ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — סוכות (2026-09-21)

מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א
חג הסוכות
שבת קודש על המועד
אכסוף נועם שבת נצוצי אורה משגב
בקדושת השבת וסגולתה ימי המועדים המקודשים
אמות ברשות הרבים בשבת (ר”ה כט,): מצוות לולב ביום־טוב שחל מזכך ומקדש את חיצוניות האדם ,ועל ידי מצוות הסוכה וסגולתה
וכן כאשר חל פורים ביום השבת שתקנו
חכמים להקדים את קריאת המגלה ,שמא בשבת מצוות אלו זוכים להזדכך בכל הבחינות הן
בפנימיות האדם והן מחוצה לו. אור מקיף ואור פנימי
ילך אצל בקי ללמוד את סדר קריאתה שב ואל תעשה! ובהיות בני ישראל בגלות מצרים ירדו מה גדולה היא מעלת האמונה בבורא יתברך,
ויעבירה ארבע אמות ברשות הרבים אין לך מצווה חביבה על ישראל כמצוות במדרגתם מאוד עד ששקעו בארבעים אשר הזוכה לה מקיפים אותו משמים בחסדים
(מגילה ב.). נטילת לולב .בכל הדורות הזילו עליה ותשעה שערי טומאה ,וביציאתם ממצרים לרב ,וכפי שנאמר (תהלים לב י) ‘הבוטח בה’
חסד יסובבנו’ ,וזאת מלבד מנוחת הנפש
לולב ממעמקים כספם וזהבם ,מסרו עליה את נפשם, היו צריכים להתנקות ולהטהר מבית ומחוץ
והשלווה הפנימית להן זוכה אדם שחי כל חייו
אם בשופר ,תקן רבן יוחנן בן זכאי והדרו בה בכל מיני הדורים. מזוהמת מצרים ,ולשם כך נתנה להם מצוות
מי שלא ראה שמחתו של יהודי האוחז אכילת מצה הממשיכה אור פנימי לתוך גופו באמונה ובטחון.
שניתן לתקוע גם כשחל בשבת ,בלולב
לא מצאנו שום הסתייגות מאותה תקנת בידיו את הלולב ומיניו ,לא ראה שמחה של האדם ,וגם לאחר יציאתם הקיפם בענני ולזה אנו זוכים בחג הסוכות .הסוכה היא
חכמינו ,ללא חילוק בין מקום שישנו בית של מצווה מימיו. הכבוד תחת צל השכינה .נמצא שהיו בני משכן האמונה ,ובשבתנו בה זוכים אנו לראות
דין קבוע ,או ירושלים עיר הקודש. על אף כל האמור ,ביום השבת ,נמנעים ישראל מוקפים מבחוץ באור המקיף ומבפנים עין בעין את השגחת הבורא עלינו השומרנו
אנו מלקיים מצווה זו ,על אף שאין באור הפנימי ,וכל זה כדי לזכך גופם מזוהמת ומגן עלינו מכל רע ,ועינו עלינו בשעה זו
כמה מפתיע לגלות ,שאף על פי כן ,היו להאיר את נשמתנו באור השכינה ולסובבנו
שבקשו להתיר נטילת לולב ביום טוב בנטילת ארבעה מינים חילול שבת. מצרים ,שיהיו קדושים מבית ומבחוץ.
בחסדים ורחמים גדולים.
ראשון שחל בשבת! לא זו בלבד בששת ימים אחרונים של נר מצווה ותורה אור וכידוע ,אין מצווה הסובבת ומקיפה את כל
פרשייה זו מובילה אותנו לאותם ימים חג ,שמצוות הנטילה מחוץ למקדש היא עוד כתב רבנו האריז”ל ,שהאור המקיף
רק מדרבנן ,כזכר לנטילת הלולב בבית מהות האדם כמצוות הסוכה.
אפלים וחשוכים ,כמותם לא עברו על השורה עלינו בסוכה הוא מהארת תורה
ישראל מאז היותו לגוי ,ולאותה גבורה המקדש ,אלא אפילו כאשר חל יום טוב שבכתב ותורה שבעל פה. הרי מצוות רבות נעשות על ידינו מדי יום
יהודית מפעימה שנתגלתה במלוא עוזה ראשון בשבת ־ שבו מצווים אנו מן התורה ביומו ובזמנים מסוימים במעגל השנה ,אך
ויש להבין ,מה שייכות יש בין שני חלקי בשונה מכל המצוות הנעשות לרב על ידי
והכהתה את החמה ביפעתה. לטל את הלולב ,גזרו חכמים לבטל מצווה התורה למצוות הסוכה?
אותה גבורה שהפגינו יהודים מושפלים, כה חביבה ,ולהמנע מן הנטילה. חלק מגופנו ,אם בפה ואם ביד ,מצוות הסוכה
ונראה לבאר על פי מה שכתב הגאון רבי מקיפה ומאחדת את כל הוויתנו היות וכדי
מורעבים ,מרוטים וחבולים ,יהודים בפרט תגדל התמיהה ,כאשר נבין שבשנה מאיר פאפירש בספרו ‘אור הישר’ (עמוד התורה
שנלקח מהם כל היקר והקדוש להם, שכזו אין אנו מקיימים כלל את המצווה לקיימה עלינו להכנס אליה ולשהות בתוכה.
פ”א) שלאחר מיתת האדם מלווים אותו שני בספרו ‘שער הכוונות’ (חג הסוכות דרוש ד) חדש
יהודים שהתעללו בהם בצורה האיומה מן התורה ,כיוון שבשאר הימים אינה עמודים לפני מטתו ,עמוד הענן ועמוד האש,
ביותר שלא ניתן להעלות על הדעת, אלא מדרבנן! בכך רבנו האריז”ל דברים נוראים:
עמוד הענן רמז לתורה שבכתב ועמוד האש
יהודים שאבדו לנגד עיניהם את כל מה על מה ולמה ראו חכמינו לבטל מצווה רמז לתורה שבעל פה. עת זוכים אנו לשבת בצלה של הסוכה,
שנתן היה לאבד. יקרה וחביבה זו? מוקפים אנו באורות השכינה הקדושה ,ולכן
וביאור הענין על פי המבאר במדרש (תנחומא נקראת הסוכה בזהר הקדוש (ח”ג קג‘ ).צלא
ומה שהעסיק אותם באותו טרוף תת- טעם הדבר נתפרש בפרק רביעי של תשא לו) שכשעלה משה רבנו למרום היה
אנושי היה להספיק ולחטף מצווה מסכת סוכה (מג ,).שחששו חכמים דמהימנותא’ ,כי ‘מהימנותא’ היא השכינה
הקדוש ברוך הוא לומד עימו תורה שבכתב הקדושה הנקראת אמונה ,ודומה הדבר לאמא
נוספת ,לפלפל בדבר תורה ,ולהכריע שיימצאו אנשים מישראל שאינם בקיאים ביום ותורה שבעל פה בלילה .נמצא שתורה
בדבר הלכה. בהלכות הלולב וסדר הנענועים ,ומתוך המסככת ומגנה על בניה מכל פגע רע ,וכך
שבכתב היא הלמוד של היום ותורה שבעל השכינה פורשת כנפיה להגן ולשמר על בני
כמה וכמה ספרים נכתבו בעצומם של טרדתם יוליכו את הלולב עימם אל החכם פה היא למוד הלילה ,ועמוד הענן ששמש
אותם לילות נוראים ,כמה וכמה שאלות ללמוד ,ויעבירו את הלולב ארבע אמות ישראל בשבתם בסוכה.
ביום הוא בחינת תורה שבכתב ,ועמוד האש
הלכתיות נדונו בבונקרים שבגטאות, ברשות הרבים ביום השבת ונמצא שעברו וכתב הרב הקדוש רבי ירחמיאל ישראל יצחק
ששמש בלילה הוא בחינת תורה שבעל פה,
וכמה וכמה סוגיות חמורות נתלבנו על איסור מן התורה. מאלכסנדר זי”ע בספרו ‘ישמח ישראל’ (פר’
וכשזוכה אדם ,זכויות התורה שלמד מלוות
במחנות ההשמדה והמוות ,האחד מתוכם ואמנם בזמן בית המקדש ,היה הלולב האזינו אות ה) ,שבפסח אוכלים מצה שהיא
אותו לפני מטתו.
הוא הספר ‘שו”ת ממעמקים’ ,ששמו רומז נטל ביום טוב ראשון אף כשחל בשבת, ‘מיכלא דמהימנותא’ ־ מאכל האמונה (זוה”ק
לאותם מעמקים של מדורי גיהנום בהם ולפי זה יש לומר שהרי מצוות הסוכה היא זכר ח”ב קפג ,):ובסוכות אוכלים בסוכה שהיא ‘צלא
משום שלא דחו חכמינו את המצווה מן לענני הכבוד שהיו בין ביום ובין בלילה ,אם כן
נתחבר. התורה אלא רק זכר למקדש ,אולם לאחר דמהימנותא’ ־ צל האמונה ,וההבדל ביניהם
הסוכה כוללת גם את בחינת היום שהיא תורה הוא שבפסח נכנסת האמונה בתוך האדם
המחבר הוא הגאון רבי אפרים אשרי חורבן הבית אסרו את הנטילה בשבת שבכתב ,וגם את בחינת הלילה שהיא תורה
זצ”ל ,ששהה בשנות המלחמה בגטו כלל ,מפני בני המקומות הרחוקים שאינם ובסוכות האמונה מקיפה אותו מבחוץ.
שבעל פה ,ולכן כתב רבנו האריז”ל ששני
קובנא ,ושמש בה כמורה הוראה לצד רב יודעים בברור באיזה יום הוקבע החג, ויש להוסיף על דבריו ,שבאכילה בסוכה זוכים
אורות התורה שבכתב ושבעל פה נכללים
העיר הגאון הנודע רבי אברהם דב כהנא ואינם יכולים ליטול את הלולב ביום טוב גם לאור מקיף וגם לאור פנימי; כי הסוכה
באור המקיף של הסוכה.
שפירא זצ”ל ,בעל ‘דבר אברהם’. ראשון של חג מפני הספק ,שמא אין זה מקיפה את האדם ועצם הישיבה בה מזכה
גם בתוככי הגטו המשיך רבי אפרים יום טוב היום ,ועל מנת להשוות את כל דרך מצותיך ארוצה אותו באור המקיף ,וכשאוכל בסוכה הרי זו
להרביץ תורה ,והקים את חבורת ‘תפארת ישראל שלא ינהגו אלה בכה ואלה בכה, כעת נפנה להבין מדוע קבעה תורתנו לחגג אכילת מצווה הנכנסת בתוך גופו .ונמצא
בחורים’ שקיימו שעורי תורה במסירות ביטלו את נטילת לולב אפילו ביום טוב את חג הסוכות מייד לאחר סיום ימי התשובה, שבשעת האכילה הרי הוא מוקף באור המקיף
נפש. הראשון שמצוותו מן התורה (רמב”ם לולב ראש השנה ויום הכיפורים ,כי בוודאי לא מחמת צל הסוכה ,וכן הוא מתמלא באור
את כל התשובות ההלכתיות שהשיב פ”ז הי”ז). לחנם נקבע כן וטעם יש בדבר. פנימי מחמת אכילת מצווה הנכנסת במעיו,
באותן שנים איומות הטמין רבי אפרים חשש זה ,שמא יעבירו את הלולב בספרו ‘יערות דבש’ (ח”א דרוש א) פרש הגאון והרי הוא מוקף באורות וקדושה מבית ומחוץ.
באדמה ,ולאחר המלחמה הוציא אותן ברשות הרבים ,נאמר גם לגבי תקיעת רבי יהונתן אייבשיץ בטוב טעם את קביעות ובאור הדברים כי יש בחינת אור מקיף הסובב
מן המחבוא והדפיס אותן בספרו שו”ת שופר בראש השנה שחל בשבת ,שגזרו חג הסוכות על פי המבאר בתורה בענין את האדם מבחוץ ,ויש בחינת אור פנימי
‘ממעמקים’ על חמשת חלקיו ,בין הכתבים חכמים פן יוליכו את השופר אל החכם הנהגת האדם כשמבחין בנגעים הבאים על השורה בתוך האדם ,והאור הפנימי מזכך את
מצאנו את השאלה הבאה (חלק ד סי’ ה): ללמוד סדר התקיעות ויעבירוהו ארבע ביתו. פנימיות האדם ומקדש אותו ,והאור המקיף
המשך בעמוד ד’ המשך בעמוד ב’
המשך מעמוד א’ על המועד
ואכן ,הלך המפקד הבכיר וסידר מייד את ומתבונן במעשיהם ,וכאשר ראה שניים והטעם שיסכים הבורא להצעה שכזו ,אף בבוא אדם אל ביתו ומבחין בנגע צרעת על
ענינם של קבוצת הבחורים ,ובכך הצילם עושים מלאכת אחד ,וכן שהולכים ועוצרים, שאין דרכו ומדתו לתת שכר על מצווה קירות הבית ,עליו ללכת אל הכהן ולספר
ממוות לחיים. הולכים ועוצרים ,היה סבור כי לצון חמדו בודדת תכף אחר קיומה ,משום שחפץ לו ‘כנגע נראה לי בבית’ (ויקרא יד לה) כדי
תמיד להעניק לאדם הזדמנות שניה לתקן
כלתה נפשי לחצרות ה’ להם ,ומתרפים הם במלאכתם.
את מעשיו ,וגם כלפי האומות יחפוץ לתת
שיבוא הכהן לראות ולהבחין האם מדובר
בנגע טמא אם לאו ,וכשמגיע הכהן ומבחין
זהו המעשה הראשון אודות רבי טוביה בשעת ערב ,לאחר שסיימו את מלאכתם
ופנו אל צריפיהם לנוח מעמל היום ,שלח להם את האפשרות לתקן מעשיהם אף שהנגע טמא ,על האדם לפנות את כליו
גולדשטיין ,ועל ידו נבין גם את המעשה שאינם ראויים לכך. מביתו טרם יפסק הכהן את דינו של הנגע
הבא שארע עם אותה קבוצת בחורים ששהו המפקד לקראם אל חדר ההנהלה .במקום
כבר המתינו כל ראשי המחנה ,והעמידו בית ואכן ,כשישמעו גויי האומות הצעה זו ויצווה לנתץ את הבית ולשברו.
בערבות סיביר וביניהם רבי טוביה ,שסיפר
בעצמו את המעשה הבא: דין מיוחד לשפוט את הבחורים המחבלים יקבלוה בזרועות פתוחות .מייד כל אחד ובכך יבאר בדרך דרוש ,שהרי אמרו חכמינו
במאמץ המלחמתי. ואחד מן הנכרים הולך ועושה סוכה בראש ז”ל במסכת תענית (יא ).שאבני וקירות ביתו
כפי שסופר ,התאמצו הבחורים מאוד שלא גגו כדי לקיים מצוות סוכה. של אדם מעידים על מעשיו וכפי שנאמר
לחלל את השבת ולכל הפחות להמנע על כס המשפט ישבו חמשה שופטים חמורי
סבר והאזינו בכבד ראש לדברי המפקד, אמנם ,עתיד הבורא להקדיר את החמה (חבקוק ב יא) ‘כי אבן מקיר תזעק וכפיס
מלעשות בה מלאכות שיש בהן איסורי מעץ יעננה’ ,וכשנראים נגעים בביתו סימן
תורה .כן היה כאשר הגיע יום ראש השנה, שאמר“ :ראו נא שופטים נכבדים ,בחורים באותה עת ,כדי שזו תקפח על ראשם ביותר
אלו מבקשים לסייע לאויב בשעת מלחמה, ותחמם את כל היקום בחומה הרב ,וכאשר הוא שמעשיו אינם ראויים ,ועליו לשבר
חפצו בכל מאודם שיהיה ברשותם שופר את הבית כביכול ולנתצו על ידי תשובה
לתקע בו ,ומשהפכו כל אבן ולא מצאו, ובה בעת שזקוקים אנו למטוסים כדי לנצח יסבלו מן החם ,מייד כל אחד מהם יבעט
במלחמה ,מתעצלים הם ועוסקים שניים בסוכתו ויצא ,ונמצא שלא עמדו במצווה ומעשים טובים.
הניחו למאמציהם בטענה שאנוסים הם
ופטורים מקיום המצווה שהרי ‘אונס יחד במלאכה הראויה ליחיד ,ונעמדים לנוח הקלה שנתבקשו לקיימה ובכך יפסידו את עבור תהליך זה זוכים אנו מדי שנה בשנה
רחמנא פטריה’ (נדרים כז.). בכל רגע”. שכרם. לימים הנוראים ,בהם מפשפשים אנו
גם לאחר שסים להרצות את דבריו ,לא והקשו על כך חכמינו בגמרא ,הרי אין במעשינו ותרים אחר נגעי העוונות הנראים
אמנם ,בשונה ממצוות שופר בראש השנה, בתוכנו ושבים עליהם בתשובה שלמה עד
נחה דעתו של אותו מפקד ,עד שדרש מן הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו,
כאשר קרב חג הסוכות לבוא ,לא נסו שביום הכיפורים אנו שוברים כליל את
הבחורים להציג בפני השופטים כיצד בדיוק ובאופן שהחום מעיק ומציק כל כך הרי
הבחורים כלל לבנות סוכה ,היות ששרר הבית ומטהרים אותו מכל כתם עוון.
פעלו את פעולתם היום. גם ישראל פטורים מלשבת בסוכה ,ולא
במקום קר נורא ומקפיא ,ומכיוון שמעילים
הבחורים מצדם הבינו כי נקלעו לצרה מסתבר שבכך דווקא תבחן צדקתם של ויציאתנו מהבית אל הסוכה לאחר מכן,
לחמם את גופם לא היו ברשותם ,לא
גדולה ,וניסו בכל כוחם להסביר לפני חבר הגויים? ותרצו ,כי אמנם חיוב אין לשבת לרמז ששברנו ונתצנו כביכול את ביתנו על
העלו בדעתם לצאת ולשבת בסוכה ,כיוון בסוכה בחם שכזה ,אך לבעט בסוכה ־ ודאי
שמצטערים הם מן הקר ,והרי אמרו חכמינו השופטים כי חלילה להם מלפגוע במאמצי כל כתמיו ועוונותיו ,וכיוון שאין לנו בית לכן
המלחמה ,וכל כוונתם לא היתה אלא כדי שלא ,ומחמת אותה בעיטה יפסידו האומות. בורחים אנו לחסות בצל השכינה במצוות
ז”ל במסכת סוכה (כו ).שהמצטער בישיבתו
בסוכה פטור מישיבתה. להמנע מעברה. ועל אותה שעה נאמר (תהלים ב ד) ‘יושב הסוכה מתוך טהרת ושלמות הנפש.
למרות מאמציהם לא הועילו הסבריהם בשמיים ישחק ה’ ילעג למו’ ,כי אפילו וידועים דברי חכמינו ז”ל (פסיקתא דרב כהנא,
אך הנה ,מספר ימים טרם התקדש חג מצווה קלה כמצוות סוכה אין האומות
הסוכות ,הגיעה למקום חבורה נוספת, לשכנע את השופטים בצדקת מעשיהם ,ולא נספחים ב פרשה אחרת ,ד”ה באספך) שבארו
עוד אלא שאחד השופטים טען לעומתם: יכולים לקיים ,ולא עוד אלא שבעטו בה. טעם היציאה אל הסוכה ,שמא נגזרה על
והפעם של בחורים חסידיים .והנה רואים
בחורי הישיבה את חבריהם החסידים “שמעתי על הדת היהודית ,ויודע אני כי ויש להבין ,מפני מה באמת נבחרה דווקא האדם חובת גלות בימי הדין ,ותתקים
כורתים ענפי עצים ,ומגבישי קרח גדולים דברי חכמה רבים כלולים בה .אך מעשים מצוות סוכה לנסות בה את הגויים .ואם ביציאתו לסוכה וכך אכן אנו אומרים ב’יהי
מכינים דפנות ,אשר מעליהן הניחו את כגון אלו ־ עשיית פעולה בשניים ,ועצירה משום שאין בה חסרון כיס -כי את הסכך רצון’ בעת הכניסה לסוכה ‘ובזכות צאתי
הענפים ,כשהם ששים ושמחים לעשות מדי כמה רגעים בשעת הליכה ־ מעשים נוטלים מפסלת גרן ויקב שאינה יקרה -הרי מביתי החוצה ודרך מצותיך ארוצה ,יחשב
רצון קונם ולקיים מצוותו. משונים הם ,ואינם יאים כלל לחכמת יכלו לנסותם במצוות שופר ,שגם אם מחירו לי זאת כאלו הרחקתי נדוד’.
היהודים הנודעת”. יקר ליחיד ,הרי בשופר אחד אפשר להוציא אולם בדברי רבי יהונתן אייבשיץ האמורים
התפלאו הבחורים הליטאיים ושאלו“ :והרי אלפי אנשים ידי חובתם ,ויוכל כל אחד לתת
מצטער פטור מן הסוכה ,ומדוע תטרחו?” מה יעשו אותם בחורי חמד ,וכיצד יסבירו מבאר יותר מזה ,כי היציאה אל הסוכה
לפני הגויים הנבערים את החכמה הגנוזה פרוטה ,ובשופר אחד יעברו ויוציאו את כל אינה באה רק לכפרת פשע ,אלא היא
השיבו החסידים“ :אמת יש בדבריכם העיר.
שהמצטער פטור מן הסוכה ,אך אנו לא בתורתנו הקדושה ,ואת סודותיה העמוקים? עצמה מרחיקה את האדם מן החטא ,על
מצטערים כלל ,ובקר העז אין אנו מרגישים ישבו הבחורים לפני השופטים חמורי הסבר מדוע נחשבת מצוות סוכה קלה ופשוטה ידי שמכניס עצמו בצל כנפי האמונה ,כי
כלל ,ואדרבה ,שמחה עצומה היא עבורנו ופניהם מפוחדות ,ולא ידעו כיצד יפול דבר. יותר ,והרי בכל זאת יש לטרוח בבנייתה, הסוכה היא ביתו של הקדוש ברוך הוא ועל
ולהשתדל בהשגת צרכיה ,ובמה נחשבת ידי הכניסה לתוכה מסלק האדם מעליו את
לשבת בסוכה ולקיים בה את רצון הבורא”. לפתע הגיעו אל המקום קבוצת קצינים, היא פחות מאחרים? שלטון היצר ונגעי העוונות שהיו דבוקים
כך הפליא רבי טוביה את מעשיהם של אשר דרכם היתה לבוא פעם אחת בשנה
בחורי הקבוצה החסידית וכשהיה מספר כדי לבדק את עניני המחנה האם מתנהלים הקל הקל תחלה בנשמתו.
בשנים שלאחר מכן את דבר המעשה הם כשורה ,ובדיוק באותו היום באו אל לתירוץ הקושיה ,נקדים מעשה שהיה נוהג בין ישראל לעמים
משבחם היה ביותר ,כי אמנם המצטער המקום .בבואם הודיעום מפקדי המחנה על לספר הגאון רבי טוביה גולדשטיין זצ”ל, על כך הביא רבי יהונתן אייבשיץ את דברי
פטור מן הסוכה ,אך גדול כוחה של מצוות מעשי הבחורים ,וגם הם גחכו בשמעם את ראש ישיבת ‘עמק הלכה’ ,וכדי להבין את חכמינו ז”ל בתחלת מסכת עבודה זרה (ב-.
ישיבת הסוכה וחביבותה להתגבר על כל טענותיהם. המעשה ,נקדים לספר מעשה אחר ,המובא ג ,).שלעתיד לבוא יביא הקדוש ברוך הוא
קושי וצער. אולם קצין אחד היה ביניהם ,ששמר על בספר ‘המגיד’ מאת הרב פסח קראהן ספר תורה ויניחו בחיקו ,ויאמר למי שעסק
שליט”א ,שגם הוא נסוב אודות רבי טוביה בה שיבוא ויטל שכרו.
רעה תחת טובה? ארשת פנים חתומה .וכאשר כלו הנוכחים
גולדשטיין ,ומתוך כך נבוא ליישב את
מנהג יחודי נקט הרב הקדוש רבי מרדכי את דבריהם ,קרא לבחורים לבוא אחריו. כמובן שגם אומות העולם יבואו לפניו
איש לא ההין לערער על סמכותו ,מחמת הסוגיא: יתברך וינסו לקבל שכרם ,אך מאחר שכבר
מנדבורנה ־ לבנות שלוש סוכות זו לפנים בזמן מלחמת העולם השניה ,התגלגל רבי
מזו. דרגתו הגבוהה ,וכך נועדו הבחורים יחד הציע להם הקדוש ברוך הוא לקבל את
עימו במקום צדדי כאשר אין איש אתם טוביה יחד עם קבוצת בחורים מישיבות התורה טרם נתנה לבני ישראל ,לא יהיה
האחת ,משמשת היתה את האורחים, בחדר. ליטא למחנה עבודה בסיביר שברוסיה .על להם פתחון פה לטעון שלא קיימו את
השניה שמשה את בנות הבית ,והשלישית, אף שבאותם הימים היה כל ענין של דת הס התורה משום שלא קבלוה ,ולכן ינסו תחלה
הפנימית מכולן את הצדיק בעצמו. לפליאתם הגדולה של הבחורים ,פנה האיש
אליהם בשפת היידיש ,ואמר להם“ :שבו מלהזכיר מפני הסכנה ,השתדלו הבחורים להמעיט בערכם של בני ישראל ולטעון
בדרך צחות היה מסביר את מנהגו הטמיר, נא” .תחלה לא האמינו למשמע אזניהם, בכל כוחם שלא לחלל את השבת ,ולכל עליהם שאינם מקיימים את התורה ,אך אז
בכך שבתורה הקדושה נאמר שלוש פעמים אך אז פנה אליהם שוב האיש וברכם: הפחות למעט בעשית פעולות הכרוכות יביא הקדוש ברוך הוא עדים שיעידו על
‘בסוכת’. “שבוע טוב ,גם אני יהודי” .עתה כבר נרגעו באיסור מן התורה. ישראל שקיימו את התורה ,ויסתתמו כל
בוער כשלהבת אש קודש היה רבי מרדכי הבחורים ,והסבירו לקצין כי בקשו למעט תפקידם היה לחטב עצים ,לנסרם לנסרים טענותיהם.
בעבודת ה’ במשך כל השנה כולה ,אולם בחלול שבת ,ועשו מעשיהם לפי תומם כדי ולהכין מהם קורות עץ גדולות ,אותן היו ועדיין לא יתייאשו אומות העולם מלנסות
לשיא הגיעו הדברים בימי חג הסוכות, להמנע מאיסורי תורה ולמעט בחומרתם משיטים במורד הנהר ,עד שהיו מגיעות ולקבל שכר .בנסיון שני יבואו לפני הבורא
ובפרט בעת הנענועים בהושענות ,אז פעל ככל האפשר. למפעל ליצור מטוסים. ויבקשו ממנו“ :רבונו של עולם ,תנה לנו
ישועות לכל המבקש. פתח הקצין וסיפר לבחורים את סיפורו: כיוון שהוכרחו בעל כרחם לעבד בשבת, מראש ונעשנה” -מבקשים אנו לקבל כעת
כל שבעת הימים לא יצא הצדיק כלל מן “אמנם יהודי אני ,אך כיוון שגויסתי לצבא טכסו עצה ומצאו כי יוכלו להתחלק את התורה ולקיימה מעתה ויחשב לנו כאלו
הסוכה ,והתפילות אף הן נערכו בה. הרוסי בגיל צעיר התרחקתי משמירת לקבוצות ,וכל ענף יחתכוהו שני בחורים קבלנוה מלפני שנים ארוכות.
ומה מרטיט הדבר ,שיום הסתלקותו של התורה והמצוות ,אולם בעבור אמי עליה יחד ,באופן שתהיה פעולתם בגדר ‘שניים בשמע הבורא את הצעתם התמוהה יאמר
הצדיק הוא יום ראשון של חג ,ועל כך השלום אעזר לכם .כאשר שכבה על ערש שעשאוה’ הפטורים מן התורה באופן שכזה להם“ :שוטים שבעולם ,מי שטרח בערב
אמרו צדיקים ,כי קיים הקדוש ברוך הוא דווי קראתני אמי ובקשה ממני כי יבוא יום וכפי שאמרו חכמינו במסכת שבת (ג.). שבת יאכל בשבת ,מי שלא טרח בערב שבת
את מצוות ‘ולקחתם לכם’ ,ונטל את האתרוג ואעזר ליהודים .אלו היו מלותיה האחרונות וכן את הקורות ישאו פחות מארבע אמות מהיכן יאכל בשבת?! אלא ,אף על פי כן,
המהודר ביותר שמצא... אשר אחריהן נפרדה ממני לנצח .את דבריה ויעמדו לנוח וחוזר חלילה ,שאף באופן זה מצווה קלה יש לי וסוכה שמה ,לכו ועשו
בשלהי הקיץ של אותה שנה בה מתרחש נצרתי בלבי ,לאחר שהבטחתי לה שאשמור אין חיבים מן התורה. אותה” .היינו שינסה הבורא את האומות
ספורנו ,שררה מגפה קשה בבישטינא ,עיר את בקשתה .מאמין אני כי לשם כך נשלחתי אמנם ,בשעת מעשה לא נתנו ליבם לכך במצוות סוכה כדי לבדוק אם יקיימוה וייתן
מגוריו של רבי מרדכי. הנה ,כדי לסייע לכם ולהצילכם”. שאחד ממפקדי המחנה עומד על הר גבוה להם שכר.
לשנות סדרי בראשית
תפילה
המומחה הנודע למגפות שהובא
מעשה באברך שהגיע אל הגאון הקדוש רבי מהעיר הגדולה ,קבע נחרצות
אברהם מסוכטשוב זי”ע ,בעל ‘אבני נזר’, שהמחלה נוצרה בשל תנאי
פנינים ומרגליות בעניני לאחר שעברו למעלה מעשר שנים מנישואיו
ההיגיינה הנמוכים ,ביבי השופכין
הזורמים בסמטאות באין מפריע,
עבודה שבלב זו תפילה וטרם זכה לילדים ,בבקשת ישועה לזכות
בבנים.
וגלי הפסלת שהתגבהו בכל קרן
רחוב.
נענה הרבי“ :אין עצה ואין תבונה כנגד דברי ראש העיר הנמרץ של בישטינא
טובת שארי בשרם” ,נענה ואמר. בתכריכין – לא יגוועון אישים בכל ימי’. המשנה במסכת יבמות (סד ,).עליך לגרש את החליט לשים קץ לדבר.
אשתך על מנת לזכות לבנים!”
בעל הבית הביט בו במורת-רוח ,מצפה לרגע הזמן חלף ,ובנותיו של ר’ זימל הגיעו לפרקן, גדודים של מנקי רחובות פשטו
בו יפטר מהאורח הבלתי-קרוא שנחת עליו. ושידוך אין .כי בלא נדוניה – אין חתן .איש כשחזר לביתו וסיפר על דברי הרבי ,נעשתה על הרחובות המצחינים ,ולאחר
לא רצה להשתדך עם בנותיו של אביון חסר- מהומה גדולה. מאמצים כבירים שארכו כמה
ר’ זימל לא מתח אותו יתר על המידה“ :ובכן,
מזל זה. האישה והוריה לא יכולים היו להאמין שבועות ,היתה העיר בוהקת
דע לך ידידי ושאר-בשרי כי עתיד אתה למות
ראה ר’ זימל שכלתה אליו הרעה ,והבין כי שכך אמר הרבי ,וסרבו להעלות על דעתם בנקיונה ,כמו מצפה לקבלת פני
בימים הקרובים ,ולכן אל תתעצל אלא תכתב אפשרות שכזו.
תכף ומייד צוואה ותחלק את רכושך כראות אם לא יעשה מעשה ,עתידות בנותיו לשבת הקיסר בכבודו ובעצמו.
עיניך”... בביתו עד שילבין שערן ,ויצא בדרכו לווינה לאחר ויכוחים מרים והטחת האשמות, מעתה ואילך נאכפו חוקי העזר
הבירה. הסכימו ביניהם לנסוע כולם יחד לסוכטשוב, העירוניים ,האוסרים להשליך
בעל הבית כמעט שהתמוטט בו במקום .הוא ולברר את העניין בעצמם לפני הרב הקדוש.
בווינה התגורר אחד מקרובי משפחתו אשפה בחוצות ,בכל חומר הדין.
החוויר כסיד ,ומהר לקרס על כורסה סמוכה.
הרחוקים ,דודנו של אמו המנוחה ,ונצר נאמן מכיוון שלא היה נהוג בסוכטשוב להכניס פקחים חמורי סבר שוטטו בעיר
ההלך לבוש הקרעים שנראה בעיניו כקבצן, נשים אל הקודש פנימה ,נותרה האישה ובלשו אחר פיסות לכלוך או
למשפחת קארגמן ,שלפי השמועה התברך
הפך לפתע לדמות מסתורית יודעת-כל לעמד בחוץ ,על יד הדלת ,משם שמעה את פסולת שלא פונתה למקומה
בהון עתק .יתייצב ר’ זימל לפניו וישטח
שמהלכים לה בעולמות טמירים. לפניו את רע מצבו ,ולבטח יפתח האיש טענות אביה עבורה. המיעד .המשליכים נענשו
אחרת ,מנין לו לדעת על מותו הפתאומי את ידו ואת כיסו ויסייע לשאר בשרו הדך האב טען כי לא ייתכן לגרשה ,אך הבעל חמורות.
הקרב ובא? והנכלם. הציג לפני הרבי את דעת הרופאים ,כי גם חוקי הבניה נאכפו מחדש.
במוחו של העשיר ,צפו לפתע כל כאבי הבטן לווה ר’ זימל מקופת הגמ”ח ממון להוצאות האישה היא עקרה. המבנים המאולתרים נהרסו
שפקדו אותו בתקופה האחרונה .עד עתה לא הדרך ,ונסע לווינה הגדולה. כאשר הבין האב שדברי חתנו נכונים הם ואין ומהנדסים קפדניים עברו בין בתי
יחס להם חשיבות .חשב שבאו מרוב אכילת אחרי שיטוטים ובירורים מצא את הכתובת. ביכלתו לדחותם ,הביע הסכמתו לנתינת גט. העיר ובחנו את כל בקתות העץ
בשר ומאכלים שמנים ,אך עתה ,התחוורה לו עיף ויגע מצא את עצמו עומד לפני דלתות הדי הדברים הגיעו לאזני האישה שעמדה והמחסנים המוזנחים.
לפתע משמעותם האיומה... עץ האלון החסונות המגיפות את בית המדות בחוץ ,ובשמעה את השיחה נסבה על סידור חג הסוכות קרב ובא ,ויהודי
מכאן ועד לכאבי לב וחזה דמיוניים, הענק שבנה לו הגביר באחת משכונות הפאר הגט ,פרצה בבכי מר וקורע לב. בישטינא היו אובדי עצות .אלו
צמרמורות וגלי-כאב היתה הדרך קצרה. של וינה. הבעל ששמע את בכייתה מבחוץ החל אף מביניהם שנסו להעמיד את
עומד הוא למות ,ועליו לצוות לביתו .צדקו לקול הפעמון פתח אחד המשרתים לבושי הוא לבכות ,ואל בני הזוג הצטרף האב הסוכה ,נקנסו בו ברגע שהציבו
המדים את הדלת. המיוסר ,עד שהמקום היה לחרדת אלקים. את הקרש הראשון על הקרקע,
דברי העני.
בתוספת אזהרה על מעצר.
כיוון שנזכר ביום המיתה הקרוב מתמיד ,עלו “אמור לאדונך שקרוב משפחתו הגיע לבקרו מטבעו היה בעל ‘אבני נזר’ רך לבב ,ולקול
מעיר רחוקה” .נקט ר’ זימל לשון ערומים. ההתייפחויות החל אף הוא לבכות יחד עימם הפקחים ,שהבינו כי עלו על
בו הרהורי תשובה ,ותכף ומייד נפתחה ידו מכרה זהב ,הרבו לסייר ברחובות
הקפוצה. נזהר מלחשוף את מטרת הביקור המשפחתי עד שלא היה מסוגל עוד ,וקרא לעברם:
“למען ה’ הפסיקו נא לבכות ,אינני יכול היהודים ומנעו כל ניסיון לבנות
“אכן” ,אמר בקול רועד“ .סבורני שטעיתי, המרגש.
לסבול את הבכי”... סוכה.
וקרובי משפחה אנו .אתן לך סכום נכבד מדד אותו המשרת במבטו ונפנה למסר
ואז ,קם הרבי ממקומו והחל לפסוע בחדרו אחד היה בבישטינא ,שהגזרה
לנשואי בנותיך ,רק אמר לי מהיכן באה לך לאדונו את הודעתו. החדשה כלל לא הגיעה לאזניו,
ידיעה איומה זו שאני עומד למות?!” העשיר פנה תכף לקבל את פניו ,אלא במהירות הלוך ושוב ,כשפניו בוערות
ולא סוכה אחת בנה ,כי אם
שבראותו את קרובו חשכו עיניו. כלפידים ,לפתע נעמד באמצע החדר ,נשא
ר’ זימל מנה את צרור השטרות שתקע קרוב שלוש! הרבי ,רבי מרדכיל’ה
הוא לא נזקק ליותר מקמצוץ של ניסיון עיניו למרום ,וצעק מרה בקול חוצב להבות
המשפחה שהתעורר משכחתו ,ואחר ,נענה מנדבורנה.
ארוך-שנים על מנת להבין את מטרת אש:
בניחותא“ :חוזר אני בי מדברי הראשונים ,כי למען האמת ,הגיעה הגזרה
רואה אני כעת ,שחיה תחיה ולא תמות”... הביקור ,ועינו צרה היתה בממונו וכספו עליו “רבונו של עולם! יודע אני שלידת אדם לאזניו ,והפקחים הזריזים צצו גם
עמל. ובריאתו הוא ענין של טבע העולם ,אשר בחצר הרבי ,מאיימים ומזהירים
בעל הבית עמד נדהם .הצבע החל לשוב נטבע כבר במעשה בראשית ,אבל הלא אתה
לפניו החוורות ,אך הוא לא יכול היה להבין מי יודע כמה עתיד הביקור המשפחתי שיש להרוס את המבנה הבלתי
לעלות לו... יכול לשנות גם טבע מעשה בראשית ,ולא חוקי ,המהווה סכנה לשלום
את אשר דובר אליו האורח“ :וכי משטה אתה יבצר ממך לשנות כל סדרי הבריאה כרצונך.
בי?!” זעם נמסך בקולו. “שלום עליכם!” פתח ר’ זימל בהתרגשות. הצבור מפני המגפה ,אך דבריהם
לפיכך מבקש אני ממך שתשנה גם אצל כלל לא נכנסו לאזניו .משל לא
ר’ זימל לא נבהל“ .ועתה אספר לך מנין “כמה שמח אני לפגש את דודנה של אמי
אשת האברך הזה מעשה בראשית ,באופן נאמרו.
יודע אני .פשוט מאוד .בעירי משמש אני זכרונה לברכה .לא ימוש מזכרוני כיצד היתה
שיהיו להם בנים ,כדי שלא אאלץ לגרשם!”
מספרת לי תמיד על תבונתם וחכמתם של התגובה היחידה שיצאה מפיו
כגבאי של חברא-קדישא ,וסימן מובהק יש סיים הרבי את דבריו המרעידים ,ופנה
משפחת קארגמן אשר מברודי ,והנה ,זוכה בדרך אגב ,היתה“ :מרדכיל’ה בנה
לי מנסיוני אצל נפטרים ,כי בשעותיהם אל האברך בשמחה“ :שובו לביתכם ,כי סוכה בכדי שתעמד ,ולא שיהרסו
אני לחזות באחד מצאצאיה הנכבדים במו
האחרונות של העומדים למות ,אין הם עיני”... ישועתכם קרובה לבוא!” אותה”...
מזהים את קרובי משפחתם. ובשנה ההיא ילדה לו אשתו העקרה בן זכר!
בהחלטה של רגע עלה בדעתו של העשיר הפקחים ההמומים מהרו לראש
כאשר ראיתי שאינך מזהה אותי ,על אף
ששאר בשרך אני ,הבנתי מייד שבוודאי
רעיון נפלא :במקום לאסוף תירוצים מן קרבת אלקים לי טוב העיר וסיפרו לו על הראבין
הגרן ומן היקב ,ולנסות להתחמק מקרובו ר’ זימל הקברן לא נתברך במזל טוב ,ביש- היהודי הרומס את החוק ברגל
חולה מסוכן אתה ,ושעתך קרובה ,ועל כן בחסר הצלחה – הן מכיר הוא את טבעם גדא אמתי היה ,עני ואביון שבכל אשר פנה גסה ,וזה הורה לזמן את הרב
יעצתי לך לסדר את עניניך בעולם הזה. של קרובים אלו שאין הם מוותרים בקלות נכשל ,כה רע היה מזלו עד שככל שהלך ללשכתו לבירור דחוף.
אך כעת ,כאשר שבה אליך הכרתך ,אין ספק – מוטב שיתנכר אליו בטענה שאיננו מכירו. מזלו ודעך כן הלך מזלם של בני העיירה לתדהמתם ,הגיב הצדיק להזמנת
שחלפה מחלתך ,ובריא אולם אתה לארך “כמדומה” ,נענה ואמר“ ,שנפלה לכבודו ודרך ,זה לעומת זה ,וזאת על שום שפרנסתו ראש העיר בסרוב.
ימים ושנים טובות”... טעות חמורה והחליף במישהו אחר ,כי לא מן החברא קדישא היתה. חמתו של ראש העיר בערה בו,
על מעשה זה הסביר רבי משה צבי גאלד על בני משפחת קארגמן שמוצאה מברודי וככל שהאריכו בני העיירה ימים ,ובריאותם והוא קם ויצא לבית הרבי.
זצ”ל ממונטריאול ,בספרו ‘חיי צבי’ ,את הנני נמנה ,אלא על משפחה אחרת בתכלית”, איתנה היתה ,כך היו ידיו של ר’ זימל “אם לא תהרוס את הסוכה ,אדאג
הפסוק (דברים ד ז) ‘כי מי גוי גדול אשר לו הסביר. מחוסרות-מעש ,ופרנסתו רחוקה מאתו. באופן אישי שיוטל עליך עונש
אלהים קרבים אליו כה’ אלהינו בכל קראנו ר’ זימל ,כמובן לא התלהב כלל מעצתו של אפילו להלין על מצבו לא יכול היה ר’ זימל, חמור ביותר ,אתה עלול להאסר
אליו’ ,כי לעומת אותו בעל בית המחפש בעל הבית .הייתכן שכל עמלו וטרחתו הרבה שהלא בל יעלה על הדעת להתלונן באזני ולעמוד למשפט!” איים בזעם.
להפטר מקרוביו ,ומתכחש אליהם על מנת לנסוע לווינה ירדו לטמיון?! חבריו שהם מאריכים ימים יתר על המידה... בשלווה: מפטיר והרבי,
שלא יהיה עליו להיטיב עימם ולסייע להם, ביש-מזלו פרח ממנו לרגע ,ונצנוץ של הם מצידם ,השיבו לו בחסר התחשבות “מרדכיל’ה בנה סוכה בכדי
הקדוש ברוך הוא חפץ להיטיב עימנו ,וקרוב חריפות הבזיק במוחו. רעה תחת טובה ,וגומלים לו על שתיקתו שתעמד ,ולא על מנת להרסה”...
אלינו בכל קראנו כי בניו אנו. “מאחר ואני עדיין סבור שקרובי משפחה במליצתו המפורסמת של רבנו אברהם אבן- זעמו של ראש העיר גאה ,ופניו
ועל כן ,נענה הוא בכל עת שאנו מתפללים אנחנו ,הרי שמבחינתי עלי לתת לך עצה עזרא על מזלו הרע‘ :לו יהיו נרות סחורתי סמקו בכעס נורא.
אליו ומבקשים מאתו. טובה ,כדרכם של קרובי משפחה הדורשים – לא יאסף שמש עדי מותי ,לו אהיה סוחר בקש הצדיק לשכך את חרונו,
המשך בעמוד ד’
המשך מעמוד ג’ על המועד המשך מעמוד א’ שבת קודש
שימיו ספורים ,נטפל אליו ואמר לו“ :הידעת שרבי לצאת כלל לרשות הרבים. פוסק פסוקו על טיבם והדורם. בתשרי תש”ג עברה הרינה בגטו
אחד מידידיו ודבר על ליבו מאיר’ל מפרמישלאן היה ואם בגמרא (סוכה מג ).אמרו שבזמן פעם ,בא לפניו במוצאי היום הקדוש קובנא ,על יהודי שהגיע מווילנא
לנסות את מזלו בעיירה דודי-זקני?” שהיה בית המקדש קיים לא גזרו אברך משי ואתרוגו עימו. ובידו ארבעה מינים.
פרמישלאן ,שם מתגורר שלא ליטול ביום טוב ראשון שחל הבחין ר’ זלמן שהדור הוא האתרוג אותו יהודי היה מומחה למכונות
הגוי הביט ברבי בחמה:
יהודי עושה נפלאות. בשבת משום שתקנו שיהא כל אחד ביותר ,מראהו נקי ,גדולו נאה ופטמו יצור ,ובשל כך היה עליו לסייר
“מה ענין דודך-זקנך אלי?! בין בתי החרשת שבגטאות קובנא
ואחד נוטל בביתו ,ועל ידי כך יזכר זקוף כמגדל הלבנון ,אלא שחסר היה
“אם תצליח לקבל את ברכתו עליך להרוס את הסוכה תכף ווילנא ,ולנסוע מכאן לשם ,כך הביא
שלא להוציאו לרשות הרבים ,קל אתרוג זה משהו.
של היהודי ,מובטח לך שבנך ומייד!!” עימו את ארבעת המינים.
וחומר לנידוננו ,שאם יבוא מישהו העיר רבי זלמן את תשומת ליבו של
יקום מחליו” ,טען הידיד הצדיק לא נבהל“ .כיוון להוציא את הלולב לרשות הרבים הקונה“ :והלא חסר הוא!” אי אפשר לתאר את השמחה העצומה
בלהט. שבאת בצל קורתי ,הרי אתה הרי זה מתחייב בנפשו ודמו בראשו צר היה לו לאברך על אתרוגו שנפסל, שפשטה בגטו כאשר נודע שבשנה
זיק של תקווה נצת בעיני אורחי ,ובכן ,אבקשך לשמוע מפניהם. זו יזכו לברך על הלולב ,כמו חיות
האב ,שדעתו כמעט ונטרפה מפי סיפור לא ארוך ,אחר ותר אחר פתח להקל“ :הן בשנה זו
על אף כל האמור ,נמנע רבי אפרים חל יום טוב ראשון של סוכות בשבת, חדשה נופחה בנשמות האומללות,
עליו באין יכולת בידו תעשה כרצונך”. מלהורות לשואליו הלכה למעשה וזיק של חיים נצת בעינים העצובות.
להושיע את בנו האחרון, ואין מברכים על האתרוג עד לחל
השתתק ראש העיר באי־ שיכולים הם ליטול לולב בשבת. המועד ,בהם אתרוג חסר כשר”. אלא שכעבר זמן קצר שבתה
והוא מהר לפרמישלאן. רצון בולט ,והניע בכתפו השמחה.
תושבי הגטו הבינו מכך שלא אסר אותה שעה נזדעזע ר’ זלמן כמי
נחלי דמעות שפך הגוי אצל בהסכמה מאולצת. את הנטילה ,שהנוטל לא הפסיד שנשכו נחש“ :הייתכן שאברך בר- אותו יהודי שהגיע מווילנא נצטווה
הצדיק מפרמישלאן ,עד והרבי התחיל לספר: ובשעת הדחק ניתן להתיר ,ותור ארוך אורין כמוך הסמוך על שולחן חותנו לעזוב את קובנא ולשוב לווילנא תכף
שהפסיקו הרבי בחדות: “לפני שנים לא רבות ,היה השתרך באחד המרתפים שבגטו. בעבור שיעסק בתורה ,יהא חסר במוצאי יום טוב ראשון שבאותה
“שמע נא מה שמאיר’ל אציל שזכה לעשרה בנים המוני יהודים שכל משאלתם היתה אמונה כה פשוטה בביאת משיח?! שנה חל בשבת .ומצוות ארבעה
אומר :הרי היה לך בחצרך נאים ומוצלחים .כולם לזכות לאחוז בלולב ומיניו ולברך הלא מחכים ומצפים אנו שיבוא בכל מינים מה תהא עליה?!
גן נאה ובו אילנות נאים בריאים ואיתנים כארזים. שהחיינו בחרדת קודש ובלבבות יום ובכל רגע ,ונזכה כל ישראל יחד יהודי הגטו לא יכלו נשא מחשבה
ומלבלבים. בחצר ביתו הגדול והנאה נסערים. לברך על הלולב ביום טוב ראשון זו .הנה הלולב ומיניו תחת ידם
והנה ,יום אחד חשקה נפשך של אותו אציל ,היה גן נחמד רובם ככולם ברכו בעינים זולגות בבית המקדש! ובמחצתם ,ולא יוכלו לזכות לקיים
בגנת פרחים ,ומה עשית? ובו עצי חמד ואילנות פרי דמעות .דמעות של שמחה המהולה לא זו בלבד ,אלא שאף בשאר ימי החג את המצווה?!
כרת את כל העצים שבחצרך מלבלבים. בדאגה ובצער .ליבם אמר להם שזו יהיה אתרוגך פסול במקדש ,שהחיוב רב העיר -הגאון המפורסם רבי
בלא להניד עפעף. הפעם האחרונה בחייהם. בו בכל שבעת הימים”... אברהם דב כהנא שפירא שהיה
ביום מן הימים ,החליט
מגדולי הפוסקים בדור שלפני
‘האדם עץ השדה’ (דברים כ
יט) ,אומרת התורה ,ובשל
האציל לגוון :עצי הפרי אם על פניהם של יהודים פשוטים ארבע אמות של הלכה בגטו המלחמה ,היה מוטל על מטת חליו,
לבדם אינם מרשימים די, שרתה שמחה עלאית בקיום המצווה, אמנם אמונתו של רבי אפרים איתנה
העובדה שגדעת על לא־דבר בלתי ניתן לשער את דבקותם של בני ובלתי ניתן היה אפילו להציע בפניו
רצונו בגנת פרחים יפהפיה וחזקה כי קרובה היא הגאולה ,אך את השאלה ,ובצר להם באו יהודי
את עצי הפרי שבחצרך, שתפיץ ריח משכר באפו של התורה והחסידים שבגטו. מתפקידו איננו יכול להשתמט.
נגדעו משמיים ילדיך לימים תאר רבי אפרים ,כיצד אמר הגטו לפני הדיין רבי אפרים ובקשוהו
כל הבא בשערי ביתו. מוטל עליו לברר את ההלכה עבור לחפש אחר פתח לקיום המצווה
שלך”... לו ר’ פייבל זיסמן הי”ד ,מחסידי
אדם מעשי היה האציל, השואלים .תורה היא וללמוד אנו בשבת קודש .הלכה ולמעשה...
ראשו של הגוי הסתחרר, ובתוך ימים ספורים נעקרו ליובאוויטש ,שמוכן ומזומן הוא צריכים ,הלכה היא ואת הפסק הם
עיניו חשכו ,והוא נתמך האילנות מחצרו על ידי אפילו להיות נדון בגיהנום על כך מבקשים. בכל יום שיבוא
בשולחן העץ הכבד. חבר פועלים זריזים ,ותחתם שעבר על דברי חכמינו ונטל לולב ובשונה מאתנו המתענגים על פלפולי כך ישב הגאון רבי אפרים אשרי זצ”ל,
במו ידיו המיט על עצמו את נשתלו פרחים ממינים בשבת ,ובלבד שיזכה בפעם האחרונה התורה החביבים ,נפלאים מישרותה גופו במעמקי גטו קובנא ,מאחורי
האסון הזה... בחייו לנענע את הלולב. של סברא ,ומשתאים לעצמתה של גדרי התיל ותחת קני הרובים של
שונים.
קולו של הרבי הוא שנסך בו “כל חיי פזרתי הון רב תמורת אתרוג קושיא ,אחרי ככלות הכל היה עליו קלגסי האס.אס .הרצחנים ,אך
והנה ,אך צמחו ערוגות ראשו ונשמתו צוללים במעמקי
רוח חיים“ .כיוון שבאת אלי, מהודר” ,אמר“ ,בטוח אני שמצווה לשוב ולנחות מאותו עולם מופלא
הפרחים ולבלבו עליהם, ים התלמוד ,ומחו מרחף בין דברי
לא אשלחך ריקם .מבטיח זו תעמוד לי לזכות לאחר מותי ליום של אביי ורבא ,ריטב”א ופרי הארץ,
תקפה מחלה מסתורית את הר”ן לשיטת התוספות ,בין קושית
אני לך שילדך העשירי הדין”. ולהורות לאותם יהודים אומללים
בנו של האציל. רבי שלמה קלוגר לסברתו של רבי
יתרפא ויקום ממטת חליו כך עמדו אותם גופים מורעבים שהתקבצו סביבו והשליכו עליו את
זמן מה התפתל הבן ביסורים ומעונים ,עור ועצמות ,אנשים שאבדו יהבם כיצד לנהג ,הלכה ולמעשה... עקיבא איגר.
ויתהלך בריא ושלם כאחד עד שמת.
האדם!” את כל היקר להם ,ונשמותיהם וכך הכריע רבי אפרים :היות בליבו פנימה התאזר באמונה תמימה,
לא הספיק האב להתאושש מאירות באור יקרות ,אורה של והאפשרות היחידה לקיום מצוות כי עד שיבוא החג ,לא תהא השאלה
ככלות מסכת ההודאות מיגונו ,ולהנות מן הפרחים אלא לחדודא בעלמא.
הנרגשות ,שב האציל לביתו, המצווה. נטילת לולב בשנה זו ,היא בשבת,
משובבי העין ,והנה חלה גם האם ניתן לשער את האור הגדול ואם לא יקיימוה ביום טוב זה שחל הן לכשיבוא משיח צדקנו ויגאלנו
שם מצא את בנו ,המחלים ממעמקי התפת ,ירד בית המקדש
בנו השני ,ולא ארך הזמן עד שהאיר בשמיים מאותה נטילת לולב להיות בשבת ,ייתכן שלעולם לא יזכו
באורח פלא ממחלתו. בנוי ומשוכלל באש מן השמיים ,ושם
שנפח גם הוא את נשמתו. בגטו קובנא?! עוד לקיימה ...ניתן לסמך על שיטת
“עד כאן הספור עם דודי- בהר ה’ הלולב נטל ביום טוב ראשון
למרבה האסון ,עוד בטרם ימים בודדים לאחר מכן ,כאשר רבותינו הר”ן והריטב”א הסבורים
זקני” ,אמר רבי מרדכי שחל בשבת מן התורה.
מת הבן השני ,דבקה המחלה הבריא הרב ־ רבי אברהם דב שפירא שלא נעקרה המצווה לגמרי ,והעובר
מנדבורנה לראש העיר שמא נזכר באותו מעשה ששחו (ר’
האיומה והמסתורית גם בבן ממחלתו ,שטח בפניו רבי אפרים ונוטל קיימה.
הזועם שמולו. אליהו כי-טוב ז”ל‘ ,הפותח שער’ עמ’ קא)
השלישי ,ואחריו בבן הרביעי את השאלה שהגיעה לפתחו ,ועל ואם אמנם גם לדעת רבותינו אלו,
“ועתה ,האם ידוע לך מיהו והחמישי... העובר ונוטל לולב בשבת ,אף אם על הגאון הצדיק רבי זלמן בהר”ן,
אותו ילד עשירי שהציל המנעותו מלהורות בה לכאן ולכאן.
בתוך זמן קצר מתו תשעה קיים את המצווה מדאורייתא לא בנו המפורסם של הגאון הקדוש רבי
הדוד ממוות לחיים?? כשמע זאת בעל ‘דבר אברהם’ קרא נחום משאדיק ,שהתפרסם כבונה
מתוך עשרת בניו של האציל. בהחלטיות כי לכתחלה יכול היה קיימה כראוי וכרצון חכמים ,חדש
הן אתה הוא!! רבי אפרים לומר שבשעת דחק כה ירושלים ומקימה.
הבן העשירי ,האחרון שנותר להורות לשואלים לברך על הלולב,
האם זו הטובה שהנך משיב גדולה כמו זו ,והלא אין לך שעת ענק בתורה היה רבי זלמן ,אך עם
לפליטה ,אף הוא נדבק משום שבשאלה כדוגמת זו לא גזרו
לי עבור הצלתך ממוות על הדחק גדולה מזו ,לא גזרו חכמים כל גדולתו וגאונותו ,לא נענה
במחלה המחרידה ,ומצבו חכמים את גזרתם.
ידי דודי???” כלל ,וניתן לקיים את המצווה אפילו להפצרותיהם של בני ירושלים
היה קשה ביותר. משם ,מהר רבי אפרים לחברת שרצו להכתירו בכתר הרבנות ,ובכר
דממה רועמת השתררה. לכתחלה!
האב השכול פזר את כל הונו, הלומדים שהקים במחשכי הגטו להתפרנס מיגיע כפו.
פניו הסמוקות של ראש ‘תפארת בחורים’ ,וסיפר להם את סברא נוספת להתר העלה רבי אפרים
והזעיק אל מטת החולה בכך שהיה הגטו סגור ומסוגר בגדר מדי שנה בשלהי חדש תמוז יורד היה
העיר הנדהם החווירו כסיד, פרופסורים ידועי שם, הכרעתו של הרב הנודע.
ולאחר רגע ארוך הוא נפל תיל מחושמלת ,ועל יד הגדר עמדו לפרדסי האתרוגים שביפו ,ומעלה
מומחים שביכלתם לרפא שמחה עצומה פרצה במרתף החנוק, יומם ולילה הארורים ימח-שמם לירושלים ארגזים מלאים ,מהם היתה
לרגלי הרבי ובקש את כל מחלה ,אך גם הם פכרו על שזכו לקיים את המצווה כדת לשמור שלא יצא איש ,ובאופן שכזה פרנסתו.
סליחתו. ידיהם בצער .חלקם הביעו וכהלכה. ודאי שלא היתה דעת חכמינו לגזר ולא נהג ר’ זלמן כשאר סוחרי
הרשות נתנה לצדיק לעשות תמיהה על שנקראו למטתו מאליהן נשאו הרגלים הכחושות, שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות האתרוגים .שאין עינו צרה בשאר
כרצונו ,ולו יהיו אלו עשר של גוסס. הידיים השדופות חברו זו לזו ,ושירת הרבים ,שאין כאן רשות הרבים בני אומנותו ,וכל נער וזקן בירושלים
סוכות... כשיצא האציל מפתח ביתו, קודש פרצה מפי הנוכחים. כלל ,ובכלל ,לא עלתה על דעת איש באים להראות לפניו את אתרוגיהם,
פניו שחרות משחור והוא שמחת בית השואבה שכזו לא חווה לצאת עם הלולב בתוככי הגטו מפחד בין שנקנו אצל ר’ זלמן ובין שנקנו
מתנודד כמוכה רעם ,ונראה עוד רבי אפרים אשרי כל חייו! הרשעים ,ואף אם ירצה אין איש יכול אצל אחרים ,והוא בטביעת-עינו
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
