gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

כתר תורה · Keser Torah — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: כתר תורה · Keser Torah

שבוע: סוכות (2026-09-21)

כתר תורה · Keser Torah — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ק"כ | סוכות | יו"ל בס"ד על ידי מכון "כתר תורה"‬ ‫שמחת בית השואבה – הלל אומר אם אני כאן הכל כאן‬ ‫כלומר האדם נברא משתי יצירות כדכתיב "וייצר ה' א' את האדם" עפר מן‬ ‫א‪ .‬איתא בגמרא סוכה (נג‪ ).‬תניא‪ ,‬אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח‬ ‫האדמה ויפח באפיו נשמת חיים‪ .‬זכה והשליט את הנשמה על הגוף –‬ ‫בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן ‪ -‬הכל כאן‪ ,‬ואם אין אני כאן ‪-‬‬ ‫הרי הוא נקרא ע"ש הנשמה שהיא קדם למעשה בראשית ואף קדם למלאכים‪.‬‬ ‫מי כאן‪ .‬ופרש"י דקאי אשכינה‪ ,‬וז"ל‪ :‬דורש היה לרבים שלא יחטאו בשמו‬ ‫לא זכה – והגוף הוא השולט עליו נקרא ע"ש הגוף‪ ,‬וע"כ אומרים לו יתוש‬ ‫של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אם אני כאן הכל כאן‪ ,‬כל זמן שאני חפץ בבית הזה‪,‬‬ ‫קדמך שלשול קדמך‪.‬‬ ‫ושכינתי שרויה בו ‪ -‬יהא כבודו קיים ויבואו הכל כאן‪ ,‬ואם תחטאו ואסלק‬ ‫שכינתי מי יבא כאן‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ד‪ .‬והנה השמחה היא תולדה של חיבור האדם עם השכינה כיון ד"הוד והדר‬ ‫לפניו‪ ,‬עז וחדוה במקומו"‪ ,‬והשמחה במעונו‪ .‬ועיין זוה"ק (תרומה דף קכח‬ ‫ואולם התוספות כתבו דבירושלמי משמע שהיה אומר על עצמו‪ .‬דפריך‬ ‫ע"ב) אשר כתב וז"ל‪ :‬כד חמינן דרעותא דההוא בר נש בחדוה ברעותא דלבא‬ ‫ולקילוסיו הוא צריך כלומר וכי היה צריך לשבחו והכתיב אלף אלפין‬ ‫למרדף ולאשתדלא אבתריה דקודשא בריך הוא בלביה ובנפשיה וברעותיה‪,‬‬ ‫ישמשוניה‪ .‬ומשני דכנגד ישראל היה אומר‪ ,‬וחביב עליו קילוסן של ישראל‬ ‫ודאי תמן ידעינן דשריא ביה שכינתא‪ .‬עכ"ל‪ .‬הא קמן דהשמחה בקב"ה משרה‬ ‫מן הכל‪ ,‬שנאמר (שמואל ב כג‪,‬א)‪ :‬ונעים זמירות ישראל‪ .‬וכתיב (תהלים כב)‬ ‫עליו את השכינה‪ .‬ועיין גמרא שבת (ל‪ ):‬דקאמר התם דאין השכינה שורה‬ ‫ואתה קדוש יושב תהלות ישראל‪ .‬ע"כ‪ .‬ועיין מהר"ם שפירש דכיון שהלל על‬ ‫אלא מתוך שמחה של מצוה‪ .‬וכשחטא אדה"ר ובכך נתנתק מן השכינה נולד‬ ‫עצמו אמר שהוא משבח לפניו אני כאן ‪ -‬הכל כאן‪ ,‬לכך פריך וכי צריך‬ ‫העצבון בעולם – "בעצבון תאכלנה"‪" ,‬בעצב תלדי בנים" אבל כשמחובר‬ ‫הקב"ה שיקלסוהו והלא כתיב אלף אלפין ישמשוניה‪ .‬ומשני שאכן קילוסן‬ ‫האדם בשכינה הרי הוא מחובר לשמחה‪ .‬ולכך חג הסוכות הוא זמן שמחתנו‬ ‫של ישראל חביב עליו יתברך יותר מן הכל‪.‬‬ ‫שמחוברים אנו לשכינה בצילא דמהימנותא‪ .‬ובפרט בשמחת בית השואבה‪,‬‬ ‫ב‪ .‬וחשבתי בס"ד לצרף פרש"י עם התוספות ובהקדים את דברי הגמרא‬ ‫ומקום המקדש שמתקיים – "יראה יראה"‪ ,‬ובפרט הלל הזקן שראוי שתשרה‬ ‫בסנהדרין (יא‪ ).‬פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו ונתנה‬ ‫עליו שכינה כמשה רבינו‪ ,‬הרי שבהיותו במקדש בשעת שמחת בית השואבה‬ ‫עליהם בת קול מן השמים ‪ -‬יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה‬ ‫ומתחבר לשכינה אומר על עצמו ‪ -‬אם אני כאן הכל כאן‪ ,‬כלומר בהיות האני‬ ‫רבינו (עיין מהרש"א)‪ ,‬אלא שאין דורו זכאי לכך‪ ,‬נתנו חכמים את עיניהם‬ ‫כאן בשמחת בית השואבה במקדש הרי שהכל כאן בקיום "עז וחדוה‬ ‫בהלל הזקן‪ ,‬וכשמת אמרו עליו הי חסיד‪ ,‬הי עניו‪ ,‬תלמידו של עזרא‪.‬‬ ‫במקומו"‪ ,‬ורוקד ושמח לפניו יתברך‪ .‬אבל אם אין אני כאן אלא במדרגת אדם‬ ‫חומרי אחור למעשה בראשית‪ ,‬מי כאן אין ראוי אפילו להכנס למקום הקדוש‬ ‫ג‪ .‬והנה אמרו חז"ל (בראשית רבה פ"ח ס"א) עה"פ (תהלים קלט‪,‬ה)‪" :‬אחור‬ ‫הזה וק"ו שלא לפזז ולרקד כמרקד בי כובי‪.‬‬ ‫וקדם צרתני ותשת עלי כפיך"‪ ,‬זכה אדם אומרים לו את קדמת למלאכי‬ ‫השרת שנשמת האדם גבוהה מהמלאכים וחצובה מתחת כסא הכבוד [בעולם‬ ‫שוב ראיתי בעמק דבר להנצי"ב (שמות ה‪,‬ג) בהכתב דבר (סק"א)‪ ,‬פירש כעין‬ ‫הבריאה‪ ,‬ואילו המלאכים הם בעולם היצירה‪ ,‬כידוע]‪ .‬לא זכה אומרים לו‬ ‫זה בקצרה‪ .‬וברוך שכיונתי ובתוספת דברים‪.‬‬ ‫יתוש קדמך שלשול קדמך‪.‬‬ ‫אתרוג שנפל ספק למי הוא שייך‬ ‫כמו"כ יש לחזק את דברי החת"ס ממש"כ המג"א (סימן תרלז סק"ג) בשם‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫היראים דגם למ"ד גזל עכו"ם שרי מ"מ לא הוי "לכם"‪.‬‬ ‫עפ"ז לא יוכל ראובן לצאת יד"ח ביום הראשון מכח מה שתפס את האתרוג‬ ‫ראובן ושמעון שני מתפללים בביהכנ"ס היושבים זה לצד זה‪ ,‬לקראת חג‬ ‫כיון דבספק ממון תפס לא מקרי "לכם"‪.‬‬ ‫הסוכות קנה כל אחד מהם אתרוג בקופסה ואירע שהקופסה וכן‬ ‫האתרוג שבתוכה תואמים זה לזה‪ .‬ביום הראשון של החג הניח כל אחד מהם‬ ‫ב‪ .‬על כן הפתרון לבעיא זו יהיה ע"י שכל אחד מן הצדדים יאמר לחבירו‪ ,‬אם‬ ‫את הקופסה עם האתרוג על שולחן שמולו הם יושבים‪ .‬והנה לאחר תפילת‬ ‫האתרוג הוא שלי הרי אני מקנה לך אותו במתנה ע"מ להחזיר ותצא בו‪,‬‬ ‫העמידה גילו שאחת הקופסאות נעלמה והקופסה שנשארה עם האתרוג‬ ‫ואם הוא שלך בודאי שאתה יכול לצאת בו‪ .‬ואחר שיצא בו האחד יקנה‬ ‫שבתוכה מונחת בין שניהם באמצע‪ .‬לא היה ניתן לזהות למי שייכת הקופסה‬ ‫לחבירו באותה דרך ויאמר לחבירו אם האתרוג הוא שלי הרי אני מקנה לך‬ ‫עם האתרוג האם לראובן או לשמעון‪ .‬ואולם ראובן תפס את האתרוג ואמר‬ ‫אותו במתנה ע"מ להחזיר ותצא בו‪ ,‬ואם הוא שלך בודאי שאתה יכול לצאת‬ ‫לשמעון‪ ,‬אני מוחזק בה והמוציא מחבירו עליו הראיה‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬ויתנו על כך מראש‪.‬‬ ‫ג‪ .‬והנה לאחר שיעשו כך ויצאו יד"ח כל אחד מהם וכנ"ל‪ ,‬יפול שוב הספק‬ ‫האם ע"פ טיעון זה יוכל לצאת יד"ח במצות הנטילה ביום הראשון ולקיים בו‬ ‫למי שייך האתרוג‪ .‬דהנה בלא שהאחד מוחזק יותר מן השני י"ל יחלוקו‪,‬‬ ‫דין "לכם"‪ .‬ואם לאו מה יהיה הפתרון לבעיה זו‪.‬‬ ‫ואם האחד מוחזק יוכל לומר המע"ה ביחס לימים הבאים שאין בהם דין לכם‪.‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫ד‪ .‬ונראה שמראש יאמר כל אחד לחבירו שאינו מתרצה להקנות לו את‬ ‫א‪ .‬בדין המע"ה שהוא מוחזק בו מספק כתב החת"ס ריש לולב הגזול דלא‬ ‫האתרוג במתנה ע"מ להחזיר אלא א"כ אחר קיום המצוה יחלקו זה עם זה‬ ‫מיקרי "לכם"‪ .‬וכ"כ באמרי בינה דיני יו"ט (סימן כא אות ו)‪ ,‬וכ"כ גם‬ ‫באתרוג‪ ,‬או יעשו דין גוד או איגוד לכל המרבה‪ .‬והיותר נכון שיתנו מראש‬ ‫בארצות החיים (סימן יא) בממון הנמצא בידו מכח קים לי‪ .‬וע"ע קה"י יומא‬ ‫שגם בשאר ימים ימשיכו את תנאי ההקנאה במתנה ע"מ להחזיר וכך יצאו‬ ‫(סימן ג)‪.‬‬ ‫שניהם באתרוג הנ"ל {וזה במידה ששניהם מתפללים כל הימים יחדיו}‪.‬‬ ‫ואע"ג דבשאר ימים לא בעינן לכם‪ ,‬מ"מ מכח היום הראשון שהתנו ע"מ‬ ‫ויש לחזק זאת משיטת הרמב"ם ומרן השו"ע דס"ל דתפיסה בספיקות מהניא‬ ‫להחזיר מחויב כל אחד להחזיר האתרוג לבעלות שכנגדו‪.‬‬ ‫ולא מפקינן מידי התופס‪ ,‬מיהו אם יתפוס הנתפס מהתופס שוב נאמר‬ ‫המע"ה לאידך גיסא‪ .‬וש"מ דאין זה נחשב כממונו המוחלט‪.‬‬ ‫פריסת סדין מצוייר בסוכה להגנה מנפילת תולעים‬ ‫המכבה את הנרות‪ ,‬מוטב לפרוס סדין תחת הסכך בתוך ד"ט משיאכל חוץ‬ ‫א‪.‬‬ ‫לסוכה‪ ,‬ובכה"ג ישב בסוכה ויסמוך על שיטת ר"ת אך עכ"פ לא יברך לישב‬ ‫א‪ .‬בענין המחצלות לסיכוך הסוכה הנגועות בתולעים ושמחמת כן נושרים‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫התולעים לתוך המאכלים שבסוכה‪ .‬התעוררה שאלה האם ניתן יהיה לפרוס‬ ‫ג‪.‬‬ ‫סדין נאה בציורים וכך יחסום הסדין את הנשירה של התולעים לתוך הסוכה‪.‬‬ ‫נקום ונשנה פרק זה‪.‬‬ ‫א‪ .‬והנה בנ"ד דמיירי לכתחילה שרוצה לישב בסוכה ולברך לישב בסוכה‪ ,‬אלא‬ ‫שפורס סדין מצוייר למטרה כפולה גם להגן מנשירת התולעים וגם שהסדין‬ ‫ב‪ .‬איתא במשנה סוכה (י‪ ).‬פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר‬ ‫לנוי‪ .‬והספק האם בכה"ג יוצא ידי חובה גם לדעת רש"י‪.‬‬ ‫פסולה ובגמ' אר"ח ואם לנאותה כשרה‪ .‬ונחלקו בדבר רש"י ור"ת והוב"ד‬ ‫בשו"ע (סימן תרכט סי"ט)‪ ,‬בדעה קמייתא סתם מרן כרש"י וז"ל‪ :‬פירס עליה‬ ‫ב‪ .‬הנה מלשון מרן השו"ע (סימן תרכט סי"ט) אם לא פירס אלא לנאותה‪,‬‬ ‫סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר‪ ,‬כלומר שלא יהיו עלין וקסמין נושרים‬ ‫כשרה‪ ,‬מוכח דבכדי שתהא כשירה לרש"י בעינן שתהא המטרה לנאותה‬ ‫על שלחנו‪ ,‬פסולה‪ .‬אבל אם לא פירס אלא לנאותה‪ ,‬כשרה‪ .‬והוא שיהא בתוך‬ ‫בלבד‪ ,‬הא בלא"ה דהו"ל כונה גם להגן‪ ,‬אין הסדין מתבטל לסוכה ופסולה‪.‬‬ ‫ארבעה לסכך‪ .‬ע"כ שיטת רש"י‪.‬‬ ‫ובפרט בנ"ד שעיקר מטרתו היא להגן מפני התולעים ומה שפורס סדין מצויר‬ ‫הוא דבר המתלווה בלבד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬וכתב המשנ"ב לבאר דלשיטת רש"י הגם שהסוכה צלתה מרובה מחמתה‬ ‫ופורס להגן על עצמו כדי שלא תיכנס החמה כלל או כדי שלא ינשרו העלים‬ ‫ובאמת שגם בכוונה כפולה שקולה כתב המקור חיים (סימן תרכט סי"ט) לבעל‬ ‫על שולחנו‪ ,‬פסולה‪ .‬והטעם דקא מסכך ומגן על עצמו בדבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫החו"י שאם פירס את הסדין גם לטרת נוי וגם להגן מפני הנשר וכו'‬ ‫וע"ש (ס"ק נב)‪ ,‬ובשעה"צ (ס"ק עה)‪ .‬ולא הכשיר רש"י אלא כאשר פירס‬ ‫הרי זו סוכה פסולה דהו"ל כעין לצורכו ולצרכה‪.‬‬ ‫לנאותה‪ ,‬וכתב המשנ"ב (ס"ק נג) דבכה"ג כיון דהוי צורך סוכה בטיל לגבה‬ ‫וחשיב יושב בצל סוכה‪.‬‬ ‫שוב ראיתי שכ"כ הגר"מ שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות (ח"ה סימן ריב)‬ ‫וכתב זאת הן ע"פ דברי המקו"ח הנ"ל וכ"ש בנ"ד שעיקר כוונתו היא‬ ‫ב‪.‬‬ ‫להגן ושעל כן אינו מתבטל לסוכה ופסולה‪.‬‬ ‫א‪ .‬לעומת זאת שיטת ר"ת הובאה במרן כדעת י"א וז"ל‪ :‬וי"א שסוכה שהיא‬ ‫ואולם כנגד זה ראיתי אח"כ להגרע"י בספרו חזו"ע סוכות (עמ' פו‪-‬פז) אשר‬ ‫מסוככת כהלכתה וירא שמא ייבש הסכך או ישרו העלין ותהיה חמתה‬ ‫כתב לחלוק על המקו"ח דכתב לאסור משום דחשיב לצורכו ולצרכה‬ ‫מרובה מצלתה‪ ,‬ופירס עליה סדין שלא תתייבש‪ ,‬או תחתיה שלא יישרו העלין‪,‬‬ ‫וקיי"ל חו"מ (סימן רסז סי"ח) שאם שומר האבידה שוטח את האבידה לצורכו‬ ‫כיון שהסדין גורם שעל ידו צלתה מרובה מחמתה‪ ,‬פסולה‪ .‬אבל אם לא כיוון‬ ‫ולצרכה אסור‪ .‬ותמה שם על דמיון‪ ,‬דשאני התם דחיישינן שמא ישכחנה ע"ג‬ ‫בפריסת הסדין אלא להגן מפני החמה והעלין‪ ,‬או לנאותה‪ ,‬כשרה‪ ,‬ובלבד‬ ‫המטה בלי מעשה ותגנב או תתקלקל‪ .‬ועוד הביא לדברי הנתיה"מ (סימן צו‬ ‫שיהא בתוך ארבעה לסכך‪.‬‬ ‫ס"ו) אשר כתב דאע"פ דאסור למלוה לתפוס המשכון בעצמו‪ ,‬מ"מ בפקדון‬ ‫מותר‪ ,‬ושע"כ כתב להתיר לנותן כסף בפלגא מלוה ופלגא פקדון לתפוס‬ ‫נמצא דלשיטת ר"ת אינה פסולה אלא כשהסדין מקיים את כשרות הסכך ומונע‬ ‫המשכון גם כנגד ההלואה‪ .‬ופירש האמרי בינה (שבת ס"ס יז) דאין להקשות‬ ‫שלא יתיבש ולא ינשרו העלים ותיעשה עי"כ חמתה מרובה מצלתה‪.‬‬ ‫משומר אבידה דאסור בשוטח לצורכו ולצרכה‪ ,‬דשאני התם דחיישינן שמא‬ ‫אבל באופן שפורס את הסדין על מנת להגן על ישיבת האדם שלא תכהו‬ ‫ישכחנה ותגנב‪ .‬ועפ"ז כתב הגרע"י להתיר לפרוס הסדין למטרה כפולה לנוי‬ ‫השמש‪ ,‬או שלא יהיה מוטרד מנשירת העלים‪ ,‬אך לא תיהפך הסוכה להיות‬ ‫ולהגן‪.‬‬ ‫חמתה מרובה מצלתה‪ ,‬בכה"ג בטל הסדין לסכך והסוכה כשירה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ולענ"ד נראה דאין כוונת המקו"ח לפסול מגדרי לצורכו ולצרכה ממש {של‬ ‫ב‪ .‬עפ"ז בנ"ד אם פורס סדין להגן מפני נפילת התולעים באנו למחלוקת רש"י‬ ‫חו"מ}‪ ,‬אלא בבחינת דון מיניה ואוקי באתרין‪ ,‬דלא התרנו לפרוס סדין‬ ‫ור"ת‪ .‬לרש"י כיון שאינו פורס לנאותה אלא פורס להגן על ישיבתו מפני‬ ‫לרש"י אלא כשפורס לנאותה וכלשון מרן השו"ע‪ ,‬ושדוקא בכה"ג בטל הסדין‬ ‫נפילת התולעים בכה"ג פסולה הסוכה מאחר ויושב תחת סדין המקבל‬ ‫לסכך‪ ,‬אבל באופן שיש לו מטרה נוספת גם להגן אין הסדין מתבטל לסוכה‬ ‫טומאה‪ .‬אולם לדעת ר"ת כל שאינו מכשיר את גוף הסוכה למנוע ממנה שלא‬ ‫ופסולה‪ ,‬ובפרט בנ"ד שעיקר כוונתו היא להגן וכדברי הגר"מ שטרנבוך‪.‬‬ ‫תיהפך להיות חמתה מרובה מצלתה‪ ,‬אלא רק עושה כן כדי להגן על ישיבת‬ ‫הגברא שלא תכהו השמש או מנשירת העלים הטורדים וכדומה‪ ,‬הרי זו סוכה‬ ‫העולה מהאמור‪:‬‬ ‫כשירה‪ .‬ושע"כ ה"ה בנ"ד אם יפרוס סדין רגיל אפילו שאינו מצוייר בכדי להגן‬ ‫א‪ .‬פירס סדין חוץ לד"ט לסכך‪ ,‬הסוכה פסולה לכו"ע‪.‬‬ ‫מפני נפילת התולעים הרי זו סוכה כשירה לר"ת‪ ,‬ובלבד שיהא הסדין תוך‬ ‫ארבעה טפחים לסכך‪.‬‬ ‫ב‪ .‬פירס סדין לנוי תוך ד"ט לסכך‪ ,‬הסוכה כשירה לכו"ע‪.‬‬ ‫ג‪ .‬והנה לענין הלכה סתם מרן להלכה כשיטת רש"י וקיי"ל דסתם וי"א הלכה‬ ‫ג‪ .‬פירס סדין לשמר את הסכך שלא יהיה חמתה מרובה מצלתה הסוכה פסולה‬ ‫כסתם‪ .‬וע"ע שו"ע (סימן תרכז ס"ד) דשם הביא מרן השו"ע רק את דעת‬ ‫לכו"ע‪.‬‬ ‫רש"י‪ ,‬וז"ל‪ :‬פירס סדין תחת הסכך לנוי‪ ,‬אם הוא בתוך ארבעה טפחים לגג‪,‬‬ ‫ד‪ .‬פירס סדין להגן על היושב בה תוך ד"ט לסכך‪ ,‬פלוגתא דרש"י ור"ת‪ ,‬לרש"י‬ ‫כשרה‪ ,‬ואם הוא רחוק ד' טפחים מן הגג‪ ,‬פסולה‪ .‬ואם אינו לנוי‪ ,‬אע"פ שהוא‬ ‫פסולה‪ ,‬לר"ת כשירה‪.‬‬ ‫בתוך ארבעה טפחים‪ ,‬פסולה‪ .‬עכ"ל הא קמן שלא הכשיר אא"כ פורסה לנוי‬ ‫וכשיטת רש"י‪.‬‬ ‫ה‪ .‬פסקו מרן השו"ע והרמ"א כרש"י שהסוכה פסולה‪.‬‬ ‫וכן פסק הרמ"א (סימן תרמ ס"ד) וז"ל‪ :‬ואם בא רוח לכבות הנרות בסוכה‪,‬‬ ‫ו‪ .‬מיהו כתבו האחרונים דאם הברירה בידו היא לשבת בבית או בסוכה שכזו‪,‬‬ ‫מותר לפרוס סדין או בגד מן הצד‪ ,‬אבל לא תחת הסכך‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכתב שם‬ ‫ישב בסוכה שכזו [לצאת עכ"פ לשיטת ר"ת]‪ ,‬אך לא יברך לישב בסוכה‪.‬‬ ‫המשנ"ב (ס"ק כה) אבל לא תחת הסכך – דאז יבטל הסדין את הסכך ויפסול‬ ‫ז‪ .‬פירס סדין מצויר למטרת הגנה מנשירת התולעים שבסכך וגם למטרת נוי‪.‬‬ ‫הסוכה כדלעיל בסימן תרכ"ט סי"ט לדעה ראשונה דסתם שם המחבר כוותה‪.‬‬ ‫מבואר במקו"ח לפסול וכ"כ בתשובות והנהגות‪.‬‬ ‫ח‪ .‬דעת הגרע"י בחזו"ע להכשיר‪ ,‬ונלע"ד מדקדוק לשון מרן השו"ע שאין‬ ‫ד‪ .‬ואולם כתב שם המשנ"ב (סימן תרכט ס"ק נח‪ ,‬וסימן תרמ ס"ק כה) בשם‬ ‫להכשיר אלא בשפרס לנאותה בלבד‪.‬‬ ‫האחרונים דאע"פ שההלכה כרש"י ולא כר"ת‪ ,‬מ"מ בשעת הדחק שלא יוכל‬ ‫לשבת בסוכה מחמת טרדת העלים הנושרים או הגשמים הנוטפים או הרוח‬ ‫יו"ל על ידי מכון כתר תורה © כל הזכויות שמורות‪ .‬קו שיעורי תורה מרבינו (קו ישיר בקול הלשון)‪03-617-1097 :‬‬ ‫ניתן לקבל את הגליון בדוא"ל ע"י שליחת בקשה לכתובת‪MACHONKETER@gmail.com :‬‬