כתר תורה · Keser Torah — סוכות (2026-09-21)

גליון ק"כ | סוכות | יו"ל בס"ד על ידי מכון "כתר תורה"
שמחת בית השואבה – הלל אומר אם אני כאן הכל כאן
כלומר האדם נברא משתי יצירות כדכתיב "וייצר ה' א' את האדם" עפר מן א .איתא בגמרא סוכה (נג ).תניא ,אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח
האדמה ויפח באפיו נשמת חיים .זכה והשליט את הנשמה על הגוף – בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן -הכל כאן ,ואם אין אני כאן -
הרי הוא נקרא ע"ש הנשמה שהיא קדם למעשה בראשית ואף קדם למלאכים. מי כאן .ופרש"י דקאי אשכינה ,וז"ל :דורש היה לרבים שלא יחטאו בשמו
לא זכה – והגוף הוא השולט עליו נקרא ע"ש הגוף ,וע"כ אומרים לו יתוש של הקדוש ברוך הוא ,אם אני כאן הכל כאן ,כל זמן שאני חפץ בבית הזה,
קדמך שלשול קדמך. ושכינתי שרויה בו -יהא כבודו קיים ויבואו הכל כאן ,ואם תחטאו ואסלק
שכינתי מי יבא כאן .ע"כ.
ד .והנה השמחה היא תולדה של חיבור האדם עם השכינה כיון ד"הוד והדר
לפניו ,עז וחדוה במקומו" ,והשמחה במעונו .ועיין זוה"ק (תרומה דף קכח ואולם התוספות כתבו דבירושלמי משמע שהיה אומר על עצמו .דפריך
ע"ב) אשר כתב וז"ל :כד חמינן דרעותא דההוא בר נש בחדוה ברעותא דלבא ולקילוסיו הוא צריך כלומר וכי היה צריך לשבחו והכתיב אלף אלפין
למרדף ולאשתדלא אבתריה דקודשא בריך הוא בלביה ובנפשיה וברעותיה, ישמשוניה .ומשני דכנגד ישראל היה אומר ,וחביב עליו קילוסן של ישראל
ודאי תמן ידעינן דשריא ביה שכינתא .עכ"ל .הא קמן דהשמחה בקב"ה משרה מן הכל ,שנאמר (שמואל ב כג,א) :ונעים זמירות ישראל .וכתיב (תהלים כב)
עליו את השכינה .ועיין גמרא שבת (ל ):דקאמר התם דאין השכינה שורה ואתה קדוש יושב תהלות ישראל .ע"כ .ועיין מהר"ם שפירש דכיון שהלל על
אלא מתוך שמחה של מצוה .וכשחטא אדה"ר ובכך נתנתק מן השכינה נולד עצמו אמר שהוא משבח לפניו אני כאן -הכל כאן ,לכך פריך וכי צריך
העצבון בעולם – "בעצבון תאכלנה"" ,בעצב תלדי בנים" אבל כשמחובר הקב"ה שיקלסוהו והלא כתיב אלף אלפין ישמשוניה .ומשני שאכן קילוסן
האדם בשכינה הרי הוא מחובר לשמחה .ולכך חג הסוכות הוא זמן שמחתנו של ישראל חביב עליו יתברך יותר מן הכל.
שמחוברים אנו לשכינה בצילא דמהימנותא .ובפרט בשמחת בית השואבה, ב .וחשבתי בס"ד לצרף פרש"י עם התוספות ובהקדים את דברי הגמרא
ומקום המקדש שמתקיים – "יראה יראה" ,ובפרט הלל הזקן שראוי שתשרה בסנהדרין (יא ).פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו ונתנה
עליו שכינה כמשה רבינו ,הרי שבהיותו במקדש בשעת שמחת בית השואבה עליהם בת קול מן השמים -יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה
ומתחבר לשכינה אומר על עצמו -אם אני כאן הכל כאן ,כלומר בהיות האני רבינו (עיין מהרש"א) ,אלא שאין דורו זכאי לכך ,נתנו חכמים את עיניהם
כאן בשמחת בית השואבה במקדש הרי שהכל כאן בקיום "עז וחדוה בהלל הזקן ,וכשמת אמרו עליו הי חסיד ,הי עניו ,תלמידו של עזרא.
במקומו" ,ורוקד ושמח לפניו יתברך .אבל אם אין אני כאן אלא במדרגת אדם
חומרי אחור למעשה בראשית ,מי כאן אין ראוי אפילו להכנס למקום הקדוש ג .והנה אמרו חז"ל (בראשית רבה פ"ח ס"א) עה"פ (תהלים קלט,ה)" :אחור
הזה וק"ו שלא לפזז ולרקד כמרקד בי כובי. וקדם צרתני ותשת עלי כפיך" ,זכה אדם אומרים לו את קדמת למלאכי
השרת שנשמת האדם גבוהה מהמלאכים וחצובה מתחת כסא הכבוד [בעולם
שוב ראיתי בעמק דבר להנצי"ב (שמות ה,ג) בהכתב דבר (סק"א) ,פירש כעין הבריאה ,ואילו המלאכים הם בעולם היצירה ,כידוע] .לא זכה אומרים לו
זה בקצרה .וברוך שכיונתי ובתוספת דברים. יתוש קדמך שלשול קדמך.
אתרוג שנפל ספק למי הוא שייך
כמו"כ יש לחזק את דברי החת"ס ממש"כ המג"א (סימן תרלז סק"ג) בשם שאלה:
היראים דגם למ"ד גזל עכו"ם שרי מ"מ לא הוי "לכם".
עפ"ז לא יוכל ראובן לצאת יד"ח ביום הראשון מכח מה שתפס את האתרוג ראובן ושמעון שני מתפללים בביהכנ"ס היושבים זה לצד זה ,לקראת חג
כיון דבספק ממון תפס לא מקרי "לכם". הסוכות קנה כל אחד מהם אתרוג בקופסה ואירע שהקופסה וכן
האתרוג שבתוכה תואמים זה לזה .ביום הראשון של החג הניח כל אחד מהם
ב .על כן הפתרון לבעיא זו יהיה ע"י שכל אחד מן הצדדים יאמר לחבירו ,אם את הקופסה עם האתרוג על שולחן שמולו הם יושבים .והנה לאחר תפילת
האתרוג הוא שלי הרי אני מקנה לך אותו במתנה ע"מ להחזיר ותצא בו, העמידה גילו שאחת הקופסאות נעלמה והקופסה שנשארה עם האתרוג
ואם הוא שלך בודאי שאתה יכול לצאת בו .ואחר שיצא בו האחד יקנה שבתוכה מונחת בין שניהם באמצע .לא היה ניתן לזהות למי שייכת הקופסה
לחבירו באותה דרך ויאמר לחבירו אם האתרוג הוא שלי הרי אני מקנה לך עם האתרוג האם לראובן או לשמעון .ואולם ראובן תפס את האתרוג ואמר
אותו במתנה ע"מ להחזיר ותצא בו ,ואם הוא שלך בודאי שאתה יכול לצאת לשמעון ,אני מוחזק בה והמוציא מחבירו עליו הראיה.
בו ,ויתנו על כך מראש.
ג .והנה לאחר שיעשו כך ויצאו יד"ח כל אחד מהם וכנ"ל ,יפול שוב הספק האם ע"פ טיעון זה יוכל לצאת יד"ח במצות הנטילה ביום הראשון ולקיים בו
למי שייך האתרוג .דהנה בלא שהאחד מוחזק יותר מן השני י"ל יחלוקו, דין "לכם" .ואם לאו מה יהיה הפתרון לבעיה זו.
ואם האחד מוחזק יוכל לומר המע"ה ביחס לימים הבאים שאין בהם דין לכם.
תשובה:
ד .ונראה שמראש יאמר כל אחד לחבירו שאינו מתרצה להקנות לו את א .בדין המע"ה שהוא מוחזק בו מספק כתב החת"ס ריש לולב הגזול דלא
האתרוג במתנה ע"מ להחזיר אלא א"כ אחר קיום המצוה יחלקו זה עם זה מיקרי "לכם" .וכ"כ באמרי בינה דיני יו"ט (סימן כא אות ו) ,וכ"כ גם
באתרוג ,או יעשו דין גוד או איגוד לכל המרבה .והיותר נכון שיתנו מראש בארצות החיים (סימן יא) בממון הנמצא בידו מכח קים לי .וע"ע קה"י יומא
שגם בשאר ימים ימשיכו את תנאי ההקנאה במתנה ע"מ להחזיר וכך יצאו (סימן ג).
שניהם באתרוג הנ"ל {וזה במידה ששניהם מתפללים כל הימים יחדיו}.
ואע"ג דבשאר ימים לא בעינן לכם ,מ"מ מכח היום הראשון שהתנו ע"מ ויש לחזק זאת משיטת הרמב"ם ומרן השו"ע דס"ל דתפיסה בספיקות מהניא
להחזיר מחויב כל אחד להחזיר האתרוג לבעלות שכנגדו. ולא מפקינן מידי התופס ,מיהו אם יתפוס הנתפס מהתופס שוב נאמר
המע"ה לאידך גיסא .וש"מ דאין זה נחשב כממונו המוחלט.
פריסת סדין מצוייר בסוכה להגנה מנפילת תולעים
המכבה את הנרות ,מוטב לפרוס סדין תחת הסכך בתוך ד"ט משיאכל חוץ א.
לסוכה ,ובכה"ג ישב בסוכה ויסמוך על שיטת ר"ת אך עכ"פ לא יברך לישב א .בענין המחצלות לסיכוך הסוכה הנגועות בתולעים ושמחמת כן נושרים
בסוכה. התולעים לתוך המאכלים שבסוכה .התעוררה שאלה האם ניתן יהיה לפרוס
ג. סדין נאה בציורים וכך יחסום הסדין את הנשירה של התולעים לתוך הסוכה.
נקום ונשנה פרק זה.
א .והנה בנ"ד דמיירי לכתחילה שרוצה לישב בסוכה ולברך לישב בסוכה ,אלא
שפורס סדין מצוייר למטרה כפולה גם להגן מנשירת התולעים וגם שהסדין ב .איתא במשנה סוכה (י ).פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר
לנוי .והספק האם בכה"ג יוצא ידי חובה גם לדעת רש"י. פסולה ובגמ' אר"ח ואם לנאותה כשרה .ונחלקו בדבר רש"י ור"ת והוב"ד
בשו"ע (סימן תרכט סי"ט) ,בדעה קמייתא סתם מרן כרש"י וז"ל :פירס עליה
ב .הנה מלשון מרן השו"ע (סימן תרכט סי"ט) אם לא פירס אלא לנאותה, סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר ,כלומר שלא יהיו עלין וקסמין נושרים
כשרה ,מוכח דבכדי שתהא כשירה לרש"י בעינן שתהא המטרה לנאותה על שלחנו ,פסולה .אבל אם לא פירס אלא לנאותה ,כשרה .והוא שיהא בתוך
בלבד ,הא בלא"ה דהו"ל כונה גם להגן ,אין הסדין מתבטל לסוכה ופסולה. ארבעה לסכך .ע"כ שיטת רש"י.
ובפרט בנ"ד שעיקר מטרתו היא להגן מפני התולעים ומה שפורס סדין מצויר
הוא דבר המתלווה בלבד. ג .וכתב המשנ"ב לבאר דלשיטת רש"י הגם שהסוכה צלתה מרובה מחמתה
ופורס להגן על עצמו כדי שלא תיכנס החמה כלל או כדי שלא ינשרו העלים
ובאמת שגם בכוונה כפולה שקולה כתב המקור חיים (סימן תרכט סי"ט) לבעל על שולחנו ,פסולה .והטעם דקא מסכך ומגן על עצמו בדבר המקבל טומאה.
החו"י שאם פירס את הסדין גם לטרת נוי וגם להגן מפני הנשר וכו' וע"ש (ס"ק נב) ,ובשעה"צ (ס"ק עה) .ולא הכשיר רש"י אלא כאשר פירס
הרי זו סוכה פסולה דהו"ל כעין לצורכו ולצרכה. לנאותה ,וכתב המשנ"ב (ס"ק נג) דבכה"ג כיון דהוי צורך סוכה בטיל לגבה
וחשיב יושב בצל סוכה.
שוב ראיתי שכ"כ הגר"מ שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות (ח"ה סימן ריב)
וכתב זאת הן ע"פ דברי המקו"ח הנ"ל וכ"ש בנ"ד שעיקר כוונתו היא ב.
להגן ושעל כן אינו מתבטל לסוכה ופסולה.
א .לעומת זאת שיטת ר"ת הובאה במרן כדעת י"א וז"ל :וי"א שסוכה שהיא
ואולם כנגד זה ראיתי אח"כ להגרע"י בספרו חזו"ע סוכות (עמ' פו-פז) אשר מסוככת כהלכתה וירא שמא ייבש הסכך או ישרו העלין ותהיה חמתה
כתב לחלוק על המקו"ח דכתב לאסור משום דחשיב לצורכו ולצרכה מרובה מצלתה ,ופירס עליה סדין שלא תתייבש ,או תחתיה שלא יישרו העלין,
וקיי"ל חו"מ (סימן רסז סי"ח) שאם שומר האבידה שוטח את האבידה לצורכו כיון שהסדין גורם שעל ידו צלתה מרובה מחמתה ,פסולה .אבל אם לא כיוון
ולצרכה אסור .ותמה שם על דמיון ,דשאני התם דחיישינן שמא ישכחנה ע"ג בפריסת הסדין אלא להגן מפני החמה והעלין ,או לנאותה ,כשרה ,ובלבד
המטה בלי מעשה ותגנב או תתקלקל .ועוד הביא לדברי הנתיה"מ (סימן צו שיהא בתוך ארבעה לסכך.
ס"ו) אשר כתב דאע"פ דאסור למלוה לתפוס המשכון בעצמו ,מ"מ בפקדון
מותר ,ושע"כ כתב להתיר לנותן כסף בפלגא מלוה ופלגא פקדון לתפוס נמצא דלשיטת ר"ת אינה פסולה אלא כשהסדין מקיים את כשרות הסכך ומונע
המשכון גם כנגד ההלואה .ופירש האמרי בינה (שבת ס"ס יז) דאין להקשות שלא יתיבש ולא ינשרו העלים ותיעשה עי"כ חמתה מרובה מצלתה.
משומר אבידה דאסור בשוטח לצורכו ולצרכה ,דשאני התם דחיישינן שמא אבל באופן שפורס את הסדין על מנת להגן על ישיבת האדם שלא תכהו
ישכחנה ותגנב .ועפ"ז כתב הגרע"י להתיר לפרוס הסדין למטרה כפולה לנוי השמש ,או שלא יהיה מוטרד מנשירת העלים ,אך לא תיהפך הסוכה להיות
ולהגן. חמתה מרובה מצלתה ,בכה"ג בטל הסדין לסכך והסוכה כשירה.
ג .ולענ"ד נראה דאין כוונת המקו"ח לפסול מגדרי לצורכו ולצרכה ממש {של ב .עפ"ז בנ"ד אם פורס סדין להגן מפני נפילת התולעים באנו למחלוקת רש"י
חו"מ} ,אלא בבחינת דון מיניה ואוקי באתרין ,דלא התרנו לפרוס סדין ור"ת .לרש"י כיון שאינו פורס לנאותה אלא פורס להגן על ישיבתו מפני
לרש"י אלא כשפורס לנאותה וכלשון מרן השו"ע ,ושדוקא בכה"ג בטל הסדין נפילת התולעים בכה"ג פסולה הסוכה מאחר ויושב תחת סדין המקבל
לסכך ,אבל באופן שיש לו מטרה נוספת גם להגן אין הסדין מתבטל לסוכה טומאה .אולם לדעת ר"ת כל שאינו מכשיר את גוף הסוכה למנוע ממנה שלא
ופסולה ,ובפרט בנ"ד שעיקר כוונתו היא להגן וכדברי הגר"מ שטרנבוך. תיהפך להיות חמתה מרובה מצלתה ,אלא רק עושה כן כדי להגן על ישיבת
הגברא שלא תכהו השמש או מנשירת העלים הטורדים וכדומה ,הרי זו סוכה
העולה מהאמור: כשירה .ושע"כ ה"ה בנ"ד אם יפרוס סדין רגיל אפילו שאינו מצוייר בכדי להגן
א .פירס סדין חוץ לד"ט לסכך ,הסוכה פסולה לכו"ע. מפני נפילת התולעים הרי זו סוכה כשירה לר"ת ,ובלבד שיהא הסדין תוך
ארבעה טפחים לסכך.
ב .פירס סדין לנוי תוך ד"ט לסכך ,הסוכה כשירה לכו"ע.
ג .והנה לענין הלכה סתם מרן להלכה כשיטת רש"י וקיי"ל דסתם וי"א הלכה
ג .פירס סדין לשמר את הסכך שלא יהיה חמתה מרובה מצלתה הסוכה פסולה כסתם .וע"ע שו"ע (סימן תרכז ס"ד) דשם הביא מרן השו"ע רק את דעת
לכו"ע. רש"י ,וז"ל :פירס סדין תחת הסכך לנוי ,אם הוא בתוך ארבעה טפחים לגג,
ד .פירס סדין להגן על היושב בה תוך ד"ט לסכך ,פלוגתא דרש"י ור"ת ,לרש"י כשרה ,ואם הוא רחוק ד' טפחים מן הגג ,פסולה .ואם אינו לנוי ,אע"פ שהוא
פסולה ,לר"ת כשירה. בתוך ארבעה טפחים ,פסולה .עכ"ל הא קמן שלא הכשיר אא"כ פורסה לנוי
וכשיטת רש"י.
ה .פסקו מרן השו"ע והרמ"א כרש"י שהסוכה פסולה.
וכן פסק הרמ"א (סימן תרמ ס"ד) וז"ל :ואם בא רוח לכבות הנרות בסוכה,
ו .מיהו כתבו האחרונים דאם הברירה בידו היא לשבת בבית או בסוכה שכזו, מותר לפרוס סדין או בגד מן הצד ,אבל לא תחת הסכך .עכ"ל .וכתב שם
ישב בסוכה שכזו [לצאת עכ"פ לשיטת ר"ת] ,אך לא יברך לישב בסוכה. המשנ"ב (ס"ק כה) אבל לא תחת הסכך – דאז יבטל הסדין את הסכך ויפסול
ז .פירס סדין מצויר למטרת הגנה מנשירת התולעים שבסכך וגם למטרת נוי. הסוכה כדלעיל בסימן תרכ"ט סי"ט לדעה ראשונה דסתם שם המחבר כוותה.
מבואר במקו"ח לפסול וכ"כ בתשובות והנהגות.
ח .דעת הגרע"י בחזו"ע להכשיר ,ונלע"ד מדקדוק לשון מרן השו"ע שאין ד .ואולם כתב שם המשנ"ב (סימן תרכט ס"ק נח ,וסימן תרמ ס"ק כה) בשם
להכשיר אלא בשפרס לנאותה בלבד. האחרונים דאע"פ שההלכה כרש"י ולא כר"ת ,מ"מ בשעת הדחק שלא יוכל
לשבת בסוכה מחמת טרדת העלים הנושרים או הגשמים הנוטפים או הרוח
יו"ל על ידי מכון כתר תורה © כל הזכויות שמורות .קו שיעורי תורה מרבינו (קו ישיר בקול הלשון)03-617-1097 :
ניתן לקבל את הגליון בדוא"ל ע"י שליחת בקשה לכתובתMACHONKETER@gmail.com :
