gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

למען דעת · Lema'an Da'as — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: למען דעת · Lema'an Da'as

שבוע: סוכות (2026-09-21)

למען דעת · Lema'an Da'as — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יו"ל ע"י‬ ‫בס"ד‬ ‫הרב שמעון דייטש שליט"א‬ ‫ישוב דעת • נקודות להתבוננות‬ ‫המשך ביאורי עניינים‬ ‫נתבאר ברש"י ריש פרק 'החליל'‪" :‬כל שמחה זו אינה‬ ‫"בסוכות תשבו‪ ...‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות‬ ‫תפילתו שגורה בפיו‬ ‫אלא בשביל ניסוך מים" (סוכה נ‪ .‬ד"ה בית השואבה)‪.‬‬ ‫הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כג‪ ,‬מב‪-‬מג)‪ .‬יש לעורר‬ ‫ולא זו בלבד אלא שתפילתו מסוגלת יותר‪ ,‬שכן בעת‬ ‫שהאדם מתפלל בדרך זו‪ ,‬אזי נעשה כלי מוכשר לקבלת‬ ‫ברכ‪+++‬ת ח‪++‬ג‬ ‫והנה‪ ,‬להלן איתא במשנה‪" :‬חסידים ואנשי מעשה‬ ‫את עין ההבחנה‪ ,‬כי גבי חג הפסח התורה מציינת את‬ ‫קהל עדת ירושלים ‪ -‬ישיבת המתמידים‬ ‫היו מרקדין‪ ...‬ואומרים דברי שירות ותשבחות" (נא‪-.‬‬ ‫היותו זכר ליציאת מצרים בלשון 'זכירה'‪" :‬למען תזכור‬ ‫הטוב שהבורא חפץ להעניק לו‪ .‬לעומת זאת אם יחוש‬ ‫הגיליון הוקדש‬ ‫נא‪ ,):‬ובברייתא שנינו על כך‪" :‬יש מהן אומרים אשרי‬ ‫את יום צאתך" (דברים טז‪ ,‬ג)‪ ,‬ואילו כלפי מצוות הישיבה‬ ‫המתפלל שדיבורי התפילה שלו מבטאים שאיפתו הפרטית‬ ‫לע"נ הגה"ח‬ ‫רבי שלום חיים‬ ‫ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו‪ ...‬ויש מהן אומרים‬ ‫בסוכה שהיא זכר לסוכות שהיו במדבר הביטוי נבחר‬ ‫המהווה רצון נפרד מרצון ה'‪ ,‬הוא כביכול מנתק את הקשר‬ ‫בן הרה"ח רבי ליבר מרדכי‬ ‫אשרי זקנותינו שכפרה את ילדותינו‪( "...‬נג‪ ).‬ולכאורה‬ ‫דווקא בלשון 'ידיעה' – "למען ידעו דורותיכם"‪ .‬ואף‬ ‫שמתבטא כאן שכאילו רצון המתפלל ורצון ה' אינם‬ ‫גליון יב‬ ‫פרוש זצ"ל‬ ‫ולע"נ מרת מרים‬ ‫ייפלא מאוד; הרי ראינו כי סיבת השמחה בפשוטה‬ ‫חזינן למאן דאמר הקובע את 'ידיעה' זו כמוכרחת‬ ‫מסתדרים יחד‪ .‬משא"כ כאשר האדם בא להיות מאוחד עם‬ ‫לידידינו אוהדי תורת רבינו‪ ,‬מבקשי‬ ‫חודש תשרי תשפ"ז‬ ‫בת הרה"ג רבי אליעזר‬ ‫בעיקר קיום המצווה‪ ,‬שכן למדנו אודות טעם הדין‬ ‫ה' לרצות מה שה' חפץ‪ ,‬הוא נעשה מוכשר יותר להיות כלי‬ ‫תורתו ולומדי בית מדרשו‪ ,‬תלמידיו‬ ‫דוד ז"ל‬ ‫הייתה על שאיבת וניסוך המים במסגרת קרבנות‬ ‫דסוכה הגבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה‪" :‬אמר‬ ‫החג‪ ,‬ואיך מתקשרת לכאן זכירת הרוקדים את מעשי‬ ‫לגילוי ההטבה והאהבה של ה' אליו‬ ‫מעריציו‪ ,‬וכל עמך בית ישראל‪,‬‬ ‫רבה‪ ,‬דאמר קרא 'למען ידעו דורותיכם‪ '...‬עד עשרים‬ ‫נושא הגליון‪:‬‬ ‫ילדותם אם טובים היו או אם שבו עליהם בתשובה?‬ ‫אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה‪ ,‬למעלה מעשרים‬ ‫וכמבואר בזוהר הקדוש (תקוני זוהר לד‪ .‬ועוד) הביאור בדברי רבי‬ ‫התומכים הנאמנים של מפעלי‬ ‫חג הסוכות‬ ‫ביאורי עניינים‬ ‫חדוותא דא מאי בעי הכא? הרי לכאורה אין זה אלא‬ ‫אמה אין אדם יודע שדר בסוכה‪ ,‬משום דלא שלטא‬ ‫חנינא בן דוסא (ברכות לד‪ ):‬שאמר ‪' -‬אם שגורה תפלתי בפי‬ ‫"מכון בן מ__לך"‬ ‫בעריכת הרב ב‪ .‬י‪ .‬קירשנבוים‬ ‫מורינו הגאון רבי מרדכי מינצברג שליט"א‬ ‫עירוב שמחה בשמחה‪.‬‬ ‫בה עינא" (סוכה‪ ,‬ב‪ ,).‬הרי לנו מדברי רבה‪ ,‬שסבר כי‬ ‫יודע אני שהוא מקובל'‪ ,‬דהיינו כשמתפלל באופן שתפילתו‬ ‫‪‬‬ ‫יסוד מעכב הוא בגדר ישיבת הסוכה ‪ -‬שיש 'לדעת'‬ ‫היא היא תפילת השכינה‪ ,‬נעשה בחינה שהשכינה מדברת‬ ‫שהרצון שלו לצרכיו הוא הוא רצון ה' שרוצה להיטיב‬ ‫אותה תוך כדי הקיום‪ ,‬לחוות את נוכחותה של סוכה‬ ‫בתוכו ואז יוצא שתפילתו נתקבלה ברצון לפני השי''ת[א]‪.‬‬ ‫לו‪ .‬ובגישה זו הוא פונה אל ה' ואומר לו הרי זהו רצונך‬ ‫בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי‬ ‫מצאנו לחג הסוכות כמה מיני מהויות‪ :‬א‪ .‬הריהו 'חג‬ ‫האסיף' על שם אסיפת התבואה‪ ,‬ומצד זה אין הוא‬ ‫בעת הישיבה בה (מעבר לכוונה הפשוטה לקיים את המצווה)‪,‬‬ ‫שהרי באופן כזה מה שמדבר בדיבורי התפילה זה דיבורי‬ ‫בעצמך‪ .‬ומרגיש שמייחל ומקוה להטבה שה' בעצמו‬ ‫מקושר כאחת עם הרגלים האחרים שהם חג הפסח ‪-‬‬ ‫ויש להתחקות אחר מהות צופן זה‪.‬‬ ‫ה' ותפילת ה'‪ ,‬וכדברי מרן הבעש''ט זיע"א שכתב וזה‬ ‫אשר בזכותכם הפצת אור תורתו‬ ‫רוצה להיטיב עמו‪ ,‬שהרי גם הקב"ה מחכה להשפיע‬ ‫עוד נשום על לב‪ ,‬כי בשאר הרגלים – פסח ושבועות‪,‬‬ ‫לשונו (כתר שם טוב קצח) – 'מיד כשאומר אדנ‪-‬י שפתי תפתח‬ ‫הבהירה לא פסקה לרגע הן‬ ‫את ההטבה‪ ,‬רק שרוצה שיגיע ההטבה מתוך קשר‬ ‫בבית תפלתי'‪ ,‬תפלתם לא נאמר אלא תפלתי‪ ,‬מכאן‬ ‫מהות התפילה – חיבור ודביקות‬ ‫בתקופת האביב‪ ,‬וחג הקציר‪ ,‬כי כל מועד לעצמו עומד‬ ‫הלוא זמנם חלותם בא באותם ימי השנה המכוונים‬ ‫מתלבשת בו השכינה ומדברת בו כל הדיבורים'[ב]‪.‬‬ ‫שהקדוש ברוך הוא מתפלל‪ .‬מאי מצלי‪ ,‬אמר רב‬ ‫על עונת השדה השייכת בו‪ .‬ב‪' .‬חג הסוכות' בא 'כי‬ ‫לשעת התרחשות המאורע בימים ההם‪ .‬שהרי חג‬ ‫בשערים בליבון והחייאת תורתו‬ ‫וחיבור‪ ,‬כי בודאי הרי הקב"ה היה יכול לתת גם בלי‬ ‫הנה איתא שתיבת 'תפילה' היא מלשון חיבור‬ ‫בסוכות הושבתי'‪ ,‬ומצד זה הוא בתוך שלושת הרגלים‬ ‫וכך יש לפרש את הפסוק (שה"ש ב‪ ,‬ג) ‪' -‬בצילו חמדתי וישבתי‬ ‫זוטרא בר טוביה אמר רב‪' ,‬יהי רצון מלפני שיכבשו‬ ‫המצות נחוג בשבעת ימי היציאה ממצרים משעת‬ ‫תפילה‪ ,‬רק שבחר ה' שיקבלו את הטוב והשפע רק‬ ‫רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני‬ ‫ודביקות‪ ,‬ונגזר מלשון הכתוב (בראשית ל‪ ,‬ח) ‪' -‬נפתולי‬ ‫כחטיבה אחת‪ ,‬שתחילתה ביציאה ממצרים‪ ,‬המשכה‬ ‫ליל השימורים ועד עבור ישראל את הים‪ ,‬וכך גם‬ ‫ופריו מתוק לחיכי'‪ ,‬שהתפילה היא הדיבורים שהאדם‬ ‫הגדולה בליבות מבקשי תורתו‬ ‫ע''י תפילה כדי שבעת קבלת השפע יורגש הקשר של‬ ‫אלקים נפתלתי'‪ ,‬וכפי שביאר שם רש"י – שהוא‬ ‫מדבר בפיו‪ ,‬ואזי 'פריו' דוקא מתוק לחיכי‪ ,‬כי התפילה‬ ‫במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין'‪.‬‬ ‫מלשון חיבור ומלשון תפילה‪ ,‬וכלשון (במדבר יט‪ ,‬טו)‬ ‫בקבלת התורה‪ ,‬וחתימתה בענני הכבוד שבמדבר‪ .‬ג‪.‬‬ ‫חג השבועות חל בעיקרו ביום קבלת התורה בהר‬ ‫והדיבורים בפי מתוקים לחיכי כשהם בבחינת 'פריו שלו' ‪-‬‬ ‫הן בספרים שהוצאנו לאור ומה‬ ‫ה' עמנו‪ ,‬ונחוש שהטוב בא מחמת הקשר‪ .‬ועל כן ראוי‬ ‫בכמה מקורות חז"ל מפורש שחג הסוכות נמשך ובא‬ ‫סיני‪ .‬לעומת זאת חג הסוכות אינו כן‪ ,‬שאנו חוגגים‬ ‫שתהא התפילה מיוסדת שהאדם חושב ומתחבר‬ ‫ואכן אח"כ מביאה הגמ' שכביכול אמרו מלמעלה‬ ‫'צמיד פתיל'‪ ,‬שהכוונה כלי המכוסה בכיסוי שמהודק‬ ‫אחר ה'ימים הנוראים'‪ .‬ראשית‪ ,‬שדרשו עליו 'ראשון‬ ‫בו זיכרון לישיבת ישראל בצל ש‪-‬די לאורך שנות‬ ‫הדיבורים שלו‪.‬‬ ‫שעומדים באמצע העריכה והכתיבה‬ ‫לרבי ישמעאל כהן גדול 'ברכני' ואמר 'יהי רצון‬ ‫ומחובר היטב לכלי‪.‬‬ ‫לרצון של ה' שרוצה לתת ולהעניק מכח עוצם הקשר‪.‬‬ ‫מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על‬ ‫לחשבון עוונות' הרי שסדרו אחר יום הכיפורים‬ ‫הליכתם במדבר‪ ,‬וזה הלוא נמשך לאורך ארבעים‬ ‫והן בהפצעת האור‪:‬‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬כי בעת שהאדם מתפלל הרי הוא זוכה‬ ‫בדייקא‪ .‬שנית‪ ,‬מה שזכרנו שאמרו בעת השמחה‬ ‫שנה ואין לו מסגרת מצומצמת לימים מסוימים‬ ‫[א] ראה כתר שם טוב [הבעש"ט זיע"א] (ריז) וז"ל‪' :‬לפעמים כמתפשט‬ ‫כי מי שחושב רק על רצונותיו ואינו חושב בתפילתו‬ ‫מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס‬ ‫להתחבר ולהתאחד ביוצרו בדביקות ואחדות נפלאה‪.‬‬ ‫במקדש 'אשרי זקנותנו שכיפרה' והיינו מעניין‬ ‫בשנה‪ ,‬אם כך נבקשה לדעת‪ :‬מהי ייחודיותם של‬ ‫הניצוץ הקדוש של השכינה שיש בנשמתו ואז היא ממש מדברת הדברים‬ ‫בגיליונות "להתמוגג" וגיליון "למען דעת"‬ ‫על רצון ה' ועל תפילת ה'‪ ,‬הרי שהוא מתייחס לה'‬ ‫להם לפנים משורת הדין'‪ ,‬דהיינו שאמר לפני השי"ת‬ ‫שבפיו ונראה כאילו הוא אינו מדבר שהדברים יוצאים מפיו'‪ .‬וראה עוד (שם‬ ‫המביאים את כל חלקי התורה‬ ‫רק כמקור ההשפעה להשגת מבוקשו‪ ,‬בכך הוא‬ ‫שאתה בעצמך יהיה רצונך לכבוש את כעסך ותעורר‬ ‫אולם יש לבאר מהו החיבור והדביקות שיש בתפילה‪,‬‬ ‫התשובה‪ .‬שלישית‪ ,‬דאיתא במדרש כי 'ה' אורי' מכוון‬ ‫שבעת ימים אלו שבחודש תשרי על פני כל זמן אחר‬ ‫רכ) וז"ל‪" :‬פעמים יכול לומר התפילה במהירות מחמת שבוער בליבו אהבת‬ ‫בעצמך את מידת הרחמים שלך‪ ,‬דהיינו כי זה בחינת‬ ‫שהרי לכאורה אין התפילה אלא דיבורו של האדם‬ ‫לר"ה‪' ,‬וישעי' ליוה"כ ו'כי יצפנני בסוכו' לחג הסוכות‪.‬‬ ‫– לחוג בהם עניין זה שלכאורה אין לו מקום דווקני‬ ‫וההשקפה בכלים חדשים ומעודכנים‬ ‫מחטיא את תכליתה הפנימית של התפילה – יצירת‬ ‫במעגל השנה‪.‬‬ ‫השם מאוד והתיבות יוצאים מפיו בעצמם"‪.‬‬ ‫'ברכה' כביכול להשי"ת שיתעוררו בו מידת הרחמים‪,‬‬ ‫שמדבר לפני השי"ת את אשר על לבבו‪ ,‬ואם כן‬ ‫רביעית‪ ,‬מה שהמשילו ארבעת המינים לכלי זיין‬ ‫קשר אמיץ ודביקות בה'‪ .‬משא"כ אם הוא נותן את‬ ‫כיצד מתבטא החיבור והדביקות המהווים את עיקר‬ ‫לסימן נצחון ישראל בדין‪ .‬וחמישית‪ ,‬שהנביא קרא‬ ‫‪‬‬ ‫[ב] וראה צוואת הריב''ש [הבעש"ט זיע"א] (צח‪ ,‬א) – 'יחשוב כשמתפלל‬ ‫המכנסים יחד את כל בני המשפחה וכל‬ ‫לבו בתפילתו על תפילת ה' ורצונו‪ ,‬ומכיר שיש כאן‬ ‫כי אלו מידותיו שלו ורצונו שלו‪.‬‬ ‫שבאותיות מתלבש השם יתברך וכו' וידבר בכל כוחו כי בזה נעשה אחדות‬ ‫רצון אחד‪ ,‬ומייחל שתתמלא רצון הבורא להיטיב‪,‬‬ ‫משמעותה של התפילה‪.‬‬ ‫לחודש תשרי "ירח האתנים" (מלכים‪-‬א‪ ,‬ח‪,‬ב) על שם‬ ‫"אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן‪ ,‬בחג‬ ‫עמו יתברך כי כוחו בהאות‪ ,‬ובהאות שורה הקדוש ברוך הוא נמצא הוא‬ ‫הגילים והמעמדים לבית היוצר הגדול‬ ‫הרי שכל בקשת השפע שלו הופכת לכלי של חיבור‬ ‫הדביקות בתפילה ‪ -‬שעסוקים ברצון הבורא‬ ‫ונראה שיש להעמיק בהסתכלות שונה על כל גדר‬ ‫מכלול המועדים שבו‪ .‬הרי לפנינו כמה גוונים שונים‬ ‫הסוכות הייתה במקדש יום שמחה יתירה‪ ,‬שנאמר‬ ‫אחדות עמו יתברך'‪ .‬וראה עוד אמרי פנחס [הרה"ק רבי פנחס מקוריץ‬ ‫והמשך פעילות "קו בן מלך" ע"י‬ ‫ודביקות בה'‪ ,‬ובאפן זה אין ההטבה שהבורא מטיב‬ ‫ומהות התפילה‪ ,‬על פי המבואר בגמ' (ראש השנה יז‪):‬‬ ‫למועד זה‪ ,‬ומן הנכון להתבונן היאך מתקשרות אישה‬ ‫'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים'" (רמב"ם הל'‬ ‫זיע"א] וז"ל‪' :‬וזה פירוש הפסוק הוא תהלתך והוא אלקיך כי התפלה‬ ‫וביאור הדברים שאין מהות התפילה שאנו משמיעים‬ ‫אל אחותה להיות המחברת אחת‪.‬‬ ‫לולב פ"ח הי"ב)‪ .‬טעם שמחה יתירה זו בחג הסוכות‬ ‫והקב"ה אחד'‪.‬‬ ‫המארגנים מטעם המכון‬ ‫עמו נתפסת אצלו כסיפוק צרכים בעלמא‪ ,‬אלא כמו‬ ‫את זעקתינו הפרטית כדי להטות כביכול את רצון‬ ‫‪(' -‬שמות לד‪ ,‬ו) 'ויעבור ה' על פניו ויקרא'‪ ,‬אמר רבי‬ ‫מתנה מאיש לרעהו המבטא את הקשר והאהבה‬ ‫השי"ת מהצד שלו לצד שלנו‪ .‬אלא נהפוך הוא‪,‬‬ ‫יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו‪ ,‬מלמד‬ ‫המפעילים את בית המדרש ואת מוקדי‬ ‫ביניהם‪ .‬והאדם זוכה שכל ענייניו וצרכיו הגשמיים‪,‬‬ ‫יהיו הכל בצורה שה' מופיע בזה בהתגלות של אהבה‬ ‫בתפילה אנו מבטאים אצלינו את שאיפתו שלו‬ ‫להיטיב ולרחם ואנו משקפים לו כביכול את רצונו‬ ‫שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור‪ ,‬והראה לו‬ ‫למשה סדר תפלה‪ ,‬אמר לו כל זמן שישראל חוטאין‬ ‫הרב מ‪ .‬ב‪ .‬ש‪.‬‬ ‫סוף מעשה במחשבה‬ ‫ההתעניינות בקרב אברכי קהילתנו סביב‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫יעשו לפני כסדר הזה‪ ,‬ואני מוחל להם'‪.‬‬ ‫תורת הבן מלך מכל צד ומכל פינה‬ ‫שלו עצמו‪ .‬ואומרים לו את מה שהוא אומר לעצמו‬ ‫סוכת הרב'ה עצמו‪ ,‬לשאול את פי קדשו‪ ,‬מדוע אפוא נמנע‬ ‫וזה עומק הקשר והדביקות שבתפילה – שהקב''ה עם‬ ‫כביכול‪.‬‬ ‫ויש לעיין בביאור הענין שהקב"ה נתעטף כשליח‬ ‫ממנו לקיים מצוות הסוכה כהיום הזה?!‬ ‫יחידה ליחדך‬ ‫הכל‬ ‫היהודי מתפללים יחדיו ומייחלים יחד לגילוי הקשר‬ ‫נמצא אפוא‪ ,‬שכל עוד שהאדם מבקש את בקשותיו‬ ‫ציבור‪ ,‬שעל כך אמרו אלמלא מקרא כתוב אי אתה‬ ‫האיר אליו סנגורן של ישראל את פניו בטענו‪" :‬וכי מדוע‬ ‫יכול לאומרו‪ ,‬שהרי אין דברי חז"ל בגדר מליצה‬ ‫תצטער‪ ,‬הרי אם אין איש מניחך להיכנס לסוכתו – אנוס‬ ‫פנה אליו הרב'ה‪" ,‬אהובי רחימאי‪ ,‬התיאות להישאר עמנו לחוג‬ ‫דוק של דאגה נמתח על העיר ברדיטשוב‪" .‬הלוא פעמי החג‬ ‫בזכותכם התומכים הנאמנים‪,‬‬ ‫ומתאחדים הרצונות לרצון אחד‪ .‬ולכן תפילה הוא‬ ‫לישועתו באופן מבלי להכיר בכך שבאמת הקב"ה גם‬ ‫את חג הסוכות למען נוכל לברך על אתרוגך המהודר כדת‬ ‫נוקפים לבוא" שחו החסידים בעצבון רוח‪" ,‬ועדיין לא נראתה‬ ‫מלשון קשר וחיבור שמחבר את האדם בהקב"ה‬ ‫רוצה לתת לו את צרכיו ולהיטיב לו ולהושיעו‪ ,‬הרי‬ ‫בעלמא‪ .‬ונראה שטמון בזה יסוד עמוק והבנה‬ ‫אתה‪ ,‬ו'אונס רחמנא פטריה'‪ ,‬אם כן הרי אינך עובר על מצוות‬ ‫המלך ה'‪ ,‬אל לך לדאוג!‪ "...‬אזני האיש הצטללו ומיאנו להאמין‬ ‫היום?"‬ ‫בתחומינו אף דמות של אתרוג ראוי לשמו!"‬ ‫והתורמים החודשיים הקבועים‬ ‫לחיות את הקשר‪.‬‬ ‫חושב רק על עצמו בלבד‪ ,‬וממתין שהקב"ה יעזור‬ ‫מחודשת בגדר התפילה‪.‬‬ ‫לאשר שמעו‪ .‬אחר רגעים המשיך הרב'ה והוסיף‪" :‬אך אם בכל‬ ‫"איי רב'ה‪ ,‬עפר אני תחת כפות רגליו‪ ,‬אך לא אוכל לעשות‬ ‫כזאת‪ ,‬יען וביען כי שוקקת נפשי לשהות בחג עם יקיריי אשר‬ ‫משעלה ניחוחו של חג באופק והלב הגביר דופק‪ ,‬נתקבלה‬ ‫פקודת הקודש מאת רבי לוי יצחק רבם‪" :‬צאו יקיריי אל פרשת‬ ‫בשותפותכם נפתחים שערים חדשים‬ ‫לו‪ ,‬ובאופן זה נחסר ענין הדביקות והקשר הנעלה‬ ‫ומתבאר כאן שהקב"ה בי''ג מידות הרחמים פונה‬ ‫זאת חשקה נפשך לקיים את הישיבה בסוכה‪ ,‬הריני נותן לך‬ ‫אולם אם מרגיש בתפילתו שדיבורי התפילה זה‬ ‫שבתפילה‪.‬‬ ‫פתח של היתר; אך בזאת ניאות לך ‪ -‬אם תוותר על הבטחתי‬ ‫בביתי! יבין נא‪ ,‬כי ברירה אין בידי‪"...‬‬ ‫הדרכים וחקרו נא אצל העוברים ושבים‪ ,‬היש למי מהם אתרוג‬ ‫ומתגשמות תוכניות מדהימות להמשך‬ ‫השאיפה הפרטית שלו ואינו מתחבר שרצונו הוא רצון‬ ‫לעצמו כביכול לעורר בעצמו את מידות הרחמים‬ ‫"הלוא תדע‪ ,‬יהודי נאצל‪ ,‬כי לא נמצא בכל העיר אתרוג ראוי‬ ‫ראוי לברכה‪ ,‬והיה אם תימצא באמתחתו של יהודי‪ ,‬הלוא‬ ‫ה'‪ ,‬וכמי שעומד בצד ומפציר למען טובת עצמו בלבד‪,‬‬ ‫אבל כאשר מכיר האדם באמת‪ ,‬שהקב"ה משתוקק‬ ‫שלו‪ .‬ועל דרך מה שאמרו בגמ' (ברכות ז‪' - ).‬אמר‬ ‫שהבטחתיך לשבת במחיצתי בגן עדן!"‬ ‫תכבירו עליו הפצרות שיואיל להועיל לנפשנו – ויסכית להסכין‬ ‫ועל הכל יבורכו‬ ‫מורינו ש__ליט"א‬ ‫מוכה תדהמה הביט היהודי על פני הרב'ה וחישב להתעלף‪.‬‬ ‫לברכה! הקלה בעינך זכות כבירה אשר כזאת? וכי מה נעשה‬ ‫באופן זה אינו זוכה למעלת הדביקות הנעלה שאפשר‬ ‫להשפיע ולתת‪ ,‬שהרי יודע מחסורו וכל מהותו‬ ‫רבי יוחנן משום רבי יוסי מנין שהקדוש ברוך הוא‬ ‫הכזאת ייעשה? לדחוק אותו אל דוחקו כדי שיניח מידו את‬ ‫אני ובני עירי אם לא תישאר עמנו ואתרוגך הנאה עמך שנוכל‬ ‫ולהסכים למכור את אוצרו בעד כל תמורת ממון שבעולם‬ ‫לזכות בשעת התפילה‪.‬‬ ‫רחמים והטבה‪ ,‬אזי על המתפלל רק להתחבר‬ ‫מתפלל‪ ,‬שנאמר 'והביאותים אל הר קדשי ושמחתים‬ ‫אשר ניתן לו? אחר שכבר נותר לשבות כאן‪ ,‬כעת ימחול על‬ ‫לנענע בו את נטילת הלולב המחויבת לנו בחג?" תואר פני‬ ‫וחלף כל הון שיבקש ובעבור כל מחיר שינקוב‪ ,‬ובלבד שיאבה‬ ‫ורבני הקהילה וותיקי‬ ‫המשך בעמוד ד'‬ ‫וייאות למסור לידנו את פרי הילולו קודש‪ ,‬לקיום 'ולקחתם‬ ‫השכר המובטח לו ‪ -‬תמורת ישיבת לפנים‪-‬משורת‪-‬הדין‬ ‫האיש נותר חתום‪ ,‬שתיקה של סירוב פרוסה על קלסתרו‪ .‬אם‬ ‫כי פחד ורחב לבבו מפני קדוש העליון אשר לפניו‪.‬‬ ‫לכם' של כל יושבי העיר הזאת"‪.‬‬ ‫דעה קנית‬ ‫בסוכה? לא ידע להשית עצות בנפשו המתגוללת בחיבוטי‬ ‫התלמידים שליט"א‬ ‫לבטיה‪.‬‬ ‫בעל ה'קדושת לוי' שקע בהרהור קצר‪ ,‬ואחר נקש בחוזקה‬ ‫הרצים הרוצים יצאו ואצו דחופים‪ ,‬נצבו על משמרתם‪ ,‬ועד‬ ‫הגאון רבי מנדל פרוש שליט"א‬ ‫בעריכת הרב מ‪ .‬ב‪ .‬ש‪.‬‬ ‫צפונות תורה וחכמה‬ ‫אחר רגע ושניים ‪ -‬לבשה אותו רוח עוז וחיבת מצווה‪ ,‬ניגש‬ ‫אל רבו אשר עמד והמתין למוצא פיו והכריז‪" :‬הנני! מוותר אני‬ ‫על שולחנו‪ ,‬כשהוא משמיע הבטחה מנצחת כל עיקשות‬ ‫פתלתלה‪" :‬מבטיחך אני! כי אם תשבות עמנו בחג לזכותנו‬ ‫מהרה נמצאה המציאה; יהודי סוחר אשר מיהר ונחפז לשוב‬ ‫לביתו לקראת החג‪ ,‬ובין מטלטליו בוקע אור נוגה הולך‪ ,‬אתרוג‬ ‫על הבטחת הרב'ה! ובלבד שאזכה לאכול כזית פת תחת צל‬ ‫בנטילת אתרוגך – תזכה לעולם הבא לשבת במחיצתי בגן עדן!"‬ ‫נאה וטוב רואי‪ ,‬שבליטותיו סדורות לו על גידולו החינני וגווני‬ ‫חג הסוכות – חג השם!‬ ‫הסכך"‪.‬‬ ‫היהודי אשר דעת הייתה בו – ניתק ממקומו ברעדה והשיב‬ ‫ירוק בהירים בואך זהב בוהק משוכים על גבו כבמכחול שמימי‬ ‫על פיהם יישק דבר בכל מפעלות‬ ‫מלא חן מפעים‪ ,‬נחמד למראה ותאווה לעיניים‪.‬‬ ‫אור מבהיק ננסך על פני הצדיק‪ ,‬ועיניו הזריחו נגוהות של‬ ‫לאלתר‪" :‬הן! אכן כן! הריני נשאר בכאן תמורת ההבטחה‬ ‫הפצת תורת הבן מלך‬ ‫בו בזיון)‪ .‬אך במצוות הסוכה מצאנו חידוש דין – שהיא‬ ‫ב'ראש השנה'‪' ,‬יום הכיפורים' ו'שמיני עצרת' מוקרבים‬ ‫"א ְך ַ ּב ֲח ִמ ּׁ ָשה ָעשָׂ ר יוֹ ם לַ ח ֶֹד ׁש ַה ּׁ ְש ִב ִיעי ְ ּב ָא ְס ּ ְפכֶ ם ֶאת‬ ‫ַ‬ ‫אור ואושר‪" :‬אח! יהודי יקר‪-‬מציאות שכמותך! מה טוב‬ ‫לישיבת עדן בצל הרב'ה לעולם הבא!" ותעבור הרינה במחנה‬ ‫סבבוהו החסידים נחושי מבע ורוחשי תקווה‪ ,‬מבקשים במפגיע‬ ‫נאסרת כחפץ של קדושה‪ ,‬כמו ששנינו בברייתא‪" :‬כשם‬ ‫תשע עולות (פר אחד‪ ,‬איל אחד ושבעה כבשים)‪.‬‬ ‫ְּתבו ַּאת ָה ָא ֶרץ ָּתחֹגּ ּו ֶאת ַחג ה' ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים" (ויקרא כג‪ ,‬לט)‪.‬‬ ‫חלקך! עמדת במבחן הניסיון! ומעתה הרי ההבטחה נתונה לך‬ ‫ברדיטשוב לאמור‪ :‬אצל רבינו הקדוש ישנו אתרוג מהודר‬ ‫את מכירת אתרוגו‪ ,‬או לחילופין את הסכמתו לעשות את החג‬ ‫תתברכו כולכם בברכת חג שמח‪ ,‬מתוך‬ ‫לסוכות!"‬ ‫בצל רבם‪" .‬סורו ממני"‪ ,‬השיב האיש ברוח קצרה‪" ,‬חש אנוכי‬ ‫שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה‬ ‫אך לעומת כל אלו‪ ,‬בחג הסוכות בא מניין הבהמות‬ ‫אנו מוצאים כאן ביטוי ייחודי כלפי חג הסוכות שאיננו‬ ‫כצורתה‪ ,‬ותשב עמדי לעולם הבא! אלא שכעת יהא זה בדין‬ ‫ובזכות ולא בחסד חינם!"‬ ‫כליל התקדש חג‪ ,‬ויבוא בעל האתרוג מן התפילה אל אכסנייתו‬ ‫להגיע אל משפחתי הממתנת לי אחר אשר בוששתי מלבוא‬ ‫הצלחה רבה בגשמיות וברוחניות‪,‬‬ ‫שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף סוכה‬ ‫הנצרכות לקרבן המוסף בהפרש של ריבוי עצום המגיע‬ ‫אמור אצל שום מועד אחר‪ .‬בכל שאר המועדים נאמר‬ ‫אשר ניתנה לו וייגש אל פתח סוכת מארחו הנדיב להיכנס‬ ‫זה ימים רבים‪ ,‬את האתרוג לא אמכור בעד כל סכום שהוא‪,‬‬ ‫שנת ברכה וגאולה ריבוי תורה‬ ‫לה'" (סוכה ט‪ ).‬ובפוסקים ביארו שאיסור זה חל הן על‬ ‫בתורה 'חג לה''‪ ,‬והיינו ששמחים לפני ה' ומודים לו על‬ ‫'למען ידעו דורותיכם!' בכל שנה אחרי היטהר והוכבס את‬ ‫זקוק אני לו כשם שאתם זקוקים אליו! אף לא אוכל לשבות‬ ‫לסך כפול ומשולש‪ ,‬שכך נאמר על היום הראשון‪:‬‬ ‫לסעודת החג בצילא דמהימנותא‪ ,‬אך להשתוממותו כי רבה‬ ‫הסכך והן על הדפנות‪ ,‬ויש לדעת‪ ,‬מאי שנא מכל שאר‬ ‫"ו ַּב ֲח ִמ ּׁ ָשה ָעשָׂ ר יוֹ ם לַ ח ֶֹד ׁש ַה ּׁ ְש ִב ִיעי‪ ...‬וְ ִה ְק ַר ְב ֶּתם עֹלָ ה‬ ‫חסדו וטובתו המצויינים בכל מועד לפי עיקר עניינו‪ ,‬אך‬ ‫נגעי הנפש ביום הכיפורים ‪ -‬נצטוו ישראל לחבור אל ידיעת‬ ‫הקשר העמוק‪ ,‬לעזוב את מחיצות הגשם ולהיכנס בצל אהבה‬ ‫‪ -‬נתקל במחסום; בעל האכסניה עמד בפתח סוכתו והצהיר‬ ‫כאן את חגי! פנו נא את המסילה לסוסי הצונף למען ימשיך‬ ‫וחכמה כמים לים מכסים‬ ‫לעומתו‪" :‬אינני נותן לך מדרך כף רגל בסוכתי!" – עשתונותיו‬ ‫להדהירני אל עירי ואספיק לפוש מתלאות הדרך בטרם יבוא‬ ‫חפצי מצווה שבתורה שלא נתקדשו?‬ ‫יח נִ יח ַֹח לַ ה' ‪ָ ּ -‬פ ִרים ְ ּבנֵ י ָב ָקר ׁ ְשל ׁ ָֹשה ָעשָׂ ר‪ֵ ,‬אילִ ם‬ ‫ִא ּׁ ֵשה ֵר ַ‬ ‫נתייחד חג הסוכות בלבד להיקרא‪' :‬חג ה''‪ ,‬והדבר נראה‬ ‫ואמונה שורשית נטולת כל חשבונות תגמול ושכר‪' ,‬כי בסוכות‬ ‫של האיש קמו בו למשמע הדברים‪ ,‬בהתפלאו מאוד‪" :‬וכל כך‬ ‫החג ויעריב שמשו"‪.‬‬ ‫המברכים בלו"נ שילהי תשפ"ו‬ ‫ג‪ .‬מן התורה נוהגת מצוות נטילת לולב בכל מקום רק‬ ‫ימם יִ ְהיוּ" (במדבר‬ ‫ׁ ְשנָ יִ ם‪ְּ ,‬כ ָבשִׂ ים ְ ּבנֵ י ׁ ָשנָ ה ַא ְר ָ ּב ָעה ָעשָׂ ר‪ְּ ,‬ת ִמ ִ‬ ‫כיסוד בהגדרת טעם המועד‪ ,‬שהיותו חג‪-‬ה' מהווה את‬ ‫הושבתי'‪ ,‬כלכת ישראל אחריו במדבר בארץ לא זרועה‪ .‬נכנסים‬ ‫למה?!"‬ ‫"אכן"‪ ,‬השיבוהו הללו רכות‪" ,‬נתון ניתן לך עבור אל גבולך‪,‬‬ ‫ביום הראשון בלבד‪ ,‬ורק בבית המקדש נמשכת מצווה‬ ‫כט‪ ,‬יב‪-‬יג) ובסך הכולל הרינו באים למספר ‪ -‬עשרים‬ ‫כלל סיבת החגיגה‪ ,‬ועלינו להבין פשרו‪.‬‬ ‫המה בצל סוכה‪ ,‬חבוקים ודבוקים בה'‪ ,‬כגמולים עלי אימם‪,‬‬ ‫חופשיים ממיצרי חומר ורדופים באהבת אביהם אשר ביקשה‬ ‫"כי כן צוויתי ולא אשנה!" אמר בעל הסוכה ולא יסף‪.‬‬ ‫רק את בקשתנו אחת עשה ובוא עמנו אל רבינו להראות פניך‬ ‫הנהלת המכון‬ ‫זו כחובה מדאורייתא בכל שבעת ימי החג‪ .‬אם כך נראה‬ ‫ותשעה קרבנות למוסף! שזהו כמעט פי שלוש על פני כל‬ ‫מה נשתנה חג זה‬ ‫נפשם בכל ימות השנה ‪ -‬ואך השאור שבעיסה עיכב‪.‬‬ ‫בצר לו פנה איש האתרוג‪ ,‬ניגש אל סוכת השכן הקרוב ונקש‬ ‫אליו‪ ,‬כי או אז תהא חפשי לנפשך לפנות ולנטות ימין ושמאל‪,‬‬ ‫אין דבר‪ ,‬רק זאת עשה נא לנו!"‬ ‫אריה קרישבסקי‬ ‫ששייכות מיוחדת יש למצוות המועד עם בית המקדש‪,‬‬ ‫מועד אחר‪( ,‬וכן בשאר ימי החג‪ ,‬כשהמספר פוחת והולך‪ ,‬עדיין הוא‬ ‫אמנם נכון לציין כי כמה נקודות נוספות יש בחג זה‬ ‫לפיכך 'ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת'‪ ,‬כי 'עמך כולם‬ ‫על דלתו‪ .‬יהודי חביב פתח לו בברכת 'א גוט יום‪-‬טוב' לבבי‪.‬‬ ‫מה שלא מצאנו באף מקום אחר‪ ,‬כגון תקיעת שופר‬ ‫רב מאוד ביחס לכל שאר מוספי המועדים)‪.‬‬ ‫המחודשות בו באופן בולט לעומת כל מועד אחר‬ ‫צדיקים'‪ ,‬נקשרים באגודה אחת כל מיני הנפשות‪ ,‬האתרוגים‬ ‫"האוכל לקיים את ישיבת הסוכה בין דפנותיך? מאחר ומארחי‬ ‫הרהר היהודי בהפצרתם החדשה של הללו‪ ,‬הרכין ראשו‬ ‫ואכילת מצה שלא מצאנו מן התורה שיהא קיומם מיוחס‬ ‫עם הערבות‪ ,‬שאינם מבקשים מאומה כי אם אותו ברוך הוא‪,‬‬ ‫לא חפץ משום מה להניחני זאת"‪"- .‬אף אנוכי כן"‪ ,‬השיבו השכן‬ ‫בלחישה‪" :‬לו יהי כדבריכם‪ ,‬אסורה עמכם לאשר תובילוני‬ ‫ב‪ .‬ידוע‪ ,‬כי חפץ של מצווה אין בו קדושה עצמית‬ ‫שבתורה‪.‬‬ ‫שמאור פניו לא נמחה לרגע‪" ,‬לא אכניסיך לסוכתי‪ ,‬בפקודת‬ ‫ובלבד שתניחוני לנפשי"‪ .‬פנה אפוא וצעד אחריהם אל עבר‬ ‫למקום המקדש בפרטיות לעומת כל מקום אחר במדינה‪.‬‬ ‫שוקקים אל האור המקיף שלמעלה מן המוחין החובק את‬ ‫האוסרת להשתמש בו‪ ,‬כי אם זו בלבד שאסור לעשות בו‬ ‫א‪ .‬בדרך כלל מוספי המועדים באים במספר הקרוב להיות‬ ‫כלל ישראל כיחידה אחת תמה‪ ,‬זכה וחביבה‪ .‬ואיך אמר הרב'ה‬ ‫הקודש!"‬ ‫מעון הקודש בטרם ישוב לכת אל עיר מושבו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אנשי כנה"ג תיקנו לקרוא בתפילה את חג הסוכות‬ ‫תשמיש של ביזוי‪( ,‬בשונה מדברים שיש בעצמיותם קדושה שיש‬ ‫שווה‪ ,‬וכמפורש בפסוקים שבפרשת פנחס‪ :‬במוספים‬ ‫ליהודי שוויתר על שכרו? 'כעת תזכה שבת במחיצתי בזכות‬ ‫נוכח הלז לדעת כי אין הדבר תלוי אלא ברבם של חסידים‬ ‫משנכנס אל חדר הבארדיטשבער‪ ,‬שאף מלוא ראותיו ניחוח‬ ‫'זמן שמחתנו'‪ ,‬ויש להבין מה השמחה מיוחדת בסוכות‬ ‫בהם גם איסור שימוש‪ ,‬כדוגמת ספר תורה תפילין ומזוזות‪ ,‬אך בגד‬ ‫של 'ראש חודש'‪' ,‬פסח' ו'שבועות' – מציינת התורה‬ ‫ולא בחסד!"‬ ‫נאמנים אלו‪ ,‬נאחז פליאה נשגבה‪ ,‬רתת וזיע‪ ,‬הלך ונקש על‬ ‫אהבת ישראל וקד ברעד לעומתו של צדיק‪" .‬מיין טייערער!"‬ ‫לעומת שאר המועדות‪ ,‬ואכן מבואר ברמב"ם שבחג‬ ‫של ציצית למשל ‪ -‬ניתן לשכב עליו ולהשתמש כל מעשה חולין שאין‬ ‫להביא עשר עולות (שני פרים‪ ,‬איל אחד ושבעה כבשים)‪ ,‬כמו כן‬ ‫א‬ ‫המשך בעמוד הבא >>>‬ ‫ד‬ ‫לתרומות והנצחות‪ :‬מכון כתבי בן מלך אוהב ישראל ‪ 1/9‬ביתר עילית ‪054-8422488‬‬ ‫מתכנפים תחת סוכת קרבתו להודות לו על אשר לקחנו‬ ‫כי שני הטעמים אינם מצורפים במקרה לחג אחד‪ ,‬אלא‬ ‫הסוכות‬ ‫דעה קנית‪-‬המשך‬ ‫על פי דברי אחד מרבני הקהילה שליט"א‬ ‫ספרים נפתחים • מושגי יסוד בספרים הקדושים‬ ‫לו לעם‪ .‬ועל כן התורה מדגשת כי השמחה היא ‪ -‬בה'‬ ‫יסוד משותף להם‪ ,‬שהרי נאמר בפסוק המובא לעיל‪:‬‬ ‫ה י י ת ה‬ ‫אש משביר בר‬ ‫ולא באסיף עצמו‪ ,‬כי האסיף איננו אלא הגורם והסימן‬ ‫"באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה'‪ ...‬למען‬ ‫ש מ ח ה‬ ‫כות‬ ‫‪ -‬הגורר את השמחה בו ברוך הוא עצמו (בדרך זו נבין מה‬ ‫ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי"‪ ,‬הרי שקשר אחד‬ ‫מופלגת על‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ימי חג הסוכות נזכרים בספרים הקדושים כזמן מיוחס למדריגת 'תשובה מאהבה'‪ ,‬ואמרנו בזאת לעמוד על מפתן העניין‪,‬‬ ‫שמבואר רבות בספרים והיטב נתפרש גם בספר בן‪-‬מלך‪ ,‬כי ארבעת‬ ‫מאגד בינותם‪.‬‬ ‫"אף ַעל ּ ִפי ׁ ֶש ָּכל ַה ּמוֹ ֲעדוֹ ת ִמ ְצוָ ה‬ ‫פני שאר המועדים‪ַ :‬‬ ‫לִ שְׂ מ ַֹח ָ ּב ֶהן‪ּ ְ ,‬ב ַחג ַה ּ ֻסכּ וֹ ת ָהיְ ָתה ַ ּב ִּמ ְקדָּ ׁש יוֹ ם שִׂ ְמ ָחה יְ ֵת ָרה‬ ‫המינים אין הם מינים מיוחדים מתוך האסיף מחמת נחיצותם‪ ,‬שהרי‬ ‫עוד זאת‪ ,‬שדנו הראשונים באריכות מה מקום יש‬ ‫ו __ל‬ ‫מים‬ ‫להעמיק חשוב ולהאזין קשוב אל צופן כוונת האמירה‪ ,‬לדעת כלפי לייא היא פונה‪ ,‬ותמכנו יתד במאמר המובא בספרי‬ ‫ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר 'וּשְׂ ַמ ְח ֶּתם לִ ְפנֵ י ה' ֱאל ֵֹהיכֶ ם ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים'‪...‬‬ ‫הם אינם מינים נצרכים כל כך‪ ,‬אלא טעם לקיחתם הוא מפני שיש בהם‬ ‫לעשות זכר לענני הכבוד או לסוכות שהיו במדבר‪ ,‬והרי‬ ‫רע פ‬ ‫העומק בשם הזוהר הקדוש כי מילת 'תשובה' נוטריקון 'תשוב‪-‬ה'‪ ,‬ונתפרש בכתובים ששתי מדרגות הן‪ :‬האחת – 'תשוב‬ ‫תשובה מאהבה‬ ‫טבע שהם מרבים שמחה כידוע מספר החינוך‪ ,‬הרי שבנענועים איננו‬ ‫ניסים רבים נעשו לישראל ולא מצאנו ציון זיכרון כי אם‬ ‫אשוֹ ן‪ ,‬וְ כֵ ן ְ ּבכָ ל יוֹ ם‬ ‫ו ַּמ ְת ִחילִ ין לִ שְׂ מ ַֹח ִמ ּמוֹ ָצ ֵאי יוֹ ם טוֹ ב ָה ִר ׁ‬ ‫מע__ל‬ ‫הא תתאה'‪ ,‬שהיא קרויה דרך כלל 'תשובה מיראה'‪ ,‬והשניה הרוממה יותר – 'תשוב הא עילאה'‪ ,‬והיא המכונה בכללות‬ ‫ימי ֻחלּ וֹ ׁ ֶשל מוֹ ֵעד‪( "...‬הלכות לולב פ"ח‪ ,‬הי"ב) ועלינו‬ ‫וְ יוֹ ם ִמ ֵ‬ ‫לניסים אשר היו סיבה לכל קיום האומה ותנאי מוכרח‬ ‫י‬ ‫'תשובה מאהבה'‪ .‬מתוך מסילה זו נשתדל לגעת בקצה לשון הדעת לטעום קורטוב של דבש‪ ,‬להיות קילורין לעיניים‬ ‫שמחים עם האסיף עצמו‪ ,‬אלא מתעוררים על ידם בשמחה לשמוח‬ ‫בעזרת ה' יתברך | תשרי תשפ"ו‬ ‫עם ה'‪ .‬ולפי זה יאירו דברי המדרש שדרש 'אתרוג זה הקב"ה ולולב‬ ‫להמשכיותם‪ ,‬ומה אפוא יש בסוכות אשר הושיב אותנו‬ ‫לעיין משני פנים‪ ,‬ראשית – מה טעם נקבע לחג הסוכות‬ ‫שוקקות השכל וידוע את ה' לחבור אל מהות יסוד 'זמן שמחתנו' המופיע ובא עלינו לטובה‪.‬‬ ‫שמחה יתירה על פני שאר החגים‪ ,‬ושנית – מדוע הייתה‬ ‫זה הקב"ה וכו''‪ ,‬היינו כאמור ‪ -‬ששמחים עם השי"ת עצמו כביכול)‪.‬‬ ‫ה' במדבר יותר משאר ניסים‪.‬‬ ‫מעומקא דליבא שלוחה בזה‬ ‫החומרני מתיימר לראות עצמו כמציאות נפרדת לעצמה‬ ‫וסולד בכל לב ונפש במעשה הנבזה אשר נכשל בו‪ ,‬ומגמתו‬ ‫משה רבינו רעיא מהימנא‪ ,‬במסירות נפשו למען בני‬ ‫השמחה הגדולה מיוחסת לבית המקדש בייחוד‪.‬‬ ‫מעתה יאירו עיני המתבונן שפיר בכל אשר נתקשינו בו‬ ‫מכוח אלו ההערות האיר רבינו הגדול את ביאורו הנפלא‪,‬‬ ‫חלילה‪ ,‬וההרגשה הבהמית פוערת פיה לומר כי הבשר‬ ‫פונה בשאיפת ביטול וחבירה אל מקור החיים ברוך הוא‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬עלה השמימה אחר חטא העגל לבקש עליהם‬ ‫שחג הסוכות הוא בעיקרו ‪ -‬חג על השגחת ה'‪ ,‬שפודנו‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ונרגשת‬ ‫והדם המה סיבה לעצמם באשר הם קיימים‪ ,‬וכך היא מפנה‬ ‫כך נחשבת תשובתו לעליונה ושלימה שבכוחה לעקור את‬ ‫רחמים‪ ,‬לחון פני דר עליון ולהתחנן בעד נפש האומה כולה‪.‬‬ ‫בפתח הדברים; ראשית ‪ -‬הביטוי חג ה' רשום על חג זה‬ ‫ומצילנו תמיד‪ ,‬מפרנסנו ומכלכלנו תדיר‪ ,‬ומה שכתוב‬ ‫אך בחמשה עשר יום‬ ‫עורף אל המקור המחייה את כל קיומה על פני האדמה‪,‬‬ ‫מעשהו מן השורש‪.‬‬ ‫בייחוד מכל מועד אחר‪ ,‬כי אכן כאן מתייחדת השמחה‬ ‫לידידנו עוז‪ ,‬ראש וראשון לכל דבר‬ ‫ובשעה שנתקבלה תפילתו והאיר ה' פניו לבניו במאמר‬ ‫בו ברוך הוא עצמו ולא במתנותיו‪ .‬כן נבין את ריבוי‬ ‫'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'‬ ‫בטרם נבוא אל ביאור העניין‪ ,‬יש להעלות תמיהה בולטת‬ ‫ומעיזה פנים להמרות את פי ה' רח"ל‪ ,‬כישות כלשהי‬ ‫אם נרצה לקרב את הדבר אל ההבנה‪ ,‬הרי זה נמשל לאחד‬ ‫'סלחתי כדבריך'‪ ,‬זכו ישראל ונתגלה למשה נוראות בסוד‬ ‫– הכוונה שנתקיימו במדבר ארבעים שנה בדרך נס (כפי'‬ ‫בפרשת אמור‪ ,‬שם התורה פותחת את פרשת המועדים‬ ‫שבקדושה רודף צדקה וחסד‬ ‫היכולה לפעול לבדה‪ ,‬ובזאת האדם כביכול מתנתקת‬ ‫שבגד בידידו הקרוב‪ ,‬ואחר זמן הוא בא לשוב ולפייסו‪ ,‬הרי‬ ‫י"ג מידות של רחמים לברית דורות‪.‬‬ ‫הקרבנות העצום שיש בו‪ ,‬שהרי אין דומה חג זה שהוא‬ ‫הרמב"ן עיי"ש)‪ ,‬וכשם שהייתה עין השגחתו עלינו במדבר‬ ‫כך‪" :‬וַ יְ ַד ֵ ּבר ה' ֶאל מ ׁ ֶֹשה ֵּלאמֹר‪ ...‬מוֹ ֲע ֵדי ה' ֲא ׁ ֶשר ִּת ְק ְרא ּו‬ ‫מחיבורו עם אותיות הי‪-‬ה העליונות‪ ,‬בהשוותו את העולם‬ ‫באופן פשוט – אמנם יכול חברו למחול לו‪ ,‬אך את הנעשה‬ ‫חג ה' לשאר כל המועדים‪ .‬ואכן‪ ,‬בתחילת הפרשה ששם‬ ‫ממקימי עולה של תורה‪,‬‬ ‫הגשמי כמציאות נפרדת ח"ו‪.‬‬ ‫באותו מעמד נשגב נאמר‪" :‬וַ ּי ֶ‬ ‫ֹאמר ה' ִהּנֵ ה ָמקֹום ִא ִּתי וְ נִ ַּצ ְב ָּת‬ ‫נכתב שורש המועד המחייב את קרבנות המוספים – לא‬ ‫לספק לנו כל צרכינו‪ ,‬כן עלינו לידע ולזכור אף אחר בואנו‬ ‫א ָֹתם ִמ ְק ָר ֵאי ק ֶֹד ׁש ֵא ֶּלה ֵהם מוֹ ֲע ָדי" (ויקרא שם‪ ,‬א‪-‬ב)‪ .‬ומכאן‬ ‫אין להשיב ומעשה הבגידה ימשיך להעיק על מצפונם‬ ‫ַעל ַהּצּור" (שמות לג‪ ,‬כא)‪ ,‬ועל כך ציין רש"י הק' בתוך דבריו‪:‬‬ ‫לארץ‪ ,‬כשההשגחה נסתרת בתוך טבע העולם ומנהגו‪,‬‬ ‫התורה מונה את כל המועדים לקרבנותיהם עד שהיא‬ ‫מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫אלא‪ ,‬שבפנות האדם החוטא אל אלוקיו בתשובה וליבו‬ ‫ולהכתים את קשרי ידידותם כברית נגועה בטעם לפגם‪.‬‬ ‫"ומדרשו ‪ -‬על מקום שהשכינה שם מדבר‪ ,‬ואומר – 'המקום‬ ‫הוזכר 'חג הסוכות' ולא 'חג האסיף'‪ ,‬כי אם זה שהוא‬ ‫ולפיכך‪ ,‬כשאנו אוספים את מעשינו מן השדה חוגגים‬ ‫"ב ֲח ִמ ּׁ ָשה ָעשָׂ ר יוֹ ם‬ ‫מונה באחרונה את חג הסוכות‪ּ ַ :‬‬ ‫האי גברא רבה ויקירא איש חי רב פעלים‬ ‫מתהפך בקרבו בהבינו מה נורא הוא אשר פעל‪ ,‬והריהו‬ ‫אולם‪ ,‬אם יביע הידיד לפני בן בריתו את עומק כאבו העמוק‬ ‫אתי' ואינו אומר 'אני במקום'‪ ,‬שהקב"ה מקומו של עולם‬ ‫'חג ה' שבעת ימים'‪ .‬ועל כן גם הייתה בו שמחה יתירה‬ ‫את שני העניינים כאחד; את זכר ענני הכבוד שגוננו‬ ‫אשוֹ ן ִמ ְק ָרא‬ ‫לַ ח ֶֹד ׁש ַה ּׁ ְש ִב ִיעי ַה ֶּזה ַחג ַה ּ ֻסכּ וֹ ת‪ּ ַ ...‬ביּוֹ ם ָה ִר ׁ‬ ‫חוזר אל ההכרה העמוקה ואל האמת הנכונה כי איננו ישות‬ ‫על מעשהו‪ ,‬עד שהוא מביט אל אשר עשה בתימהון לבב‬ ‫ואין עולמו מקומו"‪ .‬לפי פשוטו צריך להבין דברי חכמים‬ ‫ונתכנה 'זמן שמחתינו'‪ ,‬שהרי השמחה גואה וגוברת‬ ‫עלינו בארץ ציה ואת שמחת האסיף העכשווי‪ ,‬להורות‬ ‫ק ֶֹד ׁש‪ִ ׁ ...‬ש ְב ַעת יָ ִמים ַּת ְק ִריב ּו ִא ּׁ ֶשה לַ ה'‪( "...‬פסוקים לד‪-‬לו)‪,‬‬ ‫הרב רבי יהושע פרוש‬ ‫לעצמו כי אם חוטר נמשך מהשתלשלות חיות כל העולם‬ ‫מאת מחשבת הבורא ורצונו המהווה את הכול בכל רגע קל‪,‬‬ ‫מלא בושה וכלימה עצמית‪ ,‬באמרו לנפשו – הייתכן והיעלה‬ ‫על הדעת שאנוכי אעשה כך וכך?! והלוא כעת חיה ‪ -‬מהות‬ ‫וחידותם‪ ,‬איך מתקשרת ידיעה נדרשת זו ‪ -‬שהקב"ה‬ ‫מקומו של עולם ‪ -‬אל עניין מחילת עוונותיהם של ישראל‬ ‫מאוד באשר היא בו ברוך הוא‪ .‬גם נשכיל לדעת מדוע‬ ‫נתקשרה השמחה ונטילת הלולב לבית המקדש דווקא‪,‬‬ ‫כי עניין אחד הם והכול בא לנו בהשגחתו הרחומה עלינו‪.‬‬ ‫"א ֶּלה מוֹ ֲע ֵדי‬ ‫ואו אז התורה חותמת את העניין (פסוק לז)‪ֵ :‬‬ ‫ה' ֲא ׁ ֶשר ִּת ְק ְרא ּו א ָֹתם ִמ ְק ָר ֵאי ק ֶֹד ׁש"‪.‬‬ ‫שליט"א‬ ‫הרי הוא שב ומחזיר את אותיות ה'מידות' אל שורשם שהן‬ ‫אישיותי אחרת היא לגמרי‪ ,‬ומתכחשת היא כליל לפעולה‬ ‫המדובר בפרשה‪.‬‬ ‫ה'מוחין'‪ ,‬ובכך משיב הוא את עצמו‪ ,‬היינו חומריותו ‪ -‬אל‬ ‫נפשעת כגון זו הנחשבת לי כרעה חולה זרה ונכרית לשורש‬ ‫כי הלוא שם הוא מקום שכינת כבוד ה' ואנו פונים‬ ‫שמחת הבן באביו אוהבו‬ ‫וראה זה פלא‪ ,‬מיד אחר כך התורה שוב חוזרת לשוח על‬ ‫בימים אלו לשמוח עמו ושם הלוא מקור השפע והטובה‬ ‫"א ְך ַ ּב ֲח ִמ ּׁ ָשה‬ ‫אות ה'הא' שהיא התפשטות ה'בינה' שבמוחין להשפיע‬ ‫פנימיותי הזך ומצוחצח באהבה גמורה לידיד נפשי זה‪ .‬הרי‬ ‫חומות המרחב וגבולות הזמן‬ ‫אולם‪ ,‬בזאת נבוא בס"ד להאיר נקודה חדשה על שורש‬ ‫חג הסוכות אשר זה עתה נסתיים עניינו‪ַ :‬‬ ‫את מציאות העולם אל אותיות ו‪-‬ה‪ ,‬ובכך משיג הוא את‬ ‫הנובעת לנו מתוך הנוכחות האלוקית‪.‬‬ ‫ָעשָׂ ר יוֹ ם לַ ח ֶֹד ׁש ַה ּׁ ְש ִב ִיעי ְ ּב ָא ְס ּ ְפכֶ ם ֶאת ְּתבו ַּאת ָה ָא ֶרץ‬ ‫מסור ונאמן למען מכוננו מפעל‬ ‫בכך יכולה הידידות ביניהם לחזור אל מקומה כבתחילה‬ ‫החג המכונה כאמור 'חג ה''‪ ,‬על פי נקודות העיון אשר‬ ‫הנהגת האהבה השורשית המפקיעה מעיקרה את כל‬ ‫ממש‪ ,‬שהרי הידידות ביסודה ‪ -‬שוררת בין שני האישים‬ ‫בטבע הרגשת העולם בו אנו נמצאים‪ ,‬הרינו מוקפים‬ ‫ומבואר היטב מדוע דווקא על חלקי הסוכה חל שם‬ ‫צויינו למעלה‪ .‬ונמחישה נא במשל‪ :‬כשאדם מקבל‬ ‫אשוֹ ן ּ ְפ ִרי ֵעץ‬ ‫ָּתחֹגּ ּו ֶאת ַחג ה'‪ ...‬וּלְ ַק ְח ֶּתם לָ כֶ ם ַ ּביּוֹ ם ָה ִר ׁ‬ ‫חייו של רבינו זצוק"ל‬ ‫שורש חטאו‪ ,‬שהרי חזר ודבק בשורש המציאות הראשונית‬ ‫כשלעצמם ולא בין מעשיהם‪ .‬ואם כך‪ ,‬כשאין המעשה‬ ‫במסגרות של מושגים קבועים ומוכרחים על פי השכל‪,‬‬ ‫שמים‪ ,‬שהרי היא באה חלף לענני הכבוד להביע את‬ ‫טובות וסיפוק צרכיו מאת אדם אחר ‪ -‬הריהו מכיר לו‬ ‫ָה ָדר‪ּ ַ ...‬ב ּ ֻסכּ ֹת ֵּת ׁ ְשב ּו ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים‪ ...‬לְ ַמ ַען יֵ ְדע ּו דֹר ֵֹתיכֶ ם‬ ‫והעליונה‪ ,‬אשר שם באמת אין חוקי המקום והזמן תקפים‪,‬‬ ‫שנעשה משויך עתה אל האיש העושה‪ ,‬כי הוא 'כעת' אדם‬ ‫שהדעת האנושית איננה יכולה להבין את העדרם ולסבול‬ ‫נוכחות השי"ת כביכול אשר אנו באים אצלו לחסות‬ ‫טובה ומוקיר אותו על גמול חסדיו אשר עשה עמו‪,‬‬ ‫ִּכי ַב ּ ֻסכּ וֹ ת הוֹ ׁ ַש ְב ִּתי ֶאת ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪( "...‬פסו' לט‪-‬מג)‪ .‬והוא‬ ‫פטרון גיליון "למען דעת"‬ ‫וההוויה האלוקית עומדת מחוץ לכל מסגרת ומיצר‪ ,‬מפני‬ ‫את רעיון חסרונם‪ .‬והן הנה שתי תבניות מרכזיות הכוללות‬ ‫אחר במהותו‪ ,‬הרי אין בכוח העבר לפגום במאומה בתוקף‬ ‫בצלו ולשמוח בו‪[ ,‬ובזה גם יובן ההו"א השנויה בברייתא‬ ‫אך לעומת זאת ‪ -‬כשאב נותן לבנו היקר את כל צרכיו‬ ‫הפלא ופלא‪ ,‬מדוע חוזרת הפרשה לציין את חג הסוכות‬ ‫היוצא לאור לעילוי נשמת זקנו‬ ‫שהקב"ה מקומו של עולם ולא חלילה ההיפך‪.‬‬ ‫עוצם הקשר העמוק‪.‬‬ ‫את הכול‪ :‬ה'מרחב' וה'זמן'‪.‬‬ ‫מחוץ למסגרת כלל המועדות אחר שכבר נכללה מקודם‬ ‫דספרי שיצטרכו לעשות את הסוכה 'הקדש' ‪ -‬אלמלא‬ ‫מתוך אהבה ‪ -‬הרי הבן בא ושמח לפני אביו עם עצמו‪,‬‬ ‫בזאת – בין נבין היאך נעשית מחילה גדולה כזו – לשלול‬ ‫כך גם בפנות האדם בתשובה שלימה לאלוקיו‪ ,‬מתוך‬ ‫ההבנה השכלית הטבעית של בן‪-‬אדם‪ ,‬בלתי מסוגלת‬ ‫נדרש שם מן המקרא דלא כן‪ ,‬והבן‪ ],‬ולפיכך נתייחד‬ ‫עם היותו זוכה באושרו לאב גדול ונאמן המרעיף עליו‬ ‫יחד עימהם‪.‬‬ ‫הגה"ח רבי שלום חיים פרוש זצ"ל‬ ‫מעשה מעיקרו ולמוחקו כליל מן הזיכרון העולמי כמי‬ ‫התעוררות חרטה של אהבה‪ ,‬הרי נפשו בעצמותה מתגלית‬ ‫להכיל תפיסת מושג שהוא 'למעלה מן הזמן' או 'למעלה‬ ‫הדיבור בפרשת אמור‪ ,‬כשהתורה חוזרת לשוח על חג‬ ‫רחמים וחיבה בסיפוק כל הצטרכויותיו‪.‬‬ ‫יש להקדים עוד‪ ,‬כי חג הסוכות הלוא הוא 'חג האסיף'‪,‬‬ ‫ואחת היא הברכה לאביו הדגול‬ ‫שלא היה מעולם לא במרחב ולא בזמן‪ ,‬כי כאמור ‪ -‬בהגיעו‬ ‫באותה שעה ככזו שמבעטת במעשה השלילי אשר עשה‪,‬‬ ‫מן המקום'‪ .‬יען כי זרם הזמן החולף מעולם ועד עולם נראה‬ ‫כעובדה קיימת שאין בה כל פקפוק ואפשרות הפסקה‪ ,‬וכך‬ ‫זה באופן נפרד מיתר המועדות‪ ,‬ובו היא נותנת לו שמו‬ ‫בחג הסוכות אנו באים לשמוח לפני ה' עם עצמותו‬ ‫זמן שמחה על אסיפת יבול השדה אחר ימות הקיץ‪,‬‬ ‫בתשובת אהבתו אל מדריגת ראשית זו‪ ,‬הרי שם כל הגשם‬ ‫והריהי עומדת לפני יוצרה בטהרת כוונתה וצחצחות‬ ‫תלמידו המובהק של רבינו זצ"ל‬ ‫ובכללו תחומי המקום וזרם הזמן – נהפכים לאפיסה‬ ‫גם היות החלל העולמי מקום ומרחב לכל אשר מתקיים‬ ‫הנפלא 'חג ה'' להודיע כי חג הסוכות עניינו רם ונפלא‪,‬‬ ‫כביכול‪ ,‬כלומר‪ ,‬כשאנו נוכחים בהשגחתו הרצופה עלינו‬ ‫ומנגד הוא בא לציון הסוכות שהיו במדבר‪ ,‬אם לזכר‬ ‫מחשבתה‪ ,‬ונמצאת היא שבה אל ברית הידידות כמקדם‬ ‫באשר האסיף אינו אלא העילה לשמחה עצמית בשורש‬ ‫וריבוי טובותיו המופלאים‪ ,‬הרינו מתעוררים לשוש ולגיל‬ ‫ענני הכבוד (התפוס אצל הפוסקים כעיקר טעם המצווה) ואם‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫מוחלטת שאיננה קיימת כלל‪ ,‬ואהבת נשמתו לאלוקיו‬ ‫ללא כל דופי וחסרון‪ ,‬משכך‪ ,‬הרי הקשר האישי כביכול‬ ‫ומתרחש בו – נראה לעין שלא ניתן לסתור זאת בשום פנים‪,‬‬ ‫חוזרת להגדיר את עצמו‪ ,‬היינו את עומק אישיותו הפנימית‬ ‫השורר בין איש ישראל לאביו שבשמים מתעצם להיות‬ ‫והרי זה תנאי בסיס מוכרח לעצם מציאות כל המציאויות‪.‬‬ ‫הברית ובשייכותנו העמוקה עם השי"ת‪.‬‬ ‫באושרנו הנצחי על היותנו בניו המושגחים על ידו והרינו‬ ‫כמ"ד שהוא לזכר סוכות ממש‪ ,‬ונראה להוכיח בבירור‬ ‫שהיא שוקקת וכוספת לבוראה בהחלט‪ ,‬ומתנכרת לגמרי‬ ‫שלם וגמור‪ ,‬ממקום גבוה ונעלה ממסגרות המקום והזמן‪,‬‬ ‫אם נפשט יותר את ההכרה‪ ,‬הרי כל מאורע ומקרה‬ ‫רבי מנדל פרוש שליט"א‬ ‫לפעולת המרידה שנעשתה בעבר‪ ,‬ואשר על כן‪ ,‬אין היא‬ ‫מיוחסת אליה וכמוה כמי שלא נכתמה מעולם‪.‬‬ ‫ושם כמו שנתבאר – מופקעים כל המעשים הרעים מיסוד‬ ‫קיומם‪ ,‬והריהם מושלכים למצולות האפס וההעדר לבלי‬ ‫המתרחש לפנינו – קובע את רישומו לנצח במסגרת שני‬ ‫יסודות הללו‪ ,‬אשר נראים כמשמרים את ההתרחשות‬ ‫הרה"ג רבי שלמה בריזל שליט"א‬ ‫והשבות א_ל _לבבך‬ ‫חבר "וועד הנחלת תורת רבינו"‬ ‫יסוד גילוי זה נובע מחידוש י"ג מידות של רחמים שניתנו‬ ‫למשה אחר חטא העגל‪ ,‬אחר שחרון אף ה' היה נורא מאוד‬ ‫הבנה זו טמונה ביסוד לשון הנביא הקורא לישראל‪:‬‬ ‫הזכירם עוד לנצח!‬ ‫והפעולה ‪ -‬לבל יימחו לעולם‪ .‬שהרי – מאורע הנעשה‬ ‫במרחב העולמי‪ ,‬על פני אדמת הארץ‪ ,‬בתהומות רבה או‬ ‫רגש וחיבור‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונם‬ ‫ועלה משה להתנפל לפניו ארבעים יום וארבעים לילה‪ ,‬עד‬ ‫אשר זכה בקדושתו להגיע לידי מתנת מידות הרחמים‪,‬‬ ‫"ה ְׁשלִ יכּו ֵמ ֲעלֵ יכֶ ם ֶאת ּכָ ל ִּפ ְׁש ֵעיכֶ ם ֲא ֶׁשר ְּפ ַׁש ְע ֶּתם ָּבם וַ ֲעׂשּו‬ ‫רּוח ֲח ָד ָׁשה" (יחזקאל יח‪ ,‬לא)‪ ,‬והיינו שבשובם‬ ‫לָ כֶ ם לֵ ב ָח ָדׁש וְ ַ‬ ‫ַ‬ ‫בכל מקום באוויר היקום‪ ,‬הלוא היא מפורשת במקומה‬ ‫ואינה ניתנת להכחשה‪ ,‬וכל מי שראה והיה נוכח בפרט זה‬ ‫ולא יראה את פני ה' ריקם‬ ‫עם אירוסי הבן‪ /‬הנכד‬ ‫שהמה למעלה מכל המידות המקיימות את העולם‪ ,‬ושם‬ ‫לפני ה' בשלימות האהבה הריהם מקבלים לב חדש ורוח‬ ‫שאירע ‪ -‬יעיד לבטח כי הוא קם והיה בעולם‪ .‬ואף גם מצד‬ ‫באפשרותינו לקיים בפועל המצוות והקרבנות בבית‬ ‫הלב זו תפילה אנו פותחים ביסוד חובותינו לעבדו והיא‬ ‫רוממות וקדושה עם שמחה ומאור פנים אופפים‬ ‫הכול כאשר לכול יכול להתבטל כלא היה ממש‪ ,‬ושם שורש‬ ‫חדשה‪ ,‬כי השי"ת בטובו ובכוחו הגדול מוציאם מן הזמן‬ ‫מסגרת הזמן – הרי תמיד ולעולם אם נפנה להביט ב'עבר'‬ ‫המקדש‪ ,‬אמנם הפנימיות של המועדים והרגשות הלב‬ ‫'ברכת אבות'‪ ,‬שעניינה ותוכנה היות ה' אלוקי ישראל‬ ‫את כולנו בחג הסוכות‪ .‬הנשמה נתקדשה ע"י תפילות‬ ‫הבה"ח ראובן הי"ו‬ ‫הברית שבו נעוצה נקודת הקשר הנפלא שבין איש ישראל‬ ‫והמקום ומפקיע את מעשיהם כלא היו‪ .‬ועל זאת התפלל‬ ‫– נמצא כי הוא מכיל בתוכו את אשר היה לבל יימחה‪ ,‬כי‬ ‫שבמצוות אפשר להשיג ברוממות עילאית בזמן הזה‬ ‫אשר התחיל באבותינו ומאז הוא זוכר חסדי אבות‬ ‫את הנעשה אין להשיב והזמן זועק בעצם מציאותו שאכן‬ ‫עילאיות בראש השנה‪ ,‬נטהרה מפגמיה וחטאתיה ביום‬ ‫לאביו שבשמים‪ ,‬וזו המשברת כליל את תוקף החטא עד‬ ‫רּוח נָ כֹון ַח ֵּדׁש‬ ‫ֹלהים וְ ַ‬ ‫גם דוד המלך‪" :‬לֵ ב ָטהֹור ְּב ָרא לִ י ֱא ִ‬ ‫כמו בזמן הבית‪ .‬ולא עוד אלא שאפשר שמאחר ועכשיו‬ ‫ומביא גואל לבני בניהם‪ ,‬וזוהי משמעות החתימה 'מגן‬ ‫שלא נותר ממנו מאומה‪ ,‬כי באמת הריהו עקור מיסודו‬ ‫הפעולה נפעלה וגם נעשתה‪.‬‬ ‫הכפורים‪ ,‬וחזרה להתחבר עם מקורה העליון בקשר‬ ‫ְּב ִק ְר ִּבי" (תהילים נא‪ ,‬יב)‪ .‬והוא גם עומק ההבנה במה שמנו‬ ‫עב"ג הכלה המהוללה תחי'‬ ‫בעת שהאדם נחשף בזוך נפשו החוזרת אל אביה בחרטה‬ ‫ההשתוקקות והרצון הוא רק בלב‪ ,‬יכולים להתדבק יותר‬ ‫אברהם' כלומר שהוא אלוקינו בזה שהוא מגן ומושיע‬ ‫פנימי ועמוק‪ ,‬הנותן עוז ועצמה וכוחות מחודשים לכל‬ ‫חכמים את התשובה בין הדברים שקדמו לבריאת העולם‬ ‫נמצא אפוא לענייננו‪ ,‬שהשכל הפשוט אמנם יכול להבין‬ ‫מבזמן שבית המקדש היה קיים‪.‬‬ ‫גמורה ובכיליון של אהבה עזה כמוות‪.‬‬ ‫(עיין פסחים נד‪ ,).‬שלפי האמור המכוון הוא שהתשובה‬ ‫שה' יתברך בטובו מרחם וסולח לשבים אליו‪ ,‬אך את‬ ‫לאברהם ולזרעו אחריו עד עולם‪ .‬ומשום כך הכוונה‬ ‫אחד לרומם את החיים בהתעלות רוחנית שמדבקת‬ ‫למזל טוב‬ ‫קודמת תדיר בשורשה לגבולות העולם‪ ,‬ובכוחה לחולל‬ ‫המושג של מחיקת עוון כלא היה – אין בכוחו לקבל ולהשיג‬ ‫רגשות קודש אלו צריכים שיהיו תוססים בנו כל הימים‪,‬‬ ‫בברכה זו מעכבת (שו"ע או"ח קא‪ ,‬א)‪ ,‬כי עצם הדבר לבוא‬ ‫את האדם בכוח הטוב שבו ומסלקת כל רצון ומשיכה‬ ‫מכאן נבוא אל טעם מצוות הסוכה ושייכותה לתשובה‬ ‫חידוש באדם שאיננו אפשרי מצד חוקי הטבע‪.‬‬ ‫בשום אופן שהוא‪ .‬המוח האנושי איננו מוכשר להבין – איך‬ ‫שהכריעות וההשתחוויות בתפילה לא תהיינה רק‬ ‫לפניו ולומר לו קלי אתה הוא מעיקרי העבודה‪ .‬וכן יש‬ ‫למעשים רעים‪ ,‬ובכך הנפש מתקדשת בהשראה רוממה‬ ‫רוממה זו‪ ,‬כי אחר עבור ימי הרחמים ומחילת העוונות‪,‬‬ ‫שייך בעולם שאדם כלשהו עשה מעשה חטא‪ ,‬גדול כקטן‪,‬‬ ‫כדי לכוף כאגמון שאז אינם ביטוי לכלום‪ ,‬אלא יבואו‬ ‫בה כריעה והשתחוויה בתחילה ובסוף לבטא הכנעה‬ ‫ומתמלאת שמחה פנימית ואושר אמיתי לחוג את חג ה'‬ ‫הרי בני ישראל מתעלים להיות קרואים בחביבות לחסות‬ ‫איתא בירושלמי (מכות פ"ב ה"ו) ששאלו לנבואה ‪ -‬החוטא‬ ‫מה יעשה ויתכפר‪ ,‬והשיבה 'הנפש החוטאת תמות'‪ ,‬שאלו‬ ‫ועל ידי תשובה שלימה ומחילת עליון ‪ -‬ייהפך המעשה‬ ‫מתוך רגש של הכנעה ונתינת כבוד לה'‪ ,‬כמש"כ (תהלים‬ ‫אליו יתברך שאנו מקבלים את היותו אלוקינו‪ .‬ואחר‬ ‫שבעת ימים בדיצה ובחדווה‪.‬‬ ‫יתן ה' שיזכו הוא ומשפחתו‬ ‫בצל מקומו של עולם מפני תשובתם מאהבה והעלמת‬ ‫בקשת הצרכים נותנים הודאה לפניו על כל הטובה אשר‬ ‫עוונותיהם במצולות התוהו‪ ,‬שהרי מחילת עוון גמורה זו –‬ ‫לתורה ‪ -‬חוטא מה יעשה ויתכפר‪ ,‬השיבה 'יביא קרבן‬ ‫לאין ואפס כלא נעשה ממש! שהרי ידיעה כגון זו נוגדת‬ ‫כט‪ ,‬ב) 'הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קודש'‪.‬‬ ‫בהתוועדויות החג דיבר רבינו זצ"ל על החובה ברגלים‬ ‫ויתכפר'‪ ,‬וכששאלו להקב"ה חוטא מה יעשה ויתכפר‬ ‫כליל את כל ההיגיון הישר ודרכי המחשבה המפוקחת‪.‬‬ ‫וביותר יש להשתדל בזה ביום השבת שהוא יומו של‬ ‫נתן לנו והיא 'ברכת מודים'‪ ,‬ותחילת ההודאה ועיקרה‬ ‫בזמן הבית להקריב לה' עולת ראיה ושלמי חגיגה‪,‬‬ ‫לרוות רוב נחת דקדושה‬ ‫נעשית מתוך אהבה שלימה המובילה לידי שיבת האדם אל‬ ‫השיב 'יעשה תשובה ויתכפר!' ביאור מאמרם הוא על פי‬ ‫היא על היותו אלוקינו אלוקי ישראל 'מודים אנחנו לך‬ ‫אות ההא העליונה‪ ,‬שהיא השגת הקירבה אל מקומו של‬ ‫אף אמנם‪ ,‬חרף כל מגבלת חומריותנו‪ ,‬הרי לכשנרחיב‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ומיועד לעבדו ולכבדו ולהתרגש מקדושתו‬ ‫כמש"כ (דברים טז‪ ,‬טז) 'ולא יראה את פני ה' ריקם' וברש"י‬ ‫ממנו ומכל צאצאיהם‬ ‫עולם ב"ה‪ ,‬על כן‪ ,‬אחר יום הכיפורים‪ ,‬העת היא להיכנס אל‬ ‫האמור‪ ,‬כי היות והקב"ה הוא מקומו של עולם‪ ,‬ועל כן ‪ -‬כל‬ ‫אפיקי תבונה אל מבועי החכמה האלוקית‪ ,‬נגיע לדעה‬ ‫ורוממותו‪ .‬ובחגים אשר הם זמנים לחוג על שה' הוא‬ ‫שאתה הוא ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו לעולם ועד'‪.‬‬ ‫'אלא הבא עולות ראיה ושלמי חגיגה'‪ .‬וביאר בענין‬ ‫סוכת שלומו‪ ,‬אל תחת כנפי השכינה מקום שהוא למעלה‬ ‫המציאות ה'מוכרחת' אינה אלא למראית עין‪ ,‬ובשורש‬ ‫יסודית והשגה נהירה כפי יכולת קבלתנו‪ ,‬כי גם המרחב‬ ‫אלוקינו‪ ,‬נתבונן בזה ברוב תשוקה והתלהבות ונבוא‬ ‫וגם בברכה זו יש פוסקים שס"ל שחשובה כאבות לענין‬ ‫קרבנות עולה ושלמים‪ ,‬שעולה הוא קרבן של הכנעה‬ ‫וזכות התורה תעמוד להם‬ ‫האמת הרי מגבלות המקום והשעה – הם בריאה ברואה‬ ‫והזמן הריהם למעשה 'נבראים' ככל אבן ועץ‪ ,‬ואשר על כן‬ ‫חובת הכוונה (מ"ב שם סק"ג)‪ ,‬ועי' קהילות יעקב (ברכות סי'‬ ‫מן המקום העולמי הארצי‪ ,‬לחסות בצל האמונה והדביקות‬ ‫אל היכל קדשו ליראות ולהשתחוות לפניו מעין דוגמת‬ ‫וביטול והתמסרות מוחלטת לה'‪ ,‬ובהבאתו מבטא‬ ‫להתברך בכל הברכות‬ ‫בו ברוך הוא‪ ,‬כמאמר הכתוב‪ּ" :‬כִ י יִ ְצ ְּפנֵ נִ י ְּב ֻסּכֹה" (תהילים כז‪,‬‬ ‫על ידי הבורא והיא נתונה במסגרת העולם הזה בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫לכשיחפוץ ה' יתברך לשלול אותם ולהחשיב את המציאות‬ ‫ההשתחוויות שהיו במקדש‪ .‬ומדריגה נשגבה היא שיהא‬ ‫כז) דמי שלא כיון באבות יזהר לכוין במודים ויוצא בזה‬ ‫האדם רצון להביא את כל מציאותו קרבן עולה כליל לה'‬ ‫שלנו נדמים הם כמי שלא שייך ובלתי אפשרי בלעדם‪,‬‬ ‫העומדת כמי שלא הכילה את אותו מרחב וזמן האמורים –‬ ‫פועם בקירבנו תוכנו של כל חג וחג‪ ,‬ואז תשתנה כוונת‬ ‫לדעת כמה ראשונים‪ .‬והיינו שאף ברכת מודים היא‬ ‫תורה וגדולה עושר וכבוד‬ ‫ה)‪ ,‬וזאת אמנם למשך שבעת‪-‬ימים כימי בניין מחודשים‬ ‫ועל כן את תשובת 'יעשה תשובה ויתכפר' – השיב הקב"ה‬ ‫אלא שמביא קרבן תמורת נפשו [כמו שמצינו בעקידת‬ ‫לחיי העולם ‪ -‬מתוך חיבור נכון אל שפיעת מקור החיים‪.‬‬ ‫הרי הדבר בידו ברוך הוא‪ ,‬כאשר ממקומו הרם נשקף הכרח‬ ‫ועריכת ליבנו בעמדינו לפני ה' בתפילה בכל חג ומועד‪,‬‬ ‫מעבודת ה' היסודית שבתפילה כמו ברכת אבות‪ ,‬אלא‬ ‫יצחק שהעלה אברהם את האיל לעולה תחת בנו]‪.‬‬ ‫עצמו דווקא‪ ,‬יען שהוא מקומו של עולם‪ ,‬וברצותו יכול‬ ‫העת והמקום כחסר ערך שורשי ובלתי מחוייב המציאות‬ ‫וימלא ה' כל משאלות לבם‬ ‫ובזמן אשר כזה שמחת הנפש הדבוקה ביוצרה גואה על‬ ‫לשלול אל כל המקום והזמן של מעשה החטא‪ ,‬וכך לחולל‬ ‫וגם רגש ההשתחוויה יהיה תואם עם עניינו של החג‪.‬‬ ‫שבאבות מקבלים את היותו אלוקינו אלוקי ישראל‬ ‫וקרבן שלמים הוא קרבן של ידידות וקירבה אל ה'‪ ,‬יש‬ ‫גדותיה ובת קול מכרזת ואומרת‪" :‬לֵ ְך ֱאכֹל ְּב ִׂש ְמ ָחה לַ ְח ֶמָך‬ ‫באמת‪ ,‬ומשכך נודה גם אנחנו בשכלנו הזעיר‪ ,‬כי אכן שייך‬ ‫ובמודים נותנים הודאה לפניו על כך‪ ,‬ואכן גם במודים‬ ‫על דרך הרמז אפשר לומר שבתפילות של יו"ט כוללים‬ ‫בו אכילת מזבח ואכילת אדם כמש"כ רש"י (ויקרא ג‪ ,‬א)‬ ‫לטובה וברכה עד בלי די‪.‬‬ ‫ֹלהים ֶאת ַמ ֲע ֶׂשיָך" (קהלת‬ ‫ּוׁש ֵתה ְבלֶ ב טֹוב יֵ ינֶ ָך ּכִ י כְ ָבר ָר ָצה ָה ֱא ִ‬ ‫ֲ‬ ‫את חידוש התשובה הרוממה ‪ -‬העוקרת את עוון מיסודו‪.‬‬ ‫להביט על מעשה כלשהו כמי שאינו קיים בשורש ומנקודת‬ ‫אנו כורעים ומשתחווים‪.‬‬ ‫הוויה עליונה לראותו כנעלם בהחלט עד שלא ייחשב בעין‬ ‫את כל מועדי השנה כסדרן‪ .‬קדשנו במצותיך הוא עניינו‬ ‫'שלמים ‪ -‬שיש בהם שלום למזבח ולכהנים ולבעלים'‪,‬‬ ‫ט‪,‬ז)‪.‬‬ ‫לכך שנינו כי היו נוהגים לשורר בעת שמחת בית‬ ‫תחת כנפי מקומו של עולם‬ ‫האמת אף לא כעבר רחוק!‬ ‫של 'חג הפסח'‪ ,‬בו נהיינו עם ה' ונתקדשנו במצוותיו בדם‬ ‫נמצינו למדים שאת עניינו של החג אנו מביעים‬ ‫והמקריב מזמין את הקב"ה לבוא להשתתף בסעודה‬ ‫הנהלת‬ ‫מעתה‪ ,‬נזכירה נא את אשר כבר היה הדיבור כאן‪ ,‬כי‬ ‫פסח ודם מילה‪ .‬ותן חלקנו בתורתך זהו 'חג השבועות'‪,‬‬ ‫מיד בתחילת התפילה‪ ,‬שבעמדינו בברכת אבות‬ ‫שהיא כביכול סעודת ידידות עם ה'‪ .‬וזהו שנצטווינו‬ ‫השואבה בעניין התשובה‪..." :‬אשרי זקנותנו שכפרה‬ ‫מכון "כתבי בן מלך"‬ ‫את ילדותנו אלו בעלי תשובה‪ ...‬אשרי מי שלא חטא ומי‬ ‫אותיות י‪-‬ה שבשם המיוחד המה ה'מוחין' שלהם מיוחסת‬ ‫בריאת לב חדש ורוח חדשה‬ ‫זמן מתן תורתנו‪ .‬שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך‬ ‫בהתרוממות הרוח ואוירת קודש עילאית ומקבלים‬ ‫שלש פעמים בשנה לעלות וליראות פני ה' ולהקריב‬ ‫ה'עלה במחשבה' שקדם לבריאת העולם‪ ,‬והן המבטאים‬ ‫בא על 'ראש השנה'‪ ,‬יום הזכרון לטובה ולברכה ופקודת‬ ‫עלינו את היותו אלוקינו ומשתחווים לפניו עם הרגשה‬ ‫לפניו עולת ראיה לבטא את קבלת עול אלקותו עלינו‬ ‫שחטא ישוב וימחול לו" (סוכה נג‪ ).‬כי זו מהות שמחת חג‬ ‫מתנה עצומה ונשגבה זו של מחיית עוון כלא היה‪,‬‬ ‫עיקרון מציאותו כביכול בטרם התפשטות השפע לעולם‪,‬‬ ‫ישועה ורחמים‪ .‬וטהר לבנו לעבדך באמת זה 'יום‬ ‫של הכנעה וקבלת עול כאומרים הנה אנו לפניך ועבדיך‬ ‫ולהביע הכנעה וביטול לה'‪ ,‬ושלמי חגיגה לבטא ולחגוג‬ ‫הסוכות‪ ,‬בבוא כל ישראל לחסות בצל אביהם שבשמים‬ ‫מתקבלת אחר שמגיע האדם למדרגת 'תשובה מאהבה'‪.‬‬ ‫מתוך תשובה של אהבה‪ ,‬והמה נצפנים תחת כנפיו‬ ‫ואחריהם עומדות אותיות ו‪-‬ה אשר הן מסמלות את‬ ‫הווי אומר‪ ,‬שאין תשובתו מצטמצמת ל'תשובת יראה'‬ ‫הכיפורים'‪ ,‬לפני ה' תטהרו‪ .‬והנחילנו ה' אלוקינו בשמחה‬ ‫אנחנו‪ ,‬בכך אנו מקיימים פנימיות וכוונת 'עולת ראיה'‬ ‫את המצב הנשגב של קשר וידידות שיש לכנסת ישראל‬ ‫ברחמים גדולים כתינוקות רכים‪ ,‬צחים ומלובנים שלא‬ ‫ה'מידות' של שיעור הקומה‪ ,‬והן שבעת הספירות המהווים‬ ‫בלבד לבוא בבקשת סליחה על אשר פשע ועיוות‪ ,‬אלא‬ ‫ובששון מועדי קדשך כנגד 'חג הסוכות'‪ ,‬זמן שמחתינו‬ ‫ליראות ולהשתחוות לפניו‪ .‬ולעומת זאת בברכת מודים‬ ‫איתו יתברך‪.‬‬ ‫נתלכלכו מעודם‪ ,‬והריהם אהובים כבתחילה ושמחים‬ ‫את היקום כולו לכשנברא בפועל‪.‬‬ ‫הוא משכיל להתבונן ולעורר נשמתו בתאוות שיבה‬ ‫על האסיף וחוסים בצל ה' ‪ -‬ושמחתם לפני ה' אלוקיכם‬ ‫כשמרגישים אושר פנימי ואמיתי עד כדי נתינת הודאה‬ ‫ואמר רבינו שגם כהיום שאין אנו יכולים לעשות‬ ‫לפני ה' בחדוות עיזוז של ידידות נצח עליונה ונצורה‬ ‫ולענייננו יתבאר‪ ,‬כי בהיכשל אדם חס ושלום בחטא‪ ,‬הלוא‬ ‫ודבקות חוזרת לה' יתברך‪ ,‬כשחרטת רשפי אש מפעמת‬ ‫שבעת ימים‪ .‬וישמחו בך ישראל מקדשי שמך זהו 'שמיני‬ ‫על הדבר הכביר שה' הוא אלוקינו‪ ,‬מקיימים תוכן‬ ‫חובותינו בבית הגדול והקדוש‪ ,‬אפשר להביע שני‬ ‫כבבת‪.‬‬ ‫נגרר הדבר מחמת הסתרת החומר על האמת‪ ,‬כשהעולם‬ ‫בקרבו על ריחוקו מן הקירבה הנכספת‪ ,‬עד שהוא בוחל‬ ‫עצרת'‪ ,‬שאנו שמחים בעצם הדביקות בה' ‪ -‬נגילה‬ ‫ועניין 'שלמי חגיגה'‪ .‬ומרגלא בפומיה דרבינו מש"כ‬ ‫עניינים אלו בתפילות החג ‪ -‬בברכת אבות וברכת מודים‪.‬‬ ‫ונשמחה בך‪.‬‬ ‫השפת אמת (פסח תרל"ו ד"ה ויש‪ ,‬ועוד מקומות) שאף שאין‬ ‫דהנה כאשר אנו באים לעמוד לפני ה' ולעבדו בעבודת‬ ‫ג‬ ‫ב‬