gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu

שבוע: סוכות (2026-09-21)

ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫כי תבוא חכמה בלבך‬ ‫ודעת לנפשך‬ ‫(משלי ב‪ ,‬י)‬ ‫ינעם‬ ‫בירורי הלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫יום טוב סוכות תשפ"ז‬ ‫גליון פ"ב‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים ‪ -‬ברכת לישב בסוכה‬ ‫ברכת לישב בסוכה * ברכה על שינה וטיול * ברכה על פת כיסנין ‪ -‬מזונות * ברכה נפרדת על כל סעודה * ברכה אחר הפסק הליכה‬ ‫סעודה חדשה עם הפסק לתפילת מנחה * ברכה רק בשעת אכילה * מי שישן בסוכה שאינו אוכל שם‬ ‫לפני גדולים בתוככי ירושלם קרית מועדינו תוב"ב ואמרו‬ ‫וביאר המשנה ברורה (סקמ"ו) וז"ל‪ ,‬רצונו לומר‪ ,‬אף‬ ‫ברכת לישב בסוכה‬ ‫א‪.‬‬ ‫יישר‪ ,‬וכשתסתכל יפה בתשובת הרב גינת ורדים ז"ל אשר‬ ‫דמדינא דגמרא לדעת פוסקים ראשונים כשבירך בסוכה‬ ‫הבאת‪ ,‬עיניך תחזינה משרים הראוי לגנה וכנה אשר‬ ‫ויצא לעשות ענינו וכו'‪ ,‬כשיחזור אחר כך צריך לברך‬ ‫איתא בגמרא (סוכה מה‪ ,):‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪,‬‬ ‫נטעה ימינו‪ ,‬שהביא דעת הרמב"ם‪ ,‬דבל מידי בר מפירי‬ ‫שנית‪ ,‬ואפילו מאה פעמים ביום‪ ,‬ואימת שנכנס אף על פי‬ ‫לולב שבעה (לברכה‪ ,‬רש"י) וסוכה יום אחד (ואע"פ שניטל כל שבעה‬ ‫אי אכיל טפי מכביצה בעי סוכה‪ ,‬ושקיל וטרי בהא ויצא‬ ‫שאינו אוכל שם מברך‪ ,‬שהרי גם הישיבה והעמידה שם‬ ‫זכר למקדש‪ ,‬אין מברכין בו אלא יום ראשון שהוא מן התורה‪ ,‬רש"י)‪ ,‬מאי‬ ‫לידון דלכולי עלמא פת הבאה בכיסנין טפי מכביצה בעי‬ ‫היא מצוה דהוי כעין תדורו (ודוקא שיצא יציאה גמורה‪ ,‬אבל אם יצא‬ ‫טעמא‪ ,‬לולב דמפסקי לילות מימים‪ ,‬כל יומא מצוה‬ ‫סוכה‪ ,‬ויברך עליה‪ ,‬ולא הביא שום ראיה על זה לדעת‬ ‫לעשות צרכיו או להביא דבר לסוכה אין צריך לברך שהרי לא הסיח דעתו)‪,‬‬ ‫באפיה נפשיה הוא‪ ,‬סוכה דלא מפסקי לילות מימים‪,‬‬ ‫החולקים על הרמב"ם (רא"ש פ"ב סי' י"ג ועוד)‪ ,‬כנראה דהרב ז"ל‬ ‫מכל מקום מנהג כל העולם כדעת הפוסקים שאינם‬ ‫כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמו‪ ,‬ורבה בר בר חנה אמר‬ ‫שפר קדמיה לקרב הדעות‪ ,‬אמנם הדבר ברור דלהצריך‬ ‫מברכים אלא בשעת אכילה‪ ,‬ואפילו אם יושבים בסוכה‬ ‫רבי יוחנן‪ ,‬סוכה שבעה ולולב יום אחד‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬סוכה‬ ‫לברך על הסוכה האידנא דחיישנא לאפוקי נפשין‬ ‫קודם אכילה שעה אינם מברכים‪ ,‬דסבירא להו דברכה‬ ‫דאורייתא שבעה‪ ,‬לולב דרבנן סגי ליה בחד יומא‪ ,‬כי אתא‬ ‫מרבוואתא דפליגי על הרמב"ם צריכה רבה ראיה בריאה‬ ‫שמברכים אחר כך על האכילה היא פוטרת הכל‪ ,‬שהיא‬ ‫רבין אמר רבי יוחנן‪ ,‬אחד זה ואחד זה שבעה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וטובה‪ ,‬ואין הכי נמי דלהצריך שיאכל בסוכה ראוי לחוש‬ ‫העיקר והיא פוטרת השינה והטיול והלימוד‪ ,‬שכולם‬ ‫טפלים לה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וביארו התוס' (ד"ה אחד) וז"ל‪ ,‬אין סוכה ולולב שוין‬ ‫לדעת הרמב"ם גם בבשר וגבינה‪ ,‬אבל לא לברך‪ ,‬והוא הדין‬ ‫לברכה‪ ,‬דאלולב אין מברך אלא פעם אחת ביום‪ ,‬אבל‬ ‫בפת הבאה בכיסנין‪ ,‬נימא אליבא דרבוואתא דפליגי על‬ ‫[במשנה ברורה קיבל להלכה הטעם של רבינו תם‪,‬‬ ‫סוכה כל אימת דנכנס לה כדי שיאכל וישתה וישן‪ ,‬ואפילו‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬אפילו יאכל הרבה יותר מכביצה לא בעי סוכה‪,‬‬ ‫דהברכה על האכילה היא העיקרית ופוטרת גם השינה‬ ‫עשר פעמים ביום‪ ,‬מברך אכל אחת ואחת‪ ,‬מידי דהוה‬ ‫דאינו כפת‪ ,‬דהא מברך בורא מיני מזונות‪ ,‬והוי כעראי‬ ‫והטיול‪ ,‬אמנם היה מקום לדון‪ ,‬למה הניח לטעם הראשון‬ ‫אתפילין כל זמן שמניחן‪ ,‬והיינו טעמא דסוכה‪ ,‬דאי‬ ‫דפת עד שיאכל שיעור שאחרים קובעים סעודה (ג' או ד'‬ ‫שברא"ש‪ ,‬וכן הוא גם בתוס' (כדלקמן)‪ ,‬שהטעם הוא‬ ‫מתרמי ליה סעודתא לא אפשר למיכל חוץ לסוכה‪ ,‬אף על‬ ‫ביצים)‪ ,‬דאז הוי כפת דמברך ברכת המזון‪ ,‬והוי כדין תבשיל‬ ‫דחיישינן דשמא לא יוכל לישון והוי ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫פי שכבר אכל בו ביום בסוכה‪ ,‬וכן תפילין כל היום מצותן‬ ‫העשוי מחמשת מינים דבעינן שיקבע סעודתו עליו‪,‬‬ ‫שיהו מונחין בראשו ובזרועו‪ ,‬אבל לולב אין עיקר מצותו‬ ‫והוא הדין פת הבאה בכיסנין בעינן קביעות סעודה‬ ‫והנה כתב הרמ"א בהלכות בדיקת חמץ (סי' תל"ב ס"ב)‬ ‫אלא פעם אחת ביום‪ ,‬כדאמרינן (מב‪ ,).‬מדאגבהיה נפיק‬ ‫לסוכה‪ ,‬ע"כ עיי"ש‪.‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק‪,‬‬ ‫ביה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫כדי שלא יהא ברכתו לבטלה‪ ,‬ומיהו אם לא נתן לא עיכב‪,‬‬ ‫וכתב על זה השערי תשובה (שם) וז"ל‪ ,‬ולעניות דעתי‬ ‫דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכתב‬ ‫וכתב הבית יוסף (סי' תרל"ט ס"ח) וז"ל‪ ,‬וכתב הרב המגיד‬ ‫יש לחוש לדעת המחזיק ברכה‪ ,‬מיהו נראה שאם אין דעתו‬ ‫בביאור הגר"א (שם) וז"ל‪ ,‬ומחלוקתם תלוי בפלוגתת ר"ת‬ ‫(פ"ו מסוכה הי"ב)‪ ,‬ראיתי כתוב‪ ,‬דדוקא כשיצא יציאה גמורה‬ ‫לצאת מיד‪ ,‬רק לשבת שם זמן מה‪ ,‬שפיר דמי לברך‪ ,‬דהא‬ ‫ור"י‪ ,‬שכתב הרא"ש בפרק א' דברכות (סי' י"ג‪ ,‬וכן בסוכה פ"ד‬ ‫לעשות עניניו‪ ,‬ושלא לחזור לאלתר‪ ,‬אבל אם לא יצא אלא‬ ‫הברכה גם על הישיבה‪ ,‬אלא שנהגו לברך בשעת אכילה‪,‬‬ ‫ס"ג) בברכת הסוכה על השינה (דלדעת ר"י אין מברכין על השינה‬ ‫לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לשעתו‪ ,‬לא הויא‬ ‫ואם כן אכילת פת כיסנין סגי‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן הכריע גם כן‬ ‫דשמא לא יוכל לישון‪ ,‬ויהא ברכתו לבטלה‪ ,‬כך גם כאן חיישינן שמא לא ימצא‬ ‫יציאה לחייבו בברכה כשיחזור‪ ,‬ודבר נכון הוא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫במשנה ברורה (סי' תרל"ט סקט"ז)‪.‬‬ ‫חמץ ויהא ברכתו לבטלה‪ ,‬אבל לדעת רבינו תם הברכה בסוכה היא על דעתו‬ ‫לישון‪ ,‬ואף אם לא ישן לא יהא ברכה לבטלה‪ ,‬כך גם בבדיקת חמץ הברכה הוא על‬ ‫הבדיקה שיבער אם ימצא‪ ,‬ואף אם לא מצא אינו ברכה לבטלה)‪ ,‬ועיין‬ ‫ובהמשך הגמרא (שם‪ ,):‬נכנס לישב בה‪ ,‬אומר 'אשר‬ ‫ובשערי תשובה (שם‪ ,‬וכך גם במשנה ברורה שם) הוסיף וז"ל‪,‬‬ ‫תוספות (ברכות יא‪ :‬ד"ה שכבר) ובפרק ד' דסוכה (מה‪ :‬ד"ה אחד)‪.‬‬ ‫קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ובמדינותינו‪ ,‬נהגו רוב העולם ביום טוב ושבת לקדש‬ ‫ולאכול אחר הקידוש פת כיסנין במקום סעודה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫וראיה דאין צריך‪ ,‬מדאמרינן בפרק קמא דפסחים (י‪):‬‬ ‫ברכה על אכילה פוטרת שינה וטיול‬ ‫ב‪.‬‬ ‫הולכים אחר הקידוש חוץ לסוכה‪ ,‬ומטיילים בקבלת פני‬ ‫יבדוק בתוך המועד‪ ,‬ועיין לקמן סימן תל"ה דיבדוק‬ ‫רבם וכיוצא‪ ,‬ונמשך איזה שעות עד זמן סעודה‪ ,‬ומברכים‬ ‫בברכה (ובמועד הרי אינו יכול להניח פתיתי חמץ)‪ ,‬ועיין פרי חדש‬ ‫אמנם‪ ,‬כתב הרא"ש (סוכה פ"ד ס"ג‪ ,‬הביאו בית יוסף‪ ,‬וכן במרדכי‬ ‫בשעת קידוש ברכת סוכה‪ ,‬נראה דשפיר דמי‪ ,‬דאף על גב‬ ‫(אות ב')‪ ,‬ועוד יש ראיה דאין צריך מברכת המפיל (שמברכים‬ ‫סוכה סי' תשמ"ה) וז"ל‪ ,‬ורבינו מאיר היה מברך על הסוכה‬ ‫דפת כיסנין הוא‪ ,‬מכל מקום כיון שאוכל אותה בתורת‬ ‫ברכת המפיל ואין חוששין שמא לא יוכל לישן)‪ ,‬ע"כ (ועיין משנה ברורה סי'‬ ‫קודם ברכת המוציא‪ ,‬אף בחול‪ ,‬משום דקאמר 'נכנס לישב‬ ‫סעודה הצריכה לקידוש‪ ,‬שפיר דמי שיברך ברכת סוכה‪,‬‬ ‫רל"ט סק"ג)‪].‬‬ ‫בה מברך'‪ ,‬הלכך ראוי שתקדום ברכה לברכת המוציא מיד‬ ‫דמחשבתו זו משוי ליה כקבע‪ ,‬רק יזהר שיהיה יותר‬ ‫אחר הישיבה‪ ,‬והעם לא נהגו‪ ,‬כי רגילין העם שאין מברכין‬ ‫מכביצה‪ ,‬ובזה אפשר שגם מחזיק ברכה מודה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ברכה על פת כיסנין ‪ -‬מזונות‬ ‫ג‪.‬‬ ‫על הסוכה אם נכנס בה לטייל בה ושינה‪ ,‬אלא דוקא‬ ‫בשערי תשובה (סי' תרל"ט סק"ה) הביא מחלוקת‬ ‫בשעת אכילה‪ ,‬הלכך ראוי שיברך תחלה ברכת המוציא‬ ‫ברכה נפרדת על כל סעודה‬ ‫ד‪.‬‬ ‫אחרונים אם מברכים לישב בסוכה על פת כיסנין‪ ,‬וכך‬ ‫שמתחיל הסעודה‪ ,‬ואחר כך יברך על הסוכה‪ ,‬ומה שאין‬ ‫כתב בזה"ל‪ ,‬ועיין בגינת ורדים (כלל ד' סי' ו')‪ ,‬כתב דפת‬ ‫מברכין על הסוכה בשעת השינה‪ ,‬ואף על פי שמצינו בה‬ ‫הנה בתוס' (ברכות יא‪ :‬ד"ה שכתב) הביאו דברי רבינו תם‬ ‫כיסנין יש להחשיבו כפת גמור לענין זה‪ ,‬דאף שיאכלנו‬ ‫חומר יותר מבאכילה‪ ,‬דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה‬ ‫וז"ל‪ ,‬ואם תאמר מאי שנא (ברכת התורה) מסוכה‪ ,‬שצריך‬ ‫דרך עראי כיון שאכל כשיעור יותר מכביצה יברך על‬ ‫ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה‪ ,‬היינו טעמא דשמא‬ ‫לברך על כל סעודה וסעודה לישב בסוכה‪ ,‬ויש לומר‬ ‫הסוכה‪ ,‬והתבשיל העשוי מחמשה מינים (קוגל‪ ,‬פתיתים‬ ‫לא יוכל לישן והוי ברכה לבטלה‪ ,‬ורבינו תם פירש לפי‬ ‫דשאני תורה שאינו מייאש דעתו‪ ,‬דכל שעה אדם מחוייב‬ ‫וכיוצ"ב) יש לחייבו בסוכה אפילו באכילה דרך עראי‪ ,‬אך לא‬ ‫שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה‪ ,‬אבל שאר‬ ‫ללמוד‪ ,‬דכתיב 'והגית בו יומם ולילה'‪ ,‬והוי כמו יושב כל‬ ‫יברך על הסוכה אם לא שאוכל בקביעות‪ ,‬ובשר וגבינה‬ ‫טיול ושינה שעושין בסוכה טפלים לגבי האכילה‪ ,‬והיא‬ ‫היום בלא הפסק‪ ,‬אבל אכילה בסוכה יש שעה קבועה‪ ,‬ואם‬ ‫וביצים וכיוצא בזה גם הם צריכים סכה אך לא יברך‪,‬‬ ‫פטרתן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫תאמר מפני מה אין אנו מברכין לישן בסוכה‪ ,‬ויש לומר‬ ‫דברכה דאכילה שמברכין לישב פוטרתו‪ ,‬אי נמי משום‬ ‫לחוש להטור ז"ל‪ ,‬ופירות יש לפטר מכל וכל‪ ,‬אפילו‬ ‫וכך פסק המחבר בשולחן ערוך (סי' תרל"ט ס"ח) וז"ל‪,‬‬ ‫שמא לא יישן והוי ברכה לבטלה‪ ,‬שהרי אין בידו לישן כל‬ ‫יאכלם בקביעות‪ ,‬והרוצה להחמיר לאכלם בסוכה אפילו‬ ‫נהגו שאין מברכין על הסוכה אלא בשעת אכילה‪ ,‬והוסיף‬ ‫שעה שירצה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫דרך קבע אין לברך‪.‬‬ ‫הרמ"א‪ ,‬והכי נהוג‪ ,‬ע"כ‪[ .‬ובהרבה ספרים ניקדו בדברי‬ ‫ומציין לדברי החיד"א במחזיק ברכה (שהביא דבריו‬ ‫הרמ"א את המילה 'נהוג' במלאפום‪ ,‬אמנם עיין בפרי‬ ‫ומדברי התוס' האלו‪ ,‬למד הט"ז (סי' תרל"ט סק"כ) וז"ל‪,‬‬ ‫משו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"א) וז"ל‪ ,‬שאלת שיש מי שנוהג בחג‬ ‫מגדים (בכללי בהוראת איסור והיתר סדר ג' אות ז'‪ ,‬וכן בסי' רנ"ט משבצות‬ ‫משמע מזה‪ ,‬דאפילו היה בדעתו היום לאכול שני פעמים‬ ‫לאכול בסוכה בבוקר פת הבאה בכסנין יותר מכביצה‪,‬‬ ‫סק"ג) דכוונת הרמ"א בכל מקום שכותב 'הכי נהוג' דהכוונה‬ ‫בסוכה‪ ,‬צריך לברך שנית‪ ,‬דאם לא כן מה מקשים‬ ‫ואינו מברך על ישיבת סוכה‪ ,‬כי תאוה נפשך למען דעת‬ ‫שהכי יש לנהוג‪ ,‬וכתב מו"ר הגרי"מ שטרן שליט"א (אמרי‬ ‫התוספות‪ ,‬דהא בתורה ודאי דעתו ללמוד אחר כך‪ ,‬אלא‬ ‫היש טעם בזה‪ ,‬והיו עיניך רואות שהרב גינת ורדים (או"ח‬ ‫יעקב ח"ב סי' ס"ח) ראיה לדבריו‪ ,‬דבשולחן ערוך כתב 'נהגו‬ ‫פשוט דבסוכה צריך בכל ענין לברך שנית‪ ,‬ובזה הוכרחו‬ ‫כלל ד' סי' ו') פסק להפך‪ ,‬דפת הבאה בכיסנין יותר מכביצה‬ ‫שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה'‪ ,‬והרמ"א‬ ‫לחלק ביניהם‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכך הוא גם דעת הב"ח (סי' תרמ"ג ס"ג)‪.‬‬ ‫מברך על הסוכה‪.‬‬ ‫הוסיף 'והכי נהוג'‪ ,‬ועל כרחך צריך לומר דהוא בא לומר‬ ‫אמנם דעת רוב הפוסקים אינו כן‪ ,‬והט"ז עצמו הביא‬ ‫דהכי יש לנהוג‪ ,‬דאי לאו הכי אינו מוסיף מידי על דברי‬ ‫דברי הלבוש (ס"ב) בזה"ל‪ ,‬וכתב בלבוש‪ ,‬על אותן שקובעין‬ ‫ומשיב לו בלשונו הפיוטית‪ ,‬זאת אשיב אל לבי ואור‬ ‫המחבר‪ ,‬ולכך יש לנקד בחולם‪ ,‬והכוונה שהרמ"א מורה‬ ‫עיני גם שמענה‪ ,‬ואתה דע לך‪ ,‬דאתיא זכירה שנהגו כך‬ ‫לנו לנהוג הכי]‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫לברך‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכך גם כתב בשולחן ערוך הרב (סט"ו) וז"ל‪,‬‬ ‫לא הוי הפסק אם היה בדעתו‪ ,‬אין צריך לברך‪ ,‬וספק‬ ‫עצמן לשתות אחר ברכת המזון‪ ,‬ואחר השתיה זמן מה‬ ‫ואפילו אם אינו רוצה לאכול בסוכה זו‪ ,‬אלא שנכנס לתוכה‬ ‫ברכות להקל‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫נמשך שחוזרין ואוכלין סעודה שניה בלי הפסק‪ ,‬ומברכין‬ ‫לישן ולטייל‪ ,‬צריך לברך לישב בסוכה‪ ,‬שאין שינה וטיול‬ ‫שנית לישב בסוכה‪ ,‬ונראה לי שטעות גמור הוא בידם‪,‬‬ ‫שבסוכה זו נפטרין בברכה שבירך בסוכה אחרת‪ ,‬ע"כ‪,‬‬ ‫סעודה חדשה עם הפסק לתפילת מנחה‬ ‫ו‪.‬‬ ‫שהרי לא הסיחו דעתם מישיבת סוכה שכבר בירכו עליה‬ ‫וכך פוסק למעשה מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א‪.‬‬ ‫בסעודה הראשונה‪ ,‬ומה שנהגו לקבוע ברכת לישב בסוכה‬ ‫אכן‪ ,‬בהצטרף שני הנידונים יחד‪ ,‬כלומר‪ ,‬באופן‬ ‫על האכילה‪ ,‬היינו משום שמסיחין דעתם מן האכילה‪,‬‬ ‫אמנם‪ ,‬במאמר מרדכי (סי' תרל"ט סק"ח) כתב לחלוק בזה‬ ‫שאחר גמר סעודתו הפסיק מעט‪ ,‬כגון שהלך להתפלל‬ ‫יוצאין מן הסוכה כמה פעמים וחוזרין לתוכה‪ ,‬אבל הכא‬ ‫על דברי הט"ז וז"ל‪ ,‬ונראה לי שיש להשיב על דבריו‪ ,‬דאם‬ ‫מנחה‪ ,‬ואחר כך חוזר לסוכתו לסעודה שניה‪ ,‬יש לו לברך‬ ‫שישבו בתוכה כל היום למה יברכו עליה פעם אחרת‪,‬‬ ‫כן מי שאינו אוכל בלילה היה צריך לברך על השינה‬ ‫לכולי עלמא על הסעודה השניה‪ ,‬וכך כתב המשנה ברורה‬ ‫עכ"ל‪ .‬וכך פסק במגן אברהם (סקי"ז) בשם הלבוש והשל"ה‬ ‫והכניסה והישיבה באותה הלילה‪ ,‬וזה לא שמענוהו‪ ,‬וגם‬ ‫(סי' תרל"ט סקמ"ז) וז"ל‪ ,‬ואם ברך פעם אחת בשעת אכילה ולא‬ ‫הק'‪ ,‬וכך הכריע במשנה ברורה (סקמ"ז) בשם כמה אחרונים‬ ‫נראה שהרב ט"ז גופיה מודה דלא בעי לברוכי‪ ,‬ואם‬ ‫יצא מסוכתו לעשות עסקיו‪ ,‬ואף אם יצא מסוכתו רק‬ ‫(עיין שער הציון סקפ"ו)‪.‬‬ ‫תשיבני דהברכה שבירך ביום על האכילה פוטרת‬ ‫שהיה דעתו לחזור מיד‪ ,‬אין צריך לברך שנית לישב‬ ‫הישיבה והשינה של הלילה הבא אחריו‪ ,‬דהלילה הולך‬ ‫בסוכה‪ ,‬אפילו אם אוכל סעודה שניה‪ ,‬כיון שמצוה אחת‬ ‫ובשולחן ערוך הרב (סי"ג) חידד הדברים וז"ל‪ ,‬במה‬ ‫אחר היום בהאי ענינא (עיין לעיל סי' מ"ז לענין ברכת התורה)‪ ,‬אף‬ ‫היא‪ ,‬ולכן מי שיושב כל היום בסוכה‪ ,‬וישן בלילה בסוכה‬ ‫דברים אמורים (שמברך על הסעודה השניה)‪ ,‬כשיצא מן הסוכה‬ ‫אנו נשיב ונאמר דכל שכן הוא‪ ,‬דהברכה שבירך בלילה על‬ ‫ומתפלל שם‪ ,‬ואינו יוצא לשום עסק רק אדעתא לחזור‬ ‫בין גמר אכילה ראשונה להתחלת אכילה אחרונה‪ ,‬ושהה‬ ‫האכילה פוטרת השינה והטיול שעושה עד אכילה אחרת‪,‬‬ ‫מיד‪ ,‬אין צריך לברך רק בשעת אכילה ראשונה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫שם חוץ לסוכה ולא חזר לאלתר אלא לאחר שעה או שתים‪,‬‬ ‫דהא אין השינה מפסקת כיון שהיא עצמה בעי סוכה‪.‬‬ ‫אין צריך לברך‪ ,‬ויש אומרים דכיון שיצא בנתיים אפילו‬ ‫או אפילו אם חזר לאלתר אלא שבשעה שיצא מן הסוכה‬ ‫על דעת לחזור מיד צריך לברך בשעת אכילה שניה (דעת‬ ‫היה דעתו לשהות הרבה חוץ לסוכה‪ ,‬ושלא לחזור לסוכה‬ ‫וממשיך המאמר מרדכי‪ ,‬עוד אני תמיה על מה שכתב‬ ‫הביכורי יעקב כדלעיל)‪ ,‬ואם יצא לעשות עסקיו או לבית הכנסת‬ ‫לאלתר‪ ,‬שאז אין הברכה שבירך על אכילה ראשונה‬ ‫הרב ז"ל‪' ,‬הדרינן לדין התלמוד וכו''‪ ,‬דהא לדעת רבינו תם‬ ‫להתפלל‪ ,‬לכולי עלמא צריך לברך בשעת אכילה שניה‪,‬‬ ‫פוטרת אכילה אחרונה‪ ,‬כיון שהפסיק ביניהן ביציאה‬ ‫ז"ל דנהגינן כוותיה‪ ,‬הכי הוי עיקרא דמילתא לפום דינא‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫גמורה על דעת שלא לחזור לאלתר‪ .‬אבל אם לא הפסיק‬ ‫דתלמודא‪ ,‬שאין לברך אלא על האכילה‪ ,‬ומעולם לא‬ ‫ביניהם ביציאה גמורה שלא לחזור לאלתר‪ ,‬אינו צריך‬ ‫תיקנו לברך על הכניסה ושאר דברים‪ ,‬ומה שכתבו‬ ‫ועיין בשער הציון (סקצ"א) שהרחיב בביאור ענין זה‬ ‫לברך על אכילה אחרונה‪ ,‬ואפילו הוא כל שבעה ימים‬ ‫השולחן ערוך והפוסקים נהגו שלא לברך וכו'‪ ,‬שתלו‬ ‫וז"ל‪ ,‬והנה אם הליכה לבית הכנסת לא היה באמצע סעודה‬ ‫בתוך הסוכה‪ ,‬אם לא יצא ממנה יציאה גמורה שלא לחזור‬ ‫הדבר במנהג‪ ,‬הכוונה לומר דאף על פי שדעת הגאונים‬ ‫רק בין אכילה לאכילה‪ ,‬אף דגם בזה יש לעין לכאורה אם‬ ‫לאלתר‪ ,‬אין צריך לברך לישב בסוכה‪ ,‬רק בפעם‬ ‫ורוב המחברים צריך לברך בכל פעם שנכנס לישב בה‪,‬‬ ‫נסבור דהליכה לא הוי הפסק‪ ,‬מכל מקום יש לצרף לזה‬ ‫הראשונה שנכנס לסוכה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מכל מקום נהגו העולם כרבינו תם‪ ,‬דסבירא ליה שאין‬ ‫דעת הט"ז‪ ,‬ובפרט דעת הרב יעקב עמדין והביכורי יעקב‪,‬‬ ‫לברך אלא בשעת אכילה דוקא‪ ,‬אף לפי דין התלמוד‪ ,‬וזה‬ ‫דסבירא להו דלאכילה שניה הוא ענין אחר‪ ,‬וצריך לברך‬ ‫אבל בביכורי יעקב (סק"מ) אחר שהביא דעת החולקים‬ ‫ברור‪ ,‬ולכן נראה לי‪ ,‬דלפי מה שנהגנו כרבינו תם‪ ,‬יש‬ ‫שנית‪ ,‬אבל באמצע אכילה‪ ,‬אם נסבור דהליכה לא הוי‬ ‫על הט"ז‪ ,‬וסוברים שמברך רק אם יצא מהסוכה‪ ,‬כתב‬ ‫לחוש לברכה לבטלה‪ ,‬ואין לברך על הכניבה והישיבה אם‬ ‫הפסק‪ ,‬לכאורה חדא אכילה היא‪ ,‬וכן מוכח דעת הבית‬ ‫וז"ל‪ ,‬אכן משמע דאפילו לא יצא רק מעט‪ ,‬באופן‬ ‫לא היכא דאיכא צדדים אחרים להצריך ברכה‪ ,‬עיין מה‬ ‫מאיר‪ ,‬דהיכי דנכנס באמצע סעודתו להתפלל מנחה או‬ ‫שבאמצע סעודה לא תשיב הפסק כדלעיל‪ ,‬דאם לא כן‬ ‫שכתבתי לעיל סק"ג (שם דן לגבי ברכה על פ הבאה בכיסנין)‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מעריב‪ ,‬כל שלא הסיח דעתו מלאכול אין צריך לברך שנית‬ ‫פשיטא‪ ,‬ולכן נראה לי שבקל יכול לצאת ידי חובת כל‬ ‫כשישוב‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫השיטות‪ ,‬דהיינו לצאת מעט מהסוכה לביתו בנתים‪,‬‬ ‫והנה בשולחן ערוך הרב (סקי"ב) שיטה אחרת יש לו‬ ‫ויעשה שם צורך מה‪ ,‬ואז כשישוב לסוכה יכול לברך‬ ‫בזה‪ ,‬שכתב לגבי מי שקובע עצמו על היין וז"ל‪ ,‬אבל אין‬ ‫ברכה רק בשעת אכילה‬ ‫ז‪.‬‬ ‫לישב בסוכה לכל השיטות‪ ,‬אבל בלא יצא בנתים כלל לא‬ ‫צריך לברך לישב בסוכה‪ ,‬לפי שהשתיה היא טפילה‬ ‫יברך‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מדברי התוס' והרא"ש שהובאו לעיל‪ ,‬נראה‬ ‫לאכילה‪ ,‬וברכת לישב בסוכה שבירך על אכילת שחרית‬ ‫בפשטות‪ ,‬דהמנהג לברך רק בשעת אכילה‪ ,‬מורה לנו דכל‬ ‫אכן‪ ,‬בשער הציון (סקפ"ו) הביא דברי הביכורי יעקב‬ ‫היא פוטרת את השתיה של כל היום‪ ,‬וכן היא פוטרת את‬ ‫השאר כגון שינה או טיול‪ ,‬נפטרים ונטפלים להאכילה‪,‬‬ ‫אבל כתב עליו בזה"ל‪ ,‬וספק ברכות להקל (כלומר‪ ,‬לא יברך)‪,‬‬ ‫השינה וטיול בסוכה כל היום‪ ,‬שאין צריך לברך עליהם‪,‬‬ ‫וכך הוא לשון הרא"ש (סוכה פ"ד ס"ג)‪ ,‬ורבינו תם פירש לפי‬ ‫אם לא שיש עוד לצרף לזה צדדים אחרים (כפי שיבואר לקמן)‪,‬‬ ‫שאפילו יצא חוץ לסוכתו אחר האכילה והפסיק הרבה בין‬ ‫שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה‪ ,‬אבל שאר‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫האכילה להשתיה ושינה וטיול‪ ,‬מכל מקום כיון שכולם‬ ‫טיול ושינה שעושין בסוכה טפלים לגבי האכילה‪ ,‬והיא‬ ‫נמשכים וטפלים לאכילה שהיא עיקר מצות הישיבה‬ ‫פטרתן‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכנוסח זה כתב גם המשנה ברורה (סקמ"ו)‬ ‫ברכה אחר הפסק הליכה‬ ‫ה‪.‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬ברכת האכילה פוטרתן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬דברכה שמברכים אחר כך על האכילה היא פוטרת‬ ‫והנה כתב בשולחן ערוך בהלכות ציצית (סי' ח' סי"ג)‬ ‫ועל כן תבנא לדינא‪ ,‬שהיוצא מסוכתו בערב אחר‬ ‫הכל‪ ,‬שהיא העיקר והיא פוטרת השינה והטיול והלימוד‪,‬‬ ‫שכולם טפלים לה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬הלובש טלית קטן ומברך עליו‪ ,‬וכשהולך לבית‬ ‫סעודתו לכמה שעות‪ ,‬וחוזר בלילה רק לשינה‪ ,‬לדעת‬ ‫הכנסת מתעטף בטלית גדול‪ ,‬צריך לברך עליו‪ ,‬דהליכה‬ ‫השולחן ערוך הרב והמאמר מרדכי אין לו לברך לישב‬ ‫וכך כתב הט"ז (סוף סק"כ) וז"ל‪ ,‬נראה לי‪ ,‬דמי שבדעתו‬ ‫מביתו לבית הכנסת חשיבה הפסק‪ ,‬ע"כ‪ .‬ועל פי זה כתב‬ ‫בסוכה‪ ,‬אבל לדעת הט"ז חיי אדם ומשנה ברורה יש לו‬ ‫שאין אוכל פת כל היום‪ ,‬וכל שכן מי שמתענה תענית‬ ‫המגן אברהם (סי' תרל"ט סקי"ז)‪ ,‬דגם לגבי ברכת לישב בסוכה‪,‬‬ ‫לברך‪ ,‬כיון שהפסיק הרבה מתחייב בברכה על שינה לבד‪.‬‬ ‫תלום בסוכות‪ ,‬חייב לברך על הסוכה בכל פעם שיכנס בה‬ ‫ההליכה הוי הפסק‪ .‬וכך גם כתב בשולחן ערוך הרב (סי"ד)‪,‬‬ ‫ומי שרוצה לחשוש לדעתם מספק ברכה‪ ,‬יטול ידיו‬ ‫באותו יום לטיול‪ ,‬כיון שאותו יום אין בו אכילת פת‪,‬‬ ‫וכך פוסק למעשה מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א‪.‬‬ ‫לסעודה לפני שינתו‪ ,‬או לפחות יקבע עצמו על אכילת‬ ‫הדרינן לדין התלמוד דמברך בכל פעם שנכנס לישב שם‪,‬‬ ‫פת כיסנין‪ ,‬וכך יוכל לברך‪ .‬אמנם הנוהג כדעת השולחן‬ ‫אמנם המשנה ברורה בהלכות ציצית (סי' ח' סקל"ג) כתב‬ ‫דהא עיקר הטעם שאכילת פת הוא עיקר ופוטר את‬ ‫ערוך הרב‪ ,‬ואינו מברך‪ ,‬ודאי שפיר עביד‪.‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬והאחרונים (עולת תמיד‪ ,‬ט"ז וגר"א‪ .‬שער הציון סקמ"ח) הסכימו‬ ‫הטפל‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫דעצם הליכה לא חשיב הפסק‪ ,‬ע"כ (וכן מוכח בשולחן ערוך סי'‬ ‫מי שישן בסוכה שאינו אוכל שם‬ ‫ח‪.‬‬ ‫קע"ח ס"ו ומשנה ברורה שם סקמ"ז)‪.‬‬ ‫והמשנה ברורה (סקמ"ח) הביא דברי הט"ז‪ ,‬והוסיף‬ ‫אכן‪ ,‬באופן שיש לו סוכה מיוחדת לשינה‪ ,‬או מי‬ ‫עליהם כהנה בשם החיי אדם וז"ל‪ ,‬וכתב החיי אדם‪ ,‬דהוא‬ ‫וכתב המשנה ברורה כאן (סי' תרל"ט סקמ"ח) וז"ל‪ ,‬ומי‬ ‫שאכל סעודתו במקום אחר‪ ,‬ומגיע לסוכתו רק לשינה‪,‬‬ ‫הדין כשיצא יציאה גמורה לאחר אכילה‪ ,‬וחוזר ונכנס ולא‬ ‫שהולך באמצע סעודתו לסוכת חבירו‪ ,‬דעת המגן אברהם‬ ‫בודאי יש לומר שיחייב עצמו בברכה על ידי שיטול ידיו‬ ‫יאכל עד הערב‪ ,‬וקודם האכילה יצטרך עוד הפעם לצאת‬ ‫(סקי"ז) שאפילו אם היה בדעתו בשעת ברכה שילך באמצע‬ ‫לסעודה‪ ,‬או על ידי שיקבע עצמו על פת כיסנין‪ ,‬שהרי‬ ‫לבית הכנסת‪ ,‬דבזה גם כן לכולי עלמא צריך לברך‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הסעודה לשם ולשוב אחר כך מיד‪ ,‬אפילו הכי צריך לברך‬ ‫באופן זה אף לדעת השולחן ערוך הרב יש לו לברך‪ ,‬ורק‬ ‫ובשער הציון (סקצ"ג) ביאר דברי החיי אדם וז"ל‪ ,‬ודעת‬ ‫שם לישב בסוכה‪ ,‬דהליכה הוי הפסק‪ ,‬ועל כן אם רוצה‬ ‫לדעת המאמר מרדכי (וכן לדעת השולחן ערוך הרב על פי הבנת השער‬ ‫החיי אדם שהעתיק‪ ,‬דבכל גוני חייב לברך שם‪ ,‬אפילו אם‬ ‫לאכול בסוכה זו דבר שאסור לאכול חוץ לסוכה‪ ,‬צריך‬ ‫הציון סקצ"ג‪ ,‬עיי"ש) אין לו לברך‪ ,‬כי אין מברכין כלל על‬ ‫לא יאכל‪ ,‬נראה דטעמו דהמנהג שנהגו הוא רק בביתו‬ ‫לברך שם לישב בסוכה‪ ,‬אמנם הוא לשיטתו אזיל בסימן‬ ‫השינה והטיול‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫שדרך לקבע שם סעודה‪ ,‬אבל בבית אחרים שאין דרך‬ ‫ח'‪ ,‬אבל לפי מה שכתבנו שם דדעת כמה אחרונים דהליכה‬ ‫לקבוע שם סעודה‪ ,‬לכולי עלמא כל שנכנס שם חייב‬ ‫היוצא למעשה מכל הנתבאר‪:‬‬ ‫אף שיש חיוב מן התורה לישן ולעשות כל צרכיו בסוכה‪ ,‬מכל מקום המנהג הוא מזמן הראשונים שמברכין רק על האכילה והיא פוטרת הכל‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫נחלקו הפוסקים אם מברכים 'לישב בסוכה' על מזונות‪ ,‬הכרעת המשנה ברורה לברך אם נשאר לשהות קצת בסוכה‪ ,‬ויש נוהגים שלא לברך כלל 'לישב בסוכה' על מזונות‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫יצא מהסוכה באמצע הסעודה‪ :‬יתחייב בברכה מחדש רק בהפסק גדול של שעה או שתיים‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫יצא מהסוכה באמצע הסעודה והלך לסוכה אחרת‪ ,‬כגון לטיש וכיוצ"ב‪ ,‬דעת השו"ע הרב שמברך שם שנית‪ ,‬ודעת המשנ"ב שאם לא היה הפסק גדול של שעה או שתיים‪,‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫אין מברכים לישב בסוכה‪.‬‬ ‫יצא מהסוכה לאחר הסעודה‪ :‬יתחייב בברכה מחדש אף בהפסק של תפילת מנחה וכדו'‪ ,‬אבל לא בהפסק קטן ממש שיצא על דעת לחזור מיד‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫גמר סעודתו ולא יצא מהסוכה‪ ,‬ולאחר כמה שעות נוטל ידיו שנית‪ ,‬אינו מברך 'לישב בסוכה'‪ ,‬רק אם יצא מהסוכה כנתבאר באות ד'‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫נכנס לסוכה רק לשינה ולא לאכילה‪ ,‬אם כבר בירך באותו יום בסוכה זו 'לישב' אין צריך לברך לפני השינה‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫נכנס לסוכה רק לשינה ולא לאכילה‪ ,‬אם לא בירך באותו יום בסוכה זו‪ ,‬ידיו לפת או לפחות יאכל פת כיסנין (מזונות)‪ ,‬ועל ידי כן יתחייב בברכה לכו"ע‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫יו"ל לזכות ולרפואת מרן רבינו ישראל בן לאה אסתר‪,‬‬ ‫נערך ע"י‪ :‬לוי יצחק בהגה"צ רצ"ה ויזניצר‪ ,‬מודיעין עילית‪.‬‬ ‫הרב שמואל שמעלקא בן פייגא לאה‪ ,‬הרב חיים מאיר בן גיטל‪ ,‬הבה"ח יוסף יששכר דב בן מרגלית‪,‬‬ ‫להערות והארות ‪L7133800@gmail.com 05271-33800‬‬ ‫היניק פסח בן ביילא מלכה‪ .‬רעכיל בת פייגא פעסיל‪ ,‬שרה בת קריינדל דישנא‪ ,‬לרפו"ש בתושח"י‬