זהר הקדוש · Zohar Hakkadosh — סוכות (2026-09-21)

ִעם ֵּביאוּר
ַה ּ ֶכ ֶתר וְ ַה ּ ָכבוֹד
חג הסוכות · ביאת האושפיזין לסוכה
התבאר כי הפסוק 'בסוכות תשבו' עולה על האושפיזין ,ועתה מבאר איך ממשיכים את במאמר זה יבאר ששבעת הרועים באים לסוכה .ויבאר איך צריך להתנהג עמהם,
האושפיזין לסוכה .כי הנה נתבאר כי האושפיזין הם שבע המידות העליונות ,ושבע מידות ושצריך ליתן קודם לעניים שהוא חלק האושפיזין.
קשורים בבינה ,וענינם להמשיך שפע למידת המלכות ,לכן כדי שיבואו האושפיזין יש
להמשיכם מן הבינה ,וכן יש להמשיך את מידת המלכות לסוכה כי רק אז יבואו
האושפיזין לסוכה. בּמדוֹרא דא בשעה שאדם
יתיב
דבר נשׁ
בּשׁעתא
חזי בא וראה ,
תּא
קדמאה הציווי הראשון התבאר כי יושב בדירה זו שהיא הסוכה ,הנקראת
ימים',שׁבעת תּשׁבוּ שנאמר
'בּסּכּת
וּתא צל האמונה, דמהימנ
צלּא
לאוּשׁפּיזי .ואופן המשכתם הוא כּי הוא לּעילּא
עליהּ מ
גדפהא
פרסא
שׁכינ תּא
וּנאהמנ דרב הא כמו שהיה מנהגו
השכינה פורשת כנפיה עליו מלמעלה,
חדּי
הוה סּוּכּה עייל ל הוה סבא ,ד כד
אחרנין
צדּיקיּיא
וחמשּׁה
ואברהם
וקאים
כשהיה נכנס לסוכה היה שמח , עמּיהּ אברהם אבינו מדוֹריהוֹן
שׁויין
מלּגאו ועמד בפתח דסּוּכּה פּתחא על ועוד חמשה צדיקים אחרים שמים את
הסוכה מבפנים ,ואז התחיל להתכונן לביאת
דירתם עמו בסוכה.
נזמּן
ואמר רב המנונא האושפיזין אברהם והצדיקים האחרים הבאים לשרות
לאוּשׁפּיזין נזמין את האושפיזין לסוכה. בסוכה הם מרכבה לשבע המידות מחסד עד
מלכות ,וביאת הצדיקים לסוכה היינו
ותחילה היה משרה את מידת המלכות כיון
שרק אם תהיה שם מידת המלכות יבואו
שהשבע מידות באים לשרות בסוכה ,ובזה
מפרש רבי אבא את הכתובים.
מסדּר
האושפיזין ,ולשם כך היה תחילה
אבּא לבאר ולהרחיב את דברי רבּי
אמר
פּתוֹרא שולחנו שהוא רומז למידת וחמ שּׁה
אברהם
רבי אלעזר ,
המלכות כדי שתוכל מידת המלכות לשרות מדוֹריהוֹן
שׁויין מלכּא ,
ודוד
דּיקיּיא
צ
בסוכה ,ואחר כך היה קורא וממשיך את הדא הוּא עמּיהּ שמים מדורם עמו .
וֹהי
רגל וקאים על מידת המלכות
וּמבר ועומד על רגליו ומברך ברכת
דכתיב זהו מה שנאמר )ויקרא כג מב(
ימים' .ומדייק שׁבעת
תּשׁבוּ
'בּסּכּת
לישב בסוכה ,כי על ידי הברכה על הסוכה כּתיב ,דמשמע שה'שבעת ימים' 'שׁבעת
נעשית הסוכה מרכבה למידת המלכות
הנקראת 'סכת' ובאה לשרות בסוכה .לאחר
'בּשׁבעת
ולא כתיב ימים' ישבו בסוכות ,
ימים' ,שיהא משמע שבשבעת ימים אלו
ששרתה מידת המלכות בסוכה ,התחיל
צריך לישב בסוכות .והכונה כי המידות
אוֹמר
להזמין את האושפיזין לסוכה והיה
נקראות 'ימים' ,הכתוב מצוה לשבע המידות
ימים' שהתבאר שׁבעת תּשׁבוּ
'בּסּכּת אשר שבעת הצדיקים הם מרכבה להן
שהוא ציווי לאושפיזין כדי להמשיכם על לישב בסוכות של בני ישראל.
ידי ציווי זה ,וכדי להמשיכם מאחיזתם כּגוונא דא כעין זה הוא
ומוסיף עוד
עלּאין תּיבוּ אוּשׁפּיזין
בבינה אמר תּיבוּ כתיב )שמות לא יז(
הכונה במה ד
שׁבוּ בסוכה אורחים המקושרים במידת שּׁמים
עשׂה ה' את ה
ימים שׁשׁת
'כּי
הבינה העליונה שבו .ולאחר שבאו בסוכה הארץ' וגוֹ' ,ופירשו בזוהר )יתרו פט(.
ואת
קישר וייחד רב המנונא את האושפיזין עם
כי גם בזה הכונה שהקב"ה ברא את ששת
השכינה שהיא מידת המלכות ,ולכן אמר
הספירות שמחסד עד יסוד ,ומדייק כן ממה
וּתא תּיבוּ שבו מהימנ
אוּשׁפּיזי
תּיבוּ שנאמר 'כי ששת ימים עשה ה'' ולא נאמר
בסוכה אורחים הקשורים בשכינה הנקראת
כי 'בששת' ימים ,כדי ללמד שהכוונה היא
אמונה שבו. שעשה וברא את הששה ימים עצמם.
ארים ידוֹי הרים ידיו כדי לקשר את בּעי
וכיון שסוכות הוא זמן שמחתנו ,לכן
העשר ספירות הרמוזים בעשר ויוֹמא
יוֹמא
בּכל למח דּי
בּר נשׁ
וח דּי ושמח כדי להמשיך להם אצבעותיו נהירין צריך האדם לשמוח בכל
בּאנפּין
ואמר
שמחה ממקורה במידת הבינה , יום ויום מימי החג בפנים מאירות,
חוּלקנא אשרי חלקנו התלמידי זכּאה
עמּיהּ דּשׁריין
אלּין
בּאוּשׁפּיזין
וּלקיהוֹן אשרי חלקם זכּאה ח חכמים , באורחים אלו הבאים לשרות עמו.
דּישׂראל שבזכות אבותיהם הבאים לסוכה רבי אבא מבאר כי בפסוק יש שני חיובים
יש להם חלק בהקב"ה ובמצותיו ,כמו
לאושפיזין ולכל העולם.
חלק ה' עמּוֹדכתיב )דברים לב ט( 'כּי
אבּא לחזק את הראיה שכונת רבּי ואמר
נחלתוֹ' וגוֹ' ,כי על ידי יעקב יש לישראל חלק בהקב"ה .ואחר שבאו
חבל
יעקב תּשׁבוּ כּתיב
'בּסּכּת הפסוק על האושפיזין שישבו בסוכה ,כי הנה בתחילה
יתיב היה גם רב המנונא יושב בסוכה.
הוה
האושפיזין לשבת שׂראל
בּי וּלבתר ואחר כך בהמשך הפסוק נאמר שוב 'כּל
האזרח ימים' ,שׁבעת
עתה מבאר את המשך הפסוק המדבר על בני ישראל. בּסּכּת' ,וצריך ביאור מדוע כפל הפסוק את הציווי של ישיבת סוכה ,ועוד ישׁבוּ
לבני
בּסּכּת' ,הוא
שׂראל י שׁבוּ
בּי תּניינא הציווי השני בפסוק 'כּל
האזרח וּלבתר ואחר כך 'תּשׁבוּ' בלשון נוכח , בּקדמיתא בתחילה
קשה מדוע נאמר
עלמא בני העולם ,וזה פירוש הכתוב 'כל האזרח בישראל ישבו קדמאה הציווי הראשון שנאמר אלּא הכוונה היא ,ד
'ישׁבוּ' בלשון נסתר . נאמר
בסוכות' ,למי שיש לו חלק בבני ישראל צריך לישב בסוכה .ומפרש מי הוא זה לאוּשׁפּיזי ,כי הם קרובים יותר לאור הסוכה בלשון נוכח 'בסוכות תשבו' ,נאמר
בּעמּא שמי שיש חוּלקא
דּאית ליהּ
דּמאן שיש לו חלק בבני ישראל שהוא בחינת בינה ,ולכן מצוה אותם בלשון נוכח ואומר להם אתם הנקראים 'שבעת
חלק ה' עמּוֹ',
לו חלק בעם הקדוש דהיינו שיש לו חלק בהקב"ה כמו שכתוב 'כּי תּניינא הציווי השני שנאמר בלשון נסתר
ימים' 'תשבו' עם בני ישראל 'בסוכות' .
דּישׁא בארץ הקדושה שהוא ארץ ישראל, בּארעא ק
והוא זה שיש לו חלק עלמא לשאר בני העולם הרחוקים ביותר מבחינת לבני
'ישבו בסוכות' ,נאמר
בּצלּא
יתיב כי מי שאינו מזרע ישראל אין לו חלק בארץ הקודש ,הוא בינה ,ולכן בא הציווי בלשון נסתר.
לא די שהאושפיזין מסתלקים ממנו ,אלא עוד מקללים אותו כל אחד כפי מידתו. בּלא לקבל
לק
וּתא יושב בצל האמונה שהיא אור הסוכה ,כדי דמהימנ
אוֹרחין
בּפר שׁת קאים הוה אברהם אבינו ,כּל יוֹמוֹי
אבּא ,
ואמר ר בּי
למחדּי לשמוח מאור מידת אוּשׁפּיזין .ובזה זוכה נשמתו
את פני ה
וּלתקּנא לוֹן
אוּשׁפּיזין
לזמּנא
כל ימיו היה עומד בפרשת דרכים , עלמא בעולם הזה במצות סוכה שמקיים, בּהאי
הבינה המאיר בסוכה
וֹרי להזמין אורחים ולערוך לפניהם שולחן לסעודה ,וכיוון בזה להשפיע פּת דּאתי ובעולם הבא כאשר מסתלקת הנשמה לעולם הבא שהוא וּבעלמא
שפע ברכה לשכינה הקדושה ,כי עיקר עולם הבינה.
השפעת הספירות למלכות היא על ידי
השׁתּא מידת החסד שהוא אברהם .
כיון שמזמין את האושפיזין צריך לתת
להם חלקם בסעודה ,ומה שנותן לעניים
וּלכלּהוּ
דּמזמּנין ליהּ
עכשיו בחג הסוכות הוא חלקם.
למסכּני וצריך לשמח
למח דּי
וּבעי
צדּיק יּיא שמזמינים אותו ואת כל
יהבין לוֹן ולא
מלכּא ,וּלדוד
הצדיקים
את העניים בסעודות החג ,מאי
וּלקיהוֹן ולא נותנים להם את חלקם ח
טעמא מה הטעם שצריך לשמחם,
אוּשׁפּיזין
דאינּוּן וּלקא בּגין דּח ומשיב
בסעודה ,שהוא החלק הניתן לעניים ,הרי
שאין משפיעים לשכינה את חלקה ובכך
דּמסכּני הוּא מפני שהחלק דּזמּין
אברהם
פוגמים את השכינה הקדושה ,מיד
של אותם האורחים שהזמין הוא של
העניים הוא .כי הנה נתבאר לעיל כי
שהוא הביא את כולם כדי להמשיך שפע
קאים מ פּת וֹרא קם מהשולחן,
לשכינה , האושפיזין שהם שבע המידות ממשיכים
וקרי וקורא ומכריז לכל שאר הצדיקים,
את השפע מן הבינה למידת המלכות
שהיא השכינה ,וכיון שהשפע עובר דרכם
אתם באתם כדי לייחד את השכינה ,וכיון
אהלי
מעל שאין כאן יחוד לכן 'סוּרוּ נּא
מקבלים אף הם מן ההשפעה ההוא.
האלּה' )במדבר טז כו(,
הרשׁעים האנ שׁים
והעניים תלויים במידת המלכות שהיא
אבּתריהּ וכל הצדיקים סלּקין
וכלּהוּ
בחינת עניה ,לכן צריך לשמח את העניים
יוצאים אחריו מהסוכה.
כיון שרק על ידי זה מקבלים האושפיזין
את השפעתם.
רשׁעים
'וּבטן
אמר עליו
יצחק אבינו
ומפליג בגנותו ועונשו של מי שאינו נותן
תּחסר' )משלי יג כה( שיחסר
מרוחניות וקדושה ,מחמת שאכל למלאות
לעניים ,שמסלק את האושפיזין מסוכתו
וגורם לפירוד למעלה.
אמר בטנו ולא נתן לעניים .
יעקב אבינו
וּתא
דמהימנ
בּצלּא דא
דיתיב
וההוּא
אכל תּ
'פּתּ שלך ולא של הקב"ה עליו
תקיאנּה'
כי לא נתת ממנו לעניים ,לכן ומי שיושב בצל האמונה הזאת
עלּאין
אלּין
אוּשׁפּיזין
וזמּין
בסוכה ,
וּשׁאר
)שם כג ח( כיון שהוא חשוב כפרש .
וּתא והזמין את מהימנ
אוּשׁפּיזי
אמרי
צדּיקיּיא משה אהרן יוסף כּל האורחים העליונים מן הבינה שהם אורחי
צוֹאה
מלאוּ קיאשׁלחנוֹת
'כּי כּל ולא
האמונה כי הם משפיעים למלכות ,
בּלי מקוֹם' )ישעיה כח ח(. וּלקיהוֹן ולא נתן להם יהיב לוֹן ח
אשׁלים את
אמר והוא מל כּא
דּוד
כּלּהוּאת חלקם ,שהוא חלק העניים ,
דּינוֹי ועונשו ,ואומר את מה קיימי מ נּיהּ כל האושפיזין עומדים
דּכתיב בענין העונש שקיבל נבל הכרמלי 'אל
ואמרי ואומרים את הפסוק ממנו ,
המלך לדוד לשלוח אחרי שסירב תּתאיו עין
ואל לחם רע תּלחם את
'ויהי
לח( , כה א' )שמואל מסעודתו
מּתיו' וגוֹ' )משלי כג ו( ,ולכן למטע
ימי יּמים שהם עשרת כּעשׂרת ה
מסתלקים ,כי אינם רוצים להיות בסעודה
נבל
תשובה )ר"ה יח (.ויּגּוֹף ה' את זו של קמצן רע עין שלא נתן לעניים
מיירי מה כוונתו
ויּמת' .מאי קא ליהנות מתאוים ואינם מסעודתו,
של דוד באמירת פסוק זה ,שהרי אינו ממטעמיו שהכין.
קללה אלא סיפור דברים .ומתרץ כי דוד אשׁתּכח
וכיון שלא נתן לעניים ,
בא באמירת פסוק זה ללמד מה צריך דּיליהּ
דּת קּין
וֹרא
דּההוּא פת
להיות עונשו של זה שלא נתן מסעודתו הוּא נמצא שכל סעודתו שהכין היא
לנבל כי
שׁאל
דּדוד
בּגין לעניים בּרי הוּא וּד שׁא ולאו דּק רק שלו
דוד ביקש מנבל שישלח לו מסעודתו, עליהּ ולא של הקדוש ברוך הוא ,
אוּשׁפּיזא
אתעביד ליהּ
וּבבקשה זו
כּתיב עליו אומר הקב"ה את העונש
נעשה דוד לאורח לנבל ,וכיון שנבל לא פרשׁ אפזר 'וזריתי
)מלאכי ב ג(
בּעא לא רצה לשלוח לו ,ולכן מת גּיכם' וגוֹ'
פּרשׁ ח פּניכם צואה על
ליהּ ואדם זה הזמין זמּין ודא נבל .
הפרש שנעשה מאכילתכם בחגים.
יהב ליהּ ולא
את דוד המלך לביתו , ולא ח גּי,
גּיכם' 'פּרשׁ ח ולכן נאמר
וּלקא ולא נתן לו את חלקו ,ובכך ח כיון שאין להקב"ה כלום בסעודה זו
זלזל בו וביישו יותר ממה שעשה נבל, שלא נתן ממנו לעניים .ווי ליהּ
בּאינּוּן
ולכן אומר דוד פסוק זה ,כי לההוּא בר נשׁ אוי לו לאדם זה
דּאין
מל כּא
דּדוד יוֹמין
עשׂרה
קשות, גזירות עליו שמחתימין
עלמא באותם עשרה ימים שבהם דן וּשׁפּיזי
א דא לּין
בּשׁעתא
דּאשׁלים ליהּ בּישׁ
עליהּ ההוּא בר נשׁ פּתוֹריהּ בשעה שאלו אורחי השכינה עומדים דוד המלך את העולם ,
אתּדן קיימי מ
וּתא
מהימנ
נּבל נידון על כך אדם זה שגמל עם דוד רעה יותר מנבל. י תּיר מ ומסתלקים משולחנו.
זוהר הקדוש המבואר > עם פירוש "הכתר והכבוד"
ביאור בשפה ברורה הפותח את לב הלומד ,עם מקורות וביאורים על פי גדולי המפרשים
