gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ויאמר אליהו · Vayoimer Eliyuhi — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: ויאמר אליהו · Vayoimer Eliyuhi

שבוע: סוכות (2026-09-21)

ויאמר אליהו · Vayoimer Eliyuhi — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ערב שב”ק פרשת‬ ‫סוכות‬ ‫‪hiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiig‬‬ ‫ט”ו תשרי שנת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫בס"ד‬ ‫אחרי שהאדם נטהר מהעוונות שמסתיר ממנו לראות את האמת‪ ,‬הוא יכול לקבל‬ ‫הארת מצות סוכה!!!‬ ‫בוא‬‫אךלְ ָמ‬ ‫וצרכינו ְּוב ַע‬ ‫אי ַעלְ ָמא‬ ‫ובכלחּולְ ֵקהֹון ְּב ַה‬ ‫חסרונותינו‬ ‫העניינים ָאה‬ ‫בכלעם בניו)‪ .‬זַ ּכָ‬ ‫הּוא ָח ֵדי ִּב ְבנֹוי (‪-‬הקב”ה שמח‬ ‫כל אמונתינו וביטחוננו‬ ‫» מה הענין לבנות הסוכה מיד במוצאי יום הקדוש??‬ ‫הזוה”ק‪.‬‬ ‫עכ”ל‬ ‫”‪,‬‬‫הבא)‬ ‫ובעולם‬ ‫הזה‬ ‫בעולם‬ ‫חלקיהם‬ ‫ת‪,‬י (‪-‬אשרי‬ ‫יתברך ְד ָא ֵ‬ ‫« מהות מצות 'תמים עם ה' אלקיך'!!‬ ‫שבידו הכל‪ ,‬ואפילו לשנות המזלות‪ ,‬ושכפי התקרבותנו‬ ‫לבדו‬ ‫מתחילים מיד במוצאי יום‬ ‫בזה”ל‪:‬ה ִעם ה ' ֱאל ֶֹק ָ‬ ‫“ומדקדקים‬ ‫כתב הרמ"א (בסוף סי’ תרכ”ד)‬ ‫‘סוכות’‬ ‫יך ) דברים יח‪ ,‬יג(‪ ,‬ופי' רש"י‬ ‫כתיב בפרש תינו ָּת ִמים ִּת ְהיֶ‬ ‫שםלדרוש‬ ‫קריאתלנו‬‫ושאסור‬ ‫בענין‬ ‫לטובה‪,‬‬‫לבנועמוק‬ ‫משאלות סוד‬ ‫רואים‪ ,‬שיש‬ ‫הק’ האלו‬ ‫למלאות‬ ‫הזוהר לנו‬ ‫מדבריכן יטיב‬ ‫אליו‬ ‫כיפורים בעשית הסוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה”‪ .‬וכן חזר על הדברים‬ ‫בין‬ ‫ערה‬ ‫מוחות‬ ‫מלחמת‬ ‫כאן‬ ‫התרחש‬ ‫הסיפור’‬ ‫‘מאחורי‬ ‫כי‬ ‫מקום‪,‬‬ ‫לאותו‬ ‫בזה"ל‪" :‬התהלך עמו בתמימות‪ ,‬ותצפה לו‪ ,‬ולא תחקור אחר העתידות‪,‬‬ ‫עתידות בשום אופן ‪ ,‬ואפילו באופנים שלא נאסרו על פי התורה‪ ,‬ואם‬ ‫ממצוה‬ ‫כולו‪,‬זה‬ ‫הדת על‬ ‫פינתמרמז‬ ‫לצאת"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הואעמוכדיולחלקו‬ ‫תהיה‬ ‫הדבר‬ ‫טעםואז‬ ‫אם אכן‬ ‫בתמימות‪,‬‬ ‫עליךכיקבל‬ ‫שיבוא צ”ב‪,‬‬ ‫מהולכאו’‬ ‫תרכ”ה‪.‬‬ ‫אלא כל‬‫בסי’‬ ‫סוכות‪,‬‬ ‫שהיא‬ ‫ההוא‬ ‫יקרה זו‬ ‫מצוההמקום‬ ‫מבטלים שם‬ ‫ישראל‪ ,‬וקריאת‬ ‫נמצינו ח"ו‬ ‫ונשאללכלל‬ ‫נדרושהשטן‬ ‫כוחות‬ ‫למצוה‪ ,‬כפשטות דברי הרמ”א‪ ,‬אז מדוע צריכים דוקא להתחיל בעשיית‬ ‫אלו נזכה‬ ‫מהמקטרגים‪.‬‬‫מדברים ודרכים‬ ‫שמגין עליהם‬ ‫הסוכהעצמנו‬ ‫שנבדיל‬ ‫שבזכותלתוך‬ ‫ישראל בורח‬ ‫בפרשתנו‬ ‫שנאמרשכלל‬ ‫הנה‬ ‫לקייםעלאתמצוה זו‬ ‫ה’ענין’‪ .‬הזה‪.‬‬ ‫הרמב"ן‬ ‫דבריכדי‬ ‫שאפשרים ב‬ ‫לעשות‪,‬‬ ‫רש"י‪ ,‬נקד‬ ‫דברי ה‬ ‫מצוות‬ ‫הרבה‬‫ישנםאת‬ ‫הרילהבין‬ ‫הסוכה‪,‬כדי‬ ‫מנהגסגולה‪ ,‬ולכן‬ ‫המדקדקים‬ ‫אתלעם‬ ‫האלו‪,‬לו‬ ‫הק’להיות‬ ‫יתברך‬ ‫הזוהר‬ ‫דבריבו‬ ‫עצמנו‬ ‫ליחד פי‬ ‫הביא על‬ ‫ונזכה‬ ‫ימים‬ ‫הארץ‪,‬‬‫חמדת‬ ‫ובספראת‬ ‫לירש‬ ‫הרמב"ם לא מנה מצות 'תמים תהיה' במנין מצוות עשה‪ ,‬ובהשגות‬ ‫שיהיה‬ ‫‪,‬‬ ‫עמו‬ ‫לברית‬ ‫יסתו‬ ‫בכנ‬ ‫אבינו‬ ‫לאברהם‬ ‫ציוויו‬ ‫ראשית‬ ‫זו‬ ‫הייתה‬ ‫סוכה‪.‬‬ ‫זה‬ ‫בענין‬ ‫מצות‬ ‫והאריך‬ ‫כתבדוקא‬ ‫בהתחלת‬ ‫מיוחדמצוה ח(‪,‬‬‫ענין שהוסיף‬ ‫במצוות עשה‬ ‫שיש) איזה‬ ‫המצוות‬ ‫לספרמזה‪,‬‬ ‫הרמב"ןמבואר‬ ‫ולכאו’‬ ‫לעסוק במצות סוכה מיד במוצאי יוכ”פ‪ ,‬וכותב על זה בזה”ל‪“ :‬על כן נהגו‬ ‫עמו‪ .‬בעלי נפש במוצאי יום הכפורים תכף ומיד אחר גמר סעודתן‬ ‫תמים‬ ‫המדקדקים‬ ‫ובנוסףל‪" :‬שנצטווינו להיות לבבנו תמים עמו יתעלה‪ ,‬והוא שנאמר ָּת ִמים‬ ‫סוכה‪,‬‬ ‫ליו”ט‬ ‫יוה”כ‬ ‫בין‬ ‫מיוחדת‬ ‫שייכות‬ ‫איזה‬ ‫שיש‬ ‫בכך‪,‬‬ ‫מגלים‬ ‫אנו‬ ‫בזה"‬ ‫אחת‪.‬ייחד לבבנו אליו‬ ‫הזאת שנ‬ ‫בתקופה‬ ‫ועניןנפגשו‬ ‫הצוואה‬ ‫‘במקרה’‬ ‫שהם יח‪ ,‬יג(‪,‬‬ ‫רק) דברים‬ ‫יך‬‫ולאֹק ָ‬ ‫ִּת ְהיֶ ה ִעם ה' ֱאל ֶ‬ ‫קודם שיעשו שום מלאכה עוסקים במצות סוכה‪ ,‬מן טעם הכתוב‪ ,‬וַ ּיָ ָׁשב ַּבּיֹום‬ ‫ה'תמימות'‬ ‫כל‬ ‫וכו’ אמיתת‬ ‫היודע‬ ‫והוא‬ ‫מאחיכל‪,‬הרב‬ ‫עושה‬ ‫שהוא לבדו‬ ‫ושנאמין‬ ‫יתברך‪,‬‬ ‫לבדוהטור‬ ‫טז) שהוא שעיר יום הכפורים אשר הוא‬ ‫במצוות(בראשית לג‪,‬‬ ‫העבודות ֵׂש ִע ָירה‬ ‫שניע ָׂשו לְ ַד ְרּכֹו‬ ‫ַה«הּוא ֵ‬ ‫שהמועדים‬ ‫יהודה‬ ‫“‪...‬ושמעתי‬ ‫בזה”ל‪:‬‬ ‫(בסי’ תי”ז)‪,‬‬ ‫כתב‬ ‫אורים‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫ר‬ ‫‪,‬‬ ‫חסידיו‬ ‫מאנשי‬ ‫לּוׁשי וַ ֲע ִׂשי ֻעגֹות (בראשית יח‪ ,‬ו)‬ ‫או‬ ‫מנביאיו‬ ‫הבאות‬ ‫נדרוש‬ ‫נתקנו כנגד האבות‪ ,‬פסח כנגד אברהם‪ ,‬דכתיב ִ‬ ‫לבדו‬ ‫וממנו‬ ‫‪,‬‬ ‫עתיד‬ ‫סכתה‬ ‫באריכות את‬ ‫ויעקב נסע‬ ‫מקטרגא‪,‬מבאר‬ ‫דליות יחזקאל(‬ ‫בספרוההוא‬ ‫דאתפרש‬ ‫סרנא זצ" ל )‬ ‫יחזקאל כיון‬ ‫וכוסו‪ ,‬ומיד‬ ‫הגאון הרב‬ ‫מנת חלקו‬ ‫שיבואי‬ ‫היה בשופר‬ ‫נבטח‬ ‫תורה‬‫מזולתם‪,‬מתןולא‬ ‫שופר של‬ ‫שתקיעותולא‬ ‫מהוברי שמים‬ ‫נדרוש‬ ‫כנגד יצחק‪,‬‬ ‫שבועות‬‫היה‪ .‬ולא‬ ‫ותומים‪,‬‬ ‫ופסח‬ ‫עכ”ל‪ .‬השלימות והתמימות‬ ‫סוכה”‪,‬ל‪" :‬כל‬ ‫מצותת‪ ,‬וז"‬ ‫לעשות השי"‬ ‫עומק מצוות התמימות עם‬ ‫כי‬ ‫‪,‬‬‫שמים‬ ‫בידי‬ ‫הכל‬ ‫נאמר‬ ‫‪,‬‬ ‫מהם‬ ‫דבר‬ ‫נשמע‬ ‫אם‬ ‫מאילו של יצחק‪ .‬סוכות כנגד יעקב‪ ,‬דכתיב ּולְ ִמ ְקנֵ הּו ָע ָׂשה ֻסּכֹת (בראשית לג‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫‪,‬‬ ‫פנים‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫דבריהם‬ ‫נטועה בקרבו‬ ‫הנוראים‪,‬‬ ‫לביןכברהימים‬ ‫השלמות‬ ‫כל סוכה‬ ‫מצות‬ ‫מעלה‪ ,‬כי‬ ‫עמוקה בין‬ ‫שייכותתוספת‬ ‫מהאדם‪ ,‬אינה‬ ‫הנדרשתשישנה‬ ‫כלומר‬ ‫כרצונו‪ֵ ,‬מפֵ ר אֹתוֹ ת ַ ּבדִּ ים וְ ק ְֹס ִמים‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬‫כט‬ ‫‪,‬‬ ‫ז‬ ‫קהלת‬ ‫)‬ ‫ר‬ ‫ש‬‫ָ‬ ‫ׁ‬ ‫יָ‬ ‫ם‬ ‫ד‬‫ָ‬ ‫א‬‫ָ‬ ‫ה‬ ‫ָ‬ ‫ת‬ ‫א‬‫ֶ‬ ‫ולא הזדמנו במקרה לפונדק אחד‪ ,‬כי הסוכה הוא המשך והשלמה‬ ‫ים‬ ‫ֹה‬ ‫ִ‬ ‫ל‬ ‫א‬‫ֱ‬ ‫ה‬ ‫ָ‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ׂ‬ ‫ָ‬ ‫ע‬ ‫ָ‬ ‫ר‬ ‫ש‬‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫א‬‫ֲ‬ ‫ש‬ ‫"‬‫וכמ‬ ‫‪,‬‬ ‫יצירתו‬ ‫מתחילת‬ ‫והמזלותהטור‪.‬‬ ‫הוא משנה מערכת הכוכביםיז)”‪ ,‬עכ”ל‬ ‫יְ הוֹ לֵ ל ) ישעיהו מד‪ ,‬כה(‪ ,‬ונאמין שכל הכחות תהיינה אלינו כפי התקרבנו‬ ‫הישר הוא‬ ‫מיד ספר‬ ‫נעיםש ז"ל ) ע"‬ ‫להמשיךז כה ‪(.‬‬ ‫ומה וכמ"‬ ‫ביותר‪,‬‬ ‫העליונהטוב‬ ‫המעלהולכן מה‬ ‫ו'ישר'‬ ‫להימים היא‬ ‫כיפור‬ ‫אחרי יום‬ ‫הנוראים‪,‬‬ ‫מדועל‬ ‫צ”ב‪,‬מיִ ם ַא‬ ‫סוכות ַה ׁ ּ ָש ַ‬ ‫ההואּמאֹתוֹ ת‬ ‫למקום ָמד ּו ו ֵ‬ ‫קרא ַאל ִּתלְ‬ ‫אבינוהגּ וֹ יִ ם‬ ‫שיעקב דֶּ ֶר ְך ַ‬ ‫כל הענין‬ ‫שהבטיח‪ֶ ,‬אל‬ ‫לכאורה‬ ‫כענין‬ ‫לעבודתו‪,‬‬ ‫והנה‪,‬‬ ‫ישרים‪ ,‬וכמ"ש ָּתמֹת נַ פְ ׁ ִשי מוֹ ת‬ ‫שנקראו‬ ‫האבות‬ ‫ספר‬ ‫‪,‬‬‫בראשית‬ ‫ספר‬ ‫וכי ה’סוכות’ היא העיקר התשמיש‬ ‫במצות הסוכה‪.‬‬ ‫לאֵּת ָח ּת ּו ִּכי יֵ ַח ּת ּו ַהגּ וֹ יִ ם ֵמ ֵה ּ ָמה )ירמיהו י‪ ,‬ב(‪".‬‬ ‫בית‪,‬‬ ‫המקום‬ ‫שם‬ ‫אבינו‬ ‫יעקב‬ ‫קרא‬ ‫יְ ׁ ָש ִרים )במדבר כג‪ ,‬י(‪ ,‬והיינו האבות‪ ,‬ורק המה ביקשו חשבונות רבים לעקם‬ ‫שעשה שם‪ ,‬הלא בנה לעצמו שם בית לו לנשיו ולילדיו‪ ,‬וגר שם שנה וחצי‪.‬‬ ‫עד שנעשים בעלי מום‪,‬‬ ‫מסוגלעקמומיות‬ ‫לשמחה??‬ ‫רבים של‬ ‫בחשבונות‬ ‫סוכות‬ ‫הישרותיום טוב‬ ‫את» מדוע‬ ‫"ואמרו באחרון של פסחים )קיג‪' (:‬מנין שאין שואלים דבר מן הכלדיים‪,‬‬ ‫ובכלל‪ ,‬ממתי אדם קורא למקום על שם מה שהוא עשה למקנהו‪ ,‬ועוד מדוע‬ ‫לבעל‬ ‫עצמו‬ ‫יעשה‬ ‫שלא‬ ‫‪,‬‬‫כלומר‬ ‫‪,‬‬‫'‬ ‫תמימות‬ ‫'‬ ‫האדם‬ ‫שלמות‬ ‫נקראת‬ ‫ולפיכך‬ ‫שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך'‪ ,‬והכלדיים הם שארית האומה‬ ‫לבאר בעומק יותר השייכות בין סוכה לימים נוראים‪ ,‬צריך לעיין בטעם‬ ‫כדי‬ ‫בכלל מספרת התורה הק’ מה עשה יעקב אבינו למקנו‪ ,‬את מי מעניין סיפור‬ ‫מום‪".‬‬ ‫המתעסקת במלאכת הכוכבים הנקראים כלדיב"ש‪ .‬ולשון הספרי‪' ,‬אם‬ ‫שעושים מצות סוכה‪ ,‬כתוב בתורה הק’ ַּב ֻּסּכֹת ֵּת ְׁשבּו ִׁש ְב ַעת יָ ִמים ּכָ ל ָה ֶאזְ ָרח‬ ‫המקנה ומה הוא בנה בשבילם‪.‬‬ ‫עשית כל האמור בענין הרי אתה תם לה' אלהיך'‪ ,‬ופירוש‪ ,‬זה שאסר‬ ‫הֹוׁשֱ ְחב ָ ִטּתיא ֶ ִאב ׁ ְתשגָ ְּבגָנֵ יה יִ) ְׂש ָר ֵא‬ ‫ויקראל‬ ‫ּכֹות ִּכי ֶ ַת‬ ‫וכמ ּכִ" יש ַבנֶ ֻפֶּס ׁש‬ ‫חטאֹתיכֶ ם‬ ‫הואעּו דֹר ֵ‬ ‫השוגגען יֵ ְד‬ ‫ומפניבּוזה ַּב ֻּסגםּכֹת‪ ,‬לְ ַמ ַ‬ ‫ְּביִ ְׂש ָר" ֵאל יֵ ְׁש‬ ‫כך‬ ‫וקוסם‪ ,‬ואחר‬ ‫הקשורים‬ ‫וממעונן ועשיו‪,‬‬ ‫בסוד יעקב‬ ‫ומתים‬‫נפלאים‬ ‫וידעוני‬ ‫דברים‬ ‫מאוב‬ ‫העתידקא‪).‬‬ ‫את (רעי”מ‬ ‫לשאול הק'‬ ‫אי’ בזוהר‬ ‫הכתוב‬ ‫והנה‬ ‫מוםכל‬ ‫והםבין‬ ‫והנה‪,‬‬ ‫בנפש‬ ‫מב‪-‬מג)‪.‬‬ ‫יולידוכג‪,‬גנאי‬ ‫העוונות(ויקרא‬ ‫ֹלקיכֶ ם‬ ‫שכל ֱא ֵ‬ ‫מפנינִ י ה'‬ ‫הרמבר"ץן ִזמ" ְצל ָר'יִ ם ֲא‬ ‫ופירושם ֵמ ֶא ֶ‬ ‫אֹות‬ ‫הֹוצ ִיאי ָ‬ ‫ְּבד‪ ,‬ב ִ(‪,‬‬ ‫צוה שיהיה לבנו תמים עמו יתברך באלה ולא נירא מדברי מגיד עתידה מן‬ ‫ֹם‬‫ט‬ ‫ׂש‬‫ְ‬ ‫ּיִ‬ ‫“וַ‬ ‫וז”ל‪:‬‬ ‫וסוכות‪,‬‬ ‫כיפור‬ ‫יום‬ ‫השנה‪,‬‬ ‫ראש‬ ‫של‬ ‫טובים‬ ‫בימים‬ ‫המרומזים‬ ‫באבריו‬ ‫אולם‬ ‫מעכבת‪,‬‬ ‫הנעשה‬ ‫שאינה‬ ‫וישבמום‬ ‫הפרש‬ ‫שאיןבהן‬ ‫מעכבת‬ ‫שהכוונהוכמו‬‫הזכיר נפש '‪.‬‬ ‫ישנןכןדיעות‬ ‫התורהזה גם‬ ‫מצוותובעבור‬ ‫בה‪,‬‬ ‫יאמר‬ ‫כאשר וְ יַ ֲעקֹב‬ ‫נשמעבו תמיד)‪.‬‬ ‫נדרושדירואליו‬ ‫(‪-‬להתגרות‬ ‫נביאו לֵ יּה ָּת ִ‬‫יּה ּולְמןַק ְט ְרגָ א‬ ‫אבל‬ ‫מזולתם ַ‪,‬ב ְת ֵר‬ ‫או לְ ֵמיזַ ל ֲא‬‫הנזכריםעקֹב‬ ‫ֵע ָׂשו ֶאת יַ ֲ‬ ‫ונפל שלא‬ ‫צריכה‬ ‫מעדשהיא‬ ‫פליגי‬ ‫לאאם‬ ‫שאף‬ ‫עלמא‬ ‫בשוגג‪,‬‬ ‫דכולי‬ ‫נעשה‬ ‫תרכ”ה)‬ ‫זידס’ובין‬ ‫(ריש‬ ‫הב"חבמ‬‫כתבנעשה‬ ‫בין אם‬ ‫סוכה‬ ‫אדם‪,‬‬ ‫במצות‬ ‫של‬ ‫וכן‬ ‫הימים‬‫אלהך‪,‬‬ ‫ים דה '‬ ‫(‪-‬באותם‬ ‫בדחלתא‬ ‫ּפּור‬ ‫שלים לְתהא‬ ‫יֹום ַהּכִ ִ‬ ‫אונקלוס‪ַ ,‬ה ָּׁשנָ ה‬ ‫שלּד ֵבין רֹאׁש‬ ‫יֹומין ְ‬ ‫תרגומו‬ ‫וזהואינּון ִ‬ ‫בפרשה‪,‬‬ ‫(‪-‬הלך) ְּב ִ‬ ‫ָאזִ יל‬ ‫אם אין‬ ‫בכל‬ ‫מום‪ ,‬כן‬ ‫ומעתה‬ ‫הואם‪,‬בעל‬ ‫והריר ֵֹתיכֶ‬ ‫היאעּו דֹ‬ ‫שבורהען יֵ ְד‬‫הכתוב לְ ַמ ַ‬ ‫דיבר רגלו‬ ‫מלא‪ ,‬הלא‬ ‫מקרא רגלו‬ ‫דהאונשברה‬ ‫במתכוין‬ ‫כוונה‪,‬‬ ‫יּה(‪-(".‬ברח כדי להינצל ממנו)‪ָּ .‬תב‬ ‫קיט‪ ,‬פ‬ ‫תהלים ִמּנֵ‬ ‫ָ‬ ‫יק ֻח ּלְֶק ִא ְ‬ ‫יךׁש) ְּתזָ ָבא‬ ‫יםר ְ ּב‬ ‫כיפור) ִמ ָע ִ‬ ‫ויום לִ ִ ּבי ָת‬ ‫השנה יְ ִהי‬ ‫ראשהכתוב‬ ‫אמר‬‫שבין‬ ‫אחת ולכן‬ ‫כמה‬ ‫על הוא‪.‬‬ ‫הרימום‬ ‫שנתבאר‪,‬בעל‬ ‫וכפי כל פנים‬ ‫במהותה‪,‬שעל‬ ‫שוגג למזיד‪,‬‬ ‫להתבונן‬ ‫הנפש בין‬‫במומיעלינו‬ ‫הפרשומצוה‬ ‫מצוה‬ ‫ולתתא ֵתי‬ ‫ברית ַעד ְד ָ‬ ‫בתענית)‪,‬‬ ‫עצמו‬ ‫יתא (‪-‬שב‬ ‫נצטוהָ‬ ‫הזאת ְּב ַּת ֲענִ‬ ‫והמצוה ְר ֵמיּה‬ ‫יּוב ָ"ּתא ַׁשּוֵ י ּגַ‬ ‫ִּב ְת ְ‬ ‫לו‬ ‫לכרות‬ ‫והכניסבא‬ ‫בתשובה‪,‬כאשר‬ ‫אברהם אבינו‬ ‫בה‪ ,‬אלא‬ ‫להדיא‬ ‫התורה‬ ‫נתנהומום‬ ‫בנפש‬ ‫שבה‬ ‫סוכה‪,‬גנאי‬ ‫הוליד‬ ‫ישיבת‬ ‫הוא‪ ,‬כי‬ ‫מצוות‬ ‫בענייןחטא‬ ‫בשגגה‬ ‫שצריךתחטא‬ ‫להתבונן‬ ‫וכמהנפש כי‬ ‫אך‬ ‫הואא ְר ַּבע‬ ‫זכור‬ ‫שהיהעּמֹו ַ‬ ‫מפניו ָּבא וְ ִ‬ ‫כי ְד ֵע ָׂש‬ ‫בראשיתי יִיז‪ְׂ ,‬שא ָ(ר‪ֵ ,‬אל‬ ‫ים‪,‬י ּכְם ֵ)דין יָ ְד ֵע‬ ‫ּפּורת ִמ‬ ‫יֹוםי וֶ ַה ְּכִהיֵ ה ִ ָ‬‫ֹאׁשה ְ ַתה ַ ָהּׁש ֵּנָל ְךה וְלְ פָ נַ‬ ‫אמר‪ִ ,‬‬ ‫שבא) ר‬ ‫זרע‪,‬‬ ‫(‪-‬עד‬ ‫שהמרה את פי ה' ועבר על מצותו‬ ‫טעם המצוה‪.‬‬ ‫במה‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫ַ‬ ‫ה‬‫ֵ‬ ‫הרבה‬ ‫‪,‬‬‫במזיד‬ ‫עבר‬ ‫שאם‬ ‫ֵמ לטוב יסוד באמונה‪ ,‬והחולק על הכשדים שהיו מייחסים כל הכחות‬ ‫ין‬ ‫ינִ‬ ‫מ‬‫ִ‬ ‫זְ‬ ‫י‬ ‫גֵ‬‫ר‬‫ְ‬ ‫ט‬ ‫ְ‬ ‫ק‬‫ַ‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫הּו‬ ‫ּלְ‬ ‫ּכֻ‬ ‫איש)‬ ‫מאות‬ ‫ארבע‬ ‫עם‬ ‫בא‬ ‫שעשיו‬ ‫ישראל‬ ‫יודעים‬ ‫(‪-‬אז‬ ‫יׁש‬ ‫א‬‫ִ‬ ‫אֹות‬ ‫ומומולהביא לידי האמונה בהשי”ת‪ ,‬שהוא‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫בנפשו‬ ‫חטאתו הוא‪,‬‬ ‫ועיקרעלהמצווה‬ ‫והוסיף עון‬ ‫במזיד‪ ,‬שורש‬ ‫והנה‪,‬‬ ‫צוהור לֹו‪,‬‬ ‫עוד‬ ‫ומנהיג‪,‬אֹד וְ יֵ ֶצ‬ ‫יוצר ֲעקֹב ְמ‬ ‫עליהםּיִ ָירא יַ‬ ‫לקטרג להם)‪ ,‬וַ‬ ‫ראה שיש‬ ‫והואזמינים‬ ‫מקטרגים‪ ,‬כולם‬ ‫ולכוכבים‪,‬‬ ‫(‪-‬כולם‬ ‫ולירח‬ ‫לשמשלֹון‬ ‫לְ ַק ְט ְרגָ א‬ ‫מצרים‪,‬‬ ‫הבוראזהו הענין האחד של 'תמים תהיה' ביחס האדם אל נפשו‪ ,‬שישמרנה‬ ‫יד‬ ‫תחת‬ ‫שיעבדם‬ ‫ברצותו‬ ‫כולו‪,‬‬ ‫העולם‬ ‫כל‬ ‫את‬ ‫ומנהיג‬ ‫"‬ ‫וכו’‪”.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫להתהלך לפניו ולהיות תמים עמו‪ ,‬ולא יתן בלבו שיהא בזולתו שום אמת‪,‬‬ ‫ובקשות)‬ ‫בתפילות‬ ‫(‪-‬הרבה‬ ‫ין‬ ‫עּות‬ ‫ִ‬ ‫ּוב‬ ‫ָ‬ ‫לֹותין‬ ‫ע‬ ‫ָ‬ ‫ּב‬ ‫ְ‬ ‫י‬ ‫ּגֵ‬ ‫ס‬‫ַ‬ ‫יבין‬ ‫האדם‬ ‫ביחסומזה‬ ‫שמים‬ ‫נוסף‬ ‫הכלעניןבידי‬ ‫מצריםישכיעוד‬ ‫מארץ‪ .‬אבל‬ ‫בעלת מום‬ ‫בהוציאם‬ ‫יעשנה‬ ‫להם‬ ‫רווחולא‬ ‫בתמימותה‬ ‫וברצותו‬ ‫לבדו‬ ‫יהיהליעקב)‬ ‫אלאלדאוג‬ ‫כביכול‬‫אותם‪,‬‬ ‫מנהיג רצה‬ ‫(‪-‬אז עשיו‬ ‫שיוצרם‬ ‫דעתו ֲעקֹב‬‫רֹופֹוסא ְּדיַ‬ ‫כלל עם ָ‬ ‫בענינם ָאּפ ְֹט‬ ‫יסתכלר ֵע ָׂשו‬ ‫ולאין ַא ֲה ַד‬ ‫“ּוכְ ֵד‬ ‫ולחלקו'‪,‬‬ ‫ובידים‬ ‫הגמורה‪,‬‬ ‫תהיה עמו‬ ‫ה’אזלטובתו‬ ‫מידל '‬ ‫הכל"י ז"‬ ‫וכפירש‬ ‫הזה‪ ,‬כי‬ ‫אלהיך'‪,‬‬ ‫עצםה 'היום‬ ‫עדעם‬‫וזהו '‬ ‫הקב"ה’ה‪,‬עמו‬ ‫להנהגת‬ ‫אל‬ ‫כענין‬ ‫‪,‬‬‫כרצונו‬ ‫מערכתם‬ ‫ועּוק ְציּה (אולם יעקב לא רצה לא מדבשו ולא מעקצו‪ ,‬לכן‬ ‫סדור‬ ‫והמסדר‬ ‫אותם‬ ‫המצוה‬ ‫דּוב ֵשיּה ְ‬ ‫הוא‬ ‫אליו ֹלא ָּב ָעא ְ‬ ‫כי‬ ‫‪,‬‬ ‫יתברך‬ ‫וְ יַ ֲעקֹב‬ ‫הוא להיות עם הקב"ה‬ ‫מישראלושעה‪.‬‬ ‫אדםבכל עת‬ ‫הוא נתון‬ ‫טובות של‬ ‫כלומר‪ ,‬שמהותו ותעודתו‬ ‫וכוב'‪ּ".‬דֹו‪ּ .‬כְ ֵדין וַ ּיָ ָׁשב ַּבּיֹום ַההּוא ֵע ָׂשו לְ ַד ְרּכֹו‪,‬‬ ‫שלךי ַע ְ‬ ‫מאצטגנינותי לִ ְפנֵ‬ ‫צא ֲעבֹר נָ א ֲאדֹונִ‬ ‫יעקב) יַ‬ ‫שאמרו‪,‬‬ ‫אמר לו‬ ‫הרשב"ם‪ֵ :‬חלֶ"לְ ַקמ ַעהן' יֵ ְדעּו דֹר ֵֹתיכֶ ם למען תזכרו‪ּ ,‬כִ י ַב ֻּסּכֹות ַ‬ ‫הֹוׁש ְב ִּתי‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬‫ט‬ ‫‪,‬‬ ‫לב‬ ‫דברים‬ ‫)‬ ‫וֹ‬ ‫מ‬ ‫ּ‬ ‫ע‬ ‫ַ‬ ‫כתבוכמ"ש ִּכי‬ ‫ולחלקו‪,‬‬ ‫וכה‬ ‫כלל תמים‬ ‫ישראל)'‪.,‬‬ ‫להיות‬ ‫וכתב‬ ‫נפרד' מן‬ ‫ההלכות‪,‬‬ ‫(‪-‬שהרי‬ ‫בעלק ִּד ָיׁשא‬‫והזכירהע ַמא ַ‬ ‫הזאתת ְּפ ַרׁש ְמ ָ‬ ‫המצוהּד ָהא ִא ְ‬ ‫עניןנְ ִעילָ ה‪ְ ,‬‬ ‫זהוׁש ַעת‬ ‫ֵא ָימ ַת "י‪ִּ ,‬ב ְ‬ ‫תתנו‬ ‫ֶאת ְ"וזה נאמר לא רק על העם כולו אלא גם על כל אחד ואחד מישראל‪,‬‬ ‫כך‬ ‫ומתוך‬ ‫נחלה‪,‬‬ ‫ובלא‬ ‫יישוב‬ ‫בלא‬ ‫שנה‬ ‫ארבעים‬ ‫במדבר‬ ‫ל‬ ‫א‬‫ֵ‬ ‫ר‬‫ָ‬ ‫ׂש‬ ‫ְ‬ ‫יִ‬ ‫י‬ ‫נֵ‬‫ּב‬ ‫בדרכיכללהתורה‬ ‫ישראל‪,‬‬ ‫ללכת‬ ‫כולן‬ ‫המצות‬ ‫כוללת‬ ‫חֹוביהֹון וְ כִ ֶּפר ֲעלַ יְ יהּו (‪-‬והקב”ה עוזב את חובות של‬ ‫צוואה‬ ‫שהיא‬ ‫ואולי ָׁש ִביק לְ ֵ‬ ‫חשב‬ ‫הרב‬ ‫וְ קב”ה‬ ‫בלבבכם‬ ‫לא‬ ‫ולכן(‪-‬כיון‬ ‫ּדֹורֹונָה'א )וְ ִא ְת ְּפ‬ ‫הּואתוֹ ַרת‬ ‫ים ְ ּב‬ ‫ְ‬ ‫ימקי ְט ְָדר ֶגָרךא ֲַהאזַהלֹלְ ְכִּב ַה‬ ‫הּוא ִמ ְמ ֵַ‬ ‫שנאמריוָ ַןא ְׁ ְּדש ַ ֵהרי ְת‬ ‫כעניןעליהם)‪ּ .‬כֵ‬ ‫תאמרוזכה לוי‬ ‫ולמה לא‬ ‫טוב‪' ,‬ואל‬ ‫כל וז"ל‪:‬‬ ‫ויובל‪,‬‬ ‫מלאים‬ ‫שמיטה‬ ‫נחלה‪,‬הל'ובתים‬ ‫לכם סוף‬ ‫שנתן ז"ל‬ ‫הרמב"ם‬ ‫הודאהש למי‬ ‫וכמ"‬ ‫קיט‪ִ ,‬מאּנַ(יְ‪,‬יהּו‬ ‫תהליםַרׁש‬ ‫ומכפר‬ ‫הזה”‪.‬‬ ‫בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו‪ ,‬מפני שהובדל לעבוד את ה' לפיכך‬ ‫החיל‬ ‫את‬ ‫לי‬ ‫עשה‬ ‫ידי‬ ‫ועוצם‬ ‫כחי‬ ‫בה‬ ‫שפרשנו‬ ‫מה‬ ‫הוא‬ ‫והנכון‬ ‫רבותינו‬ ‫שאותו המקטרג הלך עם אותו דורון (שנתפרש למעלה) ונפרד מכלל ישראל) ָּב ֵעי‬ ‫מדברי‬ ‫והמתבאר‬ ‫‪.‬‬‫בחשבונו‬ ‫הביאה‬ ‫המסכתא) ְק ָך‬ ‫מה‬ ‫שנאמר ֲאנִ י ֶחלְ‬ ‫נדפס בסוף‬ ‫להם‪,‬‬ ‫זוכהסוכה‪,‬‬ ‫הואלמס’‬ ‫ברוך(סיום‬ ‫והוא לנר‬ ‫העולםהערוך‬ ‫הדברים ביאר‬ ‫הובדלו מדרכי‬ ‫ביסוד‬ ‫(‪-‬רוצה הקב”ה לשמוח עם כלל ישראל) ַמה ּכְ ִתיב וְ יַ ֲעקֹב נָ ַסע‬ ‫הרמב"ן‪.‬‬ ‫עכי" ִלּב ְבנֹוי‬ ‫בכאןלְ" ֶ‪,‬מ ֱח ֵד‬ ‫קב”ה‬ ‫מעשריםנדבה‬ ‫אמה‪,‬‬ ‫ואיש אשר‬ ‫למעלה‬ ‫גבוהה איש‬ ‫שהיאאלא כל‬ ‫סוכהבלבד‪,‬‬ ‫שבט לוי‬ ‫ולאלפסול‬ ‫(סוכה‪ .‬ב‪).‬‬ ‫במדבר יח‪ ,‬כ(‬ ‫שאמרותך )בגמרא‬ ‫ָ‬ ‫וְ נַ ֲחלָ ְ‬ ‫ומפרשי‬ ‫הקדושים ַ‪ּ,‬ב ֻּסּכֹות ָהא‬ ‫ּכֹות‪.‬לּכֵ יוָ ן ְּדיָ ְתבּו‬ ‫אלקינו ֻ‪,‬ס חז"‬ ‫תורת ַה ָּמקֹום‬ ‫דברירא ָׁשם‬ ‫גו’‪ַ .‬עפיל ּכֵ ן ְק ָ‬ ‫קמןּב‪,‬יתשוְעל‬ ‫הרין לֹו ֵ‬ ‫ֻסּכ ָֹתה וַ ּיִ ֶב‬ ‫הדפנותלדעת את‬ ‫המקיפות‬ ‫לשרתוכיולעבדו‬ ‫סוכה‪,‬ה 'ומבאר‪,‬‬ ‫לעמוד לפני‬ ‫להבדלולא בצל‬ ‫מדעודפנות‬ ‫כיושב בצל‬ ‫נחשבוהכינו‬ ‫רוחו אותו‬ ‫כי אז‬ ‫שנתלה‬ ‫הואׁשא ְּב ִריְך‬ ‫תהיה וְ‪ְ ,‬‬ ‫קּוד ָ‬ ‫המקטרג)‬ ‫תמים‬ ‫בסוכה‪ ,‬מצות‬ ‫ניצולים מן‬ ‫ואחרונים ז"‬ ‫שיושביםל‪ ,‬גדר‬ ‫א (‪-‬כיון‬ ‫הראשונים‬ ‫דבריהם ִמן ְמ ַק ְט ְרגָ‬ ‫ִא ְׁש ֵּתזִ יבּו‬ ‫}א{‬ ‫וממילא‬ ‫השנה‪ ,‬וכנ”ל‪,‬‬ ‫נוספת שהיא‬ ‫ימותמדרגה‬ ‫בכליעלה‬ ‫ארעי‪ ,‬אז‬ ‫הועילה בדירת‬ ‫ההכרה הזו‬ ‫שהוא נמצא‬ ‫להרגשהשלא‬ ‫וכשרואה‬ ‫האדם‬ ‫אולם‬ ‫מלמטה‪,‬הרבים‬ ‫החשבונות‬ ‫האדם‬ ‫צוארואתעול‬ ‫המסבב‬ ‫הזהמעל‬ ‫ופרק‬ ‫עולם‬ ‫ענייניהאל‬ ‫שעשהו‬ ‫מרמזות על‬ ‫הסוכהישר כמו‬ ‫את'‪ ,‬והלך‬ ‫ה‬ ‫נפש‪,‬יש‬ ‫וממילא‬ ‫רוחניות‪,‬‬ ‫מסירות‬ ‫להשיגמידת‬ ‫המסמלת‬‫רק כדי‬ ‫בדירתו היא‬ ‫העקידה‬ ‫השתמשותולמעשה‬ ‫עקידה וכל‬ ‫תזכור'‪ ,‬רומז‬ ‫'כל חייו‬ ‫להבין‬ ‫מנת חלקו‬ ‫העיקר‪,‬‬ ‫ויהיה ה'‬ ‫שהסכך‪ ,‬הוא‬ ‫קודש קדשים‬ ‫נתקדש ויודע‬ ‫כלפי מעלה‬ ‫עיניוהרי זה‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫מריםבניאת‬ ‫ביקשו‬ ‫המשכיל‬ ‫אשר‬ ‫השנה‪.‬יהא בכוחה להמתיק‬ ‫ומצוה זו‬ ‫מסירות נפש‬ ‫וברכה‪ ,‬כל‬ ‫מצותקדושה‬ ‫והיינו שיקבל על עצמו‬ ‫בדירתו‬ ‫יתב”שמנת חלקו‬ ‫שמספיק‬ ‫אומר ה'‬ ‫בבורא‬ ‫מאמיןע"ה‬ ‫והואהמלך‬ ‫תדיר‪ ,‬דוד‬ ‫עולמים‪ ,‬הרי‬ ‫פקוחה עליו‬ ‫ולעולמי‬ ‫העליונה‬ ‫לעולם‬ ‫ונחלתו‬ ‫שההשגחה‬ ‫להזכיר לבשר ודם הדינים מעליו‪ .‬ואם גם בזה אינו רואה ישועתו‪ ,‬אזי 'תמימות תזכור'‪,‬‬ ‫הוא"ם‪".‬‬ ‫סוכההרמב‬ ‫מצותעכ"ל‬ ‫ועיקרטז‪ ,‬ח( '‪,‬‬ ‫רגע‪ ,‬תהלים‬ ‫גורלי )ע" פ‬ ‫תומיך ובכל‬ ‫אתהבכל עת‬ ‫צרכיו‬ ‫כלוכוסי‬ ‫וכן ביארו הקדמונים ז”ל‪ ,‬את הדין דקיי”ל‪ ,‬בשו"ע או”ח (סימן תרכ”ט סי”ג)‬ ‫את ענן ה’ החופף עליו‪ ,‬ועל כן הסכך למעלה מעשרים פסול‪ ,‬שאז יושב שיתנהג במידת התמימות‪ ,‬ויקבל עליו הכל בתום לב ובלא שאלות‬ ‫"ומעלה עליונה זו להיות עם ה ' ולחלקו‪ ,‬תלויה כולה במעלת דכל דבר ההמחובר לקרקע אין מסככין בו‪ ,‬עי”ש‪ ,‬שזהו משום שענין הסוכה‬ ‫בצל דפנות ולא בצל סכך‪ ,‬לרמז על ַה ָּׂשם בטחונו שתבא לו תשועתו על ידי והרהורים‪ ,‬רק ימשיך לעבוד את בוראו הלאה‪ ,‬ומובטח לו שמידה זו יש‬ ‫תמימות הישרות‪ ,‬וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שאם הלך ישר אז יהיה ה ' חלקו‪ ,‬הוא להרגיש בעוה”ז בבחי’ ארעי‪ ,‬וזהו הרמז שלא יטול סכך שהוא מחובר‬ ‫בכוחה לשבור אפילו הדינים הקשים ביותר‪.‬‬ ‫ענייני העולם שזה פסול‪ ,‬ולא נרצה לפני ה’‪.‬‬ ‫וזהו מ"ש רש"י ז"ל שהמצוה של תמים תהיה הוא תנאי להמעלה של עם לקרקע‪ ,‬כי כל ענין הסוכה הוא להיות מנותק מעניני הקרקע והעוה”ז‪ ,‬עכ”ד‪.‬‬ ‫של‬ ‫וכלשונו‬ ‫כמו שעשהו האלהים‬ ‫עראי‪,‬‬ ‫בדירת‬ ‫ושב ישר‬ ‫שיהיה‬ ‫והואקבע‬ ‫מדירת‬ ‫יהיהצאתמים‬ ‫אם ב‪,).‬‬ ‫שאך(סוכה‬ ‫נאמר‬ ‫אלהיך‪,‬‬ ‫ועל כן‬ ‫ה'‬ ‫בקשייַעל ּכֵ ן‬ ‫להתמודדותה ֻסּכֹת‬ ‫ת‪ּ ,‬ולְ ִמ ְקנֵ הּו ָע ָׂש‬ ‫באדם‬ ‫כוחותלֹו ָּביִ‬ ‫לנסוךֹתה וַ ּיִ ֶבן‬‫בכוחוַסע ֻסּכ ָ‬ ‫התמימות ֲעקֹב נָ‬ ‫מדתכתיב שם וְ יַ‬ ‫מצות) מצות הסוכה הוא מדת הבטחון «דהנה‬ ‫ולחלקו‪".‬‬ ‫(תרמ”ה ד”ה‬‫יהיה עם ה '‬ ‫אז זי”ע‬ ‫אמת‬ ‫מום‪,‬‬ ‫שפת‬ ‫הרה”קבעל‬ ‫ולא‬ ‫קֹום ֻסּכֹות (בראשית לג‪ ,‬יז)‪ .‬ובתרגום יונתן שם‪ ,‬כתב‪ ,‬וז”ל‪ְ :‬‬ ‫“ּובנָ א‬ ‫הזה!!‬‫העולםם ַה ָּמ‬ ‫בה’ יתברך‪ ,‬כמו שכתוב רז”ל (סוכה שם) צא מדירת קבע שלא לבטוח בעושר ָק ָרא ֵׁש‬ ‫והיינו‪,‬‬ ‫סּוּכֹות”‪.‬‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ָ‬ ‫ת‬‫ְ‬ ‫א‬ ‫ַ‬ ‫ד‬ ‫ְ‬ ‫א‬ ‫מ‬‫ָ‬ ‫ׁש‬ ‫ְ‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ָ‬ ‫ק‬ ‫ָ‬ ‫ן‬ ‫ּכֵ‬ ‫ין‬ ‫גִ‬ ‫ּב‬ ‫ְ‬ ‫ן‬ ‫לָ‬‫ט‬ ‫ְ‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ַ‬ ‫ע‬ ‫ָ‬ ‫יתֹוי‬ ‫גֵ‬ ‫ּולְ‬ ‫א‬ ‫ׁש‬ ‫ָ‬ ‫ר‬ ‫ָ‬ ‫ד‬‫ְ‬ ‫מ‬‫ֶ‬ ‫"וזהו שכתב הרמב"ן ז"ל‪' ,‬וטעם הקרבנות על נפש השוגגת‪ ,‬מפני‬ ‫כשמחת לֵ יּה ֵּבי‬ ‫ועוד יש מעלה גדולה בהנהגת התמימות‪ ,‬שהיא נותנת כח ויכולת‬ ‫ובנכסים‪ ,‬רק לבטוח בה’‪ ,‬ולכן הוא זמן שמחתנו‪ ,‬כי אין שמחה‬ ‫היינו‬ ‫עשה סוכות‪,‬‬ ‫ולמקנהו‬ ‫מדרש‪,‬‬ ‫משברים לו בית‬ ‫היינו שבנה‬ ‫לצלוחלוכלבית’‬ ‫דפירש ד’ויבן‬ ‫פני‬ ‫שכל העוונות יולידו גנאי בנפש והם מום בה‪ ,‬ולא תזכה להקביל‬ ‫ובהתעלות‪,‬‬ ‫בגבורה‬ ‫וגשמיים‬ ‫רוחניים‬ ‫מיני‬ ‫הבוטח בה’ באמת‪ ,‬כמו שמבאר בספר חובת הלבבות‪ ,‬ולכן נוסדו תפלות לאדם‬ ‫שהוא‬ ‫יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא‪ ,‬ולולי זה היו טפשי העולם זוכים‬ ‫בית‪,‬כאשר‬ ‫עשהשגם‬ ‫הרוחנינימא‪,‬‬ ‫דלחלקכמלוא‬ ‫אישיותו‬ ‫בזה‪,‬‬ ‫והענין על‬ ‫להשפיע‬ ‫סוכות‪.‬‬ ‫בכוחם‬ ‫עשה‬ ‫גופויהא‬ ‫שלצרכישלא‬ ‫באופן‬ ‫תלויים‬ ‫השנה‬ ‫ברכות‬ ‫הנפש כל כל‬ ‫הזה‪ ,‬לידע‬ ‫שתזכה לקרבה אל האל '‬ ‫קרבן‬ ‫תקריב‬ ‫השוגגת‬ ‫בחגולכן‬ ‫לפניו‪,‬‬ ‫והושענות‬ ‫לבוא‬ ‫דירת‬‫כאילו לא‬ ‫בעבודתו שהוא‬‫עשה סוכות‬ ‫להמשיך‬‫בכוחוהגשמי‬ ‫יהא לחלק‬ ‫וקבוע‪ ,,‬אבל‬ ‫מגלים שונים‬ ‫יבואו עליו גליםבנין חזק‬ ‫התבואות‬ ‫כל‬ ‫באסיפת‬ ‫לבטוח‬ ‫ולא‬ ‫השי”ת‪,‬‬ ‫בעזר‬ ‫רק‬ ‫אשר נתנה'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הרי ששני הענינים ענין 'התמימות' וענין להיות 'עם‬ ‫יסוד"ו‪.‬חג הסוכות‪ ,‬שאמרה תורה שבעת‬ ‫הייאוש ח‬ ‫זה הוא‬ ‫לזרועות‬ ‫עראי‪ ,‬וענין‬ ‫אירע דבר ולא יפול‬ ‫עכׁש"ְפד‪.‬כּו לְ ָפנָ יו‬ ‫בזה ָ"ע‪,‬ם ִ‬ ‫זה ֵעת‬ ‫וקשוריםבכָ ל‬ ‫תלוייםִּב ְטחּו בֹו ְ‬ ‫ולחלקו'‪,‬שנאמר‬ ‫לבית‪ ,‬וכמו‬ ‫נפשות‬ ‫עצם‬ ‫“‪...‬כי‬ ‫ה'‬ ‫ללמד‬ ‫‪,‬‬‫ימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי‪( ,‬סוכה ב‪).‬‬ ‫כי הרי מהות מידת התמימות היא שגם אם אינו מבין‬ ‫‪.‬‬ ‫ט)‬ ‫סב‪,‬‬ ‫(תהלים‬ ‫ם‬ ‫כֶ‬‫ב‬ ‫ְ‬ ‫ב‬ ‫ַ‬ ‫לְ‬ ‫העיקר‪,‬‬ ‫הםלשאול‬ ‫אינונשמתו‬ ‫צרכי‬ ‫שנקריתאלא‬ ‫ביתו עיקר‪,‬‬ ‫האדם שאין‬ ‫אתמשהו‬ ‫בצילא‬ ‫מתחכם‬ ‫להתייחד‬ ‫לסוכה‬ ‫לפניו‪,‬‬ ‫ונכנס‬ ‫ביתו‬ ‫את‬ ‫מהמציאות‬ ‫שעוזב‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫וזה‬ ‫בני ישראל נמשכין‬ ‫לב כמים לפניו ית’‪,‬‬ ‫התמימות‬ ‫המים‪ ,‬לשפוך‬ ‫האמונה ע"י‬ ‫רמז ניסוך‬ ‫השגת‬ ‫«וע”ז‬ ‫שאלות ולנסות להבין הכל‪ ,‬ולכן גם כאשר ימצא האדם‬ ‫עתויצא( ‪,‬‬ ‫ובודאי כן הוא מוטבע בלבות בני ישראל‪ ,‬שבכל‬ ‫הגאון רבי חיים קויפמאן זצ" ל ) בספרו פרשת‬ ‫ההנהגה העליונה‬ ‫בקב”ה‪.‬‬ ‫מבין את‬ ‫שאינו ודבק‬ ‫דמהימנותא‬ ‫את עצמו במציאות‬ ‫ל‪ :‬אחרי הקב”ה‪ ,‬ורק‬ ‫סוכך‬ ‫התמימות‪ ,‬וז"‬ ‫במצוותהשי”ת‬ ‫פנימיית’‪ ,‬ולכן‬ ‫בוטחים בו‬ ‫נוסף ועומק‬ ‫שצריכיןפןישועה‬ ‫מבאר‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫הרי‬ ‫‪,‬‬‫ולקשיים‬ ‫ובשם רבי מנחם מנדל מקוצק זצ"ל מובא‪ ,‬שאמר בדרך‬ ‫לניסיונות‬ ‫נקלע‬ ‫והוא‬ ‫‪,‬‬‫עמו‬ ‫ד‬ ‫ס‬ ‫ֶ‬ ‫ח‬‫ֶ‬ ‫ה’‬ ‫ּב‬ ‫ַ‬ ‫ח‬‫ַ‬ ‫ּבֹוט‬ ‫ֵ‬ ‫ה‬ ‫ַ‬ ‫וְ‬ ‫שכתוב‬ ‫כמו‬ ‫אלו‬ ‫בימים‬ ‫עליהם‬ ‫אלא‬ ‫‪,‬‬‫הזו‬ ‫ההנהגה‬ ‫להבין‬ ‫ינסה‬ ‫לא‬ ‫בו‬ ‫טבועה‬ ‫ה‬ ‫התמימות‬ ‫ביותר להשיג האמונה היא הבלי העולם מסירין‬ ‫‪.‬‬ ‫י)‬ ‫לב‪,‬‬ ‫אבל באמת הדרך הבהירה‬ ‫(תהלים‬ ‫ּנּו‬ ‫ב‬ ‫ֶ‬ ‫סֹוב‬ ‫ְ‬ ‫יְ‬ ‫"‪...‬‬ ‫מליצה‪ ,‬ד’המצטער פטור מן הסוכה’‪ ,‬משום שאם הוא‬ ‫להתנהג בתמימות‪ ,‬ולקבל כל מאורע ממאורעות החיים‬ ‫סימןוימשיך‬ ‫בשלום‪,‬‬ ‫אזי בא‬ ‫מקומו‬ ‫גשמי על‬ ‫כאילו הכל‬ ‫בעיניו יהיה‬ ‫לחשוב אהבת הלב‪ ,‬ואחרי‬ ‫בזמןה של‬ ‫שעדיין‬ ‫הרי זה‬ ‫בסוכה‬ ‫להרגיש צער‬ ‫מסוגל‬ ‫דייקאהקב"‬ ‫מידותיו של‬ ‫אחר בסוכה‬ ‫לשבת‬ ‫להרהר‬ ‫נצטווינו‬ ‫לכך ולא‬ ‫בהשלמה‪,‬‬ ‫ואכן‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ימימה‬ ‫כבימים‬ ‫עליו‬ ‫המוטל‬ ‫את‬ ‫לעשות‬ ‫אין לו שייכות למצות סוכה‪ ,‬כי כל ענין מצות סוכה היא‬ ‫בעתאלא‬ ‫הצרהכיהזאת‪,‬‬ ‫לד‪ ,‬כב)‪,‬‬ ‫(שמותעלי‬ ‫ומדועההגיעה‬ ‫כךת ַה ָּׁשנָ‬ ‫קּופ‬‫נעשה ְּתלי ַ‬ ‫למהָה ָא ִסיף‬ ‫וְ ַחג‬ ‫אדם‬ ‫לאיזהארעי‪.‬‬ ‫בעוה”ז רק‬ ‫שבאם אירע‬ ‫ולהרגיש שהוא‬ ‫בדברים הללו‪,‬‬ ‫למדנו עוה”ז‬ ‫והנה מעניני‬ ‫להתנתק‬ ‫סיבת כל יוהכ”פ שנטהרו‬ ‫אדםה להיות‬ ‫יבואהקב"‬ ‫שמא ע"י‬ ‫לחשוש נסבב‬ ‫מקוםשנעשה‬ ‫שכל מה‬ ‫האסיפה יש‬ ‫לזכור‬ ‫מישראל שנקלע למצב קשה בין בגשמיות שבאים עליו‬ ‫סימן‬ ‫וכן איתא בדרך מליצה על מאמר חז”ל‪‘ ,‬גשמים בחג‬ ‫יסורים‪ ,‬ובין ברוחניות שהיצה"ר מתגבר עליו וקשה לו‬ ‫חלילהשגם הלבבות‪ ,‬וקיימו‬ ‫תמימות זו‬ ‫להתפאר‪ ,‬לווישכח‬ ‫העילות‪ ,‬ותועיל‬ ‫במעשי ידיו‬ ‫ועילת כל‬ ‫ובטוח‬ ‫הסיבות‬ ‫סמוך‬ ‫ברוחניות‪ ,‬לא‬ ‫והן ועד ביצי‬ ‫ראמים‬ ‫בגשמיות‬ ‫ומפרנסהןמקרני‬ ‫למצב קשה‪,‬‬ ‫הוא הזן‬ ‫יקלע ח"ו‬ ‫כיאםהקב”ה‬ ‫בחז”ל‬ ‫היא שכל‬ ‫כמבואר‬ ‫בשעה זו‬ ‫גשמיות‬ ‫עניניעליו‬ ‫המוטלת‬ ‫רומז לכל‬ ‫ההוראה‬ ‫גשמים‬ ‫לנגדו‪,‬‬ ‫לעמודדהנה‬ ‫רע לו’‪,‬‬ ‫לגשמיות‪,‬‬ ‫שייכות‬ ‫לאדם‬ ‫יש‬ ‫הסוכות‬ ‫בחג‬ ‫ואם‬ ‫דוכתי‪,‬‬ ‫בכמה‬ ‫הנפש ומנוחת מצות ועיניתם את‬ ‫בשלוות סוכה‪.‬‬ ‫מיד מצוות‬ ‫להתהלך‬‫ימשיךלקיים‬ ‫נצטווינו‬ ‫ע”כאלא‬ ‫ברוחו‪,‬‬‫יפולכינים‪,‬‬ ‫המאורעות האלו לא יהוו סיבה לעזוב את התורה ואת‬ ‫כתב הכלי יקר על הפסוק ּכָ ל ָה ֶאזְ ָרח ְּביִ ְׂש ָר ֵאל‬ ‫הדעת‪".‬‬ ‫וכך‬ ‫יתגבר על המכשולות‬ ‫רע לו‪.‬‬ ‫באם‬ ‫סימן‬ ‫אדרבה‬ ‫עניני הקדושה‪ ,‬כיהרי”ז‬ ‫שהואהגיע נפשותיכם וגו’‪ ,‬וכפי‬ ‫שכאשר‬ ‫‘אזרח’‬ ‫במצרים‪,‬‬‫וז”ל‪“ :‬נקט‬ ‫אבותינו‬ ‫כג‪ ,‬מב)‪,‬‬ ‫(ויקראנהגו‬ ‫ובדרך זו‬ ‫יֵ ְׁשבּו " ַּב ֻּסּכֹת‬ ‫ויתחזק בתורה ביתר שאת‪ ,‬הנהגה זו תועיל לו שיהיו‬ ‫השדה‬ ‫מן‬ ‫התבואה‬ ‫אסיפת‬ ‫שבזמן‬ ‫לפי‬ ‫‘תושב’‪,‬‬ ‫לשון‬ ‫מאליהן ‪ .‬את ארעיות האדם‬ ‫כליםלהרגיש‬ ‫אפשר‬ ‫והיצה"ר‬ ‫צרותיואיך‬ ‫»‬ ‫משה רבינו אליהם ובשורת הגאולה בפיו‪ ,‬לכאורה היה מה שמתרחקים‬ ‫כבר על‬ ‫לשבת בו‬ ‫הרי ידעו‬ ‫לתוך כיביתו‬ ‫כפשוטים‪,‬‬ ‫דבריוהשדה‬ ‫לילך מן‬ ‫רוצהלקבל‬ ‫אחדמאוד‬ ‫כלקשה‬ ‫בעולם הזה??‬ ‫ובמפרשים ) בינה לעיתים חלק א דרוש ב לר" ה( איתא לפרש‬ ‫הבטחת הבורא לאברהם אבינו בברית בין הבתרים מתאוות הגוף כך‬ ‫ישיבת‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫אולי‬ ‫התורה‬ ‫וחששה‬ ‫קבע‪,‬‬ ‫של‬ ‫ישיבה‬ ‫דכל‬ ‫האדםהזקן‬ ‫שירגישבהלל‬ ‫זה מעשה‬ ‫למצבס‪, (.‬‬ ‫להגיע ) ברכות‬ ‫כדיבגמרא‬ ‫שמצינו‬ ‫ברור‪ ,‬כי‬ ‫והנהז מה‬ ‫עד"‬ ‫עליֵ צְ א ּו‬‫ויבעט‪ .‬כֵ ן‬ ‫כבירשנָ ה וגו‬ ‫וישמן' וְ ַא ֲח ֵרי‬ ‫ידואוֹ ת ׁ ָ‬ ‫מצאהע ֵמ‬ ‫כים ַא ְר ַ ּב‬ ‫לבבוא ָֹת‬ ‫ירוםוְ ִע ּנ ּו‬‫קבעבדוּם‬ ‫וַ ֲע ָ‬ ‫לכן‬ ‫מקודם אני‬ ‫אמר מובטח‬ ‫בעיר צריך‬ ‫צוחהארעי‪,‬‬ ‫קולדרך‬ ‫ושמערק‬ ‫בדרך היא‬ ‫מציאותובאבעוה”ז‬ ‫שהיה‬ ‫הם על מתעורר אהבת‬ ‫בעולם‬ ‫שומעים‬ ‫כתושב‬ ‫עתה‬ ‫להיות‬ ‫הרוצהוהנה‬ ‫בראשית טו‪ ,‬יג(‪,‬‬ ‫כל )האזרח‬ ‫כןּב ְרכֻ ׁש ָ ּ‬ ‫נאמרגדוֹ ל‬ ‫ִ‬ ‫ה‬ ‫ע‬‫ָ‬ ‫ר‬‫ָ‬ ‫ה‬ ‫ּע‬ ‫ָ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ש‬‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫ׁ‬ ‫מ‬ ‫ִ‬ ‫אומר‬ ‫הכתוב‬ ‫ועליו‬ ‫‪,‬‬ ‫ביתי‬ ‫בתוך‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫שאין‬ ‫להסיר את טמטום הלב של העבירות‪ ,‬כי כל זמן שאדם‬ ‫יכולצריכים‬ ‫והנה‬ ‫טמטוםה' )‬‫וישבּ וֹלו ָ ּב ֻט ַח ַ ּב‬ ‫לחטאיוכוֹ ן לִ‬ ‫קשור יִ ָירא נָ‬ ‫לֹא‬ ‫אבל בני הנפש ומשתוקקין‬ ‫לדירת‬ ‫השנים‪,‬‬‫מדירת קבע‬ ‫תום מכסת‬ ‫לפנילצאת‬ ‫צוה ה’‬ ‫אליו עוד‬ ‫הקרובה‬ ‫גאולתםכגר‪,‬‬ ‫הזה ולא‬ ‫להשיג‬ ‫ודאי( ‪,‬אינו‬ ‫אזי קיב‪ ,‬ז‬ ‫תהלים‬ ‫הלב‬ ‫קבלוכידבריו‬ ‫בעולם הזה‬ ‫שאלות אלא‬ ‫שאלושאינו‬ ‫לא ערכו‬ ‫בפחיתות‬ ‫אמונתם‬ ‫שיכיר‬ ‫כדיברוב‬ ‫ישראל‬ ‫עראי‬ ‫נשען‬ ‫כאילו‬ ‫זה‬ ‫על‬ ‫הרגשה זו‪ ,‬ורק אחרי יום כיפור שהוסר ממנו טמטום הלב‪,‬‬ ‫הזקן‬ ‫הלל‬ ‫משתבח‬ ‫היה‬ ‫איך‬ ‫‪,‬‬ ‫להבין‬ ‫אליו יתברך וזוכין‬ ‫נתברר‬ ‫באמונה‬ ‫קבלתם‬ ‫אם גר ולא תושב‪ ,‬ועל ידי זה לא יבטח בצל קורתו‬ ‫אחר‬ ‫ואכן‬ ‫‪,‬‬‫ובשלימות‬ ‫בתמימות‬ ‫יסוד‬‫דברים‬ ‫שהוא‬ ‫אומר‬ ‫ארעי‬ ‫דירתואיך‬ ‫שלהוה‬ ‫עניוזהסגי‬ ‫והלאענין‬ ‫להשיג‬ ‫זכיותיו‪,‬‬‫רוב יכולין‬ ‫דוקא אז‬ ‫על‬ ‫משעה‬ ‫בצאתם‬ ‫ישראלהשנים‬ ‫למנות מנין‬ ‫כמו שעשו‬ ‫שהתחיל‬ ‫יתלונן‪,‬‬ ‫השי"ת‬ ‫כוונתשד‪-‬י‬ ‫אם בצל‬ ‫כילהם‬ ‫וחלילה‪.‬‬ ‫מצות סוכה‪.‬‬ ‫חס‬ ‫יוהרא‬ ‫דברי‬ ‫שנראין‬ ‫לו‬ ‫א‬ ‫לסוכה‪”...‬‬ ‫ממצרים שלא ישבו בבתים ספונין וחשובים‪ ,‬כי אם‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬‫ד‬ ‫שמות‬ ‫תנחומא‬ ‫)‬ ‫יצחק‬ ‫שנולד‬ ‫אלא‪ ,‬שהלל הרגיל לאנשי ביתו על דרך מוסר‬ ‫וזהועברו‬ ‫שכאשר‬ ‫היהה‪,‬בתוכם‬ ‫המלך ע"‬ ‫כבוד ה’‬ ‫אשרדוד‬ ‫עבודה זו‬ ‫שבעה עננים‬ ‫בהיקףוהורינו‬ ‫"‬ ‫וז”ל‪:‬‬ ‫יצטערו‬ ‫תרנ”א)‪,‬‬ ‫לבל‬ ‫ובאופן דומה לזה כתב השפת אמת (עה”ת סוכות‬ ‫התמימות‪ ,‬ואמר וַ ֲאנִ י ַב ַער וְ לֹא והנהגה ישרה‪ ,‬שכאשר יקרה שום אסון ודבר צער ומחריד‪,‬‬ ‫ארזים”‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫בעבודת‬ ‫בתהים‬ ‫קט‬ ‫קורות‬ ‫נ‬ ‫‪,‬‬ ‫לרוב‬ ‫בצל‬ ‫ורדיפות‬ ‫שד‪-‬י ולא‬ ‫צרות‬ ‫בצל‬‫עליו‬ ‫של‬ ‫עביד‪,‬‬ ‫לטבבצלו‬ ‫לחסות‬‫דעביד‬ ‫משתוקקין‬ ‫ישראלשכל מה‬ ‫בנישלימה‬ ‫אמונה‬ ‫סוכות‬ ‫שלבה'‬ ‫יאמינו‬ ‫“בימים אלו‬ ‫שהביא ולבל יקוננו‪ ,‬כי אם‬ ‫שהבהמה‬ ‫שכמוכמו‬ ‫עצמו אלא‬ ‫ימים אלו‪,‬‬ ‫שהעיד על‬‫רק(‪,‬בשבעה‬ ‫עג‪ ,‬כב‬ ‫תהלים כן‬ ‫שירגיש‬ ‫ְ‬ ‫הכוונה ּ ָמ ך )‬ ‫יתי ִע‬ ‫מוֹ תאיןָהיִ ִ‬ ‫ודאי‬ ‫והנה ְ ּב ֵה‬ ‫ֵא ָדע‬ ‫העולם‬ ‫הבלי יאבדו‬ ‫ורק‪ ,‬ולא‬ ‫עליהם‬ ‫הקב”ה‪,‬‬ ‫אחרימביא‬ ‫שהשי" ת‬ ‫ישראלמהנמשכין‬ ‫וביישובבניהדעת‬ ‫באהבה נפשות‬ ‫השי”ת‪ ,‬כי עצם‬ ‫השגהת ויקבלו‬ ‫שנטהרו הלבבות‪ ,‬וקיימו מצות ועיניתם‬ ‫ע‬ ‫ַ‬ ‫ב‬ ‫ְ‬ ‫ׁש‬‫ִ‬ ‫שום‬ ‫וגו’‬ ‫לו‬ ‫ּכֹות‬ ‫אין‬ ‫ּס‬ ‫ֻ‬ ‫ה‬ ‫ַ‬ ‫ג‬‫כך‬ ‫ח‬‫ַ‬ ‫‪,‬‬ ‫עה”פ‬ ‫עמה‬ ‫שמתרחש‬ ‫אמת‬ ‫השפת‬ ‫במה‬ ‫בשם‬ ‫והבנה‬ ‫מאליהו (ח”ד)‬ ‫השגה‬ ‫שום‬‫המכתב‬ ‫לה‬ ‫אין‬ ‫בעל‬ ‫יוהכ”פמרה‪.‬‬ ‫ואחריצעקה‬ ‫וירימו קול‬ ‫אהבת הלב‪,‬‬ ‫עשתונותיהם‬ ‫מסירין‬ ‫‪.‬‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫עכ‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬ ‫עמו‬ ‫שעושה‬ ‫ת‬ ‫"‬ ‫השי‬ ‫בדרכי‬ ‫והבנה‬ ‫יָ ִמים ַּב ָּׁשנָ ה וגו’ (ויקרא כג‪ ,‬מא)‪ ,‬דלכאורה הך ‘בשנה’ מיותר‪“ ,‬אלא זהו בא את נפשותיכם וגו’‪ ,‬וכפי מה שמתרחקים מתאוות הגוף כך מתעורר אהבת‬ ‫ובכן למדנו כאן שהאיש הישראלי מחויב להתלמד לחיות עם מידת‬ ‫לרמוז דשבעה ימים אלו צריכים להשפיע ומשפיעין על כל השנה‪ ,‬להרגיש‬ ‫הנפש ומשתוקקין אליו יתברך וזוכין לסוכה”‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫קּופת התמימות והאמונה הפשוטה בהשי" ת‪ ,‬וכי המידה הזו שזורה והולכת‬ ‫הדינים!מהפסוק ַחג ָה ָא ִסיף ְּת ַ‬ ‫להמתקתוכן דייקו‬ ‫בבחי’ ארעי‪.‬‬ ‫מסוגלת‬ ‫התמימותבעוה”ז‬ ‫השנה שאנחנו‬ ‫כל« מדת‬ ‫יום‬ ‫בענייניו‬ ‫מידוביןבמוצאי‬ ‫הרוחניים‪,‬‬ ‫בענייניו הסוכה‬ ‫צריכין לעשות‬ ‫החיים‪ ,‬בין‬ ‫ממהלךלמה‬ ‫ופרט להבין‬ ‫פרט יכולין‬ ‫בכלהנ”ל‬ ‫עמו פי‬ ‫דנרמז על‬‫י”להדינים‬ ‫השנה‪ ,‬אכן‬ ‫להמתיק‬ ‫בתקופתזוכה‬ ‫ובהשלמה‪ ,‬הריהו‬ ‫בתמימותהו”ל למימר‬ ‫מתנהג כב)‪ ,‬והא‬ ‫(שמות לד‪,‬‬ ‫וכאשר‬‫ַה ָּׁשנָ ה וגו’‬ ‫של‬ ‫מידת‬ ‫לעצמויסודו‬ ‫לאמץפעמים‬ ‫עליו כמה‬ ‫מוטלהבאנו‬ ‫אליו‪,‬כי כבר‬ ‫מלאכה‪,‬‬ ‫שנקלע‬ ‫מצבשום‬ ‫שעושים‬ ‫לפנישבכל‬ ‫הגשמיים‪,‬‬ ‫עכ”ד‪ .‬כדאיתא בספר הקדוש‬ ‫השנה”‪,‬‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫מעליו ולהמשיך על עצמו ישועה בכל ענין הנצרך לו‪,‬‬ ‫משפיע‬ ‫זה‬ ‫דחג‬ ‫בזה‬ ‫בספרו האמונה והבטחון (פי”ט) בפירושו את הפסוק ִאם ָּת ִעירּו וְ ִאם‬ ‫התמימות‪.‬‬ ‫הארת הרמב"ן‬ ‫“עיקראומרים‬ ‫וז”ל‪:‬שאנו‬ ‫לבאר מה‬ ‫כתב עוד‬ ‫תרל”ד)זצ" ל‪,‬‬‫מסלונים‬ ‫אברהםסוכות‬ ‫התורה (עניני‬ ‫בשם הבית‬ ‫אמת על‬ ‫ובשפתאבות‬ ‫תורת‬ ‫ההתעוררות‬ ‫על‬ ‫מרמז‬ ‫שזה‬ ‫ועניינה למעשה‪ ,‬כי באם ח"ו משתרגת עליו צרה באיזה ענין גשמי‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ז)‬ ‫ב‪,‬‬ ‫השירים‬ ‫(שיר‬ ‫ץ‬ ‫ּפ‬ ‫ָ‬ ‫ח‬ ‫ְ‬ ‫ּת‬ ‫ֶ‬ ‫ׁש‬ ‫ֶ‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ַ‬ ‫ה‬ ‫ב‬‫ָ‬ ‫ה‬‫ֲ‬ ‫א‬‫ַ‬ ‫ה‬‫ָ‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ֶ‬ ‫רּו‬ ‫עֹור‬ ‫ְ‬ ‫ּת‬‫ְ‬ ‫תזכור'‪,‬‬ ‫וי”ל‬ ‫עכ”ל‪.‬‬ ‫תמימות‬ ‫השמחה”‪,‬‬ ‫הוא ברוגז‬ ‫תזכור‬ ‫לקבל‬ ‫עקידה‬ ‫והכלי‬ ‫ברוגז‬ ‫תזכוראלו‪,‬‬ ‫רחםימים‬ ‫בשבעת‬ ‫תלויברוגז‬ ‫בתפילה‪' ,‬‬ ‫השנה‬ ‫בכלי‬‫להתבלבל‬ ‫הזה חפץ‬ ‫מההתעוררות ולא‬‫בצורה מושלמת‪,‬‬ ‫שיעשה‬ ‫שצריךהדעת‬ ‫השמים‪,‬שפיות‬ ‫לשמור על‬ ‫מקבל מן‬ ‫שהאדםמחויב‬ ‫ארעי הריהו‬ ‫מדת הדין‬ ‫שמתגברת עליו‬ ‫עצמינו רק‬ ‫מרגישים את‬ ‫הרואה‬ ‫שאנו‬ ‫לאדם‬ ‫הדרכה ע”י‬ ‫דבריאלו הוא‬ ‫בימים‬ ‫בתפילה זו‬ ‫שישהשמחה‬ ‫דגם‬ ‫שעושה הקב"ה‬ ‫תפוג ממנו‪.‬‬ ‫שכל מה‬ ‫הפסק ולא‬ ‫ההתעוררות‬ ‫לעצמו ללא‬ ‫שתתקיים בו‬ ‫אלא יְ ׁ ַש ֵּנן‬ ‫העשתונות‪,‬כדי‬ ‫העם ולאבד המעשה‬ ‫שיזכיר‬ ‫היינו‬ ‫'‬ ‫תזכור‬ ‫רחם‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬‫רוגז‬ ‫בשעת‬ ‫בעוה”ז‪ ,‬וממילא לא חסר לנו כולם‪ ,‬ויש לנו רק לשמוח שזכינו להיות‬ ‫יעשה‬ ‫מה‬ ‫עצה‬ ‫לו‬ ‫וניתנת‬ ‫‪,‬‬‫והרוגז‬ ‫הטמונה‬ ‫הטובה‬ ‫רואה‬ ‫אינו‬ ‫לפי”ז כדי שלא לאבוד המדרגה שקיבלו ביוכ”פ‪ ,‬דהאדם בעוה”ז הוא ארעי‬ ‫עתה‬ ‫לעת‬ ‫אם‬ ‫ואפילו‬ ‫‪,‬‬‫לו‬ ‫עושה‬ ‫הוא‬ ‫לטובה‬ ‫י‬‫ב‬‫ִ‬ ‫ֹה‬ ‫ֲ‬ ‫א‬ ‫אברהם אבינו הנקרא ַא ְב ָר ָהם‬ ‫הנבחר”‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫לעצמו מדת הרחמים‪ ,‬שהיא מידת‬ ‫לטובתו‬ ‫זה‬ ‫שכל‬ ‫בעיניו‬ ‫יראה‬ ‫והוא‬ ‫היום‬ ‫שכתוב עוד‪“ ,‬דמצות הסוכה נותנת ברכה ושהעוה”ז הוא רק פרוזדור לעוה”ב‪ ,‬צריכין לעשות מיד כלי היינו לבנות‬ ‫שיבוא‬ ‫ספק‬ ‫שום‬ ‫אין‬ ‫‪,‬‬ ‫זו‬ ‫במציאות‬ ‫תמימה‬ ‫באמונה‬ ‫בלבו‬ ‫ויחדיר‬ ‫‪,‬‬ ‫הבורא‬ ‫אהבת‬ ‫אמת‪,‬‬ ‫במצוות‬ ‫ויתגברבשפת‬ ‫שםח(‪,‬בהמשך‬ ‫עי’ מא‪,‬‬ ‫ישעיהו‬ ‫)וכן‬ ‫סוכה שזה דירת ארעי כדי שלא לאבד מדריגה שקיבלו ביום כיפור‪.‬‬ ‫‪.‬‬‫ושעל‬ ‫צעד‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫היה‬ ‫הסוכה הרי מגיע‬ ‫עושה‪.‬‬ ‫לטובהמצות‬ ‫והיינו‪ ,‬דע”י‬‫עיי”ש‪,‬שעושה‬ ‫וכל מה‬ ‫האדם”‪,‬‬‫הרחמים‬ ‫לדירת‬ ‫הוא אב‬ ‫קדושה‬ ‫שהקב"ה‬ ‫והארת‬ ‫}ב{‬