gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לעומקו של מקרא - יו"ט · Le'oimkoi Shel Mikru - Yom Tov — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: לעומקו של מקרא - יו"ט · Le'oimkoi Shel Mikru - Yom Tov

שבוע: סוכות (2026-09-21)

לעומקו של מקרא - יו"ט · Le'oimkoi Shel Mikru - Yom Tov — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית‬ ‫ה'תשפ''ז‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫מודיעין עילית‬ ‫גור‪-‬אריה צור‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬ ‫ב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫הסוד כל התורה כולה מבראשית ועד‬ ‫לסיומה של תורה ותחילתה‬ ‫לעיני כל ישראל שם השם אחד ארוך‬ ‫הוא‪ .‬וזה פשט הדברים שכל פרשה‬ ‫אשית בָּ ָּרא‬ ‫ְּב ֵר ִׁ‬ ‫ופרשה בתורה‪ ,‬סופה נעוץ בתחילתה‬ ‫ותחילתה בסופה‪.‬‬ ‫לְּ עֵ ינֵי כָּל‪-‬יִׁ ְּש ָּראֵ ל‬ ‫אשית‬ ‫וכגון פרשתנו‪ ,‬כותרתה ְּב ֵר ִׁ ִׁ֖‬ ‫אָּ מַ ר ר' אֶ לְּ ָּעזָּר הַ קַ פָּר‪[ ,‬פתח בשבח‬ ‫ֹלהים ֵ ֵ֥את הַ שָּ ַ ִׁ֖מיִׁ ם וְּ ֵ ֵ֥את הָּ ָּ ָֽא ֶרץ‪.‬‬ ‫בָּ ָּ ָ֣רא אֱ ִׁ ִ֑‬ ‫התורה ואמר] כְּ ִתיב‪( :‬תנחומא פר'‬ ‫אלקים במידת הדין‪ .‬ובהמשכה של‬ ‫בהר) ׁשֹוקָ יו עַּמּודֵ י ׁשֵ ׁש ְּמיֻסָ ִדים עַל‬ ‫הפרשה כתיב ביום עשות הוי'ה‬ ‫אַ דְּ נֵי פָז (שה"ש ה‪ ,‬טו)‪ ,‬הָ עַּמּוד הַ זֶּה יֵׁש‬ ‫אלהים ארץ ושמים‪.‬‬ ‫לֹו כֹותֶּ ֶּרת ִמלְּ מַ עְּ לָן ּובָ סִ יס ִמלְּ מַ טָ ן‪.‬‬ ‫לומר לך כפירוש רש''י (א‪,‬א')‬ ‫ּגּוריָּא‪[ ,‬הסביר‬ ‫אָּ מַ ר ר' ְּשמּואֵ ל בַ ר ְּ‬ ‫שבתחלה עלה במחשבה לבראותו‬ ‫והטעים את דבריו של ר' אלעזר הקפר]‬ ‫במדת הדין‪ ,‬וראה שאין העולם‬ ‫ּתֹורה ׁשֶּ אֵ ין לָּה כֹותֶ ֶרת‬ ‫אֵ ין לְּ ָך פ ָָרׁשָ ה בַ ָ‬ ‫מתקיים‪ ,‬והקדים מדת רחמים ושתפה‬ ‫ִׁמלְּ מַ עְּ לָּן ּובָּ ִׁסיס ִׁמלְּ מַ טָּ ן‪.‬‬ ‫למדת הדין‪ ,‬והיינו דכתיב בסופה של‬ ‫ורצונם לומר שכל פרשה ופרשה‬ ‫הפרשה‪ :‬וְּ ֹ֕נחַ ָּ ֵ֥מצָּ א ֵ ִׁ֖חן ְּבעֵינֵ ֵ֥י ה'‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬סופה נעוץ בתחילתה ותחילתה‬ ‫אׁשית בָ ָ ָ֣רא‬ ‫התחיל במידת הדין בְּ ֵר ִ ִׁ֖‬ ‫בסופה‪ .‬ואע''פ שלכאורה לא תמיד‬ ‫ֹלהים‪ ,‬וסיים במידת הרחמים‪ ,‬וְּ ֹ֕נחַ‬ ‫ֱא ִׁ ִ֑‬ ‫נראין כך פני הדברים‪ ,‬יש להתבונן‬ ‫ָ ָ֥מצָ א ֵחִׁ֖ן בְּ עֵינֵ ָ֥י יְּ 'ה' ָּו'ה‪.‬‬ ‫ולמצוא כיצד נעוץ סופה בתחילתה‬ ‫ותחילתה בסופה‪ .‬כי זה שבח התורה‪,‬‬ ‫ואע''פ שהכותרת של בנין הבריאה‬ ‫שניתנה ברצף אחיד כמקשה אחת וכן‬ ‫היא מידת הדין‪ ,‬וכן אמרו הטבע‬ ‫מובא בזוהר הקדוש (ח"ג אחרי מות‬ ‫בגימטרי' אלהים‪ ,‬הרי בסיסו של הבנין‬ ‫עג‪ :).‬ג' דרגין אינון מתקשרין דא בדא‬ ‫הוא מידת הרחמים‪ .‬שללא בסיס של‬ ‫אורייתא קוב''ה וישראל‪ .‬ופירושו‬ ‫רחמים אין מעמד לכותרת הדין‪.‬‬ ‫דאורייתא וקוב"ה וישראל כולא‬ ‫והיינו שנעץ הכתוב תחילתה בסופה‬ ‫חד‪ .‬וכשם שכתוב ה' אחד‪ ,‬כן כתוב מי‬ ‫וסופה בתחילתה‪.‬‬ ‫כעמך ישראל גוי אחד בארץ‪ ,‬כן‬ ‫התורה מקשה אחת היא‪ .‬ועל דרך‬ ‫ג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ֵ ֵ֥את הַ שָּ ַ ִׁ֖מיִׁ ם וְּ ֵ ֵ֥את הָּ ָּ ָֽא ֶרץ לְּ עֵינֵ ִׁ֖י כָּל‪-‬‬ ‫ובמדרש רבה פר' נשא נדרש אותו‬ ‫יִׁ ְּש ָּר ֵ ָֽאל‪.‬‬ ‫פסוק בפנים אחרות‪ׁ :‬שֹוקָ יו עַּמּודֵ י ׁשֵ ׁש‬ ‫פָּרא אָ מַ ר מַ ה‬ ‫וגו'‪ ,‬ר' הּונָּא ְּבשֵ ם בַ ר קַ ָּ‬ ‫ופירוש הדברים‪ ,‬כאומרם ז''ל‬ ‫הָ עַּמּודִ ים הַ לָלּו יֵׁש לָהֶּ ם קֹופָלִ ּיֹות‬ ‫שישראל נקראו ראשית ונבראו‬ ‫ִמלְּ מַ עְּ לָן ּובְּ ִסיסִ ּיֹות ִמלְּ מַ טָ ן‪ ,‬כְָך הֵ ן‬ ‫במחשבה לפני בריאת העולם‪ ,‬ולפיכך‬ ‫ּתֹורה‪ ,‬נִׁ ְּד ָּרשֹות‬ ‫ָּ‬ ‫פ ָָּּר ִׁשּיֹותֶ יהָּ שֶ ל‬ ‫יש לומר שהקב''ה ברא את העולם‬ ‫לִׁ פְּ נֵיהֶ ם ּולְּ אַ ח ֲֵריהֶ ם‪.‬‬ ‫לְּ עֵינֵ ִׁ֖י כָּל‪-‬יִׁ ְּש ָּר ֵ ָֽאל‪.‬‬ ‫יוצא איפוא שלא רק כל פרשה‬ ‫בזה‪ ,‬שכשם‬ ‫לומר‬ ‫והנראה‬ ‫ופרשה בפני עצמה נעוץ סופה‬ ‫שהקב"ה הסתכל באורייתא וברא‬ ‫בתחילתה‪ ,‬אלא כל פרשה ופרשה‬ ‫עלמא‪ ,‬כן הלומד תורה‪ ,‬המסתכל‬ ‫נעוצה הפרשה הבאה בפרשה‬ ‫ומתבונן ולומד באורייתא‪ ,‬זוכה לאור‬ ‫הקודמת‪ .‬נמצאת כל התורה כולה‬ ‫הגנוז בה‪ ,‬ורואה ומבין את הבריאה‬ ‫אשר ברא ה' ואת סוד ההשגחה אשר‬ ‫מקשה אחת שתכליתה ותחילתה חד‬ ‫משגיח על ברואיו‪ ,‬כפי שנאמר עיני ה'‬ ‫הם‪.‬‬ ‫אלקיך בה מרשית שנה ועד אחרית‬ ‫שנה‪ .‬ודומה הדבר לכך שהקב"ה‬ ‫ַו ֲהוֵינָּן בָּ ּה‪ ,‬כיצד נעוצה תחילת‬ ‫בורא את העולם מחדש בכל שנה‬ ‫בראשית בסוף פר' וזאת הברכה‪.‬‬ ‫ושנה מבראשית‪ ,‬לעיני כל ישראל‪.‬‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬בסוף פר' וזאת הברכה‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬בהגבהת התורה של‬ ‫מסתיימת התורה במילים לְּ עֵינֵ ִׁ֖י כָּל‪-‬‬ ‫שני הספרים‪ ,‬הספר המסיים והספר‬ ‫יִׁ ְּש ָּר ֵ ָֽאל‪ .‬ובתחילת בראשית מתחילה‬ ‫הפותח‪ ,‬הרי מתקיים בפועל עת עיני‬ ‫ֹלהים‬‫אשית בָּ ָּ ָ֣רא ֱא ִׁ ִ֑‬ ‫התורה במילים ְּב ֵר ִׁ ִׁ֖‬ ‫ישראל נשואות אל הכתוב‪ :‬לְּ עֵינֵ ִׁ֖י כָּל‪-‬‬ ‫ֵ ֵ֥את הַ שָּ ַ ִׁ֖מיִׁ ם וְּ ֵ ֵ֥את הָּ ָּ ָֽא ֶרץ‪.‬‬ ‫ֹלהים ֵ ֵ֥את‬ ‫אשית בָּ ָּ ָ֣רא אֱ ִׁ ִ֑‬ ‫יִׁ ְּש ָּר ֵ ָֽאל ְּב ֵר ִׁ ִׁ֖‬ ‫הַ שָּ ַ ִׁ֖מיִׁ ם וְּ ֵ ֵ֥את הָּ ָּ ָֽא ֶרץ‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא סמיכות הפסוקים‬ ‫^^^^‬ ‫ֹלהים‬ ‫אשית בָּ ָּ ָ֣רא ֱא ִׁ ִ֑‬ ‫זועקת לאמור‪ְּ :‬ב ֵר ִׁ ִׁ֖‬ ‫ד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ועוד מובא בבראשית רבה‪ :‬ר'‬ ‫אֱֹלהים ֵ ֵ֥את הַ שָּ ַ ִׁ֖מיִׁ ם‬ ‫אשית בָּ ָּ ָ֣רא ִׁ ִ֑‬ ‫ְּב ֵר ִׁ ִׁ֖‬ ‫הֹוׁשַ עְּ יָה ַרבָ ה פָתַ ח (משלי ח‪ ,‬ל)‪ :‬וָאֶּ הְּ יֶּה‬ ‫וְּ ֵ ֵ֥את הָּ ָּ ָֽא ֶרץ (א‪,‬א')‬ ‫אֶּ צְּ לֹו אָּ מֹון וָאֶּ הְּ ֶּיה ׁשַ עֲׁשּועִ ים יֹום יֹום‬ ‫וגו'‪.‬‬ ‫על דרך הרמז‪ִׁ ,‬שית ירמוז לבריאת‬ ‫היצר הרע ולהתשתו‪ .‬ועל דרך אל‬ ‫ּתֹורה אֹומֶּ ֶּרת אֲנִ י‬ ‫מאי אָ מֹון‪ ,‬אֻּמָ ן‪ .‬הַ ָ‬ ‫אשית אלא ְּב ָּרא‬ ‫תקרי‪ .‬אל תקרי ְּב ֵר ִׁ ִׁ֖‬ ‫יתי כְּ לִ י א ְֻּמנּותֹו ׁשֶּ ל הַ קָ דֹוׁש בָ רּוְך‬ ‫הָ ִי ִ‬ ‫ִׁשית‪ .‬ואל תקרי ִׁשית אלא ּתֶ ִׁשי‪.‬‬ ‫הּוא‪ .‬בְּ נהַ ג ׁשֶּ בָ עֹולָם מֶּ לְֶּך בָ שָ ר וָדָ ם בֹונֶּה‬ ‫ככתוב בפר' האזינו (לב‪,‬יח') ֵ֥צּור יְּ ל ְָּּדךִׁ֖‬ ‫ָפל ִָטין‪ ,‬אֵ ינֹו בֹונֶּה אֹותָ ּה ִמדַ עַת עַצְּ מֹו‬ ‫ֶ ִּ֑ת ִׁשי ו ִַּת ְּׁשכַ ִׁ֖ח ֵ ָ֥אל ְּמחלְּ ֶּ ֶֽלָך‪ .‬ופירש רש''י‬ ‫אֶּ לָא ִמדַ עַת אֻּמָ ן‪ ,‬וגו' כְָּך הָּ יָּה הַ קָּ דֹוש‬ ‫שם לשון התשה‪ .‬ואם כי פשט‬ ‫ּובֹורא אֶ ת‬‫ֵ‬ ‫ּתֹורה‬ ‫בָּ רּוְך הּוא מַ ִׁביט בַ ָּ‬ ‫הדברים שאתה מַ ִּתיש כביכול את‬ ‫אׁשית בָ ָרא‬ ‫ּתֹורה אָ ְּמ ָרה בְּ ֵר ִ‬ ‫הָּ עֹולָּם‪ ,‬וְּ הַ ָ‬ ‫הקב''ה בכך שו ִַּת ְּׁשכַ ִׁ֖ח ֵ ָ֥אל ְּמחלְּ ֶּ ֶֽלָך‪ ,‬אך‬ ‫ּתֹורה‪ ,‬הֵ יאַ ְך‬ ‫אשית אֶ לָּא ָּ‬ ‫אֱֹלהִ ים‪ .‬וְּ אֵ ין ֵר ִׁ‬ ‫לעומקו של מקרא‪ ,‬ניתן לדרוש‪ָ֥ :‬צּור‬ ‫מָ ה ְּדאַ ְּּת אָ מַ ר (משלי ח‪ ,‬כב)‪ :‬ה' קָ נָנִ י‬ ‫ְּילָדְּ ָךִׁ֖ על מנת ֶ ִּ֑ת ִׁשי‪ ,‬על מנת שתהא‬ ‫אׁשית דַ ְּרכֹו‪.‬‬ ‫ֵר ִ‬ ‫מתיש את יצר הרע‪ׁ .‬שֶּ ֵכן יְּ ל ְָּּדךִׁ֖ מוטעם‬ ‫בטיפחא והיא כעין הפסקה קלה‪ ,‬ואשר‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬לעומקו של מקרא‬ ‫על כן ניתן לדרוש ָ֥צּור יְּ לָדְּ ָךִׁ֖ ‪ .‬על מנת‬ ‫ירמוז הכתוב למה שאמרו חז''ל‬ ‫ֶ ִּ֑ת ִׁשי‪ ,‬וכיצד תתיש את יצר הרע עלי ידי‬ ‫(קידושין ל עמ'ב') ת''ר אמר להם‬ ‫עסקך בתורה‪.‬‬ ‫הקב''ה לישראל בָ ַני בראתי יצר הרע‬ ‫ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם‬ ‫וליכא מילתא דלא רמיזי באורייתא‪,‬‬ ‫עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו‪.‬‬ ‫שכן בארמית ו ִַּׁת ְּשכַ ִׁ֖ח פירושו ותמצא‪,‬‬ ‫ואשר על כן ידרש‪ָ֥ :‬צּור יְּ לָדְּ ָךִׁ֖ ‪ .‬על מנת‬ ‫ֶ ִּ֑ת ִׁשי‪ ,‬על מנת שתהא מתיש את יצר‬ ‫^^^^‬ ‫הרע על ידי עסקך בתורה‪ ,‬ובכך‬ ‫ו ִַּׁת ְּש ַכִׁ֖ח‪ ,‬ותמצא את ֵ ָ֥אל ְּמחלְּ ֶּ ֶֽלָך‪ ,‬לשוב‬ ‫אליו בלבב שלם‪.‬‬ ‫ה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ַו ֲהוֵינָּן בָּ ּה‪ ,‬היכן נראה ש ְּׁשקּולִ ין זֶּה‬ ‫דרשת‬ ‫ָכזֶּה‪ .‬שהרי בבריאת שמים וארץ נאמר‬ ‫שָּ מַ יִׁ ם וָּאָּ ֶרץ ְּשקּולִׁ ין זֶה ָּכזֶה‬ ‫רק ׁשֵ ם אלקים שהוא דין‪ ,‬ובעשיית‬ ‫ארץ ושמים נאמר גם ׁשֵ ם הוי'ה שהוא‬ ‫אֱֹלהים ֵ ֵ֥את הַ שָּ ַ ִׁ֖מיִׁ ם‬ ‫אשית בָּ ָּ ָ֣רא ִׁ ִ֑‬ ‫ְּב ֵר ִׁ ִׁ֖‬ ‫רחמים בְּ יֹום עֲשֹות י'ה'ו'ה' אֱֹלהִ ים‬ ‫וְּ ֵ ֵ֥את הָּ ָּ ָֽא ֶרץ‪.‬‬ ‫ארץ ושמים‪.‬‬ ‫שואל מדרש רבה מדוע יקדים פעם‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָּ ִׁמר‪ ,‬מה‬ ‫שמים לארץ ופעם ארץ לשמים וז"ל‪:‬‬ ‫שאמר מַ גִ יד שֶ ְּשנֵיהֶ ם ְּשקּולִׁ ין זֶה ָּכזֶה‬ ‫בְּ כָל מָ קֹום הּוא מַ קְּ ִׁדים ְּב ִׁריאַ ת שָּ מַ יִׁ ם‬ ‫אין כוונתו שׁשָ וִ וים כי לא תושווה‬ ‫הרוחניות לגשמיות‪ ,‬שהרי השמים‬ ‫לָּאָּ ֶרץ‪ ,‬שנאמר ֵ ָ֥את הַ שָּ ַ ִׁ֖מיִׁ ם וְּ ֵ ֵ֥את‬ ‫שמים לה' והארץ נתן לבני אדם‪.‬‬ ‫הָּ ָּ ָֽא ֶרץ ּובְּ מָ קֹום אֶּ חָ ד הּוא אֹומֵ ר בְּ יֹום‬ ‫עֲשֹות י'ה'ו'ה' אֱֹלהִ ים אֶ ֶרץ וְּ שָּ מָּ יִׁ ם‪,‬‬ ‫אלא כוונתו שהם בעלי אותו משקל‬ ‫(ב‪,‬ד')‪ ,‬מַ ּגִׁ יד שֶ ְּשנֵיהֶ ם ְּשקּולִׁ ין זֶה‬ ‫של חשיבות‪ ,‬ומשלימין זה לזה‪ ,‬שזה‬ ‫ָּכזֶה‪.‬‬ ‫בלי זה אי אפשר להם להתקיים‪.‬‬ ‫והרוחניות הנקראת שמים תשלים‬ ‫ויש להבין את שאלת המדרש במה‬ ‫לגשמיות הנקראת ארץ‪.‬‬ ‫שאמר בְּ כָל מָ קֹום הּוא מַ קְּ ִׁדים ְּב ִׁריאַ ת‬ ‫שָּ מַ יִׁ ם לָּאָּ ֶרץ לא לענין סדר הבריאה‬ ‫ועל דרך הצח כפי שמזכירין בתפילה‬ ‫קאמר‪ ,‬אלא לענין הזכרתם בפסוק‪.‬‬ ‫משיב הרוח ומוריד הגשם‪ .‬שהרוחניות‬ ‫שהרי שניהם כמו כל הנבראים כולם‬ ‫והגשמיות צריכין זה לזה‪.‬‬ ‫ביום אחד נבראו‪.‬‬ ‫וכמי ששוקל על המאזניים זהב כנגד‬ ‫כמובא ברש"י (ב‪,‬ד') על הפסוק ְּבי֗ ֹום‬ ‫ּומאַ זֵן את כף המאזניים‪ ,‬עד אשר‬ ‫עפר ְּ‬ ‫ֱֹלהים ֶּ ָ֥א ֶּרץ וְּ ׁשָ ָ ֶֽמ ִים ללמדך‬ ‫ע ֲׂ֛שֹות ה' א ִ ִׁ֖‬ ‫משקלם שווה‪ ,‬וְּ ְּשקּולִׁ ין זֶה ָּכזֶה‪,‬‬ ‫שכולם נבראו בראשון‪.‬‬ ‫אע"פ ששונים בתכלית זה מזה‪ .‬שאין‬ ‫הזהב כעפר ולא העפר כזהב‪.‬‬ ‫ואשר על כן תובן תשובת המדרש‪:‬‬ ‫מַ ּגִׁ יד שֶ ְּשנֵיהֶ ם ְּשקּולִׁ ין זֶה ָּכזֶה‪.‬‬ ‫ו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫שמתוך רּום טוהר זוך נשמתו תתגלה‬ ‫ועוד יֵאָּ מֵ ר לעומקו של מקרא‬ ‫שאיפת האדמה שבאדם להיות‬ ‫בפסוק הראשון של התורה‪ ,‬יודיע‬ ‫כנשמתו המאירה‪ .‬ומתוך חֶּ ְּׁש ַכת‬ ‫הכתוב מה היא תכלית הבריאה‪.‬‬ ‫עפרוריות גופו יתגלה ִזיו ַז ֲהרּו ֵרי זְּהַ ב‬ ‫ובפרק ב‪ ,‬פסוק ד' יודיע הכתוב מה‬ ‫נִׁ ְּשמָּ תֹו‪.‬‬ ‫הדרך להשיג תכלית עליונה זו‪.‬‬ ‫ובאשר אין יכולת לאדם להגיע‬ ‫בפסוק הראשון של התורה‪ ,‬יודיע‬ ‫לתכלית רוחניותו ללא גופו הגשמי‪ ,‬לכן‬ ‫הכתוב מה היא תכלית הבריאה לכן‬ ‫פרט הכתוב לאחר מכן (ב‪,‬ד') את‬ ‫ֱֹלהים ֵ ָ֥את‬ ‫אׁשית בָ ָ ָ֣רא א ִ ִ֑‬ ‫בְּ ֵר ִ ִׁ֖‬ ‫אמר‬ ‫בריאת הארציות שבעולם ובאדם לפני‬ ‫הַ שָּ ַ ִׁ֖מיִׁ ם וְּ ֵ ָ֥את הָ ָ ֶֽא ֶּרץ‪ .‬להודיע שתכלית‬ ‫בריאת השמים‪ ,‬שבלעדי הארציות לא‬ ‫הבריאה היא לשאוף לרוחניות‪,‬‬ ‫יוכל האדם לשאוף אל השמימיות‪.‬‬ ‫ולייחד שם ה' בעולם‪ ,‬ולהמליכו על‬ ‫כל הברואים‪.‬‬ ‫וכנאמר בחלום יעקב וְּ הִ נֵ ֵּ֤ה ֻסלָם֙ מ ָּ ָֻ֣צב‬ ‫אׁשֹו מַ ִׁ ָּ֣גי ַע הַ שָּ ָּ ִ֑מיְּ מָּ ה‪ .‬הוא‬ ‫אַ ְּרצָּ ה וְּ ר ִׁ֖‬ ‫ובפרק ב‪ ,‬פסוק ד' יודיע הכתוב מה‬ ‫סולם נפש האדם השואפת להגיע אל‬ ‫הדרך להשיג תכלית עליונה זו‪ ,‬לכן‬ ‫שרש נשמתה אשר תחת כסא הכבוד‬ ‫אמר בְּ יֹום עֲשֹות י'ה'ו'ה' אֱֹלהִ ים אֶ ֶרץ‬ ‫מקומה‪.‬‬ ‫וְּ שָּ מָּ יִׁ ם‪ ,‬לומר לך שהארציות‬ ‫והגשמיות היא אמצעי להגיע אל רום‬ ‫ולפשוטו של מקרא מה שאמר‬ ‫פסגת הרוחניות‪.‬‬ ‫המדרש ְּׁשקּולִ ין זֶּה ָכזֶּה כוונתו לשמים‬ ‫ולארץ‪.‬‬ ‫שמתוך חֶ ְּש ַכת הֶ ָּע ָּפר יתגלה עצם‬ ‫השמים לטהַ ר‪ ,‬ומתוך רּום טוהר‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָּ ִׁמר‪ ,‬שכוונת‬ ‫השמים הזכים תתגלה שאיפת העפר‬ ‫המדרש גם למידת אלקים היא מידת‬ ‫להיות זך וטהור‪.‬‬ ‫הדין לעומת מידת י'ה'ו'ה' היא מידת‬ ‫הרחמים‪ ,‬שהם כביכול ְּשקּולִׁ ין זֶה‬ ‫וכבריאת העולם כן בריאת האדם‬ ‫ָּכזֶה‪.‬‬ ‫הנקרא עולם קטן‪.‬‬ ‫ז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫וכן מובא בעניין זה באוה''ח הק'‬ ‫כלומר‪ ,‬משלימין זה לזה בחשיבות‪.‬‬ ‫וזה לשונו‪ :‬עוד תתפרש על דרך מה‬ ‫כנאמר ע"י אליהו הנביא ה' הוא‬ ‫שאמר הכתוב (מלכים א' י''ח) ה' הוא‬ ‫האלקים‪ .‬שאין ביניהם פירוד כלל‪,‬‬ ‫האלהים‪ ,‬והכוונה היא שהגם ׁשֶּ שֵ ם‬ ‫אלא מידת שפע הרחמים היורדים מן‬ ‫אלהים יתייחס אל הדין אף על פי כן‬ ‫השמים אשר בשם הוי''ה ִּתקָ ֵרא‬ ‫רחמים הוא וגו'‪.‬‬ ‫וההנהגה האלקית של השגחה פרטית‬ ‫בארץ חד הם ומושפעות ונגזרות זו‬ ‫והוא שאמר הכתוב (בראשית כז כח)‬ ‫מזו‪.‬‬ ‫ויתן לך האלהים הרי שגם שם אלהים‬ ‫וכדברי אוה''ח הק'‪ :‬וכל שמותיו של‬ ‫יטיב לטובים בתורת מתנת חנם אלא‬ ‫הקב''ה לטובה יכוונו יחד להטיב‬ ‫שעושי רשעה יסובבו לעשות להם‬ ‫ולהתחסד אלא דלצד מעשה האחרונים‬ ‫מוסר במידת אלקים‪ .‬עכ''ל‪.‬‬ ‫יצא הדין לייסר למי שראוי לייסר‬ ‫ואשר על כן אמר המדרש מַ גִ יד‬ ‫וזולת זה גם שם אלקים מדתו להטיב‪,‬‬ ‫שֶ ְּשנֵיהֶ ם ְּשקּולִׁ ין זֶה ָּכזֶה‪.‬‬ ‫והוא אומרו בראשית ברא אלהים כי‬ ‫וכפי שמבואר בזוה"ק ובתיקונים‬ ‫שם אלהים הטיב וברא עולם לחון‬ ‫שהאדם נקרא עולם קטן‪ .‬ותכלית‬ ‫ולרחם ולהטיב לשוכני שמים וארץ‬ ‫בריאת האדם היא להמליך על כל‬ ‫ואין לך רחמים גדולים מזה‪ ,‬ולעתיד‬ ‫אבריו את הקב"ה‪ ,‬ובכך הוא ממליכו‬ ‫לבא המקווה כן יהיה ה' אחד ושמו‬ ‫על כל העולם כולו‪:‬‬ ‫אחד‪( :‬בראשית פרק א)‪ .‬עכ''ל‪.‬‬ ‫אֵ בָּ ִׁרין ְּדבַ ר נַש כֻלְּ הּו ִׁאינּון ְּמסּודָּ ִׁרין‬ ‫ועל פי הדברים האלו יובן מדוע אמר‬ ‫אשית‪ּ ,‬ובְּ גִ ין דָ א ִא ְּתקְּ ֵרי בַ ר‬ ‫ַעל ִׁס ְּד ֵרי ְּב ֵר ִׁ‬ ‫אליהו הנביא (מלכים א' י''ח) ַפ ֲעמַ יִׁ ם‬ ‫נַׁש עֹולָּם קָּ טָּ ן‪ּ ,‬ומָ אן ְּדאַ ְּמלִ יְך לְּ קּודְּ ׁשָ א‬ ‫ה' הוא האלקים‪ ,‬פעם אחת להדגיש כי‬ ‫בְּ ִריְך הּוא עַל כָל אֵ בֶּ ר וְּ אֵ בֶּ ר‪ ,‬כְּ ִׁאלּו‬ ‫י'ה'ו'ה' הוא האלקים‪ ,‬ופעם שניה‬ ‫אַ ְּמלִׁ יְך לֵיּה ַעל כָּל עָּ לְּ מָּ א‪( .‬תיקוני‬ ‫להדגיש כי יהו'ה‪ ,‬הוא האלקים‪.‬‬ ‫הזהר תיקון שבעים דף קל עמ' ב')‪.‬‬ ‫וכאומרו‪ :‬האלקים‪ ,‬הוא י'ה'ו'ה'‪ .‬שגם‬ ‫וכן מובא במלבי"ם (תהלים ח‪,‬ז') על‬ ‫בַ ִׁדין יתפשטו הָּ ַר ֲח ִׁמים‪.‬‬ ‫הפסוק ּתַַּ֭ ְּמ ִׁשילֵהּו בְּ מַ ע ֵ ֲָ֣שי י ֶּ ִָ֑דיָך ֹּ֝כל ַ ָׁ֣שּתָ ה‬ ‫ַ ֶֽתחַ ת‪ַ -‬רגְּ ָ ֶֽליו‪ :‬הנה צורת האדם היא‬ ‫ח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫והרחמים לעולם יהיו משלימין‬ ‫צורת העולם בכללו‪ ,‬עד שכל החוקים‬ ‫לרוחניות ולגשמיות‪.‬‬ ‫הנפלאים הנמצאים בכל מעשה‬ ‫בראשית כולם נקבצו באו בהאדם‪.‬‬ ‫ובהסבר הדברים‪ :‬מידת הרוחניות‬ ‫שרשה הוא חסד ורחמים ולפנים‬ ‫ומצד זה קראוהו הראשונים עולם‬ ‫משורת הדין‪ ,‬ולכן צריך ליסדה על‬ ‫קטן‪ ,‬אשר הוא המשל והדמות והחיקוי‬ ‫אׁשית בָ ָ ָ֣רא‬ ‫מידת הדין‪ ,‬לכן כתיב בְּ ֵר ִ ִׁ֖‬ ‫של העולם הגדול כולו‪ ,‬על זה אמר‬ ‫ֹלהים ֵ ָ֥את הַ שָּ ַ ִׁ֖מיִׁ ם‪.‬‬ ‫ֱא ִׁ ִ֑‬ ‫תמשילהו במעשי ידיך הוא המשל‬ ‫והדמות של מעשי ידיך‪ ,‬וגו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכן מידת הגשמיות והארציות‪,‬‬ ‫שרשה הוא מידת הדין‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬נאמר בתחילה‪ ,‬ברא‬ ‫ליסדה על מידת הרחמים‪ ,‬ולכן כתוב‬ ‫אלקים‪ ,‬במידת הדין‪ ,‬את השמים‪ ,‬הם‬ ‫ֱֹלהים אֶ ֶרץ‬ ‫ְּביֹום עֲשֹות י'ה'ו'ה' א ִׁ‬ ‫תכליתו של האדם‪ ,‬היא הרוחניות‬ ‫ושמים‪.‬‬ ‫והיראה הנקראת בשם שמים‪,‬‬ ‫שמעשה הוי'ה בארץ ‪ -‬בשם אלקים‬ ‫ורק אח"כ פרט מה היא הדרך להגיע‬ ‫יכונה‪ ,‬כאומרם בגימטרי'ה אלהים‬ ‫לכך‪ ,‬ע"י כבישת היצר בארציות‪ ,‬וזה‬ ‫בגימ' הטבע‪ .86 ,‬וכאומרו‪ ,‬הוי'ה‬ ‫אׁשֹו‬ ‫סודו של הסולם המוצב ארצה וְּ ר ִׁ֖‬ ‫שבשמים ‪ -‬מעשיו המלובשים בטבע‬ ‫מַ ִׁ ָּ֣גי ַע הַ שָּ ָּ ִ֑מיְּ מָּ ה‪.‬‬ ‫הם מעשה אלקים בארץ‪.‬‬ ‫וכפי שהתפלל משה רבנו (ואתחנן)‬ ‫ועוד יש ליתן טעם מדוע בהקדמת‬ ‫בשם יהו"ה מנוקד בניקוד אֱ ֹלקִׁ ים‪,‬‬ ‫שמים לארץ יזכיר שם אלקים‪,‬‬ ‫ככתוב בראשית ברא אלקים את‬ ‫כזה‪ :‬יֱ ‪-‬ה ‪-‬וִׁ ‪-‬ה‪ .‬ופירש רש"י שם‪,‬‬ ‫השמים ואת הארץ‪ ,‬ובהקדמת ארץ‬ ‫רחום בדין‪ .‬וזה שאמר המדרש מַ גִ יד‬ ‫לשמים יזכיר שם הוי"ה‪ ,‬כתוב ביום‬ ‫שֶ ְּשנֵיהֶ ם ְּשקּולִׁ ין זֶה ָּכזֶה‪.‬‬ ‫עשות ה' אלקים ארץ ושמים‪.‬‬ ‫ואשר על כן ניתן שם הוי"ה על‬ ‫הבריאה שנבראה בשם אלקים באומרו‬ ‫יש לומר‪,‬‬ ‫ולעומקו של מקרא‬ ‫שהדין‬ ‫ט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫לצבא השמים‪ .‬שכן סמוכים הם‪ .‬אלא‬ ‫יֵ֥ ֹום הַ ִׁש ִׁ ָֽשי (א‪,‬לא') ַויְּ כֻלּ֛ ּו הַ שָּ ַ ֵ֥מיִׁ ם‬ ‫שלא כן הסמיך הכתוב‪ ,‬אלא את ְּצבָּ ָּ ָֽאם‬ ‫והארץ וגו'‪ ,‬שהם ר"ת יהו"ה‪.‬‬ ‫לארץ‪ :‬וַיְּ כֻלׂ֛ ּו הַ שָ ַ ָ֥מיִ ם וְּ הָּ ָּ ִׁ֖א ֶרץ וְּ כָּל‪-‬‬ ‫ְּצבָּ ָּ ָֽאם‪ .‬לכן פירש רש''י תקנם את כל‬ ‫^^^^‬ ‫מעשה הבריאה‪ ,‬שמים וארץ‪ ,‬בצביונם‬ ‫בתקונן ובקומתן‪.‬‬ ‫וַיְּ כֻלּ֛ ּו הַ שָּ ַ ֵ֥מיִׁ ם וְּ הָּ ָּ ִׁ֖א ֶרץ וְּ כָּל‪ְּ -‬צבָּ ָּ ָֽאם‬ ‫(ב‪,‬א')‬ ‫ועל דרך הרמז יש לומר שרמז כאן‬ ‫הכתוב על יצירת עם ישראל ובריאתם‬ ‫מאי וְּ כָּל‪ְּ -‬צבָּ ָּ ָֽאם‪ ,‬אמר ר' יהושע בן לוי‬ ‫קודם שנברא העולם‪ :‬וכאומרם ז''ל‬ ‫(חולין ס‪ ).‬כל מעשה בראשית בקומתן‬ ‫במדרש שמות רבה‪ ,‬על הפסוק‬ ‫נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו‬ ‫אׁשית בָ ָרא וגו' ‪:‬‬ ‫בְּ ֵר ִ‬ ‫שנאמר {בראשית ב‪-‬א} ויכולו השמים‬ ‫והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא‬ ‫ִׁששָּ ה ְּדבָּ ִׁרים קָּ ְּדמּו לִׁ ְּב ִׁריאַ ת הָּ עֹולָּם‪,‬‬ ‫צביונם‪.‬‬ ‫יֵׁש מֵ הֶּ ן ׁשֶּ נִ בְּ ְּראּו‪ ,‬וְּ יֵׁש מֵ הֶּ ן שֶ עָּ לּו‬ ‫ּתֹורה וְּ הַ כִ סֵ א‬ ‫בַ מַ חֲשָּ בָּ ה לְּ ִׁהבָּ ְּראֹות‪ .‬הַ ָ‬ ‫פירש רש"י לפשוטו של מקרא וְּ כָּל‪-‬‬ ‫הַ כָבֹוד‪ ,‬נִ בְּ ְּראּו‪ .‬וגו' הָ אָ בֹות וְּ יִׁ ְּש ָּראֵ ל‬ ‫ְּצבָּ ָּ ָֽאם‪ ,‬תקנם בצביונם בתקונן‬ ‫ּוׁשמֹו ׁשֶּ ל מָ ִׁשיחַ ‪ ,‬עָלּו‬ ‫ּובֵ ית הַ ִּמקְּ דָ ׁש ְּ‬ ‫ובקומתן‪( .‬א‪,‬כה')‪ .‬וכן במסכת ראש‬ ‫בַ ּמַ חֲׁשָ בָ ה לְּ הִ בָ ְּראֹות‪ ,‬וגו' יִׁ ְּש ָּראֵ ל ִׁמנַיִׁ ן‪,‬‬ ‫השנה (יא‪ ).‬פירש רש"י בצביונם‪.‬‬ ‫שֶ ֶנאֱמַ ר (תהלים עד‪ ,‬ב)‪ :‬זְּכר עֲדָּ ְּתך‬ ‫בטעם אחד ואחד ובדפוס כל אחד‪.‬‬ ‫קָּ נִׁ יתָּ קֶ דֶ ם‪.‬‬ ‫ויש לשאול שהרי בפשטות יתכוון‬ ‫וכפירוש רש''י בחומש שמות על‬ ‫הכתוב באומרו ְּצבָּ ָּ ָֽאם לצבא השמים‪.‬‬ ‫הפסוק ואלה שמות בני ישראל‪( .‬א‪,‬א')‪:‬‬ ‫ומדוע לא פירש רש''י כן‪.‬‬ ‫אע"פ שמנאן [לעם ישראל] בחייהן‬ ‫בשמותם‪ ,‬חזר ומנאן במיתתן‪ ,‬להודיע‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר‪ :‬אם היה‬ ‫חבתן שנמשלו לכוכבים שנאמר‬ ‫מסמיך הכתוב ְּצבָּ ָּ ָֽאם לשמים‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫המוציא במספר ְּצבָּ ָּ ָֽאם לכולם בשם‬ ‫ַו ְּיכֻלׂ֛ ּו הָ ָ ִׁ֖א ֶּרץ וְּ הַ שָּ ַ ֵ֥מיִׁ ם וְּ כָּל‪ְּ -‬צבָּ ָּ ָֽאם‪ ,‬היה‬ ‫יקרא (ישעי' מ‪ ,‬כו‪).‬‬ ‫אפשר לפרש כן‪ ,‬שכוונת ְּצבָּ ָּ ָֽאם הוא‬ ‫י‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫בדרך של סרסהו ודרשהו אל תקרי‬ ‫ופירושו הוא ממדרש רבה (שמו"ר‬ ‫צבאם אלא צא‪-‬בם‪ .‬צ"א בגימטרי'ה‬ ‫א‪,‬ג‪ְּׁ ).‬שקּולִ ים הֵ ם י ְִּש ָראֵ ל כִׁ ְּצבָּ א‬ ‫הוא שם אדנ"י ושם הוי"ה ביחד‪ ,‬וכוחם‬ ‫הַ שָּ מַ יִׁ ם‪ֶּ ,‬נאֱמַ ר כָאן ְּׁשמֹות‪ ,‬וְּ ֶּנאֱמַ ר‬ ‫ברחמים‪ .‬ב"ם הוא שם מ"ב הק' היוצא‬ ‫בַ כֹוכָבִ ים ׁשֵ מֹות‪ּ ,‬ולְּ פִׁ י שֶ הֵ ם ְּמשּולִׁ ים‬ ‫מאותיות בראשית ועד ב' של ובהו‬ ‫לַכֹוכ ִָּׁבים קָ ָרא ׁשֵ מֹות לְּ ֻכלָם‪.‬‬ ‫בחילוף אותיות‪ ,‬וכוחו בגבורה‪ ,‬והוא‬ ‫המעלה את הנפש מעשיה ליצירה‪ ,‬והוא‬ ‫ואשר על כן הסמיך הכתוב את ְּצבָּ ָּ ָֽאם‬ ‫סוד של מעשה בראשית שכן מ"ב הם‬ ‫גם למילה ארץ‪ .‬כהבטחתו לאברהם‬ ‫ראשי תיבות מעשה בראשית‪.‬‬ ‫וְּ שַ ְּמ ִּתי ֶּ ֶֽאת‪-‬ז ְַּרעֲָך ַכ ֲעפַר הָּ אָּ ֶרץ‪.‬‬ ‫וכן נרמז שֵ ם מ''ב בפסוק נטֶּ ה צָ פֹון‬ ‫ועדיין יש לשאול‪ ,‬די אם יסמיכם‬ ‫עַל ּתהּו ּתלֶּה אֶּ ֶּרץ עַל ְּבלִׁ י מָּ ה‪( .‬איוב‬ ‫לישראל להיות משולים ככוכבים‪.‬‬ ‫כו‪,‬ז')‪ .‬בל"י בגימטרי' מ"ב‪ ,‬הוא שם‬ ‫ומדוע ימשילם גם לעפר הארץ‪ .‬וי''ל‬ ‫מ"ב הק'‪ ,‬ראשי תיבות של אנא בכח‬ ‫כפי שבארו חז''ל בבראשית רבה גבי‬ ‫וגו'‪ ,‬מ''ה הוא שם הק' של עולם‬ ‫יוסף ואחיו‪:‬‬ ‫היצירה‪ ,‬מ"ה‪ .‬וכאומרו ּתלֶּה אֶּ ֶּרץ עַל‬ ‫שני השמות הק' מ''ב ומ''ה‪.‬‬ ‫וַיְּ דַ בֵ ר ַעל לִׁ בָּ ם (בראשית נ‪ ,‬יט כא)‪ ,‬וְּ כִ י‬ ‫יֵׁש לְּ ָך אָ דָ ם ׁשֶּ ְּמדַ בֵ ר עַל הַ לֵב‪ ,‬אֶּ לָא‬ ‫^^^^‬ ‫דְּ בָ ִרים ׁשֶּ הֵ ן ְּמ ַנח ֲִמין אֶּ ת הַ לֵב‪ ,‬אָ מַ ר לָהֶּ ם‬ ‫הָ אָ ֶּרץ‪:‬‬ ‫ַכ ֲעפַר‬ ‫נִ ְּמׁשַ לְּ ּתֶּ ם‬ ‫בעניין שֵ ם מ''ב הק'‬ ‫מָ ה ֲעפַר הָ אָ ֶּרץ ִמי יָכֹול לְּ סַ ּיֵף [לשים‬ ‫סוף וקץ] אֶּ ת ֲעפַר הָ אָ ֶּרץ‪ .‬נִ ְּמׁשַ לְּ ּתֶּ ם‬ ‫היוצא ממעשה הבריאה‪.‬‬ ‫כַכֹוכָבִ ים‪ִ ,‬מי יָכֹול לְּ סַ ּיֵף אֶּ ת הַ כֹוכָבִ ים‪.‬‬ ‫לכן נאמר וַיְּ כֻלּ֛ ּו הַ שָּ ַ ֵ֥מיִׁ ם וְּ הָּ ָּ ִׁ֖א ֶרץ וְּ כָּל‪-‬‬ ‫השמות‬ ‫שרשי‬ ‫בספר‬ ‫מובא‬ ‫ְּצבָּ ָּ ָֽאם‪ .‬אלו צבאות בני ישראל שנמשלו‬ ‫להרמ"ז (ר' משה ַזכּוּתָ א) כיצד שֵ ם‬ ‫לשמים ולארץ ואין יכול להם‪.‬‬ ‫מ''ב הק' (אבגית"ץ וכו') יוצא‬ ‫ממעשה הבריאה‪.‬‬ ‫ועל דרך הרמז והסוד יש לומר‬ ‫לעומקו של מקרא‪ :‬מאי וְּ כָּל‪ְּ -‬צבָּ ָּ ָֽאם‪,‬‬ ‫יא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫סיום ספר התורה‪.‬‬ ‫מצרפים את התיבות של שני הפסוקים‬ ‫וכנ''ל‪ :‬מצרפים את התיבות של‬ ‫הראשונים זו לזו‪ ,‬ומחלקים מחדש‬ ‫הפסוק האחרון בחומש דברים‪ ,‬זו לזו‪,‬‬ ‫לשבע תיבות‪ ,‬שש אותיות בכל תיבה‪.‬‬ ‫מֹורא הַ ּגָּדֹול‬ ‫ּולְּ כל הַ ּיָּד הַ ֲחזָּקָּ ה ּולְּ כל הַ ָּ‬ ‫כזה‪:‬‬ ‫אשֶ ר ָּעשָּ ה משֶ ה לְּ עֵינֵי כָּל [י ְִּש ָראֵ ל]‪,‬‬ ‫ֲ‬ ‫יםאתהַ שָּ ַ ִׁ֖מיִׁ םוְּ ֵ ֵ֥את‬ ‫אאֱֹלה ֵ ֵ֥‬ ‫ִׁ ִ֑‬ ‫אשיתבָּ ָּ ָ֣ר‬ ‫ְּב ֵר ִׁ ִׁ֖‬ ‫מֹוראהַ ּגָּדֹולאֲ שֶ רעָּשָּ המשֶ הלְּ עֵ ינֵיכָּל‬ ‫ּולְּ כלהַ ּיָּדהַ ֲחזָּקָּ הּולְּ כלהַ ָּ‬ ‫התהּוּ֙ וָּב(הּו)‬ ‫הָּ ָּ ָֽא ֶרץוְּ הָּ ֗ ָּא ֶרץהָּ יְּ ָּ ֵ֥ת ֹ֙‬ ‫ומחלקים מחדש לשבע תיבות‪ ,‬שש‬ ‫יםאתהַ שָּ‬ ‫ֵ ֵ֥‬ ‫ֹלה‬ ‫אשית בָּ ָּ ָ֣ראאֱ ִׁ ִ֑‬ ‫ְּב ֵר ִׁ ִׁ֖‬ ‫אותיות בכל תיבה‪ .‬כזה‪ּ :‬ולְּ כלהַ ָּּי‬ ‫התהּוּ֙ וָּב‬ ‫ַ ִׁ֖מיִׁ םוְּ ֵ ֵ֥את הָּ ָּ ָֽא ֶרץוְּ הָּ ֗ ָּא ֶרץהָּ יְּ ָּ ֵ֥ת ֹ֙‬ ‫דהַ ֲחזָּקָּ ה ּולְּ כלהַ מ ָֹּוראהַ ּגָּד ֹולאֲשֶ רעָּ‬ ‫(הּו)‬ ‫יִש ָראֵ ל)‬‫שָּ המשֶ הלְּ עֵ ינֵיכָּל ( ְּ‬ ‫ובחילוף אותיות יתקבל שם קדוש כנגד‬ ‫ובחילוף אותיות יתקבל שם מ''ב‬ ‫כל תיבה‪ ,‬כזה‪:‬‬ ‫הקדוש כנגד כל תיבה‪ ,‬כזה‪:‬‬ ‫נגדיכש‬ ‫קרעשטן‬ ‫אבגיתץ‬ ‫נגדיכש‬ ‫קרעשטן‬ ‫אבגיתץ‬ ‫בטרצתג חקבטנע יגלפזק שקוצית‬ ‫בטרצתג חקבטנע יגלפזק שקוצית‬ ‫והוא שם קדוש בן מ"ב אותיות ועליו‬ ‫יסד ר' נחוניא בן הקנה את תפילתו‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬רמוזים השמות הק'‬ ‫"אנא בכח" לפי ר''ת של אבגיתץ וכו'‪.‬‬ ‫בבריאת העולם‪ ,‬בתחילתה ובסיומה‬ ‫של התורה‪ ,‬לומר לך שאין מקום אשר‬ ‫וכוחו רב בהודאה‪ ,‬וכן פירש רשב"י‬ ‫פנוי מן השכינה‪ ,‬וכלשון הזה"ק לית‬ ‫בתיקוני הזהר תיקון ד' על הפסוק אבוא‬ ‫אתר פנוי מיניה‪ .‬וכל פרט ופרט‬ ‫ב"ם אודה יה‪.‬‬ ‫בבריאה אומר כבוד ה'‪ .‬וזה שכתוב‬ ‫בראשית ברא אלה‪-‬ים‪.‬‬ ‫ועוד מובא בספר שרשי השמות‬ ‫להרמ''ז‪ :‬כמו כן יוצאים המ"ב‬ ‫אותיות בשם הק' ממ"ב אותיות של‬ ‫יב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ביה‪ :‬ראשית תבוא את ה'‪ .‬כאשר‬ ‫כפסוק [ישעיהו מ‪ ,‬כו'] ְּשאּו מָּ רֹום‬ ‫ראשית לכל הם באים לחלות פני ה'‪.‬‬ ‫עֵ ינֵיכֶם ְּּוראּו ִׁמי בָּ ָּרא אֵ לֶה וכמובא‬ ‫בתיקונים‪ ,‬תיקון מ"ט‪ :‬סרסהו ודרשהו‬ ‫^^^^‬ ‫מי ברא אלה היינו ברא אלהים‬ ‫רמזי ארבע עולמות אבי''ע‬ ‫ובשימת לב המלה ישראל שחותמת‬ ‫אצילות בריאה יצירה עשייה‬ ‫את התורה‪ ,‬אינה כלולה בשם מ''ב‬ ‫במעשה הבריאה‬ ‫הק' כי היא קדושה בפני עצמה‪ ,‬כי שם‬ ‫ה' נקרא בה‪ ,‬והשם מ''ב הק' בא לפאר‬ ‫רמזי ארבע‬ ‫האוה''ח הק' מביא‬ ‫ולרומם את קוב''ה ואורייתא וישראל‬ ‫העולמות אבי''ע מהפסוק הראשון‪:‬‬ ‫להיות אחד‪.‬‬ ‫ֹלהים ֵ ֵ֥את הַ שָּ ַ ִׁ֖מיִׁ ם וְּ ֵ ֵ֥את‬ ‫אשית בָּ ָּ ָ֣רא ֱא ִׁ ִ֑‬ ‫ְּב ֵר ִׁ ִׁ֖‬ ‫ועל ידי כך המלה ישראל מצטרפת‬ ‫הָּ ָּ ָֽא ֶרץ‪ .‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫לתחילתה של התורה‪ ,‬כעין‪:‬‬ ‫אשית הוא עולם הכבוד שהוא‬ ‫ְּב ֵר ִׁ ִׁ֖‬ ‫ישראל בראשית ברא אלקים‬ ‫עולם האצילות והוא יקרא ראשית‬ ‫לכל‪.‬‬ ‫ויכוון למדרש [ויקרא רבה לו‪,‬ד] אָ מַ ר‬ ‫הבריאה‪,‬‬ ‫עולם‬ ‫הוא‬ ‫בָּ ָּ ָ֣רא‬ ‫ר' בֶּ ֶּרכְּ יָה ׁשָ מַ יִם וָאָ ֶּרץ לא נִ בְּ ְּראּו אֶּ לָא‬ ‫יִש ָראֵ ל‪ִ ,‬דכְּ ִתיב (בראשית א‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫בִ זְּכּות ְּ‬ ‫אֱֹלהים רמז לעולם היצירה כי יש שם‬ ‫ִׁ ִ֑‬ ‫אשית‬ ‫אׁשית בָ ָרא אֱֹלהִ ים‪ ,‬וְּ אֵ ין ֵר ִׁ‬ ‫בְּ ֵר ִ‬ ‫דינים‪,‬‬ ‫אֶ לָּא יִׁ ְּש ָּראֵ ל‪ׁ ,‬שֶּ ֶּנאֱמַ ר (ירמיה ב‪ ,‬ג)‪:‬‬ ‫אשית ְּּתבּואָּ תה‪.‬‬ ‫קדֶּ ׁש יִׁ ְּש ָּראֵ ל לַה' ֵר ִׁ‬ ‫ֵ ֵ֥את הַ שָּ ַ ִׁ֖מיִׁ ם וְּ ֵ ֵ֥את הָּ ָּ ָֽא ֶרץ הוא עולם‬ ‫העשיה כי הוא זה שמים וארץ כאמור‬ ‫ובשימת לב‪ְּּ ,‬תבּואָּ תה כתוב עם ''ה''‪,‬‬ ‫בדבריהם הנעימים‪ .‬עכ''ל‪.‬‬ ‫לומר לך על דרך הרמז‪:‬‬ ‫אימתי ישראל הם קדֶ ש‪ ,‬כאשר‬ ‫ולדבריו יש לומר שלכן נאמר‬ ‫אשית ְּּתבּואָּ תה‪ ,‬קרי‬‫מתקיים בהם‪ֵ :‬ר ִׁ‬ ‫אלהים במעשה הבריאה‪ ,‬לרמוז על כך‬ ‫יג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ושיתף עמה מידת הרחמים‪ ,‬ולכן נאמר‬ ‫שהעולם נברא במידת הדין‪ ,‬שנקראת‬ ‫כל הַ נִקְּ ָרא ִׁב ְּש ִׁמי‪ ,‬הוא שם הוי''ה ברוך‬ ‫אלהים‪ ,‬וראה שאין העולם יכול‬ ‫הוא‪ ,‬היא מידת הרחמים‪ .‬היא התגלות‬ ‫להתקיים רק במידת הדין‪ ,‬ושיתף עמה‬ ‫כבוד ה'‪ ,‬ולכן נאמר וְּ לִׁ כְּ ִׁ‬ ‫בֹודי‪.‬‬ ‫מידת הרחמים‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָּ ִׁמר על דרך‬ ‫ויש לעיין היכן רמוזה כאן מידת‬ ‫הרמז והסוד‪ׁ ,‬שֶּ אֵ לּו ארבע עולמות‬ ‫הרחמים‪ .‬ולעומקו של מקרא יֵאָּ ִׁמר‬ ‫אבי"ע‪ ,‬אצילות בריאה יצירה עשיה‬ ‫שמידת הרחמים שהיא שם השם‬ ‫אֱֹלהים‬ ‫נרמזים גם באומרו אֲשֶ ר בָּ ָּ ֵ֥רא ִׁ ִׁ֖‬ ‫י'ה'ו'ה' אכן נרמזת בפסוק זה‪ .‬כיצד‪:‬‬ ‫אׁשית בָ ָ ָ֣רא א ִ ֱִֹ֑להים ֵ ָ֥את בגימטריה קטנה הוא י' ‪,‬‬ ‫בְּ ֵר ִ ִׁ֖‬ ‫ַלע ֲָֽשֹות (ב‪,‬ג')‬ ‫ויחד עם שאר התיבות בפסוק יתקבל‬ ‫כיצד‪:‬‬ ‫בראשי תיבות שם יהו''ה‪ ,‬כזה‪:‬‬ ‫לעולם‬ ‫באות א'‬ ‫אֲשֶ ר‪ ,‬ירמוז‬ ‫ֱֹלהים ֵ ָ֥אתי הַ שָ ַ ִׁ֖מ ִים וְּ ֵ ָ֥את הָּ ָ ֶֽא ֶּרץ‬ ‫אׁשית בָ ָ ָ֣רא א ִ ִ֑‬ ‫ְּב ֵר ִ ִׁ֖‬ ‫האצילות‪.‬‬ ‫וה''אוהב ישראל'' מביא רמזי‬ ‫בָּ ָּ ֵ֥רא‪ ,‬כפשוטו‪ ,‬ירמוז לעולם הבריאה‪.‬‬ ‫ארבע עולמות אלו מפסוקי‬ ‫אֱֹלהים‪ ,‬ירמוז כפירוש אוה''ח הק'‬ ‫ִׁ ִׁ֖‬ ‫ההפטרה‪ :‬כל הַ נִׁ קְּ ָּרא ִׁב ְּש ִׁמי‬ ‫לעולם היצירה (עי' לקמן)‬ ‫אתיו יְּ צַ ְּר ִּׁתיו אַ ף‬ ‫בֹודי ְּב ָּר ִׁ‬ ‫וְּ לִׁ כְּ ִׁ‬ ‫יתיו (ישעיהו מג‪,‬ז')‬ ‫ע ֲִׁש ִׁ‬ ‫ירמוז לעולם‬ ‫כפשוטו‪,‬‬ ‫ַלע ֲָֽשֹות‪,‬‬ ‫העשיה‪.‬‬ ‫אצילות‬ ‫‪-‬‬ ‫בֹודי‬ ‫ִׁב ְּש ִׁמי וְּ לִׁ כְּ ִׁ‬ ‫בריאה‬ ‫‪-‬‬ ‫אתיו‬ ‫ְּב ָּר ִׁ‬ ‫וכשם שארבע עולמות אבי''ע רמוזים‬ ‫יצירה‬ ‫‪-‬‬ ‫יְּ צַ ְּר ִּׁתיו‬ ‫בבריאה‪ ,‬כנ''ל‪ ,‬כן שמות הקדש‬ ‫עשיה‬ ‫‪-‬‬ ‫יתיו‬ ‫ע ֲִׁש ִׁ‬ ‫השולטים באלו העולמות‪ ,‬רמוזים‬ ‫בפסוקי הבריאה‪.‬‬ ‫ולדבריו יש לומר שלכן נאמר אַ ף‬ ‫יתיו‪ ,‬לרמוז על כך שהעולם נברא‬ ‫ע ֲִש ִ‬ ‫במידת הדין‪ ,‬שנקראת אַ ף‪ ,‬וראה שאין‬ ‫העולם יכול להתקיים רק במידת הדין‪,‬‬ ‫יד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫רמז לשם ס"ג בעולם הבריאה‪.‬‬ ‫רמז לשם ע"ב בעולם האצילות‪.‬‬ ‫יו"ד ה"י וא"ו ה"י ‪.‬‬ ‫יו''ד ה''י וי''ו ה''י ‪.‬‬ ‫ונקרא ס''ג שהוא גימטרי' של השם עם‬ ‫ונקרא ע''ב שהוא גימטרי' של השם עם‬ ‫המילוי‪ :‬יו''ד הרי עשרים‪ .‬פעמיים ה''י‬ ‫המילוי‪ :‬יו''ד הרי עשרים‪ .‬פעמיים ה''י‬ ‫הרי שלשים‪ .‬וא''ו הרי שלש עשרה‪.‬‬ ‫הרי שלשים‪ .‬וי''ו הרי עשרים ושתיים‪.‬‬ ‫יחד ס"ג‪ .‬והוא כנגד נשמת העולמות‪.‬‬ ‫יחד ע"ב‪ .‬וכמובא ב''אוהב ישראל'' על‬ ‫וכנגד שרה אמנו‪ .‬ושרה נרמזת בפסוק‬ ‫פי הזוה''ק‪ ,‬הוא כנגד נשמה שבנשמה‪,‬‬ ‫אשר ברא אלהים לעשות‪.‬‬ ‫היא הנקראת חיה יחידה שבעולם‬ ‫האצילות‪ ,‬שהיא כנגד ח"י העולמים‪,‬‬ ‫וכן נרמז זה השם בפסוק ְּב ִׁה ָּ ָֽב ְּר ָּ ִ֑אם‪,‬‬ ‫וכנגד אברהם אבינו שמרומז בפסוק‬ ‫כאשר האות ה' מנוקדת בחיריק‪.‬‬ ‫ויכלו השמים והארץ וכל צבאם‪.‬‬ ‫ְּב ִׁה ָּ ָֽב ְּר ָּ ִ֑אם וזה מרמז על ה"י‪ .‬וכאילו‬ ‫שפרסם שם ה' בעולם‪ .‬וכן נרמז במילה‬ ‫ְּב ִׁה ָּ ָֽב ְּר ָּ ִ֑אם‪ ,‬אל תקרי ְּב ִׁה ָּ ָֽב ְּר ָּ ִ֑אם אלא‬ ‫נכתב בהיבראם‪ .‬למרות שאין י' במלה‬ ‫באברהם‪.‬‬ ‫ְּב ִׁה ָּ ָֽב ְּר ָּ ִ֑אם כי הב דגושה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫יורה הדבר על י' מרומזת‪.‬‬ ‫ונרמז זה השם בפסוק ויכל אלהים‬ ‫י"ב‪,‬‬ ‫פרשה‬ ‫בב"ר‬ ‫וכמובא‬ ‫ביום השביעי‪ .‬כיצד‪:‬‬ ‫ְּב ִׁה ָּ ָֽב ְּר ָּ ִ֑אם בה' בראם‪ ,‬שנאמר בְּ ָּיּה השם‬ ‫השביעי נכתב שלש פעמים וכנגדם ג'‬ ‫צור עולמים‪( ,‬ישעיה כו‪ ,‬ד‪ ).‬ופירושו‪:‬‬ ‫יודי''ן שבשם ע"ב שהוא שם האצילות‪,‬‬ ‫השם יצר את העולמים העולם הזה‬ ‫והעולם הבא בב' אותיות הללו של‬ ‫פרט ליו''ד ראשונה‪ .‬כזה‪ :‬יו"ד ה"י וי"ו‬ ‫השם‪ ,‬יה‪ .‬באות י' את העולם הבא‬ ‫ה"י‪ , .‬וע"ב של השביעי יורה על שם‬ ‫ובאות ה' את העולם הזה‪ .‬ולמדך כאן‬ ‫תורה על‬ ‫ע"ב הנזכר‪ .‬והיו''ד שבתחילה ֶּ‬ ‫שהעולם הזה נברא בה"י‪ .‬והוא ה"י‬ ‫עולם האצילות‪ .‬שם גילוי הכתר‬ ‫מהשם ס"ג הק' וכנ"ל‪.‬‬ ‫העליון‪ ,‬ונרמז גם הוא במילוי האות‬ ‫יו''ד‪ ,‬שהוא בגימטרי'ה כ'‪ ,‬כנגד כתר‬ ‫עליון‪.‬‬ ‫טו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫הַ שָ ַ ׂ֛מ ִים וְּ הָּ ָ ִׁ֖א ֶּרץ בְּ הִ ָ ֶֽב ְּר ָ ִ֑אם בְּ יֹום עֲשֹות‬ ‫רמז לשם מ"ה בעולם היצירה‪.‬‬ ‫יהו"ה אֱֹלקים אֶּ ֶּרץ וְּ ׁשָ ָ ֶֽמיִ ם‪( .‬בראשית‬ ‫יו''ד ה''א וא''ו ה''א‪.‬‬ ‫ב‪,‬ד')‪ .‬כיצד‪:‬‬ ‫השמים והארץ הרי ה"ה‪ ,‬תֹולְּ דות‬ ‫ונקרא מ''ה שהוא גימטרי' של השם‬ ‫הרי מילוי ו"ו‪.‬‬ ‫עם המילוי‪ .‬כיצד‪ :‬יו''ד הרי עשרים‪.‬‬ ‫עוד ירמוז הפסוק שעולם העשיה היא‬ ‫פעמיים ה''א הרי שנים עשר‪ .‬וא''ו‬ ‫השתלשלות של הבריאה‪ .‬שנאמר‬ ‫הרי שלש עשרה‪ .‬יחד מ"ה‪ .‬והוא כנגד‬ ‫ְּב ִׁה ָּ ָֽב ְּר ָּ ִ֑אם בְּ יֹום עֲשֹות‪.‬‬ ‫רוח העולמות‪ .‬וכנגד יעקב אבינו‪,‬‬ ‫שאמר מה נורא המקום הזה‪ .‬ושם זה‬ ‫הרי ארבעה עולמות והשמות הק'‬ ‫נכתב בג' אלפין‪ .‬ונרמז בתחילת‬ ‫המכוונים כנגד שם הוי"ה בהשתלשלות‬ ‫בראשית‪ ,‬בראשית ברא אלקים שהם‬ ‫כזה‪:‬‬ ‫העולמות‬ ‫ג' אלפי"ן‪.‬‬ ‫ונרמז זה השם בפסוק נטֶּ ה צָ פֹון עַל‬ ‫ע''ב‬ ‫י אצילות יוד הי ויו הי‬ ‫ּתהּו ּתלֶּה אֶּ ֶּרץ עַל ְּבלִׁ י מָּ ה‪( .‬איוב כו‪,‬ז')‪.‬‬ ‫ה בריאה יוד הי ואו הי ס''ג‬ ‫בל"י בגימטרי' מ"ב‪ ,‬הוא שם מ"ב‬ ‫יוד הא ואו הא מ''ה‬ ‫יצירה‬ ‫ו‬ ‫הק'‪ ,‬ראשי תיבות של אנא בכח וגו'‪,‬‬ ‫עשיה יוד הה וו הה ב''ן‬ ‫ה‬ ‫מ''ה הוא שם הק' של עולם היצירה‪,‬‬ ‫מ"ה‪ .‬וכאומרו ּתלֶּה אֶּ ֶּרץ עַל שני‬ ‫השמות הק' מ''ב ומ''ה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫רמז לשם ב"ן בעולם העשיה‪.‬‬ ‫יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה‬ ‫יע (א‪ ,‬ז')‬ ‫אֱֹלהים֮ אֶ ת‪-‬הָּ ָּרקִׁ ַ ַ֒‬ ‫ִׁ‬ ‫וַּיַ ָ֣עַש‬ ‫ונקרא ב''ן שהוא גימטרי' של השם עם‬ ‫המילוי‪ .‬כיצד‪ :‬יו''ד הרי עשרים‪.‬‬ ‫פירש רש"י‪ :‬ויעש‪ .‬תקנו על עמדו‬ ‫פעמיים ה''ה הרי עשרים‪ .‬ו''ו הרי‬ ‫והוא עשייתו‪ .‬כמו "ועשתה את‬ ‫שנים עשר‪ .‬יחד ב"ן‪ .‬והוא כנגד נפש‬ ‫צפרניה"‪( .‬דברים כא‪ ,‬יב')‪ .‬וניתן היה‬ ‫העולמות‪ ,‬וכנגד יצחק אבינו שנאמר‬ ‫להבין כביכול מפירושו שכוונתו באמרו‬ ‫עליו והנה בן לשרה אשתך‪.‬‬ ‫תקנו על עמדו שקצצו‪ ,‬והגבילו‪ .‬כמו‬ ‫ונרמז זה השם בפסוק ֵ ָ֣אלֶּה תֹולְּ דֹות‬ ‫טז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫והיינו דפירש רש''י‪ :‬ויעש‪ .‬תקנו על‬ ‫ועשתה את צפרניה ׁשֶּ ִּתקְּ ָנה אותן על‬ ‫עמדו והוא עשייתו‪.‬‬ ‫עמדן היינו קצצתן‪.‬‬ ‫אך לפי ר' עקיבא שאמר ְּּתג ְַּדלֵם יש‬ ‫לשאול מאי וַּיַ ָ֣עַ ש לפי רש''י‪ ,‬שפירש‬ ‫ויקשה לפירושו ממה שפירש‬ ‫"תקנו על ָּע ְּמדֹו"?‬ ‫בפרשת "כי תצא"‪ ,‬על הפסוק ועשתה‬ ‫את צפרניה (דברים כא‪ ,‬יב')‪ ,‬שם‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬שתקנו‬ ‫פירש רש''י לכאורה היפך הדברים וזה‬ ‫על עמדו ניחא גם לפי ר' עקיבא שאמר‬ ‫לשונו שם‪ְּּ :‬ת ַג ְּד ֵלם כדי שתתנוול‪.‬‬ ‫ְּּתג ְַּדלֵם ‪ .‬שכן תקנו על עמדו יכול‬ ‫ויש ליתן טעם לשני פירושיו‬ ‫להתפרש שגידלו ותקנו על עמדו‬ ‫הסותרים כביכול‪ ,‬בפסוק וְּ ָּע ְּשתָּ ה אֶ ת‬ ‫במרחבים‪ ,‬וכפי שפירש רש''י על‬ ‫ִׁצפ ְָּּרנֶיהָּ ‪ ,‬שבבראשית פירש ְּּתקַ ְּצצֵ ם‪,‬‬ ‫הפסוק [דברים ד‪,‬לה'] אַ ּתָּ הּ֙ הָּ ְּר ֵ ָ֣אתָּ‬ ‫ובפר' כי תצא פירש ְּּתג ְַּדלֵם ‪.‬‬ ‫לָּדַ עַ ת ִ ָ֥כי ה' הּוא ָ ֶֽהאֱֹלקים ֵ ָ֥אין עִׁ֖ ֹוד‬ ‫ִמלְּ בַ ֶֽדֹו‪ :‬כתרגומו‪ִׁ :‬א ְּת ֲחזֵיתָּ א‪ ,‬כשנתן‬ ‫ויסוד דבריו הם במחלוקת ר' אליעזר‬ ‫הקב"ה את התורה פתח להם שבעה‬ ‫ור' עקיבא ביבמות מח‪ .‬לגבי אשת יפת‬ ‫רקיעים‪ ,‬וכשם שקרע את העליונים‪,‬‬ ‫תאר על הפסוק ועשתה את צפרניה‪:‬‬ ‫כך קרע את התחתונים וראו שהוא‬ ‫ר' עקיבא אומר ְּּתג ְַּדלֵם ור' אליעזר‬ ‫יחידי‪ ,‬לכך נאמר אתה הָּ ְּר ֵ ָ֣אתָּ לדעת‪.‬‬ ‫אומר ְּּתקַ ְּצצֵ ם‪ .‬ורש"י תירץ בכל מקום‬ ‫ויהיה פירושו על דרך הפשט פְּ נִ ּיָה‬ ‫לפשוטו של מקרא‪ .‬כאן בבראשית‬ ‫לאדם‪ :‬אתה‪ ,‬האדם‪ ,‬הָּ ְּראֵ תָּ על ידי‬ ‫פירש לפי ר' אליעזר שאמר ְּּתקַ ְּצצֵ ם‪.‬‬ ‫הקב''ה כי אין עוד מלבדו‪.‬‬ ‫וב"כי תצא"‪ ,‬פירש"י לפי ר' עקיבא‬ ‫שאמר ְּּתג ְַּד ֵלם‪.‬‬ ‫ועל דרך הדרש והצח‪ ,‬ובדרך‬ ‫המוסר והאמונה‪ ,‬יש להוסיף ולומר‪,‬‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬לפי ר' אליעזר שאמר‬ ‫מה שגידלו ותקנו על עמדו במרחבים‪,‬‬ ‫ְּּתקַ ְּצצֵ ם אתי שפיר‪ ,‬לפי שהיה הרקיע‬ ‫רצונו לומר שכן תהיה שאיפתו של‬ ‫מרחיב והולך‪ ,‬עד שגער בו הקב"ה‬ ‫הירא שמים‪ ,‬ליראת שמים כמרחבי‬ ‫ואמר לעולם די‪ .‬וכדאמר ר"ל [חגיגה‬ ‫אין קץ‪.‬‬ ‫יב‪ ].‬מאי דכתיב "אני אל ׁשַ דָ י"‪[ ,‬בראשית‬ ‫^^^^‬ ‫ל"ה]‪ ,‬אני הוא שאמרתי לעולם דַ י‪.‬‬ ‫יז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬רמז לכך שנבראו‬ ‫ֹלהים אֶ ת‪ְּ -‬שנֵ ֵ֥י הַ ְּמא ִׁ֖רת‬ ‫וַּיַ ָ֣עַש אֱ ִׁ‬ ‫המאורות שוים‪ ,‬ש הַ ּגָּד ּ֙ל והַ קָּ טןּ֙ הן‬ ‫הַ ּגָּד ּ֙ל‬ ‫אֶ ת‪-‬הַ מָּ ֤אֹור‬ ‫הַ ּגְּ ד ִׁ ִ֑לים‬ ‫אותיות מאותו מוצא הפה‪ .‬שכן ג‬ ‫שלֶת הַ ּיֹום וְּ אֶ ת‪-‬הַ מָּ ֤אֹור הַ קָּ טןּ֙‬ ‫לְּ מֶ ְּמ ֶ ָ֣‬ ‫מהגדל‪ ,‬ק מהקטן הן מאותו מוצא‬ ‫שלֶת הַ ַליְּ לָּה וְּ ֵ ִׁ֖את הַ ָֽכֹוכ ִׁ ָָּֽבים‪.‬‬ ‫לְּ מֶ ְּמ ֶ ָ֣‬ ‫החיך‪ ,‬ו‪ -‬ד מהגדל ו‪ -‬ט מהקטן‪ ,‬וכן ל‬ ‫(א‪,‬טז)‬ ‫מהגדל‪ ,‬ו‪ -‬נ מהקטן‪ ,‬הן מאותו מוצא‬ ‫הלשון (הן אותיות דטלנ''ת)‪.‬‬ ‫פירש''י המארת הגדולים‪ .‬שוים‬ ‫וזה לעומת זה עשה אלקים‬ ‫נבראו‪ ,‬ונתמעטה הלבנה‪ ,‬על שקטרגה‬ ‫ָּּג ד ּ֙ל‬ ‫ואמרה אי אפשר לשני מלכים‬ ‫קָּ ט ןּ֙‬ ‫שישתמשו בכתר אחד‪.‬‬ ‫שכן אותיות ק‪-‬ט‪-‬ן הן גדולות‬ ‫ג‪-‬ד‪-‬ל‪ ,‬שהן‬ ‫בגימטריה יותר מ‬ ‫והרי דברי מוסר אלו שבהתהוות‬ ‫אחיותיהן במוצא הפה‪.‬‬ ‫הבריאה נוקבים ויורדים עד התהום‪.‬‬ ‫כיצד‪:‬‬ ‫וכאומרו‪ ,‬שכל העולם כולו אינו כדאי‬ ‫הלבנה היא המאור הקטן‪ ,‬קטן בגי'‬ ‫אלא בעבור אלו שממעטים עצמם‪ ,‬הם‬ ‫‪ 100 ,159‬ועוד ‪ 9‬ועוד ‪159 ,50‬‬ ‫ישראל הנקראים ראשית שנאמר אתם‬ ‫כאותיות קטן‪.‬‬ ‫המעט מכל העמים‪ ,‬שממעטים עצמכם‬ ‫ואילו החמה היא המאור הגדל‪ ,‬גדל‬ ‫לפני‪.‬‬ ‫בגי' ‪ 37‬תהיה קטנה ממנה בערך‬ ‫האותיות שכן ג' היא ‪ 3‬ד' היא ‪ 4‬ל' היא‬ ‫ואשר על כן יש לומר על דרך המוסר‬ ‫‪ ,30‬יחד ‪ , 37‬כאותיות גדל‪.‬‬ ‫שלכן נמשלו ישראל ללבנה כדי שיקחו‬ ‫והיא תאיר יותר מהלבנה‪ ,‬כי כל‬ ‫מוסר ממנה‪ ,‬וימעטו עצמם‪.‬‬ ‫המקטין עצמו מפני חבירו מאיר‬ ‫יותר‪ ,‬וכל המתרברב על חבירו נחשך‬ ‫ולעומקו של מקרא מרומזים דברי‬ ‫מראהו‪.‬‬ ‫רש''י הנ''ל בפסוק עצמו‪ .‬שנאמר אֶּ ת‪-‬‬ ‫והרי המוסר החבוי כאן‪ ,‬וכפי‬ ‫הַ ּמָ ֵּ֤אֹור הַ ּגָּד ּ֙ל לְּ מֶּ ְּמ ֶּ ָׁ֣שלֶּת הַ ּיּ֔ ֹום וְּ אֶּ ת‪-‬‬ ‫שאמרו‪ ,‬רגזן אין בידו אלא רגזנותיה‪.‬‬ ‫הַ ּמָ ֵּ֤אֹור הַ קָּ טןּ֙ לְּ מֶּ ְּמ ֶּ ָׁ֣שלֶּת הַ ַּ֔ליְּ לָה‪.‬‬ ‫זה מה שנשאר מכל עמל רגזנותו תחת‬ ‫יח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫לשניהם‪ .‬וכשרצה הכתוב להשוותם‬ ‫השמש‪ .‬הכל נשכח חוץ מרגזנותו‪ .‬גם‬ ‫סילק הכתוב את וויהם‪ .‬לומר ששניהם‬ ‫כאן נאמר‪ ,‬רברבן ‪ -‬אין בידו אלא‬ ‫שוים כנקודה הזאת הנקראת "חולם"‪.‬‬ ‫רברבנותיה‪ .‬שכן הלבנה בקשה להיות‬ ‫שאי אפשר להגדילה או להקטינה‪ .‬ולכן‬ ‫גדולה ברברבנות‪ ,‬אומר לה הקב''ה‪,‬‬ ‫כתב אֶּ ת‪ְּׁ -‬שנֵ ָ֥י הַ ְּמא ִׁ֖רת‪ .‬בשני "חולם‬ ‫תקבלי מבוקשך‪ ,‬ותשארי גדולה אבל‬ ‫חסר"‪.‬‬ ‫רק בערך האותיות‪ ,‬בגימטריה שלהן‪.‬‬ ‫ובשימת לב לכאורה יש לשאול‬ ‫ועוד בשימת לב‪ ,‬נוקדו שניהם באותו‬ ‫מעיקרא מאי קסבר קוב''ה בבוראו שני‬ ‫ניקוד‪ ,‬קמץ וחולם‪ּ ,‬גָּד ּ֙ל קָּ טןּ֙‬ ‫מארת גדלים שוים בגודלם‪ ,‬הרי הטענה‬ ‫לומר לך‪ ,‬שכל הקומץ ברברבנות‪ ,‬יגיע‬ ‫שאין שני מלכים בכתר אחד לכאורה‬ ‫לדרגת החולם הנכסף שהוא על פי דברי‬ ‫היא טענה צודקת‪.‬‬ ‫האמת מקום האצילות‪.‬‬ ‫ויש לומר שאכן‪ ,‬זה אשר רצה הקב''ה‬ ‫וכן הוטעמו שתי המלים באותו‬ ‫ללמדנו‪ .‬שכל אחד בממשלתו הוא‬ ‫הטעם‪ ,‬טעם הפשטא‪ ,‬לומר לך‬ ‫גדול‪ .‬השמש בממשלת היום והירח‬ ‫ׁשֶּ ִּמטֶּ בַ ע ברייתם יתפשט אורם על פני‬ ‫בממשלת הלילה‪ .‬וכבר במעשה‬ ‫תבל להאיר דברי מוסר אלו יום ולילה‬ ‫הבריאה בא ללמדנו את האיסור החמור‬ ‫לא ישבתו‪.‬‬ ‫של לא תחמד כל אשר לרעך‪ ,‬והערך‬ ‫החשוב של מסתפק במה שיש לו‪ ,‬שהוא‬ ‫ועוד יש לומר שלכן המילה הַ ְּמא ִׁ֖רת‬ ‫יסוד הענוה והבריאה האלקית כולה‪,‬‬ ‫נכתבה ללא ווים‪ ,‬בשני "חולם חסר"‪,‬‬ ‫ומכאן ערכה החשוב של הלבנה להאיר‬ ‫ובכך תרמוז ששניהם נבראו שוים‪ .‬כי‬ ‫את החשך‪.‬‬ ‫ה"וו" יורה על ייחודיות‪ .‬כל אחד‬ ‫בגודלו שלו‪ ,‬כפי שיבאר מיד הפסוק‬ ‫ואשר על כן נמשלה כנסת ישראל‬ ‫וְּ אֶ ת‪-‬הַ מָּ ֤אֹור‬ ‫אֶ ת‪-‬הַ מָּ ֤אֹור‬ ‫הַ גָד ֙ל‬ ‫ללבנה‪ ,‬ועל כנסת ישראל נאמר‬ ‫[דברים ז‪,‬ז'] ִ ֶֽכי‪-‬אַ ֶּ ָּ֥תם הַ ְּמעַ ִׁ֖ט ִמכָל‪-‬‬ ‫הַ קָ טן֙ ‪ ,‬כאות וא''ו שאפשר להגדילה או‬ ‫ָ ֶֽהע ִ ֶַּֽמים וכרש''י שם‪ :‬כי אתם המעט‪.‬‬ ‫להקטינה‪ ,‬וכשרצה הכתוב ליתן ערך‬ ‫הממעטין עצמכם‪ ,‬כגון אברהם שאמר‬ ‫לכל חד מהם בנפרד‪ ,‬הוסיף ו''ו‬ ‫יט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫והם יוכלו לְּ ׁשַ דֵ ד מערכות הטבע בכח‬ ‫ואנכי עפר ואפר (בראשית יח‪ ,‬כז‪,).‬‬ ‫תורתם‪.‬‬ ‫וכגון משה ואהרן שאמרו ונחנו מה‬ ‫(שמות טז‪ ,‬ח‪ ).‬שאתם ממעטים עצמכם‬ ‫ובתרגום ורדו בדגת הים‪ּ ,‬ו ְּׁשלּוטּו‬ ‫לפני כלבנה‪ .‬והנמשל הוא שבממשלת‬ ‫ְּבנּו ֵני ַיּמָ א‪.‬‬ ‫הלילה הלבנה היא הגדולה‪ ,‬וכן כנסת‬ ‫ישראל גדולה בתפקידה להאיר אור ה'‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָּ ִׁמר‪ ,‬מה‬ ‫גם בפינות האפילות והחשוכות‪ ,‬עד‬ ‫ּוׁשלּוטּו ְּבנּונֵי יַּמָ א‪,‬‬ ‫שכתב בתרגום ְּ‬ ‫שתהיה הארץ מלאה דעת ה' ועל כך‬ ‫קּומי‬ ‫ִׁ‬ ‫נתנבא הנביא [ישעיהו ס‪ ,‬א']‬ ‫הם הם הנונים ההפוכים שלפני ואחרי‬ ‫אֹורְך‪.‬‬ ‫אֹורי כִׁ י בָּ א ֵ‬ ‫ִׁ‬ ‫"ויהי בנסוע הארון"‪ .‬וירמוז התרגום‬ ‫^^^^‬ ‫של נּונֵי יַמָּ א לדגי הים של התלמוד‪,‬‬ ‫לתנאים ואמוראים וכל עמלי התורה‬ ‫ּוב ָ֣עֹוף הַ שָּ מַ יִׁ ם‬ ‫ְּּור ֞דּו ִׁב ְּדגַ ֤ת הַ ּיָּםּ֙ ְּ‬ ‫שבכל הדורות‪ ,‬שעל ידי שליטה בתורה‬ ‫הק' של ויהי בנסוע הארון‪ ,‬ניתן לת"ח‬ ‫ּובכָּל‪-‬חַ ּיָּ ִׁ֖ה ָּ ָֽהר ֶ ֵ֥משֶ ת עַ ל‪-‬הָּ ָּ ָֽא ֶרץ‬ ‫ְּ‬ ‫הכח לשלוט בבריאה ע"י ורד"ו שמות‬ ‫(א‪,‬כח)‬ ‫הק'‪.‬‬ ‫ְּּורד"ּו‪ .‬רמז הכתוב לע"ב שמות‬ ‫היוצאים מן הפסוקים ויסע ויבא ויט‬ ‫^^^^‬ ‫שבפרשת בשלח‪ .‬ומכיון שיש בהם ג'‬ ‫שיטות (כמבואר באריכות בלעומקו של‬ ‫מקרא‪,‬שם) הרי ע"ב שמות כפול שלש‪,‬‬ ‫יֵ֥ ֹום הַ ִש ִ ֶֽשי ַויְּ כֻלׂ֛ ּו הַ שָ ַ ָ֥מיִם הם ר"ת‬ ‫הם כמנין ורד"ו‪ .‬וסימנך ורדו בדגת‬ ‫יהו"ה‪ ,‬ליתן שֵ ם הוי"ה על הבריאה‪.‬‬ ‫הים‪ .‬שעל ידי ורד"ו שמות ע"ב יש‬ ‫לאדם אפשרות לרדות ולשלוט‬ ‫וירמוז הכתוב למה שאמרו חז"ל‬ ‫בבריאה כולה‪ ,‬וזה שאמרו חז"ל עה"פ‬ ‫(ב"ר י"ב) ראה הקב''ה שאין העולם‬ ‫בפרשת בשלח וישב הים לאיתנו‪,‬‬ ‫יכול להתקיים במידת הדין שיתף עמו‬ ‫לתנאו הראשון‪ .‬ופירש האוה"ח הק'‬ ‫את מידת הרחמים‪ .‬שנאמר בְּ יֹום עֲשֹות‬ ‫ׁשֶּ ְּּת ַנאי התנה הקב"ה עם הבריאה‬ ‫יהו"ה ֱאֹל ִׁהים אֶּ ֶּרץ וְּ ׁשָ ָ ֶֽמיִם‪( .‬ב‪ ,‬ד')‪.‬‬ ‫שתהא נשלטת על ידי עמלי התורה‪,‬‬ ‫וליכא מילתא דלא רמיזי באורייתא‪,‬‬ ‫כ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָּ ִׁמר‪ ,‬מה‬ ‫ולכן ְּרמָּ ָּזּה כאן הכתוב בתתו ׁשֵ ם הוי''ה‬ ‫שעומדים בקידוש ואומרים בקול גם‬ ‫על הבריאה בראשי תיבות אלו יֵ֥ ֹום‬ ‫את תיבות יום הששי‪ ,‬הוא גם מפני‬ ‫הַ ִש ִ ֶֽשי ַו ְּיכֻלׂ֛ ּו הַ שָ ַ ָ֥מ ִים‪.‬‬ ‫שפע הרחמים המשלתשלים אלינו‬ ‫מעולם האצילות בעת הזכירנו שם‬ ‫ומובא בשולחן ערוך סימן רע''א ס''י‬ ‫הוי''ה הרמוז בפסוק כנ''ל‪.‬‬ ‫שלכן עומדים בקידוש מפני שם ה'‬ ‫הרמוז בו‪.‬‬ ‫ואשר על כן יש לומר שע''ב תיבות‬ ‫וב''ערוך השולחן'' שם מוסיף‪ :‬והנה‬ ‫ירמזון לא רק לשם הק' ע''ב‪ ,‬אלא לכל‬ ‫תיבות 'יום הששי' הם סוף פסוק ולכן‬ ‫ע''ב שמות הקדש היוצאים מן‬ ‫יש נהגו לומר בלחש כל הפסוק הזה‬ ‫הפסוקים ויסע ויבא ויט שבפרשת‬ ‫פרט ל יֵ֥ ֹום הַ ִׁש ִׁ ָֽשי‪ ,‬ומכאן ואילך‬ ‫בשלח‪( ,‬שמות יד‪,‬יט') כמבואר‬ ‫אומרים בקול רם‪ ,‬כדי שלא תהיה‬ ‫בארוכה בלעומקו של מקרא שם‪ ,‬והם‬ ‫ההתחלה באמצע פסוק‪ ,‬כזה‪ :‬וַּיַ ֵּ֤ ְַּּ֤רא‬ ‫כולם שמות של חסד ורחמים‪.‬‬ ‫ֲׁשר עָשָּ֔ ה וְּ הִ נֵה‪ִׁ֖ -‬טֹוב‬ ‫אֱֹלהִ ים֙ אֶּ ת‪-‬כָל‪-‬א ֶּ ָ֣‬ ‫ְּמ ִ֑אד ַוֶַּֽ֤יְּהִ י‪-‬עֶּ ֶָּ֥רב ַוֶַּֽ֤יְּהִ י‪ִׁ֖ -‬בקֶּ ר יֵ֥ ֹום‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬ה ֶּרמֶּ ז של ׁשֵ ם יהו'ה‬ ‫הַ ִׁש ִׁ ָֽשי‪(:‬א‪,‬לא') וַיְּ כֻלּ֛ ּו הַ שָּ ַ ֵ֥מיִׁ ם‬ ‫בתיבות יום הששי ויכלו השמים‬ ‫מקדים לשם אלקים אשר בהמשך‬ ‫וְּ הָּ ָּ ִׁ֖א ֶרץ וְּ כָּל צְּ בָּ ָּ ָֽאם וגו' (ב‪,‬א')‪.‬‬ ‫יעי‬ ‫ֹלהיםּ֙ בַ ּיָ֣ ֹום הַ ְּשבִ ּ֔ ִ‬ ‫הפסוק‪ַ :‬ויְּכַ ֵּ֤ל אֱ ִׁ‬ ‫ומוסיף שם‪ :‬מניין התיבות של קידוש‬ ‫ָשה‪ ,‬כדי להקדים‬ ‫ֲׁשר ע ָ ִ֑‬ ‫ְּמלַאכְּ ִּׁ֖תֹו א ֶּ ָ֣‬ ‫נמצא בספרי הקבלה‪ ,‬שצריך להיות ע'‬ ‫רחמים לדין‪ ,‬כדי להמתיק הדינים‪ ,‬וכפי‬ ‫תיבות‪ :‬ל''ה בויכולו ול''ה בהברכה‪,‬‬ ‫מידתו ית' בכל מקום שמקדים תרופה‬ ‫ועם שתי התיבות יום הששי הם ע''ב‬ ‫למכה‪ .‬ואשר על כן תמיד יזכר שם‬ ‫תיבות‪ ,‬כנגד שם ע''ב שהוא צירוף שם‬ ‫הרחמים לפני מידת הדין‪ .‬ה' אלקים‪.‬‬ ‫הויה ברוך הוא במילוי האותיות‪ ,‬כזה‪:‬‬ ‫ועוד על דרך הרמז והצח‪ ,‬ירמוז‬ ‫יו''ד ה''י וי''ו ה''י‬ ‫באומרו וַיְּ כֻלּ֛ ּו הַ שָ ַ ָ֥מיִם‪ ,‬לדברי חז''ל‬ ‫הנקרא שֵ ם ע''ב על שם הגימטריה של‬ ‫במדרש תנחומא‪ :‬יֹום הַ ִש ִשי‪ ,‬הֵ ''א יְּתֵ ָרה‬ ‫אותיותיו שהן ‪ ,72‬כלומר ע''ב‪ ,‬והוא‬ ‫לָּמָ ה? ׁשֶּ ה ֲֵרי בְּ ֻכלָן לא ֶּנאֱמַ ר אֶּ לָא יֹום‬ ‫נקרא שם ה' בעולם האצילות‪.‬‬ ‫כא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫וְּ אָּ ָּ ָ֣דם אַ יִׁ ן ַ ָֽלע ֲִׁ֖בד אֶ ת‪ָֽ ָּ -‬האֲ דָּ ָּ ָֽמה‪.‬‬ ‫אֶּ חָ ד‪ ,‬יֹום ׁשֵ נִ י‪ ,‬וְּ כֵן לְּ ֻכלָם‪ְּ .‬מלַּמֵ ד‪,‬‬ ‫(ב‪,‬ה')‪.‬‬ ‫ׁשֶּ הִ ְּתנָה הַ קָ דֹוׁש בָ רּוְך הּוא עִ ם מַ עֲשֵ ה‬ ‫אׁשית וְּ אָ מַ ר לָהֶּ ם‪ִ :‬אם י ְִּש ָראֵ ל‬ ‫בְּ ֵר ִ‬ ‫וְּ כל ִׁשיחַ הַ שָּ דֶ ה זו תפילה‪ ,‬שנאמר‬ ‫ּתֹורה ׁשֶּ ּיֵׁש בָ ּה ח ֲִמשָ ה ְּספ ִָרים‪,‬‬ ‫ְּמקַ בְּ לִ ים הַ ָ‬ ‫ויצא יצחק ָּלשּוחַ בשדה‪ .‬ומכיון שטרם‬ ‫מּוטָ ב‪ ,‬וְּ ִאם לָאו‪ ,‬אֲנִ י מַ ֲחזִיר אֶּ ְּתכֶּם לְּ תהּו‬ ‫נברא האדם‪ ,‬טרם היתה תפילה בעולם‪.‬‬ ‫וָּבהּו‪.‬‬ ‫והיוצא מכך וכל עשב השדה טרם‬ ‫יצמח‪ .‬כי ללא תפילה אין חיים לצומח‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך אל‬ ‫תקרי יֵאָ מֵ ר‪ :‬אל תקרי וַיְּ כֻלּ֛ ּו אלא‬ ‫ועוד יש להאיר בזה‪ ,‬על פי הזוה"ק‬ ‫ַויִׁ כְּ לּו‪ .‬לומר לך שאם ח"ו לא ישמרו‬ ‫לפרשת בשלח‪ ,‬ע"ב שמות הקדושים‬ ‫את ברית התורה יתקיים בהם ובכל‬ ‫מכוונים כנגד ע''ב תיבות שבפרשת‬ ‫הבריאה ח"ו וַיִׁ כְּ לּו השמים והארץ‪.‬‬ ‫והיה אם שמע‪ ,‬וכנגד התיבה עשב‪,‬‬ ‫והוא התהּו וָבהּו הנזכר במדרש‪ .‬ואם‬ ‫(ונתתי עשב בשדך)‪ ,‬נמצא השם הק'‬ ‫ישמרו את התורה יתקיים בהם וְּ יָּכְּ לּו‪.‬‬ ‫ושר לומר לנו שהוא ממונה על שירת‬ ‫כנאמר ביתרו‪ :‬וְּ ָּ ָֽיכָּלְּ ָּ ִּׁ֖ת ע ֲִ֑מד‪.‬‬ ‫הצומח בכלל‪ ,‬ועל שירת העשבים‬ ‫בפרט‪[ .‬וכמפורט בלעומקו של מקרא‬ ‫לכן נאמר וַיְּ כֻלּ֛ ּו‪ .‬וכאומרו‪ :‬וְּ יָּכְּ לּו ע ֲִ֑מד‪.‬‬ ‫לפרשת בשלח ופרשת עקב]‬ ‫ועל כן הסמיך הכתוב את יֵ֥ ֹום הַ ִׁש ִׁ ָֽשי‬ ‫לוַיְּ כֻלּ֛ ּו השמים‪ ,‬ורמז בהם שם הוי''ה‬ ‫וזה שאמר הכתוב כאן וכל עשב‬ ‫ליתן כח הרחמים בבריאה‪ .‬שיעמדו‬ ‫השדה טרם יצמח‪ .‬כי המלאך הממונה‬ ‫ויתקיימו לעולם‪.‬‬ ‫על שירת העשבים ושר‪ ,‬אינו מצמיח‬ ‫^^^^‬ ‫את העשב‪ ,‬עד שיעבוד האדם את‬ ‫האדמה‪ ,‬ובמה‪ ,‬בתפילה‪ ,‬שהיא שירת‬ ‫הנשמה‪ .‬ועל ידי כך יהיה נשלח המלאך‬ ‫דרשת וְּ ָ֣כל | ִׁ ָ֣שיחַ הַ שָּ ֗ ֶדה‬ ‫ושר לתת חיּות לצומח ולומר לו‬ ‫"ּגְּ דַ ל"‪.‬‬ ‫וְּ ָ֣כל | ִׁ ָ֣שיחַ הַ שָּ ֗ ֶדה טֶֶ֚ ֶרם ִׁ ָֽי ְּהיֶ ָ֣ה בָּ אָּ ֶרץ‬ ‫וְּ כָּל‪ֵ -‬עֵ֥שֶ ב הַ שָּ ֶ ִׁ֖דה ֶ ָ֣ט ֶרם יִׁ ְּצ ָּ ִ֑מח כִׁ ֩י ֹ֙לא‬ ‫ֹלהיםּ֙ עַ ל‪-‬הָּ אָּ ֶרץ‬ ‫ִׁה ְּמ ִִׁ֜טיר יְּ הוָּ ֤ 'ה אֱ ִׁ‬ ‫כב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ייי‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬שזה מובנו של הפיוט‬ ‫וְּ ָנֶֽתַ ִּתי ְּמ ַ ָֽטר אַ ְּרצְּ כֶּ ׂ֛ם בְּ עִ ִּׁ֖תֹו‬ ‫בהושענא "אדון המושיע"‪ :‬כל שיח‬ ‫תדשא ותושיע הושענא‪ .‬והכוונה בזה‬ ‫הרי שתפילת האדם שהיא ִׁשיחַ ושירת‬ ‫שעל ידי ִׁשיחַ התפילות יושיענו‬ ‫נשמתו‪ ,‬מעוררת את השם הק' ייי‬ ‫מושיענו לשלוח את ושר להצמיח‬ ‫להשפיע מטר של רחמים על עשב‬ ‫ישועת הדשאים‪.‬‬ ‫הארץ‪ ,‬הגדל על ידי המלאך ושר‪ ,‬השר‬ ‫לו ואומר לו‪ :‬גדל!‬ ‫ועוד י''ל ששירת המלאך "ושר" היא‬ ‫שירת האדם היא התפילה‪ ,‬היא שירת‬ ‫ועל דרך הצח והטעמים‪ ,‬ובשימת‬ ‫היקום כולו‪ ,‬ואשר על כן אמרו כי‬ ‫לב י ֵָראֶּ ה ל ְַּּמ ַעּיֵן‪ ,‬כי ִׁ ָ֣שיחַ הַ שָּ ֗ ֶדה מוטעם‬ ‫עבודת התפילה היא מעמודי העולם‪ .‬וכן‬ ‫במונח רביעי‪ .‬ורביעי הוא מלשון‬ ‫שירת התורה היא מעמודי העולם‬ ‫רביעה שהיא פקידת הגשמים את‬ ‫כנאמר "וכרביבים עלי עשב"‪ ,‬וגמילות‬ ‫האדמה‪ ,‬וכדפירש רש''י תענית ו‪ .‬יורה‪:‬‬ ‫חסדים היא העמוד השלישי של‬ ‫רביעה ראשונה היורדת במרחשון‪.‬‬ ‫השירה‪ ,‬שירת החסד‪.‬‬ ‫שהיא נתינת מטר להצמחת התבואה‪.‬‬ ‫השיחַ ‪ ,‬שהיא‬ ‫ועל ידי מה‪ ,‬על ידי ִׁ‬ ‫שהרי תלה הכתוב את צמיחת העשב‬ ‫התפלה המוגשת לה' כמנחה‪ .‬ובזה ינתן‬ ‫במטר‪ ,‬שנאמר כִ י לא הִ ְּמטִ יר ה' אלקים‬ ‫טעם ל"מונח רביעי" אשר בכתוב‬ ‫עַל הָ אָ ֶּרץ וְּ אָ דָ ם אַ יִן ַלעֲבד אֶּ ת הָ אֲדָ מָ ה‪.‬‬ ‫ִׁ ָ֣שיחַ הַ שָּ ֗ ֶדה‪.‬‬ ‫אלא גילה הכתוב מדוע לא המטיר‪ ,‬כי‬ ‫ללא תפילת האדם אין למטר כל ערך‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫לכן לא המטיר כי אדם אין לעבוד את‬ ‫האדמה‪.‬‬ ‫דרשת‬ ‫ועוד על דרך הסוד‪ ,‬שמות ע''ב אשר‬ ‫עָּ פָּ רּ֙ ִׁמן‪ָ֣ ָּ -‬האֲ דָּ מָּ ה‬ ‫מכוונות כנגד פרק שני של קריאת‬ ‫שמע‪ ,‬נמצא בהם השם הקדוש ייי‪ ,‬אשר‬ ‫ֹלהים אֶ ת‪ָֽ ָּ -‬האָּ ֗ ָּדם עָּפָּ רּ֙‬ ‫וַּיִׁ יצֶ ֩ר ה' אֱ ִִׁ֜‬ ‫מכוון כנגד המלה מטר‪ ,‬כזה‪:‬‬ ‫ִׁמן‪ָ֣ ָּ -‬האֲדָּ מָּ ה וגו'‪( .‬ב‪,‬ז')‪.‬‬ ‫כג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ואכן כי כן‪ ,‬גם בשמים שנבראו כנגד‬ ‫יש ליתן טעם מדוע יבדיל הכתוב‬ ‫הרוחניות גם בהם יש חילוק לגשמי‬ ‫בין עפר ובין אדמה‪ ,‬באמרו "עפר מן‬ ‫ורוחני‪ .‬כגון מים עליונים ומים‬ ‫האדמה"‪ .‬ולעומקו של מקרא נראה‬ ‫תחתוניים‪ ,‬וכן שמים נקראו שמים‬ ‫לומר‪ ,‬שהאדמה כוללת מינים הרבה‬ ‫ורקיע נקרא שמים‪ ,‬ורקיע הוא החלק‬ ‫מהם טובים יותר ומהם פחות כמו‬ ‫הגשמי שברוחני ושמים הם הרוחני‬ ‫שאמרו עידית בינונית וזיבורית‪,‬‬ ‫שברוחני‪.‬‬ ‫והפחות ביותר מהם הוא העפר‪.‬‬ ‫וכן הארץ‪ ,‬התחלקה בריאתה לגשמי‬ ‫וכפי שאמר אברהם אבינו "ואנכי עפר‬ ‫ורוחני‪ .‬הארץ היא החלק הארצי‬ ‫ואפר" [בראשית י"ח כ"ז]‪ ,‬וכפי שתקנו‬ ‫והגשמי שבגשמי‪ ,‬והאדמה היא‬ ‫בתפילה ונפשי כעפר לכל תהיה‪.‬‬ ‫החלק הרוחני שבגשמי‪.‬‬ ‫והאדם נברא עפר מן האדמה כדי‬ ‫שיהיה כחרס הנשבר ויכניע את לבו‬ ‫ואשר על כן האדם שהוא גם מן‬ ‫ביותר לפני המקום ולפני הבריות‪.‬‬ ‫הגשם וגם מן הרוח‪ ,‬נברא מן האדמה‬ ‫שהיא החלק הרוחני שבגשמי‪ .‬וזה‬ ‫או כלך לדרך זו‪ :‬כמובא בלעומקו‬ ‫שאמר הנביא‪[ ,‬יחזקאל לד‪ ,‬לא'] וְּ אַ ּתֵ ן‬ ‫של מקרא לפר' קרח כל אשר ברא‬ ‫יתי אָּ דָּ ם אַ ּתֶ ם‪ ,‬ודרשו‬ ‫צאנִ י צאן מַ ְּרעִ ִ‬ ‫הקב"ה בעולמו ברא במיזוג הגשם‬ ‫חז''ל [רשב''י יבמות סא‪ :].‬אתם‬ ‫והרוח‪ .‬ובכל דבר קשר הקב"ה את‬ ‫קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים‬ ‫הרוחני בגשמי‪.‬‬ ‫אדם‪ .‬כי האדם הוא החלק הרוחני‬ ‫שבגשמי‪ ,‬אדם מן האדמה‪ .‬ואף כי כלל‬ ‫וכן בבריאת העולם נאמר בְּ ֵר ִ ִׁ֖‬ ‫אׁשית‬ ‫האומות גם הם מאדם הראשון הם‪ ,‬הם‬ ‫ֱֹלהים ֵ ָ֥את הַ שָּ ַ ִׁ֖מיִׁ ם וְּ ֵ ָ֥את הָּ ָּ ָֽא ֶרץ‪.‬‬ ‫בָ ָ ָ֣רא א ִ ִ֑‬ ‫אינם קרויים אדם כי אינם ממעטים‬ ‫בשם שמים יקראו כל הדברים‬ ‫עצמם כאדמה‪ ,‬אלא אדרבה משתמשים‬ ‫הרוחניים שבעולם‪ ,‬ובשם ארץ יקראו‬ ‫באדמה לגאוותם‪ ,‬לומר [ישעיהו יד‪,‬יד']‬ ‫כל הדברים הגשמיים שבעולם‪ .‬ומה‬ ‫אֶ דַ מֶ ה לְּ עֶּלְּ יֹון‪ .‬ואילו עם סגולה בהם‬ ‫שאמר הכתוב פעמיים ֵ ֵ֥את‪ ,‬בא לרבות‬ ‫נאמר (הושע י"ב יא') וְּ אָ נכִ י חָ זֹון‬ ‫את כל הנבראים כולם שנבראו גם הם‬ ‫יאים אֲדַ מֶ ה שהוא‬ ‫ּוביַד הַ נְּ ִׁב ִׁ‬‫יתי ְּ‬ ‫הִ ְּרבֵ ִ‬ ‫גשמי ורוחני‪.‬‬ ‫כד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬מאי עפר‪ ,‬ע‪.‬פ‪.‬ר‪.‬‬ ‫לשון ביטול ַכאֲדָ מָ ה‪ ,‬שהקב''ה נגלה‬ ‫כנגד עין רואה ופה מדבר וראש חושב‪.‬‬ ‫לנביאים ומשרה שכינתו על עם סגולתו‬ ‫שיהיו העין והפה והראש מן העפר‪,‬‬ ‫שמבטלים עצמם בפניו כאדמה‪.‬‬ ‫שאם ירצו להתבונן ולדבר ולחשוב‬ ‫גבוהה גבוהה‪ ,‬יזכרו שיצירתם מעפר‬ ‫ויש דרגה יותר נעלית ורוחנית מן‬ ‫ולא יגיעו לשערי הגאוה‪.‬‬ ‫האדם והוא איש‪ .‬כנגד המלאכים‬ ‫ומובא במדרש רבה (יד‪,‬ד') וַּיִׁ יצֶ ר‪,‬‬ ‫הנקראים אישים‪ .‬ועל כן כתוב במשה‬ ‫בשני יוד''ין‪ ,‬שברא לו ְּשנֵי יְּ צָּ ִׁרים‪,‬‬ ‫והאיש משה ענו מכל האדם אשר על‬ ‫יֵצֶ ר טֹוב וְּ יֵצֶ ר הָּ ָּרע‪.‬‬ ‫רוחניות‬ ‫פני האדמה‪ .‬והיינו‬ ‫ויש לשאול הרי נאמר עפר מן‬ ‫שברוחניות‪.‬‬ ‫האדמה ומה כוחו של יצר הרע בהיותו‬ ‫עפר‪ ,‬ומדוע בראֹו עפר מן האדמה‪ ,‬ועל‬ ‫ואשר על כן המשילם הכתוב גם‬ ‫לכוכבי השמים וגם לעפר הארץ למזג‬ ‫דרך המוסר יש לומר שגילה המדרש‬ ‫בהם את הרוחני בגשמי‪.‬‬ ‫בזה כי האדם כאדמה‪ .‬כשם שהאדמה‬ ‫תוביר אם יזנחוה‪ ,‬כן האדם יוביר אם‬ ‫ועוד יש ליתן טעם באומרו עפר מן‬ ‫יזנח עבודתו על המידות ואז יוכל יצר‬ ‫האדמה‪ .‬שמתוך עפרוריות גשמיותו‪,‬‬ ‫הרע להתגאות עליו ולאבדו מן העולם‪.‬‬ ‫יראֶ ה נשמתו צחה וברה‪ ,‬וזו גדלותו‬ ‫תֵ ָּ‬ ‫ולעומת זאת כאשר יעבוד האדם על‬ ‫על כל בריות תבל‪ ,‬להיות עפרו כלי‬ ‫אדמת נשמתו‪ ,‬כשם שהאדמה תתן‬ ‫לעבודת בוראו בטהרת נשמתו‪.‬‬ ‫יבולה אם יעבדוה‪ ,‬כן יתן האדם‬ ‫פירותיו הטובים ויתנאה על סביבותיו‬ ‫וכפי שאמרו [תענית ז‪ ].‬אמר ר'‬ ‫אם יעבוד על מידותיו‪.‬‬ ‫אושעיא למה נמשלו דברי תורה‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬במילה וייצר טמן‬ ‫לשלשה משקין הללו מים יין וחלב‪,‬‬ ‫הקב"ה וצפן ורמז על מלחמת היצרים‪.‬‬ ‫לומר לך מה שלשה משקין הללו אין‬ ‫שהרי ט' וצ' מתחלפות הן בהיותן ֶּנהֱגֹות‬ ‫מתקיימין אלא בַ ַפחּות שבכלים אף‬ ‫באותו מוצא הפה והוא הלשון‪ .‬וכאילו‬ ‫דברי תורה אין מתקיימין אלא במי‬ ‫כתוב וייטר‪ .‬שהוא בארמית לשון נטר‬ ‫שדעתו שפלה‪.‬‬ ‫ושמר‪ ,‬כעין ואביו שמר את הדבר‪.‬‬ ‫כה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫רּורה ָּ ָֽהאֲ דָּ מָּ הּ֙‬ ‫דרשת אֲ ָּ ֤‬ ‫ולב לבו של וייטר הוא י"ט הוא יצר‬ ‫ֲבּורך‬ ‫ַ ָֽבע ֶ‬ ‫טוב‪ .‬ולכן מקרבן אותיותיהן‪ ,‬והקצוות‬ ‫של ייטר הן י‪--‬ר שהן יצר רע‪ ,‬ולכן‬ ‫ּולְּ אָּ ָּ ָ֣דם אָּ ֗ ַמר ִ ֶֽכי‪ׁ-‬שָ מַ עְּ ָָּּ֮ת לְּ ָ֣קֹול ִא ְּׁשּתֶּ ָך‬ ‫מרחקן אותיותיהן למען הרחיק את‬ ‫ֵאמר‬ ‫יתיָך֙ ל ּ֔‬ ‫ֲׁשר צִ ּוִ ִ ֙‬ ‫ו ַּּ֙תא ַכ ּ֙ל ִמן‪-‬הָ ֵּ֔עץ א ֶּ ֵּ֤‬ ‫הצפוני מעלינו‪ ,‬והאות ו' בתחילה ֶּ‬ ‫ּתֹורה‬ ‫אֲרּורה ָּ ָֽהאֲדָּ מָּ הּ֙‬‫ָּ ֤‬ ‫ָ֥לא תאכַ ִׁ֖ל ִמ ֶּ ִּ֑מנּו‬ ‫על המשכיות והתמדה‪ ,‬שזו עבודת‬ ‫ֲבּורך וגו' ִׁ ֵ֥כי ִׁמ ֶ ִׁ֖מנָּה ל ָּ ִֻ֑ק ְּחּתָּ (ג‪ ,‬יז‪-‬‬ ‫ַ ָֽבע ֶ‬ ‫האדם כל ימי חייו‪ .‬להרגיז יצר טוב על‬ ‫יט')‬ ‫יצר הרע בהתמדה ללא מנוחה כלל‪,‬‬ ‫לקרב היצה"ט ולהרחיק היצה"ר‪ .‬ועל‬ ‫ֲבּורך‪ .‬יש‬ ‫אֲרּורה ָּ ָֽהאֲ דָּ מָּ הּ֙ ַ ָֽבע ֶ‬ ‫ָּ ֤‬ ‫ידי כך ישמרהו יוצרו‪ ,‬והוא לשון‬ ‫ֲבּורך‪ .‬אם אדם חטא‬ ‫לשאול מאי ַ ָֽבע ֶ‬ ‫וייטר‪ ,‬שהוא בארמית לשון נטר‬ ‫אדמה מה חטאה‪ .‬ועוד‪ ,‬הרי נתן טעם‬ ‫ושמר‪ .‬שיתקיים בו וייטר ה'‪ ,‬אם ינצח‬ ‫לקולא כי שמעת לקול אשתך ו ַּּ֙תא ַכ ּ֙ל‪,‬‬ ‫במלחמת וייצר ה'‪ .‬ובינתיים עד‬ ‫ומדוע יחמיר עמו‪ ,‬ועוד מה תועיל‬ ‫שינצחו במלחמה זו‪ ,‬אביו שבשמים‬ ‫נתינת הטעם כי ממנה ל ָּ ִֻ֑ק ְּחּתָּ להעניש‬ ‫ישמור את הדבר‪ ,‬ויחכה ויצפה לראות‬ ‫אֲרּורה‪.‬‬ ‫ָּ ֤‬ ‫את האדמה להיות‬ ‫מתי יצרו הטוב גבר‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫כפירוש רש"י בפרשת וישלח‪ ,‬על‬ ‫הפסוק "אלון בָ כּות"‪ .‬מדוע התורה‬ ‫אֱֹלהים | אֶ ת‪-‬הַ צֵ ָּ ּ֛לע‬ ‫ִׁ ִ֧‬ ‫ו ֩ ִַּׁיבֶ ֩ן יְּ ה ֹ֙ ָּו'ה‬ ‫העלימה את מיתתה של רבקה‪ ,‬שלא‬ ‫שה וַיְּ ִׁב ֶ ִׁ֖אהָּ‬ ‫אֲשֶ ר‪-‬ל ַ ֵָּ֥קח ִׁמן‪ָֽ ָּ -‬האָּ ָּ ִׁ֖דם לְּ ִׁא ָּ ִ֑‬ ‫יקללו הבריות כרס שיצא ממנה עשו‪.‬‬ ‫אֶ ל‪ָֽ ָּ -‬האָּ ָּ ָֽדם‪[ :‬ב‪,‬כב']‬ ‫הכי נמי‪ ,‬נתקללה האדמה שהיא‬ ‫כהכרס שיצא ממנה אדם‪ ,‬שעבר על‬ ‫בשימת לב‪ ,‬כתיב בבניית האשה אֶּ ת‪-‬‬ ‫ציווי הבורא‪ .‬ולכן היתה כאן נתינת‬ ‫הַ צֵ ָּ ּ֛לע‪ .‬ובהיפוך אותיות קרי ביה‬ ‫ֲבּורך וגו' ִׁ ֵ֥כי‬ ‫אֲרּורה ָּ ָֽהאֲדָּ מָּ הּ֙ ַ ָֽבע ֶ‬ ‫ָּ ֤‬ ‫טעם‪,‬‬ ‫עצלה‪ .‬שאם זכה והיא לעזר הרי אינה‬ ‫ִׁמ ֶ ִׁ֖מנָּה ל ָּ ִֻ֑ק ְּחּתָּ ‪ ,‬לכן גם היא תהיה בארור‪.‬‬ ‫עצלה‪ .‬ויכוון לאשת חיל שאמר שלמה‬ ‫המלך במשלי וְּ לֶחֶ ם ַע ְּצלּות לא תאכֵל‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫כו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫למען יברכו‪[ :‬בראשית כז‪,‬יט']‪ :‬קּום‪-‬נָ ָ֣א‬ ‫כביכול מתאררת הכרס שיצא ממנה‬ ‫ְּׁש ָ֗ ָבה וְּ אָ כְּ לָה֙ ִמצֵ ִּ֔ידי ַ ָֽבע ֲִׁ֖בּור ְּּת ָ ֶֽברֲ כַ ָ֥נִ י‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫נַפְּ ֶּ ֶֽׁשָך‪:‬‬ ‫ובזה ינתן טעם מדוע יתלה הכתוב‬ ‫ֲבּורך‪,‬‬ ‫הכי נמי אמר ארורה האדמה ַ ָֽבע ֶ‬ ‫אכילתו של האדם באכילתה של האשה‪.‬‬ ‫למענך‪ ,‬למען תתקן דרכיך‪ ,‬ובזעת אפך‬ ‫ִׁ ָֽכי‪-‬שָּ מַ עְּ ָּּ֮ת לְּ ָ֣קֹול ִׁא ְּשּתֶ ַ֒ך ו ַּּ֙תא ַכ ּ֙ל‪ .‬ויש‬ ‫יסור חרון אף ה' ממך‪ ,‬וגם האדמה‬ ‫לומר שהמילה ו ַּּ֙תא ַכ ּ֙ל תתפרש בשני‬ ‫תבוא לידי תיקונה כשהיתה קודם‬ ‫אופנים‪ .‬ו ַּּ֙תא ַכ ּ֙ל בלשון זכר‪ ,‬אַ ּתָּ ה‪ ,‬וכן‬ ‫החטא של עץ עושה פרי‪ ,‬בעת יכנס עם‬ ‫ו ַּּ֙תא ַכ ּ֙ל בלשון נקבה‪ ,‬וכגון ו ַּּ֙תא ַכ ּ֙ל‬ ‫ישראל לארצו ויתקיים בו [יהושע ה‪,‬‬ ‫היא‪ .‬ובזה רמז לו שאשתו כגופו‪ .‬וכשם‬ ‫יא'] וַּיאכְּ לּו מֵ עֲבּור הָּ אָּ ֶרץ ִמּמָ ח ֳַרת‬ ‫ֲבּורך כי ממנה‬ ‫שארורה האדמה ַ ָֽבע ֶ‬ ‫הַ פֶּסַ ח‪ .‬בפשט הדברים ֲעבּור הארץ‬ ‫ל ָּ ִֻ֑ק ְּחּתָּ ‪ ,‬כן גם יהיה האדם בארור‬ ‫הכוונה לתבואה‪.‬‬ ‫ֲבּורה של האשה‪ .‬כי מאיש לֻקֳ חָּ ה‬ ‫בַ ע ָּ‬ ‫זאת‪ .‬והוא כאותה כ ֶֶּּרס שיצאה ממנו‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך הצח‬ ‫חוה‪ .‬כי כשם שנאמר על האדם ל ָּ ִֻ֑ק ְּחּתָּ‬ ‫יהיה וַּיאכְּ לּו מֵ עֲבּור הָּ אָּ ֶרץ התיקון‬ ‫כן נאמר גם לגבי האשה לֻקֳ חָּ ה‪.‬‬ ‫עבור הארץ ועבור האדם‪ ,‬היינו‪:‬‬ ‫[בראשית ב‪ ,‬כג'] ִ ָ֥כי מֵ ִ ִׁ֖איׁש ֻלֶֽקֳ חָ ה‪ֶֽ -‬זאת‪.‬‬ ‫למענם‪ .‬וארבעים שנה שהיו אוכלי‬ ‫ולשון נופל על לשון מצינו כאן‪.‬‬ ‫המן‪ ,‬היו כארבעים שנה כנגד ארבעים‬ ‫לוקחה ללא ח [ללא חטא] הרי לוקה‪.‬‬ ‫יום של יצירת הולד‪ ,‬והיו כמו העובר‬ ‫וכשהיא לוקה מתכפר לה ואין כאן ח'‪.‬‬ ‫בבטן אמו וכנולדים מחדש‪ ,‬להיכנס‬ ‫ומכיון שהיא לוקה כן גם הוא לוקה‪.‬‬ ‫לארצם‪ ,‬לעבוד את האדמה ככתוב‬ ‫ואין כאן חטא‪ ,‬לא לאדם ולא לאשתו‬ ‫עָּב ָּ ִׁ֖דּה ּולְּ שָּ ְּמ ָּ ָֽרּה‪.‬‬ ‫בבראשית [ב‪,‬ט''ו]‪ :‬לְּ ְּ‬ ‫ולא לאדמתו‪ .‬והיינו הורית דרך תשובה‬ ‫ֲבּורך‪,‬‬ ‫וכאומרו‪ :‬ארורה האדמה ַ ָֽבע ֶ‬ ‫לבת השובבה‪.‬‬ ‫למען תיקונך‪ ,‬ותיקונך יהיה בעבורה‪,‬‬ ‫שזה יהיה גם תיקונה‪ .‬וכפי שאמר‬ ‫או כלך לדרך זו‪:‬‬ ‫אברהם לשרה למען ייטב לי בעבורך‪.‬‬ ‫ויבואר במקומו‪ ,‬על פי אוה''ח הק'‬ ‫ֲבּורך‪ ,‬לאו דווקא בגללך‪ ,‬אלא‬ ‫מאי ַ ָֽבע ֶ‬ ‫שבזה נבחנה כנקייה בסתירתה וזכה על‬ ‫גם בשבילך‪ .‬או ‪ :‬למענך‪ .‬וכשם שאמר‬ ‫ידה אברהם לבן ובזה זכתה גם שרה‪.‬‬ ‫יעקב ליצחק אביו בהביאו לו מטעמים‬ ‫כז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫לחפש אחר פרנסתו ולאכול לחם‬ ‫ֲבּורך שפירושו הוא בגללך‬ ‫והיינו ַ ָֽבע ֶ‬ ‫ביגיעה‪.‬‬ ‫ולמענך‪.‬‬ ‫ולעתיד לבוא‪ ,‬יתוקן פגם האדמה‪,‬‬ ‫ועוד יש ליתן טעם לחטאה הראשון‬ ‫וכאשר יתכפר לאדמה יתכפר גם‬ ‫של האדמה עת לא עשתה כציווי הבורא‬ ‫לאדם‪ ,‬הוא האדם מישראל‪ .‬וכן כאשר‬ ‫והוציאה עץ עושה פרי ולא עץ פרי‪.‬‬ ‫יתכפר לאדם יתכפר גם לאדמה על‬ ‫כי בזה כביכול קררה את האמבטי‪,‬‬ ‫חטאה הראשון כנאמר [דברים לב‪,‬מג']‬ ‫ונתנה פתח לנבראים להשתמש בזכות‬ ‫וְּ כִׁ פֶר אַ ְּדמָּ תֹו ע ַָֽמֹו‪ .‬ופירש רש''י שם‪:‬‬ ‫הבחירה לעשות כחפץ לבבם‪ .‬ואשר‬ ‫עַמֹו‪,‬‬ ‫וכפר אדמתו‪ .‬ומה היא אַ ְּדמָּ תֹו‪ָֽ ,‬‬ ‫על כן נאמר ארורה האדמה בעבורך‪.‬‬ ‫כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת‪.‬‬ ‫ֲבּורך‪ ,‬אלא ְּבע ְָּּב ְּרך‪ .‬כאשר‬ ‫אל תקרי ַ ָֽבע ֶ‬ ‫והיינו כנ''ל ויאכלו מעבור הארץ‬ ‫אדם עובר על המצוות ח''ו‪ ,‬מתעוררת‬ ‫ֲבּורך‪.‬‬ ‫וכאומרו מבורכת האדמה בַ ע ֶ‬ ‫שוב התביעה הראשונה על האדמה‪,‬‬ ‫ירה לאדם‬‫הֹורית דרך עֲבֵ ָּ‬ ‫כביכול‪ ,‬מדוע ֵ‬ ‫ועל דרך הצח היינו מה שפייט הפייטן‬ ‫על ידי שֶ עָּבַ ְּר ְּּת על ציווי השם‪ ,‬להוציא‬ ‫[רבנו בנימין בסליחות לצום גדליה]‪:‬‬ ‫עץ עושה פרי ולא עץ פרי‪ .‬שעץ פרי‬ ‫הֹוריתָּ דֶ ֶרךֱ ְּּתשּובָּ ה לַבַ ת הַ שובֵ בָּ ה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫הוא בדרגה גבוהה יותר מאשר עץ‬ ‫ותהיה הכוונה לשניהם גם יחד‪ ,‬לעם‬ ‫עושה פרי‪ .‬כי עץ פרי‪ ,‬טעם עצו כטעם‬ ‫ולארץ‪ ,‬וכפירוש רש''י‪ ,‬ומה היא‬ ‫פריו‪ .‬ואם היה טעם עצו כטעם פריו‪,‬‬ ‫אדמתו ‪ -‬עַּמֹו‪.‬‬ ‫לא היה רוצה אדם לטעום טעם חטא‪.‬‬ ‫ועתה שאין טעם עצו כטעם פריו‪ ,‬ירצה‬ ‫ובכלי יקר מביא נוסח זה בפירושו‬ ‫האדם לטעום טעם חטא‪ .‬ולכן ארורה‬ ‫[לחומש דברים לב‪ ,‬ב‪-‬ג]‪ ,‬ובחמלת ה'‬ ‫ֲבּורך‪ְּ ,‬בע ְָּּב ְּרך‪ .‬וכאשר‬‫האדמה ַ ָֽבע ֶ‬ ‫על כל ברואיו בין אדם בין בהמה‬ ‫אמרה התורה כי האדם עץ השדה‪,‬‬ ‫הֹו ָּרה דֶ ֶרךֱ ְּּתשּובָּ ה לַבַ ת הַ שובֵ בָּ ה‪.‬‬ ‫אע''פ שבדרך שאלה שאלה התורה‪,‬‬ ‫מכל מקום דרך משל יש כאן‪ ,‬ואם‬ ‫ואע"פ שלשון משובה אינו שייך כ"א‬ ‫היתה האדמה מוציאה עץ פרי‪ ,‬היה‬ ‫על האדם החוטא ולא על הבהמה מ"מ‬ ‫האדם המשול לעץ גם הוא כולו פרי‪,‬‬ ‫כשאדם מביא קרבן וסומך ידו עליו‬ ‫כלומר פרנסתו עמו‪ ,‬ולא היה צריך‬ ‫ומתודה עליו דומה כאילו כל עונותיו‬ ‫כח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫יש לשאול‪ ,‬מאחר ותכלית האדם‬ ‫נשואים באותה בהמה כמ"ש ונשא‬ ‫שיזכה לחיי נצח חיי עוה"ב‪ ,‬מה בכך‬ ‫השעיר עליו את כל עונותם‪ .‬עכ''ל‪.‬‬ ‫אם יאכל מֵ ֵעָ֣ץ ַ ָֽהחַ ּיִׁ ים‪ ,‬וְּ אָּ ַכִׁ֖ל ו ַָּחֵ֥י‬ ‫לְּ ע ָּ ָֽלם‪.‬‬ ‫וכשם שמתכפר גם לאדם וגם לבהמה‬ ‫ככתוב אדם ובהמה תושיע ה'‪ .‬כן לגבי‬ ‫אלא יש לומר כי חיי נצח לעולם הבא‬ ‫האדמה‪ ,‬שממנה יצאו הבהמה‬ ‫הם התכלית הנרצית רק לאחר שיהיה‬ ‫והאדם‪ .‬ואע"פ שלכאורה לשון משובה‬ ‫עמל בעבודתו על התורה והיראה‬ ‫אינו שייך כ"א על האדם מכל מקום‬ ‫בעולם הזה‪ .‬כי חיי העוה"ב לא ינתנו‬ ‫מקרא מפורש הוא וְּ כִׁ פֶר אַ ְּדמָּ תֹו ע ַָֽמֹו‪.‬‬ ‫במתנה אלא למי ׁשֶּ ְּר ָכׁשָ ם בעמל ויגיעה‪.‬‬ ‫כאשר האדם מתנחם על הרעה‪ ,‬אדמתו‬ ‫לכן אמר ֶפן‪-‬יִׁ ְּש ַ ָ֣לח י ָּ֗דֹו וְּ לָּקַ חּ֙ ֶ֚ ַּגם מֵ ֵעָ֣ץ‬ ‫מתנחמת כפירוש רש''י בחומש לעיל‪.‬‬ ‫ַ ָֽהחַ ּיִׁ ים וְּ אָּ ַכִׁ֖ל ו ַָּחֵ֥י לְּ ע ָּ ָֽלם שבדרך זו אין‬ ‫ואשר על כן שייך הנוסח דלעיל גם‬ ‫זו התכלית הנרצית‪ .‬אלא בדרך של‬ ‫הֹוריתָּ דֶ ֶרךֱ ְּּתשּובָּ ה‬ ‫לאדם וגם לאדמה‪ֵ :‬‬ ‫עבודת ה'‪ .‬ולכן נאמר בסמוך‪( ,‬פס'‬ ‫ֲרּורה‬ ‫לַבַ ת הַ שובֵ בָּ ה‪ .‬ובמקום שנאמר א ָּ ֤‬ ‫כג') ַוֶַּֽ֤יְּׁשַ לְּ ֵחׂ֛הּו ה' אֱֹלקים ִמגַן‪-‬עֵ ִ֑דֶּ ן ַ ָֽלעֲבדּ֙‬ ‫ֲבּורך‪ ,‬יֵאָ מֵ ר ְּברּוכָּה ָּ ָֽהאֲדָּ מָּ הּ֙‬ ‫ָּ ָֽהאֲדָּ מָּ הּ֙ ַ ָֽבע ֶ‬ ‫ֲׁשר ל ַ ִֻׁ֖קח ִמ ָ ֶֽשם‪.‬‬‫אֶּ ת‪ָ֣ ָ -‬האֲדָ ּ֔ ָמה א ֶּ ָ֥‬ ‫ֲבּורך ככתוב‪[ :‬דברים לג‪,‬יג']‬ ‫ַ ָֽבע ֶ‬ ‫ְּמב ֶ ֵ֥רכֶת יְּהוָ ִׁ֖'ה אַ ְּר ִ֑צֹו כאשר ישא האדם‬ ‫^^^^‬ ‫תפילתו עת יפריש מעשרותיו מֵ עֲבּור‬ ‫הָּ אָּ ֶרץ‪[ :‬דברים כ''ו ט''ו] הַ ְּׁש ִ֩ ִקי ָפ ִ֩ה‬ ‫שם ִׁא ְּש ִּׁ֖תֹו חַ ּוָּ ִ֑ה ִׁ ּ֛כי‬ ‫וַּיִׁ קְּ ָּ ִ֧רא ָּ ָֽהאָּ ָּ ּ֛דם ֵ ֵ֥‬ ‫ִמ ְּּמ ֨עֹון קָ ְּד ְּׁש ָָ֜ך ִמן‪-‬הַ שָ ָ֗ ַמ ִים ּובָּ ֵ ֤רְך ֶ ָֽאת‪-‬‬ ‫ִׁ ֵ֥הוא ָּ ָֽהיְּ ָּ ִׁ֖תה ֵ ֵ֥אם כָּל‪ָֽ ָּ -‬חי‪( .‬כ')‬ ‫שר‬ ‫ע ְַּמךּ֙ אֶ ת‪-‬יִׁ ְּש ָּראֵ ל וְּ אֵ תּ֙ ָּ ָֽהאֲדָּ מָּ ה ֲא ֶ ֵ֥‬ ‫נִׁש ֨ ַבעְּ ָּ֙ת ַ ֶֽלאֲב ּ֔ ֵתינּו ֶּ ׂ֛א ֶּרץ‬ ‫ֲׁשר ְּ‬ ‫נ ַ ִָּׁ֖תּתָּ ה ָּ ִ֑לנּו ַ ֶֽכא ֶּ ֵּ֤‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָּ ִׁמר שנקראה‬ ‫ז ַָבָ֥ת חָ לָ ִׁ֖ב ּודְּ ָ ֶֽבׁש‪.‬‬ ‫"ׁשמָ א‬ ‫חוה על שם העתיד‪ ,‬בדרך של ְּ‬ ‫ָג ִרים"‪ .‬כמובא במסכת ברכות ז‪ ,:‬ששמו‬ ‫^^^^‬ ‫של אדם גורם לו את כל גלגולי‬ ‫ומאורעות חייו‪ ,‬לֹו ואף לדורותיו‪ .‬וכגון‬ ‫וְּ עַ ָּ ָּ֣תה | פֶ ן‪-‬יִׁ ְּש ַ ָ֣לח י ָּ֗דֹו וְּ לָּקַ חּ֙ ֶַּ֚גם מֵ ֵעָ֣ץ‬ ‫ששאלה הגמ' מאי רות‪ ,‬מדוע נקראה‬ ‫ַ ָֽהחַ ּיִׁ ים וְּ אָּ ַכִׁ֖ל ו ַ ֵָּ֥חי לְּ ע ָּ ָֽלם (ג‪ ,‬כב')‬ ‫רות‪ ,‬או מה נִ גְּ ָרם לה משמה רות‪ ,‬שיצא‬ ‫כט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫שאם נהנה מאוכל הרוחני של תורה‬ ‫ממנה דוד שריווה לקב''ה בשירות‬ ‫ומצוות‪ ,‬ו ַָּחֵ֥י ָּלע ָּ ָֽלם‪ .‬שבזה נותן חַ יּות‬ ‫ותשבחות‪ .‬כביכול צמאונו הגדול של‬ ‫להעולמות ולאם כל חי‪.‬‬ ‫הקב''ה לשירות ותשבחות‪ ,‬רק דוד‬ ‫^^^^‬ ‫המלך יכול היה לְּ ַרוֹותֹו‪ ,‬בזכות זקנתו‬ ‫שנקראה רות‪.‬‬ ‫וְּ הֶֹ֙ בֶ ל הֵ ִׁ ֵ֥ביא גַם‪ּ֛ -‬הּוא ִׁמ ְּבכ ֵ֥רֹות צאנִׁ֖ ֹו‬ ‫ּומחֶ לְּ בֵ ֶהִ֑ן ו ִַּׁיָ֣שַ ע ה' אֶ ל‪ִׁ֖ ֶ -‬הבֶ ל וְּ אֶ ל‪-‬‬ ‫ֵ ָֽ‬ ‫ולכן נתן אדם טעם לכך שקראה‬ ‫ִׁמנְּ חָּ ָֽתֹו (פרק ד‪,‬ד')‬ ‫כן‪ֵ֥ ֵ ,‬אם כָּל‪ָֽ ָּ -‬חי כי היא היתה אם לכל מי‬ ‫שמתקיים בו וחי בהם‪ .‬בחיי תורה‬ ‫יש ליתן את הדעת מדוע ׁשָ עָה ה' אל‬ ‫ומצוות‪ .‬ואשר על כן כתיב הוא וקרינן‬ ‫הבל ואל מנחתו ואילו אל קין ומנחתו‬ ‫היא‪ּ֛ ִׁ .‬כי ִׁ ֵ֥הוא ָּ ָֽהיְּ ָּ ִׁ֖תה ֵ ֵ֥אם כָּל‪ָֽ ָּ -‬חי‪ .‬למי‬ ‫לא ׁשָ ָעה‪.‬‬ ‫שמזכה אותה לקיים בעצמה וחי בהם‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שהבל‬ ‫וכפי מה שאמרו נשים במאי זכיין‬ ‫הקריב לשם שמים מה שאין כן אצל‬ ‫באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי‬ ‫קין‪ .‬ודייקא נמי מה שכתוב אצל הבל‬ ‫גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד‬ ‫ּומֵ חֶ לְּ בֵ הֶ ן‪ .‬חלקהו לשתי תיבות‪.‬‬ ‫דאתו מבי רבנן (ברכות יז עמק' א')‪.‬‬ ‫ּומָּ חַ ל בָּ הֵ ן‪ .‬כאן הודיע הכתוב‬ ‫שהקרבנות והקרבת חלבהן הן למחול‬ ‫ומעתה ֵידַ ע האדם כי בידו הברירה‬ ‫בהן את העוונות‪ .‬ואשר על כן שעה‬ ‫להיות מסטרא דנחש או מסטרא דאם‬ ‫אל הבל ואל מנחתו‪.‬‬ ‫כל חי‪ .‬והוא שיקיים וחי בהם‪ .‬וזה‬ ‫ועוד‪ ,‬רמז הכתוב שעם הקרבן‬ ‫שאמר הכתוב (לעיל‪,‬ג‪.‬כב') וְּ לָּקַ חּ֙ ֶ֚ ַּגם‬ ‫למחילה‪ ,‬צריך שיתודה על חטאו‪ .‬וזה‬ ‫מֵ ֵעָ֣ץ ַ ָֽהחַ ּיִׁ ים וְּ אָּ כַ ִׁ֖ל ו ַָּחֵ֥י לְּ ע ָּ ָֽלם‪.‬‬ ‫נרמז במילה הבל‪ .‬כנגד הבל פיו של‬ ‫ולעומקו של מקרא ירמוז הכתוב‬ ‫המקריב עת מתודה על חטאיו‪ .‬לכן‬ ‫לעץ החיים היא התורה הק'‪ ,‬שאם יאכל‬ ‫נאמר אל הבל ואל מנחתו‪ .‬והבל היה‬ ‫ממנה האדם‪ ,‬וחי לעולם הבא‪ ,‬וכן על‬ ‫צריך מחילה כמבואר לקמן על אשר‬ ‫דרך אל תקרי‪ .‬אל תקרי לְּ ע ָּ ָֽלם אלא‬ ‫הציץ בשכינה‪.‬‬ ‫ָּלע ָּ ָֽלם‪ .‬בקמץ תחת הלמד‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ל‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫וְּ קָ ם קַ יִן עַל הֶּ בֶּ ל אֲחֹוהִ י וְּ טָ בַ ע אַ בְּ נָא‬ ‫דרשת‬ ‫בְּ ִמצְּ חֵ יּה וְּ קַ ְּטלֵיּה‪.‬‬ ‫ֵיש ִׁדין וְּ ֵיש דַ ּיָּן‬ ‫ַו ֲהוֵינָּן בָּ ּה‪ ,‬לכאורה לפי תוצאת‬ ‫המעשה‪ ,‬יחשוב קין כי הצדק אתו‪ .‬הנה‬ ‫ו ֵַּ֥יאמֶ ר ַ ִׁ֖קיִׁ ן אֶ ל‪ָ֣ ֶ -‬הבֶ ל אָּ ִׁ ִ֑חיו ַ ָֽוַֽיְּ ִׁהיּ֙‬ ‫אֵ ין ִדין וְּ אֵ ין דַ ָּין ועשיתי בהבל כרצוני‪.‬‬ ‫יֹותם בַ שָּ דֶ ה וַּיָּ ֵַֽ֥קָּ ם ַ ּ֛קיִׁ ן אֶ ל‪ֵ֥ ֶ -‬הבֶ ל‬‫ִׁב ְּה ָּ ָ֣‬ ‫אָּ ִׁ ִׁ֖חיו ַוּיַהַ ְּר ֵ ָֽגהּו (ד‪,‬ח')‬ ‫אלא מי שלא ידע לחשב השגחת ה'‬ ‫בעולמו יאמר כן‪ .‬כי הבל נתחייב כליה‬ ‫ו ֵַּ֥יאמֶ ר ַ ִׁ֖קיִׁ ן אֶ ל‪ֶ -‬הָ֣בֶ ל אָּ ִׁ ִ֑חיו וגו'‪.‬‬ ‫ומיתה למקום על אשר הציץ בשכינה‪.‬‬ ‫והתורה העלימה מה אמר קין להבל‪,‬‬ ‫ומה ענה לו‪ ,‬שעל זה קם אל אחיו‬ ‫וכך מובא במדרש שמואל על פרקי‬ ‫ַוּיַהַ ְּר ֵ ָֽגהּו‪.‬‬ ‫אבות‪( .‬פרק ב‪,‬משנה ו) גבי הלל‪:‬‬ ‫אַ ף הּוא ָּראָּ ה גֻלְּ ּגלֶת אַ חַ ת שֶ צָּ פָּה עַ ל‬ ‫ובתרגום יונתן בן עוזיאל‪ ,‬מצינו‬ ‫פְּ נֵי הַ מָּ יִׁ ם‪ .‬אָּ מַ ר (לָּּה)‪ ,‬עַ ל דַ אֲטֵ פְּ ְּּת‪,‬‬ ‫שהשיח ביניהם היה שיח קשה על‬ ‫אַ ְּטפּוְך‪ .‬וְּ סֹוף ְּמטַ ּיְּ פַיִׁ ְך יְּ טּופּון ‪[ .‬על‬ ‫אמונה וכפירה‪.‬‬ ‫שהטבעת אחרים‪ ,‬לכן הטביעו אותך]‬ ‫והכל לפי החשבון‪ .‬שואל המדרש‬ ‫יש משוא פנים בדין‪ ,‬אמר קין להבל‪,‬‬ ‫שמואל‪ ,‬לפי החשבון הזה‪ ,‬הנרצח‬ ‫מדוע קבל את מנחתך ולא את מנחתי‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬הבל‪ ,‬מה עשה שכך עלתה‬ ‫ענה הבל ואמר אין משוא פנים בדין‬ ‫לו‪ .‬אלא ודאי הציץ בשכינה ולכן‬ ‫אלא הכל כפי המעשים הטובים‪ָ .‬ענֵי‬ ‫נתחייב כליה למקום‪.‬‬ ‫קַ יִן ַואֲמַ ר לַהֶּ בֶּ ל לֵית ִׁדין וְּ לֵית דַ ָּּין וְּ לֵית‬ ‫ֲעלָם אָ חְּ ָרן וְּ לֵית לְּ ִמיּתַ ן ֲאגַר טַ ב‬ ‫ובהסבר דברי המדרש שמואל‬ ‫לְּ צַ דִ יקַ יָא וְּ לֵית לְּ ִמפְּ ָרעָא ִמן ַר ִׁשי ַעיָא‪ָ .‬ענֵי‬ ‫צריך לומר‪ ,‬שלכן היה לו כח להבל‬ ‫הֶּ בֶּ ל וְּ אָ מַ ר לְּ קַ יִן ֵיש ִׁדין וְּ ֵיש דַ ָּּין ויש‬ ‫לעמוד מול דברי הכפירה של קין‪ .‬כי‬ ‫עולם הבא ויש שכר טוב לצדיקים ויש‬ ‫הציץ בשכינה‪ ,‬וראה את כל דרכי‬ ‫פורענות לרשעים‪ .‬וְּ עַל עֵיסַ ק פִ ְּתגָמַ יָא‬ ‫ההשגחה‪ִׁ .‬אית ִׁדין וְּ ִׁאית דַ ָּין [יֵׁש דִ ין‬ ‫הָ ִאלֵין הֲוּו ִמ ְּתנַצְּ יַין עַל אַ נְּ פֵי בָ ָרא [ועל‬ ‫וְּ יֵׁש דַ ּיָן] וְּ אית ֲעלָּם אָּ ְּח ָּרן [ויש עולם‬ ‫עניינים אלו היו רבים על פני השדה]‬ ‫לא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫צריך להאמין אמונת אומן בלי להציץ‬ ‫הבא] וְּ אית לְּ ִׁמיּתַ ן ֲאגַר טַ ב לְּ צַ ִׁדיקַ יָּא‬ ‫בשכינה‪ .‬ואז היה זוכה לו ולדורותיו‪.‬‬ ‫[ויש מתן שכר טוב לצדיקים]‪ ,‬וְּ אית‬ ‫לְּ ִׁמפְּ ָּר ָּעא ִׁמן ַר ִׁשי ַעיָּא‪.‬‬ ‫ולענין המשנה בפרקי אבות‪ ,‬אַ ף הּוא‬ ‫ָּראָּ ה גֻלְּ ּגלֶת אַ חַ ת שֶ צָּ פָּה עַ ל פְּ נֵי הַ מָּ יִׁ ם‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יובן לפי זה‬ ‫אָּ מַ ר (לָּּה)‪ַ ,‬על דַ אֲ טֵ פְּ ְּּת‪ ,‬אַ ְּטפּוְך‪ .‬וְּ סֹוף‬ ‫מאי ֶ֚קֹול ְּד ֵ ָ֣מי אָּ ִׁחיך צע ִׁ ֲֵ֥קים אֵ ַ ִׁ֖לי‬ ‫ְּמטַ ּיְּ פַיִׁ ְך יְּ טּופּון‪( .‬פרק ב‪ ,‬משנה ו) יש‬ ‫ִׁמן‪ָֽ ָּ -‬האֲדָּ ָּ ָֽמה‪ .‬ומה הם צועקים‪ ,‬יֵש ִׁדין‬ ‫לשאול‪ :‬מאי אַ ף הּוא ָּראָּ ה‪ .‬אמנם‬ ‫וְּ יֵש דַ ּיָּן! והם צע ִׁ ֲֵ֥קים ותובעים ממני‬ ‫לפשטם של דברים מוסב הענין‬ ‫לעשות דין‪ .‬ולכן אמר צע ִׁ ֲֵ֥קים אֵ ַ ִׁ֖לי ִׁמן‪-‬‬ ‫למשניות הקודמות שנאמרו בשם הלל‪.‬‬ ‫ָּ ָֽהאֲדָּ ָּ ָֽמה‪ .‬שתובעים ממני לעשות בך דין‪.‬‬ ‫לכן נאמר אף הוא ‪ִׁ -‬ה ֵלל ראה וכו'‪ .‬אך‬ ‫הלשון קצת קשה‪ ,‬מאי אף‪ .‬היה לו לומר‬ ‫ויש לעיין מה הוא שאמר הכתוב ִׁמן‪-‬‬ ‫הוא ראה‪ ,‬כשם שנאמר הוא היה‬ ‫ָּ ָֽהאֲדָּ ָּ ָֽמה‪ .‬ולעומקו של מקרא יֵאָּ ִׁמר‪,‬‬ ‫אומר‪ .‬ולא נאמר אף הוא היה אומר‪.‬‬ ‫שיש כאן לימוד ק"ו מן האדמה‪ .‬מה‬ ‫האדמה‪ ,‬שלא שפכה דם‪ ,‬נתאררה‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָּ ִׁמר‪ ,‬שלכן‬ ‫בעבור האדם‪ ,‬קין שנטל נפש אחיו‬ ‫אמרה המשנה אַ ף הּוא ָּראָּ ה‪ .‬מאי אף‪,‬‬ ‫ושפך את דמו‪ ,‬לא כל שכן שיהיה‬ ‫מה בא לרבות‪ ,‬שלא רק הבל ראה אלא‬ ‫בארור בעבור דם האדם‪.‬‬ ‫אף הלל הציץ וראה דרכי ההשגחה‪.‬‬ ‫אלא שהבל הציץ בשכינה באיסור‪,‬‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬לפי מה שנאמר לעיל‬ ‫והלל לעומתו הציץ בתורה וראה‬ ‫ּומֵ חֶּ לְּ בֵ הֶּ ן שפירושו ומָּ חַ ל בָּ הֵ ן‪ ,‬מדוע‬ ‫בהיתר‪.‬‬ ‫אם כן העוון של "הציץ בשכינה" לא‬ ‫נמחל להבל על ידי קרבנותיו‪.‬‬ ‫וביותר ראוי להלל לומר זאת‪ ,‬שהוא‬ ‫היה ניצוץ נשמתו של משה רבנו‪ ,‬שהיה‬ ‫ויש לומר שחל עליו עוון נוסף‪ ,‬שלא‬ ‫ניצוץ גלגול של הבל‪ ,‬וכמבואר‬ ‫האמין עד שהציץ בשכינה‪ .‬וכפי‬ ‫בלעומקו של מקרא לפר' קרח‬ ‫שאמר ר' יוחנן לתלמידו (בבא בתרא‬ ‫בארוכה על פי הזהר הק'‪ .‬שמחלוקת‬ ‫עה‪ ).‬ריקא‪ ,‬אם לא ראית לא האמנת?!‪,‬‬ ‫מלגלג על דברי חכמים אתה! נתן עיניו‬ ‫קרח על משה רבנו היא גלגול מחלוקתו‬ ‫בו והפכו לגל של עצמות‪ .‬וכן הבל‪ ,‬היה‬ ‫של קין על הבל‪ .‬שניצוץ נשמת הבל‬ ‫לב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫י‪,‬ה]‪:‬‬ ‫פרשה‬ ‫צו‪,‬‬ ‫פרשת‬ ‫רבה‬ ‫במשה רבנו‪ ,‬וניצוץ נשמת קין בקרח‪.‬‬ ‫ר' יְּ הּודָּ ה אֹומֵ ר ְּּתשּובָּ ה עֹושָּ ה‬ ‫ותחת אשר הבל נקבר באדמה‪ ,‬וקין‬ ‫מֶ חֱצָּ ה ור' יְּ הֹושֻ עַ בֶ ן לֵוִׁ י אָּ מַ ר‬ ‫נותר על פני האדמה‪ ,‬קרח שהוא גלגול‬ ‫ְּּתשּובָּ ה עָּ ְּשתָּ ה אֶ ת הַ כל‪.‬‬ ‫קין‪ ,‬הוא אשר נבלע באדמה‪ ,‬ולעומתו‬ ‫על משה נאמר והאיש משה ענו מכל‬ ‫עַל דַ עְּ ּתֵ יּה ְּדר' יְּ הּודָּ ה דאמר ְּּתשּובָּ ה‬ ‫האדם אשר על פני האדמה‪ .‬והכל לפי‬ ‫עֹושָּ ה מֶ חֱצָּ ה‪ִ ,‬מ ִּמי אַ ְּּת לָמֵ ד ִׁמקַ יִׁ ן‬ ‫החשבון של מדה כנגד מדה‪ .‬וקרח‬ ‫ׁשֶּ נִ גְּ ז ְָּרה ָעלָיו גְּ ז ֵָרה‪ ,‬כֵיוָן ׁשֶּ עָשָ ה ְּּתׁשּובָ ה‬ ‫ועדתו כדמי הבל הצועקים מן‬ ‫נִ ְּמנַע ִמּמֶּ נּו ח ֲִׁצי גְּ ז ֵָּרה‪ִ ,‬‬ ‫ּומנַיִן ׁשֶּ עָשָ ה‬ ‫האדמה‪ :‬יש דין ויש דיין !‬ ‫ְּּתׁשּובָ ה‪ׁ ,‬שֶּ ֶּנאֱמַ ר (בראשית ד‪ ,‬יג)‪:‬‬ ‫וַּיאמֶּ ר קַ יִן אֶּ ל ה' ּג ֵָּ֥דֹול ע ֲִֹׁונִׁ֖י ִׁמנְּ שֹוא‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫ּומ ַניִן ׁשֶּ נִ ְּמנַע ִמּמֶּ נּו חֲצִ י הַ גְּ ז ֵָרה‪ ,‬הֲדָ א הּוא‬ ‫ִ‬ ‫ִדכְּ ִתיב (בראשית ד‪ ,‬טז)‪ַ :‬וּיֵצֵ א קַ יִן‬ ‫דרשת נע ונד‬ ‫ִמלִ פְּ נֵי ה' ַוּיֵׁשֶּ ב ְּבאֶ ֶרץ נֹוד קִ ְּדמַ ת עֵדֶּ ן‪,‬‬ ‫נָּע ָּונָּד אֵ ין כְּ ִתיב אֶּ לָא בְּ אֶּ ֶּרץ נֹוד קִ דְּ מַ ת‬ ‫לענין תשובה ותפילה ולענין‬ ‫עֵדֶּ ן‪.‬‬ ‫יש דין ויש דיין‬ ‫עַ ל דַ עְּ ּתֵ יּה ְּדר' יְּ הֹושֻ עַ בֶ ן לֵוִׁ י דְּ אָ מַ ר‬ ‫ו ַּ֤יאמֶ ר יהו'ה אֶ ל‪-‬קַ יִׁ ן וגו' נָּ ֵ֥ע וָּנָּ ִׁ֖ד‬ ‫ְּּתשּובָּ ה עָּ ְּשתָּ ה אֶ ת הַ כל‪ִ ,‬מ ִּמי אַ ְּּת‬ ‫ִּׁת ְּהיֶ ֵ֥ה בָּ ָּ ָֽא ֶרץ‪ .‬ו ֵַּ֥יאמֶ ר ַ ִׁ֖קיִׁ ן אֶ ל‪-‬ה'‬ ‫ענָּתֹות‪( ,‬ירמיה יא‪ ,‬כב)‪,‬‬ ‫לָמֵ ד מֵ אַ נְּ שֵ י ֲ‬ ‫ּג ֵָּ֥דֹול ע ֲִֹׁונִׁ֖י ִׁמנְּ ָֽשֹוא [ד‪,‬ט‪-‬יג']‬ ‫וְּ ִאם אֵ ין לְּ ָך לִ לְּ מד מֵ אַ נְּׁשֵ י ֲענָתֹות לְּ מַ ד‬ ‫ִמיכָנְּ יָהּו (ירמיה כב‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫יש לשאול‪ ,‬מאחר ועשה קין תשובה‬ ‫עד כאן הובא לשון המדרש בקיצור‪ ,‬רק‬ ‫באומרו ּג ֵָּ֥דֹול ע ֲִֹׁונִׁ֖י ִׁמנְּ שֹוא‪ ,‬מדוע אם כן‬ ‫במה שנוגע לקין ולתשובה‪.‬‬ ‫לא הועילה תשובתו לכפר על עוונו‬ ‫לגמרי‪ ,‬אלא רק למחצה‪ ,‬שהרי נאמר‬ ‫ומעתה‪ ,‬יש לדון לגבי קין‪:‬‬ ‫ַוּיֵשֶ ב ְּבאֶ ֶרץ נֹוד‪ ,‬והוא חצי מלשון‬ ‫לר' יְּ הֹושֻ עַ בֶ ן לֵוִׁ י דאמר ְּּתשּובָּ ה‬ ‫נע ונד‪.‬‬ ‫ָּע ְּשתָּ ה אֶ ת הַ כל‪ ,‬יש לשאול‪ :‬מדוע לא‬ ‫נמחקה לקין הגזירה כליל‪ ,‬גם של ארץ‬ ‫ואכן‪ ,‬חלקו בזה ר' יְּ הּודָּ ה וְּ ר' יְּ הֹושֻ עַ‬ ‫נוד?‬ ‫בֶ ן לֵוִׁ י‪ ,‬כמובא במדרש רבה‪[ :‬ויקרא‬ ‫לג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫עווני מנשוא" אינם נחשבים כתשובה‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שכך‬ ‫אלא כתפילה‪ .‬וכפירוש הרמב''ן‪:‬‬ ‫יאמר לך ר' יְּהֹוׁשֻ ַע בֶּ ן לֵוִ י‪ :‬דשונה הדבר‬ ‫והענין שאמר לפניו הנה חטאי גדול‬ ‫אצל קין‪ .‬שעוון הרציחה פרט לחומרתו‬ ‫והרבית עלי עונש אבל שמרני שלא‬ ‫הרבה‪ ,‬יש בו גם פגיעה כביכול בדיוקנו‬ ‫אענש יותר ממה שחייבת אותי כי‬ ‫של מלך‪ ,‬ואכן גדול עוונו מנשוא‬ ‫בעבור שאהיה נע ונד ולא אבנה לי‬ ‫למחקו כליל כלא היה‪.‬‬ ‫בית וגדרות בשום מקום יהרגוני החיות‬ ‫כי סר צלך מעלי‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬שהחטיא את הרבים בכך שהיה‬ ‫ותפילתו זו הועילה למחצה‪ ,‬לפי ריב''ל‬ ‫הראשון להיות כופר בהשגחת ה'‪,‬‬ ‫שאמר תפילה עושה חצי‪ .‬ולכן נמחקה‬ ‫שאמר לֵית ִׁדין וְּ לֵית דַ ּיָּן‪ .‬וכל המחטיא‬ ‫לו גזירת "נע"‪ ,‬ונותרה לו גזירת‬ ‫את הרבים אין מספיקים בידו לעשות‬ ‫"נד"‪.‬‬ ‫תשובה‪ .‬ומשום חסד הבורא עם ברואיו‪,‬‬ ‫עזרה תשובתו על כל פנים למחצה‪ .‬כדי‬ ‫נמצינו למדים בין לר' יהודה ובין לר'‬ ‫להודיע בעולם שיש דרך תשובה‪.‬‬ ‫יהושע בן לוי‪ ,‬לא נתקיימה בקין כל‬ ‫או כלך לדרך זו שכך יהיה החילוק‬ ‫הגזירה של נע ונד‪ ,‬אלא רק חציה‪ ,‬של‬ ‫ביניהם‪ :‬האם תשובה מאהבה עושה‬ ‫ַוּיֵׁשֶּ ב ְּבאֶ ֶרץ נֹוד‪.‬‬ ‫הכל‪ ,‬ותשובה מיראה עושה מחצה‪,‬‬ ‫או לא שנא‪ .‬ולדעת ר' יהודה לא שנא‪,‬‬ ‫ויש ליתן טעם מדוע דווקא גזירת‬ ‫ותשובה תמיד עושה מחצה‪ .‬ולריב''ל‬ ‫"נע" נתבטלה ולא גזירת "נד"‪.‬‬ ‫יהיה החילוק‪ :‬תשובה מאהבה עושה‬ ‫אמנם הכל‪ .‬אך תשובה מיראה עושה‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ :‬לנוע‬ ‫מחצה‪ .‬ולקין היתה זו תשובה מיראה‪,‬‬ ‫זו גזירה על נפש האדם‪ .‬שאינו מוצא‬ ‫שכן פחד מן העונש‪ ,‬ופיו העידו‬ ‫מנוחה לנפשו‪ .‬ולנוד זו גזירה על גופו‬ ‫בתמיהתו לבוראו‪ּ :‬ג ֵָּ֥דֹול ע ֲִֹׁונִׁ֖י ִׁמנְּ שֹוא?!‬ ‫של האדם שלא ימצא מנוח במקום‬ ‫ולכן תשובתו עשתה מחצה‪.‬‬ ‫אחד אלא יהיה נד ממקום למקום‪ .‬ואף‬ ‫או כלך לדרך זו‪ ,‬כהמשך המדרש‬ ‫שכתוב ַוּיֵשֶ ב בְּ אֶּ ֶּרץ נֹוד‪ ,‬משמע שנד‬ ‫בתנחומא שאומר ר' יהושע בן לוי‪:‬‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬וכן משמע מלשון שני‬ ‫תשובה עושה הכל ותפילה עושה‬ ‫חצי‪ .‬וסבר ריב''ל שדברי קין "גדול‬ ‫לד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ואשר על כן הועילה תפילתו או‬ ‫ברש''י‪ :‬כל מקום שהלך‪ ,‬היתה הארץ‬ ‫תשובתו למחצה‪ ,‬להיות על כל פנים‬ ‫מזדעזעת תחתיו‪.‬‬ ‫נד‪ .‬בין לר' יהודה ובין לר' יהושע‬ ‫בן לוי‪ ,‬כדי להודיע בעולם‪ :‬יֵש ִׁדין‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬הנפש החוטאת שעשתה‬ ‫וְּ יֵש דַ ּיָּן!‬ ‫תשובה‪ ,‬התבטלה גזירתה להיות נע‪ .‬אך‬ ‫הגוף שעשה את מעשה הרציחה‪ ,‬צריך‬ ‫^^^^‬ ‫לצאת לגלות כי הגלות מכפרת‪ ,‬כדי‬ ‫שיזכה לתשובת המשקל‪ :‬כנגד מה‬ ‫דרשת‬ ‫ׁשֶּ לִ ּמֵ ד קין את כל באי העולם דרך‬ ‫הכפירה‪ ,‬לומר אֵ ין ִׁדין וְּ אֵ ין דַ ָּּין עתה‬ ‫זֶ ָ֣ה סֵ פֶ ר ּתֹולְּ ִׁ֖דת אָּ ָּ ִ֑דם‬ ‫משיראוהו הבריות בכל מקום ויראו את‬ ‫האות שהקב''ה טבע במצחו‪ ,‬יאמרו‬ ‫עליו‪ֵ :‬יש ִׁדין וְּ ֵיש דַ ּיָּן! ולא עוד אלא‬ ‫זֶ ָ֣ה סֵ פֶ ר ּתֹולְּ ִׁ֖דת אָּ ָּ ִ֑דם ְּבי֗ ֹום ְּב ֤רא‬ ‫ע''י האות שבמצחו יהיה גלוי לעין כל‬ ‫עָּשה‬ ‫ֹלהים ָּ ֵ֥‬‫אֱֹלהיםּ֙ אָּ דָּ ם ִׁב ְּד ֵ֥מּות אֱ ִׁ ִׁ֖‬ ‫ִׁ‬ ‫א ָֽתֹו (ה‪,‬א)‬ ‫מדתו של הקב''ה‪ ,‬שהיא מדה כנגד‬ ‫מדה‪ .‬תחת אשר טָ בַ ע קין אבן במצחו‬ ‫במדרש רבה מובאת מחלוקת בין‬ ‫של הבל והרגו‪ ,‬טָ בַ ע הקב''ה אות‬ ‫בֶ ן ֲעזַאי לר' עֲקִׁ יבָּ א‪ ,‬מה הוא כלל גדול‬ ‫במצחו של קין שלא יהרגהו כל מוצאו‪.‬‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ :‬נוד יורה גם על נע‬ ‫בֶ ן ֲעזַאי אֹומֵ ר זֶה סֵ פֶר ּתֹולְּ דת אָּ דָּ ם‪,‬‬ ‫ונד‪ .‬שכן נו''ד כעין ראשי תיבות‪ :‬נע‬ ‫זֶה כְּ לַל ּגָּדֹול בַ ָּ‬ ‫ּתֹורה‪,‬‬ ‫ונד‪ .‬אלא שהקלו עליו מן השמים להיות‬ ‫רק נד‪ .‬כי פרט לכך שיש במלה נו''ד‬ ‫ר' עֲקִׁ יבָּ א אֹומֵ ר וְּ אָּ הַ ְּבּתָּ לְּ ֵרעֲך כָּמֹוך‬ ‫את הגזירה של נד‪ ,‬יש במלה נו''ד גם‬ ‫זֶה כְּ לַל ּגָּדֹול בַ ָּ‬ ‫ּתֹורה‪.‬‬ ‫מה שאין כלל במלה נע‪ .‬שכן יש במלה‬ ‫נו''ד אותיות של ִׁדין וְּ דַ ּיָּן‪ ,‬לומר לך‪,‬‬ ‫יִתבַ זֶּה‬ ‫ֵיתי ְּ‬‫נִתבַ ז ִ‬ ‫הֹואיל וְּ ְּ‬ ‫ִ‬ ‫ׁשֶּ לא תאמַ ר‬ ‫שגם בהיותו נד בלבד יעידו עליו כל‬ ‫נִתקַ לַלְּ ִּתי י ְִּתקַ לֵל‬‫הֹואיל וְּ ְּ‬ ‫ִ‬ ‫חֲבֵ ִרי עִ ִּמי‪,‬‬ ‫מוצאיו‪ :‬יֵש ִׁדין וְּ יֵש דַ ּיָּן!‬ ‫חֲבֵ ִרי עִ ִּמי‪.‬‬ ‫לה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫עריבות‪ ,‬אלא רק לישראל‪ ,‬ולכן לא‬ ‫וכדי להבין המחלוקת ביניהם יש‬ ‫נאמר בכלל האדם כמוך‪ .‬והוא יותר‬ ‫להתבונן במה שונים הפסוקים זה מזה‪.‬‬ ‫אילוף להנהגת הטוב לזולת‪ ,‬ואין בו‬ ‫בבראשית מדובר על אהבת כלל‬ ‫משום עבודה על המידות ובעיקר של‬ ‫האדם‪ ,‬ובויקרא (יט‪,‬יח') מדובר על‬ ‫התבטלות והכנעה‪.‬‬ ‫אהבת רעך‪ .‬בבראשית מוזכר שם‬ ‫אלקים שהוא ִׁדין‪ ,‬ובויקרא מוזכר שם‬ ‫ואילו בויקרא‪ ,‬בפרשת קדושים‪,‬‬ ‫הוי"ה שהוא רחמים‪.‬‬ ‫מוטעם הדבר בדרך אחרת מדוע צריך‬ ‫להתנהג באהבה לזולתך‪ ,‬מצד מה שהוא‬ ‫ואם תשאל היכן רמוז שיש לאהוב את‬ ‫רעך במצוות‪ .‬כלומר מדין ערבות‪.‬‬ ‫כלל האדם‪ ,‬יש לומר כפי שמביא רש"י‬ ‫וכל מי שאינו עושה טוב עם זולתו‬ ‫בתחילת פרשת נח‪ ,‬אלה תולדת נח‪,‬‬ ‫כאילו מֵ ֵרעַ לעצמו‪ .‬ולכן נאמר בו‬ ‫ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים‬ ‫כמוך‪ .‬והוא עניין העבודה על המידות‬ ‫מעשים טובים‪ .‬וכשם שבנח כתוב‬ ‫והתבטלות והכנעה לזולתו מתוך‬ ‫ּתֹולְּ דת ובבראשית כתוב זה ספר‬ ‫התבטלות והכנעה לבוראו‪.‬‬ ‫ּתֹולְּ דת אדם‪ ,‬הרי גם כאן מדובר על‬ ‫מעשים טובים לזולת‪ .‬והיינו אהבת‬ ‫ואע''פ שגם ברעך כתוב אני ה'‪,‬‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫ופירשו בו נאמן להיפרע ונאמן לשלם‬ ‫שכר‪ ,‬הרי הפרעון והשכר הוא מצד‬ ‫הדבר‬ ‫מוטעם‬ ‫ובבראשית‬ ‫הערבות שיש אחד כלפי השני‪ ,‬כי כח‬ ‫מדוע צריך לעשות מעשים טובים עם‬ ‫הערבות הוא מה'‪ ,‬ומי שפוגע בערבות‬ ‫האדם כי נברא על ידי אלקים ובדמות‬ ‫פוגע כביכול במי ׁשֶּ נְּתָ נָּה‪ .‬וזה שנאמר‬ ‫אלקים עשה אותו‪ .‬וכל מי שאינו עושה‬ ‫על ידי ר' עקיבא במדרש‪ׁ ,‬שֶּ לא תאמַ ר‬ ‫טוב עם זולתו כאילו אינו עושה טוב עם‬ ‫יִתבַ זֶּה חֲבֵ ִרי עִ ִּמי‪,‬‬ ‫ֵיתי ְּ‬ ‫הֹואיל וְּ נִׁ ְּתבַ ז ִׁ‬ ‫ִׁ‬ ‫אלקים‪ .‬והמעשים טובים שצריך‬ ‫יִתקַ לֵל חֲבֵ ִרי עִ ִּמי‪.‬‬ ‫הֹואיל וְּ נִׁ ְּתקַ לַלְּ ִּׁתי ְּ‬ ‫ִׁ‬ ‫לעשות עם כלל האדם‪ ,‬הם לא מצד‬ ‫אלא אפילו נתבזיתי לא יתבזה חבירי‬ ‫האדם‪ ,‬אלא מצד בוראו‪ .‬כביכול‬ ‫עמי‪ .‬אפילו נתקללתי‪ ,‬לא יתקלל‬ ‫אומרים לילד להתנהג טוב עם אחיו‬ ‫חבירי עמי‪ ,‬כי התחייבתי בערבות‬ ‫לפני אביו‪ .‬ומפני אביו נגעו בו‬ ‫כלפיו מכח ה'‪ .‬ועל אף שנתבזיתי‬ ‫בהנהגת הבן‪ .‬כי אין לכלל האדם דין‬ ‫לו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ספר תולדת אדם''‪ ,‬בא ללמד על‬ ‫ונתקללתי הריני בהכנעה לזולתי‬ ‫''ואהבת לרעך כמוך''‪ ,‬בבחינת אשר‬ ‫מתוך הכנעה לבוראי‪.‬‬ ‫בחר בנו מכל העמים‪ ,‬והוא כעין‬ ‫הקדמה לו‪.‬‬ ‫ולכן הדגיש ר' עקיבא‪ ,‬ואהבת‬ ‫לרעך כמוך‪ֶ ,‬זה כלל גדול בתורה‪.‬‬ ‫וכעין זה מובא בשל"ה הק'‬ ‫כלומר זה כלל יותר גדול ממה שהבאת‬ ‫בפרק תולדות אדם ותכלית הבריאה‬ ‫אתה‪ ,‬בן עזאי‪ .‬שהתורה תלמדנו‬ ‫היתה מאתו ברוך הוא בנדבה בטובו‬ ‫לְּ שַ בֵ ר את המידות ולהכניע עצמנו לא‬ ‫הגדול להטיב לזולתו וגו' וכמו שכתב‬ ‫רק בפני אלקים‪ ,‬אלא גם בפני האדם‪,‬‬ ‫רש"י ריש פרשת וארא‪ ,‬ויאמר אליו‬ ‫בפני רעך‪.‬‬ ‫אני ה' נאמן לשלם שכר למתהלכים‬ ‫לפני באמת‪ ,‬וגו' ובלשון זה מצינו‬ ‫ולכן יש עדיפות לכלל הגדול הזה של‬ ‫שהוא נדרש בכמה מקומות‪ ,‬אני ה'‬ ‫ר' עקיבא‪ ,‬ואהבת לרעך כמוך‪ .‬וזו‬ ‫נאמן ליפרע כשהוא אמור אצל‬ ‫היתה דרכו של ר' עקיבא עם תלמידיו‪,‬‬ ‫עונש‪ ,‬כגון וחללת את שם ה' אלקיך‬ ‫ולמגינת הצער עשרים וארבעה אלף לא‬ ‫אני ה'‪ ,‬וכשהוא אומר אצל קיום מצוה‬ ‫השכילו לדרכו‪ ,‬ועל אלה אני בוכיה ל"ג‬ ‫כגון ושמרתם מצותי ועשיתם אותם‬ ‫יום‪ ,‬עד שנתקיימו בבחיר תלמידיו ר'‬ ‫אני ה' נאמן לשלם שכר טוב‪ .‬ועוד‬ ‫שמעון בר יוחאי שהאיר בתורתו ביום‬ ‫מובא בשל"ה הק'‪:‬‬ ‫הל"ג בעומר‪ ,‬לקיים ג"ל עיני ואביטה‬ ‫נפלאות מתורתך‪.‬‬ ‫והנה לפום ריהטא יש להקשות‪,‬‬ ‫הלא מפורסם שם הוי"ה מדת הרחמים‬ ‫או כלך לדרך זו‪:‬‬ ‫ושם אלקים מדת הדין‪ ,‬ואיך אומר שם‬ ‫דברי בן עזאי עבודה מיראה‬ ‫אני יהו"ה נאמן לשלם שכר ולפרוע‪.‬‬ ‫ודברי ר' עקיבא עבודה מאהבה‪.‬‬ ‫אלא הענין כמו שפירשתי‪ ,‬שהעונש‬ ‫ופירוש הדברים‪ :‬שבן עזאי אינו בא‬ ‫בשביל השכר‪ ,‬כי הרע הוא סבה לטוב‪,‬‬ ‫לחלוק על ר' עקיבא‪ ,‬אלא להאיר את‬ ‫וזהו ענין כי יהו"ה הוא האלקים‪ .‬עד‬ ‫דבריו‪ .‬שמתוך דברי בן עזאי מתבררים‬ ‫כאן דברי השל"ה הק'‪.‬‬ ‫דברי ר' עקיבא על נכון‪ .‬בבחינת שופר‬ ‫מאריך וחצוצרות מקצרות‪ .‬והכתוב ''זה‬ ‫לז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ואשר על כן אמר הכתוב כנגד בחינת‬ ‫ולפי הנ"ל יובן על נכון החילוק בין‬ ‫היראה את משפטי וגו' אני ה' אלהיכם‪,‬‬ ‫שני הפסוקים‪ ,‬בין "זה ספר" ובין‬ ‫דקדק להזכיר בחינת הדין שהוא רמוז‬ ‫"ואהבת לרעך"‪ .‬שב''זה ספר'' מוזכר‬ ‫בשם אלהים להעירך במי הכתוב‬ ‫שם אלקים‪ .‬זֶּ ָ֣ה ּ֔ ֵספֶּר ּתֹולְּ ִׁ֖דת אָ ָ ִ֑דם בְּ יָ֗ ֹום‬ ‫מדבר‪ ,‬ואחר כך צוה לגדר ב' לעשות‬ ‫ָשה‬ ‫ֱֹלהים ע ָ ָ֥‬ ‫ֹלהיםּ֙ אָ ּ֔ ָדם בִ דְּ ָ֥מּות א ִׁ‬ ‫בְּ ֵּ֤רא ֱא ִׁ‬ ‫מאהבה‪ ,‬ולזה אמר אני ה' ולא הזכיר‬ ‫א ֶֽתֹו‪ .‬והיינו נאמן להיפרע ממי שמבזה‬ ‫שם אלהות לומר שתהיה השמירה לצד‬ ‫את המלך ואינו עושה טוב לזולתו‪.‬‬ ‫אהבת הטוב והחפץ והרצון פעל בו‬ ‫לעשות מאמר קונו החביב מאהבתו‬ ‫ובואהבת לרעך מוזכר שם הוי"ה‪,‬‬ ‫אותו‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫וְּ אָּ הַ ְּבּתָּ לְּ ֵרעֲך כָּמֹוך אני ה'‪ .‬והוא של‬ ‫ומכל הנ"ל יובן על נכון הקדמת זה‬ ‫רחמים והיינו אני ה' נאמן לשלם‬ ‫ספר תולדת אדם לואהבת לרעך כמוך‪.‬‬ ‫שכר‪ .‬שנאמן הוא בעל מלאכתך ליתן‬ ‫שזה מיראה וזה מאהבה‪ .‬וכבר מובא‬ ‫לך שכר מושלם על עבודתך על‬ ‫בספרים הק' (וכן בס' ראשית חכמה)‬ ‫מידותיך‪ ,‬ולהיות נכנע גם בפני זולתך‪.‬‬ ‫שבין יראה ואהבה יש שתי אותיות‬ ‫ובעוד שעבודת "זה ספר" היא‬ ‫משותפות‪ ,‬אה‪ .‬וכך יִקָ ְּראּו‪ :‬יראהבה‪.‬‬ ‫עבודה מיראה‪ ,‬הנה "ואהבת לרעך"‬ ‫היא עבודה מאהבה‪ .‬ועל כך מעיר‬ ‫ואשר על כן אפשר לומר לעומקו של‬ ‫אוה"ח הק'‪ :‬וכבר נתבארו הדברים‬ ‫מקרא שלעולם לא חלקו בן עזאי ור'‬ ‫במקומות אחרים (סוטה לא) כי העושה‬ ‫עקיבא מה הוא הכלל הגדול‪ ,‬אלא כל‬ ‫מיראה שכרו לאלף דור והעושה‬ ‫אחד מהם יאיר פינת יקרת אחרת בדרך‬ ‫מאהבה שכרו כפול‪ ,‬לאַ לְּ ַפ ִים‪ .‬ועוד‬ ‫עבודת ה'‪.‬‬ ‫ממשיך האוה"ח הק'‪:‬‬ ‫שבן עזאי יאמר שעבודה מיראה‬ ‫והנה מן הנמנע שישיג המשיג‬ ‫היא כלל גדול בתורה‪ ,‬ולעולם יהא‬ ‫בחינת האהבה עד שתקדים לו בחינת‬ ‫אדם ירא שמים בסתר ובגלוי‪.‬‬ ‫היראה בסוד (תהלים קיח) זה השער‬ ‫לה'‪[ ,‬כלומר שהיראה היא שער לאהבת‬ ‫ובא ר' עקיבא והוסיף על דבריו‪ ,‬שיש‬ ‫ה' צדיקים יבואו בו]‪.‬‬ ‫כלל גדול ממנו וזה לעלות מדרגת‬ ‫היראה לדרגת האהבה‪ .‬ולא להישאר‬ ‫לח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ובאוה"ח הק' (שם) גם מלאך זה ידוע‬ ‫בדרגת ירא אלקים‪ ,‬אלא להיות מוסיף‬ ‫הוא כי הוא בחינת המשפט ולא ישא‬ ‫והולך באהבת ה'‪ .‬ואהבתו לזולתו‬ ‫עון כאומרו לא ישא לפשעכם‪ ,‬ואומרו‬ ‫תוכיח אהבתו לבוראו‪ .‬לכן נאמר ב‪-‬ו'‬ ‫כי שמי בקרבו (שמות כג‪,‬כא') השכילו‬ ‫החיבור‪ ,‬ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬אני ה'‪.‬‬ ‫כמוסיף על הראשונות‪.‬‬ ‫בדבר הזה כי באמצעות חטא האדם‬ ‫יסובב פרידת אלוף [אלופו של עולם]‬ ‫^^^^‬ ‫מקרבו‪.‬‬ ‫וַיְּ ִׁ ִׁ֖הי כָּל‪-‬יְּ ֵ ָ֣מי חֲנִ֑ ֹוְך חָּ ֵ ֤מש וְּ ִׁש ִׁשיםּ֙‬ ‫ועוד פירש רש"י כי לא ישא‬ ‫ּושֹלֵ֥ ש מֵ ִׁ֖אֹות שָּ ָּנָֽה‪ :‬וַּיִׁ ְּתהַ ֵ ֵ֥לְך‬ ‫שָּ ָּנה ְּ‬ ‫לפשעכם‪ .‬שאינו מלומד בכך‪ ,‬שהוא מן‬ ‫ֹלהים וְּ אֵ י ֶֹ֕ננּו ִׁ ָֽכי‪-‬ל ַ ֵָּ֥קח‬ ‫חֲנִׁ֖ ֹוְך אֶ ת‪ָֽ ָּ -‬האֱ ִׁ ִ֑‬ ‫הכת שאין חוטאין‪.‬‬ ‫אֱֹלהים‪( .‬ה‪,‬כג'כד')‬ ‫א ִׁ֖תֹו ִׁ ָֽ‬ ‫וצריך ביאור‪ ,‬וכי יש מלאכים‬ ‫פירש"י‪ ,‬שצדיק היה ומיהר‬ ‫שכן חוטאים והרי אמרו אין יצר הרע‬ ‫הקב"ה לסלקו קודם זמנו שלא יחטא‪.‬‬ ‫למלאכים שנאמר באברהם (וירא)‬ ‫ובתרגום יונתן מובא שהפכו הקב"ה‬ ‫סעדו לִ ְּב ֶּכם‪ ,‬ב' אחת ולא נאמר לבבכם‪,‬‬ ‫למלאך‪ ,‬ושמו מט"טרו"ן‪ .‬הוא שַ ר‬ ‫ללמד שאין יצר הרע למלאכים‪ .‬אלא‬ ‫הטבע‪ .‬ובמקום אחר (שמות כג כא)‬ ‫הביאור בזה הוא שיש מלאכים‬ ‫אומר רש"י ששמו כשם רבו שַ דָּ "י‬ ‫שמדייקים מאד בשליחותם ואינם‬ ‫(והוא מסנהדרין לח‪.):‬‬ ‫חוטאים למטרה‪ ,‬כלומר אינם‬ ‫מחטיאים את מטרת שליחותם אפילו‬ ‫ובפירוש ר' אברהם אבן עזרא‬ ‫כמלוא נימא‪.‬‬ ‫(שמות ו‪,‬ג') פירש שהקב"ה הפך את‬ ‫חנוך להיות מנצח המערכות‬ ‫שהרי מצינו במלאכים שבאו לבקר‬ ‫העליונות‪.‬‬ ‫את אברהם ומהם הלכו להציל את לוט‬ ‫מן ההפיכה‪ ,‬שהחטיאו מטרת בואם‪,‬‬ ‫ובמדרש רבא שם מובא אֲנִ י אֵ ל ׁשַ דַ י‪,‬‬ ‫וגילו רזי עולם את תכנית הקב"ה‬ ‫אֲנִ י שֶ אָ מַ ְּר ִּתי לַשָ מַ ִים וָאָ ֶּרץ דַ י‪,‬‬ ‫להפוך את סדום בטרם עת ועוד‬ ‫מֹותחִ ים וְּ הֹולְּ כִ ין עַד‬ ‫ׁשֶּ ִאלְּ מָ לֵא כֵן הָ יּו ְּ‬ ‫החטיאו שאמרו ללוט הופכים אנחנו‪,‬‬ ‫עַכְּ ׁשָ יו‪.‬‬ ‫לט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫מעלה‪.‬‬ ‫ולא אמרו הופך ה'‪ .‬ולכן נדחו מן‬ ‫והנה נרמז בפסוק וַּיִׁ ְּתהַ ֵ ֵ֥לְך חֲנִׁ֖ ֹוְך‬ ‫המחיצה קל"ח שנה עד חלום יעקב‬ ‫ֹלהים‪ .‬אלהים בגימטרי'‬ ‫אֶ ת‪ָֽ ָּ -‬ה ֱא ִׁ ִ֑‬ ‫אשר ראה בחלומו והנה מלאכים עולים‬ ‫הטבע‪ .‬שהיה חנוך הולך לפני האלקים‬ ‫ויורדים בו‪ ,‬שרק אז קבלו רשות‬ ‫כמידת הטבע‪ .‬אינו מחטיא ימין‬ ‫לעלות ולחזור לשמים‪(.‬יונתן בן‬ ‫ושמאל‪ .‬זה שפירש"י שצדיק היה‬ ‫עוזיאל ודעת זקנים פר' ויצא)‪.‬‬ ‫ומיהר הקב"ה לסלקו קודם זמנו שלא‬ ‫יחטא‪ .‬ובתרגום יונתן מובא שהפכו‬ ‫ולכן נאמר במלאך זה ִׁהשָּ מֶ ר ִׁמ ָּפנָּיו‬ ‫הקב"ה למלאך‪ ,‬ושמו מט"טרו"ן‬ ‫ּושמַ ע ְּבקלֹו אַ ל‪ּ-‬תַ מֵ ר בֹו כִׁ י לא יִׁ שָּ א‬ ‫ְּ‬ ‫ששמו כשם רבו שד"י‪ .‬שאמר‬ ‫לְּ פִׁ ְּש ֲעכֶם כִ י ְּׁש ִמי בְּ קִ ְּר ֶֽבֹו‪ .‬ומפרש רש''י‬ ‫אַ ל‪ּ-‬תַ מֵ ר בֹו כי הוא מהכת שאינם‬ ‫לעולמו די‪.‬‬ ‫חוטאים ואומר רש"י שאינו למוד בכך‬ ‫ועוד י"ל שירמזון מספר שנות חייו של‬ ‫אלא יקוב הדין את ההר‪.‬‬ ‫כָּל‪-‬‬ ‫וַיְּ ִׁ ִׁ֖הי‬ ‫לצדיקותו‪.‬‬ ‫חנוך‬ ‫ּושֹלֵ֥ ש‬ ‫יְּ ֵ ָ֣מי חֲנִ֑ ֹוְך חָּ ֵ ֤מש וְּ ִׁש ִׁשיםּ֙ שָּ ָּנה ְּ‬ ‫ַו ֲהוֵינָּן בָּ ּה‪ ,‬וכל כך למה‪ ,‬כשם שלא‬ ‫מֵ ִׁ֖אֹות שָּ ָּנָֽה‪ .‬כמנין שס"ה ימות השנה‪.‬‬ ‫יתגמש הטבע להיות לפנים משורת‬ ‫שהיה בצדקותו יום לשנה יום לשנה‪.‬‬ ‫הדין לעולם‪ ,‬אלא אבן תיפול מטה‪ ,‬ואש‬ ‫שכל יום ויום היה נשאר בצדקו‪.‬‬ ‫תעלה למעלה וכו'‪ ,‬כן אין למלאך זה כל‬ ‫אפשרות להיות לפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫ועוד י"ל שנרמז בפסוק כא'‪ַ ,‬וַָֽֽיְּ ִׁ ָ֣חי‬ ‫שהרי הולך הוא לפי שורת הטבע‪,‬‬ ‫חֲנֹוְך חָּ ֵ ֵ֥מש וְּ ִׁש ִׁ ִׁ֖שים שָּ נָּ ִ֑ה וַּיִׁ֖ ֹולֶד אֶ ת‪-‬‬ ‫ויקוב הדין את ההר‪.‬‬ ‫תּושלַח‪ .‬ששים וחמש בגימטרי'ה‬ ‫ְּמ ָּ ָֽ‬ ‫אדנ"י‪ .‬שמכח שנות האדנות של חנוך‪,‬‬ ‫העולה מכל הנ"ל שהוא המלאך‬ ‫תּושלַח‪ ,‬למך‪ ,‬נח‪ ,‬עד דור‬ ‫נולדו ְּמ ָּ ָֽ‬ ‫הממונה על מערכות הטבע‪ ,‬ולכן מינהו‬ ‫עשירי שבו נולד אברהם‪.‬‬ ‫הקב"ה להיות שר הטבע‪ .‬שאין‬ ‫בטבע משוא פנים‪ .‬שאם לא כן לא‬ ‫ובשימת לב שנותיו של חנוך כתובים‬ ‫וארץ‪.‬‬ ‫שמים‬ ‫יתקיימו‬ ‫ברצף‪{ :‬פרק ה' פסוק כג'} וַיְּ ִׁ ִׁ֖הי כָּל‪-‬‬ ‫ויש ליתן טעם מדוע נבחר‬ ‫ּוׁשלָ֥ ׁש‬ ‫יְּ ֵ ָ֣מי חֲנִ֑ ֹוְך חָּ ֵ ֤מש וְּ ִׁש ִׁשיםּ֙ שָּ ָּנה ְּ‬ ‫דוקא חנוך להיות שר הטבע מכל שרי‬ ‫מֵ ִׁ֖אֹות ׁשָ ָנֶֽה‪ :‬ולא אמר חמש שנים‬ ‫מ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫הגרשיים‪ ,‬תלשא לעולם מקומה‬ ‫וששים שנה אלא חָּ ֵ ֤מש וְּ ִׁש ִׁשיםּ֙ שהם‬ ‫בתחילת האות הראשונה‪ .‬ואע''פ‬ ‫בגימטרי'א א'ד'נ'י כנ''ל‪ ,‬ולכן הם מספר‬ ‫ששניהם טעמים מפסיקים‪ .‬ואפילו‬ ‫שלם‪.‬‬ ‫באותה דרגת הפסק‪ ,‬ונקראים‬ ‫^^^^‬ ‫שלישים‪ ,‬בכתיב יקדים התלישא‬ ‫לגרשיים כנ''ל‪ .‬ויש ליתן טעם‬ ‫מדוע יקראו בהיפוך‪ ,‬קודם‬ ‫דרשת ֶ֠ ֶז ֞ה יְּ ַ ָֽנח ֵ ֲ֤מנּו‬ ‫הגרשיים ורק אחרי כן התלישא‬ ‫ּושמ ִׁנּ֛ים שָּ נָּ ִׁ֖ה‬‫ַ ָֽוַֽיְּ ִׁחי‪ֶֹ֕ -‬למֶ ְך ְּש ַ ִּ֧תיִׁ ם ְּ‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫ּומ ַ ָ֣את שָּ נָּ ִ֑ה וַּיִׁ֖ ֹולֶד ֵ ָֽבן‪ :‬וַּיִׁ קְּ ָּ ִ֧רא אֶ ת‪-‬‬ ‫ְּ‬ ‫לפשוטן של דברים‪ ,‬יש דעה שהיה‬ ‫ֵאמר ֶ֠ ֶז ֞ה יְּ ַ ָֽנח ֵ ֲ֤מנּו ִׁ ָֽמ ַ ָֽמעֲשֵֹ֙ נּוּ֙‬ ‫ְּש ּ֛מֹו ִׁ֖נחַ ל ִ֑‬ ‫ספק לבעלי המסורה מה הטעם הנכון‬ ‫אֲשר‬ ‫ּומעִׁ ְּצ ָ֣בֹון יָּדֵ ינּו ִׁמן‪ָ֣ ָּ -‬האֲ דָּ מָּ ה ֶ ֵ֥‬ ‫ֵ ָֽ‬ ‫במלה ''זה''‪ ,‬האם תלישא גדולה או‬ ‫יְּ ה ָּ ָֽו'ה‬ ‫ֵ ָֽארֲ ָּ ִׁ֖רּה‬ ‫גרשיים‪ ,‬ולכן מספק קבעו את שניהם‪.‬‬ ‫(ה‪,‬כח‪-‬כט)‬ ‫והסיבה הפשוטה שתלישא כתובה‬ ‫בראשונה‪ ,‬כי סימן התלישא לעולם‬ ‫בשימת לב‪ ,‬התיבה ֶ֠ ֶז ֞ה מוטעמת‬ ‫נמצא בתחילת קצה האות הראשונה של‬ ‫בתלישא גדולה‪ ,‬ובגרשיים‪ .‬ובמסורת‬ ‫המלה‪ ,‬כנ''ל‪ .‬ולכן הגרשיים כתובים‬ ‫יש לנגן הגרשיים לפני התלישא‪ .‬ויש‬ ‫אחריה‪ ,‬כי הגרשיים נמצאים במקום‬ ‫ליתן טעם‪ ,‬מדוע יובאו שני טעמים‬ ‫שבו מוטעמת המלה‪ .‬ומכל מקום לא‬ ‫במלה אחת‪ ,‬ומדוע יוחלפו הטעמים‬ ‫בתחילת קצה האות הראשונה‪ .‬לכן‬ ‫בכעין "כתיב" ו"קרי"‪ ,‬להיות הגרשיים‬ ‫נכתב בצורה כזו‪ֶ ֶ֠ :‬ז ֞ה‪ .‬והסיבה‬ ‫נקראים לפני התלישא גדולה‪ ,‬לא כפי‬ ‫שהגרשיים נקראות ראשונות‪ ,‬כי כן‬ ‫שהם כתובים‪ .‬ועוד‪ ,‬ששני הטעמים הם‬ ‫היה לבעלי המסורה יותר ודאי‬ ‫טעמים מפסיקים‪ ,‬ונקראים "שלישים"‬ ‫ומדוע יהיו כ"שלישים על כולו"‪ ,‬במלה‬ ‫מספק‪.‬‬ ‫אחת‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך‬ ‫ועל דרך הפשט‪ ,‬תקדים התלישא‬ ‫הדרש ינתנו טעמים נוספים‪:‬‬ ‫לגרשיים כי אף אם יקדימו‬ ‫מא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫פרק חמישי‪ ,‬בכל אופן יִׁ ּתַ לְּ שּו כולם‬ ‫על דרך הצח יש לומר‪ ,‬מה שנקראים‬ ‫מן החּולין לאט לאט עד הפציע קדושת‬ ‫לא לפי סדר הכתיבה‪ ,‬לומר לך‪ ,‬שעד‬ ‫אורו של אברהם אבינו‪ ,‬אז יתלשו‬ ‫עכשיו היו עשרה דורות שמאדם וחוה‬ ‫תלישא גדולה‪ ,‬ויהיו אברהם ושרה‬ ‫המגורשים מגן עדן‪ ,‬וכן כל הדורות עד‬ ‫ְּמ ָּג ְּר ִׁשים כליל את החושך מפני האור‪,‬‬ ‫נח‪ ,‬לכאורה מגורשים ותלושים מן‬ ‫הקדושה‪ .‬ולכן הגרשיים הנקראים‬ ‫עד אשר יתגיירו כולם‪ .‬לכן כתיב‬ ‫בראש ירמזון לאדם וחוה שגורשו‬ ‫תלישא הגדולה לפני הגרשיים‪.‬‬ ‫מגן עדן‪ ,‬והתלישא גדולה הנקראת‬ ‫ואשר על כן יהיו שני טעמים‬ ‫לאחריהן של הגרשיים תרמוז‬ ‫מפסיקים על מלה אחת‪ ,‬לומר לנו‪:‬‬ ‫שהדורות שאחריהם היו תלושים מן‬ ‫על העבר‪ ,‬שבזה‬ ‫ֶ֠ ֶז ֞ה יְּ ַנח ֵ ֲ֤מנּו‬ ‫הקדושה‪ ,‬ככתוב [ד‪,‬כו'] ָ ָ֣אז הּוחַ ל‬ ‫מפסיקים החשך לכסות ארץ וערפל‬ ‫לִ קְּ ִׁ֖רא בְּ ֵ ָׁ֥שם יְּה ָ ֶֽו'ה‪ ,‬וכפירוש רש''י‪ :‬אז‬ ‫לאומים‪ ,‬ומפציע ועולה אור השחר של‬ ‫הוחל‪ .‬לשון חולין‪ ,‬לקרא את שמות‬ ‫אברהם אבינו עד עת קיום הנבואה‬ ‫האדם ואת שמות העצבים בשמו של‬ ‫לבניו‪[ :‬ישעיהו נח‪,‬ח'] אָּ ז יִׁ בָּ קַ ע כַשַ חַ ר‬ ‫הקב"ה‪ ,‬לעשותן אלילים ולקרותן‬ ‫אֹורך ַואֲרֻ כ ְָּּתך ְּמהֵ ָּרה ִׁת ְּצמָּ ח וְּ הָּ לְַך‬ ‫ֶ‬ ‫אלהות‪.‬‬ ‫לְּ ָּפנֶיך ִׁצ ְּדקֶ ך כְּ בֹוד יְּ ה ָּו'ה יַאַ ְּס ֶ ָֽפך‪.‬‬ ‫ועל דרך נגינת הטעמים‪ :‬כי נגינת‬ ‫ּומעִׁ ְּצ ָ֣בֹון יָּדֵ ינּו‪,‬‬ ‫וזה שנאמר ִׁ ָֽמ ַ ָֽמעֲשֵֵׂ֘ נּוּ֙ ֵ ָֽ‬ ‫הגרשיים העולה מעלה‪ ,‬תבוא‬ ‫ִׁ ָֽמ ַ ָֽמעֲשֵֵׂ֘ נּוּ֙ שעל ידם נתגרשנו מן‬ ‫לפני התלישא המסתלסלת מעט‬ ‫ּומעִׁ ְּצ ָ֣בֹון יָּדֵ ינּו שבא לנו‬ ‫הקדושה‪ָֽ ֵ ,‬‬ ‫מטה‪ .‬והוא לפום ריהטא של‬ ‫לאחר שנתלשנו מן הקדושה‪.‬‬ ‫הנגינה כדי לא להפסיק בה‪.‬‬ ‫עד שבא נח‪ ,‬בן בן בנו של חנוך‪,‬‬ ‫ולעניין שני טעמים במלה אחת‬ ‫שנאמר בו‪ֶ ֶ֠ :‬ז ֞ה יְּ ַנח ֵ ֲ֤מנּו‪.‬‬ ‫כותב רבינו בחיי‪ :‬חשבון עשרה הוא‬ ‫עקר העולם וקיומו‪ .‬והנה נח היה‬ ‫ועוד יֵאָּ מֵ ר לעומקו של מקרא‬ ‫עשירי לאדם וראוי להתקיים בו‬ ‫שמזמנו של נח עד אברהם‪ ,‬ישתנו‬ ‫העולם‪ ,‬ולפי שהדורות ההם היו עתידין‬ ‫הדורות‪ ,‬ואע''פ שעדיין היו באים‬ ‫להמחות במבול ואין בהם קורא בשם‬ ‫ומכעיסים לפניו‪ ,‬כמבואר בפרקי אבות‬ ‫מב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ואל יהא דבר זה קל בעיניך ׁשֶּ ָכל‬ ‫ה' זולתי נח ע"כ לא תמצא בכולם זכרון‬ ‫התורה כולה רמיזות וענינים שכליים‬ ‫בֵ ן ולא זכרון שֵ ם עד שבא נח והזכיר‬ ‫נאמרים בהשגחה גמורה למי שמתבונן‬ ‫בו הכתוב ויולד בן ויקרא את שמו‬ ‫בספר תורת האלהים‪ .‬וע"ז דרשו רז"ל‬ ‫נח ‪.‬ומלת בן נגזרת מבנין‪ ,‬כי העולם‬ ‫[מגילה‪,‬ג‪ ].‬שגם הטעמים שבתורה‬ ‫נבנה ונתקיים‪ ,‬גם עקר הדבר וקיומו‬ ‫נתנו מסיני והוכיחו זה ממה שכתוב‬ ‫נקרא שֵ ם‪[ .‬וגו']‪.‬‬ ‫וְּ ָ֣שֹום שֶ כֶל ַוּי ִׁ ִָּׁ֖בינּו בַ ִׁמקְּ ָּ ָֽרא‪] .‬נחמיה‬ ‫ח‪,‬ח'] ודרשו‪ :‬וְּ שֹום שֶ כֶל‪ ,‬אֵ לּו‬ ‫הפסוקים‪ַ ,‬וּי ִָּׁבינּו בַ ִׁמקְּ ָּרא אלו פסקי‬ ‫וממשיך רבינו בחיי ואומר‪ :‬מה שקרא‬ ‫עָּמים‪.‬‬ ‫הַ ְּט ִׁ‬ ‫את שמו נח היה לו לקרותו מנחם לפי‬ ‫עד כאן לשון רבנו בחיי‪.‬‬ ‫הענין שאמר זה ינחמנו ִ ֶֽמ ַ ֶּֽמעֲשֵ֨ נּו֙ ‪ .‬אבל‬ ‫יתכן לפרש כי המ"ם מובלעת ועקר‬ ‫(ובמדרש רבה מובא בשינוי נוסח‪:‬‬ ‫השם הוא נחם‪[ .‬וגו']‪ .‬כי כן משפט‬ ‫עָּמים‪ַ .‬וּי ִָּׁבינּו‬ ‫וְּ שֹום שֶ כֶל‪ ,‬אֵ לּו הַ ְּט ִׁ‬ ‫הכתובים בהרבה שמות לקצר המלה‪,‬‬ ‫בַ ִׁמקְּ ָּרא‪ ,‬אֵ לּו ָּראשֵ י הַ פְּ סּוקִׁ ים)‪.‬‬ ‫ויהיה טעם הקצור כדי שיהיה שם נח‬ ‫כולל חן כמו שנאמר ונח מצא חן‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך הצח‬ ‫בעיני ה'‪ .‬ומפני שהיה נח עשירי‬ ‫ֵיאָ מֵ ר‪ :‬וְּ שֹום שֶ כֶל‪ ,‬זה נח שנאמר בו ֶ֠ ֶז ֞ה‬ ‫והעשירי קדש לה' ע"כ הזכיר בו מלת‬ ‫ינחמנו‪ׁ ,‬שֶּ שָ ם ִשכְּ לֹו להיות איש צדיק‬ ‫זה כלשון "זה אלי ואנוהו" [שמות‬ ‫תמים בדורותיו‪ַ ,‬וּי ִָּׁבינּו בַ ִׁמקְּ ָּרא זה‬ ‫ט''ו]‪ .‬כלומר זה ינחמנו בזכות זה‬ ‫אברהם ושרה‪ ,‬שהבינו דבר מתוך דבר‬ ‫[בזכות זה א‪-‬לי ואנוהו]‪.‬‬ ‫לקרוא לכל באי עולם לחסות תחת כנפי‬ ‫השכינה‪ .‬ולכן שני הטעמים במלה ֶ֠ ֶז ֞ה‪,‬‬ ‫ולפי שמלת זה כוללת שתי כוונות אלו‬ ‫אחד לנח והשני להכין לקראת אברהם‬ ‫[האחת בן והשניה שם] לכן נכתבו‬ ‫ושרה לקיים בהם "ואת הנפש אשר‬ ‫במלת "זה" שני טעמים‪.‬‬ ‫עשו בחרן"‪ ,‬שעל ידם כביכול שבת‬ ‫וממשיך רבנו בחיי לעניין שני‬ ‫וינפש חרון אף של מקום‪ ,‬גורש‬ ‫הטעמים במלה אחת‪( ,‬תלישא גדולה‬ ‫ונתלש‪ ,‬וזרח אורם של אברהם יצחק‬ ‫וגרשיים)‪ ,‬וכותב‪:‬‬ ‫ויעקב ושנים עשר השבטים הרמוזים‬ ‫מג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫שיתלוש עצמו מן החטא‪ ,‬ומאהבה‪,‬‬ ‫בגימטרי'ה של ז''ה‪ ,‬שהם ‪ ,12‬להיות‬ ‫כדרך קריאתו קודם יגרש‪ ,‬שתמיד‬ ‫זה א‪-‬לי ואנוהו‪ ,‬כמלאכי השרת‬ ‫יעסוק בגירוש היצר‪ ,‬ועל ידי זה יהיה‬ ‫שנאמר בהם וקרא זה אל זה ואמר‪ ,‬עד‬ ‫תלוש מן החומר‪ .‬ועליו יעיד יודע‬ ‫אשר יעיד עליהם יודע תעלומות‪:‬‬ ‫תעלומות‪ֶ ֶ֠ :‬ז ֞ה יְּ ַנח ֵ ֲ֤מנּו‪.‬‬ ‫[דברים ה‪ ,‬כו'] ִ ֶֽמי יִּתֵ ן וְּ הָ יָה לְּ בָ בָ ם ִֶ֜זה‬ ‫לָהֶּ ם לְּ י ְִּראָ ה א ִתי וְּ לִ ְּׁשמר אֶּ ת כָל ִמצְּ ֹותַ י‬ ‫^^^^‬ ‫כָל הַ ּי ִָמים לְּ מַ עַן ִייטַ ב לָהֶּ ם וְּ לִ בְּ נֵיהֶּ ם‬ ‫לְּ ע ָ ֶֽלם‪.‬‬ ‫דרשת‬ ‫ֶ֠ ֶז ֞ה‪,‬‬ ‫וירמוז בזה לדרך כתיבתו‪:‬‬ ‫שר‬ ‫ְּבשַ ּגַ ִׁ֖ם ָ֣הּוא בָּ ָּ ִ֑‬ ‫שקודם יתלשו עצמם מן החטא‪ ,‬ואח''כ‬ ‫יגרשו מעצמם יצר הרע שלא יטרידם‪.‬‬ ‫רּוחי ָּ ָֽבאָּ דָּ םּ֙‬ ‫ִׁ ֤‬ ‫ו ַָּ֣יאמֶ ר ה' ָֽלא‪-‬י ָֹּ֙דֹון‬ ‫ובדרך קריאתו ירמוז שתמיד יגרש‬ ‫שר וְּ הָּ יָ֣ ּו יָּמָּ יו‬ ‫לְּ ע ָּלם ְּבשַ ּגַ ִׁ֖ם ָ֣הּוא בָּ ָּ ִ֑‬ ‫אדם יצר הרע ממנו כמאמר חז''ל‬ ‫עֶש ִׁ֖רים שָּ ָּנָֽה (ו‪,‬ג')‬ ‫מֵ ָּ ֵ֥אה וְּ ְּ ִׁ‬ ‫לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע‪,‬‬ ‫אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת‬ ‫ובגמ' חולין קלט עמ'ב'‪ ,‬אמרו משה‬ ‫שמע‪ .‬שבזה הוא תולש עצמו‬ ‫מן התורה מנין שנאמר בשגם הוא‬ ‫ממציאות החטא‪ .‬ולכן קודם יקרא‬ ‫בשר‪ .‬שכך גימ' בשג"ם מש"ה‪ .‬ויש‬ ‫גרשיים ואחרי כן תלישא גדולה‪.‬‬ ‫להבין שאלת הגמ'‪ ,‬הרי כל התורה‬ ‫כולה על ידי משה רבנו נאמרה‪ .‬ומאי‬ ‫ולכן מוטעם ִ ֶֽמי‪-‬י ֵּ֡ ִֵּתן וְּ הָ ָי ִ֩ה לְּ בָ ֨ ָבם ִֶ֜זה‬ ‫משה מן התורה מנין‪ ,‬אלא הכי‬ ‫ל ָ֗ ֶָּהם לְּ י ְִּר ָ ָ֥אה א ִ ׂ֛תי בטעם גרש ונקרא גם‬ ‫פירושו‪ ,‬היכן רמוז משה במעשה‬ ‫אזלא‪ ,‬ופירושו הולך‪ ,‬הולך ואינו חוזר‪.‬‬ ‫בראשית‪ .‬שהרי אין דבר שאינו רמוז‬ ‫שעל ידי גירוש היצר הרע לפי קריאתו‪,‬‬ ‫בתורה‪ ,‬ובלשון חכמים‪ :‬לית מילתא‬ ‫ואחרי כן יתלוש עצמו מן החטא‪ ,‬על ידי‬ ‫דלא רמיזא באוריתא‪.‬‬ ‫זה קדמא ואזלא‪ ,‬ילך לו יצר הרע ולא‬ ‫ישוב עוד לכסלה‪.‬‬ ‫ועוד יש להבין מה כאן הרמז‪ ,‬פרט‬ ‫והם שתי אפשרויות של חזרה‬ ‫לגימטריה העולה בשג"ם מש"ה‪.‬‬ ‫בתשובה‪ .‬מיראה ומאהבה‪ .‬מיראה‪,‬‬ ‫שהתורה לא תרמוז בגימ' אלא אם כן‬ ‫כדרך כתיבתו שהתלישא קודמת וכנ''ל‬ ‫מד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫שר הגאולה מיצר הרע על‬ ‫יהיה ְּמבַ ֵ‬ ‫יש לגימטרי' בסיס ועומק מתחת פני‬ ‫ידי העיסוק בתורה הק' שיוריד‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫משמים לעמו ישראל‪ .‬וכמובא לעיל‬ ‫וכפי שאמרו חז''ל (קידושין ל עמ'ב')‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬דהמשך‬ ‫ת''ר אמר להם הקב''ה לישראל בָ ַני‬ ‫הפסוק יוכיח‪ .‬והיו ימיו מאה ועשרים‬ ‫בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה‬ ‫שנה‪ .‬שהם היו שנותיו של משה רבנו‪.‬‬ ‫תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין‬ ‫אתם נמסרים בידו‪ .‬לכן נאמר ְּבשַ ּגַ ִׁ֖ם‬ ‫ועוד יש לומר לעומקו של מקרא‪,‬‬ ‫שר‪ ,‬ויהיה מובנו בשג''ם הוא‬ ‫ָ֣הּוא בָּ ָּ ִ֑‬ ‫שגם תחילת הפסוק יוכיח‪ָֽ .‬לא‪-‬י ָֹּ֙דֹון‬ ‫בַ שָּ ר‪ .‬הוא המבשר‪ .‬המבשר טוב למי‬ ‫רּוחי ָּ ָֽבאָּ דָּ םּ֙ לְּ ע ָּלם‪ .‬כביכול אומר‬ ‫ִׁ ֤‬ ‫ששולט ביצרו ע''י יצרו הטוב‪.‬‬ ‫הקב"ה אין האדם יכול להתקים לעולם‬ ‫במידת הדין של מעלה‪ .‬שהרי גלוי לפני‬ ‫את אשר עתיד לקרות לדור המבול‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫רּוחי ָּ ָֽבאָּ דָּ םּ֙‬ ‫ולכן לעתיד לבוא ָֽלא‪-‬י ָֹּ֙דֹון ִׁ ֤‬ ‫אלא אשלח לו את משה שהוא ידון דין‬ ‫וַּיַ ָ֣ ְַּֽרא ה' ִׁ ֵ֥כי ַר ָּבּ֛ה ָּר ַעֵ֥ת הָּ אָּ ָּ ִׁ֖דם בָּ ָּ ִ֑א ֶרץ‬ ‫של מטה‪ ,‬ואז לא יהיה דין של מעלה‪.‬‬ ‫וְּ כָּל‪ֵּ֙ -‬יצֶ רּ֙ מַ ְּח ְּש ָ֣בת לִׁ בֹו ַ ֵ֥רק ַ ִׁ֖רע כָּל‪-‬‬ ‫ואע"פ שדין של מעלה מרחם יותר מדין‬ ‫הַ ּיָֽ ֹום‪( .‬ו‪,‬ה')‬ ‫של מטה‪ ,‬מכל מקום דין של מטה‬ ‫עדיף‪ .‬כי כשיש דין למטה‪ ,‬בטל דין‬ ‫ַ ֵ֥רק ַ ִׁ֖רע כָּל‪-‬הַ ּיָֽ ֹום‪ .‬סופי תיבות‬ ‫למעלה‪ ,‬ומוריד שפע של רחמים‬ ‫עמל"ק‪ .‬רמז הכתוב על היות עמלק‬ ‫גמורים‪ .‬וזאת בשורת הגאולה לאדם‪.‬‬ ‫רצועת מרדות לישראל עוד מששת ימי‬ ‫בראשית‪ .‬ולכן רמז גם על ְּמחִ ייתו‪,‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬נאמר ְּבשַ ּגַ ִׁ֖ם ָ֣הּוא‬ ‫שנאמר בסמוך ו ַָּ֣יאמֶ ר ה' אֶ ְּמחֶֹ֙ ה אֶ ת‪-‬‬ ‫שר בשני קמצים אלא‬ ‫שר‪ .‬אל תקרי בָּ ָּ ִ֑‬ ‫בָּ ָּ ִ֑‬ ‫אתיּ֙ וגו'‪ .‬ולעתיד לבוא‬ ‫הָּ אָּ ָּ ֤דם ֲאשֶ ר‪-‬בָּ ָּ ּ֙ר ִׁ‬ ‫שר בפתח וקמץ ודגש בשין‪ .‬שזה‬ ‫בַ ָּ ִ֑‬ ‫יוסיף ויאמר [שמות יז‪,‬יד] ִׁ ָֽכי‪-‬מָּ ֤חה‬ ‫מראה על בעל הפעולה כדין ''בעלי‬ ‫שֹורה‪,‬‬ ‫מקצוע''‪ .‬והפעולה היא לְּ בַ שֵ ר בְּ ָ‬ ‫ִׁמ ַ ִּׁ֖תחַ ת‬ ‫עֲמָּ ֵלק‬ ‫אֶ ת‪-‬זֵ ָ֣כֶר‬ ‫אֶ ְּמחֶ הּ֙‬ ‫שר‪ ,‬הוא‬ ‫בשג"ם הוא משה‪ָ֣ ,‬הּוא בַ ָּ ִ֑‬ ‫הַ שָּ ָּ ָֽמיִׁ ם‪.‬‬ ‫שר הגאולה ממצרים‪ ,‬הוא‬ ‫יהיה ְּמבַ ֵ‬ ‫וכאומרו‪ ,‬כשם שמחיתי את דור‬ ‫מה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫שתי רשויות הן‪ .‬לכן ברא את האדם‬ ‫המבול וקיימתי בהם את הבטחתי‬ ‫כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫אתיּ֙ ‪ ,‬כן‬ ‫אֶ ְּמחֶֹ֙ ה אֶ ת‪-‬הָּ אָּ ָּ ֤דם ֲאשֶ ר‪-‬בָּ ָּ ּ֙ר ִׁ‬ ‫השמימה‪.‬‬ ‫אקיים את הבטחתי‪ָֽ ִׁ :‬כי‪-‬מָּ ֤חה אֶ ְּמחֶ הּ֙‬ ‫אֶ ת‪-‬זֵ ָ֣כֶר עֲמָּ ֵלק ִׁמ ַ ִּׁ֖תחַ ת הַ שָּ ָּ ָֽמיִׁ ם‪.‬‬ ‫ונרמז דבר זה בפר' ואתחנן‪( ,‬דברים ד‪,‬‬ ‫ֹלהים | אָּ דָּ םּ֙‬ ‫לא') בפסוק ֲאשֶ ֩ר בָּ ָֹּ֙רא אֱ ִׁ ֤‬ ‫^^^^‬ ‫ַעל‪-‬הָּ אָּ ֶרץ ּולְּ ִׁמקְּ ֵ ֵ֥צה הַ שָּ ַ ִׁ֖מיִׁ ם וְּ עַד‪-‬קְּ ֵ ָ֣צה‬ ‫הַ שָּ ָּ ִ֑מיִׁ ם ופירש"י שם‪ :‬ומדרשו‪ ,‬מלמד‬ ‫עָּשה אֶ ת‪ָֽ ָּ -‬האָּ ָּ ִׁ֖דם‬ ‫וַּיִׁ נָּ ָ֣חֶ ם ה' ִׁ ָֽכי‪ֵ֥ ָּ -‬‬ ‫על קומתו של אדם שהיתה מן הארץ‬ ‫בָּ ָּ ִ֑א ֶרץ וגו' (ו‪,‬ו')‬ ‫עד השמים‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫יש לשאול‪ ,‬מאי בָּ ָּ ִ֑א ֶרץ‪ .‬היה לו לומר‬ ‫כביכול ִ ָ֥כי ַר ָבׂ֛ה ָרעַ ָ֥ת הָ אָ ָ ִׁ֖דם‪ ,‬ותו לא‪,‬‬ ‫ו ַָּ֣יאמֶ ר יְּ ה ֗ ָּו'ה אֶ ְּמחֶֹ֙ ה אֶ ת‪ָֽ ָּ -‬האָּ ָּ ֤דם‬ ‫ויודע אני ממילא שרבה רעתו בארץ‪,‬‬ ‫אתיּ֙ מֵ עַ ּ֙ל פְּ נֵ ָ֣י ָּ ָֽהאֲ דָּ מָּ ה‬ ‫אֲשֶ ר‪-‬בָּ ָּ ֹ֙ר ִׁ‬ ‫שהרי בארץ מושבו ולא בשמים‪.‬‬ ‫ֵ ָֽמאָּ דָּ םּ֙ עַד‪ְּ -‬בהֵ מָּ ה עַ ד‪ִׁ֖ ֶ -‬רמֶ ש וְּ עַ ד‪-‬‬ ‫ומאי בָּ ָּ ִ֑א ֶרץ‪.‬‬ ‫עֹוף הַ שָּ ָּ ִ֑מיִׁ ם [ו‪,‬ז']‬ ‫ועוד יש לשאול‪ ,‬מה הוא שהוסיף ואמר‬ ‫בשימת לב‪ ,‬בעונשים ובפורענות החל‬ ‫שה אֶ ת‪ָֽ ָּ -‬האָּ ָּ ִׁ֖דם בָּ ָּ ִ֑א ֶרץ‪.‬‬ ‫וַּיִׁ נָּ ָ֣חֶ ם ה' ִׁ ָֽכי‪ָּ -‬ע ָּ ֵ֥‬ ‫באדם וסיים בחיות ועופות‪ָֽ ֵ :‬מאָּ דָּ םּ֙ עַד‪-‬‬ ‫שמשמע מכאן שאם היה עושה את‬ ‫ְּבהֵ מָּ ה עַד‪ִׁ֖ ֶ -‬רמֶ ש וְּ עַד‪-‬עֹוף הַ שָּ ָּ ִ֑מיִׁ ם‪.‬‬ ‫האדם בשמים לא היה נחם‪ ,‬והרי אמרו‬ ‫ובקילוסין ותשבחות‪ ,‬החל בבריאה‬ ‫שהיה ממרידו בעליונים‪.‬‬ ‫וסיים באדם המהלל כבתהלים קמח ‪:‬‬ ‫בתחילה אמר הַ לְּ לּו אֶ ת ה' ִׁמן הָּ אָּ ֶרץ‬ ‫אלא יש לומר‪ ,‬מה שגרם לאדם להיות‬ ‫ּתַ נִׁ ינִׁ ים וְּ כָּל ְּּתהמֹות אֵ ש ּובָּ ָּרד שֶ לֶג‬ ‫רעתו רבה זה בגלל הארציות שלו‪ .‬מה‬ ‫וְּ קִׁ יטֹור רּוחַ ְּסע ָָּּרה עשָּ ה ְּדבָּ רֹו הֶ הָּ ִׁרים‬ ‫שמחובר לתאוות הארציּות‪ ,‬שהוא‬ ‫אֲרזִׁים הַ חַ ּיָּה‬ ‫וְּ כָּל ּגְּ בָּ עֹות עֵץ פְּ ִׁרי וְּ כָּל ָּ‬ ‫ממקור של רוצה אני‪.‬‬ ‫וְּ כָּל ְּבהֵ מָּ ה ֶרמֶ ש וְּ ִׁצפֹור ָּכנָּף ורק‬ ‫אֻמים‬ ‫לבסוף אמר‪ :‬מַ לְּ כֵי אֶ ֶרץ וְּ כָּל לְּ ִׁ‬ ‫וברוחניותו אמנם קשור הוא לעולמות‬ ‫שָּ ִׁרים וְּ כָּל שפְּ טֵ י אָּ ֶרץ‪.‬‬ ‫עליונים‪ ,‬אלא שאז היו טועים לחשוב‬ ‫מו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך המוסר‪,‬‬ ‫ויכוון למדרש רבה שמות פרשיה יד‬ ‫יש לומר שיש דרגות בבריאה‪ :‬דומם‬ ‫תזריע על הפסוק [תהלים קלט‪,‬ה']‪:‬‬ ‫צומח חי מדבר‪ .‬וכשם שנברא האדם‬ ‫אָּ חֹור וָּקֶ דֶ ם צַ ְּרּתָּ נִׁ י‪ .‬כלומר יצרתני‬ ‫אחרון כדי שיוכל להתפעל מהבריאה‪,‬‬ ‫אחור וקדם‪.‬‬ ‫כן תמיד יתבונן ויתפעל כיצד כל‬ ‫הבריאה מהללת להקב''ה כדי שיהיה‬ ‫אָ מַ ר ר' י ְִּׁשמָ עֵאל בְּ ר' ּתַ נְּ חּום‪ ,‬אָ חֹור לְּ כָל‬ ‫הוא מאסף לכל המחנות ויכלול‬ ‫הַ ּמַ ע ֲִשים‪ ,‬וָקֶּ דֶּ ם לְּ כָל הָ ֳענ ִָׁשין‪ ,‬ר' יֹוחָ נָן‬ ‫אֹומֵ ר אַ ף קִ לּוסֹו לא בָ א אֶּ לָא בָ אַ חֲרֹונָה‪,‬‬ ‫בשירתו את שירת היקום כולו‪ .‬שירת‬ ‫ׁשֶּ ֶּנאֱמַ ר (תהלים קמח‪ ,‬י)‪ :‬הַ חַ ּיָה וְּ כָל‬ ‫ארץ וימים‪ ,‬שירת העשבים‪ ,‬שירת‬ ‫בְּ הֵ מָ ה ֶּרמֶּ ש וְּ צִ פֹור ָכנָף‪ ,‬וְּ אַ חַ ר כְָך מַ לְּ כֵי‬ ‫החיות והעופות‪ ,‬שירת הרגבים ושירת‬ ‫אֶּ ֶּרץ וְּ כָל לְּ א ִֻּמים‪.‬‬ ‫הכוכבים‪ ,‬ותהיה שירתו‪ ,‬שירת הַ ְּמדַ בֵ ר‬ ‫כלולה מהם ובלולה בהם‪ .‬ובזה מובטח‬ ‫ופירושו‪ :‬יצרתני אחרי כל הבריאה‪,‬‬ ‫לו שלא יבוא לידי חטא ולא יצטרך‬ ‫וראשון לפורענות‪ .‬שנאמר בתחילה‬ ‫להיות קדם לפורענות‪ .‬ואשר על כן‬ ‫אֶ ְּמחֶֹ֙ ה אֶ ת‪ָֽ ָּ -‬האָּ ָּ ֤דם ולבסוף עַד‪ְּ -‬בהֵ מָּ ה‬ ‫מסיים הפסוק אָ חֹור וָקֶּ דֶּ ם צַ ְּרּתָ נִ י ‪-‬‬ ‫עַ ד‪ִׁ֖ ֶ -‬רמֶ ש וְּ עַ ד‪-‬עֹוף הַ שָּ ָּ ִ֑מיִׁ ם‪.‬‬ ‫וַּתָּ שֶ ת עָּ לַי ַכ ֶפכָּה‪ .‬והוא מלשון‬ ‫ולעומקו של מקרא בנתינת טעם לכך‬ ‫האצלה‪ ,‬שהאצלת עלי מקדושתך‪,‬‬ ‫יש לומר שבראו אחור למעשה‬ ‫כאדם המניח ידיו על בנו לברכו‪ ,‬לאמר‬ ‫בראשית כדי שיראה ויתפעל מן‬ ‫ברכות יחולו על ראשך‪ .‬ובכך כביכול‬ ‫הבריאה‪ ,‬ולא יבוא לידי חטא‪ .‬ועל ידי‬ ‫מהלל הקב''ה לאדם‪ :‬כל מה שבראתי‬ ‫כך ימנע עצמו את הפורענות‪.‬‬ ‫לא בראתי אלא בשבילך‪ ,‬כדי שתהלל‬ ‫לבוראך‪ ,‬ולא תוקדם צרתך‪ .‬ואם אתה‬ ‫ר' יֹוחָ נָן אֹומֵ ר אַ ף קִ לּוסֹו לא בָ א אֶּ לָא‬ ‫בָ אַ חֲרֹונָה‪ׁ ,‬שֶּ ֶּנאֱמַ ר (תהלים קמח‪ ,‬י)‪:‬‬ ‫עושה כן‪ ,‬כפי פרושה עליך לראות‬ ‫הַ חַ ּיָה וְּ כָל בְּ הֵ מָ ה ֶּרמֶּ ש וְּ צִ פֹור ָכנָף‪ ,‬וְּ אַ חַ ר‬ ‫פלאי היקום מעפר הארץ ועד הכוכבים‬ ‫כְָך מַ לְּ כֵי אֶּ ֶּרץ וְּ כָל לְּ א ִֻּמים‪.‬‬ ‫ולומר‪ :‬כה יהיה זרעך‪.‬‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬מדוע קִ לּוסֹו לא בָ א אֶּ לָא‬ ‫^^^^‬ ‫בָ אַ חֲרֹונָה‪ ,‬ולא בראשונה‪ ,‬מדוע לא‬ ‫יהלל האדם ראשון לפני כל הבריאה‪,‬‬ ‫ומה רצה לומר לנו ר' יוחנן בזה‪.‬‬ ‫מז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫לשבת מברכין‬ ‫וְּ ֹ֕נחַ ָּ ֵ֥מצָּ א ֵ ִׁ֖חן ְּבעֵ ינֵ ֵ֥י ה'‪ .‬וזה‬ ‫שאמרו ְּׁשמָ א ָגרים‪( .‬ברכות ז עמ'ב)‬ ‫על דרך הסוד‪ ,‬בהקדמה לתיקוני‬ ‫כלומר‪ ,‬שמו של האדם גורם לו את כל‬ ‫הזהר דף ט' עמ' ב'‪ ,‬השם השולט בחדש‬ ‫השתלשלות וגלגולי חייו‪ ,‬ונח הוא‬ ‫חשון הוא ּוהַ הַ יְּ היוצא מראשי תיבות‬ ‫מלשון מציאת חן‪ .‬ובמציאת החן שלו‬ ‫ּו ְּד ָ ֶֽבׁש הַ ּיָ֣ ֹום הַ ֶָּ֗זה יְּ 'ה' ֨ ָו'ה‪ .‬ומובא בשם‬ ‫בזה הוא ינחמנו ִ ֶֽמ ַ ֶּֽמעֲשֵ֨ נּו֙ ומעצבון‬ ‫ידינו‪ ,‬כי המציאת חן מקורה ותכליתה‬ ‫האריז"ל לכוון שם זה במוסף של ר"ח‬ ‫היא שמחה בעולמות‪ .‬לכן לא יהיה בחן‬ ‫בברכת מקדש ישראל וראשי חדשים‪.‬‬ ‫עצבון כלל‪.‬‬ ‫וביותר יש לכוונו עם שם א'ה'י'ה כזה‪:‬‬ ‫ּוּיהַ הַ הַ הַ יְּ ְּא‪.‬‬ ‫וכמאמר ר' יוחנן במסכת סוטה מז‪.‬‬ ‫ויתבאר כאן בקצרה מה שאמר חן‬ ‫בשבת‬ ‫ויש הנוהגים לכוונו כבר‬ ‫המקום על יושביו‪ ,‬לפשוטו של עניין‬ ‫מברכים בעת ברכת החדש‪.‬‬ ‫שכל מקום אשר יבחר בו האדם‬ ‫להתישב בו הוא על פי המציאת חן‬ ‫ובשימת לב לשני הפסוקים מהם בא‬ ‫שיש לו לאותו מקום‪.‬‬ ‫זה השם‪ ,‬דברים כו‪ ,‬טו‪-‬טז' פר' כי תבא‬ ‫הרי הם מתאימים להזכרת ושאלת‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך הצח‪,‬‬ ‫הגשמים‪ ,‬הבאים בעקבות המעשים‬ ‫יֵאָ מֵ ר‪ :‬המקום הוא הקב"ה הנקרא‬ ‫הטובים‪.‬‬ ‫מקום‪ ,‬שהוא מקומו של עולם ואין‬ ‫העולם מקומו‪ .‬יושביו הם הברואים‬ ‫הַ ְּׁשקִ י ָפ ִ֩ה ִמ ְּּמ ֨עֹון קָ ְּד ְּׁש ָָ֜ך ִמן‪-‬הַ שָ ָ֗ ַמיִ ם ּובָּ ֵ ֤רְך‬ ‫המהללים ומשבחים אותו‪ ,‬כנאמר יושב‬ ‫שר‬ ‫ֶּ ֶֽאת‪-‬ע ְַּּמָך֙ אֶּ ת‪-‬י ְִּש ָר ּ֔ ֵאל וְּ אֵ תּ֙ הָּ אֲדָּ מָּ ה אֲ ֶ ֵ֥‬ ‫תהלות ישראל‪ ,‬ולהם נאה ויאה להיות‬ ‫נִׁש ַ֙בעְּ ָּ֙ת ַלאֲב ּ֔ ֵתינּו ֶּ ׂ֛א ֶּרץ‬ ‫ֲׁשר ְּ‬ ‫נ ַ ִָּׁ֖תּתָּ ה ָּ ִ֑לנּו ַכא ֶּ ֵּ֤‬ ‫להם מציאת חן לפני בוראם‪ .‬וכן נח‬ ‫ז ַָבָ֥ת חָ לָ ִׁ֖ב ּוד ָ ְֶּֽבׁש‪ :‬הַ ּיָ֣ ֹום הַ זֶָּּ֗ה יְּ ה ֨ ָו'ה‬ ‫שהיה צדיק תמים בדורותיו והתהלך‬ ‫ֱֹלהיָך ְּמצַ ּוְּ ָך ַלע ֲׂ֛שֹות אֶּ ת‪-‬הַ ח ִ ָֻ֥קים הָ ֵ ִׁ֖אלֶּה‬ ‫א ָ֜ ֶּ‬ ‫את האלהים‪ ,‬מכל דורו לו נאה ויאה‬ ‫אֹותם‬ ‫ּ֔ ָ‬ ‫ית‬ ‫וְּ אֶּ ת‪-‬הַ ִּמ ְּׁשפ ִ ִָ֑טים וְּ ׁשָ מַ ְּר ָ ֵּּ֤ת וְּ ע ֨ ִָש ָ֙‬ ‫להיות לו מציאת חן לפני המקום‪ .‬לכן‬ ‫בְּ כָל‪-‬לְּ בָ בְּ ָךִׁ֖ ּובְּ כָל‪-‬נַפְּ ֶּ ֶֽׁשָך‪.‬‬ ‫נאמר וְּ ֹ֕נחַ ָּ ֵ֥מצָּ א ֵ ִׁ֖חן ְּבעֵינֵ ֵ֥י ה'‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫מח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫וכמובא בתיקונים‪ ,‬כאשר האות ו'‬ ‫הפטרת בראשית‬ ‫והאות י' בשם ה' הם לפני האות ה'‪ ,‬הרי‬ ‫החסד שולט‪ .‬וכאשר הם לאחר האות‬ ‫השנה‪ ,‬ה'תשפ''ז כאשר שבת בראשית‬ ‫בערב ראש חדש‪ ,‬מפטירין "מחר‬ ‫ה' הרי הגבורה שולטת‪ .‬ובנידוננו‪,‬‬ ‫חדש"‪.‬‬ ‫בחלקו הראשון של חדש מרחשון‪ ,‬רק‬ ‫הפטרת בראשית לשאר השנים תובא‬ ‫מזכירין גבורות גשמים‪ ,‬ולכן עדין‬ ‫לאחריה‪.‬‬ ‫החסד שולט‪ .‬ואשר על כן האות ו'‬ ‫קודמת לאות ה'‪ .‬כזה‪ּ :‬ודְּ ָ ֶֽבׁש‪ :‬הַ ּיָ֣ ֹום‪.‬‬ ‫הפטרת מחר חדש‬ ‫ובחלקו השני של החדש החל מז'‬ ‫כאשר שבת בערב ראש חדש‪ ,‬קורין‬ ‫במרחשון‪ ,‬כששואלין על הגשמים‪,‬‬ ‫בספר שמואל א כ‪ ,‬יח' וַּיאמֶּ ר לֹו‬ ‫ומבקשים ִמטְּ רֹות עוז‪ ,‬שולטת הגבורה‪.‬‬ ‫יְּהֹונָתָ ן מָּ חָּ ר חדֶ ש‬ ‫כשהאות י' היא אחרי האות ה' כזה‪:‬‬ ‫הַ ֶָּ֗זה יְּ 'ה' ֨ ָו'ה‪.‬‬ ‫מובא בספרו של אבודרהם‬ ‫[אבודרהם דוד בן יוסף בן דוד תלמיד‬ ‫והוא הצירוף הק' ו'ה'ה'י' היוצא מן‬ ‫ר' יעקב בן הרא"ש]‪" ,‬סֵ דֶ ר תפילות‬ ‫הפסוק ּו ְּד ָ ֶֽבׁש‪ :‬הַ ּיָ֣ ֹום הַ ֶָּ֗זה יְּ 'ה' ֨ ָו'ה‪.‬‬ ‫של שבת" על תקנת ההפטרות‪ ,‬מימי‬ ‫גזירות השמד של היוונים שלא יקראו‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬לאחר חדש תשרי בו‬ ‫בתורה‪ .‬ואשר על כן תיקנו לישראל‬ ‫הומתקו הדינים כדבש‪ ,‬נמשכת‬ ‫קריאה בנביא‪ ,‬כי היוונים לא החשיבום‬ ‫המתיקות לתוך חדש מר‪-‬חשון‪ ,‬להפוך‬ ‫לנביאים כדברי תורה אלא כדברי מוסר‬ ‫המר למתוק‪ ,‬בהמתקת שם ה' היוצא‬ ‫בעלמא ולכן לא גזרו עליהם‪ .‬ויש בהן‬ ‫מן הדבש‪:‬‬ ‫בהפטרות שתיקנו מעין זכר לקריאת‬ ‫התורה‪ .‬ולאחר שנתבטלה גזירת‬ ‫יְּ 'ה' ֨ ָו'ה‬ ‫הַ ֶָּ֗זה‬ ‫הַ ּיָ֣ ֹום‬ ‫ּודְּ ָ ֶֽבׁש‪:‬‬ ‫היוונים לא בטל המנהג להיות מפטיר‬ ‫ובצירוף עם שם אהי'ה כנ''ל הרי הוא‬ ‫בנביא אחר קריאת התורה‪ .‬ויש אשר‬ ‫כזה‪ּ :‬והַ הַ יְּ ּיהַ הַ ְּא ּוּיהַ הַ הַ הַ יְּ ְּא‬ ‫נדחית קריאת ההפטרה המיועדת‬ ‫לאותה פרשה מפני פרשיות מיוחדות‬ ‫^^^^‬ ‫מט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫[פרק כז פסוק מב'] ַוּיֻגַ ָ֣ד לְּ ִרבְּ קָּ֔ ה אֶּ ת‪-‬‬ ‫כגון שקלים‪ ,‬זכור‪ ,‬החדש‪ ,‬פרה‪,‬‬ ‫ֵשו בְּ נָ ָּ֣ה הַ ג ִָ֑דל ו ִַּת ְּׁש ַַ֞לח ו ִַּתקְּ ָ ֵּ֤רא‬‫ִדבְּ ֵ ָ֥רי ע ָ ִׁ֖‬ ‫והפטרת ראש חדש ומחר חדש‪.‬‬ ‫ֵשו‬‫לְּ ַ ֶֽיעֲקב֙ בְּ נָ ָּ֣ה הַ קָ ּ֔ ָטן ו ַָּ֣תאמֶּ ר אֵ ָּ֔ליו הִ נֵה֙ ע ָ ָ֣‬ ‫אָ ִּ֔חיָך ִמ ְּתנ ֵַחָ֥ם לְּ ָךִׁ֖ לְּ הָ ְּר ֶּגֶַָּֽ֤ך‪{ :‬מג} וְּ ע ָ ַָּ֥תה‬ ‫בביאור ההפטרה‬ ‫בְּ ִנִׁ֖י ְּׁש ַ ָ֣מע בְּ ק ִ ִ֑לי וְּ קּום בְּ ַרח‪-‬לְּ ָךׂ֛ אֶּ ל‪-‬ל ָָבָ֥ן‬ ‫בהפטרת "מחר חדש" נותן יהונתן‬ ‫אָ ִ ִׁ֖חי חָ ָ ֶֽרנָה‪{ :‬מו} ו ַּ֤תאמֶ ר ִׁר ְּבקָּ הּ֙ אֶ ל‪-‬‬ ‫סימן לדוד שאם ירצה שאול אביו‬ ‫יִׁ ְּצחָּ ק ַ ָ֣ק ְּצ ִּׁתי ְּבחַ ַּיי ִׁמפְּ נֵ ִׁ֖י ְּבנָ֣ ֹות ֵ ִ֑חת ִׁאם‪-‬‬ ‫להורגו [לדוד]‪ ,‬ישלח יהונתן חיציו‬ ‫ֹלקחַ ֶָֽ֠ ַיע ֲֶ֠קב ִׁאשָֹּ֙ ה ִׁמ ְּבנֹות‪֤ ֵ -‬חת כ ֹ֙ ֵָּאלֶהּ֙‬ ‫ֵ ָ֣‬ ‫ויקרא לנערו "החצי ממך והלאה"‪ ,‬ואז‬ ‫ִׁמ ְּבנָ֣ ֹות הָּ אָּ ֶרץ ָּ ֵ֥למָּ ה ִׁ ִׁ֖לי חַ ִׁ ָּֽיים‪:‬‬ ‫ֵידַ ע דוד [כלשונו של יהונתן] לְֵך כִׁ י‬ ‫ִׁש ַלחֲך ה'‪.‬‬ ‫ואכן יצחק שולח את יעקב להקמת‬ ‫ביתו ולא משום שנאת עשו‪:‬‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬שהרי היה לו לומר לְֵך‪ ,‬כי‬ ‫{פרק כח‪ ,‬פסוק א'} וַּיִׁ קְּ ָּ ֵ֥רא יִׁ ְּצ ָּחּ֛ק ֶ ָֽאל‪-‬‬ ‫שאול רוצה להרגך‪ .‬ותחת זאת אמר‬ ‫ַ ָֽיע ֲִׁ֖קב וַיְּ ָּב ֶָ֣רְך א ִ֑תֹו וַיְּ צַ ֹ֙ ֵּוהּוּ֙ ו ַָּ֣יאמֶ ר לֹו ָֽלא‪-‬‬ ‫לו‪ :‬לך כי ִׁש ַלחֲך ה'‪.‬‬ ‫שה ִׁמ ְּבנֵ֥ ֹות כְּ ָּנָֽעַ ן‪{ :‬ב} ֵ֥קּום לְֵךּ֙‬ ‫ִׁת ַ ֵ֥קח ִׁא ָּ ִׁ֖‬ ‫אֲבי ִׁא ֶ ִ֑מך‬‫תּואל ִׁ ָ֣‬ ‫פַד ָּנָֽה א ֲָּרם ֵ ֵ֥ביתָּ ה ְּב ֵ ִׁ֖‬ ‫ֶ ָ֣‬ ‫ועל דרך המוסר והאמונה‪ ,‬מובא בשם‬ ‫אֲחי‬ ‫וְּ קַ ח‪ -‬לְּ ך֤ ִׁמשָּ םּ֙ ִׁאשָּ ה ִׁמ ְּבנֵ֥ ֹות ל ָּ ִָּׁ֖בן ִׁ ֵ֥‬ ‫הרב אליהו מאיר בלוך ראש ישיבת‬ ‫ִׁא ֶ ָֽמך‪:‬‬ ‫טלז‪ ,‬טעם הדבר‪ ,‬לומר לך כי "הבריחה‬ ‫שלך היא לא אילוץ‪ ,‬אלא חלק מתכנית‬ ‫נמצאנו למדים כי האילוץ והבריחה‬ ‫אלוקית ‪ -‬לך כי ִׁש ַלחֲך השם‪ .‬כי ִׁש ַלחֲך‬ ‫אינן אלא חלק מתכנית אלוקית ‪-‬‬ ‫ה' למלוך על ישראל‪.‬‬ ‫לשליחות מאת ה' לילך ולבנות‬ ‫ולהתעצם‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬יֵאָ מֵ ר‪ ,‬כי בזה‬ ‫תרמוז הפטרת מחר חדש לפרשה‬ ‫וכפי שאומר יהונתן לדוד לְֵך כי ִׁש ַלחֲך‬ ‫תולדות‪ .‬שכן מצינו בסיום פרשת‬ ‫ה'‪ ,‬למלוך על ישראל‪ ,‬כן אומר יצחק‬ ‫תולדות‪ ,‬שרבקה מצוה על יעקב בנה‬ ‫אֲרם ֵ ֵ֥ביתָּ ה‬‫פַד ָּנָֽה ָּ‬ ‫ֶ ָ֣‬ ‫ליעקב ֵ֥קּום לְֵךּ֙‬ ‫לברוח מפני עשו המבקש להורגו‪,‬‬ ‫תּואל א ִׁ ֲָ֣בי ִׁא ֶ ִ֑מך וְּ קַ ח‪-‬לְּ ך֤ ִׁמשָּ םּ֙ ִׁאשָּ ה‬‫ְּב ֵ ִׁ֖‬ ‫ובבואה לפני יצחק מטעימה את דבר‬ ‫ִׁמ ְּבנֵ֥ ֹות ל ָָּּבִׁ֖ן א ִׁ ֲֵ֥חי ִׁא ֶ ָֽמך‪:‬‬ ‫שליחת יעקב לחרן לא מפני שנאת עשו‬ ‫אלא לשם הקמת ביתו‪:‬‬ ‫נ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫בביאור ההפטרה‬ ‫וכשליחותו של יעקב להקים י''ב שבטי‬ ‫י‪-‬ה‪ ,‬מהם משיח בן יוסף ומשיח בן‪-‬דוד‪,‬‬ ‫ושיכותה לפרשה‬ ‫כן שליחותו של דוד להקים המלוכה‬ ‫לכאורה נראה בעליל שייכות ההפטרה‬ ‫בישראל‪ ,‬וכעין מעשה אבות סימן‬ ‫לפרשת בראשית כבר בתחילת הפסוק‬ ‫לבנים‪.‬‬ ‫הראשון‪{ :‬ה} כה אָּ מַ ר הָּ אֵ ל יהו'ה‬ ‫ושניהם‪ ,‬גם יעקב אבינו וגם דוד המלך‬ ‫בֹורא הַ שָּ מַ יִׁ ם וְּ נֹוטֵ יהֶ ם רקַ ע הָּ אָּ ֶרץ‬ ‫ֵ‬ ‫לדבר אחד נתכוונו בשליחותם כמובא‬ ‫וְּ צֶ ֱאצָּ אֶ יהָּ נתֵ ן נְּ שָּ מָּ ה לָּעָּם עָּ לֶיהָּ וְּ רּוחַ‬ ‫בנביא עובדיה [פסוק כא'] וְּ ָּעלּו‬ ‫לַהלְּ כִׁ ים בָּ ּה‪:‬‬ ‫מֹושעִׁ ים ְּבהַ ר ִׁצּיֹון לִׁ ְּשפט אֶ ת הַ ר עֵ שָּ ו‬‫ִׁ‬ ‫ובשימת לב י ֵָראֶּ ה ל ְַּּמ ַעּיֵן כי גם בשאר‬ ‫וְּ הָּ יְּ תָּ ה לַיה ָּו'ה הַ ְּמלּוכָּה‪ .‬וכמובא בנביא‬ ‫ההפטרה ישנם פסוקים המרמזים על‬ ‫זכריה [יד‪,‬ט'] וְּ הָּ יָּה יְּ ה ָּו'ה לְּ מֶ לְֶך ַעל כָּל‬ ‫כנאמר במדרש‬ ‫בריאת העולם‬ ‫הָּ אָּ ֶרץ בַ ּיֹום הַ הּוא יִׁ ְּהיֶה יְּ ה ָּו'ה אֶ חָּ ד‬ ‫בראשית רבה‪[ :‬א‪,‬ד'] ִׁששָּ ה ְּדבָּ ִׁרים‬ ‫ּושמֹו אֶ חָּ ד‪ .‬בב''א‪.‬‬ ‫ְּ‬ ‫קָּ ְּדמּו לִׁ ְּב ִׁריאַ ת הָּ עֹולָּם‪ ,‬יֵׁש מֵ הֶּ ן‬ ‫ׁשֶּ נִ בְּ ְּראּו‪ ,‬וְּ יֵׁש מֵ הֶּ ן ׁשֶּ עָלּו בַ ּמַ חֲׁשָ בָ ה‬ ‫לְּ הִ בָ ְּראֹות‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ּתֹורה וְּ כִׁ סֵ א הַ כָּבֹוד‪ ,‬נִ בְּ ְּראּו‪[ .‬קדמו‬ ‫הַ ָּ‬ ‫לבריאת העולם]‪.‬‬ ‫הפטרת בראשית‬ ‫כשאין פרשת החדש‬ ‫ּתֹורה ִמ ַניִן‪ׁ ,‬שֶּ ֶּנאֱמַ ר (משלי ח‪ ,‬כב)‪ :‬ה'‬ ‫ָּ‬ ‫דוחה אותה‬ ‫אשית דַ ְּרכֹו‪.‬‬ ‫קָ נָנִ י ֵר ִׁ‬ ‫למנהג הספרדים‪:‬‬ ‫כִׁ סֵ א הַ כָּבֹוד ִמ ַניִן‪ִ ,‬דכְּ ִתיב (תהלים צג‪,‬‬ ‫ישעיהו פרק מב‪ ,‬פסוק ה' עד כא'‬ ‫ב)‪ :‬נָכֹון כִ ְּסאֲָך מֵ אָ ז וגו'‪.‬‬ ‫ּתֹורה וְּ י ְַּא ִׁדיר]‬ ‫[עד יַגְּ ִׁדיל ָּ‬ ‫ּושמֹו‬ ‫הָּ אָּ בֹות וְּ יִׁ ְּש ָּראֵ ל ּובֵ ית הַ ִׁמקְּ דָּ ש ְּ‬ ‫למנהג האשכנזים‪:‬‬ ‫שֶ ל מָּ ִׁשיחַ ‪ ,‬עָלּו בַ ּמַ חֲׁשָ בָ ה לְּ הִ בָ ְּראֹות‪,‬‬ ‫פרק מב‪ ,‬פסוק ה' עד מג‪ ,‬פסוק י' [עד‬ ‫אַ ּתֶ ם עֵדַ י נְּ אֻם ה' ‪ ...‬וְּ אַ ח ֲַרי לא יִׁ ְּהיֶה]‬ ‫הָּ אָּ בֹות ִמ ַניִן‪ׁ ,‬שֶּ ֶּנאֱמַ ר (הושע ט‪ ,‬י)‪:‬‬ ‫יִש ָראֵ ל‬ ‫אתי ְּ‬ ‫{י} ַכ ֲענָבִ ים בַ ִּמדְּ בָ ר מָ צָ ִ‬ ‫נא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫הכבוד שנברא קודם בריאת העולם‪.‬‬ ‫יתי‬ ‫אשיתָּ ּה ָּר ִׁא ִׁ‬ ‫כּורה בִ ְּתאֵ נָה ְּב ֵר ִׁ‬ ‫כְּ בִ ָ‬ ‫וכפירוש רש''י על הפסוק וְּ ָ֣רּוחַ‬ ‫ֲאבֹותֵ יכֶם‪.‬‬ ‫ֹלהים ְּמ ַר ֶ ִׁ֖ח ֶפת עַ ל‪-‬פְּ נֵ ֵ֥י הַ ָּ ָֽמיִׁ ם כסא‬ ‫ֱא ִׁ‬ ‫כבוד עומד באויר‪ ,‬ומרחף על פני‬ ‫יִׁ ְּש ָּראֵ ל ִמ ַניִן‪ׁ ,‬שֶּ ֶּנאֱמַ ר (תהלים עד‪ ,‬ב)‪:‬‬ ‫המים ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרו‪,‬‬ ‫זְּכר עֲדָּ ְּתך קָ נִ יתָ קֶ דֶ ם‪.‬‬ ‫כיונה המרחפת על הקן‪,‬‬ ‫בֵ ית הַ ִׁמקְּ דָּ ש ִמ ַניִן‪ׁ ,‬שֶּ ֶּנאֱמַ ר (ירמיה יז‪,‬‬ ‫ובאומרו [פסוק ה'] נתֵ ן נְּ שָּ מָּ ה לָּעָּם‬ ‫יב)‪ :‬כִׁ סֵ א כָּבֹוד מָּ רֹום מֵ ִׁראשֹון וגו'‪.‬‬ ‫ָּעלֶיהָּ וכן באומרו [פרק‪-‬מג‪ ,‬פסוק‬ ‫א'] וְּ ַעּתָּ ה כה אָּ מַ ר יהו'ה ב ַראֲ ך ַיעֲקב‬ ‫ְּשמֹו שֶ ל מָּ ִׁשיחַ ִמנַיִן‪ׁ ,‬שֶּ ֶּנאֱמַ ר (תהלים‬ ‫וְּ יצֶ ְּרך יִׁ ְּש ָּראֵ ל יכוון לאבות ובני‬ ‫עב‪ ,‬יז)‪{ :‬יז} יְּהִ י ְּׁשמֹו לְּ עֹולָם לִׁ פְּ נֵי‬ ‫ישראל שעלו במחשבה ליבראות קֶּ דֶּ ם‬ ‫שֶ מֶ ש ִינֹון ְּׁשמֹו‪.‬‬ ‫מפעליו מאז‪.‬‬ ‫ובאומרו {יא} י ְּשבֵ י סֶ לַע ירמוז‬ ‫ַרבִ י אַ הֲבָ ה בְּ ַרבִ י זְּעִ ָירא אָ מַ ר אַ ף‬ ‫לתחיית המתים [הוא עולם הבא]‬ ‫הַ ְּּתשּובָּ ה‪[ ,‬קדמה לעולם] ׁשֶּ ֶּנאֱמַ ר‬ ‫כתרגום יונתן המובא ברש''י על‬ ‫(תהלים צ‪ ,‬ב)‪{ :‬ב} ְּבטֶ ֶרם הָ ִרים יֻלָדּו‬ ‫ההפטרה‪.‬‬ ‫ו ְַּּתחֹולֵל אֶּ ֶּרץ וְּ תֵ בֵ ל ּומֵ עֹולָם עַד עֹולָם‬ ‫אַ ּתָ ה אֵ ל‪{ :‬ג} ּתָּ שֵ ב אֱנֹוש עַד דַ כָא‬ ‫ובאומרו מֵ ראש הָּ ִׁרים יִׁ ְּצוָּחּו ירמוז‬ ‫וַּתאמֶּ ר שּובּו ְּבנֵי אָּ דָּ ם‪ .‬עד כאן לשון‬ ‫לבית המקדש אשר בראש ההרים כפי‬ ‫המדרש‪.‬‬ ‫שקראו ירמיהו יז‪,‬יב'‪ :‬מָּ רֹום מֵ ִׁראשֹון‪,‬‬ ‫ׁשָ ם יִׁ ְּצוָּחּו ויהללוהו‪ ,‬כדברי מצודת‬ ‫ומעתה‪ ,‬ניתן לראות את פסוקי‬ ‫דוד‪ׁ :‬שָ ם יהיה נשמע קול צוחה של‬ ‫ההפטרה כמכוונים ורומזים למדרש‬ ‫שמחה והלל‪.‬‬ ‫הנ''ל‪:‬‬ ‫ובאומרו {ג} כִׁ י אֲנִׁ י יהו'ה אֱ ֹלהֶ יך‬ ‫באומרו בהפטרה {כא} יהו'ה חָּ פֵץ‬ ‫מֹושיעֶ ך יכוון למשיח‬ ‫ִׁ‬ ‫קְּ דֹוש יִׁ ְּש ָּראֵ ל‬ ‫ּתֹורה וְּ י ְַּא ִׁדיר‪ :‬יכוון‬ ‫לְּ מַ ַען ִׁצ ְּדקֹו יַגְּ ִׁדיל ָּ‬ ‫צדקנו מושיענו שעלה במחשבה‬ ‫לתורה שקדמה לעולם‪,‬‬ ‫להיבראות לפני בריאת העולם כנ''ל‪.‬‬ ‫ובאומרו {ח} ֲאנִׁ י יהו'ה הּוא ְּש ִׁמי‬ ‫בֹודי לְּ אַ חֵ ר לא אֶ ּתֵ ן יכוון לכסא‬ ‫ּוכְּ ִׁ‬ ‫נב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫בראשית‬ ‫יוצא איפוא‪ ,‬שכל מעשה הבריאה מכוון‬ ‫ירא כִׁ י ִׁא ְּּתך אָּ נִׁ י‬ ‫ובאומרו {ה} אַ ל ִּׁת ָּ‬ ‫לנבואת ישעיהו [מג‪,‬כא'] עַם זּו יָּצַ ְּר ִּׁתי‬ ‫ּוממַ ע ֲָּרב אֲקַ ְּבצֶ ךָּ‪:‬‬ ‫ִׁמ ִׁמז ְָּּרח אָּ ִׁביא ז ְַּר ֶעך ִׁ‬ ‫לִׁ י ְּּת ִׁהל ִָּׁתי יְּ סַ פֵרּו‪ .‬וכמובא בהפטרתנו‪:‬‬ ‫{ו} אמַ ר לַצָּ פֹון ּתֵ נִׁ י ּולְּ תֵ ימָּ ן אַ ל ִּׁתכְּ ל ִָּׁאי‬ ‫ּות ִׁהלָּתֹו‬ ‫{יב} י ִָּׁשימּו לַיה ָּו'ה כָּבֹוד ְּ‬ ‫ּובנֹותַ י ִׁמקְּ צֵ ה‬ ‫יאי בָּ נַי מֵ ָּרחֹוק ְּ‬ ‫הָּ ִׁב ִׁ‬ ‫בָּ ִׁאּיִׁ ים יַּגִׁ ידּו וכפי שאמרו בזוה''ק‬ ‫הָּ אָּ ֶרץ יכוון בקבוץ הגלויות ובגאולתן‬ ‫[פרשת תרומה] קודשא בריך הוא‬ ‫למה שאמר ִרבִ י אַ הֲבָ ה בְּ ִרבִ י זְּעִ ָירא אַ ף‬ ‫אסתכל באורייתא וברא עלמא לגאולת‬ ‫הַ ְּּתשּובָּ ה [קדמה לעולם] שהרי אין‬ ‫ישראל על ידי משיח צדקנו בבית‬ ‫ישראל נגאלין אלא בתשובה‪.‬‬ ‫המקדש בב''א‪.‬‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬על פי הברייתא במסכת‬ ‫נדרים [לט‪ ]:‬קדמו לעולם גם גיהנם‬ ‫לרשעים וגן עדן לצדיקים‪ ,‬ליתן שכר‬ ‫^^^^‬ ‫טוב לחוזרים בתשובה‪.‬‬ ‫וכפי שפירש רש''י בתחילת הפרשה‬ ‫על פי המדרש [בראשית רבה א‪ ,‬ו‪].‬‬ ‫"בראשית" בשביל התורה שנקראת‬ ‫ראשית דרכו (משלי ח‪ ,‬כב‪ ,).‬ובשביל‬ ‫ישראל שנקראו ראשית תבואתו‬ ‫(ירמיה ב‪ ,‬ג‪.).‬‬ ‫ועל דרך הסוד מתנבא הנביא לקראת‬ ‫סיום ההפטרה בבריאת ארבע עולמות‬ ‫אבי''ע שהם אצילות בריאה יצירה‬ ‫בֹודי‬ ‫עשיה‪{ ,‬ז} כל הַ נִׁ קְּ ָּרא ִׁב ְּש ִׁמי וְּ לִׁ כְּ ִׁ‬ ‫יתיו‪:‬‬ ‫אתיו יְּ צַ ְּר ִּׁתיו אַ ף ע ֲִׁש ִׁ‬ ‫ְּב ָּר ִׁ‬ ‫בֹודי היינו עולם‬‫כל הַ נִׁ קְּ ָּרא ִׁב ְּש ִׁמי וְּ לִׁ כְּ ִׁ‬ ‫אתיו עולם הבריאה‪,‬‬ ‫האצילות‪ְּ ,‬ב ָּר ִׁ‬ ‫יתיו עולם‬ ‫יְּ צַ ְּר ִּׁתיו עולם היצירה‪ ,‬ע ֲִׁש ִׁ‬ ‫העשיה‪.‬‬