ‫'הטוב ומטיב לרעים ולטובים' (פיוט 'וכל מאמינים')‪,‬‬ ‫והיה להם בטחון שיהיה להם מנין‪ ,‬ובערב ראש השנה ראו שאין להם מנין‬ ‫(עטרת צבי פר' מקץ קצד‪):‬‬ ‫אבינו תן לבני עשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫הקדים רעים לטובים‪ ,‬לא בדרך זו ואין צריך לומר זו‪,‬‬ ‫כלל‪ ,‬אבל בטחו באמת במאמרו הקדוש‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫היינו כדברי המדרש (ויקרא רבה‬ ‫אמנם 'לרעים' בעיני עצמם‪ ,‬חטאתם נגדם תמיד‪ ,‬כאמור‬ ‫כט‪ ,‬יב) על מקרא קודש (במדבר‬ ‫ובליל ראש השנה ראו שזקיננו הקדוש יש שם בבית הכנסת‪ ,‬ויש שם‬ ‫(תהלים נא‪ ,‬ו) 'לך לבדך חטאתי והרע בעיניך וכו''‪ ,‬וזה‬ ‫כט‪ ,‬ב) 'ועשיתם עולה' שיעשו‬ ‫השלמת המנין‪ ,‬ונפל מריבה ביניהם מי יקבל האורח הקדוש הלזו‪ .‬ובין כך‬ ‫תכלית הטובים לעשות תשובה בכל עת‪ ,‬תמיד הם רעים‬ ‫את עצמם עולה במסירות נפש‬ ‫ובין כך התפללו תפלתם‪ ,‬ולא ראו עוד את כ"ק אאזמו"ר הקדוש זצלה"ה‪,‬‬ ‫לה' בראש השנה‪ .‬היינו כי זה‬ ‫וכך היה בימים הנוראים‪.‬‬ ‫•‬ ‫עשרת ימי תשובה‬ ‫•‬ ‫יוכל ח"ו להתקרר אח"כ‪ ,‬ולזה‬ ‫ואין חידוש גדול כל כך‪ ,‬שהיה נוטר הברית‪ ,‬והיה יכול לבוא למדריגות‬ ‫התפלל אברהם‪ ,‬תן לבני עשרת‬ ‫יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬כמו שפירש בזה אביו הקדוש זצלה"ה על הפסוק (בראשית‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬היינו שכל עשרת‬ ‫לז‪ ,‬יא) 'ואביו שמר את הדבר' [ראה מה שכתב רביה"ק הדמשק אליעזר‬ ‫ימי תשובה יהיו בהתלהבות‬ ‫בספרו בן ביתי (בראשית דף פט‪ ):‬שמעתי מאאמו"ר [ההיכל הברכה] זללה"ה‬ ‫במסירות נפש כמו בראש השנה‬ ‫שהיה 'ועשיתם עולה'‪.‬‬ ‫'את הדבר' עולה מספר 'ברית'‪ ,‬ר"ל שאביו שמר את ברית קודש שלו בעת‬ ‫אדם בר ישראל עומד לפני בי"ד של מעלה בעשרת ימי‬ ‫תשובה‪ ,‬ולבי"ד יש כח להכריע או לצד זה או לצד זה‪ ,‬לזה‬ ‫בעשרת ימי תשובה‬ ‫נסיון של אשת פוטיפר‪ ,‬כמאמר רז"ל (סוטה לו‪ ):‬דמות דיוקנו של אביו נתגלה‬ ‫וכמו אברהם אבינו ע"ה שהלך‬ ‫לו אז‪ ,‬והבן]‪.‬‬ ‫האיש הזה מרגיש למטה מכל זה‪ ,‬עבור זה יראה ויפחד‬ ‫מרגיש למטה יראה ויפחד מאד‬ ‫בהתלהבות לשחוט את בנו‬ ‫מאד‪ ,‬שאל יכריע אותו לכף חוב ח"ו‪ ,‬לזה אמרה התורה‬ ‫'וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא‬ ‫(הרה"צ רבי אליעזר צבי סאפרין הי"ד במכתב לאחיו רביה"ק הפרי חיים מקאמארנא זי"ע‪ ,‬שלשלת‬ ‫גימ"ל ימים‪ ,‬ומשום הכי תולין‬ ‫קאמארנא‪ ,‬עמוד קצו)‬ ‫הקדושה‪ ,‬אעפ"י שאתה עומד לפני בי"ד של מעלה‪,‬‬ ‫יעזבך לא תירא ולא תחת' (דברים לא‪ ,‬ח)‪ ,‬כשיהיה איזה‬ ‫הנסיון של העקידה לאברהם‬ ‫אעפי"כ תדע שאין סוף ב"ה הוא גם כן שם‪ ,‬ובודאי האין‬ ‫‪9‬‬ ‫בוקר' זה יעקב‬ ‫זכיות‪ .‬ודוק במאוד‬ ‫עקידה‪ ,‬וזה דברים נכונים בס"ד בדרך אפשר‪.‬‬ ‫יותר מיצחק בנו‪ ,‬כי יצחק אבינו ע"ה נתוודע שהוא‬ ‫'יום אחד' זה יום‬ ‫מתק צוף אמרי‬ ‫יהיה השה רק שעה אחת כנודע‪ .‬ולזה מובן שפיר מה‬ ‫(הקדמת רביה"ק ה'פרי חיים' זי"ע על ספה"ק עשירית האיפה)‬ ‫הכיפורים‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וזה‬ ‫נועם‪ ,‬דודאי לא‬ ‫שבסליחות של קודם ראש השנה לא ימצא סליחה על‬ ‫‪‬‬ ‫מדרש פליאה‪.‬‬ ‫ביקש אדון הנביאים‬ ‫עקידה‪ ,‬ובעשרת ימי תשובה יש בכל יום סליחה על‬ ‫וי"ל דהנה חכמינו‬ ‫תשובה‬ ‫כשיעשו‬ ‫ז"ל אומרים (יומא‬ ‫יהיה כשגגות‪ ,‬לזה‬ ‫כ‪ ).‬שיש שס"ד ימים‬ ‫צריך לתפילתו‪ ,‬כי‬ ‫בשנה מספר השט"ן‬ ‫שהוא שרו של עשו‪,‬‬ ‫מה להם לעשות עוד‬ ‫ולזעוק אל המלך‬ ‫•‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫•‬ ‫שס"ד ימים יש לו‬ ‫אחר שעשו תשובה‪.‬‬ ‫רשות לאסטונא‪,‬‬ ‫אלא על כרחך כמו‬ ‫וביום הקדוש אין‬ ‫שביקש‬ ‫שכתבנו‬ ‫תשיעי יחשב כאילו התענה תשיעי‪ ,‬ומה שייך לעשירי‬ ‫אכילת תשיעי‪ .‬ואפשר בזה להבין מה דמנהג ישראל תורה‬ ‫מצות האכילה בערב יוה"כ‬ ‫שיתקן הזדון ע"י‬ ‫לו רשות לאסטנא‪,‬‬ ‫כח ישראל כמבואר‬ ‫הוא‪ ,‬שהגבאי מבית המדרש יושב בערב יום הקדוש ונותן‬ ‫בכדי שיוכל להתענות ביוה"כ‬ ‫והוא מלמד אז על‬ ‫לעיל‪.‬‬ ‫יי"ש לכל הבא להתפלל בערב יום הקדוש‪ ,‬דהנה חו"ז הרב‬ ‫מצות 'ועניתם' ביום הכיפורים בודאי הוא מניעה‬ ‫ישראל סניגוריא‪ ,‬יש‬ ‫שר שלום קוה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע מפרש הטעם כאילו‬ ‫גמורה‪ ,‬אבל נשכיל צורת העשה‪ ,‬כי נשכיל כי מי שהתענה‬ ‫לך עם ישראל שהם‬ ‫(עשירית האיפה קב‪).‬‬ ‫התענה תשיעי ועשירי‪ ,‬ע"פ נוסח היה"ר האומרים בנדרי‬ ‫שבעת ימים קודם יום הכיפורים‪ ,‬וכשבא יום הכיפורים‬ ‫גדולים ממלאכים‬ ‫‪‬‬ ‫תענית בשעת מנחה‪ ,‬כל זמן שהבית היה קיים אדם חטא‬ ‫הוא מסוכן למות ואוכל ושותה לא עבר על שום איסור‬ ‫(כדאיתא בפרקי דרבי אליעזר פמ"ו) ע"כ‪ .‬וזה י"ל דטען עשו‪,‬‬ ‫והביא קרבן‪ ,‬ומקריבין החלב והדם ע"ג המזבח והיה מכפר‪,‬‬ ‫לאו‪ ,‬כי לענין איסור לאו אף לכתחלה יכול לעשות כן‪ ,‬אבל‬ ‫דכמו שרו השט"ן‪ ,‬שבכל השנה מספר השט"ן מסטין על‬ ‫ועכשיו הכפרה דע"י התענית נתמעט החלב והדם מהגוף‬ ‫בהכרח ביטול מצות עשה של 'ועניתם' שמצוה שיתענה‪,‬‬ ‫ישראל‪' ,‬ויעקבני זה פעמיים' (בראשית כז‪ ,‬לו) שני פעמים‬ ‫ונחשב כקרבן‪ ,‬ולזה רצה הקב"ה שהחלב והדם שנתהווה‬ ‫יעק"ב יעק"ב מספר שס"ד כמספר השט"ן‪ ,‬שעשו ושרו‬ ‫ביום הכיפורים‬ ‫מאכילת ערב יום הכיפורים זה יהיה למחרתו נתמעט ויהא‬ ‫ובודאי הפירוש וצורת המצוה שהמצוה היא שיאכל‬ ‫וישתה קודם יום הכיפורים שיהיה בו כח להתענות‪ ,‬ואם‬ ‫אומרים כי בכל שנה יעקב מרמ"ה בכל עבודתו בתורה‬ ‫ובתפלה ואין מקיים התורה כראוי‪ ,‬ויש לו ח"ו טענה‬ ‫אין רשות לשטן להשטין‬ ‫חלב חשוב‪ ,‬ולכן גזר עלינו שיהא מצוה הסעודות שבערב‬ ‫לא אכל וכשבא ביום הכיפורים ואחזו בולמס ואכל אין‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬ושתמעט אח"כ ביום הכיפורים‪ ,‬משום הכי‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫'וכאשר תריד' (שם פסוק מ)‪ ,‬אבל ביום הכיפורים‪ ,‬יום אחד‬ ‫עליו שום איסור אלא ביטל מצות עשה‪.‬‬ ‫חכמינו ז"ל אומרים במדרש (ב"ר ב‪ ,‬ג) עה"פ (בראשית א‪,‬‬ ‫נחשב אכילת ערב יום הכיפורים כב' תעניתים ודפח"ח ש"י‬ ‫בשנה‪ ,‬מלמד סניגוריא על ישראל‪ ,‬ואז נקרא שמו ישרא"ל‬ ‫ה) 'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד'‪' ,‬ויהי ערב' זה עשו 'ויהי‬ ‫ולכן בהכרח דרשו חז"ל (ברכות ח‪ ):‬שחייב לאכול בערב‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫'כי שרית עם אלקים ועם אנשים‬ ‫יום הכיפורים ובזה מקיים מצות 'ועניתם'‪ ,‬ואכילה של‬ ‫ותוכל' (שם לב‪ ,‬כט)‪ ,‬גדולים מן‬ ‫(שבת שלום ומבורך [לרביה"ק ה'פרי חיים' זי"ע] מאמר ד')‬ ‫ערב יום הכיפורים הוא מצות עשה גמורה עשיה של‬ ‫‪‬‬ ‫מלאכים‪ ,‬כי ע"י שם ישראל אינו‬ ‫מתיירא ממנו‪.‬‬ ‫כבקרת רועה עדרו‬ ‫העשה והכנה ליום הכיפורים‪.‬‬ ‫ולכן הוסיף רבינו [הרמב"ם] (הל' שביתת עשור פ"א ה"ד)‬ ‫ובזה פירשו חכמינו ז"ל (ב"ר עז‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫גדולה)‬ ‫סעודה‬ ‫אז‬ ‫עשה‬ ‫פעם בסעודת מחרת יום הכיפורים (בכל שנה ושנה‬ ‫וכל הצם בו מקיים מצות עשה‪ ,‬דהיינו שתשכיל שיש‬ ‫ג) דהשר דנאבק עם יעקב היה שרו‬ ‫כ"ק מרן [מהרי"מ מקאמארנא] זי"ע‪ ,‬איך שכששלח שיריים לאיש אחד‬ ‫בו עשיה גמורה‪ ,‬ופסק בפרק ג' דנדרים (ה"ט) דערב יום‬ ‫של עשו‪ ,‬וזה 'ויהי ערב זה עשו'‪,‬‬ ‫בשלשה‬ ‫עשה‬ ‫כן‬ ‫לעצמו‪,‬‬ ‫מהיושבים למטה‪ ,‬היה יושב איש אחד לידו שחטפו‬ ‫ע"י שזדונות נעשים כשגגות יוכלו‬ ‫הכיפורים וכן יו"ט אף ראש חדש שנקרא מועד מן התורה‬ ‫שאומר שיעקב מרמה בכל השנה‪,‬‬ ‫מאכלים‪ ,‬כל פעם שמרן שלח השיריים חטפו ההוא‪.‬‬ ‫להפכם לזכויות‬ ‫איסור לצום בהם‪ ,‬והקשו עליו למה קראו מן התורה‪ ,‬אבל‬ ‫שעבודתו ח"ו ערב וחשכות‪' ,‬ויהי‬ ‫אחרי הפעם השלישית שאל אותו מרן זי"ע‪' :‬איה התפללתם אתמול'?‬ ‫לדרכנו הוא מן התורה עשה גמורה‪ ,‬וראש חדש בכלל‬ ‫בוקר זה יעקב' היינו שע"פ האמת‬ ‫השיב האיש בתמימות‪' :‬מדוע שואל הרבי אותי איה התפללתי‪ ,‬הלא‬ ‫איתא בגמרא (יומא לו‪ ,):‬אמר משה לפני הקב"ה‪ ,‬ריבונו‬ ‫יו"ט מן התורה כיון שהוא מועד‪ ,‬אבל בערב יום הכיפורים‬ ‫העבודה של יעקב בכל השנה היא‬ ‫התפללתי כאן אצל הרבי'!‬ ‫של עולם‪ ,‬בשעה שישראל חוטאים לפניך ועושים תשובה‬ ‫אם אכל ביום שקודם ערב יום הכיפורים ונשבע להתענות‬ ‫בבחינת בוקר אור‪' ,‬יום אחד זה‬ ‫עשה להם זדונות כשגגות‪ ,‬ע"כ‪ .‬פירוש‪ ,‬אם חטאו בזדון‬ ‫בערב יום הכיפורים השבועה חלה‪ ,‬ולכן השמיט ראש‬ ‫אמר לו כ"ק מרן‪' :‬בבית המדרש שלי לא התפללתם‪ ,‬ותאמרו נא לי האמת'!‬ ‫יום הכיפורים' שאז עשו ושרו‬ ‫ועושים תשובה‪ ,‬אע"פ שאין בידים לתקן את הזדון‪,‬‬ ‫חדש וערב יום הכיפורים בהלכות שבועה‪.‬‬ ‫האיש השתומם ואמר‪' :‬אמת‪ ,‬אנכי התפללתי בהקלויז‪ ,‬מחמת כי חשבתי‬ ‫מודים שבני ישראל הם גדולים‬ ‫אלא אתה לבדך מעביר זדון‪ ,‬אעפ"כ אם‬ ‫שבהקלויז אמצא לי מקום לישב בריווח'‪.‬‬ ‫(הקדמת אוצר החיים הקצר)‬ ‫מן מלאכים‪ ,‬וזה דבר נפלא בס"ד‬ ‫עושים תשובה עשה להם זדונות כשגגות‪,‬‬ ‫הקהל שישבו אצל הסעודה נרעשו מאד‪ ,‬כי כמה מאות אנשים זרים באו אז‬ ‫‪‬‬ ‫כפתור ופרח‪.‬‬ ‫כדי שיהיה כח בידים לתקן בוידוי‬ ‫על יום הקדוש‪ ,‬בנוסף על אנשי שלומינו‪.‬‬ ‫ומעתה כשישראל‬ ‫דברים‪ ,‬ואם אתה תעשה את הזדון‬ ‫(פרי חיים פר' תולדות)‬ ‫אזי אמר לו כ"ק‪' :‬והנה עתה אשאלכם‪ ,‬הלא אתם לא באתם אלי‪ ,‬ולא‬ ‫כשוגג‪ ,‬הרי יהיה כח בידים לתקן גם‬ ‫‪‬‬ ‫עשיתם הוצאות למען השיריים‪ ,‬אכן אצלי רוצים אתם לאכול‪ ,‬תלכו למטבח‬ ‫ויתנו לך לאכול ב"ה לרוב‪ ,‬אך לא כן האיש הזה היושב למטה ממכם‪ ,‬הוא‬ ‫את הזדון בוידוי דברים‪.‬‬ ‫וכל בקשות משה היה שהמחילה‬ ‫יעשו תשובה יתקנו‬ ‫כל האוכל ושותה‬ ‫עשה הוצאות בגיני‪ ,‬לאכול השיריים שלי‪ ,‬מדוע תצערו אותו לאכול השיריים‬ ‫והתיקון יהיה ע"י עבודת ישראל‪,‬‬ ‫ע"י כחם את הזדונות‬ ‫בתשיעי מעלה עליו‬ ‫כמו שמתקנים‬ ‫אשר למענו נתתי'‪.‬‬ ‫וישראל אין להם כח לתקן זדונות‪,‬‬ ‫טבילת הכהן גדול‬ ‫אחר כך פנה לאלה אשר עמדו אז מאחורי הכסא‪ ,‬וגם אנכי הייתי ביניהם‪,‬‬ ‫ולכן בקש משה שיעשה הקב"ה‬ ‫הכתוב כאילו מתענה‬ ‫ביום הכיפורים‬ ‫ואמר‪' :‬אבי [רביה"ק הדמשק אליעזר] זי"ע אמר‪ ,‬כי הוא מרגיש את כל מי‬ ‫זדון כשוגג‪ ,‬ומעתה כשישראל‬ ‫את השגגות‪.‬‬ ‫תשיעי ועשירי‬ ‫שיתפלל עמו אף אם יהיה עשרת אלפים איש‪ ,‬ואנכי אומר‪ ,‬גם אם יהיה לי‬ ‫יעשו תשובה יתקנו ע"י כחם‬ ‫וכיון שיהיה ע"י כח‬ ‫רבינו מהרי"א מקאמרנא שאל‬ ‫אמרו חכמינו ז"ל (ברכות ח‪):‬‬ ‫יותר‪ ,‬מרגיש אני מי שמתפלל עמי'‪.‬‬ ‫את הזדונות כמו שמתקנים את‬ ‫בשמים‪ ,‬לדעת למה הכהן גדול‬ ‫כל האוכל בתשיעי כאילו התענה‬ ‫השגגות‪ .‬וכיון שיהיה ע"י כח‬ ‫הותר לטבול ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫ולישראל נאסר הטבילה‪ ,‬והשיבו‬ ‫(הגאון החסיד רבי ישראל פרנקפורטר ז"ל‪ ,‬שלשלת קאמארנא‪ ,‬עמוד שא)‬ ‫ישראל‪ ,‬אז זדונות יהיה להם‬ ‫ישראל‪ ,‬אז זדונות‬ ‫תשיעי ועשירי‪ ,‬לכאורה די שאכילת‬ ‫יהיה להם זכיות‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫בסוכה רואה את הירח וכוכבים‬ ‫וכל צבא השמים (עי' סוכה כב‪,):‬‬ ‫‪‬‬ ‫לו‪ ,‬כי באשר הכהן גדול לבש שעטנז גם ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫בלבשו בגדי זהב לעבודת חוץ‪ ,‬לכן הוצרך לו הטבילה‪.‬‬ ‫עי"ז נופל יראה גדולה על האדם‬ ‫פקידת עקרות‬ ‫(אלף כתב אות תתכה)‬ ‫בבחינת הכתוב (ישעי' מ‪ ,‬כו) 'שאו‬ ‫בחג הסוכות הסגיר רביה"ק ה'היכל הברכה' זי"ע את עצמו לבד בסוכה‪,‬‬ ‫מרום עיניכם'‪ ,‬וזה 'ליראיו' יראה‬ ‫ואחר כך כשבא לאכול על השולחן הטהור שלו‪ ,‬היה אומר‪ :‬עתה נעניתי‬ ‫•‬ ‫סוכות‬ ‫•‬ ‫עילאה‪' .‬ויחלצם' כי הסוכה‬ ‫מאברהם אבינו ע"ה באושפיזא שלו‪ ,‬על ארבעה עקרות שיפקדו בזו השנה‪,‬‬ ‫מסכך הקב"ה עלינו להצילנו‬ ‫או חמשה או יותר או פחות‪ .‬וכך היה בכל שנה ושנה‪.‬‬ ‫מכל שונאינו כדברי הספרים‬ ‫(הקדמת רביה"ק ה'דמשק אליעזר' זי"ע לספר זוהר חי)‬ ‫הקדושים‪ .‬ולכן צוה הקב"ה‬ ‫לעשות הסוכה אחר הימים‬ ‫הקדושים כדי לפרוס עלינו‬ ‫לצאת לסוכה המרמז לבינה להבין ולהשכיל שהוא ית"ש‬ ‫ויתרומם זכרו מאתו כל הטובות יצאו והוא הבעל הבית‬ ‫הסוכה מרמז על בינה‬ ‫בצל כנפיו וזה סימן לכל באי‬ ‫חנינא בר פפא ואיתימא ר' שמלאי‪ ,‬לעתיד לבוא מביא‬ ‫ואין מי שאומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה‪.‬‬ ‫להבין שהבורא ית'‬ ‫הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו‪ ,‬ואומר למי שעסק בה‬ ‫עולם שישראל יצאו בדימוס‪ ,‬וזה 'ויחלצם'‪ ,‬כי ע"י מצות‬ ‫סוכה ננצל מדינה של‬ ‫יבוא ויטול שכרו‪ ,‬מיד‬ ‫כאשר דברים אלו מרומזים בתורתינו הקדושה בפסוק‬ ‫הוא הבעל הבית‬ ‫(בראשית לג‪ ,‬יז) 'ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו‬ ‫גיהנם‪ ,‬כמו שתקנו‬ ‫מתקבצין ובאין עובדי‬ ‫הנה נגלה אלינו בספר פרע"ח (שער הסוכות פ"ה) הנובע‬ ‫עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות'‪ ,‬ולכאורה ע"פ‬ ‫לנו בתפלה שאנו‬ ‫כוכבים בערבוביא וכו'‪,‬‬ ‫ממקום קדוש דברי הזוהר וז"ל‪ :‬אמנם סוד הענין הוא‬ ‫הרז המסור בידינו דמעשה יעקב עם הדורון לעשיו היה‬ ‫בכניסתנו‬ ‫אומרים‬ ‫אמר להם הקב"ה‪ ,‬אל‬ ‫כי לעולם סוד סוכה הוא בחינות אור בינה המסככת על‬ ‫בסוד יוה"כ‪ ,‬סוד שעיר המשתלח‪ ,‬ואח"כ תכף עשה‬ ‫לסוכה 'ותתן לי זכות‬ ‫תכנסו לפני בערבוביא‪,‬‬ ‫בנין וע"ש‪ .‬ודע ידידי כי מקור הבינה בכל עולמות הוא‬ ‫סוכות‪ ,‬א"כ למה אמר 'ולמקנהו עשה סוכות' אבל ע"פ‬ ‫וכו' ולחסות מזרם‬ ‫אלא תכנס כל אומה‬ ‫סוד התשובה‪ ,‬כי לפי בחי' העולם כשמדרגות התחתונות‬ ‫הדברים הנ"ל מדויק שפיר כוונת הסוכה‪ ,‬ויהיה 'ויבן לו‬ ‫וממטר כי תמטיר על‬ ‫ואומה וכו'‪ ,‬ויש להם‬ ‫נותנים אל לבם להבין ולהשכיל בעוצם גדולת א"ס ב"ה‬ ‫בית' מלשון הבנה‪ ,‬כלומר שעלתה במחשבתו שביתו‪,‬‬ ‫רשעים פחים וכו''‪,‬‬ ‫טענות שונות לאומות‬ ‫וב"ש‪ ,‬אזי שבים בכל לב ונפש להעלות פירוט מעשיהם‬ ‫ומקנהו זה ג"כ סובב אל תיבת 'ויבן' שהבין במחשבתו‬ ‫וזה 'סביב ליראיו‬ ‫העולם‪ ,‬כלום כפית‬ ‫בתשובה שלימה לאל אחד‪ ,‬ולידע כי הוא היוצר ובורא‪,‬‬ ‫שמקנהו הוא 'עשה סוכת' כלומר לכוונה זו עשה סוכה‬ ‫ויחלצם' ע"י מצות‬ ‫עלינו הר כגיגית ולא‬ ‫וכל הנבראים מאמיתותו נמצאים הוא הוא ולא זולתו‪,‬‬ ‫שתכף פנה במחשבתו לכוונת הסוכה שמרמז על בינה‪,‬‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫קבלנוה כמו שעשית‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫סוכה‪ ,‬וזה 'ויחלצם'‬ ‫ולזה נקרא בינה תשובה הוא‪ ,‬כלומר שהוא הוא ואין‬ ‫להבין בגדולתו שהבורא ית"ש הוא הבעל הבית‪ ,‬ואליו כל‬ ‫כי הסוכה זכר לענני‬ ‫לישראל וכו'‪ ,‬ואמר‬ ‫בלעדו והכל מאתו ומהשגחתו ית"ש‪.‬‬ ‫הונו ורכושו של אדם שייך‪ ,‬זהו כוונת הסוכה דרך כלל‪.‬‬ ‫כבוד שהיו לישראל‬ ‫להם הקב"ה‪ ,‬מצוה‬ ‫וע"פ הדברים והאמת האלה נבוא ליישב דברי רבינו‬ ‫במדבר שהציל אותם‬ ‫קלה יש לי לפני וסוכה‬ ‫(זכרון דברים מאמר לסוכות חיים)‬ ‫הטור או"ח (סימן תרכ"ה) שהקשה למה לא ציוונו השם‬ ‫שמה וכו'‪ ,‬מיד כל‬ ‫‪‬‬ ‫מכל רע ומשרב‪ ,‬וזה‬ ‫לעשות סוכה בחודש ניסן שבו יצאנו ממצרים‪ ,‬ויישב‬ ‫דוקא לישראל כנודע מספרים הקדושים‪ ,‬ודו"ק‪ ,‬כי נפלא‬ ‫אחד ואחד נוטל והולך‬ ‫קושיא זו לפי שאותו החודש הוא ימות הקיץ ולא היה‬ ‫בס"ד‪.‬‬ ‫ועושה סוכה בראש גגו‪ ,‬והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם‬ ‫ניכר עשיתנו בהם שהם ממצות הבורא‪ ,‬ולכן צוה אותנו‬ ‫חמה בתקופת תמוז‪ ,‬וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ע"ש‪.‬‬ ‫השם הנכבד לעשות סוכה בחודש תשרי שאז הכל הולכים‬ ‫(פרי חיים‪ ,‬תהלים לד‪ ,‬ח)‬ ‫ולכאורה קשה למה דוקא ע"י מצות סוכה יהיה להם‬ ‫מצות סוכה הוא שיחשוב האדם‬ ‫לבתיהם‪ ,‬ואנחנו עושים היפך שאנחנו יוצאים מבתינו‬ ‫‪‬‬ ‫הנסיון‪ ,‬אם הם ירצו לקיים התורה הקדושה או לא‪ .‬אלא‬ ‫כנ"ל שהעולם הזה הוא רק הכנה לעולם הבא‪ ,‬ולזה מרמז‬ ‫שכל העולם‬ ‫לסוכה‪ ,‬ויהיה זה לאות‬ ‫שמצות המלך עלינו‪.‬‬ ‫מצות סוכה‪ ,‬שהוא מצער נפשו שמניח דירת קבע ויוצא‬ ‫הזה הוא עראי‬ ‫אבל נאותים היה דברי‬ ‫'חג האסיף' ‪ -‬ע"י מצות סוכות‬ ‫לסוכתו להיות בדירת ארעי‪ ,‬וממילא בני הישראלים שכל‬ ‫ימיהם הם בבחינת דירת ארעי בעולם הזה‪ ,‬יקיימו מצות‬ ‫הנה על מצות סוכה‬ ‫קדשו‪ ,‬אם היינו עושים‬ ‫סוכה סתם‪ ,‬א"כ לא‬ ‫אמרו חכמינו ז"ל הטעם‪,‬‬ ‫יהיה לך האסיפה פרנסה‬ ‫סוכה‪ ,‬אבל אומות העולם אצלם העולם הזה הוא העיקר‪,‬‬ ‫כמו שמובא במסכת‬ ‫היה ניכר בחודש ניסן‬ ‫ואין להם רצון ומחשבה לעולם הבא‪ ,‬וממילא הם לא‬ ‫אבות (פ"ד מכ"א)‪ ,‬רבי‬ ‫שאנחנו עושים זה לשם‬ ‫'חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך‬ ‫רוצים לקיים מצות סוכות‪ ,‬ותיכף כל אחד ואחד מבעט‬ ‫יעקב אומר‪ ,‬העולם‬ ‫מצות בוראינו‪ ,‬אבל‬ ‫ומיקבך' (דברים טז‪ ,‬יג)‪ .‬אפשר לרמז כי זה ידוע שע"י שמחת‬ ‫בסוכתו‪ ,‬ולא ירצו לקיים אותה בשלימות‪.‬‬ ‫הזה דומה לפרוזדור‬ ‫האמת שאנחנו עושים‬ ‫סוכות משפיע הקב"ה עלינו שפע לכל השנה כולה‪ ,‬וזה‬ ‫הרמז 'חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים' שע"י מצות‬ ‫(כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע)‬ ‫בפני העולם הבא‪,‬‬ ‫ומברכים על ישיבת‬ ‫סוכות שקיימתו כראוי בכל המצוות שתלויות בזה‪ ,‬אז‬ ‫התקן עצמך בפרוזדור‬ ‫סוכה אשר קדשנו‬ ‫‪‬‬ ‫'באספך' יהיה לך האסיפה פרנסה לכל השנה וזה הרמז‬ ‫כדי שתכנס לטרקלין‪.‬‬ ‫במצותיו‪ ,‬א"כ גם בחודש‬ ‫'באספך מגרנך ומיקבך' ר"ת וס"ת בגי' ח"ק‪ ,‬לשון פרנסה‬ ‫שהעיקר הוא העולם‬ ‫ניסן היה ניכר שאנחנו‬ ‫כמ"ש 'הטריפני לחם חקי' (משלי ל‪ ,‬ח) כמבואר במסכת‬ ‫הבא‪ ,‬והעולם הזה הוא‬ ‫מקיימים מצות סוכה‪,‬‬ ‫לשם מצות אלהינו‪.‬‬ ‫ביצה (דף טז‪ .).‬השם יתברך ירחם ויעזור לנו שמחה כל‬ ‫יצפנני בסכה ביום רעה‬ ‫רק הכנה לזכות לעולם הבא‪ ,‬כמו שצריכים לתקן ולהכין‬ ‫מערב שבת לשבת‪ ,‬כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת‬ ‫השנה‪ ,‬וממילא יהיה לנו ג"כ פרנסה לכל השנה‪ ,‬ויתן לכל‬ ‫אבל על פי הצעה ראשונה שהצענו שהסוכה מרמז‬ ‫איש ואיש די פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה‪ ,‬במהרה‬ ‫'סביב ליראיו' מרמז על הסוכה שהוא מלשון 'חג‬ ‫(ע"ז ג‪ .).‬אבל אומות העולם אין להם עולם הבא‪ ,‬ולכן הם‬ ‫לבינה עילאה הוא שפיר‪ ,‬כאשר קצת הדברים מבוארים‬ ‫מעתה ועד עולם אמן‪.‬‬ ‫במחוגה' (עפ"י ישעי' מד‪ ,‬יג)‪ ,‬וזה 'סביב ליראיו'‪ ,‬כי מצות‬ ‫אוכלים ושותים‪ ,‬וכל עיסוקיהם רק מזה העולם‪ ,‬ואין להם‬ ‫במורה נבוכים (ח"ג פרק מ"ג) דבאמת אותו העת הוא זמן‬ ‫סוכה מרמזת על ענני כבוד שהם מקיפין‪ ,‬וזה מלשון‬ ‫שום מושג מעולם הבא‪ ,‬ולכן הם אומרים כחי ועוצם ידי‬ ‫שהגרנות מלאים בר‪ ,‬ויקבים מלאים יין‪ ,‬והבית הבדים‬ ‫(כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע)‬ ‫'סביב' כי הסוכה מסבב על האדם היושב בסוכה‪.‬‬ ‫עשה לי את החיל הזה‪.‬‬ ‫מלאים שמן‪ ,‬ואוצרות מלאים פירות‪ ,‬וכל טוב אדון הארץ‬ ‫'ליראיו' כי הסוכה מרמז על יראה עילאה‪ ,‬כי ע"י שיושב‬ ‫הוא באותו עת תחת יד האדם‪ ,‬ע"כ צוה לנו התורה‬ ‫ובזה יובן מה שאיתא בגמרא עבודה זרה (שם) דרש ר'‬ ‫‪13‬‬ ‫מימי הסוכות‪ ,‬שלא היו יכולין‬ ‫שלה לעטר אותה בסדינים נאים‪,‬‬ ‫להמתיק דין שלהם‪ ,‬ותולים עד‬ ‫הושענא רבה ושמיני עצרת‪ ,‬גמר‬ ‫היום תאמצנו‬ ‫ובפירות ובכלים נאים ביותר‪ ,‬וכן‬ ‫הושענא למענך אלקינו הושענא‬ ‫לא להשתמש בסוכה תשמיש‬ ‫חותם של כל התפילות מר"ה‬ ‫היה נוהג אדוני אבי ורבי מובהק‪ ,‬הרב הקדוש‪ ,‬איש אלקים קדוש יאמר לו‪,‬‬ ‫מגונה‪ ,‬ויהיו הדפנות והסכך נאה על‬ ‫אצל רביה"ק מהרי"מ מקאמארנא זי"ע היתה עבודה מיוחדת בשעת‬ ‫ומיוה"כ ומסוכות‪ .‬והוא בברכת‬ ‫לזמר 'היום תאמצנו‪ ,‬היום תברכנו' וכו'‪ ,‬קודם ברכת 'המברך את עמו ישראל‬ ‫צד היותר טוב כפי יכולתו‪ ,‬וכיוצא‬ ‫ה"נענועים" עם ארבעת המינים בסוכות‪ .‬לצורך כך היה לובש את החאלאט‬ ‫שים שלום של חזרת הש"ץ‬ ‫בשלום'‪ ,‬והיה רוקד ומפזז אז‪ ,‬אין לשער‪ ,‬מחמת גודל העלאת התפילות מכל‬ ‫בהם שהם מצוות דרבנן‪.‬‬ ‫הלבן ‪ -‬שדהה כבר מיושן ‪ -‬שלבש אותו סבו הגדול רבנו יצחק אייזיק׳ל זי"ע‪,‬‬ ‫במוסף‪ ,‬ששם מתאספים כל‬ ‫הימים טובים‪ .‬ואחר השירה והזמרה היה מסיים 'המברך את עמו ישראל‬ ‫ואת טליתו של סבו שהצטהב מיושן (אותם לבש גם בימים הנוראים לתפלתו)‪.‬‬ ‫נמצא זהו כוונת התנא‪' ,‬הוי‬ ‫תפילות ישראל והולכים למעלה‪,‬‬ ‫בשלום'‪ .‬ואחר כך כשהיה אומר 'תתקבל צלותהון ובעותהון' היה גם כן מזמר‬ ‫זהיר במצוה קלה' השייך למצוה‬ ‫אף על פי שעבר בעצמו לפני התיבה בשחרית ובהלל (הוא לא היה ניגש‬ ‫אם ראוים לעלות‪ ,‬כי אז בברכת‬ ‫ומרקד אין לשער‪.‬‬ ‫חמורה‪ ,‬הוי זהיר בהם כבחמורה‬ ‫לתיבה שעל יד ארון הקודש אלא תיבה היתה לו בפינתו ‪ -‬פנת מזרח צפון ‪ -‬שקועה בקיר‬ ‫שים שלום של מוסף הוא גודל‬ ‫עצמה כנ"ל‪' ,‬שאין אתה יודע מתן‬ ‫הבנין שמשם השמיע את תפלתו)‪ ,‬כשהגיע ל"הללו את ה' כל גוים" עזב את מקומו‬ ‫(בן ביתי פרשת חוקת)‬ ‫עת רצון‪ ,‬יחוד קוב"ה ושכינתיה‬ ‫שכרה של מצוה'‪ ,‬כלומר שיכול‬ ‫ויצא למרחב בית המדרש‪ ,‬כדי שיהא לו מקום מרווח לנענועיו‪ ,‬שם גמר את‬ ‫האמיתי‪ ,‬הכל כנודע מכתבי‬ ‫להיות שתקבל שכר עבור מצות‬ ‫הפסוק והתכונן לנענועיו‪ .‬ההתכוננות היתה נמשכת שעה ארוכה‪ ,‬כשהוא‬ ‫האר"י זלה"ה‪ .‬לזה מי שנתעכב‬ ‫קלות השייכים למצות חמורות‪,‬‬ ‫אוחז בשתי ידיו בארבעה המינים‪ ,‬והטלית מופשלת לו פניו‪ ,‬מכוון את‬ ‫עצרת‪ ,‬שאז מלכא קדישא מושך חיים‪ ,‬וכשהוא‬ ‫עד שמיני עצרת‪ ,‬שאז הוא גודל עת רצון‪ ,‬ונמתק כל‬ ‫יותר ממצוה חמורה עצמה‪ ,‬כי מזה‬ ‫כוונותיו‪ ,‬וכשגעגע נענע בכל כוחו‪.‬‬ ‫ברצונו להמשיך חיים ממשיך אפילו אחר פסק בית‬ ‫הדינים מישראל הקדושים‪.‬‬ ‫יכול לבוא בנקל למצות חמורות‪,‬‬ ‫דין תליא חיים בידא דמלכא קדישא‪ ,‬ובעת מוסף‬ ‫בכיותיו בהקיפו את הבימה‪ ,‬בהושענות‪ ,‬שברו את הלב‪ .‬ובהושענא רבה‬ ‫(בן ביתי פר' בלק)‬ ‫שמיני עצרת‪ ,‬כשמלכא קדישא מסכים עם הבית דין‬ ‫ומצוה גוררת מצוה (אבות פ"ד מ"ב)‪,‬‬ ‫כשהגיע פעם ל"הושענא צאן מצמיתות" פרץ בבכי נורא ואמר‪" :‬רבונו של‬ ‫היינו ממצוה קטנה לגדולה‪ ,‬וכן‬ ‫‪‬‬ ‫אז נגמר הפסק למיתה‪ ,‬ואם מלכא קדישא מסכים‬ ‫עולם‪ ,‬הושענא שצאן קדשים שלך לא יצמתו ח"ו"‪.‬‬ ‫לחיים נמשך חיים ופתקא הדרין לבי מלכא‪ ,‬והגמר‬ ‫הוא הדין אצל מצות לא תעשה‪,‬‬ ‫(בית קומרנא עמ' ‪)108‬‬ ‫של כל הדברים הוא בהושענא רבה לחלוטין‪ ,‬והחיים‬ ‫כשתזהר בקלות שלהם אז אין‬ ‫שלא תליא ביד בית דין ולא בפסקיהם‪ ,‬אלא חיי בידא‬ ‫אתה תבוא לחמורות כנודע‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫שמיני עצרת יום האושפיזא‬ ‫של שלמה המלך‬ ‫דמלכא קדישא‪ ,‬לא נגמור עד שמיני עצרת במוסף‪,‬‬ ‫שאז ממשיך ליה מלכא חיים או לא‪ ,‬ונגמור בשמיני‬ ‫(זקן ביתו פ"ב מ"א אופן לא)‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫עצרת‪ ,‬אעפ"כ אפילו בכל השנה חיי בידא דמלכא‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫מצאתי דאתא לידי משמע דבר חדש‪ ,‬דאיתא בסדר‬ ‫הקפות של הרה"ק האלקי רבי פנחס מקאריץ זצ"ל‪,‬‬ ‫קדישא‪ ,‬כי הוא אינו משועבד למה שיצא מן הפתקין‪,‬‬ ‫ובכל עת ממשיך חיים או מושך חיים‪ ,‬ה' ממית ומחיה‬ ‫'הוי זהיר במצוה קלה' כנוי סוכה‬ ‫שבשמיני עצרת הוא אושפיזא של שלמה המלך ע"ה‪ ,‬וכן‬ ‫בכל עת ובכל רגע‪ ,‬וכך הלכה‪.‬‬ ‫הרואה לולב בחלום אין לו‬ ‫'שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות'‬ ‫עיין בדברי זקיני רבנו הק' באוצר החיים פרשת אמור סוף‬ ‫דרוש המוספין (דף רלד‪.).‬‬ ‫(זוהר חי ח"ב שעח‪).‬‬ ‫אלא לב אחד לאביו שבשמים‬ ‫והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן‬ ‫שכרה של מצוה (אבות פ"ב מ"א)‪ .‬כלומר עוטר מצוה נקראת‬ ‫ונראה לי פירוש לדבריו הקדושים לפי דאיתא‬ ‫במס' יומא דף ג' (ע"א) שמיני רגל בפני עצמו לענין‬ ‫‪‬‬ ‫לולב ר"ת ל'הודות ל'ך ו'ליחדך ב'אהבה (ברכת 'אהבה‬ ‫רבה')‪ ,‬כדברי חכמינו ז"ל (ברכות נז‪ ).‬הרואה לולב בחלום אין‬ ‫מצוה קלה‪ ,‬והמצוה עצמה נקראת חמורה‪ ,‬כי ידוע הוא‬ ‫שבכל מצוה ומצוה יש בהם קלות וחמורות‪ ,‬היינו מצוה‬ ‫פז"ר קש"ב‪ ,‬ופירש"י ז"ל ברכה בפני עצמו‬ ‫לו אלא לב אחד לאביו שבשמים‪ .‬שזהו מסגולת נטילת‬ ‫עצמה שכתוב בתורה הקדושה היא חמורה מדאורייתא‪,‬‬ ‫שמברכין לתפילת חיי המלך‪ .‬ולכאורה‬ ‫שמיני עצרת הוא‬ ‫לולב‪.‬‬ ‫ועוטר שלה שאמרו רבנן (עי' שבת קלג‪ ):‬היא מצוה קלה‬ ‫יש לדקדק הלא מדוע בירכו המלך‬ ‫כנגדה‪ .‬כגון תפילין מצוה זו חמורה היא מאוד‪ ,‬והעוטר‬ ‫דייקא בשמיני עצרת‪ ,‬ונראה לי‬ ‫עת רצון גדול לכל השנה‬ ‫(פרי חיים)‬ ‫שלהם היינו לשמרן בטהרה שלא יפיח בהם‪ ,‬ושלא לילך‬ ‫לפי דאיתא בזוה"ק פרשת פנחס‬ ‫דף רנ"ו‪' ,‬ביום השמיני עצרת‬ ‫וכן הוא הדין מצות‬ ‫בשמיני עצרת בתפלת שחרית‬ ‫‪‬‬ ‫בהם במקום טינופת‪ ,‬שלא לחלותם‪ ,‬ושלא יסיח דעתו מהם‪,‬‬ ‫ויהיו נכתבין אצל סופר ירא שמים מרבים‪ ,‬והבתים יהיו‬ ‫ומוסף‪ ,‬ידבק גופו ונפשו מאד‬ ‫תהיה לכם' (במדבר כט‪ ,‬לה)‪ ,‬מאי‬ ‫סוכה עצמה היא‬ ‫בדביקות הבורא ברוך הוא‪ ,‬כי אז‬ ‫כשרים ונאים על צד היותר טוב וכיוצא בהם‪ .‬וכן הוא הדין‬ ‫חמורה מדאורייתא‬ ‫עצרת כמד"א זה יעצור בעתי‪,‬‬ ‫הוא גם כן עת רצון גדול לכל השנה‪.‬‬ ‫מצות סוכה עצמה היא חמורה מדאורייתא מאד‪ ,‬והעוטר‬ ‫ולית עצר אלא מלכות עיי"ש‪,‬‬ ‫(הקדמת אור עינים ח"ב כלל כ"ב אות קעז)‬ ‫לכן ניחא שמברכין אז המלך כי‬ ‫מאד‪ ,‬והעוטר שלה‬ ‫יום זה כולו מלכות‪ ,‬שוב איתא‬ ‫בחגיגה דף י"ז (ע"א)‪ ,‬ברש"י‬ ‫לעטר אותה בסדינים‬ ‫‪‬‬ ‫•‬ ‫שמחת תורה‬ ‫•‬ ‫ברכה בפני עצמו שהיו מברכין‬ ‫את המלך זכר לשלמה ע"כ‪ ,‬ואם‬ ‫נאים‪ ,‬ובפירות‬ ‫בשמיני עצרת‬ ‫כל דברים שבעולם‪ ,‬ויוצאין פתקי בית דין ופסק‬ ‫מה שתלוי ביד בי"ד נגמר ביום‬ ‫ובכלים נאים ביותר‪,‬‬ ‫היו מברכין זכר למלך מדוע‬ ‫שלהם‪ ,‬וכשדנין שם את האדם לחיים‪ ,‬מלכא קדישא‬ ‫דייקא זכר לשלמה ולא זכר לדוד‬ ‫מתאספים כל התפילות‬ ‫הושענא רבה אבל חיים המסורים‬ ‫וכן לא להשתמש‬ ‫המלך ע"ה ולשאר מלכי בית דוד‪,‬‬ ‫מושך ליה‪ ,‬כי חיי בידא דמלכא קדישא‪ ,‬וביד הבית‬ ‫אלא מוכרח כשיטת הקדוש רבי‬ ‫מירח האיתנים‬ ‫דין אי אפשר להם ליתן חיים‪ ,‬אלא חיי בידא דמלכא‬ ‫ביד הקב"ה לא נגמר עד שמיני עצרת‬ ‫פינחס מקאריץ ז"ל וסיעתו אשר‬ ‫בשמיני עצרת הוא אושפיזא‬ ‫בסוכה תשמיש מגונה‪,‬‬ ‫ועולים למעלה‬ ‫קדישא‪ ,‬הן למשוך או להמשיך חיים‪ ,‬ומה שכתב אמור‬ ‫דהפתקין והפסק נמסור בהושענא רבה אמת שהכל‬ ‫ודע כי כל אלו הפתקין ומסירות הדין אינו אלא‬ ‫דשלמה‪ ,‬לפיכך פירש"י ז"ל זכר‬ ‫ויהיו הדפנות והסכך‬ ‫א"ז‪ ,‬הוא שמונה‪ ,‬שהוא שמיני‬ ‫עצרת‪ ,‬כי יכול להיות שאיזה בני‬ ‫נמסר כל מיני פסקין וגזירות‪ ,‬אבל מה שתלו ביד בית‬ ‫דין נגמור תיכף בהושענא רבה‪ ,‬אבל חיי שהוא בידא‬ ‫פסקי בית דין שבהיכל זכות מבי"ע‪ ,‬וכיון שיצאו‬ ‫הפתקין אי אפשר להם לבית דין לשנות הפסק‬ ‫נאה על צד היותר טוב‬ ‫לשלמה שהוא בחינת מלכות‪,‬‬ ‫אדם ישראל הקדושים נשארו‬ ‫דמלכא קדישא‪ ,‬זה לא נגמר עד יחוד עליון שבשמיני‬ ‫באין פנים‪ ,‬כי בהיכלי זכות שם דנין את האדם על‬ ‫כפי יכולתו‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫הקדמאין שמתו‬ ‫הפסוקים הידועים‬ ‫צִ ְד ָק ָתם ַּתצְ ִהיר‬ ‫ּ ְכאוֹר ׁ ִש ְבעַ ת ַה ָ ּי ִמים‬ ‫קודם‬ ‫ונשברו‬ ‫שתיקנו חז"ל לומר‬ ‫הבריאה כנודע‪.‬‬ ‫מלכויות‬ ‫בסדר‬ ‫ולכן ראוי לכוון‬ ‫זכרונות שופרות‪.‬‬ ‫בזה בכל המינים‬ ‫ולכאורה זה תמוה‬ ‫בליל‬ ‫שאוכלין‬ ‫ביותר לבטל מצוות‬ ‫ראש השנה‪ .‬כי‬ ‫תקיעה ולאוקמה‬ ‫רפ"ח הוא מידי‬ ‫על פסוקים בלבד‪.‬‬ ‫דאכילה‪.‬‬ ‫וייתכן שמלכות‬ ‫ועל כן נהגו‬ ‫הרשעה ששלטה‬ ‫אז על ארץ‬ ‫תמרי‪,‬‬ ‫לאכול‬ ‫ישראל גזרו על‬ ‫לקט נבחר בעניני ירח האיתנים‬ ‫כי הזכרו"ן עם‬ ‫עולה‬ ‫תמר"י‪,‬‬ ‫ועם‬ ‫התקיעות‬ ‫ישראל הסתפק רק‬ ‫מתוך דברות קודש‬ ‫תתקכ"ח‪ ,‬והוא‬ ‫ארבע רל"ב של‬ ‫באמירה‪ .‬ואולי לכן‬ ‫של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫עולמות‬ ‫ארבע‬ ‫נתקנו הפסוקים‪.‬‬ ‫אבי"ע‪ ,‬כי כל עולם‬ ‫ויש לציין בזה‪,‬‬ ‫ראש השנה •‬ ‫•‬ ‫יש בו בפרטות‬ ‫כי הספרי נכתב‬ ‫ארבעה מילויי שם‬ ‫ישראל‪,‬‬ ‫בארץ‬ ‫הוי"ה‪ ,‬ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן‪ ,‬שעולים לסך רל"ב‪ .‬וזהו יסוד‬ ‫אבל רבה חי בבבל‬ ‫כמאה שנים או יותר אחר כך ובמקומו לא היתה גזירה על‬ ‫כל הבריאה‪.‬‬ ‫התקיעות‪.‬‬ ‫לאויביו'" עכ"ל הספרי‪.‬‬ ‫המליכהו עליך תחלה‬ ‫ואחר כך בקש רחמים לפניו‬ ‫על דרך זה יש לרמז בענין הקר"א‪ ,‬כי הזכרו"ן עם קר"א‪,‬‬ ‫אמנם בלשון הגמ' (ראש השנה לד‪ ):‬מצינו באופן אחר‬ ‫עולה תקפ"ט‪ ,‬והוא ה' אחרונה דשם ב"ן ומילויו‪ ,‬כזה‪ :‬ה'‪,‬‬ ‫ואולי אפשר לחדש‪ ,‬כי הרי עצם התקיעות הן הנה‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫"ת"ר‪ ,‬תקיעות אין מעכבות זו את זו‪ ,‬ברכות אין מעכבות‬ ‫כדי שתזכר לך‬ ‫האזכרה לפני ממ"ה הקב"ה‪ .‬ובמד"ר נשא מצאנו 'כל‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה‪ ,‬יו"ד ו"ו דל"ת‪ ,‬ה"ה ה"ה‪ ,‬ו"ו ו"ו‪ ,‬ה"ה‬ ‫זו את זו‪ .‬מ"ט אמר רבה אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה‬ ‫ה"ה‪ .‬ויכוון להעלות ה' אחרונה שבאחרונה של כל הבריאה‬ ‫ההזכרות שבתורה לטובה'‪ .‬ולשון הפסוק בכמה מקומות‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות‪ .‬מלכויות כדי שתמליכוני‬ ‫כולה‪ .‬כי שם ב"ן בכללותו רומז למלכות התחתונה‪ ,‬ואות‬ ‫'ותקעתם תרועה'‪ ,‬נמצא‪ ,‬שהפעולה נקראת 'תקיעה'‪,‬‬ ‫שנינו בגמ' (ראש השנה לד‪" :):‬אמר הקב"ה‪ ,‬אמרו לפני‬ ‫עליכם‪ .‬זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה‪ .‬ובמה‬ ‫ה' אחרונה דשם ב"ן היא הבריאה הגשמית ממש‪ ,‬ויש‬ ‫והקול היוצא הוא 'תרועה'‪ .‬ואח"כ נחלקו חכמים במהות‬ ‫בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות‪ .‬מלכויות כדי שתמליכוני‬ ‫בשופר" עכ"ל הגמרא‪.‬‬ ‫לכוין להעלותה לשורשה‪.‬‬ ‫התרועה‪ ,‬אם גנוחי גניח או ילולי יליל‪ .‬ואולי אפ"ל כי‬ ‫עליכם‪ .‬זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה‪ .‬ובמה‬ ‫התקיעה הפשוטה היא סימן להכתרת המלך‪ .‬ואילו‬ ‫הרי בפשטות נראה שהספרי והתלמוד שתי שיטות‬ ‫בשופר"‪ .‬וכיון שהשופר הוא הגורם לזכרונות‪ ,‬הוי ליה‬ ‫עוד יש רמז במנהג אכילת הרובי"א‪ ,‬כי הזכרו"ן עם‬ ‫התרועה שבאה בהפסקות היא סימן לאדם שצר לו והוא‬ ‫המה‪ .‬דהנה לפום ריהטא דלישנא מוכח שהספרי אינו‬ ‫לאקדומי ולתקן סדר שופרות תחילה‪ ,‬לפני סדר זכרונות‪.‬‬ ‫רובי'א‪ ,‬עולה נוצ"ר ונק"ה‪ .‬שהם ב' מזלות‪ ,‬הח' והי"ג‬ ‫מחפש עזרה‪ ,‬הרי הוא או גונח מצער או מיילל מכאב‪.‬‬ ‫מדבר כלל על תקיעות של בני ישראל בראש השנה‪.‬‬ ‫שכולל הכל כידוע‪ .‬והם שורש הרחמים העליונים הנוזלים‬ ‫וזו האזכרה‪ .‬אבל לפני הבקשה צריך להיות המלכה‪,‬‬ ‫אדרבה התקיעות הם רק מצד הקב"ה‪ .‬ומפשטות הדברים‬ ‫ונראה ליישב‪ ,‬דהנה כתיב בתורה (במדבר י‪ ,‬א‪-‬י) "וידבר ה'‬ ‫מן לבנון מדיקנא עילאה דאריך‪ ,‬ויש לעורר תרין מזלין‬ ‫שממליכים ומכריזים לפני מי אנחנו מזכירים עצמנו‪ .‬ולכן‬ ‫משמע ש'במה בשופר' אין מדובר כאן בתקיעה‬ ‫אל משה לאמר‪ .‬עשה לך שתי חצוצרות כסף וכו'‪.‬‬ ‫עילאין שמהם נשפעים רחמים רבי'ם ור'ב חסד הנרמזים‬ ‫תמיד תקדם תקיעה חלקה לשברים ותרועה‪ ,‬וגם תסיים‬ ‫בשופר‪ ,‬אלא רק באמירה‪ ,‬היינו בהזכרת‬ ‫וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצרר‬ ‫ברובי'א‪.‬‬ ‫אותה בתקיעה‪ ,‬לאמר‪ ,‬למלך מלכי המלכים אנו מזכירים‬ ‫פסוקי שופרות שיביא את הקב"ה‬ ‫אתכם והרועתם בחצוצרות ונזכרתם‬ ‫עצמנו‪.‬‬ ‫לתקוע ב'שופר של חירות'‪ ,‬וכן מוכח‬ ‫לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאויביכם‪.‬‬ ‫בדרך זה יש לרמוז גם על אכילת סילק"א‪ ,‬כי הזכרו"ן‬ ‫מלשון הספרי 'מה ראו חכמים‬ ‫אבל לפני‬ ‫וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי‬ ‫‪‬‬ ‫עם סילק"א‪ ,‬עולה 'צפנה נגבה קדמה ימה'‪ .‬היינו לסלק‬ ‫לומר מלכויות תחלה ואח"כ‬ ‫חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על‬ ‫הבקשה צריך‬ ‫השונאים מארבע רוחות העולם על ידי שמעוררים זכרו'ן‬ ‫זכרונות ושופרות'‪ ,‬נמצא שהכוונה‬ ‫עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו‬ ‫ליום ראשון הוא העונג הקדום‪ ,‬שורש הכתר‪ ,‬המתעורר‬ ‫הסימנים מרמזים‬ ‫לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה'‬ ‫להיות המלכה‪.‬‬ ‫בריש שתא‪.‬‬ ‫כאן לאמירת 'מלכויות זכרונות‬ ‫ושופרות'‪.‬‬ ‫אלהיכם"‪.‬‬ ‫גם יש לרמז מנהג אכילת כרת"י‪ ,‬כי הזכרו"ן עם כרת'י‪,‬‬ ‫עולה א"ל מל"ך יוש"ב ע"ל כס"א רחמי"ם‪ .‬והוא ממש ענין‬ ‫על יום הזיכרון‬ ‫ואילו מתוך לשון הגמ' מוכח‬ ‫ולכן תמיד תקדם‬ ‫ומצאנו בספרי (בהעלותך י')‬ ‫שדרשו "מה ראו חכמים לומר‬ ‫תקיעה חלקה לשברים‬ ‫היום הקדוש‪ ,‬שיש לתברא חילא ותוקפא דדינא קשיא‬ ‫שהכוונה על תקיעות של ישראל‪.‬‬ ‫אמרו חכמינו ז"ל (הוריות יב‪ .‬כריתות ו‪ :).‬השתא דאמרת‬ ‫מלכיות תחלה ואח"כ זכרונות‬ ‫ורחמי מתערן‪ ,‬וע"י השופר עומד הקב"ה מכסא דין ויושב‬ ‫שכן רבה מסיים‪' ,‬זכרונות –‬ ‫'סימנא מילתא היא'‪ ,‬לעולם יהא רגיל למיחזי בריש שתא‬ ‫ותרועה‪ ,‬וגם תסיים‬ ‫שיעלה זכרונכם לפני לטובה‪,‬‬ ‫ושופרות‪ .‬אלא המליכהו עליך‬ ‫על כסא רחמים‪.‬‬ ‫קרא ורוביא‪ ,‬כרתי וסילקא ותמרי'‪ .‬כמו כן נהגו בתפוצות‬ ‫ובמה בשופר'‪ ,‬ומשמע‪ ,‬שבני‬ ‫תחלה ואחר כך בקש רחמים לפניו‬ ‫אותה בתקיעה‪,‬‬ ‫עוד נהגו ישראל לאכול ראש דג‪ ,‬והרמז בזה‪ ,‬כי‬ ‫ישראל לאכול ראש דג לסימנא טבא‪ ,‬ויש למצוא רמזי‬ ‫כדי שתזכר לך‪ ,‬ובמה בשופר של‬ ‫ישראל תוקעים בפועל ובזה אנחנו‬ ‫הזכרו''ן עם רא"ש ד"ג‪ ,‬עולה ולעולמ"י ע"ד תמלו"ך‬ ‫דחכמתא אמאי נקטו חכמים דווקא מאכלים אלו‪.‬‬ ‫חירות‪ ,‬שנאמר 'והיה ביום ההוא‬ ‫מזכירים עצמנו לפני הקב"ה‪.‬‬ ‫בכבו"ד‪ .‬והוא שאנו ממליכים אותו היום למלך על כל‬ ‫העולמות‪ ,‬ומעלים אותו כעטרה לראשינו בקבלת עול‬ ‫והנה ראש השנה נקרא 'יום הזכרון'‪ ,‬וסוד הדבר הוא‪ ,‬כי‬ ‫ולכאורה יקשה שבספרי אין‬ ‫לאמר‪ ,‬למלך‬ ‫יתקע בשופר גדול'‪ .‬אבל איני‬ ‫יודע מי תוקעו‪ ,‬תלמוד לומר 'וה'‬ ‫הזכרו"ן בכללותו עולה רפ"ח‪ ,‬כי היום הרת עולם ויסוד‬ ‫מלכות שמים באהבה‪.‬‬ ‫הבריאה הוא רפ"ח ניצוצין‪ ,‬כדכתיב (בראשית א‪ ,‬ב) 'ורוח‬ ‫מוזכר כלל מצוות תקיעה‪ ,‬אלא רק‬ ‫שהקב"ה תוקע‪ ,‬ואנחנו ישראל רק‬ ‫מלכי המלכים אנו‬ ‫אלהים בשופר יתקע'‪ .‬ועדיין‬ ‫מזכירים עצמנו‪.‬‬ ‫אין אנו יודעים מהיכן התקיעה‬ ‫‪‬‬ ‫אלקים מרחפ"ת על פני המים' ואיתא מהאריז"ל (ליקוטי‬ ‫אומרים פסוקי מלכויות זכרונות‬ ‫יוצאת‪ ,‬זה שנאמר 'קול שאון מעיר‬ ‫תורה בראשית ג‪ ):‬שתיבת 'מרחפת' היא אותיות רפ"ח מ"ת‪,‬‬ ‫שופרות‪ ,‬ומן הסתם כוונתו על‬ ‫קול מהיכל ה' קול משלם גמול‬ ‫ורומזת על רפ"ח ניצוצין שירדו להחיות את המלכים‬ ‫‪17‬‬ ‫החטא‪ ,‬ואין יודעים כי תשובה היא דבר פשוט וקל ביותר‪,‬‬ ‫נמצא שסעודה זו שאנחנו אוכלים היא כולה רוחנית‪,‬‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫כמאמר הכתוב 'כי קרוב אליך הדבר מאוד'‪.‬‬ ‫ולפ"ז יוצא שאחד שאינו שמח עם מחילת העוון הרי זו‬ ‫מסופר על הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל שנסע לארה"ב‬ ‫אכילה של סתם ואינה סעודה של מצוה‪ .‬כי כנ"ל סעודה‬ ‫זו היא אך רק על מחילת העוון‪.‬‬ ‫לטליא לית הכא נון‪ ,‬א"ל לא סליק יומא הדין לשוקא אלא‬ ‫חד נון וזבניה חד יהודאה ליטרתא דינר‪ ,‬אמר ליה ואת‬ ‫הסעודות בערב ובמוצאי‬ ‫יום הכיפורים – לכפרה‬ ‫לטובת ישיבתו‪ ,‬וקודם לכן הגיע לקבל ברכת הדרך מאת‬ ‫רבו החפץ חיים זצ"ל‪ .‬בהזדמנות זו שאל הג"ר אלחנן‬ ‫ונחזור לדבר ה'מטה אפרים' שהזכרנו לעיל שהביא‬ ‫חכים ליה אמר ליה אין‪ ,‬אמר ליה איזיל צווח ליה דטימן‬ ‫מהחפץ חיים מה צריך לומר ליהודי אמריקא? והשיב‬ ‫בשם ספרי יראים כי מאחר שנמחלו עוונתיו של האדם‬ ‫אית ליה והוה למלכא‪ ,‬אזל צווח ליה‪ ,‬אמר ליה חייטא אנא‪.‬‬ ‫אמר ליה ואית חייט דאכיל ליטרתא דינר (דמרי') [דבריה]‪,‬‬ ‫על החטאים שנעשו ביודעין‬ ‫ובלא יודעין‬ ‫החפץ חיים‪ :‬אמור להם‪ ,‬כי התשובה קלה יותר ממה שהם‬ ‫ברכותיו מתקיימים לכל השנה‪ ,‬שאין עוונותיו מעכבות‬ ‫מדמים לעצמם‪.‬‬ ‫את ברכותיו‪.‬‬ ‫אמר לי מרי יהיבנא לי רשות ואני נשתעייא קדמך‪ ,‬אמר‬ ‫ליה אישתעאי‪ ,‬אמר ליה אית לן יומא חד (והוה) [והוא]‬ ‫כיוצא בזה שמעתי מאחד ששמע מפי הרה"ק רבי‬ ‫אם כן ק"ו הוא שמאחר שנמחלו עוונתיהם של‬ ‫חביב עלינן סגיה מכל יומי שתא‪ ,‬מכל חובים דאנו עבדין‬ ‫זכורני שכ"ק זקני האדמו"ר רבי משה מרדכי מלעלוב‬ ‫יהודה'לע הורוויץ מדזיקוב זצוק"ל‪ ,‬שהיה מרבה‬ ‫עם ישראל וודאי לא יהיה עוד מעצור ומעכב לשפע‬ ‫ביה ההוא יומא מישתרי ומשרן לן‪ ,‬בגין כך אנו מוקרים ליה‬ ‫זצוק"ל היה אומר‪ ,‬שה'טיש' החביב ביותר אצלו זה‬ ‫לשוחח עם החזון איש זצ"ל‪ ,‬ופעם ליוה את החזו"א‬ ‫שמושפע עליהם ממרומים‪ .‬ויתקיים בקשתם "שערי‬ ‫סגי מכל יומי שתא‪ ,‬אמר ליה הואיל והבאת ראייה לדבריך‬ ‫של מוצאי יום כפור‪ ,‬כי אז כולן שווים לטובה כי נמחלו‬ ‫בעשרת ימי תשובה ושאל אותו 'מהי תשובה'‪ .‬נענה לו‬ ‫שמים פתח ואוצרך הטוב לנו תפתח" אכי"ר‪.‬‬ ‫הרי אתה פטור‪ .‬מה פרע לו הקב"ה זמן לו (מתוכו) [בתוכו]‬ ‫עוונותיהם של כולם כאחד‪ .‬ואין אחד עדיף על חבירו‪.‬‬ ‫החזו"א‪" :‬דער רבונו של עולם איז א גוטער‪ ,‬תשובה איז‬ ‫‪‬‬ ‫אבן אחת טובה של מרגלית והיה מתפרנס הימנה כל ימיו‪.‬‬ ‫והנה סעודה זאת שעורכים במוצאי יום הכיפורים אינה‬ ‫מען יוצא מיט א קרעכץ‪ ,‬נאר די שפעטרדיגע האב דאס‬ ‫והרי לפנינו חידוש‪ ,‬שעל יום טוב אחד עושין שתי‬ ‫מוזכרת בשו"ע‪ ,‬אך היא נזכרת בשו"ע הרב שמוצאי יום‬ ‫שווערער גימאכט"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הקב"ה הוא טוב‪ ,‬די לו אם‬ ‫הכיפורים הוא כעין יום טוב‪ .‬ואם כן סעודה זו היא של יום‬ ‫כי קרוב אליך‬ ‫שבים אליו באנחה אחת‪ ,‬אלא שהאחרונים הוסיפו על‬ ‫סעודות לפניו ולאחריו וזה כשלעצמו פלא‪ ,‬שלא מצינו כן‬ ‫בימים טובים המפורשים בתורה‪ .‬ועוד חידוש גדול ועצום‪,‬‬ ‫טוב ושל שמחה על כפרת העוון‪ ,‬וזה לשונו (סי' תרכ"ג סי"א)‬ ‫כך פרטים נוספים‪ ,‬אבל עיקר התשובה היא דבר אחד ‪-‬‬ ‫הדבר מאוד‬ ‫לשוב אל ה'! ודי ברצון חזק אחד‪ ,‬וכבר קיימנו את מצות‬ ‫כי בשאר ימים טובים עושים סעודה על דבר של ממש‬ ‫וז"ל‪ :‬ואומרים קדיש שלם ואח"כ תוקעין תקיעה אחת וכו'‪.‬‬ ‫התשובה‪.‬‬ ‫שהתרחש בגשמי‪ .‬כגון פסח על יציאת מצרים‪ ,‬שבועות‬ ‫ובס' י"ב כתב וטעם תקיעה זו וכו'‪ ,‬ועוד יש טעם בתקיעה‬ ‫אחד מהדברים המעכבים את התשובה היא ההרגשה‬ ‫שהוא כעין סיומו של חג הפסח או חג הקציר‪ ,‬סוכות על‬ ‫זו להראות שהוא יום טוב ולהרבות בסעודה‪ .‬מפני שאין יום‬ ‫‪‬‬ ‫שצריך לחולל תהפוכות ולעשות סיגופים כדי לתקן את‬ ‫שם האסיף‪ ,‬וכאן הסעודות אינם אלא על דבר רוחני שהוא‬ ‫טוב זה מפורסם עשו בו תקנה לפרסמו‪ .‬לכן יפקדו איש את‬ ‫מחילת עוון‪.‬‬ ‫רעהו בצאתו מבית הכנסת כדרך שאומרים בשבת ויום טוב‪.‬‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫עכ"ל‪( .‬המגיה שם מביא ראיה ומקור מתוס' שבת קיד ב ד"ה ואמאי‪,‬‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫ונ"ל לבאר הטעם שעושין שתי סעודות‪ ,‬כי חטאי בני‬ ‫שטעם התקיעה הוא 'וגם להכין סעודת מוצאי יום הכפורים שהוא כעין‬ ‫סוכות‬ ‫אדם מתחלקים לשתים‪ .‬האחד שעשאם ביודעין‬ ‫והשני שעשאם בלא יודעין‪ .‬ובספר 'ערבי נחל'‬ ‫יום טוב‪ .‬כמו שייסד הפייטן "אחר גמר מיצוי אכול בדצוי ורצוי"‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועוד הביא מקור מאליהו זוטא בשם סמ"ג)‪.‬‬ ‫(פר' קרח) כתב "כי נודע שאין הקב"ה מעניש‬ ‫ובמטה אפרים סימן תרכד ס"ה כתב‬ ‫'ראשון לחשבון עוונות' –‬ ‫לכל אדם רק כפי שכלו והכרתו‪ .‬כי מי‬ ‫(ויק"ר ל‪ ,‬ז) ראשון לחשבון עוונות‪ .‬והקשה הט"ז איך יהיו‬ ‫וז"ל‪ ,‬אחר ברכת הלבנה פוקדין איש‬ ‫שיודע שעושה עבירה ואעפ"כ עושה‬ ‫ימים אלו יותר גדולים מסוכות עצמו שמקיימים גוף‬ ‫המצוה ונאמר 'ראשון לחשבון עונות'‪ .‬ובאופן אחר יש‬ ‫שעל ידי חיבוב מצוה‬ ‫אותה עונשו חמור‪ ,‬משא"כ מי שסובר‬ ‫ואולי אפשר‬ ‫את רעהו בשלום וברכת שנה טובה‬ ‫בשמחה וטוב לב כמו ביום טוב וכו'‪.‬‬ ‫לבאר כי לכן עושין‬ ‫בדעתו שמה שהוא עושה ישר הוא‪,‬‬ ‫להקשות‪ ,‬דהרי בחג הסוכות כל בית ישראל מקיימים‬ ‫מצוות היום‪ ,‬דהיינו‪ ,‬ישיבה בסוכה ונטילת לולב‪ ,‬ומה‬ ‫נהפכו השגגות לזכויות‬ ‫אי אפשר להקב"ה להענישו" עכ"ל‪.‬‬ ‫ובאלף המגן שם ס"ק ה הביא מקור‬ ‫הכוונה דדווקא אז מתחיל 'ראשון לחשבון עוונות'‪.‬‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג‪ ,‬מ)‪ ,‬ודרשו חז"ל‬ ‫והדברים כשלעצמם מרפסין איגרא‪,‬‬ ‫ואכמ"ל בזה‪ .‬אולם נראה כנ"ל כי‬ ‫ב' סעודות‪ .‬הראשונה‬ ‫לזה מן הפמ"ג בשם המטה משה‪.‬‬ ‫ועוד הביא שם בס"ו‪ ,‬שצריך לברך‬ ‫ומרגלא‬ ‫בפומיה‬ ‫אע"פ שאין האדם יודע אותם ואי‬ ‫בערב יום כיפור‬ ‫בשמחה‪ ,‬כי מאחר שנמחלו עוונותיו‬ ‫ברכתו עושה פירות לכל השנה כולה‬ ‫לחטאים שהאדם‬ ‫אפשר להענישו‪ ,‬מ"מ פגם וחטא‬ ‫דאאמו"ר זי"ע‪,‬‬ ‫איכא‪ ,‬ובעי כפרה ומחילה‪.‬‬ ‫(בשם ספרי יראים) ויש להביא סימוכין‬ ‫יודע אותם‪ ,‬שאם לא‬ ‫כי יוהכ"פ הוא‬ ‫גמרא מנחות כ' א בסופו ורש"י שם‬ ‫עדיין בתוך ימי‬ ‫ואולי אפשר לבאר כי לכן עושין‬ ‫ד"ה אדרבה וכו' שכתב שם דהכי‬ ‫עשאם ביודעין אין לו‬ ‫הדין שבתחילת‬ ‫ב' סעודות‪ .‬הראשונה בערב יום‬ ‫אורחא דמי שנתכפר חטאו שמח‪.‬‬ ‫חודש תשרי‪,‬‬ ‫כיפור לחטאים שהאדם יודע אותם‪,‬‬ ‫סיבה לעשות סעודה‪.‬‬ ‫שאם לא עשאם ביודעין אין לו סיבה‬ ‫וכל זה מיירי במוצאי יום כיפור‪.‬‬ ‫בבחינת 'שמאלו‬ ‫לעשות סעודה‪ .‬והשנית במוצאי יו"כ‬ ‫אולם מצאנו גם אותו טעם של כפרת‬ ‫תחת לראשי'‪,‬‬ ‫חוזרים‬ ‫ואז‬ ‫לחטאים שאין הוא יודע אותם‪ .‬אלא‬ ‫והשנית במוצאי יו"כ‬ ‫עוון גם לסעודה של ערב יום כפור‪.‬‬ ‫דהנה מצינו בפסיקתא רבתי (פיסקא‬ ‫שהם גלוים וידועים לפני הקדוש‬ ‫לחטאים שאין הוא‬ ‫ישראל בתשובה‬ ‫מחמת יראת‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬והוא שמח שגם הם נמחלו‪.‬‬ ‫כג)‪ :‬אמר ר' פנחס מעשה בחסיד אחד‬ ‫יודע אותם‪.‬‬ ‫הדין‪ ,‬וקיימא לן‬ ‫ברומי שהיה מכבד את ימים טובים‬ ‫ובווידוי התפילה אנחנו אומרים‬ ‫ואת שבתות‪ ,‬חדא ערובא ואית‬ ‫שהשב בתשובה‬ ‫"את הגלויים לנו ואת שאינם גלוים‬ ‫מיראה נעשים‬ ‫זדונות‬ ‫לו‬ ‫לנו‪ .‬את הגלויים לנו כבר אמרנום‬ ‫אלא שהם גלוים‬ ‫דאמרין ערובא צומא רבה הוי‪ ,‬סליק‬ ‫לשוקא מזבין כלום ולא אשכח אלא‬ ‫וידועים לפני הקדוש‬ ‫לפניך והתוודינו לך עליהם‪ .‬ואת‬ ‫חד נון‪ ,‬והוה טליא דאיפרכא קאים‬ ‫אך‬ ‫לשגגות‪.‬‬ ‫שאינם גלוים לנו‪ ,‬לפניך הם גלוים‬ ‫תמן והוה דין מעלי ליה ודין מעלי‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬והוא שמח‬ ‫לאחר יוהכ"פ‬ ‫וידועים‪ .‬כדבר שנאמר הנסתרות לה'‬ ‫כאשר מתחילים‬ ‫ליה‪ ,‬זבני ההוא יהודאה ליטרתא‬ ‫א‪-‬להינו וכו'"‬ ‫שגם הם נמחלו‪.‬‬ ‫דינר‪ ,‬בעונתן דאריסטון אמר איפרכא‬ ‫‪19‬‬ ‫נמצא שבכוחם‬ ‫של הקפות למוטט‬ ‫צומחים עצי תמר ולולבים שהם‬ ‫ושמחתם לפני ה' אלהיכם‪ .‬כי בחג‬ ‫משאר עמים מגודל‬ ‫ימי האהבה בבחינת‬ ‫זקוקים לחום ולחות‪ .‬ונוטלים‬ ‫האסיף שמחים עם הפירות שגדלו‬ ‫אהבתו אליהם‪.‬‬ ‫'ימינו תחבקני' ועוסקים‬ ‫המינים האלה ושמחים עמם בחג‬ ‫האסיף‪ .‬ומצרפים ערבה עמהם‬ ‫חומות‪ ,‬וכן נמצא‬ ‫במשך השנה ועכשיו אוספים‬ ‫אותם לביתינו‪ ,‬ולכן יש לשמוח‬ ‫ואפשר להוסיף על כך‬ ‫בחיפוש אחר חיפוש‬ ‫להשיג מינים מהודרים‬ ‫שבכוח מלח‬ ‫ולפרש את דברי חז"ל‬ ‫שאין לה מקום מסוים אלא שהיא‬ ‫עמהם ולהאמין שהשי"ת הוא‬ ‫ושאר צרכי החג‪,‬‬ ‫(ע"ז ג‪ ):‬שלעתיד לבוא‬ ‫להמתיק מים‪.‬‬ ‫גדלה בנחלים מקום מקווי מים‪.‬‬ ‫הנותן לנו כח לעשות חיל ולאסוף‬ ‫ושופכים מעות כמים‬ ‫יאמרו אומות העולם‬ ‫ואפשר לומר עוד‪ ,‬כי שלושת‬ ‫תבואתינו הביתה‪.‬‬ ‫עבור הידור מצוה‪ ,‬הנה‬ ‫להקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬תנה‬ ‫המינים יש בהם יותר עניין של‬ ‫וכבר הזכרנו שלכן נוטלים‬ ‫עבודה זו אינה מיראה‪ ,‬כי‬ ‫לנו מראש ונעשנה‪,‬‬ ‫הודאה על הפירות שאספנו כל הקיץ‬ ‫ארבעת מינים אלו‪ ,‬כי כל מין‬ ‫על פי הדין אין מחוייבים‬ ‫אמר להן הקדוש ברוך‬ ‫ובסיומו יש חג האסיף בו אוספים מזון‬ ‫מארבעת המינים נלקח מתוך חלק‬ ‫בכך‪ ,‬אלא הוא מחמת‬ ‫הוא שוטים שבעולם‪,‬‬ ‫לכל החורף שאין צומח בו מאומה‪ .‬אולם‬ ‫אחר בארץ ישראל‪ .‬כי פרי ההדר צומח‬ ‫גודל אהבתם של ישראל‬ ‫מי שטרח בערב שבת‬ ‫הערבה שגודלת על המים‪ ,‬הלא בקיץ אין גשם‬ ‫דווקא באיזור מערב ארץ ישראל לאורך הים‪,‬‬ ‫שבשמים‪,‬‬ ‫לאביהם‬ ‫יאכל בשבת‪ ,‬מי שלא‬ ‫ולא שייך כאן הודאה‪ .‬ונמצא שאין הערבה דומה לשאר‬ ‫והוא הפרי המובחר שבאותו איזור‪.‬‬ ‫ולאחר ימים כאלו של‬ ‫טרח בערב שבת מהיכן‬ ‫שלושת המינים האחרים‪ .‬וצריך לומר שעניין ערבה הוא‬ ‫אהבה‪ ,‬אזי התשובה‬ ‫ואחריו שרשרת ההרים במרכז ארץ ישראל‪ ,‬ומן‬ ‫יאכל בשבת‪ .‬אלא אף‬ ‫זכרון‪ ,‬או תפלה‪ ,‬ולא הודאה‪ ,‬אלא מעוררים ומתפללים‬ ‫היא מאהבה ואז נעשים‬ ‫הדרום חברון ירושלים שכם הר גרזים והר עיבל ואחריו‬ ‫על פי כן‪ ,‬מצוה קלה‬ ‫שירדו גשמים מרובים בחורף הבא‪.‬‬ ‫זדונות לזכויות‪ ,‬ועל כן‬ ‫הרי הגליל צפת מרון וכו' בצפון הארץ‪ ,‬ושם צומחים‬ ‫יש לי וסוכה שמה‪,‬‬ ‫ביו"ט הראשון של חג‬ ‫‪‬‬ ‫ההדסים‪ .‬שזקוקים לאור וקור‪.‬‬ ‫לכו ועשו אותה‪ ,‬משום‬ ‫הוא 'ראשון לחשבון‬ ‫שאין הקדוש ברוך‬ ‫ואחריהם במזרח ארץ ישראל בקעת הירדן ששם‬ ‫עוונות' כי מחפשים‬ ‫הוא בא בטרוניא עם‬ ‫אחר העוונות בהיותם‬ ‫בריותיו‪ .‬ואמאי קרי‬ ‫נהפכים לזכיות‪ .‬והוא‬ ‫הושענא רבא‬ ‫ליה מצוה קלה‪ ,‬משום‬ ‫דלית ביה חסרון כיס‪ .‬מיד כל אחד‬ ‫ובזה אתי שפיר‪,‬‬ ‫מאמר נפלא‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫כי מאחר שמצות‬ ‫ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫גגו‪ ,‬והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם‬ ‫כופפים אותם על גביו‪ ,‬וכן מדוע מקיפים את המזבח‬ ‫שבע פעמים‪.‬‬ ‫הערבה רומזת על המים‬ ‫חמה בתקופת תמוז‪ ,‬וכל אחד ואחד‬ ‫מבעט בסוכתו ויוצא‪.‬‬ ‫סוכה שייכת רק‬ ‫'למען ידעו‬ ‫וי"ל‪ ,‬דהנה בתורה מצאנו (בראשית א‪ ,‬ז) "ויבדל אלקים‬ ‫התחתונים שנתקנים‬ ‫ומפרשים בזה‪ ,‬כי גם בני ישראל‬ ‫לישראל והיא אות‬ ‫דורותיכם' – חובת‬ ‫בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל‬ ‫לרקיע"‪ .‬ואיתא בתקוני זהר (תיקון ה'‪ ,‬יט ב) "מים תחתונים‬ ‫על ידי המלח שעל המזבח‬ ‫יוצאים מהסוכה כאשר החמה‬ ‫מרתיחה עליהם‪ ,‬שהרי המצטער‬ ‫וסימן שהקב"ה‬ ‫ה'ידיעה' היא יותר‬ ‫אינון בוכין ואמרין‪ :‬אנן בעיין למהוי קדם מלכא"‪.‬‬ ‫איתא במשנה (סוכה פ"ד מ"ה) "בכל יום מקיפין את‬ ‫המזבח פעם אחת‪ ,‬ואומרים‪ ,‬אנא ה' הושיעה נא‪ ,‬אנא‬ ‫פטור מן הסוכה‪ ,‬אך ההבדל הוא‬ ‫בחר בישראל לבדם‬ ‫מ'זכירה'‬ ‫שאומות העולם בועטים ויוצאים‪,‬‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬כי המים קבלו תיקונם ועלייתם בזה‬ ‫שהמלח שבא מן המים אותו מפזרים על גבי הקרבנות‪,‬‬ ‫ה' הצליחה נא‪ .‬רבי יהודה אומר‪ ,‬אני והו הושיעה נא‪.‬‬ ‫ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים"‪ .‬ובאותה‬ ‫משא"כ ישראל יוצאים בשברון הלב‪.‬‬ ‫והבדילם מתוך שאר‬ ‫הנה בכמה מצוות מצינו שהוא‬ ‫כמו שנאמר (ויקרא ב יג) על כל קרבנך תקריב מלח‪ .‬וכן‬ ‫מפזרים מלח על כבש המזבח שלא יחליקו הכהנים‪,‬‬ ‫משנה שנינו (שם) "מצות ערבה כיצד‪ ,‬מקום היה למטה‬ ‫ובזה אתי שפיר‪ ,‬כי מאחר שמצות‬ ‫האומות‪ ,‬לפיכך‬ ‫'זכר' ליציאת מצרים‪ ,‬כמו שבת‬ ‫ועוד מצוות‪ ,‬אך במצות סוכה כתיב‬ ‫סוכה שייכת רק לישראל והיא אות‬ ‫ממצוה זו דווקא‬ ‫מירושלים‪ ,‬ונקרא מוצא‪ .‬יורדין לשם ומלקטין משם‬ ‫(ויקרא כג‪ ,‬מג) 'למען ידעו דורותיכם‬ ‫והמלח תולדתו מן המים‪ ,‬ועוד שבחג הסוכות מנסכים‬ ‫מורביות של ערבה‪ ,‬ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח‪,‬‬ ‫וסימן שהקב"ה בחר בישראל לבדם‬ ‫כי בסכות הושבתי את בני ישראל‬ ‫נטל סימן לחביבותם‬ ‫מים ממש על‬ ‫וראשיהן‬ ‫והבדילם מתוך שאר האומות‪ ,‬לפיכך‬ ‫המזבח‪.‬‬ ‫גבי‬ ‫ממצוה זו דווקא נטל סימן לחביבותם‬ ‫בהוציאי אותם מארץ מצרים'‪ ,‬ולא‬ ‫כפופין על גבי‬ ‫ויקרם של ישראל‪,‬‬ ‫וא"כ גם המים‬ ‫ויקרם של ישראל‪ ,‬להראות את‬ ‫כתיב 'למען תזכרו' אלא מודגש‬ ‫המזבח‪ .‬תקעו‬ ‫התחתונים‬ ‫ההבדל הגדול בין ישראל לעמים‪,‬‬ ‫'למען ידעו'‪ ,‬שהוא לשון דעת ולא‬ ‫והריעו ותקעו"‪.‬‬ ‫זוכים להתקרב‬ ‫המלך‬ ‫אל‬ ‫והערבות גובהן‬ ‫ובזה סתם את פיהם שלא יהא להם‬ ‫להראות את ההבדל‬ ‫זכרון בעלמא‪ ,‬והיינו שמתבוננים‬ ‫מה היה‪ ,‬וכפי שמפורש בתורה שיש‬ ‫הגדול בין ישראל‬ ‫אחת‬ ‫היה‬ ‫שום פתחון פה‪.‬‬ ‫הקב"ה‪( .‬ובספרי‬ ‫להתבונן בענין הסוכות שישבו‬ ‫עשרה אמה‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫ישראל במדבר‪ ,‬וכפי שכתב הב"ח‬ ‫לעמים‪ ,‬ובזה סתם‬ ‫המגיד ממעזריטש‬ ‫עשרה כגובה‬ ‫מאריך בזה הרבה‬ ‫שבכל מקום שנזכר להדיא בתורה‬ ‫המזבח‪ ,‬ועוד‬ ‫את פיהם שלא‬ ‫טעם המצוה הרי זה מעכב וצריך‬ ‫שלושת המינים‬ ‫ע"ד הסוד‪ ,‬עיי' 'אור‬ ‫אמה כפופה על‬ ‫תורה' אות יג ואות‬ ‫לזכור את הטעם שהוא זכר ליציאת‬ ‫יהא להם שום‬ ‫המזבח‪.‬‬ ‫שבלולב ‪ -‬הודאה‬ ‫סב‪ ,‬ועוד)‪.‬‬ ‫מצרים וזכר לענני הכבוד‪.‬‬ ‫זה‬ ‫ודבר‬ ‫על העבר והערבה ‪-‬‬ ‫פתחון פה‪.‬‬ ‫וכתיב‬ ‫וענין הסוכות במדבר הוא‪ ,‬כי בתוך‬ ‫צריך ביאור‪,‬‬ ‫(ב‬ ‫במלכים ב'‬ ‫ענני הכבוד ישבו רק בני ישראל‪,‬‬ ‫מדוע זוקפים‬ ‫יט‪-‬כב) "ויאמרו‬ ‫אנשי העיר אל‬ ‫אותם סביבות‬ ‫תפילה על העתיד‬ ‫ואילו הערב רב היה הענן פולטם‪,‬‬ ‫וצריך לזכור ענין זה‪ ,‬היינו הבחירה‬ ‫וגם‬ ‫המזבח‬ ‫ענין ארבעת המינים הוא משום‬ ‫ואהבה שהקב"ה אוהב את בניו ומבדילם‬ ‫‪21‬‬ ‫משרע"ה כל מהותו היה תורה‪ ,‬כנאמר 'זכרו תורת משה‬ ‫ע"ה המשיך בברכתו על בני ישראל ברכה חיים ושפע‬ ‫ערבות שהם עניין מים‪ ,‬ועוד שהערבות כפופין עליו‬ ‫אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדני ראה והמים‬ ‫עבדי' (מלאכי ג כב)‪ ,‬והתורה קרויה ע"ש משרע"ה‪ ,‬ועל‬ ‫מארבעה מילוים אלו של שם הוי"ה ודו"ק‪.‬‬ ‫ונוגעים במלח‪ .‬וסובבים אותם ז' פעמים‪ ,‬כמעשה יריחו‪,‬‬ ‫רעים והארץ משכלת‪ .‬ויאמר קחו לי צלחית חדשה ושימו‬ ‫'אשר ברך משה איש האלקים‬ ‫ידי חידושי תורה שנתחדשו בכל פעם הרי שתורתו‬ ‫למוטט ולהמתיק את הדינים שלא יתדבקו במים ושלא‬ ‫שם מלח ויקחו אליו‪ .‬ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח‬ ‫גדלה מיום ליום יותר ויותר‪ ,‬והוא רצה לנהוג בהם טובת‬ ‫יתעכבו מלירד בשפע‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ויאמר כה אמר ה' רפאתי למים האלה לא יהיה משם עוד‬ ‫עין ולברכם באופן שהוא עצמו מלא תורה עד אשר אי‬ ‫אפשר לו כבר לחדש עוד כי בא יומו לעלות למרום‪ ,‬וככל‬ ‫את בני ישראל לפני מותו' –‬ ‫וזה עניין כשנגמר מצוות ג' מינים ביום האחרון של‬ ‫מות ומשכלת‪ .‬וירפו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר‬ ‫כאשר הגיע למדרגה‬ ‫סוכות אז מתחילים לבקש על המין הרביעי שהוא מים‪ .‬וכל‬ ‫דבר" הנה רואים שהנביא אלישע המתיק המים ע"י מלח‪,‬‬ ‫שתורתו גדלה גם ברכתו גדלה‪ .‬ולכן המתין מלברכם עד‬ ‫וא"כ תיקון המים הוא ע"י מלח‪.‬‬ ‫התפילות והפיוטים של יום קדוש ונורא של הושענא רבא‬ ‫אשר התמלא בתורה עד אפס מקום וכנ"ל וממילא גם‬ ‫ברכתו גדולה עד מאוד‪.‬‬ ‫הגבוהה ביותר‬ ‫הוא כמעט רק על מים‪.‬‬ ‫וכן מצאנו בספר יהושע (פרק ו) מעשה כיבוש העיר יריחו‬ ‫אשר היתה העיר הראשונה בארץ ישראל שכבשו בנ"י‪ .‬ועיר‬ ‫ואולי זה עניין החבטה בקרקע של הערבה‪ .‬שהרי כל‬ ‫‪‬‬ ‫כבר דיברנו בזה כמה פעמים מדוע המתין מרע"ה‬ ‫זו כבשוה ללא מלחמה וללא חרב וחנית‪ ,‬אלא בהקפות של‬ ‫מלברכם עד יום מותו ממש‪ ,‬ועתה נראה לנו לבאר כי‬ ‫מעשינו הוא לעשות בתחתון ולרמז בעליון כידוע בספרי‬ ‫מקובלים ובספרי החסידות‪ .‬ואולי בא לרמז להשפיע מים‬ ‫חומותיה שבעה ימים וביום השביעי הקיפו שבע פעמים‪.‬‬ ‫באדמה ודו"ק‪.‬‬ ‫נמצא שבכוחם של הקפות למוטט חומות‪ ,‬וכן נמצא‬ ‫שבכוח מלח להמתיק מים‪ .‬ואפשר לומר שמכאן פינה‬ ‫שבת בראשית‬ ‫‪‬‬ ‫ומכאן יתד לאותן הקפות סביב המזבח‪ ,‬כשהמזבח מוקף‬ ‫ד' אות מ"ט) בזה"ל‪ :‬וזה מעשה המנורה מקשה זהב וגו'‪.‬‬ ‫פירש רש"י שהראהו הקדוש ברוך הוא באצבע לפי‬ ‫בהירות של מאמר הראשון‬ ‫שמחת תורה‬ ‫שנתקשה בה וכו'‪ .‬כתבו תלמידי הבעל שם טוב על הא‬ ‫אי אפשר לקבלו‬ ‫דאמרו רבותינו ז"ל (מנחות כ"ט א) דנתקשה משה במעשה‬ ‫'וזאת הברכה אשר ברך משה' ‪-‬‬ ‫המנורה עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא מנורה של אש‪,‬‬ ‫איתא בגמ'‪ :‬עשרה מאמרות שבהן נברא העולם‪ .‬הי‬ ‫ולומר 'וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני‬ ‫ומהראוי להתבונן למה נתקשה משה במעשה המנורה‬ ‫נינהו [‪-‬מי הם עשרה מאמרות אלו]‪ ,‬ומתרצינן 'ויאמר'‬ ‫ישראל לפני מותו' (דברים לג‪ ,‬א)‪ ,‬דהנה ידוע שהתורה נקראת‬ ‫ללמוד תורה בצירוף אלופו‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫דמעשה בראשית‪ .‬ומקשה הגמ'‪ ,‬ויאמר דבראשית תשעה‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫יותר מן כל מלאכת המשכן‪ ,‬ועוד יוקשה דהנה ה' יתברך‬ ‫'זאת'‪ ,‬שכן נאמר 'וזאת התורה אשר שם משה לפני בני‬ ‫הוו‪ .‬ומתרץ‪ ,‬בראשית נמי מאמר הוא‪ ,‬דכתיב (תהלים לג ו)‬ ‫של עולם‬ ‫יודע תעלומות לב‪ ,‬וכיון שידע הקדוש ברוך הוא אשר‬ ‫ישראל' (דברים ד‪ ,‬מד)‪ ,‬וכן נאמר 'וזאת התורה‪ ,‬אדם' וכו'‬ ‫משה לא יהיה יכול להבין מתוך האמירה והדיבור רק על‬ ‫'בדבר ה' שמים נעשו'‪.‬‬ ‫(במדבר יט‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫ידי ראייה למה אמר לו מתחילה ה' יתברך באמירה‪ ,‬למה‬ ‫והיינו שנזכר במעשה בראשית רק תשעה פעמים‬ ‫איתא בפרשתינו 'תורה צוה לנו משה מורשה‬ ‫ו'הברכה' עולה רל"ב‪ ,‬והענין בזה‪ ,‬דהנה ידוע‬ ‫לא הראהו תיכף מנורה עשויה‪.‬‬ ‫'ויאמר' ואילו המאמר העשירי הוא 'בראשית' וכאילו‬ ‫קהלת יעקב' (דברים לג‪ ,‬ד)‪ .‬ויש לפרש על פי‬ ‫עניין רל"א שערים‪ ,‬והם כ"ב אלפא ביתות‬ ‫אבל הענין הוא‪,‬‬ ‫היה כתוב 'ויאמר‬ ‫מאמרם ז"ל (חגיגה ט‪" ):‬אינו דומה שונה‬ ‫שבהם אותיות מתחלפות (עיי' ספר יצירה‬ ‫להיות דמלאכת‬ ‫אלקים יהי שמים‬ ‫פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה‬ ‫פ"ב מ"ד) והם רל"א זוגות עיי"ש‪ .‬וע"י‬ ‫המשכן נגד מעשה‬ ‫ויהי ארץ'‪.‬‬ ‫ואחד"‪ .‬ומקשין העולם הרי הדבר‬ ‫והוא רצה לנהוג בהם‬ ‫חילופין אלו נוצרים חידושי חידושים‬ ‫וכמו‬ ‫בראשית‪,‬‬ ‫והקשה‬ ‫בתוה"ק עד אין סוף ומספר‪ .‬והדברים‬ ‫תמוה וכי מה באמת ההבדל‪ ,‬שהדבר‬ ‫טובת עין ולברכם‬ ‫שאמרו רבותינו‬ ‫למה‬ ‫הבעש"ט‬ ‫ידועים ליודעי ח"ן‪ .‬והנה האדם זוכה‬ ‫חמור עד כדי כך שזה נקרא עובד‬ ‫ז"ל (ברכות נ"ה א)‬ ‫אכן לא נאמר‬ ‫לחדש חידושים של אמת אך ורק‬ ‫א‪-‬להים וזה אינו נקרא כך‪ .‬ומרן‬ ‫יודע היה בצלאל‬ ‫אותיות‬ ‫לצרף‬ ‫'ויאמר'‬ ‫להדיא‬ ‫במקום 'בראשית'‪.‬‬ ‫ע"י שהוא מצרף אלופו של עולם‬ ‫באופן שהוא עצמו‬ ‫הבעש"ט פירש (בעש"ט עה"ת משפטים‬ ‫אות טו) ש"אחד" פירושו שה'עובד'‬ ‫מלא תורה עד אשר אי‬ ‫ללימודו‪ ,‬כנ"ל בשם מרן הבעש"ט‪,‬‬ ‫בהם‬ ‫שנבראו‬ ‫ומתרץ שהמאמר‬ ‫ואז זוכה לחדש בתורה כפי שורש‬ ‫מצרף עם המאה פעמים את א'לופו‬ ‫אפשר לו כבר לחדש‬ ‫וארץ‪,‬‬ ‫שמים‬ ‫נעלם‬ ‫הראשון‬ ‫נשמתו‪.‬‬ ‫של עולם‪ ,‬וזה אינו מצרף ללימודו‬ ‫ממילא מובן אשר‬ ‫ולגודל‬ ‫מאוד‪,‬‬ ‫את אלופו של עולם‪ ,‬ולכן אינו בגדר‬ ‫וממילא יעלה כמין חומר "וזאת‬ ‫למלאכת המשכן‬ ‫היו צריכין לידע‬ ‫הבהירות לא היתה‬ ‫יכולה‬ ‫התורה‬ ‫הברכה" היינו התורה הנדרשת ע"י‬ ‫עוד כי בא יומו לעלות‬ ‫עובד ה' עיי"ש‪.‬‬ ‫למרום‪ ,‬וככל שתורתו‬ ‫רל"א שערים‪ ,‬יצורף אליה ג"כ אלופו‬ ‫ועל דרך זה פי' כ"ק אאמו"ר‬ ‫מעשה‬ ‫צירופי‬ ‫להוציא במפורש‬ ‫של עולם וכנ"ל‪ ,‬וכאשר נצרף מנין‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬שאפשר לרמז כאן 'תורה‬ ‫והנה‬ ‫בראשית‪,‬‬ ‫לשון אמירה‪ ,‬כי‬ ‫עשרה מאמרות הן‬ ‫אי אפשר לכתבו‬ ‫רל"א שערים של אותיות התורה אל‬ ‫אלופו של עולם‪ ,‬הרי זה עולה לסך‬ ‫גדלה גם ברכתו גדלה‪.‬‬ ‫צוה לנו משה'‪' ,‬צוה' עולה מאה‬ ‫ואחד‪ .‬היינו שמשה רעיא מהימנא‬ ‫ולכן המתין מלברכם עד‬ ‫במעשה בראשית‪,‬‬ ‫באותיות רגילות‪,‬‬ ‫רל"ב‪ ,‬כמנין 'הברכה'‪ .‬ודבר זה צוה‬ ‫הנחיל את התורה לעם ישראל בדרך‬ ‫כי בראשית נמי‬ ‫"כי‬ ‫וכלשונו‬ ‫זו של 'צוה' שבגימטריא מאה ואחד‪,‬‬ ‫אשר התמלא בתורה‬ ‫מאמר הוא כמו‬ ‫בהירות של מאמר‬ ‫לנו משרע"ה ‪' -‬וזאת הברכה אשר‬ ‫שאמרו רבותינו‬ ‫הראשון אי אפשר‬ ‫ברך משה' ‪ -‬ללמוד תורה בצירוף‬ ‫היינו ללמוד עם אלופו של עולם‪.‬‬ ‫עד אפס מקום וכנ"ל‬ ‫ז"ל (מגילה כ"א ב)‪,‬‬ ‫לקבלו"‪.‬‬ ‫אלופו של עולם‪.‬‬ ‫ועל ידי זה יתקיים בהם 'מורשה‬ ‫ומהראוי להתבונן‬ ‫קהלת יעקב'‪ ,‬היינו שעם צירוף‬ ‫וממילא גם ברכתו‬ ‫על דרך זה‬ ‫עוד אפשר לומר‪ ,‬דהנה ארבעה‬ ‫קוב"ה ללימוד התוה"ק יעבור לימוד‬ ‫למה לא נאמר‬ ‫מילוים של שם הוי"ה ב"ה‪ ,‬ע"ב ס"ג‬ ‫מובא בבני יששכר‬ ‫התוה"ק מדור לדור בבחי' מורשה‪.‬‬ ‫גדולה עד מאוד‪.‬‬ ‫ויאמר כמו באינך‪,‬‬ ‫מ"ה ב"ן עולה רל"ב (עיי' פע"ח שער‬ ‫מאמר‬ ‫טבת‬ ‫(כסלו‬ ‫להיות‬ ‫והוא‬ ‫ק"ש פ' יט)‪ ,‬ואפשר לומר שמשה רבינו‬ ‫ואולי על דרך זה אפשר לחדש‬ ‫‪23‬‬ ‫וכל השלג הפך להיות קרח‪ ,‬ובני האדם ישבו סגורים ומסוגרים‬ ‫העולה מדברי הבעש"ט‪ ,‬שטבע הבריאה שהאדם יכול לעבור בתוך‬ ‫אות ב' הביא בשם ספר אגרא דכלה שהרב המגיד אמר דבר‬ ‫שהוא מאמר עליון שאינו מתגלה‪ ,‬כי בחינת המאמר אצלו‬ ‫יום חג המצות הזה‬ ‫ולא כולם נטלו חלק במצווה הזאת‪ ,‬וכן רוב העם לא ידעו קרוא‬ ‫זה בשם הבעש"ט דקודם שנברא העולם אי אפשר לכתוב‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬הוא בחינת שפעו המתגלה אל הנבראין‪,‬‬ ‫בבתיהם‪ ,‬אולם חסיד אחד התאמץ במסירות נפש ממש לבוא אל‬ ‫המים‪ ,‬זהו דווקא כל עוד האדם נמצא בתוך ה'מידות'‪ ,‬כי התחלקות‬ ‫וכתוב ולא היו יודעים את התורה‪ ,‬ואפילו אלו שידעו הרי רק‬ ‫'ויאמר' דהאיך אפשר לאמירה בלי אותיות דמקודם הכל‬ ‫כדמיון המשל באדם שיאמרו מגלה לאחרים פנימיות שבו‪,‬‬ ‫זמן חרותנו‬ ‫מועטים ידעו היטב את התורה‪ ,‬ויחידים ידעו את התורה כולה‪.‬‬ ‫פסח‪,‬‬ ‫'נתת של‬ ‫דבריך‬ ‫כנ"לשביעי‬ ‫הריבליל‬‫תורתנו'זי"ע‬ ‫מתן זקה"ק‬ ‫חג של‬ ‫הטהור‬ ‫השולחן יום‬ ‫עריכתנאמר 'את‬ ‫ואם‬ ‫הטבע היא בתוך המידות‪ ,‬אבל אם האדם מתעלה מעל למדות אזי‬ ‫נבראו האותיות וכו' עיין שם‪.‬‬ ‫והנה מעשה המנורה נגד המאמר הראשון בראשית‪ ,‬דלא‬ ‫לשיעורין'‪ ,‬ולכן קבעו לומר 'את יום חג השבועות הזה' כי ספירת‬ ‫ועל פי הדברים הללו כתב אאמו"ר אדמו"ר‬ ‫נאמר בו מבואר ויאמר‪ ,‬שאינו בבחינת גילוי לנבראין‪ ,‬על‬ ‫קטן‬ ‫ועד‬ ‫למגדול‬ ‫העם‬ ‫כל‬ ‫שהרי‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫נפש‬ ‫לכל‬ ‫ששוה‬ ‫דבר‬ ‫וכמעט שלא הוצרך לזחול על ידיו ורגליו‪ .‬ובאמצע עריכת השולחן‬ ‫העומר‬ ‫שבכלהזה‬ ‫המעשה‬ ‫במקום הנעלם‬ ‫חלק‬ ‫כי שם‬ ‫אתבים‪,‬‬ ‫בתפילה‬ ‫עוברים‬ ‫מזכירים‬ ‫ביבשה כן‬ ‫כשם שעוברים‬ ‫זצוק"ל שראשי תיבות של הפסוק הראשון‬ ‫כן נתקשה משה במעשה המנורה באמירה‪,‬‬ ‫מברכים על ספירת העומר באותו נוסח ממש‪ ,‬וא"כ השווה הכתוב‬ ‫כולם כאחד ממש בזה‪ ,‬ולכן אומרים 'את חג השבועות הזה' לאחד‬ ‫מועד כי זה הוא שווה לכל נפש‬ ‫בראשית ברא א‪-‬להים את השמים ואת‬ ‫והיוצר כל הוא אלהינו‪ ,‬ברצותו שיבין משה‬ ‫בין‬ ‫ומות‪,‬חגולא‬ ‫חיים‬ ‫חילוק בין‬ ‫שהמעשה המנורה נגד המאמר הראשון‬ ‫רוצה ביזת הים‪ ,‬וא"ל וודאי‪ ,‬ונתן לו‬ ‫אם הוא‬ ‫שבשמים‪.‬‬ ‫זקה"ק זי"ע‬ ‫לאביהם‬ ‫אותולב אחד‬ ‫שאלכולם‬ ‫את‬ ‫המצות‬ ‫את יום‬ ‫באהבה‬ ‫ואיןאלקינו‬ ‫והגדרות‪,‬‬ ‫לנו ה'‬ ‫מחילוקים‬ ‫אומרים 'ותתן‬ ‫הוא למעלה‬ ‫בתפלת החג‬ ‫הארץ‪ ,‬עולה בגי' כ"ב‪ ,‬לרמז על בריאת‬ ‫כ"ב אותיות ראשונה‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫דאינו מבואר בו ויאמר כנ"ל‪ ,‬כי אינו‬ ‫הזה זמן חרותנו'‪ ,‬ובשבועות אומרים 'את חג השבועות הזה זמן מתן‬ ‫רק אותיות שהם‬ ‫מושג‪ ,‬הנה אמר לו ה' יתברך באמירה‪,‬‬ ‫וכן בסוכות‪ ,‬הרי רק חלק קטן מן העם היה יכול לשמוח עם‬ ‫יאמר‬ ‫זמן הוא‬ ‫שמחתינו'‬ ‫וידלק‬ ‫לשמןהזה‬ ‫שאמר‬ ‫הסוכות‬ ‫ומי חג‬ ‫לטהור‪ ,‬יום‬ ‫אומרים 'את‬‫ובסוכות טמא‬ ‫לפטור ולא בין‬ ‫חייבתורתנו'‪,‬‬ ‫אריסיםשל‬ ‫נפטאובחצירו‬ ‫מעיין של‬ ‫פועלים‬ ‫ולמחרתכי פרץ‬ ‫הרוב היו‬ ‫למקומו‪.‬‬ ‫לכל השנה‪.‬‬ ‫וחזר מזון‬ ‫אגירתלחי‬ ‫ואסיפת‬ ‫מכת‬ ‫ואחרי הכל עדיין תמוה דבכל זאת‬ ‫וכן בשמיני עצרת‪ ,‬ולכאורה הוא על שם הפסוק 'בחג המצות ובחג‬ ‫ולא השיג‪ ,‬אז הבין משה שהוא נגד‬ ‫עדיין רוחניים ועליונים‬ ‫או עבדים‪ ,‬ובעלי שדות ועשירים היו מועטים‪ ,‬ולכן אי אפשר לומר‬ ‫למעלהידו'מןוכו'‪.‬‬ ‫כשמגיעיםכמתנת‬ ‫פני ריקם איש‬ ‫צריך ביאור מדוע באמת נכתב מאמר‬ ‫המאמר הראשון בראשית‪ .‬עד כאן‬ ‫דבריך לשיעורין‪ ,‬כי לא‬ ‫את גדול‪.‬‬ ‫והיהנתת‬ ‫לעשיר‬ ‫באריסלאוו‪,‬כנ"ל‬ ‫האסיף הזה'‪ ,‬כי‬‫בעיר‬‫חסידיוםזהחג‬ ‫'את‬ ‫המדות‬ ‫יראואלא‬‫הסכותזהולאאינו‬ ‫וידלקובחג‬ ‫וכו'‪ .‬וכל‬ ‫השבועות‬ ‫לחומץ‬ ‫ראשון ללא 'ויאמר'‪ ,‬הוי ליה להמתין‬ ‫דבריו‪.‬‬ ‫שעדיין לא נאמרו ולא‬ ‫כל אחד יכול לשמוח בזה‪ ,‬מאידך מצוות סוכה שווה היא בכל‪.‬‬ ‫ובאמת יקשה מאוד הלשון‪ ,‬כי הרי עיקרו של חג הפסח אינו‬ ‫הטבע‪ .‬אינה אלא פרט אחד‬ ‫ואכילת מצה‬ ‫נעשה לחירות‪,‬‬ ‫שיצאנו‬ ‫עד שיהיו אותיות ואח"כ לברוא הכל‪.‬‬ ‫ואפי' העשיר ביותר אינו יכול לבנות סוכתו מזהב וכולם בונים‬ ‫ההתחלקות של‬ ‫עללא‬ ‫אלא‬ ‫עדיין‬ ‫ששם‬ ‫עוד איתא בבני יששכר (שם אות‬ ‫נהגו בפה או נכתבו‪,‬‬ ‫שאם‬ ‫שגם וכנ"ל‬ ‫ארבעת‬ ‫וכידוע בזה‪,‬‬ ‫שמתקשה‬ ‫ממש‪.‬‬‫בכללמי‬ ‫ה'זמן'‬ ‫מסוגלשווה‬ ‫שידוכים ג"כ‬ ‫ויקב‪ ,‬שזה‬ ‫רקובענין‬ ‫מפסולת גורן‬ ‫ממצוות החג‪ ,‬ומדוע נקרא כל החג 'חג המצות' על שם המצות‬ ‫ואולי אפשר לבאר‪ ,‬כי הלא דברים‬ ‫נ) וזה לשונו‪ :‬על פי דברי מרן הרב‬ ‫המינים לא היתה מנת חלקם של רוב העם‪ ,‬אולם סוכה היא בהשג‬ ‫(ובנוסף לכך יש גם אכילת פסח ומרור)‪ .‬ולכאורה הוי ליה למימר בנוסח‬ ‫האמורים והכתובים באותיות‪,‬‬ ‫הקדוש מוה"ר דוב בער זצוק"ל‪ ,‬הנה‬ ‫הן הנה שניתנים‬ ‫שאיןהזה‪.‬‬ ‫הסוכות‬ ‫זמן מצרים‬ ‫אכילת‬ ‫שרדפו‬ ‫וע"יהזה‬ ‫חג כזה‪,‬‬ ‫החירות‬ ‫למצב‬ ‫ישראליום‬ ‫את עם‬ ‫אלקינו את‬ ‫להביא ה'‬ ‫התפילהרצה‬ ‫'ותתן לנו‬ ‫והקב"ה‬ ‫ראויים לכל‬ ‫חגבמה‬ ‫את יום‬ ‫אפילו‬ ‫זוכים‬‫לומר‬ ‫מזלאקבעו‬ ‫עילאה‬ ‫לבחי' ולכן‬ ‫מגיעים ממש‪.‬‬ ‫כברשל כולם‬ ‫יד‬ ‫ברורים המה‪ ,‬ובלתי ניתנים לשינוי‬ ‫כתב דמשום הכי לא נכתב ויאמר‬ ‫פסח או זמן אכילת מצה'‪ ,‬כי כנ"ל העיקר זה החירות‪ ,‬והמצה אינה‬ ‫‪J‬‬ ‫[נעילת חג הפסח תשפ"ב]‬ ‫וצירוף אחר‪ .‬רק אותיות שהם עדיין‬ ‫במאמר הראשון כי כל אמירה הוא‬ ‫לצירופים ושינוים‬ ‫והעיקר לטפל‪.‬‬ ‫במסירות‬ ‫הטפל לעיקר‬ ‫בעתיקא‪ ,‬וקפצו‬ ‫החג‪.‬עדוהופכים‬ ‫שנתדבקו‬ ‫ממצוות ה'‪,‬‬ ‫אחריהם‪,‬אחת‬ ‫ויצעקו אל‬ ‫אלא‬ ‫מצד מעשיהם ומזלם‪.‬‬ ‫רוחניים ועליונים שעדיין לא נאמרו‬ ‫באותיות‪ ,‬והנה קודם אמירה צריכים‬ ‫ובאמת יקשה כן גם בחג השבועות‪ ,‬שעיקרו הוא שמחת זמן‬ ‫לפי דעת ורצון האדם‪.‬‬ ‫השעורים‬ ‫נשמתםאת עומר‬ ‫שמביאים‬ ‫וכשם‬ ‫ולא נהגו בפה או נכתבו‪ ,‬הן הנה‬ ‫להיות אותיות במציאות‪ ,‬ועדיין לא‬ ‫האלוקית‪ ,‬שיכולה‬ ‫מצד‬ ‫החיטים‪,‬לכך‬ ‫הלחם מן‬ ‫זכו להגיע‬ ‫לתוךשתי‬ ‫הים‪ ,‬ואכן‬ ‫נפשהבאת‬ ‫למחרת הפסח‪ ,‬וכאן בשבועות מביאים לחם מן החיטים‪ ,‬והיה‬ ‫שניתנים לצירופים ושינוים לפי‬ ‫היו האותיות במציאות‪ ,‬והנה נבראו‬ ‫בעתיקא תליא מילתא‬ ‫וגם בבנים‪ ,‬שכידוע 'בניי חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא‬ ‫צריך לומר 'ותתן לנו וכו' את יום חג הבאת הלחם הזה'‪.‬‬ ‫להתעלות במקום עליון שלמעלה מחילוקי דרגות‪ .‬אולם המצרים‬ ‫דעת ורצון האדם‪ .‬הנה רצון הבורא‬ ‫היה שתהיה האפשרות ביד האדם‬ ‫הנה רצון הבורא היה‬ ‫במאמר הראשון‪ ,‬וזהו שאמר בראשית‬ ‫בהיכלי מלכים‬ ‫ועוד‪ ,‬דהא העיקר בשבועות הוא 'זמן מתן תורתנו'‪ ,‬ובפרט בזמן‬ ‫ברא אלהים א"ת היינו האותיות‪ ,‬על‬ ‫שתי בחינות של יציאת מצרים‪,‬‬ ‫שתהיה האפשרות ביד‬ ‫במזלא' (מו"ק כח ע"א)‪ ,‬וזהו מזלא עילאה וכידוע ליודעי ח"ן וכנ"ל‪.‬‬ ‫הזה שאין לנו מקדש ושתי לחם‪ .‬ואע"פ שהתורה ניתנה בז' סיון‬ ‫לדורותיו לשנות הצירופים כרצונו‬ ‫כן לא נכתב ויאמר במאמר הראשון‬ ‫שהיו שקועים במדות ארציות וודאי לא יכלו להגיע לזה‪ ,‬ולכן טבעו‬ ‫על פי הטבע ולמעלה מהטבע‬ ‫כידוע ולא בו' לחודש‪ ,‬הרי ידועים דבריו של הרה"ק מבארדיטשוב‬ ‫בבחי' צדיק גוזר והקב"ה מקיים (עיי'‬ ‫האדם לדורותיו‬ ‫כי לא היו אותיות‪ ,‬עד כאן לשונו‪.‬‬ ‫ומתאמרא משם הגה"ק רבי אריה לייב פרומר הי"ד מקוז'יגלוב‪ ,‬על‬ ‫זי"ע בקדושת לוי (ד"ה נשאלתי במדינת ליטא וכו') שמתרץ שהרי‬ ‫תענית כג א)‪ ,‬וזה מונח ביסוד הבריאה‬ ‫יש לעיין בגדר יציאת מצרים‪ ,‬שהיו בו שתי יציאות‪ :‬הראשונה‬ ‫בפתע‬ ‫לכךזמן מתן‬ ‫שזכוהיה‬ ‫ועוד‬ ‫הקב"ה‬ ‫לכך‪,‬של‬ ‫שזכו‬ ‫ומצדו‬ ‫ישראל‬ ‫מדעתו‪,‬‬ ‫אשריהםאחד‬ ‫הוסיף יום‬‫וממילא‬ ‫בים‪.‬מרע"ה‬ ‫ואחר זה כתב וזה לשונו‪ ,‬על פי‬ ‫לשנות הצירופים‬ ‫בראשיתה ממש‪ ,‬שיסוד הבריאה‬ ‫היתה בליל ט"ו‪ ,‬כמו שנאמר (שמות יב לט) 'כי גורשו ממצרים' וכו'‪,‬‬ ‫תורה בו' לחודש‪ .‬מ"מ אומרים זמן מתן תורתנו‪ ,‬וא"כ היה צ"ל‬ ‫מה שכתבתי לעיל בשם תלמידי‬ ‫מאמר חז"ל (ר"ה טז ב) 'חייב אדם לטהר עצמו ברגל'‪ ,‬וביאר שהטהרה‬ ‫ביום הראשון הוא מן אותיות רוחניות‬ ‫ולזכר כך אוכלים מצה‪ ,‬על שם 'שלא הספיק בצקם להחמיץ' וכו'‪.‬‬ ‫מוקדמת‪ .‬יום מתן תורתנו הזה'‪.‬‬ ‫לנו וכו' את‬ ‫'ותתן‬ ‫הנוסח‬ ‫הבעש"ט‪ ,‬שעשיית המנורה נגד מאמר‬ ‫כרצונו בבחי' צדיק גוזר‬ ‫הכנה‬ ‫ללא‬ ‫פתאום‬ ‫שאינם קבועים‪ .‬ואילו היה כתוב ביום‬ ‫אחר היציאה הראשונה הלכו שלושת ימים‪ ,‬וחזרו לאחוריהם‬ ‫וכן בסוכות יקשה‪ ,‬הלא עיקרו של החג הוא שמחת האסיף‪,‬‬ ‫הראשון 'ויאמר' לא היה אפשר כלל‬ ‫הראשון בראשית‪ ,‬אשר לא נכתב בו‬ ‫היא ה'רגל'‪ ,‬כלומר‪ ,‬קדושת החג‪ ,‬שהרגל גופא מטהר‪ .‬וכידוע שמקוה‬ ‫והקב"ה מקיים‪.‬‬ ‫ובאו עד פי החירות על הים‪ ,‬ושם נקהל עליהם פרעה וחילו‪ ,‬ובליל‬ ‫שכל אחד אוגר דגן תירוש ויצהר לימות החורף ולשאר השנה עד‬ ‫ויאמר‪ ,‬על כן נתקשה משה באמור‬ ‫שביעי של פסח בחצות ירדו לים ונבקעו המים‪ ,‬ולפנות בוקר יצאו‬ ‫וזהו גם סוד ביזת הים‪ ,‬כי באופן הרגיל נמשכת הפרנסה על האדם‬ ‫לאדם לצרף אותיות בשום אופן‪ ,‬והיה‬ ‫האסיף הבא‪ ,‬והסוכה אינה אלא פרט ומצוה אחת בחג‪ ,‬והיה צריך‬ ‫לו מעשה המנורה באותיות‪ ,‬והבין‬ ‫מפורש אין‬ ‫וג"כ כאן‬ ‫הטבילה‪ ,‬זה‬ ‫סדרבסוף‬ ‫היציאה‪ ,‬וכל‬ ‫ממנו‬ ‫האדם‬ ‫כידוע‬ ‫בצאת‬ ‫שירה‪,‬‬ ‫השניאלא‬ ‫ואמרו‬ ‫מטהר‬ ‫אינוהצד‬ ‫מן‬ ‫לומר 'ותתן לנו וכו' את יום חג האסיף הזה‪ ,‬זמן ישיבת הסוכה‪ ,‬או‬ ‫מתבטל לגמרי עניין התפילה לפי‬ ‫דרך הבעש"ט‪.‬‬ ‫על ידי זה ששורש המנורה הוא נגד‬ ‫במכילתא‪.‬‬ ‫מינים‪.‬משתכר רק‬ ‫והאדם‬ ‫ובמשורה‪,‬‬ ‫ארבעה‬ ‫במשקל‬ ‫מצוות‬ ‫במדה‬ ‫החג כמו‬ ‫דהיינו‬ ‫מצוות‬ ‫ה'מידות'שאר‬ ‫על ידי‬ ‫להזכיר את‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫מאמר הראשון‬ ‫פסח‪.‬‬ ‫שללידי‬ ‫הגיעובשביעי‬ ‫הדברים‬ ‫ולמההיינו‬ ‫יציאות‪,‬בסופו‬ ‫וכנ"ל אלא‬ ‫למההחג‬ ‫לנו שתי‬ ‫טהרת‬ ‫ולכאורהשל‬ ‫קשה‬ ‫ההשפעות‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬כי תורתנו היא תורה של תרי"ג מצוות המתייחסות‬ ‫שאינו מלובש‬ ‫כך‪.‬‬ ‫שהתעלו‬ ‫כאןהוא פרטי‬ ‫ההשתדלות‪.‬‬ ‫שנתפרשאולם‬ ‫בתורה‬ ‫גדרי מה‬ ‫מעשיו כפי‬ ‫והעיקר‬ ‫ולפיהמעשה‪,‬‬ ‫עבודתו‬ ‫לחלק‬ ‫בעיקר‬‫בשווי‬ ‫עיקר‬ ‫וזה‬ ‫באותיות‪ ,‬וכמו‬ ‫על פיאתדרךכלהטבע‪,‬‬ ‫היתה‬ ‫המעשה ולא ההרגשה הפנימית‪ .‬ולכן הדגש הוא בעיקר בדבר‬ ‫הדרגות‬ ‫שתא‬ ‫הראשונההאי‬ ‫היציאה‬ ‫לעורר שוב‬ ‫השי"תדהנה‬ ‫שנזכה‬ ‫לומר בזה‪,‬‬ ‫ויש‬ ‫יעזרנו‬ ‫תורת בעש"ט‬ ‫שכתבתי בשם‬ ‫ששילח אותם פרעה מארצו ויצאו כולם בעצם היום הזה‪.‬‬ ‫למה שהיה ראויים לך‬ ‫הלב‪.‬‬ ‫הרגשת‬ ‫ומעבר‬ ‫עצומיםשלמעל‬ ‫ולא בעניין‬ ‫לעשות‬ ‫ברווחים‬ ‫שאפשרזכו‬ ‫מעבר לזה‬ ‫בכוח‬ ‫זיע"א‬ ‫הרב הקדוש‬ ‫גדולה אל‬ ‫פסחשלעלצעקה‬ ‫למצב‬ ‫ובחג הפסח אם היו אומרים 'את יום חג החרות הזה'‪ ,‬הרי נתת‬ ‫האותיות‬ ‫בבחינת‬ ‫שפת הים‪,‬‬ ‫העם של‬ ‫בלילאתשביעי‬ ‫הנהיג‬ ‫ההם‬‫ע"ה‬ ‫שנתעוררורבינו‬ ‫בימים‬ ‫ומשה‬ ‫מוה"ר דוב בער‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק שהקב"ה אמר למרע"ה מה תצעק אלי‪,‬‬ ‫ועצומותכאלה‬ ‫לאין‬ ‫אחרת‪ ,‬ויש‬ ‫חירות‬ ‫גדולות‬ ‫השיגומרגיש‬ ‫השגות‬ ‫ברוחניות אחד‬ ‫לשיעורין‪ ,‬כי כל‬ ‫דבריך‬ ‫טבעי‪ ,‬וגם‬ ‫באופן‬ ‫בבריאה‬ ‫ז"ל שלא היו‬ ‫'דא בעתיקא תליא'‪ ,‬היינו מזלא עילאה‪ ,‬שהכונה היתה להביא את‬ ‫שאינם מרגישים כלל חירות אלא משועבדים תחת אדוניהם‪,‬‬ ‫ויגיעוטוב‬ ‫שפע רב‬ ‫אלינו ממרום‬ ‫מעצמםזה יעיר‬ ‫שיצאו ובזכות‬ ‫כזהמילתא‪,‬‬‫תליא‬ ‫בעתיקא‬ ‫וצירופיהם‬ ‫עדיין אותיות‬ ‫ומגשמיותם‪,‬‬ ‫מגופניותם‬ ‫למצב‬ ‫העם‬ ‫כמאחז"ל 'אכתי עבדי אחשורוש אנן' וכיו"ב‪ ,‬שכירים או אריסים‪,‬‬ ‫שיעור‪ ,‬והרי ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי‬ ‫שביד הצדיק‬ ‫במציאות‪ ,‬ובזה‬ ‫לדבקות עילאית‪ ,‬ויתעלו מעל למידות‪ ,‬ויגיעו עד בחינת 'עתיק'‬ ‫או לחוצים מחובות או יושבים בבית האסורים או עבדים עברים‬ ‫וכן כל כיו"ב שאינו מרגישים טעם חירות‪ ,‬וידוע שהמצווה הקשה‬ ‫לשנותם כידוע‪.‬‬ ‫המאמר הוא‬ ‫עילאה'‪.‬ונזכה כולנו לומר שירה חדשה בגאולה השלימה‬ ‫'מזלא‬ ‫וברוחניות‪,‬‬ ‫הנקרא‬ ‫בגשמיות‬ ‫ואנוהו'‬ ‫א‪-‬ליאת עצמו‬ ‫אדם'זה‬ ‫לראות‬ ‫חייבאמר‬ ‫ודוראמו‬ ‫תינוקדורבמעי‬ ‫ואפי' 'בכל‬ ‫נהר כבר‪,‬‬ ‫הפסח היא‬ ‫הכהן על‬ ‫ביותר בחג‬ ‫מכאן‬ ‫ואולי‬ ‫ראשית גילוי‬ ‫ואיתא מהבעש"ט (ליקוטי אמרים‪ ,‬י"ח ריש ע"ג) "צריך האדם לחשוב‬ ‫וישכח את עצמו מכל וכל‪ ,‬ויבקש הכל בכל‬ ‫כ'אין'‪,‬‬ ‫עצמו‬ ‫את‬ ‫כאילו הוא יצא ממצרים'‪ ,‬וא"כ כיוון שאין הדבר שווה לכל נפש‬ ‫פינה ומכאן יתד‬ ‫האותיות‪ ,‬עד‬ ‫אכי"ר‪.‬‬ ‫בימינו‬ ‫בקרוב‬ ‫חז"ל‪.‬המצות‪ ,‬שאיסור אכילת חמץ שווה לכל‪ ,‬וחיוב‬ ‫מברכים על‬ ‫תפילתו על השכינה‪ ,‬ואזי יכול לבוא למעלה מהזמן‪ ,‬דהיינו לעולם‬ ‫לכןבמדרשי‬‫כידוע‬ ‫לעבודה רמה‬ ‫כאן לשונו‪.‬‬ ‫אכילת מצה שוה לכל ישראל‪ ,‬והקב"ה רצה שכל העם יחגגו‬ ‫ונישאה זו‪.‬‬ ‫המחשבה‪ ,‬ששם הכל שוה‪ ,‬חיים ומות‪ ,‬ים ויבשה‪ ,‬וזהו מה שכתוב‬ ‫[ליל שביעי של פסח תשפ"ב]‬ ‫בשווה בדבר המשותף לכולם כאחד‪.‬‬ ‫ובספר דרש‬ ‫בזוהר (בשלח מ"ח ע"א) 'אלי' דייקא‪ ,‬דא בעתיקא תליא‪ ,‬שהיו צריכין‬ ‫‪‬‬ ‫ולכן בליל קדוש זה של 'שביעי של פסח' מתעוררין כל הסגולות‬ ‫בענין‬ ‫טוב‬ ‫‪J‬‬ ‫להפקיר את עצמן‪ ,‬ולשכוח בצרתן‪ ,‬כדי שיבואו לעולם המחשבה‪,‬‬ ‫וזה הטעם שהחג נקרא 'חג המצות' השוה לכולם‪ ,‬שהרי אפי'‬ ‫ושם הכל שוה‪ ,‬מה שאין כן כשהוא דבוק בגשמיות עולם הזה‬ ‫קרבן פסח לא הקריבו כולם בפועל‪ ,‬כי חלק גדול מן העם היה‬ ‫מעשה בראשית‬ ‫הוא דבוק בהתחלקות טוב ורע‪ ,‬דהיינו זיי"ן ימי הבנין‪ ,‬ואיך יבא‬ ‫ועושר‪.‬‬ ‫אולם‬ ‫ובפרנסהועוד‪.‬‬ ‫בבנים וחולים‬ ‫נושעים זקנים‬ ‫טמאים או‬‫וחלקםולכן‬ ‫שנה נפש'‪,‬‬ ‫בסודמן'עולם‬ ‫המקדש‪,‬‬ ‫שבו‪,‬רחוק‬ ‫למעלה מזמניות‪ ,‬ששם אחדות גמור‪ ,‬וכן כשחושב את עצמו‬ ‫אכילת מצות שווה בכולם ממש‪ .‬ולכן קבעו לומר 'ותתן לנו את‬ ‫ל'יש'‪ ,‬ומבקש צרכיו‪ ,‬אז אין הקדוש ברוך הוא יכול להתלבש בו‪,‬‬ ‫אצל זקה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע‪,‬‬ ‫המעשההזה'‪.‬‬ ‫חג המצות‬ ‫יום‬ ‫וכידוע‬ ‫כי הוא יתברך שמו 'אין סוף'‪ ,‬ואין כלי יכול לסבלו‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫ובחג השבועות הקרבת שתי הלחם היתה רק על ידי הכהנים‬ ‫כשחושב את עצמו ל'אין'" עכל"ק‪.‬‬ ‫שפעם אחת היה חורף כבד מאוד‪ ,‬ובימי חג הפסח היה כפור גדול‬ ‫ישא‬ ‫ַ'ח ֵיי' ִ ּביְ ָדא ְ ּד ַמ ְל ָּכא ַק ִ ּד ׁ ָ‬ ‫מחשבת‬ ‫_____‬ ‫הרה"צ רבי יעקב אשר סאפרין שליט"א‬ ‫קאמארנא‬ ‫בן כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫אדם‪ ,‬יוצאים מן הכלל‪.‬‬ ‫ולמה יצאו מן הכלל‪ .‬כי חייהם של‬ ‫בניו של מקום אינם רשומים בין הנכסים‪.‬‬ ‫משל לאדם‪ :‬שדהו קנויה לו וביתו קנוי‬ ‫לו וכך בהמותיו וחפציו‪ ,‬אבל בנו אינו‬ ‫מוסף בשמיני עצרת‪ ,‬כי הוא בידיו של‬ ‫‪‬‬ ‫הקב"ה לבדו‪.‬‬ ‫וכשמטים אוזן לחזרה הזו‪ ,‬שומעים‬ ‫בה יותר מ'דיוק' בעלמא‪ .‬כאן נפתח‬ ‫לפנינו היסוד שילווה אותנו מעתה‬ ‫ועד סוף הדברים‪" :‬יסוד אהבת הקב"ה‬ ‫לבניו"‪.‬‬ ‫בהושענאד ׁ ָרבהישא‬ ‫הפתקיןא ַק ִ ּ‬ ‫מסירת ְל ָּכ‬ ‫ַ'חֵיי'מה ִ ּב ָ‬ ‫נשתייריְדאלאחרְ ּד ַמ‬ ‫קנוי לו‪ .‬בנו הוא‪ ,‬עצמו ובשרו‪ .‬וכמו‬ ‫כל השאלה מה נמסר לבית דין ומה‬ ‫ששגור בפי העולם על פי דברי הגמ'‬ ‫דיוקים‬ ‫נשאר אצל המלך‪ ,‬אינה שאלה של סדרי‬ ‫עיונים בדברי הפלאים של רבינו זיע"א בספרו "זוהר חי"‬ ‫ברא כרעא דאבוה‪ ,‬אין הבן כמו ישות‬ ‫נפרדת מול אביו‪ ,‬אלא המשך עצמותו‬ ‫מאירי עיניים‬ ‫הנהגה בעולמות העליונים בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫שאלה של קרבה‪ .‬ענייני ממון ופרנסה‪,‬‬ ‫ממש‪ .‬והיות שישראל בניו של מקום‬ ‫ענייני מלך ונתיניו הם‪ ,‬ומלך מוסר את‬ ‫הם‪" ,‬בנים אתם לה' אלקיכם"‪ ,‬ולא עוד‬ ‫כשאנו מתבוננים בלשון קדשו של‬ ‫ענייני נתיניו לשריו‪ .‬אבל החיים עצמם‪,‬‬ ‫אלא שהוא קורא להם חלקו‪" ,‬כי חלק‬ ‫ה' עמו יעקב חבל נחלתו"‪ ,‬והם קוראים‬ ‫רבינו זיע"א‪ ,‬מתגלים בהם נקודות‬ ‫ודיוקים מאירי עיניים‪ .‬ראשית‪ ,‬אינו‬ ‫עניין שבין אב לבניו הם‪ ,‬ודבר שבין אב‬ ‫לבנו אין מוסרים לשליש‪.‬‬ ‫ועומד‪ .‬ואלו דבריו‪" :‬אבל 'חיי' שהוא‬ ‫בידא דמלכא קדישא‪ ,‬זה לא נגמר עד‬ ‫וכאן הבן שואל‪ :‬אם נמסרו כבר כל‬ ‫הפתקין ונחתמו ונגמרו לחיים טובים‬ ‫גמר החתימה‬ ‫יחוד עליון שבשמיני עצרת‪ ,‬שאז מלכא‬ ‫ולשלום‪ ,‬מדוע כל החזרה הזו עם‬ ‫לו חלקם‪" ,‬חלקי ה' אמרה נפשי"‪ ,‬הרי‬ ‫כותב שאין לבית דין 'רשות' ליתן חיים‪,‬‬ ‫הנה מן הנודעות הוא וקבלה מקובלת‬ ‫ואל יהיו הדברים תמוהים בעינינו‪,‬‬ ‫קדישא מושך חיים"‪.‬‬ ‫הקיטל לאווירת ימים נוראים עם כל‬ ‫יש כאן קשר שכל צד בו הוא חלקו של‬ ‫אלא ש"אי אפשר" להם ליתן חיים‪.‬‬ ‫בידינו‪ ,‬שהושענא רבה הוא יום גמר‬ ‫שהרי שורש נטוע להם בדברי האריז"ל‬ ‫ואלו דבריו הק' משולבים בביאור‪:‬‬ ‫ארנֶ עם"‪ ...‬וכי יש דין לאחר גמר‬ ‫ה"פ ְ‬ ‫ַ‬ ‫חברו‪ ,‬ולכן איזה פתק יכיל אותו ואיזה‬ ‫כלומר זה מן הנמנע‪ ,‬כמו שאין המים‬ ‫החתימה‪ ,‬בו יוצאין הפתקין ִמ ֵבּי מלכא‬ ‫עצמם‪ .‬בשער הכוונות שם מפורש‪ ,‬שאף‬ ‫כל הפתקין היוצאים בהושענא רבה‬ ‫דין? אתמה‪.‬‬ ‫פנקס יחזיק אותו?‬ ‫יוצאים מן הסלע‪ .‬ואם יצאו‪ ,‬לא בית דין‬ ‫ונמסרים פסקי הדין ַל ְמ ֻּמנִ ּים‪.‬‬ ‫הוציאם ולא שליח‪ ,‬אלא ההופכי הצור‬ ‫על פי שנמסרו הפתקין ביד השלוחים‬ ‫אינם אלא "פסקי בית דין שבהיכל זכות‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬תפילת גשם שאנו‬ ‫ושלישית‪ ,‬והוא הנפלא שבדיוקים‪:‬‬ ‫בהושענא רבה‪ ,‬לא ניתנה להם רשות‬ ‫מבי"ע"‪ ,‬ששם "דנין את האדם על כל‬ ‫מתפללים באותו מוסף‪ ,‬אינה עוד בקשה‬ ‫כך איתא בזוהר הקדוש‪" :‬ביומא‬ ‫אגם מים בכבודו ובעצמו‪ .‬כך שיש כאן‬ ‫מתחילה ועד סוף נוקט מרן זיע"א לשון‬ ‫לפעול את המשפט עד יום שמיני עצרת‪,‬‬ ‫דברים שבעולם"‪ ,‬על ממון ובריאות‪ ,‬על‬ ‫מבקשות השנה‪ ,‬שהרי אמרו חז"ל על‬ ‫שביעאה דחג הוא סיומא דדינא דעלמא‪,‬‬ ‫מניעה פנימית שמונעת מבית הדין את‬ ‫משיכה בלבד‪" :‬מלכא קדישא מושך‬ ‫וז"ל‪" :‬עדיין הדין תלוי כל יום הושענא‬ ‫פרנסה וכבוד‪ ,‬וכיון שיצאו הפתקין "אי‬ ‫הזכרת גבורות גשמים‪" :‬מתוך ששקולה‬ ‫ופתקין נפקין מבי מלכא"‪ ,‬וכך העמיד‬ ‫האפשרות לדון בחיים עצמם‪.‬‬ ‫ליה"‪" ,‬הן למשוך או להמשיך חיים"‪,‬‬ ‫רבא עד שמיני עצרת"‪ .‬אלא שהאריז"ל‬ ‫אפשר להם לבית דין לשנות הפסק"‪.‬‬ ‫כתחיית המתים‪ ,‬לפיכך קבעוה בתחיית‬ ‫האריז"ל בשער הכוונות‪ ,‬שבהושענא‬ ‫"מלכא קדישא מושך חיים"‪" ,‬ובכל‬ ‫ודקדק מרן זיע"א וכתב שבהיכלי‬ ‫תלה את טעם הדבר בהרווחת שהות‬ ‫אבל דבר אחד לא נמסר לאותו בית‬ ‫המתים"‪ .‬נמצא שדווקא ביום שלאחר‬ ‫רבה נמסרים הפתקין ביד השלוחים‪.‬‬ ‫עת ממשיך חיים או מושך חיים"‪ .‬ודוק‬ ‫הזכות דנים את האדם "על כל דברים‬ ‫אחרונה לשבים‪ ,‬אמנם מרן זיע"א בזוהר‬ ‫דין מעולם‪" :‬וביד הבית דין אי אפשר‬ ‫נעילת כל הקוויטלאך מעמידים אותנו‬ ‫ומכאן המנהג השגור בפי כל ישראל‬ ‫שכאשר נידון האדם לחיים‪ ,‬אין לשונו‬ ‫שבעולם"‪ ,‬ושמע מינה שהחיים אינם‬ ‫חי הנ"ל מעמיק והולך‪ :‬לא רק ַהרוָ ַחת‬ ‫להם ליתן חיים‪ ,‬אלא חיי בידא דמלכא‬ ‫חכמים שוב על עניין יסוד ה'חיים'‪,‬‬ ‫לאחל בהושענא רבה "א גוט קוויטל"‪,‬‬ ‫"מושך לו חיים" אלא "מושך ליה"‪,‬‬ ‫נכללים ב"דברים שבעולם"‪ .‬וההבחנה‬ ‫שעה יש כאן‪ ,‬אלא חילוק יסודי‪ .‬כל‬ ‫קדישא"‪.‬‬ ‫והדבר אומר דרשני‪.‬‬ ‫ונעורים כל הלילה בתפילה ובתחנונים‪,‬‬ ‫כלומר‪ :‬האדם עצמו הוא הנמשך בעל‬ ‫דקה‪ :‬ממון ובריאות‪ ,‬בנים ומזונות‪ ,‬כולם‬ ‫הדינים כולם נגמרו ונמסרו‪ ,‬ודבר אחד‬ ‫ובבוקרו של יום חובטים הערבה‪ ,‬שהכל‬ ‫‪‬‬ ‫כורחו אל מקור חייו בבחי' אתערותא‬ ‫הם נכסים המונחים בתוך הבריאה‪ ,‬ולכן‬ ‫בלבד‪ ,‬החיים‪ ,‬מעולם לא היה בידי בית‬ ‫וליתר עומק‪ ,‬גם על החיים עצמם‬ ‫דנים שם‪ ,‬אלא שפסק זה‪ ,‬שלא כשאר‬ ‫יודעים כי זו שעת החתימה האחרונה‪.‬‬ ‫דלעילא‪.‬‬ ‫יש לבית דין תפיסה בהם‪ .‬אבל חייו של‬ ‫הדין‪ ,‬אלא ממתין לייחוד העליון של‬ ‫‪‬‬ ‫הפסקים‪ ,‬נשאר תלוי ועומד‪ .‬וכלשונו‬ ‫הק'‪" :‬ובעת מוסף שמיני עצרת‪,‬‬ ‫אלא שהאריז"ל תלה את טעם הדבר בהרווחת שהות אחרונה‬ ‫כשמלכא קדישא מסכים עם הבית‬ ‫הפסק בידם‪,‬‬ ‫דין‪ ,‬אז נגמר הפסק למיתה‪ ,‬ואם מלכא‬ ‫והגמר בידו‬ ‫וכי יש דין‬ ‫לשבים‪ ,‬אמנם מרן זיע"א בזוהר חי הנ"ל מעמיק והולך‪ :‬לא‬ ‫קדישא מסכים לחיים‪ ,‬נמשך חיים‬ ‫ופתקא הדרין לבי מלכא"‪ ,‬ואם רצונו‬ ‫הנה בא מרן קוה"ק רבי יצחק אייזיק‬ ‫לאחר גמר דין‬ ‫רק ַה רוָ ַחת שעה יש כאן‪ ,‬אלא חילוק יסודי‪ .‬כל הדינים כולם‬ ‫יתברך בחיים הרי הוא "ממשיך אפילו‬ ‫אחר פסק בית דין"‪ .‬נמצא‪ :‬בית דין‬ ‫מקאמארנא זיע"א בספרו "זוהר חי"‬ ‫(ח"ב דף שעח ע"א)‪ ,‬והאיר את העניין באור‬ ‫למחרת יום הו"ר‪ ,‬שמיני עצרת החג‬ ‫נגמרו ונמסרו‪ ,‬ודבר אחד בלבד‪ ,‬החיים‪ ,‬מעולם לא היה בידי‬ ‫פוסקים‪ ,‬והמלך גומר‪ .‬הפסק בידם‪ ,‬אך‬ ‫הגמר בידו‪.‬‬ ‫חדש‪ .‬אמת ויציב‪ ,‬כותב מרן זיע"א‪,‬‬ ‫הזה‪ ,‬יום טוב גמור הוא‪ ,‬זמן שמחתנו‪.‬‬ ‫שבהושענא רבה כבר נמסר הכל‪" :‬אמת‬ ‫בית הדין‪ ,‬אלא ממתין לייחוד העליון של מוסף בשמיני עצרת‪,‬‬ ‫והנה הפלא ופלא‪ ,‬כי לשון זה של‬ ‫והנה בעיצומו של יום‪ ,‬עולה הש"צ‬ ‫שהכל נמסר כל מיני פסקין וגזירות"‪.‬‬ ‫רבינו‪" ,‬חיי בידא דמלכא קדישא"‪ ,‬שב‬ ‫לתפילת גשם כשהוא עטוף קיטל לבן‬ ‫אלא שמתוך כל הדברים הנחתמים‪,‬‬ ‫כביום הכיפורים‪ ,‬ומנגן בנוסח הימים‬ ‫כי הוא בידיו של הקב"ה לבדו‪.‬‬ ‫ונשנה שש פעמים בקטע אחד‪ ,‬והוא‬ ‫הוא מוציא דבר אחד שנשאר תלוי‬ ‫אבן הפינה של דבריו‪.‬‬ ‫הנוראים‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫ישא‬ ‫ַ'ח ֵיי' ִ ּביְ ָדא ְ ּד ַמ ְל ָּכא ַק ִ ּד ׁ ָ‬ ‫מחשבת‬ ‫_____‬ ‫הרה"צ רבי יעקב אשר סאפרין שליט"א‬ ‫קאמארנא‬ ‫בן כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫מבואו‬ ‫עומדים לבדם לעולם‪ ,‬ולמעלה אין הם‬ ‫אפילו "דבר" הנבדל מנותנו‪ ,‬וכמאמר‬ ‫בעולם‪ ,‬וכשהוא משיבו אל החיים‪ .‬את‬ ‫הרגעים היסודיים האלה‪ ,‬אין האב מוסר‬ ‫נמצא שהחיים הם הדבר היחיד בבריאה‬ ‫ולשון משיכה זו‪ ,‬לשון של אהבה היא‬ ‫מעיקרה‪ .‬כך העיד הנביא על הקב"ה‬ ‫ועד צאתו‬ ‫התיקונים‪" :‬איהו וחיוהי חד"‪.‬‬ ‫לשליח‪.‬‬ ‫שאין הקולמוס שבו נכתבים הפתקין יכול‬ ‫וישראל‪" :‬כי נער ישראל ואהבהו"‪ ,‬ומיד‪:‬‬ ‫"בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה"‪.‬‬ ‫ודבר שאין בו פירוד אינו יורד דרך‬ ‫ואפשר שעל כן קבעו חכמים הזכרת‬ ‫ועתה נחזור אל פתחו של המסע‪ ,‬אל‬ ‫חודש אלול‪ ,‬שבו נפתחו ימי הרחמים‬ ‫מערכת שכל עניינה הפרדה והגדרה‪,‬‬ ‫אלא הוא מכוון לשעה אחת‪ ,‬שעת‬ ‫הגשמים בברכת מחיה המתים‪ ,‬בבחי'‬ ‫"מפתח בתוך מפתח"‪ ,‬שהם ביד המלך‬ ‫לתופסו‪ .‬כי הפתקין יכולים לכתוב על האדם‬ ‫הרי שהמשיכה של מעלה‪ ,‬בעבותות של‬ ‫אהבה היא נעשית‪ .‬וכך שוררה כנסת‬ ‫והסליחות‪ .‬הכל מתחיל במשלו‬ ‫המפורסם של בעל התניא‪ ,‬משל "המלך‬ ‫היחוד‪ ,‬שבה מתאחדים עליונים‬ ‫ותחתונים ונמשכים חיים מחי העולמים‬ ‫לבדו‪ .‬וזו השעה הגדולה שמרן זיע"א‬ ‫מכוון אליה‪" :‬ובעת מוסף שמיני עצרת"‪.‬‬ ‫הכל‪ ,‬את נכסיו ואת מעמדו‪ ,‬את חוליו‬ ‫ישראל לדודה‪" :‬משכני אחריך נרוצה"‪.‬‬ ‫שאין מושכים אלא את האהוב‪ ,‬ואין‬ ‫בשדה"‪ :‬המלך יוצא מהיכלו אל השדות‪,‬‬ ‫ושם רשאי כל אחד לגשת אליו‪ ,‬והוא‬ ‫אל העולמות כולם‪.‬‬ ‫אין אלו שיירי ימים נוראים שנתגלגלו‬ ‫לתוך יום טוב‪ ,‬אלא דינה האחרון של‬ ‫ואת רפואתו‪ ,‬אבל לא את החיים עצמם‪,‬‬ ‫נמשכים אלא אחרי האוהב‪ .‬וכשחוזר‬ ‫מרן זיע"א ושונה שהמלך מושך‪ ,‬הרי‬ ‫מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה‬ ‫פנים שוחקות לכולם‪.‬‬ ‫ושמיני עצרת כולו אומר יחוד‪ :‬יום‬ ‫שאין בו חפצא של מצוה‪ ,‬לא שופר ולא‬ ‫השנה ממש‪ ,‬דין זה שאינו נערך בין‬ ‫פתקין וממונים‪ ,‬כי אם בבית המלך‬ ‫שמסורים רק בידי הבורא ית"ש בעצמו‪.‬‬ ‫הוא אומר בלשון ההיכלות את מה‬ ‫שאמר הנביא בלשון האהבה‪ ,‬שחבלי‬ ‫סוכה ולא ארבעה מינים‪ ,‬כאילו נתפנה‬ ‫פנימה‪ ,‬ואין מונח על שולחנו דבר‬ ‫החיים‪ ,‬עבותות אהבה הם‪.‬‬ ‫ונדייק בנקודה העיקרית‪ :‬המלך אינו‬ ‫שולח כרוז אל השדה ואינו ממנה פקיד‬ ‫מכל דברים שבעולם‪ .‬וכמשל הידוע‬ ‫מדברים שבעולם‪ ,‬אלא דבר אחד בלבד‪:‬‬ ‫שיקבל את הפונים‪ .‬הוא יוצא בעצמו‪.‬‬ ‫על שמיני עצרת‪ ,‬על המלך שזימן את‬ ‫עצם היותו של כל חי‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫המידה ששנינו במפתחות‪ ,‬שלא נמסרו‬ ‫בניו לסעודה‪ ,‬וכיון שהגיע זמנם להפטר‬ ‫‪‬‬ ‫ביד שליח‪ ,‬מתחילה כבר כאן‪ :‬את‬ ‫אמר‪" :‬בני‪ ,‬בבקשה מכם‪ ,‬עכבו עמי עוד‬ ‫האדם הכל‪ ,‬את נכסיו ואת מעמדו‪ ,‬את‬ ‫המקור אין מימי אתמול עומדים באפיקו‪.‬‬ ‫הפגישה עם בניו אין המלך מוסר לאיש‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬קשה עלי פרידתכם"‪ .‬עצרת‬ ‫חוליו ואת רפואתו‪ ,‬אבל לא את החיים‬ ‫כך שהחיים אינם מציאות אחת שנמסרה‬ ‫כי בנים שנתרחקו‪ ,‬לב אביהם יוצא‬ ‫אליהם בעצמו‪.‬‬ ‫מלשון עצירה‪ ,‬כמי שאוחז בידו של‬ ‫ידיד אהוב בפתח‪ ,‬בשעת פרידה‪" :‬אנא‪,‬‬ ‫שעת היחוד‬ ‫עצמם‪ ,‬שמסורים רק בידי הבורא ית"ש‬ ‫בעצמו‪.‬‬ ‫ונשלמה‪ ,‬אלא המשכה אחר המשכה‪,‬‬ ‫נשימה ועוד נשימה‪ ,‬כלשון קדשו של‬ ‫בין נתינה‬ ‫המתן עמי עוד מעט"‪ .‬ביום של עצירה‬ ‫רבינו על "המשכה" שאינה פוסקת‪.‬‬ ‫להמשכה‬ ‫‪‬‬ ‫אבל מה בצע לך שהמלך בשדה‪ ,‬אם‬ ‫כזו אנו עומדים מול המלך בעצמו‪ ,‬לא‬ ‫אינך ניגש אליו‪ .‬הרי כל החידוש הוא‬ ‫מכאן נהירים הדברים מפני מה תלה‬ ‫ובעומק הדבר‪ :‬הנותן נפטר מן המקבל‪,‬‬ ‫כנידונים לפני שופטם אלא כבן שאביו‬ ‫אך המושך ממשיך לאחוז בו‪ .‬נתינה היא‬ ‫מן כל הדיוקים הללו עולה היסוד‪,‬‬ ‫שהמלך מכריז כביכול שאינך צריך‬ ‫מרן זיע"א את גמר החיים דווקא ב"יחוד‬ ‫אוחז בידו ואינו מניחה‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫קשר שנגמר‪ ,‬והמשכה היא קשר שאינו‬ ‫ודומה שהוא לב החידוש כולו‪ :‬יש הבדל‬ ‫שערי החיים‬ ‫להמתין עד שתהיה ראוי להיכנס להיכל‪,‬‬ ‫עליון שבשמיני עצרת"‪ .‬לפי דרכנו הדבר‬ ‫ששבעת ימי החג הם כנגד סדרו של‬ ‫מרפה‪ .‬ומאהבתו של הקב"ה את בניו‪,‬‬ ‫יסודי בין נתינה להמשכה‪ .‬כל טובות‬ ‫אינך צריך ללבוש בגדי שרד ולהצטייד‬ ‫מובן מאליו‪ .‬מלאכת הדין‪ ,‬מלאכת‬ ‫עולם‪ ,‬והשמיני למעלה מן הסדר‪ ,‬יום‬ ‫לא בחר בדרך שבה נפטרים‪ ,‬אלא בדרך‬ ‫העולם בדרך נתינה הן באות‪ .‬הנותן‬ ‫במכתבי המלצה משרי החצר‪ .‬אלא הנך‬ ‫הבדלה היא‪ .‬כי 'לדון' פירושו להבחין‬ ‫שאין בו אלא המלך וכנסת ישראל‬ ‫ולהפריד זכות מחובה וזכאי מחייב‪.‬‬ ‫לפי יסוד זה‪ ,‬מאירים לעינינו דברי רבי‬ ‫שבה אוחזים‪ :‬יד אוחזת ביד‪ ,‬כמו אב‬ ‫מתנה לחברו‪ ,‬כיון שנתנה‪ ,‬יצאה מידו‬ ‫מוזמן לבוא עכשיו‪ ,‬אל השדה‪ ,‬עם בגדי‬ ‫לבדם‪ ,‬בו דווקא נחתמים החיים‪ .‬כי‬ ‫לפיכך שוכנים היכלי המשפט בעולמות‬ ‫יוחנן‪" :‬שלשה מפתחות בידו של הקדוש‬ ‫האוחז בידו הקטנה של בנו הפעוט‪ ,‬בלא‬ ‫ועמדה ברשות המקבל‪ ,‬והרי היא קיימת‬ ‫החולין‪ ,‬כפי שאתה‪ .‬רק תבוא‪.‬‬ ‫דברי המלכות נחתמים בלשכות‪ ,‬ודברי‬ ‫התחתונים‪ ,‬בעלמא דפירודא‪ ,‬ששם‬ ‫ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח‪ ,‬ואלו‬ ‫הרף עין של פירוד‪.‬‬ ‫אצלו מעתה ועד עולם‪ ,‬אף אם יסיח‬ ‫ודא עקא‪ ,‬שיש מי שאינו יודע כלל‬ ‫האהבה נחתמים ביחידות בהיכלו של‬ ‫הן‪ :‬מפתח של גשמים‪ ,‬מפתח של חיה‪,‬‬ ‫הנותן את דעתו ממנה לגמרי‪ .‬משל למה‬ ‫כל דבר עומד לבדו וניתן להישקל על‬ ‫ומעתה יובן מפני מה אי אפשר ל'חיים'‬ ‫שהמלך עומד מחוץ לחלונו‪ ,‬ויש מי‬ ‫מלך‪.‬‬ ‫ומפתח של תחיית המתים"‪ .‬ולכאורה‬ ‫הדבר דומה‪ :‬לנר שהודלק מנר חברו‪,‬‬ ‫המאזניים‪.‬‬ ‫להיכתב בפתק‪ .‬כל כוחו של כתב בכך‬ ‫שהתעורר‪ ,‬אלא שהוא עומד מרחוק‪,‬‬ ‫יש לתמוה‪ ,‬מה נשתנו שלושה אלו מכל‬ ‫שכיון שאחזה השלהבת בפתילה‪ ,‬עומדת‬ ‫‪‬‬ ‫עסוק כולו במירוק בגדיו‪ ,‬ואומר לעצמו‪:‬‬ ‫אבל גזירת החיים‪ ,‬כפי שנתבאר‪,‬‬ ‫שהוא עומד לעצמו‪ .‬זו גבורתם של‬ ‫אוצרות העולם שהופקדו עליהם ְמ ֻמנִ ּים‪.‬‬ ‫היא מעתה בפני עצמה‪ ,‬ואפילו כבה הנר‬ ‫איך אגש אל המלך במצבי‪ .‬קודם אשלים‬ ‫אינה כשאר הגזירות‪ ,‬כי החיים אינם‬ ‫הפתקין בדברי מרן זיע"א‪" :‬וכיון שיצאו‬ ‫הראשון‪ ,‬אין השני כבה עמו‪ .‬כזו היא כל‬ ‫אבל לדרכנו אין כאן שלושה‪ ,‬אלא‬ ‫הפתקין אי אפשר להם לבית דין לשנות‬ ‫נתינה שבעולם‪ :‬המקבל עומד מעתה‬ ‫אחד‪ .‬שלושה שערים של דבר אחד‪:‬‬ ‫הפסק"‪ ,‬כי הכתב‪ ,‬משיצא מתחת יד‬ ‫וכמו שאמרו ששבעת ימי החג הם כנגד סדרו של עולם‪ ,‬והשמיני‬ ‫ברשות עצמו‪.‬‬ ‫"שערי החיים"‪ .‬מפתח של גשמים שהם‬ ‫כותבו‪ ,‬שוב אינו צריך לו‪ .‬אלא שאין‬ ‫מים חיים לעולם‪ ,‬מפתח של 'חיה' דהיינו‬ ‫הכתב חל אלא על דבר העומד בפני‬ ‫אבל החיים עצמם‪ ,‬אינם ניתנים כך‬ ‫למעלה מן הסדר‪ ,‬יום שאין בו אלא המלך וכנסת ישראל לבדם‪,‬‬ ‫היולדת והחיים שיורדים לעולם בשעת‬ ‫לידה‪ ,‬ומפתח של תחיית המתים‪ ,‬אשר‬ ‫עצמו‪ ,‬וה'חיים' אין בהם רגע אחד‬ ‫העומד לעצמו‪ ,‬כי הם מתחדשים בכל‬ ‫כמתנה שהנותן מסתלק ממנה‪ ,‬אלא הם‬ ‫בגדר מתנה שמתחדשת בכל רגע מכוחו‬ ‫בו דווקא נחתמים החיים‪ .‬כי דברי המלכות נחתמים בלשכות‪,‬‬ ‫יחזרו לעולם החיים‪ .‬ואם נתבונן‪ ,‬שלושת‬ ‫המפתחות הללו הם שלושת הרגעים‬ ‫רגע מכוחו של הבורא ית"ש‪ .‬נמצא‬ ‫שהחיים הם הדבר היחיד בבריאה שאין‬ ‫של הבורא ית"ש בעצמו‪ .‬אין רגע מסויים‬ ‫שבו נמסרו החיים לידי האדם ומעתה‬ ‫ודברי האהבה נחתמים ביחידות בהיכלו של מלך‪.‬‬ ‫שבהם נוגע האב בעצם חיותו של בנו‪:‬‬ ‫כשהוא מביאו לעולם‪ ,‬כשהוא מקיימו‬ ‫הקולמוס שבו נכתבים הפתקין יכול‬ ‫לתופסו‪ .‬כי הפתקין יכולים לכתוב על‬ ‫שלו הם‪ ,‬אלא נמשכים הם אל האדם‪,‬‬ ‫כמעיין הנמשך אל הנחל‪ ,‬שאם פסק‬ ‫‪29‬‬ ‫המוחין‬ ‫המשכת‬ ‫מחשבת‬ ‫מחשבתת ָּכל‬ ‫ָל ַד ַע‬ ‫_____‬ ‫_____‬ ‫שיינפלד‬ ‫שליט"א שליט"א‬ ‫המועדים"המועדים"‬ ‫ומח"ס "אש‬ ‫יהושעיהושע‬ ‫שיינפלד‬ ‫הק'‪",‬אש‬ ‫קהלתנו‬ ‫ומח"ס‬ ‫יחיאליחיאל‬ ‫משפיע הק'‪,‬‬ ‫הגה"ח רבי‬ ‫משפיע קהלתנו‬ ‫הגה"ח רבי‬ ‫קאמארנא‬ ‫קאמארנאד ָך‬ ‫ָרז סוֹ ֶ‬ ‫קיצור סדר המשכת המוחין‬ ‫וכשאנו פוסעים לעברו פסיעה אחת קטנה‪,‬‬ ‫את החשבונות‪ ,‬קודם אתנקה מן האבק‪.‬‬ ‫ואינו קולט שהמלך יצא אל השדה‬ ‫בחג הסוכות‬ ‫מתקיים בנו מיד הסיפא‪" ,‬ודודי לי"‪ :‬הוא‬ ‫בדיוק בשביל שיבואו אליו עם האבק‪.‬‬ ‫נמצא שהממתין להיות ראוי ומצוחצח‪,‬‬ ‫פותח לפנינו את שערי היכלו כפתחו של‬ ‫מחמיץ את הזמן היחיד בשנה שבו אין‬ ‫על פי דרכי עבודה‬ ‫צריך להיות ראוי‪ ,‬אלא רק להשתוקק‬ ‫אולם‪ ,‬אוחז בידינו ומוליך אותנו עמו לאורך‬ ‫לחזור אל חיק האב האוהב‪.‬‬ ‫וזו הרי תכליתו של אלול‪" ,‬אני לדודי"‪:‬‬ ‫כל ירח האיתנים‪ ,‬מימי הסליחות אל ראש‬ ‫‪‬‬ ‫שתמליכוני עליכם‪ .‬המלך מחכה לנו‬ ‫עצם קדושת הימים שבין יוכ"פ לסוכות‪,‬‬ ‫על ידי האהבה הגדולה וההכנות‬ ‫שמאלו תחת‬ ‫השנה‪ ,‬מראש השנה אל יום הכיפורים‪ ,‬ומן‬ ‫בשדה בזרועות מושטות ובפנים שוחקות‪,‬‬ ‫והטרדות מתוך חביבות מצוה ואהבת‬ ‫לראשי‬ ‫משתוקק שבניו יתרפקו עליו וידבקו בו‪.‬‬ ‫ימינו תחבקני‬ ‫הסוכה אל ההיכל פנימה‪.‬‬ ‫השי"ת‪ .‬ואילו ה'אור המקיף' נכנס על‬ ‫וכשאנו פוסעים לעברו פסיעה אחת‬ ‫ידי מצות ישיבה בסוכה‪ ,‬בצילא דאימא‬ ‫קטנה‪ ,‬מתקיים בנו מיד הסיפא‪" ,‬ודודי‬ ‫חג הסוכות הוא המשך מ'בנין המלכות'‬ ‫עילאה‪ ,‬כגמול עלי אמו‪ ,‬כמו אבותינו‬ ‫לי"‪ :‬הוא פותח לפנינו את שערי היכלו‬ ‫לאחר שנמתקו הדינים ביום הקדוש‪,‬‬ ‫שאנו עסוקים בו במשך חודש תשרי‪.‬‬ ‫שישבו בתוך ענני הכבוד‪ ,‬שמורים‬ ‫כפתחו של אולם‪ ,‬אוחז בידינו ומוליך‬ ‫חוזרת הנוק' לעמוד בצד הפנים דז"א‪,‬‬ ‫מלכותו יתברך נבנית תחילה בחלק‬ ‫אותנו עמו לאורך כל ירח האיתנים‪ ,‬מימי‬ ‫ומוגנים מכל רע‪ ,‬ופטורים מכל דאגות‬ ‫הנביא‪" :‬כי נער ישראל ואהבהו וממצרים‬ ‫עבותות של אהבה‪.‬‬ ‫ומתחילה להיבנות באמצעות שפע‬ ‫ה'גבורות'‪ ,‬כאשר ה'מידות' [שעל ידן‬ ‫וטרדות‪.‬‬ ‫קראתי לבני"‪ .‬אב אינו מפקיד את בנו‬ ‫הסליחות אל ראש השנה‪ ,‬מראש השנה‬ ‫‪‬‬ ‫החסדים‪ ,‬שהוא ענין האהבה המורגשת‬ ‫מנהיג הקב"ה את עולמו] מתרחקות‬ ‫בידי זרים‪ ,‬ואפילו לנאמנים שבנאמנים‪.‬‬ ‫אל יום הכיפורים‪ ,‬ומן הסוכה אל ההיכל‬ ‫ביום הכיפורים עולה הנוק' עד אימא‬ ‫מיום הכיפורים ואילך מחמת ריבוי‬ ‫מהמלכות [דהיינו הכח האלוקי שיורד‬ ‫החסדים הנמשכים אל הנוק' ובכך היא‬ ‫נמצאת ההלכה הזו כולה‪ ,‬הלכה בהלכות‬ ‫פנימה‪.‬‬ ‫עילאה‪ ,‬ששם יש ביטול הטבע‪ ,‬ולכן‬ ‫להחיות את הבריאה ואת הנבראים‬ ‫מתנתקים לגמרי מכל ענייני הטבע‪ ,‬לא‬ ‫נבנית מצד החסדים‪.‬‬ ‫התחתונים כדי למלוך עליהם]‪ ,‬וכאילו‬ ‫אהבת ה' לבניו היא‪.‬‬ ‫וכמעשהו בפתיחה כך מעשהו‬ ‫אוכלים ולא שותים‪ ,‬אבל בחג הסוכות‬ ‫מורידים את האור של אימא עד למטה‪,‬‬ ‫חסדים אלו מתחלקים לשתי בחינות‪:‬‬ ‫אינן רוצות למלוך על התחתונים‪ ,‬וזהו‬ ‫שפע של גבורות וריחוק שהקב"ה שולח‬ ‫רצון‬ ‫ויהי‬ ‫"וכך הלכה"‬ ‫בחתימה‪ ,‬אלא שבהיפוך נפלא‪ :‬בראשית‬ ‫הימים ירד המלך אלינו‪ ,‬אל השדה‪,‬‬ ‫אלא שמחמת ריבוי האור צריך לעשות‬ ‫האחת ‪ -‬חסדים ד'אימא'‪ ,‬דהיינו גילוי‬ ‫שבאותה שעה‬ ‫אל מלכותו‪ ,‬ובכך נבנית המלכות באופן‬ ‫נחזור ללשונו הזהב של רבינו זיע"א‪,‬‬ ‫ובאחריתם עומדים אנחנו אצלו‪ ,‬בהיכלו‬ ‫מחיצה שהוא ה'סכך' כדי שנוכל להשיג‬ ‫אלוקי כאשר מתברר שהקב"ה מנהל‬ ‫של גבורות והיינו שהנבראים מכירים‬ ‫של‬ ‫עליונה‬ ‫הפוך בה והפוך בה‪" :‬אעפ"כ אפילו בכל‬ ‫פנימה‪ ,‬מול אבינו אב הרחמן בעצמו‪.‬‬ ‫את האור הגבוה הזה‪.‬‬ ‫הכל עד שהטבע מאבד את מציאותו‬ ‫שהקב"ה קדוש ונבדל לגמרי‪ ,‬וצריך‬ ‫שמיני‬ ‫מוסף‬ ‫השנה חיי בידא דמלכא קדישא‪ ,‬כי הוא‬ ‫פגישת השדה עם אבינו מלכנו פתחה‬ ‫[יש גילוי גבוה יותר של 'אבא' שמתגלה‬ ‫לעורר רחמיו שיחפוץ למלוך עלינו‪.‬‬ ‫עצרת‪ ,‬כשמלכא‬ ‫ולכן יוצאים לדירת עראי‪ ,‬להורות‬ ‫שהקב"ה מחיה בתמידות את הבריאה‬ ‫אינו משועבד למה שיצא מן הפתקין‪,‬‬ ‫את הימים‪ ,‬ופגישת ההיכל חותמת אותם‪.‬‬ ‫על ביטול כל ענייני הקבע הנקבעים‬ ‫כל זה נעשה מראש השנה ועד יום‬ ‫קדישא מושך‬ ‫ובכל עת ממשיך חיים או מושך חיים‪ ,‬ה'‬ ‫כל רגע מחדש‪ ,‬וזהו ביטול גבוה יותר‪,‬‬ ‫על ידי הטבע‪ ,‬כי דבר שבקביעות יש לו‬ ‫הכיפורים‪ ,‬שאז ננסרת הנוק' מז"א ונבנית‬ ‫נזכה‬ ‫חיים‪,‬‬ ‫ממית ומחיה בכל עת ובכל רגע"‪ .‬וחתם‬ ‫ומעתה מאיר כל מה שנתבאר במקומו‪:‬‬ ‫לא רק שהקב"ה משגיח ומנהל כל פרט‬ ‫עבר הוה ועתיד‪ ,‬ויש ריבוי מחשבות של‬ ‫כפרצוף בפני עצמה על ידי ריבוי גבורות‪.‬‬ ‫כולנו להימשך‬ ‫מרן זיע"א את כל סתרי ההיכלות הללו‬ ‫דווקא שם‪ ,‬בבית המלך פנימה‪ ,‬במוסף‬ ‫בבריאה‪ ,‬אלא שהבריאה עצמה מתחדשת‬ ‫טרדות ודאגות וכן עצבות ויגון מחמת‬ ‫מדי רגע‪ ,‬וביטול זה נמשך בשמחת בית‬ ‫למקור העליון‬ ‫בשתי מילים שמקורם דווקא בעולם‬ ‫של שמיני עצרת‪ ,‬נחתם הדבר האחד‬ ‫לאחר שהנבראים מכירים ברוממות‬ ‫כל הדברים שהיו בעבר ויהיו בעתיד‪,‬‬ ‫השואבה‪ ,‬שזהו ענין ניסוך המים דסוכות‬ ‫בעבותות אהבה‪,‬‬ ‫הפסק‪" :‬וכך הלכה"‪.‬‬ ‫שאין בו שליטה לשום שליח ולשום בית‬ ‫המלך‪ ,‬אי אפשר להמשיך את המלכות‬ ‫אבל מי שחי באופן עראי‪ ,‬אין לו אלא‬ ‫לעומת ניסוך היין דכל השנה]‪.‬‬ ‫בנו‬ ‫ויקוים‬ ‫דין‪ ,‬חותם החיים‪ ,‬שאינם נמשכים אלא‬ ‫באופן כזה של ריחוק ודין‪ ,‬ולכן ביום‬ ‫והסיבה לכך‪ ,‬שזו הלכה פסוקה ויצוקה‬ ‫את הרגע הזה שלפניו‪ ,‬ובכך מתמלא‬ ‫מקרבת המלך עצמו‪.‬‬ ‫הכיפורים עולה המלכות [הנקראת‬ ‫"ואתם הדבקים‬ ‫‪‬‬ ‫שמחת החג‪.‬‬ ‫כסלע‪ ,‬שלא נמסרו החיים מעולם לשום‬ ‫נוק'] עד לשורש הגבורות והדין‪ ,‬באימא‬ ‫בה' אלוקיכם‬ ‫ועתה יומתק ביותר הדיוק שראינו‬ ‫גם בפשטות‪ ,‬על פי התורה‪ ,‬יש לנו‬ ‫עילאה‪ ,‬ושם מתברר ששורש הדין‬ ‫מלאך או שליח‪ ,‬ולא לשום בית דין‬ ‫כולכם‬ ‫חיים‬ ‫בלשון קדשו של רבינו‪" :‬מלכא קדישא‬ ‫לחגוג את חג הסוכות דווקא לעת כזאת‬ ‫והריחוק בעשרת ימי תשובה אינו משום‬ ‫שבעולם‪ .‬כל הפתקין יוצאים‪ ,‬והחיים‬ ‫היום"‪ ,‬לחיים‬ ‫מושך ליה"‪ .‬המשיכה הזאת התחילה‬ ‫כאשר לבו של האדם מתרומם לאחר‬ ‫שאוסף כל תבואתו הביתה‪ ,‬ומרגיש‬ ‫פנימי ומקיף‬ ‫שהמלך כועס ח"ו על העם ואינו חפץ‬ ‫בהם‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬משום שחפץ בהם‬ ‫טובים ארוכים‬ ‫אינם יוצאים‪ ,‬אלא הם בידא דמלכא‬ ‫קדישא‪ .‬וזאת נחמתנו‪ ,‬שאנו מסורים‬ ‫עוד בשדה‪ ,‬ביום שיצא המלך לקראתנו‬ ‫'כוחי ועוצם ידי'‪ ,‬ולכן צריך לישב בדירת‬ ‫עראי‪ ,‬המסוכך עם פסולת גורן ויקב‪,‬‬ ‫דחסדים דאימא‬ ‫כל כך‪ ,‬לכן מסתיר פניו מהם כדי שהם‬ ‫יבקשו פניו‪ ,‬כי רק באופן זה שייך ענין‬ ‫ולשלום‪.‬‬ ‫רק בידיו‪ ,‬לא בידי מלאך ולא בידי שרף‪,‬‬ ‫אלא בידיו של הקב"ה בעצמו‪.‬‬ ‫למשוך אותנו אליו‪ ,‬והיא נשלמת בהיכל‪,‬‬ ‫בשעה שמלכא קדישא מושך חיים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫משיכה אחת ארוכה היא‪ ,‬מבואו ועד‬ ‫כדי להראות שאין טבע והכל מושגח‬ ‫הארה זו נחלקת לשני חלקים‪ :‬ה'אור‬ ‫המלוכה כאשר העם מעורר אצל המלך‬ ‫ובזכות מה זכינו לכך‪ ,‬הוא שהעיד‬ ‫צאתו של ירח האיתנים‪ ,‬וכולה עשויה‬ ‫בפרטות על ידי אימא עילאה‪.‬‬ ‫הפנימי' של החסדים דאימא נכנס על ידי‬ ‫את הרצון למלוכה‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫המוחין‬ ‫המשכת‬ ‫מחשבת‬ ‫_____‬ ‫הגה"ח רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט"א‬ ‫קאמארנא‬ ‫משפיע קהלתנו הק'‪ ,‬ומח"ס "אש המועדים"‬ ‫פרטי בכל צד וצד‪ ,‬אלא עושים הקפה‬ ‫אחת לכל הצדדים באופן כללי ומקיף‪,‬‬ ‫ממשיכים בהלל באמירת 'הודו לה' כי‬ ‫טוב' לכוין כוונות פרטיות אלו‪ ,‬ומכוונים‬ ‫עבודת ה'הלל'‬ ‫כך חוזרים ומאירים את האור האלוקי‬ ‫על ידי 'הובאה' לתוך העולם‪ ,‬ואז מתברר‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫כאשר הכוונה הכללית היא לעורר את‬ ‫בכללות לשבח את הקב"ה על שמאיר את‬ ‫בתוך ה'מלכות' האמונה של 'ביטול‬ ‫דעת בינה חכמה ‪-‬‬ ‫פנימי ומקיף‬ ‫המידות אל המלכות‪ ,‬כי ארבעת המינים‬ ‫חסדיו בתוך מידותיו יתברך כדי להטיב‬ ‫עבודה זו נעשית בעיקר באמירת 'הלל'‪,‬‬ ‫במציאות' שהכל אחדות אלוקית ואין‬ ‫רומזים על עשר הספירות של המידות‬ ‫עבור מלכותו מתוך רוב אהבה וחסד‪,‬‬ ‫בו אנו מתחברים אל הטוב של השי"ת‪ ,‬אל‬ ‫דב"ח‬ ‫דחסדים דז"א‬ ‫מציאות זולתו עד שאפילו המציאות‬ ‫העליונות‪ ,‬וצריך לעוררם בבקשות‬ ‫ומתענגים על שפע האהבה והחסדים‬ ‫הטובות שהוא גומל עמנו אף באם אין אנו‬ ‫הגשמית היא אלוקות ממש‪.‬‬ ‫ובתחנונים שישפיעו אל המלכות שהיא‬ ‫שהקב"ה משפיע אלינו ואל כל בניו ואל‬ ‫ראויים לכך‪ ,‬ואז מוטל עלינו לקחת את‬ ‫‪‬‬ ‫השכינה הקדושה וכנסת ישראל הנרמזת‬ ‫כל הבריאה‪ ,‬אשר כל זה נכלל בהגדרת‬ ‫התבונות האלו ‪ -‬את ה'חסדים דדעת' ‪-‬‬ ‫העולם נחלק לששה צדדים הרומזים‬ ‫בנוסף לכך יש חלק שני של חסדים‪,‬‬ ‫ב'תיבה' שסביבה עושים ההקפות‪.‬‬ ‫'שבח'‪.‬‬ ‫ולהחדירם בתוך לבבינו‪.‬‬ ‫על ששה קצוות של זעיר אנפין חג"ת נה"י‪,‬‬ ‫והוא חסדים הנמשכים ממידות ההנהגה‬ ‫והביאור בזה הוא‪ ,‬דהנה הקב"ה גבוה‬ ‫בהמשך‪ ,‬באמירת 'אנא ה'' מכוונים‬ ‫בראש השנה לא מתאים לומר הלל‪,‬‬ ‫ואנו מנענעים לכל אחד מששה רוחות אלו‬ ‫האלוקית [זעיר אנפין] אל המלכות‪,‬‬ ‫מעל גבוה‪ ,‬ואע"פ שהוא רוצה מלכות‬ ‫בתחתונים אך לעומת רוממותו מתבטל‬ ‫באופן של 'בקשה' ותחנונים‪ ,‬שיושפע‬ ‫לנו חסדים למלא משאלותינו לטובה‬ ‫'אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים‬ ‫וספרי מתים פתוחין לפניו ‪ -‬וישראל‬ ‫נידונים על המים‬ ‫שלושה פעמים‪ ,‬כנגד דעת בינה חכמה‬ ‫[דב"ח] הפרטיים שבכל אחד מששה‬ ‫על ידי הלולב ומיניו‪ .‬להורות שהקב"ה‬ ‫אוהב אותנו‪ ,‬והוא מנהיג אותנו בכל‬ ‫רצון זה ונעלם אצלו מאוד‪ ,‬וצריך לעורר‬ ‫ולהושיענו מכל צרותינו ולחצינו‪,‬‬ ‫אומרים שירה' (ר"ה לב‪ ,):‬אך בחג הסוכות‬ ‫קצוות אלו‪ ,‬כגון במידת החסד מתחילים‬ ‫פרט‪ .‬דרגה זו אינה גבוהה כל כך כמו‬ ‫אנו משלימים את ההלל‪ ,‬כי מכאן ואילך‬ ‫בחג הסוכות נזכר ענין ה'מים' באופן‬ ‫החסדים והגילוי האלוקי הנמשך מאימא‬ ‫את הרצון הזה ולהזכיר לו שיש לו מלכות‬ ‫והצדיקים היו מפליגים בבקשות ותחנונים‬ ‫בהולכה והובאה הראשונה להמשיך הארה‬ ‫אין ההנהגה על פי הדין‪ ,‬אלא מצד החסדים‬ ‫מיוחד‪ ,‬כמו 'ניסוך המים' וכן נידונים בו‬ ‫מ'דעת דחסד'‪ ,‬אחר כך בהולכה והובאה‬ ‫ששם מתברר שאין שום טבע [הנקרא‬ ‫הנמצאת בשפל המצב‪ ,‬ולעורר רחמיו‬ ‫בבכיות גדולות כדי להריק ממרום דבר‬ ‫ישועה ורחמים בגאולה פרטית וכללית‪.‬‬ ‫העליונים הנשפעים אלינו בימים הללו‪.‬‬ ‫על המים‪.‬‬ ‫השניה מכוונים להמשיך את 'בינה דחסד'‪,‬‬ ‫לפי הרש"ש 'דעת עליון']‪ ,‬אלא יש‬ ‫למענו ית'‪ ,‬למען מלכותו‪ ,‬למען כבודו‪,‬‬ ‫למען בית מקדשו‪ ,‬למען ישראל בניו‪.‬‬ ‫כשאנו אומרים "הודו לה' כי טוב כי‬ ‫ה'מים' רומזים על החסדים הנשפעים‬ ‫ואח"כ בהולכה והובאה השלישית עולים‬ ‫טבע‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬הכל מושגח ומונהג‬ ‫לאחר מכן ב'הודו לה'' האחרון‪ ,‬מכוונים‬ ‫להמשיך אור של 'הודאה' וביטול על ידי‬ ‫לעולם חסדו" עלינו לכסכס עם הלולב‪,‬‬ ‫מלמעלה‪ ,‬לכן היו מוסיפים בחג הסוכות‬ ‫גבוה יותר להמשיך את 'חכמה דחסד'‪.‬‬ ‫על ידי המידות הקדושות [שזהו גילוי‬ ‫ועל כן מעוררים רחמים וצועקים‬ ‫התגלות החסדים שהם גילוי אור אלוקי‪.‬‬ ‫הולכה והובאה‪ ,‬רצוא ושוב‪ ,‬לעלות אל‬ ‫'ניסוך המים' בנוסף על 'ניסוך היין'‪ ,‬כדי‬ ‫הנקרא לפי הרש"ש 'דעת תחתון']‪,‬‬ ‫ושואגים 'הושע נא' 'הושע נא'‪ ,‬למענך‬ ‫תחילה מנענעים כדי להמשיך את אור‬ ‫הדעת ולהמשיך משם חסדים‪ ,‬עד שגם‬ ‫לעורר המשכת החסדים‪ .‬וכיון שמתעורר‬ ‫ואנו צריכים לעלות עם הלולב ומיניו‬ ‫אלקינו‪ ,‬למען בוראינו‪ ,‬למען גואלינו‪,‬‬ ‫ה'דעת' ‪ -‬להאיר את הידיעה שיש לנו‬ ‫‪‬‬ ‫למענך דורשינו‪ ,‬ובכל יום ויום מזכירים‬ ‫"יראי ה'" שעמדו רועדים וזוחלים מאימת‬ ‫השפעת החסדים‪ ,‬מובן מאליו שנוצר מצב‬ ‫[בבחינת 'הולכה'] עד למעלה ל'דעת‬ ‫בתוך הראש אל תוך המידות עד שנתנהג‬ ‫ומעוררים רחמים באופן אחר‪ ,‬עבור‬ ‫הדין‪ ,‬גם הם יודו לה' כי לעולם חסדו‬ ‫של 'דין' לקבוע את כמות ואיכות החסדים‬ ‫עליון' ולהמשיך משם הארת אמונה עד‬ ‫בפועל על פי האמונה‪ ,‬ועד שנרגיש ממש‬ ‫השכינה‪ ,‬עבור בית המקדש‪ ,‬עבור‬ ‫וירגישו את אהבתו של אבינו שבשמים‬ ‫היורדים למטה‪ ,‬ועל כן נידונים בו על המים‪.‬‬ ‫'דעת תחתון' שהוא ז"א‪ ,‬ומשם להמשיך‬ ‫במידות שה' אוהב אותנו ושאנו יראים‬ ‫התבואה‪ ,‬עבור כנסת ישראל‪ ,‬וכן כיוצ"ב‪,‬‬ ‫כדי לעורר רחמי המידות העליונות אל‬ ‫הושענות‬ ‫אל בניו האהובים‪.‬‬ ‫לאחר שעוררנו את החסדים באמירת‬ ‫המשכה זו נעשית בעיקר על ידי‬ ‫נענועי הלולב‪ ,‬כדאמרינן (תענית ב‪:):‬‬ ‫ממנו ומפואר בעינינו וכו' ועד שנקבל‬ ‫כח להתגבר על כוחות היצר כמו אהבות‬ ‫הארה זו [בבחינת 'הובאה'] עד לתוך‬ ‫המלכות שהיא הנהגת הטבע‪ ,‬וכפשטות‬ ‫מלכותו ית'‪.‬‬ ‫לשון חז"ל (סוכה לז‪" ):‬מוליך ומביא ‪ -‬למי‬ ‫לאחר אמירת הלל ועבודת הנענועים‪,‬‬ ‫'הודו לה' כי טוב' על ידי הלל והודאה‪,‬‬ ‫הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין‬ ‫ויראות רעות וכו'‪.‬‬ ‫שהארבע רוחות שלו‪ ,‬מעלה ומוריד ‪-‬‬ ‫ובענין ההקפות יש לנגוע מעט בסודות‬ ‫אנו ממשיכים באמירת ה'הושענות' כשאנו‬ ‫אנו ממשיכים לעורר את החסדים‬ ‫אלא לרצות על המים‪ .‬וכשם שארבע‬ ‫אחר כך מנענעים שוב כדי להאיר את‬ ‫למי שהשמים והארץ שלו"‪.‬‬ ‫התורה אשר גילה האריז"ל (שער הכוונות‪,‬‬ ‫מקיפים את התיבה עם המינים שבידינו‪.‬‬ ‫ולהורידם למטה על ידי תחינה ובקשה‬ ‫מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים ‪ -‬כך‬ ‫אור ה'בינה' ‪ -‬אמונה מעל הטבע וכפירה‬ ‫סוכות דרוש ח) שיש לכוין בשעת ההקפות‬ ‫'אנא ה' הושיעה נא'‪ ,‬ובסוף מזכירים שוב‬ ‫אי אפשר לעולם בלא מים‪.‬‬ ‫באותה שעה שאנו מחזיקים בידינו את‬ ‫והעבודה הפנימית בזה היא‪ ,‬דהנה על‬ ‫בכללי הטבע‪ ,‬עד שנרגיש 'כגמול עלי‬ ‫על שלושה חלקים‪ :‬מחשבה דיבור‬ ‫'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו' על דרך‬ ‫המידות הקדושות הנרמזות בארבעת‬ ‫ידי הנענועים המשכנו והורדנו את הארת‬ ‫גם מצות 'בסוכות תשבו' רומזת על‬ ‫אמו'‪ ,‬ויתגלה בקרבינו שהקב"ה מנהיג‬ ‫ומעשה‪ ,‬הנרמזים בתיבת 'אדם' שהוא ר"ת‬ ‫סדר התפילה‪ :‬שבח‪ ,‬בקשה‪ ,‬הודאה‪.‬‬ ‫המינים [שלושת ההדסים נגד 'חסד‬ ‫הדעת מהמוחין אל המידות‪ ,‬להאירם‬ ‫'עבד שמוזג כוס לרבו'‪ ,‬שמערב ומוזג‬ ‫כל פרט‪ ,‬אין עוד מלבדו‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫א'דם ד'יבור מ'עשה ‪ ,‬ועל ידם נמשכים‬ ‫גבורה תפארת'‪ ,‬שתי הערבות נגד 'נצח‬ ‫‪‬‬ ‫באור אלוקי‪ ,‬ולהמשיך בהם גילוי של‬ ‫מים בתוך כוס היין להמתיק הגבורות על‬ ‫לעשות שום פעולה ותנועה זולתו רצונו‬ ‫החסדים המקיפים אל המלכות‪.‬‬ ‫והוד'‪ ,‬הלולב נגד ה'יסוד'‪ ,‬והאתרוג‬ ‫חסדים והתפשטות‪ ,‬כדי להגדיל על ידי‬ ‫ידי הארת החסדים‪.‬‬ ‫ועזרתו יתברך‪.‬‬ ‫מידות אלו את כבוד המלכות‪.‬‬ ‫נגד ה'מלכות' הפרטית דזעיר אנפין‪,‬‬ ‫והיינו שבשעת ההקפות מעוררים‬ ‫וכתב המאור ושמש (פר' האזינו)‪" :‬כל‬ ‫לאחר מכן מנענעים שוב להאיר את‬ ‫ואנו ממשיכים הארת חסדים מהמידות‬ ‫המשכת המוחין המקיפים אל המלכות על‬ ‫ידי שלושה דברים‪ :‬האחד ‪ -‬על ידי עצם‬ ‫כל זה היה בחינת 'חסדים פנימיים'‪,‬‬ ‫שנמשך מהמידות אל המלכות‪ ,‬והיינו‬ ‫שבח‪,‬‬ ‫מגמתינו בימי החג‪ ,‬בישיבת הסוכה ולולב‬ ‫אור ה'חכמה' ‪ -‬ביטול במציאות על‬ ‫ידי הרגשת האור האלוקי המחיה את‬ ‫הללו אל המלכות ‪ -‬הבריאה ואל כנסת‬ ‫ישראל]‪ ,‬יש לנו להאיר גם את המידות‬ ‫בקשה‪ ,‬הודאה‬ ‫האדם המקיף את התיבה‪ ,‬השני ‪ -‬על ידי‬ ‫והקפות‪ ,‬להמשיך פנימיות אלהותו עלינו‬ ‫שמתעסקים בהמשכת האור באופן פרטי‪,‬‬ ‫העולם כל רגע מחדש ממש‪ .‬ולצורך‬ ‫שלנו באור אלוקי‪ ,‬ולבטל כל האהבות‬ ‫דיבור ואמירת ההושענות‪ ,‬והשלישי ‪ -‬על‬ ‫ולהכנס מקדושה לקדושה‪ ,‬ולהמשיך‬ ‫מנענעים לכל צד וצד‪ ,‬ומכוונים בכל צד‬ ‫כך עולים ומתנתקים מהבריאה על ידי‬ ‫הרעות והיראות הרעות וכו'‪ ,‬על ידי‬ ‫ידי פעולת המעשה של הקפת ארבעה‬ ‫בפרטות על כל שלושת המוחין חב"ד‪.‬‬ ‫על ידי זה החמשה חסדים שיושפע על‬ ‫מינים סביב התיבה‪.‬‬ ‫גם כוונת הנענועים היא בסדר זה‪,‬‬ ‫הכנסת ישראל"‪.‬‬ ‫'הולכה' אל החכמה הקדומה ששם עדיין‬ ‫שמאירים בתוכם הארת האמונה מהדעת‬ ‫לאחר מכן בעת ה'הקפות' סביב התיבה‪,‬‬ ‫כאשר לפני 'הלל' מנענעים בכוונה‬ ‫אין מציאות לעולמות התחתונים‪ ,‬מתוך‬ ‫העליון‪ ,‬כפשטות מאמרם ז"ל (סוכה לז‪:):‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מאירים 'חסדים מקיפים' מהמידות‬ ‫כללית כדי להמשיך הדעת האלוקי בתוך‬ ‫תשוקה להתדבק בשורש החיים כאילו‬ ‫מוליך ומביא ‪ -‬כדי לעצור רוחות רעות‪,‬‬ ‫למלכות‪ ,‬והיינו שאין מכוונים באופן‬ ‫המידות למען כבוד מלכותו‪ .‬אחר כך‬ ‫העולם התבטל עכשיו ממציאותו‪ ,‬ואחר‬ ‫מעלה ומוריד ‪ -‬כדי לעצור טללים רעים‪.‬‬ ‫‪33‬‬ ‫הסתרת פניך‬ ‫מחשבת‬ ‫הייתי נבהל‬ ‫קאמארנא‬ ‫מתוך ספר "לבקר בהיכלו" חלק א'‬ ‫ִה ְס ַּתְר ָּת ָפ ֶנ ָיך ָהִי ִיתי ִנבְ ָהל‬ ‫ליבם הרע (זהר חי על זוה"ק שמות רמב‪:).‬‬ ‫כמו כן ישנם הסתרות שונות אשר‬ ‫עקרבים חיות ברא‪ ,‬מבלבלין מחשבתיה‬ ‫הקב"ה מסתיר את הנהגתו מעיני בני‬ ‫דלא ייעול לאתר דלאו דיליה' (זוהר נשא‬ ‫והמלך נורא‪ ,‬ומאיתו‪ ,‬ומאור פניו‬ ‫אדם‪ ,‬שכן 'דרך רשעים צליחה‪ ,‬כל עוד‬ ‫קכג‪ ,).‬ולא כל הרוצה ליטול את השם‬ ‫אשר מאיר דרך מחיצות‪ ,‬חיים כל‬ ‫שמרשיע יותר מצליח יותר‪ ,‬ואביוני עמך‬ ‫יבוא ויטול‪.‬‏‬ ‫העולמות‪ ,‬כל אחד לפי מה שהוא‪ ,‬אלא‬ ‫דוויים וסחופים' (כלשון רבינו להלן בדברי בן‬ ‫שהוא בהסתרה גדולה‪ ,‬וכל אחד לפי‬ ‫[תרגום הזוהר‪ :‬בא ראה‪ ,‬לששת ימי‬ ‫מעשיו כן חיותו ואורו‪ ,‬עד שמגודל‬ ‫המחיצות והסתרת פניו נמצא רשעים‬ ‫המלך בהגיעו לפני המלך)‪ ,‬והקב"ה שולח אל‬ ‫ליבם של בני האדם קושיות שונות על‬ ‫בראשית‪ ,‬לכל אחד יש את פרצופו‬ ‫של אותה דרגה שמנהיגה אותו‪ ,‬ולא‬ ‫משל החומות וההסתרות שמרן הבעש"ט זי"ע אמר לפני התקיעות‬ ‫האמונה הפשוטה באחדות ה' (אוצר החיים‬ ‫שאומרים מי רואינו ומי יודעינו‪,‬‬ ‫ומכעיסים למלך‪ ,‬ועוברים על דבריו‬ ‫נשא כד‪:):‬‬ ‫תמצא יום שאין בו טוב‪ .‬ולכל יום יש‬ ‫גדר מבחוץ שלא יכנס כל אדם לאותו‬ ‫עם ביאורי רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע‬ ‫ביד רמה‪ ,‬והמלך הוא מלך עלוב‪ ,‬עניו‪,‬‬ ‫והמלך נורא מאוד‪ ,‬ואור פני המלך‬ ‫טוב‪ ,‬כמו החושך שמכסה את האור‪.‬‬ ‫שומע ורואה ושותק‪ ,‬עד בא יום הדין‬ ‫מאיר בכל העולמות עד תחתית התהום‬ ‫בכל יום תמצא שמירה‪ ,‬ואותם שומרים‬ ‫המלך הניח אותם לשמור את דרך עץ‬ ‫והשרפים המעכבים לבוא לפני המלך‪.‬‬ ‫אחד מיסודות הבעש"ט הוא‪ ,‬שהתורה‬ ‫והזמן להינקם מן עושי רשעה‪.‬‬ ‫מאיר אור אין סוף‪ ,‬רק הכותלים‬ ‫הם כמו קוצים לכרם‪ .‬ויש שומרים‬ ‫החיים וכפי שמניחים קוצים השומרים‬ ‫והמצוות שנצטוו בהם ישראל אין‬ ‫והשומרים מסתירים אור פני מלך‪,‬‬ ‫אמנם רבינו ההיכל הברכה אשר היה‬ ‫אחרים‪ ,‬כמו נחשים ועקרבים ושרפים‪,‬‬ ‫סביב לכרם‪ ,‬כדי שהם יעכבו בעד הרשעים‬ ‫תכליתם ומטרתם רק כדי שיקבלו עליהם‬ ‫כרוך אחר עקביו של הבעל שם טוב הק'‪,‬‬ ‫כרוזים יוצאים‬ ‫ושולחין מחשבות רעות קושיות‬ ‫והתרחקות מן המלך‪.‬‬ ‫ושומרים אותו טוב שלא יכנס לשם‬ ‫מי שאינו ראוי להכנס‪ .‬ובלעדיהם היו‬ ‫שלא יכנסו לפנים מן המחיצה לעסוק‬ ‫בסודות התורה (אוצר החיים נשא כד‪:):‬‬ ‫ועסק הרבה בביאור דבריו הסתומים אשר‬ ‫נמסרו בקצרה‪ ,‬הביא גם הוא משל זה‬ ‫שכר בעולם הבא‪ ,‬אלא הם עצות ודרכים‬ ‫איך לקשר לבם אל הדביקות האלוקית‪,‬‬ ‫ובאמת הכל הוא אחיזות עינים‪ ,‬כי‬ ‫כל הרשעים נכנסים בסודות התורה‪.‬‬ ‫ועצם הדביקות היא השכר והתענוג‬ ‫וכרוזים יוצאים‪' :‬כל מי שיבוא אל‬ ‫משל למלך רב ונורא חכם גדול‪,‬‬ ‫פעמים רבות במרחבי ספריו הקדושים‪,‬‬ ‫באמת כשידע אדם באמונה שלימה‬ ‫ומשום זה‪ ,‬מי שהוא רשע ויכנס לדעת‬ ‫הגדול ביותר‪ .‬והעיקר מה שהשטן עומד‬ ‫המלך‪ ,‬יתן לו המלך עושר וכבוד‪ ,‬ויהיה‬ ‫ועשה באחיזות עינים מחיצות רבות‬ ‫ובכל פעם הוא מאיר זווית אחרת מן‬ ‫באמת‪ ,‬שכל המלאכים וכל העולמות‬ ‫סודות התורה‪ ,‬כמה שומרי השערים‪,‬‬ ‫לעכב את האדם‪ ,‬הוא שלא יוכל להגיע‬ ‫שר אצלו עומד בהיכלו'‪.‬‬ ‫סביב‪ ,‬רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת‬ ‫המשל‪ ,‬תוך כדי שהלומד את הדברים חש‬ ‫נבראו מעצמותיו יתברך 'כהדין קמצא‬ ‫מלאכי חבלה שנקראים חושך ואפלה‪,‬‬ ‫אל עצם הדביקות האלוקית‪ ,‬אלא מסבב‬ ‫לכאורה צריך ביאור מי הוא השומע‬ ‫ונגה לו סביב (עיין זוה"ק ח"ב קלא‪ ,).‬ובין‬ ‫שרבינו מרגיש בצערו של בן המלך וכואב‬ ‫דלבושיה מניה וביה' (בראשית רבה כא‪ ,‬ה)‪,‬‬ ‫נחשים ועקרבים‪ ,‬וחיות בר‪ ,‬מבלבלים‬ ‫לבו לעסוק בתורה ולקיים המצוות מחמת‬ ‫כרוזים אלו‪ ,‬והלא הם אינם נשמעים‬ ‫כותל וכותל יש נהרות רבות‪' ,‬תשעה‬ ‫את כאבו על הסתרת פני המלך ממנו‪,‬‬ ‫טובות והנאות העולם הזה‪ ,‬כמו כבוד‬ ‫ואחר שידע אדם דאלופו של עולם הוא‬ ‫מחשבתו שלא יכנס למקום שאינו‬ ‫לאזני בשר‪ ,‬על כן מבאר רבינו (זהר חי על‬ ‫יאורין דמתתקפין ואזלין ושטאן וסתרן'‬ ‫אמרנו איפוא לשבץ את דברי רבינו על‬ ‫וגאוה ושררה וכיוצא בו‪.‬‬ ‫בכל תנועה‪ ,‬אזי יתפרדו כל פועלי און‬ ‫שלו‪].‬‬ ‫זוה"ק שמות רמב‪ ).‬ששמיעה זו אינה שמיעת‬ ‫(זוהר בא לד‪ ):‬בין כותל לכותל‪.‬‬ ‫פי סדר דברי הבעש"ט‪ ,‬למען יוכלו להבין‬ ‫(תולדות יעקב יוסף בראשית א)‪.‬‬ ‫לאור זאת אמר הבעש"ט זי"ע בראש‬ ‫את דרכי העבודה אשר נמצאים לפנינו‪.‬‬ ‫האוזן כי אם שמיעת והרגשת הלב‪ ,‬על‬ ‫דרך לשון הפסוק (מלכים א' ג‪ ,‬ט) 'ונתת‬ ‫והענין‪ ,‬כי האדם מחויב להאמין‬ ‫אור פני המלך‬ ‫וגם חיילות רבים מבוהלים דובים‬ ‫השנה לפני התקיעות משל נפלא (דגל‬ ‫‪‬‬ ‫ואריות ונחשים ועקרבים‪' ,‬ובכל יאורא‬ ‫מאיר בכל העולמות‬ ‫ולידע ידיעה ברורה‪ ,‬כי מלא כל‬ ‫מחנה אפרים הפטרת כי תבא ד"ה קומי)‪ ,‬המדמה‬ ‫לעבדך לב שומע'‪:‬‬ ‫ויאורא אזלא ושאט חד תנינא‪ ,‬וכל‬ ‫הארץ כבודו‪ ,‬ולית אתר פנוי מניה‪ ,‬וכל‬ ‫את דרכי עבודת ה' למלך שהסתיר עצמו‬ ‫'וכרוזים יוצאים'‪ ,‬יש שקרובים למלך‬ ‫המחשבות והסתרות וכתלים הבאין‬ ‫עלמא מזדעזעא וארעא מתחלחלת בגין‬ ‫בתוך הארמון‪ ,‬והעמיד הרבה חומות‬ ‫גסות רוחא דביה‪ ,‬אשר אמר לי יאורי'‬ ‫ואנכי הסתר אסתיר‬ ‫מעט ושומעים‪ ,‬ויש מרגישים בלב כרוזי‬ ‫ומכסין על השכל‪ ,‬יש גם בהם מציאותו‬ ‫והמלך הוא נורא ומלכותו בכל משלה‪,‬‬ ‫סביבו שלא יוכלו להגיע אליו‪ ,‬וכל‬ ‫המלך‪' ,‬מאן הוא דבעי למחזי ביקריה‬ ‫יתברך‪ ,‬וכל מחשבה הוא קומה שלימה‪,‬‬ ‫ואור פני המלך מאיר בכל העולמות‪,‬‬ ‫(זוהר שם)‪.‬‬ ‫הרוצים לראות את פני המלך נתעכבו‬ ‫דמלכא‪ ,‬ומאן הוא שרוצה לקבל מאור‬ ‫וכל המחשבות והסתרות העולין‪ ,‬כולם‬ ‫וכבודו מלא את הארץ‪ ,‬רק הכותלים‬ ‫'תא חזי לשית ימי בראשית‪ ,‬לכל חד‬ ‫בדרכם מפני גודל החומות‪ ,‬או בגלל‬ ‫פני מלך בעצמו שפע רב וחיות ואור‬ ‫באים שיתקן את עצמו ואותם‪ ,‬ואם‬ ‫והסובבים הם המסתירים את פני המלך‪,‬‬ ‫שמעתי משל מאא"ז זללה"ה‪ ,‬למלך‬ ‫פיתויי השרים שפיזרו שם מתנות והון‬ ‫אית ליה פרצופיה דההוא דרגא דאנהיג‬ ‫ושמחה‪ ,‬מתוקים מנופת צוף‪ ,‬עושר‬ ‫אינו מאמין בזה‪ ,‬הוא מקצר באמונת‬ ‫והוא באחיזת עינים‪.‬‬ ‫שעשה מחיצות רבות באחיזת עינים זו‬ ‫רב‪ ,‬אמנם רק בן המלך שלא היה רוצה‬ ‫ליה‪ ,‬ולא תשכח יום דלית ביה טוב‪ ,‬וכל‬ ‫וכבוד והון יקר‪ ,‬ויהיה מאוהבי המלך‬ ‫מציאות השם יתברך‪ ,‬ונשאר בחושך‪.‬‬ ‫לפנים מזו‪ ,‬וגם סיבוב מן כותל‪ ,‬וכותל‬ ‫במאומה כי אם לראות את המלך לבדו ‪-‬‬ ‫המציאות האמיתית היא שהקב"ה‬ ‫יומא אית ליה גדר מלבר‪ ,‬דלא ייעול‬ ‫ושריו הגדולים'‪.‬‬ ‫נהרות‪ ,‬וגם חיילות רבים מבוהלים‪ ,‬וגם‬ ‫הוא אשר הצליח וזכה להגיע אל המלך‬ ‫על אף המחיצות וההסתרות הרבות‬ ‫ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין‪,‬‬ ‫כל בר נש לההוא טוב‪ ,‬כגון חושך דכסי‬ ‫דובים ואריות ושאר חיות מבוהלים‪,‬‬ ‫עצמו‪ ,‬לאחר שנתגבר על כל המכשולות‬ ‫ונראה שהמקור לביאור זה הוא על‬ ‫המכסות על המלך עצמו‪ ,‬הרי שאורו‬ ‫והוא מחיה ומהוה את כל העולמות‪,‬‬ ‫לנהורא‪ ,‬בכל יומא תשכח נטירו‪ ,‬ואינון‬ ‫בכדי שיראו מגשת אליו ולא כל הרוצה‬ ‫ועל כל הפיתויים שניצבו בדרכו בחומות‬ ‫פי מה שכתב בתולדות יעקב יוסף (פרשת‬ ‫של המלך בוקע ויוצא דרך כל המחיצות‬ ‫ומלכותו בכל משלה‪ ,‬אמנם סביב חיות‬ ‫נטירון אינון כגון קוצים לכרם‪ ,‬ואית‬ ‫ליטול את השם יבוא ויטול‪.‬‬ ‫הנ"ל‪ .‬ואז גילה לו המלך שהחומות‬ ‫ויקרא)‪ :‬הקשה מורי מה שאמרו חז"ל (אבות‬ ‫והוא נותן אורה וחיים לכל העולמות‪,‬‬ ‫זו המושפעת לכל העולם ישנם כתלים‬ ‫נטירין כגון נחשים ועקרבים ושרפים‪,‬‬ ‫ו‪ ,‬ב) 'בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב‬ ‫המסתירים על אור פני המלך‪ ,‬וזוהי‬ ‫ונטרין ההוא טוב‪ ,‬דלא ייעול תמן דלאו‬ ‫המחיצות הרבות הללו הן 'רוח סערה'‬ ‫המבהילים וכל הפיתויים היו רק 'אחיזת‬ ‫שהרי מבלעדי חיותו של הקב"ה המחיה‬ ‫ומכרזת' וכו'‪ .‬ממה נפשך‪ ,‬אם אי אפשר‬ ‫הנהגת הטבע‪ ,‬שלעיני בשר נראה כאילו‬ ‫איהו ראוי למיעל‪ ,‬ואי לאו ההוא נטירא‪,‬‬ ‫'ענן גדול' ו'אש מתלקחת'‪ ,‬אשר מקורן‬ ‫עינים' בלבד‪.‬‬ ‫ומהווה את כל העולמות לא היה כל קיום‬ ‫שישמע שום אדם הכרוז הזה אם כן למה‬ ‫לבריאה‪ ,‬אלא שהמחיצות המסתירות על‬ ‫ח"ו עזב ה' את הארץ ומסרה ליד הנהגת‬ ‫כל חייבין הוו עאלין לרזא דאורייתא‪,‬‬ ‫בשלש קליפות הטמאות‪ ,‬וכן 'קליפת‬ ‫והנה בספר דגל מחנה אפרים לא נתבאר‬ ‫יוצא בת קול כלל‪ ,‬ואם אפשר שישמע‪,‬‬ ‫המלך מביאות לידי כך שהרשעים אינם‬ ‫הטבעיים‪ ,‬וכל חפצי העולם הזה הרי הם‬ ‫ובגין דא מאן דאיהו חייביא‪ ,‬וייעול‬ ‫נוגה'‪ ,‬אשר כל אלו הן קליפות המסתירות‬ ‫מה ענין החומות המבהילות‪ ,‬ומה הם‬ ‫אם כן מאי טעמא לא נשמע‪ ,‬שאם יאמר‬ ‫יודעים כלל שהמלך הוא מקור האור‬ ‫נראים כ'נפרדים' העומדים ברשות עצמם‪,‬‬ ‫למינדע רזין דאורייתא ותורה ותפלה‪,‬‬ ‫על אור פני מלך חיים‪ ,‬ומלבד זאת ישנם‬ ‫השרים המפזרים הון רב לכל העובר בין‬ ‫אדם ששמע ידונו אותו כנביא השקר‪.‬‬ ‫והחיות‪ ,‬ועל כן הם הולכים בשרירות‬ ‫ולא תחת ההנהגה העליונה‪.‬‬ ‫כמה נטורי תרעין מלאכי חבלה נחשים‬ ‫כמה נחשים ושרפים ועקרבים‪ ,‬אשר‬ ‫החומות‪ ,‬ולא נתבאר מה הם הנחשים‬ ‫‪35‬‬ ‫המוחין‬ ‫המשכת פניך‬ ‫הסתרת‬ ‫מחשבת‬ ‫מחשבתת ָּכל‬ ‫ָל ַד ַע‬ ‫_____‬ ‫הייתי נבהל‬ ‫הגה"ח רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט"א‬ ‫קאמארנא‬ ‫קאמארנאד ָך‬ ‫ָרז סוֹ ֶ‬ ‫מתוך ספר "לבקר בהיכלו" חלק א'‬ ‫משפיע קהלתנו הק'‪ ,‬ומח"ס "אש המועדים"‬ ‫מעט לחם ומים במשורה‪ ,‬ולפעמים‬ ‫ויותר הכל לא פיחת ולא ייתר‪ ,‬וכשהיו‬ ‫שמדריגות אלו נועדו כדי למנוע אותו‬ ‫כל הון יקר וכבר מצא ידו ואוצרות ממון‬ ‫הרי שאינו יכול להרגיש בנועם מתיקות‬ ‫וביאר כי למעלה אין אומר ואין דברים‬ ‫לא טעם אלא מעט מים שלא יהיה‬ ‫מנסין אותו ואמרו לו שם שלא היה‬ ‫מקבלת פני המלך‪ ,‬ועל כן ביקש רחמים‬ ‫נסוג אחור‪.‬‬ ‫עריבות ידידות התורה‪ ,‬והרי הוא מרגיש‬ ‫רק עולם המחשבה‪ ,‬אם כן מה שמגיע‬ ‫תענית‪ ,‬כי התענית מזיק מאוד בימי‬ ‫השואל יודע כלל מהותו אלא לנסות‪,‬‬ ‫על כך שיטלו ממנו את המדריגות הללו‬ ‫את מרירות התורה‪ ,‬ועליו להתגבר בכל‬ ‫לאדם הרהורי התשובה הוא מן הכרוז‬ ‫ישנם הרבה עובדי ה' אשר יש להם‬ ‫הקטנות והסיגוף‪ ,‬כי יותר טוב לסגף‬ ‫השיב זה איננו‪.‬‏‬ ‫(נתיב אמונה שביל ה' אות ב')‪:‬‬ ‫כוחו ללמוד בהתמדה אף אם הדבר אינו‬ ‫וכו' ודפח"ח‪.‬‬ ‫תשוקה לקבל את פני המלך‪ ,‬והם עוברים‬ ‫עצמו בפרישות וטהרה ובלימוד מכל‬ ‫ועל כל זה אמר‪ ,‬ידעתי גם ידעתי‪,‬‬ ‫את החומות הראשונות‪ ,‬ומשברים את כח‬ ‫עולה בידו בניקל‪ ,‬והוא עדיין לא זכה‬ ‫וכשהנשמה יקרה הכולל כל אנשי‬ ‫תעניתים שבעולם‪ ,‬כי התענית הוא‬ ‫קרבן וצריכין לב שמח ורחב לזה‪.‬‬ ‫שעדיין אני רחוק מאוד מהשם יתברך‪,‬‬ ‫דורו בא לעולם הזה‪ ,‬ומתחיל לשבר‬ ‫תאוותם‪ ,‬ועוסקים בתורה באמת ובתמים‬ ‫לטעום מנועם צוף התורה (היכל הברכה וירא‬ ‫קכז‪:):‬‬ ‫כשבא לחומה‬ ‫ומחמת זה הפרישות והצער‪ ,‬עמדו כמה‬ ‫ולא עוד אלא אפשר שמטעין אותי‪ ,‬כי‬ ‫יש שמטעין אותו‪ ,‬אם כוונתו לשקר‬ ‫התאות והחומר‪ ,‬ויושב ולומד תורה‪,‬‬ ‫ומתנהג בחסידות‪ ,‬ומשבר איזה חומה‬ ‫מתוך יגיעה ומרירות נוראה‪ ,‬והכל כדי‬ ‫לזכות לבוא לידי קרבת אלקים‪.‬ואכן‪ ,‬א‬ ‫רק כשבא לחומה ורואה דברים‬ ‫ראשונה נסוג לבבו‬ ‫חומות לפני‪ ,‬מרה שחורה והתכסות‬ ‫השכל‪ ,‬ממש טעם מיתה‪ ,‬והוא שיבר את‬ ‫ולרמאות חלילה‪ ,‬מטעין אותו בדברים‬ ‫כאלו‪ ,‬עד שנשאר בחיצוניות‪ ,‬ונעשה‬ ‫ומסך‪ ,‬אזי משרתי המלך מפזרין לו‬ ‫מתנות‪ ,‬לכל אחד לפי דרכו‪ ,‬קטן וגדול‬ ‫חר שזכו לעבור את החומות והמסכים‬ ‫הללו הרי הם זוכים להרגיש קצת הארה‬ ‫המבהילים‪ ,‬דברים המרים‪ ,‬וטועם‬ ‫מרירות גדול במה שרוצה לקרב עצמו‬ ‫אחור‬ ‫כולם‪.‬‏‬ ‫חכם להרע שם יהודי‪ ,‬וזה השוטה‬ ‫שם הוא‪ ,‬יש שמוסרין לו השגה בפשטי‬ ‫בליבם‪ ,‬ולפעמים על ידי רוב פרישותם‬ ‫אל המלך‪ ,‬נסוג לבבו אחור‪.‬‬ ‫ומי הוא שאינו רוצה בזה‪ ,‬רק כשבא‬ ‫ואב הרחמן ריחם עלי‪ ,‬פתאום‬ ‫שרודף להשיג גדולות ונפלאות לכבוד‬ ‫תורה‪ ,‬לומר חריפות ופילפול בדרך‬ ‫ויגיעתם הרי הם זוכים לקבל השגת רוח‬ ‫לחומה ראשונה ורואה כמה ארכה‬ ‫אמנם‪ ,‬ישנם הרבה בני אדם שנסוגים‬ ‫באמצע לימוד גמרא יבמות נפל עלי‬ ‫עצמו‪ ,‬נשאר בעל מופת של דמיוני‪.‬‏‬ ‫אמת‪ ,‬ומתענג בזה‪ ,‬אבל באמת אין זה‬ ‫הקודש ועוד מדריגות נעלות‪ ,‬אשר כל‬ ‫וגבהה‪ ,‬ושאר דברים המבהילים לבבות‬ ‫אחור תיכף בתחילת העבודה‪ ,‬וטעם הדבר‪,‬‬ ‫אור עליון‪ ,‬ונתמלא כל הבית אורה‪,‬‬ ‫כמו שהיה בזמן מרן [הבעש"ט]‬ ‫תכלית ביאתו לעולם הזה‪ .‬ויש שמוסרין‬ ‫אלו המה מקבלים מידי שרים נכבדים‬ ‫בני אדם‪ ,‬נסוג לבבו אחור‪.‬‬ ‫משום שמטרתם כלל איננה לעשות נחת‬ ‫וממש טעם טעם אור עולם הבא‪.‬‬ ‫הקדוש‪ ,‬שאחד סיגף עצמו להשיג רוח‬ ‫לו חדושי רזי תורה ושכליות‪.‬‏‬ ‫לאות על קדושתם וטהרתם‪.‬‬ ‫רוח לבורא יתברך שמו‪ ,‬אלא כל תכליתם‬ ‫החומה הראשונה אשר אותה צריכים‬ ‫והתנהג בזה זמן הרבה עולה ויורד‬ ‫הקודש‪ ,‬ואמר מרן‪ ,‬שבעולם התמורות‬ ‫ויש שמוסרין לו מדריגות‪ ,‬וגם זה‬ ‫אולם האמת היא שכל המדריגות הללו‬ ‫היא לטובת והנאת גופם הגשמי‪ ,‬ועל כן‬ ‫לעבור אותם הרוצים לראות באור פני‬ ‫כנודע יותר משנה‪ ,‬עד שהתחיל לנסוע‬ ‫משחקין ממנו‪ ,‬היינו שמוסרין לו‬ ‫איננו תכלית אמיתי‪ ,‬כמו שאמר מו"ר‬ ‫נועדו כדי לברר את טוהר כוונותיו של‬ ‫תיכף כאשר המה רואים שלצורך קרבת‬ ‫המלך‪ ,‬הינה תחילת העבודה‪ ,‬שהאדם‬ ‫לצדיקי הדור‪ ,‬שיזכה להבחין המדות‪,‬‬ ‫מדריגות ומטעין אותו‪ ,‬ולולא מרן‬ ‫הקדוש מוהר"ר אברהם יהושע העשיל‬ ‫האדם‪ ,‬האם כוונתו היא לעבוד את ה'‬ ‫אלקים מוטל עליהם להימנע מתאוות‬ ‫צריך לפרוש מתענוגי העולם הזה הרוצים‬ ‫ושלא יטעה עצמו ברום לבב‪ ,‬וכיוצא‬ ‫הקדוש רבינו הריב"ש זצ"ל עזרו‪ ,‬היה‬ ‫[מאפטא] זצ"ל‪ ,‬שעשבי השדה היו‬ ‫מתוך שיתוף הנאת עצמו‪ ,‬או שיוותר‬ ‫העולם הזה ולקבל עליהם עול תורה‬ ‫להפילו לדבר עבירה ולשאול תחתית‪,‬‬ ‫דקה מן הדקה‪ ,‬שיכול בקל לידחות‬ ‫נאבד משני עולמות‪.‬‏‬ ‫אומרין לו עתידות‪ ,‬וגם פסיעות אדם‪,‬‬ ‫על קבלת ההשגות הנעלות הללו משום‬ ‫באמת הרי הם פורשים תיכף לפני החומה‬ ‫ואף כאשר הוא יושב בבית המדרש ועוסק‬ ‫לקליפות נגה‪ ,‬ויהיה כל אלה בנגה‬ ‫ומיראה זה פירש [רבינו ההיכל‬ ‫ויראתי שלא אטעה‪ ,‬ובקשתי מאב‬ ‫שכוונתו זכה ונקיה – 'בלתי לה' לבדו'‪,‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬ואינם נכנסים כלל בשערי‬ ‫בתורה הרי הם רוצים להעבירו על דעתו‬ ‫ובטעות‪.‬‏‬ ‫הברכה] עצמו לגמרי מכל עניני עולם‬ ‫הרחמן שיטול ממני‪.‬‏‬ ‫ורצונו אך ורק לראות באור פני מלך חיים‬ ‫עבודת ה' (זהר חי על זוה"ק שמות רמב‪:).‬‬ ‫ועל דעת קונו‪ ,‬במחשבות והרהורים רעים‬ ‫הזה‪ ,‬וישב ולמד בהתמדה‪ ,‬יושב ומצפה‬ ‫(זהר חי על זוה"ק שמות רמב‪:).‬‬ ‫ויש מי שאינו חושש לכבוד המלך‪,‬‬ ‫אשר הוא צריך להתגבר עליהם בכל כוחו‬ ‫ואמר‪ ,‬שעמדו עליו כמה חומות‬ ‫(של רבינו‬‫וכן היה הענין בילדותו‬ ‫מבהילים‪ ,‬צרות ויסורים‪ ,‬טילטול ועוני‬ ‫אימתי יכנוס בי חמידו דאורייתא‪ ,‬לחזות‬ ‫המחבר‪ ,‬ראה בהקדמת זהר חי)‪ ,‬שהשיג‬ ‫ויש שלבו הומה אחר המלך‪ ,‬ומתשוקת‬ ‫אלא הכל לכבוד עצמו‪ ,‬אזי מתחיל‬ ‫(אוצר החיים נשא כד‪:):‬‬ ‫ודוחק‪ ,‬והטעם שטעם מאורו יתברך לא‬ ‫בנועם וזיו פני מלך אלקים חיים‪ ,‬ולא‬ ‫מדריגה‪ ,‬שכשהיו אומרין איזה שם עם‬ ‫לבו מוסר את עצמו‪ ,‬ודוחק ונכנס ועובר‬ ‫ליכנס בחדרי המלך‪ ,‬וכשרואה דברים‬ ‫רק כשבא לחומה ראשונה‪ ,‬ורואה‬ ‫הניחו ליפול חלילה‪ ,‬ועמדו עליו נחשים‬ ‫עבר עליו חצות לילה בשינה‪ ,‬ולמד‬ ‫שם אמו‪ ,‬היה מכוין בכיון מי הוא זה‬ ‫איזה מחיצות‪ ,‬ובין כל מחיצות יש שרים‬ ‫המבהילים ומחיצות נוראות נסוג אחור‪,‬‬ ‫כמה ארכה וחזקה‪ ,‬ושאר דברים‬ ‫ועקרבים אריות מבהילים‪ ,‬אנשים רעים‬ ‫חמשה דפין גמרא עם רא"ש‪ ,‬כאשר‬ ‫השם‪ ,‬אם הוא תינוק מוטל בעריסה‪,‬‬ ‫מפזרים הון יקר‪ ,‬לפי כבוד הנכנסים‪,‬‬ ‫והולך אחרי שרירות לבו הרע‪ ,‬עד‬ ‫המבהילים‪' ,‬כל אינון דמפתין לבני‬ ‫מסיטרא דנחש הקדמוני‪ ,‬בחרופין‬ ‫ציוה רבינו אלימלך [מליזענסק]‪ ,‬ואמר‬ ‫או אם הוא גדול מעט שלומד אותיות‪,‬‬ ‫מדריגות גדולות‪ ,‬והרחבה‪ ,‬והשגה‪.‬‬ ‫שיבוא יום הנקמה‪ ,‬לנקום ממנו נקמת‬ ‫נשא בענוגין דהאי עלמא‪ ,‬לאתענגא‬ ‫וגידופין ובבזיונות‪ ,‬הסתרות מבהילים‪,‬‬ ‫ששני דפין גמרא עם רא"ש מועיל יותר‬ ‫או גדול ביותר‪ ,‬או אם הוא איש גדול‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫ויש טפש שסובר שכבר אצלו כל הון‬ ‫בענוגי נאופין דהאי עלמא‪ ,‬ומשכי להו‬ ‫ואורו יתברך לא זז ממני‪ ,‬ואחר החושך‬ ‫מן התענית‪ ,‬וגם זוהר‪ ,‬שערי אורה‪,‬‬ ‫בשנים‪ ,‬ואם הוא בעל הבית או תלמיד‬ ‫יקר‪ ,‬ואינו רוצה למסור עצמו בטירחא‬ ‫במחשבתין בישין בתר ענוגין ונאופין‬ ‫בא האור‪ .‬ואמר‪ ,‬אלף פעמים טעמתי‬ ‫פרדס [רימונים]‪ ,‬כתבי מרן‪ ,‬ש"ע‪.‬‏‬ ‫חכם או צדיק‪ ,‬ומה מלאכתו חייט או‬ ‫לכנוס לפני ולפנים באמת‪ ,‬לקבל הארות‬ ‫שרים נכבדים‬ ‫דהאי עלמא‪ ,‬והאי אל נכר מפתי לבר‬ ‫ממונים מאת המלך‬ ‫טעם מיתה‪ ,‬וכולי האי ואולי‪ ,‬שלא אדחה‬ ‫ומחמת שישב בקרירות ובבדידות‪,‬‬ ‫רצען או דבר אחר‪ ,‬וכיון ממש כל‬ ‫פני המלך וכבודו ויקרו הרב לראות‬ ‫נש דלעי באורייתא‪ ,‬או דקאים בבי‬ ‫מאור פניו מתיקות ידידות עריבות אורו‬ ‫ולא היה לו פת לאכול ולא מלבוש‬ ‫צורתו ושערו והנהגתו לא פחות ולא‬ ‫ולשמוח‪ ,‬וכיון שכל חומה פנימית‬ ‫מדרשא' (זוהר פקודי רס"ה ע"ב)‪ ,‬לחשוב‬ ‫יתברך וכו'‪.‬‬ ‫לכסות‪ ,‬ולא טעם בכל יום אלא‬ ‫יותר‪ ,‬אפילו כשהיו שואלין אותו שעה‬ ‫מאוימת ביותר ומובהלת מאוד‪ ,‬נסוג‬ ‫מפזרים ממון רב‬ ‫כמה הרהורין ומחשבות רעות‪ ,‬ובכל‬ ‫לבא לפנים מן‬ ‫אחור‪ ,‬ודי לו בזה שהשיג‪ ,‬ו'קדוש' יקרא‬ ‫מחשבה עובר על לאו דלא תתורו‪' ,‬והאי‬ ‫לו גם על זה‪.‬‬ ‫אל נכר מפתי ליה‪ ,‬מאי את קאים בבי‬ ‫ובאמת הכל הוא אחיזות עינים‪ ,‬כי באמת כשידע אדם באמונה‬ ‫רבינו מתאר את סדר עבודתו שלו‬ ‫החומות‬ ‫מדרשא‪ ,‬טב לך למיהך בתר חבורתא‬ ‫אינון דגאו על בני נשא‪ ,‬ומתענגו בענוגי‬ ‫שלימה באמת‪ ,‬שכל המלאכים וכל העולמות נבראו מעצמותיו‬ ‫עצמו‪ ,‬כיצד שיבר את המסכים‪ ,‬והתייגע‬ ‫על לימוד התורה מתוך הדחק‪ ,‬עד שזכה‬ ‫ויש מהם שהולך כמה חומות זו לפנים‬ ‫דהאי עלמא' (זוהר שם)‪.‬‏‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫להשגות נעלות‪ ,‬ולמדריגת רוח הקודש‪,‬‬ ‫ומדריגה נוספת של ראיית פני תנאים‬ ‫מזו‪ ,‬ושם יש שרים נכבדים ממונים מאת‬ ‫המלך מפזרים ממון רב לבא לפנים מן‬ ‫מלבד זאת‪ ,‬הרי שגם עסק התורה‬ ‫אינו עולה בידו בניקל‪ ,‬שכן כיון שנפשו‬ ‫ואמוראים‪ ,‬אולם הוא הרגיש בנפשו‬ ‫החומות‪ ,‬ולפעמים אחרי רואו שיש לו‬ ‫עדיין לא מטוהרה מתאוות העולם הזה‬ ‫‪37‬‬ ‫הסתרת פניך‬ ‫מחשבת‬ ‫הייתי נבהל‬ ‫קאמארנא‬ ‫מתוך ספר "לבקר בהיכלו" חלק א'‬ ‫מפזרים ממון ועושר הרבה‪ ,‬והוא כינוי‬ ‫למדריגות רבות‪ ,‬רוח הקודש ושאר‬ ‫אביו‪ ,‬כשבא לחומות נהרות חיילות‬ ‫נחשים ועקרבים ודובים מבוהלים‪,‬‬ ‫רובם של הבאים לקבל את פני המלך‪,‬‬ ‫אזי כל רצונם לבוא לראות את פני המלך‬ ‫משום שמטרתם כלל איננה לעשות נחת רוח‬ ‫השועל מראה עצמו‬ ‫מדריגות לפעול ישועות על ישראל‪,‬‬ ‫ולפעמים שוטה זה אחר שמצא ידו כל‬ ‫מתמה עצמו‪' :‬מה זה מלך רחמן אב‬ ‫הרחמן‪ ,‬למה הסתרת אותך בכל כך‬ ‫נובע מכך אשר 'הם' רוצים לקבל את‬ ‫פניו‪ ,‬ובכל עת מעורבת בהם מחשבה‬ ‫לבורא יתברך שמו‪ ,‬אלא כל תכליתם היא‬ ‫שכבר מת‬ ‫הון יקר עומד במקומו בזה‪ ,‬ואינו הולך‬ ‫לפני המלך‪ ,‬כי מחמת שכל חומה וחומה‬ ‫הסתרות'‪ ,‬וצועק ובוכה‪ ,‬ומבין שודאי‬ ‫חכמה גדולה יש בזה‪ ,‬ואבי המלך רואה‬ ‫דקה שאף בראיית פני המלך יבוא 'להם'‬ ‫תענוג וכבוד ויקר‪ ,‬ובגלל כן המה מרפים‬ ‫לטובת והנאת גופם הגשמי‪ ,‬ועל כן תיכף‬ ‫אף על פי שראה כבר שהלך כמה‬ ‫חומות ונהרות‪ ,‬ואין שם פגע רע ואין‬ ‫שהוא פנימי הוא מאויים ביותר‪ ,‬כדי‬ ‫להבהיל יותר שלא יקרב מי שירצה אל‬ ‫כל זה‪ ,‬צרתו שמצערין אותו הליסטים‬ ‫וחיות רעות ונחשים ועקרבים‪.‬‬ ‫ממלאכתם אחר אשר השיגה ידם את כל‬ ‫המדריגות הגדולות והנפלאות הללו‪.‬‬ ‫כאשר המה רואים שלצורך קרבת אלקים‬ ‫מים ואין חומה‪ ,‬מכל מקום אחר אשר כל‬ ‫חומה וחומה גבוהה ורחבה מראשונה‪,‬‬ ‫המלך‪.‬‏ אבל אוהב המלך באמת‪ ,‬מניח‬ ‫כל זה‪ ,‬כי ליבו הומה לראות פני המלך‪,‬‬ ‫נשמר המלך מפניו‬ ‫לעומתם‪ ,‬בן המלך אין כוונתו כלל‬ ‫להנאת עצמו‪ ,‬אלא רצונו הוא רק לקיים‬ ‫מוטל עליהם להימנע מתאוות העולם הזה‬ ‫ואיומה‪ ,‬כדי להבהיל יותר‪ ,‬שלא יקרב‬ ‫מי שירצה אל המלך‪.‬‬ ‫ומסכן נפשו בכמה צרות ויסורים‪ ,‬ונכנס‬ ‫לפנים מן כל החומות‪ ,‬ואינו לוקח שוחד‬ ‫בכמה הסתרות‬ ‫את רצון אביו‪ ,‬והרי הוא בטל ומבוטל‬ ‫לרצון המלך עד לאחת‪ ,‬ולכן הוא אינו‬ ‫ולקבל עליהם עול תורה באמת‪.‬‬ ‫אף לאחר שהאדם כבר התיש כוחו של‬ ‫משונים מקודם‬ ‫מדריגות ופעולות וישועות‪ ,‬כי כל זה כלא‬ ‫היצר הרע עדיין יש לפניו חומות נוספות‪,‬‬ ‫מרפה כלל מדרכו לבוא לפני המלך (היכל‬ ‫נחשב אצלו‪ ,‬אלא לבא באמת לפני המלך‪.‬‬ ‫שכן הוא עדיין איננו בטוח שהוא הכניע‬ ‫הברכה וירא קכז‪:):‬‬ ‫את יצרו לגמרי‪ ,‬ולפעמים היצר עושה‬ ‫ואף מי שכבר זכה לעבור את כל החומות‬ ‫זוכה לבוא לפני המלך‬ ‫פעם אחת עדיין איננו בטוח בעצמו שלא‬ ‫אבל בן המלך שאין כוונתו כלל‬ ‫בשביל הנאות עצמו‪ ,‬אלא לעשות רצון‬ ‫ממדריגה למדריגה'' עכ"ל‪.‬‬ ‫עוד בענין זה ראה מה שכתב רביה"ק‬ ‫הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע (זקן‬ ‫בערמה ואינו מניח מכשולות בדרכו של‬ ‫האדם‪ ,‬כדי שהוא יחשוב לתומו שליבו‬ ‫בביטול גמור וב'אין'‬ ‫יפול ממדרגתו‪ ,‬אלא המלך שב ומתכסה‬ ‫וכל זאת מפני שהמלך רוצה לראות‬ ‫אביו‪ ,‬ורצון אביו שיקבלו פניו‪ ,‬וגם הוא‬ ‫ביתו פ"ב מ"ח אופן ז')‪" :‬שמעתי כיוצא בו‬ ‫חלל בקרבו והרי הוא חפשי מן היצר הרע‪,‬‬ ‫ממנו בכמה כיסויים ולבושים בכל עת‪,‬‬ ‫משתוקק באהבת אביו‪.‬‬ ‫באמת מי הוא אשר ליבו שלם עימו‪ ,‬ולא‬ ‫מרבינו אלקי קדשי קדשים רבי אלימלך‬ ‫אמנם בקרבו ישים ארבו לפתותו בענינים‬ ‫ובכל פעם הוא בא שוב לידי ההרגשה‬ ‫פנה אל רהבים ושטי כזב (זהר חי על זוה"ק‬ ‫ברצונו העז לבוא לפני המלך הוא‬ ‫[מליזענסק] זלה"ה‪ ,‬שאמר בפיו הקדוש‪,‬‬ ‫דקים עד מאד (אוצר החיים נשא כד‪:):‬‬ ‫קלי קלי למה עזבתני‬ ‫שהוא נאבד מלפני המלך (זהר חי‪ ,‬שם)‪:‬‬ ‫שמות לב‪:).‬‬ ‫שיש בני אדם שהיצר הרע אין עושה‬ ‫צריך לעבור את כל המחיצות והחומות‬ ‫אבל אחר שכל חומה וחומה גבוהה‬ ‫הגבוהות והנוראות‪ ,‬והוא אף סובל יסורים‬ ‫ואע״פ שכבר בא לפני המלך‪ ,‬ויודע‬ ‫יש שהולך כמה חומה בטירחא‪,‬‬ ‫איתם כלום‪ ,‬ועזב אותם לעבוד את‬ ‫ואיומה מן הראשונה כדי להבהיל יותר‬ ‫רבים מן הנחשים השרפים ושאר הקמים‬ ‫כל זאת‪ ,‬עוד נשמר המלך מפניו בכמה‬ ‫ואחר כך‪ ,‬מחמת שכל חומה וסיבוב‬ ‫הבורא בחשק ובשמחה בלי שום מניעה‬ ‫ובודאי בן המלך כח האב בבנו בחכמה‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬וגם כאן יש שרים רבים המפזרים‬ ‫עליו לרודפו ולצערו‪ ,‬אולם אינו שם ליבו‬ ‫הסתרות משונים מקודם‪ ,‬עד שכמעט‬ ‫מבוהל מן הראשון בנחשים ועקרבים‪,‬‬ ‫ממנו‪ ,‬והוא המתין עד שיתגדלו לבחינת‬ ‫וכשבא לחומות ולנהרות וחיילות ודובים‬ ‫הון‪ ,‬עתיק‪ ,‬השגות ותענוגים עליונים‬ ‫לכל אלה‪ ,‬שכן הוא 'בטל ומבוטל'‪ ,‬ואין‬ ‫חושב בלבו שהוא אבוד ונאבד‪ ,‬בוכה‬ ‫כדי להבהיל יותר את מי שאין לבבו‬ ‫מדריגת 'ישראל נאה' [‪'-‬שיינע ייד'‬ ‫וכל המבהילים ומסתירים את פני המלך‪,‬‬ ‫רוחניים מתוק מדבש‪ ,‬אבל מחמת שיש‬ ‫לו שום רצון עצמי‪ ,‬ואף לא שמץ של‬ ‫ומתחנן‪' :‬איני מבקש ממך אבי המלך‪,‬‬ ‫שלם עם המלך‪ ,‬שלא יתקרב אל אור‬ ‫בלשון אשכנז]‪ ,‬או חסיד גדול‪ ,‬או רב‬ ‫תמה עצמו למאוד‪' :‬מה זה מלך רחמן‬ ‫עוד חומות מבוהלים מאוד‪ ,‬בפיתויים‬ ‫חשיבות בעיני עצמו‪ ,‬ולא אכפת לו בכל‬ ‫אלא לראות פניך‪ ,‬וכל המתנות והיקר‬ ‫פני המלך‪.‬‬ ‫ורבי וראש הדור‪ ,‬ואז יכול היצר הרע‬ ‫כמותך‪ ,‬כרחם אב על בנים‪ ,‬תסתיר עצמך‬ ‫דקים ובחכמות זרות‪ ,‬וכמו שעושה‬ ‫מה שעובר עליו‪ ,‬והוא ממש בבחינת 'אין'‪,‬‬ ‫אינני מבקש כלל‪ ,‬אלא לעמוד לפניך‬ ‫לעשות עימו דבר גדול כרצונו‪ .‬ואמר‬ ‫בהסתרות כאלו‪ ,‬ואני אנה אני בא'‪ .‬וצועק‪:‬‬ ‫השועל‪ ,‬מראה עצמו שכבר מת‪ ,‬ובדבר‬ ‫בן המלך‬ ‫וכל זאת בתשוקתו העזה אל המלך (היכל‬ ‫לעשות רצונך'‪ .‬וכשהוא מנוסה כבר‬ ‫רבינו הנ"ל בפיו הקדוש‪ ,‬שהמתין היצר‬ ‫'אלי אלי למה עזבתני' (תהלים כב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫קל יכולין לידחות לשאול תחתית‪.‬‏‬ ‫הברכה וירא קכז‪:):‬‬ ‫הרבה פעמים שלבו לב אמת‪ ,‬אזי מוסר‬ ‫הרע לאדם הזה עד חמשה ועשרים שנה‪,‬‬ ‫ובכח לבבו הבוער והנשבר לבוא אל‬ ‫לו המלך ממשלתו ועומד לפני המלך‪.‬‬ ‫בדברי הבעש"ט מבואר שמלבד עומק‬ ‫הצעקה הבוקעת מפי בן המלך הרי שיש‬ ‫שאין כוונתו כלל‬ ‫ואז עושה עמו כרצונו‪ ,‬והבן" עכ"ל‪.‬‬ ‫על פיתוי השועל ראה מה שכתב‬ ‫האריז"ל (לקוטי תורה פרשת שמות)‪" :‬אמר‬ ‫אביו‪ ,‬מוסר עצמו במסירות נפש ומקבל‬ ‫כל המרירות באהבה‪ ,‬ודוחק עצמו בכח‬ ‫ובכח לבבו הבוער והנשבר לבא אל‬ ‫אביו‪ ,‬מוסר עצמו ודוחק עצמו בכח‪,‬‬ ‫כאן גם איזה ענין חכמה‪ ,‬ולא נתבאר מה‬ ‫ענינו‪ ,‬אולם משל זה מובא בקצרה פעם‬ ‫בשביל הנאות עצמו‬ ‫(שם פ"א מ"ג אופן‬‫ובמקום אחר כתב‬ ‫י"א)‪" :‬שמעתי בשם רבינו אלימלך אלקי‬ ‫לו היצר טוב אל היצר הרע 'מכרה כיום‬ ‫את בכורתך לי'‪ ,‬שאהיה אני גובר לעולם‬ ‫לדלג על החומות ונהרות‪ ,‬ומפזר כל הונו‬ ‫קדש קדשים זלה"ה‪ ,‬שפעם אחת אחר‬ ‫גדול‪ ,‬וסובל יסורים רבים מן הנחשים‬ ‫נוספת בספר דגל מחנה אפרים (פרשת וילך‬ ‫אבל לבן המלך אשר מעיו המו אל‬ ‫בגוף‪ ,‬יאמר לו היצר הרע 'הנה אנכי הולך‬ ‫לחיילות הסובבים שמה‪.‬‬ ‫תפילת השחר אמר לתלמידיו הקדושים‪:‬‬ ‫ועקרבים אריות ודובים מחיצות‬ ‫ד"ה ואנכי) ושם מבואר ש'מי שהיה חכם נתן‬ ‫אביו‪ ,‬וגם רחמי אב על הבן לקרב אותו‬ ‫למות' וכו'‪ ,‬בערמה השיב לו היצר הרע‪,‬‬ ‫'היום התפללתי בדביקות גדול‪ ,‬בלי‬ ‫מבוהלות‪ ,‬ומפזר כל הון ורכוש שנתנו‬ ‫השוחד אותו נותנים שרי המלך אינו‬ ‫לב לדבר‪ ,‬איך אפשר שאביו הרחמן לא‬ ‫לאור פניו‪ ,‬אשר באור פני מלך חיים‬ ‫שהרי אני חלש כמת‪ ,‬ואין בי כח עוד‬ ‫שום מחשבה זרה‪ ,‬והלכתי מעולם ועד‬ ‫לו השרי המלך ואינו רוצה בזה כלל‪,‬‬ ‫מדבר כלל אל ליבו של זה החפץ באמת‬ ‫יתרצה להראות פניו לבניו ידידיו‪ ,‬אין זה‬ ‫נצחיים תמיד‪ ,‬ומאור פני המלך מי‬ ‫להתגבר על הגוף‪ ,‬כי אתה הכנעת אותי‬ ‫עולם‪ ,‬ואדם הרשע הבליעל‪ ,‬לא עיכב לי‬ ‫ובלב שמח מדלג על ההרים ומקפץ‬ ‫לידבק באור פני המלך‪ ,‬ומרצונו הטוב‬ ‫כי אם אחיזת עינים‪ ,‬והאב רוצה לנסות‬ ‫שזוכה לראותו‪ ,‬אזי זיו פניו מבהיקים‬ ‫בסיגופים ובעסק תורתך‪ ,‬למה לי לשלוט‬ ‫מלהלוך מעולם עוד עולם‪ .‬והוא‪ ,‬עבור‬ ‫על הגבעות‪ ,‬עד שזוכה לבוא לפני‬ ‫הוא מוותר על כל המדריגות הנעלות‬ ‫אם ישתדל הבן לבוא אליו‪ ,‬ובאמת אין‬ ‫ומאירים בכל העולם‪ ,‬וממנו יגורו כל‬ ‫בגוף‪ ,‬ולזה אמר 'ולמה זה לי בכורה'‪ ,‬וכל‬ ‫כי הרשע הבליעל חשב‪' ,‬מה לי לעכב‬ ‫המלך בביטול גמור וב'אין'‪ ,‬ובלב נשבר‪,‬‬ ‫הללו‪ ,‬אדרבה‪ ,‬הוא חש שכל קיומם הוא‬ ‫שום הסתרה'‪ ,‬וכפי שרבינו ממשיך ומבאר‬ ‫יושבי תבל ושוכני ארץ כמו בפני המלך‬ ‫זה בערמה‪ ,‬וכמו שעשה השועל לבעל‬ ‫את אלימלך‪ ,‬מלעלות מעולם ועד עולם‪,‬‬ ‫ובתשוקה אש להבת שלהבת באהבה‬ ‫רק כדי למנוע ממנו את עצם הדביקות‬ ‫את המשל (זהר חי‪ ,‬על זוה"ק שמות לב‪:).‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬ורשות בידו להמית ולהחיות‪,‬‬ ‫הפרדס‪ ,‬שהראה עצמו כאילו כבר הוא‬ ‫כי הוא עצמו שלי הוא‪ ,‬ותפלתו גם כן‬ ‫עזה‪.‬‬ ‫במלך (נוצר חסד פ"ה מ"ז)‪:‬‬ ‫לאסור מלכיהם בזיקים ולפתוח ולהוציא‬ ‫מת‪ ,‬כדי שלא יהרגהו (כמ"ש במדרש קהלת)"‬ ‫אבל בן המלך‪ ,‬שלבו שלם וקשור‬ ‫שלי הוא‪ ,‬עבור שכל עשיותיו הוא שלא‬ ‫באותה שעה זוכה בן המלך לבוא לידי‬ ‫ובין חומה לחומה יש שרים רבים‬ ‫באהבת המלך‪ ,‬ומעיו המו על המלך‬ ‫אסורים חפשי‪ ,‬בכח אור פני המלך‪.‬‬ ‫לשמה‪ ,‬מה לי לעכב לו מלהלוך בתפלתו‪,‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫‪39‬‬ ‫הסתרת פניך‬ ‫מחשבתת ָּכל‬ ‫ָל ַד ַע‬ ‫_____‬ ‫הייתי נבהל‬ ‫הגה"ח רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט"א‬ ‫קאמארנאד ָך‬ ‫ָרז סוֹ ֶ‬ ‫מתוך ספר "לבקר בהיכלו" חלק א'‬ ‫משפיע קהלתנו הק'‪ ,‬ומח"ס "אש המועדים"‬ ‫צרות צרורות‪ ,‬עד ירחם השם לבוא‬ ‫שיש צדיקים שמצד שורש נשמתם אינם‬ ‫חדש (תוספות דש‪' ,):‬חיוא סטי לך‪ ,‬דהא‬ ‫המלך אזי כל המחיצות בטילות ונופלות‬ ‫בהסתרות כאלו'‪.‬‬ ‫מדריגת 'אין'‪ ,‬שאין לו שום חשיבות בעיני‬ ‫לנקודת אמת בת עין נקודת יהודי בלב‬ ‫מסוגלים לרוח הקודש ומדרגות נוספת‪,‬‬ ‫תב ההוא גברא'‪ .‬עיין שם בזוהר היאך‬ ‫ממנו (זהר חי על זוה"ק שמות רמב‪:).‬‬ ‫עצמו‪ ,‬אלא חש כמו 'בטל ומבוטל' לפני‬ ‫ועל ידי גודל 'הכנעה' שמכניע את‬ ‫אמת וטהור‪.‬‏‬ ‫ואצלם ענין 'בא לפני המלך' בא לידי‬ ‫כיון ממש‪' ,‬זיל לגביה גברא דדוך פלן‪,‬‬ ‫המלך ולפני כל בריה (זהר חי‪ ,‬על זוה"ק‬ ‫אבל ברא דמלכא מפזר כל זה ההון‪,‬‬ ‫עצמו כ'אין'‪ ,‬בלתי לה' לבדו‪ ,‬ומשתף‬ ‫ביטוי בכך שעל ידי מדרגת 'אין' הם‬ ‫ותשכח דמיתה אתתיה‪ ,‬זיל לגביה בגין‬ ‫בראשית יז‪:).‬‬ ‫ואינו לוקח לעצמו כלום‪ ,‬אבל לבו‬ ‫עצמו עם כל הנבראים‪ ,‬שהרי כולם‬ ‫ובבואו לפני המלך‬ ‫זוכים ל'קבלת היסורין באמת ובאהבה‪,‬‬ ‫ולשמוע חרפות ובזיונות ולישתוק‬ ‫דההוא גברא אית ליה ברא חד‪ ,‬ושמעון‬ ‫שמיה‪ ,‬והוא אזיל בסחורתא‪ ,‬בריה‬ ‫הומה אחר אביו‪ ,‬וסובל יסורים מרים‬ ‫מן אותן המחיצות המבהילות‪ ,‬ומן‬ ‫לא נבראו אלא לעשות רצון אביו‪,‬‬ ‫ואין בו שום התנשאות על שום דבר‪,‬‬ ‫ומוסר עצמו בכל כחו לבוא לפני אביו‬ ‫המלך‪ ,‬וכשבא לפניו בטל ומבוטל‪' ,‬אין'‬ ‫ולקבל באהבה‪ ,‬זהו מדריגות שמיעה‬ ‫דהאי רשע גנב ליה כיסא דא‪ ,‬זיל הב‬ ‫וירא ויפול על פניו ויאמר‪' :‬אהה‬ ‫הנחשים שרפים‪ ,‬מדברים עליו ומצערין‬ ‫אלא שיעשה רצון אביו כמו התולעת‬ ‫ממש‪ ,‬בלא רוח‪ ,‬נקודה זעירא שחורה‪.‬‬ ‫וראיה אמת'‪ ,‬ובלשון קדשו (נתיב אמונה‬ ‫ליה‪ ,‬ויודי לקדוש ברוך הוא דאחזיר‬ ‫אדוני המלך אבי ומלכי‪ ,‬מה זאת ומה זה‬ ‫אותו‪ ,‬ועושין אותו כעפר לדוש בפיהם‬ ‫הנגרר על הארץ‪ ,‬אז על ידי הכנעה‬ ‫שביל ה' אות ד')‪:‬‬ ‫אבידתא למאריה‪ ,‬ותווה ר' אבא‪ ,‬אמר‬ ‫אשר הסתרת פניך ממני‪' ,‬הסתרת פניך‬ ‫הייתי נבהל' (תהלים ל'‪ ,‬ח')‪ ,‬מחיילותיך‬ ‫יש צדיקים שהם צדיקים גמורים‪,‬‬ ‫ליה מלה דא לאו בסימנא‪ ,‬אלא רוחא‬ ‫דילי אסתכל מסוף עולם ועד סופו‬ ‫וברום לבבם‪ ,‬עד שלולא השם יתברך‬ ‫מאיר מאורו עליו בהסתרה היה כבר נפל‬ ‫זאת‪ ,‬אם הוא בלב אמת לאמיתו‪ ,‬תיכף‬ ‫יש 'הבדלה'‪ ,‬ובדילין ממנו כל המסכים‬ ‫באור פני מלך חיים‬ ‫ומחומותיך ושאר דברים המבהילים‬ ‫ומדריגות שלהם הוא השגת אהבה‬ ‫חלילה לבאר שחת‪ ,‬וכל זה שהשם יתברך‬ ‫וחומות‪.‬‬ ‫ממש‪ ,‬כל ההוה שם‪ ,‬כל אחד ומקרהו'‪.‬‬ ‫ובראות אביו געגועיו ומסירות נפשו‪,‬‬ ‫אותי‪ ,‬וכמעט אשר אבדתי'‪.‬‬ ‫ויראה ואין וביטול והתפשטות‪,‬‬ ‫רואה שלבו שלם עם אלקיו‪ ,‬לעשות רצון‬ ‫וזהו המדריגה הוא רוח הקודש אמת‪,‬‬ ‫כי על ידי 'הכנעה' אמיתית‪ ,‬שמפזר כל‬ ‫ושוועתו עלתה באזני אביו המלך‪,‬‬ ‫עד שמתייחד עצמו ונעשה בעלה‬ ‫המלך באמת‪ ,‬עוזר לו ואינו מניחו ליפול‬ ‫ובבואו לפני המלך הרי הוא מפיל את‬ ‫בתו של מלך‏‪ .‬וזה היה גם להרב רבינו‬ ‫הונו ומדריגות שלו לחיילות הסובבים‬ ‫והסיר האחיזות עינים הללו‪ ,‬וירא אין‬ ‫דמטרוניתא (ע"פ זוהר ח"א כא‪ ):‬בגודל‬ ‫כלל‪ ,‬ומקרב אותו כל כך באורו המתוק‪,‬‬ ‫עצמו על הארץ בבכיה רבה על כל מה‬ ‫ישראל בעל שם טוב‪ ,‬ממש כמדריגה‬ ‫חיילות קדושות‪ ,‬והוא נשאר עני ואביון‪,‬‬ ‫שום חומה ולא שום מסך מבדיל‪ ,‬רק‬ ‫האין והכנעה שלו‪ ,‬כדאיתא בזוהר‬ ‫אור פני מלך חיים‪ ,‬אחר שסבל כמה‬ ‫שעבר עליו‪ ,‬והוא אינו יכול לכבוש את‬ ‫זאת‪.‬‬ ‫ומשתף עצמו עם כל בעל חי‪ ,‬אז בדילין‬ ‫ארץ מישור וגנות ופרדסים‪ ,‬והכל עונג‪,‬‬ ‫(שם ח דף צד‪ ,):‬תווה ר' אבא‪ ,‬כי ר' אבא‬ ‫יסורים ונסיונות‪ ,‬וקיבל הכל בשמחה‬ ‫תמיהתו על גודל ההסתרה השוררת‬ ‫כל המסכים‪ ,‬ואביו מסיר כל המסכים‬ ‫ומשרתי המלך עומדים בלבושי יקר‪ ,‬וכל‬ ‫מדריגות שלו היה‪ ,‬כשלומד תורה‬ ‫ועיקר השראת השכינה אינה אלא על‬ ‫באהבת אביו המלך‪.‬‬ ‫בעולם‪ ,‬שכל עיר על תילה בנויה‪ ,‬ועיר‬ ‫שנעשו באחיזות עינים‪ ,‬ועל ידי 'הבדלה'‬ ‫מיני מזמרים עומדים‪ ,‬והמלך יושב על‬ ‫אתלהיטו אנפוי כנורא כי יש נשמות‬ ‫מי שמחזיק עצמו כשיריים‪ ,‬שהרי 'אשכון‬ ‫האלקים מושפלת עד שאול תחתיה‪,‬‬ ‫הזה בא ל'המתקה' אמיתית‪ ,‬עד שנפשו‬ ‫כסא מלכותו‪ ,‬והארץ האירה מכבודו‪.‬‬ ‫ענין 'ביאה לפני המלך'‬ ‫שאין להם צורך בזה לראות מסוף‬ ‫את דכא' כתיב (נוצר חסד פ"ה מ"ז)‪:‬‬ ‫והרשעים אומרים שחס וחלילה עזב ה'‬ ‫נכללות באור אין סוף שבתוך ההיכלות‬ ‫עולם ועד סופו ולשמוע הכרוזין של‬ ‫אחד מן היסודות במשנת הבעש"ט‬ ‫את הארץ (אוצר החיים חקת קמג‪:):‬‏‬ ‫והמלך נותן בתו‪ ,‬וכתר על ראש‬ ‫הוא השגת מדריגת‬ ‫מעלה‪.‬‬ ‫ואותיות‪ ,‬וכשמסיר המסכים וירא כי אין‬ ‫אוהבו‪ ,‬ונתן מהודו עליו‪ ,‬צדיק גוזר‬ ‫היא‪ ,‬שבכל ענין רע המתרגש על האדם‬ ‫וכשבא לפני אביו אמר‪' :‬מה זה אבי‪,‬‬ ‫שם חומה ולא מסך‪ ,‬והמלך יושב על‬ ‫'אין'‬ ‫כמו שהיה להרב ר' נחמן קאסוויר‪,‬‬ ‫והקדוש ברוך הוא מקיים (מו"ק טז‪):‬‬ ‫עליו לעשות 'הכנעה הבדלה המתקה'‪,‬‬ ‫שהסתרת בכמה מחיצות של ברזל‪,‬‬ ‫הכסא‪ ,‬ומלא כל הארץ כבודו‪ ,‬ברוך הוא‬ ‫ששאל למרן‪ ,‬יודע אני בנפשי (שהוא)‬ ‫הדבור בעלמא כמו רבי שמעון בן‬ ‫ה'הכנעה' היא להכניע עצמו כ'אין' שלא‬ ‫מחשבות רעות ופניות‪ ,‬שכל אחד מחיצה‬ ‫וברוך שמו חי וקיים לעד‪.‬‬ ‫[שאני] צדיק גמור‪ ,‬למה (אינו) [איני]‬ ‫יוחאי‪ ,‬וכל המשל מובן מעצמו‏‪.‬‬ ‫יהא לו שום חשיבות וערך בעיני עצמו‪,‬‬ ‫של ברזל‪ ,‬מדוע דרך רשעים צלחה‪ ,‬כל‬ ‫ועל ידי גודל ההכנעה של בן המלך‪,‬‬ ‫או אז נהיה 'הבדלה' שכוחות הרע בדילים‬ ‫השם יתברך רואה‬ ‫רואה ושומע כמוהו‪ ,‬והשיב‪ ,‬אם תרצה‬ ‫עוד שמרשיע יותר מצליח יותר‪ ,‬ואביוני‬ ‫וזהו מי שזוכה לבחינת 'אין'‪ ,‬כולו בטל‬ ‫שאינו מבקש וצריך כלום לטובת עצמו‪,‬‬ ‫ממנו‪ ,‬ועל ידי כן נפעלת ה'המתקה' כאשר‬ ‫אתן לך זה‪ ,‬והיה מה שהיה‪ ,‬עד שביקש‬ ‫עמך דוים וסחופים יורדים'‪.‬‬ ‫ומבוטל לאור אין סוף‪' ,‬אשכון את דכא'‬ ‫ובאמת מי שיש בו דעת יודע ורואה‬ ‫ממרן שיטול ממנו‏‪ .‬כי המדריגה‬ ‫הגדולה הוא אהבתו ויראתו ודביקות‬ ‫(ישעיה נז‪ ,‬טו)‪ ,‬נותן לו בתו שכינתו יתברך‪,‬‬ ‫והוא בעיני עצמו כ'אין' ממש‪ ,‬בטל‬ ‫ומבוטל‪ ,‬הרי הוא זוכה לידבק בקודשא‬ ‫שלבו שלם עם אלקיו‬ ‫הכל מתהפך עליו לטובה‪.‬‬ ‫עוזר לו ואינו מניחו‬ ‫אומר על אחרון שהוא ראשון שהרי‬ ‫אף בן המלך צריך לבוא לידי 'הכנעה'‬ ‫'ה' הצדיק' (שמות ט‪ ,‬כז) 'צדיק וישר הוא'‬ ‫אמת‪ ,‬ואהבת ישראל באמת‪ ,‬וקבלת‬ ‫בריך הוא‪ ,‬במדריגת 'אין'‪ ,‬וצופה ומביט‬ ‫אין שם רע כלל‪ ,‬וכל ההוה שבעולם‬ ‫גמורה‪ ,‬שלא יקוה לאיש ולא יצפה לדבר‪,‬‬ ‫מסוף העולם ועד סופו (נתיב אמונה שביל ה'‬ ‫ליפול כלל‬ ‫(דברים לב‪ ,‬ד)‪ ,‬הכל בהשגחה לטוב‪ ,‬ומאיר‬ ‫היסורין באמת ובאהבה‪ ,‬ולשמוע חרפות‬ ‫אלא יוותר על כל המדריגות הנעלות‪,‬‬ ‫אינו רואה רק טוב‪ ,‬והוא המלך בעצמו‬ ‫אות ד')‪:‬‬ ‫בהארה נפלאה לא יכילהו הרעיון‪ ,‬מתוק‬ ‫ובזיונות ולישתוק ולקבל באהבה‪ ,‬זהו‬ ‫ויהא בטל ומבוטל בעיני עצמו‪ ,‬ומעורב‬ ‫'אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין‬ ‫מדבש לדורשי יחודך בהרחבת הדעת‪,‬‬ ‫מדריגות שמיעה וראיה אמת‪ ,‬עיקר‬ ‫וענין 'ביאות לפני המלך'‪ ,‬הוא השגת‬ ‫עם כל ישראל‪ ,‬ואז 'נבדלין' ממנו כל‬ ‫אלקים' (שם מד‪ ,‬ו) 'ואת אחרונים אני‬ ‫והמלך יושב על כסא מלכותו‪ ,‬ורואה את‬ ‫וכל היסורין שעוברין עליו טובים הם‪,‬‬ ‫הנצרך לעבודה שבלב‪ ,‬לבוא להכנעה‬ ‫מדריגת 'אין' ממש בטל ומבוטל‪ ,‬ולזה‬ ‫המסכים המסתירים‪ ,‬והוא זוכה לראות‬ ‫הוא ולא אחר' (שם מא‪ ,‬ד)‪.‬‏‬ ‫בנו אשר ליבו הומה ומתגעגע לבוא אליו‬ ‫בהירים הם‪ ,‬כי לית אתר פנוי מיניה‪,‬‬ ‫ולביטול לאין ממש בלב שמח ורחב‪,‬‬ ‫יש הרבה מדריגות‪ ,‬ומדריגה שהיה לו‬ ‫שהכל הוא 'המתקה' אחת גדולה‪ ,‬שכל‬ ‫ובידיעה זאת יתפרדו כל פועלי און‪,‬‬ ‫מלא אור ושמחה מתורה ותפלה‪,‬‬ ‫בלי שום רצון לתועלת עצמו‪ ,‬והוא מדלג‬ ‫ואין שם מחיצה‪ ,‬אלא הכל גינות‬ ‫וכשבא לפני המלך בנקודת אין שאינה‬ ‫לשמוע חרפות‬ ‫למרן בזה ומכל שכן לרבי שמעון בר‬ ‫יוחאי ולתנאים ולמרן האר"י לא יושג‬ ‫על ההרים וסובל יסורים רבים מכל אותם‬ ‫הארץ מאירה מכבוד המלך (אוצר החיים‬ ‫נשא כד‪:):‬‬ ‫ופרדסים משוררים עומדים ומזמרים‬ ‫לפני המלך‪.‬‏‬ ‫נפגמה‪ ,‬שם אין שום מסך‪ ,‬והוא בת עין‬ ‫שאינה נפגמת ואינה נסתרת‪.‬‏‬ ‫ובזיונות ולישתוק‬ ‫לאחר‪ ,‬ומי שמשיג מדריגה זאת לאמיתו‪,‬‬ ‫הנחשים השרפים הקמים עליו ומייסרים‬ ‫אותו ומצערים אותו‪ ,‬והסכנה גדולה‬ ‫אבל בן המלך שאינו רוצה שום דבר‪,‬‬ ‫ומלבד זאת הרי הוא חוזר ומספר‬ ‫כי כל החומות המבהילים הם למי‬ ‫ולקבל באהבה זהו‬ ‫'אין' ממש בטל ומבוטל‪ ,‬בחד קטירא‬ ‫אתקטרנא ביה בקדוש ברוך הוא (אידרא‬ ‫שכל אותם הרודפים לא יוכלו חס ושלום‬ ‫אלא לעשות נחת רוח לאביו‪ ,‬אשר אם בא‬ ‫מדריגות 'שמיעה'‬ ‫להפילו בנכליהם‪ ,‬על ידי גודל עגמת‬ ‫לחומות ונהרות המבהילים ומסתירים‬ ‫לפני המלך את גודל המרירות אשר עבר‬ ‫שלא השיג אין אלא יש‪ .‬אבל מי שזוכה‬ ‫זוטא רפח‪ ,).‬נותן לו בת מלך‪ ,‬מדריגות רוח‬ ‫הנפש וחלישות הדעת שהוא סובל מהם‪,‬‬ ‫פני המלך‪ ,‬מכניע עצמו מאד‪ ,‬ובוכה‬ ‫עליו בתחילת דרכו‪ ,‬והוא מזכיר גם את‬ ‫להכנעה וביטול אין אמת‪ ,‬וכל מי‬ ‫הקודש ממש אמת‪.‬‏‬ ‫השתדלותם של השרים אשר גם הם‬ ‫ניסו להניאו מלבוא לפני המלך‪ ,‬על ידי‬ ‫שמוכנע ביותר החומות מועטין ביותר‬ ‫אצלו‪ ,‬אבל נשמה גדולה אי אפשר לה‬ ‫ו'ראיה' אמת‬ ‫כמו שהיה לר' אלעזר בר' שמעון‪,‬‬ ‫או אז המלך משגיח עליו בעינא פקיחא‪,‬‬ ‫והוא תיכף מקרב אותו אליו‪ ,‬ומגודל‬ ‫וצועק‪' :‬אבי אבי‪ ,‬חוס וחמול עלי‪ ,‬שלא‬ ‫אדחה מאור פניך משני עולמות חלילה‪,‬‬ ‫שהיה צופה ממש בכיון‪ ,‬כמבואר בזוהר‬ ‫האורה ושעשועים שיש לו מקירבתו אל‬ ‫מלך רחמן כמותך תסתיר עצמך‬ ‫פיתוייהם השונים במתנות יקרות ערך‬ ‫לבוא למדריגות אין‪ ,‬עד עבור עליה‬ ‫אולם רבינו מוסיף ומגלה סוד נורא‪,‬‬ ‫‪41‬‬ ‫הסתרת פניך‬ ‫מחשבת‬ ‫הייתי נבהל‬ ‫קאמארנא‬ ‫מתוך ספר "לבקר בהיכלו" חלק א'‬ ‫של עולם‪ ,‬אין זה הסתרה‪ ,‬כי אינו‬ ‫וזהו 'אשרי העם יודעי תרועה'‬ ‫כי החושך והמסכים המבדילים יפלו על‬ ‫יתגבר על כל הפיתויים והמניעות ויבוא‬ ‫אשר הלכת עמהם ואחרי עצתם בבית‬ ‫ובמדריגות והשגות נעלות (היכל הברכה‬ ‫מרגיש כלל ביסורין‪ ,‬ומקבל באהבה‬ ‫(תהלים פט‪ ,‬טז)‪ ,‬לשבר כל החומות‪ ,‬במה‬ ‫הבאים ללחום עמך‪ ,‬אבל מי שיודע שכל‬ ‫לפני המלך (היכל הברכה וירא קכז‪:):‬‬ ‫המשתה‪ ,‬וכמעט היית בכל רע‪ ,‬לולא‬ ‫וירא קכז‪:):‬‬ ‫ובנועם‪ ,‬וכן לענין שאר דברים‪ ,‬מניעות‬ ‫שיודעים שבכל הסתרות ומחיצות‬ ‫הדברים המסתירים את פני המלך אין זה‬ ‫שמעתי עד כה לעצתם הרעה‪ ,‬להדיחך‬ ‫אז המלך פותח את עיניו ואומר לו‪:‬‬ ‫וכשרואה את המלך מתחיל לבכות‬ ‫בעבודת השם יתברך‪ ,‬ומחשבות זרות‬ ‫וחשכות הכל ה' ברוך הוא‪ ,‬ואין שום‬ ‫הסתרה‪ ,‬כי מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬וצועק‬ ‫ממני והם ישלטו במלכותי‪.‬‬ ‫'הבט החוצה'‪ .‬וירא ואין חומה ולא‬ ‫כנהר‪' :‬מה זה אב הרחמן‪ ,‬כמעט אבדתי‬ ‫ר״ל‪ ,‬וחלישות דעת מן ערב רב וכמה‬ ‫מציאות בלתי השם יתברך‪ ,‬אזי 'באור‬ ‫בלב נשבר אל אביו זה הקדוש ברוך‬ ‫נחשים ולא שום מסך ולא שום הסתרה‪,‬‬ ‫ועתה בני אל תירא ואל תיחת‪ ,‬כי אורך‬ ‫ברוב הסתרות וחשכות ומרירות‪ ,‬וברוב‬ ‫ענינים‪ ,‬כשידע בידיעה גמורה שאלופו‬ ‫פניך יהלכון' כל החומות באמונה‬ ‫הוא‪ ,‬אחר אשר הוא יודע כי מלך רחמן‬ ‫כי אור פני מלך מאיר מסוף העולם‬ ‫אורי‪ ,‬ומלכותי בכל משלה לך היא‪ ,‬ולך‬ ‫ענוגים שפיזרו שרי המלך‪ ,‬שלא אדחוק‬ ‫של עולם שם אתו בכל תנועה‪ ,‬אלופו‬ ‫גדולה‪ ,‬דעת המכריע אות וא"ו‪ ,‬רקיע‬ ‫הוא‪ ,‬ובחסדו ברא את כל העולם‪ ,‬ורוצה‬ ‫ועד סופו‪ ,‬ובתוך כל החשכות ומרירות‪,‬‬ ‫ישתחוו כולם אחרי שובך אלי‪ ,‬ואחרי‬ ‫עצמו לבוא לפניך'‪.‬‬ ‫של עולם ממש שם‪ ,‬מיד יתפרדו כל‬ ‫המבדיל בין טוב לרע‪ ,‬כי בידיעות אדם‬ ‫שיכירו את אלוהותו‪ ,‬ויודע שנשמתו‬ ‫המלך מאיר שם בכבודו ובעצמו‪ ,‬והיכלו‬ ‫ראותי געגועיך אלו‪ ,‬והם לא יבואו לפני‬ ‫בדעת דאתי מששה קצוות והוא אות‬ ‫נחצבה ממש ממנו‪ ,‬כמו שנאמר (בראשית‬ ‫ובן המלך מיצר ודואג‪ ,‬הלא לא לעולם‬ ‫פועלי און‪.‬‬ ‫ועבדי המלך עומדין ומשוררין ומזמרין‬ ‫לראות את אור פני‪ ,‬כי לא יוכלו מפני‬ ‫ואו רקיע‪ ,‬שהשם יתברך מלא כל הארץ‬ ‫ב'‪ ,‬ז') 'ויפח באפיו נשמת חיים'‪ ,‬וכלום אדם‬ ‫חוסן‪ ,‬ולא יוכל לעולם לשבת בהיכל‬ ‫לפני המלך‪ .‬וכשנפתחו עיניו‪ ,‬רואה שכל‬ ‫גודל המחיצות והסביבים והפחדים‬ ‫ולפעמים‪ ,‬אדם על ידי עונותיו‬ ‫מכבודו‪ ,‬ובכל תנועה קטנה אלופו של‬ ‫נופח וכו'‪ ,‬אם כן למה הוא מסתיר את‬ ‫המלך‪ ,‬אלא העיקר הוא לשוב לתוך‬ ‫אלו השרים המבוהלים‪ ,‬זה עצמו לקרב‬ ‫המבהילים‪ ,‬וכטוב בעיניך תעשה מהם‪,‬‬ ‫גורם 'ואנכי הסתיר אסתיר' (דברים לא‪,‬‬ ‫עולם‪ ,‬ואין שום דבר קטן וגדול מקרה‪,‬‬ ‫עצמו‪ ,‬ומשבר את לבבו הרם‪ ,‬ומתודה על‬ ‫העולם הגשמי‪ ,‬ולעסוק בעניני אכילה‬ ‫אל המלך‪ ,‬מקרבין ודוחקין לבוא לפני‬ ‫כל גוי וממלכה אשר לא יעבדוך‪' ,‬וצרת‬ ‫יח)‪ ,‬שמסתירין ממנו הסתרה גם כן‪,‬‬ ‫רק בהשגחות המשגיח אלופו של עולם‪,‬‬ ‫חטאיו‪ ,‬וצועק ובוכה‪ ,‬ועל ידי זה נשברו‬ ‫ושתיה ובמשא ומתן באמונה‪ ,‬וכי בכל‬ ‫המלך‪ ,‬אלא שהשוטה אינו מרגיש ולכן‬ ‫עד רדתה'‪ .‬והנמשל מובן‪.‬‬ ‫פעם שירצה לבוא לפני המלך יצטרך‬ ‫ומרגיש ביסורין מאוד‪ ,‬וחלישות דעת‬ ‫אז על ידי דעת הזה וידיעה הזאת‪,‬‬ ‫החומות של שקרים המבדילים בינינו‬ ‫נשאר שם אצלם‪.‬‬ ‫תשובתו של המלך אליו היא‪' :‬בני‬ ‫לעבור דרך קשה כזו (זהר חי על זוה"ק שמות‬ ‫ועניות ודלות‪ ,‬כי נסתלק ממנו ר״ל‬ ‫יתפרדו כל פועלי און ונפל הרע לנוקבא‬ ‫לבין אלקינו‪ ,‬והנה אור פני המלך עלינו‪,‬‬ ‫הידיעה שאלופו של עולם אתו‪ ,‬אבל‬ ‫שכן מי שזכה לכל המדריגות הללו‪,‬‬ ‫יקירי‪ ,‬אתה דימית לחשוב שאני נמצא‬ ‫רמב‪:).‬‬ ‫דתהומא רבא‪.‬‬ ‫ויסר מעלינו עון‪ ,‬וילבש אותנו מחלצות‪,‬‬ ‫תדע כי האמת‪ ,‬ואנכי‪ ,‬אפילו בהסתר‬ ‫אולם הוא אינו מסתפק בהם‪ ,‬אלא‬ ‫רק כאן בהיכלי‪ ,‬אולם לא כן הוא‪ ,‬אלא‬ ‫ואז נופל לפני המלך‪ ,‬בוכה ומתחנן‪:‬‬ ‫וישם את צניף הטהור על ראשינו‪ ,‬שהם‬ ‫ובידיעה זאת שכל המציאות הכל‬ ‫ממשיך בדרכו לבוא לפני המלך‪ ,‬הרי‬ ‫בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא‬ ‫של הסתרה‪ ,‬גם כן אנכי‪ ,‬כי אין שוס‬ ‫מוחין עלאין של חיים נצחיים‪ ,‬ומהודו‬ ‫'מה זה‪ ,‬מלך רחמן כמותך‪ ,‬הסתרת‬ ‫הוא וממנו‪ ,‬כהדין קמצא דלבושא מניה‬ ‫שלאחר מכן כל המדריגות מסייעים בידו‬ ‫אליך וברכתיך‪ ,‬ובכל מקום ופינה אשר‬ ‫עצמך כל כך ברב מחיצות מבהילות‪,‬‬ ‫מציאות בלתי השם יתברך‪ ,‬ולזה‬ ‫ואורו נמשך עלינו‪ ,‬זהו אור התורה‬ ‫וביה (בראשית רבה כא‪ ,‬ה)‪ ,‬וכל הלבושים‬ ‫לעבודת ה' (זהר חי על בראשית כב‪:).‬‬ ‫אתה נמצא בודאי נמצא גם שם השם‬ ‫נחשים עקרבים‪ ,‬מחיצות של אש‬ ‫מתמה הכתוב‪ ,‬על שאומרין 'כי אין‬ ‫הקדושה‪ ,‬כמו שאומרים (בתפלת י"ח) כי‬ ‫והסתרות והחשכות שם שם אלופו‬ ‫יתברך‪ ,‬וכל העולם כולו איננו כי אם‬ ‫ושלג‪ ,‬ואבני הקלע‪ ,‬ואנה אני בא אצלך‪,‬‬ ‫אלקי בקרבי מצאוני הרעות' (שם פס' יז)‪,‬‬ ‫באור פניך נתת לנו תורת חיים‪ ,‬וכח‬ ‫וכשבא לפני המלך בלב 'אין' נשבר‪,‬‬ ‫של עולם‪ ,‬אין שום מחיצה ולא מסך‬ ‫אור כבודי המלובש בכל מיני כיסויים‬ ‫כשאצרוך לילך לדרכי הרגילה עלי‬ ‫דהיינו שנסתתר מהם גם הסתרה‪ ,‬ולזה‬ ‫והיכולת בידינו לעשות ולמלוך‪ ,‬ולהמית‬ ‫וירא בחוץ‪ ,‬ואין חומה‪ ,‬ואין הסתרה‪,‬‬ ‫מבדיל ולא מקטרג‪ ,‬אלא הכל אורו‬ ‫והסתרות‪ ,‬ואחר אשר זכית לשבר את‬ ‫בהכרח'‪.‬‬ ‫הרגישו בצרתם הרבה‪ ,‬והכתוב מתמה‬ ‫ולהחיות‪ ,‬כמו שאיתא בש"ס (בראשית רבה‬ ‫ואין שום דבר מונע מעבודת השם‬ ‫יתברך‪ ,‬וסובל כל היסורין ועניות וצער‬ ‫כל המחיצות‪ ,‬ולראות באור פני‪ ,‬תוכל‬ ‫על זה‪ ,‬הרי 'ואנכי' שם גם בעת 'הסתר‬ ‫ע"ז‪ ,‬א') שצדיקים דומים להקדוש ברוך‬ ‫יתברך‪ ,‬למי שיודע שבכל הסתרות‬ ‫מלוא כל הארץ כבודו‬ ‫וחלישות דעת‪ ,‬הכל בדעתו הדבוקה‬ ‫להשכיל ולידע איך להיות דבוק בי גם‬ ‫אסתיר'‪ ,‬כי אין שום מציאות בלתי השם‬ ‫הוא‪ ,‬מה הקדוש ברוך הוא מחיה מתים‬ ‫שם השם יתברך‪ ,‬ובכל תנועה אלופו‬ ‫בהיותך בעולם השפל הזה‪ ,‬ולמצוא את‬ ‫וקשורה באור אין סוף‪ ,‬ועל ידי אמונה‬ ‫יתברך‪ ,‬ואיך יצא מפיכם לומר על 'כי‬ ‫וכו'‪ ,‬מה הוא רופא חולים‪.‬‬ ‫של עולם‪ ,‬ידע שאין שום מחיצה ולא‬ ‫הארת ה' הנמצא בכל דבר ומחיה אותו'‬ ‫שלימה שבכל תנועה אלופו של עולם‪,‬‬ ‫אין אלקי בקרבי'‪ ,‬זה אי אפשר כלל‪,‬‬ ‫הסתרה‪ ,‬הכל משרתי המלך‪ ,‬מברכים‬ ‫(זהר חי‪ ,‬על זוה"ק שמות רמב‪:).‬‬ ‫ויאמר המלך‪ ,‬קום בני חביבי‪ ,‬ויושט‬ ‫נמתקין כל הדינין‪ ,‬ונסתלקין כל‬ ‫וזהו 'אשרי העם יודעי תרועה'‪ ,‬לשון‬ ‫כי לית אתר פנוי מניה‪ .‬וכן 'אמר אויב‬ ‫ומודים לשמו‪ ,‬ומסייעין בסיוע גדול‬ ‫לו את שרביט הזהב אשר בידו‪ ,‬ויחזקהו‬ ‫המקטריגין‪ ,‬ובלבד בלב אמת טהור‬ ‫שבירה‪' ,‬ה''‪ ,‬פירוש שמבינים שכל‬ ‫אז אמר לו המלך‪' :‬בני חביבי‪ ,‬פתח‬ ‫[ארדוף אשיג אחלק שלל]' (שמות טו‪ ,‬ט)‬ ‫למי שרוצה באמת לדבק עצמו בהשם‬ ‫וילבישהו הודו ואורו ולבושו‪ ,‬וכתרו‬ ‫ונקי‪ ,‬כפי היכולת בנפשו‪.‬‬ ‫המסכים המבדילים הם מאת ה'‪ ,‬והם‬ ‫עיניך וראה'‪ .‬ורואה שאין שום מחיצה‪,‬‬ ‫יתברך בלב נכנע‪ ,‬וזהו (דברים לב‪ ,‬לט)‬ ‫נתן בראשו‪ ,‬ויאמר לו‪ ,‬לא למענך ועליך‬ ‫חמשה אלפי"ן‪ ,‬שאלופו של עולם‪ ,‬הוא‬ ‫ממש רק אחיזת עינים‪' ,‬באור פניך‬ ‫ולא שום מסך מבדיל‪ ,‬רק עבדי המלך‬ ‫עוד זאת מצינו במקום נוסף בכתבי‬ ‫'ראו עתה כי אני אני הוא' ואין שם‬ ‫עשיתי את כל זאת‪ ,‬רק למען נסותך‬ ‫הכל בכל משלה‪ ,‬ובסוד שם סא״ל‪ ,‬כי‬ ‫יהלכון'‪ ,‬ובאור פני מלך חיים‪ ,‬והמסכים‬ ‫עומדים ומשוררים שירה לפני אל רם‪,‬‬ ‫רבינו בביאור הנמשל‪ ,‬ובמתק לשונו הרי‬ ‫חומה‪ ,‬הכל אני‪ ,‬בכל הסתרות ובכל‬ ‫ולדעת את אשר בלבבך יראתך ואהבתך‬ ‫הרע אין בה ממש‪ ,‬הכל הבל‪ ,‬אין שם‬ ‫המבדילים הם נזרקים על האויבים‪ ,‬כמו‬ ‫והמלך כל הארץ מאירין מאור א״ס‪,‬‬ ‫הוא מחזק את לב האדם באמונתו באלקיו‬ ‫השפעות האורות 'אני אני הוא' ולא‬ ‫אלי‪ ,‬ועתה בני אהובי‪ ,‬עבור בכל העולם‬ ‫מחיצות ולא נחשים‪ ,‬והכל גנוז שם‬ ‫(אסתר ז'‪ ,‬ח') 'ופני המן חפו'‪ ,‬אשר ראיתי‬ ‫והכל אור וחיות‪ ,‬ואין שום מונע‪ ,‬ואז‬ ‫(זהר חי על זוה"ק שמות לב‪:).‬‬ ‫אחר‪ ,‬שאין שם כלל שום אחר‪ ,‬רק הכל‬ ‫והנה מהודי נתתי עליך‪ ,‬ואורי על פניך‬ ‫אלופו של עולם‪.‬‬ ‫כתוב בספר מגלת ספר‪ ,‬בכדי שלא‬ ‫יוצא ונכנס‪ ,‬עייל ונפיק‪' ,‬זכאה למאן‬ ‫אני אני הוא ואין עוד‪.‬‬ ‫מאירים‪ ,‬ולבושי תלביש‪ ,‬וכתר יתן‬ ‫והנמשל הוא‪ ,‬מלך עליון אב הרחמן‪,‬‬ ‫להסתכל בפני המלך‪ ,‬לכן כיסו משרתי‬ ‫דעייל ונפיק'‪ ,‬ואין שום רע ולא קליפה‪,‬‬ ‫ובזה ביאר מרן 'יודעי תרועה'‪ ,‬לשבר‬ ‫בראשך‪ ,‬למען דעת כל עמי הארץ כי‬ ‫אשר באמת לית אתר פנוי מניה‪ ,‬כי‬ ‫המלך את פני המן‪ ,‬כי באור פני מלך חיים‪,‬‬ ‫'אשרי העם‬ ‫כל המחיצות של ברזל‪ ,‬באמונה שלימה‬ ‫'אמר אויב' (שמות טו‪ ,‬ט) חמשה אלפין‪,‬‬ ‫כתיב (דברים לב‪ ,‬כ) 'אסתירה פני מהם'‪,‬‬ ‫והוא בודאי לא יחפוץ המלך להחיותו‪ ,‬כי‬ ‫בני אתה‪ ,‬והסתרות והפחדים הכל אשר‬ ‫שגם שם גנוז אלופו של עולם‪ ,‬וחוץ‬ ‫שאור פני מלך מאיר בכל מקום‪ ,‬ואין‬ ‫ראית‪ ,‬המה שלא יקרבו אלי שונאיך‬ ‫שום מציאות בלתי הש"י‪ ,‬והכל אור‬ ‫לגבי חייבא קודשא בריך הוא אסתתר‪,‬‬ ‫ואשתני בכמה כסויין ובכמה קליפין‪,‬‬ ‫אם במיתתו‪ ,‬אחר אשר תבע המלך עלבון‬ ‫המלכה‪ ,‬כמו שכתוב (שם) הגם לכבוש את‬ ‫יודעי תרועה'‬ ‫ממנו הכל בטל ומבוטל‪ ,‬אין בהם‬ ‫כח‪ ,‬והכל אחיזת עינים‪ ,‬לנסות בהם‬ ‫אשר אינם רוצים בטובתך‪ ,‬והמגדילים‬ ‫עליך והמלשינים עליך ואינם רוצים‬ ‫פניו‪ ,‬ובאמונה מאת ה׳ 'באור פניך‬ ‫אבל אינון דתליין מניה ומשכינתא לא‬ ‫המלכה וגו'‪ ,‬ויש בזה עוד דברים עמוקים‪,‬‬ ‫וזהו 'קומי אורי כי בא אורך'‪ ,‬פירוש‬ ‫הבריות‪.‬‬ ‫יהלכון'‪ ,‬בזה משברין כל המחיצות‪.‬‬ ‫במלכותך‪ ,‬והמה רוצים לירש את‬ ‫אשתני לעולם‪.‬‬ ‫ואם ירצה ה' כשיהיה רצון מאת ה' אבאר‪.‬‬ ‫לשון הסתלקות האור‪ ,‬כמו כי בא‬ ‫ולא זו אף זו‪ ,‬אלא אף כל שרי המלך‬ ‫מלכותך‪ ,‬כי יודעים הם כל זמן שאתה‬ ‫‪‬‬ ‫דשמעתי ממורי שאם ידע שהקב״ה‬ ‫רבינו מרחיב בנועם שפתיו לבאר אף‬ ‫השמש כדי שעליך יזרח כבוד ה'‪' ,‬כי‬ ‫שהם מפתים את האדם‪ ,‬אולם עומק‬ ‫חי מלכותם לא יכון בידם‪ ,‬לכן אם יבואו‬ ‫מסתתר שם‪ ,‬ושם אתו עמו אליו אלופו‬ ‫את הנמשל (זהר חי על זוה"ק בראשית יז‪:).‬‬ ‫הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים'‪,‬‬ ‫רצונם הוא שלא ישים ליבו אליהם‪ ,‬אלא‬ ‫לפני‪ ,‬ילשינו עליך במעשים הכעורים‪,‬‬ ‫‪43‬‬ ‫הלכה ומנהג‬ ‫מאמרי הלכה ומנהג במשנת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע‬ ‫הגאון רבי ישראל יצחק שטוקהמר שליט"א‬ ‫ומשקאות המלווים את הסעודה – חייב‬ ‫מדאורייתא‪ .‬אבל אם אכל רק כזית לחם‪ ,‬אף‬ ‫לכן‪ ,‬כולם שווים בדעה זו שמדאורייתא‬ ‫דומ"צ קהילתנו‬ ‫על פי ששבע בסופו של דבר משאר דברים‬ ‫בעינן שביעה ממש‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬בכלל שביעה‬ ‫המצטרפים אליו‪ ,‬כיוון שאין בלחם עצמו‬ ‫שיעור קביעות – אינו מחויב מן התורה‪.‬‬ ‫זו הוא שלא יהא צמא‪ ,‬שכן אם הוא צמא‬ ‫ביאור שיטת רבינו במחלוקת ר"מ ור"י‬ ‫נמצא שלכולי עלמא‪ ,‬אם אדם עדיין‬ ‫רעב או צמא‪ ,‬אינו מחויב מן התורה בברכת‬ ‫המזון‪.‬‬ ‫הרי זה חיסרון בשביעתו‪.‬‬ ‫בכזית וכביצה לברכת המזון‬ ‫‪-‬א‪-‬‬ ‫במשנה "עד כמה מזמנין"‪ ,‬באופן שלא שבע‬ ‫את המחויב מדאורייתא‪ ,‬דלאו חומרא דרבנן‬ ‫אינה אלא מדרבנן‪ ,‬וקראי אסמכתא בעלמא‬ ‫התורה בעינן שביעה גמורה ממש‪ ,‬וקראי‬ ‫‪-‬ד‪-‬‬ ‫בעלמא היא אלא דין תורה גמור הוא שאין כלל‪ ,‬ודאי שחיוב זה אינו אלא מדרבנן‪,‬‬ ‫נינהו‪ ,‬שכן מדאורייתא בעינן שביעה ממש‪.‬‬ ‫אסמכתא בעלמא נינהו‪:‬‬ ‫ביאור שיטות הראשונים‬ ‫הפטור מוציא את המחויב‪ .‬לכן תירצו שיש כאן והדרשות שדרשו מן הפסוקים אינן אלא‬ ‫שתי סוגיות חלוקות בש"ס‪ :‬הסוגיא דדף כ' אסמכתא בעלמא‪.‬‬ ‫ומה שאמר רבי יוחנן שאוכל כזית מוציא‬ ‫את השבע‪ ,‬ביארו בתוספות (מח ע"א ד"ה‬ ‫מהא דאיתא בדף כ' (ע"ב)‪ :‬דרש רב‬ ‫עוירא‪ ...‬וכי לא אשא פנים לישראל‪,‬‬ ‫יסוד שיעורי ברכת המזון‬ ‫דפליגי ודיוק לשון הרמב"ם‬ ‫אלא שחידושו של רבינו הוא‪,‬‬ ‫סבירא לה ששיעור כזית וכביצה הוא מדרבנן‪,‬‬ ‫עד) על פי יסוד הדין ד"ערבות" (ראש השנה‬ ‫שכתבתי להם בתורה 'ואכלת ושבעת‬ ‫ומחלוקת התנאים‬ ‫לאור יסודו של רבינו‬ ‫ואילו הסוגיא דדף מח (דרבי יוחנן) סברה רבי מאיר ורבי יהודה אף בדין תורה ממש‬ ‫ששיעור זה הוא מן התורה‪ .‬ולהלכה פוסקים – והיינו באוכל ושבע‪:‬‬ ‫כט ע"א)‪" :‬אף על פי שיצא מוציא"‪ ,‬והוא‬ ‫שיהיה מחויב בדבר‪ .‬ומאחר שחברו כבר‬ ‫וברכת'‪ ,‬והם מדקדקים על עצמם עד כזית‬ ‫ועד כביצה‪ .‬משמע שכזית וכביצה אינם‬ ‫בפשט הפסוקים‬ ‫הם כסוגיא דסברה דהוי שיעורא דאורייתא‪.‬‬ ‫אכל ושבע והתחייב‪ ,‬חל על האוכל כזית‬ ‫במשנתנו במסכת ברכות (דף מה ע"א) תנן‪:‬‬ ‫על פי יסוד זה‪ ,‬מאיר רבינו באור חדש‬ ‫דעת רבי מאיר‪ :‬סבר שאם אכל כזית‬ ‫אלא דקדוק שדקדקו ישראל על עצמם‬ ‫פת ושבע – חייב מדאורייתא‪ .‬ואין הכוונה‬ ‫דין ערבות להוציאו‪ .‬ומה שצריך האוכל‬ ‫(כלומר‪ ,‬מדרבנן)‪.‬‬ ‫"עד כמה מזמנין‪ ,‬עד כזית‪ .‬רבי יהודה אומר‪:‬‬ ‫את מחלוקות הראשונים בביאור הסוגיות‪:‬‬ ‫שיטת התוספות‪ ,‬הרא"ש‬ ‫ששבע מן הפת לבדה (שבכהאי גוונא בטלה‬ ‫דעתו אצל כל אדם)‪ .‬אלא שחייב מן התורה‬ ‫‪-‬ג‪-‬‬ ‫כזית לאכול דגן‪ ,‬אינו אלא כדי שיוכלו‬ ‫לומר "שאכלנו משלו" (בניגוד לברכת הלחם‬ ‫מהא דשאיל רבינא לרבא (שם) האם‬ ‫נשים חייבות בברכת המזון מדאורייתא או‬ ‫עד כביצה"‪ .‬ובגמרא (דף מט ע"ב) מבואר‬ ‫דפליגי תנאי אלו בהבנת מקרא שכתוב‬ ‫ובעל המאור‬ ‫בשיטת הרא"ש‪ ,‬התוספות ובעל המאור‬ ‫דווקא כאשר שבע על ידי שאכל שאר‬ ‫מאכלים ומשקאות המלווים את הסעודה‬ ‫שיטת רבינו בשלחן‬ ‫והיין קודם אכילה‪ ,‬ששם אם יצא אינו מוציא‪ ,‬דכיוון‬ ‫שחברו עוד לא נתחייב – שהרי הוא לפני האכילה –‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ונפקא מינה לאפוקי אחרים ידי‬ ‫"ואכלת ושבעת" (דברים ח‪ ,‬י)‪ :‬לרבי מאיר‬ ‫"ואכלת" זו אכילה (ושיעורה בכזית)‪" ,‬ושבעת"‬ ‫לגבי סתירת הסוגיות‪ ,‬פירש רבינו את‬ ‫והטפלים לפת‪ ,‬שכולם מצטרפים יחד‬ ‫הטהור – יסוד מחודש‬ ‫אין כאן ערבות)‪.‬‬ ‫חובתן‪ .‬ומייתי לה מהברייתא‪" :‬בן מברך‬ ‫לאביו‪ ,‬ועבד מברך לרבו‪ ,‬ואשה מברכת‬ ‫זו שתייה; ולרבי יהודה בעינן אכילה שיש בה‬ ‫דבריהם כפשוטם‪ :‬לכולי עלמא בלא שבע‬ ‫בפועל אין שום חיוב דאורייתא‪.‬‬ ‫לשיעור שביעה דאורייתא‪ .‬שאין סברא‬ ‫לומר שהתורה חייבה רק במי שכל שביעתו‬ ‫בגדר "שביעה"‬ ‫שיטת בעל המאור והמרדכי‪ :‬בעל‬ ‫המאור (כ' ע"ב) חידש שמי שמחויב‬ ‫לבעלה"‪ .‬ופרכינן בגמרא‪ :‬אי אשה וקטן‬ ‫שביעה‪ ,‬ואיזו זו‪ ,‬שיעור כביצה‪.‬‬ ‫עוד מצינו בגמרא (דף מח ע"א) מעשה‬ ‫חייבים רק מדרבנן‪ ,‬איך אתי דרבנן ומפיק‬ ‫היא מפת חריבה (ורבינו ב'זר זהב' סימן קע"ו‬ ‫רבינו בשלחן הטהור (בזר זהב סימן קפ"ד‬ ‫מדאורייתא בברכת המזון‪ ,‬גברא בר חיובא‬ ‫בינאי מלכא ומלכתא דכריכי ריפתא בהדי‬ ‫לתוספות והרא"ש‪ :‬רבי יוחנן שאמר‬ ‫דאורייתא‪ ,‬ומשנינן דמיירי באכל אביו‬ ‫פירש שדעה זו שבעינן שביעה מן הפת לבדה אינה‬ ‫וקצ"ז) ובפירושו על המשניות (ברכות פ"ז‬ ‫מקרי‪ .‬ואף על פי שכעת אכל רק שיעור‬ ‫הדדי‪ ,‬ואמר שם רבי חייא בר אבא אמר רבי‬ ‫שאוכל כזית מוציא את השבע סבר כן מדין‬ ‫"שיעורא דרבנן" (כלומר כזית או כביצה בלא‬ ‫אלא דעת בית שמאי‪ .‬ועיין בביאור הלכה בסוף‬ ‫מ"ב‪ ,‬בפירושו 'מעשה אורג' ובפירושו 'פני זקן') נטה‬ ‫דרבנן (ולא שבע)‪ ,‬מכל מקום "מחויב מדרבנן‪,‬‬ ‫יוחנן‪" :‬לעולם אינו מוציא את הרבים ידי‬ ‫ערבות גמור‪ ,‬כיוון שחברו כבר נתחייב‪ ,‬והכזית‬ ‫שביעה)‪ ,‬שבאופן זה אין האב חייב אלא‬ ‫סימן קפ"ד)‪ .‬נמצא שלרבי מאיר‪" :‬ואכלת"‬ ‫מדרכי המפרשים‪ ,‬וביאר את דברי הראשונים‬ ‫מחויב קרינן ביה"‪ ,‬ומפיק שפיר למאן דאכל‬ ‫חובתן עד שיאכל כזית דגן"‪ .‬ומבואר מדברי‬ ‫הוא רק כדי שיוכל לומר "שאכלנו משלו"‪.‬‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ולפיכך אתי דרבנן ומפיק דרבנן‪.‬‬ ‫קאי על הפת (כזית ‪ -‬ככל אכילה שבתורה שהיא‬ ‫והסוגיות בדרך מחודשת ובהירה‪:‬‬ ‫שיעורא דאורייתא (ששבע)‪.‬‬ ‫הראשונים דשם מיירי באופן שינאי וחבריו‬ ‫לבעל המאור והמרדכי‪ :‬הטעם הוא‬ ‫הרי מוכח להדיא שיש הפרש בין שיעור‬ ‫בכזית)‪ ,‬ו"ושבעת" קאי על השביעה הכללית‬ ‫יסוד הבניין של רבינו מיוסד על ההנחה‬ ‫ובמרדכי (מגילה סימן תשצ"ח) הוסיף‬ ‫אכלו ושבעו ממש‪ ,‬ומכל מקום חזינן מדברי‬ ‫שכיוון שאכל כזית הרי הוא מחויב מדרבנן‪,‬‬ ‫תורה (שביעה) לשיעור דרבנן (כזית וכביצה)‪.‬‬ ‫בסעודה (ולא על הלחם)‪ ,‬שיכולה להיות אף‬ ‫הפשוטה‪ ,‬כי ברכת המזון מן התורה אינה‬ ‫לחדש בזה‪ ,‬שאפילו מי שאינו מחויב כעת‬ ‫רבי יוחנן שאף מי שאכל רק שיעור כזית‬ ‫ומחויב מדרבנן "מחויב" קרינן ביה להוציא‬ ‫יכול להוציאם ידי חובת ברכת המזון‪.‬‬ ‫מחמת הפרפרת או היין (שזהו עיקר השביעה‪,‬‬ ‫חלה אלא אם כן האדם שבע בפועל ואינו‬ ‫כלל מדאורייתא (כגון סומא‪ ,‬לשיטת הסוברים‬ ‫את המחויב מדאורייתא‪.‬‬ ‫שיטת הראב"ד‪ ,‬הרמב"ן והרמב"ם‬ ‫כלשון הזוה"ק "רוי חמרא")‪.‬‬ ‫רעב או צמא‪ .‬ואין בכוחה של שום דרשה‬ ‫שפטור מן התורה)‪ ,‬מכל מקום כיוון שאילו‬ ‫‪-‬ב‪-‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬ממעשה זה מוכח שמחלוקת‬ ‫דעת רבי יהודה‪ :‬חולק דס"ל דגם‬ ‫לעקור פשט מקרא מלא שכתוב בו "ואכלת‬ ‫יתרפא יתחייב מן התורה – מיקרי שפיר‬ ‫רבי מאיר ורבי יהודה (אם שיעור ברכת המזון‬ ‫כאן טמון עיקר חידושו של רבינו‪.‬‬ ‫"ושבעת" קאי על הלחם‪ .‬שצריך שיהיה‬ ‫ושבעת וברכת"‪ .‬לכן‪ ,‬כל התנאים‪ ,‬האמוראים‬ ‫"גברא בר חיובא"‪ ,‬ואם הוא מחויב כעת‬ ‫מהלכי הראשונים‬ ‫הוא בכזית או בכביצה) היא בדין תורה‪ ,‬ולפיכך‬ ‫גם הראב"ד‪ ,‬הרמב"ן והרמב"ם סוברים‬ ‫בפשיטות שמדאורייתא אין אדם חייב‬ ‫בלחם עצמו שיעור קביעות וחשיבות‬ ‫שביעה‪ ,‬והוא שיעור כביצה (כדאמרינן‬ ‫והפוסקים שווים בדעה זו שמדאורייתא‬ ‫בעינן שביעה ממש‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬בכלל שביעה‬ ‫מדרבנן‪ ,‬מוציא את המחויב מדאורייתא‪.‬‬ ‫ולכאורה זו אף שיטת רש"י (מח ע"א ד"ה עד)‪.‬‬ ‫ביישוב סתירת הסוגיות‬ ‫סבר רבי יוחנן שגם מי שאכל כזית נחשב‬ ‫מחויב בדבר מן התורה ויכול להוציא את מי‬ ‫בברכת המזון אלא בשביעה בפועל‪ .‬אלא‬ ‫במסכת סוכה כו ע"א‪" :‬כדטעים בר בי רב כביצה‬ ‫זו הוא שלא יהא צמא‪ ,‬שכן אם הוא צמא הרי‬ ‫שיטת הראב"ד והרמב"ן‪ :‬הראב"ד‬ ‫כדי ליישב סתירה זו‪ ,‬מצאנו בראשונים‬ ‫שאכל כדי שביעה גמורה‪.‬‬ ‫שהם מחדשים הבנה שלישית בדין ערבות‪:‬‬ ‫ועייל לכלה")‪ .‬ואם יש בלחם שיעור קביעות‬ ‫זה חיסרון בשביעתו (וגם הביא רבינו ראיה לדבר‬ ‫(בהשגותיו על הרמב"ם פ"ה מהלכות ברכות ה"ט ובדף‬ ‫כמה דרכים‪:‬‬ ‫אולם‪ ,‬הראשונים הוקשו בזה מסוגיות‬ ‫באכל כזית דגן‪ ,‬אף שלא שבע ואינו מחויב‬ ‫וחשיבות סעודה‪ ,‬ושבע ‪ -‬אף אם בפועל‬ ‫מדברי הזוהר הקדוש‪ ,‬עיי"ש)‪.‬‬ ‫כ' ע"ב) והרמב"ן (ברכות דף כ' ע"ב) חולקים על‬ ‫שיטת התוספות והרא"ש‪ :‬סבירא להו‬ ‫אחרות בש"ס‪ ,‬שמהן משמע ששיעורים‬ ‫אלא מדרבנן‪ ,‬מכל מקום נחשב הוא "בר‬ ‫לא שבע אלא ע"י שאכל משאר מאכלים‬ ‫ומה שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה‬ ‫ההנחה שמי שמחויב מדרבנן יכול להוציא‬ ‫דכל עיקר מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה‬ ‫אלו (כזית וכביצה) אינם אלא דרבנן‪ ,‬ואילו מן‬ ‫‪45‬‬ ‫הלכה ומנהג‬ ‫מאמרי הלכה ומנהג במשנת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע‬ ‫הגאון רבי יצחק דייטעל שליט"א‬ ‫שבע ממנו או על ידי שאר דברים המצטרפים עמו‬ ‫כרחך הסוגיא דהתם לאו כרבי יוחנן סבירא‬ ‫חיובא" לעניין ערבות להוציא את מי‬ ‫מראשי כולל "היכלי הוראה ‪ -‬קאמארנא" ודומ"צ קהילתנו‬ ‫בסעודה היה מתחייב מהתורה)‪ ,‬הרי הוא נחשב‬ ‫ליה‪ .‬ויש כאן שתי סוגיות חלוקות‪:‬‬ ‫ששבע מדאורייתא‪.‬‬ ‫"בר חיובא" ויכול להוציא אף את מי שאכל‬ ‫‪ .‬אהסוגיא בדף כ' סברה שמי שאכל‬ ‫והטעם בזה‪ :‬כיוון ששיעור כזית פת‬ ‫גדרי שהיה‬ ‫ושבע כדין תורה (כרבי יוחנן)‪ .‬ולפיכך השמיט‬ ‫כזית ולא שבע נחשב כבעל חיוב‬ ‫(לרבי מאיר) או כביצה פת (לרבי יהודה) הוא‬ ‫הרמב"ם דין זה‪ ,‬כי באמת אוכל כזית יכול‬ ‫דרבנן גרידא (ולכן קטן מוציאו‪ ,‬אך‬ ‫השיעור המחייב את עיקר סיבת חיוב‬ ‫להוציא את השבע‪.‬‬ ‫הוא עצמו אינו יכול להוציא את מי ששבע‬ ‫ברכת המזון מן התורה (שאילו היה שבע ממנו‬ ‫ומצד שני‪ ,‬קטן או אשה (אם אינה מחויבת‬ ‫מדאורייתא)‪.‬‬ ‫או על ידי שאר דברים המצטרפים עמו בסעודה היה‬ ‫מהתורה) יכולים להוציא את מי שאכל ולא‬ ‫מתחייב מהתורה)‪ .‬דאף כששבע משאר דברים‬ ‫‪ .‬ברבי יוחנן (בדף מח) סבר שמאחר שאכל‬ ‫שבע‪ .‬ואין בכך סתירה‪ ,‬שכן סוף סוף באכל‬ ‫הבאים עם הפת‪ ,‬עיקר חיוב ברהמ"ז הרי‬ ‫כזית‪ ,‬יש לו חשיבות של "מחויב מן‬ ‫ולא שבע אין עליו כעת חיוב בפועל אלא‬ ‫הוא על כזית וכביצה פת‪ ,‬שכל מה שאוכל‬ ‫ותוספות בחנניה או שיטת הרז"ה ‪ -‬והפמ"ג‬ ‫[מש"ז סי' רנ"ג ורנ"ד סק"א ורנ"ז סק"ו‬ ‫פסקו כחנניה‪ ,‬והשאילתות והרי"ף הרמב"ם‬ ‫והרמב"ן פסקו כחכמים‪[ ,‬ובדעת הרא"ש‬ ‫הצעת הסוגיא‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ולגבי עצמו אתי דרבנן ומפיק‬ ‫התורה" לעניין ערבות‪ ,‬ולכן יכול‬ ‫להוציא את השבע‪ .‬ולהלכה קיימא‬ ‫ושותה בסעודה טפל אל הפת שאוכל‪.‬‬ ‫כתב בביאוה"ל דס"ל לעיקר כחכמים ורק‬ ‫דרבנן‪.‬‬ ‫ולכך אף בלא שבע מהפת‪ ,‬מכל מקום עיקר‬ ‫ורנ"ט סק"ג] ובהגרע"א שהי"א הוא שיטת‬ ‫ראשית דבר נציע בקיצור נמרץ את‬ ‫לן כרבי יוחנן‪.‬‬ ‫הרז"ה ‪ -‬ומותר להשהות כשאינו גו"ק‬ ‫אין למחות במי שנוהג כחנניה דהנח להם‬ ‫הסוגיה ושיטות הראשונים למען ירוץ‬ ‫נמצא שדעת הרמב"ם עולה בקנה‬ ‫הסיבה המחייבת כבר קיימת אצלו‪ ,‬ופתו‬ ‫משנתבשל כמאב"ד רק אם מצטמק ורע לו‪,‬‬ ‫לישראל דאדוקים במצוות עונג שבת‪ ,‬אבל‬ ‫הקורא ויבין את המדובר ועומק דברי רבינו‬ ‫אחד עם שיטת רבי יוחנן ללא שום דוחק‬ ‫הדיוק הנפלא בדברי הרמב"ם‬ ‫שבידו ראויה להביאו לידי חיוב תורה‪,‬‬ ‫וכ"ה במאמ"ר סק"ז‪ .‬אבל רוב האחרונים‬ ‫החזון איש נקט בדעת הרא"ש לכתחילה‬ ‫שכלל בלשונו הק' את דברי הראשונים‬ ‫וסתירה בין הסוגיות‪.‬‬ ‫(הלכות ברכות פ"ה הל' ט"ז)‬ ‫וחשיב בר חיובא לגבי דין ערבות‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫סוברים ששיטת היש אומרים הוא שיטת‬ ‫כחנניה]‬ ‫והאחרונים וכל תיבה ותיבה בדבריו‬ ‫הרמב"ם כתב בפסקי הלכותיו‪:‬‬ ‫דינו ככל מצווה שיכול להוציא בה את‬ ‫‪-‬ה‪-‬‬ ‫חנניה לרש"י ותוספות וכל שהוא כמאב"ד‬ ‫עוד שיטה בראשונים הוא שיטת‬ ‫מדויקת ומכוונת להפליא‬ ‫חברו אף על פי שהוא עצמו כבר יצא‪ ,‬ואינו‬ ‫"אכלו ולא שבעו שהן חייבים לברך‬ ‫מותר להשהותו אפי' אם מצטמק ויפה לו‪,‬‬ ‫הרז"ה ‪ -‬דמותר להשהות על אינו גו"ק‬ ‫א‪ .‬בגמרא שבת [לו] נחלקו חנניה ורבנן‬ ‫מחויב בה כעת בפועל‪.‬‬ ‫מדברי סופרים‪ ,‬ולפיכך מוציאין אותן קטן‬ ‫וכ"ה להלכה בשו"ע הרב ובמשנ"ב‪.‬‬ ‫בנתבשל כמאב"ד דוקא במצטמק ורע לו‪,‬‬ ‫ואם נתבשל כל צרכו מותר להשהות אפילו‬ ‫אם מותר להשהות על גבי כירה שהסיקוה‬ ‫סיכום ונפקא מינה‬ ‫או עבד או אשה מידי חובתן‪ .‬אבל אם אכל‬ ‫יישוב סתירת הסוגיות‬ ‫להלכה ולמעשה‬ ‫לפי הראב"ד והרמב"ן‬ ‫בגפת ועצים ואינה גרופה וקטומה ‪-‬‬ ‫ושבע‪ ,‬שהוא חייב בברכת המזון מן התורה‪,‬‬ ‫הכרעת רביה"ק‬ ‫מצטמק ויפה לו‪,‬‬ ‫לחנניה כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי‬ ‫בין אשה בין קטן או עבד אין מוציאין אותן‪.‬‬ ‫על פי זה מיושבים דברי רבי יוחנן (בדף‬ ‫ועל כל פנים לפי כל השיטות הנ"ל‬ ‫מותר להשהות‪ ,‬ולרבנן רק אם נתבשל כל‬ ‫בסוגיא זו הוציא רבינו מיסודותיו‬ ‫שכל החייב בדבר מן התורה‪ ,‬אין מוציאין‬ ‫מקאמארנא‬ ‫מח) שמאחר שאכל כזית‪ ,‬יש לו חשיבות‬ ‫בפשטות לכו"ע אם הוא יותר מקדירה‬ ‫צרכו והוא מצטמק ורע לו מותר‪ .‬והנה‬ ‫אלו כמה וכמה נפקותות חשובות להלכה‬ ‫אותן מידי חובתן‪ ,‬אלא החייב באותו דבר‬ ‫וחלות של "מחויב מן התורה" לעניין‬ ‫חייתא עד מאב"ד אסור להשהות אם אינו‬ ‫בגמרא שבת יח מבואר דאם הקדירה חייתא‬ ‫ולמעשה‪:‬‬ ‫מן התורה כמותו" עכ"ל‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ורביה"ק בסעיף ב' הכריע בזה‬ ‫ערבות‪ ,‬ולכן יכול להוציא את השבע‪.‬‬ ‫גרו"ק‪ ,‬אבל אם גרף וקטם מהני אפי' לא‬ ‫מותר להשהות אפי' אינה גו"ק דאסח‬ ‫ההגדרה היסודית של שביעה‪ :‬אין אדם‬ ‫לכתחילה כהפמ"ג והגרע"א דיש לחשוש‬ ‫ודייק מרן הכסף משנה (שם)‪ :‬מדוע כתב‬ ‫וכיוון דאמר רבי יוחנן דבאוכל כזית דגן‬ ‫נתבשל כמאב"ד‪.‬‬ ‫דעתיה מיניה ולא אתי לחתויי‪ ,‬וכן אם היא‬ ‫מתחייב מן התורה בברכת המזון כל עוד‬ ‫לשיטת הרז"ה ולהשהות על אינו גו"ק‬ ‫הרמב"ם שאם אכל ושבע אין קטן או אשה‬ ‫אף על פי שלא שבע יכול להוציא מחויב‬ ‫אמנם מצאנו לרבינו יונה דעד כמאב"ד‬ ‫מבושלת נמי מותר להשהות דליכא למיחש‬ ‫הוא רעב או צמא‪.‬‬ ‫ונתבשל כמאב"ד רק במצטמק ורע לו‪,‬‬ ‫מוציאים אותו‪ ,‬והשמיט את הדין הפשוט‬ ‫מהתורה‪ ,‬אם כן הוי ליה כעין חייב מהתורה‪.‬‬ ‫לא מהני לכו"ע גרו"ק משום דחיישינן‬ ‫שמא יחתה‪ ,‬ורק ב'בשיל ולא בשיל' אסור‬ ‫אמנם לעת הצורך מותר להשהות אפילו‬ ‫הצטרפות מאכלים בסעודה‪ :‬שאר‬ ‫(המבואר לכאורה בדף כ') שגם מי שאכל ולא‬ ‫ואם כן לרבי יוחנן בקטן וכן אי נימא דאשה‬ ‫ביותר שיחתה בזה‪ ,‬ואחר שנתבשל‬ ‫להשהות דחיישינן שיחתה בגחלים‪ ,‬ועיין‬ ‫במצטמק ויפה לו‪.‬‬ ‫מאכלים ומשקאות הנאכלים בסעודה‬ ‫שבע (שהוא דרבנן) אינו מוציא את מי שאכל‬ ‫מחויבת רק מדרבנן‪ ,‬אם כן אינם יכולים‬ ‫כמאב"ד לחנניה מותר להשהות אפי' אינו‬ ‫בתוס' דנחלקו חנניה ורבנן מהו 'בשיל ולא‬ ‫ומוסיף רבינו ואומר "ומצטמק ויפה‬ ‫מצטרפים לשיעור שביעה מן התורה‪,‬‬ ‫ושבע‪ ,‬ונדחק הכסף משנה לומר דלא דק‬ ‫להוציא איש שאכל כזית או כביצה אף‬ ‫גו"ק‪[ ,‬נמצא דלחנניה כל דין גרו"ק הוא רק‬ ‫בשיל' ‪ -‬לחנניה הוא עד שנתבשל כמאב"ד‪,‬‬ ‫היינו שיפה ושש ושמח במה שמצטמק"‬ ‫ובלבד שאכל כזית (לרבי מאיר) או כביצה‬ ‫הרמב"ם בלשונו‪.‬‬ ‫דלא שבע‪ ,‬דאף על גב דבלא שביעה ממש‬ ‫לעניין חזרה‪ ].‬ולחכמים ממאכל בן דרוסאי‬ ‫ומכאן ואילך מותר להשהות אפי' אינו גו"ק‪.‬‬ ‫(לרבי יהודה) פת‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬רבינו בשלחן הטהור דחה דוחק‬ ‫אינו חייב מהתורה‪ ,‬מכל מקום הרי מוכח‬ ‫ואפשר שעומק כוונתו בזה לתרץ את‬ ‫עד שנתבשל כל צרכו ומצטמק ור"ל מהני‬ ‫ולרבנן עד שלא נתבשל כל צרכו ומצטמק‬ ‫קושיית הרמב"ן על הרז"ה איך שייך‬ ‫ורע לו הוי בכלל 'בשיל ולא בשיל' ואסור‬ ‫גדר "בר חיובא" בערבות‪ :‬שיעור‬ ‫זה מכל וכל‪ ,‬וכתב שמרן הבית יוסף דחק‬ ‫דסבירא ליה לרבי יוחנן דיש לו חשיבות‬ ‫גרו"ק‪ ,‬ואחר כך מותר להשהות אפילו אינו‬ ‫מצטמק ורע לו אם עדיין לא נתבשל כל‬ ‫להשהותו על אינו גו"ק‪ ,‬זהו תמצית הסוגיה‬ ‫כזית פת (לרבי מאיר) וכביצה (לרבי יהודה)‬ ‫מאוד את דברי הרמב"ם במשעול צר‪.‬‬ ‫כמחויב מהתורה‪.‬‬ ‫גרו"ק [ובביאוה"ל הביא מהגרע"א לחשוש‬ ‫צרכו‪,‬‬ ‫כפשוטו‪[ .‬ישנם עוד מהלכים בביאור‬ ‫נותן לאדם שם של "מחויב" המאפשר‬ ‫וביאר ששיטת הרמב"ם בהירה ובדיוק‬ ‫ולפי זה‪ ,‬הא דאיתא בדף כ' ע"ב‪ ,‬דקטן‬ ‫לשי' זו]‪.‬‬ ‫והאחרונים תי' דלהרז"ה אזלינן בתר‬ ‫הסוגיות ואכמל"ב]‬ ‫לו להוציא אחרים ידי חובתם‪ ,‬אף על פי‬ ‫נפלא‪ ,‬ולדעתו אין כאן שתי סוגיות חלוקות‬ ‫וכן אשה אם אינה מחויבת מהתורה יכולים‬ ‫ג‪ .‬המחבר סי' רנ"ג ס"א הביא בסתמא‬ ‫כלל ועיקר‪ ,‬אלא הכל עולה בקנה אחד עם‬ ‫סופו ‪ -‬ואם יהיה אחר שנתבשל כל צרכו‬ ‫שחיובו כעת הוא מדרבנן בלבד‪.‬‬ ‫להוציא איש שאכל שיעורא דרבנן דהיינו‬ ‫את דעת הריף והרמב"ם שפסקו כחכמים‪,‬‬ ‫ביסודות עמוקים אלו פתח רבינו פתח‬ ‫שיטת רבי יוחנן‪:‬‬ ‫כזית וכביצה בלא שביעה ממש‪ ,‬על כרחו‬ ‫שיטות הראשונים‬ ‫מצטמק ורע לו מותר כבר עכשיו להשהות‬ ‫ואחר כך הביא יש אומרים כדעת חנניה‪,‬‬ ‫משום דלא יחתה‪ ,‬אבל אם יהיה מצטמק‬ ‫והרמ"א הכריע שהעיקר כסברא האחרונה‪.‬‬ ‫רחב להלכה למעשה‪ ,‬והוציא מהם כמה‬ ‫מי שאכל כזית ולא שבע‪ ,‬אף שאינו‬ ‫סבירא ליה‪ ,‬דבאכל כזית או כביצה ולא‬ ‫ויפה לו חיישינן שיחתה למהר בישולו‪.‬‬ ‫ונחלקו האחרונים מהו שיטת היש אומרים‬ ‫ב‪ .‬נחלקו הראשונים כמאן פסקינן ‪ -‬רב‬ ‫וכמה נפקותות עמוקות למעשה‪ ,‬ואין כאן‬ ‫מחויב כעת אלא מדרבנן‪ ,‬מכל מקום כיוון‬ ‫שבע דינו דין דרבנן גרידא‪ ,‬ואם כן גם אינו‬ ‫וידוע בבי מדרשא ליישב שגדר מצטמק‬ ‫שהביא המחבר האם הוא שיטת רש"י‬ ‫האי גאון רש"י ותוס' סה"ת סמ"ג וסמ"ק‬ ‫המקום להאריך בהן עוד‪ ,‬וחזון למועד‪.‬‬ ‫שאכל "שיעורא דאורייתא" (שאילו היה‬ ‫יכול להוציא את מי שאכל כדי שביעה‪ .‬ועל‬ ‫‪47‬‬ ‫הלכה ומנהג‬ ‫מאמרי הלכה ומנהג במשנת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע‬ ‫מבואר בדבריו שמותר להשהות קדירה‬ ‫‪ -‬קדירה חייתא ‪-‬‬ ‫הטמנה ושיהוי כתב רבינו מפורשות באות‬ ‫ד' "אם הוא גרוף או קטום מותר"‪.‬‬ ‫ודברי רביה"ק הם כמין חומר דאחר שהביא‬ ‫חייתא אפילו אם מתבשל תכף בתחילת‬ ‫זמן הנתינה‬ ‫שיטת הרז"ה מבאר איך שייך מצטמק ורע‬ ‫שיעור מאכל בן דרוסאי‬ ‫לו בנתבשל רק כמאב"ד ‪,‬משום דתליא‬ ‫הלילה בשני תנאים‪ ,‬הראשון שיהיה ניכר‬ ‫ט‪ .‬והנה בדין קדירה חייתא מבואר במג"א‬ ‫[סק"ב] ובמשנ"ב שצריך לשים את הקדירה‬ ‫בדעת בעה"ב ואם אינו שש ושמח בצימוקו‬ ‫ז‪ .‬בשולה"ט כתב כו"כ פעמים דמאב"ד‬ ‫מתוך מעשיו‪ ,‬והשני שניכר מתוך התבשיל‬ ‫סמוך לחשיכה ממש‪ ,‬ואם נתנו מבעוד יום‬ ‫אסור דכבר מתבשל קצת קודם שבת‪ .‬ועיין‬ ‫הוא 'חצי בישולו' וכנפסק בשו"ע סי' רנ"ד‬ ‫שהוא לצורך מחר‪.‬‬ ‫בשפ"א שכתב דלפי"ז היתר קדירה חייתא‬ ‫הוא לעושים מלאכה עד סמוך לשקה"ח‪.‬‬ ‫ס"ב‪ ,‬ובב' מקומות הכריע שאין להקל‬ ‫בפחות מזה וכמש"כ בס"א 'ואם לאו‬ ‫הוי בגדר מצור"ל‪ .‬ורבינו מסיים ואצלנו כל‬ ‫והוסיף בשביתה"ש למנהג דמקבלים שבת‬ ‫אסורין לאכול בשבת'‪ ,‬ושנית בס"י דפחות‬ ‫מחצי בישול אסור אפי' בשוגג ובאונס‬ ‫התבשילים הם בגדר מצטמק ורע לו‪.‬‬ ‫בזמן הזה‬ ‫וכן דייק בספר תו"ח סק"ד [וכ"כ הב"ח‬ ‫[סק"ב] ומקורו במאירי י"ח ד"ה הואיל]‬ ‫מוקדם ובפרט בירושלים ת"ו לא שייך‬ ‫התירה דקדירה חייתא‪ .‬אמנם בתו"ש ועוד‬ ‫והבאנו לשונו לעיל‪ ,‬ובשו"ע הרב [סעי'‬ ‫יג‪ .‬והנה כתבו כמה מאחרוני זמנינו [עיין‬ ‫מקילים דלא אזלינן בתר השקיעה אלא אחר‬ ‫י"ג] ובמשנ"ב [ס"ק ל"ח ומ"ג עיי"ש] כתבו‬ ‫ויותר נראה שזה אינו דבס' רנ"ז בכללי‬ ‫ויפה לו היינו לאדם ולא לתבשיל‪ ,‬וכמבואר‬ ‫דיסוד ההיתר וגדרו הוא משום היסח הדעת‬ ‫ארחות שבת פ"ב הע' ל"ג] כי היום נפל פיתא‬ ‫קבלת שבת דידיה‪ ,‬ורבינו הכריע כמג"א‬ ‫להקל בדיעבד או בשעת הדחק בכשליש‬ ‫קיצור דיני הטמנה ושיהוי לא הזכיר כלל‬ ‫במג"א סק"א וביותר בשעה"צ ט' דכן הוא‬ ‫ומכיון שכן לא יבא לחתות‪.‬‬ ‫בבירא ואי אפשר להקל בקדירה חייתא מפני‬ ‫וכתב 'סמוך לחשיכה ממש'‪.‬‬ ‫בישול‪.‬‬ ‫עוברי דרכים ופסק דלכתחילה מותר‬ ‫נמי במצטמק ורע לו לאדם ואפי' באמת‬ ‫י"ב‪ .‬ורבינו האריך ביסוד זה וכתב בזר‬ ‫להשהות אם נתבשל חצי בישולו‪ ,‬ועוברי‬ ‫התבשיל משתבח והולך אך הבעה"ב‬ ‫שהאש מרוכזת תחת הקדירה והתבשילים‬ ‫י'‪ .‬ברמב"ם מבואר דהא דמהני חתיכה‬ ‫ח‪ .‬עוד כתב רבינו בס"א בתו"ד ב'‬ ‫זהב 'כן משמע פשטות וסתימת כל ראשונים‬ ‫דרכים אורחא דמילתא קתני‪ ,‬וכן נקט לשון‬ ‫מצטער בצימוקו וכילוי הרוטב‪ ,‬מצטמק‬ ‫מתבשלים מהר ומוכנים בליל שבת‪ ,‬ויש‬ ‫חיה כאילו כל הקדירה חייתא היינו חתיכת‬ ‫טעמים אמאי בנתבשל חצי בישול אין‬ ‫ואחרונים דתליא בהיסח הדעת‪ ,‬דאל"כ‬ ‫זה בסעיף ו' לגבי קדירה חייתא 'אורחים‬ ‫ורע לו מיקרי‪ ,‬וכמבואר בגמרא דקבעי‬ ‫שהוסיפו שבזמנם אכלו מיד בתחילת‬ ‫בשר חי‪ .‬אמנם בפירוש המשנ' כתב דמהני‬ ‫לחוש לחיתוי‪ ,‬הראשון מקורו ברא"ש‬ ‫נפל דין זה לבירה‪ ,‬דודאי ידוע שבשתיים‬ ‫הבאים בדרך והוא סמוך לחשיכה' ושם‬ ‫ליה לאורחים מצטמק ורע לו הוא‪ .‬ואם כן‬ ‫הלילה אבל בזמנינו אוכלים יותר מאוחר‪,‬‬ ‫בשר או ירק‪ ,‬וכן בחי' הרמב"ם על הש"ס‬ ‫בשם גאון אחד 'דאף ללא חיתוי יתבשל‬ ‫ושלושה שעות מתבשל הבשר אפילו של‬ ‫הרי סבירא ליה לרבינו דמותר לכתחילה‬ ‫אפילו נתבשל רק כמאכל בן דרוסאי ישנו‬ ‫וכל הקדירות מבושלות בשעת הסעודה‪,‬‬ ‫[שבת יח] הביא דרבינו יוסף הלוי כשהי'‬ ‫כל צרכו לצורך הלילה'‪ ,‬ובשועה"ר הביא‬ ‫שור ויש לחוש שמה יחתה לאכול בלילה‪,‬‬ ‫[ואמנם יש מאחרוני זמנינו שכתבו דאין‬ ‫אפשרות שיהיה מצטמק ורע לו כי רצונו‬ ‫חזר הדין לחשוש שמא יחתה‪,‬‬ ‫משמש להריף רבו ורצה להשהות קדירה‬ ‫טעם זה‪ .‬והשני הוא פי' רש"י 'מכיון שהיא‬ ‫או שמה יתייעץ אחר כך לאכול בלילה‪ ,‬או‬ ‫להקל בזמנינו בקדירה חייתא מכו"כ‬ ‫שיהיו החתיכות יפים ונאים והמרק לא‬ ‫ורבינו בתוך דבריו המאירים מתרץ גם‬ ‫'בשיל ולא בשיל' היה נותן בו ירק חי‪.‬‬ ‫ראויה כבר לאכול על ידי הדחק בבישול זה‬ ‫שדא גרמא חיה ליחוש דילמא יחתה לאכול‬ ‫טעמים אך יבואר לקמן דרבינו לא חשש‬ ‫יתכלה ויצטמק‪ .‬ודברי רביה"ק הם כמין‬ ‫עניין זה וכתב בכללי שיהוי 'ירק ומיני לביבות‬ ‫והק' הט"ז דסתרי דבריו אהדדי [ובמאירי‬ ‫אינו להוט כל כך'‪ ,‬ובמשנ"ב נקט טעם זה‪.‬‬ ‫השאר‪ ,‬אלא כל שעשה מעשה והסיח דעתו‬ ‫לזה]‬ ‫חומר דאחר שהביא שיטת הרז"ה מבאר‬ ‫וקוגל חי שיכול לגמור בישולם תכף אחר בואם‬ ‫גרס 'ירך'] ועכ"פ המג"א והט"ז פסקו דרק‬ ‫ושני טעמים שונים הם ויש נפק"מ ביניהם‬ ‫מן סעודת הלילה‪ ,‬אפילו אם ימתין איזה‬ ‫ו‪ .‬והנה בשולה"ט סעי' י כתב "אם עבר‬ ‫איך שייך מצטמק ורע לו בנתבשל רק‬ ‫מבית הכנסת אם מסיח דעתו ממנו עד למחר‬ ‫בשר חי מועיל‪ ,‬ורבינו במתק לשונו מתרץ‬ ‫ואכמ"ל‪ ,‬ורבנו נקט‬ ‫שעות יהיה ראוי לאכילת לילה אין בזה‬ ‫ושהה בדרך איסור כגון שלא נתבשל‬ ‫כמאב"ד ‪,‬משום דתליא בדעת בעה"ב ואם‬ ‫וניכר מתוך עניין התבשיל ומעשיו שהוא‬ ‫את הסתירה שתלוי איזה סוג ירק יש 'מיני‬ ‫שניהם להלכה‪.‬‬ ‫חשש‪ ,‬והכל תלוי בהיסח הדעת וכן לעניין‬ ‫עדיין חצי בישולו וכו והשהה‬ ‫אינו שש ושמח בצימוקו הוי בגדר מצור"ל‪.‬‬ ‫לצורך מחר מותר להעמיד חי‪ ,‬ובז"ז כתב 'אבל‬ ‫הרכים אם יכול לגמור בישולם תיכף אחר‬ ‫קטימה וכך הלכה'‬ ‫אותו על גבי כירה שלנו של‬ ‫ורבינו מסיים ואצלנו כל התבשילים הם‬ ‫ירק וביצים וכיוצא דברים שמתבשלים בשעה‬ ‫ביאתם מביהכ"נ אסור ליתן חי'‪ ,‬ויש ירקות‬ ‫מועטת ויהיה ראוי לזמן אכילת לילה שהוא‬ ‫ובזה מתורץ נמי הקושיא המפורסמת‬ ‫'שיגיע זמן סעודת הלילה שהוא בשבת‬ ‫ברזל 'וקטים' ולא שריק‬ ‫בגדר מצטמק ורע לו‪.‬‬ ‫בתחילת הלילה לא מהני‪ ,‬אפילו אומר בפירוש‬ ‫אמאי לא חיישינן למחר כשיתבשל כל צרכו‬ ‫בתחילת הלילה ועדיין לא יתבשל כל‬ ‫זהו השהיה של האיסור‪,‬‬ ‫ה‪ .‬והנה בשלה"ט סעיף א' כתב 'עוברי‬ ‫שהוא לצורך מחר כיוון דלא עשה מעשה‬ ‫ומצטמק ויפה לו שמא יחתה למהר בישולו‬ ‫צרכו'‪ ,‬וכ" בקצוה"ש [סי' ע"א סק"י]‪.‬‬ ‫אפילו בשוגג ואונס אסור"‬ ‫דרכים צריכין ליזהר שעכ"פ יתבשל סמוך‬ ‫מוכחת לא מהני'‪ .‬מבואר בדבריו שמותר‬ ‫בבוקר‪ ,‬דכל שעשה מעשה של היסח הדעת‬ ‫ומשמע שפסק‬ ‫לחשיכה חצי בישול'‪ ,‬ואפשר שכוונתו‬ ‫לא חיישינן לחיתוי כמו בקטמה ונתלבתה‬ ‫כדברי רבינו יונה‬ ‫להחמיר לכתחילה כהריף והרמב"ם ורק‬ ‫היסח הדעת‬ ‫להשהות קדירה חייתא אפילו אם מתבשל‬ ‫תכף בתחילת הלילה בשני תנאים‪ ,‬הראשון‬ ‫ודוק‪.‬‬ ‫שפחות ממאכל‬ ‫בעוברי דרכים מקילין כחנניה‪ ,‬וכדברי‬ ‫שיהיה ניכר מתוך מעשיו‪ ,‬והשני שניכר מתוך‬ ‫ובדבריו הנפלאים מיושב כל חמירה‬ ‫דרוסאי‬ ‫בן‬ ‫הביאור הלכה שמקיל "כגון שבאו אורחים‬ ‫יא‪ .‬בשועה"ר ס"ח כתב אם התבשיל‬ ‫התבשיל שהוא לצורך מחר‪.‬‬ ‫בסוגיה זו ומבואר דאף עם יהא ראוי‬ ‫לא מהני גרוף‬ ‫קודם שקיעת החמה והוצרך לבשל איזה‬ ‫יהיה מוכן בליל שבת על ידי חיתוי אין‬ ‫וקטום‪ ,‬ואולי‬ ‫תבשיל בשבילם"‪ ,‬ואם כן יש בדברי רבינו‬ ‫[אמנם רבינו לא הקל כשיטת רבינו‬ ‫לאכול אחר סעודת הלילה שפיר דמי ואין‬ ‫היתר של קדירה חייתא שיסודו הוא דאפי'‬ ‫הוא טעות דפוס‬ ‫ג' דרגות‪ ,‬א ‪ -‬לכתחילה יש להחמיר כדעת‬ ‫שמחה ועו"ר [עיין בב"י] שאפילו קדירה‬ ‫בזה כלל חשש מכיוון שהסיח דעתו וכן‬ ‫יחתה לא יועיל כלום ולכן לא חיישינן‬ ‫ויש לומר 'ולא'‬ ‫הריף והרמב"ם כפסק המחבר וכדחשש לזה‬ ‫דבשיל ולא בשיל שהוא לצורך מחר מותר‬ ‫מבואר בביאוה"ל [ד"ה מסיח] דבאופן זה‬ ‫שיחתה‪ ,‬וכ"ה במשנ"ב [סי רנ"ז ס"ק מ"ו]‪.‬‬ ‫קטים ולא שריק‪,‬‬ ‫בביאור הלכה‪ .‬ב ‪ -‬עיקר להלכה הוא שיטת‬ ‫כמו בחייתא דמסיח דעתו‪ ,‬ועיין בביאוה"ל‬ ‫אסח דעתיה מיניה ולא אתי לחתויי‪ ,‬וכ"ה‬ ‫אך רבינו נקט כפשטות לשון השולחן ערוך‬ ‫משום דבכללי‬ ‫הרז"ה וכנ"ל‪ ,‬ג ‪ -‬בעת הצורך אפשר להקל‬ ‫ד"ה להשהותו דבדיעבד יש לסמוך ע"ז אך‬ ‫בערוה"ש ס"ח עיי"ש שכתבו ממש כדברי‬ ‫'כיוון שהוא חי מסיח דעתו ממנה עד למחר‬ ‫דיני‬ ‫קיצור‬ ‫כשיטת רש"י ותוספות וכרוב האחרונים‪.‬‬ ‫לא יהא רגיל לעשות כן‪].‬‬ ‫רבינו‪.‬‬ ‫ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי'‬ ‫‪49‬‬ ‫הלכה ומנהג‬ ‫מאמרי הלכה ומנהג במשנת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע‬ ‫הגה"ח רבי אברהם לאבל שליט"א‬ ‫ולהתרחב‪ ,‬ואזי אנו אומרים שהראיה היתה‬ ‫מתרפאת והבהמה אינה טרפה‪ .‬ואופן‬ ‫ואם היינו צריכים רק להבין דברי הרמב"ם‬ ‫מראשי מפעל "מכון המאור"‬ ‫עורך ראשי מפעל "משניות קאמארנא – סדר טהרות"‬ ‫הבדיקה מבואר שם שיש להניח את הראיה‬ ‫איך פושרים נעשו חמים דיינו‪ ,‬והנה מגיע‬ ‫כויה בפושרין?‬ ‫במים פושרים במשך מעת לעת‪ ,‬אם הראיה‬ ‫חוזרת ומתרחבת כשרה‪ ,‬ואם לאו הבהמה‬ ‫טרפה‪ .‬ומבואר שם בגמרא שבקיץ לוקחים‬ ‫רבינו בפירושו ופושרים נעשו רותחים‪.‬‬ ‫כד לבן [שמקרר את המים] וממלאים אותו‬ ‫במים קרים‪ ,‬ומניחים את הראיה בתוכו‬ ‫מעת לעת כדי לבדקה‪ .‬ובחורף ממלאים‬ ‫בפירוש המשנה להרמב"ם על המקום כאן‬ ‫ברש"י במקום 'ליכנס לאנפיליון' –‬ ‫מסופר בגמרא ברכות (טז‪ ,‬ב)‪:‬‬ ‫כד שחור [שאינו מקרר את המים כל כך‪.‬‬ ‫קמא אין למעוך את המראה כי יתכן‬ ‫(הלכות שחיטה דף מ טור ד)‪' :‬ודקדקתי לפניו‬ ‫פירש שפושרים כאן הכוונה למים חמים‪,‬‬ ‫'לעלות לעלייה'‪ ,‬אולם כל הראשונים‬ ‫מעשה ומתה שפחתו של רבי אליעזר‪,‬‬ ‫רש"י] במים פושרים‪ ,‬ומניחים שם את‬ ‫שהסיבה שנימוח היא בגלל שמעכו אותו‪,‬‬ ‫[‪-‬רבינו תם] על ענין פשורי שחלקו עלי‬ ‫וכן פירש גם במסכת מקואות (פרק א משנה‬ ‫שמביאים לשון רש"י (ראה בפירוש רבינו‬ ‫נכנסו תלמידיו לנחמו‪ ,‬כיון שראה‬ ‫הראיה מעת לעת‪.‬‬ ‫אלא יש להשרותן במים פושרים‪ ,‬ורק אם‬ ‫רבותי‪ ,‬דלא ידעינן שיעור פשורי'‪ .‬הרי שגם‬ ‫ח) על המובא במשנה שם ש'מים המוכים'‬ ‫יהונתן מלוניל וחידושי התשב"ץ שם) מביאים‬ ‫אותם עלה לעלייה ‪ -‬ועלו אחריו;‬ ‫נימוח יש בכך סימן שהוא דם‪ ,‬ולדעת רשב"ג‬ ‫בזמן הראשונים לא היה ברור גדר מה נחשב‬ ‫כשרים לטבילה אבל פסולים למי חטאת‬ ‫הגירסא כפי שהוא לפנינו]‪.‬‬ ‫נכנס לאנפילון [‪-‬בית קטן שלפני‬ ‫והנה מהגמרא כאן מתבאר שגדר מים‬ ‫אף אם המראה נימוחה על ידי מיעוך‪ ,‬זהו גם‬ ‫ל'מים פושרים'‪.‬‬ ‫ולכל הדברים שצריך דווקא 'מים חיים'‪.‬‬ ‫טרקלין הגדול‪ .‬רש"י] ‪ -‬נכנסו אחריו‪,‬‬ ‫פושרים לענין זה הוא כמידת החום של‬ ‫ב"ה זכינו השי"ת לעסוק בקדשי‬ ‫כן סימן שזהו דם‪.‬‬ ‫וכן פירש שם גם הברטנורא שמים המוכים‬ ‫נכנס לטרקלין ‪ -‬נכנסו אחריו; אמר‬ ‫מים שהניחו בבית בימי הקיץ‪ .‬וכן מבואר‬ ‫ומצינו שהראשונים דנו בזה בכמה‬ ‫קדשים בבירור מקחו של צדיק יסוד‬ ‫בספר העיטור (שם) אחרי שהביא דברי‬ ‫והנה מדברי הגמרא שם מבואר‬ ‫מקומות‪ ,‬הבה נצא נלמד את דבריהם‬ ‫הם מים נובעים שהם מלוחים או חמים‪,‬‬ ‫עולם רבינו הקדוש רבי יצחק אייזיק‬ ‫להם‪ :‬כמדומה אני שאתם נכוים‬ ‫הגמרא בחולין הנ"ל כתב שמכאן הביא‬ ‫שחמימות של מים פושרים דומה לחמימות‬ ‫ונחכים אי"ה‪.‬‬ ‫והלא דבר הוא‪.‬‬ ‫מקאמרנא זי"ע‪ ,‬לבאר‪ ,‬לפרש‪ ,‬ולפענח‬ ‫בפושרים‪ ,‬עכשיו אי אתם נכוים אפילו‬ ‫ראיה דשיעור פושרין הוא כשיעור מים‬ ‫הרוק של אדם‪ ,‬שהרי רשב"ג לא נחלקו‬ ‫אמנם הפלא הגדול הם דברי רבינו על‬ ‫את דבריו העמוקים מיני ים בפירושו‬ ‫בחמי חמין! לא כך שניתי לכם‪ :‬עבדים‬ ‫שעמדו בבית בקיץ‪ ,‬וכתב ששאל על כך‬ ‫בשיעור מידת החום של המים פושרים‪,‬‬ ‫המשנה בפרה כאן שכך הוא מביא את דברי‬ ‫מעשה ארג ופני זקן על סדר טהרות‪,‬‬ ‫ושפחות אין עומדים עליהם בשורה‬ ‫את רבינו תם‪ ,‬והשיב לו רבינו תם [ונביא‬ ‫ונחלקו רק אם יש למעוך את המראה‪.‬‬ ‫מגמרא נדה מתבאר‬ ‫המשנה‪ :‬המים המוכים ‪ -‬מים המלוחים‬ ‫יחד עם צוות עורכים מובחרים תלמידי‬ ‫ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ולא‬ ‫תנחומי אבלים?‬ ‫את הדברים כפי שהובאו ברא"ש (מסכת‬ ‫נדה פרק ג סימן ג)‪ :‬למוד ערוך בידינו בקייטא‬ ‫ואכן הריטב"א שם כתב על דברי רשב"ג‬ ‫שאמר שיש למעוך את המראה ברוק‪' :‬מהא‬ ‫שדרגת חום של 'מים‬ ‫והרותחין‪ ,‬ואם היינו צריכים רק להבין‬ ‫דברי הרמב"ם איך פושרים נעשו חמים‬ ‫חכמים מופלגים‪ .‬וב"ה זכינו לראות‬ ‫ולהשתומם מהגאונות והעמקות‬ ‫הנה גמרא זו מכרזת ואומרת‬ ‫אף על פי שהמעיינות צוננין מי נהרות‬ ‫שמעינן דפושרין דיו שיהא כעין חמימות‬ ‫פושרים' היא בדומה‬ ‫דיינו‪ ,‬והנה מגיע רבינו בפירושו ופושרים‬ ‫הנפלאה שיש בדברי רבינו‪ ,‬ואיך במילה‬ ‫"דרשני"‪ ,‬וכי אפשר להכוות במים‬ ‫רותחין שרואין פני החמה‪ ,‬אבל מעיינות‬ ‫הם בתחתיות ארץ‪ .‬ומי נהרות המושכין‬ ‫שברוק וזה כלל גדול'‪.‬‬ ‫סֹוחר ִמ ֶּמ ְר ָחק ָּת ִביא‬ ‫ָהיְ ָתה ּכָ ֳאנִ ּיֹות ֵ‬ ‫לדרגת חום של רוק‬ ‫נעשו רותחים‪.‬‬ ‫כדי לנסות להבין דברי רבינו הבה‬ ‫אחת יכול ליישב קושיא חמורה‪ ,‬וב"ה‬ ‫זכינו לראות שכל דבריו הם מדוייקים‬ ‫פושרים‪ ,‬ומה היתה ההוא אמינא של‬ ‫רבי אליעזר שתלמידיו יכוו בפושרים?‬ ‫חמין כמו פושרי ופוק חזי‪ ,‬והלכך פסק‬ ‫לַ ְח ָמּה (משלי לא‪ ,‬יד) דברי תורה עניים‬ ‫ב] נתחיל את המסע שלנו בדברי‬ ‫ועמוקים להפליא‪ .‬ונביא כאן לציבור‬ ‫נצא למסע מרתק ונחפור ונחפש במעמקי‬ ‫עוד צריך להבין‪ ,‬שהנה ברש"י‬ ‫רב יהודאי גאון בחכמתו דפושרין דימות‬ ‫הגמרא במסכת נדה (דף כב ע"ב)‪ ,‬הגמרא דנה‬ ‫הלומדים דוגמא אחת ממסע ארוך‬ ‫במקומן ועשירים במקום אחר‬ ‫הש"ס והראשונים מהו גדר מים 'פושרים'‪,‬‬ ‫שם פירש את דברי רבי אליעזר‬ ‫החורף אינן חמין יותר מצונן שבימות הקיץ‬ ‫באשה שהיתה מפרישה הפרשות אדומות‬ ‫שעברנו כדי לנסות להבין מילה אחת‬ ‫[ירושלמי ראש השנה פרק ג הלכה‬ ‫ומהו שורש מילת 'פושרים'‪ ,‬ובעהי"ת ננסה‬ ‫'כמדומה אני שאתם נכוים בפושרים'‪:‬‬ ‫שעמדו מעט בבית‪ ,‬בין של נהרות בין של‬ ‫שלא ברור אם הן דם או דברים אחרים‪,‬‬ ‫להגיע להבנת ובירור דברי רבינו כאן‪.‬‬ ‫של רבינו‪.‬‬ ‫ה]‬ ‫'כלומר סבור הייתי שתבינו דבר ברמז‬ ‫מעיין‪ ,‬שחום הבית מחממתו כמו פושרין‬ ‫ואומרת הגמרא שיש להשרות אותן במים‬ ‫מועט‪ ,‬שראיתם אותי סר מעליכם‬ ‫דימות החורף ונראה לעינים'‪.‬‬ ‫פושרים אם נימוחו זהו סימן שהן היו דם‬ ‫ומה שכתב לו רבינו תם שלימוד ערוך‬ ‫בגמרא חולין משמע‬ ‫והאשה טמאה‪ ,‬ואם לא נימוחו זהו סימן‬ ‫מידת חום של 'מים‬ ‫פושרים נעשו רותחין‬ ‫ליכנס לאנפילון'‪ .‬ולכאורה דבריו‬ ‫לא מובנים למה לא פירש רש"י את‬ ‫בידינו שבקיץ אף על פי שהמעיינות צוננין‬ ‫הנהרות רותחין‪ ,‬כוונתו לגמרא בפסחים‬ ‫שדרגת חום של 'מים‬ ‫שאינן דם והיא טהורה‪ .‬ומבואר שם ברש"י‬ ‫(ד"ה 'ובפושרין') שדווקא יש להשרותן במים‬ ‫פושרים' לא נתבאר‬ ‫א] במשנה מסכת פרה (פרק ח משנה‬ ‫ט) איתא‪ַ :‬ה ַּמיִ ם ַה ֻּמּכִ ים [‪-‬שקבלו מכה‬ ‫ה'כויה בפושרים' על העלייה לעלייה‬ ‫שזה הצעד הראשון שעשה‪ ,‬ולמה‬ ‫(דף צד ע"ב)‪' :‬תניא‪ ,‬רבי נתן אומר‪ :‬בימות‬ ‫פושרים' היא כדרגת‬ ‫פושרים‪ ,‬אבל אם השרו אותן במים קרים‬ ‫בש"ס וגם בזמן‬ ‫ונתקלקלו] ְּפסּולִ ים [לקחת מהם למי‬ ‫פירשו על הכניסה לאנפליון שזהו‬ ‫החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע‪,‬‬ ‫לפיכך כל העולם כולו רותח ומעינות‬ ‫חום של מים העומדים‬ ‫ולא נימוחו זה אינו סימן שלא היו דם‪ ,‬כי‬ ‫יתכן שאם היו משרים אותן במים פושרים‬ ‫הראשונים נתחבטו בה‬ ‫חטאת‪ ,‬משום שאינם 'מים חיים']‪ֵ .‬אּלּו‬ ‫ּפֹוׁש ִרים‪ .‬מלוחים‬ ‫לּוחים וְ ַה ְ‬ ‫ֵהן ַה ֻּמּכִ ים‪ַ ,‬ה ְּמ ִ‬ ‫הצעד השני שעשה? והרי הכניסה‬ ‫לטרקלין נחשבת כבר ל'חמי חמין'‪,‬‬ ‫צוננין‪ .‬בימות הגשמים חמה מהלכת‬ ‫בשיפולי רקיע‪ ,‬לפיכך כל העולם כולו צונן‬ ‫בבית בימי הקיץ‬ ‫היו כן נימוחין‪ .‬ובגמרא שם מובא דעת רבן‬ ‫שמעון בן גמליאל שיש למעוך את המראה‬ ‫הנה גדר מים פושרים לא נתבאר בש"ס‬ ‫מהי מידת חומו‪ ,‬וכך כתב אחד מגדולי‬ ‫הכוונה למים מלוחים‪ ,‬ופושרים לכאורה‬ ‫הכוונה למים פושרים‪ .‬אמנם לא מובן לפי‬ ‫ואם כן לכאורה המדרגה שלפני זה‬ ‫שהיא הכניסה לאנפליון היא 'חמין'‬ ‫ומעינות רותחין'‪ .‬וכוונת רבינו תם שבכלל‬ ‫ג] נמשיך את המסע שלנו‪ ,‬בגמרא‬ ‫ברוק ואם נימוח זהו סימן שהוא דם והאשה‬ ‫הראשונים רבינו יצחק בן רבי אבא מארי‬ ‫זה למה מים פושרים יהיו פסולים למי‬ ‫ולא פושרים‪ ,‬והכויה בפושרים היא‬ ‫כל העולם כולו רותח הם גם הנהרות‪.‬‬ ‫חולין (דף נה ע"ב) איתא שאם צמקה הראיה‬ ‫טמאה‪ .‬ומבואר בגמרא שהמחלוקת בין‬ ‫ממרסיליה שבפרובנס [היום הוא העיר‬ ‫חטאת‪ .‬ואכן מיד אפשר להבחין שהדברים‬ ‫לכאורה מה שעלה לעלייה [ובאמת‬ ‫ורק המעיינות צוננים כיון שהם הולכים‬ ‫בודקים אותה אם היתה יכולה לחזור‬ ‫רשב"ג והתנא קמא הוא‪ ,‬שלדעת התנא‬ ‫מרסיי שבדרום צרפת] בספר העיטור‬ ‫כאן הם לא כמו שנראה כפי פשוטם‪ .‬כי‬ ‫ברש"ש שם כתב שיתכן שצריך לגרוס‬ ‫‪51‬‬ ‫הלכה ומנהג‬ ‫מאמרי הלכה ומנהג במשנת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע‬ ‫דעת הפרי תואר‬ ‫[אמנם בודאי אי אפשר לפרש הכוונה‬ ‫כאן לרתיחת המים ממש‪ ,‬שכאשר הם‬ ‫גב דאינו רותח ממש שהיד סולדת בו‪ ,‬כמו‬ ‫שמצינו בגמרא ראש השנה (דף יב ע"א) על‬ ‫של מים ועדיין יהיו‬ ‫וכן מצינו להדיא בדברי רבינו תם בתשובתו‬ ‫שגדר 'פושרים' הוא‬ ‫הרתיחו והעלו אבעבועות בודאי הם‬ ‫דור המבול ברותחין קלקלו‪ ,‬ובעל כרחינו‬ ‫נקראים 'מים פושרים'‬ ‫לבעל ספר העיטור שכל העולם רותח‬ ‫עד שיעור שעדיין יכול‬ ‫יותר מגדר יד סולדת בו‪ ,‬אלא צריך לומר‬ ‫אין הכוונה לרותח ממש כמבואר בגמרא‬ ‫ד] בגמרא בבא מציעא (דף כט ע"ב) וכן‬ ‫לשתות את המים ולא‬ ‫שהכוונה כאשר הם מתחממים מאוד‬ ‫ומתחילים להשמיע קול של רתיחה‪ ,‬אבל‬ ‫כתובות (דף לט ע"ב) שמפותה אין לה צער‬ ‫כל כך שהוא דומה למיא חמימי על רישא‬ ‫בחולין (דף פד ע"ב) איתא‪ :‬אמר רבי יוחנן‪,‬‬ ‫כסא דחרשין ולא כסא דפושרין [‪-‬טוב‬ ‫הכוונה לחום של הנהרות בקיץ‪ ,‬והוא כחום‬ ‫יקבל מהם כויה‪ ,‬ודרגה‬ ‫עדיין אין זה גדר רתיחה ממש שמעלה‬ ‫אבעבועות]‪.‬‬ ‫דקרחא‪ ,‬הרי שאינו רותח ממש אלא רק‬ ‫חם‪ ,‬וכן מצינו בבבא קמא (דף פ ע"א) ליניק‬ ‫לשתות כוס של מכשפות ולא לשתות כוס‬ ‫המים ששהא בבית בקיץ‪ ,‬ובודאי זה אינו‬ ‫הבאה אחרי 'פושרים'‬ ‫ובאמת לגבי הגמרא בבבא מציעא‬ ‫חלב רותח‪ ,‬ושם גם כן אין הכוונה לרותח‬ ‫של מים פושרין שרעים הם לגוף‪ .‬רש"י‬ ‫חולין]‪ .‬ולא אמרן אלא בכלי מתכות‪ ,‬אבל‬ ‫רותח ממש‪.‬‬ ‫הוא 'חמי חמין'‬ ‫וחולין הנ"ל‪ ,‬ברש"י בבא מציעא מפרש על‬ ‫ממש‪ ,‬אלא כשהוא בחומו כאשר הוא יצא‬ ‫בכלי חרש ‪ -‬לית לן בה‪ .‬ובכלי מתכות נמי‬ ‫דלא צויץ – 'רותח'‪ ,‬ומשמע מדבריו שרק‬ ‫מהפרה‪ ,‬וכן מצינו גם בפסחים (דף צד ע"ב)‬ ‫לא אמרן אלא דלא צויץ [‪-‬רותח‪ .‬רש"י‬ ‫ובספר פרי תואר על יורה דעה (סימן‬ ‫אם כעת רותח לית לן בה‪ ,‬אמנם במסכת‬ ‫כל העולם כלו רותח‪ ,‬ושם גם כן אין הכוונה‬ ‫בבא מציעא]‪ ,‬אבל דצויץ ‪ -‬לית לן בה‪.‬‬ ‫לו ס"ק ו) כתב‪' :‬וישנם בכלל פושרים כל‬ ‫חולין פירש רש"י 'הרתיח'‪ ,‬ולשון זה שפיר‬ ‫לרותח ממש‪.‬‬ ‫ולא אמרן אלא דלא שדא בה ציביא [כל‬ ‫שיעור הנ"ל לענין הגמרא בנדה‪ .‬והרמ"א‬ ‫מתחת הארץ‪ .‬ומסיים הרא"ש בשם רבינו‬ ‫שהם יכולין לישתות אפילו על ידי הדחק‪,‬‬ ‫אפשר לפרש שהכוונה שאחרי שהרתיח‬ ‫ומה שכתב שלפעמים רותח אין‬ ‫דבר שנותנין לתוך המשקה‪ ,‬או עשבים או‬ ‫שם הוסיף‪' :‬וסתם פושרים אינן חמין יותר‬ ‫תם 'ופושרין הוא כמו שבני אדם שותין‬ ‫על דרך אומרם כסא דחרשין ולא כסא‬ ‫אף שנתקרר קצת וכעת הוא פושרין‪ ,‬לית‬ ‫הכוונה לרותח ממש בודאי צריך לומר‬ ‫תבלין או עקרי בשמים‪ ,‬קרי ציביא‪ .‬רש"י‬ ‫מחמימות הרוק'‪ .‬ומשמע מדבריו שהוא‬ ‫פושרין ונותנין באזניהם כדאמרינן בפרק‬ ‫דפשרין‪ ,‬ואינם אסורים אלא חמין הניכוין‬ ‫לן בה‪ .‬וללשון זה של רש"י אכן אין ראיה‬ ‫כן מכל הראיות שהביא‪ ,‬וכן מצינו להדיא‬ ‫שם]‪ ,‬אבל שדא ביה ציביא ‪ -‬לית לן בה‪.‬‬ ‫שיעור אחד עם המובא בטור ושולחן ערוך‬ ‫אין מעמידין (עבודה זרה דף כח ע"ב) הנהו‬ ‫בהם בשתיתן‪ .‬וראיתי להרי"ף ז"ל (חולין דף‬ ‫מהגמרא שם לגבי מידת חום של פושרין‪.‬‬ ‫בדברי רבינו תם בתשובתו לבעל ספר‬ ‫שם‪.‬‬ ‫מיא דצילי מיניה לא חמימי ולא קרירי‬ ‫י ע"א) שכתב וזה לשונו‪[' :‬בדקינן לה במיא‬ ‫[אמנם ראה היטב בפרי חדש יורה דעה‬ ‫והנה בפשטות מגמרא זו רואים שגם‬ ‫העיטור שכל העולם רותח הכוונה לחום‬ ‫ובאמת על דברי הרמ"א שם 'וסתם‬ ‫אלא פושרים'‪ .‬והמתבאר מדברי הרא"ש‬ ‫דפשורי] בחמי חמימי לא וכו' בקרי קרירי‬ ‫סימן קטז ס"ק ט ודו"ק]‪.‬‬ ‫כאשר המים רותחים הם עדיין בגדר‬ ‫של הנהרות בקיץ‪ ,‬והוא כחום המים‬ ‫פושרים אינן חמין יותר מחמימות הרוק'‪,‬‬ ‫שם בשם ספר העיטור ובשם רבינו תם‬ ‫לא' וכו'‪ .‬עד כאן‪ .‬משמע דלא אסר אלא‬ ‫פושרים‪ ,‬שהרי על 'צויץ' פירש רש"י‬ ‫ומעניין לציין כאן שבשולחן ערוך הרב‬ ‫ששהא בבית בקיץ‪ ,‬ובודאי זה אינו רותח‬ ‫ומקור דבריו מדברי הריטב"א בנדה (הנ"ל)‪,‬‬ ‫דשיעור פושרין הוא כשיעור חימום מי‬ ‫קרירי טובא וחמימי טובא‪ ,‬אבל כל שיצא‬ ‫שהכוונה שהוא רותח‪ ,‬ולמרות זאת הוא‬ ‫(חושן משפט הלכות שמירת הגוף והנפש סעיף‬ ‫ממש [אמנם ראה ברש"י פסחים שם ד"ה‬ ‫כתב על זה הש"ך (ס"ק יד) 'זה כלל גדול‪,‬‬ ‫נהרות בימות הקיץ‪ ,‬וכן הוא כשיעור מים‬ ‫מכלל קרירי קרירי עד שנכנס לגדר חמימי‬ ‫עדיין בגדר מים פושרים‪ ,‬רק לית לן בה‬ ‫ד) הרגיש בשינוי לשון של רש"י בשתי‬ ‫'ובלילה מעינות רותחין' ‪ -‬תדע‪ ,‬שבעלות‬ ‫עד כאן לשון הריטב"א'‪ ,‬והוסיף הש"ך‬ ‫שעומדים בבית בקיץ‪ .‬וזהו כשיעור מים‬ ‫חמימי שרי‪ ,‬והיינו דברינו עצמן‪ .‬עד כאן‬ ‫ובאופן זה אפשר לשתותו‪ ,‬שאם כאשר‬ ‫המסכתות הנ"ל‪ ,‬ובאופן מעניין מאוד הביא‬ ‫השחר אתה רואה עשן על הנהרות‪,‬‬ ‫שמשמע מכך דבכל מקום שהוזכר בש"ס‬ ‫פושרים שאנשים רגילים לשתות ונותנים‬ ‫לשון הפרי תואר‪.‬‬ ‫הוא רותח אינו בגדר פושרים אינו מובן‬ ‫את שתי הלשונות‪ ,‬וזה לשונו‪' :‬ולעולם לא‬ ‫ומשמע שסובר שהכוונה לרותח ממש‪,‬‬ ‫פושרים היינו כחמימות הרוק‪ .‬ולדבריו‬ ‫באוזניהם‪.‬‬ ‫למה אומרת הגמרא שאין בזה הקפידא‬ ‫ועל פי דברי הפרי תואר במה שדייק‬ ‫ישתה מים פושרין בכלי מתכות מפני שהם‬ ‫וראה שולחן ערוך הרב סימן תנה סעיף ד‬ ‫בודאי זהו כשיעור מים שעומדים בבית‬ ‫של שתיית כוס פושרין‪ ,‬כי ברור שאם אינו‬ ‫מהרי"ף בחולין מיושב מה שהקשינו‬ ‫רעים לגוף ‪ ...‬ואם (הרתיחו) (הם רותחין) מותר‬ ‫ואכמ"ל]‪.‬‬ ‫בקיץ‪ .‬וכן כתב בתבואת שור (סימן לו ס"ק ז)‬ ‫בתחילת מאמרנו על דברי הגמרא בברכות‪,‬‬ ‫בכל ענין'‪ .‬וכאמור יש נפקא מינה גדולה‬ ‫אמנם לכאורה בגמרא בבא מציעא‬ ‫בגדר פושרים אינו בכלל קפידא זו‪.‬‬ ‫ובאמת הפרי חדש (יורה דעה סימן לו ס"ק‬ ‫שהריטב"א והרמ"א אינם חולקים על שאר‬ ‫האם שני השיעורים‬ ‫למה קפץ רבי אליעזר מ'פושרים' ל'חמי‬ ‫חמים'‪ ,‬ולהנ"ל מיושב היטב וכן מבואר גם‬ ‫בין שתי הנוסחאות‪ ,‬האם מים שהורתחו‬ ‫ואחר כך נתקררו קצת אם הם הם בכלל‬ ‫וחולין הנ"ל צריך לומר שהכוונה לרותח‬ ‫יותר מחום הנהרות בקיץ‪ ,‬שהרי בגמרא‬ ‫ז) העיר על דברי הש"ך שכל מקום המוזכר‬ ‫הפוסקים‪ ,‬אלא הכל שיעור אחד‪.‬‬ ‫הם אחד?‬ ‫הסכנה או לא‪ .‬ואולי בגלל שזהו ספק‬ ‫בש"ס פושרים הכוונה כחמימות הרוק‪,‬‬ ‫ונמצא לדבריהם שיעור פושרים הוא‬ ‫בדברי הרי"ף שעד דרגת 'חמי חמים' הוא‬ ‫שם לא נאמר לשון רותח אלא לשון 'צויץ'‪,‬‬ ‫אמנם לא נתבאר מדבריו האם שיעור‬ ‫סכנה הביא את שתי הנוסחאות‪ ,‬וכוונתו‬ ‫שבגמרא הנ"ל מבואר כי פושרים יכול‬ ‫כחמימות הרוק וכחמימות מים העומדים‬ ‫עדיין בגדר 'פושרים'‪.‬‬ ‫והוא מלשון השמעת קול‪ ,‬וכמבואר בערוך‬ ‫זה הוא כמידת החום של הרוק‪ ,‬או שהוא‬ ‫בזה לומר שיש לחשוש לשתיהם [ומדברי‬ ‫להיות יותר חם מחמימות הרוק‪ .‬ובאמת‬ ‫בבית בימות הקיץ‪.‬‬ ‫(ערך 'צייץ') שזהו מלשון הגמרא בנדה (דף‬ ‫שיעור אחר‪ .‬ולכאורה מכך שהרא"ש‬ ‫שולחן ערוך הרב אלו יש להעיר על דברי‬ ‫גם אם נימא שכוונת הגמרא שם שאם הוא‬ ‫מביא דברי ספר העיטור ורבינו תם על‬ ‫מב ע"ב) שמעית ולד דצויץ אפניא דמעלי‬ ‫גם דעת הבן איש חי‬ ‫שו"ת שבט הלוי חלק י סימן מב אות יג‬ ‫עיי"ש ודו"ק]‪.‬‬ ‫שבתא‪ ,‬ולא אתיליד עד שבתא‪ .‬וכן הוכיח‬ ‫רותח כבר אינו בגדר מים פושרים‪ ,‬ומטעם‬ ‫זה לית לן בה‪ ,‬מכל מקום מוכרח משם שגם‬ ‫ביאור דברי הגמרא‬ ‫דברי הגמרא בנדה הנ"ל‪ ,‬ושם הרי מוכרח‬ ‫כהפרי תואר‬ ‫ובאמת גם בתבואת שור (הנ"ל) אף‬ ‫בספר שביתת השבת (פתיחה להלכות בישול‬ ‫אות יח) וזה לשונו‪' :‬וכן הוא בערוך [ערך]‬ ‫אם הוא חם מאוד קצת פחות מ'רותח' הוא‬ ‫בבבא מציעא וחולין‬ ‫לכאורה דשיעור פושרין המוזכר שם הוא‬ ‫כמידת חמימות הרוק‪ ,‬אם כן מוכרח שדעת‬ ‫'כסא דחרשין ולא‬ ‫ובאמת בבן איש חי (שנה שניה פרשת‬ ‫בכלל מים פושרים‪ .‬ובפשטות הוא בודאי‬ ‫הרא"ש שהם שיעור אחד‪ .‬והטור והשולחן‬ ‫שחולק על ראיית הפרי חדש מגמרא בבא‬ ‫צייץ כתב זה עם הא דאמרינן (נדה שם) גבי‬ ‫יותר מחמימות הרוק‪.‬‬ ‫ערוך (יורה דעה סימן קפח סעיף ד) בענין‬ ‫בא סעיף ה) כתב‪' :‬הנה נקיט האי כללא‬ ‫מציעא וחולין הנ"ל‪ ,‬מכל מקום הוא גם‬ ‫תינוק שנולד דצייץ בין השמשות‪ ,‬ועל‬ ‫בידך‪ ,‬כל היכא שזה החמין ראוי לשתיה‬ ‫כן כתב שבודאי גם אם המים חמים יותר‬ ‫צהלי קולך מתרגמינן צייצי בקליך‪ ,‬נראה‬ ‫ובספר תבואת שור (שם ס"ק ז) תמה‬ ‫כסא דפושרין'‪ ,‬והיוצא‬ ‫הבדיקה אם המראה הוא דם שהבאנו‬ ‫או לאכילה‪ ,‬שאין האדם נמנע מכח רבוי‬ ‫חמימותו הרי זה לא חשיב יד סולדת בו‪,‬‬ ‫מחמימות הרוק י"ל שהם עדיין בכלל‬ ‫פושרים אף לדעת הש"ך הנ"ל‪ ,‬עיין שם‬ ‫מכל זה שמפרש הא דאמרינן גבי פושרין‬ ‫אבל צייץ לית לן בה היינו שהשמיע קול‬ ‫על ראיית הפרי חדש‪ ,‬וכתב שאין ראיה‬ ‫מדברי הגמרא שם‪ ,‬שגם לשון 'רותח'‬ ‫מדברי הגמרא שם עד‬ ‫לעיל מדברי הגמרא בנדה‪ ,‬כתבו דשיעור‬ ‫פושרין הוא כשיעור המים שעמדו קצת‬ ‫ואם ימנע מלשתותו או לאכלו מרוב חומו‬ ‫בדבריו‪.‬‬ ‫ברתיחתו'‪ .‬עד כאן לשונו‪.‬‬ ‫מצינו לפעמים שהוא לשון מושאל‪ ,‬אף על‬ ‫היכן מגיע דרגת החום‬ ‫בבית בקיץ‪ ,‬והוא כדברי הרא"ש שהביא‬ ‫‪53‬‬ ‫הלכה ומנהג‬ ‫מאמרי הלכה ומנהג במשנת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע‬ ‫ופושרים הוא משום שכידוע שכל דבר‬ ‫כאשר הוא מתחמם הוא מתרחב וזה נקרא‬ ‫וכמו שביאר בפרי תואר שדרגת חום של‬ ‫בהדיא ברמב"ן שם שהפשר הוא עד שיעור‬ ‫שהיד סולדת בו‪ .‬והוא כדברי בעל העיטור‬ ‫'מים פושרים'‪.‬‬ ‫הרי זה נחשב בכלל יד סולדת בו'‪ .‬ובספר‬ ‫קצות השלחן (סימן קכד ס"ק יא) העיר עליו‬ ‫הפשרה‪ ,‬וכן במים אף שבמים יש יוצא מן‬ ‫הכלל שכאשר הם במעלות ‪ 0‬עד ‪ 4‬מעלות‬ ‫מים פושרים הוא עד השיעור שאפשר עדיין‬ ‫והרשב"א הנ"ל בשם רבינו תם דשיעור‬ ‫מים פושרים הוא קצת פחות משיעור יד‬ ‫מסוגיא במסכת שבת‬ ‫שלא מצא בפוסקים כלל זה‪ ,‬אמנם לפי‬ ‫מה שנתבאר דבריו הם ממש כדברי הפרי‬ ‫הם מתכווצים‪ ,‬אמנם ממעלת ‪ 4‬והלאה‬ ‫הכלל במים הוא כמו בכל דבר שכאשר‬ ‫לשתותם בלי לקבל כויה‪ ,‬והדרגה הבאה‬ ‫סולדת בו‪.‬‬ ‫ומדברי הרמב"ן‬ ‫תואר‪ ,‬ומקור דבריהם מדברי הגמרא בבבא‬ ‫מציעא הנ"ל [וראה להלן מה שהבאנו‬ ‫יֹוד ַע ֵּפ ֶׁשר ָּד ָבר?‬ ‫ּומי ֵ‬ ‫ִמי ּכְ ֶה ָחכָ ם ִ‬ ‫והרשב"א שם מבואר‬ ‫אחרי מים פושרים הוא חמי חמים‪.‬‬ ‫המים מתחמם הם מתרחבים ואין כאן‬ ‫מכמה ראשונים וכן מוכח מגמרא מסכת‬ ‫(קהלת ח‪ ,‬א)‬ ‫מקום להאריך]‪.‬‬ ‫גם כן שגדר 'מים‬ ‫שבת דשיעור פושרים הוא עד קצת פחות‬ ‫משיעור יד סולדת בו‪ ,‬וראה גם שו"ת‬ ‫לסיכום הדבר נתברר לנו מדברי רש"י‬ ‫ופני יהושע במסכת שבת שביאר מילת‬ ‫שורש מילת פושרים‬ ‫פושרים' הוא עד דרגת‬ ‫מהרש"ם ח"א סי' קצז]‪.‬‬ ‫'פושרים' הוא חמים‪ ,‬רק כמובן שאינו‬ ‫להו‪ :‬שמן מה הוא לתנא קמא? ‪ -‬רבה ורב‬ ‫היא מלשון ביצוע דהיינו השלמת ותיקון‬ ‫ז] וכעת שכבר נתחממו המים‬ ‫חום שהיא קצת פחות‬ ‫בדרגת חום המלא של יד סולדת ובישול‬ ‫ממש‪ ,‬כמו שנתבאר מדברי הרבה ראשונים‬ ‫יוסף דאמרי תרוייהו להתירא‪ ,‬רב נחמן‬ ‫בר יצחק אמר לאיסורא‪ .‬רבה ורב יוסף‬ ‫הדבר‪ ,‬שהדבר נתקן באופן הכי טוב שכל‬ ‫אחד מקבל חלק ואינו מפסיד הכל‪ .‬ומלשון‬ ‫הפושרים‪ ,‬והם כבר קרובים לשיעור יד‬ ‫משיעור 'יד סולדת בו'‬ ‫מדברי בעל העיטור‬ ‫דשיעור חום של מים פושרים הוא עד‬ ‫דאמרי תרוייהו להתירא‪ :‬שמן אף על פי‬ ‫זה הוא 'מים פושרים'‪ ,‬דהיינו מתוקנים‪ ,‬לא‬ ‫סולדת בו לפי דברי הרבה ראשונים‪ ,‬צריך‬ ‫להבין מהו שורש מילת 'פושרים'‪.‬‬ ‫ו] והנה בשבת (דף מ ע"ב) איתא‪ :‬תנו‬ ‫עצמו וכמו שהביא‬ ‫קצת פחות מיד סולדת‪ ,‬וכמו שביאר בפרי‬ ‫תואר שדרגת חום של מים פושרים הוא עד‬ ‫שהיד סולדת בו ‪ -‬מותר‪ ,‬קסבר תנא קמא‪:‬‬ ‫שמן אין בו משום בשול‪ .‬ואתא רבי יהודה‬ ‫מידי קרים ולא מידי חמים‪.‬‬ ‫לפי רגילות הלשון שלנו מים פושרים‬ ‫רבנן‪ :‬מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד‬ ‫המדורה‪ ,‬לא בשביל שיחמו‪ ,‬אלא בשביל‬ ‫גם הרשב"א משמו‬ ‫השיעור שאפשר עדיין לשתותם בלי לקבל‬ ‫למימר‪ :‬שמן יש בו משום בשול‪ ,‬והפשרו‬ ‫[ובתרגום חדש של פירוש המשנה‬ ‫להרמב"ם תיקנו את לשונו וכתבו שזהו‬ ‫נאמרו על מים שהם לא קרים ולא חמין‪,‬‬ ‫שתפיג צינתן‪ .‬רבי יהודה אומר‪ :‬מביאה‬ ‫מבואר שגדר 'מים‬ ‫פושרים' הוא עד דרגת‬ ‫כויה‪ ,‬והדרגה הבאה אחרי מים פושרים‬ ‫לא זה הוא בשולו‪ .‬ואתא רבן שמעון בן‬ ‫כעין פשרה שאינו נוטה לשום מקום‪.‬‬ ‫אשה פך של שמן ומניחתו כנגד המדורה‪,‬‬ ‫מלשון 'מיצוע'‪ ,‬אמנם כנראה לא שמו‬ ‫אמנם באמת כשנדייק בראשונים ובפרט‬ ‫הוא חמי חמים‪.‬‬ ‫גמליאל למימר‪ :‬שמן ‪ -‬יש בו משום בשול‪,‬‬ ‫לא בשביל שיבשל אלא בשביל שיפשר‪.‬‬ ‫אמר שלמה על כל אלה עמדתי‬ ‫והפשרו זהו בשולו‪ .‬רב נחמן בר יצחק אמר‬ ‫לב שלשון הרמב"ם הישן הוא ממש לשון‬ ‫התוספתא והגמרא בסנהדרין שפשרה היא‬ ‫בדברי רש"י בכמה מקומות נראה שתיבת‬ ‫'פושרים' יש לה משמעות אחרת לגמרי‪.‬‬ ‫רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ :‬אשה סכה ידה‬ ‫חום שהיא קצת פחות‬ ‫ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי‬ ‫חֹוקה‬ ‫ופשפשתי‪ָ ,‬א ַמ ְר ִּתי ֶא ְחּכָ ָמה וְ ִהיא ְר ָ‬ ‫לאיסורא‪ :‬שמן אף על פי שאין היד סולדת‬ ‫בו ‪ -‬אסור‪ ,‬קסבר‪ :‬שמן יש בו משום בשול‪,‬‬ ‫מלשון 'ביצוע']‪.‬‬ ‫שמן ומחממתה כנגד המדורה‪ ,‬וסכה לבנה‬ ‫קטן‪ ,‬ואינה חוששת‪ .‬איבעיא להו‪ :‬שמן מה‬ ‫משיעור 'יד סולדת בו'‬ ‫דעת הרמב"ם פשרה‬ ‫ִמ ֶּמּנִ י (קהלת ז‪ ,‬כג)‬ ‫והפשרו זהו בשולו‪ .‬ומלשון הפשרו זה‬ ‫הוא לתנא קמא? ‪ -‬רבה ורב יוסף דאמרי‬ ‫ה] ובענין הנ"ל שכתבנו למעלה‬ ‫משמעות לשון הגמרא‬ ‫בישולו משמע שהפשר הוא מלשון חימום‪.‬‬ ‫תרוייהו להתירא‪ ,‬רב נחמן בר יצחק אמר‬ ‫שמשמעות דברי הרא"ש והטור ושולחן‬ ‫[במדבר רבה פרשה יט סימן ג]‬ ‫היא מלשון ביצוע‪,‬‬ ‫לאיסורא‪ .‬רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו‬ ‫ערוך ורמ"א (יורה דעה סימן קפז) שהם סוברים‬ ‫וכן כתב הפני יהושע (שבת דף מא ע"א‬ ‫ד"ה 'המיחם')‪' :‬דהא להפשיר נמי היינו לשון‬ ‫בשבת וכן מבואר‬ ‫כלומר תיקון הענין‬ ‫להתירא‪ :‬שמן אף על פי שהיד סולדת בו ‪-‬‬ ‫מותר‪ ,‬קסבר תנא קמא‪ :‬שמן אין בו משום‬ ‫דשיעורו של רבינו תם וספר העיטור‬ ‫בשיעור פושרין הוא כשיעורו של הריטב"א‬ ‫גם הרמב"ם והרע"ב‬ ‫חימום כמו שפירש רש"י לעיל בדף הקודם‬ ‫ברש"י 'פושרין' היא‬ ‫במשנה כתובות (פרק י משנה ו) איתא‪' :‬עד‬ ‫בשול‪ .‬ואתא רבי יהודה למימר‪ :‬שמן יש בו‬ ‫דשניהם שיעורם אחד‪ ,‬יש להעיר שהרא"ש‬ ‫במקוואות ביארו‬ ‫גבי מפשיר מים שעליו דמפשיר היינו‬ ‫מחמם‪ ,‬והכי נמי משמע לעיל גבי שמן‬ ‫מלשון חמימות‬ ‫שיעשו פשרה ביניהם'‪ .‬וכתב שם הרמב"ם‬ ‫משום בשול‪ ,‬והפשרו לא זה הוא בשולו‪.‬‬ ‫ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר‪ :‬שמן‬ ‫מביא רק חלק מדברי העיטור‪ ,‬אמנם בספר‬ ‫העיטור בפנים וכן הביאו הרשב"א בחולין‬ ‫פושרים ‪ -‬מים חמים‬ ‫דקתני בשביל שיפשר אף על גב דאיכא‬ ‫אמנם בשבת (דף מ ע"ב) איתא‪ :‬מתחמם‬ ‫בפירוש המשנה 'ופירוש פשרה על אמתת‬ ‫הלשון ביצוע הענין‪ ,‬ר"ל תיקון‪ ,‬וכן קורין‬ ‫‪ -‬יש בו משום בשול‪ ,‬והפשרו זהו בשולו‪.‬‬ ‫(דף נה ע"ב) ובספר תורת הבית (בית הנשים‬ ‫למאן דאמר הפשרו זהו בישולו‪ ,‬אלמא‬ ‫אדם כנגד המדורה ויוצא ומשתטף בצונן‪,‬‬ ‫רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא‪ :‬שמן אף‬ ‫שער הראשון) יש תוספת בדברי רבינו תם‬ ‫ח] וכעת שהפושרים נתחממו נבא‬ ‫למים שאינן קרים ולא חמין פושרין'‪ .‬ולשון‬ ‫דלשון פושרין היינו שמתחמם חימום‬ ‫ובלבד שלא ישתטף בצונן ויתחמם כנגד‬ ‫על פי שאין היד סולדת בו ‪ -‬אסור‪ ,‬קסבר‪:‬‬ ‫וזה לשונו‪' :‬דפשורי היא מעט אחר דכריסו‬ ‫לביאור דברי רבינו במסכת פרה כאן‪ .‬הנה‬ ‫'ביצוע' הוא מלשון הברייתא המובאת‬ ‫גמור'‪ .‬עד כאן לשונו‪ .‬וכן כתב המדקדק‬ ‫המדורה‪ ,‬מפני שמפשיר מים שעליו‪.‬‬ ‫שמן יש בו משום בשול‪ ,‬והפשרו זהו‬ ‫של תינוק נכוות ויד סולדת בו‪ ,‬אלא כמו‬ ‫במשנה כאן נאמר 'המים המוכים פסולים‪,‬‬ ‫בגמרא סנהדרין (דף ו ע"א) 'ביצוע בשלשה‪,‬‬ ‫רבי אליהו בחור בספרו 'מתורגמן' (ערך‬ ‫ופירש רש"י מפשיר ‪ -‬מחמם‪ ,‬לשון פושרין‪.‬‬ ‫בשולו‪ .‬ואתא רבי יהודה למימר‪ :‬הפשרו‬ ‫שבני אדם שותין פושרין ונותנין באזניהם‪,‬‬ ‫אלו הן המוכים המלוחים והפושרים'‪ .‬וכתב‬ ‫דברי רבי מאיר‪ ,‬וחכמים אומרים‪ ,‬פשרה‬ ‫'פשר') שפושרים פירושו חמין‪.‬‬ ‫ומבואר דעת רש"י ש'פושרין' הוא מלשון‬ ‫לא זהו בשולו‪ .‬ואתא רבן שמעון בן גמליאל‬ ‫כדאמרינן באין מעמידין (עבודה זרה דף כח‬ ‫על זה רבינו במעשה ארג 'מים המלוחים‬ ‫ביחיד'‪ .‬וכן הוא בהמשך הגמרא שם הרבה‬ ‫והרותחין'‪ ,‬ובאמת בפירוש המשניות כאן‬ ‫[וראה עוד ברש"י פרשת בשלח (שמות‬ ‫חימום‪ .‬וכן נראה עוד מלשון הגמרא שם‪:‬‬ ‫פעמים והוא גם בלשון התוספתא (סנהדרין‬ ‫למימר‪ :‬שמן יש בו משום בשול‪ ,‬והפשרו‬ ‫ע"ב) הני מיא דצילי מניה לא חמימו ולא‬ ‫פירש הרמב"ם 'מלוחין או חמים'‪ ,‬וכן פירש‬ ‫טז‪ ,‬כא) על הפסוק 'וחם השמש ונמס' –‬ ‫מביאה אשה פך של שמן ומניחתו כנגד‬ ‫פרק א הלכה ג)‪ .‬ומדברי הרמב"ם הנ"ל מבואר‬ ‫זהו בשולו‪ .‬עד כאן הגמרא שם‪.‬‬ ‫קרירי אלא פשירו'‪.‬‬ ‫עוד במסכת מקואות (פרק א משנה ח)‪ ,‬וכן‬ ‫'ותרגומו של נמס פשר‪ ,‬לשון פושרין‪ ,‬על‬ ‫המדורה‪ ,‬לא בשביל שיבשל אלא בשביל‬ ‫שביצוע הוא מלשון תיקון הענין‪ ,‬והוא‬ ‫ומבואר משם שהפשרה [שהוא מלשון‬ ‫ומבואר מדבריהם דשיעור פושרין הוא‬ ‫פירש הרע"ב במקואות שם 'מים מוכין ‪-‬‬ ‫ידי השמש מתחמם ומפשיר'‪ .‬וראה בספר‬ ‫שיפשר‪ .‬רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ :‬אשה‬ ‫מלשון (איכה ב‪ ,‬יז) ִ'ּב ַּצע ֶא ְמ ָרתֹו' שהוא‬ ‫מים פושרים כמבואר ברש"י שם 'מפשיר'‬ ‫קצת פחות משיעור יד סולדת וכריסו של‬ ‫מים נובעים שהן מלוחים או חמים' [וראה‬ ‫הזכרון שם‪ .‬ונראה מדברי רש"י שהטעם‬ ‫סכה ידה שמן ומחממתה כנגד המדורה‪,‬‬ ‫מלשון השלמת הדבר (ראה בספר השרשים‬ ‫‪ -‬מחמם‪ ,‬לשון פושרין]‪ ,‬הוא לחמם עד‬ ‫תינוק נכוית בו‪ .‬ולפי זה גם כשהוא חם‬ ‫עוד במאירי ותוספות יום טוב שם]‪.‬‬ ‫למה משהו שמתחמם נקרא הפשרה‬ ‫וסכה לבנה קטן‪ ,‬ואינה חוששת‪ .‬איבעיא‬ ‫לרד"ק שורש 'בצע')‪ .‬ולדעת הרמב"ם פשרה‬ ‫שמתחמם פחות מיד סולדת בו‪ ,‬וכן מבואר‬ ‫הרבה יותר מחום הרוק הוא עדיין הגדר‬ ‫‪55‬‬ ‫הלכה ומנהג‬ ‫מאמרי הלכה ומנהג במשנת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע‬ ‫דפושרין']‪ ,‬וממילא אין איסור בשבת לחמם‬ ‫מים בשיעור פחות מיד סולדת בו‪.‬‬ ‫הברייתא לשון חימום‪ ,‬ובשמן לשון בישול‪,‬‬ ‫וכתב הפני יהושע שיש חילוק בין מים‬ ‫יד סולדת בו‪ ,‬ושיעור פושרים הוא פחות‬ ‫משיעור זה‪.‬‬ ‫ראיה מספרי זוטא‬ ‫ומבואר מכאן כדבריהם שמ'מים חיים'‬ ‫לגבי מי חטאת כל שהתחיל להתבשל‬ ‫לשמן‪ ,‬כי במים בעצם לכאורה לא שייך‬ ‫לדברי רבינו‬ ‫נתמעט מים רותחין‪ ,‬ונראה שזהו מקור דברי‬ ‫בישול כיון שאין ניכר בו פעולת הבישול‬ ‫פסול משום שכבר אינו בגדר 'מים חיים'‬ ‫אמנם כל זה הוא רק לענין מלאכת‬ ‫כלל‪ ,‬והביא שכבר נסתפק בזה הפרי חדש‬ ‫ביאור הענין‬ ‫ובאמת מצינו בספרי זוטא (במדבר יט‬ ‫יז)‪' :‬מים חיים פרט לכנוף ולמבוע החולט'‪,‬‬ ‫רבינו והראשונים הנ"ל שמשנתינו מדברת‬ ‫ביורה דעה (סימן סח ס"ק יח) אי שייך בישול‬ ‫איך ניתן לומר שפסול‬ ‫ופירש בעל המגן אברהם בפירושו זית‬ ‫שבת‪ ,‬מה שאין כן לענין מים חיים‪ ,‬כל‬ ‫שהתחיל לרתוח והתחיל הבישול אף שלא‬ ‫דאורייתא במים‪ ,‬ועל כן נקטה הברייתא‬ ‫לשון חימום‪ ,‬שבמים שייך חימום‪.‬‬ ‫מים פושרים הוא‬ ‫רענן על ילקוט שמעוני‪' ,‬ולמבוע החולט‬ ‫ממים רותחים‪ ,‬ונתמעטו מ'מים חיים' כיון‬ ‫שהם מבושלים‪.‬‬ ‫הגיע לגמר הבישול ואין היד סולדת בו‪,‬‬ ‫‪ -‬מים רותחין שחולטין בהם'‪ .‬ומבואר‬ ‫אולם הרי כבר יצא מכלל 'מים חיים'‪ ,‬כיון‬ ‫משום שנתבשלו‬ ‫מכאן כדבריהם שמ'מים חיים' נתמעט‬ ‫שכבר התחיל להתבשל‪ ,‬ש'חי' הוא דוקא‬ ‫שלא נשתנה כלום ולא התחיל אפילו‬ ‫ביאור דברי האחרונים‬ ‫אמנם באמת נראה בירור הענין‪ ,‬שהנה‬ ‫מים רותחין‪ ,‬ונראה שזהו מקור דברי רבינו‬ ‫והראשונים הנ"ל שמשנתינו מדברת ממים‬ ‫פעולת הבישול [וראה בעבודה זרה (דף לז‬ ‫שבמים לא שייך בישול‬ ‫בשולחן ערוך הרב (סימן רנד סעיף יד) מבואר‬ ‫דמים שהגיעו לשיעור חצי בישולו נחשב‬ ‫רותחים‪ ,‬ונתמעטו מ'מים חיים' כיון שהם‬ ‫ע"ב) מה מים שלא נשתנו מברייתן על ידי‬ ‫האור (וראה בר"ן שם דף יד ע"ב; וראה גם בשו"ת‬ ‫אלא חימום‬ ‫כהגיע לשיעור מאכל בן דרוסאי לענין‬ ‫מבושלים‪.‬‬ ‫טעם חדש‬ ‫דברי רבינו שביאר‬ ‫פושרים – רותחים‬ ‫והיינו שרבינו מבאר ש'פושרים'‬ ‫הר צבי יורה דעה סימן קיב)‪ ,‬והיינו אף שאין שם‬ ‫והנה הפני יהושע לא ביאר את הדברים‬ ‫היתר שהיה בכירה לא גרופה וקטומה‪ ,‬וכן‬ ‫מבואר במשנה ברורה (סוף סימן רנט – קיצור‬ ‫המוזכר במשנה כאן הכוונה למים‬ ‫לדברי המשנה‬ ‫מלאכה בבישול המים בשבת‪ ,‬זהו רק לענין‬ ‫מלאכת שבת‪ ,‬שצריך שיהא על זה שם‬ ‫כל צרכו‪ ,‬ובאמת לשון הרמב"ם (שם פרק ט‬ ‫הלכה א)‪' :‬אחד האופה את הפת או המבשל‬ ‫דיני שהיה והטמנה)‪ ,‬ולכאורה לפי זה למה אין‬ ‫פושרים בדרגת חום הגבוה שלהם שהם‬ ‫רותחים וקרובים לדרגת יד סולדת בהם‪.‬‬ ‫שלא נתבאר במפרשים‬ ‫צריכים ביאור‬ ‫חייבים בשבת אם בישל את המים כשיעור‬ ‫וצורת 'מלאכה'‪ ,‬אבל לענים 'מים חיים'‬ ‫כל שהתחיל לרתוח יצא מכלל 'מים חיים'‬ ‫את המאכל או את הסממנין או המחמם את‬ ‫המים הכל ענין אחד הוא'‪ ,‬ומבואר דלענין‬ ‫חצי בישולו‪ ,‬ולהדיא מבואר בגמרא שבת‬ ‫ורותחין כאן אין הכוונה למים רותחים‬ ‫על המשנה כאן‬ ‫והן אמת שנתבאר לנו מכל הנ"ל‬ ‫שלדעת כמה מגדולי הראשונים והפוסקים‬ ‫(דף מ ע"ב) וברמב"ם (הלכות שבת פרק כב הלכה‬ ‫ממש שבפשטות הם בדרגת חום יותר‬ ‫ודו"ק]‪ .‬וממילא מים פושרים שהכוונה‬ ‫מים נקט הלשון המחמם את המים‪ ,‬ולא‬ ‫מיד סולדת בהם‪ ,‬אלא הכוונה שהם חמים‬ ‫אמנם הראב"ד בפירושו לתורת כהנים‬ ‫בכלל מים פושרין הם גם מים חמים‪ ,‬וכן‬ ‫ד) שמותר לחמם מים עד שיעור סיהא היד‬ ‫למים חמים ורותחים נתמעטו מדין מים‬ ‫המבשל את המים‪ .‬וביאר בספר חמדת‬ ‫מאוד יותר מרגיל‪ ,‬וכפי שהבאנו לעיל (באות‬ ‫(מצורע פרשה א פרק א אות ג) כתב‪ :‬ולא מים‬ ‫מבואר בדברי הרמב"ם בפירוש המשניות‬ ‫סולדת בהם?‬ ‫חיים ופסולים למי חטאת‪ ,‬כיון שהתחילו‬ ‫ישראל (לרבי מאיר דן פלוצקי בעל הכלי חמדה‬ ‫ד) את דברי התבואות שור שכתב להוכיח‬ ‫פושרין ‪ -‬נראה לי אף על פי שהם חיים‬ ‫בשתי מקומות הנ"ל‪ ,‬וביותר נתבאר גם‬ ‫להתבשל ויצאו מכלל מים חיים‪.‬‬ ‫– חלק א קונטרס נר מצוה אות טו"ב) שבמים לא‬ ‫שלשון 'רותחין' לא תמיד הכוונה לרותחין‬ ‫גמורים‪ ,‬משום דבעינן שיהו בחיותן‪ ,‬ואלו‬ ‫שלפי רש"י פירוש 'פושרים' הוא חמין‪,‬‬ ‫[ומדברי רבינו שכתב 'והרותחין'‬ ‫שייך מלאכת בישול כמו בשאר דברים‪ ,‬כיון‬ ‫שהמים אינם משתנים ולא נעשים ראוי‬ ‫האם במים‬ ‫ממש‪ ,‬וגם כאן אין כוונת רבינו לרותחים‬ ‫ממש אלא שהם מאוד חמים בדרגת חום‬ ‫כבר נתבשלו‪ ,‬מדכתיב (שמואל א' ב טו) 'ולא‬ ‫אמנם עדיין צריך להבין למה פירשו כאן‬ ‫שהכוונה למים חמים דווקא‪ ,‬וביותר צריך‬ ‫משמע דסבירא ליה כדעת האחרונים‬ ‫דבמים אם חזרו ונצטננו נתבטל מהם‬ ‫לשתיה על ידי הבישול‪ ,‬ובמים מלאכת‬ ‫יש מלאכת בישול‬ ‫הכי גבוה של מים פושרים‪.‬‬ ‫יקח ממך בשר מבושל כי אם חי'‪ .‬וכן כתב‬ ‫גם בספרו בעלי הנפש (שער המים סימן א)‪ :‬מים‬ ‫להבין דברי רבינו כאן שפירש כי הכוונה‬ ‫פעולת הבישול‪ ,‬כיון שהמים אינם משתנים‬ ‫הבישול דשייך בו הוא רק מה שמחממו‬ ‫כי רוצה לשתות מים חמים‪ ,‬ובזה שיעורו‬ ‫דאורייתא בשבת?‬ ‫פושרים ‪ -‬מפני שהם מבושלים כדכתיב 'לא‬ ‫למים רותחים דווקא‪.‬‬ ‫כלום על ידי הבישול‪ ,‬וכל פעולת הבישול‬ ‫במים היא דווקא כל עוד שהם חמים‪ ,‬וכמו‬ ‫הוא דוקא כשיעור יד סולדת בו‪ ,‬ולא שייך‬ ‫אמנם נראה‪ ,‬כי הנה האחרונים דנו‬ ‫איך יתכן שפסול‬ ‫יקח ממך בשר מבושל כי אם חי'‪ .‬ומבואר‬ ‫שהאריך בזה בחמדת ישראל (שם)‪ ,‬וכפי‬ ‫לחייבו בחצי שיעור חימומו כמו בבישול‬ ‫בענין בישול מים בשבת‪ ,‬אם יש מלאכת‬ ‫'מים פושרים' הוא‬ ‫בדבריו שהטעם דמים פושרים נתמעטו‬ ‫מ'מים חיים' הוא משום ד'חיים' הכוונה‬ ‫ביאור המשנה למה‬ ‫מים פושרים פסולים‬ ‫מאכל שחייב כשהגיע לחצי בישולו‬ ‫בישול במים מן התורה‪ ,‬כי מים ראוי‬ ‫מחמת שנתבשלו ואינם‬ ‫שידוע גם מדברי האגלי טל בזה‪ ,‬וכבר‬ ‫נתארכו הדברים יותר מידי ואין כאן מקום‬ ‫כמבואר ברמב"ם (שם הלכה ה)‪ ,‬כי בבישול‬ ‫לשתות גם בלי בישול‪ ,‬ומבואר ברמב"ם‬ ‫כאשר המים הם בחיותם ובמצבם הראשון‬ ‫יותר להאריך‪ ,‬ותן לחכם ויחכם עוד]‪.‬‬ ‫מאכל שמלאכת הבישול היא מה שעושה‬ ‫את המאכל ראוי לאכילה ממילא כשהגיע‬ ‫(הלכות שבת פרק ט הלכה ג) שהמבשל דבר‬ ‫שאינו צריך בישול כלל פטור‪ .‬וראה מה‬ ‫בגדר 'מים חיים'‬ ‫ולא מבושל‪ .‬וכדבריו מבואר גם בתוספות‬ ‫למי חטאת‬ ‫הר"ש משאנץ על מסכת עדיות (פרק ז משנה‬ ‫הארכנו כאן כדי ליתן ללומדים טעימה‬ ‫לשיעור מאכל בן דרוסאי כבר נחשב ראוי‬ ‫שדן בזה הפני יהושע (שבת דף מ ע"ב) על‬ ‫ט] אמנם עדיין נשאר לנו לבאר‪ ,‬כי הן‬ ‫וביאור הענין נראה‪ ,‬שבאמת במפרשי‬ ‫מהעומק הגדול והנורא שיש בדברי רבינו‬ ‫ג) שכתב דטעם הפסול של מים פושרין הוא‬ ‫לאכילה‪ ,‬אף שלא הגיע עדיין לגמר בישולו‪.‬‬ ‫דברי הברייתא המובאת בגמרא שם‪ :‬תנו‬ ‫אמנם נתבאר בדברי כמה וכמה ראשונים‬ ‫המשנה נתקשו בטעם הפסול של מים‬ ‫בפירושו על המשנה‪ ,‬ובהערותינו על‬ ‫משום דכתיב 'מים חיים' דמשמע כמו בשר‬ ‫פושרים‪ ,‬ולמה אינם בכלל 'מים חיים'‪.‬‬ ‫אולם במים שאין בהם מלאכת ופעולת‬ ‫רבנן מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד‬ ‫ופוסקים שמים פושרים היינו מים חמים‬ ‫המשנה שם כתבנו עוד בענין זה לבאר את‬ ‫חי‪ ,‬ופושרים הם כמו מבושלים‪ .‬עד כאן‬ ‫והר"ש על המשנה בפרה כאן כתב באמת‬ ‫בישול‪ ,‬ממילא לא נחשב למלאכת מבשל‬ ‫המדורה‪ ,‬לא בשביל שיחמו‪ ,‬אלא בשביל‬ ‫עד השיעור של קצת פחות משיעור יד‬ ‫דברי רבינו בפירושו לתורת כהנים‪ ,‬ואין כאן‬ ‫אלא אם חיממם כדי שיעור שהיד סולדת‬ ‫שתפיג צינתן‪ .‬רבי יהודה אומר מביאה‬ ‫סולדת בו‪ ,‬ואם כך לכאורה איך ניתן לומר‬ ‫דבריו‪ .‬ובפשטות מראשונים אלו מבואר‬ ‫שצריך לדקדק בזה למה הם פסולים‪ .‬וכתב‬ ‫מקום להאריך בזה עוד כעת‪.‬‬ ‫בו [ובפחות מכאן אין הדרך לחממו לשתיה‪,‬‬ ‫אשה פך של שמן ומניחתו כנגד המדורה‪,‬‬ ‫על מים פושרים שהכוונה וטעם הפסול‬ ‫ש'פושרים' הנזכר במשנתינו הכוונה למים‬ ‫לבאר בדרך אפשר שזהו מטעם שיש להם‬ ‫הֹודע לְ ַצ ִּדיק‬ ‫ֵּתן לְ ָחכָ ם וְ יֶ ְחּכַ ם עֹוד ַ‬ ‫ואדרבה הרי הוא בכלל אזהרת חז"ל בגמרא‬ ‫לא בשביל שיבשל אלא בשביל שיפשר‪.‬‬ ‫מחמת שנתבשלו וכבר אינם 'חיים'‪ ,‬והרי‬ ‫רותחים שנתבשלו‪ ,‬ורק באופן זה נפסלו‬ ‫שם לוי‪ .‬וראה במשנה אחרונה מה שהקשה‬ ‫יֹוסף לֶ ַקח (משלי ט‪ ,‬ט)‬ ‫וְ ֶ‬ ‫בבא מציעא (הנ"ל) 'כסא דחרשין ולא כסא‬ ‫ודקדק הפני יהושע למה לגבי מים נקטה‬ ‫שיעור בישול במים הוא בשיעור חום של‬ ‫מדין 'מים חיים'‪.‬‬ ‫על פירוש הר"ש‪.‬‬ ‫‪57‬‬ ‫סידור האריז"ל‬ ‫מבוא‬ ‫סידור התפילה הוא אחד החיבורים הקדמונים ביותר בספרות‬ ‫העם היהודי‪.‬‬ ‫ה'סידור' נתחבר על ידי אנשי כנסת הגדולה (ברכות לג‪ ,).‬שהיו מאה‬ ‫או נוסח הבעש"ט‬ ‫ועשרים מזקני חכמי ישראל ובהם כמה נביאים (מגילה יז‪ ,):‬שחיו‬ ‫ופעלו בתחילת ימי בית המקדש השני‪ ,‬בתקופת חתימת כ"ד ספרי‬ ‫הפולמוס בין רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע‬ ‫הקודש – התנ"ך‪ ,‬ולפני תחילת גיבוש התורה שבעל פה – המשנה‬ ‫לבין הרב בעל התניא זי"ע | | | יסודות נוסח ספרד‬ ‫והגמרא‪.‬‬ ‫מיום שנתחבר ה'סידור' עמדו גדולי הדורות ועסקו בליטושו‬ ‫ובבירור נוסחאותיו‪ ,‬תחילה עסקו בכך גדולי אשכנז שספרו ומנו‬ ‫נערך ע"י הרה"ג ר' יוסף מאיר סאפרין שליט"א‬ ‫את התיבות והאותיות שבכל ברכה‪ ,‬ועם תפוצת כתבי האריז"ל פרץ‬ ‫עורך ראשי פרויקט "משניות קאמארנא" ובעמח"ס "אוצר הקדיש"‬ ‫הפולמוס האם יסוד תפילתו היה נוסח אשכנז או ספרד‪ ,‬ומשעה‬ ‫מעובד מתוך המבוא של "סידור היכל הברכה קאמארנא ‪ -‬החדש"‬ ‫שנתגלה אור הבעש"ט נחלקו הדעות האם עלינו לאחוז בכל‬ ‫שיופיע בקרוב אי"ה‬ ‫נוסחאות האריז"ל או שמא רק באותם שהונהגו על ידי הבעש"ט‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫המאמר שלפנינו עוסק בכל השאלות הללו בהרחבה‪ ,‬ומציג אותן‬ ‫בצורה מחודשת‪ ,‬תוך הבאת כל הצדדים‪ ,‬עם התייחסות נרחבת‬ ‫לדעת רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע שירד לעומקה של‬ ‫סוגיא‪ ,‬והשאיר לנו יבול מבורך בסוגיא עניפה זו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫פרק א'‬ ‫נוסח אנשי כנסת הגדולה‬ ‫דברים מופלאים אודות סיבת התחלקות נוסחאות‬ ‫התפילה גילה האריז"ל‬ ‫י"ב נוסחאות‬ ‫(פרי עץ חיים‪ ,‬הקדמה לשער‬ ‫התפלה)‪:‬‬ ‫כנגד י"ב שבטים‬ ‫"בשרשי המנהגים‪ ,‬שיש חילוקים בין אשכנזים‬ ‫הנה כבר בספרי רבותינו הראשונים אנו מוצאים‬ ‫ובין ספרדיים‪ ,‬קטאלוניים ואיטליים‪ ,‬וכיוצא בהם‪,‬‬ ‫שינויים מופלגים בין נוסחאות התפילה‪ ,‬ועם התגלות‬ ‫שיש בהם מנהגים קדמונים שלהם בסידורי התפלה‬ ‫הגניזות העתיקות התברר שכבר בזמן הגאונים היו‬ ‫וכו'‪ .‬והיה אומר מורי [האר"י] זלה"ה‪ ,‬שיש שנים‬ ‫חילוקים גדולים בין נוסח בבל לנוסח ארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪59‬‬ ‫את ידו‪ ,‬שהרי "לא תמצא מקום בעולם שאומר שמונה‬ ‫עשרה בענין אחד תיבה בתיבה"‪ ,‬וזה מורה על כך שאין‬ ‫לקצר ולהאריך בנוסח הברכה‪ ,‬כלומר לרבות ולמעט‬ ‫מלותיה‪ ,‬דאם כן היה להם לתקן נוסח כל ברכה וברכה‬ ‫חסידי אשכנז – "סוד התפלות‬ ‫עשר שערים ברקיע‪ ,‬נגד שנים עשר שבטים‪ ,‬וכל‬ ‫אחד עולה תפלתו דרך שער אחד‪ ,‬והם השערים‬ ‫מסורת ברורה מחז"ל על מנין התיבות שבכל ברכה‪.‬‬ ‫במלות מנויות ובענינים ידועים‪ ,‬ולהשמיענו כל ברכה‬ ‫קבלנו רב מרב עד נביאים וזקנים‬ ‫הנזכרים בשלהי ספר יחזקאל (מח‪ ,‬לא‪-‬לד)‪ .‬ואמר‪,‬‬ ‫וזה לשון האבודרהם "יש אנשים שמנו התיבות שיש בכל‬ ‫וברכה בנוסחתה‪ ,‬וזה לא מצינו בשום מקום‪ ,‬ולא אמרו אלא‬ ‫וחסידים ואנשי כנסת הגדולה‬ ‫שודאי לא היו השערים ודרכי השערים שוין‪ ,‬וכל‬ ‫ברכה וברכה משמונה עשרה‪ ,‬והביאו פסוקים על כל ברכה‪,‬‬ ‫המלות שיש הקפדה בהן לבד‪ ,‬כמחלוקתן בהזכרת גשמים‬ ‫(ברכות לג‪ ).‬וטל ורוחות (תענית ג‪ ,).‬וכן בברכת המזון שאמרו‬ ‫שתקנוה"‬ ‫אחד משונה מחבירו‪ ,‬לכן גם התפלות משונות‪.‬‬ ‫לכן כל אחד ואחד ראוי להחזיק כמנהג תפלתו‪,‬‬ ‫מעניניה‪ ,‬שעולין תיבותיהם כמנין תיבות הברכה‪ ,‬וכן‬ ‫ומסורת ביד חסידי אשכנז הקדמונים‪ ,‬שנוסח‬ ‫כי מי יודע אם הוא משבט ההוא‪ ,‬ואין תפילתו‬ ‫עשיתי אני בראשונה מנין כזה‪ ,‬ואחר כך נראה לי‬ ‫התפילה שבידם מקובל איש מפי איש מאנשי‬ ‫עולה אלא על ידי שער ההוא‪ .‬אך מה שהוא‬ ‫שאין לו יסוד ולא שורש‪ ,‬כי לא תמצא מקום בעולם‬ ‫כנסת הגדולה‪ ,‬וכפי שכתב רבינו הרוקח (פירושי‬ ‫דינין מפורשין בתלמוד‪ ,‬זה שוה לכל השבטים"‬ ‫שאומר שמנה עשרה בענין אחד תיבה בתיבה‪ ,‬אלא‬ ‫סידור התפילה לרוקח‪ ,‬שירת הים)‪:‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫יש מוסיפין תיבות ויש גורעין‪ ,‬ואם כן המנין הזה אינו‬ ‫מועיל אלא למי שעשאהו לא לזולתו‪ ,‬ולמה נטריח על‬ ‫"אני אלעזר הקטן קבלתי תיקון תפלות מאבא‬ ‫נמצינו למדים‪ ,‬שחילוקי הנוסחאות אינם‬ ‫הסופרים לכתבו" עכ"ל‪.‬‬ ‫מארי יהודה ב"ר קלונימוס וכו'‪ ,‬וגם קבלתי‬ ‫נובעים משכחה הבאה על ידי נדודים‪ ,‬אלא סיבת‬ ‫מרבינו יהודה החסיד‪ ,‬כאשר קיבל מאביו רבינו‬ ‫התחלקות הנוסחאות יש לה שורש נעלה בגבהי‬ ‫דבריו של האבודרהם אינם עולים בקנה אחד עם‬ ‫שמואל הקדוש החסיד וכו' [עיי"ש מה שהאריך‬ ‫מרומים‪ ,‬ומכוונת לפי שרשי הנשמות של שנים‬ ‫סידור‬ ‫דרכם של חסידי אשכנז הסוברים שמנין התיבות הוא‬ ‫בשלשלת הקבלה של נוסח אשכנז]‪ .‬והנה עדי‬ ‫עשר שבטים‪ ,‬ולכן צריך כל אחד להתפלל בנוסח‬ ‫כעין "מסגרת" השומרת על אורכה של הברכה לבל‬ ‫וסהדי במרומים שלא דברנו בדברים האלו לא‬ ‫אבותיו‪ ,‬כי אין תפילתו עולה אלא על ידי השער‬ ‫האריז"ל‬ ‫ישתרבבו בה תיבות נוספים‪ ,‬אלא היא לשיטתם של‬ ‫לכבודינו ולא לכבוד בית אבותינו‪ ,‬אלא שלא‬ ‫השייך לשבטו ולשורש נשמתו‪.‬‬ ‫גדולי ספרד שסברו שחז"ל תיקנו רק את סדר הברכות‬ ‫יחלוק עלינו החוטא בנפשו‪ ,‬כי החולק על זה‬ ‫ואין כל מניעה להוסיף על תיבות הברכה‪.‬‬ ‫סידור חסידי אשכנז –‬ ‫כחולק על דברי תורה שניתנה מסיני‪ ,‬כי סוד‬ ‫נוסח אשכנז נתייסד‬ ‫כל אות ואות על פי רזין עלאין‬ ‫או נוסח‬ ‫הבעש"ט‬ ‫התפלות קבלנו רב מרב‪ ,‬עד נביאים וזקנים‬ ‫וחסידים ואנשי כנסת הגדולה שתקנוה‪ ,‬והמוסיף‬ ‫"אתם בודים מליבכם ומוסיפים‬ ‫והמגרע אות אחת או תיבה אחת אוי לו בזה‬ ‫ולמרות שכל אחת מנוסחאות התפילה של‬ ‫כמה וכמה תיבות בתפילתכם"‬ ‫ולבא‪ ,‬כי אין להוסיף ואין לגרוע‪ ,‬כי לא יסדו‬ ‫רבותינו הראשונים יש לה שער מיוחד דרכו‬ ‫בחינם תיבה אחת ואפילו אות אחת‪ ,‬כאשר נבאר‬ ‫היא עולה לשמי מעל‪ ,‬אולם מקום מיוחד נתבצר‬ ‫דברים כדרבונות בענין החובה לשמור על מנין‬ ‫בעזרת הבורא המלמד לאנוש בינה" עכ"ל‪.‬‬ ‫לנוסח אשכנז הקדומה [לפני ששלטו בה ידי‬ ‫התיבות שבנוסח התפילה מצאנו ב'סידור חסידי‬ ‫המדקדקים]‪ ,‬שהיא נחשבת בין נוסחאות התפילה‬ ‫אשכנז' לרבינו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא [חי בדור‬ ‫וכך כתב בספר חסידים (סי' תקנ) "כל שטבעו‬ ‫המדויקות ביותר‪.‬‬ ‫רבותיו של רש"י‪ ,‬נדפס בירושלים תשל"ב] שכתב‬ ‫חכמים בברכות או בתפילות אין לשנות‪ ,‬כי הם‬ ‫בזה"ל (ברכת רפאנו)‪:‬‬ ‫לא תיקנו תיבה אחת על חינם‪ ,‬אלא טעם יש‪,‬‬ ‫וטעם הדבר‪ ,‬שכן חסידי אשכנז הקדמונים‬ ‫כמה תיבות‪ ,‬כמה אותיות‪ ,‬כמה קולות‪ ,‬כולן‬ ‫עסקו רבות בבירור ושימור נוסח תפילתם‪ ,‬וכפי‬ ‫"שימו לב אנשי הצרפת ואיי הים‪ ,‬ששקר בימינכם‬ ‫נכוחות למעיין"‪.‬‬ ‫שכתב הטור (או"ח סימן קיג) "דורשי רשומות הם‬ ‫ובשמאלכם‪ ,‬שאתם בודים מלבבכם ומוסיפים כמה‬ ‫חסידי אשכנז‪ ,‬אשר היו שוקלין וסופרין מספר‬ ‫וכמה תיבות בתפילתכם‪ ,‬אשר לא עלתה על ליבם‬ ‫לימים‪ ,‬כתב רבי ישראל משקלאוו מתלמידי‬ ‫יש שנים עשר שערים ברקיע כנגד שנים עשר שבטים‪.‬‬ ‫מנין תיבות התפלות והברכות‪ ,‬וכנגד מה נתקנו"‬ ‫של חסידים הראשונים שתקנו לנו התפילות במקום‬ ‫ציונו של האריז"ל לפני כששים שנה‬ ‫הגר"א מווילנא (פאת השולחן‪ ,‬סימן ג‪ ,‬סקל"א) "מסורת‬ ‫עכ"ל‪ ,‬ואכן הטור העתיק כמעט בכל ברכה את‬ ‫הקרבנות‪ ,‬וכל ברכה ותפילה שתקנו היה הכל במשקל‬ ‫קבלה מאבותינו גאוני וקדושי אשכנזים‪ ,‬דור אחר‬ ‫מנין התיבות שבנוסח אשכנז ואת הרמזים שהם‬ ‫ובמדה באותיות ובתיבות וכו'‪ ,‬כי שמעתי שאתם‬ ‫דור‪ ,‬עד שמעון הפקולי ואנשי כנסת הגדולה‪ ,‬על‬ ‫רמזו על מה הטבעו אדני הברכות‪.‬‬ ‫מוסיפים תיבות הרבה בברכה זו [‪-‬ברכת 'רפאנו'] וכו'‬ ‫כל התיבות והאותיות שבתפילה בנוסח אבותינו‬ ‫לקמן (ברכות מט‪ ).‬כל שלא אמר ברית בארץ או שלא הזכיר‬ ‫האשכנזים" עכ"ל‪ ,‬הרי שקבלה בידם שנוסח‬ ‫חסידי אשכנז חיו ופעלו לפני כאלף שנה‪,‬‬ ‫"והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו ולכל תחלואינו" וכו'‪,‬‬ ‫מלכות בית דוד בבונה ירושלים מחזירין אותו וכו'‪ ,‬אבל‬ ‫שהרי כתב רבינו החסיד שאין בברכת רפאנו כי אם כ"ז‬ ‫התפילה הוא מאנשי כנה"ג‪.‬‬ ‫והיו מקובלים מופלגים שעסקו בסודות התורה‬ ‫בשאר נוסח הברכות לא נתנו בהן חכמים שיעור שיאמר כך‬ ‫וברזין עילאין‪ ,‬וכפי שכתב רביה"ק ההיכל‬ ‫תיבות וק"נ אותיות" עכ"ל‪.‬‬ ‫וכך כתב גם בהקדמתו לתפילת מוסף של ראש השנה‪:‬‬ ‫וכך מלות לא פחות ולא יותר‪ ,‬ולא אמרו כמה מלות יאמר‬ ‫בזו ותקרא 'ארוכה' או 'קצרה'" עכ"ל‪ ,‬עיי"ש שמבאר שמה‬ ‫ראשוני ספרד – "נוסח הברכות‬ ‫הברכה זי"ע (זר זהב סי' סו סק"ב) "דעו לכם אחיי‪,‬‬ ‫שאמרו חז"ל "מטבע שטבעו חכמים בברכות" אין הכוונה‬ ‫לא נתנו בהן חכמים שיעור‬ ‫שנוסח אשכנז נתייסד כל אות ואות על פי‬ ‫רזין עלאין‪ ,‬והתפללו בזה הנוסח רבינו שמעון‬ ‫"תפילת ר"ה כתובה על הסדר‪ ,‬ועליה אין להוסיף וממנה‬ ‫אין לגרוע אפילו תיבה אחת‪ ,‬כי הועתקה מפירוש כתב ידו‬ ‫ללשון הברכה ותיבותיה‪ ,‬אלא לענין אם היא פותחת או‬ ‫שיאמר כך וכך מלות"‬ ‫הגדול [ממגנצא]‪ ,‬ורבינו משולם‪ ,‬ורבינו גרשון‬ ‫נחתמת ב'ברוך'‪.‬‬ ‫[מאור הגולה]‪ ,‬ורש"י‪ ,‬וכל בניו בעלי התוספות‬ ‫של רבינו יהודה החסיד בן רבינו שמואל חסיד קדוש ונביא‪,‬‬ ‫ובענין זה נחלקו חסידי אשכנז עם גדולי‬ ‫בן רבינו קלונימוס הזקן בן רבינו יצחק בן רבינו אלעזר‬ ‫וכן כתב הריטב"א שכיון שחז"ל לא כתבו את מנין התיבות‬ ‫הראשונים שבארצות ספרד ושכנותיה‪ ,‬שאלה‬ ‫ותלמידיהם‪ ,‬ורבינו אליעזר הרוקח‪ ,‬ורבינו‬ ‫הגדול‪ .‬והמוסיף והגורע בה אפילו אות אחת – תפילתו‬ ‫שמע מינה שאין קפידא בדבר‪ ,‬וזה לשונו (ברכות שם) "אם‬ ‫האחרונים היו סבורים שאין כל מניעה להוסיף‬ ‫שמואל הנביא ובנו רבי יהודה החסיד‪ ,‬אשר‬ ‫אינה נשמעת‪ ,‬כי כולה במדה ובמשקל באותיות ובתיבות‬ ‫שינה בתיבות או הוסיף אין להקפיד‪ ,‬ובלבד שלא יעשה כן‬ ‫על מנין התיבות שבתפילה לפי רצון האדם‬ ‫כל אחד בפני עצמו היה יודע אותיות שנבראו‬ ‫וסודות הרבה יוצאים ממנה‪ ,‬וכל ירא ה' יזהר בה מלפחות‬ ‫לכתחילה דרך קבע‪ ,‬שאם לא היה יוצא – היה להם לחכמים‬ ‫ואוות נפשו‪.‬‬ ‫בהם שמים וארץ‪ ,‬ולברוא עולמות‪ ,‬ולשנות כל‬ ‫ומלהוסיף‪ ,‬ולא ישמע אל צרפתים ואיי הים שמוסיפים כמה‬ ‫לכתוב נוסח הברכות ולתת חשבון לתיבות" עיי"ש‪.‬‬ ‫הטבעיים‪ ,‬והיה להם עליות כמו לרבי עקיבא‬ ‫וכפי שכתב הרשב"א בחידושיו (ברכות יא‪).‬‬ ‫וחביריו (עיין חגיגה יד‪ ,):‬ומי הוא אשר מלאו לבו‬ ‫וכמה תיבות‪ ,‬כי אין רוח חכמה נוח בהם" עיי"ש‪.‬‬ ‫כך אנו מוצאים לרבי דוד אבודרהם‪ ,‬שחיבר את חיבורו‬ ‫"נראה לי‪ ,‬דמאי דקתני (ברכות יא‪' ).‬מקום שאמרו‬ ‫לשנות דבר קטן מנוסח זה‪ ,‬אשר הוא מלא אור"‬ ‫יצויין‪ ,‬שנוסח אשכנז שבזמנינו אינו זהה לחלוטין לנוסח‬ ‫הגדול כדי לבאר את משפטי מלות התפילה על מה הטבעו‬ ‫לקצר אינו רשאי להאריך‪ ,‬מקום שאמרו להאריך‬ ‫עכ"ל (ראה גם זר זהב סי' מו סק"א)‪.‬‬ ‫של חסידי אשכנז הקדמונים‪ ,‬שכן במרוצת הדורות עבר‬ ‫ונתייסדו‪ ,‬אולם בהגיעו למנין התיבות שבתפילה הוא מושך‬ ‫אינו רשאי לקצר'‪ ,‬לאו למימרא שאינו רשאי‬ ‫אנשי כנסת הגדולה‬ ‫השלשה עשר הוא למי שאינו זוכר את שבטו‪ ,‬ואינו יודע‬ ‫באיזה שער יבוא לחצר המלך‪ ,‬לזה מכוון השער השלשה‬ ‫רוח השכלה – שתיקנו 'תיקונים' רבים בסידור‬ ‫התפילה לפי כללי דקדוק שונים‪.‬‬ ‫נוסח אשכנז שינויים רבים בידי המדקדקים‬ ‫השונים – מהם בעלי תורה מופלגים ומהם בעלי‬ ‫תיקנו את השער הכולל‬ ‫עשר וכו'‪ .‬והנה האלהי האר"י ז"ל‪ ,‬בהיות נהירין ליה שבילין‬ ‫בטרם נעסוק בנוסח האריז"ל מן הראוי להתעכב על‬ ‫דרקיעא‪ ,‬לימד דעת את העם למי שאינו מכיר את שבטו‪,‬‬ ‫תמיהה נפלאה‪ ,‬שכן מדברי האריז"ל משמע לכאורה שבימי‬ ‫ותיקן סדר מלוקט מכמה נוסחאות כידוע לבקיאים‪ .‬ואם‬ ‫ישאל השואל לאיזה צורך הם שלשה עשר שערים‪ ,‬והלא‬ ‫בית המקדש הראשון כבר היו שתים עשרה נוסחאות‬ ‫לתפילה‪ ,‬ולכאורה‪ ,‬הדבר עומד בסתירה לגמרא מפורשת‬ ‫השלשה עשר הוא הכולל כולם‪ ,‬היה די בזה‪ .‬התשובה‪ ,‬כי‬ ‫פרק ב‬ ‫ויצא יצחק לשוח בשדה‬ ‫(מגילה יז‪ ):‬שנוסח שמונה עשרה נתקן על ידי אנשי כנסת‬ ‫בזמן שהיו ידועים כל שבט ושבט‪ ,‬ונוסח השייך לכל שבט‬ ‫הגדולה בתחילת ימי בית המקדש השני‪.‬‬ ‫ושבט‪ ,‬בודאי היה יותר טוב ליכנס בשער שלו וכו'‪ ,‬אמנם‬ ‫בזמן הזה שאינם ידועים השבטים והנוסח השייך לכל שבט‬ ‫נוסח התפילה של מרן האריז"ל‬ ‫אמנם רביה"ק הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע כותב‬ ‫יאחז דרכו של האר"י ז"ל השוה לכל נפש" עכ"ל‪.‬‬ ‫בענין זה דבר חידוש‪ ,‬שאנשי כנסת הגדולה תיקנו את‬ ‫השער הי"ג הכולל כל השערים‪ ,‬וזה לשונו (בן ביתי פרשת‬ ‫גילוי נפלא זה הסעיר את עולם התורה‪ ,‬ובשו"ת מהר"ם‬ ‫שמות) "היה אומר מורי [האר"י] ז"ל‪ ,‬שיש שנים עשר שערים‬ ‫שיק (או"ח סי' מג) הקשה שהוראה זו סותרת את הדברים‬ ‫המפורשים בפרי עץ חיים "כל אחד ואחד ראוי להחזיק‬ ‫נתפרסם גילוי נפלא‪ ,‬שמלבד שנים‪-‬עשר‬ ‫כוונות האריז"ל ונוסחאותיו‬ ‫סידור‬ ‫ברקיע נגד שנים עשר שבטים‪ ,‬וכל אחד עולה תפלתו דרך‬ ‫השערים‪ ,‬ישנו שער שלש‪-‬עשרה המיועד‬ ‫שער אחד שלו וכו'‪ ,‬ומי שיודע בבירור שהוא משבט ההוא‪,‬‬ ‫כמנהג תפלתו‪ ,‬כי מי יודע אם הוא משבט ההוא‪ ,‬ואין‬ ‫תפילתו עולה אלא על ידי שער ההוא"‪.‬‬ ‫עבור מי שנעלם ממנו מהו שבטו‪ ,‬ולענין נוסח‬ ‫שינוי עצום ביחס אל סידור התפילה ונוסחאותיו‬ ‫האריז"ל‬ ‫אזי אין תפלתו עולה אלא על ידי שער ההוא‪ ,‬אבל עתה‬ ‫התפילה – ישנו נוסח כללי הכולל את כל‬ ‫החל בעולם מיום התגלותו של מרן האריז"ל‪,‬‬ ‫שאינו נמצא מי שיודע מאיזה שבט הוא‪ ,‬עבור זה תקנו‬ ‫אולם האמת היא שכבר מצאנו לתלמידי‪-‬תלמידיו של‬ ‫הנוסחאות‪ ,‬והוא מיועד עבור בני ישראל בכל‬ ‫אשר גלייה לדרעיה ונפל נהורא בבי מדרשא‪,‬‬ ‫או נוסח‬ ‫רבותינו ז"ל בתלמוד בבלי וירושלמי דינים מפורשים שהם‬ ‫האריז"ל שהורו למעשה שמי שאינו מכיר את שבטו טוב‬ ‫מקומות מושבותיהם‪ ,‬ובפרט בדורות האחרונים‬ ‫וחשף שהתפילה היא מארג נפלא‪ ,‬המסודר בסדר‬ ‫שוה לכל ישראל‪ ,‬שנכללים בהם כל השבטים‪ ,‬עיין שם (פרי‬ ‫לו שיתפלל בנוסח האריז"ל – זאת למרות שלא הזכירו‬ ‫מדוקדק‪ ,‬ועל ידי כל מזמור או ברכה נעשים‬ ‫– כשאין מי שיוכל להצביע בבירור על מקור‬ ‫עץ חיים‪ ,‬הקדמה לשער התפילה)‪ ,‬וכן אנשי כנסת הגדולה תקנו‬ ‫עבור זה סדר תפלות אלו שיש לנו‪ ,‬שבהם כולל כל שנים‬ ‫עשר שערים של שנים עשר שבטים" עכ"ל (וכן כתב בפרשת‬ ‫את קיומו של ה"שער הכולל" ‪ -‬וכפי שכותב הגה"ק רבי‬ ‫עמנואל חי‪-‬ריקי זי"ע הי"ד בספר הנודע "משנת חסידים"‬ ‫(מסכת הבריאה דערבית פ"א ה"ב‪-‬ה"ג) "אין לשנות מנהג אבות‬ ‫מוצא שבטו‪.‬‬ ‫המקור המפורש לשער שלשה‪-‬עשר זה הוא‬ ‫תיקונים מיוחדים שאינם יכולים ליעשות על ידי‬ ‫ברכה אחרת‪.‬‬ ‫הבעש"ט‬ ‫וישלח)‪.‬‬ ‫בעיקר התפילה‪ ,‬לפי שחלוקי המנהגים באו מחילוק שורש‬ ‫בדברי המגיד ממעזריטש זי"ע שאמר (לקוטי‬ ‫ולצד גילוי כוונות התפילה‪ ,‬הוסיף האריז"ל‬ ‫הנשמות‪ ,‬ולכל מנהג יש לו שרש מסילה שמורה לו למעלה‬ ‫אמרים ‪ -‬מגיד דבריו ליעקב אות צו) "כבר נודע‬ ‫לברר ולתקן את נוסח התפילה‪ ,‬שתהא זכה‬ ‫והנה בדברי המגיד ממעזריטש זי"ע המובאים לעיל יש‬ ‫שאמרו רבותינו ז"ל (שקלים פ"ו מ"ג) שלשה עשר‬ ‫ומתוקנת לפי הכוונות הנצרכות להעלות את‬ ‫להתבונן קימעא‪ ,‬מדוע נתגלה השער הי"ג רק על ידי‬ ‫להעלותו‪ ,‬ואין אדם נוגע במוכן לחבירו‪ .‬ואם לא ידע אם‬ ‫בנפשו הוא המנהג שתפסו אבותיו‪ ,‬נוח לו שיתנהג במנהג‬ ‫השתחויות היו במקדש נגד שלשה עשר שערים‪,‬‬ ‫התפילה לגבהי מרומים‪ ,‬וכפי אשר רשם מפיו‬ ‫האריז"ל ולא יחד עם י"ב השערים האחרים‪ ,‬והרי בבית‬ ‫ונרמזו ביחזקאל לעתיד אי"ה 'שער ראובן אחד'‬ ‫התלמיד הגדול – רבי חיים ויטאל – אשר העלה‬ ‫המקדש השני כבר היו י"ג השתחויות‪ ,‬אולם לדברי רבינו‬ ‫המובחר שקבל הרח"ו כוונותיו עליו מהאר"י זלה"ה‪ ,‬שרובו‬ ‫הוא על סדר תפילת הספרדים‪ ,‬לתקן תיקון הצריך למעלה"‬ ‫וגו' (מח‪ ,‬לא‪-‬לד) וכו'‪ ,‬וידוע שבהמ"ק מכוון נגד‬ ‫על הכתב את תורת האריז"ל ואת הנהגותיו‪.‬‬ ‫הדברים מיושבים כפתור ופרח‪ ,‬שאכן אנשי כנסת הגדולה‬ ‫בהמ"ק של מעלה‪ ,‬ונמצא שיש לבהמ"ק של‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫כבר תיקנו את הנוסח הי"ג עבור מי שאינו יודע שבטו‪,‬‬ ‫ונוסח זה נשתכח כיון שלא נעשה בו שימוש‪ ,‬שהרי בימי‬ ‫וכן כתב הגה"ק מה"ר יעקב צמח זי"ע – תלמיד מהרח"ו‬ ‫מעלה גם כן שער לכל שבט וכו'‪ ,‬והנה השער‬ ‫נוסח האריז"ל ‪-‬‬ ‫בית המקדש השני עדיין התייחסו השבטים אחר מקור‬ ‫ובעמח"ס "נגיד ומצווה" – בספרו "זר זהב" (סי' א) "מאחר‬ ‫שער הכולל כל השערים‬ ‫מוצאיהם‪ ,‬ורק במשך הגלות הארוכה חזרו ונתערבבו זה‬ ‫שאין לנו בירור איזה מספרד ואיזה מקטלוניה וכדומה‪ ,‬יכול‬ ‫מלבד המעלה האמורה – שנוסח האריז"ל תואם‬ ‫בזה‪ ,‬ומאז הוכר הצורך בנוסח הכולל כל השערים‪ ,‬ואז חזר‬ ‫כל אחד לאחוז בסדר שכתב הרב [האר"י] זלה"ה‪ ,‬שהוא‬ ‫עם כוונותיו‪ ,‬ישנה מעלה נוספת לנוסח זה‪ ,‬שכן‬ ‫האריז"ל וגילה נוסח זה שנתקן על ידי אנשי כנסת הגדולה‪.‬‬ ‫היותר ברור ונכון ומסודר באמיתות כנודע" עכ"ל (עיי"ש‬ ‫הוא זה נחשב כשווה לכל נפש ומיועד לכל עדות‬ ‫סי' נ)‪.‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫האם האריז"ל היה אשכנזי או ספרדי?‬ ‫בעקבות דברי ה"משנת חסידים" נקט הגה"ק ממונקאטש‬ ‫כאמור‪ ,‬האריז"ל גילה שנוסחאות בני אשכנז‬ ‫עתה מוטל עלינו להיכנס בעובי הקורה‪ ,‬לברר את השאלה‬ ‫זי"ע שדברי המגיד ממעזריטש זי"ע אודות ה"שער הכולל"‬ ‫וספרד איטליא וקטלוניא הן חלק מי"ב שערי‬ ‫היסודית‪" :‬מהו נוסח האריז"ל"?‬ ‫אינם סותרים להוראת הפרי עץ חיים‪ ,‬שכן המשנת חסידים‬ ‫תפלה שברקיע‪ ,‬המכוונים כנגד י"ב שערים‬ ‫נחשב כאחד מגדולי מוסרי תורת האריז"ל‪ ,‬ועל כרחנו‬ ‫שבבית המקדש‪ ,‬וכמובא בפרי עץ חיים (הקדמה‬ ‫אולם לפני כן‪ ,‬עלינו להקדים ולברר מי היה האריז"ל‪,‬‬ ‫צריכים אנו לומר דהמשנת חסידים פרושי קא מפרש‬ ‫האם הוא היה אשכנזי או ספרדי‪ ,‬שכן יש מן הפוסקים‬ ‫לשער התפלה)‪:‬‬ ‫להפרי עץ חיים‪ ,‬וזה לשונו (שו"ת מנחת אלעזר או"ח סי' יא)‬ ‫הסבורים ששאלה זו יש לה השלכות על יסוד נוסח התפילה‬ ‫"באמת האריז"ל לא כתב כלל זה‪ ,‬רק המשנת חסידים וכו'‪,‬‬ ‫"בשרשי המנהגים‪ ,‬שיש חלוקים בין אשכנזים‬ ‫של האריז"ל‪.‬‬ ‫שהמשנת חסידים מפרש כן בכוונת דברי הפרי עץ חיים‬ ‫ובין ספרדיים‪ ,‬קטאלוניים ואיטליים וכו'‪ ,‬היה‬ ‫ובכן‪ ,‬מוסכם כמעט על כל הפוסקים ‪ -‬ובפרט על גדולי‬ ‫וכו'‪ ,‬שחושב להמשנת חסידים כמו גורי האריז"ל‪ ,‬ובפרט‬ ‫אומר מורי [האר"י] זלה"ה‪ ,‬שיש שנים עשר‬ ‫הספרדים ‪ -‬שהאריז"ל היה אשכנזי‪ ,‬ונחשב לאחד מחכמי‬ ‫שמפרש בזה דברי הפרי עץ חיים להאריז"ל‪ ,‬ונודע גודל‬ ‫שערים ברקיע‪ ,‬נגד שנים עשר שבטים‪ ,‬וכל‬ ‫האשכנזים בצפת‪ ,‬דברים מפורשים על כך כתב הגאון‬ ‫ערכו של המשנת חסידים‪ ,‬שהקדוש המקובל רבינו מהר"ר‬ ‫אחד עולה תפלתו דרך שער אחד‪ ,‬והם השערים‬ ‫החיד"א זי"ע (שו"ת יוסף אומץ סי' כ) "מי לנו גדול מרבינו‬ ‫צבי מזידיטשוב זי"ע קרא לספרו בשם חביבות "משנה‬ ‫הנזכרים בשלהי ספר יחזקאל (מח‪ ,‬לא‪-‬לד) וכו'‪.‬‬ ‫האריז"ל‪ ,‬שהוא היה אשכנזי‪ ,‬ממשפחת מהרש"ל ז"ל‬ ‫תורה" בחכמת האמת וכתבי האריז"ל‪ ,‬יען שעשאו סולת‬ ‫לכן כל אחד ואחד ראוי להחזיק כמנהג תפלתו‪,‬‬ ‫[‪-‬שהרי שניהם היו ממשפחת לוריא‪ ,‬הערת העורך]‪ ,‬וכל‬ ‫נקיה‪ ,‬מאשר ידע לצרף וללבן אותיותיו לכתוב בקצרה‬ ‫כי מי יודע אם הוא משבט ההוא‪ ,‬ואין תפילתו‬ ‫השנה היה מתפלל בנוסח ספרדים" עכ"ל‪.‬‬ ‫תוכן דברי האריז"ל שכתב הרח"ו ז"ל" עכ"ל‪.‬‬ ‫עולה אלא על ידי שער ההוא" עכ"ל‪.‬‬ ‫אולם בבית מדרשם של מאורי החסידות‬ ‫‪63‬‬ ‫ציונו הקדוש של מרן האריז"ל‬ ‫נפשו וכו'‪ ,‬דהא לעינינו שהאריז"ל בירר בכמה מקומות‬ ‫וכך גם כותב הגה"ק רבי עמנואל חי‪-‬ריקי בעמח"ס‬ ‫הברכה זי"ע (זר זהב סי' מו סק"א) "עיר וקדיש‪,‬‬ ‫עדות נוספת מצאנו בכתבי הגה"ק רבי יעקב‬ ‫ותפס נוסח אשכנז דוקא [והגה"ק ממונקאטש מונה כמה‬ ‫"משנת חסידים" – דור שני לתלמידי האריז"ל – בספרו‬ ‫מלאך אלקים קדוש‪ ,‬רבינו יצחק אשכנזי‪ ,‬מבני‬ ‫צמח בעמח"ס "נגיד ומצוה" תלמיד מוה"ר חיים‬ ‫מקומות בהם נקט האריז"ל כנוסח אשכנז‪ ,‬וכפי שיובא‬ ‫חושב מחשבות (מאמר תפילין דמארי עלמא פכ"ב) "ומי לנו גדול‬ ‫בניהם של אשכנזים מצד אביו‪ ,‬ומצד אמו היה‬ ‫ויטאל (זר זהב סי' א) "הוא [האר"י] זלה"ה‪ ,‬אף‬ ‫לקמן‪ .‬הערת העורך] וכו'‪ ,‬ומכל זה נראה כהדברי חיים‪,‬‬ ‫מהאר"י עצמו‪ ,‬שגזעו אשכנזי‪ ,‬ורוב סדר תפילתו ‪ -‬וכמעט‬ ‫מבניהם של ספרדים" עכ"ל‪.‬‬ ‫על פי שהיה אשכנזי‪ ,‬היה אומר 'הודו לה' קראו‬ ‫שהוא בירר משניהם מנהגים הטובים ונוסחות היפות על‬ ‫כולה ‪ -‬היתה ספרדית‪ ,‬ומיעוטא דמיעוטא אשכנזית" עכ"ל‪.‬‬ ‫בשמו' קודם 'ברוך שאמר' כמנהג הספרדים"‬ ‫דרך הסוד‪ ,‬כל אשר ישר בעיניו הקדושים‪ ,‬בלי משוא פנים‬ ‫גם הגה"ק מצאנז זי"ע כותב מענה על דברי החתם סופר‬ ‫האם האריז"ל "גילה‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫לאחד מהם" עכ"ל‪.‬‬ ‫שנוסח האריז"ל אינו נוסח ספרד כי אם נוסח חדש המורכב‬ ‫תעלומות הנוסחא הספרדית"‬ ‫וכן הביא בספר שדי חמד (כללי הפוסקים סי' טו אות‬ ‫בירר משניהם‬ ‫משתי הנוסחאות‪ ,‬וזה לשונו (שו"ת דברי חיים או"ח ח"ב סי' ח)‬ ‫"הכוונות והנוסח שבסידור‬ ‫או תיקן נוסח חדש?‬ ‫י) עוד מגדולי הספרדים שכתבו שמרן האריז"ל‬ ‫היה אשכנזי‪ ,‬ביניהם‪ ,‬הגאון רבי חיים פלאג'י (לב‬ ‫מנהגים הטובים‬ ‫מהאר"י ז"ל אינו כולו נוסח‬ ‫ומכאן לשאלה הבאה‪" :‬האם האריז"ל רק גילה‬ ‫חיים סי' ט)‪ ,‬בנו רבי יצחק פלאג'י (יפה ללב סי' סח‬ ‫ספרד‪ ,‬כידוע למעיין בספרי‬ ‫את כוונות התפילה של נוסח הספרדים‪ ,‬או שמא‬ ‫אות ג)‪ ,‬וספר פתח הדביר (ח"ג דף קלח ע"ב)‪.‬‬ ‫נביא עתה את ההוכחות‬ ‫נוסחאות המדוייקות להאר"י‬ ‫תיקן נוסח חדש לחלוטין"?‬ ‫שהביאו גדולי הדורות לכך‬ ‫ראיה נפלאה למוצאו האשכנזי של מרן האריז"ל‬ ‫ז"ל‪ ,‬וסידורי ספרד בכמה‬ ‫בענין זה נתפרסמו ביותר דברי מרן החתם‬ ‫שהאריז"ל תיקן נוסח חדש‬ ‫מביא הגה"ק ממונקאטש זי"ע (שו"ת מנחת אלעזר סי'‬ ‫מקומות משונה מנוסח האר"י‬ ‫סידור‬ ‫המורכב גם מנוסח אשכנז‪,‬‬ ‫סופר זי"ע (שו"ת חתם סופר או"ח סי' טו‪-‬ב) "כשבא נר‬ ‫יא) מספר החזיונות למוהרח"ו ז"ל‪ ,‬הכותב (ח"ב אות‬ ‫ז"ל"‪ ,‬וכן ממשיך ומוכיח‬ ‫האלקים האר"י זצ"ל‪ ,‬ואיזן וחיקר ותיקן‪ ,‬כי הוא‬ ‫שכן מצינו בכמה מקומות‬ ‫ו) "ליל שבת הגדול חלמתי וכו'‪ ,‬ויאמר לי‪' ,‬חיים‬ ‫מלשון המשנת חסידים (מסכת‬ ‫האריז"ל‬ ‫שהאריז"ל העדיף את נוסח‬ ‫ידע תוכן הדברים‪ ,‬הוא העמיד בסידורו כל דבר‬ ‫בני‪ ,‬לך נא אל קהל אשכנזים‪ ,‬כי שם מביאים‬ ‫הבריאה דערבית פ"א ה"ב‪-‬ה"ג)‬ ‫אשכנז ודחה מפניה את נוסח‬ ‫על מכונו‪ ,‬וגילה תעלומות של הנוסחא ההיא‬ ‫עתה ספר תורה אחד‪ ,‬ותשורר ותזמר לפניו'‬ ‫"ואם לא ידע אם בנפשו הוא‬ ‫או נוסח‬ ‫הספרדים הקדמון‪ ,‬משכך‬ ‫הספרדית‪ ,‬יען כי היה ספרדי‪ ,‬ואילו הוא היה‬ ‫וכו'‪ ,‬ואחר שנתיים ימים בא מורי האשכנזי ז"ל‬ ‫המנהג שתפסו אבותיו‪ ,‬נוח‬ ‫אשכנזי או היה נמצא באשכנזים איש כמוהו‪ ,‬היה‬ ‫קשה לומר שהאריז"ל רק‬ ‫לצפת ולמדתי עמו וכו'‪ ,‬ואחשוב כי מורי ז"ל הוא‬ ‫הבעש"ט‬ ‫לו שיתנהג במנהג המובחר‬ ‫עושה כיוצא בזה בסידור אשכנזי" עכ"ל‪.‬‬ ‫"גילה תעלומות הנוסחא‬ ‫ס"ת של האשכנזים" עכ"ל‪ ,‬מכך מוכיח הגה"ק‬ ‫שקבל הרח"ו כוונותיו עליו‬ ‫ההיא הספרדית‪ ,‬יען כי היה‬ ‫וכפל דבריו בתשובתו אל הגה"ק הישמח משה‬ ‫ממונקאטש זי"ע‪ ,‬שאם האריז"ל נקרא בשמי‪-‬‬ ‫מהאר"י זלה"ה‪ ,‬שרובו הוא‬ ‫ספרדי"‪.‬‬ ‫זי"ע (סי' קצז) "כי בעוונותינו הרבים נשכחו סתרי‬ ‫מעל בשם "ספר תורה של אשכנזים" אין ספק כי‬ ‫על סדר תפלת הספרדים"‬ ‫הכוונה בצרות ויגונות‪ ,‬ובדור האחרון העמידה נר‬ ‫הוא נחשב בצפת לאחד מחכמי האשכנזים‪.‬‬ ‫דהנה לענין ברכת 'יוצר‬ ‫עכ"ל‪ ,‬מוכיח איפוא הדברי‬ ‫אור' כתב בפרי עץ חיים‬ ‫האיר לארץ ולדרים‪.‬‬ ‫חיים "הרי דלא כולו הוא נוסח‬ ‫מזרחי האר"י זצ"ל‪ ,‬וזכו הספרדים שהיה מבניהם‬ ‫על דבריו יש להוסיף‪ ,‬שמצאנו עוד כמה פעמים‬ ‫(שער הק"ש פ"א) שצריך‬ ‫הקדוש‬ ‫האר"י‬ ‫של‬ ‫קדשו‬ ‫יד‬ ‫חתימת‬ ‫ספרד" וכו' [כי אם "רובו"‪,‬‬ ‫והוא גילה תעלומות בנוסחאות שלהם‪ ,‬ואילו‬ ‫שרבי חיים ויטאל מכנה את רבו האריז"ל בשם‬ ‫לומר "['ומשמיעים ביראה‬ ‫שכן יש בו כמה נוסחאות‬ ‫היינו גם אנחנו זוכים לכיוצא בו היה מבאר לנו‬ ‫"האשכנזי"‪ ,‬וכפי שכתב בשער הגלגולים (הקדמה‬ ‫יחד] בקול דברי'‪ ,‬כמנהג‬ ‫אשכנזיות]‪ ,‬ובזה הוא מסיים‬ ‫כהנה וכהנה בנוסחאות שלנו‪ ,‬והיות בעו"ה אין‬ ‫לח) "אמר לי רב ייבא סבא וכו'‪ ,‬ולך לך אצל‬ ‫האשכנזים‪ ,‬ולא 'קול בדברי' כמנהג הספרדים"‪ ,‬ולענין‬ ‫הסולת"‬ ‫בירר‬ ‫הוא‬ ‫רק‬ ‫ספרד‪,‬‬ ‫"דנוסחתו לא היה מפני שהוא‬ ‫אתנו יודע עד מה‪ ,‬על כן מי שרוצה לכוון והוא‬ ‫רבך ה"ר יצחק אשכנזי" עכ"ל‪ .‬ובהמשך הדברים‬ ‫ברכת 'אמת ויציב' מובא (שער הכוונות דרושי כוונות ק"ש דרוש‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫אינו יודע צריך להתפלל בנוסח האר"י" עכ"ל‪.‬‬ ‫"בחיי מורי האשכנזי ז"ל‪ ,‬הלך יום אחד לפניו"‬ ‫וכן כתב הרב בעל התניא (שו"ת הרב סי' ט) "תיקן האריז"ל ח) – "באומרך 'תהלות לא‪-‬ל עליון גואלם'‪ ,‬צריך להגיה‬ ‫אולם גדולי הדורות כבר נכנסו בעובי הקורה‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ ,‬ולאחר מכן (שם) "גם מורי האשכנזי ז"ל‬ ‫נוסח התפילה מלוקט מאשכנז ומספרד ומשאר נוסחות" ולומר 'תהלות' בלשון רבים‪ ,‬והוא מנהג אשכנז"‪ ,‬ודלא‬ ‫והוכיחו שמרן האריז"ל ברוח קדשו תיקן נוסח‬ ‫סיפר לי דברים כיוצא באלו" עכ"ל‪ .‬וכך מצינו גם‬ ‫כנוסח המובא באבודרהם 'תהלה לא‪-‬ל עליון'‪ ,‬וכן בנוסח‬ ‫חדש המיוסד על שתי הנוסחאות גם יחד –‬ ‫בספר החזיונות למהרח"ו (אות ד) "כשבאתי אחר‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫'ברוך שאמר' הנהיג האריז"ל (פע"ח שער הזמירות פ"ד) "צריך‬ ‫זמן לפני מורי ז"ל האשכנזי"‪ ,‬ושוב כתב (אות ז)‬ ‫אשכנז וספרד‪ ,‬ונוסח זה מכוון ומתוקן לפי סדר‬ ‫וכן כתב רביה"ק מקאמארנא זי"ע (זר זהב סי' מו סק"א) לומר 'בפה עמו' [‪-‬כנוסח אשכנז]‪ ,‬ולא 'בפי עמו' [‪-‬כנוסח‬ ‫העולמות העליונים‪.‬‬ ‫"נכנסתי ללמוד עם מורי ז"ל האשכנזי"‪ ,‬ועוד‬ ‫"אלא שירד עיר וקדיש‪ ,‬מלאך אלקים קדוש‪ ,‬רבינו יצחק האבודרהם]‪ ,‬כי 'בפה' גי' פ"ז תיבות שבנוסח זה" עכ"ל‪.‬‬ ‫שם (אות כג) "חכמת מורי ז"ל האשכנזי"‪ ,‬ועוד‬ ‫אשכנזי‪ ,‬מבני בניהם של אשכנזים מצד אביו‪ ,‬ומצד אמו היה‬ ‫תחילה לכל יש להביא את דברי רבי יעקב צמח‬ ‫ועוד‪ .‬וכן מובא בהקדמת מהרח"ו לספר אוצרות‬ ‫וכן לענין מוסף דשבת הורה האריז"ל (שער הכוונות ענין‬ ‫תלמיד מוה"ר חיים ויטאל‪ ,‬הכותב להיפך מהחתם‬ ‫מבניהם של ספרדים‪ ,‬והוא בירר ברוח קדשו סדר התפלה‪,‬‬ ‫חיים "מורי ורבי‪ ,‬נר ישראל‪ ,‬בוצינא קדישא‪,‬‬ ‫בלול מנוסח אשכנז וספרד ומשאר נוסחאות‪ ,‬ואמר שכל תפילת מוסף של שבת) "צריך לומר כמנהג אשכנז שהוא סדר‬ ‫סופר‪ ,‬ודעתו שהאריז"ל היה אשכנזי ואף על פי‬ ‫הרב האלה‪-‬י‪ ,‬החסיד העניו‪ ,‬כמהר"ר יצחק לוריא‬ ‫שבט עולה תפלתו בשער שלו על ידי שמות ויחודים שרמזו 'תכנת שבת'" עכ"ל‪ ,‬ולאפוקי ממה שהביא האבודרהם את‬ ‫כן סיגל לעצמו הרבה נוסחאות מנוסח ספרד‪,‬‬ ‫אשכנזי ז"ל" עכ"ל‪ .‬וכמדומה‪ ,‬שאם רבי חיים‬ ‫בנוסח הזה‪ ,‬ונוסח של מרן הקדוש האר"י הוא משער הכולל הנוסח 'למשה צויתה על הר סיני'"‪ ,‬אבל "'תכנת שבת רצית‬ ‫וזה לשונו (זר זהב סי' א) "הוא [האר"י] זלה"ה‪ ,‬אף‬ ‫ויטאל מכנה את מרן האריז"ל בשם "אשכנזי"‪,‬‬ ‫כל השערים" עכ"ל‪ .‬וכפל דבריו (זר זהב סי' סו סק"ו) "עד קרבנותיה'‪ ,‬לפי שאין מנהגינו לאמרה לא רציתי להאריך‬ ‫על פי שהיה אשכנזי‪ ,‬היה אומר 'הודו לה' קראו‬ ‫אין כל ספק שמרן האריז"ל היה ממוצא אשכנזי‪.‬‬ ‫שעמד אור המאיר לארץ ולדרים‪ ,‬אלקי קודש קדשים רבינו בפירושה" עכ"ל‪.‬‬ ‫בשמו' קודם 'ברוך שאמר' כמנהג הספרדים‪ ,‬וכן‬ ‫בסדור אשכנזים כתוב 'אהבה רבה אהבתנו' והרב‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬ידועה דעת מרן החתם סופר זי"ע‬ ‫בולט הדבר במיוחד בברכת 'הנותן ליעף כח'‪ ,‬אודותיה‬ ‫יצחק לוריא זצ"ל וכו'‪ ,‬והוא היה מכריע באיזה ענינים‬ ‫שהאריז"ל היה ספרדי‪ ,‬וכפי שכתב (שו"ת חתם סופר‬ ‫כנוסח ספרדי ובמעט ענינים כנוסח אשכנז‪ ,‬בנוסח 'ברוך כתב הבית יוסף (או"ח סימן מו) "ברכה אחת יש בסידורי‬ ‫זלה"ה אומר שאין לומר כי אם 'אהבת עולם'‬ ‫מן הטעם הנודע‪ ,‬והרח"ו ז"ל עצמו כתב בספר‬ ‫או"ח סי' טו‪-‬ב) "כשבא נר האלקים האר"י זצ"ל וכו'‪,‬‬ ‫אשכנז‪' ,‬הנותן ליעף כח' וכו'‪ ,‬מאחר שלא נזכרה בתלמוד‬ ‫שאמר'‪ ,‬ועוד הרבה כיוצא" עכ"ל‪.‬‬ ‫הכוונות כי שמע מפי האר"י סדר הברכות עד‬ ‫וגילה תעלומות של הנוסחא ההיא הספרדית‪ ,‬יען‬ ‫וכן הקשה הגה"ק ממונקאטש זי"ע על דברי החתם סופר איני יודע איך היה רשות לשום אדם לתקנה וכו'‪ ,‬והרמב"ם‬ ‫כי היה ספרדי" עכ"ל‪.‬‬ ‫(שו"ת מנחת אלעזר סי' יא) "ובאמת דברי החתם סופר בזאת וסמ"ק והרוקח לא הזכירוה‪ ,‬והכי נקטינן" עכ"ל‪ ,‬אמנם דעת‬ ‫פרשת העקידה כמנהג הספרדים‪ ,‬ואין זה אלא‬ ‫נפלאים מאיתנו‪ ,‬דהנה על האריז"ל שלמד החכמה והכוונות האריז"ל (פרי עץ חיים שער התפלה פ"ב) "ברכת 'הנותן ליעף‬ ‫כי ידע כי אין לאותם המנהגים אשר הניח שורש‬ ‫והשדי חמד מעיר על כך (שם) "מרגלא בפום‬ ‫מפי אליהו ז"ל חס ושלום לומר שמחמת שהוא היה ספרדי כח'‪ ,‬צריך לאומרו‪ ,‬היפך ממה שפסק בשולחן ערוך" עכ"ל‪.‬‬ ‫אמיתי כאותה שתפס‪ ,‬כי אותם המנהגים אשר‬ ‫רבני הספרדים שרבינו האר"י היה אשכנזי‪ ,‬ורבני‬ ‫ראה שורש למעלה לשתי הדעות ושאלו ואלו‬ ‫האשכנזים נקטו שהיה ספרדי" עכ"ל‪.‬‬ ‫כך גם מצינו קטע בברכת 'יוצר אור' שהאריז"ל מכריע‬ ‫לכך עשה הכוונות רק בנוסח ספרד‪ .‬וגם אין לומר דנתגלו‬ ‫דברי אלקים חיים‪ ,‬נתן טעם לשבח לשניהם"‬ ‫בו כנוסח אשכנז‬ ‫(שער הכוונות דרושי עלינו לשבח דרוש א)‬ ‫לו הכוונות רק בנוסח ההוא מחמת שהם שייכים לשורש‬ ‫כפשרה בין הצדדים כתב רביה"ק ההיכל‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫הם באמצע ברכות יוצר היה אומרם‪ ,‬לפי שהם היו תנאים‪,‬‬ ‫ש'תקנו דבריהם עפ"י חכמת האמת'‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫מיני ציורים וצירופים משתנים צורת האותיות‪,‬‬ ‫"'והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים‬ ‫והיו יודעים מה היו מתקנים‪ ,‬וכל דבריהם היו מיוסדים על‬ ‫ושאלתי לו בפרטות על צורת י' של אות א'‬ ‫לעומת השרפים לעומתם משבחים ואומרים'‬ ‫"דע לך כי מורי [האר"י] ז"ל לא היה אומר שום פזמון‬ ‫פי האמת" עכ"ל‪.‬‬ ‫שעושין הספרדיים כצורת הזיין‪ ,‬ואמר לי שגם‬ ‫וכו'‪ ,‬וכן הוא נוסח האשכנזים"‪ ,‬ולעומת זאת‬ ‫ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים‪ ,‬כגון רבי‬ ‫לזה יש רמז בספר התיקונים" עכ"ל‪.‬‬ ‫מובא בהמשך הקטע "אין לומר כמנהג האשכנזים‬ ‫כך גם התפלל האריז"ל בכל המועדים‬ ‫'והתקין מאורות' קודם חתימת הברכה‪ ,‬אלא‬ ‫ב'מחזור של אשכנזים'‪ ,‬ורשם לעצמו בשולי‬ ‫הגליון תפילות ובקשות שונות‪ ,‬וכפי שכתב‬ ‫האריז"ל משבח‬ ‫כמנהג הספרדים"‪.‬‬ ‫בפרי עץ חיים (שער חג השבועות פ"א) "זה מצאתי‬ ‫את מנהגי בני אשכנז‬ ‫מכל הראיות הללו הוכיחו גדולי הדורות (עיין‬ ‫כתוב במחזור של מורי [האר"י] ז"ל של מועדים‬ ‫שו"ת דברי חיים ושו"ת מנחת אלעזר שם) שהאריז"ל לא‬ ‫כמנהג האשכנזים וכו'‪ ,‬שם כתוב מבחוץ מכתב‬ ‫ומצינו שהאריז"ל משבח את מנהג 'תשליך' של‬ ‫"גילה את תעלומות הנוסחא הספרדית"‪ ,‬אלא‬ ‫יד מורי זלה"ה‪ ,‬ענין זה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יום א' דשבועות‪,‬‬ ‫בני אשכנז (שער התפילה מכת"י) "ענין המנהג שנהגו‬ ‫תיקן נוסח חדש המורכב משניהם‪.‬‬ ‫יקרא י"ג מדות ג"פ‪ ,‬ואח"כ יאמר 'רבש"ע מלא‬ ‫האשכנזים לילך ביום ראשון של ראש השנה אחר‬ ‫כל משאלותי'" עכ"ל‪.‬‬ ‫תפלת המנחה מעט קודם שקיעת החמה אצל הים‬ ‫הגדול‪ ,‬או אצל מעיין‪ ,‬או באר מים חיים‪ ,‬וקורין‬ ‫הרבה דרכים למקום‬ ‫וכן מובא בשער הכוונות שהאריז"ל הגיה את‬ ‫אותו 'תשליך'‪ ,‬הנה הוא מנהג יפה‪ ,‬ויותר טוב‬ ‫וכלפי מה שכתב החתם סופר שהאריז"ל גילה‬ ‫סידור‬ ‫הפזמון 'האוחז ביד מדת משפט' הנאמר רק‬ ‫הוא אם יהיה חוץ לעיר" עכ"ל‪.‬‬ ‫את תעלומות הנוסחא הספרדית בלבד‪ ,‬הנה כי‬ ‫למנהג אשכנז‪ ,‬ורמז בו סודות וכוונות נפלאים‪,‬‬ ‫כן מצאנו ראינו שהאריז"ל גילה את טעמי שתי‬ ‫וכך גם גילה האריז"ל את סוד השלשים קולות‬ ‫האריז"ל‬ ‫וזה לשונו (דרושי יום הכיפורים הקדמה)‪:‬‬ ‫הנוסחאות‪.‬‬ ‫שנהגו בני אשכנז לתקוע בראש השנה לאחר‬ ‫"מצאתי בספר המחזור של מורי [האר"י] ז"ל‬ ‫תפילת מוסף (פרי עץ חיים שער השופר פ"ג)‪ ,‬זאת‬ ‫או נוסח‬ ‫דהנה מן השינויים הבולטים ביותר בין נוסח‬ ‫ממנהג אשכנזי בתפילת יום הכפורים וכו'‪ .‬גם‬ ‫למרות שהאריז"ל עצמו הנהיג לתקוע מאה‬ ‫אשכנז לספרד הוא לגבי התחלת סדר התפלה‪,‬‬ ‫מצאתי בסדר מוסף יום הכפורים בחזרת הש"ץ‬ ‫הבעש"ט‬ ‫קולות בראש השנה (שם פ"ב)‪.‬‬ ‫שכן לנוסח אשכנז מתחילים פסוקי דזמרה בברכת‬ ‫בפזמון המתחיל כן 'האוחז ביד מדת משפט'‬ ‫'ברוך שאמר'‪ ,‬ואילו לנוסח הספרדים מקדימים‬ ‫וכו'‪ ,‬וכתוב בחוץ כתיבת מורי ז"ל 'האוחז הוא‬ ‫יתירה מזאת‪ ,‬מצאנו שמהרח"ו כותב בכוונת‬ ‫הקדיש שנוסח אשכנז – המשמיטים את התיבות‬ ‫פסוקי 'הודו' ו'מזמור שיר חנוכת' לברוך שאמר‪,‬‬ ‫שם בן ד' אותיות‪ ,‬ובגי' כ"ז‪ ,‬היוצא מפסוק‬ ‫ומצינו שהאריז"ל גילה את טעם שתי הנוסחאות‬ ‫אוחזה בסנסיניו‪ .‬הבוחן ‪ -‬צריך כך צריך להגיה‬ ‫'ויצמח פורקניה ויקרב משיחה' – מובנת יותר‬ ‫מנוסח ספרד‪ ,‬וזה לשונו (פרי עץ חיים שער הקדישים‬ ‫(פרי עץ חיים שער הזמירות פ"א) "'הודו לה' קראו‬ ‫כך הבחן‪ ,‬והוא בגי' אדנ"י‪ ,‬והוא שם מעולה‬ ‫בשמו' וכו'‪ ,‬מנהג אשכנז לאומרו אחר 'ברוך‬ ‫למעלה על ע"א שמות‪ .‬הגואל ‪ -‬צריך להגיה‬ ‫פ"ד) "נלע"ד שזהו הטעם של האשכנזים‪ ,‬שבנוסח‬ ‫שלהם‪ ,‬יש י"ד תיבות‪ ,‬מן 'בעלמא די ברא‬ ‫שאמר'‪ ,‬והטעם‪ ,‬לפי שכבר זה נקרא יצירה‪ ,‬לכן‬ ‫כך הגאל‪ ,‬והוא בגי' שם כוז"ו ט"ל‪ ,‬והוא בגי'‬ ‫אומרים אותו בתוך תיקוני יצירה‪ ,‬שהוא מ'ברוך‬ ‫הוי"ה אח"ד ובגי' יד"י די"א וטובים לגאולה‬ ‫כרעותיה וימליך מלכותיה‪ ,‬בחייכון וביומיכון‬ ‫ובחיי דכל בית ישראל‪ ,‬בעגלא ובזמן קריב'‪,‬‬ ‫שאמר' ואילך‪ .‬אך הספרדים אומרים אותו קודם‪,‬‬ ‫ולישועה'" עיי"ש‪.‬‬ ‫לפי שהנה עתה עדיין כל זה הוא תיקון עשיה‪,‬‬ ‫הם י"ד תיבין‪ .‬אך אני לא קבלתי‪ ,‬רק כפי נוסח‬ ‫כך גם כותב מהר"ש ויטאל בהגהה לשער‬ ‫הספרדים" עכ"ל‪.‬‬ ‫כי עדיין היצירה עצמה אינה נתקנת‪ ,‬ומקבלת‬ ‫הכוונות (דרוש א' בענין הפורים) "כתב אבא מורי‬ ‫אור רק אחר 'ברוך שאמר'‪ ,‬לכן אומרים אותו בין‬ ‫[רבי חיים ויטאל] ז"ל‪ ,‬וזה לשונו‪' ,‬שמעתי‬ ‫האריז"ל מתפלל בבית הכנסת‬ ‫יצירה לעשיה‪ ,‬שהוא אחר קדיש העשיה‪ ,‬וקודם‬ ‫'ברוך שאמר' של יצירה‪ ,‬וכן הוא מנהג האר"י‬ ‫ממהר"י הכהן שראה למורינו [האר"י] ז"ל בבית‬ ‫הכנסת של אשכנזים ביום ט"ו לאדר שהוא יום‬ ‫האשכנזי בימים הנוראים‬ ‫זלה"ה" עכ"ל‪.‬‬ ‫האריז"ל גילה תעלומות של הנוסחא ההיא הספרדית‪,‬‬ ‫השני של פורים‪ ,‬בהיותו בצפת ת"ו‪ ,‬לא היה‬ ‫יען כי היה ספרדי‪ .‬דיוקן קדשו של החתם סופר‬ ‫אם לא די בכך‪ ,‬הרי שדוקא בימים הנוראים‪,‬‬ ‫כך גם לגבי המחלוקת הידועה בענין ברכות‬ ‫אומר 'על הנסים''" עכ"ל‪.‬‬ ‫בזמן שכל אחד מתייחד עם בני קהילתו ומתפלל‬ ‫התפילין‪ ,‬שמנהג ספרד לברך רק ברכת 'להניח‬ ‫דברים נפלאים מצאנו בדברי רביה"ק ההיכל‬ ‫לפי הנוסח אותו קיבל מאבותיו‪ ,‬בחר האריז"ל‬ ‫תפילין'‪ ,‬ומנהג אשכנז לברך גם 'על מצות‬ ‫הברכה מקאמארנא זי"ע‪ ,‬שהטעם שהאריז"ל התפלל‬ ‫להתפלל דווקא בין האשכנזים שבצפת ת"ו‪ ,‬ואמר‬ ‫תפילין' על תפילין של ראש (ראה שו"ע סי' כה ס"ה)‪,‬‬ ‫שלמה בן גבירל וכיוצא‪ ,‬לפי שאלו האחרונים לא ידעו‬ ‫בימים הנוראים בין האשכנזים היה כדי לומר את פיוטי‬ ‫את כל הפיוטים הנאמרים למנהג האשכנזים‪ ,‬ולא‬ ‫ואילו מרן האריז"ל ביאר (פע"ח שער התפלה פ"ז)‬ ‫דרכי הקבלה‪ ,‬ואינם יודעים מה שאומרים‪ ,‬וטועים בסדר‬ ‫הקדמונים הנאמרים רק למנהג אשכנז‪ ,‬וזה לשונו (זר זהב‬ ‫התפלל בבית הכנסת הספרדי – כהרגלו‪.‬‬ ‫"אנו משימין תפלה של ראש וכו'‪ ,‬ואין כאן ברכה‪,‬‬ ‫דבורם בלי ידיעה כלל‪ ,‬ובפרט פזמון 'יגדל אלוקים חי' כו'‪,‬‬ ‫סי' סו סק"ו) "מרן הקדוש דרכו היה בימים נוראים להתפלל‬ ‫וכן וידוי 'אשמנו באומר ובפועל' כו'‪ ,‬וכן ביום הכפורים‬ ‫וכמובא בספר פרי עץ חיים (שער הק"ש פ"א)‬ ‫לפי שאין בנו כח לתקן אור מקיף ע"י מעשינו‪,‬‬ ‫בבית הכנסת של אשכנזים‪ ,‬שהיה רוצה לומר התפלות‬ ‫לא היה אומר וידוי של רבינו נסים ורבי שם טוב אבן‬ ‫"בענין פיוטים שנהגו האשכנזים לומר‪ ,‬היה נוהג‬ ‫וממילא נעשה‪ .‬אך סברת רש"י וחכמי האשכנזים‪,‬‬ ‫והפיוטים של אשכנזים‪ ,‬שכולם ברוח הקודש נתייסדו‪ ,‬לכן‬ ‫אדרוטל ורבי יצחק בן ישראל‪ ,‬שתקנו כל אחד וידוי‬ ‫מורינו [האר"י] זלה"ה לומר‪ ,‬והיה אומר שאין‬ ‫כי יש בידינו כח לעשות‪ ,‬ולכן מברכין גם על של‬ ‫היה מתפלל בעת ההוא בקביעות בין האשכנזים" עכ"ל‪.‬‬ ‫בערבית ושחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה‪ ,‬לא היה אומר‬ ‫בהם שום הפסק‪ ,‬כי הכל הולך אחר החיתום‪,‬‬ ‫ראש" עכ"ל‪.‬‬ ‫תמצית הדברים שנתבארו עד כה‪ ,‬דעת רוב הפוסקים‬ ‫אותם כלל"‪.‬‬ ‫והואיל ומסיימים מעין הברכה‪ ,‬לא הוי הפסק"‬ ‫וכך אמר האריז"ל גם לגבי צורת האותיות‬ ‫שהאריז"ל היה אשכנזי‪ ,‬ותיקן נוסח תפילה חדש המיוסד על‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫שבספר תורה (פע"ח שער התפילין פי"ד) "שאלתי‬ ‫"אבל היה אומר התפלות והבקשות ופזמונים שתקנו‬ ‫נוסח אשכנז וספרד‪ ,‬ולעומתם‪ ,‬דעת החתם סופר שהאריז"ל‬ ‫הראשונים‪ ,‬כמו תפלת רבי עקיבא ע"ה ותפלת רבי אלעזר‬ ‫וביתר ביאור מובא בשער הכוונות (דרושי עלינו‬ ‫למורי זלה"ה‪ ,‬אם יש סמך אל השינויין רבים‬ ‫"גילה תעלומות של הנוסחא ההיא הספרדית‪ ,‬יען כי היה‬ ‫בן ערך‪ ,‬ותפלת רבי נחוניא בן הקנה ע"ה‪ ,‬וכן היה אומר‬ ‫לשבח ונוסח התפילה דרוש א) שהאריז"ל נמנע ולא‬ ‫שראינו בענין צורות כתיבות האותיות‪ ,‬בין‬ ‫ספרדי" עכ"ל‪.‬‬ ‫כל הפיוטים ופזמונים שתיקן רבי אלעזר הקליר‪ ,‬הלא המה‬ ‫אמר כלל את פיוטי משוררי ספרד הקדמונים‪,‬‬ ‫הספרדיים והאשכנזים‪ ,‬והשיב לי‪ ,‬כי יש סמך‬ ‫במחזור האשכנזים‪ ,‬לפי שכל אלו הראשונים תקנו דבריהם‬ ‫לפי ש'לא ידעו את דרכי הקבלה'‪ ,‬ואמר רק‬ ‫לכולן‪ ,‬וסודות ורמזים למעלה‪ ,‬וכמו שראינו‬ ‫על פי חכמת האמת‪ ,‬והיו יודעים מה שתקנו‪ ,‬ואף גם אם‬ ‫את פיוטי התנאים הנאמרים למנהג אשכנז לפי‬ ‫בעינינו בתוך הדרושים והיחודים שלו‪ ,‬לכמה‬ ‫‪67‬‬ ‫בספר הכוונות שנתחבר ע"י המקובל רבי משה הלוי טרינקי‪,‬‬ ‫ונדפס בשנת ה'ש"פ‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬נוסח בני עדות המזרח מיוסד בעיקרו על‬ ‫סידור וינציא רפ"ד עם הרכבת נוסחאות האריז"ל [אם כי‪,‬‬ ‫פרק ג‬ ‫על איזה דרך ישכון אור‬ ‫יש ביניהם שינויים קלים‪ ,‬ראה סידור 'תפילת חיים'‪ ,‬ושו"ת‬ ‫בזאת מיושבת כמו מאליה התמיהה‪" :‬מדוע חכמי‬ ‫'וישב הים' להגרי"מ הלל שליט"א]‪ ,‬אבל מנין זה אינו תואם‬ ‫הספרדים לא הזכירו את מנין התיבות של האריז"ל"? שכן‬ ‫כלל עם מנין התיבות‪ ,‬ומנין זה לא נזכר כלל בספרי גדולי‬ ‫מנין זה לא היה בידם כלל‪ ,‬ולכן הם לא הוגיעו את מוחם‬ ‫ליישב את נוסח תפילת שמו"ע שיהא עולה יפה לפי מנין‬ ‫התיבות של כל ברכה‪.‬‬ ‫בני עדות המזרח‪.‬‬ ‫בזהירות רבה ניתן לומר‪ ,‬ששתי הגישות נוסדו כל אחת על‬ ‫מהו נוסח האריז"ל?‬ ‫יסודות שונים‪ ,‬כאשר כל "חיידר" החזיק במקורות שלא היו‬ ‫השאלה הגדולה העומדת לפנינו היא‪" :‬כיון שמנין‬ ‫התיבות נשמט מרוב ספרי הכוונות‪ ,‬אם כן מה מקורו של‬ ‫בידי השניה‪ ,‬גדולי אשכנז החזיקו בידיהם את ספרי הפרי עץ‬ ‫"סידור רפ"ד" הכוונה לסידור הנדפס בשנת‬ ‫רפ"ד בוינציא‪ ,‬סידור זה קרוב מאוד לנוסח בני‬ ‫שלשה רגלים‬ ‫חיים המביאים את מנין התיבות‪ ,‬ולא היה להם את סידורי‬ ‫מנין התיבות הלזה‪ ,‬ומאן יימר שהוא בכלל מהאריז"ל"?‬ ‫עדות המזרח [אם כי‪ ,‬גם הוא אינו זהה לחלוטין‬ ‫נבוא עתה אל שאלת השאלות העומדת בפני‬ ‫וינציא רפ"ד וחברותיה‪ ,‬ואילו חכמי עדות המזרח המשיכו‬ ‫ובפרט שבתחילת מנין התיבות נרשם שהוא "מהחברים"‪,‬‬ ‫לנוסחתם‪ ,‬אבל יסוד הנוסח זהה]‪ ,‬ולפי זה‪,‬‬ ‫כל החפצים להתפלל בנוסח האריז"ל‪ ,‬והיא‪" :‬איך‬ ‫במסורת התפילה שהיה בידם – עם שינויים קלים כנוסח‬ ‫מה שמורה על כך שלכאורה אינו מהאריז"ל עצמו‪ ,‬אלא‬ ‫לכאורה מוטל עלינו ליטול סידור זה‪ ,‬ולשתול‬ ‫נוכל לידע מהו נוסח האריז"ל האמיתי? והרי‬ ‫האריז"ל – אולם הם לא ידעו כלל על קיומו של מנין התיבות‪.‬‬ ‫נוסף על ידי התלמידים‪.‬‬ ‫בו את כל הגהות מהרח"ו‪ ,‬והרי לפנינו נוסח‬ ‫האריז"ל לא כתב סידור תפילה מפורט‪ ,‬איך נוכל‬ ‫סידור‬ ‫נבוא עתה לברר תחילה את מקורו של מנין התיבות‪ ,‬ואת‬ ‫האריז"ל‪.‬‬ ‫איפוא לדעת על איזה דרך ישכון אור‪ ,‬ומהו נוסח‬ ‫הסתירות בין מנין התיבות לנוסח הברכות‬ ‫ייחוסו למרן האריז"ל‪ ,‬ואחר כך נעסוק בבירור יחוסו של‬ ‫להלכה ולמעשה‪ ,‬כאן בא הקושי הגדול בקביעת‬ ‫האריז"ל הכולל כל השערים"?‬ ‫האריז"ל‬ ‫"סידור רפ"ד"‪.‬‬ ‫מלבד התמיהה אודות מקורו של מנין התיבות‪ ,‬ישנן‬ ‫נוסח האריז"ל‪ ,‬שכן הנוסח בסידור רפ"ד רחוק‬ ‫שאלה זו העסיקה הרבה מגדולי הדורות‪ ,‬הן‬ ‫מנין התיבות של תפילת שמו"ע‬ ‫מאוד ממנין התיבות המובא בספרי הכוונות‪,‬‬ ‫האשכנזים‪ ,‬והן בני עדות המזרח‪ ,‬שכן האריז"ל‬ ‫או נוסח‬ ‫סתירות מעניינות בין מנין התיבות לנוסח התפילה המובא‬ ‫בגוף הספר פרי עץ חיים‪.‬‬ ‫פעמים שנוספו בו תיבות בודדות‪ ,‬ופעמים שיש‬ ‫לא השאיר אחריו סידור תפילה מפורט עם הנוסח‬ ‫המלא בו צריך להתפלל‪.‬‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אחד המקומות בהם מרן האריז"ל מוסר את נוסח התפילה‬ ‫בו תוספת של משפטים שלימים שאי אפשר‬ ‫דוגמא בולטת לכך ניתן לראות בברכת 'סלח לנו'‪,‬‬ ‫לכוללם במנין התיבות‪.‬‬ ‫הוא בספר פרי עץ חיים (פרק א')‪ ,‬שם בסיום נוסח התפילה‬ ‫ולמעשה‪ ,‬מצאנו שתי גישות יסודיות ‪-‬‬ ‫אודותיה מובא בפרי עץ חיים (שער העמידה פ"כ) "'סלח לנו'‬ ‫מובא 'מהחברים' מנין התיבות שבכל ברכה מברכות שמו"ע‪.‬‬ ‫וכאן בא הפיצול הגדול בין המקובלים‬ ‫הרחוקות כרחוק מזרח ממערב ‪ -‬אודות מהות‬ ‫וכו'‪' ,‬כי א‪-‬ל טוב וסלח אתה' וכו'‪ .‬וברכה זו רומז לחסד‬ ‫שלה‪ ,‬ויש בהן עשרים תיבין" עכ"ל‪.‬‬ ‫מנין תיבות זה אמור להיות אחד הדברים הקובעים ביותר‬ ‫האשכנזים לבין ריעיהם בני עדות המזרח‪.‬‬ ‫נוסח האריז"ל‪ ,‬וכל אחת מהן מבוססת על שתים‬ ‫את נוסח הברכה‪ ,‬בהיותו כעין 'מסגרת' השומרת על אורכה‬ ‫מתוך שלשת היסודות דלהלן‪:‬‬ ‫פיסקא זו סותרת את עצמה מינה ובה‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬מנין‬ ‫שכן סידורי האריז"ל האשכנזיים‪ ,‬וכן גדולי‬ ‫של הברכה‪ ,‬ועליה אין להוסיף‪.‬‬ ‫הדורות מקרב בני אשכנז‪ ,‬התייחסו רק לשתי‬ ‫א‪ .‬כוונות האריז"ל – תוך כדי ביאור סודות‬ ‫התיבות שבברכה זו אמור להיות עשרים‪ ,‬מה שמתאפשר‬ ‫רק לנוסח אשכנז "כי מוחל וסולח אתה"‪ ,‬ומאידך‪ ,‬בדברי‬ ‫למעשה‪ ,‬מנין התיבות המובא בפרי עץ חיים אינו חדש‬ ‫היסודות הראשונים ‪ -‬דהיינו הנוסחאות המובאות‬ ‫התפילה מוסר מהרח"ו הרבה נוסחאות עליהן‬ ‫האריז"ל מפורש שישנה כוונה על התיבות "כי א‪-‬ל טוב‬ ‫כלל וכלל‪ ,‬שכן כאמור לעיל (פרק ב) חסידי אשכנז הקדמונים‬ ‫להדיא בדברי האריז"ל‪ ,‬ומנין התיבות שבספרי‬ ‫גילה האריז"ל את כוונותיו‪.‬‬ ‫וסלח אתה"‪ ,‬וזהו כנוסח ספרד שיש בה עשרים ואחד תיבות‪.‬‬ ‫היו מונים וסופרים את תיבות התפילה‪ ,‬וכפי שכתב הטור‬ ‫הכוונות [אלא שהם נתקשו קצת בסתירות‬ ‫ב‪ .‬מנין התיבות – בחלק מספרי הפרי עץ חיים‬ ‫(או"ח סימן קיג) "דורשי רשומות הם חסידי אשכנז‪ ,‬אשר היו‬ ‫הספורות הקיימות בין שתי הנוסחאות‪ ,‬וכפי‬ ‫מופיע מנין התיבות של ברכות שמו"ע‪ ,‬שעל‬ ‫סתירה כעין זו מצאנו גם בברכת 'על הצדיקים'‪ ,‬אודותיה‬ ‫שיתבאר לקמן]‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נוסחאות סידור‬ ‫שוקלין וסופרין מספר מנין תיבות התפלות והברכות‪,‬‬ ‫פיהן אפשר לקבוע את נוסח התפילה‪.‬‬ ‫מובא בפרי עץ חיים (שם) "'ועל שארית עמך בית ישראל'‬ ‫וינציא רפ"ד לא נזכרו כלל בדברי האשכנזים‪,‬‬ ‫וכנגד מה נתקנו" עכ"ל‪ ,‬וברוב הברכות מביא הטור את‬ ‫וכו'‪' ,‬ועל גירי הצדק' וכו'‪' ,‬יהמו נא' וכו'‪ ,‬ויש בברכה זו‬ ‫וככל הנראה סידור זה לא היה בידיהם כלל‪.‬‬ ‫ג‪ .‬סידור וינציא רפ"ד – בתחילת תפלת שחרית‬ ‫מנין התיבות‪ ,‬וכך מצאנו גם בספר הרוקח וב"פירושי סידור‬ ‫מ"ב תיבין" עכ"ל‪.‬‬ ‫כותב מהרח"ו (שער הכוונות‬ ‫התפילה לרבנו הרוקח" שהוא עוסק רבות במנין התיבות‬ ‫גם כאן‪ ,‬מנין מ"ב תיבות תואם רק לנוסח אשכנז שבו‬ ‫ונוסח‬ ‫לשבח‬ ‫עלינו‬ ‫דרושי‬ ‫שבכל מזמור וברכה בסדר התפילה‪ ,‬והטור כמו הרוקח‬ ‫אומרים "ועל פליטת סופריהם‪ ,‬ועל גרי הצדק‪ ,‬ועלינו‪ ,‬יהמו‬ ‫מסמיכים את מנין התיבות של כל ברכה לפסוק העוסק‬ ‫התפילה דרוש א) "זה נוסח‬ ‫רחמיך" וכו'‪ ,‬אבל בפרי עץ חיים הרי מפורש בנוסח הברכה‬ ‫מענין ברכה זו שגם בה יש מנין תיבות זהה‪.‬‬ ‫התפלה כאשר קבלתי‬ ‫"יהמו נא רחמיך"‪ ,‬הרי שנוספה תיבה אחת על מ"ב תיבות‪,‬‬ ‫ממורי [האר"י] ז"ל‪,‬‬ ‫מנין התיבות שבפרי עץ חיים זהה כמעט להפליא למנין‬ ‫וכדי שלא אאריך אכתוב‬ ‫וסתירה נוספת למנין התיבות יש בשער הכוונות (דרושי‬ ‫התיבות המובא בטור‪ ,‬אלא שהוא מסמיך לכל ברכה פסוק‬ ‫סדורו כפי דפוס הסדור‬ ‫עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א) שם מובא "ועל פליטת בית‬ ‫אחר מן המובא בטור‪.‬‬ ‫של כל השנה ממנהג‬ ‫סופריהם' כו' כן צריך לומר"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הרי שנוספה על נוסח‬ ‫אשכנז גם תיבת "בית"‪ ,‬ונאבד מנין מ"ב תיבות‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬למרבה הפלא‪ ,‬מנין התיבות אינו מופיע כלל‬ ‫ספרד הנדפס בשנת‬ ‫בספר הכוונות הישן (נדפס בשנת ה'שפ)‪ ,‬ולא ב"ספר הכוונות‬ ‫רפ"ד ליצירה" עכ"ל‪ .‬וכן‬ ‫וכך גם לענין ברכת 'מודים' מובא בפרי עץ חיים (שער‬ ‫– מאורות נתן" שנדפס על ידי המקובל הגה"ק רבי נתן‬ ‫כתב בפע"ח (שער עולם‬ ‫העמידה פ"כ) "מן 'מודים' עד 'שים שלום' פ"ו תיבין" מה‬ ‫העשיה פ"ב) "רצוני להגיה‬ ‫שפירא בעמח"ס "מצת שמורים" (נלב"ע בשנת ה'תכו לערך)‪ ,‬וכן‬ ‫שנכון רק לפי נוסח אשכנז המצוי בכל הסידורים‪ ,‬ואילו‬ ‫קצת הגהות שיש להגיה‪,‬‬ ‫אינו מובא בשער הכוונות שנסדר ע"י הגה"ק רבי שמואל‬ ‫בכוונותיה של ברכה זו מובא להדיא (שם) "כי מעולם קוינו‬ ‫והם מסודרים על מנהג‬ ‫ויטאל זי"ע ונחשב כ'סולת נקיה' של כל כתבי האריז"ל‪,‬‬ ‫לך' וכו'‪' ,‬ועל כולם יתברך ויתרומם ויתנשא' וכו' 'ויהללו‬ ‫ספרדים כפי נוסחות של‬ ‫ולא נזכר בספר "משנת חסידים" של הגה"ק רבי עמנואל‬ ‫ויברכו את שמך הגדול באמת לעולם כי טוב'" שהן תיבות‬ ‫סידור גדול של תפלת‬ ‫חי‪-‬ריקי זי"ע‪.‬‬ ‫הנאמרות רק לפי נוסח ספרד וחורגות ממנין פ"ו תיבות של‬ ‫כל השנה‪ ,‬הנדפס בשנת‬ ‫נוסח אשכנז‪.‬‬ ‫גם בספר פרי עץ חיים לא הובא מנין התיבות במהדורת‬ ‫רפ"ד ליצירה‪ ,‬ואכתוב רק‬ ‫קארעץ תקמ"ב ובמהדורת הורבשוב תקע"ט‪ ,‬אלא הוא‬ ‫זה נוסח התפלה כאשר קבלתי ממורי [האר"י] ז"ל‪.‬‬ ‫התיבות והמלות שצריך‬ ‫סתירות אלו ודומיהן מעלות את התמיהה‪ ,‬האם מנין‬ ‫ציונו של רבי חיים ויטאל‬ ‫מובא בפרי עץ חיים דפוס דובראוונא תקס"ד‪ ,‬וקודם לכן‬ ‫להגיה" עכ"ל‪.‬‬ ‫התיבות אכן נמסר על ידי האריז"ל‪ ,‬או שמא אחד המקובלים‬ ‫‪69‬‬ ‫ומן הראוי להביא בזה חלק מלשון הגה"ק‬ ‫האשכנזיים הכניס פרק זה בפרי עץ חיים [וכפי‬ ‫החיד"א זי"ע המבאר את השתלשלות עריכת‬ ‫שמצינו הרבה הוספות בפרי עץ חיים שנסמנו‬ ‫דעת רביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע –‬ ‫כתבי האריז"ל‪ ,‬וטעם הדבר שה'מהדורא בתרא'‬ ‫תחת הכותרת "מהחברים"]‪.‬‬ ‫לא ידענו כלל לכוין המספר על פי הנוסח האמיתי‬ ‫של הפרי עץ חיים לא נכלל בשער הכוונות‪ ,‬וזה‬ ‫לשונו (מערכת 'גדולים'‪ ,‬ערך מהר"ר חיים ויטאל)‪:‬‬ ‫דעת הגה"ק ממונקאטש‬ ‫וכולם הם שלא בדקדוק לפי הנוסח המסור לנו‬ ‫"הנה רבינו האר"י צוה ששום אחד מתלמידיו לא‬ ‫על מדוכה זו ישב הגה"ק ממונקאטש זי"ע‪,‬‬ ‫יכתוב זולת מהרח"ו וכו'‪ ,‬מהרח"ו לא נתן רשות‬ ‫ומסקנתו‪ ,‬שלמרות כל הקושיות עדיין נראה‬ ‫מספר התיבות אשר בכל ברכה‪ ,‬וכן בסדור [‪-‬בסידורי‬ ‫גם רביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע ישב על מדוכה‬ ‫להעתיק מכתביו לשום אחד‪ ,‬וחלה חולי גדול‬ ‫שמקור מנין התיבות הוא מהאריז"ל‪ ,‬וזה לשונו‬ ‫האריז"ל]‪ ,‬ולא נמצא מכוון כפי הנוסח כי אם בברכה‬ ‫זו של הסתירות בין מנין התיבות לכוונות המובאות‬ ‫וכבד‪ ,‬ועל ידי ממון לקחו מבני ביתו ת"ר ניירים‪,‬‬ ‫(שו"ת מנחת אלעזר סי' יא)‪:‬‬ ‫ראשונה וברכת 'אתה קדוש'‪ ,‬אבל בכל הברכות כולם‬ ‫בכתבי האריז"ל‪ ,‬אמנם כפי הנראה מתוך דבריו‪ ,‬נוסח‬ ‫ונתנום למאה סופרים‪ ,‬והעתיקום במהירות בעוד‬ ‫הם יותר‪ ,‬כגון בברכת 'אתה חונן' אומר י"א תיבין ויש‬ ‫תפילתו שלו עצמו לא היה מכוון למנין התיבות שבפרי‬ ‫שלשת ימים‪ ,‬וזו סבה שנית לטעיות ושנוים‪ .‬וזה‬ ‫"בנוסח תפלת שמו"ע בספר הכוונות (נתחבר‬ ‫בה י"ז תיבין‪ ,‬וכן כולם הם שלא בדיקדק לפי הנוסח‬ ‫עץ חיים‪ ,‬וזה לשונו (פרי קודש הלולים שער העמידה פ"כ)‬ ‫שלשים שנה ויותר שיצאו לאור 'שמונה שערים'‬ ‫ע"י המקובל רבי משה הלוי טרינקי‪ ,‬נדפס בשנת ה'ש"פ)‬ ‫המסור לנו‪ ,‬וצוה רבינו מהרח"ו לכוין‪ ,‬ואין אתנו יודע‬ ‫מסודרים מבן מהרח"ו מורינו שמואל‪ ,‬ועליהם‬ ‫ובפרי עץ חיים דפוס דובראוונא‪ ,‬מנין התיבות‬ ‫"מה שכתב בברכת 'אתה גבור' מ"ה תיבין‪ ,‬בסדור‬ ‫מכל ברכה וברכה המה רובם ככולם רק לפי נוסח‬ ‫עד מה‪ .‬והרב המשנת חסידים השמיט את הכוונה של‬ ‫יש לסמוך‪ ,‬אך אין בשערים הנזכרים 'מהדורא‬ ‫סידור‬ ‫ובזוהר חדש הנ"ל (פרשת תרומה) אומר מ"ט תיבין וכו'‪,‬‬ ‫אשכנז‪ ,‬כמו בברכת 'על הצדיקים' כתב 'תיבותיה‬ ‫מספר התיבין של הברכות‪ ,‬לכן גם מכאן אין ראיה שלא‬ ‫בתרא'‪ ,‬כי מהרח"ו צוה לגנזה בקברו‪ ,‬ורבנן‬ ‫ואמנם באמת יש נ"א תיבין‪ ,‬צא וספור‪ .‬והנה מזה רבים‬ ‫מ"ב'‪ ,‬וכן ב'מודים' – 'תיבותיה פ"ו'‪ ,‬וזה יתכן רק‬ ‫לומר 'משיב הרוח'‪ ,‬ועוד הא בימות החורף בוודאי אינו‬ ‫קדישי אשר בדור על ידי יחודים הוציאוה מקברו‬ ‫האריז"ל‬ ‫יחכמו ואינו אומרים בימות הקיץ 'משיב הרוח' רק‬ ‫לנוסח האשכנזים‪ ,‬כי הספרדיים בסידור שלהם‬ ‫מכוון ע"פ כל הנוסחאות‪ ,‬לכן יש לומר משיב הרוח‬ ‫ברשותו על ידי שאלת חלום‪ ,‬ובא ליד מה' יעקב‬ ‫'מוריד הטל' [כדי שיהיו ב'אתה גבור' רק מ"ט תיבין‪.‬‬ ‫מוסיפין 'ועל חסדך הגדול באמת נשעננו'‪ ,‬וכן‬ ‫גם בקיץ‪ ,‬וכן ראיתי נוהג למורי הרב המגיד מקאזניץ‬ ‫צמח ומה' מאיר פאפירש כ"ץ‪ .‬ולכן תמצא בספר‬ ‫נשמתו בגנזי מרומים" עכ"ל‪.‬‬ ‫הערת העורך]‪ ,‬אמנם אני נוהג על פי מורי מ' משה‬ ‫יהודא לייב [מסאסוב] ז"ל לומר גם בקיץ 'משיב הרוח'‬ ‫'דרך עץ החיים' שסידר מהר"ם הנזכר מהקדמתו‬ ‫בברכת הודאה‪ ,‬וכמעט כן בכל ברכות שמו"ע‪,‬‬ ‫כאשר תראה שם‪ ,‬וכן בספר הכוונות במנין‬ ‫או נוסח‬ ‫הבעש"ט‬ ‫‪ -‬וזה הספר קורין אותו הכל 'עץ חיים' ‪ -‬חידושים‬ ‫משמע איפוא מדברי קדשו שהוא לא העמיד את מנין‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫התבות של הברכות‪ ,‬שאינו רק כנוסח אשכנז"‪.‬‬ ‫רבים ועמוקים אשר אינם ב'שער ההקדמות'‬ ‫התיבות כיסוד איתן שצריך להתחשב בו יותר מידי‪,‬‬ ‫ומה שנראה קצת מן מספר התיבות בברכה זו‪ ,‬אין‬ ‫אשר סידר מהר"ש ויטאל הנזכר‪ ,‬כי לא היה ביד‬ ‫"וזה יוכלו לדחוק ולתרץ‪ ,‬דמנין התיבות‬ ‫ועל כל פנים‪ ,‬נוסח תפילתו שלו עצמו לא היה מכוון‬ ‫ראיה‪ ,‬כי לא ידענו כלל בלאו הכי לכוין המספר על פי‬ ‫מהר"ש ה'מהדורא בתרא'" עכ"ל‪.‬‬ ‫והכוונות עליהם המה נוספות מגורי האריז"ל‪,‬‬ ‫לפי מנין התיבות‪.‬‬ ‫הנוסח האמיתי בכל הברכות אשר אומר בכאן ומסדר‬ ‫שהיו מהם איזה אשכנזים‪ ,‬וכתבו לפי מנין‬ ‫דעת רביה"ק ההיכל הברכה‬ ‫התיבות שנמצא בטור (או"ח סי' קיג קי"ח) כנוסח‬ ‫האריז"ל לרבי שבתי מראשקוב מבני היכלא דמרן הבעש"ט‬ ‫(שלחן הטהור סימן קיח ס"ה) "'על הצדיקים' וכו' הם מ"ב תבות‬ ‫מקאמארנא – "בכל סדר‬ ‫אשכנז‪ ,‬אבל יוכל להיות שאינם מהאריז"ל‬ ‫זי"ע [למרות שכבר היה מצוי קודם לכן בהעתקות בכתב‬ ‫כדעת מרן האר"י‪ ,‬שבכל סדר שמונה עשרה החזיק נוסח‬ ‫שמונה עשרה החזיק האריז"ל‬ ‫בעצמו‪ ,‬כי באמת בשער הכוונות שחיבר מה"ר‬ ‫שמואל ויטאל לא נמצא כוונת ומספר ומנין‬ ‫יד – רבי שבתי מראשקוב נלב"ע בשנת תק"ה‪ ,‬חמש עשרה‬ ‫שנה לפני הבעש"ט זי"ע]‪ ,‬ובאחרונה נדפס [בשנת תקס"ד]‬ ‫אשכנז המקובלת לנו מאבותינו חסידי אשכנז‪ ,‬שהיו יכולין‬ ‫לברוא שמים וארץ‪ ,‬והם דקדקו על הסדר שתקנו אנשי‬ ‫בנוסח אשכנז"‬ ‫התיבות אלו כלל‪ ,‬רק בספר הכוונות ובפרי עץ‬ ‫חיים‪ ,‬וממנו בא בסידורי האריז"ל"‪.‬‬ ‫סידור האריז"ל לרבי יעקב קאפיל ליפשיץ ממעזריטש –‬ ‫כנסת הגדולה‪ ,‬לא הוסיפו ולא גרעו אות אחת" עכ"ל (עיין‬ ‫גם שפתיו של רביה"ק ההיכל הברכה‬ ‫מחבר ספר שערי גן עדן‪ ,‬אולם בזמן הבעש"ט ותלמידיו היו‬ ‫גם שה"ט סי' קיד ס"ג; סי' קטו ס"א; שם ס"ב; שם ס"ד)‪.‬‬ ‫מקאמארנא זי"ע ברור מיללו‪ ,‬שיסוד מנין‬ ‫"ובזה יונח כמה סתירות‪ ,‬כמו בברכת 'סלח‬ ‫מצויים סידורים נוספים כאלו בכתב‪-‬יד‪ ,‬כך ידוע על סידור‬ ‫התיבות הוא מהאריז"ל‪ ,‬וכפי שכתב במפורש‬ ‫לנו' וכו'‪ ,‬וכן בברכת 'על הצדיקים' וכו' [כבר‬ ‫ובשל כך הרבה רביה"ק זי"ע למנות ולספור את כל‬ ‫הובאה לעיל הסתירה בין מנין‬ ‫האריז"ל בכת"י בו התפלל הבעש"ט זי"ע (נמצא כיום אצל‬ ‫התיבות שבנוסח שמו"ע‪ ,‬כדי לכוין בדקדוק רב את נוסח‬ ‫וכוונת התיבות‪ .‬העורך]‪ ,‬אלא‬ ‫'אגודת חסידי חב"ד' נ‪.‬י‪ ,).‬וסידור האריז"ל בכת"י הרה"ק רבי‬ ‫הברכות שיעלו יפה לפי מנין התיבות של האריז"ל‪.‬‬ ‫בעל כרחך שמנין התיבות של‬ ‫אברהם שמשון מראשקוב בנו של ה"תולדות יעקב יוסף"‪.‬‬ ‫הברכה אינו‪ ,‬רק נוסף מגורי‬ ‫בסידורים הללו‪ ,‬לצד כוונות האריז"ל שנסדרו על סדר‬ ‫סידורי האריז"ל –‬ ‫האריז"ל"‪.‬‬ ‫התפילה‪ ,‬נעשה גם נסיון ראשון לתקן את נוסח התפילה‬ ‫שיהיה מכוון על פני האריז"ל‪ ,‬ומתקני הנוסחאות הללו נקטו‬ ‫מיוסדים על מנין התיבות‬ ‫"אך עדיין צריך עיון‪,‬‬ ‫לעיקר שמנין התיבות שבפע"ח מקורו טהור מהאריז"ל‪,‬‬ ‫למעשה‪ ,‬גם סידורי האריז"ל נקטו כדבר פשוט שמנין‬ ‫ומסתפינא לומר כזה‪ ,‬כי ממה‬ ‫שכן בכל סידורי האריז"ל מובא מנין התיבות כהקדמה‬ ‫התיבות נמסר ממרן האריז"ל‪ ,‬סידורים אלו נסדרו מתוך‬ ‫שלא נמצא בשער הכוונות‬ ‫לכל ברכה מברכות שמו"ע‪ .‬אולם בפרטן של דברים ניתן‬ ‫מטרה להביא את כוונות האריז"ל על סדר התפילה‪ ,‬דבר‬ ‫אין ראיה‪ ,‬כמו שנמצא כמה‬ ‫לראות שינויים בין הסידורים בענין הגישה אל הסתירות‬ ‫דבור על אופניו‪ ,‬בתחילה היו הסידורים הללו בכתב‪-‬יד‬ ‫ענינים במהדורא תנינא‬ ‫שבין נוסחאות האריז"ל למנין התיבות‪.‬‬ ‫והועתקו על ידי סופרים מומחים‪ ,‬ובמרוצת הזמן הם עלו‬ ‫בפרי עץ חיים שלא היה לפני‬ ‫על מזבח הדפוס‪ ,‬כנראה עם התגברות הביקוש מצד תלמידי‬ ‫המהר"ש ויטאל בעת סדרו‬ ‫מה שברור‪ ,‬שארבעת סידורי האריז"ל שבידינו מיוסדים‬ ‫השער הכוונות‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫על נוסח אשכנז‪ ,‬והם די רחוקים מסידורי בני עדות המזרח‪,‬‬ ‫הבעש"ט זי"ע שביקשו להתפלל בכוונות האריז"ל‪.‬‬ ‫החיד"א בשם הגדולים ובשאר‬ ‫וכן מסידורי נוסח ספרד המצוי [לדוגמא‪ ,‬מכל סידורי‬ ‫כיום מפורסמים בעיקר ארבעה סידורים שנדפסו למטרה‬ ‫חיבוריו‪ .‬ונראה שהמנין תיבות‬ ‫האריז"ל נעדרו הפיסקאות "כי א‪-‬ל מלך גדול וקדוש אתה"‪,‬‬ ‫זו‪ ,‬בראשונה נדפס סידור האריז"ל בזאלקאווא בשנת‬ ‫והכוונות עליהם הוא מה‬ ‫"כי א‪-‬ל טוב ומטיב אתה ומברך השנים"‪" ,‬ועל חסדך הגדול‬ ‫תקמ"א‪ ,‬לאחר מכן [בשנת תקמ"ח] נדפס סידור האריז"ל‬ ‫ששמעו מהאר"י החי בכבודו‬ ‫באמת ובתמים נשעננו"‪" ,‬ומצפים לישועה"‪ ,‬ועוד]‪ ,‬השאלה‬ ‫לרבי אשר מרגליות מבארדי תלמיד הגאון הקדוש רבי‬ ‫ובעצמו‪ ,‬וכתבתי מזה במקום‬ ‫היא רק עד כמה הם נצמדו למנין התיבות‪.‬‬ ‫חיים צאנזער זי"ע‪ ,‬בשלישית נדפס [בשנת תקנ"ד] סידור‬ ‫הרה"ק בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זיע"א‬ ‫אחר בסייעתא דשמיא" עכ"ל‪.‬‬ ‫‪71‬‬ ‫די בתיקון תיבות בודדות כדי להגיע אל נוסח האריז"ל‪.‬‬ ‫– הרי שסידורי ספרד החדשים כבר נתקנו‬ ‫סידור רבי שבתי מראשקוב – בסידור זה ניתן‬ ‫בעקבות האר"י החי‪ ,‬על כרחך שכוונת הדברי‬ ‫לראות היצמדות מוחלטת לנוסח אשכנז המקורי‬ ‫לסיכום‪ ,‬המחלוקת האם מנין התיבות הוא מהאריז"ל‬ ‫חיים לפיסקאות שלימות הנוספות בסידורי עדות‬ ‫ולמנין התיבות‪ ,‬למעט המקומות בהם מפורש‬ ‫מעמידה אותנו בפני השאלה‪" :‬האם האריז"ל התכוון להגיה‬ ‫המזרח והן יתירות על מנין התיבות המובא בפרי‬ ‫בדברי האריז"ל שיש לומר כנוסחא מסוימת‪ ,‬שאז‬ ‫את נוסח אשכנז או את נוסח בני עדות המזרח"?‬ ‫עץ חיים‪ ,‬ומכאן מוכח‪ ,‬שגם לדעת הגה"ק מצאנז‬ ‫לדעת רבי שבתי יש לוותר על מנין התיבות כדי‬ ‫דעת המקובלים האשכנזים שהאריז"ל התפלל בנוסח‬ ‫זי"ע התפלל האריז"ל בנוסח אשכנז המיוסד על‬ ‫לכלול תיבה זו [למשל‪" ,‬כי א‪-‬ל טוב וסלח אתה"‪,‬‬ ‫אשכנז‪ ,‬אלא ששינה בו כמה תיבות כנוסח ספרד – והן‬ ‫מנין התיבות‪.‬‬ ‫"ראה נא בענינו"‪" ,‬ועל כולם יתברך ויתרומם‬ ‫התיבות שיש עליהן כוונות שונות‪ ,‬לעומת זאת דעת בני‬ ‫ויתנשא וכו'‪ ,‬ויהללו ויברכו את שמך הגדול‬ ‫לפי זה‪ ,‬נצטרך לומר שרובם ככולם של גורי‬ ‫עדות המזרח שהאריז"ל התפלל בנוסח הספרדים‪ ,‬ועל נוסח‬ ‫באמת לעולם כי טוב"]‪.‬‬ ‫האריז"ל הספרדים לא התפללו בנוסח האריז"ל‪,‬‬ ‫זה הוא הוסיף ותיקן בכמה מקומות כנוסח אשכנז‪.‬‬ ‫מה שהביא את רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע‬ ‫וכעין זה ניתן לראות בסידור רבי קאפיל‬ ‫[אם כי‪ ,‬יתכן שמחברי סידורי האריז"ל האשכנזים ידעו‬ ‫לכתוב את השורות הבאות (זר זהב סי' סו סק"ו)‪:‬‬ ‫שמאוד נצמד למנין התיבות מלבד הנוסחאות‬ ‫שהאריז"ל התפלל בנוסח הספרדים‪ ,‬אלא דסבירא להו‬ ‫"עד שעמד אור המאיר לארץ ולדרים‪ ,‬אלקי‬ ‫המפורשות בדברי האריז"ל [לפעמים רבי קאפיל‬ ‫שאין צורך להתפלל ממש בנוסח האריז"ל‪ ,‬ודי בכך שנשלב‬ ‫קודש קדשים רבינו יצחק לוריא זצ"ל וכו'‪ ,‬והוא‬ ‫מיעט תיבה מנוסח אשכנז כדי להישאר עם מנין‬ ‫תיבות שונות מנוסח תפילתו – התיבות שיש עליהן כוונות‪,‬‬ ‫היה מכריע באיזה ענינים כנוסח ספרדי ובמעט‬ ‫התיבות‪ ,‬כגון בברכת "ראה נא בענינו"‪ ,‬שהוסיף‬ ‫אולם גישה זו ‪ -‬חוץ מן החידוש שבדבר שמחברי הסידורים‬ ‫נתכוונו להדיא לחבר נוסח חדש – נסתרת מדברי גדולי‬ ‫ענינים כנוסח אשכנז וכו'‪ ,‬וכשנגנז ארון הקודש‬ ‫לא היה מי שמלאו לבו בכל חכמי אשכנזים‬ ‫תיבת "נא" ובמקום "וגאלנו מהרה למען שמך"‬ ‫הוא גורס "וגאלנו גאולה שלימה"]‪.‬‬ ‫סידור‬ ‫הדורות שהאריז"ל התפלל בנוסח אשכנז‪].‬‬ ‫הקדושים שישנה את הנוסח אשכנזי‪ ,‬ובין חכמי‬ ‫הספרדים מיעוטא דמיעוטא היו מי שישנה נוסח‬ ‫סידור רבי אשר מבראד וסידור זאלקאווא –‬ ‫האריז"ל‬ ‫או נוסח‬ ‫ניתן איפוא לראות כאן המשך למחלוקת הקדומה בין‬ ‫בסידורים אלו אין רואים שום היצמדות למנין‬ ‫ראשוני אשכנז לבין ראשוני ספרד בענין חובת ההיצמדות‬ ‫ספרדי להתפלל בנוסח מרן‪ ,‬כי אם איזה קדושים‬ ‫התיבות [למרות שבתחילת כל ברכה מובא מנין‬ ‫הבעש"ט‬ ‫למנין התיבות בתפילת שמו"ע‪ ,‬שכן המקובלים האשכנזים‬ ‫מעט מן המעט" עכ"ל‪.‬‬ ‫התיבות שבפע"ח]‪ ,‬אלא כמעט בכל ברכה נוספת‬ ‫הבינו שהאריז"ל בא רק לשנות אי‪-‬אלו תיבות‪ ,‬אולם גם הוא‬ ‫כאמור‪ ,‬זהו לפי דעת המקובלים האשכנזים‬ ‫תיבה אחת על המנין‪ ,‬ולא דוקא תיבות המובאות‬ ‫ביקש לשמור על המסגרת הכללית של מנין התיבות‪ ,‬ולעומת‬ ‫שמנין התיבות הוא מהאריז"ל‪ ,‬וממילא מוכח‬ ‫בפרי עץ חיים [אולם גם הם רחוקים מנוסח ספרד‬ ‫זאת בני עדות המזרח לא קיבלו מסורת זו‪ ,‬והבינו שהאריז"ל‬ ‫שחכמי הספרדים לא התפללו בנוסח האריז"ל‪.‬‬ ‫המצוי‪ ,‬ונשמטו מהם כל הפיסקאות הנ"ל]‪.‬‬ ‫נתכוין להגיה את נוסחתם המצויה בידם מימים ימימה‪.‬‬ ‫נוסח בני עדות המזרח‬ ‫האם האריז"ל‬ ‫זכרו תורת משה –‬ ‫התפלל בנוסח אשכנז‬ ‫יישוב דברי החתם סופר‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬מסורת בידי חכמי עדות המזרח‬ ‫‪ -‬ובראשם גורי האריז"ל ותלמידי תלמידיו ‪-‬‬ ‫או בנוסח בני עדות המזרח?‬ ‫אחרי ראותך כל זאת‪ ,‬שוב נשוב עתה לדברי החתם סופר‬ ‫שהאריז"ל התפלל בנוסחא ספרדית‪ ,‬אלא שהוא‬ ‫נמצא‪ ,‬שמתוך דברי‬ ‫זי"ע אודות נוסחאות התפילה‪ ,‬וזה לשונו (שו"ת חתם סופר‬ ‫רבותינו שמנין התיבות‬ ‫או"ח סי' טו‪-‬ב)‪:‬‬ ‫סידור האריז"ל לרבי אשר‬ ‫נמסר מהאריז"ל‪ ,‬עולה‬ ‫"כשבא נר האלקים האר"י זצ"ל‪ ,‬ואיזן וחיקר ותיקן כי‬ ‫מסקנה ברורה עד מאוד‪,‬‬ ‫הוא ידע תוכן הדברים‪ ,‬הוא העמיד בסידורו כל דבר על‬ ‫שהאריז"ל עצמו התפלל‬ ‫הרכיב בה כמה נוסחאות מבני אשכנז‪.‬‬ ‫מכונו‪ ,‬וגילה תעלומות של הנוסחא ההיא הספרדית יען כי‬ ‫בנוסח אשכנז ולא בנוסח‬ ‫היה ספרדי‪ ,‬ואילו הוא היה אשכנזי או היה נמצא באשכנזים‬ ‫דברים מפורשים על כך כתב הגאון החיד"א זי"ע (שו"ת‬ ‫בני עדות המזרח‪.‬‬ ‫איש כמוהו היה עושה כיוצא בזה בסידור אשכנזי‪ ,‬ועתה‬ ‫יוסף אומץ סי' כ) "מי לנו גדול מרבינו האריז"ל‪ ,‬שהוא היה‬ ‫כך כותב גם הגה"ק רבי‬ ‫בדורות האחרונים‪ ,‬הבאים בסוד ה' די להם שמבינים דברי‬ ‫אשכנזי‪ ,‬ממשפחת מהרש"ל ז"ל‪ ,‬וכל השנה היה מתפלל‬ ‫ישראל משקלאוו זי"ע‬ ‫האר"י זצ"ל‪ ,‬אבל אין אתנו יודע להוציא כן מנוסח אשכנזי‪,‬‬ ‫בנוסח ספרדים" עכ"ל‪.‬‬ ‫תלמיד הגר"א מווילנא‬ ‫על כן טוב להם להתפלל מסידור ספרדים שנרשם שם‬ ‫וכך גם מצאנו להגה"ק רבי עמנואל חי‪-‬ריקי בעמח"ס‬ ‫(פאת השולחן‪ ,‬הלכות א"י‪ ,‬סי'‬ ‫מקום ההיכלות והיחודים ע"פ האר"י ז"ל‪ ,‬ממה שיתפללו‬ ‫"משנת חסידים" – דור שני לתלמידי האריז"ל – שכתב בספרו‬ ‫ג‪ ,‬בית ישראל ס"ק לא) "הרב‬ ‫אשכנזי‪ ,‬אע"פ שגם שם נרמז הכל‪ ,‬והמתפלל על דעת‬ ‫חושב מחשבות (מאמר תפילין דמארי עלמא פכ"ב) "ומי לנו גדול‬ ‫הקדוש האר"י היה מתפלל‬ ‫המתקן הנוסחא ההיא עד מהרה ירוץ דברו ומ"מ נוח להם‬ ‫מהאר"י עצמו‪ ,‬שגזעו אשכנזי‪ ,‬ורוב סדר תפילתו וכמעט‬ ‫בנוסח אשכנז כמבואר‬ ‫להתפלל מה שמבינים ממה שמתפלל על דעת המתקן‪ ,‬ועל‬ ‫כולה היתה ספרדית‪ ,‬ומיעוטא דמיעוטא אשכנזית‪ ,‬ופיוטיו‬ ‫בספר הכוונות" עכ"ל‪.‬‬ ‫כן מורי הגאון החסיד שבכהונה מו"ה נתן אדלער זצ"ל הוא‬ ‫– רובם מהאשכנזים להיותם מהקליר‪ ,‬ומיעוטם מהספרדים‪,‬‬ ‫בעצמו עבר לפני התיבה והתפלל ספרדי בסידור האר"י‬ ‫וכן מוכח מדברי הגה"ק‬ ‫כאשר העידו עליו תלמידיו ז"ל" עכ"ל‪ ,‬וכמדומה שהוא‬ ‫זצ"ל‪ ,‬וכן מורי הגאון בעל הפלאה זצ"ל" עכ"ל‪.‬‬ ‫מצאנז זי"ע (שו"ת דברי חיים‬ ‫לא נתכוין בזה לנוסח סידורי האריז"ל האשכנזיים שהם‬ ‫ח"ב סי' ח) ""וסידורי ספרד‬ ‫כאמור‪ ,‬כבר נתחבטו גדולי הדורות בביאור דברי‬ ‫נוסח אשכנזי מובהק עם שינויים בודדים מנוסח ספרד‪,‬‬ ‫בכמה מקומות משונה‬ ‫החתם סופר שהאריז"ל "גילה תעלומות של הנוסחא ההיא‬ ‫אלא כוונתו לסידורי בני עדות המזרח שהאריז"ל ערך בהם‬ ‫מנוסח האריז"ל"‪ ,‬ונחזי‬ ‫הספרדית"‪ ,‬אולם לדברינו עתה ניתן להציע בזהירות‪,‬‬ ‫שינויים אחדים כנוסח אשכנז ותו לא‪.‬‬ ‫אנן‪ ,‬אם כוונתו למקומות‬ ‫שיתכן שהגה"ק רבי נתן אדלר ובעל ההפלאה זי"ע התפללו‬ ‫ומסורת זו של בני עדות המזרח עלתה יפה בידיהם עם‬ ‫שר בית הזוהר‪ .‬האהל על ציון‬ ‫האריז"ל‬ ‫שינה‬ ‫בהם‬ ‫בסידורי בני עדות המזרח המתוקנים עפ"י נוסח האריז"ל‪,‬‬ ‫העדר מסורת על מנין התיבות של האריז"ל‪ ,‬כך שלדעתם‪,‬‬ ‫רביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע‬ ‫מסידורי ספרד הקדמונים‬ ‫‪73‬‬ ‫נועם אלימלך) "מכתבו הגיעני‪ ,‬והראיתי לכבוד אדוני אבי‬ ‫הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע‪ ,‬והרה"ק המנחת‬ ‫שזהו נוסח שונה בתכלית מנוסח סידורי האריז"ל‬ ‫מורי נרו יאיר ויזרח לנצח‪ ,‬והיה בקראו בו תסמר שערותיו‬ ‫אלעזר ממונקאטש זי"ע אחזו בידיהם את סידורי‬ ‫האשכנזיים המיוסדים על נוסח אשכנז עם‬ ‫ונזדעזעו אבריו בראותו שיש בעולם שטותים ודברי הבלים‬ ‫האריז"ל האשכנזים‪ ,‬ולדבריהם זוהי אינה נוסחא‬ ‫שינויים אחדים‪ ,‬ולכן אמר החתם סופר שהאריז"ל‬ ‫ופתיים כאלו‪ ,‬כי ניכר מתוך שאלותיו שעיקר נסיעתו להיות‬ ‫ספרדית כלל וכלל‪ ,‬כי אם נוסחא אשכנזית עם‬ ‫גילה תעלומות הנוסחא הספרדית‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫אצל הצדיקים ואנשי מעשה אינו למען ילמוד ממעשיהם‬ ‫שינויים מועטים‪.‬‬ ‫גדולי צדיקי הדורות‪ ,‬כגון הרה"ק הישמח משה‬ ‫ויראתם וקדושתם ופרישותם וכו'‪ ,‬רק שרואה תנועותיהם‬ ‫זי"ע‪ ,‬רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע‪,‬‬ ‫הנראים והנגלים‪ ,‬וסובר מי שעושה ונוהג בזה נקרא בשם‬ ‫'חסיד'‪ ,‬ומן הראוי שלא לכתוב ולהשיב שום תמונת אות‪,‬‬ ‫אך הנני משיב לו מפני הכבוד"‪.‬‬ ‫"כך אמר אדוני אבי מורי‪ ,‬מי שהוא שואל אם לומר‬ ‫זמירות אלו או לזולתם‪ ,‬ואם לומר שיר השירים בעת הזאת‬ ‫פרק ד‬ ‫עמוד צלותהון דישראל‬ ‫או באחרת‪ ,‬ושאר שטותים כאלו אשר במכתב‪ ,‬אין להעלות‬ ‫אותם על הכתב‪ ,‬ואמר לי אדוני אבי מורי בזה הלשון‪ ,‬כתוב‬ ‫לו איזה הנהגות הנאמרות אפס קצהו מהם‪ ,‬אשר יעשה‬ ‫האדם וחי בהם‪ ,‬להגיע לעבודת ההבורא ברוך הוא וברוך‬ ‫שמו באמת" עיי"ש המשך המכתב‪.‬‬ ‫נוסח התפלה של מרן הבעש"ט זי"ע‬ ‫סידור‬ ‫מדברים אלו נוכל להבין שבדורות הראשונים לדרכה של‬ ‫האם הבעש"ט קיבל‬ ‫האם הבעש"ט זי"ע‬ ‫האריז"ל‬ ‫החסידות לא התעסקו כלל בבירור מנהגי והליכות הצדיקים‪,‬‬ ‫אלא עיקר מגמתם של גדולי תלמידי הבעש"ט זי"ע היה לקנות‬ ‫את נוסח האריז"ל בשלימות‬ ‫התפלל בנוסח האריז"ל‪,‬‬ ‫או נוסח‬ ‫את דרכי הדביקות בהשי"ת מתוך התפשטות הגשמיות‪ ,‬וכיצד‬ ‫לעבדו יתברך שמו בתכלית הביטול‪ ,‬למען שמו באהבה‪.‬‬ ‫או שמא תיקן נוסח חדש?‬ ‫כאמור‪ ,‬השאלה הראשונה העומדת בפנינו היא‪,‬‬ ‫או שמא תיקן נוסח חדש?‬ ‫בשנת תנ"ב זרחה בעולם שמשו של "רבינו‬ ‫הבעש"ט‬ ‫תפילה מתוך סידורי האריז"ל‬ ‫האם הבעש"ט התפלל ממש בנוסח האריז"ל‪ ,‬או‬ ‫הקדוש‪ ,‬אור ישראל‪ ,‬גדול מרבן שמו‪ ,‬תלמיד‬ ‫שמא רק שילב בתפילתו כמה מנוסחאות האריז"ל?‬ ‫אחיהו השילוני‪ ,‬שלמד עמו דבר קטן הויות‬ ‫מה שברור‪ ,‬שמרן הבעש"ט זי"ע וגדולי תלמידיו התפללו‬ ‫דאביי ורבא ודבר גדול מעשה מרכבה וכל‬ ‫מתוך סידורים עם כוונות האריז"ל‪ ,‬כך ידוע על סידור‬ ‫לפי מסקנת הפרק הקודם עלינו לנסח שאלה‬ ‫גנזי בראשית‪ ,‬רבינו‪ ,‬אשר החיה נפשינו‪ ,‬וגאל‬ ‫האריז"ל כת"י בו התפלל הבעש"ט זי"ע (נמצא כיום בספריית‬ ‫זאת באופן אחר לגמרי‪ ,‬שכן ישנן שתי גישות‬ ‫אותנו מכל טעות ורשת היצר והקליפות נגה‪,‬‬ ‫אגודת חסידי חב"ד)‪ ,‬סידור האריז"ל בכת"י רבי אברהם שמשון‬ ‫יסודיות אודות מהות "נוסח האריז"ל"‪ ,‬דעת‬ ‫סידור האריז"ל לרבי שבתי מראשקוב‬ ‫והאיר עינינו‪ ,‬אור נפשינו‪ ,‬איש אלקים קדוש‪,‬‬ ‫מראשקוב בנו של ה"תולדות יעקב יוסף"‪ .‬וכך גם אמר‬ ‫חכמי הספרדים שהאריז"ל התפלל בנוסח בני‬ ‫רבינו הרב ישראל בן אליעזר‪ ,‬אשר עשה אותות‬ ‫הרה"ק רבי יעקב שמשון בן הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע‬ ‫עדות המזרח‪ ,‬אלא ששילב בו קצת הנהגות‬ ‫ומופתים לעיני כל ישראל‪ ,‬וקדושתו‪ ,‬וחסידותו‪,‬‬ ‫"שהבעש"ט ראה שצריך להתפלל בכוונות ולא מצא כוונות‬ ‫שהבעש"ט זי"ע לא התפלל בנוסח בני עדות המזרח‪.‬‬ ‫ונוסחאות של בני אשכנז‪ ,‬ובזה כולי עלמא מודים‬ ‫ודביקותו באלקיו‪ ,‬ושפלות רוחו וענותנותו ממש‬ ‫אחרות רק של האריז"ל והצריכו להתפלל ע"פ כונות הנ"ל‪,‬‬ ‫כמשה רבינו‪ ,‬לא נראה ולא נשמע כמוהו מימות‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬דעת המקובלים האשכנזיים שהאריז"ל‬ ‫ע"כ אין להתפלל כי אם בנוסח האריז"ל דפוס לבוב או‬ ‫רבי שמעון בן יוחאי ורבי חנינא בן דוסא‪ ,‬לכל‬ ‫התפלל בנוסח אשכנז‪ ,‬ושילב בו קצת נוסחאות מבני עדות‬ ‫בסידורו של רבי שבתי‪ ,‬ולא בנוסחאות האחרות שבסידורים‬ ‫האותות והמופתים והיד החזקה והמורא הגדול‬ ‫המזרח כמובא בפרי עץ חיים‪ ,‬ובזאת עלינו לחקור‪ ,‬האם‬ ‫החדשים" (אמרי פנחס‪ ,‬סדר היום ועניני תפלה אות נ)‪.‬‬ ‫אשר עשה ישראל לעיני כל בהתגלות אלהו"ת"‬ ‫הבעש"ט זי"ע אכן קיבל את כל נוסחאותיו של האריז"ל‪ ,‬או‬ ‫בעקבות עיסוקם הנרחב של תלמידי הבעש"ט זי"ע‬ ‫שמא הוא נטל רק חלק מהן ושילב אותן בתוך נוסח אשכנז‬ ‫(זר זהב סי' סו סק"ו)‪.‬‬ ‫בכוונות האריז"ל הורגש הצורך להביא את סידור האריז"ל‬ ‫בה התפלל מימים ימימה‪.‬‬ ‫ואחד מחלקי החיים בהם ניכרה ביותר השפעת‬ ‫לדפוס‪ ,‬וכך זכינו ל"סידור האריז"ל" שנתחבר על ידי אחד‬ ‫אור הבעש"ט זי"ע הוא בענין "נוסח התפילה"‪,‬‬ ‫התשובה על שאלה זו סבוכה למדי‪ ,‬שכן כמעט ואין‬ ‫מבני היכלא דמרן הבעש"ט זי"ע – הלוא הוא הרה"ק רבי‬ ‫שכן מרן הבעש"ט זי"ע שילב בנוסח תפלתו‬ ‫בידינו עדויות מכלי ראשון על נוסח הבעש"ט זי"ע [מלבד‬ ‫שבתי מראשקוב זי"ע‪ ,‬וכך גם הרה"ק הרבי רבי אלימלך‬ ‫הרבה מנוסחאות האריז"ל‪ ,‬דבר שהיה "על‬ ‫מה שכתב בספה"ק מאור עינים (פרשת בשלח) שהבעש"ט‬ ‫מליזענסק זי"ע התפלל בסידור האריז"ל (מפני ששם הוי"ה‬ ‫פי קבלת רבו המובהק אחיהו השילוני" (זר זהב‬ ‫זי"ע תיקן לומר 'הודו' בתפילת מנחה בערב שבת]‪.‬‬ ‫נכתב בו בכתיבה תמה‪ .‬מאור ושמש פרשת עקב)‪.‬‬ ‫שם)‪ ,‬ובעקבות כך החלו תלמידיו וצאן מרעיתו‬ ‫והסיבה לכך פשוטה‪ ,‬שכן בדורות הראשונים להתפשטות‬ ‫להתפלל ב"נוסח האריז"ל"‪ ,‬אשר ברבות הימים‬ ‫בעקבות התפשטות נוסח סידורי האריז"ל קמה וגם ניצה‬ ‫אור החסידות היה עיקר עסקם של בני היכלא קדישא דא‬ ‫קיבלה את הכינוי "נוסח ספרד"‪ ,‬וממנה יתד‬ ‫השאלה במלוא עוזה‪" :‬האם הבעש"ט אכן התפלל לגמרי‬ ‫לחפש אחר אור הדביקות בה' ובמצוותיו‪ ,‬תוך זניחת כל‬ ‫ופינה ל"סידורי ספרד" הנמצאים בידינו‪.‬‬ ‫בנוסח האריז"ל‪ ,‬או לא? ובמילים אחרות‪ ,‬האם קיבלנו עלינו‬ ‫הבלי העולם הזה‪ ,‬אולם ענין "נוסח התפילה" לא העסיק‬ ‫את כל נוסחאות ומנהגי האריז"ל‪ ,‬או שמא רק את חלקם"?‬ ‫בפנינו עומדות איפוא שתי שאלות נוקבות‪:‬‬ ‫הרבה מידי את גדולי תלמידי הבעש"ט זי"ע‪ ,‬והם לא ראו‬ ‫בו עיקר גדול שצריך לעסוק בו רבות‪.‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬האם הבעש"ט זי"ע התפלל בנוסח‬ ‫מה שינה מרן הבעש"ט זי"ע‬ ‫האריז"ל או שמא הוא תיקן נוסח חדש? והשנית‪,‬‬ ‫ממנהג אשכנז‬ ‫בהקשר לכך מן הראוי לצטט דברים חריפים שכתב הרה"ק‬ ‫רבי אלעזר מליזענסק זי"ע בשם אביו הרה"ק הרבי רבי‬ ‫האם החסידים קיבלו עליהם את נוסח האריז"ל‬ ‫האריז"ל היה אשכנזי והתפלל‬ ‫או את נוסח הבעש"ט?‬ ‫ובכן‪ ,‬לפי מסורת רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע שינה‬ ‫אלימלך מליזענסק זי"ע (נדפס בחלק מן המהדורות של הספה"ק‬ ‫בנוסח ספרדים‪ .‬דיוקן קדשו של החיד"א‬ ‫‪75‬‬ ‫"לעולם יהא אדם"‪ ,‬בנוסח ברכות קריאת שמע‪ ,‬ובתפילת‬ ‫אלקי הריב"ש שלא לאמרו" (זר זהב סי' סק"ג)‪.‬‬ ‫אני מזהיר לחבירי אוהבי נפשי שאל ישנו שום‬ ‫הבעש"ט דברים בודדים בלבד מנוסח אשכנז‪,‬‬ ‫שמו"ע [שלשת המקומות הבולטים בהם יש שינויים בין‬ ‫דבר מנוסח אשכנז‪ ,‬חוץ ממה שאבאר כאן עפ"י‬ ‫וכפי שכתב (זר זהב סי' מו סק"א) "עד שעמד מרן‬ ‫נוסח ברכות השחר – "לא שינה מרן הריב"ש זצ"ל את‬ ‫נוסח אשכנז לספרד] נצטרך להתפלל בנוסח אשכנז‬ ‫קבלת מרן הריב"ש זצ"ל" עכ"ל‪.‬‬ ‫קודש קדשים איש אלקים קדוש ונורא עיר‬ ‫סדר אשכנזי וכו'‪ ,‬אבל 'המכין' אמר קודם 'העושה לי כל‬ ‫[המקום הרביעי הוא נוסח 'והוא רחום' של שני וחמישי שבו‬ ‫וקדיש רבינו ישראל בעש"ט‪ ,‬וסידר תפילתו‬ ‫צרכי' וכו'‪ ,‬וכך הוא הנוסח‪' ,‬המכין'‪' ,‬העושה' וכו'‪ ,‬וכך נוסח‬ ‫נבוא איפוא למנות את הדברים הבודדים‬ ‫נקט הבעש"ט כנוסח ספרד]‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬כמעט כל חלקי‬ ‫בכמה דברים על פי דעת מרן האר"י ז"ל‪ ,‬ובכמה‬ ‫מרן הריב"ש זצ"ל מקובל איש מפי איש" (זר זהב סי' מו סק"א)‪.‬‬ ‫המוזכרים בספר שלחן הטהור כ'שינויים" אותם‬ ‫התפילה האחרים הם פסוקי תנ"ך ואין בהם שינויים‪.‬‬ ‫דברים תפס מנהגינו מנהג אשכנזי‪ ,‬וכל אחד‬ ‫שינה הבעש"ט זי"ע מנוסח אשכנז‪:‬‬ ‫נוסח "אתה הוא" ‪" -‬בא"י (אמ"ה) מקדש את שמך ברבים‪,‬‬ ‫אבאר במקומו כפי הקבלה‪ ,‬אף שבכמה דברים‬ ‫נוסח הרה"ק מקאריץ זי"ע‬ ‫ומרן האר"י והריב"ש זצ"ל סיימו בלא שם ומלכות‪ ,‬ברוך‬ ‫בשכמל"ו לאחר ברכת "על מצות תפילין"‬ ‫מנה מרן האר"י את האותיות‪ ,‬אעפ"כ לא שינה‬ ‫המקדש שמו ברבים" (סי' מח ס"י)‪.‬‬ ‫‪" -‬קבלתי ממורי דודי [רביה"ק מהרצ"ה‬ ‫מרן הריב"ש זצ"ל את סדר אשכנזי‪ ,‬כי כל נוסח‬ ‫כאמור‪ ,‬כמעט ואין בידינו מסורת כתובה על מנהגי‬ ‫מזידיטשוב] שקיבל מרבו ורבו מרבו עד מרן‬ ‫אשכנזי נתייסד עפ"י רזין עלאין גם כן וכו'‪ ,‬ולכן‬ ‫נוסח הקדיש ‪" -‬מרן הקדוש אור ישראל רבינו ישראל‬ ‫הבעש"ט ותלמידיו זי"ע בדורות הראשונים‪ ,‬ודוקא לכן‪,‬‬ ‫בעל שם טוב תפס נוסח ספרדי 'ויצמיח פורקניה'" (זר זהב‬ ‫מן הראוי להתייחס לנוסחאות שהועלו על הכתב על ידי‬ ‫סי' נה סק"א)‪.‬‬ ‫תלמידי הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע ותלמידיו הרה"ק‬ ‫רבי רפאל מבערשיד זי"ע והרה"ק רבי בנימין זאב מבאלטא‬ ‫סדר פסוקי דזמרה – "מרן הריב"ש טוב אמר כל סדר‬ ‫בין 'נוסח ספרד' ל'מנהגי הספרדים'‬ ‫סידור‬ ‫זי"ע‪ ,‬שגם בהם ניכרת המגמה הכללית – להיצמד לנוסח‬ ‫התפלה כאשכנזים וכו'‪ ,‬חוץ מ'הודו' שאמר קודם 'ברוך‬ ‫אשכנז‪ ,‬תוך שילוב נוסחאות שונות מנוסחאות האריז"ל‪,‬‬ ‫שאמר'" (זר זהב סי' קיח סק"ד)‪.‬‬ ‫קודש קדשים איש אלקים קדוש ונורא עיר‬ ‫בשולי פרק זה מן הראוי לציין‪ ,‬שלמרות‬ ‫האריז"ל‬ ‫וכמובא בספר אמרי פנחס (סדר היום ועניני תפלה אות קיב)‪:‬‬ ‫'והוא רחום" של שני וחמישי ‪" -‬מנהגינו לומר נוסח מרן‬ ‫וקדיש רבינו ישראל בעש"ט וסידר תפילתו‬ ‫שמקהלות החסידים נוהגים להתפלל ב'נוסח‬ ‫"נוסח השמונה עשרה‪' ,‬קונה' בלא וא"ו [כנוסח האריז"ל]‪,‬‬ ‫האר"י וספרדי‪ ,‬וכך מנהג מרן הריבש"ט" (שלחן הטהור סי' קלד‬ ‫או נוסח‬ ‫בכמה דברים על פי דעת מרן האר"י ז"ל‬ ‫ספרד'‪ ,‬אולם אין הכוונה שעליהם לנהוג‬ ‫כמדומה לי בימים נוראים היה מנגן ר' רפאל תיבת 'וקונה'‬ ‫ס"א)‪.‬‬ ‫ובכמה דברים תפס מנהגינו מנהג אשכנזי"‬ ‫ב'מנהגי ספרד'‪ ,‬שכן ידוע שאבותינו ואבות‬ ‫בוא"ו‪ ,‬ואני שמעתי מאבי בפירוש 'קונה' בלא וא"ו אפילו‬ ‫הבעש"ט‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬היתה מסורת בידי רביה"ק ההיכל הברכה‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫אבותינו גדולי אשכנז היו אומרים ש"בני‬ ‫בימים נוראים‪ .‬לא אמרו 'כי א‪-‬ל מלך גדול וקדוש אתה'‬ ‫ישראל יוצאים ביד רמ"א"‪ ,‬ואם קבלנו עלינו‬ ‫זי"ע שהבעש"ט זי"ע אמר ברכת 'אהבת עולם' בנוסח‬ ‫וכן כתב הגה"ק ממונקאטש זי"ע (חמשה‬ ‫[פיסקא זו ליתא בין בנוסח אשכנז ובין בנוסח האריז"ל]‪ ,‬כך‬ ‫חלקים מנוסח האריז"ל עדיין אין הדבר‬ ‫אשכנז שהוא קצר בהרבה מנוסח ספרד‪ ,‬ותיכף לאחר‬ ‫מאמרות‪ ,‬מאמר נוסח התפילה‪ ,‬אות לה)‪:‬‬ ‫נראה לי‪' .‬וגאלנו מהרה למען שמך' [כנוסח אשכנז]‪ ,‬ותיבות‬ ‫שעלנו לנהוג גם כמנהגי הספרדים ובני‬ ‫'נגילה ונשמה בישועתך' ממשיכים 'והביאנו לשלום מארבע‬ ‫'גאולה שלימה' אמרו בשם הרב [‪-‬רבי פנחס מקאריץ] שהוא‬ ‫"בענין הפטורות שנדפס בחומשים 'כאן‬ ‫עדות המזרח הנוהגים כשיטת הבית יוסף‪.‬‬ ‫כנפות הארץ'‪ ,‬ודלא כנוסח בני עדות המזרח המוסיפים‬ ‫טעות‪ ,‬דרש"י פירש במגילה דברכה זו נתקנה על צרות‬ ‫מסיימין הספרדיים'‪ ,‬פשוט דזה קאי על מנהג‬ ‫בו את הפיסקא 'ורחמיך ה' אלוקינו וחסדיך הרבים' וכו'‪,‬‬ ‫וכגון לענין סדר ההפטרות‪ ,‬שישנם‬ ‫המתחדשות‪ ,‬וכן שמעתי מר' יעקב שמשון ז"ל‪' .‬ברך עלינו'‬ ‫הפרענקין במדינותם‪ ,‬וכמו שנראה בחומשים‬ ‫וכפי שכתב (זר זהב סי' ס סק"א) "והנוהגים לומר נוסח ספרדי‬ ‫פרשיות בהם נרשם "מנהג האשכנזים"‬ ‫בין בקיץ בין בחורף [כנוסח אשכנז‪ ,‬ודלא כנוסח האריז"ל‬ ‫הישנים והמדוייקים שנדפס הפטורת 'כמנהג‬ ‫'ורחמיך וחסדיך הרבים' וכו'‪ ,‬ומרן אלקי הריב"ש לא אמרו‬ ‫ו"מנהג הספרדים"‪ ,‬ויש ממקהלות החסידים‬ ‫לומר בקיץ 'ברכנו']‪' ,‬ושבענו מטובה'‪ ,‬כך זכרנו וכך בשמו‬ ‫האטיליאני' ו'כמנהג הספרדיים'‪ ,‬היינו‬ ‫כלל וכלל‪ ,‬כי לא שינה מנוסח אשכנזי" עכ"ל‪.‬‬ ‫שנהגו לומר ההפטרות כמנהגי הספרדים‪,‬‬ ‫בצעטיל הנ"ל‪[ .‬השיבה שופטינו וכו'] 'ושכון עלינו וכו'‬ ‫שגם במדינותם חלוקים בזה הספרדיים‬ ‫וברחמים וצדקנו במשפט' [כנוסח אשכנז]‪ ,‬כך היה אומר‬ ‫אם נניח‪ ,‬שרביה"ק ההיכל הברכה אכן רשם את כל‬ ‫אולם רביה"ק מקאמארנא זי"ע התרעם על‬ ‫במדינת איטאליא להספרדיים במדינת‬ ‫רבי בנימין זאב [מבאלטא]‪ ,‬אבל רבי רפאל [מבערשיד] היה‬ ‫השינויים שהבעש"ט זי"ע שינה מנוסח אשכנז‪ ,‬הרי לפנינו‬ ‫כך בתרתי‪ ,‬חדא‪ ,‬שלא קיבלנו את מנהגי‬ ‫מערב ותורקיא‪ ,‬אבל לא כהטועים בגלילות‬ ‫אומר 'ורחמים בצדק ובמשפט'‪ ,‬בלא 'צדקנו'‪' .‬וכל המינים‬ ‫נוסח שונה לחלוטין מנוסח ספרד המצוי כיום‪ ,‬שכן בנוסח‬ ‫הספרדים‪ ,‬כי אם את מנהגי האריז"ל‪ ,‬וכיון‬ ‫החסידים שזה המצויין בחומשים בהפטורות‬ ‫ברגע יאבדו' בבי"ת ולא בכ"ף‪' .‬על פליטת סופריהם' [כנוסח‬ ‫שהאריז"ל לא הזכיר את הצורך לומר‬ ‫קאי על 'מנהג ספרד' של האריז"ל ומסיימים‬ ‫אשכנז]‪ ,‬ותיבת 'בית' שבסידורים נמשך מכת ש"ץ ימ"ש‪,‬‬ ‫ההפטרות במנהגי עדות המזרח אין לנו‬ ‫שם‪ ,‬וזה אינו‪ ,‬והוא פשוט‪ ,‬כי אנחנו מאבותינו‬ ‫שהוסיפו תיבת 'בית' לבדות גימטריא של שקר‪ ,‬שתיבת 'בית‬ ‫לנהוג בזה כי אם כמנהג אשכנז‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהרי‬ ‫בני אשכנז יוצאים ביד רמ"א בכל ההלכות‬ ‫סופריהם' למנין ב' שמות טומאה הנ"ל‪' .‬ושים חלקנו עמהם‬ ‫לא קיבלנו את כל מנהגי האריז"ל‪ ,‬כי אם לפי‬ ‫והוראה‪ ,‬כגון בהלכות טריפות וכו' ובכל‬ ‫לעולם ולא נבוש' [כנוסח אשכנז] כך נראה לי‪ .‬ולא אמרו‬ ‫מה שבירר מרן הבעש"ט זי"ע‪ ,‬וכיון שהוא‬ ‫השו"ע יו"ד‪ ,‬וכן בשו"ע אהע"ז לענין חרם‬ ‫תיבת 'ומצפים' וכו' [תיבות אלו ליתא בין בנוסח אשכנז‬ ‫לא הורה לומר ההפטרות כמנהג הספרדים‬ ‫דרבנו גרשום‪ ,‬ואין פוסקים כלל כהספרדיים‪,‬‬ ‫ובין בנוסח האריז"ל]‪' .‬אב (הרחמן) [הרחמים] שמע קולנו'‪,‬‬ ‫יש לנו לומר ההפטרות כמנהג האשכנזים‪.‬‬ ‫רק בנוסח התפלה שהאריז"ל הכריע שהוא‬ ‫אין אומרים 'חננו ועננו ושמע תפלתנו' [כנוסח אשכנז]‪.‬‬ ‫שער הכולל לכל הי"ב שערים‪ ,‬קבלנו אנחנו‬ ‫וזה לשון קדשו (זר זהב סי' קט סק"א)‪:‬‬ ‫שמעתי שדיבר ר' רפאל עם רבי בנימין זאב‪ ,‬אודות כי‬ ‫החסידים הגרורים אחרי רבותינו תלמידי‬ ‫ההרגל לומר 'כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל‬ ‫"מה שלא צוה מרן האר"י בדוקא אין‬ ‫הבעש"ט זי׳יע להתפלל כנוסח האריז"ל‬ ‫ברחמים'‪ ,‬שהרי ב' נוסחאות הם‪ ,‬נוסח אשכנז 'תפלת עמך‬ ‫לשנות מסדר האשכנזים‪ ,‬ואני מתרעם על‬ ‫כמו שכתבתי בארוכה במנחת אלעזר ח"א‬ ‫ישראל'‪ ,‬ונוסח ספרד האריז"ל 'תפלת כל פה' לחוד‪ ,‬ואמרו‬ ‫הרבה ענינים שיש איזה טפשים שאומרים‬ ‫(סי׳ י"א) ובשאר דוכתי‪ ,‬ולא זולת‪ ,‬ופשוט‬ ‫שהשיב לו שמכל מקום הוא אומר שניהם‪ ,‬וכמדומה שאמרו‬ ‫סדר הספרדים‪ ,‬כגון בהפטרות וכיוצא בו‪,‬‬ ‫כי בהפטורות צריך לומר כמנהג אשכנז‬ ‫בשמו שכן היה אומר הרב ואינו ברור לי וכו'‪ .‬העידו לי‬ ‫וכי מה לנו ולספרדים ואנחנו מבני בניהם של‬ ‫שהוא מאבותינו‪ ,‬כיון שהאריז"ל לא כתב‬ ‫שמוהר"ר [בשם] הרב היה אומר 'ברוב עוז ושלום בכל עת‬ ‫חסידי אשכנז אשר כל מנהגים שלנו וסדר‬ ‫ולא הכריע בזה מאומה‪ ,‬וכן נהגנו מאבותינו‬ ‫ובכל שעה'‪ ,‬ואני ידעתי שרבי בנימין זאב לא היה אומר‬ ‫התפלות נתייסדו עפ"י בעלי רוח הקודש‬ ‫ורבותינו הקדושים זי"ע‪ ,‬וכן מצאתי עתה‬ ‫רק 'וטוב בעיניך' בלא תיבת 'יהיה' [כנוסח אשכנז]‪' ,‬רצה‬ ‫יורדי המרכבה וכו'‪ ,‬אלא שירד עיר וקדיש‬ ‫בסידור 'תורה אור ודרך החיים' שנדפס‬ ‫בעמך ישראל' בלא 'שעה' [כנוסח אשכנז]" עכ"ל‪.‬‬ ‫מלאך אלקים קדוש רבינו יצחק אשכנזי וכו'‪,‬‬ ‫בווילנא עפ"י נוסח הגה"ק הרב בעל התניא‬ ‫והוא בירר ברוח קדשו סדר התפלה בלול‬ ‫ז"ל‪ ,‬כתבו בשמו כי בהפטורות צריך לומר‬ ‫מנוסח אשכנז וספרד וכו'‪ ,‬עד שעמד מרן‬ ‫אנחנו כמנהג האשכנזים" עכ"ל‪.‬‬ ‫ציונו של הרה"ק רבי פינחס מקאריץ זיע"א‬ ‫בעיירה שפיטיווקא‬ ‫‪77‬‬ ‫לא שינה מרן הריב"ש זצ"ל את סדר אשכנזי‪ ,‬כי כל נוסח‬ ‫אשכנזי נתייסד עפ"י רזין עלאין גם כן וכו'‪ ,‬ולכן אני מזהיר‬ ‫פרק ה‬ ‫על פרשת דרכים‬ ‫לחבירי אוהבי נפשי שאל ישנו שום דבר מנוסח אשכנז‪ ,‬חוץ‬ ‫ממה שאבאר כאן עפ"י קבלת מרן הריב"ש זצ"ל" עכ"ל‪.‬‬ ‫ושוב כפל את דבריו (זר זהב סי' קט סק"ב) "אור נפשינו‬ ‫איש אלקים קדוש רבינו הרב ישראל בן אליעזר וכו'‪ ,‬שינה‬ ‫האם החסידים קיבלו עליהם את מנהגי האריז"ל‬ ‫באיזה דברים מנוסח אשכנז כדעת מרן האר"י‪ ,‬והיה זה על‬ ‫פי קבלת רבו המובהק אחיהו השילוני‪ ,‬וינהג כל בית ישראל‬ ‫או את מנהגי הבעש"ט?‬ ‫אחריו‪ ,‬אבל ברוב דברים ובכל מנהגים נהג כמנהג אבותינו‬ ‫הקדושים חכמי אשכנזים" עכ"ל‪.‬‬ ‫עקיפה – לנוסח התפילה של מרן הבעש"ט זי"ע‪,‬‬ ‫בעקבות דעת רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע‬ ‫כך שאי אפשר לדעת האם נוסח הבעש"ט היווה‬ ‫שהבעש"ט זי"ע התפלל בנוסח אשכנז וקיבל‬ ‫היטיב להגדיר זאת הגאון רבי דוד שפרבר מבראשוב‬ ‫בכלל אחד מיסודות נוסח התפילה שלו‪.‬‬ ‫רק חלק מנוסחאות ומנהגי האריז"ל‪ ,‬ניתן ‪ -‬ואף‬ ‫זצ"ל (שו"ת אפרסקתא דעניא סימן יג) "שמעתי מפי מו"ח הגה"צ‬ ‫צריך ‪ -‬לפתוח נושא עדין מאוד‪ ,‬והוא‪" :‬האם‬ ‫מוהר"ם ז"ל‪ ,‬ששמע מפה קדוש של הגאון הקדוש בעל‬ ‫ולמרבה הפלא‪ ,‬ישנם כמה דברים בולטים בהם‬ ‫קיבלנו עלינו לנהוג בכל מנהגי האריז"ל‪ ,‬או שמא‬ ‫נהגו הבעש"ט ותלמידיו זי"ע כמנהג אשכנז‪,‬‬ ‫סידור‬ ‫אמרי יוסף בשם רבותיו [‪-‬לכאורה הכוונה לרבו המובהק‬ ‫קיבלנו עלינו את מנהגי הבעש"ט זי"ע"?‬ ‫הרה"ק מהרי"א מזידיטשוב זי"ע‪ .‬הערת העורך] שכל מנהג‬ ‫ובעל התניא שינה והנהיג בהם כנוסח האריז"ל‪,‬‬ ‫האריז"ל‬ ‫האר"י ז"ל שלא נהג אחריו הבעש"ט ‪ -‬כגון תיקון חצות‬ ‫ואלו הם‪ :‬ברכות תפילין – לברך רק על תפילין‬ ‫בענין זה‪ ,‬ניתן למצוא שתי גישות מנוגדות‬ ‫ביום בין המצרים ‪ -‬גם אנן לא נהגינן הכי" עכ"ל‪.‬‬ ‫של יד‪ ,‬ברכות השחר – שיש לאמרם כפי סדר‬ ‫לחלוטין‪ ,‬האחת‪ ,‬דרכו הגה"ק בעל התניא זי"ע‪,‬‬ ‫או נוסח‬ ‫האריז"ל‪ ,‬נוסח 'צור ישראל' – שאין לאמרו‪,‬‬ ‫והשניה‪ ,‬דעתו רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא‬ ‫נבוא איפוא לברר בזה את המקומות המרכזיים בהם נחלקו‬ ‫וברכת 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן' – שאין לאמרו‬ ‫זי"ע על פי מסורת בית זידיטשוב‪.‬‬ ‫רבותינו על סידור הרב בעל התניא במפורש‪ ,‬ומן המפורש‬ ‫נלמד על הסתום – על גישתם של רבוה"ק לבית זידיטשוב‬ ‫קאמארנא זי"ע בענין קבלת מנהגי האריז"ל באספקלריית‬ ‫סידור האר"י‬ ‫הבעש"ט‬ ‫הבעש"ט זי"ע‪.‬‬ ‫לבעל התניא‬ ‫את דעתו הגדולה של הגה"ק בעל‬ ‫ברכות התפילין‬ ‫התניא זי"ע אודות נוסח התפילה‬ ‫נחלקו רבותינו הראשונים כמה ברכות מברכים בשעת‬ ‫ניתן ללמוד מתוך ה"סידור" אותו‬ ‫הנחת תפילין‪ ,‬למעשה‪ ,‬מנהג בני עדות המזרח כדעת המחבר‬ ‫איזן ותיקן‪.‬‬ ‫סידור ונציה רפ"ד עליו רשם מהרח"ו את הגהותיו‬ ‫(שו"ע או"ח סימן כה ס"ה) לברך רק ברכת 'להניח תפילין'‪,‬‬ ‫מלאכה גדולה וכבידה השקיע‬ ‫ומנהג בני אשכנז כדעת הרמ"א (שם) לברך על תפילין של‬ ‫הרב בעל התניא בבירור נוסח‬ ‫ראש 'על מצות תפילין' [ולומר תמיד אחר הברכה השניה‬ ‫בתפילת ערבית [לקמן יתבארו בהרחבה ארבעת הנידונים‬ ‫התפילה‪ ,‬וכפי שכותב נכדו הרה"ק‬ ‫'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' (רמ"א שם)]‪.‬‬ ‫הללו ועוד]‪ ,‬וזאת מלבד כל סדר נוסח התפילה שהוא איזן‬ ‫הרש"ב מליובאוויטש זי"ע (אגרות‬ ‫וחיקר ותיקן כנוסח האריז"ל‪.‬‬ ‫קודש ח"א סי' יד) "גבהו דרכי רבינו‬ ‫האריז"ל עצמו נהג כמנהג בני עדות המזרח – לברך רק‬ ‫ז"ל בהסידור‪ ...‬וכידוע אשר עשרים‬ ‫ברכת 'להניח תפילין'‪ ,‬אמנם נתן טעם גם למנהג האשכנזים‬ ‫לברך שתי ברכות‪' ,‬להניח' ו'על מצות'‪ ,‬כמובא בפרי עץ‬ ‫דעת רביה"ק‬ ‫שנה עסק בהנוסח‪ ,‬ובכל שנה היה‬ ‫חיים (שער התפלה פ"ז) "אנו משימין תפלה של ראש כנגד‬ ‫ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע –‬ ‫מסדר נוסח אחר‪ ,‬עד הפעם העשרים‬ ‫האצילות‪ ,‬ובזה נתקנו חיצונית דג"ת דאצילות‪ ,‬ואין כאן‬ ‫"לא שינה מרן הריב"ש זצ"ל‬ ‫יצא מזוכך ומבורר ומנוקה"‪.‬‬ ‫ברכה‪ ,‬לפי שאין בנו כח לתקן אור מקיף ע"י מעשינו‪,‬‬ ‫וממילא נעשה‪ .‬אך סברת רש"י וחכמי האשכנזים‪ ,‬כי יש‬ ‫את סדר אשכנזי"‬ ‫אחת מן המטרות שעמדו לנגד‬ ‫עיניו של הרב בעל התניא ז"ל‪,‬‬ ‫בידינו כח לעשות‪ ,‬ולכן מברכין גם על של ראש" עכ"ל‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬דעת רבוה"ק לבית זידיטשוב‪-‬קאמארנא‬ ‫היתה – להעמיד ולתקן כראוי את‬ ‫זי"ע לא היתה נוחה מדרכו של בעל התניא בקביעת נוסח‬ ‫נוסח האריז"ל וכפי שכתב בעצמו‬ ‫הרב בעל התניא הכריע בזה כמנהג האריז"ל‪ ,‬ולכן‬ ‫התפילה‪ ,‬שכן קבלה היתה בידם איש מפי איש שמרן‬ ‫(שו"ת הרב סי' ט) "תיקן האריז"ל נוסח‬ ‫בסידורו הביא רק את הברכה 'להניח תפילין'‪ ,‬וכתב שבזה‬ ‫הבעש"ט לא קיבל את כל הוראות ומנהגי האריז"ל‪ ,‬אלא‬ ‫התפילה מלוקט מאשכנז ומספרד‬ ‫"יכוין לפטור גם את של‪-‬ראש"‪.‬‬ ‫בירר ותיקן נוסח חדש המיוסד בעיקרו על נוסח אשכנז‪ ,‬עם‬ ‫ומשאר נוסחות וכו'‪ ,‬ועל ידי‬ ‫אמנם רביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע האריך בענין זה‬ ‫תוספות מסוימות מנוסח האריז"ל‪ ,‬אותן הנהיג עפ"י קבלת‬ ‫הכוונות וגימטריאות נוכל להבין‬ ‫שצריך לברך שתי ברכות‪' ,‬להניח' ו'על מצות'‪ ,‬כמנהג בני‬ ‫רבו אחיה השלוני‪.‬‬ ‫תיקון נוסחתו‪ ,‬איזה תיקון יוכשר‬ ‫אשכנז היוצאים ביד רמ"א‪ ,‬וכפי שכתב בספר פרי קודש‬ ‫בעיניו" עכ"ל‪ ,‬וכך אכן נדפס על דף‬ ‫וכפי שכתב רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע (זר זהב סי' מו סק"א)‬ ‫הלולים (שער התפילין פט"ז) "ובענין ברכות התפילין אם הם‬ ‫השיעור של "סידור הרב" – "סדר‬ ‫"עד שעמד מרן קודש קדשים איש אלקים קדוש ונורא עיר‬ ‫שנים 'להניח' ו'על מצות'‪ ,‬לא הכריח רבינו [האריז"ל]‪,‬‬ ‫תפילות מכל השנה עפ"י נוסח‬ ‫וקדיש רבינו ישראל בעש"ט‪ ,‬וסידר תפילתו בכמה דברים‬ ‫ואמר בשער התפלה (פרק א) ובשער התפילין (פט"ז) שהדבר‬ ‫האריז"ל"‪.‬‬ ‫על פי דעת מרן האר"י ז"ל‪ ,‬ובכמה דברים תפס מנהגינו‬ ‫תלוי במנהג‪ ,‬הספרדים נהגו כסברת הרי"ף וסייעתו שלא‬ ‫מנהג אשכנזי‪ ,‬וכל אחד אבאר במקומו כפי הקבלה‪ ,‬אף‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בדברי בעל התניא‬ ‫לברך על של ראש‪ ,‬והאשכנזים נהגו כרש"י ור"ת לברך‬ ‫סדר תפילות מכל השנה עפ"י נוסח האריז"ל‪.‬‬ ‫שבכמה דברים מנה מרן האר"י את האותיות‪ ,‬אף על פי כן‬ ‫אין התייחסות ישירה – ואף לא‬ ‫סידור הרב בעל התניא דפוס קאפוסט‬ ‫השחר וזמן אמירתם‪.‬‬ ‫דצלותא 'גואל ישראל' ודסדורא 'גאל ישראל'‪,‬‬ ‫שתים וכו'‪ .‬ורב אחד גדול הידוע בזמנינו הנהיג‬ ‫לשון הוה ועבר‪ ,‬כמו 'גואלנו' כו'" עכ"ל‪.‬‬ ‫כמה גלילות שלא לברך כי אם ברכה אחת‪,‬‬ ‫דהנה חז"ל תקנו לומר בכל יום ברכות השחר‬ ‫והדפיס כן בסידור שלו הנדפס מחדש בלי שום‬ ‫על סדר העולם והנהגתו‪ ,‬שכל מה שהבריות נהנין‬ ‫אולם רביה"ק ההיכל הברכה התרעם על כך‪,‬‬ ‫ראיה‪ ,‬והכריע מדעתו שלא לברך כי אם ברכה‬ ‫יברכו להקדוש ברוך הוא בפעם ראשונה שנהנין‬ ‫שכיון שמרן הבעש"ט נהג כמנהג אשכנז לומר‬ ‫אחת וכו'‪ ,‬ומכריע מדעתו מה שלא הכריע רבינו‬ ‫הנאה זו בכל יום‪ ,‬וכדאיתא בגמרא (ברכות דף ס ע"ב)‬ ‫"צור ישראל"‪ ,‬שמע מינה שלא קיבל בזה את‬ ‫ז"ל [כאמור לעיל‪ ,‬שהאריז"ל נתן טעם לשני‬ ‫"כי מתער אומר 'אלה‪-‬י‪ ,‬נשמה שנתת בי טהורה‬ ‫מנהג האריז"ל‪ ,‬ואם כן יש לנו לנהוג בזה כמנהג‬ ‫המנהגים‪ .‬הערת העורך]‪ ,‬אבל חלילה לנו לשנות‬ ‫וכו' ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים'‪.‬‬ ‫הבעש"ט שנהג לאמרו‪ ,‬וכפי שכתב (זר זהב סי' סו‬ ‫מנהג אבותינו שנתייסד ע"פ הגמרא ופוסקים‬ ‫כי שמע קול תרנגולא לימא 'ברוך אשר נתן לשכוי‬ ‫סק"ו)‪:‬‬ ‫וכו'‪ ,‬נשתקע הדבר ולא נאמר" עיי"ש מה‬ ‫בינה להבחין בין יום ובין לילה'‪ .‬כי פתח עיניה‬ ‫"עד שעמד רבינו הקדוש אור ישראל גדול‬ ‫שהאריך בזה‪.‬‏‬ ‫לימא 'ברוך פוקח עורים'‪ .‬כי תריץ ויתיב לימא‬ ‫מרבן שמו תלמיד אחיהו השילוני וכו'‪ ,‬והוא שינה‬ ‫'ברוך מתיר אסורים'‪ .‬כי לביש לימא 'ברוך מלביש‬ ‫ואילו רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע הוסיף ומסר‬ ‫באיזה דברים מנוסח אשכנז כדעת מרן האר"י‪,‬‬ ‫ערומים'‪ .‬כי זקיף לימא 'ברוך זוקף כפופים'‪ .‬כי‬ ‫שהבעש"ט זי"ע נהג להדיא כמנהג אשכנז לברך‬ ‫והיה זה על פי קבלת רבו המובהק אחיהו השילוני‬ ‫נחית לארעא לימא 'ברוך רוקע הארץ על המים'‪.‬‬ ‫שתי ברכות על התפילין‪ ,‬עד כדי כך‪ ,‬שלא היה‬ ‫וינהג כל בית ישראל אחריו‪ ,‬אבל ברוב דברים‬ ‫כי מסגי לימא 'ברוך המכין מצעדי גבר'‪ .‬כי סיים‬ ‫אומר 'ברוך שם' לאחר ברכת 'על מצות תפילין'‬ ‫סידור‬ ‫ובכל מנהגים נהג כמנהג אבותינו הקדושים חכמי‬ ‫מסאניה לימא 'ברוך שעשה לי כל צרכי'‪ .‬כי אסר‬ ‫[ודלא כהרמ"א]‪ ,‬לפי שאין בזה ספק כלל‪,‬‬ ‫אשכנזים וכו'‪ ,‬ומזה אני מתמה על הגאון מהר"ז‬ ‫המייניה לימא 'ברוך אוזר ישראל בגבורה'‪ .‬כי‬ ‫אוהל ציונו של הרה"ק בעל התניא זיע"א בהאדיטש‬ ‫ופשיטא שצריך לברך שתי ברכות‪ ,‬וזה לשונו‬ ‫האריז"ל‬ ‫בעל התניא ושו"ע‪ ,‬היאך מלאו לבו להסיר נוסח‬ ‫פריס סודרא על רישיה לימא 'ברוך עוטר ישראל‬ ‫(שה"ט סי' כה סק"ג) "כיון שכל חכמי אשכנז הסכימו‬ ‫'צור ישראל'‪ ,‬ועוד כיוצא 'ברוך ה' לעולם אמן‬ ‫בתפארה'" וכו'‪.‬‬ ‫לברך שני ברכות‪ ,‬הוה הלכה ברורה להם לברך‬ ‫אמנם כבר כתב הטור (סימן מו) "אחר שהניח תפילין‬ ‫ערבית‪ ,‬לאחר ברכת 'השכיבנו' לפני חצי קדיש‪ ,‬ובדברי‬ ‫הראשונים כבר מצאנו אריכות גדולה אודות נסיבות התקנה‬ ‫ואמן'‪ ,‬ושאר דברים אשר מרן אלקי הריב"ש‬ ‫זצ"ל היה אומרם בלי שום שינוי‪ ,‬וברכת בילא"ו‬ ‫כך‪ ,‬ואין כאן ספיקות כלל וכו'‪ .‬ואם מה שהכניס‬ ‫או נוסח‬ ‫הבעש"ט‬ ‫עצמו לחיוב ברכה‪ ,‬לזה אין תקנה עם אמירת‬ ‫יסדר הברכות שתקנו על סידור העולם והנהגתו‪ ,‬ואף על‬ ‫לומר ברכה זו‪ ,‬וכן נחלקו הראשונים אם יש בה משום‬ ‫של מעריב היה אומר מרן הקדוש אף במוש"ק‬ ‫בשכמל"ו‪ ,‬וכך קבלתי ממורי דודי [רביה"ק‬ ‫גב דמלישנא דגמרא משמע שצריך לומר כל אחת ואחת‬ ‫הפסק בין גאולה לתפילה (ראה מה שהארכנו בזה בספר 'אוצר‬ ‫ובחוה"מ בלי שום שינוי‪ ,‬והיאך מלאו לבו לשנות‬ ‫מהרצ"ה מזידיטשוב] שקיבל מרבו ורבו מרבו עד‬ ‫בשעתה‪ ,‬ולפי שאין הידים נקיות תקנו לסדרן בבית‬ ‫הקדיש'‪ ,‬משנת הראשונים‪ ,‬סי' ו)‪ ,‬למעשה‪ ,‬מנהג אשכנז מימות‬ ‫נוסח אבותינו ואבות אבותינו" עיי"ש‪.‬‬ ‫מרן אלקי הריב"ש שלא לאמרו" עכ"ל‪.‬‬ ‫הכנסת‪ ,‬וגם מפני שרבים מעמי הארצות שאין יודעים אותן‪,‬‬ ‫הראשונים עד היום הזה לומר ברכה זו בכל לילות החול –‬ ‫תקנו שיסדרום בבית הכנסת ויענו אמן אחריהם ויצאו ידי‬ ‫מלבד במוצאי שבת שאז נמנעים מאמירתה ללא טעם ברור‬ ‫ברוך ה' לעולם אמן ואמן‬ ‫נמצא‪ ,‬שהרב בעל התניא הנהיג כמנהג האריז"ל‪,‬‬ ‫חובתן" עכ"ל‪ ,‬וכן כתב הרמב"ם (הל' תפלה פ"ז ה"ט)‪ ,‬ומשמע‬ ‫לדבר‪ ,‬ומנהג עדות המזרח מימות הראשונים שאין אומרים‬ ‫ואילו רבוה"ק זי"ע הנהיגו כמנהג הבעש"ט‪.‬‬ ‫בדבריהם שגם בבית הכנסת מברכים הברכות כאותו סדר‬ ‫ענין שלישי אותו ניתן לראות כשינוי בולט‬ ‫ברכה זו כלל‪ ,‬וכך גם בכתבי האריז"ל לא נזכרה ברכה זו‪,‬‬ ‫בהם נתקנו לאמרם בהשכמת הבוקר‪ ,‬ולכן מברכים הברכות‬ ‫וכן כתב הכף החיים (סי' רלו ס"ק יב) "נראה מדברי האריז"ל‬ ‫שבעל התניא שינה ממנהג הבעש"ט זי"ע הוא‬ ‫בענין אמירת ברכת 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן'‪.‬‬ ‫צור ישראל‬ ‫'שלא עשני גוי' 'עבד' ו'אשה' בסיום כל הברכות‪.‬‬ ‫שאין לאומרם" עכ"ל‪.‬‬ ‫מקום נוסף בולט מאוד בו שינה בעל התניא‬ ‫אכן מנהג אשכנז מימות הראשונים לברך ברכות 'שלא‬ ‫ברכה זו נאמרת על ידי בני חו"ל בתפילת‬ ‫וכן בעל התניא היה הראשון בקרב עדת החסידים שביטל‬ ‫ממנהג הבעש"ט זי"ע הוא בברכת "אמת ויציב"‬ ‫עשני גוי' 'עבד' ו'אשה' תיכף לאחר ברכת 'הנותן לשכוי‬ ‫אמירת 'ברוך ה' לעולם' למרות שהבעש"ט זי"ע כן נהג‬ ‫הנאמר לפני תפילת שמו"ע של שחרית‪ ,‬בסיום‬ ‫בינה'‪ ,‬כמו כן ברכת 'מלביש ערומים' קודמת לברכת 'מתיר‬ ‫לאמרו‪ ,‬וכפי שכתב בסידורו‪" :‬מנהג העולם לומר קודם חצי‬ ‫ברכה זו השמיט בעל התניא את הפיסקא "צור‬ ‫אסורים' (ראה פירושי סידור התפילה לרוקח סי' ד)‪.‬‬ ‫קדיש בחול 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן'‪ ,‬ובשבת 'ושמרו'‬ ‫ישראל‪ ,‬קומה בעזרת ישראל‪ ,‬ופדה כנאומך‬ ‫והנה האריז"ל החזיר עטרה לישנה‪ ,‬ובאשמורת הבוקר‬ ‫(וביום טוב וראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬פסוקים אחרים מעין קדושת‬ ‫יהודה וישראל"‪ ,‬אלא תיכף לאחר "ה' ימלוך‬ ‫אמר הברכות על הסדר שנתחייב בהן בקומו משנתו‪ ,‬ולא‬ ‫קדושים‬ ‫שלא לומר‬ ‫דעת‬ ‫הנוהגין‬ ‫הספה"ק‬ ‫אבל‬ ‫ההסכמותמהעלשיסמוכו‪.‬‬ ‫היום)‪ ,‬ויש להם על‬ ‫לעולם ועד" אומרים "ונאמר גואלנו ה' צבאות‬ ‫בבית הכנסת‪ ,‬וכמו שכתב בפרי עץ חיים (שער הברכות פרק‬ ‫בחול 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן' מפני חשש הפסק‪ ,‬גם‬ ‫שמו קדוש ישראל"‪.‬‬ ‫ד) "השמונה עשר ברכות‪ ,‬וברכות שיש מן 'על נטילת ידים'‬ ‫בשבת (ויו"ט ור"ה ויוה"כ) אין להפסיק בפסוקים" עכ"ל‪.‬‬ ‫מקור שינוי זה הוא בעיקרו עפ"י דברי האריז"ל‬ ‫עד ברכת התורה‪ ,‬היה נוהג מורי [האר"י] זלה"ה לאמרם‬ ‫כפי הנראה‪ ,‬רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע הבין שאחד‬ ‫(פע"ח שער הק"ש פכ"ח) שמתיבות "מי כמוכה" עד‬ ‫בביתו אפילו בלילה קודם עלות השחר‪ ,‬ומסדרם בכל ברכה‬ ‫הטעמים שבעל התניא נמנע מאמירתו 'ברוך ה' לעולם' היה‬ ‫"גאל ישראל" יש רק מ"א תיבות‪ ,‬דבר המתאפשר‬ ‫וברכה שנתחייב בה‪ ,‬וכמו שאמרו בגמרא וכתב הרמב"ם‬ ‫עקב כך שהאריז"ל לא נהג לאמרו‪ ,‬ובשל כך הביע את דעת‬ ‫רק בהשמטת הפיסקא "צור ישראל"‪ ,‬ואכן מנהג‬ ‫ז"ל‪ ,‬כד שמע קל תרנגולא מברך 'הנותן לשכוי בינה'‪ ,‬כד‬ ‫קדשו (בקטע המובא לעיל) שיש לנו לנהוג בזה כמנהג הבעש"ט‬ ‫בני עדות המזרח שלא לאמרו‪.‬‬ ‫משי ידיה‪' ,‬מברך על נטילת ידים' וכו'‪ ,‬ואחר כך היה הולך‬ ‫זי"ע שהחזיק במנהג אשכנז לאמרו אפילו במוצאי שבת‪.‬‬ ‫לבית הכנסת מעוטף ומוכתר בתפילין ובציצית טלית גדול‪,‬‬ ‫וכך כתב הרב בעל התניא (שו"ת הרב סי' ט)‬ ‫ושם היה מתחיל מן 'אלקינו ואלקי אבותינו' שהוא פרשת‬ ‫עדות נוספת למנהג הבעש"ט בזה מובא בשם הרה"ק רבי‬ ‫"תיקן האריז"ל נוסח התפילה מלוקט מאשכנז‬ ‫העקידה" עכ"ל‪.‬‬ ‫פנחס מקאריץ זי"ע (אמרי פנחס‪ ,‬שער ג‪ ,‬סדר היום ועניני תפלה‬ ‫ומספרד ומשאר נוסחות וכו'‪ ,‬ועל ידי הכוונות‬ ‫אות קמג) "אמר בשם הבעש"ט שהחמיר מאד שצריך לומר‬ ‫וגימטריאות נוכל להבין תיקון נוסחתו‪ ,‬איזה‬ ‫ובדרכו הלך הרב בעל התניא‪ ,‬שבסידורו הביא את סדר‬ ‫במעריב 'ברוך ה' לעולם' וכו'‪ ,‬ואמר זאת עם השמועה על‬ ‫תיקון יוכשר בעיניו‪ ,‬כמו שכתב במקום אחד‬ ‫ברכות השחר תיכף בהשכמת הבוקר‪ ,‬לפני הנחת טלית‬ ‫אותן שאין אומרים" עכ"ל‪.‬‬ ‫מ'מי כמוכה' עד 'גאל ישראל' מ"א תיבות‪ ,‬ואי‬ ‫ותפילין‪ ,‬וגם את סדר הברכות גופא הביא כסדר האריז"ל‬ ‫אפשר אלא בענין שאין בנוסחתו 'צור ישראל'‬ ‫[ברכות 'שלא עשני גוי' 'עבד' ו'אשה' הן בסוף הברכות‪,‬‬ ‫וברכת 'מלביש ערומים' קודמת לברכת 'מתיר אסורים']‪.‬‬ ‫סדר ברכות השחר‬ ‫עד 'ונאמר גואלנו'‪ ,‬לפי ש'צור ישראל' הוא‬ ‫בקשה‪ ,‬ובכל שלפני שמונה עשרה אינם רק‬ ‫אמנם‪ ,‬גם בענין זה‪ ,‬לא קיבל הבעש"ט את מנהג האריז"ל‬ ‫מקום רביעי בו באה לידי ביטוי המחלוקת האם לנהוג‬ ‫דיוקן קדשו של הרב בעל התניא‬ ‫סידור שבחים‪ ,‬וכדאמרו רז"ל פסחים קי"ז ע"ב‬ ‫כמנהג האריז"ל או כמנהג הבעש"ט הוא בענין סדר ברכות‬ ‫‪81‬‬ ‫(פרי קודש‬ ‫וכן כתב רביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע‬ ‫ורביה"ק ההיכל הברכה זי"ע אף כותב שהאריז"ל התפלל‬ ‫לאמרם לפני כן [ומתחילים התפילה באמירת‬ ‫בתרתי‪ ,‬בין לענין זמן אמירת הברכות – שנהג‬ ‫הלולים שער הקריאת שמע) "בודאי היה יודע רבינו [האריז"ל]‬ ‫בימים הנוראים אצל האשכנזים היה כדי לומר הפיוטים‪,‬‬ ‫'לעולם' או פרשת 'וידבר'] אולם סדר הברכות‬ ‫לאמרם בבית הכנסת‪ ,‬ובין לענין סדר הברכות –‬ ‫איזה פיוט מיוסד עפ"י סוד היה אומרו‪ ,‬אבל אתנו אין יודע‪,‬‬ ‫כמובא בזר זהב (סי' קט סק"ב) "מרן הקדוש [האריז"ל] דרכו‬ ‫נאמר כמנהג אשכנז [שברכות 'שלא עשני גוי'‬ ‫שנהג לאמרן כמנהג אשכנז‪.‬‬ ‫על כן לא ראיתי לאנשי מעשה שיאמרו קודם השמו"ע‪.‬‬ ‫היה בימים נוראים להתפלל בבית הכנסת של אשכנזים‪,‬‬ ‫'עבד' ו'אשה' נאמרים בתחילת הברכות]‪.‬‬ ‫וכפי שכתב רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע (שוה"ט‬ ‫אמנם בתוך התפלת העמידה [‪-‬בחזרת הש"ץ] ראיתי למורי‬ ‫שהיה רוצה לומר התפלות והפיוטים של אשכנזים‪ ,‬שכולם‬ ‫סי' מו ס"ג) "כל אחד לפי מה שהוא אדם‪ ,‬ולפי‬ ‫שהיה מצוה לומר פיוטים‪ ,‬כי אחר שכבר התפללו הקהל‬ ‫ברוח הקודש נתייסדו‪ ,‬לכן היה מתפלל בעת ההוא בקביעות‬ ‫פיוטים בברכות קריאת שמע‬ ‫היום והשעה‪ ,‬יסדר הברכות‪ ,‬או תיכף בקומו‬ ‫בלחש ויצאו ידי חובתן אין קפידא כ"כ להפסיק‪ ,‬ובפרט‬ ‫מקום חמישי בו שינה הבעש"ט ממנהג האריז"ל‬ ‫אחר שיטהר עצמו‪ ,‬או בבית הכנסת"‪ .‬ובזר זהב‬ ‫שהרוב מיוסדים על סודות" עכ"ל‪.‬‏‬ ‫הוא בענין אמירת פיוטים בברכות קריאת שמע‬ ‫הוסיף (שם סק"ב) "מרן הריב"ש סידר הברכות‬ ‫בבית הכנסת‪ ,‬והתחיל 'אדון עולם'‪ ,‬אף על פי כן‬ ‫ברכו אחר התפילה – בליל שבת‬ ‫בד' פרשיות‪ ,‬בימים טובים‪ ,‬ובימים הנוראים‪.‬‬ ‫ראיתי הרבה צדיקים וקדושים שסידרו הברכות‬ ‫דהנה נחלקו הראשונים לענין אמירת פיוטים‬ ‫אחר חצות לילה כמנהג מרן האר"י" עכ"ל‪.‬‬ ‫ענין ששי בו לא קיבל הבעש"ט את מנהגי האריז"ל אלא‬ ‫בברכות ק"ש אם יש בהם משום משנה ממטבע‬ ‫המשיך לנהוג כמנהג אשכנז הקדמון הוא לענין אמירת‬ ‫וכן נהגו הרבה תלמידי הבעש"ט זי"ע לברך‬ ‫שטבעו חכמים בברכות (עיין טור סי' סח)‪ .‬ולהלכה‪,‬‬ ‫'ברכו' אחר תפילת ערבית בליל שבת‪.‬‬ ‫ברכות השחר בבית הכנסת לאחר הנחת טלית‬ ‫דעת המחבר (סימן סח ס"א) שנכון למנוע מאמירת‬ ‫סידור‬ ‫דהנה מנהג אמירת ברכו בסיום התפילות שנוי במחלוקת‬ ‫הפיוטים משום דהוי הפסק‪ ,‬אמנם מנהג אשכנז‬ ‫ותפילין‪ ,‬וכפי שכתב רביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב‬ ‫מימות הראשונים‪ ,‬וכפי שהאריך בשו"ת הריב"ש (סימן שלד;‬ ‫לומר פיוטים בברכות ק"ש כהכרעת הרמ"א‪.‬‬ ‫זי"ע על דברי הפרי עץ חיים הנ"ל (פרי קודש‬ ‫האריז"ל‬ ‫הובאו דבריו בבית יוסף סימן קלג)‪ ,‬ולהלכה נפסק בשו"ע (סימן‬ ‫הלולים שער הברכות פרק רביעי;‏ עטרת צבי על הזוהר דף‬ ‫ולמעשה‪ ,‬כאן נתהפכו היוצרות‪ ,‬שכן האריז"ל‬ ‫ר"ס ע"א) "ראיתי לרבותי נ"ע שהיו אומרים ברכות‬ ‫קלג ס"א) "בשבת ויו"ט אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא‪.‬‬ ‫או נוסח‬ ‫נהג לומר הפיוטים בברכות ק"ש כמובא בפרי‬ ‫השחר סדר הברכות כנוסח אשכנז בבית הכנסת‪.‬‬ ‫הגה‪ ,‬אפילו במקום שנהגו לאומרו בימות החול שמא לא‬ ‫עץ חיים (שער הקריאת שמע פרק א) "בענין פיוטים‬ ‫וגם באמת אין טעם בדברי האר"י ז"ל על פי‬ ‫היו יחידים בבית הכנסת כשאמרו ברכו‪ ,‬מכל מקום בשבת‬ ‫הבעש"ט‬ ‫שנהגו האשכנזים לומר‪ ,‬היה נוהג מורינו [האר"י]‬ ‫הסוד להיות מסודרים הברכות קודם או מאוחר‬ ‫ויו"ט אין לאומרו‪ ,‬דהכל באין לבית הכנסת קודם ברכו"‬ ‫זלה"ה לומר‪ ,‬והיה אומר שאין בהם שום הפסק‪,‬‬ ‫איזה ברכה כנוסח ספרד‪ ,‬אבל הוא בעצמו היה‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫כי הכל הולך אחר החיתום‪ ,‬והואיל ומסיימים‬ ‫נוהג כן ואמרם כל אחת בשעה שנתחייב ממילא‬ ‫מלשון המחבר משמע שהיה מנהגם לומר ברכו אחר כל‬ ‫מעין הברכה לא הוי הפסק" עכ"ל‪.‬‬ ‫היה סדורם כן [ר"ל‪ ,‬שלפי שהאריז"ל היה‬ ‫תפילה ולכן הוצרך לשלול אמירת ברכו אחר תפילת מוסף‬ ‫אומר הברכות בשעה שנתחייב בה‪ ,‬על כן היה‬ ‫בשבת‪ ,‬אכן מלשון הרמ"א משמע שבאשכנז אף בימות‬ ‫אומרם בסדר המבואר בגמרא‪.‬‬ ‫החול היו נוהגים שהש"ץ אינו ברכו אחר תפילת שחרית‪,‬‬ ‫העורך]‪ ,‬וכבר תקנו לאומרם‬ ‫ולכן נקט הרמ"א 'אפילו במקום שנהגו לאומרו בימות‬ ‫בבית הכנסת או בבית התפלה‬ ‫החול'‪ .‬אמנם גם באשכנז נהגו שאם יש אחד שלא שמע‬ ‫על הסדר‪ .‬ואמר מורי מאחר‬ ‫ברכו אזי הוא עצמו [וכן הש"ץ או אדם אחר] אומר ברכו‬ ‫שאין בנו כח לומר כל ברכה‬ ‫בשבילו‪ ,‬אלא שמנהג ספרד שהש"ץ אומר תמיד ברכו אחר‬ ‫על מה שניתקנה כמו בחכמי‬ ‫התפילה עבור המאחרים שלא שמעו ברכו‪ ,‬ואף אם כולם‬ ‫התלמוד שאמרו אותן בשעת‬ ‫כבר שמעו ברכו הש"ץ חוזר ואומר ברכו (וכפי שכתב במשנה‬ ‫חיובן‪ ,‬כגון שמע קול תרנגולא‬ ‫ברורה ריש סימן סט)‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬ואנו חלשים‪ ,‬ומי יעצור‬ ‫אכן עפ"י האריז"ל צריך הש"ץ לומר תמיד ברכו בסיום‬ ‫כח קדושה כמו הראשונים או‬ ‫תפילות שחרית וערבית בין בימות החול ובין בשבת ויו"ט‪,‬‬ ‫כמו קדוש עליון האר"י ז"ל עיר‬ ‫כמובא בפרי עץ חיים (שער קריאת ספר תורה פ"ה; שער השבת‬ ‫וקדיש מן שמיא נחית לומר‬ ‫פי"ג) ובמשנת חסידים (מסכת שארית ערבית פ"ו ה"ז) שבאמירת‬ ‫כל ברכה בכוונת הדעת בשעת‬ ‫'ברכו' שאחר התפילה ישנה כוונה אחרת מן ה'ברכו' שקודם‬ ‫חיובה‪ .‬ואם סדרו הקדמונים‬ ‫התפילה‪ ,‬וכן מנהג בני עדות המזרח לומר תמיד ברכו בסיום‬ ‫סידור האריז"ל לרבי יעקב קאפיל‬ ‫על הסדר‪ ,‬יותר טוב לאמרם‬ ‫התפילה (כף החיים סימן קלג סק"א)‪.‬‬ ‫בבית הכנסת כמבואר בטור‬ ‫וב"י סימן מ"ו וכו'‪ .‬ומאחר‬ ‫אמנם בסידורי האריז"ל מצינו קצת חילוקים בזה‪ ,‬שכן‬ ‫שאנו אומרים אותם בבית‬ ‫בין האשכנזים" עכ"ל‪.‬‬ ‫בסידור האריז"ל שנדפס בזאלקאווא (שנת תקמ"ח) בימות‬ ‫הכנסת על הסדר‪ ,‬ובודאי זה‬ ‫החול הביא אמירת ברכו בתפילת ערבית אבל לא בתפילת‬ ‫ולעומת זאת הבעש"ט הנהיג שלא לומר הפיוטים בברכות‬ ‫הוא טוב‪ ,‬בכדי שיענו אמן כל‬ ‫שחרית‪ ,‬ואילו בשבת הביא אמירת ברכו בין בתפילת‬ ‫ק"ש‪ ,‬וכפי שכתב רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע (שוה"ט סימן‬ ‫אחד אחר ברכת חבירו‪ ,‬וברכה‬ ‫ערבית בליל שבת ובין בתפילת מוסף ביום השבת‪ .‬לעומת‬ ‫סח ס"א‪-‬ס"ב) "מרן האר"י‪ ,‬בימים נוראים שהיה מתפלל בין‬ ‫בלא אמן ממש הוא פלג גופא‬ ‫זאת בסידור קול יעקב לרבי קאפיל ובסידור רבי שבתי‬ ‫האשכנזים‪ ,‬היה אומר כל הפיוטים של ברכות קריאת שמע‪,‬‬ ‫כנודע ומפורסם" עכ"ל‪.‬‏‬ ‫מראשקוב תלמיד הבעש"ט מצינו להיפך‪ ,‬שבימות החול‬ ‫ופסק שאין בזה הפסק וכו'‪ ,‬מרן הקדוש הריב"ש נהג שלא‬ ‫הביאו אמירת ברכו בתפילת שחרית אבל לא בערבית‪,‬‬ ‫לאמרם‪ ,‬ומחמת זה נתפשט המנהג בינינו שלא לאמרם‪,‬‬ ‫גם בזה‪ ,‬מנהג רוב מקהלות‬ ‫ואילו בשבת הביאו אמירת ברכו בין בתפילת ערבית בליל‬ ‫ורבנו הקדוש מורנו הרב אלימלך מליזענסק נהג לאמרם‬ ‫החסידים להתחיל סדר התפילה‬ ‫שבת‪ ,‬ובין בתפילת מוסף ביום השבת‪.‬‬ ‫בראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬מהטעם שמרן האר"י אמרם‬ ‫בבית הכנסת באמירת ברכות‬ ‫באותו הפעם" עכ"ל‪.‬‬ ‫סידור האריז"ל בכת"י הרה"ק רבי אברהם שמשון‬ ‫השחר‪ ,‬ואפילו אותם הנוהגים‬ ‫אמנם בסידור רבי אשר ובסידור הרב בעל התניא לא‬ ‫מראשקוב בן ה"תולדות"‬ ‫‪83‬‬ ‫"לאחר שנחית עיר וקדיש מן שמיא הבעש"ט ז"ל וכו'‪,‬‬ ‫והבין ששורש נשמתו אינו משער נוסח אשכנז‪ ,‬ולכן אחז‬ ‫אב הרחמן שמע קולנו‬ ‫הביאו ברכו בשום תפילה כי אם בתפילת‬ ‫ערבית של ליל שבת‪ .‬וכן נתפשט המנהג בהרבה‬ ‫בנוסח האריז"ל‪ ,‬וגם ראה שמזמנו ואילך כמה נפשות שראויים‬ ‫מקום שביעי בו שינה הבעש"ט מנוסח האריז"ל‬ ‫מקהילות החסידם‪ ,‬שבליל שבת נוהגים לומר‬ ‫לאחוז בנוסח האריז"ל‪ ,‬ולזה תיקן שיתפללו הנוהים אחריו‬ ‫ניתן לציין – למרות שמדובר בשינוי נוסח בלבד‬ ‫אחר קדיש תתקבל 'מזמור לדוד ה' רועי' (תהלים‬ ‫בנוסח האריז"ל‪ ,‬וכן הנהיגו אחריו ראשי הדורות הקדושים‪,‬‬ ‫ולא באמירת קטע שלם – בברכת 'שמע קולנו'‪.‬‬ ‫כד)‪ ,‬חצי קדיש וברכו‪ ,‬ואחר כך אומרים עלינו‬ ‫תלמידיו ותלמידי תלמידיו‪ ,‬גאונים גדולים בנגלה ובנסתר‪,‬‬ ‫לשבח‪ ,‬וכבר נתקשו בזה האחרונים מדוע רק‬ ‫דהנה נוסח אשכנז הוא 'שמע קולינו ה' אלוקינו‬ ‫ולכן כל המאמין בבעש"ט ובתלמידיו ראוי לאחוז בנוסח‬ ‫בליל שבת נתקבל מנהג האריז"ל אבל בימות‬ ‫חוס ורחם עלינו'‪ ,‬ללא התיבות 'אב הרחמן'‪,‬‬ ‫האריז"ל‪ ,‬ומיניה לא יזוע" עכ"ל‪.‬‬ ‫החול אין אומרים 'ברכו' לאחר התפילה (עיין‬ ‫אמנם נוסח סידורי הספרדים הוא 'שמע קולינו‬ ‫ליקוטי מהרי"ח סדר תפלת ערבית בליל שבת)‪.‬‬ ‫למרות דבריו הברורים של הגה"ק מצאנז ניתן להסתפק‬ ‫ה' אלוקינו אב הרחמן חוס ורחם עלינו'‪ ,‬וכמובא‬ ‫האם כוונתו לקבל את כל מנהגי האריז"ל כפשטם‪ ,‬שכן‬ ‫בפרי עץ חיים (שער העמידה פי"ט) "'אב הרחמן רחם‬ ‫ולעומת כל אלו כתב רביה"ק מקאמארנא זי"ע‬ ‫לפי הידוע לנו הוא אמר סדר ברכות השחר בתחילת‬ ‫עלינו' ‪ -‬קר"ע שט"ן"‪.‬‬ ‫שאין לומר את המזמור והברכו שלאחריו גם בליל‬ ‫תפילת שחרית לאחר הכנה דרבה של כמה שעות כמובא‬ ‫שבת‪ ,‬שכן הבעש"ט הק' זי"ע לא נהג לאמרו‪,‬‬ ‫אמנם רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע כתב (שלחן‬ ‫בדרכי חיים אות יח‪ ,‬וכן משמע שם שאמר סדר הברכות‬ ‫וזה לשון קדשו (שלחן הטהור סי' קלג ס"א) "מנהג‬ ‫הטהור סי' קיח ס"ח וזר זהב סק"ח) "'אב הרחמן שמע‬ ‫כמנהג האשכנזים ולא כפי סדר האריז"ל [שכן התייחס‬ ‫ספרדים לומר ברכו אחר התפלה ואין מנהג זה‬ ‫סידור‬ ‫קולנו' וכו'‪ ,‬כך הוא הנוסח מקובל ממרן רבי‬ ‫שם רק לכך שהקדים ברכת 'שעשה לי כל צרכי' ל'המכין‬ ‫בינינו כלל‪ ,‬ויש נוהגין בליל שבת לומר מזמור‬ ‫ישראל בעל שם טוב‪ ,‬ואל תשגיח במי ששינה‬ ‫מצעדי גבר']‪ ,‬ולא שמענו מעולם אצל צאצאי בית צאנז‬ ‫וברכו אחר מעריב‪ ,‬אין זה מנהג נכון‪ ,‬כי אין‬ ‫שיברכו רק ברכה אחת על תפילין או יחסרו מאמירת 'צור‬ ‫ישראל' בתפילת שחרית או 'ברוך ה' לעולם' בתפילת‬ ‫כנוסח ספרדי לומר 'אב הרחמן רחם עלינו' וכו'"‬ ‫עכ"ל‪ ,‬נמצא שצריך להוסיף התיבות "אב הרחמן"‬ ‫מנהגינו‪ ,‬כי בסידור האר"י אינו אלא לספרדיים‪,‬‬ ‫אבל אשכנזים שאין אומרים בחול בשבת בודאי‬ ‫האריז"ל‬ ‫ערבית‪.‬‬ ‫בתחילת הברכה‪ ,‬וכן הוא בסידורי האריז"ל לרבי‬ ‫אשר ולרבי קאפיל‪ ,‬ודלא כסידור רבי שבתי‬ ‫לא יאמרו‪ ,‬וכך [נהג] מרן הר"י בעש"ט ורבינו‬ ‫או נוסח‬ ‫הבעש"ט‬ ‫יחיאל [מיכל מזלוטשוב] תלמידו‪ ,‬ורבינו יעקב‬ ‫ומלבד זאת‪ ,‬יש לעיין גם בתחילת דבריו בתשובה זו‪,‬‬ ‫והרב בעל התניא שכתבו לאמרו באמצע הברכה‬ ‫יצחק [מלובלין] תלמיד תלמידו‪ ,‬ומורי דודי‬ ‫וז"ל "הלא עיקר החילוק בין נוסח אשכנז לנוסח ספרד‬ ‫כמשמעות הפרי עץ חיים‪.‬‬ ‫[רביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב] תלמיד תלמיד‬ ‫הוא ב'ברוך שאמר' קודם 'הודו' וכו'‪ ,‬ובשמונה עשרה ידוע‬ ‫[אמנם לפלא‪ ,‬שבכמה מקומות בפרי עץ חיים‬ ‫תלמידו" עכ"ל‪.‬‬ ‫שאין חילוק בברכה ומטבע ח"ו‪ ,‬רק איזה שינוי מלות"‬ ‫ראיתי לרבותי נ"ע שהיו אומרים ברכות השחר‬ ‫מכונה ברכה זו בשם 'אב הרחמן'‪ ,‬מה שמורה על‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫סדר הברכות כנוסח אשכנז בבית הכנסת‪.‬‬ ‫גם הרה"ק הרבי רבי ברוך ממעזבוז זי"ע לא‬ ‫כך שאומרים תיבות אלו בתחילת הברכה‪ ,‬כגון‬ ‫שער הספר "עטרת צבי"‬ ‫נהג לומר 'ברכו' אחר התפילה‪ ,‬וכפי שכתב בספר‬ ‫דבריו של הגה"ק מצאנז תמוהים בהשקפה ראשונה‪,‬‬ ‫"על הצדיקים ‪ -‬יסוד שבו‪ .‬תשכון ‪ -‬הוד שבו‪.‬‬ ‫לרביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב‬ ‫בעל שם טוב על התורה (סוכות‪ ,‬מקור מים חיים אות‬ ‫שהרי ההבדלים בין נוסח אשכנז לנוסח ספרד המצוי כיום‬ ‫את צמח ‪ -‬נצח שבו‪ .‬אב הרחמן ‪ -‬ת"ת שבו וכו'‪.‬‬ ‫ב)‪" :‬כתב הרב ממעזבוז מהרי"מ נ"י במכתבו‬ ‫בסידורים עומדים על למעלה משלשים שינויים (!) בתפילת‬ ‫אמנם‪ ,‬לפי שמחצי הת"ת נעשה כתר דרחל‪ ,‬לכן‬ ‫וז"ל‪ ,‬גם בענין התנהגות הבעש"ט וכו'‪ ,‬ברכו אחר‬ ‫שמו"ע לבדה‪ ,‬זאת מלבד שינויים רבים בברכות ק"ש‪,‬‬ ‫ונוסח 'והוא רחום' לשני וחמישי שנוסח ספרד קצר בהרבה‪.‬‬ ‫מנהג קהילות החסידים –‬ ‫נקרא אב הרחמן" וכו' (פע"ח שער העמידה פ"ה; מובא‬ ‫גם שם פי"ט)‪" ,‬הנשיקין מן הפה באים‪ ,‬לכן אומרים‬ ‫התפלה גם כן נראה שלא אמר וכו'‪ ,‬כי כך נהג‬ ‫כמדומה שניתן להסיק מכך שתי דברים‪ ,‬א) שהגה"ק‬ ‫כרביה"ק ההיכל הברכה זי"ע‬ ‫בברכה אחרונה מן האמצעים שהוא 'אב הרחמן'‪,‬‬ ‫בכל זה הרבי רבי ברוך [ממעזבוז] ז"ל" עכ"ל‪,‬‬ ‫ולכאורה הכוונה לאמירת 'ברכו' בליל שבת‪,‬‬ ‫פולמוס זה – האם קבלנו את מנהגי האריז"ל שלא נתקבלו‬ ‫צריך לומר 'כי אתה שומע תפלת כל פה' (שם‬ ‫מצאנז זי"ע לא נתכוין לנוסח ספרד המצוי כיום בסידורים‪,‬‬ ‫שהרי בשאר התפילות לא היה נהוג כלל לומר‬ ‫כי אם לסידורי האריז"ל שהם מיוסדים על נוסח אשכנז עם‬ ‫על ידי הבעש"ט זי"ע – כבר מוכרע ועומד על ידי רוב‬ ‫פי"ט)‪" ,‬אב הרחמן ‪ -‬רמז לת"ת‪ ,‬שהוא אב הרחמן‬ ‫ברכו אף בזמן הדפסת הספר בעש"ט עה"ת (בשנת‬ ‫מקהלות החסידים‪ ,‬שכן כמעט בכל הדברים שנמנו לעיל‬ ‫וכו'‪ ,‬וחותם בא"י שומע תפלה ‪ -‬ר"ת ש"ת" (שם‬ ‫שינויים בודדים‪ .‬ב) שגם לדעת הדברי חיים אין מן הצורך‬ ‫תרח"צ לפ"ק)‪.‬‬ ‫לנהוג בכל מנהגי האריז"ל כי אם אותם שנתקבלו על ידי‬ ‫נוהגים רוב החסידים כמנהג הבעש"ט זי"ע ודלא כמנהג‬ ‫פ"כ)‪].‬‬ ‫האריז"ל‪.‬‬ ‫וכן נהוג בקרב צדיקי בית‬ ‫הבעש"ט ותלמידיו זי"ע‪.‬‬ ‫טשערנאביל שלא לומר‬ ‫שהרי כל קהלות החסידים נוהגים לברך שתי ברכות על‬ ‫תמצית הדברים‬ ‫התפילין [חוץ מחסידי קארלין וסלונים שבארץ ישראל‬ ‫מזמור לדוד וקדיש וברכו‬ ‫שלאחריו בליל שבת‪ ,‬וכנהוג‬ ‫הגיע העת לגלול את היריעה‪ ,‬ונחזור בקצרה על‬ ‫נוהגים כדעת המחבר לברך ברכה אחת על התפילין‪ ,‬אולם‬ ‫עד היום בחצרות הקודש‬ ‫תמצית הדברים‪ ,‬מימות הראשונים ישנה מחלוקת לענין‬ ‫בחו"ל מנהגם גם כיום לברך שתי ברכות]‪ ,‬כולם אומרים‬ ‫וסקווירא‬ ‫ראחמיסטריווקא‬ ‫נוסח התפילה‪ ,‬לדעת ראשוני אשכנז יש להקפיד על‬ ‫נוסח 'צור ישראל' בתפילת שחרית‪ ,‬בני חו"ל כולם כאחד‬ ‫שבארה"ב שאין אומרים‬ ‫מנין התיבות ולדעת ראשוני ספרד יכול האדם להוסיף‬ ‫אומרים בתפילת ערבית ברכת 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן'‪,‬‬ ‫בליל שבת ח"ק וברכו (מבואו‬ ‫כאוות נפשו‪ ,‬בהמשך הדורות נפלה מחלוקת ביסוד נוסח‬ ‫סדר ברכות השחר נאמר בבית הכנסת לפי סדר בני אשכנז‪,‬‬ ‫קסא)‬ ‫עמוד‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫צאתו‪,‬‬ ‫ועד‬ ‫האריז"ל‪ ,‬לדעת המקובלים האשכנזיים הקפיד האריז"ל‬ ‫אין אומרים פיוטים בברכות ק"ש‪ ,‬וכן בנוסח 'שמע קולינו'‬ ‫[אמנם בארץ הקודש הנהיגו‬ ‫על מנין התיבות הקדמון ולדעת חכמי הספרדים נתכוין‬ ‫אומרים 'אב הרחמן שמע קולינו‪ ,‬ה' אלוקינו [חוס ו]רחם‬ ‫צדיקי בית טשערנאביל‬ ‫האריז"ל להגיה את נוסח עדות המזרח שאין לו זיקה למנין‬ ‫עלינו'‪ ,‬כל זאת כנוסח הבעש"ט‪.‬‬ ‫לומר‬ ‫וראחמיסטריווקא‬ ‫התיבות‪ ,‬ובדורות האחרונים נחלקו תלמידי הבעש"ט זי"ע‬ ‫בליל שבת חצי קדיש וברכו‬ ‫האם בקהל חסידים יש להמשיך להתפלל עפ"י יסוד נוסח‬ ‫דברי חיים – כל המאמין בבעש"ט‬ ‫וכפי הנהוג אצל כל מקהלות‬ ‫אשכנז‪ ,‬או שיש לילך אחרי מנהגי והוראות האריז"ל‪.‬‬ ‫ובתלמידיו ראוי לאחוז בנוסח האריז"ל‬ ‫החסידים]‪.‬‬ ‫ויהי רצון שיקובלו כל תפילותינו לפני אדון כל‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫דברים כדרבונות בענין קבלת נוסח האריז"ל כתב הגה"ק‬ ‫פנים ביהמ"ד הבעש"ט המשוחזר‬ ‫הדברי חיים מצאנז זי"ע (ח"ב או"ח סי' ח)‪:‬‬ ‫‪85‬‬ ‫מאוד כדי לומר שהבעש"ט התפלל‬ ‫סידור הבעש"ט זי"ע‬ ‫בנוסח המובא בסידור זה מילה‬ ‫במילה‪.‬‬ ‫וההוכחה המרכזית לכך‪ ,‬שכן‬ ‫חמדה"‪ ,‬וכך בברכת מעין שלש – בימות‬ ‫לדמותו של הסידור‬ ‫החול "ושמחנו בבינה" ובהגדה של פסח‬ ‫בסידור זה מובא שבימי שני וחמישי‬ ‫"ושמחנו בבנינה"‪ ,‬מלבד זאת מובא שם ב'‬ ‫ביריעה זו מוטל עלינו להתייחס ל"סידור‬ ‫אומרים שלש פעמים סדר י"ג מידות‬ ‫פעמים ברכת "הנותן ליעף כח"‪.‬‬ ‫הבעש"ט" שנתפרסם לאחרונה‪ ,‬שלכאורה‬ ‫לפני התחלת "והוא רחום" – כמנהג‬ ‫אמור להיות אבן בוחן למסורת נוסח‬ ‫בני עדות המזרח‪ ,‬ואין כיום שום‬ ‫ולגבי רמת האמינות הכללית של נוסח‬ ‫התפילה של מרן הבעש"ט זי"ע‪.‬‬ ‫קהילה חסידית הנוהגת כך הלכה‬ ‫הסידור נצטט מילים מתוך דברי החוקר‬ ‫החסידי הנודע הרב יהושע מונדשיין ז"ל‬ ‫הסידור מורכב משני סידורים‪ ,‬שכן על‬ ‫למעשה‪ .‬ומן התימה לומר שהבעש"ט‬ ‫– חסיד חב"ד נלהב – שכתב מאמר ארוך‬ ‫פי המסורת‪ ,‬הסידור נשרף בחלקו‪ ,‬ואחר‬ ‫נהג במנהגי עדות המזרח המובהקים‬ ‫לתולדותיו וגלגוליו של סידור זה ("שפתי‬ ‫כך חיברו לו את חלקו הראשון מהשכמת‬ ‫ביותר‪ ,‬והמנהגים הללו נעלמו‬ ‫צדיקים" קובץ ז)‪ ,‬ובמסקנתו כותב‪" :‬לדברי‬ ‫הבוקר עד פסוקי דזמרה‪.‬‬ ‫סידור‬ ‫מעולמה של חסידות ולא השאירו‬ ‫אחריהם זכר‪.‬‬ ‫ר"י ליפסון [‪-‬בעליו של הסידור באחד‬ ‫לא ברור מי כתב את הסידור‪ ,‬יש‬ ‫האריז"ל‬ ‫מגלגוליו] נכתב רובו של הסידור על ידי‬ ‫המוסרים שעיקר הסידור נכתב על ידי‬ ‫סיום החלק הראשון – ברוך שאמר לפני הודו‬ ‫ולמרות שבדורות הראשונים של‬ ‫הרה"ק ר"א גרשון מקיטוב‪ ,‬ואחר שפגעה‬ ‫תלמידי הבעש"ט זי"ע לא היה נפוץ‬ ‫הרה"ק רבי גרשון מקיטוב זי"ע ‪ -‬גיסו של‬ ‫או נוסח‬ ‫שריפה בדפים הראשונים של הסידור‪,‬‬ ‫מרן הבעש"ט‪ ,‬וחלקו הראשון של הסידור‬ ‫העסק סביב נוסחאות התפילה –‬ ‫הושלמו הדפים החסרים בכתיבת ידו של‬ ‫כמוזכר בגוף המאמר‪ ,‬אולם במה‬ ‫– שנוסף לאחר השריפה – נכתב על ידי‬ ‫הבעש"ט‬ ‫הרה"ק רבי נחמן מהורודינקא‪ .‬כמובן‬ ‫הרה"ק רבי נחמן מהורודענקא זי"ע‪.‬‬ ‫דברים אמורים‪ ,‬בפיסקאות שונות‬ ‫שאין אנו יכולים לדעת בבירור מיהו כותב‬ ‫שתלמיד אחד שם ליבו אליהן וחבירו‬ ‫הסידור‪ ,‬וריבוי השיבושים שבנוסח התפילה‬ ‫סידור זה מהווה הרכבה נפלאה מנוסחאות‬ ‫היה עסוק באותה שעה בדרגות‬ ‫מעיד לכאורה כי לא מידיו של גברא רבא‬ ‫אשכנז ובני עדות המזרח‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬חזותו‬ ‫נעלות בהשגת הדביקות‪ ,‬אולם‬ ‫יצאו"‪.‬‬ ‫החיצונית של הסידור הוא אשכנזי מובהק‪,‬‬ ‫אמירת י"ג מידות היא רק בציבור‪,‬‬ ‫עד כדי כך שמובא בו "ברוך שאמר" לפני‬ ‫ואמירתן שלשה פעמים בזה אחר זה‬ ‫היא דבר שכמעט מן הנמנע שלא‬ ‫האם הבעש"ט‬ ‫"הודו"‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬יש בו נוסחאות של‬ ‫בני עדות המזרח שאינן מובאות בשום סידור‬ ‫לשים לב אליו לכל הפחות פעם‬ ‫אמר בימי שני וחמישי‬ ‫מסידורי האריז"ל [כגון ברכת "שתרגילנו‬ ‫אחת‪ ,‬וכמדומה שלא ניתן להעלות‬ ‫שלשה פעמים "ויעבור"?‬ ‫בתורתך"]‪.‬‬ ‫על הדעת שהבעש"ט נהג כן עם כל‬ ‫ולעניננו‪ ,‬כמדומה שצריך כתפיים רחבות‬ ‫כמו כן יש בסידור חוסר התאמה‪ ,‬כגון‪,‬‬ ‫תלמידיו ולאחר מכן נכחד זכרו של‬ ‫בברכת המזון של שבת מובא "לידך המלאה‬ ‫מנהג זה לחלוטין‪.‬‬ ‫הגדושה"‪ ,‬ואילו‬ ‫לפי זה ניתן לשער‪ ,‬שסידור זה‬ ‫בימות החול מובא‬ ‫סיום החלק השני – ברוך שאמר לפני הודו‬ ‫נכתב על ידי הבעש"ט כהעתקה מתוך‬ ‫"המלאה הקדושה"‪.‬‬ ‫סידורי האריז"ל שהיו מצויים באותה‬ ‫בברכת המזון של‬ ‫הסידורים הוא בדיוק בדפים של ברוך שאמר‪ ,‬וכך אנו‬ ‫עתה בכתב יד‪ ,‬אולם אין בזה הוכחה‬ ‫חול בלבד מובא‬ ‫עדים לכך ששני הסידורים היו סידורי אשכנז‪ ,‬שכן‬ ‫שהבעש"ט זי"ע התפלל בנוסח זה‪.‬‬ ‫"שלא נבוש ולא‬ ‫סדר הדפים הוא‪ ,‬קדיש דרבנן‪ ,‬ברוך שאמר‪ ,‬הודו‪ ,‬ואז‬ ‫נכלם לעולם ועד‬ ‫מתחיל שוב מאמצע ברוך שאמר‪ ,‬וחוזר לפסוקי הודו‪,‬‬ ‫האם הבעש"ט זי"ע‬ ‫לעולם הבא"‪ ,‬אבל‬ ‫ועל כרחנו מוכרחים אנו לומר שסידור זה אינו משקף‬ ‫נאמנה את נוסח הבעש"ט זי"ע‪.‬‬ ‫אמר "ברוך שאמר"‬ ‫בשבת אין מובאים‬ ‫לפני "הודו" ?‬ ‫תיבות אלו‪ .‬זאת‬ ‫שיבושים‬ ‫מלבד‬ ‫"הגבהה" לפני קריאת התורה‬ ‫ראיה מרכזית נוספת לכך שהבעש"ט זי"ע לא‬ ‫כגון‬ ‫רשמיים‪,‬‬ ‫התפלל בנוסח שבסידור זה – שכן בסידור מובא‬ ‫בברכת "את צמח"‬ ‫וראיה שלישית‪ ,‬בסידור זה מופיע סדר הגבהת ספר‬ ‫"ברוך שאמר" לפני "הודו"‪ ,‬למרות שכולי עלמא‬ ‫– "כי לשועתיך‬ ‫תורה לפני קריאת התורה‪ ,‬כמנהג האריז"ל (פע"ח שער‬ ‫מודו שהבעש"ט הקדים "הודו" ל"ברוך שאמר"‪,‬‬ ‫[במקום‬ ‫קוינו"‬ ‫קס"ת פ"א) שנהג בזה כמנהג בני עדות המזרח‪ ,‬אבל‬ ‫וזה נחשב לאחד מהסממנים המובהקים של קהילות‬ ‫"לישועתך"]‪,‬‬ ‫מנהג כל מקהלות החסידים להגביה הס"ת לאחר‬ ‫החסידים‪.‬‬ ‫המזון‬ ‫בברכת‬ ‫קריאת התורה כמנהג האשכנזים [ורק כאן בא"י‬ ‫סידור הבעש"ט – שלשה פעמים י"ג מידות‬ ‫‪" -‬על שהנחלת‬ ‫נתפשט בין מקצת קהילות החסידים לנהוג כדעת‬ ‫וכאמור‪ ,‬דפיו הראשונים של סידור הבעש"ט נשרפו‬ ‫בימי שני וחמישי [בסיום הקטעים 'אנשי אמנה'‬ ‫לאבותינו על ארץ‬ ‫הבית יוסף להגביה הס"ת לפני קריאת התורה]‪.‬‬ ‫ועל כן חיברו לו חלקים מסידור אחר‪ ,‬החיבור בין שני‬ ‫ו'תמהנו' מובא ציון 'א‪-‬ל מלך יושב']‬ ‫‪87‬‬ ‫סידור‬ ‫האריז"ל‬ ‫או נוסח‬ ‫סידור הבעש"ט – סדר הברכות כדעת האריז"ל‪ ,‬ברכת 'הנותן ליעף כח'‬ ‫מובאת פעמיים [בטעות]‪ ,‬וברכת "שתרגילנו בתורתך"‬ ‫הבעש"ט‬ ‫היא הרכבה נפלאה מנוסח בני עדות המזרח ונוסח אשכנז‬ ‫סידור הבעש"ט –‬ ‫הגבהת ס"ת לפני קריאת התורה‬ ‫סידור הבעש"ט‪ -‬ברכת 'על מצות תפילין' ללא 'ברוך שם'‬ ‫– והוא כנדפס כיום בכל סידורי ספרד‬ ‫המצויים עם שינויים קלים מאוד]‪.‬‬ ‫ברכות השחר –‬ ‫כסדר האריז"ל‬ ‫ברכת‬ ‫ואם בכל זאת ירצה מאן דהוא להוכיח דבר‬ ‫'על מצות תפילין'‬ ‫מה מסידור זה‪ ,‬ניתן לומר שסידור זה הוא‬ ‫ו'צור ישראל'‬ ‫שילוב נדיר‪ ,‬שכן מצד אחד יש בו ראיות‬ ‫לדרכו של הרב בעל התניא שצריך לנהוג‬ ‫כמנהג אשכנז‬ ‫כמנהג האריז"ל‪ ,‬ומצד שני יש כאן מקומות‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בסדר הנחת תפילין מובאת‬ ‫שמובא כנוסח אשכנז וכדעת רביה"ק ההיכל‬ ‫סידור הבעש"ט‪ -‬נוסח 'צור ישראל' מובא במלואו‬ ‫הברכה שהבעש"ט זי"ע לא נהג בכל מנהגי‬ ‫[כנוסח אשכנז ‪ -‬ללא תיבת 'ונאמר']‬ ‫ברכת 'על מצות תפילין' לתפילין של ראש‬ ‫ללא 'ברוך שם לאחריה' [דלא כבעל התניא‬ ‫האריז"ל‪.‬‬ ‫שהורה לברך רק 'להניח תפילין'] וכן נוסח‬ ‫ולדוגמא‪ ,‬סדר ברכות השחר הוא כסדר‬ ‫"צור ישראל" מובא במלואו‪ ,‬כפי המסורת‬ ‫האריז"ל [כדעת בעל התניא]‪ ,‬ברכת 'הנותן‬ ‫שבידי רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא‬ ‫ליעף כח' מובאת פעמיים [בטעות]‪ ,‬וברכת‬ ‫זי"ע שהבעש"ט כן נהג לאמרם‪.‬‬ ‫"שתרגילנו בתורתך" היא הרכבה נפלאה‬ ‫סוף דבר‪ ,‬כמדומה שעל פי סידור הבעש"ט‬ ‫מנוסח בני עדות המזרח ונוסח אשכנז‪ ,‬וזהו‬ ‫זי"ע לא ניתן להכריע רבות לענין נוסח‬ ‫נוסח נפלא שאינו מצוי כיום בשום סידור‬ ‫התפילה של אור שבעת הימים הבעש"ט‬ ‫[שכן כל סידורי האריז"ל‪ ,‬ובכללם סידור‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫הרב בעל התניא הביאו בזה את נוסח אשכנז‬ ‫סיום תפילת ערבית בליל שבת – "ברכו את ה' המבורך"‬ ← 91 ‫הגהות מגליון סידור הגה”ק רפ”ח מראזלא‬ ‫ר‪++‬פ"ח ני‪+‬צוצות‬ ‫מבוא‬ ‫כאן מביא רבינו רמז נוסף‪ ,‬כי 'יפדה ישראל'‬ ‫היא תמ"ר שהם בחי' הניצוצין שבה‪ .‬עכד"ק‪.‬‬ ‫בגימטריא 'תמר' שהוא ב' פעמים ש"ך כנזכר‪,‬‬ ‫ועתה לפי הקדמות אלו נבין הרמזים שכתב רביה"ק‬ ‫ומבקשים מהקב"ה לפדות את כנסת ישראל שהיא‬ ‫במזמור זה שנהגו לאמרו ע"פ האריז"ל בעשרת‬ ‫הנוק' מכל העוונות שהם הדינים‪.‬‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬אשר רובם שייכים להמתקת הדינים‬ ‫התרגשות רבה אופפת את כל המקושרים לחצרות הקודש זידיטשוב‪-‬קאמארנא‪,‬‬ ‫לסיום נעתיק עוד רמז מרביה"ק בענין זה‪ ,‬השייך‬ ‫שבמלכות אשר דינים אלו נקראים 'תמר' כנזכר‪.‬‬ ‫כאשר בעמדנו בשנת התשעים לפטירתו של הגאון הקדוש רבי פינחס חיים מראזלא‬ ‫לתפילת ראש השנה‪:‬‬ ‫זי"ע נכדו הגדול של רביה"ק הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע‪ ,‬נחשף הסידור הקדוש‬ ‫הנה תחילה כתב רביה"ק בסידורו בזה הלשון‪:‬‬ ‫ובכן תן פחדך‪ ,‬במספר תמ"ר שהם ב' פעמים ש"ך והבן‪.‬‬ ‫בו הוא התפלל תמידין כסדרן‪ ,‬ושוליו מלאים וגדושים בהגהות נפלאות בכתב‪-‬יד קדשו‪.‬‬ ‫שיר המעלות ממעמקים‪ ,‬ס"ת תמ"ר‪ .‬ב"פ ש"ך להמתיקן‪.‬‬ ‫גם כאן נרמז מספר 'תמר' בתיבות 'ובכן תן פחדך'‬ ‫בעיני המקושרים לבית קאמארנא מהווה הגה"ק רבי פינחס חיים זי"ע דמות פלאים‪,‬‬ ‫והוא כאמור לעיל‪ ,‬שהפסוק הראשון במזמור זה‬ ‫שבגימטריא תמר‪ ,‬שהם ב' פעמים ש"ך‪ .‬וסיים רבינו‬ ‫ענק רוח‪ ,‬בעל מוח עצום‪ ,‬שעבד את בוראו מתוך סופה וסערה בהתלהבות נוראה‪ ,‬ושימש‬ ‫מודיע על הכוונה הכללית‪ ,‬להמתיק ב' פעמים ש"ך‬ ‫'והבן'‪ ,‬ולא נודע כוונתו‪ .‬ואולי משמע מדבריו‬ ‫דינים‪ ,‬כי 'שיר המעלות ממעמקים' סופי תיבות‬ ‫כמעתיק השמועה של בית קאמארנא‪ ,‬דמותו היוותה מזיגה נפלאה של שרפי קודש‪ ,‬שרי‬ ‫שהמתקת הדין נעשה על ידי שמאירים לתוך ש"ך‬ ‫בית הזוהר‪ ,‬רביה"ק העטרת צבי מזידיטשוב‪ ,‬רביה"ק הדעת קדושים מראזלא‪ ,‬ורבוה"ק‬ ‫'תמר'‪ ,‬ואחר כך נזכר 'קראתיך הוי"ה'‪ ,‬כי המתקת‬ ‫דינים חמש אלפי"ן משם אהי"ה שהוא שורש הדין‪.‬‬ ‫ההיכל הברכה והדמשק אליעזר מקאמארנא‪ ,‬עם אותו ניחוח קדום של תורת הסוד‬ ‫הדינים הללו נעשה בכח שם הוי"ה‪.‬‬ ‫ולכן מבקשים שיתן הקב"ה פחדו על כל מעשיו‪,‬‬ ‫ויחודא עילאה‪ ,‬עמוק עמוק מי ימצאנו‪.‬‬ ‫ממקור כל הפחד והגבורה והדין‪ ,‬ובכך יומתקו כל‬ ‫כמו כן ממשיך רבינו לחקוק בסידורו רמז נוסף‪,‬‬ ‫הגבורות‪ .‬אכי"ר‪.‬‬ ‫כהמשך להאמור לעיל‪ ,‬וזה לשון קדשו‪:‬‬ ‫שולי גליונות הסידור שלפנינו מלאים בהגהות – כשמונים במספר – ובהם חידושים‬ ‫נפלאים בתורת הרז‪ ,‬יחודים עילאיים‪ ,‬וסודות התורה‪ ,‬בדרכם של רבוה"ק מקאמארנא‬ ‫אם עונות תשמר‪ ,‬ג"כ ס"ת תמ"ר‪ ,‬כנודע מע"ח שער רפ"ח‪.‬‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫הגהות הגה"ק הרפ"ח מראזלא זי"ע נמצאים בשלבי‬ ‫וכאן נכנס הפסוק לפרטי הדבר‪ ,‬כי עיקר הדינים‬ ‫מגלגלין זכות על ידי זכאי‪ ,‬ידיד מכון "אוצרות קאמארנא" הרב ישכר דוב‬ ‫עריכה מתקדמים‪ ,‬ויראו אור עולם בספר‬ ‫שבמלכות מתעורר על ידי עוונות‪ ,‬ולכן נרמז בתיבות‬ ‫מאסקאוויטש שליט"א נכד כ"ק אדמו"ר מקאלוב שליט"א‪ ,‬אשר זכה בתחילת החורף‬ ‫"ילקוט דעת קדושים" – ילקוט תורת צדיקי בית‬ ‫'אם עונות תשמר' שהוא גם כן סופי תיבות 'תמר'‪.‬‬ ‫העעל"ט להתעסק בקדשים וסיים את הקמת האהל והמצבות הקדושות של צדיקי בית‬ ‫ראזלא לדורותיהם‪ ,‬ומכאן תצא הקריאה‪ ,‬שכל מי‬ ‫וגם כאן נזכר בהמשך הפסוק 'הוי"ה מי יעמד' הרומז‬ ‫על המתקת דינים אלו בשם הוי"ה‪ ,‬כנזכר לעיל‪.‬‬ ‫ראזלא‪ ,‬ובאותן השבועות ממש נתגלגל לידו סידור קדוש זה מתוך אוצרו של הרה"צ‬ ‫שיש ברשותו דברי תורה‪ ,‬מכתבים‪ ,‬עובדות וסיפורים‪,‬‬ ‫רבי פינחס חיים גרינוואלד שליט"א רב דקהל חסידי פאפא‪-‬מאנסי בן כ"ק אדמו"ר‬ ‫מצדיקי בית ראזלא‪ ,‬יואיל נא לשלחם לכתובת אי‪-‬מייל‬ ‫בהמשך לזה מוסיף רבינו עוד רמזים נוראים‬ ‫מפאפא שליט"א מצאצאי הגה"ק הרפ"ח מראזלא זי"ע‪ ,‬והוא ניאות לחשוף את כתב היד‬ ‫‪okrozdil@gmail.com‬‬ ‫ונפלאים‪ ,‬וזה לשון קדשו‪:‬‬ ‫ולפרסמו לראשונה בעל במת הביטאון "בהיכלי קאמארנא"‪ ,‬ותשוח"ח לו‪ .‬והבאנו בזאת‬ ‫ה' קותה נפשי ולדברו‪ ,‬ס"ת הוי"ה ‪ -‬קויתי ה' אני מקוה‬ ‫כמה גרגרים מענינא דיומא דחג הסוכות‪ ,‬וללמד על הכלל כולו יצא – על האוצר הבלום‬ ‫שיהיו הספירות המאירין בשם הוי"ה בדרך קוין ולא‬ ‫שלא שזפתו עין‪.‬‬ ‫בעגולים כנודע‪.‬‬ ‫יתענגו החסידים ויגילו המקובלים‪ ,‬כי חג ה' לנו בהגלות נגלות אור תעלומות‪ ,‬אוצר‬ ‫והיינו לפי הכלל ש'עיגולים' הם כנגד נפש שהוא‬ ‫יקר מפז‪ ,‬אשר הונף ואשר הורם מתוך אוצר עתיק יומין‪ ,‬זקוקין דנורא ובעורין דאשא‬ ‫בחינת דין‪ ,‬ו'יושר' הוא כנגד רוח שהוא בחינת רחמים‪.‬‬ ‫דנפקין בהדרתא מפום ממלל רברבן‪ ,‬והדברים מאירים ושמחים כנתינתן מסיני‪.‬‬ ‫ולזה רמז הכתוב את שם הוי"ה בראשי תיבות 'ה'‬ ‫קותה נפשי ולדברו'‪ ,‬כי עיקר ההמתקה הוא על ידי‬ ‫שם הוי"ה כנזכר‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שהכתוב ממשיך‬ ‫‪‬‬ ‫'קויתי הוי"ה'‪ ,‬והנה תיבת 'קויתי' מתפרשת לשני‬ ‫שהוא המתקת הדינים של המלכות‪,‬‬ ‫שהוא בחינת הדינים שבמלכות שצריך‬ ‫מבואר בעץ חיים (שער רפ"ח פ"ה) כי‬ ‫צדדים‪ ,‬או לשון 'קו' שהוא בחינת יושר ורחמים‪ ,‬או‬ ‫הנקראים 'תמר'‪ ,‬על ידי שם הוי"ה‪.‬‬ ‫להמתיקם עם השמות הקדושים אהי"ה‬ ‫פרצוף ז"א יש בו ש"ך ניצוצין‪ ,‬שהם‬ ‫מלשון 'תקוה' וציפיה‪ ,‬ותרוייהו כחדא אזלין‪ ,‬כי נרמז‬ ‫והוי"ה המאירים בשם הוי"ה‪ ,‬כי עיקר‬ ‫בחינת דינים וגבורות‪ ,‬וכל הגבורות‬ ‫בכאן שהמתפלל מקווה שיהיו הספירות המאירות‬ ‫והא לך לשון רבינו האר"י בעץ חיים‬ ‫המתקת ש"ך דינים אלו הוא על ידי‬ ‫הם כפולות‪ ,‬ונמצא שהם ב' פעמים‬ ‫בתוך שם הוי"ה בדרך 'קו' שהוא רחמים‪ ,‬ולא בדרך‬ ‫(שער יח פרק ה)‪ :‬כבר ידעת כי גם נוק'‬ ‫ה' אלפי"ן הנמשכים מחמש פעמים‬ ‫ש"ך שבגימטריא שמש‪.‬‬ ‫'עגולים' שהוא דין‪.‬‬ ‫דז"א שהוא מדה הז' שבמלכים יש בה‬ ‫אהי"ה‪ ,‬ואז נעשה ש"ך לשכ"ה‪.‬‬ ‫כללות כל הז' מלכים כנודע דלית ספי'‬ ‫כמו כן פרצוף נוק' שמקבלת מז"א‪,‬‬ ‫רביה"ק ממשיך לרמז במזמור זה את המתקת‬ ‫דלא אתכליל בה בחי' המלכים ונמצא‬ ‫וכן נמתק בחינת 'תמר' על ידי שם‬ ‫יש לה ג"כ ב' פעמים ש"ך שבגימטריא‬ ‫הדינים שבנוק' הנקראים 'תמר' על ידי שם הוי"ה‪,‬‬ ‫כי הם ש"ך ניצוצין אחרים בנוקבא דז"א‬ ‫'אל' שהוא עיקר המילוי דשם הוי"ה‬ ‫תמר‪ ,‬ולכן נקראת המלכות בשם תמר‬ ‫וזה לשון קדשו‪:‬‬ ‫ונודע כי הגבורות והדינין הם כפולות‬ ‫דס"ג‪ ,‬ואז נעשה 'תמר' ל'תרעא'‬ ‫הרומז על לשון מרירות [וכן 'תמר'‬ ‫יפדה את ישראל‪ .‬יפדה ישראל במספר תמ"ר המתקה‬ ‫ונמצא שיש ב"פ ש"ך בז"א אשר לסבה‬ ‫כנזכר בדרושי קר"ש‪.‬‬ ‫נקרא 'כותבת' בלשון המשנה‪ ,‬כמו‬ ‫ספר "ילקוט דעת קדושים" מתורת צדיקי‬ ‫לש"ך‪.‬‬ ‫זו נקרא הז"א שמ"ש שהם בחי' הניצוצין‬ ‫שרמז רבינו בענין חמץ שהוא הדין‬ ‫'ממעמקים'‬ ‫מזמור‬ ‫כוונת‬ ‫וזהו‬ ‫בית ראזלא שיראה אור עולם בקרוב אי"ה‬ ‫האלו וב"פ ש"ך בנוק' אשר לסבתם נק'‬ ‫ששיעורו בככותבת לדעת ב"ש]‪,‬‬ ‫‪93‬‬ ‫תולדות הגה”ק רפ”ח מראזלא‬ ‫חיי פי‪+‬נחס‬ ‫הגהות מגליון סידור הגה”ק רפ”ח מראזלא‬ ‫ר‪++‬פ"ח ני‪+‬צוצות‬ ‫חיי פינחס‬ ‫קוים לדמותו של הגאון הקדוש‬ ‫רבי פינחס חיים טויב מראזלא זי"ע‬ ‫נכדו הגדול של רביה"ק הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע‬ ‫לרגל המאורע הכביר בחשיפת כתב יד קדשו של הגה"ק מראזלא זי"ע‪,‬‬ ‫מן הראוי להביא בזאת מקצת מתולדותיו של צדיק‪ ,‬מתוך החיבור "אבדת הפר"ח"‪,‬‬ ‫שיצא לאור בשנת תרצ"ו על ידי נכדו הרה"צ רבי שלום טויב זצ"ל בן בנו הרה"ק רבי‬ ‫יהודה יחיאל מראזלא זי"ע [אלא אם כן צויינו מקורות אחרים]‪.‬‬ ‫פרק א'‬ ‫תולדותיהם של צדיקים‬ ‫פינחס חיים מראזלא והגה"ק רבי פינחס נתן מרודיק‬ ‫זי"ע בשם "פינחס" ‪ -‬על שם רבי פינחס בן יאיר‪.‬‬ ‫לידתו‬ ‫[מעשה כעין זה כתב הרה"ק רבי שם קלינגבערג‬ ‫הגה"ק רבי פינחס חיים מראזלא זי"ע נולד בשמיני‬ ‫מזאלושיץ זי"ע הי"ד‪ ,‬בן הרה"ק רבי אברהם‬ ‫עצרת שנת ה'תרכ"ז‪ ,‬כבן בכור לאביו הגה"ק רבי‬ ‫מרדכי מזאלושיץ זי"ע בן הרה"ק רבי מנשה יעקב‬ ‫יהודה צבי [השני] טויב מראזלא זי"ע חתנו הגדול של‬ ‫קלינגבערג זי"ע‪ ,‬חתן רביה"ק בעל היכל הברכה‪ ,‬וזה‬ ‫רביה"ק הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע‪.‬‬ ‫לשונו‪" :‬הנה בליל א' דראש השנה אחר 'המוציא'‪,‬‬ ‫אודות מקור השם "פינחס"‪ ,‬מסופר מעשה‬ ‫מנהגו משנה לשנה לומר מי המה המליצי יושר של זו‬ ‫פלא‪ ,‬דהנה ידוע מנהגו של רביה"ק ההיכל הברכה‬ ‫השנה‪ .‬והנה‪ ,‬בשנה זו שנולדתי‪ ,‬אמר בראש השנה‪,‬‬ ‫מקאמארנא זי"ע‪ ,‬שבכל שנה ושנה בליל ראש השנה‬ ‫שבזו השנה הוא שם בן נח המליץ יושר עבור כלל‬ ‫אחר תפילת ערבית גילה דברים טמירים מכבשונו‬ ‫ישראל‪ ,‬והבטחתי לו שנכדי הראשון שיולד בשנה‬ ‫של עולם‪ ,‬ואמר בפה קדשו מי מהאבות הקדושים או‬ ‫הזאת אקרא על שמו‪ .‬וכשנולדתי בעיר סקאלע וכתב‬ ‫מצדיקי הדורות הקודמים היה בשנה זו מליץ טוב על‬ ‫כ"ק אאמו"ר ז"ל 'מזל טוב'‪ ,‬וביקש ממנו שיכתוב‬ ‫עם ישראל‪.‬‬ ‫איזה שם יקרא אותי‪ .‬השיב לו‪' :‬וכי שכחת מה‬ ‫שאמרתי בליל א' דראש השנה‪ ,‬שהבטחתי לשם בן‬ ‫בשנת תרכ"ז‪ ,‬נענה רבינו ואמר‪ ,‬שבשנה זו היה‬ ‫נח שנכדי הראשון שיולד בשנה זאת אקרא על שמו‪,‬‬ ‫התנא האלקי רבי פינחס בן יאיר מליץ טוב עבור בני‬ ‫ומי שישאל אותך על שם מי נקרא‪ ,‬כך תאמר לו‪ ,‬על‬ ‫ישראל‪ ,‬ובשכר זאת ייקראו כל צאצאיו שיוולדו בשנה‬ ‫שם בן נח'"]‪.‬‬ ‫הזאת בשם 'פינחס'‪ ,‬ועל שם כך נקראו הגה"ק רבי‬ ‫כת"י קדשו של הגה"ק רבי פינחס חיים מראזלא זי"ע בהגהותיו על הסידור‬ ‫‪95‬‬ ‫תולדות הגה”ק רפ”ח מראזלא‬ ‫חיי פי‪+‬נחס‬ ‫הדמשק אליעזר זי"ע פרס את חסותו עליהם וגידלם‬ ‫כבניו ממש‪.‬‬ ‫הקודש של צדיקי בית ראזלא‪ ,‬בו בזמן שעדיין לא‬ ‫נכנס לשנתו העשרים‪.‬‬ ‫לבית זידיטשוב‪-‬קאמארנא‪ ,‬והסבה‬ ‫צער עצום לחותנו הגדול – רביה"ק‬ ‫הגליל‪ ,‬בהיותו מתמיד עצום ובעל‬ ‫מוח נפלא‪ ,‬ורבים התדפקו על פתח‬ ‫בצילו של היכל‬ ‫אולם רבי פינחס חיים נשאר לדור בראזלא‪ ,‬ועם‬ ‫הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע‪,‬‬ ‫בית אביו ברצותם להשתדך עמו‪,‬‬ ‫ימי ילדותו של הגה"ק רבי פינחס‬ ‫[באותה שבת נשאר רביה"ק הדמשק אליעזר‬ ‫עלותו על כס הרבנות החל לנהל את עניני העיר ביד‬ ‫אשר תיכף בהיוודע לו הבשורה המרה‬ ‫ומה' אשה לאיש‪ ,‬ורבינו בנה את ביתו‬ ‫חיים זי"ע עברו בצילו של אבי‪-‬זקינו‬ ‫לשבות בראזלא‪ ,‬ובליל שבת לאחר קידוש נענה‬ ‫רמה‪ ,‬ושם עיניו וליבו על כל עניני הדת להעמידם‬ ‫שם פעמיו לעבר העיר ראזלא‪ ,‬ללוות‬ ‫עם הרבנית הצדקנית מרת פייגא‬ ‫רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא‬ ‫ואמר לתלמידו הרה"ק הבני שלשים מקאסאן זי"ע‪:‬‬ ‫על תילם במסירות נפש ממש‪ ,‬תוך כדי שהוא עוסק‬ ‫את חתנו בדרכו האחרונה‪.‬‬ ‫בת הרה"ק רבי אברהם חיים [השני]‬ ‫זי"ע‪ ,‬אשר השגיח עליו בעינא פקיחא‪,‬‬ ‫"לא ידעתי שחתני הוא קדוש כל כך‪ ,‬שזה רק עתה‬ ‫הורוויץ מלינסק זי"ע‪ ,‬נכד הרה"ק רבי‬ ‫ובהיותו תינוק מוטל בעריסה אמר‬ ‫בהרבצת תורה‪ ,‬ומשים שלום בין אדם לחבירו ובין