gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk

שבוע: סוכות (2026-09-21)

א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בים‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫הר‬ ‫כות‬ ‫גליון פרדס התורה‬ ‫ב לז‬ ‫תנד‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬א'‬ ‫נ‬ ‫תשפ"ז‬ ‫לשה"ק‬ ‫מעיין‬ ‫של חיזוק‬ ‫סוכות • שמחת בית השואבה • בדרכי רבותינו‬ ‫הילולא דצדיקיא • מעיין הידיעות‬ ‫אינעם גליון‪:‬‬ ‫י"ל ע"י מערכת‬ ‫‪ 3‬בפתח היו"ט‬ ‫'פרדס התורה' לכתיבת‬ ‫ועריכת שיעורי מורינו‬ ‫‪ 9‬ולקחתם לכם‬ ‫הרב שליט"א‬ ‫‪ 14‬שמחת בית השואבה‬ ‫•••‬ ‫הגליון יצא לאור בהסכמת גדולי‬ ‫ישראל בארץ הקודש‪ ,‬דייני העדה‬ ‫‪ 17‬יו"ט סוכות בטבריא של מעלה‬ ‫החרדית‪ ,‬וגדולי רבני ארה"ב‬ ‫(ההסכמות במילואם נמצא‬ ‫‪ 21‬בדרכי רבותינו‬ ‫בספר 'טבריא של מעלה'‬ ‫שיצא לאור ע"י מורינו הרב שליט"א)‬ ‫‪ 24‬הילולא דצדיקיא‬ ‫•••‬ ‫‪ 27‬מעיין הידיעות‬ ‫די גליונות קען מען באקומען‬ ‫ביי די פאלגענדיגע לאקאלן‪:‬‬ ‫קרית יואל‬ ‫בארא פארק‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫ביהמ״ד שומרי שבת‬ ‫‪97 Acres Rd.‬‬ ‫‪5302 13 Ave.‬‬ ‫ביהמ״ד עדת יראים וויען‬ ‫לעיקוואד‬ ‫‪1350 50 St.‬‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫ביהמ״ד הדרת קודש‬ ‫‪12 America Ave.‬‬ ‫סוואליווע‬ ‫ביהמ״ד סאטמאר‬ ‫‪4801 15 Ave.‬‬ ‫‪405 Forest Ave.‬‬ ‫וויליאמסבורג‬ ‫ביהמ״ד צאנז‬ ‫בנין בראך למטה‬ ‫קלויזענבורג‬ ‫לאקער ‪#405‬‬ ‫‪25 Havens Ave.‬‬ ‫‪Bedford Cor. Park‬‬ ‫ביהמ״ד בעלזא‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫‪44 Grove Springs‬‬ ‫‪801 Bedford Ave.‬‬ ‫‪Ct.‬‬ ‫מאורות‬ ‫טאמס ריווער‬ ‫‪218 Wallabout St.‬‬ ‫ביהמ״ד קהל בני יששכר‬ ‫מאנסי‬ ‫‪1767 Whitesville Rd.‬‬ ‫ביהמ״ד זוועהיל‬ ‫פלטבוש‬ ‫‪101 W Maple Ave.‬‬ ‫‪MB VINEYARD‬‬ ‫שיינער'ס שול‬ ‫‪3012 AVE J‬‬ ‫‪18 Forshay Rd.‬‬ ‫•••‬ ‫פרנס הגליון‬ ‫©‬ ‫נתנדב לז"נ‬ ‫הרה"ק רבינו יואל‬ ‫להצטרפות קבלת שיעורי מורינו‬ ‫הרב שליט"א והגליונות באימייל‪,‬‬ ‫בן הרה"ק רבינו חנני' יו"ט‬ ‫ניתן לפנות‪:‬‬ ‫ליפא זצוקללה"ה מסאטמאר‬ ‫‪shiurimlishmo@gmail.com‬‬ ‫ע"י הרוצה בעילום שמו הי"ו‬ ‫להצטרפות קבלת הגליונות לבד‬ ‫ולזכות ברכה והצלחה בכל ענינים‬ ‫באימייל‪ ,‬ניתן לפנות‪:‬‬ ‫‪pardesgilyones@gmail.com‬‬ ‫פ ‪+‬רדס‬ ‫יו"ט סוכות ‪ -‬א'‬ ‫תשפ"ז‬ ‫שיעורי‬ ‫הרה''ג רבי יששכר יהודה‬ ‫ה ‪+‬ת ור‪+‬ה‬ ‫גליון ‪47‬‬ ‫בערקוי שליט''א‬ ‫אב''ד פרדס התורה‬ ‫מח"ס שו"ת יהודה מחוקקי‬ ‫זכות פטרון השנה נתנדב לעילוי נשמת‬ ‫אלטע פערל רויזא בת הרה"ח ר' חיים משה ע"ה‬ ‫נפטרה ו' ניסן תשפ"ו אחר קבלת יסורים באהבה ובאמונה ובטחון‪,‬‬ ‫לשה"ק‬ ‫והיתה למופת לזה לכל משפחתה ומכירי' • ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בפתח היו"ט‬ ‫סוד השמחה‪ :‬אף אם לא היה לו אלא ה'רצון' להיות טוב‬ ‫גודל כח השאיפות והרצונות ‪ -‬חלק א'‬ ‫נאמרו מיני פורענויות רח"ל שבאו‬ ‫והקשה הרה"ק ה'שם משמואל'‬ ‫שמחת חג הסוכות לכל השנה‬ ‫על כלל ישראל‪ .‬ויש להבין מה‬ ‫זי"ע (שנת תרע"ח)‪ ,‬מה נשתנה חג‬ ‫כולה‬ ‫הסיבה לכך? הלא ידוע הכלל ש"אין‬ ‫הסוכות שנאמר בו תיבת "בשנה"?‬ ‫יסורים בלא חטא ואין יסורים בלא‬ ‫מה שייכות יש לחג הסוכות עם כל‬ ‫"זמן שמחתנו"‪.‬‬ ‫עוון"‪ ,‬וכדברי רבי חנינא בן דוסא‬ ‫השנה כולה? הלא שלשה רגלים‬ ‫הנה באים אנו בשערי חג הקדוש‬ ‫(ברכות לג‪ ,‬א)‪" :‬אין ערוד ממית אלא‬ ‫הם‪ :‬פסח‪ ,‬שבועות וסוכות; ומה‬ ‫אשר הורנו בתורה הקדושה כי הוא‬ ‫החטא ממית"‪ .‬היינו‪ ,‬שכל הרעות‬ ‫מעלה יש לסוכות יותר מפסח‬ ‫זמן אשר בו שואבים שמחה‪ .‬וכפי‬ ‫הנאמרות בתוכחה אינן באות אלא‬ ‫ושבועות‪ ,‬שדוקא בו נאמר שיש לו‬ ‫שהביא הרה"ק המגיד מטריסק‬ ‫מחמת העבירות‪.‬‬ ‫שייכות לכל השנה?‬ ‫זי"ע בשם אביו הרה"ק המגיד‬ ‫וביאר ה'שם משמואל' על פי‬ ‫מטשערנאביל זי"ע‪ ,‬כי זה שאנו‬ ‫'שמחה' ‪ -‬המפתח לביטול‬ ‫דברי רש"י בפרשת פינחס (במדבר‬ ‫אומרים "זמן שמחתנו" ‪ -‬מלשון‬ ‫התוכחה‬ ‫כט‪ ,‬יח) המביא דברי המדרש‪ ,‬שבחג‬ ‫"זימן" ‪ -‬הכונה היא שמכינים‬ ‫אלא שכאן יש לשאול‪ :‬איך יתכן‬ ‫הסוכות מקריבים צ"ח (‪ )98‬כבשים‪,‬‬ ‫שמחה לכל השנה כולה‪.‬‬ ‫שבן ישראל יבוא לידי עבירה? איך‬ ‫והוא כדי לבטל צ"ח קללות‬ ‫והוסיף כי לחג הסוכות יש "כח‬ ‫יבוא אדם לידי סכלות כזו?‬ ‫הנאמרות במשנה תורה (פרשת כי‬ ‫להמתיק הדינים מעל כל ישראל‪,‬‬ ‫ובפרט בזמן שבית המקדש‬ ‫תבוא)‪ .‬וכן מצינו בפיוט ליום שני‬ ‫ולהמשיך עליהם שמחה וחדוה‬ ‫היה קיים‪ ,‬שראו כהנים בעבודתם‪,‬‬ ‫של סוכות‪" :‬רציתי שיים שמונה‬ ‫ואורה על כל השנה"‪ .‬פירוש‬ ‫לוים בדוכנם וישראל במעמדם‪,‬‬ ‫ותשעים‪ ,‬כליה בם תוכחות שמונה‬ ‫הדברים‪ ,‬שלא זו בלבד שחג‬ ‫והיה גילוי של השראת השכינה‪,‬‬ ‫ותשעים"‪ .‬פירוש הדברים‪" :‬ריציתי‬ ‫הסוכות מכין את השמחה לכל‬ ‫והיו נביאים וצדיקים מצויים‪ .‬איך‬ ‫את הרבש"ע כביכול בצ"ח כבשים‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬אלא מכין הוא גם את כל‬ ‫הגיעו כלל לידי סכלות כזו לעבור‬ ‫ובזה ביטלתי את הצ"ח קללות"‪.‬‬ ‫השפעות הטובות לכל השנה כולה‪.‬‬ ‫עבירות?‬ ‫והקשה הרה"ק ה'אבני נזר' זי"ע‪:‬‬ ‫מהו הפשט שדוקא צ"ח כבשים‬ ‫ביטול צ"ח קללות‬ ‫אלא אמר ה'אבני נזר'‪ ,‬שהתורה‬ ‫הקדושה מסרה לנו את המפתח‬ ‫אלו כוחם יפה לבטל את הצ"ח‬ ‫בכתוב נאמר (ויקרא כג‪ ,‬מא)‪:‬‬ ‫לזה‪ .‬כל השורש והסיבה לזה הוא‬ ‫קללות?‬ ‫"וחגתם אתו חג לה'‪ ,‬שבעת ימים‬ ‫מה שנאמר (דברים כח‪ ,‬מז)‪" :‬תחת‬ ‫והניח ה'אבני נזר' יסוד נורא‪.‬‬ ‫בשנה"‪ .‬הנה נצטווינו לחוג את‬ ‫אשר לא עבדת את ה' אלקיך‬ ‫הנה בתוכחה שבפרשת כי תבוא‬ ‫חג הסוכות שבעת ימים "בשנה"‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫ועפ"ז ביאר ה'אבני נזר'‪ ,‬שבחג‬ ‫אך היצה”ר בא ומסית את האדם‬ ‫בשמחה ובטוב לבב מרב כל"‪.‬‬ ‫הסוכות‪ ,‬כשעובדים את ה' בשמחה‬ ‫שלא יהיה בשמחה‪ ,‬וכיון שאינו‬ ‫וכתב האר"י הקדוש‪ ,‬שצריך לעבוד‬ ‫בתוך "זמן שמחתנו"‪ ,‬דוקא אז‬ ‫בשמחה‪ ,‬יכולה הסטרא אחרא‬ ‫את ה' בשמחה גדולה יותר מכל‬ ‫כוחם של צ"ח הכבשים לבטל את‬ ‫לשרות עליו ח"ו‪ .‬ומשם ואילך‬ ‫האוצרות‪.‬‬ ‫הצ"ח קללות‪ .‬כי כאשר הקריבו‬ ‫באה עליו רוח שטות המבלבלת‬ ‫והיינו‪ ,‬שכל זמן שיהודי עובד‬ ‫את צ"ח הכבשים בשמחה עצומה‬ ‫דעתו‪ ,‬ונופל בעבירות המביאות‬ ‫את ה' בשמחה‪ ,‬אין רוח שטות של‬ ‫כזו שהיתה בשמחת בית השואבה‬ ‫עליו את התוכחה‪ .‬נמצא לפי דברי‬ ‫יצה”ר יכולה להכנס בו ולבלבל‬ ‫– שהיתה כולה הכנה להקרבת‬ ‫קרבן התמיד וניסוך המים – ועשו‬ ‫ה'אבני נזר'‪ ,‬שיש כאן מפתח לכל‬ ‫דעתו‪ .‬במקום שיש שמחה‪ ,‬שם‬ ‫את עבודת הקרבנות בשמחה כה‬ ‫הענין‪ ,‬שאם רוצה האדם לעבוד‬ ‫שורה השכינה‪ ,‬כדכתיב "עוז וחדוה‬ ‫גדולה‪ ,‬אז נתבטלו הצ"ח קללות‪.‬‬ ‫את ה' ולזכות לכל ההשפעות‬ ‫במקומו"‪ .‬כשהאדם שרוי בשמחה‪,‬‬ ‫כיון שהאדם בשמחה‪ ,‬מתבטלת‬ ‫הטובות‪ ,‬עליו להשתדל לעבוד את‬ ‫יש לו עוז והשראת השכינה‪ ,‬והוא‬ ‫התוכחה מאליה‪.‬‬ ‫ה' בשמחה‪.‬‬ ‫עובד את בוראו ואינו חוטא‪.‬‬ ‫שמחת בית השואבה‪ :‬גודל השמחה בהכנה למצוה‬ ‫כל השנה נהפכות לשמחה‪.‬‬ ‫להקריב אחריו שאר כל הקרבנות‪.‬‬ ‫הנה נבוא להרחיב מעט את‬ ‫וביאר ה'שם משמואל' שזהו‬ ‫לפיכך‪ ,‬הקרבת הקרבנות ביו”ט‬ ‫הדיבור בענין זה‪.‬‬ ‫פשט הכתוב‪" :‬וחגתם אתו חג לה'‬ ‫של סוכות היתה מתחלת בקרבן‬ ‫שנינו במשנה בפרק החמישי‬ ‫שבעת ימים בשנה"‪ .‬כאשר תהיה‬ ‫התמיד‪ ,‬שקדמה לו הכנה עצומה‬ ‫במסכת סוכה (פרק החליל) בענין‬ ‫בשמחה בימי חג הסוכות‪ ,‬תזכה‬ ‫של שמחה במשך כל הלילה‪.‬‬ ‫שמחת בית השואבה‪ ,‬ועליה העידו‬ ‫שיהיה בזה כח "בשנה" לתקן את‬ ‫וממילא‪ ,‬גם צ"ח הכבשים שהיו‬ ‫חז"ל‪" :‬מי שלא ראה שמחת בית‬ ‫כל עניני השנה‪ .‬וזהו הכח המופלא‬ ‫מקריבים ביו”ט של סוכות‪ ,‬באו‬ ‫השואבה לא ראה שמחה מימיו"‪.‬‬ ‫של ימי חג הסוכות‪.‬‬ ‫מתוך כח של שמחה עילאית זו‬ ‫והנה ידועה המחלוקת שבין רש"י‬ ‫של שמחת בית השואבה של כל‬ ‫והרמב"ם בביאור מהותה של‬ ‫גודל ענין 'הכנה למצוה' ‪-‬‬ ‫הלילה‪.‬‬ ‫שמחה זו‪.‬‬ ‫שתיכף עומדים לשאוב מים‬ ‫ופירש רש"י וז"ל‪" :‬בית השואבה‬ ‫גודל כח השמחה להשפיע‬ ‫‪ -‬כל שמחה זו אינו אלא בשביל‬ ‫אך עלינו להתבונן עוד בעומק‬ ‫על כל השנה‬ ‫ניסוך המים‪ ,‬כדמפרש ושאבתם‬ ‫השמחה שהיתה בשמחת בית‬ ‫ובזה יובן מדוע כח זה מבטל‬ ‫מים בששון"‪ ,‬וכל זה היה כדי‬ ‫השואבה‪ .‬הרי רקדו שם במשך כל‬ ‫את הצ"ח קללות‪ .‬שכן כתב ה'שם‬ ‫"לחבב את המצוות"‪ .‬והוסיף עוד‪:‬‬ ‫הלילה‪ ,‬ועל מה היתה השמחה?‬ ‫משמואל' לבאר בזה את מעלת‬ ‫"שמחת בית השואבה לכבוד‬ ‫הרי נקרא שמה "שמחת בית‬ ‫שאיבת ניסוך המים‪ ,‬ומחללים‬ ‫חג הסוכות‪ :‬שבכל השנה כולה‬ ‫השואבה" על שם שעומדים‬ ‫בחלילים ובכנורות"‪.‬‬ ‫עבדו בני ישראל את עבודתם‪ ,‬אך‬ ‫לשאוב מים‪ .‬נמצא שהיו שמחים‬ ‫כיוון שלא היתה העבודה בשמחה‪,‬‬ ‫נמצאנו למדים‪ ,‬שכל הלילה היו‬ ‫ורוקדים על 'הכנה' למצוה‪.‬‬ ‫לא הביאה את ההשפעה הראויה‪.‬‬ ‫שמחים ומרקדים בבית המקדש‬ ‫והלא דבר הוא? הרי ידענו‬ ‫ובמשך השנה גם נכשלו בעבירות‪,‬‬ ‫בשביל מה שעתידים להקריב‬ ‫תמיד מגודל מעלת שמחה של‬ ‫שבוודאי לא הביאו דברים טובים‪,‬‬ ‫בבוקר את קרבן התמיד‪ ,‬שבכל יום‬ ‫מצוה בעת עשיית המצוה עצמה‪,‬‬ ‫בין ברוחניות ובין בגשמיות‪.‬‬ ‫אינו בא אלא עם ניסוך היין‪ ,‬ואילו‬ ‫אך כאן שמחו כל הלילה על הכנה‬ ‫והנה בא חג הסוכות‪ ,‬ובו ניתן‬ ‫בימי חג הסוכות נוסף בו גם ניסוך‬ ‫למצוה ‪ -‬על זה שתיכף ומיד יבואו‬ ‫לנו כח כזה על ידי השמחה‪ ,‬שנוכל‬ ‫המים‪ .‬הרי שכל השמחה הגדולה‬ ‫לשאוב מים‪.‬‬ ‫לתקן בו את כל השנה כולה!‬ ‫לא היתה אלא 'הכנה' לקרבן‬ ‫מכאן יש ללמוד לימוד גדול‪,‬‬ ‫וממילא כל עבודות השנה שנעשו‬ ‫התמיד‪ .‬וידוע שקרבן התמיד הוא‬ ‫שצריך האדם לשמוח בעצם ההכנה‬ ‫בלא שמחה‪ ,‬נהפכות עתה לשמחה‪,‬‬ ‫ראשון לכל הקרבנות‪ ,‬שפעם אחת‬ ‫למצוה (עי' להלן מספה"ק 'פלא יועץ' בענין‬ ‫ועל ידי זה גם כל הצ"ח קללות של‬ ‫שהוקרב התמיד כבר היו יכולים‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪4‬‬ ‫השי"ת סוד נורא בעבודת השם‪.‬‬ ‫הסעודות זכר לשתי הלחם‪ .‬הרי‬ ‫זה)‪.‬‬ ‫שני חלקים הם בעבודת השם‪:‬‬ ‫שכל מה שהכינו קודם החג‪,‬‬ ‫ישנו החלק שהאדם משקיע‬ ‫אוכלים ונהנים ממנו ביו”ט‬ ‫ההכנה המיוחדת של חג‬ ‫בו‪ ,‬והוא ההכנה למצוה‪ .‬ישנה‬ ‫ומקיימים בו את מצות החג‪ .‬וכמו‬ ‫הסוכות לעומת שאר ימים‬ ‫ההשתוקקות למצוה והרצונות‬ ‫שאמרו בגמרא שזהו יום שניתנה‬ ‫טובים‬ ‫למצוה‪ ,‬אלא שלא תמיד עולה בידו‬ ‫בו תורה‪ ,‬ואנו מראים שמחתנו‬ ‫בתורה עד שאפילו הגוף הגשמי‬ ‫עוד דבר יסודי עלינו לשית‬ ‫להוציא אל הפועל את כל אותם‬ ‫אליו לב בעת אשר אנו מכינים‬ ‫רצונות‪ .‬למשל‪ ,‬היה בדעתו לקום‬ ‫משתתף בשמחה הגדולה של יום‬ ‫קבלת התורה‪.‬‬ ‫עצמנו לקראת חג הסוכות הקדוש‪:‬‬ ‫באשמורת הבוקר‪ ,‬רצה לסיים‬ ‫אך לא כן הוא בחג הסוכות‪.‬‬ ‫ההכנה לחג זה שונה היא‬ ‫את המסכתא‪ ,‬השתוקק להתפלל‬ ‫מההכנה לשאר הימים טובים‪.‬‬ ‫'נשמת' בהתלהבות ובאש להבה‪,‬‬ ‫חג הסוכות הוא חג שמשקיעים‬ ‫נתבונן למשל בחג ה'פסח'‪ .‬הנה‬ ‫רצה להשמר מלשון הרע ורכילות‬ ‫בו בהכנה השקעה מרובה ביותר‪,‬‬ ‫מכינים ואופים מצות‪ ,‬ומתחילים‬ ‫או לשמור עיניו‪ ,‬ולא תמיד עלה‬ ‫אך התוצאה למעשה אינה לפי ערך‬ ‫בקצירת החיטים חודשים רבים‬ ‫בידו להוציא מכח אל הפועל את‬ ‫ההשקעה כלל‪ .‬שהרי בעת שבאים‬ ‫קודם לכן‪ .‬אך על פי רוב‪ ,‬כל מה‬ ‫כל חלומותיו‪ ,‬רצונותיו ושאיפותיו‪.‬‬ ‫לקנות ד' מינים‪ ,‬בודקים עשרות‬ ‫שמשקיעים בהכנת החיטים‬ ‫אלא שכאן טמונה טעות‪ .‬כי‬ ‫אתרוגים‪ ,‬הדסים‪ ,‬לולבים וערבות‪.‬‬ ‫ובטחינת הקמח‪ ,‬משתמשים בו‬ ‫האדם מדמה בדעתו שעבודת‬ ‫הולכים ממוכר למוכר ומדיין לדיין‪,‬‬ ‫אחר כך כמעט במלואו‪ .‬גם בעת‬ ‫השם היא רק החלק השני – היינו‬ ‫ומשקיעים זמן וכח בבדיקת מינים‬ ‫הלישה‪ ,‬העריכה ואפיית המצות‪,‬‬ ‫כשכבר סיים את המסכתא‪ ,‬כשקם‬ ‫רבים‪ ,‬אך למעשה אין נוטלים אלא‬ ‫יוצאים כל הבצק והמצות אל‬ ‫באשמורת הבוקר‪ ,‬כשישב ושמר‬ ‫אתרוג אחד ומינים אחדים מכל‬ ‫הפועל לשימוש המצוה‪.‬‬ ‫עיניו בשלמות או כשנמנע מלדבר‬ ‫מה שהשקיעו בו‪ .‬נמצא שהאדם‬ ‫נמצא שכל מה שמשקיעים‬ ‫לשון הרע‪ .‬סבור האדם שרק‬ ‫משקיע בהכנה הרבה יותר ממה‬ ‫קודם החג‪ ,‬בא לידי ביטוי‬ ‫ה'פועל יוצא' הוא עבודת השם‪,‬‬ ‫שהוא לוקח ומשתמש בו למעשה‪.‬‬ ‫בשלימותו בחג עצמו‪.‬‬ ‫ואינו יודע שאף שהחלק השני הוא‬ ‫כך הוא הענין במלאכת בנין‬ ‫ודאי עבודת השם‪ ,‬מ"מ גם החלק‬ ‫וכן הוא בהכנת מאכלי יו”ט‪,‬‬ ‫הסוכה‪ .‬הכל יודעים כי אפשר‬ ‫הראשון – ההכנה והרצון – הוא‬ ‫שהנשים צדקניות משקיעות‬ ‫להשתמש בסוכה משנה לשנה‪,‬‬ ‫בהם כח רב‪ ,‬וכל מה שמשקיעים‬ ‫עבודה גמורה‪ .‬ובספרים הקדושים‬ ‫ואעפי"כ חוזרים וקוצצים קרשים‪,‬‬ ‫יוצא אל הפועל בסעודות החג‪.‬‬ ‫מובא שהוא חשוב עוד יותר‪.‬‬ ‫ומזיזים את הסכך אנה ואנה‪...‬‬ ‫וכן בהכנת הבית וביעור חמץ‪,‬‬ ‫ומפני מה?‬ ‫ובעת שבאים לעסוק בנוי סוכה‪,‬‬ ‫הרי כפי שמשקיעים בהכנה כך הן‬ ‫כי כל אותם רצונות‪ ,‬שאיפות‬ ‫הרי בכל שנה ושנה הוא מהלך‬ ‫התוצאות‪ ,‬ובבוא החג הבית נקי‬ ‫והכנות‪ ,‬ובפרט אם לא עלה בידו‬ ‫אחר ועבודה אחרת‪ ,‬ומשקיעים‬ ‫ומטוהר‪.‬‬ ‫להוציאם מכח אל הפועל‪ ,‬הרי‬ ‫בזה כח וזמן רב‪ .‬והנה‪ ,‬הרבה‬ ‫מאותן קרשים וחפצים שהשקיעו‬ ‫וכן הוא בחג ה'שבועות'‪ .‬קודם‬ ‫הם מביאים את האדם לידי 'לב‬ ‫החג מכינים עצמנו בספירת‬ ‫נשבר'‪ ,‬והקב"ה נוטלם ואומר‪" :‬אלו‬ ‫בהם זמן רב‪ ,‬פעמים רבות אין‬ ‫משתמשים בהם כלל‪ ...‬מכינים‬ ‫העומר‪ ,‬ובזמן שבית המקדש היה‬ ‫הם שיורי מצוה"‪ .‬וזהו שמצינו‬ ‫קיים היו מכינים את שתי הלחם‬ ‫בנענועים של ד' מינים‪ ,‬שהם‬ ‫את נוי הסוכה מצד זה ומצד זה‪,‬‬ ‫ולבסוף אין משתמשים בהם‪ ,‬או‬ ‫והקרבנות‪ ,‬וכל ההשקעה היתה‬ ‫"מעכבים את הפורענות"‪.‬‬ ‫יוצאת אל הפועל בהקרבתם‪.‬‬ ‫שמשתמשים רק במקצתם; ואין‬ ‫חז"ל אמרו לנו במסכת אבות‪,‬‬ ‫וגם בזמן הזה‪ ,‬הרי ישנה מצות‬ ‫זה לפי ערך ההשקעה כלל‪.‬‬ ‫"לפום צערא אגרא" – השכר‬ ‫סעודת יו”ט‪ ,‬וכדאיתא בגמרא‬ ‫הוא לפי היגיעה‪ ,‬לפי השאיפות‬ ‫והלא דבר הוא‪ ,‬ומהו ביאור‬ ‫(פסחים סח‪ ,‬ב)‪" :‬אמר רב יוסף‪ ,‬בעצרת‬ ‫והעמל שלך‪ ,‬ו'לא' לפי הפועל יוצא‬ ‫הענין?‬ ‫כולי עלמא מודו דבעינן נמי לכם"‪.‬‬ ‫למעשה!‬ ‫ומשקיעים להכין סעודות כיד‬ ‫היסוד‪ :‬הרצון וההכנה הם‬ ‫ולכאורה קשה‪ :‬הרי כבר יצא ידי‬ ‫המלך‪ ,‬ואחר כך עוסקים בעבודת‬ ‫בעצמם 'עבודה'‬ ‫חובת מצות ד' מינים‪ ,‬וכבר קיים‬ ‫הקודש בליל שבועות בתפילות‬ ‫"ולקחתם לכם" ברגע שהגביהם‪,‬‬ ‫התירוץ הוא‪ ,‬כי בזה מגלה לנו‬ ‫ובקריאת התורה‪ ,‬ואוכלים את‬ ‫‪5‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫מכינים את עצמם‪ ,‬כי הקב"ה‬ ‫למצוה‪ ,‬גדרים וסייגים‪ ,‬שאיפות‬ ‫ומהו הפשט שהנענועים מעכבים‬ ‫רצה לגלות לנו כאן ששמחה‬ ‫ורצונות למצוה‪ ,‬מי אמר שזה‬ ‫את הפורענות?‬ ‫אינה רק כשלומידם‪ ,‬מתפללים או‬ ‫חשוב? לכאורה אין זה מביא‬ ‫אלא התירוץ הוא‪ ,‬דאף שכבר‬ ‫עושים מצוה בפועל‪ .‬כשאתה מכין‬ ‫שמחה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬זה משבר את‬ ‫קיימת את המצוה‪ ,‬הרצונות‬ ‫את עצמך‪ ,‬ויש לך רצונות‪ ,‬שאיפות‬ ‫האדם על שלא עלה בידו להוציא‬ ‫והשאיפות שאתה משקיע בהם הם‬ ‫והשתוקקות‪ ,‬הרי זה בעצמו‬ ‫מכח אל הפועל?!‬ ‫המעכבים את הפורענות‪ ,‬כי בזה‬ ‫שמחה‪ ,‬וקרוב הדבר ששם השמחה‬ ‫כאן בא יו"ט סוכות ומגלה לנו‪:‬‬ ‫אתה מראה שאתה משקיע כוחות‬ ‫גדולה עוד יותר‪.‬‬ ‫רצונותיך‪ ,‬שאיפותיך והכנותיך‬ ‫לשם שמים‪ .‬כשאדם משקיע‬ ‫הרה"ק רבי ר' מענדלע‬ ‫למצוה‪ ,‬הם שיביאו את השמחה‬ ‫כוחות במצוה ולא עלה בידו‬ ‫וויטעבסקער זי"ע אומר‪ ,‬שכשאדם‬ ‫הגדולה ביותר‪ .‬ועל זה היו נעורים‬ ‫לקום באשמורת או לשמור עיניו‪,‬‬ ‫הכין עצמו לעשות מצוה ולא‬ ‫כל הלילה ורוקדים בשמחת בית‬ ‫ואעפי"כ הוא ממשיך הלאה וביום‬ ‫עלה בידו לגומרה‪ ,‬זוהי השלמות‬ ‫השואבה‪ ,‬שעליה אמרו חז"ל‪" :‬מי‬ ‫המחרת מנסה שוב בכוחות גדולים‪,‬‬ ‫שלא ראה שמחת בית השואבה לא‬ ‫בזה אתה מראה שאתה "עובד השם‬ ‫הגדולה ביותר‪ .‬ומפני מה? כי‬ ‫ראה שמחה מימיו"‪.‬‬ ‫באמת"‪.‬‬ ‫עכשיו יש לו 'לב נשבר'‪ .‬וכיון שיש‬ ‫לך לב נשבר‪ ,‬אין לך הרגשת "כחי‬ ‫ומה עשו שם?‬ ‫היתה זו 'הכנה למצוה'‪ .‬זהו‬ ‫כח השאיפות‬ ‫ועוצם ידי"‪.‬‬ ‫הרה"ק משינאווא זי"ע היה‬ ‫הגילוי הנורא של ריקוד שמחת‬ ‫הנה בא יו"ט של סוכות ומגלה‬ ‫בית השואבה כל הלילה‪ .‬אמר‬ ‫לנו סוד נורא‪.‬‬ ‫מפליא מאוד ענין זה של אדם‬ ‫הקב"ה‪ :‬אני עתיד להשפיע שמחה‬ ‫עבודת השם מורכבת משני‬ ‫שרצה לעשות מצוה ולא עלה בידו‪.‬‬ ‫עצומה כזו‪ ,‬וכפי שמביא תוספות‬ ‫חלקים‪ :‬הרצונות‪ ,‬השאיפות‬ ‫ומפני מה?‬ ‫מהירושלמי‪ ,‬שיונה הנביא עלה‬ ‫וההכנות‪ ,‬וישנו החלק של עשיית‬ ‫כי כשאדם עושה מצוה בפועל‪,‬‬ ‫אז לרגל‪ ,‬ומשם שרתה עליו רוח‬ ‫המצוה בפועל‪ .‬ואומר לנו השי"ת‬ ‫"מי יאמר זכיתי לבי טהרתי‬ ‫הקודש עד שנעשה נביא‪.‬‬ ‫ביו"ט סוכות‪" ,‬זמן שמחתנו"‪,‬‬ ‫מחטאתי"‪ ,‬מי יכול לומר שעשה‬ ‫אומר הקב"ה‪ :‬אני משפיע רוח‬ ‫שתהיה בשמחה‪ .‬הכל יודעים‬ ‫את המצוה בשלמות? אבל אם רק‬ ‫הקודש ואני משפיע שמחה‪ .‬ולא‬ ‫שכשעושים מצוה בפועל ולומדים‬ ‫'רצית'‪ ,‬אומר הרה"ק משינאווא‪,‬‬ ‫סתם שמחה‪ ,‬אלא שמחה כזו‬ ‫תורה הקדושה‪ ,‬הרי "פקודי ה'‬ ‫כיון שהאדם 'רוצה'‪ ,‬נחשב הדבר‬ ‫שחז"ל אומרים עליה "מי שלא‬ ‫ישרים משמחי לב"‪" ,‬אין שמחה‬ ‫כאילו עשאה בשלמות‪.‬‬ ‫ראה שמחת בית השואבה לא ראה‬ ‫כשמחת התורה"‪" ,‬שש אנכי‬ ‫ובפרט דאמרו חז"ל‪" ,‬חשב‬ ‫שמחה מימיו"‪ .‬והיה זה גדול כל כך‬ ‫על אמרתך כמוצא שלל רב"‪.‬‬ ‫לעשות מצוה ונאנס‪ ,‬מעלה עליו‬ ‫עד שהוצרכו לעשות 'תיקון גדול'‪,‬‬ ‫הכל יודעים שהתורה הקדושה‬ ‫הכתוב כאילו עשאה" – כאילו‬ ‫כי כולם באו – אף הנשים שלא היו‬ ‫והמצוות הם הדברים המשמחים‬ ‫השי"ת עשאה‪ .‬ואמר הרה"ק‬ ‫מחויבות בעלייה לרגל והקטנים –‬ ‫ביותר בעולם‪.‬‬ ‫מקוצק זי"ע‪ :‬הקב"ה אומר "אני‬ ‫איש לא רצה להפסיד את השמחה‪.‬‬ ‫אך כאן טמונה טעות‪ .‬סבורים‬ ‫עשיתיה!" – ואם הקב"ה עשאה‪,‬‬ ‫ועל מה שמחו?‬ ‫שהשמחה היא רק כשעושים‬ ‫ודאי שהיא בשלמות‪...‬‬ ‫על ההכנה למצוה‪.‬‬ ‫'בפועל'‪ .‬אבל כשיש לי הכנה‬ ‫גודל כח השאיפות והרצונות ‪ -‬חלק ב'‬ ‫בספר 'פלא יועץ' להרה"ק רבי‬ ‫כל הלילה‪ ,‬לא היתה אלא הכנה‬ ‫סוד מים תחתונים ובכיית‬ ‫מאטעלע מהארנסטייפל זי"ע‪,‬‬ ‫לשאיבת המים‪ ,‬אשר היו מנסכים‬ ‫המים‬ ‫אשר ציין ה'ישמח משה' לדברי‬ ‫אותם על גבי המזבח בעת הקרבת‬ ‫המדרש בבראשית רבה (פרשה‬ ‫קרבן תמיד של שחר‪ .‬ויש להבין‪,‬‬ ‫נשובה נא לענין שמחת בית‬ ‫ה')‪ ,‬שהמים התחתונים היו בוכים‬ ‫מפני מה הוצרכו דוקא למים?‬ ‫השואבה‪ .‬ויש להתבונן עוד‬ ‫ואומרים‪" :‬אנן בעינן למהוי קמי‬ ‫הנה כבר כתב בזה הרה"ק בעל‬ ‫בנקודה אחת‪ :‬הנה כל ענין שמחת‬ ‫מלכא"‪ ,‬רצוננו להיות לפני המלך‪,‬‬ ‫'ישמח משה' זי"ע‪ ,‬והובאו דבריו‬ ‫בית השואבה שהיתה נמשכת‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪6‬‬ ‫וזו היא נקודת שמחת בית‬ ‫ורוצים לעלות למעלה‪ ,‬בבחינת‬ ‫ולמה זה הורדנו למטה לעולם‬ ‫השואבה‪ ,‬וזו היא נקודת השמחה‬ ‫"אנן בעינן למהוי קמי מלכא"‪.‬‬ ‫הזה? אמר להם הקב”ה‪ :‬הואיל‬ ‫של יו”ט סוכות‪.‬‬ ‫ואף שנופלים הם בחזרה‪ ,‬מכל‬ ‫ועשיתם רצוני וירדתם למטה‬ ‫מקום חוזרים הגלים ובאים שוב‬ ‫כאשר צויתי אתכם‪ ,‬באמת אינכם‬ ‫ההכנה למצוה מביאה שמחה‬ ‫ושוב‪ ,‬ומנסים לקפוץ למעלה‪,‬‬ ‫יכולים להיות למעלה אצלי‪ ,‬אך‬ ‫כעצם המצוה‬ ‫ואף שאין הדבר עולה בידם‪ ,‬אינם‬ ‫אתן לכם מצוה‪.‬‬ ‫נבוא עתה ליסוד ההכנה ליו”ט‬ ‫מתייאשים כלל אלא חוזרים‬ ‫ומה היא המצוה?‬ ‫סוכות‪.‬‬ ‫ומתחילים בכל פעם מחדש‪.‬‬ ‫"על כל קרבנך תקריב מלח"‬ ‫כשמתכוננים ליו”ט סוכות‪,‬‬ ‫נמצא שהמים מורים לנו‬ ‫(ויקרא ב‪ ,‬יג)‪ ,‬שבכל הקרבנות יקריבו‬ ‫אומר לנו הרבוש”ע‪" :‬חפץ אני‬ ‫דבר נורא‪ :‬אף שהורידו אותם‬ ‫מלח – הבא מן המים‪ .‬ולא עוד‪,‬‬ ‫לגלות לך סוד‪ .‬סבור אתה שרק‬ ‫למטה לעולם הזה‪ ,‬לא פסקו מהם‬ ‫אלא שתיקנתי לכם מצות 'ניסוך‬ ‫כשעושה אתה מצוה בפועל‪,‬‬ ‫הרצונות והשאיפות וההשתוקקות‪,‬‬ ‫המים'‪.‬‬ ‫אז זוכה אתה לשמחה של‬ ‫והם קופצים ורוצים לעלות‬ ‫ואמר הרה"ק ה'ישמח משה'‪,‬‬ ‫מצוה? סבור אתה שרק כשקמת‬ ‫בחזרה "למהוי קמי מלכא"‪ ,‬ואינם‬ ‫שזהו פשט הכתוב בתהלים (קלז‪,‬‬ ‫באשמורת הבוקר‪ ,‬כשסיימת‬ ‫מתייאשים לעולם‪.‬‬ ‫א) "על נהרות בבל שם ישבנו גם‬ ‫מסכתא‪ ,‬כששמרת עיניך בשלמות‪,‬‬ ‫(אגב‪ ,‬ראיתי באחד מספרי הקודש‪ ,‬שזהו‬ ‫בכינו בזכרנו את ציון"‪ .‬כי כאשר‬ ‫כשלא דברת שום לשון הרע‪,‬‬ ‫הטעם שכשרוצה אדם להרגיע את רוחו הוא‬ ‫הגיעו הלוים אל נהרות בבל‪,‬‬ ‫וכשלמדת בהתמדה וברציפות בלי‬ ‫הולך אצל המים‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬כי מה היא‬ ‫התחילו המים לבכות‪ .‬ומה טעם‬ ‫הסיבה שאין האדם רגוע? לפי שלא עלתה בידו‬ ‫בכייתם? לפי שאמרו‪ :‬עד עתה‪,‬‬ ‫להפסיק בשיחה ‪ -‬רק אז יכול אתה‬ ‫למלאות רצונותיו ושאיפותיו‪ .‬אך כשהוא הולך‬ ‫להיות בשמחה?"‬ ‫כל זמן שבית המקדש היה קיים‪,‬‬ ‫אל המים ורואה איך שהמים מרקדים וקופצים‬ ‫אומר הרבוש”ע‪" :‬מגלה אני לך‬ ‫ורוצים לעלות למעלה ואינם מתייאשים‪ ,‬דבר זה‬ ‫נתקיימה בנו מצות "על כל קרבנך‬ ‫שאפילו כשאתה מכין עצמך למצוה‬ ‫נותן מרגוע לנפשו)‪.‬‬ ‫תקריב מלח" ומצות ניסוך המים‪,‬‬ ‫ולא הוצאת אותה אל הפועל‪ ,‬גם אז‬ ‫אבל עתה שחרב הבית ואין עבודה‪,‬‬ ‫ולפי זה נבין היטב מדוע‬ ‫חזרה הבכייה למקומה‪.‬‬ ‫תזכה לשמחה"‪ .‬וזה נראה בהכנה‬ ‫עושים אנו גם היום זכר לשמחת‬ ‫ליו”ט סוכות‪ .‬שמתכוננים ל'זמן‬ ‫בית השואבה‪ .‬כי הנקודה הזאת‬ ‫ומבאר שם‪ ,‬שהמים נתפייסו‬ ‫שמחתנו' ביו”ט סוכות‪ ,‬ומשקיעים‬ ‫בשמחת בית השואבה על ידי שזכו‬ ‫שלימדונו המים – שלא להתייאש‬ ‫בחיפוש עשרות אתרוגים‪ ,‬עשרות‬ ‫לחזור ולעשות מצוה‪ .‬והרה"ק‬ ‫מן ההשתוקקות – ודאי נוגעת היא‬ ‫הדסים‪ ,‬ועשרות לולבים‪ ,‬ואין‬ ‫ה'פלא יועץ' האריך שם לבאר‬ ‫לכל אדם בכל זמן‪" .‬על כל קרבנך‬ ‫מוציאים הכל אל הפועל‪.‬‬ ‫שזו היתה סיבת השמחה הגדולה‬ ‫תקריב מלח"‪ ,‬ויש לנו 'זכר' לזה‬ ‫וזוהי ההכנה ליו”ט‪ ,‬כי רצה‬ ‫שהיתה נמשכת כל הלילה‪.‬‬ ‫במה שמניחים מלח על השלחן‬ ‫הקב"ה לגלות דעתנו שהכנה‬ ‫כדאיתא בשלחן ערוך‪ ,‬וכזכר‬ ‫למצוה מביאה שמחה כעצם‬ ‫‪   ‬גלי הים‪ :‬לימוד בהשתוקקות‬ ‫לשמחת בית השואבה אומרים‬ ‫המצוה‪ .‬בונים סוכה עם נוי סוכה‪,‬‬ ‫ורצונות תמידיים בעבודת ה' ‪   ‬‬ ‫'שיר המעלות' ומזמרים שירים‪,‬‬ ‫ולא את כל הנוי תולים‪ ,‬ולא בכל‬ ‫כדי לעורר כח השמחה שלא‬ ‫ועל דרך זו יש להוסיף דברים‬ ‫הנסרים משתמשים‪ ,‬אך זוהי‬ ‫להתפעל משום ירידה וכישלון‪,‬‬ ‫נפלאים בשם הרה"ק ה'ייטב לב'‬ ‫ההכנה ל'זמן שמחתנו'‪.‬‬ ‫אלא לילך הלאה ולהיות חזק‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫בדעתו כצור חלמיש – ממש כגלי‬ ‫הנה המסתכל במים רואה שיש‬ ‫ההכנה המעכבת את היצה”ר‬ ‫הים‪.‬‬ ‫בהם גלים‪ ,‬והמים רוצים תמיד‬ ‫אחר יום כיפור‬ ‫עלינו להתבונן בזה‪ ,‬שכשרואים‬ ‫לשטוף ולכבוש את היבשה‪ .‬ויש‬ ‫נראה עתה יסוד נורא המובא‬ ‫את המים קופצים‪ ,‬אף שאינם‬ ‫להבין‪ ,‬מפני מה המים רועשים‬ ‫במדרש‪ .‬ידוע מה שכתב בספר‬ ‫פועלים את מבוקשם אינם‬ ‫וגועשים כל כך?‬ ‫'יערות דבש' יסוד גדול במעלת‬ ‫מתייאשים‪ .‬וזה בא לרמז לנו‪ :‬אל‬ ‫ופירש הוא‪ ,‬דהנה מאז שגזר‬ ‫הימים הללו‪.‬‬ ‫תתייאש מרצונותיך הטובים!‬ ‫הבורא יתברך שיתחלקו המים‬ ‫הגמרא אומרת במסכת יומא (כ‪,‬‬ ‫והתבוננות זו לבדה מביאה שמחה‬ ‫וחלק מהם ירדו למטה לעולם‬ ‫ב) ש'השטן' בגימטריא שס"ד (‪.)364‬‬ ‫גדולה לאדם‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬הרי המים התחתונים קופצים‬ ‫‪7‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫של סוכות‪" ,‬ראשון לחשבון‬ ‫"לפום צערא אגרא"‪ ,‬והצלחת עובד‬ ‫ובשנה יש שס"ה ימים? אלא שיום‬ ‫עונות"‪ ,‬שבו נעשו זדונות כזכויות‪.‬‬ ‫השם אינה לפי ה'פועל יוצא'‪ ,‬אלא‬ ‫אחד‪ ,‬יום כיפור‪ ,‬אין לו רשות‪.‬‬ ‫וזהו החלק השני‪ ,‬כי שם כבר‬ ‫לפי היגיעה‪ .‬לבדוק עשרה אתרוגים‬ ‫ושאל ה'יערות דבש' בשם‬ ‫מקיימים המצוות בפועל ממש‪.‬‬ ‫‪ -‬הצלחה היא! לבדוק עשרים‬ ‫הרמ"ע מפאנו‪ :‬מה יהא על אות‬ ‫וכיון ש"פקודי ה' ישרים משמחי‬ ‫לולבים ‪ -‬הצלחה היא! להניח נסרי‬ ‫ה'? הרי אות ה' אינה מחלק שורש‬ ‫לב‪ ,‬מצות ה' ברה מאירת עינים"‪,‬‬ ‫הסוכה הנה והנה‪ ,‬ובסוף למצוא‬ ‫המלה?‬ ‫והתורה והמצוות מאירים הם‪,‬‬ ‫עצה חדשה ומחשבה חדשה ‪ -‬זוהי‬ ‫ביאר ה'יערות דבש' שקאי על‬ ‫בודאי פועל יו”ט של סוכות עם‬ ‫הצלחה!‬ ‫חמשת הימים שבין יום כיפור‬ ‫מצות ד' מינים שיהיו הזדונות‬ ‫לסוכות‪ .‬בימים אלו גילה ה'מגיד'‬ ‫כזכויות‪.‬‬ ‫איך על ידי ההכנה נהפכים‬ ‫לה'בית יוסף' שה'לבנינות' ‪-‬‬ ‫נמצא שיש בידינו שתי סיבות‬ ‫ה'זדונות' ל'זכויות'‬ ‫הטהרה ‪ -‬של יום הקדוש נמשכת‬ ‫לכך שנעשו זדונות כזכויות‪:‬‬ ‫עוד אמר המדרש‪ ,‬בכתוב (ויקרא‬ ‫עד יום ראשון של סוכות‪.‬‬ ‫האחת‪ ,‬ענין ה'הכנה למצוה' מימי‬ ‫כג‪ ,‬מ) "ולקחתם לכם ביום הראשון"‬ ‫וזה מיוסד על המדרש‪ .‬אמר‬ ‫יום הכפורים עד סוכות‪ ,‬והשניה‬ ‫‪ -‬שהוא "ראשון לחשבון עוונות"‪.‬‬ ‫המדרש שביום כיפור הקב"ה‬ ‫היא בשעה שמקיימים ה'מצוות‬ ‫ופירשו ה'קדושת לוי' זי"ע וה'חתם‬ ‫מוחל על העוונות‪ .‬ואמר המדרש‬ ‫בפועל'‪.‬‬ ‫סופר' זי"ע‪ ,‬שזהו מפני שעושים‬ ‫עוד שמיום כיפור ועד סוכות אין‬ ‫וזהו פשט דברי המדרש‪" :‬ביום‬ ‫תשובה מאהבה‪ .‬שנוטלים ד' מינים‬ ‫נחשבים עוונות‪ ,‬שיש בהם קדושת‬ ‫הראשון"‪ ,‬בזמן שיש בידך שני‬ ‫ויושבים בסוכה בשמחה ואהבה‬ ‫יום כיפור‪ .‬ולמה? אמר המדרש‪:‬‬ ‫החלקים יחד‪ .‬א' ‪ -‬ההכנה של בנין‬ ‫כזו‪ ,‬וממילא נהפכים הזדונות‬ ‫"מפני שהם טרודים במצוות"‪.‬‬ ‫הסוכה וההכנה של קניית ד' מינים‪.‬‬ ‫לזכויות‪ .‬שאם עד יום הקדוש נעשו‬ ‫נתבונן נא‪ :‬מהו "טרודים‬ ‫ב' ‪ -‬עצם המצוה של ישיבת סוכה‬ ‫זדונות כשגגות‪ ,‬עתה ב"ראשון‬ ‫במצוות"? לכאורה‪ ,‬כמה זמן‬ ‫ומצות ד' מינים עם הנענועים‪.‬‬ ‫לחשבון עוונות" נעשים הזדונות‬ ‫לוקח לקנות אתרוג? נכנסים אצל‬ ‫ודווקא בשעה ששני חלקים אלו‬ ‫ממש כזכויות‪.‬‬ ‫הסוחר‪ ,‬קונים אתרוג‪ ,‬משלמים‬ ‫מתחברים יחד‪ ,‬הרי הוא "ראשון‬ ‫והכל שואלים‪ :‬מה יהא בימים‬ ‫ויוצאים‪ .‬יש לו נסרים לסוכה‪,‬‬ ‫לחשבון עונות"‪ ,‬שכל העבירות‬ ‫שבין יום כיפור לסוכות?‬ ‫בונה אותה והולך לו‪ .‬מהו "טרודים‬ ‫נהפכות לזכויות‪.‬‬ ‫לפי מה שביארנו החשבון הוא‬ ‫במצוות"?‬ ‫פלא ופלא‪ .‬שיש שני סוגי חלקים‬ ‫אלא ידוע לכל שאין מציאות‬ ‫סיכום‪ :‬שתי דרכים לעבוד את‬ ‫במצוה הגורמים שיהיו זדונות‬ ‫כזו שיכנס אדם אצל סוחר‬ ‫השי"ת בשמחה‬ ‫כזכויות‪:‬‬ ‫אתרוגים ויקנה מיד אתרוג מזומן‪...‬‬ ‫הלימוד שעלינו להוציא מזה‬ ‫הנה החלק הראשון הוא ענין‬ ‫אין מציאות כזו כלל‪ ...‬בכל שנה‬ ‫הוא שעלינו להכין כאן שמחה לכל‬ ‫ההכנה למצוה‪ ,‬המתרחש מימי יום‬ ‫צריכים לבדוק מחדש אתרוגים‬ ‫השנה כולה‪ .‬עלינו לידע שישנם‬ ‫הכפורים עד חג הסוכות‪ .‬הציבור‬ ‫והדסים‪ ,‬מסתכל באתרוג זה‬ ‫שני חלקים בהיות האדם עובד‬ ‫שרוי בשמחה ומראה אהבתו‬ ‫ובאתרוג זה‪ ,‬בהדס זה ובזה‪ ,‬בלולב‬ ‫השם‪ .‬החלק הראשון הוא ה'מצוה‬ ‫להשי"ת‪ ,‬רצים מסוחר אתרוגים‬ ‫זה ובזה‪ .‬דופק בנסר זה ובזה‪ ,‬מנסה‬ ‫בפועל' ‪" -‬פקודי ה' ישרים משמחי‬ ‫זה למשנהו‪ ,‬ומשתדלים לתלות נוי‬ ‫נוי סוכה זה וזה‪ ,‬וסוף סוף ‪ -‬אה!‬ ‫לב" ‪ -‬עסק התורה‪ ,‬עבודת התפלה‪,‬‬ ‫סוכה זה ונוי סוכה זה‪ .‬והנה מעצם‬ ‫עתה יש לו כבר סוכה‪ ,‬עתה יש‬ ‫קיום המצוות וגמילות חסדים‪,‬‬ ‫ההכנה לבדה‪ ,‬אף שלא הוציא הכל‬ ‫לו ד' מינים‪ .‬זהו פירוש "טרודים‬ ‫עבודת שבת קודש‪ ,‬וההתייגעות‬ ‫אל הפועל ‪ -‬שהרי למעשה אין‬ ‫במצוות"‪.‬‬ ‫באמירת 'נשמת'‪ .‬וזה דבר פשוט‬ ‫האדם תולה כל נוי סוכה שחפץ‬ ‫אמר המדרש‪ :‬אלו ה"טרודים‬ ‫שענינים אלו מביאים שמחה בלב‪.‬‬ ‫בהם ואין קונה כל האתרוגים‬ ‫הרצונות‬ ‫ההכנה‪,‬‬ ‫במצוות"‪,‬‬ ‫אך היסוד השני שביארנו עתה‬ ‫שבדק ‪ -‬מכל מקום מכח ההכנה‬ ‫והשאיפות שנדמה לך שאינך‬ ‫הוא ענין ה'הכנה למצוה'‪ .‬הנה‬ ‫לבדה נעשו הזדונות כזכויות‪.‬‬ ‫מוציא לפועל ‪ -‬הם הממשיכים את‬ ‫בשמחת בית השואבה היו מרקדים‬ ‫ואחר כך בא ענין "ולקחתם‬ ‫ה'לבנינות' מיום הקדוש עד סוכות‪.‬‬ ‫כל הלילה בתורת הכנה לשאיבת‬ ‫לכם ביום הראשון"‪ ,‬שהוא יו”ט‬ ‫כי הכלל בעבודת השם הוא‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪8‬‬ ‫מחמת שאנו "טרודים במצוות"‪.‬‬ ‫הבוקר‪ ,‬ולרצות תמיד ללמוד‬ ‫המים‪ ,‬ודבר זה הביא לידי השמחה‬ ‫רצים מסוחר אתרוגים אחד‬ ‫בהתמדת שעות רצופות‪ .‬עלינו‬ ‫הגדולה ביותר‪ ,‬כדאיתא במשנה‪:‬‬ ‫למשנהו‪ ,‬ומשתדלים לתלות נוי‬ ‫לחדש תמיד את הרצונות לשמירת‬ ‫"מי שלא ראה שמחת בית‬ ‫סוכה זה ונוי סוכה זה‪ ,‬ואף אם לא‬ ‫עינים ולשמירת הלשון‪ ,‬ולא‬ ‫השואבה לא ראה שמחה מימיו"‪.‬‬ ‫הוציא הדבר אל הפועל בשלמות‬ ‫להתייאש לעולם‪ ,‬אלא ללמוד מן‬ ‫ויש לאדם ללמוד מן המים‬ ‫‪ ---‬מכל מקום דבר זה מביא‬ ‫המים הללו‪ .‬וזהו היסוד שהביא את‬ ‫הללו‪ ,‬שכל חיותם היא "אנן בעינן‬ ‫את הלבנינות הגדולה ביותר‪,‬‬ ‫כל ענין שמחת בית השואבה‪.‬‬ ‫למהוי קמי מלכא"‪ .‬המים הללו‬ ‫והיא ההכנה הגדולה ביותר ל'זמן‬ ‫ועלינו ללמוד היסוד שגילה‬ ‫קופצים ועולים תמיד ואינם‬ ‫שמחתנו'‪.‬‬ ‫לנו המדרש‪ ,‬שלובן של יום‬ ‫מתייאשים לעולם‪ .‬כך גם עלינו‬ ‫חג אורה ושמחה‪ ,‬וגוט קוויטל!‬ ‫הכפורים נמשך לימי הסוכות‬ ‫לרצות תמיד לקום באשמורת‬ ‫ולקחתם לכם‬ ‫כלי זיינו הגדול ביותר של איש יהודי‪' :‬שרביטו של מלך'‬ ‫הקב"ה בידינו!‬ ‫כלל על חלק השכר בעולם הזה או‬ ‫בהתלהבות כזו‪ ,‬עד ששום דבר‬ ‫לחשב שכר מצוה ואור‬ ‫בעולם הבא‪.‬‬ ‫גשמי שבעולם לא היה תופס מקום‬ ‫בהירותה של המצוה‬ ‫נמצא שהצדיקים גילו לנו בזה‬ ‫אצלו כלל‪.‬‬ ‫והוסיפו לבאר‪ ,‬שאין הכוונה‬ ‫שנינו במשנה במסכת אבות‬ ‫דבר נורא‪ :‬כל הטעם שאין האדם‬ ‫כאן לראות את השכר הצפון בגן‬ ‫(פרק ב'‪ ,‬משנה א')‪" :‬והוי זהיר במצוה‬ ‫ניגש אל המצוה בחשק ובתענוג‬ ‫עדן או שכר המצוה בעולם הזה‪.‬‬ ‫קלה כבחמורה‪ ,‬שאין אתה יודע‬ ‫כזה‪ ,‬הוא רק מחמת שאינו משיג‬ ‫לא בזה מדובר כלל‪ .‬אלא הכוונה‬ ‫מתן שכרן של מצוות‪ ,‬והוי מחשב‬ ‫ואינו תופס מה שנעשה כאן‪.‬‬ ‫היא‪ ,‬שאילו היה יהודי רואה רק מה‬ ‫הפסד מצוה כנגד שכרה‪ ,‬ושכר‬ ‫וכך הוא הדבר גם לצד ההפך‪:‬‬ ‫עבירה כנגד הפסדה"‪ .‬וצריך‬ ‫שפועלת המצוה בעצמותה‪ ,‬ואיך‬ ‫אילו היה האדם נמצא בשמים‬ ‫ביאור‪ ,‬מהו הענין שיהא אדם‬ ‫היא מאירה את האדם באור בהיר‪,‬‬ ‫לרגע אחד ורואה מהי פעולת‬ ‫מחשב תמיד בדעתו שכר המצוה?‬ ‫ומשמחת ומתקיקה עליו את חייו‪,‬‬ ‫העבירה ‪ -‬שהיא מחשיכה את‬ ‫היה רץ יומם ולילה לבית המדרש‬ ‫הנה הרה"ק רבי מענדלע‬ ‫האדם ומביאה עליו שברון לב‪,‬‬ ‫ויושב שם בהתמדה עצומה‪ ,‬והיה‬ ‫מרימנוב זי"ע אמר ‪ -‬ויסוד זה‬ ‫עצבות ומרה שחורה ‪ -‬לא היה‬ ‫מקיים מצוות בהתלהבות שאין‬ ‫מובא גם בדברי ה'באר מים חיים'‬ ‫עובר עבירה לעולם‪ .‬ואין אנו‬ ‫לשערה!‬ ‫זי"ע ‪ -‬שאילו היו נותנים לאיש‬ ‫מדברים כאן על העונש בעולם‬ ‫יהודי רשות לעלות למרומים‬ ‫וכן הדבר‪ ,‬שאילו היה האדם‬ ‫הזה או בעולם הבא‪ ,‬אלא רק על‬ ‫נמצא לרגע אחד בשמי מרומים‬ ‫לרגע אחד בלבד‪ ,‬והיה רואה שם‬ ‫מה שהיה האדם רואה בעיניו מה‬ ‫ורואה מה מצוה אחת פועלת ‪-‬‬ ‫את האור הגדול והנורא הנברא‬ ‫הוא מעולל‪ ,‬שהוא מחשיך את‬ ‫את הנחת רוח לפניו יתברך ואת‬ ‫בשעה שיהודי מקיים מצוה‪ ,‬והיה‬ ‫מוחו ולבו ונעשה שבור ובעל מרה‬ ‫השמחה הגדולה בתוך פמליא‬ ‫חוזה במו עיניו איזו שמחת חיים‪,‬‬ ‫שחורה‪.‬‬ ‫של מעלה ‪ -‬לא היה פוסק‬ ‫מנוחת הנפש‪ ,‬ועשירות פנימית‬ ‫וכן‪ ,‬אילו היה האדם רואה לרגע‬ ‫מלימודו ותפילתו ומקיום המצוות‬ ‫במוח ובלב מביאה המצוה על‬ ‫אחד בשמים את צער השכינה‬ ‫בנעימות גדולה‪ ,‬אף מבלי להביט‬ ‫האדם‪ ,‬היה רץ ורודף אחר כל מצוה‬ ‫‪9‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫חוקיו ומשפטיו‪ .‬פירוש הדבר שאנו‬ ‫שהוא גורם כביכול לפניו יתברך‪ ,‬ערים ומדינות שלמות בעולמות‬ ‫רוצים לקבל עול מלכותו ולשמור‬ ‫ואיזה חורבן הוא מחריב בעולמות הרוחניים‪ ...‬יגש אל המצוה באופן‬ ‫חוקי המלך ‪ -‬וזהו ענין המלכת‬ ‫העליונים והתחתונים בעבירה אחר לגמרי‪.‬‬ ‫המלך‪ .‬זהו חלק אחד של הדין‬ ‫אחת בלבד‪ ,‬לא היה עושה עבירה‬ ‫בראש השנה‪.‬‬ ‫משפט ראש השנה‪' :‬מלך' או‬ ‫כל ימי חייו‪.‬‬ ‫על זה אמר הרה"ק ה'שר‬ ‫'מושל'‬ ‫ושוב‪ ,‬אין אנו מדברים כאן על‬ ‫שלום' מבעלזא זי"ע על הפיוט‬ ‫הבה נתבונן במדרש בויקרא‬ ‫חלק העונשים‪ ,‬לא בזה ולא בבא;‬ ‫"ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה‬ ‫אלא רק על מה שהיה האדם רואה רבה (פרשה ל')‪.‬‬ ‫יאחזון"‪ ,‬שהמלאכים פוחדים‬ ‫מה נעשה בעת שעובר חלילה‬ ‫ורועדים‪ .‬ושאל השר שלום‪ :‬מפני‬ ‫שואל המדרש הקדוש‪ :‬מה ענין‬ ‫עבירה‪ .‬וזהו פשט המשנה‪" :‬והוי‬ ‫מה הם פוחדים? והשיב‪" :‬כי הנה‬ ‫מחשב שכר מצוה" ‪ -‬שיש לאדם ארבעת המינים הללו?‬ ‫יום הדין" ‪ -‬שהם פוחדים מיום‬ ‫"כשהיו נדונין לפני המלך ולא‬ ‫לחשב ולשער את גודל מעלת‬ ‫הדין‪ ,‬אם יהיה השי"ת בבחינת‬ ‫המצוה בעצמותה‪" ,‬ושכר עבירה ידעו מה נצח דינן" ‪ -‬היה זה יום‬ ‫'מושל' או בבחינת 'מלך'‪ .‬כי אם‬ ‫כנגד הפסדה" ‪ -‬שיחשב מה נפעל ראש השנה‪ ,‬ולא ידענו מי הוא‬ ‫השי"ת הוא רק בבחינת מושל‪,‬‬ ‫המנצח בדין‪ .‬ישראל ואומות‬ ‫על ידי העבירה‪.‬‬ ‫הרי זה בזיון גדול שאין המלאכים‬ ‫ובוודאי כוונת המשנה גם על העולם באים ומקטרגים לפני‬ ‫יכולים לראות‪ .‬אבל אם בני ישראל‬ ‫השכר והעונש בעולם הזה ובעולם הבורא בראש השנה‪" ,‬ולית אנן‬ ‫מקבלים עליהם עול מלכות שמים‬ ‫הבא‪ ,‬אלא שהצדיקים גילו לנו יודעין מה נצח" ‪ -‬ואין אנו יודעים‬ ‫וממליכים עליהם את השי"ת‬ ‫שכוונת המשנה היא גם על עצם מי ניצח‪.‬‬ ‫למלך‪ ,‬אזי המלאכים שמחים‪ .‬וזהו‬ ‫וביאור הדברים מובא כבר‬ ‫היסוד מה הם המצוה והעבירה‪.‬‬ ‫המשפט הראשון של ראש השנה‪.‬‬ ‫המצוה היא כה נעימה ומאירה‪ ,‬בדברי הגר"א זי"ע‪ ,‬ה'חתם סופר'‬ ‫והעבירה היא כה חשוכה ומלאה זי"ע‪ ,‬ה'יושר דברי אמת' זי"ע ובכל‬ ‫החילוק שבין 'עבד' ל'בן'‬ ‫מרה שחורה‪ ,‬עד שאפילו ללא הספרים הקדושים‪ ,‬שבדין של ראש‬ ‫והנה המשפט השני בראש‬ ‫השכר והעונש היה האדם רץ לקיים השנה ישנם שני חלקים‪ .‬משפט‬ ‫השנה הוא כשדנים את האדם‬ ‫מצוות והיה בורח אלפי פרסאות מן אחד הוא‪ ,‬שדנים בו אם יהא רבונו‬ ‫עצמו‪ ,‬מה יהיה עמו‪ .‬ופשיטא‬ ‫של עולם כביכול בבחינת 'מושל'‬ ‫העבירה!‬ ‫שהמשפט השני ‪ -‬שיזכה האדם‬ ‫או בבחינת 'מלך'‪' .‬מושל' פירושו‬ ‫לכתיבה וחתימה טובה ושנה טובה‬ ‫מפתח ה'הכרה' בעבודת השם שהקב"ה מושל בעולם בעל כרחם‬ ‫ומבורכת בכל ההשפעות ‪ -‬תלוי‬ ‫היסוד והמפתח לכל זה הוא של הבריות‪ ,‬כעין 'דיקטטור' ‪-‬‬ ‫הוא לגמרי במשפט הראשון‪ .‬כי‬ ‫ה'הכרה'‪ ,‬כפי שהאריך בזה בעל להבדיל ‪ -‬כפי שמסביר הגר"א‪.‬‬ ‫אצל האומות‪ ,‬שאין רוצים את‬ ‫היינו‪ ,‬שהעמים רוצים שהקב"ה‬ ‫'יושר דברי אמת' זי"ע במכתביו‪,‬‬ ‫השי"ת למלך אלא למושל‪ ,‬באמת‬ ‫והסבא מקלם זי"ע בשיחותיו‪ :‬לא יהיה מלך‪ .‬ואם הקב"ה הוא רק‬ ‫אין הם נדונים לטובה‪ .‬אבל בני‬ ‫שכל המפתח של האדם הוא מושל‪ ,‬הרי זה בזיון למלך‪ ,‬כי אף‬ ‫ישראל‪ ,‬אם מקבלים עליהם עול‬ ‫ה'הכרה' ‪ -‬שיכיר וידע מה נעשה על פי שהוא מנהיג את העולם‪ ,‬אין‬ ‫מלכות שמים ורוצים את השי"ת‬ ‫כאן‪ .‬כשלאדם יש הכרה בחשיבות הם רוצים להכיר בו כמושל ואינם‬ ‫למלך ושבים בתשובה‪ ,‬השי"ת‬ ‫המצוה ובגודל החורבן שנעשה על חפצים להיות כפופים למלכותו‪.‬‬ ‫מקבל תשובתם‪.‬‬ ‫ומן הצד השני‪ ,‬בני ישראל‬ ‫ידי עבירה‪ ,‬הרי הוא נעשה איש אחר‬ ‫ויתירה מזו‪ :‬כיון שבני ישראל‬ ‫רוצים שהשי"ת יהיה מלך‪' .‬מלך'‬ ‫לגמרי‪.‬‬ ‫רוצים את השי"ת למלך‪ ,‬הרי‬ ‫בהיכנסנו כעת לימי חג הסוכות‪ ,‬פירושו שרוצים בו‪ ,‬כפי שאנו‬ ‫הם נקראים 'בני מלכים'‪ ,‬ואז‬ ‫אחת הדרכים שבהן יכול האדם אומרים בתפילה‪" :‬ומלכותו ברצון‬ ‫יכולים הם לשוב בתשובה באופן‬ ‫להלהיב את מוחו ולבו למצוות קבלו עליהם"‪ .‬אנו רוצים במלכותו‪.‬‬ ‫שתתקבל תשובתם עד מאד‪ ,‬שלא‬ ‫סוכה הקדושה‪ ,‬לארבעת המינים‪ ,‬ופירוש הרצון במלכותו הוא שאנו‬ ‫זו בלבד שעוונותיהם נמחקים‪ ,‬אלא‬ ‫ולחג הסוכות בכלל‪ ,‬היא על ידי מאמינים בהשם יתברך‪ ,‬יש לנו‬ ‫שהעוונות 'נתהפכו לזכויות'‪ .‬וזהו‬ ‫שיעיין בספרים הקדושים ויתבונן אמונה ובטחון‪ ,‬אנו חפצים לקבל‬ ‫ענין משפט ראש השנה‪.‬‬ ‫מעט מה נעשה כאן‪ .‬וממילא‪ ,‬תורה ומצוות‪ ,‬ללמוד‪ ,‬להתפלל‬ ‫ועתה יש לשאול‪ :‬מה היה בסופו‬ ‫כשיראה שכאן בונים פלטין‪ ,‬ולעבוד את ה'‪ ,‬ולשמור את כל‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪10‬‬ ‫היא מלכותו של השי"ת‪ ,‬ממילא‬ ‫החילוק שבין ישראל לעמים‪:‬‬ ‫של דבר?‬ ‫איננו תחת שום שר או מזל‪ ,‬אלא‬ ‫למי יש שר תחתיו‬ ‫אמר המדרש‪ :‬עתה צריכים‬ ‫מקבלים אנו מהשי"ת בעצמו‪.‬‬ ‫לידע מה עלה בגורל הדין‬ ‫אבל הגויים אין רצונם לעבוד‬ ‫ונראה מהו החילוק שבין הגוי‬ ‫להבדיל לישראל‪ .‬איש יהודי הוא‬ ‫והמשפט? "במה שישראל יוצא‬ ‫את השי"ת ברצון‪ ,‬אלא הם רק‬ ‫'בן מלך'‪ .‬ואם הוא בן מלך‪ ,‬הרי הוא‬ ‫מלפני הקב”ה ולולביהן ואתרוגיהן‬ ‫עבדי המלך‪ ,‬לכן הם ניזונים על‬ ‫ידי השרים והמזלות‪ .‬והם ע'‬ ‫אוכל בפלטין של מלך‪ ,‬על שולחן‬ ‫בידן‪ ,‬אנו יודעין דישראל אינון‬ ‫שרי אומות העולם הנמצאים‬ ‫אביו‪ ,‬ודר בהיכל המלך‪ .‬ובגדיו וכל‬ ‫נצוחייא"‪ .‬ועל ידי שבני ישראל‬ ‫בשמים‪ ,‬ועליהם אמר השי"ת שהם‬ ‫צרכיו מקבל הוא ישירות מן המלך‪.‬‬ ‫יוצאים וד' מינים בידם‪ ,‬אנו יודעים‬ ‫משגיחים שהעולם יתנהג בדרך‬ ‫אבל העבדים אינם אוכלים‬ ‫ש'דידן נצח!' ‪ -‬שאנו הנצחנו בדין‪.‬‬ ‫'עולם כמנהגו נוהג'‪.‬‬ ‫בתוך הפלטין‪ .‬להם יש בית מיוחד‬ ‫ולכאורה יש להקשות‪ :‬מה‬ ‫ומבשלים להם בנפרד‪ ,‬ואין הם‬ ‫שייכות יש לד' מינים להראות‬ ‫החילוק בין ישראל לעמים‬ ‫יכולים לקבל את 'מעדני המלך'‬ ‫ש'דידן נצח'?‬ ‫לענין 'תשובה'‬ ‫ושאר דברים מן הפלטין‪ ,‬כי אינם‬ ‫אלא שהנקודה היא‪ ,‬שמונח כאן‬ ‫אלא עבדים‪.‬‬ ‫ועתה נבוא לענין ה'תשובה'‪.‬‬ ‫יסוד נורא‪.‬‬ ‫הנה ה'בני יששכר' זי"ע‬ ‫ובני ישראל יודעים שאינם‬ ‫תחת ממשלת שום שרים‪ .‬וכמו‬ ‫למלך יש מלוכה‪ ,‬ויש בה עבדים‬ ‫במאמרי חודש תשרי (מאמר ד')‬ ‫שכתוב בכתובים "כי חלק ה' עמו‬ ‫ויש בה בנים‪ .‬ומה החילוק שבין‬ ‫הביא פסק מהמבי"ט בספר 'בית‬ ‫יעקב חבל נחלתו"‪ ,‬ופירש הרה"ק‬ ‫עבד לבן?‬ ‫אלקים' (שער התשובה פרק י"ג)‪ .‬וכן‬ ‫הביא פסק מהרמ"ע מפאנו בספר‬ ‫ה'אור החיים' הקדוש‪ ,‬שלבני‬ ‫הנה ידוע מה שכתוב בכל‬ ‫'מאמרות' (חקור הדין חלק ב' פרק י"א)‬ ‫ישראל יש 'חבל הכסף' שבו אנו‬ ‫הספרים הקדושים‪ ,‬וכן אמר‬ ‫ועוד ראשונים‪ ,‬שאין התשובה‬ ‫מקושרים ממש להשי"ת‪" ,‬ואתם‬ ‫הרה"ק ה'באר מים חיים'‪ ,‬שהחילוק‬ ‫מועלת לגויים‪.‬‬ ‫הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם‬ ‫הוא שהעבד‪ ,‬כשמסיים מלאכתו‪,‬‬ ‫היום"‪ .‬ואמר האור החיים הקדוש‬ ‫וביאר ה'בני יששכר' בדרך‬ ‫מחפש הוא ליפטר ממנה‪ .‬ואם אינו‬ ‫שאנו דבקים בשם הוי"ה שאינו‬ ‫פשיטות‪ :‬דאיתא בגמרא במסכת‬ ‫צריך לעבוד כלל את המלך‪ ,‬נוח לו‬ ‫נמחק לעולם‪.‬‬ ‫קידושין (לב‪" ):‬מלך שמחל על‬ ‫יותר‪ ,‬כי אין לו שום ענין לרצות‬ ‫כבודו אין כבודו מחול"‪ .‬וממילא‪,‬‬ ‫וזהו שכתוב "יעקב חבל‬ ‫את המלך או שיהיה לו קשר עמו‪.‬‬ ‫אמר‪ ,‬כשהגויים עוברים עבירות‬ ‫נחלתו"‪ ,‬שאנו קשורים ואחוזים‬ ‫בהשי"ת‪ .‬ואמר השי"ת‪ :‬אל תעבדו‬ ‫העבד אינו מעונין אלא לעשות‬ ‫הרי הם בגדר 'מורד במלכות'‪ ,‬ואין‬ ‫מלאכתו כדי לקבל שכרו‪ ,‬שיהיה‬ ‫השי"ת יכול למחול להם על כך‪.‬‬ ‫לשמש ולירח‪ ,‬ואל תעבדו לכוכבים‬ ‫ומזלות‪ ,‬שאותם נתן השי"ת לכל‬ ‫לו מה לאכול ולשתות ולחיות את‬ ‫הנה מבאר ה'בני יששכר'‪,‬‬ ‫חייו הפרטיים‪ ,‬ואינו רוצה כלל‬ ‫העמים‪ .‬ופירושו הוא‪ ,‬שבני ישראל‬ ‫שתשובה באומות העולם אינה‬ ‫אין להם שר ואינם תחת המזל‪ ,‬כי‬ ‫בבנין המלוכה או בקשר עם המלך‪.‬‬ ‫מועלת אלא על השוגג בלבד‪.‬‬ ‫השי"ת בעצמו זן ומפרנס אותם‪.‬‬ ‫אבל בן המלך הרי הוא שונה‬ ‫וזהו הטעם למה שמצינו בגמרא‬ ‫ואומר השי"ת‪ :‬אתה אוכל על‬ ‫לגמרי‪ .‬בן המלך מחפש תמיד‬ ‫במסכת מנחות (עג‪ ,‬ב) ובשאר‬ ‫שולחני‪ .‬ואומר השי"ת‪ :‬אני הוא‬ ‫מקומות‪ ,‬שמקבלים קרבנות‬ ‫להשביע רצון אביו המלך‪ ,‬ואף‬ ‫הנותן לך מזון‪ ,‬ואני נותן לך כסות‪,‬‬ ‫מאומות העולם רק על השוגג‪,‬‬ ‫כשאין אביו מבקש ממנו‪ ,‬הוא רץ‬ ‫ואני הוא הממלא כל מחסורך‪.‬‬ ‫אבל על המזיד אין הם יכולים‬ ‫לעשות רצונו‪ .‬ואפילו כשכבר סיים‬ ‫לשוב בתשובה‪ ,‬משום הכלל‬ ‫אבל אומות העולם הרי הם‬ ‫את אשר ציווהו המלך‪ ,‬הוא מחפש‬ ‫ש"מלך שמחל על כבודו אין כבודו‬ ‫תחת השרים‪ ,‬כי עבדים הם‪.‬‬ ‫ועבדים מקבלים מאכלים אחרים‬ ‫תמיד עוד דרכים ליצור קשר עם‬ ‫מחול"‪ .‬ועוד הוסיף ה'בני יששכר'‬ ‫ומלבושים אחרים‪ .‬ואף שהם‬ ‫אביו‪ ,‬לעשות לו נחת רוח ולבנות‬ ‫הקדוש‪ ,‬שאף כשאומות העולם‬ ‫ניזונים מכח המלך‪ ,‬הרי זה באופן‬ ‫את המלוכה‪ .‬וזהו החילוק שבין‬ ‫עושים תשובה‪ ,‬אין הם עושים כן‬ ‫בכל לבבם‪ ,‬וענין 'תשובה מאהבה'‬ ‫אחר לגמרי‪.‬‬ ‫עבד לבן‪.‬‬ ‫ההופכת 'זדונות כזכויות' בוודאי‬ ‫והטעם לזה הוא פשוט‪ :‬כיון‬ ‫ובעזרת השם נראה שזהו‬ ‫שאינו בנמצא אצלם‪ ,‬שהרי‬ ‫שאנו בני מלכים וכל חיותנו‬ ‫המפתח ליום טוב של סוכות‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫יש שר שולט עליו ואומר לו גדל"‪.‬‬ ‫מראים שאינם בנים אלא עבדים‪,‬‬ ‫לאומות העולם יש דין של 'עבד'‪.‬‬ ‫וזהו פירוש המדרש בראשית רבה‬ ‫משא"כ בבני ישראל‪ ,‬אומר ואולי אף פחות מכך‪ .‬לכן אין‬ ‫(פרשה י')‪ ,‬שכל דבר הצומח העמיד לו‬ ‫ה'בני יששכר'‪ ,‬קיימת הן 'תשובה תשובתם מועלת‪ ,‬והקב”ה אומר‬ ‫הקב”ה מזל ברקיע‪ ,‬מלאך או שר‪,‬‬ ‫מיראה' והן 'תשובה מאהבה'‪ ,‬לפי להם שאין תשובתם מתקבלת‪.‬‬ ‫אשר "מכה אותו ואומר לו גדל"‪.‬‬ ‫שאנו שבים בתורת 'בנים' למקום‬ ‫והוסיף ה'סדר היום'‪" :‬וארבעה‬ ‫סגולת ד' מינים‪ :‬בלא שר‬ ‫ברוך הוא‪ .‬אצלנו מועלת התשובה‬ ‫מינים אלו לא השליטם הקב”ה ביד‬ ‫ומזל‬ ‫הן על השוגג והן על המזיד‪ ,‬לפי‬ ‫שר ושולט‪ ,‬אלא רק כביכול מכחו‬ ‫שאנו בניו של הבורא ושבים אליו‬ ‫בבוא חג הסוכות‪ ,‬מתעוררת‬ ‫מהשגחתו הפרטית הם גדלים"‪.‬‬ ‫בכל לבבנו‪.‬‬ ‫מלחמה גדולה‪ ,‬שאומות העולם‬ ‫הם גדלים כביכול בחצר המלך‪,‬‬ ‫ואם יקשה השואל‪ :‬והלא אמרו מקנאים מאוד בבני ישראל‪.‬‬ ‫והקב”ה מודיע שאין זה תחת שום‬ ‫חז"ל "מלך שמחל על כבודו אין וכל כך למה? לפי שבני ישראל‬ ‫שר ומזל‪" .‬ולזה צוה לנו לקחת אלו‬ ‫כבודו מחול"? התשובה היא‪ ,‬כי הכתירו את הבורא למלך‪ ,‬ועתה‬ ‫ד' מינים מיוחדים לו בחג" – וזהו‬ ‫אצלנו הקב”ה הוא גם בבחינת יש לנו 'קירבה יתירה' אצל המלך‪.‬‬ ‫הטעם שנוטלים ד' מינים ביום‬ ‫'אב'‪ ,‬ככתוב (דברים יד‪ ,‬א) "בנים אתם אומות העולם רואים כיצד אצל‬ ‫טוב‪ ,‬אומר ה'סדר היום'‪" ,‬להראות‬ ‫לה' אלקיכם"‪ .‬והביא על כך את בני ישראל נתקבלה התשובה עד‬ ‫לכל" – כדי להראות לכל העמים‬ ‫הפסוק בישעיה (מו‪ ,‬ג) "העמסים כדי כך שהעבירה נמחקה‪ ,‬ויתירה‬ ‫– "שעם ה' אלה"‪ ,‬שאנו שייכים‬ ‫מני בטן"‪ ,‬ואמרו בגמרא בקידושין מכך – שהזדונות נחשבים כזכויות!‬ ‫לקדוש ברוך הוא‪" ,‬בנים אתם לה'‬ ‫אלקיכם"‪" ,‬והנה הנם בידו שאין‬ ‫(לב‪ ,‬א) כי "אב שמחל על כבודו ‪ -‬הם רואים שיש לנו חביבות יתירה‬ ‫להם פחד ואימה משום בריה‬ ‫כבודו מחול"‪ .‬ומכאן נבין את דברי במלכות‪ ,‬ואנו ניזונים משלחנו של‬ ‫מלך מלכי המלכים הקב”ה‪.‬‬ ‫המדרש‪.‬‬ ‫בעולם"‪ .‬אין אנו יראים מפני איש‪,‬‬ ‫ואין אנו תחת שר ומזל‪ ,‬אלא אנו‬ ‫אולם אומות העולם רואים‬ ‫שהם רק בבחינת עבד‪ ,‬ואין להם‬ ‫ענין התשובה של בני‬ ‫נמצאים אצל הבורא יתברך לבדו‪.‬‬ ‫עוד כתב ה'סדר היום'‪" :‬ואפילו‬ ‫ישראל‪" :‬אב שמחל על כבודו קירבה יתירה ואין תשובתם‬ ‫מתקבלת‪ .‬מכאן נולדת קנאה‬ ‫‪ -‬כבודו מחול"‬ ‫לס"מ אין לו כח לשלוח יד בהם‪,‬‬ ‫אחר שהם מצוינים ומסומנים‬ ‫בני ישראל שבו בתשובה גדולה‪ ,‬ואומות העולם מתחילים‬ ‫בסומן של מלך"‪ .‬כשאנו נוטלים‬ ‫בראש השנה‪ ,‬והשאלה היא האם להתגרות בישראל‪.‬‬ ‫ד' מינים‪ ,‬אנו מראים שאנו בניו‬ ‫על כן‪ ,‬כשמגיע חג הסוכות‪,‬‬ ‫נתקבלה תשובתם‪ .‬והתשובה‬ ‫של הקב”ה‪ ,‬ואז נופל פחד גדול על‬ ‫היא‪ :‬נראה נא כיצד הם ממליכים נוטלים ישראל את ד' המינים‬ ‫הס"מ ואינו רוצה להתגרות בבן‬ ‫ומכתירים את המלך‪ .‬בני ישראל ומראים בזה כי אנו המנצחים!‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫וכיצד נרמז הדבר בד' מינים?‬ ‫אומרים "ומלכותו ברצון קבלו‬ ‫הנה כתב ה'בני יששכר' דבר‬ ‫עליהם" – אנו חפצים שהבורא‬ ‫ה"ולקחתם לכם" – מראים‬ ‫יתברך יהיה מלכנו‪ .‬בזה ניכר שבני נפלא במאמרי חודש תשרי (מאמר‬ ‫אנו כי "דידן נצח!"‬ ‫ישראל הם בניו של מקום‪ ,‬שעל ידי י"א אות ח')‪ ,‬והביא שארבעה מינים‬ ‫הנה ה'מגלה עמוקות' זי"ע‬ ‫קבלת מלכותו באהבה‪ ,‬בגעגועים אלו הם הדברים היחידים הגדלים‬ ‫על סוכות כתב וז"ל‪" :‬לפי שד'‬ ‫ובהשתוקקות‪ ,‬אנו מראים את בלא שיהיה להם שר למעלה‬ ‫מינים אלו אינם תחת שום שר‪,‬‬ ‫אהבת הבן לאביו‪ ,‬ובזה אנו בשמים‪ .‬הם גדלים רק משום‬ ‫רק מהקב”ה בעצמו"‪ .‬והוסיף‪" :‬וכן‬ ‫שהקב”ה בעצמו אומר להם "גדל"‪.‬‬ ‫מכתירים את הבורא למלך‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬חלק ה' עמו" – אנו חלק‬ ‫ומקור דברי ה'בני יששכר' הוא‬ ‫אומר הקב”ה‪ :‬כיוון שאתה‬ ‫מהבורא ואיננו תחת שום שר ומזל‪.‬‬ ‫מראה אהבה כזו של בן לאב‪ ,‬אם מדברי הרמ"ע מפאנו (מאמר ג' חלק ב')‪,‬‬ ‫ואמר ה'מגלה עמוקות'‪ ,‬שזהו‬ ‫כן "אב שמחל על כבודו ‪ -‬כבודו שכתב וזה לשונו‪ :‬יש מסורה ש"אין‬ ‫פשט הכתוב (ויקרא כג‪ ,‬מ) "ולקחתם‬ ‫מחול"‪ ,‬והקב”ה כותב אותנו לשנה שר ומזל שולט על ד' מינים הללו‪,‬‬ ‫לכם ביום הראשון‪ ."...‬מהו לשון‬ ‫אלא הקב”ה בכבודו ובעצמו"‪ .‬וכן‬ ‫טובה‪.‬‬ ‫'לכם'? אומר ה'מגלה עמוקות'‪:‬‬ ‫אבל אומות העולם‪ ,‬אין הם מובא ב'סדר היום' מרבותינו גורי‬ ‫"לעצמיכם‪ ,‬במה שאתם לוקחים ד'‬ ‫רוצים בקדוש ברוך הוא למלך ואין האר"י בכוונת לולב‪" :‬עוד שמעתי‬ ‫מינים אלו פרי עץ הדר" – קחו זאת‬ ‫להם ענין בכבוד המלכות‪ ,‬ובזה הם כי לכל אילן ואילן או עשב או ירק‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪12‬‬ ‫ועל פי דברי הבני יששכר‬ ‫איתא בהלכה "מלך שמחל‬ ‫לעצמכם‪ ,‬כי זהו המשל עליכם‪ .‬ד'‬ ‫והחיד"א‪ ,‬יובנו היטב דברי המדרש‬ ‫על כבודו אין כבודו מחול"‪ .‬ועל‬ ‫המינים מראים שאתם מובדלים‬ ‫(ויקרא רבה) שהבאנו לעיל‪:‬‬ ‫כן כתב הבני יששכר‪ ,‬כי מצות‬ ‫מאומות העולם‪.‬‬ ‫"פרי עץ הדר" ‪ -‬זה הקב”ה‪,‬‬ ‫התשובה אינה מועלת לאומות‬ ‫ועוד כתב‪ ,‬שזהו הביאור בכתוב‬ ‫דכתיב ביה (תהלים קד‪ ,‬א) "הוד והדר‬ ‫העולם‪ .‬אולם‪" ,‬מה שאין כן ישראל‬ ‫"ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת‬ ‫לבשת"‪.‬‬ ‫נקראו בנים"‪ ,‬כדכתיב "בנים אתם‬ ‫ימים"‪ .‬ולכאורה יש להבין‪ :‬מה‬ ‫"כפת תמרים" ‪ -‬זה הקב”ה‪,‬‬ ‫לה' אלקיכם"‪ ,‬והננו בבחינת 'בני‬ ‫נשתנה בד' מינים שנאמר בהם‬ ‫דכתיב ביה (שם צב‪ ,‬יג) "צדיק כתמר‬ ‫בטן' ממש‪ ,‬והשי"ת נקרא 'אבינו'‪,‬‬ ‫"ושמחתם לפני ה' אלקיכם" יותר‬ ‫יפרח"‪.‬‬ ‫כדכתיב "אתה ה' אבינו"‪ .‬ובאב‪ ,‬אף‬ ‫מבכל שאר הימים טובים?‬ ‫שהוא מלך‪ ,‬קיימא לן "אף שמחל‬ ‫"וענף עץ עבת" ‪ -‬זה הקב”ה‪,‬‬ ‫הרי ידועים דברי הרמב"ם‬ ‫על כבודו כבודו מחול"‪.‬‬ ‫דכתיב ביה (זכרי' א‪ ,‬ח) "והוא עמד בין‬ ‫שמצות שמחה נוהגת בכל הימים‬ ‫ומוסיף בזה הבני יששכר‪" :‬וכדי‬ ‫טובים‪ .‬והרמב"ם אכן הוסיף שבחג‬ ‫ההדסים"‪.‬‬ ‫להוכיח לכל באי עולם שנתקבלו‬ ‫הסוכות השמחה יתירה‪ ,‬לפי‬ ‫"ערבי־נחל" ‪ -‬זה הקב”ה‪ ,‬דכתיב‬ ‫תשובתינו" ‪ -‬כדי לגלות קבל עולם‬ ‫ביה (תהלים סח‪ ,‬ה) "סלו לרכב בערבות‬ ‫שנאמר בו בפירוש "ושמחתם לפני‬ ‫ומלואו כי בניו של מקום אנו‪ ,‬וכי‬ ‫ה' אלקיכם"‪ .‬ויש לשאול‪ :‬מדוע‬ ‫בקה שמו"‪.‬‬ ‫המלכנוהו עלינו ברצון ובאהבה‪,‬‬ ‫באמת שונה חג הסוכות?‬ ‫הרי מפורש במדרש כי ד'‬ ‫וכי הקב"ה הוא אבינו‪ ,‬צונו הבורא‬ ‫המינים רומזים למהותו של הבורא‬ ‫אומר ה'מגלה עמוקות'‪ ,‬כיוון‬ ‫יתברך מיד אחר ימי התשובה‬ ‫יתברך בעצמו‪ .‬ולפי האמור יובן‬ ‫שהפסוק מדבר בענין ד' מינים‪,‬‬ ‫ליטול ד' מינים בחג הסוכות‬ ‫הדבר היטב‪ ,‬שהרי ד' המינים‬ ‫וד' המינים מושגחים במישרין‬ ‫הקדוש‪ .‬ועל ד' מינים אלו אין לשום‬ ‫אינם תחת ממשלת שום שר‪ ,‬אלא‬ ‫שר ומקטרג שליטה‪" ,‬רק כביכול‬ ‫על ידי הבורא יתברך לבדו‪ ,‬על‬ ‫כביכול הקב"ה בעצמו משגיח‬ ‫השם יתברך בעצמו"‪.‬‬ ‫כן רק שם שייך לומר "ושמחתם‬ ‫עליהם‪ ,‬והם הם 'שרביטו של‬ ‫לפני ה' אלקיכם"‪ ,‬לפי שד' המינים‬ ‫ומעתה‪ ,‬אומר הבני יששכר‪,‬‬ ‫מלך'‪ .‬ובעת שאנו נוטלים אותם‪,‬‬ ‫מסמלים שמחה השייכת רק לנו‪,‬‬ ‫נקראים ד' המינים בשם 'שרביטו‬ ‫מחזיקים אנו בשרביטו של המלך‪,‬‬ ‫כשהקב”ה מביט עלינו במישרין‬ ‫של מלך' ‪ -‬שרביט הזהב של מלך‬ ‫ואומר לנו המדרש כי בעת הזאת‬ ‫בלא שום שר ומזל חוצץ‪.‬‬ ‫מלכי המלכים! וכיון ששרביטו של‬ ‫אוחזים אנו כביכול בבורא יתברך‬ ‫מלך הוא‪ ,‬אין רשות אלא לבן המלך‬ ‫הנה איתא במגלה עמוקות‬ ‫בעצמו‪.‬‬ ‫ליטלו בידו‪ ...‬אבל עבד הנוטל‬ ‫בזה הלשון‪" :‬כי ד' מינים אלו הם‬ ‫ובספר הקדוש 'רביד הזהב'‬ ‫שרביטו של מלך‪ ,‬הרי הוא נחשב‬ ‫לפני ה' ולא לפני שום שר"‪ .‬וביאור‬ ‫מובא‪" :‬שמעתי מפי אדמו"ר‬ ‫כ'מורד במלכות'‪.‬‬ ‫הדברים‪ ,‬כי בבואנו ליטול את ד'‬ ‫הקדוש בעל זרע קודש מראפשיץ‬ ‫המינים‪ ,‬מורים אנו בזה כי בניו‬ ‫וזהו שכתב הבני יששכר‪" :‬וזה‬ ‫זי"ע"‪ ,‬כי ארבעה מינים הם כנגד‬ ‫של מקום אנו‪ ,‬ובזה נראה לעין כל‬ ‫הוראה שאנחנו נקראים בנים‬ ‫שם הוי"ה ברוך הוא‪ .‬ואמר הרב‬ ‫כי נתקבלה תשובתנו ברצון‪ ,‬וכי‬ ‫והשם יתברך נקרא אב"‪ .‬אבל‬ ‫מראפשיץ‪" :‬לוקח האדם בידו‬ ‫דבקים אנו באבינו שבשמים‪ .‬ועל‬ ‫העכו"ם‪ ,‬הנקראים 'עבדים'‪ ,‬עליהם‬ ‫ועושה בו כרצונו" ‪ -‬היינו שבן‬ ‫ידי זה אנו מגלים כי הקב”ה מלך‬ ‫נאמר בגמרא (סנהדרין כב‪ ,‬ב) "אסור‬ ‫ישראל נוטל את ד' המינים‪ ,‬שהם‬ ‫‪ -‬ודידן נצח! כי נצחנו את אומות‬ ‫להשתמש בשרביטו של מלך"‪.‬‬ ‫ד' אותיות הוי"ה‪ ,‬בידו‪ ,‬ועושה בהם‬ ‫העולם והראינו כי אין רבונו של‬ ‫וממשיך הבני יששכר‪" :‬מדי אנחנו‬ ‫כרצונו‪.‬‬ ‫משתמשין בשרביטו של מלך‪,‬‬ ‫עולם רק 'מושל' בעלמא‪ ,‬אלא‬ ‫ומה עומק הכונה בזה?‬ ‫הוראה ועדות היא שאנחנו בנים‬ ‫"ומלכותו בכל משלה" ‪ -‬כי מלך‬ ‫והוא יתברך שמו אבינו‪ ,‬ונתקבלו‬ ‫הוא על כל הארץ‪.‬‬ ‫כביכול אומר רבונו של עולם‬ ‫לכל איש ישראל‪ :‬דע לך‪ ,‬כי בעת‬ ‫תשובתינו כי אף שמחל על כבודו‬ ‫ד' המינים בבחינת "שרביטו‬ ‫נטילת ד' המינים‪ ,‬הנך נוטל כביכול‬ ‫כבודו מחול"‪.‬‬ ‫של מלך"‬ ‫את הבורא יתברך בידך! הנך אוחז‬ ‫וציין הרה"ק הבני יששכר‪ ,‬כי‬ ‫בד' אותיות שם הוי"ה‪ ,‬בד' המינים‬ ‫יסוד הדברים מובא "מפי הרב‬ ‫ונביא בזה דברי בקדשו של‬ ‫אשר הקב"ה לבדו משגיח עליהם‪,‬‬ ‫הגדול מורינו החיד"א ז"ל‪ ,‬בטעם‬ ‫הרה"ק הבני יששכר זי"ע (במאמרי‬ ‫והנך מחזיק ב'שרביטו של מלך'‪.‬‬ ‫הד' מינים"‪.‬‬ ‫חודש תשרי‪ ,‬מאמר י'‪ ,‬צלא דמהימנותא)‪:‬‬ ‫‪13‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫אנו להכניע את כל השרים מארבע‬ ‫כרצונו ‪ -‬להכניע כוחות הסטרא‬ ‫והגיד כן הרב מראפשיץ כדי‬ ‫רוחות העולם‪.‬‬ ‫אחרא ולתקן את כל המדות‬ ‫שנשכיל לדעת‪ ,‬כי כל הענינים‬ ‫ויהי רצון שיסייענו השי"ת‬ ‫הרעות‪.‬‬ ‫שהבאנו מהמדרש ומהראשונים‪,‬‬ ‫שנזכה להתבונן בכל מאמרי חז"ל‬ ‫וכמפורסם בדברי המדרש‪ ,‬כי‬ ‫אינם רק בבחינת רמז בעלמא‪,‬‬ ‫ודברי הצדיקים הללו‪ ,‬למען ניגש‬ ‫הלולב דומה לשדרה‪ ,‬ההדסים‬ ‫אלא דברים הנעשים בפועל ממש‬ ‫אל מצות ד' מינים בהתלהבות‬ ‫לעינים‪ ,‬הערבה לפה‪ ,‬והאתרוג ללב‪.‬‬ ‫ובמציאות הגמורה!‬ ‫ובהשתוקקות אמתית‪ .‬וכפי‬ ‫ובעת נטילת ד' המינים ונענועם‪,‬‬ ‫שביארנו‪ ,‬כל זה אינו אלא כדי‬ ‫מכניעים אנו את כל המדות הרעות‬ ‫התבוננות 'למעשה'‬ ‫לפתוח מעט את העינים‪ ,‬המוח‬ ‫ומסורים אנו בכל קומתנו לבורא‬ ‫כאשר יתבונן האדם בשכר‬ ‫והלב‪ ,‬להבין אף 'אפס קצהו'‬ ‫יתברך‪ ,‬בנהלנו מלחמה נגד כוחות‬ ‫המצוה‪ ,‬כפי שמבאר ה'באר מים‬ ‫מרוממות המצוה‪.‬‬ ‫הרע‪ .‬וזהו שאמרו בגמרא (קידושין פא‪,‬‬ ‫חיים' זי"ע‪ ,‬נבין מעט מה נעשה‬ ‫ובודאי שכר המצוה בעולם הזה‬ ‫א) "גירא בעיני דסיטנא" ‪ -‬כי באחזי‬ ‫בעת נטילת ד' המינים‪ .‬ואז יגש‬ ‫ובעולם הבא‪ ,‬ורוב השפע והמתקת‬ ‫בשרביטו של מלך ובד' אותיות שם‬ ‫האדם למצוה בהתלהבות עצומה‬ ‫הדינים הנפעלים על ידי ד' מינים‬ ‫הוי"ה‪ ,‬מראה אני לס"מ כי בן מלך‬ ‫ובחשק‪ ,‬ביודעו‪" :‬הריני נוטל עתה‬ ‫‪ -‬כפי שהאריכו בזה חז"ל ובכל‬ ‫אני‪.‬‬ ‫ד' אותיות שם הוי"ה‪ ,‬ואוחז אני‬ ‫הספרים הקדושים ‪ -‬יוסיפו לנו‬ ‫ובספר הקדוש 'סדר היום' איתא‪,‬‬ ‫בשרביטו של מלך בידי!" וכפי‬ ‫חשק רב במצוה‪.‬‬ ‫כי כאשר רואה הס"מ את שרביטו‬ ‫שאמר הראפשיצר רב‪ ,‬שעל ידי‬ ‫גע'פועל'ט אלעס גוטס און א‬ ‫של מלך בידינו‪ ,‬יראה גדולה נופלת‬ ‫אחיזת השרביט וד' אותיות שם‬ ‫שמחת יו"ט!‬ ‫עליו והוא בורח לנפשו‪ ,‬ובזה יכולים‬ ‫הוי"ה‪ ,‬יכול איש ישראל לפעול‬ ‫שמחת בית השואבה‬ ‫סוד הריקוד אצל בני ישראל – ענין הקפיצה כלפי מעלה‬ ‫ומופלג כל כך‪ ,‬שהיו הלויים מנגנים "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת‬ ‫"ושמחתם לפני ה' אלקיכם‬ ‫וכל מי שיכול היה להוסיף בכלי זמר ימים"‪ ,‬שישמח האדם לפני הבורא‬ ‫שבעת ימים"‬ ‫הוסיף‪ ,‬ומצינו ש"חסידים ואנשי יתברך שבעת ימים‪.‬‬ ‫מעשה היו מרקדין לפניהם"?‬ ‫הנה מצינו בחג הסוכות מצוה‬ ‫מפני מה חג הסוכות מיוחד‬ ‫אם כדברי הרמב"ם שהיא מצוה‬ ‫מיוחדת להיות בשמחה‪ ,‬ככתוב‬ ‫יותר בשמחה?‬ ‫הנוגעת לכל יו"ט‪ ,‬למה באמת עשו‬ ‫בתורה הקדושה‪" :‬ולקחתם לכם‬ ‫בחג הסוכות שמחה יתירה כזו של‬ ‫ביום הראשון"‪ ,‬וסמיך ליה בכתוב‪:‬‬ ‫ויש להבין‪ :‬מהו באמת הפשט‬ ‫בזה? מדוע נתייחד חג הסוכות‬ ‫שמחת בית השואבה?‬ ‫"ושמחתם לפני ה' אלקיכם‬ ‫וכתב הרמב"ם בהלכות לולב במצות שמחה יותר מכל שאר‬ ‫שבעת ימים"‪ .‬והנה הרמב"ם למד‬ ‫(שהן מאוחדות עם הלכות שופר וסוכה) הימים טובים?‬ ‫מכאן שכל ענין השמחה שהיתה‬ ‫הרי חזינן שהגמרא הקדישה‬ ‫בפרק ח' הלכה י"ב‪" :‬אף על פי‬ ‫בשמחת בית השואבה‪ ,‬יסודה הוא‬ ‫שכל המועדות מצוה לשמוח פרק שלם לענין זה‪ ,‬ותנן במשנה‪:‬‬ ‫מצד המצוה הכללית של "ושמחת‬ ‫בהן"‪ ,‬שכל הימים טובים צריכים "מי שלא ראה שמחת בית השואבה‬ ‫בחגך"‪ ,‬שחייב אדם להיות בשמחה‬ ‫להיות בשמחה‪" ,‬אבל בחג הסוכות לא ראה שמחה מימיו"‪.‬‬ ‫ברגל‪.‬‬ ‫ביאור הדבר מצינו בדברי‬ ‫היתה שם במקדש שמחה יתירה"‪,‬‬ ‫אולם הקשה הרמב"ם‪ :‬מה‬ ‫שבחג הסוכות היתה שמחה יתירה ה'אלשיך הקדוש' שכתב‪ :‬כל זמן‬ ‫נשתנה חג הסוכות משאר ימים‬ ‫במקדש‪" ,‬שנאמר"‪ ,‬ככתוב בפסוק‪ :‬שהאדם עובר עבירות‪ ,‬נוטלות‬ ‫טובים‪ ,‬שמצינו בו ענין נעלה‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪14‬‬ ‫בזה שהאדם מרקד בשעה שהוא‬ ‫שנטלו הנפשות דימוס שלהם‬ ‫ה"קליפות" את כל השפע של‬ ‫בשמחה? סוד הדבר הוא כך‪ :‬הנה‬ ‫ביום הכיפורים"‪ ,‬שיצאנו לחירות‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬המצוות והתפילות‪ ,‬שהיו‬ ‫אמרו חז"ל על הפסוק "כל הנשמה‬ ‫"כמו שכתוב כי ביום הזה יכפר‬ ‫ראויות להוריד השפעה עצומה‬ ‫תהלל קה"‪ ,‬ש"על כל נשימה‬ ‫עליכם‪ ,‬ועוד שהתבואה ופירות‬ ‫על האדם‪ .‬הן גוזלות את השפע‪,‬‬ ‫ונשימה תהלל קה"‪ .‬והמדרש אומר‬ ‫האילן בפנים"‪ ,‬שנתברכנו בשפע‬ ‫ועלינו לקיים מצות השבת אבידה‪.‬‬ ‫שבאמת רוצה הנשמה לצאת מן‬ ‫טוב ובכל הפירות‪" ,‬לפיכך כתיב‬ ‫"ושבית שביו" – עלינו להחזיר מן‬ ‫האדם בכל רגע‪ ,‬אלא שלאחר מכן‬ ‫שם שלוש שמחות"‪ ,‬שלוש פעמים‬ ‫השבי את כל המיליונים ואת כל‬ ‫היא חוזרת‪.‬‬ ‫נאמרה שמחה‪" :‬שנאמר ושמחת‬ ‫השפע הרב שנטלה הסטרא אחרא‬ ‫כמבואר‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫והפשט‬ ‫בחגך‪ ,‬ושמחתם לפני ה' אלקיכם‪,‬‬ ‫ממצוותינו‪ ,‬הן השכר הרוחני והן‬ ‫במפרשים‪ ,‬שהנשמה משתוקקת‬ ‫והיית אך שמח"‪ .‬נמצא שמקור‬ ‫השכר הגשמי‪.‬‬ ‫לשוב ולעלות לשורשה‪ ,‬אך‬ ‫דברי האלשיך הקדוש מיוסד‬ ‫ונמצא שביום הכיפורים‪ ,‬לאחר‬ ‫בראותה שבעולם הזה יכולה היא‬ ‫במדרש‪.‬‬ ‫שעשינו תשובה ונתרצינו לפני‬ ‫לעשות נחת רוח ולשבח לבורא‬ ‫גם ה'קדושת לוי' זי"ע עם‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬אנו מקבלים‬ ‫יתברך‪ ,‬היא נשארת‪ .‬שהרי השירה‬ ‫ה'חתם סופר' זי"ע הלכו בדרך זו‪,‬‬ ‫בחזרה את כל השפע‪ .‬ועל כן נקרא‬ ‫שאנו משוררים כאן חשובה הרבה‬ ‫שהשמחה העצומה בחג הסוכות‬ ‫חג הסוכות 'חג האסיף'‪ ,‬כי הכל‬ ‫יותר משירת המלאכים‪ ,‬שאין‬ ‫היא מחמת מחילת העוונות‪.‬‬ ‫נאסף ובא בחזרה‪ .‬וזהו דבר עצום‪,‬‬ ‫המלאכים יכולים להתחיל לומר‬ ‫והוסיפו את היסוד הידוע‪ ,‬שחג‬ ‫ובוודאי שמחים בו מאד‪.‬‬ ‫שירה עד שאנו אומרים שירה‪,‬‬ ‫הסוכות הוא 'ראשון לחשבון‬ ‫ועוד זאת‪ ,‬ידוע שבעת שהיהודי‬ ‫כדאמרינן "כתר יתנו לך המוני‬ ‫עוונות'‪ ,‬ו'זדונות נהפכו לזכויות'‪.‬‬ ‫עובר עבירה נבראות קליפות‬ ‫מעלה עם עמך ישראל קבוצה‬ ‫ופירושו‪ :‬ביום הכיפורים היו‬ ‫רח"ל‪ ,‬ונעשה 'מסך המבדיל'‪.‬‬ ‫מטה"‪ .‬רק על ידי שירת בני ישראל‬ ‫הזדונות רק כזגגות‪ ,‬אך עתה בחג‬ ‫אין האדם מרגיש את הקשר עם‬ ‫כאן למטה‪ ,‬יכולים המלאכים‬ ‫הסוכות נחשבים הזדונות כזכויות‪,‬‬ ‫הבורא יתברך‪ ,‬ואינו חש תענוג‬ ‫לשבח‪ ,‬וממילא חוזרת הנשמה‬ ‫וממילא השמחה גדולה עד מאד‪.‬‬ ‫רוחני בעשיית תורה ומצוות‪,‬‬ ‫למקומה‪.‬‬ ‫ולפי מה שביארנו עתה‪,‬‬ ‫ולא מתיקות בתפילה‪ ,‬בהתמדה‬ ‫מכל מקום‪ ,‬אמר החתם סופר‪,‬‬ ‫שהשמחה הגדולה היא מחמת‬ ‫או בשבת קודש; וכל זה מחמת‬ ‫נבוא עתה לענין הריקודים‪ .‬ענין‬ ‫מחילת העוונות‪ ,‬יובנו דברי‬ ‫עוונותיו‪ .‬הוא נעשה כשבוי בין‬ ‫הריקודים הוא שנשמת האדם‬ ‫הרמב"ם היטב‪ .‬אף שבכל שאר‬ ‫הקליפות‪ ,‬שעשו מחיצה של ברזל‬ ‫חפצה להיפרד מן העפר הגשמי‪,‬‬ ‫הימים טובים יש מצוה לשמוח‪,‬‬ ‫בינו לבין אביו שבשמים‪ ,‬ומחיצה‬ ‫ועל כן הוא נותן קפיצה באויר‪.‬‬ ‫מכל מקום בחג הסוכות השמחה‬ ‫של ברזל בין נשמתו לעצמו‪.‬‬ ‫הוא רוצה להתעלות ולהתנתק‬ ‫היא יתירה ומיוחדת‪ ,‬משום‬ ‫ושוב‪ ,‬כשאדם עושה תשובה‪,‬‬ ‫מן הענין של "עפר אתה ואל עפר‬ ‫שנמחלו כל העבירות ביום הקדוש‪,‬‬ ‫הרי הוא משבר את מחיצת הברזל‬ ‫תשוב"‪ ,‬המורה על כליון ומיתה‪,‬‬ ‫ועתה ברוך ה' חוזר ובא כל השפע‪.‬‬ ‫הן למעלה בשמים והן בלבו פנימה‪.‬‬ ‫שהרי לאחר מאה ועשרים שנה‬ ‫וכיון שנשברה המחיצה‪ ,‬מרגיש‬ ‫מניחים את הגוף בתוך האדמה‪.‬‬ ‫סוד וביאור הריקודים על פי‬ ‫ה'חתם סופר'‬ ‫האדם כיוצא מעבדות לחירות‪,‬‬ ‫הנשמה חפצה שהאדם ייתן ריקוד‬ ‫מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב‪.‬‬ ‫ויעלה מעלה מעלה‪ .‬ואמר החתם‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מהו הענין המיוחד‬ ‫הוא מרגיש כעין גאולת מצרים‪,‬‬ ‫סופר‪ :‬אין הדבר מחזיק אלא רגעים‬ ‫שמצינו בשמחת בית השואבה‪,‬‬ ‫שעתה ברוך ה' יוכל להרגיש טעם‬ ‫אחדים‪ ,‬כי מיד מושך הגוף את‬ ‫ש"חסידים ואנשי מעשה היו‬ ‫בלימוד‪ ,‬בתפילה‪ ,‬בשבת קודש‬ ‫הנשמה בחזרה למטה‪.‬‬ ‫מרקדין לפניהם"? מהו ענין‬ ‫ובמצוה; ומתחיל להאיר אצלו‪.‬‬ ‫הריקוד?‬ ‫וזהו ענין "זמן שמחתנו" העצום‪.‬‬ ‫סוד הריקוד ומעלת שמחת‬ ‫הנה יש ספר מתלמיד החתם‬ ‫וביסודו של דבר הוא מדרש‪.‬‬ ‫בית השואבה‬ ‫סופר‪ ,‬שו"ת 'מחולת מחנים'‪,‬‬ ‫המדרש אומר שהטעם לשמחה‬ ‫הנה יסוד וסוד הריקוד הוא‪,‬‬ ‫שהביא בשם רבו החתם סופר‬ ‫בחג הסוכות הקדוש הוא משום‬ ‫כי בעת אשר תתגבר נפש האדם‬ ‫הקדוש דבר נפלא מאד בענין‬ ‫שכלל ישראל יצאו בניצחון‪ .‬וזה‬ ‫ותתלהב בקרבו התלהבות נוראה‬ ‫הריקודים‪.‬‬ ‫לשון המדרש במדרש תהלים‬ ‫לעבודת הבורא יתברך‪ ,‬אזי בוערת‬ ‫וביאר החתם סופר‪ :‬מהו הביאור‬ ‫ובעוד מקומות‪" :‬אבל בחג לפי‬ ‫‪15‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫בראותם כיצד הם עומדים באוויר‪.‬‬ ‫מזוכך יותר‪ .‬וכאשר הגוף מזוכך‪,‬‬ ‫הנשמה בשלהבת קודש עד שהיא‬ ‫וזהו שהיו כל ישראל הולכים‬ ‫יכול האדם לשמוח ביתר שאת‪,‬‬ ‫גוררת עמה את הגוף בעל כרחו‬ ‫לראות‪ :‬את השמחה העצומה של‬ ‫וזאת משום שהשמחה שורה‬ ‫ומנתקת אותו מן הארץ‪ ,‬ואז ינתר‬ ‫שמחת בית השואבה‪ ,‬ואת הפלא‬ ‫במקום שיש בו השראת השכינה‪.‬‬ ‫האדם באוויר‪ ...‬יען כי אין הנשמה‬ ‫הנורא של השהייה באוויר יותר‬ ‫על כן שמחו בחג הסוכות שמחה‬ ‫יכולה לסבול להיות דבוקה ואסורה‬ ‫מדרך הטבע‪ .‬וזה היה עניין הריקוד‬ ‫מיוחדת אחר מחילת העוונות‪.‬‬ ‫בעפר‪.‬‬ ‫הנפלא בשמחת בית השואבה‪.‬‬ ‫ומטעם זה היו מרקדים דווקא‬ ‫אולם‪ ,‬כפי שכתב מרנא החתם‬ ‫בשמחת בית השואבה‪ ,‬כי כפי‬ ‫סופר‪ ,‬אין האדם יכול לשהות‬ ‫מלחמת הנשמה והגוף בעת‬ ‫שביאר החתם סופר‪ ,‬כל עניין‬ ‫באוויר זמן כביר‪ ,‬כי סוף כל סוף כך‬ ‫הדילוג‬ ‫הריקוד הוא התגברות הנשמה על‬ ‫גזרה חכמתו יתברך שתהא 'נשמת‬ ‫הגוף‪ ,‬ודבר זה היה בכוחם לעשות‬ ‫חיים' שרויה בתוך גוף האדם‬ ‫והנה ראיתי דבר פלא בספר‬ ‫דווקא אחר יום הכיפורים‪ .‬כי‬ ‫שנברא 'עפר מן האדמה'‪ ,‬וטבע‬ ‫'מפענח נעלמים' להקערעצקיער‬ ‫אחר יום הקדוש‪ ,‬משזכו למחילת‬ ‫העפר למשוך את הנשמה בחזרה‬ ‫רב זי"ע (חתנו של בעל 'קדושת יום‬ ‫עוונות‪ ,‬היה לנשמה כוח גדול‬ ‫למטה‪.‬‬ ‫טוב' מסיגוט זי"ע)‪ ,‬שהביא שם יסוד‬ ‫בהרבה להתגבר על הגוף‪ ,‬ואז היו‬ ‫נפלא שמצא בכתבי הרה"ק רבי‬ ‫מעלת הריקוד הנשגב‬ ‫ר' מענדלע מפרעמישלאן זי"ע‪,‬‬ ‫מרקדים‪.‬‬ ‫ועל כן כתב הרמב"ם שדבר זה‬ ‫בשמחת בית השואבה‬ ‫שהיה מתלמידי הבעש"ט הקדוש‬ ‫וטמון בטבריא של מעלה בחלקת‬ ‫היה מסור דווקא לגדולי הדור‪ .‬שכן‬ ‫אמנם‪ ,‬הוסיף החתם סופר‬ ‫תלמידיו‪.‬‬ ‫כפי שנתבאר בשם החתם סופר‪,‬‬ ‫לבאר‪ ,‬כי בשמחת בית השואבה‪,‬‬ ‫ושם הביא בשם הרה"ק רבי‬ ‫הריקוד בשמחת בית השואבה‬ ‫אשר משם היו שואבים רוח‬ ‫מענדלע מפרעמישלאן בזה‬ ‫היה ריקוד נפלא ובלתי רגיל‪ ,‬שהיו‬ ‫הקודש‪ ,‬היו התנאים והאמוראים‬ ‫הלשון‪" :‬דע כי הנשמה אשר חוצבה‬ ‫שוהים בו באוויר זמן רב‪ .‬וכתב‬ ‫הקדושים מרקדים באופן שהיו‬ ‫משמי מרום עליון וחלק אלקי‬ ‫הרמב"ם שכדי להישאר זמן רב‬ ‫נשארים באוויר זמן רב הרבה יותר‬ ‫ממעל‪ ,‬היא מושכת תמיד למעלה‬ ‫באוויר לא היה יכול אדם פשוט‬ ‫מן הרגיל‪.‬‬ ‫למקום שרשה העליון" – היינו‬ ‫לרקוד‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬היה מתבייש‬ ‫ועל זה כתב הרמב"ם בתיאורו‬ ‫שנפש האדם שואפת תמיד לשוב‬ ‫בדבר‪.‬‬ ‫את השמחה במקדש‪" :‬חסידים‬ ‫למרומים – "והגוף אשר מעפר‬ ‫ומפני מה?‬ ‫ואנשי מעשה היו מרקדים‬ ‫יסודו ומקור מחצבתו עפר מן‬ ‫לפי שאדם שיש בידו עבירות‪,‬‬ ‫לפניהם"‪ ,‬שדווקא גדולי הדור‬ ‫האדמה‪ ,‬מושך תמיד למקורו למטה‬ ‫כיוון שהיה מנתר באוויר היה‬ ‫הם אלו שהיו מרקדים‪ .‬וביאור‬ ‫לארץ"‪.‬‬ ‫הגוף מושכו מיד בחזרה למטה‪.‬‬ ‫העניין הוא‪ ,‬מפני שבשמחת בית‬ ‫פירוש הדברים‪ ,‬שהגוף חפץ‬ ‫ורק גדולי הדור‪ ,‬החסידים ואנשי‬ ‫השואבה היו נשארים זמן מרובה‬ ‫תמיד להיות דבוק בארציות‪.‬‬ ‫המעשה‪ ,‬הם שיכלו לרקוד‪ ,‬כי בעת‬ ‫יותר באוויר‪ .‬ופירש החתם סופר‪,‬‬ ‫אולם‪ ,‬אמר הרה"ק מפרעמישלאן‪,‬‬ ‫שרקדו נשארו עומדים באוויר‪.‬‬ ‫כי הסיבה שבגינה שהו באוויר יותר‬ ‫כי "בעת דודים"‪ ,‬כאשר שרוי איש‬ ‫נמצא שהיה הריקוד בבחינת‬ ‫היא מחמת התגלות נוראה של‬ ‫יהודי בעידן של שמחה‪ ,‬ובעת אשר‬ ‫אבן בוחן וסימן מובהק אם האדם‬ ‫הנשמה שהאירה בהם אז‪ ,‬וזה היה‬ ‫"נפש הישראל תתלהב לעבודת‬ ‫גדול במעלה הוא אם לאו‪ .‬ומי‬ ‫עניין מיוחד בריקודים של שמחת‬ ‫הבורא‪ ,‬יגדל ויתרבה חשקה עם‬ ‫שהיה נדחק לרקוד כדי ליטול כבוד‬ ‫בית השואבה‪.‬‬ ‫אהבתה של הנשמה לעוף לשמי‬ ‫לעצמו ולהראות כאילו צדיק הוא‪,‬‬ ‫ובזה יובנו דברי הרמב"ם‬ ‫רום‪ ,‬לשוב אל בית אביה מקור‬ ‫היה נוחל ביזיון גדול‪ ,‬שכן לא היה‬ ‫לאשורם‪ .‬הנה כתב הרמב"ם שבחג‬ ‫מקומה טהור"‪ .‬שאז משתוקקת‬ ‫יכול לשהות באוויר‪ ...‬רק התנאים‬ ‫הסוכות בפרט הייתה שמחה‬ ‫הנשמה בכל עוז לשוב אל בוראה‪.‬‬ ‫והאמוראים הקדושים‪ ,‬גדולי הדור‬ ‫יתירה‪ ,‬ויש להבין מה נשתנה חג‬ ‫"ולולא הגוף הגשמי אשר הוא‬ ‫והחסידים – אשר אחר מחילת‬ ‫הסוכות משאר ימים טובים שכולם‬ ‫מכביד עליה"‪ ,‬היינו לולי הגוף‬ ‫עוונות דיום הקדוש‪ ,‬ובכלל מצד‬ ‫טעונים שמחה?‬ ‫הגשמי הקשור בה‪ ,‬הייתה הנשמה‬ ‫גודל מעלת נשמתם – הוכיחו‬ ‫אך העניין הוא‪ ,‬כי חג הסוכות‬ ‫נותרת באוויר בעת הריקוד‪.‬‬ ‫נשמותיהם לעיני כל ישראל‬ ‫הוא זמן מחילת עוונות‪ ,‬וכאשר‬ ‫"ויש לו תנועה הפוכה ונמשך אל‬ ‫את גודל מעלת היותם צדיקים‪,‬‬ ‫נמחלו העוונות נמצא שגוף האדם‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪16‬‬ ‫מן הקרקע‪ .‬ואמר שזהו המופת‬ ‫למעלה הוא מכוח תנועת הנפש‪,‬‬ ‫הארץ"‪ .‬לגוף ישנה תנועה מנוגדת‬ ‫החותך שלגוי אין נשמה‪ ,‬ורק לבן‬ ‫אך חוזר ויורד למטה מכוח תנועת‬ ‫המושכת כלפי מטה‪ .‬והוסיף‪ ,‬כי‬ ‫ישראל יש נשמה‪ ,‬ועל כן ריקודי‬ ‫הגוף‪.‬‬ ‫לולי הגוף "לא היה לנפש שום‬ ‫מניעה ועיכוב לעוף למעלה"‪ .‬ללא‬ ‫היהודי הם באופן שהוא מתעלה‬ ‫החילוק בין ריקוד של‬ ‫עפר הגשמיות‪ ,‬הייתה הנשמה‬ ‫ומתנתק מן הארץ‪.‬‬ ‫נושאת את האדם ועפה עמו‬ ‫ישראל לריקוד העמים‬ ‫יעזור השי"ת שנזכה לרקד‬ ‫באוויר ללא כל מניע ועיכוב‪.‬‬ ‫ולשורר ולהלל להשי"ת‪ ,‬אשר‬ ‫וסיים שם בעל מפענח נעלמים‬ ‫ועל כן‪ ,‬אומר הרה"ק‬ ‫דבר נפלא‪ :‬שאפשר להבחין‬ ‫מפרעמישלאן‪" ,‬על ידי המלחמת‬ ‫בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את‬ ‫בחילוק שבין ריקודו של בן ישראל‬ ‫שני הכוחות ההפכים הללו"‪ ,‬דהיינו‬ ‫תורתו‪ .‬להודות ולהלל להשי"ת‬ ‫לריקודו של גוי‪ .‬כי כאשר איש‬ ‫המלחמה שבין הגוף והנשמה – זו‬ ‫על מחילת העונות ועל כל‬ ‫יהודי מרקד‪ ,‬הריהו מגביה עצמו‬ ‫רוצה לעלות וזה רוצה לירד – על‬ ‫החסדים‪ ,‬לשורר ולרקד בשמחת‬ ‫באוויר‪ .‬אבל הגוי‪ ,‬רגלו דבוקה‬ ‫ידי זה נתהווה עניין הריקוד‪" .‬אשר‬ ‫בית השואבה‪ ,‬ונזכה לפתקא טבא‬ ‫תמיד בארץ‪ .‬הוא עושה תנועות‬ ‫האדם קופץ למעלה על ידי תנועת‬ ‫ומאירה ולפעול כל טוב‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫שונות‪ ,‬אך אינו ניתק לעולם‬ ‫הנפש"‪ ,‬שכאשר האדם מדלג‬ ‫יו"ט סוכות בטבריא של מעלה‬ ‫במחיצת החבריא קדישא דחסידי סלאנים‪ ,‬ובראשם הרה"ק‬ ‫רבי לעזשאר זי"ע‬ ‫המלחמה‬ ‫קודם‬ ‫ובאוקראינה‬ ‫יקלטו הדברים בקרבנו ויציתו את‬ ‫מבוא‪ :‬טבריא של מעלה‬ ‫הנוראה‪.‬‬ ‫לבבנו לעבודת השם‪.‬‬ ‫וחבורת חסידי סלאנים‬ ‫(רבי משה היה ידיד נאמן ואדוק לגאון‬ ‫ישראל הקדוש רבי אלחנן וסרמן זי”ע הי"ד‪ .‬ידוע‬ ‫עובד השם הנשגב רבי‬ ‫נבוא נא בשערי העיר הקודש‬ ‫עד כמה החשיבו רבי אלחנן‪ ,‬והיה שואל ממנו‬ ‫לעזשאר‬ ‫'טבריא של מעלה'‪ ,‬וננסה‬ ‫את כתביו וחידושיו‪ .‬כמו כן נודעו הגדרותיו‬ ‫להתחמם ולהנות מריח 'חנווני של‬ ‫הנוראות של הבריסקער רב זי”ע על רבי משה‬ ‫נשיח נא מעט בעבודתם של‬ ‫בושם' של גדולי עולם וענקי הרוח‪,‬‬ ‫מידנער‪ .‬הוא התבטא פעם כי אביו‪ ,‬הגאון רבי‬ ‫אותם עובדי השם המורמים מעם‪.‬‬ ‫הלא הם בני החבורה הקדושה של‬ ‫חיים מבריסק זי”ע‪ ,‬הוציא דף מחיבורו הגדול על‬ ‫כפי שדובר רבות‪ ,‬בני חבורה זו לא‬ ‫חסידי סלאנים‪ .‬אנשים אלו היו‬ ‫הרמב"ם משום שבעת שהרצה את הדברים לפני‬ ‫היו רק חסידים או רבנים‪ ,‬אלא היו‬ ‫גדולים בתורה‪ ,‬בנגלה ובנסתר‬ ‫רבי משה מידנער‪ ,‬הבחין כי רבי משה אינו שבע‬ ‫בבחינת "רבי'ס של רבי'ס"‪.‬‬ ‫ובכל מכמני התורה‪ ,‬ובה בעת‬ ‫רצון מהחידוש)‪.‬‬ ‫נכנס למחיצתו של ענק הרוח‪,‬‬ ‫היו עובדי השם במדרגה עליונה‪:‬‬ ‫רבי משה מידנער נחשב בקרב‬ ‫לעזשאר זי”ע‪ ,‬בטבריא‬ ‫ַ‬ ‫החסיד רבי‬ ‫בעבודת התפילה‪ ,‬בקיום המצוות‬ ‫החבורה כעין 'רבי'‪ ,‬והוא אשר טבע‬ ‫של מעלה‪ .‬כדי להבין מעט במי‬ ‫על כל דקדוקיהן ופרטיהן‪ ,‬ובאש‬ ‫הגדרה על רבי לעזשאר‪ ,‬המכניסה‬ ‫המדובר נספר הגדרה שאמר ראש‬ ‫להבת שלהבת של התלהבות הלב‪.‬‬ ‫אותנו אל ה'חנווני של בושם' של‬ ‫הישיבה הגדול‪ ,‬ענק שבענקים‪,‬‬ ‫כמו כן הצטיינו בעמוד העבודה‬ ‫אותו צדיק‪.‬‬ ‫ראש ישיבת סלאנים בברנוביץ'‪,‬‬ ‫וגמילות חסדים; חבורה של מלאכי‬ ‫ידוע כי בשעה שהיה רבי‬ ‫הרה"ק רבי משה מידנער זי”ע –‬ ‫אלקים בדמות אדם היתה זו‪.‬‬ ‫לעזשאר מתפלל‪ ,‬היה כלפיד אש‪,‬‬ ‫שהיה נכדו של ה'יסוד העבודה'‬ ‫בעזרת השם ננסה לטעום מעט‬ ‫ולא לעצמו בלבד אלא 'על הכלל‬ ‫זי”ע ומגדולי הדור בפולין‬ ‫מאותו 'חנווני של בושם'‪ ,‬למען‬ ‫‪17‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫בירושלים כדי לשמוע את תפלתו‪.‬‬ ‫מעלה‪ .‬באותם ימים בטבריא היתה‬ ‫כולו יצא' – שהיה מלהיב את כל‬ ‫בעודו עומד שם‪ ,‬יצא רבי מאטל‬ ‫מחד גיסא חבורה של ענקי רוח –‬ ‫בית המדרש בתפלתו‪ .‬על כך אמר‬ ‫מגדר התלהבותו ושפך דמעות‬ ‫שטיבל של קארלין‪ ,‬של חב"ד ועוד‬ ‫רבי משה מידנער הגדרה נפלאה‪:‬‬ ‫כמים‪.‬‬ ‫– אך מאידך גיסא היתה ההשכלה‬ ‫"רבי לעזשאר הוא ה'זולל וסובא'‬ ‫בדרכו חזרה לביתו‪ ,‬לא פסק‬ ‫משתוללת ברחובות‪.‬‬ ‫הקדוש"‪.‬‬ ‫מלדבר בהפלגות עצומות על אותו‬ ‫אחד מחבריו של רבי ישראל‬ ‫ביאור הדברים‪ :‬בשעה שהיה‬ ‫צדיק‪ .‬מלווהו‪ ,‬שהיה חסיד סלאנים‬ ‫שמעון נלכד ברשתם‪ ,‬ירד מדרך‬ ‫מתפלל‪ ,‬היתה בו הארה והרגשה‬ ‫נלהב‪ ,‬שאלו‪" :‬אם כן‪ ,‬מה נשתייר‬ ‫התורה והיגר לאמריקה‪ .‬לאחר‬ ‫כזו‪ ,‬עד שחשו בו כמי שרעב וצמא‬ ‫למעלתו של רבי לעזשאר?" (כלומר‪,‬‬ ‫שנים רבות פגשו רבי ישראל‬ ‫מאד במדבר ולא אכל זה שבוע‬ ‫אם זהו שבחו של צדיק זה‪ ,‬מה יאמר על רבי‬ ‫שמעון ושוחח עמו‪ .‬אותו אדם‬ ‫ימים‪ ,‬ועתה כשמצא מעט מזון‬ ‫לעזשאר שהיה רגיל להללו בדברים נוראים)‪.‬‬ ‫סיפר לו כי חרף כל המצבים שעבר‬ ‫ומשקה הוא אוכלם בבחינת "זולל‬ ‫השיב לו רבי מאטל‪" :‬כיצד ניתן‬ ‫עליו‪ ,‬שמר תמיד על השבת ודקדק‬ ‫וסובא"‪ ...‬כך היה ניגש רבי לעזשאר‬ ‫להשוות כלל? הלא כל זה אינו‬ ‫בה כקלה כבחמורה‪.‬‬ ‫לכל תפילה ותפילה‪ .‬זו היתה‬ ‫מגיע אפילו ל'השכיבנו' פשוט של‬ ‫תמה רבי ישראל שמעון ושאל‪:‬‬ ‫הגדרתו של רבי משה מידנער‪.‬‬ ‫רבי לעזשאר באמצע ימות החול!‬ ‫"מה הסיבה לכך?" השיב לו הלה‪:‬‬ ‫הלואי ותהיה לי ב'כל נדרי' הרגשה‬ ‫"אינך מבין‪ ,‬רבי ישראל שמעון? מי‬ ‫כח הניגון והערצת גדולי‬ ‫כזו!"‬ ‫שהתפלל פעם אחת תפלת שבת‬ ‫הדור‬ ‫ופעם אחרת התבטא רבי מאטל‪:‬‬ ‫עם רבי לעזשאר‪ ,‬לא יתכן שיפגום‬ ‫גאון ישראל‪ ,‬רבה של טבריא‪,‬‬ ‫"הלואי ותהיה לי בתפלת 'נעילה'‬ ‫אי פעם בקדושת השבת!"‬ ‫הרה"ק רבי משה קליערס זי”ע –‬ ‫הרגשה כזו שהיתה לרבי לעזשאר‬ ‫יש להתבונן במעשה זה‪:‬‬ ‫שהיה נערץ על כל גדולי הדור‬ ‫בשעה שאמר 'השכיבנו' בתפלת‬ ‫מדובר בילד או בחור שמעולם לא‬ ‫– נודע בהערכתו זו‪ .‬מסופר כי‬ ‫ערבית של יום חול!"‬ ‫החליף מלה עם רבי לעזשאר‪ .‬רבי‬ ‫הגאון רבי יוסף צבי דושינסקי‬ ‫לעזשאר לא הדריכו מעולם‪ ,‬ואותו‬ ‫זי”ע‪ ,‬כשנתמנה לרב בירושלים‪,‬‬ ‫אש קודש בעת ברכת כהנים‬ ‫בחור לא היה בעל השגה כלל‪ ,‬ואף‬ ‫אמר שלא קיבל עליו את הרבנות‬ ‫ודביקות עילאית למעלה מן‬ ‫ירד לשאול תחתיות באמריקה‪.‬‬ ‫אלא על דעת שישנו את רבי‬ ‫הטבע‬ ‫אך האש של רבי לעזשאר בשבת‬ ‫משה קליערס בטבריא‪ ,‬עמו יוכל‬ ‫קודש היתה כזו‪ ,‬שפשוט נטלה‬ ‫להיוועץ בכל דבר‪.‬‬ ‫נבוא נא ונחזה בקודש פנימה‬ ‫ממנו את הבחירה! בכל מצב שפל‬ ‫כמו כן ידוע כי ה'לב שמחה'‬ ‫בעבודת יום טוב של סוכות אצל‬ ‫שהיה בו‪ ,‬לא היה מסוגל לחלל‬ ‫מגור זי”ע העיד על אביו ה'אמרי‬ ‫הרה"ק רבי לעזשאר זי”ע‪.‬‬ ‫שבת‪ .‬זה היה כחו של רבי לעזשאר‪.‬‬ ‫אמת' זי”ע שהיה כעין 'חסיד'‬ ‫כידוע היה רבי לעזשאר 'כהן'‪,‬‬ ‫של רבי משה קליערס‪ .‬גם מרן‬ ‫והיה עולה לדוכן לברך את ישראל‬ ‫עבודת התפילה‬ ‫מסאטמאר זי”ע הפליא את מעלתו‬ ‫באהבה‪ .‬סיפר רבי ישראל שמעון‬ ‫הרה"ק רבי מאטל סלאנימער‬ ‫מאד והתבטא עליו בביטויי קרבה‬ ‫קאסטעלאניץ זי"ע‪ ,‬שזוכר הוא‬ ‫זי”ע‪ ,‬שהיה כידוע בבחינת 'גבורות‬ ‫והפלגה נדירים‪.‬‬ ‫פעם אחת שדלפו גשמים בתוך‬ ‫שבקדושה' ואש קודש יוקדת‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬רבי משה קליערס העיד‬ ‫בית המדרש 'כולל רייסין' – הוא‬ ‫לא היה רגיל לטבוע הגדרות על‬ ‫על עצמו‪ :‬לאחר שנסתלק רבי‬ ‫השטיבל של חסידי סלאנים –‬ ‫צדיקים אלא אם כן היו הדברים‬ ‫לעזשאר וכיבדו אדם אחר לשיר‬ ‫סמוך למקום שעמדו שם הכהנים‬ ‫מזוקקים בשלושה עשר נפות‪.‬‬ ‫בסעודה שלישית את הזמר 'קה‬ ‫לדוכן‪ .‬וכדי שלא יצטרכו הכהנים‬ ‫מעשה נורא מסופר על הגדרה‬ ‫אכסוף' במקומו‪ ,‬אמר רבי משה‪:‬‬ ‫לעמוד בתוך המים‪ ,‬הניחו שם לוח‬ ‫שאמר‪ .‬היה זה בזקנותו‪ ,‬כשעקר‬ ‫"כששמעתי לראשונה שאין זה רבי‬ ‫עץ קודם יום טוב‪.‬‬ ‫רבי מאטיל מטבריא ועבר‬ ‫לעזשאר המנגן 'קה אכסוף'‪ ,‬ממש‬ ‫כשהגיע זמן ברכת כהנים והחל‬ ‫להתגורר בירושלים‪.‬‬ ‫חשך עולם בעדי!" – כך היו דבריו‬ ‫רבי לעזשאר בברכה בלהבת אש‪,‬‬ ‫ביום הושענא רבה לאחר‬ ‫של רבה של טבריא‪.‬‬ ‫נתן קפיצה גדולה בכח כזה‪ ,‬עד‬ ‫התפילה – ורבי מאטל סיים תפלתו‬ ‫הרה"ק רבי ישראל שמעון‬ ‫שנהפך כל הלוח‪ ,‬ונשמע קול חבטת‬ ‫בהשכמה – הלך עם מלווהו אל‬ ‫קאסטעלאניץ זי”ע סיפר‪ ,‬כי לימים‬ ‫רבי לעזשאר בתוך המים‪...‬‬ ‫אחד מגדולי גאוני וצדיקי הדור‬ ‫פגש בידיד נעורים מימי טבריא של‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪18‬‬ ‫הנענועים הקדושים של רבי‬ ‫להבת אש בדרך אל הרבי‬ ‫והוסיף וסיפר‪ ,‬כי רבי לעזשאר‬ ‫לעזשאר‬ ‫לא ידע כלל מכל הנעשה עמו‪ ,‬כי‬ ‫מעשה שהיה באחת השנים‪,‬‬ ‫לא היה אז 'בהאי עלמא' כלל‪ .‬במשך‬ ‫נשובה נא לענין יום טוב‬ ‫שנסע רבי לעזשאר מטבריא‬ ‫כל זמן התפילה וגם לאחריה לא‬ ‫של סוכות‪ ,‬לעבודת הנענועים‬ ‫לרבו ה'יסוד העבודה' לחוץ לארץ‬ ‫הרגיש כלל שקפץ לתוך שלולית‬ ‫הקדושה של רבי לעזשאר‪.‬‬ ‫לימים הנוראים‪ .‬כשבא‪ ,‬אמר לו‬ ‫מים‪.‬‬ ‫מעשה זה סיפר ה'ברכת אברהם'‪,‬‬ ‫ה'יסוד העבודה'‪" :‬רצוני שתסע‬ ‫וכדי להבין עוצם הדברים‪,‬‬ ‫והוא מעשה נורא‪ .‬הרה"ק ה'בית‬ ‫לראש השנה אל היהודים בעיר‬ ‫נספר מעשה שסיפר ה'ברכת‬ ‫ישראל' מגור זי"ע‪ ,‬מאז ששמע‬ ‫מוש"‪ .‬אמר לרבי‪" :‬הרי באתי להיות‬ ‫אברהם' זי"ע‪ .‬היה בטבריא רופא‬ ‫מעשה זה מה'ברכת אברהם'‪ ,‬היה‬ ‫אצל הרבי!" ענה לו הרבי‪" :‬צריך‬ ‫אחד ושמו ד"ר בערגער‪ .‬פעם אחת‬ ‫שואלו בכל פעם שהיו נפגשים‪:‬‬ ‫אני שהיהודים במוש‪ ,‬השולחים‬ ‫אמר אותו רופא ל'ברכת אברהם'‪:‬‬ ‫"בבקשה לחזור ולספר לי המעשה‬ ‫מעות לארץ ישראל‪ ,‬ידעו עבור מי‬ ‫מנענועיו של רבי לעזשאר‪ "...‬ואף‬ ‫"עה‪ ,‬היכן מוצאים עוד יהודים כרבי‬ ‫הם שולחים"‪ .‬הלך ה'יסוד העבודה'‬ ‫לעזשאר?"‬ ‫היה מבקשו שיחקה בתנועות גופו‬ ‫בעצמו ושכר עגלה ובעל עגלה‬ ‫כיצד היה רבי לעזשאר מנענע‪.‬‬ ‫תמה ה'ברכת אברהם'‪ :‬מנין‬ ‫נכרי‪ ,‬שיוליך את רבי לעזשאר‬ ‫ומה היה באותם נענועים?‬ ‫לרופא זה דעת והשגה בערכו של‬ ‫בערב ראש השנה לעיר מוש‪.‬‬ ‫שמעו המעשה‪.‬‬ ‫עובד ה' כרבי לעזשאר? שאלו‪:‬‬ ‫עלה רבי לעזשאר על העגלה‪,‬‬ ‫"מה ראית בו?"‬ ‫כפי שביארנו‪ ,‬היתה עבודת‬ ‫ומובן מאליו‪ ,‬שבהיות ערב‬ ‫הקודש של רבי לעזשאר כמלאך‬ ‫סיפר לו הרופא‪ ,‬שפעם אחת‬ ‫ראש השנה החל לבעור ולרתוח‬ ‫ושרף‪ .‬כשהגיע זמן הנענועים בחג‬ ‫הוצרך רבי לעזשאר לעבור ניתוח‪,‬‬ ‫בעבודתו‪ ,‬ופניו האדימו כלפיד אש‬ ‫הסוכות‪ ,‬היה רבי לעזשאר מחזיק‬ ‫ורצה הרופא להרדימו תחילה‪.‬‬ ‫בכל הדרך‪ .‬כשהגיעו למוש‪ ,‬חזר‬ ‫אצלו תמיד ארגז מלא לולבים‪.‬‬ ‫אולם רבי לעזשאר – כמנהג‬ ‫הבעל עגלה לסלאנים‪ .‬כשנכנס‬ ‫ומפני מה? כי כשהיה מתחיל‬ ‫צדיקים רבים – לא הניח להרדימו‪.‬‬ ‫ל'יסוד העבודה' ליטול שכרו‪ ,‬אמר‬ ‫לנענע הלולב באש קודש‪ ,‬היה‬ ‫אמר לו הרופא שאי אפשר לעשות‬ ‫לרבי שזו הפעם הראשונה שרואה‬ ‫מרוב חוזק ותנועה חובט ופוסל‬ ‫הניתוח בלא הרדמה‪ ,‬כי בתוך‬ ‫הוא יהודי המשתכר כל כך ושותה‬ ‫עוצם הכאב יקפוץ ממקומו ולא‬ ‫את הלולב‪ .‬ועל כן הוצרך להחליף‬ ‫יין ושכר‪ ...‬וסיפר לרבי שרבי‬ ‫בכל פעם לולבים חדשים‪.‬‬ ‫יוכלו לסיים המלאכה‪ .‬אמר לו רבי‬ ‫לעזשאר היה כל הדרך בפנים‬ ‫לעזשאר‪" :‬אל תדאג‪ .‬אמור לי רק‬ ‫שנה אחת בחול המועד סוכות‪,‬‬ ‫אדומים כאש‪ ,‬ורתח ממש כשיכור‪.‬‬ ‫ראה ה'ברכת אברהם' את רבי‬ ‫מתי רצונך להתחיל‪ ,‬והכל יהיה על‬ ‫נענה ה'יסוד העבודה' ואמר‪:‬‬ ‫נכון"‪.‬‬ ‫לעזשאר כשהוא נסער ורעש‬ ‫"צדקת בדבריך‪ ,‬אמת הוא‬ ‫קודם שהחל הרופא בניתוח‪,‬‬ ‫כולו‪ .‬שאלו‪" :‬רבי לעזשאר‪ ,‬מה‬ ‫יום מיומיים? במה אוכל לעזור‬ ‫שנתשתכר‪ ,‬אך לא מיין ולא משכר‬ ‫נכנס רבי לעזשאר לדביקות עמוקה‬ ‫לך?" אמר לו רבי לעזשאר שאין‬ ‫השתכר‪ ,‬אלא נשתכר מתורה‬ ‫ובוערת‪ .‬וסיפר הרופא‪ ,‬שבכל משך‬ ‫לו עוד לולב כשר‪ .‬אמר לו ה'ברכת‬ ‫ותפילה; השתכר מתוך שרצה‬ ‫זמן הניתוח לא זז רבי לעזשאר‬ ‫אברהם'‪" :‬הנה‪ ,‬יש לי לולב עבורך"‪,‬‬ ‫להכין עצמו לימים הקדושים"‪.‬‬ ‫ממקומו אף תנועה קלה! היה מונח‬ ‫ואורו עיניו של רבי לעזשאר‪.‬‬ ‫הרה"ק‬ ‫שפירש‬ ‫וכפי‬ ‫שם ממש כ'אבן דומם'‪ .‬פתאום‬ ‫אך ה'ברכת אברהם' התנה עמו‬ ‫מלעכוויטש זי"ע על הפסוק (שיר‬ ‫שאל רבי לעזשאר‪" :‬האם כבר‬ ‫תנאי‪ :‬שינענע את הלולב בנחת‪ ,‬כי‬ ‫השירים ה‪ ,‬א) "אכלו רעים שתו ושכרו‬ ‫סיימתם?‪"..‬‬ ‫צריך הוא את הלולב לעצמו ולבני‬ ‫דודים" – שצריך 'לאכול ולשתות'‬ ‫אמר הרופא‪" :‬אז ראיתי עם‬ ‫ביתו‪ ,‬ורצונו שישאר כשר לכל ימי‬ ‫את חודש אלול‪ ,‬שהוא ראשי‬ ‫מי יש לנו עסק"‪ .‬וזהו פשר דבריו‬ ‫החג‪ .‬הבטיחו רבי לעזשאר‪" :‬הן‪,‬‬ ‫תיבות 'אני לדודי ודודי לי'‪ .‬וכיצד‬ ‫ל'ברכת אברהם' שמתגעגע הוא‬ ‫מבטיח אני לך‪ ,‬אתאפק כעת"‪ .‬נטל‬ ‫אוכלים ושותים אותו? "שכרו‬ ‫לרבי לעזשאר‪ .‬רתיחת עבודתו‬ ‫רבי לעזשאר את הלולב ושמח בו‬ ‫דודים" – שצריך להשתכר מאותו‬ ‫היתה בלהבת אש כזו‪ ,‬עד שרבו‬ ‫כעל מוצא שלל רב‪.‬‬ ‫'דודי'!‬ ‫ה'יסוד העבודה' זי"ע התבטא עליו‬ ‫כשהגיע ל'הודו' הראשון בהלל‪,‬‬ ‫וכך היתה מדתו של רבי‬ ‫ש"רבי לעזשאר מקיים את הכתוב‬ ‫נתן רבי לעזשאר קפיצה אחת והחל‬ ‫לעזשאר‪.‬‬ ‫'עבדו את ה' בשמחה'!"‬ ‫‪19‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫בעת שמחת בית השואבה היתה וסוחף עמו את כל הקהל בשירתו‪.‬‬ ‫מנענע בהתלהבות עצומה‪ ,‬ותוך‬ ‫עבודתו בקודש למעלה מדרך אלו היו חסידי סלונים של פעם‪,‬‬ ‫כדי כך נתן חבטה אחת בכותל‪ ,‬עד‬ ‫הטבע ממש‪ .‬לא פנה אל כבודו‬ ‫שהיה הלולב "פסול לכל הדעות"‪...‬‬ ‫כלל‪ ,‬בבחינת דוד המלך שהיה כפי שכבר דובר‪ ,‬שלא היו חסידים‬ ‫היה ה'בית ישראל' מבקש‬ ‫'מפזז ומכרכר' ומבזה עצמו לכבוד בלבד אלא "רבי'ס של רבי'ס"‪.‬‬ ‫מה'ברכת אברהם' שיחזור לפניו‬ ‫שמים‪ ,‬כדברי הרמב"ם הקדוש‬ ‫על המעשה‪ ,‬ויחקה את התנועות‬ ‫יהי רצון שיעזור לנו השי"ת‬ ‫בסוף הלכות לולב‪ ,‬שהשמח‬ ‫והניגון שבו היה רבי לעזשאר‬ ‫בשמחה של מצוה בעבודת ה'‪ ,‬אל שנזכה שיכנס בנו 'ריח הבשמים'‬ ‫אומר 'הודו'‪.‬‬ ‫לו לבקש כבוד לעצמו ולא יביט על מאותו 'חנווני של בושם' של‬ ‫דברי הבריות‪.‬‬ ‫שמחת יום טוב ושמחת בית‬ ‫חבורת סלונים הקדושה‪ .‬עבודת‬ ‫היה רבי לעזשאר רוקד כבחור‬ ‫השואבה‬ ‫צעיר לימים‪ ,‬והיה רגיל לעשות הקודש של המלאך והשרף רבי‬ ‫ידוע הדבר כי רבי לעזשאר היה‬ ‫'קאזשעקלעך'‪ .‬וידוע הדבר שגם לעזשאר תעמוד לנו להתלהב‬ ‫גדולי הצדיקים בדורות שלפנינו‬ ‫רגיל לעלות 'חתן תורה' ב'כולל‬ ‫בתורה‪ ,‬בעבודה ובמצוות‪ ,‬בשבת‬ ‫רייסין' שבשטיבל דחסידי סלונים‪.‬‬ ‫נהגו לעשות 'קאזשעקלעך'‪ ,‬וכפי‬ ‫שהעיד הרה"ק מנאסויד זי"ע כי קודש ובמועדים‪.‬‬ ‫שנה אחת‪ ,‬לאחר שעלה רבי‬ ‫הרה"ק בעל 'דברי חיים' מצאנז‬ ‫לעזשאר למפטר בתור חתן תורה‪,‬‬ ‫ונזכה להדליק בקרבנו את‬ ‫הלך לביתו אחר התפילה כשהוא‬ ‫זי"ע היה עושה 'קאזשעקלעך' בעת‬ ‫ההקפות בשמחת תורה (עי' בספר עבודת השמחה‪ ,‬כפי שאמר עליו‬ ‫מלווה על ידי רבי ישראל שמעון‬ ‫רבו הרה"ק ה'יסוד העבודה' זי"ע‪:‬‬ ‫'גדולת יהושע' חלק א' דף מ"ה)‪.‬‬ ‫קאסטעלאניץ‪.‬‬ ‫רבי לעזשאר‪ ,‬שהיה שרוי‬ ‫פעם אחת‪ ,‬כאשר עשה רבי "רבי לעזשאר מקיים 'עבדו את ה'‬ ‫לעזשאר 'קאזשעקל' וביקש לקום‬ ‫בעולם אחר‪ ,‬עולם המלאכים‬ ‫ולעמוד על רגליו‪ ,‬שמעוהו אומר בשמחה'"‪ .‬וגם הרה"ק מקוברין‬ ‫והשרפים‪ ,‬החל לרקוד בראש‬ ‫לעצמו בלשון זו‪" :‬נבילה‪ ,‬קומי!" זי"ע אמר על רבי לעזשאר‪" :‬אל‬ ‫כל חוצות מרוב שמחה על‬ ‫זכותו להיות חתן תורה‪ .‬עמדו‬ ‫(נבילה‪ ,‬הייב דיך אויף!)‪ .‬הנה זה היה הנער הזה התפללתי"‪ .‬הגדרות‬ ‫מלאך אלוקים; מצד אחד עבד קונו‬ ‫הישמעאלים ותמהו למראה האיש‬ ‫כמלאך ושרף‪ ,‬ומצד שני היה בעל נשגבות כאלו נאמרו עליו מפי‬ ‫הרוקד באמצע הרחוב‪ ,‬וכאשר‬ ‫'לב נשבר ונדכה' עד שקרא לעצמו גדולי עולם וענקי הרוח‪ .‬ובזמן‬ ‫הבחין רבי לעזשאר בתמיהתם‬ ‫על אדם הרוקד כך בפרהסיא‪ ,‬פנה‬ ‫בלשון כזו כדי להתחזק ולקום שאנו מספרים מעבודתו ומסיפורי‬ ‫לעבודה‪.‬‬ ‫לרבי ישראל שמעון ואמר לו‪" :‬מה‬ ‫בשמחת בית השואבה בערה קדשו ומתעוררים לכך‪ ,‬בודאי‬ ‫יתמהו אלו? הרי אני היום כחתן‬ ‫בו אש קודש עד להפליא‪ .‬בתוך יהיה מליץ יושר בעדנו‪ ,‬ובעזרת‬ ‫ביום חופתו‪ ,‬וכי חתן אינו רוקד?‬ ‫וכי יש מי שיביט בעין זרה על חתן‬ ‫הריקוד היה מתלהב ומתלהט השם יקלטו הדברים בלבנו ללכת‬ ‫כל כך‪ ,‬עד שהיה קופץ ועולה על‬ ‫המפזז ביום חופתו?‪"..‬‬ ‫השולחן‪ .‬זקן החבורה‪ ,‬ענק הרוח‪ ,‬בדרך זו לעבוד את השי"ת בשמחה‬ ‫זו היתה עבודת הקודש של‬ ‫היה קופץ על השולחן כאברך צעיר ובהתלהבות‪.‬‬ ‫אותו מלאך ושרף‪ ,‬רבי לעזשאר‪.‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪20‬‬ ‫בדרכי רבותינו‬ ‫הסוכה הקדושה של הרה"ק רבי מאטעלע מראחמיסטריווקא‬ ‫זי"ע ותולדותי'‬ ‫הרה"ק רבי פיניעלע מאוסטילא‬ ‫כל כך‪ ,‬וכאן מצאנו עדות איש מפי‬ ‫מקורות הסיפור‬ ‫זי"ע היה חתן הרה"ק רבי ישכר‬ ‫איש על אודות המעשה שאירע עם‬ ‫דוב מבעלזא זי"ע‪ ,‬ובתם הרבנית‬ ‫אחד מבני משפחת ר’ מרדכי אהרן‬ ‫הננו באים לספר סיפור נורא‬ ‫טראנא ע"ה נישאה להרה"ק‬ ‫שענבערגער‪.‬‬ ‫אודות סוכתו של הרה"ק רבי‬ ‫מסקווירא זי"ע‪ .‬נמצא שגזע‬ ‫מאטעלע (מרדכי) מרחמיסטריווקא‬ ‫בטרם נגש לגוף המעשה‪,‬‬ ‫סקווירא הם צאצאי רבי מאטעלע‬ ‫זי"ע‪ ,‬אשר היתה לו ירושה מאביו‬ ‫נקדים סיפורים קצרים להכיר את‬ ‫מראחמיסטריווקא‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי יוחנ'טשע (הראשון) זי"ע‪,‬‬ ‫השלשלת הקדושה עליה המעשה‬ ‫והוא קיבלה מאביו המגיד הקדוש‬ ‫הבן השלישי היה הרה"ק רבי‬ ‫יסופר‪.‬‬ ‫מטשערנאביל זי"ע‪ ,‬והוא מאביו‬ ‫נחום מראחמיסטריווקא זי"ע‪ ,‬ממנו‬ ‫הרה"ק בעל 'מאור עינים' זי"ע‪,‬‬ ‫יצאה כל שושלת ראחמיסטריווקא‬ ‫גזע הקודש מטשערנאביל‬ ‫והוא מאביו רבי צבי זי"ע‪ ,‬והוא‬ ‫המפוארה לדורותיה עד היום הזה‬ ‫וראחמיסטריווקא‬ ‫מאביו רבי נחום גאון‪ ,‬אשר קראו‬ ‫בירושלים ובארצות הברית‪ .‬הבן‬ ‫נודע בשערים כי הרה"ק‬ ‫שמו "רבי אדם בעל שם"‪ .‬ובספר‬ ‫הרביעי היה הרה"ק רבי וועלוועלע‬ ‫המגיד מטשערנאביל זי"ע זכה‬ ‫'שבחי הבעש"ט' איתא‪ ,‬כי הבעש"ט‬ ‫(זאב) מראחמיסטריווקא זי"ע‪ ,‬עליו‬ ‫לבנים שהיו מלאכי אלקים‪.‬‬ ‫הקדוש זי"ע למד ה'כתבים' של רבי‬ ‫העיד ה'סטייפלער' זי"ע כי ברוסיא‬ ‫הבכור שבהם היה הרה"ק רבי‬ ‫נחום גאון בצוותא חדא עמו‪ ,‬ובעת‬ ‫יצא שמו כ'גאון הגאונים'‪.‬‬ ‫אהרן מטשערנאביל זי"ע‪ ,‬והצעיר‬ ‫פטירתו של רבי נחום גאון‪ ,‬מסר‬ ‫שלושת האחים הללו‪ ,‬מפאת‬ ‫שבחבורה היה הרה"ק רבי יוחנן‬ ‫הכתבים לידי הבעש"ט הקדוש‪.‬‬ ‫הפרעות באוקראינא‪ ,‬עלו לארץ‬ ‫מראחמיסטריווקא זי"ע‪.‬‬ ‫ואף שרבי מאטעלע לא אבה‬ ‫הקודש‪ .‬רבי מאטעלע עלה בשנת‬ ‫מפורסם הדבר כי התבטא‬ ‫למכור את הסוכה בעד כל הון‬ ‫תרס"ה‪ ,‬אחריו עלה רבי נחום‬ ‫פעם‪ ,‬שאביו המגיד הוריש‬ ‫דעלמא‪ ,‬מכל מקום כשעמד הענין‬ ‫בשנת תרפ"ו‪ ,‬ולאחריהם עלה רבי‬ ‫לכל אחד מבניו ירושה רוחנית‪.‬‬ ‫מול עשיית טובה ליהודי אחר‪ ,‬לא‬ ‫זאב בשנת תרצ"ד‪.‬‬ ‫כשהגיע תורו של הרה"ק רבי משה‬ ‫היסס אף רגע והפקיר הכל כדי‬ ‫בספר 'אמרות טהורות' (סיפורי‬ ‫מקאריסטשוב זי"ע‪ ,‬אמר‪" :‬אני‬ ‫להציל נפש מישראל‪.‬‬ ‫קודש ח"א דף רס"ב) מביא הרה"ק‬ ‫ירשתי את ה'כלום' – מדת הענוה"‪.‬‬ ‫מעשה זה מובא בספר 'ירושלים‬ ‫מראחמיסטריווקא זי"ע ששמע‬ ‫וכשהגיע תורו של רבי יוחנן –‬ ‫של מעלה' ובמקומות נוספים‪.‬‬ ‫מהרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע‪,‬‬ ‫הצעיר בבנים – נענה ואמר‪" :‬און‬ ‫אולם נוסיף כאן את אשר הביא‬ ‫שסיפר לאביו הרה"ק רבי יוחנן‬ ‫איך האב גע'ירש'נט דעם 'גארנישט‬ ‫הגה"צ ר' ישראל חיים אשרי‬ ‫זי"ע‪ ,‬כי אביו הרה"ק רבי ישכר‬ ‫פונעם גארנישט'‪"-( "...‬ואני ירשתי את‬ ‫שליט"א בספרו 'שיח זקנים'‬ ‫דוב זי"ע היה מרבה לספר אחר‬ ‫ה'כלום שבכלום'‪)"...‬‬ ‫(ח"ב דף ע"ג) בפרטיות יתירה‪ ,‬כפי‬ ‫עריכת השולחן אודות הנהגת‬ ‫ארבעה בנים מלאכי השרת‬ ‫ששמע מפי הגה"צ ר’ מרדכי אהרן‬ ‫הרה"ק המגיד מטשערנאביל ובניו‬ ‫היו לו לרבי יוחנן‪ .‬הבכור היה‬ ‫שענבערגער‪ ,‬ששמע מבן דודו‪,‬‬ ‫הקדושים‪ ,‬ובפרט אודות הרה"ק‬ ‫הרה"ק רבי דוד מזלאטיפאלי זי"ע‪.‬‬ ‫ששמע מפי דודו אשר עמו אירע‬ ‫רבי אהרן מטשערנאביל‪.‬‬ ‫השני היה הרה"ק רבי מאטעלע‬ ‫המעשה‪.‬‬ ‫וסיים דבריו‪" :‬אבא ז"ל היה‬ ‫מראחמיסטריווקא זי"ע‪ ,‬בעל‬ ‫אוצר גדול הוא לנו‪ ,‬שכן המעשה‬ ‫מדבר על המגיד מטשערנאביל‬ ‫המעשה‪ ,‬אשר היה זקינו של‬ ‫מפורסם הוא מאד‪ ,‬אך זהות האיש‬ ‫ובניו שעות ארוכות‪ .‬ועל הדוד‬ ‫הרה"ק מסקווירא זי"ע‪ ,‬שכן בנו‬ ‫עמו אירע הדבר לא היתה ידועה‬ ‫‪21‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫להידמות אל רבי מאטעלע ולצום‬ ‫מבעלזא זי"ע ומבנו טרם עלותו‬ ‫רבי יוחנן ובניו היה משוחח חצאי‬ ‫תענית 'הפסק' משבת לשבת‪ .‬ביום‬ ‫לארץ הקודש‪.‬‬ ‫שעות"‪ .‬וכשהיה מסיים סיפוריו‪,‬‬ ‫הראשון עבר התענית בשלום‪,‬‬ ‫קודם שנכנס הרה"ק רבי ישכר‬ ‫היה מתבטא‪" :‬סאמע מלאכים‪,‬‬ ‫ביום השני נחלש כחו מאוד‪ ,‬וביום‬ ‫דוב לערוך שולחנו בליל שבת‬ ‫סאמע מלאכים!"‬ ‫השלישי כבר נפל למשכב והוצרך‬ ‫קודש‪ ,‬נענה ואמר לבני ביתו‪" :‬עלי‬ ‫בעל ה'אמרות טהורות' מציין‬ ‫להפסיק תעניתו‪ ...‬אבל זקננו‬ ‫להכין עצמי בהכנה רבה‪ ,‬שכן בא‬ ‫עוד‪ ,‬כי בעת שהיה שומע את‬ ‫רבי מאטעלע היה פניו צהובות‬ ‫אלי אדם שלא טעם טעם אכילה זה‬ ‫הרבי מבעלזא זי"ע מדבר על‬ ‫ושמחות בכל ימי השבוע!‬ ‫ארבעים שנה!"‬ ‫בני טשערנאביל וצאצאיהם‪ ,‬היו‬ ‫ועל זה היה רגיל רבי שמעון‬ ‫רבי פייוול‪ ,‬שהיה סקרן לראות‬ ‫שתי ידיו הקדושות רועדות‪ ,‬והיה‬ ‫קאסטעלאניץ זי"ע לומר בשם‬ ‫פני קדוש זה‪ ,‬רץ להביט בצורתו‬ ‫מסיים‪" :‬כולם היו מלאכים ממש‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי דוד'ל בידערמאן זי"ע‬ ‫של רבי מאטעלע‪ .‬הוא העיד כי‬ ‫מלאכים ממש!"‬ ‫מירושלים‪" :‬להתענות משבת‬ ‫פניו נראו כמי שאכל עתה 'אווז‬ ‫לשבת הוא ענין אחד‪ ,‬אבל שיהיה‬ ‫שלם'‪...‬‬ ‫עבודת הקודש הנשגבה של‬ ‫לאדם עורף אדום ובריא לאחר‬ ‫והוסיף האדמו"ר מטשערנאביל‬ ‫רבי מאטעלע‬ ‫התענית בעת הקידוש? זהו כבר‬ ‫שליט"א‪ ,‬כי מקובל מאבותיו‬ ‫חידוש עצום!"‬ ‫מאטעלע‬ ‫רבי‬ ‫מאטעלע‬ ‫שרבי‬ ‫הקדושים‬ ‫מראחמיסטריווקא היה כמלאך ה'‬ ‫מראחמיסטריווקא לא אכל ולא‬ ‫צבאות‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬פשטותו והצנע‬ ‫ירושת שבעת הקרשים‬ ‫שתה כל היום כולו‪ ,‬ורק בחצות‬ ‫מהרה"ק ה'מאור עינים' זי"ע‬ ‫לכת שלו היו מופלאים ולא היה‬ ‫הלילה היה שותה מעט‪ ,‬ותו לא‪.‬‬ ‫ניתן להבחין בדבר‪ .‬תפילתו היתה‬ ‫הדברים הללו יהיו לנו כהקדמה‪,‬‬ ‫הרבי‬ ‫סיפר‬ ‫עוד‬ ‫ללא תנועות חיצוניות ולימודו‬ ‫למען נבין ולו 'אפס קצהו' מאורו‬ ‫מראחמיסטריווקא זי"ע‪ ,‬כי רבי‬ ‫היה בהסתר גמור‪ .‬ואף על פי כן‪,‬‬ ‫הבהיר של צדיק יסוד עולם רבי‬ ‫וועלוול אייזנבאך זצ"ל – מנקיי‬ ‫עבודת הקודש שלו האירה כשמש‬ ‫מראחמיסטריווקא‪,‬‬ ‫מאטעלע‬ ‫הדעת שבירושלים – אמר לו‪ ,‬כי‬ ‫בצהרים‪.‬‬ ‫ומכאן נבוא אל גוף המעשה‪.‬‬ ‫במוצש"ק היה רבי מאטעלע אוכל‬ ‫בספר 'שיח זקנים' מובא ששמע‬ ‫כאשר עלה רבי מאטעלע לארץ‬ ‫כף אחת של דייסה עם חמשה‬ ‫מהרה"ק מראחמיסטריווקא זי"ע‪,‬‬ ‫הקודש‪ ,‬לא היה בידו ממון רב‪ ,‬אך‬ ‫גרגירי קטניות‪ ,‬וזו היתה כל אכילתו‬ ‫כי ה'פראנקפורטער' – הרה"ק‬ ‫ירושה יקרה ונעלה היתה עמו‪.‬‬ ‫לכל השבוע כולו‪ .‬היינו‪ ,‬ששתיה‬ ‫רבי ישראל מסטאלין זי"ע‪ ,‬שהיה‬ ‫היו אלו 'שבעה קרשים' מדפנות‬ ‫היתה לו בכל לילה בחצות‪ ,‬אך‬ ‫אחיינו של רבי מאטעלע – אמר‬ ‫הסוכה של זקינו הרה"ק ה'מאור‬ ‫אכילה לא היתה לו אלא כף אחת‬ ‫בזה הלשון‪:‬‬ ‫עינים' זי"ע‪ .‬המאור עינים קיבלם‬ ‫במוצאי שבת בסעודת מלוה‬ ‫בירושה מאביו רבי צבי‪ ,‬אשר ירשם‬ ‫מלכה‪ ,‬והיה בכוחה להחיותו שבוע‬ ‫"ידוע שרבי מאטעלע היה‬ ‫מאביו רבי נחום גאון‪ ,‬המכונה בפי‬ ‫תמים‪.‬‬ ‫מתענה משבת לשבת‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫כל 'רבי אדם בעל שם'‪.‬‬ ‫הנה נודעו בשערים סיפורי‬ ‫פניו היו מאירות ושוחקות כאילו‬ ‫קודש מהרה"ק רבי ישראל מרדכי‬ ‫סעד עתה סעודה דשנה"‪ .‬והוסיף‬ ‫הקרשים הללו עברו בירושה‬ ‫מראחמיסטריווקא זי"ע‪ ,‬אשר‬ ‫רבים‬ ‫"ראיתי‬ ‫הסטאלינער‪:‬‬ ‫להרה"ק המגיד מטשרנוביל‪,‬‬ ‫סיפר מגודל קדושת זקינו הרה"ק‬ ‫שהתענו משבת לשבת‪ ,‬אך צורה‬ ‫ואחריו ירשם בנו הצעיר הרה"ק‬ ‫רבי מאטעלע‪ .‬בעת שהיה אוכל את‬ ‫מאירה כשל רבי מאטעלע לא‬ ‫רבי יוחנ'טשע מראחמיסטריווקא‪.‬‬ ‫ה'כזיתים' בליל התקדש חג הפסח‪,‬‬ ‫חזיתי מעולם"‪.‬‬ ‫רבי מאטעלע ירשם מאביו והביאם‬ ‫עמו לירושלים‪ .‬בסוכתו היה‬ ‫היו פניו בוערים כלפיד אש‪ .‬ומחמת‬ ‫שלא היה מורגל באכילה כלל‪,‬‬ ‫ארבעים שנה בלא אכילה!‬ ‫רבי מאטעלע קובע את שבעת‬ ‫הקרשים בכותל המזרח‪ ,‬ועל כל‬ ‫היה גופו פולט את המצות לאחר‬ ‫כ"ק אדמו"ר מטשערנאביל‬ ‫קרש היה רשום שם אחת משבע‬ ‫האכילה‪ ,‬והיה נצרך לכמה חדשים‬ ‫שליט"א מארץ ישראל סיפר את‬ ‫הספירות‪ :‬חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת‪,‬‬ ‫עד שחזר גופו לאיתנו‪.‬‬ ‫זאק ז"ל‪:‬‬ ‫אשר שמע מפי ר' פייוול ַ‬ ‫נצח‪ ,‬הוד‪ ,‬יסוד‪ ,‬מלכות‪ .‬ומקובל‬ ‫וכיוצא בזה סיפר הרה"ק‬ ‫הוא נכח בעיר בעלזא כאשר הגיע‬ ‫היה כי הכתב הוא מידיו של רבי‬ ‫מסקווירא זי"ע‪ ,‬שבימי השובבי"ם‬ ‫רבי מאטעלע מראחמיסטריווקא‬ ‫צבי בן רבי נחום גאון‪.‬‬ ‫רצה אחד מחסידיו הנעלים‬ ‫להיפרד מהרה"ק רבי ישכר דוב‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪22‬‬ ‫חלה בה‪ .‬מי שחלה באותה מחלה‬ ‫המקובל האלקי רבי חיים שאול‬ ‫ציורי הקודש וסודות הסוכה‬ ‫כמעט ולא היה לו סיכוי לחיות‪,‬‬ ‫הכהן דוויק זי"ע‪ ,‬שהיה כמלאך ה'‬ ‫והרפואה היחידה באותם ימים‬ ‫צבאות‪ ,‬נכנס פעם לסוכה ובראותו‬ ‫רבי מאטעלע היה כידוע 'בעל‬ ‫היתה לרחוץ את החולה באמבטיה‬ ‫את הקרשים קרא בהתפעלות‪:‬‬ ‫מצייר' נפלא‪ ,‬ועד היום נמצאים‬ ‫של מים חמים מאוד‪.‬‬ ‫"האיר פני המזרח!"‬ ‫ציורים נדירים אשר צייר בידיו‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫אולם היו אלו ימי מלחמת‬ ‫העולם הראשונה‪ ,‬ובירושלים‬ ‫הרבי מסרב למכור את‬ ‫בספר 'שופרי' דרבי יוחנן'‬ ‫שרר רעב כבד ומחסור נורא‪.‬‬ ‫הקרשים בעד כל הון דעלמא‬ ‫(פרק י"ח) מובא בשם הרה"ק‬ ‫לא היו עצים להסקה ולא שום‬ ‫מראחמיסטריווקא זי"ע‪ ,‬כי לזקינו‬ ‫והנה נבוא לספר את אשר אירע‬ ‫רבי מאטעלע היתה עבודה נשגבה‬ ‫אמצעי לחימום המים‪ .‬אבי הילד‬ ‫בשנת תרע"ה‪ .‬באותה שנה נעלמה‬ ‫עמד אובד עצות בראותו את בנו‬ ‫בציור צורות על כלי עץ וכסף‪.‬‬ ‫הסוכה לפתע‪ ...‬ואיש לא ידע אנה‬ ‫גוסס לנגד עיניו‪ .‬הלך אל הצדיק‬ ‫במלאכת הקודש הזו היה‬ ‫באה‪ .‬רק לאחר כמה חדשים נודע‬ ‫רבי מאטעלע מראחמיסטריווקא‬ ‫עוסק בכל יום מיד לאחר התפלה‪.‬‬ ‫המעשה בכללו‪ .‬והסיבה שהדבר‬ ‫להזכיר את בנו לרפואה‪ ,‬וסיפר לו‬ ‫ובשנותיו המאוחרות זכה לעסוק‬ ‫נשמר בסוד מובאת בספר 'שיח‬ ‫בזה בעודו מעוטף בטלית ומעוטר‬ ‫בבכי על המצוקה הגדולה שאין לו‬ ‫זקנים'‪.‬‬ ‫בתפילין‪ .‬מובן מאליו כי בכח הציור‬ ‫במה לחמם מעט מים להחיות את‬ ‫נפש הילד‪.‬‬ ‫קודם שנמשיך‪ ,‬עלינו להקדים‬ ‫נטמנו סודות עליונים ונוראים‪.‬‬ ‫כי בשנת תרס"ח‪ ,‬שבע שנים‬ ‫החסיד המפורסם ר' חיים‬ ‫ככלותו לספר את גודל צערו‬ ‫קודם המעשה‪ ,‬הגיע לירושלים‬ ‫הערש אייזנבאך זצ"ל‪ ,‬מנקיי הדעת‬ ‫ומכאובו‪ ,‬אמר לו רבי מאטעלע‪:‬‬ ‫מברדיטשוב הגביר ר' הערשיל‬ ‫שבירושלים‪ ,‬שהיה דבוק ומקושר‬ ‫"לכה עמי"‪ .‬הלך עמו רבי מאטעלע‬ ‫גענעכאווסקי ז"ל‪ .‬הוא היה איש‬ ‫בכל נימי נפשו לרבי מאטעלע‪,‬‬ ‫אל המקום אשר שם נגנזו שבעת‬ ‫דעת ומבין גדול בתשמישי‬ ‫הפציר בו מאוד שיגלה לו טעם‬ ‫קרשי הסוכה הקדושים — ירושת‬ ‫קדושה‪ ,‬ושמע כי להרבי‬ ‫המנהג הזה‪ ,‬אך הרבי סירב לגלות‬ ‫אבותיו הקדושים מהמאור עינים‪,‬‬ ‫מראחמיסטריווקא ישנם אוצרות‬ ‫לו‪.‬‬ ‫מרבי צבי בעל שם‪ ,‬מרבי נחום‬ ‫יקרים‪ .‬הוא בא לפני רבי מאטעלע‬ ‫גאון ומרבי אדם בעל שם‪ .‬אמר לו‬ ‫פעם אחת‪ ,‬לאחר שהפציר‬ ‫והציע לו סכום עתק בעד הקרשים‪,‬‬ ‫רבי מאטעלע‪" :‬לך מהר‪ ,‬קח את כל‬ ‫בו מאוד‪ ,‬גילה לו את סודו‪ :‬כי‬ ‫סכום שהיה בו כדי לפרנס את כל‬ ‫הקרשים הללו‪ ,‬הסק בהם את המים‬ ‫לאחר חתונתו אירע פעמים רבות‬ ‫בני ביתו של הרבי בהרחבה כל ימי‬ ‫והרחץ את בנך במרחץ חם‪ ,‬ובעזרת‬ ‫שלאחר התפלה לא היה יכול לחזור‬ ‫חייהם‪ ,‬אך הרבי לא רצה לשמוע‬ ‫השם יתרפא‪"...‬‬ ‫לעצמו מחמת דביקותו העצומה‪,‬‬ ‫מזה כלל‪.‬‬ ‫קודם שנתן לו את הקרשים‪,‬‬ ‫עד שהגיע הדבר לידי סכנת נפשות‬ ‫והנה נראה איך הרה"ק רבי‬ ‫ממש‪ .‬נכנס אל אביו הרה"ק רבי‬ ‫לפי שהיו כתובים עליהם שמות‬ ‫מאטעלע‪ ,‬אשר מחד גיסא סירב‬ ‫יוחנ'טשע ושאל בעצתו‪ ,‬ואמר לו‬ ‫הקודש‪ ,‬אמר רבי מאטעלע כי צריך‬ ‫למכור את הקרשים בעד כל חללי‬ ‫אביו‪ :‬שיעסוק בדבר גשמי‪ ,‬ובזה‬ ‫להסיר את השמות תחלה‪ .‬עמד‬ ‫היהודי והוא מרעיד ומשתומם‪ :‬וכי‬ ‫דעלמא‪ ,‬נתנם מאידך גיסא בחינם‬ ‫ישיב את נפשו לבל תצא מרוב‬ ‫יסיר הוא את שמות הקודש? וכי‬ ‫אין כסף‪ ,‬מבלי לבקש פרוטה‪ ,‬כדי‬ ‫דביקות‪ .‬ועל כן עסק בציור הכלים‬ ‫יקח את הקרשים הקדושים אשר‬ ‫להציל נפש אחת מישראל‪.‬‬ ‫בכל יום אחר התפלה‪.‬‬ ‫שירתו בהם שרפי מעלה וישליכם‬ ‫רבי מאטעלע הוסיף בציוריו‬ ‫הצלת נפש מישראל בקרשי‬ ‫לתוך האש להסיק בהם מרחץ?‬ ‫'תגים' דקים על האותיות‪ ,‬שלא‬ ‫לא מלאו לבו לעשות כן‪ .‬אך רבי‬ ‫הסוכה הקדושים!‬ ‫ניתן היה לראותם אלא בזכוכית‬ ‫מאטעלע גזר עליו‪" :‬בגזירת רב‬ ‫כפי שהקדמנו מהספר 'שיח‬ ‫מגדלת‪ ,‬ואיש לא ידע סוד התגים‬ ‫עליך לשמוע לי!"‬ ‫זקנים'‪ ,‬המעשה היה עם אחד‬ ‫הללו‪.‬‬ ‫החל היהודי להסיר את השמות‪,‬‬ ‫מבני משפחתו של ר’ מרדכי אהרן‬ ‫סביב כותלי הסוכה‪ ,‬מלבד‬ ‫ורבי מאטעלע עומד עליו ומשגיח‬ ‫שענבערגער‪ ,‬אשר סיפר כי הדבר‬ ‫שמות הספירות‪ ,‬היו ציורים‬ ‫שיסירם כדבעי‪ ,‬כדי שלא יהא‬ ‫אירע עם דודו‪ .‬באותה שנה‪ ,‬שנת‬ ‫מרהיבי עין שצייר הרבי בעצמו‪,‬‬ ‫חלילה משום מחיקת השמות‪.‬‬ ‫תרע"ה‪ ,‬פשטה מחלה מסוכנת‬ ‫מעוטרים באותיות ויחודי שמות‪.‬‬ ‫אחר כך הלך וחתך את העצים‪,‬‬ ‫בעיר‪ ,‬ואחד הילדים בירושלים‬ ‫זקני ירושלים היו מספרים כי‬ ‫‪23‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫זה ארבעים שנה‪ .‬שהיה רגיל‬ ‫מוסר ההשכל מהאי מעשה‬ ‫והחם בהם מרחץ לבנו‪ ,‬ונתרפא‬ ‫להתענות משבת לשבת‪ ,‬ובעת‬ ‫הילד כרגע‪.‬‬ ‫הקידוש היו פניו בוערות כפייער‪.‬‬ ‫הלימוד הנלמד ממעשה זה אין‬ ‫ומצד שני‪ ,‬כאשר הגיע הדבר לידי‬ ‫לו שיעור‪ ,‬וכל אחד יכול ללמוד‬ ‫מסירות נפשו הנסתרה של‬ ‫עזרת ילד מישראל — כשהאב רק‬ ‫הימנו דברים נוראים‪ .‬נניח את‬ ‫צדיק‬ ‫בא להזכיר את בנו ולא ביקש עצה‬ ‫הדבר לכל איש ואיש שיהיה לו‬ ‫כלל — הניח את הכל מן הצד כדי‬ ‫כ'אמבטי רותחת'‪ ,‬וכל אחד יוציא‬ ‫בספר 'שיח זקנים' מובא כי ר'‬ ‫להושיעו!‬ ‫ממנה את אשר הוא צריך לו‪.‬‬ ‫מרדכי אהרן שענבערגער קיבל‬ ‫יעזור השי"ת שנזכה ללמוד‬ ‫מצד אחד רואים אנו את רבי‬ ‫את המעשה‪ ,‬שרבי מאטעלע הזהיר‬ ‫מדרכי הצדיקים‪ ,‬מעבודתם‬ ‫מראחמיסטריווקא‪,‬‬ ‫מאטעלע‬ ‫את האב לבל יספר את הדבר לאיש‪,‬‬ ‫וממסירות נפשם‪ ,‬הן בין אדם‬ ‫מלאך אלקים‪ ,‬אשר עליו אמר‬ ‫ואפילו לגבאיו לא גילה זאת‪ .‬על כן‬ ‫למקום והן בין אדם לחברו‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא‬ ‫לא ידע איש אנה באו הקרשים ומה‬ ‫כתיבה וחתימה טובה ושמחת‬ ‫שצריך הכנה קודם שנכנסים‬ ‫אירע שם‪ .‬ורק מקץ חדשים מספר‬ ‫יו"ט!‬ ‫לשולחנו של יהודי המתענה‬ ‫נתפרסם המעשה ויצא לחוץ‪.‬‬ ‫הילולא דצדיקיא‬ ‫כ"ה תשרי – יומא דהילולא קדישא של‬ ‫רשכבה"ג מרנא ה'חתם סופר' זי"ע‬ ‫ואף כי אין לנו שום השגה או צל תדיר מרבותיו אלו ולהנחיל‬ ‫גודל מעלת סיפורי צדיקים‬ ‫של השגה בעוצם התמדתו הנוראה הדברים לתלמידיו‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬אשר כידוע לא ביטל‬ ‫בעזהשי"ת‪ ,‬יום כ"ה לחודש‬ ‫חשיבות שמיעת מעשיות‬ ‫רגע מימיו מלימוד התורה‪ ,‬מכל‬ ‫תשרי הוא יומא דהילולא רבה‬ ‫צדיקים פעם אחר פעם‬ ‫מקום היה מרן החתם סופר רגיל‬ ‫של רשכבה"ג‪ ,‬הגאון והקדוש‬ ‫לספר סיפורי צדיקים מרבותיו‬ ‫מרנא רבינו משה בן רבי שמואל‬ ‫בעל 'התעוררות תשובה'‪,‬‬ ‫הקדושים‪ :‬הכהן הגדול‪ ,‬הנשר‬ ‫סופר זי"ע‪ ,‬זכותו יגן עלינו ועל כל‬ ‫הגדול רבי נתן אדלער זי"ע‪ ,‬והלוי הערלויער רב זי"ע‪ ,‬הביא מה‬ ‫ישראל אמן‪.‬‬ ‫ששמע מאביו הקדוש בעל ה'כתב‬ ‫הגדול‪ ,‬בעל ה'הפלאה' זי"ע‪.‬‬ ‫נבוא בזה בשערים לספר בשבח‬ ‫כן היה מספר מרבותיו האחרים‪ :‬סופר' זי"ע‪:‬‬ ‫מעשי צדיקים מהחתם סופר‪,‬‬ ‫הנה נודע כי הכתב סופר היה‬ ‫רבי טעבלי שייער ובנו רבי מיכל‬ ‫ובפרט מעשיות השייכות לימי חג‬ ‫שייער‪ .‬רבו רבי זלמן חסיד‪ ,‬אשר מתמיד עצום בתורה‪ ,‬ובעת שהיה‬ ‫הסוכות הבעל"ט‪.‬‬ ‫העיד עליו החתם סופר כי אליהו יושב על שולחן אביו החתם סופר‬ ‫הנה נודע בשערים גודל מעלת‬ ‫הנביא היה רגיל אצלו‪ .‬רבו רבי כשהיה מספר סיפורי צדיקים‪,‬‬ ‫סיפורי צדיקים‪ ,‬דבר המובא כבר‬ ‫מענדל ליליגער‪ .‬רבו רבי יהודה לא החסיר הכתב סופר אף מילה‬ ‫בדברי חז"ל ובראשונים‪ .‬וכבר‬ ‫לייב הכהן בעל 'מנחת כהן'‪ .‬אחת‪ .‬אולם‪ ,‬כאשר התחיל אביו‬ ‫כתב הנשר הגדול הרמב"ם בפירוש‬ ‫רבו רבי נתן בן רבי שלמה ראש לחזור על מעשיות שכבר שמען‬ ‫המשניות‪ ,‬כי על ידי סיפורי צדיקים‬ ‫בי"ד דפראנקפורט‪ ,‬ורבי יעקב הכתב סופר בעבר‪ ,‬חש הכתב‬ ‫יכול האדם לשנות את נפשו לטובה‪.‬‬ ‫שמש שהיה מדייני בית הדין סופר שאין הוא צריך לשמען שוב‪,‬‬ ‫וגם מרן החתם סופר בעצמו כתב‬ ‫כי סבר שהדברים נאמרים עבור‬ ‫בפראנקפורט‪.‬‬ ‫בספרי תשובותיו כי "מצוה לשבח‬ ‫החתם סופר היה רגיל לספר התלמידים שעדיין לא שמעו את‬ ‫מעשי צדיקים"‪.‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪24‬‬ ‫שהסבא קדישא חי מאה ועשרים‬ ‫הסוכות להקביל פני הסבא‬ ‫המעשיות‪ .‬על כן‪ ,‬היה מחזיק גמרא‬ ‫שנה‪.‬‬ ‫קדישא‪ ,‬כי ידעו בירושלים שזו עת‬ ‫תחת השולחן כדי שלא לבטל‬ ‫רצון לקבל ברכה ממנו‪ .‬שכן בכל‬ ‫תורה אף רגע אחד‪.‬‬ ‫הקשר בין הסבא קדישא‬ ‫ימות השנה היה הסבא קדישא‬ ‫כשראה זאת אביו החתם סופר‪,‬‬ ‫להחתם סופר‬ ‫מסוגר ומסוגר‪ ,‬בהיותו מתמיד‬ ‫פנה אליו ואמר‪" :‬שמואל וואלף‪,‬‬ ‫עצום שלא רצה לבטל תורה‪.‬‬ ‫האזן היטב למעשיות אלו‪ ,‬כי עוד‬ ‫וכדי להבין עוצם הדברים‪ ,‬יש‬ ‫להקדים עוד הקדמה‪.‬‬ ‫הסבא קדישא כיהן ברבנות‬ ‫תצטרך להן"‪ .‬כוונת החתם סופר‬ ‫בצפת‪ ,‬בטורקיה‪ ,‬בקושטא‬ ‫היתה שחפץ שבנו הכתב סופר‬ ‫הסבא קדישא נסתלק ביום כ"ב‬ ‫ובדמשק‪ ,‬ובסוף ימיו עלה לארץ‬ ‫ישמע המעשיות שוב אף שכבר‬ ‫אייר שנת תר"צ‪ ,‬ובעת ההיא היה‬ ‫הקודש והתגורר בירושלים‪ ,‬שם‬ ‫ידען‪ ,‬כי הדבר יסייע בידו כאשר‬ ‫בן מאה ועשרים שנה‪ .‬נמצא לפי‬ ‫הסתגר בביתו‪ .‬רק יחידי סגולה‬ ‫יעלה על כסא הרבנות להנהיג את‬ ‫החשבון כי הסבא קדישא נולד‬ ‫וענקי רוח יכלו להיכנס אליו‪,‬‬ ‫כלל ישראל‪ .‬ואף שאין אנו מבינים‬ ‫בשנת תק"ע‪ .‬הרי שהסבא קדישא‬ ‫כהגאון רבי חיים שאול דוויק‬ ‫מדוע הוצרך לשמען שוב אם כבר‬ ‫נולד עוד בימים שמרן החתם סופר‬ ‫והגאון רבי יוסף חיים זוננפלד‪ ,‬וכן‬ ‫ידען‪ ,‬מכל מקום סבר החתם סופר‬ ‫ורבי עקיבא איגר הנהיגו את עולם‬ ‫תלמידיו המקורבים כרבי אשר‬ ‫שחייב הוא לשמען פעם נוספת‪,‬‬ ‫היהדות באירופה‪.‬‬ ‫זעליג מרגליות ועוד יחידי סגולה‪.‬‬ ‫ומי יוכל לעמוד בסוד קדושים‪.‬‬ ‫ידוע ומפורסם כי מרנא ורבנא‬ ‫אך יוצא מן הכלל היה חג הסוכות‪,‬‬ ‫פעם אחת‪ ,‬בשבת קודש בשעות‬ ‫בעל החתם סופר ורבינו עקיבא‬ ‫שאז היה מקבל פני אנשי ירושלים‪.‬‬ ‫אחה"צ‪ ,‬ישב מרן החתם סופר‬ ‫איגר נתבקשו בישיבה של מעלה‬ ‫העיד רבי שמואל אהרן כי‬ ‫מוקף בתלמידיו הקדושים‪ ,‬ענקי‬ ‫בשנות תקצ"ט ות"ר‪ .‬הגאון רבי‬ ‫הסבא קדישא האריך ימים עד גיל‬ ‫רוח וגדולי הדור‪ ,‬וסיפר סיפורי‬ ‫עקיבא איגר נסתלק בשנת תקצ"ט‪,‬‬ ‫מאה ועשרים שנה‪ .‬ואמר שאף‬ ‫צדיקים מרבותיו הגדולים‪ ,‬הכהן‬ ‫ורבינו החתם סופר בשנת ת"ר‪.‬‬ ‫שהיה כבר זקן מופלג‪ ,‬התקיים בו‬ ‫הגדול רבי נתן אדלער והלוי הגדול‬ ‫נמצא איפוא‪ ,‬כי בעת הסתלקות‬ ‫"לא נס לחה ולא כהתה עינו"‪ ,‬ופניו‬ ‫בעל ההפלאה‪ .‬רבי פישל סופר‪,‬‬ ‫החתם סופר‪ ,‬כבר מלאו שלשים‬ ‫היו רעננים כפני אברך‪ .‬וכידוע‬ ‫שהיה יד ימינו ומשמשו בקודש‬ ‫שנה לימי חייו של הסבא קדישא‪.‬‬ ‫היה בתוקפו ובגבורתו כגיבור חיל‬ ‫של החתם סופר – ואף הסמיכו‬ ‫ויהי היום‪ ,‬בהיות הסבא קדישא‬ ‫כמעט עד זבולא בתרייתא‪.‬‬ ‫להוראה והיה סופרו הפרטי‬ ‫בשנות העשרים לחייו‪ ,‬הגם‬ ‫לכתיבת קמיעות ואיש סודו –‬ ‫שהיה ממחצבת קודש של חכמי‬ ‫הנהגת הסבא קדישא‬ ‫הבחין כי השעה מאוחרת‪ ,‬ואמר‬ ‫הספרדים ומגזע היחס של משפחת‬ ‫בסוכתו בירושלים‬ ‫לחתם סופר כי הגיעה עת תפילת‬ ‫אלפנדרי הרוממה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫מנחה‪.‬‬ ‫נכספה וגם כלתה נפשו לראות את‬ ‫עוד סיפר‪ ,‬כי בחג הסוכות‬ ‫השיב לו החתם סופר ואמר‪:‬‬ ‫פני גדולי הדור אשר בארץ המה‪,‬‬ ‫כשישב הסבא קדישא בסוכה וכל‬ ‫"נתפלל מנחה‪ ,‬נטול ידיים לסעודה‬ ‫ועל כן שם פעמיו למדינת איירופא‬ ‫ירושלים באו להתברך‪ ,‬היה סדר‬ ‫שלישית‪ ,‬ונמשיך עוד לספר‬ ‫כדי להסתופף בצילם‪ .‬והנה הגיע‬ ‫הדברים כך‪ :‬הסבא קדישא עמד‬ ‫בסיפורי צדיקים"‪.‬‬ ‫הסבא קדישא לעיר פרעשבורג אל‬ ‫והביט בתוך הספר‪ ,‬כי לא רצה‬ ‫מעון קדשו של החתם סופר סמוך‬ ‫לבטל תורה אף לרגע‪ .‬ידו היתה‬ ‫הסבא קדישא רבי שלמה‬ ‫לימי חג הסוכות‪.‬‬ ‫פשוטה‪ ,‬וכל מי שניגש היה מנשק‬ ‫אליעזר אלפאנדרי זי"ע‬ ‫עשה הסבא קדישא את יום‬ ‫את ידו ומקבל ברכה‪ ,‬וכך עברו‬ ‫הקדוש בצל הקודש‪ ,‬ובמוצאי יום‬ ‫האנשים בזה אחר זה‪ .‬אולם הסבא‬ ‫נבוא כעת לספר בסיפורי‬ ‫הכפורים נכנס אל הקודש פנימה‬ ‫קדישא לא הרים עיניו מן הספר‪,‬‬ ‫צדיקים אשר סיפר ה'סבא קדישא'‬ ‫ליטול רשות ולהיפרד‪ .‬ביקש ממנו‬ ‫מפני גודל זהירותו בביטול תורה‪.‬‬ ‫רבי שלמה אליעזר אלפאנדרי זי"ע‪.‬‬ ‫החתם סופר שיואיל להישאר אצלו‬ ‫וזו ההקדמה למעשה‪ ,‬כי יש‬ ‫ובהקדמה לזה‪ ,‬מובא בספר‬ ‫על ימי חג הסוכות‪ ,‬אולם הסבא‬ ‫לפנינו עדות מאחד מגדולי נקיי‬ ‫'מעילו של שמואל' (עמ' רמ"ח) בשם‬ ‫קדישא השיב כי עליו להמשיך‬ ‫הדעת שבירושלים ומאנשי‬ ‫הצדיק והקדוש רבי שמואל אהרן‬ ‫בדרכו‪ .‬והנה באמצע הדרך נזדמנו‬ ‫היישוב הישן‪ ,‬רבי שמואל אהרן‬ ‫יודעלעוויטש זי"ע‪ ,‬מנקיי הדת‬ ‫לו מניעות ועיכובים שונים מן‬ ‫יודעלעוויטש‪ ,‬שהיה גאון וצדיק‬ ‫שבירושלים‪ ,‬שסיפר כי בצעירותו‬ ‫השמים עד שלא היה באפשרותו‬ ‫בעצמו‪ ,‬אשר העיד על העובדה‬ ‫בירושלים היה רגיל ללכת בחג‬ ‫‪25‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫"ולקחתם לכם"‪ :‬החתם סופר‬ ‫להמשיך במסעו‪ ,‬ובעל כרחו פשוט‪ :‬בני החתם סופר ענוותנים‬ ‫מרחף באויר‪...‬‬ ‫הוצרך לשוב לעיר פרעשבורג על גדולים היו‪ ,‬ולא החזיקו עצמם‬ ‫ימי החג‪ .‬אז הבין למפרע את כוונת‬ ‫נוסיף על כך מעשה נורא‬ ‫מצד‬ ‫שמא‬ ‫או‬ ‫זאת‪,‬‬ ‫לספר‬ ‫ראויים‬ ‫קדשו של החתם סופר בבקשתו‬ ‫צדקותם לא רצו לגלות המדרגות שסיפר הרב מנאנאש זי"ע מפי רבו‬ ‫שישאר אצלו‪.‬‬ ‫המהר"ם שיק זי"ע‪ ,‬אשר ראה זאת‬ ‫במו עיניו אצל רבו החתם סופר‪.‬‬ ‫הרמות שזכו לראות בעיניהם‪.‬‬ ‫התגלות שבעת הרועים‬ ‫היה זה בעת נטילת לולב‪ ,‬ופתאום‬ ‫בסוכה בפרעשבורג‬ ‫ראו בני החתם סופר כי אביהם‬ ‫החתם‬ ‫של‬ ‫הקודש‬ ‫עבודת‬ ‫סיפר הסבא קדישא‪ ,‬כי בליל‬ ‫מתרומם ועומד גבוה באויר‪...‬‬ ‫סופר בליל סוכות‬ ‫התקדש חג הסוכות – אשר עליו‬ ‫לאחר שסיים החתם סופר סדר‬ ‫נאמר בזוהר הקדוש כי אז יורדים‬ ‫עוד סיפר הסבא קדישא על הנענועים‪ ,‬שאלוהו בניו‪" :‬מה פשר‬ ‫האושפיזין עילאין קדישין לסוכה‬ ‫– זכה לראות את שבעת הרועים אשר ראו עיניו בבית החתם סופר הדבר‪ ,‬ומדוע בעת נטילת ד' מינים‬ ‫היית תלוי באויר?"‪ .‬השיב להם‬ ‫"בפועל ממש"‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא‬ ‫החתם סופר‪" :‬וכי מה השאלה?‬ ‫ראשון‪,‬‬ ‫ליל‬ ‫בסעודת‬ ‫החג‪.‬‬ ‫בימי‬ ‫שהוסיף ואמר כי לא הוא לבדו ראה‬ ‫זאת‪ ,‬אלא כל בני הבית זכו לראות הורה לו החתם סופר שיישן בסוכה‪ ,‬הלא מקרא מלא הוא‪' :‬ולקחתם‬ ‫את האושפיזין בזכותו של החתם והכינו לו שם מיטה‪ .‬אמר הסבא לכם ביום הראשון'‪ .‬ופירש החתם‬ ‫סופר כי "ולקחתם לכם" פירושו‬ ‫סופר‪.‬‬ ‫זהו הסיפור הראשון אשר סיפר קדישא‪" :‬לא נתתי תנומה לעפעפי שעל האדם להגביה את עצמו‬ ‫כל אותו הלילה‪ ,‬אלא התבוננתי וליקח את עצמו‪ ...‬ועל כן היה מרחף‬ ‫הסבא קדישא‪.‬‬ ‫בעבודת הקודש של מרנא ורבנא באויר‪.‬‬ ‫והנה יש השואלים‪ ,‬אם אכן כל‬ ‫יהי רצון מלפני אבינו שבשמים‬ ‫בני הבית ראו מראה נורא זה‪ ,‬מדוע החתם סופר"‪ .‬והעיד כי החתם‬ ‫שנזכה לילך בדרכיו של אותו‬ ‫לא מצינו רמז לכך בספרי תולדות‬ ‫צדיק‪ ,‬שהיה רב ומורה לא רק‬ ‫אחד‪,‬‬ ‫רגע‬ ‫אפילו‬ ‫עין‬ ‫עצם‬ ‫לא‬ ‫סופר‬ ‫החתם סופר אשר נכתבו ברוב‬ ‫עושר על ידי נכדיו ותלמידיו? אלא עמד כלהבה בוערת והתהלך לבני דורו אלא לכל הדורות כולם‪,‬‬ ‫הן בהרבצת התורה והוראה והן‬ ‫הן רבי אלכסנדר סופר זי"ע‪ ,‬אשר‬ ‫בהעמדת יסודי הדת אשר כל בית‬ ‫הקדושה‪.‬‬ ‫בסוכה‬ ‫והנה‬ ‫הנה‬ ‫קיבל דברים רבים מאביו רבי‬ ‫וכשהגיע זמן נטילת ד' מינים‪ ,‬ישראל הולכים לאורם‪ ,‬הוגים‬ ‫שמעון סופר ומדודו ה'כתב סופר'‬ ‫בתורתו ושומרים את משמרת‬ ‫זי"ע‪ ,‬וכתב דברים הרבה על קורות ניגש למצוה בברק אש ובהתלהבות‬ ‫הקודש אשר הציב‪.‬‬ ‫זקנו‪ ,‬לא הזכיר כלל כי בני החתם‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‪,‬‬ ‫לתארה‬ ‫שאין‬ ‫עצומה‬ ‫ובשמחה‬ ‫סופר זכו לראות את האושפיזין‪.‬‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫על זאת יש להשיב בתירוץ במילים‪.‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪26‬‬ ‫מעיין הידיעות‬ ‫גודל מעלת וקדושת מצות סוכה‬ ‫שבעולם האצילות‪" ,‬שכינתא‬ ‫דאוקימנא" ‪ -‬כפי ששנינו‪,‬‬ ‫בסייעתא דשמיא‪ ,‬נבוא ללמוד‬ ‫פרסא גדפהא עלוי מלעילא"‬ ‫"דכתיב כל האזרח בישראל ישבו‬ ‫דברים נשגבים ועצומים מגודל‬ ‫‪ -‬השכינה פורסת כנפיה עליו‬ ‫בסוכות"‪ .‬ודרש בזה‪" :‬מאן דאיהו‬ ‫סגולת מצות סוכה‪ .‬דחזינן דכמה‬ ‫מלמעלה‪" .‬ואברהם וחמשא‬ ‫ברזא דמהימנותא" ‪ -‬מי שדבוק‬ ‫הלכות מתחדשים מחמת גודל‬ ‫צדיקיא אחרינן" ‪ -‬ואברהם וחמשה‬ ‫בסוד האמונה‪" ,‬ומזרעא ושרשא‬ ‫קדושת הסוכה‪ .‬ונפתח ביסוד‬ ‫צדיקים אחרים‪" ,‬שוויין מדורין‬ ‫דישראל" ‪ -‬והוא מזרע ישראל‪,‬‬ ‫מדברי הזוה”ק‪ ,‬אשר יהיה לנו‬ ‫עמיה" ‪ -‬קובעים דירתם עמו‬ ‫"ישבו בסוכות"‪ ,‬הוא ראוי לישב‬ ‫למסד ולמכון להרבה ענינים‬ ‫בסוכה‪" .‬אמר רבי אבא"‪ :‬אברהם‬ ‫בסוכה‪ .‬אבל מי שאינו מישראל‪,‬‬ ‫שנבאר בזה‪ ,‬שגודל קדושת הסוכה‬ ‫וחמשה צדיקים ‪ -‬יצחק‪ ,‬יעקב‪,‬‬ ‫להבדיל‪ ,‬אינו רשאי להיות בסוכה‪.‬‬ ‫פועלת שינוי בדינים מסוימים‪.‬‬ ‫משה‪ ,‬אהרן ויוסף ‪ -‬באים לסוכה‪,‬‬ ‫וסיים שם‪" :‬ורזא דא אתמר בכמה‬ ‫ודע לך שגם "ודוד מלכא שוויין‬ ‫דוכתי" ‪ -‬וסוד זה נאמר במקומות‬ ‫יסוד הזוה”ק‪ :‬סוכה היא‬ ‫ומדוריון עמיה‪ ,‬הדא הוא דכתיב‬ ‫רבים‪.‬‬ ‫"צלא דמהימנותא"‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים"‪.‬‬ ‫ובמקום אחר בזוה”ק (קג‪ ,‬א)‬ ‫(פרשת אמור‪ ,‬רעיא‬ ‫איתא בזוה”ק‬ ‫והוסיף הזוה”ק שבכל יום ויום‬ ‫איתא‪" :‬ועל דא כתיב כל האזרח‬ ‫מהימנא)‪" :‬פקודא דא" ‪ -‬מצוה זו‪,‬‬ ‫צריך להזמין את האושפיזין וליתן‬ ‫בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬כל מאן‬ ‫"לישב בסוכה" ‪ -‬לשבת בסוכה‪,‬‬ ‫צדקה קודם הזמנתם‪ .‬ומובא שם‬ ‫דאיהו משרשא וגיזעא קדישא‬ ‫"ואוקימנא" ‪ -‬וכבר ביארנו‪" ,‬בגין‬ ‫על "רב המנונא סבא"‪ ,‬שכאשר‬ ‫דישראל" ‪ -‬כל מי ששורשו מגזע‬ ‫לאתחזאה דישראל יתבי ברזא‬ ‫היה נכנס לסוכה "הוה חדי" ‪ -‬היה‬ ‫ישראל הקדוש‪" ,‬ישבו בסוכות‬ ‫דמהימנותא בלא דחילו כלל"‪.‬‬ ‫שמח‪" ,‬וקאים על פתחא דסוכה‬ ‫תחות צלא דמהימנותא"‪ ,‬יכול‬ ‫פירוש הדברים‪ ,‬שבני ישראל‬ ‫מלגאו" ‪ -‬והיה עומד בפתח הסוכה‬ ‫הוא לישב בצל האמונה בעולם‬ ‫צריכים לישב בסוכה כדי להראות‬ ‫מבפנים‪.‬‬ ‫האצילות‪" .‬ומאן דליתא מגיזעא‬ ‫שהם יושבים בסוד האמונה‪,‬‬ ‫וכפי שביארו מפרשי הזוהר‪,‬‬ ‫ושרשא קדישא דישראל" ‪ -‬ומי‬ ‫וכאשר האדם דבוק באמונה אין לו‬ ‫הרמ"ק ואחרים‪ ,‬שהיה כבר בתוך‬ ‫שאינו מזרע ישראל‪" ,‬לא יתיב‬ ‫פחד משום דבר כלל‪.‬‬ ‫חלל הסוכה אלא שטרם התיישב‬ ‫בהו"‪ ,‬אינו יכול לישב בסוכה‪.‬‬ ‫"דא מקטרגו אתפרש מיניה"‪,‬‬ ‫אל שולחנו‪ ,‬ועמד בפתח להזמין‬ ‫"ויפוק גרמיה מתחות צלא‬ ‫כי המקטרג‪ ,‬הוא עשו‪ ,‬כבר נפרש‬ ‫את האושפיזין‪ .‬כך היה עושה בכל‬ ‫דמהימנותא"‪ ,‬ועליו לצאת מן‬ ‫והלך לו‪ .‬וכמו שביאר הזוה”ק‪,‬‬ ‫יום ואומר "נזמין לאושפיזין"‪.‬‬ ‫הסוכה כי אסור לו לישב שם‪.‬‬ ‫שביום הקדוש‪ ,‬על ידי נתינת‬ ‫נמצא שבכל יום ויום יש לנו אורח‬ ‫מכל זה חזינן יסודות עצומים‪:‬‬ ‫השעיר לעזאזל המדברה‪ ,‬קיבל‬ ‫קדוש בסוכה‪.‬‬ ‫שהסוכה היא צל האמונה ואין בה‬ ‫עשו את שוחדו ‪ -‬היינו שהסטרא‬ ‫הקדמה זו נצרכת כדי שנבין‬ ‫פחד כלל‪ ,‬וכן שמי שאינו יהודי‬ ‫אחרא קיבלה שוחדה ‪ -‬וממילא‬ ‫את הידיעות הנפלאות והענינים‬ ‫אינו רשאי לישב בה‪.‬‬ ‫הניחה לנו לנפשנו‪.‬‬ ‫הנוהגים בסוכה‪ ,‬שבהם משתנות‬ ‫"וכל מאן דאיהו ברזא‬ ‫הלכות מסוימות מחמת קדושתה‪.‬‬ ‫בכל יום אורח קדוש בסוכה‬ ‫דמהימנותא" ‪ -‬כל מי שנמצא בסוד‬ ‫‪ -‬אושפיזין קדישין‬ ‫האמונה ‪" -‬יתיב בסוכה" ‪ -‬יושב‬ ‫דין שינת יחיד בסוכה‬ ‫בסוכה‪ .‬הרי לנו מדברי הזוהר שעל‬ ‫עוד איתא בזוה”ק (קג‪ ,‬ב)‪" :‬תא‬ ‫איתא בגמרא במסכת שבת‬ ‫חזי בשעתא דבר נש יתיב במדורא‬ ‫ידי הישיבה בסוכה זוכים לאמונה‪,‬‬ ‫(קנא‪ ,‬ב) שלא יישן אדם בבית‬ ‫דא" ‪ -‬בוא וראה‪ ,‬בשעה שאדם‬ ‫ואז אין פחד משום סטרא אחרא‬ ‫יחידי‪ .‬ובשולחן ערוך (סימן רלט)‬ ‫יושב במדור קדוש זה‪" ,‬צלא‬ ‫וחיצונים‪.‬‬ ‫הביא זאת המשנה ברורה (ס"ק ט)‪,‬‬ ‫דמהימנותא" ‪ -‬בצל האמונה‬ ‫עוד הוסיף הזוה”ק‪" :‬כמא‬ ‫‪27‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫הזוה”ק הדבר מובן היטב‪ ,‬שהרי‬ ‫ידע דבר רע"‪ ,‬מכל מקום כבר נודע‬ ‫ובשער הציון (ס"ק יז) האריך לבאר‬ ‫לסוכה יש כח לגרש את הסטרא‬ ‫שדרך הצדיקים לומר טעם אחד‬ ‫ההיתרים שעליהם סומך העולם‪.‬‬ ‫אחרא ושורה שם השראת השכינה‬ ‫בגלוי‪ ,‬בעוד שהיו טמונים אצלם‬ ‫ויש שסומכים על כך שיש עוד בני‬ ‫במדה מרובה‪ ,‬ועל כן אין לנו ממה‬ ‫עוד כמה וכמה טעמים כמוסים‬ ‫אדם הגרים בבנין‪ .‬ובזה יש חילוקי‬ ‫לירא‪ .‬ומזה נראה דמהני הדבר לא‬ ‫בסתרי נסתרות‪.‬‬ ‫דעות‪:‬‬ ‫רק לימי הסוכות אלא אף לזמן‬ ‫יש מקילים אם דרים אנשים‬ ‫שלאחר מכן‪.‬‬ ‫בנין סוכה במקום 'מרזב'‬ ‫אחרים באותו הבנין‪ ,‬ויש מקילים‬ ‫ומצינו שאלה מעניינת בשו"ת‬ ‫ו'שופכין'‬ ‫דוקא אם יש אנשים אחרים באותה‬ ‫'חיי הלוי' (להגה"צ ר' יוחנן וואזנער שליט"א‬ ‫הדירה‪ .‬וגם בזה יש שכתבו שצריך‬ ‫הנה בספר שמירת הגוף והנפש‬ ‫מדייני ק"ק סקווירא‪ ,‬ח"ב סי' פ"ז)‪ ,‬שהביא‬ ‫שהדלת תהא פתוחה‪ ,‬ויש שכתבו (מהדו"ת סי' רי"ט ס"ז) הביא שאלה אם‬ ‫שם שמנהג סקווירא היה שלא‬ ‫מותר לישב תחת ה'מרזב' – והוא‬ ‫שדי בכך שאינה נעולה‪.‬‬ ‫הרחיבו הבית מעולם – ואפילו לא‬ ‫ובשולחן ערוך הרב (הלכות מקום שיש בו 'צינור השופכין' שבו‬ ‫במקום מרזב – אלא אם כן עשו‬ ‫שמירת הגוף והנפש‪ ,‬קונטרס אחרון ס"ק יורדים המים מן הגג‪ .‬וציין לדברי‬ ‫שם מקודם סוכה ודרו בה‪ ,‬על סמך‬ ‫ב) הביא מהירושלמי (שבת פ"ב ה"ו) הגמרא במסכת חולין (קה‪ ,‬ב) שאמר‬ ‫דברי המהרש"ם שהביא בשם השר‬ ‫שאין הקפידה אלא בחושך‪ ,‬אבל אביי שלא ישב אדם שם מפני‬ ‫שלום מבעלזא‪ .‬הרי לנו עוד ענין‬ ‫במקום אור אין קפידה‪ .‬והגאון המזיקין‪.‬‬ ‫שההלכה משתנית מכח קדושת‬ ‫מבוטשאטש הביא מהגמרא‬ ‫ואף שבגמרא לא נזכר איסור‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫בברכות (מג‪ ,‬ב) שאם יש לאדם נר 'בנין' שם‪ ,‬מכל מקום יש אומרים‬ ‫עוד הביא שם בתשובת 'חיי‬ ‫או אור דולק‪ ,‬נחשב הדבר כשנים שישנה 'צוואת רבי יהודה החסיד'‬ ‫הלוי'‪ ,‬שכאשר הלכו לבנות והיתה‬ ‫לענין מזיקים‪ .‬וכן כתבו המהרש"ם שלא להרחיב הבית במקום שהיו‬ ‫כוונתם לשבת שם בימי הסוכות‪,‬‬ ‫מבערזשאן ב'דעת תורה' והכף בו שופכין‪.‬‬ ‫לא הוצרכו להמתין עד שיבוא‬ ‫החיים‪ ,‬וכן נהג הסטייפלער לסמוך‬ ‫ובאמת‪ ,‬בדפוסים שלפנינו‬ ‫יום טוב‪ ,‬אלא עצם המחשבה‬ ‫על זה‪ .‬נמצא שבכל ימות השנה‪,‬‬ ‫מצוואת רבי יהודה החסיד לא‬ ‫כבר הועילה‪ .‬וככל הנראה מקור‬ ‫כדי לישן יחידי‪ ,‬צריכים להשתמש נמצא דבר כזה‪ ,‬אך מאידך גיסא‬ ‫הדברים הוא מדברי הזוה”ק‪,‬‬ ‫בהיתרים שונים‪.‬‬ ‫מצינו צדיקים שהקפידו על כך‬ ‫האומר שכאשר אדם בונה בית‬ ‫אמנם כשמגיע חג הסוכות‪ ,‬מאוד‪ .‬ובספר 'אמרי פנחס' (שער ח')‬ ‫יהיה בדעתו לעשותו מקום מיוחד‬ ‫איתא בספר 'מעשה רב' (אות רכא) מובא שהרה"ק רבי פנחס מקאריץ‬ ‫לתורה ותפילה או לדבר מצוה‪.‬‬ ‫שהווילנער גאון זי"ע אמר שמותר זי"ע הקפיד על כך‪ ,‬וכן הרה"ק‬ ‫וממילא‪ ,‬כיון שהיתה כוונתם‬ ‫לישן יחיד בסוכה‪ .‬וזה לשונו שם‪ :‬מנעשכיז זי"ע הקפיד בזה‪ ,‬מלבד‬ ‫לעשות שם סוכה‪ ,‬כבר הועיל‬ ‫"שאלוהו" ‪ -‬שאלו את הגר"א‪ ,‬בתנאים מסוימים‪ .‬וכאמור‪ ,‬אין‬ ‫הדבר‪.‬‬ ‫"אם רשאי לישן יחידי בסוכה?"‪ ,‬זה נמצא בצוואה שלפנינו‪ ,‬אלא‬ ‫עשיית נישואין בין יום‬ ‫"והשיב‪ :‬שומר מצוה לא ידע דבר שהיו צדיקים שסברו שאכן קיימת‬ ‫צוואה כזו‪.‬‬ ‫רע"‪.‬‬ ‫הכיפורים לסוכות וענין 'פנים‬ ‫והנה בענין חג הסוכות‪ ,‬איתא‬ ‫וניתן להוסיף בזה על פי מה‬ ‫חדשות'‬ ‫שראינו בזוה”ק‪ ,‬שהסוכה היא דבר נפלא מהגאון מהרש"ם‬ ‫עוד יש לעיין בשאלה שלישית‬ ‫כביכול השכינה עצמה הפורסת מברז'אן‪ .‬המהרש"ם כתב הגהות‬ ‫שבה מצינו שהלכה משתנית‬ ‫כנפיה‪ ,‬והסטרא אחרא בורחת בסוף צוואת רבי יהודה החסיד‪,‬‬ ‫מחמת הסוכה‪ ,‬ונקדים לכך מעשה‬ ‫משם‪ .‬ועוד ראינו שהאושפיזין וביאר שם (אות י"ט) שהרה"ק ה'שר‬ ‫שהיה‪.‬‬ ‫קדישין נכנסים לסוכה‪ ,‬ואם כן שלום' מבעלזא זי"ע הסכים לעצת‬ ‫הנה הווישאווער רב זי"ע נזדמן‬ ‫יש לנו שמירה מעולה מהאבות הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן‬ ‫פעם לעיר אונגוואר והתאכסן‬ ‫הקדושים‪ ,‬ועל כן אין חשש לישן זי"ע‪ ,‬שיבנו סוכה במקום שנמצא‬ ‫בבית תלמיד חכם אחד‪ ,‬ר' דוד‬ ‫המרזב‪ ,‬ולאחר מכן שוב אין שום‬ ‫בה יחידי‪.‬‬ ‫צוויבל זצ"ל‪ ,‬שהיה מתלמידיו של‬ ‫ויש להוסיף בזה ביאור בטעם חשש ופחד לדור שם או לבנות‬ ‫הראדאמישלא רב זי"ע‪ .‬וביקש‬ ‫שהחזיק הגאון מוילנא שמותר שם‪.‬‬ ‫ממנו הווישאווער רב שיאמר לו‬ ‫והטעם לזה‪ ,‬כי כח מקום הסוכה‬ ‫לישן בסוכה יחידי‪ .‬ואף שהגאון נתן‬ ‫פסק הלכה אחד מרבו‪ ,‬כדי שיראה‬ ‫טעם לדבר משום "שומר מצוה לא גדול ונורא מאוד‪ .‬ולפי דברי‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪28‬‬ ‫בימים אלו שייך ענין תענית חתן‪,‬‬ ‫זה נחשב כפנים חדשות‪ .‬עד כאן‬ ‫גדלותו של הראדאמישלער‪.‬‬ ‫שמע מינה שמותר ומקובל לישא‬ ‫תורף דבריו‪ .‬וכדרך זו מצינו גם‬ ‫סיפר לו האי גברא‪ ,‬שפעם‬ ‫אשה בימים אלו‪.‬‬ ‫ב'דרשות חתם סופר' (סוכות דרוש כ"ג)‪.‬‬ ‫אחת שלחו שאלה מהעיר אוהעל‬ ‫ומזה דייק הראדאמישלער רב‪,‬‬ ‫להראדאמישלער רב‪ ,‬אם מותר‬ ‫מעלת וסגולת עשיית‬ ‫שאם פשט דברי המגיד מקאזשניץ‬ ‫לערוך נישואין בימים שבין יום‬ ‫נישואין בימים שבין יום‬ ‫הוא שמברכים שבע ברכות‬ ‫הכיפורים לסוכות‪ .‬והשיב הגאון‬ ‫הכפורים לסוכות‬ ‫בסוכות בלא פנים חדשות‪ ,‬על‬ ‫שמותר הדבר‪ ,‬והביא ראיה מדברי‬ ‫כרחך שמותר לערוך נישואין בין‬ ‫הרה"ק המגיד מקאזשניץ זי"ע‬ ‫בספר 'אמרי פנחס' (שער תורת‬ ‫יום הכיפורים לסוכות‪.‬‬ ‫בספרו 'עבודת ישראל'‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬אות נ"ה) איתא‪" :‬אמר לנו" –‬ ‫רבי פנחס מקאריץ זי"ע אמר לנו‪,‬‬ ‫כשמוע הווישאווער רב את‬ ‫דאיתא ב'עבודת ישראל'‪,‬‬ ‫"שחתונה טובה להיות יותר בין יום‬ ‫הדברים‪ ,‬עמד מכסאו בהתפעלות‬ ‫דהנה לגבי שבת פסק השולחן‬ ‫כיפור לסוכות"‪ .‬וביאר הטעם‪ ,‬כי‬ ‫עצומה‪ ,‬והחל לצעוד בחדרו אנה‬ ‫ערוך (אהע"ז סי' ס"ב ס"ח) שבשתי‬ ‫ימים אלו הם בסוד 'פנים בפנים'‬ ‫ואנה ברעש גדול‪ ,‬ואמר‪" :‬את דברי‬ ‫הסעודות הראשונות אין צריכים‬ ‫על פי דברי הזוה”ק והאריז"ל‪.‬‬ ‫המגיד מקאזשניץ הללו ידעתי גם‬ ‫'פנים חדשות'‪ ,‬לפי שכל סעודה‬ ‫אני‪ ,‬אך סבורני שבעת שלמד הגאון‬ ‫מסעודות השבת נחשבת כפנים‬ ‫והובא שם מעשה באדם אחד‬ ‫את דברי המגיד לא עלה בדעתו‬ ‫חדשות‪ .‬ובסעודה שלישית פסק‬ ‫שהיה זקוק לישועה גדולה בענין‬ ‫דיוק זה‪ ,‬אלא בשעה ששלחו אליו‬ ‫המחבר שצריכים פנים חדשות‪,‬‬ ‫זיווגו ולא זכה להפקד בבני‪ ,‬ואמר‬ ‫את השאלה‪ ,‬היתה לו סייעתא‬ ‫אולם הרמ"א כתב ש"עכשיו נוהגין‬ ‫לו הצדיק שיעשה חתונתו בין יום‬ ‫דשמיא מן השמים שיזכור ויכוין‬ ‫במדינות אלו לברך שבע ברכות‬ ‫הכפורים לסוכות‪ ,‬וכן הוה‪ ,‬שעלתה‬ ‫לדיוק זה בדברי המגיד!"‬ ‫בסעודה שלישית"‪ ,‬וביאר שם‬ ‫זיווגו יפה וזכה להקים בית עם‬ ‫נמצאנו למדים מכאן שתי‬ ‫שזהו או משום שבאים אנשים‬ ‫בנים ובני בנים‪.‬‬ ‫הלכות‪ :‬ראשית‪ ,‬שמותר לערוך‬ ‫חדשים‪ ,‬או משום שאומרים דרשה‪,‬‬ ‫עוד יש לציין מה שכתב בספר‬ ‫והדרשה נחשבת כפנים חדשות‪.‬‬ ‫חתונה בין יום הכיפורים לסוכות‪.‬‬ ‫'אהל קדושים' (י"ב חשון)‪ ,‬שהשינאווא‬ ‫והעיקר הוא‪ ,‬שקדושת הסוכה‬ ‫אך המגיד מקאזשניץ אומר‬ ‫רב זי"ע השיא את בנו רבי משה'לע‬ ‫גורמת לכך שהאושפיזין נחשבים‬ ‫שסעודה שלישית מצד עצמה‬ ‫שינאווער זי"ע דוקא בימים שבין‬ ‫כ'פנים חדשות'‪.‬‬ ‫נחשבת כפנים חדשות מפני‬ ‫יום הכפורים לסוכות‪ .‬וכתב שם‬ ‫שבכל סעודה יש עליה גדולה‬ ‫המחבר בהערה‪ ,‬דהיות ורבי‬ ‫אגב נרשום‪ ,‬דמה שנוהגים‬ ‫לעשות נישואין בימים שבין יום‬ ‫בשבת‪ .‬ואמר עפ"י קבלת האריז"ל‬ ‫משה'לע היה חלוש המזג בטבעו‪,‬‬ ‫עולים‬ ‫שלישית‬ ‫שבסעודה‬ ‫רצה אביו לעשות הנישואין דוקא‬ ‫הכפורים לסוכות‪ ,‬הנה מקורו‬ ‫טהור מדברי המגן אברהם (סימן‬ ‫למדרגת 'כתר עליון'‪ ,‬ועל כן אין‬ ‫בימים אלו‪ ,‬שהם ימים מסוגלים‬ ‫צריכים פנים חדשות ויכולים לברך‬ ‫כפי שהעיד רבי פנחס מקאריץ‪.‬‬ ‫תקע"ג סק"א) שכתב דחתן ביום חופתו‬ ‫צריך להתענות אפילו בימים שבין‬ ‫שבע ברכות‪.‬‬ ‫והנה חידוש נורא אמר המגיד‬ ‫וסיים שם המגיד מקאזשניץ‬ ‫יום הכפורים לסוכות‪ .‬והנה ידוע‬ ‫מקאזניץ זי"ע‪ ,‬דבסוכות אין‬ ‫בזה הלשון‪" :‬לולא דמסתפינא‪,‬‬ ‫שבימים אלו אין אומרים תחנון‪ ,‬או‬ ‫צריכים ל'פנים חדשות' לברכת‬ ‫הייתי אומר על חג הסוכות כשארע‬ ‫מצד הטעם המובא בשבלי הלקט‬ ‫המזון‪ ,‬והוא על פי מה שנתבאר‬ ‫לחתן בתוך שבעת ימי המשתה‪,‬‬ ‫שהיו אלו ימי שמחת חנוכת בית‬ ‫שהאושפיזין קדישין הנכנסים‬ ‫מברך כל יום ויום שבע ברכות"‪.‬‬ ‫המקדש‪ ,‬או מצד טעם המהרי"ל‬ ‫לסוכה הם בבחינת פנים חדשות‪.‬‬ ‫היינו‪ ,‬שאם נשא אדם אשה קודם‬ ‫בשם המדרש‪ ,‬כי "יום ראשון‬ ‫וכבר מצינו בגמרא במסכת סוכה‬ ‫סוכות ועושים שבע ברכות‬ ‫לחשבון עונות" הוא יום א' דסוכות‪,‬‬ ‫ובשולחן ערוך‪ ,‬דחתן ושושביניו‬ ‫בסוכות‪ ,‬אין צריכים פנים חדשות‪.‬‬ ‫ובימים שבין יום הכפורים לסוכות‬ ‫פטורים מן הסוכה‪ ,‬הרי דנהגו‬ ‫אין הקדוש ברוך הוא חושב‬ ‫והטעם לזה‪ ,‬משום האושפיזין‬ ‫לעשות נישואין סמוך לחג הסוכות‪.‬‬ ‫עונותיהם של ישראל‪ ,‬וממילא אין‬ ‫הקדושים‪" .‬משום דכל יומא‬ ‫המנהגים והשאלות באמירת‬ ‫אומרים בהם תחנון‪ .‬וכפי שהוסיף‬ ‫קדושה באנפי נפשיה הוא‪ ,‬כי‬ ‫בזה הוילנא גאון‪ ,‬שימים אלו הם‬ ‫אושפיזא דיומא דא איננו אושפיזא‬ ‫'שלום עליכם' בשבת סוכות‬ ‫המשך ישיר לקדושת יום הכפורים‪.‬‬ ‫דיומא אחרא‪ ,‬כנודע והבן"‪ .‬וכיון‬ ‫נפקא מינה נוספת להלכה היא‬ ‫ומדחזינן בדברי המגן אברהם דאף‬ ‫שבכל יום בא אושפיזא חדש‪ ,‬הרי‬ ‫‪29‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫קדישין נמצאים שם‪ ,‬והם במדרגה‬ ‫ובבחינת "הביאני המלך חדריו"‬ ‫בענין אמירת 'שלום עליכם' בליל‬ ‫נעלית הרבה למעלה מן המלאכים‪.‬‬ ‫(שיר השירים א‪ ,‬ד)‪ .‬וכתב רש"י על‬ ‫שבת קודש כשחל בו יום טוב של‬ ‫ומאחר שכן‪ ,‬לא זו בלבד שאין‬ ‫הפסוק (במדבר כג‪ ,‬כג) "כעת יאמר‬ ‫סוכות או חול המועד‪ .‬אם אומרים‬ ‫אנו צריכים למלאכים‪ ,‬אלא שאין‬ ‫ליעקב ולישראל מה פעל קל"‪,‬‬ ‫'שלום עליכם' כלל‪ ,‬ואם אומרים‬ ‫המלאכים יכולים ליכנס כלל אל‬ ‫דלעתיד לבוא יהיו ישראל יושבים‬ ‫– מתי הוא זמנו‪ ,‬האם אומרים‬ ‫הסוכה‪ ,‬ועל כן אין אומרים 'שלום‬ ‫לפני הקדוש ברוך הוא ולומדים‬ ‫סדר האושפיזין קודם ל'שלום‬ ‫עליכם'‪.‬‬ ‫תורה מפיו‪ ,‬ויהיו לפנים ממחיצתם‬ ‫עליכם' או להיפך‪ ,‬מצד הכלל של‬ ‫וסיים שם בדברי מוסר‪" :‬ובזה‬ ‫של מלאכי השרת‪ ,‬עד שהמלאכים‬ ‫"תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם"‪.‬‬ ‫תוכחה מגולה לכל איש היושב‬ ‫יצטרכו לשאול את ישראל "מה‬ ‫ובעזרת השם נחזה במנהגים‬ ‫בסוכה לידע מה שלפניו"‪ .‬היושב‬ ‫פעל קל" – מה חידש הבורא‬ ‫נפלאים מצדיקי דורות הקודמים‬ ‫בסוכה עליו לידע ולהשכיל שהוא‬ ‫בתורתו‪.‬‬ ‫המיוסדים על הבנה שקדושת‬ ‫נמצא במדרגה כה גבוהה עד‬ ‫והנה בחינה זו של לעתיד לבוא‪,‬‬ ‫הסוכה היא בחינה נעלית ונשגבת‬ ‫שאינו צריך ל'שלום עליכם'‪ ,‬כי‬ ‫זוכים לה עתה בחג הסוכות‪ ,‬ובפרט‬ ‫למעלה מכל דמיון‪.‬‬ ‫הוא יושב לפני השכינה הקדושה‬ ‫ב'שבת‪-‬סוכות'‪ .‬ומאחר שאנו‬ ‫ה'שם משמואל' זי"ע (שבת חוה"מ‬ ‫והאושפיזין‪ ,‬בבחינת לעתיד לבוא‬ ‫נמצאים במדרגה שהיא למעלה‬ ‫סוכות‪ ,‬תרע"ג) כתב דבשבת חול‬ ‫שלומדים תורה מפי הגבורה‪ ,‬ועל‬ ‫ממחיצת המלאכים‪ ,‬אין אנו‬ ‫המועד סוכות אין צריכים לומר‬ ‫כן יתן אל לבו לקיים 'דע לפני מי‬ ‫צריכים לליווי המלאכים להוריד‬ ‫'שלום עליכם'‪ ,‬וביאר בזה שני‬ ‫אתה עומד'‪.‬‬ ‫לנו את הנשמה היתירה‪ ,‬כי אנו‬ ‫טעמים‪.‬‬ ‫נמצאים אצל המלך בעצמו ב'עולם‬ ‫טעם ראשון‪ :‬יש להבין מהו ענין‬ ‫ה'עטרת ישועה' מדזיקוב זי"ע‬ ‫האצילות'‪ ,‬ועל כן אין אומרים‬ ‫ליווי המלאכים לאדם בכל ערב‬ ‫התבטא פעם בשבת חול המועד‬ ‫'שלום עליכם'‪.‬‬ ‫שבת בכניסתו לביתו‪ .‬וביאר השם‬ ‫סוכות – או ביום טוב שחל להיות‬ ‫בשבת – בזה הלשון‪:‬‬ ‫משמואל‪ ,‬דכיון שבשבת מקבל‬ ‫אין המלאכים יכולים ליכנס‬ ‫האדם 'נשמה יתירה' – והנשמה‬ ‫"ידענו כי האושפיזין גדולים‬ ‫כלל למחיצת הסוכה‪...‬‬ ‫נשלמת בעת התפלה – רוצים‬ ‫המה ממלאכי השרת‪ ,‬ועל כן נקדים‬ ‫המלאכים ללוות את הנשמה‬ ‫להקביל פני האושפיזין ואחר כך‬ ‫עוד טעם כתב שם למה אין‬ ‫היתירה היורדת מעולמות עליונים‬ ‫נאמר שלום עליכם!"‬ ‫אומרים 'שלום עליכם'‪ ,‬והביא‬ ‫ולהמסירה לידי האדם‪.‬‬ ‫הנה אין אתנו יודע עד מה‬ ‫בשם אביו ה'אבני נזר' זי"ע שקיבל‬ ‫מרבותיו – ויסודו בדברי ה'בעל‬ ‫אלא שיש להקשות‪ :‬למה לי‬ ‫להסביר עומק פשטי דברי‬ ‫ליווי של מלאכים?‬ ‫התניא' זי"ע במכתב שקיבל‬ ‫הצדיקים‪ ,‬אך אפשר לומר כי אמר‬ ‫מהמגיד הגדול ממעזריטש זי"ע‬ ‫זאת כדי לפייס דעת המלאכים‬ ‫קדושת הסוכה למעלה‬ ‫– דבמקום שיש קיבוץ של עשרה‬ ‫שלא ירגישו פגועים‪ ,‬ועל כן‬ ‫ממדרגת המלאכים‬ ‫מישראל‪ ,‬עליהם נאמר (סנהדרין לט‪,‬‬ ‫הקדים דברים אלו קודם אמירת‬ ‫א) "כל בי עשרה שכינתא שריא"‪,‬‬ ‫וביאר השם משמואל‪ ,‬דהנשמה‬ ‫האושפיזין‪ .‬מכל מקום‪ ,‬מנהג בעל‬ ‫ומגודל עוצם הקדושה השורה שם‬ ‫יתירה באה ממקום כה גבוה‪,‬‬ ‫ה'עטרת ישועה' היה לומר שלום‬ ‫היה המלאך נשרף כרגע!‬ ‫עד שצריכים המלאכים ללוותה‬ ‫עליכם‪ ,‬אלא שהקדים אמירת‬ ‫האושפיזין לפניו‪.‬‬ ‫וביאר בעל התניא‪ ,‬דאפילו‬ ‫ולהורידה מעולם העליון למסרה‬ ‫כשאין עוסקים בדברי תורה‪ ,‬עצם‬ ‫למלאכים הפרטיים של האדם‪.‬‬ ‫אולם מנהג בעלזא אצל‬ ‫התאספות עשרה מישראל יוצרת‬ ‫וזהו סדר כל שבתות השנה‪,‬‬ ‫הבעלזער רב זי"ע היה לומר שלום‬ ‫קדושה כזו שמלאך ושרף לא היו‬ ‫ועל כן אומרים 'שלום עליכם'‬ ‫עליכם קודם להזמנת האושפיזין‪,‬‬ ‫יכולים לעמוד בה‪.‬‬ ‫וגם 'צאתכם לשלום'‪ ,‬להודות‬ ‫וזאת על פי הכלל הידוע "תדיר‬ ‫וכתב השם משמואל‪ :‬על אחת‬ ‫למלאכים שליוו את הנשמה‪ ,‬ועתה‬ ‫ושאינו תדיר ‪ -‬תדיר קודם"‪.‬‬ ‫חוזרים למקורם‪.‬‬ ‫כמה וכמה שאין המלאך יכול‬ ‫מלאכי השרת מוסרים כוחם‬ ‫ליכנס לסוכה‪ .‬דהרי בסוכה יש‬ ‫אך כל זה בשאר שבתות השנה‪,‬‬ ‫השראת שכינה ממש‪ ,‬כדאיתא‬ ‫אבל בסוכות – הרי אנו יושבים‬ ‫לאושפיזין‬ ‫בגמרא "קדושת שם שמים חלה‬ ‫'בצילא דמהימנותא' ו'בצילא‬ ‫כיוצא בזה מובא בספר 'הליכות‬ ‫על הסוכה"‪ .‬ועוד‪ ,‬שהאושפיזין‬ ‫דשכינתא' כדאיתא בזוה”ק‪,‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪30‬‬ ‫הנבראים לפי הנהגת האדם באותה‬ ‫להקדים האושפיזין‪ ,‬כי מלאכי‬ ‫חיים'‪ ,‬בו נרשמו הנהגות בעל‬ ‫שבוע‪ .‬יסוד זה נמצא כבר ב'תפארת‬ ‫השרת מוסרים כוחם לאושפיזין‪.‬‬ ‫ה'שפע חיים' זי"ע לימים נוראים‬ ‫שלמה' (פרשת לך לך‪ ,‬חיי שרה‪ ,‬ועוד)‪ ,‬כי‬ ‫למעשה סיים תשובתו שהראה‬ ‫וחג הסוכות‪ .‬שם (בהערה י"ז) הובאה‬ ‫מלאכי השרת הבאים בליל שבת‬ ‫פנים לכאן ולכאן‪ ,‬אך אין נפקא‬ ‫רשימת עדויות מתלמידיו כי לא‬ ‫הם כפי המצוות ומעשים טובים‬ ‫מינה גדולה בזה‪ ,‬והעיקר שינהג‬ ‫היה אומר 'שלום עליכם' ביו"ט‪,‬‬ ‫של כל השבוע‪ ,‬והם חפצים בעליה‬ ‫אדם בקדושה ובטהרה‪ ,‬וילמוד‬ ‫ורק זמרו 'אשת חיל' בניגון של‬ ‫בשבת קודש בעת שכל העולמות‬ ‫בהתמדה‪ ,‬ויזכה לילך בדרכי אבותיו‬ ‫שלום עליכם‪ .‬והקדים אשת חיל‬ ‫מתעלים‪.‬‬ ‫הקדושים‪.‬‬ ‫לאושפיזין‪ ,‬שכן בצאנז לא נהגו‬ ‫למעשה היה מנהג מרן‬ ‫לומר שלום עליכם כשיחול יום‬ ‫הנהגת וטעם מה'סאטמאר‬ ‫טוב בשבת‪.‬‬ ‫מסאטמאר להקדים אמירת‬ ‫האושפיזין ואחר כך שלום עליכם‪.‬‬ ‫רב' זי"ע‬ ‫וכן בשו"ת 'דברי יציב' (או"ח ח"א‪,‬‬ ‫ונתן טעם לדבר כעין מה שהבאנו‬ ‫סוף סימן קכ"ג אות ו') האריך בתשובה‬ ‫של‬ ‫'אוצרותיהם‬ ‫בספר‬ ‫לצדדין אם להקדים אמירת‬ ‫בשם ה'שם משמואל'‪ ,‬וציין לגמרא‬ ‫צדיקים' (ח"ה עמוד קנ"ה) הובא שיח‬ ‫בסנהדרין (צג‪ ,‬א) האומרת כי "גדולים‬ ‫האושפיזין לשלום עליכם או‬ ‫קודש שהיה אצל הסאטמאר רב‬ ‫לאחרה‪ .‬וסיים שם שאין בידו‬ ‫צדיקים יותר ממלאכי השרת"‪ ,‬ועל‬ ‫זי"ע בשבת חול המועד סוכות‪,‬‬ ‫כן יש להקדים קבלת פני הצדיקים‬ ‫לומר מהו מנהג צאנז בזה‪ ,‬כי אין‬ ‫ונתעוררה השאלה אם להקדים‬ ‫הדבר נוגע למעשה‪ ,‬היות ובצאנז‬ ‫לפני המלאכים‪.‬‬ ‫שלום עליכם או האושפיזין‪ .‬טען‬ ‫לא אמרו כלל שלום עליכם – לא‬ ‫סוף דבר‪ ,‬כל איש יחזיק במנהגו‬ ‫אחד הנוכחים כי ודאי יש להקדים‬ ‫ביו"ט שחל בשבת‪ ,‬לא בשבת חול‬ ‫ובמסורת אבותיו הקדושים‪.‬‬ ‫שלום עליכם משום "תדיר קודם"‪.‬‬ ‫המועד‪ ,‬ואף לא באסרו חג שחל‬ ‫והשי"ת יעזרנו שנזכה להדבק‬ ‫השיב לו הרה"ק מסאטמאר‪:‬‬ ‫בשבת‪ .‬ועל כן השאלה היא רק לפי‬ ‫בקדושת הסוכה‪ ,‬ולהיות מרכבה‬ ‫"וכי סבור אתה כי המלאכים הבאים‬ ‫מנהגי שאר החצרות‪.‬‬ ‫לשכינה הקדושה‪ ,‬ולהדבק‬ ‫בערב שבת הם אותם מלאכים בכל‬ ‫בסוף התשובה (אות ו') כתב‪ ,‬כי‬ ‫באושפיזין עילאין קדישין‪.‬‬ ‫שבוע?" והסביר לו כי טעות היא‪,‬‬ ‫לאלו הנוהגים לומר שלום עליכם‬ ‫שכן בכל שבוע באים מלאכים‬ ‫ביו"ט שחל בשבת‪ ,‬היה ראוי באמת‬ ‫‪31‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫דער גליון אויף די "צווייטע טעג יו"ט"‬ ‫וועט אי"ה ערשיינען אין חול המועד‬ ‫בברכת א פרייליכן יו"ט!‬ ‫מערכת פרדס התורה‬ ‫= פרנסי חודש תשרי =‬ ‫יון בלשה"ק‬ ‫נתנדב‬ ‫ליון באידיש‬ ‫נתנדב‬ ‫עורים על הטע‬ ‫גל‬ ‫הג‬ ‫לעפאון‬ ‫השי‬ ‫ע"‬ ‫ע"‬ ‫ליין‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫הרה"ח ר' חיים צבי הירש הי"ו‬ ‫נתנדב ע"י‬ ‫הרה"ח ר' שמעון‬ ‫לע"נ אמו האה"ח חנצי ע"ה‬ ‫הרה"ח ר' חיים מנחם‬ ‫דרוממער הי"ו‬ ‫בת יבלחט"א ר' מרדכי הי"ו‬ ‫ראזינגער הי"ו‬ ‫לזכות ברכה והצלחה‬ ‫נלב"ע א' תשרי ‪ -‬ראש השנה‬ ‫לזכות ברכה והצלחה‬ ‫בכל הענינים‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בכל הענינים‬ ‫זכות לימוד התורה דרבים תגן בעדם להתברך בכל מילי דמיטב‪ ,‬וישלם ה' פעלם הטוב ותהי משכורתם שלימה מעם ה’‬ ‫קול‬ ‫אלע נייע‬ ‫חיזוק יומי ‪ -‬צו א‬ ‫וועכנטליכע‬ ‫שיעורים פון‬ ‫שיעורים‬ ‫גליקליכע לעבן‬ ‫שיעורים‬ ‫הגה"צ ר' יודא‬ ‫קול‬ ‫אלע נייע‬ ‫חיזוק יומי ‪ -‬צו א‬ ‫וועכנטליכע‬ ‫שיעורים פון‬ ‫שליט"א‬ ‫מאנדעל‬ ‫‪00‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪33‬‬ ‫שיעורים‬ ‫גליקליכע לעבן‬ ‫שיעורים‬ ‫הגה"צ ר' יודא‬ ‫מאנדעל שליט"א‬ ‫פרדס‬ ‫פרדס‬ ‫התורה‬ ‫עמוד יומי‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫קברי צדיקים ‪-‬‬ ‫שיעורים על‬ ‫התורה‬ ‫סדר הש"ס‬ ‫פיל מיט חיזוק‬ ‫יארצייט צדיקים‬ ‫שבת קודש‬ ‫עמוד יומי‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫קברי צדיקים ‪-‬‬ ‫שיעורים על‬ ‫אינעם‬ ‫מעכטיגן‬ ‫אינעם‬ ‫‪44‬‬ ‫סדר הש"ס‬ ‫‪55‬‬ ‫פיל מיט חיזוק‬ ‫‪66‬‬ ‫יארצייט צדיקים‬ ‫‪77‬‬ ‫שבת קודש‬ ‫זיכוי‬ ‫מעכטיגן‬ ‫הרבים‬ ‫זיכוי‬ ‫‪718.‬‬ ‫אפאראט‬ ‫הרבים‬ ‫מלוה‬ ‫הלכה יומי על‬ ‫תורת‬ ‫אוצר הידעות‬ ‫מלכה‬ ‫שלחן ערוך‬ ‫הנפש‬ ‫בענינים נפלאים‬ ‫‪718.‬‬ ‫אפאראט‬ ‫מלוה‬ ‫הלכה יומי על‬ ‫תורת‬ ‫אוצר הידעות‬ ‫ה‪+‬תור‪+‬ה ‪99‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪88‬‬ ‫פ‪+‬רדס ‪10‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪1111‬‬ ‫מלכה‬ ‫שלחן ערוך‬ ‫הנפש‬ ‫בענינים נפלאים‬