gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעיינות הים · Maynois Hayum — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: מעיינות הים · Maynois Hayum

שבוע: סוכות (2026-09-21)

מעיינות הים · Maynois Hayum — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזרת השם יתברך‬ ‫סוכות תשפ"ז‬ ‫שנה ו׳ · גיליון רכ"ג‬ ‫מאמרים ושיחות קודש מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫מעיין הבהירות‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫שנאמרו בעידן רעוא דרעוין‬ ‫מעיינות החכמה‬ ‫שאלות ותשובות ביסודות העבודה‬ ‫ָנָ ַַת ָ�ָּתה ִ �ִׂש ְְמ ָָחה ְְבִלִ ִ �ִּבי‪ :‬הבאת הצמצומים אל הנקודה‬ ‫לא ליפול אחר החג‬ ‫הפנימית – משמחת את הלב הגשמי בהוי"ה‬ ‫בסוכות ממשיכים אנו את האמונה אלינו – אל תוך גופנו | את האמונה מתוכנו מוטל עלינו להשפיע לתלמידנו‬ ‫| עבודת דורנו להוריד את האור עד בחי' הרגליים‬ ‫⋅ שאלה ⋅‬ ‫הד' גלויות מרומזות בגוף האדם‬ ‫א‬ ‫שאנו זוכים להרגיש בימים אלו התרוממות‪,‬‬ ‫גדולה והתקרבות עצומה אל השי"ת‪ .‬אך‬ ‫תמיד אחר שעובר הימים טובים מרגישים‬ ‫והנה‪ ,‬גם גוף האדם מרמז כנגד הד' גלויות‪ ,‬כמו שמבואר בחלומו‬ ‫של נבוכדנצר (דניאל ב' ל"ב)‪ ,‬שראה כל הד' גלויות בצורת צלם‬ ‫ד' רוחות – ד' צמצומים – ד'‬ ‫אנו שנופלים שוב‪ ,‬והשאלה האיך זוכים‬ ‫להמשיך את ההתעוררות להמשך כל השנה‪,‬‬ ‫של קומת אדם‪.‬‬ ‫גלויות כלליות ופרטיות‬ ‫והד' גלויות הן כנגד ד' צמצומים‪ ,‬שהם ד' מיני הסתרות שהאדם‬ ‫כך שלא ניפול ולא נתעצב כשהימים עוברים‪.‬‬ ‫מרגיש בימי חייו‪ ,‬והם גם כנגד ד' רוחות העולם‪.‬‬ ‫מוליך ומביא ומעלה ומוריד – הכל לנקודה‬ ‫והנקודה האמצעית של הכל היא – נשמת ישראל‪ ,‬שהיא כנגד‬ ‫הנקודה האמצעית כמ"ש המהר"ל (הקדמה לנר מצוה על חנוכה)‪ .‬והוא‬ ‫האמצעית‬ ‫⋅ תשובה ⋅‬ ‫כמ"ש בספר יצירה (פרק ד' משנה ג') דהיכל הקודש מכוון באמצע‪,‬‬ ‫ּוְלְ ַַק ְְח ֶֶּתם ָלָ ֶכֶ ם ַַּבּיֹום ָָה ִִראׁשֹון ְְּפ ִִרי ֵֵעץ ָָה ָָדר ַּכַ ֹּפֹת ְְּת ָָמ ִִרים ַוַ ֲֲעַנַ ף ֵֵעץ‬ ‫כי כלל ישראל דבוקים בעצמות הבורא ית'‪.‬‬ ‫ֹלֵקיֶכֶ ם ִִׁש ְְב ַַעת ָיָ ִִמים‪( :‬ויקרא‬ ‫ּוְׂש ַַמ ְְח ֶֶּתם ִלִ ְְפֵנֵ י ה' ֱֱא ֵ‬ ‫ָָעֹבֹת ְוְ ַַע ְְר ֵֵבי ָנָ ַַחל‪ְ ,‬‬ ‫הרה"ק בעל ה'סולם' גילה ואמר שכל‬ ‫כ"ג – מ')‬ ‫הארות הימים טובים נמצאים תמיד קיימים‬ ‫'ומי כעמך ישראל' – שממשיכים את אור ה' בארץ‬ ‫ענין נענועי הלולב איתא בגמ' (סוכה ל"ז ע"ב)‪" :‬אמר רבי יוחנן‬ ‫בפנימיות‪ ,‬רק שבימים אלו הם נתגלה הארתם‪,‬‬ ‫ונמשכים ונתגלים גם למטה – על ידם אפשר‬ ‫כי הנה עיקר העבדות היא "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך‬ ‫מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו‪ ,‬מעלה ומוריד למי‬ ‫להמשיך אותם לחיות איתם תמיד‪.‬‬ ‫ישראל גוי אחד בארץ" – שיהיו כלל ישראל דבוקים בכל עת‬ ‫שהשמים והארץ שלו‪ .‬במערבא מתנו הכי‪ :‬אמר רבי חמא בר‬ ‫ב'אחד' שהוא האחדות הפשוט‪ ,‬והגויים הם מתפשטים בכל ד'‬ ‫עוקבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא‪ ,‬מוליך ומביא כדי לעצור רוחות‬ ‫נמצא‪ ,‬כי עיקר תכלית היום טוב היא‪,‬‬ ‫רוחות העולם‪.‬‬ ‫רעות‪ ,‬מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים"‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫להמשיך את אורו גם לימי החול‪.‬‬ ‫והביאור בזה הוא‪ ,‬כי הגוים הם בחי' התפשטות לצדדים של בחי'‬ ‫והסוד מבואר בכתבי האריז"ל‪ ,‬דענין הלולב והד' מינים הוא‪,‬‬ ‫על כן‪ ,‬עיקר עבודת היום טוב היא‪ ,‬לא להסתפק‬ ‫גילוי היש‪ ,‬אבל כלל ישראל חוזרים בכל עת לנקודה האמצעית‪,‬‬ ‫להוריד אור הדעת שיתפשט בכל הגוף שהוא כל הו' קצוות‪ .‬ולכן‬ ‫אם הארת היום‪ ,‬אלא להיכנס לפנימיותו‪ ,‬לקנות‬ ‫ואין מסיחין דעת מאחדות הפשוט‪ ,‬כך ממשיכים הם את המוחין‬ ‫מוליך ומביא לכל הד' רוחות‪ ,‬וגם למעלה ולמטה כנגד הו' קצוות‪,‬‬ ‫את השכל שהוא מלמד אותנו‪ ,‬ולהתרגל לחיות‬ ‫והדעת לכל האברים עד הידים והרגלים‪.‬‬ ‫את הכל מביא אל הלב שהוא הנקודה האמצעית (עי' שער הכוונות‬ ‫בשכליים אלו תמיד‪ ,‬אף אחר שעבר הארת‬ ‫כלומר‪ ,‬הם ממשיכים את האור למטה‪ ,‬עד שאפי' הרגלים – שהם‬ ‫דרוש ה' דסוכות דף ק"ה – ק"ו‪.‬‬ ‫היו"ט‪.‬‬ ‫המדרגות הנמוכות‪ ,‬יזכו להשיג האמונה והסודות של אחדות‬ ‫כי הסיבה האמיתית לכך שקשה לאנשים‬ ‫לחיות עם השכליים שמאירים עלינו בימים‬ ‫הפשוט‪ .‬וזהו האור של המלך המשיח‪ ,‬שיחזיר את האמונה לכלל‬ ‫כל מעברי האדם להביא אותו ל'נתת שמחה בלבי'‬ ‫ישראל לבחי' הרגלים‪.‬‬ ‫טובים היא‪ ,‬כי הם מגלים את המציאות‬ ‫וידוע שכנגד ד' רוחות העולם‪ ,‬יש את הד' גלויות – בבל‪ ,‬מדי‪,‬‬ ‫האמיתית של הבריאה – איך שהשי"ת מנהל‬ ‫יון ואדום‪.‬‬ ‫את הכל ומבלעדו אין אלהי"ם‪.‬‬ ‫ב‬ ‫וכמו שיש ד' גלויות בנשמת ישראל הכללית‪ ,‬כמו כן יש אותן‬ ‫על כן‪ ,‬מי שרוצה לבוא ליטול את השם‪,‬‬ ‫לחיות עם אור המים טובים בכל השנה‪ ,‬צריך‬ ‫הנקודה האמצעית – נשמת‬ ‫בפרטיות כל אדם ואדם – שכל מה שעובר עליו הוא מתוך ד' בחינות‬ ‫ישראל – אי"ן‬ ‫הגלויות‪.‬‬ ‫להתרגל לחיו ולהסתכל על הבריאה מצד‬ ‫העליון לראות איך הכל תלוי אך ורק בו‪.‬‬ ‫ותכלית כל הד' גלויות היא‪ ,‬להביא את האדם להרגיש שעשועים‬ ‫באלקים חיים בכל נימי נפשו‪ ,‬באופן שיתפשט האור האלקי בכל‬ ‫וכשיתרגל האדם לחיות בהארה זו ויגלה‬ ‫תכלית כל הצמצומים – להביא את האמונה עד‬ ‫הגוף‪ .‬והיינו שיתפשט במוחין ובלב‪ ,‬עד שיתקיים בו הפסוק 'נתת‬ ‫שהשי"ת הוא‪-‬הוא העושה והמעשה לכל‬ ‫המעשים‪ ,‬יתרומם לגמרי ולא יפול אחר‬ ‫לרגליים‬ ‫שמחה בלבי'‪.‬‬ ‫שעוברים הימים טובים‪.‬‬ ‫ובאמת כל ההסתרות שבעולם‪ ,‬תכליתם היא לגלות ביתר שאת‬ ‫כי זוהי עיקר תכלית האדם בעולמו‪ ,‬להגיע לתיקון הלב עד שיהיה‬ ‫וביתר עוז את עצמות אור אין‪-‬סוף ב"ה‪ .‬וכל הסתר שהאדם מרגיש‬ ‫בבחינת 'נתת שמחה בלבי'‪ .‬ומהלב צריך שיתפשט האור לכל‬ ‫בעצמו‪ ,‬נמשך מאחד מן הצמצומים של הד' גלויות‪.‬‬ ‫הד' רוחות‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫א‬ ‫יו"ל ע"י כולל כתבי ים החכמה שע"י ביהמ"ד תורת חכם ירושלים תובב"א‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫וצריך לזכור שהכל הם כלים של השכינה הק'‪ ,‬וכל הרגשים‬ ‫כי דניאל זכה לראות את אור מלך המשיח‪ ,‬שהוא גילוי בחי'‬ ‫וכגון‪ ,‬כאשר מרגיש צמצום בבחי' הראש שהוא החב"ד‬ ‫שהאדם מרגיש הם משתלשלות מהמראות הנפלאות של‬ ‫הנקודה האמצעית שלא נתפזרה ח"ו לארבע רוחות‪ .‬וכך השיג‬ ‫(חכמה בינה דעת) ‪ -‬שאין מצליח בלימוד ובעבודה של המוחין;‬ ‫השכינה הק'‪ ,‬שהיא בחי' שם אדנ"י‪.‬‬ ‫את השכינה הק'‪ ,‬שהיא הנקודה הפנימית של כל המציאות‪ .‬וזה לא‬ ‫וכן בחג"ת (חסד גבורה תפארת) ‪ -‬שאין מצליח בעבודת המדות‬ ‫כמו נבוכדנצר שגם השיג בחי' האדם‪ ,‬אך רק בבחי' יש נפרד‬ ‫דיראה ואהבה ודבקות; או בנה"י (נצח הוד יסוד) ‪ -‬שאין מצליח‬ ‫לכן צריך לקשר מיד את שם אדנ"י עם שם הוי"ה ב"ה‪ ,‬שהוא‬ ‫ולא בבחי' 'אין' כמו דניאל‪.‬‬ ‫להוציא לפועל עבודת ה' וקבלת עול מלכות שמים בקיום‬ ‫האדם העליון היושב על הכסא‪ .‬והיינו‪ ,‬שיגביה בחי' עומק תחת‬ ‫המצוות‪ ,‬וכן הצמצומים שעוברים על האדם מהבנים שלו שהם‬ ‫לעומק רום‪.‬‬ ‫וזהו 'וארו עם ענני שמיא כבר אינש' וכו'‪ ,‬כי זכה להשיג‬ ‫בחי' הנה"י‪ ,‬וכן מהתלמידים שגם הם בחי' נה"י; הנה כל בחי'‬ ‫בחי' אדם באופן של אין הגמור‪ ,‬והפך את כל בחי' האנ"י‬ ‫אז זוכה ל'ושמחתם לפני ה' אלקיכם' – לשמחה לפני ה' אלקיכם‪,‬‬ ‫הסתרים וצמצומים אלו שעוברים על האדם‪ ,‬הוא כדי להביא‬ ‫של ד'ניא'ל – שהוא האנ"י של שם אדנ"י – (אותיות אנ"י‬ ‫כי אם מאיר מהד' רוחות אל הנקודה האמצעית שהיא‬ ‫אותו להשיג ביתר שאת עצמות אלקות‪ ,‬עד בחי' הרגלים ‪ -‬שהוא‬ ‫ד') לבחי' אי"ן‪.‬‬ ‫נקודת י'‪ ,‬אז מתגלה על ידי האדם בחי' 'לא אדם'‪ ,‬בסוד‬ ‫הגלות האחרון‪.‬‬ ‫אנ"י המגלה את האי"ן ביתר שאת‪ .‬ומשיג שהאנ"י הוא‬ ‫רק הבורא ית' בבחי' אנ"י ה' אלקיכם‪ ,‬ואז מבין ומשיג‬ ‫למלוך על העולם בשביל המלך האמיתי‬ ‫'למען אשר יצווה' – וימשיך את האמונה‬ ‫איך שכל ההרגשים הבאים מההסתרים‪ ,‬הם באים לגלות‬ ‫ולא כמכשף‬ ‫עד למטה‬ ‫יותר את האמונה‪ ,‬כי כל קטנות המוחין היא כלי אמיתי‬ ‫זוהי עיקר תכלית הכל‪ ,‬לקשר את כל הצדדים לנקודה‬ ‫לגלות גדלות המוחין ביתר שאת‪.‬‬ ‫כי תכלית כל העבודה היא 'למען אשר יצווה את בניו‬ ‫האמצעית‪ ,‬כמו בעבודת הנענועים – לקחת כל הד' צמצומים‬ ‫ואת ביתו אחריו' – לזכות להשפיע לבנים ולתלמידים גילוי‬ ‫ולהעלותם‪ ,‬ולקשר כל רוחות העולם לנקודה האמצעית‪,‬‬ ‫אלקות‪ ,‬ואז מכניע את הגלות האחרון שברגלים שהם בחי'‬ ‫לקשר את כל פרטי הגלויות לאותיות‬ ‫בסוד מעלה ומטה וכן מעלה ומטה כנגד נקודה אמצעית כנ"ל‪,‬‬ ‫הנה"י עד מקום הסתר הגמור‪ ,‬באופן שכל העולם ידעו‬ ‫שם הוי"ה ב"ה‬ ‫באופן שכל הד' רוחות דבוקים בנקודת י' שהוא בחי' הנקודה‬ ‫מאלקותו ית"ש‪.‬‬ ‫האמצעית נקודת היחוד‪ ,‬בבחי' 'אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך‬ ‫וממילא‪ ,‬כאשר אין הולך הלימוד שהוא בחי' חב"ד‪ ,‬יחשוב‬ ‫אמנם הכל נעשה אצל הצדיק עצמו‪ ,‬כי כל אדם הוא עולם קטן‪,‬‬ ‫ישראל גוי אחד בארץ'‪.‬‬ ‫שהוא צמצום הנמשך מאות א' דאדנ"י‪ ,‬ויקשר אותה לאות‬ ‫והצדיק ממשיך את האמונה והדבקות עד בחי' הרגלים‪ ,‬ואז‬ ‫י' דשם הוי"ה‪ ,‬ויכנס לאמונה שלמה בזה ולביטול יותר‬ ‫ובכל הסתר שבעולם שהוא בחי' 'אני' הגשמי‪ ,‬צריך לגלות‬ ‫יודעים הבנים והתלמידים מהבורא כל עולמים‪.‬‬ ‫בבחי' י' דשם הוי"ה‪ ,‬עד שיעלה שוב לגדלות המוחין‪.‬‬ ‫את ה'אני' של הבורא בבחי' 'אני' ה' אלקיכם'‪ .‬זוהי בחי' 'אין'‬ ‫וכמו כן כשאין הולך התפלה יחשוב שהוא משתלשל מאות‬ ‫הגמור‪ ,‬שהופך ומעלה כל בחי' 'אני' הנפרד ל'אני' של בורא כל‬ ‫וצריך לגלות על ידי תיקון הגלויות שהכל הוא באמת השכינה‬ ‫ד' דאדנ"י‪ ,‬ויקשר אותה לאות ה' דשם הוי"ה‪ .‬וכן במדות‪,‬‬ ‫העולמים‪.‬‬ ‫הק' עצמה‪ .‬בכך להרים את כל המדרגות ולהעלותם לאלקות‪,‬‬ ‫כאשר הוא בקטנות יחשוב שהוא מבחי' אות נ' דשם אדנ"י‪,‬‬ ‫ולגלות היחוד‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬מי שאחוז בדבקות הוא מולך על כל העולם‪ ,‬אך יכול להיות‬ ‫ויקשר אותה עם בחי' ו' דשם הוי"ה‪ .‬וכן בענין קבלת עול‬ ‫זוהי עבודת הנענועים – להחזיר את כל ד' רוחות העולם לנקודה‬ ‫ח"ו שהוא דבוק בישות בלבד‪ ,‬שהוא יש הנפרד‪ ,‬וכמו מכשף‬ ‫מלכות שמים יחשוב שהוא בחי' י' דאדנ"י ויקשר אותה‬ ‫האמצעית‪ ,‬שהיא הנקודה הפנימית‪ ,‬שהיא בחי' האחדות‬ ‫רח"ל‪ ,‬כי יכול לחשוב בשמות הקודש ולא לחשוב על הקב"ה‪,‬‬ ‫לבחי' ה' אחרונה דהוי"ה‪.‬‬ ‫הפשוט‪.‬‬ ‫דהיינו שאין מתבטל לגמרי לבחי' אי"ן הגמור‪ ,‬ומגשם את בחי'‬ ‫ולא שח"ו יפריד שם הוי"ה משם אדנ"י‪ ,‬אלא יקשר הכל‬ ‫האדם בבחי' יש גמור‪ ,‬שהד' חיות הם זהב כסף נחשת וברזל‪,‬‬ ‫לסוד אד"ם‪ ,‬והכל לכל להיות בבחי' אדמה לעליון‪ ,‬להאמין‬ ‫ומגשם כל זה‪.‬‬ ‫התכלית‪ :‬לקשר הכל‬ ‫שכל ההסתרים הם גילויים של בחי' אדם‪ ,‬וצריך לעלות‬ ‫משא"כ דניאל קישר והחזיר כל הד' רוחות לאלקות לנקודה‬ ‫לקומה שלימה‬ ‫על ידי כך ללא אדם‪ ,‬וצריך שלא להפריד אדנ"י מהוי"ה‪,‬‬ ‫והצדיק‪ ,‬עבודתו לקחת את כל הצמצומים להפוך אותם‬ ‫הפנימית‪ ,‬והעלה הכל לאין הגמור‪ ,‬כי מטרת הכל היא לחזור‬ ‫אלא כל מראה שהשכינה הק' מראה לאדם‪ ,‬הוא כדי לגלות‬ ‫לאחדות ולקשר הכל לאמונה‪ ,‬אך אין זה מספיק‪ ,‬כי גם‬ ‫בכל עת מכל צמצום להעלותו לבחי' אלקות‪.‬‬ ‫ההוי"ה יותר ויותר‪.‬‬ ‫נבוכדנצר ראה אותם (‪-‬את הד' גלויות) בבחי' פרצוף אדם‪,‬‬ ‫ואין זה מספיק‪ .‬כי ענין הדבקות והביטול של האמונה‬ ‫'נזם זהב באף חזיר' – הדבוק בה'‬ ‫בלי מידות טובות‬ ‫ג‬ ‫הוא ענין עמוק‪ ,‬ובודאי העיקר להגיע לבחי' פרצוף אדם‬ ‫שהוא מלשון אדמה לעליון‪ ,‬אך העיקר הוא הפנימיות של‬ ‫והנה‪ ,‬אף אחר כל השגות אלו‪ ,‬נמצא האדם בסכנה גדולה‬ ‫תכלית דורנו‪ :‬גילוי האור עד‬ ‫בחי' אדם‪.‬‬ ‫הרגליים‬ ‫שלא יהיה ח"ו כמו נבוכדנצר‪ .‬כי אפי' שזוכה להיות‬ ‫כי יש שני בחי' דבקות‪ ,‬האחת בבחי' יש‪ ,‬והשנית בבחי' אין‪.‬‬ ‫מלך‪ ,‬ויודע שהעיקר הוא אמונה באלקות‪ ,‬יכול עדיין‬ ‫קומת אדם הוא בחי' יש והוא העבודה בבחי' אנ"י‪ ,‬אך כל זה הוא‬ ‫ליפול ח"ו בחטא אדה"ר שהוא הישות של הדבקות‪,‬‬ ‫להגיע לתכלית העבודה שהוא בבחי' אי"ן‪ ,‬שהוא להכלל לגמרי‬ ‫דהיינו דבקות מגושמת בבחי' נבוכדנצר ופרעה‪ ,‬שהוא‬ ‫בדורנו עיקר העבודה היא להמשיך את האמונה‬ ‫באי"ן העליון שהוא למעלה מבחי' פרצוף אדם‪.‬‬ ‫כאשר רוצה את הדבקות להיות איזה מציאות וישות‪,‬‬ ‫עד הרגליים‬ ‫ויכול להיות שיתנו לו מן השמים את המלכות בבחי'‬ ‫תכלית התכלתים‪ :‬דבקות המביאה לענווה מול‬ ‫ברז"ל (שהוא ר"ת ב'להה ר'חל ז'ילפה ל'אה) אך יהיה עדיין‬ ‫איתא במדרש ריש פרשת בראשית ש'והארץ היתה תהו ובהו‬ ‫כל אדם‬ ‫בבחי' נבוכדנצר ח"ו‪.‬‬ ‫וחשך על פני תהום' וגו'' הוא כנגד ד' גלויות‪ ,‬תהו ובהו וחשך‬ ‫כנגד בבל מדי ויון‪ ,‬ותהום ‪ -‬כנגד גלות אדום שהוא גלות האחרון‪,‬‬ ‫אמנם זוהי דרך הצדיקים‪ ,‬שמבינים שכל התכלית של‬ ‫ורק אם מעלה הכל לאין הגמור שהוא בחי' 'לא אדם' בבחי'‬ ‫שהיא בחי' תהום גמור והוא כנגד הרגלים‪.‬‬ ‫הפרצוף אדם הוא כדי להכלל עי"כ ביתר שאת באי"ן‬ ‫וארו עם ענני שמיא כבר אינש‪ ,‬שהוא סוד הצלם בסוד 'אך‬ ‫העליון‪ .‬אבל הרשעים יודעים מפרצוף אדם בבחי' אני‬ ‫בצלם יתהלך איש'‪ ,‬להעלות הכל לבחי' צלם ולאין הגמור‪ ,‬אז‬ ‫ממילא‪ ,‬העיקר עתה בגלות הרביעית היא להמשיך את המוחין‬ ‫בלבד‪ ,‬ועושים מזה רק זהב וכסף ונחשת וברזל‪ ,‬והיינו‬ ‫הוא מתקן כל הקומה בדרך הקדושה‪.‬‬ ‫עד הרגלים‪ ,‬להמשיך אלקות לכל העולם ולהשפיע על הבנים‬ ‫שהם חיים רק בבחי' האני‪ ,‬שהוא ענין דבקות עם ישות‪,‬‬ ‫והתלמידים‪ ,‬שהוא השפעת האמונה לבניו וביתו אחריו‪.‬‬ ‫שאינו דבקות ח"ו‪.‬‬ ‫כי מי שיש לו מדות פסולות‪ ,‬וחושב שהוא יותר גדול‬ ‫מכל אדם‪ ,‬ופוגע בחבירו ח"ו‪ ,‬הרי הוא בבחי' נזם זהב באף‬ ‫כי לא מספיק שהאדם יהיה לו בעצמו אמונה‪ ,‬אלא צריך‬ ‫כי אם מתגאה בעצמו‪ ,‬הרי זה כמו חטא אדם הראשון‪ ,‬שנכנס‬ ‫חזיר ח"ו‪ ,‬כי העיקר הוא מדות טובות המגיעות על ידי‬ ‫להשפיע לבנים ולתלמידים‪ .‬וכל אדם צריך להשפיע לכל מי‬ ‫לעבודת ה' ודבקות וקבלה אך באופן של הגשמה של כל‬ ‫בחי' אין הגמור‪.‬‬ ‫שנעשה מושפע ממנו שהוא בחי' תלמידים‪ ,‬וצריך להשפיע‬ ‫העבודה‪ .‬זה בחי' יש נפרד‪ ,‬ולא אי"ן הגמור‪.‬‬ ‫האמונה עד סוף הקומה שהוא עד המלכות בחי' הרגלים‪.‬‬ ‫והמבחן שהקב"ה בוחן את האדם אם הוא בבחי' אין הגמור‪,‬‬ ‫'לישרי לב שמחה'‬ ‫אבל העיקר הוא לזכות לפרי עץ הדר – האתרוג‪ ,‬כמבואר‬ ‫האם הוא מרגיש בחי' אין כלפי כל יהודי כי יודע ומרגיש שכל‬ ‫הקב"ה יעזור שנזכה לקדש שמו יתברך בכל רגע ורגע ובכל‬ ‫בכתבי האריז"ל שהוא בחי' המלכות‪ ,‬בכח שמשפיעים אמונה‬ ‫יהודי הוא חלק אלוק ממעל ממש‪ .‬ורק באופן זה נבחן האדם אם‬ ‫תנועה ותנועה‪ ,‬בבחי' 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים'‪,‬‬ ‫עד סוף כל הקומה‪.‬‬ ‫הוא בעבודה של אין הגמור‪ .‬כי רק מי שהוא בעבודה של אין‬ ‫בחי' 'אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה'‪ ,‬ושנזכה להמשיך‬ ‫הגמור‪ ,‬יכול להתבטל לכל יהודי ולראות בו חלק אלוק ממעל‪,‬‬ ‫הדעת אמת של אחדות הפשוט בסוד הדעת של הלולב‪ ,‬לגלות‬ ‫לזכור שכל ההרגשים שאנו מרגישים – הם‬ ‫ולא להתגאות על שום אדם‪.‬‬ ‫שה' הוא האלקים ואין עוד מלבדו‪.‬‬ ‫ממראות השכינה‬ ‫ויה"ר שנתבונן בכל עת באחדות הפשוט ונהפוך את כל‬ ‫ונמצא דכל הסתר והסתר נמשך מאחת הגלויות‪ ,‬וכשאין מבין‬ ‫דניאל ראה את אור מלך המשיח‬ ‫הצמצומים לאחדות הפשוט ביתר שאת ויתר עוז‪ ,‬עד שנזכה‬ ‫הלימוד‪ ,‬או שאין יכול להתבונן בעבודת התפלה‪ ,‬או שהלב‬ ‫זהו שאמר דניאל אחר שראה כל הד' חיות שהן כנגד ד' רוחות‬ ‫לעין בעין יראו בשוב ה' את ציון בביאת גואל צדק ברחמים‬ ‫סתום‪ ,‬או שאין יכול לקבל מלכות שמים כפשוט – כל אלו‬ ‫העולם (ז' י"ג)‪' :‬וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה הוא וגו''‪,‬‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫ההסתרים נמשכים מהד' חיות שהם הד' גלויות‪.‬‬ ‫שהוא מלך המשיח כפירש"י שם‪.‬‬ ‫מעינות‬ ‫איתא מרביז"ל (לקוטי מוהר"ן קמא סימן מ"ח) שסוכה היא בחי' תפילה – "כי סוכה‬ ‫תנו רבנן גנב"ך סוכת‬ ‫ותפילה בכח היא בחינה אחת"‪.‬‬ ‫גוים סוכת נשים סוכת‬ ‫פנימיות הכשר סוכות גנב"ך‬ ‫ועל דרך זה יש לומר שסוכות גנב"ך מרמזים על כל מיני תפילות שיש עליהם קטרוגים‬ ‫ואחיזת הגויים והקלי׳‪ ,‬ובכל זה ההלכה שסוכות אלו כשרים כשהם עשויים לשם צל סוכה‪,‬‬ ‫בהמה סוכת כותים סוכה‬ ‫מכל מקום כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה מאי כהלכתה אמר רב חסדא והוא‬ ‫הזמנים‬ ‫לרמז שעל ידי שאם פנימיות הלב הוא לשם שמים על ידי זה עולים גם תפילות אלו‪.‬‬ ‫שעשאה לצל סוכה (סוכה דף ח' ע"ב)‬ ‫ב‬ ‫ענינים בדרכי עבודת השי"ת‬ ‫מתוך שיעורים בספרי החסידות‬ ‫מעינות העבודה‬ ‫המתקת ההשתוקקות של ימי הדין‬ ‫עבודות ימי הדים לבד הן סכנה גדולה | ההמתקה של חג הסוכות לבד גם היא סכנה גדולה‬ ‫| המהלך שעלינו ללמוד לכל השנה‬ ‫גיסא להרבות בהשתוקקות בבחי' 'בא לטהר'‪ ,‬ומאידך גיסא‬ ‫גומר עלי' – אני מצפה לרחמי השי"ת ומבטל עצמי לרצונו‪ ,‬שהוא‬ ‫א‪ .‬ר"ה ויו"כ יחד עם סוכות – כוס יין מזוג‬ ‫להאמין ולדעת שהכל תלוי לפי הסיוע מן שמיא‪.‬‬ ‫ית' יחליט איזה מקבלותי יצא לפועל‪.‬‬ ‫אנו נמצאים בימים גבוהים‪ ,‬ימים בהם נשפע מן שמים אורות‬ ‫גדולים ועצומים לכל בני ישראל‪ .‬והאר"י הק' גילה לנו שעד‬ ‫ד‪ .‬ללמוד מהלך זה בכל השנה‬ ‫ג‪ .‬ההמתקה שבמצוות סוכה‪' :‬נפשי כגמול‬ ‫אחר יום הכיפורים‪ ,‬הימים הם בבחי' 'שמאלו תחת לראשי'‪,‬‬ ‫ומהלך זה עלינו ללמוד בכל השנה‪ ,‬כי הרי לכל יהודי יש‬ ‫עלי אימו'‬ ‫ומחג הסוכות‪ ,‬הם בחי' 'ימינו תחבקינו'‪.‬‬ ‫בנפשו חשק ורצון כביר לעבוד את השי"ת‪ ,‬וכיסופין להמשיך‬ ‫על כן‪ ,‬לאחר ר"ה ויוהכ"פ שכל אחד השתדל להמליך את‬ ‫ואת הכוונה בזה בין נבין ממה שפירש הגר"א את המשנה‬ ‫בנפשו אורות עליונים‪.‬‬ ‫השי"ת וקיבל ע"ע קבלות טובות‪ ,‬צריך לצרף לזה ביטול‬ ‫(סוכה פ"ב מ"ט)‪ ,‬ש'גשמים בחג דומים לעבד שבא למזוג כוס‬ ‫וברור שכל השתוקקות של יהודי יש לה כוח לפעול להמשיך‬ ‫להשי"ת שהכל תלוי בסייעתא דשמיא‪ .‬ואם לא כן עלולים‬ ‫לרבו ושפך לו קיתון בפניו'‪ .‬ופירש שר"ה ויוהכ"פ הרי הם ימי‬ ‫לו שפע מלמעלה‪ ,‬לדוגמא מי שחפץ מאוד ללמוד כך וכך‬ ‫אנו ליפול לקלי' עשיו רח"ל‪.‬‬ ‫דין ונרמזים ביין‪ ,‬וימי חג הסוכות הם ימי רחמים‪ .‬והעבודה‬ ‫דפים‪ ,‬הרצון והתשוקה שלו מושכים עבורו כחות עליונים של‬ ‫ממילא צריכים התורה והתפלה להיות תמיד תחת 'צילא‬ ‫בחג הסוכות היא‪ ,‬להמתיק את הדינים של ר"ה ויוהכ"פ ע"י‬ ‫הצלחה וסייעתא דשמיא; שזה טעם מה שאנו רואים בחוש‬ ‫דמהימנותא'‪ ,‬שהסכך הוא בבחי' דעת – למען ידעו דורותיכם‪,‬‬ ‫מצוות החג – סוכה‪ ,‬ניסוך המים וד' מינים‪.‬‬ ‫שאחד הצליח ללמוד מספר מסוים של דפים וחברו הצליח‬ ‫ובישיבת הסוכה אנו חוקקים בדעתנו את ההכרה האמיתית‬ ‫מספר אחר‪ ,‬שהחילוק ביניהם לפי מה מידת ההשתוקקות‪.‬‬ ‫והמשל לכך הוא‪ ,‬מזיגת והמתקת כוס היין במים‪ .‬ואם יורדים‬ ‫שכל עבודתנו והתעלותנו בתורה ותפלה הכל לפי רצון העליון‪,‬‬ ‫גשמים ומפריעים להמתקה‪ ,‬הרי זה מורה שאין השי"ת חפץ‬ ‫אלא שיש הרבה אנשים‪ ,‬שעם כל חפצם העז להצליח‬ ‫ולפי השיעור והמידה איך שיעלה ברצונו יתב"ש‪ ,‬ואין אנו יכולים‬ ‫במיתוק הדינים‪ ,‬והרי זה כמי ששופך בחזרה את הקיתון של‬ ‫בתורה ועבודה‪ ,‬אין הדבר עולה בידם‪ .‬והטעם הוא מפני‬ ‫לפעול כלום בעצמינו‪.‬‬ ‫מים שלא ימזגו בו את היין‪.‬‬ ‫שמשתוקקים למעלה מכפי יכולתם‪ ,‬ונמצא שהם ממשיכים‬ ‫כי האר"י ז"ל גילה את סוד הסוכה‪ ,‬שהוא ענין אור המקיף‪,‬‬ ‫להם אור הגדול מן הכלים שלהם – שזה מביאם לשבירה‬ ‫והוא רומז על בחי' 'סובב כל עלמין' – היינו‪ ,‬ראיית המציאות‬ ‫ב‪ .‬הסכנה שבעבודות ר"ה ויו"כ‪ :‬סמיכה‬ ‫ונפילה‪ ,‬ולבסוף אינם עושים כלום‪ ,‬ואף גרוע מזה‪.‬‬ ‫האיך שמצידו ית' הכל כמו קודם שנברא העולם ואין עוד‬ ‫מלבדו‪.‬‬ ‫על כחי ועצם ידי‬ ‫כל זה מפני שהיה פגם בהשתוקקות – שלא מזגו את היין‬ ‫ויש להבין ענין המתקה זו‪ ,‬מה ענינו בעבודת ה'‪.‬‬ ‫במים‪ ,‬ריבוי הגבורות היה מעורב עם ישות של כוחי ועוצם‬ ‫והאדם היושב בסוכה‪ ,‬יושב ב'צילא דמהימנותא'‪ ,‬וכמו שדוד‬ ‫ידי‪ .‬כי ההשתוקקות צריכה תמיד להיות ממוזגת עם ביטול לרצון‬ ‫המלך ע"ה אמר והרגיש (תהלים קל"א‪ ,‬ב') 'כגמול עלי אמו' – כקטן‬ ‫והנה עבודת ר"ה ויוהכ"פ היא בקו הגבורה והדין – בר"ה‬ ‫השי"ת‪ ,‬בהכרה שאמנם אני רוצה ומשתוקק ללמוד ולהתפלל‪,‬‬ ‫שאינו יודע דבר‪ ,‬ואינו יכול לעשות בעצמו שום דבר‪ ,‬שנצרך‬ ‫להמליך את השי"ת ולקבל עול מלכותו בפחד ומורא‪,‬‬ ‫אך כ"ז יהיה לפי רצון השי"ת – איך שהוא יקבע‪ ,‬והכל צריך‬ ‫שאמו תסייע לו בכל דבר ודבר; שדרגה זה היא מדריגה גבוהה‬ ‫ובעשי"ת ויוהכ"פ מצוות התשובה‪ ,‬הכרוכה בהרגשת חיסרון‬ ‫להיות לפי רצון השי"ת שיש לחסות בצילו‪ ,‬איך שהוא מנהיג‬ ‫ביותר‪ ,‬שהרי אם הקטן רוצה לשתות ואינו יודע כיצד ישתה‪,‬‬ ‫– שאיננו עובדים את השי"ת כראוי‪ ,‬ומקבלים ע"ע להבא‪.‬‬ ‫את האדם‪.‬‬ ‫באה אמו וגוחנת עליו ומסייעת לו לשתות‪ .‬נמצא שיש כאן‬ ‫תנועה זו של דינים וחיסרון נרמז ביין‪ ,‬אלא שבתחילה היין‬ ‫סוג קרבה שאין למעלה ממנה‪ ,‬וכמו שאמר חזקיה המלך (איכה‬ ‫אינו מזוג במים‪ ,‬והוא קשה וחזק עד שאינו ראוי לשתיה – אי‬ ‫ה‪' .‬ממעמקי לב אוחילה‪ ,‬אחסה בסתר‬ ‫רבה ד'‪ ,‬ט"ו) 'אני ישן על מטתי ואתה נלחם בהם'‪.‬‬ ‫אפשר להישאר כך עם עבודת ה' של גבורות תקיפות‪ ,‬כי‬ ‫כנפיך סלה'‬ ‫זהו ענין הישיבה בסוכה‪ ,‬להיות בבחינת 'קטן הנצרך לאמו'‪.‬‬ ‫צריך למזגם ולהמתיקם בחסדים‪ ,‬וזו היא עבודת חג הסוכות‪.‬‬ ‫ובאמת כלל זה נכון לכל אדם באשר הוא‪ ,‬וגם לצדיק‬ ‫אמנם לא מקטנות‪ ,‬אלא להיפך מגדלות – מבחינת הדביקות‬ ‫כי ישנה חסרון בתוקף הגבורות‪ ,‬שע"י שהאדם נכנס לתוקף‬ ‫גדול‪ .‬כי הנברא בעצם מהותו הוא חסר ופגום כלפי האור‬ ‫שבזה‪ ,‬כי יש בזה קרבה עצומה‪ ,‬וכמו אב ואם עומדים על בנם‬ ‫העבודות בהסתכלות שהכל תלוי בעבודתו – יכול להיכנס‬ ‫האלקי‪ ,‬וצריך לבקש רחמים מהשי"ת שימשיך לו אור יחד‬ ‫לסייע לו בכל המצטרך‪ ,‬והוא לגודל אהבתם עמו‪ .‬וזוהי תועלת‬ ‫מזה למצב שסומך על כוחו ועוצם ידו אף ברוחניות‪ .‬כי‬ ‫עם מלבושים וכלים מתוקנים‪ ,‬שהוא בחי' המים המתקנים‬ ‫הישיבה ב'צילא דמהימנותא’ – בצל האימא הסוככת על בניה‪.‬‬ ‫לפעמים לאחר שהאדם השתוקק כ"כ וקיבל על עצמו קבלות‬ ‫וממזגים את היין‪ ,‬שהם נעשים לבחי' לבוש שעל ידם‬ ‫ללמוד ולהחדיר בתוכנו שהקב"ה עושה לנו הכל‪ ,‬ואין לנו על‬ ‫טובות‪ ,‬הוא סומך על עצמו ומדמה בנפשו שבכוחו להוציא כל‬ ‫יוכל לקבל את היין – היין הוא השפע הנמשך ע"י התפלות‬ ‫מי לסמוך אלא עליו‪.‬‬ ‫תוכניותיו לפועל‪.‬‬ ‫וההשתוקקות ממעמקי הלב בר"ה ויוהכ"פ‪ ,‬והביטול להשי"ת‬ ‫ומזה הטעם נמשך בחג הסוכות שמחה גדולה‪ .‬כי ענין השמחה‬ ‫ודינים אלו‪ ,‬דינים קשים הם‪ ,‬שאין להם קיום בקדושה‪ .‬וכמו‬ ‫הוא המים של החסדים בחג הסוכות‪ ,‬שהם מקיימים את השפע‪,‬‬ ‫הוא לשמוח ולהשתעשע בשעשועי האמונה שהוא השמחה‬ ‫שלפעמים רואים שהאדם‪ ,‬ע"י שעובד את הקב"ה הינו מתחיל‬ ‫בבחי' 'עבד שמצליח למזוג כוס לרבו'‪.‬‬ ‫של האחדות הפשוט‪ ,‬וזה מגיע מכח הביטחון שיש לישראל‬ ‫לבטל את סובביו – וכגון‪ ,‬שנכנס לבית הכנסת וחושב בלבו‪,‬‬ ‫על כן‪ ,‬לאחר ר"ה ויוהכ"פ שכל ישראל המליכו את השי"ת‪,‬‬ ‫כשסומכים על השי"ת 'כגמול עלי אמו'‪ .‬אז הם שמחים‬ ‫פלוני מה חשוב הוא ומה עבודתו נחשבת‪ ,‬וכולם כאן כאין‬ ‫הם צריכים לבא למזוג את יינם במים – שהתורה והתפלה‬ ‫במצוותיו בכל מצב‪ ,‬וכך זוכים לשמחה אמיתית – כי כשאדם‬ ‫וכאפס נגדי‪ .‬או בבחי' אחרת שיש לו הרגשת ישות כלפי‬ ‫יהיו תחת צילא דמהימנותא‪ ,‬לפי רצון והשגחת השי"ת‪ ,‬שהוא‬ ‫זוכה לאמונה בהירה‪ ,‬אזי איך שהשי"ת מנהיג אותו הוא שמח‪.‬‬ ‫הקב"ה חלילה וחס‪ ,‬היינו שאין לו ביטול כלפי הבורא ב"ה‪,‬‬ ‫ישפיע לנו לפי ערך ומדה‪ ,‬ע"ד הסכך שהוא מחיצה למנוע‬ ‫אמנם אין זו לבד השלימות‪ ,‬אלא לפני חג הסוכות צריכים‬ ‫וחושב בלבו שהוא עובד את הקב"ה‪ ,‬והכל מגיע לו בשכר‬ ‫אורות עליונים שא"א עדיין להשיגם‪.‬‬ ‫להקדים את עבודות הימים הנוראים‪ .‬היות ומי שיילך רק‬ ‫עבודתו‪ ,‬וכביכול אינו צריך לרחמי השי"ת‪ .‬שהרגשות‬ ‫כל זה כלשון הפייט בתפלת יוצר דיום ב' דר"ה‪" :‬ממעמקי‬ ‫בדרך של ביטול בבחי' מים דסוכות‪ ,‬ללא שהקדים לזה את‬ ‫ומחשבות אלו נקראות שאוכל מ'עץ הדעת טוב ורע'‪ ,‬וזה גרוע‬ ‫לב אוחילה‪ ,‬אחסה בסתר כנפיך סלה" – שאע"פ שבני ישראל‬ ‫עבודות הגבורות של ר"ה ויוהכ"פ – נופל אף הוא בקלי'‬ ‫מכל החטאים שבעולם‪.‬‬ ‫מלאים השתוקקות ורצונות כבירים בר"ה ויוהכ"פ הנובעת‬ ‫שסומך הכל על השי"ת ופוטר עצמו מחובת ההשתדלות‪.‬‬ ‫לכך צריך למזוג את עבודת ר"ה ויוהכ"פ במים – לצרף לזה‬ ‫ממעמקי ליבם‪ ,‬אמנם כ"ז הוא לפי החיסיון בצל כנפי השכינה‬ ‫כי לעולם הדרך הנכונה בעבודת ה' היא רק הצירוף של הגבורות‬ ‫ביטול להשי"ת‪ .‬שאחר כל הקבלות והעבודות יחזור וידע‬ ‫הנשלם בחג הסוכות‪.‬‬ ‫של ר"ה ויוהכ"פ יחד עם הביטול והחסדים של סוכות – מחד‬ ‫שהכל תלוי בסייעתא דשמיא‪' .‬אקרא לאלקים עליון‪ ,‬לקל‬ ‫הגבורות אלא לכוללם בחסדים ולמתקם – להשתמש בהם כראוי; דהיינו‪,‬‬ ‫ביום הושענא רבה‪,‬‬ ‫השתמשות בגבורות‬ ‫שיהיו כלי‪ .‬כי מטרתם היא ליצור תשוקה ליחוד‪ ,‬כך בונים מהם את כלי‬ ‫היסוד והמלכות ‪.‬‬ ‫אחר שזכינו שנכנסו אל‬ ‫תוכנו כל החסדים של‬ ‫בהושענא רבה‬ ‫מעינות‬ ‫על פי זה יש לבאר שזוהי ענין בקשות ההושענות – שנזכה להגיע לזו המדרגה‪,‬‬ ‫לקחת את הגבורות שהם התשוקות והתאוות – לא לבטלם‪ ,‬אלא עמם לעבוד את‬ ‫חג הסוכות – נכנסים‬ ‫בנו הגבורות‪.‬‬ ‫הזמנים‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫ויש לבאר על דרך עבודה ע"פ המאור ושמש‪ ,‬שעל האדם לא לבטל את‬ ‫ג‬ ‫ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה‬ ‫מעיינות הסוגיות‬ ‫בגדר מקראי קודש ‪ -‬וכונה במצוה דאורייתא לשם מצוה דרבנן‬ ‫חיוב תפילה ביום טוב מן התורה | ואם גם בשבת | כוונה למצוה דאורייתא לשם מצוה דרבנן‬ ‫| ואם שייך בזה איסור בל תגרע‬ ‫הכונה שמכוין לתפילה דרבנן אינה עולה עבור‬ ‫הבנת האחרונים בדברי הרמב"ן ‪ -‬חובת תפילה‬ ‫• הקדמה •‬ ‫תפילת יו"ט דאורייתא‬ ‫ביום טוב מדאורייתא‬ ‫והנה משמעות שם דבריו היא דלא מהני מה שמכוין סתם‬ ‫וכן משמע לכאורה אף בדברי הב"י (או"ח סימן תפ"ז)‪ ,‬כי‬ ‫לשם תפילה‪ ,‬והכוונה המעכבת היא הכונה לשם מצות‬ ‫הנה כתב הטור (שם) שאין טעם להזכיר בתפילה לשון‬ ‫הנה בפרוס עלינו מועדי ד' מקראי‬ ‫'מקראי קודש' שהיא החיוב החדש שנתחדש ביו"ט‪ ,‬ואילו‬ ‫'מקרא קודש הזה'‪ ,‬כשם שאין מזכירין בתפילה כל‬ ‫קודש‪ ,‬אשר עליהם נצטוינו בתורה‬ ‫הכוונה שמכוין לשם קיום מצות תפילה בעלמא אינה‬ ‫פרטי חיובי יו"ט לשבות ממלאכת עבודה וכו'‪ .‬וכתב‬ ‫'מקראי קודש אשר תקראו אותם‬ ‫עולה עבור מצות תפילה דיום טוב‪.‬‬ ‫ע"ז הב"י‪ ,‬ומה שטען רבינו דמאי שנא להזכיר מקרא‬ ‫במועדם'‪ ,‬אמרנו להביא בזה מדברי‬ ‫קודש טפי מאיסור עשית מלאכה ושאר כל הלכותיו‪,‬‬ ‫(והנה אין לפרש כונתו דמאחר שמכוין לתפילה בעלמא לא מהני לחיוב‬ ‫מרן שליט"א לבאר מהות ענין 'מקראי‬ ‫זה‪ ,‬שהרי כבר הארכנו הרבה במקו"א להוכיח שכונת המצוות אי"צ דוקא‬ ‫י"ל דשנא ושנא‪ ,‬דמקרא קודש מורה על שצריך להזכירו‬ ‫בתפילה‪ ,‬וכמו שכתב הרמב"ן בפרשת אמור טעם מקרא‬ ‫קודש'‪ ,‬ואשר כמה מילתי חדתי בזה‬ ‫לשם מצוה זו‪ ,‬אלא כל שמכוין לשם מצוה מהני‪ ,‬ועוד דהרי ביארנו שאין‬ ‫הכונה שיש כאן חיוב מיוחד לתפילה‪ ,‬אלא שיש כאן קיום למצות מקראי‬ ‫קודש שיהו כולם קרואים ונאספים ביום הזה לקדש‬ ‫בגדרה של מצות תפילה ואופני חיובה‪,‬‬ ‫קודש‪ ,‬ולזה ודאי מהני כונה לשם תפילה)‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬כי מצוה היא על כל ישראל להקהל בבית אלהים‬ ‫וכאשר יבואר‪.‬‬ ‫ביום מועד לקדש היום בתפילה בפרהסיא בתפילה‬ ‫וכוונתו לכאורה‪ ,‬דמאחר שיש כאן חיוב מן התורה‬ ‫והלל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫להתפלל תפילה זו‪ ,‬הרי שאף שמכוין לצאת חובת תפילה‬ ‫הכללית מדרבנן‪ ,‬לא מהניא כוונה זו לצאת ידי חובתו מן‬ ‫וכבר כתב הפרמ"ג בכמה מקומות (פתיחה כוללת חלק ה' אות‬ ‫א‬ ‫לד‪ ,‬סימן קו א"א סוף סק"ג)‪ ,‬שע"פ דברי הרמב"ן והב"י הללו‬ ‫התורה‪ ,‬כי כוונה למצוה דרבנן אינה עולה לשם מצוה‬ ‫דאורייתא‪.‬‬ ‫עולה לדינא דחיוב תפילה ביו"ט הוא מן התורה‪ .‬וכ"כ עוד‬ ‫מקראי קודש ‪ -‬התאספות לכבוד ד'‪,‬‬ ‫(אמנם מצינו בזה חילוק בין שיטת המהרש"ם והפרמ"ג‪ ,‬דבדברי הפרמ"ג‬ ‫מרבותינו האחרונים (חתן סופר שער תפילה ונ"כ סוף פ"א והמהר"י‬ ‫או קריאה אליו‬ ‫אסאד בשו"ת יהודה יעלה או"ח סימן ק"א והמהרש"ם בספרו דעת תורה‬ ‫בהני מקומות מפורש דכן הוא גם בשבת‪ ,‬ולא רק ביו"ט‪ ,‬אך המהרש"ם‬ ‫פלוגתת הראשונים אם מצות תפילה מן התורה או‬ ‫בסימן ק"ו ובסימן ת"צ)‪ ,‬שחילוק יש לדעת הרמב"ן בעיקר‬ ‫תלה דבריו בדיני יו"ט דוקא‪ ,‬אך נראה דנחלקו בזה האם מקראי קודש‬ ‫גדרה של חובת תפילה ביו"ט לשאר ימות השנה‪ ,‬וביו"ט‬ ‫מדרבנן‬ ‫קאי גם על שבת‪ ,‬דהרי גם בשבת מזכירים מקראי קודש‪ ,‬וע"כ ס"ל‬ ‫חיובה הוא מן התורה‪.‬‬ ‫הנה ידוע מה שנחלקו הראשונים האם חובה היא מן‬ ‫להפרמ"ג דכן הוא גם בשבת‪ ,‬אך המהרש"ם ס"ל דשבת מקרי 'קודש' ולא‬ ‫אמנם נראה ברור שאין כונת הני פוסקים שיש מצוה‬ ‫התורה להתפלל‪ ,‬או שחובה זו מדברי רבנן היא‪ .‬דהנה‬ ‫מקראי קודש‪ ,‬ומה שמזכירים תחילה למקראי קודש‪ ,‬היינו שהוא קודש‪,‬‬ ‫שיטת הרמב"ם בזה ידועה (ספר המצוות עשין ה‪ ,‬תפילה פ"א‬ ‫ושורש וראש למקראי קודש‪ ,‬עי' בדברי האר"י (פרע"ח שער מקראי‬ ‫'חיובית' להתפלל ביו"ט‪ ,‬שהרי לא מצינו כן בדברי‬ ‫ה"א)‪ ,‬דחובה היא מן התורה להתפלל בכל יום‪ ,‬וכ"כ עוד‬ ‫קודש)‪ ,‬ואכמ"ל‪).‬‬ ‫הפוסקים שיזכירו כן לחיוב מן התורה‪ ,‬וע"כ שכונתם שיש‬ ‫מרבותינו הראשונים (ריטב"א ורא"ה ברכות מח‪.):‬‬ ‫בזה מצוה קיומית‪ ,‬שכשמקיימים מצות תפילה ביו"ט‪ ,‬יש‬ ‫ג‬ ‫כאן קיום לענין מקראי קודש שמוזכר בתורה‪( ,‬וסמך לזה‬ ‫דהנה לשיטת אלו הפוסקים הרי שקיום מצוה זו הוי דוקא בציבור‪ ,‬ומצינו‬ ‫אמנם הרמב"ן (בהשגותיו לסהמ"צ שם)‪ ,‬האריך לחלוק על‬ ‫שיטת הרמב"ם‪ ,‬והוכיח מכמה דוכתי דחובת התפילה אינה‬ ‫כוונת מצוה דרבנן ‪ -‬מהניא לדאורייתא‬ ‫שדנו הפוסקים האם מותר לערב עירובי תחומין‪ ,‬לצורך תפילה בציבור‪,‬‬ ‫אלא מדרבנן‪ ,‬וכדבריו כתבו עוד מרבותינו הראשונים (עי'‬ ‫מאירי ברכות מ‪ ,:‬ועוד)‪.‬‬ ‫או לא‬ ‫עי' מג"א סימן תט"ז‪ ,‬ואם הוי מצוה חיובית‪ ,‬ע"כ שמותר לערב לה‪ ,‬וע"כ‬ ‫דס"ל דלמצוה קיומית אין מערבין‪ ,‬וגם תלוי האם דין זה הוא גם בשבת‬ ‫כמו שיתבאר בהמשך‪ ,‬ואכ"מ להאריך בזה עוד)‪.‬‬ ‫תפילה ביום טוב מן התורה‬ ‫כוונה לדרבנן אם מהניא לצאת בה מצוה דאורייתא‬ ‫[ומה שהק' על שיטה זו מפני מה לא הזכיר הרמב"ן ענין‬ ‫ואולם כל זה הוא בימות החול‪ ,‬אבל ביום טוב מצינו‬ ‫והנה האחרונים כבר האריכו בדין המכוין לקיים מצוה‬ ‫בדברי הרמב"ן גופי' (בפירושו על התורה‪ ,‬אמור כג ב) לפרש‬ ‫דרבנן‪ ,‬ובאמת היא מצוה מן התורה‪ ,‬האם יוצא בזה ידי‬ ‫זה לענין חיוב תפילה בהשגותיו שם‪ .‬נראה ברור‪ ,‬דודאי‬ ‫הלשון השגורה בתורה גבי יום טוב‪ ,‬מקראי קודש‪ ,‬דהיינו‬ ‫חובתו‪ ,‬והפרמ"ג (פתיחה כוללת אות ל"ח) כתב שהיא מחלוקת‬ ‫לא נתחייבה ביום טוב תפילה כחובה ומצוה בפני עצמה‪,‬‬ ‫שיהיו ביום הזה קרואים ונאספים לקדש אותו‪ ,‬כי מצוה‬ ‫ראשונים אם המכוין למצוה דרבנן מקיים דין מצוות צריכות‬ ‫ועיקר גדר המצוה היא 'מקראי קודש'‪ ,‬והוא מכלל קדושת‬ ‫היא על ישראל להקבץ בבית האלוקים ביום מועד לקדש‬ ‫כוונה‪ ,‬להצד שהיא באמת מצוה דאורייתא‪ .‬ובחי' רעק"א‬ ‫המועד לקדשו בקרבת ד' וקריאה אליו‪ .‬ומאחר שאין כאן‬ ‫היום בפרהסיא בתפילה והלל"‪ .‬וכבר עוררו בזה האחרונים‪,‬‬ ‫(ר"ה כח‪ :‬תוד"ה דלמא) דייק דברי הרמב"ם והתוס' דס"ל דלא‬ ‫חובת תפילה בפני עצמה הרי אינו נוגע לנידון דבריו‬ ‫שמדברי הרמב"ן הללו לכאורה יש ללמוד חיוב תפילה‬ ‫מהניא כונה למצוה דרבנן לצאת בה מצוה דאורייתא‪ ,‬וכ"כ‬ ‫בספר המצוות‪].‬‬ ‫ביו"ט מן התורה‪.‬‬ ‫בפשיטות הביכורי יעקב (תרנח סק"א)‪.‬‬ ‫ולכאורה הרי זוהי כונת המהרש"ם‪ ,‬דמאחר שחובתה מן‬ ‫ב‬ ‫מקראי קודש ‪ -‬התאספות או קריאה‬ ‫התורה‪ ,‬שוב ישנה חובת כונה בפני עצמה‪ ,‬לכוין בתפילה‬ ‫לשם קיום המצוה מן התורה‪ ,‬ולא מהני מה שמכוין לצאת‬ ‫כונה לשם קיום מצות מקראי קודש‬ ‫אמנם יש לדון בהבנה זו בדברי הרמב"ן‪ ,‬כי מצד הסברא‬ ‫היה מקום לדון דאין הכרח בכוונת הרמב"ן שעצם התפילה‬ ‫חובת תפילה בסתמא‪.‬‬ ‫לפי"ז יש לכוין לצאת בתפילת יו"ט מצוה זו‬ ‫ביום טוב יש בה חיוב דאורייתא‪ ,‬רק עיקר גדר החובה מן‬ ‫אולם באמת לאו מילתא דפשיטא היא‪ ,‬כי הנה החלקת‬ ‫והנה המהרש"ם בספרו תכלת מרדכי (ח"ג פסקי דינים אות‬ ‫התורה היא ההתאספות לכבוד ד'‪ ,‬וכאשר מורה פשטות‬ ‫יואב (ח"א סי' לג ד"ה והנה) האריך להוכיח דכונה למצוה‬ ‫קס"ז) הוסיף בזה עוד‪ ,‬וכתב דמאחר שחיוב תפילה ביו"ט‬ ‫לשון 'מקראי קודש'‪ ,‬שנקראים הקהל להתאסף לכבוד ה'‪,‬‬ ‫דרבנן מהניא לצאת גם במצוה שאליבא דאמת היא מן‬ ‫מן התורה הוא‪ ,‬ע"כ חובה היא לכוין בתפילה לצאת בה ידי‬ ‫ורק שמתוך ההתאספות נמשך מה שמתפללין ומודים לה'‪,‬‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫חובתו מן התורה לקרות ביו"ט מקרא קודש‪ ,‬וכמו שנפסק‬ ‫אבל עצם התפילה אין בה חיוב מן התורה‪.‬‬ ‫בשו"ע (או"ח ס) דבמצוות שהן מן התורה הכוונה מעכבת‬ ‫אמנם בדברי כמה אחרונים מבואר גדר הדברים דעצם‬ ‫גבי קר"ש כתב המג"א דלא מהניא כונה לדרבנן‬ ‫בהם‪( .‬ושני טעמים נאמרו לפסק זה‪ ,‬או דס"ל שלהלכה הוא ספק אם‬ ‫התפילה ביום טוב היא מן התורה‪ ,‬והיינו דהבינו דמקראי‬ ‫לצורך דאורייתא‬ ‫מצוות צריכות כונה או לא‪ ,‬ועל כן בדאורייתא יש להחמיר ובדרבנן‬ ‫קודש ענינו הוא מלשון קריאה‪ ,‬ולפי"ז הרי עצם חובת‬ ‫והנה בדברי המג"א מצינו בזה כעין סתירה‪ ,‬כי הנה לענין‬ ‫להקל‪ ,‬או דאין חיוב כונה במצוות דרבנן כלל‪ ,‬והארכנו בזה במקו"א‪,‬‬ ‫התפילה ביו"ט היא מן התורה‪ ,‬כי בזה מתקיימת הקריאה‬ ‫קריאת שמע של ערבית כתב (רל"ה סק"ב)‪ ,‬שא"א לסמוך‬ ‫ואכ"מ)‪.‬‬ ‫שקוראים לד' במועד‪.‬‬ ‫דא‬ ‫אך בדעתו מגרע מצוה מהתורה‪ .‬ומעתה‪ ,‬הן הם דברי‬ ‫התפילה למצוה דרבנן‪ ,‬הרי הדר הדין בזה כסתימת רוב‬ ‫שייצא בק"ש שעל המטה‪ ,‬מאחר שאינו מכוין לצאת בה‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬דמצות חכמים הנעשית בתורת מצוה מן התורה‬ ‫הפוסקים‪ ,‬ודלא כהחלקת יואב‪ ,‬דלא מהניא כונתו שמכוין‬ ‫ידי חובתו‪ .‬ואף שלכאורה הרי מכוין לקיים דברי חכמים‬ ‫עובר משום בל תוסיף‪ ,‬היינו רק באופן שיש בזה גדר גרעון‬ ‫לשם מצוה דרבנן‪ ,‬לצאת בזה המצוה דאורייתא של‬ ‫שאמרו לקרוא ק"ש על מטתו (ברכות ד‪ ,):‬ואם כן הרי‬ ‫מוחלט במצוות התורה‪ ,‬שקובע מצוה שלימה להוסיפה על‬ ‫תפילה ביום טוב‪.‬‬ ‫הוא מכוין לשם המצוה לקרות את שמע‪ ,‬ומה לי מחמת‬ ‫מצוות התורה‪ ,‬אבל לא בכוונה פרטית מסוימת‪ ,‬שבזה אין‬ ‫איזה טעם נתחייב‪ ,‬אם מדרבנן מחמת שהולך לישן או‬ ‫שייך בל תוסיף ולא בל תגרע‪.‬‬ ‫ד‬ ‫מדאורייתא מדין קר"ש של ערבית‪ ,‬סו"ס הרי דא ודא‬ ‫אחת היא‪ .‬ומזה הרי משמע דס"ל דכונה לצאת חובת מצוה‬ ‫בל תוסיף שייך דוקא במצוה דרבנן גמורה‬ ‫אם שייך שכונה לדרבנן יהיה בגדר בל‬ ‫דרבנן לא מהני לדאורייתא‪[ .‬אולם בזה יש לדחוק‪ ,‬דקר"ש‬ ‫שמוסיפה למצוות התורה‬ ‫ומעתה‪ ,‬אף לשיטת הני אחרונים שדברי הרמב"ם‬ ‫תוסיף או בל תגרע כלפי דאורייתא‬ ‫שעל המיטה אינה בגדר מצוה ממש אף לא מדרבנן‪ ,‬וצ"ע‬ ‫בזה]‪.‬‬ ‫אמורים לענין כל המקיים מצוה דרבנן לשם מצוה‬ ‫ראיית החלקת יואב מקושיית הראשונים‬ ‫מן התורה‪( ,‬וכנ"ל דכן הוא גבי בל תגרע במקיים מצוה מן התורה‬ ‫גבי סוכה בשמ"ע‬ ‫גבי קידוש כתב המג"א שיוצאים בתפילה‬ ‫לשם קיום מצוה דרבנן)‪ ,‬דלא שייך כלל זה רק במצוה שהוא‬ ‫אמנם הנה החלקת יואב (שם) הביא ראיה לשיטתו‬ ‫אולם‪ ,‬הנה לגבי מצות קידוש הרי כתב המג"א (רע"א סק"ב‪,‬‬ ‫מבוררת כמצוה דרבנן‪ ,‬והוא מכוין לקיימה כמצוה‬ ‫ממה שכתבו הראשונים (ר"ה כח‪ ):‬לדון בגדר בל תוסיף‬ ‫וכ"כ הפרמ"ג שם) דמדאורייתא‪ ,‬יוצאים חובת קידוש‪ ,‬גם‬ ‫מן התורה‪ ,‬דשייך בזה בל תוסיף‪ ,‬כי הוא קובע מצוה‬ ‫בישיבה בסוכה בשמיני עצרת‪ ,‬ואף שאין עובר בבל‬ ‫בהזכרת ענין שבת בתפילה‪ .‬ועל פי דבריו כתב הרעק"א‬ ‫חדשה בתורה‪ ,‬וכן להיפך‪.‬‬ ‫תוסיף אלא אם כן מכוין לשם מצוה במעשהו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫(הגהות השו"ע‪ ,‬שם) לבאר‪ ,‬הא דאין מקדשין בליל יוהכ"פ‪,‬‬ ‫ומשא"כ כאשר כל טעם כוונתו אינו מחמת שחושב‬ ‫מכוין בישיבתו לשם מצוה‪ ,‬ושוב יש בזה בל תוסיף על‬ ‫וייצאו בזה ידי חובת קידוש מדאורייתא‪( ,‬שהרי אי"צ כוס‬ ‫שמצוה מסוימת זו היא מן התורה‪ ,‬אלא שאינו יודע אם היא‬ ‫מצות סוכה‪ .‬וקשה‪ ,‬שהרי מכוין רק לשם מצוה דרבנן‬ ‫מדאורייתא)‪ ,‬וכתב הטעם ע"פ דברי המג"א‪ ,‬שהוא מהיות‬ ‫נכללת באיזה מצוה מן התורה או לא‪ ,‬ומכוין בסתמא לשם‬ ‫ולא למצוה דאורייתא‪ ,‬ומפני מה ייחשב זה ככונת‬ ‫שיוצאין חובת קידוש מדאורייתא בתפילה‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬דלא שייך בזה כלל שינוי מצורת מצוות התורה‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬ומוכרח שכונה לצאת מצוה דרבנן יש לה גדר‬ ‫וכל מה שכתבו האחרונים דשייך בל תוסיף היינו במצוות‬ ‫כונה גם כלפי מצוה דאורייתא‪.‬‬ ‫קושיית הבני יששכר שאין הכוונה מספקת ‪ -‬ומוכח‬ ‫המבוררות כמצוה דרבנן‪ ,‬כגון נטילת לולב כל שבעה‬ ‫דמהניא הכונה הכללית‬ ‫בגבולים‪ ,‬ששם כל שמכוין בזה למצוה מן התורה עובר‬ ‫בל תוסיף בכוונת דאורייתא במצוה דרבנן‬ ‫ואולם‪ ,‬הנה כבר העיר בזה הרה"ק הבני יששכר זי"ע (דרך‬ ‫בבל תוסיף‪( ,‬ולהיפך עובר בבל תגרע)‪ ,‬אבל כל מצוה שאינה‬ ‫אמנם נראה שיש להשיב בזה‪ ,‬ובהקדם מה שיש לעורר‬ ‫פיקודך מצוה לא אות ב) דמצוות דאורייתא הרי צריכות כונה‪,‬‬ ‫מבוררת אם מדאורייתא היא או מדרבנן‪ ,‬ומכוין לקיימה‬ ‫עוד בכה"ג משום איסור בל תגרע‪ ,‬ובהקדים מה שכתבו‬ ‫ואין יוצאין בהן בלא כוונה‪ ,‬והנה לפי זה הרי היה לו לכוין‬ ‫בסתמא‪ ,‬אין בזה חשש בל תגרע‪.‬‬ ‫כמה אחרונים (פרמ"ג פתיחה כוללת אות ל"ח‪ ,‬ובכורי יעקב סימן‬ ‫לצאת ידי חובת 'קידוש' בזה‪ ,‬ורק באופן זה ייצא ידי חובתו‪.‬‬ ‫תרנ"ח ס"א‪ ,‬טורי אבן ר"ה טז‪ ,.‬ועוד)‪ ,‬שהמקיים מצוה דרבנן ומכוין‬ ‫אך כבר ביארנו הטעם בזה‪ ,‬שמסתימת דברי הפוסקים‪,‬‬ ‫גדר הכונה הנצרכת במצוה ‪ -‬כונה לצאת רצון‬ ‫לקיים בה מצווה מן התורה‪ ,‬עובר בזה על איסור בל תוסיף‪.‬‬ ‫שיוצאין ידי חובת קידוש בתפילה‪ ,‬ואף שודאי אין כל‬ ‫הש"י הכלול בה‬ ‫ויסוד דבריהם ע"פ דברי הרמב"ם (ממרים פ"ב ה"ט) שאם‬ ‫אחד יודע לכוין לצאת ידי חובת קידוש‪ ,‬וע”כ ס”ל להני‬ ‫ומעתה ניהדר לגדרי כונה במצוות‪ ,‬כי הנה המורם מכל זה‬ ‫יצוו חכמים לקיים מצוה‪ ,‬ויאמרו שאינה מדבריהם אלא‬ ‫פוסקים והמג"א מכללם‪ ,‬דכיון שעוסק במצוות תפילה‬ ‫הוא‪ ,‬שעיקר כוונת המצוות היא עצם הכונה לקיים בזה רצון‬ ‫מדברי תורה‪ ,‬עוברים בזה באיסור לא תוסיף על הדבר‪.‬‬ ‫ומכוין לענינה ולצאת בה‪ ,‬שוב יוצאין אף בפרט המסוים‬ ‫ה' שציוה על מצוה זו‪ ,‬וזה מהני בכל המצוות‪ ,‬ואף כשאינו‬ ‫ומזה הוציאו הפוסקים‪ ,‬שלא רק באופן שחכמים עצמם‬ ‫הנכלל בה‪ ,‬שהיא חובת קידוש מדאורייתא‪ .‬וחזינן‪ ,‬דאף‬ ‫יודע אם מן התורה הן או מדרבנן‪.‬‬ ‫אומרים על דבריהם שהם מדברי תורה‪ ,‬עוברים בזה‬ ‫שאינו מכוין בכונה מיוחדת למצות קידוש‪ ,‬מכל מקום‬ ‫משום לא תוסיף על הדבר‪ ,‬אלא אף כל יחיד ויחיד‬ ‫מהניא על ידי כוונה כללית למצוה דרבנן‪ .‬וחזי' מזה אם כן‬ ‫כונה זו מועלת לכל המצוות ‪ -‬וזו שורש קושיית‬ ‫שמקיים דבריהם ומכוין לקיים בזה דברי תורה‪ ,‬עובר‬ ‫הרי דאי"צ כונה לשם מצוה בקניה זו‪.‬‬ ‫הראשונים‬ ‫בזה על איסור לא תוסיף‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר גם דברי הראשונים לענין ישיבה בסוכה‬ ‫מדבריו כאן מוכרח שכונה לדרבנן מהניא‬ ‫בשמיני עצרת‪ ,‬דמאחר שמכוין בה האדם לקיום מצוה‬ ‫בל תגרע בכוונת דרבנן במצוה דאורייתא‬ ‫לדאורייתא‬ ‫סוכה בכללות‪ ,‬שוב הרי מין כונה זו מועלת הן לקיום מצוה‬ ‫ומעתה לכאורה אם כנים הדברים‪ ,‬הרי המקיים מצוה מן‬ ‫ואולם הרי עדיין יש להקשות‪ ,‬דמאחר שמכוין בזה רק‬ ‫מן התורה והן לקיום מצוה דרבנן‪ ,‬ולפיכך הקשו הראשונים‬ ‫התורה ומכוין לקיים בזה רק מצוה מדרבנן‪ ,‬לכאורה יש לו‬ ‫לקיים מצוה דרבנן‪ ,‬היינו מצות התפילה‪ ,‬ואינו מכוין בזה‬ ‫שהיא כוונה המועלת לקבוע בזה שם מצוה‪ ,‬ולפיכך הקשו‬ ‫לעבור משום בל תגרע‪ ,‬שהרי הוא כגורע במעשה מצוה מן‬ ‫למצוה דאורייתא‪ ,‬היינו קידוש‪ ,‬והרי המכוין לשם מצוה‬ ‫הראשונים שיש בזה משום בל תוסיף‪ .‬ומשא"כ המכוין‬ ‫התורה‪ ,‬שאומר שאינה אלא מדרבנן‪.‬‬ ‫דרבנן אי"ז נחשב ככונה לענין מצוה דאורייתא‪ .‬והמוכרח‬ ‫בבירור שהיא מצוה דרבנן‪ ,‬שוב לא תחשב כוונתו ככוונה‪,‬‬ ‫ומבואר בדעת המג"א‪ ,‬דהמכוין לשם מצוה‪ ,‬אף אם היא‬ ‫ושוב שייך בה גם חשש בל תגרע‪.‬‬ ‫גדר בל תגרע ‪ -‬גרעון בצורת המצוות המצווה מפי‬ ‫מצוה דרבנן ‪ -‬מהניא מחשבתו ככוונת מצוה אף לגבי מצוה‬ ‫הגבורה‬ ‫דאורייתא‪.‬‬ ‫והנה בזה הרי נדחית ראיית החלקת יואב מדברי‬ ‫הראשונים‪ ,‬ושוב הדרא טענת המהרש"ם לדוכתא‪ ,‬שמי‬ ‫אמנם נראה שאינו כן‪ ,‬כי הנה כבר הארכנו במקו"א במה‬ ‫סדר התפילה כולל כמה מצוות ‪ -‬והמתפלל על‬ ‫שאינו מכוין למצוה דאורייתא לא ייצא בזה ידי חובתו‬ ‫שכתבו הראשונים דאיסור בל תגרע שייך אף במבטל מצוה‬ ‫דעת חכמים הוא מתפלל‬ ‫במצות 'מקראי קודש'‪ .‬ועוד הוספנו עליה גם כן חשש‬ ‫לגמרי‪( ,‬כדמוכח מקושית הרשב"א ר"ה טז‪ :‬על תקנת חכמים שלא לתקוע‬ ‫איסור דאורייתא של בל תגרע‪ ,‬בכל מי שאינו מכוין למצות‬ ‫בשופר בר"ה שחל להיות בשבת‪ ,‬וכאשר הוכיח מזה בקובץ הערות (סט‬ ‫אולם ליישב סתירת דברי המג"א נראה לומר דתפילה‬ ‫מקראי קודש בתפילת היום טוב‪.‬‬ ‫יב)‪ .‬וכ"כ המהר"ם שי"ק (סוף מצוה תנ"ו) לפרש דברי רבינו‬ ‫שאני‪ ,‬כי עיקר ענינה הוא סדר שתקנו חז"ל לעבודה‬ ‫יונה בשערי תשובה (ג יא) שאף המבטל מצוה לגמרי עובר‬ ‫שבלב ובדיבור‪ ,‬והוא כולל כמה ענינים השייכים לעבודת‬ ‫כוונת התפילה היא כוונה כוללת בסתמא ‪ -‬בהיות‬ ‫באיסור בל תגרע‪ ).‬ובארנו בזה‪ ,‬דגדרו של איסור בל תגרע‬ ‫הזמן והיום‪ ,‬והם כללו בזה גם חובת הקידוש דאורייתא‪,‬‬ ‫שמחלוקת הראשונים בזה ידועה‬ ‫הוא שהקפידה תורה שיהיו המצוות בשלימות צורתם המצווה‬ ‫ולפיכך כאשר מכוין האדם להתפלל התפילה שתקנו חז"ל‪,‬‬ ‫מפי הגבורה‪ ,‬והקפידה תורה בזה על המגרע מן המצוות‪,‬‬ ‫הרי הוא כעושה על דעתם וכוונתם‪ ,‬ועל דעת מה שכיונו‬ ‫אולם‪ ,‬הנה ממוצא דברינו עצמו למדנו להועיל לענין‬ ‫חובת תפילה גם כן‪ ,‬דמהיות שדבר ידוע הוא לכל‬ ‫והיינו שלא לשנות ממצוות התורה‪.‬‬ ‫הם לכלול בתפילה‪ .‬ושוב שפיר יוצא בזה גם דין מצוות‬ ‫שנחלקו הראשונים בגדר חובתה וכנ"ל‪ ,‬שוב הרי כל‬ ‫צריכות כונה‪ ,‬דהוי ליה כאילו כיון למה שהם כיונו‪ ,‬כיון‬ ‫העומד להתפלל הוא מכוין למצות הש"י בסתמא‪ ,‬ולא‬ ‫כל ענין בל תוסיף ובל תגרע ‪ -‬הוא דוקא בקביעות‬ ‫שעושה על דעתם‪.‬‬ ‫לקיום מצוה מדברי סופרים דוקא‪ ,‬והרי נתבאר שמין‬ ‫המצוה באופן שאינו נכון‬ ‫ומעתה הרי בעניננו אין מקום לסברא זו‪ ,‬דשאני טובא‪,‬‬ ‫כונה זו מועלת הן כלפי מצוה דאורייתא והן כלפי‬ ‫ולפי"ז בארנו‪ ,‬שכל מה שכתבו הראשונים שהמחסר מצוה‬ ‫כי אין זה רק מצוה פרטית דאורייתא הנכללת בתוך עיקר‬ ‫מצוה דרבנן‪ .‬ושוב יתיישב שאין שייך בזה לא חשש‬ ‫עובר משום בל תגרע‪ ,‬היינו דווקא כאשר יקבע בדעתו‬ ‫מצות התפילה שהיא מדרבנן‪ ,‬אלא עיקרה של מצוות‬ ‫בל תגרע‪ ,‬ולא חסרון כוונה‪ ,‬וישראל קדושים הם‬ ‫לחסר מצוה אחת‪ ,‬שלא תתקיים על ידו לגמרי‪ ,‬והרי דעת‬ ‫התפילה ביום טוב היא מהות מצוה חדשה‪ ,‬שהיא חפצא‬ ‫ומקיימים המצוות כראוי‪.‬‬ ‫זו היא עבירה שאין בה מעשה לחסר שלימות המצוות‪,‬‬ ‫של 'תפילה דאורייתא'‪ ,‬ושוב כיון שמכוין בעיקר מעשה‬ ‫הא‬ ‫מעינות האורה‬ ‫פניני אורה‬ ‫'דידן נצח' – הניצחון האמיתי‪ :‬להמשיך ולהחזיק בכלי התפילה‬ ‫זיכוך הגוף בצירוף האמונה‬ ‫כדאיתא (בליקוטי מוהר"ן‪ ,‬קמא סימן רס"ו)‪ ,‬שהתורה‬ ‫יוצאת מהסוכה‪ ,‬שעל כן עושים שמחת תורה אחרי סוכות‪.‬‬ ‫עניין החיבוק‬ ‫בביאת האושפיזין‬ ‫כתוב בספרים שהסוכה היא בבחינת אור המקיף את האדם‪,‬‬ ‫גילו לנו רבותינו שבחג הסוכות מתגלים האושפיזין עילאין‬ ‫ומפרש‪ ,‬שהחמה מרמזת על אור התורה‪ ,‬כמו שנמשלה‬ ‫ומבואר בספרי הקודש‪ ,‬שאחד מהעניינים של חג הסוכות‬ ‫קדישין בסוכה‪ .‬והצדיקים זכו לראותם בפועל ממש‪.‬‬ ‫התורה הקדושה לשמש (תהילים מזמור יט)‪ ,‬כי התורה‬ ‫הוא עניין 'וימינו תחבקני' (שיר השירים ב ו‪ ,‬ח ג) שהוא‬ ‫מאירה ומחיה את כל העולמות‪ .‬ובעינן שתהא התורה‬ ‫עניין החיבוק‪ .‬כלומר‪ ,‬שכל העבודות נעשות תחת כנפי‬ ‫אך מאידך גיסא‪ ,‬ידוע מה שאמר הרה״ק מקאצק זי״ע (אמת‬ ‫הקדושה באופן שצילתה‪ ,‬המרמזת על ה"צלותא" — תפילה‬ ‫השכינה‪ ,‬והיינו‪ ,‬שאנו סמוכים על השכינה הק' כגמל עלי‬ ‫ואמונה‪ ,‬תשט״ו)‪ ,‬שאמנם צדיקי אמת רואים את האושפיזין‬ ‫ויראה — מרובה על אור התורה‪ ,‬בבחינת כל שיראתו קודמת‬ ‫בסוכה‪ ,‬אולם מי שמאמין שהאושפיזין נמצאים בסוכתו —‬ ‫אימו‪ ,‬בכל עניין ועניין‪.‬‬ ‫לחכמתו‪ ,‬חכמתו מתקיימת (אבות פ"ג מ"ט)‪ ,‬שאז תורתו‬ ‫הרי זו מדרגה גבוהה יותר‪ .‬והיינו‪ ,‬שעל ידי שמאמין במציאות‬ ‫ועומק העניין בעבודת ה' הוא‪ :‬דאחר כל ההשגות‬ ‫האלוקות ומבקש להגיע לקדושת השבת‪ ,‬הרי בעצם אמונתו‬ ‫חשובה ומאירה בשמים‪.‬‬ ‫והחידושים שיש לאדם‪ ,‬הרי הוא משליך הכול ולעבוד את‬ ‫כבר יכול לתקן הכול ולבוא ולהשיג את אותה הקדושה‬ ‫התשובה למעשה‪' :‬יהי רצון שלא אחטא עוד'‬ ‫השי"ת באהבה גדולה ובפשיטות גמורה‪ ,‬כמו נער‪ ,‬שבפני‬ ‫הנעלמת‪.‬‬ ‫כי אחר כל ההשתוקקות צריכים להוציא את הכל מן הכוח‬ ‫עצמו אינו יכול לעשות כלום‪.‬‬ ‫אמנם ידוע מרבינו הלקו״מ בשם הבעל שם טוב הק׳ (בחלום‬ ‫אל הפועל‪ ,‬ועיקר ה"למעשה" והפעולה בכל עניין הוא תפילה‪:‬‬ ‫והיינו‪ ,‬שאחר כל העבודות וכל ההשתוקקות שעסק בהן‪,‬‬ ‫‪-‬חיי מוהר״ן‪ ,‬אות רל״א) שאם רוצים לראות את האבות‪,‬‬ ‫לדעת שרק בכוחו יתברך זוכים לכך‪ .‬וזה עיקר הפעולה —‬ ‫צריכים לדעת שלכל זה זוכים רק דרך התפילות‪ .‬וכל עניין‬ ‫עליך לקיים תחילה את אשר נאמר‪ :‬״בשדך לבהמתך״‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫להתפלל לזכות לכך‪.‬‬ ‫בעבודת ה' שלומדים צריכים לעשות ממנו תפילות‪,‬‬ ‫לשדד את הבהמיות שבך‪ ,‬את התאוות הגשמיות אשר בנפשך‪.‬‬ ‫כמו שרואים ביום הקדוש בווידוי‪ ,‬שבעצם חלק מהתשובה‬ ‫ולהתפלל לזכות לכך‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שאף שהאמונה באושפיזין היא מדרגה גבוהה‪ ,‬מכל‬ ‫הוא לקבל על להבא‪ .‬והיכן רואים זאת בווידוי‪ ,‬בכך‬ ‫מקום‪ ,‬כל עוד אין זוכים לראות את האושפיזין‪ ,‬הרי זה מורה‬ ‫שאומרים‪ :‬יהי רצון שלא אחטא עוד‪ .‬וזהו עיקר ה"למעשה"‬ ‫סוד הסוכה‪ :‬לעשות מתורות תפילות‬ ‫שהאדם עדיין לא זיכך את גשמיותו‪ .‬על כן‪ ,‬אף שהאמונה‬ ‫— התפילה מקירות הלב שיזכה לקיים את התורה‪.‬‬ ‫וצריך כל אדם להגיע לבחינת "ולואי שיתפלל אדם כל‬ ‫כשלעצמה היא מדרגה גבוהה יותר‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬כאשר ישנן‬ ‫היום כולו" (ברכות כא ע"א) שיבוא מכל תורה שלומד‬ ‫שתיהן — גם זיכוך הגוף וגם אמונה — זוכים למדרגה העליונה‬ ‫ומוהרנ"ת מבאר‪ ,‬על פי מה שכתוב בזוה"ק (ח"א רכא ע"א)‬ ‫ומכל התעוררות שהייתה לו אל בחינת תפילה‪ ,‬לעשות מזה‬ ‫ביותר‪( .‬ועיין עוד במדור 'מעינות האורה')‬ ‫על חג הסוכות מאן נצח וכו'‪ .‬וכי מי שניצח במלחמה עדיין‬ ‫אוחז בכלי זיין ‪ -‬אלא שבעבודת ה'‪ ,‬כלי הזיין הוא תפילה‪,‬‬ ‫תפילה ודבקות להשי"ת‪.‬‬ ‫(ליל א׳ דסוכות תשפ״ו)‬ ‫וכל עוד שמתפללים‪ ,‬אף אחר הימים הנוראים‪ ,‬זהו הניצחון‪,‬‬ ‫ומוהרנ"ת זי"ע מבאר (עיין לקו"ה הלכות סוכה הלכה ו)‪,‬‬ ‫כי זהו העיקר שאנו יכולים לעשות‪.‬‬ ‫שעל כן בעינן בסוכה שצילתה מרובה מחמתה (סוכה ז‬ ‫(שיחות קודש בכניסת חג הסוכות תשפ"ו)‬ ‫ע"ב)‪ ,‬שהרי ידוע שעניין הסוכה הוא כנגד התורה הקדושה‪,‬‬ ‫'דבקות עצם' עם הסוכה‬ ‫מצינו דבר מחודש בדברי הרה״ק מצאנז זיע (דברי חיים על‬ ‫התורה) שמחדש שקיום מצות סוכה אינה רק בשעה שיושב‬ ‫התורה היא הבית – תורה לשמה‪ ,‬דבקות וגילוי האושפיזין בחג הסוכות‬ ‫ואוכל וישן בזוכה‪ ,‬אלא אפילו יוצאים לפי שעה מן הסוכה —‬ ‫עדיין מקיים מצות סוכה‪ .‬ואפילו מצטער‪ ,‬שפטור מן הסוכה‬ ‫ויש לדעת‪ ,‬כי אם לא מתעסקים בתורה הקדושה‪ ,‬ולא לומדים‬ ‫התורה יוצאת מן הסוכה‬ ‫ויוצא ממנה משום ״תשבו כעין תדורו״‪ ,‬גם זה בכלל ה״כעין‬ ‫בעיון ובבקיאות‪ ,‬אי אפשר להגיע לדבקות בהשי"ת‪.‬‬ ‫תדורו״‪( .‬והוא על דרך שיש ששואלים במזוזה‪ :‬מדוע אינו‬ ‫גילה לנו רבינו ז"ל (לקוטי מוהר"ן קמא‪ ,‬סימן רס"ו)‪ ,‬ששתיכף‬ ‫מברך בכל פעם שיוצא ונכנס לבית‪ ,‬או בכל יום‪ .‬אלא שזהו‬ ‫תורה רק עם אמונה ודביקות‬ ‫אחר סוכות הוא שמחת תורה‪ ,‬כי התורה יוצאת מבחינת‬ ‫קשר אחד מתמשך‪ :‬יש לו מזוזה בביתו‪ ,‬ואינו צריך להיות‬ ‫ונכלל בזה‪ ,‬שבכוח קדושת הסוכה לקרב את האדם ללמוד‬ ‫הסוכה‪ .‬על ידי שנכנסים לסוכה נעשים בעצמם בבחינת‬ ‫כל הזמן בבית‪ ,‬אלא בכל עת יש לו קשר עם הבית‪ .‬וגם‬ ‫תורה בדבקות‪ .‬והיינו‪ ,‬לחשוב באמצע הלימוד על השי"ת‪ ,‬שזו‬ ‫תורה‪ ,‬כי מהסוכה יוצאת התורה‪ .‬ושלמות ותכלית התורה‪,‬‬ ‫כשיוצא לרחוב וכו׳‪ ,‬מתקיימת אצלו מצות מזוזה בכל רגע‪.‬‬ ‫תורה עם אמונה‪ ,‬שהלא כל התורה היא שמותיו של הקב"ה‪.‬‬ ‫שמתגלה בחג הסוכות‪ ,‬היא תורה לשמה בדבקות‪.‬‬ ‫ויש להאריך בזה בעיון‪ ,‬ואכ״מ)‪.‬‬ ‫ומכיוון שבמצוות סוכה לומדים תורה בתוך הסוכה‪,‬‬ ‫והיינו‪ ,‬שתכלית הסוכה היא להביא את האדם לשמחת‬ ‫ביאור העניין על דרך העבודה הוא‪ ,‬דיש שתי בחינות בדבקות‬ ‫הרי שלומדים באופן שמונחים חזק בדבקות ה'‪ ,‬ובכוחה‬ ‫התורה‪ ,‬וצריכה הסוכה לפעול אצל האדם שהתורה הקדושה‬ ‫ה׳‪ .‬יש בחינת דבקות פרטית בכל מיני מצוות וכו׳‪ ,‬שהיא‬ ‫ללמד את האדם לעסוק בתורה בשלמות גילוי התורה‪.‬‬ ‫תהיה הבית שלו‪ .‬על ידי שעושה האדם את הסוכה הרוחנית‪,‬‬ ‫הדבקות בכל מיני פרטים וגילויים; אך יש למעלה מזה דרגת‬ ‫וכדאיתא בשם הרה"ק בעל התניא זי"ע (כן כתב הרה"ק‬ ‫שתהא כמו הבית הקבוע שלו‪ ,‬כנ"ל — שזהו עיקר מצוות‬ ‫תענוג התמידי‪ ,‬שהוא הדבקות במצאיותו ית'‪ ,‬ודעת זו הוא‬ ‫רבי יצחק אייזיק מהאמיל זי"ע‪ ,‬במאמר "שני המאורות"‪,‬‬ ‫הסוכה‪ ,‬שתהא הסוכה כמו ביתו הקבוע לגמרי‪ ,‬ומכניס‬ ‫שמקושר עם השי"ת למעלה מגילויים‪ ,‬ובדרגה זה הרי כל‬ ‫חלק ב'‪ ,‬סימן ד')‪ ,‬שתלמיד חכם הוא דווקא מי שזוכה‬ ‫בה את כל חפציו‪ ,‬תשמישיו וצרכיו — בזה פועל על עצמו‬ ‫הפרטים בטלים לפניו‪ ,‬ואין שום מציאת זולתו‪ ,‬שבחי' זו היא‬ ‫לכל הפחות לאהבה ויראה בהתבוננות אלוקית‪.‬‬ ‫שהתורה הקדושה‪ ,‬היוצאת מן הסוכה‪ ,‬שהיא הבחינה הנ"ל‬ ‫תענוד ותהקשרות עמוקה בנפש האדם‪.‬‬ ‫וזוהי בחינת תלמיד חכם — שהוא תלמיד של ה"חכם";‬ ‫המבוארת בלקוטי מוהר"ן‪ ,‬תיחשב אצלו כמו ביתו הקבוע‪.‬‬ ‫וכבר באירנו הרבה שעיקר הדבקות הוא בדבקות העצם‪,‬‬ ‫והחכם הוא דווקא מי שזכה לדרגת הביטול באלוקות‬ ‫וזהו בבחינת שיעשה כל ענייני העולם הזה עראי ותורתו‬ ‫אלא שיש לכלול כל הפרטים בתוך הדבקות הכללי הזה‪.‬‬ ‫בעצם‪ .‬ולזה זוכים בחג הסוכות‪.‬‬ ‫קבע‪ ,‬כמו ביתו הקבוע לו לדירתו ולכל צרכיו‪ ,‬ויזכה‬ ‫כי עיקר עבודת ה' הוא 'אז תתענג על ה'' להגיע לשעשועי‬ ‫להרגיש ולדעת שהתורה הקדושה כוללת את כל הטובות‬ ‫אמונה‪ ,‬כי עיקר העבודה בכל רגע להשתעשע באמונה‪ ,‬וודאי‬ ‫תורה לשמה – האיכות והכמות‬ ‫שבכל העולמות‪.‬‬ ‫לצמצם בעונג המורכב של האמונה‪ ,‬שזה כל התורה והמצוות‪,‬‬ ‫ולימוד תורה לשמה הוא העצה להגיע לכל התורה כולה‪ .‬ועל‬ ‫שזה מדרגת כל התורה כולה בביטול עצמי‪ ,‬אבל ענין זה‬ ‫ידי שעמלים בעניין ה"לשמה"‪ ,‬שהוא עניין העבודה של איכות‬ ‫קבלת התורה בעיון ובבקיאות‬ ‫של כל התורה‪.‬‬ ‫הלימוד‪ ,‬יזכו גם לכמות התורה‪ ,‬שהיא עניין ידיעת כל התורה‪.‬‬ ‫וביום טוב של סוכות יכול כל אחד לקבל את התורה מחדש‪,‬‬ ‫וזה יש לרמוז בדברי הדברי חיים שעיקר המצוה הוא בעצם‬ ‫וזה נרמז בדברי רבינו ז"ל בעל הלקוטי מוהר"ן (חיי מוהר"ן‪,‬‬ ‫הקשר שיש כל הזמן לסוכה אפי' כשאינו יושב בסוכה‪ ,‬שיש‬ ‫ולהתחזק בלימוד התורה‪ ,‬הן בבקיאות והן בעיון‪ .‬וכמו‬ ‫אות נ"ז)‪ ,‬שעל ידי מצוות סוכה זוכים לבית‪ .‬והיינו‪ ,‬שעל ידי‬ ‫לו קשר כללי‪ ,‬שזה בחי' תענוג תמידי שיש לו כל הזמן שייכות‬ ‫שרמזנו כבר‪ ,‬שבחינת הסוכה היא עניין אור המקיף‪ ,‬והוא‬ ‫לימוד תורה לשמה‪ ,‬שהוא בבחינת עניין הסוכה — דבקות‬ ‫עם הסוכה‪ ,‬ואפי' כשאדם נמצא ע"פ הלכה מחוץ לסוכה‪ ,‬אבל‬ ‫דעת עליון של התפשטות התורה ברוחב‪ ,‬וכדרך הצדיקים‬ ‫בשכינה הקדושה הנמצאת בסוכה‪ ,‬כנ"ל — זוכים להגיע לבי"ת‪:‬‬ ‫למעשה ע"פ הלכה יש לו קשר בכללות עם הסוכה‪ ,‬ובאופן‬ ‫שהזהירו הרבה על לימוד הבקיאות‪.‬‬ ‫בבלי‪ ,‬ירושלמי‪ ,‬תוספתא‪ ,‬המרמז על השגת כל התורה‪.‬‬ ‫זה מקיים כל רגע מצות סוכה‪.‬‬ ‫ויש לכל אחד בימים אלו להתחדש ללמוד תורה בדבקות‪,‬‬ ‫ומאידך‪ ,‬בלולב יש מצווה לנענעו‪ ,‬ועיקר הנענועים הם ארבע‬ ‫כי באמת העיקר הכי עליון הוא שעשועי אמונה‪ ,‬שהוא העונג‬ ‫ולחשוב על השי"ת בשעת הלימוד‪ ,‬ולדעת שכל התורה‬ ‫הפעמים שמנענעים בו בהלל (עיין זוה"ק ח"ג שט ע"א)‪ .‬והם‬ ‫של תענוג העצמי של האמונה‪ ,‬ומדרגה כזויש בסוכה שצריך‬ ‫כולה היא שמותיו של הקב"ה‪.‬‬ ‫כנגד ההתעכבות והחזרה בלימוד‪ ,‬הרומזות על עיון התורה‪.‬‬ ‫לחפש את הדביקות בהשי"ת בעצם‪ ,‬וצריך להיות מקושר‬ ‫כי כמו שהסוכה כולה שמות הקדושים — כידוע שסוכה‬ ‫ובחג הסוכות עיקר העבודה הוא להכניס ולהמשיך את‬ ‫בהשי"ת בין אם יושב בסוכה בין שמחפשים את האור העצמי‬ ‫היא בגימטרייה הוי"ה–אדנ"י‪ ,‬ועוד כמה שמות — והסוכה‬ ‫אור המקיף של הסוכה‪ ,‬על ידי נטילת הלולב דווקא בתוך‬ ‫של שורש של האמונה‪ ,‬שעשועי אמונה‪ ,‬שזה למעלה מהכל‪.‬‬ ‫היא שורש התורה‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬כמו כן כל התורה כולה היא‬ ‫הסוכה‪ .‬והיינו‪ ,‬שמצד אחד לומדים הרבה בכמות‪ ,‬בבחינת‬ ‫שמותיו של הקב"ה‪ .‬ולכן אסור שהלמוד בפירודא‪ ,‬וצריך‬ ‫הסוכה‪ ,‬אך מאידך צריך לנענע את הלולב — היינו לחזור‬ ‫(שב״ק‪ ,‬פרשת כי תצא תשפ״ו)‬ ‫על כל פנים להשתוקק ללמוד תורה לשמה‪.‬‬ ‫שוב ושוב‪ ,‬עד שנפתחת העמקות‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ענינים בדרכי החסידות‬ ‫מעיינות הענינים‬ ‫והעבודה שנאמרו לאחרונה‬ ‫ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה ועבודת השי"ת‬ ‫גילוי האושפיזין בסוכה שווה לכל נפש‬ ‫לצמוח בעבודת השם ולזכות בכל המדרגות‬ ‫ראיית האושפיזין קדישין‬ ‫עולם הרשעים פוחת והולך – עולם‬ ‫הרוחניות‪.‬‬ ‫עין בעין‬ ‫הצדיקים מוסיף והולך‬ ‫כי רצונו של השי"ת הוא להיטיב לברואיו‪,‬‬ ‫השי"ת חפץ לתת לנו טוב‪ ,‬שנזכה כולנו לכל‬ ‫הנה ידועים דברי הזוה"ק‪ ,‬שבימי חג הסוכות‬ ‫זוכים לגילוי של האושפיזין עילאין‪ ,‬וידוע מספרי‬ ‫הדרגות‪ .‬כולנו יכולים לזכות להתקרב עוד‬ ‫הקודש שבחג הסוכות יכול האדם לזכות לגילוי‬ ‫הפרי החג שפוחתים והולכים הם נגד אומות העולם ופרי יחידי‬ ‫ועוד אל השי"ת‪ ,‬אך עלינו להיזהר עד למאוד‬ ‫האושפיזין‪.‬‬ ‫של שמיני עצרת הם נגד כלל ישראל‪ ,‬כדאיתא בגמרא (סוכה‬ ‫שהגשמיות לא תמשוך אותנו‪ ,‬ושהגוף הגשמי‬ ‫היו מאז ומקדם צדיקים קדושים‪ ,‬אשר זכו‬ ‫נה‪ ):‬א"ר אלעזר‪ ,‬הני שבעים פרים כננד מי כנגד שבעים‬ ‫לא ירחיקנו מן השי"ת‪.‬‬ ‫לראות את האושפיזין במו עיניהם‪ ,‬וכמסופר‬ ‫אומות‪ ,‬פר יחידי למה כננד אומה יחידה (כלל ישראל)‪.‬‬ ‫ואף שלכאורה קשה לאדם להתרחק מכל ההנאות‬ ‫על הרבה צדיקים מעין זה‪ .‬ואף בדורנו זכיתי‬ ‫והנה פרי החג שהם נגד אומות העולם פוחתים והולכים‪ ,‬שזו‬ ‫הגשמיות‪ ,‬העצה לזה היא שעל האדם להעמיק‬ ‫להסתופף פעם בחג הסוכות אצל הרה"ק רבי‬ ‫דרך הגויים ההולכים לומר שפעם היה טוב יותר‪ ,‬והיום המצב‬ ‫ולהבין שכל הנאה שהוא חש במאכל או במשקה‬ ‫יעקב מפעשווארסק זי"ע‪ .‬פתאום פנה אל‬ ‫אינה באה אלא מניצוץ קטן של קדושה החבוי‬ ‫הנוכחים ואמר עכשיו נמצאים אצלנו האבות‪.‬‬ ‫נעשה יותר גרוע‪ ,‬ועל זה הזהיר שלמה המלך ע"ה (קהלת ז‪,‬‬ ‫בתוכם‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אף שמצד אחד עניין זה הוא ממדרגת‬ ‫י) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה‪.‬‬ ‫וכבר אמר רבינו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע‬ ‫הצדיקים הגדולים‪ ,‬אמנם מצד שני מצינו‬ ‫אך דרך הקדושה אינה כן‪ ,‬היא כמאמר רביז"ל (שיחות הר"ן אות‬ ‫(עיין בעש"ט עה"ת פרשת עקב)‪ ,‬שיש לאדם‬ ‫וראינו מעשיות רבות מחסידים ואנשי מעשה‬ ‫שז) שהשם יתברך מנהיג את עולמו תמיד יותר ויותר טוב‪ ,‬ואף‬ ‫לעשות מכאן קל וחומר‪ ,‬ומה אם בדבר המכיל‬ ‫שראו את האושפיזין הקדושים בסוכתם‪ ,‬אף‬ ‫שהצדיקים מחמת עניוות מדברים בלשון ענוה ושפלות כאילו‬ ‫אך ניצוצות קדושה מועטים‪ ,‬כמאכל ומשקה‪,‬‬ ‫אצל כאלו שכל השנה לא היו בדרגה גבוהה‬ ‫הם יורדים במדרגתם‪ ,‬אך האמת שהצדיקים רק עולים תמיד‪.‬‬ ‫ישנה הנאה כה גדולה — על אחת כמה וכמה‬ ‫זו של ראיית נשמות האבות הקדושים‪.‬‬ ‫בדבר שהוא רוחני בתכלית‪ ,‬כלימוד תורה‬ ‫והביאור הוא על פי הידוע מספרי הקודש‪:‬‬ ‫ועשיית מצוות‪ .‬שהרי בתוך התורה והמצוות‬ ‫רבינו הקדוש זי"ע כתב (בליקוטי מוהר"ן‪ ,‬קמא‪,‬‬ ‫שוכן אור אין־סוף של השי"ת‪ ,‬ודרכם יכול‬ ‫סימן כ"א)‪ ,‬וכן איתא מהרה"ק מוהר"פ מקאריץ‬ ‫שני מהלכים בפסול שבסוכה‬ ‫אדם לזכות להתקרב אל השי"ת ולחוות עונג‬ ‫זי"ע (אמרי פנחס השלם‪ ,‬סוכות‪ ,‬אות תקנה)‪,‬‬ ‫שלמעלה מכ' – ריבוי אור‬ ‫ותענוג אמיתי‪.‬‬ ‫שסוכה היא מלשון סוכה ברוח הקודש‪.‬‬ ‫היינו‪ ,‬שבסוכה מאיר אור המקיפים‪ ,‬בבחינת‬ ‫העבודה הקרובה לאדם – "בפיך"‬ ‫הארת עולם הבא‪ ,‬ונפתחות עיניהם הרוחניות של‬ ‫רב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור היו כל ימי שני מהלכים‬ ‫ואף שהדברים נראים רחוקים‪ ,‬ונודע מה שדייק‬ ‫בני ישראל‪ .‬ועל כן‪ ,‬גם אנשים שאינם נמצאים בכל‬ ‫בפסול שבסוכה שלמעלה מכ' – ריבוי אור‬ ‫הרה"ק מצאנז זי"ע בדברי הפסוק (דברים ל יד) 'כי‬ ‫ימות השנה בדרגה זו‪ ,‬מ"מ בסוכות נפתחות עיניהם‬ ‫קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו'‪ .‬ואמר‬ ‫הרוחניות‪.‬‬ ‫היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה איצטבא כנגד דופן‬ ‫בדרך צחות‪ ,‬שעבודת השי"ת היא קרובה לאדם רק‬ ‫האמצעי על פני כולה ויש בה הכשר סוכה כשרה ומן הצד‬ ‫בפה ובלב‪ ,‬אבל 'לעשותו' הוא כבר אינו קרוב כל‬ ‫כל אחד ואחד יכול להשיג מדרגות גבוהות‬ ‫אם יש משפת איצטבא לכותל ארבע אמות פסולה פחות‬ ‫כך‪.‬‬ ‫של צדיקי אמת‬ ‫מארבע אמות כשרה (סוכה דף ד ע"א)‪.‬‬ ‫אולם אעפ"כ יש לפרש עומק דבריו על פי היסוד‬ ‫כי באמת‪ ,‬כל יהודי‪ ,‬לפי ערכו‪ ,‬יכול בעולם הזה‬ ‫ופירש רש"י (ד"ה כל הסוכה) שכל הסוכה כשירה‪ ,‬היינו‬ ‫הידוע מרביה"ק בעל הלקוטי מוהר"ן מברסלב זי"ע‪,‬‬ ‫להשיג את המדרגות הרוחניות שאליהן זכו‬ ‫לא רק מהאיצטבא ולמעלה‪ ,‬אלא גם במקום שאין איצטבא‬ ‫שאמר‪ ,‬שכל אדם‪ ,‬יהיה אשר יהיה מצבו‪ ,‬עדיין יכול‬ ‫הצדיקים להגיע‪ ,‬ואפילו את המדרגות הרוחניות‬ ‫כלומר שאר הסוכה כשירה‪ ,‬מדין פסל היוצא מן הסוכה‬ ‫לזעוק אל השי"ת‪.‬‬ ‫הגבוהות ביותר‪.‬‬ ‫נידון כסוכה והרא"ש מביא שם את קושיית רבינו ישעיה‬ ‫כי אף שזיכוך הגוף הוא עבודה קשה שבמקדש‪,‬‬ ‫אמנם‪ ,‬ראשית כל העבודה היא כמו שמסופר‬ ‫על רש"י‪ ,‬שמדמה להדין דפסל היוצא מן הסוכה‪ ,‬דשם‬ ‫מכל מקום לומר‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬אני רוצה לזכך‬ ‫על רבינו ז"ל (ראה חיי מוהר"ן‪ ,‬אות רל"א)‪,‬‬ ‫הסוכה כשירה בעצם‪ ,‬משא"כ הכא לגבי איצטבא כל החלק‬ ‫את גופי" ‪ -‬זאת הרי יכול כל אדם לעשות‪ .‬ואף‬ ‫שכאשר היה נער צעיר‪ ,‬השתוקק עד למאוד‬ ‫מי שלא זכה למדרגות גבוהות‪ ,‬עדיין יכול‪ ,‬לכל‬ ‫לזכות ולראות את האושפיזין‪ .‬בא אליו הבעל‬ ‫של הסוכה שאינו מעל האיצטבא דמי כמי שיושב תחת‬ ‫הפחות‪ ,‬להתפלל להשם‪ ,‬שיזכה לדבקות אמיתית‬ ‫שם טוב הקדוש בחלום ואמר לו את הכתוב‬ ‫שפודין של ברזל ופסול הוא‪ ,‬עיי"ש‬ ‫בהשי"ת‪.‬‬ ‫(דברים יט טו) 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך'‪,‬‬ ‫נמצא שרש"י ורבינו ישעיה פליגי על סכך שהוא למעלה מכ'‬ ‫וזהו הדבר הקרוב לאדם – 'בפיך'‪ ,‬בפה‪ .‬כי האדם‬ ‫וביאר לו את סודו כך‪:‬‬ ‫האם הוא פסול בעצם או לא‪ ,‬דרש"י ס"ל‪ ,‬שהסכך למעלה‬ ‫חושב שעבודת השם קשה ובלתי אפשרית; אך‬ ‫אם רצונך שיתקיים בך 'ונתתי'‪ ,‬דהיינו שהשי"ת‬ ‫מכ' אינו פסול בעצם‪ ,‬אלא כל הפסול הוא מחמת שהוא‬ ‫'בפיך' אין זה קשה כלל‪.‬‬ ‫ייתן לך לראות את האבות‪ ,‬עליך לקיים תחילה את‬ ‫רחוק ממנו כ' אמה‪ ,‬אבל מכיון שיש מקצת מקום בסוכה‬ ‫אשר נאמר בהמשך הכתוב 'בשדך לבהמתך'‪ ,‬עליך‬ ‫שהוא כשר‪ ,‬דהיינו על איצטבא אמרינן שכל הסוכה כשירה‬ ‫הנשמה מתקרבת‬ ‫לשד"ד את הבהמיו"ת שבך‪ ,‬את התאוות הגשמיות‬ ‫גם במקום שאין איצטבא‪.‬‬ ‫ואף שהדורות חלשים‪ ,‬צריכים לדעת מה שאמר‬ ‫אשר בנפשך‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי צדוק מלובלין זי"ע (דברי סופרים‪ ,‬אות‬ ‫כי כדי לזכות לדרגות בעבודת ה'‪ ,‬צריך האדם‬ ‫וע"פ פנימיות י"ל‪ ,‬דהנה סוכה שהוא גבוה למעלה מכ' פסול‪,‬‬ ‫כ"ג)‪ ,‬שאף על פי שנראה שככל שהדורות חולפים‬ ‫לשדד את הבהמיות‪ ,‬ולוודא שהגשמיות לא‬ ‫מבואר בליקוטי הלכות (הלכות סוכה א') שלמעלה מכ' מרמז על‬ ‫כל דור יורד מטה־מטה במדרגתו הרוחנית‪,‬‬ ‫תרחיק אותו מן התורה והרוחניות‪ .‬ואז‪ ,‬בסופו של‬ ‫מהמופלא ממך אל תדרוש שהוא הריבוי אור שאדם רוצה להשיג‬ ‫האמת היא שבפנימיות הנשמות אנו עולים‬ ‫דבר‪ ,‬יכול האדם לזכות ל'ונתתי עשב'‪ ,‬ולזכות‬ ‫למעלה מהשגתו‪ ,‬וזה החקירה האם ריבוי אור הוא פסול בעצם‬ ‫מעלה־מעלה‪.‬‬ ‫להתעלות בתורה הקדושה‪ ,‬לצמוח בעבודת ה'‬ ‫היינו שהוא דבר לא טוב ואין להשתמש בהם‪ ,‬או שהוא בעצם‬ ‫וזאת‪ ,‬כי בפנימיות הנשמה מתרחש זיכוך מיוחד‪.‬‬ ‫וללכת הלוך וגדול בדרכי האבות‪.‬‬ ‫דבר טוב אך מאחר שהוא רחוק מהאדם לכן הוא דבר לא טוב‪ ,‬אך‬ ‫כיום‪ ,‬הנשמות כבר קרובות כל כך אל השי"ת‪.‬‬ ‫אם יעשו כלים להשיג האור שרי להשתמש בהם‪.‬‬ ‫ומכיוון שבפנימיות אנו קרובים מאוד למשיח‪,‬‬ ‫כל יהודי יכול להתקרב‬ ‫הנשמה זועקת אל השם‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אף שהדברים נראים לכאורה רחוקים‬ ‫ופנימיות דעת רבינו ישעי' הוא דענין ריבוי האור הוא פסול‬ ‫ממדרגתנו — לזכך את הגוף וכו' — אך מצינו בדברי‬ ‫בעצם ההשגה‪ ,‬ולכך סכך שהוא למעלה מכ' הוא פסול בעצם‪ ,‬אך‬ ‫והדרך לגילוי הנשמה ולזעוק את הזעקה הפנימית‬ ‫המדרש שאין דור שאין בו מבחינת אברהם‪ ,‬יצחק‬ ‫דעת רש"י ור"ת‪ ,‬שריבוי אור אינו פסול בעצם‪ ,‬אלא מכיון שהוא‬ ‫של הנשמה‪ ,‬היא — דיבור עם השי"ת‪ .‬ואז עצמות‬ ‫ויעקב (עיין ב"ר נו ז‪ ,‬ילקו"ש שמו"א צ"ז)‪.‬‬ ‫הנשמה מתחלת להתגלות‪ .‬ואם יתחיל אדם לזעוק‬ ‫רחוק מהאדם לכן פסול הוא אבל כשיעשו כלים יוכלו להשתמש‬ ‫פירוש הדבר הוא‪ ,‬שבכל דור ודור ישנה‬ ‫ולדבר עם השי"ת‪ ,‬יוכל לזכות לכל המדרגות‪ ,‬לפי‬ ‫בהם‪ ,‬לכן ס"ל שמכיון שעשו איצטבא שהוא כלי להשגת המקיף‬ ‫בחינת אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ .‬כל יהודי יכול‬ ‫ערכו‪.‬‬ ‫– הסכך בחלק מהסוכה כשירה כל הסוכה‪ ,‬כי כיון שעשה כלים‬ ‫להפוך את התורה לקרובה אליו‪ ,‬להיות יהודי‬ ‫להשגה הגדולה יוכל להשתמש בהם‪.‬‬ ‫(מתוך שיחות קודש ליל אושפיזא דמשה תשפ"ו)‬ ‫קדוש‪ ,‬ולזכות ללמוד וללכת בדרכי התורה‪,‬‬ ‫ז‬ ‫יסודות וענינים‬ ‫בקבלה וחסידות‬ ‫מעינות הפנימיות‬ ‫פנימיות עבודת הזמנים ‪ -‬חג הסוכות‬ ‫·א·‬ ‫יכולה באלו הימים לעמוד עם ז"א פנים בפנים עמו ממש‪ ,‬ולא‬ ‫מקומו של יום הכיפורים טעון בירור‪ ,‬ובו נחלקו גדולי‬ ‫עם יעקב לבדו אלא עם ז"א עצמו‪.‬‬ ‫המקובלים‪ ,‬ונתבארו בזה שני מהלכים‪ ,‬ונבוא לבארם‪.‬‬ ‫ודברים אלו יותאמו מאוד עם דברי השמן ששון‪ ,‬שמכיון‬ ‫שבראש השנה ויוה"כ כבר נמשכו כל המוחין דאח' ודפנים‪,‬‬ ‫שיטת השמן ששון‪ :‬יום כפור‬ ‫המשכת החסדים סוכות ובניין זו"ן‬ ‫מוחין דפנים‬ ‫ממילא יכולה לעמוד עמו פנים בפנים‪.‬‬ ‫לדעת הר"ב שמן ששון זי״ע (דרוש ד׳ דיוה״כ‪ ,‬קלב ע״א‪ ,‬ד״ה והנה)‪,‬‬ ‫סדר המשכת מוחין דפנים ביו"ט סוכות‬ ‫שיטת הרב השד״ה‪ :‬יום כפור ‪ -‬השלמת נסירה‬ ‫דראש השנה הוא מוחין דאחור; בעשרת ימי תשובה ננסרות‬ ‫המשכת החסדים סוכות‬ ‫דאחור‬ ‫כל הי׳ ספירות‪ ,‬וביום הכיפורים נעשים מוחין דפנים‪ ,‬ובכך‬ ‫בלימוד כתבי האר״י הק׳ אנו מוצאים שכל הבחינות‬ ‫אמנם שיטת הרב השד״ה זי״ע (פאת השדה ח״כ‪ ,‬עמ׳ ש"י‪-‬שי"א)‬ ‫נשלמת הנוקבא בכל פרטיה‪.‬‬ ‫הנמשכות מסוכות ועד שמיני עצרת נקראות המשכת‬ ‫אינה כן‪ ,‬דאיהו קסבר‪ ,‬שהן ראש השנה והן יום כפור שניהם‬ ‫ונביא כאן את דבריו‪ :‬ובמנחה דיום הכפורים הוא בירור‬ ‫חסדים‪.‬‬ ‫הם נסירה דאחור‪ ,‬אלא שראש השנה הוא נסירה ד"אחור‬ ‫ותיקון דבחינת אחור ופנים דפנים דבחינת זו״ן דנקודה ד׳‪,‬‬ ‫וכך כתב מהרח״ו (דרושי חג הסוכות דרוש ג׳) ז"ל‪ :‬ואמנם חיבוק‬ ‫דאחור"‪ ,‬ויום כפור הוא נסירה ד"פנים דאחור"‪.‬‬ ‫והוא שמראש השנה עד יום הכפורים כבר נתקנו בבחינת אחור‬ ‫הימין הוא לקיחתה גם את עטרא דחסדים‪ .‬ועוד כתב (שם)‪ :‬כל‬ ‫באחור‪ ,‬ועתה במנחה מתחילין להתקן בבחינת פנים בפנים‪ .‬וזה‬ ‫וזה לשונו‪ :‬החיצוניות ופנימיות שאנחנו מתקנים בב' ימים‬ ‫עיקר תיקון נוקבא אינו אלא על ידי החסדים‪.‬‬ ‫למדתי מתורתו של הרש״ש‪.‬‬ ‫דראש השנה הוא כלי חיצון ואמצעי הכולל‪ .‬פירוש‪ ,‬נה"י כלי‬ ‫חיצון‪ ,‬וחג"ת כלי אמצעי‪ ,‬והפנימיות שאנחנו מתקנים ביום‬ ‫וראייתו היא‪ ,‬כאמור‪ ,‬מדברי הרש״ש (נהר שלום‪ ,‬לח ע״ב)‪ ,‬וזה‬ ‫סדר העבודות של כל חודש תשרי הוא כמו‬ ‫הכפורים הוא כלי הפנימי‪ ,‬פירוש חב"ד‪ ,‬ושלשתם‪ ,‬בין דראש‬ ‫לשונו‪:‬‬ ‫סדר תפילת שחרית שבכל יום‬ ‫השנה ובין דיום הכפורים הם אחור ופנים דאחור‪.‬‬ ‫ודע כי החיצוניות והפנימיות הנזכרים בשני ימים דראש‬ ‫והנה רבינו האר״י הק׳ זי"ע כתב (שער הכוונות דרושי חג הסוכות‬ ‫ומעתה‪ ,‬במוצאי יום כפור‪ ,‬הנה נשלמו אך ורק מוחין דאחור‬ ‫השנה‪ ,‬שניהם הם דחיצוניות הכולל הנזכר בשער כ״ח שער‬ ‫דרוש ג) ז"ל‪ :‬כי מה שנעשה עתה בכל אלו הימים שבין ראש‬ ‫להיכנס בכל בחינותיהם‪ ,‬והחסדים שנמשכים מעתה ועד‬ ‫העיבורים‪ ,‬אשר תיקונם היה על ידי אריך אנפין ואבא ואימא‬ ‫השנה לשמיני עצרת‪ ,‬נעשה בכל יום ובכל תפילה‪.‬‬ ‫הושענא רבה הרי הם בחינת מוחין דפנים‪.‬‬ ‫בעיבור הי״ב והט׳‪ .‬וביום הכפורים הוא תיקון הפנימיות‬ ‫הכולל הנזכר בשער הנזכר לעיל‪ ,‬אשר תיקונו היה על ידי‬ ‫וביתר הרחבה כתב (דרוש ו׳ דראש השנה)‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬כי בראש‬ ‫וזהו כוונת לשון המהרח"ו‪ ,‬שהימים מראש השנה ועד יום‬ ‫השנה‪ ,‬לפי שנברא העולם ביום הזה‪ ,‬לכן נעשה בכל שנה באלו‬ ‫ט׳ ספירות דאריך אנפין‪ ,‬ועל ידי ז׳ תחתונות דעתיק בעיבור‬ ‫כפור הם בחינת שמאל‪ ,‬היינו גבורות‪ ,‬בחינת מוחין דאחור‪,‬‬ ‫הימים ככל מה שהיה בעת שנברא העולם‪ ,‬והוא כי בתחילה‬ ‫הט׳ ושבעה‪ ,‬וכנזכר שם‪ ,‬כי אחר עיבור שני דחיצוניות‬ ‫ואילו הימים שבינתיים וסוכות הרי הם חסדים ‪ -‬מוחין‬ ‫חוזרים זו״ן אחור באחור‪ ,‬וצריכים אחר כך נסירה וחזרת פנים‬ ‫התחיל תיקון הפנימיות וכו׳‪.‬‬ ‫דפנים‪.‬‬ ‫בפנים וחיבוק ונישוק וזיווג‪ ,‬וכל אלו הבחינות הם נגמרים ביום‬ ‫ובסוכות‪ ,‬היינו בימים שבינתיים‪ ,‬בסוכה ובלולב‪ ,‬נמשכים‬ ‫בכל פעם נמשכים קודם המוחין לנוק'‬ ‫שמיני עצרת‪ ,‬ואז מזדווגים יחד‪ ...‬ושם נתבאר טעם נכון על‬ ‫חסדים פנימיים ומקיפין דאימא ודז״א‪.‬‬ ‫אריכות הימים האלו‪.‬‬ ‫ע"י אימא‬ ‫המשכת החסדים בכוונת הזווג שבכל יום‬ ‫וככל הדברים האלה כתב גם מרן הרש״ש זי״ע (נהר שלום לט‬ ‫ולפי דבריו יובן היטב מה שיש לתמוה לכאורה‪ :‬דהנה בכל‬ ‫בברכת שים שלום‬ ‫ע״ב)‪ ,‬שסדר הימים שמן ראש השנה ועד שמיני עצרת הוא‬ ‫פעם ההמשכה היא מהז״א לנוקבא‪ ,‬והנה כאן כתב האר״י‬ ‫אמנם דבר זה צריך יישוב‪ :‬מה מקום לחסדים אלו‪ ,‬והרי כבר‬ ‫כעין תפילת שחרית ארוכה‪.‬‬ ‫שימים שבינתיים וכן ישיבת הסוכה הרי הם פנימיים‬ ‫ומקיפין מאימא לנוקבא‪ ,‬והלא דבר הוא‪ :‬היכן מצינו כזאת‬ ‫כל בחינות הנוקבא נגמרו ונשלמו‪ ,‬הן מבחינות האחור והן‬ ‫שיימשכו חסדים מאימא לנוקבא שלא על ידי ז״א‪.‬‬ ‫מבחינות הפנים‪.‬‬ ‫סדר עמידת ותיקון וזווג זו״ן שבכל יום‬ ‫והנראה לבאר ענין אלו החסדים אליבא דהשמן ששון‪ ,‬דהנה‬ ‫סדר הפרטים בשחרית מובא בהקדמת הרש״ש‪" ,‬הקדמת‬ ‫אמנם לדברי הרב השד״ה יובן על נכון‪ ,‬וכלשונו‪ :‬ובימים‬ ‫המעיין בסידור הנדפס בכוונת שים שלום (ח״א‪ ,‬דף קט ע״א)‬ ‫המעביר" (נה"ש כג ע״ב)‪:‬‬ ‫שבינתיים שאחר יוה"כ נמשכין המוחין דפנים הגמורים‪,‬‬ ‫והמה נמשכים על ידי אימא לנוק'‪ ,‬והוא כמו מלך עוזר‪,‬‬ ‫יראה שכתב שם‪ :‬להמשיך טיפה זרעית וכו'‪.‬‬ ‫הנה נודע כי סדר המשכת המוחין בזו״ן הוא‪ ,‬כי בתחילה הז״א‬ ‫שתחילה נמשכין לנוקבא שלא על ידי ז"א‪ ,‬ואחר כך‬ ‫דהנה מוחין דאחור נמשכו בברכה ראשונה עד תיבת‬ ‫מקבל המוחין דאבא ואימא‪ ,‬חלקו וחלק נוקביה‪ ,‬והוא מאיר‬ ‫נמשכין לה על ידי ז"א‪ ,‬על ידי הלולב וההקפות‪ .‬ואפ"ל‬ ‫באהבה‪ ,‬ואילו מוחין דפנים נמשכו משם ואילך‪ .‬ועתה‬ ‫אליה דרך אחוריו מהארת המוחין דילה‪ ,‬שהם ממוחין דצל״ם‬ ‫שהפנימיים והמקיפים דאימא מסתלקין ממנה כמו אחר מלך‬ ‫בשים שלום יימשך טיפה זרעית הנ״ל‪ ,‬וטיפה זו איננה טיפת‬ ‫דאימא‪ ,‬ובונה ומתקן פרצופה דאחור‪ .‬ואחר כך מסתלקין כל‬ ‫עוזר‪ ,‬ונכנסים בז"א ונמשכים לה על ידו‪ ,‬על ידי הלולב‬ ‫חסדים בעלמא‪ ,‬אלא שהיא כלולה ממוחין שלמים‪ ,‬הכלולים‬ ‫המוחין מהז״א למעלה‪ ,‬וחלק המוחין דיליה נשארים על גבי‬ ‫וההקפות פנימיים ומקיפים‪.‬‬ ‫מחכמה ובינה וחסדים וגבורות‪.‬‬ ‫רישיה‪ ,‬וחלק המוחין דנוק׳ מתפשטים ונכנסים בנוק׳‪ ,‬ועל ידי‬ ‫וכמו שכתב הר"ב תורת חכם (קמ ע"ב)‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬נמצא‪,‬‬ ‫כך נגדלת בכל האחור דז״א‪ ,‬ואז ננסרת‪.‬‬ ‫ראיות לדעת הרב השד״ה‬ ‫ואחר כך עולים שניהם לחיק אבא ואימא‪ ,‬ושם חוזרים פנים‬ ‫שבשים שלום‪ ,‬שהוא סוד זיווג זו״ן‪ ,‬והמשכת טיפת החסדים‬ ‫והנה‪ ,‬כמו שהביא הרב שמן ששון ראיות לדבריו‪ ,‬כמו כן יש‬ ‫הוא סוד מוחין אחרים דזיווג דאבא ואימא‪ ,‬מלבד המוחין‬ ‫בפנים ומזדווגים‪ ,‬ונותן לה הז״א כלי ורוחא‪ .‬ואחר כך חוזרים‬ ‫ראיות מדברי האר״י והרש״ש לדעת הרב השד״ה‪.‬‬ ‫שנמשכו באלקי אברהם וכו'‪.‬‬ ‫למטה למקומם‪ ,‬וחוזרים אבא ואימא ומזדווגים וממשיכים להם‬ ‫שהנה כתב הרב בשער הכוונות (דרושי חג הסוכות‪ ,‬דרוש ג׳)‪ ,‬וזה‬ ‫המוחין דפנים‪ ,‬ומתפשטים ונכנסים תחילה בנוק׳‪ ,‬ונגדלת בכל‬ ‫עוד כתב (לג ע"א)‪ :‬בשים שלום שהוא שעת הזווג‪ ,‬וכן אז‬ ‫לשונו‪ :‬והנה כל הימים שבין ר״ה ליוה״כ הם בחי׳ שמאלו תחת‬ ‫פנים דז״א‪ ,‬וחוזרים ונכנסים בז״א‪ ,‬והוא חוזר ומאיר אליה ובונה‬ ‫נמשכים ונתקנים הפרצופים דמ"ה דמ"ה ודמ"ה דב"ן דפנים‬ ‫לראשי שהוא ענין חיבוק השמאל‪.‬‬ ‫ומתקן פרצופה דפנים‪.‬‬ ‫וננסרים גם הם וחוזרים פנים בפנים ומזדווגים‪.‬‬ ‫ובהמשך כתב‪ :‬ובימים שבין מוצאי יוה״כ עד ח׳ עצרת ולא עד‬ ‫ואחר כך מזדווגים ונותן לה טיפת מ״ד דה׳ חסדים‪ ,‬טיפה זרעית‬ ‫נמצאו שלושה מיני מוחין‪ :‬דאחור‪ ,‬דפנים‪ ,‬ומוחין דזיווג‪,‬‬ ‫בכלל הכל הוא ענין חיבוק הימין‪ ,‬וכבר היא יכולה באלו הימים‬ ‫להוליד נשמות‪ ,‬כנודע פירוש והבנת דברים אלו בכמה מקומות‪.‬‬ ‫הנחשבים פנים ביחס לשניים הראשונים‪.‬‬ ‫לעמוד עם ז״א פב״פ עמו ממש ולא עם יעקב לבדו אלא עם ז״א‬ ‫זהו סדר בניין זו״ן שבתפילה‪ .‬ועתה נשווה לזה הסדר את‬ ‫עצמו‪ .‬ואמנם חיבוק הימין הוא לקיחתה גם את עטרא דחסדים‪.‬‬ ‫מוחין דזווג נקראים "חסדים"‬ ‫עבודת חודש תשרי‪ ,‬ונראה בעזה"י‪ ,‬כיצד בחינות האחור‪,‬‬ ‫ומדכבר הנחנו שחיבוק השמאל הוא בחינת הנסירה ותיקון‬ ‫מוחין אלו נקראים חסדים על שם עיקר עניינם — הטיפה‬ ‫הנסירה‪ ,‬הפנים והזיווג נמשכות בימים אלו‪.‬‬ ‫דאחור‪ ,‬יש ללמוד שחיבוק הימין הוא הבחינה הבאה לאחר‬ ‫הנמשכת לצורך הזיווג‪ .‬לכן גם ההמשכה בסוכות‪ ,‬הכוללת‬ ‫ראש השנה הוא בחינת אחור‪ ,‬כשלב הראשון בתפילה‪ ,‬שבו‬ ‫מכן — בחינת העמידה פנים בפנים‪ .‬שהרי הרב עצמו כותב‬ ‫מוחין וכלים לז״א ולנוקבא‪ ,‬נקראת חסדים‪.‬‬ ‫הז״א מאיר לנוקבא דרך אחוריו ובונה את פרצופה דאחור‪.‬‬ ‫שבימים אלו ״כבר היא יכולה‪ ...‬לעמוד עם ז״א פב״פ‪ .‬ומבאר‬ ‫ויש להביא ראיה נוספת מדברי הרב (שער הכוונות דרושי חג‬ ‫סוכות הוא בחינת החסדים‪ ,‬כפי שכתב האר״י הק׳‪ ,‬ועוד‬ ‫שחיבוק הימין הוא לקיחת עטרא דחסדים‪.‬‬ ‫הסוכות שם)‪ ,‬שכתב על אודות הימים שבינתיים‪ :‬וכבר היא‬ ‫יבואר‪.‬‬ ‫ח‬ ‫של אלקות‪ ,‬למעלה מטעם ודעת‪ .‬זהו הניסיון שבשעת‬ ‫שהשגת הרב עצמו גבוהה הרבה יותר‪ ,‬מכל מקום הוא‬ ‫וכדבריו נראה גם מדברי הרש״ש להדיא‪ ,‬שכתב (נהר שלום לז‬ ‫הנסירה; ובזכות העמידה בו יכול האדם‪ ,‬לאחר הנסירה‪,‬‬ ‫יורד ומלביש את הענינים באופן שיהיו מובנים‪ ,‬מושכלים‬ ‫ע״ב)‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬ולבנין רחל ביום הכפורים‪ ,‬שהוא פנים דאחור‪,‬‬ ‫להגיע אל בחינת הפנים ולזכות לדבקות פנים בפנים‪,‬‬ ‫ומורגשים לתלמיד‪.‬‬ ‫ואיננו פנימיות גמור דפנים‪ .‬דפנימיות גמור דפנים איננו נמשך‬ ‫להשיג את המלך למעלה מטעם ודעת‪ ,‬ולדעת שהקב"ה‬ ‫בחינה זו היא בחינת מוחין דאחור‪ .‬על ידה התלמיד מקושר‬ ‫כי אם לאחר יום הכפורים‪ ,‬בימים שבינתיים‪.‬‬ ‫רוצה להיטיב בכל עת‪.‬‬ ‫אל הרב אחור באחור‪ ,‬בבחינת כותל אחד ביניהם‪ .‬סוף‬ ‫הרי לנו להדיא‪ ,‬שיום הכפורים הוא פנים דאחור בלבד‪ ,‬ואילו‬ ‫ואף אם הדבר נסתר ממנו ואינו מובן להשגתו‪ ,‬הוא מתבטל‬ ‫סוף הוא מקושר אל הרב לפי הבנתו‪ ,‬בבחינת הנה"י‪ ,‬לכל‬ ‫פנימיות גמור דפנים מתחיל רק לאחר יום הכפורים‪ .‬ולפי זה‪,‬‬ ‫ומאמין שהכול לטובה‪ ,‬והופך את הגבורות הקדושות‬ ‫הפחות‪.‬‬ ‫דברי הרש״ש הם ראיה ישירה לשיטת הרב השד״ה‪ ,‬ואילו‬ ‫להשתוקקות להשגת אלקות אמיתית‪.‬‬ ‫דברי האר״י הם ראיה מסייעת‪ ,‬המעמידה את חיבוק הימין‬ ‫כשההשגה מתרחבת‬ ‫ואת בחינת פנים בפנים לאחר יום הכפורים‪.‬‬ ‫הגבורות — כוח ההשתוקקות‬ ‫אולם לאחר מכן אתי חסד ופריש גזעין‪ ,‬ואז מתחיל ענין‬ ‫והנה‪ ,‬ענין בחינת הגבורות הוא ענין ההשתוקקות‪ :‬הרצון‬ ‫הנסירה‪ .‬כאשר מגיע אל הרב חסד‪ ,‬שהוא בחינת תוספת‬ ‫יישוב שיטות השמן ששון והשד״ה‬ ‫של האדם להצליח בכל דבר‪ ,‬בגשמיות וברוחניות‪ .‬זהו‬ ‫השגה וריבוי אור למעלה מערכו של התלמיד‪ ,‬והרב מגלה‬ ‫אלא שלכאורה יש סתירה בדברי הרש״ש‪ :‬במקום אחד‬ ‫סוד קו שמאל‪ ,‬שתכליתו להביא את האדם לחדוותא‬ ‫ענינים עמוקים יותר שאינם לפי השגתו ומדרגתו של‬ ‫כתב שראש השנה הוא אחור‪ ,‬יום הכיפורים פנים וסוכות‬ ‫דשמעתתא‪ ,‬שהוא כוח היצר בקדושה‪ ,‬שעל ידו יש לו חשק‬ ‫התלמיד‪ ,‬מתעורר ענין הנסירה‪.‬‬ ‫חסדים; ובמקום אחר כתב ששניהם אחור‪ ,‬ורק בסוכות‬ ‫ללמוד‪ ,‬להתפלל ולהצליח בעבודת ה'‪.‬‬ ‫הדבר דומה לאור הנמשך אל הז"א‪ ,‬שהוא למעלה מהשגת‬ ‫באים הפנים‪.‬‬ ‫ודאי ענין גדול הוא‪ ,‬שעל ידי כך מצליח האדם בעבודת‬ ‫המלכות‪ .‬המלכות אינה משגת אלא את בחינת הנה"י‪,‬‬ ‫וניישב זאת על פי דברי תורת חכם (סג ע"א) וז"ל‪ :‬וכל זה‬ ‫ה' ובכל דבר‪ .‬אולם צריך להכיר ולהבין את מקומו ואת‬ ‫שהוא מקום עמידתה‪ ,‬ולכן כאשר מאיר אליה אור שלמעלה‬ ‫[היינו‪ :‬המוחין שנמשכו עד שים שלום] נקרא בחינת אחור‬ ‫תכליתו‪ :‬אין התכלית עצם ההצלחות‪ ,‬אלא שהן יהיו כלי‬ ‫ממדרגתה‪ ,‬היא אינה יכולה לקבלו כראוי‪.‬‬ ‫בערך המוחין שמקבלים בשים שלום‪ ,‬שהם מוחין דזיווג‪.‬‬ ‫להביא את האדם לבסוף לביטול גמור לכוונה העליונה‪,‬‬ ‫וזהו סוד הנסירה‪ :‬כל הגבורות ניתנות אל המלכות‪ ,‬ובכוח‬ ‫היינו‪ ,‬שמלבד המוחין דאחור ודפנים ישנו מין מוחין שלישי‪,‬‬ ‫לחפש רק לגלות את יחוד ה' בכל דבר ולהוציא לפועל את‬ ‫זה מתעוררת בה השתוקקות כפי טבע הגבורות‪ .‬וכן אצל‬ ‫הנקרא מוחין לזיווג‪.‬‬ ‫תכלית הכוונה בבריאה‪ ,‬עד שיתגלה והיה ה' למלך על כל‬ ‫התלמיד‪ ,‬שהוא בבחינת המלכות ונבנה מן הגבורות‪,‬‬ ‫ואם כן יש לומר דיש כאן שתי הבחנות‪:‬‬ ‫הארץ (זכריה יד ט)‪.‬‬ ‫מתעוררת השתוקקות גדולה והוא מחפש הצלחה בעבודת‬ ‫הבחנה א׳‪ :‬מצד המוחין דראש השנה ויום כפור‪ ,‬שמבחינתם‬ ‫נמצא שתכלית בריאת השמאל היא להביא את האדם‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫הרי נשלמו המוחין לאחור ולפנים‪ .‬ואם כן‪ ,‬כלפיהם ייחשבו‬ ‫לבסוף אל המדרגה הגבוהה של בחינת ימין‪.‬‬ ‫הנסירה היא המעבר ממוחין דאחור למוחין‬ ‫המוחין לסוכות כטיפת החסדים‪ ,‬כאותה הניתנת כל יום‬ ‫שלושת הקוין — מימין אל השמאל ומשם אל‬ ‫דגדלות‬ ‫בברכת שים שלום‪ .‬וזהו אכן מהלכו של הרב שמן ששון‪.‬‬ ‫האמצע‬ ‫אך לאחר מכן מגלה הרב בחינת חסד‪ ,‬שהיא בחינת "מוחין‬ ‫אמנם אם נעריך את המוחין דראש השנה ויום כפור כלפי‬ ‫עיקר דרך העבודה הוא בשלושת הקוין — ימין‪ ,‬שמאל‬ ‫דגדלות" — גילוי אלקות באופן של ביטול‪ .‬הרב מגלה‬ ‫המוחין לסוכות‪ ,‬הרי ששניהם יחד ייחשבו למוחין דאחור‬ ‫ואמצע‪ .‬כאשר האדם מקיים תורה ומצוות לשמה‪ ,‬שומע‬ ‫לתלמיד שבאמת הכול אלקות‪ ,‬ושעבודת האדם אינה תלויה‬ ‫בלבד‪ ,‬שהרי המוחין דזיווג הם הם המוחין דפנים האמיתיים‪,‬‬ ‫בקול הצדיקים ובטל לקב"ה‪ ,‬הרי הוא במדרגת קו ימין‪ .‬אך‬ ‫רק בתחושת הצלחה והשגה‪ ,‬אלא גם ביכולת להתבטל‬ ‫לפי שהם אלו שעושין את הזיווג‪ .‬ועל כן מבאר הרב השד״ה‬ ‫זו מדרגת תחילת העבודה בלבד‪.‬‬ ‫לרצון השי"ת‪.‬‬ ‫שראש השנה ויום כפור הם בבחינת אחור‪ ,‬ורק סוכות הוא‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬כאשר הוא מתעלה יותר‪ ,‬מתחיל להתעורר‬ ‫התלמיד‪ ,‬שעדיין עומד בבחינת גבורות ובקו שמאל‪ ,‬מחפש‬ ‫בחינת מוחין דפנים‪.‬‬ ‫ולהתגלות בו בחינת קו שמאל‪ .‬ואז מתחיל הקושי‪ ,‬והוא‬ ‫הצלחה ותוצאות בעבודת ה'‪ ,‬בבחינת הב לן חיי‪ ,‬הב לן מזוני‪,‬‬ ‫נמצא דצדקו יחדיו דברי הרש״ש‪ ,‬וכל אחד דיבר לפי הבחנה‬ ‫מתבלבל כאשר נדרש ממנו להיות בטל לקב"ה למעלה מן‬ ‫הב לן סליחה ומחילה (זוה"ק)‪ .‬לכן הוא מתקשה לקבל את‬ ‫אחת ולא פליגי‪.‬‬ ‫ההשגה‪ .‬כאן עליו לעמוד בניסיון של סוד הנסירה‪ ,‬שנעשית‬ ‫דברי הרב‪ .‬הוא אינו מבין עדיין את דרך הביטול — להיכנס‬ ‫על ידי הגבורות הנכנסות בנוק' וגורמות לה להינסר מן‬ ‫לביטול לרצון השי"ת גם בזמנים שבהם אינו מצליח‬ ‫הז"א‪ .‬כלומר‪ ,‬עליו להשתמש בגבורות ובהשתוקקות כדי‬ ‫בעבודת ה'‪.‬‬ ‫·ב·‬ ‫לחפש דבקות באלקות גם למעלה מן ההשגה‪ ,‬בסוד "זכרנו‬ ‫וכמו כן בענין הנשמה והגוף‪ :‬בתחילת עבודתו‪ ,‬כל עוד‬ ‫לחיים" — לחפש בשעת הנסירה שהתכלית תהיה החיים‪,‬‬ ‫האדם מקיים תורה ומצוות כפשוטן‪ ,‬הגוף מסוגל להבין‬ ‫עבודת ימי חג הסוכות בהמשכת מוחין‬ ‫שהם גילוי אלקות‪.‬‬ ‫את הנשמה‪ ,‬ואין ביניהם פלוגתא‪ .‬אולם כאשר הוא נכנס‬ ‫דפנים‬ ‫ואחר שמתעורר בו בחינת קו שמאל והוא עומד בניסיון‬ ‫לעבודה עמוקה ופנימית יותר‪ ,‬ומתחיל לגלות שעיקר‬ ‫הנסירה‪ ,‬יכול הוא לזכות למדרגת קו אמצעי‪ ,‬שהוא בחינת‬ ‫העבודה הוא הביטול לאין־סוף ולבורא כל העולמים — בין‬ ‫מן הסדר העליון אל עבודת האדם‬ ‫הפנים המגיעים לאחר הנסירה‪ .‬בחינת קו האמצעי הזה היא‬ ‫כשהוא מצליח ובין כשאינו מצליח — אז יש בנשמה השגה‬ ‫ומדאתינא להכא‪ ,‬עלינו לבאר‪ ,‬ולו בקצרה‪ ,‬את דרך‬ ‫באמת כולה ימינא‪ ,‬כי מתגלה הסוד של מלכות עטרת בעלה‬ ‫למעלה ממה שהגוף מסוגל להשיג‪ ,‬ומתגלה מעלת הנשמה‬ ‫העבודה‪ :‬מה חלקנו בתורה זו — בהמשכת מוחין דאחור‪,‬‬ ‫למעלה בשורשה‪ ,‬ושם כל השמאל נכלל בימין ונעשה כולו‬ ‫על הגוף‪ ,‬שהיא מעלת הימין על השמאל‪.‬‬ ‫שהם לפי ערך‪" :‬מוחין דיניקה" (עיין תורת חכם‪ ,‬ס"ג ע"א)‪,‬‬ ‫ימינא‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬סוד הנסירה בראש השנה נעשה בתפילת זכרנו לחיים‪,‬‬ ‫בנסירה‪ ,‬ובהמשכת מוחין דפנים‪ ,‬שהם לפי ערך‪" :‬מוחין‬ ‫אז השמאל עצמו מסייע לגלות ביתר שאת את בחינת‬ ‫מלך חפץ בחיים וכו' (עי' שעה"כ‪ ,‬דף צ"ו ע"ג)‪ .‬כאשר האדם פוגש‬ ‫דגדלות" (עיין שם) — ומהי דרך הבחירה המסורה בידינו‬ ‫הימין‪ .‬זהו קו האמצעי‪ ,‬הכלול מימין ומשמאל‪ ,‬וזוהי מדרגת‬ ‫בתורה הק' בחינה שהיא למעלה מטעם ודעת‪ ,‬מתעורר סוד‬ ‫לעבוד את בוראנו בכל המדרגות הללו‪.‬‬ ‫הצדיקים‪ :‬כל מציאותם היא ביטול לבורא כל העולמים‪,‬‬ ‫הנסירה‪ .‬הגוף‪ ,‬שהוא בחינת קו שמאל‪ ,‬מבקש להבין כל דבר‬ ‫הנסירה ביחסי רב ותלמיד‬ ‫בבחינת ביטול בעצם‪ ,‬ואין להם שום מציאות אלא "בלתי‬ ‫בשכלו‪ ,‬ואינו מסוגל להתבטל אל דבר שהוא למעלה מטעם‬ ‫ונקדים ונבאר‪ ,‬דהנה הרה"ק מוואלעדניק זי"ע אמר‪ ,‬שבכל‬ ‫לה' לבדו"‪.‬‬ ‫ודעת‪ .‬כאשר הנשמה הולכת בדרך זו‪ ,‬הגוף מבקש להבין‬ ‫פעם שיש פירוד בין הרב לתלמיד‪ ,‬הרי זה סוד הנסירה‬ ‫את הענין ואינו יכול‪.‬‬ ‫עבודת הנסירה — עלייה מיום ליום‬ ‫(שארית ישראל‪ ,‬מאמר ההתקשרות‪ ,‬אות א)‪ .‬והנה איתא בזוה"ק‬ ‫כאשר מגיעים הימים הקדושים של ראש השנה ויום‬ ‫כשההנהגה אינה מובנת‬ ‫שסוד הנסירה הוא דאתי חסד ופריש גזעין‪ ,‬כלומר‪ ,‬שעל ידי‬ ‫הכיפורים‪ ,‬עיקר עבודת האדם היא לעלות מיום ליום מעלה‬ ‫וכמו כן הוא אצל כל אדם בינו לבין עצמו‪ .‬כל עוד הכול‬ ‫התפשטות החסד בז"א ננסרת ממנו הנוק'‪ ,‬והיא מקבלת את‬ ‫מעלה בדרכי הדבקות בבורא כל העולמים‪ ,‬על ידי תורה‬ ‫מתנהל אצלו כסדרו‪ ,‬הוא מקיים תורה ומצוות‪ ,‬וההשגחה‬ ‫הגבורות ממנו‪ ,‬והוא נשאר כולו חסדים‪.‬‬ ‫ומצוות ויחודים קדושים‪ .‬עליו להתעלות בכל יום בעבודת‬ ‫העליונה מתנהגת עמו באופן המובן לו — אין לו קושי מיוחד‬ ‫שורש הענין מבואר בדברי כ"ק אדמו"ר מהרש"ב זי"ע בענין‬ ‫התורה והמצוות ובעבודת היחודים‪ ,‬כי אין זו עבודה פשוטה‬ ‫בקיום התורה והמצוות‪ .‬אולם כאשר מגיעה עליו הנהגה‬ ‫רב ותלמיד (ספר המאמרים עת"ר‪ ,‬דף ע"א במהדורה החדשה)‪.‬‬ ‫שלומדים בפעם אחת‪.‬‬ ‫שונה‪ ,‬למעלה מטעם ודעת‪ ,‬והוא אינו מבין את טעמה ואת‬ ‫שבתחילה הרב מלמד את התלמיד באופן שהתלמיד מסוגל‬ ‫ואז יכול האדם להגיע לשלמות ולתכלית — הדבקות‬ ‫דרכה‪ ,‬מתחיל הקושי האמיתי בחיים‪.‬‬ ‫להבין‪ .‬הרב יורד ומשפיע במקום הנה"י שלו‪ ,‬דהיינו שהוא‬ ‫הגמורה בסוד קו האמצעי‪ ,‬שכולו ימין‪ ,‬דהיינו התכללות‬ ‫אז מתחילה עיקר העבודה‪ ,‬בסוד "זכרנו לחיים"‪ :‬להשתמש‬ ‫מבאר לתלמיד כפי הבנתו‪ ,‬בבחינת הנה"י ובבחינת בי"ע‪,‬‬ ‫השמאל בימין לגמרי‪ ,‬בסוד מדרגת הפנים‪.‬‬ ‫בגבורות לא כהתנגדות‪ ,‬אלא כהשתוקקות לחיים הנצחיים‬ ‫ומסביר כל דבר כפי השגתו ושכלו של התלמיד‪ .‬ואף‬ ‫ט‬ ‫אינה מצד עצמותה‪ ,‬אלא רק לבוש חיצוני הסובב אותה‬ ‫ועל כל פנים‪ ,‬כן הוא גם בפשטות אצל כל אדם‪ :‬עליו לדעת‬ ‫דרך היחוד בכל מצב‬ ‫(עיי"ש באריכות נפלאה)‪.‬‬ ‫שמה שעובר עליו עשוי להיות מפני שלא עסק ביחוד כראוי‪,‬‬ ‫בתחילה מתנהלת עבודתו כשהוא עדיין בבחינת יניקה‪,‬‬ ‫לפי בחינתו‪ ,‬ומכך נשתלשלו הקשיים העוברים עליו‪.‬‬ ‫שמחת הסוכה — היפך השינה‬ ‫שהיא פשטות העבודה בתורה ובמצוות‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בזה מעט נופך‪ :‬דהא איתא בגמרא‪ :‬תניא‪ ,‬אמר‬ ‫הכניסה לעומק היחוד‬ ‫אולם לאחר שהוא מתעלה ומתחיל להגיע למדרגה גבוהה‬ ‫רבי יהושע בן חנניה‪ :‬כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה‪,‬‬ ‫כאשר הקב"ה עושה הסתר‪ ,‬בבחינת 'כי רגע באפו חיים‬ ‫יותר‪ ,‬שהיא בחינת כניסה לקו שמאל‪ ,‬ומבקשים שייכנס‬ ‫לא ראינו שינה בעינינו (סוכה נג ע"א)‪.‬‬ ‫ברצונו' (תהלים ל ו)‪ ,‬מיד נכנס הצדיק לבחינת 'חיים ברצונו'‬ ‫ליחודים עמוקים יותר — אז מתחיל הניסיון‪.‬‬ ‫הביאור בזה הוא‪ ,‬שבחג הסוכות יש לנו מקיפין דבינה‪ ,‬שהם‬ ‫— היינו‪ ,‬לעומק היחוד‪ .‬וזוהי עיקר עבודת הצדיקים‪ :‬להיכנס‬ ‫יש יחודים שאפשר לעשותם בקו ימין‪ ,‬ויש יחודים שצריך‬ ‫בבחינת שמחה‪ .‬כאשר האדם נמצא בשמחה גדולה‪ ,‬קשה‬ ‫בכל רגע ליחודים עמוקים יותר‪.‬‬ ‫להם קו שמאל‪ .‬וצריך כל אדם ללמוד את דרכי היחוד בכל‬ ‫לו ליפול לתרדמה‪ ,‬ולכן היה קשה לאדמו"רי חב"ד לישון‬ ‫באמת‪ ,‬בכל ישועה שצריך לפעול בעולם — בבני‪ ,‬חיי ומזוני‬ ‫בחינה ובכל מקום‪ ,‬ולא להתפעל משום מצב העובר עליו‪.‬‬ ‫בסוכה‪ .‬הסוכה‪ ,‬שהיא בחינת מקיפין דבינה‪ ,‬אינה מניחה‬ ‫— יש להיכנס לשלושת הקוים‪ .‬תחילה מעוררים ופועלים‬ ‫כי כל הבלבול נובע מכך שלא מתלמדים את היחודים בכל‬ ‫לאדם לשקוע בשינה‪.‬‬ ‫את הישועה בבחינת קו ימין‪ .‬אולם כאשר מתעורר באמצע‬ ‫מצב ובכל מקום‪.‬‬ ‫ומכל שכן בבית המקדש‪ ,‬שהיתה שורה בו שמחה עצומה‬ ‫הסתר‪ ,‬מי שנבהל מן ההסתר נעצר ואינו ממשיך בעבודתו;‬ ‫ולכן מבקשים בראש השנה 'ממעמקים קראתיך ה'' (מזמור‬ ‫בשמחת בית השואבה במשך כל ימי חג הסוכות לא ראינו‬ ‫ואילו החכם אינו מתפעל ממנו כלל‪ .‬הוא ממשיך בעבודתו‪,‬‬ ‫קל בתהלים)‪ ,‬ו"זכרנו לחיים" וכו'‪ .‬ומבקשים מהקב"ה שנזכה‬ ‫שינה בעינינו‪.‬‬ ‫מתדבק ביתר עמקות באלקות‪ ,‬למעלה מטעם ודעת‪ ,‬ואינו‬ ‫לעמוד בבחינת הנסירה כראוי‪ ,‬לחפש את עומק היחוד גם‬ ‫תולה את עבודתו בהצלחה או בשאלה אם הישועה כבר‬ ‫במצב זה‪ ,‬לשמור בכל עת על קשר עם השכינה הק'‪ ,‬לדעת‬ ‫ועל פי זה מתבארים היטב דברי מוהרנ"ת‪ :‬כאשר האדם‬ ‫פעלה בפועל‪.‬‬ ‫את דרך היחודים ולעשות את הנסירה כראוי‪ ,‬מבלי ליפול‬ ‫רואה רק את פגמיו‪ ,‬והנקודה הטובה שבו מכוסה בפסולת‪,‬‬ ‫הוא נופל לשברון לב ולמרה שחורה‪ ,‬וזו בחינת שינה‪.‬‬ ‫במקום זאת הוא נכנס לעבודת היחוד שבעת הנסירה —‬ ‫ח"ו על ידי הנסירות‪.‬‬ ‫אך כאשר הוא מחפש ומוצא בעצמו נקודה טובה‪ ,‬הוא‬ ‫עבודת קו שמאל — ומבקש רק את הדבקות באלקים חיים‪,‬‬ ‫יוצא משברון הלב‪ ,‬מתעוררת בו נקודת השמחה‪ ,‬ועל‬ ‫למעלה מטעם ודעת‪ .‬כך הוא זוכה להמתיק את ההסתר‪,‬‬ ‫תקיעת שופר ותיקון קו שמאל‪ ,‬ואחר כך זוכה‬ ‫ידי השמחה הוא מתעורר מן השינה ומתחזק בעבודת‬ ‫להיכנס לקו האמצעי ולבחינת מוחין דפנים‪ ,‬ואז נעשית‬ ‫להגיע לבחי' סוכות קו הימין‬ ‫השם יתברך‪.‬‬ ‫הישועה בפועל גם למטה‪.‬‬ ‫והכול בכוח זכותם של ג' האבות — אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‬ ‫וזהו הביאור הנפלא שענין חיפוש הנקודות הטובות הוא‬ ‫הסוכה ‪ -‬התעוררות מן השינה‬ ‫— שהם הג' קוין; ובעיקר בזכות יצחק‪ ,‬שבו תלויה הגאולה‪,‬‬ ‫עצמו בחינת התעוררות מן השינה‪.‬‬ ‫שהוא סוד ק"ץ חיה יחידה‪ ,‬בסוד התיקון הראוי של קו‬ ‫ומעתה יובן מדוע ענין הסוכה הוא היפך השינה‪ :‬השינה‬ ‫שמאל דיצחק‪ .‬אך הכול נעשה על ידי אברהם ויעקב‪ ,‬שהם‬ ‫סכך מפסולת גורן ויקב‬ ‫היא מבחינת הנסירה‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬ואילו בחג הסוכות יש‬ ‫בחינת קו ימין וקו אמצעי‪.‬‬ ‫התעוררות והארה‪.‬‬ ‫וכדאיתא בשם צדיקים זי"ע‪ ,‬שזהו אחד מענייני חג הסוכות‪,‬‬ ‫והוא סוד תקיעת שופר‪ ,‬שהוא המשכה מקדושת האבות‬ ‫מסככין את הסוכה בפסולת גורן ויקב (סוכה יב ע"א)‪ .‬שהרי‬ ‫הדבר יתבאר על פי מה שכתב רבינו ז"ל בליקוטי מוהר"ן‬ ‫בסוד תשר"ת‪ ,‬תש"ת‪ ,‬תר"ת‪ ,‬שהם תיקוני קו שמאל‪,‬‬ ‫בסוכה מאירים אורות המקיפין דאימא‪ ,‬ועניין זה מרומז‬ ‫(תנינא‪ ,‬סימן רפ"ב)‪ ,‬שכאשר אדם מתחיל לחפש אחר עצמו‬ ‫להמתיק את כל קו השמאל‪ ,‬עד שהכול יהיה נכלל בימין‪.‬‬ ‫בפסולת גורן ויקב — היינו‪ ,‬בתחושה שהאדם חש על עצמו‬ ‫ורואה שהוא רחוק מאוד מהשם יתברך‪ ,‬מלא חטאים‬ ‫ועל ידי כך זוכה האדם למוחין דפנים‪ ,‬להגיע לעומק היחוד‬ ‫שהוא בבחינת פסולת‪ .‬ותחושה זו מביאה אותו להכיר שאין‬ ‫ופגמים‪ ,‬ונדמה לו שהוא רחוק מכל טוב — עליו לחפש‪,‬‬ ‫ולא להסיח דעתו ממנו בכל מצב שהוא‪.‬‬ ‫עיקר עבודתו תלויה בהצלחתו‪ ,‬אלא בביטולו לאלקות‪.‬‬ ‫לבקש ולמצוא בעצמו איזה טוב‪ .‬שהרי אי אפשר שלא עשה‬ ‫מימיו איזה דבר טוב‪.‬‬ ‫זהו כל ענין העבודה בשלושת הקוין — ימין‪ ,‬שמאל ואמצע‬ ‫הדעת והעלייה בנענועי הלולב‬ ‫ואף אם גם המעט טוב שמצא מעורב בפסולת רבה‪ ,‬מכל‬ ‫— שהם עבודות דקות ועמוקות‪.‬‬ ‫ובאותו ענין‪ ,‬בלשון אחרת‪ ,‬יש לומר‪ :‬הנה בנענועי הלולב‬ ‫מקום בוודאי יש בו איזו נקודה טובה‪ .‬ועליו להוסיף ולחפש‪,‬‬ ‫וח"ו‪ ,‬כאשר יש לאדם טענות על בורא כל העולמים‪ ,‬או‬ ‫אנו מעלים את הדעת העליון עד לפלגותא דשערי‪ ,‬ויש‬ ‫עד שימצא בעצמו עוד נקודות טובות‪ .‬על ידי כך שהוא דן‬ ‫שאינו מבין את ההנהגה ואת ההסתרה העוברים עליו‪,‬‬ ‫לבאר ענין זה בדרך עבודה‪.‬‬ ‫את עצמו לכף זכות ומוצא בעצמו נקודות טובות‪ ,‬אף על פי‬ ‫והוא מפריד את עצמו ח"ו מהקב"ה‪ ,‬ואינו יודע לקשר את‬ ‫דהנה דעת תחתון (דע"ת) הוא ענין הרגשות הלב הבוקעות‬ ‫שעשה מה שעשה ופגם מה שפגם‪ ,‬הוא יוצא באמת מכף‬ ‫הגבורות בחסדים ובדרך היחודים האמיתיים — הרי חסר לו‬ ‫אל השי"ת באהבה‪ ,‬ביראה ובדבקות‪ .‬בבחינה זו מורגשים‬ ‫חובה ונכנס לכף זכות‪ ,‬ועל ידי זה יכול לזכות לתשובה‬ ‫עיקר עבודת האדם‪.‬‬ ‫כל החושים ביתר עוז‪ ,‬והאדם חש את קרבת השם יתברך‬ ‫(עיי"ש באריכות)‪.‬‬ ‫כי הצדיקים הגמורים קשורים כל כך עמוק בסוד היחוד‪,‬‬ ‫ואת עבודתו‪.‬‬ ‫ומוהרנ"ת זי"ע מבאר ענין זה בליקוטי הלכות (אורח חיים‪,‬‬ ‫עד שהם מגיעים לבחינת אורייתא דעתיקא סתימאה‪,‬‬ ‫אמנם דעת עליון הוא סוד הנקודה הנעלמת שבלב‪ ,‬בבחינת‬ ‫הלכות השכמת הבוקר‪ ,‬הלכה א')‪ ,‬שהחיפוש אחר הנקודות‬ ‫אשר כולה ימינא‪ .‬כי הם הרגילו את עצמם כל ימיהם‬ ‫ישראל‪ ,‬אף על פי שחטא — ישראל הוא (סנהדרין מד ע"א)‪ .‬זוהי‬ ‫הטובות הוא בחינת השכמת הבוקר והתעוררות מן השינה‪.‬‬ ‫להיות דבוקים בכל עת בעומק היחוד‪ ,‬ולכן מיד כאשר‬ ‫נקודת עומק פנימית שאין לס"מ שליטה עליה כלל‪.‬‬ ‫כאשר אדם רואה שהוא רחוק מהשם יתברך‪ ,‬זהו בחינת‬ ‫הם נכנסים לקו שמאל‪ ,‬הם חוזרים שוב לקו האמצעי‬ ‫שינה‪ ,‬שהיא אחד משישים במיתה (ברכות נ"ז ע"ב)‪ .‬אך כאשר‬ ‫ונכנסים לעומק היחוד‪ ,‬בזכות שהרגילו עצמם בעבודה‬ ‫וכאשר אדם נמצא בקטנות‪ ,‬אין לו מנוס על ידי דעת‬ ‫הוא מחפש ומוצא בעצמו איזו נקודה טובה‪ ,‬מחיה ומשמח‬ ‫זו כל ימי חייהם‪.‬‬ ‫תחתון‪ ,‬שהרי מצד ההרגשות הוא שבור ורצוץ‪ .‬עיקר מה‬ ‫שיכול לעורר אותו הוא בחינת העצם — המקום שאינו‬ ‫את עצמו ומעורר את עצמו לעבודת השם יתברך — הרי זו‬ ‫מורגש אצלו‪ .‬כי אם הוא מרגיש את אותה נקודה‪ ,‬הרי זו‬ ‫בחינת התעוררות מן השינה‪.‬‬ ‫שנאת חינם ותיקון הגבורות‬ ‫כבר בחינת דעת תחתון; אך דווקא כאשר אינו מרגיש‪,‬‬ ‫לכן אסור לאדם לייאש את עצמו‪ .‬עליו להתגבר ולעורר את‬ ‫ושורש ההשתלשלות של שנאת חינם בעולם הוא בכך‬ ‫יכול הוא להתקשר אל הנקודה הפנימית שבו‪ ,‬שאינה‬ ‫עצמו משינתו‪ ,‬על ידי מעט הטוב שהוא מוצא בעצמו עדיין‪.‬‬ ‫שהצדיקים אינם מייחדים את הפלוגתא שבין השמאל‬ ‫נפסקת לעולם‪.‬‬ ‫וזהו שנאמר 'עורה כבודי‪ ,‬עורה הנבל וכנור‪ ,‬אעירה שחר'‬ ‫לימין‪ ,‬ואינם נכנסים לעומק היחוד בעת שעוברים עליהם‬ ‫וזהו החילוק בין מוחין דאחור למוחין דפנים‪ :‬במוחין דאחור‬ ‫(תהלים נז ט)‪.‬‬ ‫הסתר וקושי‪ .‬מכאן נשתלשלה שנאת חינם בעולם‪.‬‬ ‫עיקר ההתקשרות הוא לפי ערך ההשגה וההרגשה‪ ,‬כאשר‬ ‫וזהו 'אעירה שחר' הנקודה הטובה היא בבחינת שחר‪ ,‬בסוד‬ ‫אולם עיקר עבודת הצדיק היא ללכת בדרכו של אהרן‬ ‫האדם מבין‪ ,‬מרגיש ומצליח בעבודתו‪ .‬אך מוחין דפנים‪,‬‬ ‫'שחורה אני ונאוה‪ ,‬בנות ירושלים' (שיר השירים א ה)‪ .‬מחמת‬ ‫הכהן‪ ,‬בסוד "והנה פרח מטה אהרן (במדבר יז כג)‪ ,‬ולהמתיק את‬ ‫שהם מוחין דגדלות‪ ,‬הם כאשר האדם עומד בבחינת פנים‬ ‫שהנקודה הטובה מעורבת בפסולת ובפגמים רבים שפגם‬ ‫הגבורות בכל עת‪.‬‬ ‫בפנים עם השם יתברך‪ ,‬וכל עצמותו פונה אליו ובטלה אליו‪,‬‬ ‫האדם‪ ,‬היא נדמית לו כשחורה‪ ,‬כאילו היא מונחת בתוך‬ ‫לכן הצדיקים עושים תשובה בכל עת על עוונותיהם של‬ ‫ואינה תלויה כלל בהרגשתו‪ .‬גם כאשר ההרגשה מסתלקת‪,‬‬ ‫קדרות ושחרות‪ .‬אך כאשר הוא דן את עצמו לכף זכות‪,‬‬ ‫בני ישראל‪ .‬וכך מסופר על הרה"ק הרבי רבי אלימלך זי"ע‪,‬‬ ‫הוא נשאר דבוק בהשם יתברך‪ ,‬מפני שעצם התקשרותו‬ ‫מעורר ומוצא את הנקודה הטובה שבו‪ ,‬היא אומרת 'שחורה‬ ‫שכאשר באו אליו עם צרה‪ ,‬היה אומר שבאמת הוא גופיה‬ ‫אליו אינה תלויה באור המאיר לו‪.‬‬ ‫אני ונאוה‪ ,‬אל תראוני שאני שחרחרת' (שיר השירים ה ו)‪.‬‬ ‫אשם בדבר‪ ,‬והיה עושה תשובה בעצמו על עוון חטא ופשע‬ ‫והנה ענין העלייה עד לפלגותא דשערי הוא עלייה אל‬ ‫כי מצד עצמה הנקודה הטובה היא נאוה ויפה מאוד; רק‬ ‫של כל יהודי ויהודי‪ .‬שלפי גודל מדרגתו‪ ,‬היה מרגיש שהכול‬ ‫שורש השורשים של הדעת — המקום הגבוה ביותר‬ ‫השחתת האדם והפסולת שנתערבה בה מכסות עליה‪ .‬כאשר‬ ‫תלוי בכך שלא נעשה היחוד כראוי‪ ,‬ומזה נשתלשל כל מה‬ ‫שניתן להשיג‪ .‬למעלה מבחינה זו הם ג"ר דעתיק‪ ,‬הנקרא‬ ‫מעוררים אותה ומגלים את מעלתה‪ ,‬מתברר שהשחרות‬ ‫שאירע‪.‬‬ ‫י‬ ‫מעיינות הענינים‬ ‫רדל"א‪ ,‬שאינו ניתן להשגה‪ .‬מקום זה הוא מקום‬ ‫ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה ועבודת השי"ת‬ ‫התענוג השורשי‪ ,‬כי א"א הוא בחינת השתוקקות‪,‬‬ ‫ועתיק יומין הוא בחינת תענוג; ומקום הפלגותא‬ ‫דשערי כלול משניהם‪.‬‬ ‫וכשאדם מגיע למקום זה‪ ,‬אזי כביכול ראשו בוער כאש‬ ‫דרך התשובה שמתגלה בסוכות‬ ‫יומו של אברהם איבנו ע"ה‪ ,‬שאזיל עם כולהו יומין‪ .‬וגם שרק‬ ‫יום א' דסוכות הוא יום טוב שמשפיע לכל ו' ימי חול המועד‪.‬‬ ‫שלהבת‪ ,‬בבחינת שכינת א־ל על ראשו‪.‬‬ ‫ועל כן בסוכה מתגלה לנו תוקף תקנת השבים הנ"ל שאין‬ ‫הורדת המוחין אל המידות והמעשים‬ ‫צריך לסתור הסוכה אף שהיא בנין רעוע שאין קשה לסתרה‪,‬‬ ‫תקנת השבים במצות סוכה‬ ‫ובכ"ז עד סוף ימי הסוכה אין צריך לסתור הסוכה כדי להשיב‬ ‫והנה‪ ,‬ענין הדעת‪ ,‬שהוא כללות ענין חג הסוכות‪ ,‬הוא‬ ‫ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן אמרה ליה ריש גלותא‬ ‫המריש‪ ,‬והיינו דבסוכות מאיר לנו אור החכמה והחסד הנ"ל‪,‬‬ ‫וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי‪ ,‬צוחה ולא‬ ‫להוריד את המוחין שקיבל האדם אל תוך מידותיו‬ ‫שממנו מגיע תקנת השבים הנ"ל‪ .‬על כן כשרצתה האשה לטעון‬ ‫ומעשיו‪ .‬ככל שהוא משיג יותר דעת‪ ,‬כך מעשיו‬ ‫אשגח בה רב נחמן‪ ,‬אמרה ליה איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת‬ ‫שיסתרו הסוכה‪ ,‬ניסתה לעורר בחי' חיצוניות דאברהם אבינו‬ ‫מתוקנים יותר‪.‬‬ ‫מאה ותמני סרי עבדי צוהא קמייכו ולא אשגחיתו בה‪ ,‬אמר להו‬ ‫ע"ה שהוא בחי' אליעזר עבד אברהם שאמרו חז"ל שהוא היה‬ ‫רב נחמן פעיתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים בלבד‪.‬‬ ‫הש"ח עבדים‪ ,‬ואליעזר עבד אברהם היה בזיו איקונין שלו‬ ‫ואחר שקיבל האדם מוחין חדשים בראש השנה וביום‬ ‫כדאי' במדרש (בר"ר נט‪ ,‬יא) שהיה דומה קלסתר פניו של‬ ‫אמר רבינא האי כשורא דמטללתא דגזולה עבדי ליה רבנן‬ ‫הכיפורים‪ ,‬צריך הוא עתה‪ ,‬בחג הסוכות‪ ,‬להכניסם אל‬ ‫אליעזר לאברהם אבינו ע”ה והיה בבחי' החיצוניות דאברהם‬ ‫תקנתא משום תקנת מריש‪ ,‬פשיטא מאי שנא מעצים מהו דתימא‬ ‫מידותיו ואל מעשיו‪ .‬אין די בכך שהאדם קיבל השגה‬ ‫אבינו ע”ה‪ ,‬ובה רצתה לעורר שיתחשבו עם בחי' החיצוניות‬ ‫עצים שכיחי אבל האי לא שכיחא אימא לא קמ"ל הני מילי בגו‬ ‫עליונה או התעוררות גדולה; עיקר הדעת הוא שהמוחין‬ ‫שהיא ספי' הבינה (הכלי לחכמה) ובה יסתרו הסוכה‪.‬‬ ‫שבעה אבל לבתר שבעה הדר בעיניה ואי חברו בטינא ואפילו‬ ‫לאחר שבעה נמי יהיב ליה דמי‪( .‬סוכה דף לא ע"א)‬ ‫ייכנסו לתוך החיים‪ ,‬עד שהאדם יעבוד את השם יתברך‬ ‫על זה אמר ר"נ 'פעיתא היא דא' שרוצה בדיבוריה לעורר את‬ ‫מתוך ביטול פנימי‪ ,‬בכל מצב ובכל זמן‪.‬‬ ‫ספי' הבינה והחיצוניות‪ ,‬בחי' עתים ממללות‪' ,‬אך אין משגיחים‬ ‫תקנת השבים ע"י העליה לדרך היחוד‬ ‫בה' – כי העיקר הוא הבחי' הפנימית דאברהם אבינו ע”ה‪,‬‬ ‫אמנם‪ ,‬כאשר ילך אותו אדם אצל רבו‪ ,‬ורבו יש לו דעת‬ ‫בחי' אור החסד והחכמה‪ ,‬שמצידה אין צריך להשיב המריש‪.‬‬ ‫– דרך החכמה‬ ‫גבוהה ממנו‪ ,‬הרי שכאשר יקבל ממנו את דעתו‪ ,‬יוכל‬ ‫יש לבאר את עומק ענין דתקנת השבים‪ ,‬שהנה עומק תקנת‬ ‫להשיג יותר ויותר‪ .‬וכן אם רבו ילך אצל רבו‪ ,‬הרי שגם‬ ‫מריש שתקנו חז"ל כשבנה המריש בבנין‪ ,‬שאין צריך להשיב‬ ‫גדולי הדור לא ישבו בסוכה‬ ‫תלמידו יקבל על ידי כך דעת גבוהה יותר‪ .‬וכן הוא כאן‪:‬‬ ‫את המריש עצמו והפקיעו בשב ואל תעשה חיוב דמצות‬ ‫עשה דוהשיב את הגזילה עצמה הוא – משום שגילו חז"ל‬ ‫מעוררים את הדעת במקום עליון יותר ויותר‪ ,‬ועל ידי כך‬ ‫עומק בדרך התשובה‪ ,‬שסתם תשובה היא מבחינת הבינה‬ ‫נמשכת לאדם דעת חדשה‪.‬‬ ‫רב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור היו כל ימי הסוכות באפר‬ ‫במקום שבהמותיהן היו רועות שם‪ ,‬ולא היו יושבים בסוכה כל‬ ‫שהיא בקו השמאל דמינה דינה מתערין‪.‬‬ ‫ובאמת‪ ,‬דעת זו הנמשכת עתה אינה פשוטה כלל‪.‬‬ ‫ימי חג הסוכות‪( .‬סוכה דף מז ע"א)‬ ‫על כן בסתם דרך התשובה על הגזילה היא בדרך הדין שחייב‬ ‫היא הדעת שנאמר עליה‪" :‬ותקבלון אולפן חדתא"‬ ‫הדבר תמוה הרבה איך כל גדולי הדור לא סידרו שיהא איזה רועה‬ ‫לסתור את כל הבנין שבנה כדי להשיב את המריש שגזל‪,‬‬ ‫— קבלת לימוד חדש‪ .‬בחג הסוכות‪ ,‬בזמן ניסוך‬ ‫שירעה את בהמותיהם ויוכלו הם לישב בסוכה כמו כל עם בנ"י‪.‬‬ ‫והחכמים שהם מרכבה לבחינת החכמה‪ ,‬גילו מפני תקנת‬ ‫המים (עי' סוכה מח ע"א)‪ ,‬מקבלים שכל חדש‪ ,‬בחינת‬ ‫השבים‪ ,‬דרך עמוקה של תשובה בדרך היחוד – דרך החכמה‪,‬‬ ‫חדשות ונוראות בהשגות אלקות‪ ,‬השגה מבחינת‬ ‫עסקו בהמתקת הפ"ר דינים‬ ‫שכיון שהשם יתברך סיבב שהיתה כבר הגזילה ועתה אי‬ ‫אפשר להשיב בדרך הרגילה‪ ,‬עלינו להעלות לדרך היחוד‬ ‫משיח ואור הגאולה‪.‬‬ ‫ובספר פרי קודש הלולים להרה"ק מזידיטשויב זי"ע (פ"ע‬ ‫שער הלולב פ"ג) פירש שהיו עוסקים גדולי הדור בהיחוד‬ ‫שהכל מאיתו יתברך‪.‬‬ ‫כי עבודת הלולב נוגעת במקומות הקשורים עם הגאולה‪,‬‬ ‫והמיתוק דכוונת סוכה שהוא הסוד דהמתקת הפ"ר דינים ע"י‬ ‫וכיון שעתה קבוע המריש בתוך הבנין וקשה להוציאו שמע‬ ‫וסודה הוא להמשיך מוחין דפנים‪ ,‬שהם מוחין דגדלות‪:‬‬ ‫המשכת אור הכתר הממתיק כל הדינים‪.‬‬ ‫מינה שרצון השם יתברך שיהא כן‪ ,‬ושיש ניצוצות קדושות‬ ‫להביא את האדם למקום שבו אינו תלוי עוד בהרגשתו‪,‬‬ ‫זו היא פנימיות דברי הגמרא שהיו גדולי הדר ב'אפר' היינו‬ ‫במריש זה השייך לבעל הבנין וכו'‪ ,‬עד שבהמשכת אור‬ ‫בהשגתו או בהצלחתו‪ ,‬אלא כל מציאותו בטלה ומבוטלת‬ ‫שעסקו בהמשכת הא' – אור הכתר להמתיק הפ"ר דינים‪,‬‬ ‫היחוד שהוא אור החכמה – אור החסדים‪ ,‬מתגלה דרך חדשה‬ ‫להשם יתברך‪ .‬זהו הדעת האמיתית — להיכנס לעומק‬ ‫וע"כ היו פטורים ממצות סוכה כדין מי שתורתו אומנותו‬ ‫בתיקון הגזילה אף ללא סתירת הבנין‪ ,‬אלא על ידי תשלום‬ ‫היחוד ולהישאר דבוק באלקים חיים‪ ,‬גם כאשר אינו‬ ‫פטור מן הקר"ש‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫שווי החפץ בלבד‪.‬‬ ‫מרגיש דבר‪.‬‬ ‫מעשה זו בשנה שלא נגמרה עבודת יוה"כ‬ ‫שתיקת רב נחמן – החכמה דרכה בצניעות‬ ‫והנה יחוד חכמה ובינה קשור לסוד החש‪-‬מל‪ ,‬עתים חשות‬ ‫"ושאבתם מים בששון" — השמחה המביאה‬ ‫ועדיין קשה לומר כן על כל גדולי הדור שפטרו עצמם‬ ‫מקיום מצות סוכה בפועל ממש‪ ,‬והסתפקו במה שהיו עוסקין‬ ‫עתים ממללות‪ ,‬כדברי חז"ל (חגיגה דף יג ע"ב)‪ .‬והיינו‬ ‫אל היחוד‬ ‫בכוונות המתקפה דהפ"ר דינים‪.‬‬ ‫דחשות ושותקות – מצד אור החכמה שדרכה בצניעות‬ ‫וכתיב 'ושאבתם מים בששון' (ישעיה יב ג)‪ .‬ובחג הסוכות‬ ‫ובשתיקה; ולעתים ממללות – מצד הבינה‪.‬‬ ‫אלא נראה דכוונת הרה"ק הנ"ל שמעשה זה היה בשנה‬ ‫היה ניסוך המים וניסוך היין‪ .‬היין הוא סוד ששון‪ ,‬והמים‬ ‫מסוימת שנשארו דינים קשים על ישראל עם קדוש‪ ,‬ולא‬ ‫והנה רב נחמן שמבחי' חכמה לא ענה לאשה‪ ,‬שכן דרך היסוד‬ ‫הם סוד שמחה‪ .‬ששון הוא בחינת מילה‪ ,‬סוד היסוד‪,‬‬ ‫נגמרה העבודה של יוה"כ שהיא העבודה של המתקת הפ"ר‬ ‫והחכמה להרבות בשתיקה‪ ,‬בבחי' עתים חשות‪.‬‬ ‫שאליו נמשכת החכמה ומתגלה בו; והשמחה היא‬ ‫דינים‪ .‬וע"כ היו גדולי הדור עוסקים אז במצוה רבתא של‬ ‫וטען רב נחמן עליה ש'פעיתא היא'‪ ,‬שהאשה הזאת צועקת‬ ‫בנצח ובהוד‪ ,‬שהם בחינת בינה‪ ,‬שממנה באה הנבואה‬ ‫המתקת הדינים שהוא בחי' מצות הצלת נפשות הדוחה את‬ ‫שישיבו לה הגזילה‪ ,‬שהיא הולכת וטוענת בדרך התשובה‬ ‫כל התורה‪ ,‬ועל כן ביטלו בשנה ההיא את קיום מצות סוכה‬ ‫ומתפשטת בנצח ובהוד‪.‬‬ ‫של ספי' הבינה‪ ,‬על כן טענתה שצריכים להשיב לה הגזילה‬ ‫מדין העוסק במצוה פטור מן המצוה‪.‬‬ ‫עצמה כדרך הבינה‪.‬‬ ‫וכתב הרמ"ק שסוד ושאבתם מים בששון ‪ -‬שבשמיני‬ ‫אמנם‪ ,‬ודאי שאין להוציא דברי הגמ' מפשטן שבאמת גדולי‬ ‫אך האמת שחז"ל המשיכו כבר דרך גבוהה של דרך החכמה‬ ‫עצרת הוא סוד היחוד‪ .‬אך אי אפשר להגיע ליחוד‪ ,‬שהוא‬ ‫הדור היו כל ימי חג הסוכות במרעה הבהמות והיו פטורים‬ ‫‪ -‬דרך השתיקה ‪ -‬עתים חשות‪ ,‬שעל פי דרך זו אין צריך‬ ‫גילוי אלקותו ית"ש בתחתונים‪ ,‬אלא על ידי שמחה‬ ‫מדינא מסוכה כדין שומרי בהמות‪.‬‬ ‫להשיב לה הגזילה עצמה‪ ,‬ועל כן עתה במיוחד שרב נחמן‬ ‫בהקב"ה — אף כאשר עדיין לא נגמר הדבר‪.‬‬ ‫היה מרכבה לגלות הפסק של תקנת מריש שפסק זה הוא‬ ‫עסקו בפנימיות המצווה – גילו‬ ‫פסק שמצד ספי' החכמה‪ ,‬הרי התנהג עתה בדרך זו שלא‬ ‫שהרי יש מלחמה גדולה בראש השנה ובהושענא רבה‪,‬‬ ‫חביבות גופי בנ"י‬ ‫לענות לה כלל‪ ,‬בבחי' עתים חשות כנ"ל‪.‬‬ ‫לפעול ולנצח את המלחמה של גילוי אלקות בתחתונים‪.‬‬ ‫גם שבזה שעסקו בהמתקת הדינים מעל בני ישראל הרי‬ ‫וכאשר יהודי שמח עם הקב"ה ונהנה מעצם מציאותו של‬ ‫קיימו בזה את פנימיות מצות סוכה‪ .‬כי אי' מהאריז"ל (פרע"ח‬ ‫האשה רצתה לעורר את כחו של אליעזר‬ ‫הבורא‪ ,‬ואינו מתפעל אם הצליח אם לאו — הרי זו עצמה‬ ‫שער הסוכות דרוש ד') שפנימיות דמצות סוכה היא בבחי'‬ ‫– החיצוניות של אברהם אבינו ע”ה‬ ‫ההצלחה‪.‬‬ ‫וימינו תחבקני' – התגלות גודל החיבה שיש להשם יתברך‬ ‫והאשה שצעקה שהיא נכדת אברהם אבינו ע”ה שהיו לו‬ ‫נמצא‪ ,‬שסוד עבודת הלולב הוא להמשיך דעת חדשה‬ ‫לעם סגולתו עד שמחבקים מגודל האהבה‪.‬‬ ‫ש"ח עבדים‪ ,‬איך אין משגיחים בה – הביאור על פי הנ"ל‬ ‫— דעת של ביטול‪ ,‬התקשרות ודבקות שאינה נפסקת‬ ‫ואי' בתניא (פמ"ט) 'ובנו בחרת מכל עם ולשון הוא הגוף‬ ‫דיש לומר שהיה זה ביום הראשון דסוכות‪ ,‬יום האושפיזא‬ ‫גם בעת הסתר — ולהכניס את המוחין אל תוך המידות‬ ‫החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם' – שגודל‬ ‫דאברהם אבינו ע"ה‪ .‬ובאה לצעוק בסוכת רב נחמן על‬ ‫האהבה שיש להשם יתברך לעם ישראל עד שבחר בהם‬ ‫שלקחו לה המריש וקבעוהו בסוכה‪.‬‬ ‫והמעשים‪ ,‬עד שכל מציאות האדם נעשית בטלה‬ ‫דייקא מכל אומות העולם קאי בחירה זו על גופות בני"י‪.‬‬ ‫ומבוטלת לאלקים חיים‪.‬‬ ‫אלא שבאמת בחי' דאברהם אבינו ע"ה שייכת לקו הימין ‪ -‬קו‬ ‫ע"כ גדולי הדור שעסקו לבטל הגזירות מעל גופות בנ"י‪,‬‬ ‫החסד‪ ,‬אור החכמה‪ ,‬וגם הוא האור שמאיר בכללות בכל ימי חג‬ ‫(ים החכמה תשע"ד‪ ,‬דעה חכמה לנפשך קרח תשע"ד‪,‬‬ ‫עסקו בגילוי פנימיות מצות הסוכה‪.‬‬ ‫הסוכות כידוע ש"יומם יצוה ה' חסדו' קאי על יום ראשון שהוא‬ ‫לקוטי דא"ח קדושים תשע"ד ‪ -‬סוכות תשע"ה ועוד)‬ ‫אי‬ ‫ענינים ועובדות‬ ‫מעבודת הצדיקים‬ ‫מעינות הצדיקים‬ ‫עבודת הצדיקים ‪ -‬חג הסוכות‬ ‫א‬ ‫ויש לבאר על פי המבואר בתיקוני זוהר (תיקון כ"א דף נז ע"א)‪,‬‬ ‫לארץ מכוח הסוכה‪ ,‬יוכל לפעול את אותו יחוד נשגב אף שלא‬ ‫שהסירכות באות מחמת אחיזת הסטרא אחרא בתפילות ישראל‪,‬‬ ‫בארץ ישראל עצמה‪ ,‬בלא אותה סכנה הכרוכה בו בשאר ימות‬ ‫על ידי המחשבות הזרות והפניות שבתפילה‪.‬‬ ‫השנה‪ .‬על כן ראה בימי הסוכות את העת המסוגלת ביותר לייחד‬ ‫ִ �ִּבְצְ נ ֵּוֵּעי ֶצֶ ֶֶדק‪ַּ� ַ ,‬ב ֲֲעב ַֹוַֹדת ֵֵע ֶֶר ְְך‪,‬‬ ‫ועל כן טרחו הצדיקים להכשיר את הריאות בכוחא דהיתרא‪ .‬כי‬ ‫יחוד זה‪.‬‬ ‫כאשר פסקו שהריאה כשרה‪ ,‬פסקו כן גם למעלה‪ :‬תפילות ישראל‬ ‫כשרות הן‪ ,‬ואין אחיזת הסטרא אחרא פוסלת אותן‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ְִוְִהיא ֻֻס �ָָּכתֹוֹ‬ ‫סוכה – בחינת התפילה‬ ‫ייחוד של גאולה‬ ‫והנה אשכחן בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן קמא‪ ,‬תורה מ"ח)‪,‬‬ ‫ָנָ ַַסע ֻֻסֹּכ� ָָֹתה ַוַ �ִּי ִֶֶבן לֹוֹ ֵ �‬ ‫"ֵּבית ‪ְּ�ְ -‬תִפִ ָ�ָּלה"‬ ‫בכל דור ודור היו צדיקים שכל מעייניהם היו נתונים לקרב את‬ ‫שסוכה‪ ,‬תפילה בכוח וארץ ישראל הן בחינה אחת ותלויות זו‬ ‫קץ הגלות ולהביא את הגאולה השלמה‪ ,‬ויש מהם שזכו למסור‬ ‫בזו‪ ,‬ובלשון קדשו‪ :‬כי סוכה ותפילה בכח וארץ ישראל‪ ,‬הם בחינה‬ ‫אחת‪ ,‬ותלויים זה בזה‪.‬‬ ‫סוכה של צירופי היתרים‬ ‫את נפשם ממש למען כך – כדוגמת היהודי הקדוש מפשיסחא‬ ‫צדיקי דורו העידו על הרה"ק מראפשיץ זי"ע‪ ,‬שנשמתו הייתה‬ ‫זי"ע‪ ,‬שיומא דהילולא שלו חל ביו"ט הסוכות – י"ט תשרי‪ ,‬ואשר‬ ‫ועל פי זה יש לבאר את מעשה הסבתא‪ ,‬שצעקה על כך שסוכת‬ ‫לפי המסופר עליו‪ ,‬עשה זאת בפועל ממש‪ ,‬עד כדי מסירת נפשו‬ ‫מבחינת מצות סוכה‪ .‬מצוה זו הייתה חביבה עליו ביותר‪ ,‬עד‬ ‫דכולהו רבנן היא גזולה‪ .‬שהיה זה בבחינת קטרוג הסטרא אחרא‬ ‫לקירוב הגאולה‪.‬‬ ‫שבכל ימות השנה היה עוסק בעניינה‪ :‬בכל יום היה לומד במסכת‬ ‫על תפילות ישראל‪ ,‬כאילו תפילותיהם אינן כשרות‪.‬‬ ‫סוכה‪ ,‬ועושה איזה דבר השייך לסוכה‪ ,‬ותמיד היה מזכיר את‬ ‫דהנה המאור ושמש זי"ע‪ ,‬שהיה קרוב אליו‪ ,‬גילה טפח מסוד‬ ‫שהרי רבנן‪ ,‬צדיקי הדורות‪ ,‬הם בבחינת ראשי ישראל‪ ,‬והקטרוג‬ ‫עניינה בשיחתו ומסבב את דבריו עד שהיה מגיע לדבר ממנה‪.‬‬ ‫פטירתו‪ .‬וכך מובא בשמו (בספר "עטרה לראש צדיק"‪ ,‬לנכדו של‬ ‫על סוכתם הוא קטרוג על תפילות ישראל‪.‬‬ ‫היהודי הק' פרשת ואתחנן עמ' קא)‪ ,‬שישנו יחוד נשגב‪ ,‬שעל ידו‬ ‫מאידך גיסא‪ ,‬דבר פלא סיפר הרה"ק רבי יענקעל'ע מפשעווארסק‬ ‫זי"ע בשם הגה"ק מקאלשיץ זי"ע‪ ,‬כי בחג הסוכות היה הרה"ק‬ ‫יכולים להביא את הגאולה‪ .‬אלא שיחוד זה כרוך בסכנה גדולה‬ ‫המקטרג בא לפסול – והצדיק מכשיר‬ ‫מראפשיץ יושב בסוכה שהיו בה כמה וכמה צירופי היתרים‪ ,‬כגון‬ ‫כאשר מייחדים אותו בחוץ לארץ – שכן אם לא יצליח המייחד‬ ‫לבוד‪ ,‬דופן עקומה וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫לפעול על ידו את הגאולה‪ ,‬עלול הדבר לגרום לו‪ ,‬לצדיק המייחד‪,‬‬ ‫וכן מצינו אצל כמה צדיקים‪ ,‬שבא המקטרג לקטרג על סוכתם‬ ‫להסתלק מן העולם‪.‬‬ ‫שהיא פסולה‪ ,‬והתחזקו להכשיר את סוכתם‪ .‬כדאשכחן אצל‬ ‫והדבר תמוה‪ :‬מי שהיה קשור כל כך למצות סוכה‪ ,‬דווקא‬ ‫רבינו הבעש"ט הק' זי"ע (בעש"ט על התורה‪ ,‬ח"ב‪ ,‬סוכות‪ ,‬אות‬ ‫כשתבוא מצוה זו לידו יקיימנה באופן כזה שהייתה סוכתו זקוקה‬ ‫ואמר שהוא חושש על היהודי הקדוש זי"ע‪ ,‬שעבודתו היא בדרך‬ ‫א')‪ ,‬וכן מובא בספר משנה לחם להרה"ק מסקאליע‪( ,‬בהקדמת‬ ‫לכמה וכמה צירופי היתרים כדי להכשירה כל עיקר‪ .‬אתמהה‪.‬‬ ‫של "נצחנות"‪ ,‬ועל כן‪ ,‬אף שיודע הוא את הסכנה שבדבר — ימסור‬ ‫בן המחבר דף ו' ע"ב)‪ ,‬על הרה"ק מקאמרנא זי"ע‪ ,‬שבאו לטעון‬ ‫את נפשו לייחד את הייחוד הזה בחוץ לארץ‪ .‬ואכן‪ ,‬כך היה‪:‬‬ ‫שסוכתו פסולה לשיטת הפנים מאירות (עי' שערי תשובה‪ ,‬סי'‬ ‫תרכ"ז‪ ,‬סק"ג)‪.‬‬ ‫תקנת מריש – כשהגזול נעשה כשר‬ ‫היהודי הקדוש מסר את נפשו על הייחוד באמצע יו"ט סוכות‪,‬‬ ‫ובחד קטירא איתקטר‪ ,‬טיהר עצמו בסילודין ועלה למרום‪.‬‬ ‫ונראה לבאר זאת בהקדם סוגיית הגמרא בסוכה (לא ע"א)‪ ,‬בנידון‬ ‫ולכאורה תמוה‪ :‬מפני מה סיבב השי"ת שהצדיקים ישבו דווקא‬ ‫בסוכה שהיה מקום לפקפק בכשרותה‪.‬‬ ‫אשה זקנה‪ ,‬שעבדי ריש גלותא גזלו קורות מביתה ובנו מהן את‬ ‫סוכתם‪ .‬באה האשה לפני רב נחמן והתלוננה על כך‪ ,‬ואף צעקה‪:‬‬ ‫מדוע דווקא בחג הסוכות‬ ‫אלא שכאשר הסוכה היא בחינת תפילה‪ ,‬הרי הפסול והקטרוג‬ ‫ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי‪.‬‬ ‫לאחר שנתבאר גודל הייחוד וגודל הסכנה שבו‪ ,‬השאלה עולה‬ ‫שעליה הם רמז לקטרוג הסטרא אחרא על תפילות ישראל‪ .‬ועל‬ ‫מאליה‪ :‬מפני מה השתדל היהודי הקדוש לייחד אותו דווקא ביום‬ ‫לאחר שלא שתו ליבם לצעקותיה‪ ,‬חזרה וצעקה לפניו‪ :‬איתתא‬ ‫כן‪ ,‬דווקא כאשר מתעורר הקטרוג‪ ,‬מתגלה עבודת הצדיק —‬ ‫טוב של סוכות‪ ,‬מכל שאר הזמנים‪ .‬מה יש בימי הסוכות‪ ,‬שראה‬ ‫דהוה ליה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי‪ ,‬צווחה קמייכו ולא‬ ‫להחזיק בכוחא דהיתרא ולהכשיר את הסוכה‪.‬‬ ‫בהם את הזמן המוכשר לפעול על ידם את הגאולה‪.‬‬ ‫אשגחיתו בה‪.‬‬ ‫ובזה פועל הוא למעלה להסיר את אחיזת המקטרג ולהכשיר את‬ ‫כלומר‪ ,‬אביה היה אדם עשיר‪ ,‬שהיה לו שלוש מאות ושמונה עשר‬ ‫תפילות ישראל‪.‬‬ ‫עבדים‪ ,‬ואף על פי כן לא הייתה דרכה לבקש דבר‪ .‬עתה באה‬ ‫הסוכה – בחינת ארץ ישראל‬ ‫לצעוק על הגזלה‪ ,‬ואף על פי כן אמר לה רב נחמן‪ :‬פעיתא היא דא‪,‬‬ ‫ונראה לומר תשובה בדבר‪ ,‬דהנה מדברי ה"מאור ושמש" הנ"ל‬ ‫קטרוג הסבתא על תפילת אברהם סבא‬ ‫ואין לה אלא דמי עצים בלבד‪.‬‬ ‫עולה‪ ,‬שעיקר הסכנה שבייחוד זה היא כאשר מייחדים אותו בחוץ‬ ‫ועל פי זה יש לבאר גם את צעקת הסבתא‪ ,‬שהזכירה את שי"ח‬ ‫וצריך ביאור‪ :‬מה עניין הזכרת שלוש מאות ושמונה עשר העבדים‬ ‫לארץ; וממילא משמע שבארץ ישראל אין באותה מידה סכנה‬ ‫העבדים של אברהם אבינו (בראשית יד יד; רש"י סוכה ל"א ע"א)‪.‬‬ ‫שהיו לאביה‪ ,‬ומה שייכות יש לכך לטענתה‪ .‬וכן‪ ,‬מפני מה לא‬ ‫בייחוד זה‪.‬‬ ‫והיה בדבריה קטרוג על תפילות ישראל‪ ,‬כאילו רק לאברהם‬ ‫השגיח בה רב נחמן ואף כינה אותה "פעיתא"‪.‬‬ ‫וידוע בספה"ק שמצות הסוכה קשורה הרבה עם ארץ ישראל‬ ‫אבינו‪ ,‬שיסד את תפילת שחרית‪ ,‬הייתה שלימות התפילה‪.‬‬ ‫ועוד יש להבין‪ :‬מפני מה סיבב הקב"ה שכולהו רבנן ישבו בסוכה‬ ‫(וכדאיתא בליקוטי מוהר"ן‪ ,‬תורה מ"ח ועוד)‪ ,‬וכמרומז בקרא‬ ‫וזה נרמז ב"שי"ח עבדים"‪ ,‬כי שי"ח הוא לשון שיחה‪ ,‬ו"אין שיחה אלא‬ ‫שנבנתה מקורות גזולות‪ ,‬ונצרכו להכשירה בתקנה מיוחדת —‬ ‫ּוְמעֹוָנָ תֹו ְְב ִִצּיֹון" (תהלים עו ג) – המקשר בפירוש‬ ‫"ַוַ ְיְ ִִהי ְְבָׁשֵׁלֵ ם ֻֻסּכֹו‪ְ ,‬‬ ‫תפילה" (ברכות כ"ו ע"ב; עבודה זרה ז' ע"ב)‪ .‬היינו‪ ,‬שאצל אברהם‬ ‫תקנת מריש (גיטין נה ע"ב)‪.‬‬ ‫בין ה'סוכה' לבין 'ציון'‪.‬‬ ‫היו התפילות בשלימות; ואילו כאן‪ ,‬בסוכת דכולהו רבנן‪ ,‬באה היא‬ ‫יתרה מזו‪ :‬מובא בספה"ק‪ ,‬בדברי הגר"א זי"ע ועוד‪ ,‬שהסוכה וארץ‬ ‫לקטרג שהסוכה גזולה ופסולה‪ ,‬כביכול‪ ,‬ואין התפילות כשרות‪.‬‬ ‫כוחא דהיתרא – להכשיר את תפילות ישראל‬ ‫ישראל הן שתי המצוות היחידות שהאדם נכנס אליהן עם כל‬ ‫גופו בשלימות‪ ,‬עם בגדיו‪ ,‬כליו‪ ,‬חפציו וענייניו — וכולם נכנסים‬ ‫ורב נחמן השיג מיד‪ ,‬שהסבתא אינה סתם אשה הבאה לטעון על‬ ‫וסופר‪ ,‬שכאשר הוציא הגה"ק המהרש"ם מבערזאן זצ"ל את‬ ‫כשרות הסוכה‪ ,‬אלא נעשתה מרכבה למקטרג העליון‪ ,‬המקטרג‬ ‫בתוך המצוה‪ .‬שהרי מצוה לישב בסוכה עם כל כליו‪ ,‬ולעשות‬ ‫ספרו הראשון על הלכות טריפות בעודנו צעיר לימים‪,‬‬ ‫בה עיקר דירתו לאכילה‪ ,‬לשתייה ולשינה וכו'; וכן הוא במצות‬ ‫על תפילות ישראל‪.‬‬ ‫כתב בו קולות רבות‪ .‬כאשר יצאו עליו עוררים‪ ,‬אף מגדולי‬ ‫ארץ ישראל‪.‬‬ ‫ולכן לא השגיח בה בתחילה‪ ,‬כדי לבטל את הקטרוג‪ .‬וכאשר‬ ‫הדור‪ ,‬הוצרך לבאר לפני הרה"ק משינאווא זי"ע‪ ,‬כי קיבל‬ ‫הוסיפה לקטרג‪ ,‬אף ביזה אותה ואמר‪" :‬פעיתא היא דא"‪ .‬כי יש‬ ‫מרבו‪ ,‬הרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע‪ ,‬הוראה לחדש קולות‬ ‫זמנים שהדרך להכניע את הסטרא אחרא היא על ידי שמבזים‬ ‫בהלכות טריפות‪ .‬וכן היתה דרכם של צדיקי בית בעלזא‬ ‫הסוכה – ארץ ישראל המאירה בחוץ לארץ‬ ‫אותה ואין נותנים מקום לדבריה‪ .‬ואחר כך הכשיר רב נחמן את‬ ‫לפסוק בעצמם בסירכות הריאה‪ ,‬ולהקל ולהכשיר בהן ככל‬ ‫לאור זאת אפשר לומר‪ ,‬שהיהודי הקדוש קיווה וסבר כי בימי‬ ‫הסוכה — ובזה פעל להכשיר את תפילות ישראל‪.‬‬ ‫האפשר‪ ,‬על פי דקדוק הדין‪.‬‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬בהיות בחינת קדושת ארץ ישראל מאירה גם בחוץ‬ ‫בסייעתא דשמיא ובהודאה להשי"ת‬ ‫בסייעתא דשמיא ובהודאה להשי"ת‬ ‫מעומקא דליבא שלוחה בזאת ברכת מזל טוב‬ ‫מעומקא דליבא שלוחה בזאת ברכת מזל טוב‬ ‫יצא לאור הגיליון הנפלא להתענג בשפת האידיש‬ ‫יצא לאור עולם הספר הנפלא‬ ‫מתורתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫ים החכמה ‪ -‬שולחן ארוך ח"א‬ ‫שליט"א‬ ‫להרה"ח ר' אברהם חיים מנדלוביץ‬ ‫שליט"א‬ ‫להרה"ח ר' יעקב ישראל ביסמוט‬ ‫ההוגה ימים ולילות בכתיבת ועריכת שיעורים מכ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫ההוגה ימים ולילות בכתיבת ועריכת שיעורי הקבלה מכ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫בעזה"י ייצא מידי שבוע‬ ‫פנימיות ההלכה בדרכי החסידות והקבלה‬ ‫כדי להיות מוקד הפצה בארץ ישראל ובחו"ל‬ ‫לרגל אירוסי בנו למזל"ט ובשטו"מ‬ ‫לרגל הכנס בנו יוסף שלום ני"ו לעול תורה ומצוות‬ ‫ניתן להשיג בביהמ"ד תורת חכם‬ ‫ניתן להשאיר הודעה במערכת ממעינות הי"ם שלוחה ‪4‬‬ ‫ובחנויות הספרים המובחרים‬ ‫יה"ר שיראה מהם ומכל יוצאי חלציו רוב נחת דקדושה‬ ‫יה"ר שיזכה לראות ממנו ומכל יוצאי חלציו רוב נחת דקדושה‬ ‫‪073-383-14-45‬‬ ‫הפצה בארה"ב שירה‬ ‫המברכים מוסדות תורת חכם‬ ‫המברכים מוסדות תורת חכם‬ ‫מערכת‬ ‫‪073-383-14-45‬‬ ‫שמיעת מוקדי הפצה שמיעת שיעורים‬ ‫מכ"ק אדמו"ר שליט"א הצטרפות‬ ‫למוקדי הפצה שותפות ותרומות‬