ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — סוכות (2026-09-21)

ללמוד -ולקיים
בס"ד
הערות מעשיות להלכה -על סדר הדף היומי
"וכאשר תקום מן הספר :תחפש באשר למדת ,אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו" -אגרת הרמב"ן
בכורות דף ב -ח ⚫ תשרי תשפ"ז שבת יו"ט ראשון של סוכות גליון שמז
גליון זה מיועד לעורר לב המעיין ולא לסמוך עליו למעשה
דף ב -ג
או בכבש איסור שחיטת בכורות ,אמנם איסור סחורה ומכירה
באיטליז -נשאר .ונוהג גם בבשר בכור בעל מום .עי' בקובץ
פטור מן הבכורה שנאמר בישראל אבל לא
תשובות (ח"א יו"ד סימן קכא) שדן האם מותר לשווק בשר של באחרים
ספק בכור באיטליזים.
עוד יש אומרים שכיון שידוע שישנן מאות מגדלים ברחבי הארץ בכורות בזמננו
שאינם דואגים לחתום על מכירת בכורות ,הרי כל הארץ נכלל
בספק ,והארץ כולה דומה לעיר שיש בה תשע חנויות מוכרות בזמננו שאין בהמ"ק קיים (שיבנה בב"א) ועדי הכשרות עצות
בשר כשר ואחת טריפה .והלך אדם אחד וקנה באחת החנויות, לפטור מאיסור בכור בהמה.
וכמו שאמרינן כל עיר נחשבת למקום קביעות ,כך כל הארץ ע' רש"י כה( :ד"ה בכור שנפל לבור) בכור בזמן הזה אין נשחט
נחשב למקום קביעות של איסור בכורות .והרפת שגידלה את בלא מום מפני שקדשים הוא ,דמאליו הוא קדוש ,והשוחטו
העגלים נחשבת כמקום "קבוע" של איסור (עי' בכור קדשים עמ' כשהוא תם הוי שוחט קדשים בחוץ וענוש כרת).
רכה). לסמוך על מכירת הבכורות בזמנינו
ועי' בספ' משפטי ארץ ערלה עמ' 111-112בשם הגרי"ש
אלישיב זצ"ל ,אם ידוע שיש רגלים לדבר שהרבה רפתות בכל כדי לפטור מבכור נוהגין חלק מההכשרים לסמוך על 'מכירה'
רחבי הארץ לא עשו מכירה בכורות ,הרי קנית עגלים מכל האם של הבהמה לגוי (הקנה וושט) ואז יש שמוכרים חלק של ֵ
הרפתות בארץ נחשבת כלוקח מן הקבוע ,עד שיוודע מהיכן לקח. שותפות גוי ופטור הוולדות מבכור (ע' בכורות דף ג.):
מצוה לשתף הגוי בבהמה בכורות :ע' השו"ע יו"ד סי' ש"כ ס"ו
מכירת בהמה מבכרת לגוי בזמן הזה שמצוה לשתף את הגוי בבהמות מבכורות כדי להימנע מתקלה
בשו"ת מהרש"ם (ח"ד ס' סו) דן בענין מכירת בהמה מבכרת שע"י קדושת בכורה ,לדעת השו"ע מספיק להקנות חלק בבהמה
לגוי כדי להפקיע הולד מקדושת בכורה ,ודן שם אם נחשב שאם יחתך תהיה בעלת מום לכן היו כאלו שהקנו את אוזן
הערמה בדאורייתא שכתבו התבואת שור והרדב"ז (ח"ד סו"ס הבהמה לגוי אך הש"ך סק"ג כתב שראוי להחמיר לכתחילה
רלג) שאין לעשות. כשיטות שצריך להקנות דבר העושה אותה נבלה או טריפה לכן
וכתב דהיות שבזמנינו יתכן שקדושת בכור אינו מדאורייתא, רבים נוהגים היום להקנות לגוי את הקנה והוושט.
כמו שכתב בהג' מרדכי (ס' תשמ"ב) דבכור בזמן הזה הוי רק יש הכשרים שלא רוצים לסמוך על המכירה ולוקחים לשחיטה
מדרבנן לפי שאינו ראוי להקרב ,וכן מבואר בדברי התוס' (ע"ז בכורות רק מלידה שניה .לאחרונה כמעט כל הבשר מההכשרים
יג ע"ב ד"ה ונשחטי') שכתבו דבזמן הזה אין חייב שוחט בחוץ המהודרים הוא או משחיטת חו"ל או בהמות מחו"ל מקום
מאחר שאינו ראוי לביאת פתח אוהל מועד מידי דהוי אשלמים שרוב גוים שאין דין בכור.
ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות היכל דפטור למ"ד מחוסר בשנים אחרונות יש שהקילו יותר במכירה זו למכור חלק בהמה
פתיחה כמחוסר מעשר דמי ופטור לכו"ע .עוד הביא מדברי זו לגוי רק ב'מכירה לזמן' 1עד אחרי לידת הבכור .ויש הכשרים
החתם סופר (או"ח ס' סב) דמהני מכירת הערמה ,ורק מדרבנן שפקפקו במכירה זו .2ועוד מצוי בשוק (של ההכשרים הפשוטים)
החמירו ,ולגבי בכור מחשש תקלה אוקמוה על ד"ת[ .עוד ציין הרבה בשר של ספק בכור( .ע' ס' 'בכור קדשים' שמפרט הרבה
לדברי התוס' והרא"ש בריש בכורות דלולא דיש תקנתא היה מהשאלות ותקלות המצויות בשוק בזה בזמננו .במקרים רבים,
מהראוי להתיר לגמרי דין בכור בזמן הזה כמבואר בגמ' בכורות השוחטים בבית המטבחיים יודעים ,שלפי הרישום ,העגלים
דף יג ,ואם נבוא לאסור הערמה מהראוי להתיר לגמרי קדושת נולדו במשק שלא עשה מכירת בכורות ,משום כך ,מיעוטם
בכור ,ולכן יש להקל ולא להחמיר במכירת הערמה]. מטילים [ע"י גוי] מום בכל זכר לפני שהם שוחטים אותו ,ורובם
מסתמכים על הנקב באוזן הבכור שהוי מום ,ולכן אין נוהג בעגל
2ל רבנות ירושלים וחיפה יש שחיטה נפרדת שמקפדת שלא תהא מכירה לזמן 1ובטעם הדבר שרוצים להאכיל לבהמות (גם האם של הבהמות) תרומות ומעשרות ע"י
אלא מכירה לעולם .וחסרון של מכירה לזמן שמוכר לגוי דבר (קנה וושט) שאין מכירה לכהן ,אך אם יש שותפות בהמה לגוי אז אסור להאכילו תרומות ומעשרות (ע'
לו ולא יהיה לו שום הנאה והשתמשות מזה ,ולהרבה פוסקים מכירה כזו לא יו"ד שלא תרומות ס' יא ט' משפטי ארץ תרו"מ פ' י"א ס' י"א) "לכן יש להזהר בבהמות
חל. של כהן שנמכרו לגוי לפני פסח ,וכן מבכירות של כהן שנמכרו לגוי או שיש בהן שותפות
כדי לפוטרן מן הבכורה ,שלא להאכילן תרומה").
וגידולה הכל כדי לזכות במצוה הנדירה של פדיון פטר חמור. לסמוך על מכירת הבכורות בזמנינו
הנה באמת בעוד שבבהמה טהורה יש מצווה למכור לגוי כדי
להימנע מתקלה ,בבהמה טמאה פסק השו"ע (יו"ד סי' שכ"א שאלה לעיון :כהן הנמצא בבית השחיטה ומסתכל על תעודת
ס"כ) שאסור למכור לגוי ולהפקיע קדושתו כיון שיש לו תקנה הלידה של הבהמה ,ורואה שהכבשה שבידו שעומדת להימכר
בפדיון בזמן הזה .אך רבני המושב הנהיגו למכור את הטמאות ג"כ כחולין דרך הערמה ,והוא ודאי בכור (עם מום באוזן שהוא ממון
כיון שהיו רבים שנכשלו ולא ידעו לפדות את חמוריהם ,וכאן עומד כהן) האם מותר לו לתפוס הבהמה כיון שהוא יש לו זכות ממון.
בעל החמור ומכריז בפה מלא שמעולם לא התכוון למכור את תשובה :ע' במחנה אפרים (זכיה ומתנה ס' ח) ישראל שלא נותן
האתון ,כאשר עיינו בלשון שטר המכירה שם נאמר בפירוש המתנות כהונה יכולים הכהן ליטול ממנו בעל כרחו (ומביא ראיה
שמוכרים גם את החמורות המבכרות ,אך הצבור אינו חותם על מהירושלמי וע' תוס' ו :שתירץ שמיירי במכירי כהונה (וע'
שטר מכירה רק על הרשאה לרב למכירת חמץ ,ונוסף בשטר בקהילות יעקב ס' י' אות ב' שהבבלי חולק על הירושלמי בזה))
שממנים את הרב ונותנים לו רשות למכור את כל הבהמות וכו' ולדברי המחנה אפרים טוב שהכהן יתפוס.
כדי להינצל מאיסור בכור .והנה מצד אחד החותם על שטר אינו לכתחילה אין לכהן לתקוף ::כהן שרואה ספק בכור (שיש הרבה
יכול לטעון שלא הבין מה שכתוב בו כמבואר בחו"מ סי' מ"ה רפתות שלא נוהגים למכור לגוי וכנ"ל) ונוהג כדעת השו"ע (יו"ד
שאפילו אם אינו יודע לקרוא חתימתו מחייבת כיון שהאמין את ס' שטו סע' א) שפוסק כשיטת הרמב"ם שתקפו כהן אין מוציאין
בעל השטר לפעול בשמו אך כאן שלא נתפרש הטמאות ובפוסקים מידו וכן ראה בביאור הגר"א ס"ק ב) .ויש לעיין האם מותר לו
מבואר שאין למכור את הטמאות ודאי נאמן לפרש לשון השטר לתפוס הבכור לכתחילה( .ואף שהרמ"א (שם) פסק שאין הלכה כן
כל הבהמות רק על טהורות ולפי"ז יש להעיר שכשרוצים להציל יש לדון אם מותר לו לומר קים לי כדעת הרמב"ם) וע' רש"י דרק
את העם שבשדות מאיסורי פטר חמור ראוי לפרש בשטר גם אם שתק אין מוציאין מידו .ובפשטות לכו"ע אי אפשר לתקוף
טמאות כמו"כ יש להבדיל בין אותם המעוניינים לקיים מצוה לכתחילה אלא שבדיעבד אין מוציאין מידו.
בחמוריהם ולא למכור את בהמותיהם היתר עיסקא במכירת חמץ
לאחרונה הנהיגו ע"פ גדולי הדור שליט"א לחתום אצל הרב. מצוה נדירה פדיון פטר חמור אם כלול במכירת
דברי החתם סופר איך להתמודד עם עמי הארץ חמץ
וז"ל החתם סופר" :וכל פטר חמור" של עמי הארץ המתריזים נגד ע' בס' בם חייתני (מס' בכורות) שהביא מעשה דלהלן :מעשה
תלמידי חכמים "תפדה בשה" במדת סבלנות כשה "ואם לא תפדה" ביהודי שגר במושב שציפה זמן רב לקיים מצוות פדיון פטר חמור.
ולא תסבול דבריו ותכעוס עליו ,אזי "וערפתו" תגרום לו מיתה על רכש אתון צעירה והמתין עד שהמליטה זכר .שמח שמחה גדולה
דרך (ברכות נח ועוד) נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות" .וכל בכור והתכונן לעשות פדיון פטר חמור ברוב עם ,אמר לו רב המושב
אדם בבניך תפדה" כי אם תסבול מעמי הארץ ולא תכעוס עליהם שכאשר מכר את חמצו מכר את בהמותיו המבכרות לגוי נמצא
תזכה שיהיו בניך בכורי אדם שהם תלמידי חכמים דהרי אמרו חז"ל שהקנה והושט של האתון שייכים לגוי ,והחמור הנולד אינו בכור.
(נדרים פא) מפני מה תלמידי חכמים אין בניהם תלמידי חכמים מפני טען אותו יהודי שמעולם לא היתה דעתו למכור את האתון ,רק
שמבזין את עמי הארץ (דרשות חת"ס פ' בא ח"א קט.): את הבהמות הטהורות ,ואדרבה כל מה שטרח בקניית האתון
דף ד
הראשון ענף עץ עבות ,מצוה לברך עליו במוצאי שבת על בשמים
כמבואר בשו"ע או"ח סימן רצז ס"ד ,או על מצות עירוב שכבר
פודה בו פעמים הרבה
נעשה בו עירוב יעשה בו לחם משנה כמבואר בשו"ע סימן שצד האם יש מעלה לפדות באותו שה שכבר פדו בו
ס"ס או שמא אין כאן אלא מצוות פדיון של חוב .וכתב דנראה
דיש בזה ענין דלא גרע ממצוות ראשית הגז שכתב המכתבי תורה כיון דאיתעביד ביה חדא מצוה
(סימן מג הו"ד בשו"ת בצל החכמה ח"ג סימן סח) שיעשה ממנו
ציצית .ועוד כתב שם שחטים שהפרישו מהם תרו"מ יעשה בהם ע' בכורות דף ד ע"ב פודה בו פעמים הרבה ופרש"י שאם חזר
מצוה אחריתי יעו"ש. וקנאו מיד הכהן לאחר שנתנו לו חוזר ופודה בו פטר חמור אחר.
עוד יעוין במעבר יבוק (שפתי גננות סוף פרק כב) שכתב שזה דבר ובתוספות פירשו בשם ר"ת דאספק קאי דלקמן בפרקין דף ט ע"א
טוב שהכהן יקנה דברי מצוה כגון סעודת שבת בכסף שמקבל קתני רישא אחת בכרה ואחת לא בכרה ילדה זכר ונקבה מפריש והוא
לפדיון הבן הרי שגם במצוות של מתנות כהונה אמרינן כלל זה לעצמו ובספק זה שלא יצא מידו הוצרך למתני שחוזר ופודה בו ספק
דכיון דאיתעבידא ביה חדא מצוה יעבד בה מצוה אחריתי ואם כן אחר פעמים הרבה יעו"ש ,עכ"פ לכו"ע אם הכהן החזיר את השה
נראה שהיה בעניננו עכ"ד חשוקי חמד. לישראל יכול הישראל לחזור ולפדות בו פטר חמור אחר .ודן בס'
אכן אם הכבש נמצא טריפה יש מקום לדון אם פדיון פטר חמור חשוקי חמד דיש להסתפק האם יש ענין לפדות בשה שכבר פדו בו
הוה ברכה לבטלה .אך להלכה שבעיקר מועיל הפדיון מדין שוויו פטר חמור והכהן החזירו לישראל משום דאיתעבידא ביה חדא
(ע' דרך אמונה ביכורים פי"ב) אך לכתחילה כתבו בספר ילקוט מצוה אחת יעשה בו מצוה פעם נוספת?
פטר חמור שכשפודה בשה יאמר בפירוש שלהצד שהכבש טריפה האם דומה להדס של מצוה :ודן (בחשוקי חמד שם) האם הדבר
יחול הפדיון מדין שוויו. דומה למצוות כמו הדס שנעשה בו מצוה ,ולקחתם לכם ביום
דף ח
מדברי הראנ"ח שפירש את המשא ומתן שבין ריב"ח לסבי
אתונא ,שהרשעים גם הם מודים שהאמת היא מדה יקרה עד מאד
מילי דבדיאי
שאם כל אחד יתנהג עם רעהו במדת השקר יהיה כל היום חמס סיפור 'בדיוני' כדי לקרבו התורה
וריב בעיר ,אמנם מפני שכל מגמתם היא הצלחת הטובה הגופנית
בלבד ,מתועב ביניהם השקר שאפשר לאדם לחשוב שהיא אמת, שאלה :אבא הרוצה לספר לבנו סיפור בדיוני כאילו מעשה שהיה
מפני ששקר כזה מרבה עול וחמס בין הבריות ,אבל הדבר הידוע כדי לקרבו לתורה האם הדבר מותר או שמא משקר אין יוצא דבר
שהוא שקר אינו נחשב ביניהם לפחיתות ,אבל האנשים המכירים טוב? תשובה :כתב בחשוקי חמד (בכורות דף ח) אמרו ליה סבי
את סוד נשמת האדם אשר מקורה היא אמת כל דבר היוצא מגדר דבי אתונא לרבי יהושע בן חנניא אימא לן מילי דבדיאי אמר להו
האמת היא תועבה גדולה ובכלל שוא ושקר יחשב ,וזה מונע הוה ההוא כודניתא דילידא אמרו ליה וכודניתא מי ילדה אמר
מהנשמה להגיע אל מקורה הראשון .וזה היה הויכוח בין סבי להו הי ניהו מילי דבדיאי.
דאתונא לריב"ח שהם אמרו לו שיאמר להם את הגדר של שקר ובספר אפיקי יהודה (דרוש החמישי ערבי נחל אות יא) הביא
יוציאו משפטו להריגה ויעשו משפט צדק. שצריך להתרחק מזה ,ואמר להם פרידה שילדה ,ואמרו לו שזה
וזהו ששאלו סבי אתונא שהיו פילוסופים וראשי מדרש אומות שקר שאינו יוצא ממנו שום הפסד כי הוא ידוע לכולם שהוא שקר,
העולם אז ,וצחקו על חכמי ישראל שהחכמים שלהם מראים ואמר להם ריב"ח שגם זה בכלל השקר שצריך להתרחק מזה.
עוצם פלפולם בתורה לומר על טמא טהור ,ובזה כדאים לישב ולכאורה לפי זה גם סיפור בדיוני אסור כיון שמקור הנשמה הוא
בסנהדרין ,והיא חריפות של שקר כקושיית התוספות ,וזהו אמת ויש לומר רק את האמת.
שביקשו שיאמר להם מדברי פלפול השקר ההוא ,וריב"ח עשה אולם ביערות דבש (ח"ב דרוש מ) הסביר את הויכוח ביניהם
עצמו כאינו מבין ,ואמר להם שקר מוחלט של פרידה שילדה, בצורה אחרת ,שמבואר בגמרא סנהדרין דף יז ע"א שסנהדרין
ושאלוהו וכי פרידה יולדת וכי שקר כזה אנו מבקשים ומה חכמה שראו כולם לחובה פוטרים אותו ,וכתב שהדיין האחרון שרואה
יש בזה רצוננו בפלפול כנ"ל ,והשיב להם ריב"ח הלא אתם לחובה ,מצוה עליו לומר זכאי כדי לעשות משפט צדק .שהנה
בקשתם דבר שקר ,ופלפול כזה אינו בגדר שקר ,כיון שבבא העת מבואר שם שאין ממנים בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר שרץ
צריך לשקר שקר כזה כדי להוציא משפט צדק ,ואם אתם חפצים מהתורה דהיינו שיוכל לומר על טמא טהור וכן להיפך ומראה לו
בשקר אין לך שקר אלא רק בפרידה שיולדת שהוא באמת שקר, פנים ,והקשו התוספות שם ד"ה שיודע מה לנו בחריפות של הבל.
אבל זולת זה אין זה שקר ומסיק שדברים אלו הם מחוכמים ויש לבאר שמצוה היא לבער רשעים ולעשות משפט בעושי רע ,אך
כראוי לחכם כמותו ירבו בישראל. לכאורה מי שירצח או יעשה שאר עברות בפני בית דין עד שלא
ולכאורה מבואר בדבריו שמותר לשקר כדי להוציא דבר אמת יהיה פתחון פה לצדד בזכותו יצא זכאי כי בית דין שאמרו כולם
לאמיתו .אולם הגר"ח קניבסקי (שליט"א) זצ"ל אמר שסיפורים לחובה זכאי ,ואם כן יצא נקי ברשעתו ,ואף הם מרבים שפיכות
שאינם אמת לא יועילו ליראת שמים ולא יספרם לבנו (עכ"ד דמים בישראל ,אך באמת כשיקרה דבר נבלה כזה ,יקום אחד
חשוקי חמד). מהסנהדרין ויראה בכח פלפולו על החייב שהוא זכאי ועל ידי כך
ניתן לקבל הגיליון במייל g089285647@gmail.comלתרומות ,הערות והארות 0533163916
