א גאליציאנע שטיקל תורה · A Galitsyaner Shtickel Torah — סוכות (2026-09-21)

ספר
מגילת ספר
~ יכיל ~
באורים חדושים והערות
לחמש מגילות
ואחריו יבא שני לקודש ,בשם
∞פשיטי דספרא∞
הכולל חדושים הערות והוספות שנתחדשו במשך זמן הדפסת ספר הנ"ל
מאתי המוציא לאור מיכאל הלוי איש הורוויץ
בן לאאמו"ר הגאון הגדול המפורסם מופת הדור,
חיים אריה הלוי איש הורוויץ זצלל"ה
מח"ס שו"ת חיי אריה ,וספר תיקון עירובין ועוד ,האבד"ק קראקא
מגילת קהלת
קראקא שנת "ברכת חיים" לפ"ק [תר"ץ]
[נוסח שער החיבור]
יו"ל סוכות תשפ"ז על ידי מערכת 'א גאליציאנע שטיקל תורה' – חיים משה הכהן זורגר
נ.ב – .הערת העורך :הגהות הגהמ"ח 'פשיטי דספרא' – כאשר היה מקום הוכנסו בפנים ,וכאשר חסר מקום
מופיעות בהערות.
||א||.
שם היו אחי יוסף רועין בצאן ,וכן בשמות [ג' ,א'] ומשה היה (א) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם.
רועה ...וינהג הצאן אחר המדבר ,ובפרשת שלח [במדבר י"ד,
ט"ז] וישחטם במדבר ,וכתב באבן עזרא כי שם ירעו הצאן, מה שמיחסו עם התואר מלך – נראה כי ברש"י כתוב כאן כל
ושם להלן פסוק [ל"ג] ובניכם יהיו רועים במדבר ,וברשב"ם מקום שנאמר דברי אינו אלא דברי תוכחות.
שם ,וכן ברשב"ם פרשת אחרי על פסוק לשלח אותו לעזאזל, הגהות המחבר 'פשיטי דספרא' :ונראה לי בזה ישוב למה
כתב – והוא מקום מרעה הצאן ,כדכתיב וינהג את הצאן אחר שמקשים על אריכת וכפל הלשון במאמר הכתוב בפרשת ויחי
המדבר ,ובתלמוד – מדבריות בייתיות במסכת ביצה [דף מ']. [בראשית מ"ט ,כ"ח] כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת
עיין שם ,וברד"ק יהושע [ח' ,ט"ו] ושמואל ב' [ט"ו ,כ"ג] כתב אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם.
– ומדבר נקרא מרעה הבהמות בין קרוב לעיר בין רחוק לעיר,
לפיכך אמרו ורעו כבשים כדברם [ישעי'ה ל'] וכו' ,וכן כתוב דהנה לפי המבואר ברש"י ויחי ,על פסוק יהודה אתה יודוך,
במלכים א' [ב' ,ל"ד] על פסוק ויקברוהו בביתו במדבר. ובפרשת וארא [שמות ו' ,י"ד] – הוכיח יעקב אבינו בתוכחת
מוסר ובדברי קנטורים את שלשה שבטים הראשונים ,ואת
ומה שכתב המצודת ציון בשמואל א' [י"ז ,כ"ח] דיבור יתר השבטים ברך.
המתחיל המדבר - ,מקום המרעה היה סמוך למדבר וכן כתב
גם בירמיה [ט' ,ט'] ,לא דק ,דמקום המרעה בעצמו קרוי מדבר, וזאת מספר לנו הכתוב ,יש אשר 'דבר' להם אביהם בדיבור
ואף שאינו סמוך למדבר. קשה ועז בתוכחות וקנטורים ,ויש אשר 'ברך' אותם אביהם
בברכה שלימה ברכת אב .ע"כ הג"ה.
וזה נראה לי ברש"י תהילים [כ"ג] – ה' רועי – במדבר ,וכן יש
לבאר בתהילים [ס"ה ,י"ג] ירעפו נאות מדבר וגו' לבשו כרים ובריש פרשת דברים כתב רש"י - ,ומפני ד' דברים אין מוכיחין
הצאן וכהנה עוד רבות ,ועל כן יש לומר דרבי חנינא בן דוסא את האדם ,אלא סמוך למיתה וכו' עיין שם - ,השמיענו כאן,
הלך למקום מרעה הבהמות אשר מחוץ לעירו מסביב ,ושם שדברי תוכחות הללו של קהלת לא אמרן סמוך למיתתו
ראה את אנשי עירו מקובצים ,ומשם מעלים עולות ושלמים משום שהזכירו עם התואר מלך ,ומצינו להלם [ח' ,ח'] במדרש
נדרים ונדבות לירושלם ,כי שם במקום המרעה שכיחים צאן רבה על פסוק ואין שלטון ביום המות (בדוד המלך עליו
להקרבה ,וחשקה נפשו גם הוא להעלות דבר מה כמוהם השלום) ,שכיון שנטה למות כתיב – ויקרבו ימי דוד ,בסתם ולא
ירושלמה - ,וחורבה אין כאן ,אבל יש כאן מקום מרעה הצאן, בכינוי מלך ,ועל כן הכינוי מלך בירושלם האמור כאן – הוכה –
כן נראה לי. דברי תוכחות הללו אמרן באמצע שנותיו.
(ב) הבל הבלים. דברי קהלת וכו'.
רש"י פירש – כלומר ,הבל שבהבלים ,וכוונתו שהיא הבל במדרש - ,מעשה ברבי חנינא בן דוסא ,שראה בני עירו מעלים
כשאר הבלים ,ובמדרש שיר השירים דרשו – שיר השירים – נדרים ונדבות לירושלם ,אמר ,הכל מעלים לירושלם נדרים
המשובח שבשירים ,המעולה שבשירים ,המסולסל שבשירים ונדברות ,ואני איני מעלה דבר ,מה עשה ,יצא למדברה של
– משמע תוספת מרובה ,וצריך ביאור מאי שנא? עירו וכו' ,ומעשה זו מובאה גם כן במדרש ריש שיר השירים,
ושם כתוב - ,יצא למדבר של עירו וכו' ,וכתב שם על זה
ונראה בכללא דכייל לן ,האבן עזרא פרשת נח [ט' ,כ"ה] על במתנות כהונה – במדרש קהלת לא גריס ליה (בחורבה של
פסוק עבד עבדים ,טעמו עבד כאחד העבדים ,ואילו היה עבד עירו) ,והויא פירוש על מדברה של עירו ,ודעתו כי מדבר
'ה'עבדים [בתוספת ה"א] ,היה [הפירוש] עבד 'ל'עבדים, וחורבה אחת היא והיינו הך.
והעד - ,קודש קדשים [ויקרא ו' ,י"ח – שפירש קדש כאחד
הקדשים ,כי הוא מדבר לענין החטאת גם העולה ,ושניהם אבל לבבי לא כן ידמה ,ודעתי כי מדבר האמור כאן אין הכוונה
נקראים קדשי קדשים] בקודש הקדשים [במדבר י"ח ,י'- , שיצא לחורבה כדעת המתנות כהונה ,דבחורבא לא שכיחי
בתוספת ה"א] ,קדושתן יתירה ,משום דיתרון הה"א מורה על אינשי ,אלא פירושו 'שדה' ,וכמו שמצינו ברש"י ברכות [ג']:
התוספת במעלה. בדברא – בשדה ,ושם [ס' ]:ובת בדברא ,לן בשדה ,ותענית
[ד' ]:ברש"י ד"ה דברא ,במדבר כלומר בשדות ושם [כ"ג סוף
ועל פי זה נבינה ביאור נכון ברש"י אמור [כ"א ,כ"ב] – מקדשי עמוד א'] רפיק בדברא - ,עודר בשדות ,ובבא קמא [י"א].
הקדשים ,שפירש – אלו קדשי הקדשים ,וצריך ביאור ,מה יתן בדברא – בשדה ,וכהנה עוד רבות.
ומה יוסיף לנו רש"י ז"ל לפרש בזה ,ויש לומר דבא להשמיענו
מדכתיב 'ה'קדשים בה"א בראש ,משמע קדשי הקדשים ובזה נראה לי לפרש בירמיה [ב' ,ב'] לכתך אחרי במדבר בארץ
ממש ,וכן כתב בפירוש במדבר [ד' ,ד'] קודש הקדשים- , לא זרועה ,ולכאורה כפל לשון היא ,אכן לפי האמור הרי מצינו
המקודש שבכולן ,עיין שם ,וכן משמע ברמב"ן פרשת עקב [י', דגם מדבר קרוי שדה ,ועל כן הכתוב עצמו מפרש ,דמדבר
א'] שכתב הר ההר - ,שמו מוכיח ,כי יקרא הר ויאמרו לו ההר, האמור כאן הוא מדבר אמיתי חרב ושמם מדבר גדול ונורא,
לגודלו ואורכו ,עיין שם כי הוספת ה"א מורה על היתרון. ארץ לא זרועה - ,ועל כן יש לומר כאן בהא ,דיצא למדברה של
עירו ,היינו שיצא ,לשדה מגרש אשר סמוך וסביב לעירו.
ולכן בשיר השירים ,מאחרי דכתיב 'ה'שירים ,בה"א בראש,
נדרש שפיר שהוא המשובח המעולה והמסולסל שבשירים, או יש לומר דלשון 'מדבר' האמור כאן ,הוא מקום מרעה
אבל כאן כתיב בסתם הבלים ,ולא נכתב הבל 'ה'הבלים ביתרון הבהמות ,הוא קרוי מדבר ,ולשם יצא רבי חנינא בן דוסא,
וכמצינו [בראשית ל"ז] השליכו אותו אל הבור אשר במדבר כי
מולדות בזמנה בשעת מעשה ,שידע בכל פעם מולד חדש על ה"א בראש ,על כן נשמע שהוא שוה לאחרים ,ולזה פירש
פי חשבון שנצטוה לידע ממולד העבר ,ולא כמו שנוהגין רש"י – הבל שבהבלים ,כן נראה לפרש.
העולם בבית הכנסת ששואלין אחר מולד חדש טרם שמברכין
וכו' וכו' עד כאן דבריו עיין שם – .הרי דנמצא עוד טעם לשבח
לדרישת המולד בעת שמברכין החודש. הכל הבל.
ולעניות דעתי נראה עוד טעם אחר לקריאת המולד על פי הרב 'גשמי ברכה' חפר ומצא 'מקור ברוך' בכתבו כאן ,על דבר
דברי הירושלמי נדרים פרק הנודר מן המבושל ,מובא במגן המנהג בעת שמברכין החודש ,לדרוש לדעת זמן המולד ,ואת
אברהם סימן נ"ה סעיף קטן י' ,ובש"ך יורה דעה סימן קפ"ט מקורו הערה ,שהטעם בזה כדי לחשוב זמן שבעת ימים
ס"ק י"ג ,על פסוק לא – ל גומר עלי – בת ג' שנים ויום אחד מאותה השעה ,ולברך ברכת הלבנה בזיי"ן שלמים ,וכתב שם,
שנבעלה אין בתוליה חוזרין ,נמנו בית דין ועברו השנה בתוליה -וזולת זה לא ראיתי טעם למנהג זה ,עיין שם דברים של טעם,
חוזרין ,הוי לא – ל גומר עלי ,שכל מה שבית דין של מטה וראויים למי שאומרם.
עושים ,בית דין של מעלה מסכימים עמהם ,דכתיב אשר
תקראו אותם – אשר תקראו אתם במועדם ,2ואף בחידושי והנה אנכי מצאתי גם כן טעם אחר לזה המנהג ,והוא בספר
הגוף כן 3,והכי איתא בנידה [ל"ח ].שיפורא גרים ,ופירש רש"י 'שארית יעקב' על התורה( ,לא נודע לי מי מחברו ,כי נחסר
– שופר שתוקעין בו בית דין בקידוש החודש גרם ,הרי השער ,אבל ברור הוא שחי במאה העברה )1שכתב בפרשת
דמערכות הטבע משועבדים תחת קביעות המולדות של הבית ואתחנן ,על פסוק כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ,וזה
דין של מטה. לשונו – נראה לי טעם הגון כמו לחיך אוכל יטעם כל אדם,
דאיתא במדרש – כל היודע לחשוב תקופות ומזלות ואינו
ובדברי הירושלמי הללו מתרץ כבוד קדושת אדוני אבי זקיני חושב ,עליו הכתוב אומר – את פועל ה' לא יביטו ,נמצא יש
הגאון הצדיק וכו' מוהר"ר אריה לייבוש הלוי איש הורוויץ כאן מצוה לחשוב מולד ,וזו היא מצוה שאין קבוע לה זמן,
זצלהה"ה האבד"ק סטאניסלאוו בספרו 'פני אריה' ,ריש פרשת שיכול לקיים באיזה זמן שירצה ,רק שלא ישכח אדם מצוה זו,
בראשית בהגדה של פסח ,בפיסקא 'אחד מי יודע' ,ומנה שם, הואיל ולא נקבע לה זמן ידוע ,מזה יבוא מנהג ותיקון יפה
' -תשעה ירחי לידה' ,הלא יפלא ,הלא כל המאמר הלזה יפרש בשבת שמברכין החודש ,הואיל ומזכירין עכשיו ראש חודש,
ההבדל בינינו עם קדוש ,לבין האומות העולם וכו' מה שאין כן לקיים מצוה זו - ,חשוב מולדות בזמנם ,ומזה נשתרבב המנהג
ירחי לידה ,לא נשתנו חדשי ההריון בינינו לבין אומות העולם, לשאול ,טרם שמברכין החודש אחר המולד - ,רק לא כעולם
ומה התפארת יש בהם? אכן להנזכר לעיל ,אם לא יעברו בית הטועים לשאול אחר המולד הבא בחודש הנכנס רק בעולם
דין את החודש שעבר ,וביום למ"ד מתחיל החודש התשיעי, של תקון מצוה בזמנה ,ולשאול אחר מולד מחודש שעבר,
אזי הילד בר קיימא ,ובאם יעברו בית דין את החודש שעבר, ויוסף על מולד זה שעבר ,א' יום ,י"ב שעות ,תשצ"ג חלקים,
והיום למ"ד ,הוא שייך עוד לחודש העבר ,אזי הוא בן שמונה, ויחבר חלקים לחלקים וכו' וכו' ובזה יקיים מצות חשוב
טועין ועשו החודש מלא או חסר שלא על פי שורת הדין בזדון או 1הדברים נמצאו בספר 'שארית יעקב' עה"ת נדפס באלטונא
בשגגה [עיין תוס' ר"ה כ"א ד"ה לוי בסוף הדיבור] ויתקלקלו זמני תפ"ז [ונתעטר בהכמת הג"ר יחזקאל קצינעלבויגן אב"ד אה"ו,
המועדות וכדומה ,והיה היום הזה לזמן כפרה ,כנ"ל. שכותב שנתגדל יחד עם המחבר באותה העיר – ] הג"ר יעקב ב"ר
ומה שהבאתי לעיל דיש אנשי מעשה שנוהגין להתענות בכל ערב יואל איש טיקטין מתושבי בריסק דליטא.
ר"ח ,נ"ל בזה שהוא עוד מטעם אחר. 2הגהות המחבר 'פשיטי דספרא' :ודרשו חכז"ל בזה [ר"ה כ"ה].
לפי שסעודת ר"ח מצוה להרבות בה וכדאיתא באו"ח סימן תי"ט, אתם אפילו שוגגין אפילו מזידין אפילו מוטעין ,וכל מה שעשו
ועיין ירושלמי ברכות [פ"ו ה"ד] חמיין לרבנן סלקין לריש ירחא עשו.
ואכלון ,ופירש שם החרדים בשם הטור והרוקח שמצוה לעשות ובהא ארווחנא לתת טעם נכון במנהג דנהיגי עלמא ועושין 'יום
סעודה בר"ח כמו במועד ,ע"ש ,וכן ראיתי בשם הר"ן שבת דף כ"ד כיפור קטן' בכל ערב ראש חודש ומתענין ,ואשר לא מוזכר מזה
בכתב בשם הרבינו יונתן דבר"ח מחוייב לקבוע סעודה על הפת בשום מקום בתלמוד ובפוסקים הראשונים.
ולברך ברכת המזון ע"ש וכמו שמצינו במצה [מס' סופרים פכ"א ובפרי חדש אורח חיים סימן תי"ז כתב – דיש אנשי מעשה שנוהגין
ה"ג] והצנועים מתענין בערב פסח בשביל המצה שיכנסו בה להתענות בכל ערב ר"ח בשביל מעוט הירח ומטו משמיה
בתאוה - ,ובסימן רמ"ט םסק המחבר דיש אנשי מעשה שמתענין דהמהר"ם קורדבר"ו ז"ל שהיה קורא אותו יו"כ לפי שבו מתכפרים
בכל ערב שבת בשביל לאכול לתיאבון ע"ש. עוונות כל החדש ,עיין שם.
הכי נמי היינו טעמא של אותן אנשי מעשה שמתענין בערב ר"ח ועדיין תקשי הא קיי"ל אדם נדון בכל יום ובכל שעה [ר"ה ט"ז]:
הוא בכדי שיכנסו לסעודת מצוה של ר"ח מיד לתיאבון .ע"כ הג"ה. ומהיום מיומיים?
ונראה מילתא בטעמא דצריך להתבונן למה התקינו בשנות
3הגהות המחבר 'פשיטי דספרא' :ובדברי הירושלמי הללו מטו העיבור לומר בתפילות מוסף של ר"ח 'ולכפרת פשע'? מה ענינה
משמיה דהגר"א זצללה"ה לפרש דברי ירושלמי אחרים סתומים דוקא בנשת העיבור? ולמה בחרו בלשון זו דוקא? ויש לומר דטעם
וחתומים בכתובות [פ"ב סוף ה"ו] – נסיב לקדמיתא ומיתת הדבר הוא כי לפי האמור דרשו חכז"ל אתם אפילו שוגגין אפילו
לתנינא ומיתת וכו' אלא מן חטאת דחנניה בן אחי דר' יהושע מזידין אפילו מוטעין ,כאשר יגזרו הבי"ד כן יקום ,ולכן בשנת
שעיבר את השנה בחוצה לארץ ע"כ ,והבן. העיבור שעברו בי"ד את החודש השנים עשר ,אפשר שעברוהו
ועיין שם ביפה מראה מש"כ בהג"ה מזה ,ובפני יהושע כתובות בטעות בשוגג או במזיד ,ומה שהוסיפו את החודש הי"ג עשו שלא
[כ"ג ].תוד"ה עידי טומאה מפרש דברי הירושלמי הללו באופן כדין וכהלכה ,לזאת התקינו לומר באותה השנה 'ולכפרת פשע',
אחר ,ע"ש .ע"כ הג"ה. ועל כל פשעי העיבור תכסה תפילתנו ונכפר לנו העוון.
וכמו כן מצינו למימר ,נתקן מטעם זה זמן כפרה יום כיפור קטן
בכל ערב ר"ח ,כי אולי משגה הוא בקביעות החודש ,שהיו הבי"ד
[להני תרי גיסי גאה"ג רבי יוסף שאול נאטאנזאהן ורבי מרדכי ואף אם אין יולדת למקוטעין ,הכי נמי יהיה נפקא מינה בין
זאב איטינגא מלבוב בעלי 'מפרשי הים'] – מכאן סמך גדול על מלאים וחסרים ,שיושלמו ימי הריון על פי קביעות בית דין
מה שכותבין שנכון לידע המולד מראש חודש ,4ועיין עוד [את] החודש.
בספר אורחות חיים על אורח חיים סימן תי"ז בהגהות
הגאבד"ק בערזאן זצללה"ה ,5העירני על זה הבחור החריף ובקי ועל כן מובן מה שהתפאר 'תשעה ירחי לידה אני יודע' .רוצה
מו"ה צבי זוננענשיין נ"י מפודגורזע. לומר שאנחנו בני ישראל על פי בית דין מגבילין וקובעין
התשעה ירחי לידה ,ובדידן תליא מילתא ,מה שאין כן באומות
ואיידי שהבאתי כאן איזה טעמים למה שמכריזין זמן המולד העולם ,והבן ,עד כאן תוכן דבריו שם.
בעת שמברכין החודש אביא אגב גררא מה שנראה לי מילתא
בטעמא בדבר התפלה שנתקנה לומר בעת שמברכין החדש – ובזה נראה לי גם כן להבין ,בריש פרשת מטות - ,וידבר משה
מי שעשה ניסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחרות הוא אל ראשי המטות וגו' איש כי ידור נדר וגו' ,וכל המפרשים
יגאל אותנו בקרוב וכו' ,ותמיהא לי מילתא מה מקום לתפילה מקשים - ,מה נשתנה פרשה זו מכל פרשיות שבתורה,
זו לברכת החודש? ועוד צריך ביאור מה נתכוונו בזה במה שנאמרה לראשי המטות דוקא ,ונראה לי ,משום דבפרשה זו
שבחרו להזכיר מכל הניסים שנעשו לאבותינו ,להרים על נס נשנו דיני נדרים בין אב לבתו בנעוריה בית אביה ,קטנה אין
מה שגאלנו מעבדות לחרות? והלא דבר הוא? נדרה נדר ובוגרת אינה ברשותו ,ואיזה קטנה בת י"א שנה ויום
אחד ,ובת י"ב שנים ויום אחד אין צריך לבדוק ,עיין שם,
ונראה לי בהקדם מה שאמרתי בפרשת בא ,בפסוק החדש הזה ומחמת אשר דבדבורם וע[י]בורם של הבית דין תליא מילתא
לכם וגו' אשר בהשקפה ראשונה יקשה להבין ,למה ומדוע לדעת אם היא קטנה או גדולה ,אמר פרשה זו לראשי המטות,
נצטוו ישראל עתה במצות קידוש החודש בעת צאתם כי הני בהני שייכי.
ממצרים? ואיזו התיחסות יש למצוה זו עם יציאתם לחירות?
ומה נשתנה מצוה זו מכל התרי"ג מצות שבתורה שנאמרה ולפי כל האמור יש לומר ,דמטעם זה נתקן לידע ולהודיע
להם עכשיו? ברבים המולד ,כי יש נפקא מינה בכמה ענינים לדעת בדיוק
המולד ,כמו בענין בתוליה חוזרין ,או אם הבן היולד הוא בן
וליבי אומר לי בזה ,דהנה כאשר שמענו כן ראינו שאפילו קיימא ,או לענין התרת נדרים ,והבן.
בימים הקדמונים ,בעת שהיה נוהג השעבוד בעבדים ,גם אז
היה הנמוס והחוק לקחת עבדים דוקא אנשים מגושמים ,גסי הגהות המחבר 'פשיטי דספרא' :והעיר על זה בן אחותי הבחור
החומר עמא דארא ,ולא השתעבדו באנשים בעלי דעת החריף ומושלם מו"ה חיים ארי'ה בערגלאז נ"י [הי"ד]
ותבונה ,ראה במסכת בבא מציעא [ע"ג – ]:ר' סעורם אחוה מתוספות קידושין [ל"ח ].ד"ה וה"ה ערלה ,דיש נפקא מינה
דרבא הוה תקיף אנשי דלא מעלי וכו' ,מנין שאתה רשאי לענין ערלה וחדש ,עיין שם .ע"כ הג"ה.
להשתעבד בו ,תלמוד לומר לעולם בהם תעבודו ובאחיכם ,עיין ועוד נראה לי טעם אחר לתקון מנהג הנזכר לעיל ,משום
שם הענין. דמצות קידוש הלבנה מצוה חשובה היא והחזיקו בה כל העם
וכן ראינו אף כי לעבד נמכר יוסף ,בכל זאת ויהי אך ראה אדוניו ונזהרים בה ביותר ,משום דמובא בספרים ,שמי שקידש
כי ה' אתו ושם שמים שגור בפיו ,וחכמת אדם האירה פניו, הלבנה מובטח לו שלא ימות מיתה משונה באותו חודש ,ואם
ויפקידהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו ,מני אז הסיר ממנו לא קידשה דואג כל אותו חודש ,ועוד דמשום דעל ידה זוכין
העבדות ,ויוסף הוא השליט והמושל בכל אשר לו בענינים להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש ,ועל כן יש
רוחנים ולמבדק כתבי חשבונותיו. לומר דנתקן לפרסם ולהודיע זמן המולד ,למען דעת להקדים
זמן קידוש הלבנה קרוב למולד בכל מה דאפשר ,ושיהיו
וכן היה הדבר גם במצרים ,ויעבידו מצרים את בני ישראל נזהרים שלא להחמיץ ושלא לאחר קידושה ,וכל המקדים בה
בפרך ,ויעבד ישראל שם רק העם אשר היה משוקע בשערי סמוך לזמן המולד הרי זה משובח.
טומאה ובחומריות ובארציות ,לא כן שבט הלוי יתר שאת להם
שנפטרו מעבודה ,כי היו בעלי מדע ,והורו משפטים לעם, הגהות המחבר 'פשיטי דספרא' :ומקור הדבר למה שמודיעין
כידוע ,ולבעבור זה עשה ה' לנו בעת צאת ישראל לחירות זמן המולד ,בעת שמברכין החודש נובע מירושלמי [סנהדרין
עולם מתחת סבלות מצרים ,נאמר להם החדש הזה לכם ראש פ"ה ה"ג] אמר ר' יסא כגון אנא דמן יומא לא צלית מוספא ,מן
חדשים ,נצטוו על קידוש החדשים שהיא חכמה גדולה אשר דלא ידע אימת ירחא ,וכתב על זה בהגהות ציון וירושלים
הלא הוא הגאון המהרש"ם מברעזאן – עיטר את הספר בהגהותיו 4ידועים דבריו של הגאה"ק מראחוב בספרו 'ליקוטי מהרי"ח'
המחכימות ,וזה לשונו שם: שהביא שמשמעות הספר הק' אוהב ישראל פרשת בא [ד"ה עוד
[גבי ראש חודש מותר בעשיית מלאכה וכו'] "במגן אברהם הביא בפסוק] היא שלא לפרסם זמן המולד ורמז לזה ממגילת אסתר –
המנהג לברך החודש ,ועיין ירושלמי פ"ה דנסהדרין ה"ג ובציון אין אסתר מגדת מולדתה כי מרדכי ציוה עליה אשר לא תגיד –
ירושלים שם ,ותמצא סמך למנהג זה ,ומה שכתב דנהגו לעמוד ואסתר היינו 'אסתהר' כדדרשו במגילה והכוונה גם לסיהרא –
דוגמת קידוש החודש עיין בחידושי רבינו עקיבא אייגער שתמה היינו הלבנה ,דלכן פעמים שהמולד בא בארוכה ופעמים בקצרה
שלא נמצא דבר זה בשום מקום שהיה קידוש החודש מעומד, כמבואר בגמרא ,כדי שלא ידעו הקליפות והחיצונים זמן המולד
ובריש פרק ג' דראש השנה משמע שהיה מיושב ,עיין שם ,ואולי ויוכלו להזיק ח"ו ,וממילא אין הלבנה 'מגדת מולדתה' -זמן המולד,
כוונת מגן אברהם דוגמת קידוש לבנה דצריך למימרא מעומד ,גם [ולכאורה להמעיין בפנים בסה"ק הנ"ל לא משמע דווקא דאסור
יש לומר לפי מה שכתוב באשכול הלכות ברכות הודאה סימן כ"ג לפרסם זמן המולד ,אך] כתב דהיות ויש מצדדים להכריז בקול
בשם יש אומרים דהא דקידוש לבנה מעומד ילפינן מדכתיב ויש מצדדים שלא ,לכן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.
החודש הזה לכם – וכל היכי דכתיב לכם יליפנן מעומר דבעינן 5ספר אורחות חיים חיברו הגאה"צ רבי נחמן כהנא אב"ד ספינקא
מעומד דכתיב בקמה תספור [וכתיב 'וספרתם 'לכם'] עיין שם ,אם בהגאה"ק רבי חיים אריה כהנא בעל 'דברי גאונים' מסיגעט וחתן
כן הרי מהחדש הזה לכם ילפינן נמי קידוש החודש ,לכן צריך הרה"ק ה'אמרי יוסף' מספינקא – מחותנו של הגאון המחבר זצ"ל,
שיהיה מעומד".
והכי נמי אמרו ,כי כן אורחות צדיקים שמסגלין במצות בה ישראל יתפאר כדרשת חכמינו זכרונם לברכה בשבת
ובמעשים טובים שהם עתידים שיחודש פניהם כגלגל חמה, [ע"ה ].על פסוק כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים – איזו
ולהתחדש כמותה ,כי לא יחשכו כוכבי נשפם לגמרי ,צדקתם חכמה ובינה שהיא לעיני העמים ,הוי אומר זהו חשבון
עומדת לעד ,וזכרון לעולם יהיו. תקופות ומזלות ,ועיין רש"י שם ,כי בלבם דימו המצרים עד
עתה שמדריגתם גדולה לגבי ישראל ,ואך להם לבדם נהירין
להו שבילי מהלך המזלות וחשבון התקופות ,שהיא חכמה
דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. גדולה ,וישראל לא עם בינות המה ,6והראיה באמרם אליהם- ,
ראו כי [כוכב] רעה נגד פניכם ,על פי חשבונינו ואיצטגנינות
ואנכי ראיתי הכונה ב'דור' הזה ,על בני אדם אנשי הדור – .כי שלנו ,ודבר זה טמיר ונעלם מכם ,ועל כן מותרים להשתמש
ישנם בני אדם עושי טוב ,הם בבחינת הולכים ועולים במדרגת [המצרים בישראל ולשעבד] בהם.
השתלמותם ,ואלה אשר ינטו מדרכי יושר ,קרויים יורדים
מטה ממדרגתם ומעלתם ,וזה שאמר דור הולך הם בני אדם ובכוונה נאמר להם עתה – החודש הזה לכם ,וידעו מצרים כי
ברי לב ועושי טוב הנקראים 'הולכים' ,ודור בא – הם בני אדם עם ישראל לא נופל מהם בחכמה זו ,וחכמים המה כמותם
אנשי רשע ,אשר כנויים 'יורדים' ממדרגתם – .אבל הארץ בחשבון התקופות ,ובצדק מגיע להם מעתה השיחרור,
לעולם עומדת ,תמיד היא במדרגה אחת ,וכאשר היתה כן והחרות מעבדות ,כי לא לחכמים עבודה ,ושעבוד ליודעי
תהיה לעד לעולם. עתים לבינה ,כאמור.
לזאת איפוא מטעם הזה ,גם אנחנו אלה פה כולנו היום ,אשר
אכתי עבדי אנן והננו עבדים בארץ לא לנו ,בעת שאנו מברכין
והארץ לעולם עומדת. החודש ,שמורה חכמתנו ובינתנו לעיני העמים ,מזכירין אנו
בתפילתנו – מי שגאל את אבותנו מעבדות לחירות בימים
במדרש מה היא עומדת מעמדת – .יובן עם דברי המדרש הקדמונים ,על ידי שהראו חזותם חכמתם ובינתם לעיני
לקמן פרק ה' ד"ה ויתרון הארץ בכל היא. העמים ,וכי יש להם יד ושם בקידוש החדשים ,יגאל אותנו
שדרשו חכמינו זכרונם לברכה על מאמר הכתוב [יחזקאל כ"ז] בקרוב כהיום הזה ,כי על ידי ברכת החודש וחשבון קביעתו,
על הארץ יעמודו - ,וכי אין אנו יודעין שעל הארץ הן אומדין, שהוא אות וסימן לחכמתנו וידיעתנו ומגיע לנו עתה החירות
אלא וכו' ויש לו קרקע על הארץ ,היא מעמידו ,אין לו קרקע, בדין ,ויקבץ נידחנו מארבע כנפות הארץ במהרה בימינו אמן.
אין הבל גדול מזה עיין שם. שם במדרש - ,שבעה הבלים שאמר קוהלת כנגד שבעה
עולמות שאדם רואה וכו' ,בן עשרים כסוס ,נהים משפר
גרמי'ה ובעי איתתא ,נשא אשה הרי הוא כחמור ,ועיין
(ה) וזרח השמש. במפרשים מה שכתבו בזה ,ולי נראה פירושו ,דכשהוא בן
עשרים הרי זה דומה לסוס ,כי טבע הסוסים שהם מזוינים
ואידך ,וזרח משעיר [מסורה] ,נראה לי דיש לדקדק מאי שנא מזוהמים ושטופים לתאוה ,זרמתם וחומם עזה[ ,עיין מדרש
בשעיר דנקט לשון וזרח ולא לשון הופעה ,כאשר בהר פארן? רבה שיר השירים על פסוק לסוסתי] ,וכמו כן בבן עשרים,
ויש לומר בדבר הרשב"ם פרשת וישב [בראשית ל"ח ,ל'] על כשיגיע האדם לפרק הזה ,הטבע דורש תפקידו ,ומשפר
פסוק ויקרא שמו זרח ,שכתב – וזרח לשון אדמימות היא גרמי'ה ובעי איתתא ,אבל מכיון שנשא אשה ויש לו פת בסלו,
כדכתיב והצרעת זרחה במצחו ,וכן כל זריח השמש בבוקר יתקרר בקרבו אט אט חומו ,ומצטנן טבעו כחמור הזה שטבעו
ובערב אדום היא ,וכתיב בבוקר – והשמש זרחה על המים קר כידוע שאפילו בתקופת תמוז קרירי ליה [שבת נ"ג ,].ואתי
ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם ,וכן איתא במסכת שפיר הדמיון [ד]קודם הנישואין הרי זה דומה לסוס ואחר
בבא בתרא [פ"ד ].האי שמשא סומקתא היא וכו'. הנישואין לחמור ,כן נראה לי.
ועיין ברע"ב שביעיתי [פרק ד' משנה ז'] ,הפגום משיזריחו
משיאדימו ,וכן בשבת דף ל"ד :רש"י דיבור המתחיל מאדימין,
ושם [קי"ח ]:רש"י דיבור המתחיל דמדומי חמה ,שהיא
מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש.
אדומה שחרית אחרי הנצה מיד היא אדומה וכו' ,וכן כתב במדרש מה הנאה יש לצדיקים ,שמסגלין במצוות ומעשים
באיוב [מ"א ,י'] דמדומי חמה ,כמו לעת בוקר שהשמש טובים ,דיין שאני עתיד לחדש פניהם כגלגל חמה שכתיב
מתאדמת ,וברכות [נ"ט ]:רש"י דיבור המתחיל האי דגיחורי [שופטים ה'] ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ,והמאמר
משום דמשמשי ביממא ,לפיכך בניהם אדומים כאדמימות מוקשה.
היום (השמש) ,רו"ש בלע"ז.
ולי נראה עם הא שהבאתי בשיר השירים [ו' ,א'] לפרש
ושם [כ"ט ]:דמדומי חמה – בתוספות רבי יהודא חסיד- , המקרא הנזכר לעיל - ,כן יאבדו כל אויביך ה' ,ואוהביו – אפילו
שחרית וערבית שהחמה אדומה ,ועיין בראשית רבה פר' ע"ט אם יאבדו – לא יאבדו לנצח ,והם כצאת השמש בגבורתו,
סימן ז' - ,ביעקב נכנס עם דמדומי חמה ,וברמב"ן פרשת ויצא אשר נגהו לא יאסף ,ואף אם יחשיך במקום הזה ,עוד שואף
[בראשית ל' ,ל"ב] שכתב – ויהי חום מגזירת ואור החמה, זורח במקום אחר ,עיין שם.
שהיא דומה לשמש אשר יתאדם קצת ,עיין שם.
6על לשון הכתוב כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנהו עושהו.
ועל כן שפיר דנקט ,בשעיר ,הוא עשו הוא אדום ,לשון זריחה,
שהיא לשון אדמומית כשמו ,וראיה לדבר ,דלשון וזרח משמע
אדמימות ,היא מן וזרח השמש וכדאמרן.
||ב||.
ועל פי זה נכון הדבר לפרש שם [דף י"ג ].במחלוקת החכמים, (א) וראה בטוב.
-למה נקרא שמה אסתר? וכל אחד מן השלמים יחוה דעתו
טעם לקריאה זו ,ובהאמור ,יש לומר ,משום דהוה אמינא דשם במדרש – בטובתה של תורה ,והנה גם זה הבל - ,ר' חזקיה
אסתר הוא שם גנאי ,שמורה סתירה ,הרוס ופיזור ,ודבר זה היה בשם רב סימון ,כל התורה שאתה לומד בעולם הזה ,הבל הוא,
קשה לחכמים הייתכן שתהיה נקראה בשם המורה גנאי ובזיון. לפני התורה של עולם הבא.
ועל כן הוכיחו לנו השלמים ,זה אומר בכה ,וכו' וכל אחד יביע והוא תמוה ,ונראה על פי דברי הבראשית רבה [פר' י"ז סימן
דעתו ,שקריאת שם זה היא לשון 'סוד וסתר' ,או שהיא לשון ה'] – ג' נובלות הן ,וכו' ,רבי אבון מוסיף נובלות חכמה של
אסתהר [ -לבנה] ושם הזה נאה לה ויאה לה. מעלה תורה [ועיין ברכות מ' :מאי נובלות ,תמרי דזיקא ,ופירש
רש"י שהרוח משירן ,עיין שם].7
(ה) עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי.
(ג) ולאחוז בסכלות.
ובתרגום – עבידת לי גינת שקין ופרדסין וכו' ונציבת בהון אילני
וכו' ,וכל אילן דעבד פירן ,ותחומיה מן שור קרתא דירושלם עד הבט וראה מה שכתב כאן הרב 'גשמי ברכה' וזה לשונו:
כיף ימא דשילוח. "ומצינו כמה מילים שמובנם משונה בארמית מאשר בעברית"
[ -לשון הקודש] בהיפוך מוחלט ,ומנה שם ביניהם ,גם השם
והיינו שנטע העצים עושי פרי והפרדסים ,מן חומת ירושלם 'סתר' ,אשר בעברית הוראתו 'טמון' כמו ומפניך אסתר,
עד חוף מי השילוח ,ולעיל בפסוק ד' על בניתי לי בתים ,תירגם ובארמית הוראתו 'סתירה' ,במובן פיזור ,כמו הבונה ו'הסותר',
שבנה הבתים בתוך העיר דוקא. עיין שם.
ויש לומר בטעם השינוי ,משום דקיימא לן שאין עושין גנות הגהות המחבר 'פשיטי דספרא' :בסוטה [ל"ד ]:דרשו חכמינו
ופרדסים בירושלים ,כדאיתא [בבא קמא פ"ב ].לזה שנה זכרונם לברכה – סתור ,שסתר מעשיו של הקדוש ברוך הוא
ופירש דהגנות והפרדסים נטע דוקא מקיר העיר וחוצה לה, ועיין רש"י שם ,וברבה ובתנחומא דרשו שסתרו הקדוש ברוך
ולא בתוך העיר ממש. הוא מן העולם ,והמהרש"א שם כתב – ועוד יש לומר ,כל
אכן לדידי קשה לי בהא דבבא קמא הנכתב לעיל שאין נוטעים האותו והנסים המפורסמים שעשה להם מיום צאתם ממצרים
גנות ופרדסים בירושלים - ,מדברי הילקוט תהילים [מ"ה] על 'הסתיר וכסה' אותם כאילו אינו רואה וכו' עיין שם.
פסוק סובו ציון והקיפוה – כמה גינאות עתידין להיות ונראה דנטה מדברי הש"ס משום דהוקשה לו ,מאחרי אשר
בירושלים ,אלף קפ"ד גינאות [עיין בבא בתרא ,ע"ה ,]:ואמר 'סתור' הוא דבר שכתוב בתורה ,ובלשון 'תורה' שרש 'סתר'
רב נחמן ,מה שהיה הוא שיהיה ,ואיתא נמי בשבת [ס"ג ].עצי משמע 'הטמנה וכסוי' ,ולא סתירה והרוס ,ועל כן פירש בלשון
ירושלים של קינמון היו ,ובשעה שהיו מסיקין מהם היו ריחן סתר וכיסוי .ע"כ הג"ה.
נודף בכל ארץ ישראל וכו' ,עיין שם.
ועל פי הדברים האלו ,מובנים לי דברי רש"י במגילה [ט"ז– ].
וכן מצינו שם [ל' ].דדוד המלך הוה לי'ה בוסתנא אחורי ביתא, ואסרתינהו לכלהו בי בני ,ופירש רש"י – צוותה עליהם
ועיין מעשרות [פרק ב' משנה ה'] מעשה בגינת ורדים שהיה להחביאם ,ולכאורה מאי בעי בזה ,ונראה משום דבענף יוסף
בירושלים - ,מובא בתוספות יום טוב מדות [פרק א' משנה ב'] ועץ יוסף על העין יעקב שם ,מביא הגירסא – 'ואסתרינהו',
דיבור המתחיל קיפונוס ע"ש. ולפי המובן בלשון ארמי ,היה המשמעות ,שאסתר צותה
מן האמור הראת לדעת ,כי היו נוטעים אילנות גנות ופרדסים לסתור כל המרחצאות ולהרסם[!] ,וזוהי קשה להעלות על
בירושלם ,ודוחק לומר בכל הני ,שהיו נטועים חוץ לירושלם, הדעת.
וצריך לי עיון בזה. ועל כן פירש רש"י ,אשר לפניו בודאי היתה זו הגירסא- ,
'אסתרינהו' שצוותה להחביאן ,וסתירה האמורה כאן ,אינה
לשון הריסה אלא לשון החבאה והטמנה.
הבא'!] אלא הכוונה שכמו שבאיכות ,החלום הוא בבואה דבבואה 7הא לך לשון המדרש רבה שם :רבי חנינא בר יצחק אמר :שלושה
של הנבואה ,שבת הוא מעין עולם הבא ,כן מוסיף רבי אבין, נובלות הן :נובלת מיתה -שינה; נובלת נבואה -חלום; נובלת
שהתורה שלומדים בעולם הזה ,היא מעין ובבואה של התורה העולם הבא -שבת.
שלומדים בעולם הבא .ודו"ק. רבי אבין מוסיף :עוד תרתין :נובלת אורה ,של מעלה גלגל חמה;
וזהו סיום דבריו במוסגר ,שנובלות בגמ' ברכות הכוונה תמרים נובלת חכמה .של מעלה תורה – עד כאן לשון המדרש ,והכוונה
שלא הבשילו שהרוח מפילן ,והיינו שמה שלומדים בעולם הזה, בביאורו זה ,שלא בא המדרש בקהלת לומר שהתורה שלומדים
בהשגה ובאיכות וכו' נחשב כתמרי דזיקא לעומת מה שמשיגים בעולם הזה היא הבל ולכלום תיחשב ח"ו[ ,שהרי כבר לימדנו
ולומדים בעוה"ב .ודו"ק. התנא הק' רבי יעקב בפרק רביעי דמסכת אבות ש'יפה שעה אחת
בעולם הזה בתשובה ומעשים טובים וכו' יותר מכל חיי העולם
וישנים על הספר ,ונאה לעולם ,כי על ידם טל של תחיה (יג) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה.
כאמור.8
סופי תיבות ש'י'נ'ה' – .נראה לי לפרש על פי מה שפירש הטורי
זהב באבן העזר סימן כ"ה ,מאמר הכתוב [תהילים קכ"ז] שוא
לכם משכימי קום וגו' כן יתן לידידו שנא ,שכתב שיש תלמידי
(יד) החכם עיניו בראשו. חכמים שישנים הרבה ,כדי שיהיה לכם הכח החזק ,וזריזות לב
מרומז אמרם ז"ל באבות [פרק ב' משנה א'] – 'דע מה למעלה לעסוק בתורה ,על כן אמר שוא לכם משכימי בבוקר מצטערים
ממך' ,כי על ראשך שכינת א-ל ,וזהו החכם עיניו בראשו – וממעטים שנתם בחינם ,כן יתן לידידו שנא ,דהיינו מי שישן
מחשבתו[ ,עיין מה שכתבנו במגילת אסתר א' בפסוק להבזות הרבה כדי שיחוזק מוחו בתורה ,נותן לו הקדוש ברוך הוא
בעליהן בעיניהן] – בראשו ,ותמיד מורא שמים עליו. חלקו וכו'.
וכן נראה לפרש בפרשת יתרו – לבעבור תהיה יראתו על ועיין בראשית רבה [פר' ט' סימן ו'] – מתוך שאדם ישן הוא
פניכם ,ומצינו על – בגובה ,כלומר – בגובה פניכם ,על עומד ויגע בתורה הרבה ,ונרמז כאן – וראיתי אני שיש יתרון
ראשיכם ,ותחילת חכמה יראת ה'[ ,משלי ט' ,י'] ויראת ה' היא לחכמה ,וחכמה זו תורה ,עיין רש"י סוטה [כ"א ]:אני חכמה זו
חכמה [איוב כ"ח ,כ"ח] עיין שם. תורה ,ורש"י קידושין [מ"ט ].חכמה זו תורה עיין שם ,על ידי
השינה ,אם ישן הוא לחזק גופו לתורה כדאמרן.
ועוד יש לומר כי גדולי החכמים לא הביטו מחוץ לד' אמות
שלהם ,ועיניהם כאילו תקועים בראשם פנימה ,ואינם חפצים ועוד יש לפרש ,דאיתא במדרש ,דעתיד הקדוש ברוך הוא
ליזון עיניהם שלא לצורך. להחיות מתים בטללי שינה ,כשלומדים התלמידים וישנים על
הספר ,ריר היוצא מפיהם הקדוש ברוך הוא משמרו ועושהו
(דומה כתבתי במגילת אסתר על פסוק – וישם כתר מלכות טל להחיות מתי עמי הארץ.
בראשה – בחריץ שבראשה [היינו ד'ב' דכתיבא הכוונה 'תקוע
בתוך'] עיין שם). וזהו פירוש הפיוט במוסף ליום א' דראש השנה – "אטומים
להחיות בטללי שינה" ,ויש לומר דנרמז בזה דיש יתרון לחכמת
התורה ,כי שינה לחכמים נאה להם כשמתייגעים בלימוד
||ג||.
ה) מרומזת חנה [שמואל א' ,ב' ,ה'] – עד עקרה ילדה שבעה (ב) עת ללדת.
ורבת בנים אומללה ,וברש"י – כשחנה ילדה אחד' ,עת ללדת'
לחנה – 'עת למות' לפנינה ,פנינה קוברת שתים. המפרשים האריכו למעניתם ,כל אחד לפי דרכו ,לפרש ולבאר
התייחסות בעתים הללו על מה הם מרומזים זה לעומת זה,
ו) נרמז דברי המדרש לעיל [א' ,ה'] על פסוק וזרח השמש ,עד ואענה גם אנכי חלקי לפי קט שכלי מה שלבי ראה ,עניין
שלא ישקע שמשו של צדיק זה הוא מזריח שמשו של צדיק שייכותם אהדדי באופנים שונים.
אחר - ,יום שמת רבי עקיבא נולד רבי וכו' עיין שם.9
עת ללדת ועת למות - ,יש לומר דבו נרמז א) הא דאיתא
ז) בלידה ומיתה כמקרה זה כן מקרה זה ,בלידה - ,ז' ימי באבות [פרק ג' משנה י"ג] – 'הכל נתון בעירבון ומצודה פרוסה
טומאה ובמיתה ז' ימי אבילות ,ובבעל הטורים ריש פרשת על כל החיים' ,דיש בירושלמי ,דאחרי הלידה קוברין השליא
תזריע נתן סימן לדבר - ,לעומת שבא כן ילך ,בלידה קרוי בארץ ,והיינו שתיכף ביום הלידה נותנין עירבון לארץ שהגוף
פתיחת המקור – 'פתיחת הקבר' ,ובברכות [ט"ו – ]:מה רחם יקבר בארץ לאחר מיתה ,וזהו ב'עת ללדת' ניתן מיד עירבון
מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא. ל'עת למות'.
-ובזה מובן המסורה – וראיתם על האבנים [לידה] וראיתם את ב) דאמרו רבותינו זכרונם לברכה [ראש השנה י"א ].הקדוש
הארץ[ - ,במובן של] מיתה וקבורה ,וכן המסורה ומצרים ברוך הוא יושב וממלא שנותיהן של צדיקים מיום אל יום,
בראש פסוק – ומצרים ילד - ,ומצרים מקברים. ומשה רבינו עליו השלום נולד בז' אדר ומת בז' אדר[ ,מגילה
וביאתו של אדם לעולם על ידי בכיה ,כי כן דרך תינוק כשבא י"ג ,]:וזה – עת ללדת צדיקים ,ואז גם עתם עת למות מיום
לאויר העולם ,כך יציאתו מן העולם על ידי בכיה (עיין שפתי ליום.
חכמים פרשת תבא ,על פסוק ברוך אתה בבואך) ,כי עת ללדת ג) שניהם ,הלידה והמיתה מכוסים מבני אדם ,ונעלמו מעיני
ועת למות שווים ודומים זה לזה בכמה עניינים. כל חי ,אין אדם יודע מה בעיבורה של אשה ,ולא ידע איש את
ח) שאלת אלכסנדרוס מוקדון במסכת תמיד [דף ל"ב ].מה קבורתו ,ועיין לקמן במדרש בפרק י"א בפסוק כאשר אינך
יעביד איניש ויחיה - ,ימית את עצמו ,מה יעביד אינש וימות, יודע ,ועל כן שניהם שווים.
יחיה את עצמו ,עיין שם. ד) מרומז הגזירה במצרים' ,עת ללדת' – כל הבן הילוד' ,עת
ט) בדברי המדרש רבה פרשת אמור פרשתא ל' ,על פסוק למות' – היאורה תשליכוהו.
ולקחתם לכם ביום הראשון ,הדא הוא דכתיב תכתב זאת לדור
9וכן איתא ביומא ל"ח :וקידושין ע"ב :עי"ש. 8וזהו חידוש כי בעלמא אמרינן ד'שינה לרשעים נאה להם ונאה
לעולם' [סנהדרין ע"א ,]:וכאן ישנו יתרון השינה לחכמים גם כן,
ודו"ק.
[ולשון הריגה במילה ,משמע 'פציעה' ,כדברי האבן עזרא כאן, אחרון ,אלו דורות הללו שהן תלויין למיתה ,ועם נברא יהלל י-
ועיין מה שכתבנו במגילת אסתר ח' על פסוק הרגו חמישה ה ,שעתיד לברוא אותן בריה חדשה.
ושבעים אלף עיין שם.
י) רמז ליציאת מצרים ,כי בצאת ישראל ממצרים ,היה להם
וכן אפשר לומר דמה שכתוב בפרשת וישלח [ל"ד ,כ"ה] עת ללדת ,כי נשמטו כעובר הנשמט ממעי אמו כדאיתא
באנשי שכם ,ובפרשת מטות [ל"א ,ז'] ויהרגו כל זכר ,הכוונה במדרשים ,10ובאותה השעה היה למצרים 'עת למות' ,שמתו
פציעה ומכה רבה ,עד כי לא היו יכולין לערוך עוד מלחמה כל בכוריהם.
נגדם.
עת לטעת ועת לעקור נטוע.
דאי תימא הריגה ומיתה ממש ,האיך מצינו בדורות הבאים
אחר כך – אנשי שכם ומדיינים. מרומז ,הא דנצטוו ישראל בביאתם לארץ ,לעסוק בנטיעות,
והמקרא וכי תבואו אל הארץ ונטעתם – למצוה נאמר[ ,עיין
הגהות המחבר 'פשיטי דספרא' :ודבר זה מדויק בלשון הכתוב מה שכתבנו במגילת אסתר ח' בהג"ה] ובאותו הזמן נצטוו גם
שם ,שהרי באנשי שכם כתיב [בראשית ל"ד ,כ"ה] ויהרגו כל כן לכרות ולגדע ולעקור ולשרש כל עץ רענן.
זכר היינו שפצעום ולא הרגום ממש ,אבל בחמור ושכם בנו
כתוב לאמר [שם כ"ו] הרגו 'לפי חרב' משמע מיתה ממש .ע"כ ב) הא דגיטין [נ"ז – ].כד איתיליד להו ינוקא הוו שתלי ארזא
הג"ה.]. ובשעת הנישואין עקרוהו ,עיין שם.
ג) בו תרמוז המשל לקמן במדרש [פרק ה' אות י"א] על פסוק
מתוקה שנת העובד – משל למלך שהיה לו פרדס ומסרו לבנו,
עת לפרוץ ועת לבנות. וכל זמן שהיה בנו עושה רצונו היה המלך רואה איזה נטיעה
יפה בעולם ,ושותלה בפרדס של בנו ,וכל זמן שלא היה בנו
יש לומר דבא ברמז על בני ישראל במצרים - ,וכאשר יענו אותו עושה רצונו ,רואה איזה נטיעה יפה ומשובחת בפרדס ,היה
כן ירבה וכן יפרוץ .ויבן וכו' ,כי בעת אשר רבו ופרצו בני ישראל עוקרה ,כך המלך זה בקדוש ברוך הוא ,הפקרדס זה העולם,
במספר נפשות ,בנו אז את פיתום ואת רעמסס. ויש אומרים אלו ישראל ,כל זמן שהן עושים רצונו של מקום
ועוד יש לומר דקאי על יעקב אבינו ,דכתיב ביה [בראשית ל'] וכו' וכו' עיין שם.
ויפרוץ האיש מאוד מאוד וכו' ,וכאשר פרץ מקנהו הגיע זמנו ד) יש לומר דעל עצמו היה מתכוין ,דחכמינו זכרונם לברכה
לבנות ביתו בית יעקב ,ושב למקום מולדתו ויבן לו בית. דרשו בבבא בתרא [צ"א – ]:יושבי נטעים זה שלמה שדומה
וכן יש לומר דמרומז 'פרץ עוזא' – והיינו בעת לפרץ כשהיה לנטיעה במלכותו ,והרשב"ם שם [פירש] שהיה הולך וגדול– .
'פרץ' עוזא ,כמבואר [שמואל ב' ,ו' ,ח'] -עת לבנות ,באותו ולבסוף נטרד ממלכותו על מרחק ד' מאות פרסה ,כדאיתא
הזמן הביאו הארון לבנות את המקדש ולטע אוהל אפדנו. בגיטין [ס"ח ]:כידוע.
(ד) עת לבכות ועת לשחוק. (ג) עת להרג ועת לרפא.
יש לומר על פי דרשתם ז"ל בסנהדרין [כ"ב – ].מוציא אסירים יש לומר דמרומז מצות מילה ,דחכמינו זכרונם לברכה דרשו
בכושרות – בכי ושירות ,בכי למצרים ושירות לישראל. [בגיטין נ"ז ]:על הכתוב בתהילים [מ"ד] כי עליך הורגנו כל היום
– זו מילה ,ועיין רש"י שם.
ובמגילה [י"ז ]:איתא – ומה ראו לומר רפואה בשמינית ,אמר
(ה) עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים. ר' אחא ,מתוך שניתנה מילה בשמיני שצריכה רפואה וכו' עיין
שם והבן.
וכתב לי על זה הרב הגאון ר' שמואל מאיר הולענדער נ"י מו"ץ
בטשערנאוויץ ,כי אותיות תורתנו הקדושה נקראו 'אבנים'
ולפעמים מצוה דוחה תלמוד תורה כמו שכתוב בשולחן ערוך
המעוברות וההרות המצריות - ,ואת בתינו הציל ,ובית זו אשה, 10הגהת הגאון המחבר ז"ל :בספר הון עשיר ,בכריתות [פ"א מ"ו]
ונשי ישראל הקרוים בתים ניצולו. במשנה המפלת אור לשמנים ואחד כתב – קתני אור במפלת
וכן ארז"ל ביציאת מצרים – אני ה' שהבחנתי בין טפה של בכור דומיא דפסחים [אור לארבעה עשר] ,לרמוז דיציאת מצרים דומה
לטיפה שאינה של בכור ,ועיין רש"י סוף פרשת בשלח - .הרי מצינו למפלת ,שהולד יוצא קודם זמנו ,כי כן אמרו רבותינו זכרונם
השתוות והתייחסות יציאת מצרים אור לי"ד ,עם נפלים. לברכה על פסוק – מדלג על ההרים וכו' ,עיין שם.
ועוד נראה לי דהיקש המשניות בלשון אחד ,בא לתרץ בעיית ולי נראה בהתיחסות המשניות – יציאת מצרים למפלת ,כי במכת
הש"ס שם ד'אור' אורתא היא - ,מנפלים ,ונמצא רמז במקרא על בכורות נגפו גם המעוברות מבכורים ,וכדאיתא במדרש רבה על
זה [תהילים נ"ח] – נפל אשת בל חזו שמש. פסק ועבר ה' לנגוף ,ואין לנגוף אלא מעוברות שנאמר ונגפו אשה
ועוד יש לומר דרמוז הא דאיתא לקמן במדרש [פרשה ח' סימן ג'] הרה ,עיין שם.
על פסוק שומר מצוה לא ידע דבר רע ,זו אסתר שהיתה עסוקה ובזה נראה לי לפרש בריש פרשת מסעי – ומצרים מקברים את
במצות ביעור חמץ ,ואיתא באסתר רבה [פרשה ח' סימן ג'] ,על אשר הכה 'בהם' כל בכור ,כלומר הנפלים בתוך מעיהם ,ועל דרך
פסוק ותתחלחל המלכה מאוד ,רבנן דהכא אמרין שהפילה זה יפורש נמי בפרשת בא [י"ב ,כ"ז] מאמר הכתוב בנגפו את
עוברה ,עיין שם ,ולפי זה שפיר מישך שייך ההיקש - ,אור לארבעה מצרים – ואין נגיפה אלא אשה הרה כדאמרן ,והיינו שנגפו
עשר בודקין את החמץ ,עם המפלת ,והבן.
ואני אמרתי שיש למצוא עמוד התוך בין הדיבור והשתיקה, [או"ח] סימן תל"א - ,לענין בדיקת חמץ ,ומקרא מגילה בסימן
על דרך שמצינו הרבה פעמים בשס 'דמחוי במחוג' ,והדיבור תרפ"ז וכדומה.
היה ברמז ,קורץ בעיניו מולל בידיו וברגליו ,עיין יומא [י"ט– ]:
מחוי לי'ה רב בידיה וכו' ,ושם [פ"ו ]:מחוי רב יהודה וכו', וזהו שכתוב עת להשליך אבנים ,היינו שדוחה המצוה את
וחגיגה [ה' ].מחוי ליה במחוג ,וברכות [מ"ו ]:שאני פרסאי התלמוד תורה ,ועת כנוס אבנים - ,שצריך לקבוע עתים
דמחוי לי'ה במחוג ,ורש"י שם ומגילה [כ"ח ]:מחוי רב חסדא, לתורה ,ותלמוד תורה כנגד כולם ,עד כאן דבריו.
ועבודה זרה [ל' ].מחוי להו רבי ינאי ,ועוד כיוצא בהנה. ולי נראה דאיתא בשם הרבינו בחיי ,כי שתי אבני שהם באו
ועוד נראה לי למצא צד השוה בין הדיבור והשתיקה ,והיא לכפר על שבירת הלוחות שעל ידם נעשה פרוד בין ישראל
הכתיבה ,אשר חד את חד יביא אומר בלי דיבור ,וכל אחד יבין לאביהם שבשמים ,ועכשיו על ידי ב' אבני שהם ,אותיות
את שפר רעהו על ידי משיכת בשבט סופר ,והכתיבה היא 'השם' ואותיות 'משה' ,נתקבצו ונתחברו קודשא בריך הוא
ממוצעת בין דיבור פה ובין השתיקה ,כן נראה לי. משה וישראל ,והבן.
(טז) ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שם (ז) עת לחשות ועת לדבר.
הרשע. יש לומר דכאן בא ברמז אמרם ז"ל בברכות [י' – ]:אגרא דבי
טמאי שתיקותיא ,ואגרא דבי הילולי מילי.
יש לומר דמרומז האי דבמדבר [כ"ה ,ד'] – קח את ראשי העם
והוקע אותם נגד השמש ,ופירש רש"י בשם המדרש – השמש ועוד יש לומר דרמוז לדבר האמור ב'חשמל' בחגיגה [י"ג– ]:
מודיע החוטאים ,הענן נקפל מכנגדן ,והחמה זורחת עליו ,עיין עתים חשות ועתים מממללות ,בשעה שהדיבור יוצא מפי
שם. הקדוש ברוך הוא חשות ,ובשעה שאין הדיבור יוצא מפי
הקדוש ברוך הוא ,ממללות ,עיין שם.
וזהו שכתוב ,כי – תחת השמש היה מקום המשפט ,וושם
נתברר הרשע. שמעתי מקשים בכל העיתים שנמנו כאן ,זה לעומת זה ,נמצא
עוד זמן שלישי - ,בגדר המרכז ,אשר יכריע ביניהם ,על דרך
משל בין עת לפרות ועת לבנות ,יש זמן שלישי ,ביניהם,
(יט) כי מקרה בני האדם מקרה הבהמה ,ומקרה אחד כשהוא בשב ואל תעשה ,שאינו פורץ וואינו בונה ,וכן בין עת
להם כמות זה כן מות זה. לבכות ועת לשחוק יש זמן ממוצע שאינו בוכה ואינו שוחק,
וכן בעת לאהוב ועת לשנא וכדומה.
יש לפרש דאמרו רבותינו זכרונם לברכה [ברכות י"ז ].סוף
אבל לא כן הוא בעת לדבר ועת לחשות ,כאן לא ימצא זמן
האדם למות וסוף בהמה לשחיטה ,כי לעתיד כשיהיה סוף
ביניהם שלא ידבר ולא יחשה ,ובאיזה אופן יצוייר זמן ממוצע
האדם למות ,תהיה אז גם סוף בהמה לשחיטה ,לפי שאז אין
שיכריע ביניהם שלא ידבר ולא ישתוק?
אכילה ושתיה ,אלא נהנין מזיו השכינה [שם].
[ועיין בילקוט שמעוני [משלי י'] על פסוק ברב דברים לא יחדל
וממילא כמקרה האדם כן מקרה הבהמה כמות זה כן מות זה –
פשע ,מובא סיפור נפלא מוכיח מעלת הדיבור עם מעלת
בעולם הזה – ומקרה אחד להם - ,לעתיד ,והבן.
השתיקה].
||ד||.
ונראה לי בטעם הסמיכות ,להורות לנו שיהיו נקרבים אל (ו) טוב מלא כף נחת וגו'.
המזבח דוקא דברים שהם שלו ,והקריב המקריב את קרבנו,
מאשר שייך לו בדין ,בצדק ובמשפט ,ולא מן גזל ועושק ,ואני הרב בעל 'גשמי ברכה' כתב כאן רמז לסמיכת הפרשיות
ה' שונא גזל בעולה כתיב ,כי כל אשר יובא ביתה ה' צריך תרומה ומשפטים עיין שם.
שיהיה שלו על פי דבר משפט הדיינין והסנהדרין. ואנכי הייתי בר מזלי'ה בעיקר הרעיון ואעתיק מן הרשום
[ועיין מה שכתבנו מזה בשיר השירים ג' על המסורה ב' פעמים אצלי :בפרשת משפטים בתחילת הפרשה כתב רש"י ,למה
'אסובבה']. נסמכו דינין אצל המזבח ,לומר לך שתשים סנהדרין אצל
המזבח.
11ויש לומר כי מטעם הזה יחול ברוב השנים פרשת שקלים
בפרשת משפטים ,להורות כי כל זהב השקלים שאדם נותן
וכמו הבקר והצאן נכנעים ומשועבדים תחת יד אדוניהם ,יכירו 11הגהת הגאון המחבר ז"ל :ועוד אמרתי בטעם הדבר שהיה מושב
וידעו גם הם כי עבדות נתן למו ולא שררה ,ויטו שכמם לסבול עול הדיינין אצל המזבח ,כדי שיקחו הדיינין לקח[ ,ש]כמו במזבח היה
וטורח הציבור כשור לעול וכחמור למשא. כל קרבן טעון ביקור טרם הקרבתו ,כמו כן גם הדיינין ,לא בחיפזון
ומזה הטעם נמי פתח שם בפרשת משפטים בדיני עבד [ועיין מה ידונו אלא יבקרו כל דין הדק היטב טרם יוציאו לאור ,וישפטו
שכתבנו בשיר השירים א' בפסוק איכה תרעה] ,וגם מטעם שהם במתינות ובישוב הדעת.
לכפר בעד חטאתם [עיין נגעים פ"ב מ"א] ,והיינו טעמא סמיכת ועוד נראה לומר טעם אחר – בזמן שהיתה ישיבת הדיינים אצל
החכמים והסנהדרין ,ובפרשת פינחס – ויסמוך משה את ידיו, המזבח ,שתצא למו הוראה ,שיהיה ליבם נכנע לסבול עול וטורח
הורה לו הדרך שהיא כקרבן וצריך למסור את נפשו עבור ישראל. הציבור ,בלי כל הרגנה ,ועבודת הקודש עליהם בכתף ישאו עולם,
ביצה כ"ו .ועוד ומובא בתוספות נזיר מ"ג .ד"ה מהכא] .ע"כ לצדקה צריך שיהיה מן הבא בידו בהתירא ,קנין שלו במשפט,
הג"ה. ולא מאשר גזל ואשם.
וזהו גם כן הטעם לסמיכת פרשת תרומה לפרשת משפטים,
להורות שכל תרומת הקדשים צריך להיות מכספו ,מכסף
טהור ,ואשר הגיע אליו בתום וביושר.
ועם זה פירשתי מאמר הכתוב בתהילים [קי"ט] – נדבות פי
רצה נא ה' ,כלומר ירצו לקרבן אשה נדבותי אשר נדרתי במו
פי ,אם – משפטיך למדני ,אם למדתי מתחילה דיני משפטי
צדק ומכספי אשר חנני ה' ביגיע כפי הבאת נדבותי ,ולא מן
גזילות.
ועיין ברש"י מלכים א' [ז' ,נ"א] דשלמה הטמין כל כסף וזהב
אשר הכין אביו ,ולא נתנו לבית המקדש וכו' וכתב שם ברד"ק
ובמפרשים - ,לפי שבאו מגזילות עכו"ם ,ומהאי טעמא הביא
שלמה משלו ,ואשר בהתירא באו לידו ,עיין שם.
והיינו טעמא סמיכת פרשת שקלים לפרשת הכיור - ,בפרשת
תשא ,להורות אם ארחץ בניקיון כפי – ואסובבה את מזבחך –
השקלים תהיינה טהורים מנוקים ומרוחצים מגזל ועשק.
(יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
וברש"י בשם הגמרא – מי שהוא תלמיד חכם ובנו ובן בנו
תלמיד חכם ,שוב אין התורה פוסקת מזרעו.
ומשמע ד'חוט' קאי על התורה ,וצריך להבין ההתיחסות [של]
'חוטים' לתורה?
ונראה דכמו שחוטים נעשים על ידי טוויה ואריגה ,הכי נמי
מצינו לשון טוויה ואריגה בלימוד התורה ,עיין מדרש רבה רות
[פרשתא ב' סימן ב'] – דבר אחר אורגים ,שהיו מעלים לו את
ההלכה ,והוא אורגה.
ובתוספות יום טב בהקדמה לסדר זרעים כתב ,דתורה שבעל
פה דומה לצמר ופשתים שעומלים ואורגים ,ולכן נקרא
'מסכת' לשון אריגה.
ומורגל בפי החכמים לומר על תלמידי חכמים – 'אשלי רברבי'
[והיינו לא במובן של אילנות אלא של חבלים הארוגים וטוויים
וכמדובר].
הגהות המחבר 'פשיטי דספרא' :ועיין עוד חולין [נ"ח ].בחדא
מחתא מחתינהו ,ופירש רש"י – וכי באריגה אחת ארגתם
לכולם ,לשון עובד מחו [תרגום שמות ל"ט] וכו' עיין שם.
[ובמה שמורגל לומר על תלמידי חכמים 'אשלי רברבי' ,כמו
ועוד יש לומר בטעם הסמיכות הנ"ל ,דכתיב ואלה המשפטים ועוד יש לומר לפי האמור בכתובות [י' – ]:מזבח [נוטריקון] מזין,
אשר תשים 'לפניהם' – להורות דתלמוד תורה קודמת לקרבנות וברש"י שם ,הכי נמי הסנהדרין היו משפיעים פרנסה לישראל
– עיין מגילה ג' - .על איזה מהן באת [ששאל יהושע את המלאך], ומתפללים עליהם [רש"י ברכות ג'.]:
(אם על התורה או על העבודה) ,אמר לו [על של] עתה באתי ועוד נראה לומר ,דסידור וסמיכת הפרשיות כך היא – דאמרו רז"ל
מיד וילן יהושע בתוך העמק מלמד שלן בעומקה של הלכה, באבות פ"א – על שלשה דברים העולם עומד ,על התורה ועל
ומרומז באומרו המשפטים אשר תשים 'לפניהם' [היינו העבודה ועל גמילות חסדים.
דהמשפטים – לימוד משפטי התורה הוא 'לפניהם' ,לפני המזבח, וזהו מתחילה – תורה בפרשת יתור ,עשרת הדברות ,ואחר כך
-הקרבנות .ודו"ק]. עבודה – פרשת המזבח ,ואחר כך – משפטים ,דינין וסנהדרין- ,
הגהות המחבר 'פשיטי דספרא' :עיין בתרגום יונתן כאן [פסוק י"ז] אצל המזבח ,והיא גמילות חסדים ,שדנין את העם משפט צדק בין
על פסוק שמר רגלך כאשר תלך לב"א ,וצרף לכאן .ע"כ הג"ה. אדם לחבירו.
צדיקי אכלי אפתורא דדהבא ,דאית ליה תלת כרעי ואיהו ועוד יש לומר דמרומז אמרם ז"ל [עבודה זרה ג' – ].כל העוסק
אתרתי כרעי וכו' ,בעי רחמי דנשקלוה מיניה ,עיין שם.13 בתורה בעולם הזה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד,
-משוך עליהם אשר לא במהרה יינתק.12
ויש לומר דאמר כאן ברמז – שמר רגלך – רגל שולחנך –
כאשר תלך לבית אלקים - ,שלא יהיה חסר רגלים ,והבן.
(יז) שמור רגלך כאשר תלך לבית האלקים.
נרמז עובדא דרבי חנינא בן דוסא -תענית [כ"ה ,].דיהבו ליה
חד כרעא דפתורא דדהבא מן שמיא ,חזא בחלמא דכולהו
||ה||.
(ד) טוב אשר לא תידור מ'שתדור ו'לא ת'שלם. (א) אל תבהל את פיך וגו' על כן יהיו דבריך מעטים.
ראשית תיבות 'מות' ,כי בעון נדרים מתים אשתו ובניו [שבת בברכות [ס"א ]:אמר רבי מאיר ,לעולם יהיו דבריו של אדם
ל"ב.]: מועטים לפני הקדוש ברוך הוא ,כי האלקים בשמים ואתה על
הארץ על כן יהיו דבריך מעטים.
וכאן במדרש כתבו שגורם מיתה לעצמו ,שנאמר כי ידרשנו
מעמך ,וגורם שתמות אשתו דכתיב ואני בבאי מפדן. וכבוד אדוני אבי זקני (אבי אבא) הגאון הגדול וכו' מוהר"ר
שאול הלוי איש הורוויץ זצללה"ה האבד"ק טיסמניץ – מחבר
ספר 'בשמים ראש'[ 14נסתלק כ"ח תשרי תרע"ג] - ,כתב בזה
(ז) אם עשק רש וגזל משפט צדק תראה במדינה אל בהספד 'עין דמעה' על אביו הגאון רבן של כל בני הגולה וכו'
מוהר"ר משולם יששכר זצללה"ה האבד"ק סטאניסלאוו,
תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים
[קראקא תרמ"ח] ,וזה לשונו:
עליהם.
ולכאורה מה חידש רבי מאיר יותר על הכתוב ,הלא לפי
ואנכי הרואה בביאור הכותב המוקשה הזה הוא – אם נראה הנראה ,דבריו אלה כבר אמרם שלמה המלך עליו השלום,
במדינה ,סלוף משפט צדק ,ועושק רשים ועניים ,בל יפלא זאת אמנם אתי שפיר ,כי מסתם לשון הכתוב הוי משמע שיהיו
בעיניך. דבריו של אדם תמיד מעטים ,על כן הוסיף רבי מאיר מלות
הסבה לזה כי גבוה מעל גבוה שומר – כי בודאי המלך המושל הללו 'לפני הקדוש ברוך הוא' ,להורותנו בזה כוונת שלמה
יתגאה ויתנשא ,ולא יתערב עם העם לדעת מחסורם המלך עליו השלום שהזהיר אשר לא ישים האדם עיונו בענייני
והצטרכותם ,והנהגת המדינה מסר ביד עבדיו עושי רצונו. אלוקות וכיוצא באלה שהוא למעלה מהשגתו ולא יוכל להגיע
אליו ,אף לקחת שמץ מנהו לכוון על האמת.
ולא כן יאלפונו משפטי התורה - ,מקרב אחיך תשים עליך מלך
– ולבלתי רום לבבו מאחיו – בתוך עמו ובקרבו יהיה יושב, וטעם הדבר כמו שאמרתי - ,להיות האדם בתולדתו בחומריות
לדעת לכתם וקומם וכל הדרוש למו יתקן בעצמו ,וכן מצינו כל מחשבותיו ודעותיו מוגבלות ואין לשכלו שייכות רק
במשה רבינו עליו השלום - ,ויהי בישורון מלך – מלך ישראל, בדברים הטבעיים ,אבל לא ברוחניים ,בעניני אלוקות
אם שהיה גבוה מעל גבוה ,זכה למדריגה היותר גבוהה – וניגש המופלאים ומכוסים ממנו ,אשר אין לו בהם שכל המקיף.
משה לבדו – ודיבר עם ה' פנים אל פנים ,לא הרים לבבו ולא והיינו דאמר רבי מאיר – לעולם יהיו דבריו של אדם מועטים
התנשא. – לפני ה' דווקא - ,בעניני השגת אלוקות ,לשקול במאזני
ושב אל המחנה – היה תמיד בתוך המחנה ,התערב את המון שכלו על דרכיו ומידותיו יתברך.
העם ,לשום עין השגחתו עליהם ,לדעת כל צרכיהם ויתקן ואמר הטעם – כי האלקים בשמים ואתה על הארץ – ועל כן
בעצמו כל הצריך תיקון ,ולא על ידי שלוחים ,כדבר האמור תוכל להשיג רק בטבעיות ,אבל לא למעלה מזה ,ועל כן יהיו
בפרשת יתרו. דבריו מועטים בזה ,כי אדרבה על ידי הרבות החקירה בענינים
אלו ,תוכל לבוא חס ושלום לידי אפיקורסות וכפירה ,אחרי
אשר תראה כי אין יד שכלך משגת בזה ,עד כאן דבריו שם.
של שלושה רגלים וק להם חסרה רגל אחת ,ביקשה מבעלה 12אמר העורך :ולענ"ד אפשר להוסיף ולפרש ביתר המתקה,
שיתפלל שיקחו בחזרה מן השמים את אותה רגל של זהב וכך שהרי איתא נמי שם ובחגיגה דהלומד תורה בלילה חוט של חסד
הוה ,ואמרו חכמים דהאחרון גדול מן הראשון שמיהב יהבו משוך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי
מישקל לא שקלו והיינו דאין לוקחין בחזרה מן השמים מה שניתן וכו' ,והכוונה שהוא מחובר על ידי התורה לקדוש ברוך הוא ,ועל
על ידם. ידי שהוא מחובר לחכמה העליונה ,נמשך עליו חן וחסד כל היום,
14אין לבלבלו עם שו"ת 'בשמים ראש' שרצו ליחסו להרא"ש עם שהרי יצוה לשון צוותא ,והיינו שהקב"ה מלווהו כל היום בזכות
הגהות 'כסא דהרסנא' שהוציא לאור [בערלין תקנ"ג] ר' שאול בלילה שירה עמי ,וממילא הכא נמי דהחוט המשולש הכוונה
ברלין שיצאו עליו עוררין רבים מגדולי הדורות. שכולם – הסב האב והבן – הנכד רעים אהובים להקב"ה על ידי
שו"ת בשמים ראש לג"ר שאול הורוויץ נדפס בלעמבערג תרל"ה. לימוד תורתם כאמור רעך ורע אביך אל תעזוב .ודו"ק.
אביו היה כמוזכר בפנים גאה"ג רבי משולם יששכר הלוי הורוויץ 13היינו שאשת רחב"ד לא יכלה לסבול העניות וביקשה ממנו
אב"ד סטאניסלאב ובעל 'בר ליוואי' מחושבי וגדולי הפוסקים שיתפלל שיתנו לו מעט מן המגיעו בעוה"ז ,ונתנו לו רגל של זהב,
בגאליציה [נפטר כ' חשוון תרמ"ח]. ובחלום הלילה ראתה שבעוה"ב יושבים הצדיקים על שולחנות
ומקשים על זה ,הא שבט לוי לא היה בכלל השעבוד? אכן לפי וירד משה מן ההר אל העם ,ממדריגתו הגדולה והגבוהה,
האמור יש לומר - ,אמת דשבט לוי היה פטור מעבודה מטעם במקום גדולתו שם מצינו ענותנותו ,כי השפיל עצמו אל המון
המלכות ,אבל משה רבינו עליו השלום ,אפילו היותו משבט העם למעבד כל צרכיהון בעצמו.
הלוי ,מדה אחרת היתה לו ,לסייע לכל אחיו בעבודתם הקשה
בשדה ,כמלך לשדה נעבד ,כאמור. ובזה ישובח גם קהלת – ויותר שהיה קהלת חכם – ירד
ממדריגתו הגבוהה והנעלה – ולימד דעת את העם ,איזן חקר
ותקן להם תקנות נחוצות בכבודו ובעצמו ,ומלאכתו לא נעשה
על ידי אחרים.
(יא) מ'תוקה ש'נת ה'עובד.
והוא הדבר בכתוב אשר לפנינו – אם גבוה מעל גבוה שומר,
ראשי תיבות 'משה' ,כי משה רבינו לא מת ,לא ידע איש והוא יושב בדד בארמונו ומתעדן נפשו ,ודבר אין לו עם בני
קבורתו וכישן דמי ,וערבה ומתוקה לו שנתו ,כי תמיד לומדים מדינתו ,והנהגת המדינה ,תתנהל על ידי שועלים קטנים
תורתו ,ושפתותיו דובבות. מחבלים ,אשר איש לבצעו הולך ,אין לתמוה אם עשק רש,
ואני אמרתי לפרש על פי זה מאמר הכתוב [דברים ל"א] וילך וגזל משפט ירביון במדינה.
משה – מצינו הליכה על לשון מיתה ,ואפילו כשמת – וידבר אבל יתרון הארץ בכל היא ,אם מלך לשדה נעבד ,רוצה לומר,
את כל הדברים האלה אל כל ישראל ושפתותיו מרחשין. אם המלך עובד ועוסק בשדה כאחד האדם ,ומתערב עם בני
ולא על משה לבד נאמרו הדברים כי גם על כל הצדיקים המדינה.15
התמימים והישרים העובדים ,כי כולם נקראים בשם 'משה' על וכן מצינו [שמות רבה פרק א' סימן כ"ז] שזה היה מידת משה,
דרך אומרם ז"ל [שבת ק"א' – ].משה שפיר קאמרת' ,וגויעת -וירא בסבלותם – ראה עבודתם הקשה בשדה ,והיה מסייע
הצדיק היא בבחינת שינה ,ומורגל בלשון חכמים [גבי לכל אחד ואחד ,ונהג עמם מנהג אחים ,עיין שם.
הסתלקות צדיקים ] -כד דמיך וכו'.
ובזה יש ליישב מה שראיתי מקשים על הרמב"ן שמות [ד',
ואפשר דזאת הכונה בכתוב [שמואל א' ,ג' ,ג'] – ושמואל י"ט] שכתב – ולכן לקח [משה רבינו] אשתו ובניו עמו וכו' ,כי
שוכב בהיכל ה' – אפילו בהיכל ה' – במקום ,הוא בגדר שוכב לא יביא אותם להיות שם עבדים וימררו את חייהם בעבודה
וכישן דמי. קשה וכו'.
||ו||.
וגם יש לפרש הכתוב נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו (ז) כל עמל האדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא.
[משלי ט"ז ,כ"ו] – אז תוכל נפש העומל והעובד לעמול בעולם
הזה למענו בעבור ישותו ועצמותו הנכבד – כי אכף עליו פיהו, ופירש כבוד מר אבא מו"ר הגאון האדיר מוהר"ר חיים אר'יה
אם יאכף ויכריח פיהו ,כלומר אם ינזר מתענוגי המותרות ,עד הלוי זצללה"ה האבד"ק קראקא – בהקדם אמרם ז"ל בנידה
כאן תוכן דבריו. [ל' – ]:כשהולד במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כולה וכיון
שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פי ומשכח כל התורה.
ויש לפרש ,כי רוב תנועת ועמל האדם הרודף אחר הגשמיות,
(ח) כי מה יותר לחכם מן הכסיל. היא למען מזונו אשר יהנה בפיהו ,כמו שאמר הקהלת – כל
עמל האדם לפיהו.
יש לומר כי בבחינת 'מה' יש יתרון לחכם על הכסיל ,החכם,
בסתם הוא עניו ושפל - ,בבחינת ונחנו 'מה' ,והכסיל ילבש וגם הנפש לא תמלא – אם הנפש הוא כלוח לבן בבואה לעולם,
גאות. ריקם היא שבה ,כמו שריקם היא יצאה לאויר העולם ,מפני
שכל פעולתה היתה למען הנאת מזונה ומאכל פיה.
ויאמר כל עמל האדם לפיהו – לתאותו ,וגם הנפש לא תמלא –
על כן נפשו ריקה ולא תמצא בשלימות הראויה.
||ז||.
(ז) כי העושק יהולל חכם.
הבריות אם עושה מלאכה בשדה כאחד האדם ובפני המון העם, 15ויש להעיר על זה ממאמרם ז"ל שום תשים עליך מלך – שתהא
והרי כבר אמרו חז"ל [קידושין ע' ].שכיון שנתמנה פרנס על אימתו עליך [סנהדרין פ"ב מ"ה] ,וכיצד תהא אימתו מוטלת על
הציבור אסור לו לעשות מלאכה בפני שלשה ,וצ"ע.
בחיקך – מאין לי בשר לפרנסם באכילה גשמית ,לא אוכל לבדי תא חזי מה שכתב כאן הרב 'גשמי ברכה' בשם אביו הגאון
לשאת את כל העם הזה – בגשמיות וברוחניות ,עלי מוטל זצללה"ה' - 16כי לא טוב יעשו הרבנים המשקיעים עצמם בכל
להורות למו אורחות צדק תורה ומצוות ,ועתה עלי היו כולנה, לעסקי ציבור ,ומתוך כך תדלדל חכמתם' ,עיין שם.
גם לזונם בפרנסה חומרית ,תכבד עלי העבודה וכבד היא
ממני! ועל פי הדברים האלו ,נראה לי שיצא כאור נוגה ביאור
הכתובים ,בוויכוח משה רבינו עליו השלום עם הקדוש ברוך
וכזה נמצא גם בדוד המלך עליו השלום בעת שהיה להם הוא בפרשת בהעלותך [במדבר י"א ,י"א].
לישראל דבר בין דם לדם בין דין לדין דברי ריבות או בדבר חוק
ומשפט ,ישב בשבת תחכמוני ומעדן עצמו כתולעת ,ויאספו ויאמר משה אל ה' למה הרעות לעבדך וגו' ,לשום את משא כל
אליו כל מבקש ה' והורה להם חוקי ה' ותורותיו ,זיכה וחייב העם הזה עלי ,האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילידתיהו
טיהר וטימא ,כמבואר בפרק קמא דברכות [ד'.]. כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישאהאומן את היונק וגו',
מאין לי בשר וגו' לא אוכל לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד
כי זאת היתה תעודתו ,והיה אם באו לפניו בקובלנא – עמך הוא ממני וגו'.17
ישראל צריכים פרנסה -בלחם גשמי ,ובקשו אוכל למו ,ויהי
כמשיב – לכו ופשטו ידיכם (אתם בעצמם) הגדוד ,בלעדי, וצריך להבין אריכת הלשון למה? והמשל מהריון ולידה – אומן
והביאו פרנסה לתוך בתיכם מיגיע כפיכם. ויונק? ובדי כבשי דרחמנא למה ליה בטענות כלפי קודשא
בריך הוא? ואם ה' צוה מי יתייצב כנגדו?
כי לא נטל עלי לנהל אתכם בשניים - ,גם במזון רוחני וגם
בלחם גשמי ,ואי ספרא לא פרנסא. אולם יש לומר דתוכן טענתו של משה כך היה – דאם באמת
היה משה רבינו אב או אומן גשמי ,אשר הרה וילד אותם
וכן מצינו בירושלמי – למה נסמכה פרשת לא יהיה לכהנים בפועל ,אזי נטל החיוב עליו במפגיע ,להמציא למו לחם גשמי
וללוים חלק ונחלה ,לפרשת המלך ,לומר שמלך לא יהיה כהן, באשר כן היא חובת כל אב לבנו בר בטנו ,וחובת האומן ליונקו,
ובעץ יוסף -גיטין ז' – .כתב על זה – דמהאי טעמא נענשו לזונו ולפרנסו.
מלכות בית חשמונאי ,שהיו המלכים כהנים ,עיין שם.
אבל מאחרי כי עיקר תעודתו של משה רבינו עליו השלום ,היה
ויש לבאר מטעם הנזכר לעיל ,כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה לנהל את העם על מבועי התורה להורות להם דרך ילכו בה,
יבקשו מפיהו ,וזוהי תעודתו ,ותעודת המלך היא הנהגת דרך התורה והמצוה ,דברים רוחניים.
המדינה ,ואי אפשר לתורה והנהלת המלוכה שישתמש בגוף
אחד ,18כאמור. ועל כן טען למה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כל העם
הזה עלי ,הן בגשמיות והן ברוחניות – האנכי הריתי את העם
הזה -ממש ,ואם אנכי ילידתיהו בפועל – כי תאמר אלי שאהו
ויחר אף ה' מאוד וגם בעיני משה רע - ,כי בשר אינו הכרחי לקיום 16הוא ניהו מר קשישא מגדולי הפוסקים האחרונים ,הגאון רבי
האדם ,ו'מותר' האדם הוא ,כי גם בלי אכילת בשר יחיה האדם ,ואם יחיאל מיכל הלוי עפשטיין ז"ל ,הגאב"ד נאווהרדאק ובעל 'ערוך
כן לא שאלו כהוגן ,ולזאת משכו על עצמם בשאלה זו חרום אף ה' השולחן'.
וגם בעיני משה רע. הגהת הגאון המחבר ז"ל :ובהיות עומד בזה אעתיק דבר נכון
ובשום פעם כששאלו לחם או מים ואפילו על ידי רגון ותלונה לא ומתקבל על הלב אשר שמעתי מפי בן דודי הרה"ג הגביר
מצינו חרון אף וכעס ,ועל כן כאן אמר להם – מאין לי בשר – המרומם אשר יראת ה' אוצרו מו"ה מאיר וואהל נ"י (נכד המלך
למלאות תאותכם ,כי אכילת בשר להתלונן עליו ,ענין תאוה היא, הפולני הגאון מוהר"ר שאול וואהל) נשיא אה"ק בפ"ק – .ואשר
ולזאת נענשו במכה רבה ושמה קברו העם המתאוים ,ואם כי נתן סובב הולך על הכתובים הללו ,והיא:
להם שליו אז ,בכל זאת – הבשר עודנו בין שיניהם ,הכו בתחלואים על דבר חטא מי מריבה אשר נתקשו המפרשים ורבו הדיעות זה
מרובים. אומר בכה וזה אומר בכה וההוא אמר.
ובפרשת חוקת [במדבר כ' ,א'] אחרי מות מרים ,נמצא עוד קרא, אם נבין ונשכיל בסדר הנהגת כביכול עם בני ישראל על ידי משה
-ולא היה מים לעדה – וירב העם עם משה ,ובכל זאת נענו ונצטוה נביאו ,נראה כי בכל עת ובכל שעה ,אם שאלו לחם או מים שהם
מפי הגבורה – הקהל את העדה ודיברתם אל הסלע ונתן מימיו. דברים הכרחיים ונצרכים לקיום האדם ואשר עליהם חיו יחיה.
כי מים שאלו כהוגן שהוא דבר נצרכיי והכרחיי לקיום האדם ואין נמלאה בקשתם עד מהרה בלי כל עיכוב ,ואפילו אם השאלה
במים שום תאוה ומותרות ,ועל כן לא הקפיד הקב"ה עליהם וצוה היתה על ידי תלונה והרגנה ,וראיות לדברינו נמצא בתורתנו
למלאות חפצם. הקדושה כסדר--- .
אבל ויהי בהקהל העדה אז על דבר המים ויאמר להם משה שמעו כשעלו מן הים – וילכו שלשת ימים ולא מצאו מים וילונו העם על
נא המורים וגער בם בנזיפה ,סרבנים - ,המן הסלע הזה נוציא לכם משה לאמר מה נשתה ,מיד – ויורהו ה' עץ וישלך אל המים
מים? ויקצוף עליהם משה ,וכאילו שאלתם היתה שלא כהוגן ושלא וימתקו המים [בשלח – שמות ט"ו] ,ושם להלן [ט"ז ,ב'] כשכלתה
כדת ,ועל דבר זה הקפיד הקב"ה על משה ,יען גער בישראל החררה שהוציאו ממצרים ולחם לא היה להם וחשו פן ימותו
בביטויים קשים בשעה ששאלו מים ,דבר מצרכי החיים הנחוצים ברעב - ,וילונו כל עדת בני ישראל על משה ואהרן לאמר וגו' מי
לאדם ,ולא מצא בשאלה זו שום עון אשר חטא אשר מחויב לתת יתן מותנו במצרים בשבתנו וגו' ,ומיד נענו – ויאמר ה' אל משה
להם בלי כל טענה ומענה ,ועוד יתירה ,לקרוא אותם מורים – הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו וגו' ,ועוד
סרבנים ,בשעה שהצדק את ישראל. יתירה ,כי גם שליו נוסף להם ,אשר לא שאלו ,כי רעבו וגם צמאו
לזאת אמר להם – אתם תהיו נענשים ,ולכן לא תביאו את הקהל שאלתם היתה כהוגן ,ונענו על אתר.
הזה אל הארץ וגו' - ,כי בשאלת המים לא חטא ישראל ואתכם ושם להלן בפרשת בשלח – ביהותם ברפידים [י"ז .א'] ולא היה
השגגה ,וזהו חטאת משה ואהרן במי מריבה ,עד כאן דבריו. מים לשתות העם ,וירב העם עם משה תנו לנו מים ונשתה ,ויצעק
18כוונתו דאכן דוד אף על פי שהיה מלך ,עם כל זה היה להם לרב משה - ,ונצטוה להכות בצור ויזובו מימיו ,ולא הקפיד הקב"ה על
ומורה ומפרנס ברוחניות ולכן ראה עצמו פטור מלנהלם תלונותם ,כי מים הוא דבר הכרחי לקיום האדם.
בגשמיות ולדאוג לפרנסתם - ,אבל תעודת המלך לאמתו של אבל בפרשת בהעלותך – ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' ויחר
דבריו לדבריו היא ההנהלה הגשמית והנהגת המדינה וכו'. אפו ,כי אז התאוו תאוה ,לא ללחם ולא למים ,הנצרכים לחיי
האדם ,וישובו ויבכו 'מי יאכילנו בשר – זכרנו את הדגה' ,כתיב –
(יז) אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא וכן ראיתי בביאורי הגר"א [ישעי'ה א' ],שכתב ששה דרגין
עתך. במנהיגי העדה ,ראשי העדה הם אשר יצאו ואשר יבואו
לפניהם לכל צבא ,ועיני ולב העדה הם הזקנים והיושבים
כך עלה במחשבה לפני בביאור הכתוב הזה ,דאמרו רבותינו והלומדים תורה שבכתב ושבעל פה ,עיין שם – .ומאן דעביד
זכרונם לברכה בסוטה ג' - :אין אדם עובר עבירה אלא אם כן הא לא עביד הא ,והבן.
נכנסה בו רוח שטות ,וגם אמרו רבותינו זכרונם לברכה [ברכות
י"ח ]:דרשעים בחייהם קרוים מתים.
וזהו שאמר הכתוב – אל תרשע הרבה – לעשות עבירות ,ואל (ט) כעס בחיק כסילים ינוח.
תהי סכל – ולא תשתטה [היינו שעובר מחמת רוח שטות], ונראה בהקדם דברי האלשיך הק' על פסוק וינחם ה' על הרעה
למה תמות בלא עתף – כי הרשע נקרא 'מת' בחייו ,כאמור – אשר דיבר לעשות לעמו ,דדבר ידוע שכל זמן שאדם שרוי
וימות בלא עתו וזמנו. בכעס על חבירו וכעסו טמון בלבו פנימה ,אם יפגוש את חבירו
הנכעס ,יוציא עליו כל חצי זעמו ,ולפני חמתו לא יעמוד.
אל תרשע הרבה. לא כן אם ידבר רתת ויוציא רוחו ורוגזו על הנכעס - ,על ידי
דיבורו הקשה ,יתרכך וישתכך כעסו ממנו לאט לאט.
ברש"י ז"ל – אפילו רשעת מעט ,אל תוסיף להרשיע ,נשמע
מדבריו דלשון 'הרבה' אין הכונה תמיד על מספר מרובה וזאת הכוונה - ,וינחם ה' על הרעה ,מטעם אשר דבר (ודיבור
דווקא ,ואפילו על המיעוט נמי יתכן לשון 'הרבה'. לשון עז) לעשות לעמו ,ועל כן שב וניחם מאשר חשב
להשחיתם מקודם ,עד כאן (עיין מה שכתבנו במגילת אסתר
ועל פי זה נראה לי לומר מה שאמר להלן [י"ב ,י"ב] ולהג הרבה א' על פסוק וחמתו בערה בו ,ואיכה ב' ,ח').
יגיעת בשר ,ונדרש [עירובין כ"א ]:על המלעיג על דברי חכמים
עיין שם ,דיש לומר דאף המלעיג במקצת על דברי חכמים גדול וזהו שכתוב כעס בחיק כסילים ינוח ,בקרבם פנימה ,ולא
עוונו מנשוא ,ועונשו חמור כמבואר שם. יוציאוהו מפיהם החוצה ,ולבעבור זה אפם עז ועברתם קשתה.
וכן יש לומר באבות פרק א' [משנה ה' – מאמרו של יוסי בן ובדברי האלשיך הק' הללו ,כתבתי לפרש מאמר הכתוב בסוף
יוחנן איש ירושלים] – אל תרבה שיחה עם האשה ,דאפילו פרשת תולדות - ,וישטום עשו את יעקב וגו' ויאמר עשו בלבו
מעט שיחה אסורה. יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי ,ויגד לרבקה (ברש"י
– ברוח הקודש) ותקרא ליעקב ותאמר אליו הנה עשו אחיך
וכיוצא בו יש לומר דאף על דבר אחד נמי יתכן לומר לשון מתנחם לך להרגך וגו'.
'הרבה' ,עיין סנהדרין [ק"ג – ]:וגם דם נקי שפך מנשה הרבה,
ודרשו חכמינו זכרונם לברכה שהרג ישעיה ,וברש"י פרשת ולכאורה על מה זה הוגד לרבקה משמים ממעל כי עשו שונה
תשא [שמות ל"ה ,ב'] בשם המדרש - ,הרבה דברים ראה ליעקב בלבבו? ויש לומר כי מאחרי שעשו היה טומן כעסו
אהרן ,חור בן אחותו שהוכיחם והרגוהו ,וכן ברש"י וארא בלבבו ,וכלפי חוץ לא הראה שנאתו ורוגזו ,ועל כן היה החשש
[שמות ט' ,ט'] ,והרבה יש בלשון משנה. פן יפגשהו עשו אחיו ויתנפל עליו ויכהו נפש ,כי מליבי'ה
לפומי'ה לא גליא ,ולא נתרכך כעסו ושנאתו נגדו.
ונמצאה [כתובה תיבת 'הרבה' והכוונה היא] רק פעם אחת
ביומא נ"ג ,]:וכן נשמע מרש"י לקמן פסוק ט"ז - ,אל תהי צדיק ולזאת הוגד לרבקה ממרום כי שנאה נוטר עשו בחובו ,והיא
הרבה ,שכתב – כשאול שריחם על הרשעים ,והיה רק פעם לשחה אל יעקב לאמר – הנה עשו אחיך מתנחם – בלבבו –
אחד - ,הרי דאפילו על אחד מצאנו לשון 'הרבה'. להרגך ,ובעת אשר אני רואה כי לא יעיר חמתו במו פיו,
חוששני פן יבולע לך ,ואם יקום ויתנפל עליך ,לא ידע לרחמה,
ואף גם זאת ,האי כללא כייל לן רש"י ז"ל בכתובות [פ' ].דיבור לזאת הנני מצוה אותך קום ברח לך.
המתחיל רב אבא ,דכל יותר מאחד הוה הרבה ,עיין שם.
וגם על שניים מצאנו לשון 'הרבה' ,עיין תוספות חולין [כ"ו]:
דיבור המתחיל עד שירבה השחור - ,ובשתי שערות סגי- , (יד) ביום טובה היה בטוב.
ועירובין [דף ק' ].הרבה ארבה – ב' טיפי דמים ,וחידושי אגדות במדרש ,רב תנחום בר חנילאי פתר קרא – ביום טובתו של
[מהרש"א] שם .וברש"י וארא על פסוק וזרקו משה השמימה חברך שמח עמו.
– הרי ניסים הרבה – ומנה שם רק שניים.
נראה לפרש על פי מה שכתבתי בשיר השירים ז' על פסוק מה
ובספר מור ואהלות בדף נ' עמוד ב' בענין תפילין בחול המועד, יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים ,כלומר מה יפה היא ומה
מביא דברי רש"י [סוכה מ"ו – ].היו לפניו מצוות הרבה כגון נעמה אהבת חברים ,אם אשתתף עם חברי בשמחתו,
ליטול לולב לישב בסוכה להניח תפילין ולהתעטף בציצית- , ובשמחתו ישמח לבי גם אני ,ולא שיתראה אהבתנו בזה במה
ובעל כרחך דסבירא ליה דחול המועד זמן תפילין הוא – וכתב שאשתתף עמו בצרתו ,וכמו צער בנפשו ,עיין שם.
שיש לומר דרש"י או או קתני ,או לולב וסוכה או ציצית
ותפילין. וזהו שדרשו ביום טובה – ביום טובתו של חברך ושמחת לבו,
הראה לו אותותיך אותו אהבה ושמח תשמח עמו ,וזהו יום
אך דאם כן קשה לשון הרבה עיין שם ,אולם לפי האמור ,דלשון טובה ואהבה בתענוגים.
הרבה יתכן אף על שנים ,ניחא גם זה[ .ועיין מה שכתבנו עוד
משהה אדם את אשתו וכו' ,ושם [צ"ז ]:אין אדם רוה שתתבזה בביאור המקרא אל תרשע הרבה להלן (ט' ,י"ז) בפירוש דברי
אשתו בבית דין ,וסוטה [ב' ].אין מזווגין לו לאדם אשה וכו', חכמים וגו'.].
וסנהדרין [כ"ב ].אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין
ממנו וכו' ,ושם – כל אדם שמתה אשתו ראשונה ,ושם ,כל
אדם שמתה אשתו בימיו ,ובנדרים [כ' ]:כל אדם שאשתו (כח) אדם אחד מאלף מצאתי וגו'.
תובעתו.
הרב 'גשמי ברכה' כתב כאן כי בכל מקום שיבא בתלמוד שם
ועוד כהנה רבות בש"ס מימרות כאלו ,אשר מפורש בולט 'אדם' – כולל איש ואשה ,ורבו מלמנות ,וכן מצינו פעם אחת
דלשון אדם קאי על הזכר ,ובפרט כי לעומתו מזכיר אשה ,ויהי בתלמוד בא שם זה ביחוד על הגברים ,והוא בסוף גיטין [צ']:
כי הקשיתי לשאול והרציתי זאת לפני מר ידידי הרב שליט"א, – ורוחצת עם בני אדם ,שהמובן הוא עם הגברים ,עיין שם.
ענה לי בזה הלשון! – 'כי בכל הני המקומות [ועוד אחרים] לא
בא שם אדם להורות ולהבליט שם מין ה'זכר' ,כי אם שם בעל ולדעתי הפעוטה ,המאמר שהביא הרב שליט"א ,לאו יחידאי
חי מדבר המכונה 'אדם' [אלס מענטש] ,ולא יכוון להעתיק הוא בתלמוד ,ומצינו כמה פעמים בתלמוד שמוזכר שם אדם,
בהם שם אדם לשם זכר ,כי לא מן השם הוא זה כאן ,ועל כן אשר על כרחך הכונה על גברי לחוד ,ואציגה נא עמך מה
מצינו שם אדם בהסבה גם על האשה לבדה [בלא השתתפות שעלה במצודתי:
שם איש] והיא בישעי'ה [מ"ד] כתפארת 'אדם' לשבת בית,
הבט וראה בכתובות [ע"ב – ].ומדברת עם כל אדם ,ושם
ותרגומו – כתושבחתא 'אתתא' למיתב ביתא ,ובמשלי [כ"ד]
[עמוד ב'] משחקת עם הבחורים ,ושם – ומראה זרועותיה לבני
– ועל כרם חסר לב – זו חוה.
אדם.
אבל שם אדם אחד מאלף מצאתי ,וכן ורוחצת עם בני אדם,
ועיין [סוטה ב' ].רש"י דיבור המתחיל מושיב יחידים - ,אדם
שם באים השמות להבליט ביחוד שם מין הזכר בניגוד לשם
יחידי ואשה יחידה ,ועיין יבמות [ס"ג - ]:כיון שנשא אדם,
נקבה ,ועל כן אפשר ואפשר להעתיק השמות לשם זכר וזכרים
אשה ,עוונותיו מתפקקין ,ושם ,אין אדם מוצא קורת רוח אלא
(היינו זכר אחד מאלף מצאתי וכו' ורוחצת עם הזכרים) ,עד
מאשתו ,ושם [ק"ז – ]:אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות (-
כאן תוכן דבריו.
והסכמת הפוסקים שזהו דווקא בזכרים) ,וכתובות [נ"ז– ].
||ח||.
ונראה לי דיעקב אבינו היה יודע בחכמת הפרצוף ככתוב (א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר
בפרשת ויצא – וירא יעקב את 'פני' לבן ,הכיר בקלסתר פניו פניו.
את אשר בלבו וכל מחשבותיו ,וכן משה רבינו עליו השלום אף
הוא היה בקי ומכיר בהכרת פנים ,ומסתכל בפני אדם וידע מה יש לפרש דמובא בספרים הקדושים ובזוהר הקדוש פרשת
בקרבו. יתרו פסוק – ואתה תחזה – דכל מעשה אדם הן מצוות והן
עבירות ,נחקקים וחרותים על פניו ,ובפניו נכתבו ונחתמו ,אבל
וכמה שנאמר בפרשת יתרו – ואתה תחזה ,תראה בפני לא כל אדם זוכה להבין ולהכיר בפני האדם מעבדיו ,זולתי
האנשים ותסתכל בפרצופיהם ותבין ותכיר מכל העם מי יחידים שרידים בעם.
שהוא מאנשי חיל יראי אלקים ושונאי בצע.19
וזהו שכתוב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר - ,להבין ולדעת
וכן יש לומר בריש לקיש שאמרו עליו ביומא [ט"ו ]:מאן חכמת האדם אשר תאיר בפניו (ועיין מה שכתבנו בשיר
דמשתעי ריש לקיש בהדיה בשוקא ,יהבי ליה עסקא בלא השירים על פסוק הראיני את מראיך).
סהדי ,והטעם דידעי ביה בריש לקיש שהיה יודע ומכיר בתואר
פניו של אדם ,פנימיותו ,אי גברא מהימנא הוא ,והבן. ועוד יש לומר דאיתא בירושלמי שבת פרק י' – כשהיה רבי
אלעזר ברבי שמעון נכנס לבית הועד ,היו פניו של רבי
ועיין בזוהר הקדוש פרשת אחרי ,רב אבא הוה אזיל מקדירות ,ופירוש – חשיכות ,שהיה רבי אלעזר ב"ר שמעון
לקפוטקיא ,והוה עמי'ה ר' יוסי ,עד דהוו אזלי ,חמו חד בר נש מביישו בתשובות עיין שם.
דהוה אתי ורשומא חד באפוהי ,אמר רב אבא נסטי מהאי
אורחא ,דהא אנפוי דדין אסהידו עליה דעבר בערותא וממילא חכם שיודע פשר כל דבר ,ולהשיב כענין ,פניו מאירות
דאורייתא בגין כך אתרשים באנפוהי וכו' עיין שם .ע"כ הג"ה. ומצהירות – וזהו חכמת אדם תאיר פניו.
הגהות המחבר 'פשיטי דספרא' :עיין ברמב"ן פרשת בראשית
על פסוק זה ספר תולדות אדם ,וזה לשונו :וכתב רבינו שרירא
(ג) אל תעמוד בדבר רע. שמסרו חכמים אחד לחבירו הכרת הפנים וסדרי השרטוטין,
מקצתן אמורים בסדר פסוק זה ספר תולדות אדם וכו' ואין
כי אין עמידה אלא שתיקה [סוטה ל"ט .וילקוט ישעי'ה רמז
מוסרין סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנים שראוי
תק"ז – בעת ההיא יעמוד מיכאל - ,ישתתק סנגורן של
לכך ,אלו דברי הגאון וכו' עיין שם.
ישראל] – ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ביומא [ע"ה – ].דאגה
היה ניכר בפניהם הפגמים והעוונות וכו' ,שלולא זאת היה משה 19וכן אמרו [ואין בזכרוני כעת היכן ראיתי דבר זה] לפרש על
רבינו יכול לדונם ,רק מחמת שהטלית גורמת שלא יהא ניכר הכתוב בפרשת דברים הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים
רישום מעשיהם בפניהם ,הוצרך למנות אנשים שמכירים אותם לשבטיכם ומפרש רש"י שם שמה רבינו אמר שאם בא לפני
ויודעים מי הם ומה מעשיהם ללא צורך להסתכל בפניהם ,ודו"ק. מעוטף בטליתו ואיני מכיר בו וכו' - ,שעל ידי קדושת הטלית לא
הנני הולך בדרך כל הארץ ועוד ,ועיין מה שכתבנו במגילת בלב איש ישיחנה לאחרים ,אפשר שיתנו לו עצה טובה להנצל
אסתר על פסוק לך כנוס] - ,אם הם ימותו ,ישתבחו בעיר וכולם וצריך להודיע צערו לרבים ויבקשו עליו רחמים [מועד קטן
מספרים בשבחם ויגידו צדקתם ,אף אחרי העדרם ,אשר כן ה'.].
עשו דברים טובין וישרים בחייהם וזכרם לא ימוש עד מהרה
[ועיין מה שכתבנו בשיר השירים פסוק אנה הלך דודך].20 ועיין חולין [ס' – ].דהוה נהיגי דכל דהוה מנגע ברומי ,יהבי לי'ה
מסתירא וכו' ,כי היכי דליחזי איניש ולבעי רחמי עלי'ה ,עיין
ועוד יש לומר – אם ראיתי רשעים קבורים ובאו ישתבחו בעיר שם.
– כל העם זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו כי באבוד רשעים
רינה. [ויסופר לדור מנפוליון הגדול שצוה למשרתיו באם יארע איזה
אסון או מקרה רע במדינה או במלחמה ,יקיצוהו משנתו
אפילו באמצע הלילה ויודיעוהו ,כי אפשר יהיה עוד מועד
להסיר הרע ,ובבשורה טובה יחכו להודיעו עד קומו משנתו].
(טז) כאשר נתתי אל ליבי לדעת חכמה וגו' כי גם ביום
ובלילה שנה בעיניו איננו רואה. וזהו שכתוב אל תעמוד – אל תשתוק – כשאירע לך דבר רע- ,
אלא תספר לאחרים ,ויעוצו לך עצה ,למען יוטב לך.
ובמדרש – שנה בעיניו איננו רואה ,תשובה ואינו עושה ,שני
דברים טובים קרובים לך ורחוקים ממך וכו' ,ובמתנות כהונה ובזה נראה לי פירוש הכתוב במשלי [י"ד ,כ"ג] – בכל עצב –
כתב – דרש שינה מלשון 'שינוי מעשה' ,לשוב בתשובה וכו', שיש לו לאדם ,ואינו מגיד לאחרים ,יהיה מותר ,ירבו עצבותיו
ואחר כך דרשו מלשון שנים שנים ,ופירש במהרא"י – ואי עוד יותר - ,ודבר שפתים – ואם יבטא בשפתיו ,ויודיע ויביע
כפשוטו ,איך יראה השינה של עיניו ,שהשינה היא דבר שאינו לאחרים את אשר קרהו – אך למחסור ,גורם שנחסר ממנו
נראה ,על כן דורש מלשון שינוי עיין שם. העצבון ,כן נראה לפרש.
ולדעתי אי משום הא לא איריא ,כי מורגל היא בש"ס או יאמר .כי האדם בעשותו מצוות ומעשים טובים עולה
להשתמש בביטוי זה – כמו במגילה [י"ג ]:מיום שבאתה זו לא מעלה מעלה ,וממדריגה למדריגה ,ומקרי 'הולך' ,אבל אם יש
ראינו שינה בעינינו [ -בגתנא ותרש על אסתר] ,ובסוכה [נ"ג]. לו צער או עניות המעבירים על דעת קונו ,אז אם אי אפשר לו
– בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו וכיוצא באלה. להתגבר עליהם נעשה 'עומד'.
ואין הכוונה שלא היו ישנים כלל ,דזהו דבר שאי אפשר וזהו שכתוב אל תעמוד – כלומר אל תהיה בבחינת עומד –
כדאמרו רבותינו זכרונם לברכה בנדרים [ט"ז[ .וכן בשבועות בדבר רע ,אם יארע לך חס ושלום דבר מקרה רע ,התגבר
כ"ה .ויבמות קכ"א – ]]:שבועה שלא אישן ,מלקין אותו וישן באומץ על המכשולים ,והייה 'הולך' ועולה ,ואל תעמוד ,כן
לאלתר ,שאי אפשר ג' ימים בלא שינה ,אלא רוצה לומר שלא נראה לי.
היו ישנים שינה עמוקה ותרדימה ,אבל שינת עראי – נים ולא
נים תיר ולא תיר היו ישנים ,כי בלי שינה קלה קצת ,מן הנמנע
לעמוד21 . (י) ובכן ראיתי רשעים קבורים וממקום קדוש יהלכו
ולא תקשי על דוד המלך עליו השלום [תהילים קל"ב] אשר
וישתכחו בעיר אשר כן עשו.
נשבע ונדר לאביר יעקב – אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עיין רש"י שמביא דברי חכמינו זכרונם לברכה [גיטין נ"ו– ]:
עד אמצא מקום משכנות לאביר יעקב ,ואיך עשה כזאת ,הא אל תקרי וישתכחו אלא וישתבחו ,עיין שם.
מלקין אותו.
ולי נראה ,בגירסאות הללו דטובים השנים ושניהם כאחד
אלא כוונתו היתה שלא ישן שינה עמוקה ועל כן היתה שנתו טובים ,ותוכן הכתוב ,בו יאמר ,אשר הן הצדיקים והן הרשעים
כשינת הסוס ,שינת עראי [כמבואר בברכות ג' ,]:וכן יש לפרש מקרה אחד להם ,אלה מתים ואלה מתים ,אבל מה רב ההבדל
ביעקב שמצינו אשר י"ד שנים שהיה בבית שם ועבר לא ישן. אשר אנו רואים ביניהם ,הרשעים קבורים ובאו - ,אם הרשעין
וכן בסנהדרין [צ"ג ]:שהיו אונסין עצמן מן השינה ,ועיין מדרש ימותו ונקברים יבא שמשם וייאסף נגהם [מלשון ובא השמש]
רבה איכה פרשת א' על פסוק פרשה ציון בידיה - ,דרשו מי יתן נמח זכרם והיו כלא חיו ,וישתכחו בעיר – לא נשאר כל זכר
ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה - ,מי אמר למו.
הפסוק הזה ,ואם תאמר ירמיה [אמרו] – אפשר לו שלא אבל הצדיקים אשר ממקום קדוש מוצאם ,אם הם יהלכו
לאכול ושלא לישן וכו' - ,והכוונה בכל הני על שינה עמוקה. [ומצינו הליכה בכינוי למיתה ,כמו בדוד המלך עליו השלום –
||ט||.
בעיר – מעלימים ומשכחים את הקבורה והמיתה שלא יקללו 20אמר העורך - :לי הצעיר נראה לרמז על פי מה שכתב רש"י
הבריות וכו' [אשר כן 'עשו' – אצל עשו כן היה שהעלימו קבורת בפרשת וישלח [בראשית ל"ה ,ח'] על פסוק ותמת דבורה מינקת
אמו]. רבקה וכו' שהעלים הכתוב יום מיתת רבקה שלא יקללו הבריות
21נראה דצריך להוסיף בראש קטע זה ,שכן מבואר בגמרא ,דהא כרס שנולד ממנו עשו – והוא ממדרש רבה.
בגמ' בסוכה שם הקשו כן ,ומשני – אלא הכי קאמר - ,לא טעמנו והנה מרומז זה כאן לענ"ד – ראיתי רשעים – כאשר ישנו רשע
טעם שינה ,דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי. שכולם רואים ומכירים אותו ,אזי – קבורים וממקום קדוש יהלכון
– אם נולד הוא מצדקת כרבקה ,אז קבורתה \פטירתה – וישתכחו
(יב) כי גם לא ידע האדם את עתו .כדגים שנאחזים
(טז) וחכמת המסכן בזויה. במצודה רעה וגו'.
במדרש רבה ויקרא [פרשתא ל"ד] – ח' שמות נקרא לעני, יש לומר כי שני מצודות יש לדגים ,האחת עשוי מעשה רשת
'מסכן' שהוא בזוי לכל שנאמר וחכמת המסכן בזויה ,וכתב ושבכה ,וכשמשימין אותה במים והדג בא לשם נלכד כולו ,ויש
במתנות כהונה שם - ,לפי שהוא תמיד 'מסוכן' ,והוא תמוה? מצודה שניה על ידי חוט ומשיחה – 'חכה' – אשר הדג נלכד
בפיו לבד ,ולפעמים אפשר להדג להשמט מן החוט ולהציל
ולי נראה ,דנגזר מלשון סכייה והבטה ,כי כך היא וסתו של עני, עצמו.
שמביטין וסוכין בו בבזיון ,ואף הוא מביט סביביו מאין יבא
עזרו ,ונבזה בעיניו נמאס. וזהו שכתוב כי האדם נלכד במצורה דעה ,נלכד כולו מלוא
קומתו ,ואי אפשר להשמט ולהציל את עצמו.
ועיין תרגום יונתן בהעלותך [במדבר י"א ,ו'] – בלתי אל המן
עינינו – אינון מסתכיין כמסכן דמוריק מגיסא מידיה ,ובמפרש וזה נראה לי הכוונה באבות פרק ג' ומצודה פרוסה על 'כל'
שם. החיים ,מצודה שנלכד בה האדם כולו ,מראשו ועד רגליו ,ורעה
היא לגבי'ה ,כי כשיפול בה ,אין ביכולתו להשמט עוד ממנה.
ויש לומר מטעם זה נקרא 'עני' – אותיות 'עין' ,לפי שהוא
בבחינת רואה ונראה ,מביט ורואה סביביו מאין יושיטו לו ובזה יש להבין סמיכת המאמרים בסנהדרין [פ"א – ]:מכניסין
עזרה ומושך עין אחרים עליו לרחמהו. אותו לכיפה ,מאי כיפה אמר רבי יהודא – מלא קומתו ,והיכא
רמיזא ,אמר ריש לקיש – תמותת רשע רעה וגו' ,ואמר ריש
לקיש מאי דכתיב – כי גם לא ידע האדם את עתו - ,כדגים
שנאחזים במצודה רעה וגו' - ,ונסמכו הני תרי מימרות של ריש
(יז) דברי חכמים בנחת נשמעים. לקיש אהדדי ,כי בשניהם נלכדים מלוא קומתם בכל גופם.
נראה כי כל מקום שנאמר 'דברי' אינן אלא תוכחות [ -רש"י ומאי דקרי בש"ס שם 'מצודה רעה' – חכה ,יש לומר משום
בריש הספר] ,ונודע מה שפרשו המפרשים מאמר הכתוב דבחכה ניצוד יחידי כל אחד לבדו הוא ,ורעה היא לגביה ,אבל
[ויקרא י"ט] – הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא– . במצודה גדולה ניצודים הרבה יחד וצרת רבים חצי נחמה ואין
כשתוכיח את עמיתך ,לא תנשא ותגדיל ותגדיש עליו החטא רעה כל כך.
שעשה ,כי על ידי זה יהיה נמנע מלעשות תשובה.
ועוד יש לומר עם המשל דרבי עקיבא לפפוס – בברכות
וכמו דאיתא [בבבא קמא צ"ב – ]:אמרה לו אשתו ,אם אתה [ס"א ]:שאמרו – ומה במקום חיותנו אנו מתייראין ,במקום
עושה תשובה אפילו אבנטך אינו שלך – ונמנע ולא עשה מיתתנו לא כל שכן? כי הדג כשניצוד ויבש כסלע מיד מת.
תשובה.
והכי נמי מדמה לבן אדם - ,כדגים שנאחזו במצודה – ומיתתם
אבל דברי חכמים ,דברי תוכחתם בנחת – מלשון הורדה ,כמו ודאית ובטוחה.
'נחות דרגא' - ,נשמעים ,אדרבה ,הם יקטינו להחוטא חטאו
ומסבירין לו כי יש לו עוד תקוה ,ותשובה מועלת והחטא יהיה
נמחה.
(יד) ובא אליה מלך.
ומצינו בבראשית [ד' ,ט'] – אי הבל אחיך ,כתב רש"י שם –
להכנס עמו בדברי נחת אולי ישוב ,עיין שם ,ובזה נראה לי ובמסורה – ואידך כי יקח איש אשה ובא אליה – בעל הטורים
לפרש לעיל [ז' ,י"ז] אל תרשע הרבה – אם תוכיח את אחרים, פרשת תצא.
לא תגדיש עליהם סאת חטאם ,וכי גדול עוונם מנשוא ויקיצו אפשר לומר דמכאן השורש למה שמובא בפרקי דרבי אליעזר
בתוכחתך. סוף פרק ט"ז שהחתן נקרא מלך ,ומרומז בזו המסורה.
ודרך אגב נראה לפרש בפרק בתרא דיומא – 'והמלך והכלה
ירחצו פניהם' דרוצה לומר 'החתן' [דאקרי מלך] והכלה ירחצו
פניהם - ,כי בזמן המשנה ואחריה לא היו מלכים בישראל.
||י||.
תנשא למעלה ראש - ,עלי פיך ,ואנכי ידעתי מריך כי פיך (א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח.
שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה ,ואין תוכך כברך.
יש לומר דכוונת הכתוב כלפי אלו המסיתים והמדיחים אשר
והן הן הדברים שאמר [שם קי"ט] – זדים הליצנוי עד מאוד - זהו דרכם ,ללכוד ברשתם תמימי דרך וישרים בליבותם ,
באו אלי והקיפוני במליצות נאות להמליץ בעד תורתנו מהללים ומשבחים ומפארים את התורה ומצוותיה לפנים,
הקדושה ואנכי ידעתי תוכם – ומתורתך לא נטיתי. ובקרבם ישימו ארבם ,ביני השיטין וכלאחר יד ,ישמיעו
ושם – זלעפה ופלצות אחזתני מרשעים עוזבי תורתך – דיעותיהם הנשחתות.
וכוונתו חיל ורעדה ,יאחזני מאותן הרשעים שממציאין עזר וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום [תהילים נ"ו] ולרשע אמר
וסעד – ראיות והוכחות לתורתך – מלשון עזב תעזב עמו. אלקים מה לך לספר חוקי – מלשון נפך ספיר ויהלום - ,ותאמר
שחוקי התורה מאירים כספירים ,ותשא בריתי – ברית התורה,
האבנים והעצים יזיזו ויסיעו ממקומם ויתנו עידיהן ויגידו לך וזה שכתוב זבובי מות – הוא השטן היצר הרע ,המסית ומדיח,
את כל המפעל אשר עשית ,ותעצב וגם תסתכן בם. יבאיש – רצונו ועיקר תוכן כוונתו לקלקל ,אבל לפנים יביע
ויאמר 'שמן רקח' – כי תורתנו הקדוש היא שמן רוקח ,ולא
או יאמר דנגעי בתים באים על לשון הרע ,וסותרים אבני ביתו נראה כבושם הזה ,וחלקו מחמאות פיו ואין תוכו כברו – .ועל
וקורותיו ,ונגלה קלונו לעין כל כי דיבר סרה על אחיו ,או כן שטה מעליו ועבור.
שיתפרסם ברבים צרות עינו שלא השאיל כליו לאחרים ,עיין
יומא [י"א ,]:וכשמסיעין אבניו וקורותיו החוצה ,יעצב בם –
ויתעצב אל לבו.
(ב) לב חכם לימינו.
הרב 'גשמי ברכה' כאן כתיב כי שם 'ימין' הוראתו הצדק
(טז) אי לך ארץ שמלכך נער. והיושר.
בספר זכרון ירושלים 22סימן ט' נסתפק אם היו הכהנים ובדבריו מובן בשירת הים ,הכתוב – נטית ימינך – מצד הצדק
מותרים לאכול קודם העבודה שלהם והאריך בענין זה. והיושר – תבלעמו ארץ ,וזכו המצרים לקבורה.
והנה לא זכר שר מדברי התרגום כאן ,שמפרש – 'וי לך ארעא ועיין רמב"ן דברים [כ"א ,כ"ב] ובאבן עזרע – כי משפט
דישראל בזמן דמלך ירבעם ,רברבניך עד דלא יקרבין תמידא הערלים והישראל שוה ,ויהושע קבר מלכי כנען עיין שם.
דצפרא ,ייכלון לחמא ,טב לך ארעא דישראל בזמן דימלוך
עליך חזקיה בר אחז ,דהוה גבור תקיף באורייתא ונפק ידי
חובת פקודיך ,ורברבניך בתר דמקרבין תמידא אכלין לחמא (ט) מסיע אבנים יעצב בם.
וכו' ,עיין שם.
יש לומר דבא ברמז אומרם ז"ל בתענית [ט"ו – ].אבני ביתו
וקורות ביתו מעידין לאדם ביום הדין ,שנאמר כי אבן מקיר
תזעק וכפיס מעץ יעננה ,על כן זאת ישיב האדם אל לבו כי
||יא||.
וזהו שאמר הכתוב – כאשר אינך יודע מה דרך הרוח – ואיך (ה) כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כעצמים בבטן
הוא נושב באופן שלא יחריב העולם ,אינך יודע – מעצמים המלאה ,ככה לא תדע את מעשה האלקים וגו'.
בבטן המלאה - ,מעצמות הולד שלא יזיקו לאמו המעוברת ,כי
הנסתרות לה' אלוקינו ,וככה לא תדע את מעשה האלקים נראה על פי דברי הש"ס בגיטין [ל"א – ]:ד' רוחות מנשבות
ואשר הכל בצדקה עשה ,תוכו רצוף אהבה נסתרה וכל מה בכל יום ורוח צפונית מנשבת עם כולם ,שאלמלא כן אין
דעבד רחמנא לטב עבד. העולם מתקיים אפילו שעה אחת ,ורוח דרומית קשה מכולן,
ואלמלא בן נץ מעמידה ,מחרבת כל העולם כולו וכו'.
מפורש יוצא מזה ,דצדקה עשה הקדוש ברוך הוא אשר משיב
כעצמים בבטן המלאה. את הרוחות באופן שלא יזיקו ,וכמו כן ביצירת הולד ,יצר את
במסורה ג' פעמים 'המלאה' – .הכא כעצמים בבטן המלאה, האדם בחכמה באופן שלא יזיק לאמו.
ובפרשת תצא – [דברים כ"ב ,ט'] פן תקדש המלאה ,ובעמוס כנאמר בילקוט פרשת תזריע על פסוק [איוב י'] עור ובשר
[ב' ,י"ג] – העגלה המלאה. תלבישני ובעצמו וגידין תסוככני ,אמר רבי אלעזר טובה גדולה
רמוז לנו בזה איך הקפידה תורתנו הקדושה על כל מיני עשה הקדוש ברוך הוא עם האשה שלא התחיל יצירת הולד
תערובות מין בשאינו מינו ,והיא 'בבטן המלאה' - ,נתקנו בגידין ועצמות ,שאלמלא כן היה בוקע כרסה ויוצא [מובא
שלשה ירחי הבחנה ,להבדיל ולהבחין בין תשעה לראשון בתוספות נדה (כ"ה ).דיבור המתחיל עור].
ושבעה לאחרון [היינו באשה שנתאלמנה שלא תינשא עד ג' ועל פי זה נראה לבאר פירוש הכתוב – ומבשרי – מה שיצירתי
חדשי הבחנה וכו']. מתחילה מבשרי ,ולא בעצמות – אחזה אלוקה – כי מיד ה'
והכי נמי אסורה הזריעה חיטין וחרצן במפולת יד כאחת' ,פן הי'ה לי זאת לטובתי.
תקדש המלאה' ,והכי נמי בכלאי בהמה מין עם אינו מינו (וגם וכן אמרתי שזהו נמי מה שאמר אדם הראשון – זאת הפעם
בהמה עם אדם) נאסרה ההנהגה וההמשכה 'כעגלה המלאה'. עצמם מעצמי ובשר מבשרי – היינו רק בפעם 'הזאת' ,ביצירה
ובסגנון עוד אחר יש לומר .לפי שאומות העולם מונין את זו נוצרו העצמות מתחילה ואחר כך הבשר ,ולא כן לעתיד,
ישראל מה טעם יש בו באיסור כלאים? תתחיל היצירה בבשר ,כאמור.
ונודע תשובת רבינו הרמב"ם אליהם במשל נפלא – לאיש ומעתה עינינו תחזינה כי הני תרתי - ,נשיבת הרוחות ויצירת
ואשה שנטרפה ספינתם בים וניצולו על אחד האיים הרחוקים הולד בבטן אמו שווין ודומין זה לזה ,בשניהם גבוה מעל גבוה
שמם וריק מבני אדם ,והאדם מצא שם רק פירות וירקות ובהם שומר עליהם שלא יזיקו.
22לגאון רבי אליקים געציל הלוי הורוויץ מעיר טורעץ שברוסיא.
– נדפס ווארשא – תער"ב.
ואף אתה השב תשיב ואמור לו מבטן 'המלאה' ,ויקבלו הרובים החיו את נפשם ,ושם באותו אי ילדה האשה בן ,ובעת לדתה
תשובתם מיצירת הולד בבטן אמו ,אשר בכאן אבדה חכמת מתה האשה ,ויגדל הילד ויהי לבן משכיל ,כי האדם [אביו] ידע
כל החכמים ובינת היותר נבונים בכל יוסדות הטבע תסתתר, כל מיני חכמות שבעולם וכל חכמות הטבע ,והכל לימד דעת
כי נעלמה מעיני כל חי ושכל אנושי אין בכוחו להשיג. את בנו.
כמו כן בחוקי התורה והמצות ,אי אפשר לנו על פי קוצר דעתנו ויהי היום וישאל הבן לאביו' ,הגידה נא לי אבי ,איפה ואנה
לרדת לדעת עומק כוונתם ולהבינם על בורים ,ועל כן במופלא מקור מוצא לחיותי?' – השיב לו אביו שנמצאה בעולם 'אשה'
ממנו אל נדרוש ,ולא ניתנה התורה אלא לצרף בהם הבריות, אשר בהזדווגה עם איש יולידו כדמותם וכצלמם.
והבן.23
והבן החכם פער את פיו בשחוק ולעג ויאמר לאביו' ,שקר אתה
(י) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. דובר ,לא דובים ולא יער ,כי דבריך סותרין זה את זה! כפי
שלמדתני אתה ,כל חכמות הטבע ,אי אפשר שיתהוה בעל חי
יש לדקדק אומרו בכעס לשון 'הסרה' ,וברעה אמר לשון מדבר ,מאפס ואין מטיפה סרוחה ויוגדל סגור במעי אמו זמן
'העברה' ,ולא דבר ריק הוא? רב בלי נשימת אויר שהוא עיקר חיותו של אדם!'...
ונראה משום דהכעס מידה מגונה וגרועה היא ביותר ,וצריכים ואז ימלא שחוק פי הבן כי לא האמין לו ,אבל באמת איך שגה
לשרש אחריה ,לעוקרה מכל וכל ,שלא תישאר ממנה כל הבן ברואה ,ואם כי נגלו לו כמעט כל מסתרי הטבע ,קצרה
רושם[ ,לכן] אמר בה לשון 'הסרה' ועקירה לגמרי משמע, דעתו ודעת כל בן אדם להבין ולהשכיל עמקי סוגות יצירת
לכלותה עד תומה. ובריאת האדם על פי יסודי הטבע.
אבל 'רעה' – פירש רש"י כאן - ,יצר הרע ,וקידושין [ל' ,]:ואף כמו כן – השיב הרמב"ם לשואליו – קצרה דעתינו להשיג טעם
שגם היא מידה גרועה היא ,אבל לפעמים צריכים לי'ה לדבר איסור הכלאים ,וטעמי כל יתר החוקים ,ובשכלנו לא נוכל
מצוה ,על דרך שאמרו ז"ל [ברכות נ"ד ].בכל לבבך – בשני להשיג מה איכפת לי'ה להקדוש ברוך הוא לשוחט מן הצוואר,
יצריך ,ביצר טוב וביצר הרע ,24והתוספות יום טוב מביא על זה לשוחט מן העורף ,שעטנז כלאים וכדומה ,ואין זו שאלה ,כי
לשון הרמב"ם – אפילו בשעת העברה והכעס והאף ,שכל זה לא ניתנה התורה אלא לצרף בהם הבריות
הוא יצר הרע ,ובתלמיד רבינויונה כתב – עבודת היצר שיכבוש
את יצרו המתגבר עליו ,וזוהי עבודה שלו ,מה שאדם יכול ובזה נבינה כוונת המסורה הנזכרת לעיל - :כי יפגשך חוקר או
לעבוד לבוראו ביצר הרע ,או כשאינו מרחם על הרשעים ,והוא פוקר ,ושאלך לאמר בדבר איסור הכלאים בזרעים חטים
אכזרי להם ,נמצא שהוא עושה מצוה גדולה ועבודת השם עם בכרם ,מפני מה נאסרים? וטעמא מאי תוקדש 'המלאה' הזרע?
היצר הרע. או ישאלך למה נאסרה ההנהגה וההמשכה מין עם אינו מינו
בעגלה 'המלאה' -וטעמא מאי?
ויצא לנו מזה הוראה והוכחה רבה לחזוק דתינו ,שאין לזלזל בכל 23הגהת הגאון המחבר ז"ל :ובמשל הנזכר נראה לי לפרש מאמר
דבר חוק ומשפט ,אף אם לקוצר דעתנו ,לא נתברר לנו טוב הכתוב בתהילים [ב'] אספרה אל חוק – אם בדעתי להיות סופר
טעמם. ומונה וטוען על חוקי התורה שאין השכל סובלתן ,אז -ה' אמר אלי
וכבוד אאמו"ר הגאון זצלל"ה ,גם הוא שנה ופירש עם משל הנזכר, בני אתה אני היום ילידתיך – תשובתי בצדי ,מגבוה ייאמר אלי- ,
סמיכת הכתובים בסוף פרשת שמיני - ,להבדיל בין הטמא ובין האם תוכל להשיג בשכלך על פי חוקי ויסודות הטבע יצירתך
הטהור ,בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכך ,וסמיך ליה ולידתך? מאין באת? – ועל כרחך תודה כי תש כוחך להבין כל
– אשה כי תזריע וילדה זכר. מסתרי הבריאה וה' הבין דרכה והוא ידע מקומה ,כמו כן הוי קבל
ורצה לומר ,כי יקשה בעיניך לדעת למה בהמה זו טהורה היא וקיים חוקי התורה ,אף אם רחוק ממך טעמם על פי שכלך.
ומותרת באכילה ,וזו טמאה ואסורה ,או כי ישאלך לבך לאמר ,מה ועל דרך זה נכון לדעתי לפרש גם [שם ח'] מפי עוללים [שלא ראו
איכפת ליה להקב"ה לשוחט מן הצוואר והשחיטה כשרה ומן אור ,עוברים במעי אמם] ויונקים – אשר מצד יסודות וחוקי הטבע
העורף נבילה ,ומה טעם בהבדלה זו? והמציאות ,דעתך נוטה שאי אפשר שיחיו ויתקיימו בבטן האם,
ולזה תשובה בצידה ,אישה כי תזריע וילדה זכר ,וכי רחבה דעתך בלי אויר לנשימה ,ובכל זאת עינינו תראינה כי חיים וקיימים –
להבין ולהשכיל יצירת ולידת האדם שמסוגר במעי האם זמן יסדת עוז – ואין עוז אל תורה [זבחים קט"ז – ]:מזה יסוד ובסיס
מרובה וחיו יחיה ,המבינתך תבין זאת? כמו כן הוי סביר וקבל ,כי לחוקי התורה ,להשבית – מארץ ,זכר – אויב ומתנקם ,המונים את
חוקות תורתנו הקדושה צרופות ככסף ובחונות כזהב ,ואין לך ישראל בטענותיהם על דבר החוקים ,ועל ידי העוברים והנפלים
רשות להרהר אחריהן .עכת"ד. מסתתמים טענותיהם ,כאמור.
24הגהת הגאון המחבר ז"ל :ויש לומר מתיבת 'בכל' לבבך מדויק וכזה יש לומר גם בכוונת הירולשמי נדרים [פ"ט ה"ד] – רבי
שני יצרים ,כדדרש רבא לקמן [ס"ג' ].בכל' דרכיך דעהו אפילו עקיבא אומר ,זה ספר תולדות אדם ,יצירת האדם והווייתו ,זה כלל
לדבר עבירה ,ופירש רש"י ,תן לב אם לצורך מצוה היא ,כגון אליהו גדול בתורה ,רוצה לומר יסוד ושורש וכלל גדול ,לחזוק דת של
בהר הכרמל עבור עליה עיין שם ,והכי נמי דרש 'בכל' לבבך ,דכל תורה וחוקיה.
ריבויא הוא לרבות יצר הרע לצורך מצוה ,כאמור. ועוד נראה לפרש – עם הא דכתוב ומפורש לעיל ,ישוב נכון על
או יש לומר ,דהדיוק מדכתיב בכל 'לבבך' בשני ביתי"ן ,כדברי רש"י התמיהה בהגדה של פסח בפסקא – אחד מי יודע ,מה זה שקפץ
ז"ל בפרשת וירא בפסוק וסעדו לבכם ,לבבכם אין כתיב כאן ,אלא אחד מן המנויין שם' ,תשעה ירחי לידה' ,דאין [בזה] הבדל בין
לבכם ,מגיד שאין יצר הרע במלאכים ,וכאן כתיב בכל לבבך בשני ישראל לאומות העולם ,לתוך יתר המנויין דאיתנייהו רק בישראל
ביתי"ן ,משמע גם ביצר הרע. ולא עשה כן לכל גוי ,ועירב ותני זה בהדייהו? [ועיין מה שכתבנו
ובזה נראה לי ביאור הכתוב באיכה [ג' ,מ"א] – נישא לבבנו אל מזה לעיל א' ד"ה הבל הבלים].
כפים אל א-ל בשמים ,וכפילות הביתי"ן מורה לעבדו בשתים, אכן לפי הנחתנו נכון הדבר ,ותשעה ירחי לידה שלנו הם ,שהרי
ביצר הטוב וגם ביצר הרע ,כשהשעה צריכה לכך לדבר מצוה מקיום העובר זמן רב בבטן אמו בלי אויר נשימה אשר אפילו
וכדאמרן. כולנו חכמים ונבונים במסתרי הטבע ,אין אנו יודעים יסודו.
'מבטלין' את רוע הגזירה ,לגילוי מילתא קאתי ,שהצום קול ועיין בבראשית רבה [פשרה ט' סימן י"ז] – טוב מאוד זה יצר
וממון ,מעבירין ממנו לעת עתה את רוע הגזירה ולא יבטלוה הרע ,וכי יצר הרע טוב מאוד ,אתמהה? אלא שאילולי יצר
לגמרי ,ואם חס ולשום ישוב ויחטא עוד ,הגזירה בעמוד והחזר הרע ,לא בנה אדם בית ולא נשא אישה ולא הוליד וכו'.
כבראשונה.
וכן שלמה הוא אומר [קהלת ד'] כי קנאת איש מרעהו ובמפרש
וכמו כן יתפרש באבות [פרק ג' משנה ה'] – כל המקבל עליו שם ,כי צדקת אברהם אבינו ,על ידי קנאה באה ,עיין שם ,ושם
עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ - ,לא אמר [דף ס"ג – ].בכל דרכיך דעהו – אפילו לדבר עבירה ,וברש"י
מבטלין ,להורות כי באם יפרוק חס ושלום עול התורה ,אז עול שם ,ובספר פחד יצחק אות 'פרשה קטנה' כתב על זה –
המלכות ועול הדרך ארץ חוזר וניעור כמקדם.25 'ובדפוס פורטיגאל פירש רש"ע – בכל דרכיך דעהו ,אפילו
לדבר עבירה דעהו ,אפילו בשבת לצורך חולה ,או יולדת או
ובפנים אחרים נראה לי .דדיבר הכתוב נגד אלה הפוקרים הולך חוץ לתחום להשתדל בהצלת נפשות וכדומה.
והבוגדים המקנתרים אותנו ,שהמילה היא מעשה אכזריות
לשפוך דם נקי ,ועל ידה ילמד האדם להיות 'גבר אשיד דמא', והנה מכל האמור ,יצא לנו מפורש ,דלפעמים צריכים אנו
ובעל כעס וחימה. לעבודתו יתברך גם היצר הרע ,וכן מצינו ביעל אשר חברה
הקיני שנבעלה לסיסרא וגדולה עבירה לשמה.
ואך הבל יפצה פיהם ,ותורתנו הקדושה סיפרה לנו מאבינו
אברהם אחרי מולו כל ילידי ביתו הזכרים במספר שלוש מאות וכן בדוד הוא אומר [תהילים קל"ט] הלא משנאיך ה' אשנא
נפש ומעלה ,ואדרבה נתעוררה בלבו מידת רחמנות יתירה, ובתקוממיך אתקוטט ,הנה היה משתמש במידת השנאה
וזיקי נדיבות הלב ,ותיכף ביום שלישי למילתו בהיותו כואב והקטטה לצורך עבודת השם יתברך.
וחולה מדוכא ביסורין וחם השמש כאש לוהט ,יצא לשבת על
פתח אהלו להכניס לביתו רעבים גם צמאים להאכילם וכן גם הגאוה היא מדה מאוד רעה ,ונאמר על יהושפט [דברי
ולהשקותם ויעש להם משתה ביד רחבה ורוח נדיבה באכילה הימים ב' ,י"ז] ויגבה לבו בדרכי השם ,ובסוטה אמרו רבותינו
ושתיה ולויה. זכרונם לברכה [דף ה' – ].תלמיד חכם צריך שיהיה בו אחד
משמונה שבשמינית בגאוה ,ועוד רבות כיוצא בהנה.
ואף גם זאת ידענו כי הנימול מקרי טוב – וכדדרשינן על פסוק
ותרא אותו כי טוב [שמות ב' ,ב'] – שנולד מהול [סוטה י"ב,]. ועל כן אמר ב'רעה' – יצר הרע - ,לשון 'העברה' ,דאינו משמע
וממילא האינו נימול נקרא רע ,והערלה 'רעה'.26 עקירה לגמרי ,רק העברה לצד אחר ,ובעת הצורך ,יקחהו
להשתמש בו.
ומעתה שיעור וביאור הכתוב כך הוא :והסר כעס מלבבך -
בזאת תדע כי כעס וחמה יסירו מלבבך ,ותהיה רחום וחנון ונח וכמו שכתב הרבינו עובדיה ברטנורא סנהדרין [פרק ז' משנה
לבריות ,כשתעביר 'רעה' מבשרך ,כי בני ישראל הנימולים הם ז'] 'מעביר' -לצד אחר ,ושם בגמרא דף מ' – .ומעבירין דינו עד
רחמנים בני רחמנים ,ועל כן מדוייק אשר אצל הכעס אמר למחר ,ועיין עוד סוטה [דף ז' – ].היו עליה כלי זהב נזמים
'מלבבך' ,שהיא בלב ,ואצל 'רעה' שהכוונה לערלה – אמר וטבעות מעבירין ממנה ,ובאם נקתה היו מחזירין לה ,ועוד
'מבשרך'. כהנה ,אשר לשון העברה אינו לשון ביטול מכל וכל אלא
העברה לצד אחר.
ובזה נכון בידי לפרש הפיוט בראש השנה ויום הכיפורים –
ותשובה ותפילה וצדקה 'מעבירין' את רוע הגזירה ,ולא אמר
||יא||.
(א) עד אשר לא יבואו ימי הרעה.
לא ביום ולא בלילה ,כך דברי תורה נאמר בהם והגית בו יומם וברש"י – ימי הזיקנה ,כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה באבות
ולילה ,דימה לימוד התורה לטחנה. פרק ה' – בן שישים לזיקנה ,ותיבת 'ימי' בגימטריא הכי הוי.
ומצינו גם בסנהדרין [כ"ד ].ברבי מאיר וריש לקיש [שנאמר
עליהם] שהיו עוקרין הרים ו'טוחנן' זה בזה ,וגיטין [ס"ג ].רבי
שמעון טוחן הרבה ,פירש רש"י ,שנה הרבה ,וכן יבמות [מ"ב]: (ד) וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה.
לא חש לקמחי'ה ,ופירש רש"י מה שהוא 'טוחן'. ובמדרש ,על ידי שבטלו מדברי תורה ,אמר רבי שמואל בר
ומעתה יש לומר בכוונת הכתוב ,דיסגרו הדלתיים בשוק ,רוצה נחמני ,נמשלו דברי תורה לטחנה ,מה טחנה זו אינה בטילה
לומר דלתי חנויות הסוחרים אשר בשווקים וברחובות העיר כי
סנהדרין נ"ב :שבת קמ"ו ].שהיא ענין דקירה ונעיצה בכלי מתכות 25כהמשך לשון המשנה – [מאמרו של רבי נחוניא בן הקנה] וכל
והלמ"ד נוספת. הפורק ממנו עול תורה ,נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.
וכן ראיתי כי השם 'קרסל' מקור מוצאו 'קרס' מלשון קרסי 26ויש לומר כי בתיבת 'ערל' ישנם אותיות 'רע' ,והלמ"ד נוספת
המשכן ,על שם שנכפף ,והלמ"ד נוסף בסוף התיבה ,ועוד מצינו בסוף התיבה ,מילתא דשכיחא היא ,כמו שכתבו בתיבות חנמל,
הרבה כמו אלו. חשמל ,חרג"ל ,ערפל ,ועוד ,וגם השם ברזל שורשו 'ברז' [חולין ח'.
בראש השנה [כ"א – ]:ביקש קהלת לדון דינין שבלב ,שלא יהיו פושטים הרגל לנושיהם ואנוסים יהיו לסגר על מסגר
בעדים ושלא בהתראה ,יצאה בת קול ואמרה לו – וכתוב יושר דלתות אטליסותיהם.
דברי אמת - ,על פי שנים עדים יקום דבר וגו' - ,וכן הוא בתרגום וכל זה בא להם בשפל קול הטחנה ,לסבת שקול הטחנה – קול
כאן - ,בעי שלמה מלכא למידן דינין בלא סהדי בכן איתאמר יעקב בבתי מדרשות ,בשפל המצב ,וקול התורה לא ישמע
ליה ברוח נבואה וכו' הא איכתב על ספר אורייתא וכו' על מימר באהליהם ,ואם שערים המצויינים בהלכה ננעלו מאין יוצא
סהדא יציב פתגם .,עיין שם. ומאין בא ,גם דלתות החנויות בשווקים נסגרים ,כי אם אין
ועיין מדרש רבה קהלת י' ,על פסוק אי לך ארץ שמלכך נער תורה ,אין קמח ופדיון ,וכדאמרן.
עיין שם. ועל דרך הצחות יש לומר בפסחים [פ"ח ]:בדברי רב יוסף
כי אסור לדון ולפסוק הדין על פי אומדנות ושלא בעדים, ביומא דעצרתא - ,אי לאו האי יומא דקא גרים - ,אם לא על
ולדעתי יתבאר בזה מאמר הכתוב [בראשית ט'] שפך דם ידי התורה שניתנה ביום הזה ,כמה יוסף איכא בשוקא
האדם באדם דמו ישפך ,הורה כי דווקא על ידי עדות בני אדם [בניחותא] ,כמה יסובבו בשוק הסוחרים ובעלי מרכולת ,כי הא
ממש ,יישפך דם הרוצח ,ולא יומת על פי השערות וסברות בהא תליא ,כי על ידי לימוד התורה יתקיימו ויתרוממו גם בעלי
כרסיות. פרקמטיא ,ודלתי החנויות בשווקים פתוחות.
על דרך משה על ידי כלב מריח ,או כי באיושן עינו של הנרצח ומורגל נמי בלישנא דש"ס [חולין מ"ח ]:שוקא דרבנן ,כי על
יתראה תמונת הרוצח ,או על ידי חלום - ,כמו שיסופר כי מלך ידי הרבנן ותלמידים היושבים בבתי כנסיות ומדרשות ולומדים
מדי אחד חלם חלום כי בן בתו ידיחוהו ממלכותו ,ויצו לאחד תורה ,מתקיים גם כן השוק.
ממשרתיו להמיתו ,והשר חמל עליו ומסרו לאחד הרועים
ביער ,והוא גדלו לגיבור משכיל ולבסוף התגר מלחמה עם אבי
(ט) ויותר שהיה קהלת חכם איזן וחיקר ותיקן משלים
אמו המלך ודחהו ממלכותו – ושמו כורש מלך פרס ,עד כאן. הרבה.
-וכדומה. וברש"י שתיקן עירובין ונטילת ידים וגזר על השניות - ,ונראה
וזהו 'באדם' – בעדות אדם דווקא ,והוא עד או ראה או ידע – דדייק מאומרו לשון 'הרבה' ,שתיקן ג' דברים ,ומצינו דלשון
אז דמו ישפך ,ויש לומר דזהו נמי כוונתו רש"י שם. 'הרבה' נופל על שלושה ,עיין ביומא [פ"ז' ]:הרבה' עליו רעים,
אמר רב חיסדא צריך לפייסו בשלשה שורות של שלשה בני
ובמה שכתבתי נראה לי להבין בדברים [א' ,י"ז] לא תכירו פנים אדם ,ועיין שם ברי"ף על העין יעקב ,וכן כתב התוספות יום
במשפט ,וכן שם להלן [ט"ז ,י"ט] לא תטה משפט לא תכיר טוב במקוואות פרק ג' סוף משנה ג' ,ושלשה קורא הרבה ,עיין
פנים ,דזהו אזהרה לדיין שלא לשפוט על פי חכמת הפרצוף שם.
והכרת פנים ושלא בעדים ,וזהו שכתוב לא תכירו 'פנים'
במשפט ,אין דנין על פרצוף פנים ,ועל ידי השערות ,ואומד אזן.
דעת עצמו ,על בינתך אל תישען ,זולתי על ידי הגדת עדים בני
שעשה אזנים לתורה – רש"י ,ויובן ,כי האוזן היא האבר
אדם ממש תשפוט עמיתך ,כנכתב לעיל.
העיקרי והמקורי לחיות ,דאמרו רבותינו זכרונם לברכה
במסכת בבא קמא [פ"ה – ]:חרשו נותן לו דמי כולו ,כאילו
המיתו ,ועיין שו"ת הלכות קטנות חלק ב' סימן נ"ב [ובזה
(יג) סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת יתפרש מאמר הכתוב ישעי'ה (נ"ה ,ג') – שמעו ותחי נפשכם].
מצוותיו שמור כי זה כל האדם. וזהו שבחו של קהלת ,שעשה 'אזנים' לתורה ,ותקנותיו בתורה
כנודע בכל מעשי המצוות צריכים אנו לשניים ,עשות המצוה הם מקור חיינו ואורך ימינו ועליהם חיו נחיה ,כמו האוזן שהיא
בפועל בגוף ,וגם המחשבה ,כי 'מצוות צריכות כוונה' ,וכל אבר יסודי ושרשי בחיי האדם.
האומר כי דיה המחשבה לחוד ,ורחמנא ליבא בעי ,או שעושה
המצוה בפועל כפים ולבו בל עמו ,אינו אלא טועה ,והרי הוא
כחצי אדם. (י) בקש קהלת למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי
וזהו שכתוב סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא – בלב ונפש אמת.
וכוונה טהורה ורצויה ויהיה מורא שמים עליך.
ואת מצוותיו שמור ,לעשותם בגוף ,בידים עסקניות ,זהו 'כל'
האדם ,עושה המצוות במחשבה ובמעשה ,אדם תמים ושלם
יתקרי ,והיינו דמדייק בלשונו כי זה 'כל' האדם .כן נראה לפרש.
בעזר אשר לו העוז והממשלת
סיימתי הביאורים על מגלת קהלת
נערך ויוצא לאור על ידי:
AGALITSYANER@GMAIL.COM להערות והארות על הגליון :
