gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פניני ילקוט הגרשוני · Pninei Yalkut Hagirshoiny — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: פניני ילקוט הגרשוני · Pninei Yalkut Hagirshoiny

שבוע: סוכות (2026-09-21)

פניני ילקוט הגרשוני · Pninei Yalkut Hagirshoiny — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ג‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ם‬ ‫כ‬ ‫׳‬ ‫ג‬ ‫בקרו רכי‬ ‫מה‬ ‫מא‬ ‫פניני המועדים‬ ‫ש‬ ‫ב תשפ״ ״ל‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫לפ״ק‬ ‫חג הסוכות‬ ‫בס״ד‬ ‫מכון‬ ‫אוצרות‬ ‫זצוק״ל‬ ‫מספרי הג״ר גרשון שטערן‬ ‫הגרשוני‬ ‫הוצאת פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫בס״ד‬ ‫לרגל חג הסוכות תשפ״ז לפ״ק‬ ‫אמע״כ הרה״ח‪ ,‬רודצו״ח‪ ,‬אוהב ומוקיר ספרים ולומדיהם שליט״א‬ ‫אחדשה״ט‪.‬‬ ‫הנני עוסק זה למעלה מ‪ 10-‬שנים לטובה בעריכת הספרים ״פניני ילקוט הגרשוני״ להגאון הגדול המפורסם בדורו רבי‬ ‫גרשון שטערן זצוק״ל מגדולי המחברים והדרשנים בארץ אונגארן ‪ -‬תלמיד המהר״ם שיק‪ ,‬הקול ארי׳‪ ,‬והחתן סופר‬ ‫זצוק״ל‪ ,‬וחתן הגאון בעל שו״ת בית שערים זצוק״ל‪ .‬בעמ״ח הספרים המפורסמים והמהוללים ״ילקוט הגרשוני״ י״ב‬ ‫חלקים ועוד‪.‬‬ ‫ספרי ילקוט הגרשוני הם נכסי צאן ברזל בעולם התורה‪ ,‬והתחבב מאוד אצל שוחרי תורה מכל הסוגים‪ ,‬הן בעלי‬ ‫הפלפול ודרוש‪ ,‬שהתענגו על ההברקות והחידושים הנפלאים שערך המחבר מדילי’ ומשל אחרים‪ ,‬והן בעלי הפשט‬ ‫ואוהבי האגדה שהתענגו ללמוד בנועם אמריו אשר העלה בילקוטו‪ .‬ומה גם כי לא מלקט גרידא היה רבינו המחבר כי‬ ‫אם העיר על דבריהם כדרכה של תורה‪ ,‬והוסיף עליהם זקוקין מדילי’ חידושים נפלאים‪ ,‬כך שדורות שלימים התחנכו‬ ‫על פלגי ספרו והיה בפיהם כדבש למתוק ואור לעינים‪ ,‬ורבים מן המלקטים הבאים אחריו שמו מילקוטו אל כליהם‪,‬‬ ‫ולפעמים אף לא הזכירו את החכם הזה‪.‬‬ ‫העיר ה’ את רוחינו להוציא לאור פנינים ומרגליות מים הרחב של תורת הילקוט הגרשוני‪ ,‬והגשנו לפני הקורא והמעיין‬ ‫את אלו הדברים אשר המה שוים לכל נפש‪ ,‬וכבר הגשנו לפני רבנן ותלמידיהון כמה וכמה דוגמאות של עבודתינו‬ ‫הזאת ושבחוהו רבנן וגם הודו לנו ותלי”ת זכינו לקבל הסכמות בכתב ידם של גדולי ישראל עיני העדה בארץ ובגולה‪,‬‬ ‫ומהם שהאצילו מזמנם היקר להעיר ולעורר באיזה מקומן של שבחים למען הראות חביבות הדברים עליהם‪ ,‬ובעז״ה‬ ‫נקוה להדפיסם בקונטרס מיוחד בתוך הספר בשם ״הערות לפנינים״‪ ,‬ועל מקומם‪.‬‬ ‫בחג הפסח תש״פ‪ ,‬זכינו בעזהשי״ת להוציא לאור הגדה של פסח ‪ -‬פניני ילקוט הגרשוני‪ ,‬וכן יצא לאור על ידינו בשנת‬ ‫תשפ״א ספר זמירות לשבת קודש ‪ -‬פניני ילקוט הגרשוני (בנדבתו של גיסי היקר והח’ מו”ה זלמן לייב בלויא הי”ו)‪.‬‬ ‫כמו”כ זכינו במשך שנתיים האחרונות להוציא קונטריסים מתורת רבינו לרגל המועדים הבאים לקראתינו לשלום‪,‬‬ ‫ובנדבת לבם של נדיבים מבינים יכולתי להפיץ כל פעם מאות עותקים בבתי מדרשות כהכנה לקראת המועדים להנות‬ ‫בהם בני אדם‪ .‬יה״ר שזכות הפצת תורת הגאון זצ״ל תעמוד בעדם להתברך בכל מילי דמיטב‪.‬‬ ‫ובעזהשי”ת בחודש תמוז תשפ״ג זכינו להוציא לאור הספר הנפלא פניני ילקוט הגרשוני (‪ 624‬עמודים) הכולל פניני‬ ‫השבת ‪/‬פניני האבות (על ענייני שבת קודש ועל כל פרקי אבות) עם ברכת הנפש על ברכי נפשי וט״ו שיר המעלות‬ ‫(שרבינו חיברו בשעתו בלשון אידיש ועכשיו תורגם מחדש על ידינו באידיש המדוברת בדורינו)‪ ,‬פנינים נבחרים (ערכים וענינים‬ ‫בשמעתתא בהלכה ובמנהג)‪ ,‬ועם פנינים לעת מצוא (חומר לדרוש למאורעות במעגל החיים)‪.‬‬ ‫החלקים הבאים על התורה‪ ,‬על המועדים ועוד עומדים עכשיו בשלבי עריכה סופיים‪( ,‬וישתרעו על קרוב לכ‪2100-‬‬ ‫עמודים עם מפתחות מפורטות כעצת כמה גדולי דורינו שליט״א)‪ ,‬ומצפים להכניסם לדפוס בעז״ה בקרוב אחרי הימים‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫כאשר הילקוט הגרשוני הי׳ מיושבים ראשונה במלכות‪-‬מאן מלכי רבנן‪ ,‬דרשנים‪ ,‬ואוהבי דרוש ואגדה‪,‬‬ ‫(יחד עם פלפולים נאים) הי׳ מן הראוי לכבודו להשתתף בנדבת לבו הטוב באופן חשוב בדבר נשגב זה ‪ -‬ולמצוה רבה‬ ‫ולזכות הרבים תחשב‪.‬‬ ‫בברכת מועדים לשמחה‪,‬‬ ‫חיים יוסף בערנאטה‬ ‫ליתר פרטים‪ :‬חיים יוסף בערנאטה | ‪pnineiyalkuthagershuni@gmail.com | 347.224.1477‬‬ ‫בעזהשי״ת‬ ‫פניני המועדים‬ ‫ספר‬ ‫ליקוטי פנינים מתוך הקובץ הגדול והנפלא‬ ‫של הגאון הגדול המפורסם‬ ‫זצוק״ל‬ ‫רבי גרשון שטערן‬ ‫אבד״ק מ׳ לודאש‬ ‫תלמידם של בעל מהר״ם שיק‪ ,‬חתן סופר‪ ,‬וקול ארי׳ זי״ע‬ ‫וחתן בעל בית שערים זי״ע‬ ‫בעהמ״ח ספרי ילקוט הגרשוני י״ב חלקים ועוד‬ ‫נלקטו‪ ,‬נערכו‪ ,‬ונסדרו בס״ד ע״י‬ ‫חיים יוסף בערנאטה‬ ‫ברוקלין נ‪.‬י‪.‬‬ ‫שנת תשפ״ז לפ״ק‬ ‫חג הסוכות • קהלת‬ ‫הסכמה‬ ‫וי‬ ‫וי וא נר זצוק״ל אב״ד רו מאיר בעל מ‬ ‫מאת הגאון הגדול ר י יים מאיר‬ ‫הסכמה‬ ‫ו‬ ‫ור בעל מ‬ ‫זצוק״ל אבד״ק אר‬ ‫א רו‬ ‫מאת הגאון הגדול ר י י‬ ‫ום שליט״א)‬ ‫(שהצטרף למכתב תלמידו יבלח״ט הגאון בעל ני‬ ‫שלום נח סג״ל ו‬ ‫וייס‬ ‫דומ"ץ אורשיווא‬ ‫מחבר ספרי תיקון עירובין וספרי בנין שלום‬ ‫לה״ו‬ ‫י‬ ‫אחרי ראותי מכתב הנ״ל מש״כ ידידינו העוז כבוד‬ ‫י‬ ‫י י ו‬ ‫ר יא‬ ‫ו‬ ‫מר‬ ‫יום‬ ‫הרהגה״צ ומ אור יווא שליט״א בעהמח״ס בנין‬ ‫מ מים‬ ‫שלום ותיקון עירובין‪ ,‬אמרתי לבא ג״כ לחזק את‬ ‫מה נכבד היום‪ ,‬בהגלות נגלות תעלומות חכמה‪ ,‬פנינים‬ ‫רנא‬ ‫הרה״ח המו״מ וכו׳ כמוהר״ר יים יו‬ ‫יקרים ציצים ופרחים בהלכה ואגדה ודרוש מספרו‬ ‫שיחי׳‪ ,‬דטוב עשה בעמיו לאידפוסא אידרא את‬ ‫של האי ספרא רבא לישראל הגאון המפורסם בדורו‬ ‫ר וני ולחדש זיוו והדרו באותיות‬ ‫תורת י ו‬ ‫ר זצוק"ל אבד"ק מאראש‪-‬לודאש‬ ‫ר י ר ו‬ ‫מאירות עינים ובסידור טוב וישר כי רב גובריה‬ ‫שברומניה יע"א‪ ,‬אשר חשף בזרוע בקיאותו פניני‬ ‫וחיליה בעולם התורה‪ ,‬וישמחו ויגילו דורשי ה׳‬ ‫מרגליות מראשונים ואחרונים מפענח נעלמים אשר‬ ‫לקראת הודו והדרו ליהנות מאור תורתו הגנוז‬ ‫צפונים וטמונים בחדרי משכיות ספריהם‪ ,‬והעשיר את‬ ‫בספריו‪ ,‬וזכות גדול הוא לכבוד המו״ל שקיבל‬ ‫עולם התורה בשנים עשר כרכי י ו ר וני כרכים‬ ‫מלאים כל טוב‪ ,‬וכבר עלה בהסכמה מגאוני תקיפי‬ ‫על עצמו כ״ז‪ ,‬וקורא אני עליו חכם לב יקח מצות‪,‬‬ ‫קמאי כשנדפס לראשונה בספרו ילקוט הגרשוני על‬ ‫ובודאי יגן עליו להתברך בכל מילי דמיטב בשפע‬ ‫אותיות‪ ,‬ומי יבוא אחר המלך‪ ,‬מי לנו להעיד על אדם‬ ‫רב ולהצלחה בכל הענינים‪ ,‬ומצוה גוררת מצוה‬ ‫גדול בענקים‪ ,‬הלא ידועה לכל תוקף וגדולת ספרי‬ ‫היות שעוסק בלי ליאות לחדש הדר ספה״ק ברוב‬ ‫'ילקוט הגרשוני' ואך למותר להרבות בשבחו‪ ,‬כי מי‬ ‫פאר והדר ע״כ זכו ליה משמיא גם למקחו של‬ ‫לא שמע את פרשת גדולת הספרים‪ ,‬והוא מן הספרים‬ ‫אותו גאון‪ ,‬ולכל מבקשי ויראי ה׳ פונה אני בדברי‬ ‫הראשונים שנדפסו פה עלי אדמות אמעריקע לאחר‬ ‫אלה להביא ברכה מרובה בבתיהם ע״י קניית ספר‬ ‫החורבן הנקרא מלחמת העולם השני'‪ ,‬וקפצו עלי' זביני‪,‬‬ ‫הנוכחי במחיר מלא‪ ,‬ובמהרה נזכה להרמת קה״ת‬ ‫וזכרנו שהיו הספרים מצויים גם בבית אמ"ר ז"ל‪ ,‬והייתי‬ ‫בביהמ״ק אס״ו‪.‬‬ ‫משתעשע הרבה בהם בימי בחרותי‪ ,‬שהוא מלא וגדוש‬ ‫מונים‬ ‫ור‬ ‫ו ים‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫בהלכה ובאגדה‪ ,‬כרכא דכולא ביה‪.‬‬ ‫א רו‬ ‫י‬ ‫אך באתי בזה להודות למע"כ ידידינו הרב הנכבד והנעלה‬ ‫רנא ני"ו שירד בגנים להשביח‬ ‫מו"ה יים יו‬ ‫מקחו של צדיק‪ ,‬בעריכה חדשה ומפוארה‪ ,‬באותיות‬ ‫בהירות ומאירות עינים‪ ,‬ע"פ סדר פרשיות התורה בטוב‬ ‫טעם ודעת‪ ,‬בהגהות ומראה מקומות‪ ,‬וקשר לו כתרים‬ ‫בראש כל ענין‪ ,‬ובפיסוק וחלוקת המאמרים לקטעים‪,‬‬ ‫כאשר עיניכם תחזינה מישרים‪ ,‬ומעתה יהי' דבר השוה‬ ‫לכל נפש לשתות לצמאון ממעינו בטוב ובנעימים‪.‬‬ ‫ויה"ר שיזכהו השי"ת לבצע את מחשבתו הטובה במהרה לברך על המוגמר מתוך רוב נחת‪ ,‬וזכות המחבר תעמוד‬ ‫לו להתברך בכל מילי דמיטב‪ ,‬ובוודאי יהא למליץ לכל המתעסקים להפיץ תורתו‪ ,‬וכשאלת המחבר במצבתו שכתב‬ ‫בתוה"ד תורה עמלתי‪ ,‬נ ועמה טעמתי‪ ,‬מ פריה ומטובה לרבים שלחן ערכתי‪ ,‬אול אשאל ואבקשה מאלוקי בעודי‪,‬‬ ‫ספרים שחברתי ימליצו טוב בעדי וכו'‪ ,‬זי"ע אכי"ר‪.‬‬ ‫בברכת התורה‬ ‫הסכמה‬ ‫רי ו י‬ ‫ו בעל‬ ‫ו י וויי זצוק״ל גאב״ד ירו ים‬ ‫מאת הגאון הגדול ר י י‬ ‫או מא שליט״א)‬ ‫(שהצטרף להסכמת יבלח״ט הגאון הגדול רבי א ר ם י‬ ‫*‬ ‫* ההערות יודפסו‬ ‫ב״הערות לפנינים״ ועל מקומם‬ ‫הסכמה‬ ‫המכתבים נדפסו לפי סדר א‪-‬ב‬ ‫בס״ד יום שישי ערב שב״ק נצו״י‬ ‫כ״ד לחדש הרחמים והסליחות תשפ״ד‪ ,‬לסדר‬ ‫״ועתה כתבו לכם את השירה הזאת״‬ ‫שורות אלו נכתבות ברוב הערכה והערצה‬ ‫לקיים מאמר החכם מכל אדם ״אל תמנע טוב‬ ‫מבעליו" (משלי ג‪ ,‬זך)‪.‬‬ ‫ידוע ומפורסם גודל יקרת חין ערכם של‬ ‫הספרים המתוקים מדבש ונופת צופים‬ ‫של הגאון הגדול המפורסם בעל י ו‬ ‫ר וני מלאים זיו ומפיקים נוגה בכל‬ ‫מקצועות שבתורה‪.‬‬ ‫אולם זה זמן רב שאין בכלל להשיג הספרים‪,‬‬ ‫אמנם חכמינו הקדושים ז״ל אמרו ברוך שמסר‬ ‫עולמו לשומרים (ע״ז מ ב)‪.‬‬ ‫זכות גדול עד מאוד זוכה האדם היקר באנשים‬ ‫מלא וגדוש כביר המעש ורב פעלים‪ ,‬שמו הטוב‬ ‫נישא בפי כל לשם ולתהלה‪ ,‬איש חמודות ורב‬ ‫רנא שליט״א‪ ,‬אשר לקח לעצמו מצוה גדולה ונפלאה לזכות את הרבים‬ ‫תבונות הרה״ח רבי יים יו‬ ‫ולהדפיס הספרים מחדש בבחינת ״זה קלי ואנוהו״‪ ,‬כל מאמר ומאמר הוסיף מראי מקומות ‪ -‬פיענח ראשי‬ ‫תיבות‪ ,‬הוסיף ציצים ופרחים לכבודה של תורה‪ ,‬הנאה רוחנית ושמחת התורה יש כשרואים גודל פעולתו‬ ‫שפעל והשקיע לב ונפש רוח ונשמה לכל מאמר‪.‬‬ ‫אין ספק מ ר י וכמו כן כלל ישראל אסירי תורה ‪ ,‬ומעריכים ומברכים את הרב רבי חיים יוסף‬ ‫שליט״א שיזכה לברך על המוגמר ולהוציא מכח אל הפועל שאיפותיו המבורכים להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫בשמחה ובטוב לבב‪.‬‬ ‫ומהשמים יתברך הוא וכל משפחתו בכתיבה וחתימה טובה‪ ,‬שנה טובה ומתוקה‪ ,‬בריות גופא ונהורא‬ ‫מעליא‪ ,‬בהרחבת הדעת ושלוות הנפש‪.‬‬ ‫גדול כח זיכוי הרבים שהנכם זוכים בזה‪ ,‬שאך טוב וחסד יהא חלקכם כל החיים‪ ,‬אכי״ר‪.‬‬ ‫הכו״ח לכבוד התורה‪,‬‬ ‫א ר וי י‬ ‫הסכמה‬ ‫המכתבים נדפסו לפי סדר א‪-‬ב‬ ‫בס״ד‬ ‫הן למותר לבוא בכתובים על ספריו‬ ‫של רב האי גאון הגדול נודע בשערים‬ ‫בספריו המצויינים בהלכה ואגדה‪,‬‬ ‫ר וני‪ ,‬אשר כבר‬ ‫רי י ו‬ ‫נדפסו בהסכמות גדולי עולם בדור‬ ‫העבר‪ ,‬אשר זכה שספריו עולים‬ ‫על שלחן מלכים‪ ,‬מאן מלכי רבנן‪,‬‬ ‫ושפתותיו דובבות מהפנינים היקרים‬ ‫הנאמרים משמו‪ ,‬ולא באתי אלא‬ ‫להעדפה לחזק ידי עושי מצוה ה״ה‬ ‫הרה״ח מופלג ירא ושלם מוה״ר‬ ‫רנא שליט״א אשר‬ ‫יים יו‬ ‫נטל על שכמו לסדר הדברים מחדש‪,‬‬ ‫מסודרים בסדר יפה ונעים‪ ,‬דבר‬ ‫דבור על אופניו‪ ,‬אשר פנים חדשות‬ ‫באו לכאן‪ ,‬ולסדר כל הדברים‬ ‫המפוזרים לפונדק אחד כדי שיוכלו‬ ‫רבים ליהנות ממנו‪.‬‬ ‫והנני בזה בברכתי אשר חפץ ה׳ יצליח בידו‪ ,‬וכמעשיו בספרים שכבר הוציא לאור כן יזכהו ה׳‬ ‫לברך על המוגמר גם בשאר החלקים‪ .‬ובודאי שהגאון המחבר זצ״ל ימליץ טוב בעדו למעלה‪,‬‬ ‫שמרביץ תורתו לעם ה׳‪ ,‬וזכותו יגן עלינו להתברך בשפע ברכה והצלחה עד עולם‪.‬‬ ‫הכו״ח לכבוד התורה‪,‬‬ ‫א ר אנ י‬ ‫יום ח״י אלול תשפ״א לפ״ק‬ ‫הסכמה‬ ‫ר‬ ‫רא‬ ‫יו‬ ‫אב''ד דק''ק נייטרא ב‪.‬פ‪ .‬יצ''ו‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫כ״ו לחדש אלול תשע״ח לפ״ק‬ ‫ר‬ ‫הן מודעת זאת בכל הארץ יקרת ערך ספרי הגאון הגדול המפורסם בדורו כקש"ת רבי ר ו‬ ‫ורו ו‬ ‫זצוק"ל אבד"ק מאראש‪-‬לודאש במדינת הגר‪ ,‬מגדולי תלמידי מרנן בעל מ ר ם י‬ ‫ארי זצוק''ל ‪ ,‬אשר האיר פני תבל בחיבוריו היקרים י ו ר וני בכל מקצועות התורה‪ ,‬וכפי אשר‬ ‫העידו עליו גדולי דורו שעיטרו חיבוריו הרבים עם הסכמותיהם והערותיהם‪.‬‬ ‫כמו כן היו הרבה מגדולי הדור ההוא עומדים אתו בחילופי מכתבים‪ ,‬והיו ת"ח משתעשעין בדבריו ונהנין‬ ‫מחריפותו ובקיאותו הנפלאה‪ ,‬ומדרשותיו ורעיוניו המבריקים‪ .‬אבל דא עקא כי אחר המלחמה הנוראה‬ ‫לא הי' הדור החדש מכיר ערכו של ספריו הנפלאים ודבריו המתוקים שנאמרו בטוב טעם ודעת‪.‬‬ ‫ובכן כאשר הובאו לפני עלים לתרופה נינים מ ור ו‪ ,‬אשר יגע וטרח ולקט וערך ומצא כדי מדתו‬ ‫רנא ני’’ו‪ ,‬וכוונתו רצוי' לזכות את הרבים בתורתו של‬ ‫כבוד הרב הנכבד והנעלה מו''ה יים יו‬ ‫הגאון ז"ל‪ ,‬ברכתי עליהם ברכת הנהנין על המאמרים היפים ובאופן שהם מסודרים‪ ,‬ופנים חדשות באו‬ ‫לכאן‪ .‬ומעתה יטעום הדור שלנו מנופת צוף דבש אמריו הנעימים וליקוטיו היקרים המפוזרים בהכרכים‬ ‫המרובים שחיבר בהלכה באגדה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בזמן האחרון קבלתי ממנו כמה פעמים לרגל המועדים הבאים לקראתנו‪ ,‬קונטרסים מסודרים‬ ‫ם ו רים מאמר א מ ו ים‬ ‫מתורתו של הגאון המחבר זצ"ל מלאים זיו ומפיקים נוגה‪ ,‬ו‬ ‫ו מאמר ומאמר ינ א י ואו ו ‪ ,‬וב"ה אור הספר מוסיף והולך‪.‬‬ ‫ובלי ספק כי המחבר שהיה גאון בתורה וצדיק במעשיו נהנה בעוה’’ב על שמאמריו וציצים ופרחים‬ ‫שעשה לתורה‪ ,‬לא יהיו מונחים עוד בקרן זוית‪ ,‬אלא עולה ויעלה על שלחן מלכים‪ ,‬תלמידי חכמים‬ ‫ובעלי בתים זקנים עם בחורים והכל בזכותו של הרב הנכבד הנ''ל‪ ,‬וע’’י חכמה ומלאכה שהוא מכניס‬ ‫בזה עד שיהיה ’‘תורה מפוארה בכלי מפואר’’‪.‬‬ ‫לכן הנני בברכה‪ ,‬תחזקנה ידיכם להמשיך עבודתכם החשובה‪ ,‬והקב’’ה ישלח ברכה והצלחה במעשי‬ ‫ידיכם‪ ,‬ולברך על המוגמר לעת מצוא‪.‬‬ ‫בברכת התורה ובברכת כוח״ט‪,‬‬ ‫ר‬ ‫רא‬ ‫יו‬ ‫הסכמה‬ ‫ב״ה‬ ‫יום ג׳ לסדר ויברך אותם משה‬ ‫פ׳ פקודי‬ ‫יום כ״ח לחודש אדר ראשון‪ ,‬שנת‬ ‫תשפ״ב לפ״ק‬ ‫באתי בשורות אלו להגיד אדם ישרו‪,‬‬ ‫אדם היקר באנשים‪ ,‬הרבני החסיד‬ ‫ירא ושלם‪ ,‬מופלג בתורה וחסידות‪,‬‬ ‫רנא‬ ‫ה״ה מוהר״ר רבי יים יו‬ ‫שליט״א‪ ,‬אשר נטה שכמו לסבול עול‬ ‫לחזור ולהדפיס ברוב פאר והדר את‬ ‫ר וני על התורה ועל‬ ‫ספרי י ו‬ ‫מועדים וחי׳ על הש״ס אשר חברם‬ ‫הגה״צ מגדולי דור הקדום דור דעה רבי‬ ‫ר זצ"ל אב״ד לודאש יצ״ו‪.‬‬ ‫ר ו‬ ‫באמת איני רגיל ואיני כדאי לבוא בשער‬ ‫המלך להיות שר המסכים‪ ,‬ובפרט על‬ ‫ספר אשר גאונים וקדושי עליון זי״ע‬ ‫שבחוהו ורוממו ספר זו ובקרב קדושים‬ ‫תתהלל‪ ,‬ובפרט שדברי ספר זו מעיד על‬ ‫עצמו‪ ,‬משובץ בפנינים יקרים‪ ,‬הנחמדים מזהב‪ ,‬ישרים משמחי לב‪ ,‬יחד עם יראת ה׳ טהורה עומדת לעד‪.‬‬ ‫רק באתי לחזק ידי הרבני החשוב הנ״ל ולהיות נטפל לעושה מצוה רבה‪ ,‬איש אשר רוח אלקים בו לחשוב‬ ‫מחשבות‪ ,‬לעשות בחכמה ובתבונה ובדעת מלאכת הקודש לברר מקחו של ת״ח‪ ,‬ולהדרו ולפארו באופן הפלא‬ ‫ופלא לתועלת הרבים שוחרי תורה ולומדי׳ אשר ימצאו בו להשקיט צמאונם לדבר ה׳ ע״י באר המים חיים אשר‬ ‫נמשך מדברי הספר‪ ,‬ולשאת את ראש בני גרשו״ן‪.‬‬ ‫ואסיים דברי בברכת הדיוט‪:‬‬ ‫בזכות הפצת מעיינות חיים‪ ,‬תזכו לאריכת ימים ושנים‪ .‬והפסוק אור ימים ימינ ‪ ...‬יתקיים‪ ,‬וכן סיפא ‪...‬ו מא‬ ‫ו ר ו ו כי טובים השנים‪ .‬ותזכו להמשיך פעולתכם לטובה לעשות רצון אבינו שבשמים‪ ,‬עדי שנזכה בקרוב‬ ‫לביאת בן דוד בבנין ציון וירושלים‪.‬‬ ‫הכוה״ח להגדיל תורה ולהאדירה‪,‬‬ ‫נימי ריי ר‬ ‫הסכמה‬ ‫בס״ד‬ ‫ר וני‪ ,‬נתחלק לכמה‬ ‫כן בקודש חזיתי אוצר גדול ונחמד‪ ,‬ה״ה ספרי ניני י ו‬ ‫שערים‪ ,‬והם תוכן הדברים של מאמרים מובחרים‪ ,‬ציצים ופרחים מתוקים לחיך כל‬ ‫ר וני של הגאון הגדול המפורסם ר י ר ו‬ ‫אוכל‪ ,‬הנמצאים בכל ספרי י ו‬ ‫ר אבד״ק מ׳לודאש ז״ל‪ ,‬אשר חשף בזרוע בקיאותו פניני מרגליות מראשונים‬ ‫ואחרונים‪ ,‬מפענח נעלמים אשר צפונים וטמונים בחדרי משכיות ספריהם‪ ,‬ונלקטו‬ ‫כעת בטוב טעם ודעת בסדר יפה אף נעים‪ ,‬להקל בזה על הקורא לרוץ בהם להתבשם‬ ‫ולהתחמם בדבריו הנחמדים‪ ,‬ובפרט בפנינים לשבתות ולמועדים‪ ,‬והוא מעשי ידי אומן‬ ‫הרבני היקר החסיד הנכבד איש האשכולות מעוטר במעלות ובמדות‪ ,‬אוצר כלי חמדה‪,‬‬ ‫רנא שליט״א אבן יקר בעיר‬ ‫מרבה פעלים לתורה ולתעודה‪ ,‬מוה״ר יים יו‬ ‫בארא פארק‪ ,‬והנה הספר ילקוט הגרשוני כבר עלה בהסכמה מגאוני דורו דור דעה‪,‬‬ ‫שהפליגו מאוד בשבח הספר‪ ,‬ובאתי בזה רק לחזק את ידי הרבני החסיד הנ״ל שדבר‬ ‫גדול עשה בזה‪ ,‬ותגן עליו להתברך בכל מילי דמיטב בשפע רב‪ ,‬ולהצלחה בכל ענינים‪,‬‬ ‫עדי נזכה לביאת גוא״צ בב״א‪.‬‬ ‫ובאעה״ח ג׳ לסדר אשר תשים לפניהם (כשלחן הערוך)‬ ‫תשפ״ב לפ״ק פה קרית יואל‬ ‫ר אווי‬ ‫י‬ ‫* ההערה יודפס ב״הערות לפנינים״ ועל מקומם‬ ‫הסכמה‬ ‫בה״י הטו״ב בשבט‪ ,‬״הבו לי ילקוט‬ ‫הגרשוני״ לפ״ק‬ ‫שמחתי באומרים לי אשר הספר‬ ‫ר וני ‪,‬‬ ‫היקר והחביב‪ ,‬י ו‬ ‫אוצר כלי חמדה מתיקין ודובשין‪,‬‬ ‫שנתחבר ע״י הגאון הנפלא‪ ,‬נודע‬ ‫בשערים‪ ,‬פה מפיק מרגליות‪,‬‬ ‫נזר הדרשנים בדור דעה שקודם‬ ‫החורבן באירופא‪ ,‬ה״ה הג״ר ר ו‬ ‫ר זצ״ל רב ואב״ד לודאש‪,‬‬ ‫היתה לו עדנה בפאר והדר‪,‬‬ ‫בההדרתו מחדש בפנים חדשות‬ ‫מאירות ומסבירות קילורין לעינים‪,‬‬ ‫מעשי ידיו להתפאר של מכובדי‬ ‫מאד נעלה הרבני החשוב חו״ב‬ ‫רנא שי׳‬ ‫מוהר״ר יים יו‬ ‫לאיו״ט אב״י פה בארא פארק יע״א‪.‬‬ ‫והנני ממהר להמנות עם העושים‬ ‫לדבר מצוה‪ ,‬לחזק ידו ולאמץ רוחו‪,‬‬ ‫להתאזר עוז מחיל אל חי״ל‪ ,‬עדי יהא הבנין כלול בהדרו לתפארת תורה״ק והוגי בדת שעשועים המסלסלים‬ ‫בה בכל יום כחדשים‪ ,‬אשר יוכלו לרדות מדבשה של תורה ולהתענג מזיו כבודה בפניני יקר אשר ליקט הרב‬ ‫הגרשוני ככוכבי אור בשמי תורתנו הק׳‪.‬‬ ‫ויהא רעוא מן שמיא שחפץ ה׳ בידו יצלח ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה להשלים זה הבנין לתפארה‪ ,‬לדובב‬ ‫שפתי ישנים מצדיקי הרבים ככוכבים ולהחיש גאולתנו ופדיון נפשנו בב״א‪.‬‬ ‫הכו״ח לכבוד תורה״ק‬ ‫יים‬ ‫ניא‬ ‫נ‪.‬ב‪ .‬רצו״ב הערות דמשתכחי‬ ‫ני מנ ם מ ור‬ ‫א אמו ר ר נו‬ ‫באפרקסתא דעניא‬ ‫עובר אורח כעת פה ב״פ ברוקלין יצ״ו‬ ‫* ההערות יודפסו ב״הערות לפנינים״ ועל מקומם‬ ‫הסכמה‬ ‫בס"ד‬ ‫בס"ד‬ ‫הן כבר נודע בשערים‪ ,‬גודל יקרת ערך ספרי הליקוט שנתחברו ע"י גדולי הדורות‪( ,‬כמו ספרי שערי‬ ‫ספרי שערי‬ ‫מתוך אריכות‬ ‫להרגיש‬‫הדורות‪( ,‬כמו‬ ‫ממלאכה‪,‬‬ ‫יותר גדולי‬ ‫שנתחברו ע"י‬ ‫הליקוט גדולה‬ ‫חכמה‬ ‫הן כבר נודע בשערים‪ ,‬גודל יקרת ערך ספרי‬ ‫תשובה ופתחי תשובה על שו"ע)‪ ,‬שיש בזה בס"ד‬ ‫מתוך אריכות‬ ‫המרובה‪ .‬כמו"כ‬ ‫מועטלהרגיש‬ ‫מחזיק את‬ ‫ממלאכה‪,‬‬ ‫באופן‬ ‫ולסדרןיותר‬ ‫חכמה גדולה‬ ‫הענינים בזה בס"ד‬ ‫וההלכה‪,‬‬ ‫שו"ע)‪ ,‬שיש‬ ‫נקודת‬‫תשובה על‬ ‫הפוסקים‬ ‫ופתחי‬‫גדולי‬‫תשובה‬ ‫הלשונות של‬ ‫שערי‬ ‫כמו"כ מרגניתא‬ ‫הני‬ ‫ספרי‬ ‫המרובה‪.‬‬ ‫ואגדהשערי‬ ‫(כמו‬ ‫(כמו ספרי‬‫דרוש‬ ‫הדורות‪,‬‬ ‫הדורות‪,‬את‬ ‫מחזיק‬ ‫מועטספרי‬‫גדולי‬ ‫ע"י‬ ‫באופן‬ ‫הגדול של‬ ‫גדולי‬ ‫שנתחברו‬ ‫ולסדרן‬ ‫שנתחברו ע"י‬ ‫הליקוט‬ ‫וההלכה‪,‬האוצר‬ ‫ספרי מתוך‬ ‫הליקוט‬ ‫ספרי‬ ‫הענינים‬ ‫להעלות‬ ‫ערך‬ ‫יקרת‬ ‫נקודתערך‬ ‫יתירה‬ ‫יקרת‬ ‫גודל‬ ‫הפוסקים‬ ‫גודל‬ ‫בשערים‪,‬‬ ‫מבינות‬ ‫גדולי‬ ‫בשערים‪,‬‬ ‫בזה‬ ‫נודע‬ ‫של‬ ‫יש‬ ‫נודע‬ ‫כבר‬ ‫הלשונות‬ ‫דאגדתא‬ ‫כבר‬ ‫הן‬ ‫במ ילי הן‬ ‫אריכות‬ ‫מרגניתא‬ ‫מתוך‬ ‫הני‬ ‫להרגיש‬ ‫ואגדה‬ ‫דרוש‬ ‫ממלאכה‪,‬‬ ‫ספרי‬ ‫של‬ ‫יותר‬ ‫הגדול‬ ‫גדולה‬ ‫האוצר‬ ‫חכמה‬ ‫מתוך‬ ‫תשובה על שו"ע)‪ ,‬שיש בזה חכמה גדולה יותר ממלאכה‪ ,‬להרגיש מתוך אריכות‬ ‫בזה‬ ‫להעלות‬ ‫שיש‬ ‫שו"ע)‪,‬‬ ‫יתירה‬ ‫על‬ ‫מבינות‬ ‫תשובה‬ ‫בזה‬ ‫יש‬ ‫נפשא‪.‬‬ ‫ופתחי‬ ‫דאגדתא‬ ‫תשובה‬ ‫תשובה כל‬ ‫ופתחי‬ ‫ילי‬ ‫במ‬ ‫טבא דבי' תחדי‬ ‫כמו"כ‬ ‫המרובה‪.‬‬ ‫ילקוט כמו"כ‬ ‫בעלהמרובה‪.‬‬ ‫את‬ ‫מחזיק‬ ‫מחזיק את‬ ‫מועט‬ ‫באופן‬ ‫באופן מועט‬ ‫ולסדרן‬ ‫ולסדרן‬ ‫וההלכה‪,‬‬ ‫הענינים‬ ‫נקודת‬ ‫הפוסקים‬ ‫כל נפשא‪.‬‬ ‫גדולי‬‫תחדי‬‫של‬ ‫דבי'של‬‫הלשונות‬‫טבא‬ ‫הגרשוני אב"ד‬ ‫מרגניתא‬ ‫הני‬ ‫ואגדה‬ ‫ספריברה‬ ‫דרוש‬ ‫כחמה‬ ‫של‬ ‫טהורה‬ ‫הגדול‬ ‫וההלכה‪ ,‬ה'‬ ‫האוצר‬ ‫ביראת‬ ‫מתוך‬ ‫הענינים‬ ‫הנפלא‬ ‫להעלות‬ ‫נקודת‬ ‫הגאון‬ ‫יתירה‬ ‫הפוסקים‬ ‫שלפנינו‬ ‫מבינות‬ ‫בזה‬ ‫גדולי‬ ‫יש‬ ‫בדור‬ ‫דאגדתא‬ ‫הלשונות‬ ‫ביותר‬ ‫ילי‬ ‫במ‬‫ובזה מצוין‬ ‫היה ספר זה‬‫מרגניתא‬ ‫חורפי‪,‬אב"ד‬ ‫הני‬ ‫ואגדה‬ ‫בימיהגרשוני‬ ‫דרוש‬ ‫מקדםילקוט‬ ‫ספרי‬ ‫ברה בעל‬ ‫של‬ ‫כחמהמים‬ ‫הגדול‬ ‫וזכרתי י‬ ‫האוצר‬ ‫זי"ע‪.‬טהורה‬‫ביראת ה'‬‫מתוך‬ ‫השערים‬ ‫להעלות‬ ‫ביתהנפלא‬ ‫יתירה‬ ‫הגאון‬ ‫בעל‬ ‫מבינות‬ ‫שלפנינו‬ ‫ישראל‬ ‫בזה‬ ‫שלבדור‬ ‫יש‬ ‫דאגדתא‬ ‫ביותר‬ ‫מצויןרבן‬ ‫ילי‬ ‫ובזהחתן‬ ‫במ‬ ‫לודאש זצ"ל‬ ‫נפשא‪.‬‬ ‫נפשא‪.‬‬ ‫כל‬ ‫כל‬ ‫תחדי‬ ‫תחדי‬ ‫דבי'‬ ‫דבי'‬ ‫טבא‬ ‫טבא‬ ‫היה ספר זה‬ ‫בקולמסו יצליח‪,‬‬ ‫עולה‬‫חורפי‪,‬‬ ‫אשר‬ ‫וכלבימי‬ ‫מקדם‬‫בעט"ו‬‫יתןימים‬ ‫וזכרתי‬ ‫זי"ע‪.‬פריו‬ ‫אשר‬ ‫השערים‬ ‫ביתלשונו‬ ‫במתק‬‫ישראל בעל‬ ‫ובאגדה‪,‬‬ ‫רבן של‬ ‫בהלכה‬ ‫זצ"ל חתן‬‫לודאשחמד‬ ‫שעשועי בחורי‬ ‫אב"ד‬ ‫יצליח‪,‬‬ ‫הגרשוני‬ ‫הגרשוני אב"ד‬ ‫ילקוט‬ ‫ילקוטבקולמסו‬ ‫בעל‬ ‫אשר עולה‬ ‫ברה‬ ‫ברה בעל‬ ‫כחמה‬ ‫בעט"ו וכל‬ ‫יתןכחמה‬ ‫טהורה‬ ‫טהורה‬‫ה'פריו‬‫ה'‬ ‫אשר‬ ‫ביראת‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫ביראת‬ ‫הנפלא‬ ‫הנפלאלשונו‬ ‫הגאון‬ ‫הגאוןבמתק‬ ‫ומתיקות‬ ‫ובאגדה‪,‬‬ ‫שלפנינו‬ ‫לחשקת‬‫בהלכה‬ ‫שלפנינו‬ ‫בדור‬ ‫ביותר‬ ‫ביותרחמד‬ ‫התעוררות‬ ‫בדור‬ ‫מצוין‬ ‫מצויןבחורי‬ ‫שעשועי‬ ‫ובזה‬ ‫בספריו‬ ‫והרגישו ובזה‬ ‫זה‬ ‫ספר‬ ‫ספר זה‬ ‫היה‬ ‫חורפי‪,‬‬ ‫חורפי‪ ,‬היה‬ ‫בימי‬ ‫מקדם‬ ‫צדק בימי‬ ‫מים‬ ‫ופועלמקדם‬ ‫י‬ ‫וזכרתי‬ ‫וזכרתי ימים‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫השערים‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫השערים‬ ‫בית‬ ‫ומתיקות‬ ‫אישבית‬‫בעל‬ ‫ישראל‬ ‫לחשקת‬ ‫לבבעל‬ ‫ישראל‬ ‫של‬ ‫התעוררות‬‫רבן‬ ‫בכתובים‪,‬של‬ ‫חתן‬ ‫בספריו‬‫זצ"ל‬ ‫עוה"פזצ"ל חתן רבן‬ ‫לודאש‬ ‫והרגישו‬ ‫ע"כ באתילודאש‬ ‫נועם המדות‬ ‫ובמצוות‬ ‫יצליח‪,‬‬ ‫בקולמסו‬ ‫בתורה‬ ‫עולה‬ ‫אשר‬ ‫וכל‬ ‫בעט"ו‬ ‫תמים‬ ‫יתן‬ ‫פריו‬ ‫הולך‬ ‫אשר‬ ‫חסיד‬ ‫לשונו‬ ‫במתק‬ ‫ובאגדה‪,‬‬ ‫לחזק‬ ‫בהלכה‬ ‫חמד‬ ‫בחורי‬ ‫שעשועי‬ ‫ולפרסם זה‬ ‫יצליח‪,‬‬ ‫המדות‬ ‫בקולמסו‬ ‫צורךנועם‬ ‫לעסוק‬ ‫עולה‬ ‫ובמצוות‬ ‫נשמתו אשר‬ ‫בתורה‬ ‫הרגיש‬ ‫וכל‬ ‫צדק‬‫בעט"ו‬ ‫ופועל‬ ‫תמיםיתן‬ ‫שבזכות‬ ‫אשר פריו‬ ‫הולך‬ ‫יצ"ו‪,‬‬ ‫לשונו‬ ‫חסיד‬ ‫בב"פ‬ ‫במתק‬ ‫איש‬‫אב"י‬‫ובאגדה‪,‬לב‬ ‫לחזק‬ ‫חמד בהלכה‬ ‫בכתובים‪,‬‬ ‫בערנאטה ני"ו‬ ‫עוה"פ‬‫בחורי‬ ‫יוסף‬ ‫באתי‬‫שעשועי‬ ‫חיים‬ ‫ע"כ‬ ‫וכו' מוהר"ר‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫ומתיקות‬ ‫ומתיקות‬ ‫לחשקת‬ ‫לחשקת‬ ‫התעוררות‬ ‫התעוררות‬ ‫בספריו‬ ‫בספריו‬ ‫והרגישו‬ ‫והרגישו‬ ‫ולפרסם זה‬ ‫נופת צופים‬ ‫לעסוקלטעום‬ ‫הרגיש צורך‬ ‫המבקשים‬ ‫לרוות נשמתו‬ ‫צמאונם‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שבזכות‬ ‫בב"פ יצ"ו‪,‬‬ ‫מספרים‬‫יקריםני"ו אב"י‬ ‫בערנאטה‬ ‫תורהיוסף‬ ‫פנינים‬ ‫מוהר"ר חיים‬ ‫וכו' דברי‬ ‫רבות בשנים‬ ‫המדות‬ ‫צופיםבזה נפש‬ ‫להחיות‬ ‫המדות‬ ‫נועם‬ ‫נופת‬ ‫ובמצוות‬ ‫לטעום‬ ‫בשלימות‬ ‫נועם‬ ‫ובמצוות‬ ‫בתורה‬ ‫המבקשים‬ ‫הספרים‬ ‫בתורה‬ ‫צדק‬ ‫צדק‬ ‫ופועל‬ ‫צמאונם‬ ‫כל‬ ‫ופועל‬ ‫ביופי‬‫תמים‬ ‫לרוות‬ ‫הולך‬ ‫הנ"ל‪,‬‬ ‫להדפיסתמים‬ ‫חסיד‬ ‫מספרים הולך‬ ‫חסיד‬ ‫איש‬ ‫נטוי'‬ ‫לב‬ ‫יקריםאיש‬ ‫ידו‬ ‫לחזק‬ ‫ועוד לב‬ ‫לחזק‬ ‫בכתובים‪,‬‬ ‫ודור‪,‬פנינים‬ ‫דורתורה‬ ‫בכתובים‪,‬‬ ‫עוה"פ‬ ‫דברי‬ ‫משוש‬ ‫עוה"פ‬ ‫באתי‬ ‫בשנים‬ ‫באתי‬ ‫ע"כ‬ ‫רבות‬ ‫רבותינו‬ ‫חידושי ע"כ‬ ‫היתה אורה‪,‬‬‫זה‬ ‫נפש‬ ‫ולפרסם‬ ‫ליהודים‬ ‫ולפרסם זה‬ ‫לעסוק‬ ‫להחיות בזה‬ ‫צורך‬ ‫בשלימות‬ ‫הבחירה‪,‬‬ ‫לעסוק‬ ‫הרגיש‬ ‫בית‬ ‫הרגיש צורך‬ ‫נשמתו‬ ‫הספרים‬ ‫נזכהכללבנין‬ ‫נשמתו‬ ‫שבזכות‬ ‫עדיביופי‬ ‫שבזכות‬ ‫יצ"ו‪,‬‬ ‫להדפיס‬ ‫יצ"ו‪,‬‬ ‫בב"פ‬ ‫ולהאדירה‪,‬‬ ‫בב"פ‬ ‫אב"י‬ ‫אב"ינטוי'‬ ‫ני"ו‬ ‫ועוד ידו‬ ‫בערנאטה‬ ‫ודור‪ ,‬ני"ו‬ ‫תורה‬ ‫בערנאטה‬ ‫יוסף‬ ‫משוש דור‬ ‫להגדיל‬ ‫בידו‬ ‫יוסף‬ ‫חיים‬ ‫מוהר"ר‬ ‫רבותינו‬ ‫חיים‬ ‫יצליח‬ ‫מוהר"ר‬ ‫וכו' ה'‬ ‫חידושי‬ ‫כל חי‪ ,‬וחפץ‬ ‫וכו'‬ ‫צופים‬ ‫אורה‪,‬‬ ‫נופת‬ ‫היתהצופים‬ ‫לטעום‬ ‫ליהודיםנופת‬ ‫המבקשים‬ ‫בית הבחירה‪,‬‬ ‫המבקשים לטעום‬ ‫צמאונם‬ ‫לרוות‬ ‫נזכה לבנין‬ ‫צמאונם‬ ‫הנ"ל‪,‬‬ ‫הנ"ל‪,‬עדילרוות‬ ‫מספרים‬ ‫ולהאדירה‪,‬‬ ‫תורהמספרים‬ ‫יקרים‬ ‫יקרים‬ ‫פנינים‬ ‫להגדיל‬ ‫תורה‬ ‫בידופנינים‬ ‫יצליח‬ ‫תורה‬ ‫דברי‬ ‫דברי‬ ‫בשנים‬ ‫במהרה‪.‬ה'‬ ‫רבותחי‪ ,‬וחפץ‬ ‫בשנים‬ ‫רבות‬ ‫כל‬ ‫בביאת גו"צ‬ ‫נפש‬ ‫זה‬ ‫ב‬ ‫להחיות‬ ‫בשלימות‬ ‫הספרים בשלימות להחיות בזה נפש‬ ‫הספרים‬ ‫כל‬ ‫ביופי‬ ‫ביופיג' כל‬ ‫להדפיס‬ ‫להדפיס‬ ‫נטוי'‬ ‫ידו‬ ‫ועוד‬ ‫כו"חידו נטוי'‬ ‫ודור‪,‬‬ ‫דור‬ ‫משוש דור ודור‪ ,‬ועוד‬‫משוש‬ ‫במהרה‪.‬‬ ‫רבותינו‬ ‫רבותינו‬ ‫חידושי‬ ‫בביאת גו"צ‬ ‫חידושי‬ ‫אורה‪,‬‬ ‫היתה‬ ‫ליהודים‬ ‫הבחירה‪,‬‬ ‫שמות‬ ‫בית‬ ‫לבנין‬ ‫הבוקר‬ ‫נזכה‬ ‫עדי‬ ‫אשמורת‬ ‫ולהאדירה‪,‬‬ ‫תורה‬ ‫להגדיל‬ ‫בידו‬ ‫יצליח‬ ‫ה'‬ ‫וחפץ‬ ‫חי‪,‬‬ ‫כל‬ ‫שמות בית הבחירה‪ ,‬ליהודים היתה אורה‪,‬‬ ‫לבנין‬ ‫נזכה‬ ‫ג'‬ ‫עדי‬ ‫הבוקר‬ ‫י"ד טבת תשפ"ה לפ"ק‬ ‫ולהאדירה‪,‬‬ ‫אשמורת‬ ‫תורה‬ ‫כו"ח‬ ‫להגדיל‬ ‫בידו‬ ‫יצליח‬ ‫ה'‬ ‫וחפץ‬ ‫חי‪,‬‬ ‫כל‬ ‫במהרה‪.‬‬ ‫גו"צ‬ ‫בביאת גו"צ במהרה‪.‬‬ ‫בביאת‬ ‫י"ד טבת תשפ"ה לפ"ק‬ ‫שמות‬ ‫הבוקר ג'ג' שמות‬ ‫אשמורת הבוקר‬‫כו"ח אשמורת‬ ‫כו"ח‬ ‫לפ"ק‬ ‫תשפ"ה‬ ‫י"ד טבת תשפ"ה לפ"ק‬ ‫טבת‬ ‫י"ד‬ ‫הסכמה‬ ‫הסכמה‬ ‫ב״ה‬ ‫יום ב׳ פר׳ ויקרא ב׳ לחודש ניסן‬ ‫תשפ״א לפ״ק‬ ‫הנה בימים אלו שטרודים בהכנה לחג‬ ‫הפסח ונשאלים לתלמידים ( עי׳ ט״ז או״ח‬ ‫סי׳ תכ״ט ס״ק א) הביא לפני הרב יים יו‬ ‫רנא שיחי׳ אוצר בלום של ניני‬ ‫ר וני מהגאון המפורסם ר‬ ‫י ו‬ ‫ר אב״ד מ׳לודאש חתן הגאון‬ ‫ר ו‬ ‫הגדול בעל שו״ת בית שערים‪ ,‬שעשה‬ ‫מלאכה רבה מלאכת המעמ״ר שהוא‬ ‫מלאכה קשה מאוד‪ ,‬והוזיל מזמנו לזכות‬ ‫הרבים בתמידין כסדר״ן‪ ,‬וסידר לקוטי‬ ‫בתר לקוטי‪ .‬ודבר גדול עשה בעמיו‪,‬‬ ‫שעד עכשיו אין יד כל אדם ממשמש‬ ‫בהם וע״י עבודתו שסידר ועשה מפתח‬ ‫מפורט שכל בר בי רב יכול בניקל למצוא‬ ‫המבוקש וללמוד בו ויהי׳ תועלת לרבים‪.‬‬ ‫וגם העיר הרבה הערות על ה׳ החלקים‬ ‫א על שו״ע אורח חיים‪ ,‬על התורה‬ ‫ונ״ך‪ ,‬על מועדים‪ ,‬על פרקי אבות‪,‬‬ ‫על אגדות הש״ס‪ ,‬והם באמת פנינים‬ ‫יקרים ורבים יהנו מהם‪.‬‬ ‫ע״כ ראוי ליתן שכרו על פעלו הטוב‬ ‫ויגמור בכי טוב כאוות נפשו הטוב מתוך בריאות גופא ונהורא מעליא ולאריכת ימים‬ ‫טובים ונחת מאת בניו‪ ,‬ונזכה לבנין בית המקדש‪ ,‬ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים‪.‬‬ ‫המאחל לו חג כשר ושמח הכו״ח לכבוד התורה ולומדי׳‪,‬‬ ‫נ ום מאיר רמא‬ ‫* ההערות יודפסו ב״הערות לפנינים״ ועל מקומם‬ ‫מכתב בשם משפחת רבינו זצוק״ל‬ ‫בס"ד ימי בין המצרים‪ ,‬תש"פ לפ"ק‬ ‫אל כבוד העוסקים במלאכת הקודש‪ ,‬ובראשם האי גברא רבה‬ ‫רנא שליט"א‬ ‫הרה"ח מה"ו יים יו‬ ‫בשורה טובה תדשן עצם בשמעינו על דבר משימת הקודש רבת האנפין שנטלתם‬ ‫ר‬ ‫על עצמכם‪ ,‬לפאר ולהאדיר תורתו של זקנינו שר התורה הגה"ק מוה"ר ר ו‬ ‫ר וני‪ ,‬ני מ ועוד‪ .‬וכאשר‬ ‫זצוק"ל זיע"א האבדק"ק לודאש בעמח"ס י ו‬ ‫י מ ואר‪ ,‬את אשר כבר זכיתם להוציא לאור עולם‬ ‫שמענו כן ראינו‪ ,‬ור מ ואר‬ ‫‪ .‬ראו עינינו ושמח ליבנו בראותינו מעשה אמן‬ ‫ניני י ו ר וני –‬ ‫מלאכת מחשבת‪ ,‬בהיר ומאיר עיניים באופן השווה לכל נפש‪ ,‬ולמותר לציין גודל‬ ‫ההשקעה הניכרת בכל עיון בהגדה הנ"ל‪.‬‬ ‫ר‬ ‫ולדידן הוי שמחה בכפליים בזכרינו את זקנינו הרה"ח מוה"ר מוא י רא‬ ‫זצ"ל נכד חביב להגאון המחבר אשר עוד זכה להשתעשע עמו בדברי תורה‪ ,‬ולשמוע‬ ‫מפיו דבר ה' זו הלכה‪ .‬ואשר היה בבת עינו ומשאת נפשו כל ימיו להגדיל ולהפיץ תורת‬ ‫זקינו המחבר זצוק"ל‪ .‬ואף זכה בחיים חיותו להאדיר חלקים מתורתו בהוציאו לאור‬ ‫רמ ם בעידודו של מורו‬ ‫ו ר ני מ‬ ‫ו יור‬ ‫ספר י ו ר וני‬ ‫ור ו או ו י‬ ‫י ו‬ ‫י‬ ‫וי זצוק"ל א ר‬ ‫ורבו מרן‬ ‫מ ו י ונ רי ור ו ם‪.‬‬ ‫מו שליט"א העושה לילות כימים למען מטרה‬ ‫ובזאת נשגר ברכתינו קמיה ר‬ ‫נשגבה זו‪ ,‬ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה בהמשך פועלו להאדרת ספרי זקנינו המחבר‬ ‫זצוק"ל בכל מקצועות התורה‪ ,‬להכניס ברכה אל תוך בתיהם של שוחרי תורה והוגי‬ ‫ספר‪ .‬וזכות זקנינו המחבר ותורתו יעמוד לו ולב"ב וזרעו אחריו להיות לו חיים ארוכים‬ ‫מתוך הרחבת הדעת ורוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח עד ביאת ינון בכ"א‪.‬‬ ‫הכו"ח בשם המשפחה‬ ‫י מ ‪ -‬נו"נ הגאון המחבר זצוק"ל‬ ‫י‬ ‫רשימת ספרי רבנו‬ ‫יא‬ ‫ר ים או יו‬ ‫ר וני‬ ‫אי ו‬ ‫קינה ומספד שנשא על הגאון הקדוש‬ ‫א בשנת תרנ”ד‬ ‫זצוק”ל‪-‬בשנת תרמ”ו‬ ‫מ נ יים מ‬ ‫דרשת התעוררות ומוסר‬ ‫יא אר מ‬ ‫בשנת תרנ”ה‬ ‫שהגיד לקהל עדתו בז’ אדר בשנת תרח”ם‬ ‫בשנת תרנ”ו‬ ‫י מ ור מ‬ ‫נ ו מ מי ו‬ ‫ר וני‬ ‫י ו‬ ‫קינה ומספד שנשא על שני המאורות הגדולים‬ ‫מ א אמ א והגה”ק ר י י‬ ‫הגה”ק ר י‬ ‫ים ‪ -‬שנות תרנ”ט‪-‬תר”ס‬ ‫א ר אי ינ א אבד”ק לעמבערג ‪ -‬בשנת תרנ”א‬ ‫יים‬ ‫ו אור‬ ‫ר וני‬ ‫י ו‬ ‫אגודת מכתבים שי”ל‬ ‫י מר י י‬ ‫ים ‪ -‬שנות תרס”א‪-‬תרס”ד‬ ‫במכתבי עת לחיזוק הישיבות במדינתו‬ ‫יים‬ ‫ו אור‬ ‫ר וני‬ ‫י ו‬ ‫י ר נ‬ ‫פירושים נאים ונכבדים על ו יר מ ו‬ ‫ים ‪ -‬שנות תרס”א‪-‬תרס”ד‬ ‫ועל ר י נ י (בלשון יידיש‪-‬דייטש) תרס”א‬ ‫ר יא ו‬ ‫י ו ר וני‬ ‫ו מ ו נ ה׳ דרשות שדרש בימים‬ ‫באידיש דייטש ‪ -‬פאקש תרס״ו‬ ‫הקדושים ובחג הסוכות בשנת תרע”א‬ ‫(בלשון יידיש‪-‬דייטש)‬ ‫ו יור‬ ‫ו י ו ר וני‬ ‫ים ‪ -‬שנות תרס”ז‪-‬תרס”ח‬ ‫מ י ני י רא‬ ‫תיאור מסע לארה”ק בשנת עת”ר עם שיירא של‬ ‫י ו ר וני א ו‬ ‫ע”ב איש‪ ,‬ושפכו שיח אצל מקומות הקדושים‬ ‫א ‪ -‬שנת תרפ”ב‬ ‫ונדפס עם תפילות שחיבר רבנו לאמרם שם‪.‬‬ ‫מו ו י ו ים ר י א ו‬ ‫ובסוף הספר שאלות ותשובות י”ב סימנים‬ ‫וכן לאחרונה יצאו לאור‪:‬‬ ‫‪ -‬שנת תרפ”ד‬ ‫י י ו ר וני יום ורים‬ ‫יו‬ ‫נ ים נ י י‬ ‫מי‬ ‫מי א רמ מי ו ו‬ ‫ובתחילת הספר שאלות ותשובות י”ב סימנים‬ ‫וים‬ ‫י”ל ע”י הרב י י ו‬ ‫שליט״א ירושלים תשס״ו‬ ‫‪ -‬שנת תרפ”ז‬ ‫ר וני‬ ‫ניני י ו‬ ‫י‬ ‫ים ו רו‬ ‫ר‬ ‫א ו ו וריו ו‬ ‫הי״ו‬ ‫רנא‬ ‫י”ל ע״י מו״ה יים יו‬ ‫רמ ם ‪ -‬י”ל מכתב יד‬ ‫י ו ים‬ ‫ני מ‬ ‫ברוקלין תש״פ‬ ‫(עם תולדות רבינו מנכדו המו״ל)‬ ‫ר וני‬ ‫ניני י ו‬ ‫ו‬ ‫י מירו‬ ‫ר‬ ‫ע”י נכדו הרב מוא י רא‬ ‫רנא הי״ו‬ ‫י”ל ע״י מו״ה יים יו‬ ‫ז״ל בשנת תשנ”א בארה”ק‬ ‫ברוקלין תשפ״א‬ ‫י ו ר וני‬ ‫ניני א ו ניני י ו ר וני‬ ‫ניני‬ ‫סי’ י”ז תקנות‬ ‫מן סי’ ס”א ‪ ,‬א‬ ‫ו יור‬ ‫עם פנינים נבחרים‪ ,‬ברכת הנפש (בלשון אידיש)‪,‬‬ ‫עגונות‪ ,‬י ו ים מ ו י ‪,‬‬ ‫פנינים לעת מצוא‬ ‫ו י ו ים נייני י י‬ ‫רנא הי״ו‬ ‫י”ל ע״י מו״ה יים יו‬ ‫ר‬ ‫י”ל ע”י נכדו הרב מוא י רא‬ ‫ברוקלין תשפ״ג‬ ‫ז״ל בשנת תשס”ה בארה”ק‬ ‫כתי״ק של רבינו ‪ -‬מתוך תשובה (עיין במדור ״כתב יד קדשו״ הבאנו המכתב במילואו)‬ ‫לל‬ ‫ושים‬ ‫ו ם ו‬ ‫י יש ים‬ ‫הגאון רבי אריה ליבוש הורוויץ זצ‪¢‬ל מסטאניסלאוו¨ בעל הרי בשמים∫‬ ‫‪¢‬ילקוט הגרשוני המכלכל בתוכו ילקוט אבנים יקרות ספיר גזרתם‪ ÆÆ‬והיא תועלת רב ללמד לבני יהודה לחנכם‬ ‫בדרכי הפלפול והסברא ללמד ידיהם לקרב לערוך מלחמתה של תורה¨ ישוטטו רבים ותרבה הדעת‬ ‫הרה‪¢‬ק רבי יהושע מדזיקוב זצ‪¢‬ל¨ בעל עטרת ישועה∫‬ ‫‪¢‬לא צריך כבודו לשום הסכמה¨‬ ‫כי כל החלקים ילקוט הגרשוני אשר נדפסו זה כביר מצאו חן בעיני על רואיהם‪¢Æ‬‬ ‫הגאון רבי יצחק שמעלקיש זצ‪¢‬ל¨ בעל בית יצחק מלבוב∫‬ ‫‪…¢‬והוא רב התועלת לומדי תורה ושוחרי תושיה‬ ‫כי הוא יעירם דברים חדשים יוצאים מפי גאוני קדמאי ובתראי‪¢Æ‬‬ ‫הגאון רבי יצחק ליב סופר מדראהביטש זצ‪¢‬ל¨ בעל סופר מהיר∫‬ ‫‪¢‬כבר העידו עליו גדולי זמננו ויהללוהו¨ והספר יעיד על עצמו¨ וההוגים בו ימצאו‬ ‫דברים יקרים אשר יתענגו נפשם‪¢Æ‬‬ ‫הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שוואדראן זצ‪¢‬ל¨ המהרש‪¢‬ם מברעזאן∫‬ ‫‪¢‬פנינים יקרים אשר יסודתם בהררי קודש ככוכבים מזהירים לשמחת לב אוהבי תושיה¨ וגם הוסיף מנוף‬ ‫בחידושיו ‪ ÆÆ‬אומר הבא מן החדש ציצים ופרחים בהלכה ובאגדה…‪¢‬‬ ‫הגאון רבי שרגא צבי טענענבוים זצ‪¢‬ל¨ בעל נטע שורק מטשאטה∫‬ ‫‪¢‬עושה ציצים ופרחים לתורה הק‘ בשמעתא ובאגדה על פי דרכי התורה והיראה¨ היגעים והעמלים בתורת ה‘‬ ‫ומלאו ידם לצלול במים אדירים ים התלמוד בחריפות ובקיאות¨ עץ חיים היא וגו‘‪¢Æ‬‬ ‫הגאון רבי אברהם בנימין קלוגער מבראד זצ‪¢‬ל¨ בעל שערי בנימין∫‬ ‫‪¢‬בילקוטו כל דבר טוב ומועיל‪ ÆÆ‬מלא ברכת ה‘‪ÆÆ‬הילקוט הזה כולו אומר כבוד למחברו¨ והוא לתועלת גדול לכל‬ ‫תופשי משוט בים התלמוד‪¢Æ‬‬ ‫הגאון רבי אליעזר זוסמאן סופר מפאקש זצ‪¢‬ל¨ בעל ילקוט אליעזר∫‬ ‫‪¢‬רבות שבעה נפשי עונג בכל דף ודף¨ כי מצאתי אשר חשף בזרוע בקיאותו פניני מרגליות מראשונים ואחרונים¨‬ ‫מפענח נעלמים אשר צפונים וטמונים בחדרי משכיות ספריהם ובחריצות שכל עשה מעדנים‪ ÆÆ‬וצפיתי כמוני‬ ‫כל שוחרי תורה ישבחוהו בכפילא ויבהילו להביא ספרו הנחמד לביתם‪¢Æ‬‬ ‫הגאון רבי אליעזר דוד גרינוואלד זצ‪¢‬ל¨ בעל קרן לדוד מסאטמאר∫‬ ‫‪¢‬פקיע שמיה בחבוריו אשר נתקבלו בשערים המצוינים בהלכה‪ ÆÆ‬אין ספק אשר חיבורו אשר טרח ויגע לערוך בו‬ ‫שלחן בכל מיני מטעמים כפרים עם נרדים חדשים גם ישנים יתקבל ברצון ובחיבה יתירה לפני הוגי תורה‪¢‬‬ ‫הגאון רבי משה הרש פוקס זצ‪¢‬ל¨ בעל יד רמ‪¢‬ה מגראסווארדיין∫‬ ‫‪¢‬כבר יצא טבעו בעולם על ידי חיבוריו‪ ÆÆ‬ונתקבלו בעין יפה וישבחוהו בקהל חכמים ונבונים‪ ÆÆ‬הלא כל חיך אשר‬ ‫טעם טעם אורה ומתיקותה יבין מעצמו תועלת ותפארת חבורו הטהור‪¢ÆÆ‬‬ ‫להערות והגהות‪ ,‬ולכל עניני הספר‪ ,‬נא להתקשר‪347.224.1477 | P NINEI YALKUT H AGERSHUNI @ GMAIL . COM :‬‬ ‫גצק‬ ‫אוצרות הפנינים | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫אוצרות הפנינים‬ ‫שמחת יו״ט‬ ‫רג‬ ‫ושמחת בחגך והיית אך שמח‬ ‫ביום טוב צריך שיהי’ טוב לעצמו ומטיב לאחריני‬ ‫וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו אחרים בשמחה‬ ‫שמחת בית השואבה‬ ‫אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן הכל כאן‪ ,‬ואם‬ ‫רד‬ ‫איני כאן מי כאן‬ ‫יש טועים ואומרים דרק מלאכי מעלה עליון ראויים לעבוד את ה׳‪ ,‬אבל‬ ‫מה נחשב עבודת האדם ילוד אשה בעיני הקב״ה?‬ ‫כשהאדם ישן עיניו סגורות ואיך אפשר לו לראות שינה‬ ‫עם מין האדם נשלם תכלית כוונת הבריאה להיות האדם פועל הטוב בטוב בחירתו‬ ‫אתרוג וד׳ מינים‬ ‫רו‬ ‫לולב הגזול והיבש פסול‬ ‫מי ששב בר״ה ויום כיפור ואח״כ חוזר לסורו הוי כמי שלא שב כלל‬ ‫רו‬ ‫לכם ‪ -‬משלכם‪ ,‬להוציא את השאול ואת הגזול‬ ‫בענין לצאת עם אתרוג במתנה על מנת להחזיר‪ ,‬ובאתרוג השאול‬ ‫רז‬ ‫אני ה’ אוהב משפט שונא גזל בעולה‬ ‫אפילו אם לא כל הקרבן בעבירה אלא רק מעורב במעותיו איזה ממון של גזל‪ ,‬מ״מ פסולה‬ ‫רז‬ ‫שמא יעבירנו ד׳ אמות ברשות הרבים‬ ‫אמאי קאמר בש”ס שמא יעבירנו ד׳ אמות ברה”ר ולא קאמר שמא יוציאנו מרה”י לרה”ר‬ ‫רח‬ ‫פרי עץ הדר‬ ‫משובח בגופו ומשובח במראיו‪ ,‬משובח בגופו קודם‬ ‫רט‬ ‫אתרוג הכושי פסול והתניא כושי כשר דומה לכושי פסול‬ ‫הצדיק המשונה בעצם הוא כשר‪ ,‬אך אם רוצה רק לדמות עצמו לצדיק‪ ,‬זה פסול‬ ‫רט‬ ‫אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני‬ ‫תפילת האתרוג והלולב‬ ‫רט‬ ‫אתרוג שנעשה מנומר ע״י רוב משמוש הידים‬ ‫כיון שבאו על ידי מצותו ‪ -‬זהו הודו והדרו‬ ‫רי‬ ‫בדין אתרוג המורכב‬ ‫בגדר הפסול במורכב‬ ‫ריא‬ ‫בכל מאודך ‪ -‬בכל ממונך‬ ‫אי צריך לבזבז כל ממונו בלאו שאין בו מעשה‬ ‫בענין מתי אומרים המבזבז אל יבזבז יותר מחמש‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫דצק‬ ‫אוצרות הפנינים‬ ‫ריב‬ ‫רמזי הד׳ מינים‬ ‫למה רגמו כל העם לר׳ זירא דוקא באתרוגים?‬ ‫המינים הקדושים אין שר שולט עליהם רק הם מתגדלים בהשגחתו ית׳ בלי אמצעי‬ ‫העץ והפרי אסור ‪ -‬או רק העץ‬ ‫ריג‬ ‫ובנענועי אותם תשפיע שפע ברכות‬ ‫האם נענוע הלולב הוא קשקוש העלין דוקא או רק הולכה והבאה‬ ‫ריג‬ ‫אין זה עבות אבל נקרא הדס שוטה‬ ‫הטעם שנקרא הדס שוטה‬ ‫ריד‬ ‫טעם עצו ופריו שוה‪ ...‬או הדר באילנו משנה לשנה‬ ‫״ָה ָָדר״‬ ‫״ַה ָָדר״ או יש אם למקרא ואזלי’ בתר הקרי ָ‬ ‫יש אם למסורת ואזלינן בתר הכתיב ַ‬ ‫פלפול נפלא בענין ספיקא דאורייתא‪ ,‬יש אם למקרא והקשר לאתרוגים‬ ‫רטו‬ ‫והשיב את הגזילה‬ ‫גזל לולב וקיים אח”כ מצות השבת גזילה בדמי שיווי אם מתקן הלאו שעבר למפרע‬ ‫רטו‬ ‫וכן נוהגין לברך על לולבין יבשים‬ ‫לולב שנתנו לקטן אין יוצאין בו לשנה אחרת ביום הראשון‬ ‫רטו‬ ‫על נטילת לולב‬ ‫לקיחה בכלי בדרך כבוד אי שמה לקיחה‬ ‫האיך יוצא המצוה אם עבר בל תוסיף ‪ -‬הא הוי מצוה הבא בעבירה‬ ‫צריך לפרוע עבור הד׳ מינים קודם החג ‪ -‬דאל״כ הוי רק קנין דרבנן ואינו ״לכם״‬ ‫ריז‬ ‫עורה הנבל וכנור אעירה שחר‬ ‫נטל לולב ומיניו קודם שעלה עמוד השחר ובעודן בידו עלה השחר‬ ‫מצות סוכה‬ ‫ריח‬ ‫בענין סוכות ממש או ענני הכבוד‬ ‫למען תזכרו כי בסוכות הושבתי בנ״י במדבר‪ ,‬ותתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב‬ ‫נשים בקיום מצות סוכה ‪ -‬מצות עשה שהזמן גרמא‬ ‫הכל חייבים בסוכה כהנים ‪ -‬אפילו כהנים‬ ‫למה צוה השי”ת דוקא זכר לענני הכבוד ולא צוה לעשות זכר למן ובאר‬ ‫בענין מצוות צריכות כוונה ‪ -‬ואיזה כוונה‬ ‫רכ‬ ‫חג הסכת תעשה לך‬ ‫בענין מצוה הבאה בעבירה‬ ‫עוד בחידוש הנ״ל‬ ‫הריני מבטל דעתי מפני דעתו‪...‬‬ ‫לך למעוטי גזולה ‪ -‬מצוה הבא בעבירה‬ ‫רכא‬ ‫שלא לתלות שום נוי סוכה רק בפחות מד’ טפחים‬ ‫לא לתלות פרחים בסכך שנופלים מהם תולעים ויתושים קטנים על האוכלים‬ ‫הצק‬ ‫אוצרות הפנינים | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫אוצרות הפנינים‬ ‫רכא‬ ‫דבר שמסככין בו וכו’ ואינו מקבל טומאה‬ ‫מי המאן דאמר שסובר שמותר לסכך בדבר המקבל טומאה?‬ ‫לא מצינו להראשונים שיכתבו תיבת ז”ל או ע”ה‬ ‫תמיהות על דברי הג״ר חיים בערלין‬ ‫״יפה תמה הגאון מ’ חיים בערלין‪...‬״‬ ‫עוד מכתב הגר״ח ברלין בענין הנ״ל‬ ‫רכה‬ ‫ושאין לה שלש דפנות‬ ‫בימי עזרא עשו סוכות כמו ש״כתוב״ ‪ -‬חסר‪ ,‬ולא כמא שנקרא‪ ,‬להוציא מלבם של הכותים‬ ‫אפילו אם אין לו חומת התורה לחסות מזרם וממטר‪ ,‬מ״מ יש לו ג׳ חומות של תשובה תפלה וצדקה‬ ‫סככה כהלכתה‪ ,‬ועטרה בקרמים‪ ...‬ותלה בה אגוזים‪ ,‬שקדים‪ ,‬אפרסקים‪ ,‬ורימונים‪ ...‬אסור‬ ‫רכו‬ ‫להסתפק מהן‪...‬‬ ‫תלה אתרוג בסוכה לנוי אם מותר ליתנו לאחד בחוה״מ כדי שיקיים מצותו בכך‪ ,‬וליטול המעות‬ ‫רכז‬ ‫וכשיוצא מן הסוכה מכח גשמים אל יבעט‬ ‫אם כבר היו יורדים גשמים בטרם התקדש החג ונמשכו עד החג אינו סימן קללה‬ ‫מצוה קלה יש לי‪ ,‬וסוכה שמה‪ ...‬מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו‪ ...‬וכל‬ ‫רכז‬ ‫אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא‬ ‫מהיכן שמעו חז”ל שהמבחן והנסיון מה בין ישראל לבין העכו”ם יהיה במצות סוכה‬ ‫רכז‬ ‫אשר לא יעלו לחוג את חג הסכות‬ ‫למה נענשים הגוים על שלא עלו לרגל בסוכות‬ ‫רכז‬ ‫נשים כו’ פטורים מן הסוכה‬ ‫אם יכולין נשים לחייב את עצמן כשירצו לאכול בסוכה‬ ‫רכח‬ ‫ותרי״ג מצוות התלויים בה‬ ‫״בל תהי מצות סוכה בעיניך קלה כי כנגד כל מצות דת חקותיה שקולה״‬ ‫תנו רבנן תשמישי מצוה – נזרקין‪ ,‬תשמישי קדושה – נגנזין‪ .‬ואלו הן תשמישי מצוה‪ :‬סוכה‪ ,‬לולב‪,‬‬ ‫רכט‬ ‫שופר‪ ,‬ציצית‬ ‫האיך יהיו עצי סוכה מותרין לאחר סוכות הא קדושת הגוף לא פקעה בכדי‬ ‫רכט‬ ‫“ולקחתם לכם” – הראוי לכם בכל דרכי הנאתו‬ ‫נתערבו ב׳ אתרוגים אחד פסול ואחד כשר‪ ,‬אם יטול שניהם בזה אח״ז‬ ‫רל‬ ‫למען תהיה תורת ה׳ בפיך‬ ‫אי בעינן מן המותר בפיך בכל מצוות התורה‬ ‫אי מותר לכתוב ס”ת ותפילין על עור פרה שנולדה מגמל‬ ‫רלא‬ ‫לא נתקררה דעתו של איוב ביסורים עד שראה בסכות בסכות בסכות ג’ פעמים‬ ‫סוכה רמז לעולם הזה עולם עובר ודירת עראי‬ ‫הושענא רבה‬ ‫רלב‬ ‫הבוחר בנביאים טובים ובמנהגים הטובים‬ ‫להצניע ההושענות לאפיית מצות‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫וצק‬ ‫אוצרות הפנינים‬ ‫רלב‬ ‫וערבי נחל‬ ‫חיבוט ערבה מנהג נביאים‬ ‫על התלמיד חכם מוטל להשגיח על העם הארץ הדומה לערבה שילך בדרך התורה והיראה‬ ‫רלג‬ ‫למען דעת כל עמי הארץ כי ה’ הוא האלקים אין עוד‬ ‫מה שאמר הרב כשראה שאין מהדרין פני ת״ח וזקנים‪ ,‬ורק חולקין כבוד לגבירים‬ ‫שמיני עצרת‬ ‫רלד‬ ‫שינה בליל שמיני עצרת בסוכה‬ ‫במנהג החתם סופר והג״ר נתן אדלר זצ״ל‬ ‫לאכול פירות בסוכה בשמיני ובל תוסיף‬ ‫רלד‬ ‫מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים‬ ‫מה שלא הרחיק סוכות משמיני עצרת נ׳ יום‪ ,‬מורה על עוצם אהבתו ית’ לישראל‬ ‫בקש לעורר עליהם מדה״ד מחמת חטא עגל‪ ,‬וזה נתכפר להם על ידי שלש רגלים‬ ‫רלה‬ ‫מכף רגל ועד ראש אין בו מתום‬ ‫יש אשר מצפים עד יעברו ימי החג‪ ,‬ותיכף בשמיני עצרת‪ ,‬ותהי האמת נעדרת‬ ‫רלה‬ ‫ביום השמיני עצרת תהיה לכם‬ ‫הפירוד שנפרדים ישראל מן הקב”ה אחר הימים טובים קשה עליו מאוד‬ ‫שמחת תורה‬ ‫רלו‬ ‫יהי ה’ אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו‬ ‫אבותינו היו מתחזקים מאליהם‪ ,‬אבל אנו מבקשים אל יעזבנו‬ ‫עד שלא נבנה ביהמ״ק היתה השכינה שרויה בצדיקים‬ ‫רלו‬ ‫יודע מחשבות הושיעה נא‬ ‫אין שום מלאך יודע מחשבות אלא הוא ית’ דוקא‬ ‫רלז‬ ‫קריאת ליל שמחת תורה‬ ‫איזה נדרים שבתורה נוהגים לקרות‬ ‫רלז‬ ‫ויקבור אותו בגיא ‪ -‬בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ‬ ‫שייכות האב ובנו הוא מצד הגוף ‪ -‬אבל אצל הקב״ה היא מצד הנשמה‪ ,‬ואינו נפסק לעולם‬ ‫רלט‬ ‫בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת‬ ‫קהלת רצה לעסוק בחקירה לכן בקשו חכמים לגונזו‪ ,‬וכיון שראו שיסודו מוסד באמונה שלימה‪ ,‬הניחוהו‬ ‫זצק‬ ‫אוצרות הפנינים | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫אוצרות הפנינים‬ ‫מגילת קהלת‬ ‫רמ‬ ‫הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל‬ ‫אף שכל ההצלחות של עוה״ז הבל‪ ,‬עכ״ז אל יאמר האדם‪ ,‬הנני פורש עצמי מכל עסקי עוה״ז‬ ‫חמודי הזמן כאפס נחשבו‪ ,‬אך אם מצרפים אותם לשלימות התורה‬ ‫והמצוה אז על ידם יגיע האדם לשיא המעלה‬ ‫כל מעשה בני אדם אפילו מעשים הטובים שהמה עושים עפ”י רוב המה הבל ואינם דבר המתקיים‬ ‫רמב‬ ‫מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש‬ ‫מי שעובד ה’ על מנת שישלם לו ה’ בעוה”ז יקבל שכרו בעוה”ז‪ ,‬ומי שעובד‬ ‫ה’ על מנת שיקבל שכרו בעוה”ב יקבל שכרו בעוה״ב‬ ‫אנשים העמלים עבור עוה״ז‪ ,‬אין שמחתם אלא בעת שנהנים ממנו‪,‬‬ ‫אבל מה שיעמלו עד שיגיעו להנאתם הוא לריק‬ ‫מי שטרוד בפועליו ובעסקיו כל היום‪ ,‬אינו יכול ללמוד בעיון ובהבנת‬ ‫הלב רק דרך ארעי‪ ,‬ועיקר לימודו הוא רק בלילה‬ ‫מה יתרון לאדם בכל עמלו ‪ -‬אם נגזר עליו שיחזור בגלגול‬ ‫מה הוא השלמות היותר עצמי באדם שבו יתעלה מכל השאר ‪ -‬לפרסם מציאותו ית׳‬ ‫רמג‬ ‫דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת‬ ‫בדורו של שלמה היו ישראל עוסקים בעליה רוחנית‪ ,‬ובימי ריב״ל היו עוסקים בהמצאות חדשות‬ ‫רמד‬ ‫הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח‬ ‫כיון שתמיד עובד ומבקש לעשירות‪ ,‬אינו משלים חוקו וחיובו בעוה״ז‪ ,‬ומוכרח אח״כ להתגלגל‬ ‫רמד‬ ‫יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו‬ ‫הקדמונים ראו שיבואו דורות שאין ראויים לעשות להם נס חדש‪ ,‬והכינו מעיני ישועה לדורות הבאים‬ ‫רמד‬ ‫כי ברוב חכמה רוב הכעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב‬ ‫כל מה שיוסיף לדעת בפגעי הזמן ואינו בכחו לעזור לעצמו‪ ,‬יכאב לבו ביותר‬ ‫מי שיגע ולעי באורייתא‪ ,‬ורואה בנ״א מזלזלים בה‪ ,‬לאדם כזה כואב לו וכועס ע״ז מאוד‬ ‫רמה‬ ‫הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים‬ ‫בניתי בתי מדרשות‪ ,‬ונטעתי תלמידי חכמים‬ ‫רמה‬ ‫כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה חלקי מכל עמלי‬ ‫לא מתרעם אני מעולם על מדותיו של הקב”ה‪ ,‬מה שחלקי‪ ,‬בא אלי‪ ,‬ואיני ראוי ליותר‬ ‫רמה‬ ‫ולא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי וזה הי’ חלקי מכל עמלי‬ ‫הצדיקים ישמחו ויעלצו בשמחה שיש להם בעבדות הבורא‬ ‫צדיק גוזר בכח התורה ‪ -‬והקב״ה מקיים‬ ‫בגוים‪ ,‬ה׳ המושל ‪ -‬אבל בישראל‪ ,‬הצדיקים מושלים‬ ‫רמז‬ ‫החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם וכו׳‬ ‫כשממית האדם חלקי הגוף יחיו חלקי הנפש‪ ,‬וכן להיפך‬ ‫הכסיל נותן עיניו רק על אחרים ואינו רואה שהוא בעצמו הולך בחושך‬ ‫רמז‬ ‫וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך‬ ‫אף שבלתי אפשרי לתור בחכמה לתכלית הידיעה‪ ,‬עם כל זה יש לה יתרון לחכמה יותר מן הסכלות‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫חצק‬ ‫אוצרות הפנינים‬ ‫אותו היתרון שיש לאור על החושך ‪ ,‬זה היתרון בעצמו יש לחכם נגד הכסיל‬ ‫בין החכם ובין האור ‪ -‬שם שמים שגור אצלם‬ ‫כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו גם זה הבל ורעה רבה רמח‬ ‫קודם שיעסוק בתורה יכול להתנות שיטול חבירו חלק מלימודו‪ ,‬אבל אח״כ אין תנאו כלום‬ ‫רמח‬ ‫אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו גם זה ראיתי אני כי מיד האלקים היא‬ ‫למה לא נאמר אצל בריאת האדם ״טוב״‪:‬‬ ‫ההבדל בין ״שלימות המציאות״ ל״שלימות התכלית״‬ ‫באדם אשר כל מחשבתו פונה שיאכל וישתה ויעדן גופו אין מתקיים התורה‬ ‫גם למי שאוכל ושותה וישן יכול ה’ ליתן חלק בתורה כמו למי שמתענה ומסגף עצמו ומנדד שינה מעיניו‬ ‫רנ‬ ‫ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלקים‬ ‫הקב״ה נתן בלב הסוחרים לנסוע למרחקים‪ ,‬ולולא הם לא הי׳ בנמצא כל מיני הזרעים והפירות והצמחים‬ ‫רנ‬ ‫עת ללדת ועת למות עת ספוד ועת רקוד‪,‬‬ ‫ספוד ורקוד הוא בבת אחת‪ ,‬דבארץ סופדים ובשמים רוקדים‬ ‫רמז על ב׳ זמנים שמבטלים מלימוד התורה‬ ‫רנא‬ ‫ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם וכו’‬ ‫מעשה אלקים היו ראויים להיות נצחיים וקימיים‪ ,‬ומה הטעם שהם כלים ונפסדים‬ ‫ביאור ברכת יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל‬ ‫רנא‬ ‫טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם‬ ‫למה משלם הקב״ה שכר בעוה״ז ‪ -‬הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא‬ ‫בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו‬ ‫שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות‬ ‫רנב‬ ‫רע‬ ‫תלך בהכנעה באימה וביראה‪ ,‬דאי לא כן תהיה תפלתך תועבה‪ ,‬כמו הזובח קרבן בגאוה‬ ‫מחמת רוע קלקול הדור יש לפעמים הסתרת ההשגחה‬ ‫אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על‬ ‫רנג‬ ‫כן יהיו דבריך מעטים‬ ‫אל תדמו כי אינני בתוככם‪ ,‬דעו כי אף שהנני נעלם מנגד עיניכם‪ ,‬עם כל זה הנני בתוככם ביחד עמכם‬ ‫רנד‬ ‫כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים‬ ‫כיון שהקב״ה בשמים ממעל ואתה על הארץ‪ ,‬אין אתה יכול לומר שבחים הרבה לפניו‬ ‫רנד‬ ‫כאשר תדור נדר לאלקים אל תאחד לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר תדור שלם‬ ‫שלימות הנדר כאשר ישלם מעצמו‬ ‫בלי שיצרכו לזרזו‬ ‫רנד‬ ‫טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם‬ ‫תחלה צריך לו לפרוע החובות ואחר כך ידור וינדב לעניים‬ ‫אל תתן את פיך לחטוא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלקים על‬ ‫רנד‬ ‫קולך וחבל את מעשה ידיך‬ ‫הזהר בדבריך מלדבר בגנות חבירך‪ ,‬כי במה שתספר בגנות חבירך‬ ‫יאבדו ממך זכיותיך‪ ,‬וינתנו לרעך הטוב ממך‬ ‫טצק‬ ‫אוצרות הפנינים | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫אוצרות הפנינים‬ ‫רנה‬ ‫מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל‬ ‫על ידי שאדם מסתכל באחרים שיש להם יותר‪ ,‬זהו הגורם שאינו שמח בחלקו‬ ‫רנה‬ ‫יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו‬ ‫איש צובר הון ואינו נותן לשום אדם מחמת מורא אולי תשיגהו אסון זה מחלה כבדה מאוד‬ ‫פסק בית דין הנפלא של הבד״ץ בפרנקפורט דמיין‬ ‫גם כל האדם אשר נתן לו האלקים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח‬ ‫רנו‬ ‫בעמלו זה מתת אלקים היא‬ ‫בשבח מדת ההסתפקות‪ :‬המתאווה אל הריבוי לעולם לא ישקוט ולא ינוח‪ ,‬ולא יהיה לו פנאי לעבודת ה׳‬ ‫רנו‬ ‫כל עמל האדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא‬ ‫‪ç‬לא רק הגוף אלא גם הנפש עמל לפרנסת גופו‬ ‫רנז‬ ‫טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו‬ ‫כמו שאתה מאמין כי השם הטוב הוא יותר נכבד משמן הטוב‪ ,‬כן בהכרח תאמין שיום המות טוב מיום הלידה‬ ‫רנח‬ ‫טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו‬ ‫לעולם יבחר האדם הדרך האמצעי‪ ,‬זולת אם נטה לקצה האחד עליו לנטות לקצה השני‬ ‫מוצא הטוב והרע מקום אחד להם וממקור אחד נובעים‬ ‫צריך להקדים לעשות תשובה בנערותו בעודו איש חי ובעל כח‬ ‫בית המשתה הוא כינוי כולל כל תאוות עוה”ז‪ ,‬ובית אבל כינוי לזכרון יום המות‬ ‫רנט‬ ‫טוב כעס משחוק כי ברוע פנים ייטב לב‬ ‫המשכיל הכועס יהא מראה עצמו כאלו הוא כועס אבל לבו יהיה ריק מן הכעס‬ ‫לָפנים‪ ,‬אבל בקרבו יהיה רך כקנה‬ ‫גם כי יהיה בכעס‪ ,‬לא יהיה תוכו כברו‪ ,‬רק יכעוס ָ‬ ‫רס‬ ‫כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחוק הכסיל‬ ‫כל נמצא חפץ להראות שלימותו‪ ,‬אף מה שאין בו‬ ‫רס‬ ‫טוב אחרית דבר מראשיתו‪ ,‬טוב ארך רוח מגבה רוח‬ ‫בעת אשר הבחור יוסיף דעת‪ ,‬יכיר ערכו וידע כי עוד לא נגע בתורה הק׳‬ ‫אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה‪ ,‬טובה חכמה‬ ‫רס‬ ‫עם נחלה ויותר לרואי השמש‬ ‫בימים הראשונים הי׳ הטובה באה בזכות הצדיקים הראשונים‪ ,‬וכן‬ ‫היתה השפעת הקב״ה ברור כדוגמת מראה השמש‬ ‫מה שעומדים ישראל בנסיון בכל הגלויות ושמדות הוא רק מחמת האמונה הפשוטה‬ ‫טוב זכות נחלת האבות שעי״ז קיים התורה‪ ,‬ויותר למשמשים גדולי הדור‬ ‫רסא‬ ‫כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה‬ ‫המחזיק לת״ח יקבל ג״כ שכר התורה כת״ח עצמו‪ ,‬אלא מעלת הת״ח הוא שפתותיו דובבות בקבר‬ ‫רסב‬ ‫אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני‬ ‫יען שאמרתי בשפתי אחכמה‬ ‫על כן והיא רחוקה ממני‬ ‫רסב‬ ‫ומוצא אני מר ממות את האשה‬ ‫האשה שסוברת שמעלתה כמו איש אז אין זיווגם עולה יפה‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫ר‬ ‫אוצרות הפנינים‬ ‫אם נושא אחת מוטב‪ ,‬אבל מרבה נשים מר ממות‬ ‫בזווג שני הוא לפי מעשיו ומה שקיבל הוא מה שראוי לו‪ ,‬אבל זווג ראשון‪ ,‬יכול להיות ג״כ מר ממות‬ ‫אף אם תהי׳ אשת מדנים ולא יהי׳ לו עמה חיים נעימים‪ ,‬מ״מ מצלת אותו מן החטא וממלא רצון ה׳‬ ‫הנישואין הוא עול גדול שאדם מעמיס עליו ‪ -‬אם כוונתו לש״ש‪ ,‬יכול לבטוח שה׳ יעזרהו‪,‬‬ ‫כשנושא אשה לשם עצמו ולתאותו‪ ,‬אז נשואי אשה הם תענוג שעה ואבל עולם‬ ‫רסד‬ ‫אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי‬ ‫לכאורה הוא תמוה שידבר החכם בגנות אמנו שרה שהי׳ אברהם טפל לה בנביאות‬ ‫אין הקב”ה חפץ בריבוי האנשים בכמות אלא בריבוי באיכות‬ ‫רסה‬ ‫שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם‬ ‫לב חכם יודע הסוד שהמשפט הוא כפי העת שעושה אדם בה מצוה או עבירה‬ ‫משל נפלא ‪ -‬ב׳ תנאים בקיום המצוה‪ ,‬לעשות המצוה בזמנה‪ ,‬וגם שתהא המצוה כהלכתה בלי חסרון‬ ‫מי שהוא ״שומר״ מצוה ‪ -‬מחבב מצות‪ ,‬משתדל לסבב לו המקרים והמעשים כדי שיתחייב במצות‬ ‫רסו‬ ‫ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו‬ ‫אף אחר שנקברו ושבו לעוה״ז בגלגול‪ ,‬מ״מ אינם זוכרים העבר ואינם שבים‬ ‫רשעים קבורים עוד גרועים מרשעים מתים‬ ‫רסז‬ ‫בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר‬ ‫בכל עת תחשוב כאלו אתה מוכן למות ותלבש התכריכין והבגדים הלבנים‬ ‫שיהיו מידותיו בתכלית הנקיות ואז יוכל להאיר לאחרים‬ ‫רסז‬ ‫ראה חיים עם אשה אשר אהבת‬ ‫אזהרה על כמה דברים שנקראו ״חיים״‬ ‫רסח‬ ‫כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה‬ ‫תעשה תשובה בעודך בכוחך הראשון ותגבורת התאוה‪ ,‬ולא תמתין עד ימי זקנותך‬ ‫רסח‬ ‫וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר‬ ‫אם הי’ לנבונים עושר אז בוודאי הי’ לחכמים לחם‬ ‫רסח‬ ‫זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט‬ ‫האיש היקר והחשוב מצד החכמה הנכבדת שבו‪ ,‬יקלקלהו אפילו מעט סכלות‬ ‫לפי גודל שלימותו‪ ,‬אפילו חטא קטן יחשב לו גדול לפי ערכו‬ ‫בעל לשון הרע מניח כל המעלות שיש לאדם ועומד רק על החסרונות שלו‬ ‫רסט‬ ‫לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו‬ ‫החכם משתמש בלבו לימינו לתורה ומצות והכסיל משתמש בלבו לשמאלו לצד הטומאה‬ ‫לב החכם לבו ומחשבתו בביהמ״ד ע״כ הולכין לימין‪ ,‬ולב הכסיל בבית המשתה ע״כ הולכין לשמאלו‬ ‫רסט‬ ‫וגם בדרך כשהסכל הולך אחר לבו חסר ואמר לכל סכל הוא‬ ‫רע‬ ‫אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים‬ ‫לא יקבל אדם שררה על הצבור‪ ,‬כי אם יתרשל מלהוכיחם נחשב כאילו הוא החטא‬ ‫צריך לשמור מאוד מחטא הראשון שלא יהיה אחיזה כלל ליצר הרע‬ ‫רע‬ ‫אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה‬ ‫כמו שיברזל צריך הכשר ותיקון‪ ,‬כן החכם ללמוד תורה הק׳ צריך הכשר ותיקון‬ ‫אר‬ ‫אוצרות הפנינים | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫אוצרות הפנינים‬ ‫נגד החוקרים דיבר‪ ,‬כשלא ישיגו הדברים בתחילת שכלם חוקרים תיכף‬ ‫כשנחלש כח היצה״ר‪ ,‬ולא קלקל פניו ע״י עבירות‪ ,‬יעשה חיל נגד היצה״ר‬ ‫רעא‬ ‫אם ישוך הנחש בלי לחש מה יתרון לבעל הלשון‬ ‫האיש אשר כחץ שחוט לשונו להזיק לבני אדם בלשון מדברת‪ ,‬במה הוא יותר מן הנחש המזיק‬ ‫רעא‬ ‫לשחוק עושים לחם ויין ישמח חיים והכסף יענה את הכל‬ ‫כיון שהכסף יענה את הכל‪ ,‬צריכים סעודות לחם ויין להביא שמחה‬ ‫רעב‬ ‫שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו‬ ‫תזהיר ותורה הדרך טובה לעם‪ ,‬אף שדומה לך שהדברים לא יועילו‬ ‫הגם דהתוכחה אינו פועל לפי שעה‪ ,‬אבל כשירבו לו הימים ויזקין‪ ,‬אז יזכור כל המוסר והתוכחה‬ ‫תלמוד עם אחרים ואל תדאג שתפסיד עי״ז מהשלמת נפשך‪ ,‬כי ברוב הימים שיוסיפו לך תוכל להשלימו‬ ‫רעג‬ ‫תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה יהי’ רעה על הארץ‬ ‫ביום השמיני זכות המילה מגנת ומצלת מן הסכנה‬ ‫לשיטת הרמ”א ז”ל דמל תוך ח’ יצא‪ ,‬אמאי דוחה שבת נמהליה בערב שבת‬ ‫תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה יהי’ רעה על הארץ‪ ,‬אם ימלאו העבים גשם על הארץ‬ ‫רעד‬ ‫יריקו וגו’‬ ‫מן הראוי שיהיה עצרת רחוק חמשים יום מחג הסוכות כמו שבועות מפסח‬ ‫אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא‬ ‫רעד‬ ‫מהתלמידים ניכר תוכו של הרב‬ ‫רעה‬ ‫כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח ויזכור את ימי החושך כי הרבה יהיו כל שבא הבל‬ ‫כשיזכור אדם בימי חייו את ימי החושך שאחר מותו שיהיו עוד הרבה מימי חייו‪ ,‬בזה תוּפר שמחתו‬ ‫רעה‬ ‫שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורתיך‬ ‫רשעים שמחים רק קודם עשיית העבירה‪ ,‬אבל אחר שמהרו לעשות וינוח מרתיחתו מתעצבים‬ ‫רעה‬ ‫ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט‬ ‫אם תהיה משכיל גם כשאתה עדיין ילד‪ ,‬אז לא תצטרך לסגף עצמך בזמן בחרותך כדי להגיע לדרך הממוצע‬ ‫רעו‬ ‫והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך‬ ‫טבע יסוד האש הוא להתכעס‪ ,‬וזה מצוי‪ ,‬ע״כ הזהיר עליו‬ ‫וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי‬ ‫רעו‬ ‫בהם חפץ‬ ‫במות הרשע מראין לו מספר שנים אשר חטא ולא מספר הימים‬ ‫רעו‬ ‫כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים‬ ‫כאשר ימות הצדיק נוטל עמו כל השפע והפרנסה מתמעטת‬ ‫רעז‬ ‫ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה‬ ‫שלמה המלך היה צריך לירד מגבעת חכמתו ולצמצם דעתו ושכלו ולרדת בשפל המדריגה של איש ההמוני‬ ‫אף שהיה חכם ביותר‪ ,‬מ״מ לימד דעת את העם‬ ‫רעז‬ ‫עשות ספרים הרבה אין קץ‬ ‫לעת קץ הגאולה תשוב התורה לאכסניה ולאיתנה הראשון ללמוד אותה בעל פה בלי ספרים‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫בר‬ ‫אוצרות הפנינים‬ ‫הא דצריך להקב”ה לעשות ספרים הרבה הוא מפני שעוד לא בא הקץ‬ ‫בתגבורת חכמת הנפש יחלש כח הגוף החומרי‬ ‫רעח‬ ‫סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו’‬ ‫בימי הזקנה כבר תשש כח היצר הרע ואינו יכול אז לפתות עוד את האדם בנקל‬ ‫סוף דבר יהיה הכל נשמע ומובן בשכל ויתורצו כל הקושיות והתמיהות‬ ‫רעח‬ ‫את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם‬ ‫הירא את ה׳ והשומר מצוותיו‬ ‫הוא האדם השלם הכל אבריו וגידיו‬ ‫רעט‬ ‫כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע‬ ‫הקב״ה רוצה שניהם המחשבה וגם מעשה המצוה‪ ,‬והא בלא הא לא סגי‬ ‫גר‬ ‫ט״וי‪ ‬תחמש | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שמחת יו״ט‬ ‫עונשו סגי ובשבת עונשו קל ואינו חמור כל כך כמו‬ ‫ושמחת בחגך והיית אך שמח (דברים טז טו)‬ ‫ביום טוב‪ ,‬ודפח”ח ש”י‪.‬‬ ‫ואעתיק לך לשון הרמב”ם (פרק ו מהלכות יום טוב הל’ יז)‬ ‫ביום טוב צריך שיהי’ טוב לעצמו ומטיב לאחריני‬ ‫ז’ ימי הפסח וח’ ימי החג עם שאר ימים טובים כולם‬ ‫שנו חכמים בלשון המשנה מגילה (דף ז ב) אין בין יום‬ ‫אסורים בהספד ותענית‪ ,‬וחייב אדם להיות בהן שמח‬ ‫טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד‪ ,‬מה מתקו לי בזה‬ ‫וטוב לב וכו’ וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל‬ ‫דברי הרב בעל נועם מגדיםא  על התורה (פרשת אמור)‪,‬‬ ‫לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים והאומללים‪,‬‬ ‫שכתב לפרש על פי מאמר הזוהר הק׳ בזוהר הקדוש‬ ‫אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו‬ ‫(יתרו דף פח ב) וז”ל‪ :‬בכולהו שאר זמנין וחגין בעי בר‬ ‫ואשתו‪ ,‬ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש‪ ,‬אין‬ ‫נש לחדי ולמחדי למסכני‪ ,‬ואי הוא חדי בלחודוי ולא‬ ‫זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו‪ .‬ועל אלו נאמר‪:‬‬ ‫יהיב למסכני עונשיה סגי‪ ,‬דהא בלחודוי חדי ולא יהיב‬ ‫זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם‬ ‫חדו לאחרא‪ ,‬עליה כתיב (מלאכי ב‪ ,‬ג) “ְוְ ֵזֵ ִִר ִיִתי ֶֶפ ֶֶרשׁ ַַעל־‬ ‫לנפשם‪ ,‬ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר (מלאכי ב‪,‬‬ ‫ְְפֵּנֵ יֶכֶ ם ֶֶפּ ֶֶרשׁ ַַחֵגֵּ יֶכֶ ם”‪ .‬ואי איהו בשבתא חדי‪ ,‬אף על גב‬ ‫ג) וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם‪ ,‬עכ”ל הזהבב  ‪.‬‬ ‫דלא יהיב לאחרא‪ ,‬לא יהבין עליה עונשא‪ ,‬כשאר זמנין‬ ‫‪spacer‬‬ ‫וחגין‪ ,‬דכתיב “פרש חגיכם” פרש חגיכם קאמר‪ ,‬ולא‬ ‫‪spacer‬‬ ‫פרש שבתכם‪.‬‬ ‫וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים‬ ‫וישישו אחרים בשמחה‬ ‫וזה שכתב אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש‬ ‫ובמקהלים אמרתי בענין הזה פירוש המסורה ב׳‬ ‫“בלבד”‪ ,‬ר”ל לענין לאכול ולבדו‪ ,‬ולא ליתן גם‬ ‫פעמים ישישו ‪( -‬תהלים סח ד) וצדיקים ישמחו יעלצו‬ ‫לאחרים‪ ,‬יש חילוק בין יום טוב לשבת‪ ,‬דביום טוב‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫א‪ .‬להרה״ק רבי אליעזר הלוי הורביץ זצ״ל מטארניגראד‪ ,‬תלמיד בעל נועם אלימלך‪ ,‬החוזה מלובלין והמגיד מקאזניץ זי״ע‪ ,‬נלב״ע תקס״ו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ועיין בעטרת ישועה ‪ -‬מועדים להרה״ק מדזיקוב זצ״ל בערך הגדה של פסח שהביא דברי רבינו אלו בשם הנועם מגדים וביאר בזה למה‬ ‫בפסח אנו מכריזין כל דכפין וכו׳ ולא בשאר הרגלים ‪ .‬וכתב עפ״י דברים הנ״ל דאין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד ‪ -‬היינו לאכול לבד‪.‬‬ ‫ולכך בשאר יו״ט אין צריכין להכריז יען דכל העם ידעו מדברי הזוה״ק‪ ,‬אבל בפסח כיון נקטו יום ראשון בשם שבת כדכתיב ממחרת השבת‬ ‫שמא יטעו העם דדינו כשבת‪ ,‬ואינו עבירה כ״כ באם לא יזמין אורחים‪ ,‬ע״כ מכריזין כל דכפין ייתי וייכול‪ ,‬למען ידעו העם דאף דנקרא גם‬ ‫בשם שבת‪ ,‬אבל כח יו״ט לא פקע מיניה‪ ,‬והבן‪ .‬עכל״ק‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫דר‬ ‫התכלית‪ ,‬הם שמחים רק בעצמם ואין משישים‬ ‫לפני אלהים וישישו בשמחה‪( ,‬איוב ג כב) השמחים אלי‬ ‫אחרים בלעדם‪ ,‬רק כאשר לקברות יובלו ועזבו‬ ‫גיל ישישו כי ימצאו קבר‪ ,‬ונראה לי על פי מה שאמרו‬ ‫לאחרים חילם‪ ,‬אז יש שמחה לאחרים בכספם וזהבם‬ ‫חז”ל (מגילה י ב) בפסוק (דברים כח סג) והיה כאשר שש‬ ‫אשר צברו כעפר‪.‬‬ ‫ה’ עליכם להיטיב אתכם‪ ...‬כן ישיש להרע אתכם ‪-‬‬ ‫ומי חדי הקדוש ברוך הוא במפלתן של רשעים וגו’‬ ‫וזה שכתוב וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים‪,‬‬ ‫אמר ר’ אלעזר הוא אינו שש אבל אחרים משיש‪,‬‬ ‫דהיינו שמחה לשם מצוה לשם שמים‪ ,‬על כן וישישו‪,‬‬ ‫ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש‪ ,‬שמע‬ ‫אחרים בשמחה‪ ,‬אבל הרשעים השמחים אלי גיל‪,‬‬ ‫מינה‪ ,‬עכ”ל הגמרא‪.‬‬ ‫שתכלית שמחתם הוא הגיל והשמחה בעצמה ולא‬ ‫לעשות רצון קונם שצוה על השמחה‪ ,‬הם לא ישישו‬ ‫יוצא לנו מזה דהוראת תיבת ישיש ביו”ד לעשות‬ ‫אחרים בחייהם‪ ,‬כי אם לעת מצוא זו המיתה אז‬ ‫שמחה לאחרים‪ ,‬והנה הצדיקים השמחים שמחת‬ ‫ישישו אחרים כי ימצאו קבר‪ ,‬לעת כי הם לקברות‬ ‫מצוה ולא שמחת כריסם‪ ,‬בכל פעם שהם שמחים‬ ‫יובלו‪ ,‬והונם נשאר לאחרים הבאים אחריהם‪.‬‬ ‫הם משישים ומשמחים גם אחרים‪ ,‬אבל הרשעים‬ ‫(אותיות ‪ -‬יום טוב)‬ ‫השמחים רק שמחת עצמם והשמחה בעצמם הוא‬ ‫שמחת בית השואבה‬ ‫גם מלאכי מעלה משרתי עליון רחוקים הם מהשי”ת‬ ‫אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח‬ ‫בתכלית הרחקה‪ ,‬ואין להם שום דמיון כלל למלך‬ ‫בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן‬ ‫אל רם ונשא‪ ,‬ואם המה ראויים לעשות שליחותו‬ ‫הכל כאן‪ ,‬ואם איני כאן מי כאן (סוכה נג‪ ,‬א)‬ ‫ולעבוד עבודתו‪ ,‬גם אנחנו שוכני ארץ ויושבי תבל‬ ‫ראויים לזה‪.‬‬ ‫יש טועים ואומרים דרק מלאכי מעלה‬ ‫עליון ראויים לעבוד את ה׳‪ ,‬אבל מה נחשב‬ ‫וזה שאמר הלל אם אני כאן‪ ,‬אם שפל ונבזה כמוני‬ ‫עבודת האדם ילוד אשה בעיני הקב״ה?‬ ‫ראוי לעבוד את ה’ ולהיות שמח כאן בשמחת בית‬ ‫כבר הקשו‪ ,‬היתכן שהלל העניו יאמר כן? ופירש‬ ‫השואבה וליטול חלק בשמחה של מצוה‪ ,‬אז הכל‬ ‫הפלאהג  ז”ל‪ ,‬הכוונה דיש בני אדם שאומרים מי אנכי‬ ‫כאן‪ ,‬אז כל ישראל ראויים לזה בקל וחומר ממני‪.‬‬ ‫שאזכה לעבוד את מלך מלכי המלכים הקב”ה ומה‬ ‫ואם איני כאן‪ ,‬כלומר אם אני אחשוב אדמה בנפשי‬ ‫נחשב עבודת אדם ילוד אשה הנוצר מטפה סרוחה‬ ‫שאין אני ראוי לעבוד את מלך מלכי המלכים הקב”ה‬ ‫בעיני רבון כל העולמים אשר אין סוף לגדלותוד ‪.‬‬ ‫הרם ונשא וגבה מאד‪ ,‬אז אני שואל מי כאן‪ ,‬מי הוא זה‬ ‫אך באמת טעות גדול‪ ,‬וחס ושלום לומר כן‪ ,‬כי אז‬ ‫ואיזהו כאן בכל העולם כולו שיהיה ראוי לעבדו‪ ,‬הלא‬ ‫אפילו מלאכי עליון אינם ראויים לעבוד את הקב”ה‬ ‫גם שנאני שחק כאין וכאפס נחשבו נגדו ית’‪ ,‬ואם‬ ‫כי ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש (ישעיה מ כה)‪,‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫ג‪ .‬הגה״ק ר׳ פנחס הלוי איש הורוויץ זצ״ל‪ ,‬תלמידו של הרה״ק המגיד ממעזריטש [אצלו למד יחד עם אחיו הר״ר שמעלקא מניקלשבורג]‪.‬‬ ‫כיהן כרב ואב"ד העיר פרנקפורט דמיין‪ .‬אחד מרבותיו המובהקים של בעל ה"חתם סופר” ‪ .‬מח״ס המקנה על מסכת קידושין‪ ,‬הפלאה על‬ ‫מספר מסכתות ושו״ע‪ ,‬ופנים יפות עה״ת ועוד‪ .‬נלב״ע תקס”ה‬ ‫ד‪ .‬וידועים דבי הרה״ק ר׳ צדוק מלובלין זצ״ל ‪ :‬כשם שצריך אדם להאמין בהשם יתברך כך צריך אחר כך להאמין בעצמו" ‪( -‬צדקת הצדיק קנ"ד)‬ ‫הר‬ ‫הבאושה‪ ‬תיב תחמש | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫שנאן שהם אסורים בזיקי ההכרח לעשות רצון מלכו‬ ‫עבודתם חשובה בעיני ה׳‪ ,‬אז גם עבודתנו חשובה‬ ‫של עולם‪ ,‬אבל האדם הוא חפשיי בבחירתו ככל‬ ‫ויקרה בעיניו‪ ,‬ודפח”ח‬ ‫אשר יחפוץ יעשה אם טוב אם רע‪ .‬ועל זה אמר ה’‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת סוכה דף נג א)‬ ‫בראשית ברוא אדם על הארץ (בראשית א כו) נעשה‬ ‫‪spacer‬‬ ‫אדם בצלמנו כדמותנו‪ ,‬וכתב בספורנו כי האדם דומה‬ ‫כשהאדם ישן עיניו סגורות ואיך אפשר לו לראות שינה‬ ‫בקצת לאל ית’ הפועל בבחירה‪ .‬אמנם בחירות האל‬ ‫תניא אמר ר׳ יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת‬ ‫ית’ היא לעולם לטוב‪ ,‬ולא כן הבחירה האנושית‪ .‬על‬ ‫בית השואבה‪ ,‬לא ראינו שינה בעינינו‪.‬‬ ‫כן הבחירה האלקית על אופן נכבד מאד יותר מן‬ ‫הבחירה האנושית‪ ,‬ולכן אמר כדמותנו כמו דמותנו‬ ‫פירש הגאון כתב סופר על דרך היכי תמצא ‪ -‬שאדם‬ ‫לא כדמותנו האמיתי עיין שם‪.‬‬ ‫יראה שינה בעיניו כי כשהאדם ישן עיניו סגורות ואי‬ ‫אפשר לו לראות שינה?‬ ‫ועם מין האדם נשלם תכלית כוונת הבריאה להיות‬ ‫האדם פועל הטוב בטוב בחירתו לא בהכרח כי אם‬ ‫אבל אפשר [לאדם] שיראה בעיניו [על ידי] שהוא‬ ‫מרצונו החפשיי‪ ,‬ועל ענין זה רמזו חז”ל בסוכה (נג א)‬ ‫יושב ובטל‪ ,‬וחז״ל אמרו (הובא במגן אברהם ובאר היטב‬ ‫אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית‬ ‫או”ח סי’ תקפ”ג סעיף ז) יושב ובטל כישן דמי‪ ,‬ואז יוכל‬ ‫השואבה אמר אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן‬ ‫לראות שינה בעיניו‪.‬‬ ‫מי כאן‪ ,‬הוא היה אומר למקום שאני אוהב שם רגלי‬ ‫וזה שאמר ר׳ יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים‬ ‫מוליכות אותי‪ ,‬כלומר אם אני כאן ‪ -‬רצה לומר מין‬ ‫שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו‪ ,‬כי כל‬ ‫האדם אז הכל כאן‪ ,‬ונשלם תכלית הבריאה‪ ,‬ואם איני‬ ‫היום וכל הלילה לא ישבנו בטל רק תמיד עבדנו את‬ ‫כאן רק המלאכים היו בעולם‪ ,‬אז מי כאן‪ ,‬מי היה‬ ‫ה׳ בשמחה‪ ,‬ודפח״ח‪.‬‬ ‫בעולם שיעבוד ה’ מרצון חפשיי‪ ,‬ועל זה אמרו‪ ,‬הוא‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת סוכה דף נג א)‬ ‫היה אומר כי בזה יתר שאת להאדם על המלאכים כי‬ ‫‪spacer‬‬ ‫הם מוכרחים‪ ,‬אבל אני ר”ל מין האדם למקום שאני‬ ‫אוהב שם רגלי מוליכות אותי‪ ,‬שכל איברי הם תחת‬ ‫ממשלת הבחירה‪ ,‬ומה שאני אוהב ורוצה לעשות‬ ‫‪spacer‬‬ ‫זאת אני עושה‪ .‬ואם אין זכרוני כוזב ראיתי ביאור זה‬ ‫עם מין האדם נשלם תכלית כוונת הבריאה‬ ‫לבעל אפיקי יהודהה  בספרו איי הים על אגדות הש”ס‬ ‫להיות האדם פועל הטוב בטובבחירתו‬ ‫והוא נכון מאדו ‪.‬‬ ‫הבחירה הוא קרן האדם והודו‪ ,‬כתרו ונזרו‪ ,‬ועל ידה‬ ‫(אותיות ‪ -‬אות ב׳ ‪ -‬בחירה)‬ ‫נתעלה ביתר שאת מכל צבא מעלה רבבות אלפי‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫ה‪ .‬לרבי יהודה ליב עדל זצ״ל‪ .‬תלמיד בעל מרכבת המשנה ומבאי ביתו של הגר״א מווילנא‪ .‬נודע כהמגיד מסלונים‪ .‬מח״ס אפיקי יהודה ‪,‬‬ ‫מי נפתוח‪ ,‬מים טהורים‪ ,‬איי הים ועוד‪ .‬נלב״ע תקפח‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ועיין עוד מה שהבאנו דברי רבינו בזה בפרשת נצבים בפסוק ובחרת בחיים‪ ,‬ושניהם הם חלק ממאמר רבינו בילקה״ג אותיות אות ב׳‬ ‫ערך בחירה‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫ור‬ ‫אתרוג וד׳ מינים‬ ‫לכם ‪ -‬משלכם‪ ,‬להוציא את‬ ‫לולב הגזול והיבש פסול (סוכה כט‪ ,‬ב)‬ ‫השאול ואת הגזול (סוכה מא‪ ,‬ב)‬ ‫מי ששב בר״ה ויום כיפור ואח״כ חוזר‬ ‫בענין לצאת עם אתרוג במתנה על‬ ‫לסורו הוי כמי שלא שב כלל‬ ‫מנת להחזיר‪ ,‬ובאתרוג השאול‬ ‫בגמרא סוכה (כט ב) לולב הגזול והיבש פסולז ‪...‬‬ ‫ביום טוב ראשון [כתיב] (בסוכה מא ב) ולקחתם לכם‬ ‫דנשמע ממתניתין דלולב הגזול פסול דשינוי החוזר‬ ‫[ודרשינן] משלכם‪ ,‬להוציא את השאול‪ .‬ועיין שם‬ ‫לברייתו לא שמיה שינוי ‪.‬‬ ‫ברא”ש שמביא דעת הר’ ישעיה ז”ל שהקשה מה יש‬ ‫והנה איתא במסכת ראש השנה (דף טז ב) אמר ר׳‬ ‫בין מתנה על מנת להחזיר לשאול‪ ,‬בשניהם הוא שלו‬ ‫יצחק ד׳ דברים מקרעין גזר דינו של אדם‪ ,‬צדקה‬ ‫עד שיטלנו‪ ,‬ושניהם אין הגוף קנוי לו‪ .‬ותירץ דמתנה‬ ‫צעקה‪ ,‬שינוי השם‪ ,‬ושינוי מעשה ופירש רש״י שינוי‬ ‫על מנת להחזיר אינו חייב באונסין דלהכי יהבי ליה‬ ‫מעשה ‪ -‬שב מרעתו‪ .‬ובגמרא‪ ,‬שינוי מעשה דכתיב‬ ‫במתנה‪ ,‬מיהו כי איתיה בעיניה מיחייב לאהדורי ליה‪,‬‬ ‫וירא אלקים את מעשיהם וגו׳ עיין שם ‪.‬‬ ‫וכיון דאינו חייב באונסין קרינא ביה לכם‪ ,‬אבל שאול‬ ‫שחייב באונסין לא קרינא ביה לכם עכ”ל‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫אמנם אותן השבים מרעתם ומשנים מעשיהם רק‬ ‫בעשרת ימי תשובה‪ ,‬ואחר כך בכל השנה חוזרים‬ ‫ובקונטרסי לסוגיא דמצוה הבא בעבירה שכתבתי‬ ‫לסורם הוי ליה שינוי החוזר לברייתו ולא שמיה שינוי‬ ‫זה י”ד שנים‪ ,‬הקשיתי לפי מה שכתב הקצות החושן‬ ‫‪ -‬ואיך אם כן יקרע בזה גזר דינם?‬ ‫(חושן משפט סימן עב ס”ק לד) בשואל ספר מחבירו פטור‬ ‫מאונסין דטעם דשואל חייב באונסין הוא משום שכל‬ ‫והנה השופר קורא אלינו עורו ישינים משנתכם‬ ‫הנאה שלו אבל מצות לאו ליהנות נתנו‪ ,‬ובנתיבות‬ ‫כמו שכתב הרמב״ם בהלכות תשובה (פרק ג הלכה ד)‬ ‫שם דחה דבריו מדברי הטורי זהב (יורה דעה סימן רכא‬ ‫ומתעוררים לקולו‪ ,‬וכאשר יעבור התקיעה חוזרים‬ ‫ס”ק מג) דבתלמוד תורה שנמשך הנאה לאדם כמו‬ ‫לישון בסכלותם ואולתם‪ ,‬אם כן הוי שינוי מעשיהם‬ ‫שכתוב (תהלים יט ט) פקודי ה’ ישרים משמחי לב‪ ,‬לא‬ ‫שינוי החוזר לברייתו ולא שמיה שינוי‪.‬‬ ‫אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫וזה שכתוב [בסוף הפרק לפני המשנה] הדרן עלך‬ ‫אמנם כאן בלולב ואתרוג השאול‪ ,‬גם הנתיבות מודה‬ ‫הישן ‪ -‬כלומר אתה הישן שינת האולת בכל השנה‬ ‫דשייך מצות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬אם כן פטור מאונסין‪,‬‬ ‫חזור עליך‪[ .‬וממשיך המשנה] לולב הגזול והיבש‬ ‫וכיון דפטור מאונסין שפיר קרינא ביה לכם וכדעת‬ ‫פסול ‪ -‬דמוכח מיניה דשינוי החוזר לברייתו לא‬ ‫הר’ ישעי’ ז”ל‪ ,‬אם כן אמאי אינו יוצא בשאול‪ ,‬וחידוש‬ ‫שמיה שינוי‪ ,‬אם כן מה מועיל מה שאתה ניעור‬ ‫בעיני ששום אחרון לא התעורר על זה‪ ,‬וחזרתי על‬ ‫בימים הקדושים‪ ,‬אם אתה ישן בכל השנה ‪ -‬הלא‬ ‫כל הצדדים ליישב בריוח ולא בדוחק ולא מצאתיח ‪.‬‬ ‫שינוי מעשה כזה לא יועיל ולא יציל ולא מהני‬ ‫מידי‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫[ועיין בטורי זהב (אורח חיים סימן י”ד ס״ק ה) שהקשה‬ ‫(אות ל ‪ -‬ליקוטי אגדה ‪ -‬הדרן עלך הישן)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫ז‪ .‬עיין שם מה שהביא מחידושי חת״ס שם דבין גזלם אגודה ובין גזלם נפרדים ואגדם‪ ,‬דאע״ג דהוי שינוי מעשה פסול משום דהוי שינוי‬ ‫החוזר לברייתו‪ ,‬וכתב דע״פ דבריו נשמע ממתניתין דלולב הגזול פסול דשינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי ‪.‬‬ ‫ח‪ .‬וידידינו אדמו״ר משעניצא שליט״א העיר לי דיש לתרץ ע״פ דברי ספר החינוך במצוה שכ״ד וז״ל‪ :‬בעת ההיא צונו השם לקחת בין‬ ‫ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו‪ ,‬והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח כמו שהעת עת שמחה‪ ,‬כי צדק‬ ‫זר‬ ‫םינימ‪ ‬׳דו גורתא | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫יום ראשון – בהגהות חכמת שלמהי  כתב כאן ליישב‬ ‫למה פסלינן ביום א’ דסוכות ליטול לולב השאול‬ ‫קושית התוספות אמאי קאמר בש”ס שמא יעבירנו‬ ‫מחבירו וכו’‪ .‬ועיין מה שכתבתי אני עני בילקוט‬ ‫ד׳ אמות ברשות הרבים ולא קאמר שמא יוציאנו‬ ‫הגרשוני חלק ב אות “מתנה ע”מ להחזיר” ליישב‬ ‫מרשות היחיד לרשות הרבים‪.‬‬ ‫בדרך חידוד]‪.‬‬ ‫וכתב דאף דיום טוב הוי עשה ולא תעשה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫בהוצאה דהוי מלאכה גרועה אינו בכלל מלאכה ממש‪,‬‬ ‫אני ה’ אוהב משפט שונא‬ ‫ואינו מוציא מכלל לשון שבתון‪ ,‬והוי בו רק לאו לא‬ ‫גזל בעולה (סוכה ל א)‬ ‫עשה‪ ,‬אם כן אתי שפיר דיש לומר דבאמת אף אם‬ ‫אפילו אם לא כל הקרבן בעבירה אלא רק מעורב‬ ‫יוציאנו מה בכך‪ ,‬הרי עשה דוחה לא תעשה‪ ,‬ואף דלא‬ ‫במעותיו איזה ממון של גזל‪ ,‬מ״מ פסולה‬ ‫הוי בעידנא‪ ,‬יש לומר כדעת הסוברים דמכשירי מצוה‬ ‫נחשב בעידנא‪ ,‬ואם כן הכי נמי כיון דילך אצל בקי‪ ,‬הוי‬ ‫אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בר יוחאי מאי דכתיב‬ ‫בכלל בעידנא‪ ,‬ואם כן הוי ראוי לומר עשה דוחה לא‬ ‫(ישעיה סא ח) כי אני ה’ אוהב משפט שונא גזל בעולה‬ ‫תעשה‪ ,‬לכך נקט שמא יעבירנו ד׳ אמות‪ ,‬וזה שפיר‬ ‫וכו’ – הנה לעיל מיניה יליף מוהבאתם גזול ואת‬ ‫דהוי עשה ולא תעשה‪ ,‬עכ”ד‪.‬‬ ‫הִּפ ֵֵסחט ‪ ,‬גזול דומיא דפסח‪ ,‬ומה שהוצרך ללמוד‬ ‫ִ‬ ‫זה עוד מקרא דשונא גזל בעולה‪ ,‬עיין בחדושי חתם‬ ‫ובהשקפה ראשונה תמהתי‪ ,‬דהא אין עשה דוחה לא‬ ‫סופר ז”ל לכאן מה שכתב בזה‪.‬‬ ‫תעשה שיש בה כרת‪ ,‬שוב ראיתי דמהרש”ל ביבמות‬ ‫(דף ד) סובר דגם לפי המסקנא קיימא לן עשה דוחה‬ ‫ולפום ריהטא נראה לי בזה‪ ,‬דמוהבאתם גזל לא‬ ‫הִמ ְְקֶנֶ האי (חלק ג כלל נו‬ ‫לא תעשה שיש בה כרת‪ ,‬ובספר ִ‬ ‫ידענא אלא אם הקרבן עצמו הוא גזול‪ ,‬דאז כל הקרבן‬ ‫פרט א) הביא שכן הוא גם כן דעת הר”ש מקינון בספר‬ ‫כולו בא בעבירה‪ ,‬אבל אם רק מעורב במעותיו איזה‬ ‫הכריתותבי (אות קסג) עיין שם‪.‬‬ ‫ממון של גזל וקונה עבורם קרבן הוה אמינא דלא‬ ‫מיפסל‪ ,‬קמשמע לן קרא כי אני ה’ וגו’ שונא גזל‬ ‫ואם כנים הדברים‪ ,‬יש ליישב בזה הרמב”ם (פרק‬ ‫בעולה‪ ,‬רק [אפילו] יש בה איזה צד של גזל גם כן היא‬ ‫ב מהלכות שופר הל׳ ו) דנקט שמא יעבירנו וגם שמא‬ ‫שנואה לפניו ית’ ולא לרצון יחשב‪ ,‬וא”ש‪.‬‬ ‫יוציאנו עיין שם‪ ,‬ושינה מלשון הגמרא‪ ,‬ולפי זה יש‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬סוכה ל א ‪ -‬אני ה׳)‬ ‫לומר דהרמב”ם לשיטתו דסובר תחומין י”ב מיל‬ ‫דאורייתא וקרא דאל יצאגי איירי בתחומין‪ ,‬אם כן לא‬ ‫מוכח כלל דהוצאת מלאכה גרועה היא‪ ,‬כי התוספות‬ ‫שמא יעבירנו ד׳ אמות ברשות הרבים‬ ‫פרק קמא דשבת (ב א) הוכיחו האי דהוצאה מלאכה‬ ‫אמאי קאמר בש”ס שמא יעבירנו ד׳ אמות ברה”ר‬ ‫גרועה היא‪ ,‬מדאיצטריך תרי קראי בשבת (צ”ו ב)‬ ‫ולא קאמר שמא יוציאנו מרה”י לרה”ר‬ ‫מויכלא העם מהביא ובעירובין (יז א) מאל יצא‪ ,‬וזה‬ ‫דוקא למאן דאמר תחומין דרבנן‪ ,‬אבל לרמב”ם‬ ‫במחבר (סעיף ב) ביום שבת אינו ניטל אפילו אם הוא‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫כל אמרי פיו‪ ,‬וידוע מצד הטבע כי ארבעת המינין כלם משמחי לב רואיהם‪ .‬עכ״ל‪ .‬ולפי״ד החינוך אפ״ל דגם אצל הד׳ מינים לא אמרינן מצות‬ ‫לאו ליהנות נתנו מאותו הטעם שכתב הנתיבות לגבי תלמוד תורה ‪ -‬מפני שהם משמחי לב‪ ,‬ודו״ק ודפח״ח‪.‬‬ ‫ט‪( .‬סוכה ל א) דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה שנאמר (מלאכי א‪ ,‬יג) והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה גזול דומיא דפסח מה פסח‬ ‫לית ליה תקנתא אף גזול לית ליה תקנתא‪.‬‬ ‫י‪ .‬להגאון מה״ר שלמה קלוגר זצ"ל ‪.‬‬ ‫אי‪ .‬על כללי הש"ס מהג״ר רבי אליעזר זוסמן ‪ -‬סופר זצ״ל‪ ,‬בעל ילקוט אליעזר‪ ,‬תלמיד הכתב סופר‪ ,‬והמהר״ם שיק ‪ -‬אב"ד פאקש‪ ,‬נלב״ע תרס״ג‪.‬‬ ‫בי‪ .‬רבינו שמשון מקינון אחד מרבותינו בעלי התוספות האחרונים‪ ,‬בו יבאר כללי וסוגיות התלמוד‪.‬‬ ‫גי‪ .‬אל יצא איש ממקומו ביום השביעי (שמות טז כט)‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫חר‬ ‫די”ב מיל אליבא דכולי עלמא דאורייתא‪ ,‬ונפקא לן‬ ‫פרי עץ הדר (ויקרא כג‪ ,‬מ)‬ ‫מאל יצא‪ ,‬אם כן לא מוכח כלל דמלאכה גרועה היא‪.‬‬ ‫משובח בגופו ומשובח במראיו‪ ,‬משובח בגופוקודם‬ ‫וכן כתב בהגהות טעם המלך על שער המלך (פרק‬ ‫כ”ז מהלכות שבת) יעו”ש‪ .‬אם כן גם הוצאה הוי עשה‬ ‫בירושלמי יומא (פרק שני שעירים הלכה א) משובח בגופו‬ ‫ולא תעשה‪ ,‬ולא שייך עשה דוחה לא תעשה‪ ,‬על כן‬ ‫ומשובח במראיו‪ ,‬משובח בגופו קודם‪ ,‬פירש דמשובח‬ ‫נקיט שפיר גם שמא יוציאנו מרשות היחיד לרשות‬ ‫בגופו קודם לקרבן מהמשובח במראיו‪ ,‬וכתב במתא‬ ‫הרבים‪ ,‬וא”ש‪.‬‬ ‫דירושליםדי ‪ ,‬ומזה השבתי למה שנשאלתי בענין ב’‬ ‫אתרוגים‪ ,‬א’ היה הדר טפי מחבירו ואחר לא הי’ הדר‬ ‫אבל במחכ”ת הרמה של הגאון מה״ר שלמה קלוגר‬ ‫כמוהו‪ ,‬אמנם היה גדול ממנו‪ ,‬איזה קודם? והשבתי‬ ‫זצ”ל לא זו הדרך ליישב קושית התוספות‪ ,‬דאם כן גם‬ ‫דמשובח בגופו קודם מירושלמי פה [עכת״ד]‪.‬‬ ‫בהעברת ד׳ אמות ברשות הרבים אין כאן עשה ולא‬ ‫תעשה‪ ,‬דכבר ביארתי באורך לעיל (סימן שמ”ה ענף ו)‬ ‫ולענ”ד צריך עיון דעיקר מעלת האתרוג הוא שיהיה‬ ‫בשם הר”ן ורז”ה ורשב”א ורמב”ם דהעברת ד׳ אמות‬ ‫הדר כמפורש בקרא ולא שיהיה גדול‪ .‬שוב מצאתי‬ ‫ברשות הרבים היא תולדה דהוצאה‪ ,‬ואם ההוצאה‬ ‫בעזרת ה”י במתא דירושלים פרק ג׳ דראש השנה‬ ‫שהיא האב אין בה עשה ולא תעשה‪ ,‬רק לא תעשה‬ ‫(הלכה ו’ ד”ה אמרתי להעתיק פה וכו’) שהרגיש בעצמו‬ ‫לחוד‪ ,‬האיך יהיה בההעברה שהיא התולדה עשה‬ ‫דיש לומר‪ ,‬כיון דכאן כתבה התורה הדר בפירוש‪ ,‬אולי‬ ‫ולא תעשה‪ ,‬אתמהה‪.‬‬ ‫הדר קודם‪ ,‬ע”ש‪.‬‬ ‫ואם נתפוס סברת הגאון הנ”ל לאמת‪ ,‬דבהוצאה‬ ‫ולענין מראה הדר של אתרוג אעתיק בכאן מה‬ ‫וכן בהעברת ד׳ אמות ברשות הרבים שהיא‬ ‫שכתב בספר בכורי יעקב להגאון ר׳ יעקב עטלינגער‬ ‫תולדה דהוצאה לא הוי אלא לא תעשה גרידא‬ ‫זצ”לוט (הלכות לולב סימן תרמח ס”ק נ) וז”ל‪ :‬ממה שכתב‬ ‫יען דמלאכה גרועה היא‪ ,‬אולי אפשר ליישב בזה‬ ‫מהרי”ל אלא אם כן התחיל להיות מוריק ככרכום‬ ‫קושית הראשונים‪ ,‬אמאי לא גזרו במילה בשבת‬ ‫משמע דמראה הדר של אתרוג היא מראה כרכום‬ ‫שמא יעבירנו‪ ,‬דבאמת היה ראוי לומר בהוצאה וכן‬ ‫שהיא מראה שקורין געלב בלשון אשכנז כמו שכתוב‬ ‫בהעברה עשה דוחה לא תעשה כיון שאינו אלא לא‬ ‫ביורה דעה (סימן לח) וכן כתב גם התוספות סוכה‬ ‫תעשה לחוד‪ ,‬אך הטעם דלא אמרינן כן‪ ,‬היינו משום‬ ‫(לא ב) ומיהו אתרוג עיקרו דומה לשעוה ע”ש‪.‬‬ ‫דאין אין עשה דוחה לא תעשה שיש בה כרת וכדעת‬ ‫אלא שראיתי בתיקוני זוהר (תיקון כ) שכתב שם וז”ל‪:‬‬ ‫רוב הראשונים והאחרונים‪ ,‬אמנם מילה דגם כן יש‬ ‫צריך שלא יהא פסול באתרוג לקיימא קרא (שיר‬ ‫בה כרת (עיין בתוספות מגילה כ א ד”ה דכתיב‪ ,‬ודו”ק) אם כן‬ ‫השירים ד ז) כלך יפה רעיתי ומום אין בך‪ ,‬ואם היא‬ ‫דוחה אף לא תעשה שיש בה כרת‪ ,‬וא”ש דלא גזרו‬ ‫ירוקה היא משובחת יתיר כדיוקנא דהות אסתר‬ ‫בה שמא יעבירנו‪ ,‬דאף אם יעביר אין בכך כלום דהרי‬ ‫ירקרוקת עכ”ל‪ ,‬והטעם בזה שאסתר ואתרוג שניהם‬ ‫עשה דוחה לא תעשה ‪[ .‬והנה לכאורה בלאו הכי יש‬ ‫מרמזים לסוד א’ כידוע ליודעי חן‪ ,‬וירקרוקת דאסתר‬ ‫לומר לפי מה שכתבו התוספות בזבחים (לג ב) דעשה‬ ‫ודאי פירושו כעשבים ולא כשעוה‪ ,‬שהרי אסתר‬ ‫שיש בו כרת דוחה אף עשה ולא תעשה‪ ,‬אמנם ידוע‬ ‫ירקרוקת היתה ילפינן במגילה (דף יג) משמה הדסה‬ ‫שרבים חולקים על זה ומביאים ראיה נגד זה מכמה‬ ‫וכן כתב רש”י שם ירקרוקת היתה כהדסה זו‪ ,‬ולפי‬ ‫מקומות בש”ס‪ ,‬ובמקום אחר הארכתי בזה‪ ,‬ואין‬ ‫זה משמע דעת הזוהר דעיקר מצות אתרוג להיות‬ ‫כאן מקומו]‪.‬‬ ‫ממראה שקורין גרין בלשון אשכנז‪ ,‬רק שלא יהיה‬ ‫(אותיות ‪ -‬חלק ג מכתבים סימן י ‪ -‬קצת השמטות)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫די‪ .‬להגאון רבי משה ליב בן יהודה ליטש‪-‬רוזנבוים זצ״ל‪ ,‬דיינא רבה פרעשבורג‪ ,‬תרל״ה‪.‬‬ ‫וט‪ .‬בעל ערוך לנר ועוד‪.‬‬ ‫טר‬ ‫םינימ‪ ‬׳דו גורתא | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫יעלה בידו‪ ,‬אלא הם עשו כר׳ שמעון בן יוחאי נדמו‬ ‫ככרתי וכו’‪.‬‬ ‫לו ולא בעצם תוכניותם על כן לא עלתה בידם‪ ,‬ואמר‪,‬‬ ‫שוב ראיתי בזוהר (פרשת תרומה) בפסוק (שמות כה ז)‬ ‫היינו דאמרי הכא אתרוג הכושי היינו הצדיק המשונה‬ ‫אבני שוהם שכתב וז”ל‪ :‬ושמא דיליה אקרי זהב‬ ‫בעורו הוא כשר אך דומה לכושי הרוצה לדמות עצמו‬ ‫ירקרק ורזא דא אוקמוה חברייא אסתר ירקרוקית‬ ‫לרשב”י זה פסול כי לא עלתה בידו‪ ,‬עד כאן דברי‬ ‫היתה גוון אתרוג וכלא חד עכ”ל‪ .‬הרי דסבירא ליה‬ ‫הרב‪ ,‬ודפח”ח‪ ,‬עכ”לחי ‪.‬‬ ‫דגוון אתרוג וירקרוקת דאסתר וירקרוקת דזהב מראה‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬קונטרס אחרון ‪ -‬אחר מס׳ חגיגה)‬ ‫אחד הוא‪ ,‬וגוון ירקרוקת זהב הוא מה שקורין געלב‬ ‫בלשון אשכנז‪ ,‬כמו שכתבו התוספות הנ”ל בסוכה‬ ‫אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים‬ ‫ולפי זה גם הזוהר סבירא ליה דמראה אתרוג הוא‬ ‫אל תנדני (תהלים לו‪ ,‬יב)‬ ‫מראה כרכום ושעוה‪ ,‬אלא מה שמשוה עם ירקרוקת‬ ‫דאסתר צריך עיון כיון דילפינן כן מהדס הכנ”ל‪ ,‬עכ”ל‬ ‫תפילת האתרוגוהלולב‬ ‫הגאון מהר”י עטלינגער זצ”ל‪.‬‬ ‫אל תבואני רגל גאוה ר”ת אתרוגטי ‪ ,‬שהאתרוג מבקש‬ ‫שלא יבואו בעליו על ידו לידי גאוה והתפארות לומר‬ ‫שגם הוא מן המהדרין במצות‪ ,‬והלולב מבקש‪ ,‬ויד‬ ‫רשעים אל תנידני שלא ינדנד וינענע אותו יד רשעים‪.‬‬ ‫אתרוג הכושי פסול (סוכה ג‪ ,‬ו) והתניא‬ ‫(אסיפת אמרים בשם הרה”ק ר’ משה מסאווראן ז”ל)‬ ‫כושי כשר דומה לכושי פסול (סוכה לו‪ ,‬א)‬ ‫הצדיק המשונה בעצם הוא כשר‪ ,‬אך אם‬ ‫אתרוג שנעשה מנומר ע״י‬ ‫רוצה רק לדמות עצמו לצדיק‪ ,‬זה פסול‬ ‫רוב משמוש הידים‬ ‫‪...‬על מה שכתוב בברכות (לה ב) הרבה עשו כר׳ שמעון‬ ‫כיון שבאו על ידי מצותו ‪ -‬זהו הודו והדרו‬ ‫בן יוחאי ולא עלתה בידם‪ .‬ומקשים אם עשו כרשב”י‬ ‫למה לא עלתה בידם ‪ -‬וכי משוא פנים יש בדבר?‬ ‫כתב בחידושי חתם סופר ז״ל לפרק לולב הגזול‬ ‫(דף לו א) והנה אתרוג המנומר או נקלף ונעשה כמנומר‬ ‫אבל הכוונה הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי בכף‬ ‫בב׳ וג׳ מקומות דמשמע דפסול משום הדר אפילו‬ ‫הדמיון ולא ר׳ שמעון בן יוחאי ממש (ובספר עשרה‬ ‫בשאר יומי דפוסלים הדר כל ז׳‪ ,‬מכל מקום נראה‬ ‫למאהזט דרוש ח’ כתב באופן אחר יעויין שם)‪ .‬ובחדושי חתם‬ ‫לי דרוב פעמים על ידי משמוש היד ורוב הנענועים‬ ‫סופר ז”ל לסוכה (ל א בד”ה דומה לכושי תנן) כתב וז”ל‪:‬‬ ‫נולדו בו נימורים נימורים וגם נקלף קצת מקומות וכו׳‬ ‫שמעתי ממ”ו הפלאה זצ”לזי בהא דפליגי כר׳ שמעון‬ ‫נראה לי דהוה הדר‪ ,‬כיון שבאו על ידי מצותו זהו הודו‬ ‫בן יוחאי ור׳ ישמעאל ריש פרק כיצד מברכין (ברכות‬ ‫והדרו‪ .‬וקצת ראיה לזה מפסחים (סה ב) שבח הוא‬ ‫לה ב) ומסקינן‪ ,‬הרבה עשו כר׳ שמעון בן יוחאי [אבל]‬ ‫לזרעו של אהרן שילכו עד ארכבותיהם בדם עיין שם‪,‬‬ ‫ולא ר׳ שמעון בן יוחאי ממש‪ ,‬דודאי מי שכוונתו‬ ‫ובודאי בעלמא כיוצא לזה הוי (מלאכי א ח) הקריבהו‬ ‫לשם ה’ הבוחן מחשבותיו ויודע עשתנותיו בודאי‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫זט‪ .‬לרבי צבי הירש מוואדיסלוב זצ״ל‪ ,‬אביו של הרה״ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זצ״ל ‪ .‬רדלהיים‪ ,‬תקפ"ח‬ ‫זי‪ .‬הג״ר פנחס הלוי איש הורוויץ זצ״ל‪ .‬רבה של פרנקפורט דמיין‪ .‬למד בבית מדרשו של הגר״א מווילנא‪ ,‬ואח״כ נעשה לתלמיד הרב המגיד‬ ‫ממעזריטש‪ .‬אחיו ועמיתו של הרה״ק ר״ר שמעלקא מניקלשבורג זצ״ל‪ ..‬נלב״ע תקס״ה‪.‬‬ ‫חי‪ .‬עיין בתולדות יעקב יוסף פרשת מקץ שהביא דבר זה בשם הבעש״ט הק׳ זי"ע‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫טי‪ .‬עיין חומת אנך להחיד״א בראשית (א כט) ובאבות דר׳ נתן (פ״א) אמרו דהאילן היה צווח אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני‪,‬‬ ‫ורמז רבינו האר״י זצ״ל דר״ת אתרוג וכו׳‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫יר‬ ‫להיות שיצא בודאי מצוה לא מה שהוא ספק‪ .‬והוא‬ ‫נא לפחתיך והכא זהו הדרו‪ ,‬והכא נמי דכוותיה כן‬ ‫ז”ל כתב דהא מעיד עליו בעוד שלא הגיע החיוב‬ ‫נלע״ד דרוב פעמים בחולו של מועד כבר נעשה כעין‬ ‫ואחר כך כשצריך לצאת בו כבר הוחזק באתרוג כשר‬ ‫מנומר ממשמוש היד ומכל מקום כשר וכעין גרדומים‬ ‫וגם אינו מעיד נגד החזקת חיוב אלא שאומר שהאילן‬ ‫דאסור משירי מצוה וכעין מים משירי טהרה‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫כשר ומעמידו בחזקת חיוב ושפיר יוצא ידי אתרוג‪.‬‬ ‫ובהגהות מנחת פתיםכ  (סימן תרמט) העיר דדבריו‬ ‫ועוד כתב באמת לא ידעתי מדוע החמיר כל כך‬ ‫סותרים למה שכתב [החתם סופר] בתשובות (חלק‬ ‫בזה הא גוף מורכב‪ ,‬רבים מגדולי אחרונים מכשירים‬ ‫יורה דעה סימן רנ״ו ד״ה ומה שהקשה) דבלולב ושופר לא‬ ‫אותו וגם הש”ך נצטרף להתיר מטעם דאתרוג אפילו‬ ‫אכ‬ ‫שייך לדון כלל מתורת גרדומים עיין שם‪.‬‬ ‫מקצת אתרוג (עיין טורי זהב סימן תרמט) וכמו שכתב‬ ‫ולענ״ד עיקר סמיכתו של החתם סופר ז״ל כאן‬ ‫בשבות יעקב‪ ,‬ואם כן אף דלא קיימא לן כן‪ ,‬אבל שלא‬ ‫משום כיון שבאו על ידי מצותו זהו הודו והדרו וכמו‬ ‫לסמוך על סימנים וגם לא על עד אחד שמעיד שאינו‬ ‫שכתב בתחילה‪ ,‬ומה שכתב דהוי כעין גרדומים רק‬ ‫מורכב מנין לנו להחמיר כל כך? והוה כמו דאמרו‬ ‫לסניף בעלמא כתב כן‪ ,‬וזה ברור ופשוט‪.‬‬ ‫בחולין (דף מט) אינהו מיכל קאכלי לדידן מסתם לא‬ ‫(שו״ע או״ח ‪ -‬סימן תרמט סעיף ו)‬ ‫סתים ומכל שכן בזה שיש עד אחד וסימנים‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫ועיין בזה תשובה ארוכה לאדוני מורי ורבי ז”ל‬ ‫במהר”ם שיק (אורח חיים סימן שכו) וגם בישועות‬ ‫בדין אתרוג המורכב‬ ‫בכ‬ ‫יעקב (סוף סימן תרמח) מנכד המחבר הגאון מרצ”ה‬ ‫בגדר הפסול במורכב‬ ‫[אורנשטיין] זצ”ל ועיין בפתחי תשובה החדש‬ ‫(על או”ח סימן תרמט סעיף ד) ואין להאריך‪.‬‬ ‫אתרוג המורכב מלימו”ני ואתרוג פסול כן כתב במגן‬ ‫אברהם (שולחן ערוך או״ח סימן תרמא סעיף כא)‪.‬‬ ‫ולענין הטענה שטען הטורי זהב לימא אתרוג ואפילו‬ ‫מקצת אתרוג‪ ,‬ראיתי בחתם סופר חידושי פרק לולב‬ ‫עיין שם במחצית השקל ביאור יפה על דבריו‪ ,‬ועיין‬ ‫הגזול (דף לד) על פי מה שכתב הריב”ש לענין סוכת‬ ‫בספר יוסף דעת (יורה דעה סימן שב) מה שכתב על‬ ‫השותפים [אם חייבים] דאין ללמוד מטלית של ב’‬ ‫דברי הגאון מו”ה שלמה קלוגר זצ”ל שהחמיר מאוד‬ ‫שותפים שחייב בציציתגכ ‪ ,‬התם רחמנא חייביה אפילו‬ ‫שלא לסמוך על סימנים וגם אין לסמוך על שום רב‬ ‫מקצת בגד שלו‪ ,‬אבל הכא חייבו רחמנא לעשות‬ ‫דלא פקיע שמיה משום דאתחזיק חיוב מצוה וצריך‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫כ‪ .‬להג״ר מאיר אריק זצ״ל אב״ד טארנא‪ ,‬מתלמידי הגאון בעל כוכב מיעקב‪ ,‬ומגדולי רבני גאליציא‪ ,‬בעמ״ח שו״ת אמרי יושר ומנחת‬ ‫פתים על מס׳ סוטה ועוד‪ ,‬נלב״ע תרפ״ו‪.‬‬ ‫אכ‪ .‬ועיין בנזר הקודש מנהגי מעליץ בשם ספר ברכת יצחק ש[אביו] הגה״ק רבי נפתלי ממעליץ סיפר שאצל החוזה מלובלין זי״ע היה‬ ‫האתרוג שחור אחר שבירכו עליו‪ ,‬כיון שכל העיר ברכו על הד׳ מינים של רבם‪ ,‬וציין לשו״ת נפש חי׳ סימן ד‪ ,‬שו״ת זכר יהוסף סימן רכ״ז‬ ‫ולמש״כ רבינו כאן‪ .‬וכן נהגו עוד צדיקים לצאת עם אתרוגים שנשתנה מראיתם מרוב משמושם‪ .‬וכתב שם בשם תרומת הדשן (סימן נב)‬ ‫דחסר כשר ביו״ט שני דהוי כגרדומי מצוה‪ ,‬והכי נמי בנידון דידן‪ ,‬ועוד שמראות שנעשו מחמת משמוש הידים נחשב כמראה האתרוג‪.‬‬ ‫ועיין בנטעי גבריאל ‪ -‬הל׳ ארבעה מינים (פרק לה סעיף ב ס״ק ג) שנו״נ בענין גרדומי מצוה שהביא החת״ס ומנחת פתים וסיים שם ‪ :‬ולכן‬ ‫בעינן שיתהוה הקלקול ע״י המצוה‪ ,‬א״כ באתרוג שנעשה מנומר ע״י המצוה שפי דמי לאזוב [שנשתברו ע״י רוב הזאות]‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬ ‫וכן הביא משו״ת להורות נתן [געשטעטנער] (חלק ח סימן נה) ושם הביא מספר זרע אברהם (חלק ב סימן לג) בשם הג״ר יהושע מקוטנא‬ ‫דהא דגרדומי ציצית כשרין‪ ,‬היינו דוקא שלבש בו וכן הוא בירושלמי עירובין (פרק ז הלכה ח) שהזה בו פעם אחת וברש״י (סוכה יג) כתב‬ ‫שהזה בו פעמים הרבה‪.‬‬ ‫ובאמת ליעקב [להגאון ר׳ יעקב קמנצקי זצ״ל] סימן תרמח הביא קצת ראיה לכך דאם נתלכלך האתרוג ממשמוש הידים דאין זה חסרון‬ ‫בהידור שלו‪ ,‬מהא דאיתא בבבא בתרא דף קכג ע״א [על מה דכתיב כתיב (בראשית כט‪ ,‬יז) ועיני לאה רכות] רב אמר לעולם רכות ממש‪,‬‬ ‫ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה כו׳ והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה וכו׳‪ ,‬ואף שיש לחלק‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫בכ‪ .‬הג״ר צבי הירש אורנשטיין אב״ד לבוב בן הג״ר מרדכי זאב בן הגאון בעל ישועות יעקב זצ״ל‪ .‬בעמ״ח שו״ת ברכת רצ״ה‪ .‬נלב״ע תרמ״ח‪.‬‬ ‫גכ‪ .‬שו״ע אורח חיים סימן יד סעיף ה‪ :‬טלית של שותפין חייבת בציצית‪ ,‬דכתיב על כנפי בגדיהם‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫איר‬ ‫םינימ‪ ‬׳דו גורתא | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫להקל עכ”ל‪ ,‬הרי דסבירא ליה דאפילו לאו שאין בו‬ ‫סוכה ואינו יוצא אלא כשכל הסוכה שלו‪ ,‬והכא נמי‪,‬‬ ‫מעשה חמיר [ממצות] עשה‪[ .‬וכן נראה גם כן דעת‬ ‫נהי דחייביה רחמנא אפילו במקצת שה ליתן מתנות‬ ‫תשובות מוצל מאש סימן מה‪ ,‬עיין ילקוט הגרשוני‬ ‫אבל הוא אינו יכול לפטור [עצמו] לצאת ידי חובתו‬ ‫ח”ב אות לפני עור ודו”ק]‪.‬‬ ‫במקצת אתרוג כי אם בכולו אתרוג‪ ,‬ואדמ”ו ז”ל‬ ‫במהר”ם שיק הנ”ל כתב גם כן סברא זו‪ ,‬וחידוש שלא‬ ‫ראה שכבר קדמו רבו הגאון ז”ל‪.‬‬ ‫בענין מתי אומרים המבזבז אל יבזבז יותר מחמש‬ ‫(אותיות ‪ -‬אות א ‪ -‬אתרוג המורכב)‬ ‫ועיין עוד שם בתורה תמימה וגם בפרשת ואתחנן‬ ‫בפסוק (דברים ו ה) ובכל מאדך שנתקשה טובא‪ ,‬דמנא‬ ‫בכל מאודך ‪ -‬בכל ממונך (ברכות נד‪ ,‬א)‬ ‫לן דצריך ליתן ולמסור כל ממונו בכל הלאוין‪ ,‬דילמא‬ ‫ה‬ ‫אי צריך לבזבז כל ממונו בלאו שאין בו מעש ‬ ‫דוקא בעבודה זרה גילוי עריות ושפיכת דמים דצריך‬ ‫למסור נפש‪ ,‬הוא הדין דצריך למסור כל ממונו אבל‬ ‫ברמ”א [סימן תרנ״ו סעיף א׳ ועיין סימן תרנ״ח סעיף‬ ‫בשאר לא תעשה מנלן‪ ,‬עיין שם‪ – .‬ונעלם ממנו לגמרי‬ ‫ט] כתב דאין צריך לבזבז הון רב אפילו על מצוה‬ ‫שכבר עמד על זה הב”ח ז”ל בכאן‪ ,‬ותירץ בטוב טעם‬ ‫עוברת ודוקא מצות עשה אבל לא תעשה יתן כל‬ ‫עיין שם‪ ,‬וכמדומה שלא ראה גם מה שכתב הבית‬ ‫ממונו קודם שיעבור‪.‬‬ ‫יוסף בשם הרשב”א שהעוני כמיתה ומכל מקום לא‬ ‫כתב בעל תורה תמימהדכ (בפרשת ויצא) הסברא בזה‬ ‫כמיתה ממש‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫פשוטה‪ ,‬דבביטול מצות עשה אינו ניכר כל כך ביטול‬ ‫כתב הב”ח ז”ל בכאן‪ ,‬בהא דנתן רבן גמליאל אלף‬ ‫המצוה‪ ,‬אבל בלא תעשה נראה בעליל שעובר ממש‬ ‫זוז בעד אתרוגוכ אף על גב דהמבזבז אל יבזבז יותר‬ ‫על מצות ה’‪ ,‬ולפי זה צריך לומר דעל לאו שאין בו‬ ‫מחומש (כתובות נ א) איכא למימר כיון דטעמא לא‬ ‫מעשה גם כן אין צריך לבזבז כל ממונו דלא תעשה‬ ‫היה אלא שלא יבא לידי עוני ויטיל עצמו על הציבור‪,‬‬ ‫כזו היא כעשה כמו שכתבתי‪ ,‬וזה דבר חדש‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫בנשיא ליכא למיחש להכי‪ ,‬דבלאו הכי כל צרכיו של‬ ‫ובאמת הוא ישן נושן‪ ,‬דכבר כתב כן בשו”ת חות יאיר‬ ‫נשיא מוטל על הצבור ואף להעשירו מדרשת והכהן‬ ‫ובספר משנת חכמים וגם בפרי מגדים וכמובא בשמם‬ ‫הגדול מאחיו ‪ -‬גדלהו משל אחיו (חולין קלד ב)‪ ,‬ודוקא‬ ‫בספר פתחי תשובה ליורה דעה (סימן קנז ס״ק ד) עיי”ש‬ ‫במי שאינו נשיא אמרו אל יבזבז וכו’ עיין שםזכ ‪.‬‬ ‫– אלא דבספר בכורי יעקבהכ (ס”ק יג) כתב דמבואר‬ ‫ובילקוט הגרשוני (חלק ב בחלק המכתבים דף ז’ ע”א)‬ ‫להיפך מזה בתשובות הריב”ש (סימן שפז) וז”ל שם‪:‬‬ ‫הבאתי בשם ידיד נפשי הרה”ג המפורסם מהו’‬ ‫כבר כתב הרב ז”ל שהמבזבז אל יבזבז [יותר מחומש]‬ ‫שמעון צבי ווייגער נ”י אבדק”ק קרופטש יע”א‬ ‫(כתובות נ א) לא אמרו אלא במצות עשה אבל במצות‬ ‫שהקשה על הב”ח‪ ,‬דאם כן מה פריך בכתובות (סז ב)‬ ‫לא תעשה אפילו כל ממונו‪ ,‬ואם יאמר בעל הדין‬ ‫על מר עוקבא שבזבז פלגי ממוניה ‪ -‬היכי עביד הכי‬ ‫שמצות לא תעשה שאין בו מעשה‪ ,‬הרי הוא בענין‬ ‫הלא המבזבז אל יבזבז וכו’‪ ,‬ומאי קושיא הרי מר‬ ‫זה כמצות עשה כיון שאינו עובר בידים עליו הראיה‪,‬‬ ‫עוקבא היה נשיא וכמו שכתב רש”י במועד קטן‬ ‫שאם התירו במצות עשה הקלה ובשב ואל תעשה‪,‬‬ ‫(טז ב ד”ה כי יתבן בדינא) ועיין עוד בתוספות סוף פרק זה‬ ‫אין למדין למצות לא תעשה‪ ,‬שאין למדין חמור מקל‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫דכ‪ .‬להג״ר ברוך הלוי עפשטיין ז״ל מפינסק בן הגאון בעל ערוך השלחן זצ״ל‪ .‬נלב״ע תש״ב‪.‬‬ ‫הכ‪ .‬לבעל ערוך לנר זצ״ל‪.‬‬ ‫וכ‪ .‬סוכה מא‪ ,‬ב‪ :‬ומעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהיו באין בספינה ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל‬ ‫בלבד שלקחו באלף זוז נטלו רבן גמליאל ויצא בו וכו׳ למה לי למימר שלקחו באלף זוז להודיעך כמה מצות חביבות עליהן‪.‬‬ ‫זכ‪ .‬ובילקה״ג ‪ -‬אותיות אות ה׳ ערך המבזבז הביא רבינו דבר זה בשם הגר״ח פאלאגי זצ״ל בספר גנזי חיים עיי״ש‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫ביר‬ ‫על הגרים‪.‬‬ ‫בורר ונשיא הא שרי לבזבז יותר‪ ,‬והניח בצ”ע ‪.‬‬ ‫ועיין בספר ִִחֵצֵ י יהונתן להגאון רבינו יונתן בעל‬ ‫ואחר כך מצאתי שכבר קדמו בקושיא זו הגאון מהו’‬ ‫הפלתי מה שכתב על גמרא הנ”ל‪ .‬גם עיין בשו”ת‬ ‫יוסף שאול נאטהאנזאן זצ”ל מלבוב בספר דברי‬ ‫מהר”י אסאד (או”ח סימן קצה) וגם בספר אור חדש‬ ‫שאול על אגדות הש”ס בכתובות דף הנ”ל‪ ,‬והניח‬ ‫(על קידושין דף הנ”ל) וגם אני כתבתי בזה ב”ה בחידושי‬ ‫ג”כ בצע”ג‪.‬‬ ‫בכמה אנפין ומפני יראת האריכות נמנעתי לכותבם‪.‬‬ ‫(שו״ע או״ח ‪ -‬סימן תרנו ‪ -‬ב‪,‬ג‪,‬ד)‬ ‫(אותיות ‪ -‬אות א ‪ -‬אתרוג)‬ ‫רמזי הד׳ מינים‬ ‫המינים הקדושים אין שר שולט עליהם רק‬ ‫למה רגמו כל העם לר׳ זירא דוקא באתרוגים?‬ ‫הם מתגדלים בהשגחתו ית׳ בלי אמצעי‬ ‫בקידושין (דף ֿעֿג א) דרש ר’ זירא במחוזא גר מותר‬ ‫בברכות (דף מ א) ר׳ יהודה אומר אילן שאכל ממנו‬ ‫בממזרת רגמוה כולי עלמא באתרוגייהוחכ פירש‬ ‫אל‬ ‫אדם הראשון חטה היתה וכו’‪ .‬כתב בספר עיון יעקב‬ ‫רש”י שהיו שם גרים הרבה‪ ,‬והוקשה להם שאמר‬ ‫לסנהדרין (ע ב) וז”ל‪ :‬במקצת עין יעקב כתב וקרי ליה‬ ‫קהל גרים לא איקרי קהל [שאינם בכלל האיסור‬ ‫עץ על שם העתיד שחטה תתמר כדקל ובאמת אין‬ ‫לא יבוא בקהל ה׳]‪ .‬וצריך ביאור למה רגמוה דוקא‬ ‫צריך לזה‪ ,‬שכתבו המפרשים שגם קודם החטא היה‬ ‫באתרוגים?‬ ‫הכל כמו שיהיה לעתיד‪ ,‬ולכך נאסר לו החטה דוקא‬ ‫וכתב המקנהטכ שם‪ ,‬דג’ מינים שבלולב מרמזים על‬ ‫שהוא מקודש ביותר שהוא תחת יד הקדוש ברוך‬ ‫שלשה קהלי כהנים לויים וישראלים הקשורים זה‬ ‫הוא בעצמו ולא תחת שום שר כדאיתא בש”ך על‬ ‫בזה כידוע‪ ,‬ואתרוג הנלוה אליהם ואינו קשור עמהם‬ ‫התורהבל פרשת עקב עיין שם עכ”ל‪.‬‬ ‫מרמז על קהל גרים הנלוה‪ ,‬כדקאמר לעיל דגרים‬ ‫ונוראות נפלאתי עליו שלא זכר שר דברי המדרש‬ ‫קרוים נלוה אליהם‪ ,‬ולכך כיון דדרש קהל גרים לא‬ ‫רבה פרשת בראשית (סוף פרשה טו) ר׳ שמואל בן ר׳‬ ‫איקרי קהל רגמוה באתרוגייהו דמשם מוכח שהם‬ ‫יצחק בעי קמי ר’ זעירא‪ ,‬אמר ליה אפשר חטים היו?‬ ‫קרוים קהל‪[ .‬עכת״ד]‪.‬‬ ‫אמר לו הין‪ .‬אמר ליה והכתיב עץ אמר ליה מתמרות‬ ‫ואני פירשתי בזה מדרש רבה פרשת אמור שלשה‬ ‫היו כארזי הלבנון עיין שם‪.‬‬ ‫הנה נפלאו ממני זה פסח מצה ומרור וארבעה לא‬ ‫והנה מבואר עוד שם במדרש דעת ר’ אבא דעכו‬ ‫ידעתים אלו ארבעה מינים שבלולבל  דבפסח לוקחים‬ ‫שאמר אתרוג היה הדא הוא דכתיב ותרא האשה‬ ‫רק ג’ מינים ואין עושים שום רמז לגרים‪ ,‬וצריך לומר‬ ‫כי טוב העץ וגו’‪ ,‬אמרת‪ ,‬צא וראה איזה אילן שעצו‬ ‫דקהל גרים לא איקרי קהל‪ ,‬ממילא וארבעה לא‬ ‫נאכל כפריו‪ ,‬ואין אתה מוצא אלא אתרוג‪ .‬ויובן גם‬ ‫ידעתים למה בסוכות נוטלים ארבעה מינים לרמז גם‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫חכ‪ .‬דרש ר' זירא במחוזא גר מותר בממזרת‪ ,‬רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו‪ .‬אמר רבא מי איכא דדריש מילתא כי האי בדוכתא דשכיחי‬ ‫גיורי‪ .‬דרש רבא במחוזא גר מותר בכהנת טענוהו בשיראי הדר דרש להו גר מותר בממזרת אמרו ליה אפסידתא לקמייתא אמר להו דטבא‬ ‫לכו עבדי לכו אי בעי מהכא נסיב ואי בעי מהכא נסיב‪.‬‬ ‫טכ‪ .‬להג״ר פנחס הלוי הורוויץ זצ״ל אבד״ק פרנקפורט‪ ,‬בעל פנים יפות ועוד‪.‬‬ ‫ל‪ .‬במדרש ויקרא רבה (ל יד) ולקחתם לכם ביום הראשון‪ ,‬אחר כל אותו החכמה שכתוב בשלמה‪ ,‬ישב לו תמיה על ד' מינין הללו‪ ,‬שנאמר‬ ‫(משלי ל) שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים‪ ,‬שלשה המה פסח מצה ומרור‪ ,‬וארבעה לא ידעתים אלו ד' מינים שבלולב שביקש‬ ‫לעמוד עליהם‪.‬‬ ‫אל‪ .‬על עין יעקב להג״ר יעקב ריישר זצ״ל בעל שו״ת שבות יעקב וספר חק יעקב זצ״ל‪ .‬נלב״ע תצ״ג‪.‬‬ ‫בל‪ .‬לרבי מרדכי הכהן זצ״ל (מכונה בעל הש"ך על התורה)‪ ,‬מקובל ובעמ״ח שפתי כהן על התורה בדרך רמז וסוד‪ .‬גר בצפת‪ ,‬ולמד שם מפי‬ ‫רבי יוסף קארו‪ ,‬רבי ישראל די קוריאל ורבי משה מטראני זצ״ל‪ .‬גורש ונדד לארם צובא‪ .‬נלב״ע תמ״ד‪.‬‬ ‫גיר‬ ‫םינימ‪ ‬׳דו גורתא | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫כן דלכך נאסר לו אתרוג דוקא לפי שהוא מקודש‬ ‫ובנענועי אותם תשפיע שפע‬ ‫ביותר שהוא תחת יד הקדוש ברוך הוא בעצמו‪ ,‬וכמו‬ ‫ברכות (יהי רצון לנטילת לולב)‬ ‫שכתוב בספר בני יששכר (במאמרי חודש תשרי מאמר‬ ‫האם נענוע הלולב הוא קשקוש העלין‬ ‫י”א) בשם ספרי המקובלים הראשונים אשר ארבעה‬ ‫דוקא או רק הולכהוהבאה‬ ‫מינים שבלולב אין שר שולט עליהם רק הם מתגדלים‬ ‫בהשגחתו ית”ש בלי אמצעי עיין שם‪ .‬והוא על דרך‬ ‫כתב בספר בכורי יעקבדל (סעיף קטן א) לולבים‬ ‫שכתב העיון יעקב גבי חטה‪ .‬אך בער אנכי ולא אדע‬ ‫שמחוברים כל העלים זה בזה על ידי אותו אדום‬ ‫מה יענה למאן דאמר (ברכות מ א‪ ,‬בראשית רבה עז ז) גפן‬ ‫שקורין פאסטהל בלשון אשכנז‪ ,‬והלולב על ידי זה‬ ‫או תאנה היה‪.‬‬ ‫הוא כמקל‪ ,‬אינן נכון ליטלו כן מפני שאין ראוי לנענוע‬ ‫וכמו שכתב הריטב”א בסוכה (דף לח) דנענוע הלולב‬ ‫העץ והפרי אסור ‪ -‬או רקהעץ‬ ‫הוא קשקוש העלין דוקא ולא כדעת הגאונים שהוא‬ ‫ודע דבספר ראש דוד להחיד”א ז”ל מביא בפרשת‬ ‫הולכה והבאה לבד עיין שם‪ .‬וכן צריך להפריד רוב‬ ‫בראשית בשם האר”י הקדוש זצ”ל שטענת הנחש‬ ‫העלים‪ ,‬אך ג’ העלים העליונים לא יפריד זה מזה‬ ‫היה שעל העץ עצמו צוה שכן כתיב ומעץ הדעת לא‬ ‫וכו’ ע”ש‪.‬‬ ‫תאכל‪ ,‬אך הפרי מותר‪ ,‬וחוה השיבה שגם הפרי אסור‪,‬‬ ‫ובספר שדי חמד (דינים ‪ -‬מערכת ד’ מינים סימן ב אות‬ ‫אבל אחר כך כשראתה כי עץ הדעת היה משונה והיו‬ ‫ול‬ ‫א) הביא בשם ספר רוח חיים להגאון החבי”ף‬ ‫עצו ופריו טובים‪ ,‬אז אמרה אמת אמר לי הנחש‪.‬‬ ‫ז”ל שכתב דבני ספרד אין חוששין לזה‪ ,‬ואדרבה‬ ‫וזה שכתוב ותרא האשה כי טוב העץ עצמו למאכל‪,‬‬ ‫מדקדקים מאד שיהיו עלי הלולב העליונים מחוברים‬ ‫ולא אמר פרי העץ‪ ,‬ואז נתפתית בדברי הנחש‪ ,‬כי אם‬ ‫היטב ולא יתפרדו כלל‪ ,‬וכתב השדי חמד דתליא‬ ‫לא היה רק הפרי ראוי למאכל‪ ,‬אם כן אף שהקב”ה‬ ‫בפלוגתא הנ”ל דבני ספרד נקטי כדעת הגאונים‬ ‫לא פירש ומפרי העץ לא תאכל רק ומעץ הדעת לא‬ ‫דהנענוע הוא רק הולכה והבאה ולא בעינן קשקוש‬ ‫תאכל ודאי שעל הפרי אמר ולא על העץ כיון שאינו‬ ‫העלים והאשכנזים נקטי כדעת הריטב”א דמצריך‬ ‫ראוי לאכילה‪ ,‬אבל עתה כראותה כי טוב העץ עצמו‬ ‫קשקוש עלים‪ ,‬ע”ש‪.‬‬ ‫למאכל‪ ,‬אז אמרה אם כן לא צוה אלא על העץ‪.‬‬ ‫(או״ח ‪ -‬סימן תרמ״ה ‪ -‬סעי׳ ב)‬ ‫וזהו ותקח מפריו שסברה שהפרי מותר‪ ,‬דפח”ח ש”י‪.‬‬ ‫אין זה עבות אבל נקרא הדס‬ ‫והנה זה הפירוש מסכים מאוד לדעת ר’ אבא דעכו‬ ‫שוטה (סימן תרמו סעיף ז)‬ ‫גל‬ ‫הנ”ל שאמר אתרוג היה‪ .‬שוב ראיתי בילקוט דוד‬ ‫(פויזנר) פרשת בראשית בשם “חן טוב” שכל מה‬ ‫הטעם שנקרא הדס שוטה‬ ‫שהיה בגן עדן היה טעם העץ כטעם הפרי עיי”ש‪.‬‬ ‫במחבר (סעיף ג) אבל אם היו שני העלין [שוה זה כנגד‬ ‫אמנם ר’ אבא דעכו על כרחך לא סבירא ליה‬ ‫זה והעלה השלישי למעלה מהן] אין זה עבות אבל‬ ‫סברא זאת‪.‬‬ ‫נקרא הדס שוטה – כתב בספר כתנות אורזל (פרשת‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬סוכה השמטות)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫גל‪ .‬לרבי דוד ב״ר נפתלי הירץ פויזנער דיהרנפורט תנ״א ואח״כ בכמה מהדורות‪.‬‬ ‫דל‪ .‬להג״ר יעקב יוקב עטטלינגער הזצ״ל אבד״ק אלטונא‪ ,‬בעל ערוך לנר על הש״ס ושו״ת בנין ציון זצ״ל‪ .‬נלב״ע תרלב‪.‬‬ ‫[קָא ר״ע]‪.‬‬ ‫מָא״ך ָ‬ ‫הל‪ .‬היינו ָ‬ ‫ול‪ .‬הגאון רבי חיים פלאג'י זצ״ל‪ ,‬מגדולי חכמי הספרדים‪ ,‬אבד״ק איזמיר‪ ,‬חיבר יותר משמונים ספרים ובתוכם שו״ת חקקי לב ועוד‪,‬‬ ‫נלב״ע תרכ״ח‪.‬‬ ‫זל‪ .‬להגאון בעל פנים מאירות זצ״ל‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫דיר‬ ‫פלפול נפלא בענין ספיקא דאורייתא‪,‬‬ ‫אמור) הטעם שנקרא הדס שוטה כתב הלבוש מפני‬ ‫יש אם למקרא והקשר לאתרוגים‬ ‫שאין עליו הולכין כסדר אלא משובשין כשוטה‪,‬‬ ‫ועל דרך הפלפול אמרתי בזה בגמרא דקידושין (עג א)‬ ‫עד כאן‪.‬‬ ‫דרש ר׳ זירא במחוזא גר מותר בממזרת‪ ,‬רגמוהו כולי‬ ‫ולי נראה דבחנם דחק כו’ דדברי חכז”ל כפשוטו‪,‬‬ ‫עלמא באתרוגייהו‪ ,‬והוא פלא כנודע‪ .‬ונלע”ד על פי‬ ‫דאמרינן בשבת (עז ב) שוטיתא שטותא‪ ,‬ופירש‬ ‫מה שכתב הגאון ר’ יונתן [אייבשיץ] זצ”ל בספר ִִחֵצֵ י‬ ‫רש”י שוטיתא‪ ,‬בד של הדס שמרקדין בו לפני כלה‬ ‫טל‬ ‫יהונתן (דף כט) דמאן אמר קהל גרים לא איקרי קהל‬ ‫‪ -‬שטותא‪ ,‬נראה המרקד כשוטה‪ ,‬וכן אמרו בכתובות‬ ‫סובר דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא כדעת‬ ‫(יז א) אהני ליה שטותיה לסבא‪ ,‬ולפי זה שפיר קרו‬ ‫הרמב”םמ ‪ ,‬דהנה ראיית הרמב”ם להתיר ספק מן‬ ‫ליה הדס שוטה‪ ,‬ר”ל שאינו ראוי אלא לרקד לפני‬ ‫התורה הוא מדאורייתא ‪ -‬ממזר ודאי ולא ספק ‪.‬‬ ‫הכלה לעשות שטות‪ ,‬אבל אינו כשר לשם מצות‬ ‫ולכאורה יש לומר דלמא שאני התם [דאיכא] גזירת‬ ‫לולב‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫הכתוב‪ ,‬והיכא דגלי גלי‪ ,‬ואדרבה להרמב”ם קשה‬ ‫(או״ח ‪ -‬סימן תרמ״ו ‪ -‬סעי׳ ז)‬ ‫למה לי קרא בממזר‪ ,‬וצריך לומר דהוה אמינא יוחסין‬ ‫‪spacer‬‬ ‫חמירי‪ ,‬ולשיטת הרשב”א לא קשה מידי (דספיקא‬ ‫דאורייתא לחומרא)‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫וצריך לומר דשם אמרינן גר מותר בממזרת משום‬ ‫דה’ קהלי כתיבי‪ ,‬ד’ צריכי וחד לומר ממזר ודאי‬ ‫טעם עצו ופריו שוה‪ ...‬או‬ ‫ולא ספק‪ ,‬ולית לן קהל לרבות גר‪ ,‬וקשה מה חזית‬ ‫הדר באילנו משנה לשנה‬ ‫למדרש להך קהל ממזר ספק וגר מותר בממזרת‪,‬‬ ‫נדרש לחומרא ממזר ספק אסור וקהל לרבות גר‬ ‫״ַה ָָדר״ או‬ ‫יש אם למסורת ואזלינן בתר הכתיב ַ‬ ‫״ָה ָָדר״‬ ‫יש אם למקרא ואזלי’ בתר הקרי ָ‬ ‫דגם כן אסור‪ ,‬ולקולא ולחומרא לחומרא ילפינן‪ ,‬ואם‬ ‫כן שפיר דייק הרמב”ם ‪ -‬בשלמא אי סברא חיצונה‬ ‫כתב הטור (תרמח סעיף א) פרי עץ הדר דרשו חכמים‬ ‫ספק מותר רק הוה אמינא ביוחסין החמיר‪ ,‬מסתברא‬ ‫הדר באילן משנה לשנה והיינו אתרוג עכ”ל – והנה‬ ‫למדרש קרא להקל‪ ,‬מה שאין כן אי בעלמא אסור‬ ‫בתורת כהנים (פרשת אמור) איתא בזה הלשון‪ :‬פרי עץ‬ ‫מהיכי תיתי להתיר בממזר‪ ,‬נימא דאתי לרבויי‬ ‫את שטעם עצו דומה לפריו זה אתרוג‪ ,‬בן עזאי אומר‬ ‫גר יע”ש‪.‬‬ ‫הדר הדר באילנו משנה לחברתה ע”כ‪.‬‬ ‫היוצא לנו מזה דמאן דאמר גרים לא איקרי קהל‬ ‫ולכאורה קשה על הטור‪ ,‬אמאי מיאן בדרשה שטעם‬ ‫סובר כרמב”ם דספיקא דאורייתא לקולא מן‬ ‫עצו ופריו שוה‪ ,‬אמנם יש לומר דסבירא ליה כשיטת‬ ‫התורה‪ .‬אמנם ידוע מה שהקשו עליו‪ ,‬אם כן‪ ,‬אמאי‬ ‫הש”ך ביורה דעה (סימן צ”ו) שזית טעם עצו ופריו‬ ‫חייבה תורה אשם תלוי באכל ספק חלב‪ ,‬והלא‬ ‫שוה למרירות‪ ,‬ואם כן קשה מנא לן שהוא אתרוג‪,‬‬ ‫ספיקא מותר מן התורה‪ ,‬ומתרצים דאשם תלוי היינו‬ ‫דילמא הוא זית דהא גם זית אחד מינכר לקיחתו כמו‬ ‫בחתיכה אחת משתי חתיכות דאתחזק איסורא‪ ,‬ובזה‬ ‫אתרוג (ועיין בספר דורש לציוןחל דרוש י”א פלפול בזה)‪ ,‬ועל‬ ‫גם הרמב”ם מודה דספיקא מן התורה אסור‪ ,‬אמנם‬ ‫כן מוכרח לנקוט דרשה דבן עזאי הדר באילנו משנה‬ ‫על זה קשה קושית הגמרא כריתות (יז א) הא באשם‬ ‫לשנה‪ ,‬והיינו אתרוג וא”ש‪.‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫חל‪ .‬להגאון בעל נודע ביהודה זצ״ל‪.‬‬ ‫טל‪ .‬ר׳ יוסי בקידושין (עד ב)‪.‬‬ ‫מ‪ .‬רמב״ם הלכות טומאת מת פרק ט‪ ,‬הלכה יב‪.‬‬ ‫וטר‬ ‫םינימ‪ ‬׳דו גורתא | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫לולב הגזול והיבש‪ ,‬קתני גזול דומיא דיבש מה יבש‬ ‫תלוי מצות כתיב‪ ,‬וצריך לומר דמצוות קרינן דמשמע‬ ‫פסול לעולם אף גזול פסול לעולם‪ ,‬וטעמא משום כיון‬ ‫אחת מתוך שתים‪ ,‬וזה למאן דאמר יש אם למקרא‬ ‫דהמצוה נאמרה לקיים בשלו ולא בשל חבירו‪ ,‬אף כי‬ ‫ואזלינן בתר הקרי‪ ,‬מה שאין כן למאן דאמר יש אם‬ ‫פקע אחר כך עבירה דגזל על ידי השבה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫למסורת ואזלינן בתר הכתיב‪ ,‬חייב אשם תלוי גם‬ ‫הרי אז לא מקיים המצוה עכ”ל‪.‬‬ ‫בחתיכה אחת‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫(או״ח ‪ -‬סימן תרמ״ט ‪ -‬סעיף ב)‬ ‫והנה קשה כנ”ל‪ ,‬מנא לן דהוא אתרוג אימא זית שגם‬ ‫כן טעם עצו ופריו שוה למרירות וגם מינכר לקיחתו‬ ‫וכן נוהגין לברך על לולבין‬ ‫כמו אתרוג‪ ,‬ועל כרחך צריך לומר כדרשת בן עזאי‬ ‫יבשים (או״ח סימן תרמ״ט סעיף ו)‬ ‫הדר באילנו משנה לחברתה והיינו אתרוג‪ .‬והתינח‬ ‫לולב שנתנו לקטן אין יוצאין בו‬ ‫אי יש אם למסורת ואזלינן בתר הכתיב‪ ,‬אבל אי יש‬ ‫לשנה אחרת ביום הראשון‬ ‫אם למקרא ואזלינן בתר הקרי הרי אנן ָָה ָָדר קרנין‬ ‫ברמ”א (סעיף ו) יש מכשירין לולב יבש כו’ וכן נוהגין‬ ‫ולא ַַה ָָדר‪ ,‬ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה אימא זית‪,‬‬ ‫לברך על לולבין יבשים כו’ – בשאלות ותשובות אבני‬ ‫וזה פירוש הגמרא‪ :‬דרש ר׳ זירא במחוזא גר מותר‬ ‫צדק להגאון מסיגעטגמ זצ”ל‪( ,‬חלק אורח חיים סימן פו)‬ ‫בממזרת משום דסבירא ליה כר’ יוסי ‪ -‬קהל גרים לא‬ ‫נתקשה‪ ,‬היאך מברכין על לולב של אשתקד‪ ,‬הא ביום‬ ‫איקרי קהל‪ ,‬ואם כן מוכח דסובר ספיקא דאורייתא‬ ‫טוב א’ דאשתקד לאחר שיצא בו נותנו לקטן כדי‬ ‫מותר מן התורה‪ ,‬וקשה מאשם תלוי‪ ,‬וצריך לומר‬ ‫לחנכו‪ ,‬וקטן קונה ואינו מקנהדמ אם כן לא הוי לכם‪,‬‬ ‫חתיכה אחת משתי חתיכות‪ ,‬וקשה הא מצות כתיב‬ ‫עיין שם – ובספר שדי חמד (מערכת ד’ מינים סימן ג’ סוף‬ ‫וצריך לומר מצוות קרינן ויש אם למקרא‪ ,‬ולכן רגמוהו‬ ‫אות כ”ד) הביא בשם תשובות שואל ומשיב (מהדורא‬ ‫כולי עלמא באתרוגייהו‪ ,‬דלדידך דסבירא לך יש אם‬ ‫ג’ חלק ג סימן קלז) שכתב דאין הכי נמי דבלולב שנתנו‬ ‫למקרא ואזלינן בתר הקרי‪ ,‬אם כן ָָה ָָדר קרינן והדרא‬ ‫לקטן אין יוצאין בו לשנה אחרת ביום א’‪ .‬ומה שכתבו‬ ‫קושיא לדוכתא ‪ -‬מנא לן שהוא אתרוג דלמא הוא‬ ‫הפוסקים להכשיר לולב יבש במקום שאין חדש‬ ‫זית‪ ,‬וא”ש ודו”ק‪.‬‬ ‫(או״ח ‪ -‬סימן תרמ״ח ‪ -‬סעיף א)‬ ‫מצוי‪ ,‬הוא בתנאי שידעו בבירור שלא נתנוהו אשתקד‬ ‫לינוקא‪ ,‬עיין שם‪[ .‬ועיין בהגהות מנחת פתים לקמן‬ ‫והשיב את הגזילה (ויקרא ה‪ ,‬כג)‬ ‫סימן תרנ”ח מה שכתוב בזה]‪.‬‬ ‫(או״ח ‪ -‬סימן תרמ״ט ‪ -‬סעיף ח)‬ ‫גזל לולב וקיים אח”כ מצות השבת גזילה‬ ‫בדמי שיווי אם מתקן הלאו שעבר למפר ‬ ‫ע‬ ‫על נטילת לולב‬ ‫בספר שדי חמדאמ (מערכת ד’ מינים) הביא בשם‬ ‫תשובות תפארת יוסףבמ (אורח חיים סימן יד) שנסתפק‬ ‫לקיחה בכלי בדרך כבוד אי שמה לקיחה‬ ‫בלולב הגזול‪ ,‬וקיים אחר כך מצות השבת גזילה בדמי‬ ‫במחבר (סעיף ז) אם עשה בית יד ונתן בו הלולב ונטלו‪,‬‬ ‫שיווי‪ ,‬אם מתקן הלאו שעבר למפרע ויוצא‪ ,‬או נימא‬ ‫שפיר דמי‪ ,‬דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה‬ ‫כיון דבשעה שעשה המצוה היה בעבירה לא מהני מה‬ ‫וכו׳ אבל אם אינו דרך כבוד כגוון שנתן הלולב בכלי‬ ‫שמתקן אחר כך‪ ,‬וצד זה נראה‪ ,‬דהא תנן (סוכה כט ב)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫אמ‪ .‬להג״ר חיים חזקיה מדיני זצ״ל‪ ,‬רב קרסו‪-‬בזאר באוקראינה (רוסיא) ובסוף ימיו בחברון‪ .‬מח״ס שדי חמד בי״ח כרכים‪ .‬נלב״ע תרס"ה‪.‬‬ ‫במ‪ .‬להג"ר יוסף חנניה ליפא מייזליש ז"ל אב"ד פרעמישלא‪ ,‬מח"ס פני יוסף‪ ,‬קונטרס עגונות למהר"ל ושו"ת תפארת יוסף‪ .‬תלמיד הגאון‬ ‫בעל קרני ראם‪ .‬נלב"ע תרכ"ה‪.‬‬ ‫גמ‪ .‬בעל ייטב לב זצ״ל‪.‬‬ ‫דמ‪ .‬סוכה (מו ב) ‪ :‬א"ר זירא לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא‪ .‬מאי טעמא? דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני‪ ,‬ואשתכח דקא‬ ‫נפיק בלולב שאינו שלו‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫זטר‬ ‫הא האיסור טבל אין גורם המצוה דאם לא היה טבל‬ ‫ונטלו לא יצא – כתב בספר תורה תמימה (פרשת חקת)‬ ‫ודאי דהיה יוצא‪ .‬אלא ודאי אם בשעת מצוה עושה‬ ‫דכיון דהחסרון הוא רק משום דאינו דרך כבוד‪ ,‬אם כן‬ ‫עבירה בכל ענין הוי מצוה הבא בעבירה‪( ,‬עיין תשובות‬ ‫אם נטל הד’ מינים בכלי זהב וכסף וכדומה יוצא‪ ,‬כיון‬ ‫מהר”ם שי”ק אורח חיים סי’ רס”ב ד”ה ומה שכתב מעלתו‬ ‫דגם בכלי נקרא לקיחה וגם הוי דרך כבוד‪ ,‬ומזה נראין‬ ‫כו’‪ ,‬וספר עט סופר ח”ב דף י”ב)‪ ,‬ואם כן הדרא קושיא‬ ‫מבוארין מאד דברי הרמב”ם (פרק ז הלכה יא מהל׳ לולב)‬ ‫לדוכתיה‪ ,‬היאך יוצא ידי מצוה אם עובר בשעת‬ ‫שכתב וז”ל‪ :‬אבל אם נתן את המינים האלו בעציץ או‬ ‫המצוה אלאו דבל תוסיף‪.‬‬ ‫בקדירה ונטלן לא יצא ידי חובתו עכ”ל‪ ,‬מבואר מזה‬ ‫דבכלי יפה וחשובה יוצא‪ ,‬והוא כמו שכתבתי‪ .‬ולפי זה‬ ‫ונראה לעניות דעתי דבר חדש בעזהי”ת דלא אמרינן‬ ‫תימא גדולה על בעלי השולחן ערוך (סימן תרנ״א סעיף‬ ‫מצוה הבא בעבירה‪ ,‬אלא אם העבירה באותו הדבר‬ ‫ז) שכתבו בסתם שאם נתן הלולב ומיניו בכלי לא יצא‪,‬‬ ‫שמקיים המצוה אז העבירה פוסל המצוה‪ ,‬כגוון‬ ‫בעוד דלפי מה שכתבתי יש עיקר ויסוד גדול לחלק‬ ‫בלולב הגזול ומצה של טבל וכדומה‪ ,‬אבל כאן‬ ‫בין ערך ותכונת הכלי‪ ,‬ולדינא צריך תלמוד‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫שהעבירה על תוספת מין אחר והמצוה היא בד’‬ ‫מינים לא שייך לומר מצוה הבא בעבירה‪ ,‬כי המצוה‬ ‫(שוב ראיתי שנעלם מבעל תורה תמימה שכבר התעורר בזה‬ ‫בדבר אחר והעבירה בדבר אחר‪ ,‬ובכהאי גוונא לא‬ ‫בספר חמד משה סעיף קטן ד‪ ,‬עיין שם)‪.‬‬ ‫מצינו שיהא אלים כח העבירה לדחות המצוה‪,‬‬ ‫ושפיר כתבו התוספות דאף על גב דלענין בל תוסיף‬ ‫לא אמרינן האי לחודיה קאי וכו’ אבל לענין שיופסל‬ ‫האיך יוצא המצוה אם עבר בל תוסיף‬ ‫המצוה אמרינן האי לחודיה קאי ולא אמרינן ביה‬ ‫‪ -‬הא הוי מצוה הבאבעבירה‬ ‫מצוה הבא בעבירה‪ ,‬ודו”ק וא”שהמ ‪.‬‬ ‫במחצית השקל (סעיף קטן כז) הביא שיטת התוספות‬ ‫(סוכה לא ב ד”ה הואיל) דהא דקאמר בסנהדרין (דף עח ב)‬ ‫למאן דאמר אין צריך אגד‪[ ,‬דאמרינן] האי לחודיה‬ ‫צריך לפרוע עבור הד׳ מינים קודם החג ‪-‬‬ ‫קאי והאי לחודיה קאי‪ ,‬היינו לענין דאין זה כל המוסיף‬ ‫דאל״כ הוי רק קנין דרבנן ואינו ״לכם״‬ ‫גורע דלעולם ידי מצוה יצא‪ ,‬אלא דעובר על בל‬ ‫בהגהות חכמת שלמהומ סוף סימן זה כתב דמותר‬ ‫תוסיף ע”ש‪.‬‬ ‫לקנות אתרוג ביום טוב א’ של סוכות (כשאין המוכר‬ ‫וראיתי מקשים‪ ,‬כיון דעובר על בל תוסיף היאך יוצא‬ ‫רוצה ליתן לו במתנה על מנת להחזיר‪ ,‬כנ”ל כוונתו בזה) ומבואר‬ ‫ידי המצוה‪ ,‬הא הוי ליה מצוה הבא בעבירה? ואין‬ ‫בזה הפיוט ליום ב’ של סוכות “קיחתם בדמים יוכשרו‬ ‫לתרץ דאין המצוה בא על ידי העבירה‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫לשם איום ראוים להנטל בזה ראשון יום” עיין שם‪,‬‬ ‫תוספות (סוכה ל א ד”ה משום) בלולב של אשירה‪,‬‬ ‫ולענ”ד צריך עיון דמנלן להתיר שבות דמקח וממכר‬ ‫דדוקא כשהעבירה מסייע למצוה אמרינן מצוה‬ ‫במקום המצוה‪ ,‬והרי קיימא לן בכמה מקומות‬ ‫הבא בעבירה עיין שם‪ ,‬דכבר כתבו האחרונים ז”ל‬ ‫דהעמידו חכמים דבריהם אפילו במקום מצוה‪.‬‬ ‫דאם עושה עבירה בשעת המצוה אז בכל ענין הוי‬ ‫ועל דברי הפיוט הנ”ל נראה לענ”ד כוונת הפייטן כמו‬ ‫מצוה הבא בעבירה‪ ,‬אפילו אם העבירה אינו מסייע‬ ‫שכתב במחנה אפרים (הלכות קנין משיכה) דצריך לפרוע‬ ‫להמצוה‪ ,‬וראיה לזה ממה שהקשו התוספות (שם)‬ ‫קודם החג עבור הד’ מינים‪ ,‬דביום ראשון בעינן לכם‪,‬‬ ‫למה לי קרא דאין יוצאין במצה של טבל תיפוק‬ ‫וכל כמה דלא יהיב דמי אין לו בהם רק קנין משיכה‬ ‫ליה משום [דהוי] מצוה הבא בעבירה‪ .‬ומה קושיא‪,‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫המ‪ .‬עיין שו"ת עונג יום טוב (או"ח סי' י') מה שמפלפל בסברא זו‪.‬‬ ‫ומ‪ .‬להגאון ר׳ שלמה קלוגער זצ״ל‪.‬‬ ‫זיר‬ ‫םינימ‪ ‬׳דו גורתא | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫דלקיחה מקרי כל זמן שהוא בידו‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫שהוא מדרבנן ואנן בעינן לכם מדאורייתא‪ ,‬וזה‬ ‫שכתב קיחתם בדמים דוקא יוכשרו לשם איום‪ ,‬כיון‬ ‫אמנם בקונטרס תוספות בכוריםנ  (שם) הוכיח איפכא‬ ‫דבעינן לכם מדאורייתא‪ ,‬וכשיקנה אותם בדמים ולא‬ ‫דלא יצא ממה דאמרינן (יומא מט א) בעי רב פפא חפן‬ ‫במשיכה לחוד‪ ,‬אז ראוים להנטל אפילו בזה ראשון‬ ‫חבירו ונתן לתוך חפניו מהו ‪ -‬בלא חפניו בעינן והא‬ ‫יום דבעינן לכם מדאורייתא ודו”ק‪[ .‬שוב ראיתי‬ ‫איכא‪ ,‬או דלמא ולקח והביא בעינן והא ליכא‪ ,‬תיקו‪,‬‬ ‫בהגהות חכמת שלמה לקמן סימן תרנ”ה שמביא‬ ‫ועיין בתוספות שהאבעיא היא אי נימא דולקח והביא‬ ‫דהמגן אברהם (בסימן שו ס”ק טו) כתב דאסור לקנות‬ ‫בעינן בחד שהלוקח הוא יביא או די שאחד יקח ואחר‬ ‫אתרוג או שופר ביום טוב ועיין שם במחצית השקל‪,‬‬ ‫יביא עיין שם‪ ,‬ואי סלקא דעתך דמה שהוא בידו‬ ‫והוא רוצה להביא ראיות נגד המגן אברהם‪ ,‬וסיים‬ ‫מקרי לקיחה מה מבעיא לרב פפא‪ ,‬הרי הכהן גדול‬ ‫וצ”ע בזה לדינא כעת]‪.‬‬ ‫שנושא בחפניו מקרי גם כן לוקח‪ ,‬אלא על כרחך‬ ‫(או״ח ‪ -‬סימן תרנ״א ‪ -‬סעיף ה‪ ,‬ח‪ ,‬ט)‬ ‫מוכח דלקיחה לא מקרי רק שיעשה מעשה הגבהה‪,‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫והיא ראי’ גדולה‪ .‬ומה שהוכיח איפכא מדלא מתרץ‬ ‫‪spacer‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫אקושיא מדאגבהה נפיק ביה שנטלו קודם עמוד‬ ‫השחר‪ ,‬כתב דיש לדחות‪ ,‬שהרי בלאו הכי משני‬ ‫עורה הנבל וכנור אעירה שחר (תהלים נז‪ ,‬ט)‬ ‫שפיר עיין שם – עוד כתב שם חידוש דין‪ ,‬דאם אחד‬ ‫נותן לחבירו לולב או אתרוג ולא עשה מעשה לקיחה‬ ‫נטל לולב ומיניו קודם שעלה עמוד‬ ‫כלל רק שהוא בידו נראה לי להוכיח מהא דיומא דלא‬ ‫השחר ובעודן בידו עלה השחר‬ ‫יצא‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫במגן אברהם (ס״ ק ב ) [על מה שכתב המחבר וזמנו‬ ‫ונלע”ד דיש לומר בזה פירוש חדש בברייתא דסוכה‬ ‫הוא] משתנץ החמה‪ ,‬ואם נטלו משעלה עמוד השחר‬ ‫(מא ב) דדריש ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד‬ ‫יצא – כתב בשדי חמד מערכת ד’ מינים (סימן ג אות‬ ‫ואחד‪ .‬וכבר הקשה הכפות תמרים למה לי קרא על‬ ‫כ) נטל לולב ומיניו קודם שעלה עמוד השחר ובעודן‬ ‫זה‪ ,‬הלא במצות שבגופו לא מצי אינש למעבד שליח‬ ‫בידו עלה השחר נסתפק רב אחד (הובא בפליטת‬ ‫בעדו ואם כן‪ ,‬בלאו הכי ידעינן שצריך כל אחד ואחד‬ ‫סופריםזמ ) אם יוצא במה שהם כבר בידו או צריך‬ ‫לקיים המצוה בעצמו‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫להניחם ולחזור וליטלם אחר שעלה עמוד השחר‪,‬‬ ‫והביא ספק זה בשו”ת דברי מרדכי פרידבורגחמ (סימן‬ ‫אמנם לפי הנ”ל יש לומר‪ ,‬דמה דקאמר ולקחתם‬ ‫סג) והעלה דצריך להניחם ולחזור וליטלם כדי לצאת‬ ‫שתהא לקיחה לכל אחד ואחד‪ ,‬כוונתו לומר שצריך‬ ‫ידי חובת מצוה כו’ ע”ש –‬ ‫כל אחד ואחד ליקח הלולב או האתרוג בעצמו ולא‬ ‫שיתן האחד לחבירו הלולב או האתרוג בידו‪ ,‬דזה לא‬ ‫והנה בספר בכורי יעקבטמ (ס״ק י) נסתפק גם כן בזה‪,‬‬ ‫מיקרי לקיחה‪ ,‬כמו דלא מקרי לקיחה בכהן גדול‬ ‫והוכיח דיצא ממה דפריך סוכה (דף מב) הא מדאגבהה‬ ‫מה שנותן לו אחר לתוך חפניו מבלי שיעשה שום‬ ‫נפיק ביה‪ ,‬ולא מתרץ כגוון שהיה בידו קודם עלות‬ ‫מעשה‪ ,‬וא”ש‪.‬‬ ‫השחר והוציאו בשעת החיוב אחר עמוד השחר‪ ,‬דאז‬ ‫(או״ח ‪ -‬סימן תרנ״ב ‪ -‬סעיף א)‬ ‫טריד במצוה ועדיין לא יצא‪ ,‬אלא על כרחך דיצא‪,‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫זמ‪ .‬י״ל ווילנא תרכ״ג‪ .‬והוא בסימן ב׳ בשם ״גדול אחד יצ״ו בקאוונא״‪.‬‬ ‫חמ‪ .‬להג״ר מרדכי בן אריה ליב פרידבורג זצ״ל‪ ,‬אב‪,‬ד מאלאסטאווקא‪ ,‬שו"ת על או"ח וקונטרס עגונות‪ ,‬י״ל ווארשא‪ ,‬תרכ״ז‪ ,‬בהסכמת הג״ר‬ ‫דוב בעריש מייזליש מווארשא‪ ,‬המלבי״ם‪ ,‬הג״ר יעקב געזונטהייט בעל תפארת יעקב‪ ,‬הרש״ש ועוד‪.‬‬ ‫טמ‪ .‬להג״ר יעקב יוקב עטטלינגער הזצ״ל אבד״ק אלטונא‪ ,‬בעל ערוך לנר על הש״ס ושו״ת בנין ציון זצ״ל‪ .‬נלב״ע תרלב‪.‬‬ ‫נ‪ .‬לבעל ביכורי יעקב הנ״ל‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫חיר‬ ‫מצות סוכה‬ ‫מלאים כל טוב‪ ,‬ולא תאמרו בלבבכם (דברים ח יז) כחי‬ ‫ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וכו’‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫בענין סוכות ממש או ענני הכבוד‬ ‫‪spacer‬‬ ‫למען תזכרו כי בסוכות הושבתי בנ״י במדבר‪ ,‬ותתנו‬ ‫הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כלטוב‬ ‫‪spacer‬‬ ‫(א) במחבר (סימן תרכה סעיף א) בסוכות תשבו כו’‬ ‫נשים בקיום מצות סוכה ‪ -‬מצות עשה שהזמןגרמא‬ ‫הם ענני כבוד כו’ – בתורת כהנים (פרשת אמור) מביא‬ ‫ועיין בפרי מגדים ז”ל במשבצות כאן שהביאו‪ ,‬וכתב‬ ‫פלוגתא דר׳ אליעזר ור׳ עקיבא‪ ,‬דר׳ אליעזר סובר כי‬ ‫לר׳ עקיבא דהלכה כוותיה דסוכות ממש היו‪ ,‬אם כן‬ ‫בסוכות הושבתי היינו סוכות ממש ור׳ עקיבא סבירא‬ ‫בסוכות יש טעם לפטור נשים דלאו בני מלאכה [הן]‬ ‫ליה דהם ענני כבוד‪ .‬אמנם בש”ס סוכה (יא ב) הגירסא‬ ‫לומר כחי ועוצם ידי כמו שכתוב הרשב”ם ז”ל וכו’‪,‬‬ ‫להיפך דר׳ אליעזר סבירא ליה ענני כבוד ור׳ עקיבא‬ ‫עיין שם‪ .‬ועל פי זה מיושב גם כן תמיהת בעל חתם‬ ‫סבירא ליה סוכות ממש‪ .‬ועיין בב”ח ז”ל דלכאורה‬ ‫סופר ז”ל בתשובות לאורח חיים (סימן קפה) על השער‬ ‫הוי ליה לפסוק כר׳ עקיבא נגד ר׳ אליעזר‪ ,‬מכל מקום‬ ‫המלך דמייתי בהלכות חמץ ומצה קושית מהר”ח‬ ‫העיקר כר׳ אליעזר דכן תרגם אונקלוס ‪ -‬ארי במטלת‬ ‫אלפנדרי‪ ,‬מאי מקשה ש”ס בסוכה למה לי אזרח‬ ‫ענני אותבית עיין שם‪ .‬ונסתלקה בזה תמיהת הגהות‬ ‫להוציא נשים‪ ,‬תיפוק ליה [משום דהוי] מצות עשה‬ ‫חכמת שלמהאנ ברש”י (סוכה יא ב) ד”ה ואד יעלה מן‬ ‫שהזמן גרמא ונשים פטורות‪ ,‬ומאי קושיא‪ ,‬דלמא‬ ‫הארץ‪ ,‬וז”ל‪ :‬וסוכה מעננים יליף‪ ,‬שהרי זכר לענני‬ ‫הוה אמינא לחייבם משום שהיו באותו נס דענני‬ ‫כבוד הוא כדכתיב כי בסוכות הושבתי‪ ,‬ומתרגמינן‬ ‫כבוד‪ ,‬ועל זה תירץ השער המלך דלא הוי מצי למימר‬ ‫ארי במטלת עננא כו’‪ ,‬ותמה הנ”ל למה הוצרך רש”י‬ ‫הכי משום תינח למאן דאמר ענני כבוד‪ ,‬אבל למאן‬ ‫להביא התרגום‪ ,‬הרי זה מפורש אחר כך בברייתא‬ ‫דאמר סוכות ממש מאי איכא למימר‪.‬‬ ‫שהביא הש”ס תוך כדי דיבור וכו’‪.‬‬ ‫ותמה החתם סופר‪ ,‬מה בכך‪ ,‬יהיה סוכות ממש או‬ ‫ולפי זה לא קשה מידי‪ ,‬דעיקר מה דאנן קיימא לן כר׳‬ ‫ענני כבוד‪ ,‬בין כך ובין כך היו גם נשים באותו נס‪,‬‬ ‫אליעזר נגד ר׳ עקיבא הוא על סמך דברי התרגום כמו‬ ‫ותירץ על פי מה שכתב הרוקח מובא בספר אליהו‬ ‫שכתב הב”ח‪ ,‬ולכך שפיר הביא רש”י התרגום שהוא‬ ‫רבה כאן שבמלחמות סיחון ועוג ושארי מלחמות‬ ‫העיקר בזה‪ ,‬ומפיו אנו חיים לפסוק הלכה כר׳ אליעזר‬ ‫ישבו בסוכות חוץ לאהליהם כסוכת הלוחמים ביום‬ ‫דענני כבוד היו‪.‬‬ ‫קרב עיין שם‪ ,‬ואם כן לא שייכי בנשים דלאו בני‬ ‫והנה ברשב”ם ז”ל על התורה (פרשת אמור) כתב‬ ‫כיבוש נינהו‪ ,‬וא”ש להך מאן דאמר דסוכות ממש‬ ‫בפסוק למען ידעו דורותיכם וז”ל‪ :‬פשוטו כדברי‬ ‫הוה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫האומרים במסכת סוכה סוכה ממש‪ ,‬וזה טעמו של‬ ‫ולפי דברי הפרי מגדים בלאו הכי אתי שפיר‪ ,‬דאין‬ ‫דבר חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך‪,‬‬ ‫לומר דהוה אמינא לחייב נשים למאן דאמר סוכות‬ ‫באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב‬ ‫ממש משום שהיו באותו נס‪ ,‬דהא לעומת זה יש‬ ‫דגן תירוש ויצהר‪ ,‬למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את‬ ‫סברא כנגדו לפטור נשים למאן דאמר הנ”ל משום‬ ‫בני ישראל במדבר מ’ שנה בלא יישוב ובלא נחלה‪,‬‬ ‫דלאו בני מלאכה לומר כחי ועוצם ידי‪ ,‬וק”ל‪.‬‬ ‫ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫אנ‪   .‬להג״ר שלמה קלוגער זצ״ל‪.‬‬ ‫טיר‬ ‫הכוס‪ ‬תוצמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫ריחיא פסולת‪ ,‬וקרא אכריז ואמר ובני ישראל אכלו‬ ‫הכל חייבים בסוכה כהנים ‪ -‬אפילו כהנים‬ ‫את המן וכו’ בני ישראל ולא אחרא עיין שם‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫אלא דבין לדברי חתם סופר ובין לדברי פרי מגדים‬ ‫(שו״ע ‪ -‬או״ח סימן תרכ״ה ‪ -‬סעיף ג)‬ ‫‪spacer‬‬ ‫קשה לי בש”ס ערכין (דף ג ב) הכל חייבים בסוכה‬ ‫כהנים [לוים וישראלים] ופריך פשיטא‪ ,‬ומשני כהנים‬ ‫אצטריכא ליה כו’ עיין שםבנ ‪ ,‬ואמאי לא משני דסלקא‬ ‫בענין מצוות צריכות כוונה ‪ -‬ואיזה כוונה‬ ‫דעתך אמינא לפטור כהנים למאן דאמר סוכות‬ ‫ממש‪ ,‬משום דלא שייך בהו טעם דלמען ידעו וכו’‬ ‫במגן אברהם ריש הסימן ‪ -‬ויכוין בישיבתה שציונו‬ ‫דסוכות ההם היו בנוים לאנשי מלחמה וכהנים לאו‬ ‫הקדוש ברוך הוא לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים‬ ‫בני מלחמה כמו שכתב הרמב”ם (פרק יג מהלכות שמטה‬ ‫(ב”ח)‪ .‬בפרי מגדים כתב שצריך לכוין גם כן שהקיפם‬ ‫ויובל הלכה יב) ע”ש‪ ,‬וכמו כן קשה לפרי מגדים ז”ל‬ ‫בענני כבוד‪ .‬וכתב עוד שכוונות אלו אינם רק לכתחלה‬ ‫אמאי לא אמר דסלקא דעתך לפטור כהנים דאין‬ ‫אבל בדיעבד יצא כשלא כיון רק לצאת‪ ,‬דמצות‬ ‫להם חלק ונחלה בארץ וכל פרנסתם מאחרים ולא‬ ‫צריכות כונה לצאת דוקא כדקיימא לן באורח חיים‬ ‫שייך בהו כחי ועוצם ידי‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫(סימן ס)‪.‬‬ ‫(שו״ע ‪ -‬או״ח סימן תרכ״ה ‪ -‬סעיף א ‪ -‬ב)‬ ‫ובספר ביכורי יעקב מהגאון מהו’ יעקב עטלינגר‬ ‫זצ”להנ (חיבור על הלכות סוכה ולולב) כתב דאין זה ראיה‪,‬‬ ‫דזה דוקא בשאר מצות שלא צותה התורה כוונה‬ ‫למה צוה השי”ת דוקא זכר לענני הכבוד‬ ‫פרטית בהם‪ ,‬אבל בסוכה שציווי הכתוב הוא שיכוין‬ ‫ולא צוה לעשות זכר למן ובאר‬ ‫כן מלמען ידעו כמו שכתב הב”ח‪ ,‬יש לומר דאפילו‬ ‫בספר בני יששכר (מאמר צלא דמהימנותא אות טו ואות כב)‬ ‫בדיעבד לא יצא‪ ,‬ולכן אם אכל בלילה ראשונה בסוכה‬ ‫הביא מה שהקשו הראשונים למה צוה השי”ת דוקא‬ ‫בלא כוונה זו‪ ,‬יש להחמיר לאכול שוב כזית בכוונה‪.‬‬ ‫זכר לענני הכבוד ולא צוה לעשות זכר למן ובאר‪ ,‬וכתב‬ ‫ועל כל פנים יזהר כל א’ ללמד ולספר לבניו ולבני‬ ‫תירוץ על זה בשם הרב החיד”אגנ ז”ל דענני הכבוד‬ ‫ביתו כוונת מצות סוכה כמו שצריך ללמד להם טעם‬ ‫היו רק ישראל בטובה זאת מיוחדים‪ ,‬אבל הערב‬ ‫המצות בליל פסח‪ ,‬וכדאמרינן (פסחים קטז א) כל שלא‬ ‫רב היו חוץ לענני הכבוד‪ ,‬מה שאין כן מן ובאר גם‬ ‫אמר שלשה דברים [אלו בפסח לא יצא ידי חובתו]‪,‬‬ ‫הערב רב היו ניזונים מהם‪ ,‬ע״כ‪ ,‬ועיין שם שנתן טעם‬ ‫ואף דלשיטת הר”ן גם בפסח יצא בדיעבד אם לא‬ ‫לדבר משום דמן ובאר הם בחינת מזון ואין בודקין‬ ‫פירש טעם פסח מצה ומרור‪ ,‬היינו משום דסבירא‬ ‫למזונותדנ עיין שם‪.‬‬ ‫ליה דלא יצא דשם הוא מדרבנן דוקא‪ ,‬אבל בסוכה‬ ‫דכתיב למען ידעו אם כן דאורייתא הוא‪ ,‬יש לומר דגם‬ ‫ולפום רהיטא אני תמה מאוד‪ ,‬דהוא נגד הזוהר הק׳‬ ‫להר”ן לא יצא‪ ,‬ולשיטת התוספות אפילו בפסח לא‬ ‫(פרשת כי תשא) בפסוק (שמות לב א) וירא העם כי בשש‬ ‫יצא בדיעבד‪ ,‬ובחידושים הארכתי בזה‪ ,‬עכ”ל‪( .‬ועיין‬ ‫משה‪ ,‬דאיתא שם‪ ,‬אמר ר׳ אלעזר אבא‪ ,‬אי הכי אינון‬ ‫שם עוד בסוף הספר בקונטרס תוספת בכורים)‪.‬‬ ‫ערב רב לא הוו אכלי מן מנא‪ ,‬אמר ליה ודאי הכי הוא‬ ‫(שו״ע ‪ -‬או״ח סימן תרכ״ה ‪ -‬סעיף ה)‬ ‫וכו’ וממה הוי אכלי מתמצית מה דאשתאר מבתר‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫בנ‪ .‬והעיר רבינו‪ :‬ותירוץ הגמרא מרפסא איגרא איך סלקא דעתך דלא הוי תשבו כעין תדורו‪ ,‬הלא גם בביתו כהן אסור בתשמיש כשיעבוד‬ ‫עבודה והוי שפיר תשבו כעין תדורו‪ ,‬ועיין תשובות שער אפרים סימן ל"ד‪.‬‬ ‫גנ‪   .‬בספרו ראש דוד (פרשת אמור)‪.‬‬ ‫דנ‪ .‬ע״פ בבא בתרא (ט‪ ,‬א) בודקין לכסות ואין בודקין למזונות עיי״ש‪.‬‬ ‫הנ‪ .‬בעל ערוך לנר‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫כר‬ ‫ותכליתה למען לידע כי בסוכות הושבתי וגו’ ‪ -‬אם כן‬ ‫חג הסכת תעשה לך (דברים טז‪ ,‬יג)‬ ‫מה בכך שזה גזל הסוכה‪ ,‬סוף סוף הרי נתקיים טעם‬ ‫המצוה ותכלית המכוון מן הסוכה שהוא למען ידעו‬ ‫בענין מצוה הבאה בעבירה‬ ‫כי בסוכות הושבתי [אם כן הוה אמינא] בכהאי גוונא‬ ‫בקושיית התוספות סוכה (דף ט) למה לי [הפסוק של‬ ‫לא שייך מצוה הבאה בעבירה ועל כן צריך [קרא חג‬ ‫חג הסוכות תעשה] לך למעוטי גזולה‪ ,‬תיפוק ליה‬ ‫הסוכות תעשה] לך ‪ -‬למעוטי גזולה‪.‬‬ ‫(אות ג’ ‪ -‬גזולה)‬ ‫משום מצוה הבאה בעבירה ?‬ ‫עוד בחידוש הנ״ל‬ ‫וכבר נאמרו בזה תירוצים שונים ועיין בספר מנחת‬ ‫חינוך (מצוה שכ”ה) כי הוא מפליא לעשות‪ ,‬עיין שם‬ ‫עיין בספר חתן סופר (חלק א דף צט ואילך) אריכות גדול‬ ‫ותמצא נחת‪.‬‬ ‫בליקוטי בתר ליקוטי מספרי ראשונים ואחרונים‬ ‫כללות ופרטות שנאמרו בענין זה לא הניח דבר קטן‬ ‫ולולא דמסתפינא‪ ,‬הייתי יוצא לדון בדבר החדש‬ ‫ודבר גדול‪ ,‬והרבה דברים כיוונתי גם אני לדעתו‬ ‫על פי מה שנחלקו האחרונים על קושיית הרי”ט‬ ‫הגדולה והרמה [ועיין שם שחוזר על חידושו הנ״ל‬ ‫אלגאזי בהלכות בכורות שהקשה בהא דקיימא לן‬ ‫בקיצור] מצאתי בעזרת השי״ת כן בחתן סופר‬ ‫דיוצא ידי פריה ורביה בבן ממזר ‪ -‬והא הוי ליה מצוה‬ ‫הנ״ל (דף קא ע״ב אות יב) והנאני מאוד שכוונתי לדעת‬ ‫הבאה בעבירה?‬ ‫אדמ״ו זצ״ל‪.‬‬ ‫(אות מ’ ‪ -‬מצהב״ע)‬ ‫ותירצו דלא שייך מצוה הבאה בעבירה אלא במצוה‬ ‫שלא נאמר טעם המצוה ותכלית היוצא ממנה‬ ‫הריני מבטל דעתי מפני דעתו‪...‬‬ ‫ולאיזה כוונה ציוה השי”ת כן‪ ,‬רק שצריך לעשות‬ ‫וראיתי שהקשה על מה שכתבתי בחיבורי (חלק‬ ‫רצון הבורא ית”ש‪ ,‬ואף שרבותינו ז”ל טרחו ויגעו‬ ‫א אות גזולה) דבסוכה אינו פוסל גזולה מצד מצוה‬ ‫למצוא טעמי המצוות‪ ,‬בכל זאת לא נוכל לרדת לסוף‬ ‫הבאה בעבירה‪ ,‬דמה בכך שזה גזל הסוכה‪ ,‬סוף סוף‬ ‫דעתו של נותן התורה ית”ש מה המצוה הזאת ומה‬ ‫הרי נתקיים טעם המצוה ותכלית המכוון מן הסוכה‬ ‫טעם יש בה‪ ,‬כגוון מצות הקרבנות ומצות ד’ מינים‬ ‫שהוא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי‬ ‫שבלולב ודכוותייהו ‪ -‬אבל בפריה ורביה שאמרה‬ ‫וכו׳ ‪ -‬בכהאי גוונא לא שייך מצוה הבאה בעבירה‬ ‫תורה בפירוש דטעם המצוה משום (ישעיה מה יח) לא‬ ‫ויישבתי בזה קושיית התוספות סוכה (דף ט)‪ ,‬ועל זה‬ ‫לתהו בראה לשבת יצרה‪ ,‬ומהאי טעמא אמר בן עזאי‬ ‫תמה פר״מונ נ״י לדברי דגם בתפילין נימא הכי‪ ,‬דהרי‬ ‫שלא רצה לישא אשה‪ ,‬אפשר לעולם שיתקיים על‬ ‫כתב הטעם בתורה למען תהיה תורת ה׳ בפיך‪ ,‬וכמו‬ ‫ידי אחרים‪.‬‬ ‫שכתב הב״ח (אורח חיים סימן ח סעיף ט)‪ ,‬ויהיו תפילין‬ ‫חזינן דזה תכלית מצות פריה ורביה כדי שיתקיים‬ ‫גזולים כשרים וכו׳ וכו׳‪.‬‬ ‫המין האנושי ולא יחרב העולם ‪ -‬אם כן מה לי שעשה‬ ‫ידע פר״מ [פאר רום מעלתו] נ״י כי בחלק ב׳ שאני‬ ‫עבירה בביאתו‪ ,‬סוף סוף הרי קיים תכלית המכוון‬ ‫מדפיס כעת ב״ה הבאתי באות מצוה הבאה בעבירה‬ ‫שציותה תורה לפרות ולרבות כדי לקיים המין‪ ,‬ועל‬ ‫שכבר קדמני בסברא הנ״ל אדמ״ו הגאון זצ״ל בספר‬ ‫כרחך יוצא ידי חובתו פריה ורביה אף בבן ממזר‪.‬‬ ‫חתן סופר בחידושיו על סוגיא דמצוה הבאה בעבירה‪.‬‬ ‫ומעתה נראה לי דאף בסוכה שכתב תורה הטעם‬ ‫ולענין הקושיא מתפילין לענ״ד לא קשה מידי ‪ -‬הכי‬ ‫בפירוש למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי‬ ‫יכולין לומר שתפילין גזולין כשרים משום דסוף סוף‬ ‫וגו’‪ ,‬הרי גילה לנו קרא בפירוש שזהו טעם המצוה‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫ונ‪ .‬פאר רום מעלתו‪.‬‬ ‫אכר‬ ‫הכוס‪ ‬תוצמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫הרי נתקיים תכלית המכוון מן התפילין שהוא למען‬ ‫שלא לתלות שום נוי סוכה רק בפחות‬ ‫תהיה תורת ה׳ בפיך ‪ -‬הרי אם הלך וגוזל התפילין‬ ‫מד’ טפחים (או״ח סימן תרכ״ז סעיף ד)‬ ‫האיך תורת ה׳ בפיו?‬ ‫לא לתלות פרחים בסכך שנופלים מהם‬ ‫ומהאי טעמא לא קשה מידי גם מציצית גזולין‬ ‫תולעים ויתושים קטנים עלהאוכלים‬ ‫דכתיב גם כן הטעם בתורה למען תזכרו וגו׳ דהרי‬ ‫ברמ”א (סעיף ד) בשם מהרי”ל ‪ -‬ויש ליזהר שלא‬ ‫אם גוזל אינו זוכר ואינו עושה כל המצוות‪ ,‬והאיך‬ ‫לתלות שום נוי סוכה רק בפחות מד’ טפחים ועיין‬ ‫נתקיים הטעם ותכלית המכוון מן הציצית ודו״ק‪ .‬כן‬ ‫בטורי זהב (ס״ק ה) הנה בספר בכורי יעקבחנ כתב שזה‬ ‫נראה לענ״ד‪.‬‬ ‫דוקא בדברים שפסולים לסכך בהן‪ ,‬אבל בדברים‬ ‫‪...‬אחרי כותבי עיינתי עוד הפעם בחתן סופר‬ ‫שכשרים לסיכוך כגוון עשבים ופרחים אין צריך‬ ‫(ח״א דף קא ע״ב) וראיתי כי לא מחשבת אדמ״ו הגאון‬ ‫ליזהר בזה‪ .‬ובקונטרס תוספות בכורים הביא מה‬ ‫ז״ל מחשבותי ושיטה אחרת היתה לו‪ ,‬והריני מבטל‬ ‫שהשיגו עליו חכמי הזמן ומה שהשיב על דבריהם‪,‬‬ ‫דעתי מפני דעתו‪.‬‬ ‫וסיים בזה הלשון‪ :‬ולכן מדינא נראה לי כמו שכתבתי‪,‬‬ ‫(אותיות ‪ -‬מכתבים חלק ב אות י’ ‪ -‬להגאון ר׳ נתנאל פריעדזנ )‬ ‫שאין חשש בציצין ופרחים‪ ,‬ומכל מקום מטעם אחר‬ ‫‪spacer‬‬ ‫אני נזהר ומזהיר שלא לתלות פרחים בסכך‪ ,‬ובפרט על‬ ‫‪spacer‬‬ ‫השלחן שנופלים מהם תולעים ויתושים קטנים על‬ ‫לך למעוטי גזולה ‪ -‬מצוה הבא בעבירה‬ ‫האוכלים‪ ,‬וממש שאי אפשר ליזהר בזה שהם רגילים‬ ‫‪...‬והנה בילקוט הגרשוני חלק ראשון אות גזולה‬ ‫להיות בהציצין ופרחים‪ ,‬ועל ידי זה עושה מצות סוכה‬ ‫העליתי ליישב קושית התוספות (סוכה ט) למה לי לך‬ ‫למצוה בעבירה שבולע השרצים עם האוכלים‪ ,‬ולכן‬ ‫למעוטי גזולה תיפוק ליה משום מצוה הבא בעבירה‬ ‫יש ליזהר שלא לתלות ציצין ופרחים בסכך במקום‬ ‫וכתבתי דבסוכה לא שייך מצוה הבא בעבירה דכמו‬ ‫שיושב שם אפילו אין רחוקים י’ מסכך‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫דיוצא בבן ממזר מצות פריה ורביה ולא אמרינן מצוה‬ ‫(שו״ע ‪ -‬או״ח סימן תרכ״ז ‪ -‬סעיף ד)‬ ‫הבא בעבירה‪ ,‬משום דסוף סוף נתקיים תכלית וטעם‬ ‫המצוה שהוא הקיום מין האנושי‪ ,‬הכי נמי בסוכה‬ ‫דגילה קרא להדיא טעם ותכלית המצוה למען ידעו‬ ‫דבר שמסככין בו וכו’ ואינו מקבל‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו’ אם כן מה בכך‬ ‫טומאה (או״ח סימן תרכ״ט סעיף א)‬ ‫שהוא גזולה ובאה בעבירה‪ ,‬סוף סוף הרי נתקיים‬ ‫מי המאן דאמר שסובר שמותר לסכך‬ ‫הטעם ותכלית המכוין מן הסוכה שהוא למען ידעו‬ ‫בדבר המקבל טומאה?‬ ‫[דורותיכם] וגו’‪ ,‬עיין שם‪ .‬ולכאורה הוא דבר נכון‬ ‫וברור‪ ,‬אך כל הפוסקים כולם פה אחד נקטו גם‬ ‫במחבר (סעיף א) דבר שמסככין בו וכו’ ואינו מקבל‬ ‫בסוכה הפסול מצוה הבא בעבירה‪ ,‬לכך אני מבטל‬ ‫טומאה – כתב לי הגאון מ’ חיים בערליןטנ שליט”א‬ ‫דעתי מפני דעתם‪.‬‬ ‫אבדק”ק יעליסאוועטגראד (רוסיא יע”א)‪ ,‬וז”ל‪:‬‬ ‫(שו״ע ‪ -‬או״ח סימן תרכ״ח)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫זנ‪ .‬בעל פני מבין‪.‬‬ ‫חנ‪ .‬להג״ר יעקב יוקל עטטלינגער זצ״ל‪ ,‬ממנהיגי היהדות האורטודוקסי באשכנז‪ .‬בעמ״ח ערוך לנר על הש״ס‪ ,‬ביכורי יעקב על הל׳ סוכה‪,‬‬ ‫ושו"ת בנין ציון‪ .‬מבין תלמידיו הג״ר שמשון רפאל הירש זצ״ל והג״ר עזריאל הילדסהיימר זצ״ל‪.‬‬ ‫טנ‪ .‬הג״ר חיים בערלין זצ״ל‪ ,‬בנו של הנצי״ב מוואלאזין‪ ,‬רבה של מוסקבה ובסוף ימיו בירושלים‪ ,‬מח״ס שו״ת נשמת חיים‪ .‬נלב״ע תרע״ג‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫בכר‬ ‫לקבל טומאה‪ ,‬ומטעם הכתוב הזה [השוכן אתם‬ ‫ולהראות על מה שראיתי בספר רבינו בחיי על התורה‬ ‫בתוך טומאתם‪ ,‬דאף על פי שהסכך יכול לבוא לכלל‬ ‫בפסוק (ויקרא טז טז) השוכן אתם בתוך טומאותם‪ ,‬כתב‬ ‫טומאה‪ ,‬מכל מקום שכינה ביניהם] היה אומר כן אף‬ ‫בזה הלשון‪ :‬אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם‪.‬‬ ‫על פי שאין הלכה כמותו‪ ,‬כן נלע”ד נכון בעזהי”ת‪.‬‬ ‫וזה היה דעת ר’ יהודה ז”ל במסכת סוכה שהיה אומר‬ ‫שמסככין בדבר המקבל טומאה‪ ,‬ומטעם הכתוב הזה‬ ‫לא מצינו להראשונים שיכתבו תיבת ז”ל או ע”ה‬ ‫היה אומר כן‪ ,‬אף על פי שאין הלכה כמותו עכ”ל‬ ‫אך לבי אומר לי שאין כוונת רבינו בחיי ז”ל על התנא‬ ‫רבינו בחיי ז”ל‪ ,‬והן לא נמצא בכולי תלמודא לא‬ ‫ר’ יהודה ז”ל כי לא מצינו להראשונים שיכתבו תיבת‬ ‫בבבלי ולא בירושלמי ולא בתוספתא‪ ,‬מי ומי‪ ,‬שיאמר‬ ‫ז”ל או ע”ה בהזכירם שם תנא או אמורא‪ ,‬וגם ברבינו‬ ‫שמותר לסכך בדבר המקבל טומאה‪ ,‬לא ר’ יהודה‬ ‫בחיי ז”ל חפשתי ולא מצאתי בשום מקום שיכתוב‬ ‫ולא שום תנא או אמורא אחר‪ ,‬ואדרבה לחד מאן‬ ‫על איזה תנא מלת ז”ל‪ ,‬אבל דרכו לכתוב כן תמיד‬ ‫דאמר בפרק הישן (כא ב) טעמו של ר’ יהודה במשנה‬ ‫על המפורשים האחרונים שמביא‪ ,‬על כן לא רחוקה‬ ‫שם דהסומך סוכתו בכרעי המטה אם אינה יכולה‬ ‫הוא לומר שדעת ר’ יהודה ז”ל שמזכיר כאן הוא‬ ‫לעמוד בפני עצמו פסולה‪ ,‬הוא‪ ,‬מפני שמעמידה בדבר‬ ‫אחד מהמפורשים על מסכת סוכה (ועיין בתוספות‬ ‫המקבל טומאה (ועיין גם בירושלמי פרק הנ”ל הלכה ב) הרי‬ ‫פסחים מ”ז ב’ בד”ה כתישה וכו’ וקשה לרב יהודה וכו’ ועיין‬ ‫דפוסל ר’ יהודה אף במעמיד הסוכה בדבר המקבל‬ ‫שם במהרש”ל בחכמת שלמה) ודעתו הוא שמסככין‬ ‫טומאה‪ ,‬ואיך יוכל לסבור שמסככין בדבר המקבל‬ ‫בדבר המקבל טומאה ולא קיימא לן כוותיה‪ ,‬ויותר‬ ‫טומאה‪ ,‬ומאיזה מקור לקח זה רבינו בחיי ז”ל‪ ,‬ודברי‬ ‫אין להאריך‪.‬‬ ‫רבינו אלה הם הפלא ופלא ומרפסין איגרי עכ”ל‪.‬‬ ‫(שו״ע ‪ -‬או״ח סימן תרכ״ט ‪ -‬סעיף א )‬ ‫ולכאורה נלע”ד כוונת רבינו בחיי ז”ל דהא הקשה‬ ‫תמיהות על דברי הג״ר חיים בערלין‬ ‫הכפות תמרים בסוכה (דף לז ) היכא קאמר ר’ יהודה‬ ‫דאין מסככין אלא בד’ מינים שבלולב הלא אינו יכול‬ ‫הגאון מו”ה ישראל פריינד נ”י אבדק”ק סאסרעגען‬ ‫לסכך באתרוג שהוא דבר המקבל טומאה‪ ,‬ומה שכתב‬ ‫יע”אס ‪ ,‬כתב לי בזה הלשון‪ :‬בספרו ילקוט הגרשוני‬ ‫דלר׳ יהודה מסככין בענפי עץ של אתרוג‪ ,‬כבר כתב‬ ‫(אורח חיים סימן תרכ”ט) אות א’ כתב הדר”ג נ”י‪ ,‬וז”ל‪:‬‬ ‫בספר בכורי יעקב בקונטרס תוספת בכורים שזה‬ ‫כתב לי הגה”ק מ’ חיים בערלין שליט”א וכו׳ [עיין כל‬ ‫דוחק שיקרא עץ האתרוג מין הפרי אף שטעם עצו‬ ‫הלשון בקטע לפני זה]‪.‬‬ ‫ופריו שוה‪ ,‬ולכן תירץ הוא דהא דמסככין באתרוגים‬ ‫ומה שכתב הדר”ג שם בתירוץ א’ שכוונת רבינו בחיי‬ ‫לר׳ יהודה היינו בלא הוכשר לקבל טומאה‪ ,‬וכיון‬ ‫ז”ל על ר’ יהודה (בסוכה לו ב) דאין מסככין אלא בד’‬ ‫דלעת הזאת אין מקבלים טומאה אף על גב דראויים‬ ‫מינים שבלולב‪ ,‬והקשה בכפות תמרים ז”ל הלא‬ ‫לקבל טומאה מכל מקום מסככין בהם‪ ,‬ועל זה קאמר‬ ‫אינו יכול לסכך באתרוג שהוא דבר המקבל טומאה‪,‬‬ ‫רבינו בחיי ז”ל דאנן לא קיימא לן כוותיה דר’ יהודה‬ ‫ותירץ בספר ביכורי יעקב דסבירא ליה לר’ יהודה‬ ‫בזה‪ ,‬אלא אף על גב דעכשיו אינו מקבל טומאה‪ ,‬מכל‬ ‫דבלא הוכשר לקבל טומאה אף על גב דראוי לקבל‬ ‫מקום כיון דראוי לקבל טומאה על ידי הכשר‪ ,‬שוב אין‬ ‫טומאה מסככין בו‪ ,‬ועל זה קאמר רבינו בחיי דאנן לא‬ ‫מסככין בו‪.‬‬ ‫קיימא לן כר׳ יהודה בזה‪.‬‬ ‫וזה שכתב רבינו בחיי ז”ל שרבי יהודה היה אומר‬ ‫הנה במחכת”ה נ”י‪ ,‬אם כי דבר חכמה דיבר קשה‬ ‫אס‬ ‫שמסככין בדבר המקבל טומאה היינו בדבר הראוי‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫ס‪ .‬רב האחרון בסאסרעגן‪ ,‬היה חתנו וממלא מקומו של הג״ר משה דוד סופר זצ״ל בן המחנה חיים‪.‬‬ ‫אס‪ .‬במחילת כבוד תורתו הרמה‪.‬‬ ‫גכר‬ ‫הכוס‪ ‬תוצמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫״יפה תמה הגאון מ’ חיים בערלין‪...‬״‬ ‫לשמוע שהרבינו בחיי יסתום דבריו כל כך ויכלול‬ ‫בתיבות קצרות פלפול ארוך כזה‪ ,‬מה גם דבכפות‬ ‫ולענ”ד אף כי אפשר לפרש דברי התוספות סוכה‬ ‫תמרים שם תירץ באופן אחר דר’ יהודה בענפי עץ‬ ‫(יג ב) הנ”ל בסגנון שכתב הרה”ג הנ”ל ויהיה מוכח‬ ‫של אתרוג איירי (אמר המחבר זה אינו השגה עלי דכבר‬ ‫מזה דהר”ר יהודה סובר שמסככין בדבר הראוי לקבל‬ ‫הבאתי שם דהבכורי יעקב ז”ל דחה תירוץ הכפות תמרים הנ”ל‪,‬‬ ‫טומאה כל זמן שלא הוכשר – מכל מקום אין זה בגדר‬ ‫ועיין בש”ס ווילנא מובא קושית הגאון ר’ שמואל שמעלקא‬ ‫תמיה רבתי על הגאון ר’ חיים בערלין הנ”ל דלא‬ ‫טויבעש ז”ל בהגהותיו ועל פי דברי הבכורי יעקב ז”ל מיושב‬ ‫נחית לזה‪ ,‬כי הלא עינינו הרואות דבהגהות וחידושי‬ ‫קושיתו עיין שם בהגהות הנ”ל לסוכה דף ל”ז ע”א)‪ ,‬וגם מה‬ ‫הרש”ש שציין הרה”ג הנ”ל בעצמו מבואר שלא הבין‬ ‫שכתב הדר”ג כי באופן השני שכוונת רבינו בחיי הוא‬ ‫הפשט בהתוספות הנ”ל כמו שהבין הרה”ג הנ”ל‪,‬‬ ‫על אחד מהמפורשים על מסכת סוכה שהיה נקרא‬ ‫וגם בקרבן נתנאל על הרא”ש (סוכה דף יג) לא הבין‬ ‫ר’ יהודה‪ ,‬ועל כן כתב עליו “ז”ל” הוא תמוה דאם לא‬ ‫הפירוש בתוספות הנ”ל כמו שהבין הרה”ג הנ”ל‪,‬‬ ‫נמצא שום תנא או אמורא שיסבור שמסככין בדבר‬ ‫וגם הפרי מגדים (אורח חיים סימן תרכ”ט משבצות זהב‬ ‫המקבל טומאה‪ ,‬היאך יסבור כן אחד מהמפרשים‬ ‫ס״ק יב) לא הבין הפשט בתוספות הנ”ל כמו שהבין‬ ‫(אמר המחבר‪ ,‬גם כן אינו השגה עלי‪ ,‬דהא יכול להיות שאותו‬ ‫הרה”ג הנ”ל‪ ,‬אלא כל הגאונים הנ”ל הבינו דהתוספות‬ ‫המפרש ששמו ר’ יהודה הביא לנו בפירושו מי הוא התנא‬ ‫אינם חולקים על רש”י וגם הם סוברים דאין מסככין‬ ‫או האמורא שסובר שמסככין בדבר המקבל טומאה‪ ,‬ופסק‬ ‫באוכלין הראויין לקבל טומאה אף על פי שעדיין לא‬ ‫הלכה כמותו‪).‬‬ ‫הוכשרו לקבל טומאה‪ ,‬ועל כן יפה תמה הגאון מ’‬ ‫חיים בערלין הנ”ל על הרבינו בחיי ז”ל וכל כי הני מילי‬ ‫ולענ”ד כוונת רבינו בחיי [הוא] על הר”ר יהודה המובא‬ ‫מעלייתא ליתאמרן בבי מדרשא משמיה‪.‬‬ ‫בתוספות סוכה (יג ב ד״ה ירקות עיי”ש) והסגנון בדברי‬ ‫התוספות שם לפי זה הוא‪ :‬דברש”י ד”ה ירקות וכו’‬ ‫והנה אני זכיתי לקבל פני הגאון מהר”ח בערלין הנ”ל‬ ‫מבואר דבלאו מאכל אדם נינהו דאי מקבלי טומאה‬ ‫בירושלים עיה”ק תובב”א בשבוע פ’ בהר שבת‬ ‫לא חייצו בפני הטומאה‪ ,‬ועל זה כתבו התוספות בזה‬ ‫עת”ר לפ”ק ושמעתי מפי קדשו דברים חריפים‬ ‫הלשון‪ :‬והגהה היתה שהגיה הר”ר יהודה בפירוש‬ ‫ונפלאים מאד וזכר צדיק לברכה יהי חלקו עם‬ ‫רש”י וכו’ דהיינו עם פירש”י הגיה הר”ר יהודה‬ ‫הצדיקים היושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו‬ ‫וכתב‪ :‬ואינו כן אלא מאכל אדם נינהו‪ ,‬ואפילו הכי‬ ‫השכינה אכי”ר‪.‬‬ ‫מדאורייתא חייצו כל זמן שלא הוכשרו וכו’ ואפילו‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬סוף חלק ג ‪ -‬וזה דבר השמיטה)‬ ‫‪spacer‬‬ ‫הכי אמרינן שם ופוסלין את הסוכה משום אויר‪ ,‬אבל‬ ‫‪spacer‬‬ ‫משום סכך פסול הואיל וראויין לקבל טומאה לא‪,‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫אלמא דלהר”ר יהודה מסככין בדבר הראוי לקבל‬ ‫עוד מכתב הגר״ח ברלין בענין הנ״ל‬ ‫טומאה כל זמן שלא הוכשר וטעמא משום דכתיב‬ ‫[אח״כ בא לידינו עוד מכתב מהגר״ח ברלין זצ״ל‬ ‫(ויקרא טז טז) השוכן אתם בתוך טומאותם‪ ,‬ואין צריך‬ ‫לרבינו כפי שהופיע בקובץ תל תלפיות שנת עת״ר‬ ‫לומר כמו שכתב רש”י בד”ה ופוסלין וכו’‪ ,‬דלחומרא‬ ‫(מחברת יח‪ ,‬מכתב כ״א)‪ ,‬וז״ל‪]:‬‬ ‫נקט לפסול משום אויר בשלשה‪ ,‬יעויין שם‪ ,‬אלא‬ ‫משום סכך פסול הואיל וראויין לקבל טומאה אי‬ ‫ישאו הרים שלום כנהרים לחובר חברים מאירים‬ ‫אפשר לפסול כל זמן שלא הוכשרו‪ ,‬ועיין בהגהות‬ ‫כספירים וכו’ רב דק”ק מ’ לודאש יע”א‬ ‫וחידושי הרש”ש שם‪ ,‬ותמיה רבתי על הגאון הגדול‬ ‫הגיעני מכתבו וכו’ והנה ספר כד הקמח יש לי דפוס‬ ‫מ’ חיים בערלין הנ”ל שנעלם ממנו כל זה לפי שעה‬ ‫בס‬ ‫וויניציאה בלא שום פירוש וספר צפיח דבש‬ ‫ודו”ק‪ ,‬עכ”ל ידידי הגאון אב”ד דק”ק סאסרעגען נ”י‪.‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫בס‪ .‬אולי צ״ל צפחת השמן לרבי חיים ברייט זצ״ל לבוב תרמ״ד‪ ,‬והוא נדפס עם הספר כד הקמח בכמה מהדורות‪ .‬ושם באות כד מקשה‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫דכר‬ ‫בפרק קמא דמועד קטן (ח’ ע”א ד”ה דהא) דזהו דקאמר‬ ‫שהזכיר כבודו פירוש על כד הקמח לא ראיתי ולא‬ ‫בסוגיא שם לר’ יהודה דטומאת נגעי בתים חידוש‬ ‫שמעתי ‪.‬‬ ‫הוא דהא עצים ואבנים בעלמא לא מיטמאו והכא‬ ‫והנה על פי מכתב כבודו חפשתי בספר כד הקמח‪,‬‬ ‫מיטמאו‪ .‬וכתב הר”ע מברטנורה שם דאין הלכה כר’‬ ‫ומצאתי שם גם כן שכתב שדעת האומר שמסככין‬ ‫יהודה‪ ,‬אבל הרמב”ם בהלכות טומאת צרעת (פרק י”ד‬ ‫בדבר המקבל טומאה הוא מטעם הכתוב (ויקרא טז טז)‬ ‫הלכה ד) פסק כר’ יהודה דאפילו חבילי עצים וחבילי‬ ‫השוכן אתם בתוך טמאתם ולא כתב מי הוא האומר‬ ‫קנים‪ ,‬והקשה המשנה למלך שם ממשנה דפרק קמא‬ ‫כן‪ ,‬ואשר יישב מעלת כבודו שיחי’ בספרו לאורח‬ ‫דסוכה (י”ב ע”א) חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין‬ ‫חיים (חלק ב) בתירוץ הב’ שהוא רבינו יהודה מבעלי‬ ‫אין מסככין בהם‪ .‬ופירשו בגמרא משום גזירת תעשה‬ ‫התוספות לא ידעתי מה תיקן בזה ותגדל התמיה‬ ‫ולא מן העשוי‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬איך יוכל רבינו יהודה בעל התוספות לחלוק‬ ‫ולמה לי האי טעמא‪ ,‬תיפוק לי דמן התורה אין מסככין‬ ‫על סתם משנה האמורה בלי שום חולק עליה ?‬ ‫בהן שהרי מקבל טומאה על ידי נגעים‪ .‬והתינח לרבנן‬ ‫ואשר הביא מעלת כבודו שיחי’ בשם תל תלפיות‬ ‫דפליגי עליה דסומכוס בשבת (כ”ז ע”ב) וסברי סיככה‬ ‫שכתב בשם ספר באר יעקב דלר’ יוחנן יהא מוכח‬ ‫בטווי כשרה‪ ,‬ופירשו התוספות בסוכה שם (ע”ב ד”ה‬ ‫דסבר ר’ יהודה שמסככין בדבר המקבל טומאה גם‬ ‫באניצי) דסבר דאף על גב דמיטמא בנגעים לא שייך‬ ‫כן הוא הוא פלא לענ”ד‪ ,‬דאם כן הוי ליה להש”ס‬ ‫למילף מפסולת גורן ויקב לפסול בדבר המיטמא‬ ‫למימר על משנה דזה הכלל כל שהוא מקבל טומאה‬ ‫בנגעים מאחר דאינו מיטמא בשאר טומאות‪.‬‬ ‫אין מסככין בו‪ ,‬מתניתין דלא כי האי תנא כדרך הש”ס‬ ‫אבל לפי מה דקיימא לן כסומכוס (עם) דסיככה‬ ‫בכל מקום‪ ,‬והרי אך זה הכריח להתוספות (דף ל”ו ע”ב)‬ ‫בטווי פסולה מפני שמיטמא בנגעים וכן פירש רש”י‬ ‫לומר דמכל מקום מודה ר’ יהודה דאין מסככין‬ ‫בסוכה שם בטעמא דר’ יוחנן דאמר סיככה באניצי‬ ‫בדבר המקבל טומאה‪ ,‬והוא משום דלא קאמר‬ ‫פשתן פסולה משום שכן ראוי ליטמא בנגעים‪ ,‬א”כ‬ ‫הש”ס מתניתין דלא כהאי תנא‪ ,‬ואשר על כן כל מה‬ ‫הא גם חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין מטמאין‬ ‫ששמעתי עד כה וכו’ ואינו מתקבל על לבי‪.‬‬ ‫בבית המנוגע לר’ יהודה‪ ,‬ויהיו פסולין מן התורה‬ ‫ואשר אני אחזה לי בס”ד הוא על פי משנה דמסכת‬ ‫לסכך‪ ,‬ולמה לי טעמא דגזירת תעשה ולא מן העשוי‬ ‫נגעים (פרק יב משנה ה) וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם‬ ‫והניח המשנה למלך בצריך תלמוד‪.‬‬ ‫יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית‬ ‫וזה מכבר יישבתי בס”ד וכבר הביא כן בשמי מר אבא‬ ‫אפילו חבילי עצים ואפילו חבילי קנים‪ ,‬דברי ר’ יהודה‪,‬‬ ‫הגאוןגס בפרשת מצורע (שאילתא פ”ח אות ו) דודאי‬ ‫דסבר ר’ יהודה דמדכתיב כל אשר בבית ריבה הכתוב‬ ‫חבילי עצים וחבילי קנים אינן מקבלים טומאה גם‬ ‫דאפילו חבילי עצים וחבילי קנים דלא מיטמאים‪.‬‬ ‫בבית המנוגע‪ ,‬אלא דבאותה שעה שבא הכהן לראות‬ ‫ופירש בספר אלי’ רבה להגר”א ז”ל דמידי דהוה אבית‬ ‫את הנגע ומטמא את הבית‪ ,‬אז הוא גזירת הכתוב לר’‬ ‫עצמו דלא מיטמא בשאר טומאות דמחובר לקרקע‬ ‫יהודה דכשם שהבית מיטמא כך כל אשר בו מיטמא‬ ‫אינו מקבל טומאה‪ ,‬ובנגעים הוא גזירת הכתוב‬ ‫אפילו דברים שאינן מקבלים טומאה לעולם‪.‬‬ ‫דמיטמא‪ ,‬הכי נמי חבילי עצים וחבילי קנים שבבית‬ ‫אבל הנכנס בבית אחר כך ודאי אינו מקבל טומאה‬ ‫גזירת הכתוב הוא שמיטמאין‪ ,‬וכן כתבו התוספות‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫קושיא זו‪ ,‬וכותב שכוונת רבינו לדברי ר"י שם דתניא בסכות תשבו סוכה של כל דבר דברי ר"מ‪ ,‬ר' יהוה אומר אין סוכה נוהגת אלא בד'‬ ‫מינים שבלולב והדין נותן וכו'‪ ,‬הנה מפורש כאן דר"י לית לי' לדרשה דבאספך מגרנך ומיקבך והגם שכתבו התוס' שם דגם ר"י מודה דאין‬ ‫מסככין בדבר המקבל טומאה אפי' מד' המינים כגוון שעשה מהם כלי או פירות דקל דבעי' דומיא דאד [חסר הסיום]‬ ‫גס‪ .‬הנצי״ב מוואלאזין זצ״ל בספרו העמק שאלה על השאילתות‪.‬‬ ‫הכר‬ ‫הכוס‪ ‬תוצמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫(משמרת אלעזר קונטרס סוכת שלום דף ק”ב בשם ספר ברית‬ ‫אלא דברים המקבלים טומאה בשאר טומאות ולא‬ ‫שלום עיין שם שהאריך בו בפסוקים דכאן)‬ ‫עצים ואבנים‪ .‬וממילא מיושב קושית המשנה למלך‬ ‫דאי אפשר לפסול לסכך חבילי קש וחבילי עצים‬ ‫שוב לאחר זמן מצאתי פירוש הנ”ל על עשו סוכות‬ ‫וחבילי זרדים משום זה שמקבל טומאה בשעת‬ ‫“ככתוב” בספר תורת משה ממרן חתם סופר ז”ל‬ ‫ביאת הכהן לבית המנוגע‪ ,‬דהרי אז אפילו פסולת גורן‬ ‫בפרשת האזינו (בחידושים לחג הסוכות ד”ה עשו סוכות‬ ‫ויקב גם כן מקבלים טומאה‪ ,‬וזה ברור‪.‬‬ ‫ככתוב)‪ ,‬ומבואר שם גם כן הטעם שעשו סוכות‬ ‫ככתוב (וזה) [ולא] כמו שנקרא‪ ,‬ד’ דפנות שלימות‪,‬‬ ‫ונמצא היוצא מכל זה דלרבי יהודה דסבר במשנה‬ ‫כי אז בימי עזרא אף על פי שלא היו צדוקים‪ ,‬מכל‬ ‫דנגעים דגם כל הדברים שאינן מקבלים טומאה‬ ‫מקום היו ביניהם מפקפקים על דרשת חז”ל ונוטים‬ ‫לעולם אפילו עצים ואבנים ואפילו פסולת גורן ויקב‬ ‫אחר פשטיות‪ ,‬והרי היו הכותים מרקדים ביניהם והן‬ ‫מקבלים טומאה בשעת ביאת הכהן לבית‪ ,‬ואפילו‬ ‫אינם דורשים חסרות ויתרות סוכת לומר ב’ דפנות‬ ‫הכי אמרה תורה לסכך בפסולת גורן ויקב‪ ,‬הרי‬ ‫ושלישית אפי’ טפח‪ ,‬לכן להוציא מלבן של הכותים‬ ‫לדבריו מסככין בדבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫שלא ינטו אחריהם אמרו לעשות סוכות ככתוב‪ ,‬היינו‬ ‫אבל רבינו בחיי אזיל בשיטת הר”ע מברטנורא שם‬ ‫סוכה חסר ב’ דפנות ושלישית טפח‪ ,‬כי בשלמא‬ ‫שפסק שאין הלכה כר’ יהודה ופסולת גורם ויקב אינן‬ ‫בשאר מצות אי אפשר לטעות כי ראינו תפילין‬ ‫מקבלים טומאה בשום ענין‪ ,‬והן הן דברי רבינו בחיי‬ ‫שלנו מימי משה ויהושע בן נון וד’ מינים שלנו וכל‬ ‫ז”ל שכתב שלדעת ר’ יהודה מסככין בדבר המקבל‬ ‫כיוצא בו‪ ,‬אבל גבי סוכה אי אפשר ללמוד לאפוקי מן‬ ‫טומאה ואין הלכה כמותו‪.‬‬ ‫הכותים מן הסוכות הקדמונים שנעשו מימי יהושע‬ ‫בן נון‪ ,‬כי בודאי עשו גם כן ד’ דפנות שלימות לנוי‬ ‫תיתי לי שקיימתי את דבריו וזכותו הגדול יעמוד לי‬ ‫מצוה (עיין לעיל סוף ס’ איוב)‪ ,‬על כן הוצרכו עתה לעשות‬ ‫והנני ידידו וכו׳‬ ‫כן כדי לאפוקי מהכותים‪.‬‬ ‫(רב דק”ק‬ ‫חיים ברלין החופק”ק והגליל יע”א‬ ‫וזה שכתוב כאן “כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן”‬ ‫יעליסאוועטגראד ברוסיאדס )‬ ‫ואי אפשר ללמוד מסוכות הקדמונים‪ ,‬על כן הוצרכו‬ ‫עכשיו לעשות ככה‪ ,‬ודפח”ח ש”י‪.‬‬ ‫ושאין לה שלש דפנות (סוכה פרק א משנה א)‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬נחמיה ‪ -‬ח‪,‬טו)‬ ‫בימי עזרא עשו סוכות כמו ש״כתוב״ ‪ -‬חסר‪,‬‬ ‫ולא כמא שנקרא‪ ,‬להוציא מלבם שלהכותים‬ ‫אפילו אם אין לו חומת התורה לחסות מזרם וממטר‪,‬‬ ‫ואשר ישמיעו ויעבירו קול וכו’ לעשות סוכות ככתוב‬ ‫מ״מ יש לו ג׳ חומות של תשובה תפלהוצדקה‬ ‫(נחמיה ח‪ ,‬טו)‬ ‫בילקוט אליעזר (ערך סוכה אות יח) הביא מדרש פליאה‬ ‫יבואר על פי הגמרא סנהדרין דף ד’ וסוכה דף ו’‬ ‫‪ -‬בשעה שהתרעם איוב על היסורים הראה לו הקב”ה‬ ‫דלמאן דאמר יש אם למקרא צריך לעשות הסוכה‬ ‫סוכה של שלש דפנות (מובא בעיר דוד) עכ”ל‪.‬‬ ‫בת ד’ דפנות‪ ,‬ולמאן דאמר יש אם למסורת סוכה‬ ‫ונלע”ד לפרש בהקדם מה שכתב השל”ה הקדוש‬ ‫בת ג’ דפנות כשרה‪ ,‬דב’ פעמים כתיב סכות חסר וזה‬ ‫(דפוס יוזעפאף דף כ”ו) וז”ל‪ :‬וקבלתי רמז בתיבת סכה‬ ‫שכתוב לעשות סוכות “ככתוב” ולא כמו שנקרא‪.‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫דס‪ .‬שימש שם כרב לכמה שנים אחר סגירת הישיבה בוואלאזין‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫וכר‬ ‫אלא רצונו לומר דריש לקיש מדקדק בלשונו ואמר‬ ‫ובזה הרמז יתבארו דיני דפנות של סוכה מצוה מן‬ ‫תיבת כל העוסק וכו’ אתי לרבויי כל‪ ,‬שאפלו נכרי‬ ‫המובחר ד’ דפנות ויוצא לכתחלה אפילו בשלשה‬ ‫שעוסק בתורה בשבע מצות דידיה גם כן יסורין‬ ‫והלכתא אפילו בשנים ושלישית משהו‪ ,‬בחינת ד’‬ ‫בדילין הימנו‪ ,‬כי חברים דאיוב אמרו כן לאיוב שהיה‬ ‫דפנות רומזות לד’ חומות שזכרתי‪ :‬תשובה‪ ,‬תפלה‪,‬‬ ‫כותי לדעת הרבה מאן דאמרים בבבא בתרא (טו ב)‪,‬‬ ‫צדקה‪ ,‬תורה‪ .‬ונגד זה אות ס׳ דסוכה הסובבות‬ ‫וזה לא נשמע מן התורה דלא נאמר כן רק לישראל‪.‬‬ ‫ומוקפת כל צד‪ .‬אמנם יש בישראל שאינם בני תורה‬ ‫אך ר’ יוחנן אזיל לשיטתו דאמר התם בבבא בתרא‬ ‫ולא יש לב להבין נמצא הם מחזיקים בג’ דפנות שהם‬ ‫איוב מעולי גולה היה ובית מדרשו בטבריא היה‪ .‬אם‬ ‫ג’ חומות תשובה‪ ,‬תפלה‪ ,‬צדקה‪ .‬נגד זה כ”ף דתיבת‬ ‫כן ליכא למילף מיניה יותר ממה שתינוקות שבית‬ ‫סוכה הסובבת ג’ רוחות‪ .‬אמנם לפעמים יש שלא‬ ‫רבן יודעין אותו‪ .‬ומה שאמר אלא כל שאפשר לו‬ ‫יוכלו להחזיק אף בג’ כי אינם בעלי תורה וגם הם‬ ‫[לעסוק בתורה ואינו עוסק] וכו’‪ ,‬לומר דלהכי קאמרי‬ ‫עניים שלא יכלו ליתן צדקה או יחזיקו בשני דפנות‬ ‫חברים דאיוב לומר בשביל ביטול תורה באו עליו‬ ‫שהם שני חומות‪ .‬תשובה ותפלה‪ ,‬שזה יוכל לקיים כל‬ ‫יסורין מכוערין כאלה‪ ,‬שאלמלי למד תורה לא באו‬ ‫איש ישראל‪ ,‬ועוד שלישית משהו דהיינו לזמן דבר‬ ‫עליו יסורין מכוערין כאלו‪.‬‬ ‫מועט וכמ”ש רז”ל אפילו העני הנוטל צדקה צריך‬ ‫ליתן מעט צדקה‪ .‬נגד זה אות ה׳ מן סכה שהוא ב’‬ ‫ומעתה זה כוונת המדרש פליאה‪ ,‬בשעה שהתרעם‬ ‫דפנות ושלישית משהו‪ .‬ולזה ההלכה שנים כהלכתן‬ ‫איוב על היסורין שבאו עליו מחמת ביטול תורה‪ ,‬ועל‬ ‫ושלישית משהו עכ”ל הטהור‪ .‬והנה איתא בברכות‬ ‫זה התרעם שלא יוכל לתקן שאפילו אם ירצו לעסוק‬ ‫(ה א) אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה‪ ,‬יסורין בדילין‬ ‫בתורה לא יוכל מכובד היסורין הקשין לא יתנוהו‬ ‫הימנו שנאמר (איוב ה ז) וְּבְ ֵנֵ י ֶֶר ֶֶשׁף ַיַ ְגְ ִבִּ יהוּ עוּף‪ .‬ואין‬ ‫השב רוחו‪ .‬וכמו שכתבתי לעיל בשם עץ יוסף‪ .‬אם כן‬ ‫עוף אלא תורה שנאמר (משלי כג ה) ֲֲה ָָת ִִעיף ֵֵעיֶנֶ יָך בּוֹ‬ ‫חסר לו תורה ואין לו ד’ חומות להסתר מזרם היסורין‬ ‫ְוְ ֵֵאיֶנֶ נּוּ‪ .‬ואין רשף אלא יסורין שנאמר (דברים לב כד) וּ‬ ‫ולהנצל מהם‪ ,‬ועל כן הראה לו הקב”ה סוכה של שלש‬ ‫ב ְמ ִִר ִיִרי] אמר ליה ר׳ יוחנן הא אפילו‬ ‫ְלְ ֻֻח ֵֵמי ֶֶר ֶֶשׁף [ְוְ ֶֶק ֶֶט ְ‬ ‫דפנות‪ ,‬שאפילו אם אין לו תורה על כל פנים יוכל‬ ‫תינוקות של בית רבן יודעין אותו שנאמר (שמות ט”ו)‬ ‫להיות לו ג’ דפנות שהם ג’ חומות‪ :‬תשובה תפלה‬ ‫ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה’ אלקיך וגו’ כי אני‬ ‫וצדקה המעבירין את רוע הגזירה‪ .‬כמו שכתב בשל”ה‬ ‫ה’ רופאך ‪ -‬אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו‬ ‫הק’ הנ”ל שעל זה מרמז סוכה של שלש דפנות‪ ,‬ואם‬ ‫עוסק הקב”ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו‪.‬‬ ‫יחזיק בג’ דפנות הללו אזי גם כן מיסורין ֵיֵ ָָחֵבֵ אהס ושב‬ ‫וכתב שם בעץ יוסף‪ .‬כלומר שהוא ברצונו אינו רוצה‬ ‫ורפא לו מכל מכותיו ותחלואיו‪ ,‬וא”ש ודו”ק‪.‬‬ ‫לעסוק בתורה‪ ,‬הקב”ה מביא עליו יסורין מכוערין‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬קונטרס מגדים חדשים ‪ -‬י״ח)‬ ‫וקשין ועוכרין אותו‪ ,‬שאף על פי שירצה לעסוק‬ ‫בתורה לא יוכל מכובד היסורין הקשין לא יתנוהו‬ ‫סככה כהלכתה‪ ,‬ועטרה בקרמים‪ ...‬ותלה‬ ‫השב רוחו‪ .‬וזאת הדרשה נרמזה בפסוק ובני רשף‬ ‫בה אגוזים‪ ,‬שקדים‪ ,‬אפרסקים‪ ,‬ורימונים‪...‬‬ ‫שהם היסורין יגביהו לימוד התורה שנקראת עוף‬ ‫אסור להסתפק מהן‪( ...‬ביצה ל‪ ,‬ב)‬ ‫שלא יעסוק בה מסבת חוזק היסורין‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫תלה אתרוג בסוכה לנוי אם מותר ליתנו לאחד‬ ‫ובעיון יעקב לשם כתב וז”ל‪ :‬אמר ליה ר׳ יוחנן הא‬ ‫בחוה״מ כדי שיקיים מצותו בכך‪ ,‬וליטול המעות‬ ‫אפילו תינוקות של בית רבן וכו’ וכדי שלא להשוות‬ ‫בספר פתחי תשובה הביא בשם תשובות חתם סופר‬ ‫ריש לקיש לטועה בדבר שהתינוקות יודעין‪ ,‬וכי נעלם‬ ‫(סימן קפ”ד) באחד שתלה אתרוג סוכה לנוי ואחר כך‬ ‫ממנו מקרא שכתוב בתורה שהוצרך להביא ראיה‬ ‫ביום טוב בא אחד מאנשי הכפר שלא מצא אתרוג‬ ‫מפסוק דאיוב?‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫הס‪ .‬ע״פ מה שאומרים בסליחות‪ :‬אולי מיסורין יחבא‪.‬‬ ‫זכר‬ ‫הכוס‪ ‬תוצמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫כו’ וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא – כתב הרה”ק‬ ‫לקנות וקרוב לודאי שבחול המועד יתבטל ממצות‬ ‫[בעל] בני יששכר (מאמר צלא דמהימנותא אות ח) וז”ל‪:‬‬ ‫לולב‪ ,‬והתיר ליטלו בחול המועד שמותר בטלטול רק‬ ‫ואגב אודיעך את הנראה לע”ד מהיכן שמעו רבותינו‬ ‫בהנאה אסור ומצות לאו ליהנות נתנו‪ ,‬וכיון שמותר‬ ‫ז”ל שהמבחן והנסיון לעתיד מה בין ישראל לבין‬ ‫לצאת בו ממילא מותר לבעל האתרוג ליטול מעותיו‪,‬‬ ‫העכו”ם יהיה במצות סוכה‪ ,‬הגם שכל דרשותיהם‬ ‫עיין שם – ועיין בתשובות מהר”ם שיק (אורח חיים סימן‬ ‫היו מקובלות אצלם בתורה שבעל פה וכו’‪ ,‬עם כל‬ ‫שכג) מה שכתב אדמ”ו הגאון זצ”ל אל הגאון בעל‬ ‫זה כל דבר שבתורה שבעל פה מיבעיא ליה סמיכות‬ ‫מחנה חיים זצ”ל לאשר ולקיים פסק מרן חתם סופר‬ ‫בתורה שבכתב‪.‬‬ ‫ז”ל בזה עיי”ש‪( .‬ועיין בספר אמרי בינה להגאון מ’ מאיר‬ ‫אויערבאך זצ”ל [דיני יום טוב סימן כ”א אות ט”ז] מה שכתב‬ ‫ונראה לי שהיה להם בקבלה זה ברמיזת המסורה ב׳‬ ‫שם בזה)‪.‬‬ ‫פעמים ויודע ‪ -‬א‪( .‬במדבר טז ה) ְוְ ֹי ַַֹדע ה׳ ֶֶאת ֲֲא ֶֶשׁר לוֹ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫(שו״ע ‪ -‬או״ח סימן תרל״ח ‪ -‬סעיף ד)‬ ‫(שופטים ח טז) ַוַ ֹיּ ַַֹדע ָבָּ ֶֶהם ֵֵאת ַַאְנְ ֵֵשׁי ֻֻסכּוֹת‪ ,‬רצה לומר‬ ‫על ידי האנשים המקיימים מצות סוכה‪ ,‬ויודע ה’ את‬ ‫אשר לו‪ ,‬והוא דבר נחמד עכ”ל הטהור‪.‬‬ ‫וכשיוצא מן הסוכה מכח גשמים‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬עבודה זרה ‪ -‬ג א)‬ ‫אל יבעט (או״ח סימן תרל״ט סעי׳ ז)‬ ‫אם כבר היו יורדים גשמים בטרם התקדש‬ ‫אשר לא יעלו לחוג את חג‬ ‫החג ונמשכו עד החג אינו סימן קללה‬ ‫הסכות (זכריה יד‪ ,‬יח)‬ ‫ברמ”א [כתב] וכשיוצא מן הסוכה מכח גשמים אל‬ ‫למה נענשים הגוים על שלא עלו לרגל בסוכות‬ ‫יבעט ויצא‪ ,‬אלא יצא כנכנע כעבד שמוזג כוס לרבו‬ ‫ושופכו על פניו‪.‬‬ ‫העולם מקשים‪ ,‬הלא הגוים אינם מוזהרים על‬ ‫המועדות ולמה יעניש אותם הכתוב על זה? ועוד‬ ‫כתב בספר חמדת הימים (מובא בביכורי יעקב) וז”ל‪:‬‬ ‫מאי שנא חג הסוכות משאר מועדות‪.‬‬ ‫וקבלנו שלא אמרו זה דהוי כמוזג כוס לרבו [ושופכו‬ ‫על פניו] אלא כשלא ירדו גשמים קודם ימי החג‬ ‫ושמעתי שהיה ראוי לכל האומות לעלות לירושלים‬ ‫ופתע פתאום נתקשרו שמים בעבים בהתקדש החג‬ ‫בחג הסוכות ולראות את פני האדון ה’ אלהי ישראל‬ ‫וירדו גשמים‪ ,‬אכן אם כבר היו יורדים גשמים בטרם‬ ‫וליתן לו שבח והודאה על אשר משגיח עליהם וצוה‬ ‫התקדש החג ונמשכו עד החג אין כל מאומה בזה‬ ‫להקריב ע’ פרים שיגינו על ע’ אומות‪ ,‬ולכך כמה‬ ‫וגשמי רצון ברכה ונדבה הוו עכ”ל‪.‬‬ ‫ראויים ליענש על אשר לא יעלו לחוג וגו’‪.‬‬ ‫(שו״ע ‪ -‬או״ח סימן תרל״ט ‪ -‬סעיף ז)‬ ‫(אגרת הטיול להגאון ר’ חיים בר בצלאל אחי מהר”ל מפראג ז”ל)‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬זכריה)‬ ‫מצוה קלה יש לי‪ ,‬וסוכה שמה‪ ...‬מיד‬ ‫כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה‬ ‫נשים כו’ פטורים מן הסוכה‬ ‫סוכה בראש גגו‪ ...‬וכל אחד ואחד‬ ‫(או״ח סימן תר״מ סעיף א)‬ ‫מבעט בסוכתו ויוצא (עבודה זרה ג‪ ,‬א)‬ ‫אם יכולין נשים לחייב את עצמן כשירצו לאכולבסוכה‬ ‫מהיכן שמעו חז”ל שהמבחן והנסיון מה בין‬ ‫ישראל לבין העכו”ם יהיה במצות סוכה‬ ‫במחבר (סעיף א) נשים כו’ פטורים מן הסוכה –‬ ‫בתשובות שואל ומשיב תנינא (חלק ב׳ סימן ח) נסתפק‬ ‫בגמרא ‪ -‬אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה‬ ‫אם יכולין נשים לחייב את עצמן כשירצו לאכול‬ ‫שמה לכו ועשו אותה‪ ,‬מיד כל אחד ואחד נוטל והולך‬ ‫בסוכה ולברך‪.‬‬ ‫ועושה סוכה בראש גגו והקב”ה מקדיר עליהם חמה‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫חכר‬ ‫מסוכה)‪ ,‬עיין שם‪ .‬אם כן ודאי יכולין נשים לחייב את‬ ‫וטעם הספק הוא דהרי מבואר (בסימן יז סעיף ב) בהג”ה‬ ‫עצמן כשירצו לאכול בסוכה ולברך לישב בסוכה ואין‬ ‫דאין להם ללבוש ציצית דאינו חובת גבראוס והיינו‬ ‫כאן מקום ספק כללזס חס ‪.‬‬ ‫כמו שכתב הטורי זהב שם שאפילו איש אין עליו‬ ‫(שו״ע ‪ -‬או״ח סימן תר״מ ‪ -‬סעיף א)‬ ‫חיוב לקנות טלית בת ד’ כנפות ע”ש‪ ,‬ואם כן הוא הדין‬ ‫‪spacer‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫כאן‪ ,‬דחוץ מליל יום טוב א’ אין חיוב לאכול בסוכה‬ ‫‪spacer‬‬ ‫והוי לי רק חיוב שאם אוכל אינו רשאי לאכול חוץ‬ ‫לסוכה‪ ,‬ואם כן דמי לציצית‪ ,‬ע”ש‪.‬‬ ‫ותרי״ג מצוות התלויים בה‬ ‫(רבון העולם כשנכנסין לסוכה)‬ ‫ולענ”ד לא דמי כלל לציצית‪ ,‬כי הישיבה בסוכה הוא‬ ‫חיוב גמור כל ז’‪ ,‬וכן כתב בהגהות חתם סופר ז”ל (לעיל‬ ‫״בל תהי מצות סוכה בעיניך קלה כי כנגד‬ ‫סוף סימן תרל”ט) על מה שאין מברכין על מצה כל ז’‬ ‫כל מצות דת חקותיהשקולה״‬ ‫ובסוכה מברכין‪ ,‬דבמצה גופה אי לאו דכתוב אחד‬ ‫בפיוט ליום ב’ דסוכות יסד הקליר בזה הלשון “בל‬ ‫אומר ששת ימים וגו’ וכתוב אחד אומר שבעת ימים‬ ‫תהי מצות סוכה בעיניך קלה כי כנגד כל מצות דת‬ ‫וגו’ היו מחוייבין לאכול כל שבעה ובסוכה דלא כתיב‬ ‫חקותיה שקולה״ ובקונטרס תל תלפיות (מחברת ט אות‬ ‫אלא שבעת ימים אם כן מחוייב בכל יום לישב ולדור‬ ‫כו) תמה על זה‪ ,‬כי לא נמצא שום מקור לזה בש”ס‬ ‫בסוכה רק לאכול אינו מחוייב אלא לילה הראשון‬ ‫ומדרשים דסוכה יהי’ שקולה כנגד כל המצות‪ ,‬ועיין‬ ‫דילפינן ט”ו ט”ו מחג המצות אכילה דסוכה מאכילה‬ ‫שם מה שהשיבו חכמי הזמן על זה במכתבים הבאים‬ ‫דמצה אבל ישיבה ודירה בסוכה חיובא איכא כל ז’‪,‬‬ ‫וכנרשם במפתח הנדפס בסוף הקונטרסטס ‪.‬‬ ‫וכן מוכח בש”ס שבת (קלא ב) ובתוספות שם (ד”ה ואי‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫וס‪ .‬נשים ועבדים פטורים מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא‪ ..‬הגה‪ :‬ומכל מקום אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידו כמו בשאר‬ ‫מצות עשה שהזמן גרמא (תוספות והרא"ש והר"ן פרק ב' דראש השנה ופרק קמא דקדושין) אך מחזי כיוהרא‪ ,‬ולכן אין להן ללבוש ציצית‬ ‫הואיל ואינו חובת גברא (אגור סימן כ"ז)‪.‬‬ ‫זס‪ .‬והעיר לי חתני היקר הרב חיים שלמה וויינבערגער שליט״א מדברי החתן סופר (בשער הגדילים והכלאים סימן כג) אמרה לי אמי‬ ‫מורתי הצדקת (הרבנית הינדל‪ ,‬בתו הבכורה של החתם סופר) תחי׳‪ ,‬שמעולם לא ראתה בבית אביה קדוש זקני רבינו בעל חתם סופר ז״ל‬ ‫שבירכו הנשים ברכת לישב סוכה‪ .‬עכ״ל‪ .‬כן העיר לי חתני‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בענין שיטת הח״ס לענין ישיבת סוכה לנשים ישנם חילוקי דיעות‪ ,‬שלפי הג״ר יהושע ברוך רייניץ זצ״ל אב״ד טשעטשאוויטץ בעל‬ ‫המכתבים כתב ״אמרו על הגאון בעל חתם סופר שהחמיר והקפיד על הנשים שלא ישבו בסוכה״‪.‬‬ ‫אמנם בספר עולמו של אבא לרבי אשר אנשיל מיללער אב״ד פעטראזשען (סט) נכד בעל המכתבים הנ״ל כתב ״פעם כתב לי זקני כי‬ ‫נודע לו שמרן ה'חתם סופר' לא נתן לאשתו הרבנית ולבנותיו לשבת בסוכה‪ ....‬במכתב תשובתי ניסיתי גם אני לישב את הח"ס והבאתי כל‬ ‫מיני ראיות‪ ,‬שזורות בפלפול כנהוג אצל בחורי ישיבות צעירים‪...‬לאחר ששלחתי את מכתבי‪ ,‬אמרתי בלבי אלך ואשאל את דודה שמחה‬ ‫(היא הרבנית שמחה לעמהאן ע"ה בת ה'חתם סופר' שהאריכה ימים) האם כנים הדברים שאבא שלה לא נתן לנשים ולבנות להכנס לסוכה?‬ ‫הדודה שמחה צחקה ואמרה שלא היו דברים מעולם‪ .‬אדרבה‪ ,‬אמרה היא‪ ,‬אמא‪ ,‬אחותי ואני כולנו ישבנו בסוכה יחד עם אבא זצ"ל‪ .‬וכן נהג‬ ‫גם אחי (ה'כתב סופר') שסעד בסוכה שלו יחד עם כל בני משפחתו‪ .‬מיד כתבתי מכתב נוסף לסבי מצ'צ'וביץ‪ ,‬כי בתו של מרן ה'חתם סופר'‬ ‫העידה באזני שהיא כן ישבה בסוכה של אביה‪ .‬התשובה מסבי לא איחרה לבוא‪ ,‬הוא כתב לי כי מעולם לא דחה אדם את דבריו כמוני‪,‬‬ ‫ושלח לי סכום נוסף בתור מתנה" עכ״ל‪[ .‬יתכן שנתערבב לו להגאון בעל המכתבים מה שלא בירכו ברכת לישב בסוכה וסבר שלא ישבו‬ ‫בסוכה ‪ ].‬וב'מנהגי החתם סופר' (לו‪ ):‬כתב "כל בניו ובנותיו‪ ,‬חתניו וכלותיו‪ ,‬אכלו עמו בסוכה כל ימי החג‪ ,‬ואחר הסעודה היה מחלק אגוזים‬ ‫ומיני מתיקה"‪ .‬והג״ר יוחנן סופר אבד״ק ערלוי זצ"ל (אמרי סופר סוכה‪ ,‬יג) הביא דברי החתם סופר בעצמו ב'תורת משה' (בסוף חלק דברים‬ ‫דרוש לז"ך אלול‪ ,‬ד"ה הנה דרש) וז"ל‪..." :‬באמת לא יקשה 'הני נשים במה זכיין'‪ ,‬כי מקיימים הרבה מצוות‪ ,‬וכמעט כל מ"ע שהז"ג מקיימין‬ ‫גם כן כמו האנשים‪ ,‬ויושבין בסוכה‪"...‬‬ ‫חס‪ .‬והעיר לי אדמו״ר משעניצא שליט״א דמחלוקת זו איתא גם באתוון דאורייתא [להג״ר יוסף ענגל זצ״ל] סוף כלל י״א דפליג שם על‬ ‫דברי המנחת חינוך שכתב כסברת השואל ומשיב כאן‪ ,‬והגר״י ענגל מצדד כדברי רבינו‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫טס‪ .‬ראיתי מובא כמקור לזה הגמרא בעבודה זרה (ג א) שלעתיד ינסה הקב״ה את האומות במצות סוכה והם מבעטים בה‪ ,‬ועי״ז נחשב‬ ‫כאילו לא קיימו התורה כולה‪ .‬עכתו״ד‪ .‬וכן ביאר בפירוש מטה לוי על המחזור הג״ר אהרן ב״ר יחיאל מיכל הלוי זצ״ל (מחזור קרבן אהרן‪,‬‬ ‫מטה לוי‪ ,‬בית לוי ומעשה אורג) וז״ל‪ :‬כי לעתיד לבא אם יכולים העמים לקיים מצות סוכה ולעמוד בה הוא מעלה עליהם כאילו קיימו‬ ‫כל התורה כולה‪ ,‬עכ״ל‪[ .‬וכתב לי הרה״ג ר׳ יעקב יהושע בוים שליט״א בעל נחלת יעקב יהושע שדברי המטה לוי הוא העתקה מה'פירוש'‬ ‫הקדום שבמחזור 'הדרת קודש'‪ ,‬הנדפס במחזור 'עבודת השם' בזה הלשון‪ :‬תדע שכן הוא‪ ,‬שהרי לעתיד לבא אם היו יכולים האומות לקיים‬ ‫מצות סוכה ולעמוד בה‪ ,‬הוי מעלה עליהם כאילו קיימו כל התורה כולה‪].‬‬ ‫ועיין מש״כ בספר תורת חיים (עבודה זרה שם) יש לומר שהוא יתברך רוצה ליתן להן מצוה אחת ששקולה ככל המצוות‪ ,‬לפי שהן‬ ‫טכר‬ ‫הכוס‪ ‬תוצמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫מהיקישא דסוכה לחג‪ ,‬דמה חג פסול מדכתיב קרבנו‬ ‫והנה כעין תמיה הנ”ל יש לתמוה גם על מה שכתב‬ ‫ודרשינן קרבנו ולא הגזול אף סוכה גזולה פסולה‪,‬‬ ‫הבאר היטב (סימן תרלט ס״ק א) בשם תשובות מהר״י‬ ‫וכיוצא בו הקשה אדמ”ו ז”ל במהר”ם שיק (אורח‬ ‫וויילע  ‪ -‬המקיים מצות סוכה כאלו נעשה שותף‬ ‫חיים סימן כד) בשם הגאון מו”ה משה פערלסדע זצ”ל‬ ‫להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית‪ ,‬עיין שם‪ .‬ומי‬ ‫איך ילפינן בסוכה (דף ט’) דכשם שחל שם שמים‬ ‫חכם ויבין נבון וידע המקור לזה‪ .‬ויותר תמוה מה‬ ‫על החגיגה וכו’‪ ,‬אם כן קשה האיך יהיו עצי סוכה‬ ‫שכתב עוד הבאר היטב (בסימן תרמה סעיף קטן ט) גם‬ ‫מותרין לאחר סוכות הא קדושת הגוף קיימא לן דלא‬ ‫כן בשם תשובות מהר״י ווייל‪ ,‬דאתרוג גימטריא תר”י‬ ‫פקעה בכדי (נדרים כט ב)‪ ,‬ותמהני על שני גדולי ישראל‬ ‫עם ג’ מינים תרי”ג‪ ,‬ששקול כנגד תרי”ג מצות‪ ,‬עד‬ ‫שנעלם מהם דברי טורי זהב (או”ח סי’ תרלח סק”ג) עיין‬ ‫כאן‪ .‬ואנחנו לא נדע מקור לזה בדברי חז”ל דמצות ד’‬ ‫שם היטב ותראה דאין כאן קושיא כל עיקרהע ‪.‬‬ ‫מינים שקולה כנגד כל המצותאע וצ”ע‪.‬‬ ‫(אותיות ‪ -‬קונטרס אחרון ‪ -‬לאות גזולה)‬ ‫(שו״ע ‪ -‬או״ח סימן תרמ״ג ‪ -‬סעיף ב)‬ ‫“ולקחתם לכם” – הראוי לכם בכל‬ ‫תנו רבנן תשמישי מצוה – נזרקין‪ ,‬תשמישי‬ ‫דרכי הנאתו (רש”י סוכה לה‪ ,‬א)‬ ‫קדושה – נגנזין‪ .‬ואלו הן תשמישי מצוה‪:‬‬ ‫נתערבו ב׳ אתרוגים אחד פסול ואחד‬ ‫סוכה‪ ,‬לולב‪ ,‬שופר‪ ,‬ציצית (מגילה כו‪ ,‬ב)‬ ‫כשר‪ ,‬אם יטול שניהם בזה אח״ז‬ ‫האיך יהיו עצי סוכה מותרין לאחר סוכות‬ ‫בקהלת יעקב (אות ספיקא דאורייתא) נסתפק הרי”ט‬‫וע‬ ‫הא קדושת הגוף לא פקעה בכדי‬ ‫אלגאזי בהא דאמרינן בסוכה‪ ,‬אתרוג של ערלה ושל‬ ‫בספר מתא דירושליםבע (פרק ד דביצה הלכה ב) הקשה‬ ‫תרומה טמאה פסול משום דבעינן אתרוג הראוי‬ ‫לר׳ עקיבא דדריש דמה חג לה’ אף סוכה לה’‪,‬גע אם‬ ‫לאכילה‪ ,‬דלכם הראוי לכם לאכילתכם דרשינן לכולי‬ ‫כן למה לי לך גבי סוכה למעוטי גזולה‪ ,‬הלא זה נלמד‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫רוצים לקבל שכר על כל המצוות בישראל‪ ,‬שהרי אמרו ״תנה לנו מראש ונעשנה״ משמע כל התורה כולה‪ ,‬ומצוות סוכה שקולה ככל‬ ‫המצווות כמו שייסד הפייט ביוצר דסוכות‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ועיין בדרש משה להגאון רבי משה פיינשטיין זצ״ל (דרוש כב) שפירש הפיוט בדרך מוסר‪.‬‬ ‫ע‪ .‬לרבי יעקב בן יהודה וייל זצ״ל‪ ,‬תלמיד המהרי״ל‪ ,‬מגדולי חכמי אשכנז‪ ,‬רבה של ערפורט‪ ,‬נלב״ע לערך רט״ז‪.‬‬ ‫אע‪ .‬בספר חמודי אפרים להגאון רבי חיים אפרים באלאיטי‪ ,‬דומ"צ בטארנאליא (פרשת אמור ד"ה ולקחתם לכם)‪ ,‬וז"ל‪ :‬בתו"ד אמרתי‬ ‫ליישב תמיה של ידידי הרב הגאון בעל ילקוט הגרשוני נ"י באורח חיים סי' תרמ"ג או"ק ב' ד"ה בפייט ליום ב' דסוכות שם הביא תמיה ממני‬ ‫מה שהקשיתי בתל תלפיות (מחברת ט' אות כ"ו) על מה שכתוב ביוצר ליום ב' של סוכות הוסד מהקליר בזה"ל‪ ,‬בל תהי מצות סוכה בעיניך‬ ‫קלה‪ ,‬כי כנגד כל מצות דת חקותיה שקולה וכו'‪ ,‬ותמהתי מאוד ע"ז גם על מ"ש לקמיה אשרי אנוש יעשה זאת‪ ,‬יחשב לו כשמר כל התורה‬ ‫הזאת וכו'‪ ,‬כי לא ראינו ולא שמענו שתהי' שקולה מצות סוכה כנגד כל המצוות‪ ,‬ומנא ליה לפייטן הא? [עיין בתל תלפיות שהארכתי בזה]‪.‬‬ ‫וכתב ידידי הגאון הנ"ל כעין תמוה זו יש לתמוה על מ"ש באה"ט בסי' תרמ"ה סק"ט בשם תשו' מהרי"ו‪ ,‬אתרוג גימט' תר"י‪ ,‬עם ג' מינים‬ ‫תרי"ג‪ ,‬ששקול נגד תרי"ג מצות ע"כ‪ .‬וכתב ע"ז ואנחנו לא נדע מקור לזה בדברי חכז"ל במצות ד' מינים ששקולה כנגד כל המצות‪ ,‬וסיים‬ ‫בצ"ע‪ .‬עכ"ל‪ .‬ולפענ"ד ליישב‪.....‬עכתו"ד החמודי אפרים‪ ,‬עיי"ש שתירץ עפ"י המדרש הידוע דד' מינים מורה על כל האנשים צדיקים ובינונים‪,‬‬ ‫וע"י התחברות באגודה אחת זוכה במצוה מה שעושה חבירו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫בע‪ .‬להגאון ר׳ משה ארי׳ ליב ליטש‪-‬ראזענבוים זצ״ל דיין דק״ק פרשבורג‪ ,‬תרל״ה‪.‬‬ ‫גע‪ .‬כתב רבינו‪ :‬עיין סוכה ט ע"א כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה' מה‬ ‫חג לה' אף סוכה לה'‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫דע‪ .‬הג״ר יצחק משה פערלס זצ״ל‪ .‬בעל שו״ת בית נאמן‪ .‬תלמיד רבי משולם איגרא ורבי יוסף מפוזנא זצ״ל‪ .‬אב״ד בוניהאד בהונגריא‪,‬‬ ‫אותה עזב בשנתו האחרונה עת החלו לנשב בה רוחות הריפורם‪ .‬נלב״ע תרי״ד‪.‬‬ ‫הע‪ .‬וז״ל הט״ז‪ :‬אלא על כרחך דהכי קאמר קרא‪ ,‬חג הסוכות תעשה לך ז׳ ימים‪ ,‬דדוקא בזה יהיו שוים‪ ,‬לענין שתהא קדושת הסוכה לזמן‬ ‫זה כמו חג‪ ,‬ולא תטול ממנו להנאתך שום דבר לבטל ממנה קדושה שלה‪ ,‬בזה דוקא שוים‪ ,‬ולא לדבר אחר‪....‬ועל כן נראה דמה שכתב שאין‬ ‫נאותין מהם לדבר אחר‪ ,‬היינו דרך ליטול משום שבזה תבטל קדושתה‪ ,‬אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה ממנה כדי לסמוך עליה‬ ‫או להניח עליה שום דבר כיון שעדיין קדושתה עליה‪ ,‬וכו׳‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫וע‪ .‬הג״ר יעקב ישראל אלגאזי זצ״ל‪ ,‬מחכמי איזמיר וירושלים‪ ,‬בנו של הרי״ט אלגאזי‪ ,‬נלב״ע תקט״ו ונטמן בהר הזיתים [וכמדומה שרבינו‬ ‫החליף שם האב ובנו]‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫לר‬ ‫תקפ״ו סעיף קטן ג) דשופר מבהמה טמאה פסול‬ ‫עלמא‪ ,‬אם נתערב אתרוג אחד מאלו שאינם ראויים‬ ‫משום דאיתקש כל התורה כולה לתפילין ובעינן מן‬ ‫לאכילה באתרוג כשר הראוי לאכילה ואינו ניכר מי‬ ‫המותר בפיך‪.‬‬ ‫מהשנים הכשר‪ ,‬אם יוצא ידי חובתו אם יטול שניהם‬ ‫בזה אחר זה‪ ,‬דממה נפשך יוצא בכשר שבהם דאף‬ ‫ואעתיק בכאן מה שכתבתי בחידושי להרמב״ם (פרק‬ ‫על פי דלא ידע באיזה מהם יוצא‪ ,‬מכל מקום לית לן‬ ‫ד׳ מהלכות סוכה הלכה טז) ועושה אדם את חבירו דופן‬ ‫בה‪ ,‬דקמי שמיא גלי מי הוא הכשר והראוי לאכילה‪,‬‬ ‫לסוכה‪ ,‬כן איתא בעירובין (דף מד)‪ ,‬ומבואר בהרב‬ ‫או דילמא כיון דאיקבע איסורא הרי שניהם אסורים‬ ‫המגיד דהרמב״ם מיירי היכא שצריך דופן האדם‬ ‫באכילה מן התורה מצד ספק תורה‪ ,‬ובשניהם לא‬ ‫להכשר הסוכה‪.‬‬ ‫קרינן בהו לכם הראוי לאכילתכם יעויין שם‪.‬‬ ‫וקשה לי לפי מה שכתב המגן אברהם (סימן תקפ״ו)‬ ‫והרב הגאון מו”ה יהודא גרינוואלדזע נר”ו אבדק”ק‬ ‫דבכל המצוות בעינן שיהיה מן המותר בפיך‪ ,‬אם כן‬ ‫ס’ מיהאלי יע”א‪ ,‬אמר לי שנעלם מרי”ט אלגאזי‬ ‫איך יוכשר אדם לדופן סוכה הלא בשר אדם אסור‬ ‫לפי שעה גמרא ערוכה עירובין (דף לו א)‪ ,‬היו לפניו‬ ‫לאכלו מן התורה כמו שכתב הרמב״ם (פרק ב׳ מהלכות‬ ‫שתי ככרות אחת טמאה ואחת טהורה ואמר עירבו‬ ‫מאכלות אסורות הלכה ג׳ ועיין רמ״א יורה דעה סימן ע״ט)‬ ‫לי בטהורה בכל מקום שהיא (ופירש רש”י והניחום‬ ‫ודפנות לסוכה הוא מצות עשה מדאורייתא כדילפינן‬ ‫שתיהן יחד בסוף התחום מהו‪( ,‬תיבעי לר׳ מאיר‬ ‫ריש סוכה מקראי?‬ ‫תיבעי לר’ יוסי וכו’ אמר ליה בין לר’ יוסי בין לר’‬ ‫שוב נזכרתי שכבר הקשה כיוצא בזה בנודע ביהודה‬ ‫מאיר בעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא‪ ,‬עיין‬ ‫תנינאחע (אורח חיים סימן ג) מגמרא סוכה (דף כג) דקאמר‬ ‫שם‪ ,‬ואם איתא כהצד הא’ דקמי שמיא גלי מי הוא‬ ‫בפיל קשור כולי עלמא לא פליגי [דכשרה] עיין שם‪,‬‬ ‫הכשר‪ ,‬הכי נמי ליהוי עירוב מטעם הנ”ל‪ ,‬אלא על‬ ‫וחידוש שלא הקשה ממקום שהקשיתי אני‪.‬‬ ‫כרחך כהצד הב’ כיון דאיקבע איסורא שניהם אינם‬ ‫ראויים לאכילה‪ ,‬ויפה העיר‪.‬‬ ‫אמנם לפי עניות דעתי כאן לא ירד הגאון מהר״ש‬ ‫(אותיות ‪ -‬חלק ב ‪ -‬אות ס ‪ -‬ספיקא דאורייתא)‬ ‫לאנדא (בנודע ביהודה) לעומק הסברא‪ ,‬כי לענ״ד‬ ‫‪dingbat dingbat‬‬ ‫‪dingbat‬‬ ‫הקושיא מעיקרא ליתא‪ ,‬דבשלמא תפילין ושופר‬ ‫וכדומה דהמצוה הונחה מתחילה על אופן שיבא‬ ‫מדבר שהוא בעלי חיים‪ ,‬שם שייך לומר שיהיה מן‬ ‫למען תהיה תורת ה׳ בפיך (שמות יג‪ ,‬ט)‬ ‫המותר בפיך ולא מן האסור בפיך ‪ -‬אבל בדפנות של‬ ‫אי בעינן מן המותר בפיך בכל מצוות התורה‬ ‫הסוכה שאין צריכים להיות לא ממין המותר ולא‬ ‫ממין האסור רק מעצים ונסרים‪ ,‬ואין להם ענין כלל‬ ‫בגמרא (קידושין דף לה‪ ).‬הוקשה כל התורה כולה‬ ‫לבעלי חיים‪ ,‬רק השתא אתרמי ליה שאין לו עצים‬ ‫לתפילין [לגבי מצות עשה שהזמן גרמא דנשים‬ ‫וצריך ליקח בעלי חיים לדופן‪ ,‬על זה לא נאמר מן‬ ‫פטורות]‪ .‬ומהאי טעמא כתב המגן אברהם (סימן‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫זע‪ .‬צ״ל גרינפעלד‪ .‬והוא הג"ר יהודה גרינפעלד אב"ד סעמיהאלי אביו של המהרש"ג מח"ס שו"ת קול יהודה‪ ,‬תלמיד הקול אריה‪ ,‬נלב"ע תרס"ז‪.‬‬ ‫חע‪ .‬הג״ר שמואל לנדא זצ״ל בנו וממלא מקומו של אביו הגאון בעל נודע ביהודה זצ״ל כראב״ד וראש הישיבה בפראג‪ .‬בעמ״ח שו״ת שיבת‬ ‫ציון הוציא לאור שו״ת נודע ביהודה מהדורא תניינא‪ .‬נלב״ע תקצ״ה‪.‬‬ ‫אלר‬ ‫הכוס‪ ‬תוצמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫המותר בפיך‪ ,‬וזה ברורטע ‪[ .‬עיי״ש עוד]פ ‪.‬‬ ‫לא נתקררה דעתו של איוב‬ ‫(אות ה ‪ -‬הוקשה כה״ת כולה לתפילין)‬ ‫ביסורים עד שראה בסכות בסכות‬ ‫‪dingbat‬‬ ‫בסכות ג’ פעמים (מדרש פליאה)‬ ‫‪dingbat‬‬ ‫סוכה רמז לעולם הזה עולם עובר ודירת עראי‬ ‫אי מותר לכתוב ס”ת ותפילין על‬ ‫דע לך קורא נעים כי הפליאה המובא לעיל בדברינו‬ ‫עור פרה שנולדהמגמל‬ ‫כמה פעמים “לא נתקררה דעתו של איוב ביסורים עד‬ ‫(סימן ב)‬ ‫ראיתי בשאלות ותשובות יד אליהו‬ ‫אפ‬ ‫שראה בסכות בסכות בסכות ג’ פעמים” מובא בספר‬ ‫שנשאל על פרה שנולדה מגמל דאסורה משום דכל‬ ‫בני יששכר (מאמר צלא דמהימנותא אות י”ט) באופן אחר‬ ‫היוצא מן הטמא טמא (בכורות ז ב) אי מותר לכתוב על‬ ‫וז”ל שם‪ :‬מדרש פליאה (הובא בספר כסף נבחר) וז”ל‪:‬‬ ‫עורה ספר תורה ותפילין‪ ,‬מי הוה ממין המותר בפיך‬ ‫איוב היה קורא תגר על היסורין עד שהראהו הקב”ה‬ ‫או לא‪ ,‬והשיב דאף על גב דסגי במין המותר בפיך‪,‬‬ ‫דפנות הסוכה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח‪.‬‬ ‫מכל מקום בעינן שהיה לו שעת הכושר פעם אחת‬ ‫ופירש שם דסוכה רמז לעולם הזה עולם עובר‬ ‫כמו נבילה וטריפה אבל היוצא מן הטמא דנולד אסור‬ ‫ודירת ארעי‪ ,‬על כן שיעור הסוכה ז’ טפחים ובגובה‬ ‫מבטן לא מהני אפילו הוא ממין הטהור עיין שם‪.‬‬ ‫יו”ד טפחים‪ ,‬הרי ע’ טפחים רמז (תהלים צ י) ימי‬ ‫וקשה לי אם כן למה לי הטעם דפסול אתרוג של‬ ‫שנותינו בהם שבעים שנה וכמו שכתוב (תהלים‬ ‫ערלה משום דאין בו היתר אכילה וכדאיתא בסוכה‬ ‫לט ו) הנה טפחו”ת נתת ימי‪ ,‬רמז ימי האדם נרמזים‬ ‫(דף לה) ופירש רש”י ותוספות ‪ -‬ורחמנא אמר לכם‬ ‫בטפחות הסוכה‪.‬‬ ‫הראוי לכם בכל דרכי הנאתו‪ ,‬תיפוק ליה דבכל מצות‬ ‫והנה כל עניני עסקי עולם הזה שהאדם מתעסק בהם‬ ‫בעינן שיהיה מן המותר בפיך (שבת כח ועוד) כדמסיק‬ ‫הלא המה נחלקים לג’ חלקים‪ :‬טוב‪ ,‬ערב‪ ,‬מועיל‪,‬‬ ‫היד אליהו גופיה שם מדהוקשה כל התורה לתפילין‪,‬‬ ‫והנה חלק הטוב והמועיל ישתמש בהם האדם כל‬ ‫ועיין מגן אברהם (סימן תקפו)‪ ,‬ואף על גב שיש‬ ‫צרכו‪ ,‬אבל חלק הערב לחיך ואינו לא טוב ולא מועיל‬ ‫אתרוגים מאותו המין שאינם של ערלה‪ ,‬ואם כן הוי‬ ‫מהראוי להאדם הנלבב להתרחק ממנו ולא ישתמש‬ ‫ממין המותר‪ ,‬מכל מקום ערלה זו לא היה לה שעת‬ ‫ממנו רק ההכרחי ולא יחוש ליסורי עולם הזה שאינם‬ ‫הכושר מעולם‪ ,‬עיין מנחות (ו א) וצ”ע‪.‬‬ ‫ערבים עליו‪ ,‬רק ביודעו שהם מועילים לנפש לכפרת‬ ‫(אותיות ‪ -‬אות ס השמטות ‪ -‬מן המותר)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫טע‪ .‬חזיון נפלא ראיתי מובא בשם ספר ברכת משה [להג״ר משה ב״ר אליעזר פיבוש קרנר זצ״ל] ברלין תקצ״ד [ונדפס גם בליקוטי הערות‬ ‫על הנוב״י]‪ .‬וז״ל‪ :‬אכתוב דבר פלא אשר שמעתי מפה קדוש הגאון מהר״ש לנדא נ״י‪ ,‬ימים רבים הוקשה לו דבסימן תקפ״ו סוף סעיף א‬ ‫כתב הרמ״א שופר מבהמה טמאה פסול‪ ,‬וכתב המג״א סק״ג הטעם דאיתקש כל התורה לתפילין‪ ...‬וא״כ איפוא איך מותר לעשות מפיל‬ ‫דופן לסוכה‪ ,‬דהא דפנות ג״כ דאורייתא‪ ...‬ואביו רבינו יחזקאל זצוק״ל בחלום דיבר בו‪ :‬בני אל תתמה על החפץ‪ ,‬דכל אלה עושין מבעלי‬ ‫חיים‪ ,‬ואותן בעלי חיים צריכין להיות מן המותר לפיך‪ ,‬מה שאין כן הדפנות הנעשים גם מדומם וצומח‪ ,‬אין נופל בהם לומר מן המותר בפיך‬ ‫ודפח״ח‪ .‬שמעתי מפיו אור ליום ה׳ י״א אלול תקצ״ב והסימן ״סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך״ לפ״ק‪ .‬למחרתו ספרתי דבריו לפני‬ ‫איזה מופלגי תורה הבאים לבקרני‪ ,‬ובליליה ראיתי לרבינו מהרי״ח [מורנו הרב יחזקאל] בחלום‪ ,‬והגדתי אלה הדברים לו‪ ,‬ענני‪ ,‬כתוב לך‬ ‫את הדברים אשר שמעת‪ ,‬ובבוקר השכם עשיתי כאשר צווני‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וא״כ זכה רבינו לכוון לדברי הנודע ביהודה שנגלה אל בנו בחלום‪ .‬וכן‬ ‫הובא סברא זו גם בשו״ת נודע ביהודה (הוצאת מכון ירושלים) בשמו של הגאון ר׳ שמואל זצ״ל בהג״ה מכתב יד בזה״ל‪ :‬רבות בשנים אחר‬ ‫הדפסת הספר נתגלה לי לחלק בסברא‪ ,‬דבשלמא בשופר ורצועות ושערות של תפילין‪ ,‬שכל הווייתן הוא מדברים הראויים לאכילה‪ ,‬דהא‬ ‫אי אפשר לעשות שופר ותפלין כי אם מבהמה וחי׳‪ ,‬בזה שייך לומר דקפיד קרא שיהי׳ מן המותר בפיך‪ ,‬משא״כ בדפנות הסוכה שנעשים‬ ‫ע״פ הרוב מעצים ואבנים שהן אינן ראויים לאכילה‪ ,‬בזה לא שייך לומר דקפיד קרא שיהי׳ מותר בפיך‪ ,‬דסתם דפנות אין הווייתן ממידי‬ ‫דאכילה‪ ,‬דוק בסברא זאת‪ .‬עכ״ל שם‪.‬‬ ‫פ‪ .‬ובספר כמוצא שלל רב (פרשת בא) הביא תירוץ זה בשם הגרצ״פ פרנק בשו״ת הר צבי (חלק א סימן לט) ולא זכר מה שכבר קדמו בזה‬ ‫רבינו (אע״פ שקצת קודם לזה הזכיר דברי הילקה״ג בענין ״מן המותר בפיך״ ‪ -‬מן השו״ת יד אליהו‪ ,‬עיין הקטע הבא) ‪ .‬והעירו לי דכן תירצו‬ ‫בשו’’ת תורת חסד או’’ח סי’ ס או’’ק ג‪ ,‬ובשו’’ת מהרש’’ג ח’’א סי’ כד ועוד‪.‬‬ ‫אפ‪ .‬להג״ר אליהו ב״ר שמואל מלובלין‪ ,‬אמשטרדאם תע״ב‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫בלר‬ ‫ושלישית היינו נגד חלק הער”ב די אפילו טפ”ח‪ ,‬וזה‬ ‫עונותיו יקבלם בסבר פנים יפות‪ .‬וזהו הרמז בדפנות‬ ‫שאמרו איוב הי’ קורא תגר וכו’ וק”ל‪.‬‬ ‫שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח‪ ,‬רמז על ג’ חלקי‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬סוף איוב ‪ -‬דע קורא נעים)‬ ‫עסקי עולם הזה טוב ומועיל יתנהג עמהם כהלכתן‪,‬‬ ‫הושענא רבה‬ ‫ונקה לא אנקך (עיין רש״י ותרגום)‪ ,‬ועל זה רומז חיבוט‬ ‫הבוחר בנביאים טובים ובמנהגים‬ ‫ערבה יש לו יסוד בנביאים שהקדוש ברוך הוא חובטן‬ ‫הטובים (תפלה לאחר חבטת הערבות)‬ ‫ביסורים להטיבם באחריתם‪.‬‬ ‫ואני אמרתי בדרך הצחות לפרש הגמרא סוכה‬ ‫להצניע ההושענות לאפייתמצות‬ ‫(דף ל) מעיקרא אסא והשתא הושענא‪ ,‬ר״ל בדורות‬ ‫ברמ”א (סעיף ט) ונהגו להצניע ההושענות לאפיית‬ ‫הראשונים היו מחבבין יסורין כדמצינו בר׳ אלעזר בר׳‬ ‫מצות כו’ – הטעם כמו שכתוב בעירוב (סימן שצ״ד)‬ ‫שמעון דבלילה אמר ליסורין אחי ורעי בואו‪ ,‬אך עתה‬ ‫[דיש לבצוע על הפת שעירבו בו] ‪ -‬הואיל ואיתעביד‬ ‫כשבאים יסורים אנו שואגים הושענא‪ .‬וזה שאמרו‬ ‫[בה מצוה חדא ליתעבד בה מצוה אחריתי]‪ ,‬ועיין‬ ‫‪ -‬מעיקרא בדורות הראשונים היו חושבין החיבוט‬ ‫בספר זכרון יהודה דמהאי טעמא נהג הגאון מ’ מאיר‬ ‫ערבה ‪ -‬לאסא ‪ -‬לרפואה כמו שכתוב באיוב (ה) כי‬ ‫א”שבפ ז”ל מאונגוואר להצניע השמן אשר היה תלוי‬ ‫הוא יכאיב ויחבש ופירש המצודת דוד ‪ -‬ביסורים‬ ‫בסוכה לנוי למצות הדלקת נר חנוכה עיין שם‪.‬‬ ‫הוא מכאיב ובהם עצמן עושה תחבושת ורפואה‪,‬‬ ‫(שו״ע ‪ -‬או״ח סימן תרמ״ד סעיף ד)‬ ‫כי בהם ממורק העון ותלך לה‪ ,‬והשתא ‪ -‬כשבאים‬ ‫יסורים וחובטים את האדם ‪ -‬שואגים הושענא (והוא‬ ‫וערבי נחל (ויקרא כג‪ ,‬מ)‬ ‫רחום יכפר עון ולא ישחית אכי״ר)‪.‬‬ ‫(אותיות ח ‪ -‬חיבוט ערבה)‬ ‫חיבוט ערבה מנהג נביאים‬ ‫בסוכה (דף מד א) אמר ר׳ יוחנן ערבה יסוד נביאים‬ ‫היא‪ ,‬פירש בספר הבונהגפ [פירוש על עין יעקב]‬ ‫על התלמיד חכם מוטל להשגיח על העם הארץ‬ ‫דרך מליצה‪ ,‬דידוע מה שכתוב במדרש דערבה רומז‬ ‫הדומה לערבה שילך בדרך התורה והיראה‬ ‫לכת רביעי שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים‪,‬‬ ‫בישעיה (מ ג) קול קורא במדבר פנו דרך ה’ ישרו‬ ‫ואמר הקדוש ברוך הוא לאבדן אי אפשר‪ ,‬אבל מביא‬ ‫בערבה מסלה לאלהינו‪ ,‬נראה לפרש על פי המדרש‬ ‫עליהם יסורים לההחזירם למוטב‪ ,‬וכמו שכתוב‬ ‫פרשת אמור (ויקרא רבה ל‪ ,‬יב) דערבה רומז לעם הארץ‬ ‫בירמיה (מ״ו) ואותך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫בפ‪ .‬הג״ר מאיר אייזנשטאדט – המהר"ם א"ש זצ״ל‪ ,‬מגדולי תלמידי ה"חתם סופר" (מראשוני תלמידיו) ומגדולי רבני ארץ הגר‪ ,‬חתנו של‬ ‫הג״ר דוד דייטש שצ״ל אב"ד עיר‪-‬חדש‪ .‬אב"ד אונגוואר‪ .‬מחבר שו"ת אמרי אש‪ ,‬אמרי אש עה״ת‪ ,‬אמרי יושר דרשות ועוד‪ .‬נלב״ע תרי"ב‪.‬‬ ‫גפ‪ .‬לרבי יהודה ארי׳ די מודינא‪ ,‬ונדפסו בספרי העין יעקב‪ .‬חיבר הפיוט הידוע יום זה יהי משקל כל חטאתי ליו״כ קטן‪ .‬שנוי במחלוקת‬ ‫אודות פקפוקיו באמתיות הזהר והגלגול‪ ,‬אמנם החיד״א בספרו שם הגדולים (מערכת הגדולים סי׳ יוד אות יד) כתב עליו שלבסוף הודה‬ ‫על ענין הגלגול‪ .‬נלב״ע בויניציאה שנת ת״ח‪.‬‬ ‫גלר‬ ‫הבר אנעשוה | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫כמו ערבה אין לה לא טעם ולא ריח כן עמי הארץ אין‬ ‫למען דעת כל עמי הארץ כי ה’‬ ‫דפ‬ ‫להם לא תורה ולא מצות ומעשים טובים‪.‬‬ ‫הוא האלקים אין עוד (הושענות)‬ ‫והנה מבואר בהקדמה הנפלאה לתשובות חתם סופר‬ ‫מה שאמר הרב כשראה שאין מהדרין פני‬ ‫(חלק יורה דעה)‪ ,‬גודל החיוב לקרב רבים תחת כנפי‬ ‫ת״ח וזקנים‪ ,‬ורק חולקין כבוד לגבירים‬ ‫השכינה כמאמר חז”ל (אבות א יב) הוי מתלמידיו של‬ ‫בספר פורחת עלתה נצההפ מביא דבר נאה מאוד‬ ‫אהרן [אוהב שלום ורודף שלום] אוהב את הבריות‬ ‫מהגאון מהו’ ארי’ יהודא ליב תאומים זצ”ל אבדק”ק‬ ‫ומקרבן לתורה‪ ,‬וכמו שמבואר שם באריכות על‬ ‫בראדופ עת בא הרב בימי עלומיו לעיר בראד והיה‬ ‫הפסוק והרים את הדשן וגו’ ושמו אצל המזבח עיין‬ ‫איש צעיר לימים אך לתבונתו אין חקר‪ ,‬ויהי כי‬ ‫שם דפח”ח‪.‬‬ ‫באו ימי הסוכות קנה לו כל אחד מאנשי הגבירים‬ ‫וחיוב גדול על לומדי תורה בכל מקומות מושבותיהם‬ ‫אתרוג ולולב לילך ולהקיף השלחן כמנהג‪ ,‬ומסתמא‬ ‫שישגיחו על עמי הארצים שדומים לערבה שייטיבו‬ ‫כמו עתה כן אז‪ ,‬הגבירים הלכו מקודם ואחריהם‬ ‫מעשיהם ודרכיהם וילכו בדרכי התורה והיראה ויהיו‬ ‫התלמידי חכמים והזקנים‪.‬‬ ‫ראויים שישכון ה’ ביניהם‪.‬‬ ‫הרב ז”ל ראה הדבר‪ ,‬והיטב חרה לו מדוע לא יהדרו‬ ‫וזה שאמר הכתוב קול קורא במדבר פנו דרך ה’‪,‬‬ ‫פני זקן שקנה חכמה‪ ,‬להניח שילך בראשם‪ ,‬פתח‬ ‫כלומר אתם החכמים השתדלו להסיר המכשולים‬ ‫ואמר‪ ,‬כי לפי המנהג הלז נתיישב אליו מה דתקנו‬ ‫מדרך ה’ ולא לבד על השלמת עצמיכם השימו עין‪,‬‬ ‫לסיים אחרי ההושענות למען דעת כל עמי הארץ‬ ‫כי אם‪ ,‬ישרו בערבה‪ ,‬בכת הרביעי שבישראל הדומה‬ ‫כי ה’ הוא האלקים אין עוד‪ ,‬ואין זה מקומו פה‪ ,‬אך‬ ‫לערבה שאין לה טעם וריח‪ ,‬גם באותו הכת תיישרו‬ ‫בגמרא דרש ר׳ עקיבא (פסחים כב ב) את ה’ אלקיך‬ ‫מסילה לאלקינו‪ ,‬ותשגיחו עליהם לנהלם ולהדריכם‬ ‫תירא לרבות תלמידי חכמים‪ ,‬והנה בעלי מסדרי‬ ‫ולהעלותם אל המעלה הנכונה שיהיו ראויים‬ ‫ההושענות חששו בראותם כי בעת סיבוב עם הד’‬ ‫לשישכון בתוכם ה’‪ ,‬וק”ל‪.‬‬ ‫מינים אין יראת התלמיד חכם נגד פניהם‪ ,‬והמה יסעו‬ ‫(אותיות ‪ -‬ליקוטי אגדה ‪ -‬בישעיה)‬ ‫לראשונה‪ ,‬חששו פן ידמו הרואים בנפשם‪ ,‬כיון דלא‬ ‫‪spacer‬‬ ‫דרשינן את על התלמיד חכם אולי מרבינן איזה אחר‬ ‫חלילה‪ ,‬על זה מסיק אף על פי כן למען דעת כל עמי‬ ‫הארץ כי ה’ הוא האלקים אין עוד מלבדו‪ ,‬ודפח”ח‪.‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬מלכים א׳ ח ס)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫דפ‪ .‬פרי עץ הדר אלו ישראל‪ ,‬מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים‪.‬‬ ‫כפות תמרים אלו ישראל‪ ,‬מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים‬ ‫טובים‪ .‬וענף עץ עבות אלו ישראל‪ ,‬מה הדס זה יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם‬ ‫תורה‪ .‬וערבי נחל אלו ישראל‪ ,‬מה ערבה זו אין בה לא טעם ולא ריח כך הן ישראל יש בהן בני אדם שאין בהן לא תורה ולא מעשים טובים‪.‬‬ ‫ומה הקב"ה עושה להן‪ ,‬לאבדן אי איפשר‪ ,‬אלא אמ' הקב"ה יוקשרו כולן אגודה אחת והן מכפרים אלו על אלו וכו׳‪.‬‬ ‫הפ‪ .‬על התורה וענינים לרבי נחום צבי תאומים זצ״ל‪ ,‬מחשובי חסידי בעלזא‪ .‬תֿלֿמיד רבי שלמה קלוגר ולאחר חתונתו התקרב לחצר‬ ‫בעלזא‪ .‬שימש כמגיד שיעור בקלויז דחסידי בעלזא בלוביטשוב וככותב הד״ת של מהרי"ד מבעלזא בחג הפסח הראשון להנהגתו בקודש‪.‬‬ ‫נלב״ע תרפ"ט‪.‬‬ ‫ופ‪ .‬בעמ״ח שו״ת גור אריה יהודה‪ .‬עמד בחליפת מכתבים עם הנודע ביהודה ורבי אפרים זלמן מרגליות זצ״ל‪ .‬נלב״ע תקצ״א‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫דלר‬ ‫שמיני עצרת‬ ‫יעקב (ס״ק ו) עיין שם‪.‬‬ ‫(שו״ע או״ח ‪ -‬סימן תרמט ‪ -‬סעיף ג‪,‬ד)‬ ‫שינה בליל שמיני עצרת בסוכה‬ ‫במנהג החתם סופר והג״ר נתן אדלר זצ״ל‬ ‫מה עשיתי לך כי הכיתני זה‬ ‫בדין שינה בליל שמיני עצרת בסוכה עיין בתשובות‬ ‫שלש רגלים (במדבר כב‪ ,‬כח)‬ ‫כתב סופר אורח חיים (סימן קכ) שהאריך‪ ,‬ומסקנת‬ ‫דבריו דאין לישן בסוכה והביא שכן נהג אביו מרן‬ ‫מה שלא הרחיק סוכות משמיני עצרת נ׳ יום‪,‬‬ ‫מורה על עוצם אהבתו ית’ לישראל‬ ‫בעל חתם סופר ז”ל‪ .‬אך מה שכתב דמסתמא כן‬ ‫ראה מרבו הגאון מ’ נתן אדלער זצ”ל קשה‪ ,‬דבספר‬ ‫בפרשת בלק מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש‬ ‫בכורי יעקב (ס״ק ד) כתב דמהר”ן אדלער ז”ל היה ישן‬ ‫רגלים ופירש רש”י רמז לו אתה מבקש לעקור אומה‬ ‫בשמיני עצרת בסוכה‪ ,‬ובודאי כיוון יפה בשמועתו‬ ‫החוגגת שלש רגלים בשנה‪ ,‬מימי תמהתי וכי אין‬ ‫ששמע כן‪ ,‬כי היה חי באותה מדינה ומלתא דעבידא‬ ‫לישראל מצות חשובות אחרות רק מה שחוגגים‬ ‫לגלויי כהאי גוונא לא משקרי אינשי ליה‪ .‬ועיין בספר‬ ‫שלש רגלים בשנה?‬ ‫מעשה רב ובספר עליות אליהוזפ (במעלות הסולם‬ ‫אות יג)‪.‬‬ ‫ונראה לע”ד לפרש על פי מה שכתב הגאון מו”ה‬ ‫‪spacer‬‬ ‫שלמה קלוגר זצ”ל בפירושו קהלת שלמה בפסוק‬ ‫(קהלת ב ג) תן חלק לשבעה וגם לשמנה כי לא תדע מה‬ ‫יהיה רעה על הארץ אם ימלאו העבים גשם על הארץ‬ ‫לאכול פירות בסוכה בשמיני ובל תוסיף‬ ‫יריקו ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול‬ ‫כתב הגאון מליסאחפ בסידור דרך החיים שאין לאכול‬ ‫העץ שם יהוא‪ ,‬ואיתא במדרש תן חלק לשבעה ‪ -‬אלו‬ ‫פירות בסוכה בשמיני‪ ,‬וכן פת שאין בה כביצה‪ .‬כללא‬ ‫שבעת ימי החג‪ ,‬וגם לשמנה ‪ -‬ביום השמיני עצרת‬ ‫דמילתא כל דבר שאין לו ברכה לישב בסוכה בשאר‬ ‫תהיה לכם וכו’‪ .‬ופירש הנ”ל על פי מה שאמרו‬ ‫ימי הסוכות‪ ,‬אין אוכלין בסוכה בשמיני משום דלית‬ ‫בילקוט פרשת פנחס שמן הראוי שיהיה עצרת רחוק‬ ‫היכרא‪ ,‬כמו בשינה שאין ישנים בשמיני משום דלית‬ ‫חמשים יום מחג הסוכות כמו שבועות מפסח‪ ,‬רק אז‬ ‫היכרא כו’ עכ”ל – ובהגהות חכמת שלמהטפ השיג‬ ‫[בין פסח לשבועות] הוי ימות החמה‪ ,‬ואפשר להם‬ ‫עליו‪ ,‬דבשלמא בשינה דהוי חיוב בסוכות עצמו‬ ‫לשוב לביתם ולחזור לעלות לרגל‪ ,‬אך בחורף דהוי‬ ‫לישן בסוכה‪ ,‬ולכך אם ישן גם בשמיני והיכירא ליכא‪,‬‬ ‫ימות הגשמים אמר הקדוש ברוך הוא איך אפשר‬ ‫נראה כמוסיף אבל בהני דהוי מידי דאכילה‪ ,‬ואף על‬ ‫שיחזרו ויעלו‪ ,‬לכך עכבם תיכף‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫פי כן אין מברכין עליהם‪ ,‬ובעל כרחך היו מכח שהם‬ ‫והנה הצדיקים נקראים עץ כמו שכתובה (ישעיה סה כב)‬ ‫פטורים מסוכה‪ ,‬לא שייך בהו חשש בל תוסיף כו’‬ ‫כימי העץ ימי עמי וכן (במדבר יג כ) היש בה עץ אם אין‬ ‫עיין שם‪ ,‬וחידוש שלא ראה שכבר כתוב חילוק זה‬ ‫וכו’‪ ,‬ולכך אמר החכם שלא תאמר כי חג הסוכות‬ ‫במחצית השקל (ס״ק ב)‪ .‬וכן כתב גם בספר בכורי‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫זפ‪ .‬מעשה רב הוא הלכות ומנהגי הגר״א מווילנא‪ ,‬נתחבר ע״י תלמידו הרב סעדי׳ עם הג״ר ישכר בער מו״צ בווילנא‪ ,‬ווילנא תרמ״ט ‪ -‬ועליות‬ ‫אליהו הוא תולדות הגר״א מווילנא‪ ,‬נתחבר ע״י רבי יהושע העשיל לוין‪ ,‬ווילנא תרט״ז‪.‬‬ ‫חפ‪ .‬בעל החוות דעת ונתיבות המשפט ועוד‪.‬‬ ‫טפ‪ .‬להג״ר שלמה קלוגער זצ״ל‪.‬‬ ‫הלר‬ ‫תרצע‪ ‬ינימש | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫אלהיך ישראל נתכפר על ידע חגיגת הרגלים שנאמר‬ ‫והעצרת יש להם התחברות יחד דוקא והם אחד‬ ‫בה (ויקרא כג ב) אלה הם מועדי‪ ,‬וזה שאמרה אתה‬ ‫ממש כדרך שהם מחוברים לפנינו‪ ,‬רק הם עניינים‬ ‫מבקש לעקור אומה זו על ידי התעוררות חטא העגל‪,‬‬ ‫מחולקים‪ ,‬ותן חלק לשבעה וגם לשמונה‪ ,‬דזה חלק‬ ‫הלא הם מרצים על עון זה על ידי שחוגגין שלש‬ ‫בפני עצמו וזה חלק בפני עצמו ואין שייכין זה לזה‪,‬‬ ‫רגלים‪ ,‬וא”ש‪.‬‬ ‫ומה שכעת הם מחוברים ‪ -‬הוי רק מטעם כי לא תדע‬ ‫(תנך ‪ -‬פ׳ בלק ‪ -‬מה עשיתי)‬ ‫מה רעה יהיה על הארץ אם ימלאו העבים גשם על‬ ‫הארץ יריקו [כנ״ל]‪ ,‬כלומר אם ימלאו גשם אז בודאי‬ ‫מכף רגל ועד ראש אין‬ ‫על הארץ יריקו ואם כן אם היה ימות הגשמים אם‬ ‫בו מתום (ישעיה א‪ ,‬ו)‬ ‫יפול העץ בדרום ואם בצפון כלומר אם יקבעו ישראל‬ ‫דירתם בדרום או בצפון‪ ,‬אז במקום שיפול שם יהוא‬ ‫יש אשר מצפים עד יעברו ימי החג‪ ,‬ותיכף‬ ‫בשמיני עצרת‪ ,‬ותהי האמת נעדרת‬ ‫ולא יעלה עוד לרגל מחמת עבים והגשמים‪ ,‬לכך ראה‬ ‫הקב”ה להיות שמיני עצרת תיכף כדי שיהיו כולם‬ ‫עוד שם בשם בעל נודע ביהודה זצ”ל על הפסוק‬ ‫בירושלים ולא שיש להם שייכות זה לזה‪ ,‬ואתי שפיר‬ ‫מכף רגל ועד ראש אין בו מתום‪ ,‬כי יש זדים ארורים‪,‬‬ ‫עכ”ל‪ ,‬ודפח”ח ש”י‪.‬‬ ‫השמחים שמחת פורים‪ ,‬במוצאי יום כיפורים‪,‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬זה שיש שלש רגלים ולא ארבע רגלים דהיינו‬ ‫ואומרים ברוך מתיר אסורים‪ ,‬ויש אשר מצפים עד‬ ‫שמיני עצרת בפני עצמו רחוק מסוכות‪ ,‬מורה על‬ ‫יעברו ימי החג‪ ,‬ותיכף בשמיני עצרת‪ ,‬ותהי האמת‬ ‫עוצם אהבתו ית’ לישראל ולא רצה להטריחם שילכו‬ ‫נעדרת‪ ,‬והיינו דאמר מכף רגל היינו משמיני עצרת‬ ‫בימות הגשמים‪ ,‬וזה שכתוב שאמרה לו אתה מבקש‬ ‫שהוא רגל בפני עצמו ועד ראש היינו ראש השנה ‪-‬‬ ‫לעקור אומה החוגגת שלש רגלים ‪ -‬דייקא שלש ולא‬ ‫אין בו מתום‪ ,‬ודפח”ח ‪.‬‬ ‫ארבע‪ ,‬מפני שחס הקב”ה על טרחם‪ ,‬ואומה כזאת‬ ‫(ספר עולת צבור להגאון ר’ אלעזר פלעקלסצ  זצ”ל)‪.‬‬ ‫שהקב”ה חס אפילו על טירחא דידהו אתה מבקש‬ ‫(אות ל ‪ -‬ליקוטי אגדה ‪ -‬אל תפרוש)‬ ‫לעקור לגמרי‪ ,‬אתמהה?‬ ‫(אותיות ‪ -‬חלק ג קונטרס לקט שכחה ‪ -‬שלש רגלים)‬ ‫ביום השמיני עצרת תהיה‬ ‫לכם (במדבר כט‪ ,‬לה)‬ ‫הפירוד שנפרדים ישראל מן הקב”ה אחר‬ ‫בקש לעורר עליהם מדה״ד מחמת חטא עגל‪,‬‬ ‫הימים טובים קשה עליו מאוד‬ ‫וזה נתכפר להם על ידי שלש רגלים‬ ‫פירש רש”י ‪ -‬לשון חיבה הוא זה‪ ,‬כבנים הנפטרים‬ ‫וכעת ראיתי בספר בנין אריאל שפירש לפי מה‬ ‫מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם‬ ‫שנאמר (במדבר כד א) וישת אל המדבר פניו ובתרגום‬ ‫עכבו עוד יום אחד‪ ,‬ראיתי בזה בשם הגאון ר’ משה‬ ‫אונקלס ‪ -‬לקבל עגלא דעבדו במדברא‪ ,‬הרי שבקש‬ ‫טייטעלבויםאצ ז”ל פירוש‪ ,‬דבעונותינו הרבים כאשר‬ ‫לעורר עליהם מדת הדין מחמת חטא עגל‪ ,‬ואיתא‬ ‫יחלופו הימים הקדושים ראש השנה‪ ,‬יום כפור‬ ‫בפיוט (ליום ב’ דפסח) יכופר אלה‪ ,‬באלה הם מועדי‬ ‫וסוכות‪ ,‬כמה וכמה יעברון על דין תורה כבתחלה‪,‬‬ ‫פירוש מה שחטאו בעגל באמרם (שמות לב ד) אלה‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫צ‪ .‬בעל שו״ת תשובה מאהבה‪ ,‬תלמידו המובהק של בעל נודע ביהודה זצ״ל‪.‬‬ ‫אצ‪ .‬הגה״ק בעל ישמח משה זצ״ל‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫ולר‬ ‫שאמר הקדוש ברוך הוא קשה עלי פרידתכם‪ ,‬עכבו‬ ‫וחוזרים לסורם לעשות הרע בעיני ה’בצ ‪ ,‬וזה הפירוד‬ ‫עוד יום אחד והבן‪.‬‬ ‫שנפרדים ישראל מן הקב”ה קשה עליו מאוד‪ ,‬וזה‬ ‫(תנך ‪ -‬פרשת פנחס ‪ -‬ביום השמיני)‬ ‫שמחת תורה‬ ‫יודע מחשבות הושיעה נא (הקפות)‬ ‫יהי ה’ אלקינו עמנו כאשר היה‬ ‫עם אבותינו (אתה הראת)‬ ‫אין שום מלאך יודע מחשבות אלא הוא ית’ דוקא‬ ‫‪spacer‬‬ ‫אבותינו היו מתחזקים מאליהם‪,‬‬ ‫בגמרא שבת (יב‪ ,‬ב) איתא שאין מלאכי השרת מכירין‬ ‫אבל אנו מבקשים אל יעזבנו‬ ‫בלשון ארמי ‪.‬‬ ‫רק בדבר אחד יהיה עמנו ממה שהיה עם אבותינו‪,‬‬ ‫כתבו התוספות (בד״ה לבד מגבריאל כו’)‪ .‬ותימה‪ ,‬דאפילו‬ ‫דהם לא היו צריכים סעד לחזקם והיו מתחזקים‬ ‫מחשבה שבלב כל אדם הם יודעים‪ ,‬ולשון ארמי אין‬ ‫ומהלכים בצדקם מאליהם‪ ,‬אבל אנו צריכים שאל‬ ‫יודעים ?‬ ‫יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל‬ ‫דרכיו‪ ,‬ודו”ק (מהגאון בעל כתב סופר ז”ל)‪.‬‬ ‫בספר פתח עינים להחיד”א ז”ל כאן‪ ,‬וגם בסנהדרין‬ ‫דף י”ט כתב‪ ,‬דרבים השיגו על התוספות בזה דמוכח‬ ‫עד שלא נבנה ביהמ״ק היתה השכינה שרויה בצדיקים‬ ‫מהכתובים ומאמרי רז”ל דאין יודע המחשבות אלא‬ ‫ובספר צוארי שללגצ (הפטרת בהעלתך) הביא מה‬ ‫הוא יתברך דוקא‪ ,‬ושלמה המלך ע”ה אמר (מלכים‬ ‫שפירשו כת הקודמין דעד שלא נבנה בית המקדש‬ ‫א׳ ח לט) כי אתה לבדך ידעת את לבב כל בני האדם‪,‬‬ ‫[היתה] השכינה שרויה בצדיקים‪ ,‬וכאשר נבנה‬ ‫ומתוך כך השיג גם על הרב “עיון יעקב” שכתב‬ ‫הבית התפלל שלמה כי כן יהיה שתשרה שכינה‬ ‫בסנהדרין שם דמלאך גבריאל שיודע ארמי יודע‬ ‫בצדיקים הגם דבית המקדש מכון לשבתו עולמים‪,‬‬ ‫מחשבות עיין שם‪.‬‬ ‫מכל מקום יהיה השראת שכינה גם בצדיקים‪ ,‬כי הוא‬ ‫ולי נראה ראיה לדברי הפתח עינים דאפילו גבריאל‬ ‫מועיל לירא את ה’ דאף דאיהו לא חזי מזליה חזי‪,‬‬ ‫אינו יודע מחשבות ממה שאנו אומרים בהקפות‬ ‫ומשום הכי אמר יהי ה’ אלקינו עמנו עתה שנבנה‬ ‫לשמחת תורה “יודע מחשבות הושיעה נא”‪ ,‬ואי‬ ‫בית המקדש‪ ,‬כאשר היה עם אבותינו קודם שנבנה‬ ‫נימא המלאך גבריאל גם כן יודע מחשבות‪ ,‬היאך אנו‬ ‫בית המקדש [היינו] שתשרה שכינה בצדיקים הגם‬ ‫רשאים לומר כן‪ ,‬הא מבואר בירושלמי (פרק ט דברכות)‬ ‫שיש בית המקדש ולא יורע כח הצדיקים‪ ,‬ונתן טעם‬ ‫דלא יקרא לא למיכאל ולא לגבריאל‪ ,‬אלא לו ית’ צווח‬ ‫‪ -‬להטות לבבנו אליו דמועיל לירא את ה’ ע”כ‪.‬‬ ‫והוא יענה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫( תנ״ך ‪ -‬מלכים א ח‪ ,‬נז)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫בצ‪ .‬עיין לעיל במדור אתרוג וד׳ מינים בקטע לולב הגזול והיבש פסול‪.‬‬ ‫גצ‪ .‬להגאון חיד״א זצ״ל‪.‬‬ ‫זלר‬ ‫הרות תחמש | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫שבתורה שהיא פרשת נדרים וטעות גמור הוא עכ”ל‬ ‫אלא על כרחך דאין שום מלאך יודע מחשבות אלא‬ ‫הבכורי יעקב זצ”ל‪ .‬וניכרים דברי אמת‪.‬‬ ‫הוא ית’ דוקא‪ ,‬ולכך אנו רשאים לומר סתם “יודע‬ ‫מחשבות הושיעה נא” ודו”ק‪.‬‬ ‫והנה ראיתי בספר קיצור שלחן ערוך (סימן קלח אות ז)‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת שבת ‪ -‬כף יב ב)‬ ‫שכתב ויש מקומות שנוהגין לקרות בפרשת נדרים‬ ‫עכ”ל‪ ,‬וחידוש על גדול כמותו שגם הוא נאחז בסבך‬ ‫הטעות במקום הזהוצ ‪.‬‬ ‫קריאת ליל שמחת תורה‬ ‫(שו״ע או״ח ‪ -‬סימן תרסט ‪ -‬סעיף ג)‬ ‫איזה נדרים שבתורה נוהגים לקרות‬ ‫‪...‬עוד ברמ”א שם‪ ,‬ובלילה קורים בספר תורה‬ ‫ויקבור אותו בגיא ‪ -‬בראשית ברא‬ ‫הנדרים שבתורה‪.‬‬ ‫אלהים את השמים ואת הארץ‬ ‫לכאורה לא נדע מה הם הנדרים שבתורה? וראיתי‬ ‫שייכות האב ובנו הוא מצד הגוף ‪ -‬אבל אצל‬ ‫הקב״ה היא מצד הנשמה‪ ,‬ואינו נפסק לעולם‬ ‫בספר בכורי יעקבדצ (ס״ק יג) שכתב הנדרים הם‬ ‫הפרשיות שקורין פרשיות טובות שרגילין למוכרן‬ ‫‪...‬ועיין לעיל באות טומאת מת שהבאתי קושיית‬ ‫בכל השנה בפני עצמן כגוון פרשת ויכולו‪ ,‬פרשת‬ ‫מהרש”א על התוספות (סנהדרין לט) דהקדוש ברוך‬ ‫ויתן לך‪ ,‬פרשת המלאך הגואל‪ ,‬פרשת שירה פרשת‬ ‫הוא טימא את עצמו כד קבריה למשה אף על גב‬ ‫יברכך פרשת מה טובו וכדומה‪ ,‬שאלו נקראו נדרים‪,‬‬ ‫דהוא כהן משום דקרוי בן למקום‪ ,‬והקשה מהרש”א‬ ‫וכן נראה גם כן במגן אברהם (סימן רפב) בסוף דיני‬ ‫הא כהן גדול אף לבנו אינו מטמא ועיין שם שכתבתי‬ ‫החיובים שכתב ובבראשית שנוהגין למכור נדר ויכולו‬ ‫בזה דבר נחמד בעזהי”ת‪ .‬וכעת נראה לי סברא לחלק‬ ‫ובפרשת ויחי שיש נדר המלאך הגואל וכו’ עיין שםהצ ‪,‬‬ ‫בין כהן גדול שהוא בשר ודם ובין הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫וכן נראה גם כן בלבוש שכתב בקצת מקומות נוהגין‬ ‫דבשר ודם אין לו שום התייחסות והתחברות עם‬ ‫לקרות כל הנדרים ולמכור אותן עכ”ל וכו’‪ ,‬ובלבוש‬ ‫בנו רק מצד הגוף‪ ,‬וכהן גדול שהוא נפשט לגמרי‬ ‫לא הזכיר כלל שקורין רק שגוללין הג’ ספרי תורה‬ ‫מגשמיות רק דבק תמיד בה’ והוא כולו רוחני על כן‬ ‫להעמידן על המקומות שיקראו למחר‪ ,‬וכל מקום‬ ‫נפסק החיבור שיש לו לבנו מצד הגוף‪ ,‬ולכן אף לבנו‬ ‫לפי מנהגו‪ ,‬אבל פשיטא שגם במקום שנותנין לקרות‬ ‫אינו מטמא‪ ,‬מה שאין כן בהקדוש ברוך הוא דאנו‬ ‫קרואים לספר תורה משום שמחה‪ ,‬מכל מקום לא‬ ‫נקראים בנים למקום מצד הנשמה‪ ,‬וחיבור זה אינו‬ ‫יברכו תחלה וסוף על התורה‪.‬‬ ‫נפסק לעולם‪ ,‬לכן הקדוש ברוך הוא שפיר היה יכול‬ ‫ופעם אחד ראיתי בקהלה אחת שהיו קורין ליל‬ ‫לטמא את עצמו למשה‪.‬‬ ‫שמחת תורה פרשה ראשונה שבמטות [פרשת‬ ‫ובשמחת תורה שנת תרנ”ה‪ ,‬אמרתי לפרש בזה‬ ‫נדרים]‪ .‬ונראה שהם הבינו מה שכתב רמ״א הנדרים‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫דצ‪ .‬להג״ר יעקב יוקל עטטלינגער זצ״ל‪ ,‬ממנהיגי היהדות האורטודוקסי באשכנז‪ .‬בעמ״ח ערוך לנר על הש״ס‪ ,‬ביכורי יעקב על הל׳ סוכה‪,‬‬ ‫ושו"ת בנין ציון‪ .‬מבין תלמידיו הג״ר שמשון רפאל הירש זצ״ל והג״ר עזריאל הילדסהיימר זצ״ל‬ ‫הצ‪ .‬מצאתי בספר המועדים בהלכה סוכות שכתב‪ ,‬וז״ל‪[ :‬על מה שהביא במשנה ברורה בסימן תרס״ט ״ובימינו המנהג לקרות (בלילה) ג׳‬ ‫גברי בפרשת וזאת הברכה] ״ובימינו״ זה אינו כלל קבוע‪ .‬אף בימינו מנהגים שונים בדבר‪.‬‬ ‫וזכורני ברוסיה הצארית היו בכמה מקומות קורין ״הנדרים״ בליל שמחת תורה ואלו שהיו באותה שנה קרואים להתיצב לבחינת הצבא‬ ‫(פריזי״וו בלע״ז) היו מתחרים לקנות נדר ״המלאך הגואל״ והיו מעלים במחירו‪ ,‬שכן נחשב לסגולה יפה להשתחרר‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫וצ‪ .‬וראיתי מובא מה שכתב הגאון ר׳ צבי יחזקאל מיכלזאהן זצ״ל מווארשא בהסכמתו לס׳ קיצור שו״ע ע״פ ערוך השלחן ‪ -‬אבני נזר‬ ‫(ירושלים ‪ /‬תל אביב תרצ"ג)‪ ,‬וכן כתב בספרו שו״ת תירוש ויצהר (סימן קז‪ ,‬טז) וז״ל‪ :‬״ולדעתי יש לומר דאין טעות כל כך‪ ,‬והוא על דרך‬ ‫[שמצינו במשנה] נדרים סייג לפרישות (אבות ג יג) ובמסכת נדרים (ח א) מנין שנשבעים לקיים את המצוות וכו׳‪ ,‬וכיון דבשמחת תורה‬ ‫מסיימים התורה ומתחילין מחדש‪ ,‬ומקבלים על עצמם מהיום והלאה לקיים תוה״ק ומצותיה‪ ,‬לכן קוראים בפרשת נדרים בפ׳ מטות‪ ,‬לרמז‬ ‫על חומר הנדר ושבועה‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫חלר‬ ‫וזה שנאמר‪ :‬אל יקשה לך האיך טימא הקדוש ברוך‬ ‫סמיכות התורה‪ ,‬דתחילת התורה בראשית ברא‬ ‫הוא את עצמו כד קבריה למשה‪ ,‬כי הלא בראשית‬ ‫אלקים וגו’ מתרץ הקושיא שיש בסוף התורה‪ ,‬על‬ ‫ברא אלקים את השמים הנשמה ואת הארץ הגוף‪,‬‬ ‫(דברים לד ו) ויקבור אותו בגיא‪ ,‬איך טימא הקב”ה את‬ ‫וכיון שהוא ברא הנשמה אם כן תמיד משה רבינו‬ ‫עצמו למשה‪ ,‬וצריך לומר דהקדוש ברוך הוא שיש‬ ‫ע”ה קרוי בנו מצד הנשמה ושפיר היה יכול לטמאות‬ ‫לו חיבור עם משה מצד הנשמה וחיבור זה אינו נפסק‬ ‫לו‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫לעולם‪ ,‬על כן היה יכול לטמאות לו‪ ,‬והנה איתא‬ ‫(אותיות ‪ -‬חלק ב ‪ -‬אות י ‪ -‬כהן גדול)‬ ‫בגמרא סנהדרין פרק חלק (צא ב) בפסוק (תהלים נד)‬ ‫יקרא אל השמים מעל זה הנשמה ואל הארץ זה הגוף‪.‬‬ ‫טלר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫מגילת קהלת‬ ‫וזה שאמר ירמיה (יב א) צדיק אתה ה’ כי אריב אליך‪,‬‬ ‫אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה‪,‬‬ ‫בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת‬ ‫והיינו שבתחלת חקירתו הניח ליסוד מוסד‪ ,‬שאף‬ ‫קהלת רצה לעסוק בחקירה לכן בקשו חכמים לגונזו‪,‬‬ ‫שלא ישיג יאמין באמונת אומן‪ ,‬ולזה אמר צדיק אתה‬ ‫וכיון שראו שיסודו מוסד באמונה שלימה‪ ,‬הניחוהו‬ ‫ה’ כי אריב אליך‪ ,‬אך משפטים אדבר אותך וגו’ והיינו‬ ‫בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין‬ ‫שלאחר שהאמנתי יכול אני לחקור‪[ .‬ונודע ממרן‬ ‫זה את זה ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחלתו דברי‬ ‫חתם סופר ז”ל‪ ,‬שעל כן לאחר שאנו אומרים אין‬ ‫תורה וסופו דברי תורה (שבת ל‪,‬ב)‬ ‫כאלהינו‪ ,‬מותר לנו גם לשאול ולחקור מי כאלהינו‪,‬‬ ‫ודו”קחצ ]‪.‬‬ ‫פירש בדרשות דברי שאולזצ (בדף האחרון)‪ ,‬כי דעת‬ ‫החוקרים שצריך לחקור בשכל בעניני האמונה‪,‬‬ ‫וזה שאמר בקשו לגנוז [ספר קהלת] כו’ כי באמת‬ ‫אמנם המקובלים חלקו עליהם ואמרו שאין מהראוי‬ ‫קהלת רצה להתפלסף בחקירות והוא דרך מסוכן‪,‬‬ ‫לחקור באמונה‪ ,‬והמליצו על זה (הושע ב כב) וארשתיך‬ ‫לכן בקשו חכמים לגונזו‪ ,‬אבל כיון שראו שתחלתו‬ ‫לי באמונה‪ ,‬והיינו משום שעל ידי החקירה יוכל אדם‬ ‫דברי תורה שהניח בתחלה ליסוד מוסד‪ ,‬שמאמין‬ ‫למשוך לדרכי מינות‪ ,‬אמנם באמת זה במי שאין לו‬ ‫אף שלא ישיג‪ ,‬וגם אחר כך אחר כל התפלספות‬ ‫אמונה ליסוד מוסד‪ ,‬אבל מי שיש לו יסוד מוסד והוא‬ ‫שלו הניח ליסוד מוסד‪ ,‬שסוף דבר הכל נשמע את‬ ‫גוזר אומר שהוא מאמין באמונה שלימה בבורא ית’‬ ‫האלהים ירא (קהלת יב יג)‪ ,‬אם כן מותר לו לחקור‪.‬‬ ‫ובכל הי”ג עיקרים‪ ,‬וגם אם לא ישיג בשכלו ישאר‬ ‫וזה שאמרו מפני שתחלתו דברי תורה וסופו דברי‬ ‫באמונתו‪ ,‬לזה טוב שיחקור ויהיה לו אמונה וחקירה‬ ‫תורה הניחוהו‪ ,‬וא”ש‪.‬‬ ‫משולבות יחד‪.‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫זצ‪ .‬להגאון בעל שואל ומשיב זצ״ל‪.‬‬ ‫חצ‪ .‬בספר בארות המים [מהדורת שפתי צדיקים] בחלק ליקוטי אמרי צדיקים מביא זאת הג"ר גרשון קאמעלהאר ששמע זאת מתלמיד‬ ‫הברוך טעם בשם רבו‪ ,‬ובספר דור דעה לבנו הג"ר יקותיאל ארי' קאמעלהאר ז"ל מביא בשם הדברי חיים כי להברוך טעם היה ספר מורה‬ ‫נבוכים סגור בארון הספרים‪ ,‬ופעם אחת הלך הברוך טעם לישון ונשאר המפתח תקוע שם‪ ,‬והלך הדברי חיים והוציא ספר מורה נבוכים‬ ‫ועיין בו‪ ,‬פתאום נתעורר הברוך טעם וקפץ ממטתו ולקח המו"נ מידו והסגירו‪ ,‬ואמר לו ״תוכל ללמוד בו רק באופן שתלמוד התירוצים קודם‬ ‫שתראה את הקושיות״‪ ,‬והראיה ממה שאנו אומרים בכל יום אין כאלקינו וכו' ואח"כ אומרים מי כאלקינו וכו' להורות בא‪ ,‬שצריכים להקדים‬ ‫התירוץ קודם הקושיות' ואכן למד עמו הברוך טעם בספר מורה נבוכים ומאז לא למד בו הד"ח שנית כי נשאר חקוק בזכרונו עד זקנה ושיבה‪.‬‬ ‫ובספר רמתיים צופים להרה"ק רבי שמואל משינאווא זי"ע מביא בשם הרה"ק רבי בונם מפשיסחא שאמר בשם הרה"ק רבי משה ליב‬ ‫מסאסוב זי"ע שאמר‪ ,‬שהרמב"ם כשכתב ספר מורה נבוכים חשב התירוצים מקודם ואחר כך הקושיות‪ ,‬כי אם חשב הקושיות מקודם‬ ‫היה נפרד מדביקות הבורא ומכלל ישראל‪ ,‬אלא על כרחך שידע התירוצים מקודם‪ ,‬רק מפני שרצה לזכות את בני דורו כתב איזה קושיות‬ ‫מתורצים‪ .‬ומעתה מי שלומד המורה נבוכים כסדר הקושיות ואחר כך התירוצים נמצא ברגע זו של הקושיא אינו יהודי‪ ,‬ומאז לא למדתי‬ ‫בספר מורה נובכים‪ ,‬ובדואי היה לומד בהתירוצים ואחר כך הקושיות‪ ,‬עכ"ד הרמתיים צופים‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫מר‬ ‫תחלה‪ ,‬ר”ל שהתחילו לחקור קודם שיהיה להם‬ ‫[ועיין מה שכתבתי לקמן (שבת דף פ”ח) במאמר רז”ל‬ ‫אמונה שלימה שבחר בנו ה’ ונתן לנו את תורתו‪ ,‬ועל‬ ‫אם תקבלו את התורה מוטב יעויין שם בענין זהטצ ‪,‬‬ ‫ידי כן נמשכו לדרכי מינות ר”ל‪ ,‬ודו”ק]‪.‬‬ ‫ואולי זה גם כוונת חז”ל (בבא מציעא פה ב) בפסוק‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת שבת ‪ -‬דף ל ב)‬ ‫(ישעיה מ כו) על מה אבדה הארץ כו’ שלא ברכו בתורה‬ ‫פרק א‬ ‫דרך רע כמבואר ברמב”ם ז”ל הלכות דיעותבק ‪ ,‬וזה‬ ‫הבל הבלים אמר קהלת הבל‬ ‫שכתוב הבל הבלים וגו’ כלומר אין ראוי לאדם להלוך‬ ‫הבלים הכל הבל (קהלת א‪ ,‬ב)‬ ‫ולטרוח להשגת המותרות לבקש בתים כהיכלי מלך‬ ‫וללבוש מלבושי משי כמלבושי שרים וסגנים‪ ,‬דהכל‬ ‫אף שכל ההצלחות של עוה״ז הבל‪ ,‬עכ״ז אל‬ ‫הבל הבלים‪ ,‬וזהו הבל הבלים אמר קהלת‪ ,‬דקהלת‬ ‫יאמר האדם‪ ,‬הנני פורש עצמי מכל עסקי עוה״ז‬ ‫ההביל כל מותרות העולם‪ ,‬אך בתנאי שלא יאמר‬ ‫המאמר כפול‪ ,‬וחפשתי מה אמור רבנן בכפילא‪,‬‬ ‫אדם כיון שענייני זה העולם הבל הבלים‪ ,‬הנני פורש‬ ‫ומצאתי במדרש תלפיותק  (ענף כתובים) שהביא‬ ‫עצמי מכל הדברים מכל וכל‪ ,‬ואלך בלי לבוש ובלי‬ ‫פירוש מוהר”ר יהודא דמודינאאק ז”ל בספר הבונה‪,‬‬ ‫בית‪ ,‬גם זה הבל‪.‬‬ ‫כי אף שכל ההצלחיות של עולם הזה הבל המה‪ ,‬עם‬ ‫וזה שכתוב הבל הבלים הכל‪ ,‬כלומר לאמור שגם הכל‬ ‫כל זה אל יאמר האדם‪ ,‬כיון שהכל הבל הנני פורש‬ ‫הבל הבלים‪ ,‬גם זו הבל‪ ,‬לפי שצריך האדם להתנהג‬ ‫עצמי מכל עסקי העולם הזה ואבדיל עצמי מכל‬ ‫בדרך אמצעי‪ ,‬אל ייגע בעבור המותרות ואל יעדיר‬ ‫אדם ואתבודד במדברות ובחורבות‪ ,‬כי גם זה הוא‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫טצ‪ .‬וז״ל‪ :‬ויתיצבו בתחתית ההר כו' מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו‬ ‫שם תהא קבורתכם – בקונטרס "תל תלפיות" (מחברת ט"ו אות קמ"ו) פירשתי על פ"י הידוע דיש ב' דרכים לעבודת ה'‪ ,‬קבלה וחקירה‪,‬‬ ‫והחוקרים אומרים שצריך לחקור עד מקום שידו מגעת ולהתבונן בפלאי הטבע כמאמר (ישעיה מ כו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה‬ ‫וגו' ומתוך כך יכיר את מי שאמר והיה העולם‪.‬‬ ‫אמנם המקובלים חולקים ע"ז ואומרים שאין מהראוי לחקור באמונה והמליצו ע"ז וארשתיך לי באמונה ומזהירין מן הדין שלא להכניס‬ ‫ראשו בסכנת החקירות והדרישות כי קצר השכל וחלש התבונה ומה נקל לו ליפול ברשת המינות והאפיקורסת כאשר בעינינו ראינו‬ ‫במוחש מה שאירע לכמה חוקרי דת‪.‬‬ ‫ועפ"ד המקובלים וחכמי אמת הנ"ל יתכן ליישב קושית התוס' דלמה הוצרכו לכפיית ההר‪ ,‬הא אמרו כולם נעשה ונשמע‪ .‬ולהנ"ל י"ל‬ ‫דאעפ"י שכבר אמרו נעשה ונשמע כוונתם היה נשמע דהיינו הבנה שנתבונן עליהם כפי יכלתינו בחקירת השכל ג"כ‪ ,‬ולזה כפה עליהם ההר‬ ‫כגיגית ואמר אם תקבלו את התורה כלומר אם תספיקו בדרך קבלה ואמונה לבד מוטב ואם לאו כלומר שלא תרצו לעבוד בלתי חקירה‬ ‫ודרישה במאזני שכליכם אז שם תהא קבורתכם כי ימעדו קרסוליכם ותלכו באורח עקלתון ותפלו לבור שחת המינות והאפיקורסות וק"ל‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועיין מה שהארכנו בזה בפניני התורה ‪ -‬דברים בפרשת שופטים בפסוק וכתב לו את משנה התורה וכו׳ בפלוגתת גדולי הדורות בדרך‬ ‫החקירה ואמונה פשוטה‪.‬‬ ‫ק‪ .‬להג״ר אליהו בן אברהם שלמה הכהן האתמרי זצ״ל‪ .‬מגדולי חכמי איזמיר דרשן נפלא ובעל מקובל‪ .‬בעמ״ח ספר שבט מוסר ועוד‪.‬‬ ‫נלב״ע תפ״ט‪.‬‬ ‫אק‪ .‬רבי יהודה ארי׳ די מודינא‪ ,‬רב דרשן ומשורר מחכמי איטליה‪ .‬חיבר פיוט ״יום זה יהי משקל לכל חטאתי״ ליום כיפור קטן‪ ,‬נלב״ע ת״ח‪.‬‬ ‫בק‪ .‬פרק א הלכה א‪ ,‬וז״ל‪ :‬הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם והיא הדעה שהיא רחוקה משתי‬ ‫הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו‪ ,‬לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד‪ ,‬ומשער אותם ומכוין אותם‬ ‫בדרך האמצעית‪ ,‬כדי שיהא שלם בגופו‪ .‬עיי״ש באורך‪.‬‬ ‫אמר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫הבל הבלים‪ ,‬תני החזיק עשיר בדבר טוב תחלתו‬ ‫עצמו מצורך ההסתפקות וכו’ עיין שם וא”ש‪.‬‬ ‫רעב הוא לו המתישן בו עשאו למרמס גם עני כי דל‬ ‫חלקו גם עני גבוה ממנו חלקו (כן הוא גירסת ידי משה)‬ ‫שמעיז בו עשיר לזה תאוה ולזה תאוה שניהם שוין‬ ‫חמודי הזמן כאפס נחשבו‪ ,‬אך אם מצרפים‬ ‫לקבר הכל הבל‪ ,‬עד כאן המדרש‪ ,‬והוא חידה נפלאה‬ ‫אותם לשלימות התורה והמצוה אז על‬ ‫סתומה וחתומה‪.‬‬ ‫ידם יגיע האדם לשיא המעלה‬ ‫ובמשל ומליצה להמגיד מווילנאגק המתיק המאמר‬ ‫וזאת אשר השבתי‪ ,‬הנה שלמה המלך ע”ה ההביל‬ ‫לדמיון‪ :‬אחד למד עם תינוק מלאכת מחשבת‬ ‫כל עניני בני אדם וכל מעשיהם באמרו הכל הבל‪ ,‬על‬ ‫החשבון‪ ,‬והחל ללמדו רשמי אותיות הציפפע״ר‬ ‫כן הביא המדרש שהאמת כן הוא שכל מעשה בני‬ ‫[המספרים]‪ ,‬מן אחד עד תשעה‪ ,‬ואחר זה הראה‬ ‫אדם אפילו מעשים הטובים שהמה עושים על פי רוב‬ ‫לו אות הנו”ל [אפס] וישאלהו התינוק כמה מספרו‪,‬‬ ‫המה הבל ואינם דבר המתקיים‪ ,‬כי העשיר אפילו‬ ‫ויענהו כי הוא נעדר מכל מספר‪ ,‬ואין בו מאומה‪,‬‬ ‫אם החזיק לפעמים בדבר טוב לתמוך ידי התלמיד‬ ‫וישאלהו התינוק אם כן למה הוא? ויען לו האיש‪ ,‬הן‬ ‫חכם שבעירו‪ ,‬לא לעולם הוא עושה כן‪ ,‬רק תחלתו‬ ‫אמת אשר הוא בעצמו אפס ואין‪ ,‬אך מצרפים אותו‬ ‫רעב הוא לו‪ ,‬בתחילת הימים רעב הוא לשמוע תורה‬ ‫לאיזה מספר זולתו‪ ,‬אזי על ידו מתעלה אותו המספר‬ ‫מפיו‪ ,‬אבל באחרית הימים כאשר מתיישן בו עשאו‬ ‫לעשיריות‪ ,‬למאות ולאלפים ולרבבות וכן הלאהדק ‪.‬‬ ‫למרמס‪ ,‬כי כן דרך העשיר‪ ,‬וכמו שנאמר (משלי יח כג)‬ ‫ועשיר יענה עזות‪ ,‬וכל העניים זאת חלקם שמעיזים‬ ‫כן על דרך זה כל חמודי הזמן הבל המה כאפס ותוהו‬ ‫בהם העשירים‪ ,‬גם עני בדעת כי דל חלקו והוא נמוך‬ ‫נחשבו‪ ,‬אך אם מצרפים אותם לשלימות התורה‬ ‫מן העשיר‪ ,‬גם עני גבוה ממנו שחכם הרבה יותר‬ ‫והמצוה אז על ידם יגיע האדם לשיא המעלה גבהי‬ ‫מן העשיר‪ ,‬זאת הוא חלקו וגורלו שמעיז בו עשיר‪,‬‬ ‫שמים מעל‪ ,‬כי בחכמתו ישיג תעלומות חכמת‬ ‫ויעשהו למרמס‪ ,‬נמצא שמעשים טובים של העשיר‬ ‫התורה‪ ,‬ובעשרו יחונן עניים‪ ,‬ובגבורתו יציל דכאי‬ ‫הכל הבל ואין סופם להתקיים‪ ,‬ומעשים טובים של‬ ‫ארץ מעושקיהם‪.‬‬ ‫העני שעל פי רוב אין לו מבוא לחטוא בפועל מרוב‬ ‫וזה שכתוב הבל הבלים אמר קהלת‪ ,‬כל ענייני תבל‬ ‫עניו ודלותי‪ ,‬מכל מקום מה מועיל לו זה‪ ,‬הלא הצד‬ ‫המה מהבל יחד‪ ,‬אך ההבל הוא רק בהיותם הכל‬ ‫השוה שבעשירים ועניים‪ ,‬לזה תאוה‪ ,‬ולזה תאוה‪ ,‬על‬ ‫הבל‪ ,‬כשאין מצטרפים לשום שלימות‪ ,‬דאז המה‬ ‫כל פנים במחשבה מתאוה גם העני לעבירה‪ ,‬וכבר‬ ‫כאות הנו”ל‪ ,‬דאף אם מרבה נולי”ן לאין מספר אין‬ ‫אמרו חז”ל (יומא כט ב) הרהורי עבירה קשין מעבירה‪,‬‬ ‫בהם מאומה‪ ,‬אך אם הצטרף ההבל לאיזה שלימות‪,‬‬ ‫נמצא כי שניהם שוין לקבר לעונש חיבוט הקבר‬ ‫אז רבות עמדו לעלות לשיא המעלה על ידו‪ ,‬וא”ש‪.‬‬ ‫וגיהנם‪ ,‬ואין יתרון בזה על זה כלום‪ ,‬על כן יפה אמר‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬קהלת ‪ -‬א ב)‬ ‫קהלת הכל הבל‪ ,‬שכל המעשים שעושים בני האדם‬ ‫הן עשירים והן עניים המה מהבל יחד‪ ,‬ואתה קורא‬ ‫נעים שוב והבט האיך כל הדברים האלה עומדים‬ ‫צפופים ומשתחוים רוחים במאמר המדרש הנ”ל ואם‬ ‫כל מעשה בני אדם אפילו מעשים הטובים שהמה‬ ‫עושים עפ”י רוב המה הבל ואינם דבר המתקיים‬ ‫בעל נפש אתה בין תבין את אשר לפניך‪.‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬אחר קהלת ‪ -‬נשאלתי)‬ ‫נשאלתי לבאר מאמר המדרש קהלת בסופו וז”ל‪:‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫גק‪ .‬הג״ר יצחק אליהו לאנדא זצ"ל‪ ,‬מגיד מישרים דוילנא‪ ,‬בעמ״ח כפלים לתושיה ועוד‪ .‬נלב״ע תרל״ז‪.‬‬ ‫דק‪ .‬מפורסם בזה אימרה בשם החתם סופר זצ״ל שכן הדבר לגבי יחוס ‪ -‬כשלעצמו אינו שוה כלום‪ ,‬ורק כשמצטרף למעשים טובים שלו‬ ‫ויחוס עצמו אז יש לו חשיבות‪ ,‬ודפח״ח‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫במר‬ ‫אנשים העמלים עבור עוה״ז‪ ,‬אין שמחתם‬ ‫אלא בעת שנהנים ממנו‪ ,‬אבל מה שיעמלו‬ ‫מה יתרון לאדם בכל עמלו‬ ‫עד שיגיעו להנאתם הוא לריק‬ ‫שיעמול תחת השמש (קהלת א‪ ,‬ג)‬ ‫ובספר ליקוטי חבר בן חייםהק (חלק ה) הביא דבר נחמד‬ ‫בזה בשם הגאון מו”ה צבי חריףוק ז”ל בעהמח”ס טיב‬ ‫מי שעובד ה’ על מנת שישלם לו ה’ בעוה”ז‬ ‫יקבל שכרו בעוה”ז‪ ,‬ומי שעובד ה’ על מנת‬ ‫גיטין דהנה אנשי עולם הזה כמו כן ישמחו בעולמם‬ ‫שיקבל שכרו בעוה”ב יקבל שכרו בעוה״ב‬ ‫העובר‪ ,‬ויאמרו אל המקבל עליו עול תורה ״אתה‬ ‫‪spacer‬‬ ‫תשמח בעתיד ואני בהווה״‪ ,‬ונגד אלו אומר שלמה‬ ‫במדרש‪ ,‬בקשו לגנוז ספר קהלת משום שאמר ״בכל‬ ‫המלך ע״ה אם גם ישמחו אנשי עולם הזה בעולם‬ ‫עמלו״‪ ,‬יכול אפילו בעמלה של תורה‪ ,‬הדר אמרו‬ ‫הזה‪ ,‬אין שמחתם אלא בעת שאוכלים ושותים‬ ‫״תחת השמש אין לו יתרון אבל למעלה מן השמש‬ ‫ונהנים מעולם הזה‪ ,‬אבל העמל שיעמלו למען יגיעו‬ ‫זו תורה יש יתרון״‪ ,‬וצריך להבין למה אמר בכל‬ ‫להנאתם הוא לריק‪ ,‬לא כן אנשי עולם הבא בעולם‬ ‫עמלו משמע כל אפילו של תורה‪ ,‬עוד יש להבין כפל‬ ‫הבא אפילו שכר פסיעות לא יקופח מהם‪.‬‬ ‫דברים בכל עמלו שיעמול‪.‬‬ ‫וזה שכתוב מה יתרון לאדם בכל “עמלו” “שיעמול”‬ ‫ונראה על פי מה שכתב הרמב”ן ז”ל בקרא (ויקרא‬ ‫תחת השמש אף אם יהיה לו גם כן יתרון ברדפו‬ ‫יח ה) ושמרתם את חקותי וכו’ אשר יעשה אותם‬ ‫בעולם הזה הנאה ותענוג‪ ,‬אבל טרם יגיע להתענג לא‬ ‫האדם וחי בהם‪ ,‬שיש מי שעובד ה’ על מנת שישלם‬ ‫יתענג‪ ,‬ועל זה אמרו רבותינו ז”ל‪ ,‬תחת השמש אין לו‬ ‫ה’ בעולם הזה‪ ,‬שיאריך ימים ויחיה בנחת ובהשקט‪,‬‬ ‫יתרון בעמלו הא למעלה מן השמש גם בעמלו יש לו‬ ‫ומי שעובד על מנת כן ישלם לו שכרו בעולם הזה‬ ‫יתרון‪ ,‬וא”ש‪.‬‬ ‫וחי בהם בעולם הזה‪ ,‬אבל מי שבלבו יבין כי כל זה‬ ‫הבל‪ ,‬מה יתרון לו בכל זה‪ ,‬ועובד ה’ על מנת שיקבל‬ ‫מי שטרוד בפועליו ובעסקיו כל היום‪ ,‬אינו‬ ‫יכול ללמוד בעיון ובהבנת הלב רק דרך‬ ‫שכרו בעולם הבא חיי נצחיים חיים ארוכים [וכמו‬ ‫ארעי‪ ,‬ועיקר לימודו הוא רק בלילה‬ ‫שאמרו] וחי בהם בעולם הבא‪ ,‬משלם לו ה’ שכרו‬ ‫הטוב בעולם הבא [כמו שדרשו חז״ל] (עירובין כב‬ ‫ומידידי הרבני החרוץ המופלג מו”ה יוסף בן ציון‬ ‫ועבודה זרה ג) היום לעשותם ומחר בעולם הבא לקבל‬ ‫גליקזק נ”י מפה שמעתי בשם גדול אחד‪ ,‬דהנה ביום‬ ‫שכרם עיין שם‪.‬‬ ‫אז השמש למעלה מן הארץ‪ ,‬והאדם הוא תחת‬ ‫השמש‪ ,‬אבל בלילה השמש היא למטה תחת הארץ‬ ‫ולזה נראה לי אמר קהלת הבל הבלים וכו’ מה יתרון‬ ‫כמובא בשולחן ערוך גבי מים שלנו (אורח חיים סימן‬ ‫לאדם בכל עמלו ואפילו בעמלה של תורה שיעמול‬ ‫תנ״ה)‪ ,‬ואז האדם הוא למעלה מן השמש‪ ,‬והנה בעולם‬ ‫היינו שכוונת עמלו תחת השמש בשביל שישיג‬ ‫הזה אשר הוא טרוד בפועליו ובעסקיו‪ ,‬אף אם הוא‬ ‫מבוקשו תחת השמש ורוצה בשכר עולם הזה‪ ,‬לזה‬ ‫לומד ביום אין לו יתרון מן הלימוד ההוא כי אינו‬ ‫אין יתרון אפילו בעמלה של תורה‪ ,‬כי גם זה הבל‬ ‫יכול ללמוד בעיון ובהבנת הלב רק דרך ארעי‪ ,‬ועיקר‬ ‫ואין‪ ,‬אבל למעלה מן השמש‪ ,‬אם עמל לקבל שכר‬ ‫הלימוד שיהיה לו יתרון ממנו הוא אצלו רק בלילה‬ ‫עולם הבא שהוא למעלה מן השמש יש יתרון‪.‬‬ ‫כאשר ינוח מעט מטרדותיו ולא יטרידוהו בני אדם‪.‬‬ ‫(שאלות ותשובות כתב סופר אורח חיים סימן ח”י)‪.‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫הק‪ .‬להג״ר חזקיה פייבל פלויט זצ״ל‪ ,‬אב״ד שוראן‪ ,‬מגדולי תלמידי החתם סופר‪ ,‬בעמ״ח ספרי ליקוטי חבר בן חיים‪ ,‬נלב״ע תרנ״ה‬ ‫וק‪ .‬הג״ר צבי הירש העללער זצ״ל‪ ,‬ראש ישיבה בבראדי ורבן של אונגוואר ובאניהאד‪ .‬נלב״ע תקצ״ה‪.‬‬ ‫זק‪ .‬חתן ר' יעקב פאנעטה מלודאש בנו של הג"ר חיים בצלאל פאנעט בעל ים הרחב בן המרקאה יחזקאל זצ״ל‪ .‬נעקד"ה בימי הזעם כאשר‬ ‫שלטו הרוצחים האונגרים זמן קצר בלודאש‪.‬‬ ‫גמר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫על כן אמר כשואל מה הוא היתרון הגדול והעצום‬ ‫וזה שכתוב תחת השמש כלומר ביום שהוא עומד‬ ‫באדם בכל מה שהוא עמל וטורח בהשגת השלמות‪,‬‬ ‫תחת השמש אין לו יתרון‪ ,‬אבל למעלה מן השמש‬ ‫ובאה התשובה‪ ,‬שהיתרון והמעלה שישיג בזה הוא‪,‬‬ ‫דהיינו בלילה שהשמש תחתיו והוא למעלה מן‬ ‫שיעמול תחת השמש‪ ,‬שיהיה הוא עמל ומתעסק‬ ‫השמש אז יש לו יתרון מעמלו אשר הוא עמל‬ ‫במקום ותמורת השמש במה שהוא פועל‪ ,‬כי מה‬ ‫בתורה וא”ש‪.‬‬ ‫שהשמש מדריך האנשים בהשגת מה שיחוייב‬ ‫בהכרת הסבה ראשונה ית’‪ ,‬יעמול בו האדם הזה‬ ‫תחתיו ויטריח עצמו שידריך בני דורו אל מהלך‬ ‫מה יתרון לאדם בכל עמלו ‪ -‬אם‬ ‫שלמות זה‪ ,‬ונמצא שמה שהשמש עושה במקום‬ ‫נגזר עליו שיחזור בגלגול‬ ‫אברהם אבינו ע״ה‪ ,‬יעשה זה האדם במקום‬ ‫מה יתרון לאדם בכל עמלו ‪ -‬אם נגזר עליו שיעמול‬ ‫השמשאיק ‪( .‬בינה לעתים דרוש ע”ה)‬ ‫עוד תחת השמש פעם אחרת בעולם הזה‪ ,‬כי הרי דור‬ ‫הולך ואותו דור שהלך בא חוזר בסוד הגלגול לתקן‬ ‫דור הולך ודור בא והארץ‬ ‫מה שקלקלו כבר ועל זה אמר מה יתרון וגו’ כידוע‬ ‫לעולם עומדת (קהלת א‪ ,‬ד)‬ ‫כי הנשמה יש לה צער גדול מאוד אם נגזר מבית דין‬ ‫של מעלה שתבוא שנית לעולם השפל מוכן לסכנה‬ ‫בדורו של שלמה היו ישראל עוסקים בעליה רוחנית‪,‬‬ ‫ובימי ריב״ל היו עוסקים בהמצאות חדשות‬ ‫(מידיד נפשי הרב הה”ג מהו’ יצחק שווייגערחק נ”י)טק ‪.‬‬ ‫אמרו רז”ל‪ ,‬אמר ר׳ יהושע בן לוי אל תהי קורא כן‬ ‫אלא ארץ הולכת והארץ באה והדור לעולם עומד (כן‬ ‫מה הוא השלמות היותר עצמי באדם שבו‬ ‫מובא מאמר זה בספר נחל אשכול להגאון חיד”א ז”ל) והוא‬ ‫יתעלה מכל השאר ‪ -‬לפרסם מציאותו ית׳‬ ‫תמוה מאוד‪.‬‬ ‫מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש –‬ ‫ונראה לפרש דידוע שהאדם נקרא הולך שצריך לילך‬ ‫מלת שיעמול נראה מיותרת‪ ,‬וגם הוה ליה למימר‬ ‫מעלה מעלה בתורה ויראה וכל חפצו יהיה להגדיל‬ ‫שעמל ולא בלשון עתיד‪ ,‬אמנם ירצה להודיענו‬ ‫תורה ולהאדירה וענייני הארץ יהיו טפל לגבי תורה‬ ‫מה הוא השלמות היותר עצמי באדם שבו יתעלה‬ ‫ויראת ה’‪ ,‬וכן היה באמת בימי שלמה שבדורו היה‬ ‫מכל השאר‪ ,‬והוא מה שאמרו רז”ל (בבא בתרא טז ב)‬ ‫ישראל בבחינת ועמך כולם צדיקים והיינו דאמר דור‬ ‫מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם‬ ‫הולך ודור בא כלומר שהדור הולך מעלה מעלה‪ ,‬זה‬ ‫אבינויק וכו’‪ ,‬ופירשו המפרשים ז”ל שאברהם אבינו‬ ‫עולה והאחד אחריו על ידי קנאת סופרים כמובן‪,‬‬ ‫ע״ה היה מדריך בדברי גרונו את הרבים להכיר‬ ‫והארץ לעולם עומדת על מאמר אחד בלי שתצעד‬ ‫מציאותו ית’‪ ,‬וכשמת שלא היו שומעים את קולו‪,‬‬ ‫הלאה‪ ,‬אמנם בימי ר׳ יהושע בן לוי נתהפך העולם‬ ‫נשארה זאת הפעולה בגלגל חמה שעל ידי תנועתו‬ ‫והיה להיפוך שהארץ הולכת והארץ באה‪ ,‬דהיינו‬ ‫וכל שאר פרטיו הוא מכריז ומפרסם זה ומביא את‬ ‫שהארץ הלכה מעלה מעלה שכל עסק האנשים‬ ‫העולם לידי הכרה זו‪.‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫חק‪ .‬ראב"ד טאפאלטשאן מח"ס ברכת יצחק נלב"ע תרפ"ג‪.‬‬ ‫טק‪ .‬ועיין להלן בפסוק הולך אל דרום וגו׳ בשם ערבי נחל‪.‬‬ ‫יק‪ .‬רבי שמעון בן יוחי אומר אבן טובה (מרגלית) היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו‪ ,‬שכל חולה הרואה אותה מיד מתרפא‪ ,‬ובשעה‬ ‫שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקב"ה בגלגל חמה‪.‬‬ ‫איק‪ .‬ועיין בפניני ילקה״ג ‪ -‬פניני התורה ‪ -‬פרשת וירא בפסוק והוא יושב פתח האהל כחום היום מה שהביא רבינו‪ ,‬וז״ל‪ :‬הודיע לעוברים‬ ‫ושבים אמונת האמת באל אחד מיוחד‪ ,‬ועשה אותה פעולה ‪ -‬כחום היום ‪ -‬כמו שעושה חום היום‪ ,‬היינו גלגל החמה שמפרסם מציאותו‬ ‫ית׳ בעולם‪ ,‬כך היה עושה אברהם בשבתו פתח האהל‪ ,‬והבן‪( .‬מספר קול אומר קרא)‪ .‬ועיין בהערה שם שהבאנו לשון האלשיך הק׳ בענין זה‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫דמר‬ ‫היה רק להגדיל הארץ ולהאדירה בהמצאות חדשות‬ ‫יש דבר שיאמר ראה זה חדש‬ ‫[כגון] מסילות ברזלביק  ודילוג‪-‬רבגיק  וכדומה‪ ,‬והדור‬ ‫הוא כבר היה לעולמים אשר‬ ‫לעולם עומד על מעמד אחד בלי יצעד הלאה במעלה‬ ‫היה מלפנינו (קהלת א‪ ,‬י)‬ ‫רוחנית ונפשית רק נשאר פרא אדם כיום הולדו‪ ,‬וזה‬ ‫הקדמונים ראו שיבואו דורות שאין ראויים לעשות‬ ‫שאמר ר׳ יהושע בן לוי עולם הפוך ראיתי ואל תהי‬ ‫להם נס חדש‪ ,‬והכינו מעיני ישועה לדורות הבאים‬ ‫קורא כן אלא ארץ הולכת וארץ באה והדור לעולם‬ ‫נראה לי על פי מה שכתב בספר אוהל יעקבזטק  בפסוק‬ ‫עומד (מידיד נפשי הרבני החריף ובקי צ”ת מהו’ נפתלי‬ ‫(ישעיה יב ג) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה‪,‬‬ ‫ליעבערמאןדיק  נ”י מפה)‪.‬‬ ‫דהקדמונים ראו שיבואו דורות שאין ראויים לעשות‬ ‫‪spacer‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫להם נס חדש לכן חפרו כבר מעיני הישועה לשאוב‬ ‫‪spacer‬‬ ‫מהם תמיד בעת הצורך והמה תמיד פתוחים ועומדים‬ ‫מגבורי כח אשר היו לפנינ‪,‬ו ועיין שם שהאריך‪.‬‬ ‫הולך אל דרום וסובב אל צפון‬ ‫סובב סובב הולך הרוח ועל‬ ‫ועל זה אמר יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא‪,‬‬ ‫סביבותיו שב הרוח (קהלת א‪ ,‬ו)‬ ‫דהקב”ה עשה לנו נס חדש‪ ,‬אבל יש להשיב לו כי אין‬ ‫הדור האחרון ראוי לכך‪ ,‬רק כבר היה לעולמים אשר‬ ‫כיון שתמיד עובד ומבקש לעשירות‪ ,‬אינו משלים‬ ‫היה מלפנינו מבאר חפרוהו שרים שלפנינו‪( .‬מידיד‬ ‫חוקו וחיובו בעוה״ז‪ ,‬ומוכרח אח״כ להתגלגל‬ ‫נפשי הה”ג מו”ה יצחק שווייגער נ”י מטאפאלשאן יע”א)‬ ‫פירוש על פי מאמר חז”ל (בבא בתרא כה ב) הרוצה‬ ‫להחכים ידרים להעשיר יצפין שהחכמה בדרום‬ ‫כי ברוב חכמה רוב הכעס ויוסיף‬ ‫והעושר בצפוןוטק ‪ ,‬והנה האדם נברא בשביל החכמה‬ ‫דעת יוסיף מכאוב (קהלת א‪ ,‬יח)‬ ‫ללמוד ולעשות‪ ,‬ואחר כך הוא מבקש ומסבב‬ ‫כל מה שיוסיף לדעת בפגעי הזמן ואינו‬ ‫לעשירות יומם ולילה לא ינוח‪ ,‬ואינו משלים על ידי‬ ‫בכחו לעזור לעצמו‪ ,‬יכאב לבו ביותר‬ ‫זה חוקו וחיובו בזה העולם‪ ,‬על כן מוכרחת הנשמה‬ ‫להתגלגל ולשוב שנית לעולם הזה‪.‬‬ ‫שנים עשו מסחר בשותפות‪ ,‬והאחד מהם היה גבר‬ ‫אלים והמסחר תחת ידו ועשה החשבונות כרצונו‪,‬‬ ‫וזה שכתוב הולך אל דרום ר”ל הנשמה הולך לזה‬ ‫ותאמר אשת השני לבעלה‪ ,‬מהראוי אשר תשים עין‬ ‫העולם בשביל דרום דהיינו חכמה‪ ,‬והוא אינו עושה כן‬ ‫בקורת על החשבון בפרטות כי ידעת את האיש אשר‬ ‫אלא סובב אל צפון‪ ,‬ולזה אמר ועל סביבותיו ר”ל על‬ ‫ברע הוא‪ ,‬ויען לה האיש ״מה יתרון לי בזה אם אדע‬ ‫ידי סביבותיו אלו שסובב תדיר לעשירות‪ ,‬שב הרוח‬ ‫הָעֶוֶ ל אשר עשה לי בהחשבון‪ ,‬הלא אז יכאב לבי ביותר‬ ‫ָ‬ ‫שמוכרח נשמתו להתגלגל ולשוב עוד הפעם לעולם‬ ‫אחרי שאין בכחי להציל מידו כי חזק הוא ממני״‪.‬‬ ‫הזה‪( .‬ערבי נחל פרשת שלח בשם חכם אחד)‪.‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫אייזנּבַאהן בלע״ז‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ביק‪.‬‬ ‫גיק‪ .‬מליצה על טעלעגרא״ם‪.‬‬ ‫דיק‪ .‬מח"ס שבע רצון‪ ,‬בסוף ימיו התגורר בקאשוי‪ .‬בספר אמירה דכיא לרבי מרדכי פעטעעני חלק המכתבים (בהערות למכתב כ"ה) כותב‬ ‫עליו שהיה מיחידי סגולה בקאשוי‪ ,‬ומקודם התגורר בלודאש ושימש שם כמלמד תשב"ר‪ .‬מיום עמדו על דעתו התפלל רק ג"פ בלי מקוה‬ ‫וב' פעמים בלא מנין‪ ,‬לא אכל דברים הטעונים בדיקה‪ .‬נלב"ע בשנת ת"ש ומנו"כ בקאשוי‪ .‬רבינו מביא ממנו כמה ד"ת שלא נדפסו בספרו‪.‬‬ ‫וטק‪ .‬אמר רבי יצחק הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין‪ ,‬וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום‪,‬‬ ‫זטק‪ .‬להמגיד מדובנא זצ״ל‪.‬‬ ‫המר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫[על הגמרא תענית ד א] האי צורבא מרבנן דרתח‬ ‫כן על דרך זה פגעי הזמן אשר ישלוט אדם באדם‬ ‫אורייתא הוא דמרתחא ליה‪ ,‬יען דהוא יודע עד היכן‬ ‫להרע לו‪ ,‬כל אשר יתחקה האדם לדעת רעת זולתו‬ ‫דברים מגיעים ששם לילות כימים ולמד מסכת‬ ‫בפרטות‪ ,‬הלא אז יגדל כאבו ביותר יען כי לא יכול‬ ‫עירובין ושבת וממית עצמו עליה‪ ,‬לכן אורייתא‬ ‫לקום נגד התקיף ממנו‪ ,‬זהו כל אשר יוסיף דעת‬ ‫שטרח בה מאוד מרתחא ליה אם רואה שבני אדם‬ ‫יוסיף מכאוב (משל ומליצה להמגיד רי׳ יצחק אליהו לאנדא‬ ‫מזלזלין בה‪ ,‬ופירשתי בזה פי צדיק יהגה חכמה‪ ,‬לומד‬ ‫מווילנא)‪.‬‬ ‫תמיד וטורח בחכמת התורה‪ ,‬לכן מצינו שלשונו‬ ‫מי שיגע ולעי באורייתא‪ ,‬ורואה בנ״א מזלזלים‬ ‫“ַּת ְְדֵּבֵ ר״ משפט (דיבור לשון קשה) ומפורש הפסוק‬ ‫ַ‬ ‫בה‪ ,‬לאדם כזה כואב לו וכועס ע״ז מאוד‬ ‫הנ”ל [יוסיף דעת יוסיף מכאוב] על דרך פשט נכון‪,‬‬ ‫וידיד נפשי הה”ג הנ”לזיק  כתב לי דיובן על פי מה‬ ‫עכ”ל הנעים‪.‬‬ ‫חיק ‬ ‫ששמע מהדרשן הגדול ר’ פייש פישמאן זצוק”ל‬ ‫פרק ב‬ ‫ואומר בשמחה גם זו לטובה – “וזה היה חלקי מכל‬ ‫הגדלתי מעשי בניתי לי בתים‬ ‫עמלי” הוא על דרך (אבות ד א) איזהו עשיר השמח‬ ‫נטעתי לי כרמים (קהלת ב‪ ,‬ד)‬ ‫בחלקו‪ ,‬ירצה שאינו מקנא לאחרים‪.‬‬ ‫בניתי בתי מדרשות‪ ,‬ונטעתי תלמידי חכמים‬ ‫וזה שאמר שלמה על הכל אמרתי זה חלקי המגיע‬ ‫לי מאת ה’ ואינני ראוי וכדאי לעשירות יותר לפי‬ ‫כלומר בניתי לי לעצמי לעולם הבא (ולא לעזוב לאחרים)‬ ‫מעשי‪ ,‬ועל זה רמזו חז”ל (קהלת רבה ב ב) באומרו זה‬ ‫בתים ‪ -‬בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬נטעתי לי לעצמי‬ ‫חלקי על קערה של גריסיןכק ‪ ,‬ירצה אף שלא היה‬ ‫כרמים‪ ,‬שורות של תלמידי חכמים שהן יושבים‬ ‫לשלמה לעת זקנותו רק קערה של גריסין גם על זה‬ ‫שורות שורות ככרם (עיין במדרש) שמעתי ממו”ח‬ ‫אמר שלמה “זה חלקי” ואיני ראוי וכדאי יותר מכן‪.‬‬ ‫הגאוןטיק  נ”י (ועכשיו מצאתי כן בספר נחל אשכול להגאון‬ ‫(כליל תפארת סוף דרוש כ”ט)‬ ‫חיד”א ז”ל)‪.‬‬ ‫ולא מנעתי את לבי מכל שמחה‬ ‫כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה‬ ‫כי לבי שמח מכל עמלי וזה הי’‬ ‫חלקי מכל עמלי (קהלת ב‪ ,‬י)‬ ‫חלקי מכל עמלי (קהלת ב‪ ,‬י)‬ ‫לא מתרעם אני מעולם על מדותיו של הקב”ה‪,‬‬ ‫הצדיקים ישמחו ויעלצו בשמחה‬ ‫מה שחלקי‪ ,‬בא אלי‪ ,‬ואיני ראוי ליותר‬ ‫שיש להם בעבדות הבורא‬ ‫ירצה‪ ,‬לא מתרעם אני מעולם על מדותיו של הקב”ה‪,‬‬ ‫פירוש כי הצדיקים ישמחו ויעלצו בשמחה שיש‬ ‫ומכל עמל שעמלתי הן בעמל כבד והן בעמל קל‪ ,‬ועל‬ ‫להם בעבדות הבורא ית”ש‪ ,‬ועל ידי השמחה זכה‬ ‫כל הבא עלי מאת השי”ת אני מודה ומשבח להשי”ת‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫זיק‪ .‬ראב"ד טאפאלטשאן מח"ס ברכת יצחק‪ .‬נלב"ע תרפ"ג‪.‬‬ ‫חיק‪ .‬רב אב"ד סיקסא וקלויזנבורג ולבקשת הכתב סופר נתמנה כמגיד מישרים דפרשבורג‪ ,‬בה שימש כ‪ 17-‬שנה‪ ..‬נלב״ע תרמ״א‪.‬‬ ‫טיק‪ .‬בעל שו״ת בית שערים זצ״ל‪.‬‬ ‫כק‪   .‬בשעה שירד שלמה מכסאו ומלאך בדמותו ישב עליה‪ ,‬היה מחזר על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות ועל בתי גדולי ישראל ואמר אני‬ ‫קהלת הייתי מלך והיו מכין אותו בקנה ונותנין לפניו קערה של גריסין‪ ,‬באותה שעה בכה ואמר וזה היה חלקי מכל עמלי‪( .‬קהלת רבה ב ב)‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫ומר‬ ‫ההם אין מלך בישראל איש כל הישר בעיניו יעשה‬ ‫האר”י הקדוש ז”ל למה שזכה כנודעאכק ‪ ,‬והיא מדרגה‬ ‫דפח”חהכק  והנה רק בחכמת התורה יזכה האדם‬ ‫גדולה מאוד‪.‬‬ ‫דהקב”ה גוזר גזירה והוא יבטלו כידוע מה שכתב‬ ‫והנה במסכת שבת (ל ב) אמרו חז”ל כתיב (קהלת ב ב)‬ ‫האלשיך (תהלים פט ז) מי בשחק יערוך לה’ אבל מי‬ ‫ולשמחה מה זו עושה וכתיב (קהלת ח טו) ושבח אני את‬ ‫ידמה לה’ לזה אמר ידמה לה׳ בבני אלים ר”ל בבני‬ ‫השמחה ומשני כאן בשמחה של מצוה כאן [בשמחה‬ ‫האבות הקדושים יש מי שידמה לה’ על דרך (שמואל‬ ‫שאינה של מצוה]בכק ‪ ,‬ובוודאי כשהיה שלמה המלך‬ ‫ב כג ג) אני מושל באדם מי מושל בי צדיקוכק  שאני גוזר‬ ‫ע”ה משבח את עצמו שהיה שמח בוודאי קאי על‬ ‫גזירה וצדיק מבטלה‪ ,‬וזהו הכל מכח חכמת התורה‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫שמחה של מצוה‪ ,‬כמאמרם ז”ל הנ”ל‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫וזה כוונת הפסוק כי לבי שמח מכל עמלי וזה חלקי‬ ‫בגוים‪ ,‬ה׳ המושל ‪ -‬אבל בישראל‪ ,‬הצדיקים מושלים‬ ‫מכל עמלי‪ ,‬שזאת נשאר לו לקרן קיימת‪ ,‬מה שהיה‬ ‫[אמר המחבר‪ :‬יש לומר בזה כי לה’ המלוכה ומושל‬ ‫שמח בשמחה של מצוה (ספר שלמה מול אדרגכק ‪ ,‬חלק‬ ‫הוא רק בגוים אבל בישראל אין הוא המושל אלא‬ ‫אור כשלמה דף מ”א ע״ב)דכק ‪ .‬ופניתי אני לראות חכמה‬ ‫הצדיקים הם המושלים]‪.‬‬ ‫והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את‬ ‫אשר כבר עשוהו (קהלת ב‪ ,‬יב)‬ ‫וזה שכתוב כי כל חכמות חיצוניים נגד חכמת התורה‬ ‫‪spacer‬‬ ‫המה הוללו וסכלות‪ ,‬ופניתי אני לראות החילוק רב‪,‬‬ ‫צדיק גוזר בכח התורה ‪ -‬והקב״ה מקיים‬ ‫כי מה האדם (מלשון מה רב טובך‪ ,‬מה אדיר שמך)‪ ,‬כמה‬ ‫גדול כח האדם שיבוא אחרי המלך אף שכבר עשוהו‬ ‫וידיד נפשי הה”ג מהו’ הה”ג יצחק שווייגער נ”י‬ ‫שכבר נגזר‪ ,‬והאדם יש יכולת בידו לבטל גזירת‬ ‫מטאפלאשאן כתב לי בזה הלשון‪ :‬עיין בילקוט‬ ‫המקום‪ ,‬וזה רק על ידי חכמת התורה‪ ,‬וא”ש‪.‬‬ ‫הגרשוני סוף שופטים מה שכתב לפרש בימים‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫אכק‪ .‬ויגלה את אוזנו במסתרים תחת אחד השיחים‪ ,‬שכל מה שהשיג שנפתחו לו שערי החכמה ורוח הקודש בשכר שהיה שמח בעשיית‬ ‫כל מצוה – שמחה גדולה לאין תכלית" (ספר חרדים בהקדמה)‪.‬‬ ‫בכק‪ .‬ולשמחה מה זה עושה ‪ -‬זו שמחה שאינה של מצוה‪ .‬ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק‬ ‫ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים‪ ,‬אלא מתוך דבר שמחה של מצוה‬ ‫גכק‪ .‬להג״ר רבי שמואל אריה צאהלין זצ״ל‪ .‬פראג תקע"ח‬ ‫דכק‪ .‬ידוע מה דמתאמרי בשם הרה״ק ר׳ אהרן הגדול מקארלין זצ״ל‪" :‬עצבות איז נישט קיין עבירה‪ ,‬אבער צו וואס'פארא שלעכטע זאכן‬ ‫עצבות קען צוברענגען‪ ,‬קען קיין שום עבירה נישט צוברענגען‪ .‬שמחה‪ ,‬איז נישט קיין מצוה‪ ,‬אבער צו וואספארא גוטע זאכן שמחה קען‬ ‫צוברענגען‪ ,‬קען קיין שום מצוה נישט ברענגען"‬ ‫הכק‪ .‬וז״ל‪ :‬ובשם הרב הה"ג מו"ה פייש פישמאן ז"ל דרשן דפ"ב יע"א שמעתי כי האיש אשר יאות לו ֵֵשם מלך היינו מי שיש לו כח לעשות‬ ‫במדינה כרצונו וכל בני המדינה נכנעים לפניו אבל אם בני המדינה מושלים עליו והוא מוכרח לעשות כרצון איש ואיש אז בטל ממנו שם מלך‪.‬‬ ‫וז"ש בימים ההם אין מלך בישראל שלא הי' מלך במלא מובן המלה כי הלא איש הישר בעיניו‪ ,‬יעשה‪ ,‬מלת יעשה מוסב על המלך‪ ,‬כלומר‬ ‫המלך הי' מוכרח לעשות כפי הישר בעיני כל איש ומאחר שכולם היו מושלים עליו ומכריחים את דעתו לדעתם א"כ הי' בטל ממנו שם‬ ‫מלך ודו"ק‪ .‬ובספרי הקטן "מקור דמעה" [הספד על הג״ר הלל מקאלאמעא והג״ר יצחק אהרן איטינגא מלעמבערג זצ״ל] כתבתי דמלך‬ ‫היינו כמו שאחז"ל מאן מלכי דרבנן לפי שהם מלכים מושלים על הטבע והטבע משועבדת להם ואם הקב"ה גוזר גזירה הם מבטלים אותה‬ ‫כמ"ש צדיק מושל יראת אלקים‪ ,‬והנה אמרו חז"ל אין איש אלא הקב"ה שנא' ה' איש מלחמה ופי' הכלי יקר כי הוא ית' לבדו בעולם משפיע‬ ‫בבחינת איש ולא מקבל‪ ,‬וזש"ה ודאי כשיש מלך בישראל ת"ח וצדיק‪ ,‬אז לא יכול הקב"ה לעשות ככל הישר בעיניו כי הקב"ה גוזר וצדיק‬ ‫מבטל‪ ,‬אמנם בימים ההם לא הי' מלך בישראל‪ ,‬ולפיכך איש דהיינו הקב"ה הישר בעיניו יעשה‪ ,‬באין צדיק לבטל גזירתו עיי"ש שהארכתי‪.‬‬ ‫וכעת נ"ל עפ"י מ"ש באוהל יעקב פ' שופטים כי ראשית הממשלה אשר למלך ישראל היתה שיהי' תחלה מלך ומושל על עצמו וכובש את‬ ‫יצרו ותאותו כמאמר (מלכים א' י"א) ומלכת בכל אשר תאוה נפשך ואח"כ והיית מלך על ישראל‪ ,‬אבל מי שאינו מושל בעצמו ובתאוותיו‬ ‫איננו מלך בישראל רק מלך בגוים אשר לא מבני ישראל המה‪ ,‬וזש"ה בימים ההם אין "מלך בישראל" כי הלא איש הישר בעיניו יעשה‪,‬‬ ‫ומאחר שלא היו מולכים תחלה על יצרם ותאותם‪ ,‬א"כ לא נוכל לכנות את המלך בשם מלך בישראל ודו"ק‪.‬‬ ‫וכק‪( .‬שמואל ב כג ג) צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים‪.‬‬ ‫זמר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות‬ ‫החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך‬ ‫כיתרון האור מן החושך (קהלת ב‪ ,‬יג)‬ ‫הולך וידעתי גם אני שמקרה‬ ‫אחד יקרה את כולם וכו׳ (ב‪ ,‬יד)‬ ‫אף שבלתי אפשרי לתור בחכמה לתכלית הידיעה‪,‬‬ ‫עם כל זה יש לה יתרון לחכמה יותר מן הסכלות‬ ‫כשממית האדם חלקי הגוף יחיו‬ ‫האור מן החושך היינו אור הבוקר‪ ,‬שבא האור אחרי‬ ‫חלקי הנפש‪ ,‬וכן להיפך‬ ‫חשכת החושך שהוא לפני האור‪ ,‬ועל פי זה יובן‬ ‫כל הסתכלות ומגמת החכם הוא בראשו והוא החלק‬ ‫פירוש הפסוק על פי דמיון‪ ,‬אחד היה לו בן ויגדל‬ ‫השכלי ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‪ ,‬אך הכסיל‬ ‫הנער ואביו לא הובילו לבית הספר‪ ,‬וישאלוהו ״מדוע‬ ‫בחושך הולך והוא העולם הזה החומרי עולם ההויה‬ ‫לא תשלח את הנער לבית הספר ללמוד״?‬ ‫וההפסד‪ ,‬ואמר דידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה‬ ‫ויען ״כי ראיתיו גס השכל אשר מאומה לא יעלה בידו‬ ‫את כולם‪ ,‬והסיבה לזה כי אחר שכל מגמת החכם‬ ‫שמה״‪ ,‬ויאמרו לו ״לא טוב הדבר אשר אתה עושה‪,‬‬ ‫להשלים נפשו ולהעלותה למעלה ראש להחזירה אל‬ ‫דאף אם הוא גס השכל ולא יעלה בידו להגות במשנה‬ ‫מקום שממנו חוצבה ושבה אל בית אביה כנעוריה‪,‬‬ ‫ובתלמוד‪ ,‬עם כל זה בלכתו לבית הספר יקלוט לדעת‬ ‫הנה בהכרח הוא שימית החומר ויניעהו אל צר‬ ‫לברך ברכת המוציא וברכת המזון‪ ,‬ומעט מסדר‬ ‫הצורה כדי להחיות את הנפש‪ ,‬וכמו שהשיבו חכמי‬ ‫התפלה‪ ,‬הלא טוב דבר מה מאפס״‪.‬‬ ‫הנגב (סוף מסכת תמיד) לאלכסנדר מוקדון כששאל‬ ‫מה יעשה אדם ויחיה‪ ,‬ואמרו לו ימות‪ ,‬מה יעשה אדם‬ ‫כן על דרך זה אמר שלמה המלך ע”ה אף שבלתי‬ ‫וימות‪ ,‬והשיבו לו יחיה‪ ,‬וכוונתם כי בהמית האדם‬ ‫אפשרי לתור בחכמה לתכלית הידיעה‪ ,‬עם כל זה יש‬ ‫חלקי הגוף יחיו חלקי הנפש‪ ,‬וההפך להיפך‪ ,‬והוא‬ ‫לה יתרון לחכמה יותר מן הסכלות‪ ,‬דבסכלות אין יודע‬ ‫הרמז במשנה דאבות (ד כב) הילודים למות והמתים‬ ‫מאומה ובחכמה יודע מעט מזער‪ ,‬והוא כיתרון האור‬ ‫להחיות‪ ,‬ר”ל מתים בעולם הזה בחומרם הם להחיות‬ ‫מן החושך‪[ ,‬אף] דכשמתחיל היום להאיר איננו אור‬ ‫לעולם הבא‪.‬‬ ‫בהיר לראות על ידו יפה‪ ,‬יתרון לו יותר מן החושך‪,‬‬ ‫דבחושך אין יכול לראות מאומה ובאור בוקר יכול‬ ‫[ועיין שם עוד בביאור המשך הפסוקים]‪.‬‬ ‫לראות כל שהו‪ ,‬כן על דרך זה הוא יתרון החכמה על‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬השמטה בסוף קהלת)‬ ‫הסכלות אף שאיננה חכמה שלימה להכיר הכל על‬ ‫‪spacer‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫ידה (משל ומליצה להגאון מווילנא)זכק ‪.‬‬ ‫אותו היתרון שיש לאור על החושך ‪ ,‬זה‬ ‫היתרון בעצמו יש לחכם נגד הכסיל‬ ‫הכסיל נותן עיניו רק על אחרים ואינו‬ ‫ובספר אחדחכק  ראיתי הפירוש דמבואר בריש‬ ‫רואה שהוא בעצמו הולך בחושך‬ ‫פסחים (ב א) דאור משמע תרתי‪ ,‬משמע יום ומשמע‬ ‫פירוש‪ ,‬החכם כל מגמתו להתבונן על תכונת עצמו‬ ‫לילה‪ ,‬אם כן‪ ,‬זהו היתרון יש לאור נגד החושך דחושך‬ ‫לא על תכונת זולתו שנותן עיניו להסתכל יפה‬ ‫אין פירושו רק חושך אבל אור משמע אור ומשמע‬ ‫בראשו של עצמו‪ ,‬והכסיל נותן עיניו רק על אחרים‬ ‫נמי חושך‪ ,‬וזה היתרון בעצמו יש לחכם נגד הכסיל‬ ‫ואין מתבונן שהוא בעצמו הולך בחושך‪( .‬בהשמטות‬ ‫כי הכסיל אינו אלא כסיל‪ ,‬אמנם החכם הוא חכם‪,‬‬ ‫לספר כפלים לתושיה)‬ ‫ולכשיצטרך יכול להיות גם כן כסיל‪ ,‬כמו שמצינו‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬השמטה בסוף קהלת)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫זכק‪ .‬להמגיד מווילנא‪ ,‬הג"ר יצחק אלי' לאנדא זצ״ל‪.‬‬ ‫חכק‪ .‬הובא בייטב לב פרשת תצוה בשם בעל קדושת לוי‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫חמר‬ ‫עמל בו‪ ,‬דהיינו לעשיר אחד‪ ,‬יתננו חלקו‪ ,‬גם זה הבל‬ ‫לדוד המלך ע”ה שעשה עצמו שוטה בשנותו את‬ ‫שהעשיר לא קנה כלום כמו שנאמר בהלל ושבנא‪,‬‬ ‫טעמו לפני אבימלך‪ ,‬וזה שכתוב שיש יתרון לחכמה‬ ‫ורעה רבה‪ ,‬לתלמיד חכם שזלזל בתורה (נחל אשכול‬ ‫מן הסכלות וכו’‪.‬‬ ‫בשם הרב מו”ה יהודא קמחי ז”ל)‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫ועיין בספר מעשה ידי יוצר על הגדה של פסח‬ ‫מהגאון ר׳ שלמה קלוגר מבראדי זצ”ל שפירש בזה‬ ‫בין החכם ובין האור ‪ -‬שם שמים שגור אצלם‬ ‫מאמר התנא באבות (ה י) האומר שלי שלך ושלך שלי‬ ‫ומפורשי הגדה של פסחטכק  ביארו מקרא זה על‬ ‫עם הארץ‪ ,‬ולכאורה אין לו הבנה דקראו עם הארץ‪,‬‬ ‫פי הקושיא מה יש בין החכם ובין הרשע‪[ ,‬הא] זה‬ ‫מי חכם ויאמר שלי שלך ושלך שלי‪ ,‬שוטה הוא ולא‬ ‫שואל מה העדות וכו’ אתכם‪ ,‬וזה שואל מה העבודה‬ ‫עם הארץ‪ ,‬ולפי הנ”ל ניחא דזה כוונת התנא האומר‬ ‫וכו’ לכם‪ ,‬ותירצו דהחילוק הוא דהחכם שם שמים‬ ‫לתלמיד חכם ממון שלי יהיה שלך ותורה שלך (דהיינו‬ ‫שגור בפיו ושואל אשר צוה ה’ אלקינו‪ ,‬אבל הרשע‬ ‫מה שכבר זכית בו והוי שלך) יהיה שלי הרי זה עם הארץ כי‬ ‫אינו מזכיר שם שמים‪ ,‬ואותו החילוק בעצמו מצינו‬ ‫אינו יודע שאחר שכבר עסוק ביה התלמיד חכם שוב‬ ‫בין האור ובין החושך דאצל האור כתיב שם אלקים‬ ‫לא מהני שותפות ודפח”ח‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫ויקרא אלקים לאור יום אבל אצל החושך כתיב רק‬ ‫‪spacer‬‬ ‫ולחושך קרא לילה שאין הקב”ה מייחד שמו על‬ ‫הרעה‪ ,‬וזה שכתוב שיש יתרון לחכמה מן הסכלות‬ ‫אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה‬ ‫וכו’ והבן‪.‬‬ ‫את נפשו טוב בעמלו גם זה ראיתי‬ ‫אני כי מיד האלקים היא (קהלת ב‪ ,‬כד)‬ ‫כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת‬ ‫למה לא נאמר אצל בריאת האדם ״טוב״‪:‬‬ ‫ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו‬ ‫ההבדל בין ״שלימות המציאות״ ל״שלימות התכלית״‬ ‫חלקו גם זה הבל ורעה רבה (ב‪ ,‬כא)‬ ‫נחל על התורה (פרשת‬ ‫‪...‬ובספר הקדוש ערבי‬ ‫קודם שיעסוק בתורה יכול להתנות שיטול חבירו‬ ‫בראשית) פירש דהנה הקשה בעל העיקרים למה‬ ‫חלק מלימודו‪ ,‬אבל אח״כ אין תנאו כלום‬ ‫לא נאמר כי טוב ביצירת האדם כמו בכל היצירות‬ ‫יבואר על פי מה שכתב בבדק הבית למרן בית יוסף‬ ‫כולן‪ ,‬ותירץ כי בכל הבעלי חיים אין שלימות רק‬ ‫ז”ל (יורה דעה סימן רמ”ו) בשם רבינו ירוחם‪ :‬העוסק‬ ‫“שלימות המציאות” לכן נאמר ביצירתם כי טוב‪,‬‬ ‫בתורה‪ ,‬קודם שיעסוק יכול להתנות שיעסוק חבירו‬ ‫כי מיד בבריאתו היה כל טובו ושלימותו ולא יקווה‬ ‫בסחורה ויטול חלק מלימודו כמו יששכר וזבולון‬ ‫מהם שלימות אחר זולת זה‪ ,‬אבל באמת שהטוב‬ ‫אבל אחר שעסק כבר ונותן לו חלק בשביל ממון אינו‬ ‫והשלימות המכוון בו‪ ,‬אינו הטוב המכוון בשאר‬ ‫כלום כדכתיב (שיר השירים ח ז) אם יתן איש את כל הון‬ ‫בעלי חיים שהוא שלימות המציאות לבד‪ ,‬אלא‬ ‫ביתו [בוז יבוזו לו] וכו’‪ ,‬וזה ענין הלל ושבנא כדאיתא‬ ‫שלימות יותר נכבד לא יגיע לו בעת מציאותו‪ ,‬אלא‬ ‫פרק היה נוטל (סוטה כא א) ומסתברא שהעוסק אבד‬ ‫אחר שיוציא שכלו מכח אל הפועל והוא “שלימות‬ ‫שכבר בטל חלקו עכ”ל‪.‬‬ ‫התכלית”‪ ,‬ועל זה היה עיקר בריאתו לכן לא נאמר‬ ‫ביצירתו כי טוב לפי שאז עדיין יש ספק במי יבחר‪,‬‬ ‫וזה שכתוב כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת‬ ‫שאם יבחר באכילה ושתיה הרי מציאותו לריק‪,‬‬ ‫ובכשרון וכבר למד הרבה‪ ,‬ואחר הלימוד לאדם שלא‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫טכק‪ .‬כן כתב בספר ארץ החיים (תהלים קיט) בפסוק פתח דבריך יאיר מבין פתיים‪ ,‬ובייטב לב פרשת תזריע‪.‬‬ ‫טמר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫טוב‪ ,‬אלא אימתי והראה את נפשו טוב‪ ,‬לזה אמר‬ ‫וכאילו לא היה‪ ,‬כי זה שלימות הבהמיי‪ ,‬לא שלימות‬ ‫בעמלו‪ ,‬כשיעמול ויטרח ויצער גופו תמיד אז יתראה‬ ‫מין האדם‪ ,‬מה שאין כן אחר שהוציא כחו לפעול‬ ‫בנפשו הטוב‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬אז יתכן בו לומר שהוא טוב וכמו שאמר הכתוב‬ ‫(קהלת ז א) ויום המות טוב מיום הולדולק לפי שאז כבר‬ ‫גם למי שאוכל ושותה וישן יכול ה’ ליתן חלק בתורה‬ ‫כמו למי שמתענה ומסגף עצמו ומנדד שינה מעיניו‬ ‫הוציא שלימתו לפועל כל מה שהיה אפשר לו‪ ,‬וזה‬ ‫שכתוב כאן “אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את‬ ‫ואני הוספתי על דבריו לפרש בזה גם סוף הפסוק “גם‬ ‫נפשו טוב בעמלו” שיש לדקדק דלפי טבע הלשון הוי‬ ‫זה ראיתי אני כי מיד האלקים היא” על פי מה שכתב‬ ‫ליה למימר אין טוב לאדם ומאי באדם דקאמר‪ ,‬גם‬ ‫הטורי זהב בשולחן ערוך אבן העזר (סימן כ”ה סעיף קטן‬ ‫שיאכל לשון עתיד אינו מדוקדק‪.‬‬ ‫א) בביאור הפסוק (תהלים קכז ב) שוא לכם משכימי‬ ‫קום וגו’ דהיינו שיש תלמידי חכמים מנדדין שינה‬ ‫אך יאמר אין טוב באדם ר”ל מפני מה לא נזכר טוב‬ ‫מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה‪ ,‬ויש תלמידי חכמים‬ ‫ביצירת האדם‪ ,‬ולזה אמר שהוא מצד ספק במה‬ ‫שישנים הרבה כדי שיהיה להם כח חזק וזריזות הלב‬ ‫יבחר פן יבחר שיאכל וישתה‪ ,‬ובמה יתראה הטוב‬ ‫לעסוק בתורה‪ ,‬ובאמת יוכל ללמוד בשעה א’ מה‬ ‫אצלו‪ ,‬על זה אמר והראה את נפשו טוב בעמלו‪ ,‬אחר‬ ‫שזה מצטער ועוסק בשני שעות‪ ,‬ובוודאי שניהם יש‬ ‫שיעמול להוציא מה שבכח אל הפועל אז יתראה‬ ‫להם שכר בשוה‪.‬‬ ‫הטוב בנפשו‪ ,‬מה שאין כן בעת בריאתו כל שעדיין‬ ‫לא עמל אין שלימותו בו‪ ,‬לכן לא נאמר ביצירתו כי‬ ‫על כן אמר שוא לכם דהיינו בחנם לכם‪ ,‬שאתם‬ ‫טוב עד אחר הוציאו לפועל אז טוב לו‪ ,‬ודפח”ח‪.‬‬ ‫משכימים בבוקר ומאחרי שבת בלילה וממעטים‬ ‫שנתם‪ ,‬זה בחנם כי כן יתן ה’ לידידו שינה דהיינו‬ ‫מי שישן הרבה כדי שיתחזק מוחו בתורה‪ ,‬נותן לו‬ ‫הקב”ה חלקו בתורה כמו אותו שממעט בשינה‬ ‫באדם אשר כל מחשבתו פונה שיאכל‬ ‫וישתה ויעדן גופו אין מתקיים התורה‬ ‫ומצער עצמו‪ ,‬כי הכל הולך אחר המחשבה‪ ,‬עכ”ל‬ ‫הזהב‪ .‬ואם כן גם למי שאוכל ושותה וישן יכול ה’ ליתן‬ ‫ותלמידי הבחור החרוץ המופלג כ”ה שמואל משה‬ ‫חלק בתורה כמו למי שמתענה ומסגף עצמו ומנדד‬ ‫ראזענבערג נ”י מסאנטוב יע”א אמר לי על פי דאיתא‬ ‫שינה מעיניו‪.‬‬ ‫ביורה דעה (סימן רמ”ו סעיף כ”א) אין דברי תורה‬ ‫מתקיימין בלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתייה‬ ‫וזה שכתוב אין טוב באדם כלומר אין תורה באדם‬ ‫אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד ולא‬ ‫שיאכל ושתה וכו’ כמבואר למעלה‪ ,‬וסיים על זה‬ ‫יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו עכ”ל‪ ,‬והנה אמרו‬ ‫שבאמת לאו כללא היא‪ ,‬כי “גם זה ראיתי אני כי מיד‬ ‫חז”ל (אבות פרק ו משנה ג) אין טוב אלא תורה שנאמר‬ ‫האלקים היא” שגם להאוכל ושותה וישן ומעדן גופו‬ ‫(משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם וגו’‪.‬‬ ‫יתן ה’ חלק בתורה כמו להמתענה ומסגף עצמו‪ ,‬יען‬ ‫שהכל הולך אחר המחשבה‪ ,‬ואם אוכל ושותה ומעדן‬ ‫וזה שכתוב אין טוב באדם שיאכל ושתה‪ ,‬כלומר‬ ‫גופו כדי שיהי’ לו כח חזק וזריזות הלב לתורה‪ ,‬גם לו‬ ‫באדם אשר כל מחשבתו פונה שיאכל וישתה‬ ‫יתן ה’ הטוב זו תורה וא”שאלק ‪.‬‬ ‫ויעדן גופו‪ ,‬אין טוב‪ ,‬אין מתקיים התורה שנקרא‬ ‫‪spacer‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫לק‪ .‬טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו‪.‬‬ ‫אלק‪ .‬ובן כתב רבינו בספרו ברכת הנפש על ברכי נפשי וט״ו שיר המעלות [באידיש]‪ ,‬ונדפס מתורגם ומעובד מחדש על ידינו בספר פניני‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫נר‬ ‫מפרשי ימים לבצוע בצע כסף הוא רק שגעון‪ ,‬ואמנם‬ ‫ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת‬ ‫לולא כן לא היה לבני מדינות רחוקות מיני הזרעים‬ ‫לטוב לפני האלקים (קהלת ב‪ ,‬כו)‬ ‫והפירות והצמחים שנושאים ממדינה זו למדינה‬ ‫אחרת‪ ,‬וזה נכלל במאמר בן זומא (ברכות נח א) ברוך‬ ‫הקב״ה נתן בלב הסוחרים לנסוע למרחקים‪ ,‬ולולא הם‬ ‫שברא כל אלו לשמשני‪ ,‬וזה שכתוב ולחוטא נתן‬ ‫לא הי׳ בנמצא כל מיני הזרעים והפירות והצמחים‬ ‫ענין שיעמול כל ימיו לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני‬ ‫פירוש על פי מה שכתב הרמב”ם ז”ל בהקדמתו‬ ‫האלקים שיהיה לו כל המצטרך בשופי (ליקוטי חבר בן‬ ‫לפירוש המשניות אמר החכם לולא כת המשתגעים‬ ‫חיים חלק ה’)בלק ‪.‬‬ ‫היה העולם חרב‪ ,‬וביאר כי לנסוע למרחקים בסכנת‬ ‫פרק ג‬ ‫‪spacer‬‬ ‫עת ללדת ועת למות עת ספוד‬ ‫ועת רקוד‪( ,‬קהלת ג‪ ,‬ב)‬ ‫‪spacer‬‬ ‫רמז על ב׳ זמנים שמבטלים מלימוד התורה‬ ‫ספוד ורקוד הוא בבת אחת‪ ,‬דבארץ‬ ‫‪spacer‬‬ ‫סופדים ובשמים רוקדים‬ ‫ובפירוש עטרת שמואל להמגיד מווילנאדלק  מביא‬ ‫עת ספוד ועת רקוד‪ ,‬לא כתיב בלמ”ד‪ ,‬לפי דלידה‬ ‫בשם הגר”א ז”ל שנחסר שימוש הלמ”ד במלת ספוד‬ ‫ומיתה [הם] בזמנים שונים‪ ,‬זה לתשעה ירחים וזה‬ ‫ורקוד לרמז על שני זמנים שמבטלים לימוד התורה‬ ‫לשבעים שנה‪ ,‬אבל ספוד ורקוד הוא בבת אחת‪,‬‬ ‫היינו עת ספוד להוצאת המת ועת רקוד להכנסת כלה‬ ‫דבארץ סופדים ובשמים שמחים בפטירת הצדיק‬ ‫(ובשנות אליהו להגר”א ז”ל מסכת ברכות פרק ח משנה ה כתב‬ ‫כמו שאמרו בגמרא מועד קטן (כה ב) רוכב ערבות‬ ‫באופן אחר קצת עיי”ש) ובהספד לחכם בפניו אמרתי גם‬ ‫שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק‪ ,‬דאמרו חז”ל‬ ‫אני על דרך זה דאף שהעת ההיא היא עת רקוד (שהיה‬ ‫(חגיגה יב ב) “ערבות” שבו נשמתן של צדיקיםגלק  וזה‬ ‫בשלשת ימי ההגבלה) מכל מקום עת ספוד‪ ,‬והטעם יען‬ ‫שכתוב רוכב ערבות שש עם נשמות הצדיקים וכמ”ש‬ ‫שנחסר הלמ״ד וביטל הלמדן ותורה חוגרת שק על‬ ‫בזוהר הק׳ בהילולי דרשב”י (מילי דהספידא להגאון ר’‬ ‫בעל נעוריה‪.‬‬ ‫אלעזר פלעקלס ז”ל)‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫ילקוט הגרשוני ‪ -‬פניני השבת ‪ /‬פניני האבות‪ ,‬תשפ״ג לפ״ק‪.‬‬ ‫בלק‪ .‬וז״ל הרמב״ם‪ :‬ומה טוב אמר האומר לולי המשתגעים נשאר העולם חרב‪ .‬ושאין בעולם שגעון דומה לשגעון האדם‪ .‬שהוא חלוש‬ ‫הנפש ודל ההרכבה והוא נוסע מתחלת הגליל השני משבעה גלילות הישוב עד סוף הששי‪ .‬והוא עובר ימים בזמן החורף‪ .‬והולך בארץ‬ ‫תלאובות בזמן החורב והקיץ ומסתכן בנפשו לחיות השדה ולרמשים כדי שירויח דינרים‪.‬‬ ‫גלק‪ .‬שבעה רקיעים‪...‬ערבות שבו צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתיד‬ ‫להיבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים‪.‬‬ ‫דלק‪ .‬הג״ר יצחק אליהו לאנדא זצ״ל‪ .‬למדן מופלג ובעל דרשן נפלא‪ .‬חיבר ספרים בכל מקצועות התורה‪ ,‬וביניהם דרושים לכל חפציהם‪ ,‬דרך‬ ‫ארץ זוטא‪ ,‬הגדה של פסח עם ביאור דובר שלום‪ ,‬כפלים לתושיה על חמש מגילות‪ ,‬לשמוע בלימודים‪ ,‬מענה אליהו על תד"א ועוד‪ .‬נפ' תרלז‪.‬‬ ‫אנר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫האמיתית דהיינו יראת רוממותו ית’ לאו כל אדם‬ ‫ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים‬ ‫זוכה בה ולא יבינום כי אם הקרובים אל ה’ על ידי‬ ‫הוא יהיה לעולם וכו’ (קהלת ג‪ ,‬יד)‬ ‫תורה ומעשים טובים הרבה‪( .‬קול יעקב להמגיד מדובנא)‬ ‫ביאור ברכת יוצר אור ובורא חושך‬ ‫מעשה אלקים היו ראויים להיות נצחיים‬ ‫עושה שלום ובורא את הכל‬ ‫וקימיים‪ ,‬ומה הטעם שהם כלים ונפסדים‬ ‫ואני עני פירשתי מזה מכבר “יוצר אור ובורא חושך‬ ‫כלומר מעשה אלקים היו ראויים להיות נצחיים‬ ‫עושה שלום ובורא את הכל”‪ ,‬כלומר שברא גם האור‬ ‫וקיימים‪ ,‬ואף על פי כן כל מעשי עולם הזה הם כלים‬ ‫והחושך‪ ,‬ההעדר והאפיסה‪ ,‬והטעם למען על ידי כן‬ ‫ונפסדים‪ ,‬לזה אמר הטעם והאלקים עשה שייראו‬ ‫“הכל” יודוך “והכל” ישבחוך “והכל” יאמרו אין קדוש‬ ‫מלפניו‪ ,‬כלומר שעשה המות והרע למען ייראו‬ ‫כה’‪ ,‬שאפילו אותם שאין מבינים יראת הרוממות‬ ‫מלפניו כי אם הייתה השפעת הטובה תמידית בלתי‬ ‫ייראו על כל פנים מה’ מצד יראת העונש וא”ש‪.‬‬ ‫נפסדת לעולם‪ ,‬לא הייתה היראה להאדם החי פן‬ ‫ימות ולא להגבור פן יחלש ולעשיר פן יעני‪ ,‬כי היראה‬ ‫פרק ד‬ ‫שכתוב טובים השנים‪ ,‬אנכי ולא יהיה לך שקבלנו מן‬ ‫טובים השנים מן האחד אשר יש‬ ‫האחד דהיינו מהקב״ה האחד יחיד ומיוחד‪ ,‬יען אשר‬ ‫להם שכר טוב בעמלם (קהלת ד‪ ,‬ט)‬ ‫יש להם שכר טוב מיד בעמלם ודפח״ח‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫למה משלם הקב״ה שכר בעוה״ז ‪ -‬הא‬ ‫בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו‬ ‫שכר מצוה בהאי עלמא ליכא‬ ‫ואני עני אמרתי דהנה אמרו חכמינו ז״ל (ברכות ז א)‬ ‫בליקוטי חבר בן חייםהלק  (חלק ה) מביא בשם מרן חתם‬ ‫צדיק וטוב לו צדיק גמור‪ ,‬צדיק ורע לו צדיק שאינו‬ ‫סופר ז״ל‪ ,‬דהנה אמרו חכמינו ז״ל כל מה שישראל‬ ‫גמור‪ ,‬וזה סותר לכאורה הכלל שבידינו שכר מצוה‬ ‫ולק ‬ ‫אוכלין בעולם הזה אינן אוכלין אלא בשביל האמונה‬ ‫בהאי עלמא ליכא כמו שנאמר היום לעשותם ומחר‬ ‫והטעם משום דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬ואין‬ ‫לקבל שכרם‪.‬‬ ‫הקב״ה עובר על לא תלין פעולת שכיר‪ ,‬יען שקבלנו‬ ‫התורה על ידי שליח‪ ,‬ובעל הבית שאמר לשליח צא‬ ‫ופירש המגיד מדובנא ז״ל דידוע שיש ב׳ סוגי צדיקים‪:‬‬ ‫ושכור לי פועלים‪ ,‬אין אחד מהם עובר בלא תליןזלק ‪.‬‬ ‫א‪ .‬שכובש את יצרו‪ ,‬דהיינו שנולד בכוחות רעות‬ ‫והתינח בכל התורה‪ ,‬אבל האמונה‪ ,‬דהיינו אנכי ולא‬ ‫והוא מתאוה תמיד לעשות הרע‪ ,‬רק שהוא מתגבר‬ ‫יהיה לך מפי הגבורה שמענו‪ ,‬ואם כן מוכרח הקב״ה‬ ‫על חומרו הגס וכובש את יצרו‪.‬‬ ‫לשלם על זה שכר בעולם הזה משום לא תלין‪ ,‬וזה‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫הלק‪ .‬להג״ר חזקיה פייבל פלויט זצ״ל‪ ,‬אב״ד שוראן‪ ,‬מגדולי תלמידי החתם סופר‪ ,‬בעמ״ח ספרי ליקוטי חבר בן חיים‪ ,‬נלב״ע תרנ״ה‪.‬‬ ‫ולק‪   .‬כן איתא בחנוכת התורה להרבי ר׳ העשיל זצ״ל פרשת יתרו בשם מדרש‪ .‬ובמדרש רבה בראשית נו‪ :‬כל אכילות שישראל אוכלים‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬אינם אוכלים אלא בזכות אותה המאכלת" (בראשית רבה‪ ,‬נו)‪[ .‬היינו האמונה של אברהם]‪.‬‬ ‫זלק‪ .‬תנו רבנן‪ ,‬האומר לחבירו צא שכור לי פועלים שניהן אין עוברין משום בל תלין‪ ,‬זה ‪ -‬לפי שלא שכרן‪ ,‬וזה ‪ -‬לפי שאין פעולתו אצלו‬ ‫(בבא מציעא קי ב)‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫בנר‬ ‫[ויפה ביאר בזה הגאון מדעעש ז”ל בספר מעגלי צדק‬ ‫ב‪ .‬החסיד המעולה היינו שנולד בכוחות יפות‬ ‫על התורה פסוק (בראשית כב ט) “ויבן שם אברהם‬ ‫המוכנים אל הטוב בטבע‪ ,‬וגופו זך ובהיר מכל סיג‬ ‫את המזבח” דתחלה אמר לו הקב”ה להקריב יצחק‬ ‫התאוות ומסכים אל הנפש‪ ,‬ולכן הענין תלוי בזה‪ ,‬כי‬ ‫ואחר כך הקריב תמורו איל‪ ,‬ומשם הבין אברהם ענין‬ ‫בהיות הגוף זך ובהיר והוא מסכים לרצון הנפש‪ ,‬ראוי‬ ‫הקרבת הקרבנות על גבי המזבח שהיה צריך להקריב‬ ‫ונכון להעניק גם להגוף איזה גמול בעולם הזה מלבד‬ ‫אדם רק ה’ בחסדו נתן תמורו נפש הבהמה‪ ,‬וזה‬ ‫הגמול אשר לנפש בעולם הבא עולם הרוחני‪ ,‬לא כן‬ ‫שכתוב ויבן שם אברהם את המזבח‪ ,‬ויבן לשון הבנה‪,‬‬ ‫אם הגוף תמיד מתנגד אל רצון הנפש‪ ,‬גם כי הנפש‬ ‫כי שם הבין אברהם ענין המזבח ודפח”ח]‪.‬‬ ‫תגבר עליו לעשות הטוב‪ ,‬אבל יהיה בכח גדול ויצטרך‬ ‫לכבישת יצרו כי אין הגוף חפץ בו‪ ,‬לכן המשפט כי לא‬ ‫אמנם הרשעים המרבים לחטוא ועבר ושנה נעשה‬ ‫יהנה הגוף בעולם הזה מאומה‪ ,‬רק הנפש תבוא על‬ ‫לו כהיתר‪ ,‬שוב אין יודעים כלל שעושים רע ועל כן‬ ‫שכרה בהעולם הרוחני כי שם ביתה‪.‬‬ ‫אינם שמים על לב לשוב בתשובה ולכן זבח רשעים‬ ‫תועבה‪ ,‬כי סבורים הם שהקב”ה צריך ח”ו לקרבנות‬ ‫וזה שכתוב צדיק וטוב לו צדיק גמור‪ ,‬כלומר מי שגם‬ ‫ולכן קרבנם תועבה הוא לא ירצה‪.‬‬ ‫גופו נכבד ומסכים עם הנפש ‪ -‬לצדיק כזה טוב לו‬ ‫בעולם הזה גם כן‪ ,‬כי ראוי ליתן גם לגופו טובה בעולם‬ ‫וזה שכתוב שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים‬ ‫הזה עבור הסכמתו‪ ,‬צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור‬ ‫להתפלל‪ ,‬תלך בהכנעה באימה וביראה‪ ,‬דאי לא‬ ‫היינו שנפשו תתגבר עליו לעשות המצוות בחזקת‬ ‫כן תהיה תפלתך תועבה‪ ,‬וקרוב לשמוע ולהבין‬ ‫היד בהכרח גדול‪ ,‬על כן אין לגופו שכר כלל‪.‬‬ ‫זאת מתת הכסילים זבח שגם כן תועבה הוא יען‬ ‫שמקריבים קרבנות בגאוה ובגודל לבב יען כי אינם‬ ‫וזה שכתוב טובים השנים מן האחד‪ ,‬כלומר יותר טוב‬ ‫יודעים לעשות רע‪ ,‬שכל כך הורגלו בעבירות עד‬ ‫אם הגוף והנפש שניהם יחדיו יתאחדו באהבת ה׳‬ ‫שנעשה להם כהיתר ואינם יודעים כלל שעושים‬ ‫וקיום מצותיו‪ ,‬זה יותר טוב משהגוף יתאוה על הרע‬ ‫רע‪ ,‬ולפיכך אין שמים על לב להכניע את עצמם‬ ‫והנפש לבדה תתאוה אל הטוב ותתגבר עליו‪ ,‬והטעם‬ ‫לפני הבורא ית’ ולשוב בתשובה‪ ,‬ולכך זבחם וקרבנם‬ ‫יען אשר על ידי זה יש להם שכר טוב מיד בעמלם‪ ,‬כי‬ ‫תועבה הוא‪ ,‬אם כן מזה קרוב לשמוע ולהבין גם כן‬ ‫כאשר גם הגוף מסכים אל הנפש‪ ,‬אז מגיע גם לו שכר‬ ‫שאם לא תכניע עצמך ולא תלך בהכנעה ובכובד‬ ‫בעולם הגופני עבור הסכמתו‪ ,‬כנ״ל וא״ש‪.‬‬ ‫ראש אל בית האלקים‪ ,‬ותתפלל בגאוה ובגודל לבב‬ ‫‪spacer‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫מבלתי שוב בתשובה על עוונותיך‪ ,‬בוודאי תהיה‬ ‫תפלתך תועבה וא”ש‪.‬‬ ‫שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים‬ ‫(שוב ראיתי בפירוש תעלומות חכמה להגאון מליסא ז”ל שפירש‬ ‫וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי‬ ‫גם כן “וקרוב לשמוע” קל להבין [כי שמוע לשון הבנה הוא]‬ ‫אינם יודעים לעשות רע (קהלת ד‪ ,‬יז)‬ ‫ושמחתי מאוד שכיוונתי בזה לדעתו הרמה ז”ל)‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫תלך בהכנעה באימה וביראה‪ ,‬דאי לא כן תהיה‬ ‫תפלתך תועבה‪ ,‬כמו הזובח קרבן בגאוה‬ ‫‪spacer‬‬ ‫פסוק זה כולו מוקשה – ונלע”ד דהנה ראיתי בספר‬ ‫ליקוטי חבר בן חיים (חלק ה) שפירש שמור רגלך וכו’‬ ‫מחמת רוע קלקול הדור יש לפעמים הסתרת ההשגחה‬ ‫ר”ל שילך שם [בבית הכנסת] במורא שמים ולא‬ ‫והנה ראוי מאוד להעתיק כאן פירוש הגאון הנ”ל‬ ‫בקלות ראש כהולך בפונדק עכ”ל‪ ,‬והנה על קרבן‬ ‫בזה שהוא נחמד ומחודש‪ :‬הוא היה אומר‪ ,‬דשלמה‬ ‫רשעים נאמר (משלי טו ח) זבח רשעים תועבה‪ ,‬והטעם‬ ‫המלך ע”ה הזהיר ואמר כשילך לעיין בענין אלקות‬ ‫יען דעיקר הקרבן הוא התשובה שישים האדם על‬ ‫ויראה רוע סידור הנהגה ויבא ח”ו לכפור בהשגחה‪,‬‬ ‫לבו שכל מה שעושים בהקרבן היה ראוי לעשות לו‪.‬‬ ‫גנר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫שהכסילים נותנים ההשפעה (כי כסילים שם כינוי למזלות‬ ‫לזה אמר שמור רגלך וגו’ שבאמת מחמת רוע קלקול‬ ‫כדכתיב [איוב ט ט] עושה כסיל וכימה וחדרי תימן) ועליהם‬ ‫הדור יש לפעמים הסתרת ההשגחה כמו שכתוב‬ ‫אין שום קושיא “כי אינם יודעים לעשות רע” כלומר‬ ‫בתוכחה (ויקרא כו כח) אף אני אלך עמכם בחמת קרי‬ ‫כי הן עושין רק מה שהוטבע בם לילך כפי דרכם‬ ‫וכמו שכתב הרמב”ם‪ ,‬וכשיש הסתרת ההשגחה‬ ‫ואינם יודעים לעשות רע להרשע עכ”ד הגאון הנ”ל‬ ‫נמסר באמת ההנהגה למזלות‪ ,‬וכיון שהן רק תחת‬ ‫וברוך שחלק מחכמתו ליראיו‪.‬‬ ‫המזל שוב “וקרוב לשמוע” כלומר קל להבין מדוע‬ ‫(תנך ‪ -‬קהלת ד ט)‬ ‫רשע וטוב לו “מתת הכסילים זבח” שהוא מסיבה‬ ‫פרק ה‬ ‫אמר אל תבהל על פיך לדבר דברי בהלה וסכלות‪,‬‬ ‫אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר‬ ‫ולבך אל ימהר להוציא לפני האלקים כל העולה על‬ ‫לפני האלקים כי האלקים בשמים ואתה על‬ ‫רוחך‪ ,‬דאין הענין כמו שחושבים המכחישים‪ ,‬רק‬ ‫הארץ על כן יהיו דבריך מעטים (קהלת ה‪ ,‬א)‬ ‫תדע כי “אלקים” אשר הוא “בשמים” הוא “ואתה”‬ ‫‪spacer‬‬ ‫ביחד המה שוכנים “על הארץ” והוא רואה כל מעשיך‪,‬‬ ‫אל תדמו כי אינני בתוככם‪ ,‬דעו כי אף שהנני נעלם‬ ‫על כן יהיו דבריך מועטים‪ ,‬הדיבורים המתייחסים לך‬ ‫מנגד עיניכם‪ ,‬עם כל זה הנני בתוככם ביחד עמכם‬ ‫שהם דבריך היינו דברים בטלים תמעט בהם‪.‬‬ ‫‪dingbat‬‬ ‫במשל ומליצה להמגיד מווילנאחלק  כתב‪ :‬לפי משפט‬ ‫הלשון ראוי לומר אלקים על שמים כמו שאומר על‬ ‫כאשר גבהו שמים מהארץ כן גבהו מחשבותיו‬ ‫הארץ‪ ,‬והכוונה לדמיון דרך הנערים ילדי בית הספר‬ ‫ממחשבותינו‪ ,‬ואין ביכלתינו להשיג דבר ממדותיו‬ ‫כאשר הרב יושב עמהם בבית הספר אזי המה‬ ‫ובפירוש תעמולות חכמה לגאון יעקב מליסאטלק  ז”ל‬ ‫יושבים בדרך ארץ מבלי להרים קול ואיש על מקומו‬ ‫פירש כשתראה שה’ נוהג עמך במדת הדין הנקרא‬ ‫בשלום‪ ,‬וכאשר הרב איננו עמהם אזי בקול המון‬ ‫אלקים הוי זהיר בדבריך ואל תהרהר אחריו שלא‬ ‫ישאון וידלגו כאילים‪ ,‬פעם נזדמן אשר הרב היה ישן‬ ‫תדבר נגדו יתברך שמו‪ ,‬רק תדום כמו (ויקרא י ג)‬ ‫במטה והוילון פרוסה לפניו ולא ראו אותו וחשבו‬ ‫וידום אהרן‪.‬‬ ‫כי הלך לו ואיננו‪ ,‬ויתחילו להרים בכח קולם לפזז‬ ‫ולכרכר‪ ,‬ויגער בם הרב‪ ,‬״אל תדמו כי אינני בתוככם‪,‬‬ ‫כי אלקים בשמים ואתה על הארץ‪ ,‬כיון שהקב”ה על‬ ‫דעו כי אף שהנני נעלם מנגד עיניכם‪ ,‬עם כל זה הנני‬ ‫השמים ואתה על הארץ וכאשר גבהו שמים מהארץ‬ ‫בתוככם ביחד עמכם״‪ ,‬לכן השקטו ודומו‪.‬‬ ‫כן גבהו מחשבותיו ממחשבותינו‪ ,‬ואין ביכלתינו‬ ‫להשיג דבר ממדותיו יתב”ש‪ ,‬על כן יהיו דבריך‬ ‫כן על דרך זה מכחישי ההשגחה באמרם כי רם ה’ על‬ ‫מעטים (ועיין שם עוד פירוש אחר וכעין דבריו פירש גם בספר‬ ‫השמים כבודו‪ ,‬המה בלתי נזהרים לשמור פתחי פיהם‬ ‫קול יעקב כאן)‪.‬‬ ‫ולנצור לשונם מרע בחשבם כי איננו שוכן בארץ‪ ,‬לזה‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫חלק‪ .‬הג״ר יצחק אליהו לאנדא זצ״ל‪ .‬למדן מופלג ובעל דרשן נפלא‪ .‬חיבר ספרים בכל מקצועות התורה‪ ,‬וביניהם דרושים לכל חפציהם‪ ,‬דרך‬ ‫ארץ זוטא‪ ,‬הגדה של פסח עם ביאור דובר שלום‪ ,‬כפלים לתושיה על חמש מגילות‪ ,‬לשמוע בלימודים‪ ,‬מענה אליהו על תד"א ועוד‪ .‬נפ' תרלז‪.‬‬ ‫טלק‪ .‬הג״ר יעקב לארבערבוים זצ״ל בעל חוות דעת ונתיבות המשפט‪ .‬נלב״ע תקצ״ב‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫דנר‬ ‫הוא מעצמו בבואו לבית הספר ימהר לשבת אל‬ ‫כי האלקים בשמים ואתה על הארץ‬ ‫הספר‪ ,‬לא שימתין עד שהרב יקראנו ויזרזו ללמוד‪ ,‬כן‬ ‫על כן יהיו דבריך מעטים (קהלת ה ‪ ,‬א)‬ ‫על דרך זה מזהיר הכתיב‪ ,‬כאשר תדור נדר אל תאחר‬ ‫לשלמו‪ ,‬מעצמך‪ ,‬כי אין חפץ של אלקים בכסילים‪,‬‬ ‫כיון שהקב״ה בשמים ממעל ואתה על הארץ‪,‬‬ ‫אשר מההכרח לזרזם ולומר להם‪ ,‬את אשר תדור‬ ‫אין אתה יכול לומר שבחים הרבה לפניו‬ ‫שלם‪( .‬משל ומליצה להמגיד מווילנא)‬ ‫פירוש דאיתא במדרש רבה פרשת נח מצינו אומרים‬ ‫מקצת שבחו של מקום בפניו וכולה שלא בפניו עיין‬ ‫טוב אשר לא תדור משתדור‬ ‫שם‪ ,‬ובמסכת ברכות (לג ב) איתא דירד א’ לפני התיבה‬ ‫ולא תשלם (קהלת ה‪ ,‬ד)‬ ‫ואמר הגדול הגבור העזוז וכו’ גער בו ר׳ חניניא ואמר‬ ‫סיימתינהו לכולהו שבחא דמרךמק ‪ ,‬וזה שכתוב [כאן]‬ ‫תחלה צריך לו לפרוע החובות‬ ‫ואחר כך ידור וינדב לעניים‬ ‫אלו היה הקב”ה בארץ ואתה גם כן על הארץ‪ ,‬והיה‬ ‫בפניו‪ ,‬אזי היית יכול לומר שבחים הרבה ולא שייך‬ ‫מי שאינו עשיר באמת ויש עליו חובות לאחרים‬ ‫לומר סיימתינהו לשבחי דמרך כי בפניו אומרים רק‬ ‫והוא נותן נדרים ונדבות לא טוב הוא עושה‪ ,‬כי‬ ‫מקצת שבחו‪ ,‬אך אלהים בשמים ואתה על הארץ‬ ‫בזה חב לאחרים שעל ידי כן לא תמצא ידו לפרוע‬ ‫והוי שלא בפניו‪ ,‬אם כן אם תאמר הרבה יאמרו ח”ו‬ ‫החובות שעליו לאשר נשו בו‪ ,‬ועל כן תחלה צריך לו‬ ‫סיימתינהו לשבחא דמרך על כן יהיו דבריך מועטים‬ ‫לפרוע החובות ואחר כך ידור וינדב לעניים (עיין ילקוט‬ ‫(פנינים יקרים בשם עיר דוד)‬ ‫הגרשוני ספר שופטים בשם “דבש לפי” על פסוק בפרוע פרעות‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬הערת תחת הקו בסוף קהלת)‬ ‫בישראל וגו’אמק )‪.‬‬ ‫ועל זה אמר טוב אשר לא תדור כלל לעניים משתדור‬ ‫כאשר תדור נדר לאלקים אל תאחד‬ ‫ולא תשלם החובות שעליך לאשר נושים בך (טל‬ ‫לשלמו כי אין חפץ בכסילים את‬ ‫אורותבמק  דפוס פרנקפורט דאדר דף צ”ה ע”א)‪.‬‬ ‫אשר תדור שלם (קהלת ה‪ ,‬ג)‬ ‫שלימות הנדר כאשר ישלם מעצמו‬ ‫אל תתן את פיך לחטוא את בשרך‬ ‫בלי שיצרכו לזרזו‬ ‫ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה‬ ‫כפל המאמר נמתיק לדמיון‪ :‬נער הלומד בבית הספר‪,‬‬ ‫היא למה יקצוף האלקים על קולך‬ ‫ודרך הנער דאינו משתוקק לשקוד על הספר מעצמו‪,‬‬ ‫וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה‪ ,‬ה)‬ ‫רק כאשר הרב מזרזו לשמוע בלימודים אז יושב על‬ ‫הזהר בדבריך מלדבר בגנות חבירך‪ ,‬כי‬ ‫השלחן ללמוד‪ ,‬ויאמר לו רבו עד מתי תאהב לילך‬ ‫במה שתספר בגנות חבירך יאבדו ממך‬ ‫בטל מבלי שקוד על לימודך‪ ,‬ויאמר הנער הלא בעת‬ ‫זכיותיך‪ ,‬וינתנו לרעך הטוב ממך‬ ‫הלימוד הנני מטה אזני ונותן לב להבין ומדוע חשבני‬ ‫עיין מה שכתבתי בזה בילקוט הגרשוני (על סדר א’‬ ‫מורי לנער שולל‪ ,‬ויאמר לו הרב‪ ,‬שלימות הנער אשר‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫מק‪ .‬ההוא דנחית קמיה דר' חנינא ואמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד המתין לו עד‬ ‫דסיים כי סיים א"ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך למה לי כולי האי אנן הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו‬ ‫אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו ואת אמרת כולי האי ואזלת‪ ,‬משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים‬ ‫דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו‪.‬‬ ‫אמק‪ .‬כתב בספר דבש לפי [להחיד״א]‪ :‬צדקה צריך שיעשה מממונו‪ ,‬שלא יהיה בו גזל ועושק‪ ,‬וכמו שכתוב בזוהר הק׳‪ ,‬ואפי' אם יש לו חובות‬ ‫צריך שיפרע חובותיו תחלה כמו שכתב בספר חסידים‪ ,‬וזה רמז דרך צחות בפרוע פרעות בישראל שפורע חובותיו תחלה אח"כ בהתנדב עם‪.‬‬ ‫במק‪ .‬להג"ר יהודה ליב מרגליות אב"ד פראנקפורט דאדר‪ .‬נלב"ע תקע"א‪.‬‬ ‫הנר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫יאכל‪ ,‬רק והשבע לעשיר‪ ,‬כלומר מה שהוא רואה‬ ‫ב’) חלק שני בסוף הספר בחלק המכתבים מכתב א’‬ ‫שהעשיר שבע יותר זהו איננו מניח לו להעובד לישן‪,‬‬ ‫בשם הגאון מו”ה שלמה קלוגר מבראדי זצ”ל וינעם‬ ‫עיין שם‪.‬‬ ‫לך [וז״ל‪]:‬‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬לסיום הש״ס ‪ -‬סוף עוקצין)‬ ‫ושמעתי משמיה דגברא רבה הגאון רשכבה”ג‬ ‫מו”ה שלמה קלוגר מבראד זצ”ל‪ ,‬שאמר לפרש‬ ‫יש רעה חולה ראיתי תחת השמש‬ ‫בזה הפסוק (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את‬ ‫עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה‪ ,‬יב)‬ ‫בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה‬ ‫יקצוף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך‪,‬‬ ‫איש צובר הון ואינו נותן לשום אדם מחמת מורא‬ ‫אולי תשיגהו אסון זה מחלה כבדה מאוד‬ ‫כלומר אל תחטא בפה לספר בגנות בני אדם‪ ,‬ואל‬ ‫תאמר לפני המלאך ביום החשבון‪ ,‬כי שגגה היא‪ ,‬אם‬ ‫‪...‬ובהגדה של פסח עם פירוש מנחה חדשההמק  מביא‬ ‫יחסר איזה זכות מספר זכיותך‪ ,‬או יתוסף איזה חוב‬ ‫פירוש כי יש מי שמקמץ למען ירבה הונו בסך מסוים‬ ‫בספר חובתך‪ ,‬אל תאמר לפני המלאך כי משגה היא‪,‬‬ ‫בחשבו אם יהיה לו על דרך משל עשרת אלפים כסף‬ ‫בטעות חסר הזכות מספר זכיותי‪ ,‬ובטעות נתוסף עלי‬ ‫אז יחיה בהרוחה ולא יקמץ יותר‪ ,‬ואף כי גם זו מדה‬ ‫עון אשר לא עשיתי מעולם‪ ,‬כי למה יקצוף האלקים‬ ‫רעה‪ ,‬בכל זאת אפשר הוא שישיג סכום כזה ויבוא‬ ‫על קולך וחבל את מעשה ידיך ‪ -‬כי במה שספרת‬ ‫למטרתו ויקיים מה שאומר לפנים‪ ,‬אך יש רעה חולה‬ ‫בגנות חבירך אבדו ממך זכיותיך‪ ,‬וניתנו לרעך הטוב‬ ‫במאוד‪ ,‬איש צובר הון בלי גבול ואינו נותן לשום‬ ‫ממך‪ ,‬וגם נתוסף עליך עון אשר עשה זה שדברת‬ ‫אדם מחמת מורא אולי תשיגהו אסון מחלה כבדה‬ ‫בגנותוגמק ‪ ,‬ודפח”ח ש”י ‪.‬‬ ‫ויפול למשכב ימים ושנים ויצטרך כסף רב‪ ,‬איש כזה‬ ‫‪spacer‬‬ ‫אין תרופה למכתו‪ .‬וזה שכתוב עושר שמור לבעליו‬ ‫לרעתו ששומר העושר פן תשיגהו רעה‪ ,‬זהו רעה‬ ‫מתוקה שנת העובד אם מעט‬ ‫חולה במאוד תחת השמש‪.‬‬ ‫ואם הרבה יאכל ( קהלת ה‪ ,‬יא)‬ ‫פסק בית דין הנפלא של הבד״ץ בפרנקפורט דמיין‬ ‫על ידי שאדם מסתכל באחרים שיש להם‬ ‫יותר‪ ,‬זהו הגורם שאינו שמח בחלקו‬ ‫ועיין בהקדמה לספר חתן סופר חלק ראשון שהביא‬ ‫פסק בית דין נפלא מבד”צ דק”ק פראנקפורט דמיין‬ ‫הפירוש שהביא בספר אפריוןדמק  על התורה [פרשת‬ ‫יע”א שבאו קרובי איש עשיר בקובלנא לפני הבית‬ ‫משפטים] בפסוק (שמות כג כה) ועבדתם את ה’‬ ‫דין שהוא עשיר גדול ואינו נותן לשום אחד מקרוביו‬ ‫אלקיכם וגו’ על הפסוק (קהלת ה יא) מתוקה שנת‬ ‫אף פרוטה אחת‪ .‬וישאלוהו הבית דין מדוע עושה‬ ‫העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר‬ ‫כן‪ ,‬ויען ויאמר העושר שמור אצלי על עת זקנתי כי‬ ‫איננו מניח לו לישן‪ ,‬כי האדם מצד עצמו אם לא היה‬ ‫מי יודע אולי אחיה מאה שנים ואז לא אוכל לעסוק‬ ‫מסתכל באחרים היה מסתפק במה שיש לו‪ ,‬ורק‬ ‫במלאכה ומסחר ואמות ח”ו ברעב לכן אמרתי כספי‬ ‫על ידי שהוא מסתכל באחרים שיש להם יותר זהו‬ ‫יהא מונח עד אחר אריכות ימים שלי‪ ,‬ובאותו מעמד‬ ‫הגורם שאינו שמח בחלקו‪ ,‬וזה שכתוב מתוקה שנת‬ ‫באה גם כן אשה אחת בקובלנא לפני הבית דין על‬ ‫העובד כלומר שהיה מתוק לו אם מעט ואם הרבה‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫גמק‪ .‬הא שלוקחים ממנו זכויות ומעבירים אותם לאותו אדם‪ ,‬וכן שלוקחים עבירות מאותו אדם ומעבירים אליו ‪ -‬כן מבואר בספרים הק׳‬ ‫יעויין בספר חובת הלבבות (שער הכניעה פרק ז) ובספר ארחות צדיקים (שער הענוה‪ ,‬ד"ה השלישי)‪ .‬וכן הוא בספר מגיד מישרים להב״י‬ ‫(פרשת ויקהל) והחפץ חיים בספרו שמירת הלשון חלק א' (שער הזכירה פרק ז)‪.‬‬ ‫דמק‪ .‬להג״ר שלמה גאנצפריעד זצ״ל בעל קיצור שולחן ערוך‪ ,‬קסת הסופר ועוד‪.‬‬ ‫המק‪ .‬מר' זעליג הכהן לויטערבאך חכם וסוחר בדראהאביטש‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫ונר‬ ‫לרד”ק (שורש שמח)‪ ,‬כי פירוש (קהלת ח טו) ושבחתי‬ ‫בעלה שהוא פזרן גדול ופזר נתן לאביונים ומבזבז‬ ‫אני את השמחה‪ ,‬ר”ל ההסתפקות (ועיין לעיל קאפיטל‬ ‫כל נכסיו לעניים‪ ,‬וישאלוהו מדוע הוא עושה כן‪ ,‬ויען‬ ‫ג’ לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת “ושמחה” ולחוטא נתן‬ ‫ויאמר מי יודע מה יולד יום אולי מחר אמות חלילה‬ ‫ענין לאסוף ולכנוס וגו’ למדנו כי השמחה הוא הסתפקות היפך‬ ‫על כן אקח מן הבא בידי מנחה לעניים ואביונים למען‬ ‫השתדלות לאסוף ולכנוס)‪.‬‬ ‫ילך לפני צדקתי ותצילני מדינה של גיהנם‪ ,‬כשמוע‬ ‫הבית דין אלו הטענות כתבו ונתנו פסק דין‪ ,‬אשר כל‬ ‫והנה האדם המתאווה אל הריבוי לא ישקוט ולא ינוח‬ ‫אחד ממה שהוא ירא ישמרהו ויצילהו ה’‪ ,‬הקמצן‬ ‫אבל יהמה כהמות ים לגליו לאסוף ולכנוס‪ ,‬איש כזה‬ ‫ירא אולי יאריך ימים‪ ,‬ישמרהו ויצילהו ה’ מזה‪,‬‬ ‫רק “הרבה” יזכור את ימי חייו‪ ,‬שבכל ימי חייו יהיה לו‬ ‫והפזרן ירא אולי ימות במהרה‪ ,‬גם אותו ישמור ה’‬ ‫הרבה נכסים והרבה כסף וזהב‪ ,‬ועל ידי זה לא יפנה‬ ‫ואשר יגור לא יבוא לו רק יאריך ימים כחול‪ ,‬והוא‬ ‫לזכור את פעולת ה’ ועלילותיו כי כל מגמותיו להגיע‬ ‫פסק נאה למאוד‪.‬‬ ‫אל “ההרבה” אשר שם למטרת ימי חייו‪ ,‬אבל השמח‬ ‫בחלקו ועמלו הוא היפך מזה‪ ,‬כי לא “הרבה” יזכור את‬ ‫ימי חייו‪ ,‬רק בדרך ספוקומק  יזכור אותם‪ ,‬ונשאר אם כן‬ ‫גם כל האדם אשר נתן לו האלקים‬ ‫בזכרונו מקום ריקן ופנוי לעיין באלקיות ועבודת ה’‪.‬‬ ‫עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו‬ ‫ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו‬ ‫וזה שכתוב גם כל האדם אשר נתן לו האלקים עושר‬ ‫זה מתת אלקים היא (קהלת ה‪ ,‬יח ‪ -‬יט)‬ ‫ונכסים וגו’ “ולשמוח” בעמלו זה מתת אלקים היא‪,‬‬ ‫כי השמח בחלקו ועמלו לא “הרבה” יזכור את ימי‬ ‫בשבח מדת ההסתפקות‪ :‬המתאווה אל הריבוי לעולם‬ ‫לא ישקוט ולא ינוח‪ ,‬ולא יהיה לו פנאי לעבודת ה׳‬ ‫חייו “כי האלקים” כלומר אלא האלקים הוא “מענה‬ ‫בשמחת לבו” כלומר אחר השיגו טרף חוקו ומלוי‬ ‫תוספת השמחה יתואר בשם שחוק‪ ,‬ומענין זה‬ ‫מחסורו‪ ,‬וזהו גדר שמחת הלב‪ ,‬אין בפיו מענה‪ ,‬זולת‬ ‫אמרו רבותינו ז”ל טפח שוחק על הטפח הגדול אשר‬ ‫האלקים‪ ,‬להללו ולשבחו‪ ,‬ולספר הודו (אפיקי יהודה‬ ‫מדתו נוספת על המצומצם ושמחה היינו הצמצום‬ ‫דרוש יו”ד‪ ,‬ערבי נחל אות י”א)‪.‬‬ ‫וההסתפקות‪ ,‬וכן כתב ר’ יונה המובא בשרשים‬ ‫פרק ו‬ ‫דמייגע את נפשו המשכלת להשיג פרנסה בעבור‬ ‫כל עמל האדם לפיהו וגם‬ ‫הגוף וכל מחשבות הנפש אינן אלא במשא ומתן‬ ‫הנפש לא תמלא (קהלת ו‪ ,‬ז)‬ ‫ודברי סחורה עיין שם‪.‬‬ ‫והנה כבר הבאתי בהקדמה לילקוט הגרשוני (על סדר‬ ‫‪ç‬לא רק הגוף אלא גם הנפש עמל לפרנסת גופו‬ ‫א’ ב’) חלק ראשון דברי התורת חיים ל דברי התוספות‬ ‫נלע”ד על פי מה שכתב אוהל יעקבזמק  פרשת וילך‬ ‫יבמות שכתב שיש חילוק בין אדם להאדם‪ ,‬דהאדם‬ ‫באריכות על מאמר הפייטן “בנפשו יביא לחמו”‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫ומק‪ .‬ר״ל הסתפקות (במועט)‪.‬‬ ‫זמק‪ .‬להמגיד מדובנא זצ״ל‪.‬‬ ‫זנר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫וזה שכתוב כל עמל “האדם” דהיינו הגוף הוא לפיהו‬ ‫נקרא גם עכו”ם‪ ,‬אבל אדם בלא ה״א נקרא רק האיש‬ ‫להשיג פרנסתו ולחם חוקו‪ ,‬ואילו היה רק הגוף עמל‬ ‫הישראלי‪ ,‬והטעם דהאדם בה״א הידיעה מוסב על‬ ‫בזה‪ ,‬החרשתי‪ ,‬אבל בעונותינו הרבים וגם הנפש לא‬ ‫האדם הנראה לעין והוא הגוף‪ ,‬וזה יש גם לעכו”ם‪,‬‬ ‫תמלא ולא תשבע מלעמול ולטרוח לפיהו ולפרנסת‬ ‫אבל אדם המוסב על הנשמה אשר בתוך בשר האדם‬ ‫גופו ובנפשו יביא לחמו וכדאי בזיון וקצף‪.‬‬ ‫(כמו שכתוב על בשר אדם לא ייסך כנודע) בשם זה לא יתכן‬ ‫לכנות כי אם את האיש הישראלי עיין שם‪.‬‬ ‫פרק ז‬ ‫ומעתה מובן היטב מאמר טוב שם משמן טוב‪ ,‬אשר‬ ‫טוב שם משמן טוב ויום המות‬ ‫המאמר הזה נכפל בספרי המלך החכם ע”ה‪ ,‬ועוד‬ ‫מיום הולדו (קהלת ז‪ ,‬א)‬ ‫הפעם תמצאון אותו (שיר השירים א) לריח שמניך‬ ‫טובים שמן תורק שמך וגו’‪ ,‬לאמר כי בהשקפה‬ ‫כמו שאתה מאמין כי השם הטוב הוא יותר נכבד משמן‬ ‫הראשונה יהיה כמו זר שיקח איש שמן אפרסמון‬ ‫הטוב‪ ,‬כן בהכרח תאמין שיום המות טוב מיום הלידה‬ ‫היקר ונכבד וישפוך אותו על גופו ויפסידהו‪ ,‬אמנם‬ ‫האדם הוא בחיר הנבראים כולם וכתר כל הבריאה‬ ‫בהכרח יבחן כי הריח הטוב המסובב על ידי השמן‪,‬‬ ‫כמו שאמר הכתוב (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלקים‬ ‫היא במעלת עודפת‪ ,‬לכן לא נשפוט עליו שישחיתהו‪,‬‬ ‫וכבוד והדר תעטרהו‪ ,‬תמשילהו במעשי ידיך כל שתה‬ ‫כי המשפט כן הוא לבלתי יחוש אדם על הפסד הסבה‬ ‫תחת רגליו וגו’‪ ,‬והנה אחר רוב גדלו וחשיבותו‪ ,‬הודו‬ ‫ליוקר המסובב‪ ,‬כי לריח שמניך הטובים‪ ,‬הנפסדים‬ ‫והדרו‪ ,‬יזדמן לפניו מקרה הבהמה וילך לקבר בלי‬ ‫ונשפכים‪ ,‬שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך‪ ,‬כי‬ ‫חמלה וסוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה (ברכות‬ ‫על ידי השמן הטוב יהיה נודע בשמו ונשמע למרחוק‪,‬‬ ‫יז א)‪ ,‬אשר על זאת יתחמץ לבב האדם מאוד‪ ,‬אם כן‬ ‫אשר באין ספק הפרסום המסובב היינו פרסום שמו‬ ‫איה חשיבותו‪ ,‬איה יקרו ותפארתו?‬ ‫הוא יותר יקר ונכבד מן הסיבה‪.‬‬ ‫לזאת בא שלמה המלך ע״ה ולימד אותנו דעת באמרו‬ ‫וזה שכתוב גם כן [כאן] טוב שם משמך טוב‪ ,‬היינו‬ ‫טוב שם [משמן טוב] וגו’‪ ,‬כי הנה אחד מחוקי הטבע‬ ‫כמו שבהכרח אתה מחליט ומאמין כי השם הטוב‬ ‫ודעת האנושי‪ ,‬שלא לכלות ושלא להפסיד שום דבר‬ ‫הוא יותר נכבד משמן הטוב‪ ,‬כן בהכרח תאמין ויום‬ ‫על חכם‪ ,‬אם לא אשר הכליון הזה יסבב ענין היותר‬ ‫המות טוב ונכבד מיום הולדו‪ ,‬עד כי ליוקר המסובב‬ ‫נבחר‪ ,‬וכמו שאמר המליץ הבדרש”יחמק  כי לא יעשה‬ ‫וההצלחה הנפלאה הנמשכת לאדם אחר המות אין‬ ‫אדם כלים משקלם עשרת אלפים ככר כסף לעשות‬ ‫לחוש על הפסד הסיבה‪ ,‬והבן (עין המיםטמק  דף כ’ ע”א)‪.‬‬ ‫בהם מחט ברזל אחד‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫חמק‪ .‬רבי ידעיה הפניני‪ .‬מגדולי משוררי וחכמי ספרד נלב״ע בערך ה׳ק‪.‬‬ ‫טמק‪ .‬דברי הספד על הג״ר דובעריש מייזליש זצ״ל מווארשא ע״י הג״ר אברהם בערוש פלאהם זצ״ל‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫חנר‬ ‫מוצא הטוב והרע מקום אחד להם וממקור אחד נובעים‬ ‫טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל‬ ‫ואני עני אמרתי אמרתי בהספד אחד על פי מאמר‬ ‫בית משתה באשר הוא סוף כל‬ ‫חז”ל בפסוק (בראשית א לא) וירא אלקים את כל אשר‬ ‫האדם והחי יתן אל לבו (קהלת ז‪ ,‬ב)‬ ‫עשה והנה טוב מאוד‪ ,‬טוב זה מלאך החיים‪ ,‬מאוד זה‬ ‫מלאך המוותבנק ‪ ,‬ופירש האוהל יעקב פרשת בראשית‬ ‫לעולם יבחר האדם הדרך האמצעי‪ ,‬זולת אם‬ ‫נטה לקצה האחד עליו לנטות לקצה השני‬ ‫כי מוצא הטוב והרע מקום אחד להם וממקור אחד‬ ‫נובעים‪ ,‬והוא כאשר נתבונן בעסקי האדם במאכלו‬ ‫עיין באלשיך ז”ל באריכות דאף כי בבית המשתה‬ ‫ומשתהו‪ ,‬השיעור הראוי מהם הוא משובח‪ ,‬והמותר‬ ‫וחתונה גם כן נסתר וטמון ענין הספד ומיתת האדם‪,‬‬ ‫אך זה חלי‪ ,‬וכן גם במשאו ומתנו אם יצא בהם‬ ‫דלולא המיתה לא היה צריך לישא אשה ולהעמיד‬ ‫מהשיעור הראוי לא ינקה רע‪ ,‬כמאמר החכם (משלי‬ ‫תולדות להיות קיים במין‪ ,‬אף על פי כן טוב ללכת אל‬ ‫לַה ֲֲעשיר לא ינקה‪ ,‬ומהם תקיש על כל‬‫כח ב) אץ ַ‬ ‫בית אבל באשר הוא ממש סוף כל אדם‪ ,‬מה שאין‬ ‫עניני האדם ועסקיו‪ ,‬שהשיעור הראוי בהם משובח‪,‬‬ ‫כן בבית משתה הסוף רק טמון ברמז וגם אינו אלא‬ ‫והמותר הוא מקור משחת מבוע הרעה‪.‬‬ ‫בעתיד‪ ,‬עיין שם באריכות‪.‬‬ ‫וזה שאמרו “טוב” זה מלאך החיים‪ ,‬כלומר אם תקח‬ ‫[ועיין שם עוד בפנים שהאריך רבינו להביא דברי‬ ‫מן העולם רק כדי הטוב והיאות‪ ,‬הוא חיים‪“ ,‬מאוד”‬ ‫האלשיך והבינה לעתים דרוש ע״ד]‬ ‫זה מלאך המוות ‪ -‬ר”ל אם תבקש מותרות המגודרים‬ ‫‪...‬וכולל עוד על דרך שכתב הרמב”ם ז”ל‪ ,‬כי לעולם‬ ‫בתואר מאוד תפול ברעה וזהו מאוד זה מלאך המות‪,‬‬ ‫יבחר האדם הדרך האמצעי‪ ,‬זולת אם נטה לקצה‬ ‫וזה שכתוב טוב ללכת אל בית אבל ממלכת אל בית‬ ‫האחד עליו לנטות לקצה השני‪ ,‬ועל ידי זה יבוא לעמק‬ ‫משתה לאכול ולשתות יותר משיעור הראוי‪ ,‬באשר‬ ‫השוה‪ ,‬והנה בית אבל ובית משתה המה שני קצוות‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬ר”ל הבית משתה מביא סוף כל האדם כי בקחתו‬ ‫זה לעצבון‪ ,‬וזה לשמחה‪ ,‬וגם שניהם לא טובים‪,‬‬ ‫מן העולם “טוב מאוד” זה מלאך המות‪.‬‬ ‫אפס לאדם הבא מלכת אל בית משתה שהשחית‬ ‫דרכו ונטה אל הקצה האחרון‪ ,‬לזה טוב ללכת אל‬ ‫צריך להקדים לעשות תשובה בנערותו‬ ‫בעודו איש חי ובעל כח‬ ‫בית אבל‪ ,‬באשר הוא סוף כל האדם‪ ,‬כלומר באשר‬ ‫שניהם סוף כל‪ ,‬ר”ל הקצה האחרון מן הקצוות שיש‬ ‫ועוד יש לומר באשר הוא סוף כל האדם‪ ,‬ר”ל בסוף‪,‬‬ ‫בדרכי האדם‪ ,‬ועל ידי זה והחי יתן אל לבו‪ ,‬יבוא אל‬ ‫כל האדם מודה שטוב ללכת אל בית אבל וכו’ כי‬ ‫קו האמצעי המכוון כנגד הלב (ליקוטי חבר בן חיים חלק‬ ‫בזקנותו וסוף ימי חלדו כל האדם מכיר שהנאות‬ ‫ה’ בשם הגאון מו”ה חיים דייטשמאןנק ז”ל אבדק”ק קאללין‬ ‫עולם הזה המה הבל‪ ,‬אבל צריך להקדים לעשות‬ ‫אנק ‬ ‫יע”א)‪.‬‬ ‫תשובה בנערותו בעודו איש חי ובעל כח‪ ,‬וזה שכתוב‬ ‫‪spacer‬‬ ‫“והחי” יתן אל לבו‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫נק‪ .‬תלמיד רבי נתן אדלר‪ ,‬הנודע ביהודה והמחצית השקל זצ״ל‪ .‬שימש ברבנות בהרשיץ‪ ,‬גביטש‪ ,‬טרעביטש וקעלין זצ״ל‪ .‬מתלמידיו בעל‬ ‫כסף נבחר והכתב סופר זצ״ל‪ .‬נלב״ע תקצ״ז‪.‬‬ ‫אנק‪ .‬עיין מה שהבאנו דברי רבינו בזה בפניני ילקה״ג ‪ -‬פניני התורה בראשית בפסוק (בראשית יח‪ ,‬ו) ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת‬ ‫לושי ועשי עגות ומה שהבאנו בהערות שם‪.‬‬ ‫בנק‪ .‬מובא בהרבה ספרים וכן ראיתי מובא בשם בילקוט שמעוני ובהקדמת הזוהר‪.‬‬ ‫טנר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫מראה עצמו כאלו הוא כועס ושפתיו ימלאו זעם ולבו‬ ‫בית המשתה הוא כינוי כולל כל תאוות‬ ‫עוה”ז‪ ,‬ובית אבל כינוי לזכרון יום המות‬ ‫יהיה ריק באמת מן הכעס‪ ,‬ולא יכבה כעסו את נר‬ ‫שכלו‪ ,‬ולא ישבית ששון לבו‪ ,‬עד שיוכל להיות כועס‬ ‫ובספר צל הכסף להגאון מו”ה אהרן פריעדגנק  ז”ל‬ ‫ושוחק ביחד‪ ,‬ואז טוב לו הכעס להפחיד האנשים‬ ‫מביסערמין יע”א (דף ל”ח ע”ב) פירש כי בית המשתה‬ ‫שהוא צריך להטיל אימה עליהם‪.‬‬ ‫הוא כינוי כולל כל תאוות עולם הזה‪ ,‬ובית אבל כינוי‬ ‫לזכרון יום המות‪ ,‬ויאמר הכתוב‪ ,‬שעצה טובה יש‬ ‫וזה שכתוב טוב כעס משחוק‪ ,‬ר”ל אז הכעס הוא טוב‬ ‫בודאי למי שיצרו מסיתו תמיד לתור אחר תאות לבו‬ ‫כאשר יהיה מתוך שחוק‪ ,‬שאף שיהיה נראה ככועס‬ ‫ולשקוע בהבלי העולם כמו שהולך בבית המשתה‪,‬‬ ‫וזועף ברוע פנים‪ ,‬יהיה בכל זה טוב לב ולבו יהא פנוי‬ ‫שיברח במחשבתו לילך לבית האבל ולזכור ולהשיב‬ ‫וריק מהכעס וזה שכתוב כי ברוע פנים ייטב לב‪ ,‬והוא‬ ‫אל לבו מה הוא סופו של אדם כדי להשקיט יקוד‬ ‫פירוש נכבד יפה אף נעים‪( .‬לשון הטל אורותהנק  דף פ’ ע”א‬ ‫אש תאותו‪ ,‬אך ההסתכלות במיתה עצמה עדיין‬ ‫בשם הר”מ אלמושנינו ז”ל )‪.‬‬ ‫אינו עיקר התכלית כי אדרבה פעמים יביאהו זכרון‬ ‫גם כי יהיה בכעס‪ ,‬לא יהיה תוכו כברו‪ ,‬רק‬ ‫המיתה לעצבות והתרשלות מלעשות מצות ומעשים‬ ‫לָפנים‪ ,‬אבל בקרבו יהיה רך כקנה‬ ‫יכעוס ָ‬ ‫טובים‪ ,‬ופעמים יסיתהו יצרו לאמר “אכול ושתו כי‬ ‫ועל דרך זה פירש בספר שלמה מול אדרונק  [אור‬ ‫מחר נמות”דנק ‪ ,‬אבל תכלית ועיקר זכרון יום המיתה‬ ‫כשלמה] (דף י”ג ע”ב)ֿ דברי הגמרא תענית (דף ד’ א)‪,‬‬ ‫הוא שיתבונן האדם מה שאחרי המיתה‪ ,‬כי המיתה‬ ‫אמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא‬ ‫בעצם אינה אלא הפשטת לבוש החומר‪ ,‬אמנם נפשו‬ ‫דקא מרתחא ליה וכו’ ואמר רב אשי כל תלמיד חכם‬ ‫תשאר תמיד חי וקיים בנצחיותו‪ ,‬ופשט את בגדיו‬ ‫שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם וכו’ ארץ אשר‬ ‫ולבש בגדים אחרים רוחניים מתורה ומצות‪.‬‬ ‫אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה‪ ,‬אמר רבינא‬ ‫וזה שאמר הכתוב טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל‬ ‫אפילו הכי מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא‬ ‫בית משתה‪ ,‬דהיינו אם אדם שקוע בתאות כהולך אל‬ ‫שנאמר (קהלת יא י) והסר כעס מלבך‪.‬‬ ‫בית המשתה‪ ,‬יברח במחשבתו לבית האבל ויחשוב‬ ‫ולכאורה יפלא אם רבינא פליג עלייהו‪ ,‬הוי ליה‬ ‫ביום המיתה באשר הוא סוף כל האדם‪ ,‬אך לא זה‬ ‫למימר רבינא אמר ולא אמר רבינא‪ ,‬ועוד קשה אומרו‬ ‫העיקר‪ ,‬רק “והחי יתן אל לבו” יתבונן כי יהיה נשאר‬ ‫אפילו הכי מיבעי וכו’ מה זה לשון אפילו הכי הא קרא‬ ‫חי וקיים ויכין לו מזון הנפש‪ ,‬עכ”ל הטהור‪.‬‬ ‫קאמר? אמנם פירוש דברי רבינא הוא על פי מה‬ ‫שכתב בחובות הלבבות (שער הפרישות פרק ד) “צהלתו‬ ‫טוב כעס משחוק כי ברוע‬ ‫בפניו ואבלו בלבו” כי יכעס לא יתקצף‪ ,‬ופירוש דבריו‬ ‫פנים ייטב לב (קהלת ז‪ ,‬ג)‬ ‫הוא‪ ,‬גם כי יהיה בכעס‪ ,‬לא יהיה תוכו כברו‪ ,‬רק יכעוס‬ ‫לָפנים‪[ ,‬אבל] ולבו בקרבו יהיה רך כקנה‪ ,‬עיין שם‬ ‫ָ‬ ‫המשכיל הכועס יהא מראה עצמו כאלו‬ ‫בפירושים‪.‬‬ ‫הוא כועס אבל לבו יהיה ריק מן הכעס‬ ‫וזה שאמר רבינא אפילו הכי [אפילו הכי מיבעי ליה‬ ‫יאמר שאין ראוי למשכיל להכניס הכעס בתוך לבו‪,‬‬ ‫לאיניש למילף נפשיה בניחותא] וכו’ ירצה ודאי‬ ‫שתהא נפשו מרה וחמתו בוערת בו באמת‪ ,‬אך יהא‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫גנק‪ .‬מגדולי תלמידי החתם סופר זצ״ל‪ .‬מח״ס חלת אהרן‪ ,‬בצל הכסף ‪ ,‬אומר לציון ותשובות מהרא״פ‪.‬‬ ‫דנק‪ .‬ע״פ ישעי׳ כב יג‪.‬‬ ‫הנק‪ .‬מהג"ר יהודה ליב מרגליות ז"ל מפראנקפורט דאדר (חלק שישי הנקרא אור עמים אות ב' במהדורה החדשה)‪.‬‬ ‫ונק‪ .‬לרבי שמואל זאנוויל אריה ליב צעלן זצ״ל‪ .‬נדפס בהסכמת הג״ר אלעזר פלעקלס‪ ,‬הג״ר שמואל סג"ל לנדא‪ ,‬והגאון בעל נתיבות המשפט‬ ‫זצ״ל‪ .‬י״ל ווארשא תקע״ד‪ ,‬ופראג תקעח‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫סר‬ ‫מאמרם אמת שראוי לתלמיד חכם להראות כעס‬ ‫טוב אחרית דבר מראשיתו‪ ,‬טוב‬ ‫כדמוכח בקרא‪ ,‬אמנם אפילו הכי כאשר ידבר [ב]‬ ‫ארך רוח מגבה רוח (קהלת ז‪ ,‬ח)‬ ‫רתת צריך למילף נפשיה (נפשיה דייקא פירוש פנימיות‬ ‫בעת אשר הבחור יוסיף דעת‪ ,‬יכיר ערכו‬ ‫הנפש) בניחותא שנאמר והסר כעס מלבך‪ ,‬ירצה שלא‬ ‫וידע כי עוד לא נגע בתורה הק׳‬ ‫יגיע הכעס עד הלב‪ ,‬וא”ש‪.‬‬ ‫פירוש‪ ,‬כי הנה הבחור בעת אשר התחיל להבין קצת‬ ‫ועיין שם עוד פירוש בזה מאמר חז”ל (ילקוט שמעוני‬ ‫מתורה הק׳ יתגאה לאמר כי הוא החכם מכל האדם‪,‬‬ ‫קהלת פ’’ב) על פסוק אף חכמתי עמדה לי‪ ,‬חכמתי‬ ‫אבל בעת אשר יוסיף דעת יכיר ערכו וידע כי עוד לא‬ ‫שלמדתי באף הוא שעמדה לי‪ ,‬דכיון שלמד חכמה‬ ‫נגע בתורה הק׳ רק בקצה המטה‪.‬‬ ‫בעת כעסו ואפו‪ ,‬על כרחך כי לא מלבו היה הכעס‬ ‫והיא שעמדה לו והבן‪.‬‬ ‫וזה שכתוב טוב אחרית דבר (התורה נקראת דבר במו‬ ‫שנאמר דבר צוה לאלף דור) מראשיתו‪ ,‬יען בראשיתו הוא‬ ‫ועיין ילקוט הגרשוני חלק ראשון (פרשת כי תצא)‬ ‫גבה רוח ובאחריתו ארך רוח וטוב ארך רוח מגבה‬ ‫בפסוק וכל ישראל ישמעו ויראו מה שכתב בפסוק‬ ‫רוח‪( .‬ליקוטי חבר בן חיים בשם מרן חתם סופר ז”ל)‬ ‫זה בשם חומת אנך להגאון חיד”א ז”ל פירוש נחמד‬ ‫מאוד‪[ ,‬וז״ל‪ ]:‬על הפסוק טוב כעס משחוק כי ברוע‬ ‫פנים ייטב לב‪ ,‬כלומר טוב כעס שמראה האב לבנו‬ ‫אל תאמר מה היה שהימים הראשונים‬ ‫משחוק שמשחק עמו‪ ,‬כי ברוע פנים שמראה לו‬ ‫היו טובים מאלה כי לא מחכמה‬ ‫האב‪ ,‬ייטב לב של התינוק ודו”קזנק ‪.‬‬ ‫שאלת על זה‪ ,‬טובה חכמה עם נחלה‬ ‫‪spacer‬‬ ‫ויותר לרואי השמש (קהלת ז‪ ,‬י ‪ -‬יא)‬ ‫‪spacer‬‬ ‫בימים הראשונים הי׳ הטובה באה בזכות‬ ‫הצדיקים הראשונים‪ ,‬וכן היתה השפעת‬ ‫כי כקול הסירים תחת הסיר‬ ‫הקב״ה ברור כדוגמת מראה השמש‬ ‫כן שחוק הכסיל (קהלת ז‪ ,‬ו)‬ ‫פירש רש”י ז”ל אל תתמה על הטובה שהיתה באה‬ ‫כל נמצא חפץ להראות שלימותו‪ ,‬אף מה שאין בו‬ ‫על הצדיקים הראשונים כדור המדבר ודורו של‬ ‫מחוק הטבע אשר כל נמצא חפץ להראות שלימותו‪,‬‬ ‫יהושע ודורו של דוד‪ ,‬כי לא מחכמה שאלת‪ ,‬שהכל‬ ‫והקוצים שאין להם שום שלימותחנק ‪ ,‬רק שיכולים‬ ‫לפי זכות הדורות‪ ,‬טובה חכמה עם נחלה‪ ,‬חכמתם‬ ‫להשמיע קולם‪ ,‬צועקים הם תחת הקדירה‬ ‫עמדה להם עם נחלת זכות אבותם‪.‬‬ ‫להשמיע קולם שזהו שלימותם‪ ,‬כן שחוק הכסיל‬ ‫[ומה שכתוב] “ויותר לרואי השמש” פירש הגאון‬ ‫שהכסיל אין לו שום שלימות‪ ,‬רק מה שמשמיע‬ ‫מליסאסק ז”ל בספר תעלומות חכמה כי (ביחזקאל‬ ‫קול השחוק‪ ,‬דהשחוק הוא יתרון האדם על הבעלי‬ ‫א כח) נאמר כמראה הקשת אשר בענן וגו’ כן מראה‬ ‫חיים‪ ,‬לכן שוחק כדי להראות שגם הוא אדם‪.‬‬ ‫דמות כבוד ה’‪.‬‬ ‫(עטרת שמואל וטל אורותטנק  פ”ג ע”א)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫זנק‪ .‬הבאנו דבריו בפניני התורה‪ ,‬ועיין שם מה שפירש רבינו בזה במשנה (אבות ג יד) חביבין ישראל שנקראו בנים למקום‪.‬‬ ‫חנק‪ .‬וברשב״ם שם‪ :‬שהרי כקול הקוצים שנשמע בשעת הבערת דליקתן ‪ ,‬שנותנים ומתבערים תחת סיר של נחשת כדי לבשל תבשיל‬ ‫שבו‪ ,‬ואין אש של אותן קוצים אש חשובה כשאר אש של שאר עצים‬ ‫טנק‪ .‬להג"ר יהודה לייב מרגליות זצ"ל אב"ד פראנקפורט דאדר‪.‬‬ ‫סק‪ .‬הג"ר יעקב לארבערבוים ז"ל בעל חוות דעת ועוד נלב"ע תקצ"ב‪.‬‬ ‫אסר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫טוב זכות נחלת האבות שעי״ז קיים‬ ‫וביאור הענין דכשישראל עושין רצונו של מקום‬ ‫התורה‪ ,‬ויותר למשמשים גדולי הדור‬ ‫נאמר עליהם (תהלים פ”ד יב) כי שמש ומגן ה’‪ ,‬כי‬ ‫ובספר טל אורות (דף ק”ח ע”א) כתב כי אמרו רז”ל‬ ‫הושאל [התואר] מראה השמש לתוקף השפעת‬ ‫שחייב האדם שיהיה רגיל בבית הצדיקים ותלמידי‬ ‫הקב”ה שהוא בעת שישראל עושין רצונו‪ ,‬מה שאין‬ ‫חכמים עד שהפליגו בדבר ואמרו (עירובין נ”ה) כי מי‬ ‫ּכֹוָתה בענן לך‬ ‫כן כשחוטאין נאמר (איכה ג מד) ַַס ָ‬ ‫שיש תלמיד חכם בעירו ואינו משמשו חייב מיתהבסק ‪,‬‬ ‫מעבור תפלה‪ ,‬והשפעת הקב”ה המפלש דרך הענן‬ ‫וכתבו בספרי המקובלים שכמו שקוי הבטה של‬ ‫דומה ממש למראה הקשת‪ ,‬כי מראה הקשת הוא‬ ‫הקוסם ומנחש עלולים להזיק כמ”ש הזוהר הק׳ בענין‬ ‫מראה השמש המפלש דרך הענן‪ ,‬ולכן בגולה נקרא‬ ‫בלעם‪ ,‬כן להיפך קוי הבטה של הצדיק מועילים מאוד‬ ‫השגחת הקב”ה מראה הקשת‪ ,‬מה שאין כן בימים‬ ‫להתקרב אל הקודש‪ ,‬ומזה הענין נרמז גם בסתר בצל‬ ‫הראשונים היה מראה השמש‪ ,‬והיו כולם רואים‬ ‫דברי רז”ל במאי שאמרו (עירובין יג ב) האי דחדידנא‬ ‫השמש‪ ,‬ואין תימה מה שהיו ימים ראשונים טובים‬ ‫טפי מחבראי משום דחזיתיה לר׳ מאיר וכו’‪.‬‬ ‫מאלה‪ ,‬ודפח”ח‪spacer.‬‬ ‫וזה שכתוב טובה חכמה עם נחלה ר”ל כשהיא נחלת‬ ‫אבות שזכותם גרם שלא ימוש התורה מפי זרעם‪,‬‬ ‫ויותר לרואי השמש‪ ,‬הם המשמשים גדולי הדור‬ ‫מה שעומדים ישראל בנסיון בכל הגלויות‬ ‫ושמדות הוא רק מחמת האמונה הפשוטה‬ ‫וזוכים להיות מן היושבים לפניהם נוכח קוי הבטתם‬ ‫וקרן אור שמשם‪ ,‬עיין שם‪[ .‬ועיין שם עוד מה‬ ‫‪...‬ולענ”ד נראה טובה חכמה היינו חקירה עם נחלה‬ ‫שפירש רבינו בזה]‪.‬‬ ‫היינו אמונה שירש מאבותיו בקבלה איש מפי איש‬ ‫‪spacer‬‬ ‫עד משה מפי הגבורה‪ ,‬ויותר נצרך הנחלה‪ ,‬דהיינו‬ ‫האמונה מחמת ירושה וקבלה‪ ,‬לרואי השמש‪ ,‬היינו‬ ‫כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון‬ ‫בגלות שאז ישראל תחת ממשלת השמש ראש לכל‬ ‫דעת החכמה תחיה בעליה (קהלת ז‪ ,‬יב)‬ ‫המזלות (עיין לעיל שיר השירים א’ בפסוק אל תראוני שאני‬ ‫שחרחורת ששזפתני השמש בשם יערות דבש ז”ל) וכמבואר‬ ‫המחזיק לת״ח יקבל ג״כ שכר התורה כת״ח עצמו‪,‬‬ ‫אלא מעלת הת״ח הוא שפתותיו דובבות ‪ ‬בקבר‬ ‫בספרים הקדושים‪ ,‬דמה שעומדים ישראל בנסיון‬ ‫בכל הגלויות ושמדות ר”ל הוא רק מחמת האמונה‬ ‫הכוונה כי המחזיק לתלמיד חכם יקבל גם כן שכר‬ ‫הפשוטה‪.‬‬ ‫התורה כתלמיד חכם [עצמו] כמו שאמרו חז”ל (ויקרא‬ ‫וכתבו בספרי קורות העתיםאסק  כי בשפאניען לא‬ ‫רבה פרשה כה אות ב) עתיד הקב”ה לעשות צל וחופות‬ ‫עמדו בנסיון כי אם אותן שהאמינו מבלי שום חקירה‪,‬‬ ‫לבעלי מצוות אצל בני תורה בגן עדן שנאמר כי בצל‬ ‫ואותן שהאמינו מחמת חקירה כולם המירו דתם ר”ל‪,‬‬ ‫החכמה בצל הכסף‪ ,‬אבל בכל זה יש יתרון לתלמיד‬ ‫וא”ש פירוש הפסוק על נכון ודו”ק‪.‬‬ ‫חכם‪ ,‬דבעת שאומרים תורה מפיו אז שפתותיו‬ ‫דובבות בקבר ועודנו בחיים‪.‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫אסק‪ .‬כן כתב בספר אור החיים להג"ר יוסף יעבץ ז"ל (ממגורשי ספרד) פרק ב‪ ,‬עיי"ש שמבאר הענין‪.‬‬ ‫בסק‪ .‬מצאנו במסכת דרך ארץ (פרק יא) כל מי שיש לו תלמיד בצדו ואינו משמשו חייב מיתה‪ ,‬שנאמר כי דבר ה' בזה‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫בסר‬ ‫שמכרת שהיא חסרה מאיש‪ ,‬אז יעלה זיווגם כהוגן‬ ‫וזה שכתוב ויתרון דעת התלמיד חכם מן הכסף‬ ‫ומצא טוב‪ ,‬אבל האש”ה בגימטריה גם כן שי”א כמו‬ ‫המחזיק כי החכמה תחיה בעליה‪( .‬ילקוט אליעזר תהלים‬ ‫איש‪ ,‬דהיינו שסוברת שמעלתה כמו איש אז אין‬ ‫ס”א בשם הגאון רבי הירש חריף ז”ל)‬ ‫זיווגם עולה יפה‪.‬‬ ‫וזה שכתוב ומוצא אני מר ממות את האש”ה הוא‬ ‫אמרתי אחכמה והיא רחוקה‬ ‫מספר שוה לאיש ר”ל אם היא מחזקת עצמה כמו‬ ‫ממני (קהלת ז‪ ,‬כג)‬ ‫איש אז היא מר ממותוסק ‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫יען שאמרתי בשפתי אחכמה‬ ‫על כן והיא רחוקה ממני‬ ‫עיין לעיל (משלי קאפיטל יו”ד פסוק ח’) מבואר בשם‬ ‫אם נושא אחת מוטב‪ ,‬אבל מרבה נשים מר ממות‬ ‫המדרש שמואל והגר”א ז”ל שלא יוציא האדם‬ ‫בשפתיו אעשה מצוה זו היום או אלמוד ה’ פרקים‬ ‫ובפנקס א’ ישן ראיתי דשלמה המלך ע”ה היה לו‬ ‫היום‪ ,‬דכיון שמוציא בשפתיו‪ ,‬מיד הדבר נשמע בין‬ ‫אלף נשים וזה היה לרע לו‪ ,‬ולכן אמר מצא אשה מצא‬ ‫המקטרגים ומעכבים בידו עיין שםגסק ‪ ,‬וזה שכתוב‬ ‫טוב‪ ,‬כי הנושא אשה “אחת” כדי שתעזור אותו כדי‬ ‫כאן יען שאמרתי בשפתי אחכמה על כן והיא רחוקה‬ ‫שיוכל להגיע לשלימות על דרך זכה ‪ -‬עזר‪ ,‬זה בוודאי‬ ‫ממני‪ ,‬כן אמרתי מכבר וכעת מצאתי שקדמני בו‬ ‫מצא טוב‪ ,‬אבל ומוצא אני שמוצא “אלף נשים” כגוון‬ ‫בספר נחל אשכול להגאון חיד”א ז”ל (ועל פי זה יש‬ ‫אני‪ ...‬זה הוא מר ממות‪ ,‬והוא נכון בדרך הצחות‪.‬‬ ‫להבין מה שאמרו חז”ל סייג לחכמה שתיקה וק”ל)‪.‬‬ ‫ובשיחת חולין של ת”ח מביא בשם בעל אפיקי יהודה‬ ‫ויש לומר עוד על פי מאמר החכם תכלית הידיעה‬ ‫החילוק בין מצא או מוצא‪ ,‬דהנה האשה היא אבידה‬ ‫שנדע אשר לא נדעדסק  וזה שכתוב אמרתי אחכמה‬ ‫והבעל ימצא אותה כמו שאמרו ז”ל בקידושין (ב ב)‬ ‫ואדע הכל‪ ,‬אבל באמת “והיא” כלומר אדרבה עיקר‬ ‫בעל אבידה מחזיר על אבידתו‪ ,‬והנה אשה כשירה‪,‬‬ ‫החכמה היא שאדע אשר ״רחוקה ממני״‪.‬‬ ‫הבעל ימצא אותה פעם אחת ודי‪ ,‬אולם אשה רעה‬ ‫מסרחת דרכיה בכל עת ובורחת מביתו והבעל צריך‬ ‫ומוצא אני מר ממות את האשה (קהלת ז‪ ,‬כו)‬ ‫לחזור אחריה בכל עת ולשוב ולמצוא אותה‪ ,‬ועל‬ ‫כן מצא אשה פעם אחת מצא טוב‪ ,‬אבל מוצא אני‬ ‫האשה שסוברת שמעלתה כמו איש‬ ‫תמיד בהווה שצריך למצוא אותה בכל עת זה הוא‬ ‫אז אין זיווגם עולה יפה‬ ‫מר ממות‪.‬‬ ‫כבר הקשו חז”ל סתירת הפסוקים דכאן אמר ומוצא‬ ‫בזווג שני הוא לפי מעשיו ומה שקיבל הוא מה שראוי‬ ‫אני מר ממות את האשה ובמשלי (יח כב) אמר מצא‬ ‫לו‪ ,‬אבל זווג ראשון‪ ,‬יכול להיות ג״כ מר ממות‬ ‫אשה מצא טוב‪ ,‬ועיין בנחל אשכולהסק  שהביא פירוש‬ ‫וידיד נפשי הרבני החריף ובקי מו”ה נפתלי‬ ‫דאשה בגימטריא ש”ו ואיש בגימטריא שי”א‪ ,‬אם‬ ‫ליעברמאןזסק  נ”י מפה כתב לפרש בג’ אופנים‪:‬‬ ‫כן אשה נגרע מספרה מאיש במספר ה’‪ ,‬ואשה כזו‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫גסק‪ .‬ועיין מה שכתב עוד רבינו בזה‪ ,‬הבאנו דבריו בפניני התורה בפסוק נסעו מזה כי שמעתי אומרים נלכה דותינה (בראשית לז‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫דסק‪ .‬מובא בשם הראשונים ובתלמידי הבעש״ט זי״ע‪.‬‬ ‫הסק‪ .‬להחיד״א זצ״ל‪.‬‬ ‫וסק‪ .‬ובתורת משה להחתם סופר ‪ -‬בראשית בפסוק האשה אשר נתת עמדי נתנה לי מן העץ הביא רעיון זה מעצמו‪ ,‬וביאר בזה הפסוק‬ ‫במה שאמר אדם להקב״ה‪ ,‬דכיון שחוה ‪ -‬״האשה״ אשר נתת עמדי נהגה עצמה כ״איש״ ולא בהכנעה ‪ -‬ע״כ היא נתנה לי מן העץ עיי״ש‪.‬‬ ‫זסק‪ .‬מלודאש ואח"כ בקאשוי‪ ,‬מח"ס שבע רצון‪.‬‬ ‫גסר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫אשה מצא טוב‪[ .‬וז״ל‪]:‬‬ ‫(א) כי אמרו ז”ל בסוטה (ב א) אין מזווגין לו לאדם‬ ‫אשה אלא לפי מעשיו‪ ,‬ופריך והא ארבעים יום קודם‬ ‫מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה׳ (משלי יח‪ ,‬כב)‬ ‫יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני ואלו צדיק ורשע‬ ‫פירוש על דרך דאיתא בגמרא יבמות (סג א) ר’ חייא‬ ‫לא קאמר? ומשני לא קשה הא בזיווג ראשון הא בזיווג‬ ‫הוה קא מצערא ליה דביתהו כי הוה משכח מידי צייר‬ ‫שני‪ ,‬וזווג שני הוא לפי מעשיו‪ ,‬וזה שאמר הכתוב‬ ‫ליה בסודריה ומייתי לה‪ ,‬אמר ליה רב והא קא מצערא‬ ‫מצא אשה כלומר שמצא כבר‪ ,‬וזאת זווג שני אז‬ ‫לי’ למר‪ ,‬א”ל דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן‬ ‫מצא טוב‪ ,‬שהרי הוא לפי מעשיו‪ ,‬ואין לו פתחון פה‬ ‫החטא‪ ,‬ועל איש כזה נוכל לומר מצא אשה מצא טוב‬ ‫לשאול ולבקש מעולה יותר מהראויה לו לפי מעשיו‪,‬‬ ‫בדרך החלק כי אף אם תהיה אשת מדנים ולא יחיה‬ ‫אבל ומוצא אני לשון הזה שרק עתה מוצא‪ ,‬והיינו זווג‬ ‫עמה חיי נעימים‪ ,‬עם כל זה לא יחסר אצלו המטרה‬ ‫ראשון‪ ,‬אז יכול להיות גם כן מר ממות כמו שמצינו‬ ‫אשר אליה כוננו אשוריו בנישואין‪ ,‬כי הלא ימלא רצון‬ ‫כמה תנאים ואמוראים שהיה להם צער מנשותיהם‪,‬‬ ‫ה’ ומצותיו ויראה בזה חיים מתוקנים בעולם הזה עם‬ ‫ועל כרחך אינם לפי מעשיהם הטובים וק”ל‪.‬‬ ‫האשה אשר לקח‪.‬‬ ‫(ב) כי כל כבודה בת מלך פנימה וצריכה להיות קבועה‬ ‫וזה שכתוב מצא אשה מצא טוב‪ ,‬תהיה איזה שתהיה‪,‬‬ ‫וקיימא‪ ,‬ואמר מצא אשה כלומר פעם אחד מצאה‬ ‫כי אף שלא ישיג בה רצונו בענייני עולם הזה‪ ,‬הנה יפק‬ ‫ומאז היא עומדת על משמרת הבית וצאצאיה אז‬ ‫רצון מה’‪ ,‬בזה תפק ותצא רצונו לפועל במה שנוגע‬ ‫מצא טוב‪ ,‬אבל אם ומוצא אני לשון הווה שתמיד‬ ‫בה’ ותורתו הק׳ ועבודתו ית”ש (נטע שורק פ’ ויצא)‬ ‫מוצא אותה בשוקים ורחובות בעת לכתו אחר‬ ‫פרנסתו מוצא אותה גם כן משוטטת בחוצות ובבית‬ ‫ריקודין ומחולות אזי מר ממות‪.‬‬ ‫ועיין ילקוט הגרשוני חלק ב אות נשואין‪ ,‬מה שכתבתי‬ ‫(ג) עוד יש לומר מצא אשה כלומר מצא מהעבר‬ ‫בענין שני כתובים המכחישים זא”ז‪ ,‬כתוב אחר אומר‬ ‫שנוהגת כמו שנהגו האמהות והולכה בדרכיהן אז‬ ‫ומוצא אני רע מר ממות את האשה וכתוב אחד אומר‬ ‫מצא טוב‪ ,‬אבל אם ומוצא אני כלומר שמתנהגת אחר‬ ‫מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה’ עיין שםחסק ‪.‬‬ ‫התחדשות הזמן תמיד אחר ההווה ולפי העת פורצת‬ ‫גדר הראשונים אזי מר ממות היא‪.‬‬ ‫הנישואין הוא עול גדול שאדם מעמיס עליו ‪ -‬אם‬ ‫כוונתו לש״ש‪ ,‬יכול לבטוח שה׳ יעזרהו‪,‬‬ ‫ובדרך צחות יש לומר לפי זה כי יקח איש אשה‬ ‫וכעת נראה בדרך אחר דבאמת נשואי אשה הוא עול‬ ‫“חדשה” כלומר שמתנהגת על פי התחדשות‬ ‫גדול שמעמיס האדם על עצמו כמאמר חז”ל (קידושין‬ ‫העתים‪ ,‬אזי לא יצא בצבא למלחמת הרשות‪ ,‬כי‬ ‫כט א) רחיים על צוארו וכו’ ומי יודע אם ברוב עתים‬ ‫יש לו בביתו מלחמת מצוה‪[ ,‬אלא] נקי יהיה לביתו‪,‬‬ ‫וימים יהיה לו לחם לאכול ופרנסת אשתו ובניו‪ ,‬אך‬ ‫בשביל ביתו זו אשתו להדריכה בדרכי הצניעות‬ ‫הנושא אשה לשם שמים ועושה זאת למען ה’‪ ,‬יוכל‬ ‫ויראת ה’ עכ”ל הנעים‪.‬‬ ‫להיות בטוח שה’ לא יעזבהו‪ ,‬כי הלא רק בעבור ה’‬ ‫‪spacer‬‬ ‫וקיום מצותיו העמיס על שכמו עול כבד כזה‪ ,‬אם‬ ‫כן בדין הוא שיטול שכרו מאת ה’ מן השמים כענין‬ ‫שאמרו חז”ל (ביצה טו א) גבי הוצאות שבת לוו “עלי”‬ ‫אף אם תהי׳ אשת מדנים ולא יהי׳ לו עמה חיים‬ ‫נעימים‪ ,‬מ״מ מצלת אותו מן החטא וממלא רצון ה׳‬ ‫ואני פורע אם תלוו בשבילי למען לקיים מצותי אז‬ ‫בודאי אני פורע‪.‬‬ ‫ועיין עוד מה שכתבתי בזה לעיל משלי (יח כב) מצא‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫חסק‪ .‬הבאנו דבריו בספר פניני ילקה״ג שבת‪/‬אבות במדור פנינים לעת מצוא ‪ -‬נישואין‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫דסר‬ ‫שרה‪ ,‬ולכאורה הוא תמוה שידבר החכם בגנות אמנו‬ ‫כשנושא אשה לשם עצמו ולתאותו‪ ,‬אז‬ ‫נשואי אשה הם תענוג שעה ואבל עולם‬ ‫שרה הצדקת האמתית אשר אמרו עליה חז”ל (הובא‬ ‫ברש״י בראשית כא יב) שהיה אברהם טפל לה בנבואה?‬ ‫וזה שכתוב מצא אשה מצא טוב‪ ,‬אימתי‪ ,‬כאשר ויפק‬ ‫‪spacer‬‬ ‫רצון מה’ אם כוונתו להפיק רצון ה’ לפועל ולקיים‬ ‫‪spacer‬‬ ‫גזירת הבורא ית’‪ ,‬אז בודאי טבא הוי וטבא ליהוי‪ ,‬אבל‬ ‫אין הקב”ה חפץ בריבוי האנשים‬ ‫בכמות אלא בריבוי באיכות‬ ‫ומוצא “אני” אם אני המוצא כלומר שאני נושא אשה‬ ‫בשביל עצמי ותאותי‪ ,‬אז ר”ל רע ומר ממות‪ ,‬כי נשואי‬ ‫וביאר המגיד מדובנא ז”ל בספר קול יעקב על ידי‬ ‫אשה הם תענוג שעה ואבל עולם ר”ל‪.‬‬ ‫הידוע שאין הקב”ה חפץ בריבוי בכמות אלא בריבוי‬ ‫באיכות‪ ,‬ואפילו לא יהיה בעולם כי אם איש אחד‬ ‫ובזה פירשתי גם כן המסורה ג’ ואתם בריש הפסוק‪,‬‬ ‫שלם בתכלית השלימות גם כן די הוא לו‪ ,‬וכן נאמר‬ ‫(בראשית ט ז) ואתם פרו ורבו‪ ,‬מה שאתם פרים ורבים‪,‬‬ ‫(דברים ז ז) לא מרובכם מכל העמים וגו’ כי אתם המעט‬ ‫יהיה לתכלית‪( ,‬שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת‬ ‫[מכל העמים] וגו’‪ ,‬אך כאשר אין באיש אחד תכלית‬ ‫כהנים וגוי קדוש‪ ,‬להעמיד תולדות עובדי ה’ אילי‬ ‫השלימות‪ ,‬מוכרח הקב”ה להרבות האנשים כדי‬ ‫הצדק מטעי ה’ להתפאר‪ ,‬ואז כאשר‪ (,‬דברים ד ד) ואתם‬ ‫שבהצטרף כולם יהיה שלימותם כאחד מהאבות‬ ‫הדבקים בה’ אלקיכם‪ ,‬אם אתם מדבקים עצמיכם‬ ‫ושאר הקדושים שהיו שלמים בתכלית השלימות‪.‬‬ ‫בעבור ה’ אלקיכם כלומר נשואין לשם שמים‪ ,‬אין‬ ‫לכם לירא מרעב ומכפן‪ ,‬ותוכלו להיות בטוח שתהיו‬ ‫וזה שכתוב (שמות א יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן‬ ‫חיים “כולכם” היום אתם ונשיכם ובניכם ובנותיכם‬ ‫יפרוץ‪ ,‬פירוש כל מה שהורידום ממדריגתם‪ ,‬הכרח‬ ‫כולכם תחיו חיי נחת ועושר וכבוד‪.‬‬ ‫הקב”ה להרבותם כדי שעל כל פנים ימצא בין כולם‬ ‫שלימות אדם אחד כראוי‪ ,‬והנה קרא החכם למספר‬ ‫הריבוי בשם אלף‪ ,‬ואמר אדם אחד מאלף מצאתי ‪ -‬זה‬ ‫אדם אחד מאלף מצאתי ואשה‬ ‫אברהם כלומר שבהצטרף אלף איש ישראל אז ימצא‬ ‫בכל אלה לא מצאתי (קהלת ז‪ ,‬כח)‬ ‫תכלית שלימות האדם השלם כאברהם וזה שכתוב‬ ‫לכאורה הוא תמוה שידבר החכם בגנות אמנו‬ ‫מאלף ולא באלף‪ ,‬להורות על כוונת השלימות‪ ,‬אבל‬ ‫שרה שהי׳ אברהם טפל לה בנביאות‬ ‫מאלף נשים לא ימצא אף בהצטרפותם שלימות‬ ‫במדרש (מדרש רבה ויקרא פרשה ב) אדם אחד [מאלף‬ ‫אשה אחתטסק ‪.‬‬ ‫(תנך ‪ -‬משלי ‪ -‬פרק יח פסוק כב)‬ ‫מצאתי] זה אברהם‪ ,‬ואשה בכל אלה לא מצאתי זו‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫טסק‪ .‬ועיין מה שכתב רבינו בפסוק וחמורים אחד וששים אלף (במדבר לא לד) לבאר זה בדרך צחות ע״פ מעשה שהי׳ עיי״ש ותמצא נחת‪.‬‬ ‫הסר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫פרק ח‬ ‫משל נפלא ‪ -‬ב׳ תנאים בקיום המצוה‪ ,‬לעשות המצוה‬ ‫בזמנה‪ ,‬וגם שתהא המצוה כהלכתה בלי חסרון‬ ‫שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת‬ ‫ומשפט ידע לב חכם (ח‪ ,‬ה)‬ ‫ובמשל ומליצה להמגיד הנ”ל כתב עוד על פי משל‬ ‫דאחד צוה לשלוחו להביא לו אתרוג יפה‪ ,‬ומחמת‬ ‫לב חכם יודע הסוד שהמשפט הוא כפי‬ ‫עסקים שונים התמהמה עד החנוכה‪ ,‬והביא לו אז‬ ‫העת שעושה אדם בה מצוה או עבירה‬ ‫האתרוג‪ ,‬ויחר לבעליו מאוד ויאמר המשולח ״לא‬ ‫במשפט צדקעק לתהלים (אות ר”נ) הביא בשם מהר”ש‬ ‫ידעתי כי כוונתך בו לשם מצוה לחג הסוכות אך דמיתי‬ ‫הלוי אלקבץאעק  ז”ל פירוש כי לב חכם יודע סוד‬ ‫כי חשקה נפשך בו למרקחת וכאלה״‪ ,‬לשנה הבאה‬ ‫כמוס זה שהמשפט הוא כפי העת שעושה אדם בה‬ ‫שלחו שנית להביא אתרוג ויאמר לו עתה ״אני מבאר‬ ‫מצוה או עבירה‪ ,‬שאם הוא בעת אשר העולם מוכרע‬ ‫לך כוונתי שתביא לי האתרוג לימי החג״‪ ,‬ויאמר ״כן‬ ‫ושקול‪ ,‬וזה שעשה מצוה או עבירה הכריע העולם‬ ‫אעשה״‪ ,‬ויקנה את האתרוג ויבהל נסיעתו לשוב לימי‬ ‫לכף זכות או לכף חובה‪ ,‬יוגדל אז שכר המצוה ויוגדל‬ ‫החג‪ ,‬ובהחפזו לא הבריכו יפה להיות משומר לבל‬ ‫עונש העבירה‪ ,‬על כן החכם שיודע זה הוא זריז תמיד‬ ‫תאונה לו נזק או שבר ונשבר פטמתו בדרך‪ ,‬והביא‬ ‫ונשמר תמיד במצוות עשה ובמצוות לא תעשה כי‬ ‫האתרוג לבעליו וירא כי משחתו בו מום בו ויצעק‬ ‫שמא יוזמן לו עת ההיא וכו’ ע”ש‪.‬‬ ‫עליו עד מאוד ויאמר ״מה לך כי נזעקת הלא הבאתי‬ ‫לך האתרוג בזמני״‪ ,‬ויען לו ״הוי סכל הבאת בזמנו אך‬ ‫וכולל עוד שומר מצוה לא ידע דבר רע‪ ,‬ומה שאתה‬ ‫איננו כמשפטו כי הוא חסר״‪ ,‬זה שאמר הכתוב שומר‬ ‫רואה צדיק ורע לו‪ ,‬אין לך לתמוה על זה כי ועת‬ ‫מצוה לא ידע דבר רע‪ ,‬אך נצרך לזה שני תנאים להיות‬ ‫ומשפט ידע לב חכם‪ ,‬עת נקרא המזל ומשפט נקרא‬ ‫לו לב חכם להשכיל עת לעשות המצוה בזמנה‪ ,‬גם ‪-‬‬ ‫מה שהשגחה מחייבת על איזה חטא הקודם‪ ,‬והיינו‬ ‫ומשפט להיות המצוה כהלכתה בלי חסרון‪.‬‬ ‫שלפעמים סבת הצדיק ורע לו הוא מחמת שמזלו‬ ‫‪spacer‬‬ ‫הוא לרע כמו ר׳ אלעזר בן פדת ואין הקב”ה רוצה‬ ‫מי שהוא ״שומר״ מצוה ‪ -‬מחבב מצות‪ ,‬משתדל‬ ‫לשנות המזל בשביל מעשיו הטובים שלא ינוכה‬ ‫לסבב לו המקרים והמעשים כדי שיתחייב במצות‬ ‫משכרו לעולם הבא‪ ,‬וגם לפעמים הוא מצד המשפט‬ ‫אמר חנינא בר אידי כל העושה מצוה כמאמרה אין‬ ‫לנכות לו חטאיו אשר לא נודע לאדם בעולם הזה‪ ,‬וזה‬ ‫מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר שומר מצוה לא‬ ‫ידע לב חכם (תעלומות לחכמה לגאון יעקב מליסא ז”ל)‪.‬‬ ‫ידע דבר רע (שבת סג‪ ,‬א)‬ ‫וכולל עוד שכל עניניו ית’ המה במשפט ישר ששומר‬ ‫וצריך ביאור לשון כמאמרה‪ ,‬ועיין במהרש”א‪ ,‬ובספר‬ ‫מצוה לא ידע דבר רע‪ ,‬ומה שנראה בההנהגה צדיק‬ ‫“תורה תמימה” למגלת קהלת (ח ה) כתב הכוונה‬ ‫ורע לו‪ ,‬הסבה לזה ועת ומשפט ידע לב חכם‪ ,‬החכם‬ ‫משום דיש כמה מצות שחיובם אינו בהכרח אלא‬ ‫יודע שיש שני מיני הנהגה‪ ,‬אחת לפי המשפט‪ ,‬השני‬ ‫במעשה הקודם לה‪ ,‬למשל שאם עשה לו אדם בגד‬ ‫לפי העת‪ ,‬שהעת גורם לפעמים להתנהג שלא‬ ‫של ד’ כנפות מחוייב להטיל בו ציצית‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫כמשפט כמאמר הגמ’ סנהדרין מפני שהשעה צריכה‬ ‫אם לא עשה לו בגד כזה הוא פטור ממצוה זו‪ ,‬וכן‬ ‫לכך‪( .‬עטרת שמואל להמגיד מווילנאבעק )‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫עק‪ .‬להג״ר משה מזאלשין זצ״ל בעל תקון שבת‪ .‬ווילנא תרכ״ד‪.‬‬ ‫אעק‪ .‬בעל הפיוט לכה דודי‪.‬‬ ‫בעק‪ .‬הג״ר יצחק אליהו לאנדא זצ"ל‪ ,‬מגיד מישרים דוילנא‪ ,‬בעמ״ח כפלים לתושיה ועוד‪ .‬נלב״ע תרל״ז‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫וסר‬ ‫וזה שכתוב “ראיתי רשעים קבורים” ירצה קבורים‬ ‫כשיש לו חמץ בערב פסח הוא מחוייב במצות עשה‬ ‫הם בחייהם כי נקבר נשמתם בקרבם‪“ ,‬ובאו” ר”ל‬ ‫דתשביתו ואם לא קנה לו כלל חמץ קודם הפסח אין‬ ‫ובאים עוד הפעם לקבורה‪ ,‬קבורת הגוף לאחר‬ ‫לו מה להשבית ואינו באותה מצות עשה‪ ,‬וכן אם‬ ‫מותם‪“ ,‬וממקום קדוש יהלכו” כי הבית עולמים‬ ‫אינו רוצה לאכול פת ביום טוב אינו מחויב בסוכה‪,‬‬ ‫עולם הנצחיי יכונה בשם מקום קדוש‪ ,‬והנה הרשעים‬ ‫והרבה כהנה‪.‬‬ ‫יהלכון ומתרחקים ממקום קדוש בכל יום ויום מחיים‬ ‫והנה איש כזה נראה שאינו מחבב מצוה‪ ,‬אבל מי‬ ‫הנצחיים‪ ,‬לא כן הצדיקים עליהם נאמר (קהלת יב ה)‬ ‫שהוא מחבב מצות משתדל לסבב לו המקרים‬ ‫אדם הולך לבית עולמו‪ ,‬כי יותר שהם מסגלים בתורה‬ ‫והמעשים כדי שיתחייב במצות‪ ,‬עושה לו בגד של ד’‬ ‫ובמצות הולכין ומתקרבין לבית עולמים דהיינו חיים‬ ‫כנפות כדי שיקיים מצות ציצית‪ ,‬קונה לו חמץ קודם‬ ‫הנצחיים‪.‬‬ ‫הפסח כדי שיקיים מ”ע דתשביתו‪ ,‬אוכל פת ביו”ט‬ ‫רשעים קבורים עוד גרועים מרשעים מתים‬ ‫של סוכות כדי שיתחייב בסוכה‪ ,‬וכדומה‪.‬‬ ‫ובדרשה לשבת שובה אמרתי דרשעים קבורים היינו‬ ‫וזה שכתוב מצוה כמאמרה‪ ,‬כמו שנאמרה בתורה‪,‬‬ ‫עוד גרועים מרשעים הקרוים מתים‪ ,‬דעיין בטורי זהב‬ ‫ויתבאר עוד הראיה מהלשון שומר מצוה‪ ,‬מלשון‬ ‫(יורה דעה סימן שד”ם סעיף קטן א) שכתב כי עד שיסתום‬ ‫(בראשית לז יא) ואביו שמר את הדבר‪ ,‬שמחכה וממתין‬ ‫הגולל שומע המת ויודע כל מה שמדברים‪ ,‬וזה רמז‬ ‫עליה מתי תבא לידו ויקיימה‪ ,‬וזהו זכות גדול עכ”ל‪.‬‬ ‫לרשע ששומע עוד תוכחת מוסר כי אם אמנם שכבר‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת שבת ‪ -‬דף סג א)‬ ‫מת בכל זאת עוד שומע באזניו‪ ,‬אבל הרשעים שאינם‬ ‫שומעים עוד כלל תוכחה ומוסר‪ ,‬מכונים בשם‬ ‫רשעים “קבורים” כי משנסתם הגולל המת לא ידע‬ ‫ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו‬ ‫ולא ישמע עוד שום דבר‪ ,‬ואמר לנו שלמה המלך ע”ה‬ ‫וממקום קדוש יהלכו וישתכחו‬ ‫בעיר אשר כן עשו (ח‪ ,‬י)‬ ‫שראה דבר פלא‪ ,‬ובכן ראיתי רשעים קבורים שהמה‬ ‫רשעים בתכלית‪ ,‬ואף על פי כן ובאו גם כן לפעמים‬ ‫אף אחר שנקברו ושבו לעוה״ז בגלגול‪,‬‬ ‫בבתי כנסיות בראש השנה‪ ,‬יום הכפורים והושענא‬ ‫מ״מ אינם זוכרים העבר ואינם שבים‬ ‫רבה ומתקרבים אל הקדושה‪ ,‬אפס אל תחשוב‬ ‫בשל”ה הקדוש (פרשת כי תצא) כתב בשם מהר”ש‬ ‫כי נשאר אצלם ניצוץ הקדושה מימים הקדושים‬ ‫אלקבץ הלויגעק  ז”ל וכן כתב גם האלשיך ז”ל דקאי‬ ‫ומקומות הקדושים‪ ,‬כי אך יצא יצאו וממקום קדוש‬ ‫על הרשעים הבאים בגילגול‪ ,‬וזה שכתוב ובכן ראיתי‬ ‫יהלכו כבר הכל נשנה וישתכחו בעיר אשר כן עשו‬ ‫רשעים קבורים ובאו‪ ,‬כי אחרי שנקברו עוד שבו אל‬ ‫בבית הכנסת‪.‬‬ ‫העולם הזה וישתכחו בעיר אשר כן עשו‪ ,‬אינם זוכרים‬ ‫מה שעבר עליהם בשכר ואינם נותנים לב לשוב אל‬ ‫ואם תאמר למה באים כלל כיון שאין רצונם שישאר‬ ‫ה’‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫בהם רוח קדושה רוח דעת ויראת ה’‪ ,‬לזה אמרו‬ ‫חז”ל (ומובא ברש”י ז”ל כאן) אל תקרי וישתכחו אלא‬ ‫ובספר כליל תפארתדעק  (דרוש ג) הביא בשם בעל‬ ‫וישתבחו‪ ,‬שרצונם להשתבח ולהתפאר שגם להם‬ ‫כלי חמדההעק  (בדרוש א’ לפרשת במדבר) פירש על דרך‬ ‫יש בית הכנסת מפואר ועבודת ה’ נאה ומשובח‬ ‫שאמרו חז”ל (מדרש תנחומא וזאת הברכה ז) רשעים‬ ‫(שיינער גאטטעס ‪ -‬דיענסט) והבן‪.‬‬ ‫בחייהם קרוים מתים וכאלו הם קבורים בחייהם‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫געק‪ .‬רבי שלמה הלוי אלקבץ זצ״ל הי׳ מגדולי מקובלי צפת‪ .‬תלמיד מהר״י טייטצאק והרמ״ק זצ״ל‪ ,‬ידוע כמחבר הפיוט לכה דודי‪ .‬נלב״ע‬ ‫של״ז בערך‪ ,‬ומנו״כ בביה״ק הישן בצפת‪.‬‬ ‫דעק‪ .‬להג"ר צבי הירש ב"ר מאיר‪ .‬נדפס תק"פ‪.‬‬ ‫העק‪ .‬להג"ר שמואל לאנייאדו זצ"ל‬ ‫זסר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫פרק ט‬ ‫ראה חיים עם אשה אשר אהבת‪ ,‬שיראה חייו‪ ,‬שלא‬ ‫יפסידם ע”י אשתו ע”ש‪.‬‬ ‫בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן‬ ‫על ראשך אל יחסר (ט‪ ,‬ח)‬ ‫ב‪ .‬וירמוז עוד שלא יבטל מלימודו בעת ההיא כמו‬ ‫בכל עת תחשוב כאלו אתה מוכן למות‬ ‫שכתב עליהם בעל עוללת אפרים “כותבין כתובה‬ ‫ותלבש התכריכין והבגדים הלבנים‬ ‫לאשה וגט לתורה”‪ ,‬רק יקבע עתים לתורה כי היא‬ ‫‪...‬בכל עת תהיה חושב כאלו אתה מוכן למות ותלבש‬ ‫חיינו ואורך ימינו‪.‬‬ ‫התכריכין והבגדים הלבנים‪ ,‬וצריך שתכין התכריכין‬ ‫והנה התורה נקראת חיים כמו שנאמר באבות דר’‬ ‫לעצמך לפי שבחשבך זה שמן על ראשך אל יחסר‬ ‫נתן (סוף פרק ל”ד) שנאמר עץ חיים היא למחזיקים‬ ‫ותשתדל ללכת בדרכי התורה והיראה ולהאיר כשמן‬ ‫בה‪ ,‬וז”ש ראה חיים דהיינו התורה עם אשה אשר‬ ‫הטוב (יד יוסףועק  פרשת ויחי) ‪.‬‬ ‫אהבת דאף דלקחת אשה מ”מ לא תפסוק עבור‬ ‫שיהיו מידותיו בתכלית הנקיות‬ ‫זה מללמוד‪.‬‬ ‫ואז יוכל להאיר לאחרים‬ ‫ג‪ .‬וירמוז עוד למה שאמרו חז”ל (ביצה ל”ב ע”ב) ג’‬ ‫או יאמר‪ ,‬דשמן הוא מאיר לעולם והוא משל על‬ ‫חייהן אינם חיים וכו’ ומי שאשתו מושלת עליו עיין‬ ‫המזכה את הרבים ואחד מתנאי המזכה הרבים הוא‬ ‫שם‪ ,‬וזה שכתוב ראה חיים עם אשה וגו’ שיראה‬ ‫שיהיה הוא נקי מעבירות‪ ,‬דאי לא כן הלא יאמרו‬ ‫שיהיה הוא המושל באשתו‪ ,‬ואז חייו יהיו חיים מה‬ ‫לו (סנהדרין יח א) קשוט עצמך [ואחר כך קשוט‬ ‫שאין כן להיפוך‪.‬‬ ‫אחרים] וכו’ [וכן יאמרו] (ערכין טז ב) טול קורה [מבין‬ ‫עיניך] וכו’‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ויש לומר עוד לפי מה שכתוב באבות דר’ נתן‬ ‫הנ”ל דהקב”ה נקרא חיים‪ ,‬אם כן יש לומר דזה כוונת‬ ‫וזה שכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים‪ ,‬בגדים רומז‬ ‫שלמה המלך ע”ה דגם אהבת האשה יהיה לשם‬ ‫למדות שיהיו בתכלית הנקיות כתלג חיור ואם כן‬ ‫הקב”ה על דרך (משלי ג ו) בכל דרכיך דעהו (עיין באורח‬ ‫תעשה אז ושמן על ראשך לא יחסר שתוכל להאיר‬ ‫חיים סי’ רל”א)‪ .‬וזה שנאמר ראה חיים עם אשה אשר‬ ‫לעולם כשמן ולהדריכם בדרכי התורה וא”ש‪.‬‬ ‫אהבת וק”ל‪.‬‬ ‫ה‪ .‬וכן יש לומר עוד לפי מה שאמרו שם דגמילות‬ ‫ראה חיים עם אשה אשר אהבת (ט‪ ,‬ט)‬ ‫חסדים וצדקה נקרא חיים‪ ,‬וידוע דאשה עיניה צרה‬ ‫אזהרה על כמה דברים שנקראו ״חיים״‬ ‫באורחין (ברכות יח ב)‪ ,‬לכך הזהיר ואמר ראה חיים‬ ‫עם אשה אשר אהבת שלא יטה בענין החיים דהיינו‬ ‫א‪ .‬פירש עוללת אפריםזעק  (מאמר של”ב) על דרך (משלי‬ ‫צדקה וגמ”ח אחר עצת האשה אשר אהב וק”ל ותן‬ ‫לא ג) אל תתן לנשים חילך‪ ,‬כי רבוי התשמיש מזיק‬ ‫לחכם ויחכם עוד]‪.‬‬ ‫לאדם ורוב מתים מרבוי תשמישחעק ‪ ,‬וזה שכתוב‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫ועק‪ .‬להג"ר יוסף צרפתי זצ"ל אב״ד אדרינופול (דרוש רביעי)‪ .‬נלב״ע שנת ת׳‪.‬‬ ‫זעק‪ .‬לבעל כלי יקר זצ״ל‪.‬‬ ‫חעק‪ .‬עיין רמב"ם הלכות דעות פרק ד הלכה יט‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫חסר‬ ‫וגם לא לחכמים לחם וגם לא‬ ‫כל אשר תמצא ידך לעשות‬ ‫לנבונים עושר (ט‪ ,‬יא)‬ ‫בכחך עשה (ט‪ ,‬י)‬ ‫אם הי’ לנבונים עושר אז בוודאי הי’ לחכמים לחם‬ ‫תעשה תשובה בעודך בכוחך הראשון ותגבורת‬ ‫התאוה‪ ,‬ולא תמתין עד ימי זקנותך‬ ‫הביא בספר שיחת חולין של ת”ח‪ :‬ואני שמעתי כן‬ ‫ר”ל כל מה שאתה יכול לעשות תשובה לתקן מה‬ ‫בשם ההפלאה זצ”ל כי נבון הוא גדול מחכם ומבין‬ ‫שחטאת‪ ,‬הנה בעודך בכוחך הראשון ותגבורת‬ ‫מעלת החכם‪ ,‬ואם היה לנבונים עושר אז בוודאי היה‬ ‫התאוה עשה‪ ,‬ולא תמתין עד ימי זקנותך בסור כוחך‬ ‫לחכמים לחם‪ ,‬כי הנבונים היו מחזיקים אותם ונותנים‬ ‫ותאותך‪ ,‬כי אז לא יהיה התשובה כדבעי כמו שאמרו‬ ‫להם פרנסה‪ ,‬אך כיון שאין לנבונים עושר לכן אין‬ ‫חז”ל (יומא פו ב) היכי דמי תשובה אמר ר׳ יהודה באותו‬ ‫לחכמים לחם וא”ש‪.‬‬ ‫מקום באותו פרק [באותו אשה] וכו’‪.‬טעק ‪.‬‬ ‫פרק י‬ ‫‪spacer‬‬ ‫לפי גודל שלימותו‪ ,‬אפילו חטא קטן‬ ‫זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר‬ ‫יחשב לו גדול לפי ערכו‬ ‫מחכמה מכבוד סכלות מעט (י‪ ,‬א)‬ ‫[וזהו טעמו של בעל המזרחי פרשת פינחס אצל‬ ‫האיש היקר והחשוב מצד החכמה הנכבדת‬ ‫(במדבר כה יד) ושם איש ישראל המוכה וגו’‪ ,‬כי אמרו‬ ‫שבו‪ ,‬יקלקלהו אפילו מעט סכלות‬ ‫עליו שנתייחס הרשע לגנאי‪ ,‬ולכאורה נראה שאינו‬ ‫על ספר הכוזרי (מאמר‬ ‫עיין בפירוש קול יהודא‬ ‫פק‬ ‫אלא לשבח באמרו נשיא בית אב לשמעוני‪ ,‬והוא‬ ‫ראשון סימן צ”ג) כמו שהשמן המבושם יתקלקל לסבה‬ ‫ז”ל ביאר הגנאי מן ההקדמה הנזכרת כי כל הגדול‬ ‫קלה מאוד כזבובי מות הנופלים לתוכו‪ ,‬שאפילו‬ ‫מחברו חטאו גדול ממנו ונמצא שהכתוב הזה נשאהו‬ ‫האדם מהם יבאישהו‪ ,‬ויעלה בו אבעבועות‪ ,‬מה‬ ‫וישליכהו‪.‬‬ ‫שלא יקרה בשמן אחר בלתי חשוב כמוהו‪ ,‬כן האיש‬ ‫ויומלץ על זה מאמר הכתוב (תהלים לב א) “אשרי נשוי‬ ‫היקר והחשוב מצד החכמה הנכבדת שבו‪ ,‬יקלקלהו‬ ‫פשע כסוי חטאה” שעם היותו כסוי חטאה קלה‪ ,‬הוא‬ ‫סכלות מעט‪ ,‬וחטא קטן אשר בזולתו לא יחשב‪ ,‬לו‬ ‫נשוי פשע שמנשאים ומגדלים את חטאו‪ ,‬כאלו היה‬ ‫פגול יהיה משחתו בו מום בו‪ ,‬שכל הגדול מחבירו‬ ‫פשע‪ ,‬לא חטאה‪ ,‬כי אמנם זה יקרהו לשלימותו‪ ,‬כי‬ ‫חטאו גדול ממנואפק ‪ ,‬וכמו רושם הכתם הניכר מאוד‬ ‫על כן חטאו הקטן יחשב לו גדול לפי ערכו עיי”ש]‪.‬‬ ‫על בגד יקר וחשוב יותר מבזולתו‪.‬‬ ‫‪dingbat‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫טעק‪ .‬הבאנו דבר זה בפניני המועדים ‪ -‬ימים נוראים ויין מה שביאר בזה רבינו הפסוק השיבנו ה׳ אליך ונשובה עיי״ש עוד ‪.‬‬ ‫פק‪ .‬לרבי יהודה מוסקאטו זצ״ל‪ .‬מגדולי חכמי ומשוררי איטליה‪ .‬מח״ס נפוצות יהודה דרשות נלב״ע ה׳ש״ן‪.‬‬ ‫אפק‪ .‬ע״פ לשון הגמרא בסוכה נב א ״כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו״‪ ,‬וכוונתו נראה‪ ,‬דמפני גודלו‪ ,‬חטאו הקל חמור יותר משאר בנ״א‪.‬‬ ‫טסר‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫בלבו לימינו לתורה ומצות המכונים בשם ימין כמו‬ ‫בעל לשון הרע מניח כל המעלות שיש‬ ‫לאדם ועומד רק על החסרונות שלו‬ ‫שנאמר (דברים לג ב) מימינו אש דת למו‪ ,‬ובספרי‬ ‫המקובלים קראו לצד הקדושה סטרא דימינא‪ ,‬ולב‬ ‫ולענ”ד נראה דידוע שהזבוב הוא משל לבעל לשון‬ ‫כסיל משתמש בלבו לשמאלו לצד הטומאה המכונה‬ ‫הרע‪ ,‬דכמו שהזבוב פורח על הגוף ממקום למקום‬ ‫סטרא דשמאלא‪.‬‬ ‫ולא יעמוד לנוח עד שמוצא פצע וחבורה ומכה טריה‬ ‫לשאוב זוהמא ממנה‪ ,‬כן גם בעל לשון הרע מניח כל‬ ‫המעלות שיש לאדם ועומד רק על החסרונות שלו‪,‬‬ ‫וכשיש לאיזה חכם סכלות וחסרון מעט הוא דבר‬ ‫לב החכם לבו ומחשבתו בביהמ״ד ע״כ הולכין לימין‪,‬‬ ‫ולב הכסיל בבית המשתה ע״כ הולכין לשמאלו‬ ‫יקר אצל הבעל לשון הרע יותר מן החכמה והכבוד‬ ‫הנמצא בו‪ ,‬כי זה כל חפצו להטיל מום בקדשים‪ ,‬ויגיל‬ ‫ולענ”ד נראה על פי מה שכתב הגאון ר’ אלעזר‬ ‫וישמח במצאו מום וחסרון בתלמיד חכם כמוצא‬ ‫פלעקלסגפק  ז”ל בספר עולת צבור על מאמר חז”ל‬ ‫שלל רב‪.‬‬ ‫(קידושין ל ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית‬ ‫המדרש‪ ,‬דיצר טוב הוא ילד חכם ויצר הרע הוא מלך‬ ‫וזה שכתוב זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח‪ ,‬כאשר‬ ‫זקן וכסיל‪ ,‬ולכך היצר הרע בא בטענה שראוי לכבד‬ ‫הזבובי מות כל חפצם ומאויים להבאיש שמן רוקח‪,‬‬ ‫הזקן ואם חכמה אין כאן זקנה יש כאן‪ ,‬אבל הלא‬ ‫כן יקר מחכמה מכבוד אצל הבעל לשון הרע הסכלות‬ ‫אמרו חז”ל במסכת בבא בתר (קכ א) במסיבהדפק  הלך‬ ‫מעט שמוצא באדם כדי שיוכל להבאיש את ריחו‬ ‫אחר חכמה‪ ,‬ואם כן בבית המדרש הולכין בתר חכמה‬ ‫בעיני ההמון‪ ,‬וא”ש‪.‬‬ ‫ושם קדימה ליצר טוב ילד חכם יניק וחכים‪ ,‬ולכך‬ ‫משכהו לבית המדרש‪.‬‬ ‫לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו (י‪ ,‬ב)‬ ‫וזה שכתוב לב חכם יען שלבו ומחשבתו תמיד בבית‬ ‫החכם משתמש בלבו לימינו לתורה ומצות‬ ‫המדרש ושם הולכין אחר החכמה‪ ,‬על כן פונה לימינו‬ ‫והכסיל משתמש בלבו לשמאלו לצד הטומאה‬ ‫ליצר טוב שהוא נתון בימינו כדאיתא במדרש רבה‬ ‫(פרשת מטות) אבל ולב כסיל שהוא תמיד במסיבה‬ ‫עיין מה שכתב בזה בספר נחל אשכול להגאון‬ ‫כמו שכתוב לעיל (ז ד) ולב כסילים בבית שמחה‪ ,‬ושם‬ ‫חיד”א ז”ל‪.‬‬ ‫הולכין אחר הזקנה‪ ,‬על כן פונה לשמאלו ליצר הרע‬ ‫וידיד נפשי הרבני החריף ובקי מו”ה נפתלי‬ ‫שהוא נתון בשמאלו‪ ,‬וא”ש‪.‬‬ ‫ליעבערמאן נ”י מפה אמר כי נודע (ירושלמי ברכות א‪,‬‬ ‫ה) דעינא ולבא תרי סרסורי דעבירה עין רואה ולב‬ ‫וגם בדרך כשהסכל הולך אחר לבו‬ ‫חומדבפק ‪ ,‬אמנם באמת לא ניתנו אלו ח”ו לרעה‪ ,‬אלא‬ ‫חסר ואמר לכל סכל הוא (י‪ ,‬ג)‬ ‫אדרבה לראות ולחמוד תורה ומצות וכל מדה נכונה‪,‬‬ ‫וזה שאמר הכתוב (במדבר טו לט) ולא תתורו אחרי‬ ‫לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם‪ ,‬כי לא‬ ‫בספר מדבר יהודא להרב מהו’ יהודא אריה די‬ ‫ניתנו לתכלית זה אלא אדרבה למען תזכרו ועשיתם‬ ‫מודינאהפק  ז”ל בדרשה הראשונה בק”ק וויניציא‬ ‫את כל מצותי וגו’‪ ,‬וזה שכתב לב חכם משתמש‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫בפק‪ .‬לא תנאף לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם א"ר לוי ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה דכתיב (משלי כג) תנה בני לבך לי ועיניך‬ ‫דרכי תצרנה אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי‪.‬‬ ‫גפק‪ .‬בעל שו״ת תשובה מאהבה‪ ,‬ותלמידו המובהק של בעל נודע ביהודה זצ״ל‪.‬‬ ‫דפק‪ .‬וברש״י במסיבה ‪ -‬של משתה וה"ה לנישואין‪.‬‬ ‫הפק‪ .‬רב דרשן ומשורר מחכמי איטליה‪ .‬חיבר פיוט ״יום זה יהי משקל לכל חטאתי״ ליום כיפור קטן‪ ,‬נלב״ע ת״ח‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫ער‬ ‫ותתרשל לעמוד נגדו‪ ,‬יניח עליך חטאים גדולים‪.‬‬ ‫יע”א‪ ,‬פירש שהסכל הולך ואינו מדבר אז לבו חסר‪,‬‬ ‫שאין שום אדם יודע מה שבלבו ומחשבת לבו חסר‬ ‫אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל‬ ‫לכל‪ ,‬אך כאשר “ואמר לכל” שאומר בפני כל רעיוני‬ ‫וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה (י‪ ,‬י)‬ ‫ומחשבות לבו‪ ,‬אז ניכר כי סכל הוא‪.‬‬ ‫כמו שיברזל צריך הכשר ותיקון‪ ,‬כן החכם‬ ‫ללמוד תורה הק׳ צריך הכשר ותיקון‬ ‫אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל‬ ‫תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים (י‪ ,‬ד)‬ ‫מלת ״לא״ מושך עצמו ואחר עמו ור”ל כשהברזל‬ ‫קהה אין פניו צלולים גם אינו יכול לגבר חיילים בענין‬ ‫לא יקבל אדם שררה על הצבור‪ ,‬כי אם יתרשל‬ ‫מלאכתו לעשות מלאכתו כתיקונו והרי שהברזל‬ ‫מלהוכיחם נחשב כאילו הוא החטא‬ ‫צריך הכשר לצורך מלאכתו‪ ,‬וממנו נקח ראיה שגם‬ ‫עיין מה שכתב בזה בזה בספר נחל אשכול להגאון‬ ‫החכם למלאכתו בתורה וחכמה צריך הכשר‪ ,‬והוא יתן‬ ‫חיד”א ז”ל‪.‬‬ ‫לגוף חלק בהנאות הגשמיות‪ ,‬ואז תהי הנפש מוכנת‬ ‫לכונן רעיונה‪ ,‬אלא שמסיים בנמשל ויתרון הכשיר‬ ‫וידיד נפשי הה”ג מו”ה יצחק שווייגער נ”י‬ ‫חכמה‪ ,‬ההכשר לצורך החכמה הוא מן הצורך יותר‬ ‫מטאפאלשאן יע”א כתב לי‪ :‬בא להורות שלא יקבל‬ ‫מן ההכשר בברזל לעשות מלאכתו (טל אורות פ”ה ע”ב‬ ‫אדם שום שררה וממשלה על הצבור‪ ,‬כי אם יתרשל‬ ‫בשם הרב המאירי ז”ל)‪.‬‬ ‫להוכיחם ולהסיר מכשול מקרב עמו חטאת הקהל‬ ‫הוא אשר נשיא יחטא‪ ,‬ונחשב כאלו הוא החוטא‬ ‫נגד החוקרים דיבר‪ ,‬כשלא ישיגו הדברים‬ ‫בתחילת שכלם חוקרים תיכף‬ ‫ונשא עליו את כל עונותם‪.‬‬ ‫ובפירוש תעלומות חכמה לגאון יעקב מליסא ז”ל‬ ‫וזה שכתוב אם רוח המושל תעלה עליך‪ ,‬אל‬ ‫כתב שאמר זה נגד החוקרים כשלא ישיגו הדברים‬ ‫תאבה להיות מושל רק מקומך הראשון אל תנח‬ ‫בתחילת שכלם חוקרים תיכף‪ ,‬ולזה אמר בדרך‬ ‫ותמאן לקבל התמנות ושררות‪ ,‬כי מרפאופק  (יעדע‬ ‫משל‪ ,‬אם קהה הברזל‪ ,‬כי כמו שהחרב אינה לטושה‪,‬‬ ‫שוואכהייט) יניח עליך חטאים גדולים כיון שיש בידו‬ ‫וחיילים יגבר בתמיה‪“ ,‬ויתרון הכשיר חכמה” יותר‬ ‫למחות וא”ש‪.‬‬ ‫על זה בעי הכשר והכנה לחכמה‪ ,‬והן רוצים להשליך‬ ‫פנת התורה מחמת שכלם המושלח בלא דעת‬ ‫ולימוד הקדמות הצריכין לכל דבר (רמב”ם במורה‬ ‫צריך לשמור מאוד מחטא הראשון‬ ‫נבוכים) עכ”ל‪.‬‬ ‫שלא יהיה אחיזה כלל ליצר הרע‬ ‫[עוד יש לפרש] על פי מה שאמרו ז”ל דהאדם‬ ‫צריך לשמור מאוד מחטא הראשון שלא יהיה‬ ‫כשנחלש כח היצה״ר‪ ,‬ולא קלקל פניו‬ ‫אחיזה כלל ליצר הרע כי לפתח חטאת רובץ ועבירה‬ ‫ע״י עבירות‪ ,‬יעשה חיל נגד היצה״ר‬ ‫גוררת עבירה‪.‬‬ ‫וידיד נפשי הה”ג מהו’ יצחק שווייגער נ”י‬ ‫ולזה אמר אם רוח המושל תעלה עליך דהיינו יצר‬ ‫מטאפאלשאן יע”א כתב לי דקאי על היצר הרע‬ ‫הרע שרוצה למשול בך‪ ,‬מקומך על תנח‪ ,‬יהיה‬ ‫שנקרא ברזל כמו שאמרו חז”ל (קידושין ל ב) אם‬ ‫איתן מושבך‪ ,‬כי מרפא ר”ל אם בתחלה תהיה רפא‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫ופק‪ .‬עיין באבן עזרא‪ :‬ויותר נכון היות מרפא פועל מ'הבניין הכבד' ‪ ,‬שממנו "הרפה לה" (מ"ב ד ‪ ,‬כז) ‪ ,‬והאל"ף במקום ה"א ‪ ,‬כאל"ף "על‬ ‫כן הוא מרפא" (יר' לח ‪ ,‬ד) שהוא מ'הבניין הכבד'‪ .‬והעניין ‪ ,‬כי העוזב הממשלה יעזוב חטאים גדולים‪.‬‬ ‫אער‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ ואמר אם‬ ‫לשחוק עושים לחם ויין ישמח‬ ‫קהה‪ ,‬כתב המצודות מלשון כהה הנגע‪ ,‬שנחלש כח‬ ‫חיים והכסף יענה את הכל (י‪ ,‬יט)‬ ‫של ברזל‪ ,‬ויזכה גם כן “והוא לא פנים קלקל” על ידי‬ ‫כיון שהכסף יענה את הכל‪ ,‬צריכים‬ ‫עבירות כידוע שנרשמים בפניו עונותיו ופשעיו כמו‬ ‫סעודות לחם ויין להביא שמחה‬ ‫שאמר הרב הצדיק מו”ה ברוך מעזיבעזיר זצ”ל (גיטין‬ ‫ב א) ״בפני נכתב ובפני נחתם״זפק ‪.‬‬ ‫נראה לי פירוש יענה מלשון עינוי וכמו שכתבתי‬ ‫לעיל קאפיטל א’ הוא ענין רע‪ ,‬נתן אלקים לבני האדם‬ ‫גם וחיילים יגבר‪ ,‬יעשה חיל גדול ויגבר נגד יצר הרע‬ ‫לענות בו ופירש אבן עזרא בשם יש אומרים שהוא‬ ‫וחיילותיו‪ ,‬כל אלה הוא יתרון של הכשיר חכמה כי‬ ‫מלשון עינוי עיין שם‪ .‬והנה אם היה לבני האדם די‬ ‫על ידי עסק התורה וחכמה יוכל לזכות למדריגה זו‪.‬‬ ‫כסף ודי זהב ולא היה חסר להם מאומה‪ ,‬לא היו‬ ‫צריכים לעשות כל כך פעולות לעורר השמחה על ידי‬ ‫אם ישוך הנחש בלי לחש מה‬ ‫סעודות ויין המשמח הלב‪ ,‬כי גם בלא זה היו שמחים‪,‬‬ ‫יתרון לבעל הלשון (י‪,‬יא)‬ ‫רק על ידי שהכסף יענה את הכל ובני אדם מעונים‬ ‫האיש אשר כחץ שחוט לשונו להזיק לבני אדם‬ ‫ומדוכאים מחמת חסרון הכסף כי נורא הוא‪ ,‬לכן‬ ‫בלשון מדברת‪ ,‬במה הוא יותר מן הנחש המזיק‬ ‫כשרוצים לשמוח מוכרחים לעשות פעולות לעורר‬ ‫ירצה כי יתרון הלשון לא בראה ה’ רק כדי להודות‬ ‫השמחה על ידי מאכל ומשתה היין‪.‬‬ ‫ולהלל לשבח הבורא‪ ,‬אבל זה האיש אשר כחץ שחוט‬ ‫וזה שכתוב לשחוק עושים לחם‪ ,‬למען יוכלו לשחוק‬ ‫לשונו להזיק לבני אדם בלשון מדברת מה יתרון לו‬ ‫ולשמוח עושים לחם (פירש רש”י סתם סעודה גדולה‬ ‫על הנחש? הלא הנחש תוכל להזיק בני אדם אף שאין‬ ‫קרוי לחם) וגם מביאין יין אשר ישמח חיים‪ ,‬והטעם‬ ‫לה לחש (מלת לחש לשון דיבור כמו לוחש לחשים או בלשון‬ ‫שצריכים לעשות כל כך פעולות כדי שיוכלו לשמוח‪,‬‬ ‫הגמרא גחין ולחיש)‪ ,‬ומחמת שאתה רואה כי יוכל הנחש‬ ‫הוא משום והכסף יענה את הכל‪ ,‬שהכסף יענה ויכניע‬ ‫לישוך בלי לחש אף שאין לה לשון מדברת‪ ,‬אם כן‬ ‫את כל בני האדם‪ ,‬לכן בלתי לחם רב ויין המשמח לב‪,‬‬ ‫מה יתרון לבעל הלשון ואיככה היתה בריאת הלשון‬ ‫שבת כל משוש וערבה כל שמחה וא”ש‪.‬‬ ‫לריק ולבטלה (כליל תפארת דרוש י”א)‪.‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫זפק‪ .‬הובא בספר בוצינא דנהורא‪ ,‬ליקוטי תורת הרה״ק ר׳ ברוך ממעזיבוז זצ״ל‪ .‬י״ל פיעטריקוב תרמ״ו‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫בער‬ ‫פרק י”א‬ ‫תלמוד עם אחרים ואל תדאג שתפסיד עי״ז מהשלמת‬ ‫נפשך‪ ,‬כי ברוב הימים שיוסיפו לך תוכל להשלימו‬ ‫שלח לחמך על פני המים כי‬ ‫ברוב הימים תמצאנו (יא‪ ,‬א)‬ ‫ידוע מדת חנוך שהתהלך עם ה’ הוא לבדו ולא הועיל‬ ‫לאחרים בתוכחתו ולכן איננו כי לקח אותו אלקיםצק ‪,‬‬ ‫תזהיר ותורה הדרך טובה לעם‪ ,‬אף‬ ‫כי חיש מהר השלים נפשו ולא האריך ימים כבני‬ ‫שדומה לך שהדברים לא יועילו‬ ‫דורו‪ ,‬אמנם לא זהו הדרך הנכון‪ ,‬כי אמרו (אבות ב ח)‬ ‫פירוש שתמצאנו למעות שנתת עם הוספת רוב‬ ‫אם למדת תורה אל תחזיק טובה לעצמך לבד אלא‬ ‫הימים שתזכה ביחד לעושר ואריכות ימים (מפירוש‬ ‫תלמוד גם עם אחרים למען יזכו גם בני דורך לעלות‬ ‫עטרת שמואלחפק )‪.‬‬ ‫בסולם השלימות‪ ,‬ואף שעל ידי זה יתאחר שלימותך‬ ‫כי אם תתן לאחרים חילך אזי לא תוכל להתבודד‬ ‫וכולל עוד אזהרה לחכם שאף אם רואה שאין הדור‬ ‫ולהשלים נפשך מהר כרצונך‪ ,‬עם כל זה ֵיֵ ָָרצה זה יותר‬ ‫מקבלים תוכחה מכל מקום יוכיח אותן‪ ,‬ולחם הוא‬ ‫לפני הקב”ה משאתה תמהר ותעוף השמים ובני דורך‬ ‫כינוי לתורה‪ ,‬ואמר‪ ,‬תזהיר ותורה הדרך טובה לעם‪,‬‬ ‫ירדו מטה מטה על כי אין להם מנהיג ומנהל שיורה‬ ‫אף שדומה לך שהדברים לא יועילו להדור ההוא‪,‬‬ ‫אותם הדרך ילכו בה‪ ,‬ואמר המשורר (תהלים לז טז)‬ ‫ודומה לך שאתה שולח תורה לעם כשולח לחם על‬ ‫טוב מעט לצדיק כלומר יותר ניחא ליה שיעלה רק‬ ‫פני המים שאין בו תועלת‪ ,‬על כן אני אומר לך שאין‬ ‫מעט מעט בהשלמת נפשו‪ ,‬מהמון כלומר משיהיה‬ ‫בזה כלום‪ ,‬כי ברוב הימים תמצאנו‪ ,‬כי אי אפשר שלא‬ ‫לו המון רב לו לעצמו‪ ,‬ועל ידי זה רשעים רבים ירבו‬ ‫יכנס בו איזה דבר באיש אחד ברוב ימים (תעלומות‬ ‫בעולם מבלי מנהיג ומוכיח‪.‬‬ ‫חכמה לגאון יעקב מליסא ז”ל)‪.‬‬ ‫אמנם הלא כבר ידוע מבעל חתם סופראצק  זצ”ל שאין‬ ‫הגם דהתוכחה אינו פועל לפי שעה‪ ,‬אבל כשירבו‬ ‫להמוכיחים גירעון על ידי שקוראים בשם ה’‪ ,‬כי על‬ ‫לו הימים ויזקין‪ ,‬אז יזכור כל המוסר והתוכחה‬ ‫ידי זה מאריכים ימים‪ .‬ופירש הוא ז”ל (דברים כח יא)‬ ‫ועל פי דרכו בקודש יש לומר דהגם דהתוכחה אינו‬ ‫והותירך ה’ לטובה בשביל פרי בטנך אף כי כתב‬ ‫פועל לפי שעה שהתאוה גוברת עליו‪ ,‬אבל ברוב‬ ‫הרמב”ם אשרי מי שחתמו ימיו במהרהבצק ‪ ,‬אבל מי‬ ‫הימים דהיינו כשירבו לו הימים וישקין אז יזכור כל‬ ‫שחי בשביל אחרים מאריך הקב”ה ימיו למען יבצע‬ ‫המוסר והתוכחה שאמר התלמיד חכם‪ ,‬ויהרהר‬ ‫מגמתו להכניס רבים תחת כנפי השכינה‪ ,‬ואם כן מה‬ ‫בתשובה על כל חטאיו ופשעיו (עיין דמשק אליעזר‬ ‫שממעט על ידי זה בהשלמת נפשו‪ ,‬יוכל להשלים‬ ‫פרשת תזריע מצורע אות ל”ו) וזה שכתוב שלח לחמך על‬ ‫בשנותיו שמוסיפים לו משמים עבור זה‪ ,‬וזה שכתוב‬ ‫פני המים כנ”ל כי על כל פנים ברוב הימים תמצאנו‬ ‫“שלח לחמך על פני המים” כלומר תלמוד גם כן עם‬ ‫כנ”ל וא”שטפק ‪.‬‬ ‫אחרים ותקרא בשם ה’ ואל תדאג שתפסיד על ידי זה‬ ‫מהשלמת נפשך “כי ברוב הימים״ שיוסיפו לך אודות‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫חפק‪ .‬הג״ר יצחק אליהו לאנדא זצ"ל‪ ,‬מגיד מישרים דוילנא‪ ,‬בעמ״ח כפלים לתושיה ועוד‪ .‬נלב״ע תרל״ז‪.‬‬ ‫טפק‪ .‬ועיין בפנינ ילקה״ג‪-‬פניני הנ״ך ‪ -‬יהושע מה שהבאנו דברי רבינו בפסוק ואך אם טמאה ארץ אחזתכם (יהושע כב יט)‪.‬‬ ‫צק‪ .‬בראשית ה כד‪ .‬ועיין בפניני התורה שם מה שכתב רבינו על דרך זה‪.‬‬ ‫אצק‪ .‬נדפס בהקדמת פיתוחי חותם לתשובות חת"ס יורה דעה‪.‬‬ ‫בצק‪ .‬החתם סופר בחידושיו למס' גיטין (נה‪ :‬ד"ה לא הי' סקריקון) כתב בזה"ל‪ :‬אך ידוע מ"ש רמב"ם באגרותיו כי לכל אדם ניתן מדה‬ ‫ופלס מה יתקן בעולמו וכשגמר תיקונו יפטר לעולם הבא ואשרי מי שחתם ימיו מהרה‪ ,‬אלו דבריו שם‪.‬‬ ‫גער‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫לשיטת הרמ”א ז”ל דמל תוך ח’ יצא‪,‬‬ ‫זה “תמצאנו” כלומר תמצא החסרון ותוכל להשלימו‬ ‫אמאי דוחה שבת נמהליה בערב שבת‬ ‫וק”ל (לשון ידיד נפשי הרבני החריף ובקי צ”ת כש”ת מו”ה‬ ‫תן חלק לשבעה וגם לשמונה (קהלת יא) ר’ אליעזר‬ ‫נפתלי ליעבערמאן נ”י מילדי ק”ק סענדריא יע”א)‪.‬‬ ‫אומר שבעה אלו ז’ ימי בראשית שמונה אלו ח’ ימי‬ ‫‪spacer‬‬ ‫מילהגצק ‪ ,‬ר’ יהושע אומר אלו שבעה ימי פסח‪ ,‬שמונה‬ ‫אלו שמונה ימי החג (עירובין מ ב)‬ ‫תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא‬ ‫תדע מה יהי’ רעה על הארץ (יא‪ ,‬ב)‬ ‫ועיין במהרש”א בחידושי אגדה דאיך יתפרש לפי זה‬ ‫סיפא דקרא הנ”ל כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ‬ ‫ביום השמיני זכות המילה מגנת ומצלת מן הסכנה‬ ‫יע”ש‪ ,‬ועדיין לא יצא ידי חובתו לפרש סיפא דקרא‬ ‫במדרש (קהלת רבה יא ה)‪ ,‬תן חלק לשבעה זה יום‬ ‫הנ”ל אליבא דר’ אליעזר דקאי על שבת ומילה‪,‬‬ ‫השבת וגם לשמונה זה המילה שניתנה בשמיני‪,‬‬ ‫דצק ‬ ‫ובקונטרס שערי מדע הנספח לספרי ברכת הנפש‬ ‫וקשה איך מתפרש סיפא דקרא כי לא תדע מה יהיה‬ ‫כתבתי על פי דברי אדמ”ו הגאון מהר”ם שיק ז”ל‬ ‫רעה על הארץ‪ ,‬וגם המשך שבת ומילה?‬ ‫שהבאתי לעיל‪ ...‬דמשום הכי לא אפשר למול‬ ‫התינוק בערב שבת משום דהמילה היא סכנה ועדיין‬ ‫(ועיין מה שכתב בזה בזה בתשובות כתב סופר [חלק יורה דעה‬ ‫אינו מצוה שיגן עליו יעויין שם‪ ,‬ולפי זה יש לומר‬ ‫סימן קי”ט] ד”ה ובדרוש אגדה וכו’ ותמצא נחת)‪.‬‬ ‫דקרא הכי קאמר תן חלק לשבעה זה יום השבת‪,‬‬ ‫ועל פי דרכו בקודש יש לומר עוד עוד על פי מה‬ ‫ואף על פי כן וגם לשמונה ‪ -‬זה מילה שניתנה בשמיני‬ ‫שכתב אדמו”ר זצ”ל בתשובות מהר”ם שיק (יורה דעה‬ ‫ודוחה את השבת‪ ,‬ואם תאמר לשיטת הרמ”א ז”ל‬ ‫סימן רמ”א) על קושית הש”ך (סימן רס”ב) דאם [אמרינן‬ ‫דמל תוך ח’ יצא‪ ,‬אמאי דוחה שבת נמהליה בערב‬ ‫ד]יצא במל תוך ח’ אמאי דוחה שבת‪ ,‬נמהליה‬ ‫שבת כקושית הש”ך ז”ל‪.‬‬ ‫בערב שבת? ותירץ אדמו”ר הגאון ז”ל דזכות מילה‬ ‫לזה אמר כי לא תדע מה רעה יהיה על הארץ‪ ,‬שמא‬ ‫מגנת ומצלת מן הסכנה כמו שכתב החתם סופר‪,‬‬ ‫ימות התינוק מחמת המילה‪ ,‬דבערב שבת עדיין‬ ‫וממילא בערב שבת דאז עדיין אינו מצוה שיגן עליו‬ ‫ליכא מצוה שיגן עליו‪ ,‬וא”ש נכון ב”ה‪.‬‬ ‫אין רשאין למול מפני הסכנה שמא ימות התינוק‬ ‫מחמת המילה‪.‬‬ ‫וכעת נראה לומר בפשיטות על פי מה שכתב הבעל‬ ‫הטורים בריש פרשת שמות שבשביל שבת ומילה‬ ‫וזה שכתוב תן חלק לשבעה זה יום השבת וגם‬ ‫ששמרו במצרים נגאלו יעויין שם‪ ,‬ולכן הזהיר שלמה‬ ‫לשמונה זה המילה בשמיני שדוחה שבת‪ ,‬ואם תאמר‬ ‫המלך ע״ה תן חלק לשבעה וגו’ שישמרו ישראל‬ ‫אמאי‪ ,‬נמהליה בערב שבת‪ ,‬לזה אמר כי לא תדע‬ ‫שבת ומילה‪ ,‬כי לא תדע מה רעה יהי’ על הארץ‪ ,‬שמא‬ ‫מה יהיה רעה על הארץ שמא ימות התינוק מחמת‬ ‫יחרב הבית ויגלו מארצם‪ ,‬ובזכות שבת ומילה יהיו‬ ‫המילה‪ ,‬וא”ש‪.‬‬ ‫(תנך ‪ -‬קהלת ‪ -‬תן חלק)‬ ‫נגאלים כמו שבזכות זה נגאלו ממצרים‪ ,‬וא”ש (ועיין‬ ‫ברש”י קהלת יא בפסוק הנ”ל ודו”ק)‪.‬‬ ‫[ועל דרך זה הביא רבינו בספר ילקוט הגרשוני על‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬קונטרס אחרון אחר מס׳ חגיגה)‬ ‫אגדות הש״ס‪ ,‬וז״ל‪]:‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫גצק‪ .‬והוסיף רבינו וז״ל‪[ :‬יש לכוין זה במאמר הגדה ש"פ שבעה מי יודע כו' לפרש מהו שבעה ומהו שמונה‪ ,‬לז"א שבעה אני יודע שבעה‬ ‫ימי שבתא‪ ,‬שמונה אני יודע שמונה ימי מילה‪ ,‬וכדרשה דר' אליעזר הנ"ל ודו"ק]‪.‬‬ ‫דצק‪ .‬על ברכי נפשי וט״ו שיר המעלות בלשון אידיש‪-‬טייטש‪ .‬פאקש תרע״א‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫דער‬ ‫בפני עצמו וזה חלק בפני עצמו ואין שייכין זה לזה‪,‬‬ ‫תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא‬ ‫ומה שכעת הם מחוברים הוי רק מטעם כי לא תדע‬ ‫תדע מה יהי’ רעה על הארץ‪ ,‬אם ימלאו‬ ‫מה רעה יהי’ על הארץ אם ימלאו העבים גשם על‬ ‫העבים גשם על הארץ יריקו וגו’ (יא‪ ,‬ב ‪ -‬ג)‬ ‫הארץ יריקו‪ ,‬כלומר אם ימלאו גשם אז בודאי על‬ ‫הארץ יריקו‪ ,‬ואם כן אם היה ימות הגשמים אם יפול‬ ‫מן הראוי שיהיה עצרת רחוק חמשים יום‬ ‫העץ בדרום ואם בצפון‪ ,‬כלומר אם יקבעו ישראל‬ ‫מחג הסוכות כמו שבועות מפסח‬ ‫דירתם בדרום או בצפון אז במקום שיפול שם יהוא‬ ‫עיין ילקוט הגרשוני חלק ג’ אות “שלש רגלים” בשם‬ ‫ולא יעלה עוד לרגל מחמת עבים והגשמים‪ ,‬לכך ראה‬ ‫הגאון ר’ שלמה קלוגר ז”ל בספרו קהלת שלמה על‬ ‫הקב”ה להיות שמיני עצרת תיכף כדי שיהיו כולם‬ ‫מגילה זו‪[ ,‬וז״ל‪]:‬‬ ‫בירושלים ולא שיש להם שייכות זה לזה‪ ,‬וא”ש עכ”ל‬ ‫בפרשת בלק (במדבר כב כח) מה עשיתי לך כי הכיתני‬ ‫ודפח”ח ש”י‪.‬‬ ‫(וכעת ראיתי שקדמו כבר בספר ישן דברי יאיר”‬ ‫הצק ‬ ‫זה שלש רגלים ופירש רש”י רמז לו אתה מבקש‬ ‫על התורה בסוף הספר בחידושי תורה לחג הסוכות ע”ש)‪.‬‬ ‫לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה‪ ,‬מימי‬ ‫‪spacer‬‬ ‫תמהתי‪ ,‬וכי אין לישראל מצות חשובות אחרות רק‬ ‫מה שחוגגים שלש רגלים בשנה?‬ ‫אם ימלאו העבים גשם על הארץ‬ ‫ונלע”ד לפרש על פי מה שכתב הגאון מו”ה שלמה‬ ‫יריקו ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון‬ ‫קלוגר זצ”ל בפירושו קהלת שלמה בפסוק (קהלת‬ ‫מקום שיפול העץ שם יהוא (יא‪ ,‬ג)‬ ‫יא ג) תן חלק לשבעה וגם לשמנה כי לא תדע מה יהיה‬ ‫מהתלמידים ניכר תוכו של הרב‬ ‫רעה על הארץ אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו‬ ‫ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם‬ ‫ובגמרא עבודה זרה (לא א) שם יהו פירותיו – וכתב‬ ‫יהוא‪ ,‬ואיתא במדרש תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי‬ ‫בחידושי מרן חתם סופר ז”ל שם‪ ,‬נראה לי פירוש‬ ‫החג וגם לשמונה ביום השמיני עצרת תהיה לכם וכו’‬ ‫הקרא אם ימלאו העבים גשם וגו’‪ ,‬פירוש שפע אלקי‬ ‫ופירש הנ”ל על פי מה שכתוב בילקוט פרשת פנחס‬ ‫וחכמתו‪ ,‬היינו גשם העבים על הארץ יריקו אפילו על‬ ‫שמן הראוי שיהיה עצרת רחוק חמשים יום מחג‬ ‫בלעם‪ ,‬ומרגלא בפומיה דאינשי‪ ,‬תלמידיו של אברהם‬ ‫הסוכות כמו שבועות מפסח‪ ,‬רק אז הוי ימות החמה‪,‬‬ ‫אבינו ע”ה ותלמידיו של בלעם הרשע‪ ,‬כי מהתלמידים‬ ‫ואפשר להם לשוב לביתם ולחזור לעלות לרגל‪ ,‬אך‬ ‫ניכר תוכו של הרב‪ ,‬כי אברהם אבינו ע”ה היה כמלאך‬ ‫בחורף דהוי ימות הגשמים‪ ,‬אמר הקב”ה איך אפשר‬ ‫ה’ צבאות‪ ,‬על כן ציוה את ביתו ואת בניו אחריו‬ ‫שיחזרו ויעלו‪ ,‬לכך עכבם תיכף עיין שם‪.‬‬ ‫ושמרו דרך ה’‪ ,‬ותלמידיו של בלעם הרשע כחשו בה’‬ ‫והפקירו בנותיהן להכשיל‪ ,‬והיינו אם ימלאו העבים‬ ‫והנה הצדיקים נקראים עץ כמו שכתוב (ישעיה סה כב)‬ ‫בשם גשם ויריקו חכמתם על אנשי הארץ אכתי ספק‬ ‫כימי העץ ימי עמי וכן (במדבר יג כ) היש בה עץ אם אין‬ ‫אם יפול העץ היינו החכם אם בדרום למיימינים או‬ ‫וכו’ ולכך אמר החכם שלא תאמר כי חג הסוכות‬ ‫בצפון למשמאילים ובמה יודע איפה‪ ,‬מקום אשר‬ ‫והעצרת יש להם התחברות יחד דוקא והם אחד‬ ‫יפול העץ שם יהו פירותיו ‪ -‬תלמידיו‪ ,‬מהם ִיִ ָוָ ַַדע מה‬ ‫ממש כדרך שהם מחוברים לפנינו‪ ,‬רק הם עניינים‬ ‫היה מעשה העץ הזה‪ ,‬וא”ש‪.‬‬ ‫מחולקים‪ ,‬ותן חלק לשבעה וגם לשמונה‪ ,‬דזה חלק‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫הצק‪ .‬להג"ר יאיר במוה"ר משה ציון זצ״ל מבראד‪ ,‬נדפס בשנת תפ"ט בהסכמות גאוני הדור‪.‬‬ ‫הער‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫עצבותם אחר מהרו וגו’‪[ ,‬וז״ל‪]:‬‬ ‫כי אם שנים הרבה יחיה האדם‬ ‫נלע”ד על פי העקרים שהבאתי לעיל בירמיה‬ ‫בכולם ישמח ויזכור את ימי החושך‬ ‫(קאפיטל ב) שמצד טבע העבירות עצמן שהן‬ ‫כי הרבה יהיו כל שבא הבל (יא‪ ,‬ח)‬ ‫מורישות בנפש צער ודאגה אחר עשייתן‪ ,‬נוכל‬ ‫כשיזכור אדם בימי חייו את ימי החושך שאחר מותו‬ ‫להכיר ולידע שהן רעות עיין שם‪.‬‬ ‫שיהיו עוד הרבה מימי חייו‪ ,‬בזה ת�וּ פר שמחתו‬ ‫וזה שכתוב ירבו עצבותם [אחר מהרו] וגו’ כלומר‬ ‫ילד שובב כשלוקחים אותו לבית הספר הוא צועק‬ ‫אלה רשעים ושלוי עולם ששים ושמחים רק קודם‬ ‫ובוכה‪ ,‬וכל משך שבתו שמה הוא בעצבון‪ ,‬ימים‬ ‫עשיית העבירה מצד מהירות החום הטבעי ותשוקתו‬ ‫אחדים חלפו והילד מגודל העצבון משמן בשרו ירזה‪,‬‬ ‫אל הרע‪ ,‬אבל ירבו עצבותם אחר מהרו‪ ,‬אחר שמהרו‬ ‫ויתבונן האב כי הוא מעצבון רוחו מבית הספר‪,‬‬ ‫לעשות וישקוט החום הטבעי וינוח מרתיחתו‪ ,‬מיד‬ ‫ויאמר לו אביו‪ :‬שבה בביתי יום או יומים ולא תלך‬ ‫ויתעצבו האנשים מאוד כי כן טבע הפעולה הרעה‬ ‫לבית הספר‪ ,‬אך עצבון הנער לא סר ממנו גם באותן‬ ‫להוריש בנפש דאגה וצער אחר עשותה‪ ,‬לכן בל‬ ‫הימים‪ ,‬וישאלהו האב‪ :‬למה זה בני רוחך סרה גם עתה‪,‬‬ ‫אסיך נסכיהם מדם לזרוק דם לעבודה זרה כמותם‬ ‫ויען הילד‪ :‬איככה אשמח‪ ,‬הלא ידעתי כי זה שבתי‬ ‫ובל אשא את שמותם על שפתי‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫בביתי הוא אך יומים‪ ,‬ואחרי כן אהי’ מוכרח ללכת כל‬ ‫(תנך ‪ -‬תהלים טז)‬ ‫הימים לבית הספר לדאבון לבבי‪ ,‬וזכרון אותן הימים‬ ‫משביתים את שמחתי גם בשבתי בביתך‪.‬‬ ‫ודע כי על כל אלה יביאך‬ ‫האלקים במשפט (יא‪ ,‬ט)‬ ‫וזה שאמר הכתוב‪ ,‬כי אם שנים הרבה יחיה האדם‪,‬‬ ‫[כלומר] אף אם שנים רבים יחיה האדם ויצליח‬ ‫אם תהיה משכיל גם כשאתה עדיין ילד‪ ,‬אז לא תצטרך‬ ‫לסגף עצמך בזמן בחרותך כדי להגיע לדרך הממוצע‬ ‫בכולם עד שישמח בכולם‪ ,‬עם כל זה כאשר יזכור‬ ‫בימי חייו את ימי החושך שאחר מותו שיהיו עוד‬ ‫זה לשון בעל טל אורותוצק  דף כ”ו ע”אזצק ‪ :‬ומה נכבד‬ ‫הרבה מימי חייו‪ ,‬בזה תופר שמחתו ויאמר‪ ,‬כל שבא‬ ‫פירוש מוהרי”טחצק  שפירש פסוק (קהלת י”א) שמח‬ ‫משמחת החיים הוא הבל יען כי ימי החושך ירבה‬ ‫בחור בילדותך כו’‪ ,‬להתיר חרצובות הספיקות‬ ‫מהם (משל ומליצה להמגיד מווילנא)‪.‬‬ ‫שחוברו לו יחדיו‪ ,‬שתחלת מאמרו הוא כאומר‬ ‫‪spacer‬‬ ‫מותר‪ ,‬שמח בחור בילדותך ואחר זה אומר כי על‬ ‫כל אלה יביאך האלקים במשפט‪ ,‬ועוד קשה אומרו‪,‬‬ ‫שמח בחור בילדותך ויטיבך‬ ‫שמח “בחור” “בילדותך” קרי ליה בחור וקרי ליה‬ ‫לבך בימי בחורתיך (יא‪ ,‬ט)‬ ‫ילד‪ ,‬אבל בא לומר ראה שתשמח במעשיך שתהיה‬ ‫רשעים שמחים רק קודם עשיית העבירה‪ ,‬אבל‬ ‫בחור משכיל גם בזמן שעתה עדיין ילד‪ ,‬ולא תעוות‬ ‫אחר שמהרו לעשות וינוח מרתיחתו מתעצבים‬ ‫לילך בצדי דרכים ואז לא תצטרך לסגף עצמך‬ ‫כל מעשה אשר עושה האדם אין יכול להתבונן בעת‬ ‫וללכת לקצה האחרון שכנגדו בזמן בחרותך כדי‬ ‫המעשה אם טובים מעשיו אם לא‪ ,‬אך אחר העשיה‬ ‫להגיע לדרך הממוצע‪ ,‬ועל זה אמר ויטיבך לבך בימי‬ ‫כשמתבונן שלא הוכשרו מעשיו יתעצב בהם‪.‬‬ ‫בחרותיך שתוכל להתענג בתענוגים הראוים שהם‬ ‫בדרך המצוע הנכון‪ ,‬ולא אמר שאם לא תתנהג עצמך‬ ‫ועיין ילקוט הגרשוני תהלים קאפיטל ט”ז פסוק ירבו‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫וצק‪   .‬לרבי יהודה ליב בן אשר זליג מרגליות‪ ,‬פרנקפורט דאדר תקע״א‪.‬‬ ‫זצק‪ .‬בפתיחה לחיבורו‪( .‬ובמהדורה חדשה הוא בעמוד פה)‪.‬‬ ‫חצק‪ .‬הג"ר יוסף ב"ר משה מטראני ז"ל בספרו צפנת פענח על התורה (פרשת חוקת דרוש שלישי)‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫וער‬ ‫שכתב הרב באר שבעטצק  בחיבורו צידה לדרך על‬ ‫כבחור בילדותך‪ ,‬ותצטרך לסגף עצמך לתרופה‪ ,‬לא‬ ‫פסוק (שמות כג ז) מדבר שקר תרחק דהוי ליה‬ ‫תפסיד בזה כי אם צער הסגופים‪ ,‬אבל ודע כי על כל‬ ‫למימר לא תדבר שקר‪ ,‬אמנם יען כל העולם מלא‬ ‫אלה שגרמת לך שהצטערת לסגופים יביאך אלקים‬ ‫שקר הוא‪ ,‬ציוה להתרחק ממנו‪ .‬וזה שכתוב מדבר‬ ‫במשפט כמו שאמרו רז”ל (נזיר כבא) שהנזיר נקרא‬ ‫שקר תרחק עכ”ד‪.‬‬ ‫חוטא על שציער עצמו מן היין‪ ,‬והבינהו כי פירוש‬ ‫חרוץ הוא עכ”ל‪.‬‬ ‫וכיוצא בזה אפשר יען דכל המדות רעות הם באות‬ ‫מארבע יסודות החומר‪ ,‬וטבע יסוד האש הוא‬ ‫להתכעס‪ ,‬לכן אמר והסר כעס מלבך דהכעס הוא‬ ‫והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך (יא‪ ,‬י)‬ ‫מוכן ומזומן בחומר‪ ,‬ואתה התגבר ותסירנו‪.‬‬ ‫טבע יסוד האש הוא להתכעס‪ ,‬וזה‬ ‫מצוי‪ ,‬ע״כ הזהיר עליו‬ ‫עיין בנחל אשכול להגאון חיד”א ז”ל‪ ,‬על פי מה‬ ‫פרק יב‬ ‫כי הולך האדם אל בית עולמו‬ ‫וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד‬ ‫וסבבו בשוק הסופדים (יב‪ ,‬ה)‬ ‫אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים‬ ‫אשר תאמר אין לי בהם חפץ (יב‪ ,‬א)‬ ‫כאשר ימות הצדיק נוטל עמו כל‬ ‫השפע והפרנסה מתמעטת‬ ‫‪spacer‬‬ ‫במות הרשע מראין לו מספר שנים‬ ‫קשה דהלא אין דרך הספדנים לסבב ברחובות‬ ‫אשר חטא ולא מספר הימים‬ ‫ובשווקים כי אם יעמדו אצל המטה ושמה יעוררו‬ ‫‪spacer‬‬ ‫תאניה ואניה על המת?‬ ‫פירוש‪ ,‬כי מחשבון הימים אשר פגע בהם האדם בכל‬ ‫שבוע ושבוע נחשבים כל הימים למספר חשבון עד‬ ‫וכתבתי במחברת הקטן “מקור דמעה”ר  דהנה אמרו‬ ‫שיעלו הימים למספר חשבון שנים‪ ,‬ובמות הרשע‬ ‫חז”ל (במדרש רבה פרשת חיי שרה) כל מקום‬ ‫מראין לו מספר שנים אשר חטא בהם ולא אומרים‬ ‫שנאמר ויהי אחרי מות חזר העולם לאחוריו‪ ,‬ויהי‬ ‫לו ראה מספר הימים אשר חטאת רק אומרים לו‬ ‫אחרי מות אברהם כתיב וכל הבארות אשר חפרו‬ ‫ראה מספר השנים אשר חטאת‪.‬‬ ‫עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים‬ ‫וימלאום עפר‪ ,‬ויהי אחרי מות משה‪ ,‬מיד פסק הבאר‬ ‫וזה שאמר שלמה טרם יבואו “ימי” הרעה כל כך‬ ‫והמן וענני כבוד‪ .‬כי נודע שכל השפע והפרנסה‬ ‫מרובים עד שיגיעו ויעלו לחשבון “שנים” אשר תאמר‬ ‫היורדת משמים הוא בזכות הצדיקים וכמאמר חז”ל‬ ‫אין לי בהם חפץ (כליל תפארת דרוש ג’ בשם הרב בעל נ”א)‪.‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫טצק‪ .‬להג״ר יששכר בער איילנבערג זצ״ל‪ .‬תלמיד הלבוש והסמ״ע ובקבלה אצל מהר״י סרוק תלמיד האר״י ז״ל (כשביקר באירופא)‪.‬‬ ‫מתלמידיו בעל גדולי תרומה ובינה לעתים‪ .‬נלב״ע שפ״ג‬ ‫ר‪ .‬הספד על הג״ר הילל מקאלאמעא והג״ר יצחק אהרן איטינגא אב״ד לעמבערג‪ .‬פאקש תרנ״א‪.‬‬ ‫זער‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫המדריגה של איש המוני נבער מדעת‪ ,‬ולהסביר לו‬ ‫(תענית כד ב) כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני‪,‬‬ ‫ענין הדעת והחכמה‪ ,‬ועשה זה על ידי שתקן משלים‬ ‫ופירש השל”ה בשביל וצינור שעושה חנינא בני על‬ ‫הרבה והסביר להם הכל על פי משל ובאופן זה היה‬ ‫ידי תפלתו להוריד השפע מן השמים ודפח”ח‪ ,‬ועיין‬ ‫יכול ללמדם דעת‪.‬‬ ‫בהקדמה להרמב”ם לפירוש המשניות על זרעים‬ ‫שמה תמצא כי העולם נברא בשביל הצדיק אפילו‬ ‫אף שהיה חכם ביותר‪ ,‬מ״מ לימד דעת את העם‬ ‫אם יהיה רק אחד בעולם וכמאמר חז”ל (פרק קמא‬ ‫וזה שכתוב ויותר שהיה קהלת חכם “עוד” חכמה‬ ‫דברכות ו ב) כי זה כל האדם‪ ,‬כל העולם כולו לא נברא‬ ‫נפלאה מזה היתה בו‪ ,‬והוא אשר לימד דעת את‬ ‫אלא לצוות לזה עיין שם באריכות בדבריו הקדושים‪,‬‬ ‫העם העומדים בשפל המדריגה‪ ,‬והוא על ידי שאזן‬ ‫ועל כן כאשר נאסף הצדיק נפסק השפע והפרנסה‬ ‫וחקר ותקן משלים הרבה‪ ,‬ועיין בספר נחל אשכול‬ ‫שבא בזכותו ועמא דארעא אזלא ומדלדלה ר”ל‪.‬‬ ‫להגאון חיד”א ז”ל על פי הגמרא דר’ מאיר מחמת‬ ‫‪spacer‬‬ ‫רוב חכמתו וחריפותו לא יכלו חביריו לעמוד על סוף‬ ‫והנה תיבת שוק מונח בלשון ארמית על מקום‬ ‫דעתו וכו’ אם כן חזינן דחכם גדול מאוד אינו מסוגל‬ ‫אסיפה לסוחרים לקנות ולמכור‪ ,‬כמו פוסקים על‬ ‫ללמוד עם אחרים‪ ,‬ולזה אשמעינן רבותא בקהלת‬ ‫שער שבשוק (בבא מציעא סג ב) והנה אמרו חז”ל‬ ‫דאף שהיה חכם ביותר‪ ,‬עוד למד דעת את העם‪.‬‬ ‫(שבת קנב א) כי הולך האדם אל בית עולמו‪ ,‬מלמד‬ ‫שלכל צדיק וצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫עשות ספרים הרבה אין קץ (יב‪ ,‬יב)‬ ‫וזה שאמר הכתוב כי הולך האדם וכו’ כאשר הולך‬ ‫לעת קץ הגאולה תשוב התורה לאכסניה ולאיתנה‬ ‫הצדיק אל בית עולמו‪ ,‬אז וסבבו בשוק שהוא מקום‬ ‫הראשון ללמוד אותה בעל פה בלי ספרים‬ ‫אסיפה לסוחרים‪ ,‬הסופדים ומקוננים על רוע מצב‬ ‫המסחר והפרנסה המתמעטת בכל יום‪ ,‬כי על ידי‬ ‫עיין בהקדמה למהדורא בתרא לספר נחלת שבעה‬ ‫אר‬ ‫שהפרנסה הוא בזכות הצדיק‪ ,‬אזי ממילא כאשר‬ ‫פירש‪ ,‬בזה אחרי שאנו מפוזרין בגלות ועדיין לא זכינו‬ ‫ימות נוטל עמו כל השפע והעולם חוזר לאחוריו‬ ‫לקץ הגאולה אנו צריכין לעשות ספרים הרבה כמו‬ ‫והפרנסה מתמעטת ונכסי בעלי בתים יורדים‬ ‫שכתב בספר ל”הבר בהקדמה (חלק א דף ט”ז) כי‬ ‫לטמיון ר”ל‪.‬‬ ‫מתחלה היו מבינים בלא פירוש ואחר כך היו צריכין‬ ‫לפירוש ואחר כך פירוש על פירוש‪ ,‬אבל לעת קץ‬ ‫הגאולה תשוב התורה לאכסניה ולאיתנה הראשון‬ ‫ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את‬ ‫ללמוד בעל פה ולא יוכל לשבש‪.‬‬ ‫העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה (יב‪ ,‬ט)‬ ‫שלמה המלך היה צריך לירד מגבעת חכמתו ולצמצם‬ ‫דעתו ושכלו ולרדת בשפל המדריגה של איש ההמוני‬ ‫הא דצריך להקב”ה לעשות ספרים הרבה‬ ‫פירשו המפורשים דזה היתה חכמה יותר נפלאה‬ ‫הוא מפני שעוד לא בא הקץ‬ ‫בשלמה המלך ע”ה יותר מכל החכמות מה שהיה‬ ‫ובפנקס ישן אחד מצאתי בשם הגאון ר’ שמואל‬ ‫יכול ללמד דעה את המון עם‪ ,‬כי לזה היה צריך לירד‬ ‫שמעלקאגר זצ”ל אבדק”ק סעליש יע”א‪ ,‬דעכשיו‬ ‫מגבעת חכמתו ולצמצם דעתו ושכלו ולרדת בשפל‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫אר‪ .‬לרבי שמואל בן דוד הלוי זצ״ל‪ ,‬תלמיד הט״ז‪ .‬מספרי היסוד בכל עניני שטרות ונוסחאות וכו׳‪ .‬נלב״ע תמ״א‪.‬‬ ‫בר‪ .‬בספר לוחות הברית ‪ -‬ה״ה ספר השל"ה הק' ונדפס שם בהקדמה הנקרא בית חכמה (בדף ט"ו מדפי הדפוס הראשון של השל"ה)‬ ‫ובלשון הזה הוא מובא בנחלת שבעה בהקדמה וגם בר"ת אלו ל"ה‪.‬‬ ‫גר‪ .‬בעל צרור החיים‪ ,‬גאון וצדיק מפורסם‪ .‬תלמיד לרבי שלום חריף אב״ד לאקענבאך‪ .‬נלב״ע תרל״ה‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני המועדים‬ ‫חער‬ ‫הם זונים אחרי התאוה‪ ,‬לכן אמר שאינו כן‪ ,‬כי יש זמן‬ ‫נפתחים בר”ה ג’ ספרים של צדיקים ושל רשעים‬ ‫מוכן לדבריו להתקבל על לב כל אדם והוא סוף ימיו‬ ‫ושל בינונים אמנם כאשר יהיה קץ גלות שאמרו חז”ל‬ ‫בכלות בשרו ושארו‪ ,‬וזהו סוף דבר הכל נשמע פירוש‬ ‫אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או בדור שכולו‬ ‫נתקבל כי באותו הזמן הכל מודים כי תעה לבבם (קול‬ ‫זכאי‪ ,‬אם כן יהיו או צדיקים או רשעים ואם כן לא‬ ‫יעקב להמגיד מדובנא ז”ל)‪.‬‬ ‫יהיה צריך להקב”ה לעשות ספרים הרבה רק ספר‬ ‫(ועיין עוד מה שכתב בזה בספר בינה לעתים [ריש דרוש ע]‬ ‫אחד או של צדיקים או של רשעים‪,‬‬ ‫ומפני האריכות לא העתקתי דבריו בכאן‪ ,‬ואתה קורא נעים לך נא‬ ‫ראה וינעם לך)‪.‬‬ ‫וזה שכתוב עשות ספרים הרבה‪ ,‬הא דצריך להקב”ה‬ ‫‪dingbat‬‬ ‫לעשות ספרים הרבה הוא יען “אין קץ” הגלות‬ ‫סוף דבר יהיה הכל נשמע ומובן בשכל‬ ‫דר‬ ‫וא”ש‪.‬‬ ‫ויתורצו כל הקושיות והתמיהות‬ ‫‪spacer‬‬ ‫ובספר תורת משה ממרן בעל חתם סופר ז”ל (סוף‬ ‫בתגבורת חכמת הנפש יחלש כח הגוף החומרי‬ ‫פרשת האזינו) כתב פירוש על דרך שהקדימו נעשה‬ ‫ובפירוש עטרת שמואלהר כתב דהוא נמשך אל‬ ‫לנשמע לומר שאין להרהר על מעשי ה’ יתברך ולא‬ ‫הפסוק הקודם דברי חכמים כדרבונות וגו’ ועל זה‬ ‫על מצותיו‪ ,‬רק תמים נהיה ונאמין לו ית’‪ ,‬ולבסוף‬ ‫אמר כאן ויותר מהמה בני הזהר עשות הספרים‪ ,‬ועוד‬ ‫נשמע ונבין כל סתריו‪ ,‬כי יזכנו ה’ בזכות זה להבין‬ ‫יותר מאלה החכמים המוזכרים‪ ,‬הזהר בני לעשות‬ ‫טעמי התורה וסתרי מעשי בראשית‪ ,‬והיינו נעשה‬ ‫בעניני החכמה ספרים אין קץ‪ ,‬לפי שאין קץ לחכמה‪,‬‬ ‫ובזכות זה נשמע‪ ,‬והיינו נמי אחר שהאריך בספר‬ ‫ועוד תועלת מהחכמה כי כאשר תהנה הרבה ביגיעת‬ ‫קהלת בפילוסופיא לומר שאין לבוא עד תכלית שום‬ ‫החכמה‪ ,‬על ידי זה יחלש כח בשר החומר ויהיה יגיע‬ ‫ענין כי כולו מוקשה‪ ,‬סיים עתה‪ ,‬סוף דבר יהיה הכל‬ ‫ועיף ולא יתגבר היצר כי בתגבורת חכמת הנפש‬ ‫נשמע ומובן בשכל ויתורצו כל הקושיות והתמיהות‬ ‫יחלש כח הגוף החומרי וזהו ולהג הרבה יגיעת בשר‪.‬‬ ‫רק את האלקים ירא ואת מצותיו שמור‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫סוף דבר הכל נשמע את‬ ‫את האלקים ירא ואת מצותיו‬ ‫האלקים ירא וגו’ (יב‪ ,‬יג)‬ ‫שמור כי זה כל האדם (יב‪ ,‬יג)‬ ‫בימי הזקנה כבר תשש כח היצר הרע ואינו‬ ‫הירא את ה׳ והשומר מצוותיו‬ ‫יכול אז לפתות עוד את האדם בנקל‬ ‫הוא האדם השלם הכל אבריו וגידיו‬ ‫ידוע שעיקר כוחו של היצר הרע הוא בימי הנעורים‬ ‫אלקים ירא זה מצות לא תעשה‪ ,‬ומצותיו שמור זה‬ ‫בעוד האדם רענן בכוחו ורוח התאוה נוססה בו‪ ,‬אבל‬ ‫מצות עשה‪ ,‬כי זה כל האדם‪ ,‬שמצות לא תעשה‬ ‫בימי הזקנה כבר תשש כח היצר הרע ואינו יכול‬ ‫שס”ה נגד גידיו של אדם‪ ,‬ומצות עשה רמ”ח נגד‬ ‫אז לפתות עוד את האדם בנקל‪ ,‬וזהו סוף דבר הכל‬ ‫איבריו‪ ,‬נמצא הירא ושומר מצותיו הוא האדם השלם‬ ‫נשמע כלומר אם אמנם שכל אמריו במגילה [זו]‬ ‫(עטרת שמואל ושאר מפורשים)‪.‬‬ ‫אינם מתקבלים על לבות כל שומעיהן כי כל לבבות‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫דר‪ .‬כן איתא דבר זה בדברי מהרי״א בשם רבי יהודה אסאד זצ״ל‪.‬‬ ‫הר‪ .‬להמגיד מווילנא זצ״ל‪.‬‬ ‫טער‬ ‫תלהק תליגמ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫בכל לבבך‪ ,‬ואת מצותיו שמור בכל איבריך‪ ,‬כי זה כל‬ ‫כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט‬ ‫האדם הגוף למעשה והנשמה ליראת ה’ור ‪.‬‬ ‫על כל נעלם אם טוב ואם רע (יב‪ ,‬יד)‬ ‫ועל זה אמר ראה כי כל מעשיך הן הטובים הן הרעים‪,‬‬ ‫הקב״ה רוצה שניהם המחשבה וגם מעשה‬ ‫ידין ה’ אותם על כל נעלם‪ ,‬אם הנעלם הוא רע גם‬ ‫המצוה‪ ,‬והא בלא הא לא סגי‬ ‫מעשיך הטובים לאפס נחשבו‪ ,‬ואם מחשבותיך‬ ‫‪...‬שלא תאמר בעשיית המצות בלי כוונת הלב‬ ‫טובים גם עבירה לשמה למצות יחשב ובתוך מעשיך‬ ‫סגי‪ ,‬ולא תאמר גם כן כי רחמנא לבא בעי ובמצות‬ ‫הטובים יכתבו‪ ,‬עד כאן תמצית דבריו‪( .‬ליקוטי חבר בן‬ ‫מעשיות לא איכפת ליה‪ ,‬כי אם‪ ,‬את האלקים ירא‬ ‫חיים חלק חמישי)‬ ‫‪spacer‬‬ ‫בלבך‪ ,‬ואת מצותיו שמור בידיך‪ ,‬כי האדם מחובר‬ ‫מגוף ונפש‪ ,‬והמסתפק ביראת שמים מבלי מעשה‬ ‫אם כן גוף זה מה פעל‪ ,‬והעושה מצות מעשיות בלי‬ ‫יראת שמים כשמתו מה פעל‪ ,‬אבל את האלקים ירא‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫ור‪ .‬ועיין מה שהבאנו בפניני התורה ‪ -‬פרשת בשלח בפסוק ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים (שמות יז ח) מה שהאריך רבינו בזה‪.‬‬ ‫בס״ד‬ ‫מכון‬ ‫אוצרות‬ ‫זצוק״ל‬ ‫מספרי הג״ר גרשון שטערן‬ ‫הגרשוני‬ ‫הוצאת פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫ר י‬ ‫עור‬ ‫הסכם‬ ‫כתב‬ ‫מו״ה חיים יוסף‬ ‫בערנאטה‬ ‫יקור וייעו‬ ‫ני הצדדים‬ ‫אלה דברי הברית והתנאים נדברו והוס מו בי‬ ‫הרב אליעזר‬ ‫ערנ טה הי״ו‬ ‫מצד א ון ו רו הגרשוני בהנהלת מו״ה יי יו‬ ‫אבראהאמאוויט‬ ‫ומצד ב ידידנו הדגול אוהב ותומ תורה ״ מפארים‬ ‫יקור‬ ‫הרב יהו ע דעססער‬ ‫הי״ו‬ ‫מוה״ר‬ ‫הרב ב ציו בערגמא‬ ‫הרב יעקב אריאל‬ ‫א ר הואיל באו״נ היקרה לקחת חבל במפעל הגדול הזה ובחר לנחלה לו לר ו ז ות‬ ‫הרב בערל גרינוואלד‬ ‫‪$12,000‬‬ ‫ר ג‬ ‫ה פ‬ ‫‪$12,000‬‬ ‫ר‬ ‫ה פ‬ ‫י לול בתו ו‪:‬‬ ‫י לול בתו ו‪:‬‬ ‫ו ן פורט‬ ‫ו רו הפניני‬ ‫ו ן פורט‬ ‫ו רו הפניני‬ ‫פניני ה וע י ו ש גלו‬ ‫פניני השערי הקדמות מספרי רבינו‬ ‫וק לנפש ה דר ות נפלאות באידי‬ ‫פניני ה ורה ברא ית מות ויקרא‬ ‫פניני ה רוש‬ ‫פניני הלי‬ ‫ג ולי ישר ל‬ ‫הערו לפניני‬ ‫פ ו לג ה ר י‬ ‫רו הפניני‬ ‫‪*$12,000‬‬ ‫ר‬ ‫ה פ‬ ‫י לול בתו ו‪:‬‬ ‫ו ן פורט‬ ‫ו רו הפניני‬ ‫פניני ה ורה במדבר דברים‬ ‫ובדעתנו בעז״ה לאחר זמ להדפיס עוד ר ‪:‬‬ ‫פניני שלי‬ ‫י לול בתו ו‪:‬‬ ‫פניני נ‬ ‫פניני הל ה שו ו ועו‬ ‫ול ו הגרשוני‬ ‫פניני ה ג ה‬ ‫אופ הת לומי ‪:‬‬ ‫‪$22,000‬‬ ‫ב ה ר ים על התורה‬ ‫במשך י״ב חודש‬ ‫בפעם אחת‬ ‫במשך כ״ד חודש‬ ‫בב׳ פעמים‬ ‫ז״ל‬ ‫לע״נ‬ ‫נפ‬ ‫או לז ות‬ ‫נת‬ ‫לחוד‬ ‫וע״ז באעה״ח יום‬ ‫מצד ב‬ ‫מצד א‬ ‫גו ב ר ד וד״ל‬ ‫תבנו א‬ ‫וזאת למודעי‪ :‬בעת ערי ת הספרים יו ל לה תנות תו ה ר ים ו מה מהער ים י ול להיות יופיעו בחלק אחר ממה‬ ‫יה ר שזכות הפצת תורתו של הגאון המחבר זצוק ל תעמוד לו ולכל הנלוים אליו‪ ,‬להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מתוך נחת והרחבת הדעת‪ ,‬ולהתברך בברכה המשולשת התורה‪-‬אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד‪ ,‬אכיה״ר‪.‬‬ ‫ליתר פרטים‪ :‬חיים יוסף בערנאטה | ‪pnineiyalkuthagershuni@gmail.com | 347.224.1477‬‬ ‫בס״ד‬ ‫מכון‬ ‫אוצרות‬ ‫זצוק״ל‬ ‫מספרי הג״ר גרשון שטערן‬ ‫הגרשוני‬ ‫הוצאת פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫ר י‬ ‫עור‬ ‫הסכם‬ ‫כתב‬ ‫מו״ה חיים יוסף‬ ‫בערנאטה‬ ‫יקור וייעו‬ ‫ני הצדדים‬‫אלה דברי הברית והתנאים נדברו והוס מו בי‬ ‫הרב אליעזר‬ ‫ערנ טה הי״ו‬ ‫מצד א ון ו רו הגרשוני בהנהלת מו״ה יי יו‬ ‫אבראהאמאוויט‬ ‫ומצד ב ידידנו הדגול אוהב ותומ תורה ״ מפארים‬ ‫יקור‬ ‫הרב יהו ע דעססער‬ ‫הי״ו‬ ‫מוה״ר‬ ‫הרב ב ציו בערגמא‬ ‫הרב יעקב אריאל‬ ‫א ר הואיל באו״נ היקרה לקחת חבל במפעל הגדול הזה ובחר לנחלה לו לר ו ז ות‬ ‫הרב בערל גרינוואלד‬ ‫נטל על עצמו הנצחת מדור‪:‬‬ ‫נ‬ ‫‪$3,600.00‬‬ ‫פניני נ‬ ‫פניני השערי מהקדמות ספרי רבינו מכר ‪$1,800.00‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪$2600.00‬‬ ‫וק לנפש ה דר ות נפלאות באידי‬ ‫‪$3600.00‬‬ ‫נמכר‬ ‫פניני ה ורה ל חומ )‬ ‫‪$2,600.00‬‬ ‫נמכר‬ ‫פניני ה רוש‬ ‫‪$3600.00‬‬ ‫ר‬‫‪ 1‬נמכ‬ ‫ל מועד‬ ‫פניני ה וע י‬ ‫‪$3,600.00‬‬ ‫ול ו הגרשוני‬ ‫‪$3,600.00‬‬ ‫נמכר‬ ‫פניני הלי‬ ‫‪$5,400.00‬‬ ‫ו לג ר י‬ ‫פ‬ ‫ו רו הפניני‬ ‫‪$3,600.00‬‬ ‫פניני שלי‬ ‫אופ הת לומי ‪:‬‬ ‫במשך י״ב חודש‬ ‫בפעם אחת‬ ‫במשך כ״ד חודש‬ ‫בב׳ פעמים‬ ‫ז״ל‬ ‫לע״נ‬ ‫נפ‬ ‫או לז ות‬ ‫נת‬ ‫לחוד‬ ‫וע״ז באעה״ח יום‬ ‫מצד ב‬ ‫מצד א‬ ‫יה ר שזכות הפצת תורתו של הגאון המחבר זצוק ל תעמוד לו ולכל הנלוים אליו‪ ,‬להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מתוך נחת והרחבת הדעת‪ ,‬ולהתברך בברכה המשולשת התורה‪-‬אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד‪ ,‬אכיה״ר‪.‬‬ ‫ליתר פרטים‪ :‬חיים יוסף בערנאטה | ‪pnineiyalkuthagershuni@gmail.com | 347.224.1477‬‬ ‫בס״ד‬ ‫מכון‬ ‫אוצרות‬ ‫זצוק״ל‬ ‫מספרי הג״ר גרשון שטערן‬ ‫הגרשוני‬ ‫הוצאת פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫ר י‬ ‫עור‬ ‫הסכם‬ ‫כתב‬ ‫מו״ה חיים יוסף‬ ‫בערנאטה‬ ‫יקור וייעו‬ ‫ני הצדדים‬ ‫אלה דברי הברית והתנאים נדברו והוס מו בי‬ ‫הרב אליעזר‬ ‫ערנ טה הי״ו‬ ‫מצד א ון ו רו הגרשוני בהנהלת מו״ה יי יו‬ ‫אבראהאמאוויט‬ ‫ומצד ב ידידנו הדגול אוהב ותומ תורה ״ מפארים‬ ‫יקור‬ ‫הרב יהו ע דעססער‬ ‫הי״ו‬ ‫מוה״ר‬ ‫הרב ב ציו בערגמא‬ ‫הרב יעקב אריאל‬ ‫א ר הואיל באו״נ היקרה לקחת חבל במפעל הגדול הזה ובחר לנחלה לו לר ו ז ות‬ ‫הרב בערל גרינוואלד‬ ‫עוד ז ויות הנצחה‪:‬‬ ‫ע ו של ג ר י ‪$2,400‬‬ ‫ר י ‪$1,800‬‬ ‫ע ו של‬ ‫‪$1,000‬‬ ‫ר‬ ‫ע ו של‬ ‫‪$750‬‬ ‫יע ו‬ ‫‪$500‬‬ ‫שליש ע ו‬ ‫‪$360‬‬ ‫ר עע ו‬ ‫‪$180.00‬‬ ‫עו ק י ה‬ ‫אופ הת לומי ‪:‬‬ ‫בפעם אחת‬ ‫בב׳ פעמים‬ ‫במשך י״ב חודש‬ ‫במשך כ״ד חודש‬ ‫אופ הת לומי ‪:‬‬ ‫במשך י״ב חודש‬ ‫בפעם אחת‬ ‫במשך כ״ד חודש‬ ‫בב׳ פעמים‬ ‫ז״ל‬ ‫לע״נ‬ ‫נפ‬ ‫או לז ות‬ ‫נת‬ ‫לחוד‬ ‫וע״ז באעה״ח יום‬ ‫מצד ב‬ ‫מצד א‬ ‫יה ר שזכות הפצת תורתו של הגאון המחבר זצוק ל תעמוד לו ולכל הנלוים אליו‪ ,‬להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מתוך נחת והרחבת הדעת‪ ,‬ולהתברך בברכה המשולשת התורה‪-‬אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד‪ ,‬אכיה״ר‪.‬‬ ‫ליתר פרטים‪ :‬חיים יוסף בערנאטה | ‪pnineiyalkuthagershuni@gmail.com | 347.224.1477‬‬ ‫מכתב נפלא‬ ‫זצוק״ל‬ ‫מרבינו הגה״צ בעל ילקוט הגרשוני‬ ‫יומא דהילולא ט״ז אייר‪ ,‬תרצ״ו‬ ‫מכתב בכתי״ק הגאון בעל ילקוט הגרשוני זצוק״ל בסגולת הדפסת ספריו הנפלאים‬ ‫״אולי יזדמן לפניו איש נדיב אחד שרוצה לעשות זכר עולם לו ולאבותיו‪....‬הקב״ה ישלם שכרו הרבה מאוד‬ ‫לפי גודל המצוה והחסד אשר יעשה בזה עמי‪...‬‬ ‫״שם עולם אתן לו אשר לא יכרת״‬ ‫בס״ד‬ ‫יעצט צום נייעם יאר‬ ‫קענט איר העלפן פארשפרייטן די אור תורת בעל ילקוט הגרשוני‬ ‫וואס האט באלאכטן כלל ישראל משך דורות‬ ‫די דריי הערליכע בענדער‬ ‫נאנט צו‬ ‫‪,‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫עמודים‬ ‫וועלן גייען צום דרוק בעז״ה‬ ‫באלד נאך די ימים טובים הבעל״ט‬ ‫פארפאסט נישט די געלעגנהייט פארבינט אייך גלייך מיט דעם מו״ל‬ ‫‪PnineiYalkutHagershuni@gmail.com 347.224.1477‬‬