מעיינות הים · Maynois Hayum — סוכות (2026-09-21)

בעזרת השם יתברך
סוכות תשפ"ז
שנה ו׳ · גיליון רכ"ג
מאמרים ושיחות קודש מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
מעיין הבהירות
דברי אלוקים חיים
שנאמרו בעידן רעוא דרעוין מעיינות החכמה
שאלות ותשובות ביסודות העבודה
ָנָ ַַת ָ�ָּתה ִ �ִׂש ְְמ ָָחה ְְבִלִ ִ �ִּבי :הבאת הצמצומים אל הנקודה
לא ליפול אחר החג הפנימית – משמחת את הלב הגשמי בהוי"ה
בסוכות ממשיכים אנו את האמונה אלינו – אל תוך גופנו | את האמונה מתוכנו מוטל עלינו להשפיע לתלמידנו
| עבודת דורנו להוריד את האור עד בחי' הרגליים
⋅ שאלה ⋅
הד' גלויות מרומזות בגוף האדם א
שאנו זוכים להרגיש בימים אלו התרוממות,
גדולה והתקרבות עצומה אל השי"ת .אך
תמיד אחר שעובר הימים טובים מרגישים
והנה ,גם גוף האדם מרמז כנגד הד' גלויות ,כמו שמבואר בחלומו
של נבוכדנצר (דניאל ב' ל"ב) ,שראה כל הד' גלויות בצורת צלם ד' רוחות – ד' צמצומים – ד'
אנו שנופלים שוב ,והשאלה האיך זוכים
להמשיך את ההתעוררות להמשך כל השנה,
של קומת אדם.
גלויות כלליות ופרטיות
והד' גלויות הן כנגד ד' צמצומים ,שהם ד' מיני הסתרות שהאדם
כך שלא ניפול ולא נתעצב כשהימים עוברים. מרגיש בימי חייו ,והם גם כנגד ד' רוחות העולם.
מוליך ומביא ומעלה ומוריד – הכל לנקודה
והנקודה האמצעית של הכל היא – נשמת ישראל ,שהיא כנגד
הנקודה האמצעית כמ"ש המהר"ל (הקדמה לנר מצוה על חנוכה) .והוא
האמצעית
⋅ תשובה ⋅ כמ"ש בספר יצירה (פרק ד' משנה ג') דהיכל הקודש מכוון באמצע, ּוְלְ ַַק ְְח ֶֶּתם ָלָ ֶכֶ ם ַַּבּיֹום ָָה ִִראׁשֹון ְְּפ ִִרי ֵֵעץ ָָה ָָדר ַּכַ ֹּפֹת ְְּת ָָמ ִִרים ַוַ ֲֲעַנַ ף ֵֵעץ
כי כלל ישראל דבוקים בעצמות הבורא ית'. ֹלֵקיֶכֶ ם ִִׁש ְְב ַַעת ָיָ ִִמים( :ויקרא ּוְׂש ַַמ ְְח ֶֶּתם ִלִ ְְפֵנֵ י ה' ֱֱא ֵ
ָָעֹבֹת ְוְ ַַע ְְר ֵֵבי ָנָ ַַחלְ ,
הרה"ק בעל ה'סולם' גילה ואמר שכל כ"ג – מ')
הארות הימים טובים נמצאים תמיד קיימים 'ומי כעמך ישראל' – שממשיכים את אור ה' בארץ ענין נענועי הלולב איתא בגמ' (סוכה ל"ז ע"ב)" :אמר רבי יוחנן
בפנימיות ,רק שבימים אלו הם נתגלה הארתם,
ונמשכים ונתגלים גם למטה – על ידם אפשר כי הנה עיקר העבדות היא "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו ,מעלה ומוריד למי
להמשיך אותם לחיות איתם תמיד. ישראל גוי אחד בארץ" – שיהיו כלל ישראל דבוקים בכל עת שהשמים והארץ שלו .במערבא מתנו הכי :אמר רבי חמא בר
ב'אחד' שהוא האחדות הפשוט ,והגויים הם מתפשטים בכל ד' עוקבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא ,מוליך ומביא כדי לעצור רוחות
נמצא ,כי עיקר תכלית היום טוב היא, רוחות העולם. רעות ,מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים" .ע"כ.
להמשיך את אורו גם לימי החול.
והביאור בזה הוא ,כי הגוים הם בחי' התפשטות לצדדים של בחי' והסוד מבואר בכתבי האריז"ל ,דענין הלולב והד' מינים הוא,
על כן ,עיקר עבודת היום טוב היא ,לא להסתפק
גילוי היש ,אבל כלל ישראל חוזרים בכל עת לנקודה האמצעית, להוריד אור הדעת שיתפשט בכל הגוף שהוא כל הו' קצוות .ולכן
אם הארת היום ,אלא להיכנס לפנימיותו ,לקנות
ואין מסיחין דעת מאחדות הפשוט ,כך ממשיכים הם את המוחין מוליך ומביא לכל הד' רוחות ,וגם למעלה ולמטה כנגד הו' קצוות,
את השכל שהוא מלמד אותנו ,ולהתרגל לחיות
והדעת לכל האברים עד הידים והרגלים. את הכל מביא אל הלב שהוא הנקודה האמצעית (עי' שער הכוונות
בשכליים אלו תמיד ,אף אחר שעבר הארת
כלומר ,הם ממשיכים את האור למטה ,עד שאפי' הרגלים – שהם דרוש ה' דסוכות דף ק"ה – ק"ו.
היו"ט.
המדרגות הנמוכות ,יזכו להשיג האמונה והסודות של אחדות
כי הסיבה האמיתית לכך שקשה לאנשים
לחיות עם השכליים שמאירים עלינו בימים
הפשוט .וזהו האור של המלך המשיח ,שיחזיר את האמונה לכלל כל מעברי האדם להביא אותו ל'נתת שמחה בלבי'
ישראל לבחי' הרגלים.
טובים היא ,כי הם מגלים את המציאות וידוע שכנגד ד' רוחות העולם ,יש את הד' גלויות – בבל ,מדי,
האמיתית של הבריאה – איך שהשי"ת מנהל יון ואדום.
את הכל ומבלעדו אין אלהי"ם. ב וכמו שיש ד' גלויות בנשמת ישראל הכללית ,כמו כן יש אותן
על כן ,מי שרוצה לבוא ליטול את השם,
לחיות עם אור המים טובים בכל השנה ,צריך
הנקודה האמצעית – נשמת בפרטיות כל אדם ואדם – שכל מה שעובר עליו הוא מתוך ד' בחינות
ישראל – אי"ן
הגלויות.
להתרגל לחיו ולהסתכל על הבריאה מצד
העליון לראות איך הכל תלוי אך ורק בו. ותכלית כל הד' גלויות היא ,להביא את האדם להרגיש שעשועים
באלקים חיים בכל נימי נפשו ,באופן שיתפשט האור האלקי בכל
וכשיתרגל האדם לחיות בהארה זו ויגלה תכלית כל הצמצומים – להביא את האמונה עד הגוף .והיינו שיתפשט במוחין ובלב ,עד שיתקיים בו הפסוק 'נתת
שהשי"ת הוא-הוא העושה והמעשה לכל
המעשים ,יתרומם לגמרי ולא יפול אחר
לרגליים שמחה בלבי'.
שעוברים הימים טובים. ובאמת כל ההסתרות שבעולם ,תכליתם היא לגלות ביתר שאת כי זוהי עיקר תכלית האדם בעולמו ,להגיע לתיקון הלב עד שיהיה
וביתר עוז את עצמות אור אין-סוף ב"ה .וכל הסתר שהאדם מרגיש בבחינת 'נתת שמחה בלבי' .ומהלב צריך שיתפשט האור לכל
בעצמו ,נמשך מאחד מן הצמצומים של הד' גלויות. הד' רוחות.
המשך בעמ' ב'
א
יו"ל ע"י כולל כתבי ים החכמה שע"י ביהמ"ד תורת חכם ירושלים תובב"א
המשך מעמ' א'
וצריך לזכור שהכל הם כלים של השכינה הק' ,וכל הרגשים כי דניאל זכה לראות את אור מלך המשיח ,שהוא גילוי בחי' וכגון ,כאשר מרגיש צמצום בבחי' הראש שהוא החב"ד
שהאדם מרגיש הם משתלשלות מהמראות הנפלאות של הנקודה האמצעית שלא נתפזרה ח"ו לארבע רוחות .וכך השיג (חכמה בינה דעת) -שאין מצליח בלימוד ובעבודה של המוחין;
השכינה הק' ,שהיא בחי' שם אדנ"י. את השכינה הק' ,שהיא הנקודה הפנימית של כל המציאות .וזה לא וכן בחג"ת (חסד גבורה תפארת) -שאין מצליח בעבודת המדות
כמו נבוכדנצר שגם השיג בחי' האדם ,אך רק בבחי' יש נפרד דיראה ואהבה ודבקות; או בנה"י (נצח הוד יסוד) -שאין מצליח
לכן צריך לקשר מיד את שם אדנ"י עם שם הוי"ה ב"ה ,שהוא
ולא בבחי' 'אין' כמו דניאל. להוציא לפועל עבודת ה' וקבלת עול מלכות שמים בקיום
האדם העליון היושב על הכסא .והיינו ,שיגביה בחי' עומק תחת
המצוות ,וכן הצמצומים שעוברים על האדם מהבנים שלו שהם
לעומק רום. וזהו 'וארו עם ענני שמיא כבר אינש' וכו' ,כי זכה להשיג
בחי' הנה"י ,וכן מהתלמידים שגם הם בחי' נה"י; הנה כל בחי'
בחי' אדם באופן של אין הגמור ,והפך את כל בחי' האנ"י
אז זוכה ל'ושמחתם לפני ה' אלקיכם' – לשמחה לפני ה' אלקיכם, הסתרים וצמצומים אלו שעוברים על האדם ,הוא כדי להביא
של ד'ניא'ל – שהוא האנ"י של שם אדנ"י – (אותיות אנ"י
כי אם מאיר מהד' רוחות אל הנקודה האמצעית שהיא אותו להשיג ביתר שאת עצמות אלקות ,עד בחי' הרגלים -שהוא
ד') לבחי' אי"ן.
נקודת י' ,אז מתגלה על ידי האדם בחי' 'לא אדם' ,בסוד הגלות האחרון.
אנ"י המגלה את האי"ן ביתר שאת .ומשיג שהאנ"י הוא
רק הבורא ית' בבחי' אנ"י ה' אלקיכם ,ואז מבין ומשיג למלוך על העולם בשביל המלך האמיתי 'למען אשר יצווה' – וימשיך את האמונה
איך שכל ההרגשים הבאים מההסתרים ,הם באים לגלות ולא כמכשף עד למטה
יותר את האמונה ,כי כל קטנות המוחין היא כלי אמיתי זוהי עיקר תכלית הכל ,לקשר את כל הצדדים לנקודה
לגלות גדלות המוחין ביתר שאת. כי תכלית כל העבודה היא 'למען אשר יצווה את בניו
האמצעית ,כמו בעבודת הנענועים – לקחת כל הד' צמצומים ואת ביתו אחריו' – לזכות להשפיע לבנים ולתלמידים גילוי
ולהעלותם ,ולקשר כל רוחות העולם לנקודה האמצעית, אלקות ,ואז מכניע את הגלות האחרון שברגלים שהם בחי'
לקשר את כל פרטי הגלויות לאותיות בסוד מעלה ומטה וכן מעלה ומטה כנגד נקודה אמצעית כנ"ל, הנה"י עד מקום הסתר הגמור ,באופן שכל העולם ידעו
שם הוי"ה ב"ה באופן שכל הד' רוחות דבוקים בנקודת י' שהוא בחי' הנקודה מאלקותו ית"ש.
האמצעית נקודת היחוד ,בבחי' 'אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך
וממילא ,כאשר אין הולך הלימוד שהוא בחי' חב"ד ,יחשוב אמנם הכל נעשה אצל הצדיק עצמו ,כי כל אדם הוא עולם קטן,
ישראל גוי אחד בארץ'.
שהוא צמצום הנמשך מאות א' דאדנ"י ,ויקשר אותה לאות והצדיק ממשיך את האמונה והדבקות עד בחי' הרגלים ,ואז
י' דשם הוי"ה ,ויכנס לאמונה שלמה בזה ולביטול יותר ובכל הסתר שבעולם שהוא בחי' 'אני' הגשמי ,צריך לגלות יודעים הבנים והתלמידים מהבורא כל עולמים.
בבחי' י' דשם הוי"ה ,עד שיעלה שוב לגדלות המוחין. את ה'אני' של הבורא בבחי' 'אני' ה' אלקיכם' .זוהי בחי' 'אין'
וכמו כן כשאין הולך התפלה יחשוב שהוא משתלשל מאות הגמור ,שהופך ומעלה כל בחי' 'אני' הנפרד ל'אני' של בורא כל וצריך לגלות על ידי תיקון הגלויות שהכל הוא באמת השכינה
ד' דאדנ"י ,ויקשר אותה לאות ה' דשם הוי"ה .וכן במדות, העולמים. הק' עצמה .בכך להרים את כל המדרגות ולהעלותם לאלקות,
כאשר הוא בקטנות יחשוב שהוא מבחי' אות נ' דשם אדנ"י, ולגלות היחוד.
והנה ,מי שאחוז בדבקות הוא מולך על כל העולם ,אך יכול להיות
ויקשר אותה עם בחי' ו' דשם הוי"ה .וכן בענין קבלת עול זוהי עבודת הנענועים – להחזיר את כל ד' רוחות העולם לנקודה
ח"ו שהוא דבוק בישות בלבד ,שהוא יש הנפרד ,וכמו מכשף
מלכות שמים יחשוב שהוא בחי' י' דאדנ"י ויקשר אותה האמצעית ,שהיא הנקודה הפנימית ,שהיא בחי' האחדות
רח"ל ,כי יכול לחשוב בשמות הקודש ולא לחשוב על הקב"ה,
לבחי' ה' אחרונה דהוי"ה. הפשוט.
דהיינו שאין מתבטל לגמרי לבחי' אי"ן הגמור ,ומגשם את בחי'
ולא שח"ו יפריד שם הוי"ה משם אדנ"י ,אלא יקשר הכל האדם בבחי' יש גמור ,שהד' חיות הם זהב כסף נחשת וברזל,
לסוד אד"ם ,והכל לכל להיות בבחי' אדמה לעליון ,להאמין ומגשם כל זה. התכלית :לקשר הכל
שכל ההסתרים הם גילויים של בחי' אדם ,וצריך לעלות
משא"כ דניאל קישר והחזיר כל הד' רוחות לאלקות לנקודה
לקומה שלימה
על ידי כך ללא אדם ,וצריך שלא להפריד אדנ"י מהוי"ה, והצדיק ,עבודתו לקחת את כל הצמצומים להפוך אותם
הפנימית ,והעלה הכל לאין הגמור ,כי מטרת הכל היא לחזור
אלא כל מראה שהשכינה הק' מראה לאדם ,הוא כדי לגלות לאחדות ולקשר הכל לאמונה ,אך אין זה מספיק ,כי גם
בכל עת מכל צמצום להעלותו לבחי' אלקות.
ההוי"ה יותר ויותר.
נבוכדנצר ראה אותם (-את הד' גלויות) בבחי' פרצוף אדם,
ואין זה מספיק .כי ענין הדבקות והביטול של האמונה
'נזם זהב באף חזיר' – הדבוק בה'
בלי מידות טובות ג הוא ענין עמוק ,ובודאי העיקר להגיע לבחי' פרצוף אדם
שהוא מלשון אדמה לעליון ,אך העיקר הוא הפנימיות של
והנה ,אף אחר כל השגות אלו ,נמצא האדם בסכנה גדולה תכלית דורנו :גילוי האור עד בחי' אדם.
הרגליים
שלא יהיה ח"ו כמו נבוכדנצר .כי אפי' שזוכה להיות כי יש שני בחי' דבקות ,האחת בבחי' יש ,והשנית בבחי' אין.
מלך ,ויודע שהעיקר הוא אמונה באלקות ,יכול עדיין קומת אדם הוא בחי' יש והוא העבודה בבחי' אנ"י ,אך כל זה הוא
ליפול ח"ו בחטא אדה"ר שהוא הישות של הדבקות, להגיע לתכלית העבודה שהוא בבחי' אי"ן ,שהוא להכלל לגמרי
דהיינו דבקות מגושמת בבחי' נבוכדנצר ופרעה ,שהוא בדורנו עיקר העבודה היא להמשיך את האמונה באי"ן העליון שהוא למעלה מבחי' פרצוף אדם.
כאשר רוצה את הדבקות להיות איזה מציאות וישות, עד הרגליים
ויכול להיות שיתנו לו מן השמים את המלכות בבחי' תכלית התכלתים :דבקות המביאה לענווה מול
ברז"ל (שהוא ר"ת ב'להה ר'חל ז'ילפה ל'אה) אך יהיה עדיין איתא במדרש ריש פרשת בראשית ש'והארץ היתה תהו ובהו כל אדם
בבחי' נבוכדנצר ח"ו. וחשך על פני תהום' וגו'' הוא כנגד ד' גלויות ,תהו ובהו וחשך
כנגד בבל מדי ויון ,ותהום -כנגד גלות אדום שהוא גלות האחרון, אמנם זוהי דרך הצדיקים ,שמבינים שכל התכלית של
ורק אם מעלה הכל לאין הגמור שהוא בחי' 'לא אדם' בבחי' שהיא בחי' תהום גמור והוא כנגד הרגלים. הפרצוף אדם הוא כדי להכלל עי"כ ביתר שאת באי"ן
וארו עם ענני שמיא כבר אינש ,שהוא סוד הצלם בסוד 'אך העליון .אבל הרשעים יודעים מפרצוף אדם בבחי' אני
בצלם יתהלך איש' ,להעלות הכל לבחי' צלם ולאין הגמור ,אז ממילא ,העיקר עתה בגלות הרביעית היא להמשיך את המוחין בלבד ,ועושים מזה רק זהב וכסף ונחשת וברזל ,והיינו
הוא מתקן כל הקומה בדרך הקדושה. עד הרגלים ,להמשיך אלקות לכל העולם ולהשפיע על הבנים שהם חיים רק בבחי' האני ,שהוא ענין דבקות עם ישות,
והתלמידים ,שהוא השפעת האמונה לבניו וביתו אחריו. שאינו דבקות ח"ו.
כי מי שיש לו מדות פסולות ,וחושב שהוא יותר גדול
מכל אדם ,ופוגע בחבירו ח"ו ,הרי הוא בבחי' נזם זהב באף כי לא מספיק שהאדם יהיה לו בעצמו אמונה ,אלא צריך כי אם מתגאה בעצמו ,הרי זה כמו חטא אדם הראשון ,שנכנס
חזיר ח"ו ,כי העיקר הוא מדות טובות המגיעות על ידי להשפיע לבנים ולתלמידים .וכל אדם צריך להשפיע לכל מי לעבודת ה' ודבקות וקבלה אך באופן של הגשמה של כל
בחי' אין הגמור. שנעשה מושפע ממנו שהוא בחי' תלמידים ,וצריך להשפיע העבודה .זה בחי' יש נפרד ,ולא אי"ן הגמור.
האמונה עד סוף הקומה שהוא עד המלכות בחי' הרגלים.
והמבחן שהקב"ה בוחן את האדם אם הוא בבחי' אין הגמור,
'לישרי לב שמחה' אבל העיקר הוא לזכות לפרי עץ הדר – האתרוג ,כמבואר
האם הוא מרגיש בחי' אין כלפי כל יהודי כי יודע ומרגיש שכל
הקב"ה יעזור שנזכה לקדש שמו יתברך בכל רגע ורגע ובכל בכתבי האריז"ל שהוא בחי' המלכות ,בכח שמשפיעים אמונה
יהודי הוא חלק אלוק ממעל ממש .ורק באופן זה נבחן האדם אם
תנועה ותנועה ,בבחי' 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים', עד סוף כל הקומה.
הוא בעבודה של אין הגמור .כי רק מי שהוא בעבודה של אין
בחי' 'אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה' ,ושנזכה להמשיך הגמור ,יכול להתבטל לכל יהודי ולראות בו חלק אלוק ממעל,
הדעת אמת של אחדות הפשוט בסוד הדעת של הלולב ,לגלות לזכור שכל ההרגשים שאנו מרגישים – הם ולא להתגאות על שום אדם.
שה' הוא האלקים ואין עוד מלבדו. ממראות השכינה
ויה"ר שנתבונן בכל עת באחדות הפשוט ונהפוך את כל ונמצא דכל הסתר והסתר נמשך מאחת הגלויות ,וכשאין מבין
דניאל ראה את אור מלך המשיח
הצמצומים לאחדות הפשוט ביתר שאת ויתר עוז ,עד שנזכה הלימוד ,או שאין יכול להתבונן בעבודת התפלה ,או שהלב זהו שאמר דניאל אחר שראה כל הד' חיות שהן כנגד ד' רוחות
לעין בעין יראו בשוב ה' את ציון בביאת גואל צדק ברחמים סתום ,או שאין יכול לקבל מלכות שמים כפשוט – כל אלו העולם (ז' י"ג)' :וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה הוא וגו'',
במהרה בימינו אמן. ההסתרים נמשכים מהד' חיות שהם הד' גלויות. שהוא מלך המשיח כפירש"י שם.
מעינות
איתא מרביז"ל (לקוטי מוהר"ן קמא סימן מ"ח) שסוכה היא בחי' תפילה – "כי סוכה תנו רבנן גנב"ך סוכת
ותפילה בכח היא בחינה אחת". גוים סוכת נשים סוכת פנימיות הכשר סוכות גנב"ך
ועל דרך זה יש לומר שסוכות גנב"ך מרמזים על כל מיני תפילות שיש עליהם קטרוגים
ואחיזת הגויים והקלי׳ ,ובכל זה ההלכה שסוכות אלו כשרים כשהם עשויים לשם צל סוכה,
בהמה סוכת כותים סוכה
מכל מקום כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה מאי כהלכתה אמר רב חסדא והוא
הזמנים
לרמז שעל ידי שאם פנימיות הלב הוא לשם שמים על ידי זה עולים גם תפילות אלו. שעשאה לצל סוכה (סוכה דף ח' ע"ב)
ב
ענינים בדרכי עבודת השי"ת
מתוך שיעורים בספרי החסידות מעינות העבודה
המתקת ההשתוקקות של ימי הדין
עבודות ימי הדים לבד הן סכנה גדולה | ההמתקה של חג הסוכות לבד גם היא סכנה גדולה
| המהלך שעלינו ללמוד לכל השנה
גיסא להרבות בהשתוקקות בבחי' 'בא לטהר' ,ומאידך גיסא גומר עלי' – אני מצפה לרחמי השי"ת ומבטל עצמי לרצונו ,שהוא א .ר"ה ויו"כ יחד עם סוכות – כוס יין מזוג
להאמין ולדעת שהכל תלוי לפי הסיוע מן שמיא. ית' יחליט איזה מקבלותי יצא לפועל.
אנו נמצאים בימים גבוהים ,ימים בהם נשפע מן שמים אורות
גדולים ועצומים לכל בני ישראל .והאר"י הק' גילה לנו שעד
ד .ללמוד מהלך זה בכל השנה ג .ההמתקה שבמצוות סוכה' :נפשי כגמול
אחר יום הכיפורים ,הימים הם בבחי' 'שמאלו תחת לראשי',
ומהלך זה עלינו ללמוד בכל השנה ,כי הרי לכל יהודי יש עלי אימו' ומחג הסוכות ,הם בחי' 'ימינו תחבקינו'.
בנפשו חשק ורצון כביר לעבוד את השי"ת ,וכיסופין להמשיך על כן ,לאחר ר"ה ויוהכ"פ שכל אחד השתדל להמליך את
ואת הכוונה בזה בין נבין ממה שפירש הגר"א את המשנה
בנפשו אורות עליונים. השי"ת וקיבל ע"ע קבלות טובות ,צריך לצרף לזה ביטול
(סוכה פ"ב מ"ט) ,ש'גשמים בחג דומים לעבד שבא למזוג כוס
וברור שכל השתוקקות של יהודי יש לה כוח לפעול להמשיך להשי"ת שהכל תלוי בסייעתא דשמיא .ואם לא כן עלולים
לרבו ושפך לו קיתון בפניו' .ופירש שר"ה ויוהכ"פ הרי הם ימי
לו שפע מלמעלה ,לדוגמא מי שחפץ מאוד ללמוד כך וכך אנו ליפול לקלי' עשיו רח"ל.
דין ונרמזים ביין ,וימי חג הסוכות הם ימי רחמים .והעבודה
דפים ,הרצון והתשוקה שלו מושכים עבורו כחות עליונים של ממילא צריכים התורה והתפלה להיות תמיד תחת 'צילא בחג הסוכות היא ,להמתיק את הדינים של ר"ה ויוהכ"פ ע"י
הצלחה וסייעתא דשמיא; שזה טעם מה שאנו רואים בחוש דמהימנותא' ,שהסכך הוא בבחי' דעת – למען ידעו דורותיכם, מצוות החג – סוכה ,ניסוך המים וד' מינים.
שאחד הצליח ללמוד מספר מסוים של דפים וחברו הצליח ובישיבת הסוכה אנו חוקקים בדעתנו את ההכרה האמיתית
מספר אחר ,שהחילוק ביניהם לפי מה מידת ההשתוקקות. והמשל לכך הוא ,מזיגת והמתקת כוס היין במים .ואם יורדים
שכל עבודתנו והתעלותנו בתורה ותפלה הכל לפי רצון העליון,
גשמים ומפריעים להמתקה ,הרי זה מורה שאין השי"ת חפץ
אלא שיש הרבה אנשים ,שעם כל חפצם העז להצליח ולפי השיעור והמידה איך שיעלה ברצונו יתב"ש ,ואין אנו יכולים
במיתוק הדינים ,והרי זה כמי ששופך בחזרה את הקיתון של
בתורה ועבודה ,אין הדבר עולה בידם .והטעם הוא מפני לפעול כלום בעצמינו.
מים שלא ימזגו בו את היין.
שמשתוקקים למעלה מכפי יכולתם ,ונמצא שהם ממשיכים כי האר"י ז"ל גילה את סוד הסוכה ,שהוא ענין אור המקיף,
להם אור הגדול מן הכלים שלהם – שזה מביאם לשבירה והוא רומז על בחי' 'סובב כל עלמין' – היינו ,ראיית המציאות ב .הסכנה שבעבודות ר"ה ויו"כ :סמיכה
ונפילה ,ולבסוף אינם עושים כלום ,ואף גרוע מזה. האיך שמצידו ית' הכל כמו קודם שנברא העולם ואין עוד
מלבדו.
על כחי ועצם ידי
כל זה מפני שהיה פגם בהשתוקקות – שלא מזגו את היין
ויש להבין ענין המתקה זו ,מה ענינו בעבודת ה'.
במים ,ריבוי הגבורות היה מעורב עם ישות של כוחי ועוצם והאדם היושב בסוכה ,יושב ב'צילא דמהימנותא' ,וכמו שדוד
ידי .כי ההשתוקקות צריכה תמיד להיות ממוזגת עם ביטול לרצון המלך ע"ה אמר והרגיש (תהלים קל"א ,ב') 'כגמול עלי אמו' – כקטן והנה עבודת ר"ה ויוהכ"פ היא בקו הגבורה והדין – בר"ה
השי"ת ,בהכרה שאמנם אני רוצה ומשתוקק ללמוד ולהתפלל, שאינו יודע דבר ,ואינו יכול לעשות בעצמו שום דבר ,שנצרך להמליך את השי"ת ולקבל עול מלכותו בפחד ומורא,
אך כ"ז יהיה לפי רצון השי"ת – איך שהוא יקבע ,והכל צריך שאמו תסייע לו בכל דבר ודבר; שדרגה זה היא מדריגה גבוהה ובעשי"ת ויוהכ"פ מצוות התשובה ,הכרוכה בהרגשת חיסרון
להיות לפי רצון השי"ת שיש לחסות בצילו ,איך שהוא מנהיג ביותר ,שהרי אם הקטן רוצה לשתות ואינו יודע כיצד ישתה, – שאיננו עובדים את השי"ת כראוי ,ומקבלים ע"ע להבא.
את האדם. באה אמו וגוחנת עליו ומסייעת לו לשתות .נמצא שיש כאן תנועה זו של דינים וחיסרון נרמז ביין ,אלא שבתחילה היין
סוג קרבה שאין למעלה ממנה ,וכמו שאמר חזקיה המלך (איכה אינו מזוג במים ,והוא קשה וחזק עד שאינו ראוי לשתיה – אי
ה' .ממעמקי לב אוחילה ,אחסה בסתר רבה ד' ,ט"ו) 'אני ישן על מטתי ואתה נלחם בהם'. אפשר להישאר כך עם עבודת ה' של גבורות תקיפות ,כי
כנפיך סלה' זהו ענין הישיבה בסוכה ,להיות בבחינת 'קטן הנצרך לאמו'. צריך למזגם ולהמתיקם בחסדים ,וזו היא עבודת חג הסוכות.
ובאמת כלל זה נכון לכל אדם באשר הוא ,וגם לצדיק אמנם לא מקטנות ,אלא להיפך מגדלות – מבחינת הדביקות כי ישנה חסרון בתוקף הגבורות ,שע"י שהאדם נכנס לתוקף
גדול .כי הנברא בעצם מהותו הוא חסר ופגום כלפי האור שבזה ,כי יש בזה קרבה עצומה ,וכמו אב ואם עומדים על בנם העבודות בהסתכלות שהכל תלוי בעבודתו – יכול להיכנס
האלקי ,וצריך לבקש רחמים מהשי"ת שימשיך לו אור יחד לסייע לו בכל המצטרך ,והוא לגודל אהבתם עמו .וזוהי תועלת מזה למצב שסומך על כוחו ועוצם ידו אף ברוחניות .כי
עם מלבושים וכלים מתוקנים ,שהוא בחי' המים המתקנים הישיבה ב'צילא דמהימנותא’ – בצל האימא הסוככת על בניה. לפעמים לאחר שהאדם השתוקק כ"כ וקיבל על עצמו קבלות
וממזגים את היין ,שהם נעשים לבחי' לבוש שעל ידם ללמוד ולהחדיר בתוכנו שהקב"ה עושה לנו הכל ,ואין לנו על טובות ,הוא סומך על עצמו ומדמה בנפשו שבכוחו להוציא כל
יוכל לקבל את היין – היין הוא השפע הנמשך ע"י התפלות מי לסמוך אלא עליו. תוכניותיו לפועל.
וההשתוקקות ממעמקי הלב בר"ה ויוהכ"פ ,והביטול להשי"ת ומזה הטעם נמשך בחג הסוכות שמחה גדולה .כי ענין השמחה ודינים אלו ,דינים קשים הם ,שאין להם קיום בקדושה .וכמו
הוא המים של החסדים בחג הסוכות ,שהם מקיימים את השפע, הוא לשמוח ולהשתעשע בשעשועי האמונה שהוא השמחה שלפעמים רואים שהאדם ,ע"י שעובד את הקב"ה הינו מתחיל
בבחי' 'עבד שמצליח למזוג כוס לרבו'. של האחדות הפשוט ,וזה מגיע מכח הביטחון שיש לישראל לבטל את סובביו – וכגון ,שנכנס לבית הכנסת וחושב בלבו,
על כן ,לאחר ר"ה ויוהכ"פ שכל ישראל המליכו את השי"ת, כשסומכים על השי"ת 'כגמול עלי אמו' .אז הם שמחים פלוני מה חשוב הוא ומה עבודתו נחשבת ,וכולם כאן כאין
הם צריכים לבא למזוג את יינם במים – שהתורה והתפלה במצוותיו בכל מצב ,וכך זוכים לשמחה אמיתית – כי כשאדם וכאפס נגדי .או בבחי' אחרת שיש לו הרגשת ישות כלפי
יהיו תחת צילא דמהימנותא ,לפי רצון והשגחת השי"ת ,שהוא זוכה לאמונה בהירה ,אזי איך שהשי"ת מנהיג אותו הוא שמח. הקב"ה חלילה וחס ,היינו שאין לו ביטול כלפי הבורא ב"ה,
ישפיע לנו לפי ערך ומדה ,ע"ד הסכך שהוא מחיצה למנוע אמנם אין זו לבד השלימות ,אלא לפני חג הסוכות צריכים וחושב בלבו שהוא עובד את הקב"ה ,והכל מגיע לו בשכר
אורות עליונים שא"א עדיין להשיגם. להקדים את עבודות הימים הנוראים .היות ומי שיילך רק עבודתו ,וכביכול אינו צריך לרחמי השי"ת .שהרגשות
כל זה כלשון הפייט בתפלת יוצר דיום ב' דר"ה" :ממעמקי בדרך של ביטול בבחי' מים דסוכות ,ללא שהקדים לזה את ומחשבות אלו נקראות שאוכל מ'עץ הדעת טוב ורע' ,וזה גרוע
לב אוחילה ,אחסה בסתר כנפיך סלה" – שאע"פ שבני ישראל עבודות הגבורות של ר"ה ויוהכ"פ – נופל אף הוא בקלי' מכל החטאים שבעולם.
מלאים השתוקקות ורצונות כבירים בר"ה ויוהכ"פ הנובעת שסומך הכל על השי"ת ופוטר עצמו מחובת ההשתדלות. לכך צריך למזוג את עבודת ר"ה ויוהכ"פ במים – לצרף לזה
ממעמקי ליבם ,אמנם כ"ז הוא לפי החיסיון בצל כנפי השכינה כי לעולם הדרך הנכונה בעבודת ה' היא רק הצירוף של הגבורות ביטול להשי"ת .שאחר כל הקבלות והעבודות יחזור וידע
הנשלם בחג הסוכות. של ר"ה ויוהכ"פ יחד עם הביטול והחסדים של סוכות – מחד שהכל תלוי בסייעתא דשמיא' .אקרא לאלקים עליון ,לקל
הגבורות אלא לכוללם בחסדים ולמתקם – להשתמש בהם כראוי; דהיינו, ביום הושענא רבה,
השתמשות בגבורות
שיהיו כלי .כי מטרתם היא ליצור תשוקה ליחוד ,כך בונים מהם את כלי
היסוד והמלכות .
אחר שזכינו שנכנסו אל
תוכנו כל החסדים של בהושענא רבה מעינות
על פי זה יש לבאר שזוהי ענין בקשות ההושענות – שנזכה להגיע לזו המדרגה,
לקחת את הגבורות שהם התשוקות והתאוות – לא לבטלם ,אלא עמם לעבוד את
חג הסוכות – נכנסים
בנו הגבורות.
הזמנים
השי"ת. ויש לבאר על דרך עבודה ע"פ המאור ושמש ,שעל האדם לא לבטל את
ג
ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה מעיינות הסוגיות
בגדר מקראי קודש -וכונה במצוה דאורייתא לשם מצוה דרבנן
חיוב תפילה ביום טוב מן התורה | ואם גם בשבת | כוונה למצוה דאורייתא לשם מצוה דרבנן
| ואם שייך בזה איסור בל תגרע
הכונה שמכוין לתפילה דרבנן אינה עולה עבור הבנת האחרונים בדברי הרמב"ן -חובת תפילה • הקדמה •
תפילת יו"ט דאורייתא ביום טוב מדאורייתא
והנה משמעות שם דבריו היא דלא מהני מה שמכוין סתם וכן משמע לכאורה אף בדברי הב"י (או"ח סימן תפ"ז) ,כי
לשם תפילה ,והכוונה המעכבת היא הכונה לשם מצות הנה כתב הטור (שם) שאין טעם להזכיר בתפילה לשון הנה בפרוס עלינו מועדי ד' מקראי
'מקראי קודש' שהיא החיוב החדש שנתחדש ביו"ט ,ואילו 'מקרא קודש הזה' ,כשם שאין מזכירין בתפילה כל קודש ,אשר עליהם נצטוינו בתורה
הכוונה שמכוין לשם קיום מצות תפילה בעלמא אינה פרטי חיובי יו"ט לשבות ממלאכת עבודה וכו' .וכתב 'מקראי קודש אשר תקראו אותם
עולה עבור מצות תפילה דיום טוב. ע"ז הב"י ,ומה שטען רבינו דמאי שנא להזכיר מקרא במועדם' ,אמרנו להביא בזה מדברי
קודש טפי מאיסור עשית מלאכה ושאר כל הלכותיו,
(והנה אין לפרש כונתו דמאחר שמכוין לתפילה בעלמא לא מהני לחיוב מרן שליט"א לבאר מהות ענין 'מקראי
זה ,שהרי כבר הארכנו הרבה במקו"א להוכיח שכונת המצוות אי"צ דוקא י"ל דשנא ושנא ,דמקרא קודש מורה על שצריך להזכירו
בתפילה ,וכמו שכתב הרמב"ן בפרשת אמור טעם מקרא קודש' ,ואשר כמה מילתי חדתי בזה
לשם מצוה זו ,אלא כל שמכוין לשם מצוה מהני ,ועוד דהרי ביארנו שאין
הכונה שיש כאן חיוב מיוחד לתפילה ,אלא שיש כאן קיום למצות מקראי קודש שיהו כולם קרואים ונאספים ביום הזה לקדש בגדרה של מצות תפילה ואופני חיובה,
קודש ,ולזה ודאי מהני כונה לשם תפילה). אותו ,כי מצוה היא על כל ישראל להקהל בבית אלהים וכאשר יבואר.
ביום מועד לקדש היום בתפילה בפרהסיא בתפילה
וכוונתו לכאורה ,דמאחר שיש כאן חיוב מן התורה
והלל ,עכ"ל.
להתפלל תפילה זו ,הרי שאף שמכוין לצאת חובת תפילה
הכללית מדרבנן ,לא מהניא כוונה זו לצאת ידי חובתו מן וכבר כתב הפרמ"ג בכמה מקומות (פתיחה כוללת חלק ה' אות א
לד ,סימן קו א"א סוף סק"ג) ,שע"פ דברי הרמב"ן והב"י הללו
התורה ,כי כוונה למצוה דרבנן אינה עולה לשם מצוה
דאורייתא. עולה לדינא דחיוב תפילה ביו"ט הוא מן התורה .וכ"כ עוד מקראי קודש -התאספות לכבוד ד',
(אמנם מצינו בזה חילוק בין שיטת המהרש"ם והפרמ"ג ,דבדברי הפרמ"ג
מרבותינו האחרונים (חתן סופר שער תפילה ונ"כ סוף פ"א והמהר"י או קריאה אליו
אסאד בשו"ת יהודה יעלה או"ח סימן ק"א והמהרש"ם בספרו דעת תורה
בהני מקומות מפורש דכן הוא גם בשבת ,ולא רק ביו"ט ,אך המהרש"ם פלוגתת הראשונים אם מצות תפילה מן התורה או
בסימן ק"ו ובסימן ת"צ) ,שחילוק יש לדעת הרמב"ן בעיקר
תלה דבריו בדיני יו"ט דוקא ,אך נראה דנחלקו בזה האם מקראי קודש
גדרה של חובת תפילה ביו"ט לשאר ימות השנה ,וביו"ט מדרבנן
קאי גם על שבת ,דהרי גם בשבת מזכירים מקראי קודש ,וע"כ ס"ל
חיובה הוא מן התורה. הנה ידוע מה שנחלקו הראשונים האם חובה היא מן
להפרמ"ג דכן הוא גם בשבת ,אך המהרש"ם ס"ל דשבת מקרי 'קודש' ולא
אמנם נראה ברור שאין כונת הני פוסקים שיש מצוה התורה להתפלל ,או שחובה זו מדברי רבנן היא .דהנה
מקראי קודש ,ומה שמזכירים תחילה למקראי קודש ,היינו שהוא קודש,
שיטת הרמב"ם בזה ידועה (ספר המצוות עשין ה ,תפילה פ"א
ושורש וראש למקראי קודש ,עי' בדברי האר"י (פרע"ח שער מקראי 'חיובית' להתפלל ביו"ט ,שהרי לא מצינו כן בדברי
ה"א) ,דחובה היא מן התורה להתפלל בכל יום ,וכ"כ עוד
קודש) ,ואכמ"ל). הפוסקים שיזכירו כן לחיוב מן התורה ,וע"כ שכונתם שיש
מרבותינו הראשונים (ריטב"א ורא"ה ברכות מח.):
בזה מצוה קיומית ,שכשמקיימים מצות תפילה ביו"ט ,יש
ג כאן קיום לענין מקראי קודש שמוזכר בתורה( ,וסמך לזה
דהנה לשיטת אלו הפוסקים הרי שקיום מצוה זו הוי דוקא בציבור ,ומצינו
אמנם הרמב"ן (בהשגותיו לסהמ"צ שם) ,האריך לחלוק על
שיטת הרמב"ם ,והוכיח מכמה דוכתי דחובת התפילה אינה
כוונת מצוה דרבנן -מהניא לדאורייתא שדנו הפוסקים האם מותר לערב עירובי תחומין ,לצורך תפילה בציבור, אלא מדרבנן ,וכדבריו כתבו עוד מרבותינו הראשונים (עי'
מאירי ברכות מ ,:ועוד).
או לא
עי' מג"א סימן תט"ז ,ואם הוי מצוה חיובית ,ע"כ שמותר לערב לה ,וע"כ
דס"ל דלמצוה קיומית אין מערבין ,וגם תלוי האם דין זה הוא גם בשבת
כמו שיתבאר בהמשך ,ואכ"מ להאריך בזה עוד). תפילה ביום טוב מן התורה
כוונה לדרבנן אם מהניא לצאת בה מצוה דאורייתא
[ומה שהק' על שיטה זו מפני מה לא הזכיר הרמב"ן ענין ואולם כל זה הוא בימות החול ,אבל ביום טוב מצינו
והנה האחרונים כבר האריכו בדין המכוין לקיים מצוה
בדברי הרמב"ן גופי' (בפירושו על התורה ,אמור כג ב) לפרש
דרבנן ,ובאמת היא מצוה מן התורה ,האם יוצא בזה ידי זה לענין חיוב תפילה בהשגותיו שם .נראה ברור ,דודאי
הלשון השגורה בתורה גבי יום טוב ,מקראי קודש ,דהיינו
חובתו ,והפרמ"ג (פתיחה כוללת אות ל"ח) כתב שהיא מחלוקת לא נתחייבה ביום טוב תפילה כחובה ומצוה בפני עצמה,
שיהיו ביום הזה קרואים ונאספים לקדש אותו ,כי מצוה
ראשונים אם המכוין למצוה דרבנן מקיים דין מצוות צריכות ועיקר גדר המצוה היא 'מקראי קודש' ,והוא מכלל קדושת
היא על ישראל להקבץ בבית האלוקים ביום מועד לקדש
כוונה ,להצד שהיא באמת מצוה דאורייתא .ובחי' רעק"א המועד לקדשו בקרבת ד' וקריאה אליו .ומאחר שאין כאן
היום בפרהסיא בתפילה והלל" .וכבר עוררו בזה האחרונים,
(ר"ה כח :תוד"ה דלמא) דייק דברי הרמב"ם והתוס' דס"ל דלא חובת תפילה בפני עצמה הרי אינו נוגע לנידון דבריו
שמדברי הרמב"ן הללו לכאורה יש ללמוד חיוב תפילה
מהניא כונה למצוה דרבנן לצאת בה מצוה דאורייתא ,וכ"כ בספר המצוות].
ביו"ט מן התורה.
בפשיטות הביכורי יעקב (תרנח סק"א).
ולכאורה הרי זוהי כונת המהרש"ם ,דמאחר שחובתה מן ב מקראי קודש -התאספות או קריאה
התורה ,שוב ישנה חובת כונה בפני עצמה ,לכוין בתפילה
לשם קיום המצוה מן התורה ,ולא מהני מה שמכוין לצאת
כונה לשם קיום מצות מקראי קודש אמנם יש לדון בהבנה זו בדברי הרמב"ן ,כי מצד הסברא
היה מקום לדון דאין הכרח בכוונת הרמב"ן שעצם התפילה
חובת תפילה בסתמא. לפי"ז יש לכוין לצאת בתפילת יו"ט מצוה זו ביום טוב יש בה חיוב דאורייתא ,רק עיקר גדר החובה מן
אולם באמת לאו מילתא דפשיטא היא ,כי הנה החלקת והנה המהרש"ם בספרו תכלת מרדכי (ח"ג פסקי דינים אות התורה היא ההתאספות לכבוד ד' ,וכאשר מורה פשטות
יואב (ח"א סי' לג ד"ה והנה) האריך להוכיח דכונה למצוה קס"ז) הוסיף בזה עוד ,וכתב דמאחר שחיוב תפילה ביו"ט לשון 'מקראי קודש' ,שנקראים הקהל להתאסף לכבוד ה',
דרבנן מהניא לצאת גם במצוה שאליבא דאמת היא מן מן התורה הוא ,ע"כ חובה היא לכוין בתפילה לצאת בה ידי ורק שמתוך ההתאספות נמשך מה שמתפללין ומודים לה',
התורה. חובתו מן התורה לקרות ביו"ט מקרא קודש ,וכמו שנפסק אבל עצם התפילה אין בה חיוב מן התורה.
בשו"ע (או"ח ס) דבמצוות שהן מן התורה הכוונה מעכבת אמנם בדברי כמה אחרונים מבואר גדר הדברים דעצם
גבי קר"ש כתב המג"א דלא מהניא כונה לדרבנן בהם( .ושני טעמים נאמרו לפסק זה ,או דס"ל שלהלכה הוא ספק אם התפילה ביום טוב היא מן התורה ,והיינו דהבינו דמקראי
לצורך דאורייתא מצוות צריכות כונה או לא ,ועל כן בדאורייתא יש להחמיר ובדרבנן קודש ענינו הוא מלשון קריאה ,ולפי"ז הרי עצם חובת
והנה בדברי המג"א מצינו בזה כעין סתירה ,כי הנה לענין להקל ,או דאין חיוב כונה במצוות דרבנן כלל ,והארכנו בזה במקו"א, התפילה ביו"ט היא מן התורה ,כי בזה מתקיימת הקריאה
קריאת שמע של ערבית כתב (רל"ה סק"ב) ,שא"א לסמוך ואכ"מ). שקוראים לד' במועד.
דא
אך בדעתו מגרע מצוה מהתורה .ומעתה ,הן הם דברי התפילה למצוה דרבנן ,הרי הדר הדין בזה כסתימת רוב שייצא בק"ש שעל המטה ,מאחר שאינו מכוין לצאת בה
הרמב"ם ,דמצות חכמים הנעשית בתורת מצוה מן התורה הפוסקים ,ודלא כהחלקת יואב ,דלא מהניא כונתו שמכוין ידי חובתו .ואף שלכאורה הרי מכוין לקיים דברי חכמים
עובר משום בל תוסיף ,היינו רק באופן שיש בזה גדר גרעון לשם מצוה דרבנן ,לצאת בזה המצוה דאורייתא של שאמרו לקרוא ק"ש על מטתו (ברכות ד ,):ואם כן הרי
מוחלט במצוות התורה ,שקובע מצוה שלימה להוסיפה על תפילה ביום טוב. הוא מכוין לשם המצוה לקרות את שמע ,ומה לי מחמת
מצוות התורה ,אבל לא בכוונה פרטית מסוימת ,שבזה אין איזה טעם נתחייב ,אם מדרבנן מחמת שהולך לישן או
שייך בל תוסיף ולא בל תגרע. ד מדאורייתא מדין קר"ש של ערבית ,סו"ס הרי דא ודא
אחת היא .ומזה הרי משמע דס"ל דכונה לצאת חובת מצוה
בל תוסיף שייך דוקא במצוה דרבנן גמורה אם שייך שכונה לדרבנן יהיה בגדר בל דרבנן לא מהני לדאורייתא[ .אולם בזה יש לדחוק ,דקר"ש
שמוסיפה למצוות התורה
ומעתה ,אף לשיטת הני אחרונים שדברי הרמב"ם
תוסיף או בל תגרע כלפי דאורייתא שעל המיטה אינה בגדר מצוה ממש אף לא מדרבנן ,וצ"ע
בזה].
אמורים לענין כל המקיים מצוה דרבנן לשם מצוה ראיית החלקת יואב מקושיית הראשונים
מן התורה( ,וכנ"ל דכן הוא גבי בל תגרע במקיים מצוה מן התורה גבי סוכה בשמ"ע גבי קידוש כתב המג"א שיוצאים בתפילה
לשם קיום מצוה דרבנן) ,דלא שייך כלל זה רק במצוה שהוא אמנם הנה החלקת יואב (שם) הביא ראיה לשיטתו אולם ,הנה לגבי מצות קידוש הרי כתב המג"א (רע"א סק"ב,
מבוררת כמצוה דרבנן ,והוא מכוין לקיימה כמצוה ממה שכתבו הראשונים (ר"ה כח ):לדון בגדר בל תוסיף וכ"כ הפרמ"ג שם) דמדאורייתא ,יוצאים חובת קידוש ,גם
מן התורה ,דשייך בזה בל תוסיף ,כי הוא קובע מצוה בישיבה בסוכה בשמיני עצרת ,ואף שאין עובר בבל בהזכרת ענין שבת בתפילה .ועל פי דבריו כתב הרעק"א
חדשה בתורה ,וכן להיפך. תוסיף אלא אם כן מכוין לשם מצוה במעשהו ,הרי הוא (הגהות השו"ע ,שם) לבאר ,הא דאין מקדשין בליל יוהכ"פ,
ומשא"כ כאשר כל טעם כוונתו אינו מחמת שחושב מכוין בישיבתו לשם מצוה ,ושוב יש בזה בל תוסיף על וייצאו בזה ידי חובת קידוש מדאורייתא( ,שהרי אי"צ כוס
שמצוה מסוימת זו היא מן התורה ,אלא שאינו יודע אם היא מצות סוכה .וקשה ,שהרי מכוין רק לשם מצוה דרבנן מדאורייתא) ,וכתב הטעם ע"פ דברי המג"א ,שהוא מהיות
נכללת באיזה מצוה מן התורה או לא ,ומכוין בסתמא לשם ולא למצוה דאורייתא ,ומפני מה ייחשב זה ככונת שיוצאין חובת קידוש מדאורייתא בתפילה.
מצוה ,דלא שייך בזה כלל שינוי מצורת מצוות התורה. מצוה ,ומוכרח שכונה לצאת מצוה דרבנן יש לה גדר
וכל מה שכתבו האחרונים דשייך בל תוסיף היינו במצוות כונה גם כלפי מצוה דאורייתא. קושיית הבני יששכר שאין הכוונה מספקת -ומוכח
המבוררות כמצוה דרבנן ,כגון נטילת לולב כל שבעה דמהניא הכונה הכללית
בגבולים ,ששם כל שמכוין בזה למצוה מן התורה עובר בל תוסיף בכוונת דאורייתא במצוה דרבנן ואולם ,הנה כבר העיר בזה הרה"ק הבני יששכר זי"ע (דרך
בבל תוסיף( ,ולהיפך עובר בבל תגרע) ,אבל כל מצוה שאינה אמנם נראה שיש להשיב בזה ,ובהקדם מה שיש לעורר פיקודך מצוה לא אות ב) דמצוות דאורייתא הרי צריכות כונה,
מבוררת אם מדאורייתא היא או מדרבנן ,ומכוין לקיימה עוד בכה"ג משום איסור בל תגרע ,ובהקדים מה שכתבו ואין יוצאין בהן בלא כוונה ,והנה לפי זה הרי היה לו לכוין
בסתמא ,אין בזה חשש בל תגרע. כמה אחרונים (פרמ"ג פתיחה כוללת אות ל"ח ,ובכורי יעקב סימן לצאת ידי חובת 'קידוש' בזה ,ורק באופן זה ייצא ידי חובתו.
תרנ"ח ס"א ,טורי אבן ר"ה טז ,.ועוד) ,שהמקיים מצוה דרבנן ומכוין אך כבר ביארנו הטעם בזה ,שמסתימת דברי הפוסקים,
גדר הכונה הנצרכת במצוה -כונה לצאת רצון לקיים בה מצווה מן התורה ,עובר בזה על איסור בל תוסיף. שיוצאין ידי חובת קידוש בתפילה ,ואף שודאי אין כל
הש"י הכלול בה ויסוד דבריהם ע"פ דברי הרמב"ם (ממרים פ"ב ה"ט) שאם אחד יודע לכוין לצאת ידי חובת קידוש ,וע”כ ס”ל להני
ומעתה ניהדר לגדרי כונה במצוות ,כי הנה המורם מכל זה יצוו חכמים לקיים מצוה ,ויאמרו שאינה מדבריהם אלא פוסקים והמג"א מכללם ,דכיון שעוסק במצוות תפילה
הוא ,שעיקר כוונת המצוות היא עצם הכונה לקיים בזה רצון מדברי תורה ,עוברים בזה באיסור לא תוסיף על הדבר. ומכוין לענינה ולצאת בה ,שוב יוצאין אף בפרט המסוים
ה' שציוה על מצוה זו ,וזה מהני בכל המצוות ,ואף כשאינו ומזה הוציאו הפוסקים ,שלא רק באופן שחכמים עצמם הנכלל בה ,שהיא חובת קידוש מדאורייתא .וחזינן ,דאף
יודע אם מן התורה הן או מדרבנן. אומרים על דבריהם שהם מדברי תורה ,עוברים בזה שאינו מכוין בכונה מיוחדת למצות קידוש ,מכל מקום
משום לא תוסיף על הדבר ,אלא אף כל יחיד ויחיד מהניא על ידי כוונה כללית למצוה דרבנן .וחזי' מזה אם כן
כונה זו מועלת לכל המצוות -וזו שורש קושיית שמקיים דבריהם ומכוין לקיים בזה דברי תורה ,עובר הרי דאי"צ כונה לשם מצוה בקניה זו.
הראשונים בזה על איסור לא תוסיף.
ובזה יש לבאר גם דברי הראשונים לענין ישיבה בסוכה מדבריו כאן מוכרח שכונה לדרבנן מהניא
בשמיני עצרת ,דמאחר שמכוין בה האדם לקיום מצוה בל תגרע בכוונת דרבנן במצוה דאורייתא לדאורייתא
סוכה בכללות ,שוב הרי מין כונה זו מועלת הן לקיום מצוה ומעתה לכאורה אם כנים הדברים ,הרי המקיים מצוה מן ואולם הרי עדיין יש להקשות ,דמאחר שמכוין בזה רק
מן התורה והן לקיום מצוה דרבנן ,ולפיכך הקשו הראשונים התורה ומכוין לקיים בזה רק מצוה מדרבנן ,לכאורה יש לו לקיים מצוה דרבנן ,היינו מצות התפילה ,ואינו מכוין בזה
שהיא כוונה המועלת לקבוע בזה שם מצוה ,ולפיכך הקשו לעבור משום בל תגרע ,שהרי הוא כגורע במעשה מצוה מן למצוה דאורייתא ,היינו קידוש ,והרי המכוין לשם מצוה
הראשונים שיש בזה משום בל תוסיף .ומשא"כ המכוין התורה ,שאומר שאינה אלא מדרבנן. דרבנן אי"ז נחשב ככונה לענין מצוה דאורייתא .והמוכרח
בבירור שהיא מצוה דרבנן ,שוב לא תחשב כוונתו ככוונה, ומבואר בדעת המג"א ,דהמכוין לשם מצוה ,אף אם היא
ושוב שייך בה גם חשש בל תגרע. גדר בל תגרע -גרעון בצורת המצוות המצווה מפי מצוה דרבנן -מהניא מחשבתו ככוונת מצוה אף לגבי מצוה
הגבורה דאורייתא.
והנה בזה הרי נדחית ראיית החלקת יואב מדברי
הראשונים ,ושוב הדרא טענת המהרש"ם לדוכתא ,שמי אמנם נראה שאינו כן ,כי הנה כבר הארכנו במקו"א במה
סדר התפילה כולל כמה מצוות -והמתפלל על
שאינו מכוין למצוה דאורייתא לא ייצא בזה ידי חובתו שכתבו הראשונים דאיסור בל תגרע שייך אף במבטל מצוה
דעת חכמים הוא מתפלל
במצות 'מקראי קודש' .ועוד הוספנו עליה גם כן חשש לגמרי( ,כדמוכח מקושית הרשב"א ר"ה טז :על תקנת חכמים שלא לתקוע
איסור דאורייתא של בל תגרע ,בכל מי שאינו מכוין למצות בשופר בר"ה שחל להיות בשבת ,וכאשר הוכיח מזה בקובץ הערות (סט אולם ליישב סתירת דברי המג"א נראה לומר דתפילה
מקראי קודש בתפילת היום טוב. יב) .וכ"כ המהר"ם שי"ק (סוף מצוה תנ"ו) לפרש דברי רבינו שאני ,כי עיקר ענינה הוא סדר שתקנו חז"ל לעבודה
יונה בשערי תשובה (ג יא) שאף המבטל מצוה לגמרי עובר שבלב ובדיבור ,והוא כולל כמה ענינים השייכים לעבודת
כוונת התפילה היא כוונה כוללת בסתמא -בהיות באיסור בל תגרע ).ובארנו בזה ,דגדרו של איסור בל תגרע הזמן והיום ,והם כללו בזה גם חובת הקידוש דאורייתא,
שמחלוקת הראשונים בזה ידועה הוא שהקפידה תורה שיהיו המצוות בשלימות צורתם המצווה ולפיכך כאשר מכוין האדם להתפלל התפילה שתקנו חז"ל,
מפי הגבורה ,והקפידה תורה בזה על המגרע מן המצוות, הרי הוא כעושה על דעתם וכוונתם ,ועל דעת מה שכיונו
אולם ,הנה ממוצא דברינו עצמו למדנו להועיל לענין
חובת תפילה גם כן ,דמהיות שדבר ידוע הוא לכל והיינו שלא לשנות ממצוות התורה. הם לכלול בתפילה .ושוב שפיר יוצא בזה גם דין מצוות
שנחלקו הראשונים בגדר חובתה וכנ"ל ,שוב הרי כל צריכות כונה ,דהוי ליה כאילו כיון למה שהם כיונו ,כיון
העומד להתפלל הוא מכוין למצות הש"י בסתמא ,ולא כל ענין בל תוסיף ובל תגרע -הוא דוקא בקביעות שעושה על דעתם.
לקיום מצוה מדברי סופרים דוקא ,והרי נתבאר שמין המצוה באופן שאינו נכון ומעתה הרי בעניננו אין מקום לסברא זו ,דשאני טובא,
כונה זו מועלת הן כלפי מצוה דאורייתא והן כלפי ולפי"ז בארנו ,שכל מה שכתבו הראשונים שהמחסר מצוה כי אין זה רק מצוה פרטית דאורייתא הנכללת בתוך עיקר
מצוה דרבנן .ושוב יתיישב שאין שייך בזה לא חשש עובר משום בל תגרע ,היינו דווקא כאשר יקבע בדעתו מצות התפילה שהיא מדרבנן ,אלא עיקרה של מצוות
בל תגרע ,ולא חסרון כוונה ,וישראל קדושים הם לחסר מצוה אחת ,שלא תתקיים על ידו לגמרי ,והרי דעת התפילה ביום טוב היא מהות מצוה חדשה ,שהיא חפצא
ומקיימים המצוות כראוי. זו היא עבירה שאין בה מעשה לחסר שלימות המצוות, של 'תפילה דאורייתא' ,ושוב כיון שמכוין בעיקר מעשה
הא
מעינות האורה
פניני אורה
'דידן נצח' – הניצחון האמיתי :להמשיך ולהחזיק בכלי התפילה
זיכוך הגוף בצירוף האמונה
כדאיתא (בליקוטי מוהר"ן ,קמא סימן רס"ו) ,שהתורה
יוצאת מהסוכה ,שעל כן עושים שמחת תורה אחרי סוכות.
עניין החיבוק בביאת האושפיזין
כתוב בספרים שהסוכה היא בבחינת אור המקיף את האדם,
גילו לנו רבותינו שבחג הסוכות מתגלים האושפיזין עילאין
ומפרש ,שהחמה מרמזת על אור התורה ,כמו שנמשלה ומבואר בספרי הקודש ,שאחד מהעניינים של חג הסוכות
קדישין בסוכה .והצדיקים זכו לראותם בפועל ממש.
התורה הקדושה לשמש (תהילים מזמור יט) ,כי התורה הוא עניין 'וימינו תחבקני' (שיר השירים ב ו ,ח ג) שהוא
מאירה ומחיה את כל העולמות .ובעינן שתהא התורה עניין החיבוק .כלומר ,שכל העבודות נעשות תחת כנפי אך מאידך גיסא ,ידוע מה שאמר הרה״ק מקאצק זי״ע (אמת
הקדושה באופן שצילתה ,המרמזת על ה"צלותא" — תפילה השכינה ,והיינו ,שאנו סמוכים על השכינה הק' כגמל עלי ואמונה ,תשט״ו) ,שאמנם צדיקי אמת רואים את האושפיזין
ויראה — מרובה על אור התורה ,בבחינת כל שיראתו קודמת בסוכה ,אולם מי שמאמין שהאושפיזין נמצאים בסוכתו —
אימו ,בכל עניין ועניין.
לחכמתו ,חכמתו מתקיימת (אבות פ"ג מ"ט) ,שאז תורתו הרי זו מדרגה גבוהה יותר .והיינו ,שעל ידי שמאמין במציאות
ועומק העניין בעבודת ה' הוא :דאחר כל ההשגות האלוקות ומבקש להגיע לקדושת השבת ,הרי בעצם אמונתו
חשובה ומאירה בשמים.
והחידושים שיש לאדם ,הרי הוא משליך הכול ולעבוד את כבר יכול לתקן הכול ולבוא ולהשיג את אותה הקדושה
התשובה למעשה' :יהי רצון שלא אחטא עוד' השי"ת באהבה גדולה ובפשיטות גמורה ,כמו נער ,שבפני הנעלמת.
כי אחר כל ההשתוקקות צריכים להוציא את הכל מן הכוח עצמו אינו יכול לעשות כלום.
אמנם ידוע מרבינו הלקו״מ בשם הבעל שם טוב הק׳ (בחלום
אל הפועל ,ועיקר ה"למעשה" והפעולה בכל עניין הוא תפילה: והיינו ,שאחר כל העבודות וכל ההשתוקקות שעסק בהן, -חיי מוהר״ן ,אות רל״א) שאם רוצים לראות את האבות,
לדעת שרק בכוחו יתברך זוכים לכך .וזה עיקר הפעולה — צריכים לדעת שלכל זה זוכים רק דרך התפילות .וכל עניין עליך לקיים תחילה את אשר נאמר :״בשדך לבהמתך״ ,כלומר,
להתפלל לזכות לכך. בעבודת ה' שלומדים צריכים לעשות ממנו תפילות, לשדד את הבהמיות שבך ,את התאוות הגשמיות אשר בנפשך.
כמו שרואים ביום הקדוש בווידוי ,שבעצם חלק מהתשובה ולהתפלל לזכות לכך. נמצא ,שאף שהאמונה באושפיזין היא מדרגה גבוהה ,מכל
הוא לקבל על להבא .והיכן רואים זאת בווידוי ,בכך מקום ,כל עוד אין זוכים לראות את האושפיזין ,הרי זה מורה
שאומרים :יהי רצון שלא אחטא עוד .וזהו עיקר ה"למעשה" סוד הסוכה :לעשות מתורות תפילות שהאדם עדיין לא זיכך את גשמיותו .על כן ,אף שהאמונה
— התפילה מקירות הלב שיזכה לקיים את התורה. וצריך כל אדם להגיע לבחינת "ולואי שיתפלל אדם כל כשלעצמה היא מדרגה גבוהה יותר ,מכל מקום ,כאשר ישנן
היום כולו" (ברכות כא ע"א) שיבוא מכל תורה שלומד שתיהן — גם זיכוך הגוף וגם אמונה — זוכים למדרגה העליונה
ומוהרנ"ת מבאר ,על פי מה שכתוב בזוה"ק (ח"א רכא ע"א)
ומכל התעוררות שהייתה לו אל בחינת תפילה ,לעשות מזה ביותר( .ועיין עוד במדור 'מעינות האורה')
על חג הסוכות מאן נצח וכו' .וכי מי שניצח במלחמה עדיין
אוחז בכלי זיין -אלא שבעבודת ה' ,כלי הזיין הוא תפילה, תפילה ודבקות להשי"ת.
(ליל א׳ דסוכות תשפ״ו)
וכל עוד שמתפללים ,אף אחר הימים הנוראים ,זהו הניצחון, ומוהרנ"ת זי"ע מבאר (עיין לקו"ה הלכות סוכה הלכה ו),
כי זהו העיקר שאנו יכולים לעשות. שעל כן בעינן בסוכה שצילתה מרובה מחמתה (סוכה ז
(שיחות קודש בכניסת חג הסוכות תשפ"ו) ע"ב) ,שהרי ידוע שעניין הסוכה הוא כנגד התורה הקדושה, 'דבקות עצם' עם הסוכה
מצינו דבר מחודש בדברי הרה״ק מצאנז זיע (דברי חיים על
התורה) שמחדש שקיום מצות סוכה אינה רק בשעה שיושב
התורה היא הבית – תורה לשמה ,דבקות וגילוי האושפיזין בחג הסוכות ואוכל וישן בזוכה ,אלא אפילו יוצאים לפי שעה מן הסוכה —
עדיין מקיים מצות סוכה .ואפילו מצטער ,שפטור מן הסוכה
ויש לדעת ,כי אם לא מתעסקים בתורה הקדושה ,ולא לומדים התורה יוצאת מן הסוכה ויוצא ממנה משום ״תשבו כעין תדורו״ ,גם זה בכלל ה״כעין
בעיון ובבקיאות ,אי אפשר להגיע לדבקות בהשי"ת. תדורו״( .והוא על דרך שיש ששואלים במזוזה :מדוע אינו
גילה לנו רבינו ז"ל (לקוטי מוהר"ן קמא ,סימן רס"ו) ,ששתיכף מברך בכל פעם שיוצא ונכנס לבית ,או בכל יום .אלא שזהו
תורה רק עם אמונה ודביקות אחר סוכות הוא שמחת תורה ,כי התורה יוצאת מבחינת קשר אחד מתמשך :יש לו מזוזה בביתו ,ואינו צריך להיות
ונכלל בזה ,שבכוח קדושת הסוכה לקרב את האדם ללמוד הסוכה .על ידי שנכנסים לסוכה נעשים בעצמם בבחינת כל הזמן בבית ,אלא בכל עת יש לו קשר עם הבית .וגם
תורה בדבקות .והיינו ,לחשוב באמצע הלימוד על השי"ת ,שזו תורה ,כי מהסוכה יוצאת התורה .ושלמות ותכלית התורה, כשיוצא לרחוב וכו׳ ,מתקיימת אצלו מצות מזוזה בכל רגע.
תורה עם אמונה ,שהלא כל התורה היא שמותיו של הקב"ה. שמתגלה בחג הסוכות ,היא תורה לשמה בדבקות. ויש להאריך בזה בעיון ,ואכ״מ).
ומכיוון שבמצוות סוכה לומדים תורה בתוך הסוכה, והיינו ,שתכלית הסוכה היא להביא את האדם לשמחת ביאור העניין על דרך העבודה הוא ,דיש שתי בחינות בדבקות
הרי שלומדים באופן שמונחים חזק בדבקות ה' ,ובכוחה התורה ,וצריכה הסוכה לפעול אצל האדם שהתורה הקדושה ה׳ .יש בחינת דבקות פרטית בכל מיני מצוות וכו׳ ,שהיא
ללמד את האדם לעסוק בתורה בשלמות גילוי התורה. תהיה הבית שלו .על ידי שעושה האדם את הסוכה הרוחנית, הדבקות בכל מיני פרטים וגילויים; אך יש למעלה מזה דרגת
וכדאיתא בשם הרה"ק בעל התניא זי"ע (כן כתב הרה"ק שתהא כמו הבית הקבוע שלו ,כנ"ל — שזהו עיקר מצוות תענוג התמידי ,שהוא הדבקות במצאיותו ית' ,ודעת זו הוא
רבי יצחק אייזיק מהאמיל זי"ע ,במאמר "שני המאורות", הסוכה ,שתהא הסוכה כמו ביתו הקבוע לגמרי ,ומכניס שמקושר עם השי"ת למעלה מגילויים ,ובדרגה זה הרי כל
חלק ב' ,סימן ד') ,שתלמיד חכם הוא דווקא מי שזוכה בה את כל חפציו ,תשמישיו וצרכיו — בזה פועל על עצמו הפרטים בטלים לפניו ,ואין שום מציאת זולתו ,שבחי' זו היא
לכל הפחות לאהבה ויראה בהתבוננות אלוקית. שהתורה הקדושה ,היוצאת מן הסוכה ,שהיא הבחינה הנ"ל תענוד ותהקשרות עמוקה בנפש האדם.
וזוהי בחינת תלמיד חכם — שהוא תלמיד של ה"חכם"; המבוארת בלקוטי מוהר"ן ,תיחשב אצלו כמו ביתו הקבוע. וכבר באירנו הרבה שעיקר הדבקות הוא בדבקות העצם,
והחכם הוא דווקא מי שזכה לדרגת הביטול באלוקות וזהו בבחינת שיעשה כל ענייני העולם הזה עראי ותורתו אלא שיש לכלול כל הפרטים בתוך הדבקות הכללי הזה.
בעצם .ולזה זוכים בחג הסוכות. קבע ,כמו ביתו הקבוע לו לדירתו ולכל צרכיו ,ויזכה כי עיקר עבודת ה' הוא 'אז תתענג על ה'' להגיע לשעשועי
להרגיש ולדעת שהתורה הקדושה כוללת את כל הטובות אמונה ,כי עיקר העבודה בכל רגע להשתעשע באמונה ,וודאי
תורה לשמה – האיכות והכמות
שבכל העולמות. לצמצם בעונג המורכב של האמונה ,שזה כל התורה והמצוות,
ולימוד תורה לשמה הוא העצה להגיע לכל התורה כולה .ועל שזה מדרגת כל התורה כולה בביטול עצמי ,אבל ענין זה
ידי שעמלים בעניין ה"לשמה" ,שהוא עניין העבודה של איכות קבלת התורה בעיון ובבקיאות של כל התורה.
הלימוד ,יזכו גם לכמות התורה ,שהיא עניין ידיעת כל התורה.
וביום טוב של סוכות יכול כל אחד לקבל את התורה מחדש, וזה יש לרמוז בדברי הדברי חיים שעיקר המצוה הוא בעצם
וזה נרמז בדברי רבינו ז"ל בעל הלקוטי מוהר"ן (חיי מוהר"ן, הקשר שיש כל הזמן לסוכה אפי' כשאינו יושב בסוכה ,שיש
ולהתחזק בלימוד התורה ,הן בבקיאות והן בעיון .וכמו
אות נ"ז) ,שעל ידי מצוות סוכה זוכים לבית .והיינו ,שעל ידי לו קשר כללי ,שזה בחי' תענוג תמידי שיש לו כל הזמן שייכות
שרמזנו כבר ,שבחינת הסוכה היא עניין אור המקיף ,והוא
לימוד תורה לשמה ,שהוא בבחינת עניין הסוכה — דבקות עם הסוכה ,ואפי' כשאדם נמצא ע"פ הלכה מחוץ לסוכה ,אבל
דעת עליון של התפשטות התורה ברוחב ,וכדרך הצדיקים
בשכינה הקדושה הנמצאת בסוכה ,כנ"ל — זוכים להגיע לבי"ת: למעשה ע"פ הלכה יש לו קשר בכללות עם הסוכה ,ובאופן
שהזהירו הרבה על לימוד הבקיאות.
בבלי ,ירושלמי ,תוספתא ,המרמז על השגת כל התורה. זה מקיים כל רגע מצות סוכה.
ויש לכל אחד בימים אלו להתחדש ללמוד תורה בדבקות, ומאידך ,בלולב יש מצווה לנענעו ,ועיקר הנענועים הם ארבע
כי באמת העיקר הכי עליון הוא שעשועי אמונה ,שהוא העונג
ולחשוב על השי"ת בשעת הלימוד ,ולדעת שכל התורה הפעמים שמנענעים בו בהלל (עיין זוה"ק ח"ג שט ע"א) .והם
של תענוג העצמי של האמונה ,ומדרגה כזויש בסוכה שצריך
כולה היא שמותיו של הקב"ה. כנגד ההתעכבות והחזרה בלימוד ,הרומזות על עיון התורה.
לחפש את הדביקות בהשי"ת בעצם ,וצריך להיות מקושר
כי כמו שהסוכה כולה שמות הקדושים — כידוע שסוכה ובחג הסוכות עיקר העבודה הוא להכניס ולהמשיך את בהשי"ת בין אם יושב בסוכה בין שמחפשים את האור העצמי
היא בגימטרייה הוי"ה–אדנ"י ,ועוד כמה שמות — והסוכה אור המקיף של הסוכה ,על ידי נטילת הלולב דווקא בתוך של שורש של האמונה ,שעשועי אמונה ,שזה למעלה מהכל.
היא שורש התורה ,כנ"ל ,כמו כן כל התורה כולה היא הסוכה .והיינו ,שמצד אחד לומדים הרבה בכמות ,בבחינת
שמותיו של הקב"ה .ולכן אסור שהלמוד בפירודא ,וצריך הסוכה ,אך מאידך צריך לנענע את הלולב — היינו לחזור (שב״ק ,פרשת כי תצא תשפ״ו)
על כל פנים להשתוקק ללמוד תורה לשמה. שוב ושוב ,עד שנפתחת העמקות.
ו
ענינים בדרכי החסידות
מעיינות הענינים
והעבודה שנאמרו לאחרונה
ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה ועבודת השי"ת
גילוי האושפיזין בסוכה שווה לכל נפש
לצמוח בעבודת השם ולזכות בכל המדרגות ראיית האושפיזין קדישין
עולם הרשעים פוחת והולך – עולם הרוחניות. עין בעין
הצדיקים מוסיף והולך כי רצונו של השי"ת הוא להיטיב לברואיו,
השי"ת חפץ לתת לנו טוב ,שנזכה כולנו לכל
הנה ידועים דברי הזוה"ק ,שבימי חג הסוכות
זוכים לגילוי של האושפיזין עילאין ,וידוע מספרי
הדרגות .כולנו יכולים לזכות להתקרב עוד הקודש שבחג הסוכות יכול האדם לזכות לגילוי
הפרי החג שפוחתים והולכים הם נגד אומות העולם ופרי יחידי ועוד אל השי"ת ,אך עלינו להיזהר עד למאוד האושפיזין.
של שמיני עצרת הם נגד כלל ישראל ,כדאיתא בגמרא (סוכה שהגשמיות לא תמשוך אותנו ,ושהגוף הגשמי היו מאז ומקדם צדיקים קדושים ,אשר זכו
נה ):א"ר אלעזר ,הני שבעים פרים כננד מי כנגד שבעים לא ירחיקנו מן השי"ת. לראות את האושפיזין במו עיניהם ,וכמסופר
אומות ,פר יחידי למה כננד אומה יחידה (כלל ישראל). ואף שלכאורה קשה לאדם להתרחק מכל ההנאות על הרבה צדיקים מעין זה .ואף בדורנו זכיתי
והנה פרי החג שהם נגד אומות העולם פוחתים והולכים ,שזו הגשמיות ,העצה לזה היא שעל האדם להעמיק להסתופף פעם בחג הסוכות אצל הרה"ק רבי
דרך הגויים ההולכים לומר שפעם היה טוב יותר ,והיום המצב ולהבין שכל הנאה שהוא חש במאכל או במשקה יעקב מפעשווארסק זי"ע .פתאום פנה אל
אינה באה אלא מניצוץ קטן של קדושה החבוי הנוכחים ואמר עכשיו נמצאים אצלנו האבות.
נעשה יותר גרוע ,ועל זה הזהיר שלמה המלך ע"ה (קהלת ז,
בתוכם. והנה ,אף שמצד אחד עניין זה הוא ממדרגת
י) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה.
וכבר אמר רבינו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע הצדיקים הגדולים ,אמנם מצד שני מצינו
אך דרך הקדושה אינה כן ,היא כמאמר רביז"ל (שיחות הר"ן אות (עיין בעש"ט עה"ת פרשת עקב) ,שיש לאדם וראינו מעשיות רבות מחסידים ואנשי מעשה
שז) שהשם יתברך מנהיג את עולמו תמיד יותר ויותר טוב ,ואף לעשות מכאן קל וחומר ,ומה אם בדבר המכיל שראו את האושפיזין הקדושים בסוכתם ,אף
שהצדיקים מחמת עניוות מדברים בלשון ענוה ושפלות כאילו אך ניצוצות קדושה מועטים ,כמאכל ומשקה, אצל כאלו שכל השנה לא היו בדרגה גבוהה
הם יורדים במדרגתם ,אך האמת שהצדיקים רק עולים תמיד. ישנה הנאה כה גדולה — על אחת כמה וכמה זו של ראיית נשמות האבות הקדושים.
בדבר שהוא רוחני בתכלית ,כלימוד תורה והביאור הוא על פי הידוע מספרי הקודש:
ועשיית מצוות .שהרי בתוך התורה והמצוות רבינו הקדוש זי"ע כתב (בליקוטי מוהר"ן ,קמא,
שוכן אור אין־סוף של השי"ת ,ודרכם יכול סימן כ"א) ,וכן איתא מהרה"ק מוהר"פ מקאריץ
שני מהלכים בפסול שבסוכה אדם לזכות להתקרב אל השי"ת ולחוות עונג זי"ע (אמרי פנחס השלם ,סוכות ,אות תקנה),
שלמעלה מכ' – ריבוי אור
ותענוג אמיתי. שסוכה היא מלשון סוכה ברוח הקודש.
היינו ,שבסוכה מאיר אור המקיפים ,בבחינת
העבודה הקרובה לאדם – "בפיך"
הארת עולם הבא ,ונפתחות עיניהם הרוחניות של
רב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור היו כל ימי שני מהלכים ואף שהדברים נראים רחוקים ,ונודע מה שדייק בני ישראל .ועל כן ,גם אנשים שאינם נמצאים בכל
בפסול שבסוכה שלמעלה מכ' – ריבוי אור הרה"ק מצאנז זי"ע בדברי הפסוק (דברים ל יד) 'כי ימות השנה בדרגה זו ,מ"מ בסוכות נפתחות עיניהם
קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו' .ואמר הרוחניות.
היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה איצטבא כנגד דופן בדרך צחות ,שעבודת השי"ת היא קרובה לאדם רק
האמצעי על פני כולה ויש בה הכשר סוכה כשרה ומן הצד בפה ובלב ,אבל 'לעשותו' הוא כבר אינו קרוב כל כל אחד ואחד יכול להשיג מדרגות גבוהות
אם יש משפת איצטבא לכותל ארבע אמות פסולה פחות כך. של צדיקי אמת
מארבע אמות כשרה (סוכה דף ד ע"א). אולם אעפ"כ יש לפרש עומק דבריו על פי היסוד כי באמת ,כל יהודי ,לפי ערכו ,יכול בעולם הזה
ופירש רש"י (ד"ה כל הסוכה) שכל הסוכה כשירה ,היינו הידוע מרביה"ק בעל הלקוטי מוהר"ן מברסלב זי"ע, להשיג את המדרגות הרוחניות שאליהן זכו
לא רק מהאיצטבא ולמעלה ,אלא גם במקום שאין איצטבא שאמר ,שכל אדם ,יהיה אשר יהיה מצבו ,עדיין יכול הצדיקים להגיע ,ואפילו את המדרגות הרוחניות
כלומר שאר הסוכה כשירה ,מדין פסל היוצא מן הסוכה לזעוק אל השי"ת. הגבוהות ביותר.
נידון כסוכה והרא"ש מביא שם את קושיית רבינו ישעיה כי אף שזיכוך הגוף הוא עבודה קשה שבמקדש, אמנם ,ראשית כל העבודה היא כמו שמסופר
על רש"י ,שמדמה להדין דפסל היוצא מן הסוכה ,דשם מכל מקום לומר" :ריבונו של עולם ,אני רוצה לזכך על רבינו ז"ל (ראה חיי מוהר"ן ,אות רל"א),
הסוכה כשירה בעצם ,משא"כ הכא לגבי איצטבא כל החלק את גופי" -זאת הרי יכול כל אדם לעשות .ואף שכאשר היה נער צעיר ,השתוקק עד למאוד
מי שלא זכה למדרגות גבוהות ,עדיין יכול ,לכל לזכות ולראות את האושפיזין .בא אליו הבעל
של הסוכה שאינו מעל האיצטבא דמי כמי שיושב תחת
הפחות ,להתפלל להשם ,שיזכה לדבקות אמיתית שם טוב הקדוש בחלום ואמר לו את הכתוב
שפודין של ברזל ופסול הוא ,עיי"ש
בהשי"ת. (דברים יט טו) 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך',
נמצא שרש"י ורבינו ישעיה פליגי על סכך שהוא למעלה מכ' וזהו הדבר הקרוב לאדם – 'בפיך' ,בפה .כי האדם וביאר לו את סודו כך:
האם הוא פסול בעצם או לא ,דרש"י ס"ל ,שהסכך למעלה חושב שעבודת השם קשה ובלתי אפשרית; אך אם רצונך שיתקיים בך 'ונתתי' ,דהיינו שהשי"ת
מכ' אינו פסול בעצם ,אלא כל הפסול הוא מחמת שהוא 'בפיך' אין זה קשה כלל. ייתן לך לראות את האבות ,עליך לקיים תחילה את
רחוק ממנו כ' אמה ,אבל מכיון שיש מקצת מקום בסוכה אשר נאמר בהמשך הכתוב 'בשדך לבהמתך' ,עליך
שהוא כשר ,דהיינו על איצטבא אמרינן שכל הסוכה כשירה הנשמה מתקרבת לשד"ד את הבהמיו"ת שבך ,את התאוות הגשמיות
גם במקום שאין איצטבא. ואף שהדורות חלשים ,צריכים לדעת מה שאמר אשר בנפשך.
הרה"ק רבי צדוק מלובלין זי"ע (דברי סופרים ,אות כי כדי לזכות לדרגות בעבודת ה' ,צריך האדם
וע"פ פנימיות י"ל ,דהנה סוכה שהוא גבוה למעלה מכ' פסול, כ"ג) ,שאף על פי שנראה שככל שהדורות חולפים לשדד את הבהמיות ,ולוודא שהגשמיות לא
מבואר בליקוטי הלכות (הלכות סוכה א') שלמעלה מכ' מרמז על כל דור יורד מטה־מטה במדרגתו הרוחנית, תרחיק אותו מן התורה והרוחניות .ואז ,בסופו של
מהמופלא ממך אל תדרוש שהוא הריבוי אור שאדם רוצה להשיג האמת היא שבפנימיות הנשמות אנו עולים דבר ,יכול האדם לזכות ל'ונתתי עשב' ,ולזכות
למעלה מהשגתו ,וזה החקירה האם ריבוי אור הוא פסול בעצם מעלה־מעלה. להתעלות בתורה הקדושה ,לצמוח בעבודת ה'
היינו שהוא דבר לא טוב ואין להשתמש בהם ,או שהוא בעצם וזאת ,כי בפנימיות הנשמה מתרחש זיכוך מיוחד. וללכת הלוך וגדול בדרכי האבות.
דבר טוב אך מאחר שהוא רחוק מהאדם לכן הוא דבר לא טוב ,אך כיום ,הנשמות כבר קרובות כל כך אל השי"ת.
אם יעשו כלים להשיג האור שרי להשתמש בהם. ומכיוון שבפנימיות אנו קרובים מאוד למשיח,
כל יהודי יכול להתקרב
הנשמה זועקת אל השם. והנה ,אף שהדברים נראים לכאורה רחוקים
ופנימיות דעת רבינו ישעי' הוא דענין ריבוי האור הוא פסול ממדרגתנו — לזכך את הגוף וכו' — אך מצינו בדברי
בעצם ההשגה ,ולכך סכך שהוא למעלה מכ' הוא פסול בעצם ,אך והדרך לגילוי הנשמה ולזעוק את הזעקה הפנימית
המדרש שאין דור שאין בו מבחינת אברהם ,יצחק
דעת רש"י ור"ת ,שריבוי אור אינו פסול בעצם ,אלא מכיון שהוא של הנשמה ,היא — דיבור עם השי"ת .ואז עצמות
ויעקב (עיין ב"ר נו ז ,ילקו"ש שמו"א צ"ז).
הנשמה מתחלת להתגלות .ואם יתחיל אדם לזעוק
רחוק מהאדם לכן פסול הוא אבל כשיעשו כלים יוכלו להשתמש פירוש הדבר הוא ,שבכל דור ודור ישנה
ולדבר עם השי"ת ,יוכל לזכות לכל המדרגות ,לפי
בהם ,לכן ס"ל שמכיון שעשו איצטבא שהוא כלי להשגת המקיף בחינת אברהם ,יצחק ויעקב .כל יהודי יכול
ערכו.
– הסכך בחלק מהסוכה כשירה כל הסוכה ,כי כיון שעשה כלים להפוך את התורה לקרובה אליו ,להיות יהודי
להשגה הגדולה יוכל להשתמש בהם. (מתוך שיחות קודש ליל אושפיזא דמשה תשפ"ו) קדוש ,ולזכות ללמוד וללכת בדרכי התורה,
ז
יסודות וענינים
בקבלה וחסידות מעינות הפנימיות
פנימיות עבודת הזמנים -חג הסוכות
·א·
יכולה באלו הימים לעמוד עם ז"א פנים בפנים עמו ממש ,ולא מקומו של יום הכיפורים טעון בירור ,ובו נחלקו גדולי
עם יעקב לבדו אלא עם ז"א עצמו. המקובלים ,ונתבארו בזה שני מהלכים ,ונבוא לבארם.
ודברים אלו יותאמו מאוד עם דברי השמן ששון ,שמכיון
שבראש השנה ויוה"כ כבר נמשכו כל המוחין דאח' ודפנים,
שיטת השמן ששון :יום כפור המשכת החסדים סוכות ובניין זו"ן
מוחין דפנים
ממילא יכולה לעמוד עמו פנים בפנים.
לדעת הר"ב שמן ששון זי״ע (דרוש ד׳ דיוה״כ ,קלב ע״א ,ד״ה והנה), סדר המשכת מוחין דפנים ביו"ט סוכות
שיטת הרב השד״ה :יום כפור -השלמת נסירה דראש השנה הוא מוחין דאחור; בעשרת ימי תשובה ננסרות
המשכת החסדים סוכות
דאחור כל הי׳ ספירות ,וביום הכיפורים נעשים מוחין דפנים ,ובכך
בלימוד כתבי האר״י הק׳ אנו מוצאים שכל הבחינות
אמנם שיטת הרב השד״ה זי״ע (פאת השדה ח״כ ,עמ׳ ש"י-שי"א)
נשלמת הנוקבא בכל פרטיה.
הנמשכות מסוכות ועד שמיני עצרת נקראות המשכת
אינה כן ,דאיהו קסבר ,שהן ראש השנה והן יום כפור שניהם ונביא כאן את דבריו :ובמנחה דיום הכפורים הוא בירור
חסדים.
הם נסירה דאחור ,אלא שראש השנה הוא נסירה ד"אחור ותיקון דבחינת אחור ופנים דפנים דבחינת זו״ן דנקודה ד׳,
וכך כתב מהרח״ו (דרושי חג הסוכות דרוש ג׳) ז"ל :ואמנם חיבוק
דאחור" ,ויום כפור הוא נסירה ד"פנים דאחור". והוא שמראש השנה עד יום הכפורים כבר נתקנו בבחינת אחור
הימין הוא לקיחתה גם את עטרא דחסדים .ועוד כתב (שם) :כל
באחור ,ועתה במנחה מתחילין להתקן בבחינת פנים בפנים .וזה
וזה לשונו :החיצוניות ופנימיות שאנחנו מתקנים בב' ימים עיקר תיקון נוקבא אינו אלא על ידי החסדים.
למדתי מתורתו של הרש״ש.
דראש השנה הוא כלי חיצון ואמצעי הכולל .פירוש ,נה"י כלי
חיצון ,וחג"ת כלי אמצעי ,והפנימיות שאנחנו מתקנים ביום וראייתו היא ,כאמור ,מדברי הרש״ש (נהר שלום ,לח ע״ב) ,וזה
סדר העבודות של כל חודש תשרי הוא כמו
הכפורים הוא כלי הפנימי ,פירוש חב"ד ,ושלשתם ,בין דראש לשונו:
סדר תפילת שחרית שבכל יום
השנה ובין דיום הכפורים הם אחור ופנים דאחור. ודע כי החיצוניות והפנימיות הנזכרים בשני ימים דראש
והנה רבינו האר״י הק׳ זי"ע כתב (שער הכוונות דרושי חג הסוכות
ומעתה ,במוצאי יום כפור ,הנה נשלמו אך ורק מוחין דאחור השנה ,שניהם הם דחיצוניות הכולל הנזכר בשער כ״ח שער
דרוש ג) ז"ל :כי מה שנעשה עתה בכל אלו הימים שבין ראש
להיכנס בכל בחינותיהם ,והחסדים שנמשכים מעתה ועד העיבורים ,אשר תיקונם היה על ידי אריך אנפין ואבא ואימא
השנה לשמיני עצרת ,נעשה בכל יום ובכל תפילה.
הושענא רבה הרי הם בחינת מוחין דפנים. בעיבור הי״ב והט׳ .וביום הכפורים הוא תיקון הפנימיות
הכולל הנזכר בשער הנזכר לעיל ,אשר תיקונו היה על ידי וביתר הרחבה כתב (דרוש ו׳ דראש השנה) ,וזה לשונו :כי בראש
וזהו כוונת לשון המהרח"ו ,שהימים מראש השנה ועד יום השנה ,לפי שנברא העולם ביום הזה ,לכן נעשה בכל שנה באלו
ט׳ ספירות דאריך אנפין ,ועל ידי ז׳ תחתונות דעתיק בעיבור
כפור הם בחינת שמאל ,היינו גבורות ,בחינת מוחין דאחור, הימים ככל מה שהיה בעת שנברא העולם ,והוא כי בתחילה
הט׳ ושבעה ,וכנזכר שם ,כי אחר עיבור שני דחיצוניות
ואילו הימים שבינתיים וסוכות הרי הם חסדים -מוחין חוזרים זו״ן אחור באחור ,וצריכים אחר כך נסירה וחזרת פנים
התחיל תיקון הפנימיות וכו׳.
דפנים. בפנים וחיבוק ונישוק וזיווג ,וכל אלו הבחינות הם נגמרים ביום
ובסוכות ,היינו בימים שבינתיים ,בסוכה ובלולב ,נמשכים
בכל פעם נמשכים קודם המוחין לנוק' שמיני עצרת ,ואז מזדווגים יחד ...ושם נתבאר טעם נכון על
חסדים פנימיים ומקיפין דאימא ודז״א.
אריכות הימים האלו.
ע"י אימא
המשכת החסדים בכוונת הזווג שבכל יום וככל הדברים האלה כתב גם מרן הרש״ש זי״ע (נהר שלום לט
ולפי דבריו יובן היטב מה שיש לתמוה לכאורה :דהנה בכל
בברכת שים שלום ע״ב) ,שסדר הימים שמן ראש השנה ועד שמיני עצרת הוא
פעם ההמשכה היא מהז״א לנוקבא ,והנה כאן כתב האר״י
אמנם דבר זה צריך יישוב :מה מקום לחסדים אלו ,והרי כבר כעין תפילת שחרית ארוכה.
שימים שבינתיים וכן ישיבת הסוכה הרי הם פנימיים
ומקיפין מאימא לנוקבא ,והלא דבר הוא :היכן מצינו כזאת כל בחינות הנוקבא נגמרו ונשלמו ,הן מבחינות האחור והן
שיימשכו חסדים מאימא לנוקבא שלא על ידי ז״א. מבחינות הפנים. סדר עמידת ותיקון וזווג זו״ן שבכל יום
והנראה לבאר ענין אלו החסדים אליבא דהשמן ששון ,דהנה סדר הפרטים בשחרית מובא בהקדמת הרש״ש" ,הקדמת
אמנם לדברי הרב השד״ה יובן על נכון ,וכלשונו :ובימים
המעיין בסידור הנדפס בכוונת שים שלום (ח״א ,דף קט ע״א) המעביר" (נה"ש כג ע״ב):
שבינתיים שאחר יוה"כ נמשכין המוחין דפנים הגמורים,
והמה נמשכים על ידי אימא לנוק' ,והוא כמו מלך עוזר, יראה שכתב שם :להמשיך טיפה זרעית וכו'. הנה נודע כי סדר המשכת המוחין בזו״ן הוא ,כי בתחילה הז״א
שתחילה נמשכין לנוקבא שלא על ידי ז"א ,ואחר כך דהנה מוחין דאחור נמשכו בברכה ראשונה עד תיבת מקבל המוחין דאבא ואימא ,חלקו וחלק נוקביה ,והוא מאיר
נמשכין לה על ידי ז"א ,על ידי הלולב וההקפות .ואפ"ל באהבה ,ואילו מוחין דפנים נמשכו משם ואילך .ועתה אליה דרך אחוריו מהארת המוחין דילה ,שהם ממוחין דצל״ם
שהפנימיים והמקיפים דאימא מסתלקין ממנה כמו אחר מלך בשים שלום יימשך טיפה זרעית הנ״ל ,וטיפה זו איננה טיפת דאימא ,ובונה ומתקן פרצופה דאחור .ואחר כך מסתלקין כל
עוזר ,ונכנסים בז"א ונמשכים לה על ידו ,על ידי הלולב חסדים בעלמא ,אלא שהיא כלולה ממוחין שלמים ,הכלולים המוחין מהז״א למעלה ,וחלק המוחין דיליה נשארים על גבי
וההקפות פנימיים ומקיפים. מחכמה ובינה וחסדים וגבורות. רישיה ,וחלק המוחין דנוק׳ מתפשטים ונכנסים בנוק׳ ,ועל ידי
וכמו שכתב הר"ב תורת חכם (קמ ע"ב) ,וזה לשונו :נמצא, כך נגדלת בכל האחור דז״א ,ואז ננסרת.
ראיות לדעת הרב השד״ה ואחר כך עולים שניהם לחיק אבא ואימא ,ושם חוזרים פנים
שבשים שלום ,שהוא סוד זיווג זו״ן ,והמשכת טיפת החסדים
והנה ,כמו שהביא הרב שמן ששון ראיות לדבריו ,כמו כן יש הוא סוד מוחין אחרים דזיווג דאבא ואימא ,מלבד המוחין בפנים ומזדווגים ,ונותן לה הז״א כלי ורוחא .ואחר כך חוזרים
ראיות מדברי האר״י והרש״ש לדעת הרב השד״ה. שנמשכו באלקי אברהם וכו'. למטה למקומם ,וחוזרים אבא ואימא ומזדווגים וממשיכים להם
שהנה כתב הרב בשער הכוונות (דרושי חג הסוכות ,דרוש ג׳) ,וזה המוחין דפנים ,ומתפשטים ונכנסים תחילה בנוק׳ ,ונגדלת בכל
עוד כתב (לג ע"א) :בשים שלום שהוא שעת הזווג ,וכן אז
לשונו :והנה כל הימים שבין ר״ה ליוה״כ הם בחי׳ שמאלו תחת פנים דז״א ,וחוזרים ונכנסים בז״א ,והוא חוזר ומאיר אליה ובונה
נמשכים ונתקנים הפרצופים דמ"ה דמ"ה ודמ"ה דב"ן דפנים
לראשי שהוא ענין חיבוק השמאל. ומתקן פרצופה דפנים.
וננסרים גם הם וחוזרים פנים בפנים ומזדווגים.
ובהמשך כתב :ובימים שבין מוצאי יוה״כ עד ח׳ עצרת ולא עד ואחר כך מזדווגים ונותן לה טיפת מ״ד דה׳ חסדים ,טיפה זרעית
נמצאו שלושה מיני מוחין :דאחור ,דפנים ,ומוחין דזיווג,
בכלל הכל הוא ענין חיבוק הימין ,וכבר היא יכולה באלו הימים להוליד נשמות ,כנודע פירוש והבנת דברים אלו בכמה מקומות.
הנחשבים פנים ביחס לשניים הראשונים.
לעמוד עם ז״א פב״פ עמו ממש ולא עם יעקב לבדו אלא עם ז״א זהו סדר בניין זו״ן שבתפילה .ועתה נשווה לזה הסדר את
עצמו .ואמנם חיבוק הימין הוא לקיחתה גם את עטרא דחסדים. מוחין דזווג נקראים "חסדים" עבודת חודש תשרי ,ונראה בעזה"י ,כיצד בחינות האחור,
ומדכבר הנחנו שחיבוק השמאל הוא בחינת הנסירה ותיקון מוחין אלו נקראים חסדים על שם עיקר עניינם — הטיפה הנסירה ,הפנים והזיווג נמשכות בימים אלו.
דאחור ,יש ללמוד שחיבוק הימין הוא הבחינה הבאה לאחר הנמשכת לצורך הזיווג .לכן גם ההמשכה בסוכות ,הכוללת ראש השנה הוא בחינת אחור ,כשלב הראשון בתפילה ,שבו
מכן — בחינת העמידה פנים בפנים .שהרי הרב עצמו כותב מוחין וכלים לז״א ולנוקבא ,נקראת חסדים. הז״א מאיר לנוקבא דרך אחוריו ובונה את פרצופה דאחור.
שבימים אלו ״כבר היא יכולה ...לעמוד עם ז״א פב״פ .ומבאר ויש להביא ראיה נוספת מדברי הרב (שער הכוונות דרושי חג סוכות הוא בחינת החסדים ,כפי שכתב האר״י הק׳ ,ועוד
שחיבוק הימין הוא לקיחת עטרא דחסדים. הסוכות שם) ,שכתב על אודות הימים שבינתיים :וכבר היא יבואר.
ח
של אלקות ,למעלה מטעם ודעת .זהו הניסיון שבשעת שהשגת הרב עצמו גבוהה הרבה יותר ,מכל מקום הוא וכדבריו נראה גם מדברי הרש״ש להדיא ,שכתב (נהר שלום לז
הנסירה; ובזכות העמידה בו יכול האדם ,לאחר הנסירה, יורד ומלביש את הענינים באופן שיהיו מובנים ,מושכלים ע״ב) ,וזה לשונו :ולבנין רחל ביום הכפורים ,שהוא פנים דאחור,
להגיע אל בחינת הפנים ולזכות לדבקות פנים בפנים, ומורגשים לתלמיד. ואיננו פנימיות גמור דפנים .דפנימיות גמור דפנים איננו נמשך
להשיג את המלך למעלה מטעם ודעת ,ולדעת שהקב"ה בחינה זו היא בחינת מוחין דאחור .על ידה התלמיד מקושר כי אם לאחר יום הכפורים ,בימים שבינתיים.
רוצה להיטיב בכל עת. אל הרב אחור באחור ,בבחינת כותל אחד ביניהם .סוף הרי לנו להדיא ,שיום הכפורים הוא פנים דאחור בלבד ,ואילו
ואף אם הדבר נסתר ממנו ואינו מובן להשגתו ,הוא מתבטל סוף הוא מקושר אל הרב לפי הבנתו ,בבחינת הנה"י ,לכל פנימיות גמור דפנים מתחיל רק לאחר יום הכפורים .ולפי זה,
ומאמין שהכול לטובה ,והופך את הגבורות הקדושות הפחות. דברי הרש״ש הם ראיה ישירה לשיטת הרב השד״ה ,ואילו
להשתוקקות להשגת אלקות אמיתית. דברי האר״י הם ראיה מסייעת ,המעמידה את חיבוק הימין
כשההשגה מתרחבת ואת בחינת פנים בפנים לאחר יום הכפורים.
הגבורות — כוח ההשתוקקות אולם לאחר מכן אתי חסד ופריש גזעין ,ואז מתחיל ענין
והנה ,ענין בחינת הגבורות הוא ענין ההשתוקקות :הרצון הנסירה .כאשר מגיע אל הרב חסד ,שהוא בחינת תוספת יישוב שיטות השמן ששון והשד״ה
של האדם להצליח בכל דבר ,בגשמיות וברוחניות .זהו השגה וריבוי אור למעלה מערכו של התלמיד ,והרב מגלה אלא שלכאורה יש סתירה בדברי הרש״ש :במקום אחד
סוד קו שמאל ,שתכליתו להביא את האדם לחדוותא ענינים עמוקים יותר שאינם לפי השגתו ומדרגתו של כתב שראש השנה הוא אחור ,יום הכיפורים פנים וסוכות
דשמעתתא ,שהוא כוח היצר בקדושה ,שעל ידו יש לו חשק התלמיד ,מתעורר ענין הנסירה. חסדים; ובמקום אחר כתב ששניהם אחור ,ורק בסוכות
ללמוד ,להתפלל ולהצליח בעבודת ה'. הדבר דומה לאור הנמשך אל הז"א ,שהוא למעלה מהשגת באים הפנים.
ודאי ענין גדול הוא ,שעל ידי כך מצליח האדם בעבודת המלכות .המלכות אינה משגת אלא את בחינת הנה"י, וניישב זאת על פי דברי תורת חכם (סג ע"א) וז"ל :וכל זה
ה' ובכל דבר .אולם צריך להכיר ולהבין את מקומו ואת שהוא מקום עמידתה ,ולכן כאשר מאיר אליה אור שלמעלה [היינו :המוחין שנמשכו עד שים שלום] נקרא בחינת אחור
תכליתו :אין התכלית עצם ההצלחות ,אלא שהן יהיו כלי ממדרגתה ,היא אינה יכולה לקבלו כראוי. בערך המוחין שמקבלים בשים שלום ,שהם מוחין דזיווג.
להביא את האדם לבסוף לביטול גמור לכוונה העליונה, וזהו סוד הנסירה :כל הגבורות ניתנות אל המלכות ,ובכוח היינו ,שמלבד המוחין דאחור ודפנים ישנו מין מוחין שלישי,
לחפש רק לגלות את יחוד ה' בכל דבר ולהוציא לפועל את זה מתעוררת בה השתוקקות כפי טבע הגבורות .וכן אצל הנקרא מוחין לזיווג.
תכלית הכוונה בבריאה ,עד שיתגלה והיה ה' למלך על כל התלמיד ,שהוא בבחינת המלכות ונבנה מן הגבורות, ואם כן יש לומר דיש כאן שתי הבחנות:
הארץ (זכריה יד ט). מתעוררת השתוקקות גדולה והוא מחפש הצלחה בעבודת
הבחנה א׳ :מצד המוחין דראש השנה ויום כפור ,שמבחינתם
נמצא שתכלית בריאת השמאל היא להביא את האדם ה'.
הרי נשלמו המוחין לאחור ולפנים .ואם כן ,כלפיהם ייחשבו
לבסוף אל המדרגה הגבוהה של בחינת ימין.
הנסירה היא המעבר ממוחין דאחור למוחין המוחין לסוכות כטיפת החסדים ,כאותה הניתנת כל יום
שלושת הקוין — מימין אל השמאל ומשם אל דגדלות בברכת שים שלום .וזהו אכן מהלכו של הרב שמן ששון.
האמצע אך לאחר מכן מגלה הרב בחינת חסד ,שהיא בחינת "מוחין אמנם אם נעריך את המוחין דראש השנה ויום כפור כלפי
עיקר דרך העבודה הוא בשלושת הקוין — ימין ,שמאל דגדלות" — גילוי אלקות באופן של ביטול .הרב מגלה המוחין לסוכות ,הרי ששניהם יחד ייחשבו למוחין דאחור
ואמצע .כאשר האדם מקיים תורה ומצוות לשמה ,שומע לתלמיד שבאמת הכול אלקות ,ושעבודת האדם אינה תלויה בלבד ,שהרי המוחין דזיווג הם הם המוחין דפנים האמיתיים,
בקול הצדיקים ובטל לקב"ה ,הרי הוא במדרגת קו ימין .אך רק בתחושת הצלחה והשגה ,אלא גם ביכולת להתבטל לפי שהם אלו שעושין את הזיווג .ועל כן מבאר הרב השד״ה
זו מדרגת תחילת העבודה בלבד. לרצון השי"ת. שראש השנה ויום כפור הם בבחינת אחור ,ורק סוכות הוא
לאחר מכן ,כאשר הוא מתעלה יותר ,מתחיל להתעורר התלמיד ,שעדיין עומד בבחינת גבורות ובקו שמאל ,מחפש בחינת מוחין דפנים.
ולהתגלות בו בחינת קו שמאל .ואז מתחיל הקושי ,והוא הצלחה ותוצאות בעבודת ה' ,בבחינת הב לן חיי ,הב לן מזוני, נמצא דצדקו יחדיו דברי הרש״ש ,וכל אחד דיבר לפי הבחנה
מתבלבל כאשר נדרש ממנו להיות בטל לקב"ה למעלה מן הב לן סליחה ומחילה (זוה"ק) .לכן הוא מתקשה לקבל את אחת ולא פליגי.
ההשגה .כאן עליו לעמוד בניסיון של סוד הנסירה ,שנעשית דברי הרב .הוא אינו מבין עדיין את דרך הביטול — להיכנס
על ידי הגבורות הנכנסות בנוק' וגורמות לה להינסר מן לביטול לרצון השי"ת גם בזמנים שבהם אינו מצליח
הז"א .כלומר ,עליו להשתמש בגבורות ובהשתוקקות כדי בעבודת ה'. ·ב·
לחפש דבקות באלקות גם למעלה מן ההשגה ,בסוד "זכרנו וכמו כן בענין הנשמה והגוף :בתחילת עבודתו ,כל עוד
לחיים" — לחפש בשעת הנסירה שהתכלית תהיה החיים, האדם מקיים תורה ומצוות כפשוטן ,הגוף מסוגל להבין עבודת ימי חג הסוכות בהמשכת מוחין
שהם גילוי אלקות. את הנשמה ,ואין ביניהם פלוגתא .אולם כאשר הוא נכנס דפנים
ואחר שמתעורר בו בחינת קו שמאל והוא עומד בניסיון לעבודה עמוקה ופנימית יותר ,ומתחיל לגלות שעיקר
הנסירה ,יכול הוא לזכות למדרגת קו אמצעי ,שהוא בחינת העבודה הוא הביטול לאין־סוף ולבורא כל העולמים — בין מן הסדר העליון אל עבודת האדם
הפנים המגיעים לאחר הנסירה .בחינת קו האמצעי הזה היא כשהוא מצליח ובין כשאינו מצליח — אז יש בנשמה השגה ומדאתינא להכא ,עלינו לבאר ,ולו בקצרה ,את דרך
באמת כולה ימינא ,כי מתגלה הסוד של מלכות עטרת בעלה למעלה ממה שהגוף מסוגל להשיג ,ומתגלה מעלת הנשמה העבודה :מה חלקנו בתורה זו — בהמשכת מוחין דאחור,
למעלה בשורשה ,ושם כל השמאל נכלל בימין ונעשה כולו על הגוף ,שהיא מעלת הימין על השמאל. שהם לפי ערך" :מוחין דיניקה" (עיין תורת חכם ,ס"ג ע"א),
ימינא. והנה ,סוד הנסירה בראש השנה נעשה בתפילת זכרנו לחיים, בנסירה ,ובהמשכת מוחין דפנים ,שהם לפי ערך" :מוחין
אז השמאל עצמו מסייע לגלות ביתר שאת את בחינת מלך חפץ בחיים וכו' (עי' שעה"כ ,דף צ"ו ע"ג) .כאשר האדם פוגש דגדלות" (עיין שם) — ומהי דרך הבחירה המסורה בידינו
הימין .זהו קו האמצעי ,הכלול מימין ומשמאל ,וזוהי מדרגת בתורה הק' בחינה שהיא למעלה מטעם ודעת ,מתעורר סוד לעבוד את בוראנו בכל המדרגות הללו.
הצדיקים :כל מציאותם היא ביטול לבורא כל העולמים, הנסירה .הגוף ,שהוא בחינת קו שמאל ,מבקש להבין כל דבר הנסירה ביחסי רב ותלמיד
בבחינת ביטול בעצם ,ואין להם שום מציאות אלא "בלתי בשכלו ,ואינו מסוגל להתבטל אל דבר שהוא למעלה מטעם
ונקדים ונבאר ,דהנה הרה"ק מוואלעדניק זי"ע אמר ,שבכל
לה' לבדו". ודעת .כאשר הנשמה הולכת בדרך זו ,הגוף מבקש להבין
פעם שיש פירוד בין הרב לתלמיד ,הרי זה סוד הנסירה
את הענין ואינו יכול.
עבודת הנסירה — עלייה מיום ליום (שארית ישראל ,מאמר ההתקשרות ,אות א) .והנה איתא בזוה"ק
כאשר מגיעים הימים הקדושים של ראש השנה ויום כשההנהגה אינה מובנת שסוד הנסירה הוא דאתי חסד ופריש גזעין ,כלומר ,שעל ידי
הכיפורים ,עיקר עבודת האדם היא לעלות מיום ליום מעלה וכמו כן הוא אצל כל אדם בינו לבין עצמו .כל עוד הכול התפשטות החסד בז"א ננסרת ממנו הנוק' ,והיא מקבלת את
מעלה בדרכי הדבקות בבורא כל העולמים ,על ידי תורה מתנהל אצלו כסדרו ,הוא מקיים תורה ומצוות ,וההשגחה הגבורות ממנו ,והוא נשאר כולו חסדים.
ומצוות ויחודים קדושים .עליו להתעלות בכל יום בעבודת העליונה מתנהגת עמו באופן המובן לו — אין לו קושי מיוחד שורש הענין מבואר בדברי כ"ק אדמו"ר מהרש"ב זי"ע בענין
התורה והמצוות ובעבודת היחודים ,כי אין זו עבודה פשוטה בקיום התורה והמצוות .אולם כאשר מגיעה עליו הנהגה רב ותלמיד (ספר המאמרים עת"ר ,דף ע"א במהדורה החדשה).
שלומדים בפעם אחת. שונה ,למעלה מטעם ודעת ,והוא אינו מבין את טעמה ואת שבתחילה הרב מלמד את התלמיד באופן שהתלמיד מסוגל
ואז יכול האדם להגיע לשלמות ולתכלית — הדבקות דרכה ,מתחיל הקושי האמיתי בחיים. להבין .הרב יורד ומשפיע במקום הנה"י שלו ,דהיינו שהוא
הגמורה בסוד קו האמצעי ,שכולו ימין ,דהיינו התכללות אז מתחילה עיקר העבודה ,בסוד "זכרנו לחיים" :להשתמש מבאר לתלמיד כפי הבנתו ,בבחינת הנה"י ובבחינת בי"ע,
השמאל בימין לגמרי ,בסוד מדרגת הפנים. בגבורות לא כהתנגדות ,אלא כהשתוקקות לחיים הנצחיים ומסביר כל דבר כפי השגתו ושכלו של התלמיד .ואף
ט
אינה מצד עצמותה ,אלא רק לבוש חיצוני הסובב אותה ועל כל פנים ,כן הוא גם בפשטות אצל כל אדם :עליו לדעת דרך היחוד בכל מצב
(עיי"ש באריכות נפלאה). שמה שעובר עליו עשוי להיות מפני שלא עסק ביחוד כראוי,
בתחילה מתנהלת עבודתו כשהוא עדיין בבחינת יניקה,
לפי בחינתו ,ומכך נשתלשלו הקשיים העוברים עליו.
שמחת הסוכה — היפך השינה שהיא פשטות העבודה בתורה ובמצוות.
ויש להוסיף בזה מעט נופך :דהא איתא בגמרא :תניא ,אמר הכניסה לעומק היחוד אולם לאחר שהוא מתעלה ומתחיל להגיע למדרגה גבוהה
רבי יהושע בן חנניה :כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה, כאשר הקב"ה עושה הסתר ,בבחינת 'כי רגע באפו חיים יותר ,שהיא בחינת כניסה לקו שמאל ,ומבקשים שייכנס
לא ראינו שינה בעינינו (סוכה נג ע"א). ברצונו' (תהלים ל ו) ,מיד נכנס הצדיק לבחינת 'חיים ברצונו' ליחודים עמוקים יותר — אז מתחיל הניסיון.
הביאור בזה הוא ,שבחג הסוכות יש לנו מקיפין דבינה ,שהם — היינו ,לעומק היחוד .וזוהי עיקר עבודת הצדיקים :להיכנס יש יחודים שאפשר לעשותם בקו ימין ,ויש יחודים שצריך
בבחינת שמחה .כאשר האדם נמצא בשמחה גדולה ,קשה בכל רגע ליחודים עמוקים יותר. להם קו שמאל .וצריך כל אדם ללמוד את דרכי היחוד בכל
לו ליפול לתרדמה ,ולכן היה קשה לאדמו"רי חב"ד לישון באמת ,בכל ישועה שצריך לפעול בעולם — בבני ,חיי ומזוני בחינה ובכל מקום ,ולא להתפעל משום מצב העובר עליו.
בסוכה .הסוכה ,שהיא בחינת מקיפין דבינה ,אינה מניחה — יש להיכנס לשלושת הקוים .תחילה מעוררים ופועלים כי כל הבלבול נובע מכך שלא מתלמדים את היחודים בכל
לאדם לשקוע בשינה. את הישועה בבחינת קו ימין .אולם כאשר מתעורר באמצע מצב ובכל מקום.
ומכל שכן בבית המקדש ,שהיתה שורה בו שמחה עצומה הסתר ,מי שנבהל מן ההסתר נעצר ואינו ממשיך בעבודתו; ולכן מבקשים בראש השנה 'ממעמקים קראתיך ה'' (מזמור
בשמחת בית השואבה במשך כל ימי חג הסוכות לא ראינו ואילו החכם אינו מתפעל ממנו כלל .הוא ממשיך בעבודתו, קל בתהלים) ,ו"זכרנו לחיים" וכו' .ומבקשים מהקב"ה שנזכה
שינה בעינינו. מתדבק ביתר עמקות באלקות ,למעלה מטעם ודעת ,ואינו לעמוד בבחינת הנסירה כראוי ,לחפש את עומק היחוד גם
תולה את עבודתו בהצלחה או בשאלה אם הישועה כבר במצב זה ,לשמור בכל עת על קשר עם השכינה הק' ,לדעת
ועל פי זה מתבארים היטב דברי מוהרנ"ת :כאשר האדם
פעלה בפועל. את דרך היחודים ולעשות את הנסירה כראוי ,מבלי ליפול
רואה רק את פגמיו ,והנקודה הטובה שבו מכוסה בפסולת,
הוא נופל לשברון לב ולמרה שחורה ,וזו בחינת שינה. במקום זאת הוא נכנס לעבודת היחוד שבעת הנסירה — ח"ו על ידי הנסירות.
אך כאשר הוא מחפש ומוצא בעצמו נקודה טובה ,הוא עבודת קו שמאל — ומבקש רק את הדבקות באלקים חיים,
יוצא משברון הלב ,מתעוררת בו נקודת השמחה ,ועל למעלה מטעם ודעת .כך הוא זוכה להמתיק את ההסתר, תקיעת שופר ותיקון קו שמאל ,ואחר כך זוכה
ידי השמחה הוא מתעורר מן השינה ומתחזק בעבודת להיכנס לקו האמצעי ולבחינת מוחין דפנים ,ואז נעשית להגיע לבחי' סוכות קו הימין
השם יתברך. הישועה בפועל גם למטה.
והכול בכוח זכותם של ג' האבות — אברהם ,יצחק ויעקב
וזהו הביאור הנפלא שענין חיפוש הנקודות הטובות הוא הסוכה -התעוררות מן השינה — שהם הג' קוין; ובעיקר בזכות יצחק ,שבו תלויה הגאולה,
עצמו בחינת התעוררות מן השינה. שהוא סוד ק"ץ חיה יחידה ,בסוד התיקון הראוי של קו
ומעתה יובן מדוע ענין הסוכה הוא היפך השינה :השינה
שמאל דיצחק .אך הכול נעשה על ידי אברהם ויעקב ,שהם
סכך מפסולת גורן ויקב היא מבחינת הנסירה ,כאמור לעיל ,ואילו בחג הסוכות יש
בחינת קו ימין וקו אמצעי.
התעוררות והארה.
וכדאיתא בשם צדיקים זי"ע ,שזהו אחד מענייני חג הסוכות, והוא סוד תקיעת שופר ,שהוא המשכה מקדושת האבות
מסככין את הסוכה בפסולת גורן ויקב (סוכה יב ע"א) .שהרי הדבר יתבאר על פי מה שכתב רבינו ז"ל בליקוטי מוהר"ן
בסוד תשר"ת ,תש"ת ,תר"ת ,שהם תיקוני קו שמאל,
בסוכה מאירים אורות המקיפין דאימא ,ועניין זה מרומז (תנינא ,סימן רפ"ב) ,שכאשר אדם מתחיל לחפש אחר עצמו
להמתיק את כל קו השמאל ,עד שהכול יהיה נכלל בימין.
בפסולת גורן ויקב — היינו ,בתחושה שהאדם חש על עצמו ורואה שהוא רחוק מאוד מהשם יתברך ,מלא חטאים
ועל ידי כך זוכה האדם למוחין דפנים ,להגיע לעומק היחוד
שהוא בבחינת פסולת .ותחושה זו מביאה אותו להכיר שאין ופגמים ,ונדמה לו שהוא רחוק מכל טוב — עליו לחפש,
ולא להסיח דעתו ממנו בכל מצב שהוא.
עיקר עבודתו תלויה בהצלחתו ,אלא בביטולו לאלקות. לבקש ולמצוא בעצמו איזה טוב .שהרי אי אפשר שלא עשה
מימיו איזה דבר טוב. זהו כל ענין העבודה בשלושת הקוין — ימין ,שמאל ואמצע
הדעת והעלייה בנענועי הלולב ואף אם גם המעט טוב שמצא מעורב בפסולת רבה ,מכל
— שהם עבודות דקות ועמוקות.
ובאותו ענין ,בלשון אחרת ,יש לומר :הנה בנענועי הלולב מקום בוודאי יש בו איזו נקודה טובה .ועליו להוסיף ולחפש, וח"ו ,כאשר יש לאדם טענות על בורא כל העולמים ,או
אנו מעלים את הדעת העליון עד לפלגותא דשערי ,ויש עד שימצא בעצמו עוד נקודות טובות .על ידי כך שהוא דן שאינו מבין את ההנהגה ואת ההסתרה העוברים עליו,
לבאר ענין זה בדרך עבודה. את עצמו לכף זכות ומוצא בעצמו נקודות טובות ,אף על פי והוא מפריד את עצמו ח"ו מהקב"ה ,ואינו יודע לקשר את
דהנה דעת תחתון (דע"ת) הוא ענין הרגשות הלב הבוקעות שעשה מה שעשה ופגם מה שפגם ,הוא יוצא באמת מכף הגבורות בחסדים ובדרך היחודים האמיתיים — הרי חסר לו
אל השי"ת באהבה ,ביראה ובדבקות .בבחינה זו מורגשים חובה ונכנס לכף זכות ,ועל ידי זה יכול לזכות לתשובה עיקר עבודת האדם.
כל החושים ביתר עוז ,והאדם חש את קרבת השם יתברך (עיי"ש באריכות). כי הצדיקים הגמורים קשורים כל כך עמוק בסוד היחוד,
ואת עבודתו. ומוהרנ"ת זי"ע מבאר ענין זה בליקוטי הלכות (אורח חיים, עד שהם מגיעים לבחינת אורייתא דעתיקא סתימאה,
אמנם דעת עליון הוא סוד הנקודה הנעלמת שבלב ,בבחינת הלכות השכמת הבוקר ,הלכה א') ,שהחיפוש אחר הנקודות אשר כולה ימינא .כי הם הרגילו את עצמם כל ימיהם
ישראל ,אף על פי שחטא — ישראל הוא (סנהדרין מד ע"א) .זוהי הטובות הוא בחינת השכמת הבוקר והתעוררות מן השינה. להיות דבוקים בכל עת בעומק היחוד ,ולכן מיד כאשר
נקודת עומק פנימית שאין לס"מ שליטה עליה כלל. כאשר אדם רואה שהוא רחוק מהשם יתברך ,זהו בחינת הם נכנסים לקו שמאל ,הם חוזרים שוב לקו האמצעי
שינה ,שהיא אחד משישים במיתה (ברכות נ"ז ע"ב) .אך כאשר ונכנסים לעומק היחוד ,בזכות שהרגילו עצמם בעבודה
וכאשר אדם נמצא בקטנות ,אין לו מנוס על ידי דעת
הוא מחפש ומוצא בעצמו איזו נקודה טובה ,מחיה ומשמח זו כל ימי חייהם.
תחתון ,שהרי מצד ההרגשות הוא שבור ורצוץ .עיקר מה
שיכול לעורר אותו הוא בחינת העצם — המקום שאינו את עצמו ומעורר את עצמו לעבודת השם יתברך — הרי זו
מורגש אצלו .כי אם הוא מרגיש את אותה נקודה ,הרי זו בחינת התעוררות מן השינה. שנאת חינם ותיקון הגבורות
כבר בחינת דעת תחתון; אך דווקא כאשר אינו מרגיש, לכן אסור לאדם לייאש את עצמו .עליו להתגבר ולעורר את ושורש ההשתלשלות של שנאת חינם בעולם הוא בכך
יכול הוא להתקשר אל הנקודה הפנימית שבו ,שאינה עצמו משינתו ,על ידי מעט הטוב שהוא מוצא בעצמו עדיין. שהצדיקים אינם מייחדים את הפלוגתא שבין השמאל
נפסקת לעולם. וזהו שנאמר 'עורה כבודי ,עורה הנבל וכנור ,אעירה שחר' לימין ,ואינם נכנסים לעומק היחוד בעת שעוברים עליהם
וזהו החילוק בין מוחין דאחור למוחין דפנים :במוחין דאחור (תהלים נז ט). הסתר וקושי .מכאן נשתלשלה שנאת חינם בעולם.
עיקר ההתקשרות הוא לפי ערך ההשגה וההרגשה ,כאשר וזהו 'אעירה שחר' הנקודה הטובה היא בבחינת שחר ,בסוד אולם עיקר עבודת הצדיק היא ללכת בדרכו של אהרן
האדם מבין ,מרגיש ומצליח בעבודתו .אך מוחין דפנים, 'שחורה אני ונאוה ,בנות ירושלים' (שיר השירים א ה) .מחמת הכהן ,בסוד "והנה פרח מטה אהרן (במדבר יז כג) ,ולהמתיק את
שהם מוחין דגדלות ,הם כאשר האדם עומד בבחינת פנים שהנקודה הטובה מעורבת בפסולת ובפגמים רבים שפגם הגבורות בכל עת.
בפנים עם השם יתברך ,וכל עצמותו פונה אליו ובטלה אליו, האדם ,היא נדמית לו כשחורה ,כאילו היא מונחת בתוך לכן הצדיקים עושים תשובה בכל עת על עוונותיהם של
ואינה תלויה כלל בהרגשתו .גם כאשר ההרגשה מסתלקת, קדרות ושחרות .אך כאשר הוא דן את עצמו לכף זכות, בני ישראל .וכך מסופר על הרה"ק הרבי רבי אלימלך זי"ע,
הוא נשאר דבוק בהשם יתברך ,מפני שעצם התקשרותו מעורר ומוצא את הנקודה הטובה שבו ,היא אומרת 'שחורה שכאשר באו אליו עם צרה ,היה אומר שבאמת הוא גופיה
אליו אינה תלויה באור המאיר לו. אני ונאוה ,אל תראוני שאני שחרחרת' (שיר השירים ה ו). אשם בדבר ,והיה עושה תשובה בעצמו על עוון חטא ופשע
והנה ענין העלייה עד לפלגותא דשערי הוא עלייה אל כי מצד עצמה הנקודה הטובה היא נאוה ויפה מאוד; רק של כל יהודי ויהודי .שלפי גודל מדרגתו ,היה מרגיש שהכול
שורש השורשים של הדעת — המקום הגבוה ביותר השחתת האדם והפסולת שנתערבה בה מכסות עליה .כאשר תלוי בכך שלא נעשה היחוד כראוי ,ומזה נשתלשל כל מה
שניתן להשיג .למעלה מבחינה זו הם ג"ר דעתיק ,הנקרא מעוררים אותה ומגלים את מעלתה ,מתברר שהשחרות שאירע.
י
מעיינות הענינים
רדל"א ,שאינו ניתן להשגה .מקום זה הוא מקום
ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה ועבודת השי"ת התענוג השורשי ,כי א"א הוא בחינת השתוקקות,
ועתיק יומין הוא בחינת תענוג; ומקום הפלגותא
דשערי כלול משניהם.
וכשאדם מגיע למקום זה ,אזי כביכול ראשו בוער כאש
דרך התשובה שמתגלה בסוכות
יומו של אברהם איבנו ע"ה ,שאזיל עם כולהו יומין .וגם שרק
יום א' דסוכות הוא יום טוב שמשפיע לכל ו' ימי חול המועד. שלהבת ,בבחינת שכינת א־ל על ראשו.
ועל כן בסוכה מתגלה לנו תוקף תקנת השבים הנ"ל שאין
הורדת המוחין אל המידות והמעשים
צריך לסתור הסוכה אף שהיא בנין רעוע שאין קשה לסתרה, תקנת השבים במצות סוכה
ובכ"ז עד סוף ימי הסוכה אין צריך לסתור הסוכה כדי להשיב והנה ,ענין הדעת ,שהוא כללות ענין חג הסוכות ,הוא
ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן אמרה ליה ריש גלותא
המריש ,והיינו דבסוכות מאיר לנו אור החכמה והחסד הנ"ל,
וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי ,צוחה ולא להוריד את המוחין שקיבל האדם אל תוך מידותיו
שממנו מגיע תקנת השבים הנ"ל .על כן כשרצתה האשה לטעון ומעשיו .ככל שהוא משיג יותר דעת ,כך מעשיו
אשגח בה רב נחמן ,אמרה ליה איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת
שיסתרו הסוכה ,ניסתה לעורר בחי' חיצוניות דאברהם אבינו מתוקנים יותר.
מאה ותמני סרי עבדי צוהא קמייכו ולא אשגחיתו בה ,אמר להו
ע"ה שהוא בחי' אליעזר עבד אברהם שאמרו חז"ל שהוא היה
רב נחמן פעיתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים בלבד.
הש"ח עבדים ,ואליעזר עבד אברהם היה בזיו איקונין שלו ואחר שקיבל האדם מוחין חדשים בראש השנה וביום
כדאי' במדרש (בר"ר נט ,יא) שהיה דומה קלסתר פניו של אמר רבינא האי כשורא דמטללתא דגזולה עבדי ליה רבנן הכיפורים ,צריך הוא עתה ,בחג הסוכות ,להכניסם אל
אליעזר לאברהם אבינו ע”ה והיה בבחי' החיצוניות דאברהם תקנתא משום תקנת מריש ,פשיטא מאי שנא מעצים מהו דתימא
מידותיו ואל מעשיו .אין די בכך שהאדם קיבל השגה
אבינו ע”ה ,ובה רצתה לעורר שיתחשבו עם בחי' החיצוניות עצים שכיחי אבל האי לא שכיחא אימא לא קמ"ל הני מילי בגו
עליונה או התעוררות גדולה; עיקר הדעת הוא שהמוחין
שהיא ספי' הבינה (הכלי לחכמה) ובה יסתרו הסוכה. שבעה אבל לבתר שבעה הדר בעיניה ואי חברו בטינא ואפילו
לאחר שבעה נמי יהיב ליה דמי( .סוכה דף לא ע"א) ייכנסו לתוך החיים ,עד שהאדם יעבוד את השם יתברך
על זה אמר ר"נ 'פעיתא היא דא' שרוצה בדיבוריה לעורר את מתוך ביטול פנימי ,בכל מצב ובכל זמן.
ספי' הבינה והחיצוניות ,בחי' עתים ממללות' ,אך אין משגיחים תקנת השבים ע"י העליה לדרך היחוד
בה' – כי העיקר הוא הבחי' הפנימית דאברהם אבינו ע”ה, אמנם ,כאשר ילך אותו אדם אצל רבו ,ורבו יש לו דעת
בחי' אור החסד והחכמה ,שמצידה אין צריך להשיב המריש.
– דרך החכמה גבוהה ממנו ,הרי שכאשר יקבל ממנו את דעתו ,יוכל
יש לבאר את עומק ענין דתקנת השבים ,שהנה עומק תקנת להשיג יותר ויותר .וכן אם רבו ילך אצל רבו ,הרי שגם
מריש שתקנו חז"ל כשבנה המריש בבנין ,שאין צריך להשיב
גדולי הדור לא ישבו בסוכה
תלמידו יקבל על ידי כך דעת גבוהה יותר .וכן הוא כאן:
את המריש עצמו והפקיעו בשב ואל תעשה חיוב דמצות
עשה דוהשיב את הגזילה עצמה הוא – משום שגילו חז"ל
מעוררים את הדעת במקום עליון יותר ויותר ,ועל ידי כך
עומק בדרך התשובה ,שסתם תשובה היא מבחינת הבינה נמשכת לאדם דעת חדשה.
רב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור היו כל ימי הסוכות באפר
במקום שבהמותיהן היו רועות שם ,ולא היו יושבים בסוכה כל שהיא בקו השמאל דמינה דינה מתערין. ובאמת ,דעת זו הנמשכת עתה אינה פשוטה כלל.
ימי חג הסוכות( .סוכה דף מז ע"א) על כן בסתם דרך התשובה על הגזילה היא בדרך הדין שחייב היא הדעת שנאמר עליה" :ותקבלון אולפן חדתא"
הדבר תמוה הרבה איך כל גדולי הדור לא סידרו שיהא איזה רועה לסתור את כל הבנין שבנה כדי להשיב את המריש שגזל, — קבלת לימוד חדש .בחג הסוכות ,בזמן ניסוך
שירעה את בהמותיהם ויוכלו הם לישב בסוכה כמו כל עם בנ"י. והחכמים שהם מרכבה לבחינת החכמה ,גילו מפני תקנת המים (עי' סוכה מח ע"א) ,מקבלים שכל חדש ,בחינת
השבים ,דרך עמוקה של תשובה בדרך היחוד – דרך החכמה,
חדשות ונוראות בהשגות אלקות ,השגה מבחינת
עסקו בהמתקת הפ"ר דינים שכיון שהשם יתברך סיבב שהיתה כבר הגזילה ועתה אי
אפשר להשיב בדרך הרגילה ,עלינו להעלות לדרך היחוד משיח ואור הגאולה.
ובספר פרי קודש הלולים להרה"ק מזידיטשויב זי"ע (פ"ע
שער הלולב פ"ג) פירש שהיו עוסקים גדולי הדור בהיחוד שהכל מאיתו יתברך. כי עבודת הלולב נוגעת במקומות הקשורים עם הגאולה,
והמיתוק דכוונת סוכה שהוא הסוד דהמתקת הפ"ר דינים ע"י וכיון שעתה קבוע המריש בתוך הבנין וקשה להוציאו שמע וסודה הוא להמשיך מוחין דפנים ,שהם מוחין דגדלות:
המשכת אור הכתר הממתיק כל הדינים. מינה שרצון השם יתברך שיהא כן ,ושיש ניצוצות קדושות להביא את האדם למקום שבו אינו תלוי עוד בהרגשתו,
זו היא פנימיות דברי הגמרא שהיו גדולי הדר ב'אפר' היינו במריש זה השייך לבעל הבנין וכו' ,עד שבהמשכת אור בהשגתו או בהצלחתו ,אלא כל מציאותו בטלה ומבוטלת
שעסקו בהמשכת הא' – אור הכתר להמתיק הפ"ר דינים, היחוד שהוא אור החכמה – אור החסדים ,מתגלה דרך חדשה
להשם יתברך .זהו הדעת האמיתית — להיכנס לעומק
וע"כ היו פטורים ממצות סוכה כדין מי שתורתו אומנותו בתיקון הגזילה אף ללא סתירת הבנין ,אלא על ידי תשלום
היחוד ולהישאר דבוק באלקים חיים ,גם כאשר אינו
פטור מן הקר"ש ,עיי"ש. שווי החפץ בלבד.
מרגיש דבר.
מעשה זו בשנה שלא נגמרה עבודת יוה"כ שתיקת רב נחמן – החכמה דרכה בצניעות
והנה יחוד חכמה ובינה קשור לסוד החש-מל ,עתים חשות
"ושאבתם מים בששון" — השמחה המביאה
ועדיין קשה לומר כן על כל גדולי הדור שפטרו עצמם
מקיום מצות סוכה בפועל ממש ,והסתפקו במה שהיו עוסקין עתים ממללות ,כדברי חז"ל (חגיגה דף יג ע"ב) .והיינו אל היחוד
בכוונות המתקפה דהפ"ר דינים. דחשות ושותקות – מצד אור החכמה שדרכה בצניעות וכתיב 'ושאבתם מים בששון' (ישעיה יב ג) .ובחג הסוכות
ובשתיקה; ולעתים ממללות – מצד הבינה.
אלא נראה דכוונת הרה"ק הנ"ל שמעשה זה היה בשנה היה ניסוך המים וניסוך היין .היין הוא סוד ששון ,והמים
מסוימת שנשארו דינים קשים על ישראל עם קדוש ,ולא והנה רב נחמן שמבחי' חכמה לא ענה לאשה ,שכן דרך היסוד הם סוד שמחה .ששון הוא בחינת מילה ,סוד היסוד,
נגמרה העבודה של יוה"כ שהיא העבודה של המתקת הפ"ר והחכמה להרבות בשתיקה ,בבחי' עתים חשות.
שאליו נמשכת החכמה ומתגלה בו; והשמחה היא
דינים .וע"כ היו גדולי הדור עוסקים אז במצוה רבתא של וטען רב נחמן עליה ש'פעיתא היא' ,שהאשה הזאת צועקת בנצח ובהוד ,שהם בחינת בינה ,שממנה באה הנבואה
המתקת הדינים שהוא בחי' מצות הצלת נפשות הדוחה את שישיבו לה הגזילה ,שהיא הולכת וטוענת בדרך התשובה
כל התורה ,ועל כן ביטלו בשנה ההיא את קיום מצות סוכה ומתפשטת בנצח ובהוד.
של ספי' הבינה ,על כן טענתה שצריכים להשיב לה הגזילה
מדין העוסק במצוה פטור מן המצוה. עצמה כדרך הבינה. וכתב הרמ"ק שסוד ושאבתם מים בששון -שבשמיני
אמנם ,ודאי שאין להוציא דברי הגמ' מפשטן שבאמת גדולי אך האמת שחז"ל המשיכו כבר דרך גבוהה של דרך החכמה עצרת הוא סוד היחוד .אך אי אפשר להגיע ליחוד ,שהוא
הדור היו כל ימי חג הסוכות במרעה הבהמות והיו פטורים -דרך השתיקה -עתים חשות ,שעל פי דרך זו אין צריך גילוי אלקותו ית"ש בתחתונים ,אלא על ידי שמחה
מדינא מסוכה כדין שומרי בהמות. להשיב לה הגזילה עצמה ,ועל כן עתה במיוחד שרב נחמן בהקב"ה — אף כאשר עדיין לא נגמר הדבר.
היה מרכבה לגלות הפסק של תקנת מריש שפסק זה הוא
עסקו בפנימיות המצווה – גילו פסק שמצד ספי' החכמה ,הרי התנהג עתה בדרך זו שלא
שהרי יש מלחמה גדולה בראש השנה ובהושענא רבה,
חביבות גופי בנ"י לענות לה כלל ,בבחי' עתים חשות כנ"ל. לפעול ולנצח את המלחמה של גילוי אלקות בתחתונים.
גם שבזה שעסקו בהמתקת הדינים מעל בני ישראל הרי וכאשר יהודי שמח עם הקב"ה ונהנה מעצם מציאותו של
קיימו בזה את פנימיות מצות סוכה .כי אי' מהאריז"ל (פרע"ח
האשה רצתה לעורר את כחו של אליעזר הבורא ,ואינו מתפעל אם הצליח אם לאו — הרי זו עצמה
שער הסוכות דרוש ד') שפנימיות דמצות סוכה היא בבחי' – החיצוניות של אברהם אבינו ע”ה ההצלחה.
וימינו תחבקני' – התגלות גודל החיבה שיש להשם יתברך והאשה שצעקה שהיא נכדת אברהם אבינו ע”ה שהיו לו נמצא ,שסוד עבודת הלולב הוא להמשיך דעת חדשה
לעם סגולתו עד שמחבקים מגודל האהבה. ש"ח עבדים ,איך אין משגיחים בה – הביאור על פי הנ"ל
— דעת של ביטול ,התקשרות ודבקות שאינה נפסקת
ואי' בתניא (פמ"ט) 'ובנו בחרת מכל עם ולשון הוא הגוף דיש לומר שהיה זה ביום הראשון דסוכות ,יום האושפיזא
גם בעת הסתר — ולהכניס את המוחין אל תוך המידות
החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם' – שגודל דאברהם אבינו ע"ה .ובאה לצעוק בסוכת רב נחמן על
האהבה שיש להשם יתברך לעם ישראל עד שבחר בהם שלקחו לה המריש וקבעוהו בסוכה. והמעשים ,עד שכל מציאות האדם נעשית בטלה
דייקא מכל אומות העולם קאי בחירה זו על גופות בני"י. ומבוטלת לאלקים חיים.
אלא שבאמת בחי' דאברהם אבינו ע"ה שייכת לקו הימין -קו
ע"כ גדולי הדור שעסקו לבטל הגזירות מעל גופות בנ"י, החסד ,אור החכמה ,וגם הוא האור שמאיר בכללות בכל ימי חג (ים החכמה תשע"ד ,דעה חכמה לנפשך קרח תשע"ד,
עסקו בגילוי פנימיות מצות הסוכה. הסוכות כידוע ש"יומם יצוה ה' חסדו' קאי על יום ראשון שהוא לקוטי דא"ח קדושים תשע"ד -סוכות תשע"ה ועוד)
אי
ענינים ועובדות
מעבודת הצדיקים מעינות הצדיקים
עבודת הצדיקים -חג הסוכות
א
ויש לבאר על פי המבואר בתיקוני זוהר (תיקון כ"א דף נז ע"א), לארץ מכוח הסוכה ,יוכל לפעול את אותו יחוד נשגב אף שלא
שהסירכות באות מחמת אחיזת הסטרא אחרא בתפילות ישראל, בארץ ישראל עצמה ,בלא אותה סכנה הכרוכה בו בשאר ימות
על ידי המחשבות הזרות והפניות שבתפילה. השנה .על כן ראה בימי הסוכות את העת המסוגלת ביותר לייחד
ִ �ִּבְצְ נ ֵּוֵּעי ֶצֶ ֶֶדקַּ� ַ ,ב ֲֲעב ַֹוַֹדת ֵֵע ֶֶר ְְך,
ועל כן טרחו הצדיקים להכשיר את הריאות בכוחא דהיתרא .כי יחוד זה.
כאשר פסקו שהריאה כשרה ,פסקו כן גם למעלה :תפילות ישראל
כשרות הן ,ואין אחיזת הסטרא אחרא פוסלת אותן.
ב ְִוְִהיא ֻֻס �ָָּכתֹוֹ
סוכה – בחינת התפילה ייחוד של גאולה
והנה אשכחן בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן קמא ,תורה מ"ח), ָנָ ַַסע ֻֻסֹּכ� ָָֹתה ַוַ �ִּי ִֶֶבן לֹוֹ ֵ �
"ֵּבית ְּ�ְ -תִפִ ָ�ָּלה" בכל דור ודור היו צדיקים שכל מעייניהם היו נתונים לקרב את
שסוכה ,תפילה בכוח וארץ ישראל הן בחינה אחת ותלויות זו
קץ הגלות ולהביא את הגאולה השלמה ,ויש מהם שזכו למסור
בזו ,ובלשון קדשו :כי סוכה ותפילה בכח וארץ ישראל ,הם בחינה
אחת ,ותלויים זה בזה.
סוכה של צירופי היתרים את נפשם ממש למען כך – כדוגמת היהודי הקדוש מפשיסחא
צדיקי דורו העידו על הרה"ק מראפשיץ זי"ע ,שנשמתו הייתה זי"ע ,שיומא דהילולא שלו חל ביו"ט הסוכות – י"ט תשרי ,ואשר
ועל פי זה יש לבאר את מעשה הסבתא ,שצעקה על כך שסוכת לפי המסופר עליו ,עשה זאת בפועל ממש ,עד כדי מסירת נפשו
מבחינת מצות סוכה .מצוה זו הייתה חביבה עליו ביותר ,עד
דכולהו רבנן היא גזולה .שהיה זה בבחינת קטרוג הסטרא אחרא לקירוב הגאולה.
שבכל ימות השנה היה עוסק בעניינה :בכל יום היה לומד במסכת
על תפילות ישראל ,כאילו תפילותיהם אינן כשרות.
סוכה ,ועושה איזה דבר השייך לסוכה ,ותמיד היה מזכיר את דהנה המאור ושמש זי"ע ,שהיה קרוב אליו ,גילה טפח מסוד
שהרי רבנן ,צדיקי הדורות ,הם בבחינת ראשי ישראל ,והקטרוג עניינה בשיחתו ומסבב את דבריו עד שהיה מגיע לדבר ממנה. פטירתו .וכך מובא בשמו (בספר "עטרה לראש צדיק" ,לנכדו של
על סוכתם הוא קטרוג על תפילות ישראל. היהודי הק' פרשת ואתחנן עמ' קא) ,שישנו יחוד נשגב ,שעל ידו
מאידך גיסא ,דבר פלא סיפר הרה"ק רבי יענקעל'ע מפשעווארסק
זי"ע בשם הגה"ק מקאלשיץ זי"ע ,כי בחג הסוכות היה הרה"ק יכולים להביא את הגאולה .אלא שיחוד זה כרוך בסכנה גדולה
המקטרג בא לפסול – והצדיק מכשיר מראפשיץ יושב בסוכה שהיו בה כמה וכמה צירופי היתרים ,כגון כאשר מייחדים אותו בחוץ לארץ – שכן אם לא יצליח המייחד
לבוד ,דופן עקומה וכיוצא בזה. לפעול על ידו את הגאולה ,עלול הדבר לגרום לו ,לצדיק המייחד,
וכן מצינו אצל כמה צדיקים ,שבא המקטרג לקטרג על סוכתם
להסתלק מן העולם.
שהיא פסולה ,והתחזקו להכשיר את סוכתם .כדאשכחן אצל והדבר תמוה :מי שהיה קשור כל כך למצות סוכה ,דווקא
רבינו הבעש"ט הק' זי"ע (בעש"ט על התורה ,ח"ב ,סוכות ,אות כשתבוא מצוה זו לידו יקיימנה באופן כזה שהייתה סוכתו זקוקה ואמר שהוא חושש על היהודי הקדוש זי"ע ,שעבודתו היא בדרך
א') ,וכן מובא בספר משנה לחם להרה"ק מסקאליע( ,בהקדמת לכמה וכמה צירופי היתרים כדי להכשירה כל עיקר .אתמהה. של "נצחנות" ,ועל כן ,אף שיודע הוא את הסכנה שבדבר — ימסור
בן המחבר דף ו' ע"ב) ,על הרה"ק מקאמרנא זי"ע ,שבאו לטעון את נפשו לייחד את הייחוד הזה בחוץ לארץ .ואכן ,כך היה:
שסוכתו פסולה לשיטת הפנים מאירות (עי' שערי תשובה ,סי'
תרכ"ז ,סק"ג).
תקנת מריש – כשהגזול נעשה כשר היהודי הקדוש מסר את נפשו על הייחוד באמצע יו"ט סוכות,
ובחד קטירא איתקטר ,טיהר עצמו בסילודין ועלה למרום.
ונראה לבאר זאת בהקדם סוגיית הגמרא בסוכה (לא ע"א) ,בנידון
ולכאורה תמוה :מפני מה סיבב השי"ת שהצדיקים ישבו דווקא
בסוכה שהיה מקום לפקפק בכשרותה.
אשה זקנה ,שעבדי ריש גלותא גזלו קורות מביתה ובנו מהן את
סוכתם .באה האשה לפני רב נחמן והתלוננה על כך ,ואף צעקה:
מדוע דווקא בחג הסוכות
אלא שכאשר הסוכה היא בחינת תפילה ,הרי הפסול והקטרוג ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי. לאחר שנתבאר גודל הייחוד וגודל הסכנה שבו ,השאלה עולה
שעליה הם רמז לקטרוג הסטרא אחרא על תפילות ישראל .ועל מאליה :מפני מה השתדל היהודי הקדוש לייחד אותו דווקא ביום
לאחר שלא שתו ליבם לצעקותיה ,חזרה וצעקה לפניו :איתתא
כן ,דווקא כאשר מתעורר הקטרוג ,מתגלה עבודת הצדיק — טוב של סוכות ,מכל שאר הזמנים .מה יש בימי הסוכות ,שראה
דהוה ליה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי ,צווחה קמייכו ולא
להחזיק בכוחא דהיתרא ולהכשיר את הסוכה. בהם את הזמן המוכשר לפעול על ידם את הגאולה.
אשגחיתו בה.
ובזה פועל הוא למעלה להסיר את אחיזת המקטרג ולהכשיר את כלומר ,אביה היה אדם עשיר ,שהיה לו שלוש מאות ושמונה עשר
תפילות ישראל. עבדים ,ואף על פי כן לא הייתה דרכה לבקש דבר .עתה באה הסוכה – בחינת ארץ ישראל
לצעוק על הגזלה ,ואף על פי כן אמר לה רב נחמן :פעיתא היא דא, ונראה לומר תשובה בדבר ,דהנה מדברי ה"מאור ושמש" הנ"ל
קטרוג הסבתא על תפילת אברהם סבא ואין לה אלא דמי עצים בלבד. עולה ,שעיקר הסכנה שבייחוד זה היא כאשר מייחדים אותו בחוץ
ועל פי זה יש לבאר גם את צעקת הסבתא ,שהזכירה את שי"ח וצריך ביאור :מה עניין הזכרת שלוש מאות ושמונה עשר העבדים לארץ; וממילא משמע שבארץ ישראל אין באותה מידה סכנה
העבדים של אברהם אבינו (בראשית יד יד; רש"י סוכה ל"א ע"א). שהיו לאביה ,ומה שייכות יש לכך לטענתה .וכן ,מפני מה לא בייחוד זה.
והיה בדבריה קטרוג על תפילות ישראל ,כאילו רק לאברהם השגיח בה רב נחמן ואף כינה אותה "פעיתא". וידוע בספה"ק שמצות הסוכה קשורה הרבה עם ארץ ישראל
אבינו ,שיסד את תפילת שחרית ,הייתה שלימות התפילה. ועוד יש להבין :מפני מה סיבב הקב"ה שכולהו רבנן ישבו בסוכה (וכדאיתא בליקוטי מוהר"ן ,תורה מ"ח ועוד) ,וכמרומז בקרא
וזה נרמז ב"שי"ח עבדים" ,כי שי"ח הוא לשון שיחה ,ו"אין שיחה אלא שנבנתה מקורות גזולות ,ונצרכו להכשירה בתקנה מיוחדת — ּוְמעֹוָנָ תֹו ְְב ִִצּיֹון" (תהלים עו ג) – המקשר בפירוש
"ַוַ ְיְ ִִהי ְְבָׁשֵׁלֵ ם ֻֻסּכֹוְ ,
תפילה" (ברכות כ"ו ע"ב; עבודה זרה ז' ע"ב) .היינו ,שאצל אברהם תקנת מריש (גיטין נה ע"ב). בין ה'סוכה' לבין 'ציון'.
היו התפילות בשלימות; ואילו כאן ,בסוכת דכולהו רבנן ,באה היא יתרה מזו :מובא בספה"ק ,בדברי הגר"א זי"ע ועוד ,שהסוכה וארץ
לקטרג שהסוכה גזולה ופסולה ,כביכול ,ואין התפילות כשרות. כוחא דהיתרא – להכשיר את תפילות ישראל ישראל הן שתי המצוות היחידות שהאדם נכנס אליהן עם כל
גופו בשלימות ,עם בגדיו ,כליו ,חפציו וענייניו — וכולם נכנסים
ורב נחמן השיג מיד ,שהסבתא אינה סתם אשה הבאה לטעון על וסופר ,שכאשר הוציא הגה"ק המהרש"ם מבערזאן זצ"ל את
כשרות הסוכה ,אלא נעשתה מרכבה למקטרג העליון ,המקטרג בתוך המצוה .שהרי מצוה לישב בסוכה עם כל כליו ,ולעשות
ספרו הראשון על הלכות טריפות בעודנו צעיר לימים, בה עיקר דירתו לאכילה ,לשתייה ולשינה וכו'; וכן הוא במצות
על תפילות ישראל. כתב בו קולות רבות .כאשר יצאו עליו עוררים ,אף מגדולי ארץ ישראל.
ולכן לא השגיח בה בתחילה ,כדי לבטל את הקטרוג .וכאשר הדור ,הוצרך לבאר לפני הרה"ק משינאווא זי"ע ,כי קיבל
הוסיפה לקטרג ,אף ביזה אותה ואמר" :פעיתא היא דא" .כי יש מרבו ,הרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע ,הוראה לחדש קולות
זמנים שהדרך להכניע את הסטרא אחרא היא על ידי שמבזים בהלכות טריפות .וכן היתה דרכם של צדיקי בית בעלזא הסוכה – ארץ ישראל המאירה בחוץ לארץ
אותה ואין נותנים מקום לדבריה .ואחר כך הכשיר רב נחמן את לפסוק בעצמם בסירכות הריאה ,ולהקל ולהכשיר בהן ככל לאור זאת אפשר לומר ,שהיהודי הקדוש קיווה וסבר כי בימי
הסוכה — ובזה פעל להכשיר את תפילות ישראל. האפשר ,על פי דקדוק הדין. חג הסוכות ,בהיות בחינת קדושת ארץ ישראל מאירה גם בחוץ
בסייעתא דשמיא ובהודאה להשי"ת בסייעתא דשמיא ובהודאה להשי"ת מעומקא דליבא שלוחה בזאת ברכת מזל טוב מעומקא דליבא שלוחה בזאת ברכת מזל טוב
יצא לאור הגיליון הנפלא להתענג בשפת האידיש יצא לאור עולם הספר הנפלא
מתורתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א ים החכמה -שולחן ארוך ח"א שליט"א להרה"ח ר' אברהם חיים מנדלוביץ שליט"א להרה"ח ר' יעקב ישראל ביסמוט
ההוגה ימים ולילות בכתיבת ועריכת שיעורים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ההוגה ימים ולילות בכתיבת ועריכת שיעורי הקבלה מכ"ק אדמו"ר שליט"א
בעזה"י ייצא מידי שבוע פנימיות ההלכה בדרכי החסידות והקבלה
כדי להיות מוקד הפצה בארץ ישראל ובחו"ל לרגל אירוסי בנו למזל"ט ובשטו"מ לרגל הכנס בנו יוסף שלום ני"ו לעול תורה ומצוות
ניתן להשיג בביהמ"ד תורת חכם
ניתן להשאיר הודעה במערכת ממעינות הי"ם שלוחה 4 ובחנויות הספרים המובחרים יה"ר שיראה מהם ומכל יוצאי חלציו רוב נחת דקדושה יה"ר שיזכה לראות ממנו ומכל יוצאי חלציו רוב נחת דקדושה
073-383-14-45 הפצה בארה"ב שירה המברכים מוסדות תורת חכם המברכים מוסדות תורת חכם
מערכת
073-383-14-45 שמיעת מוקדי הפצה שמיעת שיעורים
מכ"ק אדמו"ר שליט"א הצטרפות
למוקדי הפצה שותפות ותרומות
