gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם התורה · Noam Hatorah — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: נועם התורה · Noam Hatorah

שבוע: סוכות (2026-09-21)

נועם התורה · Noam Hatorah — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫קונטרס‬ ‫נועם המועדים‬ ‫מאמרי‬ ‫חג הסוכות‬ ‫לפתוח ולהלהיב הלבבות‬ ‫לאהבה וליראה את ה'‬ ‫מתוך שיחותיו של‬ ‫מורינו הגה"צ רבי נחמן בידרמן שליט"א‬ ‫‪ -‬גליון קל ‪-‬‬ ‫יו"ל לקראת חג הסוכות תשפ"ז לפ"ק‬ ‫ברוקלין ניו יארק יצ"ו‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫להערות והארות‪718-259-5435 :‬‬ ‫נערך ונסדר ע"י‪:‬‬ ‫ישר‬ ‫‪Publishing & Production‬‬ ‫‪718.484.2189‬‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫מאמרי חג הסוכות‬ ‫א‪ .‬השמחה הגדולה בחג הסוכות ע"ד הפשט שהוא זמן האסיף ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫השמחה הגדולה בחג הסוכות ע"ד הדרוש שבנ"י מזוככים ומטוהרים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ב‬ ‫ב‪.‬‬ ‫כח האמונה שהיא 'זמן שמחתינו' יתירה על האדם שמרגיש 'זמן שמחתינו' ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ב‬ ‫ג‪.‬‬ ‫זמן שמחתינו בלשון רבים שהשמחה היא באופן של 'שמחתי ושימחתי אחרים' ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ג‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ה‪ .‬והיית אך שמח ‪ -‬ציווי והבטחה להשפעות השמחה כל ימות השנה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב ‪ -‬ההבחנה בין העיקר ובין הטפל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ו‪.‬‬ ‫חל שם שמים על הסוכה ‪ -‬הסוכה מלאה בשמות הקדושים וקדושתה קדושת הגוף ‪. . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ח‪ .‬הסוכה היא זכר לענני הכבוד ויש בה כח להתרומם ככנפי נשרים להביאנו לציון ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫ט‪ .‬ירח האיתנים אור פנימי ואור מקיף ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬י‬ ‫מעלת ארבעת המינים וסגולתם להשפיע השפעות טובות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יא‬ ‫י‪.‬‬ ‫יא‪ .‬השמחה המיוחדת בכך שפרי החג מתמעטין והולכין ‪ -‬הנצחון כנגד כוחות הרע ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫עולו עולו אושפיזין עילאין קדישין‬ ‫יב‪ .‬אושפיזא דאברהם רחימא ‪ -‬אמונה ובטחון בהשי"ת ואין יאוש בעולם בעבודת האדם ‪. . . . . . . . .‬יד‬ ‫יג‪ .‬אושפיזא דיצחק עקידתא ‪ -‬יצחק אבינו ע"ה יוצא מהסוכה להציל את אלו שהענן‬ ‫פולטם ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טו‬ ‫יד‪ .‬אושפיזא דיעקב שלימתא ‪ -‬יעקב אבינו ע"ה הכניס את קדושת ביהמ"ק השלישי אל‬ ‫הסוכה ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טז‬ ‫טו‪ .‬אושפיזא דמשה רעיא מהימנא ‪ -‬הסוכה זכר לענני הכבוד שהחזירם מרע"ה שהחזיר את בנ"י‬ ‫בתשובה ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טז‬ ‫טז‪ .‬אושפיזא דאהרן כהנא קדישא ‪ -‬ענני הכבוד היו בזכותו של אהרן הכהן שהיה אוהב‬ ‫שלום ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יז‬ ‫טוב‪ .‬אושפיזא דיוסף צדיקא ‪ -‬חג האסיף יוסף מאסף ומסלק מהאדם את כל החרפות ‪.. . . . . . . . . . . . . .‬יט‬ ‫יח‪ .‬אושפיזא דדוד מלכא משיחא ‪ -‬קדושת הסוכה היא בחי' הקדושה של בית המקדש‬ ‫השלישי ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יט‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫מאמרי הושענא רבא ושמחת תורה‬ ‫א‪ .‬מעלת וקדושת היום הושענא רבא ‪ -‬מאיר בו שם המפורש שיצא מפי כה"ג ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כא‬ ‫סיומא דדינא יום החיתום ‪ -‬לפני מ"י אתם מטהרים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כב‬ ‫ב‪.‬‬ ‫יום ערבה ‪ -‬הנחת רוח הנפלאה שיש להשי"ת מהערבה הפשוטה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כג‬ ‫ג‪.‬‬ ‫מעלת וקדושת שמיני עצרת ושמחת תורה ‪ -‬דיתיב עם מלכא בלחודוהי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כה‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ה‪ .‬יום שמיני עצרת יחודא שלים ותיקונא שלים לכל השנה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כו‬ ‫ביאור תפלת והשיאנו ה"א את ברכת מועדיך ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כז‬ ‫ו‪.‬‬ ‫קונטרס‬ ‫÷‪ñøèðå‬‬ ‫המועדים‬ ‫נועם‬ ‫‪íéãòåîä íòåð‬‬ ‫‪úåëåñä âç éøîàî‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫השמחה הגדולה בחג הסוכות ע"ד הפשט שהוא זמן האסיף‬ ‫השבועות הוא חג הקציר שבו אדם קוצר את יבול השדה‪,‬‬ ‫‪ âç‬הסוכות נקרא בשם 'זמן שמחתינו'‪ ,‬והנה באמת כל‬ ‫וחג הסוכות הוא חג האסיף‪ ,‬שבו אדם מלקט ואוסף את‬ ‫המועדים הם זמני שמחה‪ ,‬כשם שאנו אומרים בתפלה‬ ‫פירות עמלו שיגע ועמל במשך כל השנה 'באספך מגרנך‬ ‫'ותתן לנו ה"א באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים‬ ‫ומיקבך'‪ .‬ובטבע האדם לשמוח שמחה גדולה באותה‬ ‫לששון'‪ ,‬אבל אח"כ מוסיפים 'את יום חג הסוכות הזה‬ ‫שעה‪ ,‬כאשר הוא זוכה לאסוף את פרי עמלו שעבד במשך‬ ‫זמן שמחתינו'‪ ,‬כי זהו זמן מיוחד לשמחה יותר משאר‬ ‫כל השנה‪ ,‬שהרי זה נותן את החיות של כל השנה‪ .‬ולזה‬ ‫המועדים‪ .‬וכבר עמדו על כך מה השמחה המיוחדת בחג‬ ‫אמרה תורה שיקח האדם את השמחה הגדולה הזאת‪,‬‬ ‫הסוכות‪ ,‬ומדוע נתייחד דוקא חג זה להקרא בשם זמן‬ ‫ויעלה אותה לשמוח בה'‪ ,‬שהוא קל אדון על כל המעשים‪,‬‬ ‫שמחתינו‪ ,‬והרי מצות שמחת הרגל נוהגת בכל הרגלים‪.‬‬ ‫והוא עשה עמו את כל החסדים ואת כל הטובות‪.‬‬ ‫‪ úîàáå‬מצינו שעיקר מצות שמחת יום טוב נאמר בחג‬ ‫‪ ïëìå‬בחג הפסח ובחג השבועות‪ ,‬השמחה עדיין אינה‬ ‫הסוכות‪ ,‬שהרי הפסוק 'ושמחת בחגך' נכתב‬ ‫שלימה כי עדיין לא הכניס את הברכה אל תוך‬ ‫בתורה כמה פעמים על חג הסוכות‪ ,‬והחיוב לשמוח בחג‬ ‫ביתו‪ ,‬אבל ‪àìéîî ïë ìòå íãàä úçîù äîìùð úåëåñä âçá‬‬ ‫הפסח ובחג השבועות נלמד בילפותא מחג הסוכות )‪'éò‬‬ ‫‪ ,äàéøáä ìù òáèá äçîù úãøåé‬לא רק לאלו שהם עובדי‬ ‫‪ ,(à ,ç äâéâç 'ñåúå à ,àò íéçñô‬אבל לא נכתב בפירוש‪ ,‬ועל‬ ‫אדמה האוספים את פרי תבואת השדה‪ ,‬אלא היות שהם‬ ‫כן בחג הסוכות יש ריבוי שמחה יותר משאר הרגלים חג‬ ‫אוספים חיות ומזון לכל בני האדם‪ ,‬ולכן גם עבורינו שאין‬ ‫הפסח וחג השבועות‪ ,‬אך מ"מ צריך להתבונן בטעמא‬ ‫אנו עובדי אדמה ואין לנו שדות וכרמים‪ ,‬מ"מ יש בזמן‬ ‫דמילתא‪.‬‬ ‫הזה שמחה בטבע הבריאה‪ ,‬כך שאין צורך לעמול כדי‬ ‫להגיע לשמחה בימים אלו‪ .‬וחז"ל רק הוסיפו חיוב בשר‬ ‫‪ øåàéáäå‬בזה על דרך הפשט הוא‪ ,‬כי הנה התוה"ק‬ ‫ויין כדי לעורר את השמחה‪ ,‬אבל בעצם גם בלא זה יש‬ ‫קבעה את שלשת הרגלים על השמחה‬ ‫בימים אלו כח של שמחה בעצם טבע הבריאה‪ .‬והשמחה‬ ‫הגשמית בסדר עבודת השדה‪ ,‬האביב הקציר והאסיף‪ ,‬חג‬ ‫הזאת היא השמחה היתירה שבחג הסוכות יותר משאר‬ ‫הפסח הוא בחודש האביב‪ ,‬שאדם שמח על שכבר צמחו‬ ‫הרגלים‪ .‬זהו ההסבר לפי הפשט הפשוט‪.‬‬ ‫וגדלו שבלי התבואה‪ ,‬שזה עיקר חיותו של האדם‪ ,‬וחג‬ ‫מאמרי חג הסוכות‬ ‫ב‬ ‫ב‪.‬‬ ‫השמחה הגדולה בחג הסוכות ע"ד הדרוש שבנ"י מזוככים ומטוהרים‬ ‫‪ øçàå‬שאנו מטוהרים ביום הקדוש‪ ,‬וד' הימים שבין‬ ‫‪ ìòå‬פי דרוש י"ל בזה שהשמחה בחג הסוכות הוא ענין‬ ‫יוה"כ לחג הסוכות אינם נחשבים כמובא בטור‬ ‫יותר פנימי‪ .‬כי הנה באמת זהו דבר שצריך לעיין‬ ‫)‪ ,(àô÷ú 'éñ ç"åà‬ובאופן כזה אנו באים אל הסוכה שהיא‬ ‫בו‪ ,‬מהו 'זמן שמחתינו'‪ ,‬ואיך ציותה התורה לשמוח‬ ‫כמו חדר יחוד‪ ,‬שע"ז נאמר 'הביאני המלך חדריו' )‪ù"äù‬‬ ‫ברגל‪ ,‬וכי יכול אדם לעשות איזה פעולה חיצונית בעלמא‬ ‫‪ (ã ,à‬והשמחה הזאת שהשי"ת שמח בנו מביאה שאנו‬ ‫'קוועטשן א קענפל' שיהיה בשמחה? ובודאי השמחה‬ ‫שמחים בו 'נגילה ונשמחה בך'‪ .‬ובכל השנה יש מחיצות‬ ‫צריכה שתהיה שמחת הלב הנובעת מתוך התבוננות‪,‬‬ ‫המבדילות 'עוונותיכם מבדילים בינכם לבין אלקיכם'‬ ‫כאשר יחשוב אדם שאחר העבודות של ראש השנה‬ ‫)‪ (á ,èð 'éòùé‬ויש חציצה וריחוק‪ ,‬אבל ‪íéìèá úåëåñä âçá‬‬ ‫ועשרת ימי תשובה ואחר מחילת עוונות ביום הקדוש‪,‬‬ ‫‪úàæë äáøé÷ ,øåîâä ãåçé äùòðå íéëñîäå úåöéçîä ìë‬‬ ‫כאשר בני ישראל נתקדשו ונטהרו כל אחד לפום דרגא‬ ‫‪äçîù éãéì åðúåà àéáî äæå ,äðùä ìë êùîá úîéé÷ äðéàù‬‬ ‫דיליה‪ ,‬והתחזקו בענינים של סור מרע ועשה טוב‪,‬‬ ‫‪ ,äîåöò‬ועל כך נקרא החג בשם 'זמן שמחתינו'‪.‬‬ ‫והזדככו והתקרבו אל ה'‪ ,‬הרי באמת זה מהווה שמחה‬ ‫גדולה להשי"ת‪ ,‬וכדאי' בתנא דבי אליהו )‪(å ,à"ô àáø‬‬ ‫‪ âç‬הסוכות נקרא בשם 'זמן שמחתינו'‪ ,‬היינו שהזמן הוא‬ ‫באריכות‪ ,‬שהשי"ת שמח שמחה גדולה ביום הכיפורים‬ ‫זמן של שמחה‪ .‬וי"ל שתיבת 'זמן' כולל שורש ג'‬ ‫ונותנו לישראל באהבה רבה‪ ,‬והוא אומר להרים ולגבעות‬ ‫לשונות‪ :‬א' זמן כפשוטו‪ ,‬שהמועד הזה הוא העונה‬ ‫בואו ושמחו עמי שמחה גדולה‪ ,‬שאני מוחל עוונותיהם‬ ‫והתקופה של שמחה‪ ,‬שבזמן הזה נשפעים השפעות של‬ ‫של ישראל‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫שמחה‪ .‬ב' זמן הוא מלשון הזמנה‪ ,‬כעת מזמינים שמחה‬ ‫‪ áúëå‬האלשיך הק' )‪ ('äì âç åúåà íúåâçå ô"äò øåîà 'ô‬שבכל‬ ‫לכל השנה‪ .‬וכפי הידוע שצדיקים אמרו שכעת הוא הזמן‬ ‫דור ודור יש להשי"ת כביכול שמחה עצומה‬ ‫שמקבלים שמחה וצריך לקחת הרבה שמחה ולהטמין‬ ‫בימים אלו‪ ,‬ואין ימי שמחה לפניו יתברך כבחג הסוכות‪.‬‬ ‫באוצרות‪ .‬ג' זמן הוא מלשון כסף מזומן‪ ,‬שכעת בזמן‬ ‫וכוונתו בכל דור ודור ואפי' במצב שאנו שרויים בו‪ ,‬יש‬ ‫שמחתינו השמחה היא 'במזומנים'‪ ,‬לא רק בבחינת שטרות‬ ‫להשי"ת שמחה גדולה בחג הסוכות מפני שכעת כל‬ ‫צ'קים של שמחה‪ ,‬או שטרות צ'קים של השפעות‪,‬‬ ‫נשמות ישראל מזוככים ומטוהרים‪ .‬ולכן נקרא 'זמן‬ ‫שמקווים ומצפים שיבואו איזה השפעות‪ ,‬אלא שמחה‬ ‫שמחתינו' בלשון רבים‪ ,‬כי הוא שמחה גם לנו וגם‬ ‫במזומן ממש‪ .‬ואם מצרפים את ג' הפירושים יחדיו‪ ,‬אז‬ ‫להשי"ת‪ .‬הוא יתברך שמח בנו‪ ,‬וממילא כאשר ישראל‬ ‫אפשר לומר שכעת הוא הזמן להזמין מזומנים‪...‬‬ ‫מתבוננים בזה אזי גם הם שמחים‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫כח האמונה שהיא 'זמן שמחתינו' יתירה על האדם שמרגיש 'זמן שמחתינו'‬ ‫הפסח צריך להאמין שבכל שנה יוצאים שוב ממצרים‪,‬‬ ‫‪ ãåòå‬יש לומר בביאור ענין 'זמן שמחתינו'‪ ,‬האיך בפתע‬ ‫ובחג השבועות זוכים לקבל את התורה מחדש‪ ,‬כמו כן‬ ‫פתאום כשיתקדש החג יתמלא בשמחה‪ ,‬דהנה‬ ‫בחג הסוכות שהוא זמן שמחתינו השי"ת משפיע נהרות‬ ‫ראשית כל ראשית הוא אמונה‪' ,‬כל מצוותיך אמונה'‪ ,‬יהודי‬ ‫של שמחה‪.‬‬ ‫צריך להאמין שכעת נשפע שפע רב של שמחה‪ ,‬שפע של‬ ‫‪ æ"òå‬אומר דוד המע"ה 'טוב טעם ודעת למדני כי‬ ‫כל מיני השמחה‪ ,‬גילה רינה דיצה וחדוה‪ ,‬ובחג הזה יש‬ ‫במצוותיך האמנתי'‪ ,‬שמי שמאמין במצוות זוכה‬ ‫ביד כל אדם לקנות קנין של שמחה למשך כל השנה‪,‬‬ ‫שהשי"ת מלמד אותו גם טעם ודעת ונותן לו את השמחה‬ ‫וצריך להאמין בזה אפי' אם לא זכה להרגיש‪ ,‬וכשם שבחג‬ ‫ג‬ ‫מאמרי חג הסוכות‬ ‫ויפה כוחו של המאמין שיוה"כ מכפר יותר ממי שהי'‬ ‫ואת הגעשמאק‪ ,‬והאמונה הזאת היא כמו זריעה 'אור זרוע‬ ‫רואה לשון של זהורית מלביןא‪ .‬וכן הדבר לענין‬ ‫לצדיק ולישרי לב שמחה'‪ ,‬זרוע הוא מלשון זריעה‪ ,‬וכשם‬ ‫האושפיזין קדישין‪ ,‬שמסופר על הצדיקים הקדמונים שזכו‬ ‫שכאשר אדם זורע זרעונים בארץ‪ ,‬בתחילה אינו רואה שום‬ ‫לראות את האושפיזין בסוכתם‪ ,‬ומסופר שהרה"צ רבי‬ ‫פירות‪ ,‬ואדרבה אפי' אותם הזרעונים שזרע ג"כ מתבלים‬ ‫אביגדור מוולאשציווא זצ"ל הגיע אל רבו הס"ק הרה"ק‬ ‫בעפר ואחר בלותם יפרחו ויציצו וסופם לגדול שיהיו‬ ‫מוהר"ד מלעלוב זיע"א על חג הסוכות‪ ,‬ובלילה הראשונה‬ ‫אילנות גדולים‪ ,‬כך אור האמונה היא זריעה ע"ד 'אמונה‬ ‫אחר הסעודה‪ ,‬כשהיה לערך שעה י"א או י"ב‪ ,‬ישבו הם‬ ‫זה סדר זרעים'‪ ,‬ואח"כ 'ולישרי לב שמחה'‪ ,‬סופם להוציא‬ ‫ביחד בסוכה‪ ,‬והרגיש הר"א איזה הרגשה ונפל עליו פחד‬ ‫ולגדל שמחה למשך כל השנה‪ .‬ולכן נקראת הסוכה בשם‬ ‫גדול‪ ,‬וא"ל רבינו תדע שאברהם יצחק ויעקב אע"ה המה‬ ‫'צלא דמהימנותא'‪ ,‬כי השמחה בסוכה היא מכח האמונה‪.‬‬ ‫כאן 'דאמאווע געסט' ]אורחים ביתיים קבועים[ פי' שאינו‬ ‫ובחג הסוכות נשפעת השמחה מן השמים והשמחה גדולה‬ ‫צריך לירא מכלום‪ .‬וכק"ז הרה"ק הרמ"ם זי"ע היה אומר‬ ‫והולכת יותר ויותר‪ ,‬כמו זרע שבתחילה הוא מכוסה‬ ‫בענין זה מה שמתאמרא משמם של הצדיקים זיע"א‪,‬‬ ‫ואח"כ מוציא ציץ עלים ופרחים עד שגדל לאילן שהולך‬ ‫שגדולה היא האמונה התמימה והפשוטה בביאת‬ ‫וגדל יותר ויותר‪ ,‬וכן גם בתחילה אין עדיין השמחה‬ ‫האושפיזין לסוכה כמו הראיה של הצדיקים הקדמונים‬ ‫מורגשת וניכרת אבל אט אט השמחה גדלה והולכת יותר‬ ‫זי"עב‪ .‬ועד"ז י"ל שיפה כוחו של המאמין בזמן שמחתינו‬ ‫ויותר ונמשכת למשך כל השנה‪.‬‬ ‫יותר ממי שחש ומרגיש בעצמו את השמחה‪æéà ïáééìâ' ,‬‬ ‫‪ íé÷éãö‬נ"ע אמרו כי יפה כח האמונה יותר מכח הראיה‬ ‫‪ ,'ïäòæ ïåô øò÷øòèù êàñà‬וכדאי הוא כח האמונה להביאו‬ ‫וההשגה‪ ,‬ויפה כוחו של המאמין בביאת אליהו‬ ‫בסופו של כל דבר לשמחה שלמה בכל הענינים‪.‬‬ ‫בליל הסדר ולברית מילה יותר ממי שיש לו גילוי אליהו‪,‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫זמן שמחתינו בלשון רבים שהשמחה היא באופן של 'שמחתי ושימחתי אחרים'‬ ‫‪,'íéøçà éúçîéùå éúçîù' ìù ïôåàá ÷ø àìà åãáì çîù‬‬ ‫‪ ïëúéå‬להוסיף עוד דרך מבוא להגיע לבחי' זמן‬ ‫כמ"ש הרמב"ם )‪ (çé 'ìä è"åé úúéáù 'ìäî å"ô‬מי שנועל דלתות‬ ‫שמחתינו‪ ,‬שזה יעלה ויבוא כתוצאה מתוך כך‬ ‫חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה‬ ‫שיושבים ושמחים יחדיו‪íãàùë äðéà äçîù òùéãéà éë ,‬‬ ‫‡‪ .‬וכן מצינו שהעיקר הכל הוא אמונה‪ ,‬ממה שנקרא 'עקידת יצחק' ולא נקרא ע"ש אברהם‪ ,‬אע"פ שנסיון העקדה לא היה‬ ‫פחות לאברהם מאשר ליצחק‪ ,‬כי אברהם בן מאה שנה בשעת העקדה ונאמר לו להעלות לעולה את בנו יחידו שנולד לו‬ ‫לאחר כ"כ הרבה שנים‪ ,‬והיה בעבורו נסיון גדול‪ ,‬כמש"נ 'והאלקים נסה את אברהם'‪ .‬אלא הביאור בזה שאברהם אבינו‬ ‫שמע בעצמו מפי הקב"ה לשחוט את בנו‪ ,‬משא"כ יצחק סו"ס היה צריך להאמין באמונה שלמה שזהו ציווי השי"ת‪ ,‬ולכן‬ ‫מתייחס זכות העקידה על שמו של יצחק‪) ,‬עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' רח(‪.‬‬ ‫·‪ .‬בשפת אמת )לסוכות תרמ"ד ד"ה ואיתא( כתב וז"ל‪ ,‬כתיב 'למען ידעו דרתיכם' חסר‪ ,‬פי' שהוא עדות שלא יתיאשו בנ"י עצמם‬ ‫באחרית הימים כמונו היום בשפל המדריגה‪ ,‬עכ"ז צריך איש ישראל להאמין כי בימים אלו יוצא מאפילה לאורה‪ ,‬כי לא‬ ‫יוכל איש ישראל להיות נטבע לגמרי בטבע וכו'‪ .‬ואפשר כי בדורות הללו חביב ביותר לפניו ית' מצות סוכה‪ .‬שקראו בזוה"ק‬ ‫צלא דמהמנותא‪ ,‬כי הראשונים הרגישו בחלות שם שמים על הסוכה וראו האושפיזין‪ ,‬ואנחנו אין אתנו יודע עד מה‪ .‬ועכ"ז‬ ‫אנו חסין בצלו כמאמר )צפניה ג‪ ,‬יב( 'עם עני ודל וחסו בשם ה'‪ ,‬אח"כ ראיתי שגם אמו"ז ז"ל אמר כעין דברים אלו שנק'‬ ‫עתה יותר צלא דמהמנותא‪ ,‬עכל"ק‪) .‬וע"ע שפ"א לפסח תרס"א ד"ה עבדים(‪ .‬וכעי"ז מסופר בשו"ת תירוש ויצהר )ח"ב סו"ס קפ ומובא‬ ‫בליקוטי הרי"ם ח"ב עמ' רסח( שהרה"ק בעל חידושי הרי"ם זי"ע סיפר על הגה"ק בעל נודב"י זצ"ל‪ ,‬שבליל פסח בעת שאמר‬ ‫'שפוך חמתך וגו'‪ ,‬פתח את הדלת והלך ומלוה את אליהו הנביא בכל המדרגות שאצל ביתו‪ ,‬ואמר לא שהי' רואה את‬ ‫אליהו הנביא‪ ,‬אך האמין באמונה שלמה שאליהו הנביא בא לכל אחד מישראל‪ ,‬ולכן לוהו‪ .‬ואמר ע"ז החידושי הרי"ם‬ ‫מאמרי חג הסוכות‬ ‫ד‬ ‫‪ äàøðå‬דזה הטעם למ"ש הפוסקים )‪äëøú 'éñ äáåùú éøòù 'éò‬‬ ‫לאחרים נקראת שמחת כריסו ואינה שמחה של מצוה‪.‬‬ ‫‪ (àë 'éòñ íù à"èîå‬שיש להרבות בנתינת צדקה‬ ‫והיינו כי שמחה של מצוה משפיעה גם לאחרים‪ ,‬יש‬ ‫בערב חג הסוכות יותר מכל השנה‪ .‬ובשם האר"י הק' יש‬ ‫יהודים שכאשר רואים אותם כבר מתמלא הלב בשמחה‬ ‫בזה סודות גדולים‪ ,‬וכן תלמידו הק' המהרח"ו היה נוהג‬ ‫אפי' בלא שום דיבור‪ ,‬כי יש להם שמחה כזאת אשר‬ ‫לחלק התמחוי בערב חג הסוכות‪ .‬ולהנ"ל מובן שכדי‬ ‫זורחת ומשפיעה שמחה על אחרים‪ ,‬ועליהם נאמר )‪íéìäú‬‬ ‫לשמוח בחג הסוכות צריך להקדים בערב חג הסוכות‬ ‫‪' (ã ,çñ‬וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו‬ ‫לשמח אחרים‪ ,‬ועי"ז יבוא הוא לידי שמחה‪ ,‬שמתוך‬ ‫בשמחה'‪' ,‬ישישו' היינו שהם מביאים ששון לאחרים‪ ,‬כמו‬ ‫'שימחתי' יבוא לידי 'שמחתי'‪.‬‬ ‫'ישיש עליך אלקיך כמשוש חתן על כלה‪ ,‬שלשון שמחה‬ ‫‪ úîàáå‬יש להוסיף בזה‪ ,‬על שני הכתובים המכחישים‬ ‫הוא שהוא שמח בעצמו‪ ,‬ולשון 'ששון' שהוא משיש‬ ‫זא"ז דחדא פתח בששון וסיים בשמחה‪ ,‬ואידך‬ ‫אחרים‪ ,‬וזה שמחת הצדיקים שהם שמחים באופן כזה‬ ‫קרא בהיפך‪ ,‬שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם‪ ,‬כי‬ ‫שהם משפיעים שמחה גם לאחרים‪.‬‬ ‫במטבע ברכה שתיקנו חז"ל אנו אומרים 'אשר ברא‬ ‫ששון ושמחה וכו'‪ ,‬דאליבא דאמת סדר הבריאה אשר‬ ‫‪ ùéå‬לדקדק דהנה מצינו בכמה פסוקים שנזכר קודם‬ ‫הטביע השי"ת בעת הבריאה היא להשיש ולשמח‬ ‫שמחה ואח"כ ששון‪ ,‬כמו 'ליהודים היתה אורה‬ ‫ולהיטיב כל אדם עם זולתו‪ ,‬שעיקר כל סיבת הבריאה‬ ‫ושמחה וששון'‪ ,‬וכן 'שמחה וששון ליהודים'‪ ,‬ולאידך יש‬ ‫מאת הבורא ית"ש הוא כדי להיטיב עם ברואיו בי"ג‬ ‫פסוקים שנזכר קודם לשון ששון‪' ,‬ששון ושמחה ישיגו'‪,‬‬ ‫מידות של רחמים‪ ,‬כי מדרך הטוב להיטיב‪ ,‬ושיתגלו‬ ‫וכן 'קול ששון וקול שמחה' ועוד‪ .‬ולכאו' היה צריך‬ ‫מדותיו של השי"ת בכל העולמות‪ ,‬שהוא רחום וחנון‬ ‫להיות הסדר קודם שמחה ואח"כ ששון‪ ,‬כי קודם צריך‬ ‫וכו'‪ ,‬כמבואר בריש ספה"ק עץ חיים למהרח"ו ז"ל‪,‬‬ ‫לשמוח בעצמו ואח"כ ישמח אחרים‪ .‬וי"ל הביאור בזה‬ ‫וע"ז נצטוינו במצות 'ובו תדבק'‪ ,‬הדבק במידותיו מה‬ ‫כי אידישע שמחה היא דוקא באופן של שמחתי ושימחתי‬ ‫הוא רחום אף אתה וכו'‪ ,‬וממילא גם בענין השמחה‪,‬‬ ‫אחרים‪ ,‬ואם רואה אדם שלעצמו אין לו שמחה‪ ,‬אז העצה‬ ‫הדרך הישרה היא בראשית לשמח לזולתו‪ ,‬אלא‬ ‫היא שיתחיל להשיש אחרים‪ ,‬שיבוא אל חבירו ויאיר לו‬ ‫שבמציאות צריך לכח השמחה לעצמו תחילה כדי‬ ‫פנים ויתקרב אליו וישמח אותו בדיבור או במעשה‪ ,‬בגופו‬ ‫שישפיע על אחרים‪.‬‬ ‫או בממונו‪ ,‬ויחשוב עליו ויבין אותו וישתתף בצערו ח"ו‬ ‫‪ êëå‬הוא גם בהשפעות הגשמיות‪ ,‬שאליבא דאמת כל‬ ‫וישמח בשמחתו‪ ,‬ועי"ז השמחה חוזרת אליו באור חוזר‬ ‫עיקר הכוונה העליונה להשפיע לו רק טוב‪ ,‬זהו‬ ‫'שמחתי ושימחתי אחרים'‪ .‬ובזה מובן היטב שינוי לשון‬ ‫רק כדי שיוכל להטיב ולהשפיע לזולתו ולא לטובת‬ ‫הפסוקים‪ ,‬שהדרך הישרה היא קודם לשון שמחה ואח"כ‬ ‫עצמו ניתן לו‪ ,‬כמ"ש אוה"ח הק' בפ' משפטים עה"פ‬ ‫לשון ששון‪ ,‬ליהודים היתה אורה ושמחה וששון‪ ,‬אבל‬ ‫'אם כסף תלוה את עמי' )‪ (ãë ,áë‬וז"ל‪ ,‬בא הכתוב‬ ‫אם אין אדם מצליח להגיע לידי שמחה‪ ,‬אז העצה היא‬ ‫להודיע ולהשיב ג"כ לאשר ישאל השואל בראותו כי‬ ‫'ששון ושמחה ישיגון'‪ ,‬שיתחיל להשיש אחרים ועי"ז יגיע‬ ‫ירבה כבוד אדם בזהב לרוב‪ ,‬ואוצרותיו מלאים הון עתק‬ ‫בעצמו לידי שמחה‪ .‬וחג הסוכות נקרא זמן שמחתינו‬ ‫ללא צורך בו‪ ,‬ויאמר אדם מה הנה אוצרות זהב לאדם‬ ‫בלשון רבים‪ ,‬שהשמחה יחד עם אחרים‪ ,‬ועי"ז השמחה‬ ‫ללא דבר‪ ,‬למה לא הספיק ה' לתת לו מזונותיו הצריכין‬ ‫חוזרת אליו‪' ,‬ושאבתם מים בששון'‪ ,‬וכל מי שזוכה‬ ‫וכו'‪ ,‬לזה הודיע הכתוב כי הסובב דבר‪ ,‬הוא אותם‬ ‫לשמחה באופן כזה‪ ,‬מתקיים בו 'ושאבתם מים בששון‬ ‫שאינם ראוים לקבל חקם‪ ,‬לצד מעשיהם‪ ,‬כי ה' בחסדו‬ ‫ממעיני הישועה'‪ ,‬שזוכה לכל הישועות ולכל הברכות‪.‬‬ ‫שאמונה כזאת היא גדולה מגילוי אליהו‪ ,‬ולכן הגם שכדברי הנודב"י שלא זכה לראות את אליהו‪ ,‬מ"מ האמונה גדולה‬ ‫וחשובה יותר‪.‬‬ ‫ה‬ ‫מאמרי חג הסוכות‬ ‫לך שאין זה חלק המגיעך‪ ,‬אלא חלק אחרים שהוא העני‬ ‫נותן שפע הצריך בריוח לכל איש ואיש די מחסורו‪,‬‬ ‫עמך וכו'‪ ,‬עי"ש‪êá äéäé éë ô"äò äàø 'ô '÷ä ç"äåà ò"òå) .‬‬ ‫והיה כי יחטא אדם ואינו ראוי לקבל פרנסתו בכבוד‬ ‫‪ (æ ,åè ïåéáà‬וכלל ברזל יהא בידך אשר לימדונו רבותה"ק‬ ‫מאל הכבוד‪ ,‬החלק המגיעו לא יטלנו עליון‪ ,‬אלא הרי‬ ‫מלעלוב זי"ע‪ ,‬שהאדם נברא רק כדי להיות משפיע ולא‬ ‫הוא מתקבץ אל מקום אחר‪ ,‬ותהיה פרנסת הלז עם אדם‬ ‫מקבל‪ ,‬אבל במציאות א"א להיות משפיע בלא לקבל‬ ‫אחר הבא לו דרך שם פרנסתו וכו'‪ ,‬וזהו אומרו 'אם‬ ‫תחילה‪ ,‬אבל כל כוונת הקבלה היא רק ע"מ להשפיע‪,‬‬ ‫כסף תלוה את עמי'‪ ,‬פי' אם ראית שהיה לך כסף יותר‬ ‫והבן היטב למעשה‪.‬‬ ‫על מה שאתה צריך לעצמך‪ ,‬שאתה מלוה לעמי‪ ,‬תדע‬ ‫ה‪.‬‬ ‫והיית אך שמח ‪ -‬ציווי והבטחה להשפעות השמחה כל ימות השנה‬ ‫‪ ïëìå‬רק חג הסוכות הוא החג היחידי שאנו מזכירים בכל‬ ‫‪' (åè ,æè íéøáã) ÷åñôá‬ושמחת בחגך והיית אך שמח'‪,‬‬ ‫יום ויום במשך כל ימות השנה‪ .‬שאומרים בתפלה‬ ‫פירש רש"י לפי פשוטו‪ ,‬שאין זה לשון צווי‬ ‫'ופרוס עלינו סוכת שלומך'‪ ,‬כי ההתפשטות של חג הסוכות‬ ‫אלא לשון הבטחה‪ ,‬שמי שיהיה שמח בחג הסוכות‪ ,‬יקבל‬ ‫מתפשט לכל השנה‪ ,‬ועל זה אנו מבקשים מאת השי"ת‬ ‫השפעות של שמחה למשך כל השנה‪ .‬ואמנם הגר"א פירש‬ ‫שנזכה להשפעות הטובות של חג הסוכות‪ ,‬ולשמירה‬ ‫שמ"ש 'והיית אך שמח' הוא ציווי‪ .‬ומובא בשם הגר"א‬ ‫עליונה בגשמיות וברוחניות‪ .‬וגם בשבת קודש אנו מזכירים‬ ‫שאמר שמצוות שמחה בחג הסוכות היא המצוה שקשה‬ ‫את חג הסוכות‪ ,‬ואף מרחיבים יותר את הבקשה ואומרים‪,‬‬ ‫לקיימה יותר משאר המצוות‪ ,‬כי צריך להיות 'אך שמח'‬ ‫'ופרוס עלינו סוכת רחמים וחיים ושלום'‪.‬‬ ‫במשך כל שמונת ימי החג לילה ויום‪ ,‬בלי שום הפסק‬ ‫רגע וללא שום היפך של שמחה‪ ,‬ולא יעלה על לבו‬ ‫‪ úòëå‬בחג הסוכות אנו יושבים בפועל בסוכת רחמים‬ ‫במשך כל ימי החג שום מחשבה והרהור של צער ודאגה‬ ‫וחיים ושלום‪ ,‬וזה מתפשט בהתפשטות נפלאה‬ ‫ויגון‪ .‬אבל עמא דבר כפי שהעולם נוקטים הוא שבכל‬ ‫לכל ימות השנה‪ .‬ולכן נחוץ מאוד להתעורר ולנצל את‬ ‫פעולה של שמחה שעושים בחג הסוכות מקיימים את‬ ‫החג בכל אופן שאפשר‪ ,‬ולקיים כראוי את המצוה 'ושמחת‬ ‫המצות עשה של 'ושמחת בחגך'‪ ,‬בבשר וביין ובכל דבר‬ ‫בחגך' בכל אופן ובכל ענין של שמחה‪ ,‬וזה משפיע‬ ‫שגורם שמחה‪ ,‬נשים בראוי להם וקטנים בראוי להם‪ ,‬וכל‬ ‫השפעות טובות ונפלאות למשך כל השנה‪ .‬ולכן נקרא חג‬ ‫פעולה שעושים מקיימים את המצוה‪úééäå' øîàðù äîå .‬‬ ‫הסוכות בשם 'חג האסיף'‪ ,‬כי בחג זה אנו אוספים את כל‬ ‫‪íéëåæ åæ äåöî úåëæáù ,íéîùä ïî äçèáä àåä 'çîù êà‬‬ ‫השפעות שבאים בכל השנה‪ ,‬והכל נאסף כעת בזמן הזה‪.‬‬ ‫‪ äðùä úåîé ìë êùîì äçîù ìù úåòôùäì‬וכדפירש רש"י‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב ‪ -‬ההבחנה בין העיקר ובין הטפל‬ ‫צריך את הגורן ואת היקב‪ ,‬אבל זה רק בבחינה של‬ ‫‪ äøåúá‬הק' נאמר על חג האסיף‪' ,‬באספך מגרנך‬ ‫פסולת‪ .‬כשהשי"ת אמר למשה רבינו ע"ה )‪' (à ,ãì úåîù‬פסל‬ ‫ומיקבך' )‪ (âé ,æè íéøáã‬יש כאן הוספה נפלאה‬ ‫לך שני לוחות אבנים'‪ ,‬ואמרו חז"ל )‪ (à ,çì íéøãð‬פסל לך‬ ‫שחג הסוכות שהוא חג האסיף‪ ,‬מדובר בזמן שאוספים את‬ ‫‪ -‬פסולתן שלך יהא‪ ,‬שמשה רבינו ע"ה נתעשר מפסולתן‬ ‫ההשפעות של גורן ויקב‪ ,‬ודרשו חז"ל )‪ (à ,áé äëåñ‬בפסולת‬ ‫של לוחות‪ .‬וכשם משה רבינו זכה לעשירות גדולה‬ ‫גורן ויקב הכתוב מדבר‪ ,‬כלומר בזמן שאדם זוכה להבין‬ ‫מפסולת הלוחות‪ ,‬כמו כן אפשר להתעשר ולהיות גביר‬ ‫שהגורן והיקב הם אצלו בגדר פסולת‪ ,‬שיש לו אוכל ויש‬ ‫מהפסולת של הגורן והיקב‪ ,‬אבל צריך לזכור שזה רק ענין‬ ‫לו פסולת‪ ,‬יש לו עיקר ויש לו טפל‪ ,‬והוא יודע שבאמת‬ ‫מאמרי חג הסוכות‬ ‫ו‬ ‫‪ êãéàìå‬גם בעניני רוחניות ושכר הטוב הגנוז לצדיקים‬ ‫של פסולת וטפל ולא העיקר‪ .‬ומצינו בהלכות שבת בדין‬ ‫בעוה"ב‪ ,‬אם יבוא אדם מן השוק ויעורר‬ ‫בורר‪ ,‬שאסור לברור פסולת מתוך האוכל‪ ,‬ומותר רק‬ ‫לעבודת ה' ויאמר מה טוב חלקו של העובד ה' ומה‬ ‫לברור אוכל מתוך הפסולת‪ .‬ועד"ז י"ל שאדם צריך‬ ‫רב שכרו‪ ,‬יאמרו לו וכי מנין לך כל זה‪ ,‬וכי טעמת‬ ‫להתנהג תמיד באופן שיקח רק את האוכל כלומר את מה‬ ‫פעם עבודת ה' אמיתית‪ ,‬וכי יודע אתה מהו עוה"ב וכי‬ ‫שהוא צריך‪ ,‬ואז ישאר הפסולת‪ ,‬ואין הכי נמי אפשר‬ ‫ראית את הצדיקים יושבים בגן עדן ועטרותיהם‬ ‫להתעשר מהפסולת הזאת‪.‬‬ ‫בראשיהם‪ .‬ואמנם משה רבינו ע"ה הוא זה שיכול לומר‬ ‫'ובחרת בחיים'‪ ,‬כי הוא הגיע לרום המדרגות בעבודת‬ ‫‪ äæå‬גם הענין של הסוכה‪ ,‬שהיא דירת עראי‪ ,‬שצריך‬ ‫השי"ת ועלה למרום והיה שם ארבעים יום‪ ,‬הוא זה‬ ‫לזכור שזה עראי ורק הפסולת ולא העיקר‪ ,‬וכלשון‬ ‫שראוי לומר מה טוב חלקו של מי שזוכה לעבוד את‬ ‫התנא )‪' (à ,èé äëåñ‬פסל היוצא מן הסוכה'‪ .‬כי הנה בקרוב‬ ‫ה' כראוי ולהתעלות במעלות הצדיקים‪ ,‬ולאידך גיסא היה‬ ‫ממש נזכה כולנו כאחד לגאולה השלמה‪ ,‬ואז יהיה‬ ‫לו עושר גדול‪ ,‬כי נתעשר מפסולתן של הלוחות‪ ,‬ועל‬ ‫השפעות טובות עד בלי די‪ ,‬ונעלה כולנו יחד לציון‬ ‫כן לו נאה ולו יאה לומר שהעשירות וכל הבלי עוה"ז‬ ‫ברינה‪ ,‬ושם יהיה זהב וכסף לרוב נשפך על הארץ‬ ‫הם פסולת בעלמא‪.‬‬ ‫כמבואר בפסוקים‪ ,‬ונמצא שכל מה שיש לנו כאן זה רק‬ ‫עראי‪ ,‬ואם זוכרים שהממון הוא פסולת‪ ,‬אז אפשר‬ ‫‪ ïëå‬כתב בפירוש האוה"ח הק' ריש פרשת ראה‪ ,‬עה"פ‬ ‫להתעשר כפי שמשה רבינו התעשר‪.‬‬ ‫'ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה' )‪íéøáã‬‬ ‫‪ (åë ,àé‬שכיון שמרע"ה בא להוכיחם‪ ,‬שיבחרו בטוב עולם‬ ‫‪ äæáå‬י"ל הטעם שקוראים מגילת קהלת בחג הסוכות‬ ‫העליון‪ ,‬וימאסו בהבלי ותענוגי עוה"ז‪ ,‬א"כ צריך שישיג‬ ‫)‪ (ç÷ñ öú 'éñ à"âîå íù ùåáìå á"ñ çñøú 'éñ à"îø 'éò‬כדי‬ ‫מקודם כל השגות טובות עוה"ז‪ ,‬שאל"כ הרי לא יאמנו‬ ‫שיבין האדם בזמן האסיף שהכל הבל הבלים‪ ,‬ז' מיני‬ ‫דבריו‪ ,‬כי יאמרו לו‪ ,‬וכי טעמת פעם טעם המתוק‪ ,‬ואם‬ ‫הבלים‪ ,‬סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו'‪ .‬כי‬ ‫היית טועם טעמי גדולת עוה"ז וקנייניו לא היית ממאיסו‪,‬‬ ‫הנה אם יבוא סתם אדם מן השוק לומר לך שכל עניני‬ ‫וכן אם רוצה להפליג בטוב עוה"ב לא יאמנו דבריו‪ ,‬אם‬ ‫עוה"ז הכל הבל‪ ,‬הרי יהיה ללעג וקלס‪ ,‬ויאמרו לו וכי‬ ‫הוא בעצמו לא ראה ולא ידע‪ ,‬וכל דבריו מפי האמונה‪,‬‬ ‫אתה יודע‪ ,‬וכי טעמת אי פעם את כל תענוגי עוה"ז‪ ,‬ורק‬ ‫ולא יטו אוזן לקבל דבריו‪ ,‬לכן אמר משה 'ראה אנכי'‬ ‫שלמה המלך ע"ה החכם מכל האדם והיו לו מכל טוב‬ ‫אלי תראו‪ ,‬כי אני השגתי וטעמתי כל טוב עוה"ז‪ ,‬כי היה‬ ‫תענוגי העוה"ז‪ ,‬לו נאה ולו יאה לומר הכל הבל‪ ,‬ועל כן‬ ‫גדול מאוד וגיבור )÷‪ (á ,è äáø úìä‬והיה מלך )‪çøå÷ àîåçðú‬‬ ‫אמר שלמה המלך ע"ה )÷‪' (ã ,á úìä‬הגדלתי מעשי בניתי‬ ‫‪ (â‬ועשיר גדול )‪ (à ,çì íéøãð‬וכו'‪ ,‬וגם טעם טוב טעם עליון‪,‬‬ ‫לי בתים נטעתי לי כרמים‪ ,‬עשיתי לי גנות ופרדסים וגו'‪,‬‬ ‫כי עלה לשמים ושהה שם בעוה"ב‪ ,‬ואני אומר לכם‬ ‫ומספר את גודל עשירותו‪ ,‬שהיה לו עבדים ושפחות וצאן‬ ‫תאמינו לי על מילתי האמורה לכם‪ ,‬את הברכה אשר‬ ‫ומקנה ובקר וכסף וזהב 'וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי‬ ‫תשמעו וגו'‪ ,‬זהו הטוב האמיתי‪.‬‬ ‫מהם'‪' ,‬ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים'‪ ,‬ועל הכל‬ ‫על יצחק אבינו ע"ה אחז"ל עה"פ )‪(âé ,åë úéùàøá‬‬ ‫‪íâå‬‬ ‫אמר הכל הבל‪ .‬כמי שאומר מתוך נסיון‪ ,‬תשמע לי שכל‬ ‫'ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד'‪,‬‬ ‫מה שיש לי הכל הבלים‪ ,‬וכן איתא להדיא במדרש )÷‪úìä‬‬ ‫פירש"י שהיו אומרים עליו פרדותיו של יצחק ולא כספו‬ ‫‪(ãé ,â äáø‬ג‪ ,‬והזמן להבין את זה הוא בחג הסוכות‪ ,‬שאז‬ ‫וזהבו של אבימלך‪ ,‬וזה שנקרא 'זבל' בפי חז"ל‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫הוא זמן האסיף‪.‬‬ ‫‚‪ .‬בתפלת שחרית אומרים 'מה אנחנו מה חיינו מה חסדנו וכו'‪ ,‬ז"פ מה כנגד ז"פ הבל שאמר שלמה המלך ע"ה‪ ,‬בפסוק 'הבל‬ ‫הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל'‪ ,‬הבל חדא הבלים תרי‪ ,‬ופירש"י שם שהוא כנגד מעשה שבעת ימי בראשית‪,‬‬ ‫ולכן אנחנו מסיימים ואומרים‪ ,‬כי הכל הבל )סידור הרוקח(‪.‬‬ ‫ז‬ ‫מאמרי חג הסוכות‬ ‫או דיבורים אסורים‪ ,‬אלא נשמר ונזהר בכל מה שצריך‬ ‫העדיפו את זבלו של יצחק ולא כספו וזהבו של‬ ‫להיזהר‪ ,‬אזי הוא נחשב כאילו הוא כל היום יושב‬ ‫אבימלך‪ ,‬כי מפני שיצחק אבינו ע"ה החשיב את כל‬ ‫בסעודה‪ .‬ואף אמנם שאינו אוכל במשך כל הזמן לחם‬ ‫הבלי עוה"ז כזבל ופסולת‪ ,‬זה הטעם שזכה לשפע ברכה‬ ‫ובשר‪ ,‬שזה לימוד תורה הגמרא וההלכה‪ ,‬אלא אוכל‬ ‫ועשירות מופלגת‪.‬‬ ‫במשך הזמן קצת פירות או שאר ירקות‪ ,‬כי הוא נזהר‬ ‫לעשות רק רצון הבורא בזמן שהוא טרוד במלאכתו‪ ,‬הרי‬ ‫‪ íãàå‬שזוכה להבין את ההבנה הזאת שהסוכה מלמדת‬ ‫הוא נחשב כממשיך את הסעודה שהתחיל בבוקר‪ ,‬וממילא‬ ‫שכל הבלי עוה"ז הם רק בגדר פסולת‪ ,‬והעוה"ז‬ ‫הוא רציפות אחת‪ ,‬וממילא כשהוא חוזר בערב לשיעור‬ ‫הוא דירת עראי ולא העיקר‪ ,‬ויש לו טפל עראי ולעומת‬ ‫הקבוע שיש לו בלימוד התורה‪ ,‬אזי נחשב כאילו עסק‬ ‫זה יש לו עיקר וקביעות‪ ,‬והוא יודע את המהלכים‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫בתורה כל היום‪ ,‬והוא יום שכולו תורה‪ ,‬דלקביעא קמא‬ ‫בגמ' )‪ (á ,äì úåëøá‬בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות‬ ‫הדר‪ ,‬עי"ש בישמח ישראל‪.‬‬ ‫האחרונים‪ ,‬דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן‬ ‫עראי‪ ,‬זו וזו נתקיימה בידן‪ ,‬דורות האחרונים שעשו‬ ‫‪ æ"ãòå‬אפשר לבאר את דברי הגמ' )‪ (à ,ãñ úåëøá‬שכל‬ ‫מלאכתן קבע ותורתן עראי‪ ,‬זו וזו לא נתקיימה בידן‪ .‬וכבר‬ ‫היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק‬ ‫ביארנו במקו"א שתורתו קבע אין הכוונה רק קבע בכמות‪,‬‬ ‫בתורה‪ ,‬זוכה ומקבל פני שכינה‪ ,‬שנאמר )‪(ç ,ãô íéìäú‬‬ ‫שעוסק בתורה יומם ולילה ממש‪ .‬אלא הכוונה גם קבע‬ ‫'ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון'‪ .‬וכן נפסקה‬ ‫באיכות‪ ,‬שכאשר אדם יודע ומבין שלימוד התורה הוא‬ ‫הלכה בשו"ע )‪ (äð÷ 'éñ ç"åà‬שאחר שיצא מביהכ"נ ילך‬ ‫עיקר יומו‪ ,‬והשיעור תורה שהוא לומד בכל יום ‪ -‬הוא‬ ‫לביהמ"ד ויקבע עת ללמוד‪ ,‬וצריך שאותו עת יהיה קבוע‬ ‫העיקר שיש לו בעולמו‪ ,‬בקביעות דייקא‪ ,‬ואם חסר לו‬ ‫שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫שלא למד באותו יום‪ ,‬הוא מרגיש כאילו איננו קיים‪ .‬והרי‬ ‫ולהנ"ל י"ל בטעם הדבר‪ ,‬כי כשהאדם מתחיל ללמוד‬ ‫הכלל הוא )‪ (à ,åè úåáåúë‬כל קבוע כמחצה על מחצה‪ ,‬ומי‬ ‫מעט בבוקר תיכף אחר התפלה‪ ,‬אז הוא כמו שנוטל את‬ ‫שלומד בקביעות‪ ,‬הרי נחשב כאילו לומד חצי היום‪,‬‬ ‫ידיו לסעודה‪ ,‬ואז אם הוא נשמר במשך היום במה שצריך‬ ‫מחצה על מחצה‪ ,‬והרי אחז"ל )‪ (à ,æé ä"ø‬שבמחצה על‬ ‫להישמר‪ ,‬נמצא שאינו מסיח את דעתו‪ ,‬והכל נחשב‬ ‫מחצה השי"ת מטה כלפי חסד‪ ,‬וממילא נעשה 'רובו'‬ ‫כסעודה אחת של תורה‪ ,‬ואשר על כן מה טוב ונעים‬ ‫ורובו ככולו‪.‬‬ ‫לנהוג כן 'הלכה למעשה'‪.‬‬ ‫‪ íàå‬אדם רוצה להגיע למצב של 'כולו' ממש‪ ,‬הרי‬ ‫‪ äðäå‬כבר ביארנו במקו"א‪ ,‬שיש מלאכה ויש עבודה‪,‬‬ ‫ידועה עצתו הנפלאה של הרה"ק בעל ישמח‬ ‫מלאכה כלול בו אותיות מלך‪ ,‬ועבודה כלול בו‬ ‫ישראל זי"ע )‪ ,(øáãîá úùøô‬שכשם שבהלכות סעודה מצינו‬ ‫אותיות עבד‪ ,‬ויהודי צריך לזכור שיש ל"ט מלאכות‪,‬‬ ‫דין‪ ,‬שמי שקבע סעודה ובאמצע הסעודה הלך לחוץ‪ ,‬כל‬ ‫שלגבי המלאכות הוא מלך‪ ,‬כי המלאכות נבראו כדי‬ ‫כמה דלא הסיח דעתו מן האכילה מותר לאכול עוד‪,‬‬ ‫לשמש אותו‪ ,‬אבל לא שהוא ישמש אותם‪ ,‬כי לא טוב‬ ‫דלקביעא קמא הדר‪ ,‬שכל זמן שלא היה לו היסח הדעת‬ ‫שיעבוד אדם ויאבד את ראשו בעבודתו ובמסחרו‪ ,‬כי‬ ‫הכל נחשב לרציפות אחת )‪ .(çò÷ 'éñ ç"åà ò"åùåè 'ò‬י"ל‬ ‫אדם מישראל צריך לייחד את 'העבודה' רק עבור‬ ‫דכמו כן אדם שתיכף אחר תפלת שחרית קובע לעצמו‬ ‫עבודת השי"ת‪ ,‬כי אדם מישראל צריך להיות רק עבד‬ ‫קביעות ללמוד תורה‪ ,‬ועושה 'קביעות סעודה'‪ ,‬אז אפילו‬ ‫ה'‪ ,‬ולא ח"ו עבד לשום עבודה אחרת‪ .‬והדברים אמורים‬ ‫אם זה זמן מועט כמו חמש או עשר רגעים‪ ,‬אבל‬ ‫כלפי הנקודה הזאת‪ ,‬שאדם צריך לראות את מלאכתו‬ ‫בקביעות‪ ,‬הרי זה כמו נטילת ידים לסעודה‪ ,‬ואח"כ יוצא‬ ‫כפסולת ובבחינה של עראי‪ ,‬ועי"ז יזכה לקבל את‬ ‫לפעלו ולעבודתו עדי ערב והולך לעשות מלאכתו‪ ,‬ללא‬ ‫ההשפעה של חג האסיף‪ ,‬ולאסוף את כל ההשפעות‬ ‫היסח הדעת‪ ,‬והכוונה שאינו מסיח דעתו‪ ,‬שנזהר במשא‬ ‫טובות בגשמיות וברוחניות‪.‬‬ ‫ומתן באמונה‪ ,‬ונזהר שלא יהיה בידו ח"ו גזילה ואונאה‬ ‫מאמרי חג הסוכות‬ ‫ח‬ ‫ז‪.‬‬ ‫חל שם שמים על הסוכה ‪ -‬הסוכה מלאה בשמות הקדושים וקדושתה קדושת הגוף‬ ‫עשה למען כלל ישראל שהם כולם שמות הק' שלך‪ ,‬וא"כ‬ ‫‪ äðä‬אמרו חז"ל )‪ (à ,è äëåñ‬שעצי סוכה אסורין כל‬ ‫תושיע אותם למען שמותיך הק' המתגוללים בבזיון‬ ‫שבעה‪ ,‬וכשם שחל שם שמים על החגיגה כך‬ ‫רח"ל[‪ ,‬ונמצא שיהודי הנכנס לסוכה הרי הוא בבחינה‬ ‫חל שם שמים על הסוכה‪ ,‬שנאמר )‪' (ãì ,âë àø÷éå‬חג‬ ‫הנחת שמות ע"ג שמות‪ ,‬שבודאי אין בזה שום איסור‪,‬‬ ‫הסוכות שבעת ימים לה''‪ ,‬מה חג לה' אף סוכה לה'‪.‬‬ ‫כמו שמותר להניח ספר א' ע"ג ספר אחר‪ .‬ואת הדבר הזה‬ ‫כלומר שכשם שקרבן חגיגה אסור בהנאה‪ ,‬שהקרבן‬ ‫צריך אדם לזכור תמיד‪ ,‬ואסור שיהיה לאדם ענוה פסולה‪,‬‬ ‫שאדם מפריש לה' הוא אסור בהנאה‪ ,‬כך גם הסוכה‬ ‫אלא צריך להכנס אל הסוכה ובשמחה ובהתרוממות‪.‬‬ ‫היא קרבן לה'‪ ,‬ושם שמים חל על הסוכה‪ ,‬ועל כן‬ ‫וחשבתי שבזה מובן הטעם למה שמובא בספרים )‪óë 'éò‬‬ ‫הסוכה אסורה בהנאה‪.‬‬ ‫‪÷"äåæá ïë ùøåôîå ,øåîà 'ô ú"äò ê"ùä íùá å"÷ñ è"ìøú 'éñ íééçä‬‬ ‫‪ äæå‬הכוונה במה שאמרו צדיקים שהסוכה מלאה בשמות‬ ‫‪ (à ,â÷ â"ç‬שיש להקפיד שגוי לא יכנס לסוכה‪ ,‬וי"ל משום‬ ‫הקדושים )‪ (ò"éæ æðàöî ÷"äøä íùá á÷ò 'ô ÷çöé ì÷ç 'éò‬סוכה‬ ‫שהגוי דורס ע"ג שמות הק'‪ ,‬ורק ליהודי שכולו שמותיו‬ ‫הוא בגי' צ"א כמנין הוי"ה אדנ"י כדאי' בזוה"ק )‪,äðø â"ç‬‬ ‫של הקב"ה מותר להכנס אל הסוכה‪.‬‬ ‫‪ (á‬וכשנכנסים אל הסוכה אזי מהלכים על גבי שמות‬ ‫‪ øåàéáå‬הענין דהנה מצאנו ב' מיני קדושות קדושת‬ ‫הקדושים‪ ,‬והוא בחינה של מצוות שאדם דש בעקביו‪ ,‬וזה‬ ‫דמים וקדושת הגוף‪ ,‬הקדש ובדק הבית‬ ‫מפורש בגמ' הנ"ל שחל שם שמים על הסוכה‪ ,‬שכולה‬ ‫קדושתם קדושת דמים ואפשר לפדותם ולמכרם‪ ,‬אבל‬ ‫שמות הקדושים‪.‬‬ ‫קרבן הוא קדושת הגוף אי אפשר לפדותו 'לא יחליפנו‬ ‫‪ øôåñîå‬על חסיד א' ירא ושלם‪ ,‬שפ"א עמד על פתח‬ ‫ולא ימיר אותו'‪ ,‬מפני שקדושתו היא קדושה נצחית‪' ,‬לא‬ ‫הסוכה‪ ,‬ולא היה יכול להכנס לסוכה‪ ,‬באמרו‬ ‫יגאל ולא ימכר'‪ .‬והנה עצי סוכה אסורים כל שבעה‪ ,‬הרי‬ ‫האיך אוכל להכנס ולרמוס ברגלי על גבי שמות הקדושים‬ ‫מאחר שהגמ' מדמה את קדושת הסוכה לקרבן חגיגה‪,‬‬ ‫שבסוכה‪ .‬וכאשר שמע רבו ענין זה‪ ,‬שלח להגיד לאותו‬ ‫נמצא שקדושת הסוכה היא קדושת הגוף‪ .‬ומעתה יש‬ ‫חסיד‪ ,‬שאין הכי נמי הסוכה היא שמות הק'‪ ,‬אבל רק‬ ‫לעיין למה באמת מותר לאדם להכנס אל הסוכה וליהנות‬ ‫אחר שנכנסים לסוכה ומקיימים את המצוה אז יש לסוכה‬ ‫ממנה‪ ,‬ומה ההיתר לשבת בסוכה לאכול ולשתות ולישן‬ ‫קדושת השמות‪ ,‬אבל קודם שנכנסים לסוכה אין לזה‬ ‫שם ולשבת בצילה‪' ,‬וסוכה תהיה לצל יומם לחסות מזרם‬ ‫קדושה כל כך‪ ,‬כי הקדושה נפעלת רק על ידי קיום‬ ‫וממטר'‪ ,‬והרי הסוכה אסורה בהנאה‪ ,‬וקדושתה היא‬ ‫המצוה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫כקדושת הקרבן‪.‬‬ ‫‪ åìéàå‬הייתי שם‪ ,‬הייתי אומר לאותו חסיד עוד תירוץ‪,‬‬ ‫‪ íìåàå‬ביאור הדבר הוא‪ ,‬שבני ישראל בחג הסוכות‬ ‫תדע שגם אתה מלא עם שמות הק'‪ ,‬שכל יהודי‬ ‫משולחן גבוה קזכו‪ ,‬וה"ז דומה לקרבן דזריקת‬ ‫הוא מלא בשמות הק'‪ ,‬כדאי' בספה"ק מאור עינים )‪ô"ø‬‬ ‫הדם מתרת את הבשר באכילה‪ ,‬דהיינו שאחר שנזרק דם‬ ‫‪' (úåîù‬ואלה שמות בני ישראל'‪ ,‬שהם מלאים שמות‬ ‫הקרבן השי"ת נותן את הבשר לאכילה‪ ,‬וכהנים אוכלים‬ ‫הקדושים‪' ,‬הבאים מצרימה' אפי' בשעה שנופלים‬ ‫ובעלים מתכפרים‪ ,‬ומשולחן גבוה קא זכו‪ ,‬ובני ישראל‬ ‫ממדריגתם לקלי' בבחי' מצרים‪ ,‬הם מלאים שמותיו של‬ ‫מקבלים מנה משולחן גבוה שהם סמוכים על שולחן‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כי יהודי נברא בצלמו בדמות תבניתו של‬ ‫אביהם שבשמים‪ .‬אמנם כי בעוה"ר מיום שחרב ביהמ"ק‬ ‫העולמות העליונים‪ ,‬בצלם אלקים ברא אותו‪ä"ìù ò"òå) ,‬‬ ‫יוצאת בת קול ומכרזת אוי להם לבנים שגלו מעל‬ ‫‪íéæîåø íãàä éøáéàù êéøàîù ,ë - æé úåà ìàøùé úéá - íãà úåãìåú '÷ä‬‬ ‫שולחן אביהם כדאיתא בגמ' )‪ (à ,â úåëøá‬אבל כעת אחר‬ ‫‪ ,('÷ä ä"éåä íùì‬וכל יהודי הוא ספר תורה חי‪' ,‬כמו שכתבת‬ ‫עבודת היום הקדוש שבנ"י עשו זריקת הדם‪ ,‬הדם הוא‬ ‫עלינו בתורתך'‪] ,‬ובזה י"ל מש"א 'עשה למען שמך'‪ ,‬פי'‬ ‫ט‬ ‫מאמרי חג הסוכות‬ ‫אחד אל אחד והיו לאחדים בידי'‪ ,‬המינים מכוונים כנגד‬ ‫הנפש 'ועיניתם את נפשותיכם'‪ìàøùé éðá úåëåñä âçá ,‬‬ ‫היו"ד והה"א והוא"ו והה"א ]ומקורו בב"י סי' תרנא ד"ה‬ ‫‪,äðéëùä åéæî íéðäðå íäéáà ïçìåù ìò íéëåîñå íéøæåç‬‬ ‫כתב מהריקנטי[ והכל בידינו‪ ,‬כביכול השי"ת נותן את‬ ‫וההיתר הוא באמת כי משולחן גבוה קא זכו‪ ,‬כי בלא"ה‬ ‫עצמו אל ידיהם של כלל ישראל‪ ,‬ויש להם כח לנענע‬ ‫אין שום היתר להנות מהסוכה שיש לו דין כקרבן‪ .‬ועד"ז‬ ‫אותו לכל צד‪' ,‬ה' צילך' בצלא דמהימנותא‪ ,‬כמו הצל‬ ‫כתב בחסד לאברהם להגה"ק ר"א אזולאי זי"ע‪ ,‬דמשום‬ ‫של אדם כך כביכול השי"ת אינו עוזב את האדם בשום‬ ‫כך סוכה למטה מעשרה טפחים פסולה‪ ,‬מפני שמעולם‬ ‫מצב‪' ,‬אנכי ארד עמך ואנכי אעלך גם עלה'‪ .‬זה הכוונה‬ ‫לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים‪ ,‬וכשיושבים‬ ‫הפשוטה של הלולב‪ ,‬שיהודי מקבל עליו בשעת הנענועים‬ ‫בסוכה אנו מוקפים בשכינה הק'‪ ,‬וזה קדושת הגוף אשר‬ ‫שבכל צד ומצב מוליך ומביא ומעלה ומוריד ינהיג אותו‬ ‫משולחן גבוה קזכו‪.‬‬ ‫השי"ת ולא יעזבנו‪' ,‬אחזתיו ולא ארפנו'‪ .‬וזה קבלה טובה‬ ‫‪ äøåàëìå‬לפי הנ"ל נראה לומר‪àéä äëåñä úùåã÷ù ,‬‬ ‫שנותנת כח לאדם שבאמת כך יהיה ובאופן זה יתנהג‬ ‫‪ ,úñðëä úéá úùåã÷î øúåé‬כי לביהכ"נ יש רק‬ ‫בתמידיות הלכה למעשה‪.‬‬ ‫קדושת דמים כמו הקדש בדק הבית‪ ,‬ואין שם קדושת‬ ‫‪ ì"éå‬עוד עפי"ד המטה משה )‪ (èöù 'éñ‬שהביא בשם‬ ‫הגוף‪ ,‬שהרי עפ"י דין אפשר למוכרו ולהעלותו בקדושה‬ ‫התשב"ץ שהמהר"ם היה אומר את הפסוק‬ ‫כמ"ש במשנה במסכת מגילה‪ ,‬משא"כ הסוכה במשך ימות‬ ‫לישועתך קויתי ה'‪ ,‬קויתי ה' לישועתך‪ ,‬ה' לישועתך‬ ‫החג יש לה קדושת הגוף כקרבן‪ .‬ויל"ע אם כן הוא‬ ‫להלכה‪ ,‬אבל לכאורה לפום ריהטא נראה כן שהסוכה יש‬ ‫קויתי‪ ,‬ויש עוד צירופים של הפסוק הזה‪ ,‬אך אנו נוהגים‬ ‫לה יותר קדושה מביהכ"נ‪ .‬ולפי"ז הרי נוסף לנו עוד טעם‬ ‫לומר בג' צירופים אלו‪ .‬וחשבתי לבאר שיהודי אומר‬ ‫עפ"י הלכה שלא להניח לגוי להכנס לסוכה‪ ,‬משום שהגוי‬ ‫להשי"ת‪ ,‬אני מצפה בכל אופן לישועתך בגשמיות‬ ‫אסור ליהנות מצלה‪ ,‬כי הסוכה קדושה בקדושת הגוף‪ ,‬ורק‬ ‫וברוחניות‪ ,‬כל אחד לישועה שהוא צריך לה‪ ,‬ולכל צד‬ ‫לישראל שמקיים בה מצות סוכה‪ ,‬לו יש היתר 'וסוכה‬ ‫ומצב שאגיע‪ ,‬תמיד אני מצפה ומקוה לישועתך‪ ,‬והטעם‬ ‫תהיה לצל יומם לחסות מזרם וממטר'‪.‬‬ ‫הוא כי השי"ת גם מקיף אותנו מכל צד ומיטלטל עמנו‬ ‫כביכול‪ ,‬לישועתך קויתי ה'‪ ,‬שם ה' בסוף‪ ,‬ה' לישועתך‬ ‫‪ íùëå‬שהסוכה היא כולה שמות הק'‪ ,‬גם הד' מינים‬ ‫קויתי‪ ,‬שם ה' בתחילה‪ ,‬קויתי ה' לישועתך‪ ,‬שם ה'‬ ‫הם כולם שמותיו של הקב"ה‪ ,‬כמו שאומרים‬ ‫באמצע‪ ,‬השי"ת נמצא עמנו בכל צד בימין ובשמאל‬ ‫ביה"ר קודם נטילת לולב‪' ,‬בפרי עץ הדר וכפות תמרים‬ ‫ולמעלה ולמטה‪ ,‬לכן 'לא אירא רע כי אתה עמדי'‪.‬‬ ‫וענף עץ אבות וערבי נחל‪ ,‬אותיות שמך המיוחד תקרב‬ ‫ח‪.‬‬ ‫הסוכה היא זכר לענני הכבוד ויש בה כח להתרומם ככנפי נשרים להביאנו לציון‬ ‫כלומר שהגיע לשם בפחות מי"ח רגעים שזה שיעור חימוץ‪,‬‬ ‫‪ äëåñä‬היא זכר לענני הכבוד‪ ,‬אלו הם הכנפי נשרים‪,‬‬ ‫זה היה כמו מטוס הנוסע במהירות אדירה‪.‬‬ ‫שהשי"ת הקיף בהם את בני ישראל כשיצאו‬ ‫‪ íàå‬זהו הכח של כנפי נשרים‪ ,‬אם כן אנו זועקים‬ ‫ממצרים ונסעו מרעמסס סוכותה‪ .‬שם בסוכות אפו בני ישראל‬ ‫קושיא עצומה‪ ,‬למה כעת כאשר אנו יושבים‬ ‫את המצות‪ ,‬כמו שנאמר )‪' (èì ,áé úåîù‬ויאפו הבצק אשר‬ ‫בסוכה עדיין לא נושענו? הרי גם אנו יושבים בפליגע"ר‬ ‫הוציאו ממצרים עוגות מצות‪ ,‬כי לא חמץ כי גורשו ממצרים‪,‬‬ ‫כזה שישבו בו אבותינו‪ ,‬אבל הוא אינו נוסע‪ ,‬ואנו‬ ‫ולא יכלו להתמהמה'‪ ,‬ופירש"י ‪ -‬מרעמסס סכותה ‪ -‬ק"כ מיל‬ ‫תמהים ושואלים‪ ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬למה הכנפי נשרים‬ ‫היו‪ ,‬ובאו שם לפי שעה‪ .‬ק"כ מיל לפי מידות זמנינו זה בערך‬ ‫שלנו לא מתרוממים? למה אין אנו נוסעים? למה ה'‬ ‫מרחק של תשעים ק"מ‪ ,‬מהלך של שלושה ימים‪ .‬והם הגיעו‬ ‫תעמוד? למה זה לא נוסע? הרי יש לסוכה כנפיים‪...‬‬ ‫לשם בתוך רבע שעה‪ ,‬כי הרי לא הספיק בצקם להחמיץ‪,‬‬ ‫מאמרי חג הסוכות‬ ‫י‬ ‫זה זמן שמחתינו וצריך לשמוח‪ ,‬ולמה אנו מעוררים את‬ ‫‪ àúéàå‬בתרגום יונתן בן עוזיאל )‪ (ã ,èé úåîù‬שכאשר עשו‬ ‫עצמינו לצער‪.‬‬ ‫ישראל קרבן פסח במצרים‪ ,‬לקח אותם השי"ת‬ ‫‪ àìà‬שהיא הנותנת‪ ,‬שאנו עומדים בתפילה לפני השי"ת‬ ‫עם ענני הכבוד לירושלים כדי להקריב קרבן פסח בהר‬ ‫ואומרים‪ ,‬אתה ציויתנו בתורתך הקדושה 'ושמחת‬ ‫המוריה ולאחר מכן החזיר אותם למצרים‪ .‬כך מפורש‬ ‫בחגך'‪ ,‬אבא כך כתוב בתורה‪ ,‬והרי אין אנו יכולים לקיים‬ ‫בדברי התנא הקדוש יונתן בן עוזיאל‪ .‬ואם כן רואים אנו‬ ‫מצוה זו‪ ,‬ואין אנו יכולים לשמוח בשלימות השמחה‬ ‫שהענני הכבוד יכולים לנסוע כל כך טוב‪ ,‬אם כן למה‬ ‫כשאנו רחוקים‪ ,‬ואין אנו יכולים לעלות ולהראות‪ ,‬ואין לנו‬ ‫הסוכה עומדת ואינה מביאה אותנו לירושלים‪.‬‬ ‫יכולת להשתחוות לפניך‪ ,‬השתחואה זה ענין של ביטול‪,‬‬ ‫‪ åäæå‬פירוש הפסוק )‪' (æé ,âì úéùàøá‬ויעקב נסע ‪È É Ë‬‬ ‫סכּתה'‪ ,‬יעקב‬ ‫אין לנו יכולת להתבטל לפניך בביטול גמור‪ ,‬הרצונות‬ ‫אבינו ע"ה זכה שאצלו הסוכה כן נסעה‪ ,‬הסוכות‬ ‫והמניעות שלנו מעכבים אותנו מלהתבטל לפניך‪ ,‬כי בבית‬ ‫צריכים לנסוע בלי תקלות‪ .‬הרי מובא בטור בהלכות ראש‬ ‫המקדש שהיה גילוי שכינה והיינו יכולים להתבטל לגמרי‬ ‫חודש )‪ (æéú 'éñ‬שג' הרגלים הם כנגד הג' אבות‪ ,‬פסח כנגד‬ ‫לפניך‪ ,‬היה שם התגלות ומתיקות נפלאה‪ ,‬שכל הדברים‬ ‫אברהם ושבועות כנגד יצחק וסוכות כנגד יעקב‪ .‬שהסוכה‬ ‫האחרים התבטלו ממילא‪ ,‬כי ראו והרגישו שהכל הבל‪,‬‬ ‫צריכה להיות כמו הסוכה של יעקב שנסע‪ ,‬כי הסוכה יש‬ ‫אבל כשאין לנו את כל זאת‪ ,‬חסר לנו שמחה‪.‬‬ ‫לה כנפיים אדירים לנסוע במהירות גדולה‪.‬‬ ‫‪ ïëìå‬דוקא בגלל שהימים הללו הם זמן שמחתינו‪ ,‬אנו‬ ‫מבקשים מאת השי"ת שאנו צריכים את כל זאת‪,‬‬ ‫‪ éôìå‬הדברים האלה אפשר להבין מה שבחג הסוכות‬ ‫כדי להשלים שמחת יו"ט אמתית‪ .‬הרי הקרבנות דוחים‬ ‫שהוא זמן שמחתינו‪ ,‬אנו מתפללים ואומרים‬ ‫שבת ויום טוב‪ ,‬שבכל מקום שנאמר 'במועדו' מקריבים‬ ‫'מפני חטאינו גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמתינו'‬ ‫גם בשבת וגם ביום טוב‪ ,‬זה זמן שאפשר לפעול ישועה‪,‬‬ ‫ואנו מוסיפים באריכות גדולה 'שאין אנחנו יכולים‬ ‫גאולת הכלל וגאולת הפרט‪ ,‬הכנפי נשרים הפרטיים של‬ ‫לעלות ולהיראות ולהשתחוות לפניך'‪ ,‬ולכאורה אם‬ ‫כל אחד ואחד‪ ,‬והכנפי נשרים הכלליים של כל ישראל‪.‬‬ ‫מזכירים את החורבן‪ ,‬זה הרי גורם לכאב וצער‪ ,‬והרי‬ ‫ט‪.‬‬ ‫ירח האיתנים אור פנימי ואור מקיף‬ ‫והוידויים מתקיימים ע"י הקנה‪ ,‬והמתענה ביוה"כ הוא‬ ‫‪ øàåáî‬בספה"ק שבמחצית הראשונה של חודש תשרי‬ ‫מתמלא בבחינת 'וכל קרבי את שם קדשו'‪ ,‬כי כל‬ ‫‪ -‬כלומר עד חג הסוכות‪ ,‬השי"ת מזריח בכל‬ ‫הפנימיות שבאדם וכל הקרביים והמעיים‪ ,‬הכל מזדכך‬ ‫אדם מישראל אור פנימי ומכניס בו חשק לתורה ולעבודה‬ ‫ומיטהר על ידי האור הפנימי‪ ,‬וכל זה מתקיים בימים שעד‬ ‫ולגמילות חסדים‪ ,‬וקיום התורה והמצוות‪ ,‬וזהו אור פנימי‬ ‫חג הסוכות‪.‬‬ ‫ע"י קיום מצות תשובה שצריך אדם לשוב בתשובה עם‬ ‫‪ ìáà‬בחג הסוכות מתחילים המצוות והעבודה באופן‬ ‫הלב והמוח ]ועל כן אין מברכין ברכת המצוות על מצות‬ ‫שהשי"ת מכניס אותנו אל אור המקיף‪ .‬הסוכה‬ ‫תשובה כי אין מברכין על מצוה שבלב[ וגם המצוה של‬ ‫מקיפה את האדם מכל צדדיו‪' ,‬וימינו תחבקני' זו סוכה‬ ‫תקיעת שופר היא מצוה המתקיימת ע"י אור פנימי‪ ,‬כמ"ש‬ ‫כמ"ש הספה"ק שבסוכות ‪÷áçîå ìàøùé éðá úà ìèåð ú"éùä‬‬ ‫מאן דנפח מדיליה נפח‪] ,‬שהעלאת התקיעה אל השופר‬ ‫‪ìëî ó÷åîå 'úé åúåùøì ñðëð äëåñì ñðëðäå ,íôé÷îå íúåà‬‬ ‫באה מתוך פנימיות נשמת האדם‪ ,‬ובתקיעת שופר מתגלה‬ ‫‪.å"ç ä÷åöå äøö ìëî øîåùîå åéìò ñåøôä êøáúé åìöá ãö‬‬ ‫פנימיות הרצון של כלל ישראל[‪ .‬וגם המצוה של אכילת‬ ‫וגם את ארבעת המינים לוקח האדם ומנענע אותם לכל‬ ‫ערב יוה"כ והמצוה של 'ועיניתם את נפשותיכם'‪ ,‬הם‬ ‫ד' רוחות השמים ומעלה ומוריד‪ ,‬וכן ההקפות עם הס"ת‬ ‫מצוות של אור פנימי‪ ,‬ומתקיימים ע"י הקנה והוושט‪,‬‬ ‫בשמחת תורה להקיף מכל הצדדים הכל היא המשכת‬ ‫שהאכילה בעיוה"כ מקיימים ע"י הוושט‪ ,‬וביוה"כ התפלות‬ ‫יא‬ ‫מאמרי חג הסוכות‬ ‫המשטינים‪ ,‬וכל מה שהם זועקים הכל יכנס בי‪ ,‬כי הוא‬ ‫שמירה עליונה שהשי"ת שומר ומגין עלינו בגשמיות‬ ‫שומר על בניו אהוביו‪ ,‬שלא יארע להם שום דבר רע‪.‬‬ ‫וברוחניות‪ .‬ונמצא שעד חג הסוכות אנו עובדים ומקיימים‬ ‫וזהו אור המקיף‪ ,‬שהשי"ת שומר את עמו ישראל בשמירה‬ ‫מצוות באור פנימי‪ ,‬ומחג הסוכות ואילך אנו עובדים‬ ‫עליונה בגשמיות וברוחניות‪ ,‬וכביכול מקיף אותם מכל ד'‬ ‫ומקיימים מצוות באור מקיף‪.‬‬ ‫רוחות‪ ,‬ועל כך השמחה היא גדולה בזמן שמחתינו‪.‬‬ ‫זה נאמר בפסוק בפרשת השבוע )‪(àé ,áì íéøáã‬‬ ‫‪ìòå‬‬ ‫‪ øçàå‬כך 'ישאהו על אברתו'‪ ,‬כלומר שנוטל אותם על‬ ‫'כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף'‪ .‬ופירש רש"י‬ ‫כנפיו‪ ,‬והכוונה למשך כל ימות השנה‪ .‬ורש"י‬ ‫שהנשר הוא רחמני על בניו‪ ,‬ואינו נכנס לקינו פתאום‪,‬‬ ‫פירש בתהלים )÷‪ (ä ,â‬על הפסוק 'תתחדש כנשר נעוריכי'‪,‬‬ ‫עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן‬ ‫כנשר הזה שמחדש כנפיו ונוצה משנה לשנה‪ .‬שהוא‬ ‫לאילן‪ ,‬והוא אינו מכביד עצמו עליהם‪ ,‬אלא מחופף‬ ‫מתחדש בכל שנה‪ ,‬וכן נאמר בישעי' )‪ (àì ,î‬וקווי ה'‬ ‫בבחינת נוגע ואינו נוגע‪ ,‬והוא פורח על בניו לאט לאט‬ ‫יחליפו כח יעלו אבר כנשרים'‪ ,‬שהנשרים מתחדשים‬ ‫עד שיתעוררו בניו‪ ,‬ומעורר אותם בעדינות ובנחת‪,‬‬ ‫ומקבלים כנפיים חדשים‪ .‬ועוד מביא רש"י מדרש אגדה‬ ‫'קינדערלאך‪ ,‬וועקט זיך אויף‪ ,‬עס איז שוין אביסעלע‬ ‫שיש מין נשר שכשמזקין חוזר לנערותו‪ .‬וזה הברכה של‬ ‫שפעט'‪ ,‬וכך הנשר בא אל גוזליו בתכלית החמלה‬ ‫קווי ה'‪ ,‬שכשהם באים לידי זקנה אינם מזדקנים‪ ,‬אלא‬ ‫והרחמנות‪ .‬ובאופן זה ממש השי"ת מעורר את בני‬ ‫אדרבה הם חוזרים לנערותם‪ ,‬להיות צעירים ורעננים‪ .‬וזוהי‬ ‫ישראל לתשובה ותיקון המעשים בר"ה ובעשרת ימי‬ ‫ברכה לכל ימות השנה‪.‬‬ ‫תשובה וביום הקדוש‪.‬‬ ‫]‪ ïëå‬מצינו על הפסוק )‪' (è ,àò íéìäú‬אל תשליכני לעת‬ ‫‪ ë"çàå‬בחג הסוכות 'יפרוש כנפיו יקחהו'‪ ,‬השי"ת פורש‬ ‫זקנה ככלות כחי אל תעזבני'‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬לעת‬ ‫את כנפיו על עם ישראל‪ ,‬כמו שפירש"י שהנשר‬ ‫זקנה ‪ -‬אם זקנתי בחטאים כלומר שחטאתי הרבה‪ .‬ולפי"ז‬ ‫כשבא ליטול את בניו ממקום למקום‪ ,‬אינו נוטלן ברגליו‬ ‫יש לפרש המשך הפסוק 'ככלות כוחי'‪ ,‬שהכוונה כי כשל‬ ‫כשאר עופות‪ ,‬לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא‬ ‫בעווני כוחי‪ .‬ומבואר שהתפלה 'אל תשליכני לעת זקנה'‬ ‫מגביה לעוף ופורח עליהם‪ ,‬לפיכך נושאן ברגליו מפני‬ ‫אין הכוונה על אדם זקן בשנים‪ ,‬כי על יהודי זקן יש לנו‬ ‫הנשר‪ ,‬אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ‪ ,‬לפיכך נושאן‬ ‫ברכה טובה בהרבה מזו‪ ,‬שהברכה שמברכים יהודי זקן‬ ‫על כנפיו‪ ,‬אומר מוטב שיכנס החץ בי‪ ,‬ולא יכנס בבני‪.‬‬ ‫היא 'תתחדש כנשר נעוריכי'‪ ,‬שכל שנה שהוא מזדקן יהיה‬ ‫אף הקב"ה כביכול אומר 'ואשא אתכם על כנפי נשרים'‬ ‫צעיר יותר ורענן יותר ויגבר כוחו כצעיר בכמה שנים‪,‬‬ ‫כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים‪ ,‬היו זורקים‬ ‫ולכן הוכרח רש"י לפרש 'לעת זקנה' היינו שנזדקן‬ ‫בהם חצים ואבני בליסטראות‪ ,‬מיד 'ויסע מלאך האלהים‬ ‫בחטאים וכשל רוחו‪ ,‬ואדם כזה מתפלל 'אל תשליכני ואל‬ ‫וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו'‪ ,‬שהשי"ת הקיף את בני‬ ‫תעזבני'‪ ,‬אבל ליהודי זקן בא בשנים הברכה היא 'דשנים‬ ‫ישראל עם העננים‪ ,‬ואמר מוטב יכנס החץ בי‪ ,‬שכל‬ ‫ורעננים יהיו'‪ ,‬שיהיה רענן יותר ויתחדש כנשר[‪.‬‬ ‫החיצים והבליסטראות‪ ,‬כלומר כל המקטרגים וכל‬ ‫י‪.‬‬ ‫מעלת ארבעת המינים וסגולתם להשפיע השפעות טובות‬ ‫בנצחון בכל מצב ובכל מקום‪' ,‬רוממות קל בגרונם וחרב‬ ‫'‪ íúç÷ìå‬לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים‬ ‫פפיות בידם' )‪ (å ,èî÷ íéìäú‬ואיתא במדרש 'רוממות קל‬ ‫וענף עץ אבות וערבי נחל'‪ ,‬ומצינו שהד'‬ ‫בגרונם' זה ההלל‪' ,‬וחרב פפיות בידם' אלו ארבעת מינים‪,‬‬ ‫מינים נקראים בלשון חז"ל )‪ (èë ,âéú æ"å÷éú‬מנא קרבא ‪-‬‬ ‫ונוטל את הכלי זיין הללו ומוליך ומביא ומעלה ומוריד‪.‬‬ ‫כלי מלחמה‪ ,‬שבכל מצב ובכל מקום אנו יחד עם השי"ת‪,‬‬ ‫‪ïáòâ êéæ' åîöò úà íâ òðòðì êéøö áìåìä úà òðòðî íãàùëå‬‬ ‫וכאשר אנו הולכים מזוינים עם כלי זיין אלו‪ ,‬אנו בטוחים‬ ‫מאמרי חג הסוכות‬ ‫יב‬ ‫הוא גופא נחת רוח לבורא ית"ש‪ ,‬כשנלחמים נגד המידות‬ ‫‪ úåéçáå äçîùá 'ì÷àù à‬שלא יתנהג בכבדות ובעצלות‪,‬‬ ‫הרעות וכו' ומתגברים לעשות מצות ה'‪ ,‬ונמצא שזה גופא‬ ‫אלא יהיה קל כנשר לרומם את עצמו ככנפי נשרים‪,‬‬ ‫השמחה של הנצחון שמחזיקים את המנא קרבא‪ ,‬שאין‬ ‫ויתדבק בהשי"ת‪ ,‬ע"י שמנענע את הלולב לד' רוחות‬ ‫מתייאשים בשום ענין‪ ,‬ואין מניחים ליצר לבלבל את‬ ‫העולם‪ ,‬למי שהרוחות שלו‪ ,‬ועי"ז יעצור טללים רעים‬ ‫הראש שאין תקוה‪ ,‬וזהו הנצחון שלנו‪ ,‬מפני שאין זה‬ ‫ורוחות רעות‪ .‬ובכח זה יהיה האדם מוליך ‪ -‬מרחיק ומסלק‬ ‫רצון השי"ת שננצח את המלחמה באופן סופי ומוחלט‪,‬‬ ‫ממנו את כל הרוחות הרעות ואת כל הרוע‪ ,‬אל כל הגוים‪.‬‬ ‫כי זה שייך רק למלאכי עליון ולצדיקים אשר בגנזי‬ ‫ומביא ‪ -‬על עצמו את כל ההשפעות טובות‪ .‬מעלה ‪-‬‬ ‫מרומים‪ ,‬אבל כאן בעולם הזה רצונו שנאבק ונלחם תמיד‪,‬‬ ‫למעלה את כל המעשים טובים שלו‪ ,‬ומוריד ‪ -‬את כל‬ ‫ולעלות מדרגה לדרגה‪ ,‬ושאדם יראה ויוכיח שאיכפת לו‬ ‫הברכות וההשפעות טובות‪.‬‬ ‫ואינו מוותר ואינו מתייאש‪ ,‬וזה הנצחון כנגד היצר הרע‪,‬‬ ‫‪ àúéàå‬במדרש )‪ (á ,ì"ô ø"÷éå‬א"ר אבין משל לשנים‬ ‫כי זהו כל רצונו שהאדם יתייאש ויפול‪ ,‬לא איכפת לו‬ ‫שנכנסו אצל הדיין ואין יודעים מי ניצח בדין‪,‬‬ ‫ליצר הרע אם הצליח להכשיל את האדם בענין זה או‬ ‫אלא מאן דנסיב ובזיין בידיה אנן ידעין דאיהו נצחייא‪,‬‬ ‫בענין אחר‪ ,‬אלא כל מגמתו להביא את האדם לידי יאוש‪.‬‬ ‫כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה‬ ‫ולכן כשמחזיקים את המנא קרבא בחוזק‪ ,‬מראים שאין‬ ‫בר"ה‪ ,‬ולית אנן ידעין מאן נצח‪ ,‬אלא במה שישראל‬ ‫אנו מתייאשים בשום פנים‪ ,‬דידן נצח‪ ,‬ואנו נמשיך‬ ‫יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן‬ ‫להחזיק את כלי המלחמה כנגדו עד ביאת גואל צדק‪,‬‬ ‫אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא‪ ,‬לפיכך משה מזהיר‬ ‫'מלחמה לה' בעמלק מדור דור'‪.‬‬ ‫לישראל ואומר להם 'ולקחתם לכם ביום הראשון'‪.‬‬ ‫‪ íéîéáå‬אלו אנו מרבים לעשות הקפות עם הד' מינים‬ ‫‪ 'åàëìå‬יש לעיין שהרי דרכו של עולם אינו כן‪ ,‬שמי‬ ‫ועם הס"ת‪ ,‬וגם הסוכה בעצמה היא מקיף‪ ,‬וכל‬ ‫שיוצא מהדיין וניצח בדין הרי כבר אינו צריך‬ ‫זאת כדי שיהיו שמירה והגנה לקיום כל האורות הפנימיים‬ ‫כלי זיין‪ ,‬שהרי ניצח על פי דין‪ ,‬והאיך האחיזה בכלי‬ ‫והמקיפים שזכינו בעבודת ימים אלו‪ ,‬שלא יאבדו בשום‬ ‫זיין היא הוכחה שניצח בדין‪ .‬אלא התירוץ הוא כדברי‬ ‫אופן‪ ,‬וכל זמן שמחזיקים ביד את הד' מינים ‪ -‬כלי‬ ‫החובות הלבבות )‪ (ä"ô äùòîä ãåçé øòù‬שבתם מן המלחמה‬ ‫המלחמה‪ ,‬אין האורות נאבדים‪ ,‬ואין חילוק באיזה מצב‬ ‫הקטנה היכונו למלחמה הגדולה מלחמת היצר וחייליו‪,‬‬ ‫האדם שרוי‪ ,‬כי אם אדם עומד בקשרי המלחמה‪ ,‬אז כל‬ ‫שבאמת מלחמת היצר היא מלחמה תמידית‪ ,‬ולהתעלות‬ ‫האורות קיימים אצלו‪.‬‬ ‫יותר ויותר‪ ,‬ואדרבה עצם המלחמה שאדם נלחם ביצר‬ ‫יא‪.‬‬ ‫השמחה המיוחדת בכך שפרי החג מתמעטין והולכין ‪ -‬הנצחון כנגד כוחות הרע‬ ‫הקרבנות מתמעטים‪ ,‬כי פרי החג הם כנגד אומות העולם‪,‬‬ ‫‪ æ"ãòå‬יש לבאר הענין שהקריבו בחג הסוכות שבעים‬ ‫והמיעוט שהם מתמעטים הוא נצחון כנגדם‪ ,‬שלכל אומה‬ ‫פרים עבור שבעים אומות העולם‪ ,‬ואמנם פרי‬ ‫משבעים האומות יש כוחות הרע מיוחדים‪ ,‬ובכוחות אלו‬ ‫החג מתמעטין והולכין‪ ,‬שבכל יום ויום מימי החג מנין‬ ‫הם רוצים להרע לישראל‪ ,‬על דרך מ"ש 'וירעו אותנו‬ ‫הפרים שהקריבו פוחת והולך‪ ,‬וכ' התוס' במסכת תענית‬ ‫המצרים'‪ ,‬שרצו לעשות אותנו רעים ח"ו‪ ,‬והם מזהמים את‬ ‫)‪ (è"åéå ä"ã á ,çë‬שבחג הסוכות כל יומא ויומא הוי יו"ט‬ ‫ישראל וזה עינוי גדול לנשמתם של ישראל‪úåëåñä âçáå ,‬‬ ‫לעצמו‪ ,‬לפי שפרי החג מתמעטין והולכין‪ .‬כלומר שיש‬ ‫‪è"åé àåä íåé ìë ïëìå ,íéëìåäå íéèòîúîå íéòðëð òøä úåçåë‬‬ ‫שמחה מיוחדת בכך שהכח של אומות העולם נהיה פחות‬ ‫‪ìù åùôð ÷îåòá àöîðù øáä øåùä - íéøôä íâå ,åîöò éðôá‬‬ ‫יותר ויותר‪ ,‬והיינו דבזה שונה חג הסוכות מכל המועדים‬ ‫‪ ,êìåäå èòîúî íãàå íãà ìë‬ויכול אדם לזכות להתהפך‬ ‫שלא זו בלבד שבכל יום יש מנין אחר של קרבנות‪ ,‬אלא‬ ‫יג‬ ‫מאמרי חג הסוכות‬ ‫‪ ìëå‬זה נמשך מחג הסוכות שבני ישראל הקריבו שבעים‬ ‫מבהמה לאדם‪ ,‬להיות בר דעת‪ ,‬כי בסוכות זוכים לקבל‬ ‫פרים כנגד אומות העולם‪ ,‬ומתמעטים והולכים‪ .‬ולכן‬ ‫דעת‪' ,‬למען ידעו דורותיכם'‪ ,‬ועל כך השמחה הגדולה‬ ‫נבראו בעולם שבעים אומות‪ ,‬וכלל ישראל המעט מכל‬ ‫'ושמחת בחגך והיית אך שמח‪.‬‬ ‫העמים‪ ,‬כבשה אחת בין שבעים זאבים‪ ,‬כדי שיהא כפרות‬ ‫‪ åäæ‬על דרך העבודה‪ ,‬אבל גם בפשטות ובגשמיות הכח‬ ‫די והותר בשפע לכל ישראל בכלל ובפרט‪ .‬ויש להביא‬ ‫של אומות העולם מתמעט והולך‪ ,‬כל מה ששומעים‬ ‫מקור לדברינו‪ ,‬מדברי חז"ל הובא ברש"י עה"פ )‪,áì íéøáã‬‬ ‫במשך השנה‪ ,‬ממלחמות ושפיכות דמים המתרחשות‬ ‫‪' (ç‬יצב גבולות עמים למספר בני ישראל'‪ ,‬שלמספר‬ ‫בעולם‪ ,‬ה' הפר עצת גוים‪ ,‬ואנו מתפללים הצילנו מן‬ ‫שבעים נפש של בנ"י שירדו למצרים‪ ,‬הציב גבולות עמים‬ ‫הגוים‪ ,‬וכל שאר הפסוקים 'כל גוים סבבוני בשם ה' כי‬ ‫שבעים לשון‪ ,‬ע"כ‪ .‬נראה מדבריהם שעבור כל נפש‬ ‫אמילם‪ ,‬סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם וגו'‪ ,‬כי הם‬ ‫מישראל שירד למצרים הציב אומה שלמה‪ ,‬וכל זאת בכדי‬ ‫מתמעטים והולכים‪.‬‬ ‫שיהיה כפרות די והותר‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬אמרו חז"ל )‪ (à ,âñ úåîáé‬אין פורענות באה לעולם‬ ‫‪ äðäå‬מצאנו חילוק בין יעקב לעשיו‪ ,‬כמ"ש חז"ל והובא‬ ‫אלא בשביל ישראל‪ ,‬שנאמר )‪' (å ,â äéðôö‬הכרתי‬ ‫ברש"י בפרשת ויגש )‪ (åë ,åî úéùàøá‬שאצל עשיו‬ ‫גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם'‪ .‬והפירוש בזה שאע"פ‬ ‫שש נפשות היו לו‪ ,‬והכתוב קורא אותן 'נפשות ביתו'‬ ‫שאין לישראל שום קשר לפורענות שמתרחשת במדינה‬ ‫לשון רבים‪ ,‬לפי שהיו עובדין לאלהות הרבה‪ ,‬אבל יעקב‬ ‫רחוקה‪ ,‬כגון מה שהתרחש סערה איומה בים אשר אלפי‬ ‫שבעים היו לו והכתוב קורא אותן 'נפש' בלשון יחיד לפי‬ ‫גוים נסחפו לים ומתו‪ ,‬או רעידות אדמה נוראות‪ ,‬או‬ ‫שהיו עובדים לאל אחד‪' ,‬אב אחד לכולנו'‪ .‬ושמעתי בשם‬ ‫מלחמות בין האומות שהם הורגים אלפים אלפים‪ ,‬הכל‬ ‫כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זי"ע לפרש בשם זקנו הק' הייטב‬ ‫נעשה בשביל ישראל‪ ,‬וצריך להבין מה השייכות של זה‬ ‫לב זי"ע‪ ,‬בנוסח הברכה 'בורא נפשות רבות' שהשי"ת‬ ‫לכלל ישראל‪ .‬אבל האמת הוא שהם מתמעטים בשביל‬ ‫ברא שבעים אומות נפשות‪' ,‬וחסרונן' הם מתחסרים יש‬ ‫ישראל‪ ,‬הם כפרה בשביל ישראל‪ ,‬במדינה אחת נהרגו‬ ‫להם הרבה צרות ופורענות באה אליהם‪ ,‬כדי 'להחיות‬ ‫עשרים אלפים גוים כפרה עבור בני ישראל‪ ,‬ובמדינה‬ ‫נפש כל חי'‪ ,‬לתת חיות ל'נפש' לכלל ישראל‪ .‬וזהו מעלת‬ ‫אחרת נהרגו מאה אלפים גוים‪ ,‬גם זה כפרה עבור בני‬ ‫חג הסוכות שבכל יום ויום הוא יו"ט לעצמו‪ .‬וכל זה‬ ‫ישראל‪ ,‬כמ"ש )‪' (â ,âî 'éòùé‬כי אני ה' אלקיך קדוש ישראל‬ ‫נגרם כתוצאה מהקירבה של ישראל להשי"ת‪ ,‬ובו השי"ת‬ ‫מושיעך נתתי כפרך מצרים וגו'‪ ,‬ואתן אדם תחתיך‬ ‫מראה את השמחה הגדולה שיש לו בכלל ישראל ואוהב‬ ‫ולאמים תחת נפשך'‪ ,‬ודרשו חז"ל )‪ (á ,áñ úåëøá‬אל תקרי‬ ‫אותם‪ ,‬וזה מביא לנו שמחה שזה 'זמן שמחתינו'‪.‬‬ ‫אדם אלא אדום‪.‬‬ ‫עולו עולו אושפיזין עילאין קדישין‬ ‫יד‬ ‫‪ïéùéã÷ ïéàìéò ïéæéôùåà åìåò åìåò‬‬ ‫יב‪.‬‬ ‫אושפיזא דאברהם רחימא ‪ -‬אמונה ובטחון בהשי"ת ואין יאוש בעולם בעבודת האדם‬ ‫לאליעזר שאם הוא רוצה לדעת סוד ההצלחה במלחמה‪,‬‬ ‫‪ àúéà‬במדרש )‪ (á"ô ,ãé ø"áãîá øçà ïåðâñáå 'ä à÷ñéô àøéå‬שחג‬ ‫ובפרט בהתחלת דרכו בקודש‪ ,‬כדפירש"י חניכיו לשון‬ ‫הסוכות הק' הזה זכינו בזכות אברהם אבינו ע"ה‪,‬‬ ‫התחלת חינוך‪ ,‬הדבר הראשון הוא 'שמונה עשר ושלוש‬ ‫דכתיב ביה )‪' (ã ,çé úéùàøá‬והשענו תחת העץ'‪ ,‬וז"ל המדרש‪,‬‬ ‫מאות'‪ ,‬כי יאוש בגימ' שי"ז‪ ,‬וצריך להתגבר על היאוש‬ ‫אתה אמרת להם והשענו תחת העץ אני נותן להם מצות‬ ‫ולהגיע למספר שי"ח‪ ,‬ואפי' כאשר כבר רואה את נפילתו‪,‬‬ ‫סוכה ע"כ‪ .‬והנה אברהם אע"ה היה ראש המאמינים אשר‬ ‫אל יתייאש כי עדיין יש תקוה מהשי"ת‪ ,‬והוא המשגיח‬ ‫הכיר את בוראו ופרסם שמו לכל באי עולם‪ ,‬להאמין‬ ‫והמנהיג מי יצליח ומי יפסיד ויתייאש‪ ,‬וזהו כלל גדול‬ ‫ביחוד השי"ת שהוא בורא ומנהיג לכל הברואים‪ ,‬ואי'‬ ‫בכל מלחמותיו של האדם בחיי חיותו‪.‬‬ ‫בחז"ל שעשה זאת ע"י הכנסת אורחים‪ ,‬כמ"ש )‪,àë úéùàøá‬‬ ‫‪' (âì‬ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' קל עולם'‪,‬‬ ‫‪ æ"éôìå‬יש לבאר יפה מאמר הגמ' )‪ (à ,àì äëåñ‬בעובדא‬ ‫ופירש"י ע"י אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה אלוק לכל‬ ‫דההיא סבתא שבאה לפני רב נחמן ואמרה לו‬ ‫העולם‪ ,‬לאחר שאוכלים ושותים אמר להם ברכו למי‬ ‫שריש גלותא ורבנן יושבים בסוכה גזולה‪ ,‬וטענה שעבדי‬ ‫שאכלתם משלו‪ ,‬סבורים אתם שמשלי אכלתם משל מי‬ ‫ריש גלותה גזלו ממנה עצים וסככו בהן‪ ,‬וצווחה ולא‬ ‫שאמר והיה העולם אכלתם‪ .‬וכן דרשו חז"ל עה"פ )‪úéùàøá‬‬ ‫אשגח בה רב נחמן‪ ,‬עד שאמרה לו 'איתתא דהוה ליה‬ ‫‪' (ä ,áé‬את הנפש אשר עשו בחרן' שהכניסן תחת כנפי‬ ‫לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי צווחא קמייכו ולא‬ ‫השכינה‪ ,‬אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים‪,‬‬ ‫אשגחיתו בה'‪ ,‬ופירש"י שכוונתה שלאברהם אבינו היה‬ ‫ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום‪ .‬ועבודתו היתה ע"י‬ ‫ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות‪ .‬וצ"ב טובא מה‬ ‫שהיה מקרב כאו"א אפי' הפחותים ביותר‪ ,‬ונתן להם‬ ‫היתה כוונתה בדברים אלו‪ ,‬וכן מדוע באמת לא השגיח‬ ‫אכילה שתיה ולינה‪ ,‬ולימדם דעת שיש מנהיג לבירה והוא‬ ‫בה רב נחמן‪.‬‬ ‫ברא את כל הבריאה כולה‪ ,‬ובכל מצב שהוא אין יאוש‬ ‫בעולם רק להתחזק באמונה ובטחון בהשי"ת‪ ,‬וכך הצליח‬ ‫‪ àìà‬י"ל שההיא סבתא באה בטענה שהסוכה שהיו‬ ‫להכניס תחת כנפי השכינה אלפים ורבבות )‪à"ô í"áîø 'éò‬‬ ‫יושבים בה היא גזולה‪ ,‬וחשבה שאולי הם סוברים‬ ‫‪ ,(â"ä æ"ò 'ìäî‬וכמו"כ המלאכים שהכניסן לביתו נדמו לו‬ ‫כרבי שמעון )‪ (à ,ãé÷ ÷"á‬דסתם גזילה יאוש בעלים‪ ,‬ובפרט‬ ‫לערביים‪ ,‬וגם אותם הכניס וקיבל בסבר פנים יפות וקירבן‪.‬‬ ‫עבדי ריש גלותא שהם תקיפים ואלימים‪ ,‬אך היא צווחה‬ ‫שהיא לא נתייאשה‪ ,‬ולכן רמזה זאת ואמרה שהיא מזרע‬ ‫‪ ïéðòå‬זה לימד אברהם אבינו לאליעזר עבדו במלחמת‬ ‫אברהם אבינו ע"ה שהתאזר עם שי"ח עבדים לעורר דבר‬ ‫המלכים דכתיב )‪' (ãé ,ãé úéùàøá‬וירק את חניכיו‬ ‫זה שאין להתייאש‪ ,‬ואם כן למה לא ישגיחו בה‪ ,‬כי היא‬ ‫שמונה עשר ושלוש מאות וגו'‪ ,‬ולכאו' צ"ב מהו מספר‬ ‫בוטחת בהשי"ת שיעזור לה אף כנגד עבדי ריש גלותא‪,‬‬ ‫זה דייקא‪ ,‬וברש"י שם הביא מאחז"ל )‪ (à ,áì íéøãð‬שאליעזר‬ ‫ואם כן צריך לחוש לדבריה לא לשבת בסוכה הגזולה‪.‬‬ ‫לבדו היה והוא מנין גימט' של שמו של אליעזר‪ ,‬אך‬ ‫]ועי' בספר דברי סופרים להרה"ק רבי צדוק הכהן‬ ‫עדיין צ"ב למה נכתב בתורה מספר הגימט' ולא שמו של‬ ‫מלובלין זי"ע )‪ (æè úåà‬שהביא מהלך זה‪ ,‬והקדים שגם כל‬ ‫אליעזר‪ .‬וי"ל שיסוד גדול כתוב כאן שאמר אברהם‬ ‫טו‬ ‫עולו עולו אושפיזין עילאין קדישין‬ ‫התשובה תיקנו תקנה זו‪ ,‬וא"כ מאותה טענה גופא‬ ‫האבות הקדושים באה ישועתן אחרי יאוש ומהם למדה‬ ‫שאאע"ה לימד לנו שלא להתייאש‪ ,‬לכן באמת זהו סיבה‬ ‫ההיא סבתא שאין להתייאש[‪.‬‬ ‫שאין צריכים ריש גלותא ורבנן לצאת מן הסוכה‪ ,‬ואחר‬ ‫החג ישלמו לה דמי קורה‪.‬‬ ‫‪ íðîà‬רב נחמן לא השגיח בה ואמר לחכמים 'פעיתא‬ ‫היא דא' שהיא קולנית ואין ממש בטענותיה‪ ,‬ואין‬ ‫‪ æîøäå‬בכך שהעובדא בגמ' היה עם סוכה‪ ,‬כי אברהם‬ ‫לה אלא דמי עצים בלבד‪ ,‬מפני שחז"ל תיקנו תקנת מריש‪,‬‬ ‫אבינו ע"ה הכניס את האורחים והשעינם תחת‬ ‫שאם גזל קורה וקבעה בבנין אי"צ להחזיר הקורה‪ ,‬וסגי‬ ‫העץ‪ ,‬והפיח בהם אמונה ותקוה‪ ,‬ועמד בפתח והכניס לתוך‬ ‫בדמי הקורה‪ ,‬ועשו זאת מפני תקנת השבים‪ ,‬שאם גזל‬ ‫סוכתו עוברים ושבים‪ ,‬ולימדם והדריכם תקנת השבים‪,‬‬ ‫אדם קורה ובנאו בבירה‪ ,‬לא חייבוהו לקעקע את בנינו‬ ‫ובזכותו זכינו לחג הסוכות‪.‬‬ ‫וכו' )‪ ,(à ,äð ïéèéâ 'éò‬ונמצא שכדי שלא יתייאש האדם מן‬ ‫יג‪.‬‬ ‫אושפיזא דיצחק עקידתא ‪ -‬יצחק אבינו ע"ה יוצא מהסוכה להציל את אלו שהענן פולטם‬ ‫תחת כנפי השכינה לענני הכבוד של קדושת הסוכה‬ ‫‪ àúéà‬במדרש )‪ (çìùá 'ô èå÷ìé‬שז' ענני הכבוד היו מקיפים‬ ‫בצילא דקוב"ה‪.‬‬ ‫את ישראל‪ ,‬ארבע מד' רוחות העולם וא' למעלה‬ ‫מראשם וא' מלמטה‪ ,‬וא' שהיה מהלך לפני העם לנחותם‬ ‫‪ (æ 'éòñ àìøú 'éñ) ò"åùáå‬נפסק להלכה‪ ,‬שהקנים הבולטים‬ ‫הדרך‪ .‬ואיתא בגמ' )‪' (á ,áð äëåñ‬והקמנו עליו שבעה רועים'‬ ‫מהסכך לצד הפתח ודופן אחד מהסוכה נמשך‬ ‫וכו'‪ ,‬מאן נינהו שבעה רועים‪ ,‬דוד באמצע אדם שת‬ ‫עמהם‪ ,‬הרי"ז סוכה כשרה‪ ,‬אפי' שיש שם רק דופן א'‬ ‫ומתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה בשמאלו‪ .‬וברש"י‬ ‫וכאילו יושב מחוץ לסוכה‪ ,‬הרי"ז נחשב המשך של‬ ‫שם הביא בשם המדרש )‪ ('ä äëéî èå÷ìé‬ויצחק להיכן אזל‬ ‫הסוכה‪ ,‬עי"ש‪ .‬שם עומד יצחק אע"ה ומכניס את בניו‬ ‫להציל בניו מדינה של גהינם‪ .‬והנה הסוכה היא השמירה‬ ‫הנחשלים בצלא דמהימנותא מחוץ לסוכה‪ ,‬אשר בעצם‬ ‫וההצלה מהגיהנום‪ ,‬כמש"נ )‪' (å ,ã 'éòùé‬וסוכה תהיה לצל‬ ‫תוך הסוכה‪.‬‬ ‫יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר'‪ ,‬ופירש"י‬ ‫שם ולמחסה ‪ -‬לשון כיסוי‪ .‬ולמסתור ‪ -‬להסתר בה‪ .‬מזרם‬ ‫‪ äæáå‬יבואר לנכון דברי הגמ' )‪ (á ,èô úáù‬דלעתיד לבוא‬ ‫‪ -‬אש המקלחת מנהר דינור על הרשעים בגיהנום‪ .‬וממטר‬ ‫יאמר הקב"ה לאברהם אבינו בניך חטאו לי‪ ,‬יאמר‬ ‫‪ -‬מטר היורד על הרשעים כענין שנאמר 'ימטיר על‬ ‫אברהם ימחו על קדושת שמך‪ .‬וגם יעקב יאמר ימחו על‬ ‫רשעים פחים'‪.‬‬ ‫קדושת שמך‪ ,‬אבל יצחק כשיאמר לו הקב"ה בניך חטאו‬ ‫לי‪ ,‬יענה ויאמר לפניו רבש"ע בני ולא בניך? בשעה‬ ‫‪ ïëúéå‬לפרש שיצחק הוא הענן השביעי שעומד בפתח‬ ‫שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם 'בני בכורי'‪,‬‬ ‫הסוכה ומכניס את העוברים והשבים‪ ,‬אלו‬ ‫עכשיו בני ולא בניך? ועוד כמה חטאו וכו'‪ ,‬שיצחק‬ ‫שעברו ח"ו והם רוצים להיות שבים‪ ,‬והוא מחזק אותם‬ ‫אבינו ע"ה עשה חשבון עם השי"ת על החטאים של כלל‬ ‫ודוחפם אל תוך הסוכה‪åñðëä !ïééøà ñ'èîå÷ !åöîàå å÷æç ,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬וא"ל פלגא עלי ופלגא עליך‪ ,‬ואפי' כולם עלי‪,‬‬ ‫‪ ,íåðäéâä ùàî íìéöî æ"éòå !äëåñä ìà‬זהו הענן השביעי‬ ‫הרי אני יכול לסבול‪ ,‬שהרי קריבית נפשי קמך‪ ,‬עי"ש‬ ‫'לנחותם הדרך'‪ .‬שיצחק אבינו ע"ה מוותר על ישיבתו‬ ‫באורך‪ .‬וחזינן שזהו תמיד עבודת יצחק אבינו ע"ה למסור‬ ‫בסוכה‪ ,‬ואזל במסי"נ בחוץ להציל את אלו שהענן כבר‬ ‫נפשו על גאולתן של ישראל בכל מצב שהוא‪ ,‬עפ"י‬ ‫פולטן‪ ,‬וכוחו של עמלק נטפל אליהם וכמש"נ )‪,äë íéøáã‬‬ ‫חשבון ודין כי יצחק הרי הוא בחי' גבורה ודין‪ ,‬אבוא‬ ‫‪' (çé‬ויזנב בך כל הנחשלים אחריך' לייאשם לגמרי‬ ‫בכוחו לפדותם עפ"י הדין‪.‬‬ ‫מהקדושה‪ ,‬לזאת בא יצחק אע"ה לעודדם ולהחזירם‬ ‫עולו עולו אושפיזין עילאין קדישין‬ ‫טז‬ ‫יד‪.‬‬ ‫אושפיזא דיעקב שלימתא ‪ -‬יעקב אבינו ע"ה הכניס את קדושת ביהמ"ק השלישי אל הסוכה‬ ‫סכּתה ויבן לו בית‬‫שמרומז בפסוק הנ"ל 'ויעקב נסע ‪È É Ë‬‬ ‫‪ áúë‬הטור בהלכות ראש חודש )‪ (æéú 'éñ ç"åà‬שמעתי‬ ‫ולמקנהו עשה סוכות'‪ ,‬דמ"ש 'ויבן לו בית' היינו ביהמ"ק‪,‬‬ ‫מאחי הרב יהודה שג' המועדים נתקנו כנגד שלשה‬ ‫דאחז"ל )‪ (à ,çô íéçñô‬מאי דכתיב 'והלכו עמים רבים ואמרו‬ ‫אבות‪ ,‬פסח כנגד אברהם אבינו דכתיב )‪' (çé úéùàøá‬לושי‬ ‫לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וגו'‪ ,‬אלקי יעקב‬ ‫ועשי עוגות' ופסח היה‪ ,‬שבועות כנגד יצחק אבינו‬ ‫ולא אלקי אברהם ויצחק‪ ,‬אלא לא כאברהם שכתוב בו‬ ‫שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של‬ ‫הר שנאמר 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה'‪ ,‬ולא כיצחק‬ ‫יצחק‪ ,‬סוכות כנגד יעקב דכתיב )‪' (ãì úéùàøá‬ולמקנהו עשה‬ ‫שכתוב בו שדה שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה'‪ ,‬אלא‬ ‫סוכות'‪ .‬ויש לבאר שנחלתו של יעקב אבינו היא בלי‬ ‫כיעקב שקראו בית שנאמר 'ויקרא את שם המקום ההוא‬ ‫מצרים‪ ,‬כמאמר הקרא )‪ (ãé ,çð 'éòùé‬והאכלתיך נחלת יעקב‬ ‫בית א‪-‬ל'‪ .‬והיינו כי ב' בתי מקדשות שנקראו הר ושדה‬ ‫אביך ואמרו חז"ל )‪ (à ,çé÷ úáù‬נחלה בלי מצרים‪ ,‬והיינו‬ ‫נחרבו ורק יעקב קראו בית שהוא דבר קבוע וכן ביהמ"ק‬ ‫קדושה בלי שום גבול ומידה‪ ,‬ולכל יהודי יש שייכות לזה‪,‬‬ ‫השלישי יהיה ביהמ"ק נצחי‪' ,‬מכון לשבתך עולמים'‪,‬‬ ‫ויעקב מכניס כל אדם מישראל לסוכה בכל מקומות‬ ‫שיהיה בו קדושה נצחית בלי גבול ומידה 'נחלה בלי‬ ‫מושבותיהם‪ ,‬והוא דואג לצאנו צאן קדשים‪' ,‬ולמקנהו‬ ‫מצרים'‪ .‬וז"ש 'ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות'‪ ,‬היינו‬ ‫עשה סוכות'‪.‬‬ ‫שמהקדושה הזאת של 'הבית' ‪ -‬ביהמ"ק השלישי מזה‬ ‫'ולמקנהו עשה סוכות'‪ ,‬כלומר שעד שביהמ"ק השלישי‬ ‫‪ äðäå‬כבר ביארנו )‪àéä äëåñä úùåã÷ - ãåãã àæéôùåàì øîàîá 'éò‬‬ ‫יבנה בב"א‪ ,‬הכניס את קדושת הבית אל הסוכה‪ò"òå) .‬‬ ‫‪ ('éùéìùä ÷"îäéá ìù äùåã÷ä 'éçá‬שלסוכה יש קדושת‬ ‫‪íéøùð éôðëë íîåøúäì çë äá ùéå ãåáëä éððòì øëæ àéä äëåñä øîàîá‬‬ ‫הגוף ולא קדושת דמים‪éùéìùä ÷"îäéá úùåã÷ ùé äëåñìå ,‬‬ ‫‪(äúåëñ òñð á÷òéå ù"îá óñåð 'éô ,ïåéöì åðàéáäì‬‬ ‫‪ ,ïåéãô äì ïéàù óåâä äùåã÷ úéçöð äùåã÷ àéäù‬וי"ל‬ ‫טו‪.‬‬ ‫אושפיזא דמשה רעיא מהימנא ‪ -‬הסוכה זכר לענני הכבוד שהחזירם מרע"ה‬ ‫שהחזיר את בנ"י בתשובה‬ ‫פטירתו של אהרן הכהן נסתלקו ענני הכבוד[ ולמה‬ ‫‪ äðä‬סדר האושפיזין הוא קודם משה ואח"כ אהרן‪,‬‬ ‫מקדימים את אושפיזא דמשה לפני אושפיזא דאהרן‪.‬‬ ‫ולכאו' היה צריך להקדים את אהרן שהיה גדול‬ ‫ממשה בשנים‪ ,‬ורש"י בפ' וארא )‪ (àåä ä"ã åë ,å‬כתב‪ ,‬יש‬ ‫‪ éìåàå‬י"ל דהנה אי' בגמ' שם‪ ,‬דלאחר שנסתלקו ענני‬ ‫מקומות שמקדים אהרן למשה כמ"ש 'הוא אהרן ומשה'‪,‬‬ ‫הכבוד 'חזרו בזכות משה'‪ ,‬ולפי"ז י"ל דמשו"ה‬ ‫ויש מקומות שמקדים משה לאהרן כמ"ש 'הוא משה‬ ‫זכותא דמשה גדול מזכותא דאהרון‪ ,‬משום שאהרן הביא‬ ‫ואהרן' לומר לך ששקולים כאחד‪ .‬ומבואר שאין לומר‬ ‫את ענני הכבוד‪ ,‬אבל משה רבינו החזירם אפי' לאלה‬ ‫שמשה רבינו נבחר לקבל את התורה לכן הוא גדול יותר‬ ‫שאינם ראויים לזה זהו 'מקרבן לתורה'‪ ,‬שהחזיר את‬ ‫מאהרן הכהן‪ ,‬רחמנא ליצלן מהאי דעתא‪ ,‬כי באמת‬ ‫ישראל בתשובה‪ ,‬והחזירם שנית אל תוך ענני הכבוד‪ ,‬וזו‬ ‫בגדלותם ובחשיבותם היו שקולים ממש‪ ,‬והחילוק היחיד‬ ‫היא מדרגה גדולה יותר‪ ,‬ובמקום שבעלי תשובה עומדים‬ ‫ביניהם היה שאהרן היה גדול ממשה בשנים‪ ,‬וא"כ לכאו'‬ ‫אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד‪ ,‬ולכן מקדימים את‬ ‫היה צריך להקדים את אהרן לפני משה בסדר האושפיזין‪.‬‬ ‫משה לפני אהרן‪ .‬ואיתא בספר חרדים )‪(æ"ô äáåùúä é÷øô‬‬ ‫ובפרט בחג הסוכות שהסוכות הם זכר לענני הכבוד שהיו‬ ‫בפ' ואתה תצוה ויקחו אליך‪ ,‬כלומר צוותא לבעל תשובה‪,‬‬ ‫בזכותו של אהרן הכהן‪] ,‬וכדאי' בגמ' )‪ (à ,è úéðòú‬שלאחר‬ ‫יז‬ ‫עולו עולו אושפיזין עילאין קדישין‬ ‫‪ éôìå‬הדברים האלה י"ל דמ"ש שענני הכבוד חזרו בזכות‬ ‫שבכל בעל תשובה מאיר בו ניצוץ משה רבינו עיי"ש‪.‬‬ ‫משה‪ ,‬היינו מלבד מה שחזרו לאחר פטירת אהרן‪,‬‬ ‫והיינו שכוחו של משה רבינו ע"ה מסייע לכל בעל‬ ‫חזרו גם לאחר חטא העגל בזכות משה שעלה למרום‬ ‫תשובה שיהיה לו כח להמשיך בדרך הטובה‪ ,‬וזהו 'חזרו‬ ‫ועמד לפני כסא הכבוד וביקש רחמים עבור כלל ישראל‬ ‫בזכות משה'‪.‬‬ ‫כמ"ש )‪' (äë ,è íéøáã‬ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום‬ ‫ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי'‪ ,‬עד שאמר לו השי"ת‬ ‫בדרשות חתם סופר )‪(à"ò èë óã à"ö÷ú äáåù úáùì‬‬ ‫‪ïééòå‬‬ ‫'סלחתי כדבריך'‪ ,‬והחזיר את ענני הכבוד‪íéèå÷éì à"ôù 'éòå) .‬‬ ‫שביאר הטעם שנקבע חג הסוכות לזכר ענני הכבוד‬ ‫‪ .(àøéå ä"ã àùú 'ôì‬ולפי"ז יש לתרץ קושיית הטור הידועה‬ ‫בימים אלו דוקא‪ ,‬הלא היו ענני הכבוד בכל השנה מ'‬ ‫)‪ (äëøú 'éñ‬שהקשה שמכיון שיצאנו ממצרים בחודש ניסן‬ ‫שנים‪ ,‬וגם למה לא נעשה זכר למן ולבאר ומ"ש ענני‬ ‫למה לא ציוה השי"ת לעשות סוכה באותו הזמן‪ .‬ולהנ"ל‬ ‫הכבוד‪ ,‬וכתב דעיקר שמחת החג הוא על יום סליחה של‬ ‫א"ש כי איה"נ הסוכה אינה זכר לענני הכבוד שיצאו בהם‬ ‫יוה"כ‪ ,‬והראיה הברורה שזכינו ביוה"כ ליום סליחה‪ ,‬כי‬ ‫ממצרים‪ ,‬אלא זכר לענני הכבוד שחזרו אחר יוה"כ‪ ,‬וע"כ‬ ‫החוטאים בעגל פלטם ענני הכבוד‪ ,‬וכשנסלח להם על‬ ‫בודאי זהו הזמן הנכון לעשות סוכות תיכף אחר יוה"כ‪.‬‬ ‫העגל כשירד משה ביום ב' מחרת יוה"כ‪ ,‬וציוה עד ליל‬ ‫להוסיף לפמ"ש במדרש )‪(âðøú æîø øåîà 'ô ù"å÷ìé 'éò‬‬ ‫‪ùéå‬‬ ‫שבת שהעבירו קול במחנה‪ ,‬והיא היתה ליל א' של סוכות‬ ‫שהסוכה היא המשך לכפרת יוה"כ‪ ,‬שיש ענינים‬ ‫לפמ"ש תוס' בב"ק )‪ (éãë ä"ã à ,áô‬שירד משה ביום ב'‬ ‫שאין יוה"כ מכפר‪ ,‬לכן יוצאים אל הסוכה ונחשב כגלות‬ ‫מחרת יוה"כ‪ ,‬ואז כשנגמרה נדבת המשכן נגמרה סליחת‬ ‫המכפרת‪ .‬וע"כ תיקנו לומר בנוסח 'יהי רצון' בשעת‬ ‫יוה"כ‪ ,‬וקלט הענן אותן שכבר פלט‪ ,‬וע"כ יושבים בסוכה‬ ‫ישיבת סוכה‪' ,‬ובזכות צאתי מביתי החוצה וכו'‪ ,‬יחשב‬ ‫זכר לענני הכבוד שקלטם ושהוא סימן על סליחת יוה"כ‪.‬‬ ‫כאילו הרחקתי נדוד וכו'‪ .‬ולהנ"ל י"ל שחג הסוכות הם‬ ‫]וע"ע בדרשות חת"ס )‪ (äìàù ä"ã á"ò âð óã úåëåñì‬שכתב‬ ‫זכר לענני הכבוד שהחזירם משה רבינו כאשר פעל במרום‬ ‫לבאר עפי"ז הטעם שנשים פטורות מסוכה‪ ,‬כי הנשים לא‬ ‫את כח הסליחה‪ ,‬שאמר לו השי"ת סלחתי כדבריך‪,‬‬ ‫חטאו בעגל לא פלטם הענן מעולם‪ ,‬ע"כ הן פטורות‬ ‫והסוכה היא השלמת הכפרה של יוה"כ‪.‬‬ ‫מסוכה‪ ,‬דבאמת לא היו באותו הנס שחזרו ענני הכבוד[‪.‬‬ ‫טז‪.‬‬ ‫אושפיזא דאהרן כהנא קדישא ‪ -‬ענני הכבוד היו בזכותו של אהרן הכהן שהיה אוהב שלום‬ ‫ביותר באושפיזא דאהרן כהנא קדישא‪ ,‬שהרי הסוכה היא‬ ‫‪ äðä‬כבר ביארנו שחג הסוכות נקרא בשם 'זמן‬ ‫זכר לענני הכבוד שהשי"ת הקיף את בני ישראל‪' ,‬למען‬ ‫שמחתינו' בלשון רבים כי השמחה בחג היא‬ ‫ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל‬ ‫דוקא באופן של 'שמחתי ושימחתי אחרים'‪ ,‬כי אידישע‬ ‫בהוציאי אותם מארץ מצרים'‪ ,‬ואהרן הכהן היה משמח‬ ‫שמחה אינה כשאדם יושב ושמח לבדו‪ ,‬אלא רק באופן‬ ‫את הבריות‪ ,‬כי מידתו היתה אוהב שלום ורודף שלום‬ ‫של 'שמחתי ושימחתי אחרים'‪ ,‬כמ"ש הרמב"ם )‪'ìäî å"ô‬‬ ‫אוהב את הבריות וכו'‪ ,‬ועבודתו היתה 'שימחתי' ובזכותו‬ ‫‪ (çé 'ìä è"åé úúéáù‬מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה‬ ‫זכו ישראל ל'שמחתי'‪ ,‬היינו השמחה העילאית בכך שזכו‬ ‫הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לאחרים נקראת‬ ‫לענני הכבודד‪.‬‬ ‫שמחת כריסו ואינה שמחה של מצוה‪ .‬ובחינה זו שייך‬ ‫„‪ .‬עי' מ"ש לעיל במאמר לאושפיזא דמשה‪ ,‬ויש להוסיף שהחידוש בזה‪ ,‬דאף שלאחר חטא העגל נסתלקו ענני הכבוד‪ ,‬וכדאי'‬ ‫במדרש עה"פ 'וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם'‪ ,‬וא"כ נחשב סילוק ענני הכבוד בשל‬ ‫אהרן‪ ,‬מ"מ כיון שאהרן מסר נפשו בשעת חטא העגל‪ ,‬כמ"ש רש"י )פ' כי תשא לב‪ ,‬ה( שראה אהרן חור בן אחותו שהיה‬ ‫מוכיחם והרגוהו‪ ,‬ועוד ראה ואמר מוטב שיתלה בי הסרחון ולא בהם‪] .‬ועי' בתשואות חן פ' עקב שכתב 'שמעתי מפי הרב‬ ‫עולו עולו אושפיזין עילאין קדישין‬ ‫יח‬ ‫ולא כתיב כל בית ישראל‪ ,‬כי מרע"ה היה שופט בין איש‬ ‫‪ àúéàå‬במתני' )‪ (áé ,à úåáà‬הוי מתלמידיו של אהרן וכו'‬ ‫ובין רעהו‪ ,‬ופעמים שא' יצא חייב בדינו ולא היה מרוצה‪,‬‬ ‫אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‪ .‬ומבואר בזה‬ ‫ומצינו שחשדוהו על החמורות‪ ,‬ואיתא במדרש )‪éëàìî ù"÷ìé‬‬ ‫שכל א' יכול לזכות להיות מתלמידיו של אהרן הכהן‪,‬‬ ‫‪ (çô÷ú 'éñ á‬שבמרע"ה כתיב 'ומשפטיו עם ישראל' שהיה‬ ‫ולהיכנס לישיבתו של אהרן‪ .‬ולכן דרשו חז"ל הפסוק‬ ‫אומר יקוב הדין את ההר‪ ,‬אבל אהרן הכהן 'רבים השיב‬ ‫)‪' (æ ,á éëàìî‬ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבא‪-‬ות הוא'‪,‬‬ ‫מעון' שהיה אהרן מהלך אם פגע בו אדם רע או רשע‬ ‫אם הרב דומה למלאך ה"צ יבקשו תורה מפיהו שקאי על‬ ‫נתן לו שאלת שלום‪ ,‬למחר בקש אותו האיש לילך ולעבור‬ ‫אהרן הכהן דייקא‪ ,‬שמקרב את כולם כא' לתורה‪ ,‬ומכניסן‬ ‫עבירה‪ ,‬אמר אוי לי איך אשא עיני ואראה את אהרן‬ ‫לתוך ישיבתו‪ ,‬וכשמו כן הוא 'ישיבת סוכה'ה‪.‬‬ ‫בושתי ממנו שנתן לי שלום‪ ,‬נמצא אותו האיש נמנע‬ ‫‪ äðäå‬ידוע שתיבת ישרא"ל הוא ר"ת יש ששים ריבוא‬ ‫מלילך לעבור עבירה‪ ,‬וכן שני בנ"א שעשו מריבה זה עם‬ ‫אותיות לתורה )‪ïéùåã÷ é"ðô 'éòå åô÷ ïôåà úå÷åîò äìâî‬‬ ‫זה‪ ,‬הולך אהרן ויושב לו אצל אחד מהם‪ ,‬ואומר לו ראה‬ ‫‪ (ïéìåç úëñî óåñ ñ"úç 'éçå à ,ì‬ואיתא במדרש דאילו היה נעדר‬ ‫בני חברך מהו עושה מטרף לבו מחנק עצמו תולש‬ ‫אפי' אדם א' מישראל בקבלת התורה לא היתה התורה‬ ‫בשערו‪ ,‬ואומר אוי לי איך אשא עיני בחברי בושתי ממנו‬ ‫ניתנה חסירה ח"ו‪ ,‬וספר תורה שחסר בו אות אחת הרי‬ ‫שאני הוא שסרחתי עליו‪ ,‬והיה יושב אצלו עד שהיה‬ ‫הוא פסול‪ ,‬וכל א' מישראל הוא אות בספר תורה‪ ,‬ועל‬ ‫מוציא כל קנאה שיש בלבו‪ ,‬שוב הולך אצל חברו ועושה‬ ‫כן נפסק להלכה בשו"ע )‪ (å 'éòñ îù 'éñ ã"åé‬שכל יהודי‬ ‫לו כך‪ ,‬וכשפגעו זה בזה גפפו וחבקו זה לזה )‪äëåøàá æ"ë 'éò‬‬ ‫שנפטר מן העולם רח"ל‪ ,‬יהיה מי שיהיה‪ ,‬צריך לקרוע‬ ‫‪.(ã"î â"î á"éô ð"øã úåáàá‬‬ ‫עליו‪ ,‬כדין ספר תורה שנשרף‪ .‬ולענין קדושת ספר תורה‪,‬‬ ‫‪ åçåëîå‬של אהרן הכהן אנו יכולים לבוא לידי שלום‬ ‫הדין הוא שגם אם הספר תורה פסול‪ ,‬כגון שיש בו נגיעות‬ ‫ואחדות ישראל‪ ,‬ולקיים מצות סוכה וד' מינים‬ ‫או חסרות ויתרות‪ ,‬בודאי צריך לתקן‪ ,‬אבל גם במצב כזה‬ ‫כראוי‪ ,‬כי ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת‪ ,‬וד' מינים‬ ‫יש בו קדושת ספר תורה‪ ,‬וכמו כן לגבי כל אחד מישראל‬ ‫מרמזים על כל ד' כתות בישראל כדאי' במדרש )‪,ì"ô ø"÷éå‬‬ ‫יש בו קדושת ספר תורה‪ ,‬גם אם הוא במצב של ריחוק‪.‬‬ ‫‪ (áé‬אלו שיש להם תורה ומעשים טובים ואלו שיש להם‬ ‫ואם יש מחלוקת ופירוד בישראל הרי זה כאילו קורעין‬ ‫תורה בלא מעשים טובים ואלו שיש להם מעש"ט בלא‬ ‫את הספר תורה ח"ו‪ ,‬ולהיפך ע"י השלום זוכים להתקרב‬ ‫תורה ואלו שאין להם לא תורה ולא מעשים טובים‪ ,‬וכולם‬ ‫אל האות שבתורה ולשמור על שלימות התוה"ק‪ ,‬ואהרן‬ ‫מתאגדים באגודה אחת‪ ,‬ואהרן הכהן אוהב גם את אלו‬ ‫הכהן ע"י שהיה מרבה שלום בישראל ממילא היה גם‬ ‫שאין להם לא טעם ולא ריח‪ ,‬לא תורה ולא מעשים טובים‬ ‫מקרב את הבריות לתורה‪ ,‬דהא בהא תליא‪.‬‬ ‫ומקרבן לתורה‪ .‬וכאשר יש האחדות בישראל זוכים‬ ‫‪ (æ"éô à"ãøô) ì"æçàå‬שכאשר נסתלק אהרן הכהן נאמר‬ ‫לשלימות התורה של ששים ריבוא אותיות לתורה‪ ,‬וע"כ‬ ‫'ויבכו את אהרן כל בית ישראל'‪ ,‬אבל‬ ‫אחר סוכות אנו שמחים בשמחת התורה בשמיני עצרת‪.‬‬ ‫בהסתלקות מרע"ה נאמר 'ויבכו בני ישראל את משה'‪,‬‬ ‫המוכיח שאמר בשם הבעש"ט ז"ל‪ ,‬משה ואהרן היה להם מסירות נפש בשעת מעשה העגל‪ ,‬אהרן היה לו בחי' מסירות‬ ‫נפש שבק"ש ומשה בבחינת מסירות נפש שבנפילת אפיים[ לכן אף אחר שחזרו ענני הכבוד בזכות משה כשעלה למרום‬ ‫וביקש רחמים עבור כלל ישראל עד שנסלח להם עוון העגל‪ ,‬מ"מ נחשבים ענני הכבוד בזכות אהרן‪ ,‬כיון שמסר נפשו‬ ‫בשעת עשיית העגל‪.‬‬ ‫‪ .‰‬ואף שנתבאר לעיל במאמר אושפיזא דמשה‪ ,‬דנפיש כח משה מאהרן במה שהכניס לתוך ענני הכבוד גם אלו אשר פלט‬ ‫אותם הענן בחטא העגל‪ ,‬משא"כ אהרן‪ ,‬מ"מ אכן אהרן הכהן מעצמו לא היה לו כח זה‪ ,‬כיון שהחטא נגרם על ידו‪ ,‬אבל‬ ‫אחרי שמשה רבינו הכין וסלל דרך גם לאלו הנפלטים מהענן‪ ,‬מעתה בא אהרן והוסיף כח על כוחו דמשה ומקרב את‬ ‫הבריות אפי' הרשעים והנחשלים ומקרבן להכניסם אל תוך הסוכה תחת כנפי השכינה‪.‬‬ ‫יט‬ ‫עולו עולו אושפיזין עילאין קדישין‬ ‫דאורייתא‪ ,‬ואורייתא וקוב"ה וישראל חד‪ ,‬שכל נשמות‬ ‫ורמז לדבר 'הביאני המלך חדריו' זו מצות סוכה‪ ,‬ועי"ז‬ ‫ישראל אחוזות באותיות התוה"קו‪.‬‬ ‫'נגילה ונשמחה ב"ך' ונשמח בתוה"ק שבה כ"ב אתוון‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫אושפיזא דיוסף צדיקא ‪ -‬חג האסיף יוסף מאסף ומסלק מהאדם את כל החרפות‬ ‫ואין לו קנאה ושנאה ותחרות‪ ,‬עצמותיו נשארים שלמות‬ ‫‪ äðä‬כבר ביארנו שחג הסוכות נקרא בשם 'זמן‬ ‫לנצח נצחים‪ ,‬וזה הרמז 'ויקח משה את עצמות יוסף'‬ ‫שמחתינו' בלשון רבים כי השמחה בחג היא‬ ‫שעצמותיו נשארו שלמות‪ .‬ועל כל פנים צריך אדם לקחת‬ ‫דוקא באופן של 'שמחתי ושימחתי אחרים'‪ ,‬כי אידישע‬ ‫את עצמות יוסף‪ ,‬את עצמותו של יוסף‪ ,‬שזה המידות‬ ‫שמחה אינה כשאדם יושב ושמח לבדו‪ ,‬אלא רק באופן‬ ‫טובות‪ ,‬לשמוח בשמחת אחרים ולהצר בצרתם‪ ,‬ועי"ז‬ ‫של 'שמחתי ושימחתי אחרים'‪ .‬ובחינה זו היא גם‬ ‫זוכים להגיע מידת יוסף הצדיק בשלימות‪ .‬והנה האדם יש‬ ‫הבחינה של יוסף הצדיק‪ ,‬שקשה מאוד להגיע למדרגותיו‬ ‫לו ב' עינים‪ ,‬כי צריך כל אדם שיהיה לו עין קדושה ועין‬ ‫הנפלאות בצדקות וקדושה‪ ,‬אבל יחד עם זה‪ ,‬יוסף היה‬ ‫טובה‪' ,‬א הייליגע אויג און אויך א גוטע אויג'‪ ,‬ויוסף‬ ‫משפיע טוב בגשמיות‪' ,‬יוסף הוא המשביר'‪' ,‬ויכר יוסף‬ ‫הצדיק לימד שהדרך להגיע לעין קדושה ולדרגת קדושת‬ ‫את אחיו'‪' ,‬ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל‬ ‫יוסף הצדיק שקדושתו גדול מאוד ומי ישיגנו‪ ,‬הוא על‬ ‫בית אביו לחם לפי הטף' )‪ (áé ,æî úéùàøá‬הוא התמסר‬ ‫ידי עין טובה‪ ,‬שעי"ז יוכל לזכות לעין קדושה ג"כ‪.‬‬ ‫אליהם ודאג להם השתתף בצערם‪ ,‬ולמרות כל מה‬ ‫‪ äðäå‬חג הסוכות נקרא בתורה בשם 'חג האסיף'‪ ,‬ויש‬ ‫שעוללו לו אחיו קירבם ודאג לכל צרכיהם וריחם עליהם‪,‬‬ ‫לזה שייכות מיוחדת עם יוסף הצדיק‪ ,‬כי יוסף‬ ‫ולזה זכה לברכת 'בן פורת עלי עין'‪ ,‬כי היה בעל מידות‬ ‫נקרא בשם זה על שם 'אסף ה' את חרפתי' )‪(âë ,ì úéùàøá‬‬ ‫טובות‪ ,‬בעל עין טובה‪ ,‬ולכן אין עין הרע שולטת בו‪.‬‬ ‫שיוסף מאסף ומסלק מהאדם את כל החרפות ואת כל‬ ‫‪ äðäå‬ביוסף כתיב )‪' (èé ,âé úåîù‬ויקח משה את עצמות‬ ‫הדברים שאינם רצוים‪ ,‬ואדרבה 'יוסף ה' עליכם'‪ ,‬שיהיה‬ ‫יוסף'‪ ,‬וי"ל דהנה כתיב )‪' (ãé ,ì éìùî‬רקב עצמות‬ ‫האדם מוסיף והולך‪ .‬ועכ"פ אם יתחיל אדם בעבודת‬ ‫קנאה'‪ ,‬ואמרו חז"ל )‪ (á ,áð÷ úáù‬כל מי שיש בלבו קנאה‬ ‫המידות הטובות ועין טובה שמצינו אצל יוסף הצדיק‪,‬‬ ‫עצמותיו מרקיבים‪ ,‬וכל מי שאין לו קנאה בלבו אין‬ ‫יזכה להתעלות ולהגיע לבחינה של יוסף הצדיק בשלימות‪.‬‬ ‫עצמותיו מרקיבים‪ .‬והיינו שאדם שהוא בעל מידות טובות‬ ‫יח‪.‬‬ ‫אושפיזא דדוד מלכא משיחא ‪ -‬קדושת הסוכה היא בחי' הקדושה של בית המקדש השלישי‬ ‫ומעונתו בציון'‪ ,‬שקדושת מקום המקדש לא התחיל בזמן‬ ‫‪ ïîçøä‬הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת‪ ,‬ויש לבאר‬ ‫אברהם אבינו ע"ה שביקש בזמן העקדה‪ ,‬שבמקום זה‬ ‫שייכות ענין ביהמ"ק לסוכה שנקראת סוכת דוד‪.‬‬ ‫יהיה גילוי שכינה לכלל ישראל‪ ,‬אלא כבר בששת ימי‬ ‫וי"ל דאיתא במדרש עה"פ )‪' (â ,åò íéìäú‬ויהי בשלם סוכו‬ ‫‪ .Â‬וראיתי דבר נאה בכת"י הגה"ח ר' ליפא שווארץ זצ"ל‪ ,‬סיפר מרבו הרה"ק מסאטמר זיע"א‪ ,‬בעת שנתקבל לרבנות בעירו‬ ‫הסכימו בינו לבין ראשי הקהילה‪ ,‬שיוכל בקביעות להתפלל בבית מדרשו השייך לו‪ ,‬אבל בימים טובים ויומי דפגרא וכדו'‪,‬‬ ‫יצטרך לפנות לה'שטאט שוהל' ולהתפלל שם עם אנשי העיר שהיו בעלי בתים‪ ,‬ועפ"י רוב 'מאדרענע אידן'‪ .‬ופע"א בחוה"מ‬ ‫סוכות באו לבקרו ראשי הקהילה‪ ,‬ושאלוהו מדוע לא יבוא בתדירות יותר להתפלל בבית מדרשם עמהם‪ .‬וענה להם הרה"ק‬ ‫על אתר‪ ,‬עפ"י המדרש הנ"ל שהאתרוג רומז על הצדיק שיש בו טעם וריח‪ ,‬ולכאו' אם המטרה שיתאגדו כולם כאחד‪ ,‬א"כ‬ ‫מדוע את האתרוג אין מאגדים עם הג' מינים שהם עוד ג' כתות בכלל"י‪ ,‬אלא נראה שאכן טוב הדבר שהצדיק לא יתאגד‬ ‫עם כולם וכו'‪ ,‬אלא רק יתקרב אליהם בעת הצורך ובעת קיום המצוה‪ ,‬ואח"כ יפרד מהם‪ ,‬וד"ל‪ .‬ויש להוסיף דלאידך גיסא‪,‬‬ ‫עולו עולו אושפיזין עילאין קדישין‬ ‫כ‬ ‫‪ äúòîå‬נמצא שיש עוד מקור לכך שקדושת הסוכה היא‬ ‫בראשית בנה השי"ת סוכה במקום המקדש בירושלים‪,‬‬ ‫יותר מקדושת ביהמ"ד‪ ,‬היות שקדושת ביהמ"ד‬ ‫'מעונתו בציון'‪ ,‬דירה להשי"ת כביכול מקום להשראת‬ ‫נמשך מאבני המקדש שגם להם היה קדושת דמים‪ ,‬אבל‬ ‫השכינה‪ ,‬שמשם יהיה גילוי שכינה לכל העולם‪.‬‬ ‫הסוכה יש לה קדושה של ביהמ"ק השלישי שהיא קדושה‬ ‫‪ äëåñäå‬הזאת היא למעשה הקדושה של בית המקדש‬ ‫נצחית‪ ,‬קדושת הגוף שאין לה פדיון ותשאר בקדושתה‬ ‫השלישי‪ ,‬בבחי' התיקון השלם של כל הבריאה‪.‬‬ ‫לנצח נצחים‪ ,‬הסוכה מכרזת 'ה' ימלוך לעולם ועד'‪,‬‬ ‫וע"ז אמר משה רבינו ע"ה‪' ,‬תביאמו ותטעמו בהר נחלתך‬ ‫'מקדש ה' כוננו ידך'‪ ,‬היהודי מוקף בקדושה הזאת 'יצפנני‬ ‫מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידך' )‪(æé ,åè úåîù‬‬ ‫בסוכה'‪ ,‬שכביכול האדם צפון בסוכתו של השי"ת‪ ,‬שהיא‬ ‫משה רבינו ביקש מהשי"ת 'תביאמו ותטעמו'‪ ,‬הוא רצה‬ ‫הסוכה שבנה לו בששת ימי המעשה‪ ,‬שזה בית המקדש‬ ‫להביא מיד את כלל ישראל אל התיקון השלם‪ ,‬ועל זה‬ ‫השלישי שאנו מצפים ומייחלים לו‪ ,‬ובבא זמן גאולתינו‬ ‫אמר 'ה' ימלוך לעולם ועד'‪' ,‬כי לה' המלוכה ומושל‬ ‫בקרוב ממש‪ ,‬יתכנסו ויתאחדו כל הסוכות של כלל ישראל‪,‬‬ ‫בגוים'‪ ,‬כפי שיהיה לעתיד לבוא‪ .‬אבל הרצון העליון לא‬ ‫והיו לאחדים לבנין הבית הגדול והקדוש בב"א‪ïéðòá ò"òå) .‬‬ ‫היה כן‪ ,‬אלא בנה ב' בתי מקדש בידי בשר ודם ואח"כ‬ ‫‪.(á÷òéã àæéôùåàì øîàîá ë"ùî äæ‬‬ ‫נחרבו‪ .‬אבל הסוכה שאנו יושבים בה‪ ,‬היא הסוכה שבנה‬ ‫‪ äàøå‬זה דבר נפלא מש"כ בעל החשק שלמה )‪úëñî ùéø‬‬ ‫השי"ת 'כוננו ידיך' בששת ימי בראשית‪ ,‬השי"ת נותן לנו‬ ‫‪ (äëåñ‬שבכל ספרי הש"ס בבלי וירושלמי נדפס‬ ‫מתנה וקורא לנו להכנס לחדרו‪.‬‬ ‫תיבת 'סוה' בווא"ו אחר הסמ"ך‪ ,‬אבל נראה דהוא ט"ס‪,‬‬ ‫‪ àúéàå‬ביערות דבש שכאשר החריב הקב"ה את בית‬ ‫שהרי כל תיבת סכה הנמצא בכל התנ"ך כתיב 'סכה' בלא‬ ‫המקדש ושפך חמתו על עצים ואבנים‪ ,‬נזרקו‬ ‫ו'‪ ,‬והסמ"ך נקוד בשורו"ק‪ ,‬וביותר אני תמה על מש"כ‬ ‫העצים והאבנים של בית המקדש ונתפזרו לכל ארבע‬ ‫בפע"ח )‪ (ã"ô úåëåñä âç øòù‬ועוד באיזה ספרי מקובלים‬ ‫רוחות העולם‪ ,‬ובכל מקום שנפל שם אבן של בית‬ ‫דסוכה מלא בגי' צ"א כמנין שם הוי"ה ושם אד'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫המקדש‪ ,‬נתקדש אותו מקום ונבנה שם ברבות הימים‬ ‫והדבר מתמיה דהיכן נמצא סוכה מלא בתנ"ך‪ .‬אכן שוב‬ ‫מקום קדוש כגון ביהמ"ד או ביהכ"נ או ישיבה או כולל‪,‬‬ ‫ראיתי דדבר ה' בפיהם‪ ,‬כי קרא כתי' בתהלים )‪' (åò‬ויהי‬ ‫שבכל המקומות הללו השכינה שורה‪ .‬ובזה פירש את‬ ‫בשלם סוכו ומעונתו בציון'‪ ,‬נכתב שם 'סוכו' בווא"ו אחר‬ ‫הפסוק )‪' (æè ,àé ìà÷æçé‬ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר‬ ‫הסמ"ך‪ ,‬ולרמז בזה למ"ש חז"ל אין השם שלם ואין‬ ‫באו שם'‪ ,‬שכל מקום קדוש יש לו בחינה של מקדש מעט‪,‬‬ ‫הכסא שלם כביכול‪ ,‬ומשו"ה כתיב סכה נמי חסר‪ ,‬אבל‬ ‫דהיינו כפשוטו שהוא מעט מהמקדש‪ ,‬כי יש שם מאבני‬ ‫לעתיד לבוא כשיתמלא השם במלאתו אז יהיה באמת‬ ‫המקדש‪ ,‬עכ"ד‪ .‬והנה הסוכה נקראת בשם 'סוכת דוד‬ ‫סוכה מלא‪ ,‬וזפה"כ 'ויהי בשלם סוכו'‪ ,‬פי' אימתי יהיה‬ ‫הנופלת'‪ ,‬וא"כ לכל סוכה יש את אותה הקדושה בין אם‬ ‫סוכו בשלימות‪ ,‬בזמן שיהיה 'מעונתו בציון' ויהיה השם‬ ‫הסוכה בארץ ישראל ובין אם הסוכה בחו"ל‪ ,‬ויש לה‬ ‫שלם והכסא שלם‪ ,‬וה' יפרוס עלינו סוכת שלומו במהרה‪,‬‬ ‫קדושה כקדושת בית המקדש‪ ,‬וכל עץ מעצי הסוכה הם‬ ‫עי"ש כ"ז בארוכה‪.‬‬ ‫מקדושת בית המקדש‪.‬‬ ‫החשיבות של הערבה שאין בו טעם וריח‪ ,‬הוא רק כשעומד בצירוף עם שאר המינים‪ ,‬אבל אם הוא יוצא ועומד בפני עצמו‬ ‫בנפרד‪ ,‬אז לוקחים וחובטים ומכים אותו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫כא‬ ‫מאמרי הושענא רבא ושמחת תורה‬ ‫‪äøåú úçîùå àáø àðòùåä éøîàî‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫מעלת וקדושת היום הושענא רבא ‪ -‬מאיר בו שם המפורש שיצא מפי כה"ג‬ ‫‪ (ò"éæ '÷ä è"ùòáä íùá éòñî 'ô íéøôà äðçî ìâã‬ושם מ"ב‬ ‫‪ áúë‬הרא"ש )‪ (èé 'éñ ç"ô àîåé‬בשם רב האי גאון שכאשר‬ ‫מלוה אותו בכל מסעותיו‪ .‬והעבודה של כל אדם‬ ‫הכהן גדול היה מתודה ביום הכיפורים היה אומר‬ ‫מישראל ביום הושענא רבא‪ ,‬הוא להתאמץ מצדו 'אהיה‬ ‫את השם המפורש היינו שם מ"ב‪ ,‬והוא מוסיף שהשם‬ ‫טוב'‪ ,‬ואז יענה השי"ת לעומתו 'אהיה עמך'‪ ,‬כ"א כנגד‬ ‫הק' הזה עדיין מצוי בישיבה בקבלה וידוע לחכמים‪,‬‬ ‫כ"א‪ .‬וכך אפשר לצאת לדרך ביחד‪' ,‬ויעקב הלך לדרכו'‬ ‫עי"ש‪ .‬ובישמח משה )‪ (íéáöð 'ô‬הביא בשם האר"י הקדוש‪,‬‬ ‫בשמירה עליונה של השם מ"ב‪ .‬וכן יש עוד בחי' בזה‬ ‫במ"ש והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את‬ ‫שהשם הק' אהי"ה הוא ר"ת 'אתה הוא ה' האלקים'‪,‬‬ ‫השם הנכבד והנורא שהוא יוצא מפי כה"ג‪ ,‬שהכהן גדול‬ ‫שכל הבחינות של ה' ואלקים‪ ,‬בכל מציאות ובכל אופן‬ ‫לא אמר את השם הק'‪ ,‬אלא השם היה 'יוצא מפיו'‪ ,‬היינו‬ ‫אהי"ה אשר אהי"ה‪ .‬ויה"ר שנזכה יחד לצאת לדרך‪,‬‬ ‫שהיה יוצא מפיו‪ ,‬שהשכינה מדברת מתוך גרונו‪ .‬וידוע‬ ‫לשנה החדשה שתהיה בעזה"י שנת גאולה לייחד מחדש‬ ‫מ"ש בזוה"ק )‪ (à ,ãö ç"æú‬שהשם מ"ב שרשו ב' פעמים‬ ‫את השם הק' אהי"ה ב' פעמים‪.‬‬ ‫אהי"ה בגי' שם מ"ב‪ ,‬והוא השם שגילה השי"ת למרע"ה‬ ‫‪ ãáìîå‬השם מ"ב אשר נשלם ביום הושע"ר‪ ,‬גם מאיר‬ ‫במצרים אהי"ה אשר אהי"ה‪ ,‬והוא השם היוצא מר"ת של‬ ‫לנו בכל ימי חג הסוכות גם השם ע"ב‪ ,‬כמ"ש‬ ‫אנא בכח‪ ,‬ולאחר שמסיימים תפלת אנא בכח אומרים‬ ‫הטור )‪ (áô÷ú 'éñ‬שתקנו לומר בר"ה וביוה"כ בתפלה 'ובכן'‬ ‫'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'‪ ,‬כמו שאמרו הכהנים‬ ‫שהוא לשון המקרא ובכן אבא אל המלך וגו'‪ ,‬לפי שהוא‬ ‫והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את השם הנכבד‬ ‫עתה יום הדין ואנו באין לפני ממ"ה הקב"ה‪ ,‬בכן עולה‬ ‫והנורא‪ .‬וכתב במטה משה שהושענא רבא הוא היום הכ"א‬ ‫ע"ב רמז לשם של ע"ב ושם של ד' מתגלגל בצירופו ע"ב‬ ‫לחודש תשרי‪ ,‬כ"א הוא בגימ' אהי"ה‪ ,‬וביום זה מאיר‬ ‫עכ"ל‪ .‬וביאור הדברים הוא שכלל ישראל מעוררים רחמים‬ ‫ונשלם שם אהי"ה‪ .‬ובהושע"ר אומר השי"ת לכלל ישראל‬ ‫כדרך שאסתר המלכה עוררה רחמים וחסדים שאמרה‬ ‫'אהיה עמכם'‪ ,‬וכאו"א מישראל אומר להשי"ת 'אהיה‬ ‫'ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת'‪ ,‬וכמו כן אפשר בכח‬ ‫טוב'‪ ,‬ושילוב ב' פעמים אהי"ה הוא שם מ"ב‪ ,‬כמו‬ ‫השם הק' ע"ב להתקרב אל המלך השי"ת אפי' 'אשר לא‬ ‫התפילין שיש בהם שם מ"ב‪ ,‬כ"א פעמים שם הוי"ה‬ ‫כדת'‪ .‬והיא באה אל המלך אחר ג' ימים לילה ויום שכלל‬ ‫בתפילין של יד‪ ,‬וכ"א פעמים שם הוי"ה שבתפילין של‬ ‫ישראל צמו והתענו‪ ,‬שזה ע"ב שעות‪ ,‬וכן הצירוף של ב'‬ ‫ראש‪ ,‬שעי"ז האדם נקשר אל השי"ת‪ .‬וזהו הקשר בין‬ ‫הימים של ר"ה ויוה"כ הוא ע"ב שעות‪ ,‬שע"י העבודה‬ ‫יוה"כ להושע"ר‪ ,‬שביוה"כ היה יוצא מפיו של הכה"ג‬ ‫הק' בימים הללו מאיר לנו השם ע"ב‪.‬‬ ‫השם מ"ב‪ ,‬והכהנים והעם העומדים בעזרה המשיכו על‬ ‫‪ ïëìå‬בימי חג הסוכות בתפלות ההושענות אנו משלימים‬ ‫עצמם את קדושת השם מ"ב‪ ,‬ובהושע"ר נשלם השם הק'‬ ‫את השם הק' הזה כשאומרים 'אני והו הושיעה‬ ‫הזה ע"י פעמיים אהי"ה‪.‬‬ ‫נא' כמ"ש רש"י בסוכה )‪ (éðà ä"ã à ,äî‬אני והו ‪-‬‬ ‫‪ úùåã÷å‬השם מ"ב הוא הכח שמלוה כל א' מישראל‪,‬‬ ‫בגימטריא אנא ה' ועוד משבעים ושתים שמות הן‪ .‬ופי'‬ ‫כי כלל ישראל עברו מ"ב מסעות‪ ,‬וכמו כן‬ ‫התוס' שם וז"ל‪ ,‬עדיין צריך טעם לזה למה נשתנו שני‬ ‫כאו"א מישראל יש לו מ"ב מסעות משלו מיום הוולדו‬ ‫שמות הללו דאמרינן להו טפי מאחריני‪ ,‬משום דדרשינן‬ ‫עד שובו אל עולמו‪ ,‬כל חד וחד לפום דרגא דיליה )‪'éò‬‬ ‫מאמרי הושענא רבא ושמחת תורה‬ ‫כב‬ ‫מקום שגלו ישראל שכינה עמהם‪ ,‬אני והו הושיעה נא‬ ‫באיכה רבתי קרא דכתיב ביחזקאל 'ואני בתוך הגולה'‬ ‫)‪ (éðà ä"ã ä"ã à ,äî äëåñ 'ñåú 'éò‬השיב לא נאמר כי אם‬ ‫וקרא דכתיב בירמיה 'והוא אסור בזיקים' כביכול הוא‬ ‫ושב וקיבץ‪ .‬ויעזור ה' שיעזור לעצמו‪ ,‬ואף אם אין אנו‬ ‫בעצמו‪ ,‬והיינו הושענא שיושיע לעצמו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬כלומר כי‬ ‫ראויים‪ ,‬מ"מ עשה למען שמך בבחינת 'לא לנו ה' כי‬ ‫‪úåìâå øòöá ,ìæøá ìù úåàìùìùá äøåñà ìåëéáë '÷ä äðéëùä‬‬ ‫לשמך תן כבוד'‪.‬‬ ‫‪ .ò"à òéùåé ú"éùäù 'àðòùåä' íéù÷áî åðàå ,äðéëùä‬ועל כן‬ ‫‪ æ"éôòå‬באנו ליתן טעם לקריאת שם 'הושענא רבא'‪ ,‬פי'‬ ‫אומרים 'הושענא למענך אלקינו'‪' ,‬הושענא למענך בוראנו'‬ ‫שמבקשים ישועה 'לרבא'‪' ,‬ישועה להגדול'‬ ‫וכו'‪ ,‬ובכל תפלות ההושענות מדגישים מאוד את הענין‬ ‫כביכול‪ ,‬שיוושע ויצא ממיצר גלותו כביכול‪ ,‬אכן פירושו‬ ‫שכביכול השי"ת נמצא בצרה יחד עם כלל ישראל‪ ,‬ונושע‬ ‫הפשוט של 'הושענא רבא' הוא כתרגומו 'ישועה גדולה'‪,‬‬ ‫והוּצאתי ‪Æ À Ä‬‬ ‫אתּכם'‪,‬‬ ‫אתכם‪È ,‬נקוּב ‪Ä Å À‬‬ ‫והוֹצאתי ‪Æ À Æ‬‬ ‫עמהם בישועתן‪Ä Å À ,‬‬ ‫ועוד יש לפרשו ישועות רבות‪' ,‬הושענא רבא ‪ -‬ריבוי של‬ ‫'ויושע ‪ -‬ויוושע'‪' ,‬שולחתי בבל'‪ ,‬כי השי"ת כביכול‬ ‫ישועות'‪ ,‬שנזכה לישועה עם כל הפירושים‪ ,‬ושלש אלה‬ ‫בעצמו אומר שהוא זקוק לישועה‪' ,‬שיהא שמיה רבא'‪,‬‬ ‫יעשה לה השי"ת להיוושע בתשועת עולמים‪.‬‬ ‫והוא גם מתפלל יחד עמנו 'כי ביתי בית תפלה' שבכל‬ ‫ב‪.‬‬ ‫סיומא דדינא יום החיתום ‪ -‬לפני מ"י אתם מטהרים‬ ‫למאוד‪ ,‬ולמה להמתין עד אז‪ ,‬למה לא להתעורר כעת‪,‬‬ ‫‪ íåéá‬הושענא רבא יש התעוררות גדולה‪ ,‬ומרבין בו‬ ‫הרי בעת הזאת אפשר לסדר ולתקן הכל בנקלז‪.‬‬ ‫בתפלה‪ ,‬ועל פי פשט טעם הדבר הוא לפי שבחג‬ ‫‪' èåéôáå‬ונתנה תוקף קדושת היום'‪ ,‬הנוסח שלפנינו הוא‬ ‫נדונין על המים‪ ,‬והרי כל חיי אדם תלויין במים‪ ,‬כמ"ש‬ ‫'בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון‬ ‫הטור )‪ .(ãñøú 'éñ ç"åà‬ועפ"י פנימיות הענין הוא משום‬ ‫וכו'‪ ,‬אמנם בראשונים מובא עוד גירסא 'בראש השנה‬ ‫שהושענא רבא הוא יום שקובעים בו 'הלכה למעשה'‪ ,‬כי‬ ‫יכתבון וביום הושענא רבא יחתמון' )‪(çìùéå 'ô ú"äò éèð÷éø 'éò‬‬ ‫עד עכשיו היה משפט וכתיבה וחתימה‪ ,‬והכל מונח עדיין‬ ‫ולפי"ז יום הושענא רבא הוא יום חתימת וסיום הדין‪.‬‬ ‫בגנזי המלך‪ ,‬ומעכשיו הרצים יוצאים דחופים בדבר המלך‪,‬‬ ‫ובמחזור ויטרי )‪ (çëù 'éñ‬כ' שביום כיפור נחתם לחיים דיננו‬ ‫כי מעבירין להם את הפתקא טבא‪ ,‬שימסרו לכל א' את‬ ‫והיום נתקיים בחתימת החיים‪ .‬וי"ל בזה דהנה יום‬ ‫הפתקא טבא‪ ,‬ולכן מרבין בתפלה ביום זה כי עדיין אפשר‬ ‫הכפורים הוא החתימה ויום הושענא רבא הוא החיתום‬ ‫לעכב את השליחים‪ ,‬ומבקשים מאת השי"ת שישלח רק‬ ‫בחותם בתוך חותם‪ ,‬כמ"ש הבני יששכר )‪éøùú ùãåç éøîàî‬‬ ‫פתקאות טובים‪ ,‬ובשמחת תורה כבר מכניסים את‬ ‫‪ (à úåà áé øîàî‬דקיי"ל דבדבר החשוב בעינן חותם בתוך‬ ‫הפתקאות אל 'תיבות הדואר'‪ ,‬כמובן שתמיד אפשר‬ ‫חותם )‪ (à ,àì æ"ò‬ואין לך דבר חשוב בעולם כישראל‪ ,‬ע"כ‬ ‫להפציר בתפלה ואפשר גם כן לשבור את תיבת הדואר‬ ‫הגם שנחתמו לחיים ולישועה ולרחמים ביום הכפורים‪,‬‬ ‫ולהוציא משם את הפתקאות‪ ,‬אבל כמובן שזה קשה עד‬ ‫‪ .Ê‬וז"ל שעה"כ )דף קו‪ ,‬ע"ג( והנה בענין מסירת הפתקים האלו יש מאמרים חלוקים בספר הזוהר בפרשיות ויחי תרומה ואמור‪,‬‬ ‫כי במקום א' אומר כי מסירת הפתקים הוא בליל הו"ר‪ ,‬ובמקום אחר נראה כי הוא נעשה ביומא תמינאה בחג שהוא שמ"ע‪,‬‬ ‫אמנם אמיתיות הענין הוא זה‪ ,‬דעיקר הדין שנידון העולם עתה ]בהו"ר[ הוא להמסר הפתקין שנחתמו בנעילת יוה"כ אותם‬ ‫שלא חזרו בתשובה כל הימים שבנתיים‪ ,‬ונמסרים ביד השלוחים לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב‪ ,‬אבל אע"פ שנמסרו‬ ‫הפתקין בידם לא ניתן להם רשות לפעול המשפט והעונש הכתוב באותם הפתקים עד יום שמיני עצרת כדי לתת עוד זמן‬ ‫אל החוטאים שישובו בתשובה ביום ההוא של הו"ר יום אחרון של הלולב וסוכה‪ ,‬ואם ישובו יחזרו לקחת הפתקים מידם‬ ‫ואם לאו וכו'‪ .‬וצריך ליזהר לכוון האדם דעתו במאד מאד בתפלת הו"ר ובכל מעשיו ביום ההוא‪ ,‬כיון שעדיין יש לו תקנה‬ ‫אז וכו'‪.‬‬ ‫כג‬ ‫מאמרי הושענא רבא ושמחת תורה‬ ‫הושע"ר הוא קובע גדול‪ ,‬ואפי' שעבר ר"ה ויוה"כ‪ ,‬מ"מ‬ ‫עכ"ז צריכים עדיין חותם בתוך חותם‪ ,‬עפ"י אמרם ז"ל‬ ‫הושע"ר הוא קובע‪ ,‬ודילוגו עלי אהבה‪ ,‬בסוכות אפשר‬ ‫דדבר חשוב הנשלח ביד גוי בעינן חותם בתוך חותם‪,‬‬ ‫לדלג על הכל‪ ,‬האהבה הזאת שהשי"ת נותן רשות לדלג‪,‬‬ ‫דכולי האי לא טרחי ומזייפי )‪ (á ,èë íù‬וה"ה בנידון‬ ‫כי אהבה מקלקלת את השורה‪ ,‬ואי"צ סדר של קודם‬ ‫המשפט הקדוש העליון‪ ,‬כיון שנגמר לטובה חותם בתוך‬ ‫חרטה על העבר ואח"כ קבלה על העתיד‪ ,‬אלא אפשר‬ ‫חותם‪ ,‬שוב לא טרחי המקטרגים לקטרג ולומר ח"ו‬ ‫לדלג ולהשיג את הישועה‪.‬‬ ‫שיגרום החטא‪ .‬וא"כ יש להוסיף שאי"ז סתירה לנוסח‬ ‫שלנו‪ ,‬שלא נזכר יום הושענא רבא‪ ,‬כי בהושענא רבא הכל‬ ‫‪ êùîá‬כל ימות החג אנו מתפללים הושענא‪ ,‬הושענא‬ ‫חתום ונעלם‪ ,‬שמור ומוגן ממגע עכו"ם ומקטרגים‪.‬‬ ‫שואגים הושע נא‪ ,‬איתא בבני יששכר )‪ùãåç éøîàî‬‬ ‫‪ (â úåà áé øîàî éøùú‬שמה שמתפללין בימים אלו בלשון‬ ‫‪ ãåòå‬ענין יש בזה‪ ,‬שבראש השנה ויום הכיפורים כותבים‬ ‫'הושענא' וכן קורין ליום גמר החתימה יום הושענא רבא‪,‬‬ ‫וחותמים בספרים‪ ,‬בספר החיים‪ ,‬בספרן של צדיקים‪,‬‬ ‫שהכוונה הושע נ"א‪ ,‬היינו תושיע לנו לקבל צעקתינו‬ ‫וכשם שיש ספר חוקים‪ ,‬אך עלול אדם לחשוב שאין לו‬ ‫בנ"א הימים מן ר"ח אלול עד היום ההוא‪ ,‬וג"כ הושע‬ ‫מקום בספר ח"ו‪ ,‬ואינו יכול לזכות להושענא רבא‪ ,‬לכן‬ ‫נ"א תושיע לנו ביום הנ"א‪ ,‬יום גמר החתימה מסירת‬ ‫מוסרים לו מן הצד פתקא טבא‪ ,‬יחס והעדפה מיוחדת‬ ‫הפתקין לטובה ולרחמים‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ולפי"ז י"ל שיום הושענא‬ ‫'פרוטקציה'‪ ,‬שאפי' מי שלא הצליח לפעול בראש השנה‬ ‫רבא הוא הוא כעין סיכום וצירוף של כל נ"א הימים‬ ‫וביום הכיפורים‪ ,‬ונעשה מה שנעשה‪ ,‬יכול לפעול‬ ‫הקדושים הללו יחד‪ ,‬ועל כן מבקשים 'הושענא' 'הושענא'‪,‬‬ ‫בהושענא רבא‪ ,‬כי כשמגיע 'הלכה למעשה'‪ ,‬אפשר‬ ‫והרי אם נצרף את כל הפעמים שכל כלל ישראל אמרו‬ ‫להעמיד הכל כפי הראוי‪.‬‬ ‫'הושענא' במשך ימי החג בודאי יש מליוני פעמים‬ ‫‪ àðòùåä‬רבא הוא היום הקובע ביותר‪ ,‬כי הכל הולך‬ ‫שביקשו 'הושענא'‪.‬‬ ‫אחר החיתום‪ ,‬וכמדומה שכתוב בשם מרן‬ ‫‪ äðäå‬ידוע דמספר נ' מרמז על בינה‪ ,‬שיש חמישים שערי‬ ‫החתם סופר זי"ע בשנתו האחרונה )‪íåøîì äìò äùî ñøèðå÷ 'éò‬‬ ‫בינה‪ ,‬וגם תשובה הוא בכח הבינה כמ"ש 'ולבבו‬ ‫‪ (ò÷ 'îò‬שאת הר"ה ואת היוה"כ הצליח לעבור‪ ,‬ורק‬ ‫יבין ושב ורפא לו' )‪ (é ,å 'éòùé‬ויום הכפורים באים בכח‬ ‫בהושע"ר נפל‪ ,‬ואמר למה הדבר דומה‪ ,‬לשר הצבא אשר‬ ‫הנ'‪ ,‬כמ"ש לפני מ"י אתם מטהרים ומ"י מטהר אתכם‪,‬‬ ‫מוליך את צבאו למלחמות גדולות פעם אחר פעם‪ ,‬ונצח‬ ‫שתיבת מ"י הוא בגי' נ' אלו חמישים הימים מר"ח אלול‬ ‫את שונאיו ויצא בחדוה ושמחה‪ ,‬אבל כשמגיע למלחמה‬ ‫עד הושענא רבא‪ ,‬והושענא רבא הוא היום הנ"א‪ ,‬והוא‬ ‫אחת קטנה נפל‪ ,‬ומה יועילו לו המלחמות הגדולות‪ .‬ואכן‬ ‫יום החיתום‪.‬‬ ‫החתם סופר נסתלק לגנזי מרומים אחר חג הסוכות‪ .‬כי‬ ‫ג‪.‬‬ ‫יום ערבה ‪ -‬הנחת רוח הנפלאה שיש להשי"ת מהערבה הפשוטה‬ ‫ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו עומד היום' )‪,èë íéøáã‬‬ ‫‪ äðä‬בגמ' נקרא יום הושענא רבא בשם 'יום ערבה'‪ ,‬וי"ל‬ ‫‪ (ãé‬והזכות של האבות הק' והדורות הקודמים‪ ,‬מלוה עד‬ ‫הרמז כי הערבה אין לה טעם ולא ריח‪ ,‬וביום זה‬ ‫סוף כל הדורות‪ ,‬לכל מאמינים שיש ‪Ç‬ערבוּת‪ ,‬ועי"ז אנו‬ ‫אפי' אדם שאין לו לא טעם ולא ריח ג"כ יכול לזכות‬ ‫זוכים להושענא רבא‪.‬‬ ‫ביום זה להושענא רבא‪ .‬וי"ל בטעם הדבר כי ערבה הוא‬ ‫‪ àúéàå‬בגמ' )‪ (á ,áé äâéâç‬שבעה רקיעים הן‪ ,‬והרקיע‬ ‫גם מלשון ‪Ç‬ערבוּת‪ ,‬שהצדיקים הקדושים בדורות הקדמונים‬ ‫הגבוה ביותר נקרא בשם 'ערבות'‪ .‬ובפרקי דר"א‬ ‫שהיה להם טעם וריח‪ ,‬הם ערבים לכל דור ודור והם‬ ‫)‪ (çé ÷øô‬איתא‪ ,‬שבעה רקיעים ברא הקב"ה‪ ,‬ומכולן לא‬ ‫ממתיקים לנו‪ ,‬ולמרות שאין לנו לא טעם ולא ריח מ"מ‬ ‫בחר למכון שבתו אלא ערבות‪ ,‬שנאמר )‪ (ä ,çñ íéìäú‬סולו‬ ‫הערבוּת היא באופן של 'אשר‬ ‫יש בכוחם להמתיק‪ ,‬כי ‪Ç‬‬ ‫מאמרי הושענא רבא ושמחת תורה‬ ‫כד‬ ‫‪ íðîà‬מובן וברור שכל הצעקה צריכה להיות בשמחה‪,‬‬ ‫לרוכב בערבות בי‪-‬ה שמו‪ ,‬והשי"ת מכונה בשם 'רוכב‬ ‫שהרי זה 'זמן שמחתינו'‪ ,‬ואסור לשכוח מזה אלא‬ ‫ערבות'‪ ,‬ואיתא בגמ' )‪ (íù äâéâç‬שיש אופנים ושרפים וחיות‬ ‫'ושמחת בחגיך'‪ .‬ובאמת יש לשאול אם זה זמן שמחה‪,‬‬ ‫הקודש ומלאכי השרת‪ ,‬וכסא הכבוד קל מלך חי וקיים‬ ‫איך אנו אומרים את כל ההושענות‪ ,‬ומתפללים 'ומפני‬ ‫שוכן עליהם בערבות‪ .‬והנה אנו נמצאים בדור של ערבות‪,‬‬ ‫חטאינו גלינו מארצינו'‪ ,‬ואומרים 'סלח לנו'‪ ,‬והרי צריך‬ ‫בדור של עיקבתא דמשיחא‪ ,‬זהו המקום הגבוה ביותר‪ ,‬זה‬ ‫לשמוח‪ .‬ומוכח שבאמת אין זו סתירה כלל‪ ,‬אלא אנו‬ ‫מביא נחת רוח נפלאה להשי"ת‪ ,‬כי אנו מתחזקים לעבוד‬ ‫סמוכים ובטוחים שהשי"ת יבנה לנו את בית המקדש‪,‬‬ ‫עבודת ה' למרות כל המצב הקשה ולמרות כל המיאוס‪,‬‬ ‫כאשר הבטיחנו על ידי הנביאים‪ ,‬ואנו מבקשים בבטחון‬ ‫ובכל זאת אנו לי‪-‬ה ועינינו לי‪-‬ה‪ ,‬זה גופא מביא נחת רוח‬ ‫כי אנו יודעים בודאות שכל תפלה מתקבלת במרומים‪,‬‬ ‫להשי"ת כשאדם נאבק ונלחם ואינו נופל ואינו מתייאש‪,‬‬ ‫וע"י התשובה הוא מוחל לנו על עוונותינו‪ ,‬ויבנה לנו את‬ ‫על זה השי"ת 'רוכב ערבות'‪ ,‬והוא שש ושמח‪.‬‬ ‫בית המקדש במהרה בימינו אכי"ר‪.‬‬ ‫על כן איתא בכתבי האריז"ל )‪(ã"ò æè óã íééç õò‬‬ ‫‪øúéå‬‬ ‫‪ øåæòéå‬השי"ת שנזכה כולנו כאחד לחג שמח ולשמחה‬ ‫שלא רק הערבה שאין לה טעם ואין לה ריח‬ ‫תמידית‪ ,‬און א גוט קוויטל און א לעכטיגער‬ ‫מביאה נחת רוח להשי"ת‪ ,‬אלא גם החלבנה שיש לה ריח‬ ‫קוויטל‪ ,‬וכמו שהיה רגיל לומר הרה"ק מראפשיץ זי"ע‪,‬‬ ‫רע‪ ,‬כי מה שיתקן החלבנה לא יתקן לא הצרי ולא הצפורן‬ ‫שיהיה א לעכטיגער קוויטל מיט גרויסע אותיות‪ ,‬אז די‬ ‫ולא הסמים ולא לבונה זכה‪ ,‬כי השי"ת רוצה את החלבנה‪,‬‬ ‫ווייב און די קינדער זאלן אויך קענען ליינען‪ ,‬שיהיו‬ ‫וגם על החלבנה נאמר שאם חיסר אחת מכל סמניה חייב‪,‬‬ ‫רחמים וחסדים מגולים‪ ,‬וכפי שמפרשים בהנוסח 'מודים‬ ‫כי החלבנה משלמת את העבודה של הצרי והצפורן‪ .‬ומה‬ ‫אנחנו לפניך על כל החסד אשר עשית עמדי ואשר אתה‬ ‫שיתקן החלבנה היינו מה שאפשר לתקן בדור הזה‪ ,‬לא‬ ‫עתיד לעשות עמי ועם כל בני ביתי‪ ,‬ולכאו' למה מזכירים‬ ‫יתקן הצרי והצפורן ‪ -‬לא יכלו לתקן הדורות הקדמונים‪,‬‬ ‫'בני ביתי'‪ ,‬רק בסוף הדברים 'ואשר אתה עתיד לעשות‬ ‫הדורות של התנאים והאמוראים הקדושים‪ ,‬והדורות‬ ‫עמי'‪ ,‬ולמה אין אומרים 'אשר עשית עמדי ועם כל בני‬ ‫שלפניהם ושלאחריהם‪ ,‬והדורות של האר"י הקדוש‬ ‫ביתי'‪ .‬אלא שכל מה שעשה השי"ת עמנו עד הנה‪ ,‬אנו‬ ‫והבעש"ט הק' ותלמידיהם‪ ,‬לאורך כל הדורות‪ ,‬והם זקוקים‬ ‫מאמינים שהכל רק רחמים וחסדים‪ ,‬אבל לגבי 'בני ביתי'‬ ‫להשלמה של דור החלבנה‪ ,‬וכל זה הוא כח ‪Ç‬‬ ‫הערבוּת‪.‬‬ ‫קשה להסביר להם שהכל חסדים‪ ,‬לכן אנו מבקשים שאת‬ ‫‪ äðäå‬איתא בזוה"ק )‪ (à ,áì â"ç‬שעלה הערבה משוכה‬ ‫החסד אשר אתה עתיד לעשות עמי‪ ,‬יהיו חסדים מגולים‬ ‫כשפתיים‪ ,‬ערבה דדמיא לשפוון‪ ,‬דהא בהאי יומא‬ ‫כאלה שגם בני ביתי יבינו שזה חסדים‪.‬‬ ‫בשפוון תליא‪ ,‬ולכן מרבים לבקש ולחזור ולבקש 'הושע‬ ‫‪ íééñðå‬בעובדא מהרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע‪,‬‬ ‫נא'‪ ,‬נ"א הוא רמז לנ"א יום שמר"ה ועד הושענא רבא‪,‬‬ ‫שבימיו היה אדם שלא כיבדוהו כפי מה שסבר‬ ‫ואנו מתפללים ומבקשים הושע נ"א‪ ,‬שיתקבלו כל התפלות‬ ‫שצריך לכבדהו‪ ,‬וכעס מאוד‪ ,‬וממש כמו בעובדא דקמצא‬ ‫שעמדנו בתפלה ותחנונים בנ"א הימים הללו‪ ,‬ונזכה‬ ‫ובר קמצא‪ ,‬אמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה‬ ‫להושענא רבא שתרגומו בלה"ק ישועה גדולה‪ .‬ויש‬ ‫שמע מינה קא ניחא להו איזיל איכול בהו קורצא בי‬ ‫להוסיף בזה‪ ,‬כי הנה בנערה המאורסה אמרה תורה‬ ‫מלכא‪ ,‬המקרה היה בימי חג הסוכות‪ ,‬והלך אל הפריץ‬ ‫'ולנערה לא תעשה דבר‪ ,‬כי בשדה מצאה צעקה הנערה‬ ‫והלשין על היהודים שבהושענא רבא הם חובטים ערבות‪,‬‬ ‫ואין מושיע לה' )‪ (æë ,áë íéøáã‬כי רצון השי"ת הוא שנצעק‪,‬‬ ‫וכוונתם בזה לקלל את הפריץ ובני משפחתו שיבואו‬ ‫ואנו מבקשים שה' יושיע אותנו בזכות הצעקה 'הושע נא‬ ‫עליהם מכות גדולות‪ .‬וכעס הפריץ וגזר שלא יקחו‬ ‫שואגים הושע נא'‪ ,‬כי לכל הפחות צריך שיהיה איכפת‬ ‫הושענות בהושענא רבא‪ .‬והלך הרה"ק המגיד זי"ע אל‬ ‫לו לאדם‪ ,‬ויבקש רחמים והרי כל עונשה של הנערה‬ ‫הפריץ כדי לבטל את הגזירה‪ ,‬והתחיל לדבר בגעגועים‬ ‫המאורסה היא 'על דבר אשר לא צעקה הנערה'‪,‬‬ ‫אודות בית המקדש‪ ,‬שהיה מקום נפלא גם בעבור אומות‬ ‫דמדשתקה ש"מ דניחא לה‪.‬‬ ‫כה‬ ‫מאמרי הושענא רבא ושמחת תורה‬ ‫ישראל‪ ,‬היה ביהמ"ק הרבה יותר מזה‪ ,‬כי היה 'בית‬ ‫העולם‪ ,‬כי כל מה שרצו היו באים לשם להתפלל והיו‬ ‫חיינו'‪ ,‬ואיזה אור גדול ונפלא היה בימים ההם שא"א‬ ‫נענים‪] .‬כי בדרך כלל אין לאומות העולם כח התפלה‪,‬‬ ‫כלל לבטא בשפתיים וכו'‪ .‬וכל כך דיבר עד שנתרגש‬ ‫כמו שנאמר )‪' (æ ,ã íéøáã‬כי מי גוי גדול אשר לו אלקים‬ ‫הפריץ ואמר שהוא מוכן לעשות את כל אשר ביכולתו‬ ‫קרבים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו'‪ ,‬גוי אין לו‬ ‫לחזור ולבנות את בית המקדש תיכף ומיד‪ ,‬ואמר‬ ‫זכות ורשות להתפלל כלל‪ ,‬אבל בביהמ"ק פעל שלמה‬ ‫שמוכן לתת כסף וזהב ולשלוח פועלים שיבנו את בית‬ ‫המלך ע"ה שכל מה שיתפלל יענו לו מן השמים‪' ,‬כי‬ ‫המקדש‪] ,‬וכדוגמת כורש בבית שני[‪ .‬והשיב לו הרה"ק‬ ‫ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים'[ וגם בחג הסוכות‬ ‫המגיד זי"ע‪ ,‬שלזה צריך הסכמת האדון‪ ,‬שהשי"ת יצוה‬ ‫הקריבו שם שבעים פרים‪ ,‬והשפיעו השפעות טובות על‬ ‫עלינו לבנות את בית המקדש‪ ,‬אז נבנה‪ ,‬אך עד אז‬ ‫אומות העולם למשך כל השנה‪ ,‬וגם אם נכרי היה שולח‬ ‫נצפה ונמתין‪.‬‬ ‫קרבן היו מקבלים ממנו מפני דרכי שלום‪ ,‬וכך מנה לפני‬ ‫הפריץ את כל הטובות שבית המקדש השפיע על אומות‬ ‫‪ øùàëå‬יצא הרה"ק המגיד זי"ע משם‪ ,‬אמר הפריץ‬ ‫העולם‪ ,‬ואחר כך סיים ואמר ושם חבטו ערבות בחג‬ ‫לאשתו הפריצה‪ ,‬את רואה את הרב המופלא‬ ‫הסוכות‪ ,‬וכי תסבור שהכוונה היא לחבוט באומות‪ ,‬הלא‬ ‫ראבינער'‪ ,‬הוא אוהב את 'האדון שלו'‬ ‫וואנדער ‪Ç‬‬ ‫הזה 'דער ‪È‬‬ ‫חביטת ערבות בזמנינו הוא זכר למקדש‪ .‬וכאשר שמע‬ ‫הרבה יותר ממה שאני אוהב אותך‪ ...‬כי הפריץ ראה את‬ ‫הפריץ את דבריו מיד ביטל את הגזירה‪.‬‬ ‫הגעגועים והאהבה והתשוקה שדיבר המגיד זי"ע על בית‬ ‫‪ ë"çàå‬המשיך הרה"ק המגיד ואמר שכל זה היה‬ ‫המקדש ועל 'האדון שלו'‪ .‬זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‪.‬‬ ‫ביהמ"ק עבור אומות העולם‪ ,‬אבל בעבור עם‬ ‫ד‪.‬‬ ‫מעלת וקדושת שמיני עצרת ושמחת תורה ‪ -‬דיתיב עם מלכא בלחודוהי‬ ‫ונותנים גם להם את החיות שלהם כדי שישתקו ולא‬ ‫'‪ íåéá‬השמיני עצרת תהיה לכם'‪ ,‬ואמרו צדיקים שתכלית‬ ‫יקטרגו‪ ,‬ונמצא שבמשך ימי חג הסוכות דלתו של המלך‬ ‫כל העבודות והתפלות של ר"ה ויוה"כ וסוכות הוא‬ ‫פתוחה לרווחה‪ ,‬אבל בשמחת תורה זה בחינה של חדר‬ ‫להגיע ל'אתה הראת לדעת'‪ ,‬כלומר להבין ולהרגיש‬ ‫יחוד‪ ,‬זהו יחוד גמור‪ ,‬פר אחד ואיל אחד‪ ,‬רק אני ואתם‬ ‫ולראות את הגילוי הגדול והנפלא 'כי ה' הוא האלקים‬ ‫בסעודה קטנה‪ ,‬וזר לא יכנס להתערב בתוכינו‪ .‬ועל זה‬ ‫אין עוד מלבדו'‪ ,‬כי זה התכלית של כל העבודות וכל‬ ‫אי' בזוה"ק )‪' (à ,ãñ à"ç‬בשמיני עצרת יתיבי ישראל‬ ‫התפלות והבקשות והמצוות כולם‪ ,‬כדי להגיע לנקודה‬ ‫רחימוהי עם מלכא בלחודוהי‪ ,‬וכל מה דבעי שאיל ויהיב‬ ‫הזאת של 'ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו'‪ ,‬וכמו‬ ‫ליה'‪ ,‬כי אז יש יחוד הגמור בין השי"ת לכנסת ישראל‪,‬‬ ‫שפירש"י בפרשת ואתחנן )‪ (äì ,ã íéøáã‬שכשנתן הקב"ה את‬ ‫ואין אף אחד שישמע ויקטרג‪ .‬ושוב כ' הזוה"ק )‪,áì â"ç‬‬ ‫התורה פתח לבני ישראל ז' רקיעים‪ ,‬וכשם שקרע את‬ ‫‪ (à‬על שמיני עצרת שכלל ישראל מוזמנים לסעודה‬ ‫העליונים כך קרע את התחתונים‪ ,‬וראו שהוא יחידי‪ ,‬לכך‬ ‫להשתעשע בי מלכא ולנטלא מיניה ברכאן לכולא שתא‪,‬‬ ‫נאמר 'אתה הראת לדעת' ביחודא שלים‪.‬‬ ‫ומאן דיתיב בי מלכא ונטיל ליה בלחודוי כל מאי דבעי‬ ‫‪ ïéðòäå‬הזה חוזר וניעור עם כאו"א מישראל בשמחת‬ ‫שאיל ויהיב ליה‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬שהרי בחג הסוכות מתקיים בישראל‬ ‫‪ ìòå‬כן יאמרו המושלים‪ ,‬משל למה"ד למלך אשר עשה‬ ‫הפסוק )‪' (ã ,à íéøéùä øéù‬הביאני המלך חדריו נגילה‬ ‫משתה לכל שריו ועבדיו ובני המדינה ביום המלוכה‪,‬‬ ‫ונשמחה בך'‪ ,‬השי"ת מכניס אותנו כביכול אל החדרים‬ ‫וכרוזא נפק בחיל לכל מאן דבעי יכול לבקש מאת המלך‬ ‫שלו הם ענני הכבוד וכנפי נשרים‪ ,‬אבל הדלת פתוחה‬ ‫כל משאלות לבבו‪ ,‬וליכנס לאוצרות המלך לקחת משם‬ ‫ואינה סגורה‪ ,‬הכוונה בזה שאומות העולם ג"כ נהנים‪,‬‬ ‫כאוות נפשו‪ ,‬ובכן באו כולם בהמוניהם ולקחו מן הבא‬ ‫שהרי מקריבים את השבעים פרים עבור שבעים האומות‪,‬‬ ‫מאמרי הושענא רבא ושמחת תורה‬ ‫כו‬ ‫הצליחה נא‪ ,‬אנא ה' ‪ ,åðàø÷ íåéá åððò‬דהיינו שכל הש‬ ‫לידם כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות‪ ,‬בין כל הבאים‬ ‫כולה ביום שנקרא אליך ענינו‪ ,‬וכבקשת רביה"ק מה‬ ‫היה איש חכם ונבון אשר לא ביקש מאת המלך דבר‪ ,‬רק‬ ‫מליזענסק זיע"א בתפלתו הנוראה בתו"ד 'שתשמע ב‬ ‫שיוכל לבוא וליכנס בכל יום אל המלך לכמה רגעים‪,‬‬ ‫תפלתינו שנהי' תמיד נענים בעת שנתפלל אליך עלינו‬ ‫וליהנות מזיו הודו והדרו‪ ,‬ונענה‪ ,‬ובכן ביום שמיני עצרית‬ ‫על שום אחד מעמך ישראל על יחיד או על רבים ו‬ ‫ושמח"ת בעת הפרידה אנו מבקשים בהקפות שוב ושוב‬ ‫ובזה יהא הקשר שלנו קשר של קיימא לעד ולע"ע‪ ,‬אכ‬ ‫מאור פני מלך חיים ב"ה‪ ,‬אנא ה' הושיעה נא‪ ,‬אנא ה'‬ ‫ה‪.‬‬ ‫יום שמיני עצרת יחודא שלים ותיקונא שלים לכל השנה‬ ‫מסירת הגז"ד של האדם הוא ביום שמיני עצרת‪ ,‬כמב‬ ‫‪ áúë‬החתם סופר זי"ע )‪ä"ã ã øåè æî óã úåëåñì ñ"úç úåùøã‬‬ ‫בזוה"ק )‪ (à ,ëø à"ç‬שאע"פ שנמסרו הפיתקין ביום הוש‬ ‫‪ (úééäå‬שיום שמחת תורה הוא יותר גדול מיום‬ ‫רבא‪ ,‬מ"מ עדיין לא ניתן רשות להשליחים לפעול‬ ‫הכיפורים ע"י שמחה חדוותא דמלכא עם ישראלח‪ ,‬ואם‬ ‫עד שמיני עצרת‪ ,‬שביום הזה אם לא עשה תשובה גמ‬ ‫החתם סופר כתב כן הרי זה פסק הלכה‪ .‬וי"ל שהיא‬ ‫ואמתית נותנים רשות לשלוחים של מעלה שקבלו הפית‬ ‫אותה הבחינה של תפלת נעילה ביוה"כ‪ ,‬וכשם שבנעילה‬ ‫מאתמול שיעשו ויענישו כפי מה שכתוב בפתקין‪ ,‬וב‬ ‫השי"ת נועל את הדלת ואומר לכולם לצאת 'כעת אני‬ ‫שמחת תורה הרצים יוצאים דחופים בדבר המלך‪.‬‬ ‫רוצה להיות עם בני חביבי ביחידות'‪ ,‬והשי"ת מתייחד‬ ‫עם בניו ומדבר עמהם ושומע את בקשתם‪ ,‬ואז זוכים‬ ‫‪ ìëå‬התפלות של כל הימים הקדושים מתעלים בש‬ ‫לישועה הגדולה בנעילה של יוה"כ‪ ,‬כך במשך חג הסוכות‬ ‫עצרת ובשמחת תורה‪ ,‬ורמזו לזה הא דאמרי' ב‬ ‫השי"ת מתייחד עם כלל ישראל אבל כעת הדלת פתוחה‪,‬‬ ‫)‪' (à ,â àîåé‬שמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב‪ ,‬ר‬ ‫ועל דרך משל‪ ,‬מבשרי אחזה אלוק‪ ,‬כשחתן כלה נכנסים‬ ‫לתפלות המפוזרות בעולם ונקשבים למעלה ביומא ה‬ ‫לחדר יחוד‪ ,‬אזי בתחילה הדלת עדיין פתוחה‪ ,‬ועומדים‬ ‫ויתר על כן מובא בשם הרה"ק הרבי ר' בונם מפרשיס‬ ‫בדלת ואומרים להם מזל טוב ומברכים אותם‪ ,‬עד‬ ‫זי"ע‪ ,‬שהתפלה בציבור ביום שמיני עצרת‪ ,‬מעלה את‬ ‫שסוגרים את הדלת‪úà íéøâåñ ìåëéáëù úøöò éðéîù åäæå .‬‬ ‫התפלות שהתפללו במשך כל השנה‪ ,‬גם אותן התפ‬ ‫‪.ìàøùé íò ãçééúîå íéâøè÷îä ìë úà ùøâî ú"éùä úìãä‬‬ ‫שהתפלל ביחידות‪ ,‬וכדאי' בזוה"ק פ' פקודי )‪äîø‬‬ ‫וקוב"ה אומר קשה עלי פרידתכם‪ ,‬כי אז יש יחוד הגמור‬ ‫שממתינין עם כל התפלות שנדחו עד שתבוא תפלה‬ ‫בין השי"ת לכנסת ישראל‪ ,‬ואין אף אחד שישמע ויקטרג‪,‬‬ ‫כראוי ומעלין הכל עם תפלה זו‪úåà úåëåñì ÷éãö éúôù) ,‬‬ ‫ולכן אפשר לבקש את הכל מאבינו ית"ש‪ ,‬זהו יחוד‬ ‫וזוהי הזדמנות נפלאה‪ ,‬בשעה שהשליחים עומדים מוכ‬ ‫הגמור והבחינה של נעילה של כל חודש תשרי‪ .‬והחת"ס‬ ‫להלכה למעשה‪ ,‬אפשר עדיין לעכב הכל‪.‬‬ ‫מוסיף שיום שמחת תורה הוא יותר מנעילה‪ ,‬כי בנעילה‬ ‫‪ ïëìå‬ביום שמחת תורה כשרוצים לתפוס ולהחזיק‬ ‫הוא אחר יום של תענית וצום‪ ,‬אבל כאן זה נעילה מתוך‬ ‫כל ההשפעות הטובות שנשפעות מן השמים‪ ,‬נק‬ ‫תענוג ושמחת יו"ט‪.‬‬ ‫לסיומה של תורה בשירה ובזמרה וריקודים והקפ‬ ‫‪ ãåñéáå‬ושורש העבודה הזהיר שיזהר האדם מאוד ביום‬ ‫מחזיקים בספר התורה ומעטרין את הס"ת בכתרים‪,‬‬ ‫שמיני עצרת לפשפש במעשיו היטב‪ ,‬כי עיקר‬ ‫‪ .Á‬והחת"ס מבאר שם דלכן שאר יו"ט קדושתן עומד על איזה דבר מצוה‪ ,‬שחיטת קרבן פסח‪ ,‬שתי הלחם בעצרת‪ ,‬ש‬ ‫בר"ה‪ ,‬עינוי נפש ביוה"כ‪ ,‬ונטילת לולב בחג‪ ,‬ועיקר מצוותן אינו אלא ביום‪ ,‬גם שמחתן אינה אלא ביום‪ ,‬אבל קדושת ש‬ ‫עצרת שאינו אלא ע"י שמחת האדם שמתענג על ה' וחדותו יתברך‪ ,‬ואינו עומד על מצוה מיוחדת‪ ,‬על כן איתרבי גם ל‬ ‫לשמחה‪ ,‬כמשחז"ל )סוכה מח‪ ,‬א( 'ושמחת בחגך והיית אך שמח' לרבות לילי יו"ט אחרון לשמחה‪.‬‬ ‫כז‬ ‫מאמרי הושענא רבא ושמחת תורה‬ ‫‪ úòùáå‬הריקודין נותנין לאדם 'הקפה' לרקד עם הספר‬ ‫הכל מניחים בצד‪ ,‬את השופר ואת הלולב והסוכה‪ ,‬כי‬ ‫שנה‬ ‫תורה‪ ,‬והיינו שנותנין לו מן השמים בהקפה‪,‬‬ ‫הם מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬וזמנם עבר‪ ,‬אין לנו שיור‬ ‫הר"א‬ ‫מלשון 'מכר לו החנווני בהקפה'‪ ,‬דהיינו ‪åðéà ïééãò íà 'éôàù‬‬ ‫רק התורה הזאת‪ ,‬וכל א' מחזיק בתורה הק' ומקבל על‬ ‫בקול‬ ‫‪äô÷äá åì ïéðúåð ,úåòåùéä ìëìå úåëøáä ìëì åîöò ãöî éåàø‬‬ ‫עצמו קבלה טובה‪ ,‬כל א' באשר הוא שם‪ ,‬ובאופן זה‬ ‫ו או‬ ‫‪ ,éàøùàá‬ומשלם ע"י 'קרעדיט קארד'‪ ,‬על שם העתיד כי‬ ‫יכול לצאת לדרך‪ .‬ומסופר שהיה אדם שהיה ע"ה שרקד‬ ‫וכו'‪,‬‬ ‫הוא מקבל על עצמו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים‬ ‫ושמח ביום שמחת תורה‪ ,‬ושאלו אותו שמחה זו על שום‬ ‫כי"ר‪.‬‬ ‫את כל דברי תלמוד תורתך באהבה‪ ,‬לכן כבר עתה משפיעים‬ ‫מה‪ ,‬והשיב כשאחי עושה שמחה אני ג"כ רוקד‪ ,‬ולכן‬ ‫לו מן השמים כל טוב‪ .‬ובמשא ומתן יש הרבה סוחרים‬ ‫אפי' שאיני לומד כ"כ כמו אחי‪ ,‬מ"מ אני שמח בשמחתם‪,‬‬ ‫שאינם נותנים בהקפה‪ ,‬ויש חנויות שתלוי שלט גדול 'אין‬ ‫ובודאי זו גם מדרגה‪ ,‬שאדם משתתף בשמחתם של‬ ‫לקחת בהקפה'‪ ,‬אבל גדול כח התורה שנותנין בהקפה‪ ,‬כי‬ ‫ישראל ששמחים עם התורה ותומך בלומדי תורה‪ ,‬ושמח‬ ‫בואר‬ ‫כל הנסים והנפלאות שהיו ביציאת מצרים גם היו בהקפה‪,‬‬ ‫יחד עם אביו ויחד עם אחיו‪ .‬אבל בודאי מי שהוא בעצמו‬ ‫שענא‬ ‫'וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים‬ ‫מקבל עליו קבלה ללמוד‪ ,‬אז השמחה גדולה יותר‪,‬‬ ‫דבר‬ ‫תעבדון את האלהים על ההר הזה'‪ ,‬שאע"פ שבאותה שעה‬ ‫וממילא ההשפעות הטובות גם כן גדולות יותר‪ ,‬שכל‬ ‫מורה‬ ‫לא היו בני ישראל ראויים לכך‪ ,‬מ"מ כיון שעתידים ישראל‬ ‫ההשפעות טובות גנוזות בתוה"ק‪ ,‬ומי שזוכה ל'נגילה‬ ‫תקין‬ ‫לקבל את התורה‪ ,‬עשה להם השי"ת בהקפה‪ ,‬על דעת‬ ‫ונשמחה בך' מתוך דביקות ואהבה‪ ,‬זוכה למתק את כל‬ ‫ביום‬ ‫שישלמו אח"כ‪ ,‬ובכח התורה אפשר לקבל בהקפה‪.‬‬ ‫הדינים ולכל הברכות ולכל הישועות‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫שמיני‬ ‫ביאור תפלת והשיאנו ה"א את ברכת מועדיך‬ ‫בגמ'‬ ‫רומז‬ ‫המשא‪ ,‬כי קשה לנו להרים אותם‪ ,‬שאנו מבקשים שהשי"ת‬ ‫‪ úåìôúá‬שמונ"ע של ימי החג‪ ,‬אנו מבקשים מהשי"ת‬ ‫הדין‪.‬‬ ‫ישא יחד עמנו את ההשפעות טובות‪ ,‬הרי אתה נותן לנו‬ ‫'והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך לחיים‬ ‫סחא‬ ‫כל כך הרבה טובה‪ ,‬ולדאבון לב אין לנו מספיק כלים‬ ‫ולשמחה ולשלום‪ ,‬כאשר רצית ואמרת לברכנו'‪ ,‬שהרי זהו‬ ‫ת כל‬ ‫בעבור זה‪ ,‬ואיתא בגמ' )‪' (à ,ãì äèåñ‬גמירי דטעונא דמדלי‬ ‫רצון השי"ת כביכול להשפיע טובה לישראל‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫פלות‬ ‫איניש לכתפיה תילתא דטעוניה'‪ ,‬שכאשר האדם נושא‬ ‫)‪' (ãë ,å íéøáã‬ויצונו ה' לעשות וגו' לטוב לנו כל הימים‬ ‫‪(á ,ä‬‬ ‫משא בעצמו ואין אחר מסייעו הוא יכול לישא רק שליש‬ ‫לחיותינו כהיום הזה'‪ .‬ויש כמה פירושים בתיבת‬ ‫ה א'‬ ‫משאוי ממה שנושא כשאחר מסייע בידו ומטעינו‪ .‬ועל כן‬ ‫'והשיאנו'‪ ,‬אשר ראוי לכוונם בעת התפלה‪ .‬האבודרהם‬ ‫‪.(äë‬‬ ‫אנו מבקשים מהשי"ת 'והשיאנו' שיעזור בידינו לישא את‬ ‫ועוד ראשונים פירשו שהוא מלשון דורון ומתנה‪ ,‬כמו‬ ‫כנים‬ ‫כל ההשפעות הטובות‪ ,‬ויתן לנו את הכלים להחזיק את‬ ‫'וישא משאת מאת פניו' )‪ (ãì ,âî úéùàøá‬וכן 'ויתן משאת‬ ‫הברכה‪ ,‬בגשמיות וברוחניות‪ ,‬כי אם הוא יעזור לנו‬ ‫כיד המלך' )‪ (çé ,á øúñà‬שהשי"ת נותן מתנות בחג הסוכות‪,‬‬ ‫להחזיק את הברכה‪ ,‬אזי נוכל להחזיק ברכה עד אין סוף‪,‬‬ ‫וע"ז מבקשים 'והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדך'‪,‬‬ ‫את‬ ‫ולא רק שני שליש יותר‪ ,‬אלא ברכה עד בלי די‪.‬‬ ‫שתשלח לנו דורון את המתנות של היו"ט‪ .‬ולפ"ד י"ל‬ ‫קבע‬ ‫‪ ãåòå‬פירש האבודרהם באופן נוסף שהוא מלשון 'ונשיא‬ ‫שע"ז ממשיכים ומפרטים 'כאשר רצית ואמרת לברכינו'‪,‬‬ ‫פות‪,‬‬ ‫בעמך' )‪ (æë ,áë úåîù‬כלומר רוממתנו וגדלתנו‪ .‬ואנו‬ ‫והכוונה למה שנאמר )‪' (åè ,æè íéøáã‬ושמחת בחגך והיית‬ ‫ואת‬ ‫מבקשים מאת השי"ת אנא תרומם אותנו‪ ,‬שיהיה לנו‬ ‫אך שמח'‪ ,‬וכמו שפירש"י לפי פשוטו‪ ,‬שאין זה לשון צווי‬ ‫רוממות וגדולה בגשמיות וברוחניות גם יחד‪ .‬ועוד הביא‬ ‫אלא לשון הבטחה‪ ,‬שמי שיהיה שמח בחג הסוכות‪ ,‬יקבל‬ ‫שופר‬ ‫פירוש נוסף‪ ,‬שהוא מלשון כיצד משיאין משואות )‪,áë ä"ø‬‬ ‫השפעות של שמחה למשך כל השנה‪.‬‬ ‫שמיני‬ ‫‪ (á‬כלומר האר פנינו ועינינו‪ .‬והכוונה שיבער בנו אש‬ ‫כתב האבודרהם פירוש נוסף 'והשיאנו' מלשון‬ ‫‪ãåòå‬‬ ‫לילה‬ ‫קודש של קדושת המועדים וכל העבודות של המועדים‪,‬‬ ‫'משא בני קהת' )‪ (åè ,ã øáãîá‬שתטעין עלינו את‬ ‫מאמרי הושענא רבא ושמחת תורה‬ ‫כח‬ ‫בגמ' )‪ (à ,èë íéøãð‬האומר לאשה היום את אשתי ולמחר‬ ‫וכמ"ש בתפלה קודם התפלה להרה"ק הרר"א זי"ע‪ ,‬ותטע‬ ‫אי את אשתי‪ ,‬דקדושת הגוף לא פקעה בכדי‪ .‬וי"ל עוד‬ ‫אהבת ויראתך בלבנו תמיד בלי הפסק בכל עת ובכל זמן‪,‬‬ ‫בחי' בזה שהתפלה היא שכבר נזכה ליום חתונותו וליום‬ ‫בלכתנו ובשבתנו ובשכבנו ובקומנו תבער תמיד רוח‬ ‫שמחת לבו‪ ,‬שיקויים בנו הפסוק 'ישיש עליך אלקיך‬ ‫קדשך בקרבנו‪' ,‬מאך אונז ברענענ'דיג‪ ,‬זאל ממשיך זיין‬ ‫כמשוש חתן על כלה'‪ .‬ויה"ר שנזכה בקרוב ממש לשמחת‬ ‫ברכת מועדיך‪.‬‬ ‫הנשואין הגדולה ולחדר יחוד הגדול בבנין ביהמ"ק‪ ,‬ושם‬ ‫‪ ùéå‬עוד ביאור לתיבת 'והשיאנו' שכ' התפארת שלמה‬ ‫נזכה כולנו יחד לעלות לרגל בשמחה ובטוב לבב במהרה‬ ‫)‪ (úøöò éðéîù éðéðò‬שהוא לשון נישואין‪ ,‬שתהא‬ ‫בימינו אכי"ר‪.‬‬ ‫הקדושה שורה עמנו ולא תפסק כמו קדושי אשה‪ ,‬וכדאי'‬ ‫עשו לי סעודה קטנה ‪ -‬ובכן ישארו רעבים וגם‬ ‫צמאים להשי"ת כל השנה‬ ‫כ"ק מרן אאמו"ר זי"ע דיבר בקדשו במ"ש רש"י עה"פ 'ביום השמיני‬ ‫עצרת תהיה לכם' (במדבר כט‪ ,‬לה) ממדרש אגדה‪ ,‬כשבאין ללכת אמר להם‬ ‫המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מהם‪ ,‬קשה עלי‬ ‫פרדתכתם עכבו עוד יום א'‪ .‬ויש להבין דלכאו' מה תועלתה של סעודה‬ ‫קטנה‪ ,‬הלא אדרבה אם קשה הפרידה עושין ומרבין השמחה בכל מה‬ ‫דאפשר‪ .‬ועוד קשה דהלא אם יתעכבו עוד יום‪ ,‬כמו"כ תכבד הפרידה‬ ‫ביניהם‪.‬‬ ‫וביאר שלאחר כל העבודות הק' של בני ישראל באלו הימים הנוראים‬ ‫ויו"ט שעברו‪ ,‬שנעשה התקשרות ודביקות גדולה בין ישראל לאביהם‬ ‫שבשמים‪ ,‬ובחדא קטירא איתקטרו‪ ,‬וממילא קשה עלי פרידתכם‪ ,‬לכן‬ ‫עצה טובה קמ"ל עשו לי סעודה קטנה‪ ,‬כלומר סעודה שאינה מספקת‬ ‫לבעליה ואינה נאכלת לשובע‪ ,‬וממילא ישארו בנ"י רעבים גם צמאים‬ ‫להשי"ת‪ ,‬וקרבת אלקים יחפצון בבחינת 'צמאה נפשי לאלקים וגו'‪,‬‬ ‫ויקויים בהם סיפא דקרא 'כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב'‬ ‫לכל השנה כולה‪.‬‬ ‫וכן הוא לענין סעודה שלישית‪ ,‬דמאי שנא משאר סעודות שבת‬ ‫שאוכלים בשר ודגים וכל מטעים‪ ,‬ובסעודה שלישית רק דגים‪ ,‬וגם מים‬ ‫יש שאין שותין בו (שו"ע סי' רצא ס"ב ברמ"א) אלא כנ"ל שבזמן רעוא דרעוין‬ ‫הוא זמן הפרידה משבת קודש‪ ,‬וקשה היא הפרידה‪ ,‬לכן עושין סעודה‬ ‫קטנה כענין הנ"ל‪ ,‬להתאחד בזמן חדוותא ולהרגיש נועם מתיקות זיו‬ ‫העולם‪ ,‬ולהשתוקק עוד להמשיך עליהם אור קדושת השבת‪ ,‬לששת ימי‬ ‫המעשה‪.‬‬