gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חלקינו בתורתיך · Chelkeiny Besoirosaicho — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: חלקינו בתורתיך · Chelkeiny Besoirosaicho

שבוע: סוכות (2026-09-21)

חלקינו בתורתיך · Chelkeiny Besoirosaicho — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד‬ ‫הק ןוילג • שנה ג'‬ ‫תוכוס‬ ‫תשפ"ז לפ"ק‬ ‫הוצאה לאור‬ ‫חידושי תורה‬ ‫של בעלי בתים‬ ‫העושים תורתם‬ ‫קבע ומלאכתם‬ ‫עראי‬ ‫מדור תורתם קבע‬ ‫בשער התורה‬ ‫מבוא‬ ‫וביותר בא הדבר לידי ביטוי במלוא הדרה‬ ‫שלקחו אתרוג באלף זוז‬ ‫נענועי הלולב פותחת שערי תשובה‬ ‫בימי המלחמה הנוראה כאשר החשך כיסה‬ ‫ארץ ועם ישראל היו נתונים בצרה ובשביה‬ ‫להודיעך כמה מצות‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר (ויקרא כג‪ ,‬מ)‪.‬‬ ‫ודרשו במדרש‪" :‬וכי ראשון הוא‪ ,‬והלא יום חמשה עשר‬ ‫באופן מבהיל ואיום שלא היתה כזאת מעולם‪,‬‬ ‫חביבות עליהן‬ ‫הוא‪ ...‬אלא ראשון הוא לחשבון עונות" (תנחומא‪ ,‬אמור סימן‬ ‫שכאשר התקרב ובא מועד החג הסוכות‬ ‫כב; ועיין קדושת לוי‪ ,‬פרשת האזינו‪ ,‬ד"ה ונראה לתרץ)‪ .‬ויש להבין‬ ‫והבחינו שבדרך הטבע אין מבוא להיות להם‬ ‫אחת מהמצוות היקרות והחביבות על‬ ‫שייכות חשבון העוונות למצות ארבעת המינים‪ ,‬שנרמז‬ ‫ד' מינים לנענע בהם‪ ,‬השקיעו כל השתדלותם‬ ‫ישראל עד למאוד הוא מצות הנענועים עם‬ ‫ענין זה דוקא בפסוק "ולקחתם לכם"‪.‬‬ ‫ברוב מרץ והתמסרות להשיג באיזה אופן ד'‬ ‫הד' מינים‪ ,‬וכמו שכתב בספר שיחות הר"ן (אות‬ ‫מינים‪ ,‬כי איך אפשר לעבור את חג הסוכות‬ ‫קכו) מהרה"ק ר' נחמן מברסלב זי"ע – יודה"ל‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬כי בנטילת ארבעת המינים אנו מודים‬ ‫ח"י תשרי ב' דחוה"מ סוכות – וזה לשונו‪ ,‬ספר‬ ‫מבלי לקיים מצות ד' מינים החביבה‪ ,‬והגם‬ ‫במלכותו יתברך‪ ,‬וממנה גופא נפתח לנו פתח למחילת‬ ‫הרבה מן האתרוג ואמר שאין אנו יודעים כלל‬ ‫שברור שהיו כולם בגדר אונס גמור והיו‬ ‫עוונות‪ ,‬וכמו שיתבאר‪.‬‬ ‫גודל יקרת מעלת מצות אתרוג‪ ,‬והרי אנו רואין‬ ‫פטורים מלקיים מצוה זו כמו שהיו פטורים‬ ‫ונקדים דברי הישמח משה (פרשת האזינו‪ ,‬ד"ה באופן אחר‬ ‫גם מכל המצוות החמורות כדין אונס רחמנא‬ ‫שישראל מפזרים ממון הרבה בשביל מצוה זו‪,‬‬ ‫נראה לבאר הסמיכות)‪ ,‬שביאר סמיכות אמירת "אבינו מלכנו‬ ‫פטרי' וכדין פקוח נפש הדוחה כל המצוות‬ ‫יותר מעל שאר מצוות‪ ,‬ובודאי לא על חנם הוא‪,‬‬ ‫חטאנו לפניך" לאמירת "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא‬ ‫שבתורה‪ ,‬עם כל זה לא יכלו להשלים עם מצב‬ ‫מסתמא מצוה זו הוא יקרה מאד מאד אשר‬ ‫אתה"‪ .‬דלכאורה‪ ,‬לאחר שהתוודינו "חטאנו לפניך"‪,‬‬ ‫כזה שלא להיות להם אתרוג‪ ,‬ואלפי יהודים‬ ‫אין לשער רק שאין אנו יודעין גודל מעלתה‪,‬‬ ‫היה ראוי לבקש מיד מחילה וסליחה‪ ,‬ומה ענין הזכרת‬ ‫פשוט מסרו נפשם במלוא מובן המלה כדי‬ ‫אפשר אם היו יודעין גודל מעלת מצוה זו היו‬ ‫מלכותו לכאן‪.‬‬ ‫לקיים המצוה היקרה הלזו‪.‬‬ ‫עושים מה שהיו עושים בשביל מצוה זו‪ ,‬כי‬ ‫אלא שכבר הקשו‪ ,‬היאך מועילה תשובה לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫ישראל עם קדוש הם חכמים וקשה להטעותם‪,‬‬ ‫והלא אמרו חז"ל‪" :‬מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול"‬ ‫וכמו שסיפר הגרי"ז מבריסק זצ"ל – יודה"ל‬ ‫ובודאי כשהם מפזרים ממון הרבה בשביל‬ ‫(קידושין לב‪ ,):‬וכל שכן מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ .‬וכתב‬ ‫ערב יום כיפור – מה דבדידי' הוה עובדא‪,‬‬ ‫מצוה זו לא לחנם הוא‪ .‬ועוד האריך בספור זה‬ ‫לבאר בזה‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫שקודם שנמלט מגיא התופת לארץ ישראל‬ ‫והפליג מאד במעלת מצות אתרוג עכ"ל‪.‬‬ ‫היה בעיר ווארשא‪ ,‬ובחג הסוכות הראשון אחר‬ ‫"ונמתיק הדברים‪ ,‬דבשלמא מלך בשר ודם אין‬ ‫פרוץ המלחמה שנת ת"ש היה מצב של בהלה‬ ‫וספרי קורות הדורות מלאין על כל גדותם‬ ‫המלכות שלו‪ ,‬דאין מלכותו מלכות עולם‪ ,‬ומאן דפגים‬ ‫עד למאוד‪ ,‬שבחודש הראשון אחר כניסת‬ ‫בסיפורים על יהודים – בני עלי' כפשוטי עם‬ ‫בכבוד המלוכה הוא פוגם בכבוד כל המלכים שהיו‬ ‫הנאציס ימ"ש לפולין – ביום י"ז אלול תרצ"ט‬ ‫– שחסכו מממונם לקבוץ פרוטה לפרוטה‬ ‫ושיהיו‪ ,‬לכך אינו ביד זה שהוא עתה למחול‪ .‬אבל השי"ת‬ ‫– עדיין ניסו חיילי פולין את מזלם ללחום עם‬ ‫כדי לקנות בזה אתרוג נאה ומהודר‪ ,‬אף שהיו‬ ‫דמלכותו מלכות עולם ושלטנות דר ודר‪ ,‬המלכות שלו‬ ‫הכובשים והיו מבול של פצצות משני הצדדים‬ ‫יכולים לרכוש להם אתרוג כשר כדת וכהלכה‬ ‫הוא כאמרנו כי המלכות שלך הוא‪ ,‬לכך יכול למחול‪".‬‬ ‫והחריבה את העיר ווארשא‪ ,‬עד ערב סוכות‬ ‫בדמים מועטים‪ ,‬לא רצו לוותר על האתרוג‬ ‫ומבאר שם‪ ,‬דזהו שאנו אומרים‪" :‬אבינו מלכנו חטאנו‬ ‫שאז נכנעו הצבא הפולני והמדינה נפלה תחת‬ ‫המהודר‪ ,‬וקמצו מלחמם הדל כדי לפזר ממון‬ ‫לפניך"‪ ,‬וכוונתנו לבקש מחילה; אך כיון שאנו קוראים‬ ‫הנאציס‪ ,‬וכמובן שבתוך מצב כזה לא היה שום‬ ‫על האתרוג‪ ,‬וכמאמר חכמינו ז"ל במסכת‬ ‫אותו "מלכנו"‪ ,‬הרי יש מקום לשאול היאך ימחול על‬ ‫אפשרות להשיג ד' מינים‪ .‬אבל הגרי"ז מבריסק‬ ‫סוכה (דף מא‪ ):‬למה לי למימר שלקחו באלף זוז‬ ‫כבודו‪ .‬לכך אנו מוסיפים מיד‪" :‬אבינו מלכנו אין לנו מלך‬ ‫הצליח בדרך לא דרך להשיג ד' מינים‪.‬‬ ‫להודיעך כמה מצות חביבות עליהן‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ב׳‬ ‫המשך בעמוד ב׳‬ ‫הגליון נתנדב לעילוי נשמת הרה"ח ר' עוזר ב"ר זרח גליק ז"ל ‪ -‬ממקורבי רבינו זי"ע ‪ -‬יארצייט ח' תשרי‬ ‫מבוא בשער התורה‬ ‫מדור תורתם קבע‬ ‫המשך מעמוד א׳‬ ‫המשך מעמוד א׳‬ ‫ויהי בליל א' דיום טוב הכיר בפני יהודי א' משכיניו‬ ‫אלא אתה"‪ ,‬לעולם ולעולמי עולמים‪ ,‬וממילא בידו למחול‪ .‬ובזה מפרש גם סמיכות הכתובים‪:‬‬ ‫כי פניו נפולות‪ ,‬וכמובן שלא היה צורך להקשות‬ ‫"מעולם ועד עולם אתה אל" — ולפיכך "תשב אנוש עד דכא" (תהלים צ‪ ,‬ב–ג)‪ ,‬כי מלכותו שלו ובידו‬ ‫הקושיא מדוע פניכם רעים היום‪ ,‬בעמדם במצב כזה‬ ‫לקבל את השבים‪ .‬עכת"ד‪.‬הרמז שבתוך העון‬ ‫שאלפי יהודים כבר נהרגו רח"ל והבתים נחרבו‪ ,‬אבל‬ ‫ולפי דבריו יש לומר רמז נאה בנוסח שאנו אומרים ביום הקדוש‪" :‬אנו מלאי עון ואתה מלא‬ ‫הרב מבריסק התחיל לדבר על לב היהודי כי חג ה'‬ ‫רחמים" (סדר הסליחות ליום הכיפורים‪" ,‬כי אנו עמך")‪ .‬כי תיבת עו"ן היא ראשי תיבות ע׳וז ו׳ממשלה נ׳צח;‬ ‫לנו היום והוא יום שמחתינו ועלינו להשתדל להסיח‬ ‫והיינו‪ ,‬שעוזו וממשלתו יתברך נצחיים‪ ,‬הוא היה הוה ויהיה‪ ,‬ומלכותו קיימת לעד‪.‬‬ ‫דעת ממצבינו כדי לקיים מצות ושמחת בחגך כדת‬ ‫וכדין‪ ,‬אבל עד מהרה התברר כי לא המצב הגשמי‬ ‫וזהו שנרמז ב"מלאי עון"‪ :‬שתיבת עו"ן הוא ראשי תיבת ע'וז ו'ממשלה נ'צח והוא רמז שאף‬ ‫הדאיבה את נפשו של אותו יהודי‪ ,‬אלא הסיח את‬ ‫שחטאנו לפני מלכנו‪ ,‬הרי מלכותו שלו היא לעולם‪ ,‬ובידו למחול לנו‪ .‬נמצא שבתוך הזכרת העו"ן‬ ‫דאגתו באזני הרב לאמר איך אשמח בחג בשעה‬ ‫גופא טמונה התקוה למחילה‪" :‬ואתה מלא רחמים"‪.‬‬ ‫שאין לי ד' מינים‪ ,‬כאשר שמע הרב את כאב לבו ענה‬ ‫ומעתה יומתק ענין זה במצות ארבעת המינים‪ .‬אמרו חז"ל בטעם הנענועים‪" :‬מוליך ומביא למי‬ ‫לו ואמר אם כן תנוח דעתך‪ ,‬כי יש אתי ד' מינים ותוכל‬ ‫שהארבע רוחות שלו‪ ,‬מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו" (סוכה לז‪ .):‬נמצא‪ ,‬שבנענועי הלולב‬ ‫לנענע עמו למחר בשמחה רבה‪.‬‬ ‫לששת הקצוות אנו מודים כי כל העולם שלו וממליכים אותו על הכל‪ .‬ומאחר שמלכותו יתברך‬ ‫והנה בבוקרו של יום טוב הראשון של חג‪ ,‬עוד‬ ‫קיימת לעולם‪ ,‬הרי בידו למחול ולקבל תשובתנו‪.‬‬ ‫טרם האיר השחר‪ ,‬שמע הרב מבריסק רעש של‬ ‫וזהו שרמזו‪" :‬ולקחתם לכם ביום הראשון" — "ראשון לחשבון עוונות"‪ .‬בשעה שישראל‬ ‫אנשים לפני פתח הבית‪ ,‬והדבר היה לו לתמהון כי‬ ‫נוטלים ארבעת המינים ומודים במלכותו יתברך‪ ,‬יש מקום להתבונן גם ב"חשבון" אותיות עו"ן‪,‬‬ ‫היה פקודה חמורה מאת הרשעים שאסור לצאת‬ ‫הרומזות לעוז וממשלה נצח‪ .‬ומתוך כך מתמתק חשבון העוונות‪ ,‬כי מתגלה הטעם שבידו יתברך‬ ‫לשוק קודם אור היום‪ ,‬וכאשר פתח את הדלת ראה‬ ‫למחול עליהם‪ .‬אותה מלכות שאנו מקבלים עלינו בנענועים‪ ,‬היא הנותנת לנו פתח לשוב לפניו‬ ‫לפליאתו תור ארוך של מאות אנשים המחכים לקיים‬ ‫(הרה"ח ר׳ חיים בער אדלער הי"ו)‬ ‫ולהתרצות אליו‪.‬‬ ‫מצות ד' מינים‪ ,‬אותו יהודי הפיץ את השמועה‬ ‫שעשתה לה כנפים מפה לאוזן כי הרב מבריסק יש‬ ‫לו ד' מינים‪ ,‬והיהודים לא הרהרו כלום ולא הביטו‬ ‫בצל הסוכה נהפכים העוונות לזכיות‬ ‫על הסכנת נפשות הכרוך בדבר‪ ,‬אלא רגליהם נשאה‬ ‫"יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ" (בראשית יח‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫אותם ורצו אל בית הרב כדי לחטוף מקום לקיים‬ ‫המצוה תיכף בהאיר היום‪.‬‬ ‫ובמדרש (בראשית רבה מח‪ ,‬י)‪" :‬אתה אמרת והשענו תחת העץ‪ ,‬חייך שאני פורע לבניך וכו׳‪( ,‬תהלים‬ ‫קה) פרש ענן למסך‪ ,‬הרי במדבר‪ .‬בארץ מנין‪( ,‬ויקרא כג) בסוכות תשבו שבעת ימים‪ .‬לעתיד לבוא‬ ‫כמובן שהשוטרים שראו את המצב הזדעקו על‬ ‫מנין‪ ,‬שנאמר (ישעיה ד) וסוכה תהיה לצל יומם מחורב"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ההמון ובצעקות מטורפות ומכות אכזריות פיזרו‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מה ענין הישיבה תחת העץ למצות סוכה‪ ,‬והרי שנינו "העושה סוכתו תחת האילן‬ ‫כל הציבור שהעיזו לעבור על פקודתם‪ ,‬אבל אחרי‬ ‫כאילו עשאה בתוך הבית" (סוכה ט‪ ,):‬ונמצא שהאילן פוסל את הסוכה‪ .‬ונראה לבאר בדרך דרוש‪,‬‬ ‫זמן קצר שבו כל הציבור והתקבצו עוד הפעם אצל‬ ‫כי דוקא בהכשר הסוכה שתחת האילן טמון לימוד זכות על ישראל‪ ,‬לבטל את עוונותיהם ולהפכם‬ ‫דלת הרב כדי לקיים מצות ד' מינים במסירת נפש‪,‬‬ ‫לזכיות‪ ,‬כאשר יבואר‪.‬‬ ‫וסיים על זה הרב מבריסק בעדותו המרגשת לאמר‪,‬‬ ‫מה נהדר היה המראה לראות כי מים רבים לא יוכלו‬ ‫ונקדים דבריו הידועים של סניגורן של ישראל‪ ,‬הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬בספרו קדושת לוי‬ ‫לכבות אהבת המצות מלבות בני ישראל ונהרות‬ ‫(פרשת האזינו‪ ,‬ד"ה ונראה לתרץ)‪ ,‬על הכתוב "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" (ויקרא כג‪ ,‬מ)‪,‬‬ ‫לא ישטפוה‪.‬‬ ‫ודרשו חז"ל‪" :‬ראשון לחשבון עוונות" (תנחומא‪ ,‬אמור כב; ויקרא רבה ל‪ ,‬ז)‪ .‬ולכאורה‪ ,‬מה ענין חשבון‬ ‫העוונות לחג הסוכות‪.‬‬ ‫וידוע שכמו כן היה אצל רבינו הק' מסאטמאר זי"ע‬ ‫בשנת תש"ד שלא היה בנמצא בכל מדינת אונגארן‬ ‫וביאר‪ ,‬כי בימי ראש השנה ויום הכיפורים עוסקים בני ישראל בתשובה ומעשים טובים מיראת‬ ‫אלא ד' אתרוגים‪ ,‬בעיר סאטמאר‪ ,‬גרויסווארדיין‪,‬‬ ‫הדין‪ ,‬ואילו בחג הסוכות‪ ,‬כשמקיימים מצוות סוכה ולולב בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬מתעוררים לתשובה‬ ‫ראצפערט‪ ,‬בודאפעסט‪ ,‬ורבינו זי"ע הוצרך לעזוב‬ ‫מאהבה‪ ,‬שעל ידה נעשים הזדונות כזכיות (יומא פו‪ .):‬וזהו "ראשון לחשבון עוונות"‪ ,‬כי עתה מונה‬ ‫את עיר סאטמאר מחמת הסכנה שארבה לו שם‪,‬‬ ‫הקב"ה אף את העוונות‪ ,‬שכל עוון שנהפך לזכות מרבה את זכיותיהם של ישראל‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫אבל לא רצה לעזוב את העיר בלי אתרוג‪ ,‬על כן‬ ‫לא לקח עמו את האתרוג ונסע לגרויסווארדיין‬ ‫ששם היה אתרוג אצל כ"ק אדמו"ר בעל אמרי חיים‬ ‫אתרוגי חדרה‬ ‫מוויזניץ זצ"ל‪ ,‬כשהגיע לשם וראה את האתרוג אמר‬ ‫שהאתרוג שהניח בסאטמאר היה יותר הדר מאתרוג‬ ‫לפני עשרות שנים היו מצויים בשוק אתרוגים רבים מחדרה‪ ,‬שנודעו בשם "אתרוגי אורדיינג"‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬על כן שלחו שליח להביא את האתרוג‪ ,‬ואכן‬ ‫בתחילה אסרום מחמת שלא היתה בידם מסורת ברורה על כשרותם‪ ,‬אולם לאחר מכן הורה‬ ‫הסכימו שהוא הדר יותר‪ ,‬והחליפו והשאירו שם‬ ‫הגאון רבי פנחס עפשטיין זצ"ל‪ ,‬יחד עם חברי בית דינו‪ ,‬הגאון רבי דוד יונגרייז והגאון רבי ישראל‬ ‫האתרוג של סאטמאר ושלחו לסאטמאר האתרוג‬ ‫יצחק רייזמן זצ"ל‪ ,‬להכשירם לברכה‪ .‬לדעתם היו אתרוגים אלו בחזקת בלתי מורכבים‪ ,‬והיתה‬ ‫שהיה בגרויסווארדיין‪.‬‬ ‫עליהם מסורת שאין בהם חשש הרכבה‪ .‬על פי הוראתם נהגו בעדה החרדית להעניק להם הכשר‪.‬‬ ‫והיות שהיתה זו האתרוג היחידי בכל העיר ואלפי‬ ‫לעומתם‪ ,‬מסופר בשם הגאון החזון איש זצ"ל‪ ,‬שכאשר שאלו הרב יצחק שכטר אם אתרוגים‬ ‫יהודים המתינו והשתוקקו לברך עליו בנענוע בעלמא‬ ‫אלו כשרים לברכה‪ ,‬השיבו בלשון בדרך צחות‪" :‬כשר לברכת בורא פרי העץ"‪ ,‬ולא סמך עליהם‬ ‫(עובדות והנהגות‪ ,‬במדורים על החזון איש ועל הגאון רבי פנחס עפשטיין; וראה‬ ‫לענין ברכת המצוה‪.‬‬ ‫לצאת חובת המצוה החביבה‪ ,‬הוצרכו להתחיל כבר‬ ‫תשובות והנהגות ח"א סי׳ שפא)‪.‬‬ ‫מהעלות השחר‪ ,‬הרה"ק מוויזניץ זצ"ל התנה שהוא‬ ‫‪2‬‬ ‫מבוא בשער התורה‬ ‫מדור דבר בעתו‬ ‫המשך מעמוד ב׳‬ ‫המשך מעמוד ב׳‬ ‫רוצה לברך עליו בראשון שלא יצטרך להזדקק‬ ‫והנה בספר ברית שלום (פרשת כי תשא‪ ,‬הובא בארץ חמדה‪ ,‬פרשת כי תבוא‪ ,‬אות ב) פירש בדרך דרוש מאמר‬ ‫לדיני מתנה על מנת להחזיר‪ ,‬ואחר כך הביאו‬ ‫חז"ל שהקב"ה "מעביר ראשון ראשון" (ראש השנה יז‪ ,).‬על פי דין "ראשון ראשון בטל"‪ .‬ענינו של דין‬ ‫האתרוג לרבינו זצ"ל אבל לא רצה לברך עליו‬ ‫זה הוא‪ ,‬שכאשר נופל איסור לתוך היתר מעט מעט‪ ,‬כל חלק הנופל מתבטל בשעת נפילתו‪ ,‬קודם‬ ‫קודם הנץ החמה‪ ,‬וסיפר הרה"ק ר' יהודה'לע‬ ‫שנפל החלק שלאחריו‪ ,‬כפי פרטי הדין המבוארים במקומם (עבודה זרה עג‪ ;.‬שו"ע יו"ד סי׳ קלד סעי׳ א)‪.‬‬ ‫מזשיקוב זצ"ל שהיה אז בעיר גרויסווארדיין‬ ‫וכעין זה נוהג הקב"ה בחסדו עם ישראל‪ .‬כשזכיותיו ועוונותיו של אדם שקולים‪ ,‬אילו היו כל‬ ‫אצל חותנו האמרי חיים זצ"ל‪ ,‬וכיון שהקפיד‬ ‫העוונות באים כאחד כנגד הזכיות‪ ,‬לא היה כאן רוב זכיות לבטלם‪ .‬מה עושה הקב"ה‪ ,‬מצרף תחילה‬ ‫בכל השנים לברך על הלולב תיכף בהנץ החמה‪,‬‬ ‫את כל הזכיות‪ ,‬ואחר כך מעביר לתוכן את העוונות אחד אחד‪ .‬כל עוון בפני עצמו מועט הוא כנגד‬ ‫הלך לאכסניית רבינו זי"ע שהיה בבית הרה"ח ר'‬ ‫רוב הזכיות‪ ,‬ומיד כשהוא נכנס לתוכן הרי הוא מתבטל‪ ,‬וכן העוון שלאחריו‪ ,‬עד שמתבטלים כולם‪,‬‬ ‫ליפא לעפקאוויטש ע"ה‪ ,‬והפליא מדריגת רבינו‬ ‫עכת"ד‪ .‬וזהו שאנו אומרים בסליחות‪" :‬מעביר ראשון ראשון‪ ,‬מרבה מחילה לחטאים"‪ ,‬שעל ידי‬ ‫שכאשר הביאו לו הד' מינים והניחם על השלחן‬ ‫שמעבירם ראשון ראשון‪ ,‬מתרבה המחילה עד שנמחים כל העוונות‪.‬‬ ‫כדי להמתין עד הנץ החמה לא היה ניכר על צורת‬ ‫קדשו בחיצוניות כלום‪ ,‬שהמתיק סוד שיח עם‬ ‫אלא שלפי דרך זו יש להקשות‪ ,‬הרי "אין מבטלין איסור לכתחילה" (שו"ע יו"ד סי׳ צט סעי׳ ה)‪ ,‬והיאך‬ ‫האנשים על דא ועל הא‪ ,‬אבל ברגע שהגיע זמן‬ ‫מעביר הקב"ה את העוונות לתוך הזכיות בכוונה תחילה כדי לבטלם‪.‬‬ ‫הנץ לקח הד' מינים בידו ובירך ועשה הנענועים‬ ‫אמנם פתח לדבר מצינו בדיני סוכה‪ .‬דהנה שנינו במשנה (סוכה ט‪" :):‬העושה סוכתו תחת האילן‬ ‫בהתלהבות עצומה‪ ,‬ואמר שהוא הרגיש כל הזמן‬ ‫כאילו עשאה בתוך הבית"‪ .‬ובגמרא אמרו‪" :‬אמר רבא‪ ,‬לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו‪,‬‬ ‫שאף שמשוחח עם האנשים מכל מקום בפנימיות‬ ‫אבל חמתו מרובה מצלתו כשרה"‪ .‬והקשו‪" :‬וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי‪ ,‬הא קא מצטרף סכך‬ ‫מחשבתו הרי הוא מכין עצמו להמצוה‪ ,‬ואכן היה‬ ‫פסול בהדי סכך כשר"‪ ,‬ותירצו‪" :‬אמר רב פפא‪ ,‬בשחבטן"‪ .‬ופירש רש"י‪ ,‬שהשפיל את ענפי האילן‬ ‫תיכף ומיד מוכן ומזומן בשלהבת אש קודש‪ .‬ואחר‬ ‫ועירבם עם הסכך הכשר‪ ,‬באופן שאין הענפים ניכרים בפני עצמם‪ ,‬והסכך הכשר מרובה עליהם‬ ‫כך הוליכו את האתרוג בכל העיר לזכות כל הקהל‬ ‫ומבטלם‪ .‬נמצא‪ ,‬שאף שהענפים המחוברים פסולים לסיכוך‪ ,‬על ידי עירובם בסכך הכשר הם בטלים‬ ‫הקודש בקיום המצוה‪.‬‬ ‫ברוב‪ ,‬והסוכה כשרה‪ .‬וכן נפסק בשולחן ערוך‪ ,‬בתנאים המבוארים שם (או"ח סי׳ תרכו סעי׳ א)‪.‬‬ ‫וכן היה בהאתרוג שבעיר ראצפערט שהיתה‬ ‫והקשה הטורי זהב (שם ס"ק ב)‪ ,‬והלא אין מבטלין איסור לכתחילה‪ ,‬והיאך מותר לערב את הענפים‬ ‫אצל הרה"ק ר' שלום אליעזר זי"ע הי"ד‪ ,‬שאלפים‬ ‫הפסולים בסכך הכשר כדי לבטלם‪ .‬והביא בשם הב"ח‪ ,‬בשם המרדכי הארוך והאגודה‪ ,‬שהאיסור‬ ‫מבני ישראל עברו אצלו לקיים מצות ד' מינים‪,‬‬ ‫לבטל לכתחילה הוא מדרבנן‪ ,‬ולא נאמר אלא במקום שנהנה מן הביטול‪ ,‬אבל "מצוות לאו ליהנות‬ ‫וסיפר הרה"ח ר' בנציון יאקאבאוויטש ז"ל בספר‬ ‫ניתנו"‪ ,‬עכת"ד‪ .‬כלומר‪ ,‬קיום מצוה אינו נחשב להנאה‪ ,‬שהמצוות ניתנו לאדם כדי שיעשה רצון קונו‬ ‫זכור ימות עולם (ח"ד ע' שנד) שהיה אצל הרה"ק‬ ‫ויקבל עליו עול עבודתו יתברך‪ .‬ולפיכך‪ ,‬כשהוא מבטל את הענפים לצורך הכשר הסוכה‪ ,‬תכלית‬ ‫מראצפערט זי"ע הי"ד אחר חג הסוכות‪ ,‬והראה‬ ‫הביטול היא קיום המצוה‪ ,‬ובאופן זה לא נאמר האיסור לבטל לכתחילה‪.‬‬ ‫לו האתרוג ושאל ממנו 'נו וואס זאגסטו דערצו'‪,‬‬ ‫ולא תפס מה שהרבי רוצה ממנו על כן לא השיב‬ ‫והנה בספר כסף נבחר (פרשת וירא‪ ,‬ד"ה ועוד לאלהים פתרונים) ביאר על פי זה את מעשה אברהם‬ ‫כלום‪ ,‬ושאל עוד הפעם כנ"ל וואס זאגסטו דערצו‪,‬‬ ‫אבינו‪ ,‬שהושיב את המלאכים בסוכה תחת העץ‪ .‬והביא מדברי מפרשי התורה לימוד זכות על אדם‬ ‫אז ענה ואמר 'רבי‪ ,‬אתרוג יפה כזה מימי לא ראיתי'‪,‬‬ ‫הראשון‪ ,‬שעירב את פרי עץ הדעת בשאר פירות‪ ,‬ועל ידי כך נתבטל האיסור‪ .‬אלא שעדיין יש מקום‬ ‫שהרי ידועין דברי החתם סופר שהנימורים הנעשין‬ ‫לטענה‪ ,‬שהרי אין מבטלין איסור לכתחילה‪ ,‬ונמצא שאף אם נתבטל הפרי‪ ,‬עצם ביטולו צריך תיקון‪.‬‬ ‫על האתרוג על ידי משמוש אינם פוגמים בההידור‪,‬‬ ‫וביאר הכסף נבחר‪ ,‬על פי דברי הזוהר‪ ,‬שאברהם אבינו רצה לתקן את חטאו של אדם הראשון‪,‬‬ ‫ואדרבה הוא הודו והוא יפיו שנעשה מנומר על ידי‬ ‫והמלאכים שבאו אליו עסקו בדינו של אדם הראשון‪ .‬מה עשה אברהם‪ ,‬הושיבם בסוכה תחת האילן‪,‬‬ ‫קיום המצוה‪ ,‬וכמו כן האתרוג הזה שנעשה שחור‬ ‫ועירב את ענפי האילן עם הסכך הכשר‪ .‬וכיון שישבו בה ולא אמרו לו דבר‪ ,‬הראה להם שיש אופן‬ ‫על ידי תפיסת ידם של אלפי יהודים הוא הדר מאין‬ ‫שבו מבטלים לכתחילה‪ ,‬שהרי אף הם יושבים בסוכה שהוכשרה על ידי ביטול הסכך הפסול בכשר‪.‬‬ ‫כמותו שכמוהו לא נהייתה‪ ,‬והרה"ק מראצפערט‬ ‫ובכך פעל אברהם אבינו לימוד זכות על אדם הראשון בענין ביטול פרי עץ הדעת‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫זי"ע נהנה מתשובתו והיה ניכר עליו שרצה‬ ‫לשמוע ממנו תשובה זו‪.‬‬ ‫ועל פי יסוד זה יש להוסיף ולבאר את מדת "מעביר ראשון ראשון" שהזכרנו‪ .‬כאשר ישראל שבים‬ ‫בתשובה מאהבה‪ ,‬הרי מעביר הקב"ה העוונות לתוך הזכיות והיא לצורך מצות התשובה ותיקון‬ ‫בבודאפעסט היו שני אתרוגים שנשלחו‬ ‫החטא‪ ,‬עד שהזדונות עצמם נעשים לזכיות‪ .‬נמצא שביטול זה הוא לצורך מצוה‪ ,‬ולכך יכול הקב"ה‬ ‫להרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע‪ ,‬והוא בחר את‬ ‫להעביר את העוונות ראשון ראשון ולבטלם בתוך הזכיות‪ ,‬כשם שמבטלים את הענפים הפסולים‬ ‫ההדר ביותר ושלחו למדינת סלאוואקיא באמרו‬ ‫כדי להכשיר את הסוכה‪.‬‬ ‫שמגיע להם האתרוג המהודר על מה שעזרו הרבה‬ ‫להצלת היהודים ממדינת פולין‪ ,‬ואחר ששלחו‬ ‫ובזה יתבארו דברי המדרש שפתחנו בהם‪" :‬אתה אמרת והשענו תחת העץ‪ ,‬חייך שאני פורע‬ ‫אמר שאינו מתחרט על מה ששלח להם האתרוג‬ ‫לבניך"‪ ,‬שבשכר זה זכו בניו למצות סוכה‪ .‬כי אותו לימוד זכות שפעל אברהם אבינו בהושיבו את‬ ‫המהודר‪ ,‬וכלל זה נקוט בידך שאם האדם מסופק‬ ‫המלאכים תחת העץ‪ ,‬עומד גם לבניו בבואם לקיים מצות סוכה‪ .‬כשם שהראה אברהם שאפשר‬ ‫על מעשה אם הוא מצד הטוב או מצד היצר‪ ,‬שאם‬ ‫לבטל את הפסול לצורך מצוה‪ ,‬ובזה לימד זכות על אדם הראשון‪ ,‬כך במצות סוכה מתעורר לימוד‬ ‫אחר שעושה המעשה אינו מתחרט סימן הוא‬ ‫זכות על ישראל‪ ,‬שיוכל הקב"ה להעביר את עוונותיהם ראשון ראשון ולבטלם בתוך זכיותיהם‪,‬‬ ‫שאינו מצד היצר‪ ,‬וגם הוא אינו מתחרט על מה‬ ‫לצורך מצות התשובה שבה נהפכים הזדונות לזכיות‪.‬‬ ‫שעשה ובכן סימן הוא שהוא דבר טוב‪.‬‬ ‫ומעתה יומתקו דברי הקדושת לוי‪ ,‬שחג הסוכות הוא "ראשון לחשבון עוונות"‪ .‬בשעה שישראל‬ ‫ונשאר מכתב שנשלח על ידי הגה"צ ר' מיכאל‬ ‫נכנסים לסוכה ושבים לאביהם שבשמים מתוך אהבה ושמחה של מצוה‪ ,‬זוכים שייעשו זדונותיהם‬ ‫דוב ווייסמאנדל זצ"ל קודם חג הסוכות תש"ה‬ ‫לזכיות‪ .‬על כן מונה הקב"ה עתה גם את העוונות‪ ,‬כי אף מהם מתרבות זכיותיהם‪ .‬וזוהי פריעת השכר‬ ‫שהשתדל בעד אתרוג וכתב וז"ל‪ ,‬בשם כ"ק‬ ‫לבניו של אברהם אבינו‪ :‬שבזכות מצות סוכה מתעורר עליהם לימוד הזכות של "והשענו תחת העץ"‪,‬‬ ‫אדמו"ר הגה"ח שליט"א ובשם כולנו אני מבקש‬ ‫(הרה"ח ר׳ דוד ארי׳ יאקאב הי"ו)‬ ‫ומה שהיה לחובתם נהפך לזכותם‪.‬‬ ‫הק ןוילג‬ ‫‪3‬‬ ‫דברי תורה לשמיני עצרת‬ ‫מבוא בשער התורה‬ ‫מדור רגל בפני עצמו‬ ‫המשך מעמוד ג׳‬ ‫סעודה קטנה — עבודה שלימה‬ ‫ומחלה את פני מע"כ נ"י ואת כל תלמידי ואוהבי כ"ק‬ ‫"ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו" (במדבר כט‪ ,‬לה)‪.‬‬ ‫אדמו"ר שליט"א לשלוח עתה תיכף או על ידי שליח זה‬ ‫או על ידי שאר הזדמנות אתרוג כשר והדסים כשרים‬ ‫פירש רש"י‪" :‬עצורים בעשיית מלאכה"‪ .‬וכבר הקשו המפרשים‪ ,‬למה הוצרך הכתוב לכפול‬ ‫ואם אפשר גם לולב חדש‪ ,‬אנחנו פה מודים לה' הטוב‬ ‫איסור מלאכה‪ ,‬אחר שכבר נאמר "עצרת תהיה לכם"‪.‬‬ ‫כל יום ויום במדה מרובה על חיינו‪ ,‬ואם יזכנו ברחמיו‬ ‫ואולי יתבאר על פי דברי הייטב לב (שלח‪ ,‬ד"ה עוד ביאור על המדרש)‪ ,‬שיש שתי בחינות בעבודת‬ ‫וישמור אותנו בחיים על חג הסוכות הבעל"ט רצוננו‬ ‫האכילה‪ .‬יש מי שאוכל לשם שמים‪ ,‬כדי שיהיה לו כח לעסוק בתורה ולעבוד את הבורא יתברך‪,‬‬ ‫להודות לפניו ב"ה בארבע מינים‪ ,‬ואם רק אתרוג אחד‬ ‫ובכח עבודתו מעלה את הניצוצות הקדושות שבמאכל לשורשם‪ .‬ואף שזו מדרגה גדולה‪ ,‬עדיין‬ ‫יהיה נקיף אותו בכל המדינה כמו שעשינו אשתקד‪,‬‬ ‫אין זו עבודה שלימה‪ ,‬כי האכילה היא רק הכנה לעבודה שתבוא אחריה‪.‬‬ ‫ואלפי בני ישראל ברכו הברכה על אתרוג אחד בדמעות‬ ‫אולם יש מדרגה גבוהה מזו‪ ,‬אשר עצם האכילה היא עבודת ה׳‪ ,‬שבשעת אכילתו‪ ,‬על ידי‬ ‫שליש‪ ,‬אולי אפשר לשלוח גם ד' וה'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫כוונתו הראויה‪ ,‬מעלה את הניצוצות הקדושות לשורשם‪ .‬ועל דרך שכתב הרה"ק רבי צבי הירש‬ ‫וכהנה וכהנה רבו הסיפורים על המסירת נפש‬ ‫מזידיטשוב זי"ע (סור מרע ועשה טוב‪ ,‬יושר דברי אמת‪ ,‬ד"ה וגם בעובדות)‪ ,‬לרמז במאמר חז"ל (יומא כד‪:).‬‬ ‫והחביבות היתירה שהראו בני ישראל למצות ד' מינים‪,‬‬ ‫"עבודה תמה — כל שאין אחריה עבודה"‪ .‬אין האכילה צריכה להמתין לעבודה אחרת שתשלים‬ ‫אבל לא על מצוה זו לבד מסרו בני ישראל את נפשם‬ ‫אותה‪ ,‬אלא היא עצמה עבודה שלימה‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬כי אם על כל המצוות‪ ,‬אם על מצות תפילין‬ ‫ובזה יש לבאר ענין שמיני עצרת‪ .‬אמרו חז"ל (סוכה נה‪" :):‬משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו‬ ‫שהיה כרוך במסירת נפש אבל אלפי יהודים זכו להניח‬ ‫עשו לי סעודה גדולה‪ ,‬ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך"‪.‬‬ ‫תפילין מדי יום ביומו מתוך פחד מות‪ ,‬וכמו שסיפר‬ ‫אאמו"ר ע"ה שהיה במחנות ההסגר והיה ליהודי א' –‬ ‫הסעודה הגדולה רומזת לעבודת האכילה שתכליתה לתת לאדם כח לעבודתו יתברך‪ ,‬ולכך‬ ‫שנהרג לבסוף עקד"ה הי"ד – תפילין של יד‪ ,‬ויהודים‬ ‫צריך לסעודה גדולה‪ ,‬להרבות כח לתורה ולעבודה‪ .‬אבל ביום שמיני עצרת מתעלים למדרגה‬ ‫רבים‪ ,‬ואבי מורי ע"ה בתוכם‪ ,‬הניחו את התפילין של יד‬ ‫גבוהה יותר‪" :‬עשה לי סעודה קטנה" — האכילה עצמה היא תכלית העבודה‪ ,‬ודי בסעודה קטנה‪,‬‬ ‫מדי יום ביומו‪ ,‬כדי לקיים עכ"פ מה שיש בידם‪.‬‬ ‫כי אין מבקשים בה כח לעבודה אחרת‪ ,‬אלא "כדי שאהנה ממך"‪.‬‬ ‫ומסופר על הגאון ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל שהיה‬ ‫וזהו שאמר הכתוב‪" :‬עצרת תהיה לכם"‪ ,‬שעבודת היום תהיה גם על ידי ה"לכם"‪ ,‬על ידי האכילה‬ ‫בתפיסה במאסקווע‪ ,‬ושחררו אותו בערב יום כיפור‬ ‫עצמה‪" .‬כל מלאכת עבודה לא תעשו" — לרמז שאין צריכין למלאכה נוספת להשלים עבודה‬ ‫שנת תרצ"ב והגיע לביתו קרוב להשקיעה כשבני ביתו‬ ‫זו‪ ,‬כי היא עצמה עבודה תמה שאין אחריה עבודה‪ .‬זו המדרגה הגבוהה שאליה מגיעים בשמיני‬ ‫כבר סיימו הסעודה המפסקת‪ ,‬אבל הוא לא רצה לאכול‬ ‫עצרת‪ ,‬אחר עבודת ימי חג הסוכות‪ :‬אף הסעודה הקטנה נעשית עבודה שלימה לפניו יתברך‪.‬‬ ‫באותן הרגעים המועטים שנשארו לו עד לכניסת היום‪,‬‬ ‫(הרה"ח ר' שמואל ישעי' פריעדמאן הי"ו)‬ ‫אלא ניצלם להנחת תפילין‪ ,‬שהרשעים לא הניחו לו‬ ‫להניח תפילין בתפיסה‪ ,‬וכיון שזכה לצאת לחירות‪,‬‬ ‫היה הדבר הראשון שרצה לעשות להניח תפילין לקיים‬ ‫המצוה שלא זכה לקיים באותו היום‪ ,‬אף ששוב לא‬ ‫היד נמשכת אל הטוב‬ ‫נשאר לו זמן לאכול קודם יום הכיפורים‪.‬‬ ‫הרה"ק בעל אבני נזר זי"ע הפליג לספר על מנהגו של אביו‪ ,‬הגאון רבי זאב נחום זצ"ל‪ ,‬אשר‬ ‫יעזור השי"ת שכל המסירת נפש של אבות אבותינו‬ ‫בכל שנה לקראת חג הסוכות לא היה בורר לעצמו אתרוג בבדיקות קפדניות‪ .‬במוצאי יום‬ ‫מאז ועד היום על קיום כל המצוות‪ ,‬ובפרט קיום מצות‬ ‫הכיפורים‪ ,‬בשובו מבית הכנסת‪ ,‬עוד קודם הבדלה‪ ,‬היה נוטל לעצמו אתרוג בתוך קופסה מבלי‬ ‫ד' מינים‪ ,‬יעמוד לנו באלו הימים המבורכים המיועדים‬ ‫לבדקו כלל‪ .‬וכשהגיע זמן הנטילה‪ ,‬ראו תמיד כי נזדמן לידו אתרוג מובחר ומהודר‪.‬‬ ‫להקריב בהם פרי החג נגד השבעים אומות ולהכניע כל‬ ‫אולם בשנותיו האחרונות שינה ממנהגו‪ ,‬והחל לחפש ולבדוק אחר אתרוג מהודר כדרך כל‬ ‫האויבים והזדים שקמו עלינו לכלותינו‪ ,‬ויהיה השנה‬ ‫אדם‪ .‬תמהו קרוביו ושאלוהו לפשר הדבר‪ .‬בתחילה לא אבה לגלות טעמו‪ ,‬אך לאחר שהרבו‬ ‫הזאת שנת 'ושמחת בחגך'‪ ,‬ונזכה לשמוע בה 'בשורה‬ ‫להפציר בו‪ ,‬ביאר להם את סוד הנהגתו‪:‬‬ ‫טובה במהרה' קול מבשר מבשר ואומר לציון מלך‬ ‫אלקיך בביאת גואל צדק בב"א‪.‬‬ ‫הרי כשאין בודקים את האתרוג‪ ,‬יש לחשוש שמא לא יזדמן אתרוג מהודר‪ .‬אלא ש"האלוקים‬ ‫עשה את האדם ישר"‪ ,‬ומטבע בריאתו‪ ,‬כשמונחים לפניו דבר טוב ודבר רע‪ ,‬נמשכת ידו מאליה‬ ‫(הרה"ח ר' אברהם ישעי' קליין הי"ו)‬ ‫אל הטוב‪ .‬רק מחמת העוונות נתקלקלו האברים‪ ,‬ואינם עומדים עוד בישרותם הראשונה‪.‬‬ ‫במוצאי יום הכיפורים‪ ,‬לאחר שזכה האדם לכפרה ולמחילה‪ ,‬אבריו נקיים מן הפגם‪ ,‬ושוב‬ ‫הם נמשכים מעצמם אל הטוב‪ .‬על כן היה נוטל אז את האתרוג בלא בדיקה‪ ,‬והיה מזדמן לידו‬ ‫אתרוג מובחר ומהודר‪.‬‬ ‫אלא שכל זאת בשנים כתיקנן‪ .‬בשנתו האחרונה של אדם‪ ,‬ביאר‪ ,‬בהכרח נחסר אצלו‬ ‫משלימות התיקון של יום הכיפורים‪ ,‬שאילו היה התיקון בשלימות‪ ,‬לא היה מסתלק מן‬ ‫‪845.210.6668‬‬ ‫הדפסה‬ ‫עימוד‬ ‫העולם‪ .‬ומשום כך‪ ,‬בשנותיו האחרונות חשש שמא אין התיקון בשלימות‪ ,‬ולא יזדמן לידו‬ ‫‪sales@kintress.com‬‬ ‫(אביר הרועים)‬ ‫אתרוג מובחר מעצמו‪ ,‬ועל כן הוצרך לחפש ולבדוק אחריו‪.‬‬ ‫הגליון נערך ע"י מכון קונטרס‬ ‫טעל‪ | 845.210.6668 :‬פעקס‪845.314.8486 :‬‬ ‫להכניס דברי תורה בתוך‬ ‫מו"ה אברהם ישעי' קליין‬ ‫אימעיל‪chelkeiny@gmail.com :‬‬ ‫עורכים‬ ‫הגליון ולהערות והארות‪:‬‬ ‫מו"ה יואל הכהן מאשקאוויטש‬ ‫מו"ה משה אברהם לייפער‬ ‫צו באקומען דעם גליון יעדע וואך אין אימעיל‪ ,‬שיקט א אימעיל צו‪chelkeiny@gmail.com :‬‬ ‫מו"ה שלמה הערשקאוויטש‬ ‫‪4‬‬