למען דעת · Lema'an Da'as — סוכות (2026-09-21)

יו"ל ע"י בס"ד
הרב שמעון דייטש שליט"א ישוב דעת • נקודות להתבוננות המשך ביאורי עניינים
נתבאר ברש"י ריש פרק 'החליל'" :כל שמחה זו אינה "בסוכות תשבו ...למען ידעו דורותיכם כי בסוכות תפילתו שגורה בפיו
אלא בשביל ניסוך מים" (סוכה נ .ד"ה בית השואבה). הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כג ,מב-מג) .יש לעורר ולא זו בלבד אלא שתפילתו מסוגלת יותר ,שכן בעת
שהאדם מתפלל בדרך זו ,אזי נעשה כלי מוכשר לקבלת
ברכ+++ת ח++ג
והנה ,להלן איתא במשנה" :חסידים ואנשי מעשה את עין ההבחנה ,כי גבי חג הפסח התורה מציינת את
קהל עדת ירושלים -ישיבת המתמידים היו מרקדין ...ואומרים דברי שירות ותשבחות" (נא-. היותו זכר ליציאת מצרים בלשון 'זכירה'" :למען תזכור הטוב שהבורא חפץ להעניק לו .לעומת זאת אם יחוש
הגיליון הוקדש נא ,):ובברייתא שנינו על כך" :יש מהן אומרים אשרי את יום צאתך" (דברים טז ,ג) ,ואילו כלפי מצוות הישיבה המתפלל שדיבורי התפילה שלו מבטאים שאיפתו הפרטית
לע"נ הגה"ח
רבי שלום חיים ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו ...ויש מהן אומרים בסוכה שהיא זכר לסוכות שהיו במדבר הביטוי נבחר המהווה רצון נפרד מרצון ה' ,הוא כביכול מנתק את הקשר
בן הרה"ח רבי ליבר מרדכי
אשרי זקנותינו שכפרה את ילדותינו( "...נג ).ולכאורה דווקא בלשון 'ידיעה' – "למען ידעו דורותיכם" .ואף שמתבטא כאן שכאילו רצון המתפלל ורצון ה' אינם
גליון יב
פרוש זצ"ל
ולע"נ מרת מרים ייפלא מאוד; הרי ראינו כי סיבת השמחה בפשוטה חזינן למאן דאמר הקובע את 'ידיעה' זו כמוכרחת מסתדרים יחד .משא"כ כאשר האדם בא להיות מאוחד עם לידידינו אוהדי תורת רבינו ,מבקשי
חודש תשרי תשפ"ז בת הרה"ג רבי אליעזר בעיקר קיום המצווה ,שכן למדנו אודות טעם הדין ה' לרצות מה שה' חפץ ,הוא נעשה מוכשר יותר להיות כלי תורתו ולומדי בית מדרשו ,תלמידיו
דוד ז"ל הייתה על שאיבת וניסוך המים במסגרת קרבנות דסוכה הגבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה" :אמר
החג ,ואיך מתקשרת לכאן זכירת הרוקדים את מעשי לגילוי ההטבה והאהבה של ה' אליו מעריציו ,וכל עמך בית ישראל,
רבה ,דאמר קרא 'למען ידעו דורותיכם '...עד עשרים
נושא הגליון: ילדותם אם טובים היו או אם שבו עליהם בתשובה? אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה ,למעלה מעשרים וכמבואר בזוהר הקדוש (תקוני זוהר לד .ועוד) הביאור בדברי רבי
התומכים הנאמנים של מפעלי
חג הסוכות ביאורי עניינים חדוותא דא מאי בעי הכא? הרי לכאורה אין זה אלא אמה אין אדם יודע שדר בסוכה ,משום דלא שלטא חנינא בן דוסא (ברכות לד ):שאמר ' -אם שגורה תפלתי בפי
"מכון בן מ__לך"
בעריכת הרב ב .י .קירשנבוים מורינו הגאון רבי מרדכי מינצברג שליט"א עירוב שמחה בשמחה. בה עינא" (סוכה ,ב ,).הרי לנו מדברי רבה ,שסבר כי יודע אני שהוא מקובל' ,דהיינו כשמתפלל באופן שתפילתו
יסוד מעכב הוא בגדר ישיבת הסוכה -שיש 'לדעת' היא היא תפילת השכינה ,נעשה בחינה שהשכינה מדברת
שהרצון שלו לצרכיו הוא הוא רצון ה' שרוצה להיטיב אותה תוך כדי הקיום ,לחוות את נוכחותה של סוכה בתוכו ואז יוצא שתפילתו נתקבלה ברצון לפני השי''ת[א].
לו .ובגישה זו הוא פונה אל ה' ואומר לו הרי זהו רצונך בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי מצאנו לחג הסוכות כמה מיני מהויות :א .הריהו 'חג
האסיף' על שם אסיפת התבואה ,ומצד זה אין הוא
בעת הישיבה בה (מעבר לכוונה הפשוטה לקיים את המצווה), שהרי באופן כזה מה שמדבר בדיבורי התפילה זה דיבורי
בעצמך .ומרגיש שמייחל ומקוה להטבה שה' בעצמו מקושר כאחת עם הרגלים האחרים שהם חג הפסח -
ויש להתחקות אחר מהות צופן זה. ה' ותפילת ה' ,וכדברי מרן הבעש''ט זיע"א שכתב וזה אשר בזכותכם הפצת אור תורתו
רוצה להיטיב עמו ,שהרי גם הקב"ה מחכה להשפיע עוד נשום על לב ,כי בשאר הרגלים – פסח ושבועות, לשונו (כתר שם טוב קצח) – 'מיד כשאומר אדנ-י שפתי תפתח הבהירה לא פסקה לרגע הן
את ההטבה ,רק שרוצה שיגיע ההטבה מתוך קשר
בבית תפלתי' ,תפלתם לא נאמר אלא תפלתי ,מכאן מהות התפילה – חיבור ודביקות בתקופת האביב ,וחג הקציר ,כי כל מועד לעצמו עומד
הלוא זמנם חלותם בא באותם ימי השנה המכוונים מתלבשת בו השכינה ומדברת בו כל הדיבורים'[ב].
שהקדוש ברוך הוא מתפלל .מאי מצלי ,אמר רב על עונת השדה השייכת בו .ב' .חג הסוכות' בא 'כי לשעת התרחשות המאורע בימים ההם .שהרי חג בשערים בליבון והחייאת תורתו
וחיבור ,כי בודאי הרי הקב"ה היה יכול לתת גם בלי הנה איתא שתיבת 'תפילה' היא מלשון חיבור בסוכות הושבתי' ,ומצד זה הוא בתוך שלושת הרגלים וכך יש לפרש את הפסוק (שה"ש ב ,ג) ' -בצילו חמדתי וישבתי
זוטרא בר טוביה אמר רב' ,יהי רצון מלפני שיכבשו המצות נחוג בשבעת ימי היציאה ממצרים משעת
תפילה ,רק שבחר ה' שיקבלו את הטוב והשפע רק רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני
ודביקות ,ונגזר מלשון הכתוב (בראשית ל ,ח) ' -נפתולי כחטיבה אחת ,שתחילתה ביציאה ממצרים ,המשכה ליל השימורים ועד עבור ישראל את הים ,וכך גם
ופריו מתוק לחיכי' ,שהתפילה היא הדיבורים שהאדם הגדולה בליבות מבקשי תורתו
ע''י תפילה כדי שבעת קבלת השפע יורגש הקשר של אלקים נפתלתי' ,וכפי שביאר שם רש"י – שהוא מדבר בפיו ,ואזי 'פריו' דוקא מתוק לחיכי ,כי התפילה
במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין'. מלשון חיבור ומלשון תפילה ,וכלשון (במדבר יט ,טו)
בקבלת התורה ,וחתימתה בענני הכבוד שבמדבר .ג. חג השבועות חל בעיקרו ביום קבלת התורה בהר
והדיבורים בפי מתוקים לחיכי כשהם בבחינת 'פריו שלו' -
הן בספרים שהוצאנו לאור ומה
ה' עמנו ,ונחוש שהטוב בא מחמת הקשר .ועל כן ראוי בכמה מקורות חז"ל מפורש שחג הסוכות נמשך ובא סיני .לעומת זאת חג הסוכות אינו כן ,שאנו חוגגים
שתהא התפילה מיוסדת שהאדם חושב ומתחבר
ואכן אח"כ מביאה הגמ' שכביכול אמרו מלמעלה 'צמיד פתיל' ,שהכוונה כלי המכוסה בכיסוי שמהודק אחר ה'ימים הנוראים' .ראשית ,שדרשו עליו 'ראשון בו זיכרון לישיבת ישראל בצל ש-די לאורך שנות הדיבורים שלו. שעומדים באמצע העריכה והכתיבה
לרבי ישמעאל כהן גדול 'ברכני' ואמר 'יהי רצון ומחובר היטב לכלי.
לרצון של ה' שרוצה לתת ולהעניק מכח עוצם הקשר. מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על לחשבון עוונות' הרי שסדרו אחר יום הכיפורים הליכתם במדבר ,וזה הלוא נמשך לאורך ארבעים והן בהפצעת האור:
והביאור בזה ,כי בעת שהאדם מתפלל הרי הוא זוכה בדייקא .שנית ,מה שזכרנו שאמרו בעת השמחה שנה ואין לו מסגרת מצומצמת לימים מסוימים [א] ראה כתר שם טוב [הבעש"ט זיע"א] (ריז) וז"ל' :לפעמים כמתפשט
כי מי שחושב רק על רצונותיו ואינו חושב בתפילתו מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס
להתחבר ולהתאחד ביוצרו בדביקות ואחדות נפלאה. במקדש 'אשרי זקנותנו שכיפרה' והיינו מעניין בשנה ,אם כך נבקשה לדעת :מהי ייחודיותם של הניצוץ הקדוש של השכינה שיש בנשמתו ואז היא ממש מדברת הדברים בגיליונות "להתמוגג" וגיליון "למען דעת"
על רצון ה' ועל תפילת ה' ,הרי שהוא מתייחס לה' להם לפנים משורת הדין' ,דהיינו שאמר לפני השי"ת שבפיו ונראה כאילו הוא אינו מדבר שהדברים יוצאים מפיו' .וראה עוד (שם
המביאים את כל חלקי התורה
רק כמקור ההשפעה להשגת מבוקשו ,בכך הוא שאתה בעצמך יהיה רצונך לכבוש את כעסך ותעורר אולם יש לבאר מהו החיבור והדביקות שיש בתפילה, התשובה .שלישית ,דאיתא במדרש כי 'ה' אורי' מכוון שבעת ימים אלו שבחודש תשרי על פני כל זמן אחר רכ) וז"ל" :פעמים יכול לומר התפילה במהירות מחמת שבוער בליבו אהבת
בעצמך את מידת הרחמים שלך ,דהיינו כי זה בחינת שהרי לכאורה אין התפילה אלא דיבורו של האדם לר"ה' ,וישעי' ליוה"כ ו'כי יצפנני בסוכו' לחג הסוכות. – לחוג בהם עניין זה שלכאורה אין לו מקום דווקני וההשקפה בכלים חדשים ומעודכנים
מחטיא את תכליתה הפנימית של התפילה – יצירת במעגל השנה.
השם מאוד והתיבות יוצאים מפיו בעצמם".
'ברכה' כביכול להשי"ת שיתעוררו בו מידת הרחמים, שמדבר לפני השי"ת את אשר על לבבו ,ואם כן רביעית ,מה שהמשילו ארבעת המינים לכלי זיין
קשר אמיץ ודביקות בה' .משא"כ אם הוא נותן את
כיצד מתבטא החיבור והדביקות המהווים את עיקר לסימן נצחון ישראל בדין .וחמישית ,שהנביא קרא
[ב] וראה צוואת הריב''ש [הבעש"ט זיע"א] (צח ,א) – 'יחשוב כשמתפלל המכנסים יחד את כל בני המשפחה וכל
לבו בתפילתו על תפילת ה' ורצונו ,ומכיר שיש כאן כי אלו מידותיו שלו ורצונו שלו. שבאותיות מתלבש השם יתברך וכו' וידבר בכל כוחו כי בזה נעשה אחדות
רצון אחד ,ומייחל שתתמלא רצון הבורא להיטיב, משמעותה של התפילה. לחודש תשרי "ירח האתנים" (מלכים-א ,ח,ב) על שם "אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן ,בחג עמו יתברך כי כוחו בהאות ,ובהאות שורה הקדוש ברוך הוא נמצא הוא הגילים והמעמדים לבית היוצר הגדול
הרי שכל בקשת השפע שלו הופכת לכלי של חיבור הדביקות בתפילה -שעסוקים ברצון הבורא ונראה שיש להעמיק בהסתכלות שונה על כל גדר מכלול המועדים שבו .הרי לפנינו כמה גוונים שונים הסוכות הייתה במקדש יום שמחה יתירה ,שנאמר אחדות עמו יתברך' .וראה עוד אמרי פנחס [הרה"ק רבי פנחס מקוריץ והמשך פעילות "קו בן מלך" ע"י
ודביקות בה' ,ובאפן זה אין ההטבה שהבורא מטיב ומהות התפילה ,על פי המבואר בגמ' (ראש השנה יז):
למועד זה ,ומן הנכון להתבונן היאך מתקשרות אישה 'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים'" (רמב"ם הל' זיע"א] וז"ל' :וזה פירוש הפסוק הוא תהלתך והוא אלקיך כי התפלה
וביאור הדברים שאין מהות התפילה שאנו משמיעים אל אחותה להיות המחברת אחת. לולב פ"ח הי"ב) .טעם שמחה יתירה זו בחג הסוכות והקב"ה אחד'. המארגנים מטעם המכון
עמו נתפסת אצלו כסיפוק צרכים בעלמא ,אלא כמו את זעקתינו הפרטית כדי להטות כביכול את רצון (' -שמות לד ,ו) 'ויעבור ה' על פניו ויקרא' ,אמר רבי
מתנה מאיש לרעהו המבטא את הקשר והאהבה השי"ת מהצד שלו לצד שלנו .אלא נהפוך הוא, יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו ,מלמד המפעילים את בית המדרש ואת מוקדי
ביניהם .והאדם זוכה שכל ענייניו וצרכיו הגשמיים,
יהיו הכל בצורה שה' מופיע בזה בהתגלות של אהבה
בתפילה אנו מבטאים אצלינו את שאיפתו שלו
להיטיב ולרחם ואנו משקפים לו כביכול את רצונו
שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור ,והראה לו
למשה סדר תפלה ,אמר לו כל זמן שישראל חוטאין
הרב מ .ב .ש. סוף מעשה במחשבה ההתעניינות בקרב אברכי קהילתנו סביב
אליו. יעשו לפני כסדר הזה ,ואני מוחל להם'.
תורת הבן מלך מכל צד ומכל פינה
שלו עצמו .ואומרים לו את מה שהוא אומר לעצמו סוכת הרב'ה עצמו ,לשאול את פי קדשו ,מדוע אפוא נמנע
וזה עומק הקשר והדביקות שבתפילה – שהקב''ה עם כביכול. ויש לעיין בביאור הענין שהקב"ה נתעטף כשליח ממנו לקיים מצוות הסוכה כהיום הזה?! יחידה ליחדך הכל
היהודי מתפללים יחדיו ומייחלים יחד לגילוי הקשר נמצא אפוא ,שכל עוד שהאדם מבקש את בקשותיו ציבור ,שעל כך אמרו אלמלא מקרא כתוב אי אתה האיר אליו סנגורן של ישראל את פניו בטענו" :וכי מדוע
יכול לאומרו ,שהרי אין דברי חז"ל בגדר מליצה תצטער ,הרי אם אין איש מניחך להיכנס לסוכתו – אנוס
פנה אליו הרב'ה" ,אהובי רחימאי ,התיאות להישאר עמנו לחוג דוק של דאגה נמתח על העיר ברדיטשוב" .הלוא פעמי החג בזכותכם התומכים הנאמנים,
ומתאחדים הרצונות לרצון אחד .ולכן תפילה הוא לישועתו באופן מבלי להכיר בכך שבאמת הקב"ה גם את חג הסוכות למען נוכל לברך על אתרוגך המהודר כדת נוקפים לבוא" שחו החסידים בעצבון רוח" ,ועדיין לא נראתה
מלשון קשר וחיבור שמחבר את האדם בהקב"ה רוצה לתת לו את צרכיו ולהיטיב לו ולהושיעו ,הרי בעלמא .ונראה שטמון בזה יסוד עמוק והבנה אתה ,ו'אונס רחמנא פטריה' ,אם כן הרי אינך עובר על מצוות
המלך ה' ,אל לך לדאוג! "...אזני האיש הצטללו ומיאנו להאמין
היום?" בתחומינו אף דמות של אתרוג ראוי לשמו!" והתורמים החודשיים הקבועים
לחיות את הקשר. חושב רק על עצמו בלבד ,וממתין שהקב"ה יעזור מחודשת בגדר התפילה. לאשר שמעו .אחר רגעים המשיך הרב'ה והוסיף" :אך אם בכל "איי רב'ה ,עפר אני תחת כפות רגליו ,אך לא אוכל לעשות
כזאת ,יען וביען כי שוקקת נפשי לשהות בחג עם יקיריי אשר
משעלה ניחוחו של חג באופק והלב הגביר דופק ,נתקבלה
פקודת הקודש מאת רבי לוי יצחק רבם" :צאו יקיריי אל פרשת
בשותפותכם נפתחים שערים חדשים
לו ,ובאופן זה נחסר ענין הדביקות והקשר הנעלה ומתבאר כאן שהקב"ה בי''ג מידות הרחמים פונה זאת חשקה נפשך לקיים את הישיבה בסוכה ,הריני נותן לך
אולם אם מרגיש בתפילתו שדיבורי התפילה זה
שבתפילה. פתח של היתר; אך בזאת ניאות לך -אם תוותר על הבטחתי בביתי! יבין נא ,כי ברירה אין בידי"... הדרכים וחקרו נא אצל העוברים ושבים ,היש למי מהם אתרוג ומתגשמות תוכניות מדהימות להמשך
השאיפה הפרטית שלו ואינו מתחבר שרצונו הוא רצון לעצמו כביכול לעורר בעצמו את מידות הרחמים "הלוא תדע ,יהודי נאצל ,כי לא נמצא בכל העיר אתרוג ראוי ראוי לברכה ,והיה אם תימצא באמתחתו של יהודי ,הלוא
ה' ,וכמי שעומד בצד ומפציר למען טובת עצמו בלבד, אבל כאשר מכיר האדם באמת ,שהקב"ה משתוקק שלו .ועל דרך מה שאמרו בגמ' (ברכות ז' - ).אמר
שהבטחתיך לשבת במחיצתי בגן עדן!"
תכבירו עליו הפצרות שיואיל להועיל לנפשנו – ויסכית להסכין ועל הכל יבורכו
מורינו ש__ליט"א
מוכה תדהמה הביט היהודי על פני הרב'ה וחישב להתעלף. לברכה! הקלה בעינך זכות כבירה אשר כזאת? וכי מה נעשה
באופן זה אינו זוכה למעלת הדביקות הנעלה שאפשר להשפיע ולתת ,שהרי יודע מחסורו וכל מהותו רבי יוחנן משום רבי יוסי מנין שהקדוש ברוך הוא הכזאת ייעשה? לדחוק אותו אל דוחקו כדי שיניח מידו את אני ובני עירי אם לא תישאר עמנו ואתרוגך הנאה עמך שנוכל ולהסכים למכור את אוצרו בעד כל תמורת ממון שבעולם
לזכות בשעת התפילה. רחמים והטבה ,אזי על המתפלל רק להתחבר מתפלל ,שנאמר 'והביאותים אל הר קדשי ושמחתים אשר ניתן לו? אחר שכבר נותר לשבות כאן ,כעת ימחול על לנענע בו את נטילת הלולב המחויבת לנו בחג?" תואר פני וחלף כל הון שיבקש ובעבור כל מחיר שינקוב ,ובלבד שיאבה
ורבני הקהילה וותיקי
המשך בעמוד ד' וייאות למסור לידנו את פרי הילולו קודש ,לקיום 'ולקחתם
השכר המובטח לו -תמורת ישיבת לפנים-משורת-הדין האיש נותר חתום ,שתיקה של סירוב פרוסה על קלסתרו .אם
כי פחד ורחב לבבו מפני קדוש העליון אשר לפניו. לכם' של כל יושבי העיר הזאת".
דעה קנית בסוכה? לא ידע להשית עצות בנפשו המתגוללת בחיבוטי
התלמידים שליט"א
לבטיה. בעל ה'קדושת לוי' שקע בהרהור קצר ,ואחר נקש בחוזקה הרצים הרוצים יצאו ואצו דחופים ,נצבו על משמרתם ,ועד
הגאון רבי מנדל פרוש שליט"א
בעריכת הרב מ .ב .ש.
צפונות תורה וחכמה אחר רגע ושניים -לבשה אותו רוח עוז וחיבת מצווה ,ניגש
אל רבו אשר עמד והמתין למוצא פיו והכריז" :הנני! מוותר אני
על שולחנו ,כשהוא משמיע הבטחה מנצחת כל עיקשות
פתלתלה" :מבטיחך אני! כי אם תשבות עמנו בחג לזכותנו
מהרה נמצאה המציאה; יהודי סוחר אשר מיהר ונחפז לשוב
לביתו לקראת החג ,ובין מטלטליו בוקע אור נוגה הולך ,אתרוג
על הבטחת הרב'ה! ובלבד שאזכה לאכול כזית פת תחת צל בנטילת אתרוגך – תזכה לעולם הבא לשבת במחיצתי בגן עדן!" נאה וטוב רואי ,שבליטותיו סדורות לו על גידולו החינני וגווני
חג הסוכות – חג השם! הסכך". היהודי אשר דעת הייתה בו – ניתק ממקומו ברעדה והשיב ירוק בהירים בואך זהב בוהק משוכים על גבו כבמכחול שמימי על פיהם יישק דבר בכל מפעלות
מלא חן מפעים ,נחמד למראה ותאווה לעיניים.
אור מבהיק ננסך על פני הצדיק ,ועיניו הזריחו נגוהות של לאלתר" :הן! אכן כן! הריני נשאר בכאן תמורת ההבטחה הפצת תורת הבן מלך
בו בזיון) .אך במצוות הסוכה מצאנו חידוש דין – שהיא ב'ראש השנה'' ,יום הכיפורים' ו'שמיני עצרת' מוקרבים "א ְך ַ ּב ֲח ִמ ּׁ ָשה ָעשָׂ ר יוֹ ם לַ ח ֶֹד ׁש ַה ּׁ ְש ִב ִיעי ְ ּב ָא ְס ּ ְפכֶ ם ֶאת
ַ אור ואושר" :אח! יהודי יקר-מציאות שכמותך! מה טוב לישיבת עדן בצל הרב'ה לעולם הבא!" ותעבור הרינה במחנה סבבוהו החסידים נחושי מבע ורוחשי תקווה ,מבקשים במפגיע
נאסרת כחפץ של קדושה ,כמו ששנינו בברייתא" :כשם תשע עולות (פר אחד ,איל אחד ושבעה כבשים). ְּתבו ַּאת ָה ָא ֶרץ ָּתחֹגּ ּו ֶאת ַחג ה' ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים" (ויקרא כג ,לט). חלקך! עמדת במבחן הניסיון! ומעתה הרי ההבטחה נתונה לך ברדיטשוב לאמור :אצל רבינו הקדוש ישנו אתרוג מהודר את מכירת אתרוגו ,או לחילופין את הסכמתו לעשות את החג תתברכו כולכם בברכת חג שמח ,מתוך
לסוכות!" בצל רבם" .סורו ממני" ,השיב האיש ברוח קצרה" ,חש אנוכי
שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה אך לעומת כל אלו ,בחג הסוכות בא מניין הבהמות אנו מוצאים כאן ביטוי ייחודי כלפי חג הסוכות שאיננו כצורתה ,ותשב עמדי לעולם הבא! אלא שכעת יהא זה בדין
ובזכות ולא בחסד חינם!" כליל התקדש חג ,ויבוא בעל האתרוג מן התפילה אל אכסנייתו להגיע אל משפחתי הממתנת לי אחר אשר בוששתי מלבוא הצלחה רבה בגשמיות וברוחניות,
שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף סוכה הנצרכות לקרבן המוסף בהפרש של ריבוי עצום המגיע אמור אצל שום מועד אחר .בכל שאר המועדים נאמר אשר ניתנה לו וייגש אל פתח סוכת מארחו הנדיב להיכנס זה ימים רבים ,את האתרוג לא אמכור בעד כל סכום שהוא, שנת ברכה וגאולה ריבוי תורה
לה'" (סוכה ט ).ובפוסקים ביארו שאיסור זה חל הן על בתורה 'חג לה'' ,והיינו ששמחים לפני ה' ומודים לו על 'למען ידעו דורותיכם!' בכל שנה אחרי היטהר והוכבס את זקוק אני לו כשם שאתם זקוקים אליו! אף לא אוכל לשבות
לסך כפול ומשולש ,שכך נאמר על היום הראשון: לסעודת החג בצילא דמהימנותא ,אך להשתוממותו כי רבה
הסכך והן על הדפנות ,ויש לדעת ,מאי שנא מכל שאר "ו ַּב ֲח ִמ ּׁ ָשה ָעשָׂ ר יוֹ ם לַ ח ֶֹד ׁש ַה ּׁ ְש ִב ִיעי ...וְ ִה ְק ַר ְב ֶּתם עֹלָ ה חסדו וטובתו המצויינים בכל מועד לפי עיקר עניינו ,אך
נגעי הנפש ביום הכיפורים -נצטוו ישראל לחבור אל ידיעת
הקשר העמוק ,לעזוב את מחיצות הגשם ולהיכנס בצל אהבה -נתקל במחסום; בעל האכסניה עמד בפתח סוכתו והצהיר כאן את חגי! פנו נא את המסילה לסוסי הצונף למען ימשיך וחכמה כמים לים מכסים
לעומתו" :אינני נותן לך מדרך כף רגל בסוכתי!" – עשתונותיו להדהירני אל עירי ואספיק לפוש מתלאות הדרך בטרם יבוא
חפצי מצווה שבתורה שלא נתקדשו? יח נִ יח ַֹח לַ ה' ָ ּ -פ ִרים ְ ּבנֵ י ָב ָקר ׁ ְשל ׁ ָֹשה ָעשָׂ רֵ ,אילִ ם ִא ּׁ ֵשה ֵר ַ נתייחד חג הסוכות בלבד להיקרא' :חג ה'' ,והדבר נראה ואמונה שורשית נטולת כל חשבונות תגמול ושכר' ,כי בסוכות
של האיש קמו בו למשמע הדברים ,בהתפלאו מאוד" :וכל כך החג ויעריב שמשו". המברכים בלו"נ שילהי תשפ"ו
ג .מן התורה נוהגת מצוות נטילת לולב בכל מקום רק ימם יִ ְהיוּ" (במדבר ׁ ְשנָ יִ םְּ ,כ ָבשִׂ ים ְ ּבנֵ י ׁ ָשנָ ה ַא ְר ָ ּב ָעה ָעשָׂ רְּ ,ת ִמ ִ כיסוד בהגדרת טעם המועד ,שהיותו חג-ה' מהווה את הושבתי' ,כלכת ישראל אחריו במדבר בארץ לא זרועה .נכנסים
למה?!" "אכן" ,השיבוהו הללו רכות" ,נתון ניתן לך עבור אל גבולך,
ביום הראשון בלבד ,ורק בבית המקדש נמשכת מצווה כט ,יב-יג) ובסך הכולל הרינו באים למספר -עשרים כלל סיבת החגיגה ,ועלינו להבין פשרו. המה בצל סוכה ,חבוקים ודבוקים בה' ,כגמולים עלי אימם,
חופשיים ממיצרי חומר ורדופים באהבת אביהם אשר ביקשה "כי כן צוויתי ולא אשנה!" אמר בעל הסוכה ולא יסף. רק את בקשתנו אחת עשה ובוא עמנו אל רבינו להראות פניך
הנהלת המכון
זו כחובה מדאורייתא בכל שבעת ימי החג .אם כך נראה ותשעה קרבנות למוסף! שזהו כמעט פי שלוש על פני כל מה נשתנה חג זה נפשם בכל ימות השנה -ואך השאור שבעיסה עיכב. בצר לו פנה איש האתרוג ,ניגש אל סוכת השכן הקרוב ונקש אליו ,כי או אז תהא חפשי לנפשך לפנות ולנטות ימין ושמאל,
אין דבר ,רק זאת עשה נא לנו!"
אריה קרישבסקי
ששייכות מיוחדת יש למצוות המועד עם בית המקדש, מועד אחר( ,וכן בשאר ימי החג ,כשהמספר פוחת והולך ,עדיין הוא אמנם נכון לציין כי כמה נקודות נוספות יש בחג זה לפיכך 'ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת' ,כי 'עמך כולם על דלתו .יהודי חביב פתח לו בברכת 'א גוט יום-טוב' לבבי.
מה שלא מצאנו באף מקום אחר ,כגון תקיעת שופר רב מאוד ביחס לכל שאר מוספי המועדים). המחודשות בו באופן בולט לעומת כל מועד אחר צדיקים' ,נקשרים באגודה אחת כל מיני הנפשות ,האתרוגים "האוכל לקיים את ישיבת הסוכה בין דפנותיך? מאחר ומארחי הרהר היהודי בהפצרתם החדשה של הללו ,הרכין ראשו
ואכילת מצה שלא מצאנו מן התורה שיהא קיומם מיוחס עם הערבות ,שאינם מבקשים מאומה כי אם אותו ברוך הוא, לא חפץ משום מה להניחני זאת""- .אף אנוכי כן" ,השיבו השכן בלחישה" :לו יהי כדבריכם ,אסורה עמכם לאשר תובילוני
ב .ידוע ,כי חפץ של מצווה אין בו קדושה עצמית שבתורה. שמאור פניו לא נמחה לרגע" ,לא אכניסיך לסוכתי ,בפקודת ובלבד שתניחוני לנפשי" .פנה אפוא וצעד אחריהם אל עבר
למקום המקדש בפרטיות לעומת כל מקום אחר במדינה. שוקקים אל האור המקיף שלמעלה מן המוחין החובק את
האוסרת להשתמש בו ,כי אם זו בלבד שאסור לעשות בו א .בדרך כלל מוספי המועדים באים במספר הקרוב להיות כלל ישראל כיחידה אחת תמה ,זכה וחביבה .ואיך אמר הרב'ה הקודש!" מעון הקודש בטרם ישוב לכת אל עיר מושבו.
ד .אנשי כנה"ג תיקנו לקרוא בתפילה את חג הסוכות תשמיש של ביזוי( ,בשונה מדברים שיש בעצמיותם קדושה שיש שווה ,וכמפורש בפסוקים שבפרשת פנחס :במוספים ליהודי שוויתר על שכרו? 'כעת תזכה שבת במחיצתי בזכות נוכח הלז לדעת כי אין הדבר תלוי אלא ברבם של חסידים משנכנס אל חדר הבארדיטשבער ,שאף מלוא ראותיו ניחוח
'זמן שמחתנו' ,ויש להבין מה השמחה מיוחדת בסוכות בהם גם איסור שימוש ,כדוגמת ספר תורה תפילין ומזוזות ,אך בגד של 'ראש חודש'' ,פסח' ו'שבועות' – מציינת התורה ולא בחסד!" נאמנים אלו ,נאחז פליאה נשגבה ,רתת וזיע ,הלך ונקש על אהבת ישראל וקד ברעד לעומתו של צדיק" .מיין טייערער!"
לעומת שאר המועדות ,ואכן מבואר ברמב"ם שבחג של ציצית למשל -ניתן לשכב עליו ולהשתמש כל מעשה חולין שאין להביא עשר עולות (שני פרים ,איל אחד ושבעה כבשים) ,כמו כן
א המשך בעמוד הבא >>> ד
לתרומות והנצחות :מכון כתבי בן מלך אוהב ישראל 1/9ביתר עילית 054-8422488
מתכנפים תחת סוכת קרבתו להודות לו על אשר לקחנו כי שני הטעמים אינם מצורפים במקרה לחג אחד ,אלא הסוכות דעה קנית-המשך
על פי דברי אחד מרבני הקהילה שליט"א
ספרים נפתחים • מושגי יסוד בספרים הקדושים לו לעם .ועל כן התורה מדגשת כי השמחה היא -בה' יסוד משותף להם ,שהרי נאמר בפסוק המובא לעיל: ה י י ת ה
אש משביר בר
ולא באסיף עצמו ,כי האסיף איננו אלא הגורם והסימן "באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה' ...למען ש מ ח ה
כות
-הגורר את השמחה בו ברוך הוא עצמו (בדרך זו נבין מה ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי" ,הרי שקשר אחד מופלגת על
ש ר ימי חג הסוכות נזכרים בספרים הקדושים כזמן מיוחס למדריגת 'תשובה מאהבה' ,ואמרנו בזאת לעמוד על מפתן העניין,
שמבואר רבות בספרים והיטב נתפרש גם בספר בן-מלך ,כי ארבעת מאגד בינותם. "אף ַעל ּ ִפי ׁ ֶש ָּכל ַה ּמוֹ ֲעדוֹ ת ִמ ְצוָ ה פני שאר המועדיםַ :
לִ שְׂ מ ַֹח ָ ּב ֶהןּ ְ ,ב ַחג ַה ּ ֻסכּ וֹ ת ָהיְ ָתה ַ ּב ִּמ ְקדָּ ׁש יוֹ ם שִׂ ְמ ָחה יְ ֵת ָרה
המינים אין הם מינים מיוחדים מתוך האסיף מחמת נחיצותם ,שהרי עוד זאת ,שדנו הראשונים באריכות מה מקום יש
ו __ל
מים
להעמיק חשוב ולהאזין קשוב אל צופן כוונת האמירה ,לדעת כלפי לייא היא פונה ,ותמכנו יתד במאמר המובא בספרי ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר 'וּשְׂ ַמ ְח ֶּתם לִ ְפנֵ י ה' ֱאל ֵֹהיכֶ ם ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים'...
הם אינם מינים נצרכים כל כך ,אלא טעם לקיחתם הוא מפני שיש בהם לעשות זכר לענני הכבוד או לסוכות שהיו במדבר ,והרי
רע פ
העומק בשם הזוהר הקדוש כי מילת 'תשובה' נוטריקון 'תשוב-ה' ,ונתפרש בכתובים ששתי מדרגות הן :האחת – 'תשוב
תשובה מאהבה טבע שהם מרבים שמחה כידוע מספר החינוך ,הרי שבנענועים איננו ניסים רבים נעשו לישראל ולא מצאנו ציון זיכרון כי אם אשוֹ ן ,וְ כֵ ן ְ ּבכָ ל יוֹ ם
ו ַּמ ְת ִחילִ ין לִ שְׂ מ ַֹח ִמ ּמוֹ ָצ ֵאי יוֹ ם טוֹ ב ָה ִר ׁ
מע__ל
הא תתאה' ,שהיא קרויה דרך כלל 'תשובה מיראה' ,והשניה הרוממה יותר – 'תשוב הא עילאה' ,והיא המכונה בכללות ימי ֻחלּ וֹ ׁ ֶשל מוֹ ֵעד( "...הלכות לולב פ"ח ,הי"ב) ועלינו וְ יוֹ ם ִמ ֵ
לניסים אשר היו סיבה לכל קיום האומה ותנאי מוכרח
י
'תשובה מאהבה' .מתוך מסילה זו נשתדל לגעת בקצה לשון הדעת לטעום קורטוב של דבש ,להיות קילורין לעיניים שמחים עם האסיף עצמו ,אלא מתעוררים על ידם בשמחה לשמוח
בעזרת ה' יתברך | תשרי תשפ"ו עם ה' .ולפי זה יאירו דברי המדרש שדרש 'אתרוג זה הקב"ה ולולב להמשכיותם ,ומה אפוא יש בסוכות אשר הושיב אותנו לעיין משני פנים ,ראשית – מה טעם נקבע לחג הסוכות
שוקקות השכל וידוע את ה' לחבור אל מהות יסוד 'זמן שמחתנו' המופיע ובא עלינו לטובה. שמחה יתירה על פני שאר החגים ,ושנית – מדוע הייתה
זה הקב"ה וכו'' ,היינו כאמור -ששמחים עם השי"ת עצמו כביכול). ה' במדבר יותר משאר ניסים.
מעומקא דליבא שלוחה בזה החומרני מתיימר לראות עצמו כמציאות נפרדת לעצמה וסולד בכל לב ונפש במעשה הנבזה אשר נכשל בו ,ומגמתו משה רבינו רעיא מהימנא ,במסירות נפשו למען בני השמחה הגדולה מיוחסת לבית המקדש בייחוד.
מעתה יאירו עיני המתבונן שפיר בכל אשר נתקשינו בו מכוח אלו ההערות האיר רבינו הגדול את ביאורו הנפלא,
חלילה ,וההרגשה הבהמית פוערת פיה לומר כי הבשר פונה בשאיפת ביטול וחבירה אל מקור החיים ברוך הוא, ישראל ,עלה השמימה אחר חטא העגל לבקש עליהם שחג הסוכות הוא בעיקרו -חג על השגחת ה' ,שפודנו
ברכת מזל טוב חמה ונרגשת והדם המה סיבה לעצמם באשר הם קיימים ,וכך היא מפנה כך נחשבת תשובתו לעליונה ושלימה שבכוחה לעקור את רחמים ,לחון פני דר עליון ולהתחנן בעד נפש האומה כולה.
בפתח הדברים; ראשית -הביטוי חג ה' רשום על חג זה
ומצילנו תמיד ,מפרנסנו ומכלכלנו תדיר ,ומה שכתוב אך בחמשה עשר יום
עורף אל המקור המחייה את כל קיומה על פני האדמה, מעשהו מן השורש. בייחוד מכל מועד אחר ,כי אכן כאן מתייחדת השמחה
לידידנו עוז ,ראש וראשון לכל דבר ובשעה שנתקבלה תפילתו והאיר ה' פניו לבניו במאמר
בו ברוך הוא עצמו ולא במתנותיו .כן נבין את ריבוי 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' בטרם נבוא אל ביאור העניין ,יש להעלות תמיהה בולטת
ומעיזה פנים להמרות את פי ה' רח"ל ,כישות כלשהי אם נרצה לקרב את הדבר אל ההבנה ,הרי זה נמשל לאחד 'סלחתי כדבריך' ,זכו ישראל ונתגלה למשה נוראות בסוד – הכוונה שנתקיימו במדבר ארבעים שנה בדרך נס (כפי' בפרשת אמור ,שם התורה פותחת את פרשת המועדים
שבקדושה רודף צדקה וחסד היכולה לפעול לבדה ,ובזאת האדם כביכול מתנתקת שבגד בידידו הקרוב ,ואחר זמן הוא בא לשוב ולפייסו ,הרי י"ג מידות של רחמים לברית דורות. הקרבנות העצום שיש בו ,שהרי אין דומה חג זה שהוא
הרמב"ן עיי"ש) ,וכשם שהייתה עין השגחתו עלינו במדבר כך" :וַ יְ ַד ֵ ּבר ה' ֶאל מ ׁ ֶֹשה ֵּלאמֹר ...מוֹ ֲע ֵדי ה' ֲא ׁ ֶשר ִּת ְק ְרא ּו
מחיבורו עם אותיות הי-ה העליונות ,בהשוותו את העולם באופן פשוט – אמנם יכול חברו למחול לו ,אך את הנעשה חג ה' לשאר כל המועדים .ואכן ,בתחילת הפרשה ששם
ממקימי עולה של תורה, הגשמי כמציאות נפרדת ח"ו.
באותו מעמד נשגב נאמר" :וַ ּי ֶ
ֹאמר ה' ִהּנֵ ה ָמקֹום ִא ִּתי וְ נִ ַּצ ְב ָּת
נכתב שורש המועד המחייב את קרבנות המוספים – לא
לספק לנו כל צרכינו ,כן עלינו לידע ולזכור אף אחר בואנו א ָֹתם ִמ ְק ָר ֵאי ק ֶֹד ׁש ֵא ֶּלה ֵהם מוֹ ֲע ָדי" (ויקרא שם ,א-ב) .ומכאן
אין להשיב ומעשה הבגידה ימשיך להעיק על מצפונם ַעל ַהּצּור" (שמות לג ,כא) ,ועל כך ציין רש"י הק' בתוך דבריו: לארץ ,כשההשגחה נסתרת בתוך טבע העולם ומנהגו, התורה מונה את כל המועדים לקרבנותיהם עד שהיא
מחשובי אברכי קהילתנו אלא ,שבפנות האדם החוטא אל אלוקיו בתשובה וליבו ולהכתים את קשרי ידידותם כברית נגועה בטעם לפגם. "ומדרשו -על מקום שהשכינה שם מדבר ,ואומר – 'המקום הוזכר 'חג הסוכות' ולא 'חג האסיף' ,כי אם זה שהוא ולפיכך ,כשאנו אוספים את מעשינו מן השדה חוגגים "ב ֲח ִמ ּׁ ָשה ָעשָׂ ר יוֹ ם מונה באחרונה את חג הסוכותּ ַ :
האי גברא רבה ויקירא איש חי רב פעלים מתהפך בקרבו בהבינו מה נורא הוא אשר פעל ,והריהו אולם ,אם יביע הידיד לפני בן בריתו את עומק כאבו העמוק אתי' ואינו אומר 'אני במקום' ,שהקב"ה מקומו של עולם 'חג ה' שבעת ימים' .ועל כן גם הייתה בו שמחה יתירה את שני העניינים כאחד; את זכר ענני הכבוד שגוננו אשוֹ ן ִמ ְק ָרא לַ ח ֶֹד ׁש ַה ּׁ ְש ִב ִיעי ַה ֶּזה ַחג ַה ּ ֻסכּ וֹ תּ ַ ...ביּוֹ ם ָה ִר ׁ
חוזר אל ההכרה העמוקה ואל האמת הנכונה כי איננו ישות על מעשהו ,עד שהוא מביט אל אשר עשה בתימהון לבב ואין עולמו מקומו" .לפי פשוטו צריך להבין דברי חכמים ונתכנה 'זמן שמחתינו' ,שהרי השמחה גואה וגוברת עלינו בארץ ציה ואת שמחת האסיף העכשווי ,להורות ק ֶֹד ׁשִ ׁ ...ש ְב ַעת יָ ִמים ַּת ְק ִריב ּו ִא ּׁ ֶשה לַ ה'( "...פסוקים לד-לו),
הרב רבי יהושע פרוש לעצמו כי אם חוטר נמשך מהשתלשלות חיות כל העולם
מאת מחשבת הבורא ורצונו המהווה את הכול בכל רגע קל,
מלא בושה וכלימה עצמית ,באמרו לנפשו – הייתכן והיעלה
על הדעת שאנוכי אעשה כך וכך?! והלוא כעת חיה -מהות
וחידותם ,איך מתקשרת ידיעה נדרשת זו -שהקב"ה
מקומו של עולם -אל עניין מחילת עוונותיהם של ישראל
מאוד באשר היא בו ברוך הוא .גם נשכיל לדעת מדוע
נתקשרה השמחה ונטילת הלולב לבית המקדש דווקא,
כי עניין אחד הם והכול בא לנו בהשגחתו הרחומה עלינו. "א ֶּלה מוֹ ֲע ֵדי ואו אז התורה חותמת את העניין (פסוק לז)ֵ :
ה' ֲא ׁ ֶשר ִּת ְק ְרא ּו א ָֹתם ִמ ְק ָר ֵאי ק ֶֹד ׁש".
שליט"א
הרי הוא שב ומחזיר את אותיות ה'מידות' אל שורשם שהן אישיותי אחרת היא לגמרי ,ומתכחשת היא כליל לפעולה המדובר בפרשה.
ה'מוחין' ,ובכך משיב הוא את עצמו ,היינו חומריותו -אל נפשעת כגון זו הנחשבת לי כרעה חולה זרה ונכרית לשורש
כי הלוא שם הוא מקום שכינת כבוד ה' ואנו פונים שמחת הבן באביו אוהבו וראה זה פלא ,מיד אחר כך התורה שוב חוזרת לשוח על
בימים אלו לשמוח עמו ושם הלוא מקור השפע והטובה "א ְך ַ ּב ֲח ִמ ּׁ ָשה
אות ה'הא' שהיא התפשטות ה'בינה' שבמוחין להשפיע פנימיותי הזך ומצוחצח באהבה גמורה לידיד נפשי זה .הרי חומות המרחב וגבולות הזמן אולם ,בזאת נבוא בס"ד להאיר נקודה חדשה על שורש חג הסוכות אשר זה עתה נסתיים עניינוַ :
את מציאות העולם אל אותיות ו-ה ,ובכך משיג הוא את הנובעת לנו מתוך הנוכחות האלוקית. ָעשָׂ ר יוֹ ם לַ ח ֶֹד ׁש ַה ּׁ ְש ִב ִיעי ְ ּב ָא ְס ּ ְפכֶ ם ֶאת ְּתבו ַּאת ָה ָא ֶרץ
מסור ונאמן למען מכוננו מפעל בכך יכולה הידידות ביניהם לחזור אל מקומה כבתחילה החג המכונה כאמור 'חג ה'' ,על פי נקודות העיון אשר
הנהגת האהבה השורשית המפקיעה מעיקרה את כל ממש ,שהרי הידידות ביסודה -שוררת בין שני האישים בטבע הרגשת העולם בו אנו נמצאים ,הרינו מוקפים ומבואר היטב מדוע דווקא על חלקי הסוכה חל שם צויינו למעלה .ונמחישה נא במשל :כשאדם מקבל אשוֹ ן ּ ְפ ִרי ֵעץ ָּתחֹגּ ּו ֶאת ַחג ה' ...וּלְ ַק ְח ֶּתם לָ כֶ ם ַ ּביּוֹ ם ָה ִר ׁ
חייו של רבינו זצוק"ל שורש חטאו ,שהרי חזר ודבק בשורש המציאות הראשונית כשלעצמם ולא בין מעשיהם .ואם כך ,כשאין המעשה במסגרות של מושגים קבועים ומוכרחים על פי השכל, שמים ,שהרי היא באה חלף לענני הכבוד להביע את טובות וסיפוק צרכיו מאת אדם אחר -הריהו מכיר לו ָה ָדרּ ַ ...ב ּ ֻסכּ ֹת ֵּת ׁ ְשב ּו ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים ...לְ ַמ ַען יֵ ְדע ּו דֹר ֵֹתיכֶ ם
והעליונה ,אשר שם באמת אין חוקי המקום והזמן תקפים, שנעשה משויך עתה אל האיש העושה ,כי הוא 'כעת' אדם שהדעת האנושית איננה יכולה להבין את העדרם ולסבול נוכחות השי"ת כביכול אשר אנו באים אצלו לחסות טובה ומוקיר אותו על גמול חסדיו אשר עשה עמו, ִּכי ַב ּ ֻסכּ וֹ ת הוֹ ׁ ַש ְב ִּתי ֶאת ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל( "...פסו' לט-מג) .והוא
פטרון גיליון "למען דעת" וההוויה האלוקית עומדת מחוץ לכל מסגרת ומיצר ,מפני את רעיון חסרונם .והן הנה שתי תבניות מרכזיות הכוללות
אחר במהותו ,הרי אין בכוח העבר לפגום במאומה בתוקף בצלו ולשמוח בו[ ,ובזה גם יובן ההו"א השנויה בברייתא אך לעומת זאת -כשאב נותן לבנו היקר את כל צרכיו הפלא ופלא ,מדוע חוזרת הפרשה לציין את חג הסוכות
היוצא לאור לעילוי נשמת זקנו שהקב"ה מקומו של עולם ולא חלילה ההיפך. עוצם הקשר העמוק. את הכול :ה'מרחב' וה'זמן'. מחוץ למסגרת כלל המועדות אחר שכבר נכללה מקודם
דספרי שיצטרכו לעשות את הסוכה 'הקדש' -אלמלא מתוך אהבה -הרי הבן בא ושמח לפני אביו עם עצמו,
בזאת – בין נבין היאך נעשית מחילה גדולה כזו – לשלול כך גם בפנות האדם בתשובה שלימה לאלוקיו ,מתוך ההבנה השכלית הטבעית של בן-אדם ,בלתי מסוגלת נדרש שם מן המקרא דלא כן ,והבן ],ולפיכך נתייחד עם היותו זוכה באושרו לאב גדול ונאמן המרעיף עליו יחד עימהם.
הגה"ח רבי שלום חיים פרוש זצ"ל מעשה מעיקרו ולמוחקו כליל מן הזיכרון העולמי כמי התעוררות חרטה של אהבה ,הרי נפשו בעצמותה מתגלית להכיל תפיסת מושג שהוא 'למעלה מן הזמן' או 'למעלה
הדיבור בפרשת אמור ,כשהתורה חוזרת לשוח על חג רחמים וחיבה בסיפוק כל הצטרכויותיו. יש להקדים עוד ,כי חג הסוכות הלוא הוא 'חג האסיף',
ואחת היא הברכה לאביו הדגול שלא היה מעולם לא במרחב ולא בזמן ,כי כאמור -בהגיעו באותה שעה ככזו שמבעטת במעשה השלילי אשר עשה, מן המקום' .יען כי זרם הזמן החולף מעולם ועד עולם נראה
כעובדה קיימת שאין בה כל פקפוק ואפשרות הפסקה ,וכך זה באופן נפרד מיתר המועדות ,ובו היא נותנת לו שמו בחג הסוכות אנו באים לשמוח לפני ה' עם עצמותו זמן שמחה על אסיפת יבול השדה אחר ימות הקיץ,
בתשובת אהבתו אל מדריגת ראשית זו ,הרי שם כל הגשם והריהי עומדת לפני יוצרה בטהרת כוונתה וצחצחות
תלמידו המובהק של רבינו זצ"ל ובכללו תחומי המקום וזרם הזמן – נהפכים לאפיסה גם היות החלל העולמי מקום ומרחב לכל אשר מתקיים הנפלא 'חג ה'' להודיע כי חג הסוכות עניינו רם ונפלא, כביכול ,כלומר ,כשאנו נוכחים בהשגחתו הרצופה עלינו ומנגד הוא בא לציון הסוכות שהיו במדבר ,אם לזכר
מחשבתה ,ונמצאת היא שבה אל ברית הידידות כמקדם
באשר האסיף אינו אלא העילה לשמחה עצמית בשורש וריבוי טובותיו המופלאים ,הרינו מתעוררים לשוש ולגיל ענני הכבוד (התפוס אצל הפוסקים כעיקר טעם המצווה) ואם
הגאון הגדול
מוחלטת שאיננה קיימת כלל ,ואהבת נשמתו לאלוקיו ללא כל דופי וחסרון ,משכך ,הרי הקשר האישי כביכול ומתרחש בו – נראה לעין שלא ניתן לסתור זאת בשום פנים,
חוזרת להגדיר את עצמו ,היינו את עומק אישיותו הפנימית השורר בין איש ישראל לאביו שבשמים מתעצם להיות והרי זה תנאי בסיס מוכרח לעצם מציאות כל המציאויות. הברית ובשייכותנו העמוקה עם השי"ת. באושרנו הנצחי על היותנו בניו המושגחים על ידו והרינו כמ"ד שהוא לזכר סוכות ממש ,ונראה להוכיח בבירור
שהיא שוקקת וכוספת לבוראה בהחלט ,ומתנכרת לגמרי שלם וגמור ,ממקום גבוה ונעלה ממסגרות המקום והזמן, אם נפשט יותר את ההכרה ,הרי כל מאורע ומקרה
רבי מנדל פרוש שליט"א לפעולת המרידה שנעשתה בעבר ,ואשר על כן ,אין היא
מיוחסת אליה וכמוה כמי שלא נכתמה מעולם.
ושם כמו שנתבאר – מופקעים כל המעשים הרעים מיסוד
קיומם ,והריהם מושלכים למצולות האפס וההעדר לבלי
המתרחש לפנינו – קובע את רישומו לנצח במסגרת שני
יסודות הללו ,אשר נראים כמשמרים את ההתרחשות
הרה"ג רבי שלמה בריזל שליט"א
והשבות א_ל _לבבך
חבר "וועד הנחלת תורת רבינו" יסוד גילוי זה נובע מחידוש י"ג מידות של רחמים שניתנו
למשה אחר חטא העגל ,אחר שחרון אף ה' היה נורא מאוד הבנה זו טמונה ביסוד לשון הנביא הקורא לישראל:
הזכירם עוד לנצח! והפעולה -לבל יימחו לעולם .שהרי – מאורע הנעשה
במרחב העולמי ,על פני אדמת הארץ ,בתהומות רבה או רגש וחיבור
לרגל השמחה השרויה במעונם ועלה משה להתנפל לפניו ארבעים יום וארבעים לילה ,עד
אשר זכה בקדושתו להגיע לידי מתנת מידות הרחמים,
"ה ְׁשלִ יכּו ֵמ ֲעלֵ יכֶ ם ֶאת ּכָ ל ִּפ ְׁש ֵעיכֶ ם ֲא ֶׁשר ְּפ ַׁש ְע ֶּתם ָּבם וַ ֲעׂשּו
רּוח ֲח ָד ָׁשה" (יחזקאל יח ,לא) ,והיינו שבשובם לָ כֶ ם לֵ ב ָח ָדׁש וְ ַ
ַ בכל מקום באוויר היקום ,הלוא היא מפורשת במקומה
ואינה ניתנת להכחשה ,וכל מי שראה והיה נוכח בפרט זה ולא יראה את פני ה' ריקם
עם אירוסי הבן /הנכד שהמה למעלה מכל המידות המקיימות את העולם ,ושם לפני ה' בשלימות האהבה הריהם מקבלים לב חדש ורוח שאירע -יעיד לבטח כי הוא קם והיה בעולם .ואף גם מצד באפשרותינו לקיים בפועל המצוות והקרבנות בבית הלב זו תפילה אנו פותחים ביסוד חובותינו לעבדו והיא רוממות וקדושה עם שמחה ומאור פנים אופפים
הכול כאשר לכול יכול להתבטל כלא היה ממש ,ושם שורש חדשה ,כי השי"ת בטובו ובכוחו הגדול מוציאם מן הזמן מסגרת הזמן – הרי תמיד ולעולם אם נפנה להביט ב'עבר' המקדש ,אמנם הפנימיות של המועדים והרגשות הלב 'ברכת אבות' ,שעניינה ותוכנה היות ה' אלוקי ישראל את כולנו בחג הסוכות .הנשמה נתקדשה ע"י תפילות
הבה"ח ראובן הי"ו
הברית שבו נעוצה נקודת הקשר הנפלא שבין איש ישראל והמקום ומפקיע את מעשיהם כלא היו .ועל זאת התפלל – נמצא כי הוא מכיל בתוכו את אשר היה לבל יימחה ,כי שבמצוות אפשר להשיג ברוממות עילאית בזמן הזה אשר התחיל באבותינו ומאז הוא זוכר חסדי אבות
את הנעשה אין להשיב והזמן זועק בעצם מציאותו שאכן עילאיות בראש השנה ,נטהרה מפגמיה וחטאתיה ביום
לאביו שבשמים ,וזו המשברת כליל את תוקף החטא עד רּוח נָ כֹון ַח ֵּדׁש
ֹלהים וְ ַ גם דוד המלך" :לֵ ב ָטהֹור ְּב ָרא לִ י ֱא ִ כמו בזמן הבית .ולא עוד אלא שאפשר שמאחר ועכשיו ומביא גואל לבני בניהם ,וזוהי משמעות החתימה 'מגן
שלא נותר ממנו מאומה ,כי באמת הריהו עקור מיסודו הפעולה נפעלה וגם נעשתה. הכפורים ,וחזרה להתחבר עם מקורה העליון בקשר
ְּב ִק ְר ִּבי" (תהילים נא ,יב) .והוא גם עומק ההבנה במה שמנו
עב"ג הכלה המהוללה תחי' בעת שהאדם נחשף בזוך נפשו החוזרת אל אביה בחרטה ההשתוקקות והרצון הוא רק בלב ,יכולים להתדבק יותר אברהם' כלומר שהוא אלוקינו בזה שהוא מגן ומושיע פנימי ועמוק ,הנותן עוז ועצמה וכוחות מחודשים לכל
חכמים את התשובה בין הדברים שקדמו לבריאת העולם נמצא אפוא לענייננו ,שהשכל הפשוט אמנם יכול להבין מבזמן שבית המקדש היה קיים.
גמורה ובכיליון של אהבה עזה כמוות. (עיין פסחים נד ,).שלפי האמור המכוון הוא שהתשובה שה' יתברך בטובו מרחם וסולח לשבים אליו ,אך את לאברהם ולזרעו אחריו עד עולם .ומשום כך הכוונה אחד לרומם את החיים בהתעלות רוחנית שמדבקת
למזל טוב קודמת תדיר בשורשה לגבולות העולם ,ובכוחה לחולל המושג של מחיקת עוון כלא היה – אין בכוחו לקבל ולהשיג רגשות קודש אלו צריכים שיהיו תוססים בנו כל הימים, בברכה זו מעכבת (שו"ע או"ח קא ,א) ,כי עצם הדבר לבוא את האדם בכוח הטוב שבו ומסלקת כל רצון ומשיכה
מכאן נבוא אל טעם מצוות הסוכה ושייכותה לתשובה חידוש באדם שאיננו אפשרי מצד חוקי הטבע. בשום אופן שהוא .המוח האנושי איננו מוכשר להבין – איך שהכריעות וההשתחוויות בתפילה לא תהיינה רק לפניו ולומר לו קלי אתה הוא מעיקרי העבודה .וכן יש למעשים רעים ,ובכך הנפש מתקדשת בהשראה רוממה
רוממה זו ,כי אחר עבור ימי הרחמים ומחילת העוונות, שייך בעולם שאדם כלשהו עשה מעשה חטא ,גדול כקטן, כדי לכוף כאגמון שאז אינם ביטוי לכלום ,אלא יבואו בה כריעה והשתחוויה בתחילה ובסוף לבטא הכנעה ומתמלאת שמחה פנימית ואושר אמיתי לחוג את חג ה'
הרי בני ישראל מתעלים להיות קרואים בחביבות לחסות איתא בירושלמי (מכות פ"ב ה"ו) ששאלו לנבואה -החוטא
מה יעשה ויתכפר ,והשיבה 'הנפש החוטאת תמות' ,שאלו ועל ידי תשובה שלימה ומחילת עליון -ייהפך המעשה מתוך רגש של הכנעה ונתינת כבוד לה' ,כמש"כ (תהלים אליו יתברך שאנו מקבלים את היותו אלוקינו .ואחר שבעת ימים בדיצה ובחדווה.
יתן ה' שיזכו הוא ומשפחתו בצל מקומו של עולם מפני תשובתם מאהבה והעלמת בקשת הצרכים נותנים הודאה לפניו על כל הטובה אשר
עוונותיהם במצולות התוהו ,שהרי מחילת עוון גמורה זו – לתורה -חוטא מה יעשה ויתכפר ,השיבה 'יביא קרבן לאין ואפס כלא נעשה ממש! שהרי ידיעה כגון זו נוגדת כט ,ב) 'הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קודש'. בהתוועדויות החג דיבר רבינו זצ"ל על החובה ברגלים
ויתכפר' ,וכששאלו להקב"ה חוטא מה יעשה ויתכפר כליל את כל ההיגיון הישר ודרכי המחשבה המפוקחת. וביותר יש להשתדל בזה ביום השבת שהוא יומו של נתן לנו והיא 'ברכת מודים' ,ותחילת ההודאה ועיקרה בזמן הבית להקריב לה' עולת ראיה ושלמי חגיגה,
לרוות רוב נחת דקדושה נעשית מתוך אהבה שלימה המובילה לידי שיבת האדם אל
השיב 'יעשה תשובה ויתכפר!' ביאור מאמרם הוא על פי היא על היותו אלוקינו אלוקי ישראל 'מודים אנחנו לך
אות ההא העליונה ,שהיא השגת הקירבה אל מקומו של אף אמנם ,חרף כל מגבלת חומריותנו ,הרי לכשנרחיב הקב"ה ,ומיועד לעבדו ולכבדו ולהתרגש מקדושתו כמש"כ (דברים טז ,טז) 'ולא יראה את פני ה' ריקם' וברש"י
ממנו ומכל צאצאיהם עולם ב"ה ,על כן ,אחר יום הכיפורים ,העת היא להיכנס אל האמור ,כי היות והקב"ה הוא מקומו של עולם ,ועל כן -כל אפיקי תבונה אל מבועי החכמה האלוקית ,נגיע לדעה ורוממותו .ובחגים אשר הם זמנים לחוג על שה' הוא שאתה הוא ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו לעולם ועד'. 'אלא הבא עולות ראיה ושלמי חגיגה' .וביאר בענין
סוכת שלומו ,אל תחת כנפי השכינה מקום שהוא למעלה המציאות ה'מוכרחת' אינה אלא למראית עין ,ובשורש יסודית והשגה נהירה כפי יכולת קבלתנו ,כי גם המרחב אלוקינו ,נתבונן בזה ברוב תשוקה והתלהבות ונבוא וגם בברכה זו יש פוסקים שס"ל שחשובה כאבות לענין קרבנות עולה ושלמים ,שעולה הוא קרבן של הכנעה
וזכות התורה תעמוד להם האמת הרי מגבלות המקום והשעה – הם בריאה ברואה והזמן הריהם למעשה 'נבראים' ככל אבן ועץ ,ואשר על כן חובת הכוונה (מ"ב שם סק"ג) ,ועי' קהילות יעקב (ברכות סי'
מן המקום העולמי הארצי ,לחסות בצל האמונה והדביקות אל היכל קדשו ליראות ולהשתחוות לפניו מעין דוגמת וביטול והתמסרות מוחלטת לה' ,ובהבאתו מבטא
להתברך בכל הברכות בו ברוך הוא ,כמאמר הכתובּ" :כִ י יִ ְצ ְּפנֵ נִ י ְּב ֻסּכֹה" (תהילים כז,
על ידי הבורא והיא נתונה במסגרת העולם הזה בלבד ,אלא לכשיחפוץ ה' יתברך לשלול אותם ולהחשיב את המציאות ההשתחוויות שהיו במקדש .ומדריגה נשגבה היא שיהא כז) דמי שלא כיון באבות יזהר לכוין במודים ויוצא בזה האדם רצון להביא את כל מציאותו קרבן עולה כליל לה'
שלנו נדמים הם כמי שלא שייך ובלתי אפשרי בלעדם, העומדת כמי שלא הכילה את אותו מרחב וזמן האמורים – פועם בקירבנו תוכנו של כל חג וחג ,ואז תשתנה כוונת לדעת כמה ראשונים .והיינו שאף ברכת מודים היא
תורה וגדולה עושר וכבוד ה) ,וזאת אמנם למשך שבעת-ימים כימי בניין מחודשים
ועל כן את תשובת 'יעשה תשובה ויתכפר' – השיב הקב"ה אלא שמביא קרבן תמורת נפשו [כמו שמצינו בעקידת
לחיי העולם -מתוך חיבור נכון אל שפיעת מקור החיים. הרי הדבר בידו ברוך הוא ,כאשר ממקומו הרם נשקף הכרח ועריכת ליבנו בעמדינו לפני ה' בתפילה בכל חג ומועד, מעבודת ה' היסודית שבתפילה כמו ברכת אבות ,אלא יצחק שהעלה אברהם את האיל לעולה תחת בנו].
עצמו דווקא ,יען שהוא מקומו של עולם ,וברצותו יכול העת והמקום כחסר ערך שורשי ובלתי מחוייב המציאות
וימלא ה' כל משאלות לבם ובזמן אשר כזה שמחת הנפש הדבוקה ביוצרה גואה על
לשלול אל כל המקום והזמן של מעשה החטא ,וכך לחולל וגם רגש ההשתחוויה יהיה תואם עם עניינו של החג. שבאבות מקבלים את היותו אלוקינו אלוקי ישראל וקרבן שלמים הוא קרבן של ידידות וקירבה אל ה' ,יש
גדותיה ובת קול מכרזת ואומרת" :לֵ ְך ֱאכֹל ְּב ִׂש ְמ ָחה לַ ְח ֶמָך באמת ,ומשכך נודה גם אנחנו בשכלנו הזעיר ,כי אכן שייך ובמודים נותנים הודאה לפניו על כך ,ואכן גם במודים
על דרך הרמז אפשר לומר שבתפילות של יו"ט כוללים בו אכילת מזבח ואכילת אדם כמש"כ רש"י (ויקרא ג ,א)
לטובה וברכה עד בלי די. ֹלהים ֶאת ַמ ֲע ֶׂשיָך" (קהלת ּוׁש ֵתה ְבלֶ ב טֹוב יֵ ינֶ ָך ּכִ י כְ ָבר ָר ָצה ָה ֱא ִ
ֲ את חידוש התשובה הרוממה -העוקרת את עוון מיסודו. להביט על מעשה כלשהו כמי שאינו קיים בשורש ומנקודת אנו כורעים ומשתחווים.
הוויה עליונה לראותו כנעלם בהחלט עד שלא ייחשב בעין את כל מועדי השנה כסדרן .קדשנו במצותיך הוא עניינו 'שלמים -שיש בהם שלום למזבח ולכהנים ולבעלים',
ט,ז).
לכך שנינו כי היו נוהגים לשורר בעת שמחת בית תחת כנפי מקומו של עולם האמת אף לא כעבר רחוק! של 'חג הפסח' ,בו נהיינו עם ה' ונתקדשנו במצוותיו בדם נמצינו למדים שאת עניינו של החג אנו מביעים והמקריב מזמין את הקב"ה לבוא להשתתף בסעודה
הנהלת מעתה ,נזכירה נא את אשר כבר היה הדיבור כאן ,כי פסח ודם מילה .ותן חלקנו בתורתך זהו 'חג השבועות', מיד בתחילת התפילה ,שבעמדינו בברכת אבות שהיא כביכול סעודת ידידות עם ה' .וזהו שנצטווינו
השואבה בעניין התשובה..." :אשרי זקנותנו שכפרה
מכון "כתבי בן מלך" את ילדותנו אלו בעלי תשובה ...אשרי מי שלא חטא ומי אותיות י-ה שבשם המיוחד המה ה'מוחין' שלהם מיוחסת בריאת לב חדש ורוח חדשה זמן מתן תורתנו .שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך בהתרוממות הרוח ואוירת קודש עילאית ומקבלים שלש פעמים בשנה לעלות וליראות פני ה' ולהקריב
ה'עלה במחשבה' שקדם לבריאת העולם ,והן המבטאים בא על 'ראש השנה' ,יום הזכרון לטובה ולברכה ופקודת עלינו את היותו אלוקינו ומשתחווים לפניו עם הרגשה לפניו עולת ראיה לבטא את קבלת עול אלקותו עלינו
שחטא ישוב וימחול לו" (סוכה נג ).כי זו מהות שמחת חג מתנה עצומה ונשגבה זו של מחיית עוון כלא היה,
עיקרון מציאותו כביכול בטרם התפשטות השפע לעולם, ישועה ורחמים .וטהר לבנו לעבדך באמת זה 'יום של הכנעה וקבלת עול כאומרים הנה אנו לפניך ועבדיך ולהביע הכנעה וביטול לה' ,ושלמי חגיגה לבטא ולחגוג
הסוכות ,בבוא כל ישראל לחסות בצל אביהם שבשמים מתקבלת אחר שמגיע האדם למדרגת 'תשובה מאהבה'.
מתוך תשובה של אהבה ,והמה נצפנים תחת כנפיו ואחריהם עומדות אותיות ו-ה אשר הן מסמלות את הווי אומר ,שאין תשובתו מצטמצמת ל'תשובת יראה' הכיפורים' ,לפני ה' תטהרו .והנחילנו ה' אלוקינו בשמחה אנחנו ,בכך אנו מקיימים פנימיות וכוונת 'עולת ראיה' את המצב הנשגב של קשר וידידות שיש לכנסת ישראל
ברחמים גדולים כתינוקות רכים ,צחים ומלובנים שלא ה'מידות' של שיעור הקומה ,והן שבעת הספירות המהווים בלבד לבוא בבקשת סליחה על אשר פשע ועיוות ,אלא ובששון מועדי קדשך כנגד 'חג הסוכות' ,זמן שמחתינו ליראות ולהשתחוות לפניו .ולעומת זאת בברכת מודים איתו יתברך.
נתלכלכו מעודם ,והריהם אהובים כבתחילה ושמחים את היקום כולו לכשנברא בפועל. הוא משכיל להתבונן ולעורר נשמתו בתאוות שיבה על האסיף וחוסים בצל ה' -ושמחתם לפני ה' אלוקיכם כשמרגישים אושר פנימי ואמיתי עד כדי נתינת הודאה ואמר רבינו שגם כהיום שאין אנו יכולים לעשות
לפני ה' בחדוות עיזוז של ידידות נצח עליונה ונצורה ולענייננו יתבאר ,כי בהיכשל אדם חס ושלום בחטא ,הלוא ודבקות חוזרת לה' יתברך ,כשחרטת רשפי אש מפעמת שבעת ימים .וישמחו בך ישראל מקדשי שמך זהו 'שמיני על הדבר הכביר שה' הוא אלוקינו ,מקיימים תוכן חובותינו בבית הגדול והקדוש ,אפשר להביע שני
כבבת. נגרר הדבר מחמת הסתרת החומר על האמת ,כשהעולם בקרבו על ריחוקו מן הקירבה הנכספת ,עד שהוא בוחל עצרת' ,שאנו שמחים בעצם הדביקות בה' -נגילה ועניין 'שלמי חגיגה' .ומרגלא בפומיה דרבינו מש"כ עניינים אלו בתפילות החג -בברכת אבות וברכת מודים.
ונשמחה בך. השפת אמת (פסח תרל"ו ד"ה ויש ,ועוד מקומות) שאף שאין דהנה כאשר אנו באים לעמוד לפני ה' ולעבדו בעבודת
ג ב
