תקנת השבים · Takanat Hashuvim — סוכות (2026-09-21)

חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
כתובת המחבר:
חיים ברכיה ליברמן
רחוב ברוך בן נריה 2בני ברק
הסכמת מגדולי הרבנים נדפס בספר חבל נחלתו חלק א'
הקדמה
רבים החיבורים שהתחברו סביב הלכות ארבעת המינים ,וחשבתי להעלות על
הכתב כל מיני דברים שצריכים ביאור לענ"ד קטן כמוני ,ושאולי יזכה עוד יהודי
להבין את הסוגיות הגדולות הללו.
וידע הקורא הנעים שהיו כמה מאמרים שלקח כמה ימים ללבן את הסוגיות
הללו עד שב"ה הצלחתי להגיע להבנתם ,כמו למשל הדין של 'אתרוג המורכב',
שיש הרבה מאוד שו"ת מגדולי האחרונים סביב הנושא הזה ,והרבה חיבורים
נכתבו על הנושא הזה.
וכבר נאמר על התורה "אין לך דבר ריקן בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן
שכר" ]רש"י דברים פרק לב[ ,וגם נאמר "ואם דבר ריק הוא ,מכם ,למה שאין
אתם יגיעין בו ,כי היא חייכם אימתי היא חייכם בשעה שאתם יגיעים בו"
]ירושלמי שביעית פרק א[.
ועם כל החיבורים שהעלו המון פסקי דינים מגדולי התורה עד שממש מתקיים
בזמנינו מה שכתוב בגמ' ]חגיגה דף ג עמוד ב[ "אלו תלמידי חכמים שיושבין
אסופות אסופות ועוסקין בתורה ,הללו מטמאין והללו מטהרין ,הללו אוסרין
והללו מתירין ,הללו פוסלין והללו מכשירין .שמא יאמר אדם :היאך אני למד
תורה מעתה? וכו' אף אתה עשה אזניך כאפרכסת ,וקנה לך לב מבין לשמוע את
דברי מטמאים ואת דברי מטהרים ,את דברי אוסרין ואת דברי מתירין ,את דברי
פוסלין ואת דברי מכשירין" ,ופרש"י "מאחר שכולן לבן לשמים -עשה אזנך
שומעת ולמוד ,ודע דברי כולן ,וכשתדע להבחין אי זה יכשר -קבע הלכה
כמותו".
~~4
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
וכתוב במסכת כלה רבתי ]פרק ד[ "אם חפץ אתה ללמוד ,אל תאמר על שלא
שמעת שמעתי; ואם שאלוך דבר ואין אתה בקי בו ,אל תבוש לומר איני יודע;
אם שנו לך דבר ולא שמעת ,אל תבוש לומר לא שמעתי ,מנא לן ,מדויד ,דכתיב
ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש ,ולא אבוש מלשאול ממפיבושת איך
איעשה ,אסור או מותר" ,וזה הסדר בחיבור הזה שגם בדברים שלא זכיתי להבין
מה שכתבו מגדולי הפוסקים לא התביישתי לכתוב שאני לא מבין את דבריהם,
ופוק חזי מרש"י זצ"ל שכתב הרבה פעמים בחיבוריו שאינו יודע ,אע"פ שאם
היה רוצה היה יכול להשמיט את המילים הללו ,אלא נר האמת היה לעיניו ולא
התבייש לכתוב על מה שלא הבין שלא הבינו.
ואיתא בגמ' )ברכות דף ח עמוד א( "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש
ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד" ,ונמצא שיש מצוה גדולה
להתעסק בענייני הלכה ששם נמצא גילוי השכינה ,ויעזור השי"ת שנזכה ללמוד
תורה וללמדה לשמה ,לשמור ולעשות ,ויתגלה מלכותו על כל העולם כולו
במהרה בימינו אמן.
חיים ברכיה ליברמן
הודפס מחדש חודש תשרי שנת תשפה
בני ברק
~ה~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
תוכן הענינים
סעיפים א-ד
ענף א'
האם במצוות מקילים בספק ספיקא
יסוד של האבני נזר שבמצוות יש מקום להחמיר גם בספק ספיקא ]אות א[ .מקשה על מהלך של
האבני נזר שהרי שלא בשעת הדחק כל הפסולים הם פסולים מן התורה ]אות ב[ .מיישב למה
הפוסקים מקילים בספק ספיקא של מצוות ]אות ג[
ענף ב'
מה הדין אם יש ספק ספיקא להחמיר האם צריכים להחמיר
אם יש נקב שיש ספק ספיקא לחומרא האם צריכים להחמיר ]אות א[ .גם לגבי תחומים נפסק
שבספק ספיקא לחומרא הולכים להקל ]אות ב[ .מהלך של החת"ס שנחשב רק לספק אחר ]אות ג[.
מקשה על המהלך של החת"ס ]אות ד[
ענף ג'
כשיש מחלוקת הפוסקים במצוות עשה דאורייתא האם אפשר לצאת ידי חובתו לפי
שיטה אחת
מבאר למה בשעת הדחק אפשר לברך עליו ]אות א[ .מקשה למה בשופר מקילים בדיעבד אע"פ
שיש מחלוקת הפוסקים ]אות ב[ .מתרץ שבתקיעת שופר יש צירוף של הפוסקים שיצא אם עשה
שברים או תרועה ]אות ג[
~ו~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף ה
האם פסול לבן באתרוג -הוא ג"כ ע"י שנחתך או נסדק שם ונתגלה מבשר הלבן
דעת החזו"א שנקלף ונתגלה בשרו הלבן אין זה בכלל לבן ]אות א[ .שואל על אחד מן הראיות של
החזו"א ]אות ב[ .דעת הצמח צדק שאם נתגלה מבשר האתרוג פסול משום 'מראה לבן' ]אות ג[.
החיים וברכה דוחה את דעת הצמח צדק ]אות ד[.
סעיף ו
ענף א'
אם נקלף גם הקליפה התחתונה האם פסול משום חסר
דעת השעה"צ שהקולא של נקלף הוא רק בקליפה העליונה שהיא דק כגליד ]אות א[ .דעת החזו"א
שכל שלא נקלף כלום מבשר הלבן הרי זה כשר ]אות ב[ .למעשה אפשר להקל כשמסופקים אם
נקלף גם קליפה העבה כיון שיש עוד צירופים ]אות ג[
ענף ב'
מנומר במראות כשרות האם כשר או לא
דין מנומר במראות כשרות שיש סתירה בראב"ד ]אות א[ .הטור החמיר בזה אולם באליה רבה מקל
כיון שמפורש בראב"ד להקל בזה ]אות ב[ .יש שתירצו את הסתירה שיש חילוק אם הוא גם נקלף
וגם מנומר ]אות ג[ .גם בשו"ע ובשו"ע הרב וברא"ש יש סתירה מה הדין במנומר במראות כשרות
]אות ד[ .צ"ע בשיטת המשנ"ב שנשאר בצ"ע במנומר במראות כשרות ]אות ה[ .מבאר שדעת הטור
היא שנקלף ונשתנה למראה כשר הריהו כמו מראה פסול שפוסל ברובו ]אות ו[ .עוד סברות למה
צריכים להחמיר במנומר של נקלף יותר ממנומר רגיל ]אות ז[ .מבאר שיש סברות להחמיר אם נקלף
בחוטמו וק"ו אם נשתנה למראה כשר ]אות ח[.
~ז~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ענף ג'
האם דעת השו"ע להחמיר במנומר במראות כשרות
מחלוקת הפוסקים האם השו"ע סובר להחמיר במנומר במראות כשרות ]אות א[ .כוונת השו"ע
שנשאר ירוק היינו שלא נחסר מבשר האתרוג ]אות ב[ .ביאור כוונת מג"א בשו"ע ]אות ג[
סעיף ז
ענף א'
מה הדין פיטם שעשוי מבשר של האתרוג האם אפשר להקל שדינו כפיטם או שהוא
יותר חמור
מהמשנ"ב יוצא שהפיטם שקוע בתוך האתרוג והוא עשוי מעץ ]אות א[ .בשו"ע הרב מפורש שיש
אתרוגים שאין העץ נכנס לתוך האתרוג ]אות ב[ .ב'כף החיים' מעיד שבארץ ישראל הפיטם הוא לא
עשוי מעץ ,ואפשר שזה כוונת השו"ע ]אות ג[ .מוכיח שמה שכתבו הפוסקים שהפיטם הוא כמו עץ
הוא לאו דווקא ]אות ד[ .מפורש בכפות תמרים שהפיטם הוא עשוי מבשר האתרוג ]אות ה[ .צ"ע על
מה שסתר הכף החיים את משנתו שאם הפיטם עשוי מבשר אז דינו כמו באתרוג ]אות ו[
ענף ב'
האם כאשר נפל הפיטם הוא ספק פסול או שהוא וודאי פסול
השעה"צ והשבה"ל סוברים שאם רק נפל הפיטם או העוקץ הרי זה ספק פסול ]אות א[ .קשה על הני
פוסקים שהרי ברא"ש וכן ברי"ף ורמב"ם משמע שפסול מתורת וודאי ]אות ב[.
ענף ג'
מה הדין אם חסר חלק מן הפיטם
~ח~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
אם חסר חלק מן הפיטם האם יש נפק"מ אם הפסול הוא מטעם הדר או חסר ]אות א[ .מסביר מהלך
שגם לטעם של הדר כשר אם לא ניכר חסרונו ]אות ב[ .מפורש בשו"ע הרב שגם לטעם של הדר כשר
אם לא ניכר חסרונו ]אות ג[ .מוכיח שגם הפרי מגדים סובר שגם לפי הטעם של הדר כשר אם נשאר
קצת למעלה ]אות ד[ .בשעה"צ הביא פוסקים שמחמירים גם אם נשאר חלק מן הפיטם ]אות ה[.
דעת הערוגות הבושם שאם נשבר רוב עובי הפיטם הרי זה פסול מטעם חסר ולא מטעם הדר,
והקושי בדבריו ]אות ו[
ענף ד'
האם אפשר לחבר פיטם ע"י מחט
להלכה נוקטים שאי אפשר לדבק הפיטם ע"י מחט ]אות א[ .ביאור בשו"ת 'שואל ומשיב' שסובר
שאפשר לחבר את השושנתא ע"י מחט ]אות ב[
ענף ה'
אם נשבר חלק מן הפיטם אבל הוא עדיין מחובר במקצתו האם הוא כשר או לא
מחלוקת בין ה'שבות יעקב' להבית אפרים אם הפיטם דבוק במקצתו האם נחשב מחובר ]אות א[.
ראיה לה'שבות יעקב' שחיבור במקצת הוי חיבור בארבעת המינים ]אות ב[ .חילוק בין דבר שהיה
מחובר בתולדתו לבין שני דברים שחיברו זה לזה ]אות ג[ .מה הדין אם נחסר חלק מן עובי הפיטם
]אות ד[
ענף ו'
מה הדין אם מסופקים אם נפל הפיטם או לא האם כשר הוא או פסול
למה אם יש ספיקות אם נפל הפיטם או לא ,לא אומרים שספק חסרון ידיעה לא נקרא ספק ]אות א[.
הלבוש סובר שצריך לדעת שבשעה שהורידו אותו מן העץ לא היה לו פיטם ,ונפק"מ בימינו ]אות
ב[
ענף ז'
~ט~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
האם אפשר לסמוך על הסימן שיש גומא
קושיות ה'קנה בושם' על הסימן שיש בו גומא ,והתירוץ על קושייתו ]אות א[.ה'קנה בשם' ראה כמה
פעמים שפיטם נופל אח"כ ואעפ"כ יש גומא ]אות ב[ .מבאר מהו הסימן המובהק כדי לדעת האם
הפיטם נפל או לא ]אות ג[ .דעת ה'חיים וברכה' שלא לסמוך על הסימן של גומא ]אות ד[
ענף ח'
מה הדין אתרוג שנולד עם פיטם ואח"כ נפל הפיטם בעודו על העץ
כל אתרוג נולד עם פיטם ]אות א[ .דעת שבט הלוי ללמד זכות על המקילים מטעם שכל שסופו
ליפול הרי הוא כמו שנפל בהתחלה ]אות ב[ .בדרך כלל הפיטם נופל לפני שקיבל האתרוג שם פרי
]אות ג[ .ביאור דעת הגרשז"א ודעת הגרי"ש אליישיב לגבי אם נפל בעודו גדול ]אות ד[ .הגרשז"א
הביא שתי ראיות שאם הפיטם נפל דרך טבעית שהרי זה כשר ]אות ה[ .מפלפל בשתי הראיות הנ"ל
]אות ו[
ענף א'
עוקץ שנפל אבל הוא פחות מכאיסר האם האתרוג פסול
מבאר האם פסול אם חסר העוקץ אע"פ שהוא פחות מכאיסר ]אות א[ .ביאור כמה הגודל של איסר
]אות ב[.
ענף ב'
האם בשעת הדחק אפשר לברך על אתרוג שנפל הפיטם או העוקץ
דעת המשנ"ב שאם אין עוד אתרוג בעיר יכול לברך אם אין עוקץ או פיטם ]אות א[ .ביאור למה
אפשר להקל בשעת הדחק גם אם נפל הפיטם ]אות ב[ .דעת שו"ע הרב שבשעת הדחק אפשר להקל
רק אם ניטל העוקץ ולא אם נפל הפיטם ]אות ג[ .מוכיח מהרמ"א שאי אפשר להקל אפילו בשעת
הדחק ]אות ד[
~י~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ענף ג'
האם נשים מותרות לברך על אתרוג שאול ביום ראשון
ה'חכם צבי' סובר שאם אין לו אתרוג שלם יכול לברך על חסר כיון שלא גרע משאר הימים ]אות א[.
כל הפוסקים חולקים על ה'חכם צבי' בזה ]אות ב[ .דעת ה'תהילה לדוד' שנשים יכולות לברך ביו"ט
ראשון על אתרוג השאול אולם דעת הביכורי יעקב להחמיר ]אות ג[ .עוד פוסקים שסוברים כמו
ה'חכם צבי' ]אות ד[.האם למעשה יכולות הנשים לברך על אתרוג השאול ]אות ה[.
סעיף ט
ענף א'
מאיפוא מתחיל מקום החוטם
דעת ה'ביאור הלכה' שהחוטם לא נקרא אלא אחר רוב האתרוג ]אות א[ .מסביר למה היה פשוט
ל'ביאור הלכה' שלמטה מחציו בוודאי לא נקרא חוטם ]אות ב[ .מדייק שגם השו"ע הרב סובר
שפחות מחציו לא נקרא חוטם ]אות ג[ .קשה על ראיית הביאור הלכה שרק אחרי רובו מתחיל
החוטם ]אות ד[ .דיוק של השבה"ל שרק קרוב לגמר נחשב לחוטם ]אות ה[ .תוכן דברי ה'שבט
הלוי' ]אות ו[ .מוכיח שמהראשונים שמהם נובע השו"ע מפורש דלא כמו ה'שבט הלוי' ]אות ז[.
המהלך של השבה"ל יש לו מקור בפוסקים ]אות ח[ .פירוש חדש ברא"ש ]אות ט[
ענף ב'
אתרוג שיש לו חגורה )גארטל( האם הכניסה התחתונה נחשבת לשיפוע
יש כאלה שהבינו בדעת האשל אברהם מבוטשאטש שמסתפק שזה פסול ]אות א[ .מסביר שאין שום
ראיה מהאשל אברהם ,ושלהלכה הרי זה כשר ]אות ב[.
~ יא ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף י
ענף א'
מה הדין אם יש שלושה חזזית )או פסולי מראה( בשתי צדדים של האתרוג אבל אינו
רובו.
אם יש חזזית בצד השני דעת האחרונים שנחשב למנומר אע"פ שהוא מיעוטו של אתרוג ]אות א[.
החזו"א חולק על מג"א וסובר שצריך שבין כל החזזיות יהיה שיעור רובו של אתרוג ]אות ב[ .מדייק
מן הרא"ש כמו המג"א ולא כמו החזו"א ]אות ג[ .צ"ע בדעת שו"ע הרב מה נקרא רוב היקף אורך
האתרוג ]אות ד[
ענף ב'
מה הדין אם המיעוט של האתרוג מנומר בגוונים הפסולים.
מה הדין אם יש יותר משלושה חזזיות במיעוטו ]אות א[ .מה פוסקים במחלוקת של ג' חזזיות
במיעוטו של אתרוג ]אות ב[
סעיף יא
מה הדין ברוב היקיפו אבל הוא בדיוק חצי מן האתרוג
ביאור החילוק למה ברוב היקיפו כשר אם זה מחצה על מחצה ]אות א[.
סעיף יב
מה הדין שינוי מראה על הפיטם האם כשר או פסול
~ יב ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ב'ביאור הלכה' כתוב שלר"ח והרי"ף כל השיפוע הוא החוטם ואילו לרמב"ם רק הדד נקרא חוטם
]אות א[ .קשה על ה'ביאור הלכה' שהרי לשונות של כל הראשונים הנ"ל הם שוים ]אות ב[ .בביאור
הלכה מבואר שדעת הבית יוסף שיש מחלוקת בין הראשונים איפוא החוטם של אתרוג ]אות ג[ .צ"ע
על ה'ביאור הלכה' שהרי ב'בית יוסף' משמע איפכא ]אות ד[ .מסקנת הקושיא על ה'ביאור הלכה'
שאין שום ראיה שהפיטם עצמו נפסל בשינוי מראה ]אות ה[ .הערוך השלחן התפלא על השו"ע למה
לא הביא שיטת הרמב"ם שרק הדד פוסל ]אות ו[ .מפשטות השו"ע משמע שאין הפיטם בכלל שינוי
מראה ]אות ז[ .המחצית השקל דייק מהשו"ע איפכא והקושי בדבריו ]אות ח[ .ביאור דעת הרא"ש
שמשמע שהפיטמא בעצמו לא פוסל בשינוי מראה ]אות ט[ .דעת הגר"ח מבריסק שלשיטות שאם
נקצץ הפיטם כשר אין פסול מראה על הפיטם ]אות י[ .צ"ע על הגר"ח שהרי גם קליפת האתרוג לא
נחשב מכלל האתרוג ואעפ"כ פסול שם שינוי מראה ]אות יא[ .חילוק בין שינוי מראה על קליפת
הפרי לבין שינוי מראה על הפיטם ]אות יב[.
סעיף יג
מה הדין אם נהיה שינוי מראה ע"י דבר חיצוני האם הוא כשר או פסול
דעת המבי"ט שמה שנהיה אדום ע"י קוצים לא נפסל מטעם חזזית ]אות א[ .מסתימת הרמ"א משמע
כמו המבי"ט ]אות ב[ .מפשטות השו"ע הרב משמע שכל שינוי מראה כשר אם נעשה ע"י דבר אחר
]אות ג[ .גם מהמבי"ט משמע שדן רק מצד חזזית ]אות ד[ .מסביר כוונת השו"ע הרב ]אות ה[.
מסביר כוונת החיי אדם ]אות ו[ .ביאור מה שכתב הרמ"א 'שזהו דרך גדילתן' ]אות ז[ .מוכיח
מהחת"ס והמשנ"ב שגם ע"י דבר אחר הרי זה נפסל בשינוי מראה ]אות ח[
ענף ב'
איך אפשר להכשיר ה'בלאט פלעק' ,הרי יש כאן שינוי מראה.
שני טעמים למה בלאט פלעק כשר ,והקושי בזה ]אות א[ .נחלקו הראשונים האם חזזית הוא פסול
של שינוי מראה ]אות ב[ .חידוש של ה'פרי מגדים' שמראה פסולה על אבעבוע אין פוסל ]אות ג[.
מקשה על הדיוק של הפרמ"ג ]אות ד[ .מסביר למה בריאה לא פוסל מראה פסולה על אבעבוע ]אות
~ יג ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ה[ .מקשה שאתרוג שהוא פסול הדר אינו דומה לריאה שהוא משום שסופו לירקב ]אות ו[ .מסביר
שכו"ע סוברים שאין חזזית מראה פסולה אלא אם הוא גבוה מהאתרוג ]אות ז[ .מה זה ה'בלאט
פלעק' שכתבו הפוסקים ]אות ח[ .מקשה על השעה"צ שהביא את ה'פרי מגדים' ]אות ט[ .מוכיח
מהפרי מגדים בעצמו ששאל את קושיית השעה"צ ולא תירץ כמו שתירץ השעה"צ משמו ]אות י[.
מקשה על הפרי מגדים שסובר שלדעה ראשונה הטעם של פסול חזזית הוא משום חסר ]אות יא[.
מסביר למה לפי הדעה ראשונה אין פוסל 'בלאט פלעק' על חוטמו ]אות יב[
ענף ג'
איך נוצר מה שנקרא 'בלעטליך'
הערה
צ"ע על הפרי מגדים שהחמיר לא ליקח אלה שיש להם 'בלאט פלעק'
האם מכשירים אם קלף את הפסול ]אות א[ .מוכיח שלדעת ה'גר"א' וה'מאמר מרדכי' אין סתירה
ברמ"א ,וממילא אם אינו ניכר אפשר להכשיר ]אות ב[ .ב'צמח יהודה' ביאר שאם היה פסול מקודם
אין חסר כשר בשאר הימים ]אות ג[ .מבאר שפסולי הדר לא דומה לטריפות ולכן אפשר להכשיר גם
אם כבר נפסל ]אות ד[.
סעיף יד
האם מכשירים אם קלף את הפסול
דעת השו"ע והרמ"א מה הדין אם קלף את הפסול ]אות א[ .מוכיח שלדעת ה'גר"א' וה'מאמר
מרדכי' אין סתירה ברמ"א ,וממילא אם אינו ניכר אפשר להכשיר ]אות ב[ .ב'צמח יהודה' ביאר שאם
היה פסול מקודם אין חסר כשר בשאר הימים ]אות ג[ מבאר שפסולי הדר לא דומה לטריפות ולכן
אפשר להכשיר גם אם כבר נפסל ]אות ד[
~ יד ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף טו
ענף א'
למה יש פסול מיוחד של 'אכילת תולעים' שהרי ממילא פסול משום חסר
ענף ב'
מה הדין מנומר במראות כשרות
שתי שיטות האם מנומר הוא גם במראות כשרות ]אות א[ .י"ל שאין ראיה מהשו"ע ]אות ב[ .ביאור
למה 'בלעטליך' כשרים שהרי הוא מנומר במראות כשרות ]אות ג[ .מסביר עפ"ז כוונת הדגול
מרבבה ומיושב קושית השעה"צ עליו ]אות ד[ .מה חידש השו"ע במה שכתב ש'מנומר' פסול הרי
כבר כתב לנו שחזזית ושחור ולבן פסולים ]אות ה[
סעיף טז
מה הדין אם נשתנה מראהו ע"י ריבוי משמושים של מצוה
במנחת פתים כתוב שאם נשתנה ע"י משמוש היד הרי זה כשר כיון שנהיה מחמת דבר חיצוני ]אות
א[ .מוכיח שהחת"ס והמשנ"ב לא סבירא להו כן ]אות ב[ .מסביר למה אפשר להתיר בעקיצת קוצים
ולא כן במשמוש ידים ]אות ג[ .סתירה בחת"ס האם אומרים במצוות לולב שכשר הגרדומים ]אות
ד[ .מוכיח מהרמ"א וחיי אדם וביאור הלכה דלא כמו החת"ס שמתיר גרדומים ]אות ה[ .מסביר
שהחת"ס סובר שרק אם ניכר שמגיע ממצוה ,ומוכיח שהמשנ"ב לא ס"ל כוותיה ]אות ו[.
ה'התעוררות תשובה' סבר שאם זה שיירי מצוה כשר גם אם נחסר מהשיעור ]אות ז[ .קשה על
ה'התעוררות תשובה' ועל ה'ציץ אליעזר' ]אות ח[ .מחלק שגם לפי החת"ס אין להקל אם הוא פחות
מהשיעור שרק בפסול הדר הקיל ]אות ט[.
סעיף יז
האם מראה חום דינו כמראה שחור
~ טו ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
דעת המהרש"ם שגם דומה לשחור פסול ]אות א[ .מוכיח שלפי המהרש"ם אם מסתפק אם זה נוטה
לשחור אפשר להקל כיון שזה ספק ספיקא ]אות ב[ .מוכיח מהביאור הלכה שלכו"ע פסול אם זה
נוטה לשחור ]אות ג[ .קשה על המהרש"ם שהרי באתרוג לא כתוב ששחור פסול אלא ככושי
והכוונה היא שנוטה לשחור ]אות ד[.
סעיף יח-יט
מה הטעם שעשוי ככדור פסול
הלבוש כתב שטעם הפסול אם 'עשוי ככדור' הוא משום שאין צורתו עליו אולם הביאור הלכה סובר
שהוא משום פסול הדר ]אות א[ .מוכיח ממה שמכשיר הרמב"ם 'ירוק ככרתי' בשאר הימים שגם
דבר שאין צורת פרי הרי הוא כשר בשאר הימים ]אות ב[.
סעיף כ
ענף א'
האם אתרוגי אצבעות כשרים או לא
מחלוקת בין ה'זבחי צדק' לה'בן איש חי' האם 'אתרוג אצבעות' כשרים או לא ]אות א[ .מוכיח
ש'אתרוג אצבעות' פסול משום שהוא שינוי גדול ורק אם גדל בעץ שמגדל רק סוג אתרוג הזה אז
דעת הזבחי צדק להקל ]אות ב[.
ענף ב'
האם ניתן ללמוד שאתרוג המורכב כשר ממה שאתרוג התיום כשר
ה'אבני נזר' הוכיח מ'אתרוג התיום' שגם אתרוג המורכב כשר ]אות א[ .דחיית ראיית ה'אבני נזר'
]אות ב[
~ טז ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף כא
ענף א'
האם מראה ירוק הוא חסרון שלא נגמר הפרי או שזה פסול של הדר
סתירה במשנ"ב האם ירוק הוא מראה פסול או מראה כשר ,וראיה מגדולי הראשונים שזה מראה
פסול ]אות א[ .הביכורי יעקב סבר שאם יש כמה נקודות של ירוק בתוך האתרוג הריהו פסול משום
מנומר ]אות ב[ .יישוב למה הפוסקים לא כתבו הדין של ה'ביכורי יעקב' ]אות ג[ .התירוץ של החזון
איש שלא יקשה מהרבה ראשונים ,ומה שקשה על החזו"א ]אות ד[
ענף ב'
האם צריך הכשר על אתרוג שהוא לא מורכב
המשנ"ב העתיק מהחת"ס שהסימנים שזה לא מורכב א"א לסמוך עליהם כיון שלא כתוב בחז"ל
]אות א[ .המשך של החת"ס שיש סימן אחד שהוא סימן דאורייתא ]אות ב[ .החת"ס מוכיח ממהר"ם
אלשיך שאפילו אם הוא סימן מובהק מ"מ יכול להיות שזה פסול מחמת מורכב ]אות ג[ .לפי הנ"ל
צ"ע איך אפשר לקנות מאתרוגי יעניווע בלי הכשר ]אות ד[ .קשה על החת"ס שהרי המהר"ם אלשיך
נתן סימן למורכבים ולמה לא סמך על זה החת"ס ]אות ה[ .שלא יסתרו הסימנים של המהר"ם
פדואה למהר"ם אלשיך ]אות ו[ .מסביר שכוונת החת"ס שיש הבדל בסימנים בין מקום למקום ]אות
ז[ .מהלך של ה'משנת דרבי אליעזר' ליישב את החת"ס ]אות ח[ .מיישב הסתירה בין הפוסקים
שתלוי אם הרכיבו לימון על אתרוג או היפוך ]אות ט[ .מוכיח מכמה פוסקים שלא סבירא להו כמו
הרב האלשי"ך ]אות י[ .כמה פוסקים העידו שהמנהג להקל שאם הרכיבו אתרוג על לימון שהעץ
השני כשר לאתרוג ]אות יא[ .גם מהחת"ס מוכח שהמנהג היה לקחת אתרוגי קרפו ]אות יב[ .עוד
קושיא על החת"ס בביאור מה מועיל סימנים ]אות יג[
ענף ג'
האם אפשר לסמוך על סימנים שאינו מורכב והאם הולכים בזה אחר רוב
~ יז ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
דעת הביאור הלכה שיש לסמוך על סימנים בצירוף שהרוב אינם מורכבים ]אות א[ .דיוקו של
הביכורי יעקב שאין לסמוך על סימנים ]אות ב[ .סתירה בתוך שו"ת הרמ"א האם היה אפשר לברך
על אתרוגים ממחוז פולייה ]אות ג[ .ד' מהלכים ליישב את הסתירה הנ"ל ]אות ד[ .מהחת"ס מוכח
שאם לא יודעים מאיפוא הם מגיעים אפשר לסמוך על סימנים ]אות ה[ .מסקנת הענין על חלק
מאתרוגי ארץ ישראל ]אות ו[
סעיף כב
מה הדין אתרוג שבהתחלה היה בזה שיעור ואח"כ נפחת מן השיעור
הביאור הלכה כותב שאפילו אם נצטמק מן השיעור הרי זה פסול ]אות א[ .מהגמ' משמע שטעם
הפסול הוא משום שלא גמר פרי וא"כ אם נצטמק הרי הוא כשר ]אות ב[ .מבאר שלפי טעם של
הב"ח מובן למה פסול אם נצטמק ]אות ג[ .ב'אבני נזר' חידש שגם אם נצטמק אין עליו שם פרי
כדרך גדילתן ]אות ד[ .להלכה קיי"ל לגבי מעשרות שגם אתרוג קטן נחשב פרי ]אות ה[ .לפי מהלך
של הריטב"א שפיר מובן למה פסול אם נצטמק ]אות ו[
~ יט ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
דברים הפסולים באתרוג ,ובו כ"ב סעיפים.
סעיף א
אתרוג היבש ,פסול ,ושיעור היבשות ,כשאינו מוציא שום ליחה ,ויבדק ע"י
שיעבור בו מחט ובו חוט ,ואם יש בו ליחה יראה בחוט )ואתרוג שהוא משנה
שעברה ,ודאי יבש הוא ופסול( )תה"ד מהרי"ל סימן ה'(.
סעיף ב
אתרוג שניקב נקב מפולש כל שהוא ,פסול ,ושאינו מפולש ,אם היה כאיסר,
פסול ,ואם חסר כל שהוא ,פסול .וי"א דגם בנקב מפולש בעינן חסרון משהו,
ושאינו מפולש ,בחסרון כאיסר .הגה :ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו באילן על
ידי קוצים ,אף על פי שיש בהם חסרון ,שזהו דרך גדילתן )תה"ד סי' צ"ט(,
מיהו אם רואה שאין העור והבשר קיים תוך הנקב ,פסול לסברא הראשונה אף
על פי שאינו מפולש ,ובשעת הדחק יש להקל כסברא האחרונה ,להכשיר
חסרון שאינו כאיסר ואינו נקב מפולש )דעת עצמו(.
סעיף ג
מפולש ,יש מפרשים כפשוטו ,דהיינו שניקב מצד זה לצד זה ,ויש מפרשים
שכיון שניקב עד חדרי הזרע שהגרעינים בתוכו ,מקרי מפולש.
~כ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף ד
אתרוג שנימוח כל בשרו בפנים ,וקליפתו החיצונה קיימת וחדרי הזרע קיימים
בפנים ,כשר ,ויש פוסלים.
ענף א'
האם במצוות מקילים בספק ספיקא
ספק כי הוא שהטעם הרמב"ם לפי אבל יסוד של האבני נזר שבמצוות יש מקום להחמיר
דאורייתא מן התורה לקולא א"כ במצות עשה גם בספק ספיקא
צריך לקיימו בוודאות ולא בספק שהרי כל הטעם א .כתב המשנ"ב שאם יש ספק אם העור והבשר
של הרמב"ם שספיקא דאורייתא לקולא הוא -כי קיים אפשר לברך עליו כיון שגם אם לא קיים הרי
כשכתוב 'לא תאכל נבילה' משמע רק נבילה איכא דעה שניה שמכשיר אם הוא פחות מאיסר.
וודאי אבל ספק נבילה מותר לאכול ,וא"כ כאשר
וראיתי באבני נזר )או"ח סימן תפד( שיש שני
כתוב שצריך לקחת אתרוג – אזי צריך לקחת
הסברים למה בספק ספיקא מקילים ,שלפי דעת
אתרוג וודאי ולא ספק ,וכתב "ואל תשיבני ממה
הרמב"ם הרי ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא
מספק באתרוג הפוסקים לפעמים שהכשירו
ורק מדרבנן החמירו ,ולכן אם יש עוד ספק
ספיקא דשם אין הפסול משום שאינו מינו .ולכמה
הדרינן לכללא שספיקא דרבנן לקולא ,וכ"כ הפרי
פוסקים בשעת הדחק ניטלין הפסולים מה שאין
מגדים בסימן ק"י ,אבל לדעת הרשב"א שספק
כן באינו מינו" ,עכ"ל.
דאורייתא מן התורה לחומרא אז הטעם למה
מקשה על מהלך של האבני נזר שהרי שלא בספק ספיקא מקילים הוא כיון שיש רוב צדדים
בשעת הדחק כל הפסולים הם פסולים מן התורה לקולא לכן הרי זה כמו הכלל שהולכים אחר רוב,
ב .ולכאורה קשה על דבריו שהרי מה שנוטלים וא"כ יהיה נפק"מ האם אומרים ספק ספיקא לגבי
בשעת הדחק הוא רק אם לא נמצא אחרת בעיר, מצות עשה ,שלפי הרשב"א כיון שרוב צדדים
שכיון שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים והם אמרו שזה כשר לכן הרי אפשר לקיים את המצוה בכך,
~ כא ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
יתכן שמסכים לסברת הרשב"א שספק ספיקא גם שזה יהיה כשר בשעת הדחק ,אבל שלא
הוא כעין רוב ,ואפילו אם נאמר שהם חולקים בשעת הדחק הרי הם פסולים מן התורה וכמו"ש
מ"מ כיון שיש פוסקים שהאתרוג כשר כיון שאין הרא"ש )פרק ג סימן יד( ,וא"כ כיון שיש אחרים
חסרון כאיסר ,ויש פוסקים שמכשירים בספק בעיר אם נאמר שלא אומרים ספק ספיקא במצות
ספיקא שהם שיטת הרשב"א ודעימיה לכן חזיא א"כ למה מכשירים אותו אפילו בלי שעת הדחק.
לאצטרופי שרוב פוסקים סוברים שהאתרוג כשר.
מיישב למה הפוסקים מקילים בספק ספיקא של
מצוות
ג .ולענ"ד יש לומר אע"פ שלפי הרמב"ם אפשר
ללמוד שספק ספיקא הוא בגלל הסבר אחר ,מ"מ
ענף ב'
מה הדין אם יש ספק ספיקא להחמיר האם צריכים להחמיר
ויש לשאול עליו מהא שכתבו כמה פוסקים אם יש נקב שיש ספק ספיקא לחומרא האם
שאע"פ שספק דרבנן להקל מ"מ בספק ספיקא צריכים להחמיר
להחמיר בדרבנן צריכים להחמיר ]עיין משנה א .כתב המשנ"ב )ס"ק יא( שאם יש ספק אם יש
למלך פי"ט מהל' שאר אבות הטומאה ושער חסרון אפשר להכשיר ואפילו אם ספק לו שמא
המלך שם[ ,והיינו כמו שביארנו לעיל שספק הגיע פילוש הנקב עד חדרי הזרע ג"כ יש
ספיקא הוא כמו רוב ,וא"כ אע"פ שספק דרבנן להכשיר שכל שאינו ברור לנו שהגיע עד חדרי
לקולא היינו רק בספק השקול מ"מ בספק ספיקא הזרע יש לסמוך על דברי האומרים שאפילו אם
להחמיר כיון שרוב צדדים הוא להחמיר צריכים הגיע לחדרי הזרע אינו נקרא נקב מפולש ואינו
להחמיר גם בדרבנן ,וא"כ כאן יש עוד צדדים פוסל אא"כ יש בו חסרון ,עכ"ל,
שהוא פסול ,שהרי ספק אחד הוא אם יש חסרון
~ כב ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
מהלך של החת"ס שנחשב רק לספק אחר ואפילו אם יש חסרון יש מקילים ,אולם בנוסף ע"ז
ג .אולם החת"ס )ח"ו סימן צח( תירץ "הכא אין יש עוד חומרא שיכול להיות שגם אלה שמקילים
כאן אלא ספק אחד אם הספינה במקום שראויה מ"מ כאן יחמירו כי אולי הגיע לחדרי הזרע
לקנות שביתה או לא מה לי אם הוא למטה מיו"ד שפסול גם לשיטתם ,וא"כ הדרינן לספיקא
או למעלה אין שום נפקותא בזה אלא אם זה בדאורייתא שהוא לחומרא?
המקום שהספינה עומד עליו הוה בכלל מקום
גם לגבי תחומים נפסק שבספק ספיקא לחומרא
שאל יצא איש ממקומו הזה או לא ואין כאן ספק
הולכים להקל
ספיקא" ,עכ"ל ,ועפי"ז הכא נמי כל הספק הוא רק
ב .וי"ל שמצאנו כיוצא בזה ברמ"א )או"ח סימן
אם יש פסול של 'לקיחה תמה' שהרי לא יודעים
תד( לגבי תחומין שיש ספק אם יש תחומין
אם יש חסרון והאם מגיע לחדרי הזרע ,וכיון שיש
למעלה מעשרה ולכן אם זה בימים ונהרות שהוא
פוסקים שמקילים שגם אם יש חסרון או הגיע
רק מדרבנן אפשר להקל שאין תחומין למעלה
לחדרי הזרע אפשר להקל לכן הוי שפיר ספק
מעשרה ,וכתב הרמ"א שאפילו אם יש לו עוד
ספיקא,
ספק שמא הוא למעלה מעשרה מותר ללכת,
מקשה על המהלך של החת"ס והקשו הפוסקים שהרי הוא ספק ספיקא לחומרא
ד .אולם לכאורה יש לשאול על המהלך של כי גם אם זה למעלה מעשרה הוא רק ספק דרבנן
החת"ס שא"כ למה אומרים כאן שאם לא יודע אם יש תחומים או לא ,וא"כ אם מצטרף עוד ספק
אם יש חסרון הו"ל ספק ספיקא ,ולמה לא אומרים שמא הוא למטה מעשרה הרי הוא ספק ספיקא
שיש כאן רק ספק אחד היינו האם הוא חסר או לחומרא בדרבנן?
לא וא"כ צריכים ללכת לחומרא ,וצ"ע .וידענא
ומזה הוכיח רעק"א )על הגליון בסימן רמח( ועוד
שגם בנטילת ידים פסק המשנ"ב )סימן קס סעיף
פוסקים שאפילו בספק ספיקא לחומרא מקילים,
יא( שאפילו בכמה ספיקות נוקטים להקל ,מ"מ
וא"כ שפיר י"ל שסבר המשנ"ב שגם בשני
שאני התם שיש דין מיוחד שהולכים לקולא בנט"י
ספיקות לחומרא אפשר להקל.
וכמו"ש שם בפרי מגדים.
~ כג ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ענף ג'
כשיש מחלוקת הפוסקים במצוות עשה דאורייתא האם אפשר
לצאת ידי חובתו לפי שיטה אחת
וצ"ע על סתימת המשנ"ב שלא ביארו בהדיא מבאר למה בשעת הדחק אפשר לברך עליו
שרק אם אין עוד אתרוגים בעיר יכול לברך עליו. והמשנ"ב( הרב )שו"ע הפוסקים כתבו א.
שבשעת הדחק אפשר גם לברך אם חסר פחות
מקשה למה בשופר מקילים בדיעבד אע"פ שיש
מן איסר או שהוא מנוקב מעבר לעבר ולא חסר
מחלוקת הפוסקים
כלום ,והטעם הוא לכאורה כיון שיש אומרים )סוף
ב .ולכן יש לשאול על מה שמבואר בשו"ע )סימן
סימן תרמט( שכאשר אין ד' מינים כשרים בעיר
תקצ סעיף ג( לגבי שופר שיש שתי דיעות כמה
אפשר לברך גם על הפסול ,ולכן בצירוף זה שיש
שיעור התרועה האם הוא ג' כוחות או ט' כוחות,
אומרים שזה כשר לכן אפשר לברך עליו.
ותלוי בזה עוד מחלוקת כמה צריך להיות שיעור
של התקיעה האם צריך להיות כמו ג' כוחות או ובהדיא כתב הרב ז"ל בסעיף ו' שרק אם אי
ט' כוחות ,וכמו"כ תלוי בזה כמה מותר להיות אפשר למצוא אתרוג אחר אפשר לברך עליו,
השברים עיי"ש ,וכתב השו"ע שמי שלא האריך אולם אם זה לא שעת הדחק צריכים להחמיר כמו
בתקיעה והאריך בשברים לא עביד מצוה לא הדעה שמחמירה ,וגם אם נוטל האתרוג הזה
כמר ולא כמר ,ומשמע מזה שאם עשה כמו אחד המסופק -מ"מ אינו יכול לברך עליו שהרי כיון
מן השיטות יצא ידי חובתו ,ובהדיא כתב שאפשר למצוא אתרוג כשר לכן לא הקילו
המשנ"ב )שם ס"ק יב( שבדיעבד אם עשה תרועה חכמים שיהיה אפשר לקחת הפסולים ,וכמו"ש
רק ג' כוחות יצא ידי חובתו, הרא"ש )סוכה פרק ג סימן יד( שכל הני פסולי
מסרן הכתוב לחכמים והם אמרו שלא בשעת
מחלוקת שהיא כיון לשאול יש ולכאורה
הדחק אפילו בדיעבד לא יצא כדי שיזהרו ישראל
הראשונים ואין בזה הכרעה והוא דבר דאורייתא
במצות ,אבל במקום הדחק הכשירום כיון שאי
למה לא צריכים לחזור ולתקוע?
אפשר בענין אחר מברכין עליהן.
~ כד ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
פעמים ,יוצא שמן התורה יצא ידי חובתו לכל מתרץ שבתקיעת שופר יש צירוף של הפוסקים
הדיעות שהרי גם לדעה שמחמירה שתרועה היא שיצא אם עשה שברים או תרועה
תשע כוחות מ"מ בצירוף השברים והתרועה ג .ויש לומר שהרי ידוע שיטת רב האי גאון שאם
ביחד בוודאי יש יותר מתשע כוחות ולכן יצא ידי עשה תרועה או שברים יצא ידי חובתו מן
חובתו מן התורה ,וכיון שכל השאר הוא רק התורה וכ"ש אם עשה את שניהם ביחד ,רק
תקנת חכמים לכן אפשר לסמוך על השיטה שכדי שלא יהיה מיחזי כעין מחלוקת בין
שמקילה. המנהגים תיקן ר' אבהו שכולם יצאו ידי חובת
כולם ולכן תיקן לצאת ידי כל הספיקות ,וכמה
רק שיש לדחות שגם אם ע"פ תורה אפשר
ראשונים סברו כמוהו כמו שיראה המעיין בבית
לעשות או שברים או תרועה מ"מ צריך שבאותו
יוסף )סימן תק"צ( ובראשונים על הדף )סוף מסכת
קול לבד יהיה שיעור ולא שיצטרפו שניהם ביחד,
ראש השנה(.
ויל"ע.
ולכאורה יש לומר שעפי"ז גם אם חילק את משך
וראיתי בספר דברי יעקב שרצה ליישב שמעיקר
התרועה לשנים דהיינו שעשה תרועה כשיעור
הדין פוסקים שמספיק כג' כוחות ומה שמבואר
של תשע כוחות חצי מהם כמו שברים וחצי כמו
שם שגם אם האריך בשברים פחות מט' כוחות
תרועה שג"כ יצא ,שהרי שניהם נקראים תרועה
יצא הוא משום שמן התורה יצא כבר בתר"ת
ולמה שלא יצטרפו ביחד ,ורק מדרבנן כיון
לפי חלק מן הראשונים עיי"ש ,ולענ"ד צ"ע שלא
שתיקנו לעשות כמו שני המנהגים לכן תיקנו
משמע שם שעיקר השיטה היא שמספיק ג' כוחות
לעשות שברים ותרועה כל אחד כפי השיעור,
שהרי השו"ע מביא שתי שיטות ולא הכריע
ולכן י"ל כיון שממילא תוקעים גם תשר"ת ג'
ביניהם עיי"ש.
היוצא לדינא:
א .אע"פ שדעת האבני נזר הוא שבמצוות צריכים להחמיר שלא לסמוך על ספק ספיקא ,מ"מ לעיקר הדין
נוקטים שבספק ספיקא שפיר אפשר לסמוך להקל שיצא ידי חובת מצוותו ,וזאת מפני כמה טעמים
שמבואר בפנים.
~ כה ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ב .לכן בכל מחלוקת הפוסקים של נקבים -אזי אם יצטרף לזה עוד ספק שפיר אפשר להקל.
ג .נחלקו הפוסקים האם כאשר יש ספק ספיקא להחמיר האם צריכים להחמיר ,וצ"ע לדינא ,ועכ"פ לגבי
נקבים פסק המשנ"ב שאם יש לו ספק אם יש חסרון יש להקל גם אם יש ספק להחמיר שאולי הגיע לחדרי
הזרע.
ד .אם יש בעיר רק אתרוג אחד שנחלקו הפוסקים ,אז אפשר לברך עליו ,אבל אם יש אחר בעיר אע"פ
הפוסקים. עליו שנחלקו אתרוג על לברך יכול אינו מ"מ להשיגו שקשה
~ כו ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
תמונות לסעיפים א -ד
תמונה א'
כאן רואים אתרוג שיש נקב וגם חסר ,ונחלקו שתי שיטות בשו"ע האם פסול בחסר כל שהוא או רק אם זה
בכאיסר ,ומבואר בשולחן ערוך הרב "עיין ביו"ד סי' ל"ד היכן משערין שיעור האיסר בזמן הזה שאין אנו
יודעים אותו כלל" ,ובשו"ע )יורה דעה סימן לד סעיף ב( מבואר "ויש מי שאומר שאין אנו בקיאים בשיעור
כאיסר ,הילכך משערים אותו ברוב רוחב חלל הקנה .הגה :ולפי מה שיתבאר בסמוך דשיעור איסר הוא
פחות מרוב ,אם כן מי שאינו בקי יבא להקל ,על כן נראה דרצה לומר רוב רוחב חלל קנה של עוף ,דהוא
פחות מכאיסר" ,ומבואר שם בתבואות שור שמשערים לפי עוף בינוני ,וכפי שבררתי קצת הרי רוב רוחב
חלל הקנה של עוף בינוני הוא הרבה פחות מגודל של שקל ,ועפי"ז האתרוג הזה יהיה פסול גם להשיטה
שצריך חסרון בכאיסר ,אולם גם בזה אפשר לומר שהרי הט"ז והש"ך חולקים שם על הרמ"א ,ונהי שלגבי
הלכות טריפות מחמירים וכמו"ש בתבואות שור ,מ"מ לגבי אתרוג שמתירים בשעת הדחק לקחת אתרוג
שפסול ]וכמו"ש בסוף סימן תרמט בשעה"צ שכך פוסקים מעיקר הדין[ א"כ בכל צירוף כל דהו מקילים,
אולם כבר כתב השו"ע הרב שזה בתנאי שאין עוד אתרוג בעיר ,הא אם יש אתרוג אחר נוקטים שאין
מברכים על אתרוג שנחלקו הפוסקים האם הוא כשר או לא.
~ כז ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
תמונה ב'
כאן רואים כל מיני נקבים שנמצאים באתרוג וכולם הם נקבים שאין בהם חסרון ,שהרי אני עשיתי לבד
את כל הנקבים וראיתי שלא נהיה שום חסרון ,והנה בדרך כלל הנקבים שיש באתרוג הוא בלי חסרון,
שהרי אף אם נכנס קוץ או מחט בתוכו וכדומה מ"מ רחוק שיעשה חסרון באתרוג ,כי כדי לעשות חסרון
צריך שהקוץ יצא בצד השני ויוצא חתיכה ממנו או שיכנס שני קוצים בשני צדדיו וכך יפול חתיכה ממנו,
ובדרך כלל רק נדחקים שני הצדדים עד שנהיה שם גומא ויוצא קצת מיץ ואינו חסרון כלל כמו"ש בחזו"א
שמיץ שיוצא אינו חסרון ,וגם אם יש ספק אם יש נקב הרי זה כשר כיון שהוא ספק ספיקא וכמו"ש
במשנ"ב ,וק"ו בנידון דידן שרחוק במציאות שיהיה חסרון.
~ כח ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
תמונה ג'
כאן רואים אתרוג על העץ קרוב לקוצים שיכולים לנקוב ולחסר את האתרוג
~ כט ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף ה
נסדק כולו מראשו לסופו ,אפי' אינו חסר כלום ,פסול ,אבל נשאר בו שיור
למעלה ולמטה ,אפי' כל שהוא ,כשר ,ויש מי שאומר דדוקא מלמטה ,אבל
בחוטמו אפי' כל שהוא ,פסול .הגה :ויש מחמירים לפסול בנסדק רובו ,וכל
שלא נסדק רוב קליפתו העבה לא מקרי נסדק )רבינו נסים(.
האם פסול לבן באתרוג -הוא ג"כ ע"י שנחתך או נסדק שם
ונתגלה מבשר הלבן
מירוק ללבן ,וכן מבואר בהג"א סי' כ"ג בשם דעת החזו"א שמראה לבן אינו פסול אלא אם זה
ראבי"ה דמנומר שחתכו לא מתכשר הואיל ובא מראה לקוי מבחוץ
מפסול ,ומבואר דהשתא לא חשיב מנומר אע"ג א .כתב החזו"א שמהדין הזה של נסדק מוכח מזה
דהחתך בחוטמו או בב' וג' מקומות ,דאל"כ אינו דלא מקרי לבן שינוי מראה אלא בלקוי בחזותו
מנומר ,עכתו"ד. בחוץ ,אבל נקלף ונתגלה בשרו הלבן אין זה
בכלל שינוי מראה ואינו פוסל לא ברובו ולא
שואל על אחד מן הראיות של החזו"א
בחוטמו ,וגם הרמב"ן והר"ן ]שסוברים שבחוטמו
ב .והנה על הראיה השניה היה אפשר להתווכח
פסול אפילו במשהו[ אפשר דלא פליגי אלא
שמדובר שחתך רק החלק של קליפה העליונה
בנסדק וניקב ,אבל נקלף ומחשוף הלבן לא מפסל,
באופן שאין שינוי מראה כלל ,רק יעויין לקמן
והא דכתב הרא"ש בשם הראב"ד דנקלף ונשתנה
שהבאנו מכמה פוסקים שבאופן שלא ניכר כלל
מראהו פסול היינו בנשאר פני האתרוג ונלקה
החתך גם הראבי"ה מודה שכשר ומשום שלא
~ל~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
אולם איני יודע מה יעשה עם ראיית החזו"א גרע ממי שהוריד ענבי ההדס שהוא כשר ,וא"כ
שהרי כתוב ברמ"א שנסדק הוא רק אם נסדק עד מוכרח שניכר מקום החתך וא"כ שפיר יש ראיה
רוב בשר האתרוג ,והרי בוודאי אז יהיה נראה להחזו"א ,אך עדיין יכול להיות שנקלף רק
מבשר האתרוג ,ואפ"ה כשר אם לא נסדק כולו, הקליפה העליונה באופן שאין שום שינוי מראה
ואולי מדובר שיש סדק שהולך בשיפוע שאז לא פסול אולם עדיין ניכר החתך ,וא"כ לכאורה אין
נראה כלום מבשר הלבן מבחוץ ,אולם צ"ע דכל ראיה משם ,וצ"ע.
כי האי הוה להו להפוסקים לפרושי.
דעת הצמח צדק שאם נתגלה מבשר האתרוג
ה'חיים וברכה' דוחה את דעת ה'צמח צדק' פסול משום 'מראה לבן'
ד .ועוד ראיתי בספר 'חיים וברכה' )אות קלג( ג .וראיתי בשו"ת צמח צדק )או"ח סימן סה(
שדחה דברי הצמח צדק מכח דברי המג"א )סימן שפסל גם בשאר הימים אם נחסר העור האתרוג
תרמט ס"ק כז( שבשאר הימים גם אם חסר רוב עד שרואים את הבשר האתרוג שהוא לבן,
האתרוג ג"כ כשר ,והרי מראה לבן ברובו בוודאי והטעם כי פסולי הדר פסול גם בשאר הימים
פוסל ,ומוכח שאין זה נקרא מראה הלבן ,ואע"פ לדעת הרמ"א ,וכיון שנראה בשר הלבן ממילא
שיש לדחות הראיה וכמו שהעיר הוא שם שיש הרי הוא פסול מטעם הדר ,וכמו"כ אם נחסר
לומר שרוב של הקליפה נשאר ורק נחסר מבפנים בכמה מקומות הרי זה מנומר ופסול כל הימים
מ"מ כל כי האי גוונא הוה ליה להמג"א לפרש. ודלא כמו החזו"א.
וממילא להלכה נקטינן שגם אם נתגלה הלבן אין זה פסול של שינוי מראה וכמו שפסק החזו"א.
~ לא ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
תמונות על סעיף ה'
תמונה א'
להלכה קיי"ל שאם נתגלה בשרו הלבן ,הריהו כשר בשאר הימים ואין חשש מצד מראה לבן בחוטמו או
ברובו
~ לב ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
תמונה ב'
כאן רואים שיכול להיות נסדק כולו ואעפ"כ לא יהיה נתגלה מבשרו הלבן ,וא"כ אין קושיא על ה'צמח
צדק' ,התמונה התחתונה הוא נסדק רוב בשר הלבן ,והתמונה עליונה היא נסדק עד חדרי הזרע
~ לג ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף ו
נקלף הקליפה החיצונה שלו ,שאינו מחסרו אלא נשאר ירוק כמות שהוא
ברייתו ,אם נקלף כולו ,פסול ,אם נשאר ממנו כל שהוא ,כשר ,ויש אומרים
שצריך שישתייר כסלע.
ענף א'
אם נקלף גם הקליפה התחתונה האם פסול משום חסר
דעת החזו"א שכל שלא נקלף כלום מבשר הלבן דעת השעה"צ שהקולא של נקלף הוא רק בקליפה
הרי זה כשר העליונה שהיא דק כגליד
ב .והקשה החזו"א )סימן קמז סק"א( שאין ראיה א .כתב השער הציון כי כמה קליפות באתרוג,
מן הר"ן שהרי הביא שם מי שפירש שנקלף אחת קליפה ירוקה דק מאד ,ולפנים ממנו היא
פירוש שנקלפה כל הקליפה החיצונה והיא הקליפה העבה קצת שיש בה חריפות כשאוכלין
הקליפה העבה שיש בה חריפות כשאוכלים אותה ,ואחר כך מתחיל בשר האתרוג שהוא לבן,
אותה ,וע"ז כתב הר"ן "ולא נהירא דאם כן בלאו ולפנים ממנו יש כמו עגול ובו מונחים גרעינין וזה
הכי תפסל מדין חסר ,ועוד דבגמרא פרכינן עלה נקרא חדרי הזרע ,והשולחן ערוך מיירי בהקליפה
מדרבא דאמר האי אתרוגא דאגליד כאהינא העליונה שהיא דק כגליד שאינו מחסרו מגוף
סומקא ואם נקלף כל אותה קליפה העבה הרי האתרוג ,כדעת הר"ן ,וכן העתיקו האחרונים,
אינו נשאר כאהינא סומקא ,ולפיכך נראה דנקלף עכ"ל.
היינו שהוסרה ממנו אותה קליפה דקה כמין גלד
שהיא על האתרוג והשתא הוי כאהינא סומקא
~ לד ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
למעשה אפשר להקל כשמסופקים אם נקלף גם וליכא חסרון בגופו של אתרוג כלל" ,הרי שכל מה
קליפה העבה כיון שיש עוד צירופים שהוצרך הר"ן הוא שלא יגע בבשר הלבן,
ג .ובדרך כלל כשרואים שנקלף ומסתפקים האם וממילא כל שנשאר הבשר הלבן בשלימותו לא
זה הגיע לקליפה העבה קצת -יש מקום להקל הוי חסרון אפילו אם נקלף קצת יותר עמוק,
בזה ,דהוי כעין ספק ספיקא אם כמו הר"ן או כמו ועיי"ש עוד הוכחות לזה ,ומסיק החזו"א וכתב
הרא"ש ,או שאולי כו"ע סוברים שזה כשר וכדעת "ונראה דכל הירוק הוא בכלל קליפה ואינו אוכל
החזו"א ,וגם שיש את הספק שמא לא הגיע בפני עצמו ,והאוכל הוא לבן ואין חסר פוסל אלא
לקליפה ירוקה ,ובפרט שבדרך כלל הוא פחות באוכל ,מיהו כל שנשאר לבן ודאי נחסר כל
מכגריס שאז הרי הוא מחלוקת הפוסקים וכמו שהוא שאי אפשר לצמצם בזה" ,עכ"ל.
שכתוב בריש הסימן.
ענף ב'
מנומר במראות כשרות האם כשר או לא
מקומות אפילו במיעוטו נמי פסול משום דה"ל דין מנומר במראות כשרות שיש סתירה
כמנומר כי בודאי מקום הנקלף אין מראיו דומין בראב"ד
לשאין נקלף ,ואם היו מראיו שוין כשר .ויש מי א .עיין במשנ"ב ס"ק כו שהביא מחלוקת
שאומר שאע"פ שנקלף בשנים ושלשה מקומות הפוסקים אם נשתנה לצבע אחר אבל הוא
ואין מראיו שוין כשר במיעוטו הנשאר ,מ"ט לפי ממראה אתרוג ,שדעת המג"א לפסול ,ואילו
שאין זה דומה לחזזית ,דחזזית אינו מראה האליה רבה מכשיר ,ומסיק המשנ"ב שבשעת
האתרוג ,אבל נקלף אעפ"י שאין מראיהן שוין הדחק אפשר להקל.
מ"מ כולן כמראה אתרוג הן ,ולא אמרו מנומר
ושורש הסוגיא הוא בראב"ד )תשובות ופסקים
פסול אלא כשהוא משתנה חברבורות של מראות
סימן ו( שכתב על הדין של נקלף וז"ל "מיהו
אחרות כמו חזזית וכמו הלבן והכושי שהוא פסול
אחת בתפיסה שנקלף דוקא לן איסתברא
באתרוג ,אבל נשתנה מקום הקליפה למראה
שמקצתו בצדו ,אבל אם נקלף בשנים ושלשה
~ לה ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
הראב"ד שכתוב בר"ן ,ולכן יצא לחלק שהראב"ד פסול ודאי זהו כמנומר ,ובחוטמו אפילו במשהו
פסל רק כיון שזה גם היה נקלף וגם משונה פסול דומיא דחזזית ,ומסתברא כי האי לישנא",
במראהו ,אבל אם היה רק משונה במראהו אינו הרי שלמסקנא כתב הראב"ד שמסתבר להקל,
פוסל .וידענא שהרבה מורי הוראות מחלקים כן ואילו ברא"ש וטור הביאו בשם הראב"ד להחמיר
כמו ה'חיים וברכה' ,אולם לענ"ד צע"ג על החילוק אם נשתנה ממראהו אפילו מראה כשר.
הזה שהרי לא הועיל בתירוצו לתרץ את הראב"ד
הטור החמיר בזה אולם באליה רבה מקל כיון
בתשובות שכתב בהדיא שאפילו אם נקלף כשר
שמפורש בראב"ד להקל בזה
אם נשתנה מראהו למראה כשר וא"כ איך
ב .וביאר הבית יוסף שמשום הכי פסק הטור כמו
מסתדר הראב"ד שכתב ברא"ש שהחמיר בדבר,
הראב"ד כי כיון דאין הכרע בדבר מה סבר
ובהכרח צריך לומר שהרא"ש היה לו גירסא
הרא"ש בזה שהרי הביא שתי דעות בזה ,לכן
אחרת בראב"ד.
ראה רבינו לסמוך על דברי הראב"ד עצמו ולא
ותו שהרי מלשון הראב"ד שהובא ברא"ש שביאר על היש אומרים.
בשיטה שמקילה בזה הלשון "ולא אמרו מנומר
ולכן כתב האליה רבה שכיון שבראב"ד לפנינו
פסול אלא כשהוא משתנה לחברבורות כמין
מפורש שהסכים להקל לכן אפשר להקל ,וכן
מראות אחרות כמו חזזית והלבן והכושי" ,הרי
מפורש בר"ן )סוכה דף יז בדפי הרי"ף( בשם
מוכח לכאורה שלפי שיטה ראשונה מה שמבואר
הראב"ד דמנומר דפסול דוקא שהוא מנומר
בגמ' שמנומר פסול היינו אפילו מראות כשרות,
בגוונים הפוסלין באתרוג הלבן וכושי וירוק
ובגמ' בוודאי לא מדברים לגבי נקלף ,ומזה מוכח
ככרתי ,אבל מנומר בגוונים שאילו היה אתרוג
שהמחלוקת היא מה הגדר של מנומר האם זה
כולו בגוון אחד מהם כשר כשהוא מנומר ג"כ
דווקא במראות פסולות או גם במראות כשרות.
בהם כשר ,אבל אחרים פוסלין שכל שעשוי גוונין
גם בשו"ע ובשו"ע הרב וברא"ש יש סתירה מה אין זה הדר ,עכ"ל ,הרי מפורש בר"ן שהראב"ד
הדין במנומר במראות כשרות מקל בזה.
ד .והנה החיים וברכה העיר שגם בשו"ע יש
יש שתירצו את הסתירה שיש חילוק אם הוא גם
סתירה שהרי בסעיף זה כתב השו"ע "אלא נשאר
נקלף וגם מנומר
ירוק כמות שהוא ברייתו" ,דהיינו שפסק כמו
ג .וראיתי בחיים וברכה )אות קנט( שהקשה
השיטה שמחמירה ,ואילו בסעיף טז כתב השו"ע
לבין ברא"ש שכתוב הראב"ד בין סתירה
~ לו ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
מבאר שדעת הטור היא שנקלף ונשתנה למראה אם הוא שחור או לבן במקום אחד ,פוסל ברובו,
כשר הריהו כמו מראה פסול שפוסל ברובו בשנים או בשלשה מקומות ,דינו כחזזית ליפסל
ו .והנה אע"פ שהוכחנו מקודם שכדי לתרץ את אפילו במיעוטו ,הרי מוכח שרק במראה פסול
הסתירה בשיטת הראב"ד לא יועיל לחלק בין פוסל מנומר ,וכן גם דייק הגר"א שם.
נקלף למנומר ,מ"מ הטור בוודאי סובר כן ,שהרי
אולם עיין לקמן שאכתוב שאין ראיה משו"ע
דעת הטור הוא שאם נקלף ברובו ונשתנה
בסעיף זה שמחמיר שכוונתו למשהו אחר ,אולם
למראה כשר הרי זה פסול ,הרי רואים שסובר
בשו"ע הרב מפורש שפסול אפילו מראה כשר,
שנקלף ונשתנה למראה כשר הרי הוא פסול
ואילו לגבי מנומר ביאר בסעיף כו שרק מראה
בעצם ולא רק מטעם מנומר ,וכן פירשו הב"ח
פסול הוא פסול .וכמו"כ ברא"ש עצמו יש את
והמאמר מרדכי בדעת הטור ,אולם איני יודע איך
הסתירה הזאת ,כי הרא"ש הביא בנקלף שתי
יסביר את הגמ' שאם נקלף כאהינא סומקא הרי
דעות ,ואילו לגבי מנומר כתב )פרק ג סימן כב(
זה כשר ,שהרי 'אהינא סומקא' הוא צבע אחר
"כושי )היינו שחור( ולבן אם הם במקום אחד
מכל האתרוג וכמו שפירש הרא"ש שדרך פירות
ברובו של אתרוג כמו חזזית ,ואם הוא בשנים
הנקלפים שנהיו אדומים ואעפ"כ כתוב שזה כשר.
ושלשה מקומות היינו מנומר" ,הרי שביאר
והנה המאמר מרדכי מסביר שהטור התכוין שהפירוש מנומר הוא רק במראות פסולים.
שנשתנה למראה פסול ,וא"כ לא יהיה קשה
צ"ע בשיטת המשנ"ב שנשאר בצ"ע במנומר
השאלה הזאת ,אבל הבית יוסף והב"ח לא הבינו
במראות כשרות
כך.
ה .ובמשנ"ב ס"ק נו ובשער הציון שם נשאר
עוד סברות למה צריכים להחמיר במנומר של בצ"ע למעשה האם לפסול מנומר במראות
נקלף יותר ממנומר רגיל כשרות ,וצ"ע שהרי בסעיף הזה פסק אפילו
ז .ואולי יש להוסיף עוד סברות למה צריכים בנקלף ונשתנה מראהו שאפשר להקל בשעת
להחמיר בנקלף יותר ממנומר ,שהרי שיטת רש"י הדחק וק"ו שאם זה לא נקלף רק סתם מנומר
היא שכל נקלף במקצתו פסול ומטעם דמיחזי שאפשר להקל בשעת הדחק.
כמנומר ,והיינו אפילו אם לא נשתנה מראיתו
ואולי התכוין השעה"צ שלמעשה צ"ע האם
כלל ,וא"כ כשניתוסף שגם נשתנה מראיתו שאז
אפשר להכשירו שלא בשעת הדחק ,אבל בשעת
יש פוסלים מטעם שינוי מראה הרי זה כעין
הדחק בוודאי אפשר להכשירו.
תרתי לריעותא המוזכר ביו"ד סימן לז שזה פסול,
~ לז ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
נקלף על החוטם אפילו אם אין שינוי מראה ואע"פ שכתב הפרי מגדים שם בסוף הסימן שזה
]אולם דעת החזו"א בסימן קמז סק"ה שגם לפי רק אם שני החומרות הם לא משם אחד ,ואילו
הר"ן כשר ,ואכמ"ל[ ,ואע"פ שלהלכה לא פוסקים כאן שניהם משם אחד דהיינו שנראה כמנומר -
כך וכמו שמבואר בביאור הלכה בסעיף יב ,מ"מ מ"מ הרי זה עוד סיבה למה להחמיר.
ספיקא ספק כעין לעשות לאצטרופי חזיא
וגם יש שיטה בראב"ד שם שאם הרוב הוא נקלף
לחומרא ,שיש פוסלם בכל נקלף ויש שפסלו עכ"פ
הרי זה פסול וכמו חזזית ,ואע"פ שהראב"ד כתב
בשינוי מראה אע"פ שהוא מראה כשר .וכ"כ
שמסתבר כמו השיטה השניה וכמו שנפסק
האליה רבה )סק"י( "ומכל מקום בחוטמו נ"ל
להלכה ,מ"מ כל זה מצטרף לנטות להחמיר
לפסול ,דהא כתבתי לעיל ]סק"ט[ דלדעת הראב"ד
כאשר יש גם שינוי מראה.
אף ביש לו מראה אתרוג פסול נקלף דנמי פסולי
אתרוג מיקרי ,אם כן ודאי ראוי להחמיר באין לו מבאר שיש סברות להחמיר אם נקלף בחוטמו
מראה אתרוג ,עכ"ל ,ואע"פ שדעת המשנ"ב )ס"ק וק"ו אם נשתנה למראה כשר
כו( להקל בשעת הדחק אפילו על החוטם מ"מ ח .וכמו"כ בנקלף על החוטם הרי דעת הפרי
מובן למה כאן יש סיבה להחמיר יותר מבמנומר. מגדים )הובא בשערי תשובה בסעיף יד( שצ"ע
לדינא האם כשר או לא כיון שדעת הר"ן שפסול
ענף ג'
האם דעת השו"ע להחמיר במנומר במראות כשרות
כיון דסתם השו"ע ולא הזכיר בדין נקלף משמע מחלוקת הפוסקים האם השו"ע סובר להחמיר
דדעתו להקל". במנומר במראות כשרות
א .כתוב בספר מטה יהודה למהר"י עייאש ז"ל
והשיג עליו החיים וברכה שלא הבין כלל מה
)בליקוטים על סימן תרמח( "ולענין דינא נראה
שכתב המטה יהודה שבדין נקלף לא כתב השו"ע
דהשו"ע דעתו להקל כסברת י"א דאין הקילוף
כלום שהרי מפורש התנה השו"ע דבמקום שנקלף
פוסל אלא כשמשתנה למראה פסול וסמך על מה
נשאר ירוק כמות שהוא ברייתו ,אשר מזה דייק
שכתב בסעיף טז במנומר מאליו דבעינן מראה
באמת המג"א דהשו"ע ס"ל כטור דאם רק
פסול ,ואע"ג דנקלף גרע ממנומר להראב"ד ,מ"מ
~ לח ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
שאגב אורחא משמע שצריך שיישאר ירוק, נשתנה ממראה אתרוג אעפ"י שהוא מראה כשר
ועכ"פ אין מזה תפיסה על המטה יהודה בביאור מ"מ דינו כחזזית ,עכ"ל.
דעת השו"ע.
כוונת השו"ע שנשאר ירוק היינו שלא נחסר
והנה כתב הפרמ"ג "עיין מ"א ,בסעיף ט' וסעיף מבשר האתרוג
י"ו מראות פסולות כושי ,ולבן ג"כ לחזזית .והנה ב .אולם בעניי נראה שאין ראיה מהשו"ע שהוא
מראות הפסולות באתרוג שחור ולבן ,ואפשר מלשון הרמב"ם ,וכוונת הרמב"ם שנקלף רק הגלד
הוא הדין שאר מראות שאין ממין מראה אתרוג, העליון של האתרוג ולא חסר כלום מבשר
הא כתמרה אדומה משמע דאין ]לכאורה צ"ל האתרוג ,וזה מה שהתנה שאינו מחסרו אלא
'דמין'[ מראה אתרוג הוא" ,עכ"ל. נשאר ירוק כמות שהוא ,ולא דיבר כלום אם יש
שינוי מראה ,וכן מפורש בפירוש המשניות
משמע קצת שהבין שמה שכתב המג"א שאם
לרמב"ם שכתב "שאינו רוצה בנקלף שתהיה
נשתנה מראהו היינו שנשתנה למראה פסול ,ולא
נקלפת הירוקה עד שיראה הלובן כי זה נכלל
שנשתנה למראה כשר.
באמרו חסר כל שהו" ]כך הוא גירסת הלחם
אולם צ"ע הפירוש הזה שהרי הטור סבר שכל משנה והמעשה רוקח שם[ ,והיינו מה שכתב
שינוי מראה פסול ,וכיון שהעתיק המג"א לשון השו"ע שנשאר הקליפה הירוקה .שוב ראיתי
הטור משמע דהכי סבירא ליה, במאמר מרדכי שביאר כן השו"ע.
ואע"פ שלעיל כתבתי בשם המאמר מרדכי
שכוונת הטור הוא על שינוי מראה פסול ואילו
ביאור כוונת מג"א בשו"ע
שינוי מראה כשר באמת יהיה כשר ,מ"מ דוחק
ג .ואע"פ שכתב המג"א בס"ק ז' "שאם נשתנה
לומר שגם המג"א הבין כן בדעת הטור ,מדלא
כתב שחולק על הבית יוסף שכתב בהדיא בדעת מראהו הרי זה פסול" על מה שכתב השו"ע
הטור שגם אם נשתנה למראה כשר הרי זה שנשאר ירוק כמות שהוא ,י"ל שלא התכוין דווקא
פסול. לבאר כוונת השו"ע רק בא להוסיף שאם נשתנה
למראה אחר הרי זה פסול ,או שסבר המג"א
~ לט ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
היוצא להלכה:
א .נחלקו הפוסקים אם נקלף קצת מקליפה השניה ]לפני הלבן[ האם זה פוסל ,ולהלכה לענ"ד אפשר לנקוט
שאם זה רק משהו ]פחות מכאיסר[ אפשר להקל ,וכמו"כ אם מסופק אם עבר לקליפה השניה גם אפשר
להקל.
ב .נחלקו הפוסקים אם נשתנה לצבע אחר אבל הוא ממראה האתרוג ,האם זה נחשב מנומר או לא,
והעיקר לדינא שאם הוא נקלף ובעבור זה נשתנה למראה אחרת מחמירים ,אבל אם נשתנה בלי קליפה
מקילים.
~מ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף ז
ניטל דדו ,והוא הראש הקטן ששושנתו בו ,פסול .הגה :ויש מחמירין אם נטלה
השושנתא ,דהיינו שאנו קורין פיטמא )ר"ן( ,וטוב להחמיר במקום שאפשר,
מיהו לענין דינא אין לפסול אא"כ ניטל הדד ,דהיינו העץ שראש הפיטמא
עליו ,והראש נקרא :שושנתא )המגיד( ,וכל זה דוקא שניטלה ,אבל אם לא היה
לו דד מעולם ,כשר ,וכן רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו )הרא"ש(.
ענף א'
מה הדין פיטם שעשוי מבשר של האתרוג האם אפשר להקל
שדינו כפיטם או שהוא יותר חמור
וכן הוא במשנ"ב ס"ק ל שכתב "מלשון ניטל הדד מהמשנ"ב יוצא שהפיטם שקוע בתוך האתרוג
משמע דניטל העץ אף מה שתקוע בתוך האתרוג והוא עשוי מעץ
ונעשה שם כמו גומא ולפיכך פסול ,אבל אם ניטל א .כתב המשנ"ב בס"ק כט "הוא העץ שעל ראש
רק מה שלמעלה מן האתרוג אין להחמיר" ,מוכח האתרוג כמו חוד הדד ותחוב בתוכו והשושנתא
מזה שהפיטם הוא שקוע בתוך האתרוג וכשניטל עליו" ,מבואר מזה שהפיטם הוא כמו עץ ]וכן
הפיטם יש גומא בתוך האתרוג. מבואר ברמ"א שכתב דהיינו העץ שראש
הפיטמא עליו וכו'[ ,וגם מבואר מזה שהוא תחוב
והנה בזמנינו יש הרבה אתרוגים שהפיטם שלהם
בתוכו.
הוא חלק מבשר האתרוג – דהיינו שבשר
האתרוג מתקצר מאוד ועליו יש את השושנתא,
~ מא ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
מוכיח שמה שכתבו הפוסקים שהפיטם הוא כמו ואם חותכים את הפיטם אין גומא בתוך האתרוג,
עץ הוא לאו דווקא ולכאורה אם נחתך שם יהיה פסול-חסר לכל
ד .הרי מבואר מדבריו שהסביר את השו"ע הדעות – שהרי הוא ממש חלק מן האתרוג.
שהכוונה לפיטם שהוא מבשר האתרוג ואעפ"כ
בשו"ע הרב מפורש שיש אתרוגים שאין העץ
הכשירו ,ובעניי נראה שגם כל הפוסקים לא חלקו
נכנס לתוך האתרוג
עליו שמה שכתבו שזה עץ היינו טעמא כי
ב .אולם בשו"ע הרב )סעיף יז( כתוב "יש הרבה
כשהפיטם מתייבש קצת הרי הוא דומה לעץ.
אתרוגים שעל ראש האתרוג גדל עץ אחד
שוב ראיתי הלשון של הרא"ש )הובא בבית יוסף שמקצתו נכנס לתוך גוף האתרוג ומקצתו בולט
כאן( שהפיטם הוא "כמין עוקץ בולט וקשה למעלה ,ובמקצת אתרוגים אין עץ זה נכנס כלל
כעץ" ,הרי שאינו כמו עץ מצד הגוון אלא מצד לתוך אתרוג אלא כולו בולט למעלה מראש
שהוא קשה כעץ. האתרוג ונקרא פטמא או דד ,ועל עץ זה גדל
כמין פרח שושן ונקרא שושנתא והוא )נחשב(
וראיה גם ממה שכתב הביאור הלכה בסעיף יב
מגוף העץ הנקרא פטמא או דד ,עכ"ל,
שאם יש על הפיטם שינוי מראה הרי זה פסול,
ואם הפיטם עץ ממש וכמו שחשב הכף החיים לא הרי מבואר שיש אתרוגים שאין הפיטם נכנס
מסתבר שיהיה בזה שינוי מראה כיון שזה בתוך גומת האתרוג ,ואעפ"כ נחשב הוא לפיטם
חתיכת עץ ,וכמו שלא פוסל שינוי מראה על שאם נחסר קצת כשר )לפי הדעות שמכשירות(.
השושנתא ,ופשוט.
ב'כף החיים' מעיד שבארץ ישראל הפיטם הוא
מפורש בכפות תמרים שהפיטם הוא עשוי לא עשוי מעץ ,ואפשר שזה כוונת השו"ע
מבשר האתרוג ג .וראיתי בכף החיים שכתב על השו"ע הרב ועל
ה .ומפורש בכפות תמרים )סוכה דף לה עמוד ב( המג"א שכולם כתבו שהפיטם הוא עץ וכתב
שכתב "עינינו הרואות כמה פעמים דהעץ שהם מדברים על מיני אתרוגים הנמצאים
שבראש האתרוג הוא רך וירוק מגוון האתרוג במקומם ,אבל במקומנו ארץ צבי יש בראש
ושם ימצא חזזית כמין נקודה שחורה או אדומה, האתרוג בולט כמין דד קטן מגוף האתרוג ועליו
ובששונה שהוא ע"ג העץ שבראש האתרוג שם דבוק כמין פרח שושן יבש וקורין אותו פיטמא,
הוא דלא ימצא חזזית דאינו מגוון האתרוג, ואפשר שזהו כוונת השו"ע ,עכ"ל.
דבריית העץ שבראש האתרוג עיקרו הוא דק
~ מב ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
שהדד הוא כמין עץ ,אבל בארץ הצבי שהדד וירוק כגוון האתרוג וזה נקרא דד האתרוג,
הוא מן האתרוג בעצמו בנחסר כל שהוא פסול ובראש עץ זה הוא יותר גס ורחב ואינו ירוק
לכו"ע משום דהו"ל חסר" ,והיינו שביאר שכל מה כגוון האתרוג וזה נקרא שושנה" ,עכ"ל ,הרי
שכתבו הפוסקים להקל בניטלה מקצתו הוא רק מפורש דלא כמו הבנת הכף החיים.
אם הוא כמין עץ ,אבל אם הוא מבשר האתרוג
צ"ע על מה שסתר הכף החיים את משנתו שאם
פסול בכל שהוא ,ולא כמו שכתב בתחילה שגם
הפיטם עשוי מבשר אז דינו כמו באתרוג
כוונת המחבר הוא שזה לא עץ אלא מבשר
ו .אולם שוב ראיתי שהכף החיים סתר את
הפרי ,וכן ראיתי בהליכות שלמה בשם הגרשז"א,
משנתו שם בס"ק מח שכתב "שכל זה במקומות
וצע"ג שהוא נגד משמעות הפוסקים.
ענף ב'
האם כאשר נפל הפיטם הוא ספק פסול או שהוא וודאי פסול
קשה על הני פוסקים שהרי ברא"ש וכן ברי"ף השעה"צ והשבה"ל סוברים שאם רק נפל הפיטם
ורמב"ם משמע שפסול מתורת וודאי או העוקץ הרי זה ספק פסול
ב .ולענ"ד צ"ע על הני גדולים שהבינו כך את א .כתב השער הציון )ס"ק לז( "אף דהמחבר
הרא"ש ,שאע"פ שבתחילה הביא הרא"ש דעה והרמ"א העתיקו דנטל פטמתו פסול וכן לענין
שרק אם נפל העוקץ פסול אולם אם נפל הפיטם עוקצו ,אפשר דהוא רק משום דחשש להחמיר
הרי זה כשר ,וגם הביא דעה שרק אם נפל בשניהם ,כאשר מובא בבית יוסף בשם הרא"ש,
הפיטם פסול אולם אם נפל העוקץ הרי זה כשר, עיין שם ,ולא משום דפסקו כן להחלטה" ,ולכן
וא"כ אם נפל רק העוקץ או רק הפיטם הרי זה כתב שאפשר לצרפו לספק אחר ,וכן כתב מדיליה
ספק אם פסול או לא וכמו שכתב המשנ"ב ,מ"מ בשו"ת שבט הלוי )ח"א סימן קעז( שמוכח
לבסוף כתב הרא"ש בשם הרבינו חננאל שפסל מהרא"ש והב"י שרק מספק פוסלים אותו.
משניהם כי כך הבין הפירוש בגמ' וכמו שכתב
הרא"ש בשם ר"ח וז"ל "ניטלה פיטמתו -נראין
~ מג ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
שפסלו את שניהם מתורת וודאי ,ומסיק שהכי הדברים שהוא דד והוא החוטם כמין פיטמתו של
נהגינן לפסול בשניהם ומשמע מתורת וודאי וכמו דד כדתנן )עוקצין פ"ב מ"ג( פיטמא של רימון,
הר"ח והרי"ף והרמב"ם ,וכן מפורש בטור שהביא וניטלה בוכנתו היינו קצה העץ הנתון באתרוג
שתי דעות הנ"ל אם הפסול הוא בפיטם או וכו' ומשמע מתוך פירושו דפיטמתו ובוכנתו תרי
בעוקץ ,ולבסוף מסיק שהר"ח פסל בשניהם וכן ענייני נינהו זה בראשו וזה בעוקצו" ,עכ"ל,
דעת הרי"ף והרמב"ם וגם הרא"ש כתב כן עיי"ש. ומשמע בהדיא שפסל את שניהם בתורת וודאי,
וכתב הרא"ש שכך משמע מהרי"ף והרמב"ם
ענף ג'
מה הדין אם חסר חלק מן הפיטם
ועוד יותר מזה קשה שא"כ נמצא שיש סתירה אם חסר חלק מן הפיטם האם יש נפק"מ אם
בדעת המג"א שהרי במג"א )סימן תרמט( על מה הפסול הוא מטעם הדר או חסר
שכתב הרמ"א שאם ניטל פטמתו או עוקצו כשר א .כתב המגן אברהם )סק"ט( "ונ"ל דעכ"פ בעינן
בשאר הימים כיון שפסולו הוא משום חסר ,כתב שינטל עד האתרוג כיון דהטעם משום חסר
המג"א "אבל במגיד משנה משמע שהפסול כמו"ש סי' תרמ"ט ס"ה בהג"ה ,א"כ בניטל כל
הפיטמא משום הדר הוא ,שעל ניטל העוקץ שהוא לא מיקרי חסר ,דאין זה חסרון הניכר",
מקשה פשיטא דחסר פסול ע"ש ,וכ"מ בסי' והנה קצת משמע מדבריו שאם היה הטעם משום
תרמ"ה ס"ז ובפוסקים ,ולכן אין להקל בפטמא, הדר היה פסול אפילו אם ניטל קצת ממנו.
עכ"ל ,הרי שהפסול הוא משום הדר.
אולם קשה דאיזה סברא היא זה ,שהרי אם אין
מסביר מהלך שגם לטעם של הדר כשר אם לא חסרון הניכר ואין כאן חסר א"כ ק"ו שאין כאן
ניכר חסרונו פסול של הדר ,שהרי עיקר הפסול של הדר הוא
ב .ולכן בעניי נראה שראש הפיטם החסרון משום שאין נראה בהדרו ויפיו ,אולם אם לא
וההדר מגיעים ביחד ,דהיינו שאם לא ניכר ניכר חסרונו שהרי אף אחד לא יודע מה היה
חסרונו אז הוא כשר הן אם נאמר שהוא פסול האורך של הפיטם בתחילה א"כ מסתברא שאין
מטעם חסר והן אם נאמר שהפסול הוא מטעם גם פסול של חסר.
~ מד ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
מכוסה בתחלה כשהפטמא היתה שלימה הרי זה הדר ,והטעם הוא שראש הפיטם אם נראה
כשר דכיון שמקצת ראש האתרוג הוא מכוסה חסרונו הרי חסר בלקיחה תמה וחסר בהידורו,
כמו שהיה מתחלה אין זה חסרון" ,הרי שלמד משא"כ אם לא ניכר החסרון אז אין פסול של
בשיטת המג"א שהטעם הוא משום הדר ואעפ"כ לקיחה תמה כיון שנראה שלם וגם אין חסרון של
הרי זה כשר כיון שלא ניכר חסרונו. הדר שהרי לא ניכר שם שום פגם ,ומה שהמג"א
מבסס את ההיתר שלו כיון שהרמ"א כתב
מוכיח שגם הפרי מגדים סובר שגם לפי הטעם
שהפסול הוא משום חסר הוא כיון שמקור הפסול
של הדר כשר אם נשאר קצת למעלה
הוא משום חסר ומזה משתלשל שיהיה גם פסול
ד .וכן מבואר בפרי מגדים שם בסימן תרמט,
הדר לדעת המג"א בסימן תרמט ,וכיון שכאן אין
שהרי ביאר הפרמ"ג שראיות המג"א מן המגיד
נפק"מ בזה לכן נקט המג"א בקיצור מה שמבואר
משנה הוא כי שאל המגיד משנה למה צריך דין
ברמ"א בהדיא.
מיוחד שאם ניטל העוקץ הרי זה פסול ,הרי כבר
כתוב במשנה שאם חסר כל שהוא הרי זה פסול, מפורש בשו"ע הרב שגם לטעם של הדר כשר
ותירץ המגיד משנה שהוה אמינא כיון שהוא רק אם לא ניכר חסרונו
עץ לכן אין זה חלק מן האתרוג ,קמ"ל שזה כן ג .וכן משמע בשו"ע הרב )סעיף יז( שכתב לגבי
חלק מן האתרוג ולכן אם יש גומא הרי זה פסול. אם חסר הפיטם "וכיון שהיא חסרה הרי זה
אתרוג חסר ,אף על פי שיש אומרים שאין חסרון
ומזה דייק המג"א שפסול פיטמא הוא אפילו אם
פוסל אלא אם כן יש בו כאיסר כמו שנתבאר,
אין גומא אלא שוה הוא לראש האתרוג ,שאם
מכל מקום כיון שהפטמא היא בגובה האתרוג על
נאמר שכל הפסול הוא רק משום חסר ולכן צריך
ראשו והחסרון ניכר בה יותר לפיכך החמירו בה
שיהיה גומא באתרוג דהיינו מקום הפיטם ,א"כ
שאפילו חסרון כל שהוא שבה פוסל לפי שעיקר
למה לא שאל המגיד משנה גם למה צריך דין
הידורו של אתרוג תלוי בראשו שהאדם רואה
מיוחד שניטלה פטמתו פסולה – תיפוק ליה
אותו בתחלת השקפתו ואם נחסר שם כל שהוא
מטעם חסר ,אלא מוכח שהבין המגיד משנה
אינו הדור .אבל אם לא ניטל כלום מעובי
שאפילו אם אין גומא בראש האתרוג עדיין פסול
הפטמא במקום שהיא מחוברת לאתרוג ואפילו
הוא מטעם הדר ,שההדרו של אתרוג הוא שיש
נטלה כל הפטמא ולא נשאר ממנה רק גובה
עליו פיטם ,עכתו"ד הפרמ"ג.
משהו בענין שמקצת ראש האתרוג הוא מכוסה
וא"כ לכאורה מוכח מזה שאם יש קצת מן הפיטם בעובי פטמא משהו זו שנשתייר כמו שהיה
הרי זה כשר ,שהרי כל מה שהצריך הפרי מגדים
~ מה ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
דעת הערוגות הבושם שאם נשבר רוב עובי לבאר זה רק שאם הטעם הוא משום חסר צריך
הפיטם הרי זה פסול מטעם חסר ולא מטעם הדר, שיהיה שם גומא ואם הטעם הוא משום הדר
והקושי בדבריו פסול אפילו אם שווה הוא לראש האתרוג,
ו .וראיתי בשו"ת ערוגות הבושם )או"ח קצג( ומשמע שאם הוא קצת גבוה מן האתרוג כשר
שכתב שאם נשבר חלק מן הפיטם רק שלא נפל גם אם הטעם הוא משום הדר.
לגמרי – אז אם הטעם הוא משום חסר הרי זה
בשעה"צ הביא פוסקים שמחמירים גם אם נשאר
חסר כיון שהוא לא מחובר בשלימותו ובפרט
חלק מן הפיטם
שיכול להיות שזה עומד ליפול וכל העומד לחסר
ה .אולם השער הציון )ס"ק לו( כתב שהמאמר
כחסר דמי ,אבל אם הטעם הוא משום הדר הרי
מרדכי ובכורי יעקב פוסלים אם נחסר קצת מהדד
זה כשר כיון שעדיין הדר הוא כיון שלמעשה הוא
אפילו שיש קצת מעל הגומא ,וטעמם להחמיר
נמצא מעל האתרוג ,ולכן בחוה"מ שהרמ"א סובר
הוא לדעת המגן אברהם גופיה לקמן בסימן
שגם אם נפל הפיטם הרי זה כשר ,לכן אע"פ
תרמ"ט סעיף קטן י"ז ,דחושש לומר דטעם הפסול
שהמג"א מחמיר וסובר שהוא פסול כיון שהוא
דניטל פטמתו הוא משום הדר ,ואם כן אזדא
מטעם הדר ,אבל כיון שהוא מחובר במקצת הרי
ראית המגן אברהם בעניננו ,עיין שם.
מתקיים בזה 'הדר'.
הרי יוצא לפי דבריהם שיש סתירה במג"א האם
ולכאורה יש לעיין על דבריו שלפי ההסבר של
הפסול של חסרון הפיטם הוא משום הדר או
השו"ע הרב בדברי המג"א הרי אם לא ניכר
משום חסר ,וגם נפק"מ האם כשר בשאר הימים
חסרונו אין כאן פסול לא של הדר ולא של חסר,
שהרי חסר כשר בשאר הימים ואילו הדר פסול
ואם ניכר חסרונו הרי פסול גם משום הדר וגם
בשאר הימים לדעת הרמ"א.
משום חסר ,וא"כ לפי מה שנקט הערוגת הבושם
שזה פסול מטעם חסר אזי הוא פסול גם מטעם
הדר שהרי כולם רואים שזה כמעט שבור לגמרי.
~ מו ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ענף ד'
האם אפשר לחבר פיטם ע"י מחט
בחג הסוכות שנת תרי"ג שניטל השושנתא להלכה נוקטים שאי אפשר לדבק הפיטם ע"י
דהיינו העץ שראש הפיטמא עליו ונשאלתי כדת מחט
מה לעשות והשבתי דיוכל לחברו ע"י מחט א .כתוב בשו"ת שבות יעקב )חלק א סימן לה(
וכיוצא שאינו ניכר וכמ"ש האחרונים בשם שו"ת שאם נפל הפיטם א"א לדבקו ע"י מחט וכדומה
בית יעקב סי' קמ"ב ,ואף דבשו"ת שבות יעקב "דעד כאן לא אמרינן בש"ס ופוסקים דהוי כשלם
סי' ל"ה חולק עליו וכתב דצ"ל שאינו מחובר אלא כשהוא מחובר בו בתולדתו אף על פי שאינו
בתולדתו חיבור ע"י דבר אחר לא חשיב חיבור מחובר כולו שמיה חיבור .משא"כ חבור ע"י דבר
שיהיה נקרא לקיחה תמה ושלימה ע"ש ,לפע"ד אחר ודאי לא שמיה חבור דלהוי מקרי שלם
כל שאינו מגוף האתרוג רק שהיא ענין הדור ותמות והוא פשוט בש"ס ופוסקים הנ"ל ,ונחלקה
וכמה אתרוגים נמצאו בלא שושנתה" ,עכ"ל. התיומת דפסול משום דבעינן לקיחה תמה וכמ"ש
רבינו ירוחם ולא מהני לדבק התיומת יחד והוא
ונראה שכל מה שהקל השואל ומשיב שאפשר
דבר קל לתקן בכל מידי דמדבק וכל זה ברור
לחברו ע"י מחט הוא רק בנפל השושנתא שזה
ופשוט ולא הוצרכתי לכתב ,אך לפי שראיתי
הידור בעלמא שהרי הרמ"א מכשיר אם ניטלה
בתשובת בית יעקב סי' קמ"ב שפסק דאם אפשר
שושנתא ,ובפרט בחוה"מ שאפילו אם ניטל
לחבר העוקץ וכדומה ע"י מחט דהוי חבור ויוצאין
הפיטם מכשיר הרמ"א בסימן תרמט ,ואע"פ
בה לברך עליו דהוי לקיחה תמה ,ולע"ד לא דק
שהמג"א החמיר -זה רק בנפל כל הפיטם ,אולם
כלל שהוא נגד משמעות הש"ס וכל הפוסקים",
אם נשאר אפילו משהו מכשיר אפילו ביו"ט
עכ"ל ,וכתב החיים וברכה )אות רמד( שכן
ראשון ,וק"ו בנידון דידיה שרק השושנתא נפל,
מסקנת רבנן בתראי דלא מהני ליה חיבור.
ולכן כתב השואל ומשיב שבזה וודאי אפשר
לחברו ע"י מחט שייראה יותר הדור ,ואין בדבריו ביאור בשו"ת 'שואל ומשיב' שסובר שאפשר
שום חידוש ,וכן נראה שהבין שם החיים וברכה. לחבר את השושנתא ע"י מחט
ב .והנה בשו"ת שואל ומשיב )מהדורה קמא חלק
א סימן קלא( כתוב "והנה אירע מעשה בחוה"מ
~ מז ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ענף ה'
אם נשבר חלק מן הפיטם אבל הוא עדיין מחובר במקצתו האם
הוא כשר או לא
הוא מחובר ויכול להתקיים כך מ"מ כיון שנפרד מחלוקת בין ה'שבות יעקב' להבית אפרים אם
רובו ככולו ולאו לקיחה תמה הוא ,עכ"ל. הפיטם דבוק במקצתו האם נחשב מחובר
א .כתוב בשו"ת שבות יעקב )חלק א סימן לה(
ראיה לה'שבות יעקב' שחיבור במקצת הוי
"אתרוג שנשבר פטמתו עם דדו והוא העץ אך
חיבור בארבעת המינים
עדיין הוא מחובר ודבוק בו וכו' פשוט דמותר
ב .ונלענ"ד להביא ראיה להשבות יעקב מהמג"א
לברך עליה דהא עיקר הטעם דאין לברך בניטל
)סימן תרמה סעיף ב( שפסק שאם השדרה
פטמתו משום דהוי כחסר וכתיב ולקחתם דבעינן
בעצמו נפרצה ונשברה ותלויה למטה ]והיינו
לקיחה תמה וכל שעדיין דבוק בו ומחובר במקצת
שמעורה במקצת ,משנ"ב שם ס"ק ד[ נ"ל דכשר
עדיין שלימה ותמה אקרי" ,ועיי"ש שכתב שגם
ומ"מ יש לאגדו שם שלא יפול למטה ,עכ"ל ,הרי
לפי הטעם שניטלה פיטמתו הוא משום הדר מ"מ
מבואר שאפילו אם מעורה רק במקצת הרי זה
כל שדבוק במקצת עדיין שם הדר עליו ,אולם אם
נחשב אחד ,וגם כל הפוסקים שחלקו עליו )עיי"ש
לעמוד שיוכל היטב מחובר אינו הפיטמה
במשנ"ב( לא חלקו עליו אלא משום שהם סוברים
בחיבורא הוי כנתלש כולו כיון שסופו ליפול הרי
שמה שנשברה השדרה הרי זה פסול ,אולם לא
זה כאילו נפל עכשיו.
חלקו עליו מצד שאין שיעור של לולב והוי חסרון
בלקיחה תמה או בהדר ,והרי זה ראיה להשבות אולם בשו"ת בית אפרים )או"ח סימן א( חלק עליו
וכתב דאם נשבר רובו הוי ככולו ואף ע"פ שעדיין
~ מח ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סק"ב( שאם נקרע רוב התפירות של הס"ת הרי יעקב שגם אם זה מחובר במקצת הרי זה נחשב
זה פסול ,וגם החת"ס בתשובה שם כתב כמו לאחד.
הט"ז ,וא"כ גם אם נשבר חלק מן הפיטם גם
ועיי"ש במשנ"ב שה'בגדי ישע' כתב דאין כוונת
נחשב כאילו נפל כולו.
המג"א שנשברה ממש דא"כ לא עדיף מנקטם
אולם צע"ג עליו שהרי החת"ס כתב במפורש שם ראשו דפסול ,וכתב השעה"צ שיש לומר קצת
שמה שנתחבר מתחלת ברייתו כגון אליה ואבר דכוונת המג"א שנשברה רוב השדרה ועדיין
המדולדל י"ל כל שמחובר כל שהיא עדיין מיעוטו קיים ,רק שמסיק לבסוף שאולי סבר
תמימתו קיים וראיה מהדס וכנ"ל ,אבל דברים הבגדי ישע דבנקטם ראשו אף באופן זה פסול,
נפרדים שנתחברו על ידי תפירה י"ל כיון שהותר והיינו שנקטם רוב ראשו הרי זה כאילו נקטם כל
רוב תפירתם חוזר לקדמותו ,ע"כ ,הרי מפורש הראש ,ומ"מ מוכח שסתימת הפוסקים )הפרי
בדבריו שלגבי ד' מינים כשר אם נשאר כל מגדים והאליה רבה והמשנ"ב( שם הוא דלא כמו
שהוא ,וכמו שמשמע מכל הני פוסקים הנ"ל. הבגדי ישע.
מה הדין אם נחסר חלק מן עובי הפיטם וכן כתוב בשו"ע הרב )שם סעיף ח( וז"ל אם
ד .וכל זה אם נשבר הפיטם אבל הוא נשאר השדרה עצמה נשברה באמצעיתה ולא נשברה
מחובר ,אבל אם נחסר חלק מן הפיטם פוסל לגמרי לשני חלקים אלא נתקפלה לשנים שחלק
בשו"ע הרב סעיף יז "אפילו לא ניטל כל עובי העליון תלוי למטה כשר" ,הרי מוכח שאפילו אם
הפטמא אלא מקצת העובי נשאר מחובר לאתרוג השברה יותר מרוב עדיין כשר ודלא כמו הבית
ומקצת העובי ניטל לגמרי מן האתרוג בענין אפרים.
שנשאר משהו באתרוג מגולה במקום שהיה
שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר )יורה דעה סימן
מכוסה בעובי מקצת הפטמא שניטלה הרי זה
רעה( שכתב שמה שכתוב הדס שנקטם -דוקא
פסול לפי שפטמא זו נחשבת מגוף האתרוג וכיון
משמע )היינו שנקטם כולו( אבל מחובר מקצתו
שהיא חסרה הרי זה אתרוג חסר" ,משא"כ כשרק
כשר.
נשבר שאז כיון שנחשב למחובר אין כאן חסרון
כלל ,ודומה לנקב באתרוג פחות מכאיסר שזה חילוק בין דבר שהיה מחובר בתולדתו לבין שני
כשר. דברים שחיברו זה לזה
ג .וראיתי בשו"ת ערוגת הבושם )או"ח סימן קצג(
שכתב להוכיח ממה שכתב הט"ז )יו"ד סימן רעח
~ מט ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ענף ו'
מה הדין אם מסופקים אם נפל הפיטם או לא האם כשר הוא או
פסול
)שפתי דעת ס"ק לד( ,וכאן שהוא קיום מצוה הוא למה אם יש ספיקות אם נפל הפיטם או לא ,לא
יותר קל מלעבור על איסור ולכן מתירים כאן אומרים שספק חסרון ידיעה לא נקרא ספק
אפילו שלא בהפסד מרבה. א .כתב השער הציון )ס"ק לז( מכל מקום אם אי
אפשר להכיר כלל אם היה כן מתחלת ברייתו,
או כמו שמבואר בפתחי תשובה )יורה דעה סימן
באליה רבה בשם הב"ח מצדד להחמיר ,אכן
קי ס"ק לה( בשם גדולי הפוסקים דאף הרשב"א
בפרי מגדים כתב דאפשר דיש להכשיר מטעם
דמצריך בירור ]בספק ספיקא[ היינו דוקא היכא
ספק ספיקא ,דשמא הלכה כמאן דאמר ניטל
דיכול לברר שני הספיקות ולא ישאר לנו שום
פטמתו היינו ,עוקץ לבד ,ואפילו הוא דדו ,שמא
ספק אבל אם אפילו אחר הבירור אכתי לא יבורר
לא ניטל אלא נברא כך ,עד כאן דבריו ,עיי"ש.
לנו רק ספק אחד והספק השני א"א לברר רק
דממילא יהיה אסור מחמת ספק דאורייתא בזה ולכאורה קשה מה שהקשה השואל ומשיב
אין צריך לברר ,ואם לא צריך לברר אז לא )מהדורה א חלק א סימן קלא( על הט"ז שמקל
איכפת לי שיהיה ספק חסרון ידיעה. בספק חסר שהרי הוא ספק חסרון ידיעה שהרי
אולי יש אחד בסוף העולם שיודע האם זה נולד
אולם זה לא יתורץ מה שכתב באליה זוטא )ס"ק
או שנפל אח"כ ולא נחשב להיות ספק ,ובאמת
ו( להסביר את העולת תמיד שכתב שבספק אין
הפרי מגדים עצמו כתב בתחילה שמשמע ממג"א
להחמיר ,וכתב שהטעם הוא משום דס"ל דכל
שאם מסתפק יש להחמיר ,רק שכתב שאם
הפסולים אינם אלא מדרבנן ,ע"כ.
בוודאי זה ספק אפשר שיש להקל.
והרי בספק דרבנן לא מקילים בספק חסרון ידיעה
הפוסקים על שהסתמך לומר אפשר ואולי
ורק בספק ספיקא יש פוסקים שמקילים וכמו"ש
שסוברים שכשיש שני ספיקות אפשר להקל בספק
הפוסקים )עי' פרי חדש כללי ספק ספיקא אות יז
על סומכים מרובה ובהפסד ידיעה, חסרון
ובבית יצחק שער הספיקות סימן ס' ואכמ"ל(,
הפוסקים האלו וכמו"ש בפרי מגדים סימן קי
~נ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
האתרוג ממרחקים דמצוי ג"כ שיפול הפיטם ע"י וצריך לומר שמיירי באופן שברור שאי אפשר
דחיקתו בתיבה וכדומה י"ל דאין להקל ,עכ"ל. לדעת.
ולכאורה לפי דבריו יוצא שבזמנינו שבדרך כלל הלבוש סובר שצריך לדעת שבשעה שהורידו
שומרים על האתרוגים שלא יפול הפיטם ,לכן אותו מן העץ לא היה לו פיטם ,ונפק"מ בימינו
כשיש אתרוג בלי פיטם יותר מסתבר שזה נפל ב .והנה כתב הלבוש )סעיף ז( "ודוקא כשהיתה לו
בעודו על העץ ,וכן משמע בשבט הלוי שכתב על פטמה בודאי וניטלה שניכר חסרונו שזה אינו
המחלוקת הזה "אם יש ספק אם נפל ע"י יבוש או הדור ,אבל יש אתרוגים שלא היה להם פטמא זו
בדרך פסול יש ג"כ לצדד בהאי ס"ס שכ' הפמ"ג, מעולם ואין נפסלים בכך ,הלכך אם אין לו פטמה
ובפרט כיון דיבוש שכיח יותר" ,רק שעיין לקמן כשלוקטין אותו מן האילן כשר ,שאנו תולין לומר
שהבאנו בשם מומחים שאם הפיטם נפל אח"כ לא היה לו מעולם ,כיון שדבר מצוי הוא שיש
יראו שמתחיל להשחיר וא"כ לא מצוי שיהיה ספק אתרוגים הרבה שאין להם אותה פטמה".
בזה ,רק שאם יש לו ספק הרי צריך להראותו
וראיתי בחיים וברכה )אות רנג( שכתב שמסיום
למומחים שידעו לומר האם הוא מתחילת בריאתו
דבריו משמע שאין להקל רק ברואה תיכף אחר
או לא.
לקיטתו מן האילן שאין לו פיטם ,אבל בבא לנו
ענף ז'
האם אפשר לסמוך על הסימן שיש גומא
וראיתי בשו"ת קנה בושם )ח"ב סימן כח( דברי המשנ"ב שניכרים כמו גומא
שהקשה על האחרונים שכתבו סימן הנ"ל, א .כתב המשנ"ב )ס"ק לב( "וניכרים הם כי יש
שמשמע שבזה אפשר לדעת האם לא היה מעולם במקום פטמא כמו גומא מתחלת ברייתו".
~ נא ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
שזה לשונו "כאשר הפיטם נושר בעוד האתרוג פיטם או לא ,וא"כ איך כתבו שאם מסתפק האם
מחובר לעץ -נוצרת ריקמת הגלדה )שצבעה היה או לא שצריך להחמיר ,הרי אפשר להסתכל
חום בהיר( אשר מכסה את מקום הניתוק של על הסימן הנ"ל ועפי"ז לדעת האם היה או לא.
הפיטם ואילו כאשר הפיטם נופל לאחר שהפרי
ולענ"ד לא קשה מידי כי אם יש גומא הרי זה
נתלש מהעץ או מעט לפני תלישת הפרי -לא
בטוח כשר ,אולם יש אתרוגים שאף פעם לא היה
נוצרת רקמת ההגלדה ומקום החיבור יהיה חום
להם פיטם אבל אין גומא ,או שיש להסתפק האם
בתחילה ואח"כ ישחיר ,ולפיכך הזיהוי ברור" ,הרי
יש גומא או לא וכדומה.
לנו ממומחה חשוב שמסביר שעל אף שיהיה
גומא אולם לא יהיה רקמה של הגלדה על הגומא, ה'קנה בשם' ראה כמה פעמים שפיטם נופל
וכדבריו כתבו רבים ,ולכן ליתא לקושייתו כלל. אח"כ ואעפ"כ יש גומא
ב .עוד ראיתי שהקשה שם ה'קנה בשם' ,שראה
דעת ה'חיים וברכה' שלא לסמוך על הסימן של
כמה פעמים אפילו באתרוגים תלושים דלפעמים
גומא
מתייבש הפיטם לגמרי מכל וכל עם שרשו
ד .וכתב החיים וברכה )אות רנד( "יען דלאו כל
התקוע בתוך האתרוג ונופל מתוך האתרוג ,אז
אחד בקי בזה להכיר בסימן דגומא שהיא
נשאר במקומו גומא ונראה כמו שהיה כן
מתחילת ברייתו ,וגם הרבה מזייפים יש דכשנפל
מתחילת בריאתו ,וכפי הנראה לכאורה הוא דבר
הפיטם הם מחטטים בסכין שם כעין גומא
התלוי במין האתרוג וטבע האילן ,כי יש במיני
ואומרים שהוא מאתרוגי ארץ ישראל דתחילת
האתרוגים שהפטמא שלהם אינו מתייבש לגמרי
ברייתן שכיח כן ,לכן יהדר לכתחילה לקנות
ושרשו נשאר תקוע בתוך האתרוג ,וכן הוא רוב
אתרוג שיש לו פיטם דוקא ,ובפרט האידנא שגם
מיני האתרוגים הגדלים כאן בארץ ישראל ,ויש
באתרוגי ארץ ישראל שכיח לרוב עם פיטמות
במיני האתרוגים שהפיטם שלהם מתייבש לגמרי
ולמה לנו להכניס את עצמינו בספיקות ולסמוך
עם שרשם התקוע בתוך האתרוג ונשאר במקומו
על מבינות שלנו דהוא נחסר מתחלת ברייתו",
גומא שנראה שהוא כן מתחילת ברייתו ,עכ"ל.
עכ"ל.
מבאר מהו הסימן המובהק כדי לדעת האם
ונראה שכל זה שייך באופן שיש ספק ולא באופן
הפיטם נפל או לא
שיש לו גליד מעליו ורואים ברור שזה מתחילת
ג .אולם נראה שאחר שנביא את מה שכתב
ברייתו.
האגרונם ר' מרדכי שומרון לא יהיה קשה כלום
~ נב ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ענף ח'
מה הדין אתרוג שנולד עם פיטם ואח"כ נפל הפיטם בעודו על
העץ
יביא הדבר לניתוקו של הפיטם מגוף האתרוג כל אתרוג נולד עם פיטם
ולנשירתו .לאחר נפילת הפיטם נוצרת ריקמת א .כתב האגרונום ר' שומרון הי"ו -שבזמנינו
הגלדה מיוחדת )בצבע חום בד"כ( אשר סוגרת המציאות היא שלכל אתרוג היה לו פיטם
את הפצע שנותר עם נפילת הפיטם .דבר מצוי בתחילה ,וז"ל על עץ האתרוג ישנם פרחים רבים.
מאד הוא שעל אותו ענף גדלים אתרוגים בעלי במרכז הפרח נמצא עמוד העלי ובקצהו הצלקת
פיטם ואתרוגים ללא פיטם ,עכ"ל. )אשר תפקידה ללקוט את אבקת הפרחים כדי
ליצור את זרעי האתרוג( .כאשר הפרי מתחיל
דעת שבט הלוי ללמד זכות על המקילים מטעם
להתפתח ,חלקו העליון של עמוד העלי מתפטח
שכל שסופו ליפול הרי הוא כמו שנפל בהתחלה
לפיטם ,והצלקת ,שהיא החלק שמעליו מתפתחת
ב .והשאלה היא א"כ אולי כל האתרוגים בזמנינו
ל"שושנתא" .לאחר מכן גדל ומתעבה חלקו
שאין להם פיטם הרי הם פסולים ,וכך סבר הקנה
התחתון של עמוד העלי ,ובהדרגה הופך לפרי
בושם בתשובתו שם ,אולם הגאון בעל שבט הלוי
מכוונים הללו, הצמיחה תהליכי האתרוג.
ז"ל )שבט הלוי חלק א קעז( לימד זכות על
ומווסתים ע"י הורמוני צמיחה שונים הנוצרים
המקילין עפ"י דברי הח"ס יו"ד סי' רנ"ו ,דהא
בצמח ואשר גורמים לנשירת עלי הכותרת
דפליגי ר"ש ורבנן בעלמא בדין כל העומד לזרוק
שלבי שאר ולנשירת הפרח, של הלבנים
ולשרוף וכיו"ב ואין הלכה כר"ש לרוב השיטות
ההתפתחות השונים משלב הפרח ועד לשלב
ולא אמרינן כנעשה מעיקרא ,זה דוקא בדבר
הפרי .בין שאר ההורמונים הפעילים בתהליכים
שאין בטבע כך שיעשה אח"כ ,אבל דבר העומד
אלו ישנם חומרים האחראים לקשר שבין הפיטם
להיות כך בטבע דומה לכל העתיד לטרוף כטרוף
וגוף האתרוג .כאשר הורמונים אלו נמצאים
דאמרינן כבר השתא טריפה היא משום דאמרינן
בריכוז מסויים -הפיטם נשאר מחובר לגוף
שכבר הוחל המכה שסוער והולך עד שעתיד
האתרוג .ואילו כאשר ריכוז החומרים שונה -
להטריף וכו' ,וה"נ בדידן כיון שזה אמת נכון
~ נג ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ביאור דעת הגרשז"א ודעת הגרי"ש אליישיב דאעפ"י שגדלים פטמות אבל מתיבשים ונופלים
לגבי אם נפל בעודו גדול בדרך הטבע לא מפני איזה ריעותא אלא הכי
ד .ועיין בהליכות שלמה פ"י ס"ק כח והערה ,69 רביתייהו ,א"כ הרי פיטם זה כשאר פסולת הפרי
שדעת הגרשז"א ז"ל להכשיר אף אם נפל שלא וכל מיני קליפות הגדלים בתחילת פריחת הפרי
בתחילת הגידול כל זן לפי דרכו .ומ"מ אם נפל ונופלים עד סוף גדולם ,ובאופן כזה מעולם לא הי'
לאחר שהוא כבר פרי שלם וגמור צ"ע אם פיטמא חלק של גוף האתרוג עד שנדון על
להכשירו .עכ"ד. חסרונו וכו' וזה נקרא לא הי' לו פיטמא מעולם
דלענין זה לא הי' לו פיטמא באמת וכו' עיי"ש
והנה מה שכתב בתחילה הוא כעין מה שכתוב
עוד.
בשבט הלוי ,אולם לכאורה לא משמע ברמ"א כך
וכנ"ל. אולם לכאורה לא משמע כן ברמ"א שכתב
להכשיר רק אם לא היה לו דד מעולם.
אולם מה שכתוב בסוף שצ"ע אם להכשירו,
לכאורה לפי מה שהבאנו מהלבוש הנ"ל אין בדרך כלל הפיטם נופל לפני שקיבל האתרוג שם
מקום להסתפק ,שהרי כתב "הלכך אם אין לו פרי
פטמה כשלוקטין אותו מן האילן כשר ,שאנו ג .וכתוב בספר 'פרי עץ הדר' מדודי הרה"ג הרב
תולין לומר לא היה לו מעולם ,כיון שדבר מצוי יצחק מאיר ליברמן שליט"א )פרק א( "ונראה
הוא שיש אתרוגים הרבה שאין להם אותה כוונת הרמ"א שכתב "אם לא היה לו דד מעולם",
פטמה" ,הרי מבואר בהדיא מדבריו שרק מסתמא הכוונה שנפל הפיטם בעוד האתרוג קטן מאוד",
אפשר לסמוך שלא היה לו פיטם ,אבל אם יודעים עכ"ל.
שנפל הרי הוא פסול.
ומסתבר מאוד כדבריו שכל שלא היה עליו שם
ונמצא שלהלכה כל האתרוגים שמורידים אותם פרי הרי זה לא נחשב כאילו היה לו פיטם ,והנה
מן העץ הרי הם כשרים אע"פ שאין להם פיטם הרמב"ם )מעשר פרק ב( כתב שהחיוב מעשרות
כי תולים שנפלו בשלבים המוקדמים ,אבל אם לגבי אתרוגים הוא משיתעגלו .וכתב הדרך
יודעים שנפל הפיטם אחר שכבר ניכר הפרי הרי אמונה שם "שלפני שנתעגלו אין עליהן צורת
אינו כ"כ לכתחילה כי גם השבט הלוי לא כתב כן תפוחים ואתרוגים כלל" ,ולכאורה מסתבר שלפני
אלא בתור לימוד זכות ,וכך אומרים בשם שניכר שהוא אתרוג אין נחשב שיש לו פיטם.
~ נד ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
הרבה אין כאן חסרון של הדר ונחשב למראה הגרי"ש אליישיב ז"ל שרק אם נפל הפיטם
אתרוג ,משא"כ בנחסר הפיטם שהחסרון הוא בשלבים המוקדמות אז הוא כשר.
משום חסר אין ראיה להקל ששאני חסר שהוא
הגרשז"א הביא שתי ראיות שאם הפיטם נפל
חסר לפנינו אע"פ שרבים מן האתרוגים נחסרים
דרך טבעית שהרי זה כשר
מ"מ הרי הם חסרים ופסולים.
ה .ועוד מבואר בשם הגרשז"א בספר כשרות
וגם מה שהביא ראיה מנקב שנעשה באילן ארבעת המינים )עמ' כז( להכשיר כל סוגי הפיטם
שכשר הואיל וזה דרך גדילתו -קשה שהרי שנפלו בעודו על העץ ,באם סיבת נפילתו מכח
מפורש שם ברמ"א שרק אם עור והבשר קיימים תכונתו הטבעית ,ואין נפק"מ באיזה שלב נפל
אפשר להקל ,ומטעם שגם בטריפות מכשירים מפני שכן דרכן של אתרוגים ,ודומה למש"כ
בכי האי גוונא ,וא"כ בפיטם כיון שניכר חסרונו הרמ"א בסעיף יג להכשיר סוג חזזית מאחר
אין להכשיר. שדרכו בכך ,וכן דומה למש"כ הרמ"א בסעיף ב
שקוץ נעשה באתרוג ועלה בהם קרום שכשר,
וכיון שברמ"א מבואר שרק אם לא היה לו פיטם
ולא נחשב לחסר מאחר שדרכו בכך וזהו דרך
מעולם אפשר להכשיר משמע שאם נפל הפיטם
גדילתן ,עכ"ד.
הרי זה פסול ומטעם שאין עור ובשר חופים את
מקום הפיטם וניכר חסרונו ,רק שי"ל שהרמ"א מפלפל בשתי הראיות הנ"ל
אורחא דמילתא נקט ,שהרי גם אם לא היה להם ו .והנה בחזזית יש שתי דעות ,האם אפשר
מעולם וגם אם נפל מחמת תהליך של האילן הרי להכשירו כיון שרגילים להיות הרבה כך ,ומבואר
זה דומה לדרך האתרוג הרגיל ,ואין בזה שם של במשנ"ב שם שרק בשעת הדחק אפשר להקל ,וגם
חסרון ,וכמו שביאר בשבט הלוי. לדעה שמכשירו היינו טעמא כיון שרגילים להיות
~ נה ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
דינים העולים מענפים של סעיף ז
א .יש פוסקים שרצו לומר שלדידן שהפיטם הוא מבשר האתרוג צריכים להחמיר אם חסר כל שהו ,אולם
לענ"ד להלכה לא קיי"ל כן אלא גם הפיטמות שהןא עשוי מבשר האתרוג מ"מ יש להקל בו וכמו שביארו
הפוסקים לגבי פיטם ,ויש הרבה ראיות לזה ,וכמו שמבואר בפנים.
ב .דעת המשנ"ב שאם נפל כל הפיטם הרי הוא רק ספק פסול ,אולם לכאורה במקור בראשונים משמע
שלהלכה קיי"ל שהוא פסול וודאי.
ג .יש פוסקים שהעלו שאם הטעם שנפל הפיטם הוא מחמת הדר אז פסול אפילו אם נפל חלק מן הפיטם,
ובפנים הבאנו כמה פוסקים מובהקים שמוכח מדבריהם שגם אם הטעם הוא משום הדר מ"מ כשר אם נפל
חלק מן הפיטם ,ובפנים הארכנו להוכיח כדברי המקילים.
ד .להלכה נוקטים שאי אפשר לחבר פיטם שנפל על ידי מחט.
ה .יש כמה ראיות שלהלכה נוקטים שאם נשבר רק חלק מן הפיטם והוא עדיין מחובר במקצתו שהוא
כשר.
ו .מעיקר הדין נוקטים שאם מסופקים אם נפל הפיטם או שלא היה לו מעולם – שאפשר להקל ,אולם בדרך
כלל יכול מומחה להכיר אם נפל או לא.
ז .למעשה נוקטים שאפשר לסמוך על הסימן שאם יש גומא סימן שלא היה לו פיטם מעולם ,אולם רק
בתנאי שרואים עליו גליד.
ח .יש שסברו שגם אם הפיטם נפל בשלב מאוחר אפשר להקל ,אולם בפנים הארכתי להוכיח שאינו אלא
אם כן נפל בשלבים הראשוניים ,אולם בסתמא אפשר לתלות שנפל בשלבים המוקדמים.
~ נו ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
תמונות על סעיף ז
תמונה א'
בשתי התמונות רואים ברור נקב טבעי שנהיה ע"י נפילת הפיטם בעודו על העץ
~ נז ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף ח
ניטל העץ ,שהוא תלוי בו באילן ,מעיקר האתרוג ,ונשאר מקומו גומא פסול.
הגה :ואם ינטל קצת העץ ונשאר עובי כל שהוא שכל רוחב הגומא מכוסה,
כשר )טור(.
ענף א'
עוקץ שנפל אבל הוא פחות מכאיסר האם האתרוג פסול
וגם בשו"ע הרב מבואר בסעיף יז שאפשר להקל מבאר האם פסול אם חסר העוקץ אע"פ שהוא
בשעת הדחק שאין אתרוג אחר בעיר כיון שיש פחות מכאיסר
דעות שניטלה העוקץ כשר ויש שיטות שמברכים א .כתב הגר"א בשם המגיד משנה שזה כמו
בשעת הדחק על אתרוג פסול ,ולא כתב הצירוף הסברא השניה בסעיף ב שפוסל בחסר כל שהוא,
שהוא פחות מכאיסר אע"פ שלגבי חסרון פחות שהרי לשיטה ראשונה הרי פסול רק בכאיסר.
מכאיסר פסק להקל אם אין אחר בעיר.
ולפי"ז צע"ג מה שכתב השו"ע שפסול שהרי
ולכן נלענ"ד שצריכים לומר שהני פוסקים סבירא בסעיף ב הביא שתי דעות ,ובפרט הרמ"א שכתב
להו כיון שמסר הכתוב לחכמים מה הגדר של שבשעת הדחק אפשר להקל כמו הדעה שמקילה
'לקיחה תמה' לכן הם הבינו שבעוקץ הוא יותר וכאן סתם כמו השו"ע להחמיר.
חמור ומטעם שבעוקצו כיון שהוא מקום מסויים
ועוד שהרי דעת הראב"ד בהשגותיו )פ"ח ה"ז(
וניכר הגומא לכן מחזי יותר כחסר ,משא"כ בכל
שאינו פסול אלא אם חסר בכאיסר ,ואעפ"כ פסק
האתרוג לא ניכר חסרונו אלא אם היה גדול
בתשובות )סימן ו( שאם נפל העוקץ הרי זה
כאיסר.
פסול,
אולם צ"ע שאולי הם מדברים שהעוקץ הוא מאוד
גדול עד שהוא יותר גדול משיעור איסר.
~ נח ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
אווז הרי האתרוג כשר לדעה זו ,ובדרך כלל אין ביאור כמה הגודל של איסר
גומת העוקץ גדול כ"כ ,עכ"ד. ב .והנה כתב הביכורי יעקב עוד סברא להקל
בניטלה עוקצו כיון שיש מכשירים אם חסר פחות
אולם לענ"ד צע"ג עליו שהרי מבואר שם ברמ"א
מכאיסר ,והעתיקו השער הציון ,וכתב הביכורי
סעיף ב "רוב רוחב חלל קנה של עוף ,דהוא פחות
יעקב ואע"ג שאין אנו בקיאים בשיעור איסר
מכאיסר" ,הרי מבואר שהוא רוב רוחב ולא כל
וכמו"ש ביו"ד סימן לד מ"מ הוא פחות מרוחב
רוחב ,ועפי"ז שפיר מצוי שגומת העוקץ הוא
קנה של עוף ,ולכן אם הוא פחות מגודל קנה של
כרוחב איסר.
ענף ב'
האם בשעת הדחק אפשר לברך על אתרוג שנפל הפיטם או העוקץ
~ נט ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
הכתוב לחכמים והם אמרו דשלא בשעת הדחק דעת המשנ"ב שאם אין עוד אתרוג בעיר יכול
אפילו בדיעבד לא יצא כדי שיזהרו ישראל לברך אם אין עוקץ או פיטם
במצוה ,אבל במקום הדחק הכשירו כיון שאי א .כתב המשנ"ב ס"ק לג" :ואם הוא שעת הדחק
אפשר בענין אחר ומברכין עליהם[ ,אכן אפשר שאין אחר בעיר העלה בתשובת חכם צבי שיכול
דבמדינתנו אין נוהגין כהרא"ש וסיעתו רק לברך עליו אפילו ביום ראשון )כיון שבשעת
ביבשות משום דאין מצוי לחין כל כך ולא בשאר הדחק איתא בס"ס תרמ"ט שמברכין אפילו על
פסולין ,עכ"ל ,לכן בכל צירוף כל דהו אפשר פסולין לגמרי וכ"ש בזה שהיא תלוי בשיטת
להקל כיון שמעיקר הדין בשעת הדחק מברכים הראשונים כמבואר בב"י( ,וה"ה בניטלה פטמתו
עליהם. ונעשה גומא ואין אחר בעיר ג"כ יכול לברך עליו
אפילו ביום ראשון" ,עכ"ל.
דעת שו"ע הרב שבשעת הדחק אפשר להקל רק
אם ניטל העוקץ ולא אם נפל הפיטם כ"כ המשנ"ב סוף סימן תרמט שמעיקר הדין
ג .אולם בשו"ע הרב סעיף יח כתב רק לגבי מברכים על כל הפסולים בשעת הדחק ועיי"ש
ניטלה עוקץ אפשר להקל בשעת הדחק כיון שיש בשעה"צ ס"ק סג.
מכשירים אם ניטלה העוקץ ,ומשמע שלגבי ניטל
ביאור למה אפשר להקל בשעת הדחק גם אם
הפיטם שכתב מקודם שפסול א"א להקל גם
נפל הפיטם
בשעת הדחק ,וטעם כיון שעיקר השיטה היא
ב .והנה המקור למה שכתב המשנ"ב שגם אם
שניטל הפיטם פסול.
נפל הפיטם אפשר להקל בשעת הדחק הוא
מהביכורי יעקב .והנה אף שהביכורי יעקב )הובא
בשער הציון ס"ק לז( סבר כיון שהשו"ע פסק
מוכיח מהרמ"א שאי אפשר להקל אפילו בשעת
שאם נטלה הפיטם פסול אין לצרף לספק ספיקא
הדחק
שיטות שמכשירות ,וא"כ למה מכשיר בשעת
ד .והנה הקרבן נתנאל )פרק ג סימן טז אות סד(
הדחק אם נפל הפיטם ,צריך לומר כמו"ש השער
הניח מה שכתב החכם צבי בצ"ע לדינא ,דהלא
הציון )סימן תרמט ס"ק סג( בשם כמה פוסקים
הבית יוסף והרמ"א היה ערוך לפניהם כל הני
דלדינא הוא הדין בשאר פסולים בשעת הדחק
רבוותא שחשיב ואזיל ,אך המה ראו הרבה
נוכל לברך עליהם ,ודלא כט"ז בסוף הסימן
דיעות שלא לברך על כן הסכימו ששב ואל
]והטעם איתא ברא"ש ,דכל הני פסולין מסרן
תעשה עדיף כי ספק ברכות להקל וכו' ,עכ"ד.
~ס~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
רק שחשבתי שאולי מה שהרמ"א מקל בנחסר וביותר מוכח שהרמ"א סובר שאין להקל אפילו
בשעת הדחק אין כוונתו שאין בכל העיר אלא בשעת הדחק שהרי הרמ"א כתב בתחילת הסימן
שקשה לו להשיג אתרוג אחר ,ולכן לא העיר כאן שאם נחסר פחות מכשיעור אפשר להקל בשעת
על השו"ע ,שכאן צריכים להחמיר גם כאשר הדחק ,ומדסתם כאן שזה פסול מוכח שפסול
קשה לו ,אולם אם אי אפשר כלל להשיג סובר היו לכאורה וא"כ הדחק, בשעת אפילו
שאפשר לברך ,אבל בשו"ע הרב כתב בשניהם להאחרונים להעיר שעכ"פ דעת הרמ"א הוא
"שאי אפשר למצוא אתרוג אחר" ,וצ"ע. שאין לברך אפילו בשעת הדחק.
ענף ג'
האם נשים מותרות לברך על אתרוג שאול ביום ראשון
החסר דכשר בשאר ימים ודאי דאף ביום ראשון ה'חכם צבי' סובר שאם אין לו אתרוג שלם יכול
מחויב ליטלו ולברך עליו כדרך שמברכין על כל לברך על חסר כיון שלא גרע משאר הימים
המצות דדבריהם" ,עכ"ל. א .והנה בשו"ת חכם צבי סימן ט כתב עוד סברא
לברך ביום הראשון כשחסר העוקץ וז"ל "ואפשר
כל הפוסקים חולקים על ה'חכם צבי' בזה
לומר דאף הראב"ד החולק דוקא ביבש שהוא
ב .והנה כל הפוסקים חולקים עליו וכמו שכתב
פסול כל ז' לדעתו ז"ל אבל באתרוג חסר דכשר
הביאור הלכה )סימן תרמט בד"ה פסולי( וז"ל
בשאר ימים ומברכין עליו -אף הוא מודה
והוא הדין בשאול בשני אין לברך עליו ]א"ר
דמברכין עליו אפילו ביום ראשון ,דנהי דאינו
ופמ"ג בסימן תרנ"ח וכ"כ בברכי יוסף וכן משמע
יוצא בו מן התורה מ"מ מדרבנן מחויב ליטלו
מדברי הרמ"א לקמיה וכן מוכח ברי"ו ובכל בו,
ולברך עליו כדרך שמברך עליו בשאר ימים כדי
והעולם אין נזהרין בזה .בכורי יעקב" ,עכ"ל ,וגם
שלא יהא יום ראשון קל משאר ימים ,והא דחלוק
כאן לא העתיק המשנה ברורה את הטעם הזה
יום ראשון משאר ימים היינו בדאיכא אחריני
של החכם צבי יען שהוא נגד כל הפוסקים.
לברוכי עלייהו אבל בדליכא אחרינא כלל אלא זה
~ סא ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
וגם המשנ"ב בסימן יד הביא מחלוקת בין הדרך דעת ה'תהילה לדוד' שנשים יכולות לברך ביו"ט
החיים והמג"א ולא הכריע. ראשון על אתרוג השאול אולם דעת הביכורי
יעקב להחמיר
עוד פוסקים שסוברים כמו ה'חכם צבי'
ג .והנה נשים אסורות לברך על לולב השאול
ד .אולם אח"כ ראיתי עוד פוסקים שסוברים כמו
ביו"ט ראשון ולסמוך על החכם צבי כי כאמור כל
החכם צבי שהרי מבואר בחכמת שלמה )שם(
הפוסקים חולקים עליו ,רק שבאמת שיטת המגן
"מה שנוהגים לקטן תחילה ואח"כ מברכין
אברהם בסימן יד שאפשר לברך על טלית
הגדולים נ"ל ללמד זכות ע"פ החכם צבי הנ"ל,
שאולה ,והדרך החיים חלק עליו כיון שהציצית
שלכן אומדנא כשנותנו לקטן כיון שאין לו אלא
שאולין הוי כמו אתרוג השאול דליכא סברא
מצות חינוך יכול לקיים המצוה ע"י דרבנן דהיינו
שיהיה מותר לברך עליו אם ירצה ,ע"כ.
אפילו בשאול ,וממילא אין ראיה שנתנו לקטן
במתנה שהרי אפשר לקיים מצוותו מדרבנן" ,וכן וכתב התהילה לדוד )שם ס"ק ז( להסביר דברי
באשל אברהם מבוטשאטש )ריש סימן תרמח( המג"א דבאמת טעמא בעי למה לא יברך על
כתב מדנפשיה שגם ביו"ט ראשון יש תקנה אתרוג השאול אם ירצה כמו הנשים ,אלא דעד
דרבנן רק נשאר בצ"ע עיי"ש. כאן א"א לברך וצונו אלא באינו מחיוב ועושה
וכגון נשים ,אבל במחיוב ואינו עושה כדין איך
האם למעשה יכולות הנשים לברך על אתרוג
יאמר וצונו ,ולכן אינו יכול לברך באתרוג השאול
השאול
אם ירצה כיון דמחויב ליטול אתרוג שאינו שאול,
ה .ועפי"ז יש לצדד במקום הצורך שנשים יכולות
אבל בשואל טלית מצוייצת דהוא אינו מחויב,
לברך על אתרוג השאול ביו"ט ראשון כיון
ורק מה שהבעלים חייבים יכול לברך אם ירצה,
שאיכא גם שיטת ה'חכם צבי' וגם שיטת
א"כ אף שהציצית שאולין יכול לברך ,ומסיק
ה'תהילה לדוד' ,אולם למעשה צ"ע.
התהילה לדוד "ויצא לנו מזה דאשה יכולה לברך
וכל זה אם זה ממש שאול ,אבל אחרי שפעוטות על אתרוג השאול" .וכן פסק בשו"ע הרב
]כבן ו' או כבן ז[ לקחו נלענ"ד שאפשר להקל שאפשר לברך על טלית שאולה דהוי כמו נשים.
בשופי כיון שמה שנשים לוקחות ד' מינים הוא
אולם בביכורי יעקב )סימן תרנז סק"ה( פשוט ליה
רק מנהג לכן אפשר להקל על קנין דרבנן שהרי
שגם הנשים שנוטלות לולב צריך להיות שלהם,
הפעוטות יכולים להקנות מדרבנן ,ובפרט שכל
~ סב ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
שו"ע סימן תרנח סעיף ו ואכמ"ל. הדין הזה הוא תליא בפלוגתא וכנ"ל ,ועי' היטב
דינים העולים מתוך הענפים של סעיף ח'
א .יש פוסקים שסוברים שאם ניטלה העוקץ הרי הוא פחות מן שיעור של איסר ,אולם יש מקום לחלק
שכאן כו"ע מודו שאסור.
ב .נחלקו הפוסקים מה הוא גודלו של איסר ,ועי' בפנים.
ג .יש פוסקים שסברו אפשר להקל בשעת הדחק אם נפל הפיטם או העוקץ ,ויש שהקילו רק אם נפל
העוקץ ,ויש שהחמירו גם אם נטל העוקץ
ד .יש פוסקים שסברו שנשים יכולות לברך על אתרוג השאול ביום הראשון ,ויש שחלקו עליו ,ועיין בפנים
שהכרענו בעזה"י שעכ"פ אם לקחוהו לפניהם ילדים שהגיעו לעונת הפעוטות שפיר יכולה לברך.
~ סג ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
תמונות על סעיף ח
תמונה א'
כאן רואים שניטל עוקצו ,ואפשר לראות שזה שטח יחסית גדול ,והוא יותר מגודל של קנה של עוף בינוני,
וממילא לפי הרמ"א שם הרי זה יותר גדול מאיסר.
תמונה ב'
אתרוג תלוי על העץ מחובר בעוקצו לאילן
~ סד ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף ט
עלתה חזזית )פי' תרגום או ילפת או חזזן( עליו ,אם בשנים או בשלשה
מקומות ,פסול ,ואם במקום אחד ,אם עלה על רובו ,פסול ,ואם על חוטמו,
אפי' כל שהוא ,פסול ,וחוטמו היינו ממקום שמתחיל להתקצר ולהתחדד כלפי
ראשו.
ענף א'
מאיפוא מתחיל מקום החוטם
מתחיל החוטם באתרוג אחר שיעור רובו של דעת ה'ביאור הלכה' שהחוטם לא נקרא אלא
האתרוג ולא קודם" עכ"ל. אחר רוב האתרוג
א .כתב הביאור הלכה "והנה לכאורה היה נראה
מסביר למה היה פשוט ל'ביאור הלכה' שלמטה
לומר דהוא מחצי האתרוג ולמעלה אבל באמת
מחציו בוודאי לא נקרא חוטם
זה אינו דא"כ אם החזזית מתפשט על רובו של
ב .והנה מה שכתב בתחילה שלכאורה הוא מחצי
האתרוג ממילא הוא על חוטמו ג"כ ,ובפרט
אתרוג ולמעלה ,היינו שהבין ה'ביאור הלכה'
לדעת רש"י שכתב דעובי גבהו של האתרוג הוא
שלא יתכן שחוטם האתרוג יתחיל למטה מחצי
נקרא חוטם א"כ אם החזזית מתפשט על רובו
שא"כ לא ייקרא שמו חוטם,
הרי חוטמו בכלל ובגמרא וכן בפוסקים מוכח
ובפרט שהרי כל הראיה של הרא"ש שממקום דתרי מילי נינהו ]וביותר יקשה על המ"א וש"א
שמתחיל להשתפע נחשב החוטם הוא כמו שכתב שכתבו דהא דברובו פסול דוקא אם הוא משני
"אבל מדהזכיר הרי"ף )יז (:ורבינו חננאל החוטם צדדים ולא מצד אחד ולמה לא נפסל בכ"ג מטעם
אצל הפיטמא משמע שהשיפוע קרוי חוטם", דהוא על חוטמו[ ,וע"כ אנו צריכין לומר דלכו"ע
~ סה ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
מדייק שגם השו"ע הרב סובר שפחות מחציו לא דהיינו דלא כרש"י שסבר שרק עובי גובהו נקרא
נקרא חוטם חוטם ,ולכאורה פלא שהרי מבואר ברי"ף ור"ח
ג .ואולי יש להוכיח שגם השו"ע הרב סובר כך, שהחוטם הוא דדו ,ומנא ליה להרא"ש לפסול כל
שהרי כתב בסעיף כ "אבל אם כל החזזית הוא השיפוע.
בצד אחד של האתרוג אף על פי שיש מתחלת
וביאר הכפות תמרים )סוכה דף לה עמוד ב(
האחת עד סוף השנית מחצה היקף אורך האתרוג
שהבין הרא"ש "דהשיפוע גם כן נקרא חוטם
או מחצה היקף עביו או אפילו מחצה היקף ארכו
מפני שהוא מחודד כדד של אתרוג" ,וא"כ צריך
ומחצה היקף עביו כגון שיש הרבה חזזית קצת
להיות דומה להדד שהוא מחודד ולא מחצי
מהן נמשכים לאורך האתרוג עד חצי עביו וכו'",
התחתון כי מסברא שחידוד של חצי העליון הוא
הרי הדגיש רק עד חצי עביו ,ולכאורה הטעם
חידוד שדומה לפיטם שהוא תחילת וראש של
הוא כי למעלה מזה הוא מקום החוטם.
הפרי.
ובספר מלכי בקודש )סוכה ולולב פרק ח( ביאר
קשה על ראיית הביאור הלכה שרק אחרי רובו שהבין הרא"ש "דההוא חוטמו דקאמר -כלומר
מתחיל החוטם דמתחשב זה מכלל חוטמו כחוטם הזה שראשו
ד .אולם מה שכתב הביאור הלכה להכריח שגם חד והולך ומשפע ,וכן נמי באתרוג הדד הוא
במחצה לא קרוי חוטם כיון שחזזית לא פוסל רק ראש החוטם כנגד חודה של חוטם וכל כמה
עד רובו ,ואילו היה נחשב מקום החוטם היה דהולך ומשפע הוא קרוי חוטם אלא דהדד בלחוד
פסול כיון שהוא על החוטם ,שפיר הקשה השואל הוא דקרוי פטמת וחוטם קרוי כל מקום המשופע
בשו"ת שבט הלוי )חלק ח סימן קנ( "דודאי יצויר והדד בכלל שהוא ראש החוטם".
דלפעמים אינו מתחיל שפועו רק אחרי רובו ,ואז
ועיי"ש שביאר מה היה ההכרח לרא"ש ללמוד כך
ישנם ב' שיעורים רובו וחוטמו ,ואפשר להתפשט
ברי"ף ולא כפשוטו שכוונתו להדד ,ועכ"פ מוכח
החזזית עד רובו בלי שיפגע בחוטמו דשיעורו
שצריך להיות בראש של האתרוג ולכן לא יתכן
בכ"ש ,אבל איה"נ באופן שמתחיל השפועו
שיהיה פחות ממחצה.
מחציו צריך להחמיר שדין חוטם מתחיל מחציו".
~ סו ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ובפרט לפי מה שהוכחתי שהרא"ש בנה כל יסודו דיוק של השבה"ל שרק קרוב לגמר נחשב לחוטם
ממה שכתבו הרי"ף והר"ח שהחוטם הוא הדד ה .ותירץ השבה"ל שגם אם אין ראיית הביאור
הרי צריך שייראה כמו הראש של האתרוג. הלכה ראיה "מכל מקום מסברא דברי הבה"ל
נכונים לדינא ,דהא ע"כ עלינו להחליט דאין
תוכן דברי ה'שבט הלוי'
תחלת השפוע כבר תחלת פסול חוטם דאל"כ אם
ו .והנה תוכן הדברים של השבה"ל הוא שמה
מתחיל כבר מחציו או לפעמים הרבה דמתחיל
שהשו"ע פוסל הוא רק "קרוב לגמר שטח
השפוע כבר הרבה ממטה מחציו יפסל ,וזה לא
הקיצור" ,דהיינו במקום שמתקצר פעם אחרונה
נשמע מעולם ,וע"כ דעלינו ליתן שיעור גם במשך
לפני הסוף ,וזה הרבה אחרי הרוב של האתרוג,
השפוע ,ובעניותי דהדבר מפורש בלשון השו"ע
והטעם שפוסלים מתחילת השיפוע הוא בגלל
והלבוש שכתבו וחוטמו היינו ממקום שמתחיל
שאין אנו יודעים הגדר של תחילת השיפוע ,וע"ז
להתקצר ולהתחדד כלפי ראשו הנה כתבו שני
כתב השבה"ל כיון שצריך לתת גדר לכן מסתבר
היינו להתקצר ולהתחדד, להתקצר סימנים
שלפני הרוב הוא בוודאי עוד לא חידוד.
שנוטה מרוחב האתרוג שלמטה ומתקצר אבל
מוכיח שמהראשונים שמהם נובע השו"ע להתחדד הוא מקום שכבר מתחדד טפי וזה ודאי
מפורש דלא כמו ה'שבט הלוי' קרוב לגמר שטח הקצור ,ונהי דאנו חוששים
ז .והדברים מחודשים וצ"ע לענ"ד - ,שהרי מקור במשך השפוע עד הסוף מכ"מ כיון שעלינו ע"כ
שיטת השו"ע הוא הרא"ש ,וז"ל הבית יוסף ליתן גדר תחילת שיעור חוטמו כאשר כתבתי
"ופירש רש"י ובחוטמו בעובי גבהו שמשפע משם למעלה לכן אין סברת הבה"ל דמתחיל רק אחרי
ויורד לצד ראשו אפילו כל שהוא פסול שנראה רובו רחוקה דהא עד שם בודאי אינו עוד בגדר
שם לעינים יותר משאר מקומות שבו שבאותו להתחדד ,וגם פשטות סוגית הש"ס סוכה ל"ה
עובי אדם נותן עיניו ,וכתב הרא"ש )סי' כ( ע"ב מורה דרובו במקום אחד בחזזית בכל אופן
משמע מתוך פירוש רש"י שאין כל השיפוע עד כשר עד רובו ,וכיון דהרמב"ם מקיל בכל אופן,
הפיטמא נקרא חוטם אלא עובי גובהו שממנו ופשטות לשון הרי"ף ור"ח מורה נמי להקל נהי
משפע ויורד ,אבל מדהזכיר הרי"ף )יז (:ורבינו דהמחבר פסק כרבינו הרא"ש כבר כ' מק"נ דזה
חננאל החוטם אצל הפיטמא משמע שהשיפוע בגדר למיחש לפסול ,אבל לפסול בשעור גדול
קרוי חוטם וכן עמא דבר שמעובי גבהו עד מאד אין לנו הוכחה" ,עכ"ל.
הפיטמא פוסלין ,עכ"ל .וכן כתב הטור ממקום
שמתחיל לשפע.
~ סז ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
הפטום העשוי כבוכנא" ,וכוונתו לר"ן )דף יז בדפי הרי מבואר בהדיא שלפי רש"י רק עובי גובהו
הרי"ף( שכתב "ואחרים אמרו חוטמו אותו מקום שלפני השיפוע נחשב לחוטם ,ואילו הרא"ש
גבוה שתחת הנץ שהוא עשוי כמין נזר" ,ומשמע מחמיר שממקום שמתחיל לשפע עד סוף השיפוע
שכוונתו לשטח שנמצא מתחת הפיטם. נחשב לחוטם ,ואילו היו הראשונים סוברים שרק
סוף הקיצור פוסל כמו השב"ל לא היו צריכים
וכן הבין גם המנחת פתים )בהשמטות לסימן
לכתוב "מתחילת עובי גבהו עד סוף השיפוע"
תרמח( בדעת הר"ן ,ועיי"ש שיתכן שגם כוונת
אלא היו צריכים לכתוב 'קרוב לסופו'.
הרמב"ם )לולב פרק ח הלכה ז( שכתב "ואם עלת
על דדו אפילו כל שהוא פסול" ,שכוונתו הוא ומה שכתב השו"ע להתקצר ולהתחדד הנה הוא
לחלק האחרון לפני העץ הפיטם. כפל הלשון להסביר את כוונתו ]שמתחיל להיות
יותר קצר[ שמקורו מרש"י ורא"ש וטור שלא
פירוש חדש ברא"ש
הזכירו זכר לחידוש של השבה"ל.
ט .והאמת אומר שלולא דמסתפינא הייתי אומר
שגם הרא"ש התכוין לחלק של שיפוע האחרון, ועכ"פ הביאור הלכה בוודאי לא סבירא ליה כן
ובהכי מיושב הקושיא הגדולה איך הרא"ש הבין שהרי פתח ואמר שאחרי חצי האתרוג נחשב
שגם הרי"ף והרמב"ם הבינו שהוא ממקום לחוטם ,ולא הוסיף עד אחר רובו אלא משום
השיפוע ואילך שהרי הם מדגישים מקום החוטם, קושייתו של חזזית ,הרי שהבין דלא כמו
ולפי הנ"ל מיושב כי גם הרא"ש התכוין רק סוף השבה"ל.
החוטם – דהיינו הקטע האחרון ממש לפני
המהלך של השבה"ל יש לו מקור בפוסקים
הפיטם ,ושם הוא הכל אחת – שהרי זה ממש
ח .אולם מהלך של השבט הלוי יש לזה מקור
מקום החוטם ,והוא כעין המהלך של השבה"ל רק
בראשונים ובפוסקים ,שהרי כתב החתם סופר
שלפי מהלך הזה נמצא שהמקום הוא גדור וברור,
)סוכה דף לה עמוד ב( "ויש ]ראשונים[ סבירא להו
ולא כמו השבה"ל שכתב שאנו חוששים מתחילת
דכל המגדל נקרא חוטמו וכן נוהגים בעלי
השיפוע מטעם כיון שאין לנו גדר ברור איפוא
ההוראה ,ויש סבירא להו דלא נקרא חוטמו אלא
מתחיל מקום החוטם ,אולם בוודאי שסוגיא
סוף האתרוג ממש מקום שמשם יוצא הפטום
דעלמא לפסול מתחילת השיפוע.
שבשר האתרוג שם כנזר וממנו יוצא עמוד
~ סח ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ענף ב'
אתרוג שיש לו חגורה )גארטל( האם הכניסה התחתונה נחשבת
לשיפוע
הביאור הלכה שהבין בפשיטות שעד מחצה אין הספק של האשל אברהם
שום פסול ,והשקיעות האמצעיות הם בדרך כלל א .ראיתי בכמה מלקטים שכתבו בשם האשל
פחות ממחצה ,וגם לא מסתבר שזה ייקרא חוטם. אברהם מבוטשאטש להסתפק באתרוג שהוא עם
חגורה )גארטל( – דהיינו שנכנס באמצע האתרוג
כוונת האשל אברהם שיש שתי כניסות ולא
שקיעות ואח"כ האתרוג מתרחב שוב ואח"כ
שזה חוזר ומתרחב
האתרוג מתקצר ומתחדד כלפי ראשו ,והספק
ב .וע"כ נלע"ד שלא זו היה הספק של האשל
הוא שמא השקע הראשון ג"כ נחשב בכלל
אברהם ואעתיק את לשונו של האשל אברהם –
החוטם הואיל שנכנס בפנים ,ובספר כשרות
וז"ל "מחוטמו של אתרוג אם יש כהר ע"ג הר
ארבעת המינים )עמ' פא( כתוב שעפ"י הכפות
שפוע ע"ג שפוע צלע"ע איזהו מחטמו" ,ונראה
תמרים שהובא לעיל יש להחמיר בדבר ,שהרי
שמתכוין לומר שהאתרוג מתחיל לשפע כלפי
ביאר שהרא"ש הבין שאע"פ שברי"ף לא כתוב
ראשו ,ואז ניכר עוד שיפוע שמתחדד כלפי ראשו,
שכל השיפוע נקרא חוטם ,רק כיון שהפיטם נקרא
דהיינו כמו הר על גבי הר בלי שזה יחזור
חוטם א"כ כל חידוד נחשב חוטם ,א"כ גם המגדל
להתקצר אלא שהוא הולך בשוה ,שאז יש מקום
התחתון בכלל חוטם כיון שיש לו חידוד ,ע"כ.
להסתפק שהשיפוע הראשון אע"פ שגם הוא
מתחדד כלפי ראשו מ"מ כיון שניכר אח"כ עוד אולם לענ"ד אין שום ראיה כי רק חידוד שמביא
שיפוע ממילא אין בזה בכלל חוטם כיון שניכר לידי ראש דוגמת הפיטם נחשב לחוטם ,אבל
הפסק באמצע ,אבל אם זה כמו חגורה דהיינו שיפוע בעלמא שלא מביא לידי ראש אין אדם
שאח"כ חוזר ומתרחב בוודאי אין זה בכלל חוטם. נותן עיניו בו ואינו בכלל חוטם.
ולכן למעשה אין להחמיר אם יש נקודה שחורה והנה בשו"ע מפורש 'ולהתחדד כלפי ראשו',
על שיפוע הראשון לפני החגורה. משמע שרק זה נכלל בכלל החוטם ,וגם שזה נגד
~ סט ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
היוצא לדינא
א .הגדרת מקום החוטם – לפי דעת כמה מגדולי הראשונים ואחרונים הוא רק סמוך מאוד לחוטם ,אולם
נהוג שמורין שמן תחילת השיפוע נחשב כבר למקום החוטם ,אולם בתנאי שזה מעל חצי האתרוג.
ב .אם יש שני שיפועים באתרוג יש להסתפק האם הכניסה ראשונה נחשב להיות תחילת החוטם ,אולם אם
אחר השיפוע חוזר ומתקצר ]דהיינו אתרוג עם גרטיל[ ,יש להקל שאין השיפוע נחשב חוטם.
~ע~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
תמונות על סעיף ט
תמונה א'
כך הוא סוגיא דעלמא שמודדים את כל השיפוע וכפשטות הרא"ש והשו"ע ,אע"פ שניכר שאחרי חצי מן
השיפוע מתחיל עוד שלב של האתרוג – דהיינו שמתחדד כלפי ראשו – מ"מ התקבל אצל המורין שמיד
אחרי השיפוע הראשון כבר פוסלים .ועיין מה שכתבנו סוף ענף א' בשם ראשונים אחרים שאומרים
במפורש שהכוונה לקטע האחרון לפני הפיטם ,וגם בזה יש להסתפק מה כוונתם ,שהרי גם בשיפוע
האחרון יש כמה חלקים שניתן להסתפק מה השיפוע האחרון.
ועיין בענף ב' שרצינו לומר שכוונת האשל אברהם מבוטשאש במה שכתב הר ע"ג הר שהוא כעין אתרוג
הזה שהוא הר קטן ע"ג הר גדול.
~ עא ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
תמונה ב'
אתרוג עם חגורה )גארטל( ולהלכה לא נפסל שינוי מראה בכניסה הראשונה
~ עב ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף י
י"א דהא דבב' ובג' מקומות פסול ,היינו דוקא כשנתפשט הנימור ברובו אף
על פי שבשטח החברבורות הוא מיעוט ,אבל במיעוטו ,כגון שכולם מצד אחד
של אתרוג ,כשר .ויש פוסלים אפי' במיעוטו של צד אחד.
ענף א'
מה הדין אם יש שלושה חזזית )או פסולי מראה( בשתי צדדים של
האתרוג אבל אינו רובו
החזו"א חולק על מג"א וסובר שצריך שבין כל אם יש חזזית בצד השני דעת האחרונים
החזזיות יהיה שיעור רובו של אתרוג שנחשב למנומר אע"פ שהוא מיעוטו של אתרוג
ב .אולם החזו"א סוף סימן קמז כתב ש"דברי א .כתב המגן אברהם ס"ק יג "]ממה שכתב
המ"א ז"ל ס"ק י"ג תמוהין דמנ"ל לחדש שיעורים, שכולם מצד אחד[ משמע דאם נתפשט מהם לצד
אלא כונת הראב"ד לפרש דשטח המנומר מקרי השני מקרי רובו דהוי רוב היקפו אעפ"י שאינו
כולו לקוי ,אבל אם כולו אינו אלא מיעוטו לא גרע רובו של כל האתרוג" ,ופסקו כן כל האחרונים,
מאילו מלא החזזית בכל בין הבינים ,ודיוקו ז"ל וכתב המחצית השקל שזה רק דין במנומר היינו
מלשון צד אחד אינו מכריח כלל ,ואילו היתה בכמה מקומות ,אבל במקום אחד לא מספיק רוב
כונת הראב"ד לחלק בין רובו במקום אחד לב' וג' היקף אלא צריך רוב האתרוג ,וכ"כ השער הציון
מקומות ברובו היה מאריך לפרש זה שזהו יסוד בס"ק מה.
חדש שאינו ראוי להבליעו ברמז" ,ע"כ.
~ עג ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
שהחברבורות עצמן מיעוט הן ,אבל במיעוטו והיינו שכוונת הראב"ד שאם זה מצד אחד תמיד
כגון שאינו אלא בצד אחד של האתרוג כשר, יהיה בגדר מיעוט האתרוג ,שהרי גם אם יש כמה
ולפי זה הא דתניא )לו (.מנומר פסול היינו שפשט חזזיות מצד אחד תמיד יהיה זה מיעוטו של
הנימור ברוב האתרוג ,וגבול ושיעור טוב הוא האתרוג ,ולכן כתב הראב"ד שמיעוטו היינו מצד
דלא מסתברא למימר שאם היו באתרוג כמין אחד ,אבל לא התכוין לחדש שאפילו אם יש
שני טיפין ושלשה של נימור כל דהו זה בצד זה חזזית אחד קטן ובצד השני אם יש עוד חזזית
שיפסל בכך" ,עכ"ל. שנחשב כרובו כיון שהוא עובר לצד השני שהרי
סוף סוף הוא מיעוט ,ורק אם יש כמה חזזיות
ומשמע שאין הגדר כמו החזו"א ששטח המנומר
שכיון שכל מה שיש ביניהם נחשב כמקולקל לכן
מקרי כולו לקוי ,אלא שסבר הראב"ד כיון שהוא
אם עובר בצד השני הרי הוא רוב של האתרוג.
מטעם מנומר לא מסתבר ששני טיפין זו בצד זו
נחשב למנומר ,אבל כיון שנמצא בשטח גדול תו ומה שכתב הפרי מגדים שאם לא נאמר כמו
הוי מנומר ,רק שצריך גדר שלא ניתן לכל אחד המג"א למה ליה להראב"ד לומר כגון שמיעוטו
להחליט האם זה שטח גדול או שטח קטן ,ולכן בצד אחד פשיטא שרובו שייך רק משני צדדים,
הולכים אחרי רוב האתרוג ,אבל זה לא משנה קשה שהרי בא הראב"ד להפליג חידושו שאפילו
איזה סוג רוב ,אלא כל שרוב של האתרוג יש אם רחוקים אחד מן השני ויש כמה חזזיות
משהו מנומר הרי הכל מנומר ,דהיינו שבכל פינה שנראה כמו מנומר אעפ"כ כשר הוא ,ובפרט
וצד שפונה הרי רואה הוא את החזזית. שהרי לשון הראב"ד הוא כגון שכולן מצד אחד,
שמשמע שזה היכי תמצי אחד איך שיהיה מיעוטו
ועוד שמלשון הרא"ש שכתב "דלא מסתברא
שתמיד הוא מיעוטו כיון שהוא רק צד אחד ,אבל
למימר שאם היו באתרוג כמין שני טיפין ושלושה
יתכן גם שיהיה מיעוטו בשתי צדדים דהיינו
של נימור כל דהו זה בצד זה שיפסל בכך",
שתופס רק מיעוט האתרוג.
משמע שאם יש שלושה טיפין רחוקים אחד
מהשני משני צדדים שמובן שיפסל בכך ,והלא
לפי החזו"א לא יפסל אלא אם הם חזזית גדולים
מדייק מן הרא"ש כמו המג"א ולא כמו החזו"א
שמקיפים שטח גדול של האתרוג -שהרי
ג .רק שלענ"ד משמע ברא"ש כמו המג"א שזה
בשלושה טיפין לא יהיה רוב האתרוג שהרי צריך
לשון הרא"ש שם )סי' יט( "כתב הראב"ד נ"ל
שיהיה רוב האתרוג משני צדדים וכנ"ל ,ותמיד
שנתפזר הנימור ברובו של אתרוג אף על פי
~ עד ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
עומד בצד אחד של האתרוג וחזזית השנית יהיה מראה האתרוג יותר ,ולא יתכן לפי החזו"א
נמשך מעט על צד השני של האתרוג". רוב האתרוג אלא בארבעה טיפין או בחזזית
גדולים וכנ"ל.
ולכאורה קשה למה אינו נחשב לרוב היקפו,
שהרי כיון שנמשכים בשתי צדדים וניכרים בכל
מקום ממילא פסול מצד רוב היקיפו ,ואם אפשר
צ"ע בדעת שו"ע הרב מה נקרא רוב היקף אורך
לראות בצד אחד שני החזזית א"כ מנא לן שזה
האתרוג
אורך האתרוג שמא שניהם עומדים באותו צד,
ד .והנה השו"ע הרב הוסיף "וכן אם הן עומדין
והרי כתב השו"ע שאם שניהם עומדים בצד אחד
לאורך האתרוג ומתחלת האחת עד סוף השנית
הרי זה נחשב מיעוטו ,וצ"ע.
יש רוב היקף אורך האתרוג כגון שחזזית אחת
ענף ב'
מה הדין אם המיעוט של האתרוג מנומר בגוונים הפסולים
והטעם מבואר בכף החיים )ס"ק עד( שהרי הביא מה הדין אם יש יותר משלושה חזזיות במיעוטו
השו"ע שתי דעות ולא הכריע ביניהם. א .בביאור הלכה הביא בשם הבית מאיר שלא
ברירא ליה אם יש יותר משלושה האם אפשר
ולכאורה צריכים להבין למה השו"ע לא הכריע
להקל במיעוטו ,ומסיק הביאור הלכה שבשאר
ביניהם שהרי כתב הטור שהרא"ש הסכים
הימים בוודאי אפשר להקל בזה ,אולם בשו"ע
לראב"ד להכשיר במיעוטו ,ובעניי נראה שהרי
הרב פשוט ליה שאפילו הרבה חזזית כל שהם
הרא"ש )הובא בב"י( סיים בסופו "אבל אין הלשון
בצד אחד הרי זה כשר.
מורה על פירושו )כמו הראב"ד( דמשמע בשנים
או בשלשה מקומות דומיא במקום אחד מה מקום מה פוסקים במחלוקת של ג' חזזיות במיעוטו של
אחד במיעוטו אף בשנים או בשלשה מקומות אתרוג
במיעוטו ,אם לא שנאמר דבהכי דמי ליה ב .במשנ"ב העלה בשם האחרונים להקל בזה,
מיעוט הן מקומות בשלשה שהחברבורות אבל בשו"ע הרב כתב להקל רק בשעת הדחק,
האתרוג כמו במקום אחד אבל פיזור הנימור הוא
~ עה ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
שמשמע שתירוץ דחוק הוא על הראב"ד ,ולכן ברוב האתרוג" ,הרי שלא היה בטוח לפסוק כמו
הביא השו"ע שתי שיטות ולא הכריע ביניהם. הראב"ד שהרי כתב "אם לא שנאמר וכו'"
סעיף יא
אם הוא מחצה על מחצה במקום אחד ,יש מכשירין ויש פוסלים.
מה הדין ברוב היקיפו אבל הוא בדיוק חצי מן האתרוג
אותו בכל צד ולכן הוא כשר ,משא"כ בעלתה ביאור החילוק למה ברוב היקיפו כשר אם זה
חזזית על רובו שזה פסול מטעם שהרוב הוא מחצה על מחצה
פסול – לכן צריך צריך שהרוב יהיה כשר כדי א .כתב המגן אברהם בס"ק טו "ויש פוסלין -
שיהיה רוב הנראה לעינים. דבעיא רוב הנראה לעינים ,וקשה למה כתוב
בסעיף י' דאם כולם בצד אחד כשר הא הוה ליה
הבגדי ישע מתרץ שאין שום קושיא כלל
מחצה על מחצה ,ולכאורה בב' וג' מקומות גרע
ב .וכתב הביאור הלכה "ובספר בגדי ישע תירץ
טפי מבמקום א' ,וי"ל דהתם מיירי שאינו מחצה
בפשיטות דשם מיירי שעומדים במיעוטו ואינו
של כל האתרוג רק של היקפו כמו שכתבתי לעיל
מחזיק מחצה וכאן מיירי שמחזיק מחצה מכוון
ולכן כשר" ,עכ"ל.
מכח דאפשר לצמצם ע"ש" ,והיינו שלמד שמה
שכתוב בשו"ע "אבל במיעוטו כגון שכולם מצד ולכאורה צריכים להבין למה ברוב היקף אפשר
אחד" – הכוונה היא שהיה בצד אחד והיה להקל במחצה על מחצה ולא צריכים רוב הנראה
במיעוטו דהיינו שלא היה רוב וגם לא היה מחצה לעינים ,ולפי מה שהסברנו למעלה יובן שהטעם
שהרי כתוב מפורש שהיה במיעוטו. העיקרי למה פסול בשני צדדים כיון שכך זה
נראה מנומר כיון שבכל צד רואים אותו ,וא"כ
אם זה בדיוק מחצה על מחצה הרי לא רואים
~ עו ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
עלה על החוטם שאז אפילו במשהו פסול ,וא"כ מבאר את החידוש של המג"א שברוב היקיפו
תמיד יהיה מיעוטו שהרי יש רק חלק התחתון מן כשר אם זה מחצה על מחצה
צד אחד של האתרוג ,וע"ז שפיר יש לשאול שהרי ג .ולענ"ד נראה שכוונת מג"א שמוכרחים לומר
צד אחד הוא מחצה על מחצה בהיקף ,ובע"כ שלגבי רוב היקיפו הרי הוא כשר במחצה על
שבהיקף לא חיישינן למחצה על מחצה ,וכמו מחצה ,שהרי מה שכתוב בשו"ע שאם היו
שהסברנו כיון שזה דין של מנומר וכיון שלא במיעוטו כגון שכולם מצד אחד -הכוונה היא
מנומר. כאן אין צדדים בשתי מינכר שאם זה מצד אחד תמיד הוא מיעוטו ,שהרי לא
~ עז ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף יב
מחוטמו ואילך ,דהיינו ממקום שמתחיל לשפע עד הפיטמא ,פוסל חזזית וכל
שינוי מראה בכל שהוא ,ויש מי שאומר דה"ה דיבש פוסל שם בכל שהוא.
מה הדין שינוי מראה על הפיטם האם כשר או פסול
גיאות הם שוים לגמרי ,ואיך שיהיה הפירוש ב'ביאור הלכה' כתוב שלר"ח והרי"ף כל השיפוע
ברי"ף יהיה גם ברמב"ם ,שהרי זה לשון הרי"ף הוא החוטם ואילו לרמב"ם רק הדד נקרא חוטם
)דף יז עמוד ב( "פירוש פיטמתו דד של אתרוג א .כתב הביאור הלכה "ופיטמא בכלל וכדמוכח
והוא חוטמו" ,ובר"ח )דף לה עמוד ב( כתוב בב"י דתפס לחומרא כדעת הר"ח והרי"ף דשפוע
"ניטלה פטמתו ,חוטמו של אתרוג ושושנתו", ג"כ בכלל חוטם אבל מ"מ לא הוציא מכלל זה
וברמב"ם )פרק ח הלכה ז( כתוב "ואם עלת על שיטת הרמב"ם והרי"ץ גיאות דהדד קרוי חוטם,
דדו אפילו כל שהוא פסול" ,וברי"ץ גיאת )הלכות וכ"מ מלשון הר"ח להמעיין בו ,וכ"כ מחצית
לולב( כתוב "ובחוטמו שהוא חודו וראשו של השקל בסוף הסימן" ,עכ"ל.
אתרוג" ,וכתב המגיד משנה )שם( שדבריו
ומבואר מדבריו שבר"ח והרי"ף מפורש ששיפוע
קרובים לדברי הרמב"ם ,וא"כ אם הרא"ש והבית
הוא החוטם ואילו ברמב"ם כתוב שפיטם הוא
יוסף מסבירים בר"ח והרי"ף שלא הכוונה דווקא
החוטם.
הדד ]דהיינו הפיטם[ אלא כל המקום של שיפוע
נחשב לדד ,א"כ גם ברמב"ם נסביר כך ,ובפרט קשה על ה'ביאור הלכה' שהרי לשונות של כל
ברי"ץ גיאת בוודאי אפשר להעמיס שכוונתו הראשונים הנ"ל הם שוים
למקום השיפוע. ב .ולענ"ד קשה על הביאור הלכה שהרי לשונות
של הר"ח ורי"ף והלשונות של הרמב"ם והרי"ץ
~ עח ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
בב"י ,והיה הב"י צריך לכתוב אבל הר"ן כתב, בביאור הלכה מבואר שדעת הבית יוסף שיש
ועוד שאם כבר הסביר הרא"ש שמה שכתבו מחלוקת בין הראשונים איפוא החוטם של
הר"ח והרי"ף שחוטם הוא הפיטם אין כוונתם אתרוג
למקום הפיטם אלא לכל המקום השיפוע א"כ ג .עוד מבואר בביאור הלכה )סעיף ט( וז"ל "עיין
בוודאי שאפשר להסביר כך את הר"ן שכל בב"י דדעת הרמב"ם והרי"ץ גיאות דחוטמו היינו
המקום הגבוה שתחת הנץ היינו ממקום שמתחיל למעלה קרוב לשושנתא ,אבל בטוש"ע סתמו
לשפע. כדעת הרא"ש דהשפוע קרוי חוטם ומצדד ברא"ש
דכן הוא ג"כ דעת הר"ח והרי"ף" ,עכ"ל.
מסקנת הקושיא על ה'ביאור הלכה' שאין שום
ראיה שהפיטם עצמו נפסל בשינוי מראה צ"ע על ה'ביאור הלכה' שהרי ב'בית יוסף'
ה .וא"כ או שכולם סוברים שרק על הדד פסול משמע איפכא
ודלא כמו הרא"ש וכמו שהקשו עליו האחרונים, ד .ולכאורה קשה שמהבית יוסף משמע איפכא
או שכולם סוברים שעד הדד פסול ולא הדד )וכבר שהרי הביא את הרא"ש שכתב שכל השיפוע
כתב כן המנחת פתים בהשמטות לסימן תרמח נחשב למקום החוטם ולא רק עובי גבהו כמו
שיתכן שזה כוונת הרמב"ם( ,או שכולם סוברים שיטת רש"י ,וע"ז הוסיף וכתב "וגם הר"ן כתב
שמן המקום שמתחיל לשפע עד הדד – כולל הדד ואחרים אמרו חוטמו אותו מקום גבוה שתחת
– הכל פסול ,וצ"ע כוונת הביאור הלכה. הנץ שהוא עשוי כמין נזר ,וכיוצא בזה כתב הרב
המגיד )פ"ח ה"ז( בשם הר"י אבן גיאת )הל' לולב
רק שבעיקר הדין גם דעת 'כפות תמרים' )דף לה(
עמ' קה( וכתב שדברים אלו קרובים לדברי
הוא שכל הני ראשונים הנ"ל סוברים שגם
הרמב"ם" ,עכ"ל ,הרי שהבין שמה שכתב הר"ן
הפיטמא נפסל בשינוי מראה ,רק שכוונת הרא"ש
הכוונה לכל השיפוע כמו הרא"ש ,וע"ז כתב שגם
היא שמסברא כל השיפוע גם נכלל בכלל חוטם,
הרי"ץ גיאות והרמב"ם גם סוברים כך ,וא"כ לא
שמה הסברא שרק הדד יהיה פסול ולא כל
ידעתי איפוא ראה ה'ביאור הלכה' שדעת הבית
השיפוע ,ועיי"ש שהוא בעצמו הבין שזה דוחק
יוסף הוא שיש מחלוקת בין הרמב"ם והרי"ץ
גדול להסביר כך ברא"ש.
גיאות להר"ח והרי"ף.
ועיין מה שהעלינו בדרך אפשר בסעיף ט' שעיקר
ודוחק לומר שהתכוין הבית יוסף שגם הר"ן דחה
כוונת הרא"ש הוא לחלק האחרון שמונח מתחת
דברי רש"י שאין הכוונה רק לעובי גבהו אבל
הפיטם ,ועפי"ז מובן היטב שהבין הרא"ש שכל
סובר אחרת מן הרא"ש דמהיכי תיתי לומר כך
~ עט ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
בלי הפיטמא מובן למה כתבו עד הפיטמא ,אבל הראשונים אומרים אותו דבר ,שהרי עיקר הוא
אם כוונתם רק לאפוקי השושנתא הרי שושנתא סוף האתרוג בשיפוע האחרון לפני הפיטם.
הוא גם חלק מן הפיטם ,והיו צריכים לומר עד
הערוך השלחן התפלא על השו"ע למה לא הביא
השושנתא[.
שיטת הרמב"ם שרק הדד פוסל
וביותר משמע מהבית יוסף כן שכתב על מה ו .והערוך השלחן )סעיף לג( התפלא על השו"ע
שכתב הרא"ש דעמא דבר לפסול מעובי גבהו עד למה לא הביא כלל דעת הרמב"ם שרק הדד
הפיטמא "היינו מעובי גבהו ולמעלה ולא עובי פוסל ,ולענ"ד שדעת הב"י שגם הרמב"ם לא
גבהו בכלל" ,היינו דלא כמו רש"י שסובר שפסול התכוין אחרת מהרי"ף רבו ,וכמו"ש בשו"ת שואל
גם בעובי גובהו ,ואם לגבי 'מעובי גבהו' כוונת קה( סימן ב חלק קמא )מהדורה ומשיב
הרא"ש שלא עד בכלל אלא בלי העובי גבהו, "שהרמב"ם תלמידו של הרי"ף ודרכו תמיד למשך
א"כ בוודאי שגם 'עד הפיטמא' הכוונה בלי אחר רי"ף רבו".
הפיטמא.
מפשטות השו"ע משמע שאין הפיטם בכלל
ובביאור הלכה מבואר שעד הפיטמא ופיטמא שינוי מראה
בכלל ,וכל טעמו הוא כיון שכך משמע ברמב"ם ז .רק שיש מקום לעיין על השו"ע שכתב "ממקום
ורי"ץ גיאות ,אולם סתימת הרא"ש לא משמע כך שמשמע הפיטמא", עד לשפע שמתחיל
וכבר כתבנו למעלה מה שיש להשיג על זה, שהפיטמא אינו מכלל חוטמו ,שאם היה בכלל
וצ"ע. הפיטם לא היה צריך לכתוב אלא ממקום
שמתחיל לשפע כלפי ראשו וכמו"ש בסעיף ט
המחצית השקל דייק מהשו"ע איפכא והקושי
וממילא ידענו שהכל פסול ,וכן הוא לשון של
בדבריו
הרא"ש שם "וכן עמא דבר שמעובי גבהו עד
ח .שוב ראיתי במחצית השקל סוף הסימן שכתב
הפיטמא פוסלין" ,משמע שלא כולל הפיטמא,
שבוודאי פוסל אם נמצא על הפיטם ,והוסיף "וכן
]ואולי יש לדחות שכוונתם למעט אם יש על
משמע לשון שו"ע שכתב עד הפטמא ,ופטמא
השושנתא דבר שפוסל שבוודאי אינו פוסל כיון
מבואר בהגהת רמ"א סעיף ז' שהוא מה שקורין
שהוא עץ בעלמא ,ולא מסתבר לומר כך שהרי
שושנתא ,הרי דהדד בכלל חוטמו".
אם כוונתם עד הפיטמא שזה כולל הפיטמא הרי
וצע"ג עליו שהרי השו"ע בוודאי לא סבירא ליה השושנתא בכלל ,ובשלמא אם נאמר שכוונתם
הכי שפטמא הכוונה לשושנתא וכמו שכתב
~פ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
חוטם כיון שהוא סוף האתרוג שנראה כמו חוטם בסעיף ז ,ובפרט בבית יוסף שהוכיח שאי אפשר
ועליו יש דד ,ולכן הדגיש הרא"ש שרק עד לומר שפיטמא הכוונה לשושנתא ,וא"כ לפי
כיון בעצמו הפיטמא ולא פוסל הפיטמא הבנת המחצית השקל ש'עד הפיטמא' הכוונה
שהפיטמא בעצמו אין בזה חשיבות ,רק שהוא בלי הפיטם א"כ מוכח איפכא בשו"ע וכמו
נחשב לחוטם כיון שהוא סוף החוטם ,ומיושב שכתבנו.
קושייתו של הכפות תמרים שהקשה למה כתב
וראיתי שהביאור הלכה כתב על המחצית השקל
הרא"ש שהרי"ף ור"ח סוברים שכל השיפוע נקרא
"אכן מה שכתב דפטמא מבואר בהגהת רמ"א
חוטם כאשר הם בעצמם כתבו במפורש שחוטם
ס"ז היא מה שקורין שושנתא שלא בדקדוק כתב
הכוונה להדד ,וא"ש.
דאנו תופסין לדינא דפיטמא הוא הדד ששושנתא
דעת הגר"ח מבריסק שלשיטות שאם נקצץ עליו ולא השושנתא עצמו ,ואפשר שתפס לשון
הפיטם כשר אין פסול מראה על הפיטם הרמ"א לסימנא בעלמא מקום הפיטם" ,עכ"ל.
י .ויש פוסקים שאמרו שלפי מה שכתבו הרבה וצ"ע שהרי כוונת המחצית השקל להביא ראיה
פוסקים שאם נשאר אפילו קצת מן הפיטם הרי מהשו"ע שעל הדד פוסל שינוי מראה ,שהרי כתב
זה כשר א"כ לא נפסל אם יש מראה פסול על השו"ע שעד השושנתא פסול כל שינוי מראה,
הפיטם שהרי אפשר לקוצצו ,ובספר חיים וברכה ולפי הביאור הלכה שהוא מתכוין רק למקום
)אות רסא( הביא ראיות שלענין פסול הדר יותר החוטם והשושנתא א"כ מה ראייתו מהשו"ע,
חמור מנחסר ,שאפילו אם חסר כשר מ"מ כיון ואיפכא שמשמע שרק עד הפיטם ולא הפיטם
שהוא נמצא הרי זה מוריד את ההדר והיופי של בכלל.
האתרוג,
ביאור דעת הרא"ש שמשמע שהפיטמא בעצמו
וכתב שם שהגר"ח בריסקר ז"ל אמר לו בזה לא פוסל בשינוי מראה
הלשון "דלעולם לענין הדר אף היכא דחסר כשר ט .ובדרך אפשר י"ל שכיון שהיה פשוט לרא"ש
מ"מ ביש שם שינוי פסול ,ולכן אף דחסר בגוף שהפיטמא בעצמו לא נפסל בשינוי מראה אי
האתרוג כשר בשאר הימים מ"מ במנומר או משום שהוא עץ בעלמא אי משום שאפשר
חזזית פסול גם בשאר הימים ,וכן בנקטם ראש לחתכו עד הגומא לרוב פוסקים לכן למד בדעת
התיומת שפיר כתבו התוס' דזה יותר אינו הדר הראשונים שסברו שחוטם היינו הדד שכוונתם
מהיכי דניטל כל התיומת כיון דיש שינוי בגוף היא במקום שהדד נמצא – והיינו השיפוע
הלולב והאתרוג דהקפידה התורה בהם על הדר, האחרון שבקצהו יש את הדד ,והכל נקרא בשם
~ פא ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
שנמצא על האתרוג "יראה שיש לו תקנה על ידי אבל שאני בפיטם שיש עליו שינוי דבו באמת
קליפה אם יהיה מראה הקילוף כמראה אתרוג להמכשירין אם חסר גם בזה כשר ביום ראשון
כשר וזהו פסול שחוזר להכשרו" ,ומשמע שאע"פ דהרי ביום הראשון לכו"ע בעינן לקיחה תמה,
שיכול היה לקלוף מ"מ כל זמן שלא קלף הרי זה וע"כ הטעם של הפוסקים המכשירין בחסר
פסול ,ומשמע שאע"פ שהיה דבוק רק לקליפה הפיטם הוא משום דהפיטם לא נחשב מגוף
החיצונה מ"מ הרי זה פסול ,וא"כ גם בפיטם האתרוג רק כעץ בעלמא ,א"כ לדידהו לא פסיל
אע"פ שאינו חלק מהאתרוג מ"מ אם יש פיטם גם ביש בו שינוי כי לא בעינן בפיטם הדר כלל
הרי זה פוסל. דהתורה לא הקפידה רק על גוף הפרי שיהיה
הדר" עכ"ל.
חילוק בין שינוי מראה על קליפת הפרי לבין
שינוי מראה על הפיטם צ"ע על הגר"ח שהרי גם קליפת האתרוג לא
יב .אולם מסברא נראה כמו הגר"ח מבריסק כי נחשב מכלל האתרוג ואעפ"כ פסול שם שינוי
אע"פ שגם קליפת הפרי לא הוי בכלל האתרוג מראה
מ"מ אם הוא מנומר הרי זה מכער גם את גוף יא .ולענ"ד יש לשאול עליו מהא שכתב הרא"ש
האתרוג שנמצא מתחתיו ,משא"כ כשנמצא על )סי' טז( והובא בב"י וז"ל "ועתה לפירושא קמא
עץ שמחובר לאתרוג כיון שאין הוא מכער את אין פיסול בעוקץ כלל אפילו נתלש העוקץ ונשאר
גוף האתרוג כיון שאינו חלק מן האתרוג לכן הרי מקומו כמו גומא לפי שלא נחסר מגוף האתרוג
זה כשר. כלום מידי דהוה אנקלף דלא מיקרי חסר דאין
הקליפה מכלל האתרוג ,ולפירוש בתרא אין פסול
ועיי"ש בחיים וברכה שמרן המהרש"ם הסתפק
בפיטמתו שבראש האתרוג לפי שאינו מכלל
האם להכשיר נקודות על הפיטם ,וכמדומני
האתרוג" ,עכ"ל ,הרי שדימה הפיטם והעוקץ
שמנהג הרבה מורים הוא שאם אינו ברור ניכר
לקליפת האתרוג ששניהם אינם בכלל האתרוג,
להדיא אז מקילים על הפיטם כיון שיש בזה כמה
וא"כ הרי מבואר ברא"ש והובא בב"י לגבי חזזית
ספיקות וכנ"ל.
~ פב ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
הערה על הביאור הלכה:
קשה על הביאור הלכה שאם נתייבש ב' וג' מקומות הרי זה כשר
בחוטמו פסול רק משום שנראה ואינו הדר וא"כ כתב הביאור הלכה "ולענ"ד לא ברירא דבר זה
מה לי חוטמו מה לא כמה מקומות בתוך של ב' וג' מקומות דהא הטעם בחזזית איתא
האתרוג ,ובוודאי מדובר שנראה יבשותו כי אם בגמרא משום דהו"ל מנומר וע"י שנתייבש באיזה
לא נראה איך הוא יודע שהוא יבש בתוכו ,ולע"ע מקומות לא ידענא אם חשיב נימור עי"ז אם לא
צע"ג. שאנו רואין שנשתנה מראה האתרוג ע"י היובש
וצ"ע" .ולכאורה קשה על קושייתו שהרי גם
~ פג ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף יג
חזזית הוא כמו אבעבועות ,ויש בו ממש שמקומו ניכר במישוש שהוא גבוה
מאתרוג .הגה :ולכן יש להכשיר אותו חזזית שקורין בל"א מו"ל ,לפי שאינן
גבוהים משאר האתרוג )מהרי"ל( ,ויש מי שכתב דיש להכשירם מטעם
דנחשבים מראה אתרוג ,מאחר דרגילים להיות הרבה כך )ת"ה סי' צ"ט(.
ענף א'
מה הדין אם נהיה שינוי מראה ע"י דבר חיצוני האם הוא כשר או
פסול
וכתב הביאור הלכה שהבכורי יעקב יישב דעת המבי"ט שמה שנהיה אדום ע"י קוצים לא
בפשיטות ,כיון שחזזית הוא מה שנולד ע"י עיפוש נפסל מטעם חזזית
הפרי הן בתלוש הן במחובר כמו שכתב התוי"ט א .כתב המבי"ט )ח"ג סי' מ"ט( "מה שנעשה
פ"ג דסוכה א"כ דרך הוא דבמקום ששוכב על מקומו עקום ואדום מחמת עקיצת קוצים אינו
הקוצים מדלא שולט שום אויר שמתעפש שם חזזית וכשר" .וכתב ע"ז הברכי יוסף )אות ב(
ונולד שם חזזית ומזה מיירי האגודה ,אבל מה "ויש להחמיר ,דכתב באגודה )סוכה סו"ס כד(
שנעשה עקום ואדום ע"י עיקוץ וקוצים אין בזה דבמקום ששוכב על קוצים גדל חזזית ,והביאו
עיפוש וריקבון ,ולכן אין זה חזזית וכשר ,עכ"ד. אליה רבה )אות טז(" ,עכ"ל ,והיינו שהרי רואים
שהפסול של חזזית הוא מחמת קוצים ואעפ"כ
הוא פסול.
~ פד ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סרוח או מנומר או ירוק ,וזה שאנחנו קוראים מסתימת הרמ"א משמע כמו המבי"ט
חזזית אינו מרעותא של האתרוג אלא מן הקוצים ב .ובאמת נלענ"ד שכך משמע סתימת הרמ"א
ברקנים שבאילן האתרוג שעוקצין בו ,ובאותה בסעיף ב' שכתב "ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו
העקיצה כשהוא גדל באילן משתנה מקום באילן על ידי קוצים ,אף על פי שיש בהם חסרון,
העקיצה ונעשה מקומה כמו אדום וקורין אותו שזהו דרך גדילתן" ,רק שצריך להיות עור ובשר
חזזית ,ואינו אלא מצד העקיצה לא מצד ריעותא קיים בתוך הנקב עיי"ש ,ולא לשתמיט אחד
שבאתרוג שנקרא חזזית כמו גרב שבאדם מהפוסקים שבחוטמו פסול בכל שהוא ,ומוכח מזה
דמתרגמינן חזזן שהוא מרעותא שיש באדם תוך שמה שהוא מחמת הקוצים אין בזה פסול של
גופו וממנה פורח לחוץ אותו גרב שהוא חזזית", חזזית.
עכ"ל.
מפשטות השו"ע הרב משמע שכל שינוי מראה
הרי מבואר שכל מה שביאר הוא לבאר שחזזית כשר אם נעשה ע"י דבר אחר
נולד מעיפוש הפרי ,וכיון שזה לא מגיע מעיפוש ג .והנה כתוב בשו"ע הרב )סעיף כג( "אין החזזית
הפרי אין עליו שם חזזית ,אולם מראה שחור אינו ולא שינוי מראה פוסלין אלא אם כן נולדו
מחמת עיפוש הפרי שהרי אפילו אם טבע מעצמות האתרוג אבל אם מחמת שעוקצים אותו
האתרוגים במדינה הזאת לגדל אתרוגים שחורים קוצים נעשו בו מקומות אדומים ועקומים כשר",
ג"כ פסול לשיטת השו"ע בסעיף יז ,וכמו"כ לדעת ולכאורה היא חידוש גדול לומר שגם הפסולים של
רש"י )סוכה דף לו( אם הביאו אתרוג מארץ כוש שינוי מראה לא נפסל אם נהיה ע"י משהו אחר -
לארץ ישראל שאינם רגילים באתרוגים שחורים שהרי טעם הפסול בשינוי מראה הוא מחמת
הרי זה פסול ,וטעם הדבר הוא כיון שאינם שאינו הדר ,וא"כ מה לי אם נשתנה למראה
רגילים בזה הרי זה פסול מטעם הדר. שחור ע"י עצמו או ע"י משהו אחר ,סוף סוף הרי
נשחת צורת יופיו של האתרוג המהודר.
מסביר כוונת השו"ע הרב
ה .וי"ל שדיוק של השו"ע הרב היה שהרי אע"פ גם מהמבי"ט משמע שדן רק מצד חזזית
שאין זה חזזית מ"מ למה לא נפסל מזה שהוא ד .וגם במבי"ט עצמו אין זכר לזה שהרי זה
אדום והוא שינוי מראה ,ולכן דייק מזה שגם לשונו )חלק ג' סימן מט( "וכן באתרוגים שלנו
שינוי מראה כשר אם מגיע ע"י משהו אחר. שהוא מצוי ליגדל בהם נקודות קטנות כל שהן -
אינן גרב שמה שהוא כעין גרב הוא שמעצמות
אולם ביותר נראה שהרב ז"ל לא התכוין לזה
האתרוג הוא נולד אותה הנקודה כמו תפוח או
אלא כוונתו רק למה שכתב בסוף דבריו שאם ע"י
~ פה ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ובשרו קיימים הרי זה פסול ,ולדרכינו יתיישב קוצים נהיה שינוי מראה אין בזה פסול ,וטעם
שהרי אע"פ שאין חסרון של נקב מ"מ יפסל הדבר י"ל כיון ששכיחים הרבה שהרי כך הוא
מטעם שינוי מראה מחמת שנהיה אדום ,וע"ז דרך גדילתו שגודל ליד קוצים ,ולכן אין בזה שינוי
כתב כיון שזה דרך גדילתן לכן אין כאן פסול מראה.
מראה.
מסביר כוונת החיי אדם
מוכיח מהחת"ס והמשנ"ב שגם ע"י דבר אחר ו .וכן אפשר לפרש ה'חיי אדם' )כלל קנא סעיף ח(
הרי זה נפסל בשינוי מראה שכתב "וחזזית הוא כמו אבעבועות וניכר
ח .וראיה לדברינו הדלים הוא ממה שפסל במשמוש היד שהוא גבוה משאר האתרוג .אבל
המשנ"ב בסוף סימן תרנח אתרוג הקהל ע"י אותן שרגילין להיות הרבה ומצוי ברוב אתרוגים
שמשמשים באתרוג הרי זה נפסל משום שינוי או מה שנעשה עקום ואדום ,כשר ,דחשבינן
מראה ,ולמה לא הכשיר מצד שהפסול הגיע למראה אתרוג" ,ואפשר להסביר שכוונתו כיון
מחמת דבר חיצוני של משמוש ידים ,וגם החת"ס שהוא כ"כ מצוי לכן הרי זה נחשב כמראה
בחידושיו )סוכה דף לו( לא הכשיר אתרוג אתרוג.
שנשתנה מחמת משמוש אלא כיון שהוא שיירי
אולם אפשר שכוונתו שמראה אדום הרי זה
מצוה ,ולא הכשיר מצד שנהיה ע"י גורם חיצוני,
ממראה אתרוג שהרי לא פסלו חז"ל אלא שחור
אלא מוכח שגם ע"י דבר חיצוני הרי זה נפסל
או לבן ,ודלא כמו הפרי מגדים שפסל מראה
מצד שינוי מראה זולת אם זה הרגילות.
אדום.
וידעתי שבמנחת פתים הכשיר משמוש ידים כיון
ועכ"פ ברור שלא סבירא ליה שכיון שנהיה ע"י
שהוא ע"י דבר חיצוני ,אולם מכל הני פוסקים
משהו אחר לא יהיה בזה פסול מראה.
משמע דלא כוותיה.
ביאור מה שכתב הרמ"א 'שזהו דרך גדילתן'
אולם אם נצבע האתרוג בצבע שחור י"ל שהוא
ז .והשתא דאתית להכי יש לפרש הרמ"א בסעיף
כשר כיון שהוא כלל לא מעצמיות האתרוג ,אבל
ב' שכתב "ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו באילן
אם ע"י שנדבק איזה דבר על האתרוג ובגלל זה
על ידי קוצים ,אף על פי שיש בהם חסרון ,שזהו
נהיה שינוי מראה בתוך האתרוג הרי לפי דברינו
דרך גדילתן" ,והקשה הט"ז למה כתב "שזהו דרך
הרי זה פסול.
גדילתן" ,שהרי מבואר ברמ"א שאם אין עור
~ פו ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ענף ב'
איך אפשר להכשיר ה'בלאט פלעק' ,הרי יש כאן שינוי מראה
מכל מקום ברואה מראה פסולה על האבעבוע שני טעמים ברמ"א
אין פוסל ,שדרכה בכך ]ורק כשגבוה מאתרוג א .ברמ"א יש שני טעמים למה להכשיר הבלאט
ששם חזזית עליה אז פוסל[ ,ואם כן כשאין שם פלעק ,א( משום שאינם גבוהים משאר האתרוג
חזזית עליה משום שאינה גבוה מאתרוג ,אפילו ב( כיון שדרכם בכך הרי הם נחשבים כמראה
על חוטמו נמי כשר" ,עכ"ל. אתרוג ,ולפי"ז גם אם הם גבוהים משאר האתרוג
הרי זה כשר ,וכתב המשנ"ב שאין להקל אלא
נחלקו הראשונים האם חזזית הוא פסול של
בשעת הדחק.
שינוי מראה
ב .והיות שיש כאן דברים קשים בעיני אצטרך אולם יש להבין לפי הטעם הראשון שאינם
להאריך קצת בשביל הבנת הענין ,דהנה כתב גבוהים משאר האתרוג למה אפשר להכשיר הרי
הרא"ש )פרק ג סימן יז( "כתב הראב"ד דוקא סוף סוף יש כאן שינוי מראה ,והוא קושיא
שנקלף במקום אחד אבל אם נקלף בשנים ושלשה אלימתא.
מקומות אפילו במיעוטו נמי פסול משום דה"ל
והנה בעבור שהקושיא הזאת נאמרה בנוסח אחר
כמנומר כי מקום הנקלף אין מראהו דומה לשאינו
בשער הציון )ס"ק נו( לכן אעתיק את לשונו "אכן
נקלף ,ויש אומרים שאע"פ שנקלף בשנים ושלשה
מה דמשמע מהדגול מרבבה דלפי טעם הראשון
מקומות ואין מראיו שוין כשר לפי שאינו דומה
שכתב הרמ"א דרק משום שאינם גבוהים ולא
לחזזית כי החזזית אינו ממראה האתרוג אבל
משום דהוא מראה אתרוג ,ממילא פסול בחוטמו
נקלף אף על פי שאין מראיהן שוין מכל מקום
משום שינוי מראה ,צריך עיון ,דלדבריו גם
כולן ממראה אתרוג הם ולא אמרו מנומר פסול
בשאר מקומות האתרוג יפסל ברובו ,וכדלקמן
אלא כשהוא משתנה לחברבורות כמין מראות
בסעיף ט"ז ,ומאי אהני לך במה שאינו גבוה
אחרות כמו חזזית והלבן והכושי שהוא פסול",
משאר אתרוג ,ועל כן אנו צריכין לדברי הפרי
עכ"ל.
מגדים שכתב דאף שחזזית הוא מראה פסולה,
~ פז ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
מסביר למה בריאה לא פוסל מראה פסולה על הרי לנו מחלוקת האם חזזית הוא מראה האתרוג,
אבעבוע שלשיטה א' חזזית הוא ממראה האתרוג ואעפ"כ
ה .ועכ"פ תירוצו של הפמ"ג הוא שבריאה לא הוא פסול משום שהוא משונה במראות ,ולשיטה
פוסל מראה פסולה על הבעבוע משום שדרכה ב' חזזית אינו ממראה האתרוג.
בכך ,וכוונתו למה שכתוב ביו"ד סימן לח סעיף ה
חידוש של ה'פרי מגדים' שמראה פסולה על
שאם יש שינוי מראה מחמת מוגלה שבתוכו אין
אבעבוע אין פוסל
זה פוסל את הריאה ,והסביר הבית יוסף "לפי
ג .וכתב הפרי מגדים )ס"ק יט( "ובגמרא נקלף
שאינן פוסלות אלא כשהשינוי הוא בעור מחמתו
]רא"ש שם סימן יז[ בשם ראב"ד ]תמים דעים
ולא מחמת המוגלא שבתוכה ,אבל הכא האי
סימן רל[ בחזזית אין ממראה אתרוג ,וא"כ מאי
שינוי מראה לא מחמת העור הוא אלא מחמת
איריא חזזית ,מראה פסולה לחוד נמי פוסל .וי"ל
המוגלא שיש בהני גילדי דהיינו צמחים משתנה
בריאה מראה פסולה על אבעבוע אין פוסל,
והיינו ומשום הכי כשרה", מלמעלה העור
דרכה כך ,והכא פוסל ,ובתנאי גבוה מאתרוג.
שהטעם ששינוי מראה פוסל בריאה הוא כי זה
ואמנם לפעמים נראה כעין גל"ד לבן וכמין
סופו לירקב ולינקב וכמו"ש ברש"י )חולין דף מז(,
אבעבוע דקה מאוד באתרוג ,נראה דאין זה
וכיון שכאן המראה הוא משום המוגלא בתוכו
חזזית ,אלא מראה פסולה" ,עכ"ל.
אין זה פוסל .ומה שכתב הפרי מגדים שאינו
פוסל בריאה משום דדרכה בכך צ"ל שכוונתו מקשה על הדיוק של הפרמ"ג
שהדרך של מוגלא לעשות שינוי מראה וממילא ד .והנה לענ"ד צ"ע קושייתו שהרי הוא גופא
אינו מחמת הריאה ואין סופו לינקב. קמשמע לן שזה מראה פסולה ,וכמו שכתוב בגמ'
שמראות כושי ולבן פסולות כך גם כתוב שחזזית
ומדברי הפרי מגדים מוכח שאם אינו גבוה מן
פסול ,ועוד קשה על הפרמ"ג שהרי אדרבה על
האתרוג הרי זה כשר כיון שהדרך של אבעבוע
השיטה שסוברת שכל מראה כשירה פסול משום
הוא להוציא מראות ,אולם אם הוא גבוה מן
מנומר יותר קשה למה צריך לכתוב חזזית ,שהרי
האתרוג הרי זה פסול משום שאינו הדר.
כל המראות פוסלות משום מנומר ולאו דווקא
חזזית.
~ פח ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
מכער את מראה האתרוג ,ומה שכתב הרא"ש מקשה שאתרוג שהוא פסול הדר אינו דומה
שחזזית הוא מראה פסול כוונתו הוא שאילו היה לריאה שהוא משום שסופו לירקב
החזזית עולה על רוב האתרוג היה פסול ,וממילא ו .ולכאורה קשה שהרי אתרוג לא דומה כלל
גם אם מנומר במראות אלו הוא ג"כ פסול ,ואין לריאה שהרי שם הפסול הוא מחמת שסופו לינקב
כוונת הרא"ש לפסול את מראה החזזית אם אינו וכל שנשתנה מראהו מחמת מוגלא אינו סופו
גבוה ממראה האתרוג ,אלא בא להסביר שאם לינקב ,משא"כ באתרוג שהפסול הוא משום הדר
יש לזה דין חזזית הרי הוא פסול משום שהוא מה לי אם הוא מחמת עצמו או מחמת המוגלא –
מראה שפוסל את האתרוג ברובו .ודעה א' סוף סוף אינו הדר הוא.
שפוסלת סובר שסברא הוא שמנומר פסול גם
ואינו דומה למה שכתב המבי"ט שאם נהיה אדום
במראות כשרות.
מחמת קוצים הרי הוא כשר שהרי זה לשון
מה זה ה'בלאט פלעק' שכתבו הפוסקים המבי"ט )חלק ג סימן מט( "וזה שאנחנו קוראים
ח .ועכשיו נגיע למה שכתב השעה"צ ,ובהקדם חזזית אינו מריעותא של האתרוג אלא מן
מה שכתב השערי תשובה )סעיף יב( בשם שו"ת הקוצים ברקנים שבאילן האתרוג שעוקצין בו,
פני אריה )סימן ה( "מה שקורין בלא"ט מאהל ובאותה העקיצה כשהוי גדל באילן משתנה מקום
)היינו מה שהביא הרמ"א 'מו"ל'( מפני שמראה זו העקיצה ונעשה מקומה כמו אדום וקורין אותו
באה בכל פירי מחמת עלה אחת או שאר דבר חזזית ,ואינו אלא מצד העקיצה לא מצד ריעותא
שהיה מונח עליו בזמן בשולה ועכבה מלהוציא שבאתרוג שנקרא חזזית כמו גרב שבאדם
באותו מקום מראיתה הטבעית" ,עכ"ל. דמתרגמינן חזזן שהוא מרעותא שיש באדם תוך
גופו ,וממנה פורח לחוץ אותו גרב שהוא חזזית",
מקשה על השעה"צ שהביא את ה'פרי מגדים'
הרי מבואר בדבריו שחזזית הוא ריעותא בגוף
ט .וא"כ קשה איך השעה"צ מביא מה שכתב
האתרוג ,וא"כ צע"ג הדמיון של הפרי מגדים
הפרי מגדים לנידון דידיה ,שהרי הפרי מגדים
לריאה.
מדבר על חזזית שהוא מונח על אבעבוע ולכן
אפשר להכשירו כיון שמה שנהיה כמו חזזית הוא מסביר שכו"ע סוברים שאין חזזית מראה פסולה
רק מחמת המוגלא ,משא"כ הבלא"ט מאה"ל הרי אלא אם הוא גבוה מהאתרוג
לא מונח כלל על אבעבוע אלא פשוט לא ז .ולכאורה י"ל פירוש אחר מן הפרי מגדים,
התפתח כמו שצריך ,וא"כ צע"ג מה שכתב דהנה הפסול של חזזית הוא שזה מכער את
השער הציון להסביר בדעה ראשונה שאם אינו האתרוג ,אולם אם אינו בולט מן האתרוג אינו
~ פט ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
בחוטמו ,אלא ודאי משום הדר הוא" ,עכ"ל. גבוה משאר האתרוג הרי זה כשר כיון שאורחיה
ובפרט שהרי סתם הרמ"א בסימן תרמט סעיף ה אין שהרי מראות, להוציא אעבעבוע של
שחזזית פוסלת כל שבעת הימים ולא הביא דעה הבלא"ט מאה"ל מונח על אבעבוע.
שחולק ,ואיך הביא כאן שתי דעות ,אלא מוכח
מוכיח מהפרי מגדים בעצמו ששאל את קושיית
שסבירא ליה שהטעם הוא משום הדר.
השעה"צ ולא תירץ כמו שתירץ השעה"צ משמו
מסביר למה לפי הדעה ראשונה אין פוסל 'בלאט י .וראיה לדברי הדלים שהרי הפרי מגדים )אשל
פלעק' על חוטמו אברהם ס"ק כ( התייחס לשאלה הזאת של
יב .ובאמת נראה שלא קשה מידי על הדעה השעה"צ ,וז"ל "ובלא"ט פלע"ק הוה כמראה
ראשונה שסוברת שאם בולט מן האתרוג הרי זה אתרוג ,דרכו בכך אפילו גבוה הרבה .ולטעם א'
פסול למה כשר על חוטמו -הרי יש לזה מראה ]שסובר שהטעם ש'בלאט פלעק' כשר הוא מטעם
פסול ,שהרי זה לשון המהרי"ל "]אבל פעמים שאינו גבוה משאר האתרוג[ י"ל הטעם כחסר,
רבות נמצאים באתרוג כתמים ]חברבורות[ ובאין גבוה הוא כשר" ,הרי שטרח להסביר
לבנים והן שוין לגוף האתרוג -או שקועים ממנו שהשיטה ראשונה פוסלת אם גבוה משום שהוי
] -לא גבוהין ולא עמוקין מגופו[ אינן פוסלין כי כחסר ,ולא תירץ התירוץ של השעה"צ שכיון
הם באו במה ששכב האתרוג על עלי האילן או שמונח על הבעבוע אין כאן פסול מראה ,כי הרי
על ענפיו .וכן לשון סימני אשר"י ,חזזית שפוסל אין הבלא"ט פלע"ק מונח על אבעבוע בכלל
הוא כעין אבעבועות דיש בהן ממש שמקומן וכלל ,ולכן תירץ שהשיטה הראשונה גם מסכימה
ניכר במישמוש היד שהוא גבוה מן האתרוג, שזה ממראה אתרוג אלא שאם זה גבוה הרי זה
אפילו במקום אחד פסול כל ז' ימים שאינו הידור, פסול מטעם חזזית שפסולו משום חסר ,ולא משום
עכ"ל[ .אמר מהר"י סג"ל היינו הכתמים לבנים הדר שהרי זה ממראה האתרוג.
דנראו באתרוג .ויש מהן שבאין מן העלין או
מקשה על הפרי מגדים שסובר שלדעה ראשונה
מענפי האילן ואינן פוסלין .אך סימן חזזית דפסול
הטעם של פסול חזזית הוא משום חסר
היינו שהן גבוהין והאתרוג שקוע ביניהן" ,הרי
יא .אולם על מה שכתב הפרי מגדים שהטעם א'
מבואר בהדיא שכיון שהוא שוה לאתרוג אינו
סובר שזה מטעם חסר צ"ע שהרי כתב הרא"ש
כלל דומה לחזזית ,ומה שהאתרוג לא התפתח
)סימן טו( "ולא מסתבר כלל דאי טעמא משום
יפה אינו סיבה שיהיה לזה שינוי מראה .אולם אם
חסר מאי נפקא לן מינה בין רובו למיעוטו
גבוה הוא מן האתרוג הרי זה סימן שזה חזזית
~צ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
גבוהים מן האתרוג אין זה חזזית. שמגיע מעיפוש וכדומה ולכן הרי זה פסול ,ודעה
השניה סברה שכיון ששכיח הרבה לכן אפילו אם
ענף ג'
איך נוצר מה שנקרא 'בלעטליך'
לשנים ,שיש את מה שכתב הרמ"א שנקרא מו"ל, כתב דודי הרה"ג הרב יצחק מאיר ליברמן
ויש את מה שכתב המבי"ט. שליט"א )פרי עץ הדר סימן ט( שיש מספר
שנים והביא בלעטליך, להיווצרות גורמים
וכך מבואר גם בערוך השלחן שכתב בסעיף לד
מתוכם.
"וכן אם השינוי מראה הוא ע"י קוץ או עלה
ובלשונינו קורין לזה בלעטי"ל או ריטי"ל דלאו א .מהרוח הנושבת בפרדס פתוח ומוליכה איתה
כלום הוא דשינוי מראה אינו אלא מה שנעשה חלקיקי חול ואבק השורטים את האתרוג בקלות
שינוי מעצמותו אבל מה שנעשה מקומו עקום ובמשך הזמן נוצר גלד.
ואדום מחמת הקוצים שעוקצים אותו כשר ]מג"א
ב .עלה שמנפנף ומכה באתרוג ובמשך הזמן
סקי"ט[ וה"ה לכל שינוי מראה הנעשה מחמת
פוצע בקלות את האתרוג ובהיות האתרוג גדל
זה" ,ואילו בסעיף לו כתב "ולכן יש להכשיר אותן
באילן יוצא כעין גלד במקום המכה ,עכ"ל.
חזזית שקורין מו"ל לפי שאינם גבוהים משאר
האתרוג ויש מי שכתב דיש להכשירם מטעם ולפי דבריו יוצא שאין ה'בלעטליך' דומים למה
דנחשבים מראה אתרוג מאחר דרגילים להיות שכתוב בסעיף זה אלא הם דומים למה שהביאו
הרבה כך עכ"ל וכו' ,ואיני יודע מהו זה מו"ל ויש הפוסקים בשם המבי"ט שאם נהיה עקום ואדום
שכתבו שקורין לזה בלא"ט מו"ל ויש שפירשו מחמת קוצים שאינו פסול מטעם חזזית ושינוי
שקורין לזה פלע"ק ובלשונינו פליאמ"א וזהו מראה ,והרי וודאי שאין הבלאט מאהל הוא
כהעדר הנקיות וזה נמצא כמה פעמים וכיון האופן של המבי"ט שהרי הפוסקים חילקו אותן
~ צא ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
גבוה משאר האתרוג מחמירים לכתחילה ]וכמו שאינו גבוה מהאתרוג אין זה בכלל חזזית" ,הרי
המשנ"ב שמתיר רק בשעת הדחק ולא כמו מוכח שמה שאנו קורין בלעטיל אינו דומה למה
השו"ע הרב שסתם להיתר[ ,ולדברינו יוצא שלא שכתב כאן 'מול'.
על זה דיברו הפוסקים ,ושפיר אפשר להקל בכל
והשתא דאתית להכי יש לעיין במה שמקובל בין
לחזזית. כלל ענין שאינו כיון גווני
המורים שאם מרגישים בבלעטעל שהוא יותר
הערה:
צ"ע על הפרי מגדים שהחמיר לא ליקח אלה שיש להם 'בלאט
פלעק'
בארצותינו ,וצ"ע טובא בהם ,עכ"ל ,וכעין זה כתב הפרי מגדים בסוף הסימן "בלא"ט פלע"ק
כתב החיי אדם )כלל קנא סעיף ח(. וגבוהים, וגרב חזזית וכעין וכדומה אדום
בתרומת הדשן ]סימן[ צ"ט פקפק בזה .וגם אם
וצע"ק על קושייתו שהרי כתב הרא"ש "עלתה
אין גבוה משאר האתרוג ,מכל מקום מראה
חזזית פרש"י כמין אבעבועות והוא שיש בהן
פסולה הוה ,אם לא שנאמר דיש להם מראה
ממש שמקומו ניכר במשמוש שהוא גבוה
כשירה ,וצ"ע .ואני לא קבלתי בזה .ואשרי מי
משאר האתרוג" ,וא"כ חייב להיות שזה מראה
שיוכל ליקח אתרוג נאה הדר ונקי מכל .גם
כשירה אם אינו גבוה משאר האתרוג ,וכל מה
להורות הוראה באתרוג כמו שכתב הים של
שפקפק התרומת הדשן הוא רק על מה שנוהגים
שלמה בחולין ]סוף הקדמה שניה[ המורים מרובים
להקל גם בגבוהים מן האתרוג.
גדילין שאין ובפרט מועטים, והיודעים
~ צב ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף יד
אם עלתה בו חזזית בענין שפסול ,או שהוא מנומר ,אם כשקולפו חוזר
למראה האתרוג ,כשר )לאחר שנקלף ולא חסר כלום(.
האם מכשירים אם קלף את הפסול
מוכיח שלדעת ה'גר"א' וה'מאמר מרדכי' אין מחלוקת הפוסקים אם חתך את המנומר
סתירה ברמ"א ,וממילא אם אינו ניכר אפשר א .כתב הרמ"א בסימן תרמט )סעיף ה( "אבל אם
להכשיר היה יבש או מנומר שפסול כל שבעת ימים ,אף
ב .ויש שהבינו מהמשנ"ב שלפי הגר"א והמאמר אם חתך היבשות או הנמור פסול כל שבעה,
מרדכי יש סתירה בשיטת רמ"א ,ששם סתם כמו הואיל ובא מכח פסול".
השו"ע ואילו כאן חלק.
וכתב המשנ"ב )שם ס"ק לח( "עיין בביאור הגר"א
אולם באמת מבואר שם במאמר מרדכי שמיישב שמצדד לומר דלפי מה שפסק המחבר לעיל
את הסתירה וזה לשונו )ס"ק י( "ומוכרחים אנו בסימן תרמ"ח סי"ד דאם עלתה בו חזזית או
לומר דס"ל למור"ם ז"ל דנקלף ולא נחסר ממנו שהוא מנומר וקלפו אם חוזר למראה האתרוג
כלום אינו ניכר אלא נשאר ירוק לגמרי כמו כשר מוכח דפליג ע"ז ,וכן מצדד המאמר מרדכי
שהיה וכמו שהוא שאר מקום האתרוג והו"ל במסקנתו עי"ש ,וע"כ מצדד המאמר מרדכי דיש
כמיעט ענביו" ,עכ"ל. לדון להקל בחתך היבשות או הנימור בשאר יומי
מאחר דסתם המחבר כדעת הרמב"ם וסייעתו
דמקור הרמ"א הוא )הגהות אשרי סוכה פרק ג
דכל הפסולין משום מומין דכולל בזה בין שהפסול
סימן כג( שכתב בשם ראבי"ה "דאתרוג כמוש
משום חסר או משום הדר כשר ביום טוב ב'
ומנומר שהוא פסול -אם חתך מה שהיה יבש
]וכלול בזה אף יבש או מנומר דטעמם משום
כמוש ומנומר ושייר השאר שלם שפסול לברך
הדר[ אף בלא חתך עכ"פ אין לנו להחמיר בחתך.
עליו כיון שבא מכח הפסול ומאוס ,ואף על גב
ובמקום הדחק בודאי יש לסמוך ע"ז" ,עכ"ל.
דאם מיעט ענביו ובא מכח הפסול כשר התם
~ צג ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ולא חסר כלום שאילו היה חסר היה פסול גם משום דאינו ניכר המיעוט דיש שגדל בו ענבים
בשאר ימים שאין פסול של חסר[ ,אבל נראה הרבה ויש שגדל בו מעט" ,הרי שאם לא ניכר
דהרא"ש שם פליג" ,והיינו מדלא חלק בזה משמע אלא נשאר ירוק כמו שהיה הרי זה כשר.
סתימת הדברים שחולק ,ולכן הביא המשנ"ב את
והרי לשון השו"ע בסעיף ו' הוא נקלף הקליפה
המאמר מרדכי והגר"א להוכיח שהם סברו
החיצונה שלו ,שאינו מחסרו אלא נשאר ירוק
שהשו"ע בסימן תרמח חולק ולכן בשאר הימים
כמות שהוא ברייתו וכו' ,וטעם שבעינן שיהיה
אפשר להקל אפילו אם נחסר מן האתרוג ,אבל
ירוק הוא כדי שלא יהיה חסר אפילו משהו ,ועוד
אם לא נחסר כלל כשר לכתחילה גם ביום
משום שינוי מראה וכמו"ש שם במשנ"ב ,ולשון
הראשון.
הרא"ש שהובא למעלה הוא שהקליפה החיצונה
ב'צמח יהודה' ביאר שאם היה פסול מקודם אין היא לא חלק מן האתרוג ,ונמצא שלא מוכח
חסר כשר בשאר הימים שהיה כאן פסול הואיל ולא ניכר על האתרוג שום
ג .ובשו"ת צמח יהודה )חלק ג סימן קפד( כתב שינוי ,משא"כ הראבי"ה מדבר על חול המועד
חילוק אחר שאם יש צורך לחתוך חלק מעצם וחותך חלק מן האתרוג בשביל להכשירו -
האתרוג ,אין לומר שיש כאן אתרוג ועוד חתיכה, שנחשב עדיין מנומר כיון שניכר הפסול עליו.
דהלא כולו חד אתרוג בעצמותו ,אלא שרוצים
וכן הוא הלשון בשו"ע הרב סעיף כד "וקלף כל
להכשיר חתוכה משום דין דאתרוג חסר שכשר
מקומות הפסולין שבו וחזר מראיהן מראה כל
בשאר ימים ,וזה אמור רק אם החתיכה באה
האתרוג אם נזהר לקלפו בענין שלא נחסר כלום
מאתרוג כשר ולא מאתרוג פסול ,דאם האתרוג
מגוף האתרוג דהיינו שלא קלף רק קליפה
פסול בכללותו אין הכשר לחתיכה ממנו ,עכ"ל.
החיצונה הדקה הרי זה כשר" ,הרי שצריך גם
והוא כעין מה שכתוב בתרומת הדשן )פסקים שיהיה אותו מראה וגם שיחסר רק הקליפה
סימן נב( שהטעם שכשר חסר בשאר הימים הוא החיצונית ,וכך לא יסתרו דבריו לסימן תרמט
"משום דשירי מצוה הוא .כדאשכחן נמי כה"ג סעיף כ שסתם כמו הרמ"א הנ"ל.
גרדומי תכלת וגרדומי אזוב משום דנשתאר מן
וכן מבואר בביאור הגר"א שכתב על הרמ"א שם
הכשר" ,וא"כ הני מילי כשהיה בתחילתו כשר
"ועי' לעיל סימן תרמ"ח סי"ד ]שכתב שם אחרת[,
אולם אם בתחילתו היה פסול לא שייך למימר כן.
ובהג"ה נזהר בזה וכתב ולא חסר כלום משא"כ
בחסר אפילו בשאר ימים ]היינו שהרמ"א הוסיף
~ צד ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
אולם לענ"ד שהביאור הגר"א כאן כבר ביאר יפה אולם לענ"ד מהלשון של הגהות אשרי שכתב
וז"ל "דטעמא דפסולים אלו משום הדר ואינן "כיון שבא מכח הפסול ומאוס" משמע שהטעם
פסולים בגופו ,וכמו ענביו מרובים מעליו שפסולו הוא כי עדיין אינו הדר כיון שניכר שבא מכח
משום הדר ואם מיעטן כשר ,וזהו הטעם מ"ש הפסול ,ולא משום שעכשיו הוא חסר ,וגם עיין
ביבמות ע"ו א' וזהו כו' כיון שאינו מחמת עצמו לקמן שהוכחתי בעניי שאין זה כוונת ה'תרומת
אלא שאין הזרע יכול לקלח מחמת הנקב למעוטי הדשן'.
]קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינה קרום[ כו'
מבאר שפסולי הדר לא דומה לטריפות ולכן
ששם פסולו בגופו" ,עכ"ל.
אפשר להכשיר גם אם כבר נפסל
ובפרט מה שכתב ה'להורות נתן' שאתרוג ד .הקשה בשו"ת להורות נתן )חלק ח סימן נו(
מדמינן לטריפות – לכאורה מבואר בתרומת ממש"כ הרא"ש חולין )עו א( בשם הרמב"ן ז"ל,
הדשן סימן צט דלא כוותיה ,שז"ל התרומת הדשן בבהמה שנחתכו הגידין שיחתוך כל הרגל למעלה
" -דנראה דלא מדמינא ופסולים ,משום דסוף מצומת הגידין וחוזר להכשרה ,והרא"ש השיג
האתרוג לירקב בשביל כך ,כגון נקלף וניקב עליו וכתב דדעה רחוקה היא זו שטריפה תחזור
וחסר ,דהיינו מעין טריפות דמטרפי נמי משום להכשירה בידי אדם ,אלא מיד כשנחתכה בצומת
דסופו למות .אבל פסול דחזזית באתרוג מטעם הגידין שוב אין לה תקנה שכבר נכנס בה חולי
הדר איפסל" ,הרי רואים שפסולי הדר לא מדמינן הטריפות עיין שם .וא"כ גם באתרוג דמדמינן
לטריפות. לטריפות נימא שאם נפסלה שוב אין לה תקנה,
ואמאי מהני קילוף החזזית ועיי"ש מה שתירץ.
היוצא לדינא:
אם קלפו את חלק הפסול ולא ניכר כלום באתרוג שקלפוהו – הרי הוא כשר לכתחילה.
~ צה ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף טו
נפל עליו מים ,בתלוש ,ותפח או סרח ,או שהוא כבוש בחומץ או מבושל ,או
מנומר ,פסול.
ענף א'
למה פסול מיוחד של 'אכילת תולעים' שהרי ממילא פסול משום
חסר
מצדו לצדו פסול בנקב כל שהוא אפילו של מחט: כתב המגן אברהם "וסרח פירוש שריחו רע
ונקב שאינו מפולש בכאיסר .אם הוא רחב כאיסר מחמת תולעים שאכלוהו ]רש"י[ ,משמע דאכילת
פסול ואף על פי שלא חסר כלום כגון שתחב בו תולעים לבד לא פסל עיין סעיף ב" ,וכתב
יתד עבה ומתניתין בפחות מכאיסר ובשאינו המחצית השקל "ר"ל ,דעל כרחך צריך לומר
מפולש" ,הרי בהדיא שחיסר אפילו כל שהוא דרש"י סבירא ליה כיש אומרים שבסעיף ב'
פסול. דבנקב שאינו מפולש בעינן חסרון כאיסר ,דאם
לא כן באכילת תולעים לבד ,מלבד הריח פסול,
והרש"ש )דף לו עמוד א( כתב שצ"ל דמיירי בי"ט
משום דניקב ע"י אכילת התולעים" ,עכ"ל .וצע"ג
ב' דאינו פסול משום חסרון ,אולם זה לא יתרץ
שהרי רש"י בהדיא סבירא ליה כמו הדעה
את השו"ע שסובר שכשר ביו"ט ב ,וצ"ל או
ראשונה שהרי כתב בדף לד "תני עולא בר
שלומד שסרח הכוונה נרקב ,או שהולך לשיטה
חנינא .אניקב ולא חסר קאי דמכשר תנא
שניה שמכשיר נקבים עד כאיסר.
דמתניתין ואתא האי תנא לומר ואם מפולש הוא
~ צו ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ענף ב'
מה הדין מנומר במראות כשרות
ביאור למה 'בלעטליך' כשרים שהרי הוא מנומר שתי שיטות האם מנומר הוא גם במראות
במראות כשרות כשרות
ג .אולם צ"ע על הסוברים שגם מראות כשרות א .כתב המשנ"ב בס"ק נה "י"א דדוקא אם הוא
נחשבים כמנומר דא"כ כיצד יפרנסו את הרמ"א מנומר בגוונין הפסולין כגון חזזית או שחור או
בסעיף יג ש'הבלעטליך' הם כשרים ,שכו"ע לבן או ירוק כעשבי השדה ודינו כמו שכתוב
סוברים שאם אינן גבוהים משאר האתרוג שהם לקמיה בסט"ז ,וי"א דאפילו אם הוא מנומר
כשרים ,ומטעם שהם מראה כשר ,ותיפוק לי שזה בהרבה מראות כשרות ג"כ עכ"פ אינו בכלל הדר
מנומר במראות כשרות ,וצריך לומר כיון שהם ופסול" ,ובשער הציון כתב "עיין בר"ן פרק ג
מצויים הרבה באתרוגים לכן אין זה פוסל ,ורק דיבור המתחיל ,אבל בשנים או שלשה מקומות,
מנומר במראות כשרות שלא מצוי באתרוגים שהביא שם שני דעות בענין הזה ,ודעת הגר"א
וכגון שהאתרוג הוא כולו צהוב ויש כמה נקודות בסעיף ט"ז להקל .ומדצייר השולחן ערוך שם דינו
שהם חומות ,שזה מראה משונה אע"פ שזה בגוונין הפסולין ,משמע לכאורה דסבירא לה כן
מראה כשרה – רק אז זה פסול. לדינא ,ולמעשה צריך עיון ,ועי' בביכורי יעקב",
עכ"ל .ובביכורי יעקב העלה שפסול גם מנומר
ונמצא שמה שכתוב שם ברמ"א בדעה השניה
במראות כשרות.
שאפילו אם ה'בלעטליך' גבוהים נחשבים מראה
אתרוג כיון ששכיחים הרבה – הוא בא לומר י"ל שאין ראיה מהשו"ע
שלכן הוא אפילו יותר טוב ממראה אתרוג שלא ב .ובאמת יש לומר שאין ראיה מהשו"ע שהרי
מצוי ,וצריך לומר שגם דעה ראשונה שפוסלת השו"ע בסעיף טז כתב "אם הוא שחור או לבן
אם הוא גבוה מסכים לסברא הזאת רק שהוא במקום אחד פוסל ברובו" ,ודין הזה שייך רק
סובר כיון שהם גבוהים משאר אתרוג לכן הרי זה במראה פסול שאם רובו ממראה פסול הרי הוא
מראה פסול של חזזית -שלא מועיל 'מצוי כאילו כולו במראה פסול ,משא"כ אם הרוב הוא
הרבה' במראה פסול. ממראות הכשרות בוודאי כשר לכו"ע כיון שאינו
כמנומר.
~ צז ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
מה חידש השו"ע במה שכתב ש'מנומר' פסול מסביר עפ"ז כוונת הדגול מרבבה ומיושב
הרי כבר כתב לנו שחזזית ושחור ולבן פסולים קושית השעה"צ עליו
ה .הקשה הביכורי יעקב אם נאמר שרק מנומר ד .וחשבתי שכעין זה כוונת הדגול מרבבה
במראות פסולות פסול – מה חידש לנו השו"ע שכתב בסעיף יג בדעה השניה שאם משום שאין
מה שלא ידענו מקודם ,שהרי כבר נאמר בסעיף גבוהים הרבה א"כ בחטמו פסול בכל שהוא,
ט שחזזית פוסל בכמה מקומות ,ובסעיף טז כוונתו שאם לא אומרים את הסברא שמצוי
מבואר שאם הוא שחור או לבן פסול בכמה הרבה אינו פסול מראה א"כ גם אם אינם גבוהים
מקומות ,ולכן כתב שבהכרח כוונת השו"ע אמור להיות פסול ,אלא מה תאמר שמצוי הרבה
שמנומר אפילו במראות כשרות הרי הם פסולים, מועיל שלא יהיה מראה פסולה ואפילו יותר טוב
ממראה כשרה ,א"כ גם אם גבוהים אמור להיות
ואולי יש לתרץ שחידש שגם אם יש במקום אחד
כשר ,ומיושב קושייתו של השער הציון שם עליו
חזזית ובמקום שני מראה שחור ובמקום שלישי
– שלא התכוין הדגול מרבבה שזה באמת פסול
מראה לבן וכדומה ,שג"כ נחשב מנומר.
בחטמו אם אינם גבוהים ,אלא בא לומר שבע"כ
צריכים להגיע לטעם שהם מצויים הרבה ולכן אין
פסול גם אם גבוהים.
העולה לדינא:
עיקר הדין פוסקים שאם נשתנה למראת כשירות אין הוא נחשב מנומר ,אולם דעת השעה"צ שלמעשה
צ"ע ,והעלנו לעיל שיתכן שכוונת השעה"צ שצ"ע שלא במקום הדחק אם להכשירו או לא ,אבל במקום
הדחק כבר הכריע לעיל לגבי נקלף ונשתנה למראה כשר שכשר בשעת הדחק ,וק"ו כאן שלא נקלף.
~ צח ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף טז
אם הוא שחור או לבן במקום אחד ,פוסל ברובו בשנים או בשלשה מקומות,
דינו כחזזית ליפסל אפילו במיעוטו.
מה הדין אם נשתנה מראהו ע"י ריבוי משמושים של מצוה
כיון שבאו ע"י מצותו זהו הודו והדרו ,וקצת במנחת פתים כתוב שאם נשתנה ע"י משמוש
ראיה לזה מפסחים ס"ה ע"ב 'שבח הוא לזרעו של היד הרי זה כשר כיון שנהיה מחמת דבר חיצוני
אהרן שילכו עד ארכבותיהם בדם' ע"ש ובודאי א .כתב השו"ע הרב סעיף כג "אין החזזית ולא
בעלמא כיוצא בזה הוה הקרבהו נא לפחתיך שינוי מראה פוסלין אלא אם כן נולדו מעצמות
והכא זהו הדרו וה"נ דכוותיה ,כנלע"ד דרוב האתרוג אבל אם מחמת שעוקצים אותו קוצים
פעמים בחול המועד כבר נעשה כעין מנומר נעשו בו מקומות אדומים ועקומים כשר" ,וראיתי
ממשמוש היד ומ"מ כשר ,וכעין גרדומים דאתו במנחת פתים שכתב ש"לפי"ז אם נשתנה מראות
משירי מצוה וכעין מים משירי טהרה" ,עכ"ל. האתרוג לשחור ע"י משמש היד כשר" ,ע"כ.
הרי לנו שלא התיר מחמת שהגיע מדבר חיצוני, מוכיח שהחת"ס והמשנ"ב לא סבירא להו כן
אלא מחמת שזה שיירי מצוה. ב .אולם מהחת"ס )סוכה דף לו( מוכח שלא
סבירא ליה כן ,שהרי הוא כתב "מ"מ נ"ל דרוב
וכן מבואר במשנ"ב סוף סימן תרנח בשם
המחצית השקל "דבזמן הזה דרוב פעמים אחר פעמים ע"י משמוש היד ורוב הנענועים נולדו בו
נימורים נימורים ,וגם נקלף קצת מקומות מהעור
עבור איזה ימים מהחג ע"י רוב משמוש בני אדם
העליון הקליפה החיצונה ונעשה מקומות כמנומר,
אתרוג של הקהל מתקלקל אפשר א"צ לשלוח
לחבירו אתרוג שלו" ,עכ"ל ,הרי דפשיטא ליה ומי יודע אם הוא ממראה האתרוג וכו' וא"א
שיהיה כל פעם מראה אתרוג באותו הכתמים
שגם מה שנפסל ע"י משמוש היד נחשב לפסול
והבהרות שנולדו מזיעת הידים ,נ"ל דהוה הדר
מראה.
~ צט ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
טהרה דטפי עדיף כדקיי"ל בנטילת ידים וכו'" מסביר למה אפשר להתיר בעקיצת קוצים ולא
עכ"ל. כן במשמוש ידים
ג .וכן מוכח לכאורה ממה שמבואר לעיל בסעיף
מוכיח מהרמ"א וחיי אדם וביאור הלכה דלא
ו' שאם נקלף ונשתנה למראה אחר הרי זה פסול,
כמו החת"ס שמתיר גרדומים
הרי לנו שאע"פ שדבר חיצוני דהיינו שקליפה
ה .וכן מבואר בביאור הלכה )סעיף כב( שכתב
גרם שישתנה מראהו ,אפ"ה הרי זה פסול ,ומה
בשם החיי אדם "ואפילו אם היה בו כשיעור
לי שינוי מראה ע"י שנקלף מה לי שינוי מראה
ובימי החג נצטמק ועמד על פחות מכביצה מ"מ
ע"י שפשוף היד.
פסול משום שאינו הדר" ,הרי מבואר בהדיא דלא
כמו החת"ס ,וכן מבואר ברמ"א בסימן תרמה ועיין למעלה שהסברנו שההיתר של עקיצת
סעיף ג' שיש פוסלים אם נחלקה העלה העליונה קוצים הוא כי זה דרך גדילתן ,ואין בזה מראה
אפילו קצת ,והטעם כיון שרגיל ע"י הנענונים פסול שזה פיסול בגוף האתרוג שהאתרוג גדל עם
ליפתח כולו ,הרי מבואר שאע"פ שתחילת המצוה מום ולכן הוא פסול ,משא"כ עקיצת קוצים כיון
היה כשר מ"מ צריך שעד סוף המצוה יישאר שזה הדרך שגדל אין בזה מום הניכר ,ועפי"ז
כשר. פשוט שאם נגרם הדבר ע"י משמוש היד שהוא
פסול.
מסביר שהחת"ס סובר שרק אם ניכר שמגיע
ממצוה ,ומוכיח שהמשנ"ב לא ס"ל כוותיה סתירה בחת"ס האם אומרים במצוות לולב
ו .אולם לענ"ד החת"ס לא פסק שכל גרדומי שכשר הגרדומים
אתרוג הריהו כשר אלא אם כן זה ניכר שמגיע ד .והנה על חידושו של החת"ס שנחשב גרדומי
מחמת המצוה ,שכיון שפסול משום הדר א"כ כל מצוה הקשה עליו המנחת פתים )סימן תרמט(
שניכר עליו שהוא ע"י המצוה אין זה פגם שהחת"ס סותר את עצמו לתשובות )יורה דעה
באתרוג אלא יופי האתרוג ,וצירף לזה ג"כ סימן רנו( שכתב "משא"כ שופר ולולב שאין גופן
גרדומי מצוה שהוא כעין דומיון שרואים שיש מצות אלא הלקיחה בלולב ושמיעה בקול שופר
הבדל בין התחלה לבסוף ,אבל עיקר סברתו הוא וכל לקיחה ולקיחה וטוט וטוט מצוה בפ"ע היא
כי זה הדרו. לא שייך לאכשורי גרדומים דהתחלה הוא ולא
גרדומים ופשוט וכו' מגרדומי איזוב דדומה ממש
שוב ראיתי שכבר כתב כן הציץ אליעזר )חלק ט,
ללולב ושופר ואפ"ה כשר וכו' ,ואולי שאני שיורי
סימן לב( ,אבל עכ"פ המחצית השקל הנ"ל
~ק~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ראה אותו בשעת כתיבת דבריו שם היה כותב בוודאי סובר דלא כוותיה שהרי פסל אתרוג
את דבריו בזה ביותר החלטיות ,כן לפלא שלא הקהל אע"פ שפסולו הוא ע"י קיום המצוה ,וכן
הזכיר את החת"ס" ,עכ"ד של הציץ אליעזר. הוא דעת המשנ"ב שהעתיקו.
קשה על ה'התעוררות תשובה' ועל ה'ציץ והנה באמת גם התרומת הדשן )פסקים נב( כבר
אליעזר' כתב שההיתר לקחת בחוה"מ אתרוג חסר הוא
ח .ובעניי יש להתפלא על הציץ אליעזר ,שהרי משום שהוא שירי מצוה ,ולכאורה משמע כמו
מפורש ב'תרומת הדשן' שם שאם זה פחות החת"ס ,אולם המעיין שם יראה שזה לא כוונתו
מכשיעור שאינו כשר מצד שיירי מצוה שהרי זה על שאקשה אחר תיכף שאבאר וכמו
לשונו "וכ"ש אם נצטמקו החתיכות לפחות ההתעוררות התשובה ועל הציץ אליעזר.
פחות דכל אסור ודאי דההיא מכשיעור,
ה'התעוררות תשובה' סבר שאם זה שיירי מצוה
מכשיעור כאלו אינו הוא ,וא"צ ראייה לזה",
כשר גם אם נחסר מהשיעור
ע"כ.
ז .דהנה ראיתי שם בציץ אליעזר שהביא משו"ת
ועוד קשה שהרי מבואר בר"ן )יז :ד"ה תניא( התעוררות תשובה ח"ג סימן ט' ש"יש לדון שאם
דרבי חנינא מן האתרוגים שהיו לו לאכילה היה לקח ד' מינים ביום ראשון ואחר שיצא המצוה
אוכל מקצתן ויוצא בשאר למחר ,הרי מבואר נחסר שיעורם ,נהי דביום א' לא יוכלו עוד לצאת
שחסר כשר בשאר הימים גם אם לא הגיע בזה משום דלא נקרא עוד לקיחה תמה ,אבל
משיירי מצוה שהרי לקח מאתרוגים שהיו עומדים בחוה"מ שאינו צריך לקיחה תמה הגם שנפסק
לאכילה ולא קיים בהם המצוה. בשו"ע סי' תרמ"ט שאם נחסר משיעורו פסול גם
בשאר ימים ,אבל בזה יוכלו לצאת כיון דבא
וכל מה שכתב התרומת הדשן הוא רק לאפוקי
משיירי מצוה ,וכותב שם דאם נאמר כן שזה
שלא יחתוך אתרוג לכמה חתיכות ושכל אחד
נאמר גם בשאר מצות יהא בזה התנצלות גדולה
יברך על חתיכה של האתרוג וכמו"ש שם
לרוב בני ימים שבימים אחרונים של חג על ידי
"דההוא חסר איירי שנחתך ממנו או שחתך ממנו
רוב הנענועים שנעשה נשרו רוב עלין ובפרט
אפילו לכתחלה כדי לאוכלו ולטבול בו ,ומניח
מהדס ואינן מדקדקין לראות אם עודם בשיעורם
השאר כדי לצאת בו ידי חובתו כה"ג כשר ,משום
עיין שם.
דשירי מצוה הוא .כדאשכחן נמי כה"ג דלכה"פ
כשר בדיעבד גרדומי תכלת וגרדומי אזוב משום וההתעוררות תשובה שם לא הביא ממה שכתוב
דנשתאר מן הכשר וכו' אבל מי שבא לחתוך מן בזה מפורש בתרומת הדשן ,וברור הדבר שאילו
~ קא ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
מחלק שגם לפי החת"ס אין להקל אם הוא פחות האתרוג חתיכה אחת ורוצה לברך על אותה
מהשיעור שרק בפסול הדר הקיל ההיא לאו שירי מצוה מיקרי אלא חתיכת אתרוג
ט .אלא לענ"ד אני אומר שגם מהחת"ס אין ראיה מיקרי ,וה"ה כשבאין מתחלה לחותכה לחתיכות
שכל מה שהתיר הוא רק בפסולי הדר ומטעם ולחלק ביניהם ,כולן חתיכות אתרוג מקריין ולא
שזה הדרו שקיים בזה המצוה ,אבל בפסולי חסר אשכחן מצוה דכה"ג כשר" ,עכ"ל.
וכגון ביו"ט ראשון לא התיר כי כיון שחסר הוא
הרי מבואר שכל מה שהביא הדין של שיירי
אין כאן לקיחה תמה ,ובפרט אם אין בו כשיעור
מצוה הוא רק להוכיח שיש דבר שהוא נקרא
שכתב התרומת הדשן שכאשר שאין בו שיעור
שיריים ויש דבר שהוא מחולק לשנים ואינו
אין כאן לולב כלל.
שיריים ,ובאתרוג כשר בשאר הימים אם הוא
שיריים של אתרוג ,ולא התכוין כלל מצד שקיים
בזה מצוה.
היוצא להלכה:
בדבר שפסול מחמת השיעור ,להלכה לא מועיל מה שכבר נטלו וקיימו בזה המצוה שאינו נחשב בזה
שיורי מצוה ,אולם אם נפסל מחמת משמושים כיון שהוא ניכר שהוא מגיע מחמת המצות לכן דעת
החת"ס שהוא כשר ,אולם מהמשנ"ב משמע שזה פסול ,ויש מקום לומר שבחוה"מ הוא כשר כיון שממילא
דעת השו"ע שבחוה"מ אין פוסל אם אינו הדר ,ויל"ע.
~ קב ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף יז
מקום שהאתרוגים שלהם כעין שחורות מעט ,כשרים ,ואם היו שחורים ביותר
כאדם כושי ,הרי זה פסול בכל מקום.
האם מראה חום דינו כמראה שחור
ואם זה שחור חזק הרי זה פסול בכל מקום ואם נוטה לשחור
זה שחור חלש כשר במקום שזה גדל ,וממילא א .משמע מסעיף הזה שבמקום אחר שאינם
מוכח שבמקום שלא גדלים שם הרי זה פסול, גדלים שם פסול אפילו אם הם שחורות מעט,
ומכאן הוכיח המהרש"ם )בהגהות לספר ארחות
אולם לדעת רש"י והרא"ש הגמ' מתכוונת לומר
חיים( שאפילו בנוטה לשחור ג"כ פסול ,ועיין
שאם גדל אתרוג במקום שבדרך כלל הם לא
ב'חיים וברכה' )ש-שב( שעפי"ז אם זה מראה
שחורים אז זה 'נדמה' ופסול ,וע"פ דבריהם י"ל
חום חזק צריכים להחמיר ,אולם אם זה מראה
שנוטה לשחור כשר ,וא"כ אם מסתפק אם זה
חום בהיר הרי זה כשר.
נוטה לשחור י"ל שזה ספק ספיקא לקולא – שגם
אם זה ממש נוטה לשחור הרי זה גם רק ספק מוכיח שלפי המהרש"ם אם מסתפק אם זה נוטה
פסול. לשחור אפשר להקל כיון שזה ספק ספיקא
ב .ולכאורה היה מקום לומר שאם זה ספק אם זה
מוכיח מהביאור הלכה שלכו"ע פסול אם זה
נוטה לשחור שאפשר להקל שהרי לשיטת רש"י
נוטה לשחור
והרא"ש והטור אין מקור לזה שנוטה לשחור
ג .אולם מלשון הביאור הלכה כאן משמע שגם
פסול ,שהרי כל ראייתו של המהרש"ם הוא רק
לפי רש"י והרא"ש פסול אם הוא קצת שחור,
ממה שכתוב בגמ' דומה לכושי פסול ,ופירשו
שהרי כתב "ואתרוג שחור מעט שגדל בשאר
כמה ראשונים שהכוונה שיש שני סוגי שחרות,
~ קג ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
התבואות שור שי"ל שאם זה פחות מהצבע של ארצות שאתרוגיהן אינן שחורות כלל והובא
דיו הרי זה כשירה ,וכן לגבי נדה שכתוב במשנה למקום זה לדעת רש"י וסייעתו הוא פסול אף
)נדה דף יט( שחור כחרת )כמו דיו( ,ומבואר שם במקום זה דהוא בכלל נדמה והוא מה שאמר
שאם דיהה מכאן טהור ,א"כ כתוב במפורש שרק בגמרא דומה לכושי פסול אבל לדעת הרי"ף
שחור כדיו פסול ולא פחות מזה ,משא"כ לגבי והרמב"ם לא נזכר זה בגמרא" ,עכ"ל .הרי מוכח
אתרוג הרי לא כתוב כלל אתרוג שחור רק שגם לרש"י וסייעתו פסול אם זה שחור מעט,
אתרוג הכושי ,וכל שהוא נוטה לשחרות הוא ודלא כמו המהרש"ם.
בכלל אתרוג הכושי.
קשה על המהרש"ם שהרי באתרוג לא כתוב
שפוסל גבוה הדרגא שאפילו מזה וביותר ששחור פסול אלא ככושי והכוונה היא שנוטה
הרמב"ם גם בארץ כוש ,דהיינו שדומה לאדם לשחור
כושי ,ג"כ מסתבר שאינו שחור ממש ,שהרי גם ד .ובאמת יש להעיר על מה שכתב המהרש"ם
אנשי כושיים הם לא שחורים ממש ,רק העור שם שכתב "לכאורה היה נראה דאם רק נוטה
שלהם הוא מאוד כהה ,ולכן לענ"ד כל שנוטה לשחור ואינו כדיו ממש יש להקל כמו"ש
למראה שחור פסול מעיקר הדין לכל הדיעות. התבואות שור סימן לח סק"ז דדוקא באיסור כרת
החמירו בזה )שגם אם רק דומה למראה האיסור
וגם מצד הסברא הוא כן שהרי בהלכות ראיה
הרי זה אסור( וכו'" ,ולבסוף חזר בו מחמת
ונדה הסיבה למה פוסלים שחור הוא משום שזה
הראשונים הללו שמחמירים גם בשחור מעט.
מראה על ריעותא שהאי דם אדום הוא אלא
שלקה ,משא"כ באתרוג שהפסול הוא משום הדר ובעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים שלענ"ד
כל שהוא שחור מכל סוגי השחרות הרי זה רק בהלכות ריאה שכתוב בגמ' )חולין דף מז(
משחית את היופי של מחזה האתרוג. כדיותא ]כמו צבע דיו[ טריפה ,לכן כתב
העולה לדינא
צריך לפסול כל מראה הדומה לשחור ,דהיינו גם חום כהה שנוטה לשחור פסול
~ קד ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף יח
העגול ככדור ,פסול.
סעיף יט
גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת ,פסול ,עשאו כמו ברייתו ,אף על פי
שעשאו דפין דפין ,כשר.
מה הטעם שעשוי ככדור פסול
והיינו מדכתב הרמב"ם )הלכות לולב פרק ח הלבוש כתב שטעם הפסול אם 'עשוי ככדור'
הלכה ח( "אתרוג שהוא תפוח סרוח כבוש שלוק הוא משום שאין צורתו עליו אולם הביאור
שחור לבן מנומר ירוק ככרתי פסול ,גדלו בדפוס הלכה סובר שהוא משום פסול הדר
ועשהו כמין בריה אחרת פסול" ,ובהלכה ט כתב א .המשנ"ב כתב בשם הלבוש שטעם הפסול של
"כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין 'עשוי ככדור' הוא משום שאין דרכו להיות כן,
שבארנו או מפני גזל וגניבה ביום טוב ראשון וכתב השער הציון "מלשון זה משמע לכאורה
בלבד אבל ביום טוב שני עם שאר הימים הכל דלא הוי בכלל אתרוג ,ואם כן הוא פסול בכל
כשר" ,ומשמע שקאי על מה שכתב הרמב"ם הימים ,אבל לעניות דעתי אפשר לומר דהטעם
מקודם שכולל גם אם עשאו כצורה אחרת ,ומזה הוא משום שאינו הדר ,ולפי זה להרמב"ם וסיעתו
מוכח שהפסול הוא משום הדר. כשר בשאר יומי ,דבודאי לא גרע דבר זה מגדלו
ומוכח אחרת, בריה כמין ועשאו בדפוס
מהרמב"ם פרק ח מהלכות לולב הלכה ח' וט'
דכשר בשאר יומי ,עיין שם" ,עכ"ל.
~ קה ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
שמה שכתב המג"א בסימן תרמט ס"ק כז בשם מוכיח ממה שמכשיר הרמב"ם 'ירוק ככרתי'
הטור שמה שחסר כשר בשאר הימים הוא רק בשאר הימים שגם דבר שאין צורת פרי הרי
אם נשאר כשיעור – צ"ל שזה רק לטור לשיטתו הוא כשר בשאר הימים
שסובר שכל הפסולים פסולים בשאר הימים חוץ ב .אולם יש לשאול על השעה"צ שא"כ סתר
מחסר ושאול ,אבל לשיטת הרמב"ם שמכשיר כל לכאורה את משנתו ,שהרי בס"ק לד כתב
הפסולים מחמת מום בשאר הימים אז הוא הדין המשנ"ב שטעם שפסול 'ירוק ככרתי' הוא משום
שפחות משיעור כשר[ ,או שהפסול של ירוק שלא נגמר פרי ולא משום הדר ,וא"כ היה לו
ככרתי הוא מחמת הדר ולא משום חסרון בגמר לפסול כל הימים ,ומזה שמשמע שהרמב"ם
פרי ודלא כמו המשנ"ב שפסק שהחסרון של ירוק מכשיר ירוק ככרתי בשאר ימים מוכח אחד מן
ככרתי הוא משום שלא נגמר פריו. השנים ,או שגם דבר שחסר בשם 'פרי' כשר
בשאר הימים ודלא כמו השעה"צ ]ועפי"ז צ"ל
סעיף כ
התיום ,דהיינו שגדל שנים דבוקים זה בזה ,כשר.
ענף א'
האם אתרוגי אצבעות כשרים או לא
שפירותיו דומים ממש לפירות אחרים של אתרוג, מחלוקת בין ה'זבחי צדק' לה'בן איש חי' האם
אבל אם יש שינוי גדול בפירות שגדילים עליו 'אתרוג אצבעות' כשרים או לא
שאינו דומה לאתרוג אין שום ראיה שזה אילן א .בשו"ת זבחי צדק )סימן לו( רצה להכשיר זן
אתרוג ,ולכן לדעתו 'אתרוג אצבעות' הוא פסול. 'אתרוג אצבעות' מטעם שלא גרע מאתרוג
ועפי"ז אם גדל אתרוג אצבעות באילן רגיל של התיום שכשר ,ו'הבן איש חי' ז"ל לא הסכים עמו
אתרוגים שפיר כשר גם לפי הבן איש חי. שם וטען שאתרוג התיום אינו כשר אלא אם גדל
על אילן שידוע לנו שהוא אילן אתרוג או
~ קו ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
אתרוגים דבוקים זה בזה הרי כל אחד מיד אומר מוכיח ש'אתרוג אצבעות' פסול משום שהוא
שזה שני אתרוגים דבוקים אחד בשני ולכן הרי שינוי גדול ורק אם גדל בעץ שמגדל רק סוג
זה כשר ,וכל זה נכון רק כאשר יש רק שני אתרוג הזה אז דעת הזבחי צדק להקל
אתרוגים מחוברים אבל בנידון דידן שיש ט"ו ב .אולם לענ"ד יש לומר שתמיד הוא פסול ,משום
אתרוגים צרים וארוכים שכל רואיהם יתמהו מה שלכאורה יש לשאול איך יתכן שאתרוג שעשוי
זה הפרי הזה נראה בוודאי שזה פסול מק"ו ככדור פסול משום שאין עליו צורת אתרוג ואילו
מאתרוג העשוי ככדור שהוא פסול. אתרוג העשוי כתיום כשר ,וכי האם יש עליו
צורה יותר טוב מאשר העשוי ככדור? ,ולשון של
ושוב התבוננתי בתוך התשובה של בעל ה'זבחי
השו"ע הרב הוא )סעיף כח-כט( "העגול ככדור
צדק' וראיתי שהוא עצמו העיר שזה דומה לבריה
פסול שהרי אין עליו צורת אתרוג כלל וכו' התיום
אחרת רק כתב שיתכן כיון שכל האתרוגים שם
דהיינו שגדלו שנים דבוקים זה בזה כשר שאין זה
עשויים כך לכן הרי זה כשר ,ועפי"ז ממה נפשך
שינוי כלל" ,והביאור בדבריו הוא שכשרואים
הוא יהיה פסול שאם כל האתרוגים גדלים כך
אתרוג עגול בקושי מזהים שהוא אתרוג מחמת
הרי אינו ממין אתרוג כלל ,ואם גדל כך רק פעם
השינוי הגדול שיש לו ,אבל כשרואים שני
אחד הרי אתרוג משונה הוא ופסול.
ענף ב'
האם ניתן ללמוד שאתרוג המורכב כשר ממה שאתרוג התיום
כשר
התיום ,שקשה שהרי אי אפשר לומר שיוצאים ה'אבני נזר' הוכיח מ'אתרוג התיום' שגם אתרוג
בשני האתרוגים ביחד שהרי פרי אמר רחמנא המורכב כשר
ולא שני פירות ,וכמו שפסול שופר של פרה א .הנה ידוע שדעת הש"ך בתחלה היה להכשיר
משום דשופר אחד אמר רחמנא ולא שנים אתרוג המורכב ומטעם שמבואר בגמ' )חולין דף
ושלושה שופרות ,ולכן מוכרח שיוצאים רק באחד עט( "שה ואפילו מקצת שה" ,והכא נמי אתרוג
שהוא חסר – שהרי בחלק התחתון הוא מחובר ואפילו מקצת אתרוג ,ולבסוף חזר בו ואכמ"ל.
עם אתרוג השני ונמצא שאין כאן אתרוג שלם.
ובשו"ת אבני נזר )או"ח סימן תפה( הביא ראיה
לש"ך שמקצת אתרוג כשר מהא שכשר אתרוג
~ קז ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
שאם כתוב שופר אז אין הכוונה לקרן של פרה ולכן מוכרח מכאן שכל שהוא מחובר בתולדתו
כיון שמיחזי כמו כמה שופרות ,והכא נמי אם היה לא צריכים אתרוג שלם ,והוא הדין נמי במורכב
לנו סוג פרי שמגדל שני פירות ביחד לא היה דינא הכי שאע"פ שאין כאן אתרוג שלם שהרי
כשר כיון שמתחזי כמו שני פירות והרי פרי אמר חלק ממנו הוא מפרי אחר ,מ"מ כיון שהוא
רחמנא ולא כמה פירות ,אבל כיון שכוונת הפסוק מחובר בתולדתו הרי הוא אתרוג כשר ,עכ"ד של
הוא לאתרוג שבדרך כלל הוא פרי אחד ,לכן גם האבני נזר.
אם יקרה שיש אתרוג של שני ראשים מ"מ כיון
דחיית ראיית ה'אבני נזר'
שאינו שינוי מאתרוג שכל אחד מיד אומר שזה
ב .ולענ"ד יש להעיר על ראייתו שלפי שיטתו
אתרוג ,לכן אין כאן פסול של פרי אחד אמר
למה בשופר פסול קרן של פרה ,ולמה לא נאמר
רחמנא שהרי באמת הוא פרי אחד ,ולא קשה
באתרוג וכמו שופר מקצת ואפילו שופר
מידי לענ"ד.
שאומרים כך ,ולכן בפשטות נראה שחז"ל הבינו
~ קח ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
תמונות לסעיף כ
אתרוגי אצבעות
~ קט ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף כא
הירוק שדומה לעשבי השדה ,פסול ,אא"כ חוזר למראה אתרוג כשמשהין
אותו.
ענף א'
האם מראה ירוק הוא חסרון שלא נגמר הפרי או שזה פסול של
הדר
הוא מנומר בגוונין הפסולין כגון חזזית או שחור סתירה במשנ"ב האם ירוק הוא מראה פסול או
או לבן או ירוק כעשבי השדה" ,הרי מבואר מראה כשר ,וראיה מגדולי הראשונים שזה
שירוק הוא מראה פסול ,ואם ירוק הוא לא מראה מראה פסול
פסול אלא רק חסרון שלא נגמר הפרי א"כ למה א .כתב המשנ"ב )ס"ק סה( "שהיכא דידעינן טבע
פסול בזה מנומר, האתרוגים שבאותו מקום שדרכן לחזור אח"כ
למראה אתרוג לאחר ששהו בכלי זמן מרובה אז
והנה לשון המשנ"ב הנ"ל הוא מגדולי הראשונים
אפילו בעודו ירוק כשר דכיון שחוזר למראהו ע"כ
שמשמע מזה שירוק הוא מראה פסול ,ומחמת
נגמר פריו ,ומ"מ הסכימו האחרונים דאין לסמוך
קושיא זו כתב בשו"ת חוט המשולש )חלק א סימן
ע"ז למעשה ואין לקנות אתרוגים אא"כ התחיל
כג( "ונפלאתי מאד על האחרונים שלא הרגישו
במקצת לשוב למראה אתרוג דשמא יהיה נשאר
כלל בדברי הריטב"א וראב"ד ור"ן אלו ]הנזכרים
ירוק" ,עכ"ל.
במשנ"ב הנ"ל[ שהן מחמירים ולא הזכירו ,ויש
להחמיר כדבריהם ,והר"ן ז"ל בתראה טובא", ולכאורה קשה ע"ז ממה שמבואר במשנ"ב לעיל
עכ"ל. ס"ק נה על הפסול של מנומר "י"א דדוקא אם
~ קי ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
פסים של ירוק בתוך הצהוב ,וצריך לומר שסובר הביכורי יעקב סבר שאם יש כמה נקודות של
המשנ"ב שכאן לכו"ע כשר כיון ששכיח הרבה ירוק בתוך האתרוג הריהו פסול משום מנומר
שיהיה מעורב הירוק עם הצהוב ולכן הרי הוא ב .וראיתי בביכורי יעקב )ס"ק מד( שמחמיר כמו
כמו בלעטליך שלא פוסל משום מנומר ,ודלא כמו השיטה שמנומר פסול אפילו בגווני של מראה
הביכורי יעקב. אתרוג ,ולכן החמיר אם יש נקודות של מראה
ירוק אפילו אם אותו ירוק ישתנה לבסוף מכל
התירוץ של החזון איש שלא יקשה מהרבה
מקום פסול מטעם מנומר ,וסיים "וכל שכן אם יש
ראשונים ,ומה שקשה על החזו"א
בו חברבורות שהם ירוקות ככרתי שהוא ירוק
ד .וראיתי בחזו"א שתירץ על הקושיא מהני
כ"כ שלא ישתנה לעולם שזה פסול לכל השיטות
ראשונים וז"ל "ואפשר כיון שאין זה עיקר מראהו
והפוסקים לא בארו בזה ,והנלענ"ד כתבתי",
וסופו לחזור ממראה זה פוסל משום מנומר ,ואי
עכ"ל .והנה לפי דבריו אפשר ליישב שלא יקשה
ככרתי ממש לעולם אינו חוזר ניחא ,וכמדומה
מהני ראשונים שמדובר שהוא ירוק שאין סופו
שאין מצוי אצלנו שיהיה רובו ככרתי ממש
להיות צהוב.
ויחזור" ,עכ"ל.
יישוב למה הפוסקים לא כתבו הדין של
ובעניי קשה לי על דבריו ,א( מהיכי תיתי
ה'ביכורי יעקב'
שמראה שסופו לחזור יהיה פסול משום מנומר,
ג .אולם נלענ"ד שהטעם שהפוסקים סתמו בזה
והרי מסתבר שאדרבה כיון שזה בתהליך בישול
ולא כתבו את הדין של הביכורי יעקב הוא כי
לכן אין זה כ"כ מנומר ,ב( המשנ"ב כתב שאם
הרי מבואר במג"א שאם התחיל להיות צהוב
אינו ממש ירוק ככרתי הרי זה כשר ,ואם הכל
בידוע שסופו להיות צהוב לגמרי ,וא"כ אין
ירוק ככרתי והתחיל במקצות לשוב למראה צהוב
מציאות כזאת שיהיה חברבורות של ירוק שלא
הרי זה גם כשר ,ולפי החזו"א אין מציאות כזאת
יהיו צהוב לאחר זמן וא"כ היא מראה כשירה,
שיהיה ירוק ככרתי ושיחזור להיות צהוב ,ג( על
אולם לפי דבריהם קשה מהני ראשונים שמפורש
מה שכתב החזו"א שאין מצוי אצלינו שיהיה רובו
בדבריהם שירוק הוא מראה פסול.
ככרתי ממש ויחזור ,צ"ע שהרי מבואר בראב"ד
שאפילו אם יש כמה נקודות הרי זה פסול משום וביותר קשה על השעה"צ שלא הכריע לגבי
מנומר ,וזה שפיר יכול להיות גם לפי החזו"א, המחלוקת של מנומר וכתב שלמעשה צריך עיון,
וא"כ עדיין קשה מהראב"ד שמוכח מדבריו שירוק וא"כ איך מכשיר אם התחיל להיות צהוב שהרי
וצ"ע. פסול, מראה בעצם הוא בהרבה מקרים הרי הוא נראה ממש מנומר שיש
~ קיא ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
דינים העולים:
א .מעיקר הדין נפסק שאם הוא מראה ירוק רק שיודעים שסופו להיות צהוב שמותר לברך עליו.
ב .אולם לכתחילה יש לחכות עד שיתחיל להיות קצת צהוב ,והמובחר זה לחכות עד שהכל יתחיל להיות
טיפה צהוב שלא יהיה כ"כ ירוק כמו כרתי.
ג .באופן שהכל חזר להיות צהוב חוץ מכמה נקודות יש להחמיר לכתחילה לא לקחת אותו ,וכמו דעת
הביכורי יעקב.
ענף ב'
האם צריך הכשר על אתרוג שהוא לא מורכב
סימנים הנאמרים וכו' כבר כתבתי בתשובה המשנ"ב העתיק מהחת"ס שהסימנים שזה לא
אחרת כי כל אלו הסימנים לאו דאורייתא ולא מורכב א"א לסמוך עליהם כיון שלא כתוב
נזכרו בש"ס ובשום מקום ,ומן הדין דינו של בחז"ל
אתרוג כדין עוף טהור נאכל במסורת ]חולין ס"ג א .הפוסקים דנו בסעיף זה לגבי אתרוג המורכב,
ע"ב[, וכתבו כמה סימנים לדעת איזה הוא אתרוג
המורכב ,והמשנ"ב כאן הביא מהחת"ס בסימן
על כן אותן הבאים מיעניווע שמסורת בידינו
ר"ז שאי אפשר לסמוך על הסימנים כיון שהם לא
מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר
כתובים בש"ס ,אולם בתוך החת"ס משמע שעיקר
מעולם יושבי מדינות אשכנז שיוצאים י"ח
טעם הפסול הוא כיון שיכול להיות שיש לו את
באתרוגים הבאים מיעניווע ,הן הנה הכשרים
כל הסימנים ואעפ"כ תהיה מורכב.
ואין צריך לשום סימן,
ואעתיק מקצת דבריו בשביל הבנת הענין וז"ל:
והגאון מהרמ"פ ז"ל לא בא אלא להודיע סימני
"נידון אתרוגים הבאים מאיים חדשים אשר לא
האתרוגים ההמה כדי שאם לא ימצא בהם אותם
הורגלו להביא משם ,אם יש לסמוך אבדיקת
הסימנים ידע שאינם מאותן שמסורת בידינו,
~ קיב ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
החמוצים טעם עץ ופריו שוה ,לפ"ז אם אנו אבל הבאים בוודאי מאיים אחרים ,אפילו יש להם
מוצאים פרי חמוץ שקליפתו רחבה ותוכו קצר אותן הסימנים אין ראיה שאינם מורכבים,
הרי זה אתרוג לכאורה,
המשך של החת"ס שיש סימן אחד שהוא סימן
החת"ס מוכיח ממהר"ם אלשיך שאפילו אם הוא דאורייתא
סימן מובהק מ"מ יכול להיות שזה פסול מחמת ב .כן כתבתי מאז ,וכעת זיכני הי"ת ולמדתי פרק
מורכב לולב הגזול בישיבה ,עיינתי ביה טפי ,ושם ]ל"ה
ג .אמנם בתשובות מהר"מ אלשיך סי' ק"י כתב ע"א[ נאמר פרי עץ הדר שטעם עצו ופריו שווים,
בפסול המורכבים ,יען קיי"ל בפרק משוח מלחמה וכתב כפות תמרים הרי לימונים וכו' פירות
]סוטה מ"ג ע"ב[ ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה חמוצים כאלו טעם עצו ופריו שוה ,כי הרב
בזקנה לענין ערלה ,נמצא ממ"נ אם סיבך יחור המחבר ההוא היה בקי בהם ובשמותיהם ,ותירץ
של לימונים בעץ אתרוג ,הרי הפרי הגדל באותו כי כל אלו הפירות הקליפה קצרה ודקה ועיקור
יחור יש לו כל תואר לימוני ואין לספק בו כלל הפרי הוא התוך היינו העסיס והגרעינים כמו
שאיננו אתרוג ,אך יחור של אתרוג המורכב בלימוניס ומאראנסיס וכדומה ,וא"כ אין טעם עצו
באילן לימוני וגדל עליו אתרוגים ,מ"מ כיון שוה לפריו שהוא התוך אלא טעם עצו שוה
שילדה בטלה בזקנה הרי איננו פרי של עץ לקליפת הפרי שהוא הטפל לפרי ולא לפרי עצמו,
הנקרא הדר אלא פרי של עץ הנקרא לימוני, משא"כ אתרוג שהתוך הוא הטפל והוא קצר
והתורה אמרה פרי עץ הדר ,והכא שילדה בטלה ונזרק ,וקליפתו הרחבה והעבה היא הנאכלת
בזקנה נקרא העץ וגם היחור על שם זקנה והוא והוא עיקר הפרי נמצא טעם עצו ופריו שוה ,אלו
פרי עץ לימונים ,אלו דבריו ז"ל. דבריו ודברי אלקים חיים המה.
והמובן ממנו ,אתרוג בלימוני אפילו יהיה הקליפה וזכינו לדין שאך רק זה הסימן הוא סימן מובהק
רחבה באופן שיהיה טעם עצו ופריו שוה ,מ"מ דאורייתא ,לומר ,כל שלא נמצא כן איננו עצו
פסול מטעם שאיננו פרי של עץ הנקרא הדר, ופריו שוה ופסול בודאי,
ובטלה לימוני באתרוג מורכב ואם לימוני
ואמנם אם נמצא כן היה לכאורה נראה שודאי
באתרוג והוה לימוני פרי של עץ הדר ,מ"מ אין
הוא אתרוג על כל פנים שהרי לא מצאו בש"ס
טעם עצו ופריו שוה בקליפה דקה ,ועיקר הפרי
שום פרי בעולם שיהיה עצו ופריו שוה חוץ
הוא התוך דתרתי בעי שיהיה טעם עצו ופריו
מאתרוג ופלפלין וכו' ופירוש טעם עצו ופריו שוה
שוה וגם יהיה פרי של עץ הדר ,נמצא לפ"ז נפל
היינו שקליפתו רחבה ,דאי לאו הכי כל פירות
~ קיג ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
אך עכ"פ בימינו שכידוע מרכיבים הרבה שם )עי' פיתא בבירא שאיננו מועיל זה הסימן להכשירו
מועדים וזמנים ח"ו סימן ס( שוב לפי דעת החת"ס בלא מסורת ,כי אולי מורכב הוא ואיננו פרי של
צריך לקנות דווקא עם הכשר. עץ הדר וכו',
קשה על החת"ס שהרי המהר"ם אלשיך נתן סימן העולה מזה כל האתרוגים שאינם מיעניווע אין
למורכבים ולמה לא סמך על זה החת"ס ליקח בלי כתב הכשר שיודע המעיד שאינם
ה .אך בעיקר הדבר יש לעיין על החת"ס שהרי מהמורכבים ואין לסמוך על סימנים ,והשומע
במהר"ם אלשיך שם כתב לגבי יחור של אתרוג ישמע ויונעם לו" ,עכ"ל.
שהרכיבו אותו בתוך אילן לימונים שדומה ממש
הרי מבואר שאע"פ שמצא סימן מובהק שהוא מן
לאתרוגים שאינם מורכבים "ואין הפרש ביניהם
התורה מ"מ אי אפשר לסמוך על זה כיון שהוא
אלא שהמיץ )כך גורסים הבית אפרים בסימן נו
עדיין בחשש מורכב ולא כדמשמע מהמשנ"ב
והשבות יעקב בסימן לו( שבתוכו מרובה משא"כ
שלא מצא שום סימן שכתוב בש"ס.
לאתרוג בלתי מורכב שהמיץ מועט והקליפה
שעליו עבה מאד", לפי הנ"ל צ"ע איך אפשר לקנות מאתרוגי
יעניווע בלי הכשר
וא"כ לפי מה שסבר החת"ס שעיקר הסימן הוא
ד .וצ"ע שע"פ מה שהשריש החת"ס שיש שני
שהקליפה עבה א"כ ממ"נ שאם הוא בחשש
דינים א( שיהיה טעם עצו ופריו שוה ב( שיהיה
מורכב הרי יהיה קליפה דקה ,וא"כ אם רואים
פרי של עץ הדר ,א"כ איך אפשר לקנות אתרוג
שיש לו קליפה עבה מאוד הרי זה סימן מובהק
מיעניווע גם בלי הכשר ,שהרי יכול להיות
שזה לא מורכב.
שהמגדל הרכיב אתרוג על לימון בשביל שיגדל
שלא יסתרו הסימנים של המהר"ם פדואה יותר טוב והוא פסול מטעם מורכב אע"פ שהוא
למהר"ם אלשיך ממקום שהוא מוחזק באתרוגים כשרים ואע"פ
ו .ובאמת גם על מהר"ם אלשיך קשה שכתב שיש לו את כל הסימנים,
שאין הפרש בין מורכבים לאין מורכבים רק שזה
ואולי בזמן של החת"ס לא היו מרכיבים רק כדי
קליפה עבה וזה קליפה דקה ,וקשה שהרי כל
לשבח וליפות את הפרי וכיון שנראה כמו כל
הפוסקים כתבו בשם המהר"ם פדוואה שיש
האתרוגים אחרים שוב אין לחשוש ,או שאף אם
שלושה סימנים דהיינו שיש בליטות והעוקץ
הרכיבו הרי הוא מיעוט שלא צריכים לחשוש
שוקע בתוכו.
לזה,
~ קיד ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
המורכבים ,אבל במקומות אחרים יש סימנים ומצאתי שהקשה כן השבות יעקב שם ,ותירץ
אחרים להבדיל בין מורכבים לאינם מורכבים. שני תירוצים" ,חדא דאין כל הארצות הגדילים בו
שווים וכמשמעות לשון רמ"א בתשובה הגדלים
וכ"ז צ"ע כי מהיכי תיתי שיהיה נפק"מ בין מקום
בארצנו וכו' ועוד י"ל דבאמת עיקר הסימן מובהק
למקום ,וגם מה שכתבנו למעלה שבימינו צריך
הוא מבפנים בהקליפה ומיץ שבתוכו ,אלא
שכידוע כיון יענייוע אתרוגי על הכשר
דמהיכי תיתי לחתכו ולבדקו מבפנים ולפסול
שמרכיבים שם ,אך לפי"ז לא צריכים שום הכשר
האתרוג בודאי בידים ,לכן נותן עוד בו שני
כי עכ"פ באותו מקום שעליו דברו הפוסקים הרי
סימנים שהם מבחוץ ואז אם ניכרין בהן אותן
אפשר להכיר בין אתרוגים מורכבים לשאינם
סימנים מבחוץ אז חותכין שנים או שלשה אם
מורכבים ע"י בדיקות בסימנים ,וכ"ז צע"ג כי
כל מחזקינן אז רחב המיץ בתוכו נמצא
כמדומני שבימינו לא רואים כמעט שום הבדל
האתרוגים אלו שיש בו שני סימנים אלו מבחוץ
בין אתרוגים שהרכיבו אותו לאתרוגים שלא
למורכבים" ,עכ"ל.
הרכיבו אותו,
ובשו"ת בית אפרים שם תירץ "שזה תלוי בהפרי
וראיתי בספר 'טהרת האתרוגים' שרק ע"י אבק
שמרכיבין אותו עמה יש שתבניתו משונה ורחוק
משתנית האתרוגים ,ואולי כך עשו גם בזמנם,
יותר מתבנית אתרוג ויש שממהר להעלות שרף
ועיי"ש אריכות גדולה בכל הנושא הזה.
שלו ומשפיע במדה גסה ותתאה גבר להטות פני
מהלך של ה'משנת דרבי אליעזר' ליישב את עליון ולשנותו לגוון אחר" ,עכ"ל.
החת"ס
מסביר שכוונת החת"ס שיש הבדל בסימנים בין
ח .שוב ראיתי מעתיקים משו"ת משנת דרבי
מקום למקום
אליעזר )סימן טז( שביאר שכוונת החת"ס היא
ז .ואולי סובר החת"ס שיש גם לחשוש שיהיה רק
שבמקומות אחרים אין אנו יודעים מה האתרוג
שינויים קטנים שגם זה ישפיע על שינוי האתרוג,
האמיתי ומה המורכב ולכן צריך הכשר ,משא"כ
אולם א"כ כל הפוסקים הנ"ל חולקים עליו כי כולם
באתרוגי יעניווע יש לנו סימן ברור מהו מורכב
כותבים שאפשר להכיר את המורכבים ע"י
ומהו לא מורכב ולכן לא צריך הכשר.
הסימנים הנ"ל.
אך לענ"ד צ"ע כי עד שאתה חושש על מורכבים
ואולי סבר החת"ס שרק במקום שמגדלים אתרוגי
שבהם צריך אתה לחשוש לכל אותו המין –
יעניווע שייך הסימנים הללו ואז ידעו שהם מן
שאולי אין זה אתרוג רק מין אחר שדומה
~ קטו ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
להבחין בין האתרוג המורכב מלימונ"י לאתרוג לאתרוג ,או שבהתחלה הרכיבו אתרוג עם פרי
האחד וכו'" ,עכ"ל ,הרי משמע בהדיא כדברינו. אחר עד שיצא מין המשונה הזה ,ועוד שאם זה
כל הבעיה שפיר היה אפשר לשמוע ממומחים
מוכיח מכמה פוסקים שלא סבירא להו כמו הרב
שיבדקו איך נראה שם אתרוג המורכב ואיך
האלשי"ך
נראה אתרוג שאינו מורכב ,ולמה לי כתב הכשר
י .והנה לכאורה מהשו"ע הרב משמע שרק בכי
על כל אחד ואחד?
האי גוונא פסול ,אבל אם הרכיבו יחור של אתרוג
על לימון הרי זה כשר ,ולפי דברינו כל הפוסקים מיישב הסתירה בין הפוסקים שתלוי אם הרכיבו
שכתבו ג' או ד' סימנים דיברו ג"כ רק על יחור לימון על אתרוג או היפוך
של לימון ע"ג אתרוג ולא היפוך ,ומשמע לכאורה ט .ואולי אפשר לומר עוד תירוץ ליישב את
שלא חששו לחששו של האלשיך לפסלו משום הסתירה שהפוסקים כתבו שיש ג' סימנים ואילו
שזה מתהפך להיות לימון. הרב האלשיך כתב שיש רק סימן אחד ,והוא כי
י"ל שלא כתב האלשיך את חילוקו אלא אם
וכה ראיתי בשו"ת אבני נזר )או"ח סימן תפד(
הרכיבו יחור של אתרוג על גבי אילן של לימון
שכתב "אולם באמת ראיית מהר"ם אלשיך זו
שאז עיקר הפירות שגדילים ממנו הוא דומה
אינו מכרעת לפי עניות דעתי כלל ,דבשלמא
ממש לאתרוג ,ורק כיון שמושך קצת גידולו
לענין ערלה כיון שהפרי יונק גם מאילן ראשון
משרף הלימון לכן הרי זה פועל קצת שינויים
שהיניקה באה לענף דרך שם הוי גורם אחד
בתוכו וממילא יש רק סימן אחד ,משא"כ אתרוג
דהיתר .ומה בכך שהפרי דומה לענף שהרכיב.
המורכב שכתבו הפוסקים שיש ג' חילוקים מדובר
חשיב כאילן גדל באילן ראשון פרי אחרת .וכיון
שלקחו יחור של לימון והרכיבו אותו על גבי עץ
שעברו על אילן ראשון שלשה שנים מותר .אבל
של אתרוג ,וכיון שעיקר גידולו הוא מן העץ לימון
לענין מצוה אף שגדל באילן לימון פרי אתרוג
לכן יש בתוכו הרבה שינויים,
יוצא בו ידי חובתו .כיון שאתרוג הוא .ואולי
כוונת מהר"ם אלשיך ז"ל דאם כן אין עצו ופריו וכן משמע לשון של השו"ע הרב שכתב בסוף
שוים" ,עכ"ל ,ואע"פ שלבסוף כתב להחמיר בזה הסימן "אתרוג המורכב דהיינו שהרכיבו ענף
עכ"פ לכתחילה ועיי"ש היטב ואכמ"ל ,מ"מ י"ל מאילן אחר לתוך אילן האתרוג וגדל מהן מין
שפוסקים אחרים לא סבירא להו כן. הדומה לאתרוג פסול שזה אינו אתרוג כלל אלא
הוא בריה בפני עצמה וארבעה סימנים יש
~ קטז ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
אתרוגים הללו ,וגם הבית אפרים כתב שנתפשט וגם בשו"ת חלקת יואב )או"ח סימן לב( לא
המנהג לקנות מאתרוגים הללו. הסכים עם האלשי"ך בזה וכתב שאפילו אם
אתרוג גודל על עץ אחר מ"מ שם אתרוג עליו,
גם מהחת"ס מוכח שהמנהג היה לקחת אתרוגי
רק למעשה הסכים עם הרב האלשי"ך שאם יש
קרפו
יותר מיץ מקליפה הרי זה פסול מטעם שאין עצו
יב .וראה בשו"ת חתם סופר )ח"ו סימן כה(
ופריו שוה ,וכמו"כ הסכים עמו שהגידול הראשון
שכתב "והנה כל דבר שאין לו סימן דאורייתא
אולי פסול משום שאין טעם עצו ופריו שוה שאין
נאכל במסורת וכו' ע"כ הבאים ממדינת יענבע
עץ של לימון דומה לפרי של אתרוג ,אבל סבר
נקראים יעניוועסיר ,שמסורת ביד אנשי אשכנזי
שאם לקחו יחורים משם ונטעו אותם שיש לו שם
מימי חכמי הצרפתים ור"ת וסייעתו שלא בא
אתרוג עליו ,כי עכשיו עצו ופריו שוה.
לידם אלא מאותה מדינה ,הם מוחזקים במסורת,
וזה משנת תקמ"ה בא תחילה למדינתינו מארץ כמה פוסקים העידו שהמנהג להקל שאם הרכיבו
קארפו ,והיה רעש עליהם בעולם עד שלבסוף אתרוג על לימון שהעץ השני כשר לאתרוג
החזיקו ביה אנשי המדינה הלזו .וזה כמו יו"ד יא .וגם בשו"ת בית אפרים שם האריך להוכיח
שנים מביאים גם מארץ קורסג"י ,ואי ניזול בתר שגם לפי האלשי"ך כל הפסול הוא רק על נטיעת
סימנים ,סימנים של קורסגאנער טובים יותר המורכב בעצמו אבל אם לקחו יחור ממנו הרי זה
ומבוררים יותר משל קארפי"ר ,אך כתבתי שאין כשר ,וטעם ההיתר כי בוודאי הרי הוא עץ
לסמוך על סימנים לא להימין ולא להשמאיל .אך אתרוג ,ורק הפירות שגדלו על הבסיס של לימון
הלא עד אחד נאמן באיסורים ]שם י' ע"ב[, הם אסורים לדעת האלשי"ך כיון שהם נחשבים
והחכם שם נותן כתב עדות וחותם בחתימות ידו כמו לימון ,ולכן הכשיר את אתרוגי קרפ"ו כיון
על ההכשר ,ועל התיבה מונח חותמו שאינם שאע"פ שבהתחלה הרכיבו היחור של אתרוג על
מורכבים ,ואני מתיר ,אך המביאים בלי הכשר גבי לימון מ"מ עכשיו אין שום קשר ביניהם.
אינני מסכים ליקח מהם דאיתרע חזקתייהו ע"י
וגם בשו"ת אמרי בינה )סימן יא( כתב לגבי דיני
שאלו יש להם כתב הכשר ואלו אין להם" ,עכ"ל.
מעשר מפירות חו"ל "הלא מעשה רב בכל שנה
הרי מבואר שלמעשה התיר אתרוגים אחרים אם מחו"ל מהודרים אתרוגים שמביאים ושנה
יש כתב הכשר שהם אינם מורכבים ,ומשמע מקורפ"ו ואין פוצה פה ומצפצף ע"ז לחייבם
אע"פ שאין להם מסורת ,וכעת אין לי דרך במעשר" ,הרי פשוט לו שהיו משתמשים עם
~ קיז ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
ואפילו מדרבנן אינם אלא שהמציאו האחרונים להסביר למה אתרוגי יעניווע לא הוצרך הכשר
לפי הגדלים במדינתם ,ואין לנו שום סימן מובהק שאינם מורכבים וכמו שהסברתי מקודם.
להבחין בין מורכב לכשר ,אלא הסימנים המה
עוד קושיא על החת"ס בביאור מה מועיל
להבחין בין הגדלים במדינה פלונית ובין הגדלים
סימנים
במדינה אחרת" ,עכ"ל ,וצ"ע הרי בהדיא כתבו
יג .ועוד ראיתי שם דבר שלכאורה צ"ע שכתב
הפוסקים שהסימנים הם כדי לחלק בין מורכב
"הנה כל הסימנים אינם סימנים דאורייתא,
לשאינו מורכב ,וצ"ע.
ענף ג'
האם אפשר לסמוך על סימנים שאינו מורכב והאם הולכים בזה
אחר רוב
ולפי דבריו אם נוטל היהודי מאילן אין להקל כיון דעת הביאור הלכה שיש לסמוך על סימנים
שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי] ,ויל"ע אם בצירוף שהרוב אינם מורכבים
בימינו עדיין נכון הכלל הזה שרובם אינם א .כתב הביאור הלכה בשם הביכורי יעקב "אבל
מורכבים ,שיתכן שאם זה מגיע מפרדס בחו"ל אותם שבאים מאיטליא והם ספק מורכבים
ששייך לגוים שיכול להיות שרובם מורכבים, לכאורה יהיו כשרים אם א"א להכריע דניזל בתר
אולם מסתבר שהוא רק מורכב אתרוג על אילן רובא ורוב האתרוגים שבעולם ידוע שאינם
אחר שלפי רבים מן הפוסקים הרי זה כשר[. מורכבים ,אכן לדינא צ"ע ,ועכ"פ ספק מורכב אם
אין לו אחר יטלו בלא ברכה עכ"ל ]של הביכורי
דיוקו של הביכורי יעקב שאין לסמוך על סימנים
יעקב[ .ולענ"ד אפשר לומר דלהכי סמכו כמה
ב .אבל לענ"ד יש לעיין מה שכתב הביכורי
פוסקים על הסימנים אף דאין ראיה כ"כ כמו
יעקב ,ואעתיק מקצת דבריו למען הבנת הענין
שכתבו הפוסקים האחרונים משום דבצירוף רובא
וז"ל "גם מר"י פאדווא עצמו נראה שכל הסימנים
יש לסמוך ע"ז ,וע"כ אין למחות במי שסומך ע"ז
אינם מובהקים מדכתב דבאותן ממחוז פולייא הם
ומברך כנלענ"ד" עכ"ל הביאור הלכה.
מסופקים ,ולכן אין לסמוך על הסימנים בין
~ קיח ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
א( בשו"ת לב חיים )ח"ב סימן קכא( כתב להכשיר בין לפסול ואין ליקח אתרוג אלא הידוע
שהסימנים לומר פאדווא המהר"י שנתכוין במקום גידולו שאינו מורכב וכו'" ,עכ"ל ,ואח"כ
מועילים גם באותן שמגיעים מפוליי ,רק שאין כתב מה שהביא הביאור הלכה מדבריו שלא
נפק"מ כי ממילא לא מגיעים ממחוז ההוא ,ואולי לברך על אותם שבאים מאיטליא והם ספק
שם מספיק סימן אחד כדי להכיר שהם לא מורכבים.
מורכבים.
סתירה בתוך שו"ת הרמ"א האם היה אפשר
ב( עוד מהלך כתב שם שאע"פ שמסופקים מ"מ לברך על אתרוגים ממחוז פולייה
אפשר לברך כי זה כעין ספק ספיקא ויותר מזה,
ג .אבל לענ"ד המעיין בשו"ת הרמ"א סימן קכו
כי אע"פ שאין הסימנים מובהקים ממש אבל
שהביא תשובת הר"י פאדווא יראה שדעתו
בדרך כלל זה מראה שהם לא מורכבים ,ובפרט
שאפשר לברך על אלה שמגיעים ממחוז פולייא
שכל הדין של אתרוג מורכב יש שחלקו ע"ז.
שהרי זה לשונו "והמורכבים הגדלים במדינות
ג( ראיתי מעתיקים ממחברי זמנינו שכיון שפוליי אלו נכרים וידועים אלינו ,אבל ממחוז פולייה
אז היה עיר קלמבריה שהיו מוחזקים לקחת באים אתרוגים אשר אנחנו מסופקים בהם ,ושנה
הר"י שכוונת מוכרח לכן משם, אתרוגים זו רוב האתרוגים שלנו היו ממחוז ההוא ,ואני
מפאדווא לומר שאנו מסופקים מהם היינו כותב למכ"ת ג' סימנים אשר תוכל להכיר בהם
שמסתפקים מהם. המורכבים הגדלים בארצנו ,כי מפולייה לא יוכלו
לבא אליכם כי רב מכם הדרך".
ד( שהספק שהיה על אתרוגי פוליי הוא כי
הסימנים לא היו בולטים מספיק שהיו בהם ולכאורה קשה על דבריו שסתר את עצמו ,שהרי
בליטות קטנות מאוד וע"ז אי אפשר לסמוך, משמע שהוא היה מסופק על אתרוגי פוליי אם
משא"כ אם יש בליטות גדולות אפשר לסמוך על כשרים לברכה ,ואיך כתב מיד אח"כ "ושנה זו
זה בכל מקום. רוב האתרוגים שלנו היו ממחוז ההוא" ,שמשמע
מדבריו שנטלו האתרוגים הללו ,ודוחק לומר
אולם עכ"פ הביכורי יעקב לכאורה למד שהכוונה
שכיון שהיו ספק מורכבים לא בירכו עליהם כי כל
שמסופקים בהם ולכן צריכים ליטלם בלי ברכה.
כהאי גוונא היה לו לפרש.
ד' מהלכים ליישב את הסתירה הנ"ל
ד .וראיתי בזה ד' מהלכים:
~ קיט ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
מסקנת הענין על חלק מאתרוגי ארץ ישראל מהחת"ס מוכח שאם לא יודעים מאיפוא הם
מגיעים אפשר לסמוך על סימנים
ו .הארכתי קצת בביאור הענין של אתרוג
ה .ובאמת גם החת"ס שהעתיק המשנ"ב ממנו
המורכב שהוא כטיפה מן הים מן הרבה פוסקים
שמחמיר שאי אפשר לסמוך על הסימנים מ"מ
שהאריכו בנושאים הללו כדי שתשכיל ותבין את
משמע שזה רק אם בוודאי מגיעים ממקומות
רקע הענין ,ושיוצא שאע"פ שעל חלק מאתרוגי
אחרים ,אבל אם מסתפק בדבר הרי זה כשר
ארץ ישראל יצא רינון שמגיעים מאתרוגי קרפ'ו
שהרי בשביל זה כתבו הפוסקים סימנים שהרי
מ"מ רואים כמה פוסקים שהקילו בזה אפילו אם
ז"ל "אבל הבאים בוודאי מאיים אחרים ,אפילו יש
בוודאי הגיע משם ,וק"ו כשלא ברור שהגיע
להם אותן הסימנים אין ראיה שאינם מורכבים",
משם.
משמע רק אם וודאי מגיעים ממקומות אחרים
אבל בספק אפשר להקל.
תמונה על סעיף כא
אתרוג הלבן )הקליפה( הוא הרבה יותר מן הבשר המיץ
~ קכ ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
סעיף כב
שיעור אתרוג ,קטן פחות מכביצה ,פסול ,אבל אם כביצה ,אפילו אם הוא
בוסר שעדיין לא נגמר פריו ,כשר ,ואם היה גדול כל שהוא ,כשר.
מה הדין אתרוג שבתחילה היה בזה שיעור ואח"כ נפחת מן
השיעור
כביצה .לאו משום דבעי הדר? -לא ,משום דלא הביאור הלכה כותב שאפילו אם נצטמק מן
גמר פירא" ,הרי מבואר שלפי מסקנת הגמ' אין השיעור הרי זה פסול
הטעם משום הדר אלא משום שלא נגמר הפרי, א .כתב הביאור הלכה בשם החיי אדם שאם זה
ועפי"ז אם בתחילה היה בזה שיעור שכבר נגמר פחות מן השיעור "שפסול כל שבעה -שלא
הפרי אזי לכאורה אין שום טעם לפסלו אם נגמר פריו ולא נקרא פרי ,ואפילו אם היה בו
נצטמק פחות מן השיעור. כשיעור ובימי החג נצטמק ועמד על פחות
מכביצה מ"מ פסול משום שאינו הדר" ,עכ"ל.
מבאר שלפי טעם של הב"ח מובן למה פסול אם
נצטמק מהגמ' משמע שטעם הפסול הוא משום שלא
ג .רק שדעת הב"ח הוא שאע"פ שהגמ' דחתה גמר פרי וא"כ אם נצטמק הרי הוא כשר
שלפי ר' יהודה שלא סובר הטעם משום הדר יש ב .הדברים הללו לכאורה קשים מאוד כמו שהעיר
עוד טעם משום שלא נגמר הפרי מ"מ לדידן הנשמת אדם בעצמו שם ,ובשביל הבנת הענין
שסוברים שיש פסול של 'הדר' ,אז ירוק ככרתי אעתיק את הגמ' בסוכה )דף לא עמוד ב( "ולא
הוא פסול של הדר ,ונפק"מ שהוא פסול אפילו בעי הדר ]האם ר' יהודה לא סובר שצריך הדר[?
בכל שהוא בחטמו ודלא כדעת הט"ז ומג"א שאם והא אנן תנן :הירוק ככרתי ,רבי מאיר מכשיר,
התחיל להיות צהוב הרי זה כשר ,וא"כ לשיטתו ורבי יהודה פוסל .לאו משום דבעי הדר? -לא,
גם אם נצטמק ונהיה פחות מן השיעור מ"מ פסול משום דלא גמר פירא .תא שמע :שיעור אתרוג
משום הדר. קטן ,רבי מאיר אומר :כאגוז ,רבי יהודה אומר:
~ קכא ~
חבל נחלתו
על הלכות אתרוג
שהרי במעשרות וודאי חייבים גם אם הוא ירוק, וא"כ קשה שהרי המשנ"ב פסק דלא כמו הב"ח
ובעל כרחך שהגדר של נגמר פרי לגבי אתרוג וסובר שטעם הפסול של 'ירוק' הוא משום שלא
הוא שונה מלגבי מעשרות ,וא"כ קשה מהיכי נגמר פירא ,וא"כ למה פסל אם נצטמק שהרי
תיתי לומר שלגבי ירוק אומרים שהטעם הוא רק נגמר הפרי?
משום שלא נגמר הפרי ואילו לגבי פחות
ב'אבני נזר' חידש שגם אם נצטמק אין עליו שם
מהשיעור הטעם הוא גם משום הדר.
פרי כדרך גדילתן
לפי מהלך של הריטב"א שפיר מובן למה פסול ד .גם בשו"ת אבני נזר )או"ח סימן תפב( עמד על
אם נצטמק זה וכתב בסוף סברא מחודשת "אך יש לומר
ו .אולם באמת בריטב"א )דף לא עמוד ב( מסביר טעם אחר לפסול כיון דלעולם בתחילת גידולו
שגם לפי רבי יהודה פסול כל הפסולים )נקטם הוא כביצה דפחות מכן לאו פרי כשמצטמק אחר
ראשו ועלתה חזזית וניקב ונקלף( משום שכל כך ולית ביה כביצה לא חשיב דרך גדילתן",
שחסרו וכל שאינו כברייתם לא חשוב שמו עליו, עכ"ל.
וכי היכי דפסול בירוק ככרתי ובאתרוג כאגוז
להלכה קיי"ל לגבי מעשרות שגם אתרוג קטן
משום דלא גמר פירא ,אבל כל שהוא שלם
נחשב פרי
כברייתו אלא שהוא יבש שמו עליו ולא מיפסיל
ה .ובאמת היה מקום לומר שמוכרחים לומר שאם
משום שאינו הדר ,וא"כ אפשר לפסוק שחייב
הוא פחות מן השיעור שהטעם הוא משום שאינו
במעשרות כשהם קטנים ואעפ"כ יהיה פסול
הדר – שהרי במעשרות פסק הרמב"ם )מעשר
למצוה דוגמת עלתה בו חזזית שבוודאי חייב
פרק ב' הלכה ה( שהאתרוגים חייבים במעשרות
במעשרות לכו"ע ,ולפי דבריו שפיר ניתן לומר
מיד כשנתעגלו מפני שהם ראוים לאכילה כשהם
שכל שעכשיו הוא פחות מן השיעור אע"פ
קטנים ,וממילא א"א לפסוק שהטעם למה פסול
שלכתחילה היה בו שיעור מ"מ מיפסל משום
אתרוג קטן הוא משום שלא נגמר הפרי כיון
שאין שמו עליו ,וכמו"כ אם יודעים שסופו להיות
שלהלכה לא קיי"ל כן ,ולכן עיקר הטעם הוא
צהוב כיון שיודעים שנגמר הפרי לכן הרי זה
משום הדר ,אבל א"כ קשה איך אפשר לומר
כשר.
שירוק ככרתי הוא פסול משום שלא נגמר פרי
