א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk — סוכות (2026-09-21)

בים
בסיעתא דשמיא הר
כות
גליון פרדס התורה ב לז
תנד
חג הסוכות -א' נ
תשפ"ז
לשה"ק
מעיין
של חיזוק
סוכות • שמחת בית השואבה • בדרכי רבותינו
הילולא דצדיקיא • מעיין הידיעות
אינעם גליון:
י"ל ע"י מערכת
3בפתח היו"ט 'פרדס התורה' לכתיבת
ועריכת שיעורי מורינו
9ולקחתם לכם הרב שליט"א
14שמחת בית השואבה
•••
הגליון יצא לאור בהסכמת גדולי
ישראל בארץ הקודש ,דייני העדה
17יו"ט סוכות בטבריא של מעלה החרדית ,וגדולי רבני ארה"ב
(ההסכמות במילואם נמצא
21בדרכי רבותינו בספר 'טבריא של מעלה'
שיצא לאור ע"י מורינו הרב שליט"א)
24הילולא דצדיקיא
•••
27מעיין הידיעות די גליונות קען מען באקומען
ביי די פאלגענדיגע לאקאלן:
קרית יואל בארא פארק
כתר דזשודעיקא ביהמ״ד שומרי שבת
97 Acres Rd. 5302 13 Ave.
ביהמ״ד עדת יראים וויען
לעיקוואד 1350 50 St.
כתר דזשודעיקא ביהמ״ד הדרת קודש
12 America Ave. סוואליווע
ביהמ״ד סאטמאר 4801 15 Ave.
405 Forest Ave.
וויליאמסבורג
ביהמ״ד צאנז
בנין בראך למטה
קלויזענבורג
לאקער #405
25 Havens Ave. Bedford Cor. Park
ביהמ״ד בעלזא כתר דזשודעיקא
44 Grove Springs 801 Bedford Ave.
Ct. מאורות
טאמס ריווער 218 Wallabout St.
ביהמ״ד קהל בני יששכר מאנסי
1767 Whitesville Rd. ביהמ״ד זוועהיל
פלטבוש 101 W Maple Ave.
MB VINEYARD שיינער'ס שול
3012 AVE J 18 Forshay Rd.
•••
פרנס הגליון ©
נתנדב לז"נ
הרה"ק רבינו יואל להצטרפות קבלת שיעורי מורינו
הרב שליט"א והגליונות באימייל,
בן הרה"ק רבינו חנני' יו"ט ניתן לפנות:
ליפא זצוקללה"ה מסאטמאר shiurimlishmo@gmail.com
ע"י הרוצה בעילום שמו הי"ו להצטרפות קבלת הגליונות לבד
ולזכות ברכה והצלחה בכל ענינים באימייל ,ניתן לפנות:
pardesgilyones@gmail.com
פ +רדס
יו"ט סוכות -א'
תשפ"ז
שיעורי
הרה''ג רבי יששכר יהודה
ה +ת ור+ה
גליון 47 בערקוי שליט''א
אב''ד פרדס התורה
מח"ס שו"ת יהודה מחוקקי
זכות פטרון השנה נתנדב לעילוי נשמת
אלטע פערל רויזא בת הרה"ח ר' חיים משה ע"ה
נפטרה ו' ניסן תשפ"ו אחר קבלת יסורים באהבה ובאמונה ובטחון, לשה"ק
והיתה למופת לזה לכל משפחתה ומכירי' • ת.נ.צ.ב.ה.
בפתח היו"ט
סוד השמחה :אף אם לא היה לו אלא ה'רצון' להיות טוב
גודל כח השאיפות והרצונות -חלק א'
נאמרו מיני פורענויות רח"ל שבאו והקשה הרה"ק ה'שם משמואל' שמחת חג הסוכות לכל השנה
על כלל ישראל .ויש להבין מה זי"ע (שנת תרע"ח) ,מה נשתנה חג כולה
הסיבה לכך? הלא ידוע הכלל ש"אין הסוכות שנאמר בו תיבת "בשנה"?
יסורים בלא חטא ואין יסורים בלא מה שייכות יש לחג הסוכות עם כל "זמן שמחתנו".
עוון" ,וכדברי רבי חנינא בן דוסא השנה כולה? הלא שלשה רגלים הנה באים אנו בשערי חג הקדוש
(ברכות לג ,א)" :אין ערוד ממית אלא הם :פסח ,שבועות וסוכות; ומה אשר הורנו בתורה הקדושה כי הוא
החטא ממית" .היינו ,שכל הרעות מעלה יש לסוכות יותר מפסח זמן אשר בו שואבים שמחה .וכפי
הנאמרות בתוכחה אינן באות אלא ושבועות ,שדוקא בו נאמר שיש לו שהביא הרה"ק המגיד מטריסק
מחמת העבירות. שייכות לכל השנה? זי"ע בשם אביו הרה"ק המגיד
וביאר ה'שם משמואל' על פי מטשערנאביל זי"ע ,כי זה שאנו
'שמחה' -המפתח לביטול דברי רש"י בפרשת פינחס (במדבר אומרים "זמן שמחתנו" -מלשון
התוכחה כט ,יח) המביא דברי המדרש ,שבחג "זימן" -הכונה היא שמכינים
אלא שכאן יש לשאול :איך יתכן הסוכות מקריבים צ"ח ( )98כבשים, שמחה לכל השנה כולה.
שבן ישראל יבוא לידי עבירה? איך והוא כדי לבטל צ"ח קללות והוסיף כי לחג הסוכות יש "כח
יבוא אדם לידי סכלות כזו? הנאמרות במשנה תורה (פרשת כי להמתיק הדינים מעל כל ישראל,
ובפרט בזמן שבית המקדש תבוא) .וכן מצינו בפיוט ליום שני ולהמשיך עליהם שמחה וחדוה
היה קיים ,שראו כהנים בעבודתם, של סוכות" :רציתי שיים שמונה ואורה על כל השנה" .פירוש
לוים בדוכנם וישראל במעמדם, ותשעים ,כליה בם תוכחות שמונה הדברים ,שלא זו בלבד שחג
והיה גילוי של השראת השכינה, ותשעים" .פירוש הדברים" :ריציתי הסוכות מכין את השמחה לכל
והיו נביאים וצדיקים מצויים .איך את הרבש"ע כביכול בצ"ח כבשים, השנה ,אלא מכין הוא גם את כל
הגיעו כלל לידי סכלות כזו לעבור ובזה ביטלתי את הצ"ח קללות". השפעות הטובות לכל השנה כולה.
עבירות? והקשה הרה"ק ה'אבני נזר' זי"ע:
מהו הפשט שדוקא צ"ח כבשים ביטול צ"ח קללות
אלא אמר ה'אבני נזר' ,שהתורה
הקדושה מסרה לנו את המפתח אלו כוחם יפה לבטל את הצ"ח בכתוב נאמר (ויקרא כג ,מא):
לזה .כל השורש והסיבה לזה הוא קללות? "וחגתם אתו חג לה' ,שבעת ימים
מה שנאמר (דברים כח ,מז)" :תחת והניח ה'אבני נזר' יסוד נורא. בשנה" .הנה נצטווינו לחוג את
אשר לא עבדת את ה' אלקיך הנה בתוכחה שבפרשת כי תבוא חג הסוכות שבעת ימים "בשנה".
3 פ+רדס ה+תור+ה
ועפ"ז ביאר ה'אבני נזר' ,שבחג אך היצה”ר בא ומסית את האדם בשמחה ובטוב לבב מרב כל".
הסוכות ,כשעובדים את ה' בשמחה שלא יהיה בשמחה ,וכיון שאינו וכתב האר"י הקדוש ,שצריך לעבוד
בתוך "זמן שמחתנו" ,דוקא אז בשמחה ,יכולה הסטרא אחרא את ה' בשמחה גדולה יותר מכל
כוחם של צ"ח הכבשים לבטל את לשרות עליו ח"ו .ומשם ואילך האוצרות.
הצ"ח קללות .כי כאשר הקריבו באה עליו רוח שטות המבלבלת והיינו ,שכל זמן שיהודי עובד
את צ"ח הכבשים בשמחה עצומה
דעתו ,ונופל בעבירות המביאות את ה' בשמחה ,אין רוח שטות של
כזו שהיתה בשמחת בית השואבה
עליו את התוכחה .נמצא לפי דברי יצה”ר יכולה להכנס בו ולבלבל
– שהיתה כולה הכנה להקרבת
קרבן התמיד וניסוך המים – ועשו ה'אבני נזר' ,שיש כאן מפתח לכל דעתו .במקום שיש שמחה ,שם
את עבודת הקרבנות בשמחה כה הענין ,שאם רוצה האדם לעבוד שורה השכינה ,כדכתיב "עוז וחדוה
גדולה ,אז נתבטלו הצ"ח קללות. את ה' ולזכות לכל ההשפעות במקומו" .כשהאדם שרוי בשמחה,
כיון שהאדם בשמחה ,מתבטלת הטובות ,עליו להשתדל לעבוד את יש לו עוז והשראת השכינה ,והוא
התוכחה מאליה. ה' בשמחה. עובד את בוראו ואינו חוטא.
שמחת בית השואבה :גודל השמחה בהכנה למצוה
כל השנה נהפכות לשמחה. להקריב אחריו שאר כל הקרבנות. הנה נבוא להרחיב מעט את
וביאר ה'שם משמואל' שזהו לפיכך ,הקרבת הקרבנות ביו”ט הדיבור בענין זה.
פשט הכתוב" :וחגתם אתו חג לה' של סוכות היתה מתחלת בקרבן שנינו במשנה בפרק החמישי
שבעת ימים בשנה" .כאשר תהיה התמיד ,שקדמה לו הכנה עצומה במסכת סוכה (פרק החליל) בענין
בשמחה בימי חג הסוכות ,תזכה של שמחה במשך כל הלילה. שמחת בית השואבה ,ועליה העידו
שיהיה בזה כח "בשנה" לתקן את וממילא ,גם צ"ח הכבשים שהיו חז"ל" :מי שלא ראה שמחת בית
כל עניני השנה .וזהו הכח המופלא מקריבים ביו”ט של סוכות ,באו השואבה לא ראה שמחה מימיו".
של ימי חג הסוכות. מתוך כח של שמחה עילאית זו והנה ידועה המחלוקת שבין רש"י
של שמחת בית השואבה של כל והרמב"ם בביאור מהותה של
גודל ענין 'הכנה למצוה' - הלילה. שמחה זו.
שתיכף עומדים לשאוב מים ופירש רש"י וז"ל" :בית השואבה
גודל כח השמחה להשפיע -כל שמחה זו אינו אלא בשביל
אך עלינו להתבונן עוד בעומק על כל השנה ניסוך המים ,כדמפרש ושאבתם
השמחה שהיתה בשמחת בית
ובזה יובן מדוע כח זה מבטל מים בששון" ,וכל זה היה כדי
השואבה .הרי רקדו שם במשך כל
את הצ"ח קללות .שכן כתב ה'שם "לחבב את המצוות" .והוסיף עוד:
הלילה ,ועל מה היתה השמחה?
משמואל' לבאר בזה את מעלת "שמחת בית השואבה לכבוד
הרי נקרא שמה "שמחת בית שאיבת ניסוך המים ,ומחללים
חג הסוכות :שבכל השנה כולה
השואבה" על שם שעומדים בחלילים ובכנורות".
עבדו בני ישראל את עבודתם ,אך
לשאוב מים .נמצא שהיו שמחים
כיוון שלא היתה העבודה בשמחה, נמצאנו למדים ,שכל הלילה היו
ורוקדים על 'הכנה' למצוה.
לא הביאה את ההשפעה הראויה. שמחים ומרקדים בבית המקדש
והלא דבר הוא? הרי ידענו ובמשך השנה גם נכשלו בעבירות, בשביל מה שעתידים להקריב
תמיד מגודל מעלת שמחה של שבוודאי לא הביאו דברים טובים, בבוקר את קרבן התמיד ,שבכל יום
מצוה בעת עשיית המצוה עצמה, בין ברוחניות ובין בגשמיות. אינו בא אלא עם ניסוך היין ,ואילו
אך כאן שמחו כל הלילה על הכנה והנה בא חג הסוכות ,ובו ניתן בימי חג הסוכות נוסף בו גם ניסוך
למצוה -על זה שתיכף ומיד יבואו לנו כח כזה על ידי השמחה ,שנוכל המים .הרי שכל השמחה הגדולה
לשאוב מים. לתקן בו את כל השנה כולה! לא היתה אלא 'הכנה' לקרבן
מכאן יש ללמוד לימוד גדול, וממילא כל עבודות השנה שנעשו התמיד .וידוע שקרבן התמיד הוא
שצריך האדם לשמוח בעצם ההכנה בלא שמחה ,נהפכות עתה לשמחה, ראשון לכל הקרבנות ,שפעם אחת
למצוה (עי' להלן מספה"ק 'פלא יועץ' בענין ועל ידי זה גם כל הצ"ח קללות של שהוקרב התמיד כבר היו יכולים
פ+רדס ה+תור+ה 4
השי"ת סוד נורא בעבודת השם. הסעודות זכר לשתי הלחם .הרי זה).
שני חלקים הם בעבודת השם: שכל מה שהכינו קודם החג,
ישנו החלק שהאדם משקיע אוכלים ונהנים ממנו ביו”ט ההכנה המיוחדת של חג
בו ,והוא ההכנה למצוה .ישנה ומקיימים בו את מצות החג .וכמו הסוכות לעומת שאר ימים
ההשתוקקות למצוה והרצונות שאמרו בגמרא שזהו יום שניתנה טובים
למצוה ,אלא שלא תמיד עולה בידו בו תורה ,ואנו מראים שמחתנו
בתורה עד שאפילו הגוף הגשמי עוד דבר יסודי עלינו לשית
להוציא אל הפועל את כל אותם אליו לב בעת אשר אנו מכינים
רצונות .למשל ,היה בדעתו לקום משתתף בשמחה הגדולה של יום
קבלת התורה. עצמנו לקראת חג הסוכות הקדוש:
באשמורת הבוקר ,רצה לסיים
אך לא כן הוא בחג הסוכות. ההכנה לחג זה שונה היא
את המסכתא ,השתוקק להתפלל
מההכנה לשאר הימים טובים.
'נשמת' בהתלהבות ובאש להבה, חג הסוכות הוא חג שמשקיעים נתבונן למשל בחג ה'פסח' .הנה
רצה להשמר מלשון הרע ורכילות בו בהכנה השקעה מרובה ביותר, מכינים ואופים מצות ,ומתחילים
או לשמור עיניו ,ולא תמיד עלה אך התוצאה למעשה אינה לפי ערך בקצירת החיטים חודשים רבים
בידו להוציא מכח אל הפועל את ההשקעה כלל .שהרי בעת שבאים קודם לכן .אך על פי רוב ,כל מה
כל חלומותיו ,רצונותיו ושאיפותיו. לקנות ד' מינים ,בודקים עשרות שמשקיעים בהכנת החיטים
אלא שכאן טמונה טעות .כי אתרוגים ,הדסים ,לולבים וערבות. ובטחינת הקמח ,משתמשים בו
האדם מדמה בדעתו שעבודת הולכים ממוכר למוכר ומדיין לדיין, אחר כך כמעט במלואו .גם בעת
השם היא רק החלק השני – היינו ומשקיעים זמן וכח בבדיקת מינים הלישה ,העריכה ואפיית המצות,
כשכבר סיים את המסכתא ,כשקם רבים ,אך למעשה אין נוטלים אלא יוצאים כל הבצק והמצות אל
באשמורת הבוקר ,כשישב ושמר אתרוג אחד ומינים אחדים מכל הפועל לשימוש המצוה.
עיניו בשלמות או כשנמנע מלדבר מה שהשקיעו בו .נמצא שהאדם
נמצא שכל מה שמשקיעים
לשון הרע .סבור האדם שרק משקיע בהכנה הרבה יותר ממה
קודם החג ,בא לידי ביטוי
ה'פועל יוצא' הוא עבודת השם, שהוא לוקח ומשתמש בו למעשה.
בשלימותו בחג עצמו.
ואינו יודע שאף שהחלק השני הוא כך הוא הענין במלאכת בנין
ודאי עבודת השם ,מ"מ גם החלק וכן הוא בהכנת מאכלי יו”ט,
הסוכה .הכל יודעים כי אפשר
הראשון – ההכנה והרצון – הוא שהנשים צדקניות משקיעות
להשתמש בסוכה משנה לשנה,
בהם כח רב ,וכל מה שמשקיעים
עבודה גמורה .ובספרים הקדושים ואעפי"כ חוזרים וקוצצים קרשים,
יוצא אל הפועל בסעודות החג.
מובא שהוא חשוב עוד יותר. ומזיזים את הסכך אנה ואנה...
וכן בהכנת הבית וביעור חמץ,
ומפני מה? ובעת שבאים לעסוק בנוי סוכה,
הרי כפי שמשקיעים בהכנה כך הן
כי כל אותם רצונות ,שאיפות הרי בכל שנה ושנה הוא מהלך
התוצאות ,ובבוא החג הבית נקי
והכנות ,ובפרט אם לא עלה בידו אחר ועבודה אחרת ,ומשקיעים
ומטוהר.
להוציאם מכח אל הפועל ,הרי בזה כח וזמן רב .והנה ,הרבה
מאותן קרשים וחפצים שהשקיעו וכן הוא בחג ה'שבועות' .קודם
הם מביאים את האדם לידי 'לב החג מכינים עצמנו בספירת
נשבר' ,והקב"ה נוטלם ואומר" :אלו בהם זמן רב ,פעמים רבות אין
משתמשים בהם כלל ...מכינים העומר ,ובזמן שבית המקדש היה
הם שיורי מצוה" .וזהו שמצינו קיים היו מכינים את שתי הלחם
בנענועים של ד' מינים ,שהם את נוי הסוכה מצד זה ומצד זה,
ולבסוף אין משתמשים בהם ,או והקרבנות ,וכל ההשקעה היתה
"מעכבים את הפורענות". יוצאת אל הפועל בהקרבתם.
שמשתמשים רק במקצתם; ואין
חז"ל אמרו לנו במסכת אבות, וגם בזמן הזה ,הרי ישנה מצות
זה לפי ערך ההשקעה כלל.
"לפום צערא אגרא" – השכר סעודת יו”ט ,וכדאיתא בגמרא
הוא לפי היגיעה ,לפי השאיפות והלא דבר הוא ,ומהו ביאור
(פסחים סח ,ב)" :אמר רב יוסף ,בעצרת
והעמל שלך ,ו'לא' לפי הפועל יוצא הענין?
כולי עלמא מודו דבעינן נמי לכם".
למעשה! ומשקיעים להכין סעודות כיד
היסוד :הרצון וההכנה הם
ולכאורה קשה :הרי כבר יצא ידי המלך ,ואחר כך עוסקים בעבודת
בעצמם 'עבודה'
חובת מצות ד' מינים ,וכבר קיים הקודש בליל שבועות בתפילות
"ולקחתם לכם" ברגע שהגביהם, התירוץ הוא ,כי בזה מגלה לנו ובקריאת התורה ,ואוכלים את
5 פ+רדס ה+תור+ה
מכינים את עצמם ,כי הקב"ה למצוה ,גדרים וסייגים ,שאיפות ומהו הפשט שהנענועים מעכבים
רצה לגלות לנו כאן ששמחה ורצונות למצוה ,מי אמר שזה את הפורענות?
אינה רק כשלומידם ,מתפללים או חשוב? לכאורה אין זה מביא אלא התירוץ הוא ,דאף שכבר
עושים מצוה בפועל .כשאתה מכין שמחה ,ואדרבה ,זה משבר את קיימת את המצוה ,הרצונות
את עצמך ,ויש לך רצונות ,שאיפות האדם על שלא עלה בידו להוציא והשאיפות שאתה משקיע בהם הם
והשתוקקות ,הרי זה בעצמו מכח אל הפועל?! המעכבים את הפורענות ,כי בזה
שמחה ,וקרוב הדבר ששם השמחה כאן בא יו"ט סוכות ומגלה לנו: אתה מראה שאתה משקיע כוחות
גדולה עוד יותר. רצונותיך ,שאיפותיך והכנותיך לשם שמים .כשאדם משקיע
הרה"ק רבי ר' מענדלע למצוה ,הם שיביאו את השמחה כוחות במצוה ולא עלה בידו
וויטעבסקער זי"ע אומר ,שכשאדם הגדולה ביותר .ועל זה היו נעורים לקום באשמורת או לשמור עיניו,
הכין עצמו לעשות מצוה ולא כל הלילה ורוקדים בשמחת בית ואעפי"כ הוא ממשיך הלאה וביום
עלה בידו לגומרה ,זוהי השלמות השואבה ,שעליה אמרו חז"ל" :מי המחרת מנסה שוב בכוחות גדולים,
שלא ראה שמחת בית השואבה לא בזה אתה מראה שאתה "עובד השם
הגדולה ביותר .ומפני מה? כי
ראה שמחה מימיו". באמת".
עכשיו יש לו 'לב נשבר' .וכיון שיש
לך לב נשבר ,אין לך הרגשת "כחי ומה עשו שם?
היתה זו 'הכנה למצוה' .זהו
כח השאיפות
ועוצם ידי".
הרה"ק משינאווא זי"ע היה הגילוי הנורא של ריקוד שמחת הנה בא יו"ט של סוכות ומגלה
בית השואבה כל הלילה .אמר לנו סוד נורא.
מפליא מאוד ענין זה של אדם
הקב"ה :אני עתיד להשפיע שמחה עבודת השם מורכבת משני
שרצה לעשות מצוה ולא עלה בידו.
עצומה כזו ,וכפי שמביא תוספות חלקים :הרצונות ,השאיפות
ומפני מה? מהירושלמי ,שיונה הנביא עלה וההכנות ,וישנו החלק של עשיית
כי כשאדם עושה מצוה בפועל, אז לרגל ,ומשם שרתה עליו רוח המצוה בפועל .ואומר לנו השי"ת
"מי יאמר זכיתי לבי טהרתי הקודש עד שנעשה נביא. ביו"ט סוכות" ,זמן שמחתנו",
מחטאתי" ,מי יכול לומר שעשה אומר הקב"ה :אני משפיע רוח שתהיה בשמחה .הכל יודעים
את המצוה בשלמות? אבל אם רק הקודש ואני משפיע שמחה .ולא שכשעושים מצוה בפועל ולומדים
'רצית' ,אומר הרה"ק משינאווא, סתם שמחה ,אלא שמחה כזו תורה הקדושה ,הרי "פקודי ה'
כיון שהאדם 'רוצה' ,נחשב הדבר שחז"ל אומרים עליה "מי שלא ישרים משמחי לב"" ,אין שמחה
כאילו עשאה בשלמות. ראה שמחת בית השואבה לא ראה כשמחת התורה"" ,שש אנכי
ובפרט דאמרו חז"ל" ,חשב שמחה מימיו" .והיה זה גדול כל כך על אמרתך כמוצא שלל רב".
לעשות מצוה ונאנס ,מעלה עליו עד שהוצרכו לעשות 'תיקון גדול', הכל יודעים שהתורה הקדושה
הכתוב כאילו עשאה" – כאילו כי כולם באו – אף הנשים שלא היו והמצוות הם הדברים המשמחים
השי"ת עשאה .ואמר הרה"ק מחויבות בעלייה לרגל והקטנים – ביותר בעולם.
מקוצק זי"ע :הקב"ה אומר "אני איש לא רצה להפסיד את השמחה. אך כאן טמונה טעות .סבורים
עשיתיה!" – ואם הקב"ה עשאה, ועל מה שמחו? שהשמחה היא רק כשעושים
ודאי שהיא בשלמות... על ההכנה למצוה. 'בפועל' .אבל כשיש לי הכנה
גודל כח השאיפות והרצונות -חלק ב'
בספר 'פלא יועץ' להרה"ק רבי כל הלילה ,לא היתה אלא הכנה סוד מים תחתונים ובכיית
מאטעלע מהארנסטייפל זי"ע, לשאיבת המים ,אשר היו מנסכים המים
אשר ציין ה'ישמח משה' לדברי אותם על גבי המזבח בעת הקרבת
המדרש בבראשית רבה (פרשה קרבן תמיד של שחר .ויש להבין, נשובה נא לענין שמחת בית
ה') ,שהמים התחתונים היו בוכים מפני מה הוצרכו דוקא למים? השואבה .ויש להתבונן עוד
ואומרים" :אנן בעינן למהוי קמי הנה כבר כתב בזה הרה"ק בעל בנקודה אחת :הנה כל ענין שמחת
מלכא" ,רצוננו להיות לפני המלך, 'ישמח משה' זי"ע ,והובאו דבריו בית השואבה שהיתה נמשכת
פ+רדס ה+תור+ה 6
וזו היא נקודת שמחת בית ורוצים לעלות למעלה ,בבחינת ולמה זה הורדנו למטה לעולם
השואבה ,וזו היא נקודת השמחה "אנן בעינן למהוי קמי מלכא". הזה? אמר להם הקב”ה :הואיל
של יו”ט סוכות. ואף שנופלים הם בחזרה ,מכל ועשיתם רצוני וירדתם למטה
מקום חוזרים הגלים ובאים שוב כאשר צויתי אתכם ,באמת אינכם
ההכנה למצוה מביאה שמחה ושוב ,ומנסים לקפוץ למעלה, יכולים להיות למעלה אצלי ,אך
כעצם המצוה ואף שאין הדבר עולה בידם ,אינם אתן לכם מצוה.
נבוא עתה ליסוד ההכנה ליו”ט מתייאשים כלל אלא חוזרים ומה היא המצוה?
סוכות. ומתחילים בכל פעם מחדש. "על כל קרבנך תקריב מלח"
כשמתכוננים ליו”ט סוכות, נמצא שהמים מורים לנו (ויקרא ב ,יג) ,שבכל הקרבנות יקריבו
אומר לנו הרבוש”ע" :חפץ אני דבר נורא :אף שהורידו אותם מלח – הבא מן המים .ולא עוד,
לגלות לך סוד .סבור אתה שרק למטה לעולם הזה ,לא פסקו מהם אלא שתיקנתי לכם מצות 'ניסוך
כשעושה אתה מצוה בפועל, הרצונות והשאיפות וההשתוקקות, המים'.
אז זוכה אתה לשמחה של והם קופצים ורוצים לעלות ואמר הרה"ק ה'ישמח משה',
מצוה? סבור אתה שרק כשקמת בחזרה "למהוי קמי מלכא" ,ואינם שזהו פשט הכתוב בתהלים (קלז,
באשמורת הבוקר ,כשסיימת מתייאשים לעולם. א) "על נהרות בבל שם ישבנו גם
מסכתא ,כששמרת עיניך בשלמות, (אגב ,ראיתי באחד מספרי הקודש ,שזהו בכינו בזכרנו את ציון" .כי כאשר
כשלא דברת שום לשון הרע, הטעם שכשרוצה אדם להרגיע את רוחו הוא הגיעו הלוים אל נהרות בבל,
וכשלמדת בהתמדה וברציפות בלי הולך אצל המים .והטעם הוא ,כי מה היא התחילו המים לבכות .ומה טעם
הסיבה שאין האדם רגוע? לפי שלא עלתה בידו בכייתם? לפי שאמרו :עד עתה,
להפסיק בשיחה -רק אז יכול אתה
למלאות רצונותיו ושאיפותיו .אך כשהוא הולך
להיות בשמחה?" כל זמן שבית המקדש היה קיים,
אל המים ורואה איך שהמים מרקדים וקופצים
אומר הרבוש”ע" :מגלה אני לך ורוצים לעלות למעלה ואינם מתייאשים ,דבר זה
נתקיימה בנו מצות "על כל קרבנך
שאפילו כשאתה מכין עצמך למצוה נותן מרגוע לנפשו). תקריב מלח" ומצות ניסוך המים,
ולא הוצאת אותה אל הפועל ,גם אז אבל עתה שחרב הבית ואין עבודה,
ולפי זה נבין היטב מדוע חזרה הבכייה למקומה.
תזכה לשמחה" .וזה נראה בהכנה עושים אנו גם היום זכר לשמחת
ליו”ט סוכות .שמתכוננים ל'זמן בית השואבה .כי הנקודה הזאת ומבאר שם ,שהמים נתפייסו
שמחתנו' ביו”ט סוכות ,ומשקיעים בשמחת בית השואבה על ידי שזכו
שלימדונו המים – שלא להתייאש
בחיפוש עשרות אתרוגים ,עשרות לחזור ולעשות מצוה .והרה"ק
מן ההשתוקקות – ודאי נוגעת היא
הדסים ,ועשרות לולבים ,ואין ה'פלא יועץ' האריך שם לבאר
לכל אדם בכל זמן" .על כל קרבנך
מוציאים הכל אל הפועל. שזו היתה סיבת השמחה הגדולה
תקריב מלח" ,ויש לנו 'זכר' לזה
וזוהי ההכנה ליו”ט ,כי רצה שהיתה נמשכת כל הלילה.
במה שמניחים מלח על השלחן
הקב"ה לגלות דעתנו שהכנה כדאיתא בשלחן ערוך ,וכזכר
למצוה מביאה שמחה כעצם גלי הים :לימוד בהשתוקקות
לשמחת בית השואבה אומרים
המצוה .בונים סוכה עם נוי סוכה, ורצונות תמידיים בעבודת ה'
'שיר המעלות' ומזמרים שירים,
ולא את כל הנוי תולים ,ולא בכל כדי לעורר כח השמחה שלא ועל דרך זו יש להוסיף דברים
הנסרים משתמשים ,אך זוהי להתפעל משום ירידה וכישלון, נפלאים בשם הרה"ק ה'ייטב לב'
ההכנה ל'זמן שמחתנו'. אלא לילך הלאה ולהיות חזק זי"ע.
בדעתו כצור חלמיש – ממש כגלי הנה המסתכל במים רואה שיש
ההכנה המעכבת את היצה”ר
הים. בהם גלים ,והמים רוצים תמיד
אחר יום כיפור
עלינו להתבונן בזה ,שכשרואים לשטוף ולכבוש את היבשה .ויש
נראה עתה יסוד נורא המובא את המים קופצים ,אף שאינם להבין ,מפני מה המים רועשים
במדרש .ידוע מה שכתב בספר פועלים את מבוקשם אינם וגועשים כל כך?
'יערות דבש' יסוד גדול במעלת מתייאשים .וזה בא לרמז לנו :אל ופירש הוא ,דהנה מאז שגזר
הימים הללו. תתייאש מרצונותיך הטובים! הבורא יתברך שיתחלקו המים
הגמרא אומרת במסכת יומא (כ, והתבוננות זו לבדה מביאה שמחה וחלק מהם ירדו למטה לעולם
ב) ש'השטן' בגימטריא שס"ד (.)364 גדולה לאדם. הזה ,הרי המים התחתונים קופצים
7 פ+רדס ה+תור+ה
של סוכות" ,ראשון לחשבון "לפום צערא אגרא" ,והצלחת עובד ובשנה יש שס"ה ימים? אלא שיום
עונות" ,שבו נעשו זדונות כזכויות. השם אינה לפי ה'פועל יוצא' ,אלא אחד ,יום כיפור ,אין לו רשות.
וזהו החלק השני ,כי שם כבר לפי היגיעה .לבדוק עשרה אתרוגים ושאל ה'יערות דבש' בשם
מקיימים המצוות בפועל ממש. -הצלחה היא! לבדוק עשרים הרמ"ע מפאנו :מה יהא על אות
וכיון ש"פקודי ה' ישרים משמחי לולבים -הצלחה היא! להניח נסרי ה'? הרי אות ה' אינה מחלק שורש
לב ,מצות ה' ברה מאירת עינים", הסוכה הנה והנה ,ובסוף למצוא המלה?
והתורה והמצוות מאירים הם, עצה חדשה ומחשבה חדשה -זוהי ביאר ה'יערות דבש' שקאי על
בודאי פועל יו”ט של סוכות עם הצלחה! חמשת הימים שבין יום כיפור
מצות ד' מינים שיהיו הזדונות לסוכות .בימים אלו גילה ה'מגיד'
כזכויות. איך על ידי ההכנה נהפכים לה'בית יוסף' שה'לבנינות' -
נמצא שיש בידינו שתי סיבות ה'זדונות' ל'זכויות' הטהרה -של יום הקדוש נמשכת
לכך שנעשו זדונות כזכויות: עוד אמר המדרש ,בכתוב (ויקרא עד יום ראשון של סוכות.
האחת ,ענין ה'הכנה למצוה' מימי כג ,מ) "ולקחתם לכם ביום הראשון" וזה מיוסד על המדרש .אמר
יום הכפורים עד סוכות ,והשניה -שהוא "ראשון לחשבון עוונות". המדרש שביום כיפור הקב"ה
היא בשעה שמקיימים ה'מצוות ופירשו ה'קדושת לוי' זי"ע וה'חתם מוחל על העוונות .ואמר המדרש
בפועל'. סופר' זי"ע ,שזהו מפני שעושים עוד שמיום כיפור ועד סוכות אין
וזהו פשט דברי המדרש" :ביום תשובה מאהבה .שנוטלים ד' מינים נחשבים עוונות ,שיש בהם קדושת
הראשון" ,בזמן שיש בידך שני ויושבים בסוכה בשמחה ואהבה יום כיפור .ולמה? אמר המדרש:
החלקים יחד .א' -ההכנה של בנין כזו ,וממילא נהפכים הזדונות "מפני שהם טרודים במצוות".
הסוכה וההכנה של קניית ד' מינים. לזכויות .שאם עד יום הקדוש נעשו נתבונן נא :מהו "טרודים
ב' -עצם המצוה של ישיבת סוכה זדונות כשגגות ,עתה ב"ראשון במצוות"? לכאורה ,כמה זמן
ומצות ד' מינים עם הנענועים. לחשבון עוונות" נעשים הזדונות לוקח לקנות אתרוג? נכנסים אצל
ודווקא בשעה ששני חלקים אלו ממש כזכויות. הסוחר ,קונים אתרוג ,משלמים
מתחברים יחד ,הרי הוא "ראשון והכל שואלים :מה יהא בימים ויוצאים .יש לו נסרים לסוכה,
לחשבון עונות" ,שכל העבירות שבין יום כיפור לסוכות? בונה אותה והולך לו .מהו "טרודים
נהפכות לזכויות. לפי מה שביארנו החשבון הוא במצוות"?
פלא ופלא .שיש שני סוגי חלקים אלא ידוע לכל שאין מציאות
סיכום :שתי דרכים לעבוד את
במצוה הגורמים שיהיו זדונות כזו שיכנס אדם אצל סוחר
השי"ת בשמחה כזכויות: אתרוגים ויקנה מיד אתרוג מזומן...
הלימוד שעלינו להוציא מזה הנה החלק הראשון הוא ענין אין מציאות כזו כלל ...בכל שנה
הוא שעלינו להכין כאן שמחה לכל ההכנה למצוה ,המתרחש מימי יום צריכים לבדוק מחדש אתרוגים
השנה כולה .עלינו לידע שישנם הכפורים עד חג הסוכות .הציבור והדסים ,מסתכל באתרוג זה
שני חלקים בהיות האדם עובד שרוי בשמחה ומראה אהבתו ובאתרוג זה ,בהדס זה ובזה ,בלולב
השם .החלק הראשון הוא ה'מצוה להשי"ת ,רצים מסוחר אתרוגים זה ובזה .דופק בנסר זה ובזה ,מנסה
בפועל' " -פקודי ה' ישרים משמחי זה למשנהו ,ומשתדלים לתלות נוי נוי סוכה זה וזה ,וסוף סוף -אה!
לב" -עסק התורה ,עבודת התפלה, סוכה זה ונוי סוכה זה .והנה מעצם עתה יש לו כבר סוכה ,עתה יש
קיום המצוות וגמילות חסדים, ההכנה לבדה ,אף שלא הוציא הכל לו ד' מינים .זהו פירוש "טרודים
עבודת שבת קודש ,וההתייגעות אל הפועל -שהרי למעשה אין במצוות".
באמירת 'נשמת' .וזה דבר פשוט האדם תולה כל נוי סוכה שחפץ אמר המדרש :אלו ה"טרודים
שענינים אלו מביאים שמחה בלב. בהם ואין קונה כל האתרוגים הרצונות ההכנה, במצוות",
אך היסוד השני שביארנו עתה שבדק -מכל מקום מכח ההכנה והשאיפות שנדמה לך שאינך
הוא ענין ה'הכנה למצוה' .הנה לבדה נעשו הזדונות כזכויות. מוציא לפועל -הם הממשיכים את
בשמחת בית השואבה היו מרקדים ואחר כך בא ענין "ולקחתם ה'לבנינות' מיום הקדוש עד סוכות.
כל הלילה בתורת הכנה לשאיבת לכם ביום הראשון" ,שהוא יו”ט כי הכלל בעבודת השם הוא
פ+רדס ה+תור+ה 8
מחמת שאנו "טרודים במצוות". הבוקר ,ולרצות תמיד ללמוד המים ,ודבר זה הביא לידי השמחה
רצים מסוחר אתרוגים אחד בהתמדת שעות רצופות .עלינו הגדולה ביותר ,כדאיתא במשנה:
למשנהו ,ומשתדלים לתלות נוי לחדש תמיד את הרצונות לשמירת "מי שלא ראה שמחת בית
סוכה זה ונוי סוכה זה ,ואף אם לא עינים ולשמירת הלשון ,ולא השואבה לא ראה שמחה מימיו".
הוציא הדבר אל הפועל בשלמות להתייאש לעולם ,אלא ללמוד מן ויש לאדם ללמוד מן המים
---מכל מקום דבר זה מביא המים הללו .וזהו היסוד שהביא את הללו ,שכל חיותם היא "אנן בעינן
את הלבנינות הגדולה ביותר, כל ענין שמחת בית השואבה. למהוי קמי מלכא" .המים הללו
והיא ההכנה הגדולה ביותר ל'זמן ועלינו ללמוד היסוד שגילה קופצים ועולים תמיד ואינם
שמחתנו'. לנו המדרש ,שלובן של יום מתייאשים לעולם .כך גם עלינו
חג אורה ושמחה ,וגוט קוויטל! הכפורים נמשך לימי הסוכות לרצות תמיד לקום באשמורת
ולקחתם לכם
כלי זיינו הגדול ביותר של איש יהודי' :שרביטו של מלך'
הקב"ה בידינו!
כלל על חלק השכר בעולם הזה או בהתלהבות כזו ,עד ששום דבר לחשב שכר מצוה ואור
בעולם הבא. גשמי שבעולם לא היה תופס מקום בהירותה של המצוה
נמצא שהצדיקים גילו לנו בזה אצלו כלל.
והוסיפו לבאר ,שאין הכוונה שנינו במשנה במסכת אבות
דבר נורא :כל הטעם שאין האדם
כאן לראות את השכר הצפון בגן (פרק ב' ,משנה א')" :והוי זהיר במצוה
ניגש אל המצוה בחשק ובתענוג
עדן או שכר המצוה בעולם הזה. קלה כבחמורה ,שאין אתה יודע
כזה ,הוא רק מחמת שאינו משיג
לא בזה מדובר כלל .אלא הכוונה מתן שכרן של מצוות ,והוי מחשב
ואינו תופס מה שנעשה כאן.
היא ,שאילו היה יהודי רואה רק מה הפסד מצוה כנגד שכרה ,ושכר
וכך הוא הדבר גם לצד ההפך: עבירה כנגד הפסדה" .וצריך
שפועלת המצוה בעצמותה ,ואיך
אילו היה האדם נמצא בשמים ביאור ,מהו הענין שיהא אדם
היא מאירה את האדם באור בהיר,
לרגע אחד ורואה מהי פעולת מחשב תמיד בדעתו שכר המצוה?
ומשמחת ומתקיקה עליו את חייו,
העבירה -שהיא מחשיכה את היה רץ יומם ולילה לבית המדרש הנה הרה"ק רבי מענדלע
האדם ומביאה עליו שברון לב, ויושב שם בהתמדה עצומה ,והיה מרימנוב זי"ע אמר -ויסוד זה
עצבות ומרה שחורה -לא היה מקיים מצוות בהתלהבות שאין מובא גם בדברי ה'באר מים חיים'
עובר עבירה לעולם .ואין אנו לשערה! זי"ע -שאילו היו נותנים לאיש
מדברים כאן על העונש בעולם יהודי רשות לעלות למרומים
וכן הדבר ,שאילו היה האדם
הזה או בעולם הבא ,אלא רק על נמצא לרגע אחד בשמי מרומים לרגע אחד בלבד ,והיה רואה שם
מה שהיה האדם רואה בעיניו מה ורואה מה מצוה אחת פועלת - את האור הגדול והנורא הנברא
הוא מעולל ,שהוא מחשיך את את הנחת רוח לפניו יתברך ואת בשעה שיהודי מקיים מצוה ,והיה
מוחו ולבו ונעשה שבור ובעל מרה השמחה הגדולה בתוך פמליא חוזה במו עיניו איזו שמחת חיים,
שחורה. של מעלה -לא היה פוסק מנוחת הנפש ,ועשירות פנימית
וכן ,אילו היה האדם רואה לרגע מלימודו ותפילתו ומקיום המצוות במוח ובלב מביאה המצוה על
אחד בשמים את צער השכינה בנעימות גדולה ,אף מבלי להביט האדם ,היה רץ ורודף אחר כל מצוה
9 פ+רדס ה+תור+ה
חוקיו ומשפטיו .פירוש הדבר שאנו שהוא גורם כביכול לפניו יתברך ,ערים ומדינות שלמות בעולמות
רוצים לקבל עול מלכותו ולשמור ואיזה חורבן הוא מחריב בעולמות הרוחניים ...יגש אל המצוה באופן
חוקי המלך -וזהו ענין המלכת העליונים והתחתונים בעבירה אחר לגמרי.
המלך .זהו חלק אחד של הדין אחת בלבד ,לא היה עושה עבירה
בראש השנה. משפט ראש השנה' :מלך' או כל ימי חייו.
על זה אמר הרה"ק ה'שר 'מושל' ושוב ,אין אנו מדברים כאן על
שלום' מבעלזא זי"ע על הפיוט הבה נתבונן במדרש בויקרא חלק העונשים ,לא בזה ולא בבא;
"ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה אלא רק על מה שהיה האדם רואה רבה (פרשה ל').
יאחזון" ,שהמלאכים פוחדים מה נעשה בעת שעובר חלילה
ורועדים .ושאל השר שלום :מפני שואל המדרש הקדוש :מה ענין עבירה .וזהו פשט המשנה" :והוי
מה הם פוחדים? והשיב" :כי הנה מחשב שכר מצוה" -שיש לאדם ארבעת המינים הללו?
יום הדין" -שהם פוחדים מיום "כשהיו נדונין לפני המלך ולא לחשב ולשער את גודל מעלת
הדין ,אם יהיה השי"ת בבחינת המצוה בעצמותה" ,ושכר עבירה ידעו מה נצח דינן" -היה זה יום
'מושל' או בבחינת 'מלך' .כי אם כנגד הפסדה" -שיחשב מה נפעל ראש השנה ,ולא ידענו מי הוא
השי"ת הוא רק בבחינת מושל, המנצח בדין .ישראל ואומות על ידי העבירה.
הרי זה בזיון גדול שאין המלאכים ובוודאי כוונת המשנה גם על העולם באים ומקטרגים לפני
יכולים לראות .אבל אם בני ישראל השכר והעונש בעולם הזה ובעולם הבורא בראש השנה" ,ולית אנן
מקבלים עליהם עול מלכות שמים הבא ,אלא שהצדיקים גילו לנו יודעין מה נצח" -ואין אנו יודעים
וממליכים עליהם את השי"ת שכוונת המשנה היא גם על עצם מי ניצח.
למלך ,אזי המלאכים שמחים .וזהו וביאור הדברים מובא כבר היסוד מה הם המצוה והעבירה.
המשפט הראשון של ראש השנה. המצוה היא כה נעימה ומאירה ,בדברי הגר"א זי"ע ,ה'חתם סופר'
והעבירה היא כה חשוכה ומלאה זי"ע ,ה'יושר דברי אמת' זי"ע ובכל
החילוק שבין 'עבד' ל'בן' מרה שחורה ,עד שאפילו ללא הספרים הקדושים ,שבדין של ראש
והנה המשפט השני בראש השכר והעונש היה האדם רץ לקיים השנה ישנם שני חלקים .משפט
השנה הוא כשדנים את האדם מצוות והיה בורח אלפי פרסאות מן אחד הוא ,שדנים בו אם יהא רבונו
עצמו ,מה יהיה עמו .ופשיטא של עולם כביכול בבחינת 'מושל' העבירה!
שהמשפט השני -שיזכה האדם או בבחינת 'מלך'' .מושל' פירושו
לכתיבה וחתימה טובה ושנה טובה מפתח ה'הכרה' בעבודת השם שהקב"ה מושל בעולם בעל כרחם
ומבורכת בכל ההשפעות -תלוי היסוד והמפתח לכל זה הוא של הבריות ,כעין 'דיקטטור' -
הוא לגמרי במשפט הראשון .כי ה'הכרה' ,כפי שהאריך בזה בעל להבדיל -כפי שמסביר הגר"א.
אצל האומות ,שאין רוצים את היינו ,שהעמים רוצים שהקב"ה 'יושר דברי אמת' זי"ע במכתביו,
השי"ת למלך אלא למושל ,באמת והסבא מקלם זי"ע בשיחותיו :לא יהיה מלך .ואם הקב"ה הוא רק
אין הם נדונים לטובה .אבל בני שכל המפתח של האדם הוא מושל ,הרי זה בזיון למלך ,כי אף
ישראל ,אם מקבלים עליהם עול ה'הכרה' -שיכיר וידע מה נעשה על פי שהוא מנהיג את העולם ,אין
מלכות שמים ורוצים את השי"ת כאן .כשלאדם יש הכרה בחשיבות הם רוצים להכיר בו כמושל ואינם
למלך ושבים בתשובה ,השי"ת המצוה ובגודל החורבן שנעשה על חפצים להיות כפופים למלכותו.
מקבל תשובתם. ומן הצד השני ,בני ישראל ידי עבירה ,הרי הוא נעשה איש אחר
ויתירה מזו :כיון שבני ישראל רוצים שהשי"ת יהיה מלך' .מלך' לגמרי.
רוצים את השי"ת למלך ,הרי בהיכנסנו כעת לימי חג הסוכות ,פירושו שרוצים בו ,כפי שאנו
הם נקראים 'בני מלכים' ,ואז אחת הדרכים שבהן יכול האדם אומרים בתפילה" :ומלכותו ברצון
יכולים הם לשוב בתשובה באופן להלהיב את מוחו ולבו למצוות קבלו עליהם" .אנו רוצים במלכותו.
שתתקבל תשובתם עד מאד ,שלא סוכה הקדושה ,לארבעת המינים ,ופירוש הרצון במלכותו הוא שאנו
זו בלבד שעוונותיהם נמחקים ,אלא ולחג הסוכות בכלל ,היא על ידי מאמינים בהשם יתברך ,יש לנו
שהעוונות 'נתהפכו לזכויות' .וזהו שיעיין בספרים הקדושים ויתבונן אמונה ובטחון ,אנו חפצים לקבל
ענין משפט ראש השנה. מעט מה נעשה כאן .וממילא ,תורה ומצוות ,ללמוד ,להתפלל
ועתה יש לשאול :מה היה בסופו כשיראה שכאן בונים פלטין ,ולעבוד את ה' ,ולשמור את כל
פ+רדס ה+תור+ה 10
היא מלכותו של השי"ת ,ממילא החילוק שבין ישראל לעמים: של דבר?
איננו תחת שום שר או מזל ,אלא למי יש שר תחתיו אמר המדרש :עתה צריכים
מקבלים אנו מהשי"ת בעצמו. לידע מה עלה בגורל הדין
אבל הגויים אין רצונם לעבוד ונראה מהו החילוק שבין הגוי
להבדיל לישראל .איש יהודי הוא והמשפט? "במה שישראל יוצא
את השי"ת ברצון ,אלא הם רק
'בן מלך' .ואם הוא בן מלך ,הרי הוא מלפני הקב”ה ולולביהן ואתרוגיהן
עבדי המלך ,לכן הם ניזונים על
ידי השרים והמזלות .והם ע' אוכל בפלטין של מלך ,על שולחן בידן ,אנו יודעין דישראל אינון
שרי אומות העולם הנמצאים אביו ,ודר בהיכל המלך .ובגדיו וכל נצוחייא" .ועל ידי שבני ישראל
בשמים ,ועליהם אמר השי"ת שהם צרכיו מקבל הוא ישירות מן המלך. יוצאים וד' מינים בידם ,אנו יודעים
משגיחים שהעולם יתנהג בדרך אבל העבדים אינם אוכלים ש'דידן נצח!' -שאנו הנצחנו בדין.
'עולם כמנהגו נוהג'. בתוך הפלטין .להם יש בית מיוחד ולכאורה יש להקשות :מה
ומבשלים להם בנפרד ,ואין הם שייכות יש לד' מינים להראות
החילוק בין ישראל לעמים יכולים לקבל את 'מעדני המלך' ש'דידן נצח'?
לענין 'תשובה' ושאר דברים מן הפלטין ,כי אינם
אלא שהנקודה היא ,שמונח כאן
אלא עבדים.
ועתה נבוא לענין ה'תשובה'. יסוד נורא.
הנה ה'בני יששכר' זי"ע ובני ישראל יודעים שאינם
תחת ממשלת שום שרים .וכמו למלך יש מלוכה ,ויש בה עבדים
במאמרי חודש תשרי (מאמר ד')
שכתוב בכתובים "כי חלק ה' עמו ויש בה בנים .ומה החילוק שבין
הביא פסק מהמבי"ט בספר 'בית
יעקב חבל נחלתו" ,ופירש הרה"ק עבד לבן?
אלקים' (שער התשובה פרק י"ג) .וכן
הביא פסק מהרמ"ע מפאנו בספר ה'אור החיים' הקדוש ,שלבני הנה ידוע מה שכתוב בכל
'מאמרות' (חקור הדין חלק ב' פרק י"א)
ישראל יש 'חבל הכסף' שבו אנו הספרים הקדושים ,וכן אמר
ועוד ראשונים ,שאין התשובה מקושרים ממש להשי"ת" ,ואתם הרה"ק ה'באר מים חיים' ,שהחילוק
מועלת לגויים. הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם הוא שהעבד ,כשמסיים מלאכתו,
היום" .ואמר האור החיים הקדוש
וביאר ה'בני יששכר' בדרך מחפש הוא ליפטר ממנה .ואם אינו
שאנו דבקים בשם הוי"ה שאינו
פשיטות :דאיתא בגמרא במסכת צריך לעבוד כלל את המלך ,נוח לו
נמחק לעולם.
קידושין (לב" ):מלך שמחל על יותר ,כי אין לו שום ענין לרצות
כבודו אין כבודו מחול" .וממילא, וזהו שכתוב "יעקב חבל
את המלך או שיהיה לו קשר עמו.
אמר ,כשהגויים עוברים עבירות נחלתו" ,שאנו קשורים ואחוזים
בהשי"ת .ואמר השי"ת :אל תעבדו העבד אינו מעונין אלא לעשות
הרי הם בגדר 'מורד במלכות' ,ואין מלאכתו כדי לקבל שכרו ,שיהיה
השי"ת יכול למחול להם על כך. לשמש ולירח ,ואל תעבדו לכוכבים
ומזלות ,שאותם נתן השי"ת לכל לו מה לאכול ולשתות ולחיות את
הנה מבאר ה'בני יששכר', חייו הפרטיים ,ואינו רוצה כלל
העמים .ופירושו הוא ,שבני ישראל
שתשובה באומות העולם אינה
אין להם שר ואינם תחת המזל ,כי בבנין המלוכה או בקשר עם המלך.
מועלת אלא על השוגג בלבד.
השי"ת בעצמו זן ומפרנס אותם. אבל בן המלך הרי הוא שונה
וזהו הטעם למה שמצינו בגמרא
ואומר השי"ת :אתה אוכל על לגמרי .בן המלך מחפש תמיד
במסכת מנחות (עג ,ב) ובשאר
שולחני .ואומר השי"ת :אני הוא
מקומות ,שמקבלים קרבנות להשביע רצון אביו המלך ,ואף
הנותן לך מזון ,ואני נותן לך כסות,
מאומות העולם רק על השוגג, כשאין אביו מבקש ממנו ,הוא רץ
ואני הוא הממלא כל מחסורך.
אבל על המזיד אין הם יכולים לעשות רצונו .ואפילו כשכבר סיים
לשוב בתשובה ,משום הכלל אבל אומות העולם הרי הם
את אשר ציווהו המלך ,הוא מחפש
ש"מלך שמחל על כבודו אין כבודו תחת השרים ,כי עבדים הם.
ועבדים מקבלים מאכלים אחרים תמיד עוד דרכים ליצור קשר עם
מחול" .ועוד הוסיף ה'בני יששכר'
ומלבושים אחרים .ואף שהם אביו ,לעשות לו נחת רוח ולבנות
הקדוש ,שאף כשאומות העולם
ניזונים מכח המלך ,הרי זה באופן את המלוכה .וזהו החילוק שבין
עושים תשובה ,אין הם עושים כן
בכל לבבם ,וענין 'תשובה מאהבה' אחר לגמרי. עבד לבן.
ההופכת 'זדונות כזכויות' בוודאי והטעם לזה הוא פשוט :כיון ובעזרת השם נראה שזהו
שאינו בנמצא אצלם ,שהרי שאנו בני מלכים וכל חיותנו המפתח ליום טוב של סוכות.
11 פ+רדס ה+תור+ה
יש שר שולט עליו ואומר לו גדל". מראים שאינם בנים אלא עבדים, לאומות העולם יש דין של 'עבד'.
וזהו פירוש המדרש בראשית רבה משא"כ בבני ישראל ,אומר ואולי אף פחות מכך .לכן אין
(פרשה י') ,שכל דבר הצומח העמיד לו ה'בני יששכר' ,קיימת הן 'תשובה תשובתם מועלת ,והקב”ה אומר
הקב”ה מזל ברקיע ,מלאך או שר, מיראה' והן 'תשובה מאהבה' ,לפי להם שאין תשובתם מתקבלת.
אשר "מכה אותו ואומר לו גדל". שאנו שבים בתורת 'בנים' למקום
והוסיף ה'סדר היום'" :וארבעה סגולת ד' מינים :בלא שר ברוך הוא .אצלנו מועלת התשובה
מינים אלו לא השליטם הקב”ה ביד ומזל הן על השוגג והן על המזיד ,לפי
שר ושולט ,אלא רק כביכול מכחו שאנו בניו של הבורא ושבים אליו
בבוא חג הסוכות ,מתעוררת
מהשגחתו הפרטית הם גדלים". בכל לבבנו.
מלחמה גדולה ,שאומות העולם
הם גדלים כביכול בחצר המלך,
ואם יקשה השואל :והלא אמרו מקנאים מאוד בבני ישראל.
והקב”ה מודיע שאין זה תחת שום
חז"ל "מלך שמחל על כבודו אין וכל כך למה? לפי שבני ישראל
שר ומזל" .ולזה צוה לנו לקחת אלו
כבודו מחול"? התשובה היא ,כי הכתירו את הבורא למלך ,ועתה
ד' מינים מיוחדים לו בחג" – וזהו
אצלנו הקב”ה הוא גם בבחינת יש לנו 'קירבה יתירה' אצל המלך.
הטעם שנוטלים ד' מינים ביום
'אב' ,ככתוב (דברים יד ,א) "בנים אתם אומות העולם רואים כיצד אצל
טוב ,אומר ה'סדר היום'" ,להראות
לה' אלקיכם" .והביא על כך את בני ישראל נתקבלה התשובה עד
לכל" – כדי להראות לכל העמים
הפסוק בישעיה (מו ,ג) "העמסים כדי כך שהעבירה נמחקה ,ויתירה
– "שעם ה' אלה" ,שאנו שייכים
מני בטן" ,ואמרו בגמרא בקידושין מכך – שהזדונות נחשבים כזכויות!
לקדוש ברוך הוא" ,בנים אתם לה'
אלקיכם"" ,והנה הנם בידו שאין (לב ,א) כי "אב שמחל על כבודו -הם רואים שיש לנו חביבות יתירה
להם פחד ואימה משום בריה כבודו מחול" .ומכאן נבין את דברי במלכות ,ואנו ניזונים משלחנו של
מלך מלכי המלכים הקב”ה. המדרש.
בעולם" .אין אנו יראים מפני איש,
ואין אנו תחת שר ומזל ,אלא אנו אולם אומות העולם רואים
שהם רק בבחינת עבד ,ואין להם
ענין התשובה של בני
נמצאים אצל הבורא יתברך לבדו.
עוד כתב ה'סדר היום'" :ואפילו ישראל" :אב שמחל על כבודו קירבה יתירה ואין תשובתם
מתקבלת .מכאן נולדת קנאה -כבודו מחול"
לס"מ אין לו כח לשלוח יד בהם,
אחר שהם מצוינים ומסומנים בני ישראל שבו בתשובה גדולה ,ואומות העולם מתחילים
בסומן של מלך" .כשאנו נוטלים בראש השנה ,והשאלה היא האם להתגרות בישראל.
ד' מינים ,אנו מראים שאנו בניו על כן ,כשמגיע חג הסוכות, נתקבלה תשובתם .והתשובה
של הקב”ה ,ואז נופל פחד גדול על היא :נראה נא כיצד הם ממליכים נוטלים ישראל את ד' המינים
הס"מ ואינו רוצה להתגרות בבן ומכתירים את המלך .בני ישראל ומראים בזה כי אנו המנצחים!
המלך. וכיצד נרמז הדבר בד' מינים? אומרים "ומלכותו ברצון קבלו
הנה כתב ה'בני יששכר' דבר עליהם" – אנו חפצים שהבורא
ה"ולקחתם לכם" – מראים יתברך יהיה מלכנו .בזה ניכר שבני נפלא במאמרי חודש תשרי (מאמר
אנו כי "דידן נצח!" ישראל הם בניו של מקום ,שעל ידי י"א אות ח') ,והביא שארבעה מינים
הנה ה'מגלה עמוקות' זי"ע קבלת מלכותו באהבה ,בגעגועים אלו הם הדברים היחידים הגדלים
על סוכות כתב וז"ל" :לפי שד' ובהשתוקקות ,אנו מראים את בלא שיהיה להם שר למעלה
מינים אלו אינם תחת שום שר, אהבת הבן לאביו ,ובזה אנו בשמים .הם גדלים רק משום
רק מהקב”ה בעצמו" .והוסיף" :וכן שהקב”ה בעצמו אומר להם "גדל". מכתירים את הבורא למלך.
ישראל ,חלק ה' עמו" – אנו חלק ומקור דברי ה'בני יששכר' הוא אומר הקב”ה :כיוון שאתה
מהבורא ואיננו תחת שום שר ומזל. מראה אהבה כזו של בן לאב ,אם מדברי הרמ"ע מפאנו (מאמר ג' חלק ב'),
ואמר ה'מגלה עמוקות' ,שזהו כן "אב שמחל על כבודו -כבודו שכתב וזה לשונו :יש מסורה ש"אין
פשט הכתוב (ויקרא כג ,מ) "ולקחתם מחול" ,והקב”ה כותב אותנו לשנה שר ומזל שולט על ד' מינים הללו,
לכם ביום הראשון ."...מהו לשון אלא הקב”ה בכבודו ובעצמו" .וכן טובה.
'לכם'? אומר ה'מגלה עמוקות': אבל אומות העולם ,אין הם מובא ב'סדר היום' מרבותינו גורי
"לעצמיכם ,במה שאתם לוקחים ד' רוצים בקדוש ברוך הוא למלך ואין האר"י בכוונת לולב" :עוד שמעתי
מינים אלו פרי עץ הדר" – קחו זאת להם ענין בכבוד המלכות ,ובזה הם כי לכל אילן ואילן או עשב או ירק
פ+רדס ה+תור+ה 12
ועל פי דברי הבני יששכר איתא בהלכה "מלך שמחל לעצמכם ,כי זהו המשל עליכם .ד'
והחיד"א ,יובנו היטב דברי המדרש על כבודו אין כבודו מחול" .ועל המינים מראים שאתם מובדלים
(ויקרא רבה) שהבאנו לעיל: כן כתב הבני יששכר ,כי מצות מאומות העולם.
"פרי עץ הדר" -זה הקב”ה, התשובה אינה מועלת לאומות ועוד כתב ,שזהו הביאור בכתוב
דכתיב ביה (תהלים קד ,א) "הוד והדר העולם .אולם" ,מה שאין כן ישראל "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת
לבשת". נקראו בנים" ,כדכתיב "בנים אתם ימים" .ולכאורה יש להבין :מה
"כפת תמרים" -זה הקב”ה, לה' אלקיכם" ,והננו בבחינת 'בני נשתנה בד' מינים שנאמר בהם
דכתיב ביה (שם צב ,יג) "צדיק כתמר בטן' ממש ,והשי"ת נקרא 'אבינו', "ושמחתם לפני ה' אלקיכם" יותר
יפרח". כדכתיב "אתה ה' אבינו" .ובאב ,אף מבכל שאר הימים טובים?
שהוא מלך ,קיימא לן "אף שמחל
"וענף עץ עבת" -זה הקב”ה, הרי ידועים דברי הרמב"ם
על כבודו כבודו מחול".
דכתיב ביה (זכרי' א ,ח) "והוא עמד בין שמצות שמחה נוהגת בכל הימים
ומוסיף בזה הבני יששכר" :וכדי טובים .והרמב"ם אכן הוסיף שבחג
ההדסים".
להוכיח לכל באי עולם שנתקבלו הסוכות השמחה יתירה ,לפי
"ערבי־נחל" -זה הקב”ה ,דכתיב תשובתינו" -כדי לגלות קבל עולם
ביה (תהלים סח ,ה) "סלו לרכב בערבות שנאמר בו בפירוש "ושמחתם לפני
ומלואו כי בניו של מקום אנו ,וכי ה' אלקיכם" .ויש לשאול :מדוע
בקה שמו". המלכנוהו עלינו ברצון ובאהבה, באמת שונה חג הסוכות?
הרי מפורש במדרש כי ד' וכי הקב"ה הוא אבינו ,צונו הבורא
המינים רומזים למהותו של הבורא אומר ה'מגלה עמוקות' ,כיוון
יתברך מיד אחר ימי התשובה
יתברך בעצמו .ולפי האמור יובן שהפסוק מדבר בענין ד' מינים,
ליטול ד' מינים בחג הסוכות
הדבר היטב ,שהרי ד' המינים וד' המינים מושגחים במישרין
הקדוש .ועל ד' מינים אלו אין לשום
אינם תחת ממשלת שום שר ,אלא שר ומקטרג שליטה" ,רק כביכול על ידי הבורא יתברך לבדו ,על
כביכול הקב"ה בעצמו משגיח השם יתברך בעצמו". כן רק שם שייך לומר "ושמחתם
עליהם ,והם הם 'שרביטו של לפני ה' אלקיכם" ,לפי שד' המינים
ומעתה ,אומר הבני יששכר,
מלך' .ובעת שאנו נוטלים אותם, מסמלים שמחה השייכת רק לנו,
נקראים ד' המינים בשם 'שרביטו
מחזיקים אנו בשרביטו של המלך, כשהקב”ה מביט עלינו במישרין
של מלך' -שרביט הזהב של מלך
ואומר לנו המדרש כי בעת הזאת בלא שום שר ומזל חוצץ.
מלכי המלכים! וכיון ששרביטו של
אוחזים אנו כביכול בבורא יתברך מלך הוא ,אין רשות אלא לבן המלך הנה איתא במגלה עמוקות
בעצמו. ליטלו בידו ...אבל עבד הנוטל בזה הלשון" :כי ד' מינים אלו הם
ובספר הקדוש 'רביד הזהב' שרביטו של מלך ,הרי הוא נחשב לפני ה' ולא לפני שום שר" .וביאור
מובא" :שמעתי מפי אדמו"ר כ'מורד במלכות'. הדברים ,כי בבואנו ליטול את ד'
הקדוש בעל זרע קודש מראפשיץ המינים ,מורים אנו בזה כי בניו
וזהו שכתב הבני יששכר" :וזה
זי"ע" ,כי ארבעה מינים הם כנגד של מקום אנו ,ובזה נראה לעין כל
הוראה שאנחנו נקראים בנים
שם הוי"ה ברוך הוא .ואמר הרב כי נתקבלה תשובתנו ברצון ,וכי
והשם יתברך נקרא אב" .אבל
מראפשיץ" :לוקח האדם בידו דבקים אנו באבינו שבשמים .ועל
העכו"ם ,הנקראים 'עבדים' ,עליהם
ועושה בו כרצונו" -היינו שבן ידי זה אנו מגלים כי הקב”ה מלך
נאמר בגמרא (סנהדרין כב ,ב) "אסור
ישראל נוטל את ד' המינים ,שהם -ודידן נצח! כי נצחנו את אומות
להשתמש בשרביטו של מלך".
ד' אותיות הוי"ה ,בידו ,ועושה בהם העולם והראינו כי אין רבונו של
וממשיך הבני יששכר" :מדי אנחנו
כרצונו. משתמשין בשרביטו של מלך, עולם רק 'מושל' בעלמא ,אלא
ומה עומק הכונה בזה? הוראה ועדות היא שאנחנו בנים "ומלכותו בכל משלה" -כי מלך
והוא יתברך שמו אבינו ,ונתקבלו הוא על כל הארץ.
כביכול אומר רבונו של עולם
לכל איש ישראל :דע לך ,כי בעת תשובתינו כי אף שמחל על כבודו
ד' המינים בבחינת "שרביטו
נטילת ד' המינים ,הנך נוטל כביכול כבודו מחול".
של מלך"
את הבורא יתברך בידך! הנך אוחז וציין הרה"ק הבני יששכר ,כי
בד' אותיות שם הוי"ה ,בד' המינים יסוד הדברים מובא "מפי הרב ונביא בזה דברי בקדשו של
אשר הקב"ה לבדו משגיח עליהם, הגדול מורינו החיד"א ז"ל ,בטעם הרה"ק הבני יששכר זי"ע (במאמרי
והנך מחזיק ב'שרביטו של מלך'. הד' מינים". חודש תשרי ,מאמר י' ,צלא דמהימנותא):
13 פ+רדס ה+תור+ה
אנו להכניע את כל השרים מארבע כרצונו -להכניע כוחות הסטרא והגיד כן הרב מראפשיץ כדי
רוחות העולם. אחרא ולתקן את כל המדות שנשכיל לדעת ,כי כל הענינים
ויהי רצון שיסייענו השי"ת הרעות. שהבאנו מהמדרש ומהראשונים,
שנזכה להתבונן בכל מאמרי חז"ל וכמפורסם בדברי המדרש ,כי אינם רק בבחינת רמז בעלמא,
ודברי הצדיקים הללו ,למען ניגש הלולב דומה לשדרה ,ההדסים אלא דברים הנעשים בפועל ממש
אל מצות ד' מינים בהתלהבות לעינים ,הערבה לפה ,והאתרוג ללב. ובמציאות הגמורה!
ובהשתוקקות אמתית .וכפי ובעת נטילת ד' המינים ונענועם,
שביארנו ,כל זה אינו אלא כדי מכניעים אנו את כל המדות הרעות התבוננות 'למעשה'
לפתוח מעט את העינים ,המוח ומסורים אנו בכל קומתנו לבורא כאשר יתבונן האדם בשכר
והלב ,להבין אף 'אפס קצהו' יתברך ,בנהלנו מלחמה נגד כוחות המצוה ,כפי שמבאר ה'באר מים
מרוממות המצוה. הרע .וזהו שאמרו בגמרא (קידושין פא, חיים' זי"ע ,נבין מעט מה נעשה
ובודאי שכר המצוה בעולם הזה א) "גירא בעיני דסיטנא" -כי באחזי בעת נטילת ד' המינים .ואז יגש
ובעולם הבא ,ורוב השפע והמתקת בשרביטו של מלך ובד' אותיות שם האדם למצוה בהתלהבות עצומה
הדינים הנפעלים על ידי ד' מינים הוי"ה ,מראה אני לס"מ כי בן מלך ובחשק ,ביודעו" :הריני נוטל עתה
-כפי שהאריכו בזה חז"ל ובכל אני. ד' אותיות שם הוי"ה ,ואוחז אני
הספרים הקדושים -יוסיפו לנו ובספר הקדוש 'סדר היום' איתא, בשרביטו של מלך בידי!" וכפי
חשק רב במצוה. כי כאשר רואה הס"מ את שרביטו שאמר הראפשיצר רב ,שעל ידי
גע'פועל'ט אלעס גוטס און א של מלך בידינו ,יראה גדולה נופלת אחיזת השרביט וד' אותיות שם
שמחת יו"ט! עליו והוא בורח לנפשו ,ובזה יכולים הוי"ה ,יכול איש ישראל לפעול
שמחת בית השואבה
סוד הריקוד אצל בני ישראל – ענין הקפיצה כלפי מעלה
ומופלג כל כך ,שהיו הלויים מנגנים "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת "ושמחתם לפני ה' אלקיכם
וכל מי שיכול היה להוסיף בכלי זמר ימים" ,שישמח האדם לפני הבורא שבעת ימים"
הוסיף ,ומצינו ש"חסידים ואנשי יתברך שבעת ימים.
מעשה היו מרקדין לפניהם"? הנה מצינו בחג הסוכות מצוה
מפני מה חג הסוכות מיוחד אם כדברי הרמב"ם שהיא מצוה מיוחדת להיות בשמחה ,ככתוב
יותר בשמחה? הנוגעת לכל יו"ט ,למה באמת עשו בתורה הקדושה" :ולקחתם לכם
בחג הסוכות שמחה יתירה כזו של ביום הראשון" ,וסמיך ליה בכתוב:
ויש להבין :מהו באמת הפשט
בזה? מדוע נתייחד חג הסוכות שמחת בית השואבה? "ושמחתם לפני ה' אלקיכם
וכתב הרמב"ם בהלכות לולב במצות שמחה יותר מכל שאר שבעת ימים" .והנה הרמב"ם למד
(שהן מאוחדות עם הלכות שופר וסוכה) הימים טובים? מכאן שכל ענין השמחה שהיתה
הרי חזינן שהגמרא הקדישה בפרק ח' הלכה י"ב" :אף על פי בשמחת בית השואבה ,יסודה הוא
שכל המועדות מצוה לשמוח פרק שלם לענין זה ,ותנן במשנה: מצד המצוה הכללית של "ושמחת
בהן" ,שכל הימים טובים צריכים "מי שלא ראה שמחת בית השואבה בחגך" ,שחייב אדם להיות בשמחה
להיות בשמחה" ,אבל בחג הסוכות לא ראה שמחה מימיו". ברגל.
ביאור הדבר מצינו בדברי היתה שם במקדש שמחה יתירה", אולם הקשה הרמב"ם :מה
שבחג הסוכות היתה שמחה יתירה ה'אלשיך הקדוש' שכתב :כל זמן נשתנה חג הסוכות משאר ימים
במקדש" ,שנאמר" ,ככתוב בפסוק :שהאדם עובר עבירות ,נוטלות טובים ,שמצינו בו ענין נעלה
פ+רדס ה+תור+ה 14
בזה שהאדם מרקד בשעה שהוא שנטלו הנפשות דימוס שלהם ה"קליפות" את כל השפע של
בשמחה? סוד הדבר הוא כך :הנה ביום הכיפורים" ,שיצאנו לחירות, התורה ,המצוות והתפילות ,שהיו
אמרו חז"ל על הפסוק "כל הנשמה "כמו שכתוב כי ביום הזה יכפר ראויות להוריד השפעה עצומה
תהלל קה" ,ש"על כל נשימה עליכם ,ועוד שהתבואה ופירות על האדם .הן גוזלות את השפע,
ונשימה תהלל קה" .והמדרש אומר האילן בפנים" ,שנתברכנו בשפע ועלינו לקיים מצות השבת אבידה.
שבאמת רוצה הנשמה לצאת מן טוב ובכל הפירות" ,לפיכך כתיב "ושבית שביו" – עלינו להחזיר מן
האדם בכל רגע ,אלא שלאחר מכן שם שלוש שמחות" ,שלוש פעמים השבי את כל המיליונים ואת כל
היא חוזרת. נאמרה שמחה" :שנאמר ושמחת השפע הרב שנטלה הסטרא אחרא
כמבואר הוא, והפשט בחגך ,ושמחתם לפני ה' אלקיכם, ממצוותינו ,הן השכר הרוחני והן
במפרשים ,שהנשמה משתוקקת והיית אך שמח" .נמצא שמקור השכר הגשמי.
לשוב ולעלות לשורשה ,אך דברי האלשיך הקדוש מיוסד ונמצא שביום הכיפורים ,לאחר
בראותה שבעולם הזה יכולה היא במדרש. שעשינו תשובה ונתרצינו לפני
לעשות נחת רוח ולשבח לבורא גם ה'קדושת לוי' זי"ע עם רבונו של עולם ,אנו מקבלים
יתברך ,היא נשארת .שהרי השירה ה'חתם סופר' זי"ע הלכו בדרך זו, בחזרה את כל השפע .ועל כן נקרא
שאנו משוררים כאן חשובה הרבה שהשמחה העצומה בחג הסוכות חג הסוכות 'חג האסיף' ,כי הכל
יותר משירת המלאכים ,שאין היא מחמת מחילת העוונות. נאסף ובא בחזרה .וזהו דבר עצום,
המלאכים יכולים להתחיל לומר והוסיפו את היסוד הידוע ,שחג ובוודאי שמחים בו מאד.
שירה עד שאנו אומרים שירה, הסוכות הוא 'ראשון לחשבון ועוד זאת ,ידוע שבעת שהיהודי
כדאמרינן "כתר יתנו לך המוני עוונות' ,ו'זדונות נהפכו לזכויות'. עובר עבירה נבראות קליפות
מעלה עם עמך ישראל קבוצה ופירושו :ביום הכיפורים היו רח"ל ,ונעשה 'מסך המבדיל'.
מטה" .רק על ידי שירת בני ישראל הזדונות רק כזגגות ,אך עתה בחג אין האדם מרגיש את הקשר עם
כאן למטה ,יכולים המלאכים הסוכות נחשבים הזדונות כזכויות,
הבורא יתברך ,ואינו חש תענוג
לשבח ,וממילא חוזרת הנשמה וממילא השמחה גדולה עד מאד.
רוחני בעשיית תורה ומצוות,
למקומה. ולפי מה שביארנו עתה, ולא מתיקות בתפילה ,בהתמדה
מכל מקום ,אמר החתם סופר, שהשמחה הגדולה היא מחמת או בשבת קודש; וכל זה מחמת
נבוא עתה לענין הריקודים .ענין מחילת העוונות ,יובנו דברי עוונותיו .הוא נעשה כשבוי בין
הריקודים הוא שנשמת האדם הרמב"ם היטב .אף שבכל שאר הקליפות ,שעשו מחיצה של ברזל
חפצה להיפרד מן העפר הגשמי, הימים טובים יש מצוה לשמוח, בינו לבין אביו שבשמים ,ומחיצה
ועל כן הוא נותן קפיצה באויר. מכל מקום בחג הסוכות השמחה של ברזל בין נשמתו לעצמו.
הוא רוצה להתעלות ולהתנתק היא יתירה ומיוחדת ,משום
ושוב ,כשאדם עושה תשובה,
מן הענין של "עפר אתה ואל עפר שנמחלו כל העבירות ביום הקדוש,
הרי הוא משבר את מחיצת הברזל
תשוב" ,המורה על כליון ומיתה, ועתה ברוך ה' חוזר ובא כל השפע.
הן למעלה בשמים והן בלבו פנימה.
שהרי לאחר מאה ועשרים שנה וכיון שנשברה המחיצה ,מרגיש
מניחים את הגוף בתוך האדמה. סוד וביאור הריקודים על פי
ה'חתם סופר' האדם כיוצא מעבדות לחירות,
הנשמה חפצה שהאדם ייתן ריקוד מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב.
ויעלה מעלה מעלה .ואמר החתם ויש להבין ,מהו הענין המיוחד הוא מרגיש כעין גאולת מצרים,
סופר :אין הדבר מחזיק אלא רגעים שמצינו בשמחת בית השואבה, שעתה ברוך ה' יוכל להרגיש טעם
אחדים ,כי מיד מושך הגוף את ש"חסידים ואנשי מעשה היו בלימוד ,בתפילה ,בשבת קודש
הנשמה בחזרה למטה. מרקדין לפניהם"? מהו ענין ובמצוה; ומתחיל להאיר אצלו.
הריקוד? וזהו ענין "זמן שמחתנו" העצום.
סוד הריקוד ומעלת שמחת
הנה יש ספר מתלמיד החתם וביסודו של דבר הוא מדרש.
בית השואבה סופר ,שו"ת 'מחולת מחנים', המדרש אומר שהטעם לשמחה
הנה יסוד וסוד הריקוד הוא, שהביא בשם רבו החתם סופר בחג הסוכות הקדוש הוא משום
כי בעת אשר תתגבר נפש האדם הקדוש דבר נפלא מאד בענין שכלל ישראל יצאו בניצחון .וזה
ותתלהב בקרבו התלהבות נוראה הריקודים. לשון המדרש במדרש תהלים
לעבודת הבורא יתברך ,אזי בוערת וביאר החתם סופר :מהו הביאור ובעוד מקומות" :אבל בחג לפי
15 פ+רדס ה+תור+ה
בראותם כיצד הם עומדים באוויר. מזוכך יותר .וכאשר הגוף מזוכך, הנשמה בשלהבת קודש עד שהיא
וזהו שהיו כל ישראל הולכים יכול האדם לשמוח ביתר שאת, גוררת עמה את הגוף בעל כרחו
לראות :את השמחה העצומה של וזאת משום שהשמחה שורה ומנתקת אותו מן הארץ ,ואז ינתר
שמחת בית השואבה ,ואת הפלא במקום שיש בו השראת השכינה. האדם באוויר ...יען כי אין הנשמה
הנורא של השהייה באוויר יותר על כן שמחו בחג הסוכות שמחה יכולה לסבול להיות דבוקה ואסורה
מדרך הטבע .וזה היה עניין הריקוד מיוחדת אחר מחילת העוונות. בעפר.
הנפלא בשמחת בית השואבה. ומטעם זה היו מרקדים דווקא אולם ,כפי שכתב מרנא החתם
בשמחת בית השואבה ,כי כפי סופר ,אין האדם יכול לשהות
מלחמת הנשמה והגוף בעת שביאר החתם סופר ,כל עניין באוויר זמן כביר ,כי סוף כל סוף כך
הדילוג הריקוד הוא התגברות הנשמה על גזרה חכמתו יתברך שתהא 'נשמת
הגוף ,ודבר זה היה בכוחם לעשות חיים' שרויה בתוך גוף האדם
והנה ראיתי דבר פלא בספר
דווקא אחר יום הכיפורים .כי שנברא 'עפר מן האדמה' ,וטבע
'מפענח נעלמים' להקערעצקיער
אחר יום הקדוש ,משזכו למחילת העפר למשוך את הנשמה בחזרה
רב זי"ע (חתנו של בעל 'קדושת יום
עוונות ,היה לנשמה כוח גדול למטה.
טוב' מסיגוט זי"ע) ,שהביא שם יסוד
בהרבה להתגבר על הגוף ,ואז היו
נפלא שמצא בכתבי הרה"ק רבי מעלת הריקוד הנשגב
ר' מענדלע מפרעמישלאן זי"ע, מרקדים.
ועל כן כתב הרמב"ם שדבר זה בשמחת בית השואבה
שהיה מתלמידי הבעש"ט הקדוש
וטמון בטבריא של מעלה בחלקת היה מסור דווקא לגדולי הדור .שכן אמנם ,הוסיף החתם סופר
תלמידיו. כפי שנתבאר בשם החתם סופר, לבאר ,כי בשמחת בית השואבה,
ושם הביא בשם הרה"ק רבי הריקוד בשמחת בית השואבה אשר משם היו שואבים רוח
מענדלע מפרעמישלאן בזה היה ריקוד נפלא ובלתי רגיל ,שהיו הקודש ,היו התנאים והאמוראים
הלשון" :דע כי הנשמה אשר חוצבה שוהים בו באוויר זמן רב .וכתב הקדושים מרקדים באופן שהיו
משמי מרום עליון וחלק אלקי הרמב"ם שכדי להישאר זמן רב נשארים באוויר זמן רב הרבה יותר
ממעל ,היא מושכת תמיד למעלה באוויר לא היה יכול אדם פשוט מן הרגיל.
למקום שרשה העליון" – היינו לרקוד ,ואדרבה ,היה מתבייש ועל זה כתב הרמב"ם בתיאורו
שנפש האדם שואפת תמיד לשוב בדבר. את השמחה במקדש" :חסידים
למרומים – "והגוף אשר מעפר ומפני מה? ואנשי מעשה היו מרקדים
יסודו ומקור מחצבתו עפר מן לפי שאדם שיש בידו עבירות, לפניהם" ,שדווקא גדולי הדור
האדמה ,מושך תמיד למקורו למטה כיוון שהיה מנתר באוויר היה הם אלו שהיו מרקדים .וביאור
לארץ". הגוף מושכו מיד בחזרה למטה. העניין הוא ,מפני שבשמחת בית
פירוש הדברים ,שהגוף חפץ ורק גדולי הדור ,החסידים ואנשי השואבה היו נשארים זמן מרובה
תמיד להיות דבוק בארציות. המעשה ,הם שיכלו לרקוד ,כי בעת יותר באוויר .ופירש החתם סופר,
אולם ,אמר הרה"ק מפרעמישלאן, שרקדו נשארו עומדים באוויר. כי הסיבה שבגינה שהו באוויר יותר
כי "בעת דודים" ,כאשר שרוי איש נמצא שהיה הריקוד בבחינת היא מחמת התגלות נוראה של
יהודי בעידן של שמחה ,ובעת אשר אבן בוחן וסימן מובהק אם האדם הנשמה שהאירה בהם אז ,וזה היה
"נפש הישראל תתלהב לעבודת גדול במעלה הוא אם לאו .ומי עניין מיוחד בריקודים של שמחת
הבורא ,יגדל ויתרבה חשקה עם שהיה נדחק לרקוד כדי ליטול כבוד בית השואבה.
אהבתה של הנשמה לעוף לשמי לעצמו ולהראות כאילו צדיק הוא, ובזה יובנו דברי הרמב"ם
רום ,לשוב אל בית אביה מקור היה נוחל ביזיון גדול ,שכן לא היה לאשורם .הנה כתב הרמב"ם שבחג
מקומה טהור" .שאז משתוקקת יכול לשהות באוויר ...רק התנאים הסוכות בפרט הייתה שמחה
הנשמה בכל עוז לשוב אל בוראה. והאמוראים הקדושים ,גדולי הדור יתירה ,ויש להבין מה נשתנה חג
"ולולא הגוף הגשמי אשר הוא והחסידים – אשר אחר מחילת הסוכות משאר ימים טובים שכולם
מכביד עליה" ,היינו לולי הגוף עוונות דיום הקדוש ,ובכלל מצד טעונים שמחה?
הגשמי הקשור בה ,הייתה הנשמה גודל מעלת נשמתם – הוכיחו אך העניין הוא ,כי חג הסוכות
נותרת באוויר בעת הריקוד. נשמותיהם לעיני כל ישראל הוא זמן מחילת עוונות ,וכאשר
"ויש לו תנועה הפוכה ונמשך אל את גודל מעלת היותם צדיקים, נמחלו העוונות נמצא שגוף האדם
פ+רדס ה+תור+ה 16
מן הקרקע .ואמר שזהו המופת למעלה הוא מכוח תנועת הנפש, הארץ" .לגוף ישנה תנועה מנוגדת
החותך שלגוי אין נשמה ,ורק לבן אך חוזר ויורד למטה מכוח תנועת המושכת כלפי מטה .והוסיף ,כי
ישראל יש נשמה ,ועל כן ריקודי הגוף. לולי הגוף "לא היה לנפש שום
מניעה ועיכוב לעוף למעלה" .ללא
היהודי הם באופן שהוא מתעלה
החילוק בין ריקוד של עפר הגשמיות ,הייתה הנשמה
ומתנתק מן הארץ. נושאת את האדם ועפה עמו
ישראל לריקוד העמים
יעזור השי"ת שנזכה לרקד באוויר ללא כל מניע ועיכוב.
ולשורר ולהלל להשי"ת ,אשר וסיים שם בעל מפענח נעלמים ועל כן ,אומר הרה"ק
דבר נפלא :שאפשר להבחין מפרעמישלאן" ,על ידי המלחמת
בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את
בחילוק שבין ריקודו של בן ישראל שני הכוחות ההפכים הללו" ,דהיינו
תורתו .להודות ולהלל להשי"ת
לריקודו של גוי .כי כאשר איש המלחמה שבין הגוף והנשמה – זו
על מחילת העונות ועל כל יהודי מרקד ,הריהו מגביה עצמו רוצה לעלות וזה רוצה לירד – על
החסדים ,לשורר ולרקד בשמחת באוויר .אבל הגוי ,רגלו דבוקה ידי זה נתהווה עניין הריקוד" .אשר
בית השואבה ,ונזכה לפתקא טבא תמיד בארץ .הוא עושה תנועות האדם קופץ למעלה על ידי תנועת
ומאירה ולפעול כל טוב ,אמן. שונות ,אך אינו ניתק לעולם הנפש" ,שכאשר האדם מדלג
יו"ט סוכות בטבריא של מעלה
במחיצת החבריא קדישא דחסידי סלאנים ,ובראשם הרה"ק
רבי לעזשאר זי"ע
המלחמה קודם ובאוקראינה יקלטו הדברים בקרבנו ויציתו את מבוא :טבריא של מעלה
הנוראה. לבבנו לעבודת השם. וחבורת חסידי סלאנים
(רבי משה היה ידיד נאמן ואדוק לגאון
ישראל הקדוש רבי אלחנן וסרמן זי”ע הי"ד .ידוע עובד השם הנשגב רבי נבוא נא בשערי העיר הקודש
עד כמה החשיבו רבי אלחנן ,והיה שואל ממנו לעזשאר 'טבריא של מעלה' ,וננסה
את כתביו וחידושיו .כמו כן נודעו הגדרותיו להתחמם ולהנות מריח 'חנווני של
הנוראות של הבריסקער רב זי”ע על רבי משה נשיח נא מעט בעבודתם של בושם' של גדולי עולם וענקי הרוח,
מידנער .הוא התבטא פעם כי אביו ,הגאון רבי אותם עובדי השם המורמים מעם. הלא הם בני החבורה הקדושה של
חיים מבריסק זי”ע ,הוציא דף מחיבורו הגדול על כפי שדובר רבות ,בני חבורה זו לא חסידי סלאנים .אנשים אלו היו
הרמב"ם משום שבעת שהרצה את הדברים לפני היו רק חסידים או רבנים ,אלא היו גדולים בתורה ,בנגלה ובנסתר
רבי משה מידנער ,הבחין כי רבי משה אינו שבע
בבחינת "רבי'ס של רבי'ס". ובכל מכמני התורה ,ובה בעת
רצון מהחידוש).
נכנס למחיצתו של ענק הרוח, היו עובדי השם במדרגה עליונה:
רבי משה מידנער נחשב בקרב לעזשאר זי”ע ,בטבריא
ַ החסיד רבי בעבודת התפילה ,בקיום המצוות
החבורה כעין 'רבי' ,והוא אשר טבע של מעלה .כדי להבין מעט במי על כל דקדוקיהן ופרטיהן ,ובאש
הגדרה על רבי לעזשאר ,המכניסה המדובר נספר הגדרה שאמר ראש להבת שלהבת של התלהבות הלב.
אותנו אל ה'חנווני של בושם' של הישיבה הגדול ,ענק שבענקים, כמו כן הצטיינו בעמוד העבודה
אותו צדיק. ראש ישיבת סלאנים בברנוביץ', וגמילות חסדים; חבורה של מלאכי
ידוע כי בשעה שהיה רבי הרה"ק רבי משה מידנער זי”ע – אלקים בדמות אדם היתה זו.
לעזשאר מתפלל ,היה כלפיד אש, שהיה נכדו של ה'יסוד העבודה' בעזרת השם ננסה לטעום מעט
ולא לעצמו בלבד אלא 'על הכלל זי”ע ומגדולי הדור בפולין מאותו 'חנווני של בושם' ,למען
17 פ+רדס ה+תור+ה
בירושלים כדי לשמוע את תפלתו. מעלה .באותם ימים בטבריא היתה כולו יצא' – שהיה מלהיב את כל
בעודו עומד שם ,יצא רבי מאטל מחד גיסא חבורה של ענקי רוח – בית המדרש בתפלתו .על כך אמר
מגדר התלהבותו ושפך דמעות שטיבל של קארלין ,של חב"ד ועוד רבי משה מידנער הגדרה נפלאה:
כמים. – אך מאידך גיסא היתה ההשכלה "רבי לעזשאר הוא ה'זולל וסובא'
בדרכו חזרה לביתו ,לא פסק משתוללת ברחובות. הקדוש".
מלדבר בהפלגות עצומות על אותו אחד מחבריו של רבי ישראל ביאור הדברים :בשעה שהיה
צדיק .מלווהו ,שהיה חסיד סלאנים שמעון נלכד ברשתם ,ירד מדרך מתפלל ,היתה בו הארה והרגשה
נלהב ,שאלו" :אם כן ,מה נשתייר התורה והיגר לאמריקה .לאחר כזו ,עד שחשו בו כמי שרעב וצמא
למעלתו של רבי לעזשאר?" (כלומר, שנים רבות פגשו רבי ישראל מאד במדבר ולא אכל זה שבוע
אם זהו שבחו של צדיק זה ,מה יאמר על רבי שמעון ושוחח עמו .אותו אדם ימים ,ועתה כשמצא מעט מזון
לעזשאר שהיה רגיל להללו בדברים נוראים). סיפר לו כי חרף כל המצבים שעבר ומשקה הוא אוכלם בבחינת "זולל
השיב לו רבי מאטל" :כיצד ניתן עליו ,שמר תמיד על השבת ודקדק וסובא" ...כך היה ניגש רבי לעזשאר
להשוות כלל? הלא כל זה אינו בה כקלה כבחמורה. לכל תפילה ותפילה .זו היתה
מגיע אפילו ל'השכיבנו' פשוט של תמה רבי ישראל שמעון ושאל: הגדרתו של רבי משה מידנער.
רבי לעזשאר באמצע ימות החול! "מה הסיבה לכך?" השיב לו הלה:
הלואי ותהיה לי ב'כל נדרי' הרגשה "אינך מבין ,רבי ישראל שמעון? מי כח הניגון והערצת גדולי
כזו!" שהתפלל פעם אחת תפלת שבת הדור
ופעם אחרת התבטא רבי מאטל: עם רבי לעזשאר ,לא יתכן שיפגום גאון ישראל ,רבה של טבריא,
"הלואי ותהיה לי בתפלת 'נעילה' אי פעם בקדושת השבת!" הרה"ק רבי משה קליערס זי”ע –
הרגשה כזו שהיתה לרבי לעזשאר יש להתבונן במעשה זה: שהיה נערץ על כל גדולי הדור
בשעה שאמר 'השכיבנו' בתפלת מדובר בילד או בחור שמעולם לא – נודע בהערכתו זו .מסופר כי
ערבית של יום חול!" החליף מלה עם רבי לעזשאר .רבי הגאון רבי יוסף צבי דושינסקי
לעזשאר לא הדריכו מעולם ,ואותו זי”ע ,כשנתמנה לרב בירושלים,
אש קודש בעת ברכת כהנים בחור לא היה בעל השגה כלל ,ואף אמר שלא קיבל עליו את הרבנות
ודביקות עילאית למעלה מן ירד לשאול תחתיות באמריקה. אלא על דעת שישנו את רבי
הטבע אך האש של רבי לעזשאר בשבת משה קליערס בטבריא ,עמו יוכל
קודש היתה כזו ,שפשוט נטלה להיוועץ בכל דבר.
נבוא נא ונחזה בקודש פנימה ממנו את הבחירה! בכל מצב שפל כמו כן ידוע כי ה'לב שמחה'
בעבודת יום טוב של סוכות אצל שהיה בו ,לא היה מסוגל לחלל מגור זי”ע העיד על אביו ה'אמרי
הרה"ק רבי לעזשאר זי”ע. שבת .זה היה כחו של רבי לעזשאר. אמת' זי”ע שהיה כעין 'חסיד'
כידוע היה רבי לעזשאר 'כהן', של רבי משה קליערס .גם מרן
והיה עולה לדוכן לברך את ישראל עבודת התפילה מסאטמאר זי”ע הפליא את מעלתו
באהבה .סיפר רבי ישראל שמעון הרה"ק רבי מאטל סלאנימער מאד והתבטא עליו בביטויי קרבה
קאסטעלאניץ זי"ע ,שזוכר הוא זי”ע ,שהיה כידוע בבחינת 'גבורות והפלגה נדירים.
פעם אחת שדלפו גשמים בתוך שבקדושה' ואש קודש יוקדת, והנה ,רבי משה קליערס העיד
בית המדרש 'כולל רייסין' – הוא לא היה רגיל לטבוע הגדרות על על עצמו :לאחר שנסתלק רבי
השטיבל של חסידי סלאנים – צדיקים אלא אם כן היו הדברים לעזשאר וכיבדו אדם אחר לשיר
סמוך למקום שעמדו שם הכהנים מזוקקים בשלושה עשר נפות. בסעודה שלישית את הזמר 'קה
לדוכן .וכדי שלא יצטרכו הכהנים מעשה נורא מסופר על הגדרה אכסוף' במקומו ,אמר רבי משה:
לעמוד בתוך המים ,הניחו שם לוח שאמר .היה זה בזקנותו ,כשעקר "כששמעתי לראשונה שאין זה רבי
עץ קודם יום טוב. רבי מאטיל מטבריא ועבר לעזשאר המנגן 'קה אכסוף' ,ממש
כשהגיע זמן ברכת כהנים והחל להתגורר בירושלים. חשך עולם בעדי!" – כך היו דבריו
רבי לעזשאר בברכה בלהבת אש, ביום הושענא רבה לאחר של רבה של טבריא.
נתן קפיצה גדולה בכח כזה ,עד התפילה – ורבי מאטל סיים תפלתו הרה"ק רבי ישראל שמעון
שנהפך כל הלוח ,ונשמע קול חבטת בהשכמה – הלך עם מלווהו אל קאסטעלאניץ זי”ע סיפר ,כי לימים
רבי לעזשאר בתוך המים... אחד מגדולי גאוני וצדיקי הדור פגש בידיד נעורים מימי טבריא של
פ+רדס ה+תור+ה 18
הנענועים הקדושים של רבי להבת אש בדרך אל הרבי והוסיף וסיפר ,כי רבי לעזשאר
לעזשאר לא ידע כלל מכל הנעשה עמו ,כי
מעשה שהיה באחת השנים, לא היה אז 'בהאי עלמא' כלל .במשך
נשובה נא לענין יום טוב שנסע רבי לעזשאר מטבריא כל זמן התפילה וגם לאחריה לא
של סוכות ,לעבודת הנענועים לרבו ה'יסוד העבודה' לחוץ לארץ הרגיש כלל שקפץ לתוך שלולית
הקדושה של רבי לעזשאר. לימים הנוראים .כשבא ,אמר לו מים.
מעשה זה סיפר ה'ברכת אברהם', ה'יסוד העבודה'" :רצוני שתסע
וכדי להבין עוצם הדברים,
והוא מעשה נורא .הרה"ק ה'בית לראש השנה אל היהודים בעיר
נספר מעשה שסיפר ה'ברכת
ישראל' מגור זי"ע ,מאז ששמע מוש" .אמר לרבי" :הרי באתי להיות
אברהם' זי"ע .היה בטבריא רופא
מעשה זה מה'ברכת אברהם' ,היה אצל הרבי!" ענה לו הרבי" :צריך אחד ושמו ד"ר בערגער .פעם אחת
שואלו בכל פעם שהיו נפגשים: אני שהיהודים במוש ,השולחים אמר אותו רופא ל'ברכת אברהם':
"בבקשה לחזור ולספר לי המעשה מעות לארץ ישראל ,ידעו עבור מי
מנענועיו של רבי לעזשאר "...ואף "עה ,היכן מוצאים עוד יהודים כרבי
הם שולחים" .הלך ה'יסוד העבודה' לעזשאר?"
היה מבקשו שיחקה בתנועות גופו בעצמו ושכר עגלה ובעל עגלה
כיצד היה רבי לעזשאר מנענע. תמה ה'ברכת אברהם' :מנין
נכרי ,שיוליך את רבי לעזשאר
ומה היה באותם נענועים? לרופא זה דעת והשגה בערכו של
בערב ראש השנה לעיר מוש.
שמעו המעשה. עובד ה' כרבי לעזשאר? שאלו:
עלה רבי לעזשאר על העגלה, "מה ראית בו?"
כפי שביארנו ,היתה עבודת ומובן מאליו ,שבהיות ערב
הקודש של רבי לעזשאר כמלאך סיפר לו הרופא ,שפעם אחת
ראש השנה החל לבעור ולרתוח
ושרף .כשהגיע זמן הנענועים בחג הוצרך רבי לעזשאר לעבור ניתוח,
בעבודתו ,ופניו האדימו כלפיד אש
הסוכות ,היה רבי לעזשאר מחזיק ורצה הרופא להרדימו תחילה.
בכל הדרך .כשהגיעו למוש ,חזר
אצלו תמיד ארגז מלא לולבים. אולם רבי לעזשאר – כמנהג
הבעל עגלה לסלאנים .כשנכנס
ומפני מה? כי כשהיה מתחיל צדיקים רבים – לא הניח להרדימו.
ל'יסוד העבודה' ליטול שכרו ,אמר
לנענע הלולב באש קודש ,היה אמר לו הרופא שאי אפשר לעשות
לרבי שזו הפעם הראשונה שרואה
מרוב חוזק ותנועה חובט ופוסל הניתוח בלא הרדמה ,כי בתוך
הוא יהודי המשתכר כל כך ושותה עוצם הכאב יקפוץ ממקומו ולא
את הלולב .ועל כן הוצרך להחליף יין ושכר ...וסיפר לרבי שרבי
בכל פעם לולבים חדשים. יוכלו לסיים המלאכה .אמר לו רבי
לעזשאר היה כל הדרך בפנים לעזשאר" :אל תדאג .אמור לי רק
שנה אחת בחול המועד סוכות, אדומים כאש ,ורתח ממש כשיכור.
ראה ה'ברכת אברהם' את רבי מתי רצונך להתחיל ,והכל יהיה על
נענה ה'יסוד העבודה' ואמר: נכון".
לעזשאר כשהוא נסער ורעש
"צדקת בדבריך ,אמת הוא קודם שהחל הרופא בניתוח,
כולו .שאלו" :רבי לעזשאר ,מה
יום מיומיים? במה אוכל לעזור שנתשתכר ,אך לא מיין ולא משכר נכנס רבי לעזשאר לדביקות עמוקה
לך?" אמר לו רבי לעזשאר שאין השתכר ,אלא נשתכר מתורה ובוערת .וסיפר הרופא ,שבכל משך
לו עוד לולב כשר .אמר לו ה'ברכת ותפילה; השתכר מתוך שרצה זמן הניתוח לא זז רבי לעזשאר
אברהם'" :הנה ,יש לי לולב עבורך", להכין עצמו לימים הקדושים". ממקומו אף תנועה קלה! היה מונח
ואורו עיניו של רבי לעזשאר. הרה"ק שפירש וכפי שם ממש כ'אבן דומם' .פתאום
אך ה'ברכת אברהם' התנה עמו מלעכוויטש זי"ע על הפסוק (שיר שאל רבי לעזשאר" :האם כבר
תנאי :שינענע את הלולב בנחת ,כי השירים ה ,א) "אכלו רעים שתו ושכרו סיימתם?"..
צריך הוא את הלולב לעצמו ולבני דודים" – שצריך 'לאכול ולשתות' אמר הרופא" :אז ראיתי עם
ביתו ,ורצונו שישאר כשר לכל ימי את חודש אלול ,שהוא ראשי מי יש לנו עסק" .וזהו פשר דבריו
החג .הבטיחו רבי לעזשאר" :הן, תיבות 'אני לדודי ודודי לי' .וכיצד ל'ברכת אברהם' שמתגעגע הוא
מבטיח אני לך ,אתאפק כעת" .נטל אוכלים ושותים אותו? "שכרו לרבי לעזשאר .רתיחת עבודתו
רבי לעזשאר את הלולב ושמח בו דודים" – שצריך להשתכר מאותו היתה בלהבת אש כזו ,עד שרבו
כעל מוצא שלל רב. 'דודי'! ה'יסוד העבודה' זי"ע התבטא עליו
כשהגיע ל'הודו' הראשון בהלל, וכך היתה מדתו של רבי ש"רבי לעזשאר מקיים את הכתוב
נתן רבי לעזשאר קפיצה אחת והחל לעזשאר. 'עבדו את ה' בשמחה'!"
19 פ+רדס ה+תור+ה
בעת שמחת בית השואבה היתה וסוחף עמו את כל הקהל בשירתו. מנענע בהתלהבות עצומה ,ותוך
עבודתו בקודש למעלה מדרך אלו היו חסידי סלונים של פעם, כדי כך נתן חבטה אחת בכותל ,עד
הטבע ממש .לא פנה אל כבודו שהיה הלולב "פסול לכל הדעות"...
כלל ,בבחינת דוד המלך שהיה כפי שכבר דובר ,שלא היו חסידים
היה ה'בית ישראל' מבקש
'מפזז ומכרכר' ומבזה עצמו לכבוד בלבד אלא "רבי'ס של רבי'ס". מה'ברכת אברהם' שיחזור לפניו
שמים ,כדברי הרמב"ם הקדוש על המעשה ,ויחקה את התנועות
יהי רצון שיעזור לנו השי"ת בסוף הלכות לולב ,שהשמח והניגון שבו היה רבי לעזשאר
בשמחה של מצוה בעבודת ה' ,אל שנזכה שיכנס בנו 'ריח הבשמים' אומר 'הודו'.
לו לבקש כבוד לעצמו ולא יביט על מאותו 'חנווני של בושם' של
דברי הבריות. שמחת יום טוב ושמחת בית
חבורת סלונים הקדושה .עבודת
היה רבי לעזשאר רוקד כבחור השואבה
צעיר לימים ,והיה רגיל לעשות הקודש של המלאך והשרף רבי
ידוע הדבר כי רבי לעזשאר היה
'קאזשעקלעך' .וידוע הדבר שגם לעזשאר תעמוד לנו להתלהב
גדולי הצדיקים בדורות שלפנינו רגיל לעלות 'חתן תורה' ב'כולל
בתורה ,בעבודה ובמצוות ,בשבת רייסין' שבשטיבל דחסידי סלונים.
נהגו לעשות 'קאזשעקלעך' ,וכפי
שהעיד הרה"ק מנאסויד זי"ע כי קודש ובמועדים. שנה אחת ,לאחר שעלה רבי
הרה"ק בעל 'דברי חיים' מצאנז לעזשאר למפטר בתור חתן תורה,
ונזכה להדליק בקרבנו את הלך לביתו אחר התפילה כשהוא
זי"ע היה עושה 'קאזשעקלעך' בעת
ההקפות בשמחת תורה (עי' בספר עבודת השמחה ,כפי שאמר עליו מלווה על ידי רבי ישראל שמעון
רבו הרה"ק ה'יסוד העבודה' זי"ע: 'גדולת יהושע' חלק א' דף מ"ה). קאסטעלאניץ.
רבי לעזשאר ,שהיה שרוי
פעם אחת ,כאשר עשה רבי "רבי לעזשאר מקיים 'עבדו את ה'
לעזשאר 'קאזשעקל' וביקש לקום בעולם אחר ,עולם המלאכים
ולעמוד על רגליו ,שמעוהו אומר בשמחה'" .וגם הרה"ק מקוברין והשרפים ,החל לרקוד בראש
לעצמו בלשון זו" :נבילה ,קומי!" זי"ע אמר על רבי לעזשאר" :אל כל חוצות מרוב שמחה על
זכותו להיות חתן תורה .עמדו
(נבילה ,הייב דיך אויף!) .הנה זה היה הנער הזה התפללתי" .הגדרות
מלאך אלוקים; מצד אחד עבד קונו הישמעאלים ותמהו למראה האיש
כמלאך ושרף ,ומצד שני היה בעל נשגבות כאלו נאמרו עליו מפי הרוקד באמצע הרחוב ,וכאשר
'לב נשבר ונדכה' עד שקרא לעצמו גדולי עולם וענקי הרוח .ובזמן הבחין רבי לעזשאר בתמיהתם
על אדם הרוקד כך בפרהסיא ,פנה
בלשון כזו כדי להתחזק ולקום שאנו מספרים מעבודתו ומסיפורי
לעבודה. לרבי ישראל שמעון ואמר לו" :מה
בשמחת בית השואבה בערה קדשו ומתעוררים לכך ,בודאי יתמהו אלו? הרי אני היום כחתן
בו אש קודש עד להפליא .בתוך יהיה מליץ יושר בעדנו ,ובעזרת ביום חופתו ,וכי חתן אינו רוקד?
וכי יש מי שיביט בעין זרה על חתן
הריקוד היה מתלהב ומתלהט השם יקלטו הדברים בלבנו ללכת
כל כך ,עד שהיה קופץ ועולה על המפזז ביום חופתו?"..
השולחן .זקן החבורה ,ענק הרוח ,בדרך זו לעבוד את השי"ת בשמחה זו היתה עבודת הקודש של
היה קופץ על השולחן כאברך צעיר ובהתלהבות. אותו מלאך ושרף ,רבי לעזשאר.
פ+רדס ה+תור+ה 20
בדרכי רבותינו
הסוכה הקדושה של הרה"ק רבי מאטעלע מראחמיסטריווקא
זי"ע ותולדותי'
הרה"ק רבי פיניעלע מאוסטילא כל כך ,וכאן מצאנו עדות איש מפי מקורות הסיפור
זי"ע היה חתן הרה"ק רבי ישכר איש על אודות המעשה שאירע עם
דוב מבעלזא זי"ע ,ובתם הרבנית אחד מבני משפחת ר’ מרדכי אהרן הננו באים לספר סיפור נורא
טראנא ע"ה נישאה להרה"ק שענבערגער. אודות סוכתו של הרה"ק רבי
מסקווירא זי"ע .נמצא שגזע מאטעלע (מרדכי) מרחמיסטריווקא
בטרם נגש לגוף המעשה,
סקווירא הם צאצאי רבי מאטעלע זי"ע ,אשר היתה לו ירושה מאביו
נקדים סיפורים קצרים להכיר את
מראחמיסטריווקא. הרה"ק רבי יוחנ'טשע (הראשון) זי"ע,
השלשלת הקדושה עליה המעשה
והוא קיבלה מאביו המגיד הקדוש
הבן השלישי היה הרה"ק רבי יסופר.
מטשערנאביל זי"ע ,והוא מאביו
נחום מראחמיסטריווקא זי"ע ,ממנו הרה"ק בעל 'מאור עינים' זי"ע,
יצאה כל שושלת ראחמיסטריווקא גזע הקודש מטשערנאביל
והוא מאביו רבי צבי זי"ע ,והוא
המפוארה לדורותיה עד היום הזה וראחמיסטריווקא מאביו רבי נחום גאון ,אשר קראו
בירושלים ובארצות הברית .הבן נודע בשערים כי הרה"ק שמו "רבי אדם בעל שם" .ובספר
הרביעי היה הרה"ק רבי וועלוועלע המגיד מטשערנאביל זי"ע זכה 'שבחי הבעש"ט' איתא ,כי הבעש"ט
(זאב) מראחמיסטריווקא זי"ע ,עליו לבנים שהיו מלאכי אלקים. הקדוש זי"ע למד ה'כתבים' של רבי
העיד ה'סטייפלער' זי"ע כי ברוסיא הבכור שבהם היה הרה"ק רבי נחום גאון בצוותא חדא עמו ,ובעת
יצא שמו כ'גאון הגאונים'. אהרן מטשערנאביל זי"ע ,והצעיר פטירתו של רבי נחום גאון ,מסר
שלושת האחים הללו ,מפאת שבחבורה היה הרה"ק רבי יוחנן הכתבים לידי הבעש"ט הקדוש.
הפרעות באוקראינא ,עלו לארץ מראחמיסטריווקא זי"ע. ואף שרבי מאטעלע לא אבה
הקודש .רבי מאטעלע עלה בשנת מפורסם הדבר כי התבטא למכור את הסוכה בעד כל הון
תרס"ה ,אחריו עלה רבי נחום פעם ,שאביו המגיד הוריש דעלמא ,מכל מקום כשעמד הענין
בשנת תרפ"ו ,ולאחריהם עלה רבי לכל אחד מבניו ירושה רוחנית. מול עשיית טובה ליהודי אחר ,לא
זאב בשנת תרצ"ד. כשהגיע תורו של הרה"ק רבי משה היסס אף רגע והפקיר הכל כדי
בספר 'אמרות טהורות' (סיפורי מקאריסטשוב זי"ע ,אמר" :אני להציל נפש מישראל.
קודש ח"א דף רס"ב) מביא הרה"ק ירשתי את ה'כלום' – מדת הענוה". מעשה זה מובא בספר 'ירושלים
מראחמיסטריווקא זי"ע ששמע וכשהגיע תורו של רבי יוחנן – של מעלה' ובמקומות נוספים.
מהרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע, הצעיר בבנים – נענה ואמר" :און אולם נוסיף כאן את אשר הביא
שסיפר לאביו הרה"ק רבי יוחנן איך האב גע'ירש'נט דעם 'גארנישט הגה"צ ר' ישראל חיים אשרי
זי"ע ,כי אביו הרה"ק רבי ישכר פונעם גארנישט'"-( "...ואני ירשתי את שליט"א בספרו 'שיח זקנים'
דוב זי"ע היה מרבה לספר אחר ה'כלום שבכלום')"... (ח"ב דף ע"ג) בפרטיות יתירה ,כפי
עריכת השולחן אודות הנהגת ארבעה בנים מלאכי השרת ששמע מפי הגה"צ ר’ מרדכי אהרן
הרה"ק המגיד מטשערנאביל ובניו היו לו לרבי יוחנן .הבכור היה שענבערגער ,ששמע מבן דודו,
הקדושים ,ובפרט אודות הרה"ק הרה"ק רבי דוד מזלאטיפאלי זי"ע. ששמע מפי דודו אשר עמו אירע
רבי אהרן מטשערנאביל. השני היה הרה"ק רבי מאטעלע המעשה.
וסיים דבריו" :אבא ז"ל היה מראחמיסטריווקא זי"ע ,בעל אוצר גדול הוא לנו ,שכן המעשה
מדבר על המגיד מטשערנאביל המעשה ,אשר היה זקינו של מפורסם הוא מאד ,אך זהות האיש
ובניו שעות ארוכות .ועל הדוד הרה"ק מסקווירא זי"ע ,שכן בנו עמו אירע הדבר לא היתה ידועה
21 פ+רדס ה+תור+ה
להידמות אל רבי מאטעלע ולצום מבעלזא זי"ע ומבנו טרם עלותו רבי יוחנן ובניו היה משוחח חצאי
תענית 'הפסק' משבת לשבת .ביום לארץ הקודש. שעות" .וכשהיה מסיים סיפוריו,
הראשון עבר התענית בשלום, קודם שנכנס הרה"ק רבי ישכר היה מתבטא" :סאמע מלאכים,
ביום השני נחלש כחו מאוד ,וביום דוב לערוך שולחנו בליל שבת סאמע מלאכים!"
השלישי כבר נפל למשכב והוצרך קודש ,נענה ואמר לבני ביתו" :עלי בעל ה'אמרות טהורות' מציין
להפסיק תעניתו ...אבל זקננו להכין עצמי בהכנה רבה ,שכן בא עוד ,כי בעת שהיה שומע את
רבי מאטעלע היה פניו צהובות אלי אדם שלא טעם טעם אכילה זה הרבי מבעלזא זי"ע מדבר על
ושמחות בכל ימי השבוע! ארבעים שנה!" בני טשערנאביל וצאצאיהם ,היו
ועל זה היה רגיל רבי שמעון רבי פייוול ,שהיה סקרן לראות שתי ידיו הקדושות רועדות ,והיה
קאסטעלאניץ זי"ע לומר בשם פני קדוש זה ,רץ להביט בצורתו מסיים" :כולם היו מלאכים ממש,
הרה"ק רבי דוד'ל בידערמאן זי"ע של רבי מאטעלע .הוא העיד כי מלאכים ממש!"
מירושלים" :להתענות משבת פניו נראו כמי שאכל עתה 'אווז
לשבת הוא ענין אחד ,אבל שיהיה שלם'... עבודת הקודש הנשגבה של
לאדם עורף אדום ובריא לאחר והוסיף האדמו"ר מטשערנאביל רבי מאטעלע
התענית בעת הקידוש? זהו כבר שליט"א ,כי מקובל מאבותיו
חידוש עצום!" מאטעלע רבי
מאטעלע שרבי הקדושים מראחמיסטריווקא היה כמלאך ה'
מראחמיסטריווקא לא אכל ולא צבאות .מחד גיסא ,פשטותו והצנע
ירושת שבעת הקרשים שתה כל היום כולו ,ורק בחצות
מהרה"ק ה'מאור עינים' זי"ע לכת שלו היו מופלאים ולא היה
הלילה היה שותה מעט ,ותו לא. ניתן להבחין בדבר .תפילתו היתה
הדברים הללו יהיו לנו כהקדמה, הרבי סיפר עוד ללא תנועות חיצוניות ולימודו
למען נבין ולו 'אפס קצהו' מאורו מראחמיסטריווקא זי"ע ,כי רבי היה בהסתר גמור .ואף על פי כן,
הבהיר של צדיק יסוד עולם רבי וועלוול אייזנבאך זצ"ל – מנקיי עבודת הקודש שלו האירה כשמש
מראחמיסטריווקא, מאטעלע הדעת שבירושלים – אמר לו ,כי בצהרים.
ומכאן נבוא אל גוף המעשה. במוצש"ק היה רבי מאטעלע אוכל
בספר 'שיח זקנים' מובא ששמע
כאשר עלה רבי מאטעלע לארץ כף אחת של דייסה עם חמשה
מהרה"ק מראחמיסטריווקא זי"ע,
הקודש ,לא היה בידו ממון רב ,אך גרגירי קטניות ,וזו היתה כל אכילתו
כי ה'פראנקפורטער' – הרה"ק
ירושה יקרה ונעלה היתה עמו. לכל השבוע כולו .היינו ,ששתיה
רבי ישראל מסטאלין זי"ע ,שהיה
היו אלו 'שבעה קרשים' מדפנות היתה לו בכל לילה בחצות ,אך
אחיינו של רבי מאטעלע – אמר
הסוכה של זקינו הרה"ק ה'מאור אכילה לא היתה לו אלא כף אחת
בזה הלשון:
עינים' זי"ע .המאור עינים קיבלם במוצאי שבת בסעודת מלוה
בירושה מאביו רבי צבי ,אשר ירשם מלכה ,והיה בכוחה להחיותו שבוע "ידוע שרבי מאטעלע היה
מאביו רבי נחום גאון ,המכונה בפי תמים. מתענה משבת לשבת ,ואעפ"כ
כל 'רבי אדם בעל שם'. הנה נודעו בשערים סיפורי פניו היו מאירות ושוחקות כאילו
קודש מהרה"ק רבי ישראל מרדכי סעד עתה סעודה דשנה" .והוסיף
הקרשים הללו עברו בירושה
מראחמיסטריווקא זי"ע ,אשר רבים "ראיתי הסטאלינער:
להרה"ק המגיד מטשרנוביל,
סיפר מגודל קדושת זקינו הרה"ק שהתענו משבת לשבת ,אך צורה
ואחריו ירשם בנו הצעיר הרה"ק
רבי מאטעלע .בעת שהיה אוכל את מאירה כשל רבי מאטעלע לא
רבי יוחנ'טשע מראחמיסטריווקא.
ה'כזיתים' בליל התקדש חג הפסח, חזיתי מעולם".
רבי מאטעלע ירשם מאביו והביאם
עמו לירושלים .בסוכתו היה היו פניו בוערים כלפיד אש .ומחמת
שלא היה מורגל באכילה כלל,
ארבעים שנה בלא אכילה!
רבי מאטעלע קובע את שבעת
הקרשים בכותל המזרח ,ועל כל היה גופו פולט את המצות לאחר כ"ק אדמו"ר מטשערנאביל
קרש היה רשום שם אחת משבע האכילה ,והיה נצרך לכמה חדשים שליט"א מארץ ישראל סיפר את
הספירות :חסד ,גבורה ,תפארת, עד שחזר גופו לאיתנו. זאק ז"ל:
אשר שמע מפי ר' פייוול ַ
נצח ,הוד ,יסוד ,מלכות .ומקובל וכיוצא בזה סיפר הרה"ק הוא נכח בעיר בעלזא כאשר הגיע
היה כי הכתב הוא מידיו של רבי מסקווירא זי"ע ,שבימי השובבי"ם רבי מאטעלע מראחמיסטריווקא
צבי בן רבי נחום גאון. רצה אחד מחסידיו הנעלים להיפרד מהרה"ק רבי ישכר דוב
פ+רדס ה+תור+ה 22
חלה בה .מי שחלה באותה מחלה המקובל האלקי רבי חיים שאול ציורי הקודש וסודות הסוכה
כמעט ולא היה לו סיכוי לחיות, הכהן דוויק זי"ע ,שהיה כמלאך ה'
והרפואה היחידה באותם ימים צבאות ,נכנס פעם לסוכה ובראותו רבי מאטעלע היה כידוע 'בעל
היתה לרחוץ את החולה באמבטיה את הקרשים קרא בהתפעלות: מצייר' נפלא ,ועד היום נמצאים
של מים חמים מאוד. "האיר פני המזרח!" ציורים נדירים אשר צייר בידיו
ממש.
אולם היו אלו ימי מלחמת
העולם הראשונה ,ובירושלים הרבי מסרב למכור את בספר 'שופרי' דרבי יוחנן'
שרר רעב כבד ומחסור נורא. הקרשים בעד כל הון דעלמא (פרק י"ח) מובא בשם הרה"ק
לא היו עצים להסקה ולא שום מראחמיסטריווקא זי"ע ,כי לזקינו
והנה נבוא לספר את אשר אירע רבי מאטעלע היתה עבודה נשגבה
אמצעי לחימום המים .אבי הילד בשנת תרע"ה .באותה שנה נעלמה
עמד אובד עצות בראותו את בנו בציור צורות על כלי עץ וכסף.
הסוכה לפתע ...ואיש לא ידע אנה
גוסס לנגד עיניו .הלך אל הצדיק במלאכת הקודש הזו היה
באה .רק לאחר כמה חדשים נודע
רבי מאטעלע מראחמיסטריווקא עוסק בכל יום מיד לאחר התפלה.
המעשה בכללו .והסיבה שהדבר
להזכיר את בנו לרפואה ,וסיפר לו ובשנותיו המאוחרות זכה לעסוק
נשמר בסוד מובאת בספר 'שיח בזה בעודו מעוטף בטלית ומעוטר
בבכי על המצוקה הגדולה שאין לו
זקנים'. בתפילין .מובן מאליו כי בכח הציור
במה לחמם מעט מים להחיות את
נפש הילד. קודם שנמשיך ,עלינו להקדים נטמנו סודות עליונים ונוראים.
כי בשנת תרס"ח ,שבע שנים החסיד המפורסם ר' חיים
ככלותו לספר את גודל צערו
קודם המעשה ,הגיע לירושלים הערש אייזנבאך זצ"ל ,מנקיי הדעת
ומכאובו ,אמר לו רבי מאטעלע:
מברדיטשוב הגביר ר' הערשיל שבירושלים ,שהיה דבוק ומקושר
"לכה עמי" .הלך עמו רבי מאטעלע
גענעכאווסקי ז"ל .הוא היה איש בכל נימי נפשו לרבי מאטעלע,
אל המקום אשר שם נגנזו שבעת
דעת ומבין גדול בתשמישי הפציר בו מאוד שיגלה לו טעם
קרשי הסוכה הקדושים — ירושת
קדושה ,ושמע כי להרבי המנהג הזה ,אך הרבי סירב לגלות
אבותיו הקדושים מהמאור עינים,
מראחמיסטריווקא ישנם אוצרות לו.
מרבי צבי בעל שם ,מרבי נחום
יקרים .הוא בא לפני רבי מאטעלע
גאון ומרבי אדם בעל שם .אמר לו פעם אחת ,לאחר שהפציר
והציע לו סכום עתק בעד הקרשים,
רבי מאטעלע" :לך מהר ,קח את כל בו מאוד ,גילה לו את סודו :כי
סכום שהיה בו כדי לפרנס את כל
הקרשים הללו ,הסק בהם את המים לאחר חתונתו אירע פעמים רבות
בני ביתו של הרבי בהרחבה כל ימי
והרחץ את בנך במרחץ חם ,ובעזרת שלאחר התפלה לא היה יכול לחזור
חייהם ,אך הרבי לא רצה לשמוע
השם יתרפא"... לעצמו מחמת דביקותו העצומה,
מזה כלל.
קודם שנתן לו את הקרשים, עד שהגיע הדבר לידי סכנת נפשות
והנה נראה איך הרה"ק רבי ממש .נכנס אל אביו הרה"ק רבי
לפי שהיו כתובים עליהם שמות
מאטעלע ,אשר מחד גיסא סירב יוחנ'טשע ושאל בעצתו ,ואמר לו
הקודש ,אמר רבי מאטעלע כי צריך
למכור את הקרשים בעד כל חללי אביו :שיעסוק בדבר גשמי ,ובזה
להסיר את השמות תחלה .עמד
היהודי והוא מרעיד ומשתומם :וכי דעלמא ,נתנם מאידך גיסא בחינם ישיב את נפשו לבל תצא מרוב
יסיר הוא את שמות הקודש? וכי אין כסף ,מבלי לבקש פרוטה ,כדי דביקות .ועל כן עסק בציור הכלים
יקח את הקרשים הקדושים אשר להציל נפש אחת מישראל. בכל יום אחר התפלה.
שירתו בהם שרפי מעלה וישליכם רבי מאטעלע הוסיף בציוריו
הצלת נפש מישראל בקרשי
לתוך האש להסיק בהם מרחץ? 'תגים' דקים על האותיות ,שלא
לא מלאו לבו לעשות כן .אך רבי הסוכה הקדושים! ניתן היה לראותם אלא בזכוכית
מאטעלע גזר עליו" :בגזירת רב כפי שהקדמנו מהספר 'שיח מגדלת ,ואיש לא ידע סוד התגים
עליך לשמוע לי!" זקנים' ,המעשה היה עם אחד הללו.
החל היהודי להסיר את השמות, מבני משפחתו של ר’ מרדכי אהרן סביב כותלי הסוכה ,מלבד
ורבי מאטעלע עומד עליו ומשגיח שענבערגער ,אשר סיפר כי הדבר שמות הספירות ,היו ציורים
שיסירם כדבעי ,כדי שלא יהא אירע עם דודו .באותה שנה ,שנת מרהיבי עין שצייר הרבי בעצמו,
חלילה משום מחיקת השמות. תרע"ה ,פשטה מחלה מסוכנת מעוטרים באותיות ויחודי שמות.
אחר כך הלך וחתך את העצים, בעיר ,ואחד הילדים בירושלים זקני ירושלים היו מספרים כי
23 פ+רדס ה+תור+ה
זה ארבעים שנה .שהיה רגיל מוסר ההשכל מהאי מעשה והחם בהם מרחץ לבנו ,ונתרפא
להתענות משבת לשבת ,ובעת הילד כרגע.
הקידוש היו פניו בוערות כפייער. הלימוד הנלמד ממעשה זה אין
ומצד שני ,כאשר הגיע הדבר לידי לו שיעור ,וכל אחד יכול ללמוד מסירות נפשו הנסתרה של
עזרת ילד מישראל — כשהאב רק הימנו דברים נוראים .נניח את צדיק
בא להזכיר את בנו ולא ביקש עצה הדבר לכל איש ואיש שיהיה לו
כלל — הניח את הכל מן הצד כדי כ'אמבטי רותחת' ,וכל אחד יוציא בספר 'שיח זקנים' מובא כי ר'
להושיעו! ממנה את אשר הוא צריך לו. מרדכי אהרן שענבערגער קיבל
יעזור השי"ת שנזכה ללמוד מצד אחד רואים אנו את רבי את המעשה ,שרבי מאטעלע הזהיר
מדרכי הצדיקים ,מעבודתם מראחמיסטריווקא, מאטעלע את האב לבל יספר את הדבר לאיש,
וממסירות נפשם ,הן בין אדם מלאך אלקים ,אשר עליו אמר ואפילו לגבאיו לא גילה זאת .על כן
למקום והן בין אדם לחברו. הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא לא ידע איש אנה באו הקרשים ומה
כתיבה וחתימה טובה ושמחת שצריך הכנה קודם שנכנסים אירע שם .ורק מקץ חדשים מספר
יו"ט! לשולחנו של יהודי המתענה נתפרסם המעשה ויצא לחוץ.
הילולא דצדיקיא
כ"ה תשרי – יומא דהילולא קדישא של
רשכבה"ג מרנא ה'חתם סופר' זי"ע
ואף כי אין לנו שום השגה או צל תדיר מרבותיו אלו ולהנחיל גודל מעלת סיפורי צדיקים
של השגה בעוצם התמדתו הנוראה הדברים לתלמידיו.
בתורה ,אשר כידוע לא ביטל בעזהשי"ת ,יום כ"ה לחודש
חשיבות שמיעת מעשיות רגע מימיו מלימוד התורה ,מכל תשרי הוא יומא דהילולא רבה
צדיקים פעם אחר פעם מקום היה מרן החתם סופר רגיל של רשכבה"ג ,הגאון והקדוש
לספר סיפורי צדיקים מרבותיו מרנא רבינו משה בן רבי שמואל
בעל 'התעוררות תשובה', הקדושים :הכהן הגדול ,הנשר סופר זי"ע ,זכותו יגן עלינו ועל כל
הגדול רבי נתן אדלער זי"ע ,והלוי הערלויער רב זי"ע ,הביא מה ישראל אמן.
ששמע מאביו הקדוש בעל ה'כתב הגדול ,בעל ה'הפלאה' זי"ע. נבוא בזה בשערים לספר בשבח
כן היה מספר מרבותיו האחרים :סופר' זי"ע: מעשי צדיקים מהחתם סופר,
הנה נודע כי הכתב סופר היה רבי טעבלי שייער ובנו רבי מיכל ובפרט מעשיות השייכות לימי חג
שייער .רבו רבי זלמן חסיד ,אשר מתמיד עצום בתורה ,ובעת שהיה הסוכות הבעל"ט.
העיד עליו החתם סופר כי אליהו יושב על שולחן אביו החתם סופר הנה נודע בשערים גודל מעלת
הנביא היה רגיל אצלו .רבו רבי כשהיה מספר סיפורי צדיקים, סיפורי צדיקים ,דבר המובא כבר
מענדל ליליגער .רבו רבי יהודה לא החסיר הכתב סופר אף מילה בדברי חז"ל ובראשונים .וכבר
לייב הכהן בעל 'מנחת כהן' .אחת .אולם ,כאשר התחיל אביו כתב הנשר הגדול הרמב"ם בפירוש
רבו רבי נתן בן רבי שלמה ראש לחזור על מעשיות שכבר שמען המשניות ,כי על ידי סיפורי צדיקים
בי"ד דפראנקפורט ,ורבי יעקב הכתב סופר בעבר ,חש הכתב יכול האדם לשנות את נפשו לטובה.
שמש שהיה מדייני בית הדין סופר שאין הוא צריך לשמען שוב, וגם מרן החתם סופר בעצמו כתב
כי סבר שהדברים נאמרים עבור בפראנקפורט. בספרי תשובותיו כי "מצוה לשבח
החתם סופר היה רגיל לספר התלמידים שעדיין לא שמעו את מעשי צדיקים".
פ+רדס ה+תור+ה 24
שהסבא קדישא חי מאה ועשרים הסוכות להקביל פני הסבא המעשיות .על כן ,היה מחזיק גמרא
שנה. קדישא ,כי ידעו בירושלים שזו עת תחת השולחן כדי שלא לבטל
רצון לקבל ברכה ממנו .שכן בכל תורה אף רגע אחד.
הקשר בין הסבא קדישא ימות השנה היה הסבא קדישא כשראה זאת אביו החתם סופר,
להחתם סופר מסוגר ומסוגר ,בהיותו מתמיד פנה אליו ואמר" :שמואל וואלף,
עצום שלא רצה לבטל תורה. האזן היטב למעשיות אלו ,כי עוד
וכדי להבין עוצם הדברים ,יש
להקדים עוד הקדמה. הסבא קדישא כיהן ברבנות תצטרך להן" .כוונת החתם סופר
בצפת ,בטורקיה ,בקושטא היתה שחפץ שבנו הכתב סופר
הסבא קדישא נסתלק ביום כ"ב
ובדמשק ,ובסוף ימיו עלה לארץ ישמע המעשיות שוב אף שכבר
אייר שנת תר"צ ,ובעת ההיא היה
הקודש והתגורר בירושלים ,שם ידען ,כי הדבר יסייע בידו כאשר
בן מאה ועשרים שנה .נמצא לפי
הסתגר בביתו .רק יחידי סגולה יעלה על כסא הרבנות להנהיג את
החשבון כי הסבא קדישא נולד
וענקי רוח יכלו להיכנס אליו, כלל ישראל .ואף שאין אנו מבינים
בשנת תק"ע .הרי שהסבא קדישא
כהגאון רבי חיים שאול דוויק מדוע הוצרך לשמען שוב אם כבר
נולד עוד בימים שמרן החתם סופר
והגאון רבי יוסף חיים זוננפלד ,וכן ידען ,מכל מקום סבר החתם סופר
ורבי עקיבא איגר הנהיגו את עולם
תלמידיו המקורבים כרבי אשר שחייב הוא לשמען פעם נוספת,
היהדות באירופה.
זעליג מרגליות ועוד יחידי סגולה. ומי יוכל לעמוד בסוד קדושים.
ידוע ומפורסם כי מרנא ורבנא אך יוצא מן הכלל היה חג הסוכות, פעם אחת ,בשבת קודש בשעות
בעל החתם סופר ורבינו עקיבא שאז היה מקבל פני אנשי ירושלים. אחה"צ ,ישב מרן החתם סופר
איגר נתבקשו בישיבה של מעלה
העיד רבי שמואל אהרן כי מוקף בתלמידיו הקדושים ,ענקי
בשנות תקצ"ט ות"ר .הגאון רבי
הסבא קדישא האריך ימים עד גיל רוח וגדולי הדור ,וסיפר סיפורי
עקיבא איגר נסתלק בשנת תקצ"ט,
מאה ועשרים שנה .ואמר שאף צדיקים מרבותיו הגדולים ,הכהן
ורבינו החתם סופר בשנת ת"ר.
שהיה כבר זקן מופלג ,התקיים בו הגדול רבי נתן אדלער והלוי הגדול
נמצא איפוא ,כי בעת הסתלקות
"לא נס לחה ולא כהתה עינו" ,ופניו בעל ההפלאה .רבי פישל סופר,
החתם סופר ,כבר מלאו שלשים
היו רעננים כפני אברך .וכידוע שהיה יד ימינו ומשמשו בקודש
שנה לימי חייו של הסבא קדישא.
היה בתוקפו ובגבורתו כגיבור חיל של החתם סופר – ואף הסמיכו
ויהי היום ,בהיות הסבא קדישא כמעט עד זבולא בתרייתא. להוראה והיה סופרו הפרטי
בשנות העשרים לחייו ,הגם לכתיבת קמיעות ואיש סודו –
שהיה ממחצבת קודש של חכמי הנהגת הסבא קדישא הבחין כי השעה מאוחרת ,ואמר
הספרדים ומגזע היחס של משפחת בסוכתו בירושלים לחתם סופר כי הגיעה עת תפילת
אלפנדרי הרוממה ,מכל מקום מנחה.
נכספה וגם כלתה נפשו לראות את עוד סיפר ,כי בחג הסוכות
השיב לו החתם סופר ואמר:
פני גדולי הדור אשר בארץ המה, כשישב הסבא קדישא בסוכה וכל
"נתפלל מנחה ,נטול ידיים לסעודה
ועל כן שם פעמיו למדינת איירופא ירושלים באו להתברך ,היה סדר
שלישית ,ונמשיך עוד לספר
כדי להסתופף בצילם .והנה הגיע הדברים כך :הסבא קדישא עמד
בסיפורי צדיקים".
הסבא קדישא לעיר פרעשבורג אל והביט בתוך הספר ,כי לא רצה
מעון קדשו של החתם סופר סמוך לבטל תורה אף לרגע .ידו היתה הסבא קדישא רבי שלמה
לימי חג הסוכות. פשוטה ,וכל מי שניגש היה מנשק
אליעזר אלפאנדרי זי"ע
עשה הסבא קדישא את יום את ידו ומקבל ברכה ,וכך עברו
הקדוש בצל הקודש ,ובמוצאי יום האנשים בזה אחר זה .אולם הסבא נבוא כעת לספר בסיפורי
הכפורים נכנס אל הקודש פנימה קדישא לא הרים עיניו מן הספר, צדיקים אשר סיפר ה'סבא קדישא'
ליטול רשות ולהיפרד .ביקש ממנו מפני גודל זהירותו בביטול תורה. רבי שלמה אליעזר אלפאנדרי זי"ע.
החתם סופר שיואיל להישאר אצלו וזו ההקדמה למעשה ,כי יש ובהקדמה לזה ,מובא בספר
על ימי חג הסוכות ,אולם הסבא לפנינו עדות מאחד מגדולי נקיי 'מעילו של שמואל' (עמ' רמ"ח) בשם
קדישא השיב כי עליו להמשיך הדעת שבירושלים ומאנשי הצדיק והקדוש רבי שמואל אהרן
בדרכו .והנה באמצע הדרך נזדמנו היישוב הישן ,רבי שמואל אהרן יודעלעוויטש זי"ע ,מנקיי הדת
לו מניעות ועיכובים שונים מן יודעלעוויטש ,שהיה גאון וצדיק שבירושלים ,שסיפר כי בצעירותו
השמים עד שלא היה באפשרותו בעצמו ,אשר העיד על העובדה בירושלים היה רגיל ללכת בחג
25 פ+רדס ה+תור+ה
"ולקחתם לכם" :החתם סופר להמשיך במסעו ,ובעל כרחו פשוט :בני החתם סופר ענוותנים
מרחף באויר... הוצרך לשוב לעיר פרעשבורג על גדולים היו ,ולא החזיקו עצמם
ימי החג .אז הבין למפרע את כוונת
נוסיף על כך מעשה נורא מצד שמא או זאת, לספר ראויים קדשו של החתם סופר בבקשתו
צדקותם לא רצו לגלות המדרגות שסיפר הרב מנאנאש זי"ע מפי רבו שישאר אצלו.
המהר"ם שיק זי"ע ,אשר ראה זאת
במו עיניו אצל רבו החתם סופר. הרמות שזכו לראות בעיניהם. התגלות שבעת הרועים
היה זה בעת נטילת לולב ,ופתאום בסוכה בפרעשבורג
ראו בני החתם סופר כי אביהם החתם של הקודש עבודת
סיפר הסבא קדישא ,כי בליל
מתרומם ועומד גבוה באויר... סופר בליל סוכות התקדש חג הסוכות – אשר עליו
לאחר שסיים החתם סופר סדר נאמר בזוהר הקדוש כי אז יורדים
עוד סיפר הסבא קדישא על הנענועים ,שאלוהו בניו" :מה פשר האושפיזין עילאין קדישין לסוכה
– זכה לראות את שבעת הרועים אשר ראו עיניו בבית החתם סופר הדבר ,ומדוע בעת נטילת ד' מינים
היית תלוי באויר?" .השיב להם "בפועל ממש" .ולא עוד ,אלא
החתם סופר" :וכי מה השאלה? ראשון, ליל בסעודת החג. בימי
שהוסיף ואמר כי לא הוא לבדו ראה
זאת ,אלא כל בני הבית זכו לראות הורה לו החתם סופר שיישן בסוכה ,הלא מקרא מלא הוא' :ולקחתם
את האושפיזין בזכותו של החתם והכינו לו שם מיטה .אמר הסבא לכם ביום הראשון' .ופירש החתם
סופר כי "ולקחתם לכם" פירושו סופר.
זהו הסיפור הראשון אשר סיפר קדישא" :לא נתתי תנומה לעפעפי שעל האדם להגביה את עצמו
כל אותו הלילה ,אלא התבוננתי וליקח את עצמו ...ועל כן היה מרחף הסבא קדישא.
בעבודת הקודש של מרנא ורבנא באויר.
והנה יש השואלים ,אם אכן כל
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים
בני הבית ראו מראה נורא זה ,מדוע החתם סופר" .והעיד כי החתם
שנזכה לילך בדרכיו של אותו לא מצינו רמז לכך בספרי תולדות
צדיק ,שהיה רב ומורה לא רק אחד, רגע אפילו עין עצם לא סופר החתם סופר אשר נכתבו ברוב
עושר על ידי נכדיו ותלמידיו? אלא עמד כלהבה בוערת והתהלך לבני דורו אלא לכל הדורות כולם,
הן בהרבצת התורה והוראה והן הן רבי אלכסנדר סופר זי"ע ,אשר
בהעמדת יסודי הדת אשר כל בית הקדושה. בסוכה והנה הנה
קיבל דברים רבים מאביו רבי
וכשהגיע זמן נטילת ד' מינים ,ישראל הולכים לאורם ,הוגים שמעון סופר ומדודו ה'כתב סופר'
בתורתו ושומרים את משמרת
זי"ע ,וכתב דברים הרבה על קורות ניגש למצוה בברק אש ובהתלהבות
הקודש אשר הציב. זקנו ,לא הזכיר כלל כי בני החתם
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, לתארה שאין עצומה ובשמחה סופר זכו לראות את האושפיזין.
אמן. על זאת יש להשיב בתירוץ במילים.
פ+רדס ה+תור+ה 26
מעיין הידיעות
גודל מעלת וקדושת מצות סוכה
שבעולם האצילות" ,שכינתא דאוקימנא" -כפי ששנינו, בסייעתא דשמיא ,נבוא ללמוד
פרסא גדפהא עלוי מלעילא" "דכתיב כל האזרח בישראל ישבו דברים נשגבים ועצומים מגודל
-השכינה פורסת כנפיה עליו בסוכות" .ודרש בזה" :מאן דאיהו סגולת מצות סוכה .דחזינן דכמה
מלמעלה" .ואברהם וחמשא ברזא דמהימנותא" -מי שדבוק הלכות מתחדשים מחמת גודל
צדיקיא אחרינן" -ואברהם וחמשה בסוד האמונה" ,ומזרעא ושרשא קדושת הסוכה .ונפתח ביסוד
צדיקים אחרים" ,שוויין מדורין דישראל" -והוא מזרע ישראל, מדברי הזוה”ק ,אשר יהיה לנו
עמיה" -קובעים דירתם עמו "ישבו בסוכות" ,הוא ראוי לישב למסד ולמכון להרבה ענינים
בסוכה" .אמר רבי אבא" :אברהם בסוכה .אבל מי שאינו מישראל, שנבאר בזה ,שגודל קדושת הסוכה
וחמשה צדיקים -יצחק ,יעקב, להבדיל ,אינו רשאי להיות בסוכה. פועלת שינוי בדינים מסוימים.
משה ,אהרן ויוסף -באים לסוכה, וסיים שם" :ורזא דא אתמר בכמה
ודע לך שגם "ודוד מלכא שוויין דוכתי" -וסוד זה נאמר במקומות יסוד הזוה”ק :סוכה היא
ומדוריון עמיה ,הדא הוא דכתיב רבים. "צלא דמהימנותא"
בסוכות תשבו שבעת ימים". ובמקום אחר בזוה”ק (קג ,א) (פרשת אמור ,רעיא איתא בזוה”ק
והוסיף הזוה”ק שבכל יום ויום איתא" :ועל דא כתיב כל האזרח מהימנא)" :פקודא דא" -מצוה זו,
צריך להזמין את האושפיזין וליתן בישראל ישבו בסוכות ,כל מאן "לישב בסוכה" -לשבת בסוכה,
צדקה קודם הזמנתם .ומובא שם דאיהו משרשא וגיזעא קדישא "ואוקימנא" -וכבר ביארנו" ,בגין
על "רב המנונא סבא" ,שכאשר דישראל" -כל מי ששורשו מגזע לאתחזאה דישראל יתבי ברזא
היה נכנס לסוכה "הוה חדי" -היה ישראל הקדוש" ,ישבו בסוכות דמהימנותא בלא דחילו כלל".
שמח" ,וקאים על פתחא דסוכה תחות צלא דמהימנותא" ,יכול פירוש הדברים ,שבני ישראל
מלגאו" -והיה עומד בפתח הסוכה הוא לישב בצל האמונה בעולם צריכים לישב בסוכה כדי להראות
מבפנים. האצילות" .ומאן דליתא מגיזעא שהם יושבים בסוד האמונה,
וכפי שביארו מפרשי הזוהר, ושרשא קדישא דישראל" -ומי וכאשר האדם דבוק באמונה אין לו
הרמ"ק ואחרים ,שהיה כבר בתוך שאינו מזרע ישראל" ,לא יתיב פחד משום דבר כלל.
חלל הסוכה אלא שטרם התיישב בהו" ,אינו יכול לישב בסוכה. "דא מקטרגו אתפרש מיניה",
אל שולחנו ,ועמד בפתח להזמין "ויפוק גרמיה מתחות צלא כי המקטרג ,הוא עשו ,כבר נפרש
את האושפיזין .כך היה עושה בכל דמהימנותא" ,ועליו לצאת מן והלך לו .וכמו שביאר הזוה”ק,
יום ואומר "נזמין לאושפיזין". הסוכה כי אסור לו לישב שם. שביום הקדוש ,על ידי נתינת
נמצא שבכל יום ויום יש לנו אורח מכל זה חזינן יסודות עצומים: השעיר לעזאזל המדברה ,קיבל
קדוש בסוכה. שהסוכה היא צל האמונה ואין בה עשו את שוחדו -היינו שהסטרא
הקדמה זו נצרכת כדי שנבין פחד כלל ,וכן שמי שאינו יהודי אחרא קיבלה שוחדה -וממילא
את הידיעות הנפלאות והענינים אינו רשאי לישב בה. הניחה לנו לנפשנו.
הנוהגים בסוכה ,שבהם משתנות "וכל מאן דאיהו ברזא
הלכות מסוימות מחמת קדושתה. בכל יום אורח קדוש בסוכה
דמהימנותא" -כל מי שנמצא בסוד
-אושפיזין קדישין האמונה " -יתיב בסוכה" -יושב
דין שינת יחיד בסוכה בסוכה .הרי לנו מדברי הזוהר שעל
עוד איתא בזוה”ק (קג ,ב)" :תא
איתא בגמרא במסכת שבת חזי בשעתא דבר נש יתיב במדורא ידי הישיבה בסוכה זוכים לאמונה,
(קנא ,ב) שלא יישן אדם בבית דא" -בוא וראה ,בשעה שאדם ואז אין פחד משום סטרא אחרא
יחידי .ובשולחן ערוך (סימן רלט) יושב במדור קדוש זה" ,צלא וחיצונים.
הביא זאת המשנה ברורה (ס"ק ט), דמהימנותא" -בצל האמונה עוד הוסיף הזוה”ק" :כמא
27 פ+רדס ה+תור+ה
הזוה”ק הדבר מובן היטב ,שהרי ידע דבר רע" ,מכל מקום כבר נודע ובשער הציון (ס"ק יז) האריך לבאר
לסוכה יש כח לגרש את הסטרא שדרך הצדיקים לומר טעם אחד ההיתרים שעליהם סומך העולם.
אחרא ושורה שם השראת השכינה בגלוי ,בעוד שהיו טמונים אצלם ויש שסומכים על כך שיש עוד בני
במדה מרובה ,ועל כן אין לנו ממה עוד כמה וכמה טעמים כמוסים אדם הגרים בבנין .ובזה יש חילוקי
לירא .ומזה נראה דמהני הדבר לא בסתרי נסתרות. דעות:
רק לימי הסוכות אלא אף לזמן יש מקילים אם דרים אנשים
שלאחר מכן. בנין סוכה במקום 'מרזב' אחרים באותו הבנין ,ויש מקילים
ומצינו שאלה מעניינת בשו"ת ו'שופכין' דוקא אם יש אנשים אחרים באותה
'חיי הלוי' (להגה"צ ר' יוחנן וואזנער שליט"א הדירה .וגם בזה יש שכתבו שצריך
הנה בספר שמירת הגוף והנפש
מדייני ק"ק סקווירא ,ח"ב סי' פ"ז) ,שהביא שהדלת תהא פתוחה ,ויש שכתבו (מהדו"ת סי' רי"ט ס"ז) הביא שאלה אם
שם שמנהג סקווירא היה שלא מותר לישב תחת ה'מרזב' – והוא שדי בכך שאינה נעולה.
הרחיבו הבית מעולם – ואפילו לא ובשולחן ערוך הרב (הלכות מקום שיש בו 'צינור השופכין' שבו
במקום מרזב – אלא אם כן עשו שמירת הגוף והנפש ,קונטרס אחרון ס"ק יורדים המים מן הגג .וציין לדברי
שם מקודם סוכה ודרו בה ,על סמך ב) הביא מהירושלמי (שבת פ"ב ה"ו) הגמרא במסכת חולין (קה ,ב) שאמר
דברי המהרש"ם שהביא בשם השר שאין הקפידה אלא בחושך ,אבל אביי שלא ישב אדם שם מפני
שלום מבעלזא .הרי לנו עוד ענין במקום אור אין קפידה .והגאון המזיקין.
שההלכה משתנית מכח קדושת מבוטשאטש הביא מהגמרא
ואף שבגמרא לא נזכר איסור
הסוכה.
בברכות (מג ,ב) שאם יש לאדם נר 'בנין' שם ,מכל מקום יש אומרים
עוד הביא שם בתשובת 'חיי או אור דולק ,נחשב הדבר כשנים שישנה 'צוואת רבי יהודה החסיד'
הלוי' ,שכאשר הלכו לבנות והיתה לענין מזיקים .וכן כתבו המהרש"ם שלא להרחיב הבית במקום שהיו
כוונתם לשבת שם בימי הסוכות, מבערזשאן ב'דעת תורה' והכף בו שופכין.
לא הוצרכו להמתין עד שיבוא החיים ,וכן נהג הסטייפלער לסמוך
ובאמת ,בדפוסים שלפנינו
יום טוב ,אלא עצם המחשבה על זה .נמצא שבכל ימות השנה,
מצוואת רבי יהודה החסיד לא
כבר הועילה .וככל הנראה מקור
כדי לישן יחידי ,צריכים להשתמש נמצא דבר כזה ,אך מאידך גיסא
הדברים הוא מדברי הזוה”ק, בהיתרים שונים.
מצינו צדיקים שהקפידו על כך
האומר שכאשר אדם בונה בית
אמנם כשמגיע חג הסוכות ,מאוד .ובספר 'אמרי פנחס' (שער ח')
יהיה בדעתו לעשותו מקום מיוחד
איתא בספר 'מעשה רב' (אות רכא) מובא שהרה"ק רבי פנחס מקאריץ
לתורה ותפילה או לדבר מצוה.
שהווילנער גאון זי"ע אמר שמותר זי"ע הקפיד על כך ,וכן הרה"ק
וממילא ,כיון שהיתה כוונתם
לישן יחיד בסוכה .וזה לשונו שם :מנעשכיז זי"ע הקפיד בזה ,מלבד
לעשות שם סוכה ,כבר הועיל
"שאלוהו" -שאלו את הגר"א ,בתנאים מסוימים .וכאמור ,אין
הדבר.
"אם רשאי לישן יחידי בסוכה?" ,זה נמצא בצוואה שלפנינו ,אלא
עשיית נישואין בין יום "והשיב :שומר מצוה לא ידע דבר שהיו צדיקים שסברו שאכן קיימת
צוואה כזו. רע".
הכיפורים לסוכות וענין 'פנים
והנה בענין חג הסוכות ,איתא וניתן להוסיף בזה על פי מה
חדשות'
שראינו בזוה”ק ,שהסוכה היא דבר נפלא מהגאון מהרש"ם
עוד יש לעיין בשאלה שלישית כביכול השכינה עצמה הפורסת מברז'אן .המהרש"ם כתב הגהות
שבה מצינו שהלכה משתנית כנפיה ,והסטרא אחרא בורחת בסוף צוואת רבי יהודה החסיד,
מחמת הסוכה ,ונקדים לכך מעשה משם .ועוד ראינו שהאושפיזין וביאר שם (אות י"ט) שהרה"ק ה'שר
שהיה. קדישין נכנסים לסוכה ,ואם כן שלום' מבעלזא זי"ע הסכים לעצת
הנה הווישאווער רב זי"ע נזדמן יש לנו שמירה מעולה מהאבות הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן
פעם לעיר אונגוואר והתאכסן הקדושים ,ועל כן אין חשש לישן זי"ע ,שיבנו סוכה במקום שנמצא
בבית תלמיד חכם אחד ,ר' דוד המרזב ,ולאחר מכן שוב אין שום בה יחידי.
צוויבל זצ"ל ,שהיה מתלמידיו של ויש להוסיף בזה ביאור בטעם חשש ופחד לדור שם או לבנות
הראדאמישלא רב זי"ע .וביקש שהחזיק הגאון מוילנא שמותר שם.
ממנו הווישאווער רב שיאמר לו והטעם לזה ,כי כח מקום הסוכה לישן בסוכה יחידי .ואף שהגאון נתן
פסק הלכה אחד מרבו ,כדי שיראה טעם לדבר משום "שומר מצוה לא גדול ונורא מאוד .ולפי דברי
פ+רדס ה+תור+ה 28
בימים אלו שייך ענין תענית חתן, זה נחשב כפנים חדשות .עד כאן גדלותו של הראדאמישלער.
שמע מינה שמותר ומקובל לישא תורף דבריו .וכדרך זו מצינו גם סיפר לו האי גברא ,שפעם
אשה בימים אלו. ב'דרשות חתם סופר' (סוכות דרוש כ"ג). אחת שלחו שאלה מהעיר אוהעל
ומזה דייק הראדאמישלער רב, להראדאמישלער רב ,אם מותר
מעלת וסגולת עשיית שאם פשט דברי המגיד מקאזשניץ לערוך נישואין בימים שבין יום
נישואין בימים שבין יום הוא שמברכים שבע ברכות הכיפורים לסוכות .והשיב הגאון
הכפורים לסוכות בסוכות בלא פנים חדשות ,על שמותר הדבר ,והביא ראיה מדברי
כרחך שמותר לערוך נישואין בין הרה"ק המגיד מקאזשניץ זי"ע
בספר 'אמרי פנחס' (שער תורת
יום הכיפורים לסוכות. בספרו 'עבודת ישראל'.
האדם ,אות נ"ה) איתא" :אמר לנו" –
רבי פנחס מקאריץ זי"ע אמר לנו, כשמוע הווישאווער רב את דאיתא ב'עבודת ישראל',
"שחתונה טובה להיות יותר בין יום הדברים ,עמד מכסאו בהתפעלות דהנה לגבי שבת פסק השולחן
כיפור לסוכות" .וביאר הטעם ,כי עצומה ,והחל לצעוד בחדרו אנה ערוך (אהע"ז סי' ס"ב ס"ח) שבשתי
ימים אלו הם בסוד 'פנים בפנים' ואנה ברעש גדול ,ואמר" :את דברי הסעודות הראשונות אין צריכים
על פי דברי הזוה”ק והאריז"ל. המגיד מקאזשניץ הללו ידעתי גם 'פנים חדשות' ,לפי שכל סעודה
אני ,אך סבורני שבעת שלמד הגאון מסעודות השבת נחשבת כפנים
והובא שם מעשה באדם אחד
את דברי המגיד לא עלה בדעתו חדשות .ובסעודה שלישית פסק
שהיה זקוק לישועה גדולה בענין
דיוק זה ,אלא בשעה ששלחו אליו המחבר שצריכים פנים חדשות,
זיווגו ולא זכה להפקד בבני ,ואמר
את השאלה ,היתה לו סייעתא אולם הרמ"א כתב ש"עכשיו נוהגין
לו הצדיק שיעשה חתונתו בין יום
דשמיא מן השמים שיזכור ויכוין במדינות אלו לברך שבע ברכות
הכפורים לסוכות ,וכן הוה ,שעלתה
לדיוק זה בדברי המגיד!" בסעודה שלישית" ,וביאר שם
זיווגו יפה וזכה להקים בית עם
נמצאנו למדים מכאן שתי שזהו או משום שבאים אנשים
בנים ובני בנים.
הלכות :ראשית ,שמותר לערוך חדשים ,או משום שאומרים דרשה,
עוד יש לציין מה שכתב בספר והדרשה נחשבת כפנים חדשות.
חתונה בין יום הכיפורים לסוכות.
'אהל קדושים' (י"ב חשון) ,שהשינאווא
והעיקר הוא ,שקדושת הסוכה אך המגיד מקאזשניץ אומר
רב זי"ע השיא את בנו רבי משה'לע
גורמת לכך שהאושפיזין נחשבים שסעודה שלישית מצד עצמה
שינאווער זי"ע דוקא בימים שבין
כ'פנים חדשות'. נחשבת כפנים חדשות מפני
יום הכפורים לסוכות .וכתב שם שבכל סעודה יש עליה גדולה
המחבר בהערה ,דהיות ורבי אגב נרשום ,דמה שנוהגים
לעשות נישואין בימים שבין יום בשבת .ואמר עפ"י קבלת האריז"ל
משה'לע היה חלוש המזג בטבעו, עולים שלישית שבסעודה
רצה אביו לעשות הנישואין דוקא הכפורים לסוכות ,הנה מקורו
טהור מדברי המגן אברהם (סימן למדרגת 'כתר עליון' ,ועל כן אין
בימים אלו ,שהם ימים מסוגלים צריכים פנים חדשות ויכולים לברך
כפי שהעיד רבי פנחס מקאריץ. תקע"ג סק"א) שכתב דחתן ביום חופתו
צריך להתענות אפילו בימים שבין שבע ברכות.
והנה חידוש נורא אמר המגיד וסיים שם המגיד מקאזשניץ
יום הכפורים לסוכות .והנה ידוע
מקאזניץ זי"ע ,דבסוכות אין בזה הלשון" :לולא דמסתפינא,
שבימים אלו אין אומרים תחנון ,או
צריכים ל'פנים חדשות' לברכת הייתי אומר על חג הסוכות כשארע
מצד הטעם המובא בשבלי הלקט
המזון ,והוא על פי מה שנתבאר לחתן בתוך שבעת ימי המשתה,
שהיו אלו ימי שמחת חנוכת בית
שהאושפיזין קדישין הנכנסים מברך כל יום ויום שבע ברכות".
המקדש ,או מצד טעם המהרי"ל
לסוכה הם בבחינת פנים חדשות. היינו ,שאם נשא אדם אשה קודם
בשם המדרש ,כי "יום ראשון
וכבר מצינו בגמרא במסכת סוכה סוכות ועושים שבע ברכות
לחשבון עונות" הוא יום א' דסוכות,
ובשולחן ערוך ,דחתן ושושביניו בסוכות ,אין צריכים פנים חדשות.
ובימים שבין יום הכפורים לסוכות
פטורים מן הסוכה ,הרי דנהגו
אין הקדוש ברוך הוא חושב והטעם לזה ,משום האושפיזין
לעשות נישואין סמוך לחג הסוכות.
עונותיהם של ישראל ,וממילא אין הקדושים" .משום דכל יומא
המנהגים והשאלות באמירת אומרים בהם תחנון .וכפי שהוסיף קדושה באנפי נפשיה הוא ,כי
בזה הוילנא גאון ,שימים אלו הם אושפיזא דיומא דא איננו אושפיזא
'שלום עליכם' בשבת סוכות
המשך ישיר לקדושת יום הכפורים. דיומא אחרא ,כנודע והבן" .וכיון
נפקא מינה נוספת להלכה היא ומדחזינן בדברי המגן אברהם דאף שבכל יום בא אושפיזא חדש ,הרי
29 פ+רדס ה+תור+ה
קדישין נמצאים שם ,והם במדרגה ובבחינת "הביאני המלך חדריו" בענין אמירת 'שלום עליכם' בליל
נעלית הרבה למעלה מן המלאכים. (שיר השירים א ,ד) .וכתב רש"י על שבת קודש כשחל בו יום טוב של
ומאחר שכן ,לא זו בלבד שאין הפסוק (במדבר כג ,כג) "כעת יאמר סוכות או חול המועד .אם אומרים
אנו צריכים למלאכים ,אלא שאין ליעקב ולישראל מה פעל קל", 'שלום עליכם' כלל ,ואם אומרים
המלאכים יכולים ליכנס כלל אל דלעתיד לבוא יהיו ישראל יושבים – מתי הוא זמנו ,האם אומרים
הסוכה ,ועל כן אין אומרים 'שלום לפני הקדוש ברוך הוא ולומדים סדר האושפיזין קודם ל'שלום
עליכם'. תורה מפיו ,ויהיו לפנים ממחיצתם עליכם' או להיפך ,מצד הכלל של
וסיים שם בדברי מוסר" :ובזה של מלאכי השרת ,עד שהמלאכים "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם".
תוכחה מגולה לכל איש היושב יצטרכו לשאול את ישראל "מה ובעזרת השם נחזה במנהגים
בסוכה לידע מה שלפניו" .היושב פעל קל" – מה חידש הבורא נפלאים מצדיקי דורות הקודמים
בסוכה עליו לידע ולהשכיל שהוא בתורתו. המיוסדים על הבנה שקדושת
נמצא במדרגה כה גבוהה עד והנה בחינה זו של לעתיד לבוא, הסוכה היא בחינה נעלית ונשגבת
שאינו צריך ל'שלום עליכם' ,כי זוכים לה עתה בחג הסוכות ,ובפרט למעלה מכל דמיון.
הוא יושב לפני השכינה הקדושה ב'שבת-סוכות' .ומאחר שאנו ה'שם משמואל' זי"ע (שבת חוה"מ
והאושפיזין ,בבחינת לעתיד לבוא נמצאים במדרגה שהיא למעלה סוכות ,תרע"ג) כתב דבשבת חול
שלומדים תורה מפי הגבורה ,ועל ממחיצת המלאכים ,אין אנו המועד סוכות אין צריכים לומר
כן יתן אל לבו לקיים 'דע לפני מי צריכים לליווי המלאכים להוריד 'שלום עליכם' ,וביאר בזה שני
אתה עומד'. לנו את הנשמה היתירה ,כי אנו טעמים.
נמצאים אצל המלך בעצמו ב'עולם טעם ראשון :יש להבין מהו ענין
ה'עטרת ישועה' מדזיקוב זי"ע
האצילות' ,ועל כן אין אומרים ליווי המלאכים לאדם בכל ערב
התבטא פעם בשבת חול המועד
'שלום עליכם'. שבת בכניסתו לביתו .וביאר השם
סוכות – או ביום טוב שחל להיות
בשבת – בזה הלשון: משמואל ,דכיון שבשבת מקבל
אין המלאכים יכולים ליכנס האדם 'נשמה יתירה' – והנשמה
"ידענו כי האושפיזין גדולים כלל למחיצת הסוכה... נשלמת בעת התפלה – רוצים
המה ממלאכי השרת ,ועל כן נקדים המלאכים ללוות את הנשמה
להקביל פני האושפיזין ואחר כך עוד טעם כתב שם למה אין
היתירה היורדת מעולמות עליונים
נאמר שלום עליכם!" אומרים 'שלום עליכם' ,והביא
ולהמסירה לידי האדם.
הנה אין אתנו יודע עד מה בשם אביו ה'אבני נזר' זי"ע שקיבל
מרבותיו – ויסודו בדברי ה'בעל אלא שיש להקשות :למה לי
להסביר עומק פשטי דברי ליווי של מלאכים?
התניא' זי"ע במכתב שקיבל
הצדיקים ,אך אפשר לומר כי אמר
מהמגיד הגדול ממעזריטש זי"ע
זאת כדי לפייס דעת המלאכים קדושת הסוכה למעלה
– דבמקום שיש קיבוץ של עשרה
שלא ירגישו פגועים ,ועל כן ממדרגת המלאכים
מישראל ,עליהם נאמר (סנהדרין לט,
הקדים דברים אלו קודם אמירת
א) "כל בי עשרה שכינתא שריא", וביאר השם משמואל ,דהנשמה
האושפיזין .מכל מקום ,מנהג בעל
ומגודל עוצם הקדושה השורה שם יתירה באה ממקום כה גבוה,
ה'עטרת ישועה' היה לומר שלום
היה המלאך נשרף כרגע! עד שצריכים המלאכים ללוותה
עליכם ,אלא שהקדים אמירת
האושפיזין לפניו. וביאר בעל התניא ,דאפילו ולהורידה מעולם העליון למסרה
כשאין עוסקים בדברי תורה ,עצם למלאכים הפרטיים של האדם.
אולם מנהג בעלזא אצל
התאספות עשרה מישראל יוצרת וזהו סדר כל שבתות השנה,
הבעלזער רב זי"ע היה לומר שלום
קדושה כזו שמלאך ושרף לא היו ועל כן אומרים 'שלום עליכם'
עליכם קודם להזמנת האושפיזין, יכולים לעמוד בה. וגם 'צאתכם לשלום' ,להודות
וזאת על פי הכלל הידוע "תדיר
וכתב השם משמואל :על אחת למלאכים שליוו את הנשמה ,ועתה
ושאינו תדיר -תדיר קודם". חוזרים למקורם.
כמה וכמה שאין המלאך יכול
מלאכי השרת מוסרים כוחם ליכנס לסוכה .דהרי בסוכה יש אך כל זה בשאר שבתות השנה,
השראת שכינה ממש ,כדאיתא אבל בסוכות – הרי אנו יושבים
לאושפיזין
בגמרא "קדושת שם שמים חלה 'בצילא דמהימנותא' ו'בצילא
כיוצא בזה מובא בספר 'הליכות על הסוכה" .ועוד ,שהאושפיזין דשכינתא' כדאיתא בזוה”ק,
פ+רדס ה+תור+ה 30
הנבראים לפי הנהגת האדם באותה להקדים האושפיזין ,כי מלאכי חיים' ,בו נרשמו הנהגות בעל
שבוע .יסוד זה נמצא כבר ב'תפארת השרת מוסרים כוחם לאושפיזין. ה'שפע חיים' זי"ע לימים נוראים
שלמה' (פרשת לך לך ,חיי שרה ,ועוד) ,כי למעשה סיים תשובתו שהראה וחג הסוכות .שם (בהערה י"ז) הובאה
מלאכי השרת הבאים בליל שבת פנים לכאן ולכאן ,אך אין נפקא רשימת עדויות מתלמידיו כי לא
הם כפי המצוות ומעשים טובים מינה גדולה בזה ,והעיקר שינהג היה אומר 'שלום עליכם' ביו"ט,
של כל השבוע ,והם חפצים בעליה אדם בקדושה ובטהרה ,וילמוד ורק זמרו 'אשת חיל' בניגון של
בשבת קודש בעת שכל העולמות בהתמדה ,ויזכה לילך בדרכי אבותיו שלום עליכם .והקדים אשת חיל
מתעלים. הקדושים. לאושפיזין ,שכן בצאנז לא נהגו
למעשה היה מנהג מרן לומר שלום עליכם כשיחול יום
הנהגת וטעם מה'סאטמאר טוב בשבת.
מסאטמאר להקדים אמירת
האושפיזין ואחר כך שלום עליכם. רב' זי"ע וכן בשו"ת 'דברי יציב' (או"ח ח"א,
ונתן טעם לדבר כעין מה שהבאנו סוף סימן קכ"ג אות ו') האריך בתשובה
של 'אוצרותיהם בספר לצדדין אם להקדים אמירת
בשם ה'שם משמואל' ,וציין לגמרא צדיקים' (ח"ה עמוד קנ"ה) הובא שיח
בסנהדרין (צג ,א) האומרת כי "גדולים האושפיזין לשלום עליכם או
קודש שהיה אצל הסאטמאר רב לאחרה .וסיים שם שאין בידו
צדיקים יותר ממלאכי השרת" ,ועל זי"ע בשבת חול המועד סוכות,
כן יש להקדים קבלת פני הצדיקים לומר מהו מנהג צאנז בזה ,כי אין
ונתעוררה השאלה אם להקדים הדבר נוגע למעשה ,היות ובצאנז
לפני המלאכים. שלום עליכם או האושפיזין .טען לא אמרו כלל שלום עליכם – לא
סוף דבר ,כל איש יחזיק במנהגו אחד הנוכחים כי ודאי יש להקדים ביו"ט שחל בשבת ,לא בשבת חול
ובמסורת אבותיו הקדושים. שלום עליכם משום "תדיר קודם". המועד ,ואף לא באסרו חג שחל
והשי"ת יעזרנו שנזכה להדבק השיב לו הרה"ק מסאטמאר: בשבת .ועל כן השאלה היא רק לפי
בקדושת הסוכה ,ולהיות מרכבה "וכי סבור אתה כי המלאכים הבאים מנהגי שאר החצרות.
לשכינה הקדושה ,ולהדבק בערב שבת הם אותם מלאכים בכל בסוף התשובה (אות ו') כתב ,כי
באושפיזין עילאין קדישין. שבוע?" והסביר לו כי טעות היא, לאלו הנוהגים לומר שלום עליכם
שכן בכל שבוע באים מלאכים ביו"ט שחל בשבת ,היה ראוי באמת
31 פ+רדס ה+תור+ה
דער גליון אויף די "צווייטע טעג יו"ט"
וועט אי"ה ערשיינען אין חול המועד
בברכת א פרייליכן יו"ט!
מערכת פרדס התורה
= פרנסי חודש תשרי =
יון בלשה"ק נתנדב
ליון באידיש
נתנדב
עורים על הטע
גל הג לעפאון השי
ע" ע" ליין
ה
י
י
הרה"ח ר' חיים צבי הירש הי"ו נתנדב ע"י
הרה"ח ר' שמעון
לע"נ אמו האה"ח חנצי ע"ה הרה"ח ר' חיים מנחם
דרוממער הי"ו
בת יבלחט"א ר' מרדכי הי"ו ראזינגער הי"ו
לזכות ברכה והצלחה
נלב"ע א' תשרי -ראש השנה לזכות ברכה והצלחה
בכל הענינים
ת.נ.צ.ב.ה. בכל הענינים
זכות לימוד התורה דרבים תגן בעדם להתברך בכל מילי דמיטב ,וישלם ה' פעלם הטוב ותהי משכורתם שלימה מעם ה’
קול
אלע נייע חיזוק יומי -צו א וועכנטליכע שיעורים פון
שיעורים גליקליכע לעבן שיעורים הגה"צ ר' יודא
קול
אלע נייע חיזוק יומי -צו א וועכנטליכע שיעורים פון
שליט"א מאנדעל
00 11 22 33
שיעורים גליקליכע לעבן שיעורים הגה"צ ר' יודא
מאנדעל שליט"א
פרדס
פרדס
התורה
עמוד יומי סיפורי צדיקים קברי צדיקים - שיעורים על
התורה
סדר הש"ס פיל מיט חיזוק יארצייט צדיקים שבת קודש
עמוד יומי סיפורי צדיקים קברי צדיקים - שיעורים על
אינעם
מעכטיגן
אינעם
44
סדר הש"ס
55
פיל מיט חיזוק
66
יארצייט צדיקים
77
שבת קודש
זיכוי
מעכטיגן
הרבים
זיכוי
718.
אפאראט
הרבים מלוה הלכה יומי על תורת אוצר הידעות
מלכה שלחן ערוך הנפש בענינים נפלאים
718.
אפאראט מלוה הלכה יומי על תורת אוצר הידעות
ה+תור+ה 99 32
88 פ+רדס 10
10 1111
מלכה שלחן ערוך הנפש בענינים נפלאים
