gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

על הצדיקים · Al Hatzadikim — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: על הצדיקים · Al Hatzadikim

שבוע: סוכות (2026-09-21)

על הצדיקים · Al Hatzadikim — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ַעַל ַַהַּצּ �ִּד�ּיִקִים‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫ועל החסידים‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫צא מדירת קבע‬ ‫ואני כבר שנים רבות איני זוכה למצוה זו‬ ‫ושב בדירת ארעי‬ ‫כי חושבים שאין זה מן הראוי לכבדני בה‬ ‫כבוד התורה של מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל‬ ‫ספר תורה לביתו נחרד מההווה אמינא‪,‬‬ ‫שיביאו אלי את הספר?! באומרו‪ ,‬אלך‬ ‫בעצמי‪ ,‬למרות שהיה זה בשכונה מרוחקת‪.‬‬ ‫הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א‬ ‫כמו כן הקפיד שבחורים צעירים מאד‬ ‫לא ישאו ספרי תורה בעצמם‪.‬‬ ‫הגאון רבי אליעזר יהודה וולדינברג‬ ‫בעת נישואי הרה''ק ה'דברי יואל'‬ ‫(בעל ה"ציץ אליעזר")‪ ,‬סיפר בהתפעלות‬ ‫מסאטמאר זי"ע נשא לפניו אביו הרה"ק‬ ‫שהבחין פעם שבמשך כל ההקפות‬ ‫אירע פעם בשמחת תורה בהיותו בישיבת‬ ‫ה'קדושת יו"ט' זי"ע דברי כיבושין קודם‬ ‫בשמחת תורה היה רבינו שרוי בשמחה‬ ‫"קול תורה" כמנהגו‪ ,‬שלאחר שעלה‬ ‫החופה‪ ,‬ובתוך דבריו אמר‪ ,‬הנה מעמידים‬ ‫וצהלתו על פניו‪ ,‬אולם כאשר נתנו לו‬ ‫לתורה לחתן תורה אמר לגבאי כהאי‬ ‫את החופה תחת כיפת השמים‪ ,‬הידעת בני‬ ‫להקיף עם ספר תורה נעשו פניו רציניות‬ ‫לישנא‪ :‬מצות הגבהת ס"ת היא מצוה‬ ‫את טעם הדבר? אלא כדאיתא במסכת סוכה‬ ‫והיה נושאו באימה ביראה ובכובד ראש‪.‬‬ ‫גדולה וחביבה עד למאד והמגביה נוטל‬ ‫(ב‪ ):‬על הפסוק (ישעיה ד) 'וסוכה תהיה‬ ‫כך סיפר בן רבינו הגאון רבי אברהם‬ ‫שכר כולם (מגילה לב‪ ).‬ואני כבר שנים‬ ‫לצל יומם'‪ ,‬שאליבא דאמת הווה ליה לומר‬ ‫דב (גאב"ד טבריה)‪ ,‬סיפר אחד שעבר‬ ‫רבות איני זוכה למצוה זו‪ ,‬כי חושבים‬ ‫'וחופה תהיה לצל יומם'‪ ,‬ומסקנת הגמרא‬ ‫על מאות תמונות של רבינו ותמיד הוא‬ ‫שאין זה מן הראוי לכבדני בה‪ ,‬לכן רוצה‬ ‫'תרתי' שמעת מינה (עי"ש)‪ .‬ולהסביר קשר‬ ‫נראה מחייך‪ ,‬אולם שם לב שבתמונות‬ ‫אני לבקש אם שייך לזכותני היום במצוה‬ ‫העניינים שבין סוכה לחופה‪ ,‬כי הסוכה‬ ‫שהוא אוחז ס"ת נראה על פניו כובד‬ ‫זו‪ .‬כמובן שקיימו רצונו (אך אמר שאין‬ ‫צריכה להיות דווקא תחת כיפת השמים‪,‬‬ ‫ראש מיוחד‪.‬‬ ‫בכחו לעשות הגבהה כפי שיש נוהגים‬ ‫לרמז לאדם שבכל דרכיו וענייניו ישא עיניו‬ ‫ב"שמחת תורה" הורה רבינו לתת עליות‪,‬‬ ‫לעשות בשמחת תורה בהפיכת הכתב‬ ‫השמימה‪ ,‬וידע שאפילו דבר קטן לא נעשה‬ ‫אך ורק לילדים שלומדים גמרא ואת‬ ‫כלפי העם ולכן עשה ההגבהה כרגיל‬ ‫כאן בעולם הזה אם לא הכריזו כך קודם‬ ‫כל היתר יוציאו בברכה שאומרים ב"כל‬ ‫בכל ימות השנה)‪.‬‬ ‫לכן בשמים ממעל‪ ,‬כיו"ב אמרו חז"ל 'צא‬ ‫הנערים"‪ ,‬הוא החל בכך כאשר אירע‬ ‫והעידו שכאשר הגביהו את ספר התורה‪,‬‬ ‫מדירת קבע ושב בדירת ארעי' ‪ -‬כלומר‬ ‫פעם שנשאר באחד ממנייני ילדים אלו‬ ‫ניכר היה עליו פחד שמא יתנדנד הספר‬ ‫שיפסיק לחשוב שהעולם הזה קביעות יש‬ ‫שאומרים בלי כובד ראש‪ ,‬וילד אחד‬ ‫תורה ביד המגביה‪ .‬ופעם כיבדו אדם מבוגר‬ ‫בו‪ ,‬אלא תדע שעולם הזה ארעי הוא‪ ,‬ואין‬ ‫הביט באומרו את הברכות בעד החלון‬ ‫בהגבהה ולמרות שהיה רב עיר חשובה‪,‬‬ ‫לך אלא לחסות ב'צילא דמהימנותא' בצל‬ ‫לראות שאמו שומעתו‪ ,‬וכשהבחין רבינו‬ ‫שאלו רבינו היש לו כח להגבהה זו‪.‬‬ ‫האמונה ‪ -‬שהכל מתנהל ממעל‪.‬‬ ‫בזה החליט כנ"ל‪.‬‬ ‫כאשר רצו פעם לכבדו בכתיבת אות‬ ‫(באר הפרשה – סוכות תשפ"ו)‬ ‫(מתוך הספר 'גאון ישראל')‬ ‫בספר תורה ורצו להביא את יריעות‬ ‫‪1‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫על צינור שעובר מעל הסוכה‪ ,‬ודיני הלולב בכותל המערבי‪...‬‬ ‫כל מה שחשוב לדעת על הסוכה וארבעת המינים‬ ‫סוכה וארבעת המינים ע"פ פסקי רשכבה"ג רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל‬ ‫היה רחבו ג' טפחים‪ ,‬לכתחילה אין יושבים תחתיו‪ ,‬פחות‬ ‫א‪ .‬הסוכה צריכה שתהיה ממוקמת במקום שהיושב בה לא‬ ‫מכאן‪ ,‬יושבים‪ .‬היה רוחבו ד' טפחים לא רק שאין יושבים‬ ‫יהיה "מצטער"‪ ,‬ולכן אין לעשותה במקום שיש בו ריח רע‬ ‫תחתיו‪ ,‬אלא הוא אף מחלק את הסכה לשניים‪ .‬היינו שכל‬ ‫וכדו'‪ .‬לענין דיעבד או שעת הדחק‪ ,‬ישאל למורה הוראה‬ ‫חלק נידון בפני עצמו‪ ,‬וצריך שיהיו לו שלוש דפנות כשרות‬ ‫(משנ"ב תר"ל סק"ד)‪.‬‬ ‫(תרל"ב ס"ק ב' ג')‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מי שאין לו מקום בחצרו לעשות שם סוכה‪ ,‬חייב למצוא‬ ‫ה‪ .‬מותר לשבת בסוכה תחת מקום שאינו מסוכך‪ ,‬היינו תחת‬ ‫מקום מתאים לכך‪ ,‬ואפי' בריחוק מביתו‪ .‬ולא כאותם הסבורים‬ ‫חלל ריק‪ ,‬ובתנאי שיהא רוחב מקום החלל פחות מג' טפחים‪,‬‬ ‫בטעות שבמצב כזה פטורים הם (תר"מ סקכ"ד)‪.‬‬ ‫ובתנאי נוסף שרוב ראשו או רוב גופו לא יהיו תחת החלל‪.‬‬ ‫הדפנות‬ ‫היה חלל זה "הולך על פני כל הסוכה"‪ ,‬אין לשבת שם אפ'‬ ‫כשמיעוטו תחת החלל‪ .‬ויתכן שיש להחמיר גם באין החלל‬ ‫א‪ .‬יש להציב קודם את הדפנות‪ ,‬ורק אח"כ להניח הסכך‬ ‫הולך ע"פ כל הסוכה‪ ,‬אם ארכו שבעה טפחים או שהוא רוב‬ ‫(תרל"ה)‪ .‬לכתחילה צריך שתהינה הדפנות שלימות וסתומות‪,‬‬ ‫הסוכה‪( ,‬ויש לשים לב‪ ,‬כי מצוי הדבר) (תרלב ב' וע"פ חזו"א)‪.‬‬ ‫ועדיף לעשות שלוש שלמות מארבע שאינן שלמות (תר"ל ה')‪.‬‬ ‫ו‪ .‬מצוי לפעמים שבחלק אחד של הסוכה יש סכך צפוף‪ ,‬ואילו‬ ‫ב‪ .‬אין לעשות דפנות הסוכה מבד ויריעה המתנדנדים‬ ‫בחלק האחר הוא דליל‪ ,‬ובחלק הדליל הסכך הוא מיעוט‪,‬‬ ‫ברוח‪ .‬והדבר אמור אף בסוכה שבתוך הבית‪ .‬והעושה כן‪,‬‬ ‫לדעת המחבר אם בסיכום הכללי הסכך הינו יותר מהחלל‪,‬‬ ‫יתקין קנים מסביב לג' דפנות בגובה עשרה טפחים‪ ,‬כאשר‬ ‫הסוכה כשרה‪ .‬אמנם לדעת הרמ"א אם שטחו של המקום בו‬ ‫המרחק ביניהם פחות מג' טפחים‪ ,‬כך שאפילו אם יתנתקו‬ ‫הסכך דליל‪ ,‬הוא ז' על ז' טפחים‪ ,‬אותו מקום פסול לישיבת‬ ‫היריעות‪ ,‬ישמשו הקנים הללו בתורת דפנות‪ .‬ויכול למתוח‬ ‫סוכה‪ .‬כאשר רצועת ז' דלילה מעין זו עוברת מעבר לעבר‪,‬‬ ‫חבלים במקום הקנים‪ ,‬ובלבד שאותם חבלים לא ינועו ברוח‬ ‫אפשר שחוצה היא את הסוכה לשנים (תרל"א ב' וסק"ד)‪.‬‬ ‫מצויה (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל)‪ .‬מחיצה רביעית יכול‬ ‫ז‪ .‬לא יעשה את הסכך כה מעובה עד שגשם לא יוכל לחדור‬ ‫לעשות מיריעות (תר"ל סקמ"ח נ')‪.‬‬ ‫לסוכה‪ ,‬כי יש פוסלים באופן זה‪ .‬אם סיכך באופן שהגשם‬ ‫הסכך‬ ‫חודר‪ ,‬אך אין רואים הכוכבים יש לו על מי לסמוך‪ .‬אמנם‬ ‫לכתחילה יעשה בעובי שניתן יהיה לראות הכוכבים (תרל"א‬ ‫א‪ .‬סוכה שנעשתה כהלכתה‪ ,‬ונשאר שם הסכך כל השנה‪,‬‬ ‫ג' ומשנ"ב)‪.‬‬ ‫היות ואותו המקום ראוי רק לדיור חלקי וארעי‪ ,‬כשרה הסוכה‬ ‫מעמיד‬ ‫גם לשנה הבאה‪ .‬אכן כיון שעבר החג על הסוכה‪ ,‬צריך הוא‬ ‫להגביה טפח על טפח מהסכך ולהניחו שנית "לשם מצות‬ ‫א‪ .‬אין להניח הסכך ע"ג כלונסאות מתכת אף לא לקבעו‬ ‫סוכה" (תרל"ו סק"ז)‪.‬‬ ‫במסמרים‪ ,‬כי אין – לכתחילה – ל"העמיד" הסכך אלא ע"י‬ ‫ב‪ .‬אם התקינו גגון מעל הסכך או מתחתיו ועי"ז הפך המקום‬ ‫דבר שמסככים בו (משנ"ב תרכ"ט סקכ"ב)‪ .‬גם חלקי מתכת‬ ‫להיות חדר שימושי של קבע‪ ,‬הרי לא די בהסרת הגגון‬ ‫המובלעים בתוך הקיר‪ ,‬אם גלויים הם‪ ,‬אין להשעין עליהם‬ ‫והגבהת טפח‪ ,‬אלא צריך הוא להגביה כל הסכך ולהניחו‬ ‫את הסכך (חזו"א תמ"ג ב')‪.‬‬ ‫מחדש‪( .‬סק"ח)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לדעת המשנה ברורה‪" ,‬מעמיד של מעמיד" כשר‪ .‬היינו‬ ‫ג‪ .‬לכתחילה טוב להיזהר שלא יניחו את הסכך אשה או קטן‪,‬‬ ‫שאם הניחו כלונסאות מתכת ע"ג הדפנות‪ ,‬ומעליהם קורות‬ ‫רק ישראל גדול‪ ,‬שהוא בר חיוב סוכה‪( .‬ביה"ל י"ד ועיין‬ ‫עץ‪ ,‬וקורות אלה מחזיקות את הסכך‪ ,‬הרי זה כשר‪ .‬לדעת‬ ‫תרמט שעה"צ טו)‪ .‬להצבת הדפנות הכל כשרים‪.‬‬ ‫מרן החזו"א אין לעשות כן כיון ש"מעמיד דמעמיד" דינו‬ ‫ד‪ .‬היה צינור עובר מעל הסוכה (או רצועת בטון וכדו')‪ ,‬אם‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫‪2‬‬ ‫ו‪ .‬יש מחמירים‬ ‫כ"מעמיד"‪ .‬לדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל‪ ,‬כאשר מניחים‬ ‫שכאשר יש‬ ‫את קורות העץ בדיוק מעל כלונסאות המתכת‪ ,‬כך שאם‬ ‫מעל הסוכה‬ ‫ינטלו העצים ישען הסכך על המתכת‪ ,‬באופן זה פסול גם‬ ‫– גם בגובה‬ ‫לפי דעת המשנה ברורה‪.‬‬ ‫רב – משטח‬ ‫מושב המוזאיקה המצוי במרפסות‬ ‫של סורגים‪,‬‬ ‫אין זה מן‬ ‫א‪ .‬בדבר מושב המוזאיקה המצוי במרפסות‪ ,‬לדעת מרן‬ ‫הראוי לשבת‬ ‫הגרי"ש אלישיב זצוק"ל‪ ,‬המקום כשר לישיבת סוכה‪ .‬אכן‬ ‫תחתיו‪ ,‬כי אף‬ ‫לא כדאי לצרף מקום זה לשיעור המינימלי של הסוכה‪ .‬היינו‬ ‫שבין הסורגים‬ ‫שצריך שבקרקעית הסוכה יהיה שיעור ז' על ז'‪ ,‬ובאופן זה‬ ‫יש חלל ריק‪,‬‬ ‫גם מושב המוזאיקה נחשב כחלק מן הסוכה‪.‬‬ ‫מ"מ מצטרפים‬ ‫ב‪ .‬מי שקבועה אצלו מזוזה בצד ימין של הפתח מהחדר אל‬ ‫הם מדין לבוד‪.‬‬ ‫מרפסת סגורה‪ ,‬ובסוכות מקום את הסוכה באותה מרפסת‪,‬‬ ‫והחושש‬ ‫אינו צריך להסיר את המזוזה ממקומה הרגיל (מרן הגרי"ש‬ ‫לחומרא זו‪ ,‬יוכל לתקן הדבר ע"י שיניח ענפי סכך בחלל‬ ‫אלישיב זצוק"ל)‪.‬‬ ‫שבין הסורגים (תרכ"ו סקי"ז)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אסור ליטול קיסם וכדו' מהסוכה להשתמש בו וכן הדין‬ ‫ז‪ .‬אין לתלוי נוי סוכה בגג הסוכה‪ ,‬אלא תוך ד' טפחים לסכך‬ ‫ביחס לקישוטים‪ .‬לפיכך אם נפל אחד מקישוטי הסוכה הרי‬ ‫(תרכ"ז ד')‪ .‬והדבר אסור גם כאשר אותו הנוי תלוי בתוך ד'‬ ‫הוא מוקצה בשבת‪ ,‬שהרי אינו ראוי למאומה (תרל"ח)‪.‬‬ ‫ויורד כלפי מטה (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל)‪.‬‬ ‫פסולי הסכך‬ ‫הנוטלים ד' מינים ע"י ה"כותל"‬ ‫א‪ .‬כלי עץ‪ ,‬שיש לו בית קיבול או שעשוי לישיבה וכדו'‪,‬‬ ‫א‪ .‬כתב הרמ"א לכתחילה מצוה מן המובחר ליטול לולב‬ ‫היות והוא "מקבל טומאה"‪ ,‬פסול לסכך בו‪ .‬קורות עץ‬ ‫שלא נחלק העלה העליון שלו כלל‪ .‬ומן הדין אין לפסלו כל‬ ‫שייחד להניח עליהן דבר מה‪ ,‬פסולות מדרבנן לסכך בהן‪.‬‬ ‫זמן שלא נחלק רובו‪ .‬ודע שפסול זה של "נחלקה התיומת"‬ ‫משטח עץ שרחב קצת וראוי להניח עליו דבר מה‪ ,‬אף הוא‬ ‫או של אתרוג החסר אמור ביום הראשון‪ ,‬אך השנה שנטילת‬ ‫פסול מדרבנן‪ .‬קורות העומדות לבנין או לסחורה כשרות הן‬ ‫לולב נוהגת רק בחול המועד כשר (תרמ"ה ב' ס"ק י"ז י"ט)‪.‬‬ ‫(תרכ"ט ב' ומשנ"ב)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ודע שאף שמן הדין כשרים השנה‪ ,‬מ"מ הידור מצוה יש‬ ‫ב‪ .‬כלי עץ שנשבר‪ ,‬אסור לסכך בשברים שלו‪ ,‬ואם אותו‬ ‫ליטול לולב "סגור" ואתרוג שאינו חסר‪ .‬אכן כאשר יש לפניו‬ ‫"כלי עץ" היה פסול רק מדרבנן‪ ,‬ישנם חילוקי דינים בדבר‪,‬‬ ‫שני אתרוגים‪ ,‬האחד מהודר בצורתו ו"חסר"‪ ,‬והשני פחות‬ ‫וישאל למורה הוראה (ס"ק ח' י')‪.‬‬ ‫מהודר ו"שלם"‪ ,‬יעדיף בשאר הימים את המהודר החסר על‬ ‫ג‪ .‬אסרו לסכך בקרשים הרחבים ד' טפחים‪ ,‬וזאת גם כאשר‬ ‫פני האתרוג האחר (ע"פ מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל)‪.‬‬ ‫הניחם על צידיהם‪ ,‬ובמקום שנוהגים בתקרות עץ דקורטיביות‬ ‫ג‪ .‬לדעת מרן הגריש"א זצוק"ל‪ ,‬הנוטלים ד' מינים ע"י‬ ‫העשויות קורות צרות יותר (כגון בכאלו שרוחבן כ‪ 12-‬ס"מ)‪,‬‬ ‫ה"כותל"‪ ,‬צריכים להקפיד גם בימי חול המועד‪ ,‬שלא יהא‬ ‫אסור לסכך בקורות ברוחב זה‪ .‬ונהגו שלא לסכך כלל בקורות‬ ‫לולב "פתוח" ואתרוג "חסר"‪ ,‬כי דינו שם כמו ביום הראשון‪.‬‬ ‫משופות ומהוקצאות‪ ,‬גזירה שמא יצמידן זו לזו עד שימנעו‬ ‫באשר לאזורים אחרים שבעיר העתיקה‪ ,‬קשה לקבוע בבירור‬ ‫את חדירת הגשם‪( .‬ס"ק מ"ו מ"ט)‪.‬‬ ‫מה הם הגבולות המדוייקים של "בין החומות"‪.‬‬ ‫ד‪ .‬רק "גידולי קרקע" כשרים לסיכוך‪ .‬חבלים העשויים‬ ‫ד‪ .‬ביחס להדס‪ ,‬כ' המ"ב (תרמו סקלג)‪ :‬ומה שרגיל שיוצאים בין‬ ‫מגידולי קרקע – כגון העשויים פשתן – פסולים לסיכוך‬ ‫הקנים ענפים קטנים‪ ,‬וצריך (לכתחילה) לקטום אותם‪ .‬ומביא‬ ‫ולקשור בהם הסכך‪ ,‬טעם הדבר‪ ,‬משום שנשתנתה צורתם‬ ‫שי"א שד"ז במפסיק ברוב הקינים‪ .‬ועיין מה שהקל בחזו"א (קמו‬ ‫הטבעית‪ ,‬ואינם נראים כגידולי קרקע (סקי"ג)‪.‬‬ ‫סקל"א)‪ .‬ובארחות רבנו מובא שמרן הקה"י זצ"ל החמיר לקטמם‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ענפים שהעלים שלהם נושרים תמיד‪ ,‬אין לסכך בהם‪,‬‬ ‫אין לסמוך להלכה‪.‬‬ ‫כי חוששים שמא מחמת הנשירה ינטוש האדם את הסוכה‪.‬‬ ‫(יתד נאמן יום שלישי י"א בתשרי תשפ"ד)‬ ‫ולאלו הנושרים רק בעת הרוח אין חוששים (שם סקל"ט)‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫לפתע אני מבחין בלולב שכמוהו לא ראיתי זה עידן ועידנים‪ .‬וכל‬ ‫כך התרגשתי למראה הלולב עד שהייתי מוכרח להראות אותו‬ ‫למישהו וחשבתי שהמתאים לזה ביותר הוא רבי דוד‬ ‫חג הסוכות אצל מרן רבי משולם דוד הלוי סאלאווייציק זצוק"ל‬ ‫ַּּב ֻּּסֹּכּת ֵּּתְׁשׁבּו ִׁׁש ְְבַעַ ת ָיָ ִִמים (ויקרא כג)‬ ‫סיפר רבי זאב שפירא‪ :‬כאשר עזרנו לו באחת השנים‬ ‫הראשונות לייסוד הישיבה בהנחת הסכך על גבי הסוכה‪ ,‬אמר‬ ‫לנו לאחר מכן‪" :‬דער טאטע וואלט פאר אזא סוכה ‪ -‬נישט‬ ‫אריין" [‪-‬האבא לא היה נכנס לכזו סוכה]‪ ,‬שכן הסיכוך לא‬ ‫היה מעובה דיו‪ .‬לאחר מכן הראה לי שבהנהגת המהרי"ל‬ ‫מובא שהסכך צריך להיות עב מאוד‪ .‬כששאלו אותו הרי‬ ‫צריך לראות את הכוכבים‪ ,‬הראה באצבעו‪ :‬תסתכלו בצד‬ ‫בפינה זו‪ ,‬משם תראו את הכוכבים‪...‬‬ ‫כאשר באחת השנים ירד גשם ביום טוב ראשון של סוכות‪,‬‬ ‫היה רבינו שבור ורצוץ מכך‪ ,‬שהרי על כך שנינו במשנה‬ ‫"כעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו על פניו"‪ ,‬שכאילו‬ ‫קורא‪ ,‬ומרן ז"ל כ"כ נהנה ממנו עד שבכל שנה היה מבקש‬ ‫הקב"ה זרק אותנו מקיום המצוה‪ .‬והנה נכנס אליו תלמיד‬ ‫ממני‪ :‬תביא לי לולב כמו זה שהביא לי בזמנו ר"מ פרידריך‪,‬‬ ‫חכם אחד ודיבר עמו בלימוד‪ ,‬ויהי לו הדבר למשיב נפש‪,‬‬ ‫והנה עתה אני רואה לפני לולב כזה‪ ,‬שמרן ז"ל לבטח היה‬ ‫ותחי רוחו‪ .‬כשפגש בו למחרת‪ ,‬אמר לאותו חכם‪ :‬דע לך‬ ‫מרוצה ממנו ביותר‪ .‬המשיך רבינו וסיפר‪ :‬בעל הלולב אמר לי‬ ‫שאתה הצלת אותי אמש ממחשבת עצבות שהקב"ה אינו‬ ‫שהוא נותן לי אותו במתנה ע"מ להחזיר ויבוא לקחתו מחר‬ ‫חפץ במצוותינו‪.‬‬ ‫לאחר הנענועים בשעה שמונה בבוקר‪ .‬וכששאלתיו לשמו‬ ‫היום היה לי גילוי אליהו‬ ‫ענה לי ששמו אליהו‪[ ,‬ומיד הבין בנו הגרי"ז שליט”א שמן‬ ‫הסתם המדובר הוא בר' אליהו קובין שיחי'‪ ,‬סוחר הלולבים‬ ‫בליל יו"ט ראשון של סוכות באחת השנים‪ ,‬כאשר נכנס‬ ‫הידוע]‪ .‬סיים רבינו את סיפורו ואמר‪" :‬נו‪ ,‬וכי אין זה נחשב‬ ‫אליו בנו הגדול הגרי"ז הלוי שליט"א‪ ,‬כדרכו מדי שבת‬ ‫שזכיתי לגילוי אליהו"?‪...‬‬ ‫ויו"ט להתלוות אליו לתפילת מעריב בישיבה‪ ,‬פנה רבינו‬ ‫לנסוע לשדה ולקטוף לולב מהודר‬ ‫ואמר לו‪" :‬דו ווייסט? איך האב היינט געהאט גילוי אליהו"‬ ‫[‪-‬היודע אתה? היה לי היום גילוי אליהו]‪ ...‬וכאשר בנו‬ ‫לאחר זמן פגש אחד מנכדיו בר' אליהו קובין‪ ,‬וכששאל אותו‬ ‫הביט בו בתמיהה ובהשתוממות‪ .‬כאינו מבין שיחתו‪ ,‬חזר‬ ‫מה פשרו של המעשה עם הלולב‪ ,‬פתח וסיפר‪ :‬אסביר לך‪.‬‬ ‫ואמר לו "מה‪ ,‬אינך מאמין שאני זוכה לגילוי אליהו? אספר‬ ‫את קטיף הלולבים אנו מתחילים זמן רב קודם חג הסוכות‪,‬‬ ‫לך גופא דעובדא‪:‬‬ ‫ואותם אנו שולחים לחו"ל‪ .‬בעשי"ת אנו קוטפים שוב ומלולבים‬ ‫כשעה קודם השקיעה‪ ,‬לאחר שכבר סיימתי לאגוד את שני‬ ‫אלו אנו מוכרים לציבור המדקדקים‪ .‬אלא שלמעשה אנו‬ ‫הלולבים שלי נשמעו דפיקות בדלת‪ ,‬וכשפתחתי ראיתי מישהו‬ ‫יודעים‪ ,‬שככל שהחג קרב ובא כך הלולבים הגדלים אז נאים‬ ‫שאיני מכיר ולולב בידו‪ ,‬כשהוא מבקש ממני לשמוע חוות‬ ‫יותר ומהודרים‪ ,‬אלא שציבור המדקדקים מגיע לקנות כבר‬ ‫דעתי על הלולב שבידו‪ ,‬והנה מיד כשהבטתי בראש הלולב‬ ‫מתחילת עשי"ת‪ ,‬ולכן אנו קוטפים מיד אחר ר"ה את רוב‬ ‫הבחנתי שמדובר בלולב מהודר מאין כמוהו שזה זמן רב לא‬ ‫הלולבים כדי שיהיה לנו מה למכור בימי הביקוש‪.‬‬ ‫ראיתי כמוה ליופי ולהדר‪ .‬זה הזכיר לי מאורע ישן מלפני‬ ‫והנה השנה בערב החג‪ ,‬כאשר החנות כבר התרוקנה מקונים‬ ‫עשרות שנים בחו"ל‪ ,‬ששנה אחת ר"מ פרידריך הביא לאבא‬ ‫והכל הלכו לבתיהם כשלולביהם בידיהם‪ ,‬אמרתי לעצמי‬ ‫מקראקא לבריסק לולב מהודר‪ ,‬ישר‪ ,‬ירוק וסגור היטב בלי‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫‪4‬‬ ‫שעתה היא ההזדמנות לנסוע לשדה ולקטוף לולב מהודר‬ ‫עבורי‪ ,‬שכן כאמור זו העונה היותר טובה למציאת לולבים‬ ‫מהודרים‪ .‬ואמנם קטפתי כמה עשרות לולבים‪ ,‬והנה לפתע‬ ‫אני מבחין בלולב הדר להפליא‪ ,‬שכמוהו לא ראיתי זה עידן‬ ‫ועידנים‪ .‬וכל כך התרגשתי למראה הלולב עד שהייתי מוכרח‬ ‫להראות אותו למישהו ולחלוק עמו את ההתרגשות‪ ,‬ובכן‬ ‫חשבתי שהמתאים לזה ביותר הוא רבי דוד‪ ,‬שהוא 'מבין'‬ ‫גדול בלולבים ובודאי יטיב להבין מה שנפל בחלקי וישמח‬ ‫עמי על הלולב הנפלא‪.‬‬ ‫ואמנם באתי אליו רק על מנת להראות ולשמוע את התרשמותו‪,‬‬ ‫אבל משראיתי איזו שמחה רבה היתה לו למראה יופיו והדרו‬ ‫רבינו נטל גם לולב עם מעט שבמעט 'קורא' שנשאר בטבע‬ ‫של הלולב‪ ,‬החלטתי על אתר שאני מקנה לו אותו במתנה‬ ‫בראש הלולב‪.‬‬ ‫על מנת להחזיר בבוקר‪ ,‬כדי שבינתיים יוכל אף הוא לברך‬ ‫שנה אחת לאחר החג בדק בזהירות ובחשש את הדבר‪ ,‬אם‬ ‫על לולב נדיר כזה‪ .‬לא יכולתי לעמוד מול שמחה כזו‪...‬‬ ‫ה'קורא' לא נכנס לבין התיומת והיא סגורה לגמרי באופן‬ ‫פשטה נהרה מיוחדת על פניו‬ ‫מושלם‪ ,‬שהרי בתוך ימי החג אי אפשר לבדוק כדי לא לגרום‬ ‫ל'נחלקה התיומת'‪ .‬וכשראה שאכן הקורא לא נכנס לתוך‬ ‫ההכנות לחג הסוכות מרן רבי משולם דוד הלוי סאלאווייציק‬ ‫הלולב פשטה נהרה מיוחדת על פניו‪.‬‬ ‫החלו לקראת סוף חודשי הקיץ‪ ,‬אז כבר החל בטירחה רבה‬ ‫מדוע סירב להחזיק את האתרוג הזה בביתו‬ ‫של חיפוש אחר ד' מינים שיהיו בתכלית ההידור‪ ,‬ביחוד‬ ‫האתרוגים שנטל כשנים עשר זנים שונים שיהיו בכל ההידורים‬ ‫סיפר רבי זאב שפירא שליט"א‪:‬‬ ‫בהם נהג מרן הגרי"ז‪.‬‬ ‫שנה אחת הביא לו פלוני לפני סוכות אתרוג נפלא ביותר‬ ‫בשנות תש"י המאוחרות‪ ,‬מרכז מכירת הלולבים היה ברחבה‬ ‫– ממש הדר שבהדר‪ .‬הוא בחן אותו בדקדוק גדול‪ ,‬ולאחר‬ ‫שליד 'שוק מחנה יהודה'‪ ,‬לשם היו מגיעים בכל בוקר עשרות‬ ‫מכן אמר‪ :‬אמנם אמת הוא שהאתרוג מיוחד מאוד ואני חפץ‬ ‫סוחרים עם אלפי לולבים‪ .‬וסיפרה הרבנית תחי' שפעם‬ ‫בו‪ ,‬אך יש לי בו חשש של 'חסר'‪ ,‬ולא אוכל לנוטלו ביום‬ ‫אמר לה אחד הסוחרים בהתפעלות על רבינו שהוא מקדים‬ ‫הראשון שחסרון מעכב בו‪ ,‬ועל כן איני לוקחו‪ .‬כשאמר לו‬ ‫להגיע בכל בוקר לפני כולם‪ ,‬ובודק בזריזות רבה את כל‬ ‫הלה שמה בכך‪ ,‬הרי ביום השני יכול הוא לנוטלו‪ ,‬אמר לו‬ ‫הסחורה החדשה המוצעת למכירה באותו היום וכך מוצא‬ ‫רבינו‪ :‬אכן‪ ,‬ליום השני אני חפץ בו‪ ,‬אבל כעת תיקח אותו‬ ‫לולבים טובים‪.‬‬ ‫מכאן‪ ,‬כי ביום הראשון לא אטלנו‪ .‬התפלא המביא ושאל‪:‬‬ ‫אם כן שישאר בבית לצורך שאר הימים האחרים? אבל רבינו‬ ‫חזר ואמר שאינו רוצה להשאירו בביתו עתה‪.‬‬ ‫כדי להבין מדוע סירב להחזיק את האתרוג הזה בביתו‪ ,‬צריך‬ ‫להיות 'בריסקערער למדן'‪ .‬שהרי ידועה הכרעתו של רבי‬ ‫חיים שאם יש שני אתרוגים לפניו‪ ,‬האחד יפה ומהודר מאוד‪,‬‬ ‫אך יש חשש לכשרותו‪ ,‬ואילו האתרוג השני פחות מהודר‬ ‫אבל כשר יותר‪ ,‬הרי שעליו להקדים וליטול את היפה‪ ,‬אף‬ ‫שיש בו איזה חשש‪ ,‬כי על הצד שהוא כשר הריהו יוצא‬ ‫ידי חובתו בו‪ ,‬שהוא אתרוג 'הדר'‪ ,‬אך אם יטול בתחילה‬ ‫את הפחות יפה וייצא בו ידי חובתו‪ ,‬הרי הפסיד את מעלת‬ ‫ה'הדר'‪ ,‬כי לאחר שכבר קיים את עיקר המצוה בנטילתו‬ ‫של הראשון ‪ -‬שוב לא יוסיף לו השני כלום‪ .‬וכך הוא נוהג‬ ‫ליטול ראשונה את האתרוג הנאה ביותר מבין כולם‪ ,‬אם כן‬ ‫כיון שיש באתרוג זו חשש של 'חסר'‪ ,‬הרי שאם הוא יהיה‬ ‫המשך בעמוד הבא>>>‬ ‫‪5‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫בבית‪ ,‬יצטרך לנוטלו ראשון מפאת יופיו והדרו‪ ,‬והוא‪ ,‬אינו‬ ‫רוצה ליטלו ביום זה‪ ,‬לכן שיקחנו ולא ישאירנו בבית‪ ,‬ורק‬ ‫ביום השני ואילך יביאנו אצלו‪.‬‬ ‫עוד נקודה הלכתית‪-‬בריסקאית יש כאן‪ ,‬והיא שבבית בריסק‬ ‫נוהגים בעוד הקפדה‪ ,‬שהאתרוג שעליו מברכים‪ ,‬אותו מחזיקים‬ ‫גם בכל זמן אמירת ההלל והנענועים‪ ,‬ולא מחליפים אתרוגים‪.‬‬ ‫ממילא‪ ,‬אם אתרוג זה נמצא בביתו ועליו הוא בירך‪ ,‬הרי‬ ‫שגם בזמן ההלל יצטרך לנענע בו‪ ,‬ונמצא שהוא מנענע‬ ‫באתרוג ספק חסר‪.‬‬ ‫משום כך לא רצה רבינו להיכנס לשאלות אלו‪ ,‬וביקש‬ ‫שהאתרוג לא יהיה בביתו ביום הראשון‪.‬‬ ‫זו עובדה מהשנים האחרונות‪ ,‬בשנות התשעים לחייו‪ .‬כמה‬ ‫צלילות הדעת יש בה‪ ,‬עם כל ה'פרישקייט'‪ ,‬לחשב כל פרט‬ ‫בדקדוקי ההלכה!‬ ‫בשל הפרשי המחיר שהאמיר בינתיים והותיר בידו רווח ניכר‪.‬‬ ‫מצאו עייף וחלוש‬ ‫בימי חוה"מ היה המנהג שמזמן השקיעה עד לתפילת מעריב‬ ‫התלמידים באים להקבלת פני הרב ברגל‪ ,‬אך שונה היה הדבר‬ ‫פעם נכנס אליו פלוני לסוכתו ומצאו עייף וחלוש‪ .‬פתח‬ ‫בליל הושענא רבא שהוא יום דין‪ ,‬שלא הכניס אדם לפני‬ ‫ואמר לו‪ :‬שמא רבינו עייף ותשוש בגלל הסוכה וא"כ הריהו‬ ‫התפילה אלא היה כל העת עם ספר תהלים בידו‪ .‬לאחר תפלת‬ ‫בגדר 'מצטער' הפטור מן הסוכה? הגיב רבינו ואמר‪ :‬ההיפך‪,‬‬ ‫מעריב של ליל הו"ר היו כאלו שניסו לנצל את ההזדמנות‬ ‫ישיבתי בסוכה מעניקה לי כוחות‪ ,‬ומה שאין לי כח ‪ -‬הרי‬ ‫ולפתוח עמו בשיחה‪ ,‬אך רבינו התחמק מהם בנעימות כאשר‬ ‫זה בגלל דברים אחרים‪.‬‬ ‫אימת הדין נראית חופפת עליו‪ .‬וכך העיד‪" :‬אצל האבא לא‬ ‫המוכר ביקש לגמור את העסקה תיכף‬ ‫היה שייך לדבר עמו כלל בהושענא רבה‪ ,‬ואף לא בלימוד‪,‬‬ ‫היו לו על השולחן רק גמרא ותהילים‪ ,‬ובזה היה עסוק כל‬ ‫מעשה באחד שמצא סמוך לחג הסוכות דירה מתאימה‬ ‫העת ‪ -‬רק בתהילים וגמרא‪ ,‬ולא בכל דבר אחר"‪.‬‬ ‫לקניה במחיר מצויין באזור מבוקש‪ ,‬אלא שהמוכר ביקש‬ ‫במוצאי כל מועד הקדיש זמן רב‬ ‫לגמור את העסקה תיכף‪ ,‬ולחתום על חוזה רכישה באחד‬ ‫להעלות על גבי הכתב‬ ‫מימי חול המועד‪ .‬הקונה שבא במיצר‪ ,‬נועץ ברבינו אם יאות‬ ‫לרצון המוכר לחתום על שטר המקח בחול המועד‪ ,‬הואיל‬ ‫רבינו עצמו נמנע ‪ -‬למרות הוראות היתר שיכל למצוא‬ ‫והדירה מצויינת ממש בכל הפרטים ואפשר שדין מקח זה‬ ‫לכך ‪ -‬מלכתוב אף חידושי תורה בימי חול המועד‪ ,‬ולפיכך‬ ‫כ'דבר האבד'‪ .‬אולם רבינו השיבו שלא יחתום בחוה"מ‪ .‬הלה‬ ‫במוצאי כל מועד הקדיש זמן רב להעלות על גבי הכתב את‬ ‫עשה כעצתו‪ ,‬והדירה נמכרה לבסוף למישהו אחר‪...‬‬ ‫כל מה שהתחדש לו במהלך ימי המועד החולף‪ ,‬והיה עסוק‬ ‫סופו של מעשה היה שאותו אדם ראה ברכה עצומה בעסק‬ ‫בזה עד למעלה ראש‪ ,‬ולא היה ניתן להפריעו בענין אחר‬ ‫הדירה שאותה רכש לבסוף‪ ,‬כשהמוכר נאות להמתין עד‬ ‫עד אשר השלים את כל חק הכתיבה‪ ,‬כדי לא לאבד דבר‪.‬‬ ‫שיהא בידו הכסף הדרוש לרכישה‪ ,‬כשבינתיים השכיר לו‬ ‫(מתוך הספר 'אחרון לדור דעה'‪ ,‬בעריכת הרב שמעון יוסף מלר)‬ ‫את הדירה במחיר מוזל מאד‪ ,‬וכשמכר לבסוף את דירתו‬ ‫הקודמת כדי לממן את רכישת הדירה הזו‪ ,‬הרוויח הון רב‪,‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫‪6‬‬ ‫רבי לייב‪ ,‬בנו של ה"חפץ חיים"‪ ,‬נסע ברכבת‪.‬‬ ‫ישבו עמו כמה יהודים חסידיים‪ ,‬שידעו ששומר הוא פיו ולשונו‬ ‫ולא יוציאו ממנו דבר אודות אביו הגדול‪ .‬התחכמו ואמרו‪...‬‬ ‫הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל על ארבעת המינים‬ ‫סיפר הגאון רבי ברוך בער‬ ‫אספר לכם סיפור‪ .‬רבי לייב‪ ,‬בנו של ה"חפץ חיים"‪ ,‬נסע‬ ‫מקאמניץ זצ"ל‪ ,‬שהיה נוכח‬ ‫ברכבת מוורשה בירת פולין‪ .‬ישבו עמו כמה יהודים חסידיים‪,‬‬ ‫כשסיפרו לרבו‪ ,‬הגאון רבי‬ ‫שהכירוהו וידעו ששומר הוא פיו ולשונו ולא יוציאו ממנו דבר‬ ‫חיים מבריסק זצ"ל על‬ ‫אודות אביו הגדול שנודע כגאון וצדיק ואף פועל ישועות‪.‬‬ ‫גזר הדין ותגובת ה"חפץ‬ ‫התחכמו ואמרו‪ :‬כל אחד מאיתנו יספר דבר מופת מרבו‪.‬‬ ‫חיים"‪ ,‬על אתר נענה ואמר‪:‬‬ ‫זה היה חסיד גור וזה חסיד אלכסנדר‪ ,‬זה חסיד פיאסצנע‬ ‫"ה"חפץ חיים" הדיח את‬ ‫וזה ביאלע‪ ,‬וכל אחד סיפר סיפור אישי‪ ,‬כיצד נושע בעצת‬ ‫הצאר ניקולאיי – אבל מי יודע מי יתפוס את מקומו!"‬ ‫וברכת רבו‪" ,‬צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקים"‪.‬‬ ‫וכעבור חודשיים בכ"ב אדר תרע"ז‪ ,‬הודח הצאר ניקולאיי‬ ‫סיפרו וסיפרו והגיעו לרבי לייב‪ .‬נו‪ ,‬אל תפרוש מן הציבור‪.‬‬ ‫וכל האסירים המדיניים שוחררו‪ ,‬כולל אפרים מממל!‬ ‫כולם סיפרו עכשיו תורך‪.‬‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬כשהאדם מקיים את מאמר הבורא‪ ,‬מקיים הבורא‬ ‫נענה ואמר‪" :‬כולם סיפרו מופתים מרבותיהם‪ ,‬כיצד צדיק‬ ‫את מאמר אותו אדם!‬ ‫גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים‪ .‬המופת של אבי הוא‪ ,‬שהקדוש‬ ‫ולכן‪ ,‬נלמד קטע נוסף במדרש (ויקרא רבה ל‪ ,‬יד)‪" :‬רבי מני‬ ‫ברוך הוא גוזר ואבי מקיים"‪...‬‬ ‫פתח‪ :‬כל עצמותי תאמרנה‪ ,‬ה' מי כמוך" (תהילים לה‪ ,‬י)‪ ,‬לא‬ ‫אבל – הוספתי מיד ואמרתי – ודאי שאתם צודקים‪ ,‬אבל‬ ‫נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב‪.‬‬ ‫הא בהא תליא‪ :‬מי שהקדוש ברוך הוא גוזר והוא מקיים‪,‬‬ ‫השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם‪ ,‬וההדס דומה לעין‪.‬‬ ‫אזי הוא גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים‪ .‬ומשנה מפורשת‬ ‫וערבה דומה לפה‪ ,‬והאתרוג דומה ללב‪ ,‬אמר דוד‪ :‬אין בכל‬ ‫היא‪" :‬עשה רצונו יתברך כרצונך‪ ,‬כדי שיעשה רצונך כרצונו‪.‬‬ ‫האיברים גדול מאלו‪ ,‬שהם שקולים כנגד כל הגוף‪ ,‬הוי‪ :‬כל‬ ‫בטל רצונך מפני רצונו יתברך כדי שיבטל רצונו כביכול‬ ‫עצמותי תאמרנה"‪.‬‬ ‫מפני רצונך (אבות פ"ב מ"ד‪ ,‬ויעוין ברע"ב)‪ .‬וראיה‪ ,‬מה"חפץ‬ ‫ומה זה אומר‪ ,‬על מה זה מורה‪ ,‬על מה שאמרנו‪ :‬הימים‬ ‫חיים" עצמו –‬ ‫הנוראים עברו עלינו לטובה‪ ,‬והקדוש ברוך הוא אמר לנו‪:‬‬ ‫בסערת מלחמת העולם הראשונה אסרו שלטונות רוסיה‬ ‫"מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך‪ ,‬שובה אלי כי גאלתיך"‬ ‫בחור מישיבת ראדין ממוצא גרמני‪ ,‬אפרים מממל‪ ,‬והאשימוהו‬ ‫(ישעיה מד‪ ,‬כב) –‬ ‫בריגול לטובת הגרמנים‪ .‬למשפטו‪ ,‬שנערך בפני בית דין‬ ‫עכשיו "קח עצמך בידיים"‪ .‬הראה שיש בכוחך "לנענע עצמך‬ ‫צבאי בויטבסק‪ ,‬הטריח עצמו ה"חפץ חיים" ממקום גלותו‬ ‫לכל רוח"‪ ,‬כי לבך ברשותך (בראשית רבה לד‪ ,‬י)‪ ,‬ואתה‬ ‫בשומיאץ והעיד לטובתו‪ ,‬אך השופטים לא התרשמו ודנו את‬ ‫בעלים על רצונותיך! קדימה או אחורה‪ ,‬ימינה ושמאלה‪,‬‬ ‫הצעיר למות בעוון ריגול בעת מלחמה‪ .‬עם זאת בהתחשב‬ ‫מעלה או מטה‪ ,‬אתה הקובע!‬ ‫בגילו הצעיר‪ ,‬המירו את גזר הדין בעשר שנות מאסר עם‬ ‫זה הלקח הכפול של ארבעת המינים‪ :‬אם "ניקח עצמנו‬ ‫עבודת פרך‪.‬‬ ‫בידיים"‪ ,‬ונוכיח שאנו מסוגלים לכפות רצוננו על עצמנו‪,‬‬ ‫שמע ה"חפץ חיים"‪ ,‬והפטיר‪" :‬שוטים שבעולם! לעשר שנות‬ ‫להוליך עצמנו לכל עבר שנחליט‪ ,‬נוכל גם לפעול במרום‬ ‫מאסר דנוהו‪ ,‬האם שלטונם בטוח לעשרה חדשים?! הרי‬ ‫כעתירתנו ובקשתנו‪ ,‬לעצור רוחות רעות וטללים רעים‪,‬‬ ‫אפילו בעשרה שבועות אינם בטוחים!"‬ ‫ולהוריד גשמי ברכה‪ ,‬שפע רב מכל העולמות! (מתוך 'והגדת')‬ ‫היה זה בכ"ב טבת‪ ,‬תרע"ז‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫אדם שנדבק בתאוות הממון נמצא בסכנה גדולה‪ .‬הכסף משגע‬ ‫אותו ומטשטש את לבו עד שכל חייו נהפכים למרוצה‬ ‫הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א על השמחה ועבודת ד'‬ ‫ְּבּ ַַחֶּגּ ָך" (דברים ט"ז‪ ,‬י"ד)‬ ‫ַׂמ ְְחָּתּ‬ ‫”ְוְ ָׂש ַ‬ ‫המאתיים שאליהם הוא מתאווה‪ ,‬יש לו מאה‪ ,‬ואם כן מדוע‬ ‫אומרים חז"ל כי "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו"?‬ ‫אדם השקוע עד צוואר בתשוקה לממון‪ ,‬מאבד את הפרופורציות‬ ‫אלא הכוונה היא‪ ,‬שכשיש לו מאה הוא רוצה עוד מאתים‬ ‫והאיזון בחייו‪ ,‬כאשר שום דבר אינו עומד לנגד עיניו‪ ,‬מלבד‬ ‫נוספים‪ ,‬ואם כן נמצא כי הוא מסתלק מן העולם‪ ,‬כשיש בידו‬ ‫הלהט לצבור עוד כסף‪ ,‬רכוש ונכסים!‬ ‫פחות מחצי תאוותו!‬ ‫אשה התקשרה וספרה כי היא ובעלה התקרבו מעט לתורה‬ ‫לכן עלינו לשים אל ליבנו כי מטרת האדם בעולם אינה לקבץ‬ ‫ולמצוות‪ .‬אך ישנה בעיה אחת‪ :‬במשך רוב שעות היום‬ ‫ממון לרוב‪ ,‬אלא לקיים את מצוות ה' בחשק‪ ,‬בהתלהבות‬ ‫בעלה צמוד למחשב‪ ,‬ומשחק בבורסה‪ ,‬פעם מפסיד ופעם‬ ‫ובאש של קדושה בבחינת "מטבע של אש"!‬ ‫מרוויח‪ .‬כשעולה בידו לגרוף רווחים הוא מרוצה ושמח עד‬ ‫ישנם סיפורים למכביר‪ ,‬וצריך ללמוד מהם את הלקח‪ .‬לא‬ ‫לב השמים‪ .‬אך כשהוא מפסיד‪ ,‬ה' ירחם‪ ,‬הוא מסתובב בבית‬ ‫לשכוח לרגע שאנחנו לא פועלים מאומה‪ ,‬הכל מן השמים‪,‬‬ ‫זועם כארי בסוגר!‬ ‫"כי ממך הכל ומידך נתנו לך" (דברי הימים א כט‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫לפעמים הוא משקיע במניה מבטיחה‪ ,‬שלפתע יורדת פלאים‪,‬‬ ‫צריך להיות מאושרים במה שיש‪ ,‬לא להסתכל על מה שאין‪.‬‬ ‫וכך הוא מפסיד ברגע אחד את כל הרווחים שהצליח לצבור‬ ‫לחיות באמונה‪ ,‬בביטחון‪ .‬להודות לה' על כל מה שהוא‬ ‫במשך שנה שלמה‪ .‬ראשו מסתובב כל היום סביב ההשקעות‪,‬‬ ‫נותן לנו‪ ,‬ולזכור שהכל נועד לתכלית אחת ‪ -‬לעשות רצונו‬ ‫העליות והצניחות‪ ,‬עד שלאשתו המסכנה כבר אין חיים‪.‬‬ ‫ולעבדו בלבב שלם‪.‬‬ ‫לפעמים באים אנשים‪ ,‬ותוך כדי השיחה הם שולחים פקודות‬ ‫בפרקי אבות (ד‪ ,‬א) שנינו‪" :‬איזהו עשיר‪ ,‬השמח בחלקו"‪.‬‬ ‫לרכישת מניות ומכירתן‪ .‬הם לא מסוגלים להיגמל מזה ולו‬ ‫רמת האושר אינה עולה‪ ,‬בהכרח‪ ,‬ביחס ישיר לרמת העושר‪.‬‬ ‫לרגע אחד! פעם בא אדם להתייעצות‪ .‬תוך כדי שיחה הבחנתי‬ ‫במקרים רבים‪ ,‬דווקא העושר הוא שמסלק את השמחה ואת‬ ‫כי הוא מתעסק במכשיר הסלולרי‪ ,‬ומסמן לי‪" :‬רגע‪ ,‬שניה!"‬ ‫השלווה‪ ,‬וגורם כאב ודאגה‪.‬‬ ‫"אמור לי‪ ,‬מה זה 'רגע'‪' ,‬שניה'?" שאלתי‪" ,‬סתם‪ ,‬אני פשוט‬ ‫מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל סיפר סיפור יפה בעניין זה‪:‬‬ ‫רוצה להבין‪ ,‬הרי אנחנו באמצע שיחה!" "סליחה!" השיב‬ ‫מלך אחד רצה להכיר מקרוב את אנשי ממלכתו‪ ,‬לראות‬ ‫האיש‪" ,‬זה פשוט עסקים‪ ,‬יש עכשיו מניה רצינית‪ ,‬אני בודק‬ ‫את אופן התנהלותם‪ ,‬ולהבין את הלך מחשבתם‪ .‬כדי שיוכל‬ ‫האם לרכוש או לא!" מדובר במרדף בלתי פוסק‪ ,‬כי טבע‬ ‫להתקרב אל התושבים‪ ,‬נהג המלך להתחפש באופן שלא‬ ‫האדם שלא להסתפק במה שיש בידו‪ ,‬אלא לרצות להרוויח‬ ‫הכירוהו‪ ,‬וכך עבר בערים שונות ובבתים שונים‪ .‬עד מהרה‬ ‫עוד ועוד‪ ,‬עד שבסופו של דבר הוא מפסיד הכל‪ ,‬וביתו וחייו‬ ‫הבחין‪ ,‬שמרבית התושבים אינם מרוצים‪ .‬לכולם יש תלונות‬ ‫מתפרקים‪ ,‬רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫‪ -‬מוצדקות או לא ‪ -‬ולכולם יש דאגות‪.‬‬ ‫הכסף משגע אותו ומטשטש את לבו‬ ‫ערב אחד עבר המלך ליד בית מט לנפול‪ ,‬ושמע קולות‬ ‫שירה ונגינה בוקעים מתוך הבית‪ .‬הציץ המלך מן החלון‪,‬‬ ‫אדם שנדבק בתאוות הממון נמצא בסכנה גדולה‪ .‬הכסף‬ ‫וראה שהדירה קטנה וצפופה‪ ,‬ורהיטיה מועטים וישנים‪ .‬בני‬ ‫משגע אותו ומטשטש את לבו עד שכל חייו נהפכים למרוצה‬ ‫הבית ישבו ליד השולחן‪ ,‬כשלפניהם מעט לחם‪ ,‬אך פניהם‬ ‫אחר רווחים מהירים‪.‬‬ ‫נהרו משמחה‪ ,‬והם שרו וניגנו‪ ,‬עוד שיר ועוד ניגון‪.‬‬ ‫חז"ל (קהלת רבה א‪ ,‬ג) מעידים כי "אין אדם יוצא מן העולם‬ ‫תמה המלך‪ :‬לשמחה מה זו עושה‪ ,‬כשהעני גדול כל כך?‬ ‫וחצי תאוותו בידו"‪ .‬יש לו מאה רוצה מאתים‪ ,‬יש לו מאתים‬ ‫החליט המלך לבוא גם ביום המחרת‪ ,‬ושוב מצא את בני‬ ‫רוצה ארבע מאות!‬ ‫הבית שמחים ומרוצים‪ ,‬שרים ומנגנים‪.‬‬ ‫מקשים המפרשים‪ ,‬הרי חצי תאוותו כן בידו‪ ,‬שהרי מתוך‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫‪8‬‬ ‫נכנס המלך לבית‪ ,‬ושאל את אבי המשפחה‪" :‬איזה מאורע‬ ‫חשוב ומשמח ארע לכם‪ ,‬שאתם שמחים וצוהלים זה היום‬ ‫השני?"‬ ‫אמר לו האיש‪" :‬לא מאורע חד פעמי התרחש כאן‪ ,‬אלא שמח‬ ‫אני שמחה גדולה ותדירה‪ ,‬ומודה לה' על המשפחה שנתן‬ ‫לי בטובו‪ ,‬על אשתי היקרה ועל ילדי האהובים‪ .‬עני ורש‬ ‫אני‪ ,‬ועובד קשה לפרנסתי‪ .‬בסוף כל יום‪ ,‬הנני הולך בשמחה‬ ‫לקנות מזון לבני משפחתי במעט הפרוטות שהשתכרתי‪,‬‬ ‫וכולנו סועדים את ליבנו ‪ -‬אמנם בפת חרבה‪ ,‬אבל באחדות‬ ‫ובשמחה‪ ,‬מתוך תודה והודיה לבורא שנתן לנו את מזוננו"‪.‬‬ ‫מוסדות אור החיים‬ ‫שמע המלך‪ ,‬והחליט להעשיר את העני ואת בני משפחתו‬ ‫מלך אחד בנה ארמון נפלא‪ ,‬וסביבו בוסתן וגנים רחבי ידיים‪,‬‬ ‫בעושר גדול‪ .‬גילה להם אפוא את זהותו‪ ,‬הזמינם לארמון‪,‬‬ ‫ומפלי מים צלולים מפכים בנחת בין הפרחים הססגוניים‪,‬‬ ‫ומילא את כיסיהם במטבעות זהב‪.‬‬ ‫המבשמים את האוויר בניחוחם‪ .‬ליד הארמון נסלל שביל‪,‬‬ ‫שבו בני המשפחה אל ביתם הדל‪ ,‬והכניסו את כל מטבעות‬ ‫שבו רשאי כל אדם להלך‪ ,‬ולהביט על הארמון המפואר‪.‬‬ ‫הזהב לארגז ישן‪ ,‬שישמש להם ככספת‪.‬‬ ‫שלט גדול הוצב בחזית הארמון‪ ,‬וכך היה כתוב שם‪" :‬האדם‬ ‫אמר אבי המשפחה לאשתו‪" :‬יש לנו בארגז מאה מטבעות‬ ‫השמח בחלקו ‪ -‬ארמון זה מיועד עבורו"‪.‬‬ ‫זהב‪ ,‬אבל כדי למלא את הארגז אנחנו זקוקים לעוד מאה‬ ‫חיש מהרה יצאה השמועה והתפשטה בממלכה‪ ,‬וניסו כולם‬ ‫מטבעות נוספים‪ .‬בואי נתחיל לעבוד קשה‪ ,‬את ואני וכל‬ ‫לנחש מיהו האדם השמח בחלקו‪ ,‬שיזכה לקבל את הארמון‬ ‫בנינו‪ ,‬ונהיה עשירים גדולים"‪.‬‬ ‫הנפלא במתנה‪.‬‬ ‫יצאו כולם לעבודה טרם שחר‪ ,‬וחזרו בלילה עייפים ותשושים‪,‬‬ ‫ישב המלך וחיכה בארמונו‪ ,‬אך איש לא בא להצהיר שעומד‬ ‫עצבניים ומתסכלים‪ .‬ולמה? האחד טוען שהוא עובד קשה‬ ‫הוא בתנאי הסף‪ ,‬וזכאי להיות בעליו של הארמון‪ .‬כמובן‪,‬‬ ‫ולא מרוויח מספיק‪ .‬השני טוען שהוא מרוויח יותר מאחיו‪,‬‬ ‫רבים חלמו על הארמון ונכספו לזכות בו‪ ,‬אבל אף אחד לא‬ ‫ולא הוגן שיתחלקו בכסף באופן שווה‪ .‬השלישי מקנא בשני‬ ‫ראה את עצמו מתאים‪ .‬אף אחד לא היה עשיר די הצורך‪,‬‬ ‫אחיו‪ ,‬וכלם גם יחד מתלוננים שהכסף בורח מהר מדי‪ ,‬ולא‬ ‫כדי לשמוח במה שיש לו‪...‬‬ ‫מצליחים לחסוך מספיק‪...‬‬ ‫יום אחד הגיע ממרחקים עשיר מופלג ביותר‪ .‬הוא הביט לרגע‬ ‫הלכה לה השמחה‪ .‬אין אכילה בצוותא‪ ,‬אין שירים וניגונים‪,‬‬ ‫בשלט‪ ,‬וחיוך עלה על פניו‪ .‬לו עצמו יש טירה נפלאה‪ ,‬עם‬ ‫אין ריקודים‪ ,‬ואין אהבה‪ ,‬אחווה ושלוה‪.‬‬ ‫אגם רוגע ושלל פרחים מרהיבי עין‪ ,‬אבל ארמונו של המלך‬ ‫לאחר זמן מה הגיע שוב המלך‪ .‬עמד בחוץ‪ ,‬וציפה לשמע‬ ‫בכל זאת מפואר וגדול יותר‪ ...‬יהיה נחמד מאוד לזכות בו‪.‬‬ ‫שירה שמחה ביותר‪ ,‬ולראות את האור על פניהם‪ ,‬מאחר‬ ‫נכנס האיש‪ ,‬ופנה אל המלך‪" :‬הוד מעלתו‪ ,‬אני האיש הראוי‬ ‫שכבר עשירים גדולים הם‪ ,‬ויש להם כל טוב‪.‬‬ ‫והמתאים לקבל את הארמון מאת המלך"‪.‬‬ ‫למרבה מבוכתו‪ ,‬ראה אותם מפורדים ומפוזרים‪ ,‬עוסקים‬ ‫"ומדוע דווקא אתה?" הקשה המלך‪.‬‬ ‫איש איש בענייניו‪ .‬אין שירה ואין ריקודים‪ ,‬אין זכר לשמחה‬ ‫"יש לי עושר מופלג ובתים ונכסים‪ ,‬ומשום כך אני שמח‪.‬‬ ‫על הפנים‪.‬‬ ‫ומאחר שאני שמח‪ ,‬אני זכאי לקבל את ארמונו של המלך"‪.‬‬ ‫נכנס המלך‪ ,‬ושאל את אבי המשפחה לפשר הדבר‪ .‬אמר‬ ‫"אתה שמח?" השיב לו המלך‪" ,‬אילו היית שמח בחלקך‪ ,‬לא‬ ‫לו האיש‪" :‬מעת שנתת לי את מטבעות הזהב‪ ,‬שבתה כל‬ ‫היית נותן עיניך בארמון שלי‪ "...‬ראוי לכל אדם לשמוח במה‬ ‫שמחה‪ .‬אין אחדות בינינו ואין שלוה‪ ,‬אין אושר ואין חיים‪...‬‬ ‫שיש לו ‪ -‬בין מעט ובין הרבה ‪ -‬ולתת תודה לבורא העולם‬ ‫רק עובדים ומתייגעים למלא את הקופסא עוד ועוד זהב"‪...‬‬ ‫על כל חסדיו וטובותיו‪ .‬כאשר נשכיל להודות לבורא יתברך‬ ‫אמר לו המלך‪" :‬חביבי‪ ,‬תן לי בחזרה כל מה שנתתי לך‪,‬‬ ‫בכל לב‪ ,‬נזכה לשפע של ברכה וישועה‪.‬‬ ‫וקבל בחזרה את השמחה‪ ,‬שאבדה לך"‪.‬‬ ‫(קטעים מתוך הספר 'משכני אחריך'‪ ,‬פרשת תרומה)‬ ‫המשל הבא מובא בשם רבי דוד הנגיד‪ ,‬נכדו של הרמב"ם‪:‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫חזרנו אל הבית הגדול והקדוש ברחוב רשב"ם ‪ ,23‬להסיט מעט‬ ‫את הפרגוד ולהביט בגדולת מעשיה שעשתה רצון בעלה‪ ,‬ומסרה‬ ‫לּוָה‬ ‫כל אשר לה לתורתו ‪ -‬נודע ַּבּ ְׁש ָָׁע ִִרים ַּב ְְּעָלָ ּה‪ִ ,‬וִ ַיַהְלְ ָ‬ ‫ליומא דהילולא של הרבנית מרת בת שבע קנייבסקי ע"ה‬ ‫והרי סבא צריך ללמוד את סדרי לימודיו כרגיל‪ .‬ובכדי שיהיו‬ ‫כשישים שנה עמדה הרבנית הצדקנית מרת בת שבע‬ ‫לו כוחות ללמוד‪ ,‬עליו גם לאכול כהרגלו! אין אצלי כל חילוק‬ ‫אסתר קניבסקי ע"ה לימין בעלה ומסרה נפשה להיות עזר‬ ‫בין יום זה לשאר ימות השנה‪ :‬בכולם צריך סבא לקבל את‬ ‫כנגדו להתמדתו בתורה ובמעשים טובים • חזרנו אל הבית‬ ‫ארוחתו בזמן על הצד היותר טוב!‬ ‫הגדול והקדוש ברחוב רשב"ם ‪ ,23‬אשר שם אשה גדולה‪,‬‬ ‫אף מלאכת הניקיון לחג הפסח נעשתה על ידי הרבנית‬ ‫להסיט מעט את הפרגוד ולהביט בגדולת מעשיה שעשתה‬ ‫במחשבה תחילה בכדי שלא להפריע לבעלה הדגול בסדרי‬ ‫רצון בעלה‪ ,‬ומסרה כל אשר לה לתורתו ‪ -‬נודע ַּּב ְׁׁש ָָע ִִרים‬ ‫לימודיו‪ .‬במשך כל ימות השנה לא הייתה הרבנית מנקה‬ ‫לּוָה‪.‬‬ ‫ַּּבְעְָלָ ּה‪ִ ,‬וִ יַהְַלְ ָ‬ ‫את חדרו בשעה שלמד‪ .‬שמא תאמרו‪ :‬הרי רבינו הגר"ח‬ ‫סירים מבעבעים על האש במטבח הקטן של בית משפחת‬ ‫ישב ולמד ללא הרף? התשובה היא שהרבנית הייתה דרוכה‬ ‫קנייבסקי בבני ברק היה מראה רגיל וקבוע‪ .‬אולם סיר‬ ‫ומוכנה לאותן דקות או שעות בודדות בהן רבינו לא שהה‬ ‫המרק הרותח עם האטריות הרוחשות בו‪ ,‬עורר בכל זאת‬ ‫בבית‪ ,‬אם בשל כך שיצא לתפילות או לסנדקאות או מחמת‬ ‫את פליאתו העצומה של אחד הנכדים שנכנס למטבח‪ .‬הוא‬ ‫כל סיבה אחרת‪ .‬ואז הייתה הרבנית ממהרת לשטוף את‬ ‫לא האמין למראה עיניו‪ ,‬לא בשל תכולת הסיר כי אם בשל‬ ‫החדר ולהכינו להמשך הלימוד‪.‬‬ ‫הזמן המיוחד בו הוא התבשל‪.‬‬ ‫אם במשך כל ימות השנה כך הרי שבימי ערב פסח הייתה‬ ‫היה זה יום בדיקת חמץ‪ .‬הבית בדוכן כבר היה נקי לפסח‪,‬‬ ‫המלאכה מסובכת שבעתים‪ :‬הנקיון היה עמוק יותר‪ ,‬אך עדיין‬ ‫כשההכנות לכך החלו כבר בראש חודש ניסן‪ .‬אמנם כלי‬ ‫הוא נעשה רק בשעות שרבינו הגר"ח לא שהה בבית‪ .‬טרם‬ ‫הפסח עדיין לא הורדו שכן דעתו של האבא‪ ,‬הלוא הוא‬ ‫שובו‪ ,‬הייתה הרבנית מפסיקה בעיצומה של העבודה‪ ,‬משיבה‬ ‫מרן רבינו שר התורה הגר"ח קניבסקי זצוק"ל‪ ,‬הייתה שאין‬ ‫כל חפץ וספר למקומו ופורסת מפה על השולחן‪ .‬כשהלך‬ ‫מורידים את כלי הפסח לפני שבודקים את החמץ‪ ,‬כך שאת‬ ‫רבינו ‪ -‬שוב חזרה הרבנית לנקות‪ ,‬עד שהגיע שוב‪ ,‬וחוזר‬ ‫מלאכת הבישול הגדולה עבור חג הפסח לא היו מתחילים עד‬ ‫חלילה‪ .‬למותר לציין את (אי) נוחות העבודה באופן כזה‪ ,‬אך‬ ‫לאחר בדיקת חמץ‪ .‬אך אין ספק שהשעות הקודמות לבדיקת‬ ‫לרבנית היה זה מובן מאליו‪ :‬לימוד התורה של בעלה הוא‬ ‫חמץ היו שעות קריטיות בהחלט‪ ,‬השעות בהן מעבירים את‬ ‫הערך העליון והמקודש ביותר‪ ,‬וחלילה לה מלהפריעו מזה‬ ‫הליטוש האחרון על הניקיון המאסיבי של הבית‪ .‬והנה כאן‬ ‫אפילו למטרה חשובה כמו הניקיון לפסח‪.‬‬ ‫תבשיל של חמץ 'מהודר' עומד על הכיריים‪ ,‬כאילו בעוד‬ ‫כמה אופייני הוא סיפורו של אחד הנכדים שסייע לרבינו‬ ‫יום של שיגרה עסקינן‪.‬‬ ‫לבדוק את החמץ‪ ,‬בדיקה שנעשתה בצורה אינטנסיבית‬ ‫נרעש הנכד ואמר‬ ‫ביותר במשך שעות ארוכות‪ ,‬ורבינו הורה לו כי בסיום כל‬ ‫מקום שבודק‪ ,‬יקפיד ביותר להחזיר כל חפץ למקומו‪ ,‬שכן‬ ‫נרעש הנכד ואמר‪ :‬סבתא‪ ,‬בכל בתי ישראל אין לאף אחת‬ ‫בדיקת חמץ אינה אלא מדרבנן‪ ,‬ואילו לצער את הרבנית‬ ‫מהנשים זמן לבשל ארוחות מסתפקים במועט ואוכלים מכל‬ ‫הרי זה איסור דאורייתא‪.‬‬ ‫הבא ליד‪ .‬ואילו כאן מבשלים כאילו אין זה ערב פסח היום‪,‬‬ ‫והיה יום ערב פסח יום חג מיוחד אצל הרבנית‪ :‬יום ערב‬ ‫כאילו לא תיערך כאן הלילה בדיקת חמץ?!‬ ‫פסח הוא יום 'תענית בכורות' ומנהג ישראל הוא שהבכורות‬ ‫והרבנית הצדקת מרת בת שבע אסתר קניבסקי ע"ה‪ ,‬לא‬ ‫מסיימים מסכת בכדי שיהיה מותר להם לאכול ולשתות‪ .‬אף‬ ‫הצליחה להבין על מה שח הנכד‪ :‬מה בדיוק אינו מוכן כאן?!‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫‪10‬‬ ‫רבינו הגר"ח היה בן בכור לאביו מרן רבינו הסטייפלער זיע"א‪,‬‬ ‫ועל כן היה מקפיד לסיים בכל שנה את כל התורה כולה‪.‬‬ ‫נקודת סיום זו בערב פסח היתה הציר עליו סבבו 'חובותיו'‬ ‫הידועים של רבינו‪ ,‬אשר מאז היותי נער צעיר לימים היה‬ ‫מקפיד ללמוד מדי יום ביומו חלקים שונים של התורה‪,‬‬ ‫תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי‪ ,‬רמב"ם ושולחן ערוך‪ ,‬ועוד‬ ‫ספרים רבים‪ ,‬עד שבערב פסח היה מסיימם ברב עם בבית‬ ‫תפלתו‪ ,‬ותיכף פותח בלימוד המחזור השנתי מחדש‪.‬‬ ‫אין ספק שיום ערב פסח הוא מהימים העמוסים ביותר בשנה‪,‬‬ ‫על אחת כמה וכמה אצל הרבנית שכאמור לא החלה לבשל‬ ‫את סעודות החג אלא אחרי בדיקת חמץ‪ ,‬ועם זאת הייתה‬ ‫שתקנה לעצמה מעיל גשם‬ ‫הרבנית מניחה את כל עיסוקיה ופונה להשתתף במעמד‬ ‫מסתפקת היתה הרבנית במועט‪ ,‬לא נהנתה מהעולם הזה‬ ‫הנשגב של הסיום‪ ,‬כשהיא נרגשת בעליל לרגל הזכות הגדולה‬ ‫אפילו באצבע קטנה‪ ,‬ותמיד שמחה בחלקה‪ .‬ארע פעם‪,‬‬ ‫שנפלה בחלקה לראות את בעלה מסיים את כל התורה‪.‬‬ ‫בשנים הסמוכות לחתונתם‪ ,‬שהגיע לידה סכום כסף מסוים‪.‬‬ ‫במעמד זה גם היו מחלקים לכל המשתתפים מיני מזונות‬ ‫חמותה‪ ,‬אשת הסטייפלער‪ ,‬יעצה לה שתקנה לעצמה מעיל‬ ‫שאותם אפתה הרבנית בעצמה לשמחת התורה‪.‬‬ ‫גשם שלא היה לה והיא נזקקה לו מאוד בימי החורף הקרים‪,‬‬ ‫אכן‪ ,‬בימי חול המועד פסח של השנה האחרונה לחייה סיפרה‬ ‫אולם היא נתנה את הכסף בכדי לקנות סט ש"ס מפואר שעד‬ ‫הרבנית לנכדים על מתנת החג שחמיה הגדול‪ ,‬הסבא‪ ,‬מרן‬ ‫יומו האחרון אכן למד בזה‪ .‬היא עצמה התחממה בתורת‬ ‫הסטייפלער קנה לאשתו הרבנית‪ :‬פומפייה חדשה לגירוד‬ ‫בעלה‪ ,‬כי אש אוכלה הוא‪.‬‬ ‫וחיתוך הירקות‪ .‬לשמע זאת תהו הנכדים‪ :‬האם גם לך‬ ‫בגבורה נפשית עצומה הסכימה לוותר על הנאות העולם‬ ‫קנה סבא רבי חיים‪ ,‬מתנה לחג? הרבנית משיבה בעיניים‬ ‫הזה‪ ,‬בכדי לשמור על כוחות בעלה ועל סדרי לימודיו‪,‬‬ ‫בורקות‪ :‬בוודאי! הסיום של ערב פסח הוא המתנה שלי‪.‬‬ ‫כך בשנים הראשונות‪ ,‬היתה הרבנית מסתפקת בלחם צר‬ ‫מתנה יקרה מפז!‬ ‫ובמרגרינה‪ ,‬ואת המאכלים המשובחים הייתה נותנת לבעלה‬ ‫הבעל והבית קודמים להכל!‬ ‫בכדי שיוסיף כוחות ללימוד התורה‪ .‬וכך גם לימים‪ ,‬כששם‬ ‫תורתו של בעלה פקע באהלי שם והם קבלו הצעה לעבור‬ ‫בין רבבות הנשים שעלו לפקוד את ביתה של הרבנית‬ ‫לדירה גדולה ומרווחת‪ ,‬אך היא סירבה‪ :‬בדירה שלנו יש‬ ‫ולשאול לעצתה‪ ,‬הייתה אשה שילדיה גדלו והיא ביקשה‬ ‫תקרה גבוהה וכיווני אויר טובים‪ .‬כך גם בימות הקיץ יש‬ ‫למלא את זמנה בעיסוק חשוב ומהותי‪ .‬הרהרה האשה‬ ‫שם אויר טוב המסייע לבעלי בלימודו‪ ,‬ולכן מעדיפה אנכי‬ ‫והפכה בדעתה עד שמצאה לא פחות משמונה רעיונות בהם‬ ‫להישאר בדירתי הנוכחית‪.‬‬ ‫היא יכולה להעסיק את עצמה‪ :‬היא יכולה לעסוק בקירוב‬ ‫באמת אמרו‪ :‬בכך המשיכה הרבנית את מסורת בית הוריה‬ ‫רחוקים לאבינו שבשמים‪ ,‬לפתוח עסק כלשהוא‪ ,‬לעבוד‬ ‫הדגולים מרן רבנו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ואשתו הרבנית‪,‬‬ ‫כשכירה‪ ,‬ועוד כיוצא בזה‪ .‬וגם – לסדר את הבית ביסודיות‪.‬‬ ‫בתו של הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל שחינך את בניו למסירות‬ ‫את רעיונות אלה העלתה האשה על הכתב וביקשה לשמוע‬ ‫נפש של ממש לתורת בעליהן‪ .‬אכן לימים התבטא רבי אריה‬ ‫את חוות דעתה של הרבנית‪ ,‬להפתעתה‪ ,‬הצביעה הרבנית‬ ‫לוין על נכדתו הרבנית‪ :‬שמח אני לראות את נכדתי הרבנית‬ ‫על האפשרות האחרונה‪ .‬ואמרה‪ :‬זה תפקידך‪ .‬כי זו תפקידה‬ ‫המהלכת בדרכי אמה הרבנית הרואה בתורת בעלה את ייעוד‬ ‫של כל אשה! לסדר את ביתה ולדאוג שכל צרכי הבית‪,‬‬ ‫חייה ומטרתה האמיתית בעולם הזה‪ .‬לפיכך היא מבינה כי‬ ‫האוכל והלבוש‪ ,‬יהיו מאורגנים כראוי‪ ,‬אחת השומעות לא‬ ‫אין לו לעסוק כלום בצרכי הבית אלא להקדיש את עצמו‬ ‫הצליחה להתאפק וקראה בקול‪ :‬הרבנית! מדוע תייעצי לה‬ ‫ללימוד התורה‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬והרי היא יכולה לקרב רחוקים?! אבל הרבנית נשארה‬ ‫(הרב י‪ .‬אתרוג מוסף יתד נאמן | ערב פסח תשפ"ב)‬ ‫איתנה בדעתה‪ :‬הבית והבעל קודמים להכל!‬ ‫‪11‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫כששמע רבי ירחמיאל את הדברים‪ ,‬לא יכול היה עוד לעצור את‬ ‫סערת רגשותיו והוא פרץ בבכי מר‪,‬‬ ‫חתנו רבי בצלאל ניסה להרגיעו אך לשווא‬ ‫הגאון רבי שלמה לוונשטיין שליט"א על מעשים נאצלים 'בלתי לה' לבדו'!‬ ‫ְׁמָך ֵּּתן ָּכּבֹוד ַעַ ל ַַח ְְס ְּּדָך ַעַ ל ֲֲא ִִמ ֶּּתָך‬ ‫ֹלֹא ָלָ נּו ִּכּ י ְלְ ִׁש ְ‬ ‫אל רבו והודיע לו כי הוא עומד לנסוע לאמריקה לצרכי‬ ‫(תהילים קט"ו ‪-‬מתוך תפילת ההלל)‬ ‫צבור‪ ,‬אמר לו החפץ חיים‪ :‬יש לי עבורך שליחות מצוה‪ ,‬לא‬ ‫מכבר סיימתי את כתיבת ספר 'מצוות הקצר"‪ ,‬אבל לצערי‬ ‫ישנם מעשים שעשו יהודים עם לב נקי ללא שום פניה‪ ,‬לא‬ ‫אינני יכול להוציאו לאור כי אין לי לשלם בעבור הוצאות‬ ‫לפרסום‪ ,‬לא לכבוד‪ ,‬אלא אך ורק למען עשיית רצונו של‬ ‫הדפוס‪ .‬אודה לך מאד אם תמצא באמריקה איזה נדיב‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪" ,‬למען שמו באהבה"‪.‬‬ ‫שיסכים לתרום בעד הוצאות הדפוס המגיעות לאלף דולר‪.‬‬ ‫והנה לפנינו דוגמאות למעשים כאלו‪:‬‬ ‫נעתר האיש ברצון ובלבו שמח שמחה גדולה על ההזדמנות‬ ‫שמעתי מרבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל‪" :‬היה פעם יהודי‬ ‫שנקרתה לידו לסייע לרבן של ישראל להוציא את ספרו לאור‪,‬‬ ‫בירושלים בשם רבי אברהם אליהו מיזס‪ .‬יהודי זה היה הרבה‬ ‫אך החפץ חיים הוסיף ואמר‪ :‬דע לך שאין הדבר פשוט כלל‬ ‫שנים בסיביר‪ ,‬ושם‪ ,‬בקור מקפיא של חמשים מעלות מתחת‬ ‫ועיקר‪ .‬הואיל וכוונתי בהדפסת הספר בלתי לה' לבדו‪ ,‬צריך‬ ‫לאפס‪ ,‬ברעב‪ ,‬בעירום ובחוסר כל ‪ -‬שמר תורה ומצוות‬ ‫שכל העוסקים בו תהא כוונתם לשם שמים בלבד‪.‬‬ ‫במסירות נפש של ממש‪ ,‬כפשוטו‪.‬‬ ‫אם מצד עצמו הוא יחפוץ ששמו יתנוסס בספר‬ ‫יום אחד פנה אליו מחותנו הגר"ש וואזנר זצוק"ל וביקש‬ ‫ממנו שיסביר לו איך שמרו מצוות שם בסיביר‪.‬‬ ‫על כן צריך שהתורם יתרום את תרומתו בחפץ לב‪ ,‬ולכן‬ ‫אבל רבי אברהם אליהו סרב ואמר‪" :‬אני מוכן לספר לך רק‬ ‫עליו להרים תרומה על מלוא הסכום‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬רק מי‬ ‫מה היה בדרך לסיביר ומה היה בחזרה מסיביר‪ ,‬אבל מה היה‬ ‫שלא ידרוש שאנציח את שמו בשער הספר ראוי להשתתף‬ ‫בסיביר עצמה‪ ,‬את מה שהיה שם אני שומר לדרשה שאדרוש‬ ‫בהוצאתו‪ .‬אבל ‪ -‬הוסיף החפץ חיים ‪ -‬אם מצד עצמו הוא‬ ‫אחרי מאה ועשרים שנה במתיבתא דרקיעא‪ ,‬רק שם אספר‬ ‫יחפוץ ששמו יתנוסס בספר ורק לאחר שתאמר לו את התנאי‬ ‫זאת‪ .‬אלו דברים שחבל 'לבזבז' אותם כאן בעולם הזה!"‪.‬‬ ‫שהתניתי הוא יחזור בו מדרישתו ‪ -‬כבר נפל פגם בתרומתו‬ ‫מעשה נקי‪ ,‬לא נעשה על מנת לפרסמו!‬ ‫ושוב אי אפשר להשתמש בה להוצאות הדפוס‪.‬‬ ‫דוגמא נוספת‪ :‬רבי משה פיינשטיין‪ ,‬כשכבר היה זקן וחולה‪.‬‬ ‫הפליג היהודי לאמריקה‪ .‬הנסיעה ארכה כמה שבועות‪,‬‬ ‫נכדו עמד בפתח הבית ולא נתן לכל אחד להיכנס אל הרב‪,‬‬ ‫וכשהגיע לחופי אמריקה נפל למשכב‪ .‬רופא מקומי בדק את‬ ‫יום אחד דפקה אשה בדלת ושאלה‪" :‬האם הרב נמצא?"‪.‬‬ ‫האיש והורה לו כי לצורך הבראתו‪ ,‬עליו לשהות באזור חמים‬ ‫‪" -‬כן‪ ,‬אבל כעת אי אפשר לגשת‪ ,‬מה את צריכה ממנו?"‪.‬‬ ‫והמליץ לו על מדינת פלורידה שבדרום מזרח ארצות הברית‪,‬‬ ‫‪" -‬תראה‪ ,‬יש לי כאן מכתב מאחותי מרוסיה והוא כתוב‬ ‫נטל האיש את מטלטליו ועשה את דרכו ברכבת לפלורידה‪.‬‬ ‫ברוסית‪ ,‬והייתי רוצה שהרב יתרגם לי אותו"‪.‬‬ ‫בהגיעו למקום‪ ,‬ירד מן הרכבת‪ ,‬והנה בעודו פוסע ברציף‬ ‫הנכד הביט בה בתמיהה ואמר‪" :‬סלחי לי‪ ,‬חפשי לך מתרגם‬ ‫לכוון היציאה נגש אליו יהודי אמריקאי וברכו לשלום‪ .‬פתחו‬ ‫אחר‪ .‬אין זה מתפקידו של הרב לתרגם מכתבים‪" ."...‬מה זאת‬ ‫השנים בשיחת נימוסין‪ .‬תהה האורח‪ :‬מה מעשיך כאן? השיב‬ ‫אומרת"‪ ,‬התרגזה האשה‪" ,‬כבר עשרים שנה הוא מתרגם‬ ‫היהודי המקומי‪ :‬אני עומד כאן ברציף הרכבת כדי להזהיר‬ ‫מכתבים‪ ,‬ואתה תגיד לי שזה לא תפקידו של רב?!"‪...‬‬ ‫את המבקרים היהודים שלא יתארחו במלון פלוני למרות‬ ‫מי ידע מהמעשה הנאצל שנעשה במשך עשרות שנים? אף‬ ‫שרשמית הוא 'כשר'‪ - .‬ומדוע לא‪ ,‬הרי אתה עצמך אומר‬ ‫אחד! נקי‪ ,‬בלתי לה' לבדו!‬ ‫שהוא ידוע כ'כשר'?‬ ‫אחד מתלמידיו ומקורביו של החפץ חיים פנה באחד הימים‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫‪12‬‬ ‫השיב היהודי המקומי‪ :‬ההכשר במלון אינו אמיתי‪ ,‬אלא הוא‬ ‫נעשה על ידי ארגון רפורמי‪ ,‬על כן אני חש חובה להזהיר‬ ‫את היהודים מלהתארח במלון‪ ,‬לבל יכשלו באכילת נבלות‬ ‫וטרפות‪.‬‬ ‫‪ -‬אם כך היכן אפשר להתארח כאן?‬ ‫אני מזמינך להתארח בביתי‪.‬‬ ‫היה זה לקראת שבת‪ .‬נסעו השנים אל ביתו של היהודי‬ ‫המקומי‪ .‬המשפחה קיבלה אותו בסבר פנים יפות ופנתה‬ ‫לכבודו חדר מיוחד שבו שהה כל השבת‪ .‬במוצאי שבת פנה‬ ‫האורח אל מארחו ושאלו‪ :‬אולי אתה מכיר מישהו שמוכן‬ ‫לתרום להדפסת ספר חדש של החפץ חיים? הסכום הדרוש‬ ‫הוא אלף דולר!‬ ‫אמנם החפץ חיים הציב תנאים לתורם‪ ,‬אולם מחמת טרדות‬ ‫הדרך וחוליו של האיש פרח הענין מזכרונו‪.‬‬ ‫שמע המארח את הבקשה ולאחר שהרהר בדבר השיב‬ ‫תהה רבי בצלאל‪ :‬ומה כל זה קשור אלי?‬ ‫לאורחו‪ :‬אני עצמי רוצה לתרום! ומיד הוסיף‪ :‬אבל יש לי‬ ‫השיבו האיש‪ :‬אותו יהודי אמריקאי שפגש אותי ברציף‬ ‫כמה תנאים‪ :‬אני רוצה לתרום את מלוא הסכום‪ ,‬אינני רוצה‬ ‫הרכבת כדי להזהירני מפני כשרות הרפורמים וארחני בביתו‬ ‫שותפים‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬אני רוצה שהדבר יעשה בעילום שם‬ ‫בנדיבות לב‪ ,‬ואשר זכה שספר מצוות הקצר של החפץ חיים‬ ‫מוחלט‪ .‬אינני רוצה שמישהו ידע על תרומתי‪ ,‬ובוודאי שאינני‬ ‫יצא בזכותו ‪ -‬הוא החותן שלך‪ ,‬רבי ירחמיאל וקסלר! האם‬ ‫מעונין ששמי ינצח בספר‪.‬‬ ‫אינך יודע על כך? האם חותנך לא סיפר לך על כך?‬ ‫והאיש משתאה‪ ,‬מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו‬ ‫‪ -‬לא! מעולם הוא לא סיפר על כך מאומה‪.‬‬ ‫נסע רבי בצלאל לביתו של חותנו והסתקרן לדעת‪ :‬האם נכון‬ ‫שב האיש לראדין‪ ,‬נתן ביד החפץ חיים את מלוא הסכום‬ ‫הסיפור ששמעתי עליכם אודות תרומתכם להדפסת "ספר‬ ‫להדפסת הספר‪ ,‬ובתוך זמן קצר יצא לאור "ספר מצוות‬ ‫מצוות הקצר" של החפץ חיים?‬ ‫הקצר"‪ .‬כעבור כמה שנים‪ ,‬אותו מקורב שהיה שליח מצוה‬ ‫רבי ירחמיאל נסער‪ :‬זאת מנין לך?‬ ‫להדפסת הספר עלה לארץ ישראל וזכה להקים בה את ביתו‪.‬‬ ‫‪ -‬פגשתי בר' פלוני אשר מעיד על עצמו שנשלח על ידי‬ ‫באחד הימים ישב האיש במרפסת ביתו והנה הוא רואה את‬ ‫החפץ חיים לאמריקה כדי לגייס את התרומה להדפסת הספר‪.‬‬ ‫הגאון רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל פוסע על המדרכה שליד‬ ‫כששמע רבי ירחמיאל את הדברים‪ ,‬לא יכול היה עוד לעצור‬ ‫הבית‪ ,‬באותם ימים היה הרב ז'ולטי אברך צעיר ותלמיד‬ ‫את סערת רגשותיו והוא פרץ בבכי מר‪ ,‬חתנו רבי בצלאל‬ ‫חכם מופלג‪ .‬בצעירותו יצא שמו כעילוי גדול‪ ,‬ממצויני ישיבת‬ ‫ניסה להרגיעו אך לשוא‪ .‬כששבה אליו רוחו קמעה‪ ,‬פנה רבי‬ ‫חברון‪ ,‬ובהגיעו לפרקו השתדך עם בתו של רבי ירחמיאל‬ ‫ירחמיאל אל חתנו בקול שבור ואמר‪ :‬רבי בצלאל‪ ,‬אתה הרי‬ ‫וקסלר‪ ,‬גביר עשיר ממוצא אמריקאי‪ ,‬שנודע במעשי הצדקה‬ ‫יודע כמה צדקות נתתי בימי חיי‪ ,‬אבל איזה ערך יש לכל‬ ‫והחסד הרבים שלו‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬הלא הכבוד הרב שקבלתי על כך נגס בזכויות שלי‪ :‬אם‬ ‫כשראהו מן המרפסת סימן האיש לרבי בצלאל שיואיל‬ ‫היה איזה מעשה שהיה כולו לה'‪ ,‬נקי לגמרי‪ ,‬הרי זו אותה‬ ‫לסור לביתו‪.‬‬ ‫תרומה שתרמתי להוצאת ספרו של החפץ חיים זכותו תגן‬ ‫עלה רבי בצלאל לביתו של אותו מקרב של החפץ חיים‬ ‫עלינו‪ .‬והנה עכשיו‪ ,‬בבת אחת‪ ,‬גם את הזכות הזאת נטלו‬ ‫ותהה לשם מה קרא לו‪ .‬אמר לו האיש‪ :‬שב ואספר לך‪.‬‬ ‫ממני‪ ,‬ולא אבכה?!‬ ‫סיפר האיש לרבי בצלאל את קורות כל אותו מעשה בהיותו‬ ‫(מתוך הגדה של פסח 'ומתוק האור')‬ ‫משמש שליח מצוה למציאת תורם להדפסת "ספר מצוות‬ ‫הקצר" של החפץ חיים‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫המקיים מצוות סוכה כתיקונה‪ ,‬מובטח לו שלא תבוא מריבה‬ ‫לביתו כל השנה‪ .‬ומצות הסוכה נותנת תוספת הארת קדושה‬ ‫לדירתו של האדם לכל השנה‬ ‫הרב חנניה צ'ולק שליט"א על מעלות הסוכה והחג‬ ‫לסוכה על דבר שאינו הכרחי ‪ -‬עובר‬ ‫א‪ .‬ה'כף החיים' (תרכ"ה ח)‬ ‫על מצוות עשה מהתורה‪ ,‬זולת הלימוד‬ ‫מביא מהזוהר (תיקון ע‪ .‬דף‬ ‫כשהוא בעיון רב‪ ,‬והתפילה שהתירו‬ ‫קל"ב)‪ :‬מי שעושה לעצמו‬ ‫רבותינו (סוכה כ"ח‪ ):‬חוץ לסוכה‪.‬‬ ‫סוכה‪ ,‬הקב"ה מסכך עליו‬ ‫וע"ז ידוו כל הדווים לבקרים תפקדנו‪,‬‬ ‫בעוה"ב‪ ,‬ומגן עליו מכל מלאכי‬ ‫לרגעים תבחננו‪ ,‬כמה רגעים בחג מטייל‬ ‫חבלה כשיוצא מהעוה"ז והולך‬ ‫אדם חוץ לסוכה‪ ,‬ועובר בכל רגע על‬ ‫לאותו עולם‪.‬‬ ‫מצוות עשה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כתב רבי חיים פלאג'י‬ ‫ה‪ .‬מצות סוכה מצוה גדולה וחשובה‬ ‫בחשיבות נתינת צדקה לצרכי‬ ‫עד מאד‪ ,‬וע"כ ראוי שלא לדבר בסוכה‬ ‫החג והכנסת עניים לסוכה‪,‬‬ ‫כי אם דברי תורה וקדושה‪ .‬וייזהר‬ ‫שהם חלק מז' אושפיזין‬ ‫שלא לדבר דברים אסורים כדברים‬ ‫קדישין‪.‬‬ ‫בטלים‪ ,‬לשה"ר ורכילות‪ ,‬ויזהר שלא לכעוס בה‪ ,‬דזה בזיון‬ ‫זה הכסא של ז' אושפיזין עילאין‬ ‫לסוכה ולקדושתה‪ ,‬ויישב בה בדרך ארץ‪ ,‬כפי שיושב בפלטין‬ ‫המלך ("אלף המגן" סי' תרכ"ו כ"ג)‪ .‬עוד כתב (שם בסקכ"א)‬ ‫ג‪ .‬דייקו האחרונים מדברי הזוהר‪ ,‬שצריך אדם להזמין בפיו‬ ‫דביאת אליהו תהיה בסוכות‪.‬‬ ‫האושפיזין‪ ,‬ואם לא יזמינם בפיו ‪ -‬אינם באים לסוכתו‪ ,‬אפילו‬ ‫שהוא צדיק‪ .‬והחיד"א (מורה באצבע ס"ט אות רפ"ט) הוסיף‪:‬‬ ‫ו‪ .‬המקיים מצוות סוכה כתיקונה‪ ,‬מובטח לו שלא תבוא‬ ‫צריך להכין כיסא עם מעיל מפואר על גבו לזכר ז' אושפיזין‬ ‫מריבה לביתו כל השנה ("כף החיים" אות תרכ"ו)‪.‬‬ ‫עילאין קדישין‪ ,‬מעין שעושין במילה כיסא לאליהו הנביא‪,‬‬ ‫דכתוב בזוהר (פ' לך לך דף צ"ג‪ ).‬שאם לא מתקנין לו כיסא‬ ‫ז‪ .‬מצות סוכה היא מגן ביום רעה‪ ,‬שנאמר (תהילים כ"ז)‬ ‫(ביום המילה) ‪ -‬לא בא‪ .‬וכ"כ ב'מועד לכל חי' (ס"כ אות‬ ‫'כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אהלו' (הגר"א)‪.‬‬ ‫ט)‪ :‬צריך להניח ידיו על הכיסא‪ ,‬ולומר 'זה הכסא של ז'‬ ‫אושפיזין עילאין והלילה יהיה אושפיזא של‪ .'...‬וב'כף החיים'‬ ‫ח‪ .‬כתב ה'מטה אפרים' (תרכ"ו)‪ :‬מהסוכה נמשכת לאדם‬ ‫(אות ו) מובא בשם הש"ך (פ' אמור) שלא יכניס לסוכה גוי‪,‬‬ ‫רפואה לכל רמ"ח איבריו‪.‬‬ ‫שהסוכה נקראת 'צילא דמהימנותא' (בצל האמונה)‪ ,‬ולעכו"ם‬ ‫תוספת הארת קדושה לדירתו של האדם לכל השנה‪.‬‬ ‫אין מהימנותא (אין אמונה)‪ ,‬והקדושה בורחת‪ ,‬וז' הצדיקים‬ ‫מקללים קללות נמרצות (ויש להיזהר בכך כשיש 'עובדים‬ ‫ט‪ .‬כתב ה'שפת אמת' (סוכה תרל"ד)‪ :‬מצות הסוכה נותנת‬ ‫זרים')‪ .‬וב'מטה אפרים' (סי' תרכ"ה אלף למטה סקס"ה) כתב‪:‬‬ ‫תוספת הארת קדושה לדירתו של האדם לכל השנה‪.‬‬ ‫טוב לדרוש בכל יום מעניין האושפיזין של אותו היום‪ ,‬ביום‬ ‫א' בעניין אברהם‪ ,‬וכן בשאר ימי החג‪.‬‬ ‫י‪ .‬כתב הגר"א (ליקוטי תהילים כ"ז‪-‬ט‪ :).‬חג הסוכות (בו נידונין‬ ‫ד‪ .‬כתב ה'אבודרהם'‪ :‬בכל רגע ורגע ששוהה בביתו חוץ‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫‪14‬‬ ‫על המים) הוא זמן השפעות גשמיות ופרנסה לכל השנה‪.‬‬ ‫י"א‪ .‬כתב ה'מכתב מאליהו' (ח"ד)‪ :‬שבעת ימי חג הסוכות‬ ‫משפיעים לטובה על כל השנה הבעל"ט‪.‬‬ ‫י"ב‪ .‬כתב ה'שפת אמת' (סוכות תר"מ ד"ה בענין לולב)‪' :‬למען‬ ‫ידעו דורותיכם' ‪ -‬בחג הסוכות מחלקים דעת לכל נפשות‬ ‫בנ"י‪ ,‬איש כפי מדרגתו‪ .‬וכוונת המשנה (ר"ה ט"ז) 'ובחג‬ ‫נדונין על המים' ‪ -‬על התורה‪ ,‬שנא' 'כל צמא לכו למים'‪.‬‬ ‫י"ג‪ .‬כתב רבי חיים פאלאג'י (ב'מועד לכל חי')‪ :‬מצות סוכה‬ ‫מגנה לחיות הנפש‪ ,‬וסגולה לחיים ארוכים‪.‬‬ ‫י"ד‪ .‬איתא בפסיקתא דר"כ‪ :‬כל המקיים מצות סוכה בעוה"ז‪,‬‬ ‫קרדיט ישראל ברדוגו‬ ‫הקב"ה מיסך עליו מהמזיקין שלא יזיקו אותו‪ ,‬ומיסך עליו‬ ‫גידול בנים‪.‬‬ ‫מהמזיקין לעתיד לבוא (וכ"ה בזוהר דף קל"ב)‪ .‬ובפסיקתא‬ ‫איתא‪ :‬אני נותן לו חלק לעתיד לבוא‪ ,‬שלא יהא העוף יכול‬ ‫"ושמחת בחגך" ‪ -‬המצוה הקשה ביותר‬ ‫להסתכל בו‪ ,‬והקב"ה מושיבו בסוכתו של לווייתן‪.‬‬ ‫כ‪" .‬ושמחת בחגך" ‪ -‬המצוה הקשה ביותר ‪ -‬אמר הגר"א‬ ‫ט"ו‪ .‬ובזוהר (פר' תצוה) כתב‪ :‬סגולה היא להגן על האדם‬ ‫מוילנא‪ :‬המצוה הקשה ביותר היא מצות שמחת החג‪ ,‬שמוטל‬ ‫בעת צרתו‪ .‬ובפיוט ליום ב' של סוכות איתא‪ ,‬כי המקיים‬ ‫על האדם להיות שמח וטוב לב כל ימי החג‪ ,‬לרבות ימים‬ ‫מצות סוכה יחשב לו כשומר כל התורה‪ .‬ובפיוט (לשבת‬ ‫ולילות ללא הפסק אף לרגע‪ ,‬ולא עוד אלא שאסור שיעלה‬ ‫חוה"מ) איתא‪' :‬גילה שכרה ממרומים והנחילם ש"י עולמים‪,‬‬ ‫בדעתו שום רגע מחשבה והרהור של דאגה בכל עניין‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים'‪.‬‬ ‫שבעולם‪ ,‬ולא יתערב שום צער ויגון בשמחת החג‪ .‬וחובה‬ ‫שפע פרנסה‬ ‫זו היא ח' ימים רצופים ‪ 192‬שעות‪ 11,520 ,‬דקות‪ ,‬אכן מצוה‬ ‫קשה מאד! ('אוצרות התורה' ‪ -‬סוכות)‪.‬‬ ‫ט"ז‪ .‬וב'יפה ללב' כתב‪ :‬ע"י מצות סוכה זוכה לישב בא"י‪.‬‬ ‫הרב בענגיס זצ"ל אמר‪ :‬חמץ כלשהו בפסח ‪ -‬איסורו מדרבנן‪,‬‬ ‫וב'שם משמואל' (ס"פ אמור) כתב‪ :‬ע"י מצות סוכה זוכה‬ ‫ועצבות וכעס כלשהו ביו"ט ‪ -‬הוא מדאורייתא! וה'חינוך'‬ ‫לבנים‪ .‬וה'מעם לועז' הוסיף‪ ,‬שגורם לשכינה שתשרה בארץ‪,‬‬ ‫מוסיף‪ :‬מי שאינו משמח עצמו ובני ביתו והעניים כפי יכולתו‬ ‫ובכח המצווה שעושה יש בכח הצדיק לבטל הגזירה‪ ,‬ואין‬ ‫לשם מצות הרגל‪ ,‬ביטל עשה זה‪ .‬ומובא בספרים שאדם‬ ‫מבשרים לו משמים אלא בשורות טובות‪ ,‬ויאריך ימים‪ ,‬ומגינה‬ ‫שיש לו עניין של צער‪ ,‬והוא מסיח דעתו שלא לחשוב עליו‬ ‫עליו להצילו מכל רע‪.‬‬ ‫ביו"ט ובחוה"מ משום מצות הרגל‪ ,‬ומכוון דעתו לשמחה‪,‬‬ ‫כפי שציווהו קונו לשמוח ברגל ‪ -‬זוכה למידה כנגד מידה‬ ‫י"ז‪ .‬וה'שפת אמת' כתב‪ :‬ע"י מצות סוכה זוכה להבין את‬ ‫ומסייעין לו מהשמים להסיר ולבטל ממנו ענין הצער לגמרי‪.‬‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫וה'פלא יועץ' (ע' סוכה) כתב בשם גורי האר"י‪ :‬וציוונו לשמוח‬ ‫שמחה של מצוה‪ ,‬והוא סימן טוב לכל השנה‪ ,‬שמי ששמח‬ ‫י"ח‪ .‬וב'תפארת שלמה' כתב‪ :‬בכח מצות הסוכה להמשיך‬ ‫וטוב לב ולא יצטער בחג הקדוש הזה‪ ,‬מובטח לו שתעלה‬ ‫שפע פרנסה‪.‬‬ ‫לו שנה טובה ויהא לעולם שמח!‬ ‫(מתוך גליונו של הרב צולק תשפ"ד)‬ ‫י"ט‪ .‬וב'עטרת ישועה' כתב‪ :‬ע"י מצות הסוכה מבטל צער‬ ‫‪15‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫בחג הסוכות היו החתולים מטפסים ופוסעים על הסכך‪,‬‬ ‫מתרווחים על הכסאות מתפרקדים על המיטות‪,‬‬ ‫נהגו מנהג בעלי בית‪ .‬אך ראה זה פלא‪...‬‬ ‫הגאון רבי אברהם צבי מרגלית שליט"א על מתוך שלא לשמה‪...‬‬ ‫ַּּב ֻּּסֹּכּת ֵּּתְׁשׁבּו ִׁׁש ְְבַעַ ת ָיָ ִִמים (ויקרא כג)‬ ‫ניקח דוגמא מהחיים‪ .‬אדם בא הבית ביום חמישי בערב‬ ‫ומוצא את הדלת נעולה בפניו‪ .‬דופק‪ ,‬ולא נענה‪ .‬אשתו‬ ‫הלכה לנוח‪ ,‬הילדים משחקים בשקט בחדרם הסגור‪ .‬מה‬ ‫יעשה‪ ,‬לאן ילך‪ .‬נזכר שיש עכשיו ב'בית המדרש' שיעור‬ ‫מעניין בפרשת השבוע‪ .‬מחוסר ברירה הלך‪ .‬טעם וראה כי‬ ‫טוב ה'‪ .‬נהנה עד מאד מהשיעור‪.‬‬ ‫לעיתים אדם לומד תורה ומקיים מצוות לא מתוך אהבת‬ ‫ה'‪ ,‬לא מתוך הכרה בערך עשיית רצונו יתברך‪ ,‬אלא מחמת‬ ‫שחמותו באה להנות משמיעת נועם קול תורתו‪ ,‬ובכל פעם‬ ‫אילוצים ונסיבות‪ .‬פעמים שעושה מתוך כפיה‪ ,‬מתוך בושה‬ ‫היה מתחיל בקול גדול "אמר אביי‪ ,‬איי אמר רבא‪ ,‬זאגט רש"י‪,‬‬ ‫וכדומה‪ .‬עם כל זאת‪ ,‬למצוה יחשב לו‪.‬‬ ‫מקשים התוספות 'א בומבע קאשיע'‪ ,‬ונראה לי ליישב‪ ...‬ושוב‬ ‫זכות לימוד התורה של החתול‬ ‫לא קשיא מידי"‪.‬‬ ‫משרבו חריקות המדרגות‪ ,‬הציץ דרך חור המנעול תוך פיזום‬ ‫הרבי מקוצק היה מספר‪ ,‬פעם היה בחור מופלג בתורה ויראה‪.‬‬ ‫הפזמון הרגיל‪ ,‬ולתדהמתו לא ראה דבר‪ .‬פתח את הדלת‪,‬‬ ‫כשהגיע לפרקו‪ ,‬לקחו גביר גדול כחתן לבתו המושלמת‪ ,‬תוך‬ ‫ו‪ ...‬ראה חתול גדול ושמן יורד לו בנחת‪ .‬מתברר שהחתול‬ ‫הבטחה שידאג לצרכיו כל ימי חייו‪ ,‬למען יוכל לשקוד בהשקט‬ ‫הוא זה שעלה וירד במדרגות כל העת‪ .‬לחתול היתה זכות‬ ‫ושלוה על התורה ועל העבודה‪ .‬ואכן‪ ,‬לאחר ימי המשתה‬ ‫גדולה בלימוד התורה של החתן הבטלן‪...‬‬ ‫סידר הגביר עבור חתנו עליית גג קטנה‪ ,‬מובדלת ומופרשת‬ ‫ואגב חתולים‪ ,‬אספר קוריוז מענין‪ .‬בשכנותי מתגורר אדם‬ ‫משאר בני אדם התקין בה מיטה ושולחן‪ ,‬כסא ומנורה למען‬ ‫שמגדל חתולים להנאתו‪ .‬בחג הסוכות היו החתולים נצמדים‬ ‫יוכל החתן המופלג לשבת בנחת ולעסוק בתורה‪.‬‬ ‫אלינו‪ .‬מטרד של ממש‪ .‬מטפסים ופוסעים על הסכך‪ .‬מתרווחים‬ ‫למען לא יופרע מעבודת הקודש‪ ,‬דאגו שאף לא יזדקק לרדת‬ ‫על הכסאות מתפרקדים על המיטות‪ ,‬נהגו מנהג בעלי בית‪.‬‬ ‫מעלייתו לארוחת הצהרים‪ .‬אשת הגביר‪ ,‬בכבודה ובעצמה‪,‬‬ ‫אך ראה זה פלא‪ ,‬היות והיו לנו אורחים רבים‪ ,‬המשכנו לשבת‬ ‫היתה מטפסת ועולה‪ ,‬ומגישה לו ארוחתו דבר יום ביומו‪.‬‬ ‫בסוכה גם בשמיני עצרת‪ ,‬לאחר שפחתנו בה ארבעה טפחים‬ ‫בתחילה התנהל הכל כראוי‪ .‬החתן המשיך להתמיד כמקדמת‬ ‫כדת וכדין‪ .‬כאשר ישבנו לסעודה הרגשנו שחסר לנו משהו‪...‬‬ ‫דנא‪ ,‬אך לאט לאט פחתה התלהבותו‪ .‬ראה מנוחה כי טוב‬ ‫נזכרנו‪ ,‬החתולים! חיכינו וחיכינו‪ ...‬אף אחד לא הגיע‪ .‬אמרתי‬ ‫ואת הארץ כי נעמה‪ ,‬והחל להפחית מעבודת הקודש‪ .‬ישב לו‬ ‫לאשתי‪ ,‬כנראה היו צריכים תיקון בסוכה כשרה‪ ...‬באו על‬ ‫בחדרו‪ ,‬למד שעה קלה‪ ,‬ואז – מעט שינה‪ ,‬מעט תנומות‪ ,‬מעט‬ ‫תיקונם וחזרו למקומם‪.‬‬ ‫חיבוק ידיים לשכב‪ .‬רק כשהיה שומע את חריקת המדרגות‬ ‫אמר הרבי מקוצק‪ ,‬יש אדם שזכות הלימוד לו תלויה בחתול‪,‬‬ ‫כאשר היתה חמותו עולה להגיש ארוחתו‪ ,‬היה מתנער‪ ,‬פותח‬ ‫אבל‪ ,‬במבחן התוצאה הוא למד וגם 'לימוד' עלוב שכזה‬ ‫את הגמרא‪ ,‬מתחיל לנענע גופו כלולב‪ ,‬ולזעוק ככרוכיא "אמר‬ ‫יעמוד לזכותו‪.‬‬ ‫אביי‪ ,‬אמר רבא‪ ,‬מקשים התוספות ומישב רבי עקיבא איגר"‪.‬‬ ‫(מתוך הספר 'מפיק מרגליות')‬ ‫המדרגות חרקו יותר מפעם אחת ביום הוא היה משוכנע‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫חג הסוכות תשפ''ז‬ ‫‪16‬‬