gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תקנת השבים · Takanat Hashuvim — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: תקנת השבים · Takanat Hashuvim

שבוע: סוכות (2026-09-21)

תקנת השבים · Takanat Hashuvim — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫כתובת המחבר‪:‬‬ ‫חיים ברכיה ליברמן‬ ‫רחוב ברוך בן נריה ‪ 2‬בני ברק‬ ‫הסכמת מגדולי הרבנים נדפס בספר חבל נחלתו חלק א'‬ ‫הקדמה‬ ‫רבים החיבורים שהתחברו סביב הלכות ארבעת המינים‪ ,‬וחשבתי להעלות על‬ ‫הכתב כל מיני דברים שצריכים ביאור לענ"ד קטן כמוני‪ ,‬ושאולי יזכה עוד יהודי‬ ‫להבין את הסוגיות הגדולות הללו‪.‬‬ ‫וידע הקורא הנעים שהיו כמה מאמרים שלקח כמה ימים ללבן את הסוגיות‬ ‫הללו עד שב"ה הצלחתי להגיע להבנתם‪ ,‬כמו למשל הדין של 'אתרוג המורכב'‪,‬‬ ‫שיש הרבה מאוד שו"ת מגדולי האחרונים סביב הנושא הזה‪ ,‬והרבה חיבורים‬ ‫נכתבו על הנושא הזה‪.‬‬ ‫וכבר נאמר על התורה "אין לך דבר ריקן בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן‬ ‫שכר" ]רש"י דברים פרק לב[‪ ,‬וגם נאמר "ואם דבר ריק הוא‪ ,‬מכם‪ ,‬למה שאין‬ ‫אתם יגיעין בו‪ ,‬כי היא חייכם אימתי היא חייכם בשעה שאתם יגיעים בו"‬ ‫]ירושלמי שביעית פרק א[‪.‬‬ ‫ועם כל החיבורים שהעלו המון פסקי דינים מגדולי התורה עד שממש מתקיים‬ ‫בזמנינו מה שכתוב בגמ' ]חגיגה דף ג עמוד ב[ "אלו תלמידי חכמים שיושבין‬ ‫אסופות אסופות ועוסקין בתורה‪ ,‬הללו מטמאין והללו מטהרין‪ ,‬הללו אוסרין‬ ‫והללו מתירין‪ ,‬הללו פוסלין והללו מכשירין‪ .‬שמא יאמר אדם‪ :‬היאך אני למד‬ ‫תורה מעתה? וכו' אף אתה עשה אזניך כאפרכסת‪ ,‬וקנה לך לב מבין לשמוע את‬ ‫דברי מטמאים ואת דברי מטהרים‪ ,‬את דברי אוסרין ואת דברי מתירין‪ ,‬את דברי‬ ‫פוסלין ואת דברי מכשירין"‪ ,‬ופרש"י "מאחר שכולן לבן לשמים ‪ -‬עשה אזנך‬ ‫שומעת ולמוד‪ ,‬ודע דברי כולן‪ ,‬וכשתדע להבחין אי זה יכשר ‪ -‬קבע הלכה‬ ‫כמותו"‪.‬‬ ‫~‪~4‬‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫וכתוב במסכת כלה רבתי ]פרק ד[ "אם חפץ אתה ללמוד‪ ,‬אל תאמר על שלא‬ ‫שמעת שמעתי; ואם שאלוך דבר ואין אתה בקי בו‪ ,‬אל תבוש לומר איני יודע;‬ ‫אם שנו לך דבר ולא שמעת‪ ,‬אל תבוש לומר לא שמעתי‪ ,‬מנא לן‪ ,‬מדויד‪ ,‬דכתיב‬ ‫ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש‪ ,‬ולא אבוש מלשאול ממפיבושת איך‬ ‫איעשה‪ ,‬אסור או מותר"‪ ,‬וזה הסדר בחיבור הזה שגם בדברים שלא זכיתי להבין‬ ‫מה שכתבו מגדולי הפוסקים לא התביישתי לכתוב שאני לא מבין את דבריהם‪,‬‬ ‫ופוק חזי מרש"י זצ"ל שכתב הרבה פעמים בחיבוריו שאינו יודע‪ ,‬אע"פ שאם‬ ‫היה רוצה היה יכול להשמיט את המילים הללו‪ ,‬אלא נר האמת היה לעיניו ולא‬ ‫התבייש לכתוב על מה שלא הבין שלא הבינו‪.‬‬ ‫ואיתא בגמ' )ברכות דף ח עמוד א( "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש‬ ‫ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד"‪ ,‬ונמצא שיש מצוה גדולה‬ ‫להתעסק בענייני הלכה ששם נמצא גילוי השכינה‪ ,‬ויעזור השי"ת שנזכה ללמוד‬ ‫תורה וללמדה לשמה‪ ,‬לשמור ולעשות‪ ,‬ויתגלה מלכותו על כל העולם כולו‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫חיים ברכיה ליברמן‬ ‫הודפס מחדש חודש תשרי שנת תשפה‬ ‫בני ברק‬ ‫~ה~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫סעיפים א‪-‬ד‬ ‫ענף א'‬ ‫האם במצוות מקילים בספק ספיקא‬ ‫יסוד של האבני נזר שבמצוות יש מקום להחמיר גם בספק ספיקא ]אות א[‪ .‬מקשה על מהלך של‬ ‫האבני נזר שהרי שלא בשעת הדחק כל הפסולים הם פסולים מן התורה ]אות ב[‪ .‬מיישב למה‬ ‫הפוסקים מקילים בספק ספיקא של מצוות ]אות ג[‬ ‫ענף ב'‬ ‫מה הדין אם יש ספק ספיקא להחמיר האם צריכים להחמיר‬ ‫אם יש נקב שיש ספק ספיקא לחומרא האם צריכים להחמיר ]אות א[‪ .‬גם לגבי תחומים נפסק‬ ‫שבספק ספיקא לחומרא הולכים להקל ]אות ב[‪ .‬מהלך של החת"ס שנחשב רק לספק אחר ]אות ג[‪.‬‬ ‫מקשה על המהלך של החת"ס ]אות ד[‬ ‫ענף ג'‬ ‫כשיש מחלוקת הפוסקים במצוות עשה דאורייתא האם אפשר לצאת ידי חובתו לפי‬ ‫שיטה אחת‬ ‫מבאר למה בשעת הדחק אפשר לברך עליו ]אות א[‪ .‬מקשה למה בשופר מקילים בדיעבד אע"פ‬ ‫שיש מחלוקת הפוסקים ]אות ב[‪ .‬מתרץ שבתקיעת שופר יש צירוף של הפוסקים שיצא אם עשה‬ ‫שברים או תרועה ]אות ג[‬ ‫~ו~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף ה‬ ‫האם פסול לבן באתרוג ‪ -‬הוא ג"כ ע"י שנחתך או נסדק שם ונתגלה מבשר הלבן‬ ‫דעת החזו"א שנקלף ונתגלה בשרו הלבן אין זה בכלל לבן ]אות א[‪ .‬שואל על אחד מן הראיות של‬ ‫החזו"א ]אות ב[‪ .‬דעת הצמח צדק שאם נתגלה מבשר האתרוג פסול משום 'מראה לבן' ]אות ג[‪.‬‬ ‫החיים וברכה דוחה את דעת הצמח צדק ]אות ד[‪.‬‬ ‫סעיף ו‬ ‫ענף א'‬ ‫אם נקלף גם הקליפה התחתונה האם פסול משום חסר‬ ‫דעת השעה"צ שהקולא של נקלף הוא רק בקליפה העליונה שהיא דק כגליד ]אות א[‪ .‬דעת החזו"א‬ ‫שכל שלא נקלף כלום מבשר הלבן הרי זה כשר ]אות ב[‪ .‬למעשה אפשר להקל כשמסופקים אם‬ ‫נקלף גם קליפה העבה כיון שיש עוד צירופים ]אות ג[‬ ‫ענף ב'‬ ‫מנומר במראות כשרות האם כשר או לא‬ ‫דין מנומר במראות כשרות שיש סתירה בראב"ד ]אות א[‪ .‬הטור החמיר בזה אולם באליה רבה מקל‬ ‫כיון שמפורש בראב"ד להקל בזה ]אות ב[‪ .‬יש שתירצו את הסתירה שיש חילוק אם הוא גם נקלף‬ ‫וגם מנומר ]אות ג[‪ .‬גם בשו"ע ובשו"ע הרב וברא"ש יש סתירה מה הדין במנומר במראות כשרות‬ ‫]אות ד[‪ .‬צ"ע בשיטת המשנ"ב שנשאר בצ"ע במנומר במראות כשרות ]אות ה[‪ .‬מבאר שדעת הטור‬ ‫היא שנקלף ונשתנה למראה כשר הריהו כמו מראה פסול שפוסל ברובו ]אות ו[‪ .‬עוד סברות למה‬ ‫צריכים להחמיר במנומר של נקלף יותר ממנומר רגיל ]אות ז[‪ .‬מבאר שיש סברות להחמיר אם נקלף‬ ‫בחוטמו וק"ו אם נשתנה למראה כשר ]אות ח[‪.‬‬ ‫~ז~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ענף ג'‬ ‫האם דעת השו"ע להחמיר במנומר במראות כשרות‬ ‫מחלוקת הפוסקים האם השו"ע סובר להחמיר במנומר במראות כשרות ]אות א[‪ .‬כוונת השו"ע‬ ‫שנשאר ירוק היינו שלא נחסר מבשר האתרוג ]אות ב[‪ .‬ביאור כוונת מג"א בשו"ע ]אות ג[‬ ‫סעיף ז‬ ‫ענף א'‬ ‫מה הדין פיטם שעשוי מבשר של האתרוג האם אפשר להקל שדינו כפיטם או שהוא‬ ‫יותר חמור‬ ‫מהמשנ"ב יוצא שהפיטם שקוע בתוך האתרוג והוא עשוי מעץ ]אות א[‪ .‬בשו"ע הרב מפורש שיש‬ ‫אתרוגים שאין העץ נכנס לתוך האתרוג ]אות ב[‪ .‬ב'כף החיים' מעיד שבארץ ישראל הפיטם הוא לא‬ ‫עשוי מעץ‪ ,‬ואפשר שזה כוונת השו"ע ]אות ג[‪ .‬מוכיח שמה שכתבו הפוסקים שהפיטם הוא כמו עץ‬ ‫הוא לאו דווקא ]אות ד[‪ .‬מפורש בכפות תמרים שהפיטם הוא עשוי מבשר האתרוג ]אות ה[‪ .‬צ"ע על‬ ‫מה שסתר הכף החיים את משנתו שאם הפיטם עשוי מבשר אז דינו כמו באתרוג ]אות ו[‬ ‫ענף ב'‬ ‫האם כאשר נפל הפיטם הוא ספק פסול או שהוא וודאי פסול‬ ‫השעה"צ והשבה"ל סוברים שאם רק נפל הפיטם או העוקץ הרי זה ספק פסול ]אות א[‪ .‬קשה על הני‬ ‫פוסקים שהרי ברא"ש וכן ברי"ף ורמב"ם משמע שפסול מתורת וודאי ]אות ב[‪.‬‬ ‫ענף ג'‬ ‫מה הדין אם חסר חלק מן הפיטם‬ ‫~ח~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫אם חסר חלק מן הפיטם האם יש נפק"מ אם הפסול הוא מטעם הדר או חסר ]אות א[‪ .‬מסביר מהלך‬ ‫שגם לטעם של הדר כשר אם לא ניכר חסרונו ]אות ב[‪ .‬מפורש בשו"ע הרב שגם לטעם של הדר כשר‬ ‫אם לא ניכר חסרונו ]אות ג[‪ .‬מוכיח שגם הפרי מגדים סובר שגם לפי הטעם של הדר כשר אם נשאר‬ ‫קצת למעלה ]אות ד[‪ .‬בשעה"צ הביא פוסקים שמחמירים גם אם נשאר חלק מן הפיטם ]אות ה[‪.‬‬ ‫דעת הערוגות הבושם שאם נשבר רוב עובי הפיטם הרי זה פסול מטעם חסר ולא מטעם הדר‪,‬‬ ‫והקושי בדבריו ]אות ו[‬ ‫ענף ד'‬ ‫האם אפשר לחבר פיטם ע"י מחט‬ ‫להלכה נוקטים שאי אפשר לדבק הפיטם ע"י מחט ]אות א[‪ .‬ביאור בשו"ת 'שואל ומשיב' שסובר‬ ‫שאפשר לחבר את השושנתא ע"י מחט ]אות ב[‬ ‫ענף ה'‬ ‫אם נשבר חלק מן הפיטם אבל הוא עדיין מחובר במקצתו האם הוא כשר או לא‬ ‫מחלוקת בין ה'שבות יעקב' להבית אפרים אם הפיטם דבוק במקצתו האם נחשב מחובר ]אות א[‪.‬‬ ‫ראיה לה'שבות יעקב' שחיבור במקצת הוי חיבור בארבעת המינים ]אות ב[‪ .‬חילוק בין דבר שהיה‬ ‫מחובר בתולדתו לבין שני דברים שחיברו זה לזה ]אות ג[‪ .‬מה הדין אם נחסר חלק מן עובי הפיטם‬ ‫]אות ד[‬ ‫ענף ו'‬ ‫מה הדין אם מסופקים אם נפל הפיטם או לא האם כשר הוא או פסול‬ ‫למה אם יש ספיקות אם נפל הפיטם או לא‪ ,‬לא אומרים שספק חסרון ידיעה לא נקרא ספק ]אות א[‪.‬‬ ‫הלבוש סובר שצריך לדעת שבשעה שהורידו אותו מן העץ לא היה לו פיטם‪ ,‬ונפק"מ בימינו ]אות‬ ‫ב[‬ ‫ענף ז'‬ ‫~ט~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫האם אפשר לסמוך על הסימן שיש גומא‬ ‫קושיות ה'קנה בושם' על הסימן שיש בו גומא‪ ,‬והתירוץ על קושייתו ]אות א[‪.‬ה'קנה בשם' ראה כמה‬ ‫פעמים שפיטם נופל אח"כ ואעפ"כ יש גומא ]אות ב[‪ .‬מבאר מהו הסימן המובהק כדי לדעת האם‬ ‫הפיטם נפל או לא ]אות ג[‪ .‬דעת ה'חיים וברכה' שלא לסמוך על הסימן של גומא ]אות ד[‬ ‫ענף ח'‬ ‫מה הדין אתרוג שנולד עם פיטם ואח"כ נפל הפיטם בעודו על העץ‬ ‫כל אתרוג נולד עם פיטם ]אות א[‪ .‬דעת שבט הלוי ללמד זכות על המקילים מטעם שכל שסופו‬ ‫ליפול הרי הוא כמו שנפל בהתחלה ]אות ב[‪ .‬בדרך כלל הפיטם נופל לפני שקיבל האתרוג שם פרי‬ ‫]אות ג[‪ .‬ביאור דעת הגרשז"א ודעת הגרי"ש אליישיב לגבי אם נפל בעודו גדול ]אות ד[‪ .‬הגרשז"א‬ ‫הביא שתי ראיות שאם הפיטם נפל דרך טבעית שהרי זה כשר ]אות ה[‪ .‬מפלפל בשתי הראיות הנ"ל‬ ‫]אות ו[‬ ‫ענף א'‬ ‫עוקץ שנפל אבל הוא פחות מכאיסר האם האתרוג פסול‬ ‫מבאר האם פסול אם חסר העוקץ אע"פ שהוא פחות מכאיסר ]אות א[‪ .‬ביאור כמה הגודל של איסר‬ ‫]אות ב[‪.‬‬ ‫ענף ב'‬ ‫האם בשעת הדחק אפשר לברך על אתרוג שנפל הפיטם או העוקץ‬ ‫דעת המשנ"ב שאם אין עוד אתרוג בעיר יכול לברך אם אין עוקץ או פיטם ]אות א[‪ .‬ביאור למה‬ ‫אפשר להקל בשעת הדחק גם אם נפל הפיטם ]אות ב[‪ .‬דעת שו"ע הרב שבשעת הדחק אפשר להקל‬ ‫רק אם ניטל העוקץ ולא אם נפל הפיטם ]אות ג[‪ .‬מוכיח מהרמ"א שאי אפשר להקל אפילו בשעת‬ ‫הדחק ]אות ד[‬ ‫~י~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ענף ג'‬ ‫האם נשים מותרות לברך על אתרוג שאול ביום ראשון‬ ‫ה'חכם צבי' סובר שאם אין לו אתרוג שלם יכול לברך על חסר כיון שלא גרע משאר הימים ]אות א[‪.‬‬ ‫כל הפוסקים חולקים על ה'חכם צבי' בזה ]אות ב[‪ .‬דעת ה'תהילה לדוד' שנשים יכולות לברך ביו"ט‬ ‫ראשון על אתרוג השאול אולם דעת הביכורי יעקב להחמיר ]אות ג[‪ .‬עוד פוסקים שסוברים כמו‬ ‫ה'חכם צבי' ]אות ד[‪.‬האם למעשה יכולות הנשים לברך על אתרוג השאול ]אות ה[‪.‬‬ ‫סעיף ט‬ ‫ענף א'‬ ‫מאיפוא מתחיל מקום החוטם‬ ‫דעת ה'ביאור הלכה' שהחוטם לא נקרא אלא אחר רוב האתרוג ]אות א[‪ .‬מסביר למה היה פשוט‬ ‫ל'ביאור הלכה' שלמטה מחציו בוודאי לא נקרא חוטם ]אות ב[‪ .‬מדייק שגם השו"ע הרב סובר‬ ‫שפחות מחציו לא נקרא חוטם ]אות ג[‪ .‬קשה על ראיית הביאור הלכה שרק אחרי רובו מתחיל‬ ‫החוטם ]אות ד[‪ .‬דיוק של השבה"ל שרק קרוב לגמר נחשב לחוטם ]אות ה[‪ .‬תוכן דברי ה'שבט‬ ‫הלוי' ]אות ו[‪ .‬מוכיח שמהראשונים שמהם נובע השו"ע מפורש דלא כמו ה'שבט הלוי' ]אות ז[‪.‬‬ ‫המהלך של השבה"ל יש לו מקור בפוסקים ]אות ח[‪ .‬פירוש חדש ברא"ש ]אות ט[‬ ‫ענף ב'‬ ‫אתרוג שיש לו חגורה )גארטל( האם הכניסה התחתונה נחשבת לשיפוע‬ ‫יש כאלה שהבינו בדעת האשל אברהם מבוטשאטש שמסתפק שזה פסול ]אות א[‪ .‬מסביר שאין שום‬ ‫ראיה מהאשל אברהם‪ ,‬ושלהלכה הרי זה כשר ]אות ב[‪.‬‬ ‫~ יא ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף י‬ ‫ענף א'‬ ‫מה הדין אם יש שלושה חזזית )או פסולי מראה( בשתי צדדים של האתרוג אבל אינו‬ ‫רובו‪.‬‬ ‫אם יש חזזית בצד השני דעת האחרונים שנחשב למנומר אע"פ שהוא מיעוטו של אתרוג ]אות א[‪.‬‬ ‫החזו"א חולק על מג"א וסובר שצריך שבין כל החזזיות יהיה שיעור רובו של אתרוג ]אות ב[‪ .‬מדייק‬ ‫מן הרא"ש כמו המג"א ולא כמו החזו"א ]אות ג[‪ .‬צ"ע בדעת שו"ע הרב מה נקרא רוב היקף אורך‬ ‫האתרוג ]אות ד[‬ ‫ענף ב'‬ ‫מה הדין אם המיעוט של האתרוג מנומר בגוונים הפסולים‪.‬‬ ‫מה הדין אם יש יותר משלושה חזזיות במיעוטו ]אות א[‪ .‬מה פוסקים במחלוקת של ג' חזזיות‬ ‫במיעוטו של אתרוג ]אות ב[‬ ‫סעיף יא‬ ‫מה הדין ברוב היקיפו אבל הוא בדיוק חצי מן האתרוג‬ ‫ביאור החילוק למה ברוב היקיפו כשר אם זה מחצה על מחצה ]אות א[‪.‬‬ ‫סעיף יב‬ ‫מה הדין שינוי מראה על הפיטם האם כשר או פסול‬ ‫~ יב ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ב'ביאור הלכה' כתוב שלר"ח והרי"ף כל השיפוע הוא החוטם ואילו לרמב"ם רק הדד נקרא חוטם‬ ‫]אות א[‪ .‬קשה על ה'ביאור הלכה' שהרי לשונות של כל הראשונים הנ"ל הם שוים ]אות ב[‪ .‬בביאור‬ ‫הלכה מבואר שדעת הבית יוסף שיש מחלוקת בין הראשונים איפוא החוטם של אתרוג ]אות ג[‪ .‬צ"ע‬ ‫על ה'ביאור הלכה' שהרי ב'בית יוסף' משמע איפכא ]אות ד[‪ .‬מסקנת הקושיא על ה'ביאור הלכה'‬ ‫שאין שום ראיה שהפיטם עצמו נפסל בשינוי מראה ]אות ה[‪ .‬הערוך השלחן התפלא על השו"ע למה‬ ‫לא הביא שיטת הרמב"ם שרק הדד פוסל ]אות ו[‪ .‬מפשטות השו"ע משמע שאין הפיטם בכלל שינוי‬ ‫מראה ]אות ז[‪ .‬המחצית השקל דייק מהשו"ע איפכא והקושי בדבריו ]אות ח[‪ .‬ביאור דעת הרא"ש‬ ‫שמשמע שהפיטמא בעצמו לא פוסל בשינוי מראה ]אות ט[‪ .‬דעת הגר"ח מבריסק שלשיטות שאם‬ ‫נקצץ הפיטם כשר אין פסול מראה על הפיטם ]אות י[‪ .‬צ"ע על הגר"ח שהרי גם קליפת האתרוג לא‬ ‫נחשב מכלל האתרוג ואעפ"כ פסול שם שינוי מראה ]אות יא[‪ .‬חילוק בין שינוי מראה על קליפת‬ ‫הפרי לבין שינוי מראה על הפיטם ]אות יב[‪.‬‬ ‫סעיף יג‬ ‫מה הדין אם נהיה שינוי מראה ע"י דבר חיצוני האם הוא כשר או פסול‬ ‫דעת המבי"ט שמה שנהיה אדום ע"י קוצים לא נפסל מטעם חזזית ]אות א[‪ .‬מסתימת הרמ"א משמע‬ ‫כמו המבי"ט ]אות ב[‪ .‬מפשטות השו"ע הרב משמע שכל שינוי מראה כשר אם נעשה ע"י דבר אחר‬ ‫]אות ג[‪ .‬גם מהמבי"ט משמע שדן רק מצד חזזית ]אות ד[‪ .‬מסביר כוונת השו"ע הרב ]אות ה[‪.‬‬ ‫מסביר כוונת החיי אדם ]אות ו[‪ .‬ביאור מה שכתב הרמ"א 'שזהו דרך גדילתן' ]אות ז[‪ .‬מוכיח‬ ‫מהחת"ס והמשנ"ב שגם ע"י דבר אחר הרי זה נפסל בשינוי מראה ]אות ח[‬ ‫ענף ב'‬ ‫איך אפשר להכשיר ה'בלאט פלעק'‪ ,‬הרי יש כאן שינוי מראה‪.‬‬ ‫שני טעמים למה בלאט פלעק כשר‪ ,‬והקושי בזה ]אות א[‪ .‬נחלקו הראשונים האם חזזית הוא פסול‬ ‫של שינוי מראה ]אות ב[‪ .‬חידוש של ה'פרי מגדים' שמראה פסולה על אבעבוע אין פוסל ]אות ג[‪.‬‬ ‫מקשה על הדיוק של הפרמ"ג ]אות ד[‪ .‬מסביר למה בריאה לא פוסל מראה פסולה על אבעבוע ]אות‬ ‫~ יג ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ה[‪ .‬מקשה שאתרוג שהוא פסול הדר אינו דומה לריאה שהוא משום שסופו לירקב ]אות ו[‪ .‬מסביר‬ ‫שכו"ע סוברים שאין חזזית מראה פסולה אלא אם הוא גבוה מהאתרוג ]אות ז[‪ .‬מה זה ה'בלאט‬ ‫פלעק' שכתבו הפוסקים ]אות ח[‪ .‬מקשה על השעה"צ שהביא את ה'פרי מגדים' ]אות ט[‪ .‬מוכיח‬ ‫מהפרי מגדים בעצמו ששאל את קושיית השעה"צ ולא תירץ כמו שתירץ השעה"צ משמו ]אות י[‪.‬‬ ‫מקשה על הפרי מגדים שסובר שלדעה ראשונה הטעם של פסול חזזית הוא משום חסר ]אות יא[‪.‬‬ ‫מסביר למה לפי הדעה ראשונה אין פוסל 'בלאט פלעק' על חוטמו ]אות יב[‬ ‫ענף ג'‬ ‫איך נוצר מה שנקרא 'בלעטליך'‬ ‫הערה‬ ‫צ"ע על הפרי מגדים שהחמיר לא ליקח אלה שיש להם 'בלאט פלעק'‬ ‫האם מכשירים אם קלף את הפסול ]אות א[‪ .‬מוכיח שלדעת ה'גר"א' וה'מאמר מרדכי' אין סתירה‬ ‫ברמ"א‪ ,‬וממילא אם אינו ניכר אפשר להכשיר ]אות ב[‪ .‬ב'צמח יהודה' ביאר שאם היה פסול מקודם‬ ‫אין חסר כשר בשאר הימים ]אות ג[‪ .‬מבאר שפסולי הדר לא דומה לטריפות ולכן אפשר להכשיר גם‬ ‫אם כבר נפסל ]אות ד[‪.‬‬ ‫סעיף יד‬ ‫האם מכשירים אם קלף את הפסול‬ ‫דעת השו"ע והרמ"א מה הדין אם קלף את הפסול ]אות א[‪ .‬מוכיח שלדעת ה'גר"א' וה'מאמר‬ ‫מרדכי' אין סתירה ברמ"א‪ ,‬וממילא אם אינו ניכר אפשר להכשיר ]אות ב[‪ .‬ב'צמח יהודה' ביאר שאם‬ ‫היה פסול מקודם אין חסר כשר בשאר הימים ]אות ג[ מבאר שפסולי הדר לא דומה לטריפות ולכן‬ ‫אפשר להכשיר גם אם כבר נפסל ]אות ד[‬ ‫~ יד ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף טו‬ ‫ענף א'‬ ‫למה יש פסול מיוחד של 'אכילת תולעים' שהרי ממילא פסול משום חסר‬ ‫ענף ב'‬ ‫מה הדין מנומר במראות כשרות‬ ‫שתי שיטות האם מנומר הוא גם במראות כשרות ]אות א[‪ .‬י"ל שאין ראיה מהשו"ע ]אות ב[‪ .‬ביאור‬ ‫למה 'בלעטליך' כשרים שהרי הוא מנומר במראות כשרות ]אות ג[‪ .‬מסביר עפ"ז כוונת הדגול‬ ‫מרבבה ומיושב קושית השעה"צ עליו ]אות ד[‪ .‬מה חידש השו"ע במה שכתב ש'מנומר' פסול הרי‬ ‫כבר כתב לנו שחזזית ושחור ולבן פסולים ]אות ה[‬ ‫סעיף טז‬ ‫מה הדין אם נשתנה מראהו ע"י ריבוי משמושים של מצוה‬ ‫במנחת פתים כתוב שאם נשתנה ע"י משמוש היד הרי זה כשר כיון שנהיה מחמת דבר חיצוני ]אות‬ ‫א[‪ .‬מוכיח שהחת"ס והמשנ"ב לא סבירא להו כן ]אות ב[‪ .‬מסביר למה אפשר להתיר בעקיצת קוצים‬ ‫ולא כן במשמוש ידים ]אות ג[‪ .‬סתירה בחת"ס האם אומרים במצוות לולב שכשר הגרדומים ]אות‬ ‫ד[‪ .‬מוכיח מהרמ"א וחיי אדם וביאור הלכה דלא כמו החת"ס שמתיר גרדומים ]אות ה[‪ .‬מסביר‬ ‫שהחת"ס סובר שרק אם ניכר שמגיע ממצוה‪ ,‬ומוכיח שהמשנ"ב לא ס"ל כוותיה ]אות ו[‪.‬‬ ‫ה'התעוררות תשובה' סבר שאם זה שיירי מצוה כשר גם אם נחסר מהשיעור ]אות ז[‪ .‬קשה על‬ ‫ה'התעוררות תשובה' ועל ה'ציץ אליעזר' ]אות ח[‪ .‬מחלק שגם לפי החת"ס אין להקל אם הוא פחות‬ ‫מהשיעור שרק בפסול הדר הקיל ]אות ט[‪.‬‬ ‫סעיף יז‬ ‫האם מראה חום דינו כמראה שחור‬ ‫~ טו ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫דעת המהרש"ם שגם דומה לשחור פסול ]אות א[‪ .‬מוכיח שלפי המהרש"ם אם מסתפק אם זה נוטה‬ ‫לשחור אפשר להקל כיון שזה ספק ספיקא ]אות ב[‪ .‬מוכיח מהביאור הלכה שלכו"ע פסול אם זה‬ ‫נוטה לשחור ]אות ג[‪ .‬קשה על המהרש"ם שהרי באתרוג לא כתוב ששחור פסול אלא ככושי‬ ‫והכוונה היא שנוטה לשחור ]אות ד[‪.‬‬ ‫סעיף יח‪-‬יט‬ ‫מה הטעם שעשוי ככדור פסול‬ ‫הלבוש כתב שטעם הפסול אם 'עשוי ככדור' הוא משום שאין צורתו עליו אולם הביאור הלכה סובר‬ ‫שהוא משום פסול הדר ]אות א[‪ .‬מוכיח ממה שמכשיר הרמב"ם 'ירוק ככרתי' בשאר הימים שגם‬ ‫דבר שאין צורת פרי הרי הוא כשר בשאר הימים ]אות ב[‪.‬‬ ‫סעיף כ‬ ‫ענף א'‬ ‫האם אתרוגי אצבעות כשרים או לא‬ ‫מחלוקת בין ה'זבחי צדק' לה'בן איש חי' האם 'אתרוג אצבעות' כשרים או לא ]אות א[‪ .‬מוכיח‬ ‫ש'אתרוג אצבעות' פסול משום שהוא שינוי גדול ורק אם גדל בעץ שמגדל רק סוג אתרוג הזה אז‬ ‫דעת הזבחי צדק להקל ]אות ב[‪.‬‬ ‫ענף ב'‬ ‫האם ניתן ללמוד שאתרוג המורכב כשר ממה שאתרוג התיום כשר‬ ‫ה'אבני נזר' הוכיח מ'אתרוג התיום' שגם אתרוג המורכב כשר ]אות א[‪ .‬דחיית ראיית ה'אבני נזר'‬ ‫]אות ב[‬ ‫~ טז ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף כא‬ ‫ענף א'‬ ‫האם מראה ירוק הוא חסרון שלא נגמר הפרי או שזה פסול של הדר‬ ‫סתירה במשנ"ב האם ירוק הוא מראה פסול או מראה כשר‪ ,‬וראיה מגדולי הראשונים שזה מראה‬ ‫פסול ]אות א[‪ .‬הביכורי יעקב סבר שאם יש כמה נקודות של ירוק בתוך האתרוג הריהו פסול משום‬ ‫מנומר ]אות ב[‪ .‬יישוב למה הפוסקים לא כתבו הדין של ה'ביכורי יעקב' ]אות ג[‪ .‬התירוץ של החזון‬ ‫איש שלא יקשה מהרבה ראשונים‪ ,‬ומה שקשה על החזו"א ]אות ד[‬ ‫ענף ב'‬ ‫האם צריך הכשר על אתרוג שהוא לא מורכב‬ ‫המשנ"ב העתיק מהחת"ס שהסימנים שזה לא מורכב א"א לסמוך עליהם כיון שלא כתוב בחז"ל‬ ‫]אות א[‪ .‬המשך של החת"ס שיש סימן אחד שהוא סימן דאורייתא ]אות ב[‪ .‬החת"ס מוכיח ממהר"ם‬ ‫אלשיך שאפילו אם הוא סימן מובהק מ"מ יכול להיות שזה פסול מחמת מורכב ]אות ג[‪ .‬לפי הנ"ל‬ ‫צ"ע איך אפשר לקנות מאתרוגי יעניווע בלי הכשר ]אות ד[‪ .‬קשה על החת"ס שהרי המהר"ם אלשיך‬ ‫נתן סימן למורכבים ולמה לא סמך על זה החת"ס ]אות ה[‪ .‬שלא יסתרו הסימנים של המהר"ם‬ ‫פדואה למהר"ם אלשיך ]אות ו[‪ .‬מסביר שכוונת החת"ס שיש הבדל בסימנים בין מקום למקום ]אות‬ ‫ז[‪ .‬מהלך של ה'משנת דרבי אליעזר' ליישב את החת"ס ]אות ח[‪ .‬מיישב הסתירה בין הפוסקים‬ ‫שתלוי אם הרכיבו לימון על אתרוג או היפוך ]אות ט[‪ .‬מוכיח מכמה פוסקים שלא סבירא להו כמו‬ ‫הרב האלשי"ך ]אות י[‪ .‬כמה פוסקים העידו שהמנהג להקל שאם הרכיבו אתרוג על לימון שהעץ‬ ‫השני כשר לאתרוג ]אות יא[‪ .‬גם מהחת"ס מוכח שהמנהג היה לקחת אתרוגי קרפו ]אות יב[‪ .‬עוד‬ ‫קושיא על החת"ס בביאור מה מועיל סימנים ]אות יג[‬ ‫ענף ג'‬ ‫האם אפשר לסמוך על סימנים שאינו מורכב והאם הולכים בזה אחר רוב‬ ‫~ יז ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫דעת הביאור הלכה שיש לסמוך על סימנים בצירוף שהרוב אינם מורכבים ]אות א[‪ .‬דיוקו של‬ ‫הביכורי יעקב שאין לסמוך על סימנים ]אות ב[‪ .‬סתירה בתוך שו"ת הרמ"א האם היה אפשר לברך‬ ‫על אתרוגים ממחוז פולייה ]אות ג[‪ .‬ד' מהלכים ליישב את הסתירה הנ"ל ]אות ד[‪ .‬מהחת"ס מוכח‬ ‫שאם לא יודעים מאיפוא הם מגיעים אפשר לסמוך על סימנים ]אות ה[‪ .‬מסקנת הענין על חלק‬ ‫מאתרוגי ארץ ישראל ]אות ו[‬ ‫סעיף כב‬ ‫מה הדין אתרוג שבהתחלה היה בזה שיעור ואח"כ נפחת מן השיעור‬ ‫הביאור הלכה כותב שאפילו אם נצטמק מן השיעור הרי זה פסול ]אות א[‪ .‬מהגמ' משמע שטעם‬ ‫הפסול הוא משום שלא גמר פרי וא"כ אם נצטמק הרי הוא כשר ]אות ב[‪ .‬מבאר שלפי טעם של‬ ‫הב"ח מובן למה פסול אם נצטמק ]אות ג[‪ .‬ב'אבני נזר' חידש שגם אם נצטמק אין עליו שם פרי‬ ‫כדרך גדילתן ]אות ד[‪ .‬להלכה קיי"ל לגבי מעשרות שגם אתרוג קטן נחשב פרי ]אות ה[‪ .‬לפי מהלך‬ ‫של הריטב"א שפיר מובן למה פסול אם נצטמק ]אות ו[‬ ‫~ יט ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫דברים הפסולים באתרוג‪ ,‬ובו כ"ב סעיפים‪.‬‬ ‫סעיף א‬ ‫אתרוג היבש‪ ,‬פסול‪ ,‬ושיעור היבשות‪ ,‬כשאינו מוציא שום ליחה‪ ,‬ויבדק ע"י‬ ‫שיעבור בו מחט ובו חוט‪ ,‬ואם יש בו ליחה יראה בחוט )ואתרוג שהוא משנה‬ ‫שעברה‪ ,‬ודאי יבש הוא ופסול( )תה"ד מהרי"ל סימן ה'(‪.‬‬ ‫סעיף ב‬ ‫אתרוג שניקב נקב מפולש כל שהוא‪ ,‬פסול‪ ,‬ושאינו מפולש‪ ,‬אם היה כאיסר‪,‬‬ ‫פסול‪ ,‬ואם חסר כל שהוא‪ ,‬פסול‪ .‬וי"א דגם בנקב מפולש בעינן חסרון משהו‪,‬‬ ‫ושאינו מפולש‪ ,‬בחסרון כאיסר‪ .‬הגה‪ :‬ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו באילן על‬ ‫ידי קוצים‪ ,‬אף על פי שיש בהם חסרון‪ ,‬שזהו דרך גדילתן )תה"ד סי' צ"ט(‪,‬‬ ‫מיהו אם רואה שאין העור והבשר קיים תוך הנקב‪ ,‬פסול לסברא הראשונה אף‬ ‫על פי שאינו מפולש‪ ,‬ובשעת הדחק יש להקל כסברא האחרונה‪ ,‬להכשיר‬ ‫חסרון שאינו כאיסר ואינו נקב מפולש )דעת עצמו(‪.‬‬ ‫סעיף ג‬ ‫מפולש‪ ,‬יש מפרשים כפשוטו‪ ,‬דהיינו שניקב מצד זה לצד זה‪ ,‬ויש מפרשים‬ ‫שכיון שניקב עד חדרי הזרע שהגרעינים בתוכו‪ ,‬מקרי מפולש‪.‬‬ ‫~כ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף ד‬ ‫אתרוג שנימוח כל בשרו בפנים‪ ,‬וקליפתו החיצונה קיימת וחדרי הזרע קיימים‬ ‫בפנים‪ ,‬כשר‪ ,‬ויש פוסלים‪.‬‬ ‫ענף א'‬ ‫האם במצוות מקילים בספק ספיקא‬ ‫ספק‬ ‫כי‬ ‫הוא‬ ‫שהטעם‬ ‫הרמב"ם‬ ‫לפי‬ ‫אבל‬ ‫יסוד של האבני נזר שבמצוות יש מקום להחמיר‬ ‫דאורייתא מן התורה לקולא א"כ במצות עשה‬ ‫גם בספק ספיקא‬ ‫צריך לקיימו בוודאות ולא בספק שהרי כל הטעם‬ ‫א‪ .‬כתב המשנ"ב שאם יש ספק אם העור והבשר‬ ‫של הרמב"ם שספיקא דאורייתא לקולא הוא ‪ -‬כי‬ ‫קיים אפשר לברך עליו כיון שגם אם לא קיים הרי‬ ‫כשכתוב 'לא תאכל נבילה' משמע רק נבילה‬ ‫איכא דעה שניה שמכשיר אם הוא פחות מאיסר‪.‬‬ ‫וודאי אבל ספק נבילה מותר לאכול‪ ,‬וא"כ כאשר‬ ‫וראיתי באבני נזר )או"ח סימן תפד( שיש שני‬ ‫כתוב שצריך לקחת אתרוג – אזי צריך לקחת‬ ‫הסברים למה בספק ספיקא מקילים‪ ,‬שלפי דעת‬ ‫אתרוג וודאי ולא ספק‪ ,‬וכתב "ואל תשיבני ממה‬ ‫הרמב"ם הרי ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא‬ ‫מספק‬ ‫באתרוג‬ ‫הפוסקים לפעמים‬ ‫שהכשירו‬ ‫ורק מדרבנן החמירו‪ ,‬ולכן אם יש עוד ספק‬ ‫ספיקא דשם אין הפסול משום שאינו מינו‪ .‬ולכמה‬ ‫הדרינן לכללא שספיקא דרבנן לקולא‪ ,‬וכ"כ הפרי‬ ‫פוסקים בשעת הדחק ניטלין הפסולים מה שאין‬ ‫מגדים בסימן ק"י‪ ,‬אבל לדעת הרשב"א שספק‬ ‫כן באינו מינו"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דאורייתא מן התורה לחומרא אז הטעם למה‬ ‫מקשה על מהלך של האבני נזר שהרי שלא‬ ‫בספק ספיקא מקילים הוא כיון שיש רוב צדדים‬ ‫בשעת הדחק כל הפסולים הם פסולים מן התורה‬ ‫לקולא לכן הרי זה כמו הכלל שהולכים אחר רוב‪,‬‬ ‫ב‪ .‬ולכאורה קשה על דבריו שהרי מה שנוטלים‬ ‫וא"כ יהיה נפק"מ האם אומרים ספק ספיקא לגבי‬ ‫בשעת הדחק הוא רק אם לא נמצא אחרת בעיר‪,‬‬ ‫מצות עשה‪ ,‬שלפי הרשב"א כיון שרוב צדדים‬ ‫שכיון שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים והם אמרו‬ ‫שזה כשר לכן הרי אפשר לקיים את המצוה בכך‪,‬‬ ‫~ כא ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫יתכן שמסכים לסברת הרשב"א שספק ספיקא‬ ‫גם שזה יהיה כשר בשעת הדחק‪ ,‬אבל שלא‬ ‫הוא כעין רוב‪ ,‬ואפילו אם נאמר שהם חולקים‬ ‫בשעת הדחק הרי הם פסולים מן התורה וכמו"ש‬ ‫מ"מ כיון שיש פוסקים שהאתרוג כשר כיון שאין‬ ‫הרא"ש )פרק ג סימן יד(‪ ,‬וא"כ כיון שיש אחרים‬ ‫חסרון כאיסר‪ ,‬ויש פוסקים שמכשירים בספק‬ ‫בעיר אם נאמר שלא אומרים ספק ספיקא במצות‬ ‫ספיקא שהם שיטת הרשב"א ודעימיה לכן חזיא‬ ‫א"כ למה מכשירים אותו אפילו בלי שעת הדחק‪.‬‬ ‫לאצטרופי שרוב פוסקים סוברים שהאתרוג כשר‪.‬‬ ‫מיישב למה הפוסקים מקילים בספק ספיקא של‬ ‫מצוות‬ ‫ג‪ .‬ולענ"ד יש לומר אע"פ שלפי הרמב"ם אפשר‬ ‫ללמוד שספק ספיקא הוא בגלל הסבר אחר‪ ,‬מ"מ‬ ‫ענף ב'‬ ‫מה הדין אם יש ספק ספיקא להחמיר האם צריכים להחמיר‬ ‫ויש לשאול עליו מהא שכתבו כמה פוסקים‬ ‫אם יש נקב שיש ספק ספיקא לחומרא האם‬ ‫שאע"פ שספק דרבנן להקל מ"מ בספק ספיקא‬ ‫צריכים להחמיר‬ ‫להחמיר בדרבנן צריכים להחמיר ]עיין משנה‬ ‫א‪ .‬כתב המשנ"ב )ס"ק יא( שאם יש ספק אם יש‬ ‫למלך פי"ט מהל' שאר אבות הטומאה ושער‬ ‫חסרון אפשר להכשיר ואפילו אם ספק לו שמא‬ ‫המלך שם[‪ ,‬והיינו כמו שביארנו לעיל שספק‬ ‫הגיע פילוש הנקב עד חדרי הזרע ג"כ יש‬ ‫ספיקא הוא כמו רוב‪ ,‬וא"כ אע"פ שספק דרבנן‬ ‫להכשיר שכל שאינו ברור לנו שהגיע עד חדרי‬ ‫לקולא היינו רק בספק השקול מ"מ בספק ספיקא‬ ‫הזרע יש לסמוך על דברי האומרים שאפילו אם‬ ‫להחמיר כיון שרוב צדדים הוא להחמיר צריכים‬ ‫הגיע לחדרי הזרע אינו נקרא נקב מפולש ואינו‬ ‫להחמיר גם בדרבנן‪ ,‬וא"כ כאן יש עוד צדדים‬ ‫פוסל אא"כ יש בו חסרון‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫שהוא פסול‪ ,‬שהרי ספק אחד הוא אם יש חסרון‬ ‫~ כב ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫מהלך של החת"ס שנחשב רק לספק אחר‬ ‫ואפילו אם יש חסרון יש מקילים‪ ,‬אולם בנוסף ע"ז‬ ‫ג‪ .‬אולם החת"ס )ח"ו סימן צח( תירץ "הכא אין‬ ‫יש עוד חומרא שיכול להיות שגם אלה שמקילים‬ ‫כאן אלא ספק אחד אם הספינה במקום שראויה‬ ‫מ"מ כאן יחמירו כי אולי הגיע לחדרי הזרע‬ ‫לקנות שביתה או לא מה לי אם הוא למטה מיו"ד‬ ‫שפסול גם לשיטתם‪ ,‬וא"כ הדרינן לספיקא‬ ‫או למעלה אין שום נפקותא בזה אלא אם זה‬ ‫בדאורייתא שהוא לחומרא?‬ ‫המקום שהספינה עומד עליו הוה בכלל מקום‬ ‫גם לגבי תחומים נפסק שבספק ספיקא לחומרא‬ ‫שאל יצא איש ממקומו הזה או לא ואין כאן ספק‬ ‫הולכים להקל‬ ‫ספיקא"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועפי"ז הכא נמי כל הספק הוא רק‬ ‫ב‪ .‬וי"ל שמצאנו כיוצא בזה ברמ"א )או"ח סימן‬ ‫אם יש פסול של 'לקיחה תמה' שהרי לא יודעים‬ ‫תד( לגבי תחומין שיש ספק אם יש תחומין‬ ‫אם יש חסרון והאם מגיע לחדרי הזרע‪ ,‬וכיון שיש‬ ‫למעלה מעשרה ולכן אם זה בימים ונהרות שהוא‬ ‫פוסקים שמקילים שגם אם יש חסרון או הגיע‬ ‫רק מדרבנן אפשר להקל שאין תחומין למעלה‬ ‫לחדרי הזרע אפשר להקל לכן הוי שפיר ספק‬ ‫מעשרה‪ ,‬וכתב הרמ"א שאפילו אם יש לו עוד‬ ‫ספיקא‪,‬‬ ‫ספק שמא הוא למעלה מעשרה מותר ללכת‪,‬‬ ‫מקשה על המהלך של החת"ס‬ ‫והקשו הפוסקים שהרי הוא ספק ספיקא לחומרא‬ ‫ד‪ .‬אולם לכאורה יש לשאול על המהלך של‬ ‫כי גם אם זה למעלה מעשרה הוא רק ספק דרבנן‬ ‫החת"ס שא"כ למה אומרים כאן שאם לא יודע‬ ‫אם יש תחומים או לא‪ ,‬וא"כ אם מצטרף עוד ספק‬ ‫אם יש חסרון הו"ל ספק ספיקא‪ ,‬ולמה לא אומרים‬ ‫שמא הוא למטה מעשרה הרי הוא ספק ספיקא‬ ‫שיש כאן רק ספק אחד היינו האם הוא חסר או‬ ‫לחומרא בדרבנן?‬ ‫לא וא"כ צריכים ללכת לחומרא‪ ,‬וצ"ע‪ .‬וידענא‬ ‫ומזה הוכיח רעק"א )על הגליון בסימן רמח( ועוד‬ ‫שגם בנטילת ידים פסק המשנ"ב )סימן קס סעיף‬ ‫פוסקים שאפילו בספק ספיקא לחומרא מקילים‪,‬‬ ‫יא( שאפילו בכמה ספיקות נוקטים להקל‪ ,‬מ"מ‬ ‫וא"כ שפיר י"ל שסבר המשנ"ב שגם בשני‬ ‫שאני התם שיש דין מיוחד שהולכים לקולא בנט"י‬ ‫ספיקות לחומרא אפשר להקל‪.‬‬ ‫וכמו"ש שם בפרי מגדים‪.‬‬ ‫~ כג ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ענף ג'‬ ‫כשיש מחלוקת הפוסקים במצוות עשה דאורייתא האם אפשר‬ ‫לצאת ידי חובתו לפי שיטה אחת‬ ‫וצ"ע על סתימת המשנ"ב שלא ביארו בהדיא‬ ‫מבאר למה בשעת הדחק אפשר לברך עליו‬ ‫שרק אם אין עוד אתרוגים בעיר יכול לברך עליו‪.‬‬ ‫והמשנ"ב(‬ ‫הרב‬ ‫)שו"ע‬ ‫הפוסקים‬ ‫כתבו‬ ‫א‪.‬‬ ‫שבשעת הדחק אפשר גם לברך אם חסר פחות‬ ‫מקשה למה בשופר מקילים בדיעבד אע"פ שיש‬ ‫מן איסר או שהוא מנוקב מעבר לעבר ולא חסר‬ ‫מחלוקת הפוסקים‬ ‫כלום‪ ,‬והטעם הוא לכאורה כיון שיש אומרים )סוף‬ ‫ב‪ .‬ולכן יש לשאול על מה שמבואר בשו"ע )סימן‬ ‫סימן תרמט( שכאשר אין ד' מינים כשרים בעיר‬ ‫תקצ סעיף ג( לגבי שופר שיש שתי דיעות כמה‬ ‫אפשר לברך גם על הפסול‪ ,‬ולכן בצירוף זה שיש‬ ‫שיעור התרועה האם הוא ג' כוחות או ט' כוחות‪,‬‬ ‫אומרים שזה כשר לכן אפשר לברך עליו‪.‬‬ ‫ותלוי בזה עוד מחלוקת כמה צריך להיות שיעור‬ ‫של התקיעה האם צריך להיות כמו ג' כוחות או‬ ‫ובהדיא כתב הרב ז"ל בסעיף ו' שרק אם אי‬ ‫ט' כוחות‪ ,‬וכמו"כ תלוי בזה כמה מותר להיות‬ ‫אפשר למצוא אתרוג אחר אפשר לברך עליו‪,‬‬ ‫השברים עיי"ש‪ ,‬וכתב השו"ע שמי שלא האריך‬ ‫אולם אם זה לא שעת הדחק צריכים להחמיר כמו‬ ‫בתקיעה והאריך בשברים לא עביד מצוה לא‬ ‫הדעה שמחמירה‪ ,‬וגם אם נוטל האתרוג הזה‬ ‫כמר ולא כמר‪ ,‬ומשמע מזה שאם עשה כמו אחד‬ ‫המסופק ‪ -‬מ"מ אינו יכול לברך עליו שהרי כיון‬ ‫מן השיטות יצא ידי חובתו‪ ,‬ובהדיא כתב‬ ‫שאפשר למצוא אתרוג כשר לכן לא הקילו‬ ‫המשנ"ב )שם ס"ק יב( שבדיעבד אם עשה תרועה‬ ‫חכמים שיהיה אפשר לקחת הפסולים‪ ,‬וכמו"ש‬ ‫רק ג' כוחות יצא ידי חובתו‪,‬‬ ‫הרא"ש )סוכה פרק ג סימן יד( שכל הני פסולי‬ ‫מסרן הכתוב לחכמים והם אמרו שלא בשעת‬ ‫מחלוקת‬ ‫שהיא‬ ‫כיון‬ ‫לשאול‬ ‫יש‬ ‫ולכאורה‬ ‫הדחק אפילו בדיעבד לא יצא כדי שיזהרו ישראל‬ ‫הראשונים ואין בזה הכרעה והוא דבר דאורייתא‬ ‫במצות‪ ,‬אבל במקום הדחק הכשירום כיון שאי‬ ‫למה לא צריכים לחזור ולתקוע?‬ ‫אפשר בענין אחר מברכין עליהן‪.‬‬ ‫~ כד ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫פעמים‪ ,‬יוצא שמן התורה יצא ידי חובתו לכל‬ ‫מתרץ שבתקיעת שופר יש צירוף של הפוסקים‬ ‫הדיעות שהרי גם לדעה שמחמירה שתרועה היא‬ ‫שיצא אם עשה שברים או תרועה‬ ‫תשע כוחות מ"מ בצירוף השברים והתרועה‬ ‫ג‪ .‬ויש לומר שהרי ידוע שיטת רב האי גאון שאם‬ ‫ביחד בוודאי יש יותר מתשע כוחות ולכן יצא ידי‬ ‫עשה תרועה או שברים יצא ידי חובתו מן‬ ‫חובתו מן התורה‪ ,‬וכיון שכל השאר הוא רק‬ ‫התורה וכ"ש אם עשה את שניהם ביחד‪ ,‬רק‬ ‫תקנת חכמים לכן אפשר לסמוך על השיטה‬ ‫שכדי שלא יהיה מיחזי כעין מחלוקת בין‬ ‫שמקילה‪.‬‬ ‫המנהגים תיקן ר' אבהו שכולם יצאו ידי חובת‬ ‫כולם ולכן תיקן לצאת ידי כל הספיקות‪ ,‬וכמה‬ ‫רק שיש לדחות שגם אם ע"פ תורה אפשר‬ ‫ראשונים סברו כמוהו כמו שיראה המעיין בבית‬ ‫לעשות או שברים או תרועה מ"מ צריך שבאותו‬ ‫יוסף )סימן תק"צ( ובראשונים על הדף )סוף מסכת‬ ‫קול לבד יהיה שיעור ולא שיצטרפו שניהם ביחד‪,‬‬ ‫ראש השנה(‪.‬‬ ‫ויל"ע‪.‬‬ ‫ולכאורה יש לומר שעפי"ז גם אם חילק את משך‬ ‫וראיתי בספר דברי יעקב שרצה ליישב שמעיקר‬ ‫התרועה לשנים דהיינו שעשה תרועה כשיעור‬ ‫הדין פוסקים שמספיק כג' כוחות ומה שמבואר‬ ‫של תשע כוחות חצי מהם כמו שברים וחצי כמו‬ ‫שם שגם אם האריך בשברים פחות מט' כוחות‬ ‫תרועה שג"כ יצא‪ ,‬שהרי שניהם נקראים תרועה‬ ‫יצא הוא משום שמן התורה יצא כבר בתר"ת‬ ‫ולמה שלא יצטרפו ביחד‪ ,‬ורק מדרבנן כיון‬ ‫לפי חלק מן הראשונים עיי"ש‪ ,‬ולענ"ד צ"ע שלא‬ ‫שתיקנו לעשות כמו שני המנהגים לכן תיקנו‬ ‫משמע שם שעיקר השיטה היא שמספיק ג' כוחות‬ ‫לעשות שברים ותרועה כל אחד כפי השיעור‪,‬‬ ‫שהרי השו"ע מביא שתי שיטות ולא הכריע‬ ‫ולכן י"ל כיון שממילא תוקעים גם תשר"ת ג'‬ ‫ביניהם עיי"ש‪.‬‬ ‫היוצא לדינא‪:‬‬ ‫א‪ .‬אע"פ שדעת האבני נזר הוא שבמצוות צריכים להחמיר שלא לסמוך על ספק ספיקא‪ ,‬מ"מ לעיקר הדין‬ ‫נוקטים שבספק ספיקא שפיר אפשר לסמוך להקל שיצא ידי חובת מצוותו‪ ,‬וזאת מפני כמה טעמים‬ ‫שמבואר בפנים‪.‬‬ ‫~ כה ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ב‪ .‬לכן בכל מחלוקת הפוסקים של נקבים ‪ -‬אזי אם יצטרף לזה עוד ספק שפיר אפשר להקל‪.‬‬ ‫ג‪ .‬נחלקו הפוסקים האם כאשר יש ספק ספיקא להחמיר האם צריכים להחמיר‪ ,‬וצ"ע לדינא‪ ,‬ועכ"פ לגבי‬ ‫נקבים פסק המשנ"ב שאם יש לו ספק אם יש חסרון יש להקל גם אם יש ספק להחמיר שאולי הגיע לחדרי‬ ‫הזרע‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אם יש בעיר רק אתרוג אחד שנחלקו הפוסקים‪ ,‬אז אפשר לברך עליו‪ ,‬אבל אם יש אחר בעיר אע"פ‬ ‫הפוסקים‪.‬‬ ‫עליו‬ ‫שנחלקו‬ ‫אתרוג‬ ‫על‬ ‫לברך‬ ‫יכול‬ ‫אינו‬ ‫מ"מ‬ ‫להשיגו‬ ‫שקשה‬ ‫~ כו ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫תמונות לסעיפים א‪ -‬ד‬ ‫תמונה א'‬ ‫כאן רואים אתרוג שיש נקב וגם חסר‪ ,‬ונחלקו שתי שיטות בשו"ע האם פסול בחסר כל שהוא או רק אם זה‬ ‫בכאיסר‪ ,‬ומבואר בשולחן ערוך הרב "עיין ביו"ד סי' ל"ד היכן משערין שיעור האיסר בזמן הזה שאין אנו‬ ‫יודעים אותו כלל"‪ ,‬ובשו"ע )יורה דעה סימן לד סעיף ב( מבואר "ויש מי שאומר שאין אנו בקיאים בשיעור‬ ‫כאיסר‪ ,‬הילכך משערים אותו ברוב רוחב חלל הקנה‪ .‬הגה‪ :‬ולפי מה שיתבאר בסמוך דשיעור איסר הוא‬ ‫פחות מרוב‪ ,‬אם כן מי שאינו בקי יבא להקל‪ ,‬על כן נראה דרצה לומר רוב רוחב חלל קנה של עוף‪ ,‬דהוא‬ ‫פחות מכאיסר"‪ ,‬ומבואר שם בתבואות שור שמשערים לפי עוף בינוני‪ ,‬וכפי שבררתי קצת הרי רוב רוחב‬ ‫חלל הקנה של עוף בינוני הוא הרבה פחות מגודל של שקל‪ ,‬ועפי"ז האתרוג הזה יהיה פסול גם להשיטה‬ ‫שצריך חסרון בכאיסר‪ ,‬אולם גם בזה אפשר לומר שהרי הט"ז והש"ך חולקים שם על הרמ"א‪ ,‬ונהי שלגבי‬ ‫הלכות טריפות מחמירים וכמו"ש בתבואות שור‪ ,‬מ"מ לגבי אתרוג שמתירים בשעת הדחק לקחת אתרוג‬ ‫שפסול ]וכמו"ש בסוף סימן תרמט בשעה"צ שכך פוסקים מעיקר הדין[ א"כ בכל צירוף כל דהו מקילים‪,‬‬ ‫אולם כבר כתב השו"ע הרב שזה בתנאי שאין עוד אתרוג בעיר‪ ,‬הא אם יש אתרוג אחר נוקטים שאין‬ ‫מברכים על אתרוג שנחלקו הפוסקים האם הוא כשר או לא‪.‬‬ ‫~ כז ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫תמונה ב'‬ ‫כאן רואים כל מיני נקבים שנמצאים באתרוג וכולם הם נקבים שאין בהם חסרון‪ ,‬שהרי אני עשיתי לבד‬ ‫את כל הנקבים וראיתי שלא נהיה שום חסרון‪ ,‬והנה בדרך כלל הנקבים שיש באתרוג הוא בלי חסרון‪,‬‬ ‫שהרי אף אם נכנס קוץ או מחט בתוכו וכדומה מ"מ רחוק שיעשה חסרון באתרוג‪ ,‬כי כדי לעשות חסרון‬ ‫צריך שהקוץ יצא בצד השני ויוצא חתיכה ממנו או שיכנס שני קוצים בשני צדדיו וכך יפול חתיכה ממנו‪,‬‬ ‫ובדרך כלל רק נדחקים שני הצדדים עד שנהיה שם גומא ויוצא קצת מיץ ואינו חסרון כלל כמו"ש בחזו"א‬ ‫שמיץ שיוצא אינו חסרון‪ ,‬וגם אם יש ספק אם יש נקב הרי זה כשר כיון שהוא ספק ספיקא וכמו"ש‬ ‫במשנ"ב‪ ,‬וק"ו בנידון דידן שרחוק במציאות שיהיה חסרון‪.‬‬ ‫~ כח ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫תמונה ג'‬ ‫כאן רואים אתרוג על העץ קרוב לקוצים שיכולים לנקוב ולחסר את האתרוג‬ ‫~ כט ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף ה‬ ‫נסדק כולו מראשו לסופו‪ ,‬אפי' אינו חסר כלום‪ ,‬פסול‪ ,‬אבל נשאר בו שיור‬ ‫למעלה ולמטה‪ ,‬אפי' כל שהוא‪ ,‬כשר‪ ,‬ויש מי שאומר דדוקא מלמטה‪ ,‬אבל‬ ‫בחוטמו אפי' כל שהוא‪ ,‬פסול‪ .‬הגה‪ :‬ויש מחמירים לפסול בנסדק רובו‪ ,‬וכל‬ ‫שלא נסדק רוב קליפתו העבה לא מקרי נסדק )רבינו נסים(‪.‬‬ ‫האם פסול לבן באתרוג ‪ -‬הוא ג"כ ע"י שנחתך או נסדק שם‬ ‫ונתגלה מבשר הלבן‬ ‫מירוק ללבן‪ ,‬וכן מבואר בהג"א סי' כ"ג בשם‬ ‫דעת החזו"א שמראה לבן אינו פסול אלא אם זה‬ ‫ראבי"ה דמנומר שחתכו לא מתכשר הואיל ובא‬ ‫מראה לקוי מבחוץ‬ ‫מפסול‪ ,‬ומבואר דהשתא לא חשיב מנומר אע"ג‬ ‫א‪ .‬כתב החזו"א שמהדין הזה של נסדק מוכח מזה‬ ‫דהחתך בחוטמו או בב' וג' מקומות‪ ,‬דאל"כ אינו‬ ‫דלא מקרי לבן שינוי מראה אלא בלקוי בחזותו‬ ‫מנומר‪ ,‬עכתו"ד‪.‬‬ ‫בחוץ‪ ,‬אבל נקלף ונתגלה בשרו הלבן אין זה‬ ‫בכלל שינוי מראה ואינו פוסל לא ברובו ולא‬ ‫שואל על אחד מן הראיות של החזו"א‬ ‫בחוטמו‪ ,‬וגם הרמב"ן והר"ן ]שסוברים שבחוטמו‬ ‫ב‪ .‬והנה על הראיה השניה היה אפשר להתווכח‬ ‫פסול אפילו במשהו[ אפשר דלא פליגי אלא‬ ‫שמדובר שחתך רק החלק של קליפה העליונה‬ ‫בנסדק וניקב‪ ,‬אבל נקלף ומחשוף הלבן לא מפסל‪,‬‬ ‫באופן שאין שינוי מראה כלל‪ ,‬רק יעויין לקמן‬ ‫והא דכתב הרא"ש בשם הראב"ד דנקלף ונשתנה‬ ‫שהבאנו מכמה פוסקים שבאופן שלא ניכר כלל‬ ‫מראהו פסול היינו בנשאר פני האתרוג ונלקה‬ ‫החתך גם הראבי"ה מודה שכשר ומשום שלא‬ ‫~ל~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫אולם איני יודע מה יעשה עם ראיית החזו"א‬ ‫גרע ממי שהוריד ענבי ההדס שהוא כשר‪ ,‬וא"כ‬ ‫שהרי כתוב ברמ"א שנסדק הוא רק אם נסדק עד‬ ‫מוכרח שניכר מקום החתך וא"כ שפיר יש ראיה‬ ‫רוב בשר האתרוג‪ ,‬והרי בוודאי אז יהיה נראה‬ ‫להחזו"א‪ ,‬אך עדיין יכול להיות שנקלף רק‬ ‫מבשר האתרוג‪ ,‬ואפ"ה כשר אם לא נסדק כולו‪,‬‬ ‫הקליפה העליונה באופן שאין שום שינוי מראה‬ ‫ואולי מדובר שיש סדק שהולך בשיפוע שאז לא‬ ‫פסול אולם עדיין ניכר החתך‪ ,‬וא"כ לכאורה אין‬ ‫נראה כלום מבשר הלבן מבחוץ‪ ,‬אולם צ"ע דכל‬ ‫ראיה משם‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫כי האי הוה להו להפוסקים לפרושי‪.‬‬ ‫דעת הצמח צדק שאם נתגלה מבשר האתרוג‬ ‫ה'חיים וברכה' דוחה את דעת ה'צמח צדק'‬ ‫פסול משום 'מראה לבן'‬ ‫ד‪ .‬ועוד ראיתי בספר 'חיים וברכה' )אות קלג(‬ ‫ג‪ .‬וראיתי בשו"ת צמח צדק )או"ח סימן סה(‬ ‫שדחה דברי הצמח צדק מכח דברי המג"א )סימן‬ ‫שפסל גם בשאר הימים אם נחסר העור האתרוג‬ ‫תרמט ס"ק כז( שבשאר הימים גם אם חסר רוב‬ ‫עד שרואים את הבשר האתרוג שהוא לבן‪,‬‬ ‫האתרוג ג"כ כשר‪ ,‬והרי מראה לבן ברובו בוודאי‬ ‫והטעם כי פסולי הדר פסול גם בשאר הימים‬ ‫פוסל‪ ,‬ומוכח שאין זה נקרא מראה הלבן‪ ,‬ואע"פ‬ ‫לדעת הרמ"א‪ ,‬וכיון שנראה בשר הלבן ממילא‬ ‫שיש לדחות הראיה וכמו שהעיר הוא שם שיש‬ ‫הרי הוא פסול מטעם הדר‪ ,‬וכמו"כ אם נחסר‬ ‫לומר שרוב של הקליפה נשאר ורק נחסר מבפנים‬ ‫בכמה מקומות הרי זה מנומר ופסול כל הימים‬ ‫מ"מ כל כי האי גוונא הוה ליה להמג"א לפרש‪.‬‬ ‫ודלא כמו החזו"א‪.‬‬ ‫וממילא להלכה נקטינן שגם אם נתגלה הלבן אין זה פסול של שינוי מראה וכמו שפסק החזו"א‪.‬‬ ‫~ לא ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫תמונות על סעיף ה'‬ ‫תמונה א'‬ ‫להלכה קיי"ל שאם נתגלה בשרו הלבן‪ ,‬הריהו כשר בשאר הימים ואין חשש מצד מראה לבן בחוטמו או‬ ‫ברובו‬ ‫~ לב ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫תמונה ב'‬ ‫כאן רואים שיכול להיות נסדק כולו ואעפ"כ לא יהיה נתגלה מבשרו הלבן‪ ,‬וא"כ אין קושיא על ה'צמח‬ ‫צדק'‪ ,‬התמונה התחתונה הוא נסדק רוב בשר הלבן‪ ,‬והתמונה עליונה היא נסדק עד חדרי הזרע‬ ‫~ לג ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף ו‬ ‫נקלף הקליפה החיצונה שלו‪ ,‬שאינו מחסרו אלא נשאר ירוק כמות שהוא‬ ‫ברייתו‪ ,‬אם נקלף כולו‪ ,‬פסול‪ ,‬אם נשאר ממנו כל שהוא‪ ,‬כשר‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫שצריך שישתייר כסלע‪.‬‬ ‫ענף א'‬ ‫אם נקלף גם הקליפה התחתונה האם פסול משום חסר‬ ‫דעת החזו"א שכל שלא נקלף כלום מבשר הלבן‬ ‫דעת השעה"צ שהקולא של נקלף הוא רק בקליפה‬ ‫הרי זה כשר‬ ‫העליונה שהיא דק כגליד‬ ‫ב‪ .‬והקשה החזו"א )סימן קמז סק"א( שאין ראיה‬ ‫א‪ .‬כתב השער הציון כי כמה קליפות באתרוג‪,‬‬ ‫מן הר"ן שהרי הביא שם מי שפירש שנקלף‬ ‫אחת קליפה ירוקה דק מאד‪ ,‬ולפנים ממנו היא‬ ‫פירוש שנקלפה כל הקליפה החיצונה והיא‬ ‫הקליפה העבה קצת שיש בה חריפות כשאוכלין‬ ‫הקליפה העבה שיש בה חריפות כשאוכלים‬ ‫אותה‪ ,‬ואחר כך מתחיל בשר האתרוג שהוא לבן‪,‬‬ ‫אותה‪ ,‬וע"ז כתב הר"ן "ולא נהירא דאם כן בלאו‬ ‫ולפנים ממנו יש כמו עגול ובו מונחים גרעינין וזה‬ ‫הכי תפסל מדין חסר‪ ,‬ועוד דבגמרא פרכינן עלה‬ ‫נקרא חדרי הזרע‪ ,‬והשולחן ערוך מיירי בהקליפה‬ ‫מדרבא דאמר האי אתרוגא דאגליד כאהינא‬ ‫העליונה שהיא דק כגליד שאינו מחסרו מגוף‬ ‫סומקא ואם נקלף כל אותה קליפה העבה הרי‬ ‫האתרוג‪ ,‬כדעת הר"ן‪ ,‬וכן העתיקו האחרונים‪,‬‬ ‫אינו נשאר כאהינא סומקא‪ ,‬ולפיכך נראה דנקלף‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫היינו שהוסרה ממנו אותה קליפה דקה כמין גלד‬ ‫שהיא על האתרוג והשתא הוי כאהינא סומקא‬ ‫~ לד ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫למעשה אפשר להקל כשמסופקים אם נקלף גם‬ ‫וליכא חסרון בגופו של אתרוג כלל"‪ ,‬הרי שכל מה‬ ‫קליפה העבה כיון שיש עוד צירופים‬ ‫שהוצרך הר"ן הוא שלא יגע בבשר הלבן‪,‬‬ ‫ג‪ .‬ובדרך כלל כשרואים שנקלף ומסתפקים האם‬ ‫וממילא כל שנשאר הבשר הלבן בשלימותו לא‬ ‫זה הגיע לקליפה העבה קצת ‪ -‬יש מקום להקל‬ ‫הוי חסרון אפילו אם נקלף קצת יותר עמוק‪,‬‬ ‫בזה‪ ,‬דהוי כעין ספק ספיקא אם כמו הר"ן או כמו‬ ‫ועיי"ש עוד הוכחות לזה‪ ,‬ומסיק החזו"א וכתב‬ ‫הרא"ש‪ ,‬או שאולי כו"ע סוברים שזה כשר וכדעת‬ ‫"ונראה דכל הירוק הוא בכלל קליפה ואינו אוכל‬ ‫החזו"א‪ ,‬וגם שיש את הספק שמא לא הגיע‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬והאוכל הוא לבן ואין חסר פוסל אלא‬ ‫לקליפה ירוקה‪ ,‬ובפרט שבדרך כלל הוא פחות‬ ‫באוכל‪ ,‬מיהו כל שנשאר לבן ודאי נחסר כל‬ ‫מכגריס שאז הרי הוא מחלוקת הפוסקים וכמו‬ ‫שהוא שאי אפשר לצמצם בזה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שכתוב בריש הסימן‪.‬‬ ‫ענף ב'‬ ‫מנומר במראות כשרות האם כשר או לא‬ ‫מקומות אפילו במיעוטו נמי פסול משום דה"ל‬ ‫דין מנומר במראות כשרות שיש סתירה‬ ‫כמנומר כי בודאי מקום הנקלף אין מראיו דומין‬ ‫בראב"ד‬ ‫לשאין נקלף‪ ,‬ואם היו מראיו שוין כשר‪ .‬ויש מי‬ ‫א‪ .‬עיין במשנ"ב ס"ק כו שהביא מחלוקת‬ ‫שאומר שאע"פ שנקלף בשנים ושלשה מקומות‬ ‫הפוסקים אם נשתנה לצבע אחר אבל הוא‬ ‫ואין מראיו שוין כשר במיעוטו הנשאר‪ ,‬מ"ט לפי‬ ‫ממראה אתרוג‪ ,‬שדעת המג"א לפסול‪ ,‬ואילו‬ ‫שאין זה דומה לחזזית‪ ,‬דחזזית אינו מראה‬ ‫האליה רבה מכשיר‪ ,‬ומסיק המשנ"ב שבשעת‬ ‫האתרוג‪ ,‬אבל נקלף אעפ"י שאין מראיהן שוין‬ ‫הדחק אפשר להקל‪.‬‬ ‫מ"מ כולן כמראה אתרוג הן‪ ,‬ולא אמרו מנומר‬ ‫ושורש הסוגיא הוא בראב"ד )תשובות ופסקים‬ ‫פסול אלא כשהוא משתנה חברבורות של מראות‬ ‫סימן ו( שכתב על הדין של נקלף וז"ל "מיהו‬ ‫אחרות כמו חזזית וכמו הלבן והכושי שהוא פסול‬ ‫אחת‬ ‫בתפיסה‬ ‫שנקלף‬ ‫דוקא‬ ‫לן‬ ‫איסתברא‬ ‫באתרוג‪ ,‬אבל נשתנה מקום הקליפה למראה‬ ‫שמקצתו בצדו‪ ,‬אבל אם נקלף בשנים ושלשה‬ ‫~ לה ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫הראב"ד שכתוב בר"ן‪ ,‬ולכן יצא לחלק שהראב"ד‬ ‫פסול ודאי זהו כמנומר‪ ,‬ובחוטמו אפילו במשהו‬ ‫פסל רק כיון שזה גם היה נקלף וגם משונה‬ ‫פסול דומיא דחזזית‪ ,‬ומסתברא כי האי לישנא"‪,‬‬ ‫במראהו‪ ,‬אבל אם היה רק משונה במראהו אינו‬ ‫הרי שלמסקנא כתב הראב"ד שמסתבר להקל‪,‬‬ ‫פוסל‪ .‬וידענא שהרבה מורי הוראות מחלקים כן‬ ‫ואילו ברא"ש וטור הביאו בשם הראב"ד להחמיר‬ ‫כמו ה'חיים וברכה'‪ ,‬אולם לענ"ד צע"ג על החילוק‬ ‫אם נשתנה ממראהו אפילו מראה כשר‪.‬‬ ‫הזה שהרי לא הועיל בתירוצו לתרץ את הראב"ד‬ ‫הטור החמיר בזה אולם באליה רבה מקל כיון‬ ‫בתשובות שכתב בהדיא שאפילו אם נקלף כשר‬ ‫שמפורש בראב"ד להקל בזה‬ ‫אם נשתנה מראהו למראה כשר וא"כ איך‬ ‫ב‪ .‬וביאר הבית יוסף שמשום הכי פסק הטור כמו‬ ‫מסתדר הראב"ד שכתב ברא"ש שהחמיר בדבר‪,‬‬ ‫הראב"ד כי כיון דאין הכרע בדבר מה סבר‬ ‫ובהכרח צריך לומר שהרא"ש היה לו גירסא‬ ‫הרא"ש בזה שהרי הביא שתי דעות בזה‪ ,‬לכן‬ ‫אחרת בראב"ד‪.‬‬ ‫ראה רבינו לסמוך על דברי הראב"ד עצמו ולא‬ ‫ותו שהרי מלשון הראב"ד שהובא ברא"ש שביאר‬ ‫על היש אומרים‪.‬‬ ‫בשיטה שמקילה בזה הלשון "ולא אמרו מנומר‬ ‫ולכן כתב האליה רבה שכיון שבראב"ד לפנינו‬ ‫פסול אלא כשהוא משתנה לחברבורות כמין‬ ‫מפורש שהסכים להקל לכן אפשר להקל‪ ,‬וכן‬ ‫מראות אחרות כמו חזזית והלבן והכושי"‪ ,‬הרי‬ ‫מפורש בר"ן )סוכה דף יז בדפי הרי"ף( בשם‬ ‫מוכח לכאורה שלפי שיטה ראשונה מה שמבואר‬ ‫הראב"ד דמנומר דפסול דוקא שהוא מנומר‬ ‫בגמ' שמנומר פסול היינו אפילו מראות כשרות‪,‬‬ ‫בגוונים הפוסלין באתרוג הלבן וכושי וירוק‬ ‫ובגמ' בוודאי לא מדברים לגבי נקלף‪ ,‬ומזה מוכח‬ ‫ככרתי‪ ,‬אבל מנומר בגוונים שאילו היה אתרוג‬ ‫שהמחלוקת היא מה הגדר של מנומר האם זה‬ ‫כולו בגוון אחד מהם כשר כשהוא מנומר ג"כ‬ ‫דווקא במראות פסולות או גם במראות כשרות‪.‬‬ ‫בהם כשר‪ ,‬אבל אחרים פוסלין שכל שעשוי גוונין‬ ‫גם בשו"ע ובשו"ע הרב וברא"ש יש סתירה מה‬ ‫אין זה הדר‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הרי מפורש בר"ן שהראב"ד‬ ‫הדין במנומר במראות כשרות‬ ‫מקל בזה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬והנה החיים וברכה העיר שגם בשו"ע יש‬ ‫יש שתירצו את הסתירה שיש חילוק אם הוא גם‬ ‫סתירה שהרי בסעיף זה כתב השו"ע "אלא נשאר‬ ‫נקלף וגם מנומר‬ ‫ירוק כמות שהוא ברייתו"‪ ,‬דהיינו שפסק כמו‬ ‫ג‪ .‬וראיתי בחיים וברכה )אות קנט( שהקשה‬ ‫השיטה שמחמירה‪ ,‬ואילו בסעיף טז כתב השו"ע‬ ‫לבין‬ ‫ברא"ש‬ ‫שכתוב‬ ‫הראב"ד‬ ‫בין‬ ‫סתירה‬ ‫~ לו ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫מבאר שדעת הטור היא שנקלף ונשתנה למראה‬ ‫אם הוא שחור או לבן במקום אחד‪ ,‬פוסל ברובו‪,‬‬ ‫כשר הריהו כמו מראה פסול שפוסל ברובו‬ ‫בשנים או בשלשה מקומות‪ ,‬דינו כחזזית ליפסל‬ ‫ו‪ .‬והנה אע"פ שהוכחנו מקודם שכדי לתרץ את‬ ‫אפילו במיעוטו‪ ,‬הרי מוכח שרק במראה פסול‬ ‫הסתירה בשיטת הראב"ד לא יועיל לחלק בין‬ ‫פוסל מנומר‪ ,‬וכן גם דייק הגר"א שם‪.‬‬ ‫נקלף למנומר‪ ,‬מ"מ הטור בוודאי סובר כן‪ ,‬שהרי‬ ‫אולם עיין לקמן שאכתוב שאין ראיה משו"ע‬ ‫דעת הטור הוא שאם נקלף ברובו ונשתנה‬ ‫בסעיף זה שמחמיר שכוונתו למשהו אחר‪ ,‬אולם‬ ‫למראה כשר הרי זה פסול‪ ,‬הרי רואים שסובר‬ ‫בשו"ע הרב מפורש שפסול אפילו מראה כשר‪,‬‬ ‫שנקלף ונשתנה למראה כשר הרי הוא פסול‬ ‫ואילו לגבי מנומר ביאר בסעיף כו שרק מראה‬ ‫בעצם ולא רק מטעם מנומר‪ ,‬וכן פירשו הב"ח‬ ‫פסול הוא פסול‪ .‬וכמו"כ ברא"ש עצמו יש את‬ ‫והמאמר מרדכי בדעת הטור‪ ,‬אולם איני יודע איך‬ ‫הסתירה הזאת‪ ,‬כי הרא"ש הביא בנקלף שתי‬ ‫יסביר את הגמ' שאם נקלף כאהינא סומקא הרי‬ ‫דעות‪ ,‬ואילו לגבי מנומר כתב )פרק ג סימן כב(‬ ‫זה כשר‪ ,‬שהרי 'אהינא סומקא' הוא צבע אחר‬ ‫"כושי )היינו שחור( ולבן אם הם במקום אחד‬ ‫מכל האתרוג וכמו שפירש הרא"ש שדרך פירות‬ ‫ברובו של אתרוג כמו חזזית‪ ,‬ואם הוא בשנים‬ ‫הנקלפים שנהיו אדומים ואעפ"כ כתוב שזה כשר‪.‬‬ ‫ושלשה מקומות היינו מנומר"‪ ,‬הרי שביאר‬ ‫והנה המאמר מרדכי מסביר שהטור התכוין‬ ‫שהפירוש מנומר הוא רק במראות פסולים‪.‬‬ ‫שנשתנה למראה פסול‪ ,‬וא"כ לא יהיה קשה‬ ‫צ"ע בשיטת המשנ"ב שנשאר בצ"ע במנומר‬ ‫השאלה הזאת‪ ,‬אבל הבית יוסף והב"ח לא הבינו‬ ‫במראות כשרות‬ ‫כך‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ובמשנ"ב ס"ק נו ובשער הציון שם נשאר‬ ‫עוד סברות למה צריכים להחמיר במנומר של‬ ‫בצ"ע למעשה האם לפסול מנומר במראות‬ ‫נקלף יותר ממנומר רגיל‬ ‫כשרות‪ ,‬וצ"ע שהרי בסעיף הזה פסק אפילו‬ ‫ז‪ .‬ואולי יש להוסיף עוד סברות למה צריכים‬ ‫בנקלף ונשתנה מראהו שאפשר להקל בשעת‬ ‫להחמיר בנקלף יותר ממנומר‪ ,‬שהרי שיטת רש"י‬ ‫הדחק וק"ו שאם זה לא נקלף רק סתם מנומר‬ ‫היא שכל נקלף במקצתו פסול ומטעם דמיחזי‬ ‫שאפשר להקל בשעת הדחק‪.‬‬ ‫כמנומר‪ ,‬והיינו אפילו אם לא נשתנה מראיתו‬ ‫ואולי התכוין השעה"צ שלמעשה צ"ע האם‬ ‫כלל‪ ,‬וא"כ כשניתוסף שגם נשתנה מראיתו שאז‬ ‫אפשר להכשירו שלא בשעת הדחק‪ ,‬אבל בשעת‬ ‫יש פוסלים מטעם שינוי מראה הרי זה כעין‬ ‫הדחק בוודאי אפשר להכשירו‪.‬‬ ‫תרתי לריעותא המוזכר ביו"ד סימן לז שזה פסול‪,‬‬ ‫~ לז ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫נקלף על החוטם אפילו אם אין שינוי מראה‬ ‫ואע"פ שכתב הפרי מגדים שם בסוף הסימן שזה‬ ‫]אולם דעת החזו"א בסימן קמז סק"ה שגם לפי‬ ‫רק אם שני החומרות הם לא משם אחד‪ ,‬ואילו‬ ‫הר"ן כשר‪ ,‬ואכמ"ל[‪ ,‬ואע"פ שלהלכה לא פוסקים‬ ‫כאן שניהם משם אחד דהיינו שנראה כמנומר ‪-‬‬ ‫כך וכמו שמבואר בביאור הלכה בסעיף יב‪ ,‬מ"מ‬ ‫מ"מ הרי זה עוד סיבה למה להחמיר‪.‬‬ ‫ספיקא‬ ‫ספק‬ ‫כעין‬ ‫לעשות‬ ‫לאצטרופי‬ ‫חזיא‬ ‫וגם יש שיטה בראב"ד שם שאם הרוב הוא נקלף‬ ‫לחומרא‪ ,‬שיש פוסלם בכל נקלף ויש שפסלו עכ"פ‬ ‫הרי זה פסול וכמו חזזית‪ ,‬ואע"פ שהראב"ד כתב‬ ‫בשינוי מראה אע"פ שהוא מראה כשר‪ .‬וכ"כ‬ ‫שמסתבר כמו השיטה השניה וכמו שנפסק‬ ‫האליה רבה )סק"י( "ומכל מקום בחוטמו נ"ל‬ ‫להלכה‪ ,‬מ"מ כל זה מצטרף לנטות להחמיר‬ ‫לפסול‪ ,‬דהא כתבתי לעיל ]סק"ט[ דלדעת הראב"ד‬ ‫כאשר יש גם שינוי מראה‪.‬‬ ‫אף ביש לו מראה אתרוג פסול נקלף דנמי פסולי‬ ‫אתרוג מיקרי‪ ,‬אם כן ודאי ראוי להחמיר באין לו‬ ‫מבאר שיש סברות להחמיר אם נקלף בחוטמו‬ ‫מראה אתרוג‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואע"פ שדעת המשנ"ב )ס"ק‬ ‫וק"ו אם נשתנה למראה כשר‬ ‫כו( להקל בשעת הדחק אפילו על החוטם מ"מ‬ ‫ח‪ .‬וכמו"כ בנקלף על החוטם הרי דעת הפרי‬ ‫מובן למה כאן יש סיבה להחמיר יותר מבמנומר‪.‬‬ ‫מגדים )הובא בשערי תשובה בסעיף יד( שצ"ע‬ ‫לדינא האם כשר או לא כיון שדעת הר"ן שפסול‬ ‫ענף ג'‬ ‫האם דעת השו"ע להחמיר במנומר במראות כשרות‬ ‫כיון דסתם השו"ע ולא הזכיר בדין נקלף משמע‬ ‫מחלוקת הפוסקים האם השו"ע סובר להחמיר‬ ‫דדעתו להקל"‪.‬‬ ‫במנומר במראות כשרות‬ ‫א‪ .‬כתוב בספר מטה יהודה למהר"י עייאש ז"ל‬ ‫והשיג עליו החיים וברכה שלא הבין כלל מה‬ ‫)בליקוטים על סימן תרמח( "ולענין דינא נראה‬ ‫שכתב המטה יהודה שבדין נקלף לא כתב השו"ע‬ ‫דהשו"ע דעתו להקל כסברת י"א דאין הקילוף‬ ‫כלום שהרי מפורש התנה השו"ע דבמקום שנקלף‬ ‫פוסל אלא כשמשתנה למראה פסול וסמך על מה‬ ‫נשאר ירוק כמות שהוא ברייתו‪ ,‬אשר מזה דייק‬ ‫שכתב בסעיף טז במנומר מאליו דבעינן מראה‬ ‫באמת המג"א דהשו"ע ס"ל כטור דאם רק‬ ‫פסול‪ ,‬ואע"ג דנקלף גרע ממנומר להראב"ד‪ ,‬מ"מ‬ ‫~ לח ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫שאגב אורחא משמע שצריך שיישאר ירוק‪,‬‬ ‫נשתנה ממראה אתרוג אעפ"י שהוא מראה כשר‬ ‫ועכ"פ אין מזה תפיסה על המטה יהודה בביאור‬ ‫מ"מ דינו כחזזית‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דעת השו"ע‪.‬‬ ‫כוונת השו"ע שנשאר ירוק היינו שלא נחסר‬ ‫והנה כתב הפרמ"ג "עיין מ"א‪ ,‬בסעיף ט' וסעיף‬ ‫מבשר האתרוג‬ ‫י"ו מראות פסולות כושי‪ ,‬ולבן ג"כ לחזזית‪ .‬והנה‬ ‫ב‪ .‬אולם בעניי נראה שאין ראיה מהשו"ע שהוא‬ ‫מראות הפסולות באתרוג שחור ולבן‪ ,‬ואפשר‬ ‫מלשון הרמב"ם‪ ,‬וכוונת הרמב"ם שנקלף רק הגלד‬ ‫הוא הדין שאר מראות שאין ממין מראה אתרוג‪,‬‬ ‫העליון של האתרוג ולא חסר כלום מבשר‬ ‫הא כתמרה אדומה משמע דאין ]לכאורה צ"ל‬ ‫האתרוג‪ ,‬וזה מה שהתנה שאינו מחסרו אלא‬ ‫'דמין'[ מראה אתרוג הוא"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫נשאר ירוק כמות שהוא‪ ,‬ולא דיבר כלום אם יש‬ ‫שינוי מראה‪ ,‬וכן מפורש בפירוש המשניות‬ ‫משמע קצת שהבין שמה שכתב המג"א שאם‬ ‫לרמב"ם שכתב "שאינו רוצה בנקלף שתהיה‬ ‫נשתנה מראהו היינו שנשתנה למראה פסול‪ ,‬ולא‬ ‫נקלפת הירוקה עד שיראה הלובן כי זה נכלל‬ ‫שנשתנה למראה כשר‪.‬‬ ‫באמרו חסר כל שהו" ]כך הוא גירסת הלחם‬ ‫אולם צ"ע הפירוש הזה שהרי הטור סבר שכל‬ ‫משנה והמעשה רוקח שם[‪ ,‬והיינו מה שכתב‬ ‫שינוי מראה פסול‪ ,‬וכיון שהעתיק המג"א לשון‬ ‫השו"ע שנשאר הקליפה הירוקה‪ .‬שוב ראיתי‬ ‫הטור משמע דהכי סבירא ליה‪,‬‬ ‫במאמר מרדכי שביאר כן השו"ע‪.‬‬ ‫ואע"פ שלעיל כתבתי בשם המאמר מרדכי‬ ‫שכוונת הטור הוא על שינוי מראה פסול ואילו‬ ‫ביאור כוונת מג"א בשו"ע‬ ‫שינוי מראה כשר באמת יהיה כשר‪ ,‬מ"מ דוחק‬ ‫ג‪ .‬ואע"פ שכתב המג"א בס"ק ז' "שאם נשתנה‬ ‫לומר שגם המג"א הבין כן בדעת הטור‪ ,‬מדלא‬ ‫כתב שחולק על הבית יוסף שכתב בהדיא בדעת‬ ‫מראהו הרי זה פסול" על מה שכתב השו"ע‬ ‫הטור שגם אם נשתנה למראה כשר הרי זה‬ ‫שנשאר ירוק כמות שהוא‪ ,‬י"ל שלא התכוין דווקא‬ ‫פסול‪.‬‬ ‫לבאר כוונת השו"ע רק בא להוסיף שאם נשתנה‬ ‫למראה אחר הרי זה פסול‪ ,‬או שסבר המג"א‬ ‫~ לט ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫היוצא להלכה‪:‬‬ ‫א‪ .‬נחלקו הפוסקים אם נקלף קצת מקליפה השניה ]לפני הלבן[ האם זה פוסל‪ ,‬ולהלכה לענ"ד אפשר לנקוט‬ ‫שאם זה רק משהו ]פחות מכאיסר[ אפשר להקל‪ ,‬וכמו"כ אם מסופק אם עבר לקליפה השניה גם אפשר‬ ‫להקל‪.‬‬ ‫ב‪ .‬נחלקו הפוסקים אם נשתנה לצבע אחר אבל הוא ממראה האתרוג‪ ,‬האם זה נחשב מנומר או לא‪,‬‬ ‫והעיקר לדינא שאם הוא נקלף ובעבור זה נשתנה למראה אחרת מחמירים‪ ,‬אבל אם נשתנה בלי קליפה‬ ‫מקילים‪.‬‬ ‫~מ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף ז‬ ‫ניטל דדו‪ ,‬והוא הראש הקטן ששושנתו בו‪ ,‬פסול‪ .‬הגה‪ :‬ויש מחמירין אם נטלה‬ ‫השושנתא‪ ,‬דהיינו שאנו קורין פיטמא )ר"ן(‪ ,‬וטוב להחמיר במקום שאפשר‪,‬‬ ‫מיהו לענין דינא אין לפסול אא"כ ניטל הדד‪ ,‬דהיינו העץ שראש הפיטמא‬ ‫עליו‪ ,‬והראש נקרא‪ :‬שושנתא )המגיד(‪ ,‬וכל זה דוקא שניטלה‪ ,‬אבל אם לא היה‬ ‫לו דד מעולם‪ ,‬כשר‪ ,‬וכן רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו )הרא"ש(‪.‬‬ ‫ענף א'‬ ‫מה הדין פיטם שעשוי מבשר של האתרוג האם אפשר להקל‬ ‫שדינו כפיטם או שהוא יותר חמור‬ ‫וכן הוא במשנ"ב ס"ק ל שכתב "מלשון ניטל הדד‬ ‫מהמשנ"ב יוצא שהפיטם שקוע בתוך האתרוג‬ ‫משמע דניטל העץ אף מה שתקוע בתוך האתרוג‬ ‫והוא עשוי מעץ‬ ‫ונעשה שם כמו גומא ולפיכך פסול‪ ,‬אבל אם ניטל‬ ‫א‪ .‬כתב המשנ"ב בס"ק כט "הוא העץ שעל ראש‬ ‫רק מה שלמעלה מן האתרוג אין להחמיר"‪ ,‬מוכח‬ ‫האתרוג כמו חוד הדד ותחוב בתוכו והשושנתא‬ ‫מזה שהפיטם הוא שקוע בתוך האתרוג וכשניטל‬ ‫עליו"‪ ,‬מבואר מזה שהפיטם הוא כמו עץ ]וכן‬ ‫הפיטם יש גומא בתוך האתרוג‪.‬‬ ‫מבואר ברמ"א שכתב דהיינו העץ שראש‬ ‫הפיטמא עליו וכו'[‪ ,‬וגם מבואר מזה שהוא תחוב‬ ‫והנה בזמנינו יש הרבה אתרוגים שהפיטם שלהם‬ ‫בתוכו‪.‬‬ ‫הוא חלק מבשר האתרוג – דהיינו שבשר‬ ‫האתרוג מתקצר מאוד ועליו יש את השושנתא‪,‬‬ ‫~ מא ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫מוכיח שמה שכתבו הפוסקים שהפיטם הוא כמו‬ ‫ואם חותכים את הפיטם אין גומא בתוך האתרוג‪,‬‬ ‫עץ הוא לאו דווקא‬ ‫ולכאורה אם נחתך שם יהיה פסול‪-‬חסר לכל‬ ‫ד‪ .‬הרי מבואר מדבריו שהסביר את השו"ע‬ ‫הדעות – שהרי הוא ממש חלק מן האתרוג‪.‬‬ ‫שהכוונה לפיטם שהוא מבשר האתרוג ואעפ"כ‬ ‫בשו"ע הרב מפורש שיש אתרוגים שאין העץ‬ ‫הכשירו‪ ,‬ובעניי נראה שגם כל הפוסקים לא חלקו‬ ‫נכנס לתוך האתרוג‬ ‫עליו שמה שכתבו שזה עץ היינו טעמא כי‬ ‫ב‪ .‬אולם בשו"ע הרב )סעיף יז( כתוב "יש הרבה‬ ‫כשהפיטם מתייבש קצת הרי הוא דומה לעץ‪.‬‬ ‫אתרוגים שעל ראש האתרוג גדל עץ אחד‬ ‫שוב ראיתי הלשון של הרא"ש )הובא בבית יוסף‬ ‫שמקצתו נכנס לתוך גוף האתרוג ומקצתו בולט‬ ‫כאן( שהפיטם הוא "כמין עוקץ בולט וקשה‬ ‫למעלה‪ ,‬ובמקצת אתרוגים אין עץ זה נכנס כלל‬ ‫כעץ"‪ ,‬הרי שאינו כמו עץ מצד הגוון אלא מצד‬ ‫לתוך אתרוג אלא כולו בולט למעלה מראש‬ ‫שהוא קשה כעץ‪.‬‬ ‫האתרוג ונקרא פטמא או דד‪ ,‬ועל עץ זה גדל‬ ‫כמין פרח שושן ונקרא שושנתא והוא )נחשב(‬ ‫וראיה גם ממה שכתב הביאור הלכה בסעיף יב‬ ‫מגוף העץ הנקרא פטמא או דד‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫שאם יש על הפיטם שינוי מראה הרי זה פסול‪,‬‬ ‫ואם הפיטם עץ ממש וכמו שחשב הכף החיים לא‬ ‫הרי מבואר שיש אתרוגים שאין הפיטם נכנס‬ ‫מסתבר שיהיה בזה שינוי מראה כיון שזה‬ ‫בתוך גומת האתרוג‪ ,‬ואעפ"כ נחשב הוא לפיטם‬ ‫חתיכת עץ‪ ,‬וכמו שלא פוסל שינוי מראה על‬ ‫שאם נחסר קצת כשר )לפי הדעות שמכשירות(‪.‬‬ ‫השושנתא‪ ,‬ופשוט‪.‬‬ ‫ב'כף החיים' מעיד שבארץ ישראל הפיטם הוא‬ ‫מפורש בכפות תמרים שהפיטם הוא עשוי‬ ‫לא עשוי מעץ‪ ,‬ואפשר שזה כוונת השו"ע‬ ‫מבשר האתרוג‬ ‫ג‪ .‬וראיתי בכף החיים שכתב על השו"ע הרב ועל‬ ‫ה‪ .‬ומפורש בכפות תמרים )סוכה דף לה עמוד ב(‬ ‫המג"א שכולם כתבו שהפיטם הוא עץ וכתב‬ ‫שכתב "עינינו הרואות כמה פעמים דהעץ‬ ‫שהם מדברים על מיני אתרוגים הנמצאים‬ ‫שבראש האתרוג הוא רך וירוק מגוון האתרוג‬ ‫במקומם‪ ,‬אבל במקומנו ארץ צבי יש בראש‬ ‫ושם ימצא חזזית כמין נקודה שחורה או אדומה‪,‬‬ ‫האתרוג בולט כמין דד קטן מגוף האתרוג ועליו‬ ‫ובששונה שהוא ע"ג העץ שבראש האתרוג שם‬ ‫דבוק כמין פרח שושן יבש וקורין אותו פיטמא‪,‬‬ ‫הוא דלא ימצא חזזית דאינו מגוון האתרוג‪,‬‬ ‫ואפשר שזהו כוונת השו"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דבריית העץ שבראש האתרוג עיקרו הוא דק‬ ‫~ מב ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫שהדד הוא כמין עץ‪ ,‬אבל בארץ הצבי שהדד‬ ‫וירוק כגוון האתרוג וזה נקרא דד האתרוג‪,‬‬ ‫הוא מן האתרוג בעצמו בנחסר כל שהוא פסול‬ ‫ובראש עץ זה הוא יותר גס ורחב ואינו ירוק‬ ‫לכו"ע משום דהו"ל חסר"‪ ,‬והיינו שביאר שכל מה‬ ‫כגוון האתרוג וזה נקרא שושנה"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הרי‬ ‫שכתבו הפוסקים להקל בניטלה מקצתו הוא רק‬ ‫מפורש דלא כמו הבנת הכף החיים‪.‬‬ ‫אם הוא כמין עץ‪ ,‬אבל אם הוא מבשר האתרוג‬ ‫צ"ע על מה שסתר הכף החיים את משנתו שאם‬ ‫פסול בכל שהוא‪ ,‬ולא כמו שכתב בתחילה שגם‬ ‫הפיטם עשוי מבשר אז דינו כמו באתרוג‬ ‫כוונת המחבר הוא שזה לא עץ אלא מבשר‬ ‫ו‪ .‬אולם שוב ראיתי שהכף החיים סתר את‬ ‫הפרי‪ ,‬וכן ראיתי בהליכות שלמה בשם הגרשז"א‪,‬‬ ‫משנתו שם בס"ק מח שכתב "שכל זה במקומות‬ ‫וצע"ג שהוא נגד משמעות הפוסקים‪.‬‬ ‫ענף ב'‬ ‫האם כאשר נפל הפיטם הוא ספק פסול או שהוא וודאי פסול‬ ‫קשה על הני פוסקים שהרי ברא"ש וכן ברי"ף‬ ‫השעה"צ והשבה"ל סוברים שאם רק נפל הפיטם‬ ‫ורמב"ם משמע שפסול מתורת וודאי‬ ‫או העוקץ הרי זה ספק פסול‬ ‫ב‪ .‬ולענ"ד צ"ע על הני גדולים שהבינו כך את‬ ‫א‪ .‬כתב השער הציון )ס"ק לז( "אף דהמחבר‬ ‫הרא"ש‪ ,‬שאע"פ שבתחילה הביא הרא"ש דעה‬ ‫והרמ"א העתיקו דנטל פטמתו פסול וכן לענין‬ ‫שרק אם נפל העוקץ פסול אולם אם נפל הפיטם‬ ‫עוקצו‪ ,‬אפשר דהוא רק משום דחשש להחמיר‬ ‫הרי זה כשר‪ ,‬וגם הביא דעה שרק אם נפל‬ ‫בשניהם‪ ,‬כאשר מובא בבית יוסף בשם הרא"ש‪,‬‬ ‫הפיטם פסול אולם אם נפל העוקץ הרי זה כשר‪,‬‬ ‫עיין שם‪ ,‬ולא משום דפסקו כן להחלטה"‪ ,‬ולכן‬ ‫וא"כ אם נפל רק העוקץ או רק הפיטם הרי זה‬ ‫כתב שאפשר לצרפו לספק אחר‪ ,‬וכן כתב מדיליה‬ ‫ספק אם פסול או לא וכמו שכתב המשנ"ב‪ ,‬מ"מ‬ ‫בשו"ת שבט הלוי )ח"א סימן קעז( שמוכח‬ ‫לבסוף כתב הרא"ש בשם הרבינו חננאל שפסל‬ ‫מהרא"ש והב"י שרק מספק פוסלים אותו‪.‬‬ ‫משניהם כי כך הבין הפירוש בגמ' וכמו שכתב‬ ‫הרא"ש בשם ר"ח וז"ל "ניטלה פיטמתו ‪ -‬נראין‬ ‫~ מג ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫שפסלו את שניהם מתורת וודאי‪ ,‬ומסיק שהכי‬ ‫הדברים שהוא דד והוא החוטם כמין פיטמתו של‬ ‫נהגינן לפסול בשניהם ומשמע מתורת וודאי וכמו‬ ‫דד כדתנן )עוקצין פ"ב מ"ג( פיטמא של רימון‪,‬‬ ‫הר"ח והרי"ף והרמב"ם‪ ,‬וכן מפורש בטור שהביא‬ ‫וניטלה בוכנתו היינו קצה העץ הנתון באתרוג‬ ‫שתי דעות הנ"ל אם הפסול הוא בפיטם או‬ ‫וכו' ומשמע מתוך פירושו דפיטמתו ובוכנתו תרי‬ ‫בעוקץ‪ ,‬ולבסוף מסיק שהר"ח פסל בשניהם וכן‬ ‫ענייני נינהו זה בראשו וזה בעוקצו"‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫דעת הרי"ף והרמב"ם וגם הרא"ש כתב כן עיי"ש‪.‬‬ ‫ומשמע בהדיא שפסל את שניהם בתורת וודאי‪,‬‬ ‫וכתב הרא"ש שכך משמע מהרי"ף והרמב"ם‬ ‫ענף ג'‬ ‫מה הדין אם חסר חלק מן הפיטם‬ ‫ועוד יותר מזה קשה שא"כ נמצא שיש סתירה‬ ‫אם חסר חלק מן הפיטם האם יש נפק"מ אם‬ ‫בדעת המג"א שהרי במג"א )סימן תרמט( על מה‬ ‫הפסול הוא מטעם הדר או חסר‬ ‫שכתב הרמ"א שאם ניטל פטמתו או עוקצו כשר‬ ‫א‪ .‬כתב המגן אברהם )סק"ט( "ונ"ל דעכ"פ בעינן‬ ‫בשאר הימים כיון שפסולו הוא משום חסר‪ ,‬כתב‬ ‫שינטל עד האתרוג כיון דהטעם משום חסר‬ ‫המג"א "אבל במגיד משנה משמע שהפסול‬ ‫כמו"ש סי' תרמ"ט ס"ה בהג"ה‪ ,‬א"כ בניטל כל‬ ‫הפיטמא משום הדר הוא‪ ,‬שעל ניטל העוקץ‬ ‫שהוא לא מיקרי חסר‪ ,‬דאין זה חסרון הניכר"‪,‬‬ ‫מקשה פשיטא דחסר פסול ע"ש‪ ,‬וכ"מ בסי'‬ ‫והנה קצת משמע מדבריו שאם היה הטעם משום‬ ‫תרמ"ה ס"ז ובפוסקים‪ ,‬ולכן אין להקל בפטמא‪,‬‬ ‫הדר היה פסול אפילו אם ניטל קצת ממנו‪.‬‬ ‫עכ"ל‪ ,‬הרי שהפסול הוא משום הדר‪.‬‬ ‫אולם קשה דאיזה סברא היא זה‪ ,‬שהרי אם אין‬ ‫מסביר מהלך שגם לטעם של הדר כשר אם לא‬ ‫חסרון הניכר ואין כאן חסר א"כ ק"ו שאין כאן‬ ‫ניכר חסרונו‬ ‫פסול של הדר‪ ,‬שהרי עיקר הפסול של הדר הוא‬ ‫ב‪ .‬ולכן בעניי נראה שראש הפיטם החסרון‬ ‫משום שאין נראה בהדרו ויפיו‪ ,‬אולם אם לא‬ ‫וההדר מגיעים ביחד‪ ,‬דהיינו שאם לא ניכר‬ ‫ניכר חסרונו שהרי אף אחד לא יודע מה היה‬ ‫חסרונו אז הוא כשר הן אם נאמר שהוא פסול‬ ‫האורך של הפיטם בתחילה א"כ מסתברא שאין‬ ‫מטעם חסר והן אם נאמר שהפסול הוא מטעם‬ ‫גם פסול של חסר‪.‬‬ ‫~ מד ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫מכוסה בתחלה כשהפטמא היתה שלימה הרי זה‬ ‫הדר‪ ,‬והטעם הוא שראש הפיטם אם נראה‬ ‫כשר דכיון שמקצת ראש האתרוג הוא מכוסה‬ ‫חסרונו הרי חסר בלקיחה תמה וחסר בהידורו‪,‬‬ ‫כמו שהיה מתחלה אין זה חסרון"‪ ,‬הרי שלמד‬ ‫משא"כ אם לא ניכר החסרון אז אין פסול של‬ ‫בשיטת המג"א שהטעם הוא משום הדר ואעפ"כ‬ ‫לקיחה תמה כיון שנראה שלם וגם אין חסרון של‬ ‫הרי זה כשר כיון שלא ניכר חסרונו‪.‬‬ ‫הדר שהרי לא ניכר שם שום פגם‪ ,‬ומה שהמג"א‬ ‫מבסס את ההיתר שלו כיון שהרמ"א כתב‬ ‫מוכיח שגם הפרי מגדים סובר שגם לפי הטעם‬ ‫שהפסול הוא משום חסר הוא כיון שמקור הפסול‬ ‫של הדר כשר אם נשאר קצת למעלה‬ ‫הוא משום חסר ומזה משתלשל שיהיה גם פסול‬ ‫ד‪ .‬וכן מבואר בפרי מגדים שם בסימן תרמט‪,‬‬ ‫הדר לדעת המג"א בסימן תרמט‪ ,‬וכיון שכאן אין‬ ‫שהרי ביאר הפרמ"ג שראיות המג"א מן המגיד‬ ‫נפק"מ בזה לכן נקט המג"א בקיצור מה שמבואר‬ ‫משנה הוא כי שאל המגיד משנה למה צריך דין‬ ‫ברמ"א בהדיא‪.‬‬ ‫מיוחד שאם ניטל העוקץ הרי זה פסול‪ ,‬הרי כבר‬ ‫כתוב במשנה שאם חסר כל שהוא הרי זה פסול‪,‬‬ ‫מפורש בשו"ע הרב שגם לטעם של הדר כשר‬ ‫ותירץ המגיד משנה שהוה אמינא כיון שהוא רק‬ ‫אם לא ניכר חסרונו‬ ‫עץ לכן אין זה חלק מן האתרוג‪ ,‬קמ"ל שזה כן‬ ‫ג‪ .‬וכן משמע בשו"ע הרב )סעיף יז( שכתב לגבי‬ ‫חלק מן האתרוג ולכן אם יש גומא הרי זה פסול‪.‬‬ ‫אם חסר הפיטם "וכיון שהיא חסרה הרי זה‬ ‫אתרוג חסר‪ ,‬אף על פי שיש אומרים שאין חסרון‬ ‫ומזה דייק המג"א שפסול פיטמא הוא אפילו אם‬ ‫פוסל אלא אם כן יש בו כאיסר כמו שנתבאר‪,‬‬ ‫אין גומא אלא שוה הוא לראש האתרוג‪ ,‬שאם‬ ‫מכל מקום כיון שהפטמא היא בגובה האתרוג על‬ ‫נאמר שכל הפסול הוא רק משום חסר ולכן צריך‬ ‫ראשו והחסרון ניכר בה יותר לפיכך החמירו בה‬ ‫שיהיה גומא באתרוג דהיינו מקום הפיטם‪ ,‬א"כ‬ ‫שאפילו חסרון כל שהוא שבה פוסל לפי שעיקר‬ ‫למה לא שאל המגיד משנה גם למה צריך דין‬ ‫הידורו של אתרוג תלוי בראשו שהאדם רואה‬ ‫מיוחד שניטלה פטמתו פסולה – תיפוק ליה‬ ‫אותו בתחלת השקפתו ואם נחסר שם כל שהוא‬ ‫מטעם חסר‪ ,‬אלא מוכח שהבין המגיד משנה‬ ‫אינו הדור‪ .‬אבל אם לא ניטל כלום מעובי‬ ‫שאפילו אם אין גומא בראש האתרוג עדיין פסול‬ ‫הפטמא במקום שהיא מחוברת לאתרוג ואפילו‬ ‫הוא מטעם הדר‪ ,‬שההדרו של אתרוג הוא שיש‬ ‫נטלה כל הפטמא ולא נשאר ממנה רק גובה‬ ‫עליו פיטם‪ ,‬עכתו"ד הפרמ"ג‪.‬‬ ‫משהו בענין שמקצת ראש האתרוג הוא מכוסה‬ ‫וא"כ לכאורה מוכח מזה שאם יש קצת מן הפיטם‬ ‫בעובי פטמא משהו זו שנשתייר כמו שהיה‬ ‫הרי זה כשר‪ ,‬שהרי כל מה שהצריך הפרי מגדים‬ ‫~ מה ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫דעת הערוגות הבושם שאם נשבר רוב עובי‬ ‫לבאר זה רק שאם הטעם הוא משום חסר צריך‬ ‫הפיטם הרי זה פסול מטעם חסר ולא מטעם הדר‪,‬‬ ‫שיהיה שם גומא ואם הטעם הוא משום הדר‬ ‫והקושי בדבריו‬ ‫פסול אפילו אם שווה הוא לראש האתרוג‪,‬‬ ‫ו‪ .‬וראיתי בשו"ת ערוגות הבושם )או"ח קצג(‬ ‫ומשמע שאם הוא קצת גבוה מן האתרוג כשר‬ ‫שכתב שאם נשבר חלק מן הפיטם רק שלא נפל‬ ‫גם אם הטעם הוא משום הדר‪.‬‬ ‫לגמרי – אז אם הטעם הוא משום חסר הרי זה‬ ‫בשעה"צ הביא פוסקים שמחמירים גם אם נשאר‬ ‫חסר כיון שהוא לא מחובר בשלימותו ובפרט‬ ‫חלק מן הפיטם‬ ‫שיכול להיות שזה עומד ליפול וכל העומד לחסר‬ ‫ה‪ .‬אולם השער הציון )ס"ק לו( כתב שהמאמר‬ ‫כחסר דמי‪ ,‬אבל אם הטעם הוא משום הדר הרי‬ ‫מרדכי ובכורי יעקב פוסלים אם נחסר קצת מהדד‬ ‫זה כשר כיון שעדיין הדר הוא כיון שלמעשה הוא‬ ‫אפילו שיש קצת מעל הגומא‪ ,‬וטעמם להחמיר‬ ‫נמצא מעל האתרוג‪ ,‬ולכן בחוה"מ שהרמ"א סובר‬ ‫הוא לדעת המגן אברהם גופיה לקמן בסימן‬ ‫שגם אם נפל הפיטם הרי זה כשר‪ ,‬לכן אע"פ‬ ‫תרמ"ט סעיף קטן י"ז‪ ,‬דחושש לומר דטעם הפסול‬ ‫שהמג"א מחמיר וסובר שהוא פסול כיון שהוא‬ ‫דניטל פטמתו הוא משום הדר‪ ,‬ואם כן אזדא‬ ‫מטעם הדר‪ ,‬אבל כיון שהוא מחובר במקצת הרי‬ ‫ראית המגן אברהם בעניננו‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫מתקיים בזה 'הדר'‪.‬‬ ‫הרי יוצא לפי דבריהם שיש סתירה במג"א האם‬ ‫ולכאורה יש לעיין על דבריו שלפי ההסבר של‬ ‫הפסול של חסרון הפיטם הוא משום הדר או‬ ‫השו"ע הרב בדברי המג"א הרי אם לא ניכר‬ ‫משום חסר‪ ,‬וגם נפק"מ האם כשר בשאר הימים‬ ‫חסרונו אין כאן פסול לא של הדר ולא של חסר‪,‬‬ ‫שהרי חסר כשר בשאר הימים ואילו הדר פסול‬ ‫ואם ניכר חסרונו הרי פסול גם משום הדר וגם‬ ‫בשאר הימים לדעת הרמ"א‪.‬‬ ‫משום חסר‪ ,‬וא"כ לפי מה שנקט הערוגת הבושם‬ ‫שזה פסול מטעם חסר אזי הוא פסול גם מטעם‬ ‫הדר שהרי כולם רואים שזה כמעט שבור לגמרי‪.‬‬ ‫~ מו ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ענף ד'‬ ‫האם אפשר לחבר פיטם ע"י מחט‬ ‫בחג הסוכות שנת תרי"ג שניטל השושנתא‬ ‫להלכה נוקטים שאי אפשר לדבק הפיטם ע"י‬ ‫דהיינו העץ שראש הפיטמא עליו ונשאלתי כדת‬ ‫מחט‬ ‫מה לעשות והשבתי דיוכל לחברו ע"י מחט‬ ‫א‪ .‬כתוב בשו"ת שבות יעקב )חלק א סימן לה(‬ ‫וכיוצא שאינו ניכר וכמ"ש האחרונים בשם שו"ת‬ ‫שאם נפל הפיטם א"א לדבקו ע"י מחט וכדומה‬ ‫בית יעקב סי' קמ"ב‪ ,‬ואף דבשו"ת שבות יעקב‬ ‫"דעד כאן לא אמרינן בש"ס ופוסקים דהוי כשלם‬ ‫סי' ל"ה חולק עליו וכתב דצ"ל שאינו מחובר‬ ‫אלא כשהוא מחובר בו בתולדתו אף על פי שאינו‬ ‫בתולדתו חיבור ע"י דבר אחר לא חשיב חיבור‬ ‫מחובר כולו שמיה חיבור‪ .‬משא"כ חבור ע"י דבר‬ ‫שיהיה נקרא לקיחה תמה ושלימה ע"ש‪ ,‬לפע"ד‬ ‫אחר ודאי לא שמיה חבור דלהוי מקרי שלם‬ ‫כל שאינו מגוף האתרוג רק שהיא ענין הדור‬ ‫ותמות והוא פשוט בש"ס ופוסקים הנ"ל‪ ,‬ונחלקה‬ ‫וכמה אתרוגים נמצאו בלא שושנתה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫התיומת דפסול משום דבעינן לקיחה תמה וכמ"ש‬ ‫רבינו ירוחם ולא מהני לדבק התיומת יחד והוא‬ ‫ונראה שכל מה שהקל השואל ומשיב שאפשר‬ ‫דבר קל לתקן בכל מידי דמדבק וכל זה ברור‬ ‫לחברו ע"י מחט הוא רק בנפל השושנתא שזה‬ ‫ופשוט ולא הוצרכתי לכתב‪ ,‬אך לפי שראיתי‬ ‫הידור בעלמא שהרי הרמ"א מכשיר אם ניטלה‬ ‫בתשובת בית יעקב סי' קמ"ב שפסק דאם אפשר‬ ‫שושנתא‪ ,‬ובפרט בחוה"מ שאפילו אם ניטל‬ ‫לחבר העוקץ וכדומה ע"י מחט דהוי חבור ויוצאין‬ ‫הפיטם מכשיר הרמ"א בסימן תרמט‪ ,‬ואע"פ‬ ‫בה לברך עליו דהוי לקיחה תמה‪ ,‬ולע"ד לא דק‬ ‫שהמג"א החמיר ‪ -‬זה רק בנפל כל הפיטם‪ ,‬אולם‬ ‫כלל שהוא נגד משמעות הש"ס וכל הפוסקים"‪,‬‬ ‫אם נשאר אפילו משהו מכשיר אפילו ביו"ט‬ ‫עכ"ל‪ ,‬וכתב החיים וברכה )אות רמד( שכן‬ ‫ראשון‪ ,‬וק"ו בנידון דידיה שרק השושנתא נפל‪,‬‬ ‫מסקנת רבנן בתראי דלא מהני ליה חיבור‪.‬‬ ‫ולכן כתב השואל ומשיב שבזה וודאי אפשר‬ ‫לחברו ע"י מחט שייראה יותר הדור‪ ,‬ואין בדבריו‬ ‫ביאור בשו"ת 'שואל ומשיב' שסובר שאפשר‬ ‫שום חידוש‪ ,‬וכן נראה שהבין שם החיים וברכה‪.‬‬ ‫לחבר את השושנתא ע"י מחט‬ ‫ב‪ .‬והנה בשו"ת שואל ומשיב )מהדורה קמא חלק‬ ‫א סימן קלא( כתוב "והנה אירע מעשה בחוה"מ‬ ‫~ מז ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ענף ה'‬ ‫אם נשבר חלק מן הפיטם אבל הוא עדיין מחובר במקצתו האם‬ ‫הוא כשר או לא‬ ‫הוא מחובר ויכול להתקיים כך מ"מ כיון שנפרד‬ ‫מחלוקת בין ה'שבות יעקב' להבית אפרים אם‬ ‫רובו ככולו ולאו לקיחה תמה הוא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הפיטם דבוק במקצתו האם נחשב מחובר‬ ‫א‪ .‬כתוב בשו"ת שבות יעקב )חלק א סימן לה(‬ ‫ראיה לה'שבות יעקב' שחיבור במקצת הוי‬ ‫"אתרוג שנשבר פטמתו עם דדו והוא העץ אך‬ ‫חיבור בארבעת המינים‬ ‫עדיין הוא מחובר ודבוק בו וכו' פשוט דמותר‬ ‫ב‪ .‬ונלענ"ד להביא ראיה להשבות יעקב מהמג"א‬ ‫לברך עליה דהא עיקר הטעם דאין לברך בניטל‬ ‫)סימן תרמה סעיף ב( שפסק שאם השדרה‬ ‫פטמתו משום דהוי כחסר וכתיב ולקחתם דבעינן‬ ‫בעצמו נפרצה ונשברה ותלויה למטה ]והיינו‬ ‫לקיחה תמה וכל שעדיין דבוק בו ומחובר במקצת‬ ‫שמעורה במקצת‪ ,‬משנ"ב שם ס"ק ד[ נ"ל דכשר‬ ‫עדיין שלימה ותמה אקרי"‪ ,‬ועיי"ש שכתב שגם‬ ‫ומ"מ יש לאגדו שם שלא יפול למטה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הרי‬ ‫לפי הטעם שניטלה פיטמתו הוא משום הדר מ"מ‬ ‫מבואר שאפילו אם מעורה רק במקצת הרי זה‬ ‫כל שדבוק במקצת עדיין שם הדר עליו‪ ,‬אולם אם‬ ‫נחשב אחד‪ ,‬וגם כל הפוסקים שחלקו עליו )עיי"ש‬ ‫לעמוד‬ ‫שיוכל‬ ‫היטב‬ ‫מחובר‬ ‫אינו‬ ‫הפיטמה‬ ‫במשנ"ב( לא חלקו עליו אלא משום שהם סוברים‬ ‫בחיבורא הוי כנתלש כולו כיון שסופו ליפול הרי‬ ‫שמה שנשברה השדרה הרי זה פסול‪ ,‬אולם לא‬ ‫זה כאילו נפל עכשיו‪.‬‬ ‫חלקו עליו מצד שאין שיעור של לולב והוי חסרון‬ ‫בלקיחה תמה או בהדר‪ ,‬והרי זה ראיה להשבות‬ ‫אולם בשו"ת בית אפרים )או"ח סימן א( חלק עליו‬ ‫וכתב דאם נשבר רובו הוי ככולו ואף ע"פ שעדיין‬ ‫~ מח ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סק"ב( שאם נקרע רוב התפירות של הס"ת הרי‬ ‫יעקב שגם אם זה מחובר במקצת הרי זה נחשב‬ ‫זה פסול‪ ,‬וגם החת"ס בתשובה שם כתב כמו‬ ‫לאחד‪.‬‬ ‫הט"ז‪ ,‬וא"כ גם אם נשבר חלק מן הפיטם גם‬ ‫ועיי"ש במשנ"ב שה'בגדי ישע' כתב דאין כוונת‬ ‫נחשב כאילו נפל כולו‪.‬‬ ‫המג"א שנשברה ממש דא"כ לא עדיף מנקטם‬ ‫אולם צע"ג עליו שהרי החת"ס כתב במפורש שם‬ ‫ראשו דפסול‪ ,‬וכתב השעה"צ שיש לומר קצת‬ ‫שמה שנתחבר מתחלת ברייתו כגון אליה ואבר‬ ‫דכוונת המג"א שנשברה רוב השדרה ועדיין‬ ‫המדולדל י"ל כל שמחובר כל שהיא עדיין‬ ‫מיעוטו קיים‪ ,‬רק שמסיק לבסוף שאולי סבר‬ ‫תמימתו קיים וראיה מהדס וכנ"ל‪ ,‬אבל דברים‬ ‫הבגדי ישע דבנקטם ראשו אף באופן זה פסול‪,‬‬ ‫נפרדים שנתחברו על ידי תפירה י"ל כיון שהותר‬ ‫והיינו שנקטם רוב ראשו הרי זה כאילו נקטם כל‬ ‫רוב תפירתם חוזר לקדמותו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬הרי מפורש‬ ‫הראש‪ ,‬ומ"מ מוכח שסתימת הפוסקים )הפרי‬ ‫בדבריו שלגבי ד' מינים כשר אם נשאר כל‬ ‫מגדים והאליה רבה והמשנ"ב( שם הוא דלא כמו‬ ‫שהוא‪ ,‬וכמו שמשמע מכל הני פוסקים הנ"ל‪.‬‬ ‫הבגדי ישע‪.‬‬ ‫מה הדין אם נחסר חלק מן עובי הפיטם‬ ‫וכן כתוב בשו"ע הרב )שם סעיף ח( וז"ל אם‬ ‫ד‪ .‬וכל זה אם נשבר הפיטם אבל הוא נשאר‬ ‫השדרה עצמה נשברה באמצעיתה ולא נשברה‬ ‫מחובר‪ ,‬אבל אם נחסר חלק מן הפיטם פוסל‬ ‫לגמרי לשני חלקים אלא נתקפלה לשנים שחלק‬ ‫בשו"ע הרב סעיף יז "אפילו לא ניטל כל עובי‬ ‫העליון תלוי למטה כשר"‪ ,‬הרי מוכח שאפילו אם‬ ‫הפטמא אלא מקצת העובי נשאר מחובר לאתרוג‬ ‫השברה יותר מרוב עדיין כשר ודלא כמו הבית‬ ‫ומקצת העובי ניטל לגמרי מן האתרוג בענין‬ ‫אפרים‪.‬‬ ‫שנשאר משהו באתרוג מגולה במקום שהיה‬ ‫שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר )יורה דעה סימן‬ ‫מכוסה בעובי מקצת הפטמא שניטלה הרי זה‬ ‫רעה( שכתב שמה שכתוב הדס שנקטם ‪ -‬דוקא‬ ‫פסול לפי שפטמא זו נחשבת מגוף האתרוג וכיון‬ ‫משמע )היינו שנקטם כולו( אבל מחובר מקצתו‬ ‫שהיא חסרה הרי זה אתרוג חסר"‪ ,‬משא"כ כשרק‬ ‫כשר‪.‬‬ ‫נשבר שאז כיון שנחשב למחובר אין כאן חסרון‬ ‫כלל‪ ,‬ודומה לנקב באתרוג פחות מכאיסר שזה‬ ‫חילוק בין דבר שהיה מחובר בתולדתו לבין שני‬ ‫כשר‪.‬‬ ‫דברים שחיברו זה לזה‬ ‫ג‪ .‬וראיתי בשו"ת ערוגת הבושם )או"ח סימן קצג(‬ ‫שכתב להוכיח ממה שכתב הט"ז )יו"ד סימן רעח‬ ‫~ מט ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ענף ו'‬ ‫מה הדין אם מסופקים אם נפל הפיטם או לא האם כשר הוא או‬ ‫פסול‬ ‫)שפתי דעת ס"ק לד(‪ ,‬וכאן שהוא קיום מצוה הוא‬ ‫למה אם יש ספיקות אם נפל הפיטם או לא‪ ,‬לא‬ ‫יותר קל מלעבור על איסור ולכן מתירים כאן‬ ‫אומרים שספק חסרון ידיעה לא נקרא ספק‬ ‫אפילו שלא בהפסד מרבה‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתב השער הציון )ס"ק לז( מכל מקום אם אי‬ ‫אפשר להכיר כלל אם היה כן מתחלת ברייתו‪,‬‬ ‫או כמו שמבואר בפתחי תשובה )יורה דעה סימן‬ ‫באליה רבה בשם הב"ח מצדד להחמיר‪ ,‬אכן‬ ‫קי ס"ק לה( בשם גדולי הפוסקים דאף הרשב"א‬ ‫בפרי מגדים כתב דאפשר דיש להכשיר מטעם‬ ‫דמצריך בירור ]בספק ספיקא[ היינו דוקא היכא‬ ‫ספק ספיקא‪ ,‬דשמא הלכה כמאן דאמר ניטל‬ ‫דיכול לברר שני הספיקות ולא ישאר לנו שום‬ ‫פטמתו היינו‪ ,‬עוקץ לבד‪ ,‬ואפילו הוא דדו‪ ,‬שמא‬ ‫ספק אבל אם אפילו אחר הבירור אכתי לא יבורר‬ ‫לא ניטל אלא נברא כך‪ ,‬עד כאן דבריו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫לנו רק ספק אחד והספק השני א"א לברר רק‬ ‫דממילא יהיה אסור מחמת ספק דאורייתא בזה‬ ‫ולכאורה קשה מה שהקשה השואל ומשיב‬ ‫אין צריך לברר‪ ,‬ואם לא צריך לברר אז לא‬ ‫)מהדורה א חלק א סימן קלא( על הט"ז שמקל‬ ‫איכפת לי שיהיה ספק חסרון ידיעה‪.‬‬ ‫בספק חסר שהרי הוא ספק חסרון ידיעה שהרי‬ ‫אולי יש אחד בסוף העולם שיודע האם זה נולד‬ ‫אולם זה לא יתורץ מה שכתב באליה זוטא )ס"ק‬ ‫או שנפל אח"כ ולא נחשב להיות ספק‪ ,‬ובאמת‬ ‫ו( להסביר את העולת תמיד שכתב שבספק אין‬ ‫הפרי מגדים עצמו כתב בתחילה שמשמע ממג"א‬ ‫להחמיר‪ ,‬וכתב שהטעם הוא משום דס"ל דכל‬ ‫שאם מסתפק יש להחמיר‪ ,‬רק שכתב שאם‬ ‫הפסולים אינם אלא מדרבנן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בוודאי זה ספק אפשר שיש להקל‪.‬‬ ‫והרי בספק דרבנן לא מקילים בספק חסרון ידיעה‬ ‫הפוסקים‬ ‫על‬ ‫שהסתמך‬ ‫לומר‬ ‫אפשר‬ ‫ואולי‬ ‫ורק בספק ספיקא יש פוסקים שמקילים וכמו"ש‬ ‫שסוברים שכשיש שני ספיקות אפשר להקל בספק‬ ‫הפוסקים )עי' פרי חדש כללי ספק ספיקא אות יז‬ ‫על‬ ‫סומכים‬ ‫מרובה‬ ‫ובהפסד‬ ‫ידיעה‪,‬‬ ‫חסרון‬ ‫ובבית יצחק שער הספיקות סימן ס' ואכמ"ל(‪,‬‬ ‫הפוסקים האלו וכמו"ש בפרי מגדים סימן קי‬ ‫~נ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫האתרוג ממרחקים דמצוי ג"כ שיפול הפיטם ע"י‬ ‫וצריך לומר שמיירי באופן שברור שאי אפשר‬ ‫דחיקתו בתיבה וכדומה י"ל דאין להקל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לדעת‪.‬‬ ‫ולכאורה לפי דבריו יוצא שבזמנינו שבדרך כלל‬ ‫הלבוש סובר שצריך לדעת שבשעה שהורידו‬ ‫שומרים על האתרוגים שלא יפול הפיטם‪ ,‬לכן‬ ‫אותו מן העץ לא היה לו פיטם‪ ,‬ונפק"מ בימינו‬ ‫כשיש אתרוג בלי פיטם יותר מסתבר שזה נפל‬ ‫ב‪ .‬והנה כתב הלבוש )סעיף ז( "ודוקא כשהיתה לו‬ ‫בעודו על העץ‪ ,‬וכן משמע בשבט הלוי שכתב על‬ ‫פטמה בודאי וניטלה שניכר חסרונו שזה אינו‬ ‫המחלוקת הזה "אם יש ספק אם נפל ע"י יבוש או‬ ‫הדור‪ ,‬אבל יש אתרוגים שלא היה להם פטמא זו‬ ‫בדרך פסול יש ג"כ לצדד בהאי ס"ס שכ' הפמ"ג‪,‬‬ ‫מעולם ואין נפסלים בכך‪ ,‬הלכך אם אין לו פטמה‬ ‫ובפרט כיון דיבוש שכיח יותר"‪ ,‬רק שעיין לקמן‬ ‫כשלוקטין אותו מן האילן כשר‪ ,‬שאנו תולין לומר‬ ‫שהבאנו בשם מומחים שאם הפיטם נפל אח"כ‬ ‫לא היה לו מעולם‪ ,‬כיון שדבר מצוי הוא שיש‬ ‫יראו שמתחיל להשחיר וא"כ לא מצוי שיהיה ספק‬ ‫אתרוגים הרבה שאין להם אותה פטמה"‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬רק שאם יש לו ספק הרי צריך להראותו‬ ‫וראיתי בחיים וברכה )אות רנג( שכתב שמסיום‬ ‫למומחים שידעו לומר האם הוא מתחילת בריאתו‬ ‫דבריו משמע שאין להקל רק ברואה תיכף אחר‬ ‫או לא‪.‬‬ ‫לקיטתו מן האילן שאין לו פיטם‪ ,‬אבל בבא לנו‬ ‫ענף ז'‬ ‫האם אפשר לסמוך על הסימן שיש גומא‬ ‫וראיתי בשו"ת קנה בושם )ח"ב סימן כח(‬ ‫דברי המשנ"ב שניכרים כמו גומא‬ ‫שהקשה על האחרונים שכתבו סימן הנ"ל‪,‬‬ ‫א‪ .‬כתב המשנ"ב )ס"ק לב( "וניכרים הם כי יש‬ ‫שמשמע שבזה אפשר לדעת האם לא היה מעולם‬ ‫במקום פטמא כמו גומא מתחלת ברייתו"‪.‬‬ ‫~ נא ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫שזה לשונו "כאשר הפיטם נושר בעוד האתרוג‬ ‫פיטם או לא‪ ,‬וא"כ איך כתבו שאם מסתפק האם‬ ‫מחובר לעץ ‪ -‬נוצרת ריקמת הגלדה )שצבעה‬ ‫היה או לא שצריך להחמיר‪ ,‬הרי אפשר להסתכל‬ ‫חום בהיר( אשר מכסה את מקום הניתוק של‬ ‫על הסימן הנ"ל ועפי"ז לדעת האם היה או לא‪.‬‬ ‫הפיטם ואילו כאשר הפיטם נופל לאחר שהפרי‬ ‫ולענ"ד לא קשה מידי כי אם יש גומא הרי זה‬ ‫נתלש מהעץ או מעט לפני תלישת הפרי ‪ -‬לא‬ ‫בטוח כשר‪ ,‬אולם יש אתרוגים שאף פעם לא היה‬ ‫נוצרת רקמת ההגלדה ומקום החיבור יהיה חום‬ ‫להם פיטם אבל אין גומא‪ ,‬או שיש להסתפק האם‬ ‫בתחילה ואח"כ ישחיר‪ ,‬ולפיכך הזיהוי ברור"‪ ,‬הרי‬ ‫יש גומא או לא וכדומה‪.‬‬ ‫לנו ממומחה חשוב שמסביר שעל אף שיהיה‬ ‫גומא אולם לא יהיה רקמה של הגלדה על הגומא‪,‬‬ ‫ה'קנה בשם' ראה כמה פעמים שפיטם נופל‬ ‫וכדבריו כתבו רבים‪ ,‬ולכן ליתא לקושייתו כלל‪.‬‬ ‫אח"כ ואעפ"כ יש גומא‬ ‫ב‪ .‬עוד ראיתי שהקשה שם ה'קנה בשם'‪ ,‬שראה‬ ‫דעת ה'חיים וברכה' שלא לסמוך על הסימן של‬ ‫כמה פעמים אפילו באתרוגים תלושים דלפעמים‬ ‫גומא‬ ‫מתייבש הפיטם לגמרי מכל וכל עם שרשו‬ ‫ד‪ .‬וכתב החיים וברכה )אות רנד( "יען דלאו כל‬ ‫התקוע בתוך האתרוג ונופל מתוך האתרוג‪ ,‬אז‬ ‫אחד בקי בזה להכיר בסימן דגומא שהיא‬ ‫נשאר במקומו גומא ונראה כמו שהיה כן‬ ‫מתחילת ברייתו‪ ,‬וגם הרבה מזייפים יש דכשנפל‬ ‫מתחילת בריאתו‪ ,‬וכפי הנראה לכאורה הוא דבר‬ ‫הפיטם הם מחטטים בסכין שם כעין גומא‬ ‫התלוי במין האתרוג וטבע האילן‪ ,‬כי יש במיני‬ ‫ואומרים שהוא מאתרוגי ארץ ישראל דתחילת‬ ‫האתרוגים שהפטמא שלהם אינו מתייבש לגמרי‬ ‫ברייתן שכיח כן‪ ,‬לכן יהדר לכתחילה לקנות‬ ‫ושרשו נשאר תקוע בתוך האתרוג‪ ,‬וכן הוא רוב‬ ‫אתרוג שיש לו פיטם דוקא‪ ,‬ובפרט האידנא שגם‬ ‫מיני האתרוגים הגדלים כאן בארץ ישראל‪ ,‬ויש‬ ‫באתרוגי ארץ ישראל שכיח לרוב עם פיטמות‬ ‫במיני האתרוגים שהפיטם שלהם מתייבש לגמרי‬ ‫ולמה לנו להכניס את עצמינו בספיקות ולסמוך‬ ‫עם שרשם התקוע בתוך האתרוג ונשאר במקומו‬ ‫על מבינות שלנו דהוא נחסר מתחלת ברייתו"‪,‬‬ ‫גומא שנראה שהוא כן מתחילת ברייתו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫מבאר מהו הסימן המובהק כדי לדעת האם‬ ‫ונראה שכל זה שייך באופן שיש ספק ולא באופן‬ ‫הפיטם נפל או לא‬ ‫שיש לו גליד מעליו ורואים ברור שזה מתחילת‬ ‫ג‪ .‬אולם נראה שאחר שנביא את מה שכתב‬ ‫ברייתו‪.‬‬ ‫האגרונם ר' מרדכי שומרון לא יהיה קשה כלום‬ ‫~ נב ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ענף ח'‬ ‫מה הדין אתרוג שנולד עם פיטם ואח"כ נפל הפיטם בעודו על‬ ‫העץ‬ ‫יביא הדבר לניתוקו של הפיטם מגוף האתרוג‬ ‫כל אתרוג נולד עם פיטם‬ ‫ולנשירתו‪ .‬לאחר נפילת הפיטם נוצרת ריקמת‬ ‫א‪ .‬כתב האגרונום ר' שומרון הי"ו ‪-‬שבזמנינו‬ ‫הגלדה מיוחדת )בצבע חום בד"כ( אשר סוגרת‬ ‫המציאות היא שלכל אתרוג היה לו פיטם‬ ‫את הפצע שנותר עם נפילת הפיטם‪ .‬דבר מצוי‬ ‫בתחילה‪ ,‬וז"ל על עץ האתרוג ישנם פרחים רבים‪.‬‬ ‫מאד הוא שעל אותו ענף גדלים אתרוגים בעלי‬ ‫במרכז הפרח נמצא עמוד העלי ובקצהו הצלקת‬ ‫פיטם ואתרוגים ללא פיטם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫)אשר תפקידה ללקוט את אבקת הפרחים כדי‬ ‫ליצור את זרעי האתרוג(‪ .‬כאשר הפרי מתחיל‬ ‫דעת שבט הלוי ללמד זכות על המקילים מטעם‬ ‫להתפתח‪ ,‬חלקו העליון של עמוד העלי מתפטח‬ ‫שכל שסופו ליפול הרי הוא כמו שנפל בהתחלה‬ ‫לפיטם‪ ,‬והצלקת‪ ,‬שהיא החלק שמעליו מתפתחת‬ ‫ב‪ .‬והשאלה היא א"כ אולי כל האתרוגים בזמנינו‬ ‫ל"שושנתא"‪ .‬לאחר מכן גדל ומתעבה חלקו‬ ‫שאין להם פיטם הרי הם פסולים‪ ,‬וכך סבר הקנה‬ ‫התחתון של עמוד העלי‪ ,‬ובהדרגה הופך לפרי‬ ‫בושם בתשובתו שם‪ ,‬אולם הגאון בעל שבט הלוי‬ ‫מכוונים‬ ‫הללו‪,‬‬ ‫הצמיחה‬ ‫תהליכי‬ ‫האתרוג‪.‬‬ ‫ז"ל )שבט הלוי חלק א קעז( לימד זכות על‬ ‫ומווסתים ע"י הורמוני צמיחה שונים הנוצרים‬ ‫המקילין עפ"י דברי הח"ס יו"ד סי' רנ"ו‪ ,‬דהא‬ ‫בצמח ואשר גורמים לנשירת עלי הכותרת‬ ‫דפליגי ר"ש ורבנן בעלמא בדין כל העומד לזרוק‬ ‫שלבי‬ ‫שאר‬ ‫ולנשירת‬ ‫הפרח‪,‬‬ ‫של‬ ‫הלבנים‬ ‫ולשרוף וכיו"ב ואין הלכה כר"ש לרוב השיטות‬ ‫ההתפתחות השונים משלב הפרח ועד לשלב‬ ‫ולא אמרינן כנעשה מעיקרא‪ ,‬זה דוקא בדבר‬ ‫הפרי‪ .‬בין שאר ההורמונים הפעילים בתהליכים‬ ‫שאין בטבע כך שיעשה אח"כ‪ ,‬אבל דבר העומד‬ ‫אלו ישנם חומרים האחראים לקשר שבין הפיטם‬ ‫להיות כך בטבע דומה לכל העתיד לטרוף כטרוף‬ ‫וגוף האתרוג‪ .‬כאשר הורמונים אלו נמצאים‬ ‫דאמרינן כבר השתא טריפה היא משום דאמרינן‬ ‫בריכוז מסויים ‪ -‬הפיטם נשאר מחובר לגוף‬ ‫שכבר הוחל המכה שסוער והולך עד שעתיד‬ ‫האתרוג‪ .‬ואילו כאשר ריכוז החומרים שונה ‪-‬‬ ‫להטריף וכו'‪ ,‬וה"נ בדידן כיון שזה אמת נכון‬ ‫~ נג ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ביאור דעת הגרשז"א ודעת הגרי"ש אליישיב‬ ‫דאעפ"י שגדלים פטמות אבל מתיבשים ונופלים‬ ‫לגבי אם נפל בעודו גדול‬ ‫בדרך הטבע לא מפני איזה ריעותא אלא הכי‬ ‫ד‪ .‬ועיין בהליכות שלמה פ"י ס"ק כח והערה ‪,69‬‬ ‫רביתייהו‪ ,‬א"כ הרי פיטם זה כשאר פסולת הפרי‬ ‫שדעת הגרשז"א ז"ל להכשיר אף אם נפל שלא‬ ‫וכל מיני קליפות הגדלים בתחילת פריחת הפרי‬ ‫בתחילת הגידול כל זן לפי דרכו‪ .‬ומ"מ אם נפל‬ ‫ונופלים עד סוף גדולם‪ ,‬ובאופן כזה מעולם לא הי'‬ ‫לאחר שהוא כבר פרי שלם וגמור צ"ע אם‬ ‫פיטמא חלק של גוף האתרוג עד שנדון על‬ ‫להכשירו‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫חסרונו וכו' וזה נקרא לא הי' לו פיטמא מעולם‬ ‫דלענין זה לא הי' לו פיטמא באמת וכו' עיי"ש‬ ‫והנה מה שכתב בתחילה הוא כעין מה שכתוב‬ ‫עוד‪.‬‬ ‫בשבט הלוי‪ ,‬אולם לכאורה לא משמע ברמ"א כך‬ ‫וכנ"ל‪.‬‬ ‫אולם לכאורה לא משמע כן ברמ"א שכתב‬ ‫להכשיר רק אם לא היה לו דד מעולם‪.‬‬ ‫אולם מה שכתוב בסוף שצ"ע אם להכשירו‪,‬‬ ‫לכאורה לפי מה שהבאנו מהלבוש הנ"ל אין‬ ‫בדרך כלל הפיטם נופל לפני שקיבל האתרוג שם‬ ‫מקום להסתפק‪ ,‬שהרי כתב "הלכך אם אין לו‬ ‫פרי‬ ‫פטמה כשלוקטין אותו מן האילן כשר‪ ,‬שאנו‬ ‫ג‪ .‬וכתוב בספר 'פרי עץ הדר' מדודי הרה"ג הרב‬ ‫תולין לומר לא היה לו מעולם‪ ,‬כיון שדבר מצוי‬ ‫יצחק מאיר ליברמן שליט"א )פרק א( "ונראה‬ ‫הוא שיש אתרוגים הרבה שאין להם אותה‬ ‫כוונת הרמ"א שכתב "אם לא היה לו דד מעולם"‪,‬‬ ‫פטמה"‪ ,‬הרי מבואר בהדיא מדבריו שרק מסתמא‬ ‫הכוונה שנפל הפיטם בעוד האתרוג קטן מאוד"‪,‬‬ ‫אפשר לסמוך שלא היה לו פיטם‪ ,‬אבל אם יודעים‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫שנפל הרי הוא פסול‪.‬‬ ‫ומסתבר מאוד כדבריו שכל שלא היה עליו שם‬ ‫ונמצא שלהלכה כל האתרוגים שמורידים אותם‬ ‫פרי הרי זה לא נחשב כאילו היה לו פיטם‪ ,‬והנה‬ ‫מן העץ הרי הם כשרים אע"פ שאין להם פיטם‬ ‫הרמב"ם )מעשר פרק ב( כתב שהחיוב מעשרות‬ ‫כי תולים שנפלו בשלבים המוקדמים‪ ,‬אבל אם‬ ‫לגבי אתרוגים הוא משיתעגלו‪ .‬וכתב הדרך‬ ‫יודעים שנפל הפיטם אחר שכבר ניכר הפרי הרי‬ ‫אמונה שם "שלפני שנתעגלו אין עליהן צורת‬ ‫אינו כ"כ לכתחילה כי גם השבט הלוי לא כתב כן‬ ‫תפוחים ואתרוגים כלל"‪ ,‬ולכאורה מסתבר שלפני‬ ‫אלא בתור לימוד זכות‪ ,‬וכך אומרים בשם‬ ‫שניכר שהוא אתרוג אין נחשב שיש לו פיטם‪.‬‬ ‫~ נד ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫הרבה אין כאן חסרון של הדר ונחשב למראה‬ ‫הגרי"ש אליישיב ז"ל שרק אם נפל הפיטם‬ ‫אתרוג‪ ,‬משא"כ בנחסר הפיטם שהחסרון הוא‬ ‫בשלבים המוקדמות אז הוא כשר‪.‬‬ ‫משום חסר אין ראיה להקל ששאני חסר שהוא‬ ‫הגרשז"א הביא שתי ראיות שאם הפיטם נפל‬ ‫חסר לפנינו אע"פ שרבים מן האתרוגים נחסרים‬ ‫דרך טבעית שהרי זה כשר‬ ‫מ"מ הרי הם חסרים ופסולים‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ועוד מבואר בשם הגרשז"א בספר כשרות‬ ‫וגם מה שהביא ראיה מנקב שנעשה באילן‬ ‫ארבעת המינים )עמ' כז( להכשיר כל סוגי הפיטם‬ ‫שכשר הואיל וזה דרך גדילתו ‪ -‬קשה שהרי‬ ‫שנפלו בעודו על העץ‪ ,‬באם סיבת נפילתו מכח‬ ‫מפורש שם ברמ"א שרק אם עור והבשר קיימים‬ ‫תכונתו הטבעית‪ ,‬ואין נפק"מ באיזה שלב נפל‬ ‫אפשר להקל‪ ,‬ומטעם שגם בטריפות מכשירים‬ ‫מפני שכן דרכן של אתרוגים‪ ,‬ודומה למש"כ‬ ‫בכי האי גוונא‪ ,‬וא"כ בפיטם כיון שניכר חסרונו‬ ‫הרמ"א בסעיף יג להכשיר סוג חזזית מאחר‬ ‫אין להכשיר‪.‬‬ ‫שדרכו בכך‪ ,‬וכן דומה למש"כ הרמ"א בסעיף ב‬ ‫שקוץ נעשה באתרוג ועלה בהם קרום שכשר‪,‬‬ ‫וכיון שברמ"א מבואר שרק אם לא היה לו פיטם‬ ‫ולא נחשב לחסר מאחר שדרכו בכך וזהו דרך‬ ‫מעולם אפשר להכשיר משמע שאם נפל הפיטם‬ ‫גדילתן‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫הרי זה פסול ומטעם שאין עור ובשר חופים את‬ ‫מקום הפיטם וניכר חסרונו‪ ,‬רק שי"ל שהרמ"א‬ ‫מפלפל בשתי הראיות הנ"ל‬ ‫אורחא דמילתא נקט‪ ,‬שהרי גם אם לא היה להם‬ ‫ו‪ .‬והנה בחזזית יש שתי דעות‪ ,‬האם אפשר‬ ‫מעולם וגם אם נפל מחמת תהליך של האילן הרי‬ ‫להכשירו כיון שרגילים להיות הרבה כך‪ ,‬ומבואר‬ ‫זה דומה לדרך האתרוג הרגיל‪ ,‬ואין בזה שם של‬ ‫במשנ"ב שם שרק בשעת הדחק אפשר להקל‪ ,‬וגם‬ ‫חסרון‪ ,‬וכמו שביאר בשבט הלוי‪.‬‬ ‫לדעה שמכשירו היינו טעמא כיון שרגילים להיות‬ ‫~ נה ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫דינים העולים מענפים של סעיף ז‬ ‫א‪ .‬יש פוסקים שרצו לומר שלדידן שהפיטם הוא מבשר האתרוג צריכים להחמיר אם חסר כל שהו‪ ,‬אולם‬ ‫לענ"ד להלכה לא קיי"ל כן אלא גם הפיטמות שהןא עשוי מבשר האתרוג מ"מ יש להקל בו וכמו שביארו‬ ‫הפוסקים לגבי פיטם‪ ,‬ויש הרבה ראיות לזה‪ ,‬וכמו שמבואר בפנים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬דעת המשנ"ב שאם נפל כל הפיטם הרי הוא רק ספק פסול‪ ,‬אולם לכאורה במקור בראשונים משמע‬ ‫שלהלכה קיי"ל שהוא פסול וודאי‪.‬‬ ‫ג‪ .‬יש פוסקים שהעלו שאם הטעם שנפל הפיטם הוא מחמת הדר אז פסול אפילו אם נפל חלק מן הפיטם‪,‬‬ ‫ובפנים הבאנו כמה פוסקים מובהקים שמוכח מדבריהם שגם אם הטעם הוא משום הדר מ"מ כשר אם נפל‬ ‫חלק מן הפיטם‪ ,‬ובפנים הארכנו להוכיח כדברי המקילים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬להלכה נוקטים שאי אפשר לחבר פיטם שנפל על ידי מחט‪.‬‬ ‫ה‪ .‬יש כמה ראיות שלהלכה נוקטים שאם נשבר רק חלק מן הפיטם והוא עדיין מחובר במקצתו שהוא‬ ‫כשר‪.‬‬ ‫ו‪ .‬מעיקר הדין נוקטים שאם מסופקים אם נפל הפיטם או שלא היה לו מעולם – שאפשר להקל‪ ,‬אולם בדרך‬ ‫כלל יכול מומחה להכיר אם נפל או לא‪.‬‬ ‫ז‪ .‬למעשה נוקטים שאפשר לסמוך על הסימן שאם יש גומא סימן שלא היה לו פיטם מעולם‪ ,‬אולם רק‬ ‫בתנאי שרואים עליו גליד‪.‬‬ ‫ח‪ .‬יש שסברו שגם אם הפיטם נפל בשלב מאוחר אפשר להקל‪ ,‬אולם בפנים הארכתי להוכיח שאינו אלא‬ ‫אם כן נפל בשלבים הראשוניים‪ ,‬אולם בסתמא אפשר לתלות שנפל בשלבים המוקדמים‪.‬‬ ‫~ נו ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫תמונות על סעיף ז‬ ‫תמונה א'‬ ‫בשתי התמונות רואים ברור נקב טבעי שנהיה ע"י נפילת הפיטם בעודו על העץ‬ ‫~ נז ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף ח‬ ‫ניטל העץ‪ ,‬שהוא תלוי בו באילן‪ ,‬מעיקר האתרוג‪ ,‬ונשאר מקומו גומא פסול‪.‬‬ ‫הגה‪ :‬ואם ינטל קצת העץ ונשאר עובי כל שהוא שכל רוחב הגומא מכוסה‪,‬‬ ‫כשר )טור(‪.‬‬ ‫ענף א'‬ ‫עוקץ שנפל אבל הוא פחות מכאיסר האם האתרוג פסול‬ ‫וגם בשו"ע הרב מבואר בסעיף יז שאפשר להקל‬ ‫מבאר האם פסול אם חסר העוקץ אע"פ שהוא‬ ‫בשעת הדחק שאין אתרוג אחר בעיר כיון שיש‬ ‫פחות מכאיסר‬ ‫דעות שניטלה העוקץ כשר ויש שיטות שמברכים‬ ‫א‪ .‬כתב הגר"א בשם המגיד משנה שזה כמו‬ ‫בשעת הדחק על אתרוג פסול‪ ,‬ולא כתב הצירוף‬ ‫הסברא השניה בסעיף ב שפוסל בחסר כל שהוא‪,‬‬ ‫שהוא פחות מכאיסר אע"פ שלגבי חסרון פחות‬ ‫שהרי לשיטה ראשונה הרי פסול רק בכאיסר‪.‬‬ ‫מכאיסר פסק להקל אם אין אחר בעיר‪.‬‬ ‫ולפי"ז צע"ג מה שכתב השו"ע שפסול שהרי‬ ‫ולכן נלענ"ד שצריכים לומר שהני פוסקים סבירא‬ ‫בסעיף ב הביא שתי דעות‪ ,‬ובפרט הרמ"א שכתב‬ ‫להו כיון שמסר הכתוב לחכמים מה הגדר של‬ ‫שבשעת הדחק אפשר להקל כמו הדעה שמקילה‬ ‫'לקיחה תמה' לכן הם הבינו שבעוקץ הוא יותר‬ ‫וכאן סתם כמו השו"ע להחמיר‪.‬‬ ‫חמור ומטעם שבעוקצו כיון שהוא מקום מסויים‬ ‫ועוד שהרי דעת הראב"ד בהשגותיו )פ"ח ה"ז(‬ ‫וניכר הגומא לכן מחזי יותר כחסר‪ ,‬משא"כ בכל‬ ‫שאינו פסול אלא אם חסר בכאיסר‪ ,‬ואעפ"כ פסק‬ ‫האתרוג לא ניכר חסרונו אלא אם היה גדול‬ ‫בתשובות )סימן ו( שאם נפל העוקץ הרי זה‬ ‫כאיסר‪.‬‬ ‫פסול‪,‬‬ ‫אולם צ"ע שאולי הם מדברים שהעוקץ הוא מאוד‬ ‫גדול עד שהוא יותר גדול משיעור איסר‪.‬‬ ‫~ נח ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫אווז הרי האתרוג כשר לדעה זו‪ ,‬ובדרך כלל אין‬ ‫ביאור כמה הגודל של איסר‬ ‫גומת העוקץ גדול כ"כ‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ב‪ .‬והנה כתב הביכורי יעקב עוד סברא להקל‬ ‫בניטלה עוקצו כיון שיש מכשירים אם חסר פחות‬ ‫אולם לענ"ד צע"ג עליו שהרי מבואר שם ברמ"א‬ ‫מכאיסר‪ ,‬והעתיקו השער הציון‪ ,‬וכתב הביכורי‬ ‫סעיף ב "רוב רוחב חלל קנה של עוף‪ ,‬דהוא פחות‬ ‫יעקב ואע"ג שאין אנו בקיאים בשיעור איסר‬ ‫מכאיסר"‪ ,‬הרי מבואר שהוא רוב רוחב ולא כל‬ ‫וכמו"ש ביו"ד סימן לד מ"מ הוא פחות מרוחב‬ ‫רוחב‪ ,‬ועפי"ז שפיר מצוי שגומת העוקץ הוא‬ ‫קנה של עוף‪ ,‬ולכן אם הוא פחות מגודל קנה של‬ ‫כרוחב איסר‪.‬‬ ‫ענף ב'‬ ‫האם בשעת הדחק אפשר לברך על אתרוג שנפל הפיטם או העוקץ‬ ‫~ נט ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫הכתוב לחכמים והם אמרו דשלא בשעת הדחק‬ ‫דעת המשנ"ב שאם אין עוד אתרוג בעיר יכול‬ ‫אפילו בדיעבד לא יצא כדי שיזהרו ישראל‬ ‫לברך אם אין עוקץ או פיטם‬ ‫במצוה‪ ,‬אבל במקום הדחק הכשירו כיון שאי‬ ‫א‪ .‬כתב המשנ"ב ס"ק לג‪" :‬ואם הוא שעת הדחק‬ ‫אפשר בענין אחר ומברכין עליהם[‪ ,‬אכן אפשר‬ ‫שאין אחר בעיר העלה בתשובת חכם צבי שיכול‬ ‫דבמדינתנו אין נוהגין כהרא"ש וסיעתו רק‬ ‫לברך עליו אפילו ביום ראשון )כיון שבשעת‬ ‫ביבשות משום דאין מצוי לחין כל כך ולא בשאר‬ ‫הדחק איתא בס"ס תרמ"ט שמברכין אפילו על‬ ‫פסולין‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬לכן בכל צירוף כל דהו אפשר‬ ‫פסולין לגמרי וכ"ש בזה שהיא תלוי בשיטת‬ ‫להקל כיון שמעיקר הדין בשעת הדחק מברכים‬ ‫הראשונים כמבואר בב"י(‪ ,‬וה"ה בניטלה פטמתו‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫ונעשה גומא ואין אחר בעיר ג"כ יכול לברך עליו‬ ‫אפילו ביום ראשון"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דעת שו"ע הרב שבשעת הדחק אפשר להקל רק‬ ‫אם ניטל העוקץ ולא אם נפל הפיטם‬ ‫כ"כ המשנ"ב סוף סימן תרמט שמעיקר הדין‬ ‫ג‪ .‬אולם בשו"ע הרב סעיף יח כתב רק לגבי‬ ‫מברכים על כל הפסולים בשעת הדחק ועיי"ש‬ ‫ניטלה עוקץ אפשר להקל בשעת הדחק כיון שיש‬ ‫בשעה"צ ס"ק סג‪.‬‬ ‫מכשירים אם ניטלה העוקץ‪ ,‬ומשמע שלגבי ניטל‬ ‫ביאור למה אפשר להקל בשעת הדחק גם אם‬ ‫הפיטם שכתב מקודם שפסול א"א להקל גם‬ ‫נפל הפיטם‬ ‫בשעת הדחק‪ ,‬וטעם כיון שעיקר השיטה היא‬ ‫ב‪ .‬והנה המקור למה שכתב המשנ"ב שגם אם‬ ‫שניטל הפיטם פסול‪.‬‬ ‫נפל הפיטם אפשר להקל בשעת הדחק הוא‬ ‫מהביכורי יעקב‪ .‬והנה אף שהביכורי יעקב )הובא‬ ‫בשער הציון ס"ק לז( סבר כיון שהשו"ע פסק‬ ‫מוכיח מהרמ"א שאי אפשר להקל אפילו בשעת‬ ‫שאם נטלה הפיטם פסול אין לצרף לספק ספיקא‬ ‫הדחק‬ ‫שיטות שמכשירות‪ ,‬וא"כ למה מכשיר בשעת‬ ‫ד‪ .‬והנה הקרבן נתנאל )פרק ג סימן טז אות סד(‬ ‫הדחק אם נפל הפיטם‪ ,‬צריך לומר כמו"ש השער‬ ‫הניח מה שכתב החכם צבי בצ"ע לדינא‪ ,‬דהלא‬ ‫הציון )סימן תרמט ס"ק סג( בשם כמה פוסקים‬ ‫הבית יוסף והרמ"א היה ערוך לפניהם כל הני‬ ‫דלדינא הוא הדין בשאר פסולים בשעת הדחק‬ ‫רבוותא שחשיב ואזיל‪ ,‬אך המה ראו הרבה‬ ‫נוכל לברך עליהם‪ ,‬ודלא כט"ז בסוף הסימן‬ ‫דיעות שלא לברך על כן הסכימו ששב ואל‬ ‫]והטעם איתא ברא"ש‪ ,‬דכל הני פסולין מסרן‬ ‫תעשה עדיף כי ספק ברכות להקל וכו'‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫~ס~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫רק שחשבתי שאולי מה שהרמ"א מקל בנחסר‬ ‫וביותר מוכח שהרמ"א סובר שאין להקל אפילו‬ ‫בשעת הדחק אין כוונתו שאין בכל העיר אלא‬ ‫בשעת הדחק שהרי הרמ"א כתב בתחילת הסימן‬ ‫שקשה לו להשיג אתרוג אחר‪ ,‬ולכן לא העיר כאן‬ ‫שאם נחסר פחות מכשיעור אפשר להקל בשעת‬ ‫על השו"ע‪ ,‬שכאן צריכים להחמיר גם כאשר‬ ‫הדחק‪ ,‬ומדסתם כאן שזה פסול מוכח שפסול‬ ‫קשה לו‪ ,‬אולם אם אי אפשר כלל להשיג סובר‬ ‫היו‬ ‫לכאורה‬ ‫וא"כ‬ ‫הדחק‪,‬‬ ‫בשעת‬ ‫אפילו‬ ‫שאפשר לברך‪ ,‬אבל בשו"ע הרב כתב בשניהם‬ ‫להאחרונים להעיר שעכ"פ דעת הרמ"א הוא‬ ‫"שאי אפשר למצוא אתרוג אחר"‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫שאין לברך אפילו בשעת הדחק‪.‬‬ ‫ענף ג'‬ ‫האם נשים מותרות לברך על אתרוג שאול ביום ראשון‬ ‫החסר דכשר בשאר ימים ודאי דאף ביום ראשון‬ ‫ה'חכם צבי' סובר שאם אין לו אתרוג שלם יכול‬ ‫מחויב ליטלו ולברך עליו כדרך שמברכין על כל‬ ‫לברך על חסר כיון שלא גרע משאר הימים‬ ‫המצות דדבריהם"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫א‪ .‬והנה בשו"ת חכם צבי סימן ט כתב עוד סברא‬ ‫לברך ביום הראשון כשחסר העוקץ וז"ל "ואפשר‬ ‫כל הפוסקים חולקים על ה'חכם צבי' בזה‬ ‫לומר דאף הראב"ד החולק דוקא ביבש שהוא‬ ‫ב‪ .‬והנה כל הפוסקים חולקים עליו וכמו שכתב‬ ‫פסול כל ז' לדעתו ז"ל אבל באתרוג חסר דכשר‬ ‫הביאור הלכה )סימן תרמט בד"ה פסולי( וז"ל‬ ‫בשאר ימים ומברכין עליו ‪ -‬אף הוא מודה‬ ‫והוא הדין בשאול בשני אין לברך עליו ]א"ר‬ ‫דמברכין עליו אפילו ביום ראשון‪ ,‬דנהי דאינו‬ ‫ופמ"ג בסימן תרנ"ח וכ"כ בברכי יוסף וכן משמע‬ ‫יוצא בו מן התורה מ"מ מדרבנן מחויב ליטלו‬ ‫מדברי הרמ"א לקמיה וכן מוכח ברי"ו ובכל בו‪,‬‬ ‫ולברך עליו כדרך שמברך עליו בשאר ימים כדי‬ ‫והעולם אין נזהרין בזה‪ .‬בכורי יעקב"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וגם‬ ‫שלא יהא יום ראשון קל משאר ימים‪ ,‬והא דחלוק‬ ‫כאן לא העתיק המשנה ברורה את הטעם הזה‬ ‫יום ראשון משאר ימים היינו בדאיכא אחריני‬ ‫של החכם צבי יען שהוא נגד כל הפוסקים‪.‬‬ ‫לברוכי עלייהו אבל בדליכא אחרינא כלל אלא זה‬ ‫~ סא ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫וגם המשנ"ב בסימן יד הביא מחלוקת בין הדרך‬ ‫דעת ה'תהילה לדוד' שנשים יכולות לברך ביו"ט‬ ‫החיים והמג"א ולא הכריע‪.‬‬ ‫ראשון על אתרוג השאול אולם דעת הביכורי‬ ‫יעקב להחמיר‬ ‫עוד פוסקים שסוברים כמו ה'חכם צבי'‬ ‫ג‪ .‬והנה נשים אסורות לברך על לולב השאול‬ ‫ד‪ .‬אולם אח"כ ראיתי עוד פוסקים שסוברים כמו‬ ‫ביו"ט ראשון ולסמוך על החכם צבי כי כאמור כל‬ ‫החכם צבי שהרי מבואר בחכמת שלמה )שם(‬ ‫הפוסקים חולקים עליו‪ ,‬רק שבאמת שיטת המגן‬ ‫"מה שנוהגים לקטן תחילה ואח"כ מברכין‬ ‫אברהם בסימן יד שאפשר לברך על טלית‬ ‫הגדולים נ"ל ללמד זכות ע"פ החכם צבי הנ"ל‪,‬‬ ‫שאולה‪ ,‬והדרך החיים חלק עליו כיון שהציצית‬ ‫שלכן אומדנא כשנותנו לקטן כיון שאין לו אלא‬ ‫שאולין הוי כמו אתרוג השאול דליכא סברא‬ ‫מצות חינוך יכול לקיים המצוה ע"י דרבנן דהיינו‬ ‫שיהיה מותר לברך עליו אם ירצה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫אפילו בשאול‪ ,‬וממילא אין ראיה שנתנו לקטן‬ ‫במתנה שהרי אפשר לקיים מצוותו מדרבנן"‪ ,‬וכן‬ ‫וכתב התהילה לדוד )שם ס"ק ז( להסביר דברי‬ ‫באשל אברהם מבוטשאטש )ריש סימן תרמח(‬ ‫המג"א דבאמת טעמא בעי למה לא יברך על‬ ‫כתב מדנפשיה שגם ביו"ט ראשון יש תקנה‬ ‫אתרוג השאול אם ירצה כמו הנשים‪ ,‬אלא דעד‬ ‫דרבנן רק נשאר בצ"ע עיי"ש‪.‬‬ ‫כאן א"א לברך וצונו אלא באינו מחיוב ועושה‬ ‫וכגון נשים‪ ,‬אבל במחיוב ואינו עושה כדין איך‬ ‫האם למעשה יכולות הנשים לברך על אתרוג‬ ‫יאמר וצונו‪ ,‬ולכן אינו יכול לברך באתרוג השאול‬ ‫השאול‬ ‫אם ירצה כיון דמחויב ליטול אתרוג שאינו שאול‪,‬‬ ‫ה‪ .‬ועפי"ז יש לצדד במקום הצורך שנשים יכולות‬ ‫אבל בשואל טלית מצוייצת דהוא אינו מחויב‪,‬‬ ‫לברך על אתרוג השאול ביו"ט ראשון כיון‬ ‫ורק מה שהבעלים חייבים יכול לברך אם ירצה‪,‬‬ ‫שאיכא גם שיטת ה'חכם צבי' וגם שיטת‬ ‫א"כ אף שהציצית שאולין יכול לברך‪ ,‬ומסיק‬ ‫ה'תהילה לדוד'‪ ,‬אולם למעשה צ"ע‪.‬‬ ‫התהילה לדוד "ויצא לנו מזה דאשה יכולה לברך‬ ‫וכל זה אם זה ממש שאול‪ ,‬אבל אחרי שפעוטות‬ ‫על אתרוג השאול"‪ .‬וכן פסק בשו"ע הרב‬ ‫]כבן ו' או כבן ז[ לקחו נלענ"ד שאפשר להקל‬ ‫שאפשר לברך על טלית שאולה דהוי כמו נשים‪.‬‬ ‫בשופי כיון שמה שנשים לוקחות ד' מינים הוא‬ ‫אולם בביכורי יעקב )סימן תרנז סק"ה( פשוט ליה‬ ‫רק מנהג לכן אפשר להקל על קנין דרבנן שהרי‬ ‫שגם הנשים שנוטלות לולב צריך להיות שלהם‪,‬‬ ‫הפעוטות יכולים להקנות מדרבנן‪ ,‬ובפרט שכל‬ ‫~ סב ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫שו"ע סימן תרנח סעיף ו ואכמ"ל‪.‬‬ ‫הדין הזה הוא תליא בפלוגתא וכנ"ל‪ ,‬ועי' היטב‬ ‫דינים העולים מתוך הענפים של סעיף ח'‬ ‫א‪ .‬יש פוסקים שסוברים שאם ניטלה העוקץ הרי הוא פחות מן שיעור של איסר‪ ,‬אולם יש מקום לחלק‬ ‫שכאן כו"ע מודו שאסור‪.‬‬ ‫ב‪ .‬נחלקו הפוסקים מה הוא גודלו של איסר‪ ,‬ועי' בפנים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬יש פוסקים שסברו אפשר להקל בשעת הדחק אם נפל הפיטם או העוקץ‪ ,‬ויש שהקילו רק אם נפל‬ ‫העוקץ‪ ,‬ויש שהחמירו גם אם נטל העוקץ‬ ‫ד‪ .‬יש פוסקים שסברו שנשים יכולות לברך על אתרוג השאול ביום הראשון‪ ,‬ויש שחלקו עליו‪ ,‬ועיין בפנים‬ ‫שהכרענו בעזה"י שעכ"פ אם לקחוהו לפניהם ילדים שהגיעו לעונת הפעוטות שפיר יכולה לברך‪.‬‬ ‫~ סג ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫תמונות על סעיף ח‬ ‫תמונה א'‬ ‫כאן רואים שניטל עוקצו‪ ,‬ואפשר לראות שזה שטח יחסית גדול‪ ,‬והוא יותר מגודל של קנה של עוף בינוני‪,‬‬ ‫וממילא לפי הרמ"א שם הרי זה יותר גדול מאיסר‪.‬‬ ‫תמונה ב'‬ ‫אתרוג תלוי על העץ מחובר בעוקצו לאילן‬ ‫~ סד ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף ט‬ ‫עלתה חזזית )פי' תרגום או ילפת או חזזן( עליו‪ ,‬אם בשנים או בשלשה‬ ‫מקומות‪ ,‬פסול‪ ,‬ואם במקום אחד‪ ,‬אם עלה על רובו‪ ,‬פסול‪ ,‬ואם על חוטמו‪,‬‬ ‫אפי' כל שהוא‪ ,‬פסול‪ ,‬וחוטמו היינו ממקום שמתחיל להתקצר ולהתחדד כלפי‬ ‫ראשו‪.‬‬ ‫ענף א'‬ ‫מאיפוא מתחיל מקום החוטם‬ ‫מתחיל החוטם באתרוג אחר שיעור רובו של‬ ‫דעת ה'ביאור הלכה' שהחוטם לא נקרא אלא‬ ‫האתרוג ולא קודם" עכ"ל‪.‬‬ ‫אחר רוב האתרוג‬ ‫א‪ .‬כתב הביאור הלכה "והנה לכאורה היה נראה‬ ‫מסביר למה היה פשוט ל'ביאור הלכה' שלמטה‬ ‫לומר דהוא מחצי האתרוג ולמעלה אבל באמת‬ ‫מחציו בוודאי לא נקרא חוטם‬ ‫זה אינו דא"כ אם החזזית מתפשט על רובו של‬ ‫ב‪ .‬והנה מה שכתב בתחילה שלכאורה הוא מחצי‬ ‫האתרוג ממילא הוא על חוטמו ג"כ‪ ,‬ובפרט‬ ‫אתרוג ולמעלה‪ ,‬היינו שהבין ה'ביאור הלכה'‬ ‫לדעת רש"י שכתב דעובי גבהו של האתרוג הוא‬ ‫שלא יתכן שחוטם האתרוג יתחיל למטה מחצי‬ ‫נקרא חוטם א"כ אם החזזית מתפשט על רובו‬ ‫שא"כ לא ייקרא שמו חוטם‪,‬‬ ‫הרי חוטמו בכלל ובגמרא וכן בפוסקים מוכח‬ ‫ובפרט שהרי כל הראיה של הרא"ש שממקום‬ ‫דתרי מילי נינהו ]וביותר יקשה על המ"א וש"א‬ ‫שמתחיל להשתפע נחשב החוטם הוא כמו שכתב‬ ‫שכתבו דהא דברובו פסול דוקא אם הוא משני‬ ‫"אבל מדהזכיר הרי"ף )יז‪ (:‬ורבינו חננאל החוטם‬ ‫צדדים ולא מצד אחד ולמה לא נפסל בכ"ג מטעם‬ ‫אצל הפיטמא משמע שהשיפוע קרוי חוטם"‪,‬‬ ‫דהוא על חוטמו[‪ ,‬וע"כ אנו צריכין לומר דלכו"ע‬ ‫~ סה ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫מדייק שגם השו"ע הרב סובר שפחות מחציו לא‬ ‫דהיינו דלא כרש"י שסבר שרק עובי גובהו נקרא‬ ‫נקרא חוטם‬ ‫חוטם‪ ,‬ולכאורה פלא שהרי מבואר ברי"ף ור"ח‬ ‫ג‪ .‬ואולי יש להוכיח שגם השו"ע הרב סובר כך‪,‬‬ ‫שהחוטם הוא דדו‪ ,‬ומנא ליה להרא"ש לפסול כל‬ ‫שהרי כתב בסעיף כ "אבל אם כל החזזית הוא‬ ‫השיפוע‪.‬‬ ‫בצד אחד של האתרוג אף על פי שיש מתחלת‬ ‫וביאר הכפות תמרים )סוכה דף לה עמוד ב(‬ ‫האחת עד סוף השנית מחצה היקף אורך האתרוג‬ ‫שהבין הרא"ש "דהשיפוע גם כן נקרא חוטם‬ ‫או מחצה היקף עביו או אפילו מחצה היקף ארכו‬ ‫מפני שהוא מחודד כדד של אתרוג"‪ ,‬וא"כ צריך‬ ‫ומחצה היקף עביו כגון שיש הרבה חזזית קצת‬ ‫להיות דומה להדד שהוא מחודד ולא מחצי‬ ‫מהן נמשכים לאורך האתרוג עד חצי עביו וכו'"‪,‬‬ ‫התחתון כי מסברא שחידוד של חצי העליון הוא‬ ‫הרי הדגיש רק עד חצי עביו‪ ,‬ולכאורה הטעם‬ ‫חידוד שדומה לפיטם שהוא תחילת וראש של‬ ‫הוא כי למעלה מזה הוא מקום החוטם‪.‬‬ ‫הפרי‪.‬‬ ‫ובספר מלכי בקודש )סוכה ולולב פרק ח( ביאר‬ ‫קשה על ראיית הביאור הלכה שרק אחרי רובו‬ ‫שהבין הרא"ש "דההוא חוטמו דקאמר ‪ -‬כלומר‬ ‫מתחיל החוטם‬ ‫דמתחשב זה מכלל חוטמו כחוטם הזה שראשו‬ ‫ד‪ .‬אולם מה שכתב הביאור הלכה להכריח שגם‬ ‫חד והולך ומשפע‪ ,‬וכן נמי באתרוג הדד הוא‬ ‫במחצה לא קרוי חוטם כיון שחזזית לא פוסל רק‬ ‫ראש החוטם כנגד חודה של חוטם וכל כמה‬ ‫עד רובו‪ ,‬ואילו היה נחשב מקום החוטם היה‬ ‫דהולך ומשפע הוא קרוי חוטם אלא דהדד בלחוד‬ ‫פסול כיון שהוא על החוטם‪ ,‬שפיר הקשה השואל‬ ‫הוא דקרוי פטמת וחוטם קרוי כל מקום המשופע‬ ‫בשו"ת שבט הלוי )חלק ח סימן קנ( "דודאי יצויר‬ ‫והדד בכלל שהוא ראש החוטם"‪.‬‬ ‫דלפעמים אינו מתחיל שפועו רק אחרי רובו‪ ,‬ואז‬ ‫ועיי"ש שביאר מה היה ההכרח לרא"ש ללמוד כך‬ ‫ישנם ב' שיעורים רובו וחוטמו‪ ,‬ואפשר להתפשט‬ ‫ברי"ף ולא כפשוטו שכוונתו להדד‪ ,‬ועכ"פ מוכח‬ ‫החזזית עד רובו בלי שיפגע בחוטמו דשיעורו‬ ‫שצריך להיות בראש של האתרוג ולכן לא יתכן‬ ‫בכ"ש‪ ,‬אבל איה"נ באופן שמתחיל השפועו‬ ‫שיהיה פחות ממחצה‪.‬‬ ‫מחציו צריך להחמיר שדין חוטם מתחיל מחציו"‪.‬‬ ‫~ סו ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ובפרט לפי מה שהוכחתי שהרא"ש בנה כל יסודו‬ ‫דיוק של השבה"ל שרק קרוב לגמר נחשב לחוטם‬ ‫ממה שכתבו הרי"ף והר"ח שהחוטם הוא הדד‬ ‫ה‪ .‬ותירץ השבה"ל שגם אם אין ראיית הביאור‬ ‫הרי צריך שייראה כמו הראש של האתרוג‪.‬‬ ‫הלכה ראיה "מכל מקום מסברא דברי הבה"ל‬ ‫נכונים לדינא‪ ,‬דהא ע"כ עלינו להחליט דאין‬ ‫תוכן דברי ה'שבט הלוי'‬ ‫תחלת השפוע כבר תחלת פסול חוטם דאל"כ אם‬ ‫ו‪ .‬והנה תוכן הדברים של השבה"ל הוא שמה‬ ‫מתחיל כבר מחציו או לפעמים הרבה דמתחיל‬ ‫שהשו"ע פוסל הוא רק "קרוב לגמר שטח‬ ‫השפוע כבר הרבה ממטה מחציו יפסל‪ ,‬וזה לא‬ ‫הקיצור"‪ ,‬דהיינו במקום שמתקצר פעם אחרונה‬ ‫נשמע מעולם‪ ,‬וע"כ דעלינו ליתן שיעור גם במשך‬ ‫לפני הסוף‪ ,‬וזה הרבה אחרי הרוב של האתרוג‪,‬‬ ‫השפוע‪ ,‬ובעניותי דהדבר מפורש בלשון השו"ע‬ ‫והטעם שפוסלים מתחילת השיפוע הוא בגלל‬ ‫והלבוש שכתבו וחוטמו היינו ממקום שמתחיל‬ ‫שאין אנו יודעים הגדר של תחילת השיפוע‪ ,‬וע"ז‬ ‫להתקצר ולהתחדד כלפי ראשו הנה כתבו שני‬ ‫כתב השבה"ל כיון שצריך לתת גדר לכן מסתבר‬ ‫היינו‬ ‫להתקצר‬ ‫ולהתחדד‪,‬‬ ‫להתקצר‬ ‫סימנים‬ ‫שלפני הרוב הוא בוודאי עוד לא חידוד‪.‬‬ ‫שנוטה מרוחב האתרוג שלמטה ומתקצר אבל‬ ‫מוכיח שמהראשונים שמהם נובע השו"ע‬ ‫להתחדד הוא מקום שכבר מתחדד טפי וזה ודאי‬ ‫מפורש דלא כמו ה'שבט הלוי'‬ ‫קרוב לגמר שטח הקצור‪ ,‬ונהי דאנו חוששים‬ ‫ז‪ .‬והדברים מחודשים וצ"ע לענ"ד‪ - ,‬שהרי מקור‬ ‫במשך השפוע עד הסוף מכ"מ כיון שעלינו ע"כ‬ ‫שיטת השו"ע הוא הרא"ש‪ ,‬וז"ל הבית יוסף‬ ‫ליתן גדר תחילת שיעור חוטמו כאשר כתבתי‬ ‫"ופירש רש"י ובחוטמו בעובי גבהו שמשפע משם‬ ‫למעלה לכן אין סברת הבה"ל דמתחיל רק אחרי‬ ‫ויורד לצד ראשו אפילו כל שהוא פסול שנראה‬ ‫רובו רחוקה דהא עד שם בודאי אינו עוד בגדר‬ ‫שם לעינים יותר משאר מקומות שבו שבאותו‬ ‫להתחדד‪ ,‬וגם פשטות סוגית הש"ס סוכה ל"ה‬ ‫עובי אדם נותן עיניו‪ ,‬וכתב הרא"ש )סי' כ(‬ ‫ע"ב מורה דרובו במקום אחד בחזזית בכל אופן‬ ‫משמע מתוך פירוש רש"י שאין כל השיפוע עד‬ ‫כשר עד רובו‪ ,‬וכיון דהרמב"ם מקיל בכל אופן‪,‬‬ ‫הפיטמא נקרא חוטם אלא עובי גובהו שממנו‬ ‫ופשטות לשון הרי"ף ור"ח מורה נמי להקל נהי‬ ‫משפע ויורד‪ ,‬אבל מדהזכיר הרי"ף )יז‪ (:‬ורבינו‬ ‫דהמחבר פסק כרבינו הרא"ש כבר כ' מק"נ דזה‬ ‫חננאל החוטם אצל הפיטמא משמע שהשיפוע‬ ‫בגדר למיחש לפסול‪ ,‬אבל לפסול בשעור גדול‬ ‫קרוי חוטם וכן עמא דבר שמעובי גבהו עד‬ ‫מאד אין לנו הוכחה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הפיטמא פוסלין‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב הטור ממקום‬ ‫שמתחיל לשפע‪.‬‬ ‫~ סז ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫הפטום העשוי כבוכנא"‪ ,‬וכוונתו לר"ן )דף יז בדפי‬ ‫הרי מבואר בהדיא שלפי רש"י רק עובי גובהו‬ ‫הרי"ף( שכתב "ואחרים אמרו חוטמו אותו מקום‬ ‫שלפני השיפוע נחשב לחוטם‪ ,‬ואילו הרא"ש‬ ‫גבוה שתחת הנץ שהוא עשוי כמין נזר"‪ ,‬ומשמע‬ ‫מחמיר שממקום שמתחיל לשפע עד סוף השיפוע‬ ‫שכוונתו לשטח שנמצא מתחת הפיטם‪.‬‬ ‫נחשב לחוטם‪ ,‬ואילו היו הראשונים סוברים שרק‬ ‫סוף הקיצור פוסל כמו השב"ל לא היו צריכים‬ ‫וכן הבין גם המנחת פתים )בהשמטות לסימן‬ ‫לכתוב "מתחילת עובי גבהו עד סוף השיפוע"‬ ‫תרמח( בדעת הר"ן‪ ,‬ועיי"ש שיתכן שגם כוונת‬ ‫אלא היו צריכים לכתוב 'קרוב לסופו'‪.‬‬ ‫הרמב"ם )לולב פרק ח הלכה ז( שכתב "ואם עלת‬ ‫על דדו אפילו כל שהוא פסול"‪ ,‬שכוונתו הוא‬ ‫ומה שכתב השו"ע להתקצר ולהתחדד הנה הוא‬ ‫לחלק האחרון לפני העץ הפיטם‪.‬‬ ‫כפל הלשון להסביר את כוונתו ]שמתחיל להיות‬ ‫יותר קצר[ שמקורו מרש"י ורא"ש וטור שלא‬ ‫פירוש חדש ברא"ש‬ ‫הזכירו זכר לחידוש של השבה"ל‪.‬‬ ‫ט‪ .‬והאמת אומר שלולא דמסתפינא הייתי אומר‬ ‫שגם הרא"ש התכוין לחלק של שיפוע האחרון‪,‬‬ ‫ועכ"פ הביאור הלכה בוודאי לא סבירא ליה כן‬ ‫ובהכי מיושב הקושיא הגדולה איך הרא"ש הבין‬ ‫שהרי פתח ואמר שאחרי חצי האתרוג נחשב‬ ‫שגם הרי"ף והרמב"ם הבינו שהוא ממקום‬ ‫לחוטם‪ ,‬ולא הוסיף עד אחר רובו אלא משום‬ ‫השיפוע ואילך שהרי הם מדגישים מקום החוטם‪,‬‬ ‫קושייתו של חזזית‪ ,‬הרי שהבין דלא כמו‬ ‫ולפי הנ"ל מיושב כי גם הרא"ש התכוין רק סוף‬ ‫השבה"ל‪.‬‬ ‫החוטם – דהיינו הקטע האחרון ממש לפני‬ ‫המהלך של השבה"ל יש לו מקור בפוסקים‬ ‫הפיטם‪ ,‬ושם הוא הכל אחת – שהרי זה ממש‬ ‫ח‪ .‬אולם מהלך של השבט הלוי יש לזה מקור‬ ‫מקום החוטם‪ ,‬והוא כעין המהלך של השבה"ל רק‬ ‫בראשונים ובפוסקים‪ ,‬שהרי כתב החתם סופר‬ ‫שלפי מהלך הזה נמצא שהמקום הוא גדור וברור‪,‬‬ ‫)סוכה דף לה עמוד ב( "ויש ]ראשונים[ סבירא להו‬ ‫ולא כמו השבה"ל שכתב שאנו חוששים מתחילת‬ ‫דכל המגדל נקרא חוטמו וכן נוהגים בעלי‬ ‫השיפוע מטעם כיון שאין לנו גדר ברור איפוא‬ ‫ההוראה‪ ,‬ויש סבירא להו דלא נקרא חוטמו אלא‬ ‫מתחיל מקום החוטם‪ ,‬אולם בוודאי שסוגיא‬ ‫סוף האתרוג ממש מקום שמשם יוצא הפטום‬ ‫דעלמא לפסול מתחילת השיפוע‪.‬‬ ‫שבשר האתרוג שם כנזר וממנו יוצא עמוד‬ ‫~ סח ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ענף ב'‬ ‫אתרוג שיש לו חגורה )גארטל( האם הכניסה התחתונה נחשבת‬ ‫לשיפוע‬ ‫הביאור הלכה שהבין בפשיטות שעד מחצה אין‬ ‫הספק של האשל אברהם‬ ‫שום פסול‪ ,‬והשקיעות האמצעיות הם בדרך כלל‬ ‫א‪ .‬ראיתי בכמה מלקטים שכתבו בשם האשל‬ ‫פחות ממחצה‪ ,‬וגם לא מסתבר שזה ייקרא חוטם‪.‬‬ ‫אברהם מבוטשאטש להסתפק באתרוג שהוא עם‬ ‫חגורה )גארטל( – דהיינו שנכנס באמצע האתרוג‬ ‫כוונת האשל אברהם שיש שתי כניסות ולא‬ ‫שקיעות ואח"כ האתרוג מתרחב שוב ואח"כ‬ ‫שזה חוזר ומתרחב‬ ‫האתרוג מתקצר ומתחדד כלפי ראשו‪ ,‬והספק‬ ‫ב‪ .‬וע"כ נלע"ד שלא זו היה הספק של האשל‬ ‫הוא שמא השקע הראשון ג"כ נחשב בכלל‬ ‫אברהם ואעתיק את לשונו של האשל אברהם –‬ ‫החוטם הואיל שנכנס בפנים‪ ,‬ובספר כשרות‬ ‫וז"ל "מחוטמו של אתרוג אם יש כהר ע"ג הר‬ ‫ארבעת המינים )עמ' פא( כתוב שעפ"י הכפות‬ ‫שפוע ע"ג שפוע צלע"ע איזהו מחטמו"‪ ,‬ונראה‬ ‫תמרים שהובא לעיל יש להחמיר בדבר‪ ,‬שהרי‬ ‫שמתכוין לומר שהאתרוג מתחיל לשפע כלפי‬ ‫ביאר שהרא"ש הבין שאע"פ שברי"ף לא כתוב‬ ‫ראשו‪ ,‬ואז ניכר עוד שיפוע שמתחדד כלפי ראשו‪,‬‬ ‫שכל השיפוע נקרא חוטם‪ ,‬רק כיון שהפיטם נקרא‬ ‫דהיינו כמו הר על גבי הר בלי שזה יחזור‬ ‫חוטם א"כ כל חידוד נחשב חוטם‪ ,‬א"כ גם המגדל‬ ‫להתקצר אלא שהוא הולך בשוה‪ ,‬שאז יש מקום‬ ‫התחתון בכלל חוטם כיון שיש לו חידוד‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫להסתפק שהשיפוע הראשון אע"פ שגם הוא‬ ‫מתחדד כלפי ראשו מ"מ כיון שניכר אח"כ עוד‬ ‫אולם לענ"ד אין שום ראיה כי רק חידוד שמביא‬ ‫שיפוע ממילא אין בזה בכלל חוטם כיון שניכר‬ ‫לידי ראש דוגמת הפיטם נחשב לחוטם‪ ,‬אבל‬ ‫הפסק באמצע‪ ,‬אבל אם זה כמו חגורה דהיינו‬ ‫שיפוע בעלמא שלא מביא לידי ראש אין אדם‬ ‫שאח"כ חוזר ומתרחב בוודאי אין זה בכלל חוטם‪.‬‬ ‫נותן עיניו בו ואינו בכלל חוטם‪.‬‬ ‫ולכן למעשה אין להחמיר אם יש נקודה שחורה‬ ‫והנה בשו"ע מפורש 'ולהתחדד כלפי ראשו'‪,‬‬ ‫על שיפוע הראשון לפני החגורה‪.‬‬ ‫משמע שרק זה נכלל בכלל החוטם‪ ,‬וגם שזה נגד‬ ‫~ סט ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫היוצא לדינא‬ ‫א‪ .‬הגדרת מקום החוטם – לפי דעת כמה מגדולי הראשונים ואחרונים הוא רק סמוך מאוד לחוטם‪ ,‬אולם‬ ‫נהוג שמורין שמן תחילת השיפוע נחשב כבר למקום החוטם‪ ,‬אולם בתנאי שזה מעל חצי האתרוג‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אם יש שני שיפועים באתרוג יש להסתפק האם הכניסה ראשונה נחשב להיות תחילת החוטם‪ ,‬אולם אם‬ ‫אחר השיפוע חוזר ומתקצר ]דהיינו אתרוג עם גרטיל[‪ ,‬יש להקל שאין השיפוע נחשב חוטם‪.‬‬ ‫~ע~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫תמונות על סעיף ט‬ ‫תמונה א'‬ ‫כך הוא סוגיא דעלמא שמודדים את כל השיפוע וכפשטות הרא"ש והשו"ע‪ ,‬אע"פ שניכר שאחרי חצי מן‬ ‫השיפוע מתחיל עוד שלב של האתרוג – דהיינו שמתחדד כלפי ראשו – מ"מ התקבל אצל המורין שמיד‬ ‫אחרי השיפוע הראשון כבר פוסלים‪ .‬ועיין מה שכתבנו סוף ענף א' בשם ראשונים אחרים שאומרים‬ ‫במפורש שהכוונה לקטע האחרון לפני הפיטם‪ ,‬וגם בזה יש להסתפק מה כוונתם‪ ,‬שהרי גם בשיפוע‬ ‫האחרון יש כמה חלקים שניתן להסתפק מה השיפוע האחרון‪.‬‬ ‫ועיין בענף ב' שרצינו לומר שכוונת האשל אברהם מבוטשאש במה שכתב הר ע"ג הר שהוא כעין אתרוג‬ ‫הזה שהוא הר קטן ע"ג הר גדול‪.‬‬ ‫~ עא ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫תמונה ב'‬ ‫אתרוג עם חגורה )גארטל( ולהלכה לא נפסל שינוי מראה בכניסה הראשונה‬ ‫~ עב ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף י‬ ‫י"א דהא דבב' ובג' מקומות פסול‪ ,‬היינו דוקא כשנתפשט הנימור ברובו אף‬ ‫על פי שבשטח החברבורות הוא מיעוט‪ ,‬אבל במיעוטו‪ ,‬כגון שכולם מצד אחד‬ ‫של אתרוג‪ ,‬כשר‪ .‬ויש פוסלים אפי' במיעוטו של צד אחד‪.‬‬ ‫ענף א'‬ ‫מה הדין אם יש שלושה חזזית )או פסולי מראה( בשתי צדדים של‬ ‫האתרוג אבל אינו רובו‬ ‫החזו"א חולק על מג"א וסובר שצריך שבין כל‬ ‫אם יש חזזית בצד השני דעת האחרונים‬ ‫החזזיות יהיה שיעור רובו של אתרוג‬ ‫שנחשב למנומר אע"פ שהוא מיעוטו של אתרוג‬ ‫ב‪ .‬אולם החזו"א סוף סימן קמז כתב ש"דברי‬ ‫א‪ .‬כתב המגן אברהם ס"ק יג "]ממה שכתב‬ ‫המ"א ז"ל ס"ק י"ג תמוהין דמנ"ל לחדש שיעורים‪,‬‬ ‫שכולם מצד אחד[ משמע דאם נתפשט מהם לצד‬ ‫אלא כונת הראב"ד לפרש דשטח המנומר מקרי‬ ‫השני מקרי רובו דהוי רוב היקפו אעפ"י שאינו‬ ‫כולו לקוי‪ ,‬אבל אם כולו אינו אלא מיעוטו לא גרע‬ ‫רובו של כל האתרוג"‪ ,‬ופסקו כן כל האחרונים‪,‬‬ ‫מאילו מלא החזזית בכל בין הבינים‪ ,‬ודיוקו ז"ל‬ ‫וכתב המחצית השקל שזה רק דין במנומר היינו‬ ‫מלשון צד אחד אינו מכריח כלל‪ ,‬ואילו היתה‬ ‫בכמה מקומות‪ ,‬אבל במקום אחד לא מספיק רוב‬ ‫כונת הראב"ד לחלק בין רובו במקום אחד לב' וג'‬ ‫היקף אלא צריך רוב האתרוג‪ ,‬וכ"כ השער הציון‬ ‫מקומות ברובו היה מאריך לפרש זה שזהו יסוד‬ ‫בס"ק מה‪.‬‬ ‫חדש שאינו ראוי להבליעו ברמז"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫~ עג ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫שהחברבורות עצמן מיעוט הן‪ ,‬אבל במיעוטו‬ ‫והיינו שכוונת הראב"ד שאם זה מצד אחד תמיד‬ ‫כגון שאינו אלא בצד אחד של האתרוג כשר‪,‬‬ ‫יהיה בגדר מיעוט האתרוג‪ ,‬שהרי גם אם יש כמה‬ ‫ולפי זה הא דתניא )לו‪ (.‬מנומר פסול היינו שפשט‬ ‫חזזיות מצד אחד תמיד יהיה זה מיעוטו של‬ ‫הנימור ברוב האתרוג‪ ,‬וגבול ושיעור טוב הוא‬ ‫האתרוג‪ ,‬ולכן כתב הראב"ד שמיעוטו היינו מצד‬ ‫דלא מסתברא למימר שאם היו באתרוג כמין‬ ‫אחד‪ ,‬אבל לא התכוין לחדש שאפילו אם יש‬ ‫שני טיפין ושלשה של נימור כל דהו זה בצד זה‬ ‫חזזית אחד קטן ובצד השני אם יש עוד חזזית‬ ‫שיפסל בכך"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שנחשב כרובו כיון שהוא עובר לצד השני שהרי‬ ‫סוף סוף הוא מיעוט‪ ,‬ורק אם יש כמה חזזיות‬ ‫ומשמע שאין הגדר כמו החזו"א ששטח המנומר‬ ‫שכיון שכל מה שיש ביניהם נחשב כמקולקל לכן‬ ‫מקרי כולו לקוי‪ ,‬אלא שסבר הראב"ד כיון שהוא‬ ‫אם עובר בצד השני הרי הוא רוב של האתרוג‪.‬‬ ‫מטעם מנומר לא מסתבר ששני טיפין זו בצד זו‬ ‫נחשב למנומר‪ ,‬אבל כיון שנמצא בשטח גדול תו‬ ‫ומה שכתב הפרי מגדים שאם לא נאמר כמו‬ ‫הוי מנומר‪ ,‬רק שצריך גדר שלא ניתן לכל אחד‬ ‫המג"א למה ליה להראב"ד לומר כגון שמיעוטו‬ ‫להחליט האם זה שטח גדול או שטח קטן‪ ,‬ולכן‬ ‫בצד אחד פשיטא שרובו שייך רק משני צדדים‪,‬‬ ‫הולכים אחרי רוב האתרוג‪ ,‬אבל זה לא משנה‬ ‫קשה שהרי בא הראב"ד להפליג חידושו שאפילו‬ ‫איזה סוג רוב‪ ,‬אלא כל שרוב של האתרוג יש‬ ‫אם רחוקים אחד מן השני ויש כמה חזזיות‬ ‫משהו מנומר הרי הכל מנומר‪ ,‬דהיינו שבכל פינה‬ ‫שנראה כמו מנומר אעפ"כ כשר הוא‪ ,‬ובפרט‬ ‫וצד שפונה הרי רואה הוא את החזזית‪.‬‬ ‫שהרי לשון הראב"ד הוא כגון שכולן מצד אחד‪,‬‬ ‫שמשמע שזה היכי תמצי אחד איך שיהיה מיעוטו‬ ‫ועוד שמלשון הרא"ש שכתב "דלא מסתברא‬ ‫שתמיד הוא מיעוטו כיון שהוא רק צד אחד‪ ,‬אבל‬ ‫למימר שאם היו באתרוג כמין שני טיפין ושלושה‬ ‫יתכן גם שיהיה מיעוטו בשתי צדדים דהיינו‬ ‫של נימור כל דהו זה בצד זה שיפסל בכך"‪,‬‬ ‫שתופס רק מיעוט האתרוג‪.‬‬ ‫משמע שאם יש שלושה טיפין רחוקים אחד‬ ‫מהשני משני צדדים שמובן שיפסל בכך‪ ,‬והלא‬ ‫לפי החזו"א לא יפסל אלא אם הם חזזית גדולים‬ ‫מדייק מן הרא"ש כמו המג"א ולא כמו החזו"א‬ ‫שמקיפים שטח גדול של האתרוג ‪ -‬שהרי‬ ‫ג‪ .‬רק שלענ"ד משמע ברא"ש כמו המג"א שזה‬ ‫בשלושה טיפין לא יהיה רוב האתרוג שהרי צריך‬ ‫לשון הרא"ש שם )סי' יט( "כתב הראב"ד נ"ל‬ ‫שיהיה רוב האתרוג משני צדדים וכנ"ל‪ ,‬ותמיד‬ ‫שנתפזר הנימור ברובו של אתרוג אף על פי‬ ‫~ עד ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫עומד בצד אחד של האתרוג וחזזית השנית‬ ‫יהיה מראה האתרוג יותר‪ ,‬ולא יתכן לפי החזו"א‬ ‫נמשך מעט על צד השני של האתרוג"‪.‬‬ ‫רוב האתרוג אלא בארבעה טיפין או בחזזית‬ ‫גדולים וכנ"ל‪.‬‬ ‫ולכאורה קשה למה אינו נחשב לרוב היקפו‪,‬‬ ‫שהרי כיון שנמשכים בשתי צדדים וניכרים בכל‬ ‫מקום ממילא פסול מצד רוב היקיפו‪ ,‬ואם אפשר‬ ‫צ"ע בדעת שו"ע הרב מה נקרא רוב היקף אורך‬ ‫לראות בצד אחד שני החזזית א"כ מנא לן שזה‬ ‫האתרוג‬ ‫אורך האתרוג שמא שניהם עומדים באותו צד‪,‬‬ ‫ד‪ .‬והנה השו"ע הרב הוסיף "וכן אם הן עומדין‬ ‫והרי כתב השו"ע שאם שניהם עומדים בצד אחד‬ ‫לאורך האתרוג ומתחלת האחת עד סוף השנית‬ ‫הרי זה נחשב מיעוטו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫יש רוב היקף אורך האתרוג כגון שחזזית אחת‬ ‫ענף ב'‬ ‫מה הדין אם המיעוט של האתרוג מנומר בגוונים הפסולים‬ ‫והטעם מבואר בכף החיים )ס"ק עד( שהרי הביא‬ ‫מה הדין אם יש יותר משלושה חזזיות במיעוטו‬ ‫השו"ע שתי דעות ולא הכריע ביניהם‪.‬‬ ‫א‪ .‬בביאור הלכה הביא בשם הבית מאיר שלא‬ ‫ברירא ליה אם יש יותר משלושה האם אפשר‬ ‫ולכאורה צריכים להבין למה השו"ע לא הכריע‬ ‫להקל במיעוטו‪ ,‬ומסיק הביאור הלכה שבשאר‬ ‫ביניהם שהרי כתב הטור שהרא"ש הסכים‬ ‫הימים בוודאי אפשר להקל בזה‪ ,‬אולם בשו"ע‬ ‫לראב"ד להכשיר במיעוטו‪ ,‬ובעניי נראה שהרי‬ ‫הרב פשוט ליה שאפילו הרבה חזזית כל שהם‬ ‫הרא"ש )הובא בב"י( סיים בסופו "אבל אין הלשון‬ ‫בצד אחד הרי זה כשר‪.‬‬ ‫מורה על פירושו )כמו הראב"ד( דמשמע בשנים‬ ‫או בשלשה מקומות דומיא במקום אחד מה מקום‬ ‫מה פוסקים במחלוקת של ג' חזזיות במיעוטו של‬ ‫אחד במיעוטו אף בשנים או בשלשה מקומות‬ ‫אתרוג‬ ‫במיעוטו‪ ,‬אם לא שנאמר דבהכי דמי ליה‬ ‫ב‪ .‬במשנ"ב העלה בשם האחרונים להקל בזה‪,‬‬ ‫מיעוט‬ ‫הן‬ ‫מקומות‬ ‫בשלשה‬ ‫שהחברבורות‬ ‫אבל בשו"ע הרב כתב להקל רק בשעת הדחק‪,‬‬ ‫האתרוג כמו במקום אחד אבל פיזור הנימור הוא‬ ‫~ עה ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫שמשמע שתירוץ דחוק הוא על הראב"ד‪ ,‬ולכן‬ ‫ברוב האתרוג"‪ ,‬הרי שלא היה בטוח לפסוק כמו‬ ‫הביא השו"ע שתי שיטות ולא הכריע ביניהם‪.‬‬ ‫הראב"ד שהרי כתב "אם לא שנאמר וכו'"‬ ‫סעיף יא‬ ‫אם הוא מחצה על מחצה במקום אחד‪ ,‬יש מכשירין ויש פוסלים‪.‬‬ ‫מה הדין ברוב היקיפו אבל הוא בדיוק חצי מן האתרוג‬ ‫אותו בכל צד ולכן הוא כשר‪ ,‬משא"כ בעלתה‬ ‫ביאור החילוק למה ברוב היקיפו כשר אם זה‬ ‫חזזית על רובו שזה פסול מטעם שהרוב הוא‬ ‫מחצה על מחצה‬ ‫פסול – לכן צריך צריך שהרוב יהיה כשר כדי‬ ‫א‪ .‬כתב המגן אברהם בס"ק טו "ויש פוסלין ‪-‬‬ ‫שיהיה רוב הנראה לעינים‪.‬‬ ‫דבעיא רוב הנראה לעינים‪ ,‬וקשה למה כתוב‬ ‫בסעיף י' דאם כולם בצד אחד כשר הא הוה ליה‬ ‫הבגדי ישע מתרץ שאין שום קושיא כלל‬ ‫מחצה על מחצה‪ ,‬ולכאורה בב' וג' מקומות גרע‬ ‫ב‪ .‬וכתב הביאור הלכה "ובספר בגדי ישע תירץ‬ ‫טפי מבמקום א'‪ ,‬וי"ל דהתם מיירי שאינו מחצה‬ ‫בפשיטות דשם מיירי שעומדים במיעוטו ואינו‬ ‫של כל האתרוג רק של היקפו כמו שכתבתי לעיל‬ ‫מחזיק מחצה וכאן מיירי שמחזיק מחצה מכוון‬ ‫ולכן כשר"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מכח דאפשר לצמצם ע"ש"‪ ,‬והיינו שלמד שמה‬ ‫שכתוב בשו"ע "אבל במיעוטו כגון שכולם מצד‬ ‫ולכאורה צריכים להבין למה ברוב היקף אפשר‬ ‫אחד" – הכוונה היא שהיה בצד אחד והיה‬ ‫להקל במחצה על מחצה ולא צריכים רוב הנראה‬ ‫במיעוטו דהיינו שלא היה רוב וגם לא היה מחצה‬ ‫לעינים‪ ,‬ולפי מה שהסברנו למעלה יובן שהטעם‬ ‫שהרי כתוב מפורש שהיה במיעוטו‪.‬‬ ‫העיקרי למה פסול בשני צדדים כיון שכך זה‬ ‫נראה מנומר כיון שבכל צד רואים אותו‪ ,‬וא"כ‬ ‫אם זה בדיוק מחצה על מחצה הרי לא רואים‬ ‫~ עו ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫עלה על החוטם שאז אפילו במשהו פסול‪ ,‬וא"כ‬ ‫מבאר את החידוש של המג"א שברוב היקיפו‬ ‫תמיד יהיה מיעוטו שהרי יש רק חלק התחתון מן‬ ‫כשר אם זה מחצה על מחצה‬ ‫צד אחד של האתרוג‪ ,‬וע"ז שפיר יש לשאול שהרי‬ ‫ג‪ .‬ולענ"ד נראה שכוונת מג"א שמוכרחים לומר‬ ‫צד אחד הוא מחצה על מחצה בהיקף‪ ,‬ובע"כ‬ ‫שלגבי רוב היקיפו הרי הוא כשר במחצה על‬ ‫שבהיקף לא חיישינן למחצה על מחצה‪ ,‬וכמו‬ ‫מחצה‪ ,‬שהרי מה שכתוב בשו"ע שאם היו‬ ‫שהסברנו כיון שזה דין של מנומר וכיון שלא‬ ‫במיעוטו כגון שכולם מצד אחד ‪ -‬הכוונה היא‬ ‫מנומר‪.‬‬ ‫כאן‬ ‫אין‬ ‫צדדים‬ ‫בשתי‬ ‫מינכר‬ ‫שאם זה מצד אחד תמיד הוא מיעוטו‪ ,‬שהרי לא‬ ‫~ עז ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף יב‬ ‫מחוטמו ואילך‪ ,‬דהיינו ממקום שמתחיל לשפע עד הפיטמא‪ ,‬פוסל חזזית וכל‬ ‫שינוי מראה בכל שהוא‪ ,‬ויש מי שאומר דה"ה דיבש פוסל שם בכל שהוא‪.‬‬ ‫מה הדין שינוי מראה על הפיטם האם כשר או פסול‬ ‫גיאות הם שוים לגמרי‪ ,‬ואיך שיהיה הפירוש‬ ‫ב'ביאור הלכה' כתוב שלר"ח והרי"ף כל השיפוע‬ ‫ברי"ף יהיה גם ברמב"ם‪ ,‬שהרי זה לשון הרי"ף‬ ‫הוא החוטם ואילו לרמב"ם רק הדד נקרא חוטם‬ ‫)דף יז עמוד ב( "פירוש פיטמתו דד של אתרוג‬ ‫א‪ .‬כתב הביאור הלכה "ופיטמא בכלל וכדמוכח‬ ‫והוא חוטמו"‪ ,‬ובר"ח )דף לה עמוד ב( כתוב‬ ‫בב"י דתפס לחומרא כדעת הר"ח והרי"ף דשפוע‬ ‫"ניטלה פטמתו‪ ,‬חוטמו של אתרוג ושושנתו"‪,‬‬ ‫ג"כ בכלל חוטם אבל מ"מ לא הוציא מכלל זה‬ ‫וברמב"ם )פרק ח הלכה ז( כתוב "ואם עלת על‬ ‫שיטת הרמב"ם והרי"ץ גיאות דהדד קרוי חוטם‪,‬‬ ‫דדו אפילו כל שהוא פסול"‪ ,‬וברי"ץ גיאת )הלכות‬ ‫וכ"מ מלשון הר"ח להמעיין בו‪ ,‬וכ"כ מחצית‬ ‫לולב( כתוב "ובחוטמו שהוא חודו וראשו של‬ ‫השקל בסוף הסימן"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אתרוג"‪ ,‬וכתב המגיד משנה )שם( שדבריו‬ ‫ומבואר מדבריו שבר"ח והרי"ף מפורש ששיפוע‬ ‫קרובים לדברי הרמב"ם‪ ,‬וא"כ אם הרא"ש והבית‬ ‫הוא החוטם ואילו ברמב"ם כתוב שפיטם הוא‬ ‫יוסף מסבירים בר"ח והרי"ף שלא הכוונה דווקא‬ ‫החוטם‪.‬‬ ‫הדד ]דהיינו הפיטם[ אלא כל המקום של שיפוע‬ ‫נחשב לדד‪ ,‬א"כ גם ברמב"ם נסביר כך‪ ,‬ובפרט‬ ‫קשה על ה'ביאור הלכה' שהרי לשונות של כל‬ ‫ברי"ץ גיאת בוודאי אפשר להעמיס שכוונתו‬ ‫הראשונים הנ"ל הם שוים‬ ‫למקום השיפוע‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ולענ"ד קשה על הביאור הלכה שהרי לשונות‬ ‫של הר"ח ורי"ף והלשונות של הרמב"ם והרי"ץ‬ ‫~ עח ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫בב"י‪ ,‬והיה הב"י צריך לכתוב אבל הר"ן כתב‪,‬‬ ‫בביאור הלכה מבואר שדעת הבית יוסף שיש‬ ‫ועוד שאם כבר הסביר הרא"ש שמה שכתבו‬ ‫מחלוקת בין הראשונים איפוא החוטם של‬ ‫הר"ח והרי"ף שחוטם הוא הפיטם אין כוונתם‬ ‫אתרוג‬ ‫למקום הפיטם אלא לכל המקום השיפוע א"כ‬ ‫ג‪ .‬עוד מבואר בביאור הלכה )סעיף ט( וז"ל "עיין‬ ‫בוודאי שאפשר להסביר כך את הר"ן שכל‬ ‫בב"י דדעת הרמב"ם והרי"ץ גיאות דחוטמו היינו‬ ‫המקום הגבוה שתחת הנץ היינו ממקום שמתחיל‬ ‫למעלה קרוב לשושנתא‪ ,‬אבל בטוש"ע סתמו‬ ‫לשפע‪.‬‬ ‫כדעת הרא"ש דהשפוע קרוי חוטם ומצדד ברא"ש‬ ‫דכן הוא ג"כ דעת הר"ח והרי"ף"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מסקנת הקושיא על ה'ביאור הלכה' שאין שום‬ ‫ראיה שהפיטם עצמו נפסל בשינוי מראה‬ ‫צ"ע על ה'ביאור הלכה' שהרי ב'בית יוסף'‬ ‫ה‪ .‬וא"כ או שכולם סוברים שרק על הדד פסול‬ ‫משמע איפכא‬ ‫ודלא כמו הרא"ש וכמו שהקשו עליו האחרונים‪,‬‬ ‫ד‪ .‬ולכאורה קשה שמהבית יוסף משמע איפכא‬ ‫או שכולם סוברים שעד הדד פסול ולא הדד )וכבר‬ ‫שהרי הביא את הרא"ש שכתב שכל השיפוע‬ ‫כתב כן המנחת פתים בהשמטות לסימן תרמח‬ ‫נחשב למקום החוטם ולא רק עובי גבהו כמו‬ ‫שיתכן שזה כוונת הרמב"ם(‪ ,‬או שכולם סוברים‬ ‫שיטת רש"י‪ ,‬וע"ז הוסיף וכתב "וגם הר"ן כתב‬ ‫שמן המקום שמתחיל לשפע עד הדד – כולל הדד‬ ‫ואחרים אמרו חוטמו אותו מקום גבוה שתחת‬ ‫– הכל פסול‪ ,‬וצ"ע כוונת הביאור הלכה‪.‬‬ ‫הנץ שהוא עשוי כמין נזר‪ ,‬וכיוצא בזה כתב הרב‬ ‫המגיד )פ"ח ה"ז( בשם הר"י אבן גיאת )הל' לולב‬ ‫רק שבעיקר הדין גם דעת 'כפות תמרים' )דף לה(‬ ‫עמ' קה( וכתב שדברים אלו קרובים לדברי‬ ‫הוא שכל הני ראשונים הנ"ל סוברים שגם‬ ‫הרמב"ם"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הרי שהבין שמה שכתב הר"ן‬ ‫הפיטמא נפסל בשינוי מראה‪ ,‬רק שכוונת הרא"ש‬ ‫הכוונה לכל השיפוע כמו הרא"ש‪ ,‬וע"ז כתב שגם‬ ‫היא שמסברא כל השיפוע גם נכלל בכלל חוטם‪,‬‬ ‫הרי"ץ גיאות והרמב"ם גם סוברים כך‪ ,‬וא"כ לא‬ ‫שמה הסברא שרק הדד יהיה פסול ולא כל‬ ‫ידעתי איפוא ראה ה'ביאור הלכה' שדעת הבית‬ ‫השיפוע‪ ,‬ועיי"ש שהוא בעצמו הבין שזה דוחק‬ ‫יוסף הוא שיש מחלוקת בין הרמב"ם והרי"ץ‬ ‫גדול להסביר כך ברא"ש‪.‬‬ ‫גיאות להר"ח והרי"ף‪.‬‬ ‫ועיין מה שהעלינו בדרך אפשר בסעיף ט' שעיקר‬ ‫ודוחק לומר שהתכוין הבית יוסף שגם הר"ן דחה‬ ‫כוונת הרא"ש הוא לחלק האחרון שמונח מתחת‬ ‫דברי רש"י שאין הכוונה רק לעובי גבהו אבל‬ ‫הפיטם‪ ,‬ועפי"ז מובן היטב שהבין הרא"ש שכל‬ ‫סובר אחרת מן הרא"ש דמהיכי תיתי לומר כך‬ ‫~ עט ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫בלי הפיטמא מובן למה כתבו עד הפיטמא‪ ,‬אבל‬ ‫הראשונים אומרים אותו דבר‪ ,‬שהרי עיקר הוא‬ ‫אם כוונתם רק לאפוקי השושנתא הרי שושנתא‬ ‫סוף האתרוג בשיפוע האחרון לפני הפיטם‪.‬‬ ‫הוא גם חלק מן הפיטם‪ ,‬והיו צריכים לומר עד‬ ‫הערוך השלחן התפלא על השו"ע למה לא הביא‬ ‫השושנתא[‪.‬‬ ‫שיטת הרמב"ם שרק הדד פוסל‬ ‫וביותר משמע מהבית יוסף כן שכתב על מה‬ ‫ו‪ .‬והערוך השלחן )סעיף לג( התפלא על השו"ע‬ ‫שכתב הרא"ש דעמא דבר לפסול מעובי גבהו עד‬ ‫למה לא הביא כלל דעת הרמב"ם שרק הדד‬ ‫הפיטמא "היינו מעובי גבהו ולמעלה ולא עובי‬ ‫פוסל‪ ,‬ולענ"ד שדעת הב"י שגם הרמב"ם לא‬ ‫גבהו בכלל"‪ ,‬היינו דלא כמו רש"י שסובר שפסול‬ ‫התכוין אחרת מהרי"ף רבו‪ ,‬וכמו"ש בשו"ת שואל‬ ‫גם בעובי גובהו‪ ,‬ואם לגבי 'מעובי גבהו' כוונת‬ ‫קה(‬ ‫סימן‬ ‫ב‬ ‫חלק‬ ‫קמא‬ ‫)מהדורה‬ ‫ומשיב‬ ‫הרא"ש שלא עד בכלל אלא בלי העובי גבהו‪,‬‬ ‫"שהרמב"ם תלמידו של הרי"ף ודרכו תמיד למשך‬ ‫א"כ בוודאי שגם 'עד הפיטמא' הכוונה בלי‬ ‫אחר רי"ף רבו"‪.‬‬ ‫הפיטמא‪.‬‬ ‫מפשטות השו"ע משמע שאין הפיטם בכלל‬ ‫ובביאור הלכה מבואר שעד הפיטמא ופיטמא‬ ‫שינוי מראה‬ ‫בכלל‪ ,‬וכל טעמו הוא כיון שכך משמע ברמב"ם‬ ‫ז‪ .‬רק שיש מקום לעיין על השו"ע שכתב "ממקום‬ ‫ורי"ץ גיאות‪ ,‬אולם סתימת הרא"ש לא משמע כך‬ ‫שמשמע‬ ‫הפיטמא"‪,‬‬ ‫עד‬ ‫לשפע‬ ‫שמתחיל‬ ‫וכבר כתבנו למעלה מה שיש להשיג על זה‪,‬‬ ‫שהפיטמא אינו מכלל חוטמו‪ ,‬שאם היה בכלל‬ ‫וצ"ע‪.‬‬ ‫הפיטם לא היה צריך לכתוב אלא ממקום‬ ‫שמתחיל לשפע כלפי ראשו וכמו"ש בסעיף ט‬ ‫המחצית השקל דייק מהשו"ע איפכא והקושי‬ ‫וממילא ידענו שהכל פסול‪ ,‬וכן הוא לשון של‬ ‫בדבריו‬ ‫הרא"ש שם "וכן עמא דבר שמעובי גבהו עד‬ ‫ח‪ .‬שוב ראיתי במחצית השקל סוף הסימן שכתב‬ ‫הפיטמא פוסלין"‪ ,‬משמע שלא כולל הפיטמא‪,‬‬ ‫שבוודאי פוסל אם נמצא על הפיטם‪ ,‬והוסיף "וכן‬ ‫]ואולי יש לדחות שכוונתם למעט אם יש על‬ ‫משמע לשון שו"ע שכתב עד הפטמא‪ ,‬ופטמא‬ ‫השושנתא דבר שפוסל שבוודאי אינו פוסל כיון‬ ‫מבואר בהגהת רמ"א סעיף ז' שהוא מה שקורין‬ ‫שהוא עץ בעלמא‪ ,‬ולא מסתבר לומר כך שהרי‬ ‫שושנתא‪ ,‬הרי דהדד בכלל חוטמו"‪.‬‬ ‫אם כוונתם עד הפיטמא שזה כולל הפיטמא הרי‬ ‫וצע"ג עליו שהרי השו"ע בוודאי לא סבירא ליה‬ ‫השושנתא בכלל‪ ,‬ובשלמא אם נאמר שכוונתם‬ ‫הכי שפטמא הכוונה לשושנתא וכמו שכתב‬ ‫~פ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫חוטם כיון שהוא סוף האתרוג שנראה כמו חוטם‬ ‫בסעיף ז‪ ,‬ובפרט בבית יוסף שהוכיח שאי אפשר‬ ‫ועליו יש דד‪ ,‬ולכן הדגיש הרא"ש שרק עד‬ ‫לומר שפיטמא הכוונה לשושנתא‪ ,‬וא"כ לפי‬ ‫כיון‬ ‫בעצמו‬ ‫הפיטמא‬ ‫ולא‬ ‫פוסל‬ ‫הפיטמא‬ ‫הבנת המחצית השקל ש'עד הפיטמא' הכוונה‬ ‫שהפיטמא בעצמו אין בזה חשיבות‪ ,‬רק שהוא‬ ‫בלי הפיטם א"כ מוכח איפכא בשו"ע וכמו‬ ‫נחשב לחוטם כיון שהוא סוף החוטם‪ ,‬ומיושב‬ ‫שכתבנו‪.‬‬ ‫קושייתו של הכפות תמרים שהקשה למה כתב‬ ‫וראיתי שהביאור הלכה כתב על המחצית השקל‬ ‫הרא"ש שהרי"ף ור"ח סוברים שכל השיפוע נקרא‬ ‫"אכן מה שכתב דפטמא מבואר בהגהת רמ"א‬ ‫חוטם כאשר הם בעצמם כתבו במפורש שחוטם‬ ‫ס"ז היא מה שקורין שושנתא שלא בדקדוק כתב‬ ‫הכוונה להדד‪ ,‬וא"ש‪.‬‬ ‫דאנו תופסין לדינא דפיטמא הוא הדד ששושנתא‬ ‫דעת הגר"ח מבריסק שלשיטות שאם נקצץ‬ ‫עליו ולא השושנתא עצמו‪ ,‬ואפשר שתפס לשון‬ ‫הפיטם כשר אין פסול מראה על הפיטם‬ ‫הרמ"א לסימנא בעלמא מקום הפיטם"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫י‪ .‬ויש פוסקים שאמרו שלפי מה שכתבו הרבה‬ ‫וצ"ע שהרי כוונת המחצית השקל להביא ראיה‬ ‫פוסקים שאם נשאר אפילו קצת מן הפיטם הרי‬ ‫מהשו"ע שעל הדד פוסל שינוי מראה‪ ,‬שהרי כתב‬ ‫זה כשר א"כ לא נפסל אם יש מראה פסול על‬ ‫השו"ע שעד השושנתא פסול כל שינוי מראה‪,‬‬ ‫הפיטם שהרי אפשר לקוצצו‪ ,‬ובספר חיים וברכה‬ ‫ולפי הביאור הלכה שהוא מתכוין רק למקום‬ ‫)אות רסא( הביא ראיות שלענין פסול הדר יותר‬ ‫החוטם והשושנתא א"כ מה ראייתו מהשו"ע‪,‬‬ ‫חמור מנחסר‪ ,‬שאפילו אם חסר כשר מ"מ כיון‬ ‫ואיפכא שמשמע שרק עד הפיטם ולא הפיטם‬ ‫שהוא נמצא הרי זה מוריד את ההדר והיופי של‬ ‫בכלל‪.‬‬ ‫האתרוג‪,‬‬ ‫ביאור דעת הרא"ש שמשמע שהפיטמא בעצמו‬ ‫וכתב שם שהגר"ח בריסקר ז"ל אמר לו בזה‬ ‫לא פוסל בשינוי מראה‬ ‫הלשון "דלעולם לענין הדר אף היכא דחסר כשר‬ ‫ט‪ .‬ובדרך אפשר י"ל שכיון שהיה פשוט לרא"ש‬ ‫מ"מ ביש שם שינוי פסול‪ ,‬ולכן אף דחסר בגוף‬ ‫שהפיטמא בעצמו לא נפסל בשינוי מראה אי‬ ‫האתרוג כשר בשאר הימים מ"מ במנומר או‬ ‫משום שהוא עץ בעלמא אי משום שאפשר‬ ‫חזזית פסול גם בשאר הימים‪ ,‬וכן בנקטם ראש‬ ‫לחתכו עד הגומא לרוב פוסקים לכן למד בדעת‬ ‫התיומת שפיר כתבו התוס' דזה יותר אינו הדר‬ ‫הראשונים שסברו שחוטם היינו הדד שכוונתם‬ ‫מהיכי דניטל כל התיומת כיון דיש שינוי בגוף‬ ‫היא במקום שהדד נמצא – והיינו השיפוע‬ ‫הלולב והאתרוג דהקפידה התורה בהם על הדר‪,‬‬ ‫האחרון שבקצהו יש את הדד‪ ,‬והכל נקרא בשם‬ ‫~ פא ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫שנמצא על האתרוג "יראה שיש לו תקנה על ידי‬ ‫אבל שאני בפיטם שיש עליו שינוי דבו באמת‬ ‫קליפה אם יהיה מראה הקילוף כמראה אתרוג‬ ‫להמכשירין אם חסר גם בזה כשר ביום ראשון‬ ‫כשר וזהו פסול שחוזר להכשרו"‪ ,‬ומשמע שאע"פ‬ ‫דהרי ביום הראשון לכו"ע בעינן לקיחה תמה‪,‬‬ ‫שיכול היה לקלוף מ"מ כל זמן שלא קלף הרי זה‬ ‫וע"כ הטעם של הפוסקים המכשירין בחסר‬ ‫פסול‪ ,‬ומשמע שאע"פ שהיה דבוק רק לקליפה‬ ‫הפיטם הוא משום דהפיטם לא נחשב מגוף‬ ‫החיצונה מ"מ הרי זה פסול‪ ,‬וא"כ גם בפיטם‬ ‫האתרוג רק כעץ בעלמא‪ ,‬א"כ לדידהו לא פסיל‬ ‫אע"פ שאינו חלק מהאתרוג מ"מ אם יש פיטם‬ ‫גם ביש בו שינוי כי לא בעינן בפיטם הדר כלל‬ ‫הרי זה פוסל‪.‬‬ ‫דהתורה לא הקפידה רק על גוף הפרי שיהיה‬ ‫הדר" עכ"ל‪.‬‬ ‫חילוק בין שינוי מראה על קליפת הפרי לבין‬ ‫שינוי מראה על הפיטם‬ ‫צ"ע על הגר"ח שהרי גם קליפת האתרוג לא‬ ‫יב‪ .‬אולם מסברא נראה כמו הגר"ח מבריסק כי‬ ‫נחשב מכלל האתרוג ואעפ"כ פסול שם שינוי‬ ‫אע"פ שגם קליפת הפרי לא הוי בכלל האתרוג‬ ‫מראה‬ ‫מ"מ אם הוא מנומר הרי זה מכער גם את גוף‬ ‫יא‪ .‬ולענ"ד יש לשאול עליו מהא שכתב הרא"ש‬ ‫האתרוג שנמצא מתחתיו‪ ,‬משא"כ כשנמצא על‬ ‫)סי' טז( והובא בב"י וז"ל "ועתה לפירושא קמא‬ ‫עץ שמחובר לאתרוג כיון שאין הוא מכער את‬ ‫אין פיסול בעוקץ כלל אפילו נתלש העוקץ ונשאר‬ ‫גוף האתרוג כיון שאינו חלק מן האתרוג לכן הרי‬ ‫מקומו כמו גומא לפי שלא נחסר מגוף האתרוג‬ ‫זה כשר‪.‬‬ ‫כלום מידי דהוה אנקלף דלא מיקרי חסר דאין‬ ‫הקליפה מכלל האתרוג‪ ,‬ולפירוש בתרא אין פסול‬ ‫ועיי"ש בחיים וברכה שמרן המהרש"ם הסתפק‬ ‫בפיטמתו שבראש האתרוג לפי שאינו מכלל‬ ‫האם להכשיר נקודות על הפיטם‪ ,‬וכמדומני‬ ‫האתרוג"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הרי שדימה הפיטם והעוקץ‬ ‫שמנהג הרבה מורים הוא שאם אינו ברור ניכר‬ ‫לקליפת האתרוג ששניהם אינם בכלל האתרוג‪,‬‬ ‫להדיא אז מקילים על הפיטם כיון שיש בזה כמה‬ ‫וא"כ הרי מבואר ברא"ש והובא בב"י לגבי חזזית‬ ‫ספיקות וכנ"ל‪.‬‬ ‫~ פב ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫הערה על הביאור הלכה‪:‬‬ ‫קשה על הביאור הלכה שאם נתייבש ב' וג' מקומות הרי זה כשר‬ ‫בחוטמו פסול רק משום שנראה ואינו הדר וא"כ‬ ‫כתב הביאור הלכה "ולענ"ד לא ברירא דבר זה‬ ‫מה לי חוטמו מה לא כמה מקומות בתוך‬ ‫של ב' וג' מקומות דהא הטעם בחזזית איתא‬ ‫האתרוג‪ ,‬ובוודאי מדובר שנראה יבשותו כי אם‬ ‫בגמרא משום דהו"ל מנומר וע"י שנתייבש באיזה‬ ‫לא נראה איך הוא יודע שהוא יבש בתוכו‪ ,‬ולע"ע‬ ‫מקומות לא ידענא אם חשיב נימור עי"ז אם לא‬ ‫צע"ג‪.‬‬ ‫שאנו רואין שנשתנה מראה האתרוג ע"י היובש‬ ‫וצ"ע"‪ .‬ולכאורה קשה על קושייתו שהרי גם‬ ‫~ פג ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף יג‬ ‫חזזית הוא כמו אבעבועות‪ ,‬ויש בו ממש שמקומו ניכר במישוש שהוא גבוה‬ ‫מאתרוג‪ .‬הגה‪ :‬ולכן יש להכשיר אותו חזזית שקורין בל"א מו"ל‪ ,‬לפי שאינן‬ ‫גבוהים משאר האתרוג )מהרי"ל(‪ ,‬ויש מי שכתב דיש להכשירם מטעם‬ ‫דנחשבים מראה אתרוג‪ ,‬מאחר דרגילים להיות הרבה כך )ת"ה סי' צ"ט(‪.‬‬ ‫ענף א'‬ ‫מה הדין אם נהיה שינוי מראה ע"י דבר חיצוני האם הוא כשר או‬ ‫פסול‬ ‫וכתב הביאור הלכה שהבכורי יעקב יישב‬ ‫דעת המבי"ט שמה שנהיה אדום ע"י קוצים לא‬ ‫בפשיטות‪ ,‬כיון שחזזית הוא מה שנולד ע"י עיפוש‬ ‫נפסל מטעם חזזית‬ ‫הפרי הן בתלוש הן במחובר כמו שכתב התוי"ט‬ ‫א‪ .‬כתב המבי"ט )ח"ג סי' מ"ט( "מה שנעשה‬ ‫פ"ג דסוכה א"כ דרך הוא דבמקום ששוכב על‬ ‫מקומו עקום ואדום מחמת עקיצת קוצים אינו‬ ‫הקוצים מדלא שולט שום אויר שמתעפש שם‬ ‫חזזית וכשר"‪ .‬וכתב ע"ז הברכי יוסף )אות ב(‬ ‫ונולד שם חזזית ומזה מיירי האגודה‪ ,‬אבל מה‬ ‫"ויש להחמיר‪ ,‬דכתב באגודה )סוכה סו"ס כד(‬ ‫שנעשה עקום ואדום ע"י עיקוץ וקוצים אין בזה‬ ‫דבמקום ששוכב על קוצים גדל חזזית‪ ,‬והביאו‬ ‫עיפוש וריקבון‪ ,‬ולכן אין זה חזזית וכשר‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫אליה רבה )אות טז("‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והיינו שהרי רואים‬ ‫שהפסול של חזזית הוא מחמת קוצים ואעפ"כ‬ ‫הוא פסול‪.‬‬ ‫~ פד ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סרוח או מנומר או ירוק‪ ,‬וזה שאנחנו קוראים‬ ‫מסתימת הרמ"א משמע כמו המבי"ט‬ ‫חזזית אינו מרעותא של האתרוג אלא מן הקוצים‬ ‫ב‪ .‬ובאמת נלענ"ד שכך משמע סתימת הרמ"א‬ ‫ברקנים שבאילן האתרוג שעוקצין בו‪ ,‬ובאותה‬ ‫בסעיף ב' שכתב "ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו‬ ‫העקיצה כשהוא גדל באילן משתנה מקום‬ ‫באילן על ידי קוצים‪ ,‬אף על פי שיש בהם חסרון‪,‬‬ ‫העקיצה ונעשה מקומה כמו אדום וקורין אותו‬ ‫שזהו דרך גדילתן"‪ ,‬רק שצריך להיות עור ובשר‬ ‫חזזית‪ ,‬ואינו אלא מצד העקיצה לא מצד ריעותא‬ ‫קיים בתוך הנקב עיי"ש‪ ,‬ולא לשתמיט אחד‬ ‫שבאתרוג שנקרא חזזית כמו גרב שבאדם‬ ‫מהפוסקים שבחוטמו פסול בכל שהוא‪ ,‬ומוכח מזה‬ ‫דמתרגמינן חזזן שהוא מרעותא שיש באדם תוך‬ ‫שמה שהוא מחמת הקוצים אין בזה פסול של‬ ‫גופו וממנה פורח לחוץ אותו גרב שהוא חזזית"‪,‬‬ ‫חזזית‪.‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫מפשטות השו"ע הרב משמע שכל שינוי מראה‬ ‫הרי מבואר שכל מה שביאר הוא לבאר שחזזית‬ ‫כשר אם נעשה ע"י דבר אחר‬ ‫נולד מעיפוש הפרי‪ ,‬וכיון שזה לא מגיע מעיפוש‬ ‫ג‪ .‬והנה כתוב בשו"ע הרב )סעיף כג( "אין החזזית‬ ‫הפרי אין עליו שם חזזית‪ ,‬אולם מראה שחור אינו‬ ‫ולא שינוי מראה פוסלין אלא אם כן נולדו‬ ‫מחמת עיפוש הפרי שהרי אפילו אם טבע‬ ‫מעצמות האתרוג אבל אם מחמת שעוקצים אותו‬ ‫האתרוגים במדינה הזאת לגדל אתרוגים שחורים‬ ‫קוצים נעשו בו מקומות אדומים ועקומים כשר"‪,‬‬ ‫ג"כ פסול לשיטת השו"ע בסעיף יז‪ ,‬וכמו"כ לדעת‬ ‫ולכאורה היא חידוש גדול לומר שגם הפסולים של‬ ‫רש"י )סוכה דף לו( אם הביאו אתרוג מארץ כוש‬ ‫שינוי מראה לא נפסל אם נהיה ע"י משהו אחר ‪-‬‬ ‫לארץ ישראל שאינם רגילים באתרוגים שחורים‬ ‫שהרי טעם הפסול בשינוי מראה הוא מחמת‬ ‫הרי זה פסול‪ ,‬וטעם הדבר הוא כיון שאינם‬ ‫שאינו הדר‪ ,‬וא"כ מה לי אם נשתנה למראה‬ ‫רגילים בזה הרי זה פסול מטעם הדר‪.‬‬ ‫שחור ע"י עצמו או ע"י משהו אחר‪ ,‬סוף סוף הרי‬ ‫נשחת צורת יופיו של האתרוג המהודר‪.‬‬ ‫מסביר כוונת השו"ע הרב‬ ‫ה‪ .‬וי"ל שדיוק של השו"ע הרב היה שהרי אע"פ‬ ‫גם מהמבי"ט משמע שדן רק מצד חזזית‬ ‫שאין זה חזזית מ"מ למה לא נפסל מזה שהוא‬ ‫ד‪ .‬וגם במבי"ט עצמו אין זכר לזה שהרי זה‬ ‫אדום והוא שינוי מראה‪ ,‬ולכן דייק מזה שגם‬ ‫לשונו )חלק ג' סימן מט( "וכן באתרוגים שלנו‬ ‫שינוי מראה כשר אם מגיע ע"י משהו אחר‪.‬‬ ‫שהוא מצוי ליגדל בהם נקודות קטנות כל שהן ‪-‬‬ ‫אינן גרב שמה שהוא כעין גרב הוא שמעצמות‬ ‫אולם ביותר נראה שהרב ז"ל לא התכוין לזה‬ ‫האתרוג הוא נולד אותה הנקודה כמו תפוח או‬ ‫אלא כוונתו רק למה שכתב בסוף דבריו שאם ע"י‬ ‫~ פה ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ובשרו קיימים הרי זה פסול‪ ,‬ולדרכינו יתיישב‬ ‫קוצים נהיה שינוי מראה אין בזה פסול‪ ,‬וטעם‬ ‫שהרי אע"פ שאין חסרון של נקב מ"מ יפסל‬ ‫הדבר י"ל כיון ששכיחים הרבה שהרי כך הוא‬ ‫מטעם שינוי מראה מחמת שנהיה אדום‪ ,‬וע"ז‬ ‫דרך גדילתו שגודל ליד קוצים‪ ,‬ולכן אין בזה שינוי‬ ‫כתב כיון שזה דרך גדילתן לכן אין כאן פסול‬ ‫מראה‪.‬‬ ‫מראה‪.‬‬ ‫מסביר כוונת החיי אדם‬ ‫מוכיח מהחת"ס והמשנ"ב שגם ע"י דבר אחר‬ ‫ו‪ .‬וכן אפשר לפרש ה'חיי אדם' )כלל קנא סעיף ח(‬ ‫הרי זה נפסל בשינוי מראה‬ ‫שכתב "וחזזית הוא כמו אבעבועות וניכר‬ ‫ח‪ .‬וראיה לדברינו הדלים הוא ממה שפסל‬ ‫במשמוש היד שהוא גבוה משאר האתרוג‪ .‬אבל‬ ‫המשנ"ב בסוף סימן תרנח אתרוג הקהל ע"י‬ ‫אותן שרגילין להיות הרבה ומצוי ברוב אתרוגים‬ ‫שמשמשים באתרוג הרי זה נפסל משום שינוי‬ ‫או מה שנעשה עקום ואדום‪ ,‬כשר‪ ,‬דחשבינן‬ ‫מראה‪ ,‬ולמה לא הכשיר מצד שהפסול הגיע‬ ‫למראה אתרוג"‪ ,‬ואפשר להסביר שכוונתו כיון‬ ‫מחמת דבר חיצוני של משמוש ידים‪ ,‬וגם החת"ס‬ ‫שהוא כ"כ מצוי לכן הרי זה נחשב כמראה‬ ‫בחידושיו )סוכה דף לו( לא הכשיר אתרוג‬ ‫אתרוג‪.‬‬ ‫שנשתנה מחמת משמוש אלא כיון שהוא שיירי‬ ‫אולם אפשר שכוונתו שמראה אדום הרי זה‬ ‫מצוה‪ ,‬ולא הכשיר מצד שנהיה ע"י גורם חיצוני‪,‬‬ ‫ממראה אתרוג שהרי לא פסלו חז"ל אלא שחור‬ ‫אלא מוכח שגם ע"י דבר חיצוני הרי זה נפסל‬ ‫או לבן‪ ,‬ודלא כמו הפרי מגדים שפסל מראה‬ ‫מצד שינוי מראה זולת אם זה הרגילות‪.‬‬ ‫אדום‪.‬‬ ‫וידעתי שבמנחת פתים הכשיר משמוש ידים כיון‬ ‫ועכ"פ ברור שלא סבירא ליה שכיון שנהיה ע"י‬ ‫שהוא ע"י דבר חיצוני‪ ,‬אולם מכל הני פוסקים‬ ‫משהו אחר לא יהיה בזה פסול מראה‪.‬‬ ‫משמע דלא כוותיה‪.‬‬ ‫ביאור מה שכתב הרמ"א 'שזהו דרך גדילתן'‬ ‫אולם אם נצבע האתרוג בצבע שחור י"ל שהוא‬ ‫ז‪ .‬והשתא דאתית להכי יש לפרש הרמ"א בסעיף‬ ‫כשר כיון שהוא כלל לא מעצמיות האתרוג‪ ,‬אבל‬ ‫ב' שכתב "ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו באילן‬ ‫אם ע"י שנדבק איזה דבר על האתרוג ובגלל זה‬ ‫על ידי קוצים‪ ,‬אף על פי שיש בהם חסרון‪ ,‬שזהו‬ ‫נהיה שינוי מראה בתוך האתרוג הרי לפי דברינו‬ ‫דרך גדילתן"‪ ,‬והקשה הט"ז למה כתב "שזהו דרך‬ ‫הרי זה פסול‪.‬‬ ‫גדילתן"‪ ,‬שהרי מבואר ברמ"א שאם אין עור‬ ‫~ פו ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ענף ב'‬ ‫איך אפשר להכשיר ה'בלאט פלעק'‪ ,‬הרי יש כאן שינוי מראה‬ ‫מכל מקום ברואה מראה פסולה על האבעבוע‬ ‫שני טעמים ברמ"א‬ ‫אין פוסל‪ ,‬שדרכה בכך ]ורק כשגבוה מאתרוג‬ ‫א‪ .‬ברמ"א יש שני טעמים למה להכשיר הבלאט‬ ‫ששם חזזית עליה אז פוסל[‪ ,‬ואם כן כשאין שם‬ ‫פלעק‪ ,‬א( משום שאינם גבוהים משאר האתרוג‬ ‫חזזית עליה משום שאינה גבוה מאתרוג‪ ,‬אפילו‬ ‫ב( כיון שדרכם בכך הרי הם נחשבים כמראה‬ ‫על חוטמו נמי כשר"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אתרוג‪ ,‬ולפי"ז גם אם הם גבוהים משאר האתרוג‬ ‫הרי זה כשר‪ ,‬וכתב המשנ"ב שאין להקל אלא‬ ‫נחלקו הראשונים האם חזזית הוא פסול של‬ ‫בשעת הדחק‪.‬‬ ‫שינוי מראה‬ ‫ב‪ .‬והיות שיש כאן דברים קשים בעיני אצטרך‬ ‫אולם יש להבין לפי הטעם הראשון שאינם‬ ‫להאריך קצת בשביל הבנת הענין‪ ,‬דהנה כתב‬ ‫גבוהים משאר האתרוג למה אפשר להכשיר הרי‬ ‫הרא"ש )פרק ג סימן יז( "כתב הראב"ד דוקא‬ ‫סוף סוף יש כאן שינוי מראה‪ ,‬והוא קושיא‬ ‫שנקלף במקום אחד אבל אם נקלף בשנים ושלשה‬ ‫אלימתא‪.‬‬ ‫מקומות אפילו במיעוטו נמי פסול משום דה"ל‬ ‫והנה בעבור שהקושיא הזאת נאמרה בנוסח אחר‬ ‫כמנומר כי מקום הנקלף אין מראהו דומה לשאינו‬ ‫בשער הציון )ס"ק נו( לכן אעתיק את לשונו "אכן‬ ‫נקלף‪ ,‬ויש אומרים שאע"פ שנקלף בשנים ושלשה‬ ‫מה דמשמע מהדגול מרבבה דלפי טעם הראשון‬ ‫מקומות ואין מראיו שוין כשר לפי שאינו דומה‬ ‫שכתב הרמ"א דרק משום שאינם גבוהים ולא‬ ‫לחזזית כי החזזית אינו ממראה האתרוג אבל‬ ‫משום דהוא מראה אתרוג‪ ,‬ממילא פסול בחוטמו‬ ‫נקלף אף על פי שאין מראיהן שוין מכל מקום‬ ‫משום שינוי מראה‪ ,‬צריך עיון‪ ,‬דלדבריו גם‬ ‫כולן ממראה אתרוג הם ולא אמרו מנומר פסול‬ ‫בשאר מקומות האתרוג יפסל ברובו‪ ,‬וכדלקמן‬ ‫אלא כשהוא משתנה לחברבורות כמין מראות‬ ‫בסעיף ט"ז‪ ,‬ומאי אהני לך במה שאינו גבוה‬ ‫אחרות כמו חזזית והלבן והכושי שהוא פסול"‪,‬‬ ‫משאר אתרוג‪ ,‬ועל כן אנו צריכין לדברי הפרי‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫מגדים שכתב דאף שחזזית הוא מראה פסולה‪,‬‬ ‫~ פז ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫מסביר למה בריאה לא פוסל מראה פסולה על‬ ‫הרי לנו מחלוקת האם חזזית הוא מראה האתרוג‪,‬‬ ‫אבעבוע‬ ‫שלשיטה א' חזזית הוא ממראה האתרוג ואעפ"כ‬ ‫ה‪ .‬ועכ"פ תירוצו של הפמ"ג הוא שבריאה לא‬ ‫הוא פסול משום שהוא משונה במראות‪ ,‬ולשיטה‬ ‫פוסל מראה פסולה על הבעבוע משום שדרכה‬ ‫ב' חזזית אינו ממראה האתרוג‪.‬‬ ‫בכך‪ ,‬וכוונתו למה שכתוב ביו"ד סימן לח סעיף ה‬ ‫חידוש של ה'פרי מגדים' שמראה פסולה על‬ ‫שאם יש שינוי מראה מחמת מוגלה שבתוכו אין‬ ‫אבעבוע אין פוסל‬ ‫זה פוסל את הריאה‪ ,‬והסביר הבית יוסף "לפי‬ ‫ג‪ .‬וכתב הפרי מגדים )ס"ק יט( "ובגמרא נקלף‬ ‫שאינן פוסלות אלא כשהשינוי הוא בעור מחמתו‬ ‫]רא"ש שם סימן יז[ בשם ראב"ד ]תמים דעים‬ ‫ולא מחמת המוגלא שבתוכה‪ ,‬אבל הכא האי‬ ‫סימן רל[ בחזזית אין ממראה אתרוג‪ ,‬וא"כ מאי‬ ‫שינוי מראה לא מחמת העור הוא אלא מחמת‬ ‫איריא חזזית‪ ,‬מראה פסולה לחוד נמי פוסל‪ .‬וי"ל‬ ‫המוגלא שיש בהני גילדי דהיינו צמחים משתנה‬ ‫בריאה מראה פסולה על אבעבוע אין פוסל‪,‬‬ ‫והיינו‬ ‫ומשום הכי כשרה"‪,‬‬ ‫מלמעלה‬ ‫העור‬ ‫דרכה כך‪ ,‬והכא פוסל‪ ,‬ובתנאי גבוה מאתרוג‪.‬‬ ‫שהטעם ששינוי מראה פוסל בריאה הוא כי זה‬ ‫ואמנם לפעמים נראה כעין גל"ד לבן וכמין‬ ‫סופו לירקב ולינקב וכמו"ש ברש"י )חולין דף מז(‪,‬‬ ‫אבעבוע דקה מאוד באתרוג‪ ,‬נראה דאין זה‬ ‫וכיון שכאן המראה הוא משום המוגלא בתוכו‬ ‫חזזית‪ ,‬אלא מראה פסולה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אין זה פוסל‪ .‬ומה שכתב הפרי מגדים שאינו‬ ‫פוסל בריאה משום דדרכה בכך צ"ל שכוונתו‬ ‫מקשה על הדיוק של הפרמ"ג‬ ‫שהדרך של מוגלא לעשות שינוי מראה וממילא‬ ‫ד‪ .‬והנה לענ"ד צ"ע קושייתו שהרי הוא גופא‬ ‫אינו מחמת הריאה ואין סופו לינקב‪.‬‬ ‫קמשמע לן שזה מראה פסולה‪ ,‬וכמו שכתוב בגמ'‬ ‫שמראות כושי ולבן פסולות כך גם כתוב שחזזית‬ ‫ומדברי הפרי מגדים מוכח שאם אינו גבוה מן‬ ‫פסול‪ ,‬ועוד קשה על הפרמ"ג שהרי אדרבה על‬ ‫האתרוג הרי זה כשר כיון שהדרך של אבעבוע‬ ‫השיטה שסוברת שכל מראה כשירה פסול משום‬ ‫הוא להוציא מראות‪ ,‬אולם אם הוא גבוה מן‬ ‫מנומר יותר קשה למה צריך לכתוב חזזית‪ ,‬שהרי‬ ‫האתרוג הרי זה פסול משום שאינו הדר‪.‬‬ ‫כל המראות פוסלות משום מנומר ולאו דווקא‬ ‫חזזית‪.‬‬ ‫~ פח ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫מכער את מראה האתרוג‪ ,‬ומה שכתב הרא"ש‬ ‫מקשה שאתרוג שהוא פסול הדר אינו דומה‬ ‫שחזזית הוא מראה פסול כוונתו הוא שאילו היה‬ ‫לריאה שהוא משום שסופו לירקב‬ ‫החזזית עולה על רוב האתרוג היה פסול‪ ,‬וממילא‬ ‫ו‪ .‬ולכאורה קשה שהרי אתרוג לא דומה כלל‬ ‫גם אם מנומר במראות אלו הוא ג"כ פסול‪ ,‬ואין‬ ‫לריאה שהרי שם הפסול הוא מחמת שסופו לינקב‬ ‫כוונת הרא"ש לפסול את מראה החזזית אם אינו‬ ‫וכל שנשתנה מראהו מחמת מוגלא אינו סופו‬ ‫גבוה ממראה האתרוג‪ ,‬אלא בא להסביר שאם‬ ‫לינקב‪ ,‬משא"כ באתרוג שהפסול הוא משום הדר‬ ‫יש לזה דין חזזית הרי הוא פסול משום שהוא‬ ‫מה לי אם הוא מחמת עצמו או מחמת המוגלא –‬ ‫מראה שפוסל את האתרוג ברובו‪ .‬ודעה א'‬ ‫סוף סוף אינו הדר הוא‪.‬‬ ‫שפוסלת סובר שסברא הוא שמנומר פסול גם‬ ‫ואינו דומה למה שכתב המבי"ט שאם נהיה אדום‬ ‫במראות כשרות‪.‬‬ ‫מחמת קוצים הרי הוא כשר שהרי זה לשון‬ ‫מה זה ה'בלאט פלעק' שכתבו הפוסקים‬ ‫המבי"ט )חלק ג סימן מט( "וזה שאנחנו קוראים‬ ‫ח‪ .‬ועכשיו נגיע למה שכתב השעה"צ‪ ,‬ובהקדם‬ ‫חזזית אינו מריעותא של האתרוג אלא מן‬ ‫מה שכתב השערי תשובה )סעיף יב( בשם שו"ת‬ ‫הקוצים ברקנים שבאילן האתרוג שעוקצין בו‪,‬‬ ‫פני אריה )סימן ה( "מה שקורין בלא"ט מאהל‬ ‫ובאותה העקיצה כשהוי גדל באילן משתנה מקום‬ ‫)היינו מה שהביא הרמ"א 'מו"ל'( מפני שמראה זו‬ ‫העקיצה ונעשה מקומה כמו אדום וקורין אותו‬ ‫באה בכל פירי מחמת עלה אחת או שאר דבר‬ ‫חזזית‪ ,‬ואינו אלא מצד העקיצה לא מצד ריעותא‬ ‫שהיה מונח עליו בזמן בשולה ועכבה מלהוציא‬ ‫שבאתרוג שנקרא חזזית כמו גרב שבאדם‬ ‫באותו מקום מראיתה הטבעית"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דמתרגמינן חזזן שהוא מרעותא שיש באדם תוך‬ ‫גופו‪ ,‬וממנה פורח לחוץ אותו גרב שהוא חזזית"‪,‬‬ ‫מקשה על השעה"צ שהביא את ה'פרי מגדים'‬ ‫הרי מבואר בדבריו שחזזית הוא ריעותא בגוף‬ ‫ט‪ .‬וא"כ קשה איך השעה"צ מביא מה שכתב‬ ‫האתרוג‪ ,‬וא"כ צע"ג הדמיון של הפרי מגדים‬ ‫הפרי מגדים לנידון דידיה‪ ,‬שהרי הפרי מגדים‬ ‫לריאה‪.‬‬ ‫מדבר על חזזית שהוא מונח על אבעבוע ולכן‬ ‫אפשר להכשירו כיון שמה שנהיה כמו חזזית הוא‬ ‫מסביר שכו"ע סוברים שאין חזזית מראה פסולה‬ ‫רק מחמת המוגלא‪ ,‬משא"כ הבלא"ט מאה"ל הרי‬ ‫אלא אם הוא גבוה מהאתרוג‬ ‫לא מונח כלל על אבעבוע אלא פשוט לא‬ ‫ז‪ .‬ולכאורה י"ל פירוש אחר מן הפרי מגדים‪,‬‬ ‫התפתח כמו שצריך‪ ,‬וא"כ צע"ג מה שכתב‬ ‫דהנה הפסול של חזזית הוא שזה מכער את‬ ‫השער הציון להסביר בדעה ראשונה שאם אינו‬ ‫האתרוג‪ ,‬אולם אם אינו בולט מן האתרוג אינו‬ ‫~ פט ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫בחוטמו‪ ,‬אלא ודאי משום הדר הוא"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫גבוה משאר האתרוג הרי זה כשר כיון שאורחיה‬ ‫ובפרט שהרי סתם הרמ"א בסימן תרמט סעיף ה‬ ‫אין‬ ‫שהרי‬ ‫מראות‪,‬‬ ‫להוציא‬ ‫אעבעבוע‬ ‫של‬ ‫שחזזית פוסלת כל שבעת הימים ולא הביא דעה‬ ‫הבלא"ט מאה"ל מונח על אבעבוע‪.‬‬ ‫שחולק‪ ,‬ואיך הביא כאן שתי דעות‪ ,‬אלא מוכח‬ ‫מוכיח מהפרי מגדים בעצמו ששאל את קושיית‬ ‫שסבירא ליה שהטעם הוא משום הדר‪.‬‬ ‫השעה"צ ולא תירץ כמו שתירץ השעה"צ משמו‬ ‫מסביר למה לפי הדעה ראשונה אין פוסל 'בלאט‬ ‫י‪ .‬וראיה לדברי הדלים שהרי הפרי מגדים )אשל‬ ‫פלעק' על חוטמו‬ ‫אברהם ס"ק כ( התייחס לשאלה הזאת של‬ ‫יב‪ .‬ובאמת נראה שלא קשה מידי על הדעה‬ ‫השעה"צ‪ ,‬וז"ל "ובלא"ט פלע"ק הוה כמראה‬ ‫ראשונה שסוברת שאם בולט מן האתרוג הרי זה‬ ‫אתרוג‪ ,‬דרכו בכך אפילו גבוה הרבה‪ .‬ולטעם א'‬ ‫פסול למה כשר על חוטמו ‪ -‬הרי יש לזה מראה‬ ‫]שסובר שהטעם ש'בלאט פלעק' כשר הוא מטעם‬ ‫פסול‪ ,‬שהרי זה לשון המהרי"ל "]אבל פעמים‬ ‫שאינו גבוה משאר האתרוג[ י"ל הטעם כחסר‪,‬‬ ‫רבות נמצאים באתרוג כתמים ]חברבורות[‬ ‫ובאין גבוה הוא כשר"‪ ,‬הרי שטרח להסביר‬ ‫לבנים והן שוין לגוף האתרוג ‪ -‬או שקועים ממנו‬ ‫שהשיטה ראשונה פוסלת אם גבוה משום שהוי‬ ‫‪] -‬לא גבוהין ולא עמוקין מגופו[ אינן פוסלין כי‬ ‫כחסר‪ ,‬ולא תירץ התירוץ של השעה"צ שכיון‬ ‫הם באו במה ששכב האתרוג על עלי האילן או‬ ‫שמונח על הבעבוע אין כאן פסול מראה‪ ,‬כי הרי‬ ‫על ענפיו‪ .‬וכן לשון סימני אשר"י‪ ,‬חזזית שפוסל‬ ‫אין הבלא"ט פלע"ק מונח על אבעבוע בכלל‬ ‫הוא כעין אבעבועות דיש בהן ממש שמקומן‬ ‫וכלל‪ ,‬ולכן תירץ שהשיטה הראשונה גם מסכימה‬ ‫ניכר במישמוש היד שהוא גבוה מן האתרוג‪,‬‬ ‫שזה ממראה אתרוג אלא שאם זה גבוה הרי זה‬ ‫אפילו במקום אחד פסול כל ז' ימים שאינו הידור‪,‬‬ ‫פסול מטעם חזזית שפסולו משום חסר‪ ,‬ולא משום‬ ‫עכ"ל[‪ .‬אמר מהר"י סג"ל היינו הכתמים לבנים‬ ‫הדר שהרי זה ממראה האתרוג‪.‬‬ ‫דנראו באתרוג‪ .‬ויש מהן שבאין מן העלין או‬ ‫מקשה על הפרי מגדים שסובר שלדעה ראשונה‬ ‫מענפי האילן ואינן פוסלין‪ .‬אך סימן חזזית דפסול‬ ‫הטעם של פסול חזזית הוא משום חסר‬ ‫היינו שהן גבוהין והאתרוג שקוע ביניהן"‪ ,‬הרי‬ ‫יא‪ .‬אולם על מה שכתב הפרי מגדים שהטעם א'‬ ‫מבואר בהדיא שכיון שהוא שוה לאתרוג אינו‬ ‫סובר שזה מטעם חסר צ"ע שהרי כתב הרא"ש‬ ‫כלל דומה לחזזית‪ ,‬ומה שהאתרוג לא התפתח‬ ‫)סימן טו( "ולא מסתבר כלל דאי טעמא משום‬ ‫יפה אינו סיבה שיהיה לזה שינוי מראה‪ .‬אולם אם‬ ‫חסר מאי נפקא לן מינה בין רובו למיעוטו‬ ‫גבוה הוא מן האתרוג הרי זה סימן שזה חזזית‬ ‫~צ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫גבוהים מן האתרוג אין זה חזזית‪.‬‬ ‫שמגיע מעיפוש וכדומה ולכן הרי זה פסול‪ ,‬ודעה‬ ‫השניה סברה שכיון ששכיח הרבה לכן אפילו אם‬ ‫ענף ג'‬ ‫איך נוצר מה שנקרא 'בלעטליך'‬ ‫לשנים‪ ,‬שיש את מה שכתב הרמ"א שנקרא מו"ל‪,‬‬ ‫כתב דודי הרה"ג הרב יצחק מאיר ליברמן‬ ‫ויש את מה שכתב המבי"ט‪.‬‬ ‫שליט"א )פרי עץ הדר סימן ט( שיש מספר‬ ‫שנים‬ ‫והביא‬ ‫בלעטליך‪,‬‬ ‫להיווצרות‬ ‫גורמים‬ ‫וכך מבואר גם בערוך השלחן שכתב בסעיף לד‬ ‫מתוכם‪.‬‬ ‫"וכן אם השינוי מראה הוא ע"י קוץ או עלה‬ ‫ובלשונינו קורין לזה בלעטי"ל או ריטי"ל דלאו‬ ‫א‪ .‬מהרוח הנושבת בפרדס פתוח ומוליכה איתה‬ ‫כלום הוא דשינוי מראה אינו אלא מה שנעשה‬ ‫חלקיקי חול ואבק השורטים את האתרוג בקלות‬ ‫שינוי מעצמותו אבל מה שנעשה מקומו עקום‬ ‫ובמשך הזמן נוצר גלד‪.‬‬ ‫ואדום מחמת הקוצים שעוקצים אותו כשר ]מג"א‬ ‫ב‪ .‬עלה שמנפנף ומכה באתרוג ובמשך הזמן‬ ‫סקי"ט[ וה"ה לכל שינוי מראה הנעשה מחמת‬ ‫פוצע בקלות את האתרוג ובהיות האתרוג גדל‬ ‫זה"‪ ,‬ואילו בסעיף לו כתב "ולכן יש להכשיר אותן‬ ‫באילן יוצא כעין גלד במקום המכה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חזזית שקורין מו"ל לפי שאינם גבוהים משאר‬ ‫האתרוג ויש מי שכתב דיש להכשירם מטעם‬ ‫ולפי דבריו יוצא שאין ה'בלעטליך' דומים למה‬ ‫דנחשבים מראה אתרוג מאחר דרגילים להיות‬ ‫שכתוב בסעיף זה אלא הם דומים למה שהביאו‬ ‫הרבה כך עכ"ל וכו'‪ ,‬ואיני יודע מהו זה מו"ל ויש‬ ‫הפוסקים בשם המבי"ט שאם נהיה עקום ואדום‬ ‫שכתבו שקורין לזה בלא"ט מו"ל ויש שפירשו‬ ‫מחמת קוצים שאינו פסול מטעם חזזית ושינוי‬ ‫שקורין לזה פלע"ק ובלשונינו פליאמ"א וזהו‬ ‫מראה‪ ,‬והרי וודאי שאין הבלאט מאהל הוא‬ ‫כהעדר הנקיות וזה נמצא כמה פעמים וכיון‬ ‫האופן של המבי"ט שהרי הפוסקים חילקו אותן‬ ‫~ צא ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫גבוה משאר האתרוג מחמירים לכתחילה ]וכמו‬ ‫שאינו גבוה מהאתרוג אין זה בכלל חזזית"‪ ,‬הרי‬ ‫המשנ"ב שמתיר רק בשעת הדחק ולא כמו‬ ‫מוכח שמה שאנו קורין בלעטיל אינו דומה למה‬ ‫השו"ע הרב שסתם להיתר[‪ ,‬ולדברינו יוצא שלא‬ ‫שכתב כאן 'מול'‪.‬‬ ‫על זה דיברו הפוסקים‪ ,‬ושפיר אפשר להקל בכל‬ ‫והשתא דאתית להכי יש לעיין במה שמקובל בין‬ ‫לחזזית‪.‬‬ ‫כלל‬ ‫ענין‬ ‫שאינו‬ ‫כיון‬ ‫גווני‬ ‫המורים שאם מרגישים בבלעטעל שהוא יותר‬ ‫הערה‪:‬‬ ‫צ"ע על הפרי מגדים שהחמיר לא ליקח אלה שיש להם 'בלאט‬ ‫פלעק'‬ ‫בארצותינו‪ ,‬וצ"ע טובא בהם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעין זה‬ ‫כתב הפרי מגדים בסוף הסימן "בלא"ט פלע"ק‬ ‫כתב החיי אדם )כלל קנא סעיף ח(‪.‬‬ ‫וגבוהים‪,‬‬ ‫וגרב‬ ‫חזזית‬ ‫וכעין‬ ‫וכדומה‬ ‫אדום‬ ‫בתרומת הדשן ]סימן[ צ"ט פקפק בזה‪ .‬וגם אם‬ ‫וצע"ק על קושייתו שהרי כתב הרא"ש "עלתה‬ ‫אין גבוה משאר האתרוג‪ ,‬מכל מקום מראה‬ ‫חזזית פרש"י כמין אבעבועות והוא שיש בהן‬ ‫פסולה הוה‪ ,‬אם לא שנאמר דיש להם מראה‬ ‫ממש שמקומו ניכר במשמוש שהוא גבוה‬ ‫כשירה‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ואני לא קבלתי בזה‪ .‬ואשרי מי‬ ‫משאר האתרוג"‪ ,‬וא"כ חייב להיות שזה מראה‬ ‫שיוכל ליקח אתרוג נאה הדר ונקי מכל‪ .‬גם‬ ‫כשירה אם אינו גבוה משאר האתרוג‪ ,‬וכל מה‬ ‫להורות הוראה באתרוג כמו שכתב הים של‬ ‫שפקפק התרומת הדשן הוא רק על מה שנוהגים‬ ‫שלמה בחולין ]סוף הקדמה שניה[ המורים מרובים‬ ‫להקל גם בגבוהים מן האתרוג‪.‬‬ ‫גדילין‬ ‫שאין‬ ‫ובפרט‬ ‫מועטים‪,‬‬ ‫והיודעים‬ ‫~ צב ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף יד‬ ‫אם עלתה בו חזזית בענין שפסול‪ ,‬או שהוא מנומר‪ ,‬אם כשקולפו חוזר‬ ‫למראה האתרוג‪ ,‬כשר )לאחר שנקלף ולא חסר כלום(‪.‬‬ ‫האם מכשירים אם קלף את הפסול‬ ‫מוכיח שלדעת ה'גר"א' וה'מאמר מרדכי' אין‬ ‫מחלוקת הפוסקים אם חתך את המנומר‬ ‫סתירה ברמ"א‪ ,‬וממילא אם אינו ניכר אפשר‬ ‫א‪ .‬כתב הרמ"א בסימן תרמט )סעיף ה( "אבל אם‬ ‫להכשיר‬ ‫היה יבש או מנומר שפסול כל שבעת ימים‪ ,‬אף‬ ‫ב‪ .‬ויש שהבינו מהמשנ"ב שלפי הגר"א והמאמר‬ ‫אם חתך היבשות או הנמור פסול כל שבעה‪,‬‬ ‫מרדכי יש סתירה בשיטת רמ"א‪ ,‬ששם סתם כמו‬ ‫הואיל ובא מכח פסול"‪.‬‬ ‫השו"ע ואילו כאן חלק‪.‬‬ ‫וכתב המשנ"ב )שם ס"ק לח( "עיין בביאור הגר"א‬ ‫אולם באמת מבואר שם במאמר מרדכי שמיישב‬ ‫שמצדד לומר דלפי מה שפסק המחבר לעיל‬ ‫את הסתירה וזה לשונו )ס"ק י( "ומוכרחים אנו‬ ‫בסימן תרמ"ח סי"ד דאם עלתה בו חזזית או‬ ‫לומר דס"ל למור"ם ז"ל דנקלף ולא נחסר ממנו‬ ‫שהוא מנומר וקלפו אם חוזר למראה האתרוג‬ ‫כלום אינו ניכר אלא נשאר ירוק לגמרי כמו‬ ‫כשר מוכח דפליג ע"ז‪ ,‬וכן מצדד המאמר מרדכי‬ ‫שהיה וכמו שהוא שאר מקום האתרוג והו"ל‬ ‫במסקנתו עי"ש‪ ,‬וע"כ מצדד המאמר מרדכי דיש‬ ‫כמיעט ענביו"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לדון להקל בחתך היבשות או הנימור בשאר יומי‬ ‫מאחר דסתם המחבר כדעת הרמב"ם וסייעתו‬ ‫דמקור הרמ"א הוא )הגהות אשרי סוכה פרק ג‬ ‫דכל הפסולין משום מומין דכולל בזה בין שהפסול‬ ‫סימן כג( שכתב בשם ראבי"ה "דאתרוג כמוש‬ ‫משום חסר או משום הדר כשר ביום טוב ב'‬ ‫ומנומר שהוא פסול ‪ -‬אם חתך מה שהיה יבש‬ ‫]וכלול בזה אף יבש או מנומר דטעמם משום‬ ‫כמוש ומנומר ושייר השאר שלם שפסול לברך‬ ‫הדר[ אף בלא חתך עכ"פ אין לנו להחמיר בחתך‪.‬‬ ‫עליו כיון שבא מכח הפסול ומאוס‪ ,‬ואף על גב‬ ‫ובמקום הדחק בודאי יש לסמוך ע"ז"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דאם מיעט ענביו ובא מכח הפסול כשר התם‬ ‫~ צג ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ולא חסר כלום שאילו היה חסר היה פסול גם‬ ‫משום דאינו ניכר המיעוט דיש שגדל בו ענבים‬ ‫בשאר ימים שאין פסול של חסר[‪ ,‬אבל נראה‬ ‫הרבה ויש שגדל בו מעט"‪ ,‬הרי שאם לא ניכר‬ ‫דהרא"ש שם פליג"‪ ,‬והיינו מדלא חלק בזה משמע‬ ‫אלא נשאר ירוק כמו שהיה הרי זה כשר‪.‬‬ ‫סתימת הדברים שחולק‪ ,‬ולכן הביא המשנ"ב את‬ ‫והרי לשון השו"ע בסעיף ו' הוא נקלף הקליפה‬ ‫המאמר מרדכי והגר"א להוכיח שהם סברו‬ ‫החיצונה שלו‪ ,‬שאינו מחסרו אלא נשאר ירוק‬ ‫שהשו"ע בסימן תרמח חולק ולכן בשאר הימים‬ ‫כמות שהוא ברייתו וכו'‪ ,‬וטעם שבעינן שיהיה‬ ‫אפשר להקל אפילו אם נחסר מן האתרוג‪ ,‬אבל‬ ‫ירוק הוא כדי שלא יהיה חסר אפילו משהו‪ ,‬ועוד‬ ‫אם לא נחסר כלל כשר לכתחילה גם ביום‬ ‫משום שינוי מראה וכמו"ש שם במשנ"ב‪ ,‬ולשון‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫הרא"ש שהובא למעלה הוא שהקליפה החיצונה‬ ‫ב'צמח יהודה' ביאר שאם היה פסול מקודם אין‬ ‫היא לא חלק מן האתרוג‪ ,‬ונמצא שלא מוכח‬ ‫חסר כשר בשאר הימים‬ ‫שהיה כאן פסול הואיל ולא ניכר על האתרוג שום‬ ‫ג‪ .‬ובשו"ת צמח יהודה )חלק ג סימן קפד( כתב‬ ‫שינוי‪ ,‬משא"כ הראבי"ה מדבר על חול המועד‬ ‫חילוק אחר שאם יש צורך לחתוך חלק מעצם‬ ‫וחותך חלק מן האתרוג בשביל להכשירו ‪-‬‬ ‫האתרוג‪ ,‬אין לומר שיש כאן אתרוג ועוד חתיכה‪,‬‬ ‫שנחשב עדיין מנומר כיון שניכר הפסול עליו‪.‬‬ ‫דהלא כולו חד אתרוג בעצמותו‪ ,‬אלא שרוצים‬ ‫וכן הוא הלשון בשו"ע הרב סעיף כד "וקלף כל‬ ‫להכשיר חתוכה משום דין דאתרוג חסר שכשר‬ ‫מקומות הפסולין שבו וחזר מראיהן מראה כל‬ ‫בשאר ימים‪ ,‬וזה אמור רק אם החתיכה באה‬ ‫האתרוג אם נזהר לקלפו בענין שלא נחסר כלום‬ ‫מאתרוג כשר ולא מאתרוג פסול‪ ,‬דאם האתרוג‬ ‫מגוף האתרוג דהיינו שלא קלף רק קליפה‬ ‫פסול בכללותו אין הכשר לחתיכה ממנו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫החיצונה הדקה הרי זה כשר"‪ ,‬הרי שצריך גם‬ ‫והוא כעין מה שכתוב בתרומת הדשן )פסקים‬ ‫שיהיה אותו מראה וגם שיחסר רק הקליפה‬ ‫סימן נב( שהטעם שכשר חסר בשאר הימים הוא‬ ‫החיצונית‪ ,‬וכך לא יסתרו דבריו לסימן תרמט‬ ‫"משום דשירי מצוה הוא‪ .‬כדאשכחן נמי כה"ג‬ ‫סעיף כ שסתם כמו הרמ"א הנ"ל‪.‬‬ ‫גרדומי תכלת וגרדומי אזוב משום דנשתאר מן‬ ‫וכן מבואר בביאור הגר"א שכתב על הרמ"א שם‬ ‫הכשר"‪ ,‬וא"כ הני מילי כשהיה בתחילתו כשר‬ ‫"ועי' לעיל סימן תרמ"ח סי"ד ]שכתב שם אחרת[‪,‬‬ ‫אולם אם בתחילתו היה פסול לא שייך למימר כן‪.‬‬ ‫ובהג"ה נזהר בזה וכתב ולא חסר כלום משא"כ‬ ‫בחסר אפילו בשאר ימים ]היינו שהרמ"א הוסיף‬ ‫~ צד ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫אולם לענ"ד שהביאור הגר"א כאן כבר ביאר יפה‬ ‫אולם לענ"ד מהלשון של הגהות אשרי שכתב‬ ‫וז"ל "דטעמא דפסולים אלו משום הדר ואינן‬ ‫"כיון שבא מכח הפסול ומאוס" משמע שהטעם‬ ‫פסולים בגופו‪ ,‬וכמו ענביו מרובים מעליו שפסולו‬ ‫הוא כי עדיין אינו הדר כיון שניכר שבא מכח‬ ‫משום הדר ואם מיעטן כשר‪ ,‬וזהו הטעם מ"ש‬ ‫הפסול‪ ,‬ולא משום שעכשיו הוא חסר‪ ,‬וגם עיין‬ ‫ביבמות ע"ו א' וזהו כו' כיון שאינו מחמת עצמו‬ ‫לקמן שהוכחתי בעניי שאין זה כוונת ה'תרומת‬ ‫אלא שאין הזרע יכול לקלח מחמת הנקב למעוטי‬ ‫הדשן'‪.‬‬ ‫]קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינה קרום[ כו'‬ ‫מבאר שפסולי הדר לא דומה לטריפות ולכן‬ ‫ששם פסולו בגופו"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אפשר להכשיר גם אם כבר נפסל‬ ‫ובפרט מה שכתב ה'להורות נתן' שאתרוג‬ ‫ד‪ .‬הקשה בשו"ת להורות נתן )חלק ח סימן נו(‬ ‫מדמינן לטריפות – לכאורה מבואר בתרומת‬ ‫ממש"כ הרא"ש חולין )עו א( בשם הרמב"ן ז"ל‪,‬‬ ‫הדשן סימן צט דלא כוותיה‪ ,‬שז"ל התרומת הדשן‬ ‫בבהמה שנחתכו הגידין שיחתוך כל הרגל למעלה‬ ‫‪" -‬דנראה דלא מדמינא ופסולים‪ ,‬משום דסוף‬ ‫מצומת הגידין וחוזר להכשרה‪ ,‬והרא"ש השיג‬ ‫האתרוג לירקב בשביל כך‪ ,‬כגון נקלף וניקב‬ ‫עליו וכתב דדעה רחוקה היא זו שטריפה תחזור‬ ‫וחסר‪ ,‬דהיינו מעין טריפות דמטרפי נמי משום‬ ‫להכשירה בידי אדם‪ ,‬אלא מיד כשנחתכה בצומת‬ ‫דסופו למות‪ .‬אבל פסול דחזזית באתרוג מטעם‬ ‫הגידין שוב אין לה תקנה שכבר נכנס בה חולי‬ ‫הדר איפסל"‪ ,‬הרי רואים שפסולי הדר לא מדמינן‬ ‫הטריפות עיין שם‪ .‬וא"כ גם באתרוג דמדמינן‬ ‫לטריפות‪.‬‬ ‫לטריפות נימא שאם נפסלה שוב אין לה תקנה‪,‬‬ ‫ואמאי מהני קילוף החזזית ועיי"ש מה שתירץ‪.‬‬ ‫היוצא לדינא‪:‬‬ ‫אם קלפו את חלק הפסול ולא ניכר כלום באתרוג שקלפוהו – הרי הוא כשר לכתחילה‪.‬‬ ‫~ צה ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף טו‬ ‫נפל עליו מים‪ ,‬בתלוש‪ ,‬ותפח או סרח‪ ,‬או שהוא כבוש בחומץ או מבושל‪ ,‬או‬ ‫מנומר‪ ,‬פסול‪.‬‬ ‫ענף א'‬ ‫למה פסול מיוחד של 'אכילת תולעים' שהרי ממילא פסול משום‬ ‫חסר‬ ‫מצדו לצדו פסול בנקב כל שהוא אפילו של מחט‪:‬‬ ‫כתב המגן אברהם "וסרח פירוש שריחו רע‬ ‫ונקב שאינו מפולש בכאיסר‪ .‬אם הוא רחב כאיסר‬ ‫מחמת תולעים שאכלוהו ]רש"י[‪ ,‬משמע דאכילת‬ ‫פסול ואף על פי שלא חסר כלום כגון שתחב בו‬ ‫תולעים לבד לא פסל עיין סעיף ב"‪ ,‬וכתב‬ ‫יתד עבה ומתניתין בפחות מכאיסר ובשאינו‬ ‫המחצית השקל "ר"ל‪ ,‬דעל כרחך צריך לומר‬ ‫מפולש"‪ ,‬הרי בהדיא שחיסר אפילו כל שהוא‬ ‫דרש"י סבירא ליה כיש אומרים שבסעיף ב'‬ ‫פסול‪.‬‬ ‫דבנקב שאינו מפולש בעינן חסרון כאיסר‪ ,‬דאם‬ ‫לא כן באכילת תולעים לבד‪ ,‬מלבד הריח פסול‪,‬‬ ‫והרש"ש )דף לו עמוד א( כתב שצ"ל דמיירי בי"ט‬ ‫משום דניקב ע"י אכילת התולעים"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וצע"ג‬ ‫ב' דאינו פסול משום חסרון‪ ,‬אולם זה לא יתרץ‬ ‫שהרי רש"י בהדיא סבירא ליה כמו הדעה‬ ‫את השו"ע שסובר שכשר ביו"ט ב‪ ,‬וצ"ל או‬ ‫ראשונה שהרי כתב בדף לד "תני עולא בר‬ ‫שלומד שסרח הכוונה נרקב‪ ,‬או שהולך לשיטה‬ ‫חנינא‪ .‬אניקב ולא חסר קאי דמכשר תנא‬ ‫שניה שמכשיר נקבים עד כאיסר‪.‬‬ ‫דמתניתין ואתא האי תנא לומר ואם מפולש הוא‬ ‫~ צו ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ענף ב'‬ ‫מה הדין מנומר במראות כשרות‬ ‫ביאור למה 'בלעטליך' כשרים שהרי הוא מנומר‬ ‫שתי שיטות האם מנומר הוא גם במראות‬ ‫במראות כשרות‬ ‫כשרות‬ ‫ג‪ .‬אולם צ"ע על הסוברים שגם מראות כשרות‬ ‫א‪ .‬כתב המשנ"ב בס"ק נה "י"א דדוקא אם הוא‬ ‫נחשבים כמנומר דא"כ כיצד יפרנסו את הרמ"א‬ ‫מנומר בגוונין הפסולין כגון חזזית או שחור או‬ ‫בסעיף יג ש'הבלעטליך' הם כשרים‪ ,‬שכו"ע‬ ‫לבן או ירוק כעשבי השדה ודינו כמו שכתוב‬ ‫סוברים שאם אינן גבוהים משאר האתרוג שהם‬ ‫לקמיה בסט"ז‪ ,‬וי"א דאפילו אם הוא מנומר‬ ‫כשרים‪ ,‬ומטעם שהם מראה כשר‪ ,‬ותיפוק לי שזה‬ ‫בהרבה מראות כשרות ג"כ עכ"פ אינו בכלל הדר‬ ‫מנומר במראות כשרות‪ ,‬וצריך לומר כיון שהם‬ ‫ופסול"‪ ,‬ובשער הציון כתב "עיין בר"ן פרק ג‬ ‫מצויים הרבה באתרוגים לכן אין זה פוסל‪ ,‬ורק‬ ‫דיבור המתחיל‪ ,‬אבל בשנים או שלשה מקומות‪,‬‬ ‫מנומר במראות כשרות שלא מצוי באתרוגים‬ ‫שהביא שם שני דעות בענין הזה‪ ,‬ודעת הגר"א‬ ‫וכגון שהאתרוג הוא כולו צהוב ויש כמה נקודות‬ ‫בסעיף ט"ז להקל‪ .‬ומדצייר השולחן ערוך שם דינו‬ ‫שהם חומות‪ ,‬שזה מראה משונה אע"פ שזה‬ ‫בגוונין הפסולין‪ ,‬משמע לכאורה דסבירא לה כן‬ ‫מראה כשרה – רק אז זה פסול‪.‬‬ ‫לדינא‪ ,‬ולמעשה צריך עיון‪ ,‬ועי' בביכורי יעקב"‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ובביכורי יעקב העלה שפסול גם מנומר‬ ‫ונמצא שמה שכתוב שם ברמ"א בדעה השניה‬ ‫במראות כשרות‪.‬‬ ‫שאפילו אם ה'בלעטליך' גבוהים נחשבים מראה‬ ‫אתרוג כיון ששכיחים הרבה – הוא בא לומר‬ ‫י"ל שאין ראיה מהשו"ע‬ ‫שלכן הוא אפילו יותר טוב ממראה אתרוג שלא‬ ‫ב‪ .‬ובאמת יש לומר שאין ראיה מהשו"ע שהרי‬ ‫מצוי‪ ,‬וצריך לומר שגם דעה ראשונה שפוסלת‬ ‫השו"ע בסעיף טז כתב "אם הוא שחור או לבן‬ ‫אם הוא גבוה מסכים לסברא הזאת רק שהוא‬ ‫במקום אחד פוסל ברובו"‪ ,‬ודין הזה שייך רק‬ ‫סובר כיון שהם גבוהים משאר אתרוג לכן הרי זה‬ ‫במראה פסול שאם רובו ממראה פסול הרי הוא‬ ‫מראה פסול של חזזית ‪ -‬שלא מועיל 'מצוי‬ ‫כאילו כולו במראה פסול‪ ,‬משא"כ אם הרוב הוא‬ ‫הרבה' במראה פסול‪.‬‬ ‫ממראות הכשרות בוודאי כשר לכו"ע כיון שאינו‬ ‫כמנומר‪.‬‬ ‫~ צז ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫מה חידש השו"ע במה שכתב ש'מנומר' פסול‬ ‫מסביר עפ"ז כוונת הדגול מרבבה ומיושב‬ ‫הרי כבר כתב לנו שחזזית ושחור ולבן פסולים‬ ‫קושית השעה"צ עליו‬ ‫ה‪ .‬הקשה הביכורי יעקב אם נאמר שרק מנומר‬ ‫ד‪ .‬וחשבתי שכעין זה כוונת הדגול מרבבה‬ ‫במראות פסולות פסול – מה חידש לנו השו"ע‬ ‫שכתב בסעיף יג בדעה השניה שאם משום שאין‬ ‫מה שלא ידענו מקודם‪ ,‬שהרי כבר נאמר בסעיף‬ ‫גבוהים הרבה א"כ בחטמו פסול בכל שהוא‪,‬‬ ‫ט שחזזית פוסל בכמה מקומות‪ ,‬ובסעיף טז‬ ‫כוונתו שאם לא אומרים את הסברא שמצוי‬ ‫מבואר שאם הוא שחור או לבן פסול בכמה‬ ‫הרבה אינו פסול מראה א"כ גם אם אינם גבוהים‬ ‫מקומות‪ ,‬ולכן כתב שבהכרח כוונת השו"ע‬ ‫אמור להיות פסול‪ ,‬אלא מה תאמר שמצוי הרבה‬ ‫שמנומר אפילו במראות כשרות הרי הם פסולים‪,‬‬ ‫מועיל שלא יהיה מראה פסולה ואפילו יותר טוב‬ ‫ממראה כשרה‪ ,‬א"כ גם אם גבוהים אמור להיות‬ ‫ואולי יש לתרץ שחידש שגם אם יש במקום אחד‬ ‫כשר‪ ,‬ומיושב קושייתו של השער הציון שם עליו‬ ‫חזזית ובמקום שני מראה שחור ובמקום שלישי‬ ‫– שלא התכוין הדגול מרבבה שזה באמת פסול‬ ‫מראה לבן וכדומה‪ ,‬שג"כ נחשב מנומר‪.‬‬ ‫בחטמו אם אינם גבוהים‪ ,‬אלא בא לומר שבע"כ‬ ‫צריכים להגיע לטעם שהם מצויים הרבה ולכן אין‬ ‫פסול גם אם גבוהים‪.‬‬ ‫העולה לדינא‪:‬‬ ‫עיקר הדין פוסקים שאם נשתנה למראת כשירות אין הוא נחשב מנומר‪ ,‬אולם דעת השעה"צ שלמעשה‬ ‫צ"ע‪ ,‬והעלנו לעיל שיתכן שכוונת השעה"צ שצ"ע שלא במקום הדחק אם להכשירו או לא‪ ,‬אבל במקום‬ ‫הדחק כבר הכריע לעיל לגבי נקלף ונשתנה למראה כשר שכשר בשעת הדחק‪ ,‬וק"ו כאן שלא נקלף‪.‬‬ ‫~ צח ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף טז‬ ‫אם הוא שחור או לבן במקום אחד‪ ,‬פוסל ברובו בשנים או בשלשה מקומות‪,‬‬ ‫דינו כחזזית ליפסל אפילו במיעוטו‪.‬‬ ‫מה הדין אם נשתנה מראהו ע"י ריבוי משמושים של מצוה‬ ‫כיון שבאו ע"י מצותו זהו הודו והדרו‪ ,‬וקצת‬ ‫במנחת פתים כתוב שאם נשתנה ע"י משמוש‬ ‫ראיה לזה מפסחים ס"ה ע"ב 'שבח הוא לזרעו של‬ ‫היד הרי זה כשר כיון שנהיה מחמת דבר חיצוני‬ ‫אהרן שילכו עד ארכבותיהם בדם' ע"ש ובודאי‬ ‫א‪ .‬כתב השו"ע הרב סעיף כג "אין החזזית ולא‬ ‫בעלמא כיוצא בזה הוה הקרבהו נא לפחתיך‬ ‫שינוי מראה פוסלין אלא אם כן נולדו מעצמות‬ ‫והכא זהו הדרו וה"נ דכוותיה‪ ,‬כנלע"ד דרוב‬ ‫האתרוג אבל אם מחמת שעוקצים אותו קוצים‬ ‫פעמים בחול המועד כבר נעשה כעין מנומר‬ ‫נעשו בו מקומות אדומים ועקומים כשר"‪ ,‬וראיתי‬ ‫ממשמוש היד ומ"מ כשר‪ ,‬וכעין גרדומים דאתו‬ ‫במנחת פתים שכתב ש"לפי"ז אם נשתנה מראות‬ ‫משירי מצוה וכעין מים משירי טהרה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫האתרוג לשחור ע"י משמש היד כשר"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הרי לנו שלא התיר מחמת שהגיע מדבר חיצוני‪,‬‬ ‫מוכיח שהחת"ס והמשנ"ב לא סבירא להו כן‬ ‫אלא מחמת שזה שיירי מצוה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אולם מהחת"ס )סוכה דף לו( מוכח שלא‬ ‫סבירא ליה כן‪ ,‬שהרי הוא כתב "מ"מ נ"ל דרוב‬ ‫וכן מבואר במשנ"ב סוף סימן תרנח בשם‬ ‫המחצית השקל "דבזמן הזה דרוב פעמים אחר‬ ‫פעמים ע"י משמוש היד ורוב הנענועים נולדו בו‬ ‫נימורים נימורים‪ ,‬וגם נקלף קצת מקומות מהעור‬ ‫עבור איזה ימים מהחג ע"י רוב משמוש בני אדם‬ ‫העליון הקליפה החיצונה ונעשה מקומות כמנומר‪,‬‬ ‫אתרוג של הקהל מתקלקל אפשר א"צ לשלוח‬ ‫לחבירו אתרוג שלו"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הרי דפשיטא ליה‬ ‫ומי יודע אם הוא ממראה האתרוג וכו' וא"א‬ ‫שיהיה כל פעם מראה אתרוג באותו הכתמים‬ ‫שגם מה שנפסל ע"י משמוש היד נחשב לפסול‬ ‫והבהרות שנולדו מזיעת הידים‪ ,‬נ"ל דהוה הדר‬ ‫מראה‪.‬‬ ‫~ צט ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫טהרה דטפי עדיף כדקיי"ל בנטילת ידים וכו'"‬ ‫מסביר למה אפשר להתיר בעקיצת קוצים ולא‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫כן במשמוש ידים‬ ‫ג‪ .‬וכן מוכח לכאורה ממה שמבואר לעיל בסעיף‬ ‫מוכיח מהרמ"א וחיי אדם וביאור הלכה דלא‬ ‫ו' שאם נקלף ונשתנה למראה אחר הרי זה פסול‪,‬‬ ‫כמו החת"ס שמתיר גרדומים‬ ‫הרי לנו שאע"פ שדבר חיצוני דהיינו שקליפה‬ ‫ה‪ .‬וכן מבואר בביאור הלכה )סעיף כב( שכתב‬ ‫גרם שישתנה מראהו‪ ,‬אפ"ה הרי זה פסול‪ ,‬ומה‬ ‫בשם החיי אדם "ואפילו אם היה בו כשיעור‬ ‫לי שינוי מראה ע"י שנקלף מה לי שינוי מראה‬ ‫ובימי החג נצטמק ועמד על פחות מכביצה מ"מ‬ ‫ע"י שפשוף היד‪.‬‬ ‫פסול משום שאינו הדר"‪ ,‬הרי מבואר בהדיא דלא‬ ‫כמו החת"ס‪ ,‬וכן מבואר ברמ"א בסימן תרמה‬ ‫ועיין למעלה שהסברנו שההיתר של עקיצת‬ ‫סעיף ג' שיש פוסלים אם נחלקה העלה העליונה‬ ‫קוצים הוא כי זה דרך גדילתן‪ ,‬ואין בזה מראה‬ ‫אפילו קצת‪ ,‬והטעם כיון שרגיל ע"י הנענונים‬ ‫פסול שזה פיסול בגוף האתרוג שהאתרוג גדל עם‬ ‫ליפתח כולו‪ ,‬הרי מבואר שאע"פ שתחילת המצוה‬ ‫מום ולכן הוא פסול‪ ,‬משא"כ עקיצת קוצים כיון‬ ‫היה כשר מ"מ צריך שעד סוף המצוה יישאר‬ ‫שזה הדרך שגדל אין בזה מום הניכר‪ ,‬ועפי"ז‬ ‫כשר‪.‬‬ ‫פשוט שאם נגרם הדבר ע"י משמוש היד שהוא‬ ‫פסול‪.‬‬ ‫מסביר שהחת"ס סובר שרק אם ניכר שמגיע‬ ‫ממצוה‪ ,‬ומוכיח שהמשנ"ב לא ס"ל כוותיה‬ ‫סתירה בחת"ס האם אומרים במצוות לולב‬ ‫ו‪ .‬אולם לענ"ד החת"ס לא פסק שכל גרדומי‬ ‫שכשר הגרדומים‬ ‫אתרוג הריהו כשר אלא אם כן זה ניכר שמגיע‬ ‫ד‪ .‬והנה על חידושו של החת"ס שנחשב גרדומי‬ ‫מחמת המצוה‪ ,‬שכיון שפסול משום הדר א"כ כל‬ ‫מצוה הקשה עליו המנחת פתים )סימן תרמט(‬ ‫שניכר עליו שהוא ע"י המצוה אין זה פגם‬ ‫שהחת"ס סותר את עצמו לתשובות )יורה דעה‬ ‫באתרוג אלא יופי האתרוג‪ ,‬וצירף לזה ג"כ‬ ‫סימן רנו( שכתב "משא"כ שופר ולולב שאין גופן‬ ‫גרדומי מצוה שהוא כעין דומיון שרואים שיש‬ ‫מצות אלא הלקיחה בלולב ושמיעה בקול שופר‬ ‫הבדל בין התחלה לבסוף‪ ,‬אבל עיקר סברתו הוא‬ ‫וכל לקיחה ולקיחה וטוט וטוט מצוה בפ"ע היא‬ ‫כי זה הדרו‪.‬‬ ‫לא שייך לאכשורי גרדומים דהתחלה הוא ולא‬ ‫גרדומים ופשוט וכו' מגרדומי איזוב דדומה ממש‬ ‫שוב ראיתי שכבר כתב כן הציץ אליעזר )חלק ט‪,‬‬ ‫ללולב ושופר ואפ"ה כשר וכו'‪ ,‬ואולי שאני שיורי‬ ‫סימן לב(‪ ,‬אבל עכ"פ המחצית השקל הנ"ל‬ ‫~ק~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ראה אותו בשעת כתיבת דבריו שם היה כותב‬ ‫בוודאי סובר דלא כוותיה שהרי פסל אתרוג‬ ‫את דבריו בזה ביותר החלטיות‪ ,‬כן לפלא שלא‬ ‫הקהל אע"פ שפסולו הוא ע"י קיום המצוה‪ ,‬וכן‬ ‫הזכיר את החת"ס"‪ ,‬עכ"ד של הציץ אליעזר‪.‬‬ ‫הוא דעת המשנ"ב שהעתיקו‪.‬‬ ‫קשה על ה'התעוררות תשובה' ועל ה'ציץ‬ ‫והנה באמת גם התרומת הדשן )פסקים נב( כבר‬ ‫אליעזר'‬ ‫כתב שההיתר לקחת בחוה"מ אתרוג חסר הוא‬ ‫ח‪ .‬ובעניי יש להתפלא על הציץ אליעזר‪ ,‬שהרי‬ ‫משום שהוא שירי מצוה‪ ,‬ולכאורה משמע כמו‬ ‫מפורש ב'תרומת הדשן' שם שאם זה פחות‬ ‫החת"ס‪ ,‬אולם המעיין שם יראה שזה לא כוונתו‬ ‫מכשיעור שאינו כשר מצד שיירי מצוה שהרי זה‬ ‫על‬ ‫שאקשה‬ ‫אחר‬ ‫תיכף‬ ‫שאבאר‬ ‫וכמו‬ ‫לשונו "וכ"ש אם נצטמקו החתיכות לפחות‬ ‫ההתעוררות התשובה ועל הציץ אליעזר‪.‬‬ ‫פחות‬ ‫דכל‬ ‫אסור‬ ‫ודאי‬ ‫דההיא‬ ‫מכשיעור‪,‬‬ ‫ה'התעוררות תשובה' סבר שאם זה שיירי מצוה‬ ‫מכשיעור כאלו אינו הוא‪ ,‬וא"צ ראייה לזה"‪,‬‬ ‫כשר גם אם נחסר מהשיעור‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫ז‪ .‬דהנה ראיתי שם בציץ אליעזר שהביא משו"ת‬ ‫ועוד קשה שהרי מבואר בר"ן )יז‪ :‬ד"ה תניא(‬ ‫התעוררות תשובה ח"ג סימן ט' ש"יש לדון שאם‬ ‫דרבי חנינא מן האתרוגים שהיו לו לאכילה היה‬ ‫לקח ד' מינים ביום ראשון ואחר שיצא המצוה‬ ‫אוכל מקצתן ויוצא בשאר למחר‪ ,‬הרי מבואר‬ ‫נחסר שיעורם‪ ,‬נהי דביום א' לא יוכלו עוד לצאת‬ ‫שחסר כשר בשאר הימים גם אם לא הגיע‬ ‫בזה משום דלא נקרא עוד לקיחה תמה‪ ,‬אבל‬ ‫משיירי מצוה שהרי לקח מאתרוגים שהיו עומדים‬ ‫בחוה"מ שאינו צריך לקיחה תמה הגם שנפסק‬ ‫לאכילה ולא קיים בהם המצוה‪.‬‬ ‫בשו"ע סי' תרמ"ט שאם נחסר משיעורו פסול גם‬ ‫בשאר ימים‪ ,‬אבל בזה יוכלו לצאת כיון דבא‬ ‫וכל מה שכתב התרומת הדשן הוא רק לאפוקי‬ ‫משיירי מצוה‪ ,‬וכותב שם דאם נאמר כן שזה‬ ‫שלא יחתוך אתרוג לכמה חתיכות ושכל אחד‬ ‫נאמר גם בשאר מצות יהא בזה התנצלות גדולה‬ ‫יברך על חתיכה של האתרוג וכמו"ש שם‬ ‫לרוב בני ימים שבימים אחרונים של חג על ידי‬ ‫"דההוא חסר איירי שנחתך ממנו או שחתך ממנו‬ ‫רוב הנענועים שנעשה נשרו רוב עלין ובפרט‬ ‫אפילו לכתחלה כדי לאוכלו ולטבול בו‪ ,‬ומניח‬ ‫מהדס ואינן מדקדקין לראות אם עודם בשיעורם‬ ‫השאר כדי לצאת בו ידי חובתו כה"ג כשר‪ ,‬משום‬ ‫עיין שם‪.‬‬ ‫דשירי מצוה הוא‪ .‬כדאשכחן נמי כה"ג דלכה"פ‬ ‫כשר בדיעבד גרדומי תכלת וגרדומי אזוב משום‬ ‫וההתעוררות תשובה שם לא הביא ממה שכתוב‬ ‫דנשתאר מן הכשר וכו' אבל מי שבא לחתוך מן‬ ‫בזה מפורש בתרומת הדשן‪ ,‬וברור הדבר שאילו‬ ‫~ קא ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫מחלק שגם לפי החת"ס אין להקל אם הוא פחות‬ ‫האתרוג חתיכה אחת ורוצה לברך על אותה‬ ‫מהשיעור שרק בפסול הדר הקיל‬ ‫ההיא לאו שירי מצוה מיקרי אלא חתיכת אתרוג‬ ‫ט‪ .‬אלא לענ"ד אני אומר שגם מהחת"ס אין ראיה‬ ‫מיקרי‪ ,‬וה"ה כשבאין מתחלה לחותכה לחתיכות‬ ‫שכל מה שהתיר הוא רק בפסולי הדר ומטעם‬ ‫ולחלק ביניהם‪ ,‬כולן חתיכות אתרוג מקריין ולא‬ ‫שזה הדרו שקיים בזה המצוה‪ ,‬אבל בפסולי חסר‬ ‫אשכחן מצוה דכה"ג כשר"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכגון ביו"ט ראשון לא התיר כי כיון שחסר הוא‬ ‫הרי מבואר שכל מה שהביא הדין של שיירי‬ ‫אין כאן לקיחה תמה‪ ,‬ובפרט אם אין בו כשיעור‬ ‫מצוה הוא רק להוכיח שיש דבר שהוא נקרא‬ ‫שכתב התרומת הדשן שכאשר שאין בו שיעור‬ ‫שיריים ויש דבר שהוא מחולק לשנים ואינו‬ ‫אין כאן לולב כלל‪.‬‬ ‫שיריים‪ ,‬ובאתרוג כשר בשאר הימים אם הוא‬ ‫שיריים של אתרוג‪ ,‬ולא התכוין כלל מצד שקיים‬ ‫בזה מצוה‪.‬‬ ‫היוצא להלכה‪:‬‬ ‫בדבר שפסול מחמת השיעור‪ ,‬להלכה לא מועיל מה שכבר נטלו וקיימו בזה המצוה שאינו נחשב בזה‬ ‫שיורי מצוה‪ ,‬אולם אם נפסל מחמת משמושים כיון שהוא ניכר שהוא מגיע מחמת המצות לכן דעת‬ ‫החת"ס שהוא כשר‪ ,‬אולם מהמשנ"ב משמע שזה פסול‪ ,‬ויש מקום לומר שבחוה"מ הוא כשר כיון שממילא‬ ‫דעת השו"ע שבחוה"מ אין פוסל אם אינו הדר‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬ ‫~ קב ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף יז‬ ‫מקום שהאתרוגים שלהם כעין שחורות מעט‪ ,‬כשרים‪ ,‬ואם היו שחורים ביותר‬ ‫כאדם כושי‪ ,‬הרי זה פסול בכל מקום‪.‬‬ ‫האם מראה חום דינו כמראה שחור‬ ‫ואם זה שחור חזק הרי זה פסול בכל מקום ואם‬ ‫נוטה לשחור‬ ‫זה שחור חלש כשר במקום שזה גדל‪ ,‬וממילא‬ ‫א‪ .‬משמע מסעיף הזה שבמקום אחר שאינם‬ ‫מוכח שבמקום שלא גדלים שם הרי זה פסול‪,‬‬ ‫גדלים שם פסול אפילו אם הם שחורות מעט‪,‬‬ ‫ומכאן הוכיח המהרש"ם )בהגהות לספר ארחות‬ ‫אולם לדעת רש"י והרא"ש הגמ' מתכוונת לומר‬ ‫חיים( שאפילו בנוטה לשחור ג"כ פסול‪ ,‬ועיין‬ ‫שאם גדל אתרוג במקום שבדרך כלל הם לא‬ ‫ב'חיים וברכה' )ש‪-‬שב( שעפי"ז אם זה מראה‬ ‫שחורים אז זה 'נדמה' ופסול‪ ,‬וע"פ דבריהם י"ל‬ ‫חום חזק צריכים להחמיר‪ ,‬אולם אם זה מראה‬ ‫שנוטה לשחור כשר‪ ,‬וא"כ אם מסתפק אם זה‬ ‫חום בהיר הרי זה כשר‪.‬‬ ‫נוטה לשחור י"ל שזה ספק ספיקא לקולא – שגם‬ ‫אם זה ממש נוטה לשחור הרי זה גם רק ספק‬ ‫מוכיח שלפי המהרש"ם אם מסתפק אם זה נוטה‬ ‫פסול‪.‬‬ ‫לשחור אפשר להקל כיון שזה ספק ספיקא‬ ‫ב‪ .‬ולכאורה היה מקום לומר שאם זה ספק אם זה‬ ‫מוכיח מהביאור הלכה שלכו"ע פסול אם זה‬ ‫נוטה לשחור שאפשר להקל שהרי לשיטת רש"י‬ ‫נוטה לשחור‬ ‫והרא"ש והטור אין מקור לזה שנוטה לשחור‬ ‫ג‪ .‬אולם מלשון הביאור הלכה כאן משמע שגם‬ ‫פסול‪ ,‬שהרי כל ראייתו של המהרש"ם הוא רק‬ ‫לפי רש"י והרא"ש פסול אם הוא קצת שחור‪,‬‬ ‫ממה שכתוב בגמ' דומה לכושי פסול‪ ,‬ופירשו‬ ‫שהרי כתב "ואתרוג שחור מעט שגדל בשאר‬ ‫כמה ראשונים שהכוונה שיש שני סוגי שחרות‪,‬‬ ‫~ קג ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫התבואות שור שי"ל שאם זה פחות מהצבע של‬ ‫ארצות שאתרוגיהן אינן שחורות כלל והובא‬ ‫דיו הרי זה כשירה‪ ,‬וכן לגבי נדה שכתוב במשנה‬ ‫למקום זה לדעת רש"י וסייעתו הוא פסול אף‬ ‫)נדה דף יט( שחור כחרת )כמו דיו(‪ ,‬ומבואר שם‬ ‫במקום זה דהוא בכלל נדמה והוא מה שאמר‬ ‫שאם דיהה מכאן טהור‪ ,‬א"כ כתוב במפורש שרק‬ ‫בגמרא דומה לכושי פסול אבל לדעת הרי"ף‬ ‫שחור כדיו פסול ולא פחות מזה‪ ,‬משא"כ לגבי‬ ‫והרמב"ם לא נזכר זה בגמרא"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי מוכח‬ ‫אתרוג הרי לא כתוב כלל אתרוג שחור רק‬ ‫שגם לרש"י וסייעתו פסול אם זה שחור מעט‪,‬‬ ‫אתרוג הכושי‪ ,‬וכל שהוא נוטה לשחרות הוא‬ ‫ודלא כמו המהרש"ם‪.‬‬ ‫בכלל אתרוג הכושי‪.‬‬ ‫קשה על המהרש"ם שהרי באתרוג לא כתוב‬ ‫שפוסל‬ ‫גבוה‬ ‫הדרגא‬ ‫שאפילו‬ ‫מזה‬ ‫וביותר‬ ‫ששחור פסול אלא ככושי והכוונה היא שנוטה‬ ‫הרמב"ם גם בארץ כוש‪ ,‬דהיינו שדומה לאדם‬ ‫לשחור‬ ‫כושי‪ ,‬ג"כ מסתבר שאינו שחור ממש‪ ,‬שהרי גם‬ ‫ד‪ .‬ובאמת יש להעיר על מה שכתב המהרש"ם‬ ‫אנשי כושיים הם לא שחורים ממש‪ ,‬רק העור‬ ‫שם שכתב "לכאורה היה נראה דאם רק נוטה‬ ‫שלהם הוא מאוד כהה‪ ,‬ולכן לענ"ד כל שנוטה‬ ‫לשחור ואינו כדיו ממש יש להקל כמו"ש‬ ‫למראה שחור פסול מעיקר הדין לכל הדיעות‪.‬‬ ‫התבואות שור סימן לח סק"ז דדוקא באיסור כרת‬ ‫החמירו בזה )שגם אם רק דומה למראה האיסור‬ ‫וגם מצד הסברא הוא כן שהרי בהלכות ראיה‬ ‫הרי זה אסור( וכו'"‪ ,‬ולבסוף חזר בו מחמת‬ ‫ונדה הסיבה למה פוסלים שחור הוא משום שזה‬ ‫הראשונים הללו שמחמירים גם בשחור מעט‪.‬‬ ‫מראה על ריעותא שהאי דם אדום הוא אלא‬ ‫שלקה‪ ,‬משא"כ באתרוג שהפסול הוא משום הדר‬ ‫ובעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים שלענ"ד‬ ‫כל שהוא שחור מכל סוגי השחרות הרי זה‬ ‫רק בהלכות ריאה שכתוב בגמ' )חולין דף מז(‬ ‫משחית את היופי של מחזה האתרוג‪.‬‬ ‫כדיותא ]כמו צבע דיו[ טריפה‪ ,‬לכן כתב‬ ‫העולה לדינא‬ ‫צריך לפסול כל מראה הדומה לשחור‪ ,‬דהיינו גם חום כהה שנוטה לשחור פסול‬ ‫~ קד ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף יח‬ ‫העגול ככדור‪ ,‬פסול‪.‬‬ ‫סעיף יט‬ ‫גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת‪ ,‬פסול‪ ,‬עשאו כמו ברייתו‪ ,‬אף על פי‬ ‫שעשאו דפין דפין‪ ,‬כשר‪.‬‬ ‫מה הטעם שעשוי ככדור פסול‬ ‫והיינו מדכתב הרמב"ם )הלכות לולב פרק ח‬ ‫הלבוש כתב שטעם הפסול אם 'עשוי ככדור'‬ ‫הלכה ח( "אתרוג שהוא תפוח סרוח כבוש שלוק‬ ‫הוא משום שאין צורתו עליו אולם הביאור‬ ‫שחור לבן מנומר ירוק ככרתי פסול‪ ,‬גדלו בדפוס‬ ‫הלכה סובר שהוא משום פסול הדר‬ ‫ועשהו כמין בריה אחרת פסול"‪ ,‬ובהלכה ט כתב‬ ‫א‪ .‬המשנ"ב כתב בשם הלבוש שטעם הפסול של‬ ‫"כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין‬ ‫'עשוי ככדור' הוא משום שאין דרכו להיות כן‪,‬‬ ‫שבארנו או מפני גזל וגניבה ביום טוב ראשון‬ ‫וכתב השער הציון "מלשון זה משמע לכאורה‬ ‫בלבד אבל ביום טוב שני עם שאר הימים הכל‬ ‫דלא הוי בכלל אתרוג‪ ,‬ואם כן הוא פסול בכל‬ ‫כשר"‪ ,‬ומשמע שקאי על מה שכתב הרמב"ם‬ ‫הימים‪ ,‬אבל לעניות דעתי אפשר לומר דהטעם‬ ‫מקודם שכולל גם אם עשאו כצורה אחרת‪ ,‬ומזה‬ ‫הוא משום שאינו הדר‪ ,‬ולפי זה להרמב"ם וסיעתו‬ ‫מוכח שהפסול הוא משום הדר‪.‬‬ ‫כשר בשאר יומי‪ ,‬דבודאי לא גרע דבר זה מגדלו‬ ‫ומוכח‬ ‫אחרת‪,‬‬ ‫בריה‬ ‫כמין‬ ‫ועשאו‬ ‫בדפוס‬ ‫מהרמב"ם פרק ח מהלכות לולב הלכה ח' וט'‬ ‫דכשר בשאר יומי‪ ,‬עיין שם"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫~ קה ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫שמה שכתב המג"א בסימן תרמט ס"ק כז בשם‬ ‫מוכיח ממה שמכשיר הרמב"ם 'ירוק ככרתי'‬ ‫הטור שמה שחסר כשר בשאר הימים הוא רק‬ ‫בשאר הימים שגם דבר שאין צורת פרי הרי‬ ‫אם נשאר כשיעור – צ"ל שזה רק לטור לשיטתו‬ ‫הוא כשר בשאר הימים‬ ‫שסובר שכל הפסולים פסולים בשאר הימים חוץ‬ ‫ב‪ .‬אולם יש לשאול על השעה"צ שא"כ סתר‬ ‫מחסר ושאול‪ ,‬אבל לשיטת הרמב"ם שמכשיר כל‬ ‫לכאורה את משנתו‪ ,‬שהרי בס"ק לד כתב‬ ‫הפסולים מחמת מום בשאר הימים אז הוא הדין‬ ‫המשנ"ב שטעם שפסול 'ירוק ככרתי' הוא משום‬ ‫שפחות משיעור כשר[‪ ,‬או שהפסול של ירוק‬ ‫שלא נגמר פרי ולא משום הדר‪ ,‬וא"כ היה לו‬ ‫ככרתי הוא מחמת הדר ולא משום חסרון בגמר‬ ‫לפסול כל הימים‪ ,‬ומזה שמשמע שהרמב"ם‬ ‫פרי ודלא כמו המשנ"ב שפסק שהחסרון של ירוק‬ ‫מכשיר ירוק ככרתי בשאר ימים מוכח אחד מן‬ ‫ככרתי הוא משום שלא נגמר פריו‪.‬‬ ‫השנים‪ ,‬או שגם דבר שחסר בשם 'פרי' כשר‬ ‫בשאר הימים ודלא כמו השעה"צ ]ועפי"ז צ"ל‬ ‫סעיף כ‬ ‫התיום‪ ,‬דהיינו שגדל שנים דבוקים זה בזה‪ ,‬כשר‪.‬‬ ‫ענף א'‬ ‫האם אתרוגי אצבעות כשרים או לא‬ ‫שפירותיו דומים ממש לפירות אחרים של אתרוג‪,‬‬ ‫מחלוקת בין ה'זבחי צדק' לה'בן איש חי' האם‬ ‫אבל אם יש שינוי גדול בפירות שגדילים עליו‬ ‫'אתרוג אצבעות' כשרים או לא‬ ‫שאינו דומה לאתרוג אין שום ראיה שזה אילן‬ ‫א‪ .‬בשו"ת זבחי צדק )סימן לו( רצה להכשיר זן‬ ‫אתרוג‪ ,‬ולכן לדעתו 'אתרוג אצבעות' הוא פסול‪.‬‬ ‫'אתרוג אצבעות' מטעם שלא גרע מאתרוג‬ ‫ועפי"ז אם גדל אתרוג אצבעות באילן רגיל של‬ ‫התיום שכשר‪ ,‬ו'הבן איש חי' ז"ל לא הסכים עמו‬ ‫אתרוגים שפיר כשר גם לפי הבן איש חי‪.‬‬ ‫שם וטען שאתרוג התיום אינו כשר אלא אם גדל‬ ‫על אילן שידוע לנו שהוא אילן אתרוג או‬ ‫~ קו ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫אתרוגים דבוקים זה בזה הרי כל אחד מיד אומר‬ ‫מוכיח ש'אתרוג אצבעות' פסול משום שהוא‬ ‫שזה שני אתרוגים דבוקים אחד בשני ולכן הרי‬ ‫שינוי גדול ורק אם גדל בעץ שמגדל רק סוג‬ ‫זה כשר‪ ,‬וכל זה נכון רק כאשר יש רק שני‬ ‫אתרוג הזה אז דעת הזבחי צדק להקל‬ ‫אתרוגים מחוברים אבל בנידון דידן שיש ט"ו‬ ‫ב‪ .‬אולם לענ"ד יש לומר שתמיד הוא פסול‪ ,‬משום‬ ‫אתרוגים צרים וארוכים שכל רואיהם יתמהו מה‬ ‫שלכאורה יש לשאול איך יתכן שאתרוג שעשוי‬ ‫זה הפרי הזה נראה בוודאי שזה פסול מק"ו‬ ‫ככדור פסול משום שאין עליו צורת אתרוג ואילו‬ ‫מאתרוג העשוי ככדור שהוא פסול‪.‬‬ ‫אתרוג העשוי כתיום כשר‪ ,‬וכי האם יש עליו‬ ‫צורה יותר טוב מאשר העשוי ככדור?‪ ,‬ולשון של‬ ‫ושוב התבוננתי בתוך התשובה של בעל ה'זבחי‬ ‫השו"ע הרב הוא )סעיף כח‪-‬כט( "העגול ככדור‬ ‫צדק' וראיתי שהוא עצמו העיר שזה דומה לבריה‬ ‫פסול שהרי אין עליו צורת אתרוג כלל וכו' התיום‬ ‫אחרת רק כתב שיתכן כיון שכל האתרוגים שם‬ ‫דהיינו שגדלו שנים דבוקים זה בזה כשר שאין זה‬ ‫עשויים כך לכן הרי זה כשר‪ ,‬ועפי"ז ממה נפשך‬ ‫שינוי כלל"‪ ,‬והביאור בדבריו הוא שכשרואים‬ ‫הוא יהיה פסול שאם כל האתרוגים גדלים כך‬ ‫אתרוג עגול בקושי מזהים שהוא אתרוג מחמת‬ ‫הרי אינו ממין אתרוג כלל‪ ,‬ואם גדל כך רק פעם‬ ‫השינוי הגדול שיש לו‪ ,‬אבל כשרואים שני‬ ‫אחד הרי אתרוג משונה הוא ופסול‪.‬‬ ‫ענף ב'‬ ‫האם ניתן ללמוד שאתרוג המורכב כשר ממה שאתרוג התיום‬ ‫כשר‬ ‫התיום‪ ,‬שקשה שהרי אי אפשר לומר שיוצאים‬ ‫ה'אבני נזר' הוכיח מ'אתרוג התיום' שגם אתרוג‬ ‫בשני האתרוגים ביחד שהרי פרי אמר רחמנא‬ ‫המורכב כשר‬ ‫ולא שני פירות‪ ,‬וכמו שפסול שופר של פרה‬ ‫א‪ .‬הנה ידוע שדעת הש"ך בתחלה היה להכשיר‬ ‫משום דשופר אחד אמר רחמנא ולא שנים‬ ‫אתרוג המורכב ומטעם שמבואר בגמ' )חולין דף‬ ‫ושלושה שופרות‪ ,‬ולכן מוכרח שיוצאים רק באחד‬ ‫עט( "שה ואפילו מקצת שה"‪ ,‬והכא נמי אתרוג‬ ‫שהוא חסר – שהרי בחלק התחתון הוא מחובר‬ ‫ואפילו מקצת אתרוג‪ ,‬ולבסוף חזר בו ואכמ"ל‪.‬‬ ‫עם אתרוג השני ונמצא שאין כאן אתרוג שלם‪.‬‬ ‫ובשו"ת אבני נזר )או"ח סימן תפה( הביא ראיה‬ ‫לש"ך שמקצת אתרוג כשר מהא שכשר אתרוג‬ ‫~ קז ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫שאם כתוב שופר אז אין הכוונה לקרן של פרה‬ ‫ולכן מוכרח מכאן שכל שהוא מחובר בתולדתו‬ ‫כיון שמיחזי כמו כמה שופרות‪ ,‬והכא נמי אם היה‬ ‫לא צריכים אתרוג שלם‪ ,‬והוא הדין נמי במורכב‬ ‫לנו סוג פרי שמגדל שני פירות ביחד לא היה‬ ‫דינא הכי שאע"פ שאין כאן אתרוג שלם שהרי‬ ‫כשר כיון שמתחזי כמו שני פירות והרי פרי אמר‬ ‫חלק ממנו הוא מפרי אחר‪ ,‬מ"מ כיון שהוא‬ ‫רחמנא ולא כמה פירות‪ ,‬אבל כיון שכוונת הפסוק‬ ‫מחובר בתולדתו הרי הוא אתרוג כשר‪ ,‬עכ"ד של‬ ‫הוא לאתרוג שבדרך כלל הוא פרי אחד‪ ,‬לכן גם‬ ‫האבני נזר‪.‬‬ ‫אם יקרה שיש אתרוג של שני ראשים מ"מ כיון‬ ‫דחיית ראיית ה'אבני נזר'‬ ‫שאינו שינוי מאתרוג שכל אחד מיד אומר שזה‬ ‫ב‪ .‬ולענ"ד יש להעיר על ראייתו שלפי שיטתו‬ ‫אתרוג‪ ,‬לכן אין כאן פסול של פרי אחד אמר‬ ‫למה בשופר פסול קרן של פרה‪ ,‬ולמה לא נאמר‬ ‫רחמנא שהרי באמת הוא פרי אחד‪ ,‬ולא קשה‬ ‫באתרוג‬ ‫וכמו‬ ‫שופר‬ ‫מקצת‬ ‫ואפילו‬ ‫שופר‬ ‫מידי לענ"ד‪.‬‬ ‫שאומרים כך‪ ,‬ולכן בפשטות נראה שחז"ל הבינו‬ ‫~ קח ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫תמונות לסעיף כ‬ ‫אתרוגי אצבעות‬ ‫~ קט ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף כא‬ ‫הירוק שדומה לעשבי השדה‪ ,‬פסול‪ ,‬אא"כ חוזר למראה אתרוג כשמשהין‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫ענף א'‬ ‫האם מראה ירוק הוא חסרון שלא נגמר הפרי או שזה פסול של‬ ‫הדר‬ ‫הוא מנומר בגוונין הפסולין כגון חזזית או שחור‬ ‫סתירה במשנ"ב האם ירוק הוא מראה פסול או‬ ‫או לבן או ירוק כעשבי השדה"‪ ,‬הרי מבואר‬ ‫מראה כשר‪ ,‬וראיה מגדולי הראשונים שזה‬ ‫שירוק הוא מראה פסול‪ ,‬ואם ירוק הוא לא מראה‬ ‫מראה פסול‬ ‫פסול אלא רק חסרון שלא נגמר הפרי א"כ למה‬ ‫א‪ .‬כתב המשנ"ב )ס"ק סה( "שהיכא דידעינן טבע‬ ‫פסול בזה מנומר‪,‬‬ ‫האתרוגים שבאותו מקום שדרכן לחזור אח"כ‬ ‫למראה אתרוג לאחר ששהו בכלי זמן מרובה אז‬ ‫והנה לשון המשנ"ב הנ"ל הוא מגדולי הראשונים‬ ‫אפילו בעודו ירוק כשר דכיון שחוזר למראהו ע"כ‬ ‫שמשמע מזה שירוק הוא מראה פסול‪ ,‬ומחמת‬ ‫נגמר פריו‪ ,‬ומ"מ הסכימו האחרונים דאין לסמוך‬ ‫קושיא זו כתב בשו"ת חוט המשולש )חלק א סימן‬ ‫ע"ז למעשה ואין לקנות אתרוגים אא"כ התחיל‬ ‫כג( "ונפלאתי מאד על האחרונים שלא הרגישו‬ ‫במקצת לשוב למראה אתרוג דשמא יהיה נשאר‬ ‫כלל בדברי הריטב"א וראב"ד ור"ן אלו ]הנזכרים‬ ‫ירוק"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫במשנ"ב הנ"ל[ שהן מחמירים ולא הזכירו‪ ,‬ויש‬ ‫להחמיר כדבריהם‪ ,‬והר"ן ז"ל בתראה טובא"‪,‬‬ ‫ולכאורה קשה ע"ז ממה שמבואר במשנ"ב לעיל‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫ס"ק נה על הפסול של מנומר "י"א דדוקא אם‬ ‫~ קי ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫פסים של ירוק בתוך הצהוב‪ ,‬וצריך לומר שסובר‬ ‫הביכורי יעקב סבר שאם יש כמה נקודות של‬ ‫המשנ"ב שכאן לכו"ע כשר כיון ששכיח הרבה‬ ‫ירוק בתוך האתרוג הריהו פסול משום מנומר‬ ‫שיהיה מעורב הירוק עם הצהוב ולכן הרי הוא‬ ‫ב‪ .‬וראיתי בביכורי יעקב )ס"ק מד( שמחמיר כמו‬ ‫כמו בלעטליך שלא פוסל משום מנומר‪ ,‬ודלא כמו‬ ‫השיטה שמנומר פסול אפילו בגווני של מראה‬ ‫הביכורי יעקב‪.‬‬ ‫אתרוג‪ ,‬ולכן החמיר אם יש נקודות של מראה‬ ‫ירוק אפילו אם אותו ירוק ישתנה לבסוף מכל‬ ‫התירוץ של החזון איש שלא יקשה מהרבה‬ ‫מקום פסול מטעם מנומר‪ ,‬וסיים "וכל שכן אם יש‬ ‫ראשונים‪ ,‬ומה שקשה על החזו"א‬ ‫בו חברבורות שהם ירוקות ככרתי שהוא ירוק‬ ‫ד‪ .‬וראיתי בחזו"א שתירץ על הקושיא מהני‬ ‫כ"כ שלא ישתנה לעולם שזה פסול לכל השיטות‬ ‫ראשונים וז"ל "ואפשר כיון שאין זה עיקר מראהו‬ ‫והפוסקים לא בארו בזה‪ ,‬והנלענ"ד כתבתי"‪,‬‬ ‫וסופו לחזור ממראה זה פוסל משום מנומר‪ ,‬ואי‬ ‫עכ"ל‪ .‬והנה לפי דבריו אפשר ליישב שלא יקשה‬ ‫ככרתי ממש לעולם אינו חוזר ניחא‪ ,‬וכמדומה‬ ‫מהני ראשונים שמדובר שהוא ירוק שאין סופו‬ ‫שאין מצוי אצלנו שיהיה רובו ככרתי ממש‬ ‫להיות צהוב‪.‬‬ ‫ויחזור"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יישוב למה הפוסקים לא כתבו הדין של‬ ‫ובעניי קשה לי על דבריו‪ ,‬א( מהיכי תיתי‬ ‫ה'ביכורי יעקב'‬ ‫שמראה שסופו לחזור יהיה פסול משום מנומר‪,‬‬ ‫ג‪ .‬אולם נלענ"ד שהטעם שהפוסקים סתמו בזה‬ ‫והרי מסתבר שאדרבה כיון שזה בתהליך בישול‬ ‫ולא כתבו את הדין של הביכורי יעקב הוא כי‬ ‫לכן אין זה כ"כ מנומר‪ ,‬ב( המשנ"ב כתב שאם‬ ‫הרי מבואר במג"א שאם התחיל להיות צהוב‬ ‫אינו ממש ירוק ככרתי הרי זה כשר‪ ,‬ואם הכל‬ ‫בידוע שסופו להיות צהוב לגמרי‪ ,‬וא"כ אין‬ ‫ירוק ככרתי והתחיל במקצות לשוב למראה צהוב‬ ‫מציאות כזאת שיהיה חברבורות של ירוק שלא‬ ‫הרי זה גם כשר‪ ,‬ולפי החזו"א אין מציאות כזאת‬ ‫יהיו צהוב לאחר זמן וא"כ היא מראה כשירה‪,‬‬ ‫שיהיה ירוק ככרתי ושיחזור להיות צהוב‪ ,‬ג( על‬ ‫אולם לפי דבריהם קשה מהני ראשונים שמפורש‬ ‫מה שכתב החזו"א שאין מצוי אצלינו שיהיה רובו‬ ‫בדבריהם שירוק הוא מראה פסול‪.‬‬ ‫ככרתי ממש ויחזור‪ ,‬צ"ע שהרי מבואר בראב"ד‬ ‫שאפילו אם יש כמה נקודות הרי זה פסול משום‬ ‫וביותר קשה על השעה"צ שלא הכריע לגבי‬ ‫מנומר‪ ,‬וזה שפיר יכול להיות גם לפי החזו"א‪,‬‬ ‫המחלוקת של מנומר וכתב שלמעשה צריך עיון‪,‬‬ ‫וא"כ עדיין קשה מהראב"ד שמוכח מדבריו שירוק‬ ‫וא"כ איך מכשיר אם התחיל להיות צהוב שהרי‬ ‫וצ"ע‪.‬‬ ‫פסול‪,‬‬ ‫מראה‬ ‫בעצם‬ ‫הוא‬ ‫בהרבה מקרים הרי הוא נראה ממש מנומר שיש‬ ‫~ קיא ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫דינים העולים‪:‬‬ ‫א‪ .‬מעיקר הדין נפסק שאם הוא מראה ירוק רק שיודעים שסופו להיות צהוב שמותר לברך עליו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אולם לכתחילה יש לחכות עד שיתחיל להיות קצת צהוב‪ ,‬והמובחר זה לחכות עד שהכל יתחיל להיות‬ ‫טיפה צהוב שלא יהיה כ"כ ירוק כמו כרתי‪.‬‬ ‫ג‪ .‬באופן שהכל חזר להיות צהוב חוץ מכמה נקודות יש להחמיר לכתחילה לא לקחת אותו‪ ,‬וכמו דעת‬ ‫הביכורי יעקב‪.‬‬ ‫ענף ב'‬ ‫האם צריך הכשר על אתרוג שהוא לא מורכב‬ ‫סימנים הנאמרים וכו' כבר כתבתי בתשובה‬ ‫המשנ"ב העתיק מהחת"ס שהסימנים שזה לא‬ ‫אחרת כי כל אלו הסימנים לאו דאורייתא ולא‬ ‫מורכב א"א לסמוך עליהם כיון שלא כתוב‬ ‫נזכרו בש"ס ובשום מקום‪ ,‬ומן הדין דינו של‬ ‫בחז"ל‬ ‫אתרוג כדין עוף טהור נאכל במסורת ]חולין ס"ג‬ ‫א‪ .‬הפוסקים דנו בסעיף זה לגבי אתרוג המורכב‪,‬‬ ‫ע"ב[‪,‬‬ ‫וכתבו כמה סימנים לדעת איזה הוא אתרוג‬ ‫המורכב‪ ,‬והמשנ"ב כאן הביא מהחת"ס בסימן‬ ‫על כן אותן הבאים מיעניווע שמסורת בידינו‬ ‫ר"ז שאי אפשר לסמוך על הסימנים כיון שהם לא‬ ‫מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר‬ ‫כתובים בש"ס‪ ,‬אולם בתוך החת"ס משמע שעיקר‬ ‫מעולם יושבי מדינות אשכנז שיוצאים י"ח‬ ‫טעם הפסול הוא כיון שיכול להיות שיש לו את‬ ‫באתרוגים הבאים מיעניווע‪ ,‬הן הנה הכשרים‬ ‫כל הסימנים ואעפ"כ תהיה מורכב‪.‬‬ ‫ואין צריך לשום סימן‪,‬‬ ‫ואעתיק מקצת דבריו בשביל הבנת הענין וז"ל‪:‬‬ ‫והגאון מהרמ"פ ז"ל לא בא אלא להודיע סימני‬ ‫"נידון אתרוגים הבאים מאיים חדשים אשר לא‬ ‫האתרוגים ההמה כדי שאם לא ימצא בהם אותם‬ ‫הורגלו להביא משם‪ ,‬אם יש לסמוך אבדיקת‬ ‫הסימנים ידע שאינם מאותן שמסורת בידינו‪,‬‬ ‫~ קיב ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫החמוצים טעם עץ ופריו שוה‪ ,‬לפ"ז אם אנו‬ ‫אבל הבאים בוודאי מאיים אחרים‪ ,‬אפילו יש להם‬ ‫מוצאים פרי חמוץ שקליפתו רחבה ותוכו קצר‬ ‫אותן הסימנים אין ראיה שאינם מורכבים‪,‬‬ ‫הרי זה אתרוג לכאורה‪,‬‬ ‫המשך של החת"ס שיש סימן אחד שהוא סימן‬ ‫החת"ס מוכיח ממהר"ם אלשיך שאפילו אם הוא‬ ‫דאורייתא‬ ‫סימן מובהק מ"מ יכול להיות שזה פסול מחמת‬ ‫ב‪ .‬כן כתבתי מאז‪ ,‬וכעת זיכני הי"ת ולמדתי פרק‬ ‫מורכב‬ ‫לולב הגזול בישיבה‪ ,‬עיינתי ביה טפי‪ ,‬ושם ]ל"ה‬ ‫ג‪ .‬אמנם בתשובות מהר"מ אלשיך סי' ק"י כתב‬ ‫ע"א[ נאמר פרי עץ הדר שטעם עצו ופריו שווים‪,‬‬ ‫בפסול המורכבים‪ ,‬יען קיי"ל בפרק משוח מלחמה‬ ‫וכתב כפות תמרים הרי לימונים וכו' פירות‬ ‫]סוטה מ"ג ע"ב[ ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה‬ ‫חמוצים כאלו טעם עצו ופריו שוה‪ ,‬כי הרב‬ ‫בזקנה לענין ערלה‪ ,‬נמצא ממ"נ אם סיבך יחור‬ ‫המחבר ההוא היה בקי בהם ובשמותיהם‪ ,‬ותירץ‬ ‫של לימונים בעץ אתרוג‪ ,‬הרי הפרי הגדל באותו‬ ‫כי כל אלו הפירות הקליפה קצרה ודקה ועיקור‬ ‫יחור יש לו כל תואר לימוני ואין לספק בו כלל‬ ‫הפרי הוא התוך היינו העסיס והגרעינים כמו‬ ‫שאיננו אתרוג‪ ,‬אך יחור של אתרוג המורכב‬ ‫בלימוניס ומאראנסיס וכדומה‪ ,‬וא"כ אין טעם עצו‬ ‫באילן לימוני וגדל עליו אתרוגים‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫שוה לפריו שהוא התוך אלא טעם עצו שוה‬ ‫שילדה בטלה בזקנה הרי איננו פרי של עץ‬ ‫לקליפת הפרי שהוא הטפל לפרי ולא לפרי עצמו‪,‬‬ ‫הנקרא הדר אלא פרי של עץ הנקרא לימוני‪,‬‬ ‫משא"כ אתרוג שהתוך הוא הטפל והוא קצר‬ ‫והתורה אמרה פרי עץ הדר‪ ,‬והכא שילדה בטלה‬ ‫ונזרק‪ ,‬וקליפתו הרחבה והעבה היא הנאכלת‬ ‫בזקנה נקרא העץ וגם היחור על שם זקנה והוא‬ ‫והוא עיקר הפרי נמצא טעם עצו ופריו שוה‪ ,‬אלו‬ ‫פרי עץ לימונים‪ ,‬אלו דבריו ז"ל‪.‬‬ ‫דבריו ודברי אלקים חיים המה‪.‬‬ ‫והמובן ממנו‪ ,‬אתרוג בלימוני אפילו יהיה הקליפה‬ ‫וזכינו לדין שאך רק זה הסימן הוא סימן מובהק‬ ‫רחבה באופן שיהיה טעם עצו ופריו שוה‪ ,‬מ"מ‬ ‫דאורייתא‪ ,‬לומר‪ ,‬כל שלא נמצא כן איננו עצו‬ ‫פסול מטעם שאיננו פרי של עץ הנקרא הדר‪,‬‬ ‫ופריו שוה ופסול בודאי‪,‬‬ ‫ובטלה לימוני‬ ‫באתרוג‬ ‫מורכב‬ ‫ואם לימוני‬ ‫ואמנם אם נמצא כן היה לכאורה נראה שודאי‬ ‫באתרוג והוה לימוני פרי של עץ הדר‪ ,‬מ"מ אין‬ ‫הוא אתרוג על כל פנים שהרי לא מצאו בש"ס‬ ‫טעם עצו ופריו שוה בקליפה דקה‪ ,‬ועיקר הפרי‬ ‫שום פרי בעולם שיהיה עצו ופריו שוה חוץ‬ ‫הוא התוך דתרתי בעי שיהיה טעם עצו ופריו‬ ‫מאתרוג ופלפלין וכו' ופירוש טעם עצו ופריו שוה‬ ‫שוה וגם יהיה פרי של עץ הדר‪ ,‬נמצא לפ"ז נפל‬ ‫היינו שקליפתו רחבה‪ ,‬דאי לאו הכי כל פירות‬ ‫~ קיג ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫אך עכ"פ בימינו שכידוע מרכיבים הרבה שם )עי'‬ ‫פיתא בבירא שאיננו מועיל זה הסימן להכשירו‬ ‫מועדים וזמנים ח"ו סימן ס( שוב לפי דעת החת"ס‬ ‫בלא מסורת‪ ,‬כי אולי מורכב הוא ואיננו פרי של‬ ‫צריך לקנות דווקא עם הכשר‪.‬‬ ‫עץ הדר וכו'‪,‬‬ ‫קשה על החת"ס שהרי המהר"ם אלשיך נתן סימן‬ ‫העולה מזה כל האתרוגים שאינם מיעניווע אין‬ ‫למורכבים ולמה לא סמך על זה החת"ס‬ ‫ליקח בלי כתב הכשר שיודע המעיד שאינם‬ ‫ה‪ .‬אך בעיקר הדבר יש לעיין על החת"ס שהרי‬ ‫מהמורכבים ואין לסמוך על סימנים‪ ,‬והשומע‬ ‫במהר"ם אלשיך שם כתב לגבי יחור של אתרוג‬ ‫ישמע ויונעם לו"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שהרכיבו אותו בתוך אילן לימונים שדומה ממש‬ ‫הרי מבואר שאע"פ שמצא סימן מובהק שהוא מן‬ ‫לאתרוגים שאינם מורכבים "ואין הפרש ביניהם‬ ‫התורה מ"מ אי אפשר לסמוך על זה כיון שהוא‬ ‫אלא שהמיץ )כך גורסים הבית אפרים בסימן נו‬ ‫עדיין בחשש מורכב ולא כדמשמע מהמשנ"ב‬ ‫והשבות יעקב בסימן לו( שבתוכו מרובה משא"כ‬ ‫שלא מצא שום סימן שכתוב בש"ס‪.‬‬ ‫לאתרוג בלתי מורכב שהמיץ מועט והקליפה‬ ‫שעליו עבה מאד"‪,‬‬ ‫לפי הנ"ל צ"ע איך אפשר לקנות מאתרוגי‬ ‫יעניווע בלי הכשר‬ ‫וא"כ לפי מה שסבר החת"ס שעיקר הסימן הוא‬ ‫ד‪ .‬וצ"ע שע"פ מה שהשריש החת"ס שיש שני‬ ‫שהקליפה עבה א"כ ממ"נ שאם הוא בחשש‬ ‫דינים א( שיהיה טעם עצו ופריו שוה ב( שיהיה‬ ‫מורכב הרי יהיה קליפה דקה‪ ,‬וא"כ אם רואים‬ ‫פרי של עץ הדר‪ ,‬א"כ איך אפשר לקנות אתרוג‬ ‫שיש לו קליפה עבה מאוד הרי זה סימן מובהק‬ ‫מיעניווע גם בלי הכשר‪ ,‬שהרי יכול להיות‬ ‫שזה לא מורכב‪.‬‬ ‫שהמגדל הרכיב אתרוג על לימון בשביל שיגדל‬ ‫שלא יסתרו הסימנים של המהר"ם פדואה‬ ‫יותר טוב והוא פסול מטעם מורכב אע"פ שהוא‬ ‫למהר"ם אלשיך‬ ‫ממקום שהוא מוחזק באתרוגים כשרים ואע"פ‬ ‫ו‪ .‬ובאמת גם על מהר"ם אלשיך קשה שכתב‬ ‫שיש לו את כל הסימנים‪,‬‬ ‫שאין הפרש בין מורכבים לאין מורכבים רק שזה‬ ‫ואולי בזמן של החת"ס לא היו מרכיבים רק כדי‬ ‫קליפה עבה וזה קליפה דקה‪ ,‬וקשה שהרי כל‬ ‫לשבח וליפות את הפרי וכיון שנראה כמו כל‬ ‫הפוסקים כתבו בשם המהר"ם פדוואה שיש‬ ‫האתרוגים אחרים שוב אין לחשוש‪ ,‬או שאף אם‬ ‫שלושה סימנים דהיינו שיש בליטות והעוקץ‬ ‫הרכיבו הרי הוא מיעוט שלא צריכים לחשוש‬ ‫שוקע בתוכו‪.‬‬ ‫לזה‪,‬‬ ‫~ קיד ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫המורכבים‪ ,‬אבל במקומות אחרים יש סימנים‬ ‫ומצאתי שהקשה כן השבות יעקב שם‪ ,‬ותירץ‬ ‫אחרים להבדיל בין מורכבים לאינם מורכבים‪.‬‬ ‫שני תירוצים‪" ,‬חדא דאין כל הארצות הגדילים בו‬ ‫שווים וכמשמעות לשון רמ"א בתשובה הגדלים‬ ‫וכ"ז צ"ע כי מהיכי תיתי שיהיה נפק"מ בין מקום‬ ‫בארצנו וכו' ועוד י"ל דבאמת עיקר הסימן מובהק‬ ‫למקום‪ ,‬וגם מה שכתבנו למעלה שבימינו צריך‬ ‫הוא מבפנים בהקליפה ומיץ שבתוכו‪ ,‬אלא‬ ‫שכידוע‬ ‫כיון‬ ‫יענייוע‬ ‫אתרוגי‬ ‫על‬ ‫הכשר‬ ‫דמהיכי תיתי לחתכו ולבדקו מבפנים ולפסול‬ ‫שמרכיבים שם‪ ,‬אך לפי"ז לא צריכים שום הכשר‬ ‫האתרוג בודאי בידים‪ ,‬לכן נותן עוד בו שני‬ ‫כי עכ"פ באותו מקום שעליו דברו הפוסקים הרי‬ ‫סימנים שהם מבחוץ ואז אם ניכרין בהן אותן‬ ‫אפשר להכיר בין אתרוגים מורכבים לשאינם‬ ‫סימנים מבחוץ אז חותכין שנים או שלשה אם‬ ‫מורכבים ע"י בדיקות בסימנים‪ ,‬וכ"ז צע"ג כי‬ ‫כל‬ ‫מחזקינן‬ ‫אז‬ ‫רחב‬ ‫המיץ‬ ‫בתוכו‬ ‫נמצא‬ ‫כמדומני שבימינו לא רואים כמעט שום הבדל‬ ‫האתרוגים אלו שיש בו שני סימנים אלו מבחוץ‬ ‫בין אתרוגים שהרכיבו אותו לאתרוגים שלא‬ ‫למורכבים"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הרכיבו אותו‪,‬‬ ‫ובשו"ת בית אפרים שם תירץ "שזה תלוי בהפרי‬ ‫וראיתי בספר 'טהרת האתרוגים' שרק ע"י אבק‬ ‫שמרכיבין אותו עמה יש שתבניתו משונה ורחוק‬ ‫משתנית האתרוגים‪ ,‬ואולי כך עשו גם בזמנם‪,‬‬ ‫יותר מתבנית אתרוג ויש שממהר להעלות שרף‬ ‫ועיי"ש אריכות גדולה בכל הנושא הזה‪.‬‬ ‫שלו ומשפיע במדה גסה ותתאה גבר להטות פני‬ ‫מהלך של ה'משנת דרבי אליעזר' ליישב את‬ ‫עליון ולשנותו לגוון אחר"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫החת"ס‬ ‫מסביר שכוונת החת"ס שיש הבדל בסימנים בין‬ ‫ח‪ .‬שוב ראיתי מעתיקים משו"ת משנת דרבי‬ ‫מקום למקום‬ ‫אליעזר )סימן טז( שביאר שכוונת החת"ס היא‬ ‫ז‪ .‬ואולי סובר החת"ס שיש גם לחשוש שיהיה רק‬ ‫שבמקומות אחרים אין אנו יודעים מה האתרוג‬ ‫שינויים קטנים שגם זה ישפיע על שינוי האתרוג‪,‬‬ ‫האמיתי ומה המורכב ולכן צריך הכשר‪ ,‬משא"כ‬ ‫אולם א"כ כל הפוסקים הנ"ל חולקים עליו כי כולם‬ ‫באתרוגי יעניווע יש לנו סימן ברור מהו מורכב‬ ‫כותבים שאפשר להכיר את המורכבים ע"י‬ ‫ומהו לא מורכב ולכן לא צריך הכשר‪.‬‬ ‫הסימנים הנ"ל‪.‬‬ ‫אך לענ"ד צ"ע כי עד שאתה חושש על מורכבים‬ ‫ואולי סבר החת"ס שרק במקום שמגדלים אתרוגי‬ ‫שבהם צריך אתה לחשוש לכל אותו המין –‬ ‫יעניווע שייך הסימנים הללו ואז ידעו שהם מן‬ ‫שאולי אין זה אתרוג רק מין אחר שדומה‬ ‫~ קטו ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫להבחין בין האתרוג המורכב מלימונ"י לאתרוג‬ ‫לאתרוג‪ ,‬או שבהתחלה הרכיבו אתרוג עם פרי‬ ‫האחד וכו'"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הרי משמע בהדיא כדברינו‪.‬‬ ‫אחר עד שיצא מין המשונה הזה‪ ,‬ועוד שאם זה‬ ‫כל הבעיה שפיר היה אפשר לשמוע ממומחים‬ ‫מוכיח מכמה פוסקים שלא סבירא להו כמו הרב‬ ‫שיבדקו איך נראה שם אתרוג המורכב ואיך‬ ‫האלשי"ך‬ ‫נראה אתרוג שאינו מורכב‪ ,‬ולמה לי כתב הכשר‬ ‫י‪ .‬והנה לכאורה מהשו"ע הרב משמע שרק בכי‬ ‫על כל אחד ואחד?‬ ‫האי גוונא פסול‪ ,‬אבל אם הרכיבו יחור של אתרוג‬ ‫על לימון הרי זה כשר‪ ,‬ולפי דברינו כל הפוסקים‬ ‫מיישב הסתירה בין הפוסקים שתלוי אם הרכיבו‬ ‫שכתבו ג' או ד' סימנים דיברו ג"כ רק על יחור‬ ‫לימון על אתרוג או היפוך‬ ‫של לימון ע"ג אתרוג ולא היפוך‪ ,‬ומשמע לכאורה‬ ‫ט‪ .‬ואולי אפשר לומר עוד תירוץ ליישב את‬ ‫שלא חששו לחששו של האלשיך לפסלו משום‬ ‫הסתירה שהפוסקים כתבו שיש ג' סימנים ואילו‬ ‫שזה מתהפך להיות לימון‪.‬‬ ‫הרב האלשיך כתב שיש רק סימן אחד‪ ,‬והוא כי‬ ‫י"ל שלא כתב האלשיך את חילוקו אלא אם‬ ‫וכה ראיתי בשו"ת אבני נזר )או"ח סימן תפד(‬ ‫הרכיבו יחור של אתרוג על גבי אילן של לימון‬ ‫שכתב "אולם באמת ראיית מהר"ם אלשיך זו‬ ‫שאז עיקר הפירות שגדילים ממנו הוא דומה‬ ‫אינו מכרעת לפי עניות דעתי כלל‪ ,‬דבשלמא‬ ‫ממש לאתרוג‪ ,‬ורק כיון שמושך קצת גידולו‬ ‫לענין ערלה כיון שהפרי יונק גם מאילן ראשון‬ ‫משרף הלימון לכן הרי זה פועל קצת שינויים‬ ‫שהיניקה באה לענף דרך שם הוי גורם אחד‬ ‫בתוכו וממילא יש רק סימן אחד‪ ,‬משא"כ אתרוג‬ ‫דהיתר‪ .‬ומה בכך שהפרי דומה לענף שהרכיב‪.‬‬ ‫המורכב שכתבו הפוסקים שיש ג' חילוקים מדובר‬ ‫חשיב כאילן גדל באילן ראשון פרי אחרת‪ .‬וכיון‬ ‫שלקחו יחור של לימון והרכיבו אותו על גבי עץ‬ ‫שעברו על אילן ראשון שלשה שנים מותר‪ .‬אבל‬ ‫של אתרוג‪ ,‬וכיון שעיקר גידולו הוא מן העץ לימון‬ ‫לענין מצוה אף שגדל באילן לימון פרי אתרוג‬ ‫לכן יש בתוכו הרבה שינויים‪,‬‬ ‫יוצא בו ידי חובתו‪ .‬כיון שאתרוג הוא‪ .‬ואולי‬ ‫כוונת מהר"ם אלשיך ז"ל דאם כן אין עצו ופריו‬ ‫וכן משמע לשון של השו"ע הרב שכתב בסוף‬ ‫שוים"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואע"פ שלבסוף כתב להחמיר בזה‬ ‫הסימן "אתרוג המורכב דהיינו שהרכיבו ענף‬ ‫עכ"פ לכתחילה ועיי"ש היטב ואכמ"ל‪ ,‬מ"מ י"ל‬ ‫מאילן אחר לתוך אילן האתרוג וגדל מהן מין‬ ‫שפוסקים אחרים לא סבירא להו כן‪.‬‬ ‫הדומה לאתרוג פסול שזה אינו אתרוג כלל אלא‬ ‫הוא בריה בפני עצמה וארבעה סימנים יש‬ ‫~ קטז ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫אתרוגים הללו‪ ,‬וגם הבית אפרים כתב שנתפשט‬ ‫וגם בשו"ת חלקת יואב )או"ח סימן לב( לא‬ ‫המנהג לקנות מאתרוגים הללו‪.‬‬ ‫הסכים עם האלשי"ך בזה וכתב שאפילו אם‬ ‫אתרוג גודל על עץ אחר מ"מ שם אתרוג עליו‪,‬‬ ‫גם מהחת"ס מוכח שהמנהג היה לקחת אתרוגי‬ ‫רק למעשה הסכים עם הרב האלשי"ך שאם יש‬ ‫קרפו‬ ‫יותר מיץ מקליפה הרי זה פסול מטעם שאין עצו‬ ‫יב‪ .‬וראה בשו"ת חתם סופר )ח"ו סימן כה(‬ ‫ופריו שוה‪ ,‬וכמו"כ הסכים עמו שהגידול הראשון‬ ‫שכתב "והנה כל דבר שאין לו סימן דאורייתא‬ ‫אולי פסול משום שאין טעם עצו ופריו שוה שאין‬ ‫נאכל במסורת וכו' ע"כ הבאים ממדינת יענבע‬ ‫עץ של לימון דומה לפרי של אתרוג‪ ,‬אבל סבר‬ ‫נקראים יעניוועסיר‪ ,‬שמסורת ביד אנשי אשכנזי‬ ‫שאם לקחו יחורים משם ונטעו אותם שיש לו שם‬ ‫מימי חכמי הצרפתים ור"ת וסייעתו שלא בא‬ ‫אתרוג עליו‪ ,‬כי עכשיו עצו ופריו שוה‪.‬‬ ‫לידם אלא מאותה מדינה‪ ,‬הם מוחזקים במסורת‪,‬‬ ‫וזה משנת תקמ"ה בא תחילה למדינתינו מארץ‬ ‫כמה פוסקים העידו שהמנהג להקל שאם הרכיבו‬ ‫קארפו‪ ,‬והיה רעש עליהם בעולם עד שלבסוף‬ ‫אתרוג על לימון שהעץ השני כשר לאתרוג‬ ‫החזיקו ביה אנשי המדינה הלזו‪ .‬וזה כמו יו"ד‬ ‫יא‪ .‬וגם בשו"ת בית אפרים שם האריך להוכיח‬ ‫שנים מביאים גם מארץ קורסג"י‪ ,‬ואי ניזול בתר‬ ‫שגם לפי האלשי"ך כל הפסול הוא רק על נטיעת‬ ‫סימנים‪ ,‬סימנים של קורסגאנער טובים יותר‬ ‫המורכב בעצמו אבל אם לקחו יחור ממנו הרי זה‬ ‫ומבוררים יותר משל קארפי"ר‪ ,‬אך כתבתי שאין‬ ‫כשר‪ ,‬וטעם ההיתר כי בוודאי הרי הוא עץ‬ ‫לסמוך על סימנים לא להימין ולא להשמאיל‪ .‬אך‬ ‫אתרוג‪ ,‬ורק הפירות שגדלו על הבסיס של לימון‬ ‫הלא עד אחד נאמן באיסורים ]שם י' ע"ב[‪,‬‬ ‫הם אסורים לדעת האלשי"ך כיון שהם נחשבים‬ ‫והחכם שם נותן כתב עדות וחותם בחתימות ידו‬ ‫כמו לימון‪ ,‬ולכן הכשיר את אתרוגי קרפ"ו כיון‬ ‫על ההכשר‪ ,‬ועל התיבה מונח חותמו שאינם‬ ‫שאע"פ שבהתחלה הרכיבו היחור של אתרוג על‬ ‫מורכבים‪ ,‬ואני מתיר‪ ,‬אך המביאים בלי הכשר‬ ‫גבי לימון מ"מ עכשיו אין שום קשר ביניהם‪.‬‬ ‫אינני מסכים ליקח מהם דאיתרע חזקתייהו ע"י‬ ‫וגם בשו"ת אמרי בינה )סימן יא( כתב לגבי דיני‬ ‫שאלו יש להם כתב הכשר ואלו אין להם"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מעשר מפירות חו"ל "הלא מעשה רב בכל שנה‬ ‫הרי מבואר שלמעשה התיר אתרוגים אחרים אם‬ ‫מחו"ל‬ ‫מהודרים‬ ‫אתרוגים‬ ‫שמביאים‬ ‫ושנה‬ ‫יש כתב הכשר שהם אינם מורכבים‪ ,‬ומשמע‬ ‫מקורפ"ו ואין פוצה פה ומצפצף ע"ז לחייבם‬ ‫אע"פ שאין להם מסורת‪ ,‬וכעת אין לי דרך‬ ‫במעשר"‪ ,‬הרי פשוט לו שהיו משתמשים עם‬ ‫~ קיז ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫ואפילו מדרבנן אינם אלא שהמציאו האחרונים‬ ‫להסביר למה אתרוגי יעניווע לא הוצרך הכשר‬ ‫לפי הגדלים במדינתם‪ ,‬ואין לנו שום סימן מובהק‬ ‫שאינם מורכבים וכמו שהסברתי מקודם‪.‬‬ ‫להבחין בין מורכב לכשר‪ ,‬אלא הסימנים המה‬ ‫עוד קושיא על החת"ס בביאור מה מועיל‬ ‫להבחין בין הגדלים במדינה פלונית ובין הגדלים‬ ‫סימנים‬ ‫במדינה אחרת"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע הרי בהדיא כתבו‬ ‫יג‪ .‬ועוד ראיתי שם דבר שלכאורה צ"ע שכתב‬ ‫הפוסקים שהסימנים הם כדי לחלק בין מורכב‬ ‫"הנה כל הסימנים אינם סימנים דאורייתא‪,‬‬ ‫לשאינו מורכב‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ענף ג'‬ ‫האם אפשר לסמוך על סימנים שאינו מורכב והאם הולכים בזה‬ ‫אחר רוב‬ ‫ולפי דבריו אם נוטל היהודי מאילן אין להקל כיון‬ ‫דעת הביאור הלכה שיש לסמוך על סימנים‬ ‫שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי‪] ,‬ויל"ע אם‬ ‫בצירוף שהרוב אינם מורכבים‬ ‫בימינו עדיין נכון הכלל הזה שרובם אינם‬ ‫א‪ .‬כתב הביאור הלכה בשם הביכורי יעקב "אבל‬ ‫מורכבים‪ ,‬שיתכן שאם זה מגיע מפרדס בחו"ל‬ ‫אותם שבאים מאיטליא והם ספק מורכבים‬ ‫ששייך לגוים שיכול להיות שרובם מורכבים‪,‬‬ ‫לכאורה יהיו כשרים אם א"א להכריע דניזל בתר‬ ‫אולם מסתבר שהוא רק מורכב אתרוג על אילן‬ ‫רובא ורוב האתרוגים שבעולם ידוע שאינם‬ ‫אחר שלפי רבים מן הפוסקים הרי זה כשר[‪.‬‬ ‫מורכבים‪ ,‬אכן לדינא צ"ע‪ ,‬ועכ"פ ספק מורכב אם‬ ‫אין לו אחר יטלו בלא ברכה עכ"ל ]של הביכורי‬ ‫דיוקו של הביכורי יעקב שאין לסמוך על סימנים‬ ‫יעקב[‪ .‬ולענ"ד אפשר לומר דלהכי סמכו כמה‬ ‫ב‪ .‬אבל לענ"ד יש לעיין מה שכתב הביכורי‬ ‫פוסקים על הסימנים אף דאין ראיה כ"כ כמו‬ ‫יעקב‪ ,‬ואעתיק מקצת דבריו למען הבנת הענין‬ ‫שכתבו הפוסקים האחרונים משום דבצירוף רובא‬ ‫וז"ל "גם מר"י פאדווא עצמו נראה שכל הסימנים‬ ‫יש לסמוך ע"ז‪ ,‬וע"כ אין למחות במי שסומך ע"ז‬ ‫אינם מובהקים מדכתב דבאותן ממחוז פולייא הם‬ ‫ומברך כנלענ"ד" עכ"ל הביאור הלכה‪.‬‬ ‫מסופקים‪ ,‬ולכן אין לסמוך על הסימנים בין‬ ‫~ קיח ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫א( בשו"ת לב חיים )ח"ב סימן קכא( כתב‬ ‫להכשיר בין לפסול ואין ליקח אתרוג אלא הידוע‬ ‫שהסימנים‬ ‫לומר‬ ‫פאדווא‬ ‫המהר"י‬ ‫שנתכוין‬ ‫במקום גידולו שאינו מורכב וכו'"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואח"כ‬ ‫מועילים גם באותן שמגיעים מפוליי‪ ,‬רק שאין‬ ‫כתב מה שהביא הביאור הלכה מדבריו שלא‬ ‫נפק"מ כי ממילא לא מגיעים ממחוז ההוא‪ ,‬ואולי‬ ‫לברך על אותם שבאים מאיטליא והם ספק‬ ‫שם מספיק סימן אחד כדי להכיר שהם לא‬ ‫מורכבים‪.‬‬ ‫מורכבים‪.‬‬ ‫סתירה בתוך שו"ת הרמ"א האם היה אפשר‬ ‫ב( עוד מהלך כתב שם שאע"פ שמסופקים מ"מ‬ ‫לברך על אתרוגים ממחוז פולייה‬ ‫אפשר לברך כי זה כעין ספק ספיקא ויותר מזה‪,‬‬ ‫ג‪ .‬אבל לענ"ד המעיין בשו"ת הרמ"א סימן קכו‬ ‫כי אע"פ שאין הסימנים מובהקים ממש אבל‬ ‫שהביא תשובת הר"י פאדווא יראה שדעתו‬ ‫בדרך כלל זה מראה שהם לא מורכבים‪ ,‬ובפרט‬ ‫שאפשר לברך על אלה שמגיעים ממחוז פולייא‬ ‫שכל הדין של אתרוג מורכב יש שחלקו ע"ז‪.‬‬ ‫שהרי זה לשונו "והמורכבים הגדלים במדינות‬ ‫ג( ראיתי מעתיקים ממחברי זמנינו שכיון שפוליי‬ ‫אלו נכרים וידועים אלינו‪ ,‬אבל ממחוז פולייה‬ ‫אז היה עיר קלמבריה שהיו מוחזקים לקחת‬ ‫באים אתרוגים אשר אנחנו מסופקים בהם‪ ,‬ושנה‬ ‫הר"י‬ ‫שכוונת‬ ‫מוכרח‬ ‫לכן‬ ‫משם‪,‬‬ ‫אתרוגים‬ ‫זו רוב האתרוגים שלנו היו ממחוז ההוא‪ ,‬ואני‬ ‫מפאדווא לומר שאנו מסופקים מהם היינו‬ ‫כותב למכ"ת ג' סימנים אשר תוכל להכיר בהם‬ ‫שמסתפקים מהם‪.‬‬ ‫המורכבים הגדלים בארצנו‪ ,‬כי מפולייה לא יוכלו‬ ‫לבא אליכם כי רב מכם הדרך"‪.‬‬ ‫ד( שהספק שהיה על אתרוגי פוליי הוא כי‬ ‫הסימנים לא היו בולטים מספיק שהיו בהם‬ ‫ולכאורה קשה על דבריו שסתר את עצמו‪ ,‬שהרי‬ ‫בליטות קטנות מאוד וע"ז אי אפשר לסמוך‪,‬‬ ‫משמע שהוא היה מסופק על אתרוגי פוליי אם‬ ‫משא"כ אם יש בליטות גדולות אפשר לסמוך על‬ ‫כשרים לברכה‪ ,‬ואיך כתב מיד אח"כ "ושנה זו‬ ‫זה בכל מקום‪.‬‬ ‫רוב האתרוגים שלנו היו ממחוז ההוא"‪ ,‬שמשמע‬ ‫מדבריו שנטלו האתרוגים הללו‪ ,‬ודוחק לומר‬ ‫אולם עכ"פ הביכורי יעקב לכאורה למד שהכוונה‬ ‫שכיון שהיו ספק מורכבים לא בירכו עליהם כי כל‬ ‫שמסופקים בהם ולכן צריכים ליטלם בלי ברכה‪.‬‬ ‫כהאי גוונא היה לו לפרש‪.‬‬ ‫ד' מהלכים ליישב את הסתירה הנ"ל‬ ‫ד‪ .‬וראיתי בזה ד' מהלכים‪:‬‬ ‫~ קיט ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫מסקנת הענין על חלק מאתרוגי ארץ ישראל‬ ‫מהחת"ס מוכח שאם לא יודעים מאיפוא הם‬ ‫מגיעים אפשר לסמוך על סימנים‬ ‫ו‪ .‬הארכתי קצת בביאור הענין של אתרוג‬ ‫ה‪ .‬ובאמת גם החת"ס שהעתיק המשנ"ב ממנו‬ ‫המורכב שהוא כטיפה מן הים מן הרבה פוסקים‬ ‫שמחמיר שאי אפשר לסמוך על הסימנים מ"מ‬ ‫שהאריכו בנושאים הללו כדי שתשכיל ותבין את‬ ‫משמע שזה רק אם בוודאי מגיעים ממקומות‬ ‫רקע הענין‪ ,‬ושיוצא שאע"פ שעל חלק מאתרוגי‬ ‫אחרים‪ ,‬אבל אם מסתפק בדבר הרי זה כשר‬ ‫ארץ ישראל יצא רינון שמגיעים מאתרוגי קרפ'ו‬ ‫שהרי בשביל זה כתבו הפוסקים סימנים שהרי‬ ‫מ"מ רואים כמה פוסקים שהקילו בזה אפילו אם‬ ‫ז"ל "אבל הבאים בוודאי מאיים אחרים‪ ,‬אפילו יש‬ ‫בוודאי הגיע משם‪ ,‬וק"ו כשלא ברור שהגיע‬ ‫להם אותן הסימנים אין ראיה שאינם מורכבים"‪,‬‬ ‫משם‪.‬‬ ‫משמע רק אם וודאי מגיעים ממקומות אחרים‬ ‫אבל בספק אפשר להקל‪.‬‬ ‫תמונה על סעיף כא‬ ‫אתרוג הלבן )הקליפה( הוא הרבה יותר מן הבשר המיץ‬ ‫~ קכ ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫סעיף כב‬ ‫שיעור אתרוג‪ ,‬קטן פחות מכביצה‪ ,‬פסול‪ ,‬אבל אם כביצה‪ ,‬אפילו אם הוא‬ ‫בוסר שעדיין לא נגמר פריו‪ ,‬כשר‪ ,‬ואם היה גדול כל שהוא‪ ,‬כשר‪.‬‬ ‫מה הדין אתרוג שבתחילה היה בזה שיעור ואח"כ נפחת מן‬ ‫השיעור‬ ‫כביצה‪ .‬לאו משום דבעי הדר? ‪ -‬לא‪ ,‬משום דלא‬ ‫הביאור הלכה כותב שאפילו אם נצטמק מן‬ ‫גמר פירא"‪ ,‬הרי מבואר שלפי מסקנת הגמ' אין‬ ‫השיעור הרי זה פסול‬ ‫הטעם משום הדר אלא משום שלא נגמר הפרי‪,‬‬ ‫א‪ .‬כתב הביאור הלכה בשם החיי אדם שאם זה‬ ‫ועפי"ז אם בתחילה היה בזה שיעור שכבר נגמר‬ ‫פחות מן השיעור "שפסול כל שבעה ‪ -‬שלא‬ ‫הפרי אזי לכאורה אין שום טעם לפסלו אם‬ ‫נגמר פריו ולא נקרא פרי‪ ,‬ואפילו אם היה בו‬ ‫נצטמק פחות מן השיעור‪.‬‬ ‫כשיעור ובימי החג נצטמק ועמד על פחות‬ ‫מכביצה מ"מ פסול משום שאינו הדר"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מבאר שלפי טעם של הב"ח מובן למה פסול אם‬ ‫נצטמק‬ ‫מהגמ' משמע שטעם הפסול הוא משום שלא‬ ‫ג‪ .‬רק שדעת הב"ח הוא שאע"פ שהגמ' דחתה‬ ‫גמר פרי וא"כ אם נצטמק הרי הוא כשר‬ ‫שלפי ר' יהודה שלא סובר הטעם משום הדר יש‬ ‫ב‪ .‬הדברים הללו לכאורה קשים מאוד כמו שהעיר‬ ‫עוד טעם משום שלא נגמר הפרי מ"מ לדידן‬ ‫הנשמת אדם בעצמו שם‪ ,‬ובשביל הבנת הענין‬ ‫שסוברים שיש פסול של 'הדר'‪ ,‬אז ירוק ככרתי‬ ‫אעתיק את הגמ' בסוכה )דף לא עמוד ב( "ולא‬ ‫הוא פסול של הדר‪ ,‬ונפק"מ שהוא פסול אפילו‬ ‫בעי הדר ]האם ר' יהודה לא סובר שצריך הדר[?‬ ‫בכל שהוא בחטמו ודלא כדעת הט"ז ומג"א שאם‬ ‫והא אנן תנן‪ :‬הירוק ככרתי‪ ,‬רבי מאיר מכשיר‪,‬‬ ‫התחיל להיות צהוב הרי זה כשר‪ ,‬וא"כ לשיטתו‬ ‫ורבי יהודה פוסל‪ .‬לאו משום דבעי הדר? ‪ -‬לא‪,‬‬ ‫גם אם נצטמק ונהיה פחות מן השיעור מ"מ פסול‬ ‫משום דלא גמר פירא‪ .‬תא שמע‪ :‬שיעור אתרוג‬ ‫משום הדר‪.‬‬ ‫קטן‪ ,‬רבי מאיר אומר‪ :‬כאגוז‪ ,‬רבי יהודה אומר‪:‬‬ ‫~ קכא ~‬ ‫חבל נחלתו‬ ‫על הלכות אתרוג‬ ‫שהרי במעשרות וודאי חייבים גם אם הוא ירוק‪,‬‬ ‫וא"כ קשה שהרי המשנ"ב פסק דלא כמו הב"ח‬ ‫ובעל כרחך שהגדר של נגמר פרי לגבי אתרוג‬ ‫וסובר שטעם הפסול של 'ירוק' הוא משום שלא‬ ‫הוא שונה מלגבי מעשרות‪ ,‬וא"כ קשה מהיכי‬ ‫נגמר פירא‪ ,‬וא"כ למה פסל אם נצטמק שהרי‬ ‫תיתי לומר שלגבי ירוק אומרים שהטעם הוא רק‬ ‫נגמר הפרי?‬ ‫משום שלא נגמר הפרי ואילו לגבי פחות‬ ‫ב'אבני נזר' חידש שגם אם נצטמק אין עליו שם‬ ‫מהשיעור הטעם הוא גם משום הדר‪.‬‬ ‫פרי כדרך גדילתן‬ ‫לפי מהלך של הריטב"א שפיר מובן למה פסול‬ ‫ד‪ .‬גם בשו"ת אבני נזר )או"ח סימן תפב( עמד על‬ ‫אם נצטמק‬ ‫זה וכתב בסוף סברא מחודשת "אך יש לומר‬ ‫ו‪ .‬אולם באמת בריטב"א )דף לא עמוד ב( מסביר‬ ‫טעם אחר לפסול כיון דלעולם בתחילת גידולו‬ ‫שגם לפי רבי יהודה פסול כל הפסולים )נקטם‬ ‫הוא כביצה דפחות מכן לאו פרי כשמצטמק אחר‬ ‫ראשו ועלתה חזזית וניקב ונקלף( משום שכל‬ ‫כך ולית ביה כביצה לא חשיב דרך גדילתן"‪,‬‬ ‫שחסרו וכל שאינו כברייתם לא חשוב שמו עליו‪,‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫וכי היכי דפסול בירוק ככרתי ובאתרוג כאגוז‬ ‫להלכה קיי"ל לגבי מעשרות שגם אתרוג קטן‬ ‫משום דלא גמר פירא‪ ,‬אבל כל שהוא שלם‬ ‫נחשב פרי‬ ‫כברייתו אלא שהוא יבש שמו עליו ולא מיפסיל‬ ‫ה‪ .‬ובאמת היה מקום לומר שמוכרחים לומר שאם‬ ‫משום שאינו הדר‪ ,‬וא"כ אפשר לפסוק שחייב‬ ‫הוא פחות מן השיעור שהטעם הוא משום שאינו‬ ‫במעשרות כשהם קטנים ואעפ"כ יהיה פסול‬ ‫הדר – שהרי במעשרות פסק הרמב"ם )מעשר‬ ‫למצוה דוגמת עלתה בו חזזית שבוודאי חייב‬ ‫פרק ב' הלכה ה( שהאתרוגים חייבים במעשרות‬ ‫במעשרות לכו"ע‪ ,‬ולפי דבריו שפיר ניתן לומר‬ ‫מיד כשנתעגלו מפני שהם ראוים לאכילה כשהם‬ ‫שכל שעכשיו הוא פחות מן השיעור אע"פ‬ ‫קטנים‪ ,‬וממילא א"א לפסוק שהטעם למה פסול‬ ‫שלכתחילה היה בו שיעור מ"מ מיפסל משום‬ ‫אתרוג קטן הוא משום שלא נגמר הפרי כיון‬ ‫שאין שמו עליו‪ ,‬וכמו"כ אם יודעים שסופו להיות‬ ‫שלהלכה לא קיי"ל כן‪ ,‬ולכן עיקר הטעם הוא‬ ‫צהוב כיון שיודעים שנגמר הפרי לכן הרי זה‬ ‫משום הדר‪ ,‬אבל א"כ קשה איך אפשר לומר‬ ‫כשר‪.‬‬ ‫שירוק ככרתי הוא פסול משום שלא נגמר פרי‬