ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu — סוכות (2026-09-21)

כי תבוא חכמה בלבך
ודעת לנפשך
(משלי ב ,י) ינעם
בירורי הלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא בעזהשי"ת
יום טוב סוכות תשפ"ז גליון פ"ב
בסוכות תשבו שבעת ימים -ברכת לישב בסוכה
ברכת לישב בסוכה * ברכה על שינה וטיול * ברכה על פת כיסנין -מזונות * ברכה נפרדת על כל סעודה * ברכה אחר הפסק הליכה
סעודה חדשה עם הפסק לתפילת מנחה * ברכה רק בשעת אכילה * מי שישן בסוכה שאינו אוכל שם
לפני גדולים בתוככי ירושלם קרית מועדינו תוב"ב ואמרו וביאר המשנה ברורה (סקמ"ו) וז"ל ,רצונו לומר ,אף ברכת לישב בסוכה א.
יישר ,וכשתסתכל יפה בתשובת הרב גינת ורדים ז"ל אשר דמדינא דגמרא לדעת פוסקים ראשונים כשבירך בסוכה
הבאת ,עיניך תחזינה משרים הראוי לגנה וכנה אשר ויצא לעשות ענינו וכו' ,כשיחזור אחר כך צריך לברך איתא בגמרא (סוכה מה ,):אמר רב יהודה אמר שמואל,
נטעה ימינו ,שהביא דעת הרמב"ם ,דבל מידי בר מפירי שנית ,ואפילו מאה פעמים ביום ,ואימת שנכנס אף על פי לולב שבעה (לברכה ,רש"י) וסוכה יום אחד (ואע"פ שניטל כל שבעה
אי אכיל טפי מכביצה בעי סוכה ,ושקיל וטרי בהא ויצא שאינו אוכל שם מברך ,שהרי גם הישיבה והעמידה שם זכר למקדש ,אין מברכין בו אלא יום ראשון שהוא מן התורה ,רש"י) ,מאי
לידון דלכולי עלמא פת הבאה בכיסנין טפי מכביצה בעי היא מצוה דהוי כעין תדורו (ודוקא שיצא יציאה גמורה ,אבל אם יצא טעמא ,לולב דמפסקי לילות מימים ,כל יומא מצוה
סוכה ,ויברך עליה ,ולא הביא שום ראיה על זה לדעת לעשות צרכיו או להביא דבר לסוכה אין צריך לברך שהרי לא הסיח דעתו), באפיה נפשיה הוא ,סוכה דלא מפסקי לילות מימים,
החולקים על הרמב"ם (רא"ש פ"ב סי' י"ג ועוד) ,כנראה דהרב ז"ל מכל מקום מנהג כל העולם כדעת הפוסקים שאינם כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמו ,ורבה בר בר חנה אמר
שפר קדמיה לקרב הדעות ,אמנם הדבר ברור דלהצריך מברכים אלא בשעת אכילה ,ואפילו אם יושבים בסוכה רבי יוחנן ,סוכה שבעה ולולב יום אחד ,מאי טעמא ,סוכה
לברך על הסוכה האידנא דחיישנא לאפוקי נפשין קודם אכילה שעה אינם מברכים ,דסבירא להו דברכה דאורייתא שבעה ,לולב דרבנן סגי ליה בחד יומא ,כי אתא
מרבוואתא דפליגי על הרמב"ם צריכה רבה ראיה בריאה שמברכים אחר כך על האכילה היא פוטרת הכל ,שהיא רבין אמר רבי יוחנן ,אחד זה ואחד זה שבעה ,ע"כ.
וטובה ,ואין הכי נמי דלהצריך שיאכל בסוכה ראוי לחוש העיקר והיא פוטרת השינה והטיול והלימוד ,שכולם
טפלים לה ,ע"כ. וביארו התוס' (ד"ה אחד) וז"ל ,אין סוכה ולולב שוין
לדעת הרמב"ם גם בבשר וגבינה ,אבל לא לברך ,והוא הדין
לברכה ,דאלולב אין מברך אלא פעם אחת ביום ,אבל
בפת הבאה בכיסנין ,נימא אליבא דרבוואתא דפליגי על
[במשנה ברורה קיבל להלכה הטעם של רבינו תם, סוכה כל אימת דנכנס לה כדי שיאכל וישתה וישן ,ואפילו
הרמב"ם ,אפילו יאכל הרבה יותר מכביצה לא בעי סוכה,
דהברכה על האכילה היא העיקרית ופוטרת גם השינה עשר פעמים ביום ,מברך אכל אחת ואחת ,מידי דהוה
דאינו כפת ,דהא מברך בורא מיני מזונות ,והוי כעראי
והטיול ,אמנם היה מקום לדון ,למה הניח לטעם הראשון אתפילין כל זמן שמניחן ,והיינו טעמא דסוכה ,דאי
דפת עד שיאכל שיעור שאחרים קובעים סעודה (ג' או ד'
שברא"ש ,וכן הוא גם בתוס' (כדלקמן) ,שהטעם הוא מתרמי ליה סעודתא לא אפשר למיכל חוץ לסוכה ,אף על
ביצים) ,דאז הוי כפת דמברך ברכת המזון ,והוי כדין תבשיל
דחיישינן דשמא לא יוכל לישון והוי ברכה לבטלה. פי שכבר אכל בו ביום בסוכה ,וכן תפילין כל היום מצותן
העשוי מחמשת מינים דבעינן שיקבע סעודתו עליו,
שיהו מונחין בראשו ובזרועו ,אבל לולב אין עיקר מצותו
והוא הדין פת הבאה בכיסנין בעינן קביעות סעודה והנה כתב הרמ"א בהלכות בדיקת חמץ (סי' תל"ב ס"ב)
אלא פעם אחת ביום ,כדאמרינן (מב ,).מדאגבהיה נפיק
לסוכה ,ע"כ עיי"ש. וז"ל ,ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק, ביה ,ע"כ.
כדי שלא יהא ברכתו לבטלה ,ומיהו אם לא נתן לא עיכב,
וכתב על זה השערי תשובה (שם) וז"ל ,ולעניות דעתי
דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא ,ע"כ .וכתב וכתב הבית יוסף (סי' תרל"ט ס"ח) וז"ל ,וכתב הרב המגיד
יש לחוש לדעת המחזיק ברכה ,מיהו נראה שאם אין דעתו
בביאור הגר"א (שם) וז"ל ,ומחלוקתם תלוי בפלוגתת ר"ת (פ"ו מסוכה הי"ב) ,ראיתי כתוב ,דדוקא כשיצא יציאה גמורה
לצאת מיד ,רק לשבת שם זמן מה ,שפיר דמי לברך ,דהא
ור"י ,שכתב הרא"ש בפרק א' דברכות (סי' י"ג ,וכן בסוכה פ"ד לעשות עניניו ,ושלא לחזור לאלתר ,אבל אם לא יצא אלא
הברכה גם על הישיבה ,אלא שנהגו לברך בשעת אכילה,
ס"ג) בברכת הסוכה על השינה (דלדעת ר"י אין מברכין על השינה לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לשעתו ,לא הויא
ואם כן אכילת פת כיסנין סגי ,ע"כ .וכן הכריע גם כן דשמא לא יוכל לישון ,ויהא ברכתו לבטלה ,כך גם כאן חיישינן שמא לא ימצא
יציאה לחייבו בברכה כשיחזור ,ודבר נכון הוא ,ע"כ.
במשנה ברורה (סי' תרל"ט סקט"ז). חמץ ויהא ברכתו לבטלה ,אבל לדעת רבינו תם הברכה בסוכה היא על דעתו
לישון ,ואף אם לא ישן לא יהא ברכה לבטלה ,כך גם בבדיקת חמץ הברכה הוא על
הבדיקה שיבער אם ימצא ,ואף אם לא מצא אינו ברכה לבטלה) ,ועיין ובהמשך הגמרא (שם ,):נכנס לישב בה ,אומר 'אשר
ובשערי תשובה (שם ,וכך גם במשנה ברורה שם) הוסיף וז"ל,
תוספות (ברכות יא :ד"ה שכבר) ובפרק ד' דסוכה (מה :ד"ה אחד). קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה' ,ע"כ.
ובמדינותינו ,נהגו רוב העולם ביום טוב ושבת לקדש
ולאכול אחר הקידוש פת כיסנין במקום סעודה ,ואחר כך וראיה דאין צריך ,מדאמרינן בפרק קמא דפסחים (י):
ברכה על אכילה פוטרת שינה וטיול ב.
הולכים אחר הקידוש חוץ לסוכה ,ומטיילים בקבלת פני יבדוק בתוך המועד ,ועיין לקמן סימן תל"ה דיבדוק
רבם וכיוצא ,ונמשך איזה שעות עד זמן סעודה ,ומברכים בברכה (ובמועד הרי אינו יכול להניח פתיתי חמץ) ,ועיין פרי חדש
אמנם ,כתב הרא"ש (סוכה פ"ד ס"ג ,הביאו בית יוסף ,וכן במרדכי
בשעת קידוש ברכת סוכה ,נראה דשפיר דמי ,דאף על גב (אות ב') ,ועוד יש ראיה דאין צריך מברכת המפיל (שמברכים
סוכה סי' תשמ"ה) וז"ל ,ורבינו מאיר היה מברך על הסוכה
דפת כיסנין הוא ,מכל מקום כיון שאוכל אותה בתורת ברכת המפיל ואין חוששין שמא לא יוכל לישן) ,ע"כ (ועיין משנה ברורה סי'
קודם ברכת המוציא ,אף בחול ,משום דקאמר 'נכנס לישב
סעודה הצריכה לקידוש ,שפיר דמי שיברך ברכת סוכה, רל"ט סק"ג)].
בה מברך' ,הלכך ראוי שתקדום ברכה לברכת המוציא מיד
דמחשבתו זו משוי ליה כקבע ,רק יזהר שיהיה יותר אחר הישיבה ,והעם לא נהגו ,כי רגילין העם שאין מברכין
מכביצה ,ובזה אפשר שגם מחזיק ברכה מודה ,ע"כ. ברכה על פת כיסנין -מזונות ג.
על הסוכה אם נכנס בה לטייל בה ושינה ,אלא דוקא
בשערי תשובה (סי' תרל"ט סק"ה) הביא מחלוקת בשעת אכילה ,הלכך ראוי שיברך תחלה ברכת המוציא
ברכה נפרדת על כל סעודה ד.
אחרונים אם מברכים לישב בסוכה על פת כיסנין ,וכך שמתחיל הסעודה ,ואחר כך יברך על הסוכה ,ומה שאין
כתב בזה"ל ,ועיין בגינת ורדים (כלל ד' סי' ו') ,כתב דפת מברכין על הסוכה בשעת השינה ,ואף על פי שמצינו בה
הנה בתוס' (ברכות יא :ד"ה שכתב) הביאו דברי רבינו תם
כיסנין יש להחשיבו כפת גמור לענין זה ,דאף שיאכלנו חומר יותר מבאכילה ,דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה
וז"ל ,ואם תאמר מאי שנא (ברכת התורה) מסוכה ,שצריך
דרך עראי כיון שאכל כשיעור יותר מכביצה יברך על ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה ,היינו טעמא דשמא
לברך על כל סעודה וסעודה לישב בסוכה ,ויש לומר
הסוכה ,והתבשיל העשוי מחמשה מינים (קוגל ,פתיתים לא יוכל לישן והוי ברכה לבטלה ,ורבינו תם פירש לפי
דשאני תורה שאינו מייאש דעתו ,דכל שעה אדם מחוייב
וכיוצ"ב) יש לחייבו בסוכה אפילו באכילה דרך עראי ,אך לא שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה ,אבל שאר
ללמוד ,דכתיב 'והגית בו יומם ולילה' ,והוי כמו יושב כל
יברך על הסוכה אם לא שאוכל בקביעות ,ובשר וגבינה טיול ושינה שעושין בסוכה טפלים לגבי האכילה ,והיא
היום בלא הפסק ,אבל אכילה בסוכה יש שעה קבועה ,ואם
וביצים וכיוצא בזה גם הם צריכים סכה אך לא יברך, פטרתן ,ע"כ.
תאמר מפני מה אין אנו מברכין לישן בסוכה ,ויש לומר
דברכה דאכילה שמברכין לישב פוטרתו ,אי נמי משום לחוש להטור ז"ל ,ופירות יש לפטר מכל וכל ,אפילו
וכך פסק המחבר בשולחן ערוך (סי' תרל"ט ס"ח) וז"ל,
שמא לא יישן והוי ברכה לבטלה ,שהרי אין בידו לישן כל יאכלם בקביעות ,והרוצה להחמיר לאכלם בסוכה אפילו
נהגו שאין מברכין על הסוכה אלא בשעת אכילה ,והוסיף
שעה שירצה ,ע"כ. דרך קבע אין לברך.
הרמ"א ,והכי נהוג ,ע"כ[ .ובהרבה ספרים ניקדו בדברי
ומציין לדברי החיד"א במחזיק ברכה (שהביא דבריו הרמ"א את המילה 'נהוג' במלאפום ,אמנם עיין בפרי
ומדברי התוס' האלו ,למד הט"ז (סי' תרל"ט סק"כ) וז"ל,
משו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"א) וז"ל ,שאלת שיש מי שנוהג בחג מגדים (בכללי בהוראת איסור והיתר סדר ג' אות ז' ,וכן בסי' רנ"ט משבצות
משמע מזה ,דאפילו היה בדעתו היום לאכול שני פעמים
לאכול בסוכה בבוקר פת הבאה בכסנין יותר מכביצה, סק"ג) דכוונת הרמ"א בכל מקום שכותב 'הכי נהוג' דהכוונה
בסוכה ,צריך לברך שנית ,דאם לא כן מה מקשים
ואינו מברך על ישיבת סוכה ,כי תאוה נפשך למען דעת שהכי יש לנהוג ,וכתב מו"ר הגרי"מ שטרן שליט"א (אמרי
התוספות ,דהא בתורה ודאי דעתו ללמוד אחר כך ,אלא
היש טעם בזה ,והיו עיניך רואות שהרב גינת ורדים (או"ח יעקב ח"ב סי' ס"ח) ראיה לדבריו ,דבשולחן ערוך כתב 'נהגו
פשוט דבסוכה צריך בכל ענין לברך שנית ,ובזה הוכרחו
כלל ד' סי' ו') פסק להפך ,דפת הבאה בכיסנין יותר מכביצה שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה' ,והרמ"א
לחלק ביניהם ,ע"כ .וכך הוא גם דעת הב"ח (סי' תרמ"ג ס"ג).
מברך על הסוכה. הוסיף 'והכי נהוג' ,ועל כרחך צריך לומר דהוא בא לומר
אמנם דעת רוב הפוסקים אינו כן ,והט"ז עצמו הביא דהכי יש לנהוג ,דאי לאו הכי אינו מוסיף מידי על דברי
דברי הלבוש (ס"ב) בזה"ל ,וכתב בלבוש ,על אותן שקובעין ומשיב לו בלשונו הפיוטית ,זאת אשיב אל לבי ואור המחבר ,ולכך יש לנקד בחולם ,והכוונה שהרמ"א מורה
עיני גם שמענה ,ואתה דע לך ,דאתיא זכירה שנהגו כך לנו לנהוג הכי].
0
לברך ,ע"כ .וכך גם כתב בשולחן ערוך הרב (סט"ו) וז"ל, לא הוי הפסק אם היה בדעתו ,אין צריך לברך ,וספק עצמן לשתות אחר ברכת המזון ,ואחר השתיה זמן מה
ואפילו אם אינו רוצה לאכול בסוכה זו ,אלא שנכנס לתוכה ברכות להקל ,ע"כ. נמשך שחוזרין ואוכלין סעודה שניה בלי הפסק ,ומברכין
לישן ולטייל ,צריך לברך לישב בסוכה ,שאין שינה וטיול שנית לישב בסוכה ,ונראה לי שטעות גמור הוא בידם,
שבסוכה זו נפטרין בברכה שבירך בסוכה אחרת ,ע"כ, סעודה חדשה עם הפסק לתפילת מנחה ו. שהרי לא הסיחו דעתם מישיבת סוכה שכבר בירכו עליה
וכך פוסק למעשה מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א. בסעודה הראשונה ,ומה שנהגו לקבוע ברכת לישב בסוכה
אכן ,בהצטרף שני הנידונים יחד ,כלומר ,באופן
על האכילה ,היינו משום שמסיחין דעתם מן האכילה,
אמנם ,במאמר מרדכי (סי' תרל"ט סק"ח) כתב לחלוק בזה שאחר גמר סעודתו הפסיק מעט ,כגון שהלך להתפלל
יוצאין מן הסוכה כמה פעמים וחוזרין לתוכה ,אבל הכא
על דברי הט"ז וז"ל ,ונראה לי שיש להשיב על דבריו ,דאם מנחה ,ואחר כך חוזר לסוכתו לסעודה שניה ,יש לו לברך
שישבו בתוכה כל היום למה יברכו עליה פעם אחרת,
כן מי שאינו אוכל בלילה היה צריך לברך על השינה לכולי עלמא על הסעודה השניה ,וכך כתב המשנה ברורה
עכ"ל .וכך פסק במגן אברהם (סקי"ז) בשם הלבוש והשל"ה
והכניסה והישיבה באותה הלילה ,וזה לא שמענוהו ,וגם (סי' תרל"ט סקמ"ז) וז"ל ,ואם ברך פעם אחת בשעת אכילה ולא
הק' ,וכך הכריע במשנה ברורה (סקמ"ז) בשם כמה אחרונים
נראה שהרב ט"ז גופיה מודה דלא בעי לברוכי ,ואם יצא מסוכתו לעשות עסקיו ,ואף אם יצא מסוכתו רק (עיין שער הציון סקפ"ו).
תשיבני דהברכה שבירך ביום על האכילה פוטרת שהיה דעתו לחזור מיד ,אין צריך לברך שנית לישב
הישיבה והשינה של הלילה הבא אחריו ,דהלילה הולך בסוכה ,אפילו אם אוכל סעודה שניה ,כיון שמצוה אחת ובשולחן ערוך הרב (סי"ג) חידד הדברים וז"ל ,במה
אחר היום בהאי ענינא (עיין לעיל סי' מ"ז לענין ברכת התורה) ,אף היא ,ולכן מי שיושב כל היום בסוכה ,וישן בלילה בסוכה דברים אמורים (שמברך על הסעודה השניה) ,כשיצא מן הסוכה
אנו נשיב ונאמר דכל שכן הוא ,דהברכה שבירך בלילה על ומתפלל שם ,ואינו יוצא לשום עסק רק אדעתא לחזור בין גמר אכילה ראשונה להתחלת אכילה אחרונה ,ושהה
האכילה פוטרת השינה והטיול שעושה עד אכילה אחרת, מיד ,אין צריך לברך רק בשעת אכילה ראשונה ,ואחר כך שם חוץ לסוכה ולא חזר לאלתר אלא לאחר שעה או שתים,
דהא אין השינה מפסקת כיון שהיא עצמה בעי סוכה. אין צריך לברך ,ויש אומרים דכיון שיצא בנתיים אפילו או אפילו אם חזר לאלתר אלא שבשעה שיצא מן הסוכה
על דעת לחזור מיד צריך לברך בשעת אכילה שניה (דעת היה דעתו לשהות הרבה חוץ לסוכה ,ושלא לחזור לסוכה
וממשיך המאמר מרדכי ,עוד אני תמיה על מה שכתב הביכורי יעקב כדלעיל) ,ואם יצא לעשות עסקיו או לבית הכנסת לאלתר ,שאז אין הברכה שבירך על אכילה ראשונה
הרב ז"ל' ,הדרינן לדין התלמוד וכו'' ,דהא לדעת רבינו תם להתפלל ,לכולי עלמא צריך לברך בשעת אכילה שניה, פוטרת אכילה אחרונה ,כיון שהפסיק ביניהן ביציאה
ז"ל דנהגינן כוותיה ,הכי הוי עיקרא דמילתא לפום דינא ע"כ. גמורה על דעת שלא לחזור לאלתר .אבל אם לא הפסיק
דתלמודא ,שאין לברך אלא על האכילה ,ומעולם לא ביניהם ביציאה גמורה שלא לחזור לאלתר ,אינו צריך
תיקנו לברך על הכניסה ושאר דברים ,ומה שכתבו ועיין בשער הציון (סקצ"א) שהרחיב בביאור ענין זה לברך על אכילה אחרונה ,ואפילו הוא כל שבעה ימים
השולחן ערוך והפוסקים נהגו שלא לברך וכו' ,שתלו וז"ל ,והנה אם הליכה לבית הכנסת לא היה באמצע סעודה בתוך הסוכה ,אם לא יצא ממנה יציאה גמורה שלא לחזור
הדבר במנהג ,הכוונה לומר דאף על פי שדעת הגאונים רק בין אכילה לאכילה ,אף דגם בזה יש לעין לכאורה אם לאלתר ,אין צריך לברך לישב בסוכה ,רק בפעם
ורוב המחברים צריך לברך בכל פעם שנכנס לישב בה, נסבור דהליכה לא הוי הפסק ,מכל מקום יש לצרף לזה הראשונה שנכנס לסוכה ,ע"כ.
מכל מקום נהגו העולם כרבינו תם ,דסבירא ליה שאין דעת הט"ז ,ובפרט דעת הרב יעקב עמדין והביכורי יעקב,
לברך אלא בשעת אכילה דוקא ,אף לפי דין התלמוד ,וזה דסבירא להו דלאכילה שניה הוא ענין אחר ,וצריך לברך אבל בביכורי יעקב (סק"מ) אחר שהביא דעת החולקים
ברור ,ולכן נראה לי ,דלפי מה שנהגנו כרבינו תם ,יש שנית ,אבל באמצע אכילה ,אם נסבור דהליכה לא הוי על הט"ז ,וסוברים שמברך רק אם יצא מהסוכה ,כתב
לחוש לברכה לבטלה ,ואין לברך על הכניבה והישיבה אם הפסק ,לכאורה חדא אכילה היא ,וכן מוכח דעת הבית וז"ל ,אכן משמע דאפילו לא יצא רק מעט ,באופן
לא היכא דאיכא צדדים אחרים להצריך ברכה ,עיין מה מאיר ,דהיכי דנכנס באמצע סעודתו להתפלל מנחה או שבאמצע סעודה לא תשיב הפסק כדלעיל ,דאם לא כן
שכתבתי לעיל סק"ג (שם דן לגבי ברכה על פ הבאה בכיסנין) ,ע"כ. מעריב ,כל שלא הסיח דעתו מלאכול אין צריך לברך שנית פשיטא ,ולכן נראה לי שבקל יכול לצאת ידי חובת כל
כשישוב ,ע"כ. השיטות ,דהיינו לצאת מעט מהסוכה לביתו בנתים,
והנה בשולחן ערוך הרב (סקי"ב) שיטה אחרת יש לו ויעשה שם צורך מה ,ואז כשישוב לסוכה יכול לברך
בזה ,שכתב לגבי מי שקובע עצמו על היין וז"ל ,אבל אין ברכה רק בשעת אכילה ז. לישב בסוכה לכל השיטות ,אבל בלא יצא בנתים כלל לא
צריך לברך לישב בסוכה ,לפי שהשתיה היא טפילה יברך ,ע"כ.
מדברי התוס' והרא"ש שהובאו לעיל ,נראה
לאכילה ,וברכת לישב בסוכה שבירך על אכילת שחרית
בפשטות ,דהמנהג לברך רק בשעת אכילה ,מורה לנו דכל אכן ,בשער הציון (סקפ"ו) הביא דברי הביכורי יעקב
היא פוטרת את השתיה של כל היום ,וכן היא פוטרת את
השאר כגון שינה או טיול ,נפטרים ונטפלים להאכילה, אבל כתב עליו בזה"ל ,וספק ברכות להקל (כלומר ,לא יברך),
השינה וטיול בסוכה כל היום ,שאין צריך לברך עליהם,
וכך הוא לשון הרא"ש (סוכה פ"ד ס"ג) ,ורבינו תם פירש לפי אם לא שיש עוד לצרף לזה צדדים אחרים (כפי שיבואר לקמן),
שאפילו יצא חוץ לסוכתו אחר האכילה והפסיק הרבה בין
שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה ,אבל שאר ע"כ.
האכילה להשתיה ושינה וטיול ,מכל מקום כיון שכולם
טיול ושינה שעושין בסוכה טפלים לגבי האכילה ,והיא
נמשכים וטפלים לאכילה שהיא עיקר מצות הישיבה
פטרתן ,ע"כ .וכנוסח זה כתב גם המשנה ברורה (סקמ"ו) ברכה אחר הפסק הליכה ה.
בסוכה ,ברכת האכילה פוטרתן ,ע"כ.
וז"ל ,דברכה שמברכים אחר כך על האכילה היא פוטרת
והנה כתב בשולחן ערוך בהלכות ציצית (סי' ח' סי"ג)
ועל כן תבנא לדינא ,שהיוצא מסוכתו בערב אחר הכל ,שהיא העיקר והיא פוטרת השינה והטיול והלימוד,
שכולם טפלים לה ,ע"כ. וז"ל ,הלובש טלית קטן ומברך עליו ,וכשהולך לבית
סעודתו לכמה שעות ,וחוזר בלילה רק לשינה ,לדעת
הכנסת מתעטף בטלית גדול ,צריך לברך עליו ,דהליכה
השולחן ערוך הרב והמאמר מרדכי אין לו לברך לישב
וכך כתב הט"ז (סוף סק"כ) וז"ל ,נראה לי ,דמי שבדעתו מביתו לבית הכנסת חשיבה הפסק ,ע"כ .ועל פי זה כתב
בסוכה ,אבל לדעת הט"ז חיי אדם ומשנה ברורה יש לו
שאין אוכל פת כל היום ,וכל שכן מי שמתענה תענית המגן אברהם (סי' תרל"ט סקי"ז) ,דגם לגבי ברכת לישב בסוכה,
לברך ,כיון שהפסיק הרבה מתחייב בברכה על שינה לבד.
תלום בסוכות ,חייב לברך על הסוכה בכל פעם שיכנס בה ההליכה הוי הפסק .וכך גם כתב בשולחן ערוך הרב (סי"ד),
ומי שרוצה לחשוש לדעתם מספק ברכה ,יטול ידיו
באותו יום לטיול ,כיון שאותו יום אין בו אכילת פת, וכך פוסק למעשה מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א.
לסעודה לפני שינתו ,או לפחות יקבע עצמו על אכילת
הדרינן לדין התלמוד דמברך בכל פעם שנכנס לישב שם,
פת כיסנין ,וכך יוכל לברך .אמנם הנוהג כדעת השולחן אמנם המשנה ברורה בהלכות ציצית (סי' ח' סקל"ג) כתב
דהא עיקר הטעם שאכילת פת הוא עיקר ופוטר את
ערוך הרב ,ואינו מברך ,ודאי שפיר עביד. וז"ל ,והאחרונים (עולת תמיד ,ט"ז וגר"א .שער הציון סקמ"ח) הסכימו
הטפל ,ע"כ.
דעצם הליכה לא חשיב הפסק ,ע"כ (וכן מוכח בשולחן ערוך סי'
מי שישן בסוכה שאינו אוכל שם ח. קע"ח ס"ו ומשנה ברורה שם סקמ"ז).
והמשנה ברורה (סקמ"ח) הביא דברי הט"ז ,והוסיף
אכן ,באופן שיש לו סוכה מיוחדת לשינה ,או מי עליהם כהנה בשם החיי אדם וז"ל ,וכתב החיי אדם ,דהוא
וכתב המשנה ברורה כאן (סי' תרל"ט סקמ"ח) וז"ל ,ומי
שאכל סעודתו במקום אחר ,ומגיע לסוכתו רק לשינה, הדין כשיצא יציאה גמורה לאחר אכילה ,וחוזר ונכנס ולא
שהולך באמצע סעודתו לסוכת חבירו ,דעת המגן אברהם
בודאי יש לומר שיחייב עצמו בברכה על ידי שיטול ידיו יאכל עד הערב ,וקודם האכילה יצטרך עוד הפעם לצאת
(סקי"ז) שאפילו אם היה בדעתו בשעת ברכה שילך באמצע
לסעודה ,או על ידי שיקבע עצמו על פת כיסנין ,שהרי לבית הכנסת ,דבזה גם כן לכולי עלמא צריך לברך ,ע"כ.
הסעודה לשם ולשוב אחר כך מיד ,אפילו הכי צריך לברך
באופן זה אף לדעת השולחן ערוך הרב יש לו לברך ,ורק ובשער הציון (סקצ"ג) ביאר דברי החיי אדם וז"ל ,ודעת
שם לישב בסוכה ,דהליכה הוי הפסק ,ועל כן אם רוצה
לדעת המאמר מרדכי (וכן לדעת השולחן ערוך הרב על פי הבנת השער החיי אדם שהעתיק ,דבכל גוני חייב לברך שם ,אפילו אם
לאכול בסוכה זו דבר שאסור לאכול חוץ לסוכה ,צריך
הציון סקצ"ג ,עיי"ש) אין לו לברך ,כי אין מברכין כלל על לא יאכל ,נראה דטעמו דהמנהג שנהגו הוא רק בביתו
לברך שם לישב בסוכה ,אמנם הוא לשיטתו אזיל בסימן
השינה והטיול ,ודו"ק. שדרך לקבע שם סעודה ,אבל בבית אחרים שאין דרך
ח' ,אבל לפי מה שכתבנו שם דדעת כמה אחרונים דהליכה
לקבוע שם סעודה ,לכולי עלמא כל שנכנס שם חייב
היוצא למעשה מכל הנתבאר:
אף שיש חיוב מן התורה לישן ולעשות כל צרכיו בסוכה ,מכל מקום המנהג הוא מזמן הראשונים שמברכין רק על האכילה והיא פוטרת הכל. א.
נחלקו הפוסקים אם מברכים 'לישב בסוכה' על מזונות ,הכרעת המשנה ברורה לברך אם נשאר לשהות קצת בסוכה ,ויש נוהגים שלא לברך כלל 'לישב בסוכה' על מזונות. ב.
יצא מהסוכה באמצע הסעודה :יתחייב בברכה מחדש רק בהפסק גדול של שעה או שתיים. ג.
יצא מהסוכה באמצע הסעודה והלך לסוכה אחרת ,כגון לטיש וכיוצ"ב ,דעת השו"ע הרב שמברך שם שנית ,ודעת המשנ"ב שאם לא היה הפסק גדול של שעה או שתיים, ד.
אין מברכים לישב בסוכה.
יצא מהסוכה לאחר הסעודה :יתחייב בברכה מחדש אף בהפסק של תפילת מנחה וכדו' ,אבל לא בהפסק קטן ממש שיצא על דעת לחזור מיד. ה.
גמר סעודתו ולא יצא מהסוכה ,ולאחר כמה שעות נוטל ידיו שנית ,אינו מברך 'לישב בסוכה' ,רק אם יצא מהסוכה כנתבאר באות ד'. ו.
נכנס לסוכה רק לשינה ולא לאכילה ,אם כבר בירך באותו יום בסוכה זו 'לישב' אין צריך לברך לפני השינה. ז.
נכנס לסוכה רק לשינה ולא לאכילה ,אם לא בירך באותו יום בסוכה זו ,ידיו לפת או לפחות יאכל פת כיסנין (מזונות) ,ועל ידי כן יתחייב בברכה לכו"ע. ח.
יו"ל לזכות ולרפואת מרן רבינו ישראל בן לאה אסתר,
נערך ע"י :לוי יצחק בהגה"צ רצ"ה ויזניצר ,מודיעין עילית.
הרב שמואל שמעלקא בן פייגא לאה ,הרב חיים מאיר בן גיטל ,הבה"ח יוסף יששכר דב בן מרגלית,
להערות והארות L7133800@gmail.com 05271-33800 היניק פסח בן ביילא מלכה .רעכיל בת פייגא פעסיל ,שרה בת קריינדל דישנא ,לרפו"ש בתושח"י
