gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

להחיות · Lehachyois — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: להחיות · Lehachyois

שבוע: סוכות (2026-09-21)

להחיות · Lehachyois — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בע"ה‬ ‫הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו‬ ‫• יו"ל ע"י איגוד חבורות החסידים 'לחיותינו' || סוכות תשפ"ז || גליון ‪• 4‬‬ ‫מאות חסידישע מקורבים לרביה"ק מכריזים‬ ‫וית‪+‬נו לך‬ ‫כתר מלוכה‬ ‫סקירה נרחבת על‬ ‫מתחם "בצילו נחיה"‬ ‫בעיר הגעגועים אומאן‬ ‫בימי ראש השנה העעל"ט‬ ‫כאיש אחד‬ ‫מפרי עטו של אחד החברים‬ ‫מעשה‬ ‫‪ -------------------‬עמוד ‪12‬‬ ‫בלב אחד‬ ‫בזעזוע מוחין‬ ‫המעמד המרומם "ליחד‬ ‫לבבנו" שאיגד תחת קורת גג‬ ‫אחת מאות חסידישע מקורבים‬ ‫‪++++‬א מצוה‬ ‫חמשה עשר באב העעל"ט‬ ‫‪ -------------------‬עמוד ‪16‬‬ ‫מיט חיות‬ ‫סיפור התקרבותו של הרה"ח ר'‬ ‫פנימיות עבודת ימי חג‬ ‫הסוכות ושביבי נוגה באורו‬ ‫הערשל טויסיג שליט"א בנו של‬ ‫המשפיע הנודע הגה"צ רבי אהרן‬ ‫סוד דרכו‬ ‫הבהיר של רביה"ק זי"ע‬ ‫‪ -------------------‬עמוד ‪8‬‬ ‫טויסיג שליט"א || בעריכתו של‬ ‫ש‪++‬ל משיח‬ ‫הסופר הנודע הרב ברוך לב‬ ‫עבודת יום הושענא רבא‬ ‫והערבה חבוטה לעובדא‬ ‫ולמעשה‬ ‫‪ -------------------‬עמוד ‪4‬‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫יו"_ל ע"י ארגון‬ ‫_לחיותינו‬ ‫_לעבן מיט א חיות‬ ‫איגוד חבורת החסידים המקורבים‬ ‫לרביה''ק מוהר"ן מברסלב‬ ‫•••‬ ‫לכל ענייני הארגון‪,‬‬ ‫הארות‪ ,‬הערות‪ ,‬תרומות‪,‬‬ ‫וכן לקבלת העלון‬ ‫יש לפנות למערכת‬ ‫‪07722.525.08‬‬ ‫או במייל‬ ‫‪0431320@gmail.com‬‬ ‫•••‬ ‫© כל הזכיות שמורות‬ ‫אין להעתיק‪ ,‬לצלם שו‪+‬ם דבר‬ ‫בלי רשות בכתב מהמערכת‬ ‫•••‬ ‫עיצוב‬ ‫תמונות‪:‬‬ ‫שאטרסטוק‪,‬מגנפיק‪,‬‬ ‫מערכת ברסלב‪,‬‬ ‫בס"ד‬ ‫וחיתה נפשי!‬ ‫בית שמש‬ ‫עיה"ק ירושלים‪:‬‬ ‫עיה"ק ירושלים‪:‬‬ ‫בשכונת 'קרית הרמ"א'‬ ‫מידי שבוע ביום שלישי בשעה‬ ‫מידי שבועיים ביום שלישי‬ ‫‪ 9:15‬בבית מדרשינו נועם השם‬ ‫כל שבוע יום שני בערב בשעה‬ ‫‪ 8:30‬בבית אחד מהחברים‬ ‫‪NSW‬‬ ‫בשעה ‪ 8:30‬בבית אחד‬ ‫רחוב אביתר הכהן ‪ ,9‬לפרטים‬ ‫מהחברים‪ .‬לפרטים‪:‬‬ ‫ר' יוסף ישעי' פרידמאן‪:‬‬ ‫בשכונת בית ישראל‪ .‬לפרטים‪:‬‬ ‫‪0533163906‬‬ ‫‪0548481465‬‬ ‫‪0583202299‬‬ ‫בית שמש‬ ‫בית שמש‬ ‫בית שמש‬ ‫בשכונת 'חפציבה'‬ ‫רמה ד'‪:‬‬ ‫ברמה ב'‪:‬‬ ‫ביום שלישי בערב בשעה ‪9:00‬‬ ‫מידי שבוע ביום שלישי בשעה‬ ‫מתקיימת חבורה מידי שבועיים‬ ‫בביתו של הרה"ח ר' שמעון‬ ‫‪ 9:00‬בבית אחד החברים‪,‬‬ ‫ביום רביעי בשעה ‪8:30‬‬ ‫אליהו ברוין שליט"א‪ ,‬רחוב בן‬ ‫לפרטים‪0533177462 :‬‬ ‫לפרטים‪0534191389 :‬‬ ‫איש חי ‪ .75‬לפרטים‪0527168452 :‬‬ ‫חיפה‪:‬‬ ‫בני ברק‪:‬‬ ‫הר יונה‪:‬‬ ‫מידי שבוע ביום חמישי בשעה‬ ‫מידי שבוע ביום רביעי בשעה ‪8:00‬‬ ‫‪ 9:15‬בבית מדרשינו נועם השם‬ ‫מידי שבוע ביום שלישי חבורה‬ ‫בבית אחד החברים עם הרה"ח ר'‬ ‫רחוב בלוי ‪ ,8‬עם הרה"ח ר' יעקב‬ ‫עם הרה"ח ר' מרדכי שלום‬ ‫יעקב נתן אנשין שליט"א‪.‬‬ ‫נתן אנשין שליט"א‪.‬‬ ‫רוזנפלד שליט"א‪.‬‬ ‫לפרטים‪0534106696 :‬‬ ‫לפרטים‪0548507667 :‬‬ ‫לפרטים‪0556723464 :‬‬ ‫פתח תקוה‪:‬‬ ‫צפת‪:‬‬ ‫ביתר‪:‬‬ ‫שיעור מהרה"ח ר' יעקב נתן‬ ‫מידי שבוע ביום חמישי בשעה‬ ‫מידי שבוע ביום חמישי בשעה‬ ‫אנשין שליט"א‪ .‬לפרטים‬ ‫‪ 9:15‬בבית אחד החברים‬ ‫‪ 8:30‬בבית אחד החברים‬ ‫יחזקאל הרטמן‪0527164520 :‬‬ ‫לפרטים יעקב גרינבוים‪:‬‬ ‫לפרטים שלמה קרפמן‪:‬‬ ‫‪0583289776‬‬ ‫‪0548409516‬‬ ‫ברכפלד‪:‬‬ ‫פעם בשבועיים בבית אחד‬ ‫החברים עם הרה"ח ר' יעקב‬ ‫נתן אנשין שליט"א‬ ‫לפרטים‪0533124233 :‬‬ ‫קביעין כן תהוון בהנהו חבורתא‬ ‫הר"ר יוסף ליפשיץ הי"ו‬ ‫א צוקלאפטע‬ ‫‪+‬הושע‪+‬נא‬ ‫מי יניח את הכתר לראשו של משיח? | מה מקומה האמיתי של הערבה‬ ‫החבוטה‪ ,‬חסרת הטעם והריח? | סוד דרכו של משיח‬ ‫הערבה ושילם את מחירה‪.‬‬ ‫מים זרמו בעוז במורד הנהר‪ ,‬את גדותיו פיארו‬ ‫ערב חג הסוכות הגיע ובא‪ ,‬הערבה נאגדה לצד‬ ‫בצפיפות ערבות נחל גבוהות ונאות שהתנענעו‬ ‫האתרוג הלולב וההדסים‪ .‬היא הביטה סביבה נפעמת‪,‬‬ ‫קלות לרוח היום‪ .‬הערבות הנאות צדו את עינו‬ ‫טעמם כה ערב וריחם כה נעים‪ ,‬והיא‪ ,‬הערבה‪ ,‬נעדרת‬ ‫של נער צעיר שטייל בסביבות הנהר‪' ,‬ערבות‬ ‫טעם ונעדרת ריח‪ .‬לא האמינה כי יבוא היום ומקומה‬ ‫אלו'‪ ,‬חשב לעצמו‪' ,‬נאות הן לאגדם עם הלולב‬ ‫יהיה בין הגידולים הנאים כל כך‪ .‬הכיצד עלתה‬ ‫והאתרוג'‪.‬‬ ‫משפלותה ומבדידותה עד שתשכון לצד חברות כה‬ ‫הערבה‪ ,‬לא טעם לה ולא ריח‪ ,‬נקטפה באבחת סכין‬ ‫נכבדות?‬ ‫ממקום גידולה ונלקחה למיון‪ ,‬לאחר מספר שעות‬ ‫למחרת עם בוקר נלקחה הערבה בצוותא עם‬ ‫כבר נחה בדוכן הערבות שבשוק ארבעת המינים‬ ‫חברותיה אל בית הכנסת‪ ,‬רגשותיה גאו בה לנוכח‬ ‫לצד חברותיה‪ .‬אברך עבדקן התקרב לדוכן‪ ,‬בחן את‬ ‫הכבוד הרב שנפל בחלקה‪ .‬היא‪ ,‬הערבה הפשוטה‬ ‫הערבות אחת לאחת‪ .‬לאחר בחינה מדוקדקת בחר את‬ ‫‪ 4‬הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו | סוכות פ"ז‬ ‫אנחותיה החרישיות של הערבה דממו‪ ,‬הכאב מילא‬ ‫אותה מעבר אל עבר‪ .‬היא שכבה חבוטה ונבולה על‬ ‫הרצפה הקרירה‪ ,‬הרהור נוגה חלף בה‪' ,‬כך ראוי לי‪,‬‬ ‫אין לי שום זכות קיום בעולם‪ ,‬צריכה אני להיחבט עוד‬ ‫ועוד‪ .‬אין בי כלום‪ .‬עלובה הייתי‪ ,‬וכנראה גם כך אשאר'‪.‬‬ ‫הקרקע‪."...‬‬ ‫תיקח חלק במעמד כה מרומם בצוותא עם האתרוג‬ ‫אנחותיה החרישיות של הערבה דממו‪ ,‬הכאב מילא‬ ‫והלולב‪ ,‬לא יאומן כי יסופר!‬ ‫אותה מעבר אל עבר‪ .‬היא שכבה חבוטה ונבולה על‬ ‫מתפללי בית הכנסת הביטו בה‪ ,‬ופניהם הביעו‬ ‫הרצפה הקרירה‪ ,‬הרהור נוגה חלף בה‪' ,‬כך ראוי לי‪,‬‬ ‫הפתעה רבה‪ ,‬הכיצד הצטרפה הערבה לחבורה כה‬ ‫אין לי שום זכות קיום בעולם‪ ,‬צריכה אני להיחבט עוד‬ ‫נכבדת וחשובה‪ .‬והיא‪ ,‬הערבה החלה לחוש שלא‬ ‫ועוד‪ .‬אין בי כלום‪ .‬עלובה הייתי‪ ,‬וכנראה גם כך אשאר'‪.‬‬ ‫בנוח‪' ,‬כיצד יכולה היא לשהות בחברתם‪ ,‬הלא כה‬ ‫פשוטה היא‪ ,‬לא טעם לה ולא ריח?'‬ ‫בחלוף הימים גברה בה אי הנעימות‪ ,‬ורגשות אשם‬ ‫צפו בה‪' ,‬למה אין בי כלום? הנה לצידי חברותיי כה‬ ‫מוצלחות ומלאות חן‪ ,‬עריבות‪ ,‬וניחוחן כה ערב‪ ,‬ואני‬ ‫גם הוא חש כמו הערבה‪ ,‬חבוט וחסר ערך‪.‬‬ ‫כה פשוטה‪ .‬למה? וכי אינני יכולה גם אני להדיף ריחות‬ ‫יתכן שאם היה נשאר בין עלובי החיים ונעדרי‬ ‫ערבים? או למצער שיהיה לי טעם כלשהו‪.'...‬‬ ‫התקווה‪ ,‬לא היה הצער שובר את לבו כל כך‪ .‬אך ברגע‬ ‫בו התגלה אליו אור העולם ונגלו לעיניו היפים והטובים‬ ‫בשיא הצלחתם‪ ,‬הלכה דמותו וקמלה בעיניו‪ .‬כיעורו‬ ‫בלט לעומת יופיים של חבריו‪ ,‬כאבו אל מול חוסר‬ ‫הצלחותיו פצע את לבו שוב ושוב‪ .‬כיעור‪ ,‬שלעולם‬ ‫לאחר שבעה ימים בהם התהלכו יחד הערבה‬ ‫יבלוט ‪- - -‬‬ ‫וחברותיה הגאות והמוצלחות‪ ,‬ניכרה תכונה בבית‬ ‫בטוח היה כי אחר שזכה לחסות בצילו של הצדיק‬ ‫הכנסת‪ .‬אגודת המינים הונחה בצד‪ ,‬ואגודות חדשות‬ ‫האמת‪ ,‬ודאי שההצלחה תלווה אותו‪ ,‬אך המציאות‬ ‫ורעננות נלקחו בידיהם‪ ,‬ובאגודות אלו היו לא פחות‬ ‫המרה טפחה על פניו‪ ,‬הנה‪ ,‬אין בו כלום‪ ,‬לא טעם‬ ‫ולא יותר ‪ -‬הערבה‪.‬‬ ‫ולא ריח‪ ,‬והצדיק‪ ,‬הלא הבטיח לתקן את המראה‪ ,‬את‬ ‫ילדים כמבוגרים עמדו הכן ואגודות הערבה‬ ‫הטעם‪ ,‬את הריח‪ ,‬וָ ַאיִ ן‪...‬‬ ‫בידיהם‪ ,‬לאחר המתנה דרוכה ניתן האות‪:‬‬ ‫וכך הם תדיר חייו של השוחה בתוך ביצת ההצלחות‬ ‫המתפללים כולם נטלו את הערבה‪ ,‬והחלו חובטים‬ ‫והכישלונות‪ .‬הוא רודף כל חייו אחר היצר הרע הקדוש‬ ‫אותה בכח על הקרקע‪ ,‬חבטה אחר חבטה‪ .‬הערבה‬ ‫שמדרבן אותו לחקור ולדרוש‪ ,‬האם כבר זכיתי או‬ ‫המבוהלת לא הבינה את אשר ארע לה‪' ,‬מה קרה‪ ,‬על‬ ‫שעדיין לא? האם כבר הגיעו אליי הימים הטובים?‬ ‫מה ולמה חובטים אותי כל כך?!'‬ ‫ומתי הם יגיעו?‬ ‫החובטים לא הותירו אותה תמהה‪" ,‬וכי מה את‬ ‫חושבת‪ ,‬שבעה ימים‪ ,‬שבוע שלם הנחנו לך להתהלך‬ ‫בחברתם של האתרוג והלולב‪ ,‬ולאחר כל הימים‬ ‫הללו נשארת כמו שהיית‪ ,‬ולא ננסך בך מעדינותן של‬ ‫אך לכשהגדיל‪ ,‬הבין ‪-‬‬ ‫חברותייך החשובות ולא כלום‪ ,‬ועוד יכולה את לחשוב‬ ‫שאת שייכת לחשובות והנכבדות‪ .‬חבוט נחבוט בך‪,‬‬ ‫חדל לך מלהתרוצץ כעכבר במאורתו סביב עצמך‪,‬‬ ‫למען תביני את מקומך האמיתי! חבוטה ומרוטה על‬ ‫‪5‬‬ ‫סוכות פ"ז | הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו‬ ‫"וְ ַעל ֵּכן ְ ּב ֻס ּכוֹ ת עוֹ ְס ִקים ְ ּביוֹ ֵתר ְ ּב ַע ְרבוֹ ת ַה ַּנ ַחל‪ִּ ,‬כי ִע ַ ּקר ַה ּיְגִ ָיעה הוּא ִ ּב ׁ ְש ִביל‬ ‫ְ ּב ִחינַ ת ָה ַע ְר ֵבי נַ ַחל‪ ,‬ו ִּב ְפ ָרט ְ ּבהוֹ ׁ ַש ְענָ א ַר ָ ּבא ְ ּבסוֹ ף ֻס ּכוֹ ת‪ֶ ׁ ,‬שנּ וֹ ְטלִ ים ָה ַע ְר ֵבי נַ ַחל‬ ‫ִ ּב ְפנֵ י ַע ְצ ָמם"‪.‬‬ ‫"כי ָה ִע ָ ּקר ְמ ַר ְּמזִ ים לְ ָכל ֶא ָחד ׁ ֶשלּ ֹא ְיִת ֵיָא ׁש‪ִּ ,‬כי ֵהד' ִמינִ ים ְמ ַר ְּמזִ ים ַעל ָּכל‬ ‫ִּ‬ ‫ַה ִּכ ּתוֹ ת ׁ ֶש ּי ֵׁש ְ ּביִשְׂ ָר ֵאל‪ ,‬וְ אוֹ גְ ִדים ֻּכ ָּלם ַיַחד‪ .‬וְ ַעל ֵיְדי ָה ֲעבוֹ ָדה ׁ ֶשל ָּכל ֵ‬ ‫יְמי‬ ‫ַה ֻּס ּכוֹ ת ִעם הד' ִמינִ ים ׁ ֶש ָ ּק ׁ ְשר ּו ָה ֲע ָר ָבה לְ ַמ ְעלָ ה‪ָ ּ ,‬פ ֲעל ּו ַה ַ ּצ ִּד ִיקים ׁ ֶש ַע ָּתה‬ ‫יְכוֹ לִ ים לַ ֲעשׂ וֹ ת ִּת ּקוּן ָּגדוֹ ל ַעל ֵיְדי ָה ַע ְר ֵבי נַ ַחל לְ ַמ ְעלָ ה ֲא ִפלּ ּו ְּכ ׁ ֶש ֵהם ִ ּב ְפנֵ י‬ ‫ַע ְצ ָמם"‪.‬‬ ‫יטה ַ ּב ַ ּק ְר ַקע ְּכ ֵדי לְ ַה ְמ ִּתיק ֶאת ַה ִּדינִ ים‪ֶ ׁ ,‬שעוֹ שִׂ ים‬ ‫"וְ ַעל ֵּכן ְצ ִר ִיכים ָה ֲע ָרבוֹ ת ֲח ִב ָ‬ ‫ִּת ּקוּנִ ים ְּגדוֹ לִ ים ִעם ָה ֲע ָר ָבה ְ ּב ַע ְצ ָמ ּה ׁ ֶשנּ וֹ ְטלִ ים ָאז‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ּי ֲַעל ּו ֵמ ֶהם ְ ּב ַע ְצ ָמם‬ ‫ׁ ַש ֲע ׁשו ִּעים לִ ְפנֵ י השי"ת‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ִּת ְת ּ ָפ ֵאר ָ ּב ֶהם ַה ׁ ּ ְש ִכינָ ה ְ ּב ַע ְצ ָמם ‪ָ -‬חזִ י ְ ּב ָמה ָ ּב ָרא‬ ‫אתינָ א לְ גַ ְ ּבָך"‪.‬‬ ‫ָק ִ‬ ‫(ליקו"ה נט"י ה"ו ‪ַ ׁ -‬ש ָ ּבת ה"ז ‪ְ -‬סעו ָּדה ה"ד)‬ ‫והמלך המשיח יניד להם בראשו‪" ,‬לא ולא"‪.‬‬ ‫סביב הצלחותיך או כשלונותיך‪ .‬לגדולה מזאת נועדת‪,‬‬ ‫"את הכתר לראשי תענוד אך ורק הערבה‪ .‬אכן‪,‬‬ ‫תפקידך גדול הוא בהרבה‪ .‬כל תיקון העולם‪ ,‬הגאולה‬ ‫הערבה החבוטה והמרוטה‪ ,‬היא‪ ,‬ורק היא‪ ,‬היא זו‬ ‫השלימה‪ ,‬תקוות כל עם ישראל‪ ,‬תלוי הוא בך‪ ,‬ורק בך‪.‬‬ ‫שתענוד לראשי את הכתר" (עי' כו"א סיפורים נפלאים‬ ‫ואתה עומד ומתבכיין על הצלחה כזאת או אחרת‪ .‬בוש‬ ‫ד)‪.‬‬ ‫והכלם‪.‬‬ ‫מה לך אם אתה אתרוג או ערבה חבוטה‪ ,‬מאחר‬ ‫שייעודך להיות שליחו של המלך הגדול להמליך אותו‬ ‫בכל קצוות תבל‪ .‬האם יאה לו לשליח המלך להתאונן על‬ ‫חוסר הערכה מצד השרים ועבדי המלך?!‬ ‫המעמד הנאדר יסתיים‪ ,‬והערבה‪ ,‬ליבה יתרונן‬ ‫נאמניו של הרועה הרחמן אין פניהם מועדות אל‬ ‫מאושר ושמחה‪' ,‬הנה באו הימים הטובים‪ ,‬יכירו וידעו‬ ‫הצלחות קטנטנות שכאלו‪ ,‬נפשם משוועת להמליך את‬ ‫כל העולם את גדולתי ומעלתי'‪.‬‬ ‫מלכם בכל פינה חשוכה‪ ,‬ובכל מדרגה נפולה‪ ,‬אין מעלה‬ ‫אך‪ ,‬לא‪ ,‬הערבה תסיים להניח את הכתר לראשו של‬ ‫כמעלתם‪ ,‬ואין גדולה כגדולתם!‬ ‫מלך המשיח ‪ -‬ותשוב למקומה‪ ,‬בשולי ארמונו של מלך‬ ‫המשיח‪ ,‬בין תנור לכיריים‪...‬‬ ‫"למה?" תזעק הערבה‪" ,‬למה עשיתם לי כך?! תמיד‬ ‫זה כך"‪ ,‬תמשיך הערבה ליילל‪" ,‬אני מרגישה ניחוח‬ ‫והיה ביום ההוא ‪- - -‬‬ ‫של התחלה‪ ,‬שנה חדשה מוצלחת ופורייה ממשמשת‬ ‫ובאה‪ ,‬ה'גאלדינע נעכט' החורפיים כבר ממתינים לי‬ ‫הערבה החבוטה תתכנס עם כל אתרוגי ולולבי והדסי‬ ‫בכליון עיניים‪ .‬פריחת הקיץ קוראת לי לערוג כאיל‪ .‬אין‬ ‫העם אל מעמד המלכתו של המלך המשיח‪ ,‬תפארתו‬ ‫כמו התחלה חדשה ומרעננת‪.‬‬ ‫תתגלה לעין כל‪ ,‬והוא ישב בהדרו על כסא מלכותו‪ .‬אך‬ ‫יחסר לו עדיין דבר אחד ‪-‬‬ ‫התחלות רבות אני חווה בימי חיי‪ ,‬ישנן התחלות‬ ‫עמוקות יותר ועמוקות פחות‪ ,‬אך כולן התחלות שמחות‬ ‫הכתר‪.‬‬ ‫ומלאות תקוה לעתיד טוב!‬ ‫המלך המשיח יֵ ֵׁשב לו על כסא מלכותו‪ ,‬אך נעדר כתר‬ ‫אבל‪ ,‬כיצד אקח כח מן ההתחלה הזו‪ ,‬אל ימי השיגרה‬ ‫מלכות לראשו‪ .‬על אתר יצוצו להם אתרוגים או לולבים‬ ‫שיחפצו להתכבד בהנחת הכתר המפואר לראשו‪,‬‬ ‫‪ 6‬הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו | סוכות פ"ז‬ ‫הארוכים‪,‬‬ ‫המשמימים?‬ ‫כך גם עם אותה נשמה שחשה כמו הערבה‬ ‫לימים בהם שוב אחזור למקומי‪,‬‬ ‫החבוטה‪:‬‬ ‫חבוטה ומרוטה על הרצפה‬ ‫ישנה התחלה אחת מיוחדת‪ ,‬שהיא מנת חלקם של‬ ‫הקרירה? כיצד אזכור בשלהי כסלו‪,‬‬ ‫אלו שהקב"ה בחר בהם שיזכו להתקרב לאור האורות‪.‬‬ ‫או במעמקי אייר שאני יכולה‬ ‫תחילת ימי ההתקרבות‪ .‬הם ימים של ביטול הבחירה‬ ‫להתחיל‪ ,‬ולהתחיל‪ ,‬ולהתחיל?!"‬ ‫כפשוטו‪ ,‬ההתבודדות מלאה ערגה וכיסופים טמירים‪.‬‬ ‫אך מלך המשיח לא יניח לה לתהות יתר על המידה‪,‬‬ ‫כל 'מקורב' יוכל להעיד על אותם ימים נפלאים‪,‬‬ ‫הוא יעטוף אותה באור אינסופי‪" ,‬תביני‪ ,‬זה התפקיד‬ ‫אך מאידך אומר כל 'מקורב' מי יתנני ירחי קדם‪ ,‬כיצד‬ ‫שלך‪ ,‬זה המקום שלך‪ ,‬ודעי לך שרק אותך חובטים ‪-‬‬ ‫אוכל לחזור ולהתחבר לימים מתוקים אלו?‬ ‫בגלל שאת הכי חשובה ‪ -‬כמו שאת‪ ,‬ועל שכמך את‬ ‫נושאת את נטל כל העולמות כולם"‪.‬‬ ‫ר' שמואל שפירא‪ ,‬אשר תמצית חייו הייתה מסירות‬ ‫נפש וביטול כל כוחותיו והרגשותיו‪ ,‬גם הוא חווה את‬ ‫מסכת ההתקרבות הנפלאה הזו‪ .‬והוא מצא את הדרך‪,‬‬ ‫כיצד להאיר מימי ההתחלה הנעלים ‪ -‬לימי החשכות‪,‬‬ ‫לימי מסירות הנפש‪:‬‬ ‫"הבנת"‪ ,‬ימשיך מלך המשיח‪" ,‬את‪ ,‬הערבה‪ ,‬את‬ ‫בתחילת התקרבותו הוא התעלה להתפשטות‬ ‫יוצרת את הדבר העיקרי‪ ,‬את ממליכה את ה'‪ ,‬במקום‬ ‫הגשמיות ממש‪ ,‬אולם גם באותם ימים הכיר שעיקר‬ ‫הכי נפלא‪ ,‬במקום שאת נחבטת על הקרקע"‪.‬‬ ‫העבודה אינה זו המוארת‪ ,‬אלא העיקר הוא המלחמה‬ ‫הערבה תאזין בדריכות למוצא שפתיו‪ ,‬דיבוריו‬ ‫שלאחריה‪ ,‬המלחמה הנואשת אל מול היצר וחילותיו‬ ‫המנחמים יעטפו אותה כמגן רב עוצמה‪ ,‬ויעניקו לגווה‬ ‫המבקש להפיל את האדם לשינה של שבעים שנה‪,‬‬ ‫השחוח עוז ותעצומות חדשות‪.‬‬ ‫היא היא העבודה האמיתית‪ .‬וכה היה חוזר ואומר‪:‬‬ ‫אך כהרף עין תיזכר כי הנה בעוד זמן לא קצר שוב‬ ‫"עיקר עבודת ה' היא ‪ -‬כשכל האור האינסופי נעלם‪ ,‬רק‬ ‫תשוב למקומה העלוב והנחות‪ ,‬ואז כבר לא תחוש‬ ‫אז מתחילה העבודה האמיתית"‪.‬‬ ‫את דבריו הנעימים ואת עוצמתה וחשיבותה‪ .‬ומבעד‬ ‫למסך דמעותיה תשמע שאלתה נוקבת‪" ,‬אבל אחר כך‬ ‫אני לא מרגישה את מה שאתה אומר?"‬ ‫"אכן כך"‪ ,‬יהנהן המשיח בראשו‪" ,‬אך האם יודעת‬ ‫לא באור המתגלה נבנית המלכות‪ ,‬כי אם דווקא‬ ‫את מה ההבדל בין נאמניי שמוסרים את נפשם וחייהם‬ ‫במקום שבו נדמה כי אין ולא כלום‪ .‬ר' שמואל שפירא‬ ‫למעני‪ ,‬לבין שאר האתרוגים והלולבים ‪-‬‬ ‫ידע זאת בבדידות מלחמתו החשוכה‪ ,‬והערבה‬ ‫הם מרגישים טוב מאוד עם עצמם ‪ -‬ויודעים על‬ ‫החבוטה ידעה זאת בעודה נחבטת ‪ -‬שניהם‪ ,‬כל אחד‬ ‫שפלותם‪ .‬ואתם נאמניי‪ ,‬יודעים על גדלותכם העצומה‬ ‫במקומו‪ ,‬גילו כי דווקא שם‪ ,‬במקום שהאור נעלם‪ ,‬שם‬ ‫‪ -‬אך מרגישים שפלים ונדכאים‪.‬‬ ‫ממתין הכתר‪.‬‬ ‫והעיקר‪ ,‬זכור תזכרי כי אין זה ענינך האם את‬ ‫לכן זכתה הערבה‪ ,‬ורק היא‪ ,‬לענוד את הכתר‬ ‫מרגישה טוב או לא‪ ,‬ומתי בדיוק תרגישי טוב‪ ,‬העסק‬ ‫לראשו של מלך המשיח ‪ -‬כי היא ידעה את הסוד הזה‪:‬‬ ‫שלך הוא לתקן את כל העולם‪' ,‬רבות בנות עשו חיל‪,‬‬ ‫החביטה עצמה היא ההכתרה‪ ,‬החשיכה עצמה היא‬ ‫ואת עלית על כולנה'‪."...‬‬ ‫האור‪ ,‬ודווקא הנחבט והנשכח ‪ -‬הוא זה שממליך‪.‬‬ ‫אשרייך ערבה‪ ,‬שאת עולה על כולן‪ .‬והראיה היא‬ ‫זהו סוד דרכו של משיח ‪- - -‬‬ ‫‪ -‬שרק אותך שוב ושוב חובטים ‪- - -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫סוכות פ"ז | הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו‬ ‫שביבי אור‬ ‫ַא ִמ ְצוָה‬ ‫ִמיט ִחיּו‪++‬ת‬ ‫מספרי רבינו הקדוש‬ ‫ותלמידיו‪,‬‬ ‫הקדוש‬ ‫רבינו‬ ‫מספרי‬ ‫לעובדא ולמעשה‪,‬‬ ‫בקצרה ובפשטות‬ ‫ותלמידיו‪,‬‬ ‫ובפשטות‬ ‫בקצרה‬ ‫מצוות האתרוג‬ ‫מעלת השמחה‬ ‫החיפוש אחר אתרוג מהודר ‪ -‬הוא הוא החיפוש אחר אורו‬ ‫ורוחו הקדושה של הצדיק‪ ,‬וההתקשרות בו‪.‬‬ ‫ולכן צריך הרבה לבקש ולבכות להשי"ת לזכות לאתרוג‬ ‫מהודר‪ ,‬כי הוא מרמז על אור הצדיק שמאיר לכל אחד‬ ‫במצוות האתרוג‬ ‫מישראל (שיחות הר"ן פז)‪ .‬דהיינו שהחיפוש אינו רק מעשה‬ ‫באותה שנה כשהגיע האתרוג לאומן‪ ,‬היה זה ג' ימים‬ ‫החיפוש באופן גשמי‪ ,‬אלא עיקרו בחיפוש הלב בתפילות‬ ‫קודם הסתלקותו של רבינו הקדוש לשמי רום‪ .‬באותם‬ ‫ותחנונים להשי"ת‪" ,‬רבונו של עולם‪ ,‬זכני להתקשר לאור‬ ‫ימים התגברה עליו מחלתו עד מאוד‪ ,‬עד שכמעט לא היה‬ ‫הצדיק‪ ,‬שהצדיק הוא יאיר את ליבי לעבודתך‪ ,‬כי האתרוג‬ ‫יכול לפתוח פיו ולדבר כלל‪ .‬אבל כשהגיע האתרוג התגבר‬ ‫הוא הלב‪ ,‬וההידור של הלב הוא הצדיק"‪.‬‬ ‫בשמחה עצומה‪ ,‬עד שציווה להביא כלי זמר ולנגן ולשמוח‬ ‫וכן מסופר בענין זה‪ ,‬שבחג הסוכות של שנת תקע"א לא‬ ‫על גודל הזכות הזו (שם)‪ .‬ואם כן‪ ,‬כל שכן כשאחד מישראל‬ ‫היו אתרוגים במדינת אוקראינה‪ .‬אך לבסוף לאחר חיפושים‬ ‫זוכה ליטול את התארוג ‪ -‬עד כמה תרבה שמחתו במצוה‬ ‫ויגיעות הגיע האתרוג‪ ,‬נענה ואמר רבינו הקדוש‪ ,‬שאתרוג‬ ‫גדולה זו‪.‬‬ ‫זה הוא בזכות התפילות של הרה"ק מברדיטשוב זי"ע‪ ,‬שהוא‬ ‫וממעשה רב של מוהרנ"ת למדנו‪ ,‬שכן הוא גם להיפך‬ ‫הפאר והיופי של כל הדור (שיחות הר"ן קכה)‪.‬‬ ‫‪ -‬שכאשר האדם מתחזק להיות בשמחה‪ ,‬על ידי זה בעצמו‬ ‫יכול לזכות לאתרוג נאה‪:‬‬ ‫האתרוג הוא גילוי המלכות‬ ‫וכמסופר שבדרכו של מוהרנ"ת לארץ ישראל‪ ,‬נקלע‬ ‫בימי הסוכות בספינה על הים‪ ,‬ולא היה להם אתרוג בספינה‪.‬‬ ‫שבכל אחד מישראל‬ ‫בלילה הראשון של חג הסוכות התחזק מוהרנ"ת לשמוח‬ ‫ולרקוד כל הלילה‪ ,‬מתוך אמונה שבוודאי השי"ת יעזור לו‪.‬‬ ‫ע"פ פנימיות התורה‪ ,‬האתרוג הוא כנגד ספירת המלכות‪,‬‬ ‫בבוקר הגיע לפתע הקפיטן וגירש את מוהרנ"ת מהספינה‬ ‫המלכות היא כנסת ישראל‪ ,‬ואם כן האתרוג מרמז על כל‬ ‫אל עיירה קטנה שעל חוף הים‪ ,‬ושם מצא מוהרנ"ת אתרוג‬ ‫אחד מישראל‪ .‬וכאשר יהודי מנענע את האתרוג‪ ,‬הוא מגלה‬ ‫מהודר‪ .‬כי בכח השמחה והריקודים זוכים למצוות אתרוג‬ ‫(ימי מוהרנ"ת ב‪ ,‬קפא)‪.‬‬ ‫את מלכות השי"ת לכל באי עולם‪ ,‬וגילוי זה נעשה אפילו‬ ‫במקומות שנדמה שכביכול אין שם חיות ממנו יתברך (ליקו"מ‬ ‫ומכאן נובעים הכיסופים והגעגועים הגדולים להשי"ת‬ ‫לג)‪.‬‬ ‫חיפוש הידור האתרוג‬ ‫בעת נטילת הד' מינים‪ .‬וכך מסופר על רבינו הקדוש‪ ,‬שהיה‬ ‫הוא חיפוש הצדיק‬ ‫מקיף את הבימה עם הד' מינים‪ .‬והיו רואים איך שבכל‬ ‫בימים שלפני חג הסוכות מבקשים ומחפשים עם ישראל‬ ‫מקום שהלך‪ ,‬הייתה הקרקע רטובה מדמעותיו הרבות‬ ‫‪ -‬אתרוג נאה ומהודר‪ .‬החיפוש הזה הוא ענין פנימי מאוד‪,‬‬ ‫ששפך נוכח פני ה'‪ ,‬דמעות של כיסופים לגילוי מלכותו‬ ‫כי שורש ההידור של האתרוג נמשך מהצדיק יסוד עולם‪,‬‬ ‫יתברך בכל העולמות (השתפכות הנפש‪ ,‬הנהגות)‪.‬‬ ‫שהוא הפאר והיופי של כל הדור כולו (ליקו"מ ח"ב סז)‪ .‬וממילא‬ ‫‪ 8‬הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו | סוכות פ"ז‬ ‫סוד ארבעת המינים‬ ‫הד' מינים העליונים ‪-‬‬ ‫ד' מינים הם כלי המלחמה‬ ‫מאירים לאתרוג‪ ,‬לתוך‬ ‫להכניע את היצה"ר‬ ‫המדריגות הנמוכות‬ ‫המלחמה הגדולה שמתחדשת על האדם בכל יום ויום‪,‬‬ ‫ענין נוסף ופנימי ישנו בארבעת המינים‪ ,‬שהם מאירים‬ ‫היא מלחמת היצר‪ ,‬ומבואר בזוהר הקדוש (ויחי רכא‪,).‬‬ ‫ונותנים כח באתרוג‪ .‬וכאמור‪ ,‬שהאתרוג הוא כנגד כל אחד‬ ‫שהמנצח במלחמה זו אינו מי שחזק יותר ‪ -‬אלא מי שמחזיק‬ ‫מישראל‪ ,‬ובכח נטילת ארבעת המינים הוא מקבל שפע‬ ‫את כלי הקרב בידו‪ .‬וביאר מוהרנ"ת שהכוונה היא מי‬ ‫ואור מכל המדריגות העליונות‪.‬‬ ‫שיודע ללחום בכל רגע‪ ,‬ולחטוף איזו מצווה או מעשה טוב‪,‬‬ ‫ביאור הענין הוא‪ ,‬שארבעת המינים הם כנגד ד' האותיות‬ ‫גם כאשר נדמה לו שהוא נפל ונדחה לגמרי מהקדושה‪.‬‬ ‫של שם הוי"ה; ההדס כנגד היו"ד‪ ,‬הערבות כנגד הה"א‬ ‫וארבעת המינים הם הם כלי המלחמה שישראל לוקחים‬ ‫הראשונה‪ ,‬הלולב כנגד הוא"ו‪ ,‬וכל אלו מאירים לאתרוג‬ ‫במלחמתם נגד היצר הרע (ליקו"ה ברכות הראיה ה‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫שהוא כנגד הה"א האחרונה‪ .‬כי זה עיקר העבודה שמוטלת‬ ‫כשיהודי נוטל את הד' מינים‪ ,‬הוא נוטל את כלי מלחמה‪,‬‬ ‫על כל אחד מישראל‪ ,‬להאיר את אור השי"ת מלמעלה‪,‬‬ ‫שעל ידם הוא יכול לנצח את כל המידות הרעות של שבעים‬ ‫עד שיאיר אל תוך המדריגות התחתונות‪ ,‬אל תוך העולם‬ ‫האומות‪ ,‬שמרחקים אותנו מהשי"ת‪ .‬ובנצחון הזה זוכים‬ ‫הגשמי (ליקו"ה שבת ז‪ ,‬נה)‪.‬‬ ‫לתיקון הברית בשלימות (ליקו"ה סוכה ב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫כוונת הנענועים‬ ‫הנענועים לכל רוחות השמים‬ ‫את ה' בבחינת רצוא ושוב‪ ,‬שלפעמים זוכה להתקרב לה'‬ ‫ולפעמים נופל ח"ו ומתרחק‪ ,‬ותמיד צריך לזכור את ה' (ליקו"ה‬ ‫‪ -‬לגלות מלכותו‬ ‫שבת ז‪ ,‬נז)‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬כאשר מרחיק ממנו את ארבעת המינים‪ ,‬יכווין‬ ‫שרוצה להתקרב להשי"ת גם בעת הריחוק‪ .‬וכאשר מקרב‬ ‫מצווה לנענע את הד' מינים לכל רוחות השמים‪ ,‬היינו‬ ‫אליו את ארבעת המינים‪ ,‬יכווין שעתה זוכה להתקרבות‬ ‫לארבע רוחות‪ ,‬מעלה ומטה‪ .‬נענועים אלו מרמזים שבכל‬ ‫אליו יתברך‪ ,‬ואדרבה צריך יותר ויותר להשתוקק להיכלל‬ ‫מקום ובכל מצב אפשר להתקרב להשי"ת‪ ,‬הן למטה והן‬ ‫בו יתברך בשלימות‪.‬‬ ‫למעלה‪ ,‬הן בתכלית העליה‪ ,‬והן בתכלית הירידה (ליקו"ה נט"י‬ ‫ו‪ ,‬קא)‪.‬‬ ‫הנענוע הוא כמו שמנענעים‬ ‫הנענוע לכל הכיוונים מגלה שמלכותו של הקב"ה בכל‬ ‫מקום‪' ,‬ומלכותו בכל משלה'‪ ,‬ובכל מקום‪ ,‬גם במקום הנמוך‬ ‫ומעירים מהשינה‬ ‫והרחוק ביותר‪ ,‬אפשר למצוא שכל וחיות שיביאו את האדם‬ ‫על ידי הנענועים לששת רוחות השמים‪ ,‬ממליכים את ה'‬ ‫להתקרבות להשי"ת (נחת השולחן או"ח תרמח)‪.‬‬ ‫בכל מקום‪ ,‬ומעוררים את כל מי שנמצא בכל מקום להתקרב‬ ‫ואם כן‪ ,‬בכל פעם שמנענעים את ארבעת המינים‪ ,‬צריך‬ ‫לה'‪ .‬ולכן כשמנענע כלפי מטה צריך לגלות ש"מלוא כל‬ ‫לכוון בכל נענוע שמגלים את מציאות השי"ת בכל מקום‪ ,‬וכך‬ ‫הארץ כבודו"‪ ,‬וגם פושעי ישראל אסור להם להתייאש‪ ,‬וגם‬ ‫מתעוררים הכיסופים אליו יתברך בלי שיעור‪.‬‬ ‫הם יכולים להתקרב להשי"ת‪ ,‬והנענוע הוא כמו שמנענעים‬ ‫אדם ומעוררים אותו מהשינה‪ ,‬כמו שכתוב "הקיצו ורננו‬ ‫שוכני עפר"‪.‬‬ ‫הנענועים ברצוא ושוב‪ ,‬לזכור‬ ‫ומאידך‪ ,‬כאשר היהודי מנענע את הלולב כלפי מעלה‪,‬‬ ‫צריך ולגלות שגם מי שכבר זכה להתקרב לה'‪ ,‬עדיין צריך‬ ‫תמיד את השי"ת‬ ‫מלבד נענוע הלולב לכל רוחות השמים‪ ,‬יש מצווה גם‬ ‫לבקש 'איה מקום כבודו'‪ ,‬שהרי ההתקרבות לה' אין לה‬ ‫באופן הנענוע‪ .‬מתחילה צריך להרחיק את הלולב ממנו‪ ,‬ואחר‬ ‫שיעור‪ ,‬ולמרות שכבר גילה את אורו יתברך‪ ,‬עדיין לא השיג‬ ‫כך מחזיר ומקרב אליו את הלולב‪ .‬ענין זה מרמז על העבודה‬ ‫כלום כלפי ההשגה העליונה ממנה (ליקו"ה סוכה ד‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫הקדושה של 'רצוא ושוב'‪ ,‬לרמז לכל אחד שצריך לעבוד‬ ‫‪9‬‬ ‫סוכות פ"ז | הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו‬ ‫עבודת יום‬ ‫פנימיות מצוות סוכה‬ ‫הושענא‬ ‫רבא‬ ‫‏צילא דמהימנותא‬ ‫אפילו מחוץ לקדושה‬ ‫כשאנו יוצאים מבתינו חוצה אל הסוכה‪ ,‬אנו זוכים לגלות את‬ ‫הושענא רבא מכח‬ ‫קדושת ארץ ישראל‪ .‬וביאור הענין הוא שגילוי קדושת ארץ ישראל‪,‬‬ ‫הוא גילוי האמונה הקדושה שהקב"ה לבדו זה שברא את העולם והכל‬ ‫ראש השנה‬ ‫שלו‪ .‬אך יש דרגה שלמעלה הימנה‪ ,‬והיא גילוי קדושת ארץ ישראל‬ ‫אפילו בחוץ לארץ‪ ,‬שמגלים שגם שם השי"ת נמצא‪.‬‬ ‫מראש השנה ועד הושענא רבא‬ ‫והנה בכל השנה אנו מגלים את קדושת ארץ ישראל בתוך הבית‬ ‫כבר חלפו ועברו כשלושה שבועות‪,‬‬ ‫פנימה‪ ,‬אבל סוד הסוכה הוא גבוה מזה‪ ,‬שיוצאים מן הבית חוצה‪,‬‬ ‫אבל כבר גילה האר"י הקדוש שכל‬ ‫ומגלים שם בחוץ את אמונת ה' ואחדותו‪ .‬ולכן נקראת הסוכה 'צילא‬ ‫הימים האלו הם תיקון אחד שנמשך‬ ‫דמהימנותא'‪ ,‬כי היא מקום גילוי האמונה בה' (ליקו"ה סוכה ה‪ ,‬כה)‪.‬‬ ‫מיום אחד לחבירו‪ ,‬כידוע‪ .‬ועל זה אמר‬ ‫וממילא‪ ,‬כאשר אדם נמצא בסוכה‪ ,‬הוא יכול לגלות בה אור גדול‪,‬‬ ‫רבינו הקדוש‪ ,‬שמה שהצדיקים פועלים‬ ‫שילווה אותו במהלך כל השנה‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא יכול לגלות שאפשר‬ ‫בתיקוניהם הקדושים מראש השנה ועד‬ ‫למצוא את האמונה בה' גם כאשר הוא במצב של "חוץ"‪ ,‬כאשר אינו‬ ‫הושענא רבא‪ ,‬הוא פועל כבר בלילה‬ ‫בדרגתו בקדושה כראוי‪ ,‬למרות זאת אפשר לגלות גם שם את אלוקתו‬ ‫הראשון של ראש השנה (שיש"ק ב‪ ,‬עה)‪.‬‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫ולכן נהגו בברסלב להתפלל‬ ‫בהושענא רבא בנוסח ראש השנה (שם‬ ‫ד‪ ,‬רמז)‪ .‬כיון שביום זה ‪ -‬שהוא גמר‬ ‫אכילה בסוכה‬ ‫החתימה ‪ -‬הוא המשך ישיר לעבודת‬ ‫ראש השנה‪ ,‬ובו מתנוצצים ומאירים כל‬ ‫גילוי הרצון להשי"ת‬ ‫ההשגות שזוכים בראש השנה‪.‬‬ ‫עיקר מצוות סוכה היא האכילה בסוכה‪ ,‬כפי שכתבו הפוסקים‬ ‫שהמנהג הוא לברך "וציוונו לישב בסוכה" ‪ -‬רק בשעת האכילה‬ ‫בהושענא רבא‬ ‫בסוכה‪ .‬מפני שבשעת האכילה בסוכה מתעורר רצון מופלג וגעגועים‬ ‫גדולים להשי"ת‪.‬‬ ‫העיקר הוא הדיבור‬ ‫טעם הדבר הוא‪ ,‬שבשעת האכילה אז מאיר עיקר השפע האלוקי‬ ‫מהשי"ת אל עם ישראל‪ ,‬וממילא מרגישים אז ביותר את מציאות ה'‪,‬‬ ‫ידועה שיחתו של רבינו הקדוש‪,‬‬ ‫ולכן דווקא בשעת האכילה הגשמית זוכים לרצון וגעגועים להשי"ת‬ ‫שבחג השבועות עיקר העבודה להיות‬ ‫שאין להם גבול (ליקו"ה נט"י ו‪ ,‬קא)‪.‬‬ ‫ניעורים ולא לישון‪ ,‬אבל בהושענא רבא‬ ‫ולכן בעת האכילה בסוכה ‪ -‬מלבד מה שצריך לכוון לצאת ידי‬ ‫עיקר העבודה היא האמירה ‪ -‬הדיבור‬ ‫חובת מצוות סוכה דאורייתא ‪ -‬ראוי להתעורר באותה שעה בכיסופים‬ ‫בפה (שיש"ק א‪ ,‬תקמד)‪ .‬ולכן היו אנשי‬ ‫נפלאים להשי"ת‪ ,‬עד שיוכל לצעוק בלבבו‪" ,‬רבונו של עולם קשור‬ ‫שלומינו נוהגים לומר בליל הושענא‬ ‫אותי אליך"‪.‬‬ ‫רבא את כל 'חומש דברים'‪ ,‬ואחר צאת‬ ‫הלבנה היו אומרים את כל ספר התהלים‬ ‫במתינות רבה‪ ,‬במשך כמה וכמה שעות‪.‬‬ ‫להכניס את העוה"ז לתוך הסוכה‬ ‫ואחר אמירת התהלים היו רוקדים הרבה‬ ‫עיקר מצוות סוכה היא‪ ,‬כאמור‪ ,‬האכילה‪ ,‬וכן השתיה והשינה ‪ -‬וכל‬ ‫(שם ד‪ ,‬רמו)‪.‬‬ ‫אלו הם צרכים גשמיים של העולם הזה‪ .‬והטעם הפנימי לזה הוא‪ ,‬כי‬ ‫הטעם למנהג אמירת התהלים‬ ‫כמה שהדבר יותר גשמי‪ ,‬אי אפשר להעלותו רק על ידי מקיף והארה‬ ‫בהושענא רבא‪ ,‬מכיון שבלילה זה‬ ‫גדולים יותר‪ .‬והנה בסוכה מאירים מקיפים עליונים מאוד‪ ,‬שעל ידם‬ ‫נשלמת עליית המלכות שהתחילה בראש‬ ‫אפשר להעלות את כל עניני העולם הזה השפלים ביותר‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬ולכן אומרים את המזמורים של‬ ‫ולכן בסוכה זוכה האדם לקשר את כל עניניו הגשמיים לגמרי ‪ -‬אל‬ ‫דוד המלך‪ ,‬שהוא זכה בשלימות למידת‬ ‫אור ה'‪ ,‬שזה עיקר עבודת האדם בזה העולם (ליקו"ה מנחה ו‪ ,‬ט)‪ .‬ומתוך‬ ‫המלכות‪ .‬ובמזמורים אלו מגלה דוד‬ ‫כך מובן מה שמבואר בגמרא שצריך לעשות את הסכך של הסוכה‬ ‫המלך את שבח הקב"ה שברא את כל‬ ‫מפסולת הגורן והיקב‪ ,‬כיון שדווקא באור שמתנוצץ בסוכה אפשר‬ ‫העולם‪ ,‬וכן מדבר בתהלים הרבה משבח‬ ‫להעלות את כל עניני העולם הזה הנמוכים ביותר‪ ,‬אל הקדושה (ליקו"ה‬ ‫הצדיקים ושבח התורה הקדושה‪ ,‬ועל‬ ‫ר"ה ד‪ ,‬ט)‪.‬‏‬ ‫ידי כל מזמור שאומרים בליל הושענא‬ ‫‪ 10‬הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו | סוכות פ"ז‬ ‫שישו ושמחו‬ ‫בשמחת תורה‬ ‫רבא בונים אבן נוספת‬ ‫בבנין המלכות (ליקו"ה‬ ‫חזקת מטלטלין ה‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫לדבר גם‬ ‫שורש השמחה של שמחת תורה‬ ‫בלי חיות‬ ‫כאמור‪ ,‬הושענא רבא הוא הזמן שצועקים לה' מתוך חיפוש ובקשה‪ ,‬אפילו שעדיין לא‬ ‫מרגישים שמחוברים אליו‪ .‬אבל לבסוף מגיע שמחת תורה‪ ,‬שהוא הזמן שמאיר היחוד הגדול בין‬ ‫ובלי רגש‪,‬‬ ‫הקב"ה לכנסת ישראל‪ ,‬ומתוך כך מתפרצת ומתעוררת השמחה הגדולה של כל השנה כולה‪.‬‬ ‫וסיבת השמחה הגדולה היא‪ ,‬מפני שבשמחת תורה נכללים יחד שתי השמחות הגדולות;‬ ‫רק לצעוק‬ ‫השמחה שהקב"ה שמח בעם ישראל‪ ,‬ככתוב 'ישמח ה' במעשיו'‪ ,‬והשמחה שעם ישראל שמחים‬ ‫בהקב"ה‪ ,‬ככתוב 'ישמח ישראל בעושיו' (מעה"ח עד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫לה'‬ ‫כאשר יהודי רוקד בשמחת תורה‪ ,‬והוא שואל את עצמו‪' ,‬שמחה זו‪ ,‬על מה ולמה?' התשובה‬ ‫היא שהשמחה היא בה' בעצמו‪' ,‬אני שמח שזכיתי להיות שייך להשי"ת'‪ .‬ובאותה שעה ממש‬ ‫בפשטות‬ ‫גם השי"ת רוקד בשמחת תורה‪ ,‬כביכול‪ ,‬והוא שמח בכך שבחר בנו מכל העמים‪.‬‬ ‫בסוד הענין של‬ ‫הדיבור בהושענא רבא‪,‬‬ ‫השמחה היא בעצם יהדותנו‬ ‫ביאר רבינו הקדוש‬ ‫(ליקו"מ עד) שהושענא‬ ‫הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל היה נוהג לספר‪ ,‬שבאומן היו רוקדים בשמחת תורה בשמחה‬ ‫רבא הוא בחינת 'דיבור‬ ‫עצומה סביב הבימה‪ ,‬כאשר כל אחד היה רוקד בפני עצמו עם ספרי התורה‪ ,‬בשמחה שאי‬ ‫שלא בדיעה' ושמחת‬ ‫אפשר כלל לתארה במילים (שיש"ק ד‪ ,‬רמט)‪ .‬וכפי שאמר רבינו שעל ידי השמחה בשמחת תורה‪,‬‬ ‫תורה הוא בחינת 'דיבור‬ ‫זוכים לעבוד את השי"ת מתוך אהבה עצומה (סה"מ שמחה כה)‪.‬‬ ‫בדיעה'‪ .‬הרה"צ ר'‬ ‫רבינו בעצמו רווה נחת רוח מרובה מהשמחה הגדולה שהייתה שוררת בשמחת תורה‪ ,‬והיה‬ ‫יעקב מאיר שעכטער‬ ‫נוהג לשאול בכל שנה ושנה את מוהרנ"ת‪ ,‬האם הוא שמח בשמחת תורה‪.‬‬ ‫שליט"א ביאר ענין זה‬ ‫והעיד מוהרנ"ת על עצמו שזכה לשמוח שמחה גדולה מאוד‪ ,‬כי עיקר שמחת תורה הוא‬ ‫היטב; הדיבור בלא‬ ‫השמחה בעצם יהדותנו שזכינו להיות מזרע ישראל (שיחות הר"ן רצט)‪ .‬ואנו שמחים שהקב"ה בחר‬ ‫דיעה הכוונה שהאדם‬ ‫בנו מכל העמים להיות לו לעם סגולה‪ ,‬ונתן לנו במתנה את התורה הקדושה ‪ -‬שהיא כלי‬ ‫מדבר הרבה להשי"ת‬ ‫חמדתו (עלים לתרופה ו)‪.‬‬ ‫למרות שאין לו חשק‬ ‫וחיות וליבו כבד ואטום‪.‬‬ ‫עליה לתורה בשמחת תורה‬ ‫וכאשר האדם מתחזק‬ ‫בהושענא רבא לדבר‬ ‫כתב הרמ"א שבשמחת תורה נוהגים שכל אחד ואחד עולה לתורה‪ .‬והטעם הפנימי לכך‬ ‫הרבה אפילו בלי חיות‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬כיון ששמחת תורה הוא שלימות התיקון של כל חודש תשרי‪ ,‬ואז מתקבצים כל ישראל‬ ‫אזי הוא זוכה בשמחת‬ ‫יחד (ליקו"ה נט"י ו‪ ,‬קג)‪ ,‬ומתוך אותה התקבצות מתגלה הנקודה הפרטית שיש לכל אחד מישראל‬ ‫תורה לחשק וחיות‪.‬‬ ‫בתורה הקדושה‪ .‬ולכן שמחים מאוד בשמחת תורה‪ ,‬כי אז נכללים כל הנקודות שיש לעם‬ ‫ולכן בהושענא רבא‪,‬‬ ‫ישראל בתורה‪ ,‬וכולם מאירים באור גדול (ליקו"ה נשי"כ ה‪ ,‬לב)‪.‬‬ ‫צועקים הרבה להשי"ת‬ ‫ולכן‪ ,‬כאשר מעלים יהודי לספר תורה בשמחת תורה‪ ,‬עליו לחשוב שבשעה זו הוא מתקשר‬ ‫בדיבורים קצרים‪ ,‬כגון‬ ‫עם הנקודה הפרטית שלו בתורה‪ ,‬וכן הוא נכלל עם כל עם ישראל שיש להם חלק בתורה‪ ,‬ועל‬ ‫'בית הבחירה הושענא'‪,‬‬ ‫ידי כך הוא מאיר את אור התורה לכל עם ישראל‪.‬‬ ‫'גורן ארנן הושענא'‪,‬‬ ‫'אדם ובהמה הושענא'‪.‬‬ ‫‏התחדשות התורה‬ ‫דהיינו שהיהודי זועק‬ ‫"הושענא" למרות שאינו‬ ‫בבית מדרשו של רבינו היה המנהג שרבינו היה עולה ל'חתן תורה' להשלים את התורה‪,‬‬ ‫יכול לבטא את כל אשר‬ ‫ומוהרנ"ת היה עולה ל'חתן בראשית' להתחיל את התורה‪ .‬והיה מוהרנ"ת ממליץ ומלמד על כך‪,‬‬ ‫עם לבבו‪ ,‬אלא רק‬ ‫שזוהי עיקר עבודתנו ‪ -‬להתחיל את התורה מחדש שוב ושוב (שיש"ק ב‪ ,‬קפו)‪.‬‬ ‫צועק צעקה בלי דיעה‪,‬‬ ‫וביאר מוהרנ"ת‪ ,‬שדווקא בשמחת תורה‪ ,‬שהוא הזמן שזוכים להשלים את כל עבודות חודש‬ ‫בלי רגש וחיות‪ ,‬ובזכות‬ ‫תשרי‪ ,‬אז מסלקים את כל השכל וההשגות‪ ,‬ומתחילים את כל החיפוש והבקשה מחדש‪ ,‬ובכך‬ ‫אותה צעקה ‪ -‬יזכה‬ ‫מגלים את מלכות ה' ‪ -‬שאף הוא בורא את העולם בכל רגע מחדש (ליקו"ה ס"ת ד‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫בשמחת תורה שתאיר‬ ‫וזוהי עיקר הדרך שמוהרנ"ת מלמד אותנו‪ ,‬שעל אף כל ההשגות הגדולות שזכינו בכל‬ ‫לו הדעת של התורה‬ ‫חודש תשרי‪ ,‬לא נדמה בנפשנו שכביכול הגענו אל השלימות ‪ -‬אלא נדע שמכאן והלאה אפשר‬ ‫הקדושה (לקט אמרים ח"ב‬ ‫להתחיל מחדש לכסוף לה' ולצדיקיו בהתחדשות אין קץ‪.‬‬ ‫עמ' לח)‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫סוכות פ"ז | הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו‬ ‫מפרי עטו‬ ‫של אחד‬ ‫החברים‬ ‫ששהה במתחם‬ ‫ומנסה לתאר‬ ‫ולשתף ממה‬ ‫שהתחולל‬ ‫מתחם ְּב ִצ ּל ֹו נִחְ יֶה‬ ‫שם ‪- - -‬‬ ‫ימי הקיבוץ ראש השנה תשפ"ז לפ"ק‬ ‫ניצוצי אורה בצל הקודש‪ | | ,‬האוירה המרוממת‪,‬‬ ‫סעודות החג באהבת חברים‪ | | ,‬ריקודי הקודש‬ ‫בשמחה עילאה‪ | | ,‬דרשות מפי חשובי המשפיעים‪,‬‬ ‫ועל כולנה – רוח הצדיק שהורגש בכל פינה ‪- - -‬‬ ‫ואולי לא כאילו‪...‬‬ ‫על אדמת הקודש! אינו מאמין שהוא אכן‬ ‫הר העולה בית א‪-‬ל נגלה לפניו עם‬ ‫כאן יש מי שמבין אותו‪ ,‬שמביט עליו‬ ‫נמצא בהיכל ציון המצויינת! הוא קורא‬ ‫מגוון האנשים העולים ויורדים‪,‬‬ ‫כמו שהוא‪ ,‬מקבל אותו על קרבו וכרעיו‪,‬‬ ‫שוב ושוב את המילים החקוקים מעל‬ ‫כמו מאיליו נושא הוא את רגליו‬ ‫עם שלל מעלותיו ומכלול מגרעותיו‪ ,‬רואה‬ ‫הציון הקדוש‪ ,‬כדי להיות בטוח שאינו הוזה‬ ‫ורץ עם מטלטליו ומזוודותיו אל‬ ‫את הצלחותיו ואת כשלונותיו‪ ,‬נסיונותיו‬ ‫בהקיץ או אולי בחלום! אך לא‪ ,‬אכן המילים‬ ‫עבר תקוות חייו וערגת כיסופיו‪ ,‬במחשבה‬ ‫ומעבריו‪ ,‬מביט אל תוך פנימיות ליבו ומגלה‬ ‫המרגשים אותו כל כך מופיעים לנגד עיניו‬ ‫שניה יישב את עצמו‪ ,‬הרי נהגו אנ"ש לטבול‬ ‫לו מסתוריו ונקודותיו‪ ,‬הטובות ‪ -‬ואת אלו‬ ‫במציאות ממש‪" :‬שער ציון רביה"ק איש‬ ‫במקוה טהרה טרם ניגשים אל הקודש‪ ,‬ילך‬ ‫היכולים להפכם לטוב‪ ,‬צדיק רחמן שמבטיח‬ ‫האלקי רבי נחמן מברסלב זיע"א"‪.‬‬ ‫איפוא לטבול במקוה טהרה ותפילת שחרית‬ ‫לכל מי שיגיע אליו ויעשה את המוטל עליו‪,‬‬ ‫לא‪ ,‬הוא לא מרגיש אורות עילאיים‪ ,‬גם‬ ‫במתינות‪ ,‬ואחר כך יטבול בנהר המטהר מכל‬ ‫הוא יעשה את המוטל עליו ‪ -‬להוציאו מן‬ ‫הדמעות אינן פורצות מעיניו‪ ,‬אך מין הרגשה‬ ‫הכתמים!‬ ‫השאול תחתית‪ .‬אכן‪ ,‬הוא הגיע הביתה‪.‬‬ ‫רגועה מתפשטת בכל אבריו‪ ,‬הרגשה שלא‬ ‫מפריש פרוטה לצדקה ומתחיל במתינות‬ ‫הרגיש מעולם‪ .‬הרגשה מנחמת‪ ,‬חמה‪,‬‬ ‫הוא עומד‪ ,‬מסתכל ומתבונן ואינו מאמין!‬ ‫באמירת ה'תיקון הכללי'‪ ,‬עובר לתפילתו‬ ‫ביתית‪ ,‬נעימה וניחוחה‪ ,‬כאילו הגיע הביתה‪.‬‬ ‫צובט את עצמו להוכיח שאכן רגליו דורכות‬ ‫‪ 12‬הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו | סוכות פ"ז‬ ‫הציבור בכינוס ההכנה לקראת ראש השנה‬ ‫בריקודין קדישין על הזכיה הגדולה לקראת ראש השנה‬ ‫פינה של התרוממות וישוב הדעת בתוך פושקינה הסוערת‬ ‫הגה"ח רבי יעקב שלמה מוזסון שליט"א במשאו הנלהב בכינוס ההכנה לראש השנה‬ ‫את שערי התחם התקבל בפנים מאירות‬ ‫אומאן‪ ,‬אחוז רגשי קודש הוא יוצא מהיכל‬ ‫הזכה והמשתפכת של רבי נתן‪ ,‬וכאן כבר‬ ‫על ידי אחד החברים היקרים‪ ,‬אשר בסבר‬ ‫הקודש‪ ,‬משתחל החוצה אל רחוב פושקינא‬ ‫מתחילות גם הדמעות לשתף פעולה‪.‬‬ ‫פנים יפות הושיט ידו מיט א ברייטע 'שלום‬ ‫הרועש‪ ,‬חותר ומחפש אחר דמות חסידית כל‬ ‫שופך הוא את מר ליבו על שנותיו שעברו‬ ‫עליכם'‪ .‬תוך כדי דיבור מפציע חבר אחר עם‬ ‫שהיא לנווט אותו אל בית האכסניא‪.‬‬ ‫כמו שעברו‪ ,‬על שנים של תקוה וייאוש‪,‬‬ ‫משקה קר להשיב את נפשו מטורח טלטולי‬ ‫כבר באמצע זמן הקיץ כאשר התעורר‬ ‫על חודשים של מרמור ועצבות‪ ,‬על ימים‬ ‫הדרך ומציג לו את חדרו המוכן‪ ,‬כאשר‬ ‫לעשות פעולות למען הראש השנה של‬ ‫אפורים באין מעש‪ ,‬ועל מעשים אשר היה‬ ‫מזוודותיו נישאות על ידי אחד העובדים‬ ‫רביה"ק‪ ,‬היה המניעה הגדולה ביותר – היכן‬ ‫מעדיף שלא היו נעשים‪ ,‬את הכל הוא‬ ‫הנכרים העומדים הכן לשרתו‪.‬‬ ‫ישהה בימי הקיבוץ‪ ,‬הרי מגוון רחב ביותר‬ ‫שופך שם‪ ,‬מרגיש שיש מישהו ששומע‪,‬‬ ‫האמת – לקבלת פנים חמה ולבבית כזו‬ ‫מכל הסוגים באים ומתקבצים אצל צדיק‬ ‫שמאזין‪ ,‬שמבין‪ ,‬והעיקר – שסולל דרך ושביל‬ ‫הוא לא ציפה בחלומות הוורודים ביותר‪ .‬וזו‬ ‫הדורות בימי ראש השנה‪ ,‬מי יודע איפוא‬ ‫מיוחד להחזיר לו את האבדות שאיבד במו‬ ‫היתה רק ההתחלה‪.‬‬ ‫איך ישהה ואיך יעביר את ימי הרת עולם‬ ‫ידיו‪ ,‬שקלקל במו מעשיו‪ ,‬להחזירו לחיים‪,‬‬ ‫המרוממים‪.‬‬ ‫להנטותו לתחיה‪.‬‬ ‫חשבו על כל הפרטים‬ ‫תקווה חדשה ננסכה בו כאשר המודעות‬ ‫"עשיתי מה שמוטל עלי עשה אתה מה‬ ‫על המתחם החדש "'בצילו נחיה" של בני‬ ‫שמוטל עליך" נוצצים עיניו באמרו מילים‬ ‫מגדול ועד קטן‬ ‫חבורותינו התחילו להתפרסם‪ ,‬הוא אכן לא‬ ‫אלו (תפילה לאחר 'תיקון הכללי')‪ ,‬אומר;‬ ‫ידע בדיוק מי ומי ההולכים‪ ,‬אך ניצוצי האור‬ ‫ואינו יודע מה אומר‪ ,‬אומר; ואינו יודע‬ ‫החדר שקיבל – כמו כל החדרים במתחם‬ ‫כבר הבזיקו בעיניו‪.‬‬ ‫כמה כוח טמון במילים‪ ,‬אומר; ואין לו צל‬ ‫– היה כלול בכל המעלות ומאובזר בכל מה‬ ‫האמת שליבו היה מלא חששות‪ ,‬איך‬ ‫של מושג בכוח הגדול של זה העומד תחת‬ ‫שצריך‪ .‬חדר מרווח נקי ונעים‪ ,‬מיטה נוחה‬ ‫וכיצד יתקבל על ידי החברים ה'ותיקים'‪,‬‬ ‫מילים גורליות אלו והערב בעדם‪ ,‬אומר;‬ ‫ומוצעת‪ ,‬פינת אוכל ונטילת ידיים בכל חדר‬ ‫הרי מקרוב חדש הוא ואינו בקי בכל מכמני‬ ‫ואינו משיג קצה השגה בתוכניתו של הרופא‬ ‫בנפרד‪ ,‬שולחן עם כסאות‪ ,‬ועוד‪ .‬על כל מיטה‬ ‫סמטאותיה העתיקות והמאירות של צדיק‬ ‫הנאמן החתום עליהם‪ ,‬רופא הנפשות הגדול‬ ‫היתה שקית עם בקבוק מים ומזונות להחיות‬ ‫האמת‪ ,‬מי יודע כיצד יסתכלו עליו ואיך‬ ‫המתחיל תיכף בתהליך רפואתו הנצחי‪ .‬אינו‬ ‫את הנפש מטורח הדרך‪ ,‬ובכל קומה היו‬ ‫יקבלו את פניו‪ ...‬בכל ליבו הוא קיווה שכאן‬ ‫משיג אך מאמין ומרגיש‪.‬‬ ‫מודעות מפורטות על סדר הזמנים לימים‬ ‫ימצא את מקומו‪...‬‬ ‫הקרובים‪.‬‬ ‫פינת קפה עמד הכן ומזומן עשרים וארבע‬ ‫על המצב הגשמי בכלל כנראה אין מה‬ ‫לקוות ליותר מידי‪ ,‬אך מי מסתכל על גשמיות‬ ‫ההכנות לנסיעה הקדושה‬ ‫שעות ביממה‪ ,‬עם מים חמים חלב ומזונות‬ ‫טריים‪ ,‬להשקות הצמאים ולהחיות הרעבים‬ ‫בכל עת ושעה‪.‬‬ ‫בימים נעלים אלו – הגם שהם תורמים הרבה‬ ‫מאוד למצב העילאי הרוחני בצל הקודש‪...‬‬ ‫חששות אלו ליווהו גם כעת מעת צאתו‬ ‫והחששות ‪- - -‬‬ ‫זו היתה איפוא הקבלת פנים המרוממת‬ ‫כמו כן היה מוכן בתוך המתחם מקווה‬ ‫מאת הקודש עד שדרכו רגליו על מפתן‬ ‫של המקורב החדש בציון הקדוש‪ .‬זו היא‬ ‫חם ונקי במשך כל שעות היממה‪ ,‬להיטהר‬ ‫המתחם‪ ,‬עד ולא עד בכלל‪ .‬תיכף כאשר עבר‬ ‫בשבילו השנה הראשונה בעיר הגעגועים‬ ‫‪13‬‬ ‫סוכות פ"ז | הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו‬ ‫א' דראש השנה כאשר המשפיע הגה"ח‬ ‫נכספים ומשתוקקים לראש השנה כמו הערב‬ ‫ולהתקדש בקדושה של מעלה ברחבות‬ ‫רבי שמעון אליהו ברוין שליט"א עמד בלהט‬ ‫ראש השנה שלנו‪.‬‬ ‫הדעת‪ .‬ארוחות בוקר וערב מזינות וטעימות‬ ‫אש קודש ורומם ליבות השומעים לדרגות‬ ‫לחיך הוגשו לבני החבורות במשך שעות‬ ‫אכלו משמנים ושתו ממתקים‬ ‫נשגבות במעלות ה"יראה לחיים" אשר‬ ‫נרחבות‪ ,‬כאשר לא היה צריך להתצמצם‬ ‫רביה"ק מנחיל לכל החפץ החיים‪ ,‬וכפי‬ ‫ולרוץ להספיק את שעות הארוחות‪...‬‬ ‫שרביה"ק העיד בקדשו שהוא אוצר של‬ ‫נראה היה בחוש איך העסקנים חשבו על‬ ‫סעודות החג‪ .‬דל העט וקצרה היריעה‬ ‫יראת שמים‪ ,‬השמחה העצומה הממלא את‬ ‫כל פרט‪ ,‬מגדול ועד קטן‪.‬‬ ‫מלנסות לשרטט ולהעלות על גביה את‬ ‫הנפש על ידי יראת שמים טהורה‪ .‬ניתן היה‬ ‫האוירה המרוממת ששרתה במשך כל‬ ‫כי קדוש היום לאדוננו‬ ‫למשש את האוצר של יראת שמים כאשר‬ ‫סעודות החג‪ .‬כאשר במשך ימי החג זכו קרוב‬ ‫קולו של ר' שמעון אלי' נשנק בבכי עת פנה‬ ‫למאתיים חברי "לחיותנו" כ"י לסעוד את‬ ‫ממעמקי ליבו באמרו‪ " :‬הבה נבקש אחר‬ ‫הסעודות ברוממות הדעת ואהבת חברים‬ ‫הכנה לראש השנה‪ .‬מעמד מיוחד במינו‬ ‫היראת שמים שרביה"ק מבקש להנחיל לנו‪,‬‬ ‫מופלאה‪ ,‬שירי קודש וריקודים עילאיים‪,‬‬ ‫התקיים ביום חמישי כ"ח אלול‪ ,‬כאשר‬ ‫אין אנו יכולים לבד‪ ,‬אנחנו מוכרחים להגיע‬ ‫עד כדי שרבים מוותיקי משתתפי הקיבוץ‬ ‫קרוב למאתיים אברכי משי חסידים ואנשי‬ ‫לצדיק החי שיעורר ויחיה אותנו ביראת ה'‬ ‫הקדוש בראש השנה העידו בפה מלא‪ ,‬שזו‬ ‫מעשה נקבצו כאחד ‪ -‬סביב שולחנות ערוכים‬ ‫לחיים"‪ ,‬דיבורים שהשאירו רושם עז בלב‬ ‫היא אצלם השנה הראשונה בה הם זוכים‬ ‫במיטב המעדנים ‪ -‬להתכונן הכנה דרבה‬ ‫פנימה בנועם היראה עילאה המושפעת עלינו‬ ‫להארת הרצון מופלגת כזו בעת סעודות החג!‬ ‫לקראת ימי ראש השנה הבעל"ט‪ ,‬במעמד‬ ‫על ידי צדיק האמת בימי הרת עולם‪ ,‬והמשיכו‬ ‫אחריהם רצף ניגוני התעוררות מעומק הלב‪.‬‬ ‫כמובן לציין גם את החלק הגשמי‪ ,‬כאשר‬ ‫ההכנה זכו לשמוע דברי חיזוק והתעוררות‬ ‫העסקנים החשובים לא חסכו שום מאמץ‬ ‫מפי המשפיעים החשובים שליט"א‪ ,‬כאשר‬ ‫לערוך את הסעודות ברמה גבוהה ביותר‪,‬‬ ‫בראשונה העלה הרה"ח רבי יעקב נתן‬ ‫פתחון פה למייחלים לך‬ ‫סעודות חג במעדני שבת ויו"ט בטוב טעם‬ ‫כיד המלך ממש‪ ,‬לקיים מקרא שכתוב "אכלו‬ ‫אנשין שליט"א את קדושת הימים הבאים‬ ‫לקראתנו לשלום‪ ,‬שאנו זוכים לשהות בצילא‬ ‫ובירור המדמה‬ ‫בסעודת היום זכו למלא את ריאותיהם‬ ‫משמנים ושתו ממתקים‪ ...‬כי חדות ה' היא‬ ‫מעוזכם"‪ .‬כאשר ראוי לציין איך העסקנים‬ ‫דמהימנותא של רביה"ק שהוא עושה ראש‬ ‫השנה (כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא א')‪,‬‬ ‫חשבו גם על הפרטים הקטנים והנשכחים‪,‬‬ ‫ומה שמוטל עלינו הוא להתקשר אליו בקשר‬ ‫מאוצרו הטוב של המחנך הדגול המשפיע‬ ‫כמו כל ליל סימני ראש השנה כולל דף מפורט‬ ‫אמיץ ובביטול גמור‪.‬‬ ‫הרה"ח רבי ישעיה גרינבוים שליט"א‪ ,‬אשר‬ ‫עם סדרי ה'יהי רצון'‪.‬‬ ‫אחריו השמיע הגה"ח רבי יעקב שלמה‬ ‫במתק לשונו ריתק את קהל השומעים שעה‬ ‫מוזסון שליט"א דיבורים חמים כגחלי אש‬ ‫ארוכה איך לקחת את האורות המופלאים‬ ‫יראת ה' לחיים‬ ‫על הזכיה הכבירה והנוראה לשהות בימי‬ ‫ולהכניסם אל כלים ראויים‪ ,‬איך ההמלכה‬ ‫ראש השנה אצל צדיק האמת‪ ,‬ומה רב טוב‬ ‫האמיתית של ראש השנה הוא ליתן "פתחון‬ ‫הצפון לכולנו אשר זכינו למתנה נשגבה זו‪,‬‬ ‫פה למייחלים לך"‪ ,‬לאלו שנכספים לטוב‬ ‫'וגילו ברעדה' – זו היתה ההרגשה בליל‬ ‫וכפי מאמרו של רביה"ק זי"ע שאחרים היו‬ ‫וחסידים ברינה יגילו ‪ -‬אשרינו שזכינו!‬ ‫ובכן צדיקים יראו וישמחו ‪ -‬ריקודין מוצאי ר''ה‬ ‫רגע של ישוב הדעת‬ ‫להתרומם יחד באהבת ודיבוק חברים‬ ‫‪ 14‬הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו | סוכות פ"ז‬ ‫_מה אומר לכם‪..‬‬ ‫אכלו מעדנים כי חדות ה' הוא מעוזכם‬ ‫חסידים ואנשי מעשה זקנים עם נערים‪,‬‬ ‫לעפקאוויטש שליט"א‪ ,‬אשר בנועם דבריו‬ ‫ולא מצליחים‪ ,‬לאלו הרוצים וממשתוקקים‬ ‫מסלתה ומשמנה של חצרות החסידים‪,‬‬ ‫הטיב ללמד בינה ודעת איך רביה"ק זי"ע‬ ‫ולא רואים שינוי ‪ -‬ועדיין עומדים ומצפים‬ ‫כל אחד עם ההקדמות שלו‪ ,‬כל אחד ודרכי‬ ‫משיב לכל אחד את אבידותיו‪ ,‬כאשר הוא‬ ‫ומייחלים‪ ,‬זהו ההמלכה של ראש השנה‪,‬‬ ‫הקדושה אשר קיבל מאבותיו‪ ,‬כל אחד וסגנון‬ ‫מאיר את עיני המחכים לישועה להשכיל על‬ ‫להמשיך את ההמלכה לחיי המעשה למשך‬ ‫חייו המיוחד לו‪ ,‬אך כולם מאוחדים כאיש‬ ‫דבר אמת איך האוצר המנוצר נמצא תחת‬ ‫כל השנה כולה‪ ,‬גם לזמנים בהם אין האור‬ ‫אחד בלב אחד ורצון כולם שווה‪ ,‬לבבות דורשי‬ ‫ידו ממש‪ ,‬בביתו וברשותו‪ .‬בדבריו הנפלאים‬ ‫מאיר ואין השמש זורחת‪.‬‬ ‫ה' וחפצים בקרבתו‪ ,‬נפשות שהאש יוקדת‬ ‫משך את הציבור בחבלי קסם אחר עצותיו‬ ‫"ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו"‬ ‫בקרבם לדעת את ה'‪ ,‬לחזק את ההתקשרות‬ ‫הנפלאים של רביה"ק‪ ,‬לפקוח את העיניים‬ ‫‪ - - -‬כמו מאליהם נעמדו כולם לריקודי קודש‬ ‫לצדיק האמת ולאנשיו! לקיים בתמימות‬ ‫איך רביה"ק מציב לנו דרך ישרה וסלולה בכל‬ ‫עילאיים ופצחו כאיש אחד בניגוני שמחה‬ ‫ובפשיטות רצון רביה"ק זי"ע להיות אצלו על‬ ‫עת ולכל מצב‪.‬‬ ‫בזה אחר זה‪ ,‬שמחה שאי אפשר לתאר‬ ‫ראש השנה!‬ ‫כמו כן במהלך סעודות החג נעמדו‬ ‫ולשער‪ ,‬כל חד לפום מה דמשער בליביה‪.‬‬ ‫כמה מחשובי בני החבורה לדבר דיבורי‬ ‫בעת רעווא דרעוין נאספו כל בני החבורה‬ ‫כל אלו אינם אלא מעט מן המעט ממה‬ ‫אמת מעמקי ליבם‪ ,‬כאשר זה מעלה נקודה‬ ‫יחד באוירה מרוממת עילאית‪ ,‬שרו יחד ניגוני‬ ‫שהקולמוס יכול לשרטט בשורות אחדות‪,‬‬ ‫רעוא דרעוין בהתעוררות הלב ובהשתוקקות‬ ‫וכבר אמר רביה"ק בקדשו‪" :‬מה אומר לכם‪,‬‬ ‫וכיסופין‪ ,‬כאשר במהלכו השמיע המשפיע‬ ‫אין דבר גדול מזה‪ ,‬ומי שהיה אצלי על ראש‬ ‫הרה"ח רבי מרדכי שלום רוזנפעלד שליט"א‬ ‫השנה ראוי לו לשמוח מאוד מאוד"‪.‬‬ ‫דיבורי אמת ממעיינו הנובע של הנחל‬ ‫נובע מקור חכמה זי"ע‪ ,‬והעלה על נס שעה‬ ‫שובו לכם לאהליכם‬ ‫ארוכה ונעימה בענין בירור המדמה וקדושת‬ ‫המחשבה שזוכים כל הנאספים לקיבוץ‬ ‫הקדוש אצל צדיק האמת על ראש השנה‪,‬‬ ‫עושה הוא את דרכו חזרה בין האנשים‬ ‫ובטוב טעם ודעת חידד הענין מה שאנו קטני‬ ‫הרבים מכל הסוגים והגוונים הסוחבים‬ ‫הדעת צריכים להכניע עצמנו ולהשליך שכלנו‬ ‫מזוודותיהם לקראת הנסיעה הארוכה‪ ,‬ובנוסף‬ ‫הדל לקדושת דעת רביה"ק זי"ע‪ ,‬להאמין‬ ‫למזוודתו הגשמית הוא גם אורז את מטלטליו‬ ‫למחשבה בדרכי העבודה‪ ,‬וזה משיב לעומתו‬ ‫ולילך אחר דעת רביה"ק בתמימות ופשיטות‪.‬‬ ‫הרוחניים הרבים שזכה לקבל בצל הקודש‪,‬‬ ‫בטוב טעם ודעת‪ ,‬ומתוך מכלול דיבורי‬ ‫מלא וגדוש עם מטען רוחני רב עוצמה לכל‬ ‫סוד יקנה"ז‬ ‫החברים המקשיבים ועונים עולה להב אש‬ ‫השנה כולה ולכל החיים‪ ,‬חיי נצח שקיבל‬ ‫קודש בנתיבות הסולם העולה בית א‪-‬ל‪,‬‬ ‫מצדיק חי‪ ,‬עם כלים ראויים אשר זכה לקבל‬ ‫והאוצר המונח תחת ידינו‬ ‫בדרכו הבהירה והמאירה של רביה"ק אור‬ ‫במתחם המיוחד "בצילו נחיה"‪ ,‬האהבת חברים‬ ‫האורות זי"ע‪.‬‬ ‫והאוירה העילאית אשר שרר שם תרמו ללא‬ ‫שום ספק והביא לתועלת רבת משמעות לענין‬ ‫בליל ב' דראש השנה הלהיב והבעיר‬ ‫הנשגב של הראש השנה בצל הצדיק‪.‬‬ ‫ליבו מלא שבח והודיה לא‪-‬ל בורא עולם על‬ ‫ראוי לשמוח כל השנה‬ ‫די היה לחזות מפניהם המאירים של בני‬ ‫המשפיע הרה"ח ר' שמשון רפאל ערלאנגער‬ ‫שליט"א את אישו היוקדת של רביה"ק זי"ע‬ ‫ביתר שאת ויתר עז‪ ,‬כאשר בתבערת הלב‬ ‫הימים המרוממים והשעות הנשגבות ששהה‬ ‫בצוותא חדא עם חברים לדיעה אהובים‬ ‫החבורה המתרוממים טפח וטפחיים מעל‬ ‫משך עמו את ליבותיהם של מאות המסובים‬ ‫וידידים‪ ,‬ופיו מלא בתודה לעסקנים החשובים‬ ‫קרקע המציאות בריקודי קודש במוצאי‬ ‫לאור באור החיים‪ ,‬להודות לשמו הגדול על‬ ‫העמלים ללא לאות להפיץ אור הצדיק בעולם‬ ‫יום ראש השנה‪ ,‬לנסות להבין ולעכל את‬ ‫שזכינו לטעום מהיין המשומר‪" ,‬ויין ישמח‬ ‫בנועם עליון ובמסירות בלתי מתפשרת‪ ,‬כאשר‬ ‫ההתרגשות המורגשת בלב כל אחד‪ ,‬להרגיש‬ ‫לבב אנוש"‪ ,‬ובטוב טעם ודעת הסביר סוד‬ ‫בתוך שלל פעולותיהם המבורכות הפעילו‬ ‫את רוח חיים שקיבלו בצל הצדיק‪ ,‬המחזה‬ ‫ענין "יקנה"ז"‪ ,‬שמחה עילאה וחדוותא שלא‬ ‫בראש השנה העעל"ט את המערך המופלא‬ ‫המרנין של המחזיקים איש ביד רעהו‬ ‫מעלמא הדין‪.‬‬ ‫והנשגב הזה – מתחם "בצילו נחיה" – אשר‬ ‫ומרקדים כאחד "אשרינו שזכינו להתקרב‬ ‫גם בסעודה זו נסחפו כולם בריקודים‬ ‫הפיק הצלחה מרבית למעלה מן המשוער‪,‬‬ ‫לרבינו‪ ,‬אשרינו‪ ,‬אוי אוי אוי אשרינו"‪ ,‬כאשר‬ ‫עילאיים על נועם גורלנו ויופי ירושתנו‬ ‫ניכר היה בעליל כי פעולתם הנעשית לשם‬ ‫לבם נושא את רגלם טפח וטפחיים מעל‬ ‫"הראש השנה שלי עולה על הכל" ‪- - -‬‬ ‫שמים גרידא בלי שום טובת הנאה גשמית‪,‬‬ ‫קרקע המציאות‪ ,‬ופניהם מאירים באושר‬ ‫בסעודת היום זכו לשמוע דברותיו‬ ‫היא אשר המשיכה את הסייעתא דשמיא‬ ‫וחן של אמת‪ ,‬מכריז מאליו שאכן; "גאט איז‬ ‫הנעימים והערבים של המשפיע הנודע‬ ‫המופלאה להחיות עם רב באופן נעלה ביותר!‬ ‫גרויס מען ווייסט גארנישט"!‬ ‫נואם בחסד עליון הרה"ח רבי שלמה דוב‬ ‫‪15‬‬ ‫סוכות פ"ז | הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו‬ ‫ינוכ‬‫ה‬‫מ‬ ‫ב‬‫ל‬ ‫י‬‫ג‬‫י‬‫ג‬‫ה‬‫וד ו‬ ‫רישומי ה‬ ‫ס השנתי‬ ‫שנה שניה‬ ‫המעמד האדיר והמרומם‬ ‫ליחד לבבנו‬ ‫חמשה עשר באב תשפ"ו לפ"ק‬ ‫לב ומרנין! כולם נקבצו באו לך! המוני שלומי‬ ‫אלא חודשיים שאותו מעמד נמצא בתוכנו! חי‬ ‫ודשיים ימים חלף מאותו מעמד‬ ‫אמוני ישראל זקנים עם נערים‪ ,‬מסלתה‬ ‫עמנו וחקוק בקרבנו!"‬ ‫אדיר ונשגב‪ ,‬המעמד אשר היה כל‬ ‫ומשמנה של חצרות החסידים‪ ,‬אתו ואתכנשו‬ ‫ואכן‪ ,‬דל העט וקצרה היריעה לסקר‬ ‫כולו קודש לה' לקרבנו לאביהם‬ ‫תחת קורת גג אחת!‬ ‫או לתאר אף מעט מזעיר מהמעשה אשר‬ ‫שבשמים בנועם עליון‪ ,‬המעמד אשר‬ ‫על מה ולמה? בשביל איזה סיבה ואיזה‬ ‫נעשה שם וההרגש אשר הורגש באותו ערב‬ ‫שינה את חייהם של רבים וטובים‬ ‫מטרה? ‪ -‬וכי מתנות גשמיות חילקו שמה? או‬ ‫עילאי‪ ,‬באותו יום אשר כבר הוקבע ע"י חז"ל‬ ‫לחיים נצחיים‪ ,‬המעמד אשר נתייחד בשמו‬ ‫שמא 'דינר' לטובת מוסדות מסויים היא זו?‬ ‫הקדושים כיום טוב שאין כמוהו‪ .‬אך פטור‬ ‫אשר לו נאה ולו יאה‪" :‬ליחד לבבנו"‪.‬‬ ‫אך לא זו ולא זו! מטרה אחרת לגמרי עומדת‬ ‫בלא כלום אי אפשר‪ ,‬וביריעה זו ננסה לתאר‬ ‫השעות המרוממות והדקות העילאיות‬ ‫לנגד עיניהם! מטרה נעלית ונשגבת! מטרה‬ ‫קצת ולהעלות עלי גליון מגודל המעשה אשר‬ ‫עדיין חקוקות במוחנו ובלבינו‪ ,‬חיכו ממתקים‬ ‫עדינה ועילאית! הם התכנסו יחדיו בשביל‬ ‫נעשה שם‪.‬‬ ‫וכולו מחמדים מרישא עד גמירא‪ ,‬מעמד‬ ‫מטרה אחת ‪ - - -‬להאיר עיניהם באורו הבהיר‬ ‫אשר זכרו הטוב ישאיר רושם עז ויחקק‬ ‫של רביה"ק אור האורות! להרוות הצמאון עם‬ ‫באותיות של זהב לדורות‪.‬‬ ‫מימי הנחל נובע מקור חכמה! להשביע את‬ ‫חמשה עשר באב תשפ"ו לפ"ק‪.‬‬ ‫וכאותו לשון השגור בפי אנשי שלומנו‬ ‫הנשמה במזון רוחני הצומח על אילנא רברבא‬ ‫על המועדים וזמנים ‪ -‬ומקובל מפי גאון עוזנו‬ ‫דנפיש חיליה לעלמי עד ולנצח נצחים! זוהי‬ ‫מטרת אסיפתם ותו לא מידי!‬ ‫פתח תקוה‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי נתן זי"ע ‪ -‬שהיום טוב אינו עובר‬ ‫אלא הוא נכנס קרבנו‪ ,‬כן על זה הדרך ממש‬ ‫מי ילד כל אלה ומי אספם וקבצם יחדיו?‬ ‫הלב ממאן להאמין‪ ...‬המראה היה משובב‬ ‫יכול כל משתתף במעמד מרומם זה להעיד‬ ‫אין זה אלא כוח הצדיק המופלא המפיח רוח‬ ‫על עצמו‪" :‬לא עברו חודשיים מאותו מעמד‪,‬‬ ‫‪ 16‬הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו | סוכות פ"ז‬ ‫הרוחניים של לפני הכינוס ושלאחר‬ ‫חיים בנפשות המתקרבים אליו וחפצים‬ ‫הכינוס ‪ -‬לא ידמה ולא ישווה!‬ ‫באמת!‬ ‫פני המזרח עם חשובי אנ"ש שליט"א‬ ‫באולם רחב הידיים התקבל כל אחד‬ ‫בקבלת פנים מוארת על ידי המארגנים‬ ‫החששות התמוססו‬ ‫והעוסקים במלאכת הקודש‪ ,‬אלו‬ ‫המכירים אותו זה מכבר ואלו שלא‪,‬‬ ‫ונמוגו מיד‪...‬‬ ‫בנעימות ונאמנות סידרו לכל אחד‬ ‫אכן‪ ,‬גם אנכי כמו רבים מביננו – שח‬ ‫מקום לשבת בניחותא‪ .‬השולחנות היו‬ ‫אחד החברים – שמתי לב למודעות‬ ‫ערוכים בטוב טעם וברוב פאר והדר‪,‬‬ ‫המגוונות המודיעות על דבר הכינוס‬ ‫מוכנים לקבל את הקהל הרחב הזורם‬ ‫השנתי הגדול "ליחד לבבנו" הממשמש‬ ‫אל האולם‪ ,‬וכבר בתחילת המעמד‬ ‫ובא‪ ,‬הכינוס השני מאז הקמת הארגון‬ ‫הוכרחו העסקנים להוסיף ולפתוח עוד‬ ‫הנפלא "לחיותנו" המאחד ומאגד‬ ‫שולחנות לנוכח ריבוי הקהל בלעיה"ר‪.‬‬ ‫תחתיו את המקורבים בני חצרות‬ ‫קהל עצום ונכבד בכמות ובאיכות‪,‬‬ ‫החסידים‪ ,‬נהניתי וקויתי שיצא מזה‬ ‫חלק משולחן הכבוד עם חשובי משפיעי אנ"ש שליט"א‬ ‫הרבה למעלה מן המשוער‪ ,‬קרוב לארבע‬ ‫מירב התועלת‪ ,‬אמנם לא לקחתי זאת‬ ‫מאות חסידים ואנשי מעשה‪ ,‬ציבור‬ ‫באופן אישי יותר מידי‪ .‬אמנם בימים‬ ‫איכותי מטובי וחשובי חצרות הקודש‬ ‫שלפני הכינוס‪ ,‬כאשר ניגש אלי אחד‬ ‫התאסף כאיש אחד בלב אחד‪ ,‬בלב‬ ‫מחשובי העסקנים ‪ -‬אשר ידיו רב לו‬ ‫נרגש ולוהט‪ .‬והמסקנא המתבקשת לא‬ ‫בהפצת דעת רביה"ק ‪ -‬ובמאור פנים‬ ‫איחרה מלבוא‪ :‬אם יש ציבור גדול כל כך‬ ‫מסר לי הזמנה אישית מהודרת לבוא‬ ‫שמוכן כבר לבוא‪ ,‬דעת לנבון נקל לשער‬ ‫לקחת חלק בכינוס‪ ,‬התחלתי להבין‬ ‫כמה ישנם שנשארו בבית מחמת כורח‬ ‫שהענין רציני יותר ממה שהעליתי על‬ ‫המניעות‪...‬‬ ‫דעתי מתחילה‪ ,‬אך עדיין לא ידעתי עד‬ ‫בשעה הידועה התיישבו קהל‬ ‫כמה‪...‬‬ ‫הנאספים חסידים סביב השולחנות‬ ‫האמת אומר ולא אכחד – ממשיך‬ ‫הערוכים בטוב טעם‪ ,‬נטלו ידיים‬ ‫הלה לספר בהתרגשות – ליבי פירפר‬ ‫אנו זוכים להיכנס להיכלו של צדיק חי‬ ‫לסעודת מצוה בצוותא‪ ,‬ואם מתחילה‬ ‫בחשש כאשר עליתי על ההסעה‬ ‫עדיין היו אי אילו שחששו לפצות‬ ‫לעבר מקום הכינוס‪ ,‬מי יודע מי יגיע‬ ‫פיהם‪ ,‬הרי עד מהרה מצאו את עצמם‬ ‫ואיזה סוג אנשים יהיו שם‪ ,‬האם יהיה‬ ‫משוחחים בנעימות עם המסובים‬ ‫נעים שם או שמא אתחרט על הצעד‬ ‫סביב‪ ,‬שיחה קולחת בענייני עבודת‬ ‫שעשיתי‪ ...‬אך כל החששות הללו נמסו‬ ‫השי"ת‪ ,‬הרי לב כולנו בוער לדבר אחד‬ ‫ונמוגו די מהר‪ ,‬בדרך כלל במעמדים‬ ‫אשר לשמו נתכנסו יחד‪ ,‬להתקרב אל‬ ‫כמו אלו שהמשתתפים לא מכירים‬ ‫הקדושה‪ ,‬להתרומם ולהתעלות!‬ ‫אלו את אלו‪ ,‬אזי כל אחד יושב בזויתו‬ ‫המבט אל עבר שולחן הכבוד נסך‬ ‫ובפינתו‪ ,‬עוסק בשלו וכמעט שאינו‬ ‫בכל אחד מקור להשראה‪ ,‬מסובים‬ ‫שם לב לזולתו‪ ,‬מקסימום מנענע‬ ‫היו שם אנשי שם ומשפיעים גדולים‪,‬‬ ‫ראשו כאות 'שלום' ושב למקומו‪.‬‬ ‫כל אחד מהם מקור מחצבתו ממוצא‬ ‫אך כאן היה שונה‪ ,‬תיכף בכניסתך‬ ‫אורח הכבוד המשפיע הרה"ח ר' שלמה דוב לעפקאוויטש שליט"א‬ ‫חסידי שורשי אחר‪ ,‬הצד השוה שבהם‬ ‫הרגשת את הזרם העובר ‪ -‬מבלי כוונה‬ ‫שכולם בוערים באש קודש באהבה‬ ‫מיוחדת ‪ -‬בעורקים של כל הנמצאים‬ ‫עזה בדברי רביה"ק ודרכו הקדושה‪,‬‬ ‫והמתקרבים אל עבר מקום הכינוס‪.‬‬ ‫ומלהיבים בדבריהם לבבות נפשות‬ ‫די היה להסתכל על העיניים‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫הנוצצות והפנים המאירות של‬ ‫החסידישע מקורבים‪ ,‬ולהבין שקורה‬ ‫כאן משהו בסדר גודל אמיתי! הזיק‬ ‫בעיניהם והתקווה הנסוכה על פניהם‬ ‫דברים הנאמרים באמת‬ ‫גילה לפני כל מי שהתבונן בהם‪ ,‬שאכן ‪-‬‬ ‫כאן יהיה המהפך! החלום עליו חלמו זה‬ ‫מתוקים מדבש היו דבריו של‬ ‫זמן ועידנים טובא‪ ,‬עומד ומתגשם לנגד‬ ‫הרה"ח ר' משה גפנר שליט"א ‪ -‬אשר‬ ‫עיניהם! וללא אומר ודברים יכולת‬ ‫הינחה את המעמד בטוב טעם ‪ -‬עת‬ ‫להבין מתוך מבט על פניהם‪ ,‬שהחיים‬ ‫המשפיע הרה"ח ר' משה ריינער שליט"א במשאו הנלהב‬ ‫‪17‬‬ ‫סוכות פ"ז | הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו‬ ‫ועצותיו‪ ,‬וכאשר האדם יתבונן היטב‬ ‫קיבל את פני המסובים בברכת‬ ‫יבין וישכיל על טוב חלקו ונחלתו אצל‬ ‫'ברוכים הבאים בשם ה''‪ ,‬בדבריו‬ ‫רביה"ק ‪ -‬שוב אינו צריך למאומה! מה‬ ‫הקולחים הוא הכניס את הציבור‬ ‫טוב חלקו וחבלו! להתחיל ולחיות‬ ‫לאוירה מרוממת ונעימה גם‬ ‫חיים חדשים עם כל בני המשפחה‬ ‫יחד‪ ,‬כאשר הפליא להעלות את‬ ‫בשמחה ובחיות נצחית‪ ,‬בתורה‬ ‫כל הציבור לאטמוספרה אחרת‪,‬‬ ‫בתפילה באמונה ובטחון ובכל דרכי‬ ‫להתנתק מהמציאות המדומה‬ ‫החיים‪ ,‬והעיקר לחקוק בקרבנו‬ ‫ולנסוק עכשיו כמה שעות יחד‬ ‫שהכל הוא מעשי השי"ת מרוב טובו‬ ‫בעולם אחר‪ ,‬עילאי ונשגב‪.‬‬ ‫וחסדו‪ ,‬גאולה פרטית שנשלח מן‬ ‫בנועם דיבוריו שיתף ר' משה‬ ‫המנחה הרה"ח ר' משה גפנר שליט"א מלהיב את הציבור בנועם אמרותיו‬ ‫השמים לכל אחד!‬ ‫ודיבר על המניעות והמעברים שאינם‬ ‫קלים ואף על הקשיים המתעוררים‬ ‫וניצבים בפני כל מקורב‪ ,‬אך כאשר‬ ‫דברים חוצבים להבות אש‬ ‫כאשר נשכיל על דבר אמת לדעת‬ ‫את הטוב ואת הקניינים הנצחיים של‬ ‫מי שזוכה להתקרב לאור מופלא זה‪,‬‬ ‫אשו היוקדת של רביה"ק‬ ‫אזי הכל נקטן ומתגמד‪ ,‬כי מה כל אלו‬ ‫הובערה והתלהטה באופן מיוחד‬ ‫שוים נגד חיים נצחיים! נגד חיי עולם‬ ‫בדבריו החמים כגחלי אש של‬ ‫הנקנים אצל רביה"ק בלבד!‬ ‫המשפיע הרה"ח רבי משה ריינער‬ ‫הדברים הנאמרים באמת משכו‬ ‫שליט"א‪ ,‬כאשר לקראת התחלת‬ ‫וריתקו את הקהל שנשאבו אל על‪...‬‬ ‫סדר הלימוד "וחי בהם" הרחיב‬ ‫בלהט אש קודש לבאר בטוב טעם‬ ‫המשפיע הגה"ח רבי שמעון אליהו בראון שליט"א‬ ‫ודעת גודל האוצר הנפלא הנמצא‬ ‫תחת ידינו בדמות שמונת כרכי‬ ‫'ליקוטי הלכות' המלאים זיו ומפיקים‬ ‫"ברוך הטוב והמטיב"‬ ‫נוגה‪ ,‬וכדוגמא לדבר לימד בפני‬ ‫לאחר שירות ותשבחות בנעימות‬ ‫הקהל דברי מוהרנ"ת בהלכות מתנה‬ ‫ע"י טובי המנגנים‪ ,‬היטו כולם את‬ ‫הלכה ה' על האוצר מתנת חינם‬ ‫אזנם כאפרכסת לדיבורים הנפלאים‬ ‫הנמצא בגנזי מרומים‪ ,‬אשר משם‬ ‫המפיקים נוגה אשר יצאו מעומק‬ ‫לוקח הצדיק האמת חיזוק להחיות‬ ‫הלב בהתלהבות אש קודש מפי‬ ‫כל הנופלים‪ ,‬יהיה מי שיהיה ובאיזה‬ ‫המשפיע הגה"ח רבי שמעון אליהו‬ ‫מצב שיהיה‪.‬‬ ‫ברוין שליט"א‪ ,‬אשר הרחיב בנועם‬ ‫במשך שעה ארוכה הרחיב בענין‬ ‫דיבוריו על הטוב הנפלא המורעף‬ ‫נשגב זה והראה איך מוהרנ"ת מוריד‬ ‫עלינו בחסדו הגדול ב"ה‪ ,‬ואשר ראוי‬ ‫העולם ראוי שיתמהו על האהבה שביננו‬ ‫את דעת דקדושה של רביה"ק‬ ‫לברך ברכת "הטוב והמטיב" על‬ ‫ומושגים רמים ונשגבים – לעובדא‬ ‫חסדיו המרובים שזכינו לחסות בצל‬ ‫ולמעשה אף לאנשים פחותי דרגא‬ ‫סוכת אורו של רביה"ק זי"ע המרעיף‬ ‫ודלי השגה כמונו‪ ,‬להבין ולהשכיל‬ ‫עלינו טללי תחי לחיותנו כהיום הזה‪.‬‬ ‫לנצל את האוצר הנפלא ולהגות‬ ‫בדבריו הרחיב על המשל‬ ‫בספרי רביה"ק ומוהרנ"ת ביתר שאת‬ ‫שהמשיל רביה"ק (חיי מוהר"ן‬ ‫ויתר עז‪.‬‬ ‫אות תר"ג) על העוף שמטיל ביצים‬ ‫ואכן דבריו הנפלאים והבוערים‬ ‫בריבוי מופלג מאוד‪ ,‬ומתוך ריבויים‬ ‫הרעיף טללי תחי על הנפשות‬ ‫הוא משליך הביצים לקן של עופות‬ ‫העייפות‪ ,‬להתחדש ביתר שאת‬ ‫אחרים‪ ,‬ונדמה להם שהם בני העופות‬ ‫וביתר עוז‪ ,‬להתחיל מחדש להתקרב‬ ‫"מ ְת ִחיל‬ ‫האחרים‪ ,‬עד שכעבור זמן ַ‬ ‫לצדיק האמת‪ ,‬להניף תנופה לפני ה'‬ ‫ׁשֹומ ִעים ּכָ ל‬ ‫ְ‬ ‫[העוף] ְל ַצ ְפ ֵצף‪ ,‬וַ ֲאזַ י‬ ‫המודעות שנתלו ברחבי האולם‬ ‫ברוב אונים ואמיץ כוח!‬ ‫ָהעֹופֹות ֶׁשּנַ ֲעׂשּו ֵא ֶצל ֲא ֵח ִרים ִמ ֵּב ִיצים‬ ‫ֶׁשּלֹו‪ ,‬וְ ֵהם ַמּכִ ִירים ַהּקֹול וְ נִ ְמ ָׁשכִ ים‬ ‫ִמּיָ ד ַא ַחר ָהעֹוף ַהּנַ "ל ֶׁש ֶּב ֱא ֶמת יָ ְצאּו‬ ‫ניגוני דביקות והתעוררות‬ ‫מּובן‬ ‫ִמ ֶּמּנּו‪ ,‬וְ חֹוזְ ִרים ֵא ָליו‪ .‬וְ ַהּנִ ְמ ָׁשל ָ‬ ‫ּיֹוד ַע ֵאיזֶ ה ֶר ֶמז ֵמ ִענְ יַ ן‬‫ְמ ַעט ְל ִמי ֶׁש ֵ‬ ‫ּגְ ֻד ַּלת ֵע ֶסק ַהנְ ָהגַ ת ֶׁשל ַר ֵּבנּו זִ כְ רֹונֹו‬ ‫היכל הנגינה בברסלב ידוע כהיכל‬ ‫עֹולם"‪ ,‬כן השי"ת שתל‬ ‫ִל ְב ָרכָ ה ִעם ָה ָ‬ ‫מלא כיסופין וערגה המשתלב‬ ‫אותנו ‪ -‬השייכים לחלקו של רביה"ק‬ ‫נפלאות בשמחה וחדוה אמיתית‪,‬‬ ‫‪ -‬בכל מיני מקומות‪ ,‬והצדיק האמת‬ ‫ולרקע צלילי כלי הזמר החשיכו את‬ ‫שורק ומגלה את אורו כדי שנתקרב‬ ‫מאורות האולם הגשמיים והאירו‬ ‫אליו‪ ,‬שנתקרב להשי"ת ע"י דרכיו‬ ‫מכירת ספרי רביה"ק זי"ע בכניסה לאולם‬ ‫‪ 18‬הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו | סוכות פ"ז‬ ‫אף אני – מספר אחד מהמשתתפים ‪ -‬אך לא‬ ‫את אלו הרוחניים‪ ,‬כאשר למשך דקות‬ ‫כלעומת שנכנסתי‪ .‬אם בבואי חשבתי לתומי‬ ‫ארוכות התעלה ציבור הנאספים בניגוני‬ ‫שכינוס זה 'יועיל' לי‪ ,‬הרי שהתבדיתי! יצאתי‬ ‫מכינוס זה איש אחר לגמרי‪ ,‬מלא חיות‬ ‫ריקודין קדישין‬ ‫התעוררות וכיסופין‪ ,‬ניגון דביקות המיוחס‬ ‫לרביה"ק זי"ע [‪-‬יצוה צור חסדו] העלה‬ ‫וסיפוק‪ ,‬הכינוס "הפך" אותי מכל וכל‪ ,‬הוא‬ ‫החיה אותי לחיים אחרים לגמרי‪ ,‬רומם והעלה‬ ‫על נועם גורלנו‬ ‫את קהל הנאספים לפסגות של געגועים‬ ‫ועולמות של כיסופין עילאיים‪ ,‬ומשך אחריו‬ ‫אותי למרומי מרומים‪ ,‬ברצונות וכיסופין‪,‬‬ ‫כמו מאליו נשא הלב את הרגליים‬ ‫שלל ניגוני השתוקקות שרוממו והעלו את‬ ‫בהתחדשות‪ ,‬בהתחזקות‪ ,‬בדיבוק חברים‬ ‫והגביהם טפח וטפחיים מעל הקרקע‪ ,‬כל‬ ‫הנפשות להיכלות נשגבות של התעוררות‬ ‫ובהתקשרות איתנה!‬ ‫העם מסביב יצאו בריקודין קדישין‪ ,‬אחוזים‬ ‫כיסופין ותקווה גם יחד‪.‬‬ ‫בימים ספורים שיניתי את הילך מחשבתי‬ ‫איש ביד רעהו נתעלו בריקודים נלהבים‪,‬‬ ‫לבלי היכר‪ ,‬השמחה הגדולה על הזכות‬ ‫ריקודים המבטאים שמחת עולם‪ ,‬ריקודים‬ ‫הכבירה להימנות בין חבורה קדושה כזו ‪-‬‬ ‫המבטאים אושר עד ונצחי‪ ,‬ריקודים שאי‬ ‫"ברסלב'ער חסידים"‪ ,‬שמחה עצומה של‬ ‫"קביעין כן תהוון בהנהו חבורתא"‪ ,‬אנשי דעת‬ ‫אפשר לשער בדעת את תוכנם וביטויים‬ ‫האמיתי‪ ,‬כל חד כפום מה דמשער בליביה‪,‬‬ ‫תקוות הדורות ‪ -‬רופא הנפשות‬ ‫ששיחת יומם אינה בחדשות המתחדשות‬ ‫כי כל פה לך יודה על מתנת חייו הנצחיים!‬ ‫לאחר מכן ישבו ציבור הנאספים‬ ‫בעולם הגשמי‪ ,‬שיחת יומם הוא בדברים‬ ‫זר העומד מן הצד לא יבין את זאת‪,‬‬ ‫מרותקים למשאו הנפלא של האורח‬ ‫העומדים ברומו של עולם‪ ,‬החדשות‬ ‫דמעות נוצצות בעיני רבים מרוב התרגשות‪,‬‬ ‫הדגול הרה"ח ר' שלמה דוב לעפקאוויטש‬ ‫האמיתיות של בורא כל עולמים ב"ה‬ ‫עיני כולם נשואות למעלה בשבח והודיה‬ ‫שליט"א‪ ,‬שהטריח את עצמו בטלטולא‬ ‫"המחדש בכל תמיד מעשה בראשית"‪ ,‬כל‬ ‫לא‪-‬ל בורא עולם‪ ,‬רגשי הלב מתעוררים‬ ‫דגברא ובטלטולא דאורחא ממרחקים‬ ‫הסיפורי דברים ביניהם הוא מעניני התכלית‬ ‫ומתעלים גם יחד‪ ,‬שמחה וצהלה ממלא את‬ ‫במיוחד לקראת הכינוס המרומם‪ ,‬בדבריו‬ ‫ברוחניות‪ ,‬והרי רק זה היה הבריח התיכון‬ ‫כל ישותם! בזוית העין נוכל להבחין באחד‬ ‫הפליא לבאר בטוב טעם ודעת למשך שעה‬ ‫שכינס את כלל המשתתפים אל תחת קורת‬ ‫היוצא בקאדאטשק'ע עליזה‪ ,‬השני רוקד עם‬ ‫ארוכה איך רביה"ק עומד כרופא נאמן ורחמן‬ ‫גג אחת‪ ,‬שכולם חפצים להתקרב יותר ויותר‬ ‫חבירו יד ביד‪ ,‬השלישי מרים ידיו בכיסופין‬ ‫לרפאות חולי הנפשות‪ ,‬ובפרט בדורנו אנו‬ ‫להשי"ת!‬ ‫כלפי מעלה‪ ,‬ואילו הרביעי כמו מרחף באויר‬ ‫כאשר החושך מכסה ארץ וחוליי הנפש רבים‬ ‫מרוב חדוה ושמחה‪ ,‬מקטן ועד גדול אחזו‬ ‫מספור רח"ל‪ ,‬דייקא כעת מתגלה רביה"ק‬ ‫כולם יד ביד ורקדו‪ ,‬נשואי פנים לצד המון‬ ‫בגודל רחמנותו עם רפואותיו המופלאות‪,‬‬ ‫העם‪ ,‬זקנים לצד נערים‪ ,‬תלמידי חכמים‬ ‫ומחיה אותנו להרגיש נועם ה' וקרבת אלקים‬ ‫הארת רושם‬ ‫יושבי על מדין לצד [הנראים כ]פשוטי העם‪,‬‬ ‫ע"י כל מצוה "פשוטה" שאנו זוכים לקיים‪,‬‬ ‫מעמד כביר זה לנצח!‬ ‫יחד כולם שמחים ומודים לבורא עולם ב"ה‬ ‫להיות נפשנו שוקקה וצמאה לקרבת אלקים‬ ‫על מנת חלקם‪ ,‬אף נחלת שפרה עלימו‪ ,‬איש‬ ‫לי טוב‪ ,‬ומגלה לנו איך כל העולם הזה הוא‬ ‫בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת‪ ,‬צדיק‬ ‫כולו שקר שאין לו מה למכור‪ ,‬ורק על ידי‬ ‫בלי שום ספק שמעמד אדיר זה השאיר‬ ‫כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה!‬ ‫התמימות ופשיטות בקיום עצותיו זוכים‬ ‫רושם עז על כל המשתתפים כולם‪ ,‬אשר‬ ‫רטט של געגוע נגע בנימי הלב כאשר‬ ‫באמת לחיות חיים טובים‪ ,‬חיים נצחיים‪ ,‬חיי‬ ‫גדול כוחה להכניס בנו אהבת אחים וחיבור‬ ‫פצחו בניגון‪" :‬טייערע ברודער‪ ,‬הארציגע‬ ‫אושר בעולם הזה ובעולם הבא‪.‬‬ ‫אמת בין אנשי הצדיק‪ ,‬לעורר הנקודה‬ ‫ברודער‪ ,‬וווען וועלן מיר זיך ווייטער זעהן‪,‬‬ ‫העיקרית שרביה"ק מחדיר בנו תמיד‪,‬‬ ‫דער אייבישטער וועט געבן‪ ,‬געזונט און לעבן‪,‬‬ ‫שהשי"ת חפץ בנו באמת‪ ,‬בתמימות‬ ‫וועלן מיר פארן צוום רבי'ן‪ ,‬וועלן מיר זיך‬ ‫ובפשיטות‪ ,‬וכל ההסתרות המדמות כאילו‬ ‫אין הוא חפץ בנו ומסתיר פניו מאתנו ‪ -‬אינם‬ ‫ווייטער זעהן‪"...‬‬ ‫רבי 'חי'‬ ‫האמת לאמיתו‪ ,‬רביה"ק הרי ממציא מזור‬ ‫ותרופה לכל נשמות ישראל‪ ,‬מקטן ועד גדול‪,‬‬ ‫לקראת סיום המעמד חולק לכל משתתף‬ ‫חוברת מיוחדת ומושקעת על סדר לימוד‬ ‫מיוחד "וחי בהם"‪ ,‬בה התכוננו יחד לקראת‬ ‫מלפני מאתיים שנה‬ ‫לגלות את האמת שהשי"ת נמצא עם כל‬ ‫לאחריו נשמעו דיבוריו הנפלאים של‬ ‫ימי הרחמים והרצון הבעל"ט מדברות להבות‬ ‫אחד ואחד ומאזין לתפילותיו ואנחות לבבו‪,‬‬ ‫המשפיע הרה"ח ר' יעקב נתן אנשין שליט"א‪,‬‬ ‫אש של גאון עוזנו מוהרנ"ת זי"ע ב'ליקוטי‬ ‫וכל תנועה קלה שהאדם עושה חשוב בעיניו‬ ‫אשר בטיב שיחתו הנעימה המחיש לקהל‬ ‫הלכות' הלכות עדות הלכה ה'‪ ,‬כאשר תיכף‬ ‫ית' עד מאד‪ ,‬ועל כן יתאזר בשמחה ובתקוה‬ ‫הקודש איך אנשים אוהבים להתרפק‬ ‫הורגשה ההתחדשות בקרב האברכים בני‬ ‫להתחדש באמונה ובעבודתו יתברך‪ ,‬כי‬ ‫על העבר‪ ,‬לטייל ב'היכלות' צדיקי קמאי‬ ‫החבורות וכלל החסידישע מקורבים‪ ,‬כאשר‬ ‫השי"ת חפץ בנו עד מאד!‬ ‫"שיחת היום" מופנית לאור תורה פ"ב תנינא‬ ‫ולנסות לשאוף אל תוך ריאותיהם את האויר‬ ‫עצם כינוסם של מאות האברכים‬ ‫והמסתעף‪ ,‬ואכן בני החבורות זכו להתכונן‬ ‫הצח של העבר המפואר בין צדיקי דורות‬ ‫שהתכנסו לכינוס מרומם זה‪ ,‬זה בעצמו אות‬ ‫כראוי לימים הנוראים מתוך אהבת ודיבוק‬ ‫הקודמים‪ ,‬לחבוש את כיפתו של צדיק זה‬ ‫וסימן שהצדיק חי אתנו ומחיה אותנו תמיד‪,‬‬ ‫חברים מופלאה‪.‬‬ ‫ולחזות בטליתו של צדיק אחר‪ ,‬והן אמת‬ ‫וכפי שהבטיח ואמר שכאשר נחזיק עצמנו‬ ‫כי 'צאי לך בעקבי הצאן' הוא יסוד מוסד‬ ‫יחד נמשיך אותו אלינו‪ ,‬והוא הנותנת רוב‬ ‫ליהדותנו‪ ,‬אך אשרינו מה טוב חלקנו שאנו‬ ‫אונים ואמיץ כוח להתחדש לעסוק בספרי‬ ‫יכולים בכל עת ורגע להיכנס לצדיק מופלא‬ ‫רביה"ק ותלמידו הגדול‪" ,‬טעמה כי טוב סחרה‬ ‫לא יכבה בלילה נרה"‪ ,‬להכניס במוח את הדעת‬ ‫הכינוס הפך אותי לגמרי‪...‬‬ ‫כזה מלפני מאתיים שנה‪ ,‬דלתו פתוחה תמיד‬ ‫ואנו נמצאים בכל עת בהיכלו‪ .‬אשרינו שאנו‬ ‫האמיתי והנצחי‪ ,‬לטוב לנו כל הימים לחיותנו‬ ‫השעות חלפו ביעף‪ ,‬בשעת לילה מאוחרת‬ ‫זוכים לחיות עם רבי 'חי' ומחיה בכל עת ורגע‬ ‫כהיום הזה!‬ ‫עזבו אחרוני המתאספים את האולם‪ ,‬יצאתי‬ ‫מחדש חדשים!‬ ‫‪19‬‬ ‫סוכות פ"ז | הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו‬ ‫ׂ‬ ‫שה‬ ‫ַ‪+‬מ ֲע ֶ‬ ‫בזעזוע‬ ‫מוחין‬ ‫איש החינוך והנפש מיקירי אנ"ש‪ ,‬רב הפעלים בהעמדת‬ ‫צעירים בקרן אורה‪ ,‬המשגיח הרוחני הרב ר’ צבי הערשל טויסיג‬ ‫שליט"א – בן הרה"צ רבי אהרן שליט"א – בשיתוף אישי על‬ ‫נקודות מתוך מסע חייו‪.‬‬ ‫הרחבות וכוכבי אור ששתל השי"ת ברפואה‬ ‫משלושים שנות קודש עילאיים בהיכלו‬ ‫שהוקדמה למכה‪.‬‬ ‫המופלא והנערץ של מרן בעל ה"ישועות‬ ‫ׂ ׁ ֹ‬ ‫ׁ‬ ‫ֹ‬ ‫משה" מויז’ניץ זי"ע‪ ,‬אל המשך עבודת השי"ת‬ ‫לְ כ ּו ֲחז ּו ִמ ְפ ֲעלות ה’ ֲא ֶשר ָשם ַש ּמות ָ ּב ָא ֶרץ‪.‬‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫כפי הנקודה השייכת ללבו בעת הזאת‪ ,‬על ידי‬ ‫ֱאל ִקים לו ַמ ֲח ֶסה וָ עז‪ֶ ,‬עזְ ָרה ְב ָצרות יִ ְמ ָצא ְמאד‪.‬‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ההתקרבות לדרך רבינו הקדוש ומוהרנ"ת זי"ע‪.‬‬ ‫ַעל ֵ ּכן לא יִ ָרא ְ ּב ָה ִמיר ָא ֶרץ ּו ְבמוט ָה ִרים‪ֱ .‬אל ִקים‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ ׁ‬ ‫ְ ּב ִק ְר ּבו ַ ּבל יִ ּמוט‪ַ .‬ה ְר ּפ ּו ּו ְדע ּו ִ ּכי ה’ ְצ ָבאו’ת ִע ָּמנ ּו‪,‬‬ ‫ַעל ֲעלָ מות ִשיר‪ .‬על ַה ֲעלָ מות‪ .‬מילים מבעבעות‬ ‫ׂ‬ ‫ִמ ְש ָ ּגב לָ נ ּו ֶסלָ ה‪.‬‬ ‫בתקופת סער ומשבר המחזיקה מעמד רק מכח‬ ‫הקשבה ועריכה בס"ד ‪ -‬ברוך לב‬ ‫‪ 20‬הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו | סוכות פ"ז‬ ‫שצדיקי דורו אמרו עליהם כי הינם‬ ‫בּואה לשבתותיהם של תלמידי‬ ‫הבעש"ט הק’‪ ,‬עוד הומות במעמקי‬ ‫ָּב ָ‬ ‫המלטפת קלות את נפשי רוחי‬ ‫ונשמתי‪ ,‬ואף את גופי החבול‪.‬‬ ‫"בְּז ֶה הַדִּין‬ ‫נפשי כמיהה וערגה לא’ל חי‪.‬‬ ‫דמותו הקדושה של בעל "אהבת‬ ‫לשון רבינו הקדוש דיבר אז‬ ‫בתוכי‪ ,‬מילה אחר מילה (ליקו"מ עד)‪:‬‬ ‫"ׁש ְּבתֹוְך ַהּגְ בּורֹות וְ ַה ִּדינִ ים ְמ ֻל ָּבׁש‬ ‫ֶ‬ ‫ְ‬ ‫מ ֻלב ּ ָׁש חֶסֶד‬ ‫ישראל" זי"ע מויז’ניצא‪ ,‬ניצבה כמו‬ ‫חי בבית הוריי שליט”א‪ .‬הוריה וזקניה‬ ‫ָּב ֶהם יֵ ַׁשע יְ ִמינֹו‪ְּ ,‬ב ִחינַ ת ֶח ֶסד‪ּ ,‬כִ י ֶּב ֱא ֶמת‬ ‫ְּבזֶ ה ַה ִּדין ְמ ֻל ָּבׁש ֶח ֶסד ּגָ דֹול‪ּ ,‬כִ י הּוא‬ ‫ג ָּדו ֹל"‬ ‫של אמי הרבנית תליט"א – משפחת‬ ‫טֹובתֹו"‪.‬‬ ‫ְל ָ‬ ‫הייתי אז בדרכי ברחובה של עיר‪,‬‬ ‫ויז’ניצר החשובה – הסתופפו בצל‬ ‫כשלפתע זעזעה אותי מכה אדירה‪.‬‬ ‫הסוד הזה ועוצמתו‪ ,‬כמוס היה‬ ‫נקלעתי ברגע קט לתאונה קשה‬ ‫קדשו והיו מתרפקים בדמעות על‬ ‫ביני לקוני‪ .‬איש מכל כוחות ההצלה‬ ‫וסבוכה‪ ,‬ברצון שמים‪ ,‬שהיכתה‬ ‫רוחו הקדושה כל ימיהם עד עולם‪.‬‬ ‫שסבוני גם סבבוני – לא העלה על‬ ‫בי בעוצמה נוראה‪ .‬ברוך אשר שם‬ ‫אם אמרו חז"ל על רבי יהושע בן‬ ‫דעתו במה הנני זוכה באותה שעה‬ ‫נפשי בחיים‪ ,‬הגומל לחייבים טובות‬ ‫חנניה‪ ,‬שמיום שנולד לא הוציאה‬ ‫איומה ונוראה‪ ,‬קשה מנשוא‪ ,‬אשר‬ ‫שגמלני כל טוב‪.‬‬ ‫אמו עריסתו מבית המדרש – מעין‬ ‫שינתה את מצב בריאותי מן הקצה‬ ‫דמעין באותה בחינה‪ ,‬היתה אמי‬ ‫ברגעים כואבים שנדמו כאילו‬ ‫אל הקצה‪ ,‬עדי ירפאני ה’ ואירפא‪.‬‬ ‫מגדלת אותנו באטמוספירה של‬ ‫"אהבת ישראל" אשר כולה אומרת‬ ‫ויז’ניץ בתפארתה‪.‬‬ ‫אבא שליט"א‪ ,‬המשפיע הנודע‪,‬‬ ‫בעל ספר "קדושת העיניים" –‬ ‫תלמידו של כ”ק ה’שפע חיים’ מצאנז־‬ ‫קלויזנבורג זי”ע – הניח לבניו לבחור‬ ‫להם את מקום הלימוד שלבם חפץ‬ ‫בו‪ ,‬מקרב הישיבות השונות בחצרות‬ ‫הקודש‪ ,‬ואני איוויתי למושב לי אך‬ ‫ורק את ויז’ניץ‪ ,‬בהיותה עצם מעצמיי‪,‬‬ ‫בשר מבשר רוחי‪ ,‬אותה קיוויתי כל‬ ‫היום‪.‬‬ ‫בערוב ימי ה’ישועות משה’ זי"ע‪,‬‬ ‫ובפרט לאחר הסתלקותו למתיבתא‬ ‫דרקיעא – כאשר עברה ויז’ניץ מפרנס‬ ‫לפרנס – הקדשתי את עצמי לגמרי‬ ‫לקומם מוסדות ונפשות‪ .‬לצד לימודיי‬ ‫ֻכ ּל ָּם ל ְטוֹבָתְךָ‪ֵ ,‬‬ ‫מחֲמַת אַהֲבָה‬ ‫ב’כולל’‪ ,‬חבר הייתי בוועדות חינוך‬ ‫וקהילה‪ ,‬והתמסרתי לחלוטין להנחיל‬ ‫שהַקָּדו ֹׁש בָּרוּך ְ הוּא אוֹהֵב אוֹתְך ָ‬ ‫ֶׁ‬ ‫מורשת לדורות הבאים‪.‬‬ ‫עם השנים התמניתי לתפקידי‬ ‫חינוך הצעירים ונתתי ימיי ולילותיי‪,‬‬ ‫אחרונים המה לימי חיי ח"ו – כאשר‬ ‫חלבי ודמי‪ ,‬למען המטרה שראיתי‬ ‫אותה כמשימת חיי‪ .‬במסגרת‬ ‫•‬ ‫דמות דיוקנם של עולליי וצאצאיי‬ ‫עברו בסך לנגד עיניי ושפתותיי‬ ‫רוחשות תפילה עליהם – עטוף הייתי‬ ‫התמסרותי‪ ,‬הייתי מאנשי סודם של‬ ‫היושבים ראשונה במלכות‪ .‬כשנסע‬ ‫פרק א’‬ ‫רחמים עליונים ואהבת ה’ עילאית‬ ‫ה’ישועות משה’ זי"ע לפוש בשכונת‬ ‫ֹ ׁ‬ ‫ֹּ ׁ‬ ‫שאין מילים בפי לתארה ולספרה‪.‬‬ ‫הר־נוף בירושלים עיה”ק‪ ,‬זכיתי באופן‬ ‫נדיר להיות יוצא ונכנס במעון קדשו –‬ ‫ִמק ֶדש ְלק ֶדש‬ ‫הרגשתי עלי בעליל את מגע כנפיו‬ ‫הרכות של אותו נשר יעיר קינו‪ ,‬על‬ ‫הודות לקשרים אלה – והימים הללו‬ ‫נשמה וגחלת נפח בי השי"ת בביתו של‬ ‫"הן ה'‬ ‫גוזליו ירחף‪ ,‬הלוחש באזני כי ֵ‬ ‫חקוקים בי לעד‪ .‬נשמר לי מקום כבוד‬ ‫אבא יקירא‪ ,‬חסידא ופרישא‪ ,‬הרה"צ‬ ‫ֶׁשהּוא ַר ֲח ִמים‪ֵ ,‬הן ְׁשמֹו ֶׁשהּוא ְּב ִחינַ ת‬ ‫וקירוב שרבים מתאווים לו‪ ,‬מעין‬ ‫רבי אהרן טויסיג שליט"א‪.‬‬ ‫טֹוב ְתָך‪,‬‬ ‫ֹלקים‪ְּ ,‬ב ִחינַ ת ִּדין‪ּ ,‬כֻ ָּלם ְל ָ‬‫ֱא ִ‬ ‫תורה וגדולה – ולכאורה לא היה חסר‬ ‫בחיקה של ויז’ניץ גדלתי‪ ,‬תוך‬ ‫ֵמ ֲח ַמת ַא ֲה ָבה ֶׁש ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‬ ‫לי מאומה‪.‬‬ ‫עיגול־אוויר זך של רוממות וקדושה‪,‬‬ ‫אֹותָך" (ליקו”מ ד)‪.‬‬ ‫אֹוהב ְ‬ ‫ֵ‬ ‫באש היקוד של כ"ק ה"ישועות משה"‬ ‫•••‬ ‫זי"ע‪ .‬השבתות העילאיות במחיצתו‪,‬‬ ‫חשתי בעליל רוח קדושה ממרום‪,‬‬ ‫אולם מי שהנשמה לו והגוף‬ ‫לא אדע מי היא ומאין באה עלי‪,‬‬ ‫‪21‬‬ ‫סוכות פ"ז | הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו‬ ‫הוא זה‬ ‫שהטיל‬ ‫את‬ ‫הביצה‬ ‫ממזונותיו‪ ,‬לדשן אצלו את עצמותיו הרכות‪,‬‬ ‫שלו‪ ,‬מצמיח כל נשמה מבני ישראל מתוך‬ ‫בקן‬ ‫כי כאן ביתו‪.‬‬ ‫"ׁש ָא ַמר ָמ ָׁשל ְל ִענְ יַ ן ֵע ֶסק ַה ִּקּבּוץ ֶׁשּלֹו‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫השורשים המיוחדים לה – והם המעבירים‬ ‫אליה את לשד חיותה הרוחנית‪ .‬כך עלה רצון‬ ‫הקדוש‬ ‫ֶׁשּיֵ ׁש עֹוף ֶא ָחד ֶׁש ַּמ ִּטיל ֵּב ִיצים ַה ְר ֵּבה ְמאֹד‬ ‫לפניו ית’ להנהיג את בריותיו ברחמים‪.‬‬ ‫דויז’ניץ‬ ‫ועתה‬ ‫יׁשב ֲע ֵל ֶיהם‬ ‫ִרּבּוי ֻמ ְפ ָלג ַעד ֶׁש ִאי ֶא ְפ ָׁשר לֹו ֵל ֵ‬ ‫ואכן למעלה משלושים שנה זיכני השי"ת‬ ‫הֹוליד ֵמ ֶהם עֹופֹות‪ .‬וְ נָ ַתן לֹו ַה ֵּשׁם‬ ‫ַעל ּכֻ ָּלם ְל ִ‬ ‫ליניקת קדושה משורשי הפרדס המופלא‬ ‫בא‬ ‫ּומ ְׁש ִליְך ְּב ָע ְר ָמה ֵּב ִיצים‬ ‫הֹולְך ַ‬‫יִ ְת ָּב ַרְך ְּב ִט ְבעֹו ֶׁש ֵ‬ ‫שאליו נולדתי‪ ,‬ובו גדלתי ואף גידלתי את‬ ‫ֶׁשּלֹו ְּב ִקּנִ ים ֶׁשל עֹופֹות ֲא ֵח ִרים‪ ,‬וְ ֵאּלּו ָהעֹופֹות‬ ‫צאצאיי‪.‬‬ ‫לאסוף‬ ‫יֹוד ִעים ֶׁש ַה ֵּב ִיצים ֵאינָ ם ֶׁש ָּל ֶהם‬ ‫ֲא ֵח ִרים ֵאינָ ם ְ‬ ‫המילה "ויז’ניץ" היתה ועודנה היום נים‬ ‫ּמֹול ִידים ֵמ ֶהם‬ ‫יֹוׁש ִבים ֲע ֵל ֶיהם ַעד ֶׁש ִ‬ ‫וְ ֵהם ְ‬ ‫טהור בעומק שיתי לבבי‪ .‬מידי דברי בה‪ ,‬יהמו‬ ‫ּפֹור ַח ָהעֹוף ַהּנַ "ל ִעם ַהיְ ָל ִדים‬ ‫ׁשֹומ ִעים ּכָ ל ָהעֹופֹות‬ ‫עֹופֹות‪ .‬וְ ַא ַחר ּכָ ְך ֵ‬ ‫ּומ ְת ִחיל ְל ַצ ְפ ֵצף‪ ,‬וַ ֲאזַ י ְ‬‫ֶׁשּלֹו ַ‬ ‫מעי לה – הלא היא נשמת חייהם של אלפי‬ ‫ישראל קדושים‪ ,‬אשר תאוות נפשם לשמם‬ ‫את‬ ‫ֶׁשּנַ ֲעשֹּו ֵא ֶצל ֲא ֵח ִרים ִמ ֵּב ִיצים ֶׁשּלֹו‪ ,‬וְ ֵהם ַמּכִ ִירים‬ ‫ַהּקֹול וְ נִ ְמ ָׁשכִ ים ִמּיָ ד ַא ַחר ָהעֹוף ֶׁש ֶּב ֱא ֶמת יָ ְצאּו‬ ‫מּובן ְמ ַעט ְל ִמי‬ ‫ִמ ֶּמּנּו‪ ,‬וְ חֹוזְ ִרים ֵא ָליו‪ .‬וְ ַהּנִ ְמ ָׁשל ָ‬ ‫ולזכרם של מרנא ורבנא כ"ק ה’אמרי חיים’‬ ‫זי"ע וה’ישועות משה’ זי"ע‪ .‬חסידים עובדי ה’‬ ‫בלב ונפש‪ ,‬מסולאים בפז ושלמים בכל מידה‬ ‫הגוזל‬ ‫גַ‬ ‫ּיֹוד ַע ֵאיזֶ ה ֶר ֶמז ֵמ ִענְ יַ ן ּגְ ֻד ַּלת ֵע ֶסק ַהנְ ָה ת ֶׁשל‬ ‫ֶׁש ֵ‬ ‫נכונה‪.‬‬ ‫ׂ‬ ‫עֹולם" (חיי מוהר"ן‬ ‫ַר ֵּבנּו זִ כְ רֹונֹו ִל ְב ָרכָ ה ִעם ָה ָ‬ ‫והוא ית’‪ ,‬קורא הדורות מראש‪ ,‬יסד בחיי‬ ‫תרג)‪.‬‬ ‫את הרגע המסוים שבו אסיים בהדרת קודש‬ ‫שה‬ ‫ַ‪+‬מ ֲע ֶ‬ ‫•‬ ‫מסכתא עילאה דא‪ ,‬ואעבור ממנה בגיל‬ ‫ורעדה אל מסכתא אחרת‪ .‬במחשבות לבו‬ ‫לדור ודור‪ ,‬קבע כי מכאן ואילך ברסלב היא‬ ‫פרק ֹב’‬ ‫ֹ‬ ‫אשר תיפח בי ובמשפחתי את רוח חיי וחיותי‪,‬‬ ‫לא תתנשי מיני לא בעלמא הדין ולא בעלמא‬ ‫ָה ׁאו ָצרות‬ ‫דאתי‪.‬‬ ‫ֶש ָ ּל ֶכם‬ ‫באותו רגע בא הנשר הגדול‪ ,‬רבינו הקדוש‪,‬‬ ‫נחל נובע מקור חכמה זי"ע – ליטול את שלו‬ ‫ולאסוף אל תחת כנפיו את הגוזל אשר בקע‬ ‫בזעזוע‬ ‫חיי עסוקים היו‪ ,‬כאמור‪ ,‬בעשייה חינוכית‬ ‫מהביצה שלו‪ ,‬שהוא זה אשר הטילה בקן‬ ‫הומייה – כשבא הנשר הגדול בפתע פתאום‬ ‫הקדוש דויז’ניץ‪.‬‬ ‫מוחין‬ ‫להקיש על חלוננו ולקרוא לנו אליו‪ ,‬באמרו‬ ‫אֹוצרֹות ֶׁש ָּלכֶ ם" (סיפו”מ יג)‪.‬‬ ‫"ׁשּובּו ֶאל ָה ָ‬ ‫במשך שלושים שנה הניחו להתגדל‬ ‫בהשראה הרוממה דשם‪ ,‬תחת כנפי הצדיקים‬ ‫היה זה בימים שלאחר לידת בתי‪ ,‬כאשר‬ ‫לבית ויז’ניץ‪ .‬עד שמכבשי דרחמנא באה עת‬ ‫זוגתי תחי’ שהתה בבית החלמה ליולדות‬ ‫שיגיע לשאת את הגוזל על אברתו הקדושה‬ ‫ונקלע אל ידה ספר המרחיב בשפה פשוטה‬ ‫ולהעבירו אל קנו הנשגב‪ ,‬להאכילו שם‬ ‫‪ 22‬הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו | סוכות פ"ז‬ ‫מֹור ָשׁה לי מבית אבא שליט"א‬ ‫ָ‬ ‫לא כן?"‬ ‫ומנוקדת על אודות עצת ההתבודדות‬ ‫ואמי תליט"א שלא לרמות את‬ ‫"הנה‪ ,‬הנה"‪ ,‬נאחזתי במילים שלה‪,‬‬ ‫ושיח הלב עם השי"ת כדבר איש אל‬ ‫עצמי‪ .‬ריחמני ה’ שכאשר העליתי על‬ ‫“הדיבורים שאמרת עכשיו‪ ,‬הם בדיוק‬ ‫רעהו‪.‬‬ ‫שפתיי דיבורי התנגדות כלפי עצות‬ ‫ברסלב‪ ,‬ומקומם מחוץ לדלת שלנו"‪.‬‬ ‫הדבר הפשוט נגע לליבה‬ ‫ההתבודדות וההתחזקות‪ ,‬הרגשתי‬ ‫כמידת נשים כשרות בישראל‪,‬‬ ‫והתחילה לנהוג כך הלכה למעשה‪.‬‬ ‫בעליל כי אין בדבריי ממש‪ .‬מן השפה‬ ‫נכנעה והחרישה לי‪ .‬הבינה לליבי‪,‬‬ ‫בעיסוקיי המרובים למעלה ראש‬ ‫ולחוץ המה‪ .‬מס שפתיים ותו לא‪.‬‬ ‫ידעה כי טרם הבנתי במה דברים‬ ‫עם התלמידים ועניני הקהילה‪ ,‬כלל‬ ‫ברגע אמיתי שפקדני‪ ,‬תהיתי ביני‬ ‫אמורים – ולא יספה לדבר אליי בענין‬ ‫ּפֹור ַח‬ ‫לא ידעתי כי בתוך ביתי כבר ֵ‬ ‫לביני‪ :‬עבור מי ומה אני טורח לשלם‬ ‫זה‪.‬‬ ‫ּומ ְת ִחיל‬ ‫ָהעֹוף ַהּנַ "ל ִעם ַהיְ ָל ִדים ֶׁשּלֹו ַ‬ ‫את המס הזה ולמה?! מדוע אביע‬ ‫ְל ַצ ְפ ֵצף‪.‬‬ ‫בחלוף תקופה‪ ,‬שוחחה על כך‬ ‫עם אחת מחברותיה‪ ,‬כי קרוב ה’‬ ‫לכל קוראיו וכמה מתרוממים החיים‬ ‫הטובים כשמביאים אל תוכם את‬ ‫השם יתברך באופן זה – ואז נודע לה‬ ‫שמתקיימת התאספות נשים‪ ,‬ביניהן‬ ‫גם המשתייכות אל חצרות החסידות‬ ‫השונות‪ ,‬המתכנסות לשמוע דברי‬ ‫התחזקות בעניין קרבת ה’ ועצת‬ ‫ההתבודדות‪ ,‬בתוך כדי שמרגילים‬ ‫את הנפש להתרכך ולהקשיב אל‬ ‫הלב‪.‬‬ ‫כששיתפה אותי‪ ,‬לא התעוררה‬ ‫בי התלהבות ולא התנגדות‪ .‬קידמתי‬ ‫בברכה את מה שמיטיב עמה‪,‬‬ ‫הסכמתי שתשתתף בכינוסים אלה‬ ‫– והמשכתי במערכות חיי שהעמיסו‬ ‫ניגון דק שונה החל להתנגן‬ ‫אלא שבשלבים מתקדמים‬ ‫את ימיי ולילותיי‪.‬‬ ‫בבית ולבי חש התנגדות‬ ‫התחלתי למשש באוויר ביתי משהו‬ ‫דק ונקי‪ ,‬בעל ניגון שונה‪ .‬מציאות‬ ‫ה’ הפכה להיות קרובה ומוחשית‬ ‫אך נקודת אמת שכבר בקעה‬ ‫יותר בשיח היומיומי‪ ,‬דיבורי יהדות‬ ‫זלזול ופסול כלפי מה שמקרב בין‬ ‫לעולם‪ ,‬נעשית קבועה וקיימת וכבר‬ ‫פשוטה ללא שאר תוספות קודש‪,‬‬ ‫יהודי לקונו‪ ,‬הן ראיתי תמיד קרבת ה’‬ ‫אי אפשר לעוקרה ולהעלימה – או‬ ‫ולבי החל חש התנגדות‪.‬‬ ‫מעין זו בבית הוריי שליט"א‪.‬‬ ‫להעלים עין הימנה – כאילו איננה‪.‬‬ ‫בלי להעמיק מדאי בענין‪ ,‬מיהרתי‬ ‫מציאות זו היתה הכנה אל הרגע‬ ‫המשיכה אפוא להשיח לבבה‬ ‫לקבוע בזלזול כי אין ממש בדברים‪:‬‬ ‫הבא‪:‬‬ ‫בינה לקונה‪ ,‬ואור אמונה יהודית זַ ּכָ ה‬ ‫"עבודת ה’‪ ,‬אחת היא‪ .‬זו המוכרת‬ ‫נקלעתי לימים לרגע צר חסר‬ ‫ותמימה החל זוהר ומתפשט כמאליו‬ ‫לנו מימים ימימה ולנצח נצחים‪ .‬אין‬ ‫אונים‪ ,‬ויעצה לי עזרתי בחיים לפצות‬ ‫על פני ארחות חיינו בגוונים עדינים‪.‬‬ ‫זולתה‪ .‬יש שם כנראה כאלה הרוצים‬ ‫פי ולדבר על כך עם קוני‪ .‬לספר לו על‬ ‫הם תמיד היו קיימים‪ ,‬אך עד אז‬ ‫להטות לבבות לברסלב ותו לא”‪.‬‬ ‫מה שקורה‪ ,‬לשתף אותו במה שאכן‬ ‫לא היו להם מילים בהירות בסגנון זה‪.‬‬ ‫"השם יתברך זה ברסלב?"‪ ,‬שאלה‬ ‫כבר ידוע לו – אלא שרצונו ית’ שגם‬ ‫בתמימות‪“ ,‬מדובר על אפשרות‬ ‫אני אדע שזה ידוע לו – ואחלוק עמו‬ ‫•••‬ ‫כדּבר איש‬ ‫להשיח לפני ה’ את הלב ֵ‬ ‫את הלחץ והבלבול שלוכדים אותי‬ ‫כשהלב היהודי – משכן הנשמה‬ ‫אל רעהו‪ ,‬לחפש ולמצוא בנו מעט‬ ‫ומסתירים את מציאותו ממני‪.‬‬ ‫החצובה מתחת כסא כבודו של ה’‬ ‫טוב‪ ,‬לייקר אותו‪ ,‬להתחזק בה’ בכל‬ ‫משום־מה נעניתי לה‪ .‬מצאתי‬ ‫אלוקים אמת – פוגש ניצוץ אמת‬ ‫מצב‪ .‬זה הכל‪ ,‬ומה בכך? עבור מה‬ ‫את עצמי נותר לבדי ברכב ושח לפני‬ ‫השייך אליו‪ ,‬נאחז בו כהיאחז להבה‬ ‫נועדה כל החסידות אם לא כדי‬ ‫השי"ת דברים כהווייתם בלשוני‪.‬‬ ‫בפתילה ואינו מרפה‪ ,‬אף כי יש בו‬ ‫לרומם לב יהודי להשי”ת?! תמיד‬ ‫מדבר‪ ,‬מספר וגם מבקש‪ .‬הדיבור‬ ‫כדי לזעזע מוחין קדישין הנטועים‬ ‫אמרת לי שזו היתה כוונת הבעש"ט‬ ‫אליו ית’ בקול‪ ,‬הבהיר לי בחדות את‬ ‫מקדמת דנא ולגרום להם לחשוב‬ ‫הק’‪ ,‬ואכן גם אנו גדלנו עד היום על‬ ‫מה שתמיד ידעתי – שהוא ית’ מצוי‬ ‫מחדש‪.‬‬ ‫יסודות של אהבת ה’ ואהבת ישראל‪,‬‬ ‫‪23‬‬ ‫סוכות פ"ז | הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו‬ ‫בו‪ ,‬וקול דממה דקה ישמע‪.‬‬ ‫שבסוף "ליקוטי מוהר"ן"‪ .‬פה ושם‬ ‫כאן – ומליבי נחלצו מילים נוספות‬ ‫מתוך ההמייה הסוערת סביבי‪,‬‬ ‫הסתייעתי גם בספרים ושיחות‬ ‫שכלל לא ידעתי כי קיימות בתוכי‪.‬‬ ‫חשתי כי עת עבורי לתת מקום‬ ‫ממשפיעי ברסלב בני זמננו – ועיני‬ ‫לפתע הרעידה אותי מחשבה‬ ‫להמיית לבבי‪ .‬אין לי דרך אחרת‬ ‫הלכו ונפקחו פנימה להכיר את אור‬ ‫חרישית‪ :‬איך אני מעז להתבודד‪,‬‬ ‫לתפילת קדושת היום‪ .‬תינשא‬ ‫ה’ בתוככי הלב‪ ,‬שלפעמים כבר סבור‬ ‫מעשי ברסלב – הרי חלילה לי מכך‪.‬‬ ‫מלכותו ית’ עלי‪ ,‬דייקא בדמעתי‬ ‫הייתי כי אין מרוחק ממנו‪.‬‬ ‫וכי רצוני למצוא את עצמי מחר‬ ‫האישית ליוצרי‪.‬‬ ‫חלפה כך עוד שנה של טעם חיים‪,‬‬ ‫מתפלל בשדות אומן?! רגליי נעו מיד‬ ‫עם צאת החג נסעתי‪ ,‬מלא‬ ‫שלימדני לחיות עם ה’ גם במצבי‬ ‫החוצה להוליכני הביתה‪.‬‬ ‫געגועים‪ ,‬אל חיק הטבע – לתת דרור‬ ‫ריחוק והעלמה – והחל להתעורר‬ ‫מה לעשות שהלב עוד היה‬ ‫לנפשי בהתבודדות עם השי"ת‪ .‬שם‬ ‫בי רצון הולך וגובר להימצא על ציון‬ ‫באמצע ופשוט המשיך בנביעתו‬ ‫נולדה לפתע החלטה איתנה בלבי‬ ‫רביה"ק בראש השנה‪ ,‬למלא את‬ ‫בלי לשאול את רשותי‪ .‬ניצבתי בקרן‬ ‫ולא עצרתי בעדה‪ .‬ניצוץ כמו נשלח‬ ‫רצונו הק’ של הרועה הנאמן שהבחין‬ ‫זווית ודברתי עוד‪ ,‬פוררתי את האבן‬ ‫אלי ממרחק‪ ,‬ממקור קדוש יהלך‪,‬‬ ‫בי – הגדי הצמא והעייף – ונשאני‬ ‫שרבצה עלי והנחתי לרוח טובה‬ ‫והוא התלבה בי מרגע לרגע כמו‬ ‫על כתפו‪ .‬השתוקקתי מאד לזכות‬ ‫להמשיך אליי רגע יהודי תמים‪ ,‬פשוט‬ ‫מאליו‪ .‬שולח זרועות מתרחבות‬ ‫בתיקוני הנפש אשר הבטיח לכל מי‬ ‫וטוב‪ ,‬שהוא כה אני‪.‬‬ ‫ומעמיקות הממלאות כל פינה‬ ‫שיבוא אליו‪.‬‬ ‫הזמנים שחלפו מאז‪ ,‬חודשים‬ ‫בנפשי‪.‬‬ ‫אולם משום סיבות שונות טרם‬ ‫ושנים‪ ,‬הוסיפו להעמיק בי את הרגע‬ ‫שבתי הביתה והתחלתי לחפש‬ ‫עלה בידי להוציא את כמיהתי‬ ‫הטוב הזה – עד שהחל לחזור על‬ ‫בידים רועדות אחר סוכן נסיעות‬ ‫העצומה מן הכח אל הפועל‪ .‬מוסד‬ ‫עצמו מידי יום ביומו‪.‬‬ ‫שעדיין ער בשעת־לפנות־בוקר של‬ ‫חינוכי שלם עוד עמד תחת ניהולי‪ ,‬על‬ ‫במהלך הזמן סיבבתני ההשגחה‬ ‫מוצאי ראש השנה‪.‬‬ ‫מאות חניכיו‪ ,‬והייתי מחוייב לכלליו‪.‬‬ ‫הפרטית לשיחות חברים שעסקו‬ ‫כשבס"ד השגתיו‪ ,‬נפלה עליו‬ ‫בתפילותיי ביום הדין של אותה‬ ‫בעבודת ה’ כנקודת לבבם – חסידישע‬ ‫שנה‪ ,‬היה לבי נתון כולו עם הזוכים‬ ‫יונגעלייט ואחרים שישבו בצוותא‬ ‫ועסקו יחד בעיקרי החיים‪ ,‬הנפש‬ ‫והיהדות – ובתוך כדי כך החלה נפשי‬ ‫להתייחס אט־אט מחדש לחסרונות‬ ‫חרישיות שביני לביני כבר השלמתי‬ ‫עם קיומן‪ ,‬הורגלתי לראות בהן חלק‬ ‫בלתי נפרד ממני‪ ,‬ונואשתי מלראות‬ ‫אי־פעם בתשועתן‪.‬‬ ‫כך המשכתי להתחבר אל עצמי‬ ‫עוד‪ ,‬להיות אני ועוד יותר אני‪ ,‬והמסע‬ ‫המועיל ב"ה ממשיך עד עצם היום‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫•‬ ‫פרק ג’‬ ‫אומן של מוצאי‬ ‫יהדות פשוטה ללא‬ ‫צום גדליה‬ ‫תוספות קודש‬ ‫בחלוף תקופה של שינוי פנימי‬ ‫מיטיב ומעמיק‪ ,‬ביקשתי לשאוב‬ ‫פליאה בשומעו את בקשתי המוזרה –‬ ‫להימצא אצל רביה"ק‪ .‬והנה באו‬ ‫ישירות מן המעיין הקדוש המנביע‬ ‫לרכוש מיידית כרטיס נסיעה‪ ,‬מארץ‬ ‫הרגעים הנשגבים והעילאיים של‬ ‫את הטוב הזה‪ .‬פתחתי בלימוד מתוך‬ ‫ישראל לאוקראינה‪ ,‬ממחר בצהריים‪,‬‬ ‫תפילת ’ונתנה תוקף’‪ .‬סביבי הומה‬ ‫ספרי רביה"ק ככתבו וכלשון קדשו‪.‬‬ ‫למשך עשרים וארבע שעות‪.‬‬ ‫הנוסח הויז’ניצאי עתיק היומין‪,‬‬ ‫התחלתי בספרי "משיבת נפש"‬ ‫זה לא היה קל – אבל מה לא יעשה‬ ‫המעורר ערגה וכיסופין שאין להם‬ ‫ו"השתפכות הנפש" אשר בהמשך‬ ‫בשביל כסף‪.‬‬ ‫שני עלי אדמות – ואני מתייחד תחת‬ ‫טוו את קווי הקשר הראשוני ביני‬ ‫ומה לא אעשה בשביל כיסופין‪.‬‬ ‫הטלית עם צורי וקוני‪ ,‬בהיפתח ספר‬ ‫לבין ספרי המקור‪“ :‬ליקוטי הלכות"‪,‬‬ ‫ייקרא‪ ,‬וחותם ידי‬ ‫הזכרונות ומאליו ֵ‬ ‫“ליקוטי תפילות" וכן תורות קצרות‬ ‫‪ 24‬הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו | סוכות פ"ז‬ ‫כל המתקרב אל דרך רביה"ק‪ ,‬פוגש בפחדים‬ ‫בשעות שבהן אלפים שבים הביתה‪ ,‬זכיתי‬ ‫אלה וכיוצא בהם‪ ,‬המאיימים מכל עבר בדמות‬ ‫לצאת אל הדרך עם אור בהירותה‪.‬‬ ‫שאלות קשות‪ :‬פרנסה מה יהא עליה? שידוכים‬ ‫לצאצאים מהיכן יבואו? איך יתמשכו החיים‬ ‫•••‬ ‫ללא עזרה קהילתית שכה הורגלנו להישען‬ ‫אומן של מוצאי צום גדליה‪ ,‬היתה עייפה‬ ‫עליה?‬ ‫וכה מרוצה‪.‬‬ ‫אולם מציאות החיים והאמונה מוכיחה‬ ‫דרכיה שוקקות מזוודות ואוטובוסים חזור‪.‬‬ ‫הקם‬ ‫למעלה מהכל כי השי"ת לא ימנע טוב להולכים‬ ‫בתמים‪ .‬עזרתו ית’ שופעת והולכת לכל‬ ‫שאריות של ראש השנה פזורות בה בכל עבר‬ ‫– ובעודה שולחת את בניה לדרכם‪ ,‬בגעגוע‬ ‫בישראל‬ ‫הדבקים בו‪ ,‬הנאחזים ללא חת בנקודת האמת‬ ‫לשובם‪ ,‬עדיין פנויה היתה לקדם בברכה יחיד‬ ‫מקרב רבבותיה‪ ,‬המראה לה פנים חדשות‪ .‬בא‬ ‫עוד גדול־‬ ‫שלהם‪ ,‬והנה ב"ה חיים כולם היום‪.‬‬ ‫לעתים נראה הדבר באתגליא‪ ,‬ויש גם‬ ‫לראשונה בחייו אל מפתן היכלו של רבי‪.‬‬ ‫דורות‬ ‫שנדרשות תקופות של אתכסיא‪ ,‬שזורות‬ ‫תפילות והמתנה‪.‬‬ ‫ולמה אני מרגיש כאן בן־בית‪ ,‬כאילו גדלתי‬ ‫פה מאז ומעולם?! למה נדמים לי כולם כאחים‬ ‫שפתח‬ ‫מה רבו הטובות והחסדים שראיתי בענין‬ ‫לנפשי‪ ,‬בעלי שפה אחת ודברים אחדים איתי?!‬ ‫בבוא מוהרנ"ת לראשונה לרבינו הקדוש‪,‬‬ ‫לעינינו‬ ‫זה‪:‬‬ ‫אמר לו רביה”ק‪“ :‬מתראים אנו עכשיו‪ ,‬אולם‬ ‫את הודעת הפרישה מסרתי לקראת חודש‬ ‫זה מכבר מכירים אנו"‪ .‬האם המילים הללו‬ ‫חלון אל‬ ‫ניסן‪ .‬חלפו עלי חודשיים של עמידה בארץ‬ ‫לא זרועה‪ ,‬באפס ידיעה לגבי עתיד פרנסתי‪.‬‬ ‫נאמרות אלי גם היום?!‬ ‫רגעים‬ ‫בחודש סיון נדהמתי כאשר נקראתי לכהן‬ ‫בתפקיד ניהול חינוכי באחד ממוסדות החינוך‬ ‫עמדתי על מפתן הציון הקדוש ולא נרעשו‬ ‫אמות סיפים בנפשי‪ ,‬לא בקעו מעיניי נחלי‬ ‫מבישים‬ ‫"שיר חדש" דחסידי ברסלב שבראשות החסיד‬ ‫דמע‪ .‬הבטתי לעבר העומדים ומתפללים את‬ ‫נשמתם בפשיטות ובתמימות‪ ,‬באמת‪ ,‬כפי‬ ‫שעברו‬ ‫ר’ ישראל יצחק בזאנסון זצ"ל‪.‬‬ ‫בהשגחה פרטית התגלגלה הידיעה על‬ ‫הנקודה השייכת ללבם באותו רגע‪ ,‬ותחושה‬ ‫עליו‬ ‫עזה לחשה אל תוך נשמתי מילים ברורות‪:‬‬ ‫משרה זו שהתפנתה‪ ,‬לאזני גיסי‪ ,‬מחסידי‬ ‫באבוב – שהיה מן היחידים שידע על דבר‬ ‫"רשאי אתה לעבוד את השי"ת כלבבך‪.‬‬ ‫בחייו‬ ‫פרישתי‪ .‬הוא שהיה שליח לקשרני אליה‪.‬‬ ‫במשך שנתיים זכיתי למלא שם את תפקידי‬ ‫קיים את תורתו הקדושה וחיֵ ה עמו ית’ את‬ ‫חייך כנפשך‪ ,‬כטבעך‪ ,‬כתכונתך‪ ,‬כפי האמת‬ ‫הקדושים‬ ‫וב"ה ראיתי ברכה בעמלי‪.‬‬ ‫ועד היום עודני לומד את זאת הבשורה‬ ‫שלך"‪.‬‬ ‫מה גדול היה "מתן שכרה בצדה" של עבודה‬ ‫זו‪ ,‬היא השהות הקרובה במחיצתו של האיש‬ ‫אשר שם רביה"ק לפניי בעת ההיא‪.‬‬ ‫היקר והדגול‪ ,‬החסיד ר’ ישראל יצחק בזאנסון‬ ‫זצ"ל – שזה עתה הסתלק מעמנו (ביום כ"ה‬ ‫•‬ ‫ׂ‬ ‫אלול תשפ"ו)‪ .‬בצעירותו עוד זכה לקבל מפי‬ ‫זקני אנ"ש‪ ,‬כרבי לוי יצחק בנדר זצ"ל‪ ,‬ולימים‬ ‫ֹפרק ֹד’‬ ‫שה‬ ‫ַ‪+‬מ ֲע ֶ‬ ‫היה מגדולי מפיצי דעת רבינו הקדוש בעולם‪.‬‬ ‫הוא הקדיש לי שעות של שיחות מלב אל לב‬ ‫"טוב ַלהו ְל ִכים‬ ‫ְ ּב ָת ִמים"‬ ‫אשר הקימו בתוכי את ברסלב מיסודותיה –‬ ‫והטוב הזה‪ ,‬אוצר מתנת חינם‪ ,‬היה עבורי טוב‬ ‫כביר שלמעלה מחלומותיי‪.‬‬ ‫חזרתי לארץ ישראל והשתלבתי במלאכת‬ ‫לכו חזו מפעלות ה’‪ ,‬איך הביאני אל המקום‬ ‫הקודש שהמתינה לי‪ ,‬בתפקיד הניהולי רב‬ ‫אשר פירנס גם את רוחי‪.‬‬ ‫המשמעות במוסד החינוכי‪.‬‬ ‫בחלוף שנתיים נקראתי לשמש כמשגיח‬ ‫במהלך השנה‪ ,‬זכיתי ב"ה לעשות מלאכתי‬ ‫רוחני בישיבת "מאירת עיניים" דחסידי ברסלב‬ ‫בזעזוע‬ ‫נאמנה‪ ,‬אך ככל שנקפו החודשים התברר לי‬ ‫בבית שמש‪ .‬עד הנה עזרוני רחמיו ולא עזבוני‬ ‫כי אם בדעתי להיות בראש השנה אצל רבינו‬ ‫חסדיו‪ .‬אודה ה’ מאד על שלימדני‪ ,‬ומבשרי‬ ‫הקדוש‪ ,‬לא יעלה הדבר יפה עם המשך עבודתי‬ ‫מוחין‬ ‫חזיתי‪ ,‬כי פרנסתה וכלכלתה של כל נפש וכל‬ ‫במקום זה‪ .‬שקלתי את הדברים ביני לקוני‬ ‫משפחה בישראל‪ ,‬בידו ית’ בלבד‪ .‬אין עוד‬ ‫ובשלהי החורף אזרתי עוז להודיע להנהלת‬ ‫מלבדו‪.‬‬ ‫המוסדות כי אמשיך לשרת בתפקידי בשלימות‬ ‫•••‬ ‫עד סוף שנת הלימודים – ובסיומה אפרוש‪.‬‬ ‫ואם תבקשו לדעת אפס־קצה מנפלאותיו‬ ‫הבשורה לא היתה קלה עבורם‪ .‬גם אני טרם‬ ‫ית’ בעניני השידוכים‪ ,‬אספרה ואדברה‪ ,‬למען‬ ‫ידעתי מאין יבוא עזרי ומהיכן אתפרנס‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫סוכות פ"ז | הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו‬ ‫כאשר החלפנו דיבורי הודיה להשי"ת‬ ‫נזכור כי גם על צאצאיהם של הבוחרים‬ ‫במהלך שמחת ה’ווארט’‪ ,‬אכן נודע הדבר‪,‬‬ ‫להתקרב לרביה"ק באמצע חייהם‪ ,‬הוכרזה‬ ‫מעשה מופלא שכך היה‪:‬‬ ‫אותה הכרזה המוכרזת בשמים על כל נשמה‪,‬‬ ‫חצי שנה לפני כן‪ ,‬קיבלה המדוברת על‬ ‫ארבעים יום קודם יצירתה‪.‬‬ ‫עצמה להתפלל מידי יום את תפילה מ"ה‬ ‫בהגיע אחד מבניי שיחי’ לפרקו‪ ,‬עלתה‬ ‫מ’ליקוטי תפילות’‪ .‬לשם כך הדפיסה את‬ ‫הצעה נאה לשידוך עם בתו של חסיד ברסלב‬ ‫התפילה בחוברת קטנה למען יהא אצלה‬ ‫שזכה אף הוא להתגדל בנעוריו על פלגי מימיה‬ ‫בנקל – אלא שלפני פסח אבדה החוברת‬ ‫הטהורים של אחת מחצרות החסידות‪ .‬אולם‬ ‫ונעלמה‪.‬‬ ‫מים רבים זרמו בנהר הבוג‪ ,‬עלו וירדו‪ ,‬ירדו‬ ‫בערב הושענא־רבה‪ ,‬תשעה ימים לפני‬ ‫ועלו‪ ,‬והתגלגל הדבר חודש אחר חודש ולא‬ ‫עמידתי אצל רשב"י ובפי תפילה מ"ה –‬ ‫הובא לידי גמר‪.‬‬ ‫עמדה לצאת עם אמה לנסוע להעתיר על‬ ‫בחלוף תקופות‪ ,‬אף שמעתי ברורות‬ ‫ציון רשב"י במירון‪ .‬מאחר שמזג האוויר כבר‬ ‫מהשדכן כי הצד השני הסיח דעתו מן ההצעה‪,‬‬ ‫הּוצא מעיל מבגדי החורף שבארון‬ ‫קריר היה‪ָ ,‬‬ ‫בשמעו על הפכים גמורים בין המדוברים‪ ,‬ולא‬ ‫הדיבורים‬ ‫העליון – ובדרכן מירונה הופתעה למצוא‬ ‫בכיסו את החוברת‪ .‬כמובן ששפכו צקון לחש‬ ‫נראה כי הרעיון עומד לצאת אל הפועל‪.‬‬ ‫בהיותי בערב ראש חודש חשוון על ציון‬ ‫הללו הם‬ ‫מתפילה זו ובצאתן קיבלו על עצמן‪ ,‬האם עם‬ ‫רשב"י במירון‪ ,‬שפכתי שיח להשי"ת על דבר‬ ‫הבת‪ ,‬להמשיך להתפלל את התפילה במשך‬ ‫זיווגו של בני – ובעודי שח את ליבי כי הננו‬ ‫ארבעים יום‪.‬‬ ‫בדיוק‬ ‫נמשכים מאד אל הצעה מסוימת זו‪ ,‬אמרתי‬ ‫תשעה ימים לאחר מכן‪ ,‬בערב ראש חודש‬ ‫כי אף אם אכן יש בה הפכים‪ ,‬אך כבר גילה לנו‬ ‫חשוון‪ ,‬בשעה שעמדתי אצל ציון רשב"י‬ ‫רביה"ק (ליקומ"ת פט) שאין זו סיבה להימנע‪:‬‬ ‫ברסלב‬ ‫האם לבעלה‬ ‫ובפי אותה תפילה – פנתה ֵ‬ ‫ושאלה מדוע הסירו את הצעת השידוך‪ ,‬אחר‬ ‫"ּכִ י כָ ּל ַה ִּשּׁדּוכִ ים ֵהם ְׁשנֵ י ֲה ָפכִ ים‪ ,‬וְ ַה ַּד ַעת‬ ‫הּוא ַה ְמ ַתּוְֵך ֵּבין ְׁשנֵ י ֲה ָפכִ ים‪ .‬וְ ִל ְפ ָע ִמים ְׁשנֵ י‬ ‫ומקומם‬ ‫שהשי"ת מרמז להם שוב ושוב בדבר שידוך‬ ‫זה‪ .‬ומה בכך שיש הפכים‪ ,‬הרי בתפילתה‬ ‫חֹוקים ְמאֹד‪ ,‬וְ ֵהם ְׁשנֵ י ֲה ָפכִ ים‬ ‫ַה ְמ ֻׁש ָּדכִ ים ְר ִ‬ ‫יֹותר זֶ ה ִמּזֶ ה‪ַ ,‬על־ּכֵ ן ָק ֶׁשה ִל ְמצֹא זִ ּוּוגֹו…‬ ‫ְּב ֵ‬ ‫מחוץ‬ ‫רואה מידי יום את דברי רביה"ק שבעצם "כָ ּל‬ ‫ַהּזִ ּוּוגִ ים ֵהם ְׁשנֵ י ֲה ָפכִ ים" ואין זו סיבה למניעה‪.‬‬ ‫ר־ּד ַעת ִל ְׁשמ ַֹע‬ ‫וְ ַה ִּתּקּון ָלזֶ ה ֶׁש ָּצ ִריְך ֶׁשּיָ בֹוא ְל ַה ַּב ַ‬ ‫ּתֹורה ִמ ִּפיו‪ ,‬וְ ַעל־יְ ֵדי־זֶ ה יָ כֹול ִל ְמצֹא ַה ִּשּׁדּוְך‬ ‫ָ‬ ‫לדלתנו‬ ‫הדברים נכנסו ללבו – וההמשך ידוע‪.‬‬ ‫ּיֹוצא ַה ַּד ַעת ִמּכ ַֹח ֶאל ַהּפ ַֹעל‪ֲ ,‬אזַ י‬ ‫ֶׁשּלֹו‪ּ ,‬כִ י ּכְ ֶׁש ֵ‬ ‫נפלאים מעשי ה’‪ .‬תפילה אחת של‬ ‫יָ כֹול ְל ַׁש ְּדכָ ם‪ַ ,‬אף ִאם ֵהם ְּב ֶה ֶפְך ּגָ דֹול זֶ ה ִמּזֶ ה‪.‬‬ ‫מוהרנ"ת‪ ,‬על ציון אחד של רשב"י‪ ,‬נאמרת‬ ‫עֹולם‪ּ ,‬כֻ ָּלם נַ ֲע ִׂשים ַעל־‬ ‫ּכִ י ּכָ ל ַה ִּשּׁדּוכִ ים ֶׁש ָּב ָ‬ ‫מפי שני צדדים ללא שידעו זה מזה ‪ -‬וְ ַה ַּד ַעת‬ ‫עֹולם – ּכִ י ִׂש ְ'פ ֵתי כ ֵֹ'הן‬ ‫ר־ּד ַעת ֶׁשּיֵ ׁש ָּב ָ‬ ‫יְ ֵדי ַה ַּב ַ‬ ‫הּוא ַה ְמ ַתּוְֵך בין שניהם‪.‬‬ ‫אׁשי‬‫'תֹורה יְ ַב ְּקׁשּו ִמ ִּפיהּו‪ָ ,‬ר ֵ‬ ‫'ׁש ְמרּו ַּד ַ'עת וְ ָ‬ ‫יִ ְ‬ ‫רֹואה ְּבכָ ל ֵעת ֵאת ּכָ ל ַה ֲח ָס ִדים‬ ‫"ׁש ֲאנִ י ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫'ׁשיּדּוְך'”‪.‬‬ ‫ֵתיבֹות ִ‬ ‫וְ ַהּטֹובֹות וְ ַהּנִ ְפ ָלאֹות ֲא ֶׁשר ַא ָּתה ַמ ְפ ִליא ַח ְס ְּדָך‬ ‫התפללתי אפוא‪ ,‬שבין אם זה הזיווג הנכון‬ ‫ׂ‬ ‫קֹותי‬ ‫ּומ ְס ָּפר‪ֹ ,‬לא ַעל ִצ ְד ַ‬ ‫ָע ַלי‪ְּ ,‬ב ִלי ִׁשעּור וָ ֵע ֶרְך ִ‬ ‫ובין אם לא – שנזכה לקבלת תורה מן הבר־‬ ‫ּכִ י ַעל ַר ֲח ֶמיָך ָה ַר ִּבים‪ ,‬וְ ַעל ּכ ַֹח ּוזְ כּות ַה ַּצ ִּד ִיקים‬ ‫דעת‪ .‬לקחתי לידי ספר "ליקוטי תפילות"‬ ‫שה‬ ‫ַ‪+‬מ ֲע ֶ‬ ‫ּומזַ ּכִ ים ֶאת ָה ַר ִּבים‪ֲ ,‬א ֶׁשר‬ ‫ָה ֲא ִמ ִּתּיִ ים ַהּזֹוכִ ים ְ‬ ‫ופתחתי בתפילה מ"ה המיוסדת על תורה‬ ‫אֹותי‬ ‫הֹוׁש ַיע ּגַ ם ִ‬ ‫כּותם ַמ ְס ִּפיק ּגַ ם ָע ַלי‪ְ ,‬ל ִ‬ ‫ּכ ָֹחם ּוזְ ָ‬ ‫פ"ט הנ"ל והתחננתי בלשונו של רבי נתן זי"ע‬ ‫וְ ֶאת זַ ְר ִעי וְ זֶ ַרע זַ ְר ִעי וְ כָ ל ַע ְּמָך ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל ַעד‬ ‫שיתגלגל הזיווג ההגון לבני‪.‬‬ ‫עֹולם” (מתוך תפילה‬ ‫עֹולם ְּבכָ ל ַהיְ ׁשּועֹות ֶׁש ָּב ָ‬ ‫ָ‬ ‫בצאתי מציון רשב"י‪ ,‬מלא תקווה‪ ,‬אזרתי‬ ‫מ”ה)‪.‬‬ ‫עוז לעשות את מה שאינו לפי רוחי כלל‬ ‫וכלל‪ :‬התקשרתי אל השדכן לבקשו שיואיל‬ ‫•‬ ‫להעלות שנית את דבר ההצעה לפני הצד‬ ‫השני‪ .‬מי יודע‪ ,‬אולי לבינתיים חלו שינויים‪.‬‬ ‫פרק ה’‬ ‫בזעזוע‬ ‫מה מאד גדלה הפתעתי בהיותו נדהם על‬ ‫שאני מתקשר אליו בשעה שעמד להתקשר‬ ‫"מ ֻע ָ ּל ִמין ֵהם‬ ‫ְ‬ ‫אלי – כי לפני זמן קצר עמד להעלות מחדש‬ ‫מוחין‬ ‫ַה ְ ּד ָב ִרים"‬ ‫ויהי אחר הדברים האלה‪ ,‬והאלוקים ניסה‪.‬‬ ‫את ההצעה‪ ,‬בהתגלגל לאזניו שמועה כי הצד‬ ‫אמר השי"ת לדבק טוב‪ ,‬לא ארכו ימים‬ ‫השני שוב מתעניין‪.‬‬ ‫וזכינו לקשר של קיימא אשר קם לבית נאמן‬ ‫בנסיבות ההשגחה העליונה‪ ,‬נתגלגלתי אל‬ ‫בישראל‪.‬‬ ‫‪ 26‬הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו | סוכות פ"ז‬ ‫התאונה – שעודני שרוי בהשלכותיה‬ ‫– וכדברי חז"ל (מדרש תהלים‬ ‫"על ֲע ָלמֹות ִׁשיר‪ְ .‬מ ֻע ָּל ִמין ֵהם‬ ‫מ”ו) ַ‬ ‫יֹוד ִעין ָמה ָר ִאינּו”‪.‬‬ ‫ַה ְּד ָב ִרים‪ ,‬וְ ֵאין ָאנּו ְ‬ ‫הביאני השי"ת אל גוב ניסיון‪,‬‬ ‫לחשלני באמונה פשוטה בו ית’ – מגו‬ ‫חשוכא רבתי‪ .‬רק אורו ואמיתו של‬ ‫רבינו הקדוש‪ ,‬המה ינחוני‪ ,‬יביאוני אל‬ ‫הר קדשו ואל ֵא’ל שמחת גילי‪.‬‬ ‫בגזירת שמים בא עלי בחתף‬ ‫יום מר ונמהר‪ ,‬שעה קשה שבאה‬ ‫לעולם‪ ,‬שהעלתה את חיי אל הפרק‬ ‫הנוכחי שעודני מפלס בו בקושי צעד‬ ‫אחר צעד‪ ,‬באמונה מתוך סבלותיי‪,‬‬ ‫עדי יאמר ה’ קץ לחושך וישלים את‬ ‫יציאתי במהרה לאורה ולרפואה‬ ‫אומן של מוצאי צום גדליה‬ ‫שלימה ברחמים ובחסדים‪.‬‬ ‫אולם אעידה עלי שמים וארץ‪,‬‬ ‫היתה עייפה וכה מרוצה‬ ‫לפניו ית’ גלוי וידוע – שמעודי לא‬ ‫זכיתי בחיי לטעום קרבת אלוקים כמו‬ ‫באותן דקות שחורות משחור‪ ,‬וכן‬ ‫כתובה בתפילה שאותה אתה אומר‬ ‫שבימים‬ ‫שליט"א‪,‬‬ ‫אבא‬ ‫לעתים קשות נוספות שפקדו אותי‬ ‫מידי שחרית‪ :‬השם ’בורא רפואות’‪.‬‬ ‫הראשונים ניצב במסירות ליד מיטתי‬ ‫מאז ואילך‪.‬‬ ‫הוא זה שהקדים מרפא גם למצבים‬ ‫לסעדני‪ ,‬לא מסוגל היה לעמוד בצער‬ ‫זר לא יבין‪ ,‬איך זורח ניצוץ אור ה’‬ ‫אלה‪ .‬בהחלט יש חיים גם אחריהם”‪.‬‬ ‫הגדול‪ .‬אחיי נחרדו לשמוע מפיו‬ ‫בתוך המכאוב‪ .‬הרחמים המתנוצצים‬ ‫הבטתי בו בהלם‪ .‬לא פשוט כלל‬ ‫מילים כי חושש לשלומו‪ ,‬אינו חש‬ ‫בתוך הדין‪ ,‬הינם רזי רזין‪ ,‬מליבא‬ ‫להתקבל אצל בכיר זה – והנה חידוש‬ ‫בטוב‪ ,‬מרגיש כי מצבי עלול לגרום לו‬ ‫לפומא לא גליא‪.‬‬ ‫כה מרנין שלא פיללתי לו‪ :‬אמונתו‬ ‫קריסה מרוב כאב‪ .‬והנה בסופו של‬ ‫ּבֹורא יִ ְת ָּב ַרְך ִאי ֶא ְפ ָׁשר‬ ‫"ּכִ י ּגְ ֻד ַּלת ַה ֵ‬ ‫בהשי"ת‪ .‬גם זה מחסדי ה’ עמי‪,‬‬ ‫אותו שבוע‪ ,‬לפתע עבר אבא שליט"א‬ ‫לֹומר ַל ֲח ֵברֹו‪ ,‬וַ ֲא ִפּלּו ְל ַע ְצמֹו ִאי ֶא ְפ ָׁשר‬ ‫ַ‬ ‫להיות מטופל בידים טובות‪ ,‬רחמניות‬ ‫אירוע רפואי לא־פשוט – והיתה‬ ‫נֹוצצּות ֶׁשל ּגְ ֻד ָּלתֹו‬ ‫יחה וְ ַה ִה ְת ְ‬‫ְל ַס ֵּפר ַהּזְ ִר ָ‬ ‫ומאמינות‪.‬‬ ‫משפחתנו נודדת ממחלקה למחלקה‬ ‫בֹוּה‬ ‫בֹוּה ֵמ ַעל ּגָ ַ‬‫יִ ְת ָּב ַרְך ֶׁש ָהיָ ה לֹו‪ ...‬וְ הּוא ּגָ ַ‬ ‫באותה פגישה סיפר לי כי מידי‬ ‫ולא ידעה נפשה מדאגה‪ .‬בחמלת ה’‪,‬‬ ‫ַמה ֶּשׁ ִאי ֶא ְפ ָׁשר ַל ֶּפה ְל ַס ֵּפר" (שיחות‬ ‫בוקר‪ ,‬לאחר ’מודה אני’‪ ,‬מתפלל לה’‬ ‫במהלך השבועות הבאים התאושש‬ ‫הר”ן א)‪.‬‬ ‫שלא ישכח לרגע כי הוא רק צינור‬ ‫אבא שליט"א בחסדים גדולים עד‬ ‫לולי ה’ עזרתה לי‪ ,‬בהקדימו‬ ‫לרחמי ה’ ותו לא‪ .‬לאחר מכן מוסיף‬ ‫שחזר לעצמו‪.‬‬ ‫רפואה למכה‪ ,‬לתת בי את הארת‬ ‫לבקש‪ ,‬שלא יטעה לטפל במה שאינו‬ ‫כתוצאה מזעזוע המוח‪ ,‬החל‬ ‫רבינו הקדוש ומוהרנ"ת – כמעט‬ ‫שייך אליו‪ ,‬באדם שתשועתו אמורה‬ ‫פוקד אותי לעתים רחוקות כעין‬ ‫שכנה דומה נפשי‪ .‬אם אמרתי מטה‬ ‫לעבור דרך אחרים‪.‬‬ ‫עילפון חושים שלא הכרתיו מעולם‪.‬‬ ‫רגלי‪ ,‬חסדך ה’ יסעדני‪ .‬ברוב שרעפי‬ ‫בחלוף זמן‪ ,‬למדתי כבר להתמודד‬ ‫•‬ ‫מולו ולהתאושש ממנו – אך עדיין‪,‬‬ ‫בהימצאי לפעמים במקום הומה‬ ‫בקרבי‪ ,‬תנחומיך ישעשעו נפשי‪.‬‬ ‫•••‬ ‫פרק ו’‬ ‫אנשים שאינו קרוב לאיזור מגוריי‪,‬‬ ‫מתעורר בי חשש הולך וגובר שהנה‬ ‫המאורע הקשה‪ ,‬שהותיר את‬ ‫גופי חבול כולו ואפוף מכאובים‪,‬‬ ‫החלון שפתח‬ ‫שוב אשקע בו‪ .‬חרדה זו‪ ,‬על כל שונאי‬ ‫ישראל‪ ,‬משתקת כוחות ומוחות‬ ‫גרם לי זעזוע־מוח קשה שבתחילה‬ ‫החשיך את מאור עיניי רח"ל‪.‬‬ ‫רבי נתן‬ ‫ואינה מניחה לחיים להתנהל כשורה‪.‬‬ ‫"על המושג ’טראומה’ שמעת‬ ‫גם כשבשלבים איטיים חזרו‬ ‫העינים ב"ה לראות בטשטוש‪ ,‬עוד‬ ‫דרכי רפואה ייחודיות נצרכות לי‬ ‫פעם?”‪ ,‬דיבר אלי הפרופ’ הבכיר‬ ‫הלמו בי יומם ולילה פטישים עזים‬ ‫והן עולות לכדי הון עצום ורב‪ .‬אין לי‬ ‫מילים לא קלות‪“ ,‬עליך להבין‪,‬‬ ‫של כאבי ראש איומים‪ ,‬שהדירו‬ ‫ברירה כי אם להשתמש בהן‪ ,‬כי חפץ‬ ‫מכובדי‪ ,‬שמאורע נורא כזה‪ ,‬מכה‬ ‫שינה מלילותיי ותזונה נצרכת מגופי‪.‬‬ ‫חיים אנוכי‪ .‬גם ילדים רכים בביתי‬ ‫בכוחות הנפש לא פחות משהיכה‬ ‫מערכות נהרסות ונפגעות ברגע‪ ,‬ולא‬ ‫וב"ה הנני בעיצומה של העמדת‬ ‫בגוף‪ .‬אלא שהבשורה האמיתית‬ ‫תמיד משתקמות במהרה‪.‬‬ ‫חופות לצאצאיי‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫סוכות פ"ז | הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו‬ ‫ללמד כך איך במקום להסתתר מעצמך מרוב‬ ‫אחת מישועות ה’ עימי‪ ,‬הינה תהליך‬ ‫בושה בזמני שברון לב – אדרבה‪ ,‬להפכם‬ ‫מבריא ויקר שהקים בעולמו – "תא לחץ"‬ ‫לטובה ולעשות בהם בגאון את השליחות‬ ‫שמו‪ ,‬בו זורמות אל המוח נשימות חמצן נקי‬ ‫שאותה ה’ מבקש ממך עתה‪ ,‬כי זולתך‬ ‫ומזוקק‪ .‬אלא שפעולה זו דורשת הסתגרות־‬ ‫אין עוד בכל העולמות מי שיגלה אותו ית’‬ ‫בדד לתוככי תא זה‪ ,‬המנותק מהעולם‪ ,‬למשך‬ ‫בחושך כזה‪.‬‬ ‫כמה שעות מידי יום‪ ,‬במשך חודשים ארוכים‪.‬‬ ‫פליאה דעת ממני נשגבה‪ .‬מי גבר יחיה‬ ‫כיצד הייתי שורד זאת‪ ,‬לולי מלמדני‬ ‫זְ ַמּנִ ים ַה ְר ֵּבה‪ּ ,‬כַ ָּמה ָׁשנִ ים‪ ,‬שהנדרש בהם‬ ‫השי"ת ליטול עמי לשם שורה אחת של‬ ‫ומה שאפשרי בהם הוא אך ורק להתעסק‬ ‫ליקוטי מוהר”ן‪ ,‬או חצי ממנה – ולפעמים‬ ‫"ל ְהיֹות ֵׁשב‬ ‫בתפקידים הקדושים דלהלן‪ִ :‬‬ ‫מילים בודדות מתוך התהילים – מהן אגמע‬ ‫יח ַּד ַעת ִמ ַּמה ֶׁש ָצ ִריְך‬ ‫וְ ַאל ַּת ֲע ֶשֹה… ְל ַה ִּס ַ‬ ‫טיפין להחיות רוחי ונשמתי‪.‬‬ ‫ִל ְׁשּכ ַֹח… ַל ֲחטֹף ִל ְפ ָע ִמים ֵאיזֶ ה טֹוב… ַמה‬ ‫איך הייתי הופך מר למתוק‪ ,‬אילולי לימדני‬ ‫טּותא‬ ‫ֶּשׁאּוכַ ל‪ַ ,‬מה ּטֹוב… ְל ַבּלֹות ְּבכַ ָּמה ִמ ֵּלי ִּד ְׁש ָ‬ ‫רבי נתן ב"עלה לתרופה" שלו – אגרות־מרפא‬ ‫ואם גם ה’עבודה’ הזאת אינה מצליחה‪,‬‬ ‫יחּותא…”‪.‬‬ ‫ְּוב ִד ָ‬ ‫מזעזעות מוח ולב שהפכו להיות ספר חיי –‬ ‫בהן מדריכני למצוא הרחבות בתוך המיצר‪,‬‬ ‫איך‬ ‫"איְך ֶׁשּיִ ְהיֶ ה‪ֲ ,‬אנַ ֶּסה ֶאת‬‫לא נורא‪ ,‬יש דרך‪ֵ :‬‬ ‫ַע ְצ ִמי ְּבכָ ל ָׁש ָעה”‪...‬‬ ‫לשמוח בעצם החיים‪ ,‬להעריך כל נשימה‪,‬‬ ‫להתמלא סיפוק מנקודת יהדותי‪ ,‬לברך על‬ ‫יתמשכו‬ ‫אודה ולא אבוש‪ .‬אילו היתה פוקדת אותי‬ ‫חרפה שוברת כזאת‪ ,‬ללא הצידה שהעניק לי‬ ‫כל רגע של היזכרות מחודשת במציאות ה’‪.‬‬ ‫מי יוכל להבין מה חוללו בי המילים‬ ‫החיים‬ ‫רבי נתן לדרך זו – הייתי מהרהר בחשאי או‬ ‫בקול כי אין לי ֵח ֶפץ בחיים אפסיים כאלה‪.‬‬ ‫הבאות‪ ,‬נטפי לבבו הטהור והגלוי של רבי נתן‬ ‫(על”ת קיז) שהינם תמצית חיי בתקופה זו‪:‬‬ ‫ללא‬ ‫ֶׁש ִאי ֶא ְפ ָׁשר ִל ְחיֹות כך יֹום ֶא ָחד וַ ֲא ִפּלּו ָׁש ָעה‬ ‫“ּכָ ֵא ֶּלה ַמ ָּמׁש ָע ַבר ָע ַלי ּכַ ָּמה ְּפ ָע ִמים‪ ,‬וְ נִ ְמ ָׁשְך‬ ‫עזרה‬ ‫קהילתית‬ ‫ַא ַחת‪.‬‬ ‫זְ ַמּנִ ים ַה ְר ֵּבה‪ֶׁ ,‬שּנִ ְד ֶמה ִלי ֶׁש ִאי ֶא ְפ ָׁשר ִל ְחיֹות‬ ‫בפרט אחר שהורגלתי להתעסק בחיי‬ ‫ּש ְב ִּתי ֵאיְך‬‫יֹום ֶא ָחד וַ ֲא ִפּלּו ָׁש ָעה ַא ַחת‪ַ .‬אְך נִ ְתיַ ַ ׁ‬ ‫בעשייה פעילה ומועילה‪ ,‬בין מחנכים‬ ‫וחניכים – ולראות את עצמי כמי שנועד‬ ‫ֶׁשּיִ ְהיֶ ה‪ֲ ,‬אנִ י ֲאנַ ֶּסה ֶאת ַע ְצ ִמי ְּבכָ ל ָׁש ָעה‪ ,‬וְ ֶא ְר ֶאה‬ ‫יח ַּד ְע ִּתי ִמ ַּמה ֶׁש ֲאנִ י ָצ ִריְך ִל ְׁשּכ ַֹח‪.‬‬ ‫ְּבכָ ל ֵעת ְל ַה ִּס ַ‬ ‫שכה‬ ‫להביא תועלת לעולם – איך לא היה ליבי‬ ‫שוקע בתוכי מידי ערב‪ ,‬בראותי את גודל‬ ‫וְ זֶ ה ָה ִע ָּקר – ְּד ַהיְ נּו ִל ְהיֹות ֵׁשב וְ ַאל ַּת ֲע ֶשֹה‬ ‫ּומה ֶּשׁאּוכַ ל ַל ֲחטֹף ִל ְפ ָע ִמים‬ ‫ַעל ּכָ ל ָּפנִ ים‪ַ ,‬‬ ‫הורגלנו‬ ‫ההצלחה הנפלאה והעילאית שזכיתי בה‪:‬‬ ‫ש"ּבתֹוְך ּכָ ְך ָע ַבר ַהּיֹום"…‬‫ְ‬ ‫ֵאיזֶ ה טֹוב‪ַ ,‬מה ּטֹוב‪ .‬וְ ָה ִע ָּקר ְל ַבּלֹות ַהּיֹום ּכַ ָּמה‬ ‫ֶׁשאּוכַ ל ְּב ֵׁשב וְ ַאל ַּת ֲע ֶשֹה‪ ,‬וְ גַ ם ַעל זֶ ה ֻהכְ ַר ְח ִּתי‬ ‫אליה‬ ‫מה אומר‪ ,‬מה אדבר‪ .‬תודה לך השם‬ ‫עֹוד ִל ְצעֹק ַה ְר ֵּבה ַה ְר ֵּבה ְל ַה ֵּשׁם יִ ְת ָּב ַרְך‪ .‬וְ כַ ָּמה‬ ‫יתברך על רבי נתן קדישא‪ ,‬איש חסדי‪.‬‬ ‫טּותא‬ ‫ָׁשעֹות ֻהכְ ַר ְח ִּתי ְל ַבּלֹות ְּבכַ ָּמה ִמ ֵּלי ִּד ְׁש ָ‬ ‫ּומן ַה ְּס ָתם ְּבוַ ַּדאי ָל ַמ ְד ִּתי ּכַ ָּמה‬ ‫יחּותא‪ִ ,‬‬ ‫ְּוב ִד ָ‬ ‫•••‬ ‫בּועים‪ְּ ,‬בתֹוְך ּכָ ְך‬ ‫עּורים ַה ְּק ִ‬ ‫ָׁשעֹות‪ִּ ,‬ב ְפ ָרט ַה ִּשׁ ִ‬ ‫בשיחת חברים על שורות אלה וכאלה‬ ‫ָע ַבר ַהּיֹום וְ כֵ ן ּכַ ָּמה יָ ִמים וְ כֵ ן ּכַ ָּמה ָׁשנִ ים"‪.‬‬ ‫ׂ‬ ‫ב"עלים לתרופה"‪ ,‬המתקנו שיח על הגדלות‬ ‫הנשקפת דייקא במקום שאתה מוצא‬ ‫•••‬ ‫שה‬ ‫ַ‪+‬מ ֲע ֶ‬ ‫נמיכות רוח‪:‬‬ ‫אימרו נא רבותי‪.‬‬ ‫דרך אנשי עולם להראות פנים של‬ ‫המכירים אתם עוד מורה־דרך לזמנים‬ ‫הצלחה‪ ,‬כלילי יופי ושלימות‪ .‬חולשות‬ ‫כאלה‪ ,‬המדריך איך לחיות באופן של‬ ‫אנושיות? אין כאלה תחת השמש‪ .‬ואם הלב‬ ‫’לכתחילה’ – במצבי חיים שיש בהם השפלה‬ ‫יודע מרת נפשו ‪ -‬יעסוק בה בצינעה‪ ,‬בינו‬ ‫וכלימה עצמית‪ ,‬לאחר ירידה תלולה מאיגרא‬ ‫לבין עצמו‪ ,‬בהיסח דעת‪ .‬כביכול אף הוא‬ ‫לבירא עמיקתא‪.‬‬ ‫מעלים עין מלהציץ בכלימתו‪.‬‬ ‫האם קם אי־פעם בישראל עוד אחד‬ ‫תולים הברואים אשמה בעצמם על מדווי‬ ‫מגדולי הדורות‪ ,‬שבקיאותו וגאונותו בתורה‬ ‫גוף ונפש‪ ,‬קשיי פרנסה‪ ,‬או סבל ממאורעות‬ ‫וגדלותו בעבודת שמים מרקיעות שחקים‬ ‫צער שהתגלגלו אל חייהם‪ .‬כאילו יחידים‬ ‫הם בעולם שהוטלו עליהם משאות כאלה‪,‬‬ ‫וחובקות זרועות עולם – והנה מגדיל חסדו‬ ‫עם נפשות הדורות הבאים בפותחו לעיניהם‬ ‫בזעזוע‬ ‫הנדמים בעיניהם לעונש וריחוק‪.‬‬ ‫שורות מתיק רפואי כאוב‪ ,‬משברי־חיים‪,‬‬ ‫עגמת נפש או מצב כלכלי ירוד – חס ושלום‬ ‫– אינם ענין לדבר בהם‪ .‬די במה שקיימים‬ ‫חלון אל רגעים מבישים שעברו עליו ומצבי‬ ‫ירידה שיסד השי"ת בחייו הקדושים‪.‬‬ ‫איני בקי די בהיסטוריית עם סגולה‪ .‬היש‬ ‫בקרב ענקי הרוח בכלל ישראל‪ ,‬עוד מי שיצא‬ ‫מוחין‬ ‫‪ 28‬הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו | סוכות פ"ז‬ ‫מרובה בדמות שליחים יקרים‪.‬‬ ‫תושיעני – או רווחתי אליי תבוא‬ ‫המה‪ ,‬רח”ל‪ .‬עד שלא נוצרו אינם‬ ‫הראשונים והמיוחדים שבהם‪ ,‬המה‬ ‫מחברים שטעיתי לתלות בהם יהבי‬ ‫כדאי‪ ,‬ועכשיו שנוצרו‪ ,‬כאילו לא‬ ‫בני משפחתי המופלאה‪ ,‬אחיי וגיסיי‬ ‫– ה’ בדד ינחני ומלמדני שוב ושוב כי‬ ‫נוצרו‪ .‬טובה להם דממה‪ ,‬יפה להם‬ ‫האהובים – ובראשם הורינו החשובים‬ ‫שווא תשועת אדם‪ .‬אין ליציר נוצר‬ ‫שתיקה‪ ,‬בל יגרמו לנזקי שידוכים‬ ‫שליט"א ‪ -‬שאין קץ וגבול למסירותם‬ ‫על מי להישען זולת אביו שבשמים‪.‬‬ ‫‪ -‬הרי אמורים אנו להיות שלמים‬ ‫הנפלאה‪ ,‬בגוף ובנפש ובממון‪ .‬אלו‬ ‫ידידים שדימיתי לגלות מהם נאמנות‬ ‫ומושלמים‪.‬‬ ‫דברים שטרם נוצרו להם מילים‬ ‫ואיכפתיות בהגיעי בפתע פתאום‬ ‫לא כן מי שזכה בעשירות פנימית‪,‬‬ ‫מביעות תודה‪ּ" .‬כִ י ֵאין ִמ ָּלה ִּב ְלׁשֹונִ י‬ ‫למצב נשפל ונזקק‪ ,‬התבררו לי‬ ‫שנפשו מבורכת בקרבו ולבו טוב‬ ‫ֵהן ה' יָ ַד ְע ָּת כֻ ָּלּה”‪ .‬ישלם ה’ שכרם‪.‬‬ ‫כעסוקים למעלה ראש‪ ,‬עד אפס‬ ‫עליו‪ .‬איש כזה מסוגל לדבר עם‬ ‫חבריו גם על מגרעות‪ .‬אינו רואה בהן‬ ‫גנות לעצמו‪ .‬כבעל דירה שאינו בוש‬ ‫לספר ברבים על פיצוץ בצנרת‪ .‬כנוסע‬ ‫לצדיקים שאינו תולה בעצמו אשם‬ ‫בגין שיבושי דרכים ועיכובי גבולות‪.‬‬ ‫התמונה הכללית של חייו‪ ,‬שיש בה‬ ‫גם חלקים נאים ומרהיבים‪ ,‬אינה‬ ‫אמורה להיות מושלמת‪.‬‬ ‫אם יש את נפשו של רבי נתן‬ ‫לדבר לבנו ולדורות על ימים חשוכים‬ ‫ואזלת יד – ָל ֵמד אתה להבין איך ראה‬ ‫גם באותה שעה קשה את רוממותה‬ ‫ויקרותה של תמונת חייו ונפשו‪,‬‬ ‫שאינה נפגמת מאומה בגין סבלותיו‪,‬‬ ‫אלא אדרבה – משתבחת והולכת‬ ‫בעשותו בהם את התפקיד המיוחד‬ ‫להם‪.‬‬ ‫הלב עוד היה באמצע ופשוט‬ ‫המשיך בנביעתו בלי לשאול אותי‬ ‫•‬ ‫פרק ז’‬ ‫מה מאד נפלאתי‪ ,‬כאשר התדפקו‬ ‫על דלתי חברים – בהכוונת אנשי‬ ‫ושמעתי מתוכי את קול ה’‪,‬‬ ‫פנאי עבורי‪.‬‬ ‫נתאוויתי‬ ‫ארגון "אהבת חסד" דחסידי בעלזא‬ ‫באשדוד – והעמידו עצמם לימיני‬ ‫כאומר לי‪ :‬הרי ידעת כי הסיוע שלי‬ ‫לברואיי מושפע גם דרך קופות‬ ‫לתפילותיך‬ ‫בכל הנדרש‪ ,‬בהיקפים מדהימים של‬ ‫קהילתיות‪ ,‬עמודי חסד שבזכותן‬ ‫המצבים המורכבים מונעים‬ ‫מידות חסד וטוב‪ .‬מי כעמך ישראל‪,‬‬ ‫קיים עולמי‪ ,‬הפורסות חסות על‬ ‫מלעשות את הנדרש לפרנסת‬ ‫רבש"ע‪ ,‬גוי אחד בארץ‪ֵ .‬ה ִיט ָיבה ה'‬ ‫החברים בהן‪ .‬אולם אתה בחרת‬ ‫המשפחה‪.‬‬ ‫ּטֹובים‪ .‬מה רב טובך הצפון ביראיך‪,‬‬ ‫ַל ִ‬ ‫להרפות ממשענת חברתית מסוג‬ ‫תכונות בסיסיות הנצרכות‬ ‫פעלת לחוסים בך‪.‬‬ ‫זה – כי העדפת שאהיה חלקך בחיים‬ ‫לעבודת הקודש של מלאכת החינוך‬ ‫באה רטייה לנפשי ולרוחי‪ ,‬בהטבה‬ ‫באופן שונה‪ ,‬על ידי בקשות ותחנונים‬ ‫והטיפול בנפשות – כמו שלווה‬ ‫מופלאה מבני קהילה שאיני נמנה‬ ‫אליי‪ ,‬כפי שלמדת אצל רביה”ק‪.‬‬ ‫וסבלנות למשך שעות‪ ,‬זיכרון וריכוז‬ ‫עליה‪ ,‬ואעפ"כ מגדילים חסדם עמי‬ ‫אם כן‪ ,‬בני‪ ,‬זאת עשה‪ :‬היאחז‬ ‫המחשבה – עדיין לא שבו לעמוד‬ ‫כיהודי ליהודי בלי לחסוך מאומה‬ ‫בי ואושיעך‪ .‬נתאוויתי לתפילותיך‪.‬‬ ‫לימיני כמימים ימימה‪ .‬נעדרה ממני‬ ‫מלסייעני לשוב אל בריאותי ומסלול‬ ‫לפעמים אביא אליך שלוחים טובים‪,‬‬ ‫היכולת להתנייד בקלות ממקום‬ ‫חיי‪ ,‬אמן וכן יאמר ה’ במהרה‪.‬‬ ‫שלא דימית כי דווקא הם יהיו לך‬ ‫למקום‪ ,‬גם לא היה באפשרותי לנהוג‬ ‫צינורות לישועתי – ויש שיהיה זה‬ ‫ברכב‪ .‬בבת אחת נעשיתי ֶׁש ֶבר כלי‪,‬‬ ‫•••‬ ‫בדרכים אחרות‪.‬‬ ‫אין חפץ בו‪.‬‬ ‫ועודני מתייגע ללמד את עצמי‬ ‫תקופות דוחק כלכלי‪ ,‬שלא הכרתי‬ ‫ואכן‪ ,‬התפללתי ועודני מתפלל‪ .‬זה‬ ‫ואת בני ביתי לראות כסדר איך‬ ‫מעולם‪ ,‬לימדוני עוד ועוד פרקי חיים‪.‬‬ ‫חלקי מכל עניי ועמלי‪.‬‬ ‫"ּבגְ בּורֹות יֵ ַׁשע יְ ִמינֹו" – ֶׁש ְּבתֹוְך‬ ‫ִ‬ ‫אם סבור הייתי כי קהילה פלונית‬ ‫ושומע תפילה ית"ש שולח עזרה‬ ‫ַהּגְ בּורֹות וְ ַה ִּדינִ ים ְמ ֻל ָּבׁש ָּב ֶהם יֵ ַׁשע‬ ‫‪29‬‬ ‫סוכות פ"ז | הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו‬ ‫ׂ‬ ‫שה‬ ‫ַ‪+‬מ ֲע ֶ‬ ‫בצקלוננו מאומה זולת נרותיו היקרים‬ ‫יְ ִמינֹו‪ְּ ,‬ב ִחינַ ת ֶח ֶסד‪ּ ,‬כִ י ֶּב ֱא ֶמת ְּבזֶ ה ַה ִּדין‬ ‫של רביה"ק המגרשים את החושך‬ ‫טֹובתֹו"‬ ‫ְמ ֻל ָּבׁש ֶח ֶסד ּגָ דֹול‪ּ ,‬כִ י הּוא ְל ָ‬ ‫ומלמדים אותנו אמת ואמונה חוק‬ ‫(ליקו”מ עד)‪.‬‬ ‫ולא יעבור‪.‬‬ ‫לעתים‪ ,‬גוברות עלי שעות של‬ ‫וכלשון אגרתו של מוהרנ"ת (על”ת‬ ‫ר’) שנכתבה בעיצומן של שנות יסוריו‪:‬‬ ‫בזעזוע‬ ‫חלישות הדעת‪" ,‬וְ ֵאּלּו ַה ִּדינִ ים‬ ‫ּסּורים נִ ְר ִאין ּכְ ִה ְת ַר ֲחקּות‪ּ ,‬כְ ִאּלּו‬ ‫וְ ַהּיִ ִ‬ ‫לֹומר ַא ְׁש ֵרינּו‬ ‫לֹומר‬ ‫"ע ָּתה ַע ָּתה ָראּוי ָלנּו ַ‬ ‫וָ יֹום‪ְּ ,‬ובכָ ל ֵעת לא יָ ִמיׁש ִמ ִּפינּו ַ‬ ‫ַ‬ ‫ַא ְׁש ֵרינּו ֶא ֶלף וְ ִר ְבבֹות ְּפ ָע ִמים ְּבכָ ל יֹום‬ ‫מוחין‬ ‫בֹודתֹו‪ַ ,‬חס‬ ‫רֹוצים ְל ַה ְר ִחיקֹו ֵמ ֲע ָ‬ ‫מה קשים הזמנים הללו‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫וְ ָׁשלֹום"‪.‬‬ ‫יֹוד ִעים ֵמ ַה ַּצ ִּדיק ָה ֱא ֶמת‬ ‫ַא ְׁש ֵרינּו ֶׁש ָאנּו ְ‬ ‫אך כשאזכה להמתיק את המצב‬ ‫מֹותינּו ָּב ֵעת ָצ ָרה‪,‬‬ ‫ַהּזֶ ה‪ .‬זֶ ה ֶח ְל ֵקנּו‪ ,‬זֶ ה נֶ ָח ֵ‬ ‫בעצות רביה"ק‪ ,‬יתחדשו בי כוחות‬ ‫הבית פנימה‪ ,‬שלא התברך שבעתיים‪.‬‬ ‫ׁשּוע ֵתנּו וְ ִת ְקוָ ֵתנּו ָּבזֶ ה ַּוב ָּבא ָלנֶ ַצח‪.‬‬ ‫זֶ ה יְ ָ‬ ‫"ב ֱּא ֶמת זֶ ה‬ ‫ואתחזק להאמין כי ֶ‬ ‫פירות המתנות הגדולות והנצחיות‪,‬‬ ‫ְּובוַ ַּדאי ְצ ִריכִ ין ַע ָּתה ְל ַה ְרּבֹות ִּב ְת ִפ ָּלה‬ ‫ַה ִה ְת ַר ֲחקּות הּוא ִע ַּקר ַה ִה ְת ָק ְרבּות‪ּ ,‬כִ י‬ ‫הבאות מעצותיו הקדושות‪ ,‬נאכלים‬ ‫ֹיחה ַה ְר ֵּבה ֵּבינִ י ְל ֵבין קֹונִ י‬ ‫וְ ַת ֲחנּונִ ים ְּוב ִש ָ‬ ‫טֹובתֹו‪,‬‬‫ֵאּלּו ַה ִּדינִ ים וְ ַה ִה ְת ַר ֲחקּות ֵהם ְל ָ‬ ‫גם בעולם הזה‪ .‬מה עוד יקר מארבע‬ ‫יח"‪ּ ,‬כְ ֵדי‬‫"את ֲא ֶׁשר יֶ ֱא ַהב ה' יֹוכִ ַ‬ ‫ְּב ִחינַ ת ֶ‬ ‫יֹותר ִמּזֶ ה‬ ‫עֹובר ָע ֵלינּו‪ַ ,‬אְך ֵ‬ ‫ַעל ע ֶֹצם ָה ֵ‬ ‫אמות של קורת רוח‪ ,‬שלוות נפש‪,‬‬ ‫ֶׁשּיַ ֲעמֹד ַּבּנִ ָּסיֹון ַהּזֶ ה וְ יִ ְתּגַ ֵּבר וְ יִ ְת ַא ֵּמץ‬ ‫ְצ ִריכִ ין ְל ִה ְת ַחּזֵ ק וְ ִל ְבט ַֹח ַּבה' ְּול ַצּפֹות‬ ‫קרבת אלוקים‪ ,‬הארה בחינוך הבנים‬ ‫יֹותר” (שם)‪.‬‬ ‫ְל ִה ְת ָק ֵרב ֵ‬ ‫יׁשּועה וְ ִל ְהיֹות ָש ֵֹמ ַח ְּבעֹז ִּת ְקוָ ֵתנּו‪,‬‬ ‫ִל ָ‬ ‫ובשמחת יהדותנו‪.‬‬ ‫ּתֹודה ָל ֵא’ל יֵ ׁש ָלנּו ַעל ִמי ִל ְסמְֹך –‬ ‫ּכִ י ָ‬ ‫על אחת כמה וכמה ניכר אורה של‬ ‫•••‬ ‫אֹותנּו ַּב ֲעבּור ְׁשמֹו‬ ‫ְּובוַ ַּדאי לא יִ ּטֹׁש ה' ָ‬ ‫דרך חיים מופלאה זו‪ ,‬אחר שנסתבבנו‬ ‫גם בימים כתיקונם‪ ,‬קשה לתאר‬ ‫לקים ַאל‬ ‫ַהּגָ דֹול וְ גַ ם ַעד זִ ְקנָ ה וְ ֵש ָֹיבה ֱא ִ‬ ‫בהשגחה עליונה לזמנים אשר‬ ‫עד היכן מיטיבה דרכו של רביה"ק‬ ‫רֹועָך ְלדֹור"‪.‬‬ ‫יַ ַעזְ ֵבנּו ַעד ַאּגִ יד זְ ֲ‬ ‫הכל בהם הולך ’שלא כסדר’ – ואין‬ ‫עם חיינו – שהרי אין תחום בתוך‬ ‫והיית א‬ ‫מ‪+‬ח‪+‬ת ב‪+‬חגך‬ ‫ךש‬ ‫מ‪+‬ח‬ ‫וש‬ ‫להילולא‬ ‫עו‪+‬לו‬ ‫דצידיקיא‬ ‫ואתכנשו‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫הננו בזה בקריאה של חיבה לכל מבקשי ה' וחושבי‬ ‫שמו החפצים להרוות נפשם ממעיין החיים‬ ‫ולקבל אולפן חדת בהתחדשות והתלהבות הלב‪,‬‬ ‫הושענא רבא‬ ‫להתאסף יחד באהבת חברים לשמוח בשמחת החג‬ ‫יו"ט ראשון ושב"ק‬ ‫בשמחת בית‬ ‫מעריב ליל הו"ר (ר"ת ‪7:40 ................. )72‬‬ ‫מנחה וקבלת שבת (‪ 10‬לפני שקיה"ח) ‪6:26 ......‬‬ ‫השואבה‬ ‫‪ -‬קריאת משנה תורה מיד אחר מעריב ‪-‬‬ ‫שחרית (הודו‪ .‬עם זמן קרי"ש הגר"א) ‪8:30 ........‬‬ ‫היכל בית המדרש פתוח לכל הקהל הקודש‬ ‫‪ -‬סו"ז קריאת שמע מג"א‪ | 8:45 :‬גר"א ‪- 9:30‬‬ ‫לאמירת כל ספר תהלים במשך הלילה כנהוג‬ ‫מנחה ושל"ס (חצי שעה לפני שקיה"ח) ‪6:10 ........‬‬ ‫שחרית‬ ‫(כותיקין כמנהג אנ"ש מאז ומקדם כמקובל מהבעש"ט הק')‬ ‫בשילוב סעודת הילולא רבתית‬ ‫ברכות ‪5:18....................................‬‬ ‫בעת סעודת רעוא דרעוין ינאום וידרוש‬ ‫לרגל יומא דהילולא קדישא‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח ר' איתמר לייפער‬ ‫של רבינו הקדוש מוהר"ן מברסלב זי"ע‬ ‫הודו ‪ || 5:33 ...........‬נץ החמה‪6:33 :‬‬ ‫במעלת קדושת החג‬ ‫שתתקיים בעז"ה בתופים ובמחולות ובריקודין קדישין‬ ‫שמיני עצרת ושמח"ת ושב"ק‬ ‫מעריב מוצאי יו"ט ראשון (ר"ת) ‪7:47 ..........‬‬ ‫ביו‪+‬ם ש‪+‬לישי ‪+‬ח"י תש‪+‬רי‬ ‫אחר מעריב תתקיים ריקודים בתופים ובמחולות לזכר‬ ‫בסוכה הרחבה בחצר תלמוד תורה 'אור זורח'‬ ‫מנחה וקבלת שבת ‪6:17 .....................‬‬ ‫שמחת בית השואבה (עז"נ יהיה פתוח)‬ ‫רחוב הרב מלצר ‪ 26‬בני ברק‪.‬‬ ‫‪ -‬מכירת המצוות תיכף אחר תפלת מעריב ‪-‬‬ ‫נט"י בשעה‪ 8:30 :‬בערב‬ ‫אתה הראת ‪7:45 ......................................‬‬ ‫חולו של מועד‬ ‫ישאו דברים גדולי המשפיעים שליט"א‬ ‫קריאת התורה (וכל הנערים בלילה) ‪10:00 ................‬‬ ‫שחרית (הודו‪ .‬הלל ונענועים במתינות) ‪9:00 .......‬‬ ‫‪ -‬סו"ז קריאת שמע מג"א‪ | 8:45 :‬גר"א ‪- 9:30‬‬ ‫קהל 'נועם השם'‬ ‫שחרית (הודו‪ .‬עם זמן קרי"ש הגר"א) ‪8:30 ........‬‬ ‫אחר התפלה תתקיים בעזהשי"ת ריקודים בתופים ובמחולות‬ ‫דחסידי ברסלב בני‪ -‬ברק‬ ‫סו"ז קריאת שמע‪ :‬מג"א‪ | 8:46 :‬גר"א‪9:31 :‬‬ ‫פת‪-‬שחרית רחבה יהיה מוכן לכל הקהל הקודש לכבודו‬ ‫של מועד בסוכה הגדולה שעל גג בית מדרשינו‬ ‫אתה הראת ביום ‪10:30 ...............................‬‬ ‫‪ -‬עם שיחות חברים בענינא דיומא ‪-‬‬ ‫ושאבתם מים‬ ‫כל הנערים ‪1:10 .......................................‬‬ ‫מנחה ‪6:15 ....................................‬‬ ‫יזכור ותפילת מוסף‪1:45 .............................‬‬ ‫מעריב (ר"ת‪ .‬ריקודים בתופים ובמחולות לאחמ"כ) ‪7:45 ....‬‬ ‫בששון ממעייני‬ ‫מעמד הקפות שניות‬ ‫ביום שני ‪ -‬אור ליום ח"י תשרי ‪ -‬ג' דחוה"מ‬ ‫הישועה‬ ‫ומנין יו"ט שני לבני חו"ל‬ ‫ראה מודעה נפרדת‬ ‫תתקיים סעודת הילולא רבתי לכבוד הילולת רביה"ק זי"ע‬ ‫בהשתתפות זקני וחשובי אנ"ש‬ ‫= ראה מודעה נפרדת =‬ ‫‪ 30‬הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו | סוכות פ"ז‬ ‫ּ‬ ‫‪+‬ב ֶ‪++++‬תם‬ ‫ש‪++++‬אַ ְ‬ ‫ּ‬ ‫וׁ ְ‬ ‫ם ׂ ֹׂ‬ ‫‪+++‬מי ִּ‬ ‫ַ‬ ‫ד ש מ י א‬ ‫ב ס י י ע ת א‬ ‫ששון‬ ‫ְב ָ‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫מ ַמ ַע ְי ֵני ַהי ְׁשו ָ‪+‬ע‪+‬ה‬‫ִ‬ ‫זייט ‪+‬אויך פון‬ ‫די טויזנטער‬ ‫געהא‪+++‬לפענע‬ ‫וואס שעפן מיט פרייד‬ ‫און טרונקען זיך אן פון די ריינע‬ ‫וואסער פונעם לויטערן‬ ‫קוואל‪,‬די נחל נובע‬ ‫מקור חכמה‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫סוכות פ"ז | הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו‬ ‫‪ 32‬הֶ חֱ יִ ָיתנ ּו | סוכות פ"ז‬